Source Browser

{
  "title": "Ibn Ezra on Exodus",
  "index": {
    "title": "Ibn Ezra on Exodus",
    "categories": [
      "Tanakh",
      "Rishonim on Tanakh",
      "Ibn Ezra",
      "Torah"
    ],
    "schema": {
      "nodeType": "JaggedArrayNode",
      "depth": 3,
      "addressTypes": [
        "Perek",
        "Pasuk",
        "Integer"
      ],
      "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Verse",
        "Comment"
      ],
      "match_templates": [
        {
          "term_slugs": [
            "ibn-ezra",
            "exodus"
          ]
        }
      ],
      "lengths": [
        40,
        941,
        1651
      ],
      "isSegmentLevelDiburHamatchil": true,
      "diburHamatchilRegexes": [
        "^<b>(.+?)</b>",
        "^(.+?)[\\-–]"
      ],
      "titles": [
        {
          "text": "Ibn Ezra on Exod.",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Ex.",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Exo",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Shmot",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Shemot",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Ex",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Exo.",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Exod",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Shemoth",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Exodus; Perush HaArokh",
          "lang": "en"
        },
        {
          "text": "אבן עזרא על שמות; פירוש הארוך",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "אבן עזרא על שמות",
          "lang": "he",
          "primary": true
        },
        {
          "text": "Ibn Ezra on Exodus",
          "lang": "en",
          "primary": true
        }
      ],
      "title": "Ibn Ezra on Exodus",
      "heTitle": "אבן עזרא על שמות",
      "heSectionNames": [
        "פרק",
        "פסוק",
        "פירוש"
      ],
      "key": "Ibn Ezra on Exodus"
    },
    "order": [
      15
    ],
    "authors": [
      {
        "en": "Abraham ibn Ezra",
        "he": "אבן עזרא",
        "slug": "ibn-ezra"
      }
    ],
    "enDesc": "Ibn Ezra’s commentary on the Tanakh reflects his knowledge as a Hebrew grammarian and philologist. His commentary is terse and aims to discover the pshat, the contextual meaning, of the text. Ibn Ezra was known for his independent ideas which aroused much controversy. Many view Ibn Ezra as the forefather of Biblical criticism. As an example, in the last chapter of Sefer Devarim (34:10), Ibn Ezra comments that Joshua, and not Moshe, wrote from this point until the end of the Torah.",
    "heDesc": "",
    "enShortDesc": "",
    "heShortDesc": "",
    "pubDate": [
      1524
    ],
    "hasErrorMargin": true,
    "compDate": [
      1155,
      1165
    ],
    "compPlace": "Middle-Age France/Italy/England",
    "pubPlace": "Venice",
    "era": "RI",
    "dependence": "Commentary",
    "base_text_titles": [
      {
        "en": "Exodus",
        "he": "ספר שמות"
      }
    ],
    "base_text_mapping": "many_to_one",
    "collective_title": {
      "en": "Ibn Ezra",
      "he": "אבן עזרא"
    },
    "is_cited": true,
    "heTitle": "אבן עזרא על שמות",
    "titleVariants": [
      "Ibn Ezra on Exod.",
      "Ibn Ezra on Ex.",
      "Ibn Ezra on Exo",
      "Ibn Ezra on Shmot",
      "Ibn Ezra on Shemot",
      "Ibn Ezra on Ex",
      "Ibn Ezra on Exo.",
      "Ibn Ezra on Exod",
      "Ibn Ezra on Shemoth",
      "Ibn Ezra on Exodus; Perush HaArokh",
      "Ibn Ezra on Exodus"
    ],
    "heTitleVariants": [
      "אבן עזרא על שמות; פירוש הארוך",
      "אבן עזרא על שמות"
    ],
    "sectionNames": [
      "Chapter",
      "Verse",
      "Comment"
    ],
    "depth": 3,
    "heCategories": [
      "תנ\"ך",
      "ראשונים על התנ״ך",
      "אבן עזרא",
      "תורה"
    ],
    "compDateString": {
      "en": " (c.1155  – c.1165 CE)",
      "he": " (1155 – 1165 לספירה בקירוב)"
    },
    "pubDateString": {
      "en": " (1524 CE)",
      "he": " (1524 לספירה)"
    },
    "compPlaceString": {
      "en": "Middle-Age France/Italy/England",
      "he": "צרפת / איטליה / אנגליה של ימי הביניים"
    },
    "pubPlaceString": {
      "en": "Venice",
      "he": "ונציה"
    }
  },
  "text": {
    "he": "ספר ואלה שמות, חבור לאברהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> נשלם שנת תתקי\"ג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> יקר כמו שהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> <b>ואלה,</b> טעם הוי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון, כי ראה יוסף לבניו בני שלשים (ברא' נ כב) הזכיר כי אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> ומלת אלה גם בחסרון הה\"א שוה לזכרים ולנקבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> וכתיב \"כי את כל התועבות האל\" (ויקרא יח כז) ואחריו מכל התועבות האלה (שם שם כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>, לאנשים האל (ברא' יט ח) אלה ילדו להרפה (ש\"ב כא כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> מה אעשה לאלה (ברא' לא מג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> וככה מלת לז, השונמית הלז (מ\"ב ד כה) הנער הלז (זכרי' ב ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, ובעבור היות מלת אלה מלעיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> היה הה\"א נוסף כה\"א לילה (ברא' א ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> נחלה מצרים (במד' לד ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>, ושם לשון זכר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> ורבים שמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> כי התי\"ו כולל סימן רבים ורבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i> כמו מקומות ואבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, גם המ\"ם ככה סימן הזכרים והנקבות, כמו נשים ופלגשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> ויש שמות שימצאו במ\"ם גם בתי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> כמו נפשים (יחז' יג כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> נפשות (שם שם יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i> לבבות (דה\"א כח ט) גם לבבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> על לבבהן (נחום ב ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: ה\"א מצרימה, תחת מלת \"אל\" כמו נלכה דותינה (ברא' לז יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> ותבא אותי ירושלימה (יחז' ח ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>: <b>את יעקב.</b> עם יעקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i> כמו כרת ד' את אברם (ברא' טו יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>איש וביתו.</b> יוצאי חלצו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> ואין בית בכל המקרא אשה, והנה העד איש וביתו באו,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> כי לא היו נשי השבטים במספר השבעים,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> ואל יקשה בעיניך וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז, ו, יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> כי פשוטו בית אביו, כי שלשה וידוין היו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> ועזר הכהן שהיא אשתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> בכח בעדו, והיא נכללת עמו, כי האיש ואשתו הוא האדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: <b>ראובן. ויהודה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i></b> כל שהוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i> נע כזי\"ן זבולן בהכנס עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i> אחת מאותיות בוכ\"ל וראוי להיות האות המשרת בשוא נע, והנה אין יכולת בלשון לקרוא שני שואין נעים, על כן שמו חירק תחת האות המשרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, כי אז היה בי\"ת האות המשרת הנכנס עליו יאמרו בִּזבולן, ואם כ\"ף או למ\"ד כִּזבולן, לִזבולן, ואם וי\"ו יאמרו שורק תחת חירק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i>, כאלו הוי\"ו בקריאת אלף, כמו וזבולן, כי המלה תראה כקריאת אל\"ף או זבולן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, ואם היה האות הראשון יו\"ד כמו יהודה, שהיו\"ד מאותיות הנעלמות יעלימוהו, כמו נעלה ביהודה (ישעי' ז' ו') כִיהודה ליהודה נחשון (במד' א ז), כי עתה היו\"ד הוא נעלם, ואינו נזכר ונרגש בשפה, וגם ככה עם וי\"ו ויהודה, והנה נכתבו השבטים הנה כסדר תולדותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i>: <b>יששכר.</b> בעבור התחברות שני שיני\"ן חסרו האחר מהמבטא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> כדרך מחצצרים (דה\"א טו כד) שיקרא מחצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> ואין שי\"ן כמוה במקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i> ומנהג העברים בהתחבר וי\"ו עם אחד מאותיות השפה שהם במ\"פ חבירי הוי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> ינעו אל\"ף נוסף בקריאה וינקדו הוי\"ו בשורק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> כמו ופרו ורבו (ירמי' כנ ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> ומלאו בתי מצרים (למטה ח יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> וככה ובנימין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>, בעבור היות בנימין בן הגברת הזכירו לפני בני השפחות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>: <b>דן.</b> בהתחבר השמות הם על ששה דרכים, נכונים, האחד כמו עילם ואשור וארפכשד (ברא' י כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> והשני בנפך ארגמן ורקמה ובוץ (יחז' כז טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> השלישי אודם פטדה וברקת (למטה כח יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> הרביעי דן ונפתלי גד ואשר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> החמישי מור ואהלות קציעות (תה' מה ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> הששי אדם שת אנוש (דה\"א א א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ויהי.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>,</b> מלת יהי, היתה ראויה להיות כמו ירב המשא עליו (דה\"ב כד כז), ובעבור היות הה\"א מן הגרון פתחו במלת יהי, היו\"ד הראשונה בקמץ קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> יֶהִי, והיה ראוי להיות היו\"ד האחרון בשוא נח נראה, כמו הבי\"ת במלת ירב והיה ראוי להיות יהי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> רק יכבד על הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> על כן העלימוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> וננקד הה\"א בחירק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i> על כן \"לו יְהִי\" (ברא' ל לד) \"כי הוא אמר וַיֶהִי\" (תה' לג ט), ובעבור שידברו במלה הזאת הרבה תמיד, השיבו הטעם מלרע, והניעו היו\"ד בשו\"א, יהי כן ד' (למטה י י), על כן אין בבנין הקל פעל שיהיה האות המשרת בשוא, רק זאת הגזרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i> וגזרת ויחי יעקב (ברא' מז כח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> והיה זה כי השתים האותיות שלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> שרש מאלה השתי גזירות ויהי ויחי, השתי אותיות הם מאותיות הנוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>, והם יו\"ד ה\"א היה, חיה, ובעבור כי אלה שתי האותיות הם מאותיות הנוח, פעמים שאינם נראים בסוף המלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> בא האות המשרת שהוא היו\"ד עליהם בשוא, ולא כן בכל הגזרות בבנין הקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>: <b>יוצאי ירךְ.</b> רמז לקרוב אליו אבר המוליד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> כמו להסך את רגליו (ש\"א כד ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> כי ששים ותשע היו, אך יעקב יחשב בראשונה, על כן כתב בתחלה את יעקב, כמו שאמרנו למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>, ופרשה הראשונה ויגש אליו כתיב \"יעקב ובניו\" (ברא' מו ח) והנה עם יעקב היו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש (שם שם טו) והעד בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דבר' י כב) כי נפש היתה ליעקב, ויוסף שהיה במצרים במספר הוא ושני בניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>: <b>וימת יוסף.</b> אב ובנו שתי דורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>, והעד שחיה איוב אחרי שבותו מאה וארבעים שנה (איוב מב טז) והוא ראה ד' דורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>, וקדמונינו ז\"ל אמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> עשרה דורות מאדם ועד נח, ומנח עד אברהם עשרה, ואין מספר שנות אלה כאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>: וטעם וימת יוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> כי מת בגדולתו, גם אחיו לא ראו את ימי הרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>: וטעם וכל הדור ההוא על המצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> כי יזכיר אשר לא ידע את יוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i>: <b>ובני ישראל פרו.</b> הולידו כעץ יתן פריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>: <b>וישרצו.</b> כמו ישרצו המים (ברא', א כ) רק הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i> מהפעלים העומדים בעצמם כמו הלך, ישב, עמד, שכב,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i> והשני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> מהיוצאים תלוים בדבר אחר כמו אכל, שמר, שכר, אכל את הלחם, שמר את הדבר, שכר את החמור, אלו נקראים פועל יוצא, והנה ישרצו המים מהפעלים היוצאים, וזה השני וישרצו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>, מהפעלים העומדים, והנה זו הגזרה, כגזרת שב, פעם עומד, כמו \"ושב וקבצך\" (דבר' ל, ג) ופעם יוצא, כמו \"ושב ד' אלהיך את שבותך\" (שם שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, אולי מלת וישרצו רמז שילדו נשיהם תאומים ויותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> ואני ראיתי ד' בנים שילדה אשה אחת, והרופאים נותנים טעם עד שבעה יגיעו בבטן אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>: <b>וירבו.</b> שלא היו מתים כדרך עם רב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>: <b>ויעצמו.</b> שהיו בעלי עצם תקיפין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, ומלת במאד מאד, שלא היו יכולין להיות יותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> ובי\"ת במאד מאד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> כמו בי\"ת \"ויסעו בראשונה\" (במד' י יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i> כי כתיב \"ראשונה יסעו\" (שם ב ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>ותמלא הארץ.</b> ארץ גושן היא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i>: רַעְמְסֵס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>, בשו\"א נח תחת העי\"ן, כי הראשון שתחת העי\"ן שהוא דבק עם הרי\"ש יקרא נח, והשני תחת מ\"ם יקרא נע, כי הוא כמו תחלת נע השפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>: <b>ויקם מלך חדש.</b> פירושו כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> בלא תוספות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>, שלא היה מזרע המלוכה על כן כתיב ויקם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>, כמו כי הקים בני את עבדי (ש\"א כב ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>ויאמר אל עמו.</b> המצריים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>: <b>הנה עם.</b> מלת עם איננה סמוכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>, רק בני ישראל פירוש ותוספות ביאור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, כמו \"אהיה אשר אהיה\" (למטה ג יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> \"אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק\" (ברא' מח טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>: <b>ממנו.</b> כל ממנו בספרי אנשי מזרח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> סימן לרבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> הנו\"ן רפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> כמשפט להפריש בינו, ובין, ממנו פנה (זכרי' י, ד) שהוא סימן לשון יחיד שאיננו נמצא בפני המדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>, שהוא דגוש כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> וכל ספרי מערב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> שניהן דגושין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i>, בין שהוא סימן לשון יחיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>, ובין שהוא סימן לשון רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>, והיה כן, כי ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> לשון יחיד דגוש הפך המנהג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i> כי מלת אני רפה, וכן מלת נחני ד' (ברא', כד כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i>, והנה מלת מן כפולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i>, נדגש הנו\"ן מִמֶּנִּי לחסרון הנו\"ן האחר, כאילו היה מִמֶּנְנִי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i>, כי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> הנו\"ן הראשון תבוא עם אות המ\"ם, כאלו היא מן, נו\"ן ני,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i> לסימן המדבר, א\"כ יהיה איש ממנו (שם כג ו) שהוא לשון רבים כאילו הוא מִמֶּננו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, וטעם נו\"ן מִמֶּנּו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i> דגוש להתבלע הה\"א בחסרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, כי יאמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i> מן ישמור, יִשְׁמרוּ, אשר יִקְרְאוֹ (ירמי' כג ו) איוב יִרְדְפוֹ (הושע ח ג), והוא המעט, כי הרב ישֶׁמֶרהו (תה' מא ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> רק ישמרו דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>, כמו וְהִנֵהו עושה מלאכה (ירמי' יה ג) שהוא כמו והנה הוא, וְהִנֵה נצב (במד' כג ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i>, ופעמים יוסיפו הנו\"ן, \"ישחרונני ולא ימצאונני\" (משלי א כח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i> תכרכני נפשך (ברא' כז יט) כמו תברכנני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i>, זובח תודה יכבדנני (תה' נ כג), יסובבנהו, יבוננהו יצרנהו (דבר' לב. י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> ופעמים יבלעו הה\"א בנו\"ן, ולא ישמרנו בעליו (למטה כא כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i>: <b>הבה.</b> הבה את אשתי (ברא' כט כא) לשון זכר, והוא הנכון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> כמו לכה נא עמנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i> ולנקבה הבי המטפחת (רות ג' טו), לכי ובאי (מ\"א א יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i>, בעבור שידברו במלות האלה הרבה, יאמרו הבה נרדה (ברא' יא) ולנקבה הבה נא אבוא אליך (שם לח טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i> כמו \"לכה נשקה את אבינו יין\" (שם יט לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: נתחכמה. נבקש דרך חכמה שלא ירבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>: לו. בעבורו, כמו \"אמרי לי\" (שם כ יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, דע, כי כל הפעלים עוברים או עתידים שם הפועל בכחם, פי' שם דבר הנגזר מן הפועל שהוא חסר הוא נשמע מכח הפעלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i> כמו \"והנה ברכת ברך\" (במד' כג יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i> \"וברך ולא אשיבנה\" (שם שם כ) והטעם וברך ברכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i>, וככה \"וברוב יועצים תקום\" (משלי טו כב), והשלם יועצים עצה תקום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>, וככה כי תקראנה קורות מלחמה,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i> א\"ר מרינוס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i>, כי טעם ועלה מן הארץ, כמו ועלינו, ודבר ככה שלא יכשיל השטן פיהו, ולפי דעתי אין צורך. <b>מסים</b> רבים, והאחד מס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i>, וכמו פתים (ויקרא ב ו) פת (ברא' יח ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i>, והם מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i>: וטעם ענותו ליבש זרע הזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>מסכנות.</b> אוצרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i>, וכמוהו אל הסוכן (ישעי' כב טו) ותהי למלך סוכנת (מ\"א א ד), שומרת האוצר, ולא יודע לכל ושכבה בחיקך: <b>רַעֲמסס.</b> בפתחות העי\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> ואיננה מקום ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i>: <b>וכאשר יענו אותו.</b> אעפ\"י שהיה בעינוי, כן ירבה כימים אשר לא עונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i>: <b>יפרוץ.</b> שעבר החוק בפריה ורביה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i> כמו ופורץ גדר (קהלת י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ויעבידו.</b> רעות רבות חדש עליהם, בראשונה לעשות מלאכתו, וכאשר ראה שלא חסר רבותם נתן רשות למצרים ולשריהם להעבידם יותר מחק העבדים, וזהו בפרך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i> והוא כדברי המתרגם ארמית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i> ולומר בפיוט פרוכים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i> איננו נכון כלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>, וכאשר ראה שלא יועיל זה, אז קרא למילדות שהן שרות על כל המילדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i> וצוה להרוג כל הזכרים הילודים: <b>וימררו.</b> ידוע הוא כי התי\"ו סימן לנקבות על הרוב, והמ\"ם סימן לזכרים, כמו מועדות (דה\"ב ח יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i> ומועדים (ברא' א יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i>, ודרך חכמי ספרד כי בניני הפעלים שמורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i> ולא תחסר אות מן השרש, ואינם כן, רק שמות דברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i> יאמרו כאשר נמצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i>, כי יחיד מן מועדות מועד לא מועדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i>, כאשר יאמר החכם בעיניו כי מן מקום יאמר מקומים וממקומות מקומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i> אולי יפקח עיניו ויראה, כי מן בכור יאמר בכורים, למכה מצרים בבכוריהם (תה' קלו י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i>, והנה ובכורות בקרך (דבר' יד כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i>, א\"כ יהיה היחיד בכורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>, וככה לבנים, לא יאמר לבן כ\"א לבנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i>: וטעם בחומר ובלבנים, לבנות בתים וגדרות, גם לחרוש ולקצור, ולזמור ולבצור, וזה את כל עבודה בשדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> ואח\"כ כלל את כל עבודתם לצרכיהם: <b>אשר עבדו בהם.</b> ישרתו בעבור שנים, עבדו בהם בפרך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i>, וגזרת עבד בלא בי\"ת אחריה היא עבודת העבד וככה \"עבדתיך\" (ברא' ל כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>, ואם אחריה בי\"ת הוא על ב' דברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>, האחד בעבור, כמו \"ויעבד ישראל באשה\" (הושע יב יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i> והשני לא תעבוד בו בפרך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> כדרך \"אשר לא עובד בה\" (דברי' כא ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i>, וככה אשר לא יעבד בו (שם שם ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i>, כי כתוב והארץ הנשמה תעבד (יחז' לו לד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i> ועל הדרך הזה \"כנושה כאשר נושה בו\" (ישעי' כד ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: <b>ויאמר מלך מצרים למילדות.</b> שרות היו על כל המילדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו, אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר, וככה ראיתי היום במקומות רבות, והאם והבת היו בדרך קבלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i> כי נכון הוא: <b>ויאמר בילדכן את העבריות.</b> כל שהוא ממשפחת עבר יקרא עברי, ועל אמונתו יקרא עברי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i> על כן אבי כל בני עבר (ברא' י כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i> הבא מעבר הנהר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i>, עבר הנהר משתי העברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i>: אמר בן קריש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i> כי אל\"ף אבנים נוסף מגזרת בנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i> והטעם המשבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לה\"></i> כמו מי אפסים (יחז' מז ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריא\"></i>, והנכון שהוא כמו באבנים,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i> והאל\"ף שרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i>: והמתן אותו. בסתר שלא יודע הדבר כי חמס היה עושה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i>: ומלת וחיה קשה מאוד בדקדוק, והיא זרה כי המשפט וחיתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i> כי ה\"א השרש מן חיה יחליפוהו בתי\"ו כמשפט בסמוכים \"ולכל חית הארץ\" (ברא' א, ל), והיה כן בעבור שהה\"א והת\"ו קרובים במכתב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i>, ואין ביניהם לבד משך הנקודה שבתוך הה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i> אבל לא במבטא כי הבו ל יש ביניהן בשמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i>, כי תחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> תקרא ה\"א וכשתמשך הנקודה תקרא תי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i>, וזה לאות כי הכתב שבידינו הוא כתב עברי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לז\"></i> והכלל כי מלת חי, גם חיים בספק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכב\"></i>, כי הסכימו חכמי הדקדוק, כי וארפכשד חי (ברא' יא יב) מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכג\"></i>, וכמוהו כי אם תם הכסף (שם מז, יח) שהוא מן \"תמם\" וחיי כמו רבים חיים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i>, ולפי דעתי כי זו הגזרה זרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i> ואם איננה כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i> יראנו ממנו כעל עתיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i> כמו אחוג יחוג לחוג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i> היה ראוי שיאמר אֶחוי יחוי לחוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i> או כמו \"סוב\",<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i> סובו ציון (תה' מח יג) סבי עיר (ישעי' כג טז), והנה זאת לאות כי היא מהפעלים בעלי הה\"א באחרונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i> אחר שלא מצאנו מגזרת חי אחת מכל הגזרות שהזכרנו הנה זאת לאות, כי היא מהפעלים בעלי הה\"א באחרונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i>, כי מצאנו שיאמר אחיה, נחיה, יחיה, תחיה כמו יאמר מן היה, נהיה, אהיה, תהיה, יהיה, וא\"כ הוא מגזרת חיה, כמו היה, ואעפ\"י שמצאנו שיאמר וארפכשד חי, בלשון עבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i> לא נחוש לכל זה, אעפ\"י שידמה שהוא מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i>, והוצרכתי לומר ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i> בעבור שראיתי כן אין וי\"ו בכל המקרא שהוא שרש בסוף המלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i>, ואין טענה עלי ממלת \"שלו\" (איוב טז יב) כי הוי\"ו תחת ה\"א, כי אותיות אהו\"י מתחלפות זו בזו, והעד \"שלו כל בוגדי בגד\" (ירמי' יב א) והוא מן שלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i> והנה אפרש לך למה לא תבא וי\"ו שרש בסוף המלה, והיה זה בעבור כי הוי\"ו ישרת בסוף בעבור יחיד שאיננו נמצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i> כמו עבדו ואמתו (למטה כ יז) וסימן לשון רבים \"פרו ורבו\" (ברא' א כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i> וגם יש וי\"ו נוסף כמו בנו בעור (במד' כד ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i>, ואילו היה וי\"ו שרש היה מתערב עם אחת מאלו השלשה ווין שהזכרנו, יחיד, ורבים, ונוסף, ולא תדע המלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i>, גם ככה אומר לך באות יו\"ד שלא תבא שרש באחרונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i> כי הוא סימן יחיד מדבר יָדִי (ברא' מב לז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i> גם יָדָי (דבר' ט טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i>, וסימן רבים בסמוך, \"ידי נשים רחמניות\" (איכה ד י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i> וסימן נקבה \"דעי וראי\" (ש\"א כה יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i>, ויו\"ד היחוס, העברי, או העבריה (דבר' טו יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמז\"></i>, גם נוסף בפעלים, המגביהי (תה' קיג ה) להושיבי (שם שם ה), גם בשמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i> \"בני אתונו\" (ברא' מט יא) גם במלות הטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i> זולתי (דבר' א, לו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i> מני אפרים (שופ' ה' יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i>, ובעבור כל זה אינו ראוי שיבוא יו\"ד שרש באחרונה, פן תתערב לנו המלה עם אחת מכל אלה שהזכרנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i> על כן אמרתי כי מלת וחיה זרה, והיא כמו וחיתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i> ותהיה מהפעלים בעלי הה\"א באחרונה כאשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i>: <b>ותירֶאן.</b> העלימו האל\"ף בעבור שלא תתערב המלה עם גזרת ראה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i>: <b>ותחיין.</b> בכל כחן יותר ממשפט הראשון, כי מה צורך היה להאריך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לח\"></i>: <b>ויקרא.</b> הנכון בנות מות כי הפכתן מצותי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i>, ואין הפרש בין ותאמרנה עבר, כמו ותאכלנה הפרות (ברא' מא ד) ובין כשידבר עליהן לנכח עצמן, בהכנס הוי\"ו הפתוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i> וככה מדוע עשיתן ותחיין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i>: <b>ותאמרנה.</b> לא עברנו על מצותיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, כי העבריות אינן כמצריות כי כח חיים הרבה יש להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסב\"></i> ובא היו\"ד רפה מן \"כי חיות\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסג\"></i> והוא הנכון, כמו דוות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסד\"></i> רוות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסה\"></i> עלות עלי (ברא' לג יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מ\"></i>, ונדגש יו\"ד במלת חַיִּים שהוא תאר, כמו ונתפשם חַיִּים (מ\"ב ז יב) כיו\"ד \"אלהי הָעִבְרְיִּים\" (למטה ג יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסז\"></i> כן חיים שהוא שם דבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסח\"></i> כמו עץ חַיִּים (משלי ג יח) וכמו ופטורי צִצִּים (מ\"א ו יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסט\"></i>: <b>וְיָלָדו.</b> נקבות פועל עבר, כי שוה הוא לזכרים \"טוו\" (למטה לה כה) \"צבאו\" (שם לח ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רע\"></i>: <b>וייטב.</b> בעלי היו\"ד בראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעב\"></i> פעם יעמד היו\"ד כמו זו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעג\"></i> ופעם יחליפוהו בוי\"ו, כמו \"ויושב שם רעבים\" (תה' קז לו) שהוא מן ישב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעד\"></i> כמו וייטב מן יטב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעה\"></i>, וזה הטוב הוא הנזכר אחר כן \"ויעש להם בתים\" כמו \"כי בית יעשה לך ד\"' (ש\"ב ז יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מא\"></i>: <b>ויהי כי יראו.</b> בעבור שלא יראו ממלך מצרים רק יראו מהשם, וייטב אליהן, ודע כי זו המלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעט\"></i> איננה מהפעלים העומדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפ\"></i> ולא מן היוצאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפא\"></i> כי הוא על דרך שיקבל האדם היראה מאחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפב\"></i> על כן יראו מאת ד' הוא הנכון, ואחזו דרך קצרה לומר \"ירא את ד'\" (מ\"א יח יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפג\"></i>, על כן מלת נורא איננה בבנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפד\"></i> כמו נולד (דה\"א ב ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפה\"></i> נשבר ונדכה (תה' נא יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפו\"></i>, והמשכיל יבין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפז\"></i>; <b>ויצו.</b> כל יושב על כסא מלכות מצרים יקרא בלשון מצרים פרעה, והנה הכתוב לא הגיד שמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפח\"></i>, כפרעה נכה (ירמי' מו ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפט\"></i>, ככה שמו בלשון עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצ\"></i>, וכן פרעה הפרע (ירמי' מד ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצא\"></i>: <b>הילוד.</b> שם תואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצב\"></i> כמו גבור שכור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצג\"></i>: <b>וילך.</b> בערים רבות היו ישראל יושבים, כי רבים היו וכלם יקראו ארץ רעמסס, אולי בעיר אחרת היתה זאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>בת לוי.</b> בן ישראל, והיא אחות אביו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, ולא דבר נכונה האומר כי תבואות השדה הנזרעת בשדה אחרת תצליח, רק באותו שדה עצמו לא תצליח כראוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, כי עיקר איסור ערוה להיות ישראל קדושים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>ותהר.</b> אין ספק כמו שהזכרנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> כי אהרן גדול בשנים ממשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> וככה קבלו אבותינו שפועה היתה מרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> וכתיב \"ותתצב אחותו מרחוק\" (למטה פ' ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> והנה ידענו כי תחלת קץ ד' מאות שנה היו מיום שנולד יצחק, כי הוא לבדו יקרא זרע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, והנה בן ששים שנה הוליד את יעקב (ברא' כה כו), ויעקב הוליד את ראובן בן שמונים וחמש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>, והיה ברדתו אל מצרים בן מאה ושלשים שנה (שם מז ט), חברנו עליהם ששים של יצחק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> עלו ק\"צ והנה נשארו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> ר\"י, נוציא מהם ע' שנה שחיה יוסף אחרי כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> והנה נשארו ק\"מ, ושנות לוי ברדתו אל מצרים מ\"ג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> והנה חיה כ\"ב שנה אחרי יוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> והנה נשארו קי\"ח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i> כי כתוב הוא, וימת יוסף בן מאה ועשר שנים (שם נ כו) ומתי מלך המלך החדש, וכמה שנים בנו ערי מסכנות, והנה קרוב מלדת משה נגזר על הזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, ובן זוטא אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> כל המספר דבר מעשה לא ישא פנים לנכבד להזכירו תחלה, וכתוב ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם (במד' כו נט) והנה היא קטנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, והנה זה המוכה בסנורים שכח שם חם ויפת, וכתיב \"ויולד נח\" (ברא' ה לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, ויפת הוא הגדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, ועוד \"שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו (שם מט לא)\", והיא נקברה במערה קודם אברהם ל\"ח שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, ודע כי הנו\"ן תמצא חסירה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, או מובלעת בדגשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> בתחלת המפעל, כנו\"ן \"גש הלאה\" (ברא' יט ט) \"ויגש אליו\" (שם מד יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, ובאמצע, כמו וגם אף עלה בישראל (תה' עח כא) או ויחר אף (שם קו מ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, והנה הנו\"ן מובלעת באמצע, על כן נדגש פ\"א \"ויחר אפו\" (ברא' לט יט) ישוב אַפְךָ (ישעי' יב א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>, וככה נו\"ן נתן,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> במלת תִּתִּי (ברא' כט יט) כי הוא כמו תנתי, כי תי\"ו האחרון איננו שרש, רק הוא כמו שבתי (תה' קלט ב) לכתי (מ\"א ב ה) לדתי,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> גם בסוף, תת פחדך (דבר' ב כה), טוב תתי אותה לך (ברא' כט יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>, וככה בשמות, כי בת היתה ראויה להיות לשון נקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> כמו מן בֵן בָנָה, והיא תתערב עם \"אשר בנה בית\" (דבר' כה) והנה החליפו הה\"א בתי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, כמו גבירה גברת, עטרה עטרת, פעם סמוך ופעם איננו סמוך, כמו עטרת תפארת (משלי ד ט), והנה חסרו הנו\"ן להקל על הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> ויאמרו בת, ומלת רחל בתו (ברא' כט ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>, כמלת אמת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> חסדו ואמתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, והנה התי\"ו לשון נקבה, והנה הנו\"ן מובלעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i>, ולשון רבות אמונות ולא אמתות ולא אמיתיות כמו בנות, ולא בתות ולא בתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>ותהר.</b> לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא התחדש דבר בלדתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>, ומלת טוב כאשר תמצא באיש מלא דעת יתכן היותו בנשמה כמו \"טוב עם ד'\" וטוב עם אנשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> או טוב עין (משלי כב ט) או בגוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> או בצורה טוב תואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> או מראה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> בעבור שמצאנו בילד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> כי טוב הוא, אין לפרשו, כי אם בצורתו טוב מכל הילודים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>שלשה ירחים.</b> י\"א כי בחודש השביעי מתחלת ההריון נולד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> גם זה דרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרתה האשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, ולפי דעתי כי הכתוב ספר החדשים שיכלה להצפינו, כי אין כח באדם לראות באשה מתי תלד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, כי רחוק הוא שהוא נולד בחודש השביעי מתחלת ההריון כי הנולדים ככה הם קצרי קומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>, כי רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>, והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים, וחמשה פעמים נסיתיו גם אני, כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> גם מעלה הצומחת רגע ההריון, שם תהיה הלבנה רגע המולד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> והנה המעמד הקוצב הם רנ\"ט ימים ושליש יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> והאמצעי רע\"ג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> והגדול שהוא הארוך רפ\"ז<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>, וחכמי המולדות יודו כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>, ואין טענה מהשבטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i>, כי להיותם על הסדר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> איננה ראיה, כי הרבה כאלה בתורה, על כן יתכן שרחל נתנה שפחתה ליעקב בלדת שמעון, גם נולד יששכר קודם אשר, ודינה בבטן אחת נולדה עם זבלון, על כן מלת \"ואחר ילדה בת\" (ברא' ל כא) כמו ואחרי כן יצא אחיו (שם כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, שלא זכר ותהר לכל אחד, גם לתקפות הימים (ש\"א א כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> שלש הי'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>: ונדגש צדי\"ק הצּפינו כדגשות קו\"ף אם יִקְּרֵךְ עון (ש\"א כח י) לדבר בם צחות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> ובעבור היות הצדי\"ק בשו\"א נע, נרפה הפ\"א שהיה ראוי להדגש, והוא שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>, ואין צורך לבקש למה לא צפנתהו עוד, אולי השכנות המצריות שמעו קולו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i> כי לא היו לבדם דרים בארץ רעמסס, וכתב ושאלה אשה משכנתה (למטה ג כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>:  ובאה מלת \"תיבת גומא\" מלעיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> בעבור היות הניגון בתחלת מלת גומא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>ותחמרה.</b> נחה ה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> כה\"א ויקרא לה נובח בשמו (במד' לב מב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>, וזאת המלה נגזרת מן בחמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i> והוא טיט אדום מדבק, ימצא בארץ ישראל, וכמהו, בארות בארות חמר (ברא' יד י) ובלשון ישמעאל יקרא אל חמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, ויוכבד עשתה כן כי אמרה אל אראה במות הילד, אולי אחותו נתנבאה לעשות כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>, ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות, אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים, בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנן מהמים שדלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> ועוד דבר אחר כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יריאים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם: <b>בסוף.</b> כמו \"קנה וסוף קמלו\" (ישעי יט ו), והוא צמח מן היאור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>: <b>ותתצב.</b> מלה זרה, כי שמו נח נעלם בין שתי התוי\"ן תחת היו\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, אמר ר' משה הכהן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> כי תי\"ו לרדת, ולגשת, נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i> בעבור חסרון הפ\"א מן פעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i> וככה לדעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>, כי בעבור אות הגרון נפתח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>, ועתה החליפו התי\"ו לה\"א במלה לדעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> כמו אשר תנה הודך (תה' ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>: <b>ותרד.</b> מארמונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>: לרחוץ. מנהג המצריות היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> והזכיר דבר נערותיה שהולכות על מקום היאור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> כמו ויד תהיה לך (דבר' כג יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> בעבור ששלחה אמתה, והיא אחת הנערות לקחת התיבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> כי בת המלך לא תכנס אל מקום הסוף, כי במקום רחוק מן היבשה הושמה התיבה שלא יגיע אליה כל עובר, ועוד כי אין מדרך הדקדוק להיות זרועה, כי המ\"ם רפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>, ומ\"ם אמה ארכו (למטה ל, ב) דגוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, ועוד כי אמה ארכו מדה לא זרוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>: <b>ותפתח ותראהו.</b> אחר שאמר ותראהו, הוסיף לבאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> כמו ובית דוד כאלהים כמלאך ד' (זכרי' יב ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>: <b>והנה נער בוכה.</b> היו איבריו גדולים כאילו הוא נער. וראתהו מהול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, ובעבור יפיו חמלה עליו, וזה טעם \"כי טוב הוא\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>: <b>ותאמר. ותינק.</b> בעלי היו\"ד בראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> יש מתחלף היו\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>, כי מן ידע בוי\"ו תודיע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>, ויש שיושם נח נעלם בין האות המשרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i> והעי\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i> תחת יו\"ד, ופעם נכתב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>, ופעם לא נכתב וככה ותניק לך את הילד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>: <b>ותאמר לֵכִי.</b> כמו שֵבִי, וילך, וישב,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>: <b>היליכי.</b> כמו היניקי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i> כי שנים שרשים הם, ילך, גם הלך, והטעם אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>, כי אין הה\"א מאותיות המשך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> על כן ה\"א אחרת כמוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> ועוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> כי האל\"ף גם היו\"ד הוי\"ו ימצאו בתוך המלה, פעם נכתבים, ופעם נחים נמצאים במבטא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> לא במכתב, ופעם נעדרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> והה\"א לעולם באמצע היא נראית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> ומלת בלטיהם (למטה ז כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i> איננה כמו בלהטיהם (שם שם יא) כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>: ותאמר. אמר הגאון כי היליכי הם שתי מלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> ולא דבר נכונה, רק היא מלה אחת על משקל והיניקהו לי, כמו שאמרתי, והוא מהבנין הכבד הנוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>, גם אמר שהוא כמו \"הא לך\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i>, והנה הא, כמו וגם אני הא (יחז' טז מג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i>, ואנחנו לא מצאנו בכל המקרא לנקבה ליכי כ\"א לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i> רק היא מלה אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>: ותניקהו. מעלומי העי\"ן מן הפעלים השניים הנראים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, והנה בפ' אחד שנים שרשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i> והטעם אחד, וככה היטיבי נגן (ישעי' כג טז) צווי, כמו הליכי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i>, אך הטיבו כל אשר דברו (דבר' ה כד) כמו \"והם הביאו אליו\" (שמות לו ג) מעלומי העי\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>ויהי לה לבן.</b> כמו ואלה בני מיכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> זרובבל בן שאלתיאל (עזרא ג ב, חגי א א) והוא בן פדיה אחי שאלתיאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> ובעבור שגדלו נקרא בנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i>: שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש, ושמו בלשון מצרים היה מוניוס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i> וכך כתוב בס' עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i> גם ככה בספרי חכמי יון, אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> ואל תתמה בעבור שאיננו משוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i>: <b>ויצא אל אחיו.</b> המצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i> כי בארמון המלך היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, וטעם מאחיו, אחר הזכיר עברי ממשפחתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i> כמו אנשים אחים (ברא' יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i>: <b>נִצִּים.</b> שם התאר מבנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> והשלם ננצים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> כמו נראים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>לרשע.</b> העושה חמס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>: <b>הלהרגני אתה אומר.</b> בלבך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i>: <b>אכן.</b> כמו אם כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i>: <b>וישמע.</b> ארץ מדין סרים היו אל משמעת פרעה, על כן הוצרך להיות רועה צאן שלא יעמוד בישוב אולי יכירוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i>, וכאשר אמר לו השם שמת פרעה ועבדיו שברח מפניהם, ונולד לו בימים ההם בנו הקטן אז אמר ויצילני מחרב פרעה (למטה יח ד) כי כל ימי חייו היה ירא ממנו, ואחר שהזכיר וישב בארץ מדין שב לפרש למה ישב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i>, כי בתחלה ישב לפני הבאר הידועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>, כדרך \"ויצא יעקב וגו' וילך\" (ברא' כח י) ושב למר \"ויפגע במקום\" (שם פ' יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i>: <b>ולכהן.</b> הוא יתרו ולא רעואל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i> וכל כהן שבמקרא משרת הוא לשם או לעכו\"ם, והעד וכהנו לי (למטה כח מא) וכהני ד' (ישעי' סא ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i> ויתרו היה כהן לשם כאשר אפרש עוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i>: <b>ויבאו.</b> מ\"ם ויגרשום כמו נו\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i> שלא תתערב המלה עם הנו\"ן הנוסף לעתיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, וככה צאנם במ\"ם שלא להתחבר שני נונין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i>: <b>ותבאנה אל רעואל.</b> אבי אביהן היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i> כי יתרו היה חותנו, והוא חובב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i>, וכתיב מבני חובב חותן משה (שופ' ד יא) וכתיב לחובב בן רעואל המדיני (במד' י כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ותאמרנה.</b> חן הוסיפו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> או לא הספיקו המים שדלו הם לצאן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>: <b>ויאמר אל בנותיו.</b> אבי האב יקרא אב כמו אלהי אבי אברהם (ברא' לב י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i> גם נבוכדנצר אבוך (דניאל ה יה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> ובן הבן יקרא בן, וככה הבנות בנותי והבנים בני (ברא' לא מג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i>, \"ואנת בְרֵה בלשצר\" (דניאל ה כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>: ויאמר, הנה תפס הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר ותקראנה לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>, כי ידוע הוא מדרך הסברא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i>: קִרֶאן לו. מלה זרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> בעבור שאין על משקלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: <b>ויואל.</b> אולי לא היה שם יתרו בן רעואל, ע\"כ לא הזכירו הכתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i>: <b>ותלד.</b> כי אמר, משה, וזאת צפורה היא האשה הכושית אשר אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i>, ואשר כתוב בדברי הימים דמשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i> אל תאמין,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i> וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואף כי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i> יש בו דברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i> שמכחישים הדעת הנכונה וככה ספר זרובבל, וגם ס' אלדד הדני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i> והדומה להם: <b>וימת מלך מצרים.</b> עתה יוכל משה לשוב אל מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i>, וישראל עשו תשובה, כי יחזקאל הזכיר שהיו ישראל עובדים גלולי מצרים, על כן עִנָם השם, ותחת אשר לא עבדוהו עבדו אכזרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i>: <b>וישמע.</b> טעם ויזכור שהגיע הקץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i>: <b>וירא.</b> החמס שהיו המצרים עושים בגלוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i>: וידע. העשוי בסתר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i>: <b>הר האלהים חרבה.</b> ככה כתב משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>, וטעם חרבה, מרוב החום שלא ירד שם גשם, כי הוא קרוב ממצרים דרך שלשת ימים כאשר דבר משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, ובעבור שהיאור רחוק על כן אין שם ליחה, ותגבר בו היבשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>וירא.</b> יש מפרשים בלבת אש בלהבת אש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> והנכון בעיני כי פירושו בלב האש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> כי כן מצאנו מה אמולה לבתך (יחז' טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, ור' אדנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> אמר, אילו היה כן היה בלבת בחיר\"ק תחת הלמ\"ד, כמו אל גִנַת אגוז (שה\"ש ו יא) והנה שכח וכְגַנָה זרועיה תצמיח (ישעי' סא יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>הסנה.</b> אמר הגאון כי זה מין קוץ, \"ורצון שוכני סנה\" (דבר' לג טז) שמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> והטעם על השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> ור' ישועה אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> הכבוד ששכן בסנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> ולא דבר נכונה, כי איך יקרא שוכני על רגע אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, ועוד למה נאמר על גזרת פועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, ואיננו כן עושה שמים וארץ (תה' קכו ח) כי השם הוא עושה תמיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> ומעמידם כהגה היוצא מפי אדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> ועוד אחר שהזכיר כל מגד הזכיר באחרונה רצון השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, ועוד מה טעם להזכיר זה המלאך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, ועוד היה ראוי להיותו שוכני בסנה הידוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, ולפי דעתי כי כל סנה אחד הוא, והוא מין קוץ יבש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, וככה הוא בלשון ישמעאל, וככה הר סיני בעבור הסנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> וכן פי' ורצון שוכני סנה, רצון שיבקש השוכן במקום הסנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, שהוא דורש ומבקש תמיד שיעשה השם רצונו, וילחלח ארצו שהוא שוכן בה, שהיה מקום יובש וסנה, עד שיהא בא הרווי' והיתה כגן רוה מלוחלח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, והודיעו \"מתוך הסנה\" בה\"א הדעת, כי הם דברי משה בכותבו התורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>, ובוער מהפעלים היוצאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, כי אש בוערה כמו \"אש אוכלה\" (דבר' ד כד), והעד \"כאש תבער יער\" (תה' פג טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> והנה האש שהיה בסנה בוער כל אשר סביביו, כי זה כמו \"שלחו באש מקדשך\" (תה' עד ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>, וככה ההר בוער באש (דבר' ה כ): <i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> ומלת אֻכָּל שם התואר כמו פעול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, וכמוהו אם תראה אותי לוקח מאתך (מ\"ב ב י) שהוא קמוץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> וככה לנער היולד (שופ' יג ח), כהם יוקשים בני האדם (קהלת ט יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> ואלה הפעלים כאשר הם יוצאים, על כן ורגל מוּעָדֶת (משלי כה יט) איננה כמוהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> רק השורק תחת חולם, והוא כמו פועלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>: <b>ויאמר משה אסרה נא.</b> גזרת סר אם בא אחריה מ\"ם היה למרחוק כמו סורו ממני (תה' ו ט), הוא אומר להם רחקו ממני, ואם אחריה \"אֶל\" בשלש נקודות תהפך הדבר כמו סורו אלי (שופ' ד יח) סור ממקומך ובא אלי, שיסור ממקומו ויקרב אל מקום הסנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>: <b>את המראה הגדול.</b> זה אות ראשון כתוב בתורה שעשה השם ע\"י נביאו משה, על כן אמר לו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך (למטה פ' יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>, ואמר יפת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> טעם זה האות כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה על כן לא יבער<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>וירא ד'.</b> גם אלה דברי משה בסוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>, ונקרא המלאך בשם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> כדרך כי שמי בקרבו (למטה כג כא) ושם אפרשנו, וכך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> המלאך שנראה לגדעון, ושם כתוב \"ויאמר לו ד\"' (שופ' ו יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> או השם ראה כי סר לראות וצוה את המלאך לקרוא אליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> על כן מלת אלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> וזה השם איננו שם העצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> רק שם תאר כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>, והוא כולל כל קדוש שאינו גוף, ולא כח בגוף, ככתוב \"להן אלהין די מְדָרהון עם בשרא לָא איתוהי\" (דניאל ב יא) שהוא הגוף, והנה אלהים במקום הזה הוא המלאך הנזכר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ויאמר אל תקרב הלום.</b> הטעם עמוד במקומך, ואל תקרב אל הסנה ששם האש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>, וככה \"הבא עוד הלום איש\" (ש\"א י כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> ומלת \"של\" חסר נו\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> כמו \"גע\" (תה' קמד ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> כי הוא מגזרת ונשל גוים רבים (דבר' ז א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>: <b>ויאמר אנכי אלהי.</b> אחר שהזכיר אלהי אביך, פירש כי הם אברהם יצחק ויעקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> והחל מאברהם, כי הוא החל לקרוא בשם ד' לבנות מזבח לשם, כי אביו וגם אחיו, היו עובדים ע\"ז, והזכיר אלה השלשה, ולא הזכיר שלשה הקרובים אליו, שהם לוי וקהת ועמרם, כי השלשה שהזכיר היו נביאים לבדם, ועוד כי השלשה שהזכיר הם אבות לכל ישראל, ואין לוי כולל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>, כי משה כנגד כל ישראל וכשאמר למשה אנכי אלהי אביך, כאילו אמר לכל ישראל, כי למשה ידבר במקומם: <b>ויסתר משה פניו.</b> כדרך \"כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי\" (ברא' לב לא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i>, ושער העין משער השמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>, כי ברגע אחד יראה תמונות רבות רחוקות עם קרובות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> ואין ככה שער האזנים והאף והחיך והיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>, ובעבור יראתו הסתיר פניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>: <b>ויאמר.</b> השליח ידבר בלשון שולחו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>: וטעם ראה ראיתי החמס הנעשה להם בסתר, שלא יראוהו בני אדם אני רואהו: <b>ואת צעקתם.</b> ששומעים הכל אני שמעתי, והמכאובים שיש בלבו אני ידעתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i>: <b>וארד.</b> בעבור היות השמים נכבדים מן הארץ, והשם מלא כל כבודו הכל, רק בעבור כי כל הגזרות באות מן השמים, על כן מלת וארד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, ועוד כי מעלת המלאך עצומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> ואין יכולת במשה לעלות אל השמים, על כן מלת וארד להציל עמי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>ולהעלותו.</b> כנגד וארד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>, כי כאשר אני דר במקום עליון, כן אשכנם במקום שהוא עליון מכל הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i>. ואלה דברי המלאך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>, וככה כתוב ירכיבהו על במותי ארץ (דבר' לב יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> הנה יצאו מארץ שהם שם בעוני אל ארץ טובה, ולא הזכיר הגרגשי כי הוא קטן מן השבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>, והנה שאלה ראויה, אחר שהששה גוים בני כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> למה הזכיר הכנעני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i> והתשובה, כי כל הארץ תקרא ארץ כנען, כי הוא השם הכולל שהוא המין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, והפריזי הוא צידון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>, ושאר בנים הנזכרים הם מעטים, וכללם הכתוב במלת הכנענים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>: <b>ועתה הנה.</b> טעם הנה צעקת בני ישראל שעשו תשובה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>: וטעם וגם ראיתי את הלחץ שהזידו עליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>, וככה אמר תרי \"כי בדבר אשר זדו עליהם\" (למטה יח יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>: <b>ועתה לכה</b> בשליחותי אל פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>. <b>ויאמר מי אנכי.</b> אין הפרש בין אני ובין אנכי, כמו עמי עמדי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i> ככה מצאנו דרך הלשון גם אני, גם אתה, ואתם, בהתבלע הנו\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>, מגזרת \"אָן הלכתם\" (ש\"א י יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i> כי המקום יכיר המדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>, אולי אנכי על זה הדרך מגזרת אנך (עמוס ז ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> על דרך נחושתך (יהו' טז לו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, ובעבור שאמר לו \"ועתה לכה ואשלחך אל פרעה\" השיב הנה אני רועה, והוא מלך גדול, ובעבור שאמר והוציא השיב מי אנכי שאוכל להוציא גוי גדול שהם בני ישראל: ויאמר אני אהיה עמך, ותבא אל פרעה, ותוציא את בני ישראל, והנה נתתי לך אות כי אנכי שלחתיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, וטעם להוציאם שיעבדוני על ההר הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> שהראיתי לך בו זה המראה הגדול, וכך הכתוב אומר \"המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים\" (ויקרא כב לג) וכן אמר משה לפרעה \"דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לד' אלהינו\" (למטה ה כג), כי זה המהלך בין מצרים הקדמונית ובין הר סיני, רק ישראל בצאתם לא הלכו דרך ארץ פלשתים, ועוד כי ישבו במקום אחד ימים רבים כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i>, וזהו שאמר משה \"ויבן מזבח תחת ההר ויעלו עולות ויזבחו שלמים\" (למטה כד) אז כרת ברית עם ישראל להיותם לשם לעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> והוא יהיה לך לאלהים: <b>ויאמר.</b> עתה ביקש משה מה שם יאמר לישראל משמותיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i>, כי בשם אל שדי לא יעשה אותות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> רק בשם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> וא\"ר ישועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i> כי קבלה היתה לישראל מאבותם, כי המושיע לישראל גלה שם חדש שלא נשמע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i> וכאשר ראה \"אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים\" (ברא' טו ז) פי' בו כי הם דברי משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> ולא דבר נכונה, כי הנה בתחלת התורה בפ' בראשית, אין כתוב השם הנכבד רק אלהים עד לעשות, ומשם והלאה כתוב ד' אלהים, ומשנולד קין כתוב השם לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i>, ולעולם לא ימצא בדברי משה שם אלהים רק השם הנכבד רק במקום אחד, בעבור שאמר פרעה \"העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלהים\" (למטה ט כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> אז אמר משה מפני ד' אלהים (שם פ' ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i> ולא ימצא עוד בכל התורה ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i>: <b>ויאמר. אהיה.</b> פירושו אשר אהיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> כמו \"ובית דוד כאלהים\" ואחריו \"כמלאך ד' לפניהם\" (זכרי' יב ה) והוא פירוש כאלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i>: <b>ויאמר עוד.</b> שם אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i> והיא מטעם הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i> רק האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i> על לשון המדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>, וזה לשון יחיד שאינו מדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> ומגזרת יה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>, ואלה השלשה שמות הם שמות העצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i>, ועתה אפרש לך מה טעם שם העצם, וטעם אלה האותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i> וקצת סוד השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i>, ולמה אינו נקרא ככתבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>. אמר אברהם המחבר. הנה נא הואלתי להאריך, כי ליסוד מוסד אני צריך, דע כי שם העצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i> הוא המושם לאות ולסימן לקוראו ולשומעו מקום עצם הנקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i>, ובארבעה דברים יבדל שם העצם משם התואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i>, האחד כי שם התאר נגזר ממפעל כמו חֲכַם בני (משלי כז יב) \"אם חָכַם לבך\" (שם כג טו) פועל עבר, \"למען תֶּחְכַּם באחריתך\" (שם יט כ) פועל עתיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i>, ולא כן שם העצם, כמו אברהם, לא יגזר ממנו עבר או עתיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>, אעפ\"י שיש עצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i> שנגזר מפעל כמו יצחק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i> לא יאמר יצחקתי, ולא איצחק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> כי שם עצם איננו במקרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>, והדבר הב'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> שתחבר חכם שם התואר ותאמר חכמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i>, ולא יתכן לומר מאברהם שהוא שם העצם, לא יאמר על רבים אברהמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i>, ולא מישראל שהוא שם העצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>, א\"כ הי' שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i> שני אנשים, לא יאמר ישראלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i>, רק יאמר ככה כשיתייחס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i> איש אחד אל ישראל שהוא שם המין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, והדבר השלישי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i> שם העצם לא יהיה מבואר בה\"א הדעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i> כאשר יבואר שם התואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i>, כי מן חכם יאמר \"החכם\" (קהלת ב יד), והנה לא יאמר האברהם היצחק,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i> ואין טענה במלת אמר הקהלת (שם יב ה) כי איננו שם העצם רק שם תואר לחכמה שנקהלת בו, והאדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i> הוא שם תאר ויש לו סוד, כי הוא שם המין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i>, ומלת המנשה (דבר' ג יג) בעבור היחס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i>, והדבר הרביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i> שם העצם לא יסמוך, כאשר יסמך שם התואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i> כמו חכם לבב (איוב ט ד), לא יאמר יצחק הדור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i> כי העצם עומד בעצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i>, והנה ככה מלת אהיה, גם השם הנכבד מד' אותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i> כי שניהם שמות העצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, והנה מצאנו ד' צבאות (ישעי' א ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i> והוצרכו רבים לומר כי צבאות שם העצם הוא, או הוא אות בצבא שלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i>, וזה לא יתכן, כי הנה אלהי הצבאות (עמוס ג יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i> ולבדו לא תמצאנו כי אם עם אלהים, או עם השם הנכבד ד' אלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i> ואל יקשה בעיניך \"ד' אלהים צבאות\" (תה' נט ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i>, כי הוא כדרך והנבואה עודד הנביא (דה\"ב טו ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i>, בעבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i> שהשם שוכן עד עומד לבדו ובו הכל עומד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i> על כן פעם הוא זה השם כמו תאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i>, על דרך \"ויזכור ימי עולם משה עמו\" (ישעי' סג יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i> והטעם שהוא המעמיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>, על כן ד' אלהים דבקים עמו המלאכים הקדושים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>, וככה ד' צבאות, הם צבאות השמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i>, ואל תאבה לשמוע אל דברי הגאון האומר שבעבור ישראל נקרא כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> והביא ראיה מן \"והוצאתי את צבאותי\" (למטה ז ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i>, הלא תראה \"וכל צבא השמים עומדים עליו\" (מ\"א כב יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i>: והנה אלהים תאר השם, כי הוא על לשון רבים ויחיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i> כמו \"הלוא אלוה גובה שמים\" (איוב כב יב) ועוד שיסמוך לומר \"אלהים אלהי ישראל\" (תה' עב יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i>, ומלת אֵל תקיף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i> וככה שדי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i> \"כקול מים רבים כקול שדי\" (יחז' א כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i> והיה שדי בצריך (איוב כב כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i>: ודע כי האחד סוד כל המספר ויסודו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, ושנים תחלת מספר הזוגות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i> ושלשה תחלת מספר הנפרדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>, והנה כל המספרים הם תשעה מדרך אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i> והם עשרה מדרך אחרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i>, ואם תכתוב התשעה בעיגול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריא\"></i> ותכפול הסוף עם כל המספר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i> תמצא האחדים שמאלים, והעשרות הדומות לאחדים לפאת ימין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i> ובהגיעך אל חמשה שהוא אמצעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i> אז יתהפכו המספרים להיות העשרות אחדים והאחדים עשרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i> ומדרך אחרת הם עשר ספירות בלי מה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i>, כי לא תוכל להחל אחד אם לא יהיו עשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i>, והנה עשרה הוא דומה לאחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i>, והוא שם כולל האחדים שהם מאחד ועד עשרה, ושם העשרה כוללם עם היותם מספר ראשון, ותחלת המספרים הדומים לאחדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> כי בהגיעך אל עשרים אז הם שני עשרות כנגד שני אחדים, ושלשים כנגד שלשה אחדים, וכן כל עשרות עד תשעים, הם תשע עשרות כנגד תשעה אחדים, ובהגיעך למספר מאה הוא דומה לאחד, ובהגיעך לתשע מאות, גם הם כנגד תשעה אחדים, עד שתגיע לאלף שהם עשר מאות, גם הוא האלף דומה לאחד, עד היותם תשעה אלפים כנגד תשעה אחדים, ובהגיעך לעשרת אלפים אז נשלם החשבון בהיותו רבבה אחת, וככה עד עשר רבבות על הדרך הזה, כי כל ראשי המספרים הם דומים לאחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i> על כן אמרו חכמי המספר, כי כל המספרים הם חלק מעשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i>, או התחדש מכפלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכב\"></i>, או ממחברתו אל אחדיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכג\"></i>, או מהשנים דרכים נחברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i>, והנה עשר ספירות כמספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i> וככה הגלגלים תשעה, שהם גופות נכבדות עומדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i> והעשירי שהוא קדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i> נקרא כן בעבור שכחו בכל כסא הכבוד והוא התקיף וכל הגופות מקיף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, והנה יהיו האמצעיים במספר עשרה הם שנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i> והם חמשה והם ששה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i>, ואלה ארבעתם אַהוי הם הנכבדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, וכל מספר מרובע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i> ששם אחד נוסף על המרובע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i> ככה יש בשרשו וככה בדומה לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i>, וכן במרובע חמשה חמשה, ובמרובע ששה ששה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i>, אלה הד' מספרים לעולם שומרים עצמם במרובעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> וזהו מעלתם על כל המספרים המרובעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i> ועוד כי כל מספר הוא באחד בכח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i> והוא בכל מספר במעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i>, והוא יעשה בפאה אחת מה שיעשה כל מספר בשתי פאות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לה\"></i>, והנה כח האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, ובחברך מרובעו אל מרובע כפלו אז יהיו חמשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i>, וזהו חשבון השוה במרובעים, כי אם תחבר מרובעו אל מרובע כפלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i> כה יהיה מעוקב חמשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i>, וכל מספר לפני חמשה יהי' ערך המעוקב אל השנים המרובעים בחשבון בערך החשבון אל חמשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i>, ולמעלה מחמשה יהיה הדבר בהיפוך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i>, וחשבון ששה הוא חשבון שוה בחלקיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i> ואין בכל מערכת מספר שוה רק אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לז\"></i> וכאשר תחבר מרובע האחד אל מרובע ראש הנפרדים יהיה המחובר הוא הדומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לח\"></i> ואם תשים אלכסון עגול במספרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i> ותוציא יתר בשלישית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i> יהיה המשולש שהוא שוה השוקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i> כמספר הקו הסובב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i>, וכמוהו המרובע הארוך בעגול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i>, ולפני זה המספר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i> יהיה ערך המשולש אל הקו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i> כערכו אל עשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i> ולמעלה ממנו הפך הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לט\"></i>: והנה אלה ארבעה המספרים הם היקרים ומספרם שנים ועשרים כמספר כל האותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i> ואל תחשוב הכפולים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i> כי הם בעצמם, רק מה שהיה ברוחב השיבו באורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i>, והטעם על המבטא בלשון שם אחד להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסא\"></i> ידמו זה לזה, אבל לא ידמו במכתב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסב\"></i> ובעל לשון הקדש ראה כי חמש מקומות הם מוצאי האותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מ\"></i>, והנה שם חצים שרשים לעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסד\"></i> וחצים פעם שרשים, ופעם נוספים לטעם בראש המלה או בסופה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, והנה זה החצי נכבד מהראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסו\"></i> וראוי שיבחר בכל מוצא האות הקל לבטא בו הרבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסז\"></i>, וראוי להיות האות הראשון גם החמישי גם הששי גם העשירי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסח\"></i> קלים במבטא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסט\"></i> וכבדים בטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רע\"></i> ויהיו נמצאים עם התנועות עד שיהיו ארבעת אותיות המשך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעא\"></i>, ויהיו פעם נראים ופעם נעלמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעב\"></i>, ופעם נוספים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעג\"></i> ופעם חסירים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעד\"></i> ופעם מובלעים בדגשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעה\"></i>, ופעם מתחלפים אלה באלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעו\"></i>: והנה אותיות הגרון הם ארבעה ותחלתם עי\"ן ואחר חי\"ת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מב\"></i>, ואל תזכור האות כאשר תבטא בתוספות אותיות הנזכרות עם האות, כי אינם מאותיות הגרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעח\"></i>, רק האות לבדה כשתשים תחתיה פתח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעט\"></i>, ולאלה שניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפ\"></i> עי\"ן חי\"ת כבדים מאוד, ומי שלא נהג בנערותו לבטא בהם לא יכון לדבר בם כמו העכו\"ם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפא\"></i>, על כן נבחרו האל\"ף והה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפב\"></i>, גם בחר מאותיות החיך גיכ\"ק שהוא אחר הגרון הקלים והם י' כ'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפג\"></i>, על כן היו ג' ק' מהשרשים: ואותיות הלשון דטלנ\"ת שם השנים שרשים והם ד' ט' והאחרים בחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפד\"></i>, ואותיות השיניים זסשרץ כולם כבדים, והקל שבהם השי\"ן על כן בחרו והניח האחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפה\"></i>, על כן הוצרך לקחת מאותיות השפה שהם בומ\"ף שלשה, והניח האחד שהוא הפ'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפו\"></i>: וראוי להיות תחלת האותיות מהגרון, כי הוא המוצא הראשון במתכונת האדם מלמטה למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפז\"></i> והאל\"ף לפני הה\"א, כי הוא הקל מאותיות הגרון, על כן הושם ראש לכל האותיות כנגד האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפח\"></i>, וראוי להיות הה\"א האות החמשה, כנגד חמשה במספר שהוא נכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפט\"></i>, ואלה השנים אותיות הם קלים במבטא יותר מכל האותיות, בעבור ששם אות הראשון מהגרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצ\"></i>, שם אחריו אות מסוף החמשה מקומות שהוא השפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצא\"></i>, על כן היה בי\"ת אחר אלף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצב\"></i> גם וי\"ו אחר ה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצג\"></i>, ופ\"א אחר עי\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצד\"></i>, והנה היה לו צורך לשום עוד שנים אותיות עד שיגיע אל הה\"א, ושם האחד מהחיך והוא גימ\"ל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצה\"></i>, והשני מהלשון והוא דל\"ת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצו\"></i>, על כן הוצרך לשום זי\"ן שהוא מהשיניים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצז\"></i> אחר וי\"ו, והנה יש לו צורך לשום אות רביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצח\"></i> שהוא כנגד מספר העשרה עשירי לאותיות, וכבר לקח מהגרון השנים הנכבדים והמבוארים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצט\"></i>, ומהשפה הקל הנכבד שהוא הוי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ש\"></i> ואין במוצאם הנשרשים קל מאותיות החיך, והנבחרים היו היו\"ד, גם הכ\"ף, והיו\"ד יותר קל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שא\"></i>: והנה ארבעה אותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שב\"></i> ראוים להיות אותיות המשך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שג\"></i>, ובעבור כי האל\"ף כמו האחד, על כן נמצא נעלם עם כל תנועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שד\"></i>, והנה עם חולם ראש, ועם קמ\"ץ גדול רָאשִׁים, ועם חיר\"ק ראשון, ועם קמ\"ץ קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שה\"></i> רֵאשִׁית, ועם שורק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שו\"></i> מסעף פֻארָה (ישעי' י, לג) ועם פתח גדול לְחַטַּאת ולנדה (זכרי' יג א), ועם פתח קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שז\"></i> עושה פֶלֶא (למטה טו יא), בעבור היותו ראש שמוהו סימן המדבר זכר גם נקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שח\"></i>, ובעבור שלא ימצא נראה באחרונה, על כן איננו סימן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שט\"></i> רק פעם יתחלף בה\"א קראן לי מרא (רות א כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שי\"></i> גבהא קומתו (יחז' לא ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיא\"></i> וימצא נוסף בסוף כמו \"ואתיקיהא\" (שם מא טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיב\"></i> ההלכוא אתו (יהושע י כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיג\"></i> גם נראה בראשונה, והוא נוסף אתמול (ש\"ב ה ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיד\"></i> אזרועך (איוב לא כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטו\"></i> ובאמצע והאזניחו נהרות (ישעי' יט ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטז\"></i>, ויכתב בסוף ולא יבוטא בו כמו חטא (דבר' כג כב), ופעם יהיה חסר כמו \"על כס יה\" (למטה יז טז), ויתחלף בה\"א האמון (ירמי' נב טו) ההמון (ש\"ב יח כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיז\"></i> גם ביו\"ד תתימרו (ישעי' סא ו) יתאמרו (תה' צד ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיח\"></i>, גם בוי\"ו במבטא, ולעמשה תמרו (ש\"ב יט יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיט\"></i>: והנה השלשה אותיות הם ראוים שיהיו לסימן בראש ובסוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכ\"></i>, והנה האות שהוא היו\"ד שהוא דומה לאחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכא\"></i> שמוהו בסוף סימן המדבר זכר גם נקבה, בפעלים שׁמרתי (תה' יז ד) אמרתי (שמות כג יג), ובשמות כמו שׁמי (שם שם טו) ושמוהו בראש סימן יחיד זכר, הוא דומה לנמצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכב\"></i> כמו שמספר עשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכג\"></i> דומה לאחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכד\"></i> ושמוהו בסוף הפך זה סימן לנכח הנקבה דְעִי רְאִי (ש\"א כה יז) למען תִּזְכְּרִי (יחז' טז סג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכה\"></i>, ובעבור כי במספר דומה לאחד, היה ליחס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכו\"></i>, ובעבור היות העשרה כולל כל חשבון, על כן היו\"ד באחרונה כולל סימן רבים בסמוכים יְדֵי נשים (איכה ד י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכז\"></i>, ובסמוך אל המדבר יָדַי נטו שמים (ישעי' מה יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכח\"></i> והיו\"ד ימצא נעלם עם חירק רַגְלִי (תה' כו יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכט\"></i>, ועם קמץ קטן רגלי חסידיו ישמור (ש\"א ב ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"של\"></i>, ועם קמץ גדול יָדָיו רַגְלָיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלא\"></i>. והיו\"ד תחת ה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלב\"></i> הנה יד ד' הוֹיָה (למטה ט ג), ואתה הוה להם למלך (נחמי' ו ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלג\"></i> ותחת ה\"א יֶחֱסָיון (תה' לו ה) חסה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלד\"></i>, ותחת אל\"ף \"כל פקודי כל ישרתי\" (שם קיט קכח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלה\"></i>, וימצא נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלו\"></i> יצהר (במד' יה יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלז\"></i>, היושבי (תה' קכג א) רבתי (איכה א א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלח\"></i>, והה\"א שמוהו סימן היש הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלט\"></i> כי כן טעם \"הא לכם זרע\" (ברא' כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמ\"></i>, פעם לתמה הבמחנים (במד' יג יט) הנהיה (דבר' ד לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמא\"></i>, ופעמים לדעת המבואר האיש, העבד העברי (ברא' לט יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמב\"></i> האנשים (שם יט ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמג\"></i> ובאחרונה סימן לנקבה לשון עבר גם כן בשמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמד\"></i> כי הזכר הניחו בלא סימן אמרו,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמה\"></i> אמרה קהלת (קהלת יב ח), גם היתה סימן נקבה, בפועלים בעתידים, אשמרנה, ישמרנה,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> נשמרנה, תשמרנה, ישמרוה, שמרנוה, שמרוה, וסימן בשמות נערה בתולה (דבר' כב כח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמו\"></i>, והה\"א נוסף בבנין הכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמז\"></i> גם בבנין התפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמח\"></i>, גם היא מובלעת מזה בידך (למטה ד ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמט\"></i> כמו יו\"ד \"בטרם אצרךָ\" (ירמי' א ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנ\"></i> ואל\"ף \"וָאַבֶּדְךָ כרוב הסוכך\" (יחז' כח טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנא\"></i>, ונוספת באחרונה אשמעה (תה' פה ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנב\"></i>, ובשמות כמו לילה (ישעי' כא יב), והוא נעלם עם קמץ עָשָׂה, ועם קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנג\"></i> בונֵה ירושלים (תה' קמז ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנד\"></i> ועם פתח קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנה\"></i> אשר אני בונֶה (דה\"ב ב ד), ועם חולם \"כי פְרָעֹה, אהרן\" (למטה לב כה), גם שְׁלֹמֹה (מ\"א א יז), ועם שורק \"לא יִקְרְחֻה קרחה\" (ויקר' כא ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנו\"></i>: ובעבור היות הוי\"ו מוצאו מהתחברות השפתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנז\"></i> על כן שמוהו בראשונה לדבק זה עם זה אברהם ויצחק, (ברא' מח טז) מי פעל ועשה (ישעי' מא ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנח\"></i> ובאחרונה לשון רבים זכרים גם נקבות בפעל עבר, וסימן בעתידים לזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנט\"></i> ופעמים גם לנקבות, אם תמצאו (שיר ה ח) אם תעירו (שם ב ז), והוי\"ו ימצא נעלם עם שורק ועם חולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שס\"></i> ובעבור היות הה\"א נוסף בסוף סימן הנקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסא\"></i> הוצרכו להיות הוי\"ו סימן לזכר שְמָרוֹ גם בשמות יָדוֹ, גם בעתידים \"אויב יִרְדְפוֹ\" (הושע ח ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסב\"></i> ובתוס' ה\"א או נו\"ן בדגש או שורק ישׁמרהו (תה' מא ג) \"יִשְמְרֶנּו בעליו\" (למטה כא לו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסג\"></i> וסימן לשון רבים מדברים בפעל עבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסד\"></i> ובעתידים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסה\"></i>: והנה הראיתי כי אלו הארבע אותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסו\"></i> הם אותיות המשך, על כן היו השמות נכבדים שהם שמות העצם מאלה האותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסז\"></i>, והנה השם הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסח\"></i> איננו במקרא רק במקום הזה, וידענו כי משה לא דבר לפרעה דברי השם רק ככתבו, ולא היה מזכירו בכנוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסט\"></i> כי הוא היה קדוש, על כן הוצרכו הקדמונים לכנותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שע\"></i>, ופירוש וזה זכרי, כמו זה שמי כי הטעם כפול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מג\"></i>, והעד שאנחנו קוראין אותו אלהים בהתחברו עם א' ד'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעב\"></i> שהטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> שהוא אדון, ובאה המלה על דרך לשון רבים דרך כבוד כמו אלהים, על כן האומר לשם כמו לאדם אַדֹנִי שאל (ברא' מד יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעג\"></i> טועה הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעד\"></i>. ועתה אזכיר הטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעה\"></i>, דע כי שלשה עולמים הם, האחד הוא השפל, והוא על מעלות רבות, רק שלש כוללם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעו\"></i> והאחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעז\"></i> המתכות והם שבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעח\"></i> כנגד שבעה המשרתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעט\"></i>, ולמעלה מהם הצמחים, והם על מעלות רבות, ומעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפ\"></i> מהם החיים ומעלותם רבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפא\"></i>, והאדם לבדו הוא במעלה העליונה בעולם השפל, והשנוי יקרנו כעצמו בגופו, גם בנפשו כנגד מחשבתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מד\"></i> גם בעניניו וכל עסקיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מה\"></i>, וחכמי לב דמו המינים שהם הכללים שהם שמורין, כי הפרטים אובדים, דמו אותם המינים הכללים העומדים לצל עץ על מים רצים תמיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפד\"></i>: והעולם האמצעי על מעלות רבות, והנה החמשה הכוכבים המשרתים מעלתם גדולים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפה\"></i> כי הם עומדים בעצמם לא יכלו ולא יחסרו, ולא תשתנה תנועתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפו\"></i> ולא תוסיף ולא תגרע, ולא יעלו ולא ירדו רק כפי המערכת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפז\"></i> יש להם שינוים רבים, כי פעם הוא הכוכב בקו המזלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפח\"></i>, ופעם שמאלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפט\"></i> ופעם ימיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצ\"></i> רב או מעט, ופעם עולה בגלגלו הקטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצא\"></i> גם בגלגלו הגדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצב\"></i> שהנה מוצקו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצג\"></i> רחוק ממוצק הארץ, ופעם עולה גלגלו או יורד, ירוץ ופעם תמהמה, ופעם יעמוד, ופעם ישוב אחורנית, וכל זה כנגד ארץ, ופעם יראה ופעם יסתר, ופעם במזרח, ופעם במערב וערכו אל חבורו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצד\"></i> וגם אל צבא השמים מלמעלה, גם אל הלבנה מלמטה לעולם משתנה עד אין חקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצה\"></i>, כי פעם מתחבר לאחד השבעה המבטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצו\"></i>, והנה המחברות לבדם במעלה אחת משלש מאות וששים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצז\"></i>, הם מאה ועשרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצח\"></i> ובעבור אלו השינוים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצט\"></i> ישתנו כל הנבראים בעולם השפל בעצמם ואף כי במקריהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ת\"></i>, והם בעצמם ובאורם לא ישתנו, על כן למטה מהם הלבנה, כי כל מקריהם יקרוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תא\"></i> ויותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תב\"></i>, כי יש להם שני גלגלים שאין מוצקם כמוצק הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תג\"></i> ועוד כי תנועתה כגלגל הקטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תד\"></i> הפך תנועת גלגל הגדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תה\"></i>, ועוד כי אין לה אור בעצמה כי אם מהשמש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מו\"></i> והעד כי בהתחברה עמו עם ראש התלי או זנבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תז\"></i> לא תראה השמש אם היה ביום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תח\"></i>, ואם היתה לנכח השמש בלילה באחד המקומות הנזכרים, יהיה אור הלבנה נעדר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תט\"></i>: והנה למעלה מהמשרתים הם כוכבי גלגל המזלות, והם קבועים בגלגל אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תי\"></i> לא מתנועעים כמשרתים, ולא ישתנה רחבם, ולא ערך זה לזה, ותנועה אחת להם בלי תוספות ומגרעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיא\"></i> ערכם אל הארץ שוה, ושינוי הראותם כפי מקומות הארץ ותנועת השמש, והעולם העליון הוא עולם המלאכים הקדושים שאינם גופות ולא בגופות כנשמת האדם, ומעלותם נשגבו מדעות הנקלות כנגדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מז\"></i>, וכל זה העולם כבוד וכולו עומד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיג\"></i>, ואין תנועה בשינוי בערך רק מעמדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיד\"></i> איננו בעצמו רק בשם הנכבד לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תטו\"></i>, ונשמת האדם ממינם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תטז\"></i>, ומקבלת כח עליון כפי מערכת המשרתים, וכל המשרת כנגד הצבא הגדול בעת הבראו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיז\"></i> ואם תחכם הנשמה תעמוד בסוד המלאכים ותוכל לקבל כח גדול מכח עליון שקבל על ידי אור המלאכים, אז יהיה דבק בשם הנכבד וזהו שנדר יעקב \"והיה ד' לי לאלהים\" (ברא' כה כא) כי יתבודד כל ימי חייו לדבקה בשם כפי כחו, על כן אמר \"הסירו את אלהי הנכר\" (שם לה ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיח\"></i> ועד היום לא אמר ככה כי אז יחל לעבוד את השם כפי נדרו, על כן אמר יתרו \"עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים\" (למטה יח יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיט\"></i>, וחכם גדול היה, והעד \"וישאלו איש לרעהו\" (שם שם ז) ועוד \"וישתחו\" (שם) ואין לו פחד ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכ\"></i>: ובעבור שראה \"אדם\" כי ימות הוליד בן להיות המין שמור, והנה קיבל כח מעמד על דרך כלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכא\"></i> על כן אמרה חוה \"קניתי איש את ד'\" (ברא' ד א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכב\"></i>, ובני הנביאים היו מתבודדים, אולי יקבלו כל אחד כפי כחו, והנה בשם הזה יתחדשו בעולם אותות ומופתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכג\"></i>, וכאשר נאמר לו זה השם הנכבד בקש אותות ומופתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכד\"></i> ע\"כ לא תמצאנו בספר קהלת, כי ידבר על המעשים אשר עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ואין כל חדש, כי החכמה העליונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>: <b>לך ואספת.</b> טעם אלהי אברהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפו\"></i> שכרת ברית אתו לתת לו את ארץ כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפז\"></i>: והטעם פקד, באה עת פקודתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נ\"></i>: <b>ואמר.</b> וכבר אמרתי לאבותיכם שאעלה אתכם, וזהו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (ברא' טו יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפט\"></i> וגם אנכי אעלך גם עלה (שם מו ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נא\"></i> או גזרתי עתה להיות זה כמו ותגזר אומר (איוב כב כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצא\"></i>: <b>ושמעו.</b> כל שמע אחריו למ\"ד או בי\"ת, הטעם שישמעו הענין שנושא הקול לא לשמוע הקול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצב\"></i>, דגשות יו\"ד העבריים דרך צחות להראות יו\"ד היחוס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצג\"></i> כי יו\"ד העברים בחירק תחת הרי\"ש סימן רבים. כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצד\"></i>: <b>נקרה עלינו.</b> בה\"א גם באל\"ף הטעם אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצה\"></i>, כמו נקרא נקריתי (ש\"ב א ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נב\"></i> ועוד אפרש טעמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצז\"></i> כי הוא \"פן יפגענו\" (למטה ה ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצח\"></i>: <b>ואני. לא יתן.</b> רשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקב\"></i> או כמו יניח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקג\"></i> כמו כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה (ברא' כ ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקד\"></i>: ולא בעבור יד החזקה שיש לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נג\"></i> והגאון אמר, ולא ביד חזקה בפעם אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקו\"></i>: <b>ושלחתי את ידי.</b> כנגד ידו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקז\"></i>: <b>ונתתי.</b> גם זה היה דבר פלא שמצריים היו מפייסין את ישראל שישאלו מהם, וזה טעם וישאילום, וזה הפך משפט אנשי העולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקט\"></i>: ודע כי מ\"ם ריקם נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקי\"></i>, והמלה נמצאה על רבים כזאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיא\"></i> גם על לשון נקבה \"אל תבואי ריקם\" (רות ג יז) וכמוהו \"חנם\" (ברא' כט טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיב\"></i>: <b>ושאלה.</b> הנה במקום אחר \"וישאלו\" (למטה יב לה) זכרים ונקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נד\"></i> והזכיר הנקבות עתה, כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות, ונזמים באזנים ובאף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקטו\"></i>, אצעדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקטז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נה\"></i> ושהרונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיז\"></i> ועכסים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיח\"></i> וזה המנהג היום בארץ ישמעאל לא כן בארץ הערלים, וככה הזכיר מכשפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיט\"></i>, כי הנשים בעלות כשפים יותר מהזכרים: <b>ומגרת ביתה.</b> כי אחוזה היתה להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקכ\"></i> ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו, ואלה הלא יראו כי מצוה עליונה היתה, ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל, והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר, ואין זה רע כי הכל שלו הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקכא\"></i>: <b>ונצלתם.</b> כמו ודברתם (במד' כ, ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקכב\"></i> כי יתכן להיות משקלה מבנין נפעל, כמו ונגפתם (ויקרא כו יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקכג\"></i>: <b>ויען.</b> הנה השם אמר שיאמינו בו הזקנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> רק לא הזכיר ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, כי ושמעו לקולך, אולי לא יאמינו בלב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>ויאמר.</b> זה האות לא נתנו למשה שיאמין, כי כבר נתן לו אות הסנה, רק עשה לו האות שיעשה ככה לבני ישראל, ע\"כ כתוב למען יאמינו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> והטעם תעשה כן להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> והוא נתן לו בנמצא עמו תמיד, כי מטהו משענתו כמנהג הזקן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> כי כדרך רועה לא בא אל פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ויאמר.</b> דעת חכמי המחקר איך יתכן זה, והוצרכו לומר להסיר היבושת, וכל דבריהם רוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> כי הוא דרך מופת ואינו על דרך התולדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ויאמר.</b> אמר יפת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> זה המופת רמז<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> כי היה בתחלה דבר רך כמו מטה ונהפך לנחש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> וכתוב \"התנים הגדול\" (יחז' כט ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> ובסוף ישוב כבראשונה והיה כלא היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>ויאמר.</b> האות הראשון מטהו שהוא נמצא בידו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>, והשני בידו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, אמר יפת, בעבור שחשד שלא יאמינו נצטרעה ידו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i> א\"כ היה ראוי להיות זה האות הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, ור' ישועה אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> כי זה רמז לישראל שהיו בתחלה חפשים, ונגעם השם בעבדות מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> והוא ירפאם וישובו חפשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: <b>ויאמר.</b> הגאון אמר כי החיק הוא בית הזרוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, וככה \"בחיקו ישא\" (ישעי' מ יא) \"שאהו בחיקך\" (במד' יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>, ואחרים אמרו כי הוא הבגד הסמוך לחזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>: <b>והיה.</b> ידענו כי השם ידע אם יאמינו או לא יאמינו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, רק הכתוב דבר כנגד משה שאם היו מקצת ישראל שלא יאמינו לאות הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> יאמינו לאות האחרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, והכתוב אמר לקול האות, ואין לו קול, רק דברה תורה כלשון בני אדם, כמו מות וחיים ביד לשון (משלי יח כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, ואמר הכתוב האות האחרון, אעפ\"י שיש שם אות שלישי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> בעבור שלא הראה לו עתה רק אלה שני האותות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> כי השלישי עתיד לעשותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: <b>והיה.</b> ואם היו עוד מקצת ישראל שלא יאמינו באות האחרון תעשה האות השלישי ויאמינו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>, וכתיב ויעש האותות לעיני העם (למטה פ' ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>, וזה האות השלישי שהוא והיו לדם ביבשת הוא חלק מהמכה הראשונה בעשר המכות העתידה להיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>: <b>ויאמר.</b> כל המפרשים פה אחד אמרו, כי פרוש בי לשון בקשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>. ור' יהודה הלוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i> אמר כי הוא דרך קצרה, והטעם \"בי אני אדני העון\" (ש\"א כה כד), כלומר עשה בי עונש מה שתרצה, והניחני מזה שלא תשלחני וככה \"בי אדני ידבר נא עבדך דבר\" (ברא' מד יה) עשה בי מה שתרצה והניחני לדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>איש דברים.</b> יודע לדבר צחות שאיננו מתעכב בלשונו בדברו או מגמגם, או שיכבדו על פיו אותיות ידועות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, ומנהג העברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> כאשר ירצו להשוות שני דברים או שלשה יוסיפו מלת גם בתחלה, כמו משול בנו גם אתה, גם בנך, גם בן בנך (שופ' ה כב): וטעם \"שלשם\", לא יאמר תמול כי אם ליום הזה שהוא מדבר בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> והנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> שלישי שעבר ליום הזה שהוא מדבר בו, והמ\"ם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> כדרך לשון רבים, בעבור היום ואתמולו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>, ואעפ\"י שאין השי\"ן קמוצה כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>, או המ\"ם נוסף באחרונה כאשר הוא נוסף בראשונה \"ויהי כמשלש חדשים\" (ברא' לה כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>: <b>גם מאז דברך.</b> מעת דברך, כמו \"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך\" (למטה ה כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, כי לא סר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> כובד לשונו רק נשאר כאשר היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, והאומר ששכח לשון מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> איננו נכון, כי הוא אומר ב' דברים, כבד פה, וכבד לשון, ועוד נלמוד מתשובת השם \"מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם\", שאינו מדבר על לשון מצרים, רק ככה נולד שהיה כבד פה שלא היה יכול להוציא אותיות השפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> וכל אותיות הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i>, רק קצתם היה מוציאם בכובד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> וזהו טעם אנכי אהיה עם פיך והוריתיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>, אמר שיורנו אשר ידבר מלות, שאין שם מאותיות הכבדות על פיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>: <b>ויאמר.</b> הנה מצאנו אלם כנגד שימת הפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> ועור כנגד פקח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> ונשאר חרש לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i> ואין אחר כנגדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>, והאמת כי מלת פקח כנגד החרש והעור, ככתוב פקוח אזנים (ישעי' מב כ) לפקוח עינים עורות (שם שם ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: ועתה הנה לא הבטיחו שיסור כובד לשונו, רק יורנו מה שידבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>: <b>ויאמר.</b> כבר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> כי כל נא במקרא כמו עתה, וככה דבר נא באזני העם (למטה יא ב) שמע נא יהושע (זכרי' ג ח) יומת נא את האיש הזה (ירמי' לח ד) אוי נא לנו כי חטאנו (איכה ה טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>ביד תשלח.</b> חסר אשר כאילו הוא כתוב ביד אשר תשלח, כמו \"עם לבבם שלם\" (דה\"ב טז ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> והטעם שישלח זה השליחות ביד אהרן אחיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> שהוא איש דברים, כי איננו כבד לשון, והוא רגיל להנבא לישראל, וכתוב ביחזקאל כי השם שלח נביא בישראל לפני בא משה אדונינו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> וכתיב ויאמר ד' אל אהרן לך לקראת משה המדברה (למטה כ כז), ועוד כי הוא גדול ממנו בשנים, אולי יחר לו שיהיה משה שליח אל פרעה, על כן אמר השם \"וראך ושמח בלבו\" (פ' יד): והנה משה איננו ממאן ללכת רק בתחלה אמר \"לא איש דברים אנכי\", כי קשה הוא לדבר לפני המלך מי שהוא כבד פה, וחשב כי השם יחדש לו אות להסיר כובד פה, וכאשר השיבו השם והוריתיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> ידע כי כובד לשונו לא יסור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>, הנה תמה משה למה לא ישלח השם אהרן אל פרעה, ובעבור זה אמר \"שלח נא ביד תשלח\" ומתשובת השם \"הלא אהרן אחיך הלוי\" יתברר לנו כל זה: <b>ויחר.</b> חלילה להיות פי' זה הפסוק ויבקש המיתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> כי עתה היה ראוי שיבקש המיתו אם היה ממאן ללכת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> ולא כאשר הלך, כאשר אמרו אחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i> ולמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> יבקש המיתו בעת לכתו, ואין זה דומה לדבר בלעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>, גם דבר יעקב איננו כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>, ואם טען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> טוען אנה מצאנו חרון אף שלא חדש שום נזק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> הראינו לו \"ויחר אף ד' בם וילך\" (במד' יב ט) ולא בא נזק לאהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, וטעם הלוי שכן היה נודע בישראל הנביא הלוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>, כי היו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> בהם אחרים ששמם כשמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> ודבר זה אין זה גרעון למשה רק מעלה גדולה, כי אהרן יהיה דומה לפה שיוציא דבור הנשמה שאינה נראית, כמו המלאכים שאינם נראים כי אינם גוף, והנה ידמה משה כמעלת המלאך, וזהו ואתה תהיה לו לאלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, והנה אין אלהים בכל המקרא רק השם הנכבד, או מלאכיו הקדושים, כי על ידם יראו מעשה השם בארץ, או קדושי מטה העושים משפטי אלהים בארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i> וכל אלהים שהוא עו\"ג דבר הכתוב ככה לפי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> מחשבת העובדים, כמו אל חנניה הנביא (ירמי' כח ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>: <b>ואת המטה.</b> טעם האותות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i> שהפך לנחש לעיני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> ולתנין לפני פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> ולהכות בו את היאור ולהעלות הצפרדעים, ולהוציא הכנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>, ולהוריד הברד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>, ולהביא הארבה, ולהיות חשך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i>: <b>וילך.</b> יתר הוא יתרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> כמו גשם (נחמי' ו ב) הוא נשמו (שם שם ו ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, ושלמה הוא שלמון (רות ד כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> והנה אמר לו שילך לראות אחיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i> ולא גלה לו הסוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>: <b>ויאמר.</b> אין מוקדם ומאוחר בתורה, ופירושו וכבר אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>, וככה ויצמח ה' אלהים מן האדמה (ברא' ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i> ורבים כאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>, הנה עתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i> בהשיבו צאן יתרו אליו הבטיחו השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> שילך בלי פחד למצרים, כי מת פרעה ועבדיו שהיו יודעים דבר המצרי, וזהו \"וימת מלך מצרים\" (למעלה ב כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i> כי כל הימים שהיה חי לא היה נכון להיות משה שליח אל פרעה: <b>ויקח.</b> לא ידענו אם נולד גרשום בימי בחורותיו ובברחו אל מדין, או בזקנתו, ואל תסמוך אל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> דברי הימים של משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> כי הבל כל הכתוב בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i>, ובנו השני הוא אליעזר נולד עתה בהנבאו, וחשב להוליך אשתו ובניו למצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> ושיצאו יחדו עם ישראל, ולא היתה עצה נכונה, כי הוא בא להוציא ישראל והם יראו שבא עם אשתו ועם בניו לגור שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> ואל תתמה איך יחשוב נביא בדברי העולם דבר שאיננו נכון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>, כי הנה מצאנו דוד ששאל אל נתן הנביא היש ישר לבנות בית לשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> והוא השיב כל אשר בלבבך עשה וד' עמך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>, ובלילה נאמר לו בנבואה שיאמר אל דוד שהוא לא יבנה הבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i>, והוצרכו הזקנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i> לתרגם על החמור על נושא האדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> בעבור שהוא דרך גרעון שתרכב אשת הנביא על חמור אחד היא ושני בניה, ויפת אמר כי הוא שם המין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> כמו \"ויהי לי שור וחמור\" (ברא' לב ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, ולא דבר נכונה, כי אין זה מקום להזכיר שם המין, רק הוא כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>, והחמורים שהם במצרים יקרים ונכבדים מהפרדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> ואין לתמוה אם רכב גרשם בנו אחריה, אולי קטן היה, והיה אליעזר בחיקה כי עוד לא נמול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i>: וטעם וישב ארצה מצרים, כי הוא לבדו שב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i> כי כאשר פגש השם את משה נימול אליעזר, ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה, ומשה הניחם ושב למצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i>: ואמר על המטה מטה האלהים, בעבור האות שנעשה בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>, ומטה האלהים הוא מטה משה והוא מטה אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i> כי בידו היה כאשר עשה בו האותות, ושב עתה לפרש בעבור שהזכיר מטה האלהים מה שאמר השם למשה כל המופתים שהוא עתיד לעשות במצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i> והזכיר לו אות שיצאו בעבורו ממצרים היא מכת בכורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i>: והנה ויהי בדרך במלון, היה ראוי להיותו דבק עם \"ויקח משה את אשתו ואת בניו\", ורבים כזה בתורה, כמו \"שלם ישלם, אם אין לו\" (למטה כב ב) כי הוא דבק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> עם \"חמשה בקר ישלם תחת השור\" (שם כא לז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i>: <b>ויאמר.</b> זה אמר לו במדין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i>, והנה הודיעו כי השם יחזק את לבו ולא ישלחם בעבור כל המופתים שיראם עם המופת האחרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>ואמרת.</b> טעם בני בכורי, זה הגוי שעבדוני אבותם בתחלה, ואני חומל עליו כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו, ואתה לקחתו לעבד עולם על כן אני אהרוג את בנך בכורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i>: <b>ואמר.</b> הנה אמרתי אליך פעם אחר פעם לשלוח את בני לעבדני להקריב לי זבחים, ואתה מאנתו לשלחו על כן אענשך, וחסרי דעת חשבו כי עם משה ידבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i> וזה שגעון, ועוד כי אליעזר אינו בכור משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i>: <b>ויהי בדרך.</b> היתה קבלה בידם שלא יומל הבן ביום השמיני אם הוא חולה, או הוא בדרך שאין יכולת במוליכו להתעכב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i> ובעבור כי משה לא יוכל להתעכב בשליחות השם, ראה בעצתו שלא יומל כי יסתכן הנער אם יוליכו אותו בדרך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i> והנה שלח השם מלאך להזכיר משה שיניח עצתו ויומל הנער וילך לו לבדו, והנער יהיה עם אמו עד שיתרפא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i>: והנה טעם ויפגשהו, שבא חולי על משה מהשם שלא עלה על לבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>, וזהו ויבקש המיתו אם לא יומל בנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i>, ובעבור שאחזתו רעדה לא יוכל הוא למולו ומלה אותו צפורה, כי הוא גלה לה זה הסוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i> ואל תתמה בעבור שהוא כתוב ויפגשהו ד'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> כי מלאך ד' הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>, וכמוהו \"וד' הולך לפניהם יומם\" (למטה יג כא) ושם כתוב \"ויסע מלאך האלהים\" (שם יד יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> ורב שמואל בן חפני אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i>, חלילה להיות השם מבקש להמית משה שהולך בשלחותו להוציא עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i> רק בקש להמית אליעזר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>, והוא סימן ויפגשהו גם המיתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i> ואחרי כן פי' שהוא אליעזר, על כן כתוב את ערלת בנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i>, ולא הזכירו בתחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i> כי עוד לא נקרא שמו, וכמוהו \"ויהי בלדתה ויתן יד\" (ברא' לה כח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i>: <b>ותקח צפורה צור.</b> דבר חד, כמו \"חרבות צורים\" (יהושע ה ב) שהם חדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, וכמוהו אף תשוב צור חרבו (תה' פט מד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>: וטעם ותגע לרגליו, לפי דעתי לרגלי משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i> כדרך וראה הדם על המשקוף וגו' ולא יתן המשחית (למטה יב כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i>, ע\"כ וירף ממנו ממשה, שסר החולי והרעדה, ורב שמואל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i> אמר כי לרגליו לרגלי אליעזר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i> גם כן וירף ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i>, אם כן יש להשיב עליו, אם החלי היה על אליעזר, איך מלה אותו להוסיף לו מכאוב על מכאובו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i>: ומנהג הנשים לקרוא לבן כאשר יומל חתן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: וטעם דמים, \"כי איש דמים אתה לי\" (ש\"ב טז ח), כי בעבורך ימות בעלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i>: <b>וירף.</b> דמים בלשון הקדש על ב' ענינים, האחד שפיכות דמים כמו \"איש דמים אתה לי\" (ש\"ב טז ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>, והמפרש שהוא חיים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i> איננו לשון, והשני לשון רבים מדם ממש, כמו \"בדמיך חיי\" (יחז' טז ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i>, והנה אמרה בראותה שסר החולי ממשה אין אתה בני חתן דמים שהוא מענין הריגה, רק אתה חתן מתבוסס בדם המילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, ומולות שם דבר, והנה על לשון רבים בעבור דמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: <b>ויאמר.</b> לא היה מתנבא אהרן כי אין צורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i>, כי משה הוא השליח אל פרעה, ואהרן היה שלוח לפני זה אל ישראל ומרים לנשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i> ע\"כ אמר \"ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים\" (מיכה ו ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i>: <b>הר האלהים.</b> הוא חורב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i>: <b>ויגד.</b> שלחו גם לישראל תחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i>: ואת כל האותות אשר צוהו לעשות לישראל תחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i> ואחר כך אותות אחרים לפרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לז\"></i>: <b>וילך.</b> הזקנים הם היועצים בכל דור ודור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i> כי לא יוכלו לדבר עם שש מאות אלף איש, רק הזקנים ידברו להם: <b>וידבר.</b> כי הוא המליץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i> על כן משה לא דבר עם ישראל לעולם רק על ידי אהרן, ובמותו היה כמו כן מליץ תחתיו אליעזר בנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריא\"></i>: <b>ויאמן.</b> אחר ששמעו כי פקד ד' עמו, כי הגיע הקץ האמור לאברהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i>: <b>ענים.</b> מגזרת עינוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i>: <b>ויקדו.</b> מבעלי הכפל כמו קדקד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i>, על משקל \"ויתמו ימי בכי אבל משה\" (דבר' לד ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i> ידמו כאבן (למטה ט טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i> והאומרים כי הם מבעלי הנו\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i> מי יתן וידמו כאבן, כי יוסיפו שרשים שאינם בלשון הקדש בעבור המשקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i>, והלא יראו כי \"רדו\" (ברא' מב ב) על משקל \"בנו לכם בתים\" (ירמי' כט ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> והם שרשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i>, כי כל מה שנוכל שלא נעשה שרשים רבים בעבור המשקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i> הוא הנכון: <b>ואחר.</b> אחר שעשה אהרן את האותות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i>, באו שניהם אל פרעה, ואמרו לו שניהם כי השם הבטיחם \"ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו\" (למעלה ד טו): <b>ויאמרו כה אמר ד'.</b> וזה השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> לא שמעו פרעה, על כן הזכיר אלהי ישראל, והטעם עַם ישראל, ולא יעקב לבדו: <b>ויחגו לי במדבר.</b> לזבוח זבחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> כמו אסרו חג בעבותים (תה' קיח כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> חגים ינקפו (ישעי' כט א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>ויאמר. מי ה' אשר אשמע בקלו.</b> שואל הוא מי ד' שהוא אלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> ומתשובת משה שהשיב לו אחרי כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> נלמוד זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>ויאמרו.</b> זה השם הוא אלהי העברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> שהיו יודעים והוא אברהם הנקרא עברי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>, ויצחק בנו, ויעקב ובניו כאשר אפרש בפסוק \"כי תקנה עבד עברי\" (למטה כא ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>ויאמרו.</b> מלת נקרא כמו \"נקרא נקריתי בהר הגלבוע\" (ש\"ב א ו) והוא כטעם פגיעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, והנה פירש לו למה הם חייבים לחוג פן יבא דבר או חרב: מלת פן יפגענו, כוללת אנחנו ישראלים, גם אתה פרעה עמנו וכל המצריים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> וכראות פרעה שבא הערוב ואכל מצריים רבים, כמו שכתוב \"ישלח בהם ערוב ויאכלם\" (תה' עה מה) אז אמר \"לכו זבחו לאלהיכם בארץ\" (למטה ה כא), ומשה השיבו לא נכון לעשות כן בארץ, רק דרך שלשת ימים במדבר ירחקו, וזה המרחק הוא בין מצרים ובין הר סיני להולך בדרך ישר, ושם זבחו, ככתוב \"תעבדון את האלהים על ההר הזה\" (למעלה ג יב), ועוד \"ויבן משה מזבח תחת ההר\" (למטה כד ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>,גם המזבח שבנה בחלישת עמלק בהר סיני הוא, כי כתוב \"ויחנו ברפידים\" (למטה יז א) ושם כתוב \"הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב\" (שם שם ו) ובבא הארבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> נתן רשות לקצת ישראל שילכו לזבוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, ובמכת חשך נתן רשות ללכת כולם, רק המקנה שלהם לא ילך עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, וכראותם שבא הדבר והכה הבכורים אז נתבררו להם דברי משה, \"פן יפגענו בדבר\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> על כן אמרו כולנו מתים (למטה יב לג).<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח גם השאילום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ויאמר.</b> מלת תפריעו כמו שבוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> וכמוהו באין חזון יפרע עם (משלי כט יה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i> וכלל במלת לכו לסבלותיכם משה ואהרן כי הם כנגד כל ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, כי אין סבלותיכם כמו עסקיכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i>, והעד \"והשבתם אותם מסבלותם\" (פ' ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>ויאמר.</b> אמר יפת, כי פירוש רבים עתה עם הארץ, שלא נחוש אם יבוא דבר או חרב עליכם כי רבים הם הסובלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, ולפי דעתי שפירושה מלאכה גדולה אתם מבקשים להשבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: <b>ויצו.</b> הנוגשים הם המצריים, ושוטרי העם הם מישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i>: <b>לא תאסיפון.</b> כתוב באל\"ף, והמנהג להיותו בוי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i> ושניהם מתחלפין ביו\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: ומנהג בוני עפר לערב עמו תבן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> או קש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> שיעמידנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>ללבון.</b> מגזרת לבנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i>, ובנין הלבנים חזק מהאבנים, כי בנין העפר יזיקהו המים, ובנין האבנים יזיקהו האש, וכן כתוב \"ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחמר\" (ברא' יא ג). ודע כי יש שמות לא יש תנו ממעלתם באתנח או בסוף פסוק בבעלי קמץ קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> כמו סֵפֶר (מ\"ב ה ה) ובבעלי פתח קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> כמו צֶדֶק (דבר' א טז), והנה כן תבן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>, וטעמם לא נדע רק ככה נמצאו: <b>וקשׁשׁו.</b> מגזרת קש מבעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>: <b>ואת מתכנת.</b> כמו תכן (למטה פ' יח) דבר ידוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>: <b>תכבד.</b> אמר הגאון, כי אל ישעו כמו אל ישענו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, והנו\"ן חסר כחסרונו ממלת \"תת פחדך\" (דבר' ב כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> ולא תאבה ולא תשמע אל דברי החולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i> האומר כי שרשו \"תת\" בעבור שנמצא \"תתה לי ערף\" (ש\"ב כב מא) חשב, כמו שתה עונותינו לנגדיך (תה' צ, ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>, והנה לא יוכל לכחש, כי התי\"ו השני במלת תתה לנכח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>, והתי\"ו של עיקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> מובלעה בדגש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>, אעפ\"י שהתי\"ו ראוי להדגש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> כתי\"ו \"והשבתי חיה רעה\" (ויקרא כו ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> אם כן יותר טוב שיהיה הנו\"ן מובלע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> כהתבלע הנו\"ן בתי\"ו וַּאֲמִתו (ברא' כד כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i>, כי היה ראוי להיות אמנתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> ובת בנת, ותת תנת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, וחסרה נו\"ן הראשון ממלת \"תתה לי\" כחסרון יו\"ד \"והיום רד מאוד\" (שופ' יט יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>, וחסרו נו\"ן \"גע בהרים ויעשנו\" (תה' קמד ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>, ולפי דעתי כי ישעו כמו ירפו, כאשר אמר \"נרפים\" (פ' ה) וכמו \"השע ממני\" (תה' לט יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i> \"שעו מני\" (ישעי' כב ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> ועיניו השע (שם ו י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> כי כאשר תרפינה העינים תכהינה, וכמוהו \"ולא תשענה עיני רואים\" (שם לב ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>: וטעם בדברי שקר בעבור דברי שקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> שמבטיחים אותם משה ואהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>: <b>ויצאו.</b> מארמון המלך אל העם העובדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>: <b>אתם מאשר תמצאו.</b> קרוב או רחוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>: <b>כי אין נגרע.</b> תואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> על כן הוא קמוץ כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>ויפץ.</b> פועל יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i>, והפועל פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i> שהצריכם להפיץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>לתבן.</b> תחת תבן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>, כמו והחמר היה להם לחמר (ברא' יא ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>: <b>והנוגשים אצים.</b> פועל יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> כמלת שב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> וכמלת מש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i> שימצא פעם יוצא ופעם עומד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>: וטעם לאמר, לאמר להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>: <b>דבר יום ביומו.</b> כמו \"מדי חדש בחדשו\" (ישעי' סו כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>: <b>ויכו. עליהם.</b> על בני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, וטעם להוסיף גם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i> פירשתיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>: והנה תמול הוא היום שעשה משה האותות לעיני העם ולא התעסקו בעבודתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> גם היום שבא משה ואהרן אל פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i> וכן כתוב \"ויצו פרעה ביום ההוא\" (למעלה פ' ו): <b>למה תעשה כה לעבדיך.</b> שלא היה מנהגך לעשות כן: ומלת \"וחטאת\" פועל עבר, והוי\"ו השיבו לעתיד כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> כי היא כמו \"וְחָטְאָה\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> וכאשר העלימו האל\"ף כאשר הוא במלת חטא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i> ולא יוכלו לשום נעלם אחר אל\"ף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> על כן החליפו הה\"א בתי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> ואין צורך לשום דגש בטי\"ת, וכמוהו \"וקראת אתכם הרעה\" (דבר' לא כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>, והעם במקום הזה לשון נקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> כמו \"העם אשר בקרבה יושבת לבטח\" (שופ' יח ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> \"מדוע שובבה העם הזה\" (ירמי' ה ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>, והטעם כי החטא יהיה עליך, וכנו דרך מוסר, כי החטא יהיה על שמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i> וכמוהו \"והייתי אני ובני שלמה חטאים\" (מ\"א א כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, \"ואויבינו ילעגו למו\" (תה' פ' ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> וימירו את כבודם (שם קו כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>ויאמר.</b> לא הועילו דבריהם, כי הוא מתאמץ בחוזק לבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>: <b>ועתה לכו עבדו.</b> אמר לשוטרים גם הם חייבים לעבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>: <b>ויראו.</b> זה הפסוק דבק בפסוקים הבאים אחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>, כי ראו נפשם בצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> בעבור שאמר להם פרעה לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>, ופגעו משה ואהרן והתרעמו עליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>, ומלת \"אותם\" כמו נפשם ועצמם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i> וכמוהו \"וירעו הרועים אותם\" (יחז' לח ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>, \"ויקבור אותו בגיא\" (דבר' לד ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>, ור' יהודה בן בלעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> אמר כי כמוהו \"יביא אותו אל פתח אוהל מועד\" (במד' ו יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> ולפי דעתי שהכהן יצוה להביאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>: <b>ויפגעו.</b> תחסר מלת והם היו נצבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i>, וכמוהו \"ופרעה חולם\" (ברא' מא א) היה חולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>, והנה היה עומד על היאור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> ורבים ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>ויאמרו. ירא ד'.</b> חמסנו שהוא עליכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>: ודע כי החמש הרגשות מתחברות במקום אחד למעלה מהמצח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> על כן יאמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i> הרגשה אחת תחת חברתה, כמו ומתוק האור (קהלת יא ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i> ורבי מרינוס אמר שאנו נמאסים ונבאשים בעיניו כריח רע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>וישב משה.</b> הנה שאלה אחר שהשם הודיע למשה ואמר לו \"ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך\" (למעלה ג יט) עד שיעשה כל האותות אשר צוהו, אם כן למה יתרעם משה לומר למה זה שלחתני, והצל לא הצלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i>, התשובה, חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם, והנה הוא הכביד העבודה עליהם, וטעם למה הרעותה, הפך מה שאמרת \"ראה ראיתי את עני\" (למעלה ג ז) וארד להצילו מיד מצרים (שם שם ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> ולמה זה שלחתני להרע לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i>: <b>ומאז.</b> מהיום שדברתי אליו, אז הכביד עולם עליהם כאשר הוא כתוב ויצו פרעה ביום ההוא (פ' ו): והטעם והצל לא הצלת, וזה שחשבתי שיחל פרעה להקל מעליהם ותחל להצילם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i>: ומלת הרע לעם הזה פעל יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i>, כמו \"הרעו מאבותם\" (ירמי' ז כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i>: <b>ויאמר. עתה תראה.</b> באשר אביא המכות על מצרים, אז ירויח להם מעט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> כאשר אפרש עוד: <b>וידבר.</b> הכתוב אמר \"ויאמן העם\" (למעלה ד לא) ולא כל העם, והכל מודים באלהים אפילו פרעה כאשר אפרש עוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> על כן אמר \"ויאמר אליו אני ד'\" לכן אמור לבני ישראל אני ד' (פ' ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> \"וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם\" (פ' ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: <b>וארא.</b> נבואת האבות היתה במראות הלילה, על כן מלת וארא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: מלת \"שדי\" קשה בפירוש, והגאון אמר כי השי\"ן נוסף כשי\"ן \"שאתה מדבר עמי\" (שופ' ו יז) והטעם שאמר לעולם די<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>, ולא אדע טעם לפי' זה, כי איך יקרא שם אשר די<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> רק להיותו תואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> כמו \"טוב וסלח\" (תה' פו ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> \"עלי לבי דַוָי\" (ירמי' ה יה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> והנגיד רב שמואל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> פי' בו בלשון ערבי אלקהאר, ופי' מנצח ותקיף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> והיו\"ד תחת אות הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> כיו\"ד \"דַלְיוֹ שֹּׁקַיִם מִפִסֵח\" (משלי כו ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i> ואל\"ף \"אשר בזאו נהרים\" (ישעי' יח ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> וכמוהו \"כקול שדי\" (יחז' א כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, \"והיה שדי בצריך\" איוב כב כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i> ויפה פירש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: ומלת נודעתי מבנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, ואיננו כמו הודעתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> כדברי מנחם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: ורבי מרינוס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> אמר, כי ושמי ד' שבועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> כי בלשון ערבי יש וי\"ו לשבועה, וטעם לא נודעתי להם כמו שנודעתי לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> וכוי\"ו הזה לא מצאנו בלה\"ק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> וככה דקדוקו, יש מלות מושכות עצמן ואחרות עמם, גם כן אותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> כמ\"ם \"מאל אביך ויעזרך, ואת שדי\" (ברא' מט כה) שהוא מאת שדי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> וככה בי\"ת באל שדי, כאילו כתוב ובשמי ד' לא נודעתי להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: אמר רב סעדיה הגאון כי תחסר באחרונה מלת לבדו, כאילו אמר ובשמי ד' לבדו לא נודעתי להם, רק פעם באל שדי ופעם בשם ד'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> וכמוהו לפי דעתי לא יעקב לבדו יאמר עוד שמך כי אם ישראל משתתף עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, ואין צורך לתקון הזה, כי ידענו כי אל שדי הוא הש\"י הנכבד, ואין ביניהם הפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>, רק ששם שדי הוא תואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> והשם הנכבד פעם שם עצם ופעם שם תואר כאשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i> והנה מצאנו כתוב באברהם \"אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים\" (ברא' טו ז), וביעקב אני ד' אלהי אברהם אביך (שם כח יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, ור' ישועה אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i> כי אברהם ויעקב לא ידעו זה השם, רק משה כתב ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, ולא דבר ר' ישועה נכונה, כי איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם, ואין ספק כי האבות ידעו זה השם שהוא שם העצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> רק זה השם הוא התואר לא ידעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i>: ועתה אגלה לך קצת סוד אל שדי, ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה, ובעבור כי נשמת האדם גבוה מן העולם האמצעי, אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> וע\"י אמצעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> והניחה תאות העולם השפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>, והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכת הככבים בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע, השם שדבק בו יסבב סבות להצילו מרעתו, וככה אם יש במערכה שיהיה עָקר, השם יתקן לו כח תולדתו ויוליד, על כן אמרו חז\"ל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> שהשם אמר לאברהם צא מאצטגנינות שלך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> וקרוב מזה הטעם אין מזל לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, ועוד אבאר זה בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> על כן אמר השם לאברהם קודם וארבה את זרעך \"אני אל שדי\" (ברא' יז א) שפירושו מנצח המערכות העליונות, לא שהמערכה תשחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i> רק שידע הדבק בשמו שיחדש לו טוב שלא יהיה במערכתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> על כן אמר יעקב \"המלאך הגואל אותי מכל רע\" (שם מח) שהיה נכון לבא עלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>, וזה הוא סוד כל התורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> כאשר אפרש עוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>, והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה אשר ידעו השם פנים בפנים, על כן היה יכול משה לשנות תולדות עולם השפל, ולחדש אותות ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, והנה משה אמר שני דברים האחד \"למה זה שלחתני\" (למעלה ה כב) והשני \"והצל לא הצלת את עמך\" (שם שם כג), והשיב על האחרון \"עתה תראה אשר אעשה לפרעה\" (למעלה ו א), ועל הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> ויאמר אליו אני ד' (למעלה ו ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> והטעם כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> ועל ידך יודע שמי ד' הנכבד בעולם כאשר אמר לכן אמור לבני ישראל אני ד'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, והנה שלחתיך להודיע זה השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>: <b>וגם הקימותי.</b> גם שלחתיך בעבור שהקימותי עם האבות לתת להם או לבניהם שהם כמוהם את ארץ כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>: <b>וגם.</b> גם עוד שלחתיך בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>: <b>לכן.</b> כמו שאני עומד כן יהיה דברי קיים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i> שאגאל אתכם בזרוע נטויה מן השמים אל הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i>: <b>ולקחתי.</b> כאשר תקבלו את התורה על הר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>: וטעם המוציא אתכם, כי היתה במערכת המחברת הגדולה למשרתים העליונים שיעמדו עוד בגלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> וזה יתברר לך בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>: <b>והבאתי אתכם אל הארץ.</b> כי רבים מיוצאי מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>, גם בניהם יחשבו כהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>: וטעם אשר נשאתי את ידי, דרך משל, כאדם שישא ידו אל השמים וישבע, כמו \"כי אשא אל שמים ידי\" (דבר' לב מ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> \"וירם ימינו ושמאלו אל השמים\" (דניאל יב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: וטעם אני ד' שאקיים זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>וידבר.</b> ולא שמעו ולא הטו אזן לדבריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> כי קצרה רוחם באורך הגלות, ובעבודה קשה שנתחדשה עליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>וידבר.</b> לאמר למשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> כמו \"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם\" (ויקרא א ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>בא.</b> אל ארמון המלך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>: <b>וידבר.</b> הן בני ישראל שהם עמך לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה שהוא מלך ואינו מעמך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i>, ועוד כי מגרעת גדולה היא שאדבר לפניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> ואני ערל שפתים, כי בפעם הראשונה הבטחתני שתורה את פי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i> שלא אבטא באות שהוא כבד עלי, אולי תכשל לשוני לפניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i> ואתה אמרת כי אהרן יהיה מליץ ביני ובין ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>: <b>וידבר.</b> עתה כלל הענין, כי גם אהרן יהיה מליץ בינו ובין פרעה, כאשר יפרש עוד, על כן השתתפו שניהם בדבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>: <b>ויצום.</b> ללכת אל בני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> ואל פרעה מלך מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>, ור' ישועה אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> כי טעם ויצום שלא יכעסו על ישראל אם לא ישמעו אליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> ואין צורך: <b>אלה ראשי בית אבותם.</b> על משה ואהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> או שב אל בני ישראל הנזכרים למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i>, והאנשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> הם מיורדי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i>, והחל מראובן, כי לא נשאר לו כבוד רק להתייחס ראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, ואלה ארבעת בניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i> הם יורדי מצרים: <b>ובני.</b> משפחת אהד נכרתה במצרים או במדבר, כי איננה נזכרת בפרשת פנחס: וצחר הוא זרח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>: <b>בני לוי.</b> הזכיר אלה השני שבטים בתחילה בעבור שהם גדולים מלוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>, כי לוי הוא העיקר, כי לא בא לפרש עתה רק יחס משה ואהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i> והזכיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i> גרשון קהת ומררי כאשר נולדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i> הם ירדו מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>: הוא אהרן ומשה, הקדים שם אהרן בעבור שניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> והזכיר חיי לוי, ולא הזכיר חיי השבטים בעבור כבוד משה ואהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>בני גרשון.</b> לא הי' לו בנים כי אם שניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>: <b>ובני.</b> הזכיר חיי קהת, ולא חיי גרשום ומררי בעבור כבוד השלוחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>: <b>ובני מררי.</b> שנים היו בניו ולא יותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> על כן אמר אלה משפחת הלוי לתולדותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> כי לא הולידו יורדי מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> רק אלה בני יעקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> גם הזכיר שני חיי עמרם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> בעבור כבוד בניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>ובני יצהר.</b> הזכיר אלה בעבור קרח שהריב עם משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>: <b>ובני עוזיאל.</b> הזכיר עוזיאל בעבור כבוד מישאל ואלצפן בתורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i>, ולא חשש להזכיר בני חברון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>: <b>ויקח אהרן.</b> הזכיר אשת אהרן בעבור כבוד אלעזר, והזכיר אחות נחשון בעבור כבוד הכהונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> והזכיר בני קרח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i> כי היו צדיקים דכתיב ובני קרח לא מתו (במד' כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i> ושמואל הנביא היה מבני קרח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>: <b>ואלעזר.</b> הזכיר אשת אלעזר בעבור כבוד פנחס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i> כי לו נתנה הכהונה לעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>, ע\"כ מדרך הסברא פוטיאל היה מבני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> ולא ידענו טעם פוטיאל, כאשר לא ידענו טעם למישאל, וכל שמות הנזכרים כמו אהרן, ולולי נכתב מעשה משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> לא היינו יודעין למה נקרא כן: <b>הוא אהרן ומשה.</b> הקדים אהרן למשה כי הוא גדול בשנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i>, ועוד כי הוא התנבא לישראל קודם בא משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i>: <b>הם.</b> עתה מעת שדברו אל פרעה הקדים משה בעבור גודל מעלתו, והשם דבר עמו פנים אל פנים, ונגש אל הערפל אשר שם השם, ולא כן אהרן, והכתוב מעיד לא כן עבדי משה (במד' יב ז) ואהרן אמר לו פעמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> בי אדוני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i> על כן לא תמצא בכל התורה מתחלת זה הפסוק שלא יקדים משה לאהרן, וככה בנביאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i>, וככה בכתובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i> ואין טענה ממלת ואלה תולדות אהרן ומשה (במד' ג א) גם \"ותלד לו את אהרן. ואת משה\" (שם כו נט) כי כאשר נולדו הזכירם, והעד \"תולדות\" גם \"ותלד\": <b>ויהי.</b> יש לתמוה על המסדר הפרשיות למה דבק זה הפסוק עם הבאים אחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> והוא סמוך אליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i> ואם לא ידענו בו טעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> כי כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i> ביום דבר ד' אל משה בארץ מצרים, וזה שדבר לו אני ד' דבר אל פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i> וכמוהו ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם (דבר' ב טז) דבק בפרשה הסמוכה אליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i> אולי בעל ההפסקות ידע לו טעם למה עשה כן, כי דעתו רחבה מדעתנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i>: <b>וידבר ד'.</b> עתה פי' ענין וידבר ד' אל משה ואל אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i>, וזהו בא דבר אל פרעה מלך מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i>: <b>ויאמר ד'.</b> זהו ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> השיבו השם, ראה נתתיך אלהים לפרעה: ויאמר, טעם ראה שעשיתי לך מעלה גדולה שתהיה נחשב בעיני פרעה כמעלת מלאך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, וזהו אלהים, והוא מדבר אל הנביא, והנביא מדבר אל אנשי דורו: והאומרים כי נביא מגזרת \"ניב שפתים\" (ישעי' נז יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> איננו נכון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> כי שרש ניב מהשניים, לפי דעת דעת חכמי צרפת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> ומעלומי העין לפי דעת חכמי ספרד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ושרש נביא שלש אותיות, והעד נביאים (במד' יא כט), ויתנבאו (שם פ' כה) כי האל\"ף שרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, ועוד כי ניב שפתים כמו פרי, כי הוא מגזרת תנובה (ישעי' כז ו) עוד ינובון בשיבה (תה' צב טו) והעד הנאמן, וניבו נבזה אכלו (מלאכי א יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> ועוד מה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא (ברא' כ ז) אם פירושו דברן הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> רק פירושו הוא נביא שאגלה לו סודי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> כדרך כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> והוא מתענג עלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, ע\"כ ויתפלל בעדך וחיה (ברא' כ ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>אתה תדבר.</b> אל אהרן: <b>את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה.</b> ואעפ\"י שלא נזכר אהרן בכל פעם בבוא משה אל פרעה ידענו כי לעולם יחדיו באו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>ואני אקשה.</b> יש לשאול אם ד' הקשה את לבו מה פשעו מה חטאתו, והתשובה, כי השם נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון, להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> וזה אפרש בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i> ובפסוק מי יתן והיה לבבם זה (דבר' ה כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, והנה טעם אקשה את לבו למען רבות מופתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, ור' ישועה אמר, כי טעם אקשה את לבו לסבול את המכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> ולא דבר נכונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>ונתתי את ידי.</b> מכתי כי ביד היא כדרך בני אדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: וטעם צבאתי, כמו שהם המלאכים צבאות ד' בשמים, כך הם ישראל בארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>וידעו.</b> כבר הזכיר ר' יהודה המדקדק הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> ההפרש שיש בין וְיָדְעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> ובין וְיֵדְעו,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> כי הקמץ בקמץ גדול הוא פועל עבר כמו שׁׂמְעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> והוי\"ו השיבו לעתיד כמשפט, והקמוץ בקמץ קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>, והיו\"ד סימן לעתיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> כמו וְיִשְׁמְרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, והנח הנעלם בין היו\"ד והדלת תחת היו\"ד שהוא שרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, והנה הזכיר למה הביא המכות על המצריים, כדי שיודע שמו הנכבד בעולם: <b>ויעש משה ואהרן.</b> עתה כלל כי על יד אהרן גם על יד משה נעשו האותות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> ואח\"כ יפרש כל אות ואות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>: <b>ומשה.</b> הזכיר שנותיהם, ולא מצאנו בכל המקרא נביאים שהזכירם הכתוב שהתנבאו בזקנותם רק אלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, כי מעלתם גדולה מכל הנביאים, ולהם לבדם היה מדבר השם בעמוד ענן, ואל יעלה על לבך כי שמואל עמהם, בעבור שכתוב \"בעמוד ענן ידבר אליהם\" כי כבר פירשתי במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i>, כי לאלה לבדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i> נתנה התורה, והנה על ידם ינחלו הצדיקים העולם הבא, וכל הנביאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i> הם נביאי תוכחות או עתידות: <b>ויאמר ד'.</b> החל לשתפם שניהם, כי ידע השם כי בתחלה לא יבקש פרעה מופת, רק יאמר לא ידעתי את ד', ועתה יבקש מופת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>קח את מטך.</b> הוא מטה משה שנתנו לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> והעד אמור אל אהרן קח את מטך ונטה ידך (פ' יט), וכתוב \"וירם בַמַטֶה ויך את המים\" (פ' כ), והנה הודיענו בפתחות הבי\"ת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> שהוא המטה הידוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> שאמר לו קח את מטך, ועוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> \"ומטך אשר הכית בו את היאור\" (למטה יז ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ויבא משה.</b> גם זה מופת, שהמטה היה לתנין, ואינו דומה למופת שעשה לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> כי לא נהפך רק לנחש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>, ויפת אמר נחש הוא תנין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>ויקרא גם פרעה לחכמים.</b> חכמי המזלות: <b>ולמכשפים.</b> משנים דבר התולדות למראה העין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>: והחרטומים, הם היודעים סוד התולדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> והמלה רביעית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> אולי לשון מצרים הוא, או לשון כשדים, כי לא מצאנוה בכל המקרא רק בדברי שניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, והפריש הכתוב בין מעשה משה שהיה אמת שנהפך המטה לתנין, ובין מעשה החרטומים, על כן כתוב בלטיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> והמלה השלישית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> מגזרת להט החרב (ברא' ג כד) אשכבה לוהטים (תה' נז ה) \"ולהט אותם היום הבא\" (מלאכי ג יט), והוא כמו בריקות ואש עוברת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>, וזאת היא אחיזת עינים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>: <b>וישליכו.</b> זה פלא שני שבלע מטה אהרן מטות החרטומים ולא נמצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> וקראו מטה אהרן כי כן היה בתחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i>, ור' ישועה אמר, כי אחר ששב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> בלע מטותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> וזה פלא גדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ויחזק.</b> מעצמו בעבור שראה שעשו החרטומים כמעשה אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>: <b>ויאמר. כבד.</b> פועל עבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> כמו כי זָקֵן יצחק (ברא' כז א) לו חָפֵץ ד' (שופ' יג) כאשר אָהֵב (ברא' כז ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>, והיה קמץ קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> תחת מ\"ם מֵאֵן שהוא שרש, שלא ידגש האל\"ף ההוא אחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> כמו חרף נפשו (שופ' ה יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>: <b>לך אל פרעה בבקר.</b> מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב כי אז יגדל היאור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i> לראות כמה מעלות עלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> וצוה השם למשה שילך בבקר, ויעמוד לפני היאור ויעש האות שהוא מכת היאור לפני פרעה, וצוהו לקחת המטה אשר נהפך לנחש על ידי משה לפני לכתו אל פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> ויתנהו אל אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i> לנטותו על מימי מצרים שיראה פרעה בעיניו, כי מרגע שיכה אהרן במטה על היאור אז יהפך לדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i>: <b>ואמרת.</b> אמור לו ככה, כי זאת תחלת המכות אם לא תשמע, כי המטה אשר נהפך לתנין לא היתה מכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>: <b>כה.</b> השליח ידבר על פי השולח ואמר דרך קצרה, כי תחסר מלת שלוחו, וככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> הנה אנכי שלוחו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> מכה במטה אשר בידי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>: ואמר אשר בידי ואף על פי שביד אהרן היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> כי שניהם שוים ומשתתפים באות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>והדגה.</b> שם מין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> כולל לכל שורץ במים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: ונלאו. מבנין נפעל, מגזרת לאה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i> כטעם לא יכלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: <b>ויאמר.</b> לפי דעתי הפשט, כי אהרן נטה ידו והכה היאור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> ונטה ידו כנגד כל הרוחות בפאת מצרים להפוך כל נהר בארץ מצרים, והטעם בכל מלכות מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>: ומלת מימי מצרים כלל והפרט על נהרותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> ואינם היאור רק שיחור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, ונהרות אחרים בארץ מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> כי הדם היה בכל ארצם: <b>ועל יאריהם.</b> לשון רבים, בעבור שהיאור במקומות רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>: <b>אגמיהם.</b> מים מחוברים מעצמם ממי המטר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i>: <b>ומקוה מימיהם.</b> הם המעיינים והבארות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> והבורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>, ואמר הגאון כי מימי כפול, מים מתוקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i>, ומים מרים כמֵי הים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> על כן כתוב הקורא למי הים (עמוס ה ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>, והנה שכח מי הירדן יכרתון (יהושע ג יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> ומלת מים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> כאשר היא סמוכה אל סימן המדבר לעולם היא כפולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i> כמו מימי (ש\"א כה יא) ומימיך (יחז' יב יה),<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i> גם על לשון רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i>, כי לא יתכן לומר מימוֹ ומימה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i>, ומצאנו מי על לשון יחיד \"כי מי נדה לא זורק\" (במד' יט יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>, וטעם ובעצים ובאבנים, המים שהיו בבתים בכלי עץ, או בכיור הנעשים מאבן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: <b>ויעשו.</b> הזכיר מכת היאור, ולא חשש להזכיר נטית ידו על כל מימי מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>ויעשו כן.</b> מלת בלטיהם מגזרת \"ותבא אליו בלט\" (שופ' ד' כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> בדברי סתר הנעלמים מן העין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i> ואין המלה חסרת ה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i>, כי הה\"א איננה מאותיות המשך באמצע המלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, ויש לשאול אם על יד אהרן נהפכו כל מימי מצרים לדם, אנה מצאו החרטומים מים והפכום, והתשובה, אהרן לא הפך רק המים שהיו על הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i>, לא המים שהיו תחת הארץ, והחרטומים חפרו והוציאו מים והראו כי נהפכו לדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i> ויש הפרש גדול בין מעשה אהרן ובין מעשיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i> כי אהרן הפך כל היאור שהיה לפניו, וכל מים שהיה בכל גבול מצרים שלא היה רואה אותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> ועוד כי הפך מים שאינם עומדים רק רצים תמיד, ומים אחרים באים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i> ועוד כי עמדה המכה שבעת ימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i>, והחרטומים לא הראו שהפכו רק מים מעטים עומדים בכלי, וזה היה רגע אחד עד ששב פרעה אל ביתו: <b>ויפן.</b> טעם \"גם לזאת\" כי הזכיר בתחלה אות המטה שהיה לתנין ובלע המטות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i>: <b>ויחפרו.</b> רבים אומרים כי המים היו ביד המצרי אדומים כדם, ונתלבנו ביד הישראלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i>, א\"כ למה לא נכתב אות זה בתורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i>, ולפי דעתי כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היתה כוללת המצרים והעברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i> כי אחר הכתוב נרדוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i> ואלה השלש מעט הזיקו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i>, רק מכת הערב שהיתה קשה, השם הפריש בין המצריים ובין ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i> וככה מכת הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i> והברד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i> בעבור מקניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i> ולא כן בשחין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i> ולא בארבה כי הם יוצאים ממצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i>, וכאשר חפרו המצרים כי חפרו העברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>וימלא.</b> הזכיר זה בעבור שעמדה זאת המכה ימים רבים לא כן בשאר המכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: <b>ויאמר. בא אל פרעה.</b> עם אהרן אחיך ויודיע אותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i> המכה השנית אם לא ישלח עמי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i>: <b>ואם.</b> מלת מאן תאר יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i>, כמו ושבח אני את המתים (קהלת ד ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i>, וטעם נגף כמו משחית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, וכן כתיב \"וצפרדע ותשחיתם\" (תה' עה מה), והמפרשים נחלקו במלת צפרדעים ורבים אמרו שהוא מין דג נמצא במצרים יקרא בלשון ערב אלתמסח, ויוצא מן הנהר וחוטף בני אדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לג\"></i> ואחרים אמרו כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול, והוא הנכון בעיני והוא הידוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: <b>ושרץ היאור.</b> פועל יוצא, כמו ישרצו המים (ברא' א כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>: וטעם ועלו, כי הנהר לעולם שפל מן העיר: <b>ובכה ובעמך.</b> אמר יפת בעבור שהכתוב אמר ובכה ובעמך רמז כי בו ובעמו יעלו בלבד, ולא בעם ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i> ואין זו ראיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i> כי הזכיר שיעלו עליו ועל כל עמו, ואין צורך להזכיר ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i>: <b>ויאמר. נטה ידך.</b> על רוחות השמים, והנה הצפרדעים יעלו מהיאורות ומהנהרות ומהאגמים, ולא מכל מקוה מים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>ויט.</b> הנה נטה ידו ולא הכה ביאור כאשר עשה בראשונה, רק רמז כי יכלו לעלות הצפרדעים מרגע נטות ידו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ויעשו.</b> במים מועטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, ע\"כ ראה פרעה כי יש הפרש בין מעשה אהרן ובין מעשיהם, ע\"כ קרא למשה, כי ראה שהחרטומים הוסיפו על המכה, ולא יכלו לחסרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>ויקרא.</b> אמר העתירו דרך מוסר לשניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> וזאת המכה היתה קשה מהראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> כי כתוב וצפרדע ותשחיתם (תה' עח מה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>ויאמר משה לפרעה התפאר עלי.</b> אעשה לך תפארת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> שאעתיר אל השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> ויסר המכה ביום שתבקש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: וטעם ביאור תשארנה, כי שם היו בתחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ואחר שהזכיר היאור אין צורך להזכיר הנהרות והאגמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>ויאמר למחר.</b> אמר רב שמואל בן חפני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i> אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד, וחשב פרעה כי מערכת כוכבי השמים הביאה הצפרדעים על מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, ומשה הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> יודע זה, והשב פרעה כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>, על כן נסהו להאריך ואמר למחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>: <b>וסרו.</b> באה זו המלה מלרע הפך המשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> וכמוהו כי שמו אותי בבור (בראשית מ טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>ויצא.</b> טעם ויצעק, כי בטח בשם שלא יביישהו, כי אמר אל פרעה מעצמו, כדברך יהיה בלא רשות השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>ויעש ד' כדבר משה.</b> מעצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>ויצברו.</b> כמו, ויצבר יוסף בר (ברא' מא מט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: <b>חמרים חמרים.</b> כמו חמור חמורתים (שופ' טו טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>: <b>וירא פרעה כי היתה הרוחה.</b> כמו וְרָוַח לשאול (ש\"א טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: <b>והכבד את לבו.</b> שם הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> תחת פועל עבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>: <b>ויאמר.</b> דע כי על יד אהרן היו השלש המכות הראשונות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>, והאותות היו בשפלים, כמו שפירשתי למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, כי השתים היו במים, והשלישית בעפר הארץ, והמכות שהיו על יד משה במטה היו בעליונים, כמו שמעלתו עליונה ממעלת אהרן, כמו מכת הברד והארבה שהרוח הביאה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> והחשך שהיה באויר, גם מכת השחין היתה על ידו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, רק שלש בלא מטה, והם ערוב, ודבר, ומכת בכורים, ואחת בלא מטה על ידי משה ומעט שיתוף לאהרן והיא מכת השחין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: טעם והיה לכנים, כמו והיה לאבק (למטה ט ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> כאילו בעפר שיכה אהרן יעלה ויוליד כנים בכל ארץ מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i>: <b>ויעשו.</b> טעם ויעשו על משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> בעבור שדבר לאהרן שיכה במטה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> כדרך, ומטך אשר הכית בו את היאור (למטה יז ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>: <b>ותהי הכנם.</b> שם המין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> והמ\"ם נוסף, או הוא תחת ה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> ואיננו שרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>, ולפעמים הוא סימן לשון נקבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i> כמו צפרדעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>, כי האחת, ותעל הצפרדע (למעלה פ' ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>, והעד כנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i>, ותהיה מלת \"הכנם\" זרה בעבור תוספות המ\"ם, כמו ריקם, חנם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>, ויפת אמר, כי המ\"ם סימן למצריים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>, כי האחת כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> מן \"כנים\" כמו פת מפתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>, וזהו המלה כדרך \"בתוך האהלי\" (יהושע ז כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> ואל תתמה בעבור שאמר כל עפר הארץ היה כנים, בעבור שהכה במטה במקום אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>, כי כן היה דבר המים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, ודבר השחין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>, כי הטעם הוא כי אז תחל המכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>: <b>ויעשו כן.</b> שהכו עפר הארץ: <b>להוציא את הכנים.</b> טעמו להולידם מהארץ כמעשה אהרן ולא יכלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: וטעם להזכיר, ותהי הכנם, פעם אחרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> כי גם היא היתה בחרטומים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>ויאמרו.</b> בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין, גם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i> במכת הדם הצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> אמרו לפרעה לא באה זאת המכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i> על מזל ארץ מצרים, כי כבר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> כי פרעה לא כחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>, וזה כדרך \"כי לא ידו נגעה בנו, מקרה הוא היה לנו\" (ש\"א ו ט) מן השמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>, על כן חזק לב פרעה, ואשר יחזק זה הפי', שאמרו אצבע אלהים היא, ולא אמרו אצבע ד' שהוא אלהי ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>, כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים, העתירו אל ד' (למעלה פ' ד') וזה השם הזכיר במכות האחרונות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>, ועוד כי משה אמר לפרעה דבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> מכת היאור לפני היותה, וככה מכת הצפרדעים, ולא הזכיר לו בתחלה מכת הכנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ויאמר.</b> מנהג המלכים לצאת בבקר אל הנהר, כי ראות המים טוב לעינים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>משליח.</b> מלה זרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> מהבנין הכבד הנוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>: ומלת ערוב חיות רעות מעורבות כמו אריות זאבים ודובים ונמרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>: וטעם גם האדמה מקום שאין בתים שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>: <b>והפליתי.</b> יש אומרים שהוא חסר אל\"ף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, והנכון שהוא מבעלי הה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> וטעמו וְאַפְרֵשׁ, ומדרך הסברא עתה החל פרעה להקל מעבודת ישראל, כאשר ראה שהפריש השם בין ישראל ובין מצרים פחד לעשות להם רעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> כי צורך יש לו לשלחם לזבוח פן יפגענו בדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>, הלא תראה כי עתה נתן להם רשות לזבוח בארץ: וטעם כי אני ד' בקרב הארץ, דרך משל כמנהג המלכים לעמוד באמצע מלכותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> להיות קרוב אל הקצוות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> כאשר ברא השם לב האדם, שהוא מלך על כל הגוף באמצע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> ורוח האדם באמצע הגוף, ככתוב \"ויוצר רוח אדם בקרבו\" (זכרי' יב א) ועל זה ראיות רבות מן התולדות, על כן כתוב \"מציון מכלל יופי אלהים הופיע\" (תה' נ, ב) כי הוא באמצע היישוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> ומלכות השם תראה ביישוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>ושמתי פדות.</b> כטעם הפרש, וכל פדיון קרוב מזה הטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: <b>ויעש.</b> למחרתו כאשר דבר משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>: וטעם ויבא ערב כבד מעצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>, וזו המכה היתה קשה מהראשונות.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>: <b>ויקרא.</b> התברר לפרעה כי המכות באו בעבור שלא זבחו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>: וטעם בארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> במלכותו, ולא במקום אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>: <b>ויאמר.</b> אמר ר' ישועה, כי פי' תועבת מצרים, משה כתב כן לגנות ע\"ז<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> כי לא אמר לפרעה רק אלהי מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>, והוא אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> כי היה אלהיהם על צורת טלה, כי היו חושבים על מזל טלה שהוא מושל בארצם, ובעבור זה לא היו אוכלים בשר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> ואילו היה כן, למה לא יאכלו בשר שור או בשר גדיים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>, ולפי דעתי כי אנשי מצרים בימי משה היו על דעת אנשי לנדיא\"ה שהם יותר מחצי העולם, וכולם הם בני חם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> ואינם אוכלים בשר עד היום, גם דם וחלב ודג ובצים, והכלל כל דבר שיצא מן החי, והם מתעבים מי שיאכל אותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> ומלאכה נמאסה בעיניהם לרעות הצאן, וכן כתוב \"כי תועבת מצרים כל רועה צאן\" (ברא' מו לד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>, ועד היום לא יניחו אדם שיאכל בשר בארצם, ואם אחד מהם יבא בארץ נכריה, יברח מכל מקום שיאכלו בו בשר, ולא יאכל כל דבר שיגע בו אוכל בשר, וכליו טמאים בעיניהם, וכן כתוב כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם (ברא' מג לב) והנה יוסף כאשר היה בבית פוטיפר המשילו על הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> לבד על הלחם אשר הוא אוכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> כי לא יגע בו בעבור שהוא עברי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>, ואין טעם לשאול אם כן למה היה להם מקנה, כי כן יש לאנשי לנדיא\"ה, כי הסוסים והחמורים והגמלים למשא ולרכוב, והבקר לחרוש, והצאן לצמר, ועוד אדבר על זה בפסח מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>, אמר יפת, כי תחסר ה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> ממלת \"ולא יסקלונו\" כי הטעם והלא יסקלונו? ולפי דעתי, כי מלת הן נזבח כה\"א התימה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>, והנה הוא כך, הנזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i> כמוהו הן היתה כזאת (ירמי' ב י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: <b>דרךְ.</b> צריכים אנו לרחוק מהמצרים: וטעם כאשר יאמר אלינו, איזה מקנה נזבח וכמה נזבח ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i>: <b>ויאמר.</b> מלת העתירו בעדי היתה ראויה להקדים, כי הטעם העתירו בעדי ותסור זו המכה, ואז אשלח אתכם לזבוח במדבר כאשר אמרתם רק על תנאי שלא תרחיקו ללכת יותר מהשלשה ימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>: <b>ויאמר.</b> התל. זה השורש משונה, כי היה ראוי להיות התי\"ו בדגש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, כי הה\"א שרש, כמו \"הנה לא ידעתי דַבֵּר\" (ירמי' א ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>, וככה התל תהתלו בי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i>, והנכון \"וַיְהַתֵּל בהם אליהו\" (מ\"א יח כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> ואמר לו משה כן, בעבור שאמר במכת הצפרדעים לשלח את העם ולא שלח: <b>ויצא.</b> יש מלות בלשון הקדש שהן שוות בטעם, והם משני בנינים מהקל ומהכבד, כמו, ויעתר אל ד'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> והעתרתי אל ד' (פ' כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>, וכמוהו אשר אנכי מורה (ש\"א כ לו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i>, והוא ירה החצי (שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i>, ואלה המלות שהן ככה, מועטות הן במספר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i>: <b>ויעש.</b> מלת וַיָסַר זרה בדקדוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i>, כי הפעלים השניים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i> לעולם האות הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> קמוץ, כמו וַיָשִׁב וַיָקָם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i> ואם היה האות האחרון ח' או ע' או ר' שלא ידגשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i> יהיה האות הראשון בפתח גדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i> כמו ויַנַח ביום השביעי (למטה כ יא) וַיָנַע לבבו (ישעי' ז ב) וַיָסַר אליה (שופ' ד) ואלה מהבנין הקל, כי מהבנין הכבד יהיה האות הראשון בפתח קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i> אם לא היה האות האחרון אחת מהאותיות הנזכרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i> כמו וַיָשֶׁב את כל הרכוש (ברא' יד טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i>, והנה בא וַיָסַר תחת וַיָסֶר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i>, כמו וַיָסַר את אופן מרכבותיו (למטה יד כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>, ונכון הוא להיות ויסר הערוב מהבנין הקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i> כמו, וסר הערוב (פ' כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>: <b>ויכבד פרעה.</b> הוא חזק לבו כאשר עשה בצפרדעים שכתוב שם והכבד את לבו (למעלה פ' יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i>: <b>בא אל פרעה.</b> אל הארמון שלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i>, א\"ר יהודה הלוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> שתים מכות היו במים, האחת שהתאדמו ומתה הדגה, והשנית, שעלו הצפרדעים מהם, ובארץ שתים, אחת מהכנים, והשנית מהערוב, והן חיות מעורבות, וכתיב, ותוצא הארץ נפש חיה (ברא' א כד) ושתים באויר, כי הדבר איננו רק חם או קר, משונה מן המנהג, וברגע אחד מתים אין להם מספר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> בעבור כי רוח כל החיים שהיא בלב תלויה באויר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> והשנית, מכת שחין, כי הכתוב יקרא הרקיע אשר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> על ראשם שמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i>, והמכה השביעית מעורבת מגלגל הסערה ומגלגל האש, וכן כתוב ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> והשמינית מכת הארבה שבאה מרחוק ע\"י הרוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> והתשיעית היתה מכה נפלאה שנעדר אור שני המאורות והככבים מארץ מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, והעשירית רדת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> המשחית מגלגלי הכבוד להרוג הבכורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>ועודך מחזיק.</b> חסר יד או הדומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> כמו, מחזיק באזני כלב (משלי כו יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>הנה יד ד' הויה.</b> הנה מצאנו שיתחלף היו\"ד בוי\"ו, ואתה הוה להם למלך (נחמיה ו ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i> והפך זה שוי\"ו אשר לא יבושו קוָֹי (ישעי' מט כג) יתחלף ביו\"ד וקוֵֹי ד' יחליפו כח (שם מ לא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i> : ומלת דֶבֶר שם כלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> לא מצאנוהו בפעלים רק במקום אחד, ותדבר את כל זרע המלוכה (דה\"ב כב י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, ובס' מלכים כתוב, ותאבד (מ\"ב יא א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> והפי' רחוק רק לא ידענו טוב ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: <b>והפלה.</b> דָבָר. יאמר על ענין דברים מחוברים כמו הדבר אשר דבר ד' (ירמי' מו יג), גם יאמר על יש כמו זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> וכמוהו לא חסרת דבר (דבר' ב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: <b>וישׂם.</b> שם קצב וזמן לתחלת האות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>ויעש ד'.</b> ופי' וימת כל מקנה מצרים רובו, כי הנה כתוב, שלח העז את מקנך (פ' יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> וככה תמצא בברד את כל עשב השדה (פ' כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, והעד מכת הארבה, ואכל את יתר הפליטה (למטה י ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>עד אחד.</b> אפילו אחד, כאשר אפרש בשירה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i>, וטעם זה הפסוק ואפילו ששלח וראה כי השם אוהב ישראל, ובעבורם הכה מקנהו, לא חשש מהמקנה בזאת המכה לשלח עמו, אולי לא עמדה הרבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>: <b>והיה.</b> זה מעשה נס, שזה הפיח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> שהוא מעט נעשה אבק על כל ארץ מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> ולא הפריש ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: <b>אבעבעת.</b> האל\"ף נוסף, כי הוא מגזרת מים תבעה אש (ישעי' סד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> והמלה כפולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i> כמו, תשעשעו (שם סו יב) תשגשגי (שם יז יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i>: <b>ויקחו את פיח הכבשן.</b> מלא חפניהם כאשר הזכיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> ומשה זרק הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> יתכן שהחרטומים לא לקו במכת הצפרדעים והערוב, בעבור חכמתם בקשו דרך בחכמת התולדות להרויח להם מעט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> ועתה נבערה חכמתם על כן הזכיר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>, ובעבור שלא עמדה המכה הרבה לא בקש פרעה שיעתירו, ובעבור שהמכה הראשונה עמדה ז' ימים, לא נלמוד ממנה על דרך הפשט שככה עמדה כל מכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, ועוד אחר הכתוב נרדוף, וידוע כי מכת הדבר היתה שעה אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, ומכת החשך ג' ימים, על כן אין לנו דרך לדעת באיזו חדש בא משה והתחילו המכות, רק אם היתה קבלה ביד חכמינו הקדושים קבלנו ושמענו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>ויחזק ד'.</b> על כן לא בקש להעתיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>: <b>ויאמר.</b> לא הזכיר במקום הזה שהוא יוצא המימה, אולי היה לו צורך אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>: <b>כי.</b> הזכיר מגפותי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i> ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כאשר פחד מזאת, ואמר ד' הצדיק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>: וטעם כי אין כמוני בכל הארץ, כפי מחשבת מצרים היה שאלהיהם יוכלו להרע או להיטיב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>: <b>ואךְ.</b> חסר נו\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> כמו \"ואט אליו אוכיל\" (הושע יא ד) שניהם שוים, ושרשם נטה נכה: וטעם בדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> הידוע, שבו הרגתי המקנה שלכם הייתי <i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> הורג כלכם עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>: <b>ואולם בעבור זאת העמדתיך.</b> פי' מה טעם זאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i> והוא בעבור הראותך את כחי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>, וכמוהו ומתוכה כעין החשמל מתוך האש (יחז' א ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i>, ויפת אמר בעבור זאת המכה שהיא מכת הברד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>: וטעם ולמען ספר שמי איננו שב אל פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> רק מלת ספר שם הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>, כמו, כי כבד אכבדך (במד' כב יז) ואין הטעם שפרעה ישוטט בעולם לספר כבוד השם, רק יסופר שמו בכל דור ודור בעבור אלה האותות שעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>: <b>עודך מסתולל.</b> כמו משתבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i> מגזרת סלסלה ותרוממך (משלי ד ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>, ואם הוא כפול הפ\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i> כמו, סלו לרוכב בערבות (תה' סח ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i>, וגלגלתיך (ירמיה נא כה) כמו מתגולל (ש\"ב כ יב) גם גלו (יהושע י יה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>. ורבי מרינוס אמר, כי פי' מתחזק, מגזרת מסלות לבית ד' (דה\"ב ט יא) ובמקום אחר כתוב מסעד לבית ד' (מ\"א י יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i>: <b>הנני ממטיר.</b> ידוע כי לא ירד גם היום על מצרים ברד ומטר, ואין צורך לפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i> למה זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i> וככה במקומות אחרים עד היום, ובעבור זה פחדו פחד גדול, כי לא ירד שם אלא כדמות טל: <b>שלח העז.</b> הנס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> או אסוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> וכמוהו יושבי הגבים העיזו (ישעי' י לא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>: <b>הירא. הניס.</b> ובאותו היום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>: <b>ואשר לא שם.</b> יש בלשון קדר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> טעם לוי\"ו ויעזב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> רק אין יכולת בנו לתרגם הדבר בלשון אחרת, וככה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (ברא' כב ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i> ורבים ככה: <b>ויאמר.</b> מדרך סברה יראה כי נטיית ידו במטה היתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>, והנה כתוב אחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> \"ויט משה את מטהו על השמים\", הוא האויר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> וכמוהו על פני רקיע השמים (ברא' א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>וַתִּהֲלַךְ אש.</b> מהבנין הקל, מלשון הליכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>: ארצה. הפך תולדתה כי היא למעלה עולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>: <b>ואש מתלקחת בתוךְ הברד.</b> פלא בתוך פלא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>: <b>ויךְ.</b> זאת היתה מכה קשה שהרג אדם ובהמה, ושבר עץ השדה, רק שהשם חמל עליהם ועל מקניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, ולא הזכיר משה לפרעה זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i> שראה ששלח פרעה ולא מת ממקנה ישראל עד אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> ולא שת לבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>: <b>ויקרא.</b> אמר חטאתי, מרוב פחדו שיכחד בדֶבֶר כאשר אמר לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>: <b>העתירו אל ד'.</b> הזכיר השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> ואמר קולות אלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> כי הוא מודה שיש אלהים כאשר הזכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>, ובעבור שלא אמר קולות ד')<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>, חבר משה שם העצם והתואר, ואמר מפני ד' אלהים (פ' ל) והטעם כי השם הוא אלהים לבדו, ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה, ואין טענה ממלת \"ד' אלהים אתה החלות\" (דבר' ג כד) כי באל\"ף דל\"ת הוא כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>ויאמר אליו משה כצאתי את העיר.</b> אמרו המפרשים כי לא יוכל לפרוש כפיו במצרים בעבור שמלאה גלולים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>כי לד' הארץ.</b> ולא לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i>: <b>ואתה.</b> אמר רבינו שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i> כי טרם תיראון, כמו לא תיראון, וכמוהו טרם ישכבו (ברא' יט ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i> וזו המלה איננה נמצאת כאשר חשב, כי לעולם יבוא אחריה הענין, כי אחר טרם ישכבו כתוב \"ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית\", והטעם כאשר היתה עת שכיבתם נסבו על הבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i> \"וככה, טרם יקראו ואני אענה (ישעי' סה כד) וככה בטרם יקטירון את החלב (ש\"אב טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>, וככה כל טרם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, והנה אין טרם כמו לא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>, והגאון רב סעדיה ז\"ל דבק הענין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i>, וככה פי', אמר משה לפרעה אני אתפלל להסיר מכת הברד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> רק מה שהשחית השחית: וטעם והפשתה והשעורה נכתה, זה לא ישוב ולא אתפלל לרפאם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i> והנה הטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> קודם שתיראון ותודה ותאמר ד' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> וזה הוי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i> נכון בלשון ישמעאל כאשר הזכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i>, ולפי דעתי כי תחסר מלה אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i> טרם אפרוש כפי אתם יריאים את השם אתה ועבדיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> וזה דרך מוסר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i> והטעם שבסור המכה תמרדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> על כן כתוב אחריו ויכבד לבו הוא ועבדיו (פ' לד) ולא תמצא כן במקום אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i>: <b>והפשתה והשעורה.</b> ספר הכתוב מה שאירע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i>, והנה התברר ממלת נֻכָתָה גם נֻכו (פ' לב) כי שרש מכה, נכה,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i> כמו ושֻפו עצמותיו לא רֻאו (איוב לג כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i>: <b>אפילות.</b> תאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i> וקרוב ממנו, ואפל ואין נוגה לו (עמוס ה כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i> והטעם שהיו עוד תחת הארץ ולא נראו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i>: <b>נתךְ.</b> כדרך \"כהתוך כסף בתוך כור\" (יחז' כב כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i> והוא מבנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i> כמו נגש אל הערפל (כ' יח): <b>וירא.</b> הזכיר עתה ויוסף לחטוא, בעבור שהודה ואמר חטאתי הפעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i>: וטעם ויכבד לבו הוא ועבדיו, התברר מה שאמר משה \"ואתה ועבדיך\" (פ' ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ויחזק.</b> אחר שפחד מהמכה הזאת יותר מהראשונות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>: זרע איש תם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> אל הושיעו, וביד עבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> חק הידיעו הנה מצות החדש, היא סוד פרשת בא אל פרעה:<br><b>בא אל פרעה.</b> בא אליו זאת הפעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, ואל תשתומם בעבור שחזק לבו עד עתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, הזכיר לב עבדיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> בעבור שירך לבם בבוא מכת הארבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: וטעם שהכבדתי את לבו, למען שתי אותותי אלה בקרבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> ואין דעת חכמי ספרד שוה, כי י\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> כי שיתו, כמו בינו, שימו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>, והדומה להם, וככה ישית, ישים, יבין, והדומה להם בכל הסימנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, וי\"א שהוא מבנין הפעיל, והוא הבנין חסר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, בעבור שמצאו, או מי ישום אלם (למעלה ד יא), לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך (דבר' ל ט) שהוא מבנין הקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>, וי\"א ישיש כמו ישוש, ושיתי כמו שומי והכל מבנין הקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>ולמען תספר.</b> למשה ידבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> שהוא כנגד כל ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, וככה וידעתם כי אני ה', שידעו כל ישראל זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, ודברה תורה כלשון בני אדם לומר התעללתי, כאדם משנה התולדות להנקם מאחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>ויבא.</b> ידענו כי לא יבא משה אל פרעה בלא אהרן עמו, כי הוא המליץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, והזכיר עתה משה ואהרן בעבור שהושבו שניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> וגרשם באחרונה שלא עשה כן בכל המכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>לענות.</b> מבנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> מגזרת עני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: <b>ארבה.</b> שם מין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> אולי נקרא כן בעבור שהוא יותר רב מהמינים האחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, וכתוב יתר הגזם אכל הארבה (יואל א ד), ועליו כתיב חילי הגדול (שם ב כה), ואם כן יהי האלף נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: <b>וכסה.</b> דרך משל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>: <b>ולא יוכל לראות.</b> תחסר מלת איש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, אמר יפת, כי ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה, בעבור הצומח לכם מן השדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ומלאו.</b> זו המלה משונה בלשון הקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> כי טעם ומלאו, שהבתים היו מלאים מהן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> והנה מצאנו \"מלאו ארבעה כדים מים\" (מ\"א יח לד) שהוא פועל יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> כאילו הוא כתוב בפתחות המ\"ם ודגשות הלמד מהבנין הדגוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>: <b>ויפן.</b> אמר ר' ישועה, כי ויפן הוא שב אל משה, שהיה חולק כבוד למלכות, שפונה אל המלך בצאתו והוא הולך אחורנית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> ויפת אמר כשהשלים צרכו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> וככה, ופנית בבקר (דבר' טז ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> והנה מה יעשה במלת ויפן כה וכה (למעלה ב יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, והנה טעם ויפן מגזרת פנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>, כאילו הוא וירא והנה משה יצא מאת פרעה בלא רשותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, והזכיר הכתוב זה בעבור שכעס פרעה וצוה לגרשם אחר שהושבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>: <b>ויאמרו.</b> פי' הטרם תדע, הטרם תרצה שיתברר לך כי אבדה מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>: <b>ויושב.</b> מלת את כמו עצם הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> וכאשר יאמר האדם אוהבי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> שהיו\"ד סימן המדבר, או יאמר אוהב אותי, שהטעם עצמי הדבר שוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> על כן אם אמר אומר כי ראובן הרג את שמעון. אז שמעון הרוג, אך באמור ראובן הרג שמעון הטעם שוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>, כמו ורב יעבוד צעיר (ברא' כה כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> אשר ברא אלהים אדם (דבר' ד לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>, ואל תחשוב כי מלת את לאות על הפעול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i> בעבור שהוא נמצא כן ברבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>, וימצא עם הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i>, ובא הארי ואת הדוב (ש\"א יז לד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> ואחרים ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>, ואמר ר' יהודה המדקדק, כי בעבור מלת את אמר ויושב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> ולא אמר ויושבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>, ולפי דעתי כי אמר ויושב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i> בעבור כי משה הוא העיקר, וככה ותדבר מרים ואהרן (במד' יב א) היא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> היתה עקר הדבור: <b>כי חג ה' לנו.</b> לזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i> והיא מצוה על כולנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>: <b>ויאמר.</b> יהי כן ה' עמכם, שאתם אומרים עמכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i>: וטעם ראו כי רעה נגד פניכם, כי הרעה קרובה מכם, ונגד פניכם היא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>, ועם זה הטעם דבק, כי אותה אתם מבקשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> כי דין שאעשה ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>, ועתה חשב פרעה שהם רוצים לברוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>, ודע כי משה אדונינו לא אמר לפרעה שישובו עד שיכזב, רק אמר שירחיקו דרך שלשת ימים, ודעת המצריים היתה שישיבו על כי השאילום, ובעבור דבר אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i>, שאילו נתן להם פרעה רשות ללכת ולא ישובו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> לא היה רודף אחריהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i>, והשם צוה לעשות כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>, עד שירדוף אחריהם ויטבע, והנה זה מפורש, וישובו ויחנו לפני פי החירות (יד ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>, ואין להרהר אחרי מעשה השם שהכל עשה בחכמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>, אעפ\"י שהיא נעלמת מעיני החכמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, והנה בדברי דוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i> \"כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים, אז תחרץ, כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים\" (ש\"ב ה' כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>: <b>לא כן לכו נא הגברים.</b> מלת גבר בכל המקרא הם הזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> ולא כן מלת אדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>: <b>כי אותה אתם מבקשים.</b> על הרעה הנזכרת למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i>: <b>בארבה.</b> אמר ר' משה הכהן, כי טעם בארבה, שארבה שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> במטה, ואין זה נכון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> רק הטעם בארבה, בעבור שיבא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>קדים.</b> שם התואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, כי קדמה מזרחה שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>, ונקרא קדים בעבור שהוא נקדם בפאות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i> כי משם תחל השמש לזרוח, על כן נקרא מערב אחור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>, כמו הן קדם אהלך ואיננו, ואחור ולא אבין לו (איוב כג ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>: <b>נשא את הארבה.</b> ממקומו, והניחו בכל ממלכות מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i> <b>ויעל.</b> אמר ואחריו לא יהיה כן, נכתב עפ\"י הנבואה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ויכס.</b> טעם ותחשך הארץ, כי הארבה הבדיל בין השמש ובין הארץ, כי לעולם הארץ חשך היא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>: <b>וימהר פרעה לקרא.</b> על יד שלוחיו, והוסיף לומר להם חטאתי, בעבור שגרש אותם בקלון מאת פניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>: <b>ועתה שׂא נא.</b> מלת שא נא אפרשנה בפרשת כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>: וטעם אך הפעם, כי לא אחטא עוד למרוד פי ד'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> ובעבור שהיה כעוס משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> לא אמר לו שישלח העם, ויצא חוץ לעיר כמשפטו ויעתר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i>: <b>ויהפך ד' רוח ים.</b> נקרא מערב ים בלשון הקדש, בעבור ים הגדול היוצא מספרד ועובר על ארץ מצרים, אל ארץ ישראל, והוא לפאת מערב ואיננו ים אוקינוס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i> כי ישראל לא ירשו כל כך, ונקרא ים ספרד הים הגדול בעבור שרחבו ג' מאות פרסאות, ושאר הימים שבארץ ישראל כים סוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> וים כנרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> וים המלח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i> אין בהם שיהיה רחב שלשים פרסה: <b>ויחזק.</b> על דרך שאז\"ל, בא ליטמא פותחין לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>: <b>ויאמר.</b> מדרך הסברא כי המטה היה בידו, אף על פי שאיננו כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>: <b>וימש חשך.</b> אמר יפת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> כי וימש חשך, כמו וימיש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>, והטעם כי ימיש כל חשך שהיה להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i> וידע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> ויבא אחר עב ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, וי\"א כי הוא חסר אל\"ף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> ומלת אמש בלה\"ק הלילה שעבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> כמו, אמש אמר אלי (בראשית לא כט) ובלשון ערבי \"אמס\" כי השי\"ן יתחלף בסמ\"ך ברוב המלות, כמו שמש שמס, והנה אין טעם לפירושם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>, ולפי דעתי כי וימש מגזרת ימשש (דבר' כח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i> ואין טענה בעבור שהוא מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> כי כמוהו בזה הענין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> ידיהם ולא ימישון (תה' קטו ז) ושב על מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i> כי מצרים לשון יחיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> כמו, ויאמר מצרים אנוסה (למטה יד כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i>, והנה הטעם שימששו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i> בידם החשך שכל כך יהיה עב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> כי האור של אש לא ידלק, ולא הנר, והעד, לא ראו איש את אחיו, לא באור היום ולא באור הנרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>ויט.</b> ולא ידעו שהי' ג' ימים אלא על פי ישראל שהיה להם אור, והנה בים אוקינוס יבא חשך עב שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i>, ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים, ואני הייתי שם פעמים רבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i>: <b>ולא קמו איש מתחתיו.</b> מביתו, כמו שבו איש תחתיו (טז כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i> כי אנה ילכו בלא אור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>: <b>ויקרא.</b> אחר ג' ימים שראו אור: <b>רק צאנכם ובקרכם יצג.</b> לדעת מה בלב משה אם דעתו לברוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i>, ואמר גם טפכם ילך, כמו שאמר לו משה בתחלה בנערינו ובזקנינו נלך (פ' ט): <b>גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות.</b> גם אתה חייב ליתן בידינו זבחים ועולות להקריב בעדך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>: <b>וגם.</b> לא תשאר פרסה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i> מאיזה מין שיהיה ממקנינו, שלא נדע איזה מין נבחר, וכמה נקריב ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> וזהו טעם מה נעבוד: <b>ויחזק.</b> כדרך כי הקשה ד' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו (דברי' ב ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i>: <b>תמות.</b> אתה תהיה חייב מיתה שתמרוד במלכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>: <b>כן דברת.</b> כמו, כן בנות צלפחד (במד' כז ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>: לא אוסיף עוד ראות פניך שאני לא אבוא אליך עוד לעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i>: <b>ויאמר ה'.</b> היה ראוי שתהיה דבקה בפסוק הזה פרשת, ויאמר משה כה אמר ד'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> ונכנסה ביניהם פרשת עוד נגע אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> והטעם להורות זה שאמר כה אמר ד', ומתי נאמר לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, וזה נאמר לו במדין עוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> הנה אנכי הורג את בנך בכורך (ד כג) ובבוא מכת בכורים צווה מאת השם בהר סיני שישאלו איש מאת רעהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, וכבר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> למה שם כתוב ושאלה אשה משכנתה (ג כב) וכאן כתוב וישאלו איש מאת רעהו, והנה פי', ויאמר ד' אל משה עוד נגע אחד, וכבר אמר השם זה למשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> כי רבים ככה, ויאמר גרש יגרש, כאשר אמר \"וביד חזקה יגרשם מארצו\" (ו א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>דבר נא.</b> כבר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> נא, כי הוא עתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ויתן.</b> ספר הכתוב כי השם קיים מה שהבטיח למשה, ונתתי את חן העם הזה (ג כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: וטעם גם האיש משה. כי היו רבים משאילים אותם מפני כבוד משה: <b>ובעיני העם.</b> עם מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>כחצות הלילה.</b> יש מדקדקים שאמרו כחצות שם הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, והטעם כאשר יהיה חצי הלילה בשוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, כי רצו לדמותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> כמו ויהי בחצי הלילה (יב כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, וידוע כי אין יכולת בחכם לידע רגע חצי היום כ\"א בטורח גדול בכלים גדולים של נחשת, ואף כי חצי הלילה שהוא יותר קשה, ולפי דעתי אין צורך לכל זה, כי פי' כחצות הלילה, כאשר יעבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> חצי הלילה הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> וככה, בחצי הלילה (יב כט) הנשאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>, והעד הנאמן, ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת (רות ג ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> \"חצות לילה אקום להודות לך\" (תה' קיט סב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: וטעם אני יוצא, על הגזרה היוצאת מאת השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>היושב על כסאו.</b> הראוי לשבת על כסאו אחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i> והזכיר הנכבד מכל מצרים שהוא בן אדוניהם שהכל עבדים לו, והנבזה מהכל בכור השפחה שהוא עבד: וטעם אשר אחר הריחים, שהוא טוחן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>, כמו ויהי טוחן בבית האסורים (שופ' טז כא), וכבר אמרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i> כי הנביאים אינם שומרים המלות רק הטעמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i>, כי מלת הגמאיני (ברא' כד יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> השקיני (שם שם מה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i>, וזכור ושמור, ושוא ושקר, לא תחמוד ולא תתאוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> שוים בטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i>, ועוד אדבר ע\"ז בתפלת משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>, והנה בכור השפחה כמו בכור השבי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> כי השבויה שפחה היא ותישן בבית הבור בלילה כמנהג האסורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> כאשר הזכיר יוסף כי שמו אותי בבור (שם מ טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>: <b>והיתה צעקה גדולה.</b> לא ראינו כזאת בכל המקרא לומר \"כמוהו לא נהיתה\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>, וכמוהו לא תוסיף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>, ותחסר מלת על, וככה הוא אשר כמוהו לא נהיתה, ועל כמוהו לא תוסיף צעקה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>: וטעם כמוהו, שוד או שבר או מות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> והדומה להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i>: <b>לא יחרץ כלב לשונו.</b> שיפחידם כמו לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו (יהושע י, כא) והטעם שיהיה נובח או נושך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> והנה בארץ לא יחרץ להם כלב לשונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> ולבהמתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>, ואף כי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> ישלח מן השמים משחית להכות בכוריהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>: <b>וירדו.</b> והשתחוו לי לאמר, על פיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: וכל העם אשר ברגליך, שהם ברשותך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> שאוליכם אל המקום שארצה, כמו \"ויעל ברגליו\" (שופ' ד י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>, והנה בעבור שאמר לו, אל תוסף ראות פני (י כח) יצא בחרי אף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>: <b>ויאמר.</b> כמנהג העברים, כמשפט הלשון, וכבר אמר השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> ורבים כמוהו: <b>ומשה.</b> אף על פי שעשו כל המופתים הנזכרים, לא רך לבו לשלחם, כי השם חזקו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>, והיה ראוי להיות פרשת ויהי בחצי הלילה אחר זה, להיות המכות על הסדר, רק נכנסה פרשת החדש הזה באמצע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> להודיע איך נמלטו בכורי ישראל בבוא המשחית על המצריים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>: <b>ויאמר.</b> עתה הזכיר תחלת המצות שהיו על ידי משה ואהרן, כי הם לבדם היו נביאי התורה, כי אחריהם לא נתחדשה מצוה, רק אם היתה לצורך שעה כדבר גדעון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> ואליהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, ואל יעלה על לבך דבר השיר שהיה בבית השם על יד דוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> כי כמו תקון היה, ומוסד שיסד דוד ושלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> וככה כתוב באמונתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> ולא בנבואתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i>, והגאון אמר, כי קבלה היתה בידם מפי משה, כי מלך יקום ויחדש כלי שיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> וכמוהו לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת (ירמי' יז כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>החדש הזה.</b> א\"ר יהודה הפרסי, כי ישראל היו מונים כפי שנות החמה כמשפט הערלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, וראיתו \"ושמרת את החקה הזאת למועדה\" (יג י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> כי שנת לבנה איננה שוה, כי ימי החריש והקציר תלוים בהליכת השמש לבדו כפי נטותה לצפון או לדרום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, ולא דבר נכונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, זעתה אפרש לך, ידענו כי מהלך הלבנה בגלגלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> בנקודה הידועה כנגד גלגל המזלות, עד שובה אל הנקודה בעצמה הם כ\"ז יום ושלישית יום בקירוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>, והנה נחשוב כי התחברה עם השמש כשהיתה בנקודה הראשונה בתחלת מזל טלה, והנה בשובה אל ראש מזל טלה, לא מצאה השמש שם, כי כבר הלך במהלכו האמצעי כ\"ז מעלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> כי מהלך שניהם בראיות גמורות הוא ממערב למזרח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> הפך התנועה העליונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, והנה הלכה הלבנה באלה המעלות שכבר הלך השמש, גם הלכה הלבנה בחלקים שהלך השמש בלכת הלבנה המעלות הנזכרות, שני ימים, וקרוב מ\"ה שעות, התחברו שניהם לסוף כ\"ט יום וחצי, וב' ידות שעה, וע\"ג חלקים מחלקי ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> והשנה באמת היא לשמש לבדו, כי הוא המוליד זמני קור וחום וקיץ וחורף, שהם ד' תקופות השנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, ואז נחשוב שהיתה בתחלת ראש טלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, והוא ילך בגלגלו שס\"ה ימים וקרוב מרביעית יום עד שובו פעם שנית, ובעבור זה נקרא שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, והנה אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חדש כלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, כי לא יתחדש בשמש דבר, רק דבר החדוש הוא לאור הלבנה, ובעבור זה נקרא חדש גם ירח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, בעבור חדוש אור הלבנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, כי אין לה אור בראיות גמורות כי אם מהשמש, על כן לא תקדר השמש כי אם ברגע מחברתו עם הלבנה, אם היה בראש הטלה או בזנבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>, ולא תהיה קדרות ללבנה כי אם בהיותה לנכח השמש בלילה במקומות הנזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, ובעבור ששנת הערלים קרובה אל שנת החמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> וראו ששתים עשרה פעמים תתחדש הלבנה בשנת החמה, חלקו ימי השנה על שנים עשר, וקראו לכל חלק חדש, בעבור שהוא קרוב מימות חדש הלבנה, וזאת ההסכמה מהם אינה בדרך התולדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> גם הישמעאלים בעבור שמועדיהם תלוים בימי חדשי הלבנה, ותחלת החדש מליל ראות הלבנה, וראו כי י\"ב חדש יש בשנת החמה, לא מצאו חשבון יותר קרוב מזה, כי אין בין שני המספרים רק י\"א יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, על כן שמו כל שנותיהם שנות הלבנה, וכל שנה ישתנה מועד פסחם אחורנית י\"א יום, עד שיהיו ל\"ג שנות חמה הם ל\"ד שנות הלבנה, כי אלה אינם על דרך התולדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> והשם צוה בתורתו לשמור מועד במועדו, כי אמר \"שמור את חדש האביב ועשית פסח לה'\" (דבר' טז א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>, והנה אם לא ימצא אביב בחצי החדש נעשה הפסח בחדש הסמוך אליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>, וככה קרא חג השבועות, חג הקציר (כג טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, וסכות, חג האסיף (שם שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, כי הקציר והאסיף תלוים באביב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>, וראינו שאמר שלא נעשה פסח רק בחצי חדש הלבנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> וככה סכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i> והנה צוה לשמור ימי חדש הלבנה, ויהיו המועדים זמניהם שמורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i> ומשה לא הזכיר בתורה שנספד י\"ב חדש או י\"ג, רק אמר בחדש שנמצא אביב בו נחל לספור, והוא יקרא ראשון בין שתהיה השנה מי\"ב חדש או י\"ג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i> וככה כתוב בחדש השני (במד' י יא) בחדש השלישי למטה יט א), וכולם על דרך הזה, וניסן ואייר וסיון, וכל שמות החדשים, אינם לשון קדש כי אם לשון כשדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, על כן לא תמצא במקרא כתוב אחד מהם, רק בנבואות זכריה, ודניאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, ועזרא, ומגילת אסתר שהיו בגולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> וככה הפי' בחדש הראשון שנקרא ניסן בלשון כשדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, רק מצאנו בלשון הקדש שנקראו ג' חדשים בדרך אחרת, ירח זיו (מ\"א ו א) בירח האיתנים (שם ח ב) בירח בול (שם ו לח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> ואם רדפנו אחר הפשט אין ירח זיו ניסן רק אייר, כי כן כתוב הוא החדש השני (מ\"א ו א) הידוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> שהוא שני לראשון לחדשי ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i>, ומלת למלך שלמה (שם) אינה דבקה עם החדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>, רק עם בשנה הרביעית למלוך שלמה (שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>, כי לא מצאנו בחשבון כל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> המלכים שיספר החדשים רק השנה שמלך הוא, והעד שהוא שכתוב בדברי הימים, בחדש השני בשנת ארבע למלכותו (ד\"ה ב ג ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, ויש לטעון על יהודה הפרסי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> כי כל השנים אינם שוות, כי יבא להם שינוי מפאת מערכת המשרתים שירבו הגשמים או ימעטו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> וימעט וירבה החום או הקור בכל חדש שישנה מהמנהג הידוע, על כן לא נמצא אביב בשוב השמש אל הנקודה שהיה שם בתחלת השנה שעברה שנמצא אז אביב, ויהיה בין אביב לאביב יותר משנה שלימה עם תוספת שבועים, ע\"כ היו ישראל סומכין על האביב הנמצא בארצם, באי זה חדש שיהיה נמצא, כי האביב ישתנה עתו בכל הארצות כפי מרחק כל ארץ מהקו השוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>, ועתה אתן לך כלל, אעפ\"י שישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> בבית המקדש היו מסתכלין אל האביב, לא היה עבור השנה מסור להם, כי אם לב\"ד שהיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> מסתכל לדברים אחרים חוץ מהאביב ככתוב במשנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> והנה משה לא פירש לנו בתורה איך נקבע השנים והחדשים, ואם לא נמצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> אביב מה נעשה, ויש לתמוה מזה תמיה גדולה, איך פירש דיני כל נגעי המצורע שהוא באדם אחד, ולא יעמוד בכל זמן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>, והניח דבר המועדים שכל ישראל חייבים לשמרם בכל זמן, ויש כרת על אכילת חמץ בפסח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>, ועל אכילת יום הכפורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>, והנה אם סמך על המולד היה לו לפרש, אם כפי המהלך האמצעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, או כפי מולד האמתי שהוא כנגד גלגל המזלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> שפעמים יהיה בין מולד העבור למולד האמתי, פעם להוסיף ופעם לגרוע קרוב מי\"ד שעות, ובעבור זה אמרו אבותינו הקדושים פעמים בא בארוכה, ופעמים בא בקצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>, וזה לא יוכל לדעת רק מי שהוא יודע בחכמת המזלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, וזה היה לו לפרש על איזה מקום מהארץ הוא המולד, כי הנה בין ירושלים ובין העיר הזאת ששמה לוקא יותר מג' שעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, ואם על הראייה סמך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>, היה לו לפרש על איזה המקום היא הראיה, כי תשתנה קשת המראה בכל מקום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i> כפי רוחב הארץ, וכפי מרחב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> הלבנה מקו המזלות, על חלוף המראה באורך וברוחב, וגבהו ושפלתו ואוירו, ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך, ואם לא היה האויר זך, הנעשה ר\"ח שני ימים מספק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>, וזה לאות כי סמוך על קריאת ב\"ד בכל דור ודור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i> והיתה קבלה בידם שלעולם יקבע ב\"ד שבע שנים בכל י\"ט שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> שהם רל\"ח חדשים, והם ו' אלפים יום תתקל\"ט, גם שתי שלישיות יום, גם תקצ\"ה חלקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>, ואלה הם י\"ט שנות החמה בלי תוספת ומגרעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>, ואל תחוש לשעה ותפ\"ה לחשבון תקופת שמואל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>, וידענו כי לא נעלם ממנו זה, רק תפש דרך קרובה בזמנו לאנשי דורו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>, כי היום יש בין תקופת האמת ותקופתו קרוב מט' ימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i>, ואל תתמה ע\"ז, כי היה אמרה הברייתא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> הרוצה לידע מקום הלבנה יחשוב שנת העולם ויעשה מהם חדשים, ויתן לכל חדש כ\"ט יום וחצי, ושתי ידות שעה, שהם תש\"כ חלקים, והנה חסר ע\"ג חלקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>, והנה התחברו מהם בכל מחזור יותר משתי שלישיות יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>, והנה יהיה המרחק בין חשבון מולדות מימי בראשית ובין חשבון מולדנו היום קרוב מחצי שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>, והנה התברר לך, כי כלל שנותינו ישוב בכל המחזור שנות החמה, וחדשינו תמיד חדשי הלבנה, וברוך השם שהדריכנו בדרך ישרה, הנה אתן לך ראיה מן המקרא שהמועדים תלוין בבית דין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> דכתיב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i> ויועץ המלך חזקיהו לעשות פסח בחדש השני (דה\"ב ל ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> ואם היתה קבלה בידם להסתכל לדבר האביב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>, כאשר אמרו החולקים על רבותינו ז\"ל, למה לקח עצה לקבוע פסח בחדש השני והנה יראה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> אם דבריהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> אמת, כי עשה חזקיהו שלש רעות, האחת שלא הקריב פסח במועדו והיה טהור, ולמה איחר זה בעבור רוב הקהל שלא באו, ואין זה כתוב בתורה כי אם בדברי הקבלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>, והשנית שאכל והאכיל כל ישראל חמץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i> בחדש הראשון, והשלישית שבדא מלבו לעשות חג המצות בחדש השני שבעת ימים, וכן לא יעשה, כי השם לא צוה לעשות חג הפסח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i> בחדש השני, רק על אכילת הפסח לילה אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>, כי כל הטמאים אוכלים מצה בחדש הראשון עם כל ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>, וחלילה חלילה שעשה חזקיהו רעות כאלה, כי הכתוב דבר עליו לא סר מכל מצות ה' ימין ושמאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, גם הוא אמר בתפלתו, זכר נא את אשר התהלכתי לפניך והטוב בעיניך עשיתי (מ\"ב כ, ג,)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, והנה עתה אפרש לך, דע כי חזקיהו נועץ עם כל הקהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, בהכנס החדש הראשון שיעשה פסח בחדש שבא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> אחריו בעבור רוב הקהל שלא באו והכהנים לא התקדשו למדי (דה\"ב ל נ) והנה עיבר השנה, והפסח שעשה פסח ראשון היה ובמועדו נעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>, והעד כי השם נגע האוכלים בפסח בלא ככתוב (דה\"ב ל יה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i>, ואם לא נעשה במועדו למה נגעם השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> אחר שלא היה הפסח מקובל לפניו, ואלו חטא חזקיהו, איך התפלל בעדם ושמע השם. תפלתו וירפא העם (שם שם כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>, ואם טען הטוען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> הלא החכמים ז\"ל לא הודו לו שעיבר ניסן בניסן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> התשובה אמת אמרו כי מנהג כל בית דין להסתכל בסוף חדש אדר, אם הוא צריך לעבר השנה או לא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>, והנה חזקיהו לא עשה כן כי (שגג) שגגה קטנה לעבר השנה בראש חדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>, ובעבור כי חדש העיבור לעולם יהיה לפני החדש הראשון, ע\"כ יהיה הוא לעולם ראש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> לחדשים, ויהיו המועדים בחדש השביעי ממנו, וזהו ראשון הוא לכם לחדשי השנה, וידענו כי מצות רבות הם בתורה זכר ליציאת מצרים, והנה ראוי זה להיות תחלת חשבון ישראל, וככה כתוב, ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני (מ\"א ו א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>, והאומות אומרים כי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i> אם השנה בנויה מהחדשים, הנה חדש האביב הוא יסוד וראש, אם כן למה תחלו מספרכם מהחדש השביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, ותאמרו כי הוא ראש השנה, והתשובה כבר הזכירו חז\"ל, כי ארבעה ראשי שנים הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>, וראינו מפורש כי קדוש שנת היובל בהחדש השביעי בעשור לחדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>, ועוד כי צוה השם לקרוא בתורה, במועד שנת השמיטה בחג הסוכות (דבר' לא י) למען ישמעו ולמען ילמדו (שם שם יב) ואם תחלת שנת השמיטה תהיה מניסן, למה לא צוה לקרוא בתורה בחג המצות, והנה חצי שנה עמדו בטלים, וכתוב חג האסיף תקופת השנה (למטה לד כב), ובמקום אחר הוא אומר וחג האסיף בצאת השנה (שם כג טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>, ועוד נוכל ללמוד מדרך התורה גם מדרך התולדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i> שאמר בתחלה לא תזרעו, ואח\"כ ולא תקצרו (ויקרא כה יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>, כי הזריעה סמוכה לתשרי לא לניסן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>, ועוד אם שמנו תחלת השמיטה ניסן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i> מי שזרע בשנה הששית לא יקצור בשנה השביעית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> כי הקציר אחר ניסן הוא, וכבר נכנסה שנת השמיטה, גם לא יזרע בשנת השמיטה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>, והנה כי דברי חכמינו ז\"ל הם נכונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>: <b>ראש חדשים.</b> אמר רבי משה הכהן, אין צריך לומר ראש חדש רק חדש לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>, כי הטעם יום חדוש אור הלבנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i>, וכן כתיב חדש ושבת (ישעי' א יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> חדשיכם ומועדיכם (שם פ' יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> מידי חדש בחדשו (שם סו כג), ואחרים טענו עליו, אם כן למה אמר בחדש השביעי באחד לחדש (במד' כט א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> והוא השיב להסיר הספק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i>, גם טענו עליו, ובראשי חדשיכם (שם כח יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>, והוא השיב כי על חדש ניסן ידבר בכל שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>, כי ניסן לבדו הוא ראש חדשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i>, ושאלוהו אם כן מה קרבן שאר החדשים, והוא השיב כי שם כתוב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה (שם שם יד) בפרשה עצמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i> וכן אמר, וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת (במד' י י) כי הוא תחלת השנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i> ואנחנו לא נניח דברי רבותינו ז\"ל בעבור סברותינו, כי הם אמרו כי בכל חדש יתקעו בחצצרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i>, והוא הנכון, לומר חדש או ראש חדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i>, וכתוב עד חדש ימים (שם יא כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> שטעמו שימלאו ימי החדש שלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>: <b>דברו אל כל עדת בני ישראל.</b> כי כל בני מצות חייבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i>: <b>ויקחו להם.</b> מי שיש להם ממקנהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> כי מקנה רב היה להם או יקנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>, ויפת אמר כי מיום העשור יחלו להכין השה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> יום י\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i> רק לא ידענו אם זו מצוה לדורות, או על פסח מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: שה לבית אבות. אם הם מעוטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>. <b>שה לבית.</b> אם הם רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> ואחר שאמר שה לבית אבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i> אמר שה לכל בית ובית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i>, ובתחלת זה הספר פירשתי בית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i>: <b>ואם ימעט הבית מהיות משה.</b> מהיות מעט מאכילת השה, כי אנשי הבית יהיו מועטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i> יקח הוא ושכנו: במכסת. חלק, וכן המכס לה' (במד' לא לז) חלק שיקח כל אחד, וכמוהו \"ה' מנת חלקי וכוסי\" (תה' טז ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i> גם תכסו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>, והיא מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i>, והכפל חסר ממלת במכסת גם מן המכס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>, והנה אמר המכס על משקל וממר ליולדתו (משלי יז כה) שהוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i> מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>שה תמים.</b> שיהיה בלא מום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i> גם שה יקרא כל אחד משני המינים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i> ששם הצאן כוללם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i> וככה שה כשבים ושה עזים (דבר' יד ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i>, א\"ר משה בן עמרם הפרסי, כי השה חיוב פסח מצרים, ובארץ ישראל שה או פר, וראייתו \"וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר\" (שם טז ב) שהוא פסח דורות ולא דבר נכונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i> כי כל פסח דורות הוא זכר לפסח מצרים, ואין ראוי לשנות, רק \"וזבחת פסח לה' אלהיך צאן חיוב, ובקר לשלמים לאכול בחג מבושל במים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> וכמוהו, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך (שב שם יד), אתה חייב, ובנך ובתך רשות, והעד שכתוב בדברי הימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i> ששחטו יום ארבעה עשר כבשים ופרים, ושם כתוב הכבשים לפסחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i>, והפרים לשלמים, בשלו אותם בדודים ובסירות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i> רק לבד הצאן בשלו באש כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i>, א\"ר ישועה, כי יש הפרש בין בן שנה, ובין בן שנתו, כי בן שנה עלתה לו שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> ובן שנתו כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i>, והנה בקרבן הנשיאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i> כבש אחד בן שנתו (במד, ז כא), ובאחרונה כתוב, כבשים בני שנה (שם שם כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>והיה לכם למשמרת.</b> שישמרנו כל אחד בביתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: בין הערבים. מלה קשה, ורבינו שלמה אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i>, כי רגע נטות השמש ומחצי היום לצד מערב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i> ולא נתן טעם למה ערבים שנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i>, והנה כתוב, ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים (למטה ל, ה), ואין ספק כי בשקוע השמש ידליק את הנרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i>, וכאשר חפשנו זאת המלה מצאנו כי יקרא רגע בין הערבים ערב, כי כן כתוב, בין הערבים תאכלו בשר (טז יב), ושם כתוב, בתת ה' לכם בערב בשר לאכול, (שם שם ח) ובהדלקת הנרות כתוב, יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר (כז כא), וכתיב עולות לה', לבקר ולערב (עזרא ג ג), וכתיב \"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים\" (למטה כט לט), והנה על הפסח שכתוב בו בין הערבים, מצאנו \"שם תזבח את הפסח בערב, כבא השמש מועד צאתך ממצרים\" (דבר' טז ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i>, פי' כבא השמש לצד מערב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i> ואין זה משמע ביאה, כי הוא היפך יציאת השמש, מדכתיב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, השמש יצא על הארץ (ברא' יט כג) שהחל להראות על הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>, וככה, ובא השמש וטהר (ויקרא כב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i> שלא יראה על הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i>, והנה כתוב על מקרה לילה, והיה לפנות ערב ירחץ במים (דבר' כג יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i>, ואם אין הדבר כן, יבאר לנו מה הפרש יש בין כבוא השמש של פסח, ובין כבוא השמש של מקרה לילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i>, וככה ובא השמש וטהר (ויקרא כב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, אמרו המינים כי שלשה ערבים הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i> וראייתם בעבור שמצאו, עד הערב השלישית (ש\"א ב, ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i>, והם לא הכירו האמת ולא הבינו, כי כתוב, מחר חדש וגו' ושלשת תרד מאוד (שם שם יה יט) שפירושו כאשר יהיה היום השלישי מהיום הסמוך לערב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i> השדה שאתה נסתר שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i>, ובעבור זה אמר עד הערב השלישי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i>, ועתה אשוב לפרש, דע כי משקל ערבים לעולם נופל על משקל שנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i> כמו אָבְנָיִם (למעלה א טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i> וכמוהו לוחתָיִם (יחז' כז ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i> וככה דְרָכַיִם (משלי כח ו), והעד יפול באחת (שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> וככה שמים, כי הם שני סדני הגלגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i> שהם כמו מסמרות נטועים שעליהם משענות הגלגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i> וככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> לנטוע שמים (ישעי' נא טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i>, וכבר פירשתי בס' השם הנכבד, כי שמים מגזרת שם ישר נכח עמו (איוב כג ז), רמז לשני מקומות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>, והנה יש לנו שני ערבים האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i> עריבת השמש, והוא עת ביאתו תחת הארץ, והשני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i> ביאת אורו הנראה בעבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i>, אז יבא בעל קרי אל המחנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i> וידליק אהרן את הנרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> אמר הגאון רב סעדיה ז\"ל, מדת מזבח העולה חמש אמות אורך, וחמש אמות רוחב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i> ובמדת הזאת לא יעמדו כי אם כהנים מעטים שהם זורקים דמי הפסחים קודם שיקרשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i> והנה בימי יאשיהו שהיו ישראל מועטים לא יכלו הכהנים לזרוק דמי הפסחים והשלמים ששחטו לזרקם לשעה ושליש שעה, ואף כי בהיות כל השבטים בארצם, והנה היתה קבלה שיחלו לשחוט מהרגע שיתברר לאדם כי השמש נטה לצד מערב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i> והזכיר הכתוב בין הערבים שרוב הפסחים היו אז נשחטים שם, והוא סוף הזמן שלא יעבור עד עריבת אור השמש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i>: <b>על שתי המזוזות.</b> של פתח הבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i> ועוד יפרש משה איך יקחו את הדם: ומלת משקוף, מגזרת חלון (ברא' ח ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i> וישקף (שם כו ה), וזה המשקוף הוא על פתח הבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, וככה מנהג כל ארץ ישמעאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> כי מנהג הערלים לא היה כמנהג המצריים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i> ואפילו במאכליהן, כמו \"פתות אותה פתים\" (ויקרא ב ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i>, וככה תכשיטי הנשים לשום נזם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכב\"></i> באף ובאזן, וכל אשר הזכיר ישעיה על בנות ציון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכג\"></i>, וככה אין בית להם כי אם בחצר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i>, האחת יקרא פתח הבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i>, והחיצון שער החצר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i>, ורבים אמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i> כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, להראות שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא, כי כבר נפל פחדם עליהם, ולא יפחדו שיסקלום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i>, ואילו היה כן, היה זה בשער החצר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, והנה לא הושם הדם כי אם בסתר, שסגרו שער החצר, והם שחטו בין הערבים שלא יראה אדם שהוא סמוך ללילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i>, ואיש לא יצא מפתח ביתו עד בקר, שהלכו לדרכם, וסגרו כל אחד שער חצרו, כי המצריים חשבו שישובו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i>, רק הטעם להיות הדם על המשקוף, להיות כופר בעד כל האוכל בבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i> ויהיה סימן למשחית שיראנו כדרך, והתוית תו (יחז' ט ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i>: ומלת בָּתִּים משונה בדקדוק כי יש דגש אחר קמץ גדול, ואין זה משפט הלשון, רק אם היה הקמץ חטף, כמו רָנּוּ שמים (ישעי' מד כג) אולי היה כן בעבור חסרון יו\"ד בית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i>, שלא תתערב זאת הגזרה עם גזרת עשרת הַבַּתִּים חומר (יחז' מה יד) שהוא פתח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i> לשון רבים, מן האיפה והבת (שם שם יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i>, ומלת \"על הבתים\" יורנו כי הוא מלעיל הפך המנהג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i>: <b>על מרורים יאכלהו.</b> אמר אחד מחכמי ספרד, ידוע כי הליחה תגבר בארץ מצרים בעבור מימי היאור, ובעבור שלא ירד שם גשם, כי האויר הוא לח תמיד, על כן מנהגם היה לאכול בכל שלחנם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i> מיני מרורים רבים מעשבים וחרדל, ואפילו לא היה למצרי אלא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i> פת לבד, לעולם המרורים יהיו על שלחנו לטבול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i> בו הפת, כי הם רפואה לאוירם, ואנחנו נסמוך על דעת קדמונינו ז\"ל, שפירשו לנו כי המרורים זכר לוימררו את חייהם (א יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i>: <b>נא.</b> יש אומרים כאשר הוא עתה שהבשר חי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i>, ובדרך הזאת לא מצאנו בכל המקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i>, ואחרים אמרו כי הוא מגזרת כי הניא אביה אותה (במד' ל ו) והטעם שבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i>, ואין זה נכון, כי אחר כן אמר ועצם לא תשברו בו (פ' מו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i>, והנכון בעיני שאין לו חבר במקרא, ופירושו הפך מבושל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i>, והוא שנקרא חי, כמו, לא יוקח ממך בשר מבושל כי אם חי (ש\"א ב טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, וכבר אמרתי כי רוב לשון ערבי דומה ללשון עברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, והבשר החי יקראו בלשון ערבי ניי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i>, ואותיות אהו\"י מתחלפים להם בלשונם כמו בלשוננו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>ובשל.</b> שם התואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> ופירושו שהוא מבושל במים, כי גם צלי אש יקרא מבושל, כדכתיב ובשלת ואכלת (דבר' טז ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i> ויבשלו את הפסח באש כמשפט (דה\"ב לה יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i>, ויתכן להיות ובשל מבושל כמאכל המלכים, על דרך המשקיות, כי ישימו על האש כלי נחשת רחב, וימלאו חציו מים, וכאשר ירתיחו המים ישימו סיר הבשר עם מים קרים על המים הרותחים, וככה יתבשל הבשר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i> וזה המאכל מועיל יותר מכל המאכל אשר יהיה קרוב אל האש, והנני הכותב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> מוסיף על דברי זה החכם כאשר שמעתי מפיו, ובשל שם התואר על משקל, כבד, זקן,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסב\"></i>, וככה זה ובשל כי הבי\"ת קמוץ והשי\"ן רפה, ואינו שם הפועל, על דרך כי כבד אכבדך (במד' כב יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסג\"></i> הַכֵּה תַכֶּה (דבר' יג טז), כי לעולם לא יבוא שם הפועל בהתחברו רק על לשון עבר או עתיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסד\"></i>, כמו דַבר ידבר (למעלה ד יד) הַקְדֵשׁ הקדשתי (שופ' יז ג), רק להתחבר שם הפעל עם פועל ופעול לא יבא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסה\"></i>, והנה זה בָשֵל כמו כָבֵד, ולנקבה הזרוע בְשֵלָה (במד' ו יט), ואל תתמה מה צורך לומר שני הענינים בשל ומבושל, כי שני בישולים הם כמו שפירש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסו\"></i> האחד להכניס כלי שהבשר בתוכו בתוך כלי המים הרותחין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסז\"></i> ולרבים, בשלים מבושלים והמה חכמים, מחוכמים (משלי ל כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסח\"></i>, וככה יאמר ליחיד חכם מחוכם, ברוך ומבורך והפרש יש בין בדיקות הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסט\"></i> בין חכם למחוכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רע\"></i>, וככה בין לבָשֵל ומבושל כאשר פירש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעא\"></i>: <b>ראשו על כרעיו ועל קרבו.</b> כמו עם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעב\"></i>, וכן ויבאו האנשים על הנשים (למטה לה כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעג\"></i>, והראש והכרעים ירחץ במים כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: <b>והנותר ממנו.</b> אם יהיה אנוס שלא היה יכול לאכול חלקו, ויפת אמר על העצמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעט\"></i> ואיננו נכון, כי לא דבר הכתוב רק על הווה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i>: וטעם וככה תאכלו אותו, פסח מצרים לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפא\"></i>, והמינים אשר בארגלן עושים ככה היום זכר ליציאת מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפב\"></i>, ואלה תועי רוח כלם ילכו יום חמשה עשר מארצם זכר ליציאת מצרים: <b>ומקלכם בידכם.</b> לנהוג החמורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפג\"></i>, כמו ויך את האתון במקל (במד' כב כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפד\"></i>: וטעם בחפזון, שלא יתעכבו וימהרו לאכלו לפני בוא רגע המשחית שיפסח השם על הפתח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפה\"></i> על כן צוה השם להיותו צלי אש להתבשל מהרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפו\"></i>, וכן אמרו אבות הקדושים, אינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא צלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i>: <b>ועברתי בארץ מצרים.</b> כי כח השם וגבורותיו הם העוברים, כאלו השם עובר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.</b> כדרך וראש דגון נופל לפניו ארצה (ש\"א ה ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצו\"></i> וכן כתוב ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במד' לג ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: וזה יהיה לכם לאות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצח\"></i> שיחזק לבבכם ולא ירך בשמעכם צעקת המצריים במות בכוריהם בעבור המשחית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצט\"></i>, בעבור הדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ש\"></i> אשר אני רואה אפסח עליכם ולא יהיה בכם נגף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i> כי זה הדם יהיה לאות על המשחית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שב\"></i>: <b>והיה היום הזה.</b> יהיה זכר לדורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שז\"></i>: <b>וחגותם אותו.</b> הוא חג הפסח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i>, ואמר חקת עולם לדורותיכם, ולא אמר בכל מושבותיכם, כי זו המצוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שט\"></i> תלויה בארץ כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שי\"></i>: <b>שבעת ימים.</b> טעם מצות תאכלו, זכר לאכילתם בצאתכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטו\"></i> ממצרים, כי לא צוה שיאכלו מצות רק הנאכלים עם הפסח לפני חצות לילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטז\"></i>, רק שבעת ימים צוה לאכול מצות להיות זכר לאשר קרה לכם בצאתכם ממצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לג\"></i> כי שם כתוב כי לא חמץ, ואלו היו מניחים המצריים שיתמהמהו מעט היו מחמיצין עיסתם, והשבעת ימים בצאתם מצות אכלו עד שטבע פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיח\"></i> ביום השביעי, כי הענן היה מוליכם יומם ולילה, ולא היו מתעכבים בחנותם עכוב רב, וככה כתוב על הפסח, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני (דבר' טז ג), והנה הזכיר על הפסח שבעת ימים תאכל מצות חיוב על דרך הפשט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i> והעד למען תזכור את יום צאתך (שם) ובעבור זה כתוב, כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות (פ' כ) חיוב בארץ ישראל ובחוצה לארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לה\"></i>: ואחר שקבלה היתה ביד ישראל שיחלו לשחוט את הפסח בנטות השמש לצד מערב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכא\"></i> וכתוב לא תשחט על חמץ דם זבחי (לד כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכב\"></i> על כן דרשו רז\"ל אך חלק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, ודע כי כלוי מעשה אינו מעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכד\"></i> והנה פירוש ויכל אלהים ביום השביעי (ברא' ב ב) כאשר נכנס היום השביעי כבר כלתה מלאכתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכה\"></i> וככה ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, בהכנס היום הראשון כבר נשבת כל השאור מהבתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לז\"></i> והנה תחלת יום ראשון סוף יום י\"ד בערב, ככתוב מיום הראשון עד יום השביעי, והנה פירוש זה, כי שבעת ימים שלמים הם מיום י\"ד לחדש בערב שהוא סוף יום י\"ד, עד יום הכ\"א לחדש בערב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכז\"></i>, ועוד אדבר על זה: <b>וביום הראשון.</b> הוא יום יציאת מצרים, והיום השביעי הוא יום טביעת פרעה כאשר אפרש: כל מלאכה. בכל המועדים חוץ מיום השבת ויום הכפורים אין כתוב בהם כל מלאכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלו\"></i> רק בפסח לבדו אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלז\"></i>, והתנה להוציא אוכל נפש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלח\"></i>, ובכל מקום בין בפסח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלט\"></i> בין בעצרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמ\"></i> בין ביום הזכרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמא\"></i> וחג הסוכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמב\"></i> היה אוחז דרך קצרה לומר כל מלאכה לא תעשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמג\"></i>, רק במקום אחד בפסח לא תעשו כל מלאכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמד\"></i> על דרך שהזכיר תחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמה\"></i>: <b>ושמרתם.</b> הנה צוה להיות המצות שמורים מימות הקציר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מא\"></i>: וכתוב והוצאתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמט\"></i> את צבאותיכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנ\"></i> ועדיין לא יצאו, כי בתחלת החדש היתה זו הנבואה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנא\"></i>, והטעם שתאמרו כן לדורותיכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנב\"></i>: <b>בראשון.</b> אחז דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסה\"></i>, בעבור שהזכיר בתחלה, ראשון הוא לכם (פ' ב), והנה טעם בחדש הראשון, וכמוהו בעשירי באחד לחדש (ברא' ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסו\"></i>: <b>שאור.</b> שהוא מחמיץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסז\"></i>, והוא הידוע, ואחר כן אמר כל אוכל מחמצת, כל דבר שֶיֵחְמָץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסח\"></i> ודע כי מיום הראשון עד יום השביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסט\"></i>, אינו דבק בקרוב אליו שהוא ונכרתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שע\"></i> רק עם אוכל מחמצת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעא\"></i> כמו למלוך שלמה על ישראל (מ\"א ו א')<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעב\"></i>, אמר יפת, כי יש אות שמושכת עצמה ואחרת עמה אחורנית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעג\"></i> כמי אדם פטדה וברקת (למטה כה יז) שהטעם אדם ופטדה וברקת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעד\"></i>, וככה מיום הראשון עד יום השביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעה\"></i>: וכבר הזכיר כי כל אוכל חמץ מישראל חייב כרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעו\"></i> ובכאן הוסיף גר שהוא גר צדק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעז\"></i>: <b>כל.</b> הזכיר העונש תחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעח\"></i> ואחר כך האזהרה, ואין בכל מושבותיכם תאכלו מצות רשות, כמו ששת ימים תעשה מלאכה (למטה לח ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעט\"></i>, רק חיוב למען תזכור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מג\"></i>: <b>ויקרא משה לכל זקני ישראל.</b> והם יאמרו לקהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפא\"></i>: <b>וקחו לכם צאן.</b> בעשור לחדש כאשר צוהו השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפב\"></i>: אמר המדקדק כי ושחטו הפסח מהבנין הדגוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפג\"></i>, ולא דבר נכונה, כי ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל (פ' ו) הוא מהבנין הקל, והשי\"ן קמוץ כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפד\"></i> בעבור הנח הנעלם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפה\"></i>, רק ושחטו הפסח לשון צווי מהבנין הקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפו\"></i>, ולא מצינו מזאת הגזרה בכל המקרא מהבנין הדגוש, והיה ראוי השי\"ן להיות חירק תחתיה כמו משכו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפז\"></i>, רק בעבור אות הגרון שהוא אחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפח\"></i> נפתח השי\"ן כמשפטם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפט\"></i> לעשות כך כמו בַחֲרו לכם (יהושע כד טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצ\"></i> ורבים ככה, על כן יהיה השי\"ן בפתח גדול בלשון צווי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצא\"></i> ושניהם מבנין אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצב\"></i>: <b>ולקחתם.</b> עתה פירש איך יקחו מהדם ויתנו על המשקוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצד\"></i>: מלת אגודת כמו חבורה, כמו ויהיו לאגדה אחד (ש\"ב ב כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצה\"></i>, ורבי מרינוס אמר, כי האל\"ף נוסף והוא מגזרת גדוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצו\"></i>, ואחרים אמרו כי האל\"ף שרש, כמו וחשב אפודתו (למטה כח ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצז\"></i>: והגאון פי' האזוב בלשון ערבי זעת\"ר, ובלשון לעז אוריגנ\"ו, והוא עשב נכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצח\"></i> במיני מטעמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצט\"></i>, וזה לא יתכן, כי הכתוב אמר על האזוב אשר יצא בקיר (מ\"א ה יג), ולא ידעתי מהו, רק מדרך הסברא אינו עשב תקיף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ת\"></i>, כי הוא הפך הארז שהזכיר הפסוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תא\"></i>: ויש אומרים כי הפסח היו שוחטין אותו בסף השער, וטבלו האזוב בו ויגיעו אל המזוזת, כמו וימד סף השער (יחז' מ ו) אמות הספים (ישעי' ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תב\"></i>, ואחרים אמרו כי הוא כלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תג\"></i> ועליו היו שוחטים, כמו, משכב וספות (ש\"ב יז כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תד\"></i>: ועוד אפרש עד בקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תה\"></i>: <b>ולא יתן המשחית.</b> לא יניחנו, כמו \"כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה\" (ברא' כ ו), והנה המשחית ברשותו, ואם יניחנו כאילו נתן לו רשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תו\"></i>: <b>ושמרתם.</b> רבים חשבו, כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת חיוב לדורות, בעבור כי \"הדבר הזה\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תז\"></i> סמוך אל לקיחת האזוב וטבילתו, ועוד כי כתוב אחר כן, אשר פסח על בתי בני ישראל (פ' כז) ובדרך הסברא נכון היה לולי קבלת האמת הנגמרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תח\"></i>, הנה הנכון שמלת \"הדבר הזה\" שב אל ושחטו הפסח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תט\"></i>, וטעם שאלת הבנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תי\"></i> בראותם כל המשפחה חבורה אחת אוכלים שה תמים ראשו על כרעיו ועל קרבו, ועצם לא תשברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיא\"></i> בו, ובן נכר ותושב וערל ושכיר לא יאכל בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיב\"></i> ואין זה המנהג במועדים אחרים: <b>והיה.</b> עתה פירש כי שחיטת הפסח תלויה בארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מד\"></i>, ואל יקשה עליך פסח הר סיני, כי מצוה עליונה היתה, ולא עשו פסח אחר במדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מה\"></i> כי בהר סיני היו עם הישוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכ\"></i> וימצאו מצות, ובהיותם בארץ אשר לא עבר בה איש, אין להם רק המן לבדו: <b>והיה. מה העבודה הזאת.</b> השנוי שהזכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכא\"></i>: <b>ואמרתם זבח פסח.</b> מצאנו פסוח והמליט (ישעי' לא ה), והטעם כמו חמלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכב\"></i>, ובעבור שהשם חמל על בכורי ישראל בעבור דם השה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכג\"></i>, נקרא השה פסח, כמו ושחטו הפסח (פ' כא), והגאון אמר שהוא מגזרת פסח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכד\"></i> כי הפסח ישען על רגלו התמימה, והמשחית כן עשה שהשחית בכורי בית המצרים, ופסח על בית שכנו העברי ולא השחיתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכה\"></i>, וכמוהו, עד מתי אתם פוסחים (מ\"א יה כא): <b>וילכו ויעשו בני ישראל.</b> שלקחו שה בעשור לחדש כאשר צוה השם למשה ולאהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכז\"></i> זאת חקת הפסח, כן עשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכח\"></i>: <b>ויהי בחצי הלילה.</b> השניה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכט\"></i>: אמר יפת, כי השבויים הטוחנים בריחים ביום בבית הסהר, יכניסם בבור בלילה, וישימו הריחים על פי הבור, וזהו אשר אחר הריחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תל\"></i>, והנה הוא כמו בבית הסהר: <b>ויקם.</b> הוא בעצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלא\"></i>, כמו ועבד הלוי הוא (במד' יח כג) בעצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלב\"></i>: <b>כי אין בית.</b> על הרוב ידבר הכתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מו\"></i>: <b>ויקרא.</b> מדרך הסברא, כי משה ואהרן לא היו בליל ט\"ו בארץ רעמסס עם ישראל, רק במצרים שהיתה מקום המלוכה שהיה שם פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מז\"></i>, והנה יצאו הם מפתח ביתם במצות השם בחצי הלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, ונתן להם רשות פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלו\"></i> שילכו ישראל לעבודת השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלז\"></i>, והנה הלך משה עם עבדי פרעה לרעמסס להוציא ישראל, וידוע היום כי יש בין מצרים הישנה שיש שם אוצרות יוסף ידועים עד היום, ובין רעמסס ששה פרסאות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלח\"></i>, והנה החלו לצאת בבקר, והוא עת עלות עמוד השחר, שיחל להראות אור השמש בעבים והנה יש בין תחלת זה הרגע, עד עת זרוח השמש שעה ישרה ושליש שעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלט\"></i>, והנה יש לנו בקר והחשך גדול כמו, ותשכב מרגלותיו עד הבקר (רות ג יד) ושם כתיב בטרם יכיר איש את רעהו, והנה היו מישראל שיצאו בתחלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמ\"></i> עמוד השחר ועודנו לילה בדרך התורה עד זרוח השמש, ואלה היו קרובים אל מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, והאחרים שהם רחוקים יצאו בו ביום, כי קהל רב היה, ויותר יש מתחלת רעמסס עד סופה משמונה פרסאות על כן כתוב, \"הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה\" (דבר' טז א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמב\"></i> וכתוב אחר \"היום אתם יוצאים\" (למטה יג ד), ועוד, ובנ\"י יוצאים ביד רמה (במדבר לג ג) וכתוב שם, ומצרים מקברים (שם שם ד), וביום יקברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמג\"></i>, וכבר פירשתי: גם אתם. כדברכם. שתלכו דרך שלשת ימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמד\"></i> גם כאשר דברתם, וגם מקננו ילך עמנו (למטה י כו): <b>וטעם וברכתם גם אותי.</b> שיברכו אותו ויתפללו בעדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמה\"></i>: וטעם גם, שנתן להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמו\"></i> זבחים כאשר אמר לו משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נ\"></i>: <b>ותחזק.</b> לשון נקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמט\"></i> כי מדינת מצרים כוללת הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנ\"></i>: וטעם כלנו מתים. פירשתיו במלת יפגענו (למעלה ה ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנא\"></i>: <b>משארותם.</b> כלי עץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנג\"></i> כמו טנאך ומשארתך (דבר' כח ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נא\"></i> כי חמוריהם היו טעונים בגדים שישאלו ממצרים: <b>ובני ישראל.</b> כל אחד שאל כפי מעלתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנה\"></i>, כי הנה במעשה המשכן הנשיאים לבדם הביאו האבנים היקרות והבושם והשמן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנו\"></i>: <b>וינצלו.</b> לא מצאנו גזירת הצלה מהבנין הקל, רק מהנוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנז\"></i> אי מהדגוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנח\"></i>, ושניהם פעלים יוצאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנט\"></i> כי אין הפרש בטעם בין וינצלו, ובין ויצל אלהים (ברא' לא ט), רק בבנין הנוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תס\"></i> יזכיר הפעול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסא\"></i>, ולא כן בדגוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסב\"></i>: <b>ויסעו.</b> היו הסמ\"ך ראוי להדגש בהתבלע הנו\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסד\"></i> כמו ויגשו (ברא' יט ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסה\"></i> ויתנו (שם לה ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסו\"></i>, אולי בא כן להקל על הלשון: <b>מרעמסס</b> בפתח תחת הרי\"ש, ושו\"א תחת העין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסז\"></i>, והוא שם מחוז ולא עיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסח\"></i>: <b>סכתה.</b> אל סכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסט\"></i>: וזכר הגברים, ואין צורך להזכיר הנשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תע\"></i>, כי הם כמו הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעא\"></i>, או יותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעב\"></i>: לבד מטף. שהוא פחות מכ' שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נב\"></i>: <b>וגם ערב רב.</b> מאנשי מצרים שהתערבו עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעה\"></i>, והם האספסוף שנאספו עליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נג\"></i>: <b>ויאפו.</b> הנה הבצק שהוציאו ממצרים היה בו שאור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נד\"></i>, ולא אפוהו עד שחנו בסוכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נה\"></i>: <b>ומושב בני ישראל.</b> חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים, והנה אזכיר מקצתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום (ש\"ב טו ז), ואבשלום לא היה בן ארבעים שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפב\"></i>, גם לא נשלמה מלכות בית דוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נו\"></i>, ומפרשים אמרו כי זה חשבון במצרים. אחר שאר הישיבות שישבו גרים מיום שבת הארון בקרית יערים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפד\"></i>, וכתוב ויהי בשלשים שנה (יחז' א א), י\"א בן שלשים שנה נתנבא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפה\"></i> וי\"א ליובל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפו\"></i>, וי\"א מציאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפז\"></i> ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפח\"></i>, ואני לא ידעתי, כי הם סברות בלא יסוד ומשענת, וכתוב, בעוד ששים וחמש שנה (ישעי' ז ח), וזו הנבואה היתה בימי אחז<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפט\"></i>, ומלכותו היתה שש עשרה שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצ\"></i>, ובשנת שש לחזקיהו בנו גלתה שומרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצא\"></i>, ע\"כ הוצרכו המפרשים לומר כי תחלת ששים וחמש שנה, מיום שנבא עמוס, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצב\"></i>, ואחרים אמרו משנת הרעש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצג\"></i>, וכאשר חפשנו שנות שבא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצד\"></i> ישראל בימי יוסף ואחיו, הנה לא יגיעו מספר ימי הכתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצה\"></i> כי אין ספק כי קהת מיורדי מצרים היה, ונחשוב כי הוליד עמרם בנו בסוף ימיו, גם עמרם הוליד משה בסוף ימיו, והנה מספר חייהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצו\"></i> מאתים ושבעים שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצז\"></i>, ומשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצח\"></i> בן שמונים שנה בצאת ישראל ממצרים, והנה הכל ג' מאות ונו\"ן שנה, הנה חסרו לנו שמונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצט\"></i> והזקנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תק\"></i> הוסיפו אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקא\"></i>. כי, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (ברא' טו יג) אינו דבק עם וענו, רק עם יהיה זרעך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקב\"></i> וכמוהו רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקג\"></i>, ובפרשה הזאת \"מיום הראשון עד יום השביעי\" (פ' טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקד\"></i>, ואחר שמצאנו כתוב, שהשם אמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה, ידענו כי חשבון מושב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקה\"></i> בני ישראל, תלוי בקץ אברהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקו\"></i>, והוצרך בעל סדר עולם לומר, כי אחר שבא אברהם לארץ כנען שב לחרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקז\"></i>, והוצרכו המפרשים לומר, כי נבואת אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (ברא' טו ז) איננה דבקה עם הפרשה הנזכרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקח\"></i> אבל אחר זה נאמרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקט\"></i>, ואין צורך לכל זה, רק חשבון ד' מאות שנה הוא מיום שנולד יצחק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקי\"></i>, ואלה השלשים שנה הנוספים, מספרם מיום שיצא אברהם מארץ מולדתו מאור כשדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיא\"></i>, ובא עם אביו אל חרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיב\"></i> כאשר כתוב ויבואו עד חרן וישבו שם (שם יא לא), ואברהם ישב עם אביו בחרן חמש שנים, ובא אל ארץ כנען, והוא בן חמש ושבעים שנה, ולא שב אל חרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיג\"></i>, והנה כאשר נולד יצחק תמו שלשים שנה שיצא אברהם מארצו, כי הוא העיקר, כי לו נתנה ארץ הכנעני, ויהיה פסוק אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (שם טו ז) דבק עם כל הפרשה למעלה ולמטה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיד\"></i>, והנה פי' ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, שהיו גרים שם, גם אבותיהם היו גרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקטו\"></i>, ככתוב כמעט וגרים בה (תה' קה יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקטז\"></i>, ואברהם אמר גר ותושב אנכי עמכם (ברא' כג ד): <b>שלשים שנה וארבע מאות שנה.</b> מיום שיצא אברהם אביהם מארץ מולדתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיז\"></i>: <b>וטעם ויהי מקץ שלשים שנה.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלב\"></i></b> להודיע כי בעבור צעקתם אל השם לא יצאו, עד שהגיע הקץ שגזר עליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נח\"></i>: <b>ליל שמורים הוא לה'.</b> על דרך הפשט בעבור שהזכיר ליל שמורים הוא לה', ובסוף שמורים לכל בני ישראל לדורותם, נראה כי הטעם בעבור שהשם שמרם, ולא יתן המשחית לבוא אל בתיהם לנגוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלד\"></i>, צוה שיהיה זה הלילה שמורים לכל בני ישראל לדורותם, והטעם אכילת הפסח על משפטו, ומצות ומרורים בלילה הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נט\"></i>, ויש מפרשים אותו כטעם שומרי החומות (ש\"ה ה ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלו\"></i> שלא ישנו רק יודו ויספרו גבורת השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלז\"></i> בצאתם ממצרים, וככה רמזו חכמינו ז\"ל, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית (הגדה של פסח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ס\"></i>: <b>ויאמר.</b> בעבור שהזכיר ליל שמורים והוא ליל חמשה עשר שבו יאכל הפסח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמב\"></i> השלים לפרש חקת פסח דורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמג\"></i> והנה לא הזכיר דבר המשקיף והמזוזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמד\"></i>, ולא הזכיר על מצות ומרורים, כי כבר הזכירו בפסח מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמה\"></i>, והנה הטעם תאכלו הפסח לדורות כפסח מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמו\"></i>, והוסיף מצות אחרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמז\"></i> רק מצות המשקוף והמזוזה, אינה מענין אכילת הפסח, הלא תראה בתחלת הפרשה, כל בן נכר לא יאכל בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמח\"></i>, והטעם כמו ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמט\"></i>, כי נכון הוא בלשון הקדש, גם בלשון ערבי לומר כך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנ\"></i> וכמוהו והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנא\"></i>: <b>וכל, ומלתה אותו.</b> לרצונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, שישוב לדת ישראל אם הוא בן מצוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"סב\"></i>, ומשפט מקנת כסף או יליד בית שוה, רק דבר הכתוב בהווה יותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנד\"></i>: <b>תושב.</b> מישראל או שכיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנה\"></i>, לא יאכל בפסח אם לא יכוס על השה כמשפט כל העדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"סג\"></i>: <b>בבית אחד יאכל.</b> כפסח מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנז\"></i>, והעד לא תוציא מן הבשר חוצה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנח\"></i> וחכמינו ז\"ל אמרו בחבורה אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנט\"></i> והוא הנכון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"סד\"></i>: <b>כל עדת ישראל.</b> כל בני מצוה חייבים לעשות הפסח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסב\"></i>, וכאשר חפשתי בתורה מצאתי שלשה ועשרים כריתות האמורים בתורה כולם הם במצות לא תעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסג\"></i>, אבל במצות עשה לא מצאתי רק הפסח לבדו והמלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסד\"></i>, אולי היה כן בעבור כי יציאת מצרים להזכירה חיוב, ואין זכירה יותר מאכילת הפסח בזמנו, ובהתחלת עשרת הדברים, אמר, אשר הוצאתיך מארץ מצרים (למטה כ, ב): <b>וכי יגור אתך גר.</b> טעם אתך בארץ מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסו\"></i>: וטעם ועשה פסח, והוא רוצה לעשות הפסח ימול בתחלה: וטעם וכל ערל לא יאכל בו, על ישראל שלא נמולו, כמו הילודים במדבר בדרך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסז\"></i>: <b>תורה.</b> זה הגר הוא גר צדק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסח\"></i> לא גר שער<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסט\"></i>: <b>טעם ויעשו כל בני ישראל,</b> וכבר הזכיר זה למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעא\"></i> אולי זה על הפסח שעשו במדבר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעב\"></i> שמלו הגרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעג\"></i>, ואל תתמה בעבור שהוא כתוב במקום הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעד\"></i>, כי בפרשת רדת המן כתיב שיקח צנצנת ויתן שם מן ויניחה לפני העדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעה\"></i>, ועוד לא צוה השם לעשות ארון העדות, וכמוהו הוצאתי את צבאותיכם (למעלה פ' יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעו\"></i>: <b>ויהי בעצם.</b> לפי דעתי זה הפסוק דבק עם הפסוק הבא אחריו, שדבר השם למשה לקדש הבכורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעז\"></i> ובחצי הלילה היתה מכת בכורים, ובצאת ישראל ביום צוה השם מיד לקדש בכורי ישראל ובכורי בהמתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעח\"></i> <b>וידבר.</b> אחז דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> כי משה כנגד כל ישראל. ויפת אמר כי המצוה על משה לקדשם בפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> הפך וטמאו הכהן (ויקרא יג ה) כי הכהן קדוש הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> ולא יטמאנו רק בדבור, שיאמר בפה שהוא טמא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>פטר.</b> פתיחת, כמו, ופטורי ציצים (מ\"א ו יח) והטעם הבן שפתח תחלה הרחם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, ומלת רחם זרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> כי משפט לשון הקדש שיפתח האות שהוא לפני אות הגרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>ויאמר משה.</b> ביום ט\"ו יום אמר זכור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, כמו והיה היום הזה לכם לזכרון (למעלה יב יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: וטעם מבית עבדים, שהיו מעבידים אותם כאילו היו עבדיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>, ובמקום אחר אמר מכור הברזל (דבר' ד כ) כי המצריים חזקו עליהם, והשם הוציאם בחזק יד מהחזקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>היום.</b> הזכיר בתחלה ולא יאכל חמץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, וככה תעשו לדורות, כמו שעשיתם ביום שיצאתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, וכאשר היה זה בזמן שהאביב נמצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> ככה תעשו בכל שנה בעת המצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> האביב בארץ ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, זהו האביב שעורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i> ופי' אביב כמו בִכּור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, כי הוא מגזרת אב, שהוא כמו ראשון לאשר הוליד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, או חכם לתלמיד שלמד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, וכתוב כי השעורה אביב (למעלה ט לא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, והעד שאמר בחג שבועות בכורי קציר חטים (למטה לד כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>: <b>והיה.</b> לא הזכיר כל השבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, כי כבר הזכיר זה במקום אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>שבעת.</b> זאת היא העבודה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: <b>מצות.</b> הנה השבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> הזהיר על גרך אשר בשעריך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> כי על זה התנאי יגור בשעריך שלא יעשה מלאכה לפני בשבת, וככה ביום הכפורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> כי כן כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>, וככה בפסח שלא יאכל חמץ במקום שהוא רשותו, וזהו טעם בכל גבולך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>: <b>בעבור זה.</b> אמר רבי מרינוס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i> פי' בעבור זה, היה ראוי להיותו הפוך זה בעבור שעשה ה' לי, והביא רבים כמוהו לדעתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>, ולפי דעתי, אין אחד מהם נכון, כי איך נהפוך דברי אלהים חיים, וטעם הפסוק הפך מחשבתו, כי אין אנו אוכלים מצות בעבור זה, רק פי' בעבור זה, בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה, ולא יאכל חמץ שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם, עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים, והטעם לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i> ככתוב \"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה\" (למעלה ג יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> וכתוב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים (במד' טו מא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>והיה לך.</b> יש חולקין על אבותינו הקדושים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> שאמר כי לאות ולזכרון, על דרך \"כי לוית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך\" (משלי א ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>, גם וקשרתם לאות על ידיך (דבר' ו ח) כמו \"קשרם על לוח לבך תמיד\" (משלי ו כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> גם, וכתבתם על מזוזות ביתך (דבר' ו ט) כמו כתבם על לוח לבך (משלי ג ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> ומהו שיהיה לאות ולזכרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> שיהיה שגור בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, ואין זה דרך נכונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> כי בתחלת הספר כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i> משלי שלמה, והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו, על כן לא נוציאנו מיד פשוטו, כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דבר' י טז) שנצטרך לתקנו לפי הדעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>: וא\"ר משה הכהן, כי יד ברוב המקרא היד השמאלית, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעי' מה יג), ידה ליתד תשלחנה (שופ' ה כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> ודברי קבלה חזקים ואין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> צריכין חזוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>: <b>מימים ימימה.</b> כמו, ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה כט) והטעם משנה לשנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> ותחלת השנה על פי קריאת ב\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>: <b>והיה.</b> הזכיר הכנעני לבדו כי הוא אב לכולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: וטעם נשבע לך. כמו \"כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האלה\" (ברא' כו ג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>: <b>והעברת.</b> תעביר לשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> שלא יתערב עם אחר, והנה אלה שתי מצות צוו ביום ט\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>: <b>שֶׁגֶר.</b> על משקל אֶרֶץ שלא ישתנה בסמיכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> רק נמצאו מלות זרות ואלה הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>, שְׁגַר אלפיך (דבר' ז יג) ובחֲדַר משכבך (למעלה ז כח), הֲבל הבלים (קהלת א ב), מספח חֲמָתְךְ (חבקוק ב טו) וסגור דְלְתךָ (ישעי' כו כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> לא מצאתי יותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>: <b>וכל פטר חמור.</b> שהוא טמא תפדה בשה: <b>וערפתו.</b> י\"א תכתוב על ערפו קדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> והאומר כזה, אומר אני שהוא חמור קשה עורף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, כי הנה כתוב הוא יערוף מזבחותם (הושע י ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, וערפו שם את העגלה בנחל (דבר' כא ד) שהפירוש לכרות העורף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> כאשר פי' מעתיקי הדת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>, כי כל בכור שלא יקרב לגבי המזבח או לא יפדה חייב מיתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i> כי כל בכור מצרים אדם ובהמה מתו, כי ה' לא מלטם מן הגזרה שגזר על בכורי מצרים, רק שיהיו מוכנים לעבודתו, ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> ע\"כ לא יפדה בכור מין אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>והיה.</b> אמר ר' יהודה הלוי ז\"ל, כי מחר חסר אלף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> והטעם מה שהוא אחר היום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ויהי.</b> החל לומר בחוזק יד הוציאנו, ושב לפרש מה היתה היד החזקה, והיא מכת הבכורים, כי על יד זה יצאו ממצרים, ולא על יד מכות הראשונות, וככה אמר המשורר, למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו (תה' קלו י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>, ומשה תפס דרך קצרה, כי ידוע היה באמרו, ויהרוג ה' כל בכור והציל בכורינו ובכור בהמתינו, ועם זה ידבק על כן אני זובח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> ולא עם הריגת בכורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>: <b>כל פטר רחם הזכרים.</b> מהמין הראוי לזבוח לפני השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>: <b>והיה.</b> הזכיר על שתי המצוות והיה לאות על ידכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, ומה שהעתיקו חז\"ל לכתוב הפרשיות הוא האמת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>: <b>ולטוטפת.</b> כמו זכרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>, ויש אומרים כי הטי\"ת כפול ופי' כמו דבר, מגזרת והטף אל דרום (יחז' כא ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> והוא רחוק בעיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>: אויל מורד בעושהו היצלח?<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> בשלותו כבדו חץ יפלח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ראה שובב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> ושים אל לבך כל דבר פרעה בפ' בשלח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> <b>ויהי בשלח.</b> וי\"ו ולא נחם כפ\"א רפה בלשון ישמעאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> וידוע כי ממצרים עד ירושלים דרך פלשתים אינו מרחק רב, והוא כמו מהלך עשרה ימים בדרך הישרה, ולולי זה איך היו באים השבטים בחמוריהם עד מצרים אם היה הדרך רחוק' מאוד מה היה מספיק שיאכלו הם וחמוריהם, ובעלותם מביאים שבר לבתיהם: <b>כי קרוב הוא.</b> א\"ר משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> אעפ\"י שהוא קרוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> וכמוהו לפי דעתי, כי עם קשה עורף הוא (למטה לד ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> רפאה נפשי כי חטאתי לך (תה' מא ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> כי רכב ברזל לו (יהושע יז יה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> ולפי דעתי אין צורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, כי טעמו למה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים בעבור שהוא קרוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, והנה נחם דרך רחוקה שלא יראו מלחמה, ויאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>:  וידענו כי השם יודע העתידות בלי ספק, וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים, ואמר פן ינחם העם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> כי דברה תורה כלשון בני אדם שיבינו הלומדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>וַיסב.</b> מפעלי כפל סבב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, גם יבוא על משקל אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> וַיָסֶךְ בדלתים (איוב לח ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> וַיָגֶל את האבן (ברא' כט י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> ולא תשמע לדברי האומרים ששרשו נסב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>: ומלת המדבר. מושך עצמו ואחר עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> והוא דרך המדבר מדבר ים סוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, וכמוהו הארון הברית (יהושע ג יד) הארון ארון הברית, ועץ הדעת (ברא' ב ט) דעת טוב ורע, הספר המקנה (ירמיה לב יב) היין החמה (שם כה טו) וכמוהו רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: וסוף הוא שם מקום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>, וי\"א שהוא מגזרת סוף דבר (קהלת יב יג), כי הוא סוף העולם, והוא ים אוקינוס כאשר כבר זכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> וזאת טעות גדולה, כי הוא ים מזרחי כנגד מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> וים ספרד גדול ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>: <b>וחמושים.</b> י\"א מלאים הון שיש להם כל צרכיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> והנה כתוב וגם צדה לא עשו להם (למעלה יב) ומה טעם להזכיר זה עתה. רק פירושו חגורי חומש למלחמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> כמו חלוצים תעברו (דבר' ג יח) שפי' חגורי חלצים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, והעד הנאמן ואתם תעברו חמושים (יהושע א יד) ובמקום אחר קראם חלוצים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>, כי מה טעם להוליך צדה לפני אחיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>, וטעם להזכיר הכתוב וחמושים במקום הזה, כי למעלה כתוב בראותם מלחמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i> כי ביד רמה יצאו בכלי מלחמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> ולא כמו עבדים בורחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>ויקח.</b> הזכיר למעלה עלו בני ישראל החיים בדור ההוא, גם העלו עמם הנכבד שהיה בהם, שעל ידו ירדו מצרימה, והוא השביעם לפני מותו שיאמרו כן לבניהם ובניהם לבניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> והנה משה נתעסק לקיים השבועה שלא תבוא אשמה על ישראל, כי ראינו שנשיאי ישראל נשבעו לגבעונים, והם לא נשבעו להם אלא על תנאי שהם רחוקים כמו שאמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>, ואחר שנמצאו קרובים, היה נכון שלא ישמרו שבועתם, ולא יעברו הם וכל ישראל על מצות לא תחיה כל נשמה (דבר' כ טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i> רק בעבור כבוד השם עשו שלא יחללוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> ואחר שנים רבות העניש השם בני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> בעבור שהניח שאול להמית את הגבעונים שהיו בנוב עיר הכהנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>: והזכיר עצמות כי כל הבשר והעור ירום תולעים ויבאש, ולא ישארו בשנים מועטות רק העצמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>: <b>ויסעו.</b> באיתם הוא מדבר שור כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>: <b>וה' הולך לפניהם יומם.</b> ידענו כי השם שוכן עד וקדוש שמו (ישעי' נז טו) וישב קדם סלה (תה' נה כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i>, והכתוב ידבר כלשון בני אדם, בעבור כי כח השם הולך עם ישראל כדרך מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעי' סג יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: וטעם בעמוד ענן, שלא היה כדמות העבים, רק כדמות עמוד נטוי מן השמים על הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> ונקרא העמוד כן, בעבור שמעמד הבית עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>: וטעם ללכת יומם ולילה, בעבור כי המחנה היה גדול, ולא יכלו ללכת רק מסע מעט, על כן היו הולכים מקצת יום גם מקצת לילה, ואלה השנים עמודים היו לפניהם עד שבאו אל הים כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>: <b>לא ימיש.</b> פועל יוצא, כי השם הנזכר למעלה לא המיש העמודים לפני העם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: ומלת יומם לא תמצא בכל המקרא רק על עת היות השמש על הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, כי יום ימצא בתורה ובנביאים ובכתובים והוא לילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> כי כתוב ביום הכותי כל בכור (במד' ה יז) וזה היה לילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>, וכתוב היום הזה יום בשורה הוא (מ\"ב ז ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> והוא היה לילה, כי שם כתוב, וחכינו עד אור הבקר (שם) וכתוב יום צעקתי בלילה נגדך (תה' פה ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i>: <b>וידבר.</b> מדרך האמת אין ראוי למשכיל לחשוב על מעשה השם למה עשה כן, כי כל מעשיו בחכמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i>, וחכמת האדם כאין נגדו, והזכרתי זה, בעבור שתראה בזו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> הפרשה שצוה השם שישובו אחורנית דרך ערמה, כדי שיצא פרעה וירדוף אחריהם, ויטבע בים, ומחשבות השם עמוקות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>פי החירות.</b> הוא הנקרא פני החירות (במד' לג ה), ונקרא כן בעבור שהפה בפנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, והוא שם מקום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>לפני בעל צפון.</b> אמרו כי חרטומי מצרים עשו בדבר המזלות צורות נחושת וזהו בעל צפון שלא יוכל עבד לברוח ממצרים לעבור הצורה, ובעבור זה כתוב כי ברח העם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ולפי דעתי בעבור שאמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר (למעלה ח כג) נראה לפרעה מדבריו כי ידע משה הדרך אשר ילכו בה אל המקום אשר יזבחו שם, וכאשר שמע פרעה שישראל החלו ללכת דרך המדבר, ואחר שהרחיקו שבו אחורנית ללכת דרך אחרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> אז חשב פרעה, כי כל מה שדבר משה בערמה היה, כי אין דעתו לזבוח, כי אם לברוח, כי הבורח ישתבש עליו הדרך ולא ידע איזה דרך ילך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>נכחו.</b> באה זו המלה בחירק, כמו אחרי נִפְלו (ש\"ב א י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> ורבים ככה: <b>ואמר פרעה לבני ישראל.</b> כמו אמרי לי (ברא' כ יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>נבוכים.</b> בשורק תחת חולם כמו לא תעבורי מזה (רות ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> כי הוא מבנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> כמו נכונים (למטה יט יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i> והנה נבוכו (יואל א יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, גם והעיר שושן נבוכה (אסתר ג טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i> כמו והממלכה נכונה (מ\"א ב מו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> והטעם כאדם שלא ימצא עצה ולא ידע מה יעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, ונו\"ן נִבְכֵּי ים (איוב לח טז) שרש, ופירושו מעמקי ים, ואין לו טעם במקום הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>סגר עליהם המדבר.</b> שנסגרו עליהם דרכי המדבר ולא ידעו אנה ילכו ואנה יצאו כמו הבורחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: <b>וחזקתי.</b> כאילו שכח המכות שהוכו בעבור ישראל: <b>ואכבדה בפרעה.</b> אז יֵרָאה כבודי בעולם לטבוע פרעה וחילו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>וידעו מצרים.</b> הנשארים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> גם הנטבעים לפני מותם כי אני ה': <b>ויעשו כן.</b> אחז הכתוב דרך קצרה לומר ששבו אחורנית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: <b>ויגד.</b> כי אין הולכים כי אם לברוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>ויאסור.</b> בצווי, כמו ויבן שלמה את הבית (מ\"א ו יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>ויקח שׁשׁ מאות רכב בחור.</b> מובחרים במרכבותיו מכל רכב שהיו לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: וְשָׁלישִׁם. דע כי המלך דומה כמו אחד בחשבון, על כן יקרא משנה אותו שהוא אחריו במעלה השנית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> מגזרת שנים, ואשר הוא במעלה השלישית יקרא שלישי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: <b>ביד רמה.</b> לא יצאו כדמות בורחים, והיה עמהם כל כלי המלחמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>וירדפו.</b> מנהג הלשון לומר ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, כמו וכל העם רואים וגו' וירא העם וינועו (למטה כ טו) והטעם כאשר ראו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> כן נעו ועמדו מרחוק, וככה כתוב וירדוף אחרי בני ישראל (למעלה פ' ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, והנה טעם וירדפו, כאשר רדפו אחריהם השיגם שהיו חונים על הים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i>: והזכיר כל סוס פרעה, שלא באו מפוזרים רק כולם יחד: ופרשיו רוכבי הסוסים: וחילו רגליים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i>: <b>ופרעה הקריב.</b> מחנהו, כי הקריב בכל המקרא פועל יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ויאמרו.</b> מצאנו בלשון הקדש מלות שהם מענין אחד שניהם נחברים, והאחד יספיק, והנה זאת המבלי אין קברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>, כמו הרק אך במשה (במד' יב ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>: <b>להוציאנו.</b> בקמץ גדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> תחת קמץ קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>, כמו ואומר אין רואָני (ישעי' מז י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>: <b>הלא זה הדבר.</b> איננו מפורש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> רק ידענו כי כן היה, כי איך יאמרו לו בפניו דבר שלא היה, ודבר הזה הוא בכלל ולא שמעו אל משה (ו ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>התיצבו וראו את ישועת ה'.</b> כי אתם לא תעשו מלחמה רק תראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם על בניהם, התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה, הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט, לולי תפלת משה היה חולש את ישראל, והשם לבדו שהוא עושה גדולות (איוב ה ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> ולו נתכנו עלילות (ש\"א כ ג) סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> כאשר הזכרתי בדברי משה בפ' ואלה שמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>: <b>ה' ילחם לכם.</b> בעבורכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> וככה כל מלחמה שאחריה למ\"ד היא לעזר, על כן פי' ר' משה הכהן, כי רבים לוחמים לי מרום (תה' נו ג) בשבילי, וטעם מרום, מלחמת מרום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> כמשפט כל היושבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>: <b>ואתם תחרישון.</b> הפך ויצעקו בני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>: <b>מה תצעק.</b> י\"א כי משה צועק אל השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> וזה איננו נכון, כי כבר דבר לו ואכבדה בפרעה (פ' ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> רק נאמר אל משה שהוא כנגד כל ישראל, בעבור שצעקו בני ישראל אל ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>: ויסעו מעט מעט עד שיגיעו לשפת הים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>: <b>ואתה.</b> אמר השם למשה הרם את מטך ובקע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i> את הים טרם שיסעו, כי לא אמר לו שיכה הים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i> רק שיטה את ידו על הים במטה כדרך \"ויט משה את מטהו על השמים\" (ט כג), וידענו כי המטה לא בקע הים, רק מרגע נטות משה את ידו על הים יוליך השם את הים ברוח קדים עזה או יבקעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> המים, כי כן כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>ואני.</b> ידענו כי אין ים סוף בין מצרים ובין ארץ ישראל, ואין צורך שיכנסו בים, רק צוה ה' לעשות כך בעבור שיכנסו המצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> אחריהם ויטבעו, וממדבר איתם נכנסו ישראל אל הים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> ולמדבר איתם יצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i> כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i>: <b>וידעו מצרים.</b> הנשארים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>: בהכבדי בפרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> שהוא בעצמו יטבע עם רכבו ופרשיו: <b>ויסע מלאך האלהים.</b> זה היה קודם דבר אל בני ישראל ויסעו, והנה פי' וכבר נסע, וכבר הראיתיך רבים כזה, ובעבור שאלה הג' פסוקים דבוקים זה עם זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> וכל אחד יש בו ע\"ב אותיות, ע\"כ מצאנו בספרים כתוב סימן סוד השם המפורש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>, ולפי דעתי בעבור כי מספר השם הנכבד יעלה לע\"ב אותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> כאשר אפרש בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i> על כן כתוב ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i>, ובס' רזיאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> הרוצה לעשות שאלת חלום, יקרא בתחלת הלילה פסוק, ויהי בשלשים שנה (יחז' א א), כי הוא ע\"ב אותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>: <b>מלאך האלהים.</b> הוא השר הגדול ההולך בענן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> והוא הכתוב עליו, וה' הולך לפניהם יומם (למעלה יג כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> וכאשר נסע זה המלאך ההולך לפני מחנה ישראל והלך מאחריהם, נסע עמוד הענן עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i> והאומר כי מלאך האלהים הוא הענן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> יראה לנו אנה מצאנו עמוד הענן נקרא מלאך האלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, ואם המלאך הוא העמוד, למה אמר פעם אחרת ויסע עמוד הענן מפניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i> ואם השיב לנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> הטעם כפול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> אין משפט לשון הקדש לכפול רק הנבואות והתוכחות, רק המספר כי כן היה המעשה אין ראוי לכפול: <b>ויבא.</b> המלאך: ויהי הענן והחשך בין מחנה למחנה: <b>ויאר את הלילה.</b> כמשפט כל הלילות לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i> לעבור הים, כי בלילה עברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>, ואמר ר' מרינוס, כי פי' ויאר את הלילה ויחשיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i>, וכמוהו ולילה אור בעדני (תה' קלט יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>, ובדברי חז\"ל אור לארבעה עשר (פסחים ב א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> והמפרש כזה השים חשך לאור, ואור לחשך, כי לא יתכן בכל לשון שיהי' פי' מלה אחת דבר והפכו, אם לא היה על דרך כנוי, כמו, ברך נבות אלהים (מ\"א כא יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i>, ומלת אור בעדני פירשתיה שהיה אור בעצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>, גם חז\"ל אמרו אור לארבעה עשר לישנא מעליא היא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>, והנה הוא כמו כנוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i> ומה טעם להזכיר ויחשיך את הלילה, כי כל לילה חשך הוא, רק ויאר את הלילה כאשר עשה מיום צאת ישראל ממצרים. כי עמוד האש בכל לילה היה, ואם אין להם אור איך יעברו את הים כי הנה פרעה בא בים, והשם השקיף עליו באשמורת הבקר, ורוב ישראל כבר עברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>: <b>ויט, כל הלילה.</b> אפילו בעת עבור ישראל לא סר הרוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>: <b>ויבאו בני ישראל בתוך הים.</b> אל תחשוב בעבור שאמר הכתוב בתוך הים, כי הגיעו עד חצי ים סוף, רק אם נכנסו אפילו חצי פרסה בתוך הים יקרא תוך הים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, כמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> והאספסוף אשר בקרבו (במד' יא ד) ולא היו באמצע המחנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>, וטעם בתוך הים, המקום שהיה שם ים בתחלת הלילה: <b>והמים להם חומה.</b><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> שנקרשו המים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>, וכתיב, נצבו כמו נד נוזלים (למטה טו ה), ואחר עבור רוב ישראל המים שהיה להם חומה נמסו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>, וזהו וישובו המים על מצרים (למטה פ כו), והם הבדילו בין המצריים ובין היבשה, על כן כתוב ומצרים נסים לקראתו (פ' כז), כי היו חושבים שיצאו אל היבשה, וחומות המים נמסו, והפסיקו ביניהם ובין היבשה, והרודפים אין ספק שראו האור, איך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> היו ישראל עוברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i>: <b>ויהי באשמרת.</b> האל\"ף נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>: וישקף ה'. הטעם מלאך ה', הא הנזכר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> וכמוהו בדבר גדעון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> כי השליח יקרא בשם השולח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>, כי אחר שצוהו לעשות כן הוא עושה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i>: <b>בעמוד אש וענן.</b> בין שני העמודים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>: <b>ויהם.</b> יתכן שבעבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i> זה אמר המשורר קול רעמך בגלגל (תה' עז יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>, וככה, וברקים רב ויהם (שם יח טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i> ובמקום אחר ויהמם (ש\"ב כב טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>: <b>ויסר.</b> מהבנין הכבד הנוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i> והיה לו להיותו ויסר בפתח קטן תחת סמ\"ך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i>, וכבר הזכרתי דקדוקו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i>: וי\"א כי טעם ויסר את אפן מרכבותיו, שהתירו קשר האופן מהסוסים לברוח להיותם קלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i> ומהומת השם הכתובה למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> נפלה עליהם ועל סוסיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i> ולא יכלו לנהגם רק בכבדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i>, ואחרים אמרו כי הוא מגזרת סורר (דבר' כא יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i> שרצה ההולך לפניהם להפוך המרכבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i>: <b>נלחם להם במצרים.</b> בעבורם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i>, והתברר דבר השם שאמר וידעו מצרים כי אני ה' (למעלה פ' ד) לפני מותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i>: <b>וישובו המים.</b> שהיו חומות אליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>, כאשר היו בתחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i>: <b>לפנות בקר.</b> קרוב מבקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i>: <b>לאיתנו.</b> לתקפו, והוא שם דבר, כמו נהרות איתן (תה' עד טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>נסים לקראתו.</b> פרשתיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i> שהם חושבים בנוסם שהם חוזרין ליבשה, והם הולכים לקראתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i> ישתחקו עצמות חוי הכלבי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i> שאמר כי משה ידע עת מיעוט הים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i> ברדתו, ועת רבותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i> בעלותו בהמשכו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>, והוא העביר עמו במיעוט המים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i> כמשפטו, ופרעה לא ידע מנהג הים על כן טבע, ואלה דברי שגעון, כי מנהג הים ברדתו לא ייבש מקום וישארו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i> חומות מים מימינו ומשמאלו, כי הכל ייבש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i>, ועוד כי לא יתברר סוף רדת הים ותחלת עלותו רק אחר שעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>, ועוד לא השלימו ישראל לעבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> עד שטבע פרעה וחילו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i>: <b>וינער ה'.</b> מהבנין הכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i>, וקרוב ממנו גם חצני נערתי (נחמי' ה יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>, כדרך, רמה בים (למטה טו א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i>: <b>וישובו המים.</b> שהיו חומות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i>: אפילו אחד לא נמלט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>, וכן והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד (למעלח ט, ז), והמשורר אמר \"אחד מהם לא נותר\" (תה' קו יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i>: <b>ובני ישראל.</b> טעם להזכיר זה פעם אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i> כי פרעה היה טובע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i> ועוד נשארו אנשים מישראל בים עוברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i> וזה היה פלא בתוך פלא, כי במקום שהיו ישראל עוברים בים, היה שם רוח קדים מייבש, ובמקום פרעה וחילו הביא השם רוח אחרת להמס המים שנקרשו ונעשו חומות, והנה שתי רוחות בים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i> ושני המקומות קרובים, והעד הנאמן על זה הפירוש שכתוב בשירה, וברוח אפך נערמו מים (למטה טו ח), וזאת הרוח היתה עם ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i> וכתוב נשפת ברוחך כסמו ים (שם פ' י) וזו היא שטבעה המצריים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i>, על כן כתוב בסוף השירה וישב ה' עליהם את מי הים, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים (שם פ' יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i>, ואל תתמה איך יכלו לעבור כל הלילה, וכי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> שש מאות אלף רגלי לא היה רביעית המחנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>, אולי על דרך אחר עברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i>, או נקרע לי\"ב קרעים כאשר אמרו חז\"ל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> וישראל לא עברו הים כנגד הרוחב, רק נכנסו באורך ויצאו אל מדבר שור אשר נכנסו משם כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>: <b>ויושע.</b> עתה היו ישראל נושעים מיד מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i>, כי עד עתה היה עליהם פחד המלך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>, וכתוב כי המצריים טבעו בים והים לא השליכם אל היבשה, כי כן כתוב תבלעמו ארץ (למטה טו יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i> על כן פי' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, שהיו ישראל על שפת הים וראו מצרים מת כאשר טבע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i>: <b>וירא.</b> כאשר ראו ישראל זו המכה הגדולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i> יראו מהשם, כמו וירא דוד את ה' ביום ההוא (ש\"ב ו ט) במות עוזא אשר שלח ידו בארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i>: <b>ויאמינו בה'.</b> שהוא אמת, והאמינו במשה שהוא עבדו ולא יעשה רק מה שיצונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i>: <b>אז ישיר משה.</b> משפט לה\"ק לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> אז יבנה שלמה (מ\"א יא ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> אז ידבר יהושע (יהושע י יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> אז יבדיל משה (דבר' ד מא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> וככה בלשון ישמעאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> משה לבדו חבר השירה ולמדוה ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ושורר כל אחד ואומר אשירה לה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> וכמוהו ויצו משה וזקני ישראל (דבר' כז א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> כי המצוה משה לבדו אמרה, וזקני ישראל אמרוה לכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ויאמרו לאמר.</b> כל אחד ואחד ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> או בכל דור ודור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>כי גאה גאה.</b> הראה גאותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> כי הסוס שיש לו גאוה וגבורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> והרוכב שהוא גבור שניהם השליכם בים כמשליך חץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>, כי רמה בים כמו נושקי רומי קשת (תה' עח ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>עזי.</b> אמר רבינו שלמה ז\"ל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i> כי יש הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין עֻזי בקבוץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> על כן אמר כי יו\"ד עזי וזמרת יה נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> ולא הראה לנו אחר כמוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, ואמר כי וזמרת יה סמוך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> כאילו כתוב עז וזמרת יה היה לי לישועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> כי חשב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> כי כמוהו ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (ברא' כב ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>, ומי שיבין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> בלשון ישמעאל ידע ההפרש שיש ביניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>, כי לומר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה איננו משפט לשון הקדש ולא לשון ישמעאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, ואין הפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> בין עזי בקמץ חטף, ובין היותו בקבוץ, כי אמר הטריפני חֻקי (משלי ל ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> נאמר ממנו. כי חָקךָ וְחָק בניך (ויקרא י יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>, והנה בשירה הזאת, נהלת בעָזךָ (פ' יג) בקמץ חטף, וכמוהו ה' בעזך ישמח מלך (תה' כא ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, והנה היו\"ד סימן המדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i> א\"ר משה הכהן, בעבור ריש וזמרָת קמוץ, כי הוא וזמרתי יה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>, אם אתן שנת לעיני (תה' קלב ד) קמוץ, כמו שנתי, והנה נַחְלָת שפרי עלי (שם טז ו) קמוץ כמו נחלתי (רות ד, ו) ה' מנת חלקי וכסי (שם טז) קמוץ, כמו מנתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, והנה מה יעשה במלת ומנָת המלך (דה\"ב לא ג) שהוא קמוץ והוא סמוך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, וככה ים המלח (במד' לד ג) יָם כנרת (שם לד יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, ומי שהשיב לומר אלה זרות הן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> נאמר לו שים עמהם עָזי וזמרָת יה\", ולפי דעתי שמלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה, כמשפט לשון הקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i>, כאלו כתוב, עזי וזמרת עזי יה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i>, והטעם בעבור שהזכיר למעלה סוס ורוכבו רמה בים, הודה כי לא היה זה בגאותו ועזו, רק עזי ותפארת עזי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> הוא השם לבדו שהוא יה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>, וזהו אחד משלשה שמות העצם אשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> ושלשתם מגזרה אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, ובעבור כי מלת אהיה ידועה בלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> הוצרך להחליף היו\"ד בוי\"ו בשם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>, ומלת יה ידועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>, ובעבור אות הגרון נפתח היו\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>, והיו\"ד הנעלם הסירוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> כי יש לו סוד אחר מדרך המספר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> ומצאנו השם מחובר עם השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>, והוא כמו עזי וזמרת יה ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> וכבר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> כי השם פעם הוא שם העצם, ופעם הוא שם תואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>: <b>זה אלי.</b> תקיפי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i>: <b>ואנוהו.</b> אושיבהו בנוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: וזה ישרת בעבור אחר, זה אלהי אבי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> והטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>: <b>וארוממנהו.</b> שאספר גבורתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>ה' איש מלחמה.</b> שהוא מעמיד אוהביו הדבקים בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>, והוא איש מלחמה לאויביהם: ופי' איש כעצם הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, והנה בכוכבים איש לא נעדר (ישעי' מ כו), ובחיות \"איש אל עבר פניו ילכו\" (יחז' א ט), ובמלאכים, והאיש גבריאל (דניאל ט כא), והנה איש מלחמה כמו בעל מלחמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> כמו איש אמונים (משלי כ ו) איש שבו אמונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>: <b>ה' שמו.</b> עתה יודע שמו, כמו הקורא למי הים ה' שמו (עמוס ח ה) לבדו העושה ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>: <b>מרכבות פרעה.</b> שהיו כבדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> ועמהם חילו, כאילו ירה אותם כמו חץ שהוא קל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: בעבור שהזכיר חילו הזכיר שלישיו שהיו על כלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i>: ואמר יפת כי ים סוף כמו קנה וסוף קמלו (ישעי' יט ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>, ותשם בסוף (למעלה ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> כי ים סוף קנה וסוף סביביו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> ולא סביבות שאר הימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>, ור' ישועה אמר, שם עיר כמו ים כנרת (יהושע יג כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>תהומות</b> תהומות הארץ כמו תבלעמו ארץ (פ' יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>: ושורק יְכַסְיֻמוּ תחת חולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> כמו לא תעבורי מזה (רות ב ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>: <b>במצולת.</b> המים העמוקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, וכן ותשליכני מצולה (יונה ב ד) בעמקי הגלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>: <b>נאדרי.</b> היו\"ד נוסף כיו\"ד אכזרי (משלי יא ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: ואמר פעמים ימינך ה', כטעם כי הנה אויביך ה' (תה' צב י), נשאו נהרות (שם צג ג) והטעם כי פעם אחרי פעם, פעמים אין להם מספר תעשה ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> שתרעץ ימינך האויב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: והנה נאדרי בכח הוא השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>, ויש אומרים שהוא שב אל הימין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>: <b>וברוב גאונך.</b> שהוא למעלה על כל גאה, תוכל להרוס כל הקמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>, ואין לך צורך לכלי ברזל להרסם, רק חרונך לבדו תשלח ויאכלמו כקש לפני אש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i> כי החרון חום דומה לאש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>: <b>וברוח אפךָ.</b> כמו, ומרוח אפו יכלו (איוב ד ט) תגער במים ויקרשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>: <b>נערמו מים.</b> כמו. ערמת חטים (שה\"ש ז ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>כמו נד נוזלים.</b> והמים שמנהגם להיותם נוזלים ויורדים, שבו כמו נד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, כמו, קמו נד אחד (יהושע ג טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> כמו חומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>: <b>קפאו תהומות.</b> נקרשו, כמו \"וקפאון\" (זכריה יד ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>: <b>בלב ים.</b> באמצע הגוף, כנגד רוחב הגוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>: <b>אמר אויב.</b> הוא פרעה: ומלת תמלאמו קשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> ורבי מרינוס אמר תהיה מלאה נפשי מהם לקחת כל ממונם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> כדרך בני יצאוני (ירמי' י כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> והטעם דבק עם אחלק שלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, ואחרים אומרים מגזרת אשר מלאו לבו (אסתר ז ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i>: ואחר כן אורישם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>: תורישמו ידי. תשמידם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>, וכן ואם לא תורישו (במד' לג נה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i>: <b>נשפת ברוחך.</b> מגזרת נשף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i> כי בנשף הבאת רוח שהטביע אותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: צללו. מגזרת מצולות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i> כמו לקול צללו שפתי (חבקוק ג טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>: <b>ובמים אדירים.</b> דבק עם צלל, כאלו אמר צללו במים אדירים כעופרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>: ועופרת מגזרת עפר, כי הששה מיני מתכות אם יושמו תחת הארץ יחסר כל אחד מהם דבר ידוע בשנים ידועות. ולעולם העופרת תוסיף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>: <b>באלים ה'.</b> הם מלאכי מעלה הקדושים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>, ובני אלים הם הכוכבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i> ועוד אפרש זה בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i>: <b>נאדר בקדש.</b> הוא כסא הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i>: וטעם נורא תהלות. כי כל המהללים יראים הם להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהלתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> והם חייבים להלל שמו, כי הוא לבדו עושה פלא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i>. <b>נטית ימינך.</b> מהו הפלא כי שמך עליון בעליונים ומשם נטית ימינך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i> ובלעה הארץ שהיא למטה מכל השפלים, את האויב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i>, והנה בדרך משל, כי ברגע אחד הגיעה ימינך שהיא למעלה משמי השמים, אל תחת הים: וטעם ימינך כחך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i>: <b>נחית בחסדך.</b> אמר נחית לשון עבר תחת עתיד כמשפט הנבואות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i>: וטעם בחסדך על עמודי הענן והאש, כי הוא המנחה אותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>, או זה רמז לאשר נחם עד עתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i>: <b>נהלת.</b> כמו אתנהלה לאטי (ברא' לג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i>: <b>בעזךָ.</b> ולא בעוזם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i>: <b>אל נוה קדשך.</b> הוא הר סיני ששם שכן הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i>, וכן כתוב ואביא אתכם אלי (למטה יט ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>: <b>שמעו עמים</b> שהם סביבותיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i> גם יעברו עליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i>: <b>חיל אחז יושבי פלשת.</b> יושבי ארץ פלשת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i>, כי יושבי לאות על זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i>: <b>אילי.</b> ביו\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i> כמו כבשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>, כי השרים כדמותם בצאן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i>: והנה פלשתים ואדום ומואב לא נלחמו עם ישראל במדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i>: <b>נמוגו כל ישבי כנען.</b> בעבור השמועות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i>, כדרך, ונשמע וימס לבבנו (יהושע ב יא), גם ישבי כנען ארץ כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i>: <b>תפל עליהם.</b> שב אל אדום ואל מואב, אעפ\"י שהזכיר למעלה כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i>, וכמוהו בעמוד ענן ידבר אליהם (תה' צט ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i>, כאשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i> וישם דמי מלחמה בשלום (מ\"א ב ה) שב אל אבנר לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i> את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו (ברא' כ יז) שב אל אשתו ואמהותיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i>, וכל זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i> בעבור עד יעבור עמך ה', שעברו עליהם לפני בואם אל ארץ כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i>: ואמר עד יעבור פעמים, כי סבבו את הר שעיר ימים רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i>: וטעם קנית. שהיו עבדים למצרים, ואתה קנית אותם להיותם לך לעבדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i>: <b>תבאמו ותטעמו.</b> תפלה שיעמדו שם הרבה ולא יגלו, כדרך בהר מרום ישראל אשתלנו (יחז' יז כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>בהר.</b> כמו ההר הטוב הזה והלבנון (דבר' ג כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i> או רמז להר המוריה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i> על כן כתוב אחריו, מכון לשבתך פעלת ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i>: וטעם פעלת ה', שאתה כוננת מקדש מכון לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i>, כי המקום הנזכר הוא כנגד המקום הנכבד מהעליון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i> כי מקומות הארץ משתנים כנגד הכוכב העומד על ראשם, וחכמי המזלות יבינו זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i>: ומלת מִקּדָש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> כמו מִקְדָּש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>, וכמוהו \"הִשְׁבַתָ מִטֳּהָרו\" (תה' פט מה) כי הדגש בטי\"ת נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i> כדגש קו\"ף מִקְדָש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i>, ובעבור שהיה בקו\"ף שוא נע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i> נרפה הדל\"ת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i> כי אין מנהג בכל המקרא דגש אחר שוא נע חוץ מגזרת שְׁתַּיִם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>, וכבר הזכרתי דקדוקו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i>: <b>כוננו ידיך.</b> כמו פעלת, כי הטעם כפול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i>: <b>ה' ימלוך.</b> כאשר יבנה בית המקדש לשמו, אז תראה מלכותו בארץ: וטעם לעולם ועד על דרך קצרה, כי הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i> לעולם ועַד עולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i> ואל תתמה בעבור מלת \"עד\" שאינה סמוכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i> כי כתוב שוכן עד וקדוש שמו (ישעי' נז טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i> ומשפט לשון הקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i> בהיות התנועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i> באות הבא אחר וי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i> יפתחוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i>, כמו שור וכשב וָעֵז (ויקרא ז כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i> ובעבור זה נפתה ועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריא\"></i>, והנה אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i> ואֹכַל מכל (ברא' כז לג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i> ובסוף הפסוק, הנחש השיאני וָאֹכֵל (שם ג יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i> על כן אמרו לעלם ועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לז\"></i>: <b>כי בא סוס פרעה.</b> לפי דעתי, כי גם זה הפסוק מהשירה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לט\"></i> להזכיר הפלא שעשה בתוך פלא כאשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i>: ומלת עליהם שבה אל סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, גם פרעה עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i> כי כן כתוב, אמר אויב שהוא פרעה, ואחריו תבלעמו ארץ, וכתוב מפורש, ונער פרעה וחילו בים סוף (תה' קלו טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מ\"></i>: <b>ויסע.</b> לפי דעתי כי עמוד הענן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i> שהיה הולך לפניהם בצאתם ממצרים, ועמוד האש ככה לילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i> ללכת יומם ולילה (למעלה יג כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i>, ואחר שטבע פרעה וחילו אין להם פחד ולא יסעו בלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, והנה לא תמצא בפ' בהעלותך שבלילה נסעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i>, והנה הסיעם משה על פי השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מב\"></i> ואינם רק ששה מסעות עד הר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i>, והם פחותים מארבעים יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i>, והאויר טוב לא לח ולא קר, ומי שאין לו אהל יוכל לעמוד באויר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i> ולא יזיקנו, ובבואם אל מדבר סיני עשו כולם סוכות כי שם יתעכבו עד שיעשו המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i> כי בעבור זה הוציא עצי שטים ממצרים כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i>, ולהיות זכר לסוכות שעשו שם היה חג הסוכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i>, כי הכתוב אמר כי בסכות הושבתי את בנ\"י (ויקרא כג מג) ואיך ישבו בעננים?<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמז\"></i> כי הסכות אינם דומים לעננים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i>, ועוד אפרש למה חג הסוכות בחדש השביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i>, וכאשר נעשה המשכן ירד השם בעמוד ענן עליו כי כן כתוב ואש תהיה לילה בו (למטה מ לח), ובנסוע הענן יסעו בני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i>, ובעבור זה כתוב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (במד' יד יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i>, והנה שנים עמודים הם שמתחלפים על המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i>, ואם קבלה ששבעה ענני כבוד היו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i> נניח סברתינו ונסמוך על הקבלה: אל מדבר שור. הוא מדבר איתם בעצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i> אולי שתי ערים היו במדבר שנקראו כן או יש למדבר שני שמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i>, והעד שאמר וילכו שלשת ימים במדבר הוא מדבר שור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i>, על כן בהודעה נפתח בי\"ת במדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מג\"></i>: ולא מצאו מים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i>: <b>ויבאו מרתה.</b> וכתוב ויסעו מים סוף (במד' לג יא) כמו ויסע משה את ישראל מים סוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i> וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם ויחנו במרה (שם שם ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i>: <b>על כן קרא שמה.</b> הקורא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסא\"></i> כמו, אשר ילדה אותה ללוי (שם כו נט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מד\"></i>: <b>וילנו.</b> מבנין נפעל, כמו וְיִכֹּנו (משלי טז ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסז\"></i> מן נכונו (שם יט כט) מהפעלים השניים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסח\"></i> או מעלומי העין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסט\"></i>, ואילו היה מבעלי הנו\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רע\"></i> היה על משקל וַיִגָשׁו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעא\"></i>: <b>ויצעק.</b> זה העץ לא ידענו מה היה, רק דבר פלא היה, ואילו היו המים עומדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעב\"></i> היינו אומרים דרך רפואה היה, ונכון הוא מה שאז\"ל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מה\"></i>: <b>שׁם שׂם לו.</b> השם לישראל: חק ומשפט ליסר אותם וללמדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מו\"></i>: וטעם ושב נסהו. על דרך כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים (דבר' יג ד), וככה ויענך וירעיבך (שם ה ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעה\"></i> ולמען נסותך להטיבך באחריתך (שם שם טז), להטיב הסובלים שלא הלינו על משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעו\"></i>: <b>ויאמר אם שמוע תשמע.</b> כבר הזכרתי כי כל שמיעה שאחריה למ\"ד או בי\"ת אין פי' לשמוע הדבר רק להבין טעם הענין הנושא הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפא\"></i> והנה זו השמיעה שיבין מה מצוה לעשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפב\"></i>: <b>והישר בעיניו תעשה.</b> אלו מצות עשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפג\"></i>: <b>והאזנת למצותיו.</b> מצות לא תעשה להתבונן מה הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפד\"></i>: <b>ושמרת כל חקיו.</b> שלא יעבור עליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפה\"></i>, כמו \"ולא תלכו בחקות הגוי\" (ויקרא כ כג), וחקת השם שלא יעשו כמעשיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפו\"></i>: וטעם המחלה. יש לך לזכור כי בעיניך ראית המחלה והנגעים והמכות אשר שמתי במצרים בעבור שמרדו בי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפז\"></i> ואם תשמע חקי תמלט מהם, שלא אעשה לך כאשר עשיתי להם, ועוד כי אני ה' אהיה רופאיך מכל מחלה שגזרתי להיותם על הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפח\"></i>, אין לך צורך לרופא, כאשר רפאתי המים המרים שאין יכולת ברופאים לרפאם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפט\"></i>, והנה דבר מרה הפך המכה הראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצ\"></i> כי מימי היו מתוקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצא\"></i> ולא יכלו לשתות מהם, וכאן המים המרים שבו מתוקים, והנה השם עשה הדבר והפכו על יש לך להשמר שלא תמר בו, ולאהוב אותו כי הוא ייטיב לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצב\"></i>: <b>ויבאו.</b> אמר הגאון שבעים מיני תמרים היו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שד\"></i> ואחרים הוסיפו לכל שבט ושבט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מט\"></i> ואחרים אמרו לכל איש ואיש, ואין צורך לדברים האלה, כי המעינות שהיו י\"ב, ושבעים תמרים לא נבראו עתה בשביל ישראל, ואין זה זמן בשול תמרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שו\"></i>, ולפי דעתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שז\"></i> כי ישראל לא ישבו במרה רק יום אחד, והתעכבו באלים כמו כ' יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שח\"></i> על כן אמר הכתוב, ויחנו שם על המים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שט\"></i> על כן אמר בפסוק הבא אחריו, כי בחמשה עשר יום לחדש השני נסעו מאלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שי\"></i> והנה בט\"ו ימים חנו בד' מקומות, ואלה הם מדבר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיא\"></i> ודפקה, ואלוש, ורפידים, כי תחילת החדש השלישי באו מדבר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיב\"></i>, והזכיר התמרים להודיע כי המים מתוקים הפך מי מרה, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיג\"></i>: <b>ויסעו.</b> אמר הגאון רב סעדיה, כי טעם להזכיר בחמשה עשר לחדש השני, להודיע כי יום חמישי בשבוע יצאו ישראל ממצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>, והנה יום ראשון לחדש ניסן היה יום חמישי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, ואייר יום ששי ושבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> והנה ביום השבת באו אל מדבר סין והתרעמו בחנותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> ואמר להם משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> כי בערב תאכלו בשר, ובבקר ירד המן, והנה ראוי להיותו יום ראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> בעבור שאמר והיה ביום הששי (פ' ה), כי היה יום ששי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> והיה ששי לירידת המן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, ומה שאמר הגאון נקבלהו בעבור הקבלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> ולא בעבור פירושו, כי מי הגיד לו כי ממחרת בואם אל מדבר סין ירד המן, אולי עמדו שם ארבעה ימים או יותר, והחל המן לרדת ביום ראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> כי מיום רדתו נחל לספור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, כי כל האומות סומכין על ישראל במספר הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> והנה הערלים קראו שמות ימות השבוע על שמות המשרתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> ויום שבת לא כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ובלשון ערבי קראו חמשה ימים על דרך המספר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> ויום ששי אלגומ\"ע על שם חבורם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i> כי הוא להם היום הנכבד בשבוע, ויום שבת קראו אותו סב\"ת, כי השי\"ן והסמ\"ך מתחלפים בכתיבתם, ואלה מישראל למדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, כי הנה אנשי הודו שאינם מודים במעשה בראשית תחלת ימי השבוע להם יום רביעי, בעבור כי כוכב היום הוא כוכב חמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> ויש לו שלטון עליהם כפי דבריהם: <b>וילונו.</b> במי מרה הלינו על משה לבדו, כי הוא לבדו הסיעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> וכל ישראל לא התרעמו רק קצתם, על כן כתוב, וילונו העם (למעלה טו כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> ועתה במדבר סין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i> וילונו כל עדת ישראל על משה ועל אהרן כי שניהם הוציאום, ובמרה התרעמו על המים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> ועתה מתרעמים על הבשר והלחם שכבר אכלו רוב מקניהם, וקול גדול כמוהו לא ימצאו לחם לקנות כי אם ביוקר, כי שלשים יום היה להם מיום צאתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>הנני ממטיר.</b> כדמות מטר היורד מהשמים: ומלת לחם. מאכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> תמצא על הלחם כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, גם על הבשר, כמו לחם אשה (ויקרא ג יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, גם על פרי, כמו נשחיתה עץ בלחמו (ירמי' יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: וטעם אנסנו. שיצטרך אלי בכל יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ופירוש משנה.</b> שני העומר לאחד כי כן כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>: <b>ויאמר.</b> טעם כי ה' הוציא אתכם בעבור שאמרתם כי הוצאתם אותנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> והנה שני אותות נעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> לכם שתדעו כי הוא הוציא אתכם, האחד בערב זה היום, ושני למחרתו בבקר. והיה ראוי שיהיה ערב ובקר וידעתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>, כי איננו דבק ובקר עם וראיתם את כבוד ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>, כי ביום עצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> ראו את הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i> כאשר יפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ובקר.</b> פרשתיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>: <b>בשמעו את תלונותיכם.</b> דבק עם וראיתם את כבוד ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>: <b>ונחנו מה.</b> מה בידינו לעשות, לא עשינו רק מה שצונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>ונחנו.</b> חסר אל\"ף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i>: <b>ויאמר.</b> עתה פירש להם שני אותות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>: <b>קרבו לפני ה'.</b> אל המדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i>: <b>ויהי.</b> התברר להם כי בעת שדבר להם קרבו, מיד בא הענן ונראה בו הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>: <b>וידבר ה'.</b> וראו כי משה הלך אל הכבוד ודבר עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>: <b>שמעתי.</b> מלת תְּלוּנּת זרה דגשות הנו\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, וזה הנבואה שנויה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> כי כבר הזכירה משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול, ולחם בבקר (פ' ח), רק נשנית בעבור ישראל שיראו הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>: ומלת בין הערבים כמו בערב כאשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>, ומזה הפסוק התברר פי' ובקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> וראיתם את כבוד ה' (פ' ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> כי הנה כתוב בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>: <b>ויהי בערב.</b> בסוף היום בעצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>: <b>ותעל השלו.</b> אולי עלתה מפאת ים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i>: <b>שכבת הטל.</b> כמו, ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח לז) טעם ירידה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> ובמקום אחר כתוב וברדת הטל (במד' יא ט), ירקב שם חוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> שאמר, כי המן הוא הנקרא בלשון פרסי תרנגבי\"ן, ובלשון ערבי מ\"ן ובלשון לע\"ז מנ\"א, כי קושיות רבות עמדו עליו, האחת כי איננו יורד היום במדבר סיני, כי ההר ידוע, ואני ראיתי זה הדומה למן במלכות אלצכי\"ר והוא יורד בניסן ובאייר ולא בחדשים אחרים, ועוד אם תשימהו לשמש לא ימס, ועוד כי בלילה לא יבאש, ועוד כי איננו חזק, ואין צורך שידוכנו אדם במדוכה שיעשה ממנו עוגות, ועוד כאשר יושם בלשון ימס, ועוד כי איננו משביע שיולד דם טוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> רק הוא נכנס ברפואות, ועוד כי ביום הששי היה יורד משנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i> ועוד כי לא היה יורד בשבת, ועוד כי ירד לכל מקום שיחנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i> ועוד כי עבר עמהם את הירדן, ולא שבת עד חצי ניסן על דרך הפשט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>: <b>ותעל.</b> הטעם שנפסקה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> כמו, אז חללת יצועי עלה (ברא' מט ד) כי הטעם מעת שחללת, יצועי נסתלק מעלי ונפסק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> וכמוהו \"אֹמַר אלי אל תעלי בחצי ימי\" (תה' קב כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> והטל היה יורד בתחלה לטהר הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> ובהסתלק הטל יורד המן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i> וכן כתוב, וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו (במד' יא ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>דק מחוספס.</b> כמו עגול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> ואין לו חבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>, והאומר שהוא כמו מחשוף (ברא' ל לז) שהוא בשי\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i> אינו נכון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> כי משפט הלשון שיכפלו הפ\"א והעי\"ן כמו יפיפית (תה' מה ג) או העי\"ן והלמ\"ד, כמו, ירקרק (ויקרא יג מט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i> או הלמ\"ד לבדה כמו סגריר (משלי כז טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> רק העי\"ן לבדו לא מצאנו כי אם בעלומי הה\"א, כמו הגיגי (תה' ה ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i> כי אחר שחסר הה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i> נראה הגימ\"ל כלמ\"ד פעל, על כן כפלוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i> רק באותיות נראות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> לא מצאנו העי\"ן כפול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i>: <b>ויראו.</b> אמר רבינו שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> כי בלשון ישמעאל תרגום מה הוא מן הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> והמגיד לו ככה לא דבר נכון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> כי תרגום מה הוא בלשון ישמעאל מה הוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i>, רק מן הוא תרגומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i> מי היא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i> כי איננו נופל מן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i> בלשונם כי אם על אדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, כי פי'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i> מן הוא מגזרת, אשר מנה את מאכלכם (דניאל א, י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: אמר ר' משה הכהן, ידענו כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי ויאמר משה אליהם, וכבר אמר משה אליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i> וכמוהו רבים, ובפרשה הזאת וירם תולעים ויבאש (פ' כ) וכבר באש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i>, וכן כתוב, ולא הבאיש ורמה לא היתה בו (פ' כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>, ואיחר הכתוב לומר דברי משה בעבור שהוא צריך להאריך לומר זה הדבר אשר צוה ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i>: זה בדרך הסברא כי עומר לגלגלת למי שהוא גדול בשנים, ולקטנים כפי אכלם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>. <b>ויעשו.</b> על דרך הפשט כי המרבה והממעיט לפי מספר נפשות אהלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i> וקדמונינו אמרו כי הוא דבר פלא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>וימדו בעמר.</b> מצא כל אחד לפי מה ששער<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i>: <b>ויאמר.</b> הטעם שלא יותירו ממנו לאכלו מחר רק יבטח בשם כי מחר ירד כי אינו מצוה עליו לאכלו כלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i> רק אם נשאר לו שלא יוכל לאכלו ישליכנו מחוץ לאהלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i>: <b>ולא שמעו אל משה.</b> מלת אנשים דבקה עם ולא שמעו אל משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> כי אנשים מעטים היו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i> אמר רבי מרינוס, כי וירם מגזרת רמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>: <b>וילקטו וגו'.</b> טעם וחם השמש. כחום היום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i> כי השמש לא יחם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i>: <b>ונמס.</b> מבנין נפעל מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i>: <b>ויהי.</b> ירד המן יותר מהמנהג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i> כאשר יפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i> וישראל לקטו לחם משנה, כי משה צוה להם לעשות ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>, והם לא ידעו למה, ועוד שהכתוב אמר לָקטו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i> ולא אמר מצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i>, ובאו הנשיאים והגידו למשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i> כי ישראל עשו כאשר צום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i>, ושאלוהו מה יעשו, כי למה צוה ללקוט משנה ואיך יוכלו לאכלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: <b>ויאמר.</b> כבר אמר לי השם כי אתם חייבים לשבות מחר שלא תעשו מלאכה אפילו אוכל נפש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i> כי מחר הוא יום שבת לה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i>, כי זה היום סמוך לשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i> בעבור ששבת מכל מלאכתו ביום השביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i> וככה בשנת השמיטה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i> שבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i>: ומלת שבת בדקדוק קשה, כי איננה על משקל גנב, כי תי\"ו שבת סימן לשון נקבה, והעד שבת היא לה' (שם כג ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i> ומלת שבת שם דבר כמו שביתה, וככה דקדוק המלה היתה ראויה להיות שַבֶתֶת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i> על משקל דַלֶקֶת (דבר' כח כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> וכאשר חסרו התי\"ו האחת פתחו הבי\"ת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i> להורות על לשון נקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, וככה מלת \"אחת\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i> כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i>, ומלת אפו זרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i> כי היה ראוי להיותו על משקל עֲשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>, והנה אמר משה לנשיאים מה יעשו: <b>את אשר תאפו.</b> כמנהגכם: אפו, שתאכלו היום, וככה את אשר תבשלו בשלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>, והנה מהעמר האחת עשו כל זה, ובשלו הכל כרצונכם, ואכלו מה שיספיק לכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i>: <b>ואת כל העדף.</b> הניחוהו עד הבקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> שאומר לכם מה תעשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i>, והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השבת, רק בבקר הודיעם זה הסוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>ויאמר.</b> רבים חסרי אמונה השתבשו בעבור זה הפסוק ואמרו כי חייב אדם לשמור יום השבת והלילה הבא אחריו, כי משה אמר כי שבת היום לה', ולא הלילה שעבר, גם אמר מחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i> ופירשו \"ויהי ערב ויהי בקר\" (ברא' א ה) כרצונם, כי יום ראשון לא השלים עד בקר יום שני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i> ולא דברו נכונה, כי משה לא דבר לישראל רק כנגד מנהגם כאשר הזכרתי לך, כי מנהג ארצות ערלים אינם כמנהג ארץ ישראל במאכלם ובמלבושם ובנינם וענינם, כי אין מנהג שיאפה אדם או יבשל בקיץ ובחורף ולא לעשות מלאכה רק ביום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i> על כן אמר מחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i>, ועתה שים לבך להבין טפשות המפרשים ויהי ערב ויהי בקר אשר הזכרתי, כי הכתוב אומר ויקרא אלהים לאור יום (ברא' א ה) והוא מעת זרוח השמש עד שקעו, ולחשך קרא לילה (שם) מעת שקוע השמש עד זרחו, והנה הלילה הפך היום, כמו שחשך הפך אור, אם כן איך יקרא מעת ערב שהוא עריבת השמש עד בקר יום והנה הוא לילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i>, והנה כתוב על אלה לילה ליום ישימו, ודע כי היום בלשון הקדש על שני דרכים, האחת כאשר הזכרתי, כל זמן שאור השמש עומד על הארץ כנגד כל מקום, על כן כתוב לילה ויום (אסתר ד טז) ויום ולילה (ברא' ח כב) שלשה ימים ושלשה לילות (יונה ב א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i>, כי אילו היתה מדת היום כוללת עמו לילה, למה יזכיר לילה, וזה לא יתכן בראייה גמורה מחכמת הדבור, ששם דבר יהיה כולל שני דברים שהאחד הפך כנגדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i> והדרך השנית שמלת יום נופל על זמן קרוב או רחוק, ביום הכותי כל בכור (במד' ג יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> אתה עובר היום (דבר' ט א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i> אל ארץ אחרת כיום הזה (שם כט כז), והיה ביום ההוא (ישעי' ז כא) ורבים ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i> והנה נניח כל אלה הדברים ונבקש יום התורה כאשר אמרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכב\"></i> כי שנותינו אינם קבועים במהלך החמה והלבנה רק בקביעות בית דין, והנה מצינו שאמר שבעת ימים מצות תאכלו (למעלה יב טו) ופירש כי זה המספר מארבעה עשר לחדש בערב (שם שם יח), וכתוב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכג\"></i> ועוד מי שאירע לו קרי בלילה או ביום, כי כן כתוב מקרה לילה (דבר' כג יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i>, והנה לא יטהר עד בא השמש שהוא סוף היום הראשון, ואלו כן שהוא עד בקר יום שני, היה ראוי שירחץ בבקר, כי הם אומרים כי היום והלילה שהוא אחריו יקרא יום, הנה יהיה חצי היום טמא וחציו טהור, ואשר יארע לו קרי בתחלת הלילה, חצי היום שעבר טמא, גם חצי יום הבא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i> ואלה דברי התועים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, וכבר פירשתי ויהי ערב ויהי בקר במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i>: <b>ויאמר.</b> עתה פירש מה יעשו בעודף המונח וגלה להם סודו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i> כי לא ימצאוהו היום כי לא ירד: <b>ששת.</b> כן יהיה תמיד כל זמן היותכם במדבר כאשר היה עתה שלקטתם אותו ששת ימים: וביום השביעי לא יהיה, מן יורד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i>, והוסיף בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i>. תוספת באור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i>, כמו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (ברא' ב יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: <b>ויהי ביום השביעי.</b> לרדת המן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i>: יצאו ללקוט, לראות היעמדו דברי משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לה\"></i>: <b>ויאמר ה'.</b> משה כנגד כל ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i> והטעם שיאמר לישראל ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i>: וטעם מצותי על האנשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i> שהותירו ממנו עד בקר: וטעם, ותורתי שהשם הורה להם טעם השבת על כן לקטו לחם משנה, וטעם לשון רבים, מצותי ותורתי כי כל המצוות והתורות הם אמת בלי ספק כמשמעם, ויש להם סודות בדברי הנשמה ולא יבינום רק המשכילים, ועל כן כל מצוה היא שתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i>: <b>ראו.</b> הטעם ראו זה המופת שיתן לכם השם, שיתברר לכם, כי הוא צוה שתשבתו כאשר שבת במעשה בראשית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i> על כן הוא נותן שירד המן היום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i> כפלים ממנהגו בכל יום: <b>שבו איש תחתיו.</b> באהלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i>: ופי' אל יצא איש ממקומו ללקוט המן כאשר עשו אנשים שיצאו ללקוט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לז\"></i>: <b>וישבתו.</b> ספר הכתוב כי לא יצא אדם ללקוט ביום השבת מהיום ההוא והלאה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לט\"></i>: <b>ויקראו.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מ\"></i></b> הנה הזכיר למעלה הנסים שנעשו במן ושב עתה לספר שבחו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i>: יש אומרים כי כזרע גד לבן כוסברתא, ונקרא בלשון ערבי כסביר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מא\"></i> וי\"א חרדל, ואנכי לא ידעתי כי אין לו חבר במקרא רק בדבר המן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i> וככה צפיחית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i>, והגאון אמר כי הוא רקיק מצות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i> והנה כשיאכל כאשר ירד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i> הוא כצפיחית בדבש, ואם יבושל יהיה טעמו כלשד השמן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i>, אלה השנים מטעמים הראנו הכתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i>: <b>ויאמר.</b> זאת הפרשה ראויה היתה להכתב אחר שנעשה המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסב\"></i> רק נכתבה במקום הזה לספר זה הנס שעומד המן לדורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסג\"></i> והנה משה אמר כן לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסד\"></i> על כן אמר אשר האכלתי אתכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסה\"></i>: <b>צנצנת.</b> כלי חרס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מג\"></i> או נחושת, ואין למלה הזאת חבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסז\"></i>: וטעם לפני ה', בעבור הכבוד שהוא על הכרובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסח\"></i>: <b>כאשר.</b> הנה פי' לפני ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעד\"></i> לפני העדות שהוא הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעה\"></i>, ונקרא ארון העדות, בעבור לוחות הברית שהיו שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעו\"></i>: <b>ובני ישראל.</b> זה הנס היה גדול מכל הנסים שנעשו על יד משה, כי נסים רבים היו במן, ועמדו ארבעים שנה, ולא כל הנסים האחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעז\"></i>: וטעם אל ארץ נושבת. כי היו במדבר בארץ לא עבר בה איש (ירמי' ב ו) והנה כשעברו הירדן היו אוכלים התבואה שמצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעח\"></i> על כן הוצרך לומר \"את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען\" כי המן נמשך עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעט\"></i> עד שבאו לגלגל שהוא קצה ארץ כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפ\"></i>, והנה התבואה חדשה עמהם, אז שבת המן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מד\"></i>: <b>והעמר.</b> הזכיר זאת המדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפו\"></i> כי עומר לגלגלת היה רב לשובע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפז\"></i>: <b>ויסעו.</b> אחז הכתוב דרך קצרה לומר למסעיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> כי ממדבר סין נסעו אל דפקה ומשם לאלוש, ומאלוש לרפידים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>. וטעם על פי ה' ביד משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> כאשר הזכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>וירב.</b> הזכיר העם, ולא כל העם, כאשר הזכיר בדבר המן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> כי שתים כתות היו, האחד אין להם מים לשתות, והיא העושה מריבה עם משה, והשנית יש להם מים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> שהביאו מאלוש, והיא הרוצה לנסות את השם אם יתן מים, כאשר יפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>תנו לנו מים.</b> למשה ואהרן מדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> ואין צורך להזכיר אהרן, כי כבר פירשתי כי משה לא דיבר עם ישראל רק ע\"י אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> והנה השיב למריבים עמו מה תריבון עמדי, נצעק כולנו אל השם, ואמר למנסים, מה תנסון את ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>ויצמא.</b> כאשר התחזק עליהם הצמא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> התרעמו על משה כי הרע להם להוציאם מארץ מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ויצעק.</b> דבר הכתוב דרך משל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i> כי רבי מריבות עשו עמי ומתרעמים עלי, ואילו היה בהם יכולת היו סוקלין אותי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>ויאמר.</b> יש אומרים בעבור שאמר עוד מעט וסקלוני, אמר לו השם עבור לפני העם המריבים עמך להודיע כי מים תתן להם עתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>וקח אתך מזקני ישראל.</b> ומטך אשר הכית בו, בצווי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>הנני.</b> הטעם כי תמצאני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, והטעם כחי וגבורתי בחורב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> <b>והכית בצור.</b> שאין בו מים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: ואחז דרך קצרה שלא הזכיר ותשת העדה ובעירם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ויקרא.</b> משה או הקורא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>מסה ומריבה.</b> בעבור שני דברים הנזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>, ומשפט לשון הקדש כאשר יזכיר שני דברים יחל לעולם מהשני שהוא הקרוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> כמו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו (יהושע כד ד) ואח\"כ ואתן לעשו (שם), וככה הזכיר תחלה מסה, ואחר כך מריבה, ושב לפרש קריאת מריבה על ריב בני ישראל עם משה, ופי' מסה על נסותם את ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, והנה פי' המסה \"היש ה' בקרבנו\" שיעשה כל צרכנו, וזאת הכת השניה הכעיסה ה' יותר מן הראשונה, ע\"כ אמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה (דבר' ו טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>: <b>ויבא.</b> גוי עמלק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> הוא היושב בארץ הנגב (במד' יג כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>ויאמר משה אל יהושע.</b> הוא נין הנשיא אלישמע בן עמיהוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i> שהיה בעל דגל אפרים, וקראו הכתוב כאן יהושע בשם שקראו משה בדבר המרגלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>בחר לנו.</b> דרך הלשון לומר ככה, בחר לך (ש\"ב כד יב) שבו לנו בזה (למטה כד יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>אנשׁים.</b> ידועים, בעלי גבורה, אנשי מלחמה, כמו כלם אנשים (במד' יג ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: וצא הלחם. צא ממחנה ישראל להלחם בעמלק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: ואנכי אהיה נצב על ראש הגבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> שהוא חורב והוא הר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>ומטה האלהים בידי.</b> שארים בו ידי להתפלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i>: <b>ויעש.</b> הזכיר אהרן וחור בעבור צורך לפרש תמכו בידיו: <b>והיה.</b> יש אומרים כי הרמת ידו כאשר במלחמה מי שבידו הנס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, ואילו היה כן מרים אותו אהרן או חור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> או יעמידוהו במקום גבוה בהר שיראה עומד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> והנכון מה שאמרו קדמונינו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>: <b>וידי משה.</b> ידענו כי אין כח באדם להרים ידיו יום שלם, ואפילו שעות מועטות, ואף כי עד בא השמש, והנה הזכיר וידי משה כבדים יותר מידי שאר הזקנים, ע\"כ לא היה יכול להרימם תמיד: וטעם וישימו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> שלא היה יכול לעמוד ושגבו מקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>: ואהרן וחור עמדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>, ואמר הכתוב כבדים על לשון זכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>, וככה מזה אחד ומזה אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i>, וכמוהו והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר (יחז' ב ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>: <b>ויהי ידיו אמונה.</b> כל אחד מידיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> כמו בנות צעדה (ברא' מט כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> וכמו וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>: ואמונה דבר עומד וקיים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i> והוא שם דבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> וי\"א מגזרת ויהי אומן את הדסה (אסתר ב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> כאלו אומנים הם שישאו ידיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>: <b>ויחלש</b> אין הפרש בין וַיַחֲלשׁ, ובין וַיֶחֱלָש (איוב יד י).<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> כאשר טעם יִטְרֹף (תה' ז ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> כמו יִטְרָף (ברא' מט כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> כי תדר נדר (במד' ל ד) וַיִדַר יעקב (ברא' כה כ) בפתח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> רק זאת הגזרה כמלת שם, פעם יוצאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i> ופעם עומדת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i> או יהיה גבר ימות ויחלש, וכבר חלש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> כדרך, וירם תולעים ויבאש (למעלה טז כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> ע\"כ הזכיר גבר בעל גבורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>: <b>כתב זאת זכרון בספר.</b> זו הפרשה בשנת הארבעים נאמרה, והעד שאמר בספר, בפתחות הבי\"ת הנודע והוא ספר התורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>, ואיננו אתנו כאשר אין לנו ספר הישר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i> ומדרש עדו, ודברי הימים למלכי ישראל, וספרי שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>: וטעם באזני יהושע, כי השם ידע כי הוא עתיד להלחם עם מלכי כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>: וטעם כי מחה אמחה, בעבור שהכעיס את השם, כי אלופי אדום נבהלו מפחדו בעבור האותות שעשה במצרים, ובים, וככה מואב ופלשת, והנה זה עמלק שמע גבורת השם בעבור עמו ישראל, והנה בא ממקום רחוק להלחם עם ישראל ולא פחד מהשם, וכן כתוב ולא ירא אלהים (דבר' כה יח), ויש אומרים כי עמלק היה שם המלך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> בעבור שאמר הכתוב את עמלק ואת עמו (פ' יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i> או עם אחר נתחבר עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>: <b>ויבן מזבח.</b> בחורב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>, ומלת מזבח מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא מזבח ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>: <b>כי יד.</b> כמו כי אשא אל שמים ידי (דבר' לב מ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i> והטעם כי השם שם ידו על כסאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i> וזאת היא שבועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>, ור' ישועה אמר, כי יד חזקה תהיה ליושב בראשונה על כסא ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> כאשר נאמר בשלמה על כסא ה' (דה\"א כט כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i> והטעם על שאול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>: נאום אברם אסיר תקוה אשר פתח עיני יתרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> עדי הלך חצי לבו וענה הנדוד יתרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> וזה פי' בפרשה תחילתה דבר יתרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> <b>וישמע יתרו.</b> הזכיר למעלה דבר עמלק כי לרפידים בא (למעלה יז ח), והיתה ראויה פרשת בחדש השלישי (יט א) להיותה כתובה אחר דבר עמלק, כי שם כתוב ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני (שם פ' ב) א\"כ למה נכנס דברי יתרו בין שתי הפרשיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> והגאון אמר, כי יתרו בא אל מדבר סיני לפני מתן תורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, ולפי דעתי שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים (למטה פ' יב) ולא הזכיר שבנה מזבח חדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> ועוד כתיב והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו (פ' טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> והנה זה אחר מ\"ת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> והעד הנאמן על דברי כי כן כתיב, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים (פ' ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>, ואמר משה לחובב שהוא יתרו, כאשר פירשתי בפרשת ואלה שמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> כי חתן משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> לא שב אל רעואל הקרוב אליו כי אם לחבב, כי כן כתוב מבני חבב חתן משה (שופ' ד יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ומשה אמר לו, כי על כן ידעת חנתנו במדבר (במד' י לא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> וידענו כי ישראל עמדו במדבר סיני כמו שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> והנה דברי משה יוכיחו שאמר בפרשת אלה הדברים \"ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר, רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם\" (דבר' א ו ז), והנה זה הזמן היה קרוב למסעם, והוא אמר \"ואמר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם\" (שם שם ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i> כי השם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב (שם פ' י), וטעם להזכיר זה להם, כי השם אמר ליעקב, הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים, ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך (ברא' מח ד) והנה הטעם כאשר ירבה זרעך אתן לו את הארץ, על כן אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם, והגיע זמן שתירשו את הארץ, ובעבור שאתם רבים לא יכולתי לבדי שאת אתכם, והיצרכתי לתת עליכם שרי אלפים ושרי מאות, זאת היתה עצת יתרו שנתן לו ממחרת בואו למדבר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, על כן אמר משה לחבב שהוא יתרו, כמו שפירשנו נוסעים אנחנו (במד' י כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> והוא השיב, לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם שם ל), וזהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו (פ' כז<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i> וכתוב ויחד יתרו על כל הטובה, ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל, ומשה אמר לו, והיית לנו לעינים (במד' י לא), והטעם שהאיר עיניהם, ושאול אמר, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל (ש\"א טו ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>, ובעבור שכתוב למעלה \"מלחמה לה' בעמלק\" (יז טז) שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח השם להם, הזכיר דבר יתרו, כי הם היו עם גוי עמלק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> שיזכרו ישראל חסד אביהם, ולא יגעו בזרעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, והנה ראינו הרכבים, שהם בני יתרו היו עם בני ישראל בירושלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> ובימי ירמיה, יונדב בן רכב (ירמיה לה יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, ויש פרשה אחרת דומה לזאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>אשר עשה אלהים.</b> השם שהיה נודע בעולם לפני בוא משה שהכל מודים בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: <b>ולישראל עמו.</b> עם ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> או עם משה, ויתכן להיות הלמ\"ד בעבור משה וישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> והטעם על המכות וטביעת פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: <b>כי הוציא ה'.</b> השם שנודע למשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> כי על האותות יצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: <b>ויקח.</b> אמר הכתוב אשת משה, ולא אמר בתו, בעבור כי משה נכבד מבית אביה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>: <b>אחר שלוחיה.</b> י\"א אחר שנתן לה רשות במלון ללכת לבית אביה בשובו לבדו אל ארץ מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ויש אומרים אחר ששלחה דורונת אליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> כמו שלוחים לבתו (מ\"א ט טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>: <b>ואת.</b> דע כי אנשי לשון הקדש שומרים הפעלים במתכנתם בכל הבנינים, ואינם חוששים לשמור שמות בני אדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> על כן אל תתמה שאמר גרשום בעבור שגר שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> כי הנה קין (ברא' ד א) בעבור קניתי, ואינו נכון בדקדוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i>, וקשה מזה נח (שם ה כט) מגזרת ינחמנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> ופעם יהפכו השם כמו חושים (שם מו כג) הוא שיחם (במד' כו מב), ונקרא יעבץ (דה\"א ד ט) בעבור שילדתהו אמו בעוצב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>, גם יחסרו אות ממנו כמו מעכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> הוא מיכה, והפך זה יוב (ברא' מו יג) הוא ישוב (במד' כו כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>, ורבים אמרו כי כן שמואל (ש\"א א כ) מגזרת שאלתיהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> והישר בעיני כי שורק תחת חולם כמו תֹחוּ (ש\"א א א) תיח (דה\"א ו יט) וצוף (ש\"א א א) וצופַי (דה\"א ו יא) נון (למטה לג יא) ונון (דה\"א ז כז), והנה שמואל מגזרת שמו אל, וקראתי אמו בשם אל, כי נתנו לה כאשר שאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>, ואל תתמה איך יקרא שם אדם בשם אל, כי הנה כמוהו צורי שדי (במד' ז לו) ורבים ככה, ולפי דעתי כי כן שם המזבח שבנה משה ה' נסי (למעלה יז טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> וככה שם המשיח ה' צדקנו (ירמיה כג ו), והגאון אמר כי השם דבק עם מלת יקראו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> ושם המשיח הוא צדקנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>, והנה הוא מטעם בעל הטעמים ששם טרחא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i> במלת יקראו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> כי הפרש גדול יש בין ויקרא בשם ה' (ברא' יב ח) הכתוב באברהם שהטרחא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> במלת ויקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> ובין ויקרא בשם ה' (למטה לד ה) הכתוב בספר משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> כאשר אפרש במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>: <b>ושם האחד.</b> מנהג לשון הקדש לאמר פעמים ככה השני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i> ופעמים האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i> כמו ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה (ש\"א יד ד): ותחסר מלת אמר, אחר כי אלהי אבי בעזרי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>, ואין כתוב כי אמר אלהי אבי, כי המלה שבה למעלה, כי אמר גר הייתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> כמו כי הפרני אלהים (ברא' מא נב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> וכבר פירשתי למה קרא שם הקטן אליעזר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>: <b>ויבא.</b> הזכיר הכתוב דרך מוסר בבואו אל משה, כי יתרו הולך בראשונה ואחריו בני משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> אחריהם האשה כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i>: <b>אשר הוא חנה שם.</b> כי ימים רבים חנה שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>: <b>ויאמר.</b> וכבר אמר אל משה לפני בואם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> על ידי שליח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> או באגרת כתובה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> אני חותנך יתרו, ואשתך שהיא העיקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, ושני בניה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> הבאים עמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>: <b>ויצא, לקראת חתנו.</b> בעבור כבוד יתרו וחכמתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i>, ולא לאשתו ובניו, כי אין מנהג לאדם נכבד לצאת לקראת אשתו או בניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i>: <b>וישתחו.</b> דקדוק וישתחו קשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>, ידענו כי שרשו מבעלי הה\"א באחרונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>, והנה הוי\"ו במקום ה\"א, כוי\"ו \"שלו הייתי\" (איוב טז יב) שאמר ממנו לא שלותי (שם ג כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i>, והנה כאשר אמרו לשון יחיד וישתחו, היה ראוי להיות וישתחוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> כי התי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> מבנין התפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> כמו, והאיש משתאה לה (ברא' כד כא), כי משפט אותיות השיניים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i> אם היה אחד מהם פ\"א הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>, והיה האות אשר לפניהם תי\"ו התפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, והנה בעבור שהחליפו הה\"א בוי\"ו במלת וישתחו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> הניחו וי\"ו הראשון שאינו סימן לשון רבים תחת ה\"א השרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i> והעלימו הוי\"ו ואמר וישתחו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>, ובעבור היות הוי\"ו בסוף המלה סימן לשון רבים כאשר הוא נעלם, כמו למה תתראו (ברא' מב א), והנה היה נראה מלת וישתחו בהעלם הוי\"ו שהוא סימן לשון רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i> ע\"כ הוצרכה להיות המלה מלעיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i> להפריש בינה ובין מנהגם בלשון רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>: ולפי הסברה כי היוצא הוא המשתחוה זה לזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: וקראו הכתוב רעהו בעבור גודל מעלתו בחכמה: <b>ויבאו האהלה.</b> שהוא ידוע שהוא אהל משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>: <b>ויספר.</b> זה הפסוק יורה על פירוש משה ולישראל בעבורם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>: <b>התלאה.</b> מגזרת ונלאו מצרים (למעלה ז יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> והתי\"ו נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> והטעם צרה שילאה אדם לסבלה או להגידה, והטעם על רדיפת מצרים בים, וביאת עמלק, וצמאו, ומכולם הצילם ה': <b>ויחד.</b> מגזרת חדוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>, והיה ראוי להיותו על משקל וַיִפְתְּ בסתר לבי (איוב לא כז) וַיִשְׁבְּ ממנו שבי (במד' כא א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> רק נפתח החי\"ת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> בעבור שהוא מן אות הגרון, ונשאר הדל\"ת דגוש כאשר היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i>, ולא אדע בכל המקרא אות דגוש בסוף המלה, רק אם היה בג\"ד כפ\"ת שיתחברו שני שואין שהם בסוף כמו וַיִשְׁבְּ ממנו (שם) וַיֵשְׁתְּ מן היין (ברא' ט, כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>, רק עם אחד מהמלכים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> לא מצאנוהו דגוש רק פתח והם שנים \"וַיִחַדְ יתרו\" ואל יִחַד בימי שנה (איוב ג ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i>: <b>ויאמר יתרו ברוך ה'.</b> שים לבך לדקדק זאת המלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i>, דע כי לא יבוא פעול רק מפעלים היוצאים, ואם מצאת אותו שהוא על משקל פעול, הסתכל אם מצאת לו פועל שהוא יוצא הוא באמת פעול, ואם לא יהיה כן הוא תאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> וככה אם היה על משקל פועל ואין לו פעול מהבנין בעצמו ומתוך הגזרה, גם הוא תאר ואינו פועל כלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i> כמו שמָרַ הפועל הוא שׁומֵר והפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i> הוא עושר שָׁמור לבעליו (קהלת ה יב), והנה מצאנו הולך, עומד, יוצא, וכל אלה יראו פועלים, כי הם על מתכונת שומר, ובעבור שהגזרה מהפעלים העומדים, כי לא יאמר ממנו הלוך, עמוד, יצוא, והנה אין לנו פעול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i> על כן אמר כי הולך הוא (במד' כב כב) תואר ואינו פועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i>, מצאנו עצום (שם שם ו) והוא יראה פעול, כי הוא על משקל שמור, וכאשר חפשנו זו הגזרה מצאנו וירבו ויעצמו (למעלה א ז) מהפעלים העומדים, כי היוצא יהיה מהבנין הנוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i> וַיַעְצִמֵהו מצריו (תה' קה כד), והנה לא נוכל לומר עוצם, על משקל שומר, מענין עצמה (ישעי' מ כט) רק מענין אחר, ועוצם עיניו מראות ברע (שם לג טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, והנה מצאנו מלת ברוך על משקל שמור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> והנה חפשנו בכל המקרא, ולא מצאנו מזה הענין בבנין הקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> רק מענין אחר, והוא וַיִברךְ על ברכיו (דה\"ב ו יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i> גם הוא פועל עומד לא יבוא ממנו פעול כלל, והנה מלת ברוך תואר כמו עצום מהבנין הקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, א\"ר מרינוס, ברוך הוא תואר מבנין הדגוש, והיה הרי\"ש ראוי להדגש ככל הגזרה כמו, ברך נבות (מ\"א כא יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i> והוא על משקל כדוב שַׁכּוּל (הושע יג ח) ולא דבר נכונה, כי כל תואר כמו שכול, וגבור, ושכור, לא ישתנו לסור הדגוש בסמיכת היחיד, או בלשון רבים, כמו ויהרג זכרי גבור אפרים (דה\"ב כח ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> הוי גבורים (ישעי' ה כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i>, והנה עומד כנגדו בוא ברוך ה' (ברא' כד לא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> ברוכים אתם לה' (תה' קטו טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i>: <b>אשר הציל אתכם.</b> אמר למשה ולאהרן שהיו שלוחים לשם, ועל ידם באו המכות לפרעה ולמצרים, על כן אמר מיד מצרים ומיד פרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i> ואחר כן ברך השם אשר הציל את העם מתחת יד מצרים במצרים ובבקיעת ים סוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i>: <b>ופי' עתה ידעתי.</b> פירשתיו בפרשת שמות בפסוק ואמרו לי מה שמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i>: <b>וטעם כי בדבר.</b> בעבור הדבר שזדו המצרים על עם ישראל וכן הזכיר למעלה \"ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים\" ה' שעושה דין על שהעבידו אותם בפרך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i> וכן כתוב כי ידעת כי הזידו עליהם (נחמיה ט י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i> כאדם שיעשה בזדון רצונו, וכבר כתוב כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים (למעלה ג ז ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>: <b>ויקח עולה וזבחים.</b> הם השלמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i>: וטעם לאלהים, כי עתה יחל להיות לו השם הנכבד לאלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>ויבא אהרן וכל זקני ישראל.</b> ואין צורך להזכיר משה כי באהלו היו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>לאכל לחם.</b> שלמים: <b>וטעם לפני האלהים.</b> כי אהל משה היה לצד מזרח אהל מועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>ויהי ממחרת.</b> לביאת יתרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>וישב משה.</b> כמנהגו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i>: <b>מן הבקר עד הערב.</b> דע כי בקר האמת הוא כזרוח השמש, גם יקרא בקר בעלות עמוד השחר שיחל להראות אור בעבים, כמו שכבר זכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i> וזה הבקר הוא על דרך מקרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i> והערב האמיתי הוא בשקוע השמש, גם יקרא ערב על דרך מקרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i> עד עריבת האור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i> וכן אמר דוד תזרח השמש יאספון (תה' קד כב) ואחריו כתיב, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב <i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> (שם פ' כג) על כן מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג לב) והיה ראוי להיות מערב האמת עד ערב האמת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i> רק חכמינו ז\"ל הוסיפו מחול על הקדש, ואמרו כי יציאת יום השבת תהיה עד צאת הכוכבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i>, והנה ראוי להכניס השבת מן התורה מהשקע השמש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>, וכל חכמי התולדות וכל חכמי המזלות מודים, כי גבול היום מרגע היות עגולת השמש כנגד שטח הארץ בכל מקום, וזהו מעת צאתו עד בואו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i>: <b>וירא, את כל אשר הוא עושה לעם.</b> שהוא מעמידם מערב עד בקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i>: ורבינו שלמה אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i> בעבור שמשה יושב לבדו וישראל נצבים ואין זה דרך מוסר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> ואין ספק כי מעלת משה גדולה לומר ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i> כי הנה אהרן שהיה גדול לכל ישראל, והיה גדול בשנים ממשה הוא אומר לו בי אדני (במד' יב יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i> ומשה עשה הדרך הנכונה, כי השופט יושב ובעלי הריב עומדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i>, וכן כתוב, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב (דבר' יט יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> ולא אמר לו מדוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i> רק בעבור שהוא יושב למשפט לבדו ואין לו שופטים אחרים שיעזרוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i> ואמר רבי מרינוס, כי מלת מדוע, כמו מַלֶכֶם (ישעיה ג טו) מַזֶה בידיך (למעלה ד ב) כי כל אחת שתי מלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i> וככה מלת מדוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i> מה דעתך לעשות ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>: <b>ויאמר.</b> השיב משה אני עושה שני דברים, האחד כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, והטעם לדרוש תורתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i>, והדבר השני, כי יהיה להם דבר בא אלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> והשיב על האחרון תחלה ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חקי האלהים לדורש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>ויאמר לא טוב הדבר אשר אתה עושה.</b> בעיני, ונתן טעם לדבריו, והוא נבול תבול, מגזרת ועלהו לא יבול (תה' א ג) כאלה נובלת עליה (ישעי' א ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i> כי הטעם שיפול מעצמו כנבול עלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i> דרך משל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i> ומלת גם כמוה, גם כי כבד ממך הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i>: <b>עשהו.</b> מלה זרה בדקדוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i>, ובאה על דרך לשמרהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i>, כי לא מצאנו ה\"א נראית בגזרת עשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i>: <b>עתה שמע בקלי איעצך.</b> אתן לך עצה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i>: דע כי מלת אלהים הוא שם תואר כאשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> רק בעבור שידברו בה הרבה, יחשבו זה שם התואר כאילו הוא שם עצם, אלהים יראני בשוררי (תה' נט יא) בראשית ברא אלהים (ברא' א א) ורבים ככה, על כן שמוהו חכמינו ז\"ל שם מן השמות שאינם ראוים להמחק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>: <b>וטעם ויהי אלהים עמך.</b> שהשם יעזרך אם תעשה ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> ואמר לו בסוף הדברים שיקח רשות מאת השם על העצה הזאת, וזהו אמרו וצוך אלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> ואין ספק כי כן עשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i>: <b>וטעם היה אתה לעם.</b> בעבור העם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>: <b>מול האלהים.</b> מפאת השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>: <b>והבאת אתה את הדברים.</b> אם הם קשים, ואלה הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i> הם שאמר משה בתחלה, כי יהיה להם דבר בא אלי (פ' טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> ופי' זה אחר כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i> את הדבר הקשה יביאו אליך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i>: <b>והזהרת.</b> הדרך השני שאמרת, אתה חייב ללמדם ולהורותם מספקות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i>, כי טורח גדול הוא להודיע כל המעשה אשר יעשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i> וטעם והזהרת מן ולא נזהר (יחז' לג ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i> וטעמו נשמר: <b>אתהם.</b> שתי מלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i>: והוא להזהירם על מצות עשה, ועל מצות לא תעשה הקשורים בלב שהוא העיקר כמו לאהבה השם ולדבקה בו, וליראה מפניו, וללכת אחריו ולמול ערלת הלב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i> ולא ישנא אחיו, ולא יקום ולא יטור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i>, וכן אמר משה בפיך ובלבבך לעשותו (דבר' ל יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i> ורבים ככה: <b>ילכו בה.</b> כמו אשר ילכו בה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i>: <b>ואת המעשה אשר יעשון.</b> זה מצות עשה למעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i>, ורובם אינם מצות עשה עומדות בעצמם, כי אם לזכר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריא\"></i> כמו השבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i> והמועדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i> ופדיון הבן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i> ואהבת הגר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i> וציצית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i> ותפילין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i> ותפלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i> ומזוזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> גם שעטנז<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i>, ורבים אחרים, ובמקומם אפרשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i>: <b>ואתה תחזה.</b> כבר הודעתיך כי אנשי לשון הקדש אינם שומרים המלות רק הטעמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i> על כן לא נחפש על חסר ומלא כאשר אפרש עוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i> והנה הזכיר יתרו אנשי חיל שיש להם כח לסבול טורח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i> ולא יפחדו מהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> והנה כנגד אנשי חיל אמר משה כשהוא מספר הדבר הבו לכם אנשים (דבר' א יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i> כמו בחר לנו אנשים (למעלה יז ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i> כלם אנשים (במד' יג ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i>: ואמר יראי אלהים, שאין להם יראה מאדם רק מהשם לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i>, וכנגדם אמר משה, חכמים ונבונים (דבר' א יג) כי לא יתכן להיות ירא שמים כראוי רק מי שהוא חכם: ואמר יתרו אנשי אמת, שאינם כזבנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: <b>שונאי בצע.</b> ממון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i> והם נודעים ככה למראה עיני אדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i>, וכנגדם אמר משה, וידועים (דבר' א יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i>: <b>שרי אלפים.</b> יש לתמוה, אם פי' אלה השרים כמשמעם, יהיה מספרם יותר משבעים אלף וט' אלפים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i> וזה רחוק מאוד להיות שרים רבים כאלה, והכתוב אמר, בפשע ארץ רבים שריה (משלי כח ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i>, ועוד איך יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שבטים, כי כן אמר משה, ואקח את ראשי שבטיכם (דבר' א טו) ותמצא בהם כל המדות הטובות הנזכרות, והם מיוצאי מצרים שלמדו מעשיהם, וכתוב כמעשה ארץ מצרים (ויקרא יח ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i>, והנה דור המדבר שלמדם משה מ' שנה, ולא הוצרכו לעשות אומנות כי לחמם נתן, ומימיהם נאמנים, והמן מפקח, הפך המינים שהתאוו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i> מה שאין רגילים לאכול במצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i>, ומשה אמר להם בשנת הארבעים, ולא נתן ה' לכם לב לדעת (דבר' כט ג) והנה יש לתמוה, איך ימצא המספר הנזכר שיהיו כולם חכמים ונבונים, והנכון בעיני, כי שרי אלפים הם שתחת ידם אלף איש עבדיו או נעריו או שכיריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i> אולי אלה הם ראשי השבטים, והיה מספרם שנים עשר, ושרי המאות הם רבים, ושרי חמשים, כדרך וחמשים איש רצים לפניו (ש\"ב טו א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i>: <b>ושפטו.</b> את הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i> ומה שלא ידעו הם לשפוט תשפטנו אתה, ואם אתה לא ידעת, והבאת אתה את הדברים אל האלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i>: <b>וי\"ו ויכלת.</b> כפ\"א רפה בלשון ישמעאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i> אם תעשה את הדבר הזה, ויתן לך השם רשות לעשותו אז תוכל לעמוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i> והנה מלת עמוד שם הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i>, כמו עמוד פתח האהל (שופ' ד כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i> גם פשטה וערה וחגורה על חלצים (ישעי' לב יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסא\"></i>: וטעם וגם כל העם הזה, כי בעלי הריב שהיו נצבים לפניו, יש מהם שלא יוכל לדבר אליך לשפטם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסב\"></i> והנה בשובם לאהליהם תתחזק המריבה ביניהם, רק עתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסג\"></i> יבא כל אחד על מקומו שהוא אהלו בשלום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסד\"></i>: <b>וטעם וישמע.</b> הזכיר עצת יתרו ולא הזכיר עצתו שהוא הוסיף על עצת יתרו, והוא ששם שוטרים על השבטים לעשות מה שיצוו השופטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעג\"></i>, וכן כתוב ושוטרים לשבטיכם (דבר' א טו) וכתוב, שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (שם טז יח): <b>ויבחר משה אנשי חיל.</b> שהיה דבר ברור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעד\"></i> ולא הזכיר יראי אלהים כי הוא לבדו ידע לבב אנוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i> ומשה אמר כי בחר לנו אנשים חכמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעו\"></i> כי יוכל לדעת זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעז\"></i> רק יש חכם שאיננו ירא שמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעח\"></i> והזכיר ידועים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעט\"></i> שהם למראה העין, ולא הזכירם עתה כי אחז דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i>: <b>ישפוטו הם.</b> כמו ישפוטו בשורק תחת חולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפא\"></i> כמו וגם לא תַעבוּרי מזה (רות ב ח) כמו ולא תעבוֹרי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפב\"></i>, ור' שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפג\"></i> רצה להפריש ביניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפד\"></i> ולא עלתה בידו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i> ונוכל לומר דרך דקדוק, כי ראינו חָדְלוּ פרזון בישראל חָדֵלּוּ (שופטים ה ז) בדגשות הלמ\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפו\"></i> בעבור שהוא באתנח, הרים נָזֹלּוּ (ישעי' סג יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפז\"></i> בסוף פסוק, ואמר תְהָתֵלּוּ בו (איוב יג ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפח\"></i> כי חשבוהו כמו סוף פסוק, כי מלת \"בו\" דבקה היא עם \"תהתלו\" ותנועה אחת לבדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפט\"></i> וככה יִשְׁפְטוּ הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצ\"></i>, כמו יִשְׁפוּטוּ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצא\"></i> בעבור שיש להשיב כי אין כח האתנח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצב\"></i> ככח סוף פסוק \"בו\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצג\"></i>, הנה עמים תחתיך יִפְלוּ (תה' מה ו) ה' על יְמִינְךָ (שם קי ה) טוב עשית עם עַבְדְךָ (שם קיט סה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצד\"></i> ורבים כאלה, וככה לא ימצא בסוף פסוק: <b>וישלח.</b> דרך כבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצח\"></i> כמו ואברהם הולך עמם לשלחם (ברא' יח טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצט\"></i>: <b>בחדש השלישי.</b> לא ידענו טעם ביום הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> אם לא יהיה פי' ר' משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> נכון, שהוא ראש חדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> כמו מחר חדש (ש\"א כ יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> והזכיר הכתוב זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> כי אחר ימים מועטים ליום חנותם היה מתן תורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> אולי יום אחד עלה אל השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> וירד ודבר עם ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> וביום השלישי לחדש עלה פעם אחרת להשיב אל השם דברי העם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, ושם נאמר לו כי ביום השלישי יהיה מתן תורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>, וכל זה מדרך הסברא, כי על הקבלה נסמוך שבששה בסיון נתנה התורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> ועל דרך העבור, יום ששי בשבוע היה אם לא היה חדש אייר מעובר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> אולי טעם ביום הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> כי רחוק מרפידים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> ובין הר סיני היה רב יותר ממרחק כל מסע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>ויסעו.</b> וכבר נסעו מרפידים, כאשר הראיתיך רבים כאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>ויחנו במדבר.</b> הוא מדבר סיני הנזכר: וטעם ויחן שם ישראל, אחר שאמר ויחנו במדבר, כי ראשי המטות והזקנים חנו נגד ההר בעבור כבודם, על כן הזכיר ויחן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> כי מועטים היו, כי כפי מעלתם עמדו ביום מתן תורה סביב הר סיני כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> ורבינו שלמה אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> כי כנגד ההר מזרח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> והנה כתוב מנגד סביב לאהל מועד יחנו (במד' ב ב) שהוא מארבע הפאות, כי כאשר יסעו הדגלים כן יחנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>ומשה עלה.</b> הזכיר למעלה נגד ההר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> והנה הטעם ומשה עלה אל הר האלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: וטעם ויקרא אליו השם וכבר קרא אליו השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> כי בלא רשות לא עלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: והזכיר מן ההר, כי לא עלה למעלה מההר, כי שם דבר עמו השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> ואל יקשה עליך בעבור שאמר אח\"כ, וירד ה' על הר סיני (למטה פ' כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> כי הזכיר זה כנגד כל ישראל לראותם הענן והאש, כי כן כתוב, ודבריו שמעת מתוך האש (דבר' ד לו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: וטעם לאמר כי קראו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> העם לומר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> כה תאמר לבית, והטעם דבר כולל לבית יעקב אלה הנמצאים היום ובניהם אחריהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: ותגיד לבני ישראל הם הזקנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> והם יגידו לכל העם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> וכן כתוב ויבא משה ויקרא לזקני העם (פ' ז) ואחרי כן כתוב ויענו כל העם יחדו (פ' ח): ומלת בית פרשתיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>: <b>אתם ראיתם.</b> הנקמות שעשיתי במצרים בעבורכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> ונשאתי אתכם ממצרים כאלו הייתם נשואים על כנפי נשרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> כי הנשר יגביה למעלה מכל עוף והכל מפחדים ממנו והוא לא יפחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> על דרך כנשר יעיר קנו (דבר' לב יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> שיוליך גוזליו לאט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> גם דבר הענן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> כמו יפרוש כנפיו (שם שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>: ואביא אתכם אלי, שכבודי ירד בהר הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> והוא הר הקדש והנה אמר משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, תעבדון את האלהים על ההר הזה (למעלה ג יב) והוא נוה קדשך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>ועתה אם שמוע תשמעו בקלי.</b> לעשות מצותי, ושמרתם הברית שאכרות עמכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> והוא הברית שכרת משה עם ישראל אחר מתן תורה בבנותו המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> כאשר אפרש במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> בראיה גמורה: ומלת סגולה דבר נכבד ונחמד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> ולא ימצא אחר כמוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>: וטעם כי לי כל הארץ דבק עם מכל העמים, כמו כי לי כל עמי הארץ, וזהו ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, ורבי מרינוס אמר, כי פי' כי לי כל הארץ אעפ\"י כי שלי כל הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> וכמוהו לפי דעתי כי עם קשה עורף הוא (למטה לב ט) רפאה נפשי כי חטאתי לך (תה' מא, ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>ויבא משה.</b> אל מחנה ישראל, ואין צורך להזכיר כי ירד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>: <b>וישם לפניהם.</b> כמו וזאת התורה אשר שם משה (דבר' ד מד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>, ואמר הגאון כי הוא על דרך שימה בפיהם (שם לא יט) והטעם תורה שבע\"פ שהוא פי' התורה שבכתב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>: <b>יחדו.</b> הוא מלה יחידה במקרא בדקדוק בעבור תוספת הוי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> ויפת אמר כאדם יחיד לבדו, לא יהיה משנה שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>: והזכיר וישב, ואין צורך להזכיר ויעל, כי הכתוב אחז דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>: <b>ויאמר.</b> אחר שאמר וישב משה, מה טעם לומר ויגד משה את דברי העם אל ה', דע כי פסוקים רבים בתורה שהיו ראוים להיותם מוקדמים, והנה פירושם וכבר היה כך וכך, כמו ויצר ה' אלהים (ברא' ב ז) וכבר יצר, ויצמח ה' אלהים (שם שם ט) וכבר הצמיח, ויאמר בת מי את (שם כד כג) וכבר אמר, וכן כתוב \"ואשאל אותה ואומר\" ואחר כך ואשים הנזם על אפה (שם שם מז) ותאמר אל העבד (שם שם סה) וכבר אמרה אל העבד, אז ותפול מעל הגמל (שם שם סד) ואין צורך להאריך, והנה זה ויגד משה, וכבר הגיד ולא הזכיר הכתוב מה הגיד, ומלת הגיד לעולם על דבר חדש שלא הזכירו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> והנה איננו דבק עם וישב משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> ומתשובת השם שאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i> למדנו מה הגיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>, ועוד מצאנו זה הדבר מפורש בדברי משה כאשר אפרש, דע כי מצרים והודו הם מבני חם, ואלה סומכין על אלה, ואנשי הודו אינם אוכלים בשר, וכך היו עושים המצרים, ולא נשתנו מזה המנהג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> רק בעבור שהתגבר עליהם מלכות ישמעאל ושבו לדתו, וחכמי הודו נותנין ראיות כפי מחשבתם, כי לא יתכן שידבר השם עם אדם וחי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> וישראל היו במצרים והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i> והיתה נבואת משה בספק אצלם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> ואין טענה ממלת ויאמינו בה' ובמשה עבדו (למעלה יד לא) כי כתוב וירא ישראל ולא כל ישראל, ואילו היה כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> כל ישראל, ידבר על הרוב כמשפט הלשון, כמו וימת כל מקנה מצרים (למעלה ט, ו) ואחר כן כתוב, שלח העז את מקנך (שם שם יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>: והנה טעם אנכי בא אליך, תשובה על דברי משה שהגיד לו כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i>: <b>וטעם בעב הענן.</b> ברדת השם על ההר: <b>ובדברי עמך.</b> עשרת הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> אז יאמינו כי נכון הוא שידבר השם עם אדם וחי: <b>וטעם וגם בך יאמינו.</b> שאתה נביא, ויוסר הספק ממחשבותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i> והנה כתוב מפורש, היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דבר' ה כא), ועוד כתוב שם כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (שם שם כג), ושם כתוב קרב אתה ושמע (שם שם כד) וזהו וגם בך יאמינו לעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ויאמר, וקדשתם היום ומחר.</b> הנה הרחיב להם זמן להתקדש שאר זה היום ומחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>: <b>וטעם וקדשתם.</b> שירחצו במים, ויורו על זה וכבסו שמלותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> כדרך ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ (ויקרא יז טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i> ע\"כ אמר משה אל תגשו אל אשה מעתה, שיהיו קדושים ולא טמאים, ומי שנגש אל אשה יתקדש, כדרך, והיא מתקדשת מטומאתה (ש\"ב יא ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>: <b>והיו נכונים.</b> אולי לא יישן אדם בהם בלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i> שישמעו קול ה' בבקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i> כדרך כהן גדול ביום הכפורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>: <b>והגבלת.</b> שים גבול בהר, ע\"כ כמוהו, הגבל את ההר וקדשתו (למטה פ' כג) לשום גבול בהר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i> והארכתי כל כך בעבור שאמר המשוגע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> שהפך בספרו דברי אלהים חיים, אמר כי רצה משה לומר הגבל את העם, ויצא מפיו ההר במקום העם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>כל הנוגע בהר.</b> בגופו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>: <b>לא תגע בו.</b> מלת \"בו\" שבה אל האדם הנוגע בהר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> והטעם לא יכנס אדם אחריו לתפשו רק יסקלוהו הרואים ממקום מעמדם מיד, ואם רחוק יורוהו בחצים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>ומלת יירה.</b> משונה מרעותה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> כי משפט בעלי היו\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i> להתחלף בוי\"ו בעתיד בנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> כמו ולא יִוָדַע השבע (ברא' מא לא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> יסרתני וָאִוָסֵר (ירמי' לא יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i> אולי עשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i> כך שלא תתערב עם גזרת למען <b>תורא</b> (תה' קל, ג) כי האלף והה\"א נחים בסוף המלה, אין הפרש ביניהם במבטא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>אם בהמה אם איש לא יחיה.</b> ולא העוף, כי לא יוכלו לקחתו כי יעוף מיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"*כ\"></i>: <b>במשוך היובל.</b> פי' כבש, ונקרא היובל כן, בעבור והעברת שופר תרועה (ויקרא כה, ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> כי שופר הוא מקרני הכבש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, וכן כתוב במשוך בקרן היובל בשמעכם את קול השופר (יהושע ו ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i> והתימה על האומרים, כי על קול השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר במשוך היובל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i>, כי קול השופר הוא פלא גדול, אין במעמד הר סיני גדול ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> כי קולות וברקים וענן כבד גם הם נראים בעולם, וקול שופר לא נשמע עד יום עשרת הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i> והנה לא היה מקרן כבש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: אמר הגאון כאשר יתקע משה בשופר אז נתן להם רשות לעלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> וזה היה אחר רדת משה ביום הכפורים וצוה לעשות המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>: <b>המה יעלו בהר.</b> אמר ר' שמואל בן חפני, כי טעם המה, אהרן ובניו ושבעים זקנים, שכתוב עליהם \"ואל משה אמר עלה את ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל\" (כד א) ולשאר ישראל לא נתן רשות לעלות אל הר סיני, על כן אמר המה ולא אחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i> ודבריו טובים בעיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i> כי הכבוד היה תמיד על ההר עד שנעשה המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> דכתיב, וכבוד ה' מלא את המשכן (מ לד) אז דבר עם משה באהל מועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i> אולי אז תקע משה בשופר, ונתן לו רשות לעלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> בהסתלק הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: <b>וירד, ויקדש.</b> כאשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>: <b>היו נכונים לשלשת ימים.</b> טעמו ליום השלישי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i> ולפי הפשט לא הוסיף יום אחד מדעתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i> והנה אתן לך שני עדים נאמנים ושניהם בספר הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i> הנה כתוב, ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים (ברא' מב יז), ושם כתוב ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי (שם שם יח) וכתיב ובעוד שלשת ימים ישא פרעה (שם מ יט) ושם כתוב ויהי ביום השלישי יום הלדת (שם שם כ), וכן היו נכונים לשלשת ימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i>: <b>וענן כבד על ההר.</b> לבדו היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i> וככה הקולות והברקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>: <b>וטעם חזק מאד.</b> יותר מכל קול השופר ששמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i>: <b>ויחרד כל העם אשר במחנה.</b> בעבור קול השופר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i>: <b>ויוצא משה.</b> טעם ויוצא מאהליהם לקראת האלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> שקבלו להיות השם היורד על הר סיני להם לאלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>: <b>ויתיצבו בתחתית ההר.</b> מחוץ לגבול שהגבילם משה, והנה היו במעמד הר סיני כדרך שהציב משה בניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> בשנת הארבעים בכרתו ברית עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> כי בתחלה היו הבכורים הנגשים אל ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i> ואחריהם ראשי שבטים הם הנשיאים, ואחריהם הזקנים ואחריהם השוטרים, ואחריהם כל איש ישראל, ואחריהם הטף ואחריהם הנשים, ואחריהם הגרים, ומשה ואהרן עברו הגבול והיו בהר קרובים אל הכהנים אעפ\"י שלא דבר הכתוב זה מפורש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i> כי הכתוב אחז דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i> כי ידענו כי הם לא מרו פי השם, כי הנה כתוב, לך רד ועלית אתה ואהרן עמך (למטה פ' כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i> ואמר משה, אנכי עומד בין ה' וביניכם (דבר' ה ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i>: <b>והר סיני עשן כלו.</b> שי\"ן עָשַן בפתח גדול כי הוא פועל עבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i>, ואל תתמה בעבור מלת עשן שאמר כְעֶשֶן הכבשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i> והנה הזכיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i> ויעל עֲשָנו שהוא על משקל שְלָלוֹ זְהָבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> כי שמות משקלי השמות משתנים, ואמר שְגַר אלפיך (דבר' ז יג) וכל פטר שֶגֶר בהמה (למעלה יג יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> ואמר ואת הַבֹשֶׂם ואת השמן (למטה לה כח) וקנמן בֶשֶם (למטה ל כג) ועוד אמר אריתי מורי עם בְשָמִי (ש\"ה ה א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>, ואלו היה מגזרת בֹשֶׂם היה ראוי להיות בקמץ חטף תחת הבי\"ת בָשְׂמִי, כמו מקֹדֶש קָדְשִי, ואלו היה מגזרת וקנמן בֶשֶם היה ראוי להיות בפתח הבי\"ת כמו מִשֶמֶן שַׁמְנִי וְשַׁמְנִי וקטרתי (יחז' טז יח) או בחירק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i> כמו מְצֶדֶק צִדְקִי, והנה עם בְשָמִי בלא תוספת יו\"ד הוא בָשָׁם בשני קמצין כמו שָׁלָל זָהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i>: <b>ויחרד כל ההר מאד.</b> הפך המנהג, כי ההרים לא ימושו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i> רק על דרך משל אמר, וירגזו ההרים (ישעי' ה כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>: <b>ויהי קול השופר.</b> מנהג כי קול השופר שבתחילה יהיה יותר חזק, וזה היה להפך, אולי עשה כן השם שלא היה חזק בתחלה שלא יצא לבם מהפחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i>: <b>משה ידבר.</b> לדעת הגאון, כי השם פעם מעביר קול השופר אז היה משה מדבר בקול גדול והשם יעננו בקול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i> כדרך וישמע את הקול מדבר אליו (במד' ז פט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i> ועל זה כתוב, בעבור ישמע העם בדברי עמך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i> וכבר אמרתי לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i> כי לפי דעתי בדברי עמך על עשרת הדברים ידבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i>: וטעם משה ידבר דבק אל קול השופר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i> כי נשמת משה היתה דביקה בשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, כי משה היה מדבר בתחתית ההר עם השם לשאול לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i> והכתוב לא גילה מה היה שואל, והשם עונהו בקול שהיה משה שומעו, ולא היה קול השופר אעפ\"י שהיה חזק, מונע אותו לשמוע הקול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i> ובעבור זה כתוב אחריו, ויקרא ה' למשה בקריאת קול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i> לעלות אל ראש ההר ששם ירד כבוד ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: <b>וירד ה'.</b> עתה אומר כלל שישען לבך עליו עד שאגיע בע\"ה בפרשת כי תשא, כי שם אבאר לך דברים עמוקים באר היטיב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i>, דע כי נשמת האדם עליונה ונכבדת והיא מהעולם האמצעי, והגוף מהעולם השפל, ואין מדבר בעולם השפל רק אדם לבדו, גם שומע הוא האדם שהמדבר אליו הוא רוצה להבינו מה שיש בלבו, ולא יוכל המשכיל לחדש לשון רק הידוע הנמצא, וכל הלשונות בנויות על מתכונת דמות אדם שהוא מורכב מהנשמה שאינה גוף, ומגוף שהוא מורכב מד' שרשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i>, והנה כאשר ידבר האדם לאדם בדברי אדם בלשון שהוא יודע יבין דבריו, ודמותם במתכונתם, ואם ירצה לדבר על שפלים מבני אדם יצטרך להגביה מעלתם ולשומם כדמות בני אדם עד שיבין השומע, ע\"כ שמו ראש לארץ, וראש לעפרות תבל (משלי ח כו), ופה ותפתח הארץ את פיה (במד' טז לב), גם ירך, מירכתי ארץ (ירמי' ו כב), ואמר יד הירדן (במד' יג כט), בלב ים (למעלה טו ח), ורבים ככה, והנה הכל בדברי משל, כי אין לים לב, ועוד כי ישימו אבר מן הגוף כדמות כל הגוף, ואמר מות וחיים ביד לשון (משלי יח כא) ורבים ככה, וכאשר יבקש האדם לדבר על נכבדים ממנו שהם מהעולם העליון, מוריד מעלתם עד שידמה לאדם, כאילו הם דמות אדם, כדי שיבין השומע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריא\"></i>, אמר והאיש גבריאל (דניאל ט כא) וזרעותיו ומרגלתיו, וקול דבריו כקול המון (שם י ו) והדרך הזאת תפשו בעליון העליונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i>, אמר, וכובע ישועה בראשו (ישעי' נט יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i> כי פי ה' דבר (שם א כ) עיני ה' אל צדיקים, ואזניו אל שועתם, פני ה' בעושי רע (תה' לד טז יז), ותחת רגליו (למטה כד י) ועל זה הדרך, וירד ה', ויעל אלהים (ברא' יז כב) כי הכל מלא כבודו, ובפ' כי תשא אתן לך משל שתוכל להבין טעם הירידה והעלייה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i>: <b>וטעם ויקרא.</b> שקראו השם כדי שיראו ישראל גודל מעלת משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i> שהגיע לראש ההר ששם הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i> ודבריו ישמעו מתוך האש שיש שם: <b>רד העד בעם פן יהרסו.</b> כל אחד מקום מעמדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i>, והם חושבים כי לכבודי יעשו כן מרוב תאותם לראות כבודי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> ע\"כ אמר משה \"לראות\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i>: <b>ומלת בעם.</b> מושכת אחרת וכן הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i> ונפל ממנו עם רב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: <b>וגם.</b> הם הבכורים, אעפ\"י שהם קדושים, ככתוב קדש לי כל בכור (למעלה יג ב) יוסיפו להתקדש עוד במחשבתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכג\"></i>: <b>וטעם הנגשים אל ה'.</b> שהם בתחלת הגבול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i> או טעמו שהם הקריבו עולות על המזבח שבנה משה בחלישת עמלק, גם הם יקריבו במזבח הברית, שבנה ותקן משה בתחתית ההר ששם עמדו כל ישראל לשמוע קול השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i>: <b>ויאמר לא יוכל העם לעלות.</b> אמר הגאון כי שנים רבות חשב בזה הפסוק ולא ידע טעמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i> עד שראה בספר מוסרי מלכי פרס שאין רשות לשליח לומר למלך עשיתי שליחותך עד שיצונו לעשות דבר אחר אז יאמר לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i>, ולפי דעתי בעבור שאמר לו השם \"פן יהרסו אל ה' לראות\" לא ידע משה אם צריך להזהירם שלא יראו, כי כבר הזהירם על הגבול שלא יעברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i> אז אמר לו השם לך רד כאשר צויתיך שתעיד בהם, כי היו צריכין ישראל שיעיד בהם שנית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לג\"></i>: <b>ויאמר,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i> ועלית אתה ואהרן עמך.</b> למעלה מעט מהגבול שלא ירחק מישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i> כי עתידים הם לומר לך ככלות השם לדבר עשרת הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i> דבר אתה עמנו ונשמעה (למטה כ טז), והנני משיב לו על שאלתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i> כי לא אמר לו שיזהירם שלא יראו אותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i> אך שלא יעברו הגבול, כי הם צריכים שיזהירם הוא בשעת מעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i> שישמעו ושישמרו נפשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i>: <b>וירד משה אל העם ויאמר אליהם.</b> ובהשלימו לומר להם, ועלה הוא ואהרן לפנים מהגבול אל ההר, מיד דבר השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i>: <b>וידבר אלהים.</b> יש שאלות קשות בפרשה הזאת, אמרו רבים כי השנים הדברים לבדם אמר השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> ועדותם שכתוב בדבור ראשון, אנכי ה' אלהיך (פ' ב), ובשניה, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא (פ' ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ובשלישי כתוב את שם ה' אלהיך (פ' ז), גם, את אשר ישא את שמו לשוא (שם) ולא אמר שמי, וברביעי, כי ששת ימים עשה ה' וגו', על כן ברך ה', (פ' יא), ובחמישי אמר אשר ה' אלהיך נותן לך (פ' יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, ויש לשאול איך יספר דבור אנכי בעשרת הדברים, כי הוא הַמְצַוֶה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, והנה איננו מצות עשה, ולא מצות לא תעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> ושאלות קשות מאלה, והנה אנחנו קראנו זו הפרשה שהיא פרשת וישמע יתרו ראשונה, ופרשת ואתחנן שניה, והנה ראינו כי מתחלת אנכי ועד סוף, את אשר ישא את שמו לשוא (פ' ז) אין שנוי בין שתי הפרשיות, ומתחלת זכור עד סוף עשרת הדברים, שנוי בכל מקום, בראשונה זכור (פ' ח), ובשנית שמור (דבר' ה יב) גם שם באחרונה תוספת, כאשר צוך ה' אלהיך, (שם שם טז), בראשונה, ובהמתך (פ' י) ובשניה תוספת, ושורך וחמורך (דבר' ה יד), והקשה מכל אלה, כי בראשונה כתוב טעם שבת, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ואמר עוד, על כן ברך ה' את יום השבת (פ' יא), ואלה הפסוקים אינם כתובים בשנית, רק טעם אחר, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ואמר באחרונה, על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת (דבר' ה טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> בראשונה כתוב שכר כבוד אב ואם שהוא למען יאריכון ימיך (פ' יב) וכן בשני, רק הוסיף ולמען ייטב לך (דבר' ה טז), גם הוסיף בכבוד אב ואם, כאשר צוך ה' אלהיך (שם), בראשונה כתוב לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה (פ' יג) בשניה כתוב לא תרצח, ולא תנאף, ולא תגנוב ולא תענה (דבר' ה יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>, בראשונה כתוב עד שקר (פ' יג), ובשנית עד שוא (דבר' ה יז), בראשונה כתוב לא תחמוד בית רעך, לא תחמד אשת רעך (פ' יד), ובשנית ולא תחמד אשת רעך, ולא תתאוה בית רעך (דבר' ה יח), בראשונה אין כתוב \"שדהו\", ובשנית כתוב שדהו (שם) בראשונה עבדו ואמתו קודם שורו וחמורו, ובשנית שורו וחמורו לפני עבדו ואמתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, בראשונה כתוב \"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר\", ובשנית את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דבר' ה יט), וכאשר חפשנו בדברי חז\"ל מה אמרו על ככה, מצאנו שאמרו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, וזה הדבור קשה מכל הקושיות שהוא לנו כאשר אפרש, וחלילה חלילה שאומר שלא דברו נכונה, כי דעתינו נקלה כנגד דעתם, רק אנשי דורינו יחשבו כי דבריהם כמשמעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> ואיננו כן כאשר אפרש בסוף אחר שאזכיר הקושיות, ובאחרונה אפרש הדרך הישרה להסיר כל הקושיות והשאלות שבפ' הזאת, ולא יתכן שיאמר זכור ושמור בבת אחת רק במעשה נס, והנה נודה כי גם כאן יש לשאול, למה לא נכתב בראשונה זכור ושמור, וגם כן בשנית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> והנה מה נעשה באותם הפסוקים אם נאמרו בבת אחת כמו זכור ושמור, ולמה לא הזכירו זה חז\"ל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, כי יותר יש לתמוה איך נאמרו במעשה נס פסוקים רבים בבת אחת ואין טעמם שוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> כמו שתי מלות שטעמם אחד ושוה שתהיינה נאמרות בבת אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> ואיך יאמר השם, כאשר צוך ה' אלהיך (דבר' ה טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>, ועוד מתי צוה לפני זה המעמד על כבוד אב ואם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, והנה אין כתוב בראשונה למען ייטב לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i> אם כן אמר זה ולא אמר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, ואיך יאמר לא תנאף בוי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, וגם לא תחמד בית רעך (פ' יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, ובשנית ולא תחמד אשת רעך (דבר' ה טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, ועוד איך יאמר עבדו ואמתו ואחר כן שורו וחמורו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, ויאמר בבת אחת הפך הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, ואין הדעת סובלת כל אלה הדברים, והקשה מכל מה שהזכרתי, כי כל פלא שנעשה ע\"י משה יש למקצתו דמיון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> והמשכיל יבין, והנה זה הדבר הפלא ופלא, שהשים דבר זכור ושמור בבת אחת, והיה ראוי להיות זה כתוב ומפורש בתורה יותר מכל האותות והמופתים שנכתבו, ואם אמרנו אין דיבור השם כדיבור כל אדם, הנה איך הבינו ישראל דבור השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> כי האדם אם ישמע זכור ושמור בבת אחת לא יבין לא זה ולא זה, ואפילו מלה אחת כמו זכור, אם לא ישמע הזי\"ן לפני הכ\"ף והרי\"ש לא יבין מה דבר המדבר, והנה ידענו כי הרגשת העין נכבדת מהרגשת האזן, כי ידענו בראיות גמורות כי רגע הראות הברק לעין הוא רגע הרעם, רק העין ראתה מרחוק, והאויר מביא הקול אל האזן, והליכתו לאט, ולא יגיע אל האזן רק אחר עבור הרגע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, והאותיות שהאדם מדבר בם, דמותם נכתב באויר על דרך מוצאם מהחמשה מקומות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> ולא על דרך המכתב שהוא ביד בן אדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, והנה כל אות הזי\"ן נכנס באזן קודם כ\"ף וי\"ו רי\"ש, והנה אם נאמר פלא היה שנאמר זכור ושמור בבת אחת איך תשמע האזן, ואם נאמר גם פלא היה שתשמע האזן שתי מלות בבת אחת, שלא כמנהגה לשמוע שתי אותיות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> למה לא הזכירו זה חכמים ז\"ל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> שהוא כבד מן הדבור בבת אחת, ומה נעשה בקושיות הנשארות משנוי הפסוקים שאין טעמם אחד כמו זכור ושמור, והכתוב בשנייה ולא בראשונה, גם איך נתקן לא תחמד בית רעך, עם ולא תחמד אשת רעך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> גם ההפוכים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> ולא אוכל לפרש לך כל אלה עד שאפרש לך מוסר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> דרך לשון הקדש, והשם הוא עדי, ויודע סודי, כי לולי שהוצרכתי לפרש אלה הקושיות הייתי מחריש ולפני שאפרש אתקן דברי חז\"ל: <b>אמר אברהם המחבר.</b> משפט אנשי לשון הקדש פעם יבארו דבורם באר היטיב, ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>, ודע כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>, והגוף לנשמה הוא כמו כלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן, והנה אתן לך דמיונות, אמר השם לקין ארור אתה מן האדמה, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ, (ברא' ד יא יב) וקין אמר הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה (שם פ' יד) ומי שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שנוי המלות, והנה אמר אליעזר הגמאיני נא (שם כד יז) והוא אמר, ואומר אליה השקיני נא (שם פ' מה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i>, אמר משה, בכור השבי אשר בבית הבור (למעלה יב כט), וכתוב, בכור השפחה אשר אחר הריחים (שם יא ה), ומשה הזכיר התפלה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>, ואינו דומה לתפלה הנזכרת בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i> למי שאין לו לב להבין, והכלל כל דבר שנוי כמו חלום פרעה, ונבוכדנצר, ואחריהם רבים תמצא מלות שונות רק הטעם שוה, וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה, ופעם ארוכה, כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת, או לגרוע אותו, והדבר שוה, אמר השם ותכלת וארגמן (למטה כה ד), ומשה אמר תכלת וארגמן (למטה כח ו), אמר השם אבני שהם (למטה כה ז), ומשה אמר, ואבני שהם (למטה לה ט), וכאלה רבים, ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי\"ו אחז דרך קצרה, ולא יזיק, גם הכתוב בוי\"ו לא יזיק, בעבור שהוסיף לבאר, והנה הוי\"ו שהיא נראית במבטא הפה, אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע, ולמה נכתב, ולמה נוסף, כי זה וזה נכון, והנה על הנראה שיבוטא בו לא יבקש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> עליו בכתב טעם, א\"כ למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא יבוטא בו, כמו מלת \"לעולם\" למה נכתב מלא, או למה חסר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i>, והנה בני הדור יבקשו טעם למלא גם לחסר, ואלו היו מבקשים טעם לאחד מהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> או שמנהג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> היה לכתוב הכל על דרך אחד הייתי מחריש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i>, והנה אתן לך משל, אמר לי אחד כתוב לרעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> וזה כתוב, אני פלוני אוהבך לעולם, וכתבתי \"פלני\" בלא וי\"ו, \"אהבך\" ג\"כ בלא וי\"ו, לעלם חסר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>, ובא ראובן ושאלני למה כתבת חסרים, ואני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר לי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>, ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים, אולי יבוא לוי ויודיעני איך אכתוב, ולא ארצה להאריך, רק המשכיל יבין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, ועתה אפרש לך השאלות הנזכרות: דע כי עשרת הדברים כאשר הם כתובים בפרשה הזאת, השם אמרם כולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> כי כתוב \"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר\" ותחלתם \"אנכי\" וסופם \"וכל אשר לרעך\", וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דבר' ה יט) ואין הפסק ביניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> ועוד כאשר נכתבו כולם באצבע אלהים, כן אמרם השם כלם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>, והעדות שהביאו שהכתוב בדבור השלישי, והרביעי, והחמישי, אינו על דרך המדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> יש להשיב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>, אחרי שקבלת זה השם להיות לך לאלהים, ע\"כ אמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (פ' ז), גם כי ששת ימים עשה ה' (פ' יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> ועוד כי משפט אנשי לשון הקדש לדבר ככה, כתוב, לא ילין חלב חגי (למטה כג יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>, ואחריו כתוב תביא בית ה' אלהיך (שם פ' יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> ורבים כאלה, והאומרים כי דבור אנכי אינו מעשרת הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> בזה נחלקו, י\"א לא יהיה לך, הוא הדבור הראשון, והשני, לא תעשה לך פסל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> וזה אינו נכון, כי מענין אחד הוא זה וזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i>, בין בסתר בין בגלוי בין באמונת הלב, בין במעשה, והנה בדבור זכור אתה ובנך ובתך בסתר ובגלוי והכל מצוה אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> ואחרים אמרו כי לא תחמד בית רעך דבור תשיעי והדבור עשירי לא תחמד אשת רעך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> וראייתם כי השם אמר פעמים לא תחמד, כי החמוד הוא על שני דברים, האחד יוצא למעשה כמו גזל, וכמוהו, ולא יחמד איש את ארצך (למטה לד כד), שאם זה החמוד בלב היה א\"י רעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>, ולא תחמד השני הוא בלב, על כן הוצרך משה לפרש לא תתאוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>, גם זה דברי הבל, כי מה טעם יזכור הגזל עם הבית לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>, והנה לא הזכיר האחרים עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i>, והנה אתן לך מדברי משה ראיה שאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> לא דברו נכונה, הנה השם אמר לא תחמד בית רעך, ומשה אמר לא תחמד אשת רעך (דבר' ה יח), ולפי דעתם שלא תחמד השני הכתוב בפרשה הזאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> הוא בלב, והראשון גזלת הבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>, והנה משה הפך הדבר, כי אמר עם ולא תתאוה, בית רעך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>, ואמר עם לא תחמד שהוא הגזל אשת רעך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i> והנה נשחת טעמם, והאמת כי דבור אנכי הוא הראשון כאשר אפרשנו במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: ועתה אדבר על זכור ושמור, דע כי הטעמים הם שמורים לא המלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i> והנה יצחק אבינו אמר לעשו, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (ברא' כז ד), ורבקה אמרה ליעקב ששמעה שאמר ואברכך לפני ה' לפני מותי (שם פ' ז) כמו בטרם אמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>, א\"כ מה טעם להוסיף \"לפני ה' \", התשובה, היא ידעה כי יצחק נביא לה', והברכה שיברך בדרך נבואה היא, על כן אמרה ליעקב \"לפני ה' \", והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>, וככה עשה משה, כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת דברי השם בלי תוספת ומגרעת, והם לבדם הכתובים על לוחות הברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, לא כאשר אמר הגאון, כי זכור הוא בלוח האחד, ושמור בלוח השני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> ועשרת הדברים הכתובים בפ' ואתחנן הם דברי משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i> והראיה הגמורה ששם כתוב פעמים כאשר צוך ה' אלהיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i>, ודע כי באחרית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> מוח הראש הוא הזכירה, והמקום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> מקום משמרת הצורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i>, והנה הזכירה כוללת השמירה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>, וטעם זכור שיזכור כל יום אי זה יום הוא מהשבוע, וכל זה בעבור שישמור היום השביעי שלא יעשה בו מלאכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> והנה טעם הזכירה היא השמירה, וכאשר אמר השם זכור, הבינו כל השומעים כי טעמו כמו שמור כאלו בבת אחת נאמרו, ולא הוצרך משה להזכיר בשנית טעם כי ששת ימים עשה ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>, כי בתחלה אמר כאשר צוך ה' אלהיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>, כאילו אומר ככתוב בתורתך בדבור זכור (פ' ח) עד ויקדשהו (פ' יא), ובעבור שהשם צוה שישבות העבד והאמה, ולא פי' השם למה זה, פי' משה טעמו ואמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>, זה שצוך השם שישבות העבד, בעבור שתזכור שהיית עבד כמוהו במצרים, ויפדך השם, ודע כי השמונה דברים כולם מצות לא תעשה, ודבור כבד הוא מצות עשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i> ומשקול הדעת שנטע השם בלב האדם, חייב כל אדם להטיב למי שייטיב לו, והנה הבן לא יצא לעולם רק על יד אבותיו, והם גמלוהו וטפחוהו, ורבוהו, והשקוהו והאכילוהו, והלבישוהו, חייב לכבדם כל ימיו, כי הם היו לו הסבה להיותו חי על פני האדמה, על כן שכרו למען יאריכון ימיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, ובעבור כי השם נפח בו נשמה על ידי האבות שתקנו הגוף, צוה שיכבד אבותיו, כי מי שיכבדם הוא מכבד את השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, והנה משה פירש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> ואמר, כבד את אביך ואת אמך ואמר כאשר צוך ה' אלהיך (דבר' ה טז), כי השכר הוא על מצות עשה, והעונש על מצות לא תעשה, כאשר אפרש בפ' לא תאכלנו (שם יב כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, והנה אמר משה אתה חייב לכבד האבות למען יאריכון ימיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i>, וזה החיוב בשקול הדעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i>, גם בעבור שצוה השם שתכבדם יהיה לך עוד שכר טוב, והוא למען ייטב לך, בעבור ששמעת בקול השם, והנה דברי משה כאשר מפורש בדברי רבקה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>, וכבר אמרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> כי אבני שהם ואבני שהם שוה הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> ג\"כ לא תנאף ולא תנאף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> ושוא ושקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> בני אב אחד הם, גם תחמוד ותתאוה מבטן אחד יצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, והשם אמר לא תחמד בית רעך, כי אנשי השכל יקנו בית, ואחר כן אשה, ואחר כן עבד ואמה ושור וחמור לחרוש שדהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>, וככה הם סדורים בפרשה הזאת ומשה סדרם על דרך אחרת, כי הבחורים הם חומדים אשה תחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i> ואחר כך בית, וכנגדם הבית והשדה הקדים שור וחמור שיחרוש בהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i> ואח\"כ עבד ואמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>, וכלל באחרונה וכל אשר לרעך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i> כאשר כלל השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>, ובעבור כי בדברי משה דברי השם מעורבין, על כן כתוב את הדברים (דבר' ה יט) ולא כל הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i> כאשר כתוב בראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>. <b>דבור הראשון אנכי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>,</b> דע כי כל המצות הם על שני דרכים, והדרך הראשון מצות שהם נטועות מהשם בלב כל אנשי דעת והם רבים, ואין בעשרת הדברים רק השבת לבדה שאינה בכלל שקול הדעת, על כן כל משכיל בכל עם ולשון מודים בהם כי הם נטועים בשקול הדעת, ועליהם אין להוסיף ולא לגרוע, והם ששמר אברהם עם מצות האחרות נוספות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> והשם לא נתן התורה רק לאנשי הדעת, ומי שאין לו דעת אין לו תורה, והדרך השנית מצות הנעלמות ואינן מפורשות למה צוו, וחלילה חלילה שתהיה מצוה אחת מהן מכחשת שקול הדעת, רק אנחנו חייבים לשמור כל אשר צונו השם, בין שנגלה לנו הסוד, בין שלא נגלה, ואם מצאנו אחת מהן מכחשת שקול הדעת אינו נכון שנאמין בו, כי הוא כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>, רק בספרי חכמינו ז\"ל נבקש מה טעמו אם היא על דרך משל, ואם לא מצאנו זה כתוב נבקש אנחנו ונחפש בכל יכלתנו, אולי נוכל לתקן אותה, ואם לא יכלנו נניחה כאשר היא, ונודה שלא ידענו מה היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דבר' י טז), וכי הוא צונו שנרצחנו כאכזרי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, וידענו דעת ברורה כי כל המצות שאינם חייבים משקול הדעת, סוד אחד יש לכל אחד מהן, ואם נעלם ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> והעד על זה, כי כתוב במקצתם למה צוו, כמו השבת שהוא זכר למעשה בראשית, וחג המצות למען תזכור (דבר' טז ג), ואהבתם את הגר כי גרים הייתם (שם י יט) והכלאים פן תקדש (שם כב ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם (שם יז טז) וכן לא ירבה לו נשים, והזכיר למה, ולא יסור לבבו (שם שם יז) ולא שהיא מצוה בפני עצמה כאשר הוא כתוב בהלכות שמעון בן קיירא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> וטעם \"וקרא בו\" (שם שם יט) לבלתי רום לבבו מאחיו (שם שם כ), ופרשת \"הקהל\" למען ילמדו (שם לא יב), ורבות מצות ככה, אם כן יוכל המשכיל שהשם פקח עיניו לדעת מדברי תורה סוד כל המצות, וכל המצות על ג' דברים, האחת מצות הלב, והב' מצות הלשון, והג' מצות עשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>, ומצות הלב על שני דרכים מצות עשה ומצות לא תעשה, והנה מצות עשה ואהבת את ה' אלהיך (דבר' יא, א) ולדבקה בו, וליראה את השם הנכבד (שם כח נח), ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח) ומצות לא תעשה לא תשנא את אחיך בלבבך, ולא תקום ולא תטור (שם שם יז יח), גם מצות הלשון עשה ולא תעשה, עשה כמו ק\"ש וברכת המזון, וברכת כהנים גם וידוי מעשר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> ורבים ככה, ומצות לא תעשה, לא תענה ברעך (פ' טז) אלהים לא תקלל (למטה כב כז) לא תקלל חרש (ויקרא יט יד), ומצות עשה ולא תעשה במעשה הם רבים, ואין צורך להזכירם, ומצות הלב הם העקרים הנכבדים על כולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> ורבים חשבו כי אין עון במחשבת הלב, רק בדברי עו\"ג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> ובאמת כי היא קשה לבדה יותר מכל מחשבות רעות, רק היא כנגד כולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i> והלא יראו כתוב, שש הנה שנא השם (משלי ו טז) ושם כתוב לב חורש מחשבות און (שם שם יח) וכתיב, הטיבות כי היה עם לבבך (דה\"ב ו ח) הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם (תה' קכה ד) והיה לבבכם שלם (מ\"א ח סא) אני ה' חוקר לב (ירמי' יז י) וה' יראה ללבב (ש\"א טז ז), והנה זה הדבור הראשון הוא עיקר כל התשעה הדברים הנכתבים אחריו, והוא קרוב ממצות הלב, וטעם זה הדבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> שיאמין, ותהיה אמונת לבו בלי ספק, כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> הוא לבדו אלהיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>: <b>שאלני</b> ר' יהודה הלוי מנוחתו כבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i> למה הזכיר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא אמר שעשיתי שמים וארץ, ואני עשיתיך? וזאת היתה תשובתי אליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i>, דע כי אין מעלות בני אדם שוות באמונתם בלבם שהם מאמינים בשם הנכבד, כי הרבים מאמינים להשמעות אזנים שיאמר להם אדוניהם ככה, ולמעלה מהם שראו זה כתוב בדברי התורה שנתן השם למשה, ואם יבוא אפיקורס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i> לערער כי אין אלהים ישימו ידם לפיהם, כי לא ידעו להשיב, ואשר נשאו לבו ללמוד חכמות, שהם כמו מעלות לעלות בהם אל מקום חפצו, יכיר מעשה השם במתכות ובצמחים ובחיות, ובגוף האדם בעצמו, שידע מעשה כל אבר ואבר כפי התולדות, ולמה היה על זאת המתכונת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, ויגבה לבו אחרי כן לדעת דברי הגלגלים שהם מעשה השם בעולם האמצעי שהוא עומד, וידע זמן מתי תקדר השמש או הלבנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> וכמה יקדר השמש ממנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i> גם ידע הלבנה למה נקדרה ומי גרם לה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>, וכל אלה ידע בראיות גמורות שאין בהם ספק, ומדרכי השם ידע המשכיל את השם, וככה אמר משה, הודיעני נא את דרכיך ואדעך (למטה לג יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, והנה השם הנכבד הזכיר בדבור הא', \"אנכי ה' אלהיך\" וזה לא יוכל להבין רק מי שהוא חכם מופלא, כי כבר פירשתי בפ' ואלה שמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i> כי זה השם לבדו הוא העומד בלא שינוי, ואין זולתו שוכן עד, ולא כמוהו יושב קדם סלה (תה' נה, כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> ומעמיד העולם העליון בכחו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i> והעולם האמצעי בכח השם ומלאכיו הקדושים שהם בעולם העליון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> וזה העולם השפל שאנו בו מעמדו בכח השם, ובכח שני העולמים העליונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> והנה יספיק למשכיל ככל גוי דבור אנכי ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, כי עשיית שמים וארץ היום קרוב מחמשת אלפי שנה, וישראל לבדם מודים בזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i>, וחכמי האומות אינם מכחישים כי השם הוא לבדו עשה שמים וארץ, רק הם אומרים כי השם הוא עושה תדיר בלי ראשית ואחרית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i> והנה השם עשה אותות ומופתים במצרים עד שהוציאם משה להיות להם לאלהים, וככה אמר משה \"או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי\" (דבר' ד לד) והטעם כי השם עשה לישראל מה שלא עשה לכל גוי כי השם ברא העולם האמצעי, והוא מושל על העולם השפל כפי מה שיש במערכת מזל כל עם מטוב או רע כן יקרנו כי כן חלק להם השם, והנה היתה במערכת ישראל כפי ככבי מזלם להיות עוד עובדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i>, והשם בכחו למען אהבת האבות חדש אותות בעולם השפל שלא היה בממשלת העולם האמצעי, והוציא ישראל מרשות המזלות להיותם לו לעם נחלה, ובעבור זה אמרו קדמונינו אין מזל לישראל (נדרים לב א) ועוד אבאר זה בדרך משלים בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i> והנה בעבור האות שעשה השם במצרים אמר משה אתה הראת לדעת (דברים ד לה) שהכל ראו זה חכמים ושאינן חכמים, גדולים וקטנים, גם הוסיף עוד בדבר מעמד הר סיני ששמעו קול השם על כן אחריו, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (שם פ' לו) ואמר באחרונה כי הדעת הגמורה שישיב האדם אל לבו עד שיתברר לו בראיות כי השם הוא לבדו, על כן אמר וידעת היום והשיבות אל לבבך (שם פ' לט), ואמר דוד ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו (דה\"א כח ט) והדעת הוא בלב לא בהודעת הפה, והנה הזכיר למשכיל אנכי ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> והוסיף אשר הוצאתיך שיבין המשכיל ושאינו משכיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> ואמר אלהיך כי אתה חייב בעבור שהוצאתיך מבית עבדים להיות לי לעבד שתעבדני, ותהיה לי לעם ואני אהיה לך לאלהים, ומשה פי' זה בפרשת כי ישאלך בנך (דבר' ו כ), כי טעם השאלה למה אנו חייבים לעשות מצות השם יותר מכל האדם והלוא בורא אחד לכולנו, והנה הזכיר שלש תשובות, הא' עבדים היינו לפרעה (שם שם כא) והוא עשה לנו זאת הטובה הגדולה, על כן אנו חייבין לשמור כל מה שיצונו, אפילו לא היינו יודעים טעם מצותיו, והב' כי אלה המצות אינם לצרכו, כי אם לטוב לנו כל הימים לחיותנו (שם שם כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i> והשלישית, וצדקה תהיה לנו (שם שם כה) שנהיה צדיקים לנחול העוה\"ב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i> ואנשי המחקר מצאו כל דברי הגופות שהם עשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i> והם ראשים כללים אין למעלה מהם, הראשון הוא עצם כל דבר והוא עומד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i> והט' דברים כולם מקרים, וכולם נסמכים על הראשון ונלוים אליו וממנו יצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> כי הוא כמדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> האחד בחשבון עשרה, כי ממנו יצא כל חשבון, וכל חשבון ימצא בו כי הוא היסוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> והנה זה הדבור הראשון שאמר השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i> כולל כל מצות הלב והלשון והמעשה, כי מי שאינו מאמין בלבו בשם אין עליו מצוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i> וחייב אדם להזכירו בכל רגע לכבודו, כי כל מה שיעשה לא יעשנו כי אם בעבור כבודו, ולא ימנע עצמו ממצות לא תעשה, רק בעבור כבוד השם לבדו, כאדם נותן צדקה לעני לא יתננו בעבור כבוד הגבאי, ולא בעבור שישבחוהו בני אדם, כי אז תהיה מעלת האדם גבוהה בעיניו ממעלת כבוד השם שנתן לו הון, ועדף ממונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i> מה שיוכל לתת לקבל שכר מהשם, וככה העושה עבירה בסתר בעבור שלא יודע למלך או יראוהו בני אדם ויקל בעיניהם, והחושב זה הוא משוגע, כי כן כתוב, אם יוצר עין הלא יביט (תה' צד ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i> והנה השם רואה במסתרים מה שלא יוכלו בני אדם לראות בגלוי כי השם יודע מחשבותיו וסודו, והנה פחד מהמלך שימות מחר שלא יענישוהו, ולא יפחד ממלך האמת שנפשו בידו בעולם הזה ובעולם הבא: והגאון רב סעדיה חבר אזהרות וכלל כל המצות באלה עשרת הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i>, ומצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i> השם הנכבד בחמשה דברים הראשונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i>, וכבר פירשתי, כי הדבור הראשון הוא היסוד, ועליו כל בניני המצות, ואחריו כתוב, לא יהיה לך, ופשע מי שאינו מאמין בשם גדול מפשע עובד ע\"ג, כי יש רבים שהם מאמינים בשם, והם מזבחים ומקטרים לע\"ג, כמו המקטירים למלכת השמים, שהם חושבין כי ייטיבו להם, כאשר אמרו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו' חסרנו כל (ירמיה מד יח) וכתוב את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים (מ\"ב יז לג) וככה נעמן בהשתחויתי בית רמון (מ\"ב ה יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i> והנה אלה מודים בשם, רק משתפים עמו אחר, על כן בדבור זה כתוב השם הנכבד, ובדבור השלישי גם הוא כתוב, כי פשע הנשבע לשקר פחות מע\"ג, רק הוא בוזה השם בגלוי, אולי עשה זה בעבור כעס או צורך, כי בלבו מאמין בשם, ואינו משתף אחר עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i>, ובדבור הרביעי כתוב השם ששבת ביום השביעי, והנה העושה מלאכה בשבת הוא מכחיש מעשה בראשית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i>, וזה הפשע פחות מאשר ישא את שמו לשוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i>, ובדבור החמישי כתוב השם כי האבות משתפים עמו ביצירתו, ואם לא יכבדם כאילו אינו מכבד השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>, וחמשה דברים הנותרים הם כנגד האדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i>, והראשון הוא הקשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i> שהוא להפריד הנשמה מעל הגוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, ואשר אחריו אינם בגוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>, ואשר אחריו לא תגנוב בממון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> ואחר כן בלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i>, ואחר כן חמוד בלב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i>: <b>לא יהיה לך.</b> דבר הכתוב אלהים כנגד מחשבת עובדימו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i> כמו ויקח חנניה הנביא (ירמי' כח י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i> והאנשים רדפו אחריהם (יהושע ב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> וככה דבר שמואל, למה הרגזתני (ש\"א כח טו) כי הכתוב דבר כפי מחשבת שאול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i> ואין זה מקומו לפרש אותו: וטעם על פני, כמו וימת הרן על פני תרח אביו (ברא' יא כח) שהיה נמצא אתו וראה מותו, וככה, ויכהן אליעזר ואתמר על פני אהרן אביהם (במד' ג ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i> והנה הטעם אחר שאני אלהיך ואני נמצא תמיד בכל מקום, ואני רואה מה תעשה אין ראוי שתשתף עמי אלהים אחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i> ואמר אחד מחכמי לב אל תכעיס אדונך והוא רואה אותך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i> והנה זאת המצוה שהיא לא יהיה לך היא בלב גם בפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i> כי אין בתורה מצות לא תעשה בלב כי אם זו, כי אדם אומר לפני עדים כי הוא הולך לרצוח או לנאוף, לא יהרג בעבור דבורו אם לא עשה מעשה, והאומר נלכה ונעבדה אלהים אחרים צוה הכתוב \"כי הרג תהרגנו\" (דבר' יג י), ובמעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i> <b>לא תעשה לך פסל וכל תמונה</b> עץ או אבן, ולא תעשה בשום אומנות תמונה שהיא בשמים, ואמר ממעל שהם למעלה על הארץ מכל צד, ואין תמונות בשמים, רק שמונה וארבעים צורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i>, וחכמי הצורות עושים דברים אשר לא כן, ומעשיהם קרובים לעבודת גלולים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i>: <b>ואשר בארץ מתחת.</b> שהוא מתחת השמים, התמונות רבות כאשר הם מפורשות בפ' ואתחנן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i> גם כן במים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i> ואמר הכתוב מתחת לארץ, כי הים והארץ כדור אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i>: <b>לא תשתחוה להם.</b> כאשר עושים בעלי הצורות החושבים כי יוכלו להוריד כח העליונים למטה לצורך האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>: <b>ולא תעבדם.</b> לזבוח ולהקטיר להם בכלל לא יהיה לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i>, גם כן אזהרת ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך (למטה כג יג), ובספר יהושע ולא תשביעו (יהושע כג ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i>. וטעם <b>אל קנא.</b> כי דין הוא אחר שהשם בראך והוא מחיה אותך, איך תתן כבודו לאחר אשר לא ייטיב ולא ירע: וטעם אֵל הוא להודיעך שהוא תקיף ויוכל להנקם ממך בכל רגע ולא תוכל להנצל ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i>, הזכיר ירמיהו כי \"הָאֹכֵל הבסר תקהינה שניו\" (ירמיה לא כט), ובס' יחזקאל מפורש, כי השם הנכבד נשבע כי, בן לא ישא בעון האב (יחז' יח כ), אם כן מה טעם פוקד עון אבות על בנים, והתשובה כי יחזקאל פירש אם היה האב רשע ולא הלך הבן בדרכיו לא ישא עון אביו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i>, כי פקידת העון היא קשורה על שונאיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i> כמו שזכרתי, וטעם פקידה כמו זכירה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i> כמו \"וה' פקד את שרה\" (ברא' כא א) שהוא כמו ויזכור ה', כי השם יאריך לרשע אולי ישוב מחטאו שחטא ויוליד בן שהוא טוב ממנו, והנה אם הלך בדרכי אביו, גם הדור השלישי, גם הדור הרביעי, השם לא יאריך אפו לרביעי אם היו כך עד ארבע דורות שונאי השם כולם, כי בו יאבד זכר כולם, כי השם יזכור מה שעשה האב, ומה שעשה הבן, ובן הבן, ע\"כ לא יאריך לרביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i> ובני הבנים נקראים בנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> על כן אחז דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i> כי ממלת שלשים ורבעים יבין האדם זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לג\"></i>: <b>כתוב ועשה חסד לאלפים.</b> וכתוב לאלף דור (דבר' ז ט) ובני אדם יחשבו כי זו שאלה ואיננה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i> כי כן כתוב אם תשמור מצותי ישמור לך השם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך, שהם הג' אבות וזה הוא \"שומר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור\" (שם) ובפרשה זו אמר דבר אחר \"ועשה חסד לאלפים\", והטעם אין קץ והוא לעולם ועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i>, וזה הדבר יתפרש לשני ענינים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i> האחד שהשם יעשה חסד לאוהביו שתעמודנה נשמתם לעולם לאלף אלפי דורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i> והשני כי השם יעשה טוב לבניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i> שהם כמותם עד אין קץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i>, וככה אמר דוד, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים (תה' קג יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i> והנה אין ספק כי חסד השם הוא לנצח על יריאיו, ובעבור שהזכיר לבני בנים, על דרך וצדקתו עומדת לעד (שם קיא ג) הוצרך לפרש אם היו הבנים טובים, על כן אמר אחר כן לשומרי בריתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i> ובפרשת כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i> אפרש לך איך תכנס מדת פוקד עון אבות במדת רחמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i>: <b>ומלת לאהבי.</b> הם החסידים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i> ולשומרי מצותיו הם הצדיקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i>: <b>לא תשא את שם ה' אלהיך.</b> שֵׁם הוא כמו זֵכֶר והוא מושך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i> להיות סימן לנקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i> רק ימצא זכר בלשון הקדש פעם בלב ופעם בפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמז\"></i> רק השם הוא נשוא בפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i> וכן מצאנו שאמר דוד \"ובל אשא את שמותם על שפתי\" (תה' טז ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i> והנה טעם לזכור השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i>, כי כאשר הוא השם אמת, כן יהיה דברו אמת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i> והנה אם לא יקיים דברו כאילו מכחיש את השם, ומנהג אנשי מצרים עד היום, אם ישבע אדם בראש המלך ולא יקיים את דברו הוא בן מות, ואלו נתן כופר משקלו זהב לא יחיה, בעבור כי הוא בוזה את המלך בפרהסיא, א\"כ למלך בשר ודם, כמה אלף אלפי פעמים חייב אדם להשמר שלא תכשילהו לשונו לתת את פיו לחטיא את בשרו לזכרו לשוא, והנה ראינו בעבור שנשבעו בני ישראל ברבים על דבר פלגש בגבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i> ושם היה פנחס הכהן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i> ומצאנו שנהרגו העוברים על השבועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i> וכן אנשי יבש גלעד אנשים ונשים וטף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i>, וכן לא יעשה אפילו במחללי שבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i> וגם ראינו שבקש שאול להרוג יהונתן בנו, והוא לא שמע השבועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i>, וראינו שהביא השם רעב לארץ בעבור שאול וביתו שעברו על שבועת הנשיאים שנשבעו לגבעונים (יהושע ט טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i>, וכאשר נהרגו בית הדמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i> אז ויעתר ה' לארץ (ש\"ב כא יד) ושלמה אמר לשמעי הלא השבעתיך בה' (מ\"א ב מב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i> והכלל לא מצאנו בעשרת הדברים שכתוב שם שכר טוב מפורש רק בכבוד אב ואם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסא\"></i> ולא עונש מפורש רק בע\"ג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסב\"></i> ובנשיאות השם לשוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסג\"></i>, ורבים חושבים כי הנושא השם לשוא לא עשה עבירה גדולה, ואני אראה להם כי היא קשה מכל הלאוין הבאים אחריו, כי הרוצח והנואף שהם עבירות קשות לא יוכל כל עת לרצוח ולנאוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסד\"></i> כי יפחד, ואשר הרגיל עצמו להשבע לשוא ישבע ביום אחד שבועות אין מספר, וכל כך הוא רגיל בעבירה הזאת שלא ידע שנשבע, ואם אתה תוכיחנו למה נשבעת עתה, אז ישבע שלא נשבע מרוב רגילותו בה, כי לפני כל דבור שידברו יקדימו השבועה, והוא להם לשון צחות, ואילו לא היה בישראל רק זאת העבירה לבדה תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו, ואני אַראה שגעונם, כי הרוצח אם רצח אויבו מלא תאותו בנקמתו, גם הנואף כן לפי שעתו, והגונב מצא הנאות לצרכו, ועד שקר להתרצות או להתנקם, והנה הנשבע לשקר בכל עת שאין עליו שבועה, הוא מחלל שם שמים בפרהסיא בלא הנאה שיש לו: <b>זכור.</b> טעם לקדשו, הוא הכתוב ששת ימים תעבוד (פ' ט), וככה פי' ויקדשהו, שהשם שבת בו מכל מלאכתו, וטעם להיות דבק עם ברך ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצב\"></i> כאשר הוא כתוב בפ' ויכלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצג\"></i> כי השם קדש זה היום וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה יותר מכל הימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצד\"></i> על כן כתוב ברך ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצה\"></i>, וכבר פירשתי זה במזמור ליום השבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצו\"></i>, ראינו כי שנת השמיטה דומה לשבת כי גם היא שביעית בשנים, וצוה השם שיקראו התורה בתחלת השנה נגד האנשים והנשים והטף, ואמר הטעם \"למען ישמעו ולמען ילמדו וגו' ושמרו\" (דבר' לא יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצז\"></i> והנה השבת נתנה להבין מעשי השם ולהגות בתורתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצח\"></i> וככה כתוב \"כי שמחתני ה' בפעלך\" (תה' צב ה), כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו, והנה זה היום ראוי להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצט\"></i>, ולא יתעסק לשוא אפילו בצרכיו שעברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ש\"></i> או מה יועץ לעשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שא\"></i>, וככה אמר הנביא ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעי' נח יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i> ומנהג ישראל היה ללכת סמוך לשבת אצל הנביאים, כמו \"מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת\" (מ\"א ד כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שג\"></i>, וכבר הזכרתי כי טעם כל עושה מלאכה בשבת הוא מכחש במעשה בראשית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שד\"></i> רק איננו מכחש השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שה\"></i>, והנה אין ספק כי מלת אתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שו\"></i> כוללת כל מי שהוא בן מצוה על כן טעם בנך ובתך הקטנים שביתתן עליך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שז\"></i> ואתה חייב לשמרם שלא יעשו דבר שהוא אסור לך לעשותו, וככה ועבדך ואמתך, שהוא ברשותך אתה חייב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שח\"></i> שתשמרהו ולא תניחהו שיעבוד לאחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שט\"></i>, ואם לאו, אתה עובר על מצות לא תעשה, למען ינוח עבדך ואמתך כמוך (דבר' ה) כאשר פירש משה אדוננו על הדרך שהזכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שי\"></i>, ועל זה התנאי ידור הגר בשעריך שלא יעשה מלאכה בשבת וביום הכפורים, על כן נכתב בשנייה הגר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיא\"></i> וככה בעריות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיב\"></i> ועל זה התנאי ידור שישמור העריות, וככה באכילת הדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיג\"></i>, וראינו בירמיהו שהחמיר במצות שבת, ואמר מפורש אף על פי שנגזרה גזרה על ירושלים שתחרב, אם ישוב ישראל לשמור השבת כאשר צוו, לא יגלו ממקומם, ויעמדו בירושלים כסאות מלכות בית דוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיד\"></i>: <b>כבד את אביך.</b> כבר הזכרתי כי בחמשה דברים הראשונים זכר הַשֵם, וְשִׁם עם כולם \"ה' אלהיך\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכו\"></i>: <b>ומלת יאריכון.</b> פועל יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכז\"></i> כי הן יהיו סבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכח\"></i>, והעד \"ולמען תאריכו ימים\" (דברי' יא ט) והארכת ימים (שם כב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מ\"></i> בעבור המצוה שתעשה נמצאת אתה מאריך ימיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"של\"></i>: ואמר על האדמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלא\"></i>, כי כאשר ישמרו ישראל זאת המצוה לא יגלו ממנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלב\"></i> וכתוב אב ואם הקלו בך (יחז' כב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלג\"></i> והנה במצות כבוד אב שלא יעשה ההפוך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלד\"></i> שיהיה מקלל או מקלה, וחייב מיתה על המקלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלה\"></i> כי השומעים ישמעו הקללה מפיו, ולא חייב כן על המקלה, כי המקלה יוכל לעשות ג\"כ בסתר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלו\"></i> ע\"כ צוה הכתוב שיהיה במלת ארור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלז\"></i> ככל הכתובים שהם בסתר: <b>לא תרצח.</b> בידך או בלשונך, להעיד עליו שקר להמיתו, או להיותך רכיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמג\"></i> או לתת עצה רעה בזדון שתדע שיהרג, או שנגלה לך סוד שתוכל להצילו מן המות אם תגלהו לו, ואם לא גלית אתה כמו רוצח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמד\"></i>: <b>לא תנאף.</b> רבים חשבו כי אין ניאוף כי אם עם אשת איש, בעבור שמצאו אשר ינאף את אשת רעהו (ויקרא כ י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מא\"></i> כי מה טעם לומר זה אחר שאמר אשר ינאף את אשת איש (שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמו\"></i> ואין פי' כאשר חשבו, והנה למעלה כתוב אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת, אביו ואמו קלל דמיו בו (שם שם ט) והטעם כי עבירה גדולה עשה שקלל אבותיו שהולידוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמז\"></i> וככה אשר ינאף את אשת רעהו, להודיע כי תועבה גדולה עשה שינאף את אשת רעהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמח\"></i>, והוא חייב לאהוב לרעהו כמוהו, ומלת נאוף כמו זנות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מב\"></i> והנה כתוב ותנאף את האבן ואת העץ (ירמי' ג ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מג\"></i> ואין ראוי לפרסם התועבה הזאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנא\"></i> אמר רב סעדיה הגאון, כי הזנות על מעלות רבות, ואשר הוא במעלה הקלה משכב הבתולה והאלמנה, ואשר למעלה ממנה משכב האיש עם אשתו כשהיא נדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנב\"></i> כי לאחר ימים מעטים תהיה מותרת לו, ולמעלה מזאת אשת איש, כי יתכן שימות בעלה ותהיה מותרת לו, ולמעלה ממנה כנענית, שאיננה על תורת ישראל אם לא נתן לה זרע, כי יתכן שתתגייר וישאנה לאשה, רק אם נתן לה זרע עובד הוא ע\"ג בעצמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנג\"></i> ולמעלה ממנה משכב זכור שאין לו זמן היתר לעולם, ולמעלה ממנה מה שהוא חוץ מהמין, כמו אם ישכב האדם עם הבהמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנד\"></i>, והגאון ידע איך החלוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנה\"></i>, כי על כל העריות כרת בפרשת אחרי מות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנו\"></i> והניח מזה החלוק האם והאחות והבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנז\"></i>: <b>לא תגנוב.</b> משמע גנבה קחת ממון בסתר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנח\"></i>, ויש גנב שהוא בן מות כמו גונב נפש מישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנט\"></i> בין שהוא נער קטן או נלעג לשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מד\"></i> והגנבה בממון בין בפניו בין שלא בפניו, או שרמהו בחשבון, או במדה, או במשקל, וזאת המלה גם היא כוללת מי שיגנוב לב אחר כאשר עשה אבשלום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסא\"></i>: <b>לא תענה.</b> שנים רבות חפשתי בלבי טעם זאת המלה לאמר עד שקר, ולא אמר עדות שקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסב\"></i>, ולפי דעתי עתה כי הוא מדבר עם עד שקר, כאילו כתוב, לא תענה אם אתה עד שקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מה\"></i> ומשמע זאת המלה כטעם לא תכחשו ולא תשקרו (ויקרא יט יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסד\"></i> ומצאנו מלת ענות בבי\"ת כמו, שקר ענה באחיו (דבר' יט יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסה\"></i> ובלא בי\"ת כמו ישמע אל ויענם (תה' נה כ) והטעם יענה בם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסו\"></i> וכמוהו, וכאשר לא נגענוך (ברא' כו כט) לא נגענו בך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסז\"></i>, ויש עד שקר שהוא בן מות, והוא שכתוב עליו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו (דבר' יט יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסח\"></i>: <b>לא תחמוד.</b> אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו, ועתה אתן לך משל, דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכוב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן, ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעז\"></i> שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעח\"></i> ולא יתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אעפ\"י שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מז\"></i> ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה', ואמר קהלת (לאשר) ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב כא), ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפ\"></i> ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפא\"></i> ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפב\"></i> על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ותחבלותיו, ע\"כ יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו, והנה נשלם פי' עשרת הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפג\"></i> אמר אחד מחכמי הדור ידענו כי תשעה גלגלים הם כנגד תשעה מספרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפד\"></i> שהם עיקרי כל מספר, וככה אלה התשעה דברים, והנה הדבור הראשון שאיננו ממספר התשעה, שהוא כנגד כבוד השם הנכבד המדבר, כאשר הוא האחד במספר העשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפה\"></i>, והנה הדבור השני שהוא לא יהיה לך, הוא כנגד גלגל העליון, שהוא מוליך כל הגלגלים הפך תנועתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפו\"></i> ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפז\"></i>, ואמר כנגדו אלהים אחרים, להודיע כי בכח השם ירוצון הגלגלים, ורבים חשבוהו שהוא הבורא בעבור שאיננו גוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפח\"></i>, והדבור השלישי שהוא לא תשא כנגד גלגל המזלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפט\"></i> ששם כל צבא השמים חוץ מהמשרתים השבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצ\"></i>, והנה הגוף הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצא\"></i> מקיף כל הגופות וצורתם שהם שמונה וארבעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצב\"></i> ונראה כח השם לעין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצג\"></i> ויש מקומות בגלגל הזה שיש שם כוכבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצד\"></i> רבים, ומקומות אין כוכב בהם, ואין יכולת באדם לדעת זה הסוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצה\"></i> ורבים מחסרי חכמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצו\"></i> חשבו כי לשוא נבראו אלה הצורות על זאת המתכונת, והדבור הרביעי דבור השבת כנגד גלגל שבתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצז\"></i> כי חכמי הנסיון אומרים כי לכל אחד מהמשרתים יש יום ידוע בשבוע שבו יראה כחו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצח\"></i> והוא בעל השעה הראשונה ביום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצט\"></i>, וכן מי שהוא בעל השעה הראשונה בלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ת\"></i> ואומרים כי שבתי ומאדים הם כוכבים מזיקים, ומי שיחל מלאכה, או ללכת בדרך באחד משניהם יבוא לידי נזק, על כן אמרו קדמונינו ז\"ל שניתן רשות לחבל בלילי רביעיות ובלילי שבתות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תא\"></i> והנה לא תמצא בכל ימי השבוע לילה ויום זה אחר זה שימשלו אלה שני המזיקים בהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תב\"></i> רק ביום הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תג\"></i>, על כן אין ראוי להתעסק בו בדברי העולם רק ביראת השם לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תד\"></i>, והדבור החמישי שהוא כבד, כנגד גלגל צדק שהוא יורה על שלום וצדק וחסד, ולשלם שכר, ולכבד מי שהוא חייב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, והדבור הששי לא תרצח, כנגד גלגל מאדים, שהוא יורה על שפיכות דמים ועל החבורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מט\"></i> ויש מחלוקת בין חכמי המזלות אם נוגה הוא למעלה מהשמש, או למטה ממנה, וחכמי הודו הביאו ראיות כי נוגה הוא למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תז\"></i> והנה הדבור השביעי שהוא לא תנאף כנגד גלגל נוגה, שתולדתה להורות על כל משכב וזנות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נ\"></i> והדבור השמיני לא תגנוב, כנגד גלגל השמש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תט\"></i> שהוא יורה על אונס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תי\"></i> ולהסיר כל כח משרת שיתחבר עמה שלא יראה אור בעבורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיא\"></i>, והנה דבור התשיעי שהוא לא תענה כנגד גלגל כוכב חמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיב\"></i> שהוא יורה על הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נא\"></i> והנה הדבור העשירי שהוא לא תחמוד כנגד גלגל הלבנה שהוא השפל מכל הגלגלים והיא תורה על החמדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נב\"></i>: <b>וכל העם רואים את הקולות.</b> וכבר פירשתי טעם רואים את הקולות, כי כל ההרגשות מתחברות אל מקום אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תטו\"></i> והנה הטעם כאשר ראו הקולות והלפידים, כי מנהג האדם שיתפחד מהם, וקול השופר שלא נשמע כזה לעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תטז\"></i>, ואת ההר לבדו עשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיז\"></i> כאשר ראו הפלאים האלה נעו, כמו נע ונד, (ברא', ד יב) שכל אחד סר ממקום מעמדו ושב אחורנית, וכמוהו וינועו אמות הספים (ישעי' ו ד), וטעם אמות, שהספים סרו ממקומם אמות, לא יכול הנביא לשערם במראות הנבואה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיח\"></i>, והאומר כי פי' כמו זעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיט\"></i> לא יתכן זה, כי אם לא סרו ממקומם איך עמדו מרחוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נג\"></i>: <b>ויאמרו.</b> הכהנים וראשי המטות שהיו קרובים אליו הם דברו עמו, אחר שנשלמו עשרת הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נה\"></i> כי כל כך היו יריאים, כי פחדו שהשם ידבר עוד עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכג\"></i> וימותו, ובעבור זה אמר משה להם \"אל תיראו\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נו\"></i>: <b>ויאמר.</b> למ\"ד לבעבור נוסף, כלמ\"ד למבראשונה (דה\"א טו יג) ולמ\"ד לאבשלום בן מעכה (שם ג ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכד\"></i>: <b>וטעם נסות אתכם.</b> כמו ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דבר' ח טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכה\"></i>: ובעבור תהיה יראתו על פניכם, ככתוב, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב (שם ד י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכו\"></i>: <b>ויעמד.</b> הזכיר זה פעם אחרת, כי משה היה עושה הפך מעשיהם, אלה עמדו מרחוק, ומשה נגש אל הערפל: <b>ויאמר ה'.</b> רבים השתבשו בעבור שמצאו ודבריו שמעת מתוך האש (דבר' ד לו) שהיה בהר סיני, כי כתוב וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר (למעלה יט כ), ועתה אמר מן השמים דברתי עמכם, ומי שיש לו לב יבין הטעם בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלג\"></i> רק עתה אתן לך משל, אולי יבין מי שאין לו לב, חשוב שיהיה כדמות אדם ראשו בשמים, ורגליו על הר סיני, וזה טעם וירד, ומן השמים ידבר, כמו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכרי' יד ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלד\"></i> כי ידענו שהשמים והארץ מלא כבודו: <b>לא תעשון.</b> הטעם והנה אנכי יושב בשמים, ואני דברתי עמכם לא ע\"י אמצעי, וכן כתוב, פנים בפנים דבר ה' עמכם (דבר' ה ד), ואל תתמה בעבור שכתוב לא תעשו פעמים, כי כן דרך צחות לשון הקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלז\"></i> כמו לא תחמוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלח\"></i> כי הטעם אחד הוא, וכן הוא לא תעשון לכם אתי אלהי כסף ואלהי זהב, כמו \"לא תעשה לך פסל וכל תמונה\" (פ' ד) וטעם שתעשו צורות לקבל כח עליונים, ותחשבו כי לכבודי אתם עושים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלט\"></i> כאילו יהיו אמצעים ביני וביניכם, כמו העגל שעשו ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמ\"></i> כי אהרן לכבוד השם עשה, כאשר אפרש במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמא\"></i>, ובעבור שהשם ידע שישראל יעשו, הזהירם בתחלה שלא יעשו אלהי זהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמב\"></i>: והנה טעם אתי, שאין לי צורך לאמצעיים עמי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמג\"></i>, על כן אחריו אבוא אליך וברכתיך, והטעם אני בכבודי אבא אליך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמד\"></i>: <b>מזבח אבנים.</b> י\"א כי הטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמז\"></i> שלא יעשו ציורים במזבח, ע\"כ צוה במזבח אבנים להיותם שלמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמח\"></i>, ואלה המפרשים אולי ילמדונו למה נעשה כל המשכן כרובים, וכרובי זהב על הכפורת, והבית אשר בנה שלמה כלו כרובים ותמונות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמט\"></i> ופטורי ציצים (מ\"א ו לב), ואלה המקומות נכבדות ממקום המזבח, ובפ' תשא אדבר על זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנ\"></i>, וי\"א כי מזבח אדמה שלא יהיה על מקום גבוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נט\"></i> ואין זה משמע הלשון, והעד שכתוב אחריו מזבח אבנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנב\"></i>, וקדמונינו אמרו, כי הטעם לשום אדמה במזבח הנחשת, ואמת אמרו כי כן עשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנג\"></i> רק זה הפסוק לזכר ולאסמכתא ואין זה פשוטו, כי האדמה שישימו בו מקרה, כי הוא לא יקרא רק מזבח הנחשת, כי מנחשת נעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ס\"></i> גם נקרא מזבח הקטרת מזבח הזהב, בעבור שהוא מצופה זהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנה\"></i>, ועוד אילו היה כן משמע, מזבח אדמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנו\"></i> יהיה פירוש \"ואם מזבח אבנים\" שישימו בו אבנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנז\"></i>, ולא נוכל לומר שלא נעשה המזבח מאבנים, כי מפורש הוא והוא הנעשה בהר עיבל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנח\"></i>, ועתה אפרש, אמר הגאון כי יש מחלוקת על דבר המזבח שעשה משה תחת הר סיני, י\"א לפני מתן תורה היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנט\"></i> ואחרים אמרו אחרי כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תס\"></i> והגאון הודה למחלוקת הראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסא\"></i>, ואמר כי הכתוב בפרשה הזאת כל אשר דבר ה' נעשה (למטה יט ח), הוא שנוי בפרשה השנית, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (למטה כד ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסב\"></i> ואני אתן לך ראיה גמורה כי אחר מן תורה היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסג\"></i> כי הנה כתוב בפרשה הזאת שאמר השם למשה בעלותו אל הר האלהים לפני מתן תורה \"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי\" (למעלה יט, ד ה) ואמר בתחלה כה תאמר לבית יעקב (שם פ' ג), והנה לא הגיד להם לא מצות, ולא חקים, ולא משפטים, רק לשמוע מפיהם אם יהיו חפצים לשמוע בקול השם לכל אשר יצום, והם השיבו ואמרו \"נעשה\" ושם כתוב וישב משה את דברי העם אל ה' (שם פ' ח), אז קדשם לשמוע דבר השם, שהיו עשרת הדברים, ועתה החל להשמיעם מצותיו, וכאשר נגש משה אל הערפל, אמר לו זאת הפרשה לא תעשון, וכל פרשת ואלה המשפטים עד כי יהיה לך למוקש (למטה כג לג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסד\"></i> ואחר כן כתוב ויבא משה (שם כד ג) שירד מן ההר, ושם כתוב, ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים (שם), ודבר ה' הם מצות עשה, ומצות לא תעשה, שתחלתם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, ודברי המזבח, וכל מצות עשה ולא תעשה שהם בפרשת ואלה המשפטים, כמו השב תשיבנו לו, עד בא השמש תשיבנו לו (שם כב כה) אלהים לא תקלל (שם פ' כז), והמשפטים דברי העבדים, והמכים, והנצים, והנגיחה, וההבערה, ודברי הגנבה, והשבועה, ועל אלה כתוב שם, ואת כל המשפטים, ובעבור זה אמרו אבותינו נעשה ונשמע (למטה כד ז), ופי' נעשה לשמור מצות עשה ומצות לא תעשה, ונשמע על המשפטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסה\"></i> על כן הוסיפו אחר מתן תורה לומר ונשמע, ולא אמרו כן בתחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"סא\"></i> והנה פי' מזבח אדמה כמשמעו עשוי מאדמה, וזהו שכתב שם, ויבן מזבח תחת ההר (שם שם ד) וכתוב בכאן \"וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך\" ושם כתוב ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים (שם שם ה) ואין ספק כי זאת פרשת מזבח אדמה, גם לא תעשון אתי, בעבור דם הברית שזרק על המזבח, ועל העם שקבלו על נפשם שהשם לבדו יהיה להם לאלהים, ושישמרו מצותיו ומשפטיו, והזכיר את צאנך ואת בקרך ששניהם מיני עולות ושלמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסז\"></i>, ראיתי אפיקורס אחד ישתחקו עצמותיו, שטען על החכמים בעבור שאמרו אי זהו מקומן של זבחים (זבחים מז א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסח\"></i> כי אמר כי לא מצא בכל התורה זביחה כי אם שלמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תסט\"></i> כמו עולה וזבחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תע\"></i> כי עולה הוא דבר בפני עצמו, והזבחים שלמים, כמו ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים (למטה כד ה) וככה בכל מקום, והראיתי לו כי לא דבר נכונה, כי כתוב וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"סב\"></i> אז הודה על חטאתו שטען על אנשים נכבדים מכל הדורות הבאים אחריהם: וטעם בכל המקום אשר אזכיר את שמי, פירוש בכל מקום אשר אשים זכר לשמי שכבודי שוכן שם, כמו שילה ונוב שעמד שם הארון, אם תבוא אל המקום הנזכר לשמי לבקר אותי, גם אני אבוא אליך וברכתיך: וטעם אבוא כדרך בן אדם, והטעם תמצאנו שם במקום שאזכיר את שמי עליו, והוא מקום הכבוד, כאלו באתי אליך שידעתי שתבוא, ובעבורך באתי, ובעבור שבאת לכבודי אבוא אליך וברכתיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעב\"></i> ולא תהיה צריך לאחר כי תמצאנו בכל עת ששם כבודו: <b>ואם מזבח אבנים.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעד\"></i></b> המזבח שבנה משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעה\"></i> לכרות ברית עם ישראל בדם הברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעו\"></i> וצוה השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעז\"></i> שיבנו מזבח אבנים בעבר הירדן טרם שינחלו הארץ, ויכתבו על האבנים כל התורה כי מצוה רבות הם תלויות בארץ, כמו שהיה צורך עם בניהם בהכנסם לארץ מפני המצות התלויות בארץ, ושם זבחו שלמים ויאכלו כאשר עשו אבותיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעח\"></i>, ויהיה טעם ואם מזבח אבנים, כאומר עשה עתה מזבח אדמה, ואם תזכה שתכנס לארץ אז תבנה מזבח אבנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעט\"></i>: <b>אתהן.</b> הם האבנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפ\"></i>: <b>גזית.</b> הטעם כמו, ומשרתו יהושע בן נון נער (למטה לג יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפא\"></i> כן לא תבנה אתהן בנין גזית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפב\"></i>, וגזית מגזרת, על גזזי צאנו (ברא' לח יב) כי גז חיש (תה' צ י) וכן נגוזו ועבר (נחום א יב) והטעם כמו כריתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפג\"></i> רק אבנים שלמות כמו שהן נבראות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפד\"></i>: <b>כי חרבך.</b> שם חרב נפל על כלי ברזל שנעשה לחתוך בו, אולי נקראת כן החרב, כי היא מחרבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפה\"></i> ובמקום אחר כתוב לא תניף עליהן ברזל (דבר' כז ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפו\"></i> על מזבח אבנים שבנו, ואין לנו לחפש על טעמי המצות, ועל דרך הסברא אולי היה כן כדרך הפגול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפז\"></i> בעבור שהיה קרב לגבי המזבח אין ראוי להיות הנשאר פגול, כי יחלל קדש שהקדיש, ישאר ממנו עד שיהיה פגול, וככה זה, אם יכרתו האבנים לבנות המזבח, אולי יחולל הנכרת מן האבנים לע\"ג או למקום המטונף וזה אינו כבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"סג\"></i> וראינו שהכהן צריך לכפר על המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפט\"></i>: <b>תעלה.</b> אמר בן זוטא, כי במעלות מגזרת \"מעל\" ולא פקח עיניו לראות, כי מ\"ם \"מעל\" שרש והעד ומעלה בו מעל (במד' ה יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצה\"></i> והנה \"מעל\" במשקל \"נעל\"<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצו\"></i> ולשון רבים שאינו סמוך ונעלות בלות ומטולאות (יהושע ט ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצז\"></i>, והנה ראוי להיות בִמְעָלות חירק תחת הבי\"ת וקמץ תחת העי\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצח\"></i>, רק פי' כמו ומעלות שבעה עלותיו (יחז' מ כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצט\"></i>, והנה חשב בן זוטא לעלות בסלם חכמה בהבליו, ונגלתה ערותו עליו, וככה יקרא לכל אפיקורס אשר בדברי קדמונינו לא יאמין, וזאת מצות מעלות כוללת כל מזבח אדמה, אבנים או נחשת, כל מזבח שהוא עשוי לשם כאשר הוא כתוב מזבחי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תק\"></i>: אשר נותן לב לפשטים, גם בכללים גם בפרטים אז יתבונן למה נכתב וי\"ו עם אלה המשפטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> <b>ואלה המשפטים.</b><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> אחר שאמרו ישראל למשה דבר אתה עמנו (למעלה כ טז) אמר השם למשה בגשתו אל הערפל כה תאמר אל בני ישראל (שם שם יט) והחל להזהיר על אלהי הזהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ושיכרות ברית עמהם ברדתו שהשם לבדו יהיה להם לאלהים, והורהו המשפטים והמצות שיאמר להם אם יקבלום אז יכרות להם ברית, ואמר לו בסוף אלה התנאים פרשת, הנה אנכי שולח מלאך לפניך (למטה כג כ) ועיקר הפרשה להשמיד עבודת גלולים מארצם בהכנסם שם, וככה פירש להם משה לפני כרות הברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> כי בסוף ולא תעבוד את אלהיהם (דבר' ז טז), והנה תחלת הפרשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> שלא יעשו עם השם אלהים אחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> וסוף הפרשה להכרית זכר האלילים והפסילים שהם עשוים בארץ כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: <b>כי תקנה.</b> אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה, או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> ואם לא יכולנו נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתינו, ואין לאדם בעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו, על כן החל משפט העבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> וקדמונינו אמרו כי עבד עברי הוא ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> וככה וכי ימכור איש את בתו לאמה (פ' ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> רק וכי יכה איש את שן עבדו (למטה פ' כו) הוא כנעני וככה וכי יכה איש את עבדו (שם פ' כ), וככה אם עבד יגח השור (שם פ' לב), והנה אמרו, כי ונמכר בגנבתו (למטה כב ב) הוא ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>, והחולקים עליהם אמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח*\"></i> כי עבד עברי אינו ישראל רק הוא ממשפחת אברהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> וככה הבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>, וכל העבדים הנזכרים אחר כן דרך אחד לכל, וראייתם דבר האשה וילדיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, כי אמרו כי המשפחה תלויה באב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> ועוד, ועבדו לעולם (פ' ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i> כי הם אומרים כל ימיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>, והיה עליהם קשה שיהיה ישראל נרצע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> ועתה נחפש המלות כמשמעם, אם עבד עברי אינו ישראל, למה אמר הכתוב, כי ימכר לך אחיך העברי (דבר' טו יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> והלא ידענו כי משמע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו*\"></i> לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט יז) ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> וככה בין איש ובין אחיו ובין גרו (דבר' א טז), ורבים ככה, והנה אין ספק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> כי פי' אברם העברי שהוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i> מבני עבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i> עליו כתיב אבי כל בני עבר (ברא' י כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> הפך וחם הוא אבי כנען (שם ט יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i> או נקרא עברי בעבור שבא מעבר הנהר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> אעפ\"י שהיה ראוי להיות עברי נהרי, ונחשוב כי הכתוב תפש דרך קצרה, בעבור שמצאנו ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> והנה גם נקראו העברים שהם ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>, כי ראינו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> שאמר משה לפרעה כה אמר ה' אלהי ישראל (למעלה ה, א) וכאשר שאל פרעה מי הוא זה השם אז השיבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i> ה' אלהי העברים (שם פ' ג), והנה אלהי העברים כמו אלהי ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> והנה אם ישראל נקראו עברים בעבור שהם מיוחסים אל עבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> ישתתפו עמנו בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> ואנחנו לא מצאנו קורא אחיך רק אדום לבדו שהיה בבטן אחד עם יעקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i>, גם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> לא תמצא בכתוב שיזכיר עשו שהוא אחינו במצות רק בדבר השליחות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i> וכמוהו, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (דבר' כג ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> אחר שהזכיר אדומי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>, וככה על רדפו בחרב אחיו (עמוס א יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>, הנה בכל המקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> לא מצאנו מלת עברי כי אם על בני יעקב, וכתוב, ושם אתנו נער עברי (ברא' מא יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, לאכול את העברים לחם (שם מג לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, מכה איש עברי (למעלה ב יא), שני אנשים עברים נצים (שם שם), ויונה אמר עברי אנכי (יונה א ט), כי הם שאלוהו, אי מזה עם אתה (שם שם ח) ואם המלה היתה כוללת עמים רבים, עוד לא השיב מאי זה עם הוא, וכתוב, פן תעבדון לעברים (ש\"א ד ט) והעברים היו לפלשתים (שם יד כא), ובירמיה כתוב, לשלח איש את עבדו וגו' העברי והעבריה (ירמיה לד ט), ובסוף פירש, לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש (שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> וידוע כי אדומי לא יקרא יהודי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>, והחולקים אמרו, והנה כתוב, ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח יז) ואינם מישראל, וזה עורון, כי לפי דעתם אם פי' שהיו מתיחסים אל יהודה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> או ששבו לתורת יהודה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i>, היה ראוי להיותו לבלתי עבד בם במתיהד אחיהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i> ועל דרך זה היה ראוי להיות עברי מתעבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>, והאומר זה, מתעבר על ריב לא לו (משלי כו, יז) והנה התברר כי דברי קדמונינו נכונים, כי עליהם נסמוך בכל המצות כאשר קבלום מאבותיהם ועוד איך יעלה על לב אדם כי הישמעאלי והאדומי יעבוד שש שנים, והישראלי עד שנת היובל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i>: <b>שש שנים יעבוד.</b> ולא יותר, כמו שש שנים תזרע שדך (ויקרא כה ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> ובתחלת שנה השביעית למכירתו יצא חפשי אי זה שנה שתהיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ואל תתמה על מקץ שבע שנים הכתוב בירמיה (ירמי' לד יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> כי לכל דבר יש לו שני קצוות, והנה פעם ימצא קץ שהוא תחלה, ופעם שהוא בסוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>, וזה העבד הוא הכתוב עליו ונמכר בגנבתו (למטה כב ב) שמכרוהו ב\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i> רק, וכי ימוך אחיך ונמכר לך (ויקרא כה לט) או לגר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, מכר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> עצמו כפי השנים שיש עד היובל, כי ביובל יצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>, וקבלה היא ביד ישראל כי הזכר ימכר בגנבתו ולא הנקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>, בפרשה שאחר זאת אשלים הענין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>, אמר רבי מרינוס יו\"ד לחפשי נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>, כי הוא כמו, למשעי (יחז' טז ד) אכזרי (משלי יא יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>, ור' יהודה המדקדק אמר כי הלמ\"ד נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>, כי הוא כמו, וכי תשלחנו חפשי (דבר' טו יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> והיו\"ד כאלו הוא ליחס על דרך הקדמוני (יחז' י יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>, והלמ\"ד כלמ\"ד והשלישי לאבשלום בן מעכה (דה\"א ג ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>, ולפי דעתי כי באו שנים משרתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> והאחד היה מספיק, כמו, בתוך האהלי (יהושע ז כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> והוא תואר השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: ומלת חנם, מגזרת, חנונו אותם (שופ' כא כב) מטעם מתנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>, וטעם המ\"ם לא ידענו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> כמ\"ם ריקם (ברא' לא מב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>אם בגפו.</b> י\"א בגפו כמו בגופו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> ומצאנו גופת שאול (דה\"א י יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i> ומשקלי השמות משתנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>, ואחרים אמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i> שהוא כמו כנף, וכנף בלשון תרגום וגפין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> כאילו אמר בכנף בגדו לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> ואינו מטעם הענין, כי אין ראוי להיות פירושו רק שאין גוף אחר תלוי על גבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>, והנה יהיה כמו, על גבי חרשו חורשים (תה' קכט ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i>, אמר הגאון הוצרך הכתוב לומר אם בגפו יבא בגפו יצא, כאשר יאמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i> יצא לחפשי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> בעבור דבר אשתו שהוא צורך לומר אם בעל אשה הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>, ואחר שאין אשה ישראלית נמכרת בגנבתה בבית דין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> מה טעם לומר ויצאה אשתו עמו, להודיע כי הקונה עברי צריך לפרנס את אשתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i>, ותעמוד עמו עד שיצאו יחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>אם אדניו יתן לו אשה.</b> מצאנו אנשי לשון הקדש חולקים כבוד בתורת השמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i> אבל לא בפעלים, אמרו אדון, גם אדונים והוא לשון יחיד, ביד אדונים קשה (ישעי' יט ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i> ובסמוכים אמרו אדוניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i> ולא אמרו אדונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i> כי לא נמצא, ולשון המדבר אַדֹנִי שאל (ברא' מד יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i> ואסור לאמרו בלשון רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i> שלא יתערב עם השם הנכבד, וככה אין ראוי שיאמר לשם על לשון יחיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i> כמו בכינוי אדני שאל (שם) וככה מלת אלוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i> אמר רבי מרינוס זו כחו לאלהו (חבקוק א יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i> ולא לאלהיו דרך בזיון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i>: <b>אם אדניו יתן לו אשה.</b> זאת האשה על דרך חכמינו היא כנענית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i> ויתכן להיות פירוש כנענית על דרך וגם מבני התושבים הגרים עמכם (ויקרא כה מה) שכתוב מהם תקנו עבד ואמה (שם פ' מד) וככה כל עבד כנעני, כי על שבעה גוים כתוב לא תחיה כל נשמה (דבר' כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i> ובשלמה כתוב, מן הגוים אשר אמר ה' הם לא יבאו בכם, ואתם לא תבאו בהם (מ\"א יא ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i> וזה כתוב על צדניות חתיות, ולא מואביות עמוניות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i>: <b>ואם אמר.</b> כבר פירשוהו קדמונינו כי לא יהיה נרצע עד שיהיו בו כל אלה הדברים, עד כי אהבך ואת ביתך (דבר' טו טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i>: <b>והגישו.</b> מלת אלהים, כמו מקימי משפט אלהים בארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> והמנהג להיותם בשער העיר יושבים שיש לה דלתים ובריח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i> וזה טעם אל הדלת או אל המזוזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i> שיעשה זה לפני יושבי השער<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i>: <b>ועבדו לעולם.</b> ידענו כי מלת לעולם בלשון הקדש הוא זמן, כמו כבר היה לעולמים (קהלת א י) זמנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i> וישב שם עד עולם (ש\"א א כב) עד זמן שיהיה גדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>, וכן ועבדו לעולם, לזמנו של יובל, שאין זמן מועדי ישראל ארוך ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i> ויציאת חירות כאילו עולם מתחדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i>, או יהיה פירושו שישוב לזמנו הראשון שיהיה חפשי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i>: <b>את בתו לאמה.</b> קטנה היא שהיא ברשות האב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i> כמו הבת שהוא מפר את נדרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i> ומלת לעם נכרי עם זה הפסוק היא דבקה, כי על האב ידבר לעם נכרי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>לא ימשול למכרה בבגדו בה.</b> כמו מדוע נבגוד איש באחיו (מלאכי ב י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i>, ואמת ונכון הוא כי אין רשות לאדון למכרה לאיש מישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i> וזה ידענו מהקבלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i>.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> ושמו זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i> לזכר ולאסמכתא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i> ואל תתמה בעבור מרחק לעם נכרי מזה הפסוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i> כי כמוהו שלם ישלם (למטה כב ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i> כאשר אפרש, אמר הגאון כי לעם נכרי, כמו לאיש נכרי, וכמוהו הגוי גם צדיק תהרוג (ברא' כ, ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i> וזה לא יתכן שיאמר על היחיד באחת הלשונות, כי נכון הוא שיאמר ויאמר ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i> כי הוא שם המין הכולל, כמו ויאמר מצרים (למעלה יד כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i> רק להיות שֵם שטעמו כלל, כמו עם, וגוי, וקהל, ועדה, לא יתכן שיאמר על היחיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i> ופי' הגוי גם צדיק, שם מפורש, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (ברא' כ ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i>: <b>וטעם לא תצא כצאת העבדים.</b> שיציאתם לעולם אחר שש שנים, כי גם זאת תצא אם הגיעו שש שנים, כאשר הוא כתוב, כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים (דבר' טו יב) רק אם הגיעה קודם שש לזמן שהיא ברשותה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i> תצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: <b>אם רעה.</b> שלא מצאה חן בעיניו אחר שקנה אותה שישאנה לאשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> וזה הוא טעם אשר לו יעדה, שהיא יעודה לו להיותה אשתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i> או יעדה להיותה אשת בנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i> ודע כי לו קרי, וכתיב הוא בפנים באל\"ף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i>, ובחוץ בוי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i>, ואמר הגאון כי שני טעמים יש לו, כמו, הוא עשנו ולא אנחנו (תה' ק, ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i> הטעם האחד, כי אנחנו לא עשינו עצמנו, והשני כי לו אנחנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i>, והנכון בעיני כי זה השני הוא האמת לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i> וככה כולם, אמר רבי יהודה המדקדק, אנחנו לא נוכל להפריש במבטא בין \"לא\" באלף, ובין \"לו\" בוי\"ו או בה\"א, כמו \"הלה היא ברבת בני עמון\" (דבר' ג יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i> כל אלה הפסוקים אל\"ף מבפנים ומבחוץ וי\"ו, כל אלה כדרך קריאתם הוא טעמם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i>, ודע כי מלת והפדה מהפעלים היוצאים, כמו וְהַפֹדְךָ (שם יג ו) אשר פדה את נפשי (ש\"ב ד ט) כי פדיתים (זכרי' י ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i> והנה והפדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i> פועל יוצא לשנים פעולים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i> כמו המצמיח חציר (תה' קמז ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i> או כמו ראובן האכיל לשמעון לחם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i> והנה והפדה שיבקש פדיונה ויקבלנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i>, בין שתפדה היא עצמה או אביה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i> או אחד מקרוביה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i>, כי אם היא קרובה אל שש שנים יחשבו כמה שנים עבדה, וכמה המרחק עד השביעית, או עד הזמן שתהיה ברשותה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i>, וכפי החשבון יהיה הפדיון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i>: <b>לעם נכרי.</b> פירשנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i> ודע כי כל עם שאינו ישראל יקרא נכר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i> ואינו כמו זר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסא\"></i> כי זר יקרא שאינו ממשפחת השבט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסב\"></i>, והנה אם אמרנו כי ישראל נקראו עברים בעבור עבר והיה הוא עובד השם, והנה מי שהוא ממשפחתו ועל אמונתו יקרא עברי, ואם אמרנו בעבור אברהם נקרא כן, הנה כתוב, כי ביצחק יקרא לך זרע (ברא' כא יב) אעפ\"י שבישמעאל כתוב כי זרעך הוא (שם פ' יג) לא נתנה הארץ רק ליצחק לבדו, ובני יצחק היו יעקב ועשו, וכתוב ביצחק, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג) והנה לא נקרא לו זרע רק ביעקב לבדו אשר לו נתנה הארץ, והנה נכרים יחשבו בני הפילגשים ובני עשו עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסג\"></i>: <b>ואם לבנו ייעדנה.</b> על משקל יירשנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפה\"></i> מועד כמו מוקד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפו\"></i>: וטעם כמשפט הבנות בנות ישראל הבתולות שלא נמכרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפז\"></i>: <b>יעשה לה.</b> גם הבן גם האב אם הוא יקחנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפח\"></i>: <b>אם אחרת.</b> בין שתהיה מבנות ישראל שנמכרה או לא נמכרה: <b>שארה.</b> מזונה שיעמיד שארה שהוא בשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>וענתה.</b> י\"א דירתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצ\"></i> וכמוהו לפי דעתם, וענה איים (ישעי' יג כב) וענתה שמה (הושע ב יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצא\"></i> ולפי דעתי כי וענה איים כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצב\"></i> כמו וענית ואמרת (דבר' כו ה) דרך משל, כי שם כתוב ושעיר על רעהו יקרא (ישעי' לד יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצג\"></i>, גם וענתה שמה (הושע ב יז) תנגן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצד\"></i> כמו, ענו לה' בתודה (תה' קמז ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצה\"></i>, ופי' ועונתה על המשכב שהוא עת דודים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i> כי מלת עת בחסרון נו\"ן כמו אמת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצז\"></i> על כן נדגש תי\"ו והנה עִתֵּךְ (יחז' טז ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצח\"></i> או עתו כמו אַמִתּוֹ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצט\"></i>, ג\"כ עַתָּה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ש\"></i> והנה עונתה מגזרת עת, ועתה היא זאת העת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שא\"></i>: <b>ואם.</b> אחז דרך קצרה כמו שלש סאים (ברא' יח ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שי\"></i> כי הנכון השלש האלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיא\"></i>, ורבים חשבו כי השלש האלה הם שארה כסותה ועונתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיב\"></i> וזה לא יתכן, כי אחר שאמר כמשפט הבנות יעשה לה (פ' ט) וחיוב הבנות אלה השלש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיג\"></i> ואין צורך להזכיר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיד\"></i>, ועוד כי יפת תואר שהיא נכריה כתוב עליה, ומכור לא תמכרנה בכסף (דבר' כא יד) ואף כי זאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטו\"></i>, רק הנכון שהוא ואם אחת משלש אלה, שהוא לא ישאנה, ולא לבנו ייעדנה, ולא יפדנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטז\"></i> תצא חנם בהיותה ברשותה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיז\"></i> וכמוהו אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא (חגי ב יג) פי' באחד מאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיח\"></i> וכמוהו רבים, ואמר הגאון מה טעם לומר אין כסף, אחר שאמר ויצאה חנם, והוא השיב, כי אם חלתה בביתו והוציא עליה ברפואות לא תפרע לו כלום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיט\"></i> ולפי דעתי אין צורך כי הוא תוס' ביאור, כדרך כי מת אתה ולא תחיה (מ\"ב כ א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכ\"></i>: <b>מכה איש.</b> טעם להזכיר זה אחר זכר העבד והאמה כי צריך לפרש משפט מכה עבדו ואמתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכח\"></i>, וזה האיש הוא מישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכט\"></i>: <b>מות יומת.</b> כל מות יומת הדבר תלוי בב\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"של\"></i> חוץ מאחד כאשר תראה בסמוך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלא\"></i>: <b>ואשר לא צדה.</b> כמו בצדיה (במד' לה כ) ואתה צודה את נפשי (ש\"א כד יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלב\"></i> והנה הוא כענין אורב ועושה במזיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלג\"></i>: <b>אנה לידו.</b> כמו כי מתאנה הוא לי (מ\"ב ה) מבקש סבות ועלילות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלד\"></i> והנה טעמו שהשם סבב ותקן עלילות שימות זה מיד זה ולא עלתה במחשבתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלה\"></i> והשם סבב לו זה בעבור עון אחר שעשה כדי שיגלה ממקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלו\"></i>, וכתיב לא יאונה לצדיק כל און (משלי יב כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלז\"></i>: <b>וכי יזיד.</b> טעם להרגו, כאילו כתיב והרגו בערמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמב\"></i>, וכמוהו כי תחל לזנות (ויקרא כא ט), שפי' כי תחלל נפשה לזנות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמג\"></i> על כן אביה היא מחללת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמד\"></i>, וידוע כי לשון חלול גם תחלה מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמה\"></i> והם שנים טעמים על כן הוצרך להפריש בין שניהם, אמר כי תֵחֵל לזנות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמו\"></i>, כי מלשון תחלה יאמר תָחֵל, כמו תָחֵל לספור (דבר' טז ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמז\"></i>: <b>מעם מזבּחי.</b> הנה זה הפך הפסוק הראשון, ששם כתוב ושמתי לך מקום והם ערי מקלט, רק המזיד שינוס אפילו על מזבחי כאשר עשה יואב יומת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמח\"></i> וקדמונינו אמרו אפילו כהן ורצה לעבוד עבודת מזבחי יומת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמט\"></i>: <b>ומכה.</b> בעבור שהזכיר מכה איש ומת (פ' יב) הוצרך לפרש כי יש מכה בלא מיתת המוכה שימות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנט\"></i>, כמו מכה אביו, ומכה ישרת בעבור אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שס\"></i>, ובעבור כבוד האבות הוצרך לומר אפילו שלא יכם רק יקללם יומת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסא\"></i>: <b>וגנב.</b> אמר הגאון למה נכנס זה הפסוק בין מכה אביו ובין מקלל אביו, והשיב כי הכתוב לא ידבר רק על ההוה, כי הנגנבים היו קטנים, ונגדלו בארץ נכריה לא יכירו אבותיהם ויתכן שיכום ויקללום והעונש על הגנב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i>: ונמצא בידו בשוק לפני המכרו יומת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>ומקלל.</b> מצאנו קללה בזכירת השם, כמו, ויקללם בשם ה' (מ\"ב ב כד) גם בלא זכרון השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעב\"></i>: <b>וכי יריבן.</b> אמר הגאון <b>באגרוף</b> כמו בעלי אגרופין (סנהד' מט א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעו\"></i> </i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"*\"></i> דבר חזק וקשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעז\"></i> ורבי מרינוס אמר כי האל\"ף נוסף כמו אל\"ף אזרועי (איוב לא כב) מגזרת גרפם (שופ' ה כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעח\"></i> דבר שיגרוף בידו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעט\"></i> וככה בלשון ערבי: <b>אם יקום.</b> על חז\"ל נסמוך שפי' על משענתו שלא ישען על אחר כמשפט החולים רק על עצמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: <b>ונקה המכה.</b> שיוציאוהו מבית הסהר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפה\"></i>: <b>ופי' שבתו.</b> מגזרת שביתה ששבתה מלאכתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפו\"></i> ונכון הוא, והוא על משקל שברו (ברא' מד ב) כי התי\"ו שרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפז\"></i>, ויתכן להיותו כמו זה, שבתה הבית מעט (רות ב ז) שהוא מגזרת ישב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפח\"></i> והטעם זמן ישיבה בבית שובת בלי מלאכתו, והעד על זה הפירוש, שהוא הפך והתהלך בחוץ: <b>ורפא ירפא.</b> לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפט\"></i> רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו, וכן כתוב כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצ\"></i> וכתוב באסא גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה\"ב טז יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצא\"></i> והנה הכתוב הפריש, כי לא אמר ורפא ירפא מן הבנין הקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצב\"></i> רק ורפא ירפא שהוא מהבנין הכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצג\"></i> ועוד אפרש זה היטב בפרשה הזאת, וחכמינו קבלו דברים אחרים עם אלה שניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצד\"></i> כאשר קבלו בשמים עם קטורת סמים ואינם כתובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצה\"></i>: <b>וכי יכה.</b> אין ספק כי משפט הישראלי בין חפשי בין נמכר שוה בכל המשפטים, על כן לא יתכן להיות זה עבד עברי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תט\"></i> ועוד כי באחרונה כתוב כי כספו הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תי\"></i> והנה זה העבד והאמה הוא הכתוב עליהם מהם תקנו עבד ואמה (ויקרא כה מד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיא\"></i> ונפתח בי\"ת בשבט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיב\"></i> שהיה מנהגו להכותם בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיג\"></i>, והנה כל החולקים על חכמינו בעל כרחם יסמכו עליהם במלת נקם ינקם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיד\"></i>, כי הנקמה על דרכים רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תטו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i> והנה לא תועיל להם הסברא במקום הזה, והאבות קבלו כי זאת כמו חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תטז\"></i>: <b>אך.</b> הנה יוקם שהוא מהבנין שלא נקרא שם פועלו הוא כמו ינקם שהוא מבנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכב\"></i> והכותים אמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכב*\"></i>, כי פי' נקם ינקם נקמה גדולה ליסר אותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכג\"></i>, ואם יעמוד יום אחד תהיה הנקמה פחותה, ואם יומים לא יוקם כלל, וראייתם שלא מצאנו במיתות ב\"ד מלת נקמה, ואמרו כי חרב נוקמת אינה ראיה גמורה שהיא הריגה, ועוד אחר שאמר הכתוב יום מה צורך לומר יומים, וכל זה היה קשה עליהם שיהרג האדון בעבור מות העבד, והנה אשיב עליהם, למה לא פי' הכתוב מהו הנקמה הגדולה או הקטנה, והנה נרדוף אחר הכתובים, נקם נקמת בני ישראל (במד' לא ב) ונהרגו המדינים כולם, והנה אמר שמשון כי אם נקמתי בכם (שופ' טו ז) ואחריו כתוב ויך אותם שוק (שם פ' ח) ואנקמה נקם אחת (שם טז כח) ומתו בבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכד\"></i> וחרב פיפיות בידם (תה' קמט ו) ואחריו לעשות נקמה בגוים (שם פ' ז), כי דם עבדיו יקום (דבר' לב מג), והנה דם יורה על ההריגה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכה\"></i> ועל זה הדרך כל הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכו\"></i> והכתוב שאמר זה המיתה במלת נקמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכז\"></i> כי האדון מתגולל בעבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכח\"></i> בעבור היותו ברשותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תכט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לה\"></i> כי לא יוכל להכות בבר ישראל אחיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תל\"></i> וזהו שאמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלא\"></i> יום או יומים, והנה כמוהו על פי שנים עדים (שם יז ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלב\"></i>, והם אמרו שלא ידעו טעמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלג\"></i> אם כן ישימו זו עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלד\"></i> וחכמינו ז\"ל אמרו כי טעם יום או יומים שתהיינה השעות מארבעה ועשרים שעות ביום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלה\"></i>, וכאשר הסתכלנו בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלו\"></i> מצאנו שיאמר בשבט, שהוא שבט מוסר, כמו אתה בשבט תכנו (משלי כג יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלז\"></i>, והנה האדון רוצה ליסרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלח\"></i>, ולא הזכיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תלט\"></i> הכתוב כאשר ימית האדון עבדו מה הדין שיהי' עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמ\"></i> כי מנהג האדון לחמול על כספו שלא להמיתו כאשר יחמול אפילו על בהמתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמא\"></i>, והשם ציוה כאשר ייסר האדון את עבדו שלא ייסרנו מוסר אכזרי, כי בראותו שנפשו יוצאה תחת השבט יניחנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמב\"></i> ואם לא יניחנו יהרג בעבורו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמג\"></i> כי רחמי השם על כל מעשיו, וכתוב בדוד, ודם לרוב שפכת (דה\"א כב ח) ולא היו מישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תמד\"></i>: <b>וכי ינצו.</b> אלה האנשים הם עברים, שהם נצים מכה זה את זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנ\"></i> וכן כתוב למה תכה רעך (למעלה ב יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנא\"></i>: <b>ונגפו.</b> כולל שניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנב\"></i>, כי פעם יהיה פירוש זה או זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנג\"></i> וכן באש ישרפו אותו ואתהן (ויקרא כ) זאת או זאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנד\"></i> ואם שניהם ישראלים דין אחד להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנה\"></i> וזאת האשה היא ישראלית: <b>ולא יהיה אסון.</b> באשה: <b>ענוש יענש.</b> בעבור הילדים שיצאו ומתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנו\"></i>: <b>כאשר ישית עליו.</b> אבי הילדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנז\"></i> אם יעשה בחפצו הנוגף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנח\"></i>, ואם לאו יתן עפ\"י ב\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תנט\"></i> כמו ופללו אלהים (ש\"א ב כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תס\"></i>: <b>ואם אסון יהיה.</b> לאשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעו\"></i> ויש מחלוקת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעז\"></i>, אומרים כי ימות הנוגף בעבור שמחשבתו להרוג אחיו יומת, וראייתם כי על הילדים כתוב ענש יענש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעח\"></i> ועל מות האשה כתוב ונתת נפש תחת נפש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תעט\"></i>, ואם הוא עונש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפ\"></i> מה יתרון למות האשה יותר מן הילדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפא\"></i> ואם אמרנו שהם בני עונשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפב\"></i> למה שינה הכתוב לומר נפש תחת נפש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפג\"></i> ומחלוקת אחרת אומרת כי המתכוין להרוג את זה והרג את זה לא יומת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפד\"></i> ושינה הכתוב לומר נפש תחת נפש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפה\"></i> כי עונש הנפש יותר מהילדים הרבה מאוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפו\"></i> וראייתם הכתוב הבא אחריו עין תחת עין, שאינו כמשמעו רק הוא כפר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפז\"></i> ונזכר זאת הפרשה בעבור עין תחת עין, שן תחת שן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפח\"></i> כי אחריו כתיב משפט עין העבד ושנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תפט\"></i>: <b>עין.</b> אמר רב סעדיה, לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצ\"></i> כי אם אדם הכה עין חבירו, וסרה שלישית אור עיניו, איך יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת, אולי יחשיך אור עינו כלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצא\"></i> ויותר קשה הכויה והפצע והחבורה, כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות ואין הדעת סובלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצב\"></i>, אמר לו בן זוטא והלא כתוב במקום אחר, כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו (ויקרא כד כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצג\"></i> והגאון השיב לו יש לנו בי\"ת תחת על<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצד\"></i>, והנה טעמו כן ינתן עליו עונש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצה\"></i> ובן זוטא השיב לו כאשר עשה כן יעשה לו (שם פ' יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצו\"></i> והגאון השיב, הנה שמשון אמר, כאשר עשו לי כן עשיתי להם (שופ' טו יא) ושמשון לא לקח נשותיהם ונתנם לאחרים, רק גמולם השיב להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצז\"></i>, ובן זוטא השיב אם היה המכה עני מה יהיה עונשו, והגאון השיב אם עור יעור עין פקח מה יעשה לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצח\"></i> כי העני יתכן שיעשיר וישלם רק העור לא יוכל לשלם לעולם, והכלל לא נוכל לפרש על דרך מצות התורה פירוש שלם אם לא נסמוך על דברי חז\"ל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תצט\"></i> כי כאשר קבלנו התורה מן האבות כן קבלנו תורה שבעל פה אין הפרש ביניהם, והנה יהיה פי' עין תחת עין ראוי להיותו עינו תחת עינו אם לא יתן כפרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תק\"></i>: ואמר הגאון כי יש שן שהעונש שלו מעט אם יהיה המוכה נער<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקא\"></i> כי אם יכרת עוד יחליף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקב\"></i>, והזכיר היד, כי היא בעלת מלאכה, והזכיר הרגל שהוא יותר קשה מהיד, כי לא יוכל אדם ללכת ברגל אחת, ולפי דעתי, כי הזכיר אלה האיברים על ההוה ברוב, כי כאשר יכה אדם חבירו, אז יכנו בעין שהוא עומד כנגדו, או בפה שעומד כנגדו וישבור שניו, או ביד שבה ילחם, או יגן בעד פניו, או ברגל בברחו מפניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקג\"></i>: <b>כויה.</b> מִכְוַת אש כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיג\"></i>: י\"א כי פצע להוציא דם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקיד\"></i> וחבורה מכה בלי דם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקטו\"></i>, והגאון אמר כי פצע שבירת עצם וחבורה מכת דם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקטז\"></i>: <b>וכי יכה.</b> צוה השם שיצא העבד חפשי תחת עינו או שנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקכ\"></i> שלא יהא אדוניו אכזרי שיכנו מכה נמרצה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקכא\"></i> כי אם ישחית עינו או אפילו שנו יצא מרשותו חפשי ויאבד ממונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקכב\"></i>: <b>ואם שן.</b> דבר הכתוב על ההוה ברוב כאשר הזכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלב\"></i> וכן יצא בראשי איברים כפי הקבלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלג\"></i>: <b>וכי יגח.</b> הזכיר זאת הפרשה, בעבור אם יגח השור עבד או אמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלז\"></i>, וזה האיש והאמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלח\"></i> ישראלים, והזכיר האשה ולא עשה כן בפסוק מכה איש ומת (פ' יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקלט\"></i> כי מנהג הלשון להזכיר הנכבד שהוא הזכר, והוא הדין לנקבה, והזכיר האשה עתה, בעבור שיש מקומות שאין מנהג האשה לצאת חוץ מהעיר לשדה אל מקום ששם השורים, שלא יחשוב אדם ויערער ויאמר למה שנתה המנהג, ובעבור זה כתוב אחריו או בן יגח או בת יגח (פ' לא) כי משפט מכה איש שוה הוא יהיה גדול בשנים או קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, והזכיר הבן והבת שהם קטנים שלא יערער בעל השור על האבות שהיה עליהם לשמרם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמ\"></i>: <b>סקול יסקל השור.</b> טעם <b>ולא יאכל את בשרו</b> כמו הנבלה שיאכלנה גר שער או נכרי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמא\"></i>, וקדמונינו אמרו כי כל מקום שכתוב בו לא יאכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמב\"></i> הוא אסור בהנאה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מ\"></i>: <b>ובעל השור נקי.</b> מעונש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקמד\"></i>: <b>ואם.</b> אין ספק כי אין כופר למומתי ב\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנב\"></i> על כן אמרו מעתיקי הדת כי וגם יומת, מיתתו בידי שמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנג\"></i> הנה יהיה זה יומת לפי דעתי כמו עין תחת עין, שהוא ראוי שימות אם לא יתן כופר נפשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מא\"></i> וכל זה, בעבור שהוא כתוב יומת ולא ימות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקנה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מב\"></i>: <b>אם כפר.</b> אין זה הפך, ולא תקחו כפר (במד' לה לא) כי הכתוב שם הוא רוצח גמור וזה לא רצח רק נענש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסא\"></i> בעבור שלא שמר שורו להיותו קשור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסב\"></i> או השור התיר עצמו שלא נקשר כראוי, או שלא מצא הפתח סגור ויצא והזיק: יושת עליו על פי הדיינין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסג\"></i>: <b>או בן או בת.</b> שניהם ישראלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסז\"></i> כי כתוב אחריו, אם עבד (פ' לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסח\"></i>, והשם שם עונש על בעל השור, כי קשה בעיניו שתמית בהמה אדם שנברא בצלם אלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקסט\"></i> על כן נסקל השור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקע\"></i>: <b>וכי יפתח איש בור.</b> שהיה כרוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעו\"></i> והזכיר זה כי אין השם חפץ שתמות בהמה חנם שלא לצורך אדם, ועוד כי יזיק בעל הבהמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקעז\"></i>: <b>בעל הבור.</b> הפותח או הכורה, אעפ\"י שהוא ברשות הרבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקפא\"></i> כי לצרכו עשה, ע\"כ נקרא בעל הבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקפב\"></i>: <b>כסף ישיב לבעליו.</b> שיתן דמי הנופל בהיותו חי אחר שיפחות ממנו דמי המת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקפג\"></i>: <b>וכי יגף.</b> אמר בן זוטא כי רעהו תואר לשור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקפז\"></i> ולא ראה כי שור איש סמוך הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקפח\"></i>, וכן הוא שור רעהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקפט\"></i>, ואין לשור ריע רק בן זוטא לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקצ\"></i> וזה השור שהוא תם ישלם בעליו חצי נזק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקצא\"></i>: <b>או נודע.</b> ואם היה השור מועד ישלם הנזק שלם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקצה\"></i> והזכיר הכתוב דבר השור עד שיגיע אל <b>כי יגנב איש שור או שה,</b> וכל זה בעבור העבד שהוא נמכר בגנבתו, כי כן החל כי תקנה עבד עברי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקצו\"></i>: <b>כי יגנב.</b> אמר ר' ישועה, הוסיף השם על עונש השור יותר מן השה, כי לא יוכל להסתיר השור כמו השה, ולא יוכל לגנבו רק הרגיל יותר באומנות הגניבה, והגאון אמר בעבור הנזק שיבא לבעל השור יותר מהשה כי בו יחרוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תקצח\"></i>: <b>אם במחתרת ימצא הגנב.</b> בלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> כי ביום לא יחתור, והכתוב הבא אחריו לעד \"אם זרחה השמש\": <b>ופי' אין לו דמים.</b> אין על הורגו שפיכות דמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, ויש לתמוה מן המפרשים דמים חיים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, אם כן מה הוא איש דמים (ש\"ב טז ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> דמיו בו (ויקרא כ, ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>אם זרחה השמש, שלם ישלם.</b> שב אל הכתוב למעלה חמשה בקר ישלם וגו' (למעלה כא לז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> כמו לעם נכרי (שם שם ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> ואף לאמתך תעשה כן (דבר' טו יז) כי הוא שב אל הפסוק העליון, העניק תעניק לו (שם פ' יד )<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ונמכר בגנבתו.</b> בעבור גניבתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>אם המצא.</b> זה הפסוק כולל כל בהמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> חכמים קיבלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i> גזירת הכתוב לתשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה בלבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>: <b>כי יבער.</b> גם זה דבק, באשר למעלה שהזכיר שיבא הנזק על יד השור, ואומר כי יבער איש מגזרת אנחנו ובעירנו (במד' כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> והוא מהבנין הדגוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>וטעם ובער בשדה אחר.</b> אדם אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> וכמוהו ואתם בערתם הכרם (ישעי' ג יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>: <b>כי תצא אש.</b> גם זה דבק, כי ידבר על נזק השדה: וטעם המבעיר אינו כמו יבער איש (פ' ד) אעפ\"י שהם מבנין אחד, כי מלת אש תורה עליו, וזאת הדרך צחות בלשון הקדש לאמר מלה שוה, והיא משני טעמים כמו בלחי החמור חמור חמורתים (שופ' טו טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, רוכבים על שלשים עַיָרִים, ושלשים עירים להם (שם י ד), וזאת השנית ערים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, והעד, להם יקראו חות יאיר (שם): <b>כי יתן.</b> גם זה דבק, כי על דבר הגנבה ידבר להשלים משפטי הגניבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i>: <b>אם לא שלח ידו.</b> יורה כי ונקרב בעל הבית שבועה היא לפי הדיינין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> על כן אחריו על כל דבר פשע שפשע הנשבע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i>, ור' ישועה אמר, כי פשע הוא שיצא מרשותו, כמו אז תפשע אדום מתחת יד יהודה (מ\"ב ח כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>, והנה על כל דבר פשע כולל הבא אחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> וכל דבר שיצא מרשות הבעלים, בין שנגנב, בין שאבדה וכחש בה ולא הודה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>: <b>אשר יאמר.</b> העד <b>כי הוא זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>: אשר ירשיען אלהים.</b> אם ירשיעון האלהים השומר כי הוא עצמו גנבו, או כחש האבדה שמצא ונעשה גנב עליה: <b>כי יתן.</b> זה שומר שכר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>: <b>במלאכת רעהו.</b> כמו לרגל המלאכה אשר לפני (ברא' לג יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> ולא יקח ממנו רק השבועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>: <b>אם.</b> על זה קבל שכרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>: <b>יביאהו עד.</b> יביא קצת הנטרף להיות לו לעד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> על דרך שכתוב כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן (עמוס ג יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>וכי ישאל.</b> על דרך הפשט בעליו אין עמו, ויכול לטעון על השואל שהכביד על בהמתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>: <b>אם.</b> שהוא ראה בעצמו איך נשבר או מת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>, וככה השכיר שבא עם השוכר בדרך אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> השלים לדבר על גניבת ממון ועתה ידבר על גניבת הלב, הוא המפתה, כי ההווה לפתות הנערות שאין דעתם שלימה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>: <b>אשר לא ארשה.</b> כי המאורשה אעפ\"י שלא נבעלה נקראת אשת רעהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>: <b>מהר ימהרנה.</b> כמו מוהר בענין קשור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> כמו אחר מהרו (תה' טז ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> כי גזרת מהרה לא תמצא בפעלים רק מהבנין הדגוש בכל המקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>: <b>כסף ישקל.</b> בעבור שפתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>: <b>מכשפה.</b> טעם להזכיר זה אחר הבתולה, כי המתאווים יתאוו דרך כשפים למלאות תאותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> והזכיר הנקבה, כי היא הנמצאת בכשוף יותר מן הזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>: <b>כל.</b> הזכיר בתחלה פתוי הנערה שאין לה דעת, גם הזכיר הבהמה שאין לה פה לצעוק כמו האשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> והזכיר האשה שיש לה פה לצעוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>: <b>זבח.</b> על דרך הפשט אינו מדבר על ישראל, כי כבר הזהיר ע\"ז בדבור שני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> רק בעבור הגר וכתוב אחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i> נאמר זה, כי בעבורו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i> נאמר כל שוכב עם בהמה ושלא יזבח לעבודת כוכבים, כי כן מנהג עם נכרי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> והנה ע\"ז התנאי יגור בארץ ישראל שלא ישכב עם בהמה, ואמר לאלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i> שהיה רגיל לעבדו מקדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> ומלת לאלהים כוללת אף המלאכים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>: <b>לה' לבדו.</b> רק לשם הנכבד לבדו, שהוא שם העצם, ולא יתערב אחר עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>: <b>וגר.</b> כאשר יקבל הגר שלא לעבוד ע\"ז<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> לא תונהו בארצך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> בעבור שיש לך כח רב ממנו, וזכור כי גרים הייתם כמוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i>, וכאשר הזכיר הגר שאין לו כח, ככה היתום והאלמנה שהם ישראלים, ואין להם כח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i> ואחר שאמר לא תענון לשון רבים אמר אם תענה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>, כי כל רואה אדם שהוא מענה יתום ואלמנה ולא יעזרם, גם הוא יחשב מענה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>: <b>אם ענה.</b> והנה העונש, אם אחד יענה ואין עוזר העונש על כלם, על כן בא אחריו, וחרה אפי והרגתי אתכם כולכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>: ואמר <b>כי אם צעק יצעק אלי.</b> על היתום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i> וכן דין האלמנה, רק היתום יתכן שיהיה קטן ולא ידע לדבר כמו האלמנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>: <b>אם כסף תלוה.</b> אם נתן לך השם הון שתוכל להלוות העני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> והזכיר זאת הפרשה, כי העני כמו הגר והיתום והאלמנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> וקרא העניים עמי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> כי החסידים לא יבקשו עשר בעולם הזה, והעד אליהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> ואלישע שלא רצה לקבל מנחת נעמן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> גם שמואל הרמתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i>: <b>וטעם עמך.</b> שהוא במקום שאתה דר בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: <b>לא תהיה לו כנשה.</b> שישא לך פנים בעבור טובתך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>: ואמר <b>תשימון.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i></b> כי המלוה והסופר והעדים כולם עוברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: <b>אם חבל תחבל.</b> אחר שאמר שלמת רעך שהוא לשון נקבה, וככה אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i> כי היא כסותה לבדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i> אמר תשיבנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i>, והטעם על החבול שהוא לשון זכר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>, אמר הגאון מה טעם לקחת החבול ביום וישיבנו בלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i> והוא השיב בעבור שירא שלא ילוה מאחר, ויתנהו לו חבול תחתיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>: <b>כי.</b> הטעם יש לך לחמול עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i>: <b>וטעם כי חנון אני.</b> על דעת הגאון שהוא כמו חנוני חנוני (איוב יט כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i> והטעם כי אני אתן לו ממון ואסיר את שלך, ולפי דעתי כי מלת חנינה איננו כן, כי מה יבקש דוד לאמר חנני אלהים כחסדך (תה' נא ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i> רק הוא כמו רחום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i> אעפ\"י שיש ביניהם הפרש כאשר אפרש בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>: והנה זה ושמעתי שהוא אחר והיה כי יצעק אלי, כמו הכתוב למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i> כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו, וחרה אפי ובמה יוודע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i> כי שמע אשמע צעקתו בחרון אפי שאחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i>: <b>אלהים לא תקלל.</b> הם הדיינים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i> והם הכהנים בני לוי שעמהם התורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ונשיא בעמך לא תאר.</b> בסתר או בגלוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i> והגאונים הפרישו בין קללה ומארה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i> וזה הנשיא הוא המלך הכתוב במשנה תורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i> וכאשר הסתכלנו בפסוקים הבאים זה אחר זה עד ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו (למטה כג יג) מצאנו רובם בדברי העניים כאילו הם דבוקים עם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i> פרשת אם כסף תלוה, אמר יפת טעם להזכיר אלהים לא תקלל, אולי העני ברוב צערו בלילה, אם יעבור המלוה ולא ישוב לו העבוט יקלל את הדיין שדן שיקח עבוטו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i>: <b>מלאתך.</b> כנוי לתירוש ודמעך כנוי ליצהר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i> והגאון רב סעדיה אמר כי מלת מלאתך כוללת המלאה מן הזרע והמלאה מן היקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i> ואמר כי דמעך רמז ליצהר, כי כאשר ידרך הזית הוא יורד טפות כמו הדמע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i> והנה פי' זה הכתוב במקום אחר והוא ראשית דגנך תירושך ויצהרך (דבר' יח ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i> על כן עמו בכור בניך תתן לי, כי הוא ראשית אונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i> ובן זוטא אמר כי מלאתך על ההריון, ודמעך כנוי לשכבת זרע והיא הטפה, ואמר לא תאחר שלא יעכב מלקחת לו אשה, על כן אחריו בכור בניך תתן לי וזה שגעון, למה הזכיר מלאתך לפני דמעך, כי דמעך לפי דעתו לשפוך זרע באשה, ואחר כך תבא ההריון, ועוד כי דבר ההריון אינו ביד אדם רק בידי השם לבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i>, ואמר יפת, הזכיר הפסוק הזה שלא יאחר העני לתת מה שהוא חייב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i> כך תעשה לתת הבכור לכהן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i>: <b>ואנשי קדש.</b> בעבור שהזכיר שורך וצאנך שהם מותרים לאכילה, הזהיר על הבשר שהוא נטרף, אולי העני יאכלנו בעבור עניו: והזכיר בשדה ההוה יותר, וככה הדין בנטרף גם בתוך העיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> וכמוהו מקרה לילה (דבר' כג יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i>: <b>וטעם לכלב.</b> נפתח הלמ\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i> שהוא שומר שורך וצאנך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i> ואין ראוי לאכלו כי אם הכלב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i> ור' משה הכהן אמר כי הטרפה קשה מהנבלה, כי יש בטרפה כדמות סם רע שיזיק תולדות האדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> ע\"כ לא התיר לתתה לגר אשר בשעריך, או למכור לנכרי כמו הנבלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i>: <b>לא תשא שמע שוא.</b> שלא יוציא מלבו דבר שוא להוציא דבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>וטעם אל תשת ידך עם רשע.</b> להתחבר עמו בעדות שוא, לעשות חמס לנקי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> אולי העני יעשה זאת למלאות חסרונו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>לא.</b> אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו לא תאמר בלבבך אלה לא יכזבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ואמר הגאון כי שתים מצות יש בפסוק הזה, האחת מצות לא תעשה, והשנית מצות עשה, כי אמר חייב אתה אחרי רבים להטות, כי חשב כי מלת להטות כמו לנטות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> ואינה כן. רק היא מהבנין הדגוש הכבד כמו ארור מטה משפט (דבר' כז יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> גם נמצאת בלא משפט, ומטי גר (מלאכי ג ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, וחז\"ל פי', כי מזה נלמוד כי הלכה כרבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> ומה שהעתיקו הוא האמת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, ואחר שהכתוב אמר לא תהיה אחרי רבים לרעות, מזה נלמוד, כי אם יהיו הרבים לטובה שהיא מצוה ללכת אחריהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>לא תענה על ריב.</b> מצוה על כל ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, ואף כי הדיין שהוא שהריב לפניו לעזור לרעהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>ודל.</b> גם זה דבק שתחשוב כי טוב תעשה בעזרך הדל, ובמקום אחר לא תהדר פני גדול (ויקרא יט טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>שׁור אויבךָ.</b> בחירק תחת היו\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> והוא פועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> כי מלת ואָיַבְתִי (פ' כב) מהפעלים היוצאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i> והטעם אְעפ\"י שתדע שהוא אויבך, וככה שונאך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ונאמר אויבך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> כי נכון לדבר ככה, גם כן שונאך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> אולי באה זו הפרשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> אם היה השור והחמור של עני יהיה שכרך הרבה מאוד שעשית מצות השם, וגם גמילות חסד עם עני: <b>וחדלת.</b> כמו חדל לך (דה\"ב כה טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> מעשות הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> וכן ושמרת (דבר' יז י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> והטעם חדל שנעזוב הדבר לו לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> רק תתיר עמו הקשרים ותעזוב המשא ויפול מזה הצד ומזה הצד ויקום החמור, ויש אומרים כמו ויעזבו ירושלים (נחמיה ג ה) לטעון המשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> בדרך רחוקה: <b>לא תטה.</b> עם הדיין ידבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> וכמוהו לפני ה' אלהיך תאכלנו (דבר' טו כ) הראוי לאכול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i> כאילו הוא מדבר עם כהן ויבדילנו מכל ישראל שידבר עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>, והאומר כי הוא בכור עדר, הבל הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>מדבר שקר.</b> עם הדיין ידבר, שלא ידין דין שקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> וכמוהו צדק צדק תרדוף (שם טז כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i>: <b>ונקי וצדיק אל תהרוג.</b> באותו הדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> אם ידעת שהוא רשע בדבר אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> שלא תאמר הואיל וככה עשה רשע אחר קשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> אהרגנו ואסיר המכשול מהדרך, כי אני אקח הדין ממנו ולא ימלט מידי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>: <b>ושחד.</b> גם הזכיר כל זה, כי העשיר יתן שוחד לדיין להטות מדין דלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>: <b>ויסלף דברי צדיקים.</b> אמר הגאון כי צדיקים תאר לדברי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> ולא יתכן זה, כי דברי סמוך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: וטעם צדיקים בדין, לא צדיקים במצות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>: <b>ושש שנים.</b> הזכיר גם זה בעבור ואכלו אביוני עמך (פ' יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>: <b>והשביעית תשמטנה.</b> היא שתקרא שמטה לה', ולא יגוש איש את רעהו האביון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i>: <b>ונטשׁתה.</b> שלא תזרע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> וכמוהו וְנִטוֹש את השנה השביעית (נחמיה י לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>: <b>ששת.</b> גם הזכיר בעבור וינפש בן אמתך והגר אשר בשעריך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> שהוא עני ושכיר לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>: <b>ובכל אשר.</b> עתה הזכיר ע\"ג, והטעם כל מה שאמרתי הם מצותי ומשפטי, ולא כן משפטי אלהים אחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>. ואמר <b>לא תזכירו.</b> שלא תזכירו שמותם להשבע בהם, גם שלא ישביעו בהם עובדיה, וזהו ולא ישמע על פיך שתשביעו בו אחרים, שלא תאמר לע\"ג השבע לי באלהיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i>: <b>שלש רגלים.</b> פעמים, לי לבדי תהיה עבד שתעבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> שלש רגלים בשנה, ותבא לפני כעבד שיביא דורון לאדונו על כן כתוב אחריו את<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> פני האדון ה' (פ' יז) כמו לפני האדון ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>, וכן ולא יראו פני ריקם (פ' טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i> והזכיר זה בעבור כי יש ימים ידועים הולכים עו\"ג להבליהם, על כן כתוב תחוג לי לבד: <b>ומלת תחוג.</b> תזבח כמו אסרו חג בעבותים (תה' קיח כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>רגלים.</b> מגזרת רגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> כי רובם רגלים הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>את חג המצות.</b> החל ממנו, כי הוא ראשון לחדשי השנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, והנה כתוב שבעת ימים תאכל מצות, כמו חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים (דבר' טז יג) והנה הוא חיוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> ואין כמוהו ששת ימים תעשה מעשיך (פ' יב) כי אחריו כתוב שתשבות ביום השביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> ואין ככה שבעת ימים תאכל מצות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> ועוד למה לא כתב שבעת ימים לא תאכל חמץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>: <b>חדש האביב.</b> פירשתיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i>: רבים חשבו כי לא יראו פני ריקם, כמו ופני לא יראו (למטה לג כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> וזה איננו נכון, כי הבאים אל בית השם הם נראים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i> והעד ונראה את פני ה' (ש\"א א כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> גם יראה כל זכורך את פני השם (דבר' טז טז) כמו לפני השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i>: <b>וחג הקציר.</b> בכורי קציר חטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>, והנה חג המצות לעולם יהיה בו אביב שהוא בכורי השעורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, והמרחק בין בכורי שעורים לבכורי חטים, כמו שבעה שבועות תספר לך (שם שם): <b>וחג האסיף בצאת השנה.</b> ותכנס שנה אחרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> והחל ממרחשון לזרוע: <b>שלש.</b> ואלה השלש פעמים שאמרתי לך לא יראו פני ריקם, הזכרים לבדם שהם בני מצות ואינם חולים שלא יוכלו לבוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>: <b>דם זבחי.</b> הוא זבח חג הפסח הנאכל על מצות ומרורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>: <b>חלב חגי.</b> הוא שה תמים שהוא חיוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>, וכן כתוב \"בהעלות העולה והחלבים\" (דה\"ב לה יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> עד הבקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>: <b>ראשית.</b> זהו ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב יד) כי עם היחיד מדבר, כאשר אפרש במקומו, והזכיר זה אחר לא תשחט על חמץ דם זבחי, כי משם יחלו הבכורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>: אמרו חסרי הדעת, כי גדי מגזרת מגד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>, ולא יתכן כי מ\"ם מגד שרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i>, והעד הנאמן, עם פרי מגדים (שה\"ש ד יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> כי ככה לא ימצא בלשון הקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>, ועוד מה טעם לא תבשל, ואין כח ביד אדם לבשל המגד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>, וכתוב וממגד תבואות שמש (דבר' לג יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i>, ומה טעם לומר בחלב, ואנה מצאנו כלשון הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>, ועוד מה טעם אמו, ואנה נקרא העץ אֵם המגד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i>, וכל זה חשבו בעבור שמצאנו זאת המצוה עם ראשית בכורי אדמתך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i>, והנה גם הוא במקום אחר עם הבשר לא תאכלו כל נבלה (שם יד כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i>, והוא הישר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>, רק הזכירה עם הבכורים, כי אז ירבו ויגדלו הגדיים, ויש אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, שאמר לא תבשל כמו לא תאחר שיעמוד עם אמו יותר משבעה ימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i> ואם כן מה טעם להזכיר המצוה הזאת פעם אחרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i>, ועוד כי ראייתם, בשל קציר (יואל ד יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> ואיננו רק בשול, כי השמש מבשלת כמו האש, וככה הבשילו אשכלותיה (ברא' מ י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i>, ורבי שלמה אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i>, כי גדי הוא הקטן הרך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>, וזה השם יאמר לקטן השור והכבש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> וראייתו גדי עזים (שם לח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i>, כי מה צורך לסמכו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> ואיננו כן, כי גדי לא יקרא רק שהוא מהעזים, ובלשון ערבי הוא גדי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> ולא יאמר על מין אחר, רק יש הפרש בין גדי ובין גדי עזים, כי גדי גדול מגדי עזים, כי עודנו צריך היותו עם העזים, וככה שעיר ושעיר עזים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> וחכמים קיבלו שלא יאכל ישראל בשר בחלב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i>, ועתה אפרש, דע כי מנהג התורה לדבר על ההווה כמו בת היענה (ויקרא יא טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i>, למה שינה הכתוב לומר ככה, ותהיה הבת כוללת כל המין וכזה לא מצאנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i>, דע כי בשר היענה יבש כעץ, ואין המנהג שיאכלנו אדם, כי אין בו ליחה, ולא יאכל מכל המין רק הבת, כי היא נקבה וקטנה, יש בה מעט ליחה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i> ולא כן הזכר הקטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i> וככה אין אדם אוכל בשר בחלב, כי אינו מאכל ערב, והבשר לא יתבשל רק בזמן רב, והחלב אינו כן כי אין המנהג עד היום בארץ ישמעאל שיאכל אדם טלה מבושל בחלב, בעבור שיש בטלה ליחה רבה, וככה בחלב והנה הוא מזיק על כן לא יאכל, ובעבור כי בשר הגדי אין בו ליחה, וכשהוא קטן הוא חם, על כן יבשלו הגדי בחלב, ואל תתמה בעבור שלא נהגו אנשי אלה המקומות לאכול גדי עזים, כי כל הרופאים מודים, כי אין בשר כמוהו, ואפילו לחולים התירו שיאכלוהו, וכן אוכלים אותו בספרד ואפריקא וארץ ישראל, ופרס, ובבל, גם ככה היה מנהג הקדמונים, שני גדיי עזים טובים (ברא' כז ט), ונעשה לפניך גדי עזים (שופ' יג טו), והכהן אוכל גדי עזים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i>, אחד לחטאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i>, ובעבור שאין מנהג אדם לאכול בשר חי אסור לבשל הגדי בחלב אמו, וי\"א כי אין בשול כי אם באש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i>, והלא כתוב, ובשל מבושל במים (למעלה יב ט), ובדברי הימים, בשלו בסירות (דה\"ב לה יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>, ואין לנו צורך לבקש מה טעם איסורו, כי נעלם מעיני הנבונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> אולי היה כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו, כדרך, ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו (ויקרא כב כח), גם לא תקח האם על הבנים (דבר' כב ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, ומנהג רוב האדם שאין להם צאן ויקנו החלב בשוק, והחלב יהיה מאוסף משיות רבות, אולי הקונה הגדי לא ידע אנה אמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i> והנה אם קנה חלב, אולי יש בו בחלב אם הגדי שקנה ויהיה עובר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i>, וכל ספק שהוא מן התורה לחומרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i>, והנה גם הישמעאלים מודים, כי אם יבושל הגדי בחלב אמו שהתולדות שוה, אז הוא יותר ערב, והכתוב דבר על ההוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, והנה הקדמונים ז\"ל החמירו להסיר כל ספק, ואסרו בשר בחלב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>, והשם שנתן להם חכמה, הוא יתן משכורתם שלימה, ועוד אדבר למה הזכיר הכתוב זאת המצוה פעם שנית, גם שלישית, במקום כל אחד מהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i>: <b>הנה אנכי.</b> אמר השם למשה שיאמר גם זה לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i> כי אם יקבלו כל הדברים והמשפטים מתחלת אתם ראיתם, אז יביאם אל הארץ, ורבים השתבשו בזה: יש אומרים, כי המלאך (הוא) ספר תורה בעבור כי שמי בקרבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i>, ואחרים אמרו (הוא) ארון הברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i> ופירשו ושמע בקולו הכתוב בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i>, ואמרו לא ישא השם לפשעכם וכל אלה דברי רוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, כי כל התורה והמקרא מלאים מזה הטעם, הוא ישלח מלאכו לפניך (ברא' כד ז) המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מח טז), ומשה אמר, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במד' כ טז) ומלאך פניו הושיעם (ישעי' סג ט) ויצא מלאך ה' (שם לז לו), ויאמר למלאך המשחית בעם (ש\"ב כד טז) אלהי שלח מלאכה (דניאל ו כג) דמי לבר אלהין (שם ג כה), ורבים כאלה, ובס' דניאל שר יון ושר פרס (דניאל י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i> כי אם מיכאל שרכם (שם פ' כא) והוא הנקרא הגדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i> כי הוא נכבד מאחרים רבים, גם כתוב עליו אחד השרים הראשונים בא לעזרני (שם פ' יג) שפי' במעלה, כמו היושבים ראשונה במלכות (אסתר א יד) וזה המלאך הוא מיכאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>לשמרך בדרך.</b> שלא יגע בך רע: <b>אשר הכינתי.</b> לך כדרך בהנחל עליון גוים (דבר' לב ח) כאשר אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i>: <b>השמר.</b> כל מלאך עושה דבר השם לא יוסיף ולא יגרע, וככה שטן איוב מלאך היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i>, וככה היוצא לקראת בלעם, לשטן לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i>, והנה השומע בקול המלאך הוא שומע בקול השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i>: <b>ומלת אל תמר בו.</b> קשה, והנה נראה הטעם כמו וימרו בי (יחז' כ, ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i> רק היה ראוי להיות תמרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i> על כן הוצרכו חכמי ספרד לאמר בו כי הוא מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i>, ועל דרך ויסב אלהים את העם (למעלה יג יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i> כי כל הגזרה היא מפעלי הכפל, כי ורחבה ונסבה (יחז' מא ז) מבנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i> כמו ונבלה שם (ברא' יא ז) מגזרת בלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i>, ונבקה רוח מצרים (ישעי' יט ג) מגזרת בוקק (שם כד א), ואל תתמה בעבור שהם שנים שרשים והטעם אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i>, כי הנה שורר בביתו (אסתר א כב) כי שרית עם אלהים (ברא' לב כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i> וכמוהו אל תמר בו, וממר ליולדתו (משלי יז כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i> על משקל מכס (במד' לא כח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i> שהוא מגזרת תכוסו על השה (למעלה יב ד) מפעלי הכפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i>: ודע <b>כי שמי בקרבו</b> דבק עם השמר מפניו ושמע בקולו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i>, כמו, ואף לאמתך תעשה כן (דבר' טו, יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i> וכבר פירשתי כי השם הנכבד הוא שם העצם, כי הוא לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i>, גם ימצא תאר השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i> כי הוא הכל ומאתו הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i>: <b>וטעם בקרבו.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i></b> משל לעגול שהנקודה היא קרובה אל כל מרחק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i>, על כן היה כבוד השם בקרב המחנה, ונוסע בתוך המחנות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמז\"></i>, וכן כתוב כי אתה ה' בקרב העם הזה (במד' יד יד) וכתוב, ויוצר רוח אדם בקרבו (זכריה יב א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i>, ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב כי אם שמוע תשמע בקולו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i>, ואחר כן, ועשית כל אשר אדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i> והנה אתן לך משל, כל חכמי המדות הביאו ראיות גמורות, כי עצם הלבנה גוף מקבל אור השמש, כי הוא בעצמו אין נוגה לו, ובעבור זה תקדר השמש בהתחבר הלבנה עמה ביום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i> ושניהם בגלגלים הדומים לגלגל המזלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i>, ואין הקדרות רק שתכנס הלבנה תחת השמש ושתיהן עגולות, והנה פני הלבנה שהם לצד השמש כלם אור, ופניה שהם למעלה ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i> חשך ולא אור, והנה תסתיר אור השמש גם במחצית חדש הלבנה בהכנס צל הארץ בין השמש ובין הלבנה לא ישאר ללבנה אור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i> והנה ידענו כי אור הלבנה בלילה תאיר האויר, והנה אם אמר ראובן זה אור הלבנה יאמר אמת ואם אמר שמעון זה אור החמה יאמר אמת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i>: <b>בעבור</b> שמצאו חכמי ספרד איבה בהעלם היו\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעח\"></i>, וכתוב וְאָיַבְתִּי את איביךָ.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעט\"></i> גם ציד חיה (ויקרא יז יג) אמר צַיָדִים (ירמי' טז טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפ\"></i> ודין עני לא דנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפא\"></i>, והיה ה' לְדַיָּן (ש\"א כד טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפב\"></i>, על כן אמרו אין פועל פחות מג' אותיות, על כן איבה מעלומי העין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפג\"></i>: <b>כי.</b> צום בעת בואם אל הארץ שיסירו כל ע\"ג, והזכיר ששה גוים, ולא חשש להזכיר הקטן שבהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפד\"></i> ובעבורו אמר והכחדתיו מיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפה\"></i>, כי האחרים מעט מעט יגרשם, או פי' והכחדתיו כל אחד ואחד, כמו בנות צעדה עלי שור (ברא' מט כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לה\"></i>: <b>לא.</b> זהו שהזכרתי שתחלת ספר הברית, אתם ראיתם (למעלה כ יט) שהזהיר על ע\"ג, וסוף הספר להזהיר על ע\"ג, שהוא הסוף כי יהיה לך למוקש (פ' לג), רק יש הפרש שבתחלת הספר צוה שלא יעשון עם השם אלהי כסף, ובסוף ס' הברית צוה להכרית ע\"ג הנמצאה בארץ כנען שעשאוה יושביה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפז\"></i> כי העובד ע\"ג כאילו הוא עובר על כל מצות לא תעשה, ולא יועילוהו כל מצות עשה בעולם הזה ובעולם הבא: <b>ועבדתם.</b> הטעם לא תעבדו רק השם שהוציאכם מבית עבדים, והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים, ולא יוכלו להצילם מידכם, ועבודת השם היא לעשות כל אשר צוה לאהבה אותו ולדבקה בו, ולהשבע בשמו, ולהתפלל אליו, ולזבוח לפניו תמידין ומוספין, ולכבדו בתת המעשרות, הנה שכרו אתו, והם ד' דברים בעולם הזה הא' וברך את לחמך ואת מימך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפח\"></i>, והב' והסירותי מחלה מקרבך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפט\"></i>, והג' לא תהיה משכלה ועקרה בארצך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצ\"></i>, והד' את מספר ימיך אמלא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצא\"></i>, והנה כל אלה בגוף האדם, ועוד כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצב\"></i>, והוא את אימתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצג\"></i> וגם את הצרעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצד\"></i>: <b>אמר אברהם המחבר</b> יש חכמים גדולים, חכמי השתי תורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצה\"></i> ולא התעסקו בחכמת התולדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i> על כן לא יכולתי לפרש אלה הברכות, אם לא אזכיר מעט מן החכמות, בעבור שגוף האדם מהעולם השפל, והנשמה העליונה קשורה בו, ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף, והנה הם שני כחות, ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש, כי הנשמה היא החכמה, ומושבה במוח הראש, וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצו\"></i> והרוח בלב ובו חיי האדם, והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס, וכן אמר שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס (קהלת ז ט) כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט יא) והנפש בכבד, והיא המתאוה לאכול, וככה כתוב כי תאוה נפשך (דבר' יב כ) ותאות המשגל ממנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לז\"></i> והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות, או כלן רפות, או זו חזקה וזו רפה, או לא חזקה ולא רפה, והנה בני אדם על כ\"ז מינים משונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לח\"></i> והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה, ואז לא ימשול הגוף עליה, ואם לא תהיה התורה נשמרת, אז יגבר הגוף על הנשמה, והנה אתן לך משל, ידענו כפי חכמת התולדת כי כי כל אדם שגברה על תולדתו מרה אדומה יהיה בעל אף, כי כן תולדת האש, כי המרה האדומה דומה לה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לט\"></i> והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ש\"></i>, גם נחשוב אדם שאין חום בגופו, ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס, והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מ\"></i> והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו, וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שא\"></i> וידריכם דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם, והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר, שהנשמה סרה אל משמעת הגוף, ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והיא הנקרא תולדת, והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שב\"></i>, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו יד) והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שג\"></i> הנכנס בגוף, והנה לא יפחוד שומר התורה מהם, וזהו וברך את לחמך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שד\"></i>, ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע\"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך, והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה\"ב טז יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שה\"></i>, והנה דברתי על חכמת הרפואות, ועתה אדבר על חכמת המזלות, דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שו\"></i> מערכת המשרתים ברגע הולדו וערך אלה אל אלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שז\"></i>, והדבר עמוק מאוד, והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה, כי תולדת הרחם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שח\"></i> להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו, וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, השם הנכבד אם היה דבק בו, יאמץ כח תולדת הכליות, ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים, על כן אמר השם לאברהם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים (ברא' יז א) וזהו שאמרו קדמונינו ז\"ל צא מאצטגנינות שלך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שט\"></i>, ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד, כי אנצח התולדת, ואין זה נצוח במערכת הככבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שי\"></i> כי לא נבראו להטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם, ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם, והנה אם נשמור לא נקבל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיא\"></i>, ועוד אדבר על זה בפ' כי תשא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיב\"></i> והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים, ולא ימותו בחיי אביהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיג\"></i>: <b>ומלת עקרה.</b> כוללת אשת איש ובהמתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיד\"></i>: והרביעית שגם הוא יחיה שנים רבות, והנה ידענו כי לכל איש זמן קצוב וזמן ידוע שיכול לחיות כפי רוב החום והליחה התולדית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטו\"></i> לא אש זרה וליחה נכריה, כי הוא הפך התולדות, והדבק בשם יחזק החום והליחה בכח הנשמה ואז יחיה האדם יותר מהזמן הקצוב, וכן כתוב, יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה (משלי י כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטז\"></i> וכתוב בחצי ימיו יעזבנו (ירמי' יז יא), וכתוב, כי אם ה' יגפנו או יומו יבא (ש\"א כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיז\"></i> והנה, המת במלחמה או במגפה לא מת ביומו בזמן הקצוב, כפי תולדת החום והליחה, כי מחוץ באו לו מקרים, והנה השם שדבק בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיח\"></i> יצילנו מכולם, ובתורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיט\"></i> פן ימות במלחמה (דבר' כ ה), אמר שלמה, למה תמות בלא עתך, (קהלת ז יז) ואין זה הפך חכמת המזלות, כי דבר המזל תלוי בדברים רבים כאשר אפרש בפ' ונפלינו אני ועמך (למטה לג טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכ\"></i> על כן כתוב, הנני יוסיף על ימיך (ישעי' לח ה) ומה אוסיף עוד להאריך: <b>את אימתי.</b> הוא פחד בנשמה והנה תבא לגוף חולשה מיד, וזהו ונתתי את כל אויביך אליך עורף, שיתנו לך את ערפם, והטעם שיברחו מפניך בראותך אותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכב\"></i>: <b>ושלחתי את הצרעה.</b> מכה בגוף מגזרת צרעת שתחלש כח הגוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, והזכיר משבעה הגוים שלשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכד\"></i> והוא הדין לכולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכה\"></i>, גם יתכן להיות זו המכה יותר קשה בנזכרים מהאחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכו\"></i>: <b>לא.</b> אמר הגאון, זהו לסימן כאשר תראה כי פרית ורבית, אז יכרתו כל השבעה עממין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכט\"></i> ואין צורך, כי הזכיר הטעם למה לא יגרשם בשנה אחת, וזהו פן תהיה הארץ שממה, כי ארץ ישראל תהיה ארוכה מאד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"של\"></i> ויוצאי ממצרים לא יוכלו לישבה כולה, כמו פן תקדש (דבר' כב ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מב\"></i>: <b>מעט.</b> עד שתפרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלד\"></i> שתוכל לישב כל הארץ, ועתה יפרש אורך הארץ ורחבה: <b>ושתי את גבולך.</b> וזהו וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תה' עב ח) והנהר הוא נהר פרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלה\"></i>: בין כך ובין כך לא תכרות להם ברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלו\"></i>: <b>וטעם לאלהיהם.</b> שתשחיתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלז\"></i>: <b>לא ישבו בארצך.</b> כאשר תפרה, תשחית ותכחיד כל הז' עממין, עד כה ספר הברית: <b>ואל משה אמר.</b><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> כל מה שהזכיר למעלה עד עתה, הם התנאים שיספרם לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> ואחר כן אמר למשה אחר שתכרות להם ברית תעלה אלי אתה ואהרן ובניו וע' מזקני ישראל שהם הבכורים הקדושים: <b>ונגש.</b> אל תתמה בעבור שאמר בתחלה עלה אל ה'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> ואחר כך ונגש משה לבדו, ולא אמר ונגשת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> כי כן מנהג הלשון, וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים (ברא' יט כד) והטעם מאתו, ושמואל אמר, וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל (ש\"א יב יא) ולא אמר ואותי, ורבים ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>ויבא משה.</b> לא הזכיר וירד מן ההר כי אין צורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>.  וטעם ויבא משה בתוך מחנה ישראל, ויספר לעם את כל דברי ה', מצות עשה ולא תעשה שהם כתובים מן אתם ראיתם כי מן השמים (למעלה כ יט) עד סוף כי יהיה לך למוקש (למעלה כג לג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>. <b>ואת כל המשפטים.</b> אשר שם לפניהם, הם הנזכרים בפרשה הזאת: <b>ויען כל העם.</b> כאילו הוא איש אחד: <b>ויכתוב משה.</b> אחר שספר להם כל דברי השם המצות והמשפטים כתבם, וזהו ספר הברית: <b>ויבן מזבח תחת ההר.</b> במקום שעמדו ישראל בעת מתן תורה, ומלת ויבן, משרת בעבור אחרת, כאלו כתב ושתים עשרה מצבה בנה: <b>וישלח את נערי.</b> הם הבחורים בני הזקנים הבחורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i> שיעלו עם משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>ויעלו עלת.</b> וזהו וזבחת עליו (למעלה כ כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: והזכיר עם השלמים פרים כי האוכלים רבים היו: <b>ויקח חצי הדם.</b> מהעולות והשלמים: ומלת באגנות, כלים עגולים כמו אגן הסהר (שיר ז) ובלשון ערבי אגאן: וחצי הדם של עולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> והשלמים זרק על המזבח לשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>, והנה באגנות ישמש לשנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> שנתן חציו באגנות וחציו אחר באגנות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: <b>ויקח.</b> כאשר קרא באזני הזקנים וקבלו על נפשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> אז לקח חצי הדם הנשאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, וזרקו על העם והם הזקנים, כי הם כנגד כל ישראל כמו שכתוב בפר העלם דבר של צבור, וסמכו זקני העדה את ידיהם (ויקרא ד טו) שהם כנגד כל ישראל: וזאת הזריקה כמו, ויז על אהרן על בגדיו (שם ח ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: וקראה דם הברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>ויעל.</b> לא הזכיר ההר כי אין צורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>: <b>ויראו.</b> במראה נבואה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>, כמו ראיתי את ה' יושב על כסא (מ\"א כב יט דה\"ב יח יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>: אמר הגאון כי ספיר לבן, ראייתו לבנת הספיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> ואיננו רק אדום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, והעד כי מנהג הלשון לכפול הטעם במלות שונות, והנה כתוב זכו נזיריה משלג צחו מחלב (איכה ד ז) והנה הטעם כפול, אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם (שם) והנה ספיר כמו פנינים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, ועוד אם לבנת הספיר הוא לובן, מה טעם לומר כמעשה, היה ראוי לומר כמראה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>, והנכון כי לבנת מגזרת לבנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i> כמו חשכת מים (תה' יח יב) מגזרת חֲשֵכָה (ברא' טו יב). והנה לבנת הספיר, כאבן ספיר שראה יחזקאל במראות הנבואה שהוא דמות כסא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: וטעם וכעצם השמים לטוהר, תחת לבנת הספיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> והוא הרקיע שהוא כעין הקרח שהוא נטוי על ראשי החיות שראה יחזקאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> והנה כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> ויראו את אלהי ישראל, ושם כתוב היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל (יחז' י כ) כי תפס דרך קצרה, כי היא תחת רקיע, גם הוא תחת הכסא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> והכל תחת השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>: <b>ואל אצילי.</b> כמו ומאציליה (ישעי' מא ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> ולא הזכיר זקנים להכניס עמהם נדב ואביהוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>: <b>וטעם לא שלח ידו.</b> כי ראו השם הנכבד ולא מתו, כאשר אפרש בפסוק כי לא יראני האדם וחי (למטה לג כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>: <b>וטעם ויאכלו וישתו.</b> שירדו שמחים מההר: ויאכלו זבחי שלמים שזבחו נעריהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>: וישתו בשמחה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>, ור' יהודה הלוי אמר, כי טעם ויאכלו, כי הוצרכו שיאכלו, אעפ\"י שנהנו מזיו השכינה, והזכיר זה בעבור משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> שחיה ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ככתוב בפרשה אחרי זאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>: <b>ויאמר.</b> ושב שם עד שאתן לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, אמר חכם אחד בספרד, כי הלוחות הראשונים שהיו מעשה אלהים, והטעם מתוקנים נבראו כמדת הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>, כי גם השניים מעשה אלהים היו שהוא בורא הכל, רק משה תקנם, כי התקון נקרא מעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>, כמו וימהר לעשות אותו (ברא' יח ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i>, ובעבור שהוא כתוב לוחות אבן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> ולא הזכיר אבנים כאשר הזכיר בשניים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>, והנה הראיתי לו בעלותי ההרה לקחת שני לוחות האבנים (דבר' ט ט), ושלש פעמים הזכיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>, כי על כן פי' לוחות האבן, שהם ממין אבן לא מעץ, אמר הגאון כי אשר כתבתי, דבק עם לוחות האבן, ולא עם התורה והמצוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> כי השם לא כתב רק עשרת הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> ופי' <b>התורה</b> תורה שבכתב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> <b>והמצוה</b> תורה שבע\"פ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> כי כל המצות ניתנו למשה בסיני בימים שעמד בהר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> וכן כתוב ואתה פה עמוד עמדי (דבר' ה כח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i> ולפי דעתי כי התורה הדבור הראשון והחמישי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>, והמצוה השמונה דברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>ויקם משה.</b> מדרך הסברא כי יהושע הלך ממחנה ישראל עם משה, וישב בתחתית ההר עד רדת משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> כי הנה לא ידע דבר העגל שנעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>, ואין טעם לשאול מה אכל, כי המן סביב למחנה לקט ואכל יום יום: <b>ואל הזקנים.</b> הידועים הם שראו השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>: <b>והנה אהרן.</b> גם הוא בכור היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> ואולי היה חור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> והוא מהשבעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>, ושניהם ידינו תחת משה עד שובו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>, וכבר פירשתי כי יתרו לא בא רק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> בשנה השנית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>: <b>ויעל. ויכס.</b> וכבר כסה הענן בששה לחודש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>: <b>וישכן.</b> וכבר שכן הכבוד, כי כן כתוב וירד ה' על הר סיני (למעלה יט כ), ועוד, ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים (שם כ יח): <b>ויכסהו הענן.</b> את משה ואדם לא ראהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>: <b>ויקרא אל משה ביום השביעי.</b> ואין צורך לשאלת הגאון למה לא עלה לראש ההר בתחלת עלותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i> כי לא יוכל לעלות כי אם ברשות: <b>ומראה.</b> הנה ההר כולו מכוסה ענן, ובראשו הכבוד ששם השם הנכבד היה נראה כאש אוכלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>: <b>ויבא ויעל אל ההר.</b> הטעם אל ראש ההר ששם הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i>: <b>ויהי משה בהר.</b> שלא ירד, וכתוב על אלה הארבעים יום, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (דבר' ט ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i>, וזה פלא גדול לא נהיה כמוהו לפניו: אשר נתן לבניו דת תמימה אשר יוציא לאור כל תעלומה יביננו דבר חכמה רשומה בפרשת ויקחו לי תרומה <b>וידבר.</b> בעלותו אל ראש ההר דבר לו על דבר המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> והטעם שיעשו מקדש לשם הנכבד וישכון בתוכו, ושם ידבר עם משה ולא יעלה אל ההר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>מלת ויקחו לי.</b> כגזרת סורה אלי (שופ' ד יח) שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, וככה שיקח מאתו ויתן לי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, וככה קחי נא לי מעט מים (מ\"א יז י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>וזאת.</b> אמר הגאון כי לא מצאנו כסף במשכן כי אם כסף פקודי העדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>, אם כן איך כתוב כי הכסף נדבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, והוא השיב כי כסף אחר היה נדבה לצורך שלחן כסף, כי לא יתכן שלא יהיה שם שלחן לתקן עליו שום דבר, או לחתוך או לרחוץ עליו ולחצוצרות ולמזרקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> ולפי דעתי אין צורך, כי הכתוב לא חשש להוציא דבר אחד מששה עשר דברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>, כי החמשה עשר היו נדבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, וכמוהו אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם (ברא' לה כו) ובנימין לא נולד כי אם בארץ כנען, ועוד בשבעים נפש ירדו אבותיך (דבר' י כב), ובני יוסף לא ירדו כי שם נולדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> והזכיר בתחלת הנדבה הנכבד שהוא הזהב, והשלים בנכבד אבני שוהם ואבני מלואים, כי לא נמצאו רק אצל הנשיאים, ולא כן הזהב, כי ברוב הקהל נמצא, והנה לא היה במעשה המשכן ברזל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>, וכתוב בבית ראשון, ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו (מ\"א ו ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>ותכלת.</b> אמר יפת שהוא כדמות שחרות, כי הוא תכלית כל הצבעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> והכל ישובו אליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, והוא לא ישוב במעשה אדם לעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>, ואנו נסמוך על רז\"ל שאמרו שהוא ירוק והוא צמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>: <b>וארגמן.</b> כדמות אדום, ובדברי הימים ארגון (דה\"ב ב ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, ובלשון ערבי ארגואן, וזה הצבע לא יהיה כי אם בצמר או במשי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>ותולעת שני.</b> וכתוב ושני התולעת (ויקרא יד ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i> כמו מצור החלמיש (דבר' ח טו) חלמיש צור (שם לב יג) והגאון אמר בו קרימ\"ז כי הוא אדום, רק איננו כצבע הארגמן, ובעבור תולעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> אמרו רבים כי הוא משי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ושש.</b> הוא הבד מין ממיני פשתים ימצא במצרים לבדו, רק הוא לבן ואינו צבוע, שש ורקמה ממצרים (יחז' כז ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> והגאון תרגמו בלשון ערבי עושר, וידוע הוא עד היום: <b>ועזים.</b> שער העזים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>וערת אילם.</b> שהם גדולים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, וזאת האומנות בארץ אלגודמא\"ס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, ונקרא גודמאנסי: <b>תחשים.</b> מן חיה היתה ידוע בימים ההם, כי כן כתוב ואנעלך תחש (יחז' טז י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>, והנה כבר היה נודע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>: <b>ועצי שטים.</b> יש מקדמונינו שאמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> שיעקב אבינו נטעם, וישראל הוציאם ממצרים במצות משה, והראיה וכל אשר נמצא אתו (למטה לה כד) כמו התכלת והארגמן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>, ויש לתמוה למה נאמר אשר נמצא אתו, לצרכו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> ואם אמרנו כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> יש לתמוה למה הוציאו עצי שטים, כי מה צורך יש להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ועוד הנה המצרים חושבים כי לזבוח הם הולכים ואחר כך ישובו ועל כן השאילום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> ואיך יוציאו קרשים רבים אורך כל אחד מהם עשר אמות, גם בריחים, והם עברו על מצרים מקום המלוכה, ומה היתה תשובה לשואליהם, למה יוליכו עצי שטים, והם הולכים לזבוח דרך שלשת ימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i> והנה לא ידענו אם קבלה היתה ביד אבותינו שממצרים הוציאום, גם אנחנו נסור אל משמעתם, ואם סברא היא יש לבקש דרך אחרת, ונאמר כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> ובבואם שם, אמר להם ששם יתעכבו הרבה, ואין עליהם ענן כאשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>, אז עשה כל אחד סוכה, והנשיאים עשו כדמות חצרות, כל אחד כפי מעלתו וכרתו כל היער<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, כי עם רב היו ועשו סוכות, ומשה לא דבר להם דבר המשכן, רק אחר יום הכפורים, וזה טעם וכל אשר נמצא אתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>שמן למאור.</b> לצורך המאור כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>, אמרו חכמי הדור כי טעם ולקטרת הסמים הפוך, וכן הוא הסמים בעבור הקטרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, אם כן, למה לא נאמר כן, ולשמן המשחה בשמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>, ועוד ואת הבשם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים (למטה לה כח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>, והנכון בעיני שמלת בשמים כוללת לשמן המשחה ובשמים שהם מעורבים עם הסמים לקטרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> וככה קבלת האמת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>: <b>אבני שהם.</b> כוללת כל האפוד ואחד מהחשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>: <b>מלואים.</b> עוד אפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>: <b>ועשו.</b> נקרא מקדש בעבור היותו משכן השם הקדוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i>: <b>מראה אותך.</b> במראה העין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i>, כי מראות יחזקאל היו בחלום נבואה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>, והוסיף ה\"א הדעת ואמר המשכן, אחר שהזכיר מקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i>, תוספת וי\"ו: <b>וכן תעשו.</b> לצורך הכלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i>, כי בתחלה ועשו לי מקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i>: <b>ועשו.</b> בעבור שאמר בתחלה ועשו לי, החל ככה ועשו ארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i>: ולא ידענו אם זאת המדה בחוץ או בפנים, והנה אם היא בחוץ יהיה עבר הארון מצופה מבית ומחוץ מב' העברים חצי אמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i> עד שתהיה מדת כל לוח הברית אמה אורך ואמה רוחב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i>, ואם אמרנו שגם הקומה חצי אמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> תהיה כל אבן כבדה מאד, אולי נתן השם כח רב לידי משה שהיו כבדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> להוריד לוח אבן ביד אחת, וכתוב משני עבריהם (למטה לב טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> אולי כן היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, כי הלוח הוא גוף מעוקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i> שיש לו ששה עברים, וככה כתוב כי שלשה ארונות היו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> ויש לתמוה על הכבדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i>, ועוד כי עובי הכפורת טפח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i>, ועוד כי ראינו שלא היה זהב התנופה רק פחות מן חלק אחד מג' אלפים וארבע מאות מהזהב שהניח דוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i>, והנה הכרובים היו עצי שמן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i> גם מזבח הקטרת לא היה כולו זהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i>, והיה שוה לפי הסברא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i> כי הציפוי למראה העין הוא ומעט הזהב יכנס בציפוי, הלא כי הקרשים והבריחים והשולחן ומזבח הקטורת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i> כלם מצופים, ואין דבר שיהיה זהב כלו רק המנורה, ואחר שעשו הארון זהב מה צורך לעץ, ויוכיח על הציפוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i> כי הנה האולם והבית ציפה שלמה זהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i>: <b>זר זהב.</b> מגזרת ארחי ורבעי זרית (תה' קלט ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i>: <b>פעמותיו.</b> חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי פעם שהוא זויות, רק מלשון רגל, רגלי עני פעמי דלים (ישעי' כו ו) וישם לדרך פעמיו (תה' פה יד) מה יפו פעמיך (ש\"ה ז ב) ורבים ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון, כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, ועוד מה טעם לומר, ושתי טבעות זהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i> בתוספת הוי\"ו, ואלו היו הראשונות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i> היה כתוב שתי טבעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> להודיע שהם ארבע טבעות זהב שהזכיר כמשפט הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i> ויש מחכמי דורינו שהבין זה, ואמר כי הבדים היו מושמים בארון בטבעות שהיו על הפעמונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i> וכאשר יצטרכו לשאת את הארון יוסרו מהטבעות השפליות ויושמו בטבעות העליונות, וכן כתוב ושמו בדיו (במד' ד ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>, ולפי דעתי שהבדים אחר שהושמו בטבעות העליונות לא הוסרו משם, כי כן כתוב לא יסורו ממנו (למטה פ' טו) ופירוש ושמו בדיו על הכהנים שהיו משימים בדי הארון בכתפות הקהתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i> וכאשר הושם הארון בדביר, הוצרך להיותו סמוך אל הקיר שיסוכו הכרובים על הארון ועל בדיו, על כן האריכו קצה כל אחד מהבדים, וזהו ויאריכו הבדים (מ\"א ח ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> והנה הד' הטבעות השפלים היו ליופי ותפארת כמשפט הארונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i>: <b>בטבעת.</b> שהם על צלעות הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i>: <b>ונתת.</b> הלוחות הם העדות כאילו הם כמו שטר כתובה, והם לוחות הברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i> והעד הנאמן, ויקח ויתן את העדות אל הארון (למטה מ כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i> ועוד כי לא כתב משה ספר תורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i>, וספר התורה שמוהו הכהנים מצד ארון ברית ה' מחוץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריא\"></i>, ועוד כתיב אין בארון רק שני לוחות אבנים (מ\"א ח ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i> ומחלוקת היא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i>, יש לשאול, הנה הכתוב אמר למשה, ונתת אל אל הארון הלוחות אשר אתן אליך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i>, וכתוב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו (למטה לא יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i> והנה שברם ולא מלא מצות השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i>, ויש להשיב אולי בעבור זה אמרו חכמינו כי שברי הלוחות הן מונחים בארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i> ואין הכתוב מכחיש דבריהם, כי הראשונים והאחרונים לוחות הברית הם, ועוד נוכל להשיב כי הכתוב לא דבר רק על הלוחות השניות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i>, ואין טענה ממלת, אשר אתן אליך (פ' כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> כי הנה כתוב גם עליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i> ויתנם ה' אלי (דבר' י ד), ועוד הנה לא מצאנו שיאמר השם למשה שיעשה הארון וישם שם הלוחות הראשונות, כי השם יודע כי ישברם משה, רק אמר על הלוחות שפסלם משה ועשית לך ארון עץ (שם שם א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i>, וקדמונינו אמרו כי אין זה הארון שעשה בצלאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i> ונכון הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכג\"></i>, ועל דרך המשפט אינו רחוק בעיני, כי על הארון שעשה בצלאל ידבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i>, וכן כתוב ועשו ארון עצי שטים (למעלה פ' י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i>, ואין טעם לשאול אנה היו מושמים אלה הלוחות עד שהוקם המשכן, כי אין צורך להזכיר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i>, והוצרכתי לפירוש הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i> בעבור שהזכיר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי (דבר' י ה), והנה אם אמרנו כי יספר המעשה כאשר היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i> אעפ\"י שלא נדע טעם למה יזכיר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i>, והנה מה נעשה בכתוב אח\"כ, ויהיו שם כאשר צוני (שם) וזה לאות כי ידבר על הלוחות ששם משה בארון הברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i>, והם שם עד היום הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i>, וזה טעם ויהיו שם עד היום הזה (מ\"א ח ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i> גם לאות ולעד כי ספר התורה לא היה בארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i> כי בתחלה שם הלוחות בארון, ואח\"כ הכפורת עם הכרובים, והנה שכן הכבוד על הכרובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i>, וכתוב יושב הכרובים (תה' פ', ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i> אם כן איך ישים משה ספר התורה בשנת הארבעים בתוך הארון, אם לא יסיר הכפורת עם הכרובים מעל הארון ואין צורך לכל זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: <b>ועשית כפרת.</b> כדמות מכסה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i>, ואמר יפת כי כמוהו לכפר עליו (ויקרא א ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i> כמו כסוי חטאה (תה' לב א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i>, ולפי דעתי שמלת לכפר עליו, מגזרת כופר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i>, והנה זה מפורש, ונתנו איש כפר נפשו (למטה ל יב), ושם כתוב לכפר על נפשותיכם (שם שם טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i>, ועובי הכפרת לא נזכר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i>: <b>ועשית.</b> אמרו קדמונינו, כי צורת כרובים כשני נערים, ופירשו כרוביא בלשון ארמי והכ\"ף משרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i>, ונכון דברו שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה, ושמו המלה לזכר, כמו מלת חנוכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, כי כ\"ף כרוב שרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i>, והעד והיו הכרובים (פ' כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמז\"></i> כי הה\"א ה\"א הדעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i> ואינה לתימה כה\"א, הכמכת מכהו הכהו (ישעי' כז ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i> וכאשר חפשתי על מלת כרובים, הנה הוא צורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i> כמו אַתְּ כרוב ממשח הסוכך (יחז' כח יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i>, אמר יחזקאל כי ראה ה' פנים לחיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i>, ואחד מהם פני שור, ובמקום אחר על החיה בעצמה תחת שור פני הכרוב (שם י, יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i>, והטעם הצורה שהזכיר בפעם הראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i> ואמר באחרונה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (שם פ' כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i> וקרא כל הד' כרובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i> והנה הכ\"ף שרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לה\"></i>: <b>מקשה.</b> כמו שוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i> וכמוהו ותחת מעשה מקשה (ישעי' ג כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i>, ופי' מעשה, כמו לא עשה את שפמו (ש\"ב יט כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i>, וטעם מפני שהיה מרחק כל כרוב שוה מקצה הכפורת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לו\"></i>: <b>כרוב.</b> הנה הכרובים על דרך האורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רע\"></i> על כן הבדים על רוחב הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעא\"></i>, ומערער אמר, כי לא יקרא צלע רק על דרך האורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעב\"></i>, וראייתו ולצלע המשכן השנית (למטה כו כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעג\"></i>, ותשובתו בצדו, וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתים (שם שם כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעד\"></i> ומהכפורת בעצמה עשו את הכרובים על שני קצות הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעה\"></i>: <b>והיו.</b> אמר יפת, כי אל הכפורת יהיו פני הכרובים, אל אמצע הכפרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעט\"></i>, ולפי דעתי, כי לא היו פני הכרובים עומדים על זויות נצבם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפ\"></i> על כן פניהם מעט פונים אל הכפרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפא\"></i>: <b>ואל הארן.</b> כמשפט הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפח\"></i> וכבר היה נותן העדות בארון, ואחר תשים הכפרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לט\"></i>: <b>ונועדתי.</b> לא אבין איך יכחיש זה הפסוק, פסוק וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מ\"></i> כי אהל מועד שם כולל את המשכן ואת כל אשר בו ואין צורך למכריע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצא\"></i>: וטעם וי\"ו ואת כל אשר אצוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מא\"></i> ככה הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצב\"></i> מלת ודברתי משרת בעבור אחרת כאילו כתוב ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים, ולא הזכיר הדבר המדובר, והטעם שאדבר אתך להודיע סודי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצג\"></i> ולהשיב על שאלתך, ודברתי את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצד\"></i>, ויש לשאול למה הזכיר השם הארון בתחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצה\"></i>, כי כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצו\"></i> את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו (למעלה פ' ט), ומנהג הלשון לבאר האחרון שהשלים בו, כמו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו (יהושע כד ד), על כן החל ופירש כלי המשכן והחל מהנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מב\"></i> ואחר כן השולחן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצח\"></i> והמנורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצט\"></i>, ואחר כן ואת המשכן תעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ש\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מג\"></i> והנה משה כאשר הקהיל כל העדה החל לומר להם בתחלה המשכן והאהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שא\"></i> ואחר כן הארון ואין צורך שילמוד אדם את משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שב\"></i>, ויש לתמוה למה לא הזכיר מזבח הקטרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שג\"></i> והתשובה בדרך משל, כי הכבוד לא ימוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שד\"></i> על כן הארון דמות כסא, והנה מנורה ושולחן ערוך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שה\"></i> על כן לא הזכיר מזבח הקטרת רק אחר מזבח העולה, בעבור שיזהיר, לא תעלו עליו עולה ומנחה ונסך (למטה ל ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שו\"></i>, ומשה הזכירו לבני ישראל אחר המנורה וכן במעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שז\"></i>: <b>ועשית.</b> אין ספק כי עובי השלחן עם קומת הרגלים היא המדה הנזכרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שח\"></i>: <b>ועשית.</b> המסגרת למעלה כמשפט השולחנות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מד\"></i>: <b>ועשית זר זהב.</b> עתה פי' כי הזר שהזכיר בתחלה יהיה סביב המסגרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מה\"></i>: <b>ועשית, ארבע הפאות.</b> מזרח ומערב צפון ודרום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטו\"></i>: <b>לעמת.</b> הזכיר המקום שתושמנה שם הטבעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שטז\"></i>: <b>ונשא בם את השלחן.</b> מבנין נפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכ\"></i>, כמו ונקה המכה (למעלה כא יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכא\"></i>, כי הדגשות להתבלע פ\"א הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכב\"></i>: <b>ועשית.</b> מה שאמרו רז\"ל ידוע הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכג\"></i>: <b>ומלת אשר יסך בהן.</b> שבה אל וקשותיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכד\"></i> לא אל הקרובה אליה שהיא ומנקיותיו, וכמוהו משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תה' צט ו) וכתוב בעמוד ענן ידבר אליהם (שם פ' ז) שהם משה ואהרן לא שמואל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכה\"></i>, והעד כי במעשה הזכיר הקשות אשר יסך בהן (למטה לז טז), ועוד ואת קשות הנסך (במד' ד ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכו\"></i> ומלת נסך לטעמים רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכז\"></i>, לא יסכו לה נסך (הושע ט ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכח\"></i> הפסל נסך חרש (ישעי' מ יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכט\"></i>, ואני נסכתי מלכי (תה' ב ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"של\"></i>, אמר רב נתן שהוא בעל הערוך, כי הקשוות דמות קנים, כי כן יקראו בלשון ישמעאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלא\"></i>, והמגיד לו לא ידע לשון ערבי כי נלעג היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מו\"></i> כי הקנים יקראו קצ\"ב בצד\"י גם בבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מז\"></i> ויש שבוש בדברי הימים שהזכיר תחת הקערות מזרקים, ותחת הכפות כפורים, והזכיר הקשוות כאשר הם, ותחת המנקיות אמר מזלגות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"מח\"></i> והכל זהב לצורך השלחן, אולי כלים אחרים צוה דוד לשומם בשולחנות שיעשה שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שלד\"></i>: <b>ונתת.</b> על דרך הפשט נקרא לחם הפנים בעבור הפירוש שהוא אחריו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נב\"></i>, ומה שאמרו קדמונינו אמת הוא כי הקערות כמו דפוס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמב\"></i>: <b>ועשית.</b> ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריה ונשבעו חמשה עשר מזקניהם ששלש פעמים הסתכלו כל מלה וכל נקודה, וכל מלא וכל חסר והנה כתיב יו\"ד במלת <b>תיעשה</b> ולא מצאתי ככה בספרי ספרד וצרפת ומעבר לים, והקדמונים דרשו, כי תוספת היו\"ד רמז לעשרה מנורות שיעשה שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמג\"></i> והכלל אם יש שם יו\"ד היא מלה זרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נג\"></i> ובדרש כי נעשית מאליה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמה\"></i> והטעם שכל רואיה היו תמהים איך יכול אדם לעשותה, כי הנה כתוב ויעש מנורת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמו\"></i>, כן עשה את המנורה (במד' ח ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמז\"></i> והנה על מחבת בשמן תֵעָשֶׂה מורבכת תביאנה (ויקרא ו יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמח\"></i>, והנה מקשה כמו הכתוב בכרובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שמט\"></i>: <b>יריכה וקנה.</b> היא גוף המנורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנ\"></i>: <b>וששה.</b> טעם קנים, עגולים, ארוכים, חלולים,<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שנט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נה\"></i>: <b>שלשה גבעים.</b> אמר הגאון כי משקדים כדמות שקדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שס\"></i>, והנכון שהוא מגזרת לשקוד על דלתותי (משלי ח לד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שסא\"></i>: <b>טהור.</b> שהוא מזוקק שאין בו פסול: <b>וראה.</b> כי צריך מעשה המנורה לחכמה ולראות במראה הלב, איך יעשה מככר אחד כל הכלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שעט\"></i>: מלת מָרְאָה זרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפ\"></i> ואיננה כדרך, מושלך (ש\"ב כ כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפא\"></i> כי אין פעול למלת ראה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפב\"></i> כי אם נראה לבדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפג\"></i> והיה כן בעבור כי הרואה אינו פועל רק מקבל דמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפד\"></i>, ובעל התולדות יבין זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"נח\"></i>, ולפני שאדבר על המשכן שגם הוא היה יריעות כרובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפו\"></i> אתן לך עיקר שתסמוך עליו: <b>אמר אברהם המחבר</b> כל יש על שני דרכים, האחד שהוא גוף שיש לו אורך ורוחב ועומק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפז\"></i> והנה שש פאות, מהאורך יבאו פנים ואחור, ומהרוחב ימין ושמאל, ומהגבוה מעלה ומטה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפח\"></i>, ויש יש שאינו גוף, והם מלאכי השם הקדושים, גם נשמת האדם, ואלה השנים דרכים השם בראם לבדו, ואין יכולת בנברא לברוא עצם שיהיה גוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שפט\"></i> אף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצ\"></i> יש שאיננו גוף והוא נכבד יותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצא\"></i>, גם אין בו כח להכחידו עד שיעדר ולא יהיה יש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצב\"></i> ויש דבר סמוך על יש ונשען עליו ולא ימצא לבדו והיא הצורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצג\"></i> גם היא על שני דרכים, האחת עומדת ולא תסור כצורת הקדושים, והחכמה בנשמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצד\"></i>, גם בגופות כחום האש וליחות המים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצה\"></i>, והדרך האחר מקרים, אינם עומדים, רק מתהפכים ונחלפים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצו\"></i> וסרים ונעדרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצז\"></i> וכאלה יכול האדם לעשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצח\"></i> על כן השם הנכבד לא יתכן שיהיה לו דמות ותמונה לא עומדת ולא נעדרת, כי השם ברא עצם כל דבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שצט\"></i>, כי כל צורה עומדת או מקרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ת\"></i>, ואתן לך משל אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תא\"></i> קדרות הלבנה כשנכנס צל הארץ בינה השמש בראש התלי או בזנבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תב\"></i>, ואתן לך משל אחר ידענו כי כח הנשמה בכל הגוף ויש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תג\"></i> מקומות בגוף האדם שיש בהם מהחבלים היוצאים מן המוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תד\"></i> שירגישו יותר מהאחרים, כמו העינים והאזנים, כי העצמות גם הכבד לא ירגישו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תה\"></i> והנה הלב קבל כח הנשמה יותר מכל איברי הגוף, על כן היו איברים רבים משרתים לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תו\"></i>, וככה השם הנכבד, ידענו כי כבודו מלא כל העולם, רק יש מקומות שיראה כח השם בו יותר ממקומות אחרים, ובעבור שני דברים האחד כפי מתכונות תולדות המקבל, והשני כפי כח עליון שהוא על ראש המקבל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תז\"></i>, על כן נבחר מקום בית המקדש, ואם נתן לך השם חכמה בלבך תבין סוד הארון והכפורת והכרובים שהם פורשי כנפים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תח\"></i> ומחוץ לפרוכת דבר המנורה ומזבח הקטרת והשלחן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תט\"></i> ומחוץ לפתח המשכן מזבח העולה ואת כל כליו, ואת הכיור ואת כנו, ואלה הדברים הם כבוד אלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תי\"></i> ובעבור זה רמזתי לך, כי יש בדורנו אנשים חכמים בעיניהם אולי יהתלו על דברי, והיודע סוד נשמתו ומתכונת גופו, יוכל לדעת דברי העולם העליון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיא\"></i> כי האדם דמות עולם קטן, והוא היה סוף בריאתו בארץ, וסימן לדבר בגדול החל ובקטן כלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיב\"></i> והגאון הזכיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיג\"></i> כי שמונה עשר דברים הם במשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיד\"></i> שהוא עולם אמצעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תטו\"></i> וכמוהם בעולם העליון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תטז\"></i>, וככה העולם הקטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיז\"></i>, הנה הכלל כל כרוב, נעשה לקבל כח העליון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיח\"></i>, גם בעבור שילמוד המשכיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"תיט\"></i> ואין צורך להאריך: <b>ואת המשכן.</b> כאשר הודיעו בתחלה את תבנית המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>מעשה חשב.</b> אמרו חכמים כי מעשה חשב שנים פרצופים, ורוקם פרצוף אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ונכון הוא, ועל דרך הפשט מעשה חושב אינו רוקם ולא אורג, רק על דרך שעושין היום בגדי משי, כי הצורה שעלתה בלב היא חשבון, ומחשבתה, ויציירנה בלוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> וישים שני חוטין בחשבון למשוך מרחוק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>ארך.</b> חסרי דעת אמרו, כי מדת כ\"ח בעבור כ\"ח מחנות הלבנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> והנכון כי היו עשר יריעות על דרך נוטה שמים כיריעה (תה' קד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> על כן היה מקום קדש הקדשים בחשבון מעוקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>חברת.</b> כדמות תואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> או יהיה כדמות פועל שזאת חוברות זאת, והעד חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז) שהוא פעול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ללאת.</b> יש אומרים כי כמוהו, ובלולים יעלו אל התיכונה (מ\"א ו ח) כי הבי\"ת משרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>הקיצונה.</b> תאר כמו העליונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>חמשים.</b> עתה הזכיר מספר הלולאות: <b>ומלת מקבילות.</b> זאת לקבל זאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, ויש אומרים כי כמוהו ויכהו קבל עם (מ\"ב טו י) ומחי קבלו (יחז' כו ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>, ופירוש <b>אשה</b> עצם דבר, וכן איש, על כן והאיש גבריאל (דניאל ט כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>ועשית, קרסי.</b> כמוהו, כרע בל קורס נבו (ישעי' מו א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: והנה עשר יריעות הוא המשכן, והמשכן קראו אחד כולל הכל, כי כל גוף אינו דבר אחד, רק הוא מחובר מאחדים, וככה השם הנכבד שהוא אחד כולל הכל ונקרא אחד, וכן העולם הקטן והגדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>ועשית יריעות עזים לאהל.</b> להיות אהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>: <b>ומלת אותם.</b> תוספת ביאור, כי הוא שבה אל יריעות עזים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>ארך, האחת.</b> מלת אחת זרה, כי היתה ראויה להיות אחדת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> כי הדל\"ת אינה מאותיות המשרתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, רק בעבור שהתחברו שנים דל\"ת ותי\"ו שהם ממוצא אחד, יכבד על הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i> על דרך משָרַת את המלך (מ\"א א, טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> וחסרו הדל\"ת: <b>חמש.</b> בשו\"א ופת\"ח דרך קצרה, כמו שלש סאים (ברא' יח ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: והנה כאשר כפל את היריעה הששית נשאר חציה בסוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> על כן כתוב חצי היריעה העודפת (פ' יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, ואין צורך להזכיר, כי אורך היריעות לרוחב המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> והנה רוחב המשכן עשר אמות, ותשע אמות היה גובה שני צדי המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, על כן כתוב והאמה מזה (פ' יג) לכסות המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ועשית.</b> מספר לולאות יריעות האהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> כמספר לולאות המשכן, וכן הקרסים, רק לא היו לולאות האהל וקרסיו לנוכח לולאות המשכן וקרסיו, רק אחריהם לפאת מערב שתים אמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>ועשית.</b> קרסי המשכן זהב כי הוא נכבד: והאהל כמו מכסה, על כן קרסיו נחשת ואינם נראים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> כי ב' מכסים על האהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>וסרח.</b> יש חצי שהוא בדרך קירוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i> כמו וחצי שבט המנשה (יהושע כב, ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> ובמעשה הקרשים תבין הצורך לפרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>: <b>והאמה, בעודף.</b> כמו אובד והוא תואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> כי הוא מלרע הטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>: <b>ועשית מכסה.</b> על מכסה בעבור הגשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>: <b>ועשית.</b> המשכן אינו רק היריעות והקרשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>, וכאשר הודיע המשכן כן הקרשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>: <b>ומלת עומדים.</b> כפי תולדות העץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>, כי האורך הוא הגובה, וככה האדם כאשר הוא עומד, והפך זה בשכבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i>, או מלת עומדים על זויות נצבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>: <b>עשר אמות.</b> אמות המשכן לא ידענו אם הם כאמות יחזקאל שהם אצילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> ובדרך סברא אמות הבית הראשון כן היו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> בעבור שמצאנו בדברי הימים כתוב במדה אחרונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>שתי ידות.</b> מגזרת יד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>משלבת.</b> אין לו אח, כי אם בין השלבים (מ\"א ז כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>: <b>ועשית.</b> הנה לא נכתב כמה עובי הקרש, והראשונים אמרו שהיה אמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> א\"כ הוא כותל הדרומי היה שלשים אמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> וככה הצפוני, והנה לא נשאר בכותל המערבי רק רחב שמונה אמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>, וצריכים אנו לשום שם שמונה קרשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i> אולי הוצרכו לאמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i>, כי היה העובי אמה בעבור הבריח התיכון הנכנס בתוך הקרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>, ועל דעת רבינו שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> כי במעשה נס היה עומד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> כי על דרך הפשט שלשה בריחים תיכונים הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>, וככה כתוב מן הקצה אל הקצה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i> לא אל הקצות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> ואם קבלה היא שהעובי היה כך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i> נשמע ונקבל, ואם דרך סברא יש תיקון אחר, כי השנים הבריחים הם עליונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"*\"></i>, גם השפלים הם עד חצי הקיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> והבריח התיכון שהובא בתוך הקרשים יהיה מבריח מן הקצה אל הקצה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> וכמוהו לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן (למטה לט ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i> וכן הפעמונים בתוך הרמונים (שם שם כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> ולולי זה לא היו מצפים הבריחים התיכונים זהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>, ואם נאמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> כי לא ידענו כמה עובי הקרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> יש לנו לתקן המערב איך היתה, והנה בתחלה היו מתקנים פאת מערב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>, כי השנים הקרשים שהם למקצועות המשכן שפירושו כמו זויות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> וככה היה חצי מקצוע החצר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> כי היה כצורת מרובע ארוך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i>, והנה יש לנו מקצעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>, ואלה השנים הקרשים לבדם שהם במקצעות אינם כמדת הקרשים הנזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> על כן הבדילם הכתוב, ואמר כן יהיה לשניהם לבדם לא הקרשים האחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>, ובאלה שנים קרשים הם מקימין המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, והיו הששה קרשים באמצע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, והנה רוחב המשכן עשר אמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> ולא ידענו אם היו קרשי המקצעות מרובעות או עגולות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> כי אין לנו רק אמה אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>, ועל הדרך שאמר רבינו שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> לא תהיינה אלה הקרשים בטור שוה, כי חצי אמה יהיה בפנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> כי קרש הוא ואינו בגד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>, ואחר כן ישימו קרשי צפון ודרום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> והנה יצא חוץ מן המשכן כפי עובי הקרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> על כן יהיה כנגד עמוד פתח המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>, ובחצי יריעות עזים יהיה התיקון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>: <b>והקמת.</b> שיאמר כן לחכמי הלב, או בעבור שהוא יקימנו בראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i> ואחרים עמו, כי יש צורך לרבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>: <b>ועשית פרכת.</b> ככה מצאנו שיעשה שלמה לפתח הדביר, אולי הקיר היה עץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> בעבור שהזכיר כי כל מדת הבית היה ששים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i>, ופי' רש\"י ז\"ל כי ארבעים ההיכל ועשרים הדביר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i> ואדני כסף בעבור כבוד הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i>, והנה הדביר היה כפל מקום קדש הקדשים באורך וברוחב ובגובה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i>, ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב כי שלשים אמה היה גובה הבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i>, והדביר שלישית הבית היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i> כי עליות היו על פני הכפורת שהוא הדביר, וכתוב בדברי הימים והעליות צפה זהב (דה\"ב ג ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i>: <b>ומלת והבדילה הפרכת.</b> זרה בעבור היותה מלרע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i> וכן והכית בצור (למעלה יז ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>: <b>ועשית, מעשה רקם.</b> פחות ממעשה חושב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> והעמודים מצופים זהב, גם וויהם זהב בעבור כבוד המקום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i> והאדנים לעמודים נחשת כי הוא אמצעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>ועשית.</b> כל צורה שהיא ארכה כרחבה נקראת רבוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i>, וזה המרובע באמה, כי על חמש צורות הם המרובעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: הנה אם אמרנו כי אין צורך לכבש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, כאשר אמרו קדמונינו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> בעבור ששלש אמות קומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, הנה מה יעשו המכחישים במזבח שעשה שלמה שהיתה קומתו עשר אמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> וקומת האדם איננה רק ארבע אמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>וטעם רבוע.</b> בעבור היות הארך כרחב: <b>והפנות</b> הם הזויות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>וטעם לדשנו.</b> להסיר הדשן ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> ומלת ידשנה סלה (תה' כ, ד) יעשה ממנה דשן, וטעם שתהיה נשרפת על גבי המזבח ומקובלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>, והנה תדשן עצם (משלי טו ל) מבנין אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> שהוא הכבד הדגוש, והוא מגזרת מאשר שמנה לחמו (ברא' מט כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>ויעיו.</b> כמו ויעה ברד (ישעי' כח, יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>ולמ\"ד לכל כליו.</b> נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>, כמו למן היום אשר יוסד בית ה' (חגי ב יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>מכבר.</b> כמו כברה (עמוס ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>: <b>ונחשת.</b> דבק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> כאילו כתוב מכבר נחשת כמעשה רשת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ומלת כרכב.</b> אין ריע לו במקום אחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>ומלת נבוב לחת.</b> כמתורגם ארמית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i> וכמוהו ואיש נבוב ילבב (איוב יא יב) שהוא ריק בלי לבב על דרך האומרים ראש בלי מוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>, והנה לא נזכר הכיור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> כי לא נעשה מנדבת כל ישראל, רק מנדבת הנשים לבדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, על כן הזכירו עם פרשת הבשמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> שכל ישראל לא הביאום רק הנשיאים לבדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>: <b>ועשית.</b> מצאנו כתוב קדמה מזרחה (למטה פ' יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>, וידענו כי ראשי המזרחים שלשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, האחת כנגד נקודת ראש מזל גדי, שהוא סוף נטות השמש בפאת דרום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> והשני כנגד הקו השוה שהוא ראש טלה ומאזנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> והשלישי כנגד ראש סרטן שהוא סוף נטות השמש לצפון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i>, וככה נגבה תימנה דרום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i>: <b>ותימנה.</b> מגזרת ימין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> צפון וימין אתה בראתם (תה' פט יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>: <b>ומלת חשקיהם.</b> דבוקיהם, כי הווים ידבקו אל העמודים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> כי ותדבק נפשו (ברא' לד ג) כמו חשקה נפשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>: <b>ורחב.</b> הנה הרוחב חצי האורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>, והמפרשים אמרו כי המשכן הושם במרחק חמשים במערב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> והנה רחבו חמשים, וזהו <b>ורחב חמשים בחמשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>,</b> ולפי דעתי כי הטעם שהוא מרוב אורך זויותיו נצבות, כי רחבו בכל צד חמשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> ואין טעם להיות פי' חמשים בחמשים מצד החצר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>, כי לא כפל האורך על הרוחב כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>לכל.</b> טעם לכל כלי המשכן, כל הכלים שהם לצורך המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> ויתדות האהל ויתדות החצר נחשת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> וכן ההולמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>: לדעת אמת אם לבבך יאוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> ראה כל גויה לנכבד בנוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ואורים ותומים וסודם אחוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> בסתר בסדר ואתה תצוה <b>ואתה תצוה.</b> אזכיר בתחלה טעם לדבק הפרשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, כי כאשר השלים לספר כל כלי הקדש, והפרוכת והמשכן והאהל והמכסה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> ומזבח העולה והחצר והמסך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> החל לפרש משרת המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>, ומה היא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> עבודתם בעצמם אין זר אתם, והחל שיעלו נרות בשמן זית, לא בשמן זר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, ואלה המשרתים ראוים להיות נכרים ונבדלים במשפחותם, גם במלבושיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> והזכיר הכתוב זה אחר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, ואחר כן הזכיר שהם חייבים ללמד שבעת ימי המלואים שילמדם משה וירגילם, ואחר כן ישרתו ויעלו עולות התמיד על מזבח העולה, לא על מזבח הזהב, רק שיקטירו עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> ויכפרו על קרנותיו אחת בשנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>וטעם ואתה תצוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>.</b> שהיא מצוה עולמית על הצבור לתת תמיד שמן זית להעלות נר תמיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>, ואל תשתומם בעבור השמן שהביאו הנשיאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, כי הוא היה שמן המשחה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, רק שמן למאור חיוב הצבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, ויש מנהג במקומות ששם זיתים, שיבחרו הזית הזך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, והטעם הגרגרים שאין בהם עפוש, או שלא נאכלה קצתם, וממנו יעשו שמן למאכל המלכים, על כן הזכיר הכתוב זך לפני כתית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>למאור.</b> לצורך האור בלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>להעלות.</b> להדליק הנרות, ועל מנורת שלמה כתוב לבערם כמשפט (דה\"ב ד כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>: <b>וטעם תמיד.</b> כל לילה ולילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> ויש מלת תמיד קשה מזאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> והיה על מצחו תמיד (למטה כח לח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> כאשר הושם המצנפת על ראשו, לעולם ישימו עליה ציץ הקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>אשר על העדות.</b> דרך קצרה על ארון העדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, אמר יפת, כי יערוך כמו כערכך הכהן (ויקרא כז יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> שיערוך שמן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> שיספיק להיות הנרות מאירים מערב ועד בקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>, וככה נרות המערכה (למטה לט לז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, ונכון הוא להיות טעם יערוך בעבור היות הנרות כחצי עגול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i>, ועוד אדבר על זה: <b>ואתה.</b> בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> על כן טעם הקרב אליך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, וכבר רמזתי לך למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> שיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל, ואין לדבר על משה אדונינו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> כי בורח היה, ומי יתן לו עברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, ועוד כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצות, ולדון כל דבר קשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i>.  וי\"ו <b>לכהנו לי.</b> נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> כוי\"ו חיתו שדי (תה' קד יא) בנו בעור (במד' כד ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, ופי' שמות בני אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> אולי בנים אחרים היו לו חוץ מאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>, ואין ספק כי רבתה למעלה במדבר משפחת אהרן, על כן נתנו להם ישראל ערים רבות הכתוב בס' יהושע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>ועשית בגדי קדש.</b> נקראו כן בעבור שישרתו בהם במקום הקדש, או על דרך, ולא יקדשו את העם בבגדיהם (יחז' מד יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> ובגדי אהרן כלם הנזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>לכבוד ולתפארת.</b> שיתפארו בהם כי אין אחד מישראל שילבש כאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>ואתה.</b> וי\"ו <b>מלאתיו</b> שב אל לב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>ואלה הבגדים.</b> הזכיר בתחלה החשן שהי' למעלה מהאפוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> שהוא למעלה מהמעיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, ואחר כן הכתונת והאבנט החוגר אותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> והמצנפת על ראשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> וכן היה כאשר רחץ אהרן במים ולבש מכנסי בד, ואין צורך להזכירם עתה, ולא בשעת מעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> והנה משה הלבישו הכתונת, ואחר כן שם המצנפת על ראשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> ושם על המצנפת ציץ נזר הקדש ולא הזכיר בפסוק הזה שהוא סופר בגדי כהונה את ציץ נזר הקדש כי אינו בגד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> וקדמונינו הזכירו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> בעבור הרבים שמונה בגדי כהונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, ואין האורים והתומים בגדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i> ולא אבנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i> ולא קלפים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, ואחר כן חגר אותו באבנט, ואחר כן הלבישו המעיל, ואח\"כ האפוד, ויאפד לו בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> כי החשב מהאפוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> ובעבור החשב נקרא אפוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i>, והנה על הסדר שהוא בפסוק הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i>, ואל תשתומם שתמצא כתוב באחרונה במעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> וישם את המצנפת על ראשו (ויקרא ח ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> כי פירושו וכבר שם המצנפת עם ציץ הזהב בלבשו הכתנת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>, וכמוהו וילבישוהו בגדים (זכריה ג ה) וכבר הלבישוהו כי בתחלה כתיב וישימו הצניף הטהור על ראשו (שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>: <b>והם.</b> חכמי לב העושים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> נאמנים הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>: <b>וטעם האפוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i></b> כי הוא גדול מהחשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> ולא יזח מעל החשב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i>, יש שאלות קשות בדבר האפוד והחשן, כי משה לא עשה רק אפוד אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, והנה כתוב אפוד ירד בידו (ש\"א כג ו) ואיננו אפוד משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>, כי אין כתוב האפוד הידוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>, כמו הגישה האפוד (שם שם ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i> ועוד למה כתב ירד, ולא אמר הוריד, כי יראה כי מקרה היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> ושם כתוב שמנים איש נושא אפוד בד (שם כב יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>, ומפרשים רבים פי' זה שהיו ראוים לשאת אפוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>, ולא שמו לב לדעת האמת, כי האפוד בד הוא מין ממיני פשתן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> ואפוד משה לא היה בד רק זהב ותכלת וארגמן, ותולעת שני, ושש עם הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i> ולא היו שואלים רק בחשן המשפט שהי' עליו עולים האורים והתומים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>, וככה כתוב במשפט האורים לפני ד' (במד' כז כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i>, ואין טענה מן הגישה האפוד (ש\"א כג ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i> כי החשן דבק עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>, והאורים עם החשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> וכן כתוב עד עמוד הכהן לאורים ותומים (נחמיה ז סה), וכתוב תמיך ואוריך (דבר' לג ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>, והנה ראינו שענה השם את דוד על פי אפוד אביתר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>, והנה שאול בלכתו למלחמה שאל באורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i> הם הם שהיו בחשן המשפט עם האפוד והארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i>, והנה דוד שאל בצקלג באפוד אביתר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> והנה אינו אפוד משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>, וקשה שאלה מזאת, כי האורים אינם אבני חשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> כי הנה כתוב, ומלאת בו מלואת אבן (למטה פ' יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>, וזהו מעשה החרש הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i>, לא מעשה משה, ואחר כן אמר למשה, ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים (למטה פ' ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i> ובמעשה האפוד כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> ארבעה טורי אבן (למטה לט י), והזכיר הטורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> ואמר על משה, ויתן עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> והנה על דרך הפשט אין האבנים המאירים, ולא המתמימים, כי השאלה היא באורים ותומים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> והנה לא ידענו מה הם, והנה אין מועילות אותיות שמות השבטים גם שמות האבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, כי לא נקרא חשן משפט רק בעבור האורים שהם עליו, ועוד שאלה אחרת, כי לא נוכל לומר כי האורים הם עצמם התומים, כי כתוב לאורים ותומים (עזרא ו סה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, ועוד מלת לאורים גם תומים לשון רבים, והנה דברים רבים הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>, ורבינו שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i> אמר, כי האורים והתומים היו כתבי שם המפורש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, ואלו ראה תשובת רבינו האי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> לא אמר ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>, וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>, רק ארמוז קצת הסוד אולי יבינהו מי שהוא ידע דעת עליון, והפתח שיוכל לבא אל הסוד, שתי העבותות הנתונות על שתי המשבצות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i>, וחשב האפוד הוא המישור על אמצעיתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i>, על כן הששה על כתף השנית, ואלה הם כפי המחשבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>, על כן הם באבן אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> על מספר בני ישראל ועל שמותם כתולדותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>, וככה הששה השניים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, רק המשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i> איננו כפי החלוק בלב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>, רק כפי החלוק למראה העין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>, ובעבור הנטיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i> אמר וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת (פ' כח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>, והיה החשן כפול, כי שם היו האורים והתומים שמורים עד עת הצורך, אז יתנום מחוץ אל החשן, והנה אבני שהם שוות, ומעין אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>, ואין ככה אבני החשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>, כי השהם הם לזכרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>, ומשפט בני ישראל על אבני החשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>, ומלת אורים מגזרת חמותי ראיתי אור (ישעי' מד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>, ותומים שהם תמימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> והאורים לא התומים זהב וכסף היו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> והמספר ידוע בראיות גמורות מהעליון והשפל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i>, והמשכיל יבין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, והנה אפודים רבים היו עם הכהנים, ויש להם חשב, רק כי אין שם חשן ולא אורים, ואשר היה רגיל בדברי האורים והתומים שהיו על חשן המשפט יוכל להשיב לשואל מדמיון האפוד לבדו רק לא בכל עת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>, ואלו הואלתי לגלות זה הסוד לא יכולתי לכתבו כפי המכתב שחברתי בפי' הספר כלו, כי לא יביננו מי שלא למד ספר המדות, וסוד מלאכת שמים, ואין צורך להאריך בצורת האפוד והחשן והטבעות: <b>ואבן השהם.</b> לבנה, ובארמית בורלא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> ולשון ישמעאל בלאור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i> ואין לנו דרך בבירור לדעת אבני המלואים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i> כי הגאון תרגמם כרצונו, כי אין לו קבלה שיסמוך עליה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> כי הנה ראינו שתרגם ספיר לבן, ואינו רק אדום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, ואין טענה מאודם הכתוב בראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i> כי ידוע כי חמש הם גווני העינים, הלבן וברקת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i>, ואדום וירוק ושחור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> והנה בעבור היות האדום האמצעי ימצא על מינים רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> ותרגום נופך כדמות שחור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> בעבור ותשם בפיך עיניה (מ\"ב ט ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>, וזה לא יתכן שלא יהיה נו\"ן נופך שרש, כי הוא על משקל אודם, וחכם גדול ספרדי אמר כי יהלום הוא הנקרא אלמם שהוא שובר כל האבנים, ונוקב הבדולח מגזרת הולם פעם (ישעי' מא ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, והיו\"ד נוסף כיו\"ד יצהר, גם אחלמה, אל חלמה, והוא אבן שכל מי שהאבן ההיא באצבעו לעולם יראה חלומות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, ואין לתמוה על זה, כי כח ימצא בתולדת כל אבן ואבן, כי יש אבן שמושכת את הברזל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i>, והמעמדת את הדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> והבורחת מהחומץ, והנשברת לעולם על משולש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i>: <b>ומלת שרשרות.</b> כפול העי\"ן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, ואם לא יכפלוהו שוה, הוא שרשת גבלת (פ' כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>, ולפרש בלשון הקדש מלת גבלות, ומלות רבות, במעשה החשן, גם מלת חשן קשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i>: <b>ומלת וירכסו.</b> מגזרת מרכסי איש (תה' לא כא) כדרך עוות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i>: <b>ונתת.</b> טעם משפט דיני השם וגזירותיו העתידות, כי בעבור כן שואלים באורים ותומים: <b>ועשית.</b> הגאון תרגם מעיל ממטר כדמות הנקרא סרבל, רק פי ראשו בתוך המעיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i> וקדמונינו ז\"ל אמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i>, כי רמון סביב המעיל, ופעמון בין שני רמונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i>, כי אחרים אמרו כי הפעמונים אינם נראים, רק הם בתוך הרמונים, ושם ישמיעו קול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ועשית ציץ.</b> תרגמה הגאון עצאבה, והיא נתונה על המצנפת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i> ואיננה כדמות כתר, כי הוא על המצח לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i>, כי על דרך הפשט אין המגבעות כדמות מצנפת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i> כי המגבעות כדמות אלה שישימו הזכרים באלה הארצות על הראש שיכסו הראש והם גבוהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i> והמצנפת היא בגד דק ארוך צנוף סביב הראש לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i> מעט תדמה לה המצנפת שיש בראש הנשים באלה המקומות, כי בארץ ישמעאל ובספרד ואפריקא ומצרים, ובבל ובאגדד, המצנפת היא על הראש מן הזכרים הנכבדים, ולא על ראש אשה, והשרים הגדולים עושים ציץ זהב על המצנפת על מקום המצח, וכבר הזכרתי לך, כי מנהג א\"י ותכשיטיהם אינו כמנהג אלה המקומות, והוצרך רבינו שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i> לתקן המקראות בשלש פתילות תכלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i> ועל דרך הפשט אין צורך רק לפתיל אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i> שיעמוד הציץ על פני המצנפת שהיא על המצח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i>: <b>וטעם ושמת אותו על פתיל תכלת.</b> עם פתיל תכלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i>, שהיה הציץ קשור משני צדדין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i>, ואין ספק כי פני המצנפת הוא על מקום המצח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i> לא על הראש, ובמקום אחר כתוב ויתנו עליו פתיל תכלת (למטה לט לא) לתת על המצנפת מקום המצח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i> ואל תתמה על מלת על<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i> כי כמוהו ויבואו האנשים על הנשים (למטה לה כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i> על לחם הבכורים תנופה לפני ה' (ויקרא כג, כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i> על שני כבשים (שם שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i> את החלב על החזה (שם ז, ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i> ורבים ככה, והנה לא תמצא לעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i>, כי המצנפת היתה רק לאהרן לבדו, והמגבעות לבניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i>, וי\"א כי מגבעות מגזרת גבעות (ברא' מט, כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i> כי המצנפת עוטרת הראש ועוטה אותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמז\"></i>, וכן כתוב צנוף יצנפך צנפה (ישעי' כב, יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i> ועוטך עטה (שם שם יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i>, והיודע דרך צנוף המצנפת, ידע פי', לא זאת השפלה הַגְבֵהַ, וְהַגָבֹהַ השפיל (יחז' כא לא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i>, כי אומנות היא, והנה כתוב ושמת המצנפת על ראשו, ונתת את נזר הקדש על המצנפת (למטה כט ו) והנה הציץ נקרא נזר, וכמוהו ועליו יציץ נזרו (תה' קלב יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i> אולי הכל מגזרת ציץ דבר נראה, וככה מציץ מן החרכים (ש\"ה ב ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i>, ודע כי בשנים הנקבים שהם במוח על המצח, שם יתחבר כח החמש הרגשות, ושם כח הדמות ושם תחל המחשבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i> ע\"כ כתוב על הציץ לשאת את עון הקדשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i> אולי לא היתה מחשבת המקדשים כהוגן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i>: ואמר הכתוב על כתנת אהרן בתחלה וכתונת תשבץ (למעלה פ' ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i> שהיא משובצת לבדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i> ולא כן כתונת בניו, והתשבץ עשוי לכבוד אהרן, וככה אמר במעשה ויתן עליו הכתונת (ויקרא ח ז) הידוע, שהיא המשובצת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנח\"></i>, ועל בניו וילבישם כתנות (שם פ' יג), כמו ולבני אהרן תעשה כתנות (למטה פ' מ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנט\"></i>, ורב סעדיה תרגם ושבצת תעיין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i> והוא כדמות צורת המטבע מרובע עשוי בתוך העגול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסא\"></i>: <b>והלבשת אתם את אהרן אחיך.</b> מלת אתם כוללת הכתונת המשובצת, והמצנפת, והאבנט, שהם בגדי אהרן, גם כוללת הכותנות שאינם משובצות, והאבנטים, והמגבעות, שהם בגדי בניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעו\"></i>: <b>וקדשת.</b> בדבור, כמו טמא יטמאנו (ויקרא יג מד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעז\"></i>: <b>ומכנסי הבד.</b> יהיו קצרים שלא יכשל בהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפז\"></i>: <b>בבאם.</b> להקטיר או להעלות הנרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רפט\"></i>: <b>וזה, אשר תעשה להם.</b> לאהרן ולבניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i>: אין הפרש בין קח או לקח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> כמו צק לעם ויאכלו (מ\"ב ד מא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, וגם יְצק בו מים (יחז' כד ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: בעבור שהזכיר עם פר בן בקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> יורה כי איננו גדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> וככה בני יונה (ויקרא ה ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: שעיר עזים (שם ד כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>, והאיל גדול מהכבש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, והעד הנסך שהוא שלישית ההין, ולכבש רביעיתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>ולחם חלות.</b> עבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> והעד רקיקי מצות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: והזכיר <b>בשמן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i></b> הוא שמן זית כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>ומלת סלת.</b> בלשון ערבי הא סמי\"ד, שהוסר הפסולת מהחטה, ובארץ ישמעאל עושין כן, ואין לחם נכבד ממנו, ורבים פירשו מגזרת סלית כל שוגים מחוקיך (תה' קיט קיח), סלה כל אבירי ד' (איכה א טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> ואמר כמוהו חטים מכולת לביתך (מ\"א ה כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> ויש אומרים טחונות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>והקרבת אותם.</b> והם בסל כמשפטן להיותם שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> אל פתח אהל מועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i> וככה הפר והאילים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>ולקחת.</b> נקרא החשן מלבוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> כי הוא מכסה המקום נגד הלב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>ושמת.</b> גם איננו רחוק שישים המצנפת באחרונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, והזכיר בתחלת הפרשה המצנפת לפני האבנט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> כי היא נכבדת ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>: <b>על ראשו.</b> על ראש אהרן לבדו, כי הוא הכהן המשיח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> והנה זה היה לפני שומו המצנפת על ראשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, כי על הראש יצוק לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i> וכתוב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן (תה' קלג ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>ואת בניו תקריב.</b> אל פתח אהל מועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>: <b>וחגרת אתם אבנט.</b> כולל אבנט אהרן ובניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> וכן המכנסים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ואחר שהזכיר אותם, הוסיף לבאר אהרן ובניו, כמו ותפתח ותראהו את הילד (למעלה ב ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i>: <b>ומלת וחבשת.</b> כמו לא אהיה חובש (ישעי' ג ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>: <b>ומלאת.</b> דעת המתרגם ארמית כמו ומלאו יָדָו (יחז' מג כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> רק מה נעשה במלת מלאו ידכם היום (למטה לב כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> והגאון פי' יד חיוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, ואחרים אמרו כי מלואים להיותם שלמים מלאים ורגילים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> והנה מה יעשו במלת ומלאו יָדָו (יחז' מג כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>והקרבת.</b> כבר הזכיר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> והנה הטעם כאשר תקריב את הפר, יסמוך אהרן ובניו עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i>, ויש אומרים, כי טעם וסמך אהרן לבדו, ואחר כן בניו, ועל האיל כתוב וסמכו אהרן ובניו (פ' טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> והנה הטעם כאשר היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> שיסמכו יחדיו לא זה לפני זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>: <b>ושחטת את הפר.</b> משה שחטו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>וטעם לפני השם.</b> כי הארון היה באמצע המערבי, וכנגדו מזבח הקטרת, וכנגדו מזבח העולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i>: <b>ישפוך.</b> הכהן השופך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>: <b>ולקחת.</b> אין לפר ולשעיר אליה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i>: וי\"א כי נקראו כליות מגזרת נכספה וגם כלתה נפשי (תה' פד ג) כי שם כח התאוה למשגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>: <b>ואת בשר.</b> כולל הראש והנתחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i>:  <b>ופרשו.</b> דרך סברא ירחצוהו ואח\"כ ישרפוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> והקטיר האמורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>: <b>ומלת חטאת.</b> בעבור שהיא קרבה לכפר החטאת נקראת כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>, וככה האשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> על כן וחטאו את המזבח (יחז' מג כב) יסירו חטא מעליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>: <b>ואת, האחד.</b> מהשנים איזה מהן שירצה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>: <b>ושחטת.</b> וכו' <b>על המזבח.</b> לא על קרנות המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i>, והנה שם יזרוק כל הדם לא על היסוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>: <b>ואת האיל.</b> לא הזכיר על הפר שינתחנו, על כן כלו כאשר הוא נשרף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> על כן לא הזכיר כרעיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>: <b>ורחצת.</b> בצווי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>והקטרת את כל האיל.</b> על כן לא הזכיר האליה והחלבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>: <b>ולקחת.</b> זה השני הוא איל המלואים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i>: <b>ושחטת.</b> תנוך אין לו ריע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> והגאון אמר הרך הדבק בעגול האזן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>: <b>בהן.</b> ורבים בהנות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> ואיננו על משקל הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, והנה יהי' שם שנים משקלים, ורבים ככה בשמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>: ודם השני יזרוק כדם הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> רק הדם הנשאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>: <b>ולקחת, והזית על אהרן,</b> תחת בגדי אהרן ועל בגדיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>ולקחת.</b> זה החלב הנזכר הוא אשר על הקרב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> ככתוב בפ' ויקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i>: <b>שוק.</b> הצד הימין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>, והחזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i> נלקחו מאיל המלואים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, והשוק והחזה יהיו מהיום נתונים לאהרן ולבניו מזבחי שלמי בני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>, רק החזה מאיל המלואים משה לבדו יאכלנו, כי הוא כהן הכהנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>: <b>וככר</b> זהו ולחם מצות (למעלה פ' ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>והנפת אתם.</b> והם בידם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>: <b>ולקחת.</b> כתוב מידם, ובמקום אחר מעל כפיהם (ויקרא ח כח) והדבר שוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>: <b>ניחוח.</b> כפל החי\"ת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> והמבין סוד נשמת האדם יבין זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>: <b>אשה.</b> תואר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> מגזרת אש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> ובמקום אחר, מן האש (במד' יח ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i>: <b>ולקחת.</b> מאשר לאהרן, ולא הזכיר בניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i> כי הוא העיקר: <b>ומלת למנה.</b> לחלק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>: <b>וקדשת.</b> מהיום והלאה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i> ואין הונף כמו הורם, כי יורם למעלה ולא יונף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i> ויהיה תרומתם שירימו מזבח השלמים לכבוד השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i>: <b>ובגדי.</b> יהיו לבנו המשוח תחתיו: וטעם אחריו במותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>: <b>שבעת.</b> מלת יִלְבְשָׁם בקמץ גדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i> תחת קטן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i>, וכמוהו בשם ה' כי אמילָם (תה' קיח י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>ובשלת.</b> בצווי, כמו והכית בצור (למעלה יז ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i>, ויבן שלמה את הבית (מ\"א, ו יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>ואכל, ואת הלחם.</b> הנותר מהסל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i>: <b>ואכלו אתם אשר כפר.</b> דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i>: ומלת אותם בעבור אחרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i>: וזר שאינו מזרע אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i>: <b>ואם.</b> נקרא האיל מלואים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i> כי בו ימלאו ידיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>: <b>אתכה.</b> באתנח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i> מלה מחוברת מן אותָךְ (ברא' לט ט) בקמץ גדול תחת התי\"ו, ומן כי אותְךָ ראיתי (שם ז א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>: <b>ופר, תעשה ליום.</b> בכל יום משבעת ימי המלואים: <b>וטעם על הכפורים.</b> על שני האילים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i>, וכתוב, כאשר עשה ביום הזה, צוה ה' לעשות לכפר עליכם (ויקרא ח לד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i>: <b>קדש קדשים.</b> קדש כאחד הקדשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i>: <b>כל הנגע במזבח יקדש.</b> כמו כל אשר יגע בבשרה יקדש (ויקרא ו, כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> יש אומרים כי על הלחם לבדו ידבר שלא יגעו אם לא יהיו קדושים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i> והטעם שלא יהיו טמאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>: <b>וזה.</b> הטעם זה הקרבן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i>, וכן זה יתנו (למטה ל' יג) זה השיעור, וכן וזה אשר תעשה אותם (ברא' ו טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i>, משה יעשה ככה שבעת ימי המלואים, ואחר כן אהרן ובניו: <b>את הכבש.</b> ה\"א הכבש בעבור ה\"א אחרת, כאלו הוא את הכבש האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i> ור' משה הכהן אמר כי את הכבש כבש אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i>: <b>ועשרון.</b> עשירית האיפה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i>: גם ההין מדה מצרית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>: <b>ואת.</b> מלת \"וכנסכה\" שב אל הבקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i>: <b>עלת תמיד לדרתיכם.</b> יעשו ככה בבואם אל ארץ כנען<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i> כי לא הקריבו עולות רק חמשים יום במדבר סיני, וזהו עולת תמיד העשויה בהר סיני (במד' כח ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i> כי המשכן הושם בתחתית ההר בקצה המחנה, כי מעורבים היו השבטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i> כי באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i>, ואחר שנסעו דרך שלשת ימים מהר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i> היה הארון נוסע בתוך המחנות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i>, ועל דרך הסברא לא הקריבו ישראל עולות וזבחים רק בסיני לבדו, ויום הכפורים בשנה השנית, כי כן כתוב על עבודת אהרן, ויעש כאשר צוה ד' את משה (ויקרא טז לד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i> וכן כתוב הזבחים ומנחה הגשתם לי בית ישראל ארבעים שנה במדבר (עמוס ה כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i> כי ישראל עמדו במדבר בתהו יליל ישימון כמו שמונה ושלשים שנה, ומאין היה להם בכל יום חצי הין שמן זית, ג\"כ יין, ואיך יוליכו עמהם כמו ארבעה עשר אלף הין, ומאין היה להם שני כבשים בני שנה בכל יום, ותוספת בשבת ובמועדים, ואין טענה ממלת אנחנו ובעירנו (במד' כ) כי בקדש היה, ושם בישוב קנו, ובזאת השנה שללו מדין וארץ סיחון ועוג, ויהי לכלם מקנה רב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i>: והנה פי' טעם למה נקרא אוהל מועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>: <b>לכם.</b> לישראל, וככה קריאת העדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i>: <b>לדבר אליך.</b> לבדך שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i>, ויפת אמר אשר אועד לכם, למשה ולאהרן לפעמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i> ורמז לדבר אליך למשה תמיד, ועדותו ונועדתי שמה לבני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>: <b>ונקדש בכבדי.</b> ולפי דעתי בעבור היות אהל מועד כולל הכל המשכן ואת כל כליו, הארון והשלשה כלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i> הוא מקום המועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i> והיה האהל נקדש בכבודי שישב על הכרובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i>: <b>וקדשתי.</b> והנה בעבור הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i> יהיה קדוש האהל הנקדש בכבוד, והמזבח שהוא לפתחו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i>: <b>ואת אהרן ואת בניו אקדש.</b> שהם משרתי האהל והמזבח והיו קדושים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i>: <b>ושכנתי.</b> יספר איך ישכון הכבוד בתוך בני ישראל בהקים הדגלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i>, כי ארבעת הדגלים היו בארבע הפאות, ומחיצה בין מחנה לויה למחנה ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i> כי גם הם היו לארבע הפאות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i> ואחר כן מחיצה, ושם האהל בתוך בני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i>, והנה בעל קרי לא יצא ממחנה ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i> גם יד לא היה להם לשבת חוץ לתחום, רק המצוה באה על מחנה ישראל בצאתו למלחמה על האויב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i>, וכן כי תצא מחנה (דבר' כג, י) לא ידבר על מחנה כל ישראל אנשים נשים וטף, כי היוצאים למלחמה הם זכרים ומעטים, והנה בנשאם הארון עמהם כאשר עשה פנחס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i> לא יכלו לעשות מחיצה למקום הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i>: <b>וידעו.</b> הטעם אז ידעו כי לא הוצאתי אותם ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם, וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה (למעלה ג' יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ועשית, מקטר.</b> שם המפעל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> כמו ומשלוח מנות (אסתר ט יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>אמה.</b> המזבח גבוה על שולחן חצי אמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> אולי כן היה גבוה על המנורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>, והיה כנגד הכרובים שהם פורשים כנפים למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>וצפית.</b> הזכיר גג על זה המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, ולא כן במזבח הנחשת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>, ובעבור היותו מצופה זהב, נקרא מזבח הזהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> וככה השלחן הטהור (ויקרא כד ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> כמו המנורה הטהורה (שם שם ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>על שני צדיו.</b> תוספת לבאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: וה\"א בהמה נוסף, כי המלה מלעיל כאשר פירשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>: <b>ועשית, הבדים.</b> מצופים זהב כבדי הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>ונתת, לפני הפרכת.</b> מחוץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>לפני הכפרת.</b> שיהיו כנגדה נתון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>והקטיר, קטרת סמים.</b> עם בשמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, אולי הסמים הם העיקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, או להפריש בין שתי המרקחות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, כי האחד בשמים בלי סמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>ופי' בהיטיבו.</b> לתקן הפתילה והשמן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>: <b>ובהעלת.</b> בעבור עלות להב הפתילה נקרא כן, והנה בהעלות פועל יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>קטרת תמיד.</b> בעשותם עולות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> על כן הזכיר לדרתיכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>: <b>לא, קטרת זרה,</b> שאיננה כמתכונתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>וכפר אחת בשנה.</b> בעשור לחדש השביעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>: וטעם כפורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> על דם הפר ודם השעיר, וזה חיוב כל שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> ואין צורך להזכיר דם פר המשיח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i> או הציבור בחטאם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i> כי אינם תמיד רק לפרקים מעטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>: ברוך לעד שם אל נישא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> עם ישראל כל טוב עשה ולציר גלה פלא נכסה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> תוך פרשת היא כי תשא <b>החל</b> לפרש כסף הכפורים שהוא חיוב על כל אחד ולא היה נדבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> והזכיר זה בעבור הכתוב למעלה כי אחת בשנה יעשה כפורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> וכסף הכפורים גם כן יהיה אחת בשנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> כאשר אפרש, ואחר כן הכיור וכנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> שלא יעשו מנדבת הצבור, רק ממראות הצובאות לבדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>, גם הזכיר שמן המשחה וקטרת הסמים, כי הנשיאים לבדם הביאום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> ובהזכירו שמן המשחה, הזכיר הכלים הנמשחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> גם הזכיר האומן הגדול שהוא הרוקח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> ואשר יעשה מעצתו כל המשכן, והוא בצלאל ואהליאב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> והזכיר השבת להזהירם בתחלה, שלא יעשו ישראל מלאכת השם בשבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> ואחר כן הזכיר תפלת משה לפני רדתו מן ההר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i> והוצרך להזכיר מעשה העגל בתחלה לדעת למה התפלל, ואחר כן הזכיר רדתו, ושריפת העגל, ושובו אל ההר עוד להתפלל שנית בעדם, והזכיר כעס משה להוציא אהלו ממחנה ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> ויש אומרים כי הכתוב יספר מה שהיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>, ואחר כן הזכיר כבוד משה שראה הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i> ואחר כן צוהו שירד ויפסול לוחות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, וכתבם השם פעם שנית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, והזכיר התנאים שכרת ברית עם ישראל, הם הכתובים בפרשת ואלה המשפטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, ואחר כן יזכיר כי קרן עור פניו ברדתו מההר ולוחות הברית בידו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, והגאון אמר כי כסף כפורים הוא חיוב על ישראל בכל שנה, בין שיספרם מלכם, או לא ישא מספרם, וראיתו משאת משה במדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i> ואמר כי ממנו יקריבו קרבנות הצבור ותקון הכיור, ויעשו שמן משחה וקטרת הסמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> גם ינתן ממנו לסנהדרין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> וזה רמז בצלאל ואהליאב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i>, כי מנהג החושבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> שהם בעלי סוד החשבון לכתוב באגרות, הפרטים בראש האגרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> יכתבו הכלל הנחבר מן הפרטים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>, י\"א כי המגפה שהיתה, בימי דוד בעבור שלא נתנו כפר נפשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> ואם זה אמת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> הוא תשובה על הגאון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>: <b>וטעם בפקד אתם.</b> כי אם לא יתנו כפרם ברגע הפקידה אז יבא הנגף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>, ויפת אמר אם לא יתנו כפרם בצאת למלחמה ויסופרו ינגפו לפני האויב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>זה.</b> השיעור, כמו, וזה אשר תעשה אותה (ברא' ו טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>: <b>וטעם כל העבר.</b> שעברו משנותם עשרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> והם כמו שלשה שבועות שנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> אז הוא האדם תמים דעת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>, גם גופו לא יגבה עוד בקומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i>: ואלה הגרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> גרגרות חרוב הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>: <b>כל, הפקדים.</b> הפועלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>: <b>העשיר.</b> הזכיר טעם לא ירבה ולא ימעיט כי כפר נפש הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>: <b>ולקחת.</b> זה מפורש בפרשת אלה פקודי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>: כי המשכן איננו עומד רק על כסף הכפורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> זכרון לבני ישראל: <b>וידבר.</b> תחלת פרשה הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>: <b>ועשית, כנו.</b> כמו מכונתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i> והעד מכונות שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, והנה בעבור שהוא כתוב בין אהל מועד ובין המזבח, לאות כי המזבח איננו סמוך אל פתח האהל, רק הוא קרוב אליו, והנו באמצע לנכח מזבח הקטרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, והיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i> הכיור בין האהל ובין המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i> נוטה לאחד הצדדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i> ולא הזכירו הכתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i> כי על דרך הסברא אין הדעת נוטה להיות הכיור נכח מזבח הקטרת שהוא לנכח מקום הכפרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i>: <b>ורחצו.</b> הזכיר צורך הכיור בעבור המשרתים שהם אהרן ובניו ודורותיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, ולא הזכיר משה עתה, כי הוא לבדו יעשה כן כל ימי היותו חי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> אבל הזכיר זה בשעת מעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>: <b>בבאם, ירחצו מים.</b> הטעם רחיצת מים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> כי ידיהם ורגליהם הם הפועלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i> וכמוהו רבים: <b>ורחצו.</b> פעם אחרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> שיעשו כן תמיד, או הזכיר זה, כי אם לא יעשו כן הם בני מות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i>: <b>וידבר.</b> פרשה בפני עצמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>: <b>ואתה קח לך.</b> כדרך לך לך (ברא', יב א), וקחו לכם צאן (למעלה יב כא) ועל דרך הפשט כמוהו עשה לך שרף (במד', כא ח) גם פסל לך (למטה לד א) כי כן דרך הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i>: ומלת מר קשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i>, והגאון תרגמה מוש\"ק<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> והנה איננו מעצים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> אעפ\"י שיש לו ריח טוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> אולי בעבור זה הפרידו הכתוב מהבשמים, כי כתוב אריתי מורי עם בשמי (ש\"ה ה א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i>, והנה הוא מלוקט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i>, ואומרים המביאים אותו כי הוא נעשה בגרון הצבי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i>, והנה כתוב וידי נטפו מור (שם ה ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i> אולי כן הוא בהיותו לח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>וטעם בשמים ראש.</b> שיוקח הראש מכל בשם, כי הוא הנכבד מהנשאר באחרונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> ואחר שאמר, קנמן בשם מה טעם להזכירו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, אולי שיהיה מהנבחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i> ג\"כ הקנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i> וקדמונינו ז\"ל אמרו כי משקל הכל שוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> וככה נקבל, רק לא ידענו טעם למה הזכיר מחציתו וטעם החצאים לא אבין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, כי אין מנהג בכל ארץ ישמעאל להוסיף על כל דבר שישקל אפילו כמשקל חרדל, ואף כי בכל מעשה רוקח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>וקדה.</b> מהקבלה ידענו שהיא קציעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i>: <b>ועשית, רוקח מרקחת,</b> כמו מקטר קטרת (למעלה פ', א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>: <b>וטעם שמן משחת קדש.</b> הוא שמזכיר אחר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ומשחת אהל מועד.</b> כולל המשכן, והזכיר הנכבד שהוא באהל והוא הארון: <b>ואת.</b> הזכיר השלחן תחלה, כי הוא הגדול, ויש לו כלים רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i> ואח\"כ המנורה שיש לה כלים רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i>: <b>ואת מזבח העולה.</b> יש לו כלים רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>: <b>וקדשת.</b> בשמן המשחה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i>: <b>וטעם כל הנוגע בהם.</b> נלמדנו מן הן ישא איש בשר קדש (חגי ב יב) על דרך הפשט שהוא כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i> כי אם יגע בשר הקדש בלחם או בנזיד או ביין או בשמן או בכל מאכל יקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, וככה מזבח העולה שגם בו כתוב קדש קדשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>: <b>ואת בניו.</b> לבדם לא אחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i>: <b>שמן משחת קדש יהיה זה.</b> כל שנעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> במתכונת זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i> למשוח זרע אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>לא ייסך.</b> אמר רבי מרינוס כי יסך כמו יוסך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i> וכמוהו ויישם בארון (ברא' נ כו) כמו ויושם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> והטעם כי מנהג ישראל היה לסוך שמן, הזכרים גם הנקבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i> כי כן כתוב ושמן לא תסוך (דבר' כח מ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i> ולסוך מזה השמן אסור לכהן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i> אף כי לאחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i>, כי שמן המשחה יוצק על ראש המשיח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>: <b>ובמתכונתו.</b> הבשמים הנזכרים ובמשקלם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i>: <b>איש,</b> טעם <b>ואשר יתן ממנו על זר.</b> שאינו ממשפחת אהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i> אמר הגאון, קבלה היתה ביד ישראל שימשח דוד וזרעו משמן המשחה לא מלכים אחרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> והוצרך לפרש ככה בעבור שלקח צדוק משמן המשחה שהיה באוהל מועד ומשח בו את שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i> ויפת אמר כי על זר שלא מבני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i>, ולא דבר נכונה, כי הנה והזר הקרב יומת (במד' ג י) ופירושו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i> למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא(שם יז ה) ואחרים אמרו על שמן המשחה שעשה משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i> גם זה איננו נראה בעיני, כי בתחלה כתוב שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם (פ' לא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> ועוד איש אשר ירקח כמוהו, ואשר יתן מאותו שהוא כמוהו על זר, והנה אין הפרש בין שמן המשחה שעשה משה ובין הנעשה אח\"כ שהוא כמוהו, וחוץ ממשפחת דוד איננו כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>, ולפי דעתי כי כל המצות אמת הם לדורות ישראל, כמו שלא יעלו עולה רק במקום הנבחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i>, והנה גדעון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> ושמואל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i> גם אליהו בהר הכרמל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i> העלו עולות, והזכרתי גדעון בעבור שהעלה עולות ואיננו כהן, גם כן שמואל, כי לא יועיל אם היה מבני קרח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>, והנה הכל הוראת שעה, גם ככה נוכל לומר בדברי שלמה, כי על הוראת שעה ביד נתן הנביא או גד נמשח בשמן המשחה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: <b>קח לך סמים.</b> קדמונינו ז\"ל קבלו כי אחד עשר מיני סמנים הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i> והנה הכתוב לבשמים שהם לקטרת הסמים לא פרטם הכתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i> והזכיר הסמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i> כי לא הזכיר משקלם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i>: וטעם סמים פעם אחרת אלה סמים ולבונה זכה עמהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i>: <b>בד בבד.</b> כל אחד לבד ירוקח ואח\"כ יעורב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>ועשית, ממולח.</b> טעם ממולח הוא מלח סדומית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i> וי\"א שחוק מאוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i> או מגזרת ארץ מלחה (ירמי' יז ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i>: <b>ממנה הדק.</b> דקה בכל יכלתך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> זהו קטרת תמיד על מזבח הזהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i>: <b>והקטרת אשר תעשה.</b> רמז למשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכב\"></i>: <b>לא תעשו.</b> עם ישראל מדבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכג\"></i>: <b>קדש תהיה לך.</b> לכהן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i> או לכל ישראל, כמו זכור ימות עולם בינו (דבר' לב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i>: <b>איש.</b> הזהיר בתחלה, ואחר כן הזכיר העונש כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i>: <b>וידבר.</b> אמר הגאון למה נבחרו בצלאל ואהליאב, והשיב כי בצלאל מבני יהודה שהמשילו יעקב לגור אריה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> גם אהליאב מבני דן שהמשילו משה לגור אריה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> והאריה צר מאחוריו, וככה היה הבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> וזה דרש הדורש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> כי בצלאל ואהליאב לא בנו הבית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, ורוחב המשכן שעשו היה שוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ואין טעם לשאלתו, כי נבחרו בעבור שלא היה בישראל כמוהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>ראה.</b> בעין כבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: והקרוא הוא בצלאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> והטעם קראתי בשמו שאין כמוהו לעשות המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: ועל דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> והמשכילים יבינום: <b>ואמלא אתו.</b>כמו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד, ט) וכתוב ונחה עליו רוח ד' (ישעי' יא, ב) ופי' מה היא רוח ד' והיא רוח חכמה ובינה (שם)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, החכמה היא הצורות האצורות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> באחרונית מוח הראש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ומלת תבונה גם בינה מגזרת בֵין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> והיא הצורה העומדת בין צורת הדעת ובין צורת החכמה כנגד הנקב האמצעי במוח הראש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i> כי החכמה כנגד הנקב האחרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> והדעת המתחברת בנקבי המוח על המצח מההרגשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> ובלשון ישמעאל קורין הדעת אלתכיי\"ל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> והתבונה אלפכר\"ה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i>, והחכמה אלחכמ\"ה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i>, והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> ומדות וערכים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> ומלאכת שמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> וחכמת התולדת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> וסוד הנשמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> והיה לו יתרון על כל אנשי דורו, שהיה יודע כל מלאכה, כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת על כן כתוב ובכל מלאכה בוי\"ו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: <b>אתו.</b> כמוהו במלאכות, ולא בחכמת מלאכת חרש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i>, והנה פי' ובכל מלאכה לחשוב מחשבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>: <b>ובלב כל חכם לב.</b> לעשות מלאכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i> כי גם זה ימצא בתולדת האדם, שיוציא מלבו דברים עמוקים במלאכת המדות, והוא לא למד החכמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>: ועתה יזכיר כל אשר יעשו: <b>את.</b> החל מהאהל שהוא כולל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> והזכיר הארון והכפורת בעבור גודל מעלתם: <b>ואת כל כלי האהל.</b> הפרכת והמסך והקרשים והבריחים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> והזכיר השולחן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> על הדרך שהזכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i>: <b>ואת בגדי השרד.</b> בגדי הנסיעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> שיכסו בהם הארון והשלחן והמזבח והמנורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i> וככה מפורש ומן התכלת והארגמן ותולעת השני (למטה לט א) כל אחד לבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> ככתוב בפרשת במדבר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> עשו בגדי שרד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i> ואח\"כ כתוב ויעשו את בגדי הקדש (שם שם) ואחר כן פירש אותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>, והנה מלת שרד מגזרת פליט ושריד (ירמי' מד יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>לקדש.</b> לצרך הקדש הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>: <b>ויאמר.</b> כל לאמר עם וידבר לאמור לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> רק זה לאמר לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>ואתה.</b> טעם אך, בעבור אשר צויתים ככתוב למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i> אולי חשבו כי יעשו כן בשבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> אמר חכם מהחכמים הגדולים, ידוע כי שבת אחת שבת ד'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> א\"כ מה טעם שבתותי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> והשיב בעבור כי שתא אלפי שני הוה עלמא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> הנה האלף השביעי שבת, גם שנת השמיטה שבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i> שבתות רבות בכל שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i> ודע כי לא מצאנו מפורש במועדים שבת רק שכתובה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i>, ומחלוקת יש בפי' ממחרת השבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i> והאמת דברי הקבלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> רק צריכים תיקון כאשר אפרש במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> ויום הכפורים נקרא שבת רק לישראל לא לשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>: <b>כי אות היא.</b> בסוף אפרש מה היא האות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i>: <b>מקדשכם.</b> בקדשכם השבת שקדשתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i> ולא עשיתי ביום השבת מלאכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i>: <b>ושמרתם.</b> אולי יומת זה, כמו וגם בעליו יומת (למעלה כא כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>, והעד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> כל העושה בו מלאכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> בסתר או לפני עד אחד אכריתנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>: <b>ששת.</b> ועוד הוסיף לפרש כי ששת ימים מותרים לעשות מלאכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>, ובא מלת יעשה עם מלאכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> אולי יחסר מלת כל, או דבר מעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> והנה הטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i> אם יעשה מלאכה בפרהסיא המיתוהו אתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i>: <b>ושמרו.</b> שישמרו ימי השבוע שלא ישכחו איזה יום הוא שבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> ושיתקן צרכיו ודרכיו ביום הששי כדי שישמור השבת ולא יחללנה: והנה פי' לעשות השבת כמו וימהר לעשות אותו (ברא' יח ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>: <b>ביני.</b> ובמילה כתוב ברית גם אות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> וככה בשבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>, והגאון אמר כאשר ימצא נמול בפריעה, ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> וככה כאשר לא יעשה מלאכה בשבת, או לא ישא ויתן בשבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>, ולפי דעתי כי פי' אות היא כי ששת ימים עשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>, והנה העושה מלאכה בשבת, מכחיש הוא במעשה בראשית: והתורה דברה כלשון בני אדם להבין השומעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> ואמר וינפש, כי השם, לא ייעף ולא יגע (ישעי' מ כח) כי הנה בריאותיו שהם הגויות הנכבדות שהם צבאות השמים לעולמי עד סובבים ביום ובלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> ואף כי הנכבדים שאינן גופות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i> ואף כי יוצר הכל שהוא שוכן עד ויושב קדם, ואין מעשיו בתנועה רק הכל נעשה בדברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i>: <b>ויתן.</b> ריקי מוח יתמהו מה עשה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ולא ידעו אם יעמוד שם עם השם כמספר הזה וכפל כפלו שנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i> לא יוכל לדעת חלק מאלף ממעשה השם ודרכיו וסוד כל המצות שצוהו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, כי יחשבו כי המעשה העיקר, ואיננו רק הלבב והמעשה, והלבב והלשון להרגיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>, וכן כתוב בפיך ובלבבך לעשותו (דבר' ל יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i> וקדמונינו אמרו רחמנא לבא בעי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> ושרש כל המצות עד שיאהב את השם בכל נפשו וידבק בו, וזה לא יהיה שלם אם לא יכיר מעשה השם בעליונים ובשפלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i> וידע דרכיו, וככה אמר הנביא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי (ירמי' ט כג) אז יתברר לו, כי השם עושה חסד משפט וצדקה בארץ (שם) ולא יוכל לדעת השם אם לא ידע נפשו ונשמתו וגופו, כי כל מי שלא ידע מהות נפשו, חכמת מה לו, והנה משה שהתנבא ארבעים שנה במדבר, ועמד בסודות רבות שגלה לו השם בהר סיני, והוא אמר לפני מותו, אתה החלות להראות את עבדך את גדלך (דבר' ג כד) והנה עתה החל והראה לו גדולת השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i>, וזהו אמת כי לגדולתו אין חקר (תה' קמה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>: <b>לחת אבן.</b> פירשתיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i> ודבר הכתוב באצבע אלהים על מנהג האדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i>, כי כל חפץ השם בדבר פיו יקום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i> ופי' דבר פה על דרך משל כמשפט מלכי האדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i>, וככה כי הוא צוה ונבראו (תה' קמח ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i> ודברי השם נצבים הם בשמים כנגד השפלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i>, וכן כתוב לעולם ד' דברך נצב בשמים (תה' קיט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i> והמשכילים יבינו: <b>אמר אברהם המחבר</b> צריך אני להאריך על דבר העגל, יש מהקדמונים שאמרו שנהרג חור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i> והנה אהרן פחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i>, ויש מי שאומר כי פחד על ישראל אם יהרגוהו שהשם ימיתם כולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i>, ועל דרך הפשט אם מעשה העגל ע\"ג, למה פחד אהרן שיהרג והלא מתו אחריו כמה חסידים מישראל שלא הגיע מעלתם למעלת אהרן בחסידות לפרסת כף רגל אהרן על ייחוד השם, והנה חבירי דניאל הושלכו לכבשן האש בעבור שלא ישתחוו לצלם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i> ואיך יעשה אהרן פסל שהמעשה קשה מהשתחויה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i>, והלא אהרן קדוש השם היה ונביא על ישראל, ומצות רבות נתנו על ידו עם משה אחיו, והנה יהיה חור טוב ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i> ואם הוא עשה ע\"ג חייב היה משה להרגו קודם עובדי העגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>, והנה משה התפלל בעדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i> והעובדים הרג, ואיך היה אחר כן מכפר על בני ישראל הוא וזרעו עד סוף כל הדורות, ואל תשים לבך אל דבר קח לך עגל בן בקר לחטאת (ויקרא ט ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i> כי אינו על דבר העגל, כי הנה כמוהו ביום הכפורים לכל כהן משוח מצוה לתת פר בן בקר לחטאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i> ולא נוכל לומר בעבור חטאת האב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i> כי כל הכהנים היו בני אלעזר ובני איתמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i> וכבר נולד פנחס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i>, ועוד בפרשה שיתנו ישראל שעיר עזים אחד לחטאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i> והם לא עשו דמות שעיר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i> גם פרה אדומה איננה לכפר על ע\"ג רק לטהר הטמאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i>, וכל אנשי המחקר מודים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i> כי השם לא יבחר שליח שידע כי בסופו יעבוד ע\"ג, ואין כל נביא שליח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>, והנה ראינו שאמר משה לפני מותו תמיך ואוריך לאיש חסידך (דבר' לג ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i> והנה לא הזכיר דבר העגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i>, רק לא נמצא בו אלא מה שנמצא במשה והמה דבר מי מריבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> כאשר אפרש במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>, ויש אומרים כי ישראל רִמו אהרן שעשו דפוס עגל והשליך אהרן הזהב באש ולא הרגיש, וראייתם ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (למטה לב כד) וזה אינו נכון, כי אהרן איך בחרו השם אם היה טפש שירמוהו פתאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> ועוד למה בנה מזבח לפניו וצוה שיזבחו זבחים ועולות, ואחרים אמרו אין זה אהרן שעשה העגל אחי משה, גם זה הבל, כי הקהל לא נקהלו רק אל ההוה תחת משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> וכן כתוב והנה אהרן וחור (למעלה כד יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i>, ואם היה אחר למה לא הרגו אהרן או משה ברדתו מן ההר גם התפלל בעדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>, כי איננו נכון שיעשה חסיד ע\"ג בעבור אחרים שלא ימותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i> גם אומרים רבים כי פי' חג לד' מחר, שהעובדים העגל יהיו נהרגים על יד משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i> כי אין משמע דברו רק אחר שבנה המזבח לפני העגל צוה להכריז במחנה שישחטו מחר במזבח שבנה, כמו אסרו חג בעבותים (תה' קיח, כז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i>, וכן עשו וישכימו ממחרת ויעלו עולות (למטה לב, ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i> ומחשבת הלב אינם מועילות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i>, כי הנוקב את השם על פי דבורו יהרג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i> וככה האומר נלכה ונעבדה אלהים אחרים (דבר' יג ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i>, והמפרש אנכי עשו בכורך (ברא' כז יט) אנכי מה שאנכי, אבל עשו הוא בכורך, אינו פשט ולא יצא מחכמת הדבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i>, ואם ישאל אדם בבי\"ד את חבירו האתה הוא חבירי שהלויתי לך כך וכך, ואמר אני, לא יוכל לומר מחשבתי היתה שאני חבירו לא יותר, גם ככה דברי דניאל לנבוכדנצר, מרי חלמא לשנאך (דניאל ד טז) דרך מוסר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>, ועתה אומר לך, דעת הגאון רב סעדיה, אמר כי אהרן עשה בערמה כאשר עשה יהוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i> על כן בנה מזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i> והקשה על נפשו, אם כן למה התאנף השם בו, והנה השיב בעבור שלא הרגם מיד כאשר עשה בבואו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i> גם זה איננו נכון, כי הוא קרא חג לד' מחר, וזה השם הוא שם עצם לכבוד השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i>, ולא יתערב אחר עמו כמלת אלהים שהיא לענינים רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> ועוד למה לא הזכיר זה בענותו למשה, כי הוא אומר ואשליכהו באש, ואין המענה דומה לשאלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i>, ועתה אחל לפרש דרך קצרה קצת הסוד, חלילה חלילה שעשה אהרן ע\"ג, גם ישראל לא בקשו ע\"ג, רק חשבו שמת משה שהסיעם מים סוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i> כאשר פירשתי, כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני, ומשה התעכב שם מ' יום, ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל, כי הוא לא אמר להם מתי ירד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i> גם הוא לא ידע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i> כי השם אמר לו, עלה אלי ההרה ושב שם עד שאתן לך לוחות הברית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i>, ומלת אלהים כבוד חונה בצורת גויה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> וככה אמרו אשר ילכו לפנינו (למטה לב א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i>, ואם תשים לבך אל המסע הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> אז תבין זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i>, והנה לכבוד השם נעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>, על כן בנה אהרן מזבח לפניו, והכריז שיזבחו מחר לכבוד השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i> וכן עשו כאשר צום, וזו תשובת אהרן כי נקהלו עליו, וכמו שהודעתיך כי כל קהלה ואחריה על היא גנאי, ואם אחריה אל היא לשבח, כמו ויקהלו אל המלך שלמה (מ\"א ח ב) וזהו אתה ידעת את העם כי ברע הוא (למטה לב, כב) כי אני לא עשיתי רע להם, כי לא בקשו רק אשר ילך לפניהם, ולכבוד השם עשיתיו, רק בעבור שישראל היו מעורבים עם ערב רב, וזהו כי ברע היא ולא אמר רע הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> וחשבו מעטים מישראל שהיתה ע\"ג והביאו זבחים והשתחוו לו ואמרו אלה אלהיך ישראל, ואל תתמה בעבור שהכתוב אומר, כי שחת עמך סרו מהר (למטה לב ז ח) כי לא כתוב כל עמך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> הלא תראה כי לא מעל בחרם רק עכן לבדו, והנה כתוב חטא ישראל וגם עברו וגו' וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם (יהושע ז יא), והנה כל עובדי העגל לשם ע\"ז שאמרו אלה אלהיך ישראל, או היתה כן במחשבתם לא היו רק שלשת אלפים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i> והנה הם חצי עשירית עשירית המחנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i> והכלל כי לא נעשה כהוגן ע\"ד שנחשב לפתאים שהיה ע\"ג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i> ואל תתמה בעבור שהתאנף השם באהרן, כי זה בעבור שהיה הוא הסבה, כי הנה נענש עם משה אחיו על דבר מי מריבה ולא חטאו בזדון, וכתוב עליהם לא האמנתם בי (במד' כ יב) מריתם (שם כז יד) מעלתם (דבר' לב נא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i>, וחכמי המזלות אמרו כי המחברת הגדולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i> לשנים העליונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i> היתה במזל שור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i> וזה כזב כי לא היתה רק במזל דלי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i>, ועל דרך חכמת המזלות הוא מזל ישראל, ורבים נסו זה הסוד דור אחר דור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i> גם אני ראיתי ככה, והנה שמוהו בחצי השמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i>: <b>ויאמר, פָּרְקו.</b> על משקל בָּרְכו מהבנין הכבד הדגוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> מנהג מצרים היה לשום נזמים באזניהם, וככה כתוב במדינים, כי ישמעאלים הם (שופ' ח כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ויתפרקו, אשר באזניהם.</b> באזני הבנים והבנות והנשים הנזכרים למעלה: <b>ויקח מידם, ויצר.</b> מגזרת צורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> כמו ויצר את שני העמודים (מ\"א ז טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: ומלת בחרט כמו דמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i> וכן בחרט אנוש (ישעי' ח א) בדמות אנוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> ואין טעם להיותו מגזרת החריטים (שם ג כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>: <b>מסכה.</b> התוך כמו הפסל נסך חרש (שם מ יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>וירא אהרן.</b> בלב כמו וראיתי אני (קהלת ב יג) בלבי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>, וירא יעקב כי יש שבר (ברא' מב א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>: <b>וישכימו ממחרת.</b> היום שנבנה המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>: <b>ויאמר,</b> טעם <b>קשה ערף.</b> שלא ישמע מה שצוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע\"ג והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו, כי כן כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i>, ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו, והוא שומר הטעמים לא המלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>, כתוב לך רד כי שחת עמך (פ' ז) וכתיב קום רד (דבר' ט יב), ושם כתוב וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>, וכתיב ועתה הניחה לי (פ' יוד) ותחתיו הרף ממני (דבר' ט יד), וכתוב ויחר אפי בהם ואכלם (פ' יוד) ותחת זה ואשמידם ואמחה את שמם (דבר' ט יד) וכתיב ואעשה אותך לגוי גדול (פ' יוד) ועצום ממנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> והטעמים שוים: והנה רמז לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> אם לא בעבור כבוד משה היה משמיד אותם, על כן הוצרך להתפלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: <b>ויחל משה.</b> זאת הגזרה לא מצאנוה מזה הטעם כי אם על פנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i> כמו יחלו פני נדיב (משלי יט ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> ולפי דעתי כמו ופניה לא היו לה עוד (ש\"א א יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i> וכלם ככה על כן אסור לומר חליתיך, או אחלך, כי יבא מגזרת אשר חלה ד' בה (דבר' כט ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i> י\"א כי זאת התפלה היא הנזכרת בפרשת והיה עקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> וזו התפלה היתה ראויה להכתב אחר שוב משה אל ההר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i> על כן וינחם ד' אחר שהתפלל והתנפל מ' יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> ואם נחם על הרעה בראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i> מה טעם לומר אולי אכפרה בעד חטאתכם (פ' ל)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i> כי ירד ושרף העגל והרג עובדיו אז שב להתפלל לשם בעד ישראל ובעד אהרן שהיה הסבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i> ואחרים אמרו, כי תפלת \"אל תשחת עמך\" (דבר' ט כו) איננה זאת הנזכרת במקום הזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i> ולפי דעתי כי טעמי התפלה שוים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i> כאשר אפרש, כי איך יחלה פני השם לפני שרוף העגל, וישק את בנ\"י, ויהרוג עובדיו, רק השם רמז לו שיתפלל אחר רדתו ויסיר העגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i> על כן כתוב אולי אכפרה בעד חטאתכם (פ' ל) אחר שהסיר החטאת, כאשר כתוב ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל (דבר' ט כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> והנה בעבור שהשם אמר לו ועתה הניחה לי, הזכיר התפלה שהתפלל בהתנפלו לפני השם, וזאת הפרשה היתה ראויה להכתב אחר וישב משה אל ה' (פ' לא) ואין מוקדם ומאוחר בתורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i> רק רצה לדבק דבר מי אשר חטא לי (פ' לג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> עם ועתה לך נחה את העם (פ' לד), וכתיב ויגוף ד' את העם (פ' לה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>: <b>ויחל.</b> הנה כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> ואתנפל לפני ד' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו' כי אמר ד' להשמיד אתכם (דבר' ט כה), וזהו הרף ממני ואשמידם (שם שם יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> כי אין הדעת סובלת שיתפלל משה בעד ישראל וע\"ג ביניהם עד שהסיר אותה: <b>והנה למה ד' יחרה אפך בעמך.</b> כמו אל תשחת עמך ונחלתך (דבר' ט כו) אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה (שם שם כט) וזה אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> וכתיב זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב (שם שם כז) וזהו זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת (למטה פ' יג) והטעם שתזכור להם שבועתך, ולא פי' זה בפ' זכור לעבדיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> כי אינו כמו זכור עדתך קנית קדם (תה' עד, ב) בעבור הלמ\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> והנה פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם (דבר' ט) זהו כמו למה יאמרו מצרים לאמר (פ' יב): <b>וטעם ברעה הוציאם.</b> כאשר רמזו קדמונינו ז\"ל כי במזל רע יצאו ממצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> והנה יאמרו אין יכלת לשם לנצח כח המזל להציל הדבקים בו, ובראותו כי אין יכולת לו הרגם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> וזה יהיה חלול השם, והנה התנפל ארבעים יום, והשם אמר לו כי לא אעלה בקרבך (למטה לג ג) והנה לא ירשו הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, ואז אמר משה כל פרשת ראה אתה אומר אלי (שם שם יב) ואחר כן צוהו השם שירד ויפסול לוחות ויעלם בידו אל ההר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i> אז ירד השם בענן וקרן עור פניו, וכתב השם הלוחות השניים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, על כן כתוב, בעת ההיא אמר ד' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וגו', ועשית לך ארון עץ (דבר' י א), והנה יעשו ישראל הארון והוא שעשה בצלאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>: <b>וינחם.</b> חלילה להנחם השם רק דברה תורה כלשון בני אדם, כמו ויעל (ברא' לה יג) וירד (שם יא ה) ישמח ד' במעשיו (תה' קד לא) ויתעצב אל לבו (ברא' ו, ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i> והנה שמואל אמר, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (ש\"א טו כט), ושם כתוב נחמתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i>, ויש מפרשים אותו לשון וועד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> ואין צורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>: <b>ויפן.</b> הזכיר במקום הזה וההר בוער באש (דבר' ט טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i>, וטעם ויפן כאדם מסתכל מה יעשה, וראה כי חייב לרדת מהרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> כדרך ויפן כה וכה (למעלה לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>: <b>וטעם בידו.</b> ברשותו, כמו ולקחת בידך עשרה אנשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i> כי תמהים אנחנו איך יוכל להוריד לוח אחד, ואף כי שנים ביד אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>: ואחר שהכתוב מפורש שהיו כתובים משני עבריהם, אינם אלה שני האבנים מהאבנים הנזכרים בחשן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i> כי מה שיכתוב מעבר אחד יראה בעבר האחר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>, ואין פי' כתובים נראים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i> רק כתובים כי כאשר כתב מזה העבר, כן היה כתוב בעבר השני, והנה הלוח עב, ואין צריך מ\"ם וסמ\"ך שבלוחות שיעמדו בנס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i> כי מחלוקת היא בפירוש מלת אשורית, אם מאושר באותיותיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i> או על שם שעלה עמהם מאשור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> ועוד אלו היו נראים יראו הפוכים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i>, ואין ראוי לטעון עלי אם היו אלו האבנים יקרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>, והתשובה כי היו יקרות מאוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> בעבור מכתב אלהים שהוא חרות עליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>, כי היו צריכים להיות עבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>, ואנה ימצא אבן יקרה מאד וארכה אמה ורחבה אמה וחצי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i> ואמה קומתה, ועוד מאין יפסול משה שני לוחות אבנים יקרים כמדת הראשונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i>, והנה לא ידענו האיך היו כתובים עשרת הדברים בשתי הלוחות ולא יהפכם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> ע\"כ כתוב מזה ומזה הם כתובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i> אחר שאמר כתובים משני עבריהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> ולא נוכל לדעת אם הלוח נכתב כלו, או נשארו לו מארבע פאותיו שיורין כאשר נעשה אנחנו היום בספרים אלו אם היה המכתב עב או דק, ודבר שלא מצאנוהו בקבלה אין טעם לסברותינו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>: <b>והלחת.</b> קדמונינו אמרו כי נגזרו להיותם ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i> כאשר פירשתי בראש ס' בראשית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>, ולפי דעתי כי פי' מעשה אלהים שהיו ככה כמדה הראויה נבראים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i>, והזכיר זה בעבור שהשניים פסלם משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i>: יש אומרים כי חרות כמו חרוש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i>, ויש מהפכים אותו, חתר (יחז' ח ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> והנכון שאין חבר לו, אולי הוא כדמות פתוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>: <b>וישמע יהושע.</b> שנשאר בתחתית ההר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i>: <b>ברעה.</b> מגזרת תרועה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i> כמו אשא דעי (איוב לו ג) שהוא מן ידע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i>, ככה יאמר מן רעה ירע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i> וכמוהו למה תריעי רֵעַ (מיכה ד ט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i>: <b>ויאמר.</b> אמר הגאון כי גם אלה דברי יהושע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i> ולפי דעתי שהם דברי משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i> והעד הכתוב אחריו, ויהי כאשר קרב אל המחנה (פ' יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i>: <b>חלושה.</b> שם, כמו גבורה: <b>קול ענות.</b> כמו נגינות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i> וזהו ויקומו לצחק (פ' ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i>: <b>וירא את העגל ומחלת.</b> ה\"א העגל משרת בעבור האחרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> כמו וירא את העגל והמחלת סביביו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>, ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i> והנה קרע שטר התנאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> וזה היה לעיני כל ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i> כי כן כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ויקח את העגל.</b> י\"א כי וישרוף כמו ויתך באש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i> ואין צורך, כי יש דבר שיושם באש עם הזהב ומיד ישרף ויהיה שחור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i> ולעולם לא ישוב זהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i>, וזה דבר מנוסה ואמת הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>ויזר על פני המים.</b> הם מי נחל יורד מן ההר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> וצוה שישתו כל ישראל מאלה המים, וזה היה כמו ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים (במד' ה יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i> והנה המים חדשו אות בעובדי העגל בפניהם או שצבתה בטנם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i> כי לולי זה איך הבינו בני לוי עובדי העגל מי היו, וכבר אמרו כי היו מעטים שהיתה מחשבתם רעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i> ומחשבת הכל לטובה היתה כפי סברתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i>: <b>ויאמר.</b> הנה משה שאל למה הוצרך אהרן לעשות העגל: <b>ויאמר אל יחר אף אדני.</b> בעבור גודל מעלתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i>: וכבר פירשתי כי <b>ברע הוא.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i></b> וככה ויאמרו לי (פ' כג) ואומר אליהם (פ' כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i>: <b>וירא משה את העם כי פרע הוא.</b> כמו באין חזון יפרע עם (משלי כט יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> ותפרעו כל עצתי (שם א כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i>: <b>ומלת לשמצה.</b> שם התואר תחת שם הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i> להיותם שמץ ודופי ודבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i>: <b>בקמיהם.</b> כמו רבים קמו עלי (תה' ג ב) אף מן קמי (שם יח מט) דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i>, ותרגם ארמית כדרך, והנה קמתם תחת אבותיכם (במד' לב, יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i>: <b>ויעמד משה.</b> ככה המנהג בכל מחנה שיעמוד במקום אחד כמו שנה לעשות סוכות ולהיות שערים למחנה, כי אין צורך לשום יד מחוץ למחנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i>: <b>מי לד'.</b> יגש אלי או יקרב, או יבא או יתאסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i>: <b>בני לוי.</b> שהם ממשפחתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i>: <b>ויאמר,</b> טעם <b>אלהי ישראל.</b> בעבור שחשבו עובדיו שהוא ע\"ז<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i>: <b>והרגו איש את אחיו.</b> אפילו יהיה אחיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i>, ורבים פי' האומר לאביו ולאמו (דבר' לג ט) על זה המעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i> והוצרכו לפרש אביו ואמו אבי האם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> ואין צורך כאשר אפרש במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i>: <b>ויעשו בני לוי.</b> ולא כל בני לוי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i>: <b>ויאמר משה.</b> וכבר אמר להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריא\"></i> כמו וייצר ד' אלהים (ברא' ב ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i> ורבים ככה: <b>ומלת מלאו.</b> דקדוקו זר, כי פעם הוא פעל יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i> ופעם עומד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i> והבנין קל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i>: <b>וטעם כי איש בבנו.</b> אפילו יהיה העובד בנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i> או אחיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i> שיהרגוהו, והשכר הוא שיתן עליכם ברכה, וזהו בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי (דבר' י ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i> והטעם שאמר לו השם זה הטעם בהר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i>, ע\"כ אמר אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ד' את משה בהר סיני (במד' ג א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i> והנה כאשר נעשה המשכן נבדל אהרן ובניו לשרת השם וכן הלוים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i> אז היתה מחלוקת קרח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכב\"></i> כי בכור היה, כאשר לקח השם הלוים תחת הבכורים שיהיו קדושים, בעבור שהם העלו העולות והשלמים זבחו על המזבח שנעשה לפני העגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכג\"></i>: <b>ויהי ממחרת.</b> יום רדתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i>: <b>ועתה אעלה.</b> לשוב אל ההר להתנפל לפני השם לכפר על ישראל כאשר פירשתי, אולי יכתוב לוחות אחרות לכרות ברית עם ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i> וזה \"והנה אנכי כורת ברית\" (למטה לד י) כי הלוחות כשטר עדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i>: <b>וישב.</b> אמר הנגיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i> כי אנא מבולע הלמ\"ד, כמו אל נא, ופי' אל מגזרת הואיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i>, וזה רחוק, רק אנא, אל נא תעשה ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i> ופי' אנא כמו פיוס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i> או דרך הודאה כמו זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i> וככה אנא ד' כי אני עבדך (תה' קטז טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i>: <b>ועתה.</b> כבר פירשתי בס' דניאל וספרין פתיחו (דניאל ז י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i> כי כל הגזרות על הכללים ועל הפרטים הם במערכות השמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i>, וככה הודו חכמים בני חיי ומזוני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i> רק השם יוסיף בעבור יראתו כאשר פירשתיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i>: <b>ויאמר.</b> אמר הגאון זהו וינחם ד' (פ' יד) כי אמר להשמיד הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i> והטעם הנה לא אמחה מספרי רק אשר חטא לי במחשבתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i> על דרך למען תפוש את בית ישראל בלבם (יחז' יד, ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i> ולא נהרגו כי לא עבדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i> וזהו ויגוף ד' את העם בעבור שנעשה העגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i> ובא ספק לאנשים בסתר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i>: <b>ועתה, אל אשר דברתי לך.</b> אל מקום הכנעני (למעלה ג ח) וזה כדרך כעס<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i> כי בעבורך נשאתי חטאתם, ואתה שאהבת אותם ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i> לך נחה אותם: <b>וביום.</b> תחלת כל שנה יום הפקידה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנז\"></i>: <b>ויגוף.</b> אולי לא היתה המגפה בשנה הראשונה רק ספר הכתוב מה שהיה אחרי נסעם מהר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i>: <b>וידבר, לך עלה מזה.</b> כי ההולך לפאת שמאל עולה הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> על כן ירד אברם מצרימה (ברא' יב י) כי הוא בדרום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: וכל זה אעשה בעבור שבועתי לאברהם ליצחק וליעקב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>ושלחתי לפניך מלאך.</b> לעזרך: ולא אמר המלאך הנודע כי השם בקרבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>כי לא אעלה בקרבך.</b> לא יעשו משכן, כי לא אשכון תוך בני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>וטעם פן אכלך בדרך.</b> אם יעשו פעם אחרת כמעשה הזה מיד אכלם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, ובא פתח קטן תחת גדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>, ולא נדגש הלמ\"ד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> כי המשפט להיותו כן כמו, אֲחַוְך שמע לי (איוב טו יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>וישמע העם את הדבר הרע.</b> ומהו, הוא הכתוב אחריו ויאמר ד' אל משה אמור אל בני ישראל (פ' ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, וכמוהו ויאמר ד' אל משה במדין (למעלה ד יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> וכבר פירשתי, הגם לחם יוכל תת (תה' עח כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, כי כמוהו ויצו שחקים ממעל (שם שם כג) וכבר צוה שחקים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> וככה זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, ואין צורך לתיקון הגאונים שעשה ככה תמיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ויתנצלו בני ישראל את עדים.</b> מן עדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> והם בגדי תפארת ותכשיטיהם כמו הנזמים והטבעת, על דרך ואעדך עדי (יחז' טז יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>, כי התאבלו על דבר העגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>: <b>ומשה יקח.</b> עתיד תחת עבר, על דרך, יעשו עגל בחורב (תה' קו יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: <b>האהל.</b> אהל שלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> כמו ויבאו האהלה (לעיל יח ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: והנה משה נבדל מישראל בעבור הכבוד שידבר עמו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i>, וזה היה אחר שהוריד הלוחות השניים כתובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i> והחלו ישראל לעשות המשכן וקרא לאהלו אהל מועד, כי השם נועד לו שם עד שנעשה המשכן, ואין מוקדם ומאוחר בתורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> וי\"א כי זה הוא אהל המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i>, וספר הכתוב אנה היה המשכן לפני שיקימו הדגלים החמשים יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>: <b>והיה.</b> גם זה היה אות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> שהיו רואים כל רגע שיבא ממחנה ישראל אל האהל מיד היה רואה עמוד הענן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i>: <b>וראה.</b> זה המעשה היה אחר פרשת ראה אתה אומר אלי (פ' יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> כי היא היתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i> בקרב הארבעים יום שהתנפל על דבר העגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> ואח\"כ ירד ופסל את הלוחות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> אז עבר השם על פניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i> ויצא לידי מעשה מה שאמר לו וראית את אחורי (פ' כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>: <b>ודבר ד' אל משה פנים אל פנים.</b> בפרשה הסמוכה אפרשנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>: <b>ומשרתו יהושע בן נון נער.</b> והוא חיה מאה ועשר שנים, וחכמים אמרו כי שבע שנים כבש, ושבע שנים חלק, א\"כ היה בן חמשים ושש שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> ואיך קראו הכתוב נער? וככה דקדוקו ומשרתו יהושע בן נון שירות נער<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>: <b>ויאמר משה ראה.</b> כאומר ראה הצרה שאני עומד בה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> ועתה אומר דקדוק הפרשה: אמר הגאון ידעתיך כמו כבדתיך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> ואין זה נכון, כי הנה אחריו ואדעך, כאשר ידעתני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i>: <b>אמר הגאון פני.</b> חמתי, כמו ופניה לא היו לה עוד (ש\"א א יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> והנה מה יעשה במלת אין פניך הולכים (פ' טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> ולפי דעתי כי פי' פני אני בעצמי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>, כמו ופניך הולכים בקרב (ש\"ב יז יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>ונפלינו.</b> מגזרת והפלה ד' (לעיל ט ד) מבעלי הה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>: <b>כבודך.</b> כמו עצמך כי כן כתוב בעבור כבודי (פ' כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>עד עברי</b> באברהם כתיב ויקרא בשם ד' (ברא' יב ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i> ובני אדם הם הנקראים לעבוד השם, על כן מלת בשם דבקה עם השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> ואין ככה ויקרא בשם ד' (למטה לד ה) כי השם הוא הקורא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i> וככה וקראתי בשם ד' לפניך (למעלה פ' יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>: <b>לא יראני.</b> קמוץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i> כמו ואומר אין רואני (ישעי' מז י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> להוציאנו ממצרים (למעלה יד יא) אם שוב ישיבני ד' (ש\"ב טו ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i>: <b>ופי' וחי.</b> כמו ויחיה, כי מיד ימות, כי מנוח אמר בעבור שיראה המלאך מות נמות כי אלהים ראינו (שופ יג כב), גם יעקב אמר, כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (ברא' לב לא) ואף כי השם הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i>, וי\"א לא יראני האדם רק יחיה לעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> וזה הפך הלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i> ואחרים אומרים כי מלת לא ישרת בעבור אחר, וכן הוא לא יראני האדם ולא החי, והטעם המלאכים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i>: <b>ונצבת על הצור.</b> היא ראש ההר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> כי כן כתוב, ונצבת לי שם על ראש ההר (למטה לד ב), ואמר שהוא יתיצב שם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i> ובעבור הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> הוא ישימנו בעצמו בנקרת הצור, כי כן כתוב ושמתיך, לא שיכנס הוא בעצמו, ועתה אזכיר כלל טעם הפרשה, אמר הגאון כי השם אמר למשה העל את העם הזה מזה המקום שחטאו בו, ובמקום אחר אסלח להם, ומשה השיב אם לא ישוב אפך עתה במקום הזה אל תעלנו מזה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i>, והנכון בעיני בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך (פ' ב) אז השיב משה, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי (פ' יב) אם הוא הכתוב בו כי שמי בקרבו (למעלה כג כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכב\"></i> והשם השיבו אני בעצמי אלך והניחותי לך (פ' יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכג\"></i> והנה טעם לך, כי עמך לבדך אלך, ולא אשכון בתוך בני ישראל, על כן השיב משה, אם אין פניך הולכים עם הגוי הזה שהזכיר למעלה, וראה כי עמך הגוי הזה (פ' יג) אל תעלנו בלשון רבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכד\"></i> והעד הנאמן על זה הפירוש, ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו (פ' טז), והשם השיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני (פ' יז) ובעבור זה שמח משה ואמר ילך נא ד' בקרבנו (למטה לד ט) הפך כי לא אעלה בקרבך (פ' ג) ומשה בקש לראות השם, והשם השיבו כי לא יראני האדם וחי (פ' כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכה\"></i> וזהו האמת כי ההרגשות אינם מרגישות, רק המקרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכו\"></i>, על כן, ויראו את אלהי ישראל (למעלה כד י), גם ואראה את ד' (ישעי' ו א) וכן נבואת יחזקאל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i> הכל במראות אלהים, והנה אמר בכאן, וראית את אחורי (פ' כג) ובמקום אחר ותמונת ד' יביט (במד' יב ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i>, ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך והגאון אמר כי הפנים פני האור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i> והמשל פני השמש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קל\"></i>, והאחורים הנשאר מהאור התדבק באחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i> ואין צורך לכל זאת, ולפני שאפרש זה אומר, דע כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים רק בארבעים יום השלישי והלאה, ובעבור השם על פניו אז קרן עור פניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלב\"></i> כי תחלת נבואתו ע\"י המלאך הנראה בסנה, ושם כתוב ויאמר ד' (למעלה ג, ז) וככה וד' הולך לפניהם יומם (למעלה יג כא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i>, כי השליח ידבר על לשון השולח, וזה היום שראה משה מה שבקש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i> היה לו כיום מתן תורה לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i> ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i>, וחכמינו אמרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i> שהראה לו קשר של תפילין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> ודבריהם נכון, רק לא כאשר יפרשוהו חכמי דורנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i> שהוא כמשמעו, כי סוד עמוק הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>אמר אברהם המחבר.</b> כבר פירשתי השם הנכתב ואינו נקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמא\"></i> הוא שם העצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i> והעצם הוא הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i>, וכאשר תחבר מספר כל האותיות יעלה לשנים ושבעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i> על כן אמרו חכמינו כי הוא שם המפורש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמה\"></i> וכאשר תחבר מרבע הראשון אל מרבע האמצעי, באמת יהיה כמספר השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמו\"></i> ג\"כ מחברות החמשה כוכבי לכת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i> גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם בחצי השם יהיה כמספר השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>, ובחברך מרבעי הזוגות שהם במעלה הראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i> יהיו כמספרם המחוברים מחצי השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, וכאשר תכפיל חצי השם הראשון על החצי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i> אז תמצא מרובעי הנפרדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i> ובחסרך מרובע הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i> ממרובע השנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i> אז ישאר כחשבון מעוקב האות השני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i>, ואם תחסר מרובע השנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנו\"></i> ממרובע השלשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנז\"></i> אז ישאר בחשבון מעוקב האות השלישי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, וזה השם הנכבד הוא האחד שהוא בעצמו עומד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i>, ואין לו צורך לאחר לפניו, ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i>, וכל חשבון מהאחדים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> הוא האחד שהוא הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> על כן סוד התפלות והתהלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i>, וטעם והתגדלתי והתקדשתי (יחז' לח כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> ועוד אשר בך אתפאר (ישעי' מט ג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i>, והנה האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i> אין לו תמונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i> והוא כדרך כלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i> לכל התמונות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i> כי מאתו יצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קע\"></i>, והנה הגויות העליונות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i>, שהם המאירות והכוכבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i> אין להם פנים ואחור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i> אף כי לנשמת האדם העליונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i> אף כי למשרתי עליון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעה\"></i> ואף כי לעליון העליונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעו\"></i>, והנה האורך בין שתי הנקודות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעז\"></i>, והנקודה הקרובה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעח\"></i> אל הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעט\"></i> שר הפנים ושר הכח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפ\"></i> והנקודה האחרת סוף הכח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפא\"></i>, ותנועת האדם לפנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפב\"></i>, והגוף העליון אל הימין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i>, והצמח אל העליון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i>, והנה משה ע\"ה יכול לדעת ולראות בעין לבו, איך הבריות דבקות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i> ביוצר בראשית הנקרא אחורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i> ומדרך הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i> אין כח בנברא לדעת זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i> וזהו כי לא יראני האדם וחי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i> בעבור היות נשמת האדם עם הגוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצ\"></i> והנה אחרי מות המשכיל תגיע נשמתו למעלה גדולה שלא יגיע בו בחיי האדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצא\"></i>, והנה משה שב כללי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> על כן אמר השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i> ידעתיך בשם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, כי הוא לבדו יודע הפרטים וחלקיהם בדרך כלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i>, בעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם, על כן צורת הכרובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i>, והנכבד באדם ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> על כן דבר קשר של תפילין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כב\"></i> ועל כן כתוב בשיעור קומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצט\"></i>, כי השם הוא בורא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ר\"></i> כל גוף, וכל נכבד מהגוף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רא\"></i> והנבזה מהגוף הוא המקרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רב\"></i>, ואמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i> מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואני ור' עקיבא ערבים בדבר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כג\"></i> וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (ברא' א כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i>, ודע כי כל הצמחים והחיים בארץ, והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל אדם קשורים בארבעים ושמנה צורות הגלגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כד\"></i> וזהו אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים (דבר' ד יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i> והמוסיפים להאיר עיניהם מטעם הענין, אולי ידעו זה ולא רצו לגלות הסוד לתלמידים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כה\"></i> והעד הנאמן ולא חלק להם (דבר' כט כה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רט\"></i>, וידוע כי המחברות הם מאה ועשרים מחברות השבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i>, והמחברות הגדולה במספר כולם היא אחת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריא\"></i>, והמחברת השניה היא אחת ועשרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i>, וכנגדם מחברת החמשה ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i>, וזה המספר יצא משבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i> ומחברת השלשה חמשה ושלשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i>, שגם זה המספר יוצא משבעה מחברות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i> וככה מחברת הארבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i>, והנה מחברת הששה שבעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i> והמחברות שהיא כוללת המשפחות לכל האדמה כפי מזל כל גבול מהשבעה גבולות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> שהם כל הישוב, ועליהם כתוב אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחורף (תה' עד יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכ\"></i> שהשתנה בכל הגבולות אתה יצרתם, ואין השינוי בא מהשמש, רק בעבור נטותה לפאת צפון ודרום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכא\"></i>, והנה המחברת השניים העליונים במזל טלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכב\"></i> הוא בכל תשע מאות וששים שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכג\"></i> ושניהם סובבים ממזל התחברותם אל מזל תשיעי בכל כ' שנה, ככה יתגלגלו י\"ב פעמים עד מאתים וארבעים שנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכד\"></i> ומשם יתגלגלו כמספר הזה ובדרך הזה במזלות העפר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכה\"></i> גם במזלות הרוח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכו\"></i> גם במזלות המים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכז\"></i>, ואל יעלה על לבך כי הארבעה תולדות הם בשמים, ויש חום בשמש וקור בלבנה ובשבתי, חלילה חלילה, כי הבריות העליונות נכבדות הן ועליהם כתוב כי הוא צוה ונבראו, ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבור (תה' קמח ה ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i> רק נבראו ככה בעבור המקבלים, והנה לא יכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i>, גם כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו, והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת ככבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הככבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות, ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הככבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם, ושבו אליו בכל לבם, ובעבור שדבקו בו נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם, והנה עשו כן, וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר, והנה לא סרה גזירת השם והיא הצילם, וחשוב כי המשרתים ירוצו כסוסים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i> עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם, וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם, והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העיר לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט, ובעבור זה אמר השם אחר אשר חלק (דבר' ד יט) ואתכם לקח ד' להיות לו לעם נחלה (שם פ' כ) ככה לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא (ירמיה נא יט) וזהו ונפלינו אני ועמך (למעלה פ' יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i> וזהו שאמרו חז\"ל אין מזל לישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i> כל זמן שהם שומרי התורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, ואם לא ישמרוה ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה, כי כל מחברת ומזל דלי במערכת רעה, הנה יבא רעה לישראל, והיודעים חכמת המזלות יודו כן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i> והנה היתה במערכת השמים במחברת שיעמדו בגלות מצרים עוד שנים רבות, ובעבור שצעקו אל השם ושבו אליו הושיעם השם, וכאשר יקרה לכלל כן יקרה ליחיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i> על כן שומר תורה אשרהו (משלי כט יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלו\"></i>: והנה ידעתיך בשם (למעלה פ' יב) כמו, יודע ד' דרך צדיקים (תה' א ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלז\"></i>: והנה הראני נא (למעלה פ' יח) אינו במראית העין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i>: והנה על פניך (פ' יט) על פניך הפנימים, והם פני הלב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i>: וטעם כל טובי (שם) שאינו כמו הכל, ולא בכל ולא עם הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i>: וטעם וחנותי את אשר אחון, על משה, כי אעביר כל טובי על פניך, ולפני עברי ארחמך, וזה שאסוך כפי עליך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i>, והנה זהו הפירוש והכף כדמות סתר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i> כמסתיר עצם השמש בכפו שלא תפרד נשמתו מעל גוויתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לב\"></i>: והנה וראית את אחורי, מפאת שהוא הכל, וכבודו מלא הכל ומאתו הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i> וכל תמונתם כל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i>, וזהו ותמונת ד' יביט (במד' יב ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לג\"></i>: <b>ושכותי.</b> בשי\"ן או בסמ\"ך שוה הטעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i>, ומפרשים אמרו כי <b>כפי.</b> עב, כמו על כפים כסה אור (איוב לו לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i> הן על כפים חקותיך (ישעי' מט טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i>, ואינו רק כמשמעו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i>: <b>ופני לא יראו.</b> הם הנראים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעא\"></i> ולא כן ולא יראו פני ריקם (למטה לד כ) כי הזכרים הם הנראים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעב\"></i>: <b>ויאמר, פסל לך.</b> כמו לך לך (ברא' יב א) ואתה קח לך (למעלה ל כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>וטעם כראשונים.</b> כמדתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> אמר הגאון כי השניים נכבדים מהראשונים, כי השניים נתנו ביום קדש וביוהכ\"פ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> ולא כן הראשונים, כי הם ירדו ביום י\"ז בתמוז וביום חול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, ויש עם השניים זכר שלש בריתות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> ובשניים כתיב למען ייטב לך (דבר' ה טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> והראשונים נשתברו, ואלה כדברי חלום לא מעלין ולא מורידין, כי מכתב אלהים היו שניהם, ועוד כי הראשונים היו מעשה אלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> והשניים מעשה משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>והיה נכון לבקר ועלית.</b> זאת היא הפעם השלישית שבכל פעם ישב ארבעים יום וארבעים לילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>ואיש.</b> בעבור שעלה אהרן ובניו עמו אחר מעמד הר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> וירד עמהם, גם עלה ועמד שם הפעם הראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>: <b>בכל ההר.</b> אף על פי שיהיה רחוק ממקום הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>: <b>ויפסל.</b> מנהג הלשון לדבר ככה לאמר ויקח בידו שני לוחות אבנים, ולא אמר ויקח בידו שני הלוחות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i>, כמו וד' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ד' (ברא', יט כד) ולא אמר מאתו, וככה בפסוק אחד בני ישראל חמש פעמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> והנה הוא דרך צחות: <b>וירד.</b> י\"א כי ויתיצב על הענן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> כי השם היה עובר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ודע כי המשיל בהר העליונים והנכבדים מהגופות כאשר הוא ההר עליון על האדמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>: <b>ויקרא בשם ד'.</b> הנה השם הוא הקורא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ז\"></i> והנה למדנו איך יקרא משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i>: <b>ויעבור.</b> ואל תתמה בעבור שהשם קורא השם, כי הוא לבדו יודע ודעת וידוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> וזה דבר עמוק הוא מאוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> אמר הגאון כי השם הראשון דבק עם ויקרא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, ואלו היה כן למה לא דבקו בעל הטעמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> והנכון כי השם שתי פעמים כמו אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i> ככה תקרא וכתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i> כי שלש עשרה מדות הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i>, והגאון אמר כי השם הנכבד במספר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> אם כן אינו מדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> והשנית שהוא אדון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"י\"></i> וזאת טעות, כי הנכתב אינו אדון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> רק כנוי הוא כפי המדבר דרך כבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i> ורב נסים אמר, כי מלת ארך אפים שתי מדות לטובים ולרעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, גם זה איננו נכון, כי לא תוסיף המדה בעבור שנוי האדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i> ועוד כי השם הוא ארך אפים לרשעים, ולא לאשר לא חטאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, והנה ונקה מדה בפני עצמה, עד הנה מספר י\"ג מדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i>, ועל דרך הפשט, ונקה לא ינקה מדה אחת, כי ונקה שם הפעל הוא, כמו אם ענה תענה אותו (למעלה כב כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i> רק למדנו ממלת ונקה לא ינקה שהוא לשובבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i> רק לשבים ינקה כדברי הנביאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i> על כן הושמה מלת ונקה ממספר המדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>: <b>ומלת פקד עון אבות.</b> גם היא מדת רחמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i>, ודע כי שבעה הם בגדי כהונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>, ובעבור שהציץ כמו תכשיט הכניסו במספר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>, והנה אחד עשר שבטים נולדו בפדן ארם, ובנימין לבדו נולד בארץ כנען, והנה כתוב על כולם אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם (ברא' לה כו), כי אחר הרבים הלך ולא חש להציל האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i>, וככה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דבר' י כב) ומנשה ואפרים לא ירדו כי שם נולדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i>, והנה השם הנכבד הכניסוהו במדות והוא שם העצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> וכבר הזכרתי בפ' ואלה שמות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> כי פעמים הוא שם התואר, ופעמים מדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, והם שתים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i>: <b>ומלת אל.</b> שלישית: <b>רחום.</b> רביעית: <b>וחנון.</b> חמישית: <b>ארך אפים.</b> ששית: <b>ורב חסד.</b> שביעית: <b>ומלת רב.</b> תשרת בעבור אחרת: ורב <b>אמת.</b> שמינית: <b>נוצר חסד לאלפים.</b> תשיעית: <b>נושא עון.</b> עשירית:  ונושא <b>פשע.</b> אחת עשרה: ונושא <b>חטאה.</b> שתים עשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i>: <b>ונקה.</b> שלש עשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: והשם שהוא תאר כולל הנכבדים והגויות ועליונים ושפלים: <b>ואל.</b> כמו תקיף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> שיעשה הנכון בחכמה: <b>ורחום.</b> כדרך כרחם אב על בנים (תה' קג יג) שישמרם שלא יפלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>: <b>וחנון.</b> כדרך כי חנון אני (למעלה כב כו) להושיע מי שנפל ולא יוכל קום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ארך אפים.</b> שלא יכעוס מהרה על הרשע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>: <b>ורב חסד.</b> לצדיק ולרשע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i>: <b>ורב אמת.</b> שימלא ויקיים דברו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>: <b>נוצר חסד,</b> האב לבנים אם היו טובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i>: <b>נושא עון.</b> שים לבך לדברי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>, הנה כתיב וחזקת והיית לאיש (מ\"א ב ב), והלא איש היה, רק טעמו איש חיל ונודע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>, והנה כתיב כי זקנתי מהיות לאיש (רות א יב) והפירוש מהיות בעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i> או אשה לאיש כי נקבה היתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i>, והנה ואבואה אליה (ברא' כט כא) הוא המשכב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i> כי נקבה היא, והנה אשר באו אליך הלילה (שם יט ה) אינו מזה הטעם, כי זכר הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i>, וככה החוטא ונשא עונו (ויקרא ה א) לא יכופר החטא לו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i> רק העונש שיבא עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i>, על דרך ולצת לבדך תשא (משלי ט יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i> ועתה שא נא חטאתי (למעלה י יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> כי משה צדיק היה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i>, והכלל כי הנושא עונו בעצמו הוא לגנאי לעולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i>, ונשיאת חטא על שני דרכים, הדרך האחת שימחול לו כמו זה שהוא לשבח לנשוא העון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>, והדרך האחרת שיהיה נושא העון אחד רשע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"טז\"></i> והנה לנושא העון יהיה לגנאי ולנשוא העון לשבח, כמו ונשא את עונה (במד' ל טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i> כי העונש יסור מעליה ויהיה עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>: ונושא <b>פשע.</b> דע כי פשע קשה מעון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i>, כאילו הוא הפושע יוצא מתחת הרשות, כמו אז תפשע אדום מתחת יד יהודה (מ\"ב ח כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i>, והנה עון פחות ממנו, והוא בזדון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>: ומלת חטאה כמו חטאת, והוא שם דבר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i> ואיננה כמו הממלכה החטאה (עמוס ט ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צב\"></i> כי היא תאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צג\"></i>, ומלת חטאה כוללת כל מחשבה וכל שגגה במעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, כי עון במעשה או בלשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>, והנה הסתכלנו תפלת משה על דבר המרגלים, ויאמר ד' שהוא שם העצם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> והמדות תהיינה עליו נאמרות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> ולא הזכיר השם השני שהוא תאר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>, כי השם רצה להשמיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i>, ולא <b>אל.<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i></b> כי אין צורך להזכיר המדה הזאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>, ולא <b>רחום.</b> כי ישראל לא היו פתאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i>, ולא <b>חנון.</b> כי לא נעשה להם חמס שיצעקו אל השם להושיעם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i>, והזכיר <b>ארך אפים.</b> כי היו רשעים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>, <b>ורב חסד.</b> לכל הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i> ולא הזכיר ואמת כי היו חייבים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>, והזכיר <b>נושא עון ופשע.</b> ולא הזכיר וחטאה, כי לא היו שוגגים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>, ומרוב הענוה שהיתה במשה הכניס נפשו עם ישראל לאמר וסלחת לעונינו ולחטאתינו, ולא הזכיר פשעינו בעבור גודל מעלתו שלא יתכן שיפשע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>וימהר.</b> ריקי מוח אמרו כי מהר משה כאשר הזכיר רבעים שלא יאמר חמשים, וזאת טעות גדולה כי אין הדעת סובלת שיפסוק הוא דברי השם בעוד שהיה מדבר, כי היה בן מות לשעתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כ\"></i> רק כאשר נפסק הקול מיד מהר משה להתפלל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קס\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כא\"></i> ועוד כי הנה כתוב כן בעשרת הדברות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסא\"></i> והנה כל ישראל שמעו זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסב\"></i>, ואיך יעלה על לב משה שיאמר הקב\"ה וחמשים, ובעבור שהזכיר ונקה לא ינקה לא הוצרך לומר לשונאיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסג\"></i>: <b>ומלת ויקד.</b> מבעלי הכפל מגזרת קדקד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסד\"></i> ששם קדקדו בארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסה\"></i> על משקל ויתם הכסף (ברא' מז טו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסו\"></i>, וַיִקְדו (למעלה ד לא) כמו וַיִתמו (דבר' לד ח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסז\"></i> ואל תשמע אל המוסיפין שרשים מלבם בעבור המשקל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסח\"></i> ועל זה הדרך ידמו כאבן (למעלה טו טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קסט\"></i>: <b>ויאמר,</b> טעם <b>ילך נא ד' בקרבנו.</b> כאשר יסעו, כמו והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו יב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעא\"></i>: <b>כי עם קשה עורף.</b> על דעת רבי מרינוס אעפ\"י שעם קשה עורף הוא, וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תה' מא ה) אעפ\"י שחטאתי לך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעב\"></i>, ולפי דעתי רפאני כי אני מודה שחטאתי לך, ובעבור חטאי החליתני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעג\"></i>, וככה זה, אני מודה כי עם קשה עורף הוא ואתה תסלח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קעד\"></i>: <b>ויאמר הנה אנכי כרת ברית.</b> וזהו כי עפ\"י הדברים האלה כרתי אתך ברית (פ' כז) והם התנאים הכתובים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפג\"></i> מתחלת שמר לך (פ' יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפד\"></i> ובעבור זה אכתוב לך הלוחות השניים, ויהיה כשטר עדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפה\"></i> וכל זה שסלחתי לעונם היה בעבור כבודך, על כן אעשה עמך נפלאות שיתמהו כל רואיך, וידעו כי נתתי הוד עליך שלא עשיתי כן מיום שבראתי שמים וארץ, וזהו דבר קרינות פניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפו\"></i>, והנה כתוב במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה (דבר' לד ז) הפך תולדות כל הזקנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפז\"></i>: <b>וטעם אשר לא נבראו בכל הארץ.</b> לא נשמע זה בגוים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפח\"></i>, והגאון אמר אשר לא נבראו כן בכל ארץ מצרים שיצאתם משם, ובכל הגוים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קפט\"></i>: <b>שמר לך.</b> לפי דעתי עם משה ידבר שישמור אלה הדברים ויספרם כן לבני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצב\"></i> על דרך שמרו עדותיו וחוק נתן למו (תה' צט ז) כאשר פירשתי במקומו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצג\"></i>: ותחלת הפרשה שתאמר להם הנני גרש מפניך, וזאת הפרשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצד\"></i> דומה לפרשת הנה אנכי שולח מלאך (למעלה כג כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצה\"></i> עם הפרשה שהיא למעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצו\"></i>: <b>ומלת גרש.</b> מהבנין הקל והוא פועל יוצא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצז\"></i> וככה אלמנה וגרושה (ויקרא כא יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קצח\"></i>: <b>השמר לך.</b> הנה זה כמו לא תשתחוה לאלהיהם (למעלה כג כד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רג\"></i>: <b>כי את מזבחתם.</b> כמו כי הרס תהרסם (שם): <b>והזכיר אל קנא.</b> ככתוב בעשרת הדברים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רה\"></i>: <b>פן תכרת.</b> כמו לא תכרות להם ולאלהיהם ברית (למעלה כג לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רז\"></i> והוסיף לפרש פן תכרות ברית וזנו בנותיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רח\"></i>: <b>וטעם אלהי מסכה.</b> ומלת אלהי הגוים כוללת בעבור עגל מסכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רי\"></i>: <b>והזכיר את חג המצות.</b> כאשר הזכירה בפרשה העליונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריב\"></i> בעבור שהזכיר כי בו יצאת ממצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריג\"></i> והנה חג המצות לזכר, הזכיר דבר פטר חמור שגם הוא זכר ליציאת מצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריד\"></i>, כמו בפסוק ובקוצרכם (ויקרא כג כב) שהזכיר עם חג הקציר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטו\"></i> וככה הזכיר זה בפרשת קדושים תהיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רטז\"></i>, ובעבור זה כל פטר רחם לי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריז\"></i>: <b>ומלת מקנך.</b> בא במקום הזה על לשון נקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ריט\"></i> ושמות רבים ככה על לשון זכר גם לשון נקבה: <b>ששת ימים.</b> ככה כתוב בראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכח\"></i>: <b>וטעם בחריש ובקציר.</b> שהם עיקר חיי האדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רכט\"></i>, אמר ענן ימחה שמו כענן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כו\"></i> כי זה על משכב האשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רל\"></i> והלא תכסהו בושה, כי אם אמרנו כי ביד הגבר החריש, הלא במלת קציר יחריש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: ולא הזכיר בפרשה הזאת שנת השמיטה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלב\"></i>, כי היום הידוע השלם הוא תנועת הגלגל העליון ממזרח למערב בעשרים וארבעה שעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלג\"></i>, ויום השמש הוא שלש מאות וששים וחמשה ימים וקרוב מרביעית יום, כי הוא תקופת השמש מתחלת מערב עד שובה אל מקומה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלד\"></i> וחכמי המזלות יבינו זה: <b>וחג.</b> כתוב בשני מקומות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלח\"></i> ושם בצאת השנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רלט\"></i> כי סוף השנה הוא תחלת השנה האחרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמ\"></i> וזה לאות כי השמש תכנס במזל המאזנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמא\"></i> סמוך ליום העשור ולא יתאחר עד צאת סוכות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמב\"></i> שלא תכנס השנה האחרת על כן כתוב תקופת השנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמג\"></i>, ואל תסמוך על תקופת שמואל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמד\"></i> רק על תקופת רב אדא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כח\"></i> אעפ\"י שהיא צריכה לשני תיקונים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמו\"></i>, האחד בעבור שמהלך השמש פעם בארוכה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמז\"></i> ופעם בקצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמח\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"כט\"></i> וזה השנוי אינו במהלך השמש, כי שוה הוא לעולם, רק הוא כנגד מראה הנקודה בגלגל המזלות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רמט\"></i> והתקון השני בעבור תנועת גלגל קטן בראש טלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנ\"></i>: <b>שלש פעמים.</b> הזכיר בפרשה הזאת אלהי ישראל בעבור דבר העגל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ל\"></i>: <b>כי אוריש.</b> פי' בפרשה הזאת למה, שלא הזכיר בראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנב\"></i> כי לא הוצרך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנג\"></i>, כי אחר שהשם צוה שיעלו כל זכרי ישראל לראות פניו, הנה אין ספק כי השם ישמור ארצם מפני האויב, אחר שכל ישראל עושים רצונו, וזה הטעם באר אותו היטב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנד\"></i>: <b>וטעם ולא יחמוד איש את ארצך.</b> כל כך אשלח אימה בלב השכנים אפילו שלא יחמדו הארץ<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנה\"></i> אף שיעלה בלבם לעשות מלחמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רנו\"></i>: <b>ראשית.</b> כמו בפרשה הראשונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רס\"></i> ואלה הם התנאים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסא\"></i>, ומתחלת ואלה המשפטים עד שש שנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסב\"></i> משפטים הם, והכהן הגדול והשופט שהוא המלך הם חייבים ללמדם ולדעתם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסג\"></i>, וחיוב הצבור הם הנזכרים אחרי כן כמו אלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסד\"></i>: <b>ויאמר.</b> ואעפ\"י שכבר היו כתובים כתבם פעם אחרת עם עשרת הדברים, על כן נכתבה הפרשה הזאת פעמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסה\"></i>: <b>ויהי שם.</b> רבים חשבו ששמונים יום עמד משה בהר עד שנתן לו השם את הלוחות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסז\"></i> ולא דברו נכונה, רק דברי הקדמונים ז\"ל אמת כמו שכבר זכרתי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסח\"></i> כי הנה ארבעים יום עמד משה בהר עד שנתן לו השם הלוחות הראשונים, וכן כתוב ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה (למעלה כד יח), והוא אמר ואתנפל לפני השם את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה (דבר' ט כה) אז אמר משה פרשת ראה אתה אומר אלי (למעלה לג יב) ואחר כן ירד ופסל הלוחות והעלם עמו על הר סיני, והנה כתוב ויעבור ד' על פניו (למעלה פ' ו) ואחר כך, ויהי שם עם ד' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל, כמשפטו בפעם הראשונה גם בשניה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רסט\"></i>: <b>ויכתב על הלחת.</b> השם כתבם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רע\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לא\"></i> כי כן כתוב וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת (למעלה פ' א)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רעא\"></i>: <b>ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו.</b> הטעם בדבר אתו השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצ\"></i> וזה בעבור שנראה הכבוד על פניו, על כן הזהירו כזהר הרקיע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצא\"></i>: <b>ומלת קרן.</b> מגזרת קרנים מידו לו (חבקוק ג ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצב\"></i> כי כן כתוב בתחלת הפסוק, ונגה כאור תהיה (שם), והנה אמר אחריו קרנים מידו לו, יהיה הטעם כפול כמשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצג\"></i>, ישתחקו עצמות חוי הפושע שאמר כי בעבור שלא אכל לחם שבו פני משה יבשות כמו הקרן: <b>וטעם וייראו.</b> מפני שהיו פניו מכוערות, ואיך לא פקח זה המקולל את עיניו, כי לא יירא האדם לגשת אל האדם רק בעבור דבר פלא שנתחדש בו שלא ראה כמוהו, ואין אדם שלא ראה פני המת, ולא יירא מגשת אליו, ועוד אלו היה ככה, למה לא היה תמיד המסוה על פניו, ולמה היה מסיר אותו תמיד בדברו עם ישראל, והלא ראה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצד\"></i> כי בהיותו בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס לחה, ואף כי כאשר היה בן שמונים: <b>וירא אהרן.</b> שהוא הראש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצה\"></i>: <b>וכל בני ישראל.</b> הם הנשיאים, שהיה משפט משה לדבר אליהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצו\"></i>, וכן כתוב ויקרא אליהם משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצז\"></i>: <b>וישובו אליו.</b> זה לאות כי שבו מרוב הפחד אחורנית אחרי צאתם לקראתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"רצט\"></i>: ואחרי כן כל בני ישראל שהיו בתחתית ההר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ש\"></i>: <b>ויצום.</b> אלה התנאים הנזכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שא\"></i>: <b>מסוה.</b> כדמות כסות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שג\"></i> וי\"א כי כמוהו ובדם ענבים סותה (ברא' מט יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שד\"></i>, ואל תתמה בעבור היות וי\"ו מסוה נראית ולא כן וי\"ו סותה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שה\"></i> כי הנה עַולתה (הושע י יג) וְעולָתָה (איוב ה טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שו\"></i>, עול ימים (ישעי' סה כ) גם עוילים (איוב יט יח)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שז\"></i>, אל תוך המחנה (דברים כג יא), גם ויבתר אותם בַתָוֶך ברא' טו י)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שח\"></i> יש אומרים שהאור היה מתחדש בפני משה בכל עת שהיה בא אל אהל מועד וידבר עם השם, והיה יוצא והאור עומד כל זמן שהיה מדבר אל בני ישראל דברי השם, ובכלותו ישים המסוה שידע שיסור האור וישובו פניו כאשר היו, וזה יהיה גרעון למשה, אם יראו ישראל פניו בלי אור, על כן היה משים המסוה, ובבאו לדבר אל השם ישים המסוה לקבל האור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שט\"></i>, והגאון אמר, כי האור לא סר מפניו עד יום מותו, על כן לא כהתה עינו, וזהו הנכון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שי\"></i>, רק אמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיא\"></i> כי טעם המסוה בעבור שלא יפחדו ישראל בריבם זה עם זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיב\"></i>, ולפי דעתי כי שם המסוה בעבור כבוד האור שחדש השם בפניו שלא יראוהו ישראל בכל רגע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיג\"></i> רק כאשר ידבר אליהם דברי השם ויסיר את המסוה בבואו אל אהל מועד שידבר עם השם פנים בפנים, וזה טעם ובבא משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שיד\"></i>: <b>וראו.</b> והנה טעם <b>והשיב משה את המסוה.</b> וכן עשה תמיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכה\"></i> וככה היה משפטי עם ישראל עד יום שאספו כבוד השם אליו, ולא נודע קבורתו בחמלת ד' עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכו\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"לד\"></i> ברוך אשר בחר בו, ושם רוח קדשו בקרבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"שכז\"></i>: וברוך אל עליון בעוז עמו נהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> ביד ציר מראהו באור שמש יהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> לצוהו בהר להכין לו אהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> לשבתו ככתוב בסדר ויקהל <b>ויקהל.</b> טעם ויקהל שישמעו הכל מפיו דבר המשכן שיתנדבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, ופירוש אלה הדברים המשכן וכליו לעשות, ע\"כ כתוב לעשות אותם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, והנה הטעם שהשם צוני שתעשו מה שאומר לכם, והוא הזהיר אתכם, אעפ\"י שמעשה שמים אתם חייבים לעשות, השמרו לכם שלא תעשו מעשה בשבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> והעובר בפני עדים ימיתוהו בית דין, ובמקום אחר יפרש שהוא בסקילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: <b>לא תבערו.</b> בעבור שהזכיר ביום הראשון ובשביעי בחג המצות כל מלאכה לא יעשה בהם (למעלה יב טז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> להתיר אוכל נפש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i> אמר עתה בשבת לא תבערו אש לאפות לחם ולבשל בשר, כי האש צורך לכל מאכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> והגאון רב סעדיה חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ויאמר.</b> עתה החל לפרש לכל העדה מה שצוהו השם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i>: <b>קחו.</b> הפך תנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i> רק בהיות מ\"ם אחר גזרת לקיחה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> הנה היא כמו נתינה, קחו נא לי מעט מים (מ\"א יז י) פי' כי הלקיחה לי היא בעבורי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i>, וככה קחו מאתכם תרומה לד'<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i>: ומלת כל נדיב לבו זרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i> כל אשר נדבו לבו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פו\"></i>, כמו בגדול זרועך (למעלה טו טז) בזרועך הגדול<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פז\"></i>, זכר רב טובך (תה' קמה ז) זכר טובך הרב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פח\"></i> ור' ישועה אמר, כי הוי\"ו נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פט\"></i> כמו חיתו שדי (תה' קד יא) בנו בעור (במד' כד ג): ואחר שהזכיר <b>יביאה.</b> פי' והוסיף לבאר שהיא תרומת ד', וכמוהו רבים, והוא צוה לי אחי (ש\"א כ כט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צ\"></i>: י\"א כי נקרא כסף בעבור שתאוה היא לעינים מגזרת נכספה (תה' פד ג), גם נחשת, כי הנשים מנחשות בנחשת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צא\"></i>: <b>ותולעת שני.</b> בלא מ\"ם, ויש במ\"ם, אם יהיו חטאיכם כשנים (ישעי' א יח) אולי לשון רבים הם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צה\"></i>: <b>וערת.</b> זכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צו\"></i> כמו לוחות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צז\"></i> ובכורות בקרך (דבר' יד כג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צח\"></i>: <b>שטים.</b> במ\"ם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"צט\"></i> כמו נשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ק\"></i>: <b>ושמן.</b> לא הזכיר זית זך כי ידוע הוא, על כן למאור כמנהג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i>, הנה הזכיר שיביאו המתנדבים תרומתם, ומי שהם בקיאים שחכמי לב הם באומנות יבאו ויעשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i> והחל מהמשכן כי הוא כולל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> והאהל מכסה הוא עליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i>, והזכיר מכסהו, והוא כולל שנים מכסים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i>: <b>את קרסיו.</b> קרסי המשכן והאהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>: ובריחיו ועמודיו ואדניו, שהם עמודי הפרכת והמסך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i>, ואחר כן הזכיר כלי הקדש שהם לפנים מהפרכת: <b>ואת לחם הפנים.</b> כי בעבור זה נעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>: <b>ואת מנורת.</b> והזכיר שמן המאור שבעבורו נעשית המנורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i>: <b>ואת.</b> השלים להזכיר כלי הקדש, ואחר כך את מסך הפתח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> והנה כלי שמן המאור, וכלי שמן המשחה וקטרת הסמים יהיו נכונים כי הם קדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>, בין הפרכת והמסך פתח המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i>: <b>את הכיור.</b> הנה אין לכיור ולכנו בדים, אולי על העגלות היו נשואים: <b>את קלעי החצר את עמודיו ואת אדניה.</b> כמו, ורוח גדולה וחזק (מ\"א יט יא)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> תאכלהו אש לא נפח (איוב כ כו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i>: <b>את בגדי השרד.</b> לצורך הנסיעה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ויצאו.</b> למדנו מזה שכל עדת ישראל באו אל אהל מועד כת אחר כת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>: <b>ויבאו כל איש אשר נשאו לבו.</b> הם חכמי לב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכ\"></i> והטעם שיש לו לב רם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכא\"></i>: <b>ומלת על הנשים.</b> כמו עם הנשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכז\"></i>, כמו על לחם הבכורים תנופה (ויקרא כג כ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכח\"></i> ורבים ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קכט\"></i>: <b>כל נדיב לב.</b> או נדיבות לב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלג\"></i> כדרך השפן (ויקרא יא ה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלד\"></i> שור שה כשבים (דבר' יד ד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלה\"></i>: <b>חח.</b> באוזן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלו\"></i>: <b>ונזם.</b> באף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלז\"></i>: <b>וטבעת.</b> באצבע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלח\"></i>: <b>וכומז.</b> בזרוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קלט\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>וכל איש.</b> או אשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמב\"></i>, והוסיפו הנשים שטוו התכלת והארגמן והתולעת והשש גם העזים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"יג\"></i> והיא אומנות צריכה לחכמה יותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמד\"></i>: <b>והנשיאים.</b> כי בצאתם ממצרים ונצלום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמז\"></i> כל איש שאל כפי מעלתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמח\"></i> והנה דבר גדול היה שנמצא שמן למאור ביד הנשיאים אחר חדשים רבים שיצאו ממצרים, ואחר כן כלל כל איש ואשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קמט\"></i> ושב לדבר על הנשים שנשאם לבם לעשות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנ\"></i>, והזכיר הראש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנא\"></i> שכלם יהיו סרים אל משמעתו, כי אין בהם חכם כמוהו: <b>וימלא.</b> הנה השם העיד כי הוא מלא חכמה ותבונה ודעת ותוספת עוד שהוא חכם בכל מלאכה: <b>ולחשוב.</b> בלבו מחשבות שלא נראו כמותן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנב\"></i> כי יש אומן זהב ולא כסף, וחרשי אבן ולא עץ ובכולם היה שלם: <b>ועוד ולהורות.</b> כי יש חכמים רבים שהם קשים להורות אחרים והנה אהליאב הוא חבירו בכל המלאכות, גם להורות לאחר בחכמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנג\"></i> על כן אמר על שניהם עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קנד\"></i>: <b>ועשה.</b> הנה בצלאל הוא בעצמו יעשה הנכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> ויורה הוא ואהליאב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: <b>ויקרא,</b> ה\"א <b>לקרבה.</b> נוסף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> כמו ולדבקה בו (דבר' יא, כב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>, וחכם גדול טעה שאמר כי כמוהו, לשמור את בריתי לעמדה (יחז' יז יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> כי הוא מפיק ה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> ומלת עומד עומדת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> על כן הפי' לעמוד בה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: <b>ויקחו.</b> את כל התרומה אשר הביאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i>: <b>והם.</b> ישראל היו עוד מביאים נדבה אל משה בכל בקר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>: <b>ויבאו.</b> אל אהל משה, ואמרו מרבים העם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: <b>מ\"ם מדי.</b> נותר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i> כמ\"ם מכל מלמדי השכלתי (תה' קיט צט) כאשר פירשתיו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ויעבירו קול.</b> כמו ויעבור הרנה (מ\"א, כב לו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>: <b>והמלאכה.</b> שהיתה עשויה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i>: <b>ומ\"ם דים.</b> שב אל כל החכמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>לכל המלאכה.</b> שהיו צריכים לעשות: <b>והותר.</b> שם הפועל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, וטעם והותר הותירה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: <b>ויעשו.</b> החל מהמשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i>: <b>משזר.</b> בלשון ישמעאל אורך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, דע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> כי דקדוק מספר האחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> בחשבון משונה מדרך לשון הקדש, גם ככה הוא בלשון כשדים משונה גם בלשון ישמעאל, כי לעולם הה\"א בסוף השמות סימן לנקבה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i> ולשון זכר בלא סימן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i>, והנה בחשבון שלשה בה\"א סימן זכרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i> וככה בחשבון ארבעה גם שמונה גם עשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i>, ומשם והלאה עד עשרים הזכר בלא ה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> אחד עשר, שנים עשר, תשעה עשר, והנקבה בה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, רק בשנוי מלת עשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i> שלא תתערב על לשון זכר אמרו שתים עֶשְׂרֵה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i> וככה כולם, והנה לשון נקבה שלש וארבע ועשר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i>, ואם היתה מלת חשבון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i> סמוכה תהיה בתי\"ו לזכרים ולנקבות שלשת האנשים האלה (יחז' יד טז) ושלשת נשי בניו (ברא' ז יג)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i>, והנה שמונָה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i> לזכרים כמשפט ושנוי לנקבה לומר שמונֶה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> כדרך עשתי עשרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i>: <b>אולי טעם באמה.</b> היא הידוע<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i> אולי היתה כמדת בית ראשון שהיתה אצילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>: <b>תי\"ו הלולאות.</b> סימן הנקבה, ואחת לולה, ובא תחת האל\"ף ה\"א<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>, וי\"א כי מזאת הגזרה הרה ללת (ש\"א ד יט)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>: <b>לאהל.</b> להיות אהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>: <b>ומלת לברוח.</b> מהבנין הקל, וטעם כמו מבריח שהוא מהבנין הכבד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> כמו, ירה, ויורה (מ\"ב יג יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i> ורבים ככה: <b>ויעש בצלאל.</b> בעבור כבוד הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i>, גם הוא עשה כל כלי הקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, והנה הזכיר המשכן והאהל, והפרכת והמסך, כי דרך אחד להם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, ואחר כן הזכיר שמן המשחה עם קטורת הסמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, כי יש בשמים בשמן המשחה גם בקטורת הסמים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i>: <b>ובי\"ת במראות.</b> תחת מ\"ם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> כי נכון הוא בלשון הקדש, כמו והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> וככה בלשון ישמעאל: <b>וטעם הצובאות.</b> כי משפט כל הנשים להתיפות לראות פניהם בכל בקר במראות נחשת או זכוכית לתקן הפארים שעל ראשיהם, הם הנזכרים בספר ישעיה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום, והנה היו בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתיפות, רק באות יום יום אל פתח האהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, וזהו אשר צבאו פתח אהל מועד, כי היו רבות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>: ולא הזכיר הכתוב מדת הכיור, כאשר הזכיר מדת הכיורים שעשה שלמה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> רק נעשה בכל המראות שהביאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>: והכן שהוא המכונה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> לעולם הוא כמדת הכיור, וכן המשפט<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>: ובעבור שפתח אוהל מועד למזרח כמו הפנים על כן קרא לפאת ים ירכים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> וקרא הקרובים אל הפתח כתפים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i> ככתפות איש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>: תנה עוז אב המון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> לשם והודה, בהגיעך לראש אלה פקודי <b>אלה פקודי.</b> הטעם פקודי הכלים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> כי מלת משכן כוללת הכל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, ופירש למה נקרא משכן, בעבור הארון ששם לוחות העדות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, והנה אחז דרך קצרה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> וזה האמת בעבור מכתב אלהים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: <b>וטעם עבודת הלוים.</b> שהם נושאים את המשכן ואת כל כליו שהיה מפקיד עליהם איתמר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i> כי הגרשונים והמררים הלוים על יד איתמר שהיה פוקד בשמות כל משאם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>ובצלאל.</b> הזכיר הכתוב כי בצלאל ואהליאב שהם הראשונים עשו כל מעשיהם כהוגן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>כל הזהב.</b> אמר הגאון למה הזכיר מה עשו בכסף, ולא הזכיר מה עשו בזהב התנופה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>, והוא השיב, הנה הזכיר כי המנורה היתה ככר זהב, גם ככה הכפורת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> וזהב הארון ומזבח הקטרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i>, ואין זה נכון, כי המנורה כלה היתה זהב, ולא כן הארון, רק צפוי זהב הוא מבית ומחוץ, וכן מזבח הקטרת, והשלחן והבדים והקרשים, והבריחים מצופים זהב הם כולם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i>, והכפורת היתה זהב כולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> וכפי מה שקבלנו מאבותינו ככר אחד היתה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i> כי ארכה רב ורחבה רב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i>, ולפי דעתי שהזכיר מה עשו בכסף שהוא כסף הכפורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>, והנה הזכיר כי על כסף החיוב היה עומד המשכן שהוא הכולל לכל הכלים, וזה זכרון לבני ישראל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i>, ומי יוכל לשער כמה זהב צפוי כל כלי המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i>: <b>וכסף.</b> הנה ידענו מזה המספר כי הככר ג' אלפים שקלים, והעד וכסף פקודי העדה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i>: <b>בקע.</b> חצי שקל, וטעמו כאשר יבוקע השקל הנה חציו: <b>לכל העובר.</b> שעברו עליו עשרים שנה שלימות, וכבר הזכרתי טעם זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i>: <b>לצקת.</b> מבעלי היו\"ד כמו לרדת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i>: <b>ואת.</b> שלא השלים ככר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i>: <b>ונחשת.</b> גם הזכיר כלי הנחשת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>: <b>בגדי שרד.</b> הם הנזכרים בפרשת במדבר סיני<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i> כי צוה השם שיכסו הארון בפרכת בעבור כבודו, ועל הפרוכת כסוי עור תחש, ועל זה הכסוי בגד כליל תכלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> ועל דרך הסברא, כי התכלת בעבור כבוד הארון, אם היה האויר זך, ואם ירד גשם יסירהו ויעמוד עליו כסוי עור תחש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> ועל שלחן הפנים בגד תכלת, ובגד תולעת שני, ולמעלה כסוי עור תחש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, ובגד תכלת על המנורה ועל מזבח הזהב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> וארגמן על מזבח העולה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i> ועל הכל עור תחש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>, ואחר שהזכיר בגדי שרד, הזכיר בגדי הקדש שהם לאהרן שהוא הכהן הגדול, והחל לפרש אותם: <b>ויעש את האפוד.</b> איך שמו הזהב בתוך התכלת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i>: <b>וטעם ויעשו את אבני השוהם.</b> כדרך תקון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i>, כמו וימהר לעשות אותו (ברא' יח ז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i>: <b>ומלת כליל תכלת.</b> כלו תכלת והוא סמוך<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>: <b>ואת המצנפת שש.</b> שהוא לאהרן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i>: <b>ואת פארי המגבעות.</b> לבניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i> כי אין דרך המצנפת כמו המגבעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i> <b>ותכל.</b> כמשקל ותרב משאת בנימין (ברא' מג לד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>: <b>ויביאו את המשכן.</b> והנה את מיתריו ויתדותיה (פ' מ)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> כמו את קלעי החצר ואת עמודיו ואת אדניה (למעלה לה יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i>: <b>ביום.</b> מחלוקת הוא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"א\"></i>, וי\"א כי יום השמיני למלואים, היה יום ר\"ח ניסן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ב\"></i> והוצרכו לומר כי בשלשה ועשרים יום לאדר הקים משה את המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ג\"></i> והנה יום תחלת המלואים היה משה סותרו ובונה להרגיל הכהנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ד\"></i> ואמרו כי השעיר שדרש משה והנה שורף<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ה\"></i> הוא שעיר ראש חדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ו\"></i>, והנה צוה השם שיקים משה המשכן באחד לחדש הראשון ולא יסתרנו עד יום נסוע הארן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ז\"></i>, והנה מצאנו בספרי<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ח\"></i> כי מישאל ואלצפן היו הטמאים לנפש אדם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, והנה יום שמיני למלואים הוא שמיני לחדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"י\"></i> ויש כדמות ראיה על זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יא\"></i>, האחת למה לא הזכיר הכתוב שהיה משה מקים את המשכן וסותרו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יב\"></i> ואנה יהיה פתח אהל מועד אחר שיהיה נסתר, כי כתוב ופתח אהל מועד תשבו יום ולילה (ויקרא ח לה)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"א\"></i> יעיד כתוב, ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת (שם ט ג) וזהו שדרש משה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יד\"></i>, ועוד אם היה שעיר ראש חדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טו\"></i> למה לא הזכיר שנים פרים ואיל אחד ושבעה כבשים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"טז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ב\"></i>, וכאשר הזכיר מלבד עולת הבקר (במד' כח כג) היה ראוי שיאמר מלבד עלת החדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ג\"></i>, והנה על דרך הפשט ביום החדש הראשון היתה תחלת הקמת המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יח\"></i> והנה זה המשכן הראשון הקימהו ביום אחד לחדש הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"יט\"></i>, והחלו לבנות הבית הראשון שהוא המשכן השני בחדש השני שהוא אייר בשני לחדש, כי כן כתוב בחדש השני בשני (דה\"ב ג ב)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כ\"></i> ובתלמודנו כתוב<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כא\"></i> כי יום חמישי יצאו ישראל ממצרים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כב\"></i> ואם הוא דרך קבלה נקבל ואם הוא דרך סברא לפני יום חמישי יצאו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כג\"></i> כי אין בין שנה פשוטה לתחלת שנה האחרת פחות משלשה ימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כד\"></i> כי שנת חסרון שנ\"ג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כה\"></i> וש\"נ יצאו בשביעית<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כו\"></i> ואם מעוברות הם חמשה בחסרון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כז\"></i> ובעבור שהכתוב אמר ביום השבת יערכנו (ויקרא כד ח) נראה כי ביום השבת ערך משה הלחם על השלחן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כח\"></i>, והנה ביום ששי הוקם המשכן, או ביום שבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"כט\"></i> אף על פי שאין זה ראיה גמורה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ל\"></i> כי יוכל הטוען להשיב ביום השבת יערכנו הכהן אחר שהוקם המשכן וערך משה הלחם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לא\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ד\"></i>, הנה הזכיר במעשה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לב\"></i> כי הקים משה המשכן כאשר אמרתי בשני המקצעות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לג\"></i>, והלוים שהם ממשפחתו הקימוהו, כי איננו מעשה יחיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לד\"></i> ונתן האדנים למטה, ואחר כן שם הקרשים, ואחר כן הבריחים, ואחר כן הקים העמודים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לה\"></i> בעבור הפרכת ומסך פתח האהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לו\"></i>, ואח\"כ פירש האהל ושם עליו המכסה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לז\"></i>, ואחר כן שם הארון לפאת ים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לח\"></i> ונתן הלוחות בארון, ושם עליו הבדים, ונתן את הכפורת על הארון מלמעלה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"לט\"></i> ונתן השלחן וערך עליו לחם הפנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מ\"></i>, והנה יורה כי בבקר היה זה, ואמר ויעל הנרות אח\"כ בלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מא\"></i> והעלה בבקר העולה היא עולת תמיד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מב\"></i>, וכן עשה בין הערבים, וביום הזה משח משה את המשכן ואת כל כליו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מג\"></i> ומזבח העולה ואת כל כליו, ואת הכיור ואת כנו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מד\"></i> ונקהלה העדה אל פתח אהל מועד, ורחצו אהרן ובניו במים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מה\"></i>, והלביש את אהרן בגדי הקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מו\"></i>, גם הלביש בניו ונמשחו בשמן הקדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מז\"></i>, והגיש פר בן בקר ואילים שנים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מח\"></i>, ושחט את הפר וחטא על המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"מט\"></i> והקטיר את האמורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נ\"></i>, ושחט האיל וזרק את דמו על המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נא\"></i> והקטיר את האיל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נב\"></i>, ושחט גם איל המלואים, וזרק את דמו על המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נג\"></i>, והאמורים עם שוק הימין, עם חלת מצה אחת, וחלת לחם שמן, הכל הקטיר המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נד\"></i> ככה עשה שבעה ימי המלואים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נה\"></i>, וככה כתוב ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים (למעלה כט לו) לכל יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נו\"></i>, ומשחת המזבח לקדשו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נז\"></i> וכתיב שבעת ימים תכפר על המזבח (שם שם לו) ומשחת אותו לקדשו (שם שם לו), והנה הטעם ככה תעשה כל שבעת ימי המלואים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נח\"></i> וכתיב, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו (במד' ו א) ויקדש את המזבח שבעת ימי המלואים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"נט\"></i> אז החלו הנשיאים להקרב לחנוכת המזבח, ככה היה מקריב אהרן עגל בן בקר לחטאת לכפר בעדו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ס\"></i> והעלה גם האיל שלו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סא\"></i>, ועגל וכבש שהוא קרבן העם העלה עולה אחר ששחט שעיר החטאת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סב\"></i> וחטאהו כאשר עשה לעגל החטאת אשר לו לזרוק דמו ולהקטיר האמורים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סג\"></i> רק חטאת הכהן לא יאכלנה כהן, על כן נשרף בשר הפר מחוץ למחנה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סד\"></i>, וחטאת הצבור שהיא שעיר עזים יאכלוהו הכהנים, וכל זה היה אחר עולת הבוקר, ואחר כל זה הקריב עולת נחשון וחטאתו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סה\"></i> והנה נשלמה חנוכת המזבח אחר תשעה עשר יום לחדש הראשון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סו\"></i>, ואל תשים אל לבך דברי הטוען כי אם מתי עשה קרבנות החג<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סז\"></i> כי ישראל לא עשו במדבר סיני רק חג הפסח לילה אחד, ולא שמרו חג המצות<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סח\"></i>, כי כן כתוב, והיה כי יביאך ד' (למעלה יג ה) שבעת ימים תאכל מצות (שם שם ו)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"סט\"></i> ופירוש והיה היום הזה לכם לזכרון (למעלה יב יד), לדור הבא אחרי כן לקבוע יום צאתכם מקרא קדש<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"ע\"></i>, כי היה ביום הראשון נסעו מגושן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עא\"></i>, ועוד כי במדבר סיני אין להם לחם שיעשו מצות שבעת ימים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עב\"></i>, אעפ\"י שהיו קרובים מהישוב, דבר גדול היה שמצאו לחם לעשות ולאכול על מרורים עם הפסח לילה, כי עם רב היה מאד, והנה על דרך הסברא היה מקריב משה שבעת ימי המלואים עולת תמיד, וביום השבת שני כבשים, אי זה יום שהיה לשבעת ימי המלואים הקריב עולת שבת, ואחר כן קרבן המלואים<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עג\"></i>, וכל זה נכון רק מה נעשה בחנוכת המזבח ביום השבת, יש אומרים היו מדלגין ולא היו חושבין רק חשבון הימים שחנכו המזבח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עד\"></i>, ואחרים אמרו כי עולת הנשיא היתה נקרבת בשבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עה\"></i> רק השלמים היו נשחטין יום ראשון ונאכלין<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עו\"></i>, וראייתם כי הנה הנשיא שהוא המשלח<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עז\"></i> יקריב ביום שבת ששה כבשים, חוץ מעולת השבת של הצבור<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עח\"></i>, והכת הראשונה אומרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"עט\"></i> כי ככה ששת ימים שהקיפו יריחו והחלוץ הולך דלגו יום שבת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פ\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ה\"></i> והנה שבעת ימים סבבוה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פא\"></i>, וכך אמרו על ארבעה עשר יום<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פב\"></i> שדילגו יום הכפורים, ולא הכניסוהו במספר<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פג\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ו\"></i>: ועל דרך הסברא<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פד\"></i> כאשר הוקם המשכן ויצא משה, אז כסה הענן את המשכן, וכבוד ד' מלא את המשכן<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"פה\"></i>: <b>ולא יכול משה.</b> אז קראו השם שיכנס אל אהל<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קא\"></i> והיה מדבר עם השם פנים אל פנים במקום שהיה נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה עם ענן הקטרת<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קב\"></i> כי משה בן בית הוא, והוצרכתי לומר ככה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קג\"></i> כי משה שם הלוחות בארון, ושם הכפורת ששם הכרובים על הארון ועליהם תמיד הכבוד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קד\"></i> והנה מה נעשה כאשר יורידו אהרן ובניו פרכת המסך מחוץ מקום הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קה\"></i> איך יגשו אליו, על כן אמרתי כי משה לבדו היה נכנס לפנים מהפרכת ואהרן ובניו יורידו המסך הנקרא פרכת, ומשה היה לוקח המסך ומכסה בו מיד את ארון העדות שלא יראוהו אהרן ובניו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קו\"></i>, ואמר הכתוב וכסו בו, כי היו עוזרים אותו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קז\"></i> ויש אומרים כי הכהנים מכסים הארון ואין פניהם לנכח הארון<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קח\"></i>, ובעבור שמצא בו<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קט\"></i> כתוב ואש תהיה לילה בו (פ' לח), ואמר לכל מסעיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קי\"></i> גם זה יורה, כי יש פעמים שיסע הענן בלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיא\"></i>, והנה לא מצאנו כתוב שנסעו בלילה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיב\"></i> והאומר זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיג\"></i> יפרש או יומם ולילה יום אחד<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיד\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ח\"></i> והנה מה יעשה במלת מסעיהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטו\"></i> ולא אמר מחניהם<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קטז\"></i>, רק פירושו, או יומם ולילה, או יומם או לילה, כמו ומקלל אביו ואמו מות יומת (למעלה כא יז)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיז\"></i><i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Karnei Ohr\" data-label=\"ט\"></i>, והוצרכתי לי כל זה<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיח\"></i> בעבור שראיתי כתוב בתפלת משה על דבר המרגלים, ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה (במד' יד יד)<i data-commentator=\"Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr\" data-label=\"קיט\"></i>:",
    "text": "May the writer and the reader be strong and steadfast<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This poem is found in <i>Vat. Ebr.</i> 38. The printed editions omit it as they do many of the other poems which introduce Torah portions in I.E.’s <i>Commentary</i> on Exodus. Some manuscripts open with the following introduction: Abraham’s commentary on the book of Exodus, finished in the year 4913 (1152-53 C.E.), is as precious as onyx. However, other commentaries give the date 4927 (1166-67 C.E.) as the date of the manuscript’s completion. E. Levine notes, “Some writers have held that the 1152-53 date refers to the long commentary whereas the inscription 1166-67 refers to the short commentary; others have maintained that the 1152-53 refers to the short commentary and the 1166-67 refers to the long commentary which was written precisely between 1159 and 1167 C.E.” See Foreword.</i> in the very ark<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">In Hebrew, <i>ba-aron be-kemutzot</i>. The reference is to I.E.’s commentary on Exodus. Commenting on the word <i>ba-aron</i> (in a coffin) in Gen. 50:26, I.E. explains, “The reason why <i>ba-aron</i> is vocalized with a <i>kamatz</i> is that it signifies the coffin which he had prepared for himself.” (See notes on Gen. 50:26.) The word <i>aron</i> can refer to an ark or to a coffin. I.E. is being a bit morbid.</i> which is the house which the author prepared for himself.I now begin to explain the Torah portion, <i>Shemot;</i> which opens the second Book of the Torah.  NOW THESE ARE. Our book opens with a <i>vav</i><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The book of Exodus opens with the word <i>ve-elleh</i> which literally means, and these are, and is so translated by I.E. The question thus arises, why open a book with a connective? Indeed, Deut. 1:1 opens with <i>elleh ha-devarim</i> and not with <i>ve-elleh ha-devarim</i>. Similarly, Exodus should have read <i>elleh shemot</i> and not <i>ve-elleh shemot</i>.</i> because the end of Genesis relates that <i>Joseph saw the children of the third generation</i> (Genesis 50:23).<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Genesis concludes by relating that <i>Joseph saw the children of the third generation</i>, i.e., that he was fruitful. However, it does not tell us about the fate of his brothers. The latter is related to us at the beginning of Exodus where we are told that <i>the children of Israel were fruitful, and increased abundantly</i> (Ex. 1:7). Thus the opening part of Exodus is connected to the closing section of Genesis. Hence the connective <i>vav</i>.</i> Scripture notes that Joseph’s brothers were few in number when they descended to Egypt but that they were fruitful and multiplied there (Exodus 1:7).The word <i>elleh</i> (these) and <i>el</i> (these) are employed equally with the masculine and the feminine. We thus find, <i>For all these abominations</i> (ha-to’evot ha-el)<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The word <i>to’evot</i> (abominations) is feminine.</i> (Leviticus 18:27) and then afterward, <i>any of these abominations</i> (ha-to’evot ha-elleh) (Lev. 18:29). We similarly read, <i>unto these men</i> (la-anashim ha-el) (Gen. 19:8); <i>These four</i> (arba’at elleh) <i>were born to the giant</i> (II Samuel 21:22); <i>and what can I do this day for these</i> (la-elleh) <i>my daughters</i> (Gen. 31:43). The same is the case with the word <i>laz</i> (that one).<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">It too is employed both with the masculine and the feminine.</i> We thus find, <i>that Shunamite</i> (ha-shunammit ha-laz) (II Kings 4:25) and <i>this young man</i> (ha-na’ar ha-laz) (Zechariah 2:8). The fact that the word <i>elleh</i> is penultimately accented indicates that its <i>heh</i> is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The basic word being <i>el</i>. The <i>heh</i> added to the word has no meaning.</i> It is like the <i>heh</i> of <i>laylah</i> (night)<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The basic word being <i>layil</i>.</i> and the <i>heh</i> of <i>nachlah</i> (brook) in <i>the Brook of</i> (nachlah) <i>Egypt</i> (Numbers 34:5).<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The usual form is <i>nachal</i>.</i> [THE NAMES OF.] <i>Shem</i> (name) is masculine. Its plural form is <i>shemot</i> (names), for the <i>tav</i> is used for both the masculine and the feminine.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Hence the word <i>shemot</i> can be a plural masculine. I.E. makes this point because generally speaking only feminine plurals end in a <i>tav</i>.</i> Compare, <i>mekomot</i> (places)<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Its singular is <i>makom</i>, which is masculine.</i> and <i>avot</i> (fathers). The <i>mem</i> is similarly used as a masculine and feminine plural. Compare, <i>nashim</i> (women) and <i>pilagshim</i> (concubines).<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">These words are obviously feminine.</i> We also find some nouns employing both the <i>tav</i> and the <i>mem</i> in the plural forms. Compare, <i>nefashim</i> (souls) (Ezekiel 13:20) and <i>nefashot</i> (souls)<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Nefesh</i> is feminine.</i> (Ezek. 13:18). We similarly find, <i>levavot</i> (hearts) (II Chronicles 28:9) and <i>levavim</i> (hearts).<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"><i>Levav</i> (heart) is masculine.</i> Compare, <i>al livvehen</i> (upon their hearts)<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Livvehen</i> is made up of the plural <i>levavim</i> plus the suffix for their.</i> (Nahum 2:8).[Into Egypt.] The <i>heh</i> of <i>mitzrayemah</i> (into Egypt) is in place of the word <i>el</i> (to). Compare, <i>dotayenah</i> (to Dothan) in <i>nelekh dotayenah</i> (let us go down to Dothan) (Gen. 37:16); and <i>yerushalayemah</i> (to Jerusalem) in <i>and brought me in the vision of God to Jerusalem</i> (Ezek. 8:3).<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"><i>Yerushalayemah</i> is equivalent to <i>el yerushalayim</i> (to Jerusalem) and <i>dotayenah</i> to <i>el dotan</i> (to Dothan). Similarly, <i>mitzrayemah</i> is equivalent to <i>el mitzrayim</i> (to Egypt).</i> WITH JACOB. <i>Et ya’akov</i> means with Jacob.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"><i>Et</i> is usually placed before the direct object. Here it is used as a preposition meaning with.</i> Compare, <i>In that day the Lord made a covenant with</i> (et) <i>Abram</i> (Gen. 15:18). EVERY MAN CAME WITH HIS HOUSEHOLD. <i>Beto</i> (his household) refers to those who came out of his loins. The term <i>bayit</i> (house, household) in Scripture never refers to a wife.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The Talmud uses the term <i>bayit</i> (house) as a synonym for wife. Cf. <i>Sabbath</i> 118b: “Rabbi Jose said, I never called my wife, my wife but I called her my house.” Also see <i>Yoma</i> 2a, “<i>Beto zo ishto</i> (<i>His household</i> [Lev. 16:18] refers to his wife).”</i> <i>Every man came with his household</i> (beto) is proof of this, for the wives of the tribes are not included in the seventy who descended into Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Gen. 46:8-27 lists the seventy descendants of Jacob who came to Egypt. Women are not enumerated. In fact they are specifically excluded (Gen. 46: 26). This proves that <i>beto</i> does not mean one’s wife.</i> Do not permit the verse <i>and</i> (the high priest shall) <i>have made atonement for himself, and for his household</i> (beto) (Lev. 16:18) to cause you any difficulty.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">The Pentateuch states that on the Day of Atonement the high priest shall make atonement <i>for himself and for his household. Prima facie</i>, “his household” seems to refer to the wife of the high priest. See end of note 18.</i> For according to the plain meaning of the text, <i>beto</i> (his household) refers to his father’s house. <i>Beto</i> (his household) must be so interpreted because the high priest made three confessions on the Day of Atonement.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The Torah states that the high priest shall make atonement <i>for himself, and for his household and for all the assembly of Israel</i> (Lev. 16:18). According to the Talmud the making of atonement refers to confession of sins (<i>viduy</i>). Cf. <i>Yoma</i> 36b. The three confessions offered by the high priest were on behalf of himself (<i>for himself</i>), on behalf of the house of Aaron (<i>his household</i>), and on behalf of the people of Israel (<i>and for all the assembly of Israel</i>).</i> The priest’s helpmate, who is his wife, is included in the term <i>for himself</i>. She is included with him because a husband and a wife make a “man.”<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Cf. <i>Yevamot</i> 63a: “Any Jew that has no wife is not a man.” Also see Gen. 1:27, <i>And God created man…male and female created He them</i>.</i> REUBEN. When a word beginning with a letter that is vocalized with a mobile <i>sheva</i> (<i>sheva na</i>), e.g., the <i>zayin</i> of Zevulun, has a <i>bet, vav, kaf</i>, or <i>lamed</i> prefixed to it, the prefix ideally should also be vocalized with a mobile <i>sheva</i>.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The <i>bet, vav, kaf</i>, and <i>lamed</i> are prepositional prefixes. They are usually vocalized with a mobile <i>sheva</i>. I.E. explains the rules of the vocalization of the prefixes in this note because a connective <i>vav</i> is prefixed to many of the names of the sons of Jacob listed in our chapter.</i> However, due to the impossibility of sounding two mobile <i>sheva’im</i> in succession these prefixes are vocalized with a <i>chirik</i> rather than with a <i>sheva</i>. Hence if the word <i>zevulun</i> has a <i>bet</i> prefixed to it we say <i>bi-zevulun</i> (in Zebulun), If <i>zevulun</i> has a <i>kaf</i> or <i>lamed</i> prefixed to it we say <i>ki-zevulun</i> (like Zebulun) or <i>li-zevulun</i> (to Zebulun). However, if the word has a <i>vav</i> prefixed to it then it is vocalized with a <i>shuruk</i> rather than a <i>chirik</i>. We sound the <i>vav</i> as if it had an <i>alef</i> preceding it and pronounce the word <i>u-zevulun</i> (and Zebulun) for the word is sounded as if it were written <i>alef vav</i> plus <i>zevulun</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"><i>Vav</i> is the sign of the <i>shuruk</i>. I.E. explains that a <i>shuruk</i> is sounded as if spelled <i>alef vav;</i> i.e., it is pronounced ooh.</i> However, if we deal with a word whose first letter is a <i>yod</i>, an example being the name <i>yehudah</i>, then the <i>yod</i> is silent, for the <i>yod</i> is one of the quiescent letters.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The quiescent letters are the <i>alef, heh, vav</i>, and <i>yod</i>. These letters surrender their consonantal function by coalescing with surrounding vowel signs at the end of a syllable or word. Thus the <i>yod</i> following a <i>chirik</i> or <i>tzere</i> is not sounded as a consonant. Hence the term quiescent letters.</i> Compare, <i>biyhudah</i> (against Judah) in <i>Let us go up against Judah</i> (Isaiah 7:6) and <i>kiyhudah</i> (like Judah) and <i>liyhudah</i> (of Judah) in <i>Of Judah, Nahshon</i> (Num. 1:7). In the latter case the <i>yod</i> is silent and is not perceived or felt when the word is enunciated. The same is also the case when a <i>vav</i> is prefixed to the word <i>yehudah</i>. The word is pronounced <i>viyhudah</i>.The tribes are here listed in order of their births.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">In the order in which they were born to their mothers. First Leah’s children are listed in the order of their birth. Then Rachel’s son Benjamin is listed. The children of the wives are followed by the children of the handmaids. The latter are also listed in the order that their mothers bore them. Joseph is listed last because he was in Egypt when the others arrived there (Krinsky).</i> ISSACHAR. Because the two <i>sins</i> in <i>yissachar</i> (Issachar) are written in succession only one is sounded. Compare, the word <i>machtzetzrim</i> (did blow) (I Chron. 15:24), which is pronounced <i>machtzerim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">The word is spelled with two <i>tzadis</i> in succession. However, only one <i>tzadi</i> is sounded. Similarly, <i>yissachar</i> is pronounced <i>yisachar</i>.</i> We do not find a similar case with regard to the <i>sin</i> in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">There is no other instance in Scripture where two <i>sins</i> are written in succession and only one is pronounced (Krinsky).</i> It is customary for the Hebrews to pronounce a <i>vav</i> prefixed to the labials which are related to the <i>vav</i>, namely, the <i>bet, mem, peh</i> with an <i>alef</i> added to it,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">See note 24. The <i>vav</i> is a labial. Before a labial the <i>vav</i> is not pronounced like a labial but is pronounced “ooh” so as not to have two labials back to back.</i> and to vocalize the <i>vav</i> with a <i>shuruk</i>. Compare, <i>u-faru</i> (and they shall be fruitful) in <i>and they shall be fruitful and multiply</i> (Jeremiah 23:3); and <i>u-male’u</i> (shall be full) in <i>and the houses of the Egyptians shall he full of swarms of flies</i> (Ex. 8:17). The word <i>u-vinyamin</i> (and Benjamin) is similar. Benjamin is listed before the children of the handmaidens<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Even though he was born last.</i> because he was a son of one of Jacob’s wives. DAN. Names are connected to each other in Scripture in six different ways. All of these styles are correct. One way of listing names is, <i>Elam, and Asshur, and Arpachshad</i> (Gen. 10:22).<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">A connective <i>vav</i> (and) is placed before each of the names that follows the first name (Krinsky).</i> A second manner is, <i>with carbuncles, purple, and richly woven work, and fine linen</i> (Ezek. 27:16).<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">A connective <i>vav</i> is placed after the first two names in a list.</i> A third way is, <i>carnelian, topaz, and smaragd</i> (Ex. 28:17).<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">A <i>vav</i> is placed before the last name in the list.</i> A fourth way is, <i>Dan and Naphtali, Gad and Asher</i>.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Our verse. A <i>vav</i> is placed before each of the second names in a list.</i> The fifth is, <i>Myrrh, and aloes, and cassia</i> (Psalms 45:9).<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The <i>vav</i> is omitted before the last name. The verse literally reads, <i>Myrrh, and aloes, cassia are all thy garments</i>.</i> The sixth way is, <i>Adam, Seth, Enosh</i> (I Chron. 1:1).<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">No connective <i>vav</i> is employed.</i> WERE. The word <i>yehi</i> (let it be)<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-yehi</i> (were) is the word <i>yehi</i> with a conversive <i>vav</i>.</i> should have been vocalized like the word <i>yirev</i> (the multitude)<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">When a word from a root that ends in a <i>heh</i> is conjugated in the shortened third person imperfect <i>kal</i> form, the <i>yod</i> prefix is vocalized with a <i>chirik</i> and the first root letter with a <i>segol</i>. Compare, <i>yiven</i> (he will build), <i>yigel</i> (he will uncover). Thus <i>yehi</i> should have been vocalized <i>yihey</i>.</i> in <i>and the multitude of the burdens against him</i> (II Chron. 24:27). However, since the <i>heh</i> is a guttural, the word <i>yehi</i> is vocalized with a <i>segol</i><sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">It is so vocalized when a pausal.</i> beneath the first <i>yod</i> and the word is read <i>yehi</i>. Furthermore, the final <i>yod</i> of <i>yehi</i> should have been pronounced with a sounded <i>sheva nach</i> (a quiescent <i>sheva</i>) as is the case with the word <i>yirev</i>. The word should thus have been pronounced <i>yihey</i>. However, because of the difficulty involved in the enunciation of the word in the aforementioned manner, the <i>yod</i><sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">That is, the last <i>yod</i>.</i> was silenced and we vocalized the <i>heh</i> with a <i>chirik</i>. Hence the word is pronounced <i>yehi</i> (<i>sheva</i> beneath the <i>yod</i>) as in, <i>Behold, would it might be</i> (yehi) <i>according to thy word</i> (Gen. 30:34), or <i>yehi</i> (<i>segol</i> beneath the <i>yod</i>), as in <i>For He spoke, and it was</i> (va-yehi) (Ps. 33:9). The accent is placed on the last syllable of <i>yehi</i> and a <i>sheva</i> is placed beneath its <i>yod</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">That is, the <i>yod</i> prefix.</i> because the word is used often in conversation, as in <i>So be</i> (yehi khen) <i>the Lord</i> (Ex. 10:10). Therefore only this root and the root of <i>va-yechi</i> in <i>And Jacob lived</i><sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>chet, yod, heh</i>.</i> (Gen. 47: 28) are found to have an imperfect <i>yod</i> prefix vocalized with a <i>sheva</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">An imperfect <i>yod</i> prefix is usually vocalized with a <i>chirik</i> in the <i>kal</i>.</i> when conjugated in the <i>kal</i>. The reason for this is that two letters of the two roots <i>va-yechi</i> and <i>va-yehi</i> consist of the quiescent letters <i>yod, heh</i>, the root of one being <i>heh, yod, heh</i> and that of the other <i>chet, yod, heh</i>. Now since the <i>yod</i> and the <i>heh</i> are quiescent letters and are at times not pronounced at the end of a word, the <i>yod</i> prefix is vocalized with a <i>shev</i>a. We do not find any such other case in the <i>kal</i>. THAT CAME OUT OF THE LOINS OF JACOB. Loins allude to the male organ which is located near the loins.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">In other words, loins is a euphemism for penis.</i> It is similar to <i>and Saul went to cover his feet</i> (I Sam. 24:4).<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Here <i>feet</i> is a euphemism for penis.</i>The offspring of Jacob who descended to Egypt really numbered sixty-nine, not including Jacob who should be counted first. The Pentateuch therefore first states <i>et ya’akov</i> (with Jacob), the meaning of which is as we have noted earlier.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on verse 1.</i> In the first listing of Jacob’s descendants in the Torah portion <i>va-yiggash</i> (then Judah came near unto him) (Gen. 44:18), Scripture states, <i>And these are the names of the children of Israel who came unto Egypt, Jacob and his sons</i><sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Gen. 46 lists the descendants of Jacob who came to Egypt. Like Ex. 1:4, it gives their number as 70. In introducing the names of those who came to Egypt it tells us that the list includes <i>Jacob and his sons</i>.</i> (Gen. 46:8). Thus with Jacob, <i>all the souls of his sons and his daughters</i> (descended from Jacob and Leah) <i>were thirty and three</i> (Gen. 46:15).<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Those descended from Jacob and Leah actually numbered 32. They number 33 only if Jacob is included in the count.</i> The verse <i>Thy fathers went down into Egypt with threescore and ten souls</i><sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. Since Jacob had a soul he must be included in the 70 souls that came down to Egypt.</i> (Deuteronomy 10:22) is proof that Jacob is counted among the seventy, for Jacob had a soul. Similarly, Joseph and his two sons who were in Egypt are also included in the seventy.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Even though Joseph is mentioned after the number 70.</i> AND JOSEPH DIED AND ALL THAT GENERATION. A father and his son comprise two generations.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">In other words, a generation does not refer to a fixed number of years.</i> Proof of this<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">That a generation does not refer to a fixed number of years.</i> is the fact that after Job’s fortune was changed for the better, he <i>lived a hundred and forty years</i> and saw four generations<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">The four generations come to 140 years (Weiser). However, elsewhere in Scripture four generations come to more than 140 years. For example, the four generations that the Israelites dwelt in Egypt lasted 210 years. For other interpretations see Netter and Krinsky.</i> (Job 42:16). Furthermore, our sages tell us that there were ten generations from Adam to Noah and ten generations from Noah to Abraham (Abot 5:2, 3). Now the years of each of the aforementioned generations were different one from the other.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">The ten generations from Adam to Noah comprised more years than the ten generations from Noah to Abraham, for the antediluvian patriarchs lived much longer than the postdiluvian patriarchs. See chapters 5, 10, and 11 of Genesis. We thus see that a generation does not comprise a fixed number of years.</i>  The meaning of <i>And Joseph died</i> is that he died in his greatness.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Joseph’s death is reported before Scripture relates the rise of the new king over Egypt. Hence the implication that Joseph died while still serving in his royal position (Weiser).</i> Similarly, his brothers also did not see the evil days which followed.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Their deaths are also recorded as occurring before the rise of the new king (Weiser).</i> [AND ALL THAT GENERATION.] This refers to the Egyptians. For Scripture goes on to note, <i>Now there arose a new king over Egypt, who knew not Joseph</i> (v. 8). AND THE CHILDREN OF ISRAEL WERE FRUITFUL. They produced children as a tree produces fruit.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>were fruitful</i> means produced children.</i> AND INCREASED ABUNDANTLY. <i>Va-yishretzu</i> (and increased abundantly) is similar to the word <i>yishretzu</i> (swarm) in <i>Let the waters swarm</i> (yishretzu) (Gen. 1:20). However, in the first instance<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-yishretzu</i> in our verse.</i> the verb is independent.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">It is intransitive.</i> It is like the verbs went, sat, stood, and lay. In the second instance<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"><i>Yishretzu</i> in Gen. 1:20.</i> the verb is dependent upon something else. It is like the verbs ate, kept, and hired. We thus say, he ate the bread, he kept the thing, and he hired the donkey. The latter are called transitive verbs. Now <i>yishretzu</i> (swarm) in <i>yishretzu ha-mayim</i> (Let the waters swarm) is a transitive verb, while <i>va-yishretzu</i> (and increased abundantly) is an intransitive verb. Thus the root <i>shin, resh, zadi</i> is sometimes transitive and sometimes intransitive. It is like the root of the word <i>shav</i><sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>shin, vav, bet</i>.</i> which is at times intransitive as in <i>and (God) will return</i> (ve-shav) <i>and gather</i> (Deut. 30:3) and at times transitive, as in <i>that then the Lord thy God will turn</i> (ve-shav) <i>thy captivity</i> (<i>Ibid.</i>). It is possible that the word <i>va-yishretzu</i> alludes to the fact that the Israelite wives gave birth to twins and even more.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Since the root of <i>va-yishretzu</i> is <i>shin, resh, zadi</i> our verse is to be rendered, the children of Israel swarmed (<i>va-yishretzu</i>); i.e., they multiplied like insects. See also Rashi, quoting <i>Shemot Rabbah</i>, that they bore six children at each birth.</i> I myself have seen the quadruplets that a women gave birth to. Physicians tell us that a woman can have as many as seven fetuses in her womb at one time. AND MULTIPLIED. They did not die in proportion to that of a large nation.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">They multiplied because they had a low death rate.</i> AND WAXED EXCEEDINGLY MIGHTY. They had strong bones.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">I.E. renders <i>va-ya’atzmu</i> (and waxed mighty) as, and they had (large) bones, for <i>va-ya’atzmu</i> comes from the root <i>ayin, tzadi, mem</i> meaning bone.</i> [EXCEEDINGLY.] The phrase <i>bi-me’od me’od</i> (exceedingly) indicates that there could not possibly have been any more of them.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">This is the reason that the word <i>me’od</i> (exceedingly) is repeated.</i> The <i>bet</i> of <i>bi-me’od me’od</i> is like the <i>bet</i> of <i>ba-rishonah</i> (first) in <i>and they took their first journey</i> (Num. 10:13), for we also encounter the term with out the <i>bet</i> in <i>they shall set forth first</i> (rishonah) (Num. 2:9).<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">The <i>bet</i> is superfluous. The text could have read, <i>me’od me’od</i> (exceedingly), and the meaning would have remained the same. See I.E.’s comments on Gen. 1:1 and the notes thereto.</i> AND THE LAND WAS FILLED WITH THEM. The land of Goshen, also known as the land of Rameses.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Rameses where Israel dwelt is not to be identified with the store-city Raamses (v. 12) which Israel built for Pharaoh. See I.E. on Gen. 47:1.</i> Rameses is sounded with a quiescent <i>sheva</i> beneath the <i>ayin</i>, for the first <i>sheva</i> in Rameses, the <i>sheva</i> beneath the <i>ayin</i> which is connected to the <i>resh</i>, is called a <i>sheva nach</i>. The second <i>sheva</i>, the one beneath the <i>mem</i>, is called a <i>sheva na</i> (mobile <i>sheva</i>)<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Or vocative <i>sheva</i>.</i> because the lips seem to begin to first move when it is uttered.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"><i>Na</i> means to move. A <i>sheva na</i> opens a syllable. The lips begin to move when a new syllable is pronounced.</i> NOW THERE AROSE A NEW KING. This is to be taken literally without any embellishments.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Contra the opinion in the Talmud a new king refers to the old king whose “decrees were new” (<i>Sotah</i> 11a).</i> Scripture reads, <i>and there arose</i> (va-yakam) because the new king was not of the royal seed. It is like <i>that my son hath stirred up</i> (hekim)<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Literally, set up or made to arise. Saul accused his son Jonathan of wanting to place David on the throne of Israel. We thus see that to arise refers to a new dynasty.</i> <i>my servant to lie in wait against me</i> (I Sam. 22:8). AND HE SAID UNTO HIS PEOPLE. The Egyptians.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\"><i>His people</i> does not refers to his advisers or nobles. It refers to the common people (Krinsky).</i> BEHOLD THE PEOPLE. The word <i>am</i> (people) is not in the construct with <i>bene yisrael</i> (the children of Israel). The term <i>bene yisrael</i> explains <i>am</i> and provides additional information concerning its meaning.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">The text reads <i>am bene yisrael</i> (the people of the children of Israel). <i>Prima facie, am</i> is in the construct with <i>bene yisrael</i>, and the meaning of our text is <i>the people of the children of Israel</i>. I.E. disagrees. He holds that our text is to be interpreted as follows: <i>the people</i>, i.e., <i>the children of Israel</i>.</i> It is like the words <i>That I Am</i> in the phrase <i>I Am That I Am</i> (Ex. 3:14)<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\"><i>That I Am</i> elaborates upon <i>I Am</i>. The phrase is to be understood as <i>I Am</i>, that is, <i>That I Am</i>.</i> and the words <i>Abraham and Isaac</i> in the verse <i>The God before whom my fathers Abraham and Isaac did walk</i> (Gen. 48:15).<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\"><i>Abraham and Isaac</i> elaborate <i>my fathers</i>.</i> FOR US. When the word <i>mi-mennu</i> (for us) is in the plural<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">The word <i>mi-mennu</i> may mean from him or from us (of us).</i> the books of the Babylonians<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Literally, the Easterners.</i> adhere to the grammatical rule<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">When the suffix <i>nu</i>, meaning us, is added to a verb in the plural no <i>dagesh</i> is placed in the <i>nun</i>. Compare, <i>shamarnu</i> (we kept), and <i>katavnu</i> (we wrote) (Filwarg).</i> and always omit the <i>dagesh</i> in the <i>nun</i> in order to differentiate between <i>mi-mennu</i> in the plural and <i>mi-mennu</i> in <i>Out of him</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s rendition. J.P.S. translates as <i>out of them</i>.</i> (mi-mennu) <i>shall come forth the cornerstone</i> (Zech. 10:4). In the latter, <i>nu</i> is a third person singular suffix and has a <i>dagesh</i> placed in the <i>nun</i> in accordance with the grammatical rule.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">The <i>nun</i> signifying the third person singular always receives a <i>dagesh</i>. Compare, <i>yishmerenno</i> (Filwarg).</i> However, all the books coming out of the Land of Israel<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Literally, the Westerners.</i> have a <i>dagesh</i> in the <i>nun</i> of <i>mi-mennu</i> both in the singular and in the plural because the <i>nun</i> of <i>mi-menni</i> (from me)<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">The text has <i>mi-mennu</i>. This appears to be a scribal error. It is clear from the context that we should read <i>mi-menni</i> (Filwarg, Krinsky). I.E.’s point is that <i>mi-mennu</i> in the plural receives a <i>dagesh</i> despite the rule because <i>mi-menni</i> in the singular also should not have received a <i>dagesh</i>.</i> in the singular has a <i>dagesh</i> despite the rule.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">That the suffixed <i>nun</i> generally does not receive a <i>dagesh</i>.</i> For the <i>nuns</i> of <i>ani</i> (I) and <i>necheni</i> (hath led me) in <i>the Lord hath led me</i> (Gen. 24:27)<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the <i>nun</i> of the first person suffix (<i>ni</i>) does not receive a <i>dagesh</i>.</i> do not receive a <i>dagesh</i>.Now the word <i>min</i> (from) is doubled,<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\"><i>Mi-menni</i> (from me) is a contraction of <i>min min ni</i> (from from me).</i> the <i>nun</i> of <i>mi-menni</i> receives a <i>dagesh</i> to make up for the missing <i>nun</i> of the second <i>min</i>, and the word is read as if written <i>mi-menni</i>. The <i>nun</i> of the first <i>min</i> is represented by the <i>dagesh</i> in the second <i>mem</i> of <i>mi-menni</i><sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">There is a <i>dagesh</i> in the second <i>mem</i> of <i>mi-menni</i> and the word is therefore pronounced <i>mi-mmenni</i>. The <i>mem</i> is doubled to make up for the missing <i>nun</i> of the first <i>min</i>. See previous note.</i> and the <i>nun</i> of the suffix <i>ni</i> serves as if it were in the place of the one speaking.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">It is a first person suffix.</i> Similarly, the <i>nun</i> of <i>mi-munnu</i> in the plural, spelled <i>mem mem nun nun vav</i> (Gen. 23:6), receives a <i>dagesh</i> and is read as if written <i>mi-mennu</i>.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">In other words, the reason for the <i>dageshim</i> in <i>mi-mennu</i> in the plural is the same as that of <i>mi-menni</i>. The first <i>dagesh</i> (in the second <i>mem</i>) compensates for the missing <i>nun</i> of the first <i>min</i>, and the second one (in the <i>nun</i>) compensates for the missing <i>nun</i> of the second <i>min</i>. For <i>mi-mennu</i> is a compound of <i>min min nu</i> (<i>nu</i> being short for <i>anachnu</i>) in the same way that <i>mi-menni</i> is short for <i>min min ni</i>.</i> The reason that the <i>nun</i> of <i>mi-mennu</i> (of him) in the singular receives a <i>dagesh</i> is to compensate for the swallowed <i>heh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\"><i>Hu</i> (<i>heh, vav</i>) is the usual third person suffix. This suffix is missing in <i>mi-mennu</i> (of him). The <i>dagesh</i> in the <i>nun</i> compensates for the missing <i>heh</i>.</i> for it is only in a few instances when the verb <i>yishmor</i> (he will keep) is combined with a third person suffix that we say <i>yishmero</i> (he will keep him). The same is true of the word <i>yikre’o</i> (he shall be called) in <i>whereby he shall be called</i> (Jer. 23:6) and the word <i>yirdefo</i> (shall pursue him) in <i>The enemy shall purse him</i> (Hosea 8:3). The usual form of the third person suffix is <i>yishmerehu</i> (preserve him) (Ps. 41:8). Thus <i>yishmero</i> (he will keep him) is a shortened form. It is similar to <i>hinnehu</i> in <i>and, behold, he</i> (ve-hinnehu) <i>was at his work</i> (Jer. 18:3), in which <i>hinnehu</i> is a compound of <i>hinneh</i> (behold) and <i>hu</i> (he); and to <i>ve-hinneh nitzav</i> (and, lo he stood) (Num. 23:6).<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-hinnehu</i> is the long form. <i>Ve-hinneh</i> is the short form, for <i>ve-hinneh nitzav</i> is short for <i>ve-hinnehu nitzav</i>.</i> At other times an additional <i>nun</i> is added,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Two <i>nuns</i> rather than one <i>nun</i> are suffixed to a verb ending in a first person pronoun.</i> as in <i>yeshacharuneni</i> (they will seek me earnestly) and <i>yimtza’uneni</i> (they will find me) in <i>They will seek me earnestly, but they shall not find me</i> (Proverbs 1:28). Similarly, the word <i>tevarakhani</i> (may bless me) in <i>that thy soul may bless me</i> (Gen. 27:19) is pronounced <i>tevarekhanni</i> because of the <i>dagesh</i> in the <i>nun</i>.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">The <i>dagesh</i> doubles the <i>nun</i>.</i> We also find an extra <i>nun</i> in the word <i>yekhabbdaneni</i> (honoreth Me) in <i>whoso offereth the sacrifice of thanksgiving honoreth Me</i> (Ps. 50:23) and in the words <i>yesovavenhu</i> (He compassed him about), <i>yevonanehu</i> (He cared for him), and <i>yitzrenhu</i> (He kept him) (Deut. 32:10).<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">The verbs quoted by I.E. from Deut. 32:10 are third person singular.</i> At other times the third person <i>heh</i> suffix is swallowed by the <i>nun</i>, as in <i>yishmerennu</i><sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">A third person singular suffix. The <i>nun</i> is doubled to compensate for the missing <i>heh</i>.</i> (kept it in) in <i>and its owner hath not kept it in</i> (Ex. 21:29). COME (HAVAH). The word <i>havah</i> (give) in <i>Give me my wife</i> (Gen. 29:21) is in the masculine and as such is properly used there.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Jacob was speaking to Laban. Hence <i>havah</i>, which is a masculine singular imperative, is properly used. J.P.S. in our verse translates <i>havah</i> as come.</i> It is similar to the word <i>lekhah</i> (come) in <i>come, I pray thee with us</i>.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">There is no such verse in Scripture. I.E. is probably referring to Num. 10:29 which reads, <i>come thou with us</i>. I.E.’s point is that both <i>havah</i> and <i>lekhah</i> come from stems that have a <i>yod</i> as their first letter and a <i>heh</i> added to their roots in the masculine singular imperative form; i.e., at times we say <i>havah</i> and <i>lekhah</i> in place of <i>hav</i> and <i>lekh</i>.</i> In the feminine we say <i>havi</i>, as in <i>Bring</i> (havi) <i>the mantle that is upon thee</i> (Ruth 3:15), and <i>lekhi</i> (go), as in <i>Go and get thee in</i> (I Kings 1:23). Now because these words are used often the masculine form is employed both as a plural and as a feminine singular.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\"><i>Havah</i> is a masculine singular form. Nevertheless, it is also used when the rules of grammar call for <i>havu</i> (in the plural) or <i>havi</i> (in the feminine singular).</i> Scripture thus reads, <i>Come</i> (havah), <i>let us go down</i> (Gen. 11:7);<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Here <i>havah</i> is used as a plural.</i> <i>Come</i> (havah) <i>I Pray thee, let me come in unto thee</i> (Gen. 38:16).<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\"><i>Havah</i> is here employed as a feminine.</i> It is like <i>Come</i> (lekhah), <i>let us make our father drink wine</i> (Gen. 19:32).<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Here <i>lekhah</i> is used as a feminine. The usual feminine form of this word is <i>lekhi. Lekhah</i> is ordinarily masculine.</i> LET US DEAL WISELY. Let us search for a wise way to prevent them from multiplying.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\"><i>Nitchakkemah</i> (let us deal wisely) is a <i>hitpa’el</i>. Hence I.E.’s comment. Cf. Rashi, “Let us consider wisely what to do with them.”</i> WITH THEM. The word <i>lo</i> (with them) is to be rendered, because of them.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">The literal meaning of <i>lo</i> (with them) is, to him. Hence I.E.’s comment.</i> It is similar to the word <i>li</i> (of me) in <i>say of me</i> (Gen. 20:13).<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Literally, to me. However, here it means because of me.</i>Note that all perfect and imperfect verbs imply a verbal noun.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">The term used by I.E. is <i>shem ha-po’al</i>. I.E. uses this term for both a noun and an infinitive (Weiser). I.E.’s point is that there are instances in which a noun or an infinitive should follow a verb but it does not.</i> In other words, even though a noun derived from a verb is missing in the text it is implied in the verb. For example, <i>ve-hinneh berakhta varekh</i> (and, behold, thou hast blessed them altogether) (Num. 23:11)<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Here the <i>shem ha-po’al</i> (in this case the infinitive) <i>barekh</i> is stated in the text.</i> and <i>And when He hath blessed, I cannot call it back</i> (Num. 23:20), the meaning of which is: And when he hath blessed a blessing, I cannot call it back.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Here the noun <i>barakhah</i> (blessing) is omitted from the text. However, it is implied by the verb <i>u-verakh</i> (and when he hath blessed).</i> The same is true of <i>But in the multitude of counsellors they are established</i> (Prov. 15:22). The complete version of the latter is: But in the multitude of counsellors, counsel is established.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">This is how the verse would read if the noun <i>etzah</i> (counsel) was stated rather than implied in the word <i>yo’atzim</i> (counsellors).</i> Similarly, <i>when there befalleth us any war</i> (v. 10) is to be interpreted as, when there befalleth us any accidents of war.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\"><i>Tikrenah</i> (there befalleth) is a plural. <i>Milchamah</i> (war) is a singular. Hence I.E. suggests that the verse be read as if the noun <i>korot</i> (accidents) were written between <i>tikrenah</i> and <i>milchamah</i>.</i>Rabbi Merinus<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Jonah ibn Janach.</i> says that <i>and get them out of the land</i> means, and we will get us out of the land. He believes that Pharaoh said <i>and get them out of the land</i> so that Satan would not ensnare him in the utterances of his mouth.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh employed euphemistic language because he was afraid that Satan would use what he said against him and cause the Egyptians to be expelled (to go up) from Egypt. Cf. <i>Sotah</i> 11a and Rashi on this verse.</i> However, I see no need for this interpretation.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">The text is to be taken literally. <i>And get them up out of the land</i> means: Israel will leave Egypt and return to their homeland (Krinsky).</i> TASKMASTERS. <i>Missim</i> (taskmasters) is a plural. Its singular form is <i>mas</i>. This word is similar in form to <i>pittim</i> (pieces of bread) (Lev. 2:7) and <i>pat</i> (piece of bread) (Gen. 18:5).<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Both words come from a double root and are similarly vocalized.</i> The word comes from a stem whose second and third root letters are identical.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>missim</i> is <i>mem, samekh, samekh</i>. The root of <i>pat</i> is <i>peh, tav, tav</i>. Both are double roots and are similarly vocalized.</i> [TO AFFLICT THEM.] To cause the semen of the men to dry up.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">They tried to overwork them to the point that they would lose their virility.</i> STORE-CITIES. <i>Miskenot</i> means store-cities. <i>Ha-sokhen</i> (this steward) in <i>unto this steward</i> (Is. 22:15)<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>ha-sokhen</i> should be rendered, the one in charge of the treasury (or store), not this steward, as translated by J.P.S.</i> and <i>sokhenet</i> (companion) in <i>and be a companion for the king</i> (I Kings 1:2) are similar.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">I.E. quoted from memory. The text reads, <i>and be a companion unto him</i>. Be that as it may, I.E.’s point is that <i>sokhenet</i> refers to a person in charge of the store (treasury).</i> For the meaning of the latter verse is, let her be in charge of the king’s treasury so that no one will know that she lies in thy bosom. RAAMSES. Has a <i>pattach</i> beneath the <i>ayin</i> and does not refer to the place where Israel dwelt.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">See the last part of I.E.’s comments on verse 7 and the notes thereto.</i> BUT THE MORE THEY AFFLICTED THEM. Even though they were afflicted.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew literally reads, <i>and as they</i> (ve-kha’asher) <i>afflicted them</i>. I.E. interprets this to mean <i>even though they afflicted them</i>.</i> THE MORE THEY MULTIPLIED. As they did in the days when they were not afflicted.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew literally reads, <i>so they multiplied</i>. I.E. interprets this to mean <i>so they multiplied</i> as in days of old.</i> AND THE MORE THEY SPREAD ABROAD. They were fruitful and increased above and beyond the norm.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">They were abnormally fertile.</i> <i>Yifrotz</i> (they spread abroad) is like <i>poretz</i> (breaketh) in <i>And whoso breaketh through a fence</i> (Ecclesiastes 10:8).<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">They broke the rules of the natural rate of increase, so to speak, as one breaks through a wall.</i> TO SERVE. Pharaoh devised many evils with which to afflict the Israelites. First he ordered them to do his work.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">The building of Pithom and Raamses.</i> When he saw that this did not diminish their greatly increasing numbers he gave permission to the Egyptians and their princes to work them harder than slaves are normally worked. The latter is, as Onkelos explains, the meaning of the term <i>be-farekh</i> (with rigor). It is totally wrong to employ the form <i>perukhim</i> (broken) in liturgical poetry.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">The stem <i>peh, resh, kaf</i> (the root of <i>perakh</i> [rigor] is never found in this form in the Bible (Weiser).</i> When Pharaoh saw that the above measures did not stop the Israelites from increasing, he called the <i>midwives</i> (v. 13), the ones who were in charge of all the other midwives, and commanded them to kill all the males that were born. AND THEY MADE THEIR LIVES BITTER. It is known that the <i>tav</i>, in a majority of instances, is the sign of the feminine plural and the <i>mem</i> of the masculine plural. Compare, <i>mo’adot</i> (seasons) (II Chron. 8:13) and <i>mo’adim</i> (seasons) (Gen. 1:14).<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\"><i>Mo’adot</i> is feminine. <i>Mo’adim</i> is masculine.</i> According to the Spanish scholars verbal forms are kept and do not drop any of their root letters.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">The root assigned to a verb is consistent throughout the conjugation. Thus one stem will not be assigned to the singular and another to the plural.</i> However, this is not the case with nouns. Nouns are only employed as found in Scripture,<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Their singulars and plurals are often grammatically inconsistent.</i> for the singular of <i>mo’adot</i> (seasons) is <i>mo’ed</i>, not <i>mo’adah</i> as the person who thinks he is so brilliant believes.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">I.E. does not identify the grammarian that he is referring to. This grammarian held that a word with a feminine plural ending must similarly have a feminine ending in the singular. <i>Mo’adot</i> is a feminine plural form. <i>Mo’ed</i> is a masculine singular form. These two forms are inconsistent. The unnamed sage thus postulated that a female form <i>mo’adah</i> existed, the plural of which is <i>mo’adot</i>. However, no such form is found in Scripture.</i> The latter would maintain that the plural of <i>makom</i> (place)<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\"><i>Makom</i> is masculine.</i> is <i>mekomim</i><sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">There is no such word. The plural of <i>makom</i> is <i>mekomot. Mekomot</i> has a feminine ending.</i> and the singular of <i>mekomot</i> (places) is <i>mekomah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">There is no such noun. However, there would be if Hebrew were consistent, because <i>mekomah</i> is a feminine form. We thus see that the plural and singular forms of nouns are not consistent.</i> Perhaps he will open his eyes and see that the plural of <i>bekhor</i> (first-born) is <i>bekhorim</i>, as in <i>To Him that smote Egypt in their first-born</i> (bekhorehem) (Ps. 136:10).<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\"><i>Bekhorehem</i> (their first-born) is the word <i>bekhorim</i> with the pronominal suffix.</i> However, we also encounter the form <i>bekhorot</i> (firstlings) in <i>and the firstlings of thy herd</i> (Deut. 14:23). Now, shall the singular of <i>bekhorot</i> be <i>bekhorah</i>?<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Its singular is <i>bekhor</i>. Thus we see once again that the singular (<i>bekhor</i>) and the plural (<i>bekhorot</i>) are based on different forms of the noun.</i> The same is the case with <i>levenim</i> (bricks).<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">A word found in our verse. All that preceded was written to explain this word, for <i>levenim</i> is feminine even though it has a masculine ending.</i> Its singular is <i>levenah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"><i>Levanah</i> is feminine.</i> not <i>leven</i>.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">There is no such word. However, there would be if Hebrew singular and plural forms were consistent.</i> [IN MORTAR AND IN BRICK.] To build houses and fences.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">The mortar and brick were employed in the building of houses and fences.</i> They also had to plow, harvest, prune, and pick olives. This is the meaning of <i>and in all manner of service in the field</i>. Scripture then alludes to all the other types of work which Israel did to fulfill the needs of the Egyptians by the general term <i>in all their service</i>. WHEREIN THEY MADE THEM SERVE. The word <i>avedu</i> (they made them serve) is to be read as if written twice. Our verse is to be read as if it were written: wherein they made them serve, they made them serve with rigor. When a verb from the root <i>ayin, bet, dalet</i> is not followed by a <i>bet</i> it refers to work performed by a slave. This is the meaning of <i>avadatikha</i> (I have served thee) (Gen. 30:26).<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Jacob used this term when speaking to Laban. What he meant was, I slaved for you.</i> However, when the verb is followed by a <i>bet</i> it has one of the following two meanings. It means for the sake of, as in <i>va-ya’avod yisrael be-ishah</i> (and Israel served for a wife) (Hos. 12:13).<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">The <i>bet</i> following <i>va-ya’avod</i> has the meaning of: for the sake of. Thus <i>be-ishah</i> means: for the sake of a woman.</i> Its other meaning is illustrated by <i>thou shalt not make him to serve</i> (lo ta’avod bo) <i>with rigor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">There is no such verse. I.E. apparently combined Lev. 25:39 and Lev. 25:43. The literal reading of Lev. 25:39 is, <i>thou shalt not work <span class=\"underline\">with</span> him</i>. The words <i>with rigor</i> come from Lev. 25:43. I.E.’s point is that in this case the <i>bet</i> (bo) has the meaning of <span class=\"underline\">with</span> him.</i> which is like <i>which hath not been wrought with</i> (lo ubbad bah) (Deut. 21:3).<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Here too <i>bah</i> is the indirect object, for the meaning of <i>lo ubbad bah</i> is: <i>which hath not been wrought <span class=\"underline\">with</span></i> (Weiser).</i> <i>Which may neither be plowed</i> (lo ye’aved bo) (Deut. 21:4)<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Here too <i>bo</i> is the indirect object, for the verse literally reads: which may neither be plowed in, i.e., land that no one worked <span class=\"underline\">with</span>.</i> is similar, for we find, <i>And the land that was desolate shall be tilled</i> (Ezek. 36:34).<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">When the Bible wants to say that it is the land per se that is worked rather than somebody working with the land, it leaves out the <i>bet</i>, the indirect object. Hence when the <i>bet</i> is there it represents the indirect object (Filwarg).</i> In a like manner Scripture reads, <i>As with the lender, so with the borrower</i> (nosheh vo) (Is. 24:2).<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Here too <i>vo</i> (bo) is the <i>bet</i> of the indirect object and means with him (Weiser).</i> AND THE KING OF EGYPT SPOKE TO THE HEBREW MIDWIVES. These midwives were in charge of all the other midwives. For there can be no doubt that there were more than five hundred midwives.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">The number “five hundred” is not to be taken literally (Weiser). What I.E. means is that there must have been hundreds of midwives to serve the Israelite population.</i> These two midwives were in charge of all the other midwives and saw to it that they gave a tax to the king from the money they collected for their services. I have seen such a practice in many places. The opinion that the two midwives were mother and daughter was handed down by tradition, for it is correct.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">The Talmud identifies the midwives (Shiprah and Puah) with Jochebed and Miriam, the mother and sister of Moses. Cf. <i>Sotah</i> 11b.</i> WHEN YE DO THE OFFICE OF A MIDWIFE TO THE HEBREW WOMEN. Whoever comes from the family of <i>ever</i> (Eber)<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Eber (<i>ever</i>) was the ancestor of Abraham (Gen. 11:14-29). Hence his descendants are known as <i>ivrim</i> (Hebrews).</i> is called a Hebrew. One is called a Hebrew because of his faith.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">One who adopts the faith of Abraham, even though he is not a biological descendant of <i>ever</i>, is also called a Hebrew (Filwarg). Krinsky explains: One is called a Hebrew both by virtue of descent from <i>ever</i> and also because of his or her belief in the faith of Abraham. Hence descendants of <i>ever</i> who do not believe in the faith of Abraham are not called Hebrews.</i> Hence <i>the children of Eber</i> (Ever) in <i>the father of all the children of Eber</i> (Gen. 10:21) refers to those who came from the side (<i>ever</i>) of the river.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">See Josh. 24:2 which, according to I.E, reads: <i>Your fathers of old time dwelt on the side of the river</i>. The reference is to the eastern side of the Euphrates.</i> The side of the river refers to one of the banks of the river.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">That is, the Euphrates. The word <i>ever</i> in Hebrew can refer to a person or to the side of a river. Gen. 10:21 reads, <i>And unto Shem, the father of all the children of Eber</i> (ever)…<i>also were born children</i>. Now Shem lived before Eber was born. I.E. assumed that Scripture would not report someone as being the ancestor of a person not yet born. Hence Eber in this verse cannot refer to a person. It refers to those born on one of the sides of the Euphrates. This interpretation contradicts the one I.E. gives in Genesis and elsewhere in Exodus. Cf. Gen. 10:21 and Ex. 21:2. Krinsky suggests emending “hence” to “or.” In other words, I.E. offers an alternative interpretation to the one he gave in Genesis and will offer later on in Exodus. Filwarg, on the other hand, suggests emending the text to read: Hence they err who say that <i>the children of Eber</i>, in <i>the father of all the children of Eber</i>, refers to those who came from the side of the river. For the side of the river refers to one of the sides of the river. In other words, <i>ever</i> cannot refer only to the western bank of the river where Abraham came from. A river has two sides and <i>ever</i> might refer to the eastern bank of the river, which is not the place that the Hebrews originally came from.</i> [THE BIRTHSTOOL.] Ben Kuraish<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">An eighth-century North African grammarian.</i> says that the <i>alef</i> of <i>ovnayim</i> (birthstool) is superfluous because <i>ovnayim</i> comes from the same root as <i>banim</i> (sons).<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">The root of which does not have an <i>alef</i>. Hence the <i>alef</i> of <i>ovnayim</i> is superfluous. For I.E’s concept of superfluous letters, see his comments on Gen. 1:1 and the notes thereto.</i> The meaning of <i>ovnayim</i> is birthstool. <i>Ovnayim</i> is similar to <i>afsayim</i> (ankles)<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">The basic word is <i>passayim</i>. Hence the <i>alef</i> is superfluous.</i> in <i>waters that were to the ankles</i> (Ezek. 47:3). In reality, however, <i>ovnayim</i> is similar to <i>ba-ovnayim</i> (at the wheel)<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">The reference is probably to Jer. 18:3. However, there the reading is <i>al ha-ovnayim</i>. I.E. probably quoted from memory. <i>Ovnayim</i> in Jeremiah refers to a double stone (<i>even</i>) wheel. Hence the <i>alef</i> is a root letter. According to I.E. <i>ovnayim</i> are birth stones.</i> and the <i>alef</i> is a root letter. THEN YE SHALL KILL HIM. In secret so that it will not become known, because he was committing an act of violence.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">An act of cruelty and injustice even by the standards of the times.</i> [THEN SHE SHALL LIVE.] The word <i>va-chayah</i> (then she shall live) is irregular and presents a very difficult grammatical problem. The rules of grammar require <i>va-chayetah</i><sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-chayah</i> is masculine. <i>Va-chayetah</i> is feminine. Since the Bible speaks of <i>a daughter</i> the latter form should have been used.</i> because the <i>heh</i> of the root<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">In a root ending in a <i>heh</i>.</i> changes to a <i>tav</i>,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">In the third person feminine perfect.</i> as it does in the construct in the case of the word <i>chayat</i> (beast of)<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>chet, yod, heh</i>.</i> in <i>and to every beast of the earth</i> (Gen. 1:30). The reason for the change is that the <i>heh</i> and the <i>tav</i> are similar in appearance when written. The only difference between them is the extension of the dot that is within the <i>heh</i>. For the letter <i>tav</i> is first a <i>heh</i>. It is only when the dot is extended that it becomes a <i>tav</i>.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i> is open on the left side with the exception of a tiny line (referred to as a dot by I.E.) at the bottom. The <i>tav</i> is closed on both the right and left sides. Thus by drawing from the small line (the dot) to the top of the letter, the <i>heh</i> becomes a <i>tav</i>.</i> However, the <i>tav</i> and the <i>heh</i> are pronounced completely differently.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">The letters cannot be confused when spoken because they are sounded differently. But they can be confused when written, for they have similar forms.</i> They also have different names.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Hence a person cannot mistake one for the other. Upon hearing <i>heh</i>, one will not think he heard <i>tav</i>.</i> This proves that our form of the letters is the original Hebrew script.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">There is a controversy in the Talmud (<i>Sanhedrin</i> 22a) over whether the original script of the Torah was identical to the script currently in use (the so-called Assyrian script), or whether the Torah was originally written in a script known as “Hebrew script.” In the Assyrian script the <i>heh</i> and the <i>tav</i> resemble each other. In the “Hebrew script” they are totally different. The fact that the Torah substitutes a <i>heh</i> for a <i>tav</i> because they resemble each other shows that the Torah was originally written in the Assyrian script. Historically speaking, the opinion that the Torah was given in “Hebrew script” is right, for all Hebrew writing extant from the period of the first commonwealth is in the “Hebrew script.”</i>Generally speaking, the root of the word <i>chai</i> (lived) and the root of the word <i>chayyim</i> (life) are in doubt, for the grammarians have concluded that the root of the word <i>chai</i> (lived) in <i>And Arpachshad lived</i> (Gen. 11:12) is <i>chet, yod, yod</i>. The word <i>tam</i> (spent) in <i>how that our money is all spent</i> (Gen. 47:18) is similar, for it comes from the root <i>tav, mem, mem</i>.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Similar in that both words have a doubled root letter.</i> The grammarians also agree that the plural of the root <i>chet, yod, yod</i> is <i>chayyim</i> (life). However, in my opinion we are dealing with an irregular root.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">In the third person and participle <i>kal</i> forms, the word <i>chai</i> is written as if it came from the root <i>chet, yod, yod</i>. On the other hand, it is conjugated in the other <i>kal</i> forms as if it came from the root <i>chet, yod, heh</i>.</i> If this is not so<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">If this root is not irregular.</i> let someone show me a case where this root is conjugated in the imperfect according to the paradigm of <i>chet, gimel, gimel</i>, namely, <i>achog</i> (I will celebrate), <i>tachog</i> (you will celebrate), <i>yachog</i> (he will celebrate), <i>la-chog</i> (to celebrate).<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">This is the form of a double root in the <i>kal</i> imperfect.</i> If the root of <i>chai</i> were <i>chet, yod, yod</i>, it should be conjugated <i>achoy, yachoy, la-choy</i> in the imperfect or like <i>sov</i> (go about) or <i>sobu</i> (walk about) in <i>Walk about Zion</i> (Ps. 48:13) and <i>sobbi</i> (go about)<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Another example of a double root. For the root of <i>sov</i> or <i>sobbi</i> is <i>samekh, bet, bet. Sov</i> and <i>sobbi</i> are imperative forms.</i> in <i>Go about the city</i> (Is. 23:16). This is proof that the word <i>chai</i> comes from a root ending in a <i>heh</i>. The fact that we do not find the root of <i>chai</i> conjugated in any of the above-mentioned forms is proof that it belongs to those verbs whose stems end in a <i>heh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">That is, its root is <i>chet, yod, heh</i>. I.E. is usually not this verbose and repetitious. Filwarg suggests that from “the fact” until “for we say” is an explanatory gloss that was incorporated into the text. The original reading was: This is proof that the word <i>chai</i> comes from a root ending in a <i>heh.</i>, for we say <i>echyeh, nichyeh</i>, etc.</i> for we say <i>echeyeh</i> (I will live), <i>nichyeh</i> (we will live), <i>eheyeh</i> (I will be), <i>tiheyeh</i> (you will be), <i>yiheyeh</i> (he will be), all of which come from the root <i>heh, yod, heh</i>. Now if this is the case it comes from the root <i>chet, yod, heh</i> and is like the word <i>haya</i> (was).<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">That is, it is conjugated according to the paradigm of <i>hayah</i>.</i> The fact that we find the word <i>chai</i> (lived) employed as a third person perfect in <i>arpachshad chai</i> (Arpachshad lived) (Gen. 11:12) does not disturb us.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">It does not disprove I.E.’s contention that the root of the word is <i>chet, yod, heh</i>.</i> We are not bothered by the aforementioned even though it appears that <i>chai</i> comes from a double root.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\"><i>Chai</i> is the normal conjugation of the word if it comes from the root <i>chet, yod, yod</i>. I.E. is not disturbed by this because he believes this root to be irregular. See note 155.</i> What forced me to come to this conclusion is the fact that I saw that there is no root in Hebrew that ends in a <i>vav</i>.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Or in a <i>yod</i>. See further in I.E.’s note.</i> The word <i>shalev</i> (at ease) (Job 16:12) does not disprove my contention.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\"><i>Shalev</i> appears to come from the root <i>shin, lamed, vav</i>.</i> Its <i>vav</i> is in place of a <i>heh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Hence its root is <i>shin, lamed, heh</i>.</i> since the letters <i>alef, heh, vav, yod</i> interchange. Proof that what I say is correct is the word <i>shalu</i> (secure) in <i>Wherefore are all they secure that deal treacherously</i> (Job 12:1). For the root of <i>shalu</i> is <i>shin, lamed, heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\"><i>Shalev</i> is the noun form of the verb <i>shalu</i>. Hence the root of <i>shalev</i> must be the same as the root of <i>shalu</i>.</i>I will now explain to you why a <i>vav</i> is never employed as a third letter of a root. The latter is so because the <i>vav</i> serves as a third person singular suffix, as in the words <i>avdo va-amato</i> (his man-servant nor his maid-servant) (Ex. 20:14). The <i>vav</i> also serves as the sign of the plural, as in <i>peru u-revu</i> (be fruitful and multiply) (Gen. 1:22). There are also superfluous <i>vavs</i>, as in <i>beno be’or</i> (the son of Beor) (Num. 24:3).<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">The usual form is <i>ben</i>. Hence the <i>vav</i> of <i>beno</i> is superfluous.</i> Now if the <i>vav</i> was also used as the final letter of a root it would be confused with one of the three types of <i>vavs</i> that we have just mentioned, namely, the <i>vav</i> indicating a third person singular suffix, the <i>vav</i> indicating a plural, and the superfluous <i>vav</i>; we could not then ascertain the meaning of the word.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">We would not be able to tell whether the <i>vav</i> is a root letter or a suffix (Krinsky).</i> The same is also true of the <i>yod</i>. The <i>yod</i> cannot serve as the final letter of a stem because it is used as a first person singular suffix, as in the word <i>yadi</i> (my hand) (Gen. 42:37). It is also employed as a first person plural suffix, as in the word <i>yadai</i> (my hands) (Deut. 9:15). It is also the sign of the plural construct, as in <i>yede</i> (the hands of) in <i>The hands of women full of compassion</i> (Lamentations 4:10). It is used as the sign of the feminine imperative, as in <i>de’i and re’i</i> (know and consider) (I Sam. 25:17). It is used to indicate relationship, as in <i>ha-ivri o ha-ivriyah</i> (a Hebrew man or a Hebrew woman) (Deut. 15:22). The <i>yod</i> is also used superfluously in verbs, as in <i>ha-magbihi</i> (that is enthroned) (Ps. 113:5) and in <i>le-hoshivi</i> (that He may set him) (Ps. 113:8).<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">The normal forms are <i>ha-magbi’ah</i> and <i>le-hoshiv</i>. Hence the <i>yods</i> are superfluous.</i> It is used superfluously with nouns, as in <i>beni atono</i> (his ass’s colt) (Gen. 49:11)<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">The usual form is <i>ben</i>. Hence the <i>yod</i> is superfluous.</i> and also with particles, as in <i>zulati</i> (save) (Deut. 1:36) and <i>minni ephrayim</i> (out of Ephraim) (Judges 5:14).<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">The usual form is <i>zulat</i> and <i>min</i>. Hence the <i>yods</i> are superfluous.</i> For these reasons the <i>yod</i> is not employed as a final root letter lest it be confused with one of the above-noted <i>yods</i>. Therefore I maintain that the word <i>va-chayah</i> (then shall she live) is irregular and is a variant of <i>va-chayetah</i>. It belongs, as I have already explained, in the family of verbs ending in a <i>heh</i>. BUT THE MIDWIVES FEARED GOD. The <i>alef</i> in <i>va-tirena</i> (feared) is not sounded lest the verb be thought to come from the root <i>resh, alef, heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">If the <i>alef</i> is sounded, <i>va-tirena</i> is pronounced <i>va-tir-enah</i> and appears to come from the root <i>resh, alef, heh</i>, meaning: and they saw. The root of <i>va-tirena</i> is <i>yod, resh, alef</i>.</i> BUT SAVED. Even more than at first, they now worked with all of their strength to save the children. Otherwise what need was there for Scripture to be so verbose?<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\"><i>But saved the man-children</i> coming after <i>and did not as the king of Egypt commanded them</i> appears to be redundant unless it adds something new.</i> AND THE KING OF EGYPT CALLED FOR THE MIDWIVES, AND SAID UNTO THEM. You deserve to die<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Following Filwarg, who emends <i>ha-nakhon</i> to <i>hinkhen</i>.</i> because you have not obeyed my command.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">The king was not asking a question when he said, <i>why have ye done this thing</i>, etc. What he meant was, why have you violated my command and thereby incurred the death penalty.</i> There is no difference in the form of the word <i>va-tomarnah</i> (said) in which the <i>vav</i> is vocalized with a <i>pattach</i> when it is in the third person perfect, like the word <i>va-tokhalnah</i> (did eat) in <i>And the ill-favoured, and lean-fleshed kine did eat</i> (Gen. 41:4), and when it is used as a second person perfect.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">The second and third person feminine perfects are formed by adding a conversive <i>vav</i> to the corresponding imperfect form. Thus <i>va-tomarnah</i> may mean either “and they said” or “and you (plural) said,” for <i>tomarnah</i> means either “they will say” or “you (plural) will say.” However, they differ in the regular perfect, for the normal second person form is <i>amarten</i> and the regular third person form is <i>ameru</i>. The same, of course, applies to the word <i>va-techayyenah</i> (and have saved). Indeed, I.E.’s comments are directed to explain this word, for <i>va-techayyenah</i> in our verse means “and ye have saved” while in verse 17 it means “and they saved.” Hence I.E.’s paraphrase: “why have ye done this thing and saved.”</i> The meaning of our verse is: Why have ye done this thing and preserved the man-children alive? AND THE MIDWIVES SAID UNTO PHARAOH. We have not violated your command because the Hebrew women are not like the Egyptian women; they have greater vitality. The <i>yod</i> of the word <i>chayot</i> (lively) in <i>For they are lively</i> does not have a <i>dagesh</i>. This is correct Hebrew usage. Compare, <i>davot</i> (ill), <i>ravot</i> (satiated), and <i>alot</i> (giving suck) in <i>the flocks and herds giving suck are a care to me</i> (Gen. 33:13). However, the <i>yod</i> in the word <i>chayyim</i> does receive a <i>dagesh</i> because <i>chayyim</i> is an adjective. Compare, <i>ve-nitpesem chayyim</i> (we shall take them alive) (II Kings 7:12) in which the <i>yod</i> in <i>chayyim</i> (alive) is like the <i>yod</i> of <i>ha-ivriyyim</i> (the Hebrews) in <i>the God of the Hebrews</i> (Ex. 3:18). The word <i>chayyim</i> (life) also receives a <i>dagesh</i> when it is a noun, as in <i>etz chayyim</i> (a tree of life) (Prov. 3:18). Similarly, the <i>tzadi</i> of <i>tzitzim</i> (flowers) in <i>and open flowers</i> (II Kings 6:18) receives a <i>dagesh</i>. AND ARE DELIVERED. <i>Ve-yaladu</i> (and are delivered) is a feminine perfect. The third person perfect has the same form in the masculine and the feminine. Compare, <i>tavu</i> (did spin) (Ex. 35:25) and <i>tzave’u</i> (did service) (Ex. 38:8). AND GOD DEALT WELL. When a root begins with a <i>yod</i>, the <i>yod</i> does not always drop out when the verb is conjugated,<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">In the <i>hifil</i>.</i> The word <i>va-yetev</i> (dealt well) is an example. At other times a <i>vav</i> is substituted for the <i>yod</i>, as in <i>va-yoshev</i> (He maketh to dwell) in <i>And there He maketh the hungry to dwell</i> (Ps. 107:36). The root of <i>va-yoshev</i> is <i>yod, shin, bet</i>, as the root of <i>va-yetev</i> is <i>yod, tet, bet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">In most instances the first <i>yod</i> of a root beginning with a <i>yod</i> changes to a <i>vav</i> when the word is conjugated in the <i>hifil</i>. However, <i>va-yetev</i>, which comes from the root <i>yod, tet, bet</i> and is a <i>hifil</i> form retains its <i>yod</i>. Hence I.E.’s comment.</i><i>And God dealt well</i> is explained by what follows next, i.e., <i>He</i> (God) <i>made them houses</i>. The meaning of <i>He made them houses</i> is similar to <i>that the Lord make thee a house</i> (II Sam. 7:11).<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Wherein “house” refers to an important family (Weiser).</i> AND IT CAME TO PASS, BECAUSE THE MIDWIVES FEARED GOD. Because the midwives did not fear the king of Egypt but feared the Lord, the Lord dealt well with them. Note that the verb <i>yare’u</i> (feared) is neither transitive nor intransitive, because its meaning is, to be afraid of someone.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">The verb <i>yare</i> means to be afraid of someone. The one who is frightened does nothing to the source of his fright. Hence the verb is not transitive. On the other hand, the frightened person does nothing to himself; i.e., he does not scare himself. Hence the verb is not intransitive (Weiser).</i> Hence the correct way of saying “feared the Lord” would be <i>yare’u me’et Adonai</i>.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">The text reads <i>yare’u…et Elohim. Et</i> connects a transitive verb with the direct object. However, <i>yare</i>, as I.E. has noted, is not transitive. Hence I.E. notes that <i>et</i> is short for <i>me’et.</i>, the literal meaning of our text being: were afraid of God.</i> Obadiah used a short form when he said, <i>yare et Adonai</i> (fear the Lord) (I Kings 18:12).<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Here too <i>et</i> is short for <i>me’et</i>.</i> It is for this reason that the word <i>nora</i> (revered)<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">As a verb. <i>Nifal</i> is the passive form of the <i>kal</i>. Since the verb <i>yare</i> is not transitive it does not have a <i>nifal</i> counterpart. The word <i>nora</i> (revered) is thus not a <i>nifal</i> verb even though it has the form of a <i>nifal</i>.</i> does not come in the <i>nifal</i> form as the words <i>nolad</i> (was born) (I Chron. 2:3), <i>nishbar</i> (broken) (Ps. 51:19), and <i>ve-nidkeh</i> (and contrite) (<i>Ibid.</i>) do.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">These are all <i>nifal</i> verbs.</i> The intelligent will understand why.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">The intelligent will understand that <i>nora</i> is not <i>a nifal</i> verb even though it comes in that form (Krinsky). However, I.E. uses this formula when he hints at some secret meaning. He apparently does so here. However, it is hard to ascertain what he is hinting at.</i> AND PHARAOH CHARGED. All who occupy the throne of Egypt are called Pharaoh in the Egyptian language.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">In other words, Pharaoh is a title. It is like the word king or tsar.</i> Scripture does not relate the name of this Pharaoh as it does in the case of <i>Pharaoh-neco</i> (Jer. 46:2) who was so called in the tongue of his people.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">He was called <i>Pharaoh-neco</i> in Egyptian. I.E. comments thus so that we should not think that <i>neco</i> is a Hebrew adjective modifying Pharaoh, i.e., that <i>Pharaoh-neco</i> means Pharaoh the lame. Cf. I.E.’s comments on Gen. 41:10 and the notes thereto.</i> The same is the case with <i>Pharaoh Hophra</i> (Jer. 44:30).<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh is a title and <i>Hophra</i> a personal name. It is similar to King <i>Hophra</i>.</i> THAT IS BORN. <i>Ha-yillod</i> (that is born) is an adjective. It is like <i>gibbor</i> (warrior) and <i>shikkor</i> (drunk). AND THERE WENT. Because of their great number the Israelites lived in many cities. All of the latter were called the land of Rameses.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">All of the cities where the Israelites dwelt were in the land of Rameses.</i> Perhaps this woman was in another city.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The woman whom the son of Levi married lived in another city. Hence our verse reads, <i>And there went…</i> that is, he went from his city to another city and took a woman from there.</i> A DAUGHTER OF LEVI. Son of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Jacob the patriarch. Cf. Num. 26:59.</i> She was the sister of his father.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The man spoken of in our verse is Amram and the woman, Jochebed. Levi begot Kohath and Jochebed. Kohath begat Amram. Thus Amram married his aunt Jochebed. See Ex. 6:16-20.</i>The person who says that wheat sown in another field will succeed, while wheat planted in the same field will not,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This scholar explains that the Bible prohibits incestuous marriages because such relationships produce defective offspring. Some moderns agree.</i> does not speak the truth.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Amram married his aunt Jochebed. Marriages to aunts were eventually prohibited by the Pentateuch (Lev. 18:12). Nevertheless, the result of this relationship was Moses, a perfect physical and spiritual specimen (Krinsky, Filwarg).</i> The main reason that close relatives are forbidden to have sexual relations with each other is to sanctify Israel.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">If sexual relations with close relations were permitted, people would overindulge in sex because these relatives are readily available. Maimonides offers a similar explanation for the prohibition of having sexual relations with close relatives.</i> AND THE WOMAN CONCEIVED. There is no doubt that Aaron was older than Moses.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">This is the reading of <i>Vat. Ebr.</i> 38. The printed manuscripts read, “There is no doubt <span class=\"underline\">that what we noted</span> (<i>kemo she-hizkarnu</i>) is correct. For Aaron was older than Moses.” This sentence is obviously difficult to unravel, for what bearing does the fact that Aaron was older than Moses have upon Amram marrying his aunt? Krinsky and Netter attempt to explain it and in my opinion fail to do so. The reading of the Vatican manuscript appears to be correct, and the words <i>kemo she-hizkarnu</i> are most likely a gloss by a scribe who thought that “there is no doubt” refers to what I.E. said earlier namely, that Amram married his aunt.</i> Our sages similarly received a tradition that Puah<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">One of the midwives (v. 15).</i> and Miriam are one and the same person.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Sotah</i> 11b.</i> It is also written, <i>And his sister stood afar off</i> (v. 4).<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Which shows that Miriam was older than Moses.</i>Now we know that the four hundred-year period<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Gen. 15:13.</i> which ended in Israel’s redemption started with the day that Isaac was born, for Isaac alone is considered to be Abraham’s seed.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Gen. 21:12.</i> Now Isaac was sixty years old when he begot Jacob,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Gen. 25:26.</i> and Jacob was eighty-five years old when he begot Reuben,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Jacob came to Egypt at the age of 130 (Gen. 47:9). Joseph was 39 at that time: he was 30 when he stood before Pharaoh (Gen. 41:46), and seven years of plenty and two of famine passed between the time that he first stood before Pharaoh and Jacob’s arrival in Egypt (Gen. 45:11). Jacob was thus 91 years older than Joseph. Joseph was six years younger than Reuben since Reuben was born in the eighth year of Jacob’s stay with Laban, and Joseph in the fourteenth year of that stay (See I.E. on Gen. 30:23 and the notes thereto). Thus Reuben was 45 years old when he came to Egypt, and Jacob 85 when he begot Reuben.</i> and one hundred and thirty years old when he descended into Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Gen. 42:46.</i> If we add the sixty years of Isaac to the one hundred and thirty of Jacob we come up with a hundred and ninety years. We are thus left with two hundred and ten years.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The Israelites were to be strangers in a foreign land for 400 years (Gen. 15:13). I.E. believes that those 400 years began with the birth of Isaac. It was a 190 years from Isaac’s birth to the descent of Jacob to Egypt. If we subtract 190 from 400 we are left with 210.</i> We then subtract the seventy years that Joseph lived afterwards<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Seventy years passed (actually 71 years, I.E. prefers to use a round number) between the time that Jacob descended to Egypt and Joseph’s death. Thus 140 years are left from the 400 years. Joseph was 39 when his father came to Egypt. He died at the age of 110 (Gen. 50:26). Thus Joseph lived for another 71 years.</i> and we are left with one hundred and forty years. Now Levi was forty-three years old when he came down to Egypt<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Levi was Leah’s third son. Assuming that Leah had Reuben, Simeon, and Levi in three consecutive years, I.E. concludes that Levi was two years younger than Reuben. Hence he was 43 years old when he came to Egypt since Reuben as previously noted, was then 45.</i> and he outlived Joseph by twenty-two years.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Levi lived 137 years (Ex. 6:15). Levi was three years older than Joseph (notes 15 and 19). Thus when Joseph died at the age of 110, Levi was 113. Hence Levi outlived Joseph by 24 years. I.E.’s figure of 22 years is inexact.</i> Thus one hundred and eighteen years are left. For the verse states, <i>So Joseph died, being a hundred and ten years old</i> (Gen. 50:26).<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The fact that Joseph lived 110 years enables us to establish that from Isaac’s birth to the death of Levi, only 118 out of the 400 years remained.</i> Now when did the new king reign? For how many years did the Israelites build the store-cities? Behold close to the birth of Moses it was decreed that all male children be put to death.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that the Israelites were enslaved for relatively few of the 400 years.</i>Ben Zuta<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">A tenth-century Karaite scholar.</i> says whoever relates a story will not out of respect mention the most honored first.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Thus whoever is mentioned first in a Biblical narrative or list is the eldest. This paragraph ties in with I.E.’s opening comment on verse 2.</i> Therefore when Scripture states, <i>and she</i> (Jochebed) <i>bore unto Amram Aaron and Moses, and Miriam their sister</i> (Num. 26:59), it indicates that Miriam was the youngest.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Since Miriam is mentioned last.</i> Now the “blind one” (Ben Zuta) forgot Shem, Ham, and Japheth, concerning whom it is written, <i>and Noah begot Shem, Ham and Japheth</i> (Gen. 5:32). Now Japheth was the eldest of the three.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 10:21.</i> Furthermore, Scripture states, <i>There they buried Abraham and Sarah his wife</i> (Gen. 49:31) even though Sarah was buried in the cave of Machpelah thirty-eight years<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Abraham was ten years older than Sarah (Gen. 17:17). Sarah died at the age of 127 (Gen. 23:1). Abraham was then 137. Abraham died at the age of 175 (Gen. 25:7); 175 minus 137 is 38.</i> before Abraham was interred there. Note that the <i>nun</i> is often dropped or is swallowed by a <i>dagesh</i> when it is the first root letter of a verb, as in the case of the <i>nun</i> of <i>gesh</i><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>nun, gimel, shin</i>.</i> in <i>gesh holah</i> (stand back) (Gen. 19:9) and <i>va-yiggash</i> (came near)<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>nun, gimel, shin</i>. The <i>dagesh</i> in the <i>gimel</i> compensates for the missing <i>nun</i>.</i> in <i>Then Judah came near unto him</i> (Gen. 44:18). The <i>nun</i> is also dropped when it serves as the middle letter of a root,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Of a noun. See further.</i> as in the case of <i>af</i> (anger)<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>alef, nun, peh</i>.</i> in <i>And anger also went up against Israel</i> (Ps. 78:21). Observe, the middle <i>nun</i> is swallowed. Therefore the <i>peh</i> of <i>appo</i> (his wrath) in <i>that his wrath was kindled</i> (Gen. 39:19) and the <i>peh</i> of <i>appekah</i> (thine anger) in <i>Thine anger is turned away</i> (Is. 12:1) receive a <i>dagesh</i>. The same is true of the <i>nun</i> of the root <i>nun, tav, nun</i> in the word <i>titti</i> (that I give) (Gen. 29:19), for <i>titti</i> is like <i>tinti</i><sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">That is, it comes from the root <i>nun, tav, nun</i>. If the final <i>nun</i> was not dropped, <i>titti</i> would have been written <i>tinti</i>.</i> because its final <i>tav</i><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>titti</i> comes from the root <i>nun, tav, nun</i>. It does not come from a root ending in a <i>tav</i>, for its last <i>tav</i> is a first person suffix.</i> is not a root letter. It is rather like the <i>tavs</i> of <i>shivti</i> (my downsitting) (Ps. 139:2), <i>lekhti</i> (when I went) (I Kings 2:8), and <i>lidti</i> (I delivered) (I Kings 3:18).<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">In all of these cases the last <i>tav</i> is a first person suffix.</i> It is also so at the end of the word,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Not only does the first <i>nun</i> of the root <i>nun, tav, nun</i> at times drop out but its final <i>nun</i> is also omitted at times.</i> as in <i>tet</i> (to put) in <i>to put the dread of thee</i> (Deut. 2:25) and in <i>titti</i> (that I give) in <i>that I give her to thee</i> (Gen. 29:19). The same is true of nouns. The word for daughter (<i>bat</i>) should have been <i>banah</i> since the feminine of <i>ben</i> (son) is <i>banah</i>. However, in this case it would have been confused with the verb <i>banah</i> (hath built), as in <i>that hath built</i> (banah) <i>a new house</i> (Deut. 20:5). A <i>tav</i> was therefore substituted for the <i>heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Hence the basic word for daughter is <i>banat</i>, not <i>banah</i>. I.E. will soon explain why the <i>nun</i> was dropped from <i>banat</i>, the Hebrew word for daughter being <i>bat</i>.</i> It is similar to <i>givirah</i> (lady) and <i>geveret</i> (lady) as well as to <i>atarah</i> (crown) and <i>ateret</i> (crown) in which we find both the construct and the absolute forms used in the absolute.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"><i>Bat</i> is usually in the absolute. However, its form is that of a word in the construct. We find the same thing with the word <i>geveret. Givirah</i> is in the absolute; <i>geveret</i> is in the construct. Nevertheless, the construct form is used in the absolute. Similarly <i>atarah</i> and <i>ateret</i>. So too, <i>bat</i> means both daughter and daughter of.</i> Compare, <i>ateret</i> (crown of) in <i>A crown of glory</i> (Prov. 4:7). It should be noted that the <i>nun</i> was also dropped for the sake of easing the pronunciation of the word.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Not only was the <i>heh</i> of <i>banah</i> changed to a <i>tav</i>, but its <i>nun</i> was dropped. Thus <i>banah</i> became <i>bat</i>.</i> Hence the word is enunciated <i>bat</i> (daughter). The word <i>bitto</i> (his daughter) in <i>Rachel his daughter</i> (Gen. 29:6) is similar to the word <i>amitto</i> (his truth) which is the word <i>emet</i> (truth) with the third person pronominal suffix.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>Bitto</i> comes from the root <i>bet, nun, heh. Emet</i> comes from the root <i>alef, mem, nun</i>. In the words <i>emet</i> and <i>amitto</i> the <i>nun</i> is missing. Hence <i>bitto</i> is like <i>amitto</i>.</i> Compare, <i>chasdo va-amitto</i> (His mercy and His truth) (Gen. 24:27). Thus the <i>tav</i> is the sign of the feminine and the <i>nun</i> is swallowed up.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">The <i>tav</i> of <i>bat</i> takes the place of the <i>heh</i> of <i>banah</i>. Additionally, the <i>nun</i> is dropped, hence the word <i>bat</i>.</i> The plural of truth is <i>emunot</i>, and not <i>amitot</i> or <i>amitiyot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Showing that the root of <i>emet</i> is <i>alef, mem, nun</i>.</i> Similarly, the plural of daughters is <i>banot</i>, not <i>batot</i> or <i>battim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Which shows that the basic word for daughter is <i>banah</i>. The plural of <i>banah</i> is <i>banot</i>, whereas the plural of <i>bat</i> is <i>batot</i> or <i>battim</i>. I.E.’s intention here was to explain the form <i>bat</i> in verse 1.</i> AND THE WOMAN CONCEIVED. Scripture does not mention the birth of Miriam and Aaron because there was nothing special about their birth.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">It appears from our verse that Moses was Amram and Jochebed’s firstborn as Aaron and Miriam’s births are not mentioned. However, this cannot be the case since we have already seen that they were older than Moses. I.E. explains that there was no reason for Scripture to tell of their births as nothing extraordinary happened when they came into this world. However, when Moses was born he was put into the Nile and discovered by Pharaoh’s daughter.</i>When the word <i>tov</i> (good)<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Moses is described as “ a goodly (<i>tov</i>) child,” hence I.E.’s comment.</i> is used with reference to a mature man it probably refers to the soul, as in “good with the Lord and good with man.”<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Cf. I Sam. 2:26: <i>And the child Samuel grew on, and increased in favor</i> (tov) <i>both with the Lord and also with men</i>.</i> Or it may refer to the eye, as in a <i>bountiful</i> (tov) <i>eye</i> (Prov. 22:9).<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Literally, a good eye, i.e., generous.</i> It may also refer to the body or its form, as in “of good form,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">I Kings 1:6.</i> and good to look upon.”<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Dan. 1:4.</i> However, because we find it used with regard to a child, viz., <i>that he was a goodly</i> (tov) <i>child</i>, we can only explain it as referring to the child’s form, that he was better than all who are born.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">He was better looking than any other child. See I.E. in his short commentary.</i> THREE MONTHS. Some say that Moses was born in the seventh month following his conception.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">The Bible tells us that Moses’ mother hid him for three months. The question arises, why did Jochebed hide Moses for three months? Why not two or four or five months? These commentaries assume that the Egyptians knew when Jochebed conceived and that they would come to check on the sex of her child nine months later. Hence they assume that Moses was born six months after conception and his mother hid him for three months, i.e., until the time the Egyptians would come to check the birth and ascertain the sex of the child. Cf. Rashi and Rashbam.</i> However, this interpretation like so many others is Midrashic,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">It looks like a literal interpretation but upon reflection it is Midrashic.</i> for the Egyptians had no way of determining when the woman<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Jochebed.</i> conceived. In my opinion Scripture relates the months that she was able to hide the child<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Moses.</i> since it is impossible for anyone to predict when a women will give birth.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">In other words, the Egyptians had no way of knowing when Jochebed would give birth just by looking at her.</i> It is also far-fetched to say that Moses was born in the seventh month following conception because those so born are undersized.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Literally, “because those then born are short.” However, Moses, as the verse tells us, was a perfect specimen.</i> Those born in the eleventh month are healthier and live longer, as most children are born close to the ninth month.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">I.E. obviously believed that a woman can carry a fetus for 11 months. His point is that the longer a child spends in the womb the healthier it will be. Hence Moses, who was “good,” could not have been premature. It is interesting that I.E. does not consider the possibility of divine intervention in making Moses a perfect specimen though born prematurely.</i> One who knows the time of conception is able to ascertain the time of birth, and one who knows the time of birth can ascertain the time of conception. This was established by the ancients. I myself have tried it five times.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">I.E. might be referring to his personal life. If this is the case then we may conclude that he had fathered five children by the time he composed the long commentary on Exodus. See the introduction to Vol. 1 of this work. It is also possible that people consulted I.E. to make horoscopes for their children and that the reference is to the latter. In this case we, of course, have no hint as to how many children I.E. had.</i> For the degree and place of the moon and its constellation at the moment of conception is also the degree of the constellation that flowers at the moment of begetting The degree which flowers at the moment of impregnation will also be the degree at which the moon will be found at the time of birth.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">A flowering constellation is one that is present at the moment of conception. The point is that the moon will be in the same place in the sky and will have the same constellation as its background at birth as it did at conception. Hence if one knows the moment of conception, one can ascertain the time of one’s birth. Similarly, if one knows the time of birth, one can figure out the time of conception.</i> Now the time set aside<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">I.E. reads, <i>ha-kotzev</i>, (the time set aside). However, since I.E. gives three time periods, what he must mean is the minimum time. Filwarg suggests reading <i>ha-katan</i> (the minimum) in place of <i>ha-kotzev</i>.</i> for carrying a child is two hundred and fifty nine and a third days.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">About eight and two-thirds of a month.</i> The median time for pregnancy is two hundred and seventy-three days.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">A little more than nine months.</i> The maximum time for being with child is two hundred and eighty-seven days.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Nine and a half months.</i> Those learned in astrology will admit this.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Some versions have “teach this;” i.e., they read <i>yoru</i> rather than <i>yodu</i>.</i> The birth of the tribes<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Jacob’s 12 sons.</i> does not refute this,<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Jacob begot 12 sons from four wives in seven years. The Bible lists their births in succession. The Midrash assumes that none of Jacob’s wives were pregnant at the same time. Hence it appears that they were born seven months apart since there are 84 months in seven years, and 84 divided by 12 is 7. See I.E. on Gen. 30:23 and the notes thereto.</i> because the order of their listing is no proof that they were born prematurely.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">The interpretation that Jacob’s children were born seven months apart is based on the theory that their births are listed in Genesis in the order of their occurrence; i.e., Reuben, Simeon, Levi, and Judah were born first, to Leah. Rachel then gave Bilhah to Jacob, and Bilhah bore Dan. And so on with the rest of the sons of Jacob. I.E. says that the latter is not necessarily the case. It is possible that Bilhah was given to Jacob when Simeon was born and that Scripture does not note this earlier because it wanted to record that Leah had four sons before she “left off bearing.” See I.E.’s comments on Gen. 30:23 and the notes thereto.</i> We find many such instances in the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">There are many instances in Scripture where what happened later is listed first and what happened earlier is listed later.</i> It is therefore possible that Rachel gave her handmaid to Jacob when Simeon was born, that Issachar was born before Asher,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">In Gen. 30:13 Asher’s birth is recorded before that of Issaschar (Gen. 30:18).</i> and that Dinah was Zebulun’s twin.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">After recording that Leah gave birth to Zebulun, Genesis tells us, <i>And afterwards she bore a daughter, and called her name Dinah</i> (Gen. 30:21). <i>Prima facie</i>, it appears that Dinah was born some time after the birth of Zebulun. I.E. argues that this is not so. He suggests that <i>afterwards</i> means a few moments later, as it does in Gen. 30:21.</i> Hence the phrase <i>and afterwards</i> in <i>and afterwards she bore a daughter</i> (Gen. 30:21) is similar to <i>And after that came forth his brother</i> (Gen. 25:26). For <i>and she conceived</i> is not mentioned for each one. Also, <i>And it came to pass, when the seasons were come about</i> (I Sam. 1:20) refers to three seasons.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the birth of the prophet Samuel. According to the Talmudic sage Mar Zutra, Samuel was born six months and two days after he was conceived. The Bible tells us that Hannah, Samuel’s mother, prayed for a son and that “<i>seasons</i> (tekufat) <i>of days came to pass, and Hannah conceived and bore a son</i> (I Sam. 20). Mar Zutra explains that <i>tekufot</i> (seasons) refers to six months (a <i>tekufah</i>, a season is three months) and days, to two days. Cf. <i>Rosh Ha-Shanah</i> 11a. I.E. disagrees. According to him, <i>seasons</i> refers to three seasons (nine months). Hence Samuel was not born prematurely.</i> [HIDE HIM.] The <i>tzadi</i> of <i>hatzefino</i> (hide him), like the <i>kof</i> in the word <i>yikkrekh</i> (happen to thee) in <i>there shall no punishment happen to thee</i> (I Sam. 28:10), receives a <i>dagesh</i> so that these words may be clearly pronounced.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">A letter with a <i>dagesh</i> in it is emphasized; i.e., the word is sounded <i>hatzefino</i> (<i>dagesh</i> in <i>tzadi</i>) rather than <i>hatzpino</i> (no <i>dagesh</i> in the <i>tzadi</i>). I.E. makes this point because there is no grammatical reason for a <i>dagesh</i> to be placed in <i>hatzefino</i> or <i>yikkrekh</i>.</i> The <i>peh</i> in <i>hatzefino</i> should have received a <i>dagesh</i>. However, it does not because the <i>tzadi</i> is vocalized with a mobile <i>sheva. Hatzefino</i> is a <i>hifil</i> infinitive. There is no reason to speculate as to why Jochebed did not hide him for a longer period of time.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">I.E. comments thus because he disagrees with the exegetes who believed that Jochebed carried Moses for six months and hid him for three months because the Egyptians were about to come and check on the baby’s birth and sex. See note 50.</i> Perhaps the Egyptian neighbors heard his voice,<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Hence Jochebed could no longer hide him.</i> for the Hebrews were not the only inhabitants of the land of Rameses.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">There were also Egyptians living there and they would report the birth of the child. I.E. does not believe that a Hebrew would inform on a Hebrew.</i> For it is written, <i>but every women shall ask of her neighbor</i> (Ex. 3:22).<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">The meaning of the verse is: but every Hebrew woman shall ask of her Egyptian neighbor. We thus see that the Hebrews had Egyptian neighbors.</i> [AN ARK OF BULRUSHES.] The words <i>tevat gome</i> (an ark of bulrushes) are penultimately accented because the cantillical note is placed on the first syllable of the word <i>gome</i> (bulrushes).<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">I.E. points out that not only <i>gome</i> is penultimately accented; so is <i>tevat</i>. The problem presented by the latter is that <i>tevah</i> (<i>tevat</i> is <i>tevah</i> in the construct) is usually ultimately accented. I.E. explains that when two words are connected by cantillical notes and the second word is penultimately accented, so is the first word. This is so even though the word is ordinarily ultimately accented.</i> AND DAUBED IT. The <i>heh of va-tachmerah</i> (and daubed it) is silent. It is like the <i>heh</i> of the word <i>lah</i> (it) in <i>and called it</i> (lah) <i>Nobah, after his own name</i> (Num. 32:42).<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">According to the rules of Hebrew grammar, a <i>heh</i> which serves as a pronominal suffix is vocalized with a <i>mappik</i> and is thus sounded. However, this is not the case with the pronominal <i>heh</i> in <i>va-tachmerah</i>. I.E. thus points out that the <i>mappik</i> is occasionally omitted from the <i>heh</i> which serves as a pronominal suffix.</i> The word <i>va-tachmerah</i> (and daubed it) is derived from the word <i>ba-chemar</i> (with slime).<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">It comes from the same root. In other words, the verb <i>va-tachmerah</i> is a denominative of <i>chemar</i>.</i> <i>Chemar</i> (slime) is a red sticky clay which is found in the Land of Israel. The word <i>chemar</i> (slime) in <i>full of slime pits</i> (Gen. 14:10) is similar. This substance is called <i>al chamara</i> in Arabic. Jochebed did this<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Placed the child in an ark which she then put among the flags in the river.</i> for she said, “Let me not look upon the death of the child.”<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">She acted in a manner similar to that of Hagar. See Gen. 21:16.</i> Perhaps the sister<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Miriam.</i> of Moses prophesied that she do this.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Miriam was a prophetess. It is possible that Miriam was instructed by God to tell her mother to do this, that, as I.E. goes on to say, the Lord arranged it that Pharaoh’s daughter find Moses and bring him up in the royal palace.</i> God’s thoughts are very deep. Who can know His secrets? By Him alone are actions weighed.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Cf. I Sam. 2:3.</i> Perhaps God arranged things so that Moses would grow up in a royal house and his spirit would thereby be exalted through learning and practice.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Moses would develop into an aristocratic person by learning and practicing the habits of the nobility. I.E. here reflects medieval thinking on the superior quality of the ruling class and their practices.</i> He would thus not possess a base spirit habituated to being in the house of slaves. Do you not see that Moses killed an Egyptian because the latter committed an act of violence<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Ex. 2:11, 12.</i> and that he saved the daughters of Midian from the shepherds because they were acting violently in trying to water their flocks with the water which the women had drawn?<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Ex. 2:16, 17. Both actions show nobility of character.</i> One more thing: had Moses grown up among his brothers and had they known him from his youth they would not have feared him because they would have considered him as one of themselves.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">That is, familiarity breeds contempt.</i> IN THE FLAGS (<i>BA-SUF</i>). Compare, <i>The reeds and flags</i> (va-suf) <i>shall wither</i> (Is. 19:6). <i>Suf</i> refers to a plant that grows in the Nile. AND HIS SISTER STOOD AFAR OFF. The word <i>va-tetatzav</i> (stood) is irregular because a missing silent letter<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">The first <i>tav</i> of <i>va-tetatzav</i> is vocalized with a <i>tzere</i>. The <i>tzere</i> is sounded as if a <i>yod</i>, a silent letter, followed it, hence the phrase a “missing silent letter” for the <i>tzere</i>.</i> has been substituted for a <i>yod</i><sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">I.E. believes that the root of <i>va-tetatzav</i> is <i>yod, tzadi, bet</i>, and that its <i>tav</i> prefix is vocalized with a <i>tzere</i> rather than with a <i>chirik</i> to compensate for the missing <i>yod</i>.</i> between the two <i>tavs</i>.Rabbi Moses Ha-Kohen<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Moses ibn Gikatilla, an eleventh-century Spanish philologist and Bible commentator.</i> says that a <i>tav</i> is suffixed to the words <i>laredet</i> (to descend) and <i>la-geshet</i> (to approach) because the first root letter of these words is missing.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>la-redet</i> is <i>yod, resh, dalet</i>. The stem of <i>la-geshet</i> is <i>nun, gimel, shin</i>. The <i>yod</i> is dropped in the infinitive and according to Rabbi Moses is compensated for by the <i>tav</i>.</i> That is also the case with the word <i>la-da’at</i> (to know).<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod, dalet, ayin</i>.</i> This word is vocalized with a <i>pattach</i> because the <i>ayin</i> is a guttural.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Hence the word is pronounced <i>la-da’at</i> and not <i>la-de’et</i>. I.E. makes this point because he wants to show that <i>la-da’at</i> and <i>la-geshet</i> belong to the same form even though they are vocalized differently.</i> Now in the word <i>le-de’ah</i> (to know)<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">This word is found in our verse. It comes from the root <i>yod, dalet, ayin</i>, and is an infinitive. <i>Prima facie</i>, it should have been written <i>la-da’at</i>.</i> the <i>tav</i> was changed to a <i>heh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>le-de’ah</i> is a variant of <i>la-da’at</i>, and what I.E. said about the latter applies to the former as well.</i> as in the case of the word <i>tenah</i> (rehearsed)<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>tenah</i> is <i>nun, tav, nun</i>. The infinitive form is <i>tet</i> (or <i>te-nat</i>). In <i>te-nah</i> a <i>heh</i> has been substituted for the <i>tav</i>. Hence <i>le-de’ah</i> and <i>la-da’at</i> are similar to <i>tet</i> (<i>te-nat</i>) and <i>te-nah</i>.</i> in <i>Whose majesty is rehearsed above the heavens</i> (Ps. 8:2). AND THE DAUGHTER OF PHARAOH CAME DOWN. From her palace. TO BATHE IN THE RIVER. As was the custom of Egyptian women. Scripture notes that her maidens walked by the riverside — the meaning of <i>yad</i> (side, place) here is the same as that of <i>yad</i> (place) in <i>Thou shalt have a place</i> (Deut. 23:13)<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\"><i>Yad</i> means a hand. However, here as in Deut. 23:13 it means a place. Thus <i>yad ha-ye’or</i> means side of the river (place of the river), not hand of the river.</i> — because it goes on to say that she sent her handmaid (Amatah), who was one of the maidens, to fetch the ark.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">I.E. makes this point because there is an interpretation that <i>amatah</i> (her handmaid) means her arm.</i> For a princess would not go among the flags, and the ark was placed far from the shore so that no one passing by would touch it. Furthermore, from a grammatical point of view the word <i>amah</i> (handmaid) cannot mean an arm, because its <i>mem</i> does not have a <i>dagesh</i> while the <i>mem</i> of <i>ammah</i> (cubit) in <i>A cubit shall be the length thereof</i> (Gen. 30:2) does.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Hence they are not one and the same word, even assuming for the moment that <i>ammah</i> (cubit) means an arm.</i> Additionally, <i>ammah</i> (cubit) in <i>A cubit shall be the length thereof</i> refers to a measure and not to an arm.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Even if we should connect the word <i>amatah</i> with <i>ammah, ammah</i> does not mean her arm. It means her cubit.</i> AND SHE OPENED IT, AND SAW IT. After stating, <i>and saw it</i>, Scripture goes on to elucidate further.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Our verse literally reads: <i>And she opened it, and saw it, the child. The child</i> appears redundant, for it is preceded by <i>and saw it</i>. I.E. explains that Scripture is trying to be especially clear. Hence the Pentateuch goes on to explains that <i>it</i> refers to <i>the child</i>.</i> Our verse is thus similar to <i>And the house of David shall be as a godlike being, As the angel of the Lord before them</i> (Zech. 12:8).<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\"><i>Angel of the Lord</i> goes on to explain <i>a godlike being</i>.</i> AND BEHOLD A BOY THAT WEPT. Moses’ limbs were as large as if he were a fully developed boy.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Scripture describes Moses as a <i>na’ar</i> (a boy). However, he was a <i>yonek</i> (an infant), hence I.E.’s comment.</i> Pharaoh’s daughter noticed that Moses was circumcised.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Thus Pharaoh’s daughter identified him as <i>one of the Hebrews’ children</i>.</i> She took pity on him because of his beauty.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">In other words, Pharaoh’s daughter saved Moses because of his beauty.</i> This is the meaning of <i>that he was a goodly child</i>.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on verse 2.</i> THEN SAID…THAT SHE MAY NURSE. The first <i>yod</i> in roots whose first letter is a <i>yod</i> occasionally change,<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>yod</i> in <i>peh yods</i> are either occasionally dropped or changed to a <i>yod</i>.</i> as evidenced in the word <i>todi’a</i> (you shall inform) which comes from the root <i>yod, dalet, ayin</i> and is spelled with a <i>vav</i>.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">In the <i>hifil</i> the <i>yod</i> changes to a <i>vav</i>.</i> In other cases a silent missing letter<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">A <i>tzere</i>. See note 88.</i> which is at times written and at times omitted<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">See note 88. When the <i>tzere</i> is followed by a <i>yod</i> the silent letter is visible. When the <i>tzere</i> is not followed by a <i>yod</i> the silent letter is missing.</i> is substituted for the <i>yod</i> and placed between the prefix and the middle root letter. This is the case with the word <i>ve-tenek</i> (that she may nurse)<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod, nun, kof</i>. The <i>yod</i> of the root is swallowed by the <i>tzere</i>.</i> in <i>that she may nurse the child for thee</i>. AND PHARAOH’S DAUGHTER SAID TO HER: GO. <i>Lekhi</i> (go) is like <i>shevi</i> (sit).<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\"><i>Lekhi</i> is vocalized with a <i>tzere</i> beneath the <i>lamed</i>. The usual way of vocalizing this form (the imperative) is with a <i>sheva</i>. I.E. points out that this is also the case with the word <i>shevi</i>. It is usually vocalized with a <i>sheva</i>. However, in Jer. 29:5 we find its plural form vocalized with a <i>tzere</i>. The reason for the change from <i>sheva</i> to <i>tzere</i> is that these words come at the end of a verse.</i> These words are the imperative forms of <i>va-yelekh</i> (and he went) and <i>va-yeshev</i> (and he dwelt). TAKE. <i>Helikhi</i> (take) is like <i>heniki</i> (nurse)<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">The word <i>ve-henikehu</i> (and nurse it) is a combination of <i>ve-heniki</i> (and nurse) and <i>oto</i> (it). I.E. points out that both <i>helikhi</i> and <i>heniki</i> are one and the same form, that is, <i>peh, yod, hifil</i> imperatives.</i> because the roots <i>yod, lamed, kaf</i> and <i>heh, lamed, kaf</i> are two roots with one meaning.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">The word <i>helikhi</i> (take) literally means go. I.E. maintains that there are two roots in Hebrew for the word go, <i>heh, lamed, kaf</i>, as in the word <i>halakhti</i>, and <i>yod</i>, <i>lamed, kaf</i>, as in the word <i>va-yelekh</i>. I.E. believes that the root of <i>helikhi</i> is <i>yod, lamed, kaf</i>, the <i>heh</i> being the <i>heh</i> of the <i>hifil</i> conjugation. See note 112.</i> For the <i>heh</i> is not one of the implied vowel letters.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">The <i>alef, vav</i>, and <i>yod</i> are implied in the vowels <i>kamatz, cholam</i>, and <i>tzere</i>; i.e., the words vocalized with these vowels are sounded as if followed by an <i>alef, vav</i>, or <i>yod</i>. Now when a letter is implied in a vowel it is occasionally omitted. If the <i>heh</i> was an implied letter then it is possible that the root of <i>helikhi</i> is <i>heh, lamed, kaf</i> with the <i>heh</i> implied. For the <i>heh</i> of <i>helikhi</i> is not a root letter. It is rather the <i>heh</i> of the <i>hifil</i> imperative.</i> Therefore the other <i>heh</i> is also like it.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">That is, the <i>heh</i> of the root (the other <i>heh</i>) should have appeared in the word <i>helikhi;</i> i.e., if <i>helikhi</i> came from the root <i>heh, lamed, kaf</i> the word should have been spelled <i>hehlikhi</i>.</i> Furthermore, the <i>alef</i> and likewise the <i>yod</i> and the <i>vav</i> are found in the middle of a word at times written and at times silent, that is, pronounced but unwritten,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">See note 115.</i> but the <i>heh</i> is always visible when in the middle of a word. The words <i>be-latehem</i> (with their secret arts) (Ex. 7:22) and <i>be-lahatehem</i> (with their secret arts) (Ex. 7:11) are not, as I will explain,<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Ex. 7:22.</i> one and the same word.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">The first word is spelled without a <i>heh</i>, the second one with a <i>heh. Prima facie</i>, they are the same word with the missing <i>heh</i> implied. I.E. says no. He believes them to be two distinctive words with roots of their own.</i> AND PHARAOH’S DAUGHTER SAID. Saadiah Gaon says that <i>helikhi</i> (take) is a composite of two words.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">That is, it is not a <i>hifil</i> imperative from the root <i>yod, lamed, kaf</i> but rather a composite of the words <i>he</i> and <i>lekhi</i>.</i> However, the Gaon spoke incorrectly. It is, as I have noted, one word following the paradigm of <i>ve-henikehu</i> (and nurse it) in <i>and nurse it for me</i>. The word is in the <i>hifil</i>. The Gaon also said that <i>helikhi</i> is a composite of the words <i>he</i> and <i>lakh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\"><i>He</i> means here is. Compare, <i>he lakhem zera</i> (lo, here is seed for you) (Gen. 47:2). <i>Lakh</i> (<i>lekhi</i> in the feminine) means to you. <i>He lekhi</i> thus means here is to you; i.e., take it.</i> the meaning of <i>he</i> being the same as <i>he</i> (behold) in <i>Behold</i> (heh), <i>I will also bring thy way upon thy head</i> (Ezek. 16:43).<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. translates, <i>Lo, I will also bring</i>, etc.</i> However, we do not find the form <i>lekhi</i> used in Scripture when a female is being addressed. The form employed by Scripture is <i>lakh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">If the word <i>helikhi</i> is a composite then it must be made up of the words <i>he</i> (here is) and <i>lekhi</i> (to you). However, the word for “to you” in the feminine is <i>lakh</i>, not <i>lekhi</i>.</i> <i>Helikhi</i> (take) is thus one word. AND NURSED IT. <i>Va-tenikehu</i> comes from a root wherein the middle radical is dropped and the other two remain.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">That is, it is an <i>ayin vav</i>. Its root is <i>nun, vav, kof</i>.</i> Observe, we have in our verse two roots with one meaning.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">There are two words similar in meaning and from two different roots in verse 8. They are: <i>ve-henikehu</i> (and nurse it) from the root <i>yod, nun, kof</i>, and <i>va-tenikehu</i> (and nursed it) from the root <i>nun, vav, kof</i>.</i> It is the same case with the word <i>hetivi</i> (make good) in <i>make good melody</i> (Is. 23:16) which is an imperative following the paradigm of <i>helikhi</i> (take) and the word <i>hetivu</i> (they have well) in <i>they have well said all that they have spoken</i> (Deut. 15:25), which is like <i>hevi’u</i> (they brought) in <i>And they brought yet unto him</i> (Ex. 36:3), which is a word that drops its middle root letter.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\"><i>Hetivi</i> (make good) comes from the root <i>yod, tet, bet. Hetivu</i> (they have well) comes from the root <i>tet, vav, bet</i>.</i> AND HE BECAME HER SON. This is similar to <i>And these are the sons of Michal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Michal had no children (II Sam. 6:23). However, her sister Merab’s children are listed in the Bible as her children because she raised them (See I.E.’s commentary on Gen. 36:2 and the notes thereto.) Similarly, Scripture considers Moses to be the son of the daughter of Pharaoh since she raised him. It should be noted that there is no verse that reads, “and these are the sons of Michal.” Scripture reads, <i>and the five sons of Michal the daughter of Saul</i> (II Sam. 21:8). I.E. quoted from memory. Cf. Weiser.</i> and to <i>Zerubbabel the son of Shealtiel</i> (Ezra 3:2; Haggai 1:1). Zerubbabel was the son of Pedaiah the brother of Shealtiel (II Chron. 3:17-19). He is called the son of Shealtiel because Shealtiel raised him. [MOSES.] <i>Moshe</i> (Moses) is a Hebrew form of an Egyptian name. Moses was called <i>Monyos</i> in Egyptian. The name is so written in a book on agriculture which was translated from Egyptian into Arabic. This is also recorded in the books of the Greek scholars. Perhaps the daughter of Pharaoh learned our language, or she asked some one for its Hebrew version.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">I.E. was bothered as to how Pharaoh’s daughter was able to coin a Hebrew name for the child which commemorated the way in which he came to her. He answers that she either knew Hebrew or asked a Hebrew to coin a name which expressed her feelings.</i> Do not be perplexed as to why <i>moshe</i> was not called <i>mashuy</i>,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\"><i>Mashuy</i> means drawn. Since Moses was drawn from the water, he should have been called <i>mashuy</i>, not <i>moshe</i>.</i> as nouns do not keep their forms as verbs do.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Verbs are conjugated according to paradigms. However, nouns do not always follow strict forms. See I.E.’s comment on Ex. 1:14 and the notes thereto.</i> THAT HE WENT OUT UNTO HIS BRETHREN. The Egyptians,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Moses considered the Egyptians his brethren because he was brought up as an Egyptian.</i> for he was in the king’s palace.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Scripture reads, <i>that he went out</i>, because Moses went out of the palace (Krinsky). Or I.E. is explaining why Moses considered the Egyptians his brethren. He did so because he was brought up in the king’s palace.</i> <i>One of his brethren</i> means one of his family, as in <i>for we are brethren</i> (Gen. 13:6).<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Abraham said this to his nephew Lot. We thus see that the term “brethren” can refer to a member of one’s family.</i> Our clause is to be so understood because Scripture has already noted that the man was a Hebrew.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>a Hebrew, one of his brethren</i>. If <i>one of his brethren</i> means a Hebrew then the Bible is being redundant. I.E. thus explains that <i>one of his brethren</i> means a member of his family.</i> STRIVING. <i>Nitzim</i> (striving) is a <i>nifal</i> adjective.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">That is, a <i>nifal</i> participle. I.E. refers to <i>nifal</i> participles as adjectives.</i> The complete form is <i>nintzim</i> (striving).<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>nitzim</i> is <i>nun, tzadi, heh</i>. In <i>nitzim</i> the <i>nun</i> of the root is missing because the <i>nun</i> in <i>nitzim</i> is the <i>nun</i> of the <i>nifal</i>. If the word were written with the <i>nun</i> of the root present, it would be written <i>nintzim</i>.</i> Compare, <i>nirim</i> (seen).<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>resh, alef, heh</i>. In <i>nirim</i> the entire root is present.</i> TO HIM THAT DID WRONG. To him that acted violently. SAYEST THOU TO KILL ME.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Rendered literally. J.P.S. translates this as <i>Thinkest thou to kill me</i>.</i> Sayest thou in thy heart.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">To kill me. That is, <i>sayest thou</i> (attah omer) means <i>thinkest thou</i>. The man was not accusing Moses of actually stating his intention of killing him.</i> SURELY. <i>Akhen</i> (surely) means if so. HEARD. The land of Midian was subservient to Pharaoh; hence Moses had to herd sheep and not live among people and be recognized.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Moses was afraid that he would be identified and handed over to Pharaoh. therefore he chose an occupation which kept him away from populated areas.</i> It was at the time that his youngest son was born that God told Moses that Pharaoh and his servants from whom he had fled were dead. Upon hearing this Moses said, <i>and (God) delivered me from the sword of Pharaoh</i> (Ex. 18:4), as Moses feared Pharaoh as long as Pharaoh lived.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Moses named his youngest son Eliezer. He derived the name from the Hebrew words <i>El</i> (God) and <i>ezer</i> (help). Moses so named his son because, he said, <i>For the God of my father was my help, and delivered me from the sword of Pharaoh</i> (Ex. 18:4). According to I.E., Moses gave this name to his son after learning that Pharaoh was dead and could no longer harm him.</i> After noting <i>and (Moses) dwelt in the land of Midian</i>, Scripture goes back and explains why Moses dwelt in Midian.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that Moses did not dwell in the land of Midian prior to being invited by Jethro to dwell with him after having saved his daughters from the shepherds. I.E. notes that here as in other places Scripture describes in a general way what happened and then goes into details.</i> Moses first sat down before the specified well.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">The well noted in our verse. The text literally reads, <i>and he sat down by <span class=\"underline\">the</span> well</i>. J.P.S. renders, <i>and he sat down by <span class=\"underline\">a</span> well</i>.</i> It is like <i>And Jacob went out from Beer-sheba and went to Haran</i> (Gen. 28:10). After stating the aforementioned the Pentateuch backsteps and states, <i>And he lighted upon the place</i>, etc. (Gen. 28:11).<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">That is, that Jacob alighted at Luz on the way to Haran. However, the previous verse reports that Jacob had arrived in Haran. I.E. explains that Scripture first tells us in a general way what happened. It then goes into details. See I.E.’s comments on Gen. 28:10 and the notes thereto.</i> NOW THE PRIEST OF MIDIAN. The reference is to Jethro and not Reuel.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on verse 18.</i> The term <i>kohen</i> (priest) in Scripture refers to one who ministers either to the Lord or before an idol. <i>That they may minister unto Me in the priest’s office</i> (Ex. 28:41)<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads <i>ve-khihanu li</i>. If a <i>kohen</i> referred only to one who serves the Lord it would not be necessary to add the word <i>li</i> (unto me), as it would be understood that the reference is to priests of God. However, since one can also be a priest of idols the Bible adds the word <i>li</i>. The same is true with <i>the priest of the Lord</i>. If priests only referred to priests of the Lord there would be no reason for the Bible to add <i>of the Lord</i>.</i> and <i>the priests of the Lord</i> (Is. 61:6) are proof of this. Jethro, as I will explain, was a priest of the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">I.E. never returned to this point. Cf. Weiser. This seems to indicate that he never edited his works.</i> AND THE SHEPHERDS CAME. The <i>mem</i> of <i>va-yegareshum</i> (and drove them away) has the same meaning as a <i>nun</i>.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Since <i>them</i> in <i>and drove them away</i> refers to females, a <i>nun</i> should have been suffixed to <i>va-yegareshu</i> (and drove away) and the word read <i>va-yegareshun</i> rather than <i>va-yegareshum</i>. For the <i>mem</i> is a masculine suffix and the <i>nun</i> a feminine suffix. I.E. thus notes that although <i>va-yegareshum</i> is ordinarily masculine, here it is feminine.</i> If <i>va-yegareshum</i> was spelled with a <i>nun</i>, the <i>nun</i> might be confused with a superfluous <i>nun</i>.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">At times an extra <i>nun</i> (or a superfluous <i>nun</i>) is added to the plural imperfect. Thus in place of the usual <i>yegareshu</i> (they will drive away) we have <i>yegareshun</i> (they will drive away). Now if our word was written <i>va-yegareshun</i> we would not know whether the word was merely plural with a superfluous <i>nun</i>, meaning: and they drove away, or if it was a plural with a feminine suffix, meaning: and they drove <span class=\"underline\">them</span> away. To avoid this problem Scripture employed the masculine form here.</i> Similarly, the word <i>tzonam</i> (their flock) is spelled with a <i>mem</i> so as not to combine two <i>nuns</i>.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">The <i>nun</i> is a feminine third person plural pronoun meaning their. Since our text speaks of flocks belonging to females we would expect to find <i>tzonan</i>, which has a feminine suffix, and not <i>tzonam</i>, which has a masculine suffix. I.E. explains that <i>tzonam</i> is used in place of <i>tzonan</i> because it is hard to pronounce two <i>nuns</i> in succession.</i> AND WHEN THEY CAME TO REUEL THEIR FATHER. Reuel was their grandfather, while Jethro, who was also known as Hobab, was the father-in-law of Moses.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">According to our text Zipporah was the daughter of Reuel. However, Scripture always refers to Moses’ father-in-law by the name of Hobab or Jethro. Hence Zipporah must have been the daughter of Hobab/Jethro and not Reuel.</i> This is evidenced in these verses: <i>even from the children of Hobab the father-in-law of Moses</i> (Judges 4:11); <i>And Moses said unto Hobab, the son of Reuel the Midianite</i> (Num. 10:29). AND THEY SAID. They embellished what Moses had actually done.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 tells us, <i>Now the priest of Midian had seven daughters, and they came and drew water</i>. Thus it was the daughters of the priest of Midian and not Moses who drew the water. Moses helped them <i>and watered the flock</i> (v. 17); however, he did not draw water for them.</i> Or the water which they had drawn was insufficient for their flocks.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">And Moses drew additional water for them. Hence they did not embellish upon what Moses had actually done. Scripture either did not report the event or alluded to it in <i>and (Moses) watered the flock</i> (v. 17).</i> AND HE SAID UNTO HIS DAUGHTERS. A grandfather is often called a father. Examples of the aforementioned are: <i>O God of my father Abraham</i> (Gen. 32:9)<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Part of a prayer uttered by the patriarch Jacob. However, Jacob’s father was Isaac, not Abraham. We thus see that a grandfather is often called and considered as a father.</i> and <i>Nebuchadnezzar thy father</i> (Daniel 5:18).<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Daniel said this to Belshazzar who, according to I.E., was Nebuchadnezzar’s grandson.</i> Similarly, a grandson is called a son. Examples of the latter are: <i>The daughters are my daughters, and the children are my children</i> (Gen. 31:43)<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Laban said this of Jacob’s children. However, in reality they were Laban’s grandchildren.</i> and <i>And thou his son, O Belshazzar</i> (Dan. 5:22).<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">“His” refers to Nebuchadnezzar. The Bible thus refers to Nebuchadnezzar as the father of Belshazzar whereas in reality, according to I.E., he was Belshazzar’s grandfather.</i> AND HE SAID. Behold, Scripture is being brief. It does not mention that they called Moses,<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Reuel told his daughters, <i>Call him, that he may eat bread</i>. The next verse opens, <i>And Moses was content to dwell with the man</i>. Scripture thus omits that Reuel’s daughters called Moses and invited him to eat bread.</i> for we may logically infer that they did so. CALL HIM. <i>Kiren</i> (call) is irregular, as it does not follow its normal paradigm.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">The usual form for the feminine plural imperative of the root <i>kof, resh, heh</i> is <i>kirenah</i>. Thus <i>kiren</i> is irregular.</i> AND MOSES WAS CONTENT. Perhaps Jethro the son of Reuel was then absent and is therefore not mentioned by Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Hence Jethro is not mentioned in our incident.</i> AND SHE BORE A SON, AND HE CALLED HIS NAME GERSHOM; FOR HE SAID. <i>He</i> refers to Moses. Zipporah is the Cushite woman of whom Scripture later speaks.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Num. 12:1.</i> Do not believe what is written in the book called <i>The History of Moses</i>.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">A legendary history of Moses composed in the Middle Ages. Cf. Y.L. Zunz, <i>Ha-Derashot Be-Yisrael</i>, chap. 8. I.E. makes this point here because it is recorded in <i>The History of Moses</i> that Moses was a king in the land of Cush and that there he married a Cushite queen. The latter contradicts I.E.’s opinion that Zipporah and the Cushite are one and the same person.</i> I will give you a general rule: We should not rely on any book not written by prophets or by the sages who transcribed traditions passed on to them. We definitely should not rely on these books<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">That is, books not written by prophets or sages.</i> when they contradict reason. The same applies to <i>The Book of Zeruhbabel, The Book of Eldad Ha-dani</i>,<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Two medieval works. See note 162, Zunz, <i>op. cit.</i>, chap. 8.</i> and similar compositions. THAT THE KING OF EGYPT DIED. Moses was now able to return to Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">The Pharaoh who sought to slay Moses died. Moses was thus able to return to Egypt. See I.E.’s note on verse 15. Also see Ex. 4:19.</i> The Israelites repented. Ezekiel notes that the Israelites worshipped the idols of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 20:5-10.</i> It was because of this that the Lord afflicted them. As a punishment for not serving God they served cruel masters.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">I.E. apparently interprets <i>and the children of Israel sighed by reason of the bondage</i> as: Israel realized that they were being punished with bondage for worshipping idols. They then repented and cried out unto the Lord.</i> AND GOD HEARD…[AND GOD REMEMBERED.] The meaning of <i>and God remembered</i> is that the time for their redemption had come.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">God, as it were, remembered that the time set aside for Israel’s enslavement was now over. See Gen. 15:13 and I.E.’s notes thereto.</i> AND GOD SAW. The violence which the Egyptians openly practiced.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Upon the children of Israel.</i> AND GOD TOOK COGNIZANCE. Of what was done in secret.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">To the children of Israel.</i> THE MOUNTAIN OF GOD, UNTO HOREB. This is the manner in which Moses recorded it.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">It was not yet known as <i>the mountain of God</i> since the Lord had not yet revealed Himself on it. However, when Moses wrote the Torah about 40 years later, it was so known. Hence we see that Moses used contemporary terminology when he wrote the Torah.</i> The place is called Horeb because of its great heat and lack of rainfall.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The word comes from the root <i>chet, resh, bet</i>, which means dry.</i> As Moses noted,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Ex. 5:3.</i> it is located three days’ journey from Egypt. There is no moisture there and the dryness is overpowering because the Nile is far away. APPEARED. Some interpret <i>be-labbat esh</i> to mean: in a flame of fire.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The word for flame is <i>lehavah</i> (compare Num. 21:28). Those who say that <i>be-labbat</i> means in a flame explain that <i>be-labbat</i> is short for <i>be-lahavat</i>.</i> However, it appears to me that its meaning is, in the heart<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">That is, in the midst of the fire. This explains why there is no <i>heh</i> in the word <i>labbat</i>.</i> of the fire, for we indeed find, <i>How weak is thy heart</i> (libbatekh) (Ezek. 16:30).<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Libbatekh</i> is the word <i>libbah</i> (heart) plus the second person pronominal suffix. Thus <i>libbah</i> means heart and <i>labbat</i> means heart of. It should be noted that the more familiar form for heart is <i>lev</i>.</i> However, Rabbi Adonim<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Adonim ben Tomim, a medieval grammarian.</i> says that if this were so, then <i>be-labbat</i> would have been vocalized with a <i>chirik</i> beneath the <i>lamed</i> like the word <i>ginnat</i> (garden of) in <i>I went down into the garden of nuts</i> (Canticles 6:11).<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">If <i>labbat</i> is the construct form of <i>libbah</i> our text should read <i>libbat</i> not <i>labbat</i>, because <i>libbah</i> is vocalized like <i>ginnah</i> (garden), and the construct of <i>ginnah</i> is <i>ginnat</i>, not <i>gannat</i>.</i> Now, Rabbi Adonim seems to have forgotten the word <i>gannah</i> (garden)<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The word for garden may be written <i>ginnah</i> or <i>gannah</i>. Similarly, the word for heart may be vocalized <i>libbah</i> or <i>labbah</i>. In the former the construct form is <i>libbat</i>, in the latter, <i>labbat</i>. The word in our verse follows the paradigm of <i>labbah</i>, hence the form <i>labbat</i>.</i> in <i>And as the garden causeth the things that are sown in it to spring forth</i> (Is. 61:11). THE BUSH. Saadiah Gaon says that <i>seneh</i> (bush) is a type of thorn bush. He further explains that the word <i>seneh</i> in <i>And the good will of Him that dwelt</i> (shokhni) <i>in the bush</i> (seneh) (Deut. 33:16) means heaven;<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The word <i>seneh</i> has two meanings. It means either a thorn bush or heaven (Filwarg).</i> that is, it refers to God the glorious.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Who dwells in heaven (in the <i>seneh</i>).</i> Rabbi Joshua,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">A Karaite Bible commentator. See I.E.’s introduction to the Pentateuch, Vol. I, p. 3, note 14.</i> on the other hand, says that the verse refers to the glory that dwelt in the bush.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">That is, Deut. 33:16 alludes to God who revealed Himself to Moses in the bush.</i> However, Rabbi Joshua spoke incorrectly, for how can God be called “Him that dwelleth in the bush” when he dwelt there for but a moment.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Deut. 33:16 literally reads: And the good will of Him that dwelleth in a bush. Now God revealed Himself only once in a bush. Why then would Moses refer to God as “the One that dwelleth in a bush,” i.e., is always there?</i> Furthermore, why is the word <i>shokhni</i> (dwelt) in the <i>po’el</i> form?<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Po’el</i> is the present form of words in the <i>kal</i>. Since God only revealed Himself once in the bush the perfect <i>shakhan</i> (dwelt) should have been used.</i> The word <i>oseh</i> (makes) in <i>Who makes</i> (oseh) <i>heaven and earth</i> (Ps. 121:2) is different,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. <i>Oseh</i> (makes) is a <i>po’el</i>, a present form. Now God made heaven and earth at the time of creation. He does not at present make heaven and earth. We thus see that Scripture uses the present form to describe what God did in the past. Now if God is described as making heaven and earth, why can’t He be described as dwelling in the bush? I.E. answers that the two can’t be compared.</i> as God is constantly making and causing heaven and earth to exist in the same manner as speech issues from the mouth of man.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture praises God as the one <i>Who makes</i> (oseh) <i>heaven and earth</i>. Isaac Husik in <i>A History of Medieval Jewish Philosophy</i>, J.P.S., Philadelphia, 1940, (p. 190) notes that I.E. “seems to favor the idea of eternal creation and maintenance of the universe, the relation of which to God is as the relation of speech to the speaker, which exists only so long as the speaker speaks. The moment he ceases speaking the sounds cease to exist.”</i> Additionally, after mentioning all the <i>precious things</i> (Deut. 33:13-16), Scripture concludes with <i>the good will of God</i>.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Deut. 33:13-16 lists all the good things with which the land of Joseph was blessed, namely, the precious things of heaven, of the sun, of the everlasting hills, and of the earth. It concludes with <i>And the good will of Him that dwelt in a bush</i>. If <i>Him that dwelt in the bush</i> refers to God, why put the Lord’s blessings last (Krinsky)?</i> Moreover, what reason is there to mention this angel?<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">God appeared to Moses in the bush via an angel. Why mention this in the verses dealing with the good things with which the land of Joseph was blessed?</i> Furthermore, Scripture should have read, <i>ba-seneh</i> (in the bush)<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Deut. 33:16 literally reads: And the good will of Him that dwells in a bush. However, in view of the fact that God appeared to Moses in a specific bush Scripture should have read: And the good will of Him who dwells in <span class=\"underline\">the</span> bush (<i>shokhni <span class=\"underline\">ba-seneh</span></i>) rather than: And the good will of Him that dwells in <span class=\"underline\">a</span> bush (<i>shokni <span class=\"underline\">seneh</span></i>).</i> and thereby would have referred to the well-known bush.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The bush in which God appeared to Moses, for God does not dwell in any bushes.</i>In my opinion <i>seneh</i> (bush) refers to only one thing,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Contra Saadiah Gaon, <i>seneh</i> does not mean a thorn bush or heaven. It has only one meaning.</i> namely, a type of dry thorn bush. This is the case in Arabic.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The Arabic word for thorn is <i>senna</i>.</i> Mount Sinai is so named because this type of bush grew there.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Mount Sinai takes its name from the <i>seneh</i> which grows there.</i> Similarly, its<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"><i>And the good will of Him that dwelt in the bush</i>.</i> interpretation is: and the good will that he who lives in the place of the bush (<i>seneh</i>) seeks; that is, a person living in such a place entreats and prays that God do his will and wet the land that he lives in. He prays that God change it from a dry place, a place where the <i>seneh</i> grows, to an amply watered place so that it becomes like a wet and well-watered garden. Scripture states that an angel of the Lord appeared <i>out of the midst of <span class=\"underline\">the</span> bush</i>.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"><i>Ha-seneh</i> (<span class=\"underline\">the</span> bush) implies a distinctive bush. Since there was as of yet nothing special about the bush, Scripture should have read <i>seneh</i> (a bush). It should be noted that J.P.S. translates <i>ha-seneh</i> as a bush. However, its literal translation is, the bush.</i> The word <i>seneh</i> has the definite article the (<i>heh</i>) prefixed to it because these are Moses’ very own words in writing the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">When Moses wrote the Torah he referred to the bush wherein the angel of God appeared to him. See note 1.</i>The word <i>bo’er</i> (burned) is a transitive verb. The phrase <i>a burning fire</i> is similar to <i>a devouring fire</i> (Deut. 4:24). <i>As the fire that burneth</i> (tivar) <i>the forest</i> (Ps. 83:15) is proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Here there is no doubt that the root <i>bet, ayin, resh</i> is transitive.</i> Now the fire that burned in the bush devoured all that was around it. Our verse is similar to <i>They have set Thy sanctuary on fire</i> (Ps. 74:7).<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Our clause reads, <i>ha-seneh bo’er ba’esh</i> (the bush burned with fire). I.E. believes this should be explained as if written: <i>ba-seneh bo’er esh</i> (a fire burnt the bush). He proves that this is the meaning of the clause through Ps. 74:7, which reads: <i>shilchu va-esh mikdashekha</i>. The literal meaning is: they have set with fire thy sanctuary. According to I.E. this verse is to be read as if written: <i>shilchu esh be-mikdashekha</i> (they have set fire in thy sanctuary) (Filwarg).</i> <i>While the mountain did burn with fire</i> (Deut. 5:20) is also similar.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Deut. 5:20 reads, <i>va-ha-har bo’er ba-esh</i> (while the mountain burned with fire). Now mountains do not burn. Hence I.E. says that the verse should be interpreted as: the mountain consumed its environment with fire. I.E. explains thus because he believes <i>bo’er</i> to be a transitive verb.</i> [WAS NOT CONSUMED.] The word <i>ukkal</i> (consumed) is an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">I.E. refers to participles as adjectives. <i>Ukkal</i> (consumed) appears to be a third person <i>pu’al</i> perfect. However, if this were the case it would be vocalized with a <i>pattach</i>, not a <i>kamatz</i>, and would have been preceded by <i>lo</i>, not by <i>enennu</i> (literally, is not).</i> It is similar to the <i>pa’ul</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">It is vocalized like a <i>pa’ul</i>. If it were <i>pa’ul</i> it would read <i>akhul</i>.</i> The words <i>lukkach</i> (taken), which is vocalized with a <i>kamatz</i> in <i>if thou see me when I am taken</i> (II Kings 2:10), <i>yullad</i> (shall be born) in <i>unto the child that shall be born</i> (Jud. 13:8), <i>yukashim</i> (snared) in <i>even so are the sons of man snared</i> (Eccles. 9:12) are similar.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">They are adjectives with <i>pu’al</i>-like vocalizations.</i> Now since these verbs are transitive, the word <i>mu’edet</i> (unsteady) in <i>and an unsteady leg</i> (Prov. 25:19) cannot be classified among these words<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"><i>Prima facie, mu’edet</i> also appears to be a <i>pu’al</i>-like adjective and should be classified as such, along with <i>ukkal, lukkach, yullad</i>, and <i>yukashim</i>.</i> as these words are transitive.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Intransitive words do not come in the <i>pu’al</i> form.</i> <i>Mu’edet</i> is similar to <i>mo’edet</i>, a <i>po’elet</i>, with the exception that a <i>shuruk</i> has been substituted for a <i>cholam</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"><i>Mu’edet</i> is a variation of <i>mo’edet</i>, which is a <i>po’elet</i>, the <i>kal</i> singular participle form that is vocalized <i>cholam, segol, segol</i>.</i> AND MOSES SAID: I WILL TURN ASIDE (<i>ASURAH</i>) NOW. When a verb from the root <i>samekh, vav, resh</i> is followed by a <i>mem</i> it means: to distance from, as in <i>suru mi-menni</i> (turn aside from me) (Ps. 6:9) in which the speaker says, distance yourself from me. However, if the word <i>el</i> (to) which is vocalized with a <i>segol</i> follows it, then it has the opposite meaning, as in <i>suru elai</i> (turn in) (Jud. 4:18), the meaning of which is, turn from your place and come to me. Moses wanted to turn aside from where he was and to then draw near to the bush.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">The text reads, <i>asurah na</i> (I will turn aside now). I.E. believes that this is short for <i>asurah na mi-mikomi</i> (I will turn aside now from my place). We should thus interpret <i>asurah</i> as if it were followed by a <i>mem;</i> i.e., it means: I will turn aside from my place.</i> AND SEE THIS GREAT SIGHT. This is the first sign recorded in the Torah that the Lord did via his prophet Moses. Scripture thus says, <i>and this shall be the token</i> (sign) <i>unto thee that I have sent thee</i> (v. 12).<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">I.E. interprets in this way: And this burning bush shall be the token that I have sent thee. See I.E.’s comment on verse 12.</i> Yefet<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">A Karaite commentator on the Bible. See Vol. I, Foreword, pp. XIV-XV.</i> says that the interpretation of the sign is as follows: the enemy<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">The Egyptians. A very similar explanation is given in Midrash Rabbah (Ex. 2:10). The Midrash asks, “Why did God show Moses this vision (i.e., the burning bush)?” The Midrash answers, “God showed Moses a burning fire which did not consume…(for) just as the bush was aflame with fire but was not consumed neither shall the Egyptians be able to consume Israel.” It is difficult to understand why I.E. quoted a Karaite when the same interpretation is found in the Midrash.</i> is compared to fire and Israel to a bush. Hence the bush was not burnt. AND WHEN THE LORD SAW. These words were also written later by Moses.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on verses 1 and 2. At this point Moses did not yet know that God was about to reveal Himself to him. However, Moses later related what had happened earlier.</i> The angel was called by God’s revered name in the sense of, <i>for My name is in him</i> (Ex. 23:21).<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Scripture reads, <i>And when the Lord</i> (YHVH) <i>saw</i>. According to I.E. it was not actually the Lord but the angel of the Lord mentioned in verse 2. The angel is referred to by the Tetragrammaton because the Lord’s name is in him. See I.E. on Ex. 23:21.</i> I will explain this when I comment on the latter verse. We find the same with the angel that appeared to Gideon. There it is written, <i>And the Lord said unto him</i> (Jud. 6:23).<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Here too an angel spoke to Gideon. Nevertheless, the angel is referred to by the name <i>YHVH</i> (the Lord).</i> Or its meaning is that the Lord saw that Moses turned aside to see the great sight and He commanded an angel to call Moses.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">The text reads, <i>And when the Lord</i> (YHVH) <i>saw that he turned aside to see, God</i> (elohim) <i>called unto him</i>. According to I.E.’s first interpretation the reference in this verse is to an angel. He now offers a different interpretation. He now suggests that Lord refers to the Deity and <i>elohim</i> (God) to an angel.</i> Hence the use of the term <i>elohim</i> (God) in our verse.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">The Lord told <i>elohim</i>, i.e., an angel to call unto Moses. Hence Scripture reads, <i>God</i> (elohim) <i>called unto him</i>.</i> The name <i>Elohim</i> is not a proper name but is, as I will explain, an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on Gen. 1:1 and the notes thereto. Also see his comments on verse 15.</i> It pertains to all holy beings that are incorporeal and are not forces in a body, as it is written, <i>except the angels</i>,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">The Biblical text is in Aramaic. The Aramaic has <i>elohim</i>, which is equivalent to the Hebrew <i>elohim</i>. I.E. renders this as angels.</i> <i>whose dwelling is not with flesh</i> (Dan. 2:11), that is, with a body.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">I.E. explains that <i>flesh</i> refers to a human body. He explains the verse to mean: except the angels, who do not dwell in any body.</i> Thus <i>elohim</i> refers to the above-noted angel.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 reads, <i>And the angel of the Lord appeared unto him</i>. Verse 4 states, <i>God</i> (elohim) <i>called unto him</i>. I.E. explains that <i>elohim</i> refers to the angel of the Lord, as an angel is termed <i>elohin</i> (Krinsky).</i> AND HE SAID: DRAW NOT NIGH HITHER. Its meaning is, stand in your place and draw not nigh to the bush where the fire is.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>al tikrav halom</i> (draw not nigh hither). I.E. explains that the word <i>halom</i> means hither.</i> <i>Is there yet a man come hither?</i> (I Sam. 10:22) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>ha-va od halom ish</i> (is there yet a man come hither). Here too <i>halom</i> means hither.</i> A <i>nun</i> is missing in the word <i>shal</i> (put off), as it is in the word <i>ga</i> (touch),<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>shal</i> is <i>nun, shin, lamed</i>. In the <i>kal</i> imperative the <i>nun</i> is dropped. Similarly in the word <i>ga</i>, which comes from the root <i>nun, gimel, ayin</i>.</i> for the word <i>shal</i> comes from the same root as <i>ve-nashal</i> (and shall cast out) in <i>and shall cast out many nations</i> (Deut. 7:1). MOREOVER HE SAID: I AM THE LORD OF THY FATHER. After stating, <i>I am the God of thy father</i>, He explains that the reference is to Abraham, Isaac, and Jacob. He starts with Abraham because Abraham was the first to call upon the name of the Lord and he built an altar to the Lord,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Cf. Gen. 12:8, <i>and he</i> (Abraham) <i>builded there an altar unto the Lord, and called upon the name of the Lord</i>.</i> for his father and his brother worshipped idols. These three<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Abraham, Isaac, and Jacob.</i> are mentioned while those closest to Moses, namely, Levi, Kehat, and Amram, are not noted<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Levi the son of Jacob begot Kehat who begot Amram who begot Moses. <i>Prima facie</i>, if God told Moses, I am the God of thy father, and then enumerated three of Moses’ ancestors he should have mentioned these three rather than Abraham, Isaac, and Jacob, for the former were closest to Moses in time.</i> because the former were prophets. Furthermore, they were fathers of all of Israel. Levi was not,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">He was a patriarch only of the tribe of Levi.</i> whereas Moses stood for all of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Moses was the proxy of Israel.</i> When God told Moses, <i>I am the God of thy father</i>, He was, as it were, speaking to all of Israel because Moses represented Israel. AND MOSES HID HIS FACE. This is similar to <i>for I have seen God face, to face, and my life is preserved</i> (Gen. 32:31).<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">There too “God” refers to an angel. Jacob implied that there is a great danger in seeing an angel. Similarly, Moses was afraid to look upon an angel.</i> The sensory perception of the eye<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">The sense of sight is unique. I.E. refers to the senses as gates.</i> is like the gate of heaven,<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">I.E. is vague. The Hebrew reads, <i>ve-sha’ar ha’ayin <span class=\"underline\">m i</span></i> (from)-<i>sha’ar ha-shamayim</i>. What he probably means is <i>ve-sha’ar ha-ayin <span class=\"underline\">karov</span></i> (similar to) <i>le-sha’ar ha-shamayim. Shamayim</i> (heaven) represents the angels. I.E seems to be saying that the gift of sight is divine, for unlike touch, taste, or hearing it can perceive distant things (Filwarg).</i> for it can see in one moment images that are both far and near. However, this is not the case with the senses of the ears, nose, palate, and hand.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Hence Moses hid only his eyes. He did not cover his ears or any of his other sensory organs.</i> Moses hid his face because he was greatly afraid.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">See note 58.</i> AND THE LORD SAID. The messenger speaks the same language as the one who sent him.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Our verse records the words of an angel. The angel spoke on behalf of God. Hence it appears as if God Himself was speaking.</i> [I HAVE SURELY SEEN.] Its meaning is: I have seen that which people do not see, namely, the violence that is done to them secretly.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>ra’o ra’iti</i> (I have surely seen). The repetition of the verb <i>ra’ah</i> implies: I have seen what others have not.</i> AND HAVE HEARD THEIR CRY. I have heard their cry which is heard by all and I know the pain which they bear in their hearts.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>and have heard their cry by reason of their taskmasters; for I know their pains</i>. I.E. explains that any bystander would hear the cry of a slave in pain. However, only God would know what is in his or her heart. I.E. thus notes that God heard what all hear and knew what others did not know.</i> AND I AM COME DOWN. Scripture says this because the heavens are more glorious than the earth.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\"><i>And I am come down</i> implies that God is only in heaven. I.E. says that Scripture employs this terminology only because the heavens are more glorious than the earth since God is all over.</i> God’s glory fills everything.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">God’s glory fills both heaven and earth.</i> It is only because the decrees come down from heaven that Scripture employs the term <i>And I am come down</i>.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">An apparently different interpretation of <i>And I am come down</i>. I.E. first proposed that it is used out of respect for God. He now suggests that it refers to God’s decrees.</i> Furthermore, the angel was a higher form<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Angels are superior to prophets. See I.E. on Gen. 1:1.</i> and Moses was not able to go up to heaven.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">The dwelling place of the angels.</i> Hence Scripture reads, <i>and I am come down</i> to save my people.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">The angel came down to Moses because Moses could not go up to him.</i> AND TO BRING THEM UP. This is in contrast to <i>and I am come down</i>.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">The angel came down to bring Israel up out of Egypt.</i> As I dwell in a high place<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">In heaven.</i> so will I cause them to dwell in the most elevated place that is upon the earth.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Cf. <i>Kiddushin</i> 69b, “The Land of Israel is elevated above all the lands of the earth.” I.E. soon implies that this is not to be taken literally.</i> The aforementioned are the words of the angel.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\"><i>And to bring them up</i> are the words of an angel (Krinsky).</i> It is likewise written, <i>He made him ride on the high places of the earth</i> (Deut. 32:13).<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Which shows that Israel was brought to a high place.</i> Behold, the Israelites went out of a land where they were afflicted to a good land.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">I.E. explains that “bring up” is not to be taken literally; i.e., Israel was not taken from a geographically low area to a geographically high area. “Bring up” rather means to be taken from poverty in Egypt to <i>a good land, and a large, unto a land flowing with milk and honey</i>.</i> Scripture does not mention the Girgashites<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">One of the nations inhabiting Canaan.</i> because they were the smallest of the seven.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Nations inhabiting Canaan.</i> Now, it is fitting to raise the following question: Since six nations were descended from Canaan, why does Scripture mention the Canaanites?<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Canaan was the father of 11 sons. Six became nations with names of their own. Canaan was not a particular nation. Why then mention him?</i> The answer is: The term Canaanites is an ethnic name and includes all the nations living in Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">The term Canaanites includes all the descendants of Canaan, those who became nations and those that did not. Here it refers to both the Girgashite, who because of his size was not mentioned by name, as well as the other descendants of Canaan who did not develop into nations.</i> Hence the entire land was called the land of Canaan. The Perizzite is to be identified with Sidon.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s reason for this identification is unknown.</i> The rest of the sons of Canaan mentioned in Scripture were few in number and are included in the term Canaanite. AND NOW, BEHOLD. Its meaning is: And now, behold, the cry of the children of Israel who have repented<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on Ex. 2:23.</i> is come unto Me. [MOREOVER I HAVE SEEN THE OPPRESSION.] Its meaning is: Moreover I have seen the oppression with which they in their pride oppress them. Jethro similarly said, <i>for that they dealt proudly against them</i> (Ex. 18:11). COME NOW THEREFORE. As My messenger to Pharaoh.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>ve-attah lekha</i> (come now therefore). I.E. renders the latter as: and now go, i.e., now go as my agent.</i> AND MOSES SAID…WHO AM I. There is no difference between the words <i>ani</i> (I) and <i>anokhi</i> (I).<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Both words are used in the Bible for I.</i> The latter are similar to <i>immi</i> (with me) and <i>immadi</i> (with me). We have found that it is the way of the Hebrew tongue to derive the word <i>ani</i> (I) and the words <i>attah</i> (you in the singular) and <i>attem</i> (you in the plural), whose <i>nuns</i> have been swallowed,<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\"><i>Attah</i> is short for <i>antah</i> and <i>attem</i> for <i>antem</i>. The omitted <i>nuns</i> are compensated for by a <i>dagesh</i> in the <i>tavs</i>.</i> from the root of <i>an</i> (whither) in <i>Whither went ye</i> (I Sam. 10:14), as the place indicates the speaker.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">One who addresses someone is, at it were, saying to the addressee, whither (<i>an</i>) are you standing? Where am I standing? Hence the pronouns <i>ani, attah</i> (antah), <i>attem</i> (antem).</i> It is possible that the word <i>anokhi</i> is derived from the root of <i>anakh</i> (plumbline) (Amos 7:7)<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">The personal pronoun <i>anokhi</i>, like a plumbline (<i>anakh</i>), indicates the exact place of the person who is speaking. According to I.E. the personal pronoun <i>anokhi</i> means: I who stand here. It is thus similar to a plumbline.</i> in a manner similar to the derivation of the word <i>nechushtekh</i> (thy bottom)<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\"><i>Nechushtekh</i> is derived from <i>nechoshet</i> (copper). <i>Nechoshet</i> is a strong metal. It serves as a base. Hence by extension it refers to the base (bottom) of a person. For the meaning of <i>nechushtekh</i> as bottom, see I.E. on Ezek. 16:36. Similarly, <i>anokhi</i> (I) is derived from <i>anakh</i> (plumbline).</i> (Ezek. 16:36).Because the Lord told Moses, <i>come now therefore, and I will send thee unto Pharaoh</i> (v. 10), Moses responded, I am a shepherd and Pharaoh is a great king.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s explanation of <i>Who am I, that I should go unto Pharaoh</i>.</i>Because God told Moses, <i>that thou mayest bring forth My people the children of Israel out of Egypt</i> (v. 10), Moses answered the Lord, <i>Who am I</i> that I am able to bring forth a great nation such as the children of Israel <i>out of Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s explanation of <i>And I should bring forth the children of Israel out of Egypt</i>.</i> AND HE SAID: CERTAINLY I WILL BE WITH THEE. Now go to Pharaoh and bring out the children of Israel and behold, I have given you a token<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">The burning bush.</i> that I have sent you. The reason they are being brought out of Egypt is that they should serve Me on this mountain where I have shown you this great wonder.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. our verse contains two elements: an allusion to the burning bush (the token) and a promise that Israel will serve God on the mountain upon which God first appeared to Moses.</i> It is thus written, (<i>I am the Lord</i>)<i>…that brought you out of the land of Egypt, to be your God</i> (Lev. 22:23). Moses similarly said to Pharaoh, <i>We will go three days’ journey into the wilderness, and sacrifice to the Lord our God</i> (Ex. 8:23)<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Since God had promised that Israel would serve Him on Sinai. Moses asked Pharaoh to allow the people to go there and do what the Lord asked of them.</i> because the latter is the walking distance between eastern Egypt and Mount Sinai.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Sinai is east of Egypt.</i> However, when Israel left Egypt they did not go there via the land of the Philistines.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">It took Israel three months, not three days to reach Sinai. <i>Prima facie</i>, this contradicts I.E.’s assertion that Ex. 8:23 refers to a request to go to Mount Sinai. I.E. answers that it took Israel three months to reach Sinai because they did not take a direct route.</i> Furthermore, Israel, as I will explain, dwelt in one place for many days.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">It took Israel three months to reach Sinai because they spent a lot of time in their encampments on the way to Sinai.</i> It is precisely this<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">God’s promise, <i>when thou hast brought forth the people out of Egypt, ye shall serve God upon this mountain</i>.</i> that Moses spoke of when he wrote, <i>and (Moses) builded an altar under the mount…and…offered burnt offerings and sacrificed peace offerings</i> (Ex. 24:4, 5). He then made a covenant with Israel that they be a people unto the Lord and that the Lord be their God.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr</i>. 38. Our texts read, “and the Lord be your God.”</i> AND MOSES SAID. Moses now asked which of God’s names he should relate to Israel, for with the name of <i>El Shaddai</i> (God Almighty) he could not perform signs.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">The name by which God appeared to the patriarchs. Cf. Ex. 6:2, 3.</i> The latter are only performed with God’s great and glorious name.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">The Tetragrammaton (read <i>Adonai</i> and translated as Lord).</i> Rabbi Joshua<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">A Karaite Bible commentator. See Vol. I, Introduction, note 14.</i> says that the Israelites had a tradition from their forefathers that Israel’s savior would reveal a new name of God to them, a name that they had never heard.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">God here appears to be revealing a new name, the Tetragrammaton. Also see Ex. 6:2,3.</i> Now when Rabbi Joshua heard that Scripture states, <i>I am the Lord that brought thee out of Ur of the Chaldees</i> (Gen. 15:7),<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">In this verse the Tetragrammaton is used. We find that it is also used in other revelations to the patriarchs. We thus see that the Tetragrammaton was known in pre-Mosaic times.</i> he explained it by saying that these are the words of Moses.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">In writing the account of the patriarchs Moses used the name of God that was revealed to him. However, God actually used the name <i>El Shaddai</i> (God Almighty) when he revealed Himself to the patriarchs.</i> However, Rabbi Joshua is mistaken. In the Torah portion <i>Bereshit</i> at the beginning of the Pentateuch we find that Scripture does not employ the Tetragrammaton but uses the name <i>Elohim</i> (God) until the verse which concludes with the words <i>in creating had made</i> (Gen. 2:3).<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">From Gen. 1, 2:3 the Bible refers to the Deity as <i>Elohim</i> (God). If Moses had employed the name that he knew in writing Genesis, he would have used the Tetragrammaton in Gen. 1, 2:3 as well. Hence we may deduce that Moses was very exact with regard to the names of God when he wrote the Torah and employed the names of the Lord that were applicable to the time or event concerning which he wrote.</i> After the latter verse Scripture refers to God by the name <i>Adonai Elohim</i> (Lord God). After the birth of Cain, Scripture employs the term <i>Adonai</i> (Lord) for the Deity only by itself.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">It does not refer to God as <i>Adonai Elohim</i>.</i> We never find Moses using the name <i>Elohim</i> for God. Moses always refers to Him by His great and glorious name.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">The Tetragrammaton.</i> He uses the term <i>Elohim</i> only in one place. He does this because Pharaoh said, <i>Entreat the Lord, and let there be enough of God’s</i> (Elohim)<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s translation. J.P.S. renders “mighty thunderings.”</i> <i>thunderings</i> (Ex. 9:28). Upon hearing this, Moses responded, <i>I know that ye will not fear the Lord</i> (Adonai Elohim) (Ex. 9:30).<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Moses was emphasizing to Pharaoh that it is the Lord (<i>YHVH</i>) who is the <i>Elohim</i> that Pharaoh referred to (Weiser).</i> However, there is no other similar case in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Where Moses refers to God as Elohim. We thus see that Moses was exact when using the names of God. Hence the names used in Genesis were the names used in the period that Scripture speaks of.</i> AND GOD SAID…I AM. Its meaning is, That I Am.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>That I Am</i> explains <i>I Am</i>. In other words, God’s name is not <i>I Am That I Am</i>. His name is <i>I Am</i>, the meaning of which is, that I am.</i> Compare, <i>And the house of David shall be as God, As the angel of the Lord before them</i> (Zech. 12:8). <i>Angel of the Lord</i>, which follows <i>God</i>, explains the term <i>God</i>.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. God in this verse does not refer to the Deity but as the verse itself explains, adverts to an angel of God.</i> AND GOD SAID MOREOVER…THE LORD. Another name meaning the same as the first one.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i> (the Tetragrammaton read as if written <i>Adonai</i>) and <i>EHYH</i> (I am) have the same basic meaning. They differ only in form.</i> However, one name (<i>EHYH</i>) is in the first person and this name (<i>YHVH</i>) is in the third person.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">The root of both names is <i>heh, yod, heh. EHYH</i> (I am) is a first person form. <i>YHVH</i> is a third person form.</i> It comes from the same root as <i>yah</i> (Lord). These three names are proper names.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH, EHYH</i>, and <i>YH</i>.</i> I will now go on to explain the meaning of the proper name of God, the meaning of its letters, part of the secret of God’s glorious name, and why it is not read as written.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">God’s proper name is sounded <i>Adonai</i>. It is prohibited to sound out its true consonants.</i>  The words of Abraham the author: Behold, I now begin to elaborate because I need a firm foundation. Note that a proper name serves as a token and as a sign of the one being referred to by those who enunciate it and those who hear it.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">That is, a proper name indicates a specific person.</i> A proper name is distinguished from an adjective<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">I.E. also refers to common nouns as adjectives.</i> in four ways. The first is that an adjective is derived from an imperative, such as <i>chakham</i> (be wise)<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Vocalized with a <i>chataf pattach</i> beneath the <i>chet</i>.</i> in <i>My son, be wise</i> (Prov. 27:11), or a perfect, as in <i>My son, if your heart gets wisdom</i> (chakham)<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Vocalized with a <i>kamatz</i> beneath the <i>chet</i>.</i> (Prov. 23:15), or an imperfect, as in <i>That thou mayest be wise</i> (techkam) <i>in thy latter end</i> (Prov. 19:20).<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that an adjective is derived from a verb. Thus the adjective <i>chakham</i> (wise, intelligent) is derived from a verb meaning to become wise.</i> However, this is not the case with a proper noun such as Abraham, as no perfect or imperfect form can be derived from it.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">A proper noun cannot be conjugated because it has no verbal form.</i> Now even though there are proper nouns that are derived from verbs, such as the name <i>yitzchak</i> (Isaac),<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>tzadi, chet, kof</i>, meaning laughed.</i> we do not say <i>yitzchakti</i> (I was Isaaced) or <i>itzchak</i> (I will be Isaaced).<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that although the root of Isaac can be conjugated, the proper name itself cannot be conjugated.</i> A proper name is not used as an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">One does not say, he is an Isaac, or he was Abrahamed.</i> The second difference is that an adjective comes in the plural. For example, <i>chakham</i> (wise) becomes <i>chakhamim</i> (wise). However, we do not have a plural form for the proper name <i>avraham</i> (Abraham). Thus we do not say <i>avrahamim</i> (Abrahams). Neither is there a plural for the proper name <i>yisra’el</i> (Israel). Thus if there are two people named Israel in a place we do not say <i>yisra’elim</i> (Israels). We would only use the term <i>yisra’elim</i> if we wanted to relate each of them to the people of Israel, as the term Israel is the name of a group.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Israel (<i>yisra’el</i>) is both the name of a person and the name of a nation. If we want to say that an individual is an Israelite we use the term <i>yisra’eli</i>. If we want to say that two or more people are Israelites we use the term <i>yisra’elim</i> (Israelites). However, if there are two people named Israel in a place, we do not say there are two Israels there (which is proper in English), because the name of individuals does not come in the plural.</i> The third difference is that a definite article is not prefixed to a proper noun as it is to an adjective. From the word <i>chakham</i> (wise) we get <i>he-chakham</i> (the wise man) (Eccles. 2:14).<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">That is, the word <i>chakham</i> can be written with the definite article (<i>he-chakham</i>).</i> However, it is incorrect to say <i>ha-avraham</i> (the Abraham) or <i>ha-yitzchak</i> (the Isaac). The word <i>ha-kohelet</i> (Eccles. 12:8)<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\"><i>Prima facie, kohelet</i> is a proper name. Nevertheless, it has a definite article attached to it.</i> cannot be used as an argument against the aforementioned because the term <i>kohelet</i> is not a proper name but an adjective describing the wisdom which was accumulated.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">By Solomon. The root of <i>kohelet</i> is <i>kof, heh, lamed</i>, meaning to gather.</i> Similarly, the word <i>va-ha-adam</i> (Gen. 2:8)<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Adam was the name of the first man. Yet this proper noun has a definite article before it (<i>ha-adam</i>).</i> is an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">That is, it is not a personal name.</i> It has a secret meaning to it, as it is the name of a genus.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">It refers to all of mankind. See I.E. on Gen. 2:8 and the notes thereto.</i> The name <i>ha-menasheh</i> (Deut. 3:13)<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"><i>Menashah</i> (Manasseh) is a proper noun. Yet it has the definite article prefixed to it.</i> has a definite article before it because it refers to genealogy.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">It refers to the tribe of Manasseh. Hence Manasseh in this verse is a common rather than a proper noun.</i> The fourth difference is that a proper noun has no construct form whereas an adjective does. For example, we find, <i>chakham lev</i> (wise of heart) (Job 9:4). However, it would be incorrect to say <i>yitzchak ha-dor</i> (Isaac of the generation), because a proper name stands by itself.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">It does not have a construct form.</i> The same is the case with the name <i>Eheyeh</i> (I am) and also with the glorious name of God, the Tetragrammaton, because both of these names are proper names.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Hence they do not come in the construct.</i> Now, we do find, <i>Adonai tzeva’ot</i> (the Lord of hosts) (Is. 1:9),<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Wherein <i>Adonai</i> is apparently in the construct.</i> and as a result many were forced to conclude that <i>tzeva’ot</i> is a proper name<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">That is, a proper name of God. According to this interpretation Scripture here uses two personal names of God back to back as it does in Is. 12:2, in which we find <i>Yah Adonai</i>. Hence <i>Adonai tzeva’ot</i> should be rendered, Lord Hosts, not Lord of hosts, for <i>Adonai</i> is not in the construct with <i>tzeva’ot</i>.</i> or that the Lord is outstanding among<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Literally, a token or sign in His host. Cf. <i>Haggigah</i> 16a.</i> His host.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">According to the Talmud <i>Adonai tzeva’ot</i> means: Lord among His hosts. The Talmud thus interpreted <i>Adonai tzeva’ot</i> as <i>Adonai be-tzeva’ot</i>. The Talmud did so because <i>Adonai</i> cannot come in the construct.</i> However, this is incorrect, because Scripture reads, <i>Elohe ha-tzeva’ot</i> (the God of Hosts) (Amos 3:13).<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Here <i>tzeva’ot</i> has a definite article prefixed to it. Hence it cannot be a personal name. For the same reason, <i>Adonai tzeva’ot</i> cannot be interpreted to mean the Lord is outstanding among His hosts.</i> <i>Tzeva’ot</i> is never encountered by itself. It is always connected either to the word <i>Elohim</i> (God) or to God’s glorious name, <i>Adonai</i> (<i>Elohim</i>).<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">The text has <i>Adonai Elohim</i>. However, this appears to be a scribal error, for I.E. goes on to say, “Do not be bothered by the phrase <i>Adonai Elohim tzeva’ot</i>.” Why should the latter present any problem to I.E.’s assertion that the name <i>tzeva’ot</i> is only found connected to <i>Adonai</i> or <i>Adonai Elohim</i> when in this case it is connected to <i>Adonai Elohim</i>? Furthermore, I.E. limits the use of the term “the glorious name of God” to <i>Adonai</i>. He does not use it in reference to <i>Adonai Elohim</i>. Hence we should read, “or to God’s glorious name, <i>Adonai</i>,” and omit the word <i>Elohim</i> (Krinsky).</i> Do not be bothered by the phrase <i>Adonai Elohim tzeva’ot</i> (O Lord God of hosts) (Ps. 59:6),<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Where <i>tzeva’ot</i> is connected to <i>Adonai Elohim</i> (Krinsky) or where <i>tzeva’ot</i> seems to be a personal name, for the verse appears to read, “0 Lord God, Hosts.”</i> as its meaning is similar to <i>ve-ha-nevu’ah oded ha-navi</i> (even the prophecy of Oded the prophet) (II Chron. 15:8).<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">For grammatical reasons this verse has to be read as if written: <i>ve-hanevu’ah nevu’at oded ha-navi</i>. That is, the word <i>nevu’at</i> is implied in the word <i>ve-hanevu’ah</i>. See I.E. on Gen. 2:9. Similarly, in our phrase the word <i>Elohe</i> is implied in the word <i>Elohim</i>. Our phrase is thus to be read: <i>Adonai Elohim Elohe ha-tzeva’ot</i>.</i>  Now the Lord’s personal name is sometimes used in an adjectival sense because God alone exists forever and the existence of all things is contingent upon Him.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">I.E. will soon note that when the name Lord is used as an adjective it means the maintainer of the universe.</i> God’s proper name is used here in the same way that the name <i>moshe</i> (Moses) is used in <i>Then He remembered the days of old, when He drew</i> (moshe) <i>His people</i> (Is. 63:11).<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s rendering of this verse (Krinsky). Here the name <i>moshe</i> is used as a verb or an adjective. I.E. refers to verbs in the present as adjectives. Similarly, the name <i>Adonai</i> is used as an adjective.</i> The meaning of <i>Adonai</i> when used as an adjective is: the maintainer of existence. Hence in the phrase <i>Adonai Elohim</i> the holy angels are connected to God.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\"><i>Elohim</i> means the angels (see I.E. on Gen 1:1). In the phrase <i>Adonai Elohim, Adonai</i> is in the construct with <i>Elohim</i>. Thus the meaning of the phrase is: Lord of the angels. Here <i>Adonai</i> is an “adjective,” as it is in the construct. According to I.E., <i>Adonai tzeva’ot</i> means: the One who maintains the world via the agency of the angels.</i> Similarly, in the phrase <i>Adonai tzeva’ot</i> (Lord of hosts) <i>tzeva’ot</i> refers to the hosts of heaven.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">The angels.</i> Pay no attention to Saadiah Gaon who says that God is called <i>Adonai tzeva’ot</i> because of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah Gaon <i>tzeva’ot</i> refers to Israel. Hence Lord of hosts means Lord of Israel. I.E. disagrees. According to I.E. it means Lord over the angels.</i> Saadiah offers proof<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">That <i>tzeva’ot</i> (hosts) refers to the angels.</i> from <i>and I will…bring forth My hosts</i> (tzivotai), <i>My people the children of Israel, out of the land of Egypt</i> (Ex. 7:4). However, look at <i>I saw the Lord sitting on His throne, and all the host of heaven standing by Him</i> (I Kings 22:19).<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Which implies that God is called Lord of hosts because the hosts of heaven are His servants.</i> Now the name <i>Elohim</i> is an adjective, because it comes in both the plural and the singular.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">I.E. noted above that a proper name has no plural form. Since the name <i>Elohim</i> comes both in the singular and the plural it cannot be a proper name.</i> Compare, <i>Is not God</i> (Elo’a) <i>in the height of heaven</i> (Job 22:12).<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\"><i>Elo’a</i> is the singular of <i>Elohim</i>.</i> Furthermore, the word <i>Elohim</i> comes in the construct.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Another point proving that <i>Elohim</i> cannot be a proper name.</i> Compare, <i>Elohim Elohe yisra’el</i> (God, the God of Israel) (Ps. 72:12).<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\"><i>Elohe</i> (God of) is the construct form of <i>Elohim</i>.</i> The word <i>El</i> (God) means mighty. The same is true of the term <i>Shaddai</i> (Almighty).<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\"><i>El</i> and <i>Shaddai</i> are the names of God. They are not proper names. Hence according to I.E. they are classified as adjectives.</i> Compare, <i>Like the noise of great waters, like a mighty voice</i> (Ezek. 1:24); and, <i>and thy treasure shall be mighty</i> (shaddai) (Job 22:25).<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Rendered according to I.E. These verses prove that <i>shaddai</i> means mighty.</i>  Note that the number one is the secret and the foundation of all numbers,<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">I.E. now goes on to give a mystical explanation of God’s name based on numerology. God’s personal name is written <i>YHVH</i> (<i>yod, heh, vav, heh</i>) or <i>EHYH</i> (<i>alef, heh, yod, heh</i>). Thus God’s name is written with the letters <i>alef</i> (numerically equal to 1), <i>heh</i> (5), <i>vav</i> (6), and <i>yod</i> (10).</i> and that two is the first of the even numbers and three the first of the odd numbers. Now from one point of view there are only nine numbers.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">1 through 9. For the number 10 is like the number 1. See below.</i> However, from another perspective there are ten numbers.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Counting 10 as a number.</i> If the numbers one to nine are written in a circle<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">That is:<br><img></i> and the last number<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">The number 9.</i> is multiplied by each of the other numbers,<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">If we multiply each of the numbers in the circle by 9, we get the following: 9x9=81; 9x8=72; 9x7=63; 9x6=54; 9x5=45; 9x4=36; 9x3=27; 9x2=18; 9x1=9.</i> we find that the ones<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">The numbers 1 through 9.</i> are on the left and the tens, which look like ones, are on the right.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">In the number 72, 7 is the ten number and 2 is a one number, for 72 i s 7x10+2. Now in the numbers 81, 72, 63, and 54 the ten number is on the right and the one number on the left.</i> Now when we come to the number five which is in the middle, we find the reverse; i.e., the tens become ones and the ones become tens.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">After number 5 the numbers reverse themselves, i.e., 54 to 45 (9x5), 63 to 36 (9x4), 72 to 27 (9x3), and 81 to 18 (9x2). Thus what was originally a ten number becomes a one number and what was a one number becomes a ten number. The number that was on the left goes to the right and the number on the right goes to the left.</i> However, looked upon from another perspective, there are ten numbers<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Up to this point I.E. explains the argument for only 9 numbers. He now goes on to explain the argument for 10 numbers.</i> without any additions,<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">There are no new numbers beyond the number 10; i.e., anything above 10 is 10 plus some individual number. Upon reaching the next 100 the count begins again.</i> for one cannot begin to count one without ten.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">The number 11 is 10+1. Thus we cannot begin to count one above 10 without having 10. Hence 10 is one of the numbers. I.E. should be paraphrased as: for one cannot count 11 (10+1) without 10.</i> The number ten is thus like the number one.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">It makes up one 10.</i> It is a general term for all the ones, i.e., the numbers from one through ten.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">The number 10 includes all the numbers up to 10, i.e., 1, 2, 3, etc.</i> The number ten includes them because they are the first numbers. It is also similar to the ones because it is the first of the numbers,<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">That is, of the tens 10 is the first of the tens in the same way that the ones are the first of the first 9 numbers.</i> in the same way that the ones are, because when we reach the number twenty we have two tens paralleling the number two. Similarly, thirty is like three and all the tens till ninety are like the nine ones. When the number one hundred is reached we once again come upon a number which is similar to one. When we reach nine hundred we once again have nine numbers similar to the nine ones.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">That is, 100 through 900 corresponds to 1 through 9.</i> This is so until we reach the number one thousand which consists of ten hundreds. Also, the number one thousand is similar to the number one, and likewise the following numbers correspond to the other nine numbers until nine thousand.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">That is, 1,000 through 9,000 corresponds to 1 through 9.</i> When we reach ten thousand the sum is concluded because we now have one myriad. The same applies<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">One myriad corresponds to 1, two myriads to 2, three myriads to 3, etc.</i> until we reach ten myriads. The beginning of all the numbers<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">That is, 10, 100, 1,000, 10,000.</i> is similar to the number one. Hence mathematicians say that all of the numbers<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">That is, the numbers 1 through 9.</i> are either fractions of ten<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">One is a tenth of 10. The other numbers can be treated in the same manner.</i> or multiples of ten,<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">The number 20 consists of 2x10, the number 30, 3x10, and so on.</i> or the result of adding ten to the ones,<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">10+1=11, etc.</i> or a combination of these two.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Multiplying 10 and adding a one number to it. For example, 23 is 10x2+3.</i> Now the ten numbers are the same as the fingers on the hand,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">I.E. now offers an additional illustration of the importance of the letters/numbers <i>alef</i> (1), <i>heh</i> (5), <i>vav</i> (6), <i>and yod</i> (10) which make up the divine name (Weiser).</i> five corresponding to five.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">The letters/numbers <i>alef</i> (1) through <i>heh</i> (5) correspond to the fingers of one hand and the letters/numbers <i>vav</i> (6) through <i>yod</i> (10) correspond to the fingers of the other hand.</i> Similarly, there are nine spheres which are in a constant glorious state.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">According to Ibn Ezra’s cosmology, there are 10 spheres surrounding the earth, each a revolving, imperceptible domain containing a heavenly body that revolves within the invisible matter comprising it. There are two for the sun and the moon; five for the planets Mercury, Venus, Mars, Jupiter, and Saturn; one for the zodiac and one for the diurnal sphere. The highest of all is the throne of glory, which also comprises all of the spheres and actuates them. The heavenly bodies receive their various properties from the tenth sphere (Lev. 27:32), the realm of holiness from which the natural forces emanate (E. Levine, Introduction to <i>Vat. Ebr.</i> 38, p. 11).</i> The tenth sphere, which is holy, is so called<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">It is called <i>kodesh</i> (holy).</i> because its power is manifest throughout the throne of glory.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">The heavens.</i> It is the most powerful sphere and circles all the bodies.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">The heavenly bodies. See note 185.</i> There are two middle digits when we count from one to ten, namely, the numbers five and six.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">The letters <i>heh</i> and <i>vav</i>. See notes 166 and 167 and the text to which they pertain.</i> Now the numbers <i>alef</i> (1), <i>heh</i> (5), <i>vav</i> (6), and <i>yod</i> (10) are the most glorious numerals.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">The letters/numbers of the divine name <i>EHYH</i> and <i>YHVH</i>. It will be recalled that I.E. has explained that they are the same name.</i> Any squared number that ends in one will always have the number one in its root.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">I.E. now explains the uniqueness of the number one. He points out that numbers that end in one, have one in their square. Other numbers, with the exception of 5, 6, and 10, do not have this quality.</i> The same is true with its counterpart.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">That is, its cube. A cubed number that ends in one has one in its root; e.g., 1,331 is the cube of 11. I.E. refers to a cube as the counterpart of a square because a square is formed by multiplying a number by itself, while a cube is formed by multiplying a number by itself three times.</i> Similarly, the number five will be found in the square of five<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">That is, in the number 25. The same holds for the cube of 5.</i> and the number six will be found in the square of six.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">That is, in the number 36. The same holds for the cube of 6.</i> These four numbers always maintain their identity when squared;<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">The 1 (<i>alef</i>), 5 (<i>heh</i>), 6(<i>vav</i>), and 10 (<i>yod</i>) are not lost when squared as other numbers are. For example, the number 2 is not seen in 4. However, 5 maintains its identity in its square, 25. So too with the numbers 1, 6, and 10.</i> therein lies their superiority over all other numbers that are squared. Additionally, every number is potentially present in the number one.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Any number imaginable is made up of ones.</i> Similarly, the number one is found in all the actual numbers.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Every existing number consists of a number of ones.</i> Furthermore, the number one accomplishes on one side what the other numbers accomplish in two sides.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">All the numbers have two sides, i.e., a preceding number and a following number. For example, the number 5 is preceded by 4 and followed by 6. However, the number one has no preceding number. All numbers are half the sum of the preceding and following numbers; e.g., 2 is half the sum of 1 and 3, 5 is half the sum of 4 and 6, and 6 is half the sum of 5 and 7. One is half the sum of 2, without having a preceding number. Hence the number one accomplishes with one side what the others need two sides to accomplish.</i> Now behold the power of the number one. If you add its square to the square of its double you get five,<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">1 squared + 2 squared=5.</i> a number whose cube equals its squares, for if you add its square<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">5 squared=25.</i> to the square of its double<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">(5x2) squared=100.</i> it will equal its cube.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">125. In other words, 5 cubed (125) = 5 squared (25) + 10 squared (100).</i> In all the numbers preceding five<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">With the exception of one, whose uniqueness I.E. has just pointed out.</i> the relationship of the cube to the sum of the two squared numbers will be the same as the relationship of that number to five.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">For example, the relationship of 4 cubed (64) to 4 squared + 8 squared (80) is 4:5. The relationship of 3 cubed (27) to 3 squared + 6 squared (45) is 3:5. The relationship of 2 cubed (8) to 2 squared + 4 squared (20) is 2:5.</i> The reverse is the case with the numbers above five.<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Above 5 the relationship of a number cubed to the sum of its square changes. Above 5 the cube is higher than the sum of its squared numbers whereas below 5 it is lower than the sum of its squares (see note 204). For example, 6 cubed is 216, 6 squared is 36, and 12 squared is 144; 36+144= 180. The relationship between 216 and 180 is 6:5. We thus see the following: below 5 the cube of a number is less than the sum of that number squared plus the square of its double. At 5 the cube is equal to the number squared then doubled and squared. Above 5 the cube is greater by the ratio of that number to 5 than the number squared then doubled and squared. Hence 5 is a very special number.</i> The number six<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">I.E. now goes on to explain the significance of the letter <i>vav</i> (numerically equivalent to 6) of God’s name.</i> is equal to its parts.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">The number 6 is equal to all the numbers by which it can be evenly divided, i.e., 1, 2, and 3; l+2+3=6. Hence 6 equals its parts.</i> There is no other number in the order of the integers that equals its parts aside from this number. When<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">I.E. now goes on to explain the significance of the letter <i>yod</i> (numerically equivalent to 10) of God’s name.</i> the square of one is added to the square of the first of the odd numbers<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">The number 3.</i> we get ten.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Literally, the result equals the similar number. I.E. calls the number 10 the similar number because 10 is similar to 1. See note 173.</i> Now if we bisect a circle with a line that is ten units long<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">That is, the circle is 10 units in diameter.</i> and a line is drawn across the circle a third of the way up, a triangle two of whose sides are equal may be drawn.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">An isosceles triangle may be drawn.<br><img></i> The number representing the area of this triangle will equal the circumference of the circle.<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Line AB is 10 units long. Line CD is a third of the way up. Lines AC and AD are equal. Triangle ACD is equal to the circumference of the circle. According to I.E. this shows the excellence of the number 10. Of course, one is area and the other linear, but the number, 31.4, is the same. However, it should be pointed out that they are not exactly equal, as we can see if we carry out the calculations; the circumference is equal to 31.4159 while the triangle’s area is equal to 31.4269.</i> Similarly the rectangle<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Literally, the long square.</i> formed in the circle.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">If another line is drawn a third of the way down along the line bisecting the circle and its points connected, a rectangle is formed. The number representing the area of this rectangle will equal the number representing the circumference of the circle.<br><img></i> Now up to ten<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">If the diameter of the circle is less than 10.</i> the value of the triangle<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Or the rectangle.</i> to the circumference will be the same as the diameter is to ten.<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Under 10 the ratio of the area of the triangle or rectangle to the circumference of the circle will be equal to the ratio of the diameter of the circle to 10, i.e., area/circumference=diameter/10.</i> The reverse will be the case in the numbers above ten.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">In cases under 10 the circumference of the circle is greater than the area of the inscribed triangle or rectangle. The reverse is true in cases where the triangle is greater than 10; i.e., the area is greater than the circumference. The basic error involved in the text discussed in note 213 and this note i s that I.E. assumes that two quantities, one involved in circumference and one involved in area, are equal, when in fact they are not, although they are very close.</i>  Now these four letters<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\"><i>Alef, heh, vav</i>, and <i>yod</i>, the letters of the Tetragrammaton.</i> are very precious. They add up to twenty-two,<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\"><i>Alef</i> = 1, <i>heh</i> =5, <i>vav</i> =6, and <i>yod</i> =10.</i> the number of the letters in the Hebrew alphabet. Do not count the doubled letters twice,<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">The letters <i>mem, nun, tzadi, peh</i>, and <i>kaf</i> come in two forms, regular and final. If the final forms of the aforementioned letters are counted as separate letters, then the Hebrew alphabet has 27 rather than 22 letters. Hence I.E. notes that the variant forms of these letters are not considered as separate letters.</i> as they are the original letters with their horizontal bases straightened to form a line.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">For example the <i>nun</i> becomes a final <i>nun</i>, the <i>tzadi</i> becomes a final <i>tzadi</i>, the <i>feh</i> becomes a final <i>feh</i>, and the <i>kof</i> becomes a final <i>kof</i>. I.E. speaks of four of the five double letters, since the final <i>mem</i> is a square and thus is not straightened out to form a line. Nevertheless, it is not counted as a separate letter because it is merely a variant of the normal letter.</i> The reason they have one name even though they are written differently is that they have one sound.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">The regular and final letters are sounded in the same way. Hence both forms have the same name.</i> The master of Hebrew grammar<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Some render, originator. I.E. does not identify him.</i> perceived that the letters have five sources.<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">The letters are formed by the throat, palate, tongue, teeth, and lips. The gutturals, <i>alef, heh, chet, and ayin</i> are formed by the throat. The palatals, <i>gimel, yod, kaf</i>, and <i>kof</i>, are formed by the palate. The linguals, <i>dalet, tet, lamed, nun</i>, and <i>tav</i>, are formed by the tongue. The dentals, <i>zayin, samekh, resh, tzadi, shin</i>, and <i>sin</i>, are formed by the teeth. The labials, <i>bet, vav, mem</i>, and <i>peh</i>, are formed by the lips.</i> He classified half of the letters as root letters<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\"><i>Chet, tet, gimel, zayin, ayin, samekh, peh, resh, tzadi, dalet</i>, and <i>kof</i>.</i> only, and half as root, prefix, or suffix letters.<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">The letters <i>alef, yod, tav, nun, mem, shin, heh, vav, kaf, lamed</i>, and <i>bet</i> (half of the letters of the Hebrew alphabet) can either be a root letter or a prefix or suffix.</i> Now the second group of letters<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">The 11 letters that can serve either as root letters or as prefixes or suffixes.</i> is more important than the first group.<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">For they: a) contain the letters that are used in the Tetragrammaton; b) not only serve as root letters but also serve as prefixes, suffixes, and prepositions.</i> It is proper that a letter that is said often be one that is easy to pronounce.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">The letters of the second group are easier to sound than those of the first group because they are used more often.</i> It is also fitting that the <i>alef, heh, vav</i>, and <i>yod</i> be easy to pronounce and have important meanings.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">These letters are easy to pronounce and, as already explained by I.E., are of great significance.</i> These four letters are found in the vowels<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">When the vowels are sounded, these consonants are used. For example, when the <i>chirik</i> or <i>tzere</i> is enunciated, the <i>yod</i> is sounded; when the <i>kamatz</i> is enunciated, the <i>alef</i> and <i>heh</i> are sounded; when the <i>cholam and shuruk</i> are sounded, the <i>vav</i> is enunciated.</i> and are implied letters.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">They can be used in place of vowels.</i> These letters serve at times as consonants, at times as silent letters,<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">At times the <i>alef, heh, yod</i>, and <i>vav</i> are not sounded, i.e., the <i>alef</i> in <i>bereshit</i>, the <i>vav</i> in <i>rishon</i>, the <i>heh</i> in <i>parah</i>, and the <i>yod</i> in <i>beni</i>.</i> and at times as paragogic letters.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">For example, the <i>alef</i> in <i>shosayikh</i> (Jer. 30:16), the <i>heh</i> in <i>redah</i> (Gen. 45:10) (the usual form is <i>red</i>), the <i>vav</i> in <i>ma’ayeno</i> (Ps. 79:2) (the usual form is <i>ma’ayan</i>), the <i>yod</i> in <i>shokhni</i> (Deut. 33:16) (the usual form is <i>shokhen</i>).</i> At times they drop out.<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">For example, the <i>alef</i> is missing in the word <i>banu</i> (I Sam. 25:8), the <i>vav</i> in <i>hokhachta</i> (Gen. 24:14), the <i>yod</i> in <i>yered</i> (Gen. 42:38), and the <i>heh</i> in <i>shema’an</i> (Gen. 4:23) (the usual form is <i>shemanah</i>).</i> At other times they are swallowed by a <i>dagesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">The letters are dropped and a <i>dagesh</i> compensates for them. For example, the <i>alef</i> is missing in <i>yesham</i> (Jer. 49:20), the <i>yod</i> in <i>matti</i> (Gen. 19:19), the <i>yod</i> in <i>leviyyim</i> (Ex. 21:29) and the <i>heh</i> in <i>yishmerennu</i> (Ex. 21:29) (<i>yishmerennu</i> is a variation of <i>yishmerenhu</i>). In all of these instances the missing letter is compensated for by placing a <i>dagesh</i> in the following letter.</i> Finally, at other times they interchange with each other.<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">The <i>alef</i> interchanges with the <i>heh</i> in <i>ata</i> (Is. 21:12), the <i>heh</i> with the <i>alef</i> in <i>refah</i> (Ps. 5:4), the <i>vav</i> with the <i>heh</i> in <i>mippo</i> (Ezek. 40:10), the <i>vav</i> with the <i>alef</i> in <i>yokhlu</i> (Ezek. 42:5), and the <i>yod</i> with the <i>alef</i> in <i>nibbeta</i> (Jer. 26:4).</i>  Now there are four gutturals. They start with the <i>ayin</i>, which is followed by the <i>chet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">The <i>ayin</i> is the hardest guttural to pronounce. Hence it is the first guttural. Next comes the <i>chet</i>, the second hardest guttural to pronounce (Weiser). Then comes the <i>heh</i>, followed by the <i>alef</i>.</i> Do not consider all the letters that make up the name of a guttural in your definition of a guttural, as the additional letters are not made by the throat.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Only the first letter of a guttural spelled out is a guttural. The others are not. For example, <i>ayin</i> is spelled <i>ayin, yod, nun</i>. Only the <i>ayin</i> is a guttural. The <i>yod</i> and <i>nun</i> are not. We find this to be the case with all of the gutturals.</i> It is best to refer to them as sounded with a <i>pattach</i>.<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">It is best to refer to the <i>ayin</i> and <i>alef</i> as the ah sounds, to the <i>chet</i> as the cha sound, and to the <i>heh</i> as the ha sound. In this way the guttural sound is fully enunciated.</i> Now the <i>ayin</i> and <i>chet</i> are very hard to sound. A person who is not accustomed to pronouncing them in his youth will not be able to sound them properly. Thus the gentiles cannot sound them.<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the Christians. They cannot properly sound the <i>ayin</i> or <i>chet</i>, as there is no equivalent sound in the Latin alphabet.</i> Hence only the <i>alef</i> and <i>heh</i> were chosen from among the gutturals to serve as ministering letters.<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Since these gutturals are easy to pronounce they were chosen to serve as prefixes, suffixes, and prepositions. The medieval grammarians refer to letters which serve as prefixes, suffixes, and prepositions as <i>me’sharitim</i>, ministering letters.</i> Ministering letters were also chosen from among the palatals, i.e., <i>gimel, yod, kaf, kof</i>, as the palate is next to the throat. The <i>yod</i> and <i>kaf</i> were chosen from the palatals to serve as ministering letters because they are the easiest palatals to pronounce. The <i>gimel</i> and <i>kof</i> are therefore only used as root letters.  The letters <i>dalet, tet, lamed, nun</i>, and <i>tav</i> are linguals. Two letters, the <i>dalet</i> and the <i>tet</i>, were chosen from the linguals to serve only as root letters. The others serve both as root letters and as ministering letters. The letters <i>zayin, samekh, shin, resh</i>, and <i>tzadi</i> are dentals. They are all hard to pronounce.<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Hence, with the exception of the <i>shin</i>, they serve only as root letters.</i> The <i>shin</i> is the easiest of the dentals to sound. Hence it was chosen as a ministering letter while the others were left to serve only as root letters. Therefore three letters were chosen from among the labials, namely, the <i>bet, vav, mem</i>, and <i>peh</i>, to serve as ministering letters.<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Since half of the Hebrew alphabet serve as ministering letters and only one dental was chosen as a ministering letter. Three labials were chosen to complete the complement of 11 ministering letters.</i> The <i>peh</i> was left to serve only as a root letter.  It is only right that the alphabet begin with a guttural, because the throat is the first organ in the framework of the human body to produce a sound.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">The head is on top of the body. The throat, the top of which is connected to the head, is the first organ to produce speech. Hence the alphabet opens with a guttural (Krinsky).</i> It does so from bottom to top.<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">It lies at the bottom of the head but its sound is heard in the mouth, which is above it.</i> The <i>alef</i> comes before the <i>heh</i> because it is the easiest guttural to pronounce. Hence the <i>alef</i> heads all the other letters of the alphabet and is equivalent to the number one. It is fitting that the <i>heh</i> be the fifth number equivalent to the glorious number five.<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i>, the second most easily pronounced guttural, was chosen to represent the fifth letter of the alphabet, which serves as the number 5. This is so, as I.E. has previously explained, because the number 5 is a glorious number. A guttural was chosen to represent this number because the guttural was made by the “first” organ in the body.</i> These two letters are the easiest to enunciate. Now since the first letter of the alphabet is a guttural the second letter in the alphabet was chosen from among the five labials, which are produced by the last of the body’s five organs of speech.<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">The order of the organs producing speech are: throat, palate, tongue, teeth, and lips. Now since the first letter of the alphabet is produced by the throat, I.E. believes it is only right that the second be produced by the lips, the last organ in the head to produce speech.</i> Hence the <i>bet</i> follows the <i>alef</i>, the <i>vav</i> also follows the <i>heh</i>, and the <i>peh</i> the <i>ayin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Since a labial (the <i>bet</i>) follows the first guttural of the alphabet (the <i>alef</i>), a labial (a <i>vav</i>) follows the guttural <i>heh</i> and a labial (a <i>peh</i>) follows the guttural <i>ayin</i>.</i> Now it was necessary to put in two letters between the <i>bet</i> and the <i>heh</i>. A palatal, the <i>gimel</i>, was chosen as the third letter and a lingual, the <i>dalet</i>, as the fourth letter.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">The palate is the second organ of speech, the tongue the third, and the teeth the fourth. The master of the Hebrew language decided to follow the order of the organs of the body in choosing the first, third, fourth, and sixth letters. He did not follow this order for the second and fifth letters because of the reasons already noted by I.E.</i> Hence a dental, namely, the <i>zayin</i>, follows the <i>vav</i>. The Hebrew grammarian now had to use the fourth of the implied letters<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">The <i>yod</i>. The implied letters are <i>alef, heh, vav</i>, and <i>yod</i>.</i> for the tenth letter, which is equivalent to the number ten. He had already used the gutturals <i>alef</i> and <i>heh</i> whose great importance has previously been explained as the first and the fifth letters. He had similarly used the <i>vav</i>, which happens to be a very important and easily sounded labial. Now there are no root letters more easily pronounceable than the palatals. He chose from the palatals the <i>yod</i> and the <i>kaf</i> to serve as ministering letters. The more easily pronounceable of the two is the <i>yod</i>.<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Hence the <i>yod</i> rather than the <i>kaf</i> was chosen as the tenth letter.</i>  Four letters are fit to be implied letters.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">The <i>alef, heh, vav</i>, and <i>yod</i>.</i> The <i>alef</i> is silent in all vowels<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">The <i>alef</i> is present as a silent letter in each one of the vowels.</i> because it is equivalent to the number one. We find the <i>alef</i> with the <i>cholam</i> in the word <i>rosh</i> (head);<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>resh, alef, shin</i>.</i> with the <i>kamatz</i> in <i>roshim</i> (heads);<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>resh, alef, shin, yod, mem</i>.</i> with the <i>chirik</i> in the word <i>rishon</i> (first); with the <i>tzere</i> in <i>reshit</i> (beginning of);<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>resh, alef, shin, yod, tav</i>.</i> with the <i>shuruk</i> in <i>pura</i> (boughs)<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>peh, alef, resh, heh</i>.</i> in <i>Shall lop the boughs</i> (Is. 10:33); with the <i>pattach</i> in <i>chattat</i> (purification)<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>chet, tet, alef, tav</i>.</i> in <i>For purification and for sprinkling</i> (Zech. 13:1); and with the <i>segol</i> in <i>pele</i> (wonders)<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>peh, lamed, alef</i>.</i> in <i>doing wonders</i> (Ex. 16:11). It serves as a first person imperfect prefix in the masculine and in the feminine because it is the first letter of the alphabet. Since the <i>alef</i> is never sounded when it comes at the end of a word, it does not serve as the sign of the feminine.<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i> serves this purpose.</i> However, it occasionally takes the place of the <i>heh</i>, as in <i>marah</i> (bitter)<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>mem, resh, alef</i>. The usual spelling is <i>mem, resh, heh</i>.</i> in <i>call me Marah</i> (Ruth 1:20) and in <i>gaveha</i> (was exalted)<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>gimel, bet, heh, alef</i>. The usual spelling would be <i>gimel, bet, heh, heh</i>.</i> in <i>its stature was exalted</i> (Ezek. 31:5). The <i>alef</i> is also found employed as a superfluous letter at the end of a word, as in <i>ve-attikeiha</i><sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">The last letter in <i>ve-attikeiha</i> is an <i>alef</i>. The latter <i>alef</i> is superfluous.</i> (and the galleries thereof) (Ezek. 41:15) and <i>he-halekhu</i><sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">The last letter of <i>he-halekhu</i> is an <i>alef</i>. The latter <i>alef</i> is superfluous.</i> (that went) in <i>that went with him</i> (Joshua 10:24). It is also found as a sounded superfluous letter at the beginning of a word, as in <i>etmol</i><sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">The <i>alef</i> in <i>etmol</i> is superfluous. The basic word is <i>temol</i>. Compare, Ex. 5:8; I Sam. 15:20; 20:27.</i> (yesterday) (II Sam. 5:2) and <i>ve-ezro’i</i><sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">The more usual form is <i>zero’i</i>. Hence the <i>alef</i> is superfluous. The text of I.E. reads, <i>ezro’akha</i>. However, the correct reading is <i>ezro’i</i>, as the word <i>ezro’akha</i> is not found in Scripture.</i> (and my arm) (Job 31:22). It is similarly used in the middle of a word, as in <i>ve-he’eznihu</i> (shall become foul) in <i>And the rivers shall become foul</i> (Is. 19:6). The <i>alef</i> is also found unsounded at the end of a word, as in the word <i>chet</i> (sin)<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>chet, tet, alef</i>.</i> (Deut. 23:22). At times the silent <i>alef</i> is dropped, as in the word <i>kes</i> (throne)<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>kaf, samekh</i>. The usual spelling is <i>kaf, samekh, alef</i>.</i> in <i>the throne of the Lord</i> (Ex. 17:14). At times it interchanges with a <i>heh</i> or a <i>yod</i>, as in <i>ha-amon</i><sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Spelled with an <i>alef</i> in place of a <i>heh</i>. The usual spelling is <i>hamon</i>.</i> (the multitude) (Jer. 52:15), which is a variation of <i>he-hamon</i> (II Sam. 18:29); or <i>tityammeru</i><sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Spelled with a <i>yod</i> in place of an <i>alef</i>, for the root of the word is <i>alef, mem, resh</i>.</i> (shall ye revel) (Is. 61:6), which is a variation of <i>yitammeru</i> (Ps. 94:4). It is also found sounded with a <i>vav</i>, as in <i>tomeru</i> (say ye)<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">In place of the <i>alef</i>. Actually there is no <i>vav</i> in <i>tomeru</i> in II Sam. 19:22. Either I.E.’s edition of the Bible had a <i>vav</i>, or I.E. quoted from memory and erred, or I.E. considered the <i>cholam</i> equivalent to a <i>vav</i>.</i> in <i>And say ye to Amasa</i> (II Sam. 19:14).  Now these three letters<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh, vav</i>, and <i>yod</i>, the letters that the <i>alef</i> interchanges with.</i> are fit to serve as prefixes and suffixes. The letter <i>yod</i>, which is similar to the number one (the <i>alef</i>),<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">The <i>yod</i> (numerically equivalent to 10) is the first of the letters which serve as tens (<i>kaf</i>=20, <i>lamed</i>=30, <i>mem</i>=40, etc.).</i> serves as a first person suffix both in the masculine and in the feminine. In the verbal forms we find <i>shamarti</i> (I have kept) (Ps. 17:4) and <i>amarti</i> (I have said) (Ex. 23:13); among the nouns we find <i>shemi</i> (my name) (Ex. 23:21). The <i>yod</i> is also employed as a third person masculine imperfect prefix, as the number ten is like the number one.<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">See note 276. The <i>alef</i>, which is numerically equivalent to one, serves as a first person imperfect prefix. The letter <i>yod</i>, which is similar to the number one, i.e., the <i>alef</i>, serves as a third person prefix.</i> In the feminine it is oppositely positioned and serves as a suffix,<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">It serves as a second person feminine suffix.</i> as in <i>de’i</i> (know), <i>re’i</i> (see) (I Sam. 28:17), and <i>tizkeri</i> (thou mayest remember) in <i>that thou mayest remember</i> (Ezek. 16:63). This <i>yod</i> also shows relationship<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">A <i>yod</i> at the end of a word sometimes indicates relationship, e.g., <i>yisra’eli</i>, an Israelite; <i>shimoni</i>, a Simeonite.</i> because as a numeral it is similar to the number one.<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">See note 276.</i> The <i>yod</i> is a sign of the plural construct connected to the third person, as in <i>yede</i> (hands of) in <i>The hands of women full of compassion</i> (Lam. 4:10) and <i>yadai</i> (my hands) in <i>even My hands have stretched out the heavens</i> (Is. 45:12) because the number ten<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">The <i>yod</i> is numerically equivalent to 10.</i> includes all numbers in it.<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">See note 172.</i> The <i>yod</i> is encountered as a silent letter when it follows a <i>chirik</i>, as in <i>ragli</i> (my foot) (Ps. 26:10); a <i>tzere</i>, as in <i>ragle</i> (the feet of) in <i>He will keep the feet of his holy ones</i> (I Sam. 2:9); or a <i>kamatz</i>, as in <i>yadav</i> (his hands) and <i>raglav</i> (his feet). The <i>yod</i> is found in place of a <i>heh</i><sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Later on I.E. will offer an example of this.</i> (it is also found in place of a <i>vav</i>),<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">The words in parentheses are not in the text. However, they have to be added to make sense of I.E.’s comments. Some suggest that “the <i>yod</i> is found in place of a <i>heh</i>” be emended to “the <i>yod</i> is found in place of a <i>vav</i>.” If the emendation is accepted then we do not have to add what is in parentheses.</i> as in <i>hoyah</i> (is) (Ex. 9:3), which is a variation of the word <i>hovah</i> (wouldest be) in <i>and thou wouldest be their king</i> (Nehemiah 6:6).<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">The participle form of the root <i>heh, yod, heh</i> is <i>hovah</i>. In <i>hoyah</i> a <i>yod</i> has been substituted for a <i>vav</i>.</i> The <i>yod</i> takes the place of a <i>heh</i> in the word <i>yechesayun</i> (take refuge) (Ps. 36:8), which comes from the root <i>chet, samekh, heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i> of the root is missing in <i>yechesayun</i>. A <i>yod</i> takes its place.</i> It takes the place of an <i>alef</i> in <i>yisharti</i> (to be right)<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\"><i>Yisharti</i> (spelled with a <i>yod</i>) is a variant of the word <i>isharti</i> (spelled with an <i>alef</i>).</i> in <i>all precepts…all things to be right</i> (Ps. 119:128). The <i>yod</i> is found as a superfluous letter in the words <i>yitzhar</i> (oil)<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>yitzhar</i> is <i>tzadi, heh, resh</i>. The <i>yod</i> serves no purpose, and is therefore superfluous.</i> (Num. 18:12), <i>ha-yoshevi</i><sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">The usual form is <i>ha-yoshev</i>.</i> (that art enthroned) (Ps. 123:1), and <i>rabbati</i><sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">The usual form is <i>rabbat</i>.</i> (great) (Lam. 1:1). The <i>heh</i> is also used to indicate the presence of a thing,<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">It is used in the sense of lo, behold, here is.</i> for this is its meaning in <i>he lakehem zera</i> (Lo, here is seed for you) (Gen. 47:23). The <i>heh</i> is also sometimes used to introduce a question,<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh ha-she’elah</i>, the <i>heh</i> interrogative.</i> as in <i>ha-bemachanim</i> (whether in camps) (Num. 13:19), and <i>ha-niheyeh</i> (whether there hath been) (Deut. 4:32); or as the sign of the definite article,<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh ha-yedi’ah</i>, the <i>heh</i> which indicates the definite article.</i> as in <i>ha-eved ha-ivri</i> (the Hebrew servant) (Gen. 39:17) and <i>ha-anashim</i> (the men) (Gen. 19:5). The <i>heh</i> suffixed to a verb indicates a third person feminine perfect. It is similarly used with nouns.<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">A noun ending in a <i>heh</i> is feminine.</i> The masculine form, on the other hand, was left without a sign.<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Without a sign indicating gender. The point is that the <i>heh</i> is the sign of the feminine. The masculine form has no sign.</i> Compare the word <i>amar</i><sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">The text reads, <i>ameru</i>. This is obviously a scribal error, for I.E. wants to contrast the third person perfect in the masculine and feminine. <i>Ameru</i> is a third person plural. See Krinsky.</i> and the word <i>amerah</i> in <i>saith Koheleth</i> (Eccles. 7:27).<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\"><i>Kohelet</i> is a feminine form, hence the word <i>amerah</i>, a third person feminine.</i> The <i>heh</i> is also used as a sign of the feminine when the imperfect is combined with the pronoun, as in <i>eshmerenah</i> (I will watch her), <i>yishmerennah</i> (he will watch her),<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Some versions have <i>yivcharunnah</i> (he will choose her).</i> <i>nishmerennah</i> (we will watch her), <i>tishmerennah</i> (you will watch her), <i>yishmeruha</i> (they will watch her), <i>shemarnuha</i> (we watched her), and <i>shimruha</i> (watch her). The <i>heh</i> serves as the sign of the feminine noun, compare, <i>na’arah be-tulah</i> (a damsel that is a virgin) (Deut. 22:28). The <i>heh</i> is appended to the <i>hifil</i><sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Literally, the heavy. A <i>heh</i> is added to the root in the <i>hifil</i>.</i> and also to the <i>hitpa’el</i><sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">A <i>heh</i> is also added to the root in the <i>hitpa’el</i>.</i> conjugations. The <i>heh</i> is also at times dropped, as in the word <i>mazzeh</i><sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\"><i>Mazzeh</i> is made up of <i>mah</i> and <i>zeh</i>. In <i>mazzeh</i> a <i>heh</i> is dropped since the word is spelled <i>mazzeh</i>, not <i>mahzeh</i>. It should be noted that <i>mazzeh</i> is the <i>ketiv</i>. The <i>kere</i> is <i>mah zeh</i>.</i> (what is that) in <i>What is that in thy hand</i> (Ex. 4:2). It is similar to the <i>yod</i> of <i>etzarekha</i><sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>etzarekha</i> is <i>yod, tzadi, resh</i>. The <i>yod</i> is dropped in <i>etzarekaha</i>.</i> (I formed thee) in <i>Before I formed thee</i> (Jer. 1:4), and it is like the <i>alef</i> of <i>va-abbedkha</i><sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>abbedkha</i> is <i>alef, bet, dalet</i>. The root <i>alef</i> is dropped in <i>abbedkha</i>, as the <i>alef</i> in <i>abbedkha</i> is a first person prefix.</i> (and I have destroyed thee) in <i>and I have destroyed thee, O covering cherub</i> (Ezek. 28:16). It is also superfluously appended to the end of a verb, as in <i>eshme’ah</i> (I will hear),<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">The usual form is <i>eshma</i>.</i> or a noun as in <i>laylah</i> (night).<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">The basic word is <i>layil</i>. See I.E. on Gen. 1:5.</i> It is silent when following the <i>kamatz, tzere, segol, cholam</i>, or <i>shuruk</i>. Compare the words <i>asah</i> (made)<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>kamatz heh</i>.</i> and <i>boneh</i> (doth build)<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>tzere heh</i>.</i> in <i>the Lord doth build up Jerusalem</i> (Ps. 147:2); <i>boneh</i> (build)<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>segol heh</i>.</i> in <i>And the house which I build</i> (II Chron. 2:4); <i>pera’oh</i> (let them loose)<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>cholam heh</i>.</i> in <i>for Aaron had let them loose</i> (Ex. 32:25), also <i>shelomoh</i> (Solomon)<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>cholam heh</i>.</i> and <i>yikrechu</i><sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">It is vocalized with a <i>kubbutz</i> but I.E. refers to it as a <i>shuruk</i>.</i> (they shall not make baldness) (Lev. 21:5).  The <i>vav</i> is used as a connective and is in such instances placed in front of the word because the <i>vav</i> sound is made by connecting the lips. The <i>vav</i> is used as a connective in the phrases <i>avraham ve-yitzchak</i> (Abraham and Isaac) (Gen. 48:16) and in <i>mi fa’al ve-asah</i> (who hath wrought and done it) (Is. 41:4). The <i>vav</i> is also employed as a masculine and feminine plural perfect suffix. It is also used as a masculine imperfect suffix. It is similarly employed at times as a feminine imperfect suffix, as in <i>im timtze’u</i> (if ye find) (Cant. 5:8) and <i>im ta’iru</i> (that ye awaken not (Cant., 7:2).<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\"><i>Timtze’u</i> and <i>ta’iru</i> are masculine plural imperfects. However, they are used as feminines.</i> The <i>vav</i> is found as a silent letter when employed with the <i>shuruk</i> and <i>cholam</i> vowels. It is used as a masculine pronominal suffix with words in the perfect, as in <i>shemaro</i> (he watched him); with a noun, as in <i>yado</i> (his hand), and with a verb in the imperfect, as in <i>yirdefo</i> (will pursue him). It is vocalized with a <i>shuruk</i> following a <i>heh</i>, or a <i>nun</i> with a <i>dagesh</i>, as in <i>yishmerehu</i> (preserve him) (Ps. 41:3) or <i>yishmerennu be’alav</i> (its owner hath…kept it in) (Ex. 21:36), because the <i>heh</i> is used as a feminine suffix.<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>heh</i> is a feminine suffix and the <i>vav</i> a masculine suffix.</i> The <i>vav</i> is also used as a sign of the plural in verbs in the perfect and imperfect.<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">For example, <i>katevu</i> (they wrote); <i>yichtevu</i> (they will write).</i>  I have shown that these four letters<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">The <i>alef, heh, vav</i>, and <i>yod</i>.</i> are implied letters. Therefore the proper names<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">The divine names <i>EHYH</i> and <i>YHVH</i>.</i> that are constructed from these four glorious letters are glorious names. Now the first of these divine names<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\"><i>EHYH</i>. This term for God is found only in our verse.</i> is only found here. It is not encountered elsewhere in Scripture. We know that when Moses spoke to Pharaoh he enunciated God’s name as written. He did not employ any substitute.<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Moses sounded out <i>YHVH</i> when he referred to God. He did not refer to Him as <i>Adonai</i>.</i> Moses acted thus because he was holy. However,<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Literally, therefore.</i> the ancients<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the sages of the Talmud. See notes 322 and 323.</i> were forced to use a substitute name when referring to God.<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">The point is that Moses, being holy, was permitted to sound out God’s name. However, later generations not as holy were prohibited from sounding out God’s name and therefore had to substitute <i>Adonai</i> for <i>YHVH</i>.</i> The meaning of <i>and this is My memorial</i> is the same as <i>this is My name</i>,<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>My memorial</i> means <i>My name</i>. I.E. takes issue with the Talmudic statement that the term <i>My name</i> refers to the way God’s name is written (<i>YHVH</i>) and <i>My memorial</i> to the way that God’s name is sounded (<i>Adonai</i>). Cf. <i>Kiddushin</i> 71a: “<i>This is My name forever</i> (le’olam); it is written <i>le’alem</i> (to be concealed; i.e., God’s name is not ordinarily to be sounded)…R. Abina raised the following contradiction: It is written, <i>This is My name</i> to be concealed (<i>le’alem</i>). Then it is written, <i>This is my memorial</i> (which indicates that God’s name is to be enunciated). The Holy One, blessed be He, said: Not as My name is written shall it be pronounced. It is written <i>Yod Heh</i> (<i>Vav Heh</i>), but is pronounced <i>Alef Dalet</i> (<i>Nun Yod-Adonai</i>).” I.E. believes that the latter is aggadic and is not the literal meaning of the text.</i> as our text employs two words with one meaning. Our reading of the divine name as <i>Elohim</i> whenever it is connected to <i>Adonai</i>,<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Whenever the text reads <i>Adonai YHVH</i> we read it as <i>Adonai Elohim</i>. Cf. Deut. 3:34; Hab. 3:19. If the original reading of <i>YHVH</i> was <i>Adonai</i> we would read <i>Adonai YHVH</i> as <i>Adonai Adonai</i>.</i> the meaning of which is, He<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i>.</i> is Lord,<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">The term <i>Adonai</i> was chosen as a substitute for <i>YHVH</i>. This substitution indicates that <i>YHVH</i> is Lord.</i> is proof of the above.<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">That <i>Adonai</i> is not the original pronunciation of <i>YHVH</i>.</i> This word comes in the plural<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\"><i>Adonai</i> is a plural. It literally means my Lords.</i> out of deference to God<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">“It is considered a sign of dignity to employ the plural when speaking of a superior” (I.E. on Gen. 1:1).</i> in the same way that <i>Elohim</i> does.<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\"><i>Elohim</i> is a plural. For a full treatment of the use of a plural in reference to God, see I.E. on Gen. 1:1.</i> Hence if someone addresses the Lord in the same way that he addresses a person and says <i>Adoni</i> (my Lord),<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">If someone addresses God as <i>adoni</i> (my lord) he errs, as he is addressing God the same way that he addresses a human master.</i> as in <i>adoni sha’al</i> (My lord asked) (Gen. 44:19), he errs.  I will now explain the meaning.<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Of our verse, i.e., why God revealed His name to Moses.</i> Know that there are three worlds.<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Cf. Husik, <i>op. cit.</i>, p. 190.</i> One of them, the lower world,<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">That is, our world, the sublunar world.</i> consists of objects that are on various levels of importance.<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">The term used by I.E. is <i>ma’alot</i>. The word can mean levels, steps or virtues.</i> However, they can be classified in three groups.<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Medieval philosophy classified whatever is found on the earth in three groups: <i>domam</i> (dead matter), <i>tzome’ach</i> (plants), and <i>chai</i> (living beings). I.E. follows this classification.</i> The first is the metals, which number seven<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">The seven metals are: gold, silver, mercury, copper, tin, lead, and iron.</i> and correspond to the seven stars.<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Literally, the seven ministers. The reference is to the moon, Mercury, Venus, the sun, Mars, Jupiter, and Saturn.</i> At a higher level come the plants, which have many levels of value. Above them come living things, which have many levels of importance. Man alone is on the highest level in this lower world.<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Man is the most noble creature on earth. Nothing on earth is as important as man.</i> Change befalls him in his body. Also his soul changes with his thoughts.<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">By thinking noble thoughts man elevates his soul. By thinking base thoughts man debases his soul.</i> Similarly, change befalls his occupation and his affairs.<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Stability was considered by the medieval philosophers to be a sign of perfection. Change was a sign of imperfection. Cf. Maimonides on the nobility of unchangeable form and the baseness of changeable matter.</i> The wise men have compared the genera which is the group that endures although the individuals which make it up perish.<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">To the shadow of a tree upon the ever-running water. See next line and the notes thereto.</i> The wise men have compared the intransient species to the shadow of a tree upon the ever-running water.<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">This sentence is extremely verbose. <i>Vat. Ebr.</i> 38 reads, “The wise men have compared the genera which are the group that endures [to a shadow] of a tree over running water.” This appears to be the original reading. Our text arose from the incorporation into it of various glosses that were written to explain I.E.’s somewhat vague sentence. His point is that the wise men compared the relationship of the eternal species, with regard to the transient individual, to the shadow that a tree casts upon moving water. The branch which casts the shadow remains, but the shadow keeps on changing because of the movement of the water.</i>  The next world is the middle world. It too contains objects that are on various levels of importance. The five ministering stars<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Mercury, Venus, Mars, Jupiter, and Saturn. They, in contradistinction to the sun and moon are unchangeable.</i> are very important, as they are self-sufficient and do not die or diminish. Neither do their movements change, enlarge, or shrink. They do not ascend or descend. Howbeit, they do change greatly according to the arrangement.<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">According to the way the heavens are arranged. I.E. appears to be contradicting himself Only a few sentences above he wrote, “Neither does their movement change.” Here, however, he writes, “Howbeit, they do change greatly.” Weiser suggests that I.E. is referring to the forms of the ministering stars, the sun, and the moon. The forms of the latter change while that of the former never do. However, I.E. speaks of movements, not of forms. Rabbi Joseph Ha-Sephardi suggests that what I.E. means is that the motion of the sun and moon actually changes while that of the ministering stars only appears to change. What I.E. apparently is saying is that the movement of the five “ministers,” left to themselves, would not change. However, the heavens are so arranged that their movements do change.</i> At times a given star<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">The reference is to one of the “ministering” stars.</i> is seen in the line of the zodiac; at other times it is seen at a greater or nearer distance to the left,<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">That is, north of the zodiac (Weiser).</i> or at a greater or nearer distance to the right.<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">That is, south of the zodiac.</i> Sometimes it ascends in its epicycle, at other times in its large sphere,<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Its eccentric sphere. The stars appear to make various movements in the sky. To explain these movements, spheres within spheres were posited. See note 27 to I.E.’s introduction to Genesis. What applies to the movement of the moon more or less applies to the movement of the stars.</i> for the center of the latter is far from the center of the earth.<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">This sphere is so called because the earth is not its center.</i> Sometimes its sphere ascends or descends. At other times it runs. Sometimes it tarries. At other times it stands in its place. Sometimes it goes backwards. All of this is vis-à-vis the earth.<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">In reality there is no change in the movements of these stars. These movements only seem to change because they are viewed from earth (Joseph ben Eliezer Ha-Sephardi). See <i>Yesod Mora</i>, Chap. 12.</i> Sometimes it is seen. At other times it is hidden. Sometimes it is in the east, at other times in the west. Its relation to its companion,<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">The star to which it is paired (Weiser).</i> and also to the hosts of heaven above and to the moon below, is indeterminately forever changing because it<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">The star under discussion (one of the seven fixed stars) may be in conjunction with one of the other fixed stars.</i> is sometimes in conjunction with one of the seven fixed stars.<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">The moon, Mercury, Venus, the sun, Mars, Jupiter, and Saturn.</i> Now there are one hundred and twenty conjunctions in each one of the three hundred and sixty degrees.<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">The heavens are circular. There are 360 degrees in a circle.</i> It is due to these irregular movements that different things happen to man’s body and certainly to his fortune in this lower world. However, these stars themselves do not change. The moon is therefore on a lower level than they, because whatever happens to the stars happens to the moon, and even more. They<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">The five ministering stars. See note 343.</i> have two spheres, neither of which has the earth as its center. Furthermore, the moon’s movement in its epicycle is opposite that of the great sphere.<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">The inclined sphere (<i>galgal ha-noteh</i>) and the all-encompassing sphere (<i>galgal ha-domeh</i>). See note 27 to I.E.’s introduction to Genesis.</i> Additionally, the moon by herself has no light. Her light comes from the sun. This can be seen from the fact that when the moon is in conjunction with the sun<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">That is, a solar eclipse.</i> in the head or tail of the dragon<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">The point at which orbits intersect is called “the dragon” by medieval astronomers. Maimonides writes, “The regular orbit of the moon is inclined toward the regular orbit of the sun; one half of it is inclined to the north and the other half to the south. But there are two points in it diametrically opposite each other, at which the two circular planes intersect each other…The point from which the moon begins to deviate to the north of the sun’s orbit is called the head, while the other point, from which the moon begins to deviate to the south of the moon’s orbit, is called the tail” (<i>Mishneh Torah</i>; <i>Laws of the Sanctification of the New Moon</i>, chap. 16:1, 2, Yale Judaica Series, Vol. XI).</i> during the day, the sun cannot be seen,<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">And it is dark all over. If the moon had its own light, its light would be seen.</i> and if it faces the sun in one of the above-noted places at night<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">A lunar eclipse.</i> the moon is invisible.<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">If the moon had its own light, it would not be eclipsed when the earth comes between it and the sun.</i>  Now the stars that make up the sphere of the constellations are a level above the “ministers.”<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">See note 337.</i> They are fixed in one sphere and they do not move as the ministers do. Their distances and relationship to each other do not change. They have one motion; it neither increases nor decreases. Their relationship to the earth is always the same. They appear different according to the place on earth where they are seen and the movement of the sun. The highest world is the world of the holy angels who are incorporeal and, unlike the souls of men, do not inhabit bodies. Their importance is far and above the understanding of their insignificant counterparts.<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">Human beings. The latter are counterparts to the angels, as man is created in their image. See I.E. on Gen. 1:26.</i> This entire world is glorious and unchanging. There is no change in its arrangement. This world is not self-sufficient<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">As great as this world is, it is not independent of God.</i> but its existence is dependent upon God the glorious. Man’s soul is of this same kind.<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">As the inhabitants of this world, the angels.</i> It receives power from above in accordance to the arrangement of the ministers, that is, the arrangement of each “minister” vis-à-vis the great hosts at the time of a person’s birth. If the soul grows wise it will share the secrets of the angels and will be able to receive great power from an upper power that received it from the light of the angels. The person will then cleave to God the glorious. This is precisely what Jacob meant when he vowed, <i>then shall the Lord be my God</i> (Gen. 28:21). Jacob vowed that he would dedicate his entire life to cleave unto God to the fullest of his might. Jacob therefore said, <i>Put away the strange gods that are among you</i> (Gen. 35:2). Jacob did not utter these words till this point, for it was only now that he was going to serve God according to his vow. So too, Jethro, who said, <i>Now I know that the Lord is greater than all gods</i>. (Ex. 18:11).<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Hence when he said, <i>Now I know that the Lord is greater than all gods</i>, what he meant was that he was now going to cleave only to God.</i> Jethro was a very wise man.<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">Jethro advised Moses on the question of judges (Ex. 18:17).</i> Proof of the latter is, <i>And they asked each other of their welfare</i> (Ex. 18:7). Additionally, Scripture states, <i>and bowed down</i> (<i>Ibid.</i>), which implies that Jethro did not stand in awe of Moses.<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">Jethro is called Moses’ colleague, as is implied in the word <i>le-re’ehu</i> in Ex. 18:7. Furthermore, Moses bowed in front of Jethro (<i>Ibid.</i>).</i>  When Adam realized that he would die he sired a son so that the human kind would be preserved.<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 4:1.</i> He received the power to preserve the human genus.<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">The power to preserve the kind. However, the individual would die.</i> Hence Eve<sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">Who concurred with Adam.</i> exclaimed, <i>I have gotten a man with the help of God</i><sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">The power to preserve the human race came from God.</i> (Gen. 4:1). Each one of the sons of the prophets<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Students of the prophets (<i>bene ha-nevi’im</i>) mentioned in the prophets.</i> used to isolate himself in the hope of being inspired from on high according to his ability. Now it is via this name<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i>.</i> that new signs and wonders come into this world. When this name was told to Pharaoh<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">Literally, to him.</i> he asked for signs and wonders.<sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">When Moses told Pharaoh that <i>YHVH</i> sent him, Pharaoh asked for a sign to see if this power could change nature.</i> Therefore this name is not found in the book of Koheleth, as this book speaks of things concerning which nothing can be added nor anything taken away (Eccles. 3:4). It deals with those things concerning which <i>there is nothing new under the sun</i> (Eccles. 1:9). It deals with those things which are based on the wisdom that comes from on high.<sup class=\"footnote-marker\">377</sup><i class=\"footnote\">The book of Ecclesiastes deals with natural law. However, the name <i>YHVH</i> changes natural law. Hence it would be misplaced in Ecclesiastes.</i> GO, AND GATHER. Scripture reads, <i>the God of Abraham</i><sup class=\"footnote-marker\">378</sup><i class=\"footnote\">The name God is not repeated in our verse with Isaac or with Jacob.</i> because God made a covenant with Abraham to give him the land of Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">379</sup><i class=\"footnote\">Canaan was first promised to Abraham (Gen. 15:18). God then promised Isaac and Jacob that he would keep the promise made to Abraham (Gen. 26:3-5; 35:11, 12) (Weiser).</i> [I HAVE SURELY REMEMBERED YOU.] The meaning of <i>pakod</i> (remembered) is that the time of their visitation had come.<sup class=\"footnote-marker\">380</sup><i class=\"footnote\">The root <i>peh, kof, dalet</i> means to visit (cf. Ex. 20:5). Hence I.E.’s comment that <i>pakod pakadti</i> (I have surely remembered) means that the time that I should visit you (and keep my promise) has come. See Gen. 21:1 and the use of the word <i>pakad</i> therein.</i> AND I HAVE SAID. I have previously said to your fathers that <i>I will bring you up out of the affliction of Egypt</i>, the reference being to <i>and afterward shall they come out with great substance</i> (Gen. 15:14), and to <i>and I will also surely bring thee up again</i> (Gen. 46:4). Or its meaning is, I have now decreed<sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-omar</i>, usually translated as and I have said, here means: and I have decreed.</i> that this<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">What follows, in the verse.</i> shall come to pass, as in <i>Thou shalt also decree a thing</i> (Job 22:28).<sup class=\"footnote-marker\">383</sup><i class=\"footnote\">Job 22:28 reads, <i>ve-tigzar omer</i>. What it means is: <i>ve-tigzar ge-zerah</i>. We thus see that the root <i>alef, mem, resh</i> sometimes means to decree. Hence <i>va-omar</i> may be rendered: and I have decreed, rather than, and I have said.</i> AND THEY SHALL HEARKEN. When the word <i>shama</i> (heard) is followed by a <i>lamed</i> or <i>bet</i> its meaning is not to hear a voice but rather to hear the message which a voice carries. The <i>yod</i> in the word <i>ha-ivriyyim</i> (the Hebrews) has a <i>dagesh</i> for euphonic purposes. It is there to emphasize the <i>yod</i> genitive. The <i>yod</i> in <i>ha-ivrim</i> (the Hebrews) that follows the <i>resh</i> with a <i>chirik</i> beneath it is, in accordance with Hebrew grammar, the sign of the plural.<sup class=\"footnote-marker\">384</sup><i class=\"footnote\"><i>Chirik yod mem</i> is the sign of the plural (<i>ivrim, yeladim</i>, etc.). <i>Chirik yod</i> indicates membership in a group (compare, <i>ivri, yehudi, yisra’eli</i>). Now when the two <i>yods</i> come together the gentilic <i>yod</i> is usually dropped. In our verse not only do we have two <i>yods</i>, but one of them receives a <i>dagesh</i> (thus doubling it). The extra <i>yod</i> and the <i>dagesh</i> are in our word for euphonic purposes, i.e., to emphasize the gentilic <i>yod</i> (Filwarg).</i> HATH MET WITH US. <i>Nikrah</i> (hath met) means the same whether spelled with a <i>heh</i> or an <i>alef</i>.<sup class=\"footnote-marker\">385</sup><i class=\"footnote\">Here the word is spelled with a <i>heh</i>. In Ex. 5:3 it is spelled with an <i>alef</i>.</i> Compare, <i>nikro nikreti</i><sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\"><i>Nikro</i> is spelled with an <i>alef. Nikreti</i> comes from the root <i>kof, resh, heh</i>, for the <i>yod</i> takes the place of the <i>heh</i> in a first person perfect. Compare, <i>nikrah</i> in our verse.</i> (as I happened by chance) (II Sam. 1:6). I will now explain the meaning of <i>nikrah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">387</sup><i class=\"footnote\">In Ex. 5:3 I.E. explains that <i>nikrah</i> (met) means the same as <i>pagah</i> (fall upon).</i> Its meaning is, <i>lest he fall upon us</i> (Ex. 5:3).<sup class=\"footnote-marker\">388</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>nikrah</i> means fall upon, as in <i>lest he fall upon us</i> (Netter).</i> AND I KNOW THAT THE KING OF EGYPT WILL NOT GIVE YOU. Leave.<sup class=\"footnote-marker\">389</sup><i class=\"footnote\">The word leave or permission must be added to the text. Our verse literally reads: And I know that the king of Egypt will not give (<i>yitten</i>) you to go.</i> Or the meaning of <i>yitten</i> (give you) is, let, as in <i>Therefore suffered I thee not</i> (netatikha) <i>to touch her</i> (Gen. 20:6).<sup class=\"footnote-marker\">390</sup><i class=\"footnote\">In this case nothing is missing from the text. Our verse reads: And I know that the king of Egypt will not let (<i>yitten</i>) you go.</i> [EXCEPT BY A MIGHTY HAND.]<sup class=\"footnote-marker\">391</sup><i class=\"footnote\">The text literally reads: and not by a mighty hand. Hence the two explanations which follow.</i> Neither will he let you go because of his mighty hand.<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh’s hand is mighty and he therefore sees no reason to let you go.</i> However, Saadiah explains it to mean: neither will he let you go if he is struck once with a mighty hand.<sup class=\"footnote-marker\">393</sup><i class=\"footnote\">In other words, it will take more than one plague to get Pharaoh to change his mind.</i> AND I WILL PUT FORTH MY HAND. Against his<sup class=\"footnote-marker\">394</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh’s.</i> hand.<sup class=\"footnote-marker\">395</sup><i class=\"footnote\">God will show Pharaoh that His hand is mightier than Pharaoh’s hand.</i> AND I WILL GIVE. The Egyptians’ appeasing of the Israelites by imploring them to ask for jewels and raiments (which is the meaning of <i>va-yashilum</i>)<sup class=\"footnote-marker\">396</sup><i class=\"footnote\">The word <i>va-yashilum</i> (so that they let them have what they asked) is found in Ex. 12:36. I.E. renders <i>va-yashilum:</i> they implored them to ask.</i> was also a great wonder.<sup class=\"footnote-marker\">397</sup><i class=\"footnote\">Not only the plagues were wondrous. This too was a wonder.</i> This is the opposite of the behavior of the world’s inhabitants.<sup class=\"footnote-marker\">398</sup><i class=\"footnote\">People don’t go around imploring others to ask them for things.</i> [EMPTY.] The <i>mem</i> of <i>rekam</i> (empty) is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">399</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>resh, yod, kof</i>. The <i>mem</i> has no meaning and apparently serves no purpose.</i> The word <i>rekam</i> is used in the plural as in our verse.<sup class=\"footnote-marker\">400</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>lo telekhu rekam</i> (ye shall not go empty). <i>Telekhu</i> is a masculine plural. Hence <i>rekam</i> too must be a masculine plural. I.E.’s point is that the Bible employs the term <i>rekam</i> with the masculine feminine and the plural. See I.E.’s comments on Gen. 31:42 and the notes thereto.</i> It is also used as a feminine in <i>Go not empty</i><sup class=\"footnote-marker\">401</sup><i class=\"footnote\"><i>Tavo’i</i> (go) is a feminine singular. Hence <i>rekam</i> (empty) too must be a feminine singular. Cf. I.E. on Gen. 31:42 and the notes thereto.</i> (Ruth 3:17). The word <i>chinnam</i> is similar.<sup class=\"footnote-marker\">402</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 31:42 and the notes thereto.</i> BUT EVERY WOMEN SHALL ASK. Now elsewhere it is written with regard to both males and females, <i>and let them ask</i> (Ex. 11:2).<sup class=\"footnote-marker\">403</sup><i class=\"footnote\">We thus see that both males and females did the asking. The question thus arises: Why did Scripture state here that <i>every woman shall ask</i>?</i> Scripture mentions females here because women are more in the habit of asking their neighbors for jewelry of gold and silver to put on the necks of their sons and daughters. They are likewise in the habit of asking for ear rings, nose rings, bracelets, crescents, and anklets. This is the contemporary custom in Moslem countries. However, the inhabitants of the land of the uncircumcised<sup class=\"footnote-marker\">404</sup><i class=\"footnote\">Christian countries.</i> do not act in this manner. Scripture similarly speaks of a sorceress,<sup class=\"footnote-marker\">405</sup><i class=\"footnote\">Ex. 22:17 states, <i>Thou shalt not suffer a sorceress to live</i>. The same applies to a sorcerer.</i> as women are more involved in witchcraft than men.<sup class=\"footnote-marker\">406</sup><i class=\"footnote\">Cf. <i>Sanhedrin</i> 67a, <i>Yerushalmi Sanhedrin</i> 7:3, and Rashi and I.E. on Ex. 22:17.</i> AND OF HER THAT SOJOURNETH IN HER HOUSE. For the Israelites owned land.<sup class=\"footnote-marker\">407</sup><i class=\"footnote\">Hence they had rooms or houses to rent to Egyptians. See I.E. on Gen. 47:27.</i>Some complain and say that our ancestors were thieves.<sup class=\"footnote-marker\">408</sup><i class=\"footnote\">For they asked the Egyptians for goods and had no intention of returning them or paying for them.</i> Can’t these murmurers see that this was a command from on high? There is no sense in asking why? God created everything. He gives riches to whom He desires to give it, and when He wishes to, He takes the very same riches away. There is no evil in this, as everything is His. AND YE SHALL SPOIL. <i>Ve-nitzaltem</i> (and ye shall despoil) is like <i>ve-dibbartem</i> (and speak ye)<sup class=\"footnote-marker\">409</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>ve-nitzaltem</i> is a <i>pi’el</i>.</i> (Num. 20:8), for it is possible that its form is that of the <i>nifal</i> conjugation.<sup class=\"footnote-marker\">410</sup><i class=\"footnote\">The word also looks like a <i>nifal</i>. However, in this case <i>ve-nitzaltem</i> means and ye shall be despoiled, an impossible rendering, for it was Israel that was doing the despoiling. Hence I.E.’s note that <i>ve-nitzaltem</i> is a <i>pi’el</i>, i.e., active, not passive. Krinsky quotes a reading: It is not possible that its form is that of the <i>nifal</i>.</i> Compare, <i>ve-niggaftem</i> (and ye shall be smitten) (Lev. 26:17). AND MOSES ANSWERED. God indicated<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Literally, told.</i> to Moses that the elders would believe in him.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">I.E. was bothered by the following: since God told Moses, <i>And they shall hearken to thy voice</i> (Ex. 3:18) why did Moses now say, <i>But, behold, they will not believe me</i>.</i> However, He did not mention this explicitly. <i>And they shall hearken to thy voice</i> (Ex. 3:18) relates only to behavior and not to inner belief.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Thus God never actually told Moses that he would be believed. It should be noted that Nahmanides had a different reading of I.E. According to Nahmanides, I.E. offers two answers to the question raised (see note 2). God told Moses that the elders would believe. He did not tell him that the people would believe. <i>And they shall hearken to thy voice</i> only relates to behavior, not to inner belief.</i> AND THE LORD SAID. This sign<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The staff becoming a serpent.</i> was not given to Moses so that he would believe, because He had already given him the sign of the bush.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The burning bush convinced Moses of the truth of his mission.</i> God performed this sign for Moses so that Moses would imitate it before the children of Israel. It is therefore written, <i>that they may believe</i> (v. 5), which means, thus shall you do before them. God gave Moses a sign via an object that was always with him, the staff, Moses’ walking stick, as is the custom with elders.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Moses was then 80 years old and walked with a staff (Krinsky).</i> Moses would not appear as a shepherd before Pharaoh.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Thus the staff in his hand was not a shepherd’s staff but the staff of an elder.</i> AND HE SAID. Those versed in the sciences ask,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">In Hebrew, <i>chakhme ha-mechkar</i> (philosophers professing materialistic principles) (Friedlander).</i> how is this possible?<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">For a staff to be turned into a serpent by being cast upon the ground.</i> They were forced<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">To conclude by their philosophic inquiries.</i> to conclude that it was to remove the dryness.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The dry wood of the staff became moist by coming into contact with the ground. It was then fit for life to enter it (Zarza). This explanation of course appears ridiculous to a modern person.</i> However, all their words are empty wind, as we are dealing with a wondrous event, one that did not occur according to the laws of nature.  Yefet says that this wonder was a hint,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">About Pharaoh. It explained Pharaoh’s nature.</i> as Pharaoh was at first soft<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">By soft, I.E. means an object not inherently evil. Pharaoh at first did not oppress the Israelites.</i> like a staff and then turned into a serpent. It is written, <i>Pharaoh King of Egypt, The great serpent</i><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Hebrew <i>tannim</i>. J.P.S. translates it as dragon. However, Yefet rendered it as serpent.</i> (Ezek. 29:3). At the end he ended up the way he started; he was like one that never existed.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Like the serpent which turned back to a staff. Pharaoh the serpent of the Nile was defanged and broken like a dry stick.</i> AND THE LORD SAID. The first sign was performed upon the staff that was found in Moses’ hand. The second one was executed on Moses’ very hand.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Which became leprous. This raises a question: Leprosy is usually a sign of punishment. (Cf. Num. 12:10; II Chron. 26:20.) This being the case, why was Moses punished?</i> Yefet says that his hand became leprous because he suspected that the Israelites would not believe him.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">So too the sages of the Talmud and Midrash. Cf. <i>Sabbath</i> 57a; <i>Shemot Rabba</i> 3:12. Similarly Rashi. It is hard to understand why I.E. would quote a Karaite when he had traditional sources at his disposal that said the same thing.</i> However, if this were the case,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">That Moses was being punished.</i> this should have been the first sign.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">First Moses should have been punished by having his hand turned leprous and then shown the sign of the staff turning into a serpent.</i> Rabbi Joshua says that this was a hint<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">In other words, Moses was not being punished.</i> about Israel, who at first were free and then God plagued them with Egyptian bondage, and that God would eventually heal them and that they would be free once again. AND THE LORD SAID. Saadiah Gaon says that <i>chek</i> (bosom) refers to the sleeve of the arm. Similarly <i>u-ve-cheko yissa</i> (and carrieth them in his bosom) (Is. 40:11) and <i>sa’ehu ve-chekekha</i> (carry them in thy bosom) (Num. 11:12).<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah Gaon <i>ve-cheko</i> means in his sleeve and <i>ve-chekekha</i> in your sleeve.</i> Others say that it refers to a garment that lies close to the chest. AND IT SHALL COME TO PASS. We know that God knew whether they would believe or not. Scripture, however, speaks with regard to Moses,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Moses did not know how many signs he would have to do before all the people would believe him.</i> viz., if there will be some Israelites who will not believe the first sign, then they will believe the latter sign (<i>ha’ot ha-acharon</i>). Scripture speaks of <i>the voice of the sign</i>. Now a sign has no voice. The Torah, however, speaks in the language of man,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 1:26.</i> as it does in <i>Death and life are in the power of the tongue</i> (Prov. 18:21). Scripture speaks of <i>the latter sign</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Scripture refers to the second sign as the latter sign (<i>ha’ot ha-acharon</i>). However, in view of the fact that there were three signs, Scripture should have referred to it as the second sign.</i> even though there were three signs, because God now showed only two signs to Moses,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The second sign was thus the latter sign at that moment.</i> as He was yet to perform the third sign. AND IT SHALL COME TO PASS. If there shall still be a few Israelites that will not believe the last sign, then you will show them the third sign and they shall believe. Indeed, it is written, <i>and</i> (Moses) <i>did the signs in the sight of the people</i> (v. 30). This third sign, namely, <i>and the water…shall become blood upon the dry land</i> was part of the first of the ten plagues which were destined to come. AND MOSES SAID. All the commentaries agree that <i>bi</i> (oh) is to be taken as a supplicatory expression.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">It means please or pray.</i> However, Rabbi Judah Ha-Levi says that <i>bi</i> is an abridgement. It is short for <i>bi ani adoni he-avon</i> (Upon me, my lord, upon me be the iniquity) (I Sam. 25:24), that is, punish me as you wish<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">I.E. explains <i>avon</i> (iniquity) to mean punishment. See his comments on Gen. 4:13 and 43:20. Thus <i>bi ani adoni he-avon</i> means upon me, my lord be, the punishment.</i> but relieve me of this task and do not send me.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s elaboration of the implication of <i>bi ani adoni he-avon</i> in the context in which it is used in this verse.</i> Similarly <i>bi adoni yedabber na avdekha davar</i> (oh my lord, let thy servant, I pray thee, speak a word in my lord’s ears) (Gen. 44:18). Its meaning is, do to me as you wish but allow me to speak. A MAN OF WORDS. A person who knows how to speak elegantly, that is, a person who does not halt or stutter or have difficulty in enunciating certain letters. It is the custom of the Hebrews when they went to compare two or three things to add the word <i>gam</i> (also) to the first object,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Our text reads, <i>gam mi-temol gam mi-shilshom</i> (neither heretofore), <i>gam me-az dabberekha el avdekha</i> (nor since Thou hast spoken unto Thy servant). Literally translated, it means: also from yesterday and also from the third day, also since Thou hast spoken unto Thy servant. The first “also” appears out of place hence I.E.’s comment. I.E. then goes on to explain what Scripture means by the third day.</i> as in <i>Rule over us, also you, also your son and also your son’s son</i> (Jud. 8:22).<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">This is the literal rendition of the verse. J.P.S. translates somewhat differently.</i> [HERETOFORE.] The explanation of the word <i>shilshom</i> (third day)<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. heretofore. See note 29.</i> is as follows. The word <i>temol</i> (yesterday)<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. heretofore. See note 29.</i> refers to the day before the one in which the person is speaking. <i>Shilshom</i> thus refers to the third day from which the person is speaking.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>shilshom</i> (the third day) means three days ago. The point is that the Bible uses <i>temol</i> and <i>shilshom</i> back to back. Since <i>temol</i> means yesterday the word <i>shilshom</i> must mean three says ago, not the third day to come.</i> The <i>mem</i> in <i>shilshom</i> is the <i>mem</i> of the plural<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The masculine pronominal plural suffix.</i> as it refers to today and yesterday,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>shilshom</i> means their third day, i.e., today’s and yesterday’s third day (Weiser).</i> even though its <i>shin</i> is not vocalized with a <i>kamatz</i> as the rules of grammar require.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">If the meaning of <i>shilshom</i> is their third day (<i>shalosh she-lahem</i>) the word should have read <i>shilsham</i>.</i> On the other hand, it is possible that the <i>mem</i> is appended at the end of the word as it is to the beginning of the word.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">That is, the <i>mem</i> of <i>shilshom</i> is not the <i>mem</i> of the plural. It is a form (or superfluous) letter and has no meaning.</i> Compare, the word <i>mishlosh</i> (three)<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">The <i>mem</i> in <i>mishlosh</i> has no meaning. See I.E. on Gen. 35:24.</i> in <i>And it came to pass about three months after</i> (Gen. 38:24). NOR SINCE THOU HAST SPOKEN. <i>Me-az dabberkha</i> (since thou hast spoken)<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">The word <i>az</i> means then. Hence I.E.’s comment that <i>me-az</i> means from the time or since.</i> is to be rendered, from the time that thou hast spoken. <i>Me-az</i> (since) in <i>For since I came to Pharaoh to speak in Thy name</i> (Ex. 5:23) is similar, as<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">The reason that Moses said what is recorded in our verse.</i> the slowness of his speech was not removed<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">By God when He revealed Himself to Moses.</i> but remained as it was. The one who says that Moses forgot Egyptian<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">This commentator explains that slowness of speech and tongue refers not to a speech impediment but rather to Moses’ inability to speak Egyptian. The latter interpretation is offered by Rashbam.</i> is incorrect, because Moses mentioned two things, viz., slowness of speech and slowness of tongue.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">If the reference was merely to difficulty in speaking Egyptian, Moses would have limited himself to slowness of speech.</i> Furthermore, we can learn from God’s answer, <i>Who hath made man’s mouth? or who maketh a man dumb?</i> that Moses was not referring to the Egyptian language.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">God appears to be addressing a complaint about a physical impediment rather than one dealing with a lack of knowledge.</i> The upshot of this is that Moses was born with slowness of speech; i.e., he could not pronounce the labials or all of the linguals.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Slowness of speech indicates a problem with labials, for the Hebrew word for speech is <i>safah</i> (lips). Slowness of tongue indicates a problem with linguals.</i> However, he was able to pronounce some of them with difficulty. This is the meaning of, <i>and I will be with thy mouth, and teach thee what thou shalt speak</i>; i.e., God told Moses that He would teach him to speak with words that do not contain letters that he had difficulty enunciating. AND THE LORD SAID. We find<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> <i>dumb</i> corresponding to the <i>making of the mouth, blind</i> corresponding to <i>seeing</i>, while the word deaf stands by itself; it has no counterpart. However, in reality the word <i>pike’ach</i> (seeing) corresponds both to blind and to deaf,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">It comes from the root <i>peh, kof, chet</i>, which means to open. Thus <i>pike’ach</i> can refer to one who can either hear or see.</i> as it is written, <i>pako’ach oznayim</i> (opening the ears) (Is. 42:20); <i>li-feko’ach enayim ivrot</i> (to open the blind eyes) (Is. 42:7).  Behold, God did not now<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">As our verse may be taken to imply.</i> promise Moses that He would remove the slowness of his tongue. He only promised to teach him what to speak.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">See verse 12.</i> AND HE SAID. I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Gen. 12:11.</i> that the word <i>na</i> (I pray) always means now in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>shlach na</i> (send, I pray) means send now.</i> See, <i>Speak now</i> (na) <i>in the ears of the people</i> (Ex. 11:2); <i>Hear now</i> (na), <i>O Joshua the high priest</i> (Zech. 3:8); <i>Let this man, now</i> (na)<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. J.P.S. translates as, <i>We pray thee</i>.</i> <i>be put to death</i> (Jer. 38:4); <i>Woe now</i> (na)<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. J.P.S. translation reads, <i>Woe unto us;</i> i.e., it does not translates <i>na</i>.</i> <i>unto us! for we have sinned</i> (Lam. 5:16). WHOM THOU WILT SEND. The word <i>asher</i> (whom) has been omitted.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">From the clause <i>shelach na be-yad tishlach</i> (send, I pray thee, by the hand of him whom Thou wilt send). Its literal meaning is: send, I pray Thee (or now) by the hand of Thou wilt send, hence I.E.’s comment that the word <i>asher</i> (whom, i.e., he whom) has to be added to the text. The word <i>asher</i> can mean which, that, who, or in order to.</i> Our verse is to be read as if written <i>be-yad asher tishlach</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Which means via the hand of him whom you were in the habit of sending, i.e., Aaron. Rashi interprets similarly.</i> <i>Im levavam shalem</i> (whose heart is whole) (II Chron. 16:9) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">The word <i>asher</i> has to be added to the clause which is to be read as if written, <i>asher im levavam shalem</i> (of them whose heart is whole).</i> Its meaning is, send this message by the hand of Aaron my brother<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Literally, Aaron his brother.</i> who is <i>a man of words</i>, for he is not of slow speech and he is in the habit of prophesying to Israel. Indeed, it is written in the book of Ezekiel that God sent a prophet to Israel before he sent our master Moses.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">See Ezek. 20:5. I.E. identifies this prophet with Aaron.</i> Scripture also states, <i>And the Lord said to Aaron: Go into the wilderness to meet Moses</i> (Ex. 4:27).<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Which shows that Aaron was a prophet, as God spoke to him.</i> Furthermore, since Aaron was older than Moses, he might be angry if Moses was appointed God’s messenger to Pharaoh.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Hence Moses suggested that God appoint Aaron to this task.</i> It is for this reason that God told Moses, <i>and when he</i> (Aaron) <i>seeth thee, he will be glad in his heart</i> (Ex. 4:14).<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">That is, Aaron is not angry that you, his younger brother, have been chosen as God’s messenger.</i> Now Moses did not refuse to go.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">As God’s messenger, as a superficial reading of verses 10-14 implies.</i>  What happened was that Moses first replied, <i>I am not a man of words</i> (v. 10), and it is difficult for one who is slow of speech to speak before the king. Moses thought that God<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">In response to Moses’ reply, <i>I am not a man of words</i>.</i> would miraculously remove his slowness of speech. However, when God answered him, <i>and</i> (I) <i>will teach thee what thou shalt speak</i> (v. 12), Moses knew that his slowness of speech would not be removed. Moses thus wondered why God did not send Aaron to Pharaoh. It is for this reason that he said, <i>send, I pray Thee, by the hand of him whom Thou wilt send</i>. All of this can be clearly derived from God’s answer, <i>Is not Aaron thy brother…</i> (v. 14).<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\"><i>Is not Aaron thy brother</i> implies that Moses suggested that Aaron be chosen in his place. <i>When he</i> (Aaron) <i>seeth thee, he will be glad in his heart</i> implies that Aaron is not angry for not being chosen. <i>He</i> (Aaron) <i>can speak well</i> implies that Moses was concerned with not being able to speak before the king.</i> AND THE ANGER OF THE LORD WAS KINDLED. Heaven forbid that this be the meaning of the verse, <i>that the Lord…sought to kill him</i> (v. 24),<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">That is, God sought to slay Moses (v. 24) because he at first refused the Lord’s call to be His messenger. See Rashbam on verse 24.</i> as he should have killed him now when he refused to go, not when he went, as others have interpreted. Why kill him when he went?<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 describes what happened to Moses on his way to Egypt as God’s messenger.</i> Our case cannot be compared to that of Balaam.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Where God told Balaam that he may go to Balak (Num. 22:20) and then sent an angel with a drawn sword to stop him (Num. 22:22), for Balaam had evil intentions (Krinsky).</i> Similarly, the incident with Jacob is different.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Gen. 32:25 tells us that an angel tried to kill Jacob. However, that incident too cannot be compared to that of Balaam, for that angel was not sent to punish Jacob. So Filwarg. For other interpretations see Krinsky and Weiser. However, their interpretations are forced.</i> Should someone argue, where do we find a case where God’s anger did not cause harm,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">That is, once the <i>anger of the Lord was kindled against Moses</i> punishment had to follow. The only punishment that conceivably followed was <i>that the Lord sought to kill him</i>.</i> we will show him, <i>And the anger of the Lord was kindled against them</i> (Num. 12:9),<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Against Aaron and Miriam.</i> yet no harm befell Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Thus punishment does not always follow the kindling of God’s anger.</i>Scripture refers to Aaron as <i>the Levite</i>, for this is the way the Levite prophet<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">That is, Aaron.</i> was known in Israel since there were others who bore this name.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">There were other people who bore the name Aaron. Hence people referred to the Aaron who was the prophet as Aaron the Levite.</i> Now Aaron’s appointment as spokesman<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Literally, this thing.</i> did not entail Moses’ demotion. On the contrary, Moses’ status was thereby elevated. Aaron was merely an instrument, similar to the mouth which brings forth the words of the invisible soul which, like the angels, cannot be seen because they are incorporeal. Moses’ station was thus similar to the station of an angel.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Moses was the “soul” of the words produced by Aaron. The soul is angelic; hence Moses was angelic.</i> This is the meaning of <i>And thou shalt be to him in Elohim’s</i> (God’s)<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">That is, you will be as an angel to Aaron.</i><i>stead</i> (v. 16). Now <i>Elohim</i> in Scripture does not refer to anything but God the glorious or His holy angels<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">As in verse 16. Also see I.E. on Gen. 1:1.</i> or the holy ones below who execute God’s justice in the world.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Judges. See I.E. on Gen. 1:1.</i> Whenever Scripture refers to an idol by the term <i>elohim</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Which seems to indicate that <i>elohim</i> also means an idol. However, I.E. has just stated that it refers only to God, angels, and judges.</i> it does so in keeping with the beliefs of its worshippers.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Thus even when <i>elohim</i> refers to an idol it means a god.</i> It is similar to <i>unto the prophet Hananiah</i><sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Who was not a true prophet, yet was called one.</i> (Jer. 28:5). AND…THIS ROD. Scripture refers to <i>the signs</i><sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Scripture speaks of this rod, <i>wherewith thou shalt do the signs</i>. However, up to now Scripture speaks of only one sign that was to be done with the rod, i.e., its being changed into a serpent.</i> because the rod changed into a serpent before all of Israel and into a serpent before Pharaoh. The rod was also used to strike the Nile, to bring up frogs, to produce gnats, to bring down hail, to bring locusts, and to cause darkness.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Many other signs were to be done with the rod in the future. Hence Scripture speaks of <i>the signs</i>.</i> AND MOSES WENT…JETHER.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">This is the Hebrew reading. J.P.S. translates it as Jethro.</i> Jether and Jethro are one and the same. Similarly, <i>Geshem</i> (Neh. 6:2) and <i>Gashmu</i><sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">This is the Hebrew reading. J.P.S. translates it as Geshem.</i> (Neh. 6:6) are one and the same, as are <i>Salmah</i><sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">This is the Hebrew reading. J.P.S. translates it as Salmon.</i> (Ruth 4:20) and <i>Salmon</i> (Ruth 4:21). Moses told Jethro that he was going to see his brethren. He did not reveal the secret to him.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">That he was going at God’s command to liberate them.</i> AND THE LORD SAID. The Torah is not<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Always.</i> in chronological order.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">What is reported in verse 19 had to take place before what is recorded in verse 18. It is illogical for Moses to have told Jethro that he was going to Egypt before being informed by the Lord that Pharaoh was dead.</i> The meaning of <i>and the Lord said</i> is, and the Lord had said.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">For the reasons noted in note 89 we must translate verse 19 as: and the Lord had said to Moses in Midian (i.e., before Moses had taken leave of Jethro), <i>Go return into Egypt</i>.</i> Similarly, <i>And out of the ground made the Lord to grow</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 2:9.</i> (Gen. 2:9) and many other such instances. Now when Moses was handing over Jethro’s sheep to Jethro, God assured him that he could go to Egypt without trepidation because Pharaoh and his servants who knew about the incident of the Egyptian were dead. This is the meaning of <i>that the king of Egypt died</i> (Ex. 2:23); as long as Pharaoh lived it was improper for Moses to be a messenger to him.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">The same Pharaoh who knew of the incident of the Egyptian.</i> AND MOSES TOOK. We do not know whether Gershom was born at the time that Moses was a young man, when he fled to Midian, or during his old age. Do not rely on <i>The History of Moses</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">A medieval work dealing with the life of Moses.</i> as everything written in it is nonsense. Moses’ second son, namely, Eliezer, was born now, at the time that Moses started to prophesy. Moses planned to bring his wife and sons to Egypt so that they could leave Egypt together with all of Israel. However, this was not a good idea; he was going to bring the Israelites out of Egypt and they would see that he came with his wife and children to live there.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Hence the Israelites would have reason to doubt whether they were really going to be brought out of Egypt.</i> Do not be surprised that a prophet should incorrectly assess practical events,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">That is, do not be surprised that a prophet can err as Moses did in wanting to bring his family to Egypt.</i> for indeed we find that David asked Nathan the prophet whether is was proper for him to build a temple to the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">This is the import of II Sam. 7:2.</i> Nathan then answered him, <i>All that is in thy heart do, for the Lord is with thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s slight paraphrase of II Sam. 7:3.</i> However, in a prophetic vision of the night, Nathan was told to inform David that he should not build the temple.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">II Sam. 7:5-13.</i>The elders<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Who translated the Pentateuch into Greek. See <i>Megillah</i> 9a.</i> were forced to translate <i>upon an ass</i> as upon the man carrier, because it is demeaning that the wife of the prophet and her two sons should ride on one ass.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">For this implies that Moses was impoverished.</i> Yefet<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">See notes and comments on Ex. 3:3.</i> says that <i>ass</i> is used as a collective noun,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Thus more than one ass was used by Moses’ family. Therefore the verse does not imply that Moses was impoverished.</i> as in <i>And I have an ox and an ass</i> (Gen. 32:6).<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is: And I have oxen and asses.</i> However, Yefet is incorrect. This is not the place to use collective nouns.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">One uses the collective noun when one speaks of many of a kind. Here, at most two asses were involved and the use of the collective is out of place.</i> The term<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Ass.</i> thus must be taken literally.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">It refers to one ass.</i> Now the asses in Egypt are dearer and more precious than the mules.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Hence Moses chose an ass rather than a mule for his family to ride upon.</i> There is nothing to wonder about<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Why Moses employed one ass for his family. His wife rode holding their infant son Eliezer and their other son rode behind her as children are wont to do.</i> if his son Gershom rode behind his mother. Perhaps he was small<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Young. See the opening of I.E.’s comment. This would make the scenario more acceptable, and not be demeaning to Moses.</i> and Eliezer was in her bosom for he was not yet circumcised. [AND HE RETURNED TO THE LAND OF EGYPT.] Its meaning is that only Moses himself returned.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">The verse reads, <i>And Moses took his wife and his sons…and <span class=\"underline\">he </span>returned to Egypt</i>. Hence I.E’s comment.</i> When God met Moses (v. 24) Eliezer was circumcised (v. 25). When Eliezer was healed, Zipporah and her children returned to her father. Moses left them and went on to Egypt.  Scripture refers to the staff as <i>the rod of God</i> because of the sign that was performed with it.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Ex. 4:1-4.</i> The rod of God is the same as the rod of Moses and the rod of Aaron. It was in his<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Aaron’s (Weiser).</i> hand when he did the signs.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">When Aaron performed signs he held the rod. Hence it is also referred to as the rod of Aaron.</i> Now that the rod of God is mentioned Scripture backtracks and relates that God told Moses<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">In general terms.</i> all the wonders that he was destined to do in Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> He mentioned<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">That is, he specifically mentioned.</i> to Moses the sign that would bring Israel out of Egypt, namely, the plague of the first-born.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> [AND IT CAME TO PASS ON THE WAY AT THE LODGING-PLACE.] This should have been connected to <i>And Moses took his wife and his sons</i> (v. 20).<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">The sequence of events is: And Moses took his wife and his sons, and set them on an ass. And it came to pass on the way at the lodging place, etc. That which is between these verses is parenthetical.</i> There are many such cases in the Pentateuch, an example being, <i>he shall make restitution</i> (Ex. 22:2). The latter is connected to <i>he shall pay five oxen for an ox</i> (Ex. 21:37).<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">And not that which immediately precedes it.</i> AND THE LORD SAID. This was told to Moses in Midian.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">When God told Moses, <i>Go return into Egypt</i> (v. 19) (Krinsky).</i> God informed Moses that He would harden Pharaoh’s heart and that Pharaoh would not let them go despite all of the wonders, including the last one,<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">The plague of the first-born. Even after this plague Pharaoh changed his mind and tried to re-enslave the Israelites.</i> that He would show them.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Nahmanide’s version of I.E. had, “God informed Moses that he would harden Pharaoh’s heart and that Pharaoh would not let them go despite the wonders until He would show (them) the last wonder.”</i> AND THOU SHALT SAY. The meaning of <i>Israel is My son, My first-born</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">And what follows, i.e., verse 23.</i> is: the ancestors of this nation were the first to serve Me. I therefore take pity on this nation as a father pities a son who serves him. You took him for a perpetual slave. I will therefore kill your first-born son. AND I HAVE SAID UNTO THEE. Behold, I have told you time and time again to let My son go, that he may serve Me by offering sacrifices to Me, and thou hast refused to let him go. I will therefore punish thee.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of verse 23.</i> The ignorant say that these words are directed at Moses.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Moses refused to go to Egypt to liberate God’s first-born son (Israel). God therefore threatened to kill Moses’ son. This explains the sequence which follows in verse 24.</i> The latter is sheer madness. Furthermore, Eliezer<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">The son of Moses that God wanted to kill (v. 24).</i> was not Moses’ first-born.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">If God wanted to kill Moses’ first-born because Moses did not have pity on His first-born, then Gershom should have been threatened.</i> AND IT CAME TO PASS ON THE WAY. They had a tradition that a child should not be circumcised on the eighth day if he was sick, or while traveling when it was not possible for his guardian to tarry and circumcise him. Now because Moses could not tarry in carrying out God’s mission he concluded that he should not circumcise his son, because the child would be in danger if he were taken along.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">After circumcising him.</i> God therefore sent an angel<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">This is the meaning of <i>that the Lord met him</i>.</i> to tell Moses to put his decision aside<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Not to circumcise Eliezer.</i> and to circumcise the lad. The child would then remain with his mother until healed and Moses would continue on by himself. [THAT THE LORD MET HIM.] Its meaning is that God sent an illness upon Moses because it did not occur to him.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">To circumcise his son at that time. I.E. literally reads: Its meaning is, an illness came upon Moses from God that he did not think.</i> This then is the meaning of <i>and sought to slay him</i>: God sought to slay Moses if he would not circumcise his son. Now because Moses was seized with trembling<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">He was shivering due to the illness.</i> he could not circumcise his son. Zipporah circumcised him, for Moses revealed this secret to her.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">That he was ill because he did not circumcise his son.</i> Do not be surprised that it is written, <i>That the Lord met him</i>;<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">I.E. explains that God sent an angel to tell Moses to desist from his decision. However, the verse implies that it was God Himself who met Moses.</i> the reference is to an angel of the Lord. <i>And the Lord went before them</i> (Ex. 13:21) is similar, and there it is written, <i>And the angel of God…removed</i> (Ex. 14:19). However, Rabbi Samuel ben Hofni<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">The last Gaon of Sura. He died in 1034 C.E.</i> says: Perish the thought that God would seek to slay Moses who was on God’s mission to redeem His people. It was rather Eliezer whom the Lord sought to slay, and it is to Eliezer that the third person pronominal suffixes of <i>va-yifgeshehu</i> (met him) and <i>hamito</i> (slay him) refer. Scripture then goes on to explain that the reference is to Eliezer.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">That is, to her son. The name Eliezer is not used in our passage.</i> Scripture therefore states, <i>and cut off the foreskin of her son</i>. He is not at first mentioned<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Scripture refers to Eliezer by the term <i>him</i>. However, before referring to a person in the third person, one has to first identify him. I.E. thus explains that Scripture does not identify the object of <i>va-yifgeshehu</i> and <i>hamito</i> because he did not yet have a name.</i> because he did not as yet have a name. <i>And it came to pass, when she travailed, that one put out a hand</i> (Gen. 38:28) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Scripture does not identify the one that put out his hand because he was not yet named.</i> THEN ZIPPORAH TOOK A FLINT. A sharp instrument.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the word <i>tsor</i> (flint) is not to be translated as flint but as something sharp and hard as a flint, that is, a sharp instrument.</i> Compare, <i>Make thee knives of flint</i><sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>tzurim</i>.</i> (Josh. 5:2) which refers to sharp knives. <i>Yea, thou turnest back the flint</i> (tzur) <i>of his sword</i><sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. translates as <i>edge of his sword</i>.</i> (Ps. 89:44) is similar. [AND CAST IT AT HIS FEET.] In my opinion the reference is to Moses’ feet. Our verse is like<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">That is, the placing of the bloody foreskin on Moses’ feet was similar to the placing of the blood on the side-posts and lintels of the Israelite homes; i.e., it prevented the destroyer from killing.</i> <i>and when He seeth the blood upon the lintel, and upon the side-posts, the Lord…will not suffer the destroyer to come in unto your houses to destroy you</i> (Ex. 12:23). Therefore<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Because of what Zipporah did.</i> <i>He let him</i>, that is, Moses, <i>alone;</i> his illness and shivering ceased. However, Rabbi Samuel<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Samuel ben Hofni.</i> says that <i>his feet</i> refers to Eliezer’s feet,<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Samuel’s comment is in keeping with his interpretation that it was Eliezer rather than Moses who took ill.</i> and similarly <i>He let him alone</i>.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">The reference is again to Eliezer.</i> This being the case we can refute him by asking, “If the illness befell Eliezer how could Zipporah circumcise him, thereby adding pain to his pain?”<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">The idea is that it would be either dangerous or cruel.</i> [A BRIDEGROOM OF BLOOD.] It is the custom of women to refer to a child as a bridegroom when he is circumcised. [BLOOD.] Its meaning is, <i>surely thou art a man of blood to me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Cf. II Sam. 16:8, <i>because</i> (surely) <i>thou art a man of blood</i>. Thus <i>blood</i> means bloody.</i> for because of you my husband will die. SO HE LET HIM ALONE. The word <i>damim</i> (blood) in Hebrew is used in two ways. One way is to indicate bloodshed, as in <i>because thou art a man of blood to me</i> (II Sam. 16:8).<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">“To me” is not found in the verse quoted. I.E., under the influence of his comment on the word <i>blood</i>, added the words <i>to me</i> to II Sam. 16:8.</i> The person who says that <i>damim</i> refers to life<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">This commentary takes blood to mean life because a living person has blood flowing through him. According to this commentary, <i>Surely a bridegroom of blood art thou to me</i> means: Surely a live bridegroom are thou (Moses) to me; i.e., thou art alive because I circumcised Eliezer. Similarly the word <i>blood</i> in the next verse. It should be noted that in Ex. 22:2 Rashi explains <i>dam</i> (blood) as alive and I.E. takes issue with him there (Filwarg).</i> is giving the word a meaning that it does not have. The second way<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">That the word <i>damim</i> is used.</i> is as a plural referring to actual blood,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">The singular being <i>dam</i>.</i> as in <i>be-damayikh chayi</i> (in thy blood live) (Ezek. 16:6). Now when Zipporah saw that the illness left Moses she exclaimed, you my son are not a bridegroom of blood, blood referring to death,<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">That is, you are not a bloody bridegroom.</i> but you are a bridegroom wallowing in the blood of circumcision. The word <i>mulot</i> (circumcision) is a noun. It is in the plural<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\"><i>Prima facie</i>, the singular should have been used.</i> because of <i>damim</i> (blood).<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\"><i>Damim</i> which precedes <i>mulot</i> is in the plural; i.e., the word <i>mulot</i> is in the plural because it follows <i>damim</i>.</i> AND THE LORD SAID TO AARON. Aaron did not prophesy;<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">God told Aaron, <i>Go into the wilderness to meet Moses</i>. He did not tell him to prophesy before Pharaoh (Weiser).</i> there was no need for him to do so<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Henceforth.</i> as Moses was the messenger sent to Pharaoh. However, prior to this Aaron had been sent as messenger to the male Israelites, and Miriam to the females. The prophet therefore says, <i>And I sent before thee Moses, Aaron, and Miriam</i> (Micah 6:4). IN THE MOUNTAIN OF GOD. The reference is to Mount Horeb. AND MOSES TOLD. God sent Moses to Israel first.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Besides sending Moses to Pharaoh, God also told Moses to speak to Israel before speaking to Pharaoh, Hence Moses and Aaron went first to the children of Israel.</i> AND ALL THE SIGNS WHEREWITH HE HAD CHARGED HIM. To first perform before Israel and then to perform other signs before Pharaoh.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Hence Moses first performed signs before Israel (v. 30) and only later before Pharaoh (Ex. 7:10).</i> AND MOSES AND AARON WENT. <i>The elders</i> are the counselors in each generation,<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">In other words, elders means counselors. In medieval Spain the Jews were ruled in part by a <i>mo’etzah</i>, a board of counselors. I.E. apparently assumes that each generation going back to Moses had a similar arrangement with the exception that in previous times they were referred to as <i>zekenim</i> (elders) rather than <i>yo’atzim</i> (counselors).</i> as Moses and Aaron could not possibly speak to six hundred thousand men. It was rather the elders who spoke to them. AND AARON SPOKE. For he was Moses’ mouthpiece.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\"><i>Melitz</i> literally means interpreter.</i> Moses therefore never spoke to Israel except through Aaron. When Aaron died his son Eleazar took his place and similarly became Moses’ mouthpiece. AND THE PEOPLE BELIEVED. After they heard that the Lord had remembered his people. The end of the time period that had been told to Abraham had come.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>Know of a surety that thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs…four hundred years</i> (Gen. 15:13).</i> THEIR AFFLICTION. <i>Onyam</i> comes from the same root as <i>inuy</i> (affliction).<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>ayin, nun, heh</i>.</i> THEN THEY BOWED. <i>Va-yikkedu</i> (then they bowed) comes from a double root.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>kof, dalet, dalet</i>.</i> It is like the word <i>kodkod</i> (skull).<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>kof, dalet, dalet</i>.</i> <i>Va-yikkedu</i> follows the paradigm of <i>va-yittemu</i> (were ended)<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>tav, mem, mem</i>.</i> in <i>so the days of weeping in the mourning of Moses were ended</i> (Deut. 34:8) and <i>yiddemu</i> (they are still)<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>dalet, mem, mem</i>.</i> in <i>they are as still as stone</i> (Ex. 16:16). If only those who say that these words<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>va-yikkedu, va-yittemu</i>, and <i>yiddemu</i>.</i> come from roots that begin with a <i>nun</i><sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">That is, that the root of <i>yikkedu</i> is <i>nun, kof, dalet;</i> of <i>yittemu, nun, tav, mem</i>; and of <i>yiddemu, nun, dalet, mem</i>.</i> would be <i>as still as stone</i>. In order to explain the paradigm<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">The point is that the words <i>yikkedu, yittemu, and yiddemu</i> follow the paradigm of roots that begin with a <i>nun</i>. Compare, <i>yippelu</i> from the root <i>nun, peh, lamed</i>, and <i>yittenu</i> from the root <i>nun, tet, nun</i>. Hence they conclude that the former come from similar roots. See note 168.</i> they add roots that are nonexistent in the holy tongue.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">For they make <i>peh nuns</i> out of double roots. See note 168.</i> Can they not see that the word <i>redu</i> (get you down)<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod, resh, dalet</i>.</i> (Gen. 42:2) follows the paradigm of <i>benu</i> (build ye)<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>bet, nun, heh</i>.</i> in <i>Build ye</i> (lakhem) <i>houses</i> (Jer. 29:5)<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">The word <i>lakhem</i> (ye) is not in Jeremiah. The reference might be Num. 32:24, which reads, <i>Build you</i> (lakhem) <i>cities</i>. In any case, if this is not a scribal error then I.E. quoted from memory and erred.</i> although they are two different<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">The literal reading is: and they are roots. “Two different” is not in our text, but it is in <i>Vat. Ebr.</i> 38. In any case, it has to be inserted in order to make sense.</i> roots.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">We thus see that words from different root families can follow similar paradigms. Hence there is no reason to assume that <i>yikkedu, yittemu</i>, and <i>yiddemu</i> must be <i>peh nuns</i> because they follow a <i>peh nun</i> paradigm.</i> The correct thing is to do everything in our power not to multiply roots because of paradigms. AND AFTERWARD. After Aaron did the signs<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Recorded in Ex. 4:30.</i> the two of them came to Pharaoh and the two of them spoke.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Unto Pharaoh, thus saith the Lord, God of Israel</i>, etc.</i> For the Lord had promised them, <i>and I will be with thy mouth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Moses’ mouth.</i> <i>and with his mouth</i><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Aaron’s mouth.</i> (Ex. 4:15). AND SAID…THUS SAITH THE LORD, THE GOD OF ISRAEL. Pharaoh had never before heard this name.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh had never before heard the name <i>YHVH</i> (Lord).</i> Moses therefore added <i>the God of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">So that Pharaoh would know to whom he was referring.</i> the meaning of which is, the people of Israel and not only the patriarch Jacob.  THAT THEY MAY HOLD A FEAST (<i>VE-YACHOGU</i>) UNTO ME IN THE WILDERNESS. That they may sacrifice unto me.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the word <i>chag</i> not only means a holiday, it also refers to the sacrifice that is offered on the holiday.</i> Compare, <i>bind the offering</i> (chag) <i>to the horns of the altar with cords</i>,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. New J.P.S. translation is similar.</i> and <i>chaggim</i> (offerings) in <i>Let the offerings come round</i> (Is. 29:1).<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> AND PHARAOH SAID: WHO IS THE LORD, THAT I SHOULD HEARKEN UNTO HIS VOICE. He asked, “Who is the Lord that he is God?”<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh was not denying God. He merely asked, “Who is this God <i>YHVH</i> (the Lord)?”</i> We learn this from Moses’ answer to Pharaoh, which follows.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Moses answered Pharaoh that <i>YHVH</i> is the God of the Hebrews. We deduce from this that Pharaoh had asked, “Who is this God <i>YHVH</i>?”</i> AND THEY SAID. This name<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The Tetragrammaton.</i> refers to the God of the Hebrews. The Hebrews were a group whom the Egyptians were familiar with.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Hence Moses identified <i>YHVH</i> as the God of the Hebrews.</i> The term Hebrew refers to Abraham, who is called the Hebrew.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">See Gen. 14:13.</i> It likewise refers to Abraham’s son Isaac and to Jacob and his sons,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">It thus applies to the Israelites, hence the term, “the God of the Hebrews.” I.E. explains that the term Hebrew refers to Israelites because there were some commentators who believed that it applied to non-Israelite descendants of Abraham. See I.E. Ex. 21:2.</i> as I will explain when I comment on the verse <i>if thou buy a Hebrew servant</i> (Ex. 21:2). AND THEY SAID. The word <i>nikra</i> (hath met) is similar to <i>nikro nikreti</i> (as I happened by chance)<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew word for met comes from the root <i>kof, resh, heh</i> (<i>karah</i>). However, <i>nikra</i> (spelled with an <i>alef</i>) comes from the root <i>kof, resh, alef</i>. I.E. points out that the <i>alef</i> and the <i>heh</i> interchange. For <i>nikro</i> (<i>spelled with an alef</i>) comes from the root <i>kof, resh, alef</i> and means met, (happened by chance) while <i>nikreti</i> (I happened by chance), from the root <i>kof, resh, heh</i> (the <i>heh</i> changes to a <i>yod</i> in the perfect) has a similar meaning. We thus see that the word <i>nikrah</i>, whether spelled with an <i>alef</i> or a <i>heh</i>, means met.</i> in <i>As I happened by chance upon mount Gilboa</i> (II Sam. 1:6). It means met. He explained to Pharaoh why they are obligated to offer sacrifices, i.e., lest a pestilence or sword come upon us.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of <i>lest He fall upon us with pestilence, or the sword</i>.</i> LEST HE FALL UPON US. <i>Upon us</i> includes us Israelites, also you, Pharaoh, and all the Egyptians. When Pharaoh saw that swarms of animals came and devoured many Egyptians, as it is written, <i>He sent among them swarms of animals, which devoured them</i><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> (Ps. 78:45), he said, <i>Go ye, sacrifice to your God in the land</i> (Ex. 8:21).<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">In Egypt.</i> However, Moses answered him, <i>it is not meet so to do</i> in the land<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Of Egypt.</i> (Ps. 8:22). On the contrary, they would go a distance of three days’ journey into the wilderness (Ps. 8:23).<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">And offer sacrifices to the Lord.</i> The latter is the distance between Egypt and Mount Sinai for one who takes a straight path. It was there<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">At Mount Sinai.</i> that the Israelites offered sacrifices, as it is written, <i>ye shall serve God upon this mountain</i> (Ex. 3:12).<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Mount Sinai.</i> It is furthermore written, <i>and Moses</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The word Moses is not in this part of the original verse. I.E. probably quoted from memory.</i> <i>builded an altar under the mount</i> (Ex. 24:4). Also, the altar that Moses built after Amalek was defeated<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Ex. 17:15.</i> was erected on Mount Sinai, as it is written, <i>and</i> (Israel) <i>encamped in Rephidim</i><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Amalek attacked Israel in Rephidim (Ex. 17:8).</i> (Ex. 17:1), and it is there written, <i>Behold, I will stand before thee there upon the rock in Horeb</i><sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Horeb is another name for Sinai. We thus see that Rephidim is very close to Sinai.</i> (Ex. 17:6). When the locusts came<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">I.E. is not being precise. It was when the threat of locusts came that Pharaoh gave some of the Israelites permission to go and sacrifice. See Ex. 10:1-11.</i> Pharaoh gave some of the Israelites permission to go and sacrifice (Ex. 10:11). After the plague of darkness Pharaoh gave them all permission to go, with the exception that their cattle were to remain (Ex. 11:24). Now when they saw that a plague came and struck their first-born, Moses’ words, <i>lest he fall upon us with pestilence</i>, became clear.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">They realized that they were included, as noted by I.E. earlier in his comment on <i>us</i> in verse 3.</i> They therefore said, <i>We are all dead men</i> (Ex. 12:33). The Egyptians then chased them out (Ex. 12:39) to go and sacrifice.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">To the Lord.</i> They also let them have what they asked for (Ex. 12:36). AND THE KING OF EGYPT SAID. The word <i>tafri’u</i> (ye cause to break loose) means ye cause to disrupt.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">That is, ye cause the people to spoil their work schedule (Krinsky). Cf. Rashi, “You separate and remove (the people) from their work.”</i> <i>Yifra</i> (cast off restraint) in <i>When there is no vision, the people cast off restraint</i> (yifra)<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the verse should be rendered: the people disrupt the order of society.</i> (Prov. 29:18) is similar. Pharaoh included Moses and Aaron in <i>get you unto your burdens</i>, for Moses and Aaron represented all of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Hence Pharaoh’s words were directed at them.</i> <i>Your burdens</i> does not mean your affairs.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Contra Rashi, who comments, “Go to your work which you have to do in your houses.”</i> <i>And will ye make them</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The Israelites.</i> <i>rest from their burdens</i> (v. 5) proves the aforementioned.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">It is unlikely that the same term (burdens) would refer to Moses’ affairs in verse 4 and Israel’s toil in verse 5.</i> AND PHARAOH SAID. Yefet says that the meaning of <i>the people of the land are now many</i> is, we are not concerned if pestilence or sword befalls them, for those who toil<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">The Israelite slaves.</i> are many.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">And we can afford to lose some of them to death.</i> However, according to my opinion its meaning is, you are seeking to cause a great amount of work to cease. AND THE SAME DAY PHARAOH COMMANDED. The taskmasters were Egyptian and the officers of the people were Israelites. YE SHALL NO MORE GIVE. <i>Tosifun</i> (ye shall more)<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod, samekh, peh</i>.</i> is spelled with an <i>alef</i>.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Following the <i>tav</i>.</i> However, it is usually spelled with a <i>vav</i>.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">The <i>yod</i> changes into a <i>vav</i> in the <i>hifil</i>.</i> Both of these letters<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">The <i>vav</i> and the <i>alef</i>.</i> interchange with the <i>yod</i>. [STRAW.] It is customary for those who build with soil to mix it with straw or chaff so that it will last. TO MAKE BRICK. <i>Lilbon</i> (to make brick) comes from the same root as <i>levenah</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"><i>Lilbon</i> is a denominative of <i>levenah</i>.</i> (brick). A brick structure is stronger than a stone structure,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Hence they used brick rather than stone.</i> because a structure made out of soil<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Of mud.</i> will be damaged by water and a stone structure will be harmed by fire.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Some stones burst when in a fire, but a structure made of brick “will not dissolve in water or fall apart when burned” (I.E. on Gen. 11:3).</i> It is similarly written, <i>And they had brick for stone</i>,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">That is, in place of stone (I.E. on Gen. 11:3).</i> <i>and slime had they for mortar</i> (Gen. 11:3).<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">That is, in place of mortar. “A building made from such material is very strong and will not dissolve in water or fall apart when burned” (I.E. on Gen. 11:3).</i> Note, there are nouns that are vocalized with a <i>tzere</i>, such as the word <i>sefer</i> (book),<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>tzere, segol</i>.</i> or a <i>segol</i>, i.e., <i>tzedek</i> (righteousness),<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>segol, segol</i>.</i> whose status does not change<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">That is, whose vowels do not change.</i> at an <i>etnach</i><sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">A sign indicating a pause. The <i>etnach</i> is placed under the accented syllable of the word which constitutes the most important logical pause within a sentence. It is similar to a colon or semicolon.</i> or at the end of a verse.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">When a word is vocalized <i>tzere, segol</i> or <i>segol, segol</i>, the <i>tzere</i> and the <i>segol</i> change to a <i>kamatz</i> at an <i>etnach</i> or <i>sof pasuk</i> (the end of the verse). Compare, <i>even / aven; shekel / shakel; lemech / lamech</i>. However, this is not always the case.</i> The word <i>teven</i> (straw) falls into this category.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Hence the end of verse 7 reads <i>teven</i> rather than <i>taven</i>.</i> We not know the reason for the this; however, such is the case. AND GATHER. <i>Ve-kosheshu</i> (and gather) comes from the same root as <i>kash</i> (stubble).<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ve-kosheshu</i> is a denominative of <i>kash</i>.</i> comes from a double root.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">A root whose second and third letters are the same. Its root is <i>kof, shin, shin</i>.</i> AND THE TALE. <i>Matkonet</i> means tale. It refers to a specified amount. LET HEAVIER WORK BE LAID. Saadiah Gaon says that <i>al yishu</i> (let them not regard) is like <i>al yishanu</i> (let them not rely)<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>shin, ayin, nun</i>, meaning to rely upon, to lean upon. Cf. Is. 10:20, <i>ve-nishan al Adonai</i> (but shall lean on the Lord).</i> with the <i>nun</i> omitted, as it is in the word <i>tet</i> (to put)<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>nun, tet, nun</i>, meaning to put or to give.</i> in <i>I begin to put the dread of thee</i> (Deut. 2:25). Pay no attention nor listen to the dreamer who says that the root of <i>tet</i> is <i>tat</i>.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>tav, vav, tav</i>, for <i>tat</i> is the third person perfect masculine of <i>tav, vav, tav</i>. Compare, <i>kam</i> from the root <i>kof, vav, mem</i> and <i>shav</i> from the root <i>shin, vav, bet</i>.</i> Because he found Scripture employing the word <i>tattah</i> (you put) in <i>My enemies you put to flight before me</i> (II Sam. 22:41), he thought that <i>tattah</i> is like <i>shattah</i> (thou hast set)<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"><i>Shattah</i> comes from the root <i>shin, vav, tav. Tattah</i> resembles <i>shattah</i>; hence this commentator concluded that <i>tattah</i>, like <i>shattah</i>, is an <i>ayin vav</i>.</i> in <i>Thou hast set our iniquities before Thee</i> (Ps. 90:8). Now he cannot deny that the second <i>tav</i> in the word <i>tattah</i> indicates the second person<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">It is not a root letter; it stands for <i>attah</i> (you) in you put.</i> and the <i>tav</i> of the root is swallowed in the <i>dagesh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">There is a <i>dagesh</i> in the second <i>tav</i> of <i>tattah</i>. That <i>dagesh</i> is in place of a root letter, a <i>tav</i>.</i> even though the <i>tav</i><sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">This should be emended to read “for the <i>tav</i>.” I.E.’s point is that when a pronominal <i>tav</i> (see note 61) is connected to a root ending in a <i>tav</i>, the <i>tav</i> of the stem is dropped and is compensated for by a <i>dagesh</i>, as in the word <i>ve-hishbatti</i> (root <i>shin, bet, tav</i>). The reading “even though the tav” doesn’t seem to make sense, for it implies that there are grounds for the <i>tav</i> not to receive a <i>dagesh</i>. However, I.E. goes on to show the reverse (Filwarg).</i> should receive a <i>dagesh</i> like the <i>tav</i> in <i>ve-hishbatti</i> (and I will cause to cease) in <i>and I will cause evil beasts to cease out of the land</i> (Lev. 26:6). Since this is the case<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">That neither <i>tav</i> in <i>tattah</i> is a root letter.</i> it is better for the <i>nun</i> to be swallowed<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">That is, it is better to assume that the root of <i>tattah</i> is <i>nun, tav, nun</i> rather than <i>tav, vav, tav</i>, as the root <i>nun, tav, nun</i> is found in Scripture but the root <i>tav, vav, tav</i> as a verb is not.</i> as it is swallowed by the <i>tav</i> in the word <i>va-amitto</i> (and his truth) (Gen. 24:27), for the word <i>amitto</i><sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>alef, mem, nun</i>.</i> should have been written <i>aminto</i> and the word <i>bat</i> (daughter), <i>benat</i> and the word <i>tet, tenet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">For its root is <i>nun, tav, nun</i>.</i> The missing first <i>nun</i> of the word <i>tattah</i> in <i>tattah li</i> is similar to the missing <i>yod</i> in <i>rad</i><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Words that begin with a <i>yod</i> drop their <i>yod</i> in certain circumstances. Similarly words that begin with a <i>nun</i>. The root of <i>rad</i> is <i>yod, resh, dalet</i>.</i> (spent) in <i>the day was far spent</i> (Jud. 19:11) and to the missing <i>nun</i> in the word <i>ga</i> (touch)<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>nun, gimel, ayin</i>.</i> in <i>Touch the mountains, that they may smoke</i> (Ps. 144:5). However, in my opinion the word <i>yishu</i> (regard) means slack off, as Pharaoh said, <i>for they are idle</i> (nirpim) (v. 8).<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>al yishu</i> (let them not regard) means let them not slack off.</i> <i>Yishu</i> is similar to <i>hasha</i> (let go) in <i>Let go of me</i> (Ps. 39:14)<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. J.P.S. translates: <i>Look away from me</i>.</i> and <i>she’u</i> (let go) in <i>Let go of me</i> (Is. 22:4),<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. J.P.S. translates: <i>Look away from me</i>.</i> and to <i>hasha</i> (weaken) in <i>And weaken</i><sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">J.P.S.: <i>shut</i>.</i> <i>their eyes</i> (Is. 6:10), for when the eyes weaken they grow dim.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Hence the meaning of <i>And weaken their eyes</i> is, and dim or shut their eyes.</i> <i>Tishenah</i> (shall be closed) in <i>And the eyes of them that see shall be closed</i> (Is. 32:3) is similar. [LYING WORDS.] Its meaning is, because<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>be-divre shaker</i>. I.E. explains that the <i>bet</i> here has the meaning of because; that is, the phrase means because of lying words.</i> of the lying words that Moses and Aaron assure them with.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">That is, let them not slack off from their work because of the lying words of Moses and Aaron.</i> WENT OUT. Of the king’s palace to the people who were working.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">The text does not say from where they <i>went out</i>, hence I.E.’s comment.</i> GO YOURSELVES, GET YOU STRAW WHERE YE CAN FIND IT. Close by or far off. FOR NOUGHT OF YOUR WORK SHALL BE DIMINISHED. <i>Nigra</i> (diminished) is a participle.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">The word can be mistaken for a perfect, hence I.E.’s comment.</i> It is therefore vocalized with a <i>kamatz</i> as is the rule.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">If it were a perfect it would be vocalized with a <i>pattach</i>.</i> WERE SCATTERED. <i>Va-yafetz</i> (were scattered) is a transitive verb.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">In the <i>hifil</i>, meaning he scattered.</i> Pharaoh, who caused them to scatter, is the subject.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the meaning of <i>va-yafetz ha-am</i> (so the people scattered) is, and he (Pharaoh) scattered the people.</i> FOR STRAW. In place of straw.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>lamed</i> prefixed to the word <i>la-teven</i> (for straw) means in place of. The more common meaning of such a <i>lamed</i> is, to, hence I.E.’s comment.</i> Compare, <i>la-chomer</i> (for mortar) in <i>and slime had they for mortar</i> (Gen. 11:3).<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Here too the <i>lamed</i> prefixed to the word means in place of, as the meaning of <i>la-chomer</i> is, in place of mortar.</i> AND THE TASKMASTERS WERE URGENT. <i>Atzim</i> (urgent) is a transitive verb.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">It means urging; i.e., the taskmasters were urging them on. The word <i>atz</i> is usually intransitive in the <i>kal</i>, hence I.E.’s comment.</i> It is like the word <i>shav</i> (returned) and the word <i>mash</i> (moved), which is sometimes found transitive and at times intransitive. [SAYING.] Its meaning is, saying to them.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">To the Israelites.</i>. DAILY. The phrase <i>devar yom be-yomo</i> (daily)<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Literally, the matter of a day in its day.</i> is similar to <i>And from one sabbath to another</i> (Is. 66:23).<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">It refers to something which comes around in a fixed time (Weiser).</i> AND THE OFFICERS…OVER THEM. Over the Israelites. [BOTH YESTERDAY AND TO-DAY.] I have previously explained<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 4:10 and Gen. 43:8.</i> the use of the additional <i>gam</i> (both).<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>gam temol gam ha-yom</i>, literally, both (or also) yesterday and both (or also) today. The second <i>gam</i> appears to be redundant; indeed, J.P.S. omits it.</i> Now, <i>both yesterday</i> refers to the day that Moses did the signs before the eyes of the people and they consequently were not occupied with their work. <i>To-day</i> refers to the day that Moses and Aaron came to Pharaoh.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">And told him for the first time, <i>Let My people go</i> (v. 1).</i> And thus it is written, <i>And the same day</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">The very same day that Moses and Aaron came to Pharaoh.</i> <i>Pharaoh commanded the taskmasters of the people</i> (v. 6).<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Not to give the people straw for making bricks.</i> WHEREFORE DEALEST THOU THUS WITH THY SERVANTS? It was never your practice to do this.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">You never withheld straw from us.</i> BUT THE FAULT IS IN THINE OWN PEOPLE. The word <i>ve-chatat</i> (but the fault is)<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>chet, tet, alef</i>, meaning to sin.</i> is a verb in the perfect.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>ve-chatat ammekha</i> (but the fault is in thine own people) is to be rendered, but thy people will sin.</i> However, the <i>vav</i> changes it into an imperfect in accordance with the rules of grammar.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">The point is, <i>chatat</i> is a perfect, <i>ve-chatat</i> is an imperfect, for its <i>vav</i> is a conversive <i>vav</i>.</i> The word is similar to <i>ve-chate’ah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">The usual form of this verb in the third person feminine is <i>chate’ah</i> in the perfect and <i>ve-chate’ah</i> in the imperfect. <i>Chatat</i> corresponds to <i>chate’ah</i> and <i>ve-chatat</i> to <i>ve-chate’ah</i>.</i> Now when the <i>alef</i> was silenced, as it is in the word <i>chata</i>,<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">The third person masculine form of the verb fault or sin.</i> it was not possible to place a <i>heh</i> after the <i>alef</i>.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Literally, a silent letter after the <i>alef</i>. Two silent letters cannot be placed back to back.</i> They therefore substituted a <i>tav</i> for the <i>heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">A silent <i>heh</i> is the usual third person feminine suffix. However, if it were used here the <i>alef</i> could not be silent, as two silent letters cannot follow each other. Hence a <i>tav</i> was substituted for a <i>heh</i>.</i> There is no need to place a <i>dagesh</i><sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">A <i>dagesh</i> follows a <i>pattach</i>. If <i>chatat</i> was vocalized with a <i>pattach</i> (rather than a <i>kamatz</i>) beneath the <i>chet</i>, then <i>chatat</i> would be a noun rather than a verb,</i> in the <i>tet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Contra Rashi, who considers <i>ve-chatat</i> a noun. Cf. Rashi: “And this thing brings sin (<i>chatat</i> with a <i>dagesh</i> in the <i>tet</i>) upon your people.”</i> The word <i>ve-karat</i> (will befall)<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">A third person feminine from the root <i>kof, resh, ayin</i>.</i> in <i>and evil will befall you</i> (Deut. 31:29) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">The usual third person form of this verb is <i>kare’ah/ve-kare’ah</i> in the feminine and <i>kara/ve-kara</i> in the masculine. The forms <i>karat / ve-karat</i> arose for the same reason that <i>chatat / ve-chatat</i> came into being.</i> The word <i>am</i> (people) is here a feminine.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\"><i>Am</i> is usually masculine. However, here the verb governing it, <i>viz., ve-chatat</i>, is feminine. Hence it too must be feminine.</i> Compare, <i>ha-am</i> (the people) in <i>the people that were therein, how they dwelt</i><sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Here too the verb <i>yoshevet</i> (dwelt), which governs <i>am</i>, is feminine.</i> <i>in security</i> (Jud. 18:7) and <i>ha-am</i> (the people) in <i>Why is this people of Jerusalem slidden back</i><sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">The verb <i>shovevah</i> (slidden back), which governs <i>am</i>, is feminine.</i> (Jer. 8:5). Its meaning is,<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>but the fault is in thine own people</i>. See note 95.</i> but the sin will be upon you. Moses out of respect alluded to Pharaoh by saying that the sin would be on his people.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">In other words, rather than say, “but the sin (fault) will be upon you,” Moses said, <i>but the sin will be in thine own people</i>. However, he really meant the former.</i> <i>That I and my son Solomon shall be counted offenders</i> (I Kings 1:21),<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. its meaning is, you (David) shall be counted as an offender. However, Bathsheba did not want to say this directly to King David.</i> <i>And our enemies mock us as they please</i> (Ps. 80:7),<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. its meaning is, and our enemies mock You (God). <i>Us</i> was substituted for “You” out of respect for the Deity.</i> and <i>Thus they exchanged their glory</i> (Ps. 106:20)<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. its meaning is they exchanged, Your glory. <i>Their glory</i> was substituted out of respect for God.</i> are similar. BUT HE SAID. Your words did not avail, as Pharaoh was steadfast in the hardness of his heart.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Hence he did not heed the words of Moses.</i> GO THEREFORE NOW, AND WORK. Pharaoh said this to the officers,<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Who complained to Pharaoh (v. 15).</i> as they too were obligated to work. DID SEE. This verse is connected to the verses that follow it.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Verses 19, 20, and 21 should be understood as one unit. Contra Rashi, who thinks that verse 20 does not refer to the officers but to other Israelites.</i> They saw themselves in dire straits<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">I.E. renders <i>va-yiru shotere vene yisra’el otam be-ra</i> (and the officers of the children of Israel did see that they were set on mischief) as: and the officers of the children of Israel did see themselves in dire straits.</i> because Pharaoh had said to them, <i>Ye shall not diminish aught from your bricks, your daily task</i>.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of verse 19.</i> Then they met Moses and Aaron and complained to them.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Verses 20 and 21. We thus see that verses 19-21 form one unit.</i> The word <i>otam</i> (they) means themselves,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">See note 121.</i> their very bodies.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">The word <i>otam</i> usually means them, hence I.E.’s comment.</i> <i>Otam</i> (themselves) in <i>But the shepherds fed themselves</i> (Ezek. 34:8) and <i>oto</i> (himself)<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\"><i>Oto</i> usually means him. However, here it means himself. <i>Otam</i> is the plural of <i>oto</i>, hence I.E.’s comment.</i> in <i>and he</i><sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Moses. Cf. I.E. on Deut. 34:6.</i> <i>buried himself in the valley</i> (Deut. 34:6)<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. J.P.S. renders: <i>And he was buried in the valley</i>.</i> are similar. Rabbi Moses ben Balaam<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">A Bible commentator and grammarian who lived in the 10th and 11th centuries. See Vol. 1, chap. 49, note 38.</i> says that <i>oto</i> (it)<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">He renders <i>oto</i> in Num. 6:13 as, himself.</i> in <i>he shall bring it</i> (oto) <i>unto the door of the tent of meeting</i> (Num. 6:13)<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbi Moses this clause should be rendered: he shall bring himself unto the door of the tent of meeting.</i> is also similar. However, in my opinion its meaning<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">The meaning of Num. 6:13.</i> is that the priest shall command to bring him.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>oto</i> in Num. 6:13 has its usual meaning, him. According to I.E. the meaning of the verse is: he (the priest) shall bring him (via a command) unto the door of the tent of meeting. See I.E. on Num. 6:13.</i> AND THEY MET. The words “who were” are missing.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Our verse literally reads: And they met Moses and Aaron standing. J.P.S. renders: <i>And they met Moses and Aaron, who stood in the way</i>.</i> Our text should be read as if written: who were standing.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Our verse should be read: And they met Moses and Aaron who were standing.</i> <i>And Pharaoh dreams</i> (Gen. 41:1)<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> is similar. Its meaning is, and Pharaoh was dreaming. Similarly, <i>and behold he was standing by the river</i> (<i>Ibid.</i>).<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew text literally reads: and behold he standing by the river; “was” has to be added.</i> There are many other such instances in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Where words have been omitted from the text and have to be supplied by the reader.</i> AND THEY SAID UNTO THEM: THE LORD LOOK. At the violence done to us, the responsibility for which falls upon you. [YE HAVE MADE OUR SAVOUR TO BE ABHORRED IN THE EYES OF PHARAOH.] Note that the five senses are perceived in one place located above the forehead.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Cf. I.E.’s comments on Gen. 42:1 and the notes thereto.</i> Hence one sense is substituted for another sense,<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Scripture should have read: Ye have caused our savor to be abhorred in the <i><span class=\"underline\">nose</span></i> of Pharaoh, for it is the nose that detects smell. However, since the senses are perceived in one place, Scripture interchanges them and employs sight in place of nose.</i> as in <i>And the light is sweet</i> (Eccles. 11:7).<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Light cannot be tasted. We thus see that Scripture interchanges the senses.</i> However, Rabbi Merinus says that its meaning is, we are as disgusting and abhorrent in his eyes as a foul odor.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbi Merinus the meaning of our clause is: Ye have made us to be abhorred by Pharaoh like a foul odor.</i> AND MOSES RETURNED. Now a question: Why did Moses complain and say, <i>Why is it that thou hast sent me?</i> and <i>Neither hast thou delivered Thy people at all</i> after God told him, <i>And I know that the king of Egypt will not give you leave to go</i> (Ex. 3:19) until he performed all the signs that God commanded him? The answer is, Moses thought that Pharaoh would lighten Israel’s yoke as soon as he spoke to him. However, Pharaoh placed a heavier workload upon them.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">After Moses spoke to him.</i> [WHEREFORE HAST THOU DEALT ILL WITH THIS PEOPLE?] Contrary to Your words, <i>I have surely seen the affliction of My people</i> (Ex. 3:7); <i>And I am come down to deliver them out of the hand of the Egyptians</i> (<i>Ibid.</i>). [WHY IS IT THAT THOU HAST SENT ME] To harm Israel. Behold,<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">That is, in view of the aforementioned.</i> I have not found an answer to give the officers.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Whose charges against Moses are recorded in verse 21.</i> FOR SINCE. From the day that I spoke to Pharaoh he hardened his yoke over them, as it is written, <i>And the same day Pharaoh commanded the taskmasters of the people</i> (v. 6). [NEITHER HAST THOU DELIVERED.] My very thought was that Pharaoh would begin to lighten their burden<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">As soon as I came to him and told him to free Israel.</i> and You would begin to deliver them. [HE HAS DEALT ILL WITH THIS PEOPLE.] The word <i>hera</i> (he has dealt ill) is a transitive verb.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">It is a <i>hifil</i> from the root <i>resh, ayin, ayin</i>.</i> It is similar to <i>here’u</i> (they did worse)<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">It too is a <i>hifil</i> from the root <i>resh, ayin, ayin</i>. However, whereas <i>hera</i> is a third person singular masculine perfect, <i>here’u</i> is a third person plural.</i> in <i>they did worse than their fathers</i> (Jer. 7:26). AND GOD SAID UNTO MOSES: NOW SHALT THOU SEE. When I bring the plagues upon Egypt things will start getting better for Israel, as I<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">That is, I.E.</i> will yet explain. God who is Almighty and also awe inspiring, placed before us the secret of the Torah. I will now begin to explain the Torah portion called, <i>And I Appeared</i>. AND GOD SPOKE. Scripture reads, <i>And the people believed</i> (Ex. 4:31). The latter implies that not all of the people believed. Everyone including Pharaoh, as I will yet explain,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Ex. 8:15; 9:28.</i> admitted to the existence of God.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">As an impersonal power. However, they did not know Him as a personal God who is concerned with man, i.e, as the Lord.</i> Scripture therefore says, <i>And God spoke unto Moses, and said unto him: I am the Lord</i> (v. 2); <i>Wherefore say unto the children of Israel: I am the Lord</i> (v. 6); <i>and ye shall know that I am the Lord your God</i> (v. 7). AND I APPEARED. The patriarchs received their prophesies in visions of the night, hence the term <i>And I appeared</i>.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Which implies, I appeared in a vision. The Hebrew word for vision (<i>mareh</i>) and the word for, and I appeared (<i>va-era</i>) come from the same root, <i>resh, alef, heh</i>.</i> [ALMIGHTY.] It is difficult to explain the word <i>Shaddai</i> (Almighty).<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Its meaning is not self-evident.</i> Saadiah Gaon says that the <i>shin</i> of <i>Shaddai</i> is a preposition, like the <i>shin</i> prefixed to <i>she-attah</i> (that it is thou) in <i>that it is thou that talkest with me</i> (Jud. 6:17). The meaning of <i>Shaddai</i> is: Who said to the world, enough.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah Gaon, <i>Shaddai</i> is composed of two words, <i>she-dai</i> (who is enough). He further explained that <i>she-dai</i> is short for <i>she-amar le’olam dai</i>. Saadiah Gaon apparently interprets <i>Shaddai</i> as meaning the one who controls or sets a limit on nature. See <i>Hagigah</i> 12a, “What is the meaning of <i>ani El Shaddai</i> (Gen. 17:1)? Its meaning is: I am (<i>ani</i>) the God (<i>El</i>) who said to my world <i>dai</i> (enough). Resh Lakish said: When the Holy One created the sea, it went spreading on until the Holy One rebuked it and made it dry (i.e., said to it, enough).”</i> However, I cannot see any meaning in this interpretation. How can God be called by the name “Who is enough?”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">I.E. was bothered by having a proper name that opens with a prefix (the <i>shin</i>) (Krinsky).</i> <i>Shaddai</i> therefore can only be taken as an adjective, like the words <i>tov</i> (good) and <i>sallach</i> (ready to pardon) in <i>good, and ready to pardon</i> (Ps. 86:5) and <i>davvai</i> (faint)<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>shin</i> in <i>Shaddai</i> is not a prefix but an integral part of the word, like the <i>dalet</i> in <i>davvai</i> and the <i>samekh</i> in <i>sallach</i>.</i> in <i>My heart is faint within me</i> (Jer. 8:18). Now Rabbi Samuel the Nagid explains <i>Shaddai</i> with the Arabic word <i>al kahar</i>, which means victorious and mighty. He further notes that the <i>yod</i> in <i>Shaddai</i> is in place of the double letter,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">According to the Nagid the root of <i>Shaddai</i> is <i>shin, dalet, dalet</i>. (Cf. I.E. on Gen. 17:1 and the notes thereto.) <i>Shaddai</i> is spelled <i>shin, dalet, yod</i>. Thus one <i>dalet</i> is missing. Rabbi Samuel says that the <i>yod</i> takes the place of the <i>dalet</i>.</i> like the <i>yod</i> in <i>dalyu</i> (hang limp)<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>dalet, lamed, lamed</i>. A <i>lamed</i> is missing in <i>dalyu</i> and is made up by the <i>yod</i>.</i> in <i>The legs hang limp from the lame</i> (Prov. 26:7) and the <i>alef</i> in <i>baze’u</i> (divide)<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>baze’u</i> is <i>bet, zayin, zayin</i>. A <i>zayin</i> is missing in <i>baze’u</i> and is made up by the <i>alef</i>.</i> in <i>Whose land the rivers divide</i> (Is. 18:2). <i>Shaddai</i> (mighty) in <i>like a mighty voice</i> (Ezek. 1:24)<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> and <i>Shaddai</i> (mighty) in <i>And mighty shall he thy silver</i> (Job 22:25)<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. See I.E.’s commentary on Gen. 17:1 and note 2 thereto.</i> are similar. The Nagid explained it well.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">I.E. agrees with the Nagid that <i>Shaddai</i> means mighty or the Almighty.</i> [I MADE ME NOT KNOWN TO THEM.] The word <i>nodati</i> (I made Me known) is in the <i>nifal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Its literal meaning is, I was known.</i> It is not like <i>hodati</i> (I made known)<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Which is in the <i>hifil</i>. According to Menachem ben Saruk, a tenth-century Sephardic philologist, the meaning of our clause is: but My name <i>YHVH</i> I made not known to them. See note 18.</i> as Menachem maintains.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">For if we take Menachem’s interpretation at face value, then Israel’s forefathers were not aware of the divine name <i>YHVH</i>. However, there are many verses that show that the patriarchs were aware of this divine name. Cf. Gen. 15:2; 22:14.</i> [BUT BY MY NAME YHVH.] Rabbi Merinus says that <i>u-shemi YHVH</i> (But by my name YHVH)<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The literal meaning of the verse is: and/but My name <i>YHVH</i> I made Me not known to them. The latter is grammatically incorrect, as it lacks the preposition “by” before “My name,” and it presents a problem for it implies that the patriarchs were not aware of the name <i>YHVH</i>. However, it is clear from the book of Genesis that Abraham and Jacob were acquainted with this name. The commentaries which follow try each in his own way to solve this problem.</i> is an oath, as in Arabic there is a <i>vav</i> which indicates an oath.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>u-shemi YHVH</i> can be interpreted as an oath, its meaning being: I swear by My name <i>YHVH</i>.</i> Rabbi Merinus explains the meaning of <i>I made Me not known to them</i> as: I made Me not known to them as I made Me known to you.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">This is the thrust of <i>I made Me not known to them</i>. The meaning of the entire verse is: I appeared unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, as God Almighty, and I swear by My name <i>YHVH</i> that I made Me not known to them as I made Me known to you.</i> However, we never find a <i>vav</i> with this meaning in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">We never find a <i>vav</i> indicating an oath. Thus we can’t interpret <i>u-shemi YHVH</i> as: I swear by My name <i>YHVH</i>.</i> This then is its grammatical explanation.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Of <i>u-shemi YHVH</i>.</i> There are words that are to be read as if written twice.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 6:13 and the notes thereto.</i> The same applies to letters.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 2:19 and the notes thereto.</i> For example, the <i>mem</i> prefaced to <i>me’el</i> (From the God) in <i>From the God of thy father, who shall help thee, and the</i> (ve-et) <i>Almighty, who shall bless thee</i> (Gen. 49: 25)<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> is also to be placed before <i>ve-et</i> (and the) and be read as if written <i>u-me’et</i> (and from the).<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The verse should thus be read as if written: From the God of thy father, who shall help thee, and from the Almighty, who shall bless thee. See I.E. on Gen. 49:25 and the notes thereto.</i> Similarly the <i>bet</i> of <i>be’el Shaddai</i> (as God Almighty).<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Also governs <i>shemi</i>.</i> Our phrase is thus to be read as if written: <i>but by My name YHVH</i> (u-vi-shemi) <i>I made Me not known to them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Rather than the literal: but My name <i>YHVH</i> I made Me not known to them. I.E. will later elaborate on his explanation. See note 40.</i>  Rabbi Saadiah Gaon says that the word <i>le-vado</i> (only) has been omitted from the end of our clause. Our text should be read as if written: but I made Me not known to them <span class=\"underline\">only</span> by My name <i>YHVH</i>.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>u-vi-shemi YHVH</i> should be interpreted as if written, <i>u-vi-shemi YHVH le-vado</i>.</i> On the contrary, I at times appeared to them with the name <i>El Shaddai</i> (God Almighty) and at other times with the name <i>YHVH</i>. In my opinion, thy name shall not be called any more <span class=\"underline\">only</span> Jacob, but Israel shall be used with it (Gen. 35:10)<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of <i>thy name shall not be called anymore Jacob, but Israel shall be thy name</i>.</i> is similar.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., Gen. 35:10 proves Saadiah Gaon’s assertion that at times the word <i>le-vado</i>, although missing, is implied in the text.</i> Really, there is no need for Saadiah Gaon’s reconstruction<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Of our verse. That is, it is to be read as if written, <i>u-vi-shemi YHVH le-vado</i>.</i> because we know that <i>El Shaddai</i> and the blessed and glorious Lord are one and the same,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">In other words, there is no difference between the name <i>YHVH</i> and <i>El Shaddai</i>. So what sign of divine favor is there in God telling Moses that He appears to him only as <i>YHVH</i> while He appeared to the patriarchs sometimes as <i>El Shaddai</i> and sometimes as <i>YHVH?</i> As to the question raised by our verse, I.E. answers it at the end of his comment.</i> except that the term <i>El Shaddai</i> is an adjective and the glorious and revered name<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i>.</i> is, as I have explained,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">See I.E on Ex. 3:15 and the notes thereto.</i> sometimes a noun and sometimes an adjective. Now we find it written with regard to Abraham, <i>I am the Lord</i> (YHVH) <i>that brought thee out of Ur of the Chaldees, to give thee this land to inherit it</i> (Gen. 15:7). We similarly find with regard to Jacob, <i>I am the Lord</i> (YHVH), <i>the God of Abraham thy father</i> (Gen. 28:13).<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Which shows that God appeared to the patriarchs with the name <i>YHVH</i>.</i> Rabbi Joshua says that Abraham and Jacob did not know the name <i>YHVH</i>.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Joshua interprets <i>but by My name YHVH I made Me not known to them</i> literally.</i> Moses used it when writing the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">When Moses wrote the book of Genesis and recorded the history of the patriarchs he employed the name that God revealed to him. However, God himself never used that name when He revealed Himself to the patriarchs.</i> However, Rabbi Joshua is incorrect, for how would Moses dare to write a name that God did not utter.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">If in revealing himself to Abraham God said, “I am <i>El Shaddai</i> who brought thee out of Ur of the Chaldees,” would Moses deliberately dare to write, “I am <i>YHVH</i> that brought thee out of Ur of the Chaldees” (Gen. 15:7).</i> There is no doubt that the patriarchs knew the name <i>YHVH</i> as a proper name. However, they did not know it as an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>but My name YHVH I made Me not known to them</i> means, they did not know the adjectival meaning of <i>YHVH</i>; that is, they did not experience the adjectival meaning of My name <i>YHVH, viz.</i>, My suspending the laws of nature (Krinsky).</i>  I will now reveal to you part of the secret meaning of the name <i>El Shaddai</i>. We know that God created the three worlds that I have previously noted.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:15 and the notes thereto.</i> Everything in the lowest world receives power from the middle world according to the arrangements<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">The arrangement of the stars.</i> in the higher world. Due to the fact that man’s soul comes from above the middle world, if it is wise and recognizes the works of God, both those done without an intermediary<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">That is, sees the hand of God when He suspends natural law.</i> and those done via an intermediary<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Sees the hand of God in the normal working of the world which ordinarily is under the influence of the heavenly constellations.</i> and if the soul forsakes the pleasures of this lowest world and separates itself from them to cleave to God the glorious, should there be at the time of the birth of such a person an arrangement of the stars indicating that evil will befall this man on a certain day, the God to whom this man cleaves will set the chain of events in such a way that this man is saved from the evil that was destined to befall him. Similarly, if it is in the arrangement of the stars that this man be sterile God will make him virile and he will sire children. Therefore our sages said that God told Abraham, “Leave your astrological calculations.”<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Cf. <i>Sabbath</i> 156a, “Abraham said before the Holy One Blessed Be He…I have searched my constellation and have found that I am incapable of having a son. Leave your astrological calculations, said the Lord to him, for Israel has no star.” Also see <i>Nedarim</i> 32a and Rashi on Gen. 15:5.</i> The statement “Israel has no star” is close in meaning to the latter.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Israel’s fate is not determined by the stars, because Israel is under God’s direct influence. See I.E. on Deut. 4:19.</i> I will yet explain this in the Torah portion <i>Ki Tissa</i>.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 33:22.</i> Therefore, before God said to Abraham, <i>and I will multiply thy seed</i>, he told him, <i>I am God Almighty</i> (El Shaddai) (Gen. 17:1), the meaning of which is: I overcome the upper arrangements. The aforementioned does not mean that the arrangements are destroyed. It rather means that the one who cleaves to God knows that God creates good things for him that are not in keeping with what the stars have determined for him.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Literally, his arrangements.</i> Jacob therefore said, <i>the angel who hath redeemed me from all evil</i> (Gen. 48:16), i.e., all evil that was destined<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">By the arrangement of the stars.</i> to come upon me. This is, as I will explain, the secret of the whole Torah.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">The Torah teaches man to cleave to the Lord. The latter places man under the providence of God rather than that of the stars (Krinsky).</i> Now the patriarchs did not reach the level where they were able to cleave unto God as Moses, <i>whom the Lord knew face to face</i>,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Deut. 34:10.</i> did. Moses was therefore able to change the laws governing the lower world<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">That is, to suspend natural law.</i> and produce signs and wonders<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Changing a staff into a serpent, changing water into blood, splitting the sea, etc.</i> that the patriarchs were incapable of. Now Moses said two things to the Lord. One, <i>why is it that Thou hast sent me</i> (Ex. 5:22)? Two, <i>neither hast Thou delivered Thy people</i> (Ex. 5:23). God answered the latter with, <i>Now shalt thou see what I will do to Pharaoh</i> (v. 1). He answered the former<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"><i>Why is it that Thou hast sent me?</i></i> with, <i>I am the Lord</i> (v. 2).<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">That is, I have chosen you to make My name <i>YHVH</i> known in the world.</i> The meaning<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Of God’s response to Moses.</i> is that via the patriarchs My name <i>El Shaddai</i><sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Which indicates that God rules the constellations and thus can change destiny.</i> was publicized, but through you My revered name <i>YHVH</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Which indicates that God can suspend natural law.</i> will be known in the world. As God said, <i>Wherefore say unto the children of Israel: I am the Lord</i> (YHVH) (v. 6), the meaning of which is, behold, I have sent you to make this name known. AND I HAVE ALSO ESTABLISHED. I have also sent you because I have established my covenant with the patriarchs to give the land of Canaan to them or to their children who are their equivalent. AND MOREOVER. I have also sent you because the children of Israel have repented<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 2:23.</i> and have cried out unto me. WHEREFORE. As I live so will my word live. I will redeem you with an arm stretched from the heaven to the earth. AND I WILL TAKE YOU TO ME. When you receive the Torah on Mount Sinai. [WHO BROUGHT YOU OUT.] Its meaning is that according to the great combination of the stars in heaven<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Literally, the upper ministers.</i> Israel was destined to remain in exile. This will be explained in the Torah portion <i>Ki Tissa</i>. AND I WILL BRING YOU INTO THE LAND. For many of those who left Egypt entered Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Only those above the age of 20 died in the wilderness and did not enter Canaan. Thus the promise, <i>And I will bring you into the land</i> was fulfilled.</i> Additionally, their children are their equivalent.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">The children of the generation that left Egypt are equivalent to their parents. Hence it is as if all those who left Egypt entered Canaan.</i> [WHICH I LIFTED UP MY HAND.] This is to be understood figuratively. God is compared to a man who lifts up his hand to heaven and swears. It is like <i>For I lift up My hand to heaven</i> (Deut. 32:40) and <i>when he lifted up his right hand and his left hand unto heaven</i> (Dan. 12:7).<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Which are not to be taken literally.</i> [I AM THE LORD.] Its meaning is, I will cause this to come about. AND MOSES SPOKE. Israel did not hearken nor pay attention to the words of Moses, as their spirit was impatient because of the length of their exile and the hard labor which was recently put upon them.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">The decree to produce bricks without being given straw.</i> AND THE LORD SPOKE…SAYING. To Moses. <i>Speak unto the children of Israel, and say unto them</i> (Lev. 1:2) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">In that Scripture repeats itself in the same verse by saying, “ speak to” and “say to.”</i> GO IN. To the king’s palace. AND MOSES SPOKE BEFORE THE LORD, SAYING. <i>Behold, the children of Israel</i> who are thy people <i>have not hearkened unto me; how then shall Pharaoh</i> who is a king, and is not a member of your people <i>hear me</i>. Furthermore, it is a great handicap for me who am <i>of uncircumcised lips</i> to speak before him. Before I went to see Pharaoh for the first time You promised me that You would instruct my mouth not to pronounce a letter which is too difficult for me.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 4:12.</i> However, now I may stumble in my words before him.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Since You did not repeat the promise this time.</i> Furthermore, You said that Aaron shall be the intermediary between me and Israel.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">But not between me and Pharaoh. Hence, I must address Pharaoh directly. However, this is too difficult for me since I am of uncircumcised lips.</i> AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES AND AARON. God now included all the details.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Pertaining to Aaron’s role as an intermediary.</i> Aaron was also going to be the intermediary between Moses and Pharaoh, as Scripture will go on to explain. God’s command was therefore directed to both of them. AND GAVE THEM A CHARGE. To go <i>unto the children of Israel, and unto Pharaoh king of Egypt</i>. However, Rabbi Joshua says that <i>and gave them a charge</i> means, and gave them a charge not to be angry at the children of Israel if they did not hearken unto them.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"><i>Shemot Rabba</i> 7:3 and Rashi interpret similarly.</i> This interpretation is unnecessary.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Since it requires that the verb <i>va-yetzavvem</i> (and gave them charge) apply to two different types of charges, one concerning Israel and one concerning Pharaoh. Cf. Rashi, “<i>and gave them a charge unto the children of Israel</i> to lead them gently and to be patient with them, <i>and unto Pharaoh king of Egypt</i> to verbally pay him respect.” Whereas according to I.E. the verb <i>va-yetzavvem</i> refers to one action, <i>viz.</i>, to go.</i> THESE ARE THE HEADS OF THEIR FATHER’S HOUSES. Moses and Aaron’s father, or it refers to the children of Israel who are mentioned above.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> The men mentioned<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">As heads.</i> were among those who descended to Egypt. Scripture starts with Reuben because the only honor left to him was to be listed first in the genealogy.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">This honor was left him when the birthright was taken away from him. See I.E. Gen. 49:4.</i> These four sons of Reuben<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in our verse.</i> descended to Egypt. AND THE SONS OF SIMEON. The family of Ohad was destroyed in Egypt or in the desert, as it is not mentioned in the Torah portion <i>Phinehas</i>.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Cf. Num. 26:12, 13 lists the families of Simeon. Ohad is not listed.</i> ZERAH. Zohar and Zerah are one and the same.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Zohar is not mentioned in Num. 26:12, 13 but is listed here. Zerah, on the other hand, is listed in Numbers but not here. Similarly, Rashi in Numbers identifies the two as one. He argues that both Zohar and Zarah connote shining.</i> THE SONS OF LEVI. These two tribes<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Reuben and Simeon.</i> were mentioned first because they were older than Levi. Here Scripture is mainly concerned with Levi,<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Thus there was no need to mention the tribes of Reuben and Simeon.</i> as the Torah has no other intention now than to list the genealogy of Moses and Aaron. Gershon, Kohath, and Merari are mentioned in the order of their birth. They descended to Egypt. [THESE ARE THAT AARON AND MOSES.] Aaron is mentioned first because of his age.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">This note appears misplaced from verse 26. It is omitted in <i>Vat. Ebr.</i> 38.</i> Scripture mentions how long Levi lived but does not do so for the other tribal patriarchs out of respect for Moses and Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Who descended from Levi.</i> THE SONS OF GERSHON. He had no sons but these two. AND THE SONS OF KOHATH. Scripture mentions how long Kohath lived but does not do the same for Gershon and Merari out of respect for the messengers.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Moses and Aaron, who descended from Kohath.</i> AND THE SONS OF MERARI. His sons numbered two; there were no more. Scripture therefore says, <i>These are the families of the Levites according to their generations</i>,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the family of Levi who descended to Egypt.</i> for those who descended to Egypt did not sire any children<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Only the children of those who came down to Egypt are enumerated in verses 16-19 (Weiser). I.E. is vague.</i> except for these sons of Jacob.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">All of those who descended into Egypt are considered sons of Jacob. Hence they and their children are listed as comprising <i>the families of the Levites according to their generations</i>. I.E. reads, <i>ki lo holidu yorede mitzrayim rak eleh bene ya’akov</i>, which literally reads, “for those who descended to Egypt did not sire any children. Only these are the sons of Jacob.” The commentaries offer various emendations and interpretations. See Weiser, Filwarg, Krinsky, and Motot.</i> Scripture also mentions how long Amram lived,<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">In addition to mentioning how long Kohath lived, Scripture also mentions how long Amram lived.</i> out of respect for his sons.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Moses and Aaron.</i> AND THE SONS OF IZHAR. They are mentioned because of Korah who quarreled with Moses.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Otherwise there is no reason to mention them, as neither they nor their fathers descended to Egypt.</i> AND THE SONS OF UZZIEL. Uzziel is mentioned because of the honor given in the Torah to Mishael and Elzaphan.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">They are respectfully referred to in Lev. 10:4.</i> Scripture did not care to mention the sons of Hebron.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">There was no need to mention them here. See note 85.</i> AND AARON TOOK. Aaron’s wife is mentioned out of respect for Eleazar.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Who succeeded to the priesthood after the death of his father Aaron.</i> Scripture notes that Elisheba was <i>the sister of Nahshon</i> because of the honor of the priesthood.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">The sons of Aaron not only had a good pedigree from their father’s side but also from their mother’s side, as their mother was the daughter of the prince of Judah.</i> The sons of Korah are mentioned because they were righteous, as it is written, <i>Notwithstanding the sons of Korah died not</i> (Num. 26:11). The prophet Samuel was a descendant of Korah.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">See I Chron. 6:18-23.</i> AND ELEAZAR. Eleazar’s wife is mentioned out of respect for Phinehas, as the priesthood was given to him eternally. Hence, logically speaking, Putiel was an Israelite.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Contra the Midrash, which derives the name Putiel from the words, <i>pittem</i> (fatten) and <i>pittpet</i> (conquered). The Midrash says that Eleazar’s wife was a descendant of Jethro, “who fattened calves for idols,” and Joseph, “who conquered his passions.” See <i>Sotah</i> 43a; <i>Baba Batra</i> 109b, <i>San</i>hedrin 82b and <i>Shemot Rabba</i> 67. I.E. disagrees, for he believes Putiel is mentioned to give respect to Phinehas, and it is no honor to have a pagan ancestor.</i> We do not know the meaning of Putiel as we do not know the meaning of Mishael and Aaron and all the other names that are mentioned. If what happened to Moses had not been recorded,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">That Pharaoh’s daughter named him Moses because she drew him out of the water.</i> we would not know why he was so called.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Without knowing the background behind the naming of Moses we could never guess why he was so called. Similarly, we cannot ascertain the meaning of Putiel.</i> THESE ARE THAT AARON AND MOSES. Scripture mentions Aaron before Moses<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Even though Moses is the more important of the two.</i> because Aaron was older and also because he prophesied to Israel before the arrival of Moses. THESE. Now from the time that they spoke to Pharaoh, Scripture mentions Moses before Aaron because of his great status. Indeed, God spoke to him face to face<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Num. 12:8; 34:10.</i> and he alone drew near unto the thick darkness where God was.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Ex. 20:18.</i> This was not the case with Aaron. Scripture testifies with regard to Moses, <i>My servant Moses is not so</i> (Num. 12:7).<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">That is, Moses is unlike any other prophet. These words were addressed to Aaron and Miriam. We thus see that Moses was greater than Aaron.</i> Furthermore, Aaron said, <i>oh my lord</i> twice.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">I.E. is imprecise. What he means is that Aaron referred to Moses as “my lord” twice, <i>viz.</i>, in Ex. 32:22 and in Num. 12:11. The phrase <i>oh my lord</i> is found only in the latter.</i> You will therefore not find in the entire Pentateuch starting from this verse Moses not mentioned before Aaron. The same holds true for the Prophets and similarly for the Writings. There is no argument to the contrary from <i>Now these are the generations of Aaron and Moses</i> (Num. 3:1) or from, <i>and she bore unto Amram Aaron and Moses</i> (Num. 26:59), as Scripture lists them there in the order of their birth.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">That is, Scripture indicates that it is listing them in the order of their birth.</i> The words <i>generations</i> and <i>and she bore</i> is proof of this. AND IT CAME TO PASS. One may wonder why the arranger of the chapters<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">I.E. does not believe that Moses arranged the chapters of the Torah. He apparently believes that the scribes did this.</i> did not<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr.</i> 38. The printed editions omit “did not” (<i>lo</i>). However, it is obvious that is has to be inserted. Otherwise the comment makes no sense.</i> connect this verse with what follows it<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">In the Hebrew edition of the Torah, verse 28 concludes a chapter.</i> when in fact it is dependent upon what comes next.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">That is, verse 30 continues the action of verse 29.</i> Though we know no reason for the above,<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Why these verses were placed in different chapters.</i> we do know that they are connected. <i>On the day when the Lord spoke unto Moses in the land of Egypt</i> (v. 28) what he told him was, <i>I am the Lord; speak thou unto Pharaoh</i>. (v. 29). Similarly, <i>So, it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people</i> (Deut. 2:16) is connected to that which follows it.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Deut. 2:16 is connected to Deut. 2:17 although they are in different chapters in the Masoretic Bible.</i> Perhaps the one who arranged the places to stop knew why he did this,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">A sarcastic statement. It implies that there is a chance that the one who arranged the portions of the Bible might have erred in setting up the chapters.</i> as his mind was much greater than ours.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Hence we must give him the benefit of the doubt.</i> THAT THE LORD SPOKE. Scripture now goes back to the subject of <i>And the Lord spoke unto Moses and unto Aaron</i> (Ex. 6:13),<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Scripture now goes back to the account interrupted at verse 13. Rashi interprets similarly.</i> namely, <i>Go in, speak unto Pharaoh king of Egypt</i> (Ex. 6:11). I. AND THE LORD SAID. This was in response to, <i>how then shall Pharaoh hear me, who am of uncircumcised lips</i> (Ex. 6:12). God answered Moses, <i>See I have set thee in God’s stead to Pharaoh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Some of the printed editions of Ibn Ezra wrongly place this comment at the end of chapter 6.</i> AND THE LORD SAID.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">In some manuscripts I.E.’s comments on chapter 7 start with this note, hence the repetition of the opening quote.</i> Its meaning<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The clause to which I.E. refers to literally reads: See, I make thee a god (<i>elohim</i>) to Pharaoh.</i> is: See, I have greatly elevated your status in that in Pharaoh’s eyes your stature is that of an angel. This is what <i>God’s stead</i><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Literally, a god. On <i>elohim</i>, meaning an angel; see I.E.’s comments on Gen. 1:1.</i> means. <i>God</i><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">That is, the angel.</i> speaks to the prophet and the prophet speaks to the men of his generation.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Similarly, Moses will speak to Aaron, and Aaron will speak to Pharaoh.</i> [AND AARON THY BROTHER SHALL BE THY PROPHET.] Those who say that the word <i>navi</i> (prophet) comes from the root of <i>niv</i> in <i>niv sefatayim</i> (the fruit of the lips) (Is. 57:19) err.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Cf. Rashi: “All forms of the term <i>nevu’ah</i> (prophecy) refer to one who calls and preaches words of rebuke to the people. It comes from the root of <i>niv</i> in <i>niv sefatyim</i>.”</i> <i>Niv</i> comes from a two-letter root according to the French sages and from a hidden <i>ayin</i> root according to the Spanish sages.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">According to Filwarg and others the Spanish and French sages differ only in terminology. Both hold that <i>niv</i> comes from the root <i>nun, vav, bet</i>. The French sages refer to such a root as a two-letter root because the <i>vav</i> is usually dropped. For the same reason the Spanish sages refer to it as a hidden <i>ayin</i> root. However, Krinsky argues that the French sages disagree as to what the root of <i>niv</i> is. The former hold that <i>niv</i> comes from a two-letter root; i.e., its root is <i>nun, bet</i>, while the Spanish sages believe it to come from the root <i>nun, vav, bet</i>. Contemporary works on grammar refer to the latter as an <i>ayin vav</i>.</i> However, <i>navi</i> comes from a three-letter root.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>nun, bet, alef</i>.</i> That its <i>alef</i><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The word <i>navi</i> is spelled <i>nun, bet, yod, alef</i>.</i> is a root letter can be seen from the words <i>nevi’im</i> (prophets) (Num. 11:29) and <i>va-yitnabe’u</i> (they prophesied).<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Both words are spelled with an <i>alef</i>. If the <i>alef</i> was not a root letter these words would not have an <i>alef</i> in them.</i> Furthermore, the word <i>niv</i> in <i>niv sefatayim</i> means fruit,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Rather than speech.</i> for <i>niv</i> comes from the same root as <i>tenuvah</i> (fruitage) (Is. 27:6) and <i>yenuvun</i> (they shall bring forth fruit) in <i>They shall still bring forth fruit in old age</i> (Ps. 92:15). <i>Ve-nivo nivzeh okhlo</i> (and the fruit thereof, even the food thereof, is contemptible) (Malachi 1:12) is true proof of this. Additionally, what meaning is there to, <i>restore the man’s wife; for he is a prophet</i> (Gen. 20:7) if <i>navi</i> (prophet) means a speaker. Its only meaning<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>navi</i> (prophet) in Gen 20:7.</i> is, he is a prophet to whom I reveal my secrets, as in <i>But He revealeth His counsel unto His servants the prophets</i> (Amos 3:7). He enjoys My presence therefore <i>and he shall pray for thee, and thou shalt live</i> (Gen. 20:7). THOU SHALT SPEAK. To Aaron. ALL THAT I COMMAND THEE; AND AARON THY BROTHER SHALL SPEAK UNTO PHARAOH. Even though Aaron is not mentioned every time<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">That Scripture records.</i> that Moses came to Pharaoh, we know that they always came together. AND I WILL HARDEN PHARAOH’S HEART. The question arises: “If God hardened Pharaoh’s heart what was his transgression and what was his sin?”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Prima facie</i>, our verse states that God will harden Pharaoh’s heart and punish him for not mending his ways; i.e., I will harden Pharaoh’s heart and punish him for hardening his heart by multiplying “My signs and My wonders in the land of Egypt.”</i> The answer is: God granted wisdom to man and implanted in his heart the intelligence to receive power from on high to add to his good<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">If good things are destined to befall an individual he can increase the amount of good that will befall him by developing his intelligence. Individual Divine Providence is extended only to those who have developed their intellectual capacities. See Introduction to Vol. 1, p. XIII.</i> or to diminish his evil.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">A person can decrease the evil that is destined to befall him by developing his intelligence. See preceding note.</i> I will explain this in the Torah portion <i>Ki Tissa</i><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Ex. 31:18; 33:21.</i> and when I comment on the verse <i>Oh that they had such a heart as this alway</i> (Deut. 5:26). Now the meaning of our verse is: I will harden his heart in order to multiply My signs and My wonders.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">God prevented Pharaoh from developing his intellectual capacities; God did this not to punish Pharaoh but so that He would have a pretext for multiplying His signs and wonders in the land of Egypt. I.E. apparently held that man has free will. However, God occasionally takes it away when it serves His purpose to do so. For other interpretations, see Weiser and Krinsky.</i> Rabbi Joshua says that its meaning is: I will harden his heart so that he will be able to bear the plagues.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Hence there is no problem as to why Pharaoh was punished for being obstinate; Pharaoh was a free agent. God; granted him the physical strength to bear His plagues. He did not take away Pharaoh’s free will.</i> However, he spoke incorrectly.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Joshua is wrong. Heart in Scripture refers to an individual’s mental rather than physical capacity. <i>And I will harden Pharaoh’s heart</i> thus does not mean I will give Pharaoh a strong heart so that he can bear up under the pressure of the plagues, but rather that I will, so to speak, dull his brain so that he does not develop his intellectual capacity.</i> AND I WILL LAY MY HAND. That is, my blow, for a blow is struck with the hand. Scripture speaks anthropomorphically. [MY HOSTS.] Its meaning is: as the angels are the Lord’s hosts in heaven so are Israel<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The Lord’s hosts, hence the term <i>My hosts</i>.</i> upon the earth. SHALL KNOW. Rabbi Judah, the first grammarian, has already noted the difference between <i>ve-yade’u</i> (shall know) and <i>ve-yede’u</i> (shall know). The word <i>ve-yade’u</i>, which is vocalized with a long <i>kamatz</i>, is a verb in the perfect. Compare, <i>shame’u</i> (they heard).<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Yade’u</i> and <i>shame’u</i> are third person perfect forms.</i> The <i>vav</i> prefixed to <i>yade’u</i> changes it<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">From a perfect.</i> to an imperfect as per the grammatical rules.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">For it is a conversive <i>vav</i>.</i> On the other hand, the <i>yod</i> of the word <i>ve-yede’u</i>, which is vocalized with a <i>tzere</i>,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">In Hebrew a <i>kamatz katan</i> which literally means a small <i>kamatz</i>.</i> is a future prefix. Compare, <i>ve-yishmeru</i> (they shall keep).<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">The <i>yod</i> in <i>ve-yishmeru</i> (root, <i>shin, mem, resh</i>) is a future prefix. Similarly the <i>yod</i> of <i>ve-yede’u</i>.</i> The silent <i>yod</i> between the <i>yod</i> and the <i>dalet</i> <sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">The <i>tzere</i> has the <i>yod</i> sound in it.</i> is in place of the root <i>yod</i>. <sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-yede’u</i> comes from the root <i>yod, dalet, ayin</i>. Since the <i>yod</i> in <i>ve-yede’u</i> is a prefix the root <i>yod</i> is dropped. However, it is compensated by the <i>tzere</i>, which has the <i>yod</i> sound. Thus the word is sounded <i>ve-yede’u</i>, not <i>ve-yide’u</i> as it ordinarily would be. Compare, <i>ve-yishmeru, ve-yishme’u</i>, and <i>ve-yikhtivu.</i></i> Behold, God noted<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">In this verse.</i> why He brought the plagues upon the Egyptians. He brought them so that His glorious name would be known in the world.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Not as a punishment for Pharaoh’s obstinacy. See I.E.’s comments on verse 3 and the notes thereto.</i> AND MOSES AND AARON DID SO. Scripture now states generally that the signs<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Some were done by Moses and others by Aaron. See I.E. on Ex. 8:12.</i> were performed by Aaron and also by Moses. It then goes on to explain each one of the signs. AND MOSES. The Pentateuch records the ages of Moses and Aaron. Aside from these two, we do not find in all of Scripture prophets concerning whom the Bible says that they prophesied in their old age.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">I.E., like Maimonides after him, apparently believed that a prophet has to be in perfect physical health in order to prophesy. “A person must satisfy the following conditions before he can become a prophet: The substance of the brain must…be in the most perfect condition…no part of his body must suffer from ill health” (Moses Maimonides, <i>Guide for the Perplexed</i>, Part II, chap. XXXVI, translated by M. Friedlander, 1904).</i> Their status was greater than that of all the other prophets, and to them alone did God speak in a pillar of cloud.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Ps. 99:7</i> Do not think that Samuel is to be included among them because it is written, <i>He spoke unto them</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The previous verse speaks of Moses, Aaron, and Samuel. Thus <i>prima facie, unto them</i> refers to the latter three.</i><i>in the pillar of cloud</i> (Ps. 99:7), since I have already explained in its proper place that the Torah was given<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">In a pillar of cloud. Cf. Ex. 24:18.</i> only to these two.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Moses and Aaron. Hence Ps. 99:7 does not apply to Samuel but only to Moses and Aaron. See I.E. on Gen. 20:17 and on Ps. 99:7.</i> Now, behold, through Moses and Aaron the righteous shall inherit the world to come, while all the other prophets are prophets who<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Merely.</i> rebuke or predict the future. AND THE LORD SAID UNTO MOSES AND UNTO AARON. God now began to direct His words to the two of them. God knew that at first Pharaoh would not ask for a sign but would merely say, <i>I know not the Lord</i> (Ex. 5:2). However, now Pharaoh would ask for a sign.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">And both Moses and Aaron were involved in the bringing of miraculous signs.</i> TAKE THY ROD. The reference is to Moses’ rod which Moses had given to Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">For the purpose of striking the water. Hence Scripture refers to Moses’ rod as Aaron’s rod.</i> <i>Say unto Aaron: Take thy rod, and stretch out thy hand</i> (v. 19); <i>and he lifted up the rod</i> (ba-matteh), <i>and smote the waters</i> (v. 20) is proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">That <i>thy rod</i> (Aaron’s rod) in our verse refers to the rod which Moses gave to Aaron.</i> Now by employing a <i>bet</i> that has a <i>pattach</i> beneath it<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 reads <i>ba-matteh</i> (the rod). <i>Ba-matteh</i> is short for <i>be-ha-matteh.</i> This <i>heh ha-yedi’ah</i> (the definite article) indicates a well-known object, in this case a well-known rod. Only Moses’ rod fits this description.</i> Scripture is informing us that when He told him,<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">In verse 19.</i> <i>Take thy rod</i>, He was referring to the well-known rod. <i>And thy rod, wherewith thou smotest the river, take in thy hand, and go</i> (Ex. 17:5)<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">God told this to Moses.</i> is additional proof of the above.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">That the rod was really Moses’ rod, as Moses never struck the Nile. Aaron did. However, since it was used to strike the water, it was as if Moses himself struck the water.</i> AND MOSES AND AARON WENT IN. This too, namely, that the rod became a <i>tannin</i> (serpent), was a wonder.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">A supernatural act, contra those who try to give this act some sort of natural explanation. See I.E. on Ex. 4:2.</i> It was not like the wonder that he did for Israel,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Ex. 4:3.</i> as there it only changed into a <i>nachash</i> (serpent).<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">In our verse the reptile into which the rod changed is called a <i>tannin</i>. In Ex. 4:3 the rod is described as changing into a <i>nachash</i>.</i> However, Yefet says that <i>nachash</i> (serpent) and <i>tannin</i> (serpent) are one and the same.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Hence the wonder done before Pharaoh and the one for Israel are more or less identical.</i> THEN PHARAOH ALSO CALLED FOR THE WISE MEN. Astrologers. AND THE SORCERERS. Those who appear to change natural law.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">They do not actually suspend natural law; they only appear to do so via trickery.</i> THE MAGICIANS. Those who know the secrets of nature. <i>Chartumim</i> (magicians)<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Literally: this word.</i> is a quadriliteral.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Most Hebrew words come from a triliteral root, hence I.E.’s comment.</i> It might be an Egyptian or Chaldean word, as we do not find this word used in Scripture except when dealing with them.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">At the end of Genesis and here in Exodus in reference to the Egyptians and in the Book of Daniel with reference to the Chaldeans.</i> Scripture indicates a difference between what Moses did and what the magicians did. Moses really changed the staff into a serpent. As for the magicians, Scripture reads, <i>with their secret arts</i>.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">That is, via chicanery.</i> <i>Be-lahatehem</i> (with their secret arts) comes from a triliteral root.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">The printed editions read, <i>ve-hamillah ha-shelishit.</i> The <i>heh</i> should be dropped as it is the result of a scribal error. Indeed, <i>Vat. Ebr.</i> 38 reads, <i>ve-hamillah shelishit</i>. Its root is <i>lamed, heh, tet</i>.</i> It is derived from the same root as <i>lahat</i> (flame) in <i>the flaming sword</i> (Gen. 3:24) and <i>lohatim</i> (them that are aflame) in <i>I do lie down among them that are aflame</i> (Ps. 57:5) and <i>lihat</i> (ablaze) in <i>And the day that cometh shall set them ablaze</i> (Mal. 3:19). It<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"><i>Be-latehem</i>.</i> refers to an illusion of lightning and passing fire.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">The magicians made the rod appear to turn into a serpent in the same way that they have lightening and fire seem to appear.</i> FOR THEY CAST DOWN. This, the swallowing of the magicians’ rods by Aaron’s staff and their consequent disappearance,<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">The magicians’ rods disappeared permanently.</i> was a second wonder.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">The first being the turning of Aaron’s rod into a serpent.</i> Scripture refers to the staff as <i>Aaron’s rod</i><sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">At the time that it swallowed up the magicians’ rods it was a serpent. Hence Scripture should have referred to it as Aaron’s serpent rather than as Aaron’s rod.</i> for it was so at first. Rabbi Joshua says that Aaron’s rod swallowed the rods of the magicians after it returned to its original form.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">So too Rashi, hence the term <i>Aaron’s rod</i>.</i> And this was a great wonder. AND PHARAOH’S HEART WAS HARDENED. By itself.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">God did not harden Pharaoh’s heart. Pharaoh hardened it himself.</i> Pharaoh saw that the magicians were able to do what Aaron did.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Change their rods into serpents.</i> AND THE LORD SAID…PHARAOH’S HEART IS STUBBORN. <i>Kaved</i> (is stubborn) is a verb in the perfect.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">This form is also used for the participle form, hence I.E.’s comment.</i> It is like the word <i>zaken</i> (was old) in <i>when Isaac was old</i> (Gen. 27:1), <i>chafetz</i> (were pleased) in <i>If the Lord were pleased</i> (Jud. 13:23), <i>ahev</i> (he loveth) in <i>such as he loveth</i> (Gen. 27:9).<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">All these words are perfects. However, their forms are also those of participles.</i> The <i>mem</i> of <i>me’en</i> (refuseth), which is a root letter,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>me’en</i> is <i>mem, alef, nun</i>.</i> is vocalized with a <i>tzere</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Rather than a <i>chirik</i>.</i> so that a <i>dagesh</i> is not placed in the <i>alef</i><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">An <i>alef</i> cannot take a <i>dagesh</i>.</i> which follows it.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"><i>Me’en</i> is a <i>pi’el</i>. The middle root letters of words in the <i>pi’el</i> have a <i>dagesh</i> in them, and their first root letter is vocalized with a <i>chirik</i> in the perfect. Compare, <i>dibber, shibber</i>.</i> <i>Cheref</i> (jeoparded) in <i>jeoparded their lives</i> (Jud. 5:18) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">It too is a <i>pi’el</i>. Its <i>chet</i> is vocalized with a <i>tzere</i> in place of a <i>chirik</i> because its middle letter (a <i>resh</i>) cannot take a <i>dagesh</i>.</i> GET THEE UNTO PHARAOH IN THE MORNING. It is the custom of the king of Egypt until this very day to go out in the months of Tamuz and Ab to see how high the water has risen. This is the time the river increases. God commanded Moses to go in the morning and stand before the river and perform the sign of the striking of the river in the presence of Pharaoh. He commanded Moses to take and then give to Aaron the rod which he had turned into a serpent before coming unto Pharaoh (Ex. 4:3) and to wave it over the waters of Egypt so that Pharaoh would see with his very eyes the river turn into blood at the moment that Aaron struck it. AND THOU SHALT SAY UNTO HIM. Say the following to him, because if he does not listen, this is the first plague. The rod which turned into a serpent (v. 10) was not a plague. THUS SAITH THE LORD. The messenger speaks the word of the one who sent him.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Moses said, <i>In this thou shalt know that I am the Lord</i>. However, as Moses is not the Lord, Moses should rather have said: In this thou shalt know that He is the Lord. Hence I.E.’s comment.</i> Moses was brief, for the term “His messenger” has been omitted. The statement should be understood thus: <i>behold, I</i> His messenger<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">What Moses meant was: Thus saith the Lord, Behold, I am His messenger, in this thou shalt know, etc.</i> <i>will smite with the rod that is in my hand</i>. [WITH THE ROD THAT IS IN MY HAND.] Moses said, <i>that is in my hand</i>, even though the rod was in Aaron’s hand because they were equals<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">If they were not equals then the sign would have been attributed to the more important one even though both participated in the performance of the sign.</i> and both participated in the performance of the sign. AND THE FISH. <i>Fish</i> is a general term for all things that swarm in the waters. SHALL LOATHE. <i>Ve-nil’u</i> (shall loathe) is a <i>nifal</i> from the same root as the word <i>la’ah</i> (weary).<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>lamed, alef, heh</i>.</i> Its meaning is, will be unable.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>lo yukhelu</i> as <i>Vat. Ebr</i>. 38 does. According to I.E. the word <i>la’ah</i> means unable. So too Rashbam. Rashi and others translate it as: were weary and tired. According to I.E. <i>nil’u</i> means were unable. The <i>vav</i> changes it to an imperfect; hence <i>ve-nil’u</i> means will be unable.</i> AND THE LORD SAID. According to my opinion this is to be understood as follows. Aaron waved his hand and struck the Nile. He also waved his hand toward all the sides of Egypt to turn the waters of all the rivers in the land of Egypt, that is, in the kingdom of Egypt, into blood.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Our verse notes that Aaron was commanded to stretch his hand over the waters of Egypt. It does not state that the Nile was struck. However, the next verse states that Aaron struck the Nile but omits the fact that he stretched his hand over the waters of Egypt. I.E. held that the verses teach that Aaron was commanded to do two things: to strike the Nile (v. 20), and to stretch his hands over all the rivers of Egypt (Filwarg).</i> The term <i>the waters of Egypt</i> is a general term. <i>Over their rivers</i> is one of its particulars. The term <i>ye’or</i> (stream)<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">So J.P.S. However, the next verse renders <i>ye’or</i> as river. River is a better translation as it refers to the Nile.</i> refers exclusively to the Nile. There are other rivers in Egypt,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Hence the Bible speaks of <i>naharotam</i> (their rivers).</i> for the blood was over all of their country.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">While the Nile runs only through the middle of the country.</i> OVER THEIR STREAMS. The plural <i>ye’orehem</i> (their streams)<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">So J.P.S. According to I.E., their rivers.</i> is employed<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">There is only one Nile (<i>ye’or</i>) in Egypt. Why then is the plural <i>ye’orehem</i> employed?</i> because the Nile is found in many places. THEIR POOLS. Pools of rainwater that form by themselves. AND OVER THEIR PONDS OF WATER. This refers to fountains, wells, and cisterns. Saadiah Gaon says that the word <i>meyeme</i> (water of),<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s comment pertains to the word <i>meyemehem</i> (of their water).</i> which is the word <i>me</i> (water of) doubled, refers to sweet water while the word <i>me</i> refers to bitter water, as in <i>me ha-yam</i> (waters of the sea). Scripture therefore reads, <i>ha-kore le-me ha-yam</i> (that calleth for the waters of the sea) (Amos 5:8). Now the Gaon forgot that Scripture states, <i>me ha-yarden yikkaretun</i> (the waters of the Jordan shall be cut off) (Josh. 3:13).<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">The Jordan’s waters are sweet. We thus see that <i>me</i> refers also to sweet water.</i> The word <i>me</i> is always doubled when connected to a pronoun, as in the word <i>memai</i> (my water) (I Sam. 25:11) and in <i>memekha</i> (thy water) (Ezek. 12:18). This mode comes exclusively in the plural form,<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Even when it refers to the singular, the plural is used.</i> as it is incorrect to say <i>memi</i> (my water) and <i>memah</i> (her water).<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">We rather say <i>meyemai and meyemeha.</i></i> We find me<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">But never the double form <i>meme.</i></i> used in the singular in <i>because the water of</i> (me) <i>sprinkling was not dashed</i> (Num. 19:13).<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">The verb governing <i>zorak</i> (dashed) is singular. Hence <i>me</i> too is in the singular.</i> [BOTH IN VESSELS OF WOOD AND IN VESSELS OF STONE.] That is, in water found in the homes in vessels made out of wood or basins made out of stone. AND MOSES AND AARON DID. Scripture notes the smiting of the Nile. However, it does not bother to mention the waving of the hand over all the waters of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">See note 77.</i> AND THE MAGICIANS OF EGYPT DID IN LIKE MANNER WITH THEIR SECRET ARTS. The word <i>be-latehem</i> (with their secret arts) comes from the same root as <i>ba-lat</i> (stealthily)<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>lamed, vav, tet</i>, meaning to envelop, to cover, i.e., to do something secretly. I.E.’s point is that <i>be-latehem</i> is not to be confused with <i>be-lahatehem</i> in verse 11.</i> in <i>she approached him stealthily</i> (Jud. 4:21).<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">New J.P.S. translation.</i> It means with secret things hidden from the eye. A <i>heh</i> has not been omitted from the word,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">In which case its root would be <i>lamed, heh, tet</i>, for the <i>heh</i> would be implied in the <i>pattach</i> sound and <i>be-lahtehem</i> would thus be a variant of <i>be-lahatehem</i> in verse 11.</i> for the <i>heh</i> is not an implied letter in the middle of a word.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">It is only an implied letter at the end of a word. For the meaning of an implied letter see the notes to I.E. on Ex. 3:15.</i> One may ask: If all the water in Egypt was turned into blood by Aaron, where did the magicians find the water to turn into blood? The answer is: Aaron turned only water that is found above ground into blood. He did not transform any water that was below ground.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">The Egyptians dug for water to drink. See verse 24.</i> The magicians dug and brought forth water from beneath the ground and openly turned it into blood. Now, there is a great difference between what Aaron did and what the magicians brought about. Aaron transformed all of the Nile that was before him plus all the water that was in all the borders of Egypt, which he did not see.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Into blood. The point is that Aaron transformed both the water that he saw (the Nile) and the water which he did not see into blood.</i> Furthermore, he changed water that was not standing still but was continually running, with other water taking its place, into blood. Additionally, the plague lasted for seven days. The magicians, on the other hand, were only able to transform a little water standing in a vessel, for a moment, until Pharaoh returned to his house. AND PHARAOH TURNED. Scripture states <i>even this</i><sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\"><i>Prima facie, even this</i> seems out of place, for this was the first plague.</i> because it first mentioned the sign of the rod which turned into a serpent and swallowed the other rods.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Which did not convince Pharaoh to set Israel free. Hence Scripture states, <i>even this</i>.</i> DIGGED. Many say that the water was as red as blood in the hands of an Egyptian and became clear in the hands of an Israelite.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">In other words, the plague of blood did not affect the Israelites. The very same water that was red in the hands of an Egyptian turned normal in the hands of an Israelite and vice versa. Cf. <i>Shemot Rabba</i> 9:9.</i> If this is so then why doesn’t the Torah record this sign? I believe that the plagues of blood, frogs, and gnats<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Or lice.</i> included both Egyptians and Hebrews, for we shall follow Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Rather than the <i>aggadah</i>. Since Scripture does not indicate that these plagues did not affect the Israelites, we do not assume the contrary.</i> These three plagues caused little harm. However, God differentiated between the Egyptians and the Israelites with regard to the swarms,<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Of wild beasts. This is explicitly stated in 8.18.</i> which was a very harmful plague. So too with regard to the plagues of murrain<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ex. 9:4.</i> and hail<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ex. 9:26.</i> because of their flocks.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">So that none of the flocks of Israel be diminished.</i> This was not the case with the boils and locusts,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">They too befell Israel.</i> for they<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">The Israelites (Krinsky).</i> left<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Soon left Egypt.</i> Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">And left their fields behind. Hence they did not suffer any major losses from the plague of locusts. Neither did the boils, cause any permanent harm.</i> Now as the Egyptians <i>digged</i>,<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">For water (v. 24).</i> so did the Hebrews dig.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">For water. We must assume this, as the plague of blood struck them as well.</i> WERE FULFILLED. Scripture notes this because unlike the other plagues, this plague lasted many days. AND THE LORD SPOKE…GO IN UNTO PHARAOH. With your brother Aaron and inform him of the second plague if he does not let my people go.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on verse 2.</i> AND IF. The word <i>ma’en</i> (refuse) is a transitive<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">This form is also used for intransitive verbs, i.e., <i>ayef</i> (tired), hence I.E.’s comment.</i> participle.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Literally, a transitive adjective. I.E. refers to the present form as an adjective. I.E.’s point is that even though <i>ma’en</i> is ordinarily an infinitive, here it is used as an adjective. The normal participle form for this word in <i>pi’el</i> is <i>me-ma’en</i>.</i> It is like the word <i>ve-shabbe’ach</i> (wherefore I praised)<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbe’ach</i> is a participle even though this form of the word is ordinarily an infinitive. The normal participle form of this word in the <i>pi’el</i> is <i>me-shabbe’ach</i>.</i> in <i>Wherefore I praised the dead</i> (Eccles. 4:2). The meaning of <i>nogef</i> (smite) is destroy. It is thus written, <i>And frogs, which destroyed them</i> (Ps. 78:45). The commentaries are divided as to the meaning of the word <i>tzefarde’im</i> (frogs). Many say that it is a type of fish called <i>al-timsach</i><sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">The crocodile.</i> in Arabic that is found in Egypt, that arises from the river and preys upon people. Others say that it is the well-known sound-producing creature which is found in the majority of rivers.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">The frog.</i> This interpretation appears to me to be correct. AND THE RIVER SHALL SWARM. <i>Ve-sharatz</i> (shall swarm) is a transitive<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">This verb can be transitive or intransitive, hence I.E.’s comment.</i> verb. It is like <i>yishretzu</i> (swarm)<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Which is transitive. See I.E. on Gen. 1:20 and the notes thereto.</i> in <i>Let the waters swarm</i> (Gen. 1:20). [WHICH SHALL GO UP.] The reason Scripture states this is that the river is always lower than the city. BOTH UPON THEE, AND UPON THY PEOPLE. Yefet says that Scripture reads, <i>both upon thee, and upon thy people</i> to hint that the frogs shall affect only Pharaoh and his people but not Israel. However, this is no proof.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">I.E. held that the plague of frogs also affected the Israelites. See his comments on verse 24.</i> Since Scripture mentions that the frogs shall go up upon him and upon all of his people,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\"><i>Thy people</i> means all of Pharaoh’s subjects. It doesn’t refer only to native Egyptians.</i> there was no reason to mention Israel.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Israel is included in <i>thy people</i>.</i> AND THE LORD SAID…STRETCH FORTH THY HAND. Towards the four corners of heaven<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The passage is to be interpreted, stretch forth thy rod with thy hand towards heaven so that a plague will descend upon the rivers, canals, and pools. I.E. interprets thus because he believed it unlikely that the Lord would ask Aaron to put forth his hand over every river, canal, and pool in the land of Egypt (Krinsky).</i> and the frogs will arise from the canals, from the rivers, and from the pools. However, they will not arise from all gatherings of water.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Unlike the plague of blood, which struck all gatherings of water (Ex. 7:19), the plague of frogs was limited to rivers, pools, and canals.</i> AND AARON STRETCHED OUT HIS HAND. Behold, Aaron merely stretched forth his hand but did not strike the water as he did the first time.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">At the plague of blood. See Ex. 7:15.</i> He merely indicated that the frogs could arise from the moment that he stretched out his hand. AND THE MAGICIANS DID IN LIKE MANNER. In the little water.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Which they brought. The magicians could only bring forth frogs from the pans of water which they brought before Pharaoh, whereas Aaron caused frogs to swarm in all of the canals, pools, and rivers.</i> Pharaoh therefore saw that there was a difference between what Aaron did and what his magicians were able to do. He called Moses because he saw that his magicians could add to the plague<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">They could bring forth additional frogs from the water they brought but could not do anything to remove the frogs from the rivers, streams, and canals.</i> but were unable to mitigate it. THEN PHARAOH CALLED. Pharaoh employed the plural form for entreat (<i>hatiru</i>) out of respect for Moses and Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh knew that it was Moses who would pray to God to have the frogs removed. He used the plural and thereby included Aaron in his plea, out of deference to Aaron.</i> This plague was worse than the first one, for we read, <i>He sent among them…frogs, which destroyed them</i> (Ps. 78:45).<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Psalms does not say the same with regard to the plague of blood. It states, <i>And turned their rivers into blood, So that they could not drink their streams</i> (Ps. 78:44). It does not say that the plague of blood destroyed them.</i> AND MOSES SAID UNTO PHARAOH: HAVE THOU THIS GLORY OVER ME. I will glorify you by entreating the Lord that He take away the plague on a day that you yourself shall designate. [AND REMAIN IN THE RIVER ONLY.] The reason for mentioning the river is that this is where the frogs started from. Once Scripture notes <i>the river</i> there is no need to mention the canals and pools.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The point of our verse is that the frogs remained in their natural habitat. <i>The river</i> is mentioned merely as an example of the aforementioned.</i> AND HE SAID: AGAINST TOMORROW. Rabbi Samuel ben Hofni<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">See chapter 4, note 135.</i> says that people usually pray that a plague be removed from them immediately.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">I.E. was troubled by Pharaoh requesting that the plague be removed on the next day, hence this comment.</i> Pharaoh, however, thought that the plague of frogs resulted from an unpropitious conjunction of heavenly bodies which Moses knew about.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">And exploited for his benefit. Pharaoh did not believe that Moses had brought the plague. He thought that it was a natural occurrence.</i> He thought that the time for the removal of the frogs had now come.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">On the day that he spoke to Moses.</i> Therefore Pharaoh tested Moses by asking him to extend the plague and said, <i>Against tomorrow</i>. AND THE FROGS SHALL DEPART. <i>Ve-saru</i> (shall depart) is ultimately accented, contrary to the rules of grammar.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">According to the rules of Hebrew grammar it should have been penultimately accented.</i> We find the same irregularity in the word <i>samu</i> (they put) in <i>that they should put me into the dungeon</i> (Gen. 40:15). AND MOSES AND AARON WENT OUT. <i>Moses cried unto the Lord</i> because he trusted that the Lord would not put him to shame. Out of his own accord and without the permission of God, he had told Pharaoh, <i>Be it according to thy word</i>. AND THE LORD DID ACCORDING TO THE WORD OF MOSES. Which he had spoken of his own accord. AND THEY GATHERED. <i>Va-yitzberu</i> (and they gathered) is similar in meaning to the word <i>va-yitzbor</i> (laid up) in <i>And Joseph laid up corn</i> (Gen. 41:49). HEAPS. <i>Chomarim chomarim</i> (heaps) is similar in meaning to <i>chamor chamoratayim</i> (heaps upon heaps) (Jud. 15:16). BUT WHEN PHARAOH SAW THAT THERE WAS RESPITE. The word <i>harevachah</i> (respite) is similar in meaning to <i>ve-ravach</i> (relief) in <i>so Saul found relief</i> (Jud. 16:23). HE HARDENED HIS HEART. Scripture employs an infinitive (<i>hakhbed</i>) in place of a perfect.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">In view of the fact that our verse deals with the past, Scripture should read <i>hikhbid</i> (he hardened) rather than <i>hakhbed</i> (to harden), as the former is a perfect and the latter an infinitive. I.E. points out that Scripture occasionally uses an infinitive with the meaning of a perfect. As to the question of free will, see I.E. on Ex. 7:3.</i> AND THE LORD SAID. Note that the first three plagues and signs which Aaron brought about pertained to the lowest elements,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">For the four elements, see Vol. 1, p. 74, note 53.</i> as I have explained previously, since two were related to water and one to the dust of the earth. However, the plagues brought about by Moses with his rod related to a higher element. This was so because Moses was on a higher plane than Aaron. Thus the hail and the locusts were brought by the wind, and the darkness was in the air.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Air (wind) was believed to be a higher element.</i> Moses also brought about the plague of boils.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">It was Moses who threw the soot of the furnace heavenward and caused boils to break out upon man and beast. See Ex. 9:10. This plague entailed the element of air.</i> However, three plagues came about without the use of the rod, namely, the swarms of beasts, murrain, and the death of the first-born.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">These three plagues did not entail any interaction with any of the elements. Thus Aaron brought three plagues via the rod, i.e., blood, frogs, and gnats. Moses similarly brought three plagues via the use of the rod, i.e., hail, locusts, and darkness. One plague was brought jointly by Moses and Aaron without the use of the rod, i.e., the plague of boils. Three other plagues came about without any action by Moses and Aaron, i.e., the swarms of beasts, (J.P.S. renders swarms of flies), murrain, and the death of the first-born.</i> One plague, that of the boils, was brought about by Moses with Aaron’s minor participation and without the use of the rod. [THAT IT MAY BECOME GNATS THROUGHOUT ALL THE LAND OF EGYPT.] This is similar in meaning to <i>And it shall become small dust over all the land of Egypt</i> (Ex. 9:9).<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The <i>lamed</i> prefixed to <i>kinnim</i> does not mean to, but for, i.e.; <i>le-kinnim</i> does not mean to gnats but for gnats, that is, so that gnats will result. Similarly, <i>le-afar</i> does not mean to dust but for dust, i.e., so that dust will result. I.E. comments thus because the <i>lamed</i> usually has the meaning of to.</i> The dust which Aaron struck gave birth, as it were, to gnats which went up over all the land of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Our verse does not teach that the dust literally turned into gnats. It only seemed so.</i> AND THEY DID SO. <i>And they did</i> refers to Moses and Aaron. Moses is included because he told Aaron to smite the dust with the rod. Our verse is similar to <i>and thy rod, wherewith thou smotest the river, take in thy hand</i> (Ex. 17:5). AND THERE WERE GNATS. <i>Kinnam</i> (gnats) is a generic name.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The word <i>kinnam</i> presents a problem. The Hebrew word for gnat is <i>kinnah</i>; for gnats, <i>kinnim</i>. Hence our verse should have read <i>kinnim</i> or <i>kinnah</i> if a collective noun were employed.</i> The <i>mem</i> of <i>kinnam</i> is either superfluous or in place of a <i>heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">I.E. suggests that our verse employs a collective noun and that the word for gnat is <i>ken</i> (a variant of <i>kinnah</i>), the <i>mem</i> in <i>kinnam</i> being superfluous. He then suggests that the word for gnat is <i>kinnah</i>, with a <i>mem</i> substituted for a <i>heh</i>.</i> In any case, it is not a root letter. The <i>mem</i> sometimes serves as the sign of the feminine plural, as in the word <i>tzefardi’im</i> (frogs). This term is a feminine, for when referring to the singular Scripture reads, <i>va-ta’al ha-tzefarde’a</i> (and the frog came up) (Ex. 8:2).<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-ta’al</i> (came up) is a feminine verb. Thus <i>tzefarde’a</i> (frog), the noun which it governs, must also be feminine. Hence <i>tzefardi’im</i> (frogs) is a feminine plural. I.E. makes note of this because a <i>mem</i> suffixed to a noun usually indicates that a word is a masculine plural.</i> The term <i>kinnim</i> is proof of the aforementioned.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">That the <i>mem</i> of kinnam is not a root letter, for the plural of <i>kinnah</i>. is <i>kinnim</i>, not <i>kinnamim</i></i> According to this interpretation the word <i>ha-kinnam</i> is irregular because of its superfluous <i>mem</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">For the usual word for gnat is <i>kinnah</i>.</i> It is similar to the word <i>rekam</i> (empty) and <i>chinnam</i> (gratuitous).<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">See Vol. 1, p. 306.</i> However, Yefet says that the <i>mem</i> of <i>kinnam</i> is a pronominal suffix relating to the Egyptians.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>kinnam</i> (gnats) means their gnats, for <i>kinnam</i> is a combination of the noun <i>ken</i> (gnat) and the pronoun <i>she-lahem</i> (their).</i> He claims that the singular of <i>kinnim</i> (gnats) is <i>kan</i>, in the same way that the singular of <i>pittim</i> (morsels) is <i>pat</i> (morsel). He also says that the word <i>ha-kinnam</i> is similar to the word <i>ha-oholi</i> (my tent) (Josh. 7:21).<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Words that result from the combination of a noun and a pronoun do not usually have the definite article (<i>ha</i>) prefixed to it. Thus <i>prima facie, ha-kinnam</i> cannot mean their gnats. Hence Yefet points out that we occasionally do find the definite article prefixed to a noun combined with a pronoun, as in the word <i>ha-oholi</i>.</i> Do not be amazed that Scripture records that after one spot was struck, <i>all the dust of the earth became gnats throughout all the land of Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">I.E. assumes that this would strain some people’s credulity.</i> Its meaning is that the plague then started.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>all the dust of the earth</i> did not turn to gnats the moment Aaron struck the earth.</i> The same is true regarding the plagues of the water<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">All the rivers, streams, pools, and ponds of Egypt did not turn into blood the moment Aaron <i>smote the waters that were in the river</i> (Ex. 7:20).</i> and the boils.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">The boils did not break out upon all men and beasts the moment Moses threw the soot heavenward.</i> AND THE MAGICIANS DID SO. They struck the dust of the earth. TO BRING FORTH GNATS. To cause the earth to bring forth gnats as Aaron did. However, they could not do so. [AND THERE WERE GNATS UPON MAN, AND UPON BEAST.] Scripture notes this a second time because the plague was also upon the magicians. THEN THE MAGICIANS SAID. When the magicians saw that unlike the changing of the rod into a serpent and the plague of blood and frogs where they were able to duplicate Aaron’s actions they were now unable to imitate what Aaron had done, they said to Pharaoh that this plague did not come to liberate Israel but was a disaster sent by God in keeping with the arrangements of the stars dealing with Egypt’s fortune. I have previously explained that Pharaoh did not deny the existence of a Creator.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 5:2.</i> He only denied the existence of the God which Moses revealed to him. Our verse is explained by, <i>it is not His hand that smote us; it was a chance that happened to us</i> (I Sam. 6:9) from heaven. Hence Pharaoh’s heart was hardened. Our interpretation is supported by the fact that the magicians said, <i>This is the finger of God</i>, and not, this is the finger of the Lord, meaning the God of Israel, as Pharaoh did when he exclaimed, <i>Entreat the Lord</i>, with regard to the plague of frogs and then similarly used this term for God in the latter plagues.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">When Pharaoh finally acknowledged that the plagues were sent by the God of Israel, he used the term Lord (<i>Adonai</i>) rather than <i>Elohim</i> (God) for the Deity. <i>Adonai</i> is the Lord’s proper name. <i>Elohim</i> is a generic name and in the Bible often refers to idols.</i> Furthermore, Moses told Pharaoh that the Nile would be stricken before it was actually plagued, and he likewise informed him that the land would be inundated by frogs before they appeared. However, Moses did not inform Pharaoh that a plague of gnats was about to strike.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Hence the magicians could argue that the gnats were not sent by the Lord.</i> AND THE LORD SAID. It is the custom of kings to go out to the river in the morning, for it is good for the eyes to see water. I WILL SEND. The word <i>mashli’ach</i> (I will send) is in the <i>hifil</i>. It is irregular.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">The usual term for I will send, as used in our verse, is <i>meshale’ach</i> in the <i>pi’el</i>.</i> [SWARMS OF FLIES.] The word <i>arov</i> (swarms of flies) refers to a mixture of evil beasts such as lions, wolves, bears, and leopards.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">The word <i>arov</i>, translated by J.P.S. as swarms of flies, comes from the root <i>ayin, resh, bet</i>, meaning to mingle. According to I.E. it means a mixture of wild animals.</i> [AND ALSO THE GROUND.] Uninhabited places. AND I WILL SET APART. Some say that the word <i>ve-hifleti</i> (and I will set apart) is missing an <i>alef</i>.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">It comes from the root <i>peh, lamed, alef</i>. There is no <i>alef</i> in <i>ve-hifleti</i>, hence I.E.’s comment.</i> However, I believe that it comes from a root ending in a <i>heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>peh, lamed, heh.</i> Hence there is no <i>alef</i> in <i>ve-hifleti</i>.</i> The meaning of <i>ve-hifleti</i> is, and I will set apart. It is logical to assume that Pharaoh now started to lighten Israel’s burden. When he saw that the Lord put a division between Israel and Egypt he feared to harm them. He now saw the need to send them to offer sacrifices to the Lord, <i>lest he fall upon us with pestilence</i> (Ex. 5:3).<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"><i>Lest he fall upon us with pestilence</i> was first uttered by the Israelites. However, it also referred to Pharaoh. See I.E.’s comment on Ex. 5:3.</i> Don’t you see that he now gave them permission to sacrifice to the Lord in the land of Egypt?<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Which shows that Pharaoh now started to make concessions.</i> [THAT I AM THE LORD IN THE MIDST OF THE EARTH.] This is a metaphor. It is the manner of kings to establish their residences in the middle of their kingdoms so as to be equidistant to their borders. The Lord similarly placed the heart, which is “king” over man’s body, in the center of the human corporeal frame. Man’s spirit too is located in the center of the body, as it is written, <i>And (the Lord) formed the spirit of man in the midst of him</i> (Zech. 12:1).<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">I.E. believed that man’s soul is located in the heart, which is in the center of the body. He held that Zech. 12:1 supports this contention.</i> There are many proofs from nature that this is so. Scripture states, <i>Out of Zion, the perfection of beauty, God hath shined forth</i> (Ps. 50:2) because Zion is in the center of the inhabited world and God’s presence is seen in the inhabited world.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 1:1.</i> AND I WILL PUT A DIVISION. The meaning of <i>pedut</i> is a division. The word <i>pidyon</i> (redemption) is always similar in meaning.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">To be redeemed means to be separated from ones enemies. Both <i>pedut</i> and <i>pidyon</i> come from the root <i>peh, dalet, heh</i>.</i> AND THE LORD DID SO. On the morrow, as Moses had spoken.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">I.E. assumes that the swarms came the day after Moses had warned Pharaoh of their coming. They did not come immediately because God wanted to give Pharaoh a chance to repent (Krinsky).</i> [AND THERE CAME GRIEVOUS SWARMS.] By themselves.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Moses threatened <i>a swarm</i> of beasts (or flies). The Pentateuch tells us that <i>a grievous swarm</i> came. Hence I.E. notes that the grievous swarm came of itself; i.e., it was worse than what Moses threatened (Krinsky). That is, they were more numerous and/or more harmful.</i> This plague was worse than any of the previous plagues. AND PHARAOH CALLED. It was now clear to Pharaoh that the plagues came because the children of Israel did not offer sacrifices unto the Lord. [IN THE LAND.] In his kingdom and not in any other place. AND MOSES SAID. Rabbi Joshua says that the clause <i>the abomination of the Egyptians</i> was written to disparage idol worship. What Moses actually said to Pharaoh was, “the god of the Egyptians.” Rabbi Joshua further states that the god of Egypt was shaped like a lamb because the Egyptians believed that the constellation of the lamb ruled over their land. It is because of this that the Egyptians did not eat meat. However, if the reason for the Egyptians not eating meat was their worship of the lamb why did they also abstain from ox and goat meat? I believe that the ancient Egyptians in the time of Moses had the same belief currently held by the people of India, who make up more than half of the world. All of them are descendants of Ham.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">As are the Egyptians.</i> They do not eat meat until this very day. These people also do not drink milk or blood or eat fish or eggs. In other words, they do not eat anything coming from a living creature. Furthermore, they abhor any person who eats any of the aforementioned. They consider shepherding to be an especially disgusting type of work. It is similarly written, <i>for every shepherd is an abomination unto the Egyptians</i> (Gen. 47:34). They also do not allow any meat-eating person in their country. If any of them goes to a foreign country he will flee from any place where flesh is eaten. They will not eat anything which a meat-eater has handled. They consider his very garments unclean. It is thus written, <i>because the Egyptians might not eat bread with the Hebrews</i> (Gen. 43:32). Behold, Potiphar placed everything with the exception of the food which he ate under the care of Joseph, who was then living in his house. Potiphar would not permit him to touch his food because Joseph was a Hebrew. There is no reason to ask, “If this is so, then why did the Egyptians keep cattle?”<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The Pentateuch tells us that the Egyptians kept cattle. See Ex. 9:3 and many other verses in this chapter which relate the same.</i> We find the same to be the case in contemporary India. Horses, asses, and camels were used to carry burdens and for riding. Cattle served to pull the plow and sheep were kept for their wool. I will yet speak on this when I discuss the Passover observed in Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Ex. 12:7.</i> Yefet says that an interrogative <i>heh</i> is missing in the phrase <i>ve-lo yiskelunu</i>,<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-lo yiskelunu</i> (will they not stone us) literally means: and they will not stone us. For the clause to mean “(and) will they not stone us” it should read: <i>ve-ha-lo yiskelunu</i>; i e., an interrogative <i>heh</i> should be placed before the word <i>lo</i>.</i> for its meaning is, will they not stone us.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">The context implies that it is to be so translated.</i> However, I believe that the word <i>hen</i> (lo) in <i>hen nizbach</i> (lo, we sacrifice)<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Hence there is no need to place an interrogative <i>heh</i> before the word <i>hen</i> (lo). J.P.S. translates: lo, if we sacrifice.</i> has the same meaning as the interrogative <i>heh.</i> The meaning of our verse thus is: if we sacrifice (<i>hen nizbach</i>) the abomination of the Egyptians before their eyes, will they not stone us? The word <i>hen</i> in <i>hen hayetah ka-zot</i> (if there hath been such a thing) (Jer. 2:10) is identical.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">There too <i>hen</i> is in place of the interrogative <i>heh</i>, for the meaning of <i>hen hayetah</i> is: if there had been, not lo, there had been. The word <i>hen</i> can mean lo, behold, or if.</i> WE WILL GO THREE DAYS’ JOURNEY INTO THE WILDERNESS. We must remove ourselves from the Egyptians. [AS HE SHALL COMMAND US.] Regarding the type and number of animals to be selected as sacrificial victims. AND PHARAOH SAID. The phrase <i>entreat for me</i> should have been placed at the beginning of the verse,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Rather than at the end of the verse.</i> as the verse means entreat for me that this plague will be removed and I will let you go to sacrifice in the wilderness as you asked. However, this is on the condition that you go no further than three days’ journey into the desert. AND MOSES SAID…ONLY LET NOT PHARAOH DEAL DECEITFULLY. The word <i>hetel</i> (deal deceitfully) is irregular. A <i>dagesh</i> should have been placed in the <i>tav</i>, for its <i>heh</i> is a root letter. It should have been vocalized like the word <i>dabber</i> (speak) in <i>behold, I cannot speak</i> (Jer. 1:6).<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">The word <i>hetel</i> is a <i>pi’el</i>. Hence it should follow the paradigm of <i>dabber</i>, which is a <i>pi’el</i> and should be vocalized <i>hattel</i>. Since the word is not so vocalized it is irregular.</i> We find the same irregularity in <i>hatel tehatellu vo</i> (mock, will ye mock him) (Job 13:9).<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">I.E. has abridged the clause. Job 13:9 reads: <i>Or as one mocketh a man, will ye mock Him</i>? Cf. Krinsky.</i> The correct vocalization of this word is found in the clause <i>va-yehattel ba-hem eliyahu</i> (that Elijah mocked them) (I Kings 18:27).<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">The word is there vocalized in the usual <i>pi’el</i> form <i>va-yehattel</i>. Compare, <i>va-yedabber</i>.</i> Moses said, <i>only let not Pharaoh deal deceitfully any more</i>, because he had promised to let the people go during the plague of the frogs and then didn’t. AND MOSES WENT OUT. There are words in Hebrew that have the same meaning in the <i>kal</i> and <i>hifil.</i> These words come in two forms with one meaning. Examples are: <i>va-yetar</i> (and entreated) in <i>and entreated the Lord</i> and <i>ve-hatarti</i> (and I will entreat) in <i>and I will entreat the Lord</i> (v. 25).<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">The same root in a variant conjugation usually has a different though related meaning, hence I.E.’s comment. <i>Va-yetar</i> is a <i>kal; ve-hatarti</i> is a <i>hifil</i>.</i> Similarly <i>moreh</i> (shoot) and <i>yarah</i> (shot) in <i>which I shoot</i> and <i>he shot an arrow</i> (I Sam. 20:36).<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"><i>Moreh</i> is a <i>hifil</i>. <i>Yarah</i> is a <i>kal</i>.</i> However, such words are rare. AND THE LORD DID. The word <i>va-yasar</i> (and he removed) is grammatically irregular. Roots having a <i>vav</i> as their middle letter<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>va-yasar</i> is <i>samekh, vav, resh</i>.</i> are vocalized with a <i>kamatz</i> beneath their first stem letter, i.e., <i>va-yashav</i> (and he returned)<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>va-yashav</i> is <i>shin, vav, bet</i>.</i> and <i>va-yakam</i> (and he got up).<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>va-yakam</i> is <i>kof, vav, mem</i>.</i> However, in cases where the last letter of the root cannot receive a <i>dagesh</i>, i.e., if it is a <i>chet, ayin</i>, or <i>resh</i>, then the first root letter is vocalized with a <i>pattach</i>,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Rather than a <i>kamatz</i>.</i> as in <i>va-yanach</i> (and rested)<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>nun, vav, chet</i>.</i> in <i>and rested on the seventh day</i> (Ex. 20:11); <i>va-yana</i> (was moved)<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>nun, vav, ayin</i>.</i> in <i>and his heart was moved</i> (Is. 7:2); <i>va-yasar</i> (and he turned) in <i>And he turned in unto her</i> (Jud. 4:18). All of the aforementioned applies to words in the <i>kal</i>, because in the <i>hifil</i> roots having a <i>vav</i> as their middle letter are vocalized with a <i>segol</i> beneath their first stem letters in cases where their roots do not end in the letters mentioned above.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">A <i>chet, ayin</i>, or <i>resh</i>.</i> An example of the aforementioned is <i>va-yashev</i> (and he brought back) in <i>And he brought back all the goods</i> (Gen. 14:16). Now <i>and he removed</i> is written <i>va-yasar</i> rather than <i>va-yaser</i>.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Even though it is a <i>hifil</i>. It is so written because its final root letter is a <i>resh.</i> Thus the <i>hifil</i> and the <i>kal</i> of this root are spelled in the same way, hence the grammatical irregularity of this root.</i> It is like <i>va-yasar</i> (and he took off) in <i>And he took off their chariot wheels</i> (Ex. 14:25). However, it appears that <i>va-yasar</i> is a <i>kal</i> and that <i>va-yasar he-arov</i> (and He removed the swarms of flies) means: and the swarms of flies departed.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">If we take <i>va-yasar</i> to be a <i>hifil</i> its meaning is, and he removed. If we interpret it as a <i>kal</i> its meaning is, and he (it) departed.</i> AND PHARAOH HARDENED HIS HEART. He hardened his heart as he did at the plague of the frogs wherein it is written: <i>he hardened his heart</i> (v. 11). GO IN UNTO PHARAOH. To his palace. Rabbi Judah Ha-Levi says that two plagues were in the water: one, that it turned red and the fish died; two, that frogs arose from it.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The first two plagues came about through Egypt’s waters.</i> Two plagues were on the earth:<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The next two plagues came about via the earth.</i> one of gnats and the second the swarms, which were an assortment of wild animals. And it is written, <i>Let the earth bring forth the living creature</i> (Gen. 1:24).<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The plague of wild animals can thus be considered as a plague from the ground.</i> There were likewise two plagues in the air.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The next two plagues came about through the air.</i> Murrain<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Or pestilence. I.E. did not know that germs are the cause of pestilence.</i> is nothing but a change from the normal in the air’s heat or cold. This change causes an untold number to die in an instant, as the spirit of life which resides in the heart depends on the air.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 2:7.</i> The second plague<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">To strike through the air.</i> was the boils. Scripture refers to the firmament which is above their heads as the heaven.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">When Scripture states, <i>Take to you handfuls of soot…and let Moses throw it heavenward</i> (Ex. 9:10) it means “and let Moses throw it up to the air,” as the air above is called the firmament. See I.E. on Gen. 1:6 where he writes, “The firmament is the air.”</i> The seventh plague<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The plague of hail.</i> was a mixture of the sphere of the whirlwind<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">A layer of wind surrounding the earth.</i> and the sphere of fire.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">A layer of fire surrounding the earth. Medieval man believed in four elements: earth, water, air, and fire. I.E. explains that all the earthly elements plus some heavenly elements were involved in bringing about the plagues. That is, two blows came from the water, two from the earth, two from the air, one from a combination of air and fire, two more from the air (locusts and darkness), and one from the heavens. Earth is the heaviest element. We therefore would imagine that it would be the first element involved in the plague. However, I.E. notes in Gen. 1:6 that it is the nature of water to be below the earth. Hence the first plague came from the waters, and succeeding plagues moved upward to the heavens.</i> It is thus written, <i>and fire flashing up amidst the hail</i> (v. 24). The eighth was the plague of locusts which the wind brought from afar. The ninth was a wonderful plague in that the light from the two great luminaries and the stars was absent from above the land of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">This too came about from the air, in that the air was clouded (Krinsky). See I.E on Ex. 10:22.</i> The tenth was the descent of the destroyer from the spheres of the glory<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>galgale ha-kavod</i>. I.E. refers to a large shining star as a <i>kavod</i> (a glory). See Y. Klatzkin, <i>Otzar Ha-Munachim Ha-Filosfim</i>, Vol. II, Berlin, 1928, p. 62.</i> to kill the first-born.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">I.E. apparently believes that an evil conjugation of the stars caused the first-born to die.</i> AND WILL HOLD THEM STILL. The word hand or something similar<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Perhaps teeth (Weiser).</i> has been omitted.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The word <i>machazik</i> (hold them) is a <i>hifil</i>, a causative. It literally means causes to hold. Hence, whenever this form is encountered, the word hand or something similar is implied although not always stated. Our phrase literally reads: and will still cause to hold them. I.E. interprets this to mean: and will still cause your hand (or something similar) to hold them (Filwarg).</i> <i>One that holdeth</i><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>machazik</i>. J.P.S. translates as <i>taketh</i>.</i> <i>a dog by the ears</i> (Prov. 26:17) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">This too should be read as: one that causeth his hand to hold a dog by the ears. It literally reads: one that causeth to hold a dog by the ears.</i> BEHOLD, THE HAND OF THE LORD IS UPON. Observe, we find that a <i>yod</i> interchanges with a <i>vav</i>,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">In our verse, in the word <i>hoyah</i> (is).</i> as elsewhere we read, <i>and thou wouldest be</i> (hoveh) <i>their king</i> (Neh. 6:6).<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Hoveh</i> is the usual form. Hence in <i>hoyah</i> a <i>yod</i> has been interchanged with a <i>vav</i>.</i> The opposite is the case with the <i>vav</i> of <i>kovai</i> (that wait for me)<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>kof, vav, heh</i>.</i> in <i>For they shall not be ashamed that wait for Me</i> (Is. 49:23) which interchanges with a <i>yod</i> in the word <i>ve-kove</i> (but they that wait)<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The word <i>kove</i> is spelled <i>kof, vav, yod</i>. This comment presents a problem. <i>Prima facie</i>, no <i>yod</i> has been interchanged for a <i>vav</i> in <i>kove</i>, because this is the normal construct form of the word. Compare, <i>love</i> (<i>lamed, vav, heh</i>) and <i>shave</i> (<i>shin, vav, heh</i>). We must assume that I.E. read <i>koye</i> rather than <i>kove</i> (same vocalization but different spelling). See Rabbi David Kimchi and S. Kraus, <i>Sefer Yeshayahu</i>, edited by A. Kahanah, on Is. 40:31.</i> in <i>But they that wait for the Lord shall renew their strength</i> (Is. 40:31).  The word <i>dever</i> (murrain) is a collective noun.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">For pestilence. It does not refer to any particular disease (Weiser).</i> Its verbal form<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Hebrew nouns have verbal forms.</i> is found employed only once, in <i>va-tedabber</i> (she destroyed) in <i>she arose and destroyed all the seed royal of the house of Judah</i> (II Chron. 22:10). The book of Kings<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">II Kings 11:1 and II Chron. 22:10 relate the same events in slightly different words.</i> reads, <i>va-te’abed</i><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-tedabber</i> is parallel to <i>va-te’abed</i>. As <i>va-te’abed</i> means: and she destroyed, <i>va-tedabber</i> means: and she destroyed.</i> (and she destroyed) (II Kings 11:1). This interpretation is far-fetched.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">That is, that <i>va- tedabber</i> means and she destroyed. Perhaps it means she plotted against, or she waylaid, as in its Arabic cognate <i>dabbra</i>.</i> However, we know of no better one.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">We must accept the reading of the parallel verse as its meaning, i.e., that <i>va-tedabber</i> means the same as <i>va-te’abed</i>.</i> AND THE LORD SHALL MAKE A DIVISION…NOTHING. The word <i>davar</i> (nothing)<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Literally, a thing.</i> is used in reference to many words joined together, as in <i>ha-davar</i> (the word)<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">God spoke many words to Jeremiah. Thus Scripture should have read, <i>ha-devarim</i>, as in <i>eleh ha-devarim</i> (these are the words) (Deut. 1:1). Thus I.E. explains that <i>davar</i> can refer to many words.</i> in <i>The word that the Lord spoke to Jeremiah</i> (Jer. 46:13). It is also used in reference to a thing, as in our verse. <i>Davar</i> in <i>thou hast not lacked a thing</i> is similar (Deut. 2:7). AND THE LORD APPOINTED. He set a fixed time for the sign to begin.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">So that the Egyptians would not think that the plague came about by accident (Krinsky).</i> AND THE LORD DID. The meaning of <i>and all</i> (kol) <i>the cattle of Egypt died</i> is, that most of the cattle of Egypt died. For behold, it is written,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">With regard to the hail.</i> <i>Now therefore send, hasten in thy cattle</i> (v. 19).<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">If all the cattle died from murrain, what cattle were left to be struck by the hail?</i> We find the same with regard to the plague of hail.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">That Scripture uses the term <i>kol</i> (all or every) but means most.</i> Scripture reads, <i>and the hail smote every herb of the field</i> (v. 25). The plague of locusts concerning which it is written, <i>and they shall eat the residue of that which is escaped, which remaineth unto you from the hail</i> (Ex. 10:5) is proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">If the hail destroyed every herb of the field, what was left for the locusts to eat?</i> SO MUCH AS ONE. <i>Ad echad</i><sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Literally, until one.</i> means, as I will explain in the song of Moses,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Cf. I.E. on Ex. 14:28.</i> <i>so much as one</i>. The meaning of our verse is: even though Pharaoh sent agents and saw that God loves Israel and on their account smote his flocks,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">While none of theirs perished.</i> he was not so bothered by the death of the flocks during this plague as to let Israel go. Perhaps the plague did not last a long time.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Once the plague quickly passed he was no longer afraid and hence did not let Israel go. Similarly, he did not ask Moses to intercede for him as he had done in the case of the plague of the frogs. See Ex. 8:4.</i> AND IT SHALL BECOME. This was miraculous, that this small amount of soot turned into dust all over the land of Egypt. This plague did not separate out the Israelites.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on Ex. 7:24.</i> BLAINS. The <i>alef</i> of <i>avabu’ot</i> (blains) is superfluous, as <i>avabu’ot</i> comes from the same root as <i>tiveh</i> (to boil)<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>bet, ayin, heh</i>.</i> in <i>And the fire causeth the waters to boil</i> (Is. 64:1). The word is doubled<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i> drops out and the <i>bet and ayin</i> are doubled, forming the apparently quadriliteral <i>avabu’ot</i>.</i> like the words <i>teshasha’u</i> (shall be dandled)<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>shin, ayin, heh</i>. However, the <i>heh</i> drops out and the <i>shin</i> and <i>ayin</i> are doubled, forming the apparently quadriliteral <i>teshasha’u</i>.</i> (Is. 66:12) and <i>tesagsegi</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Its original root is <i>sin, gimel, heh</i>. However, the <i>heh</i> drops out and the <i>sin</i> and <i>gimel</i> are doubled, forming the quadriliteral root <i>sin, gimel, sin, gimel</i> (Krinsky).</i> (thou didst make it to grow) (Is. 17:11). AND THEY TOOK THE SOOT OF THE FURNACE. Each as earlier noted took handfuls of soot and Moses threw all of it heavenward.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">As clearly stated in verse 8. Even though Aaron took a handful of soot it was Moses who threw the soot toward heaven. See also I.E. on Ex. 8:12.</i> It is possible that the magicians were not smitten with the plague of frogs and swarms. Through their wisdom and their knowledge of natural law they searched for a way to gain a small respite.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">And hence were not smitten by the frogs and swarms.</i> However, their knowledge now failed them, as Scripture tells us.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"><i>The boils were upon the magicians</i> (v. 11).</i> Pharaoh did not ask Moses and Aaron to entreat the Lord<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">As he did in the case of the frogs (Ex. 8:4).</i> because the plague did not last long. We cannot conclude from the plain meaning of the text that since the first plague lasted for seven days all the other plagues did so too. Additionally, we shall pursue the text of Scripture. It is known that the plague of murrain lasted for one hour<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">That is, a very short time, for death by pestilence is immediate.</i> and the plague of darkness for three days. There is no way to ascertain in which month Moses came and the plagues commenced.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">According to the rabbis the plagues lasted for an entire year. See <i>Eduyot</i> 2:10, “the judgment of the Egyptians endured twelve months.” Similarly <i>Seder Olam</i>, 3. Also, according to the rabbis, since Israel was delivered in Nisan and the plagues lasted a year they had to commence in Iyar (<i>Seder Olam</i> 3). It is possible to further interpret the rabbinic statement that the judgment of the Egyptians lasted for one year to mean that it lasted for one year from the time that Moses first appeared before Pharaoh. If we assume the aforementioned then Moses first appeared before Israel and Pharaoh in the month of Iyar. Furthermore, if we accept the fact that the judgment of the Egyptians lasted for a year then each of the ten plagues struck a little over a month apart (Tiferet Israel on <i>Eduyot</i> 3:10). Cf. <i>Shemot Rabba</i> 9:12, “Rabbi Judah and Rabbi Nehemiah: One says Moses warned them for 24 days before (he plague struck and the plague ravaged them for seven days. The other one says he warned them for seven days and the plague ravaged them for 24 days.”</i> However, if our holy sages received this via tradition we accept and abide by it.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">That is, that the plagues ravaged seven days, that a new one struck each month, that the plagues lasted for a year, and that Moses appeared in the month of Iyar. See note above.</i> AND THE LORD HARDENED THE HEART OF PHARAOH. He therefore did not request Moses to entreat the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">As he did in the case of the frogs and swarms.</i> AND THE LORD SAID. Scripture does not here note that Pharaoh went out unto the water.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">As it does in Ex. 7:15 with regard to the plague of blood and in Ex. 8:16 with regard to the swarms.</i> Perhaps he had another reason for rising early. FOR. Scripture reads, <i>all My plagues</i> because thunder, hail, rain, and fire combined in this plague. We do not find Pharaoh to be as afraid of all the passing plagues as he was of this one.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Because of the combination of thunder, hail, rain, and fire.</i> He also said,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Due to his great fear of this plague.</i> <i>the Lord is righteous</i> (v. 27). [THAT THERE IS NONE LIKE ME IN ALL THE EARTH.] This was said<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"><i>There is none like Me in all the earth</i> implies that there are other gods but that they are weaker than the Lord. Hence I.E. comments that the Lord spoke in accordance with Egyptian belief that there are other gods.</i> in accordance with Egyptian belief that their gods had the power to harm or to benefit. AND SMITTEN. <i>Va-akh</i> (and smitten) is missing a <i>nun</i>. It is like the word <i>ve-at</i> (though I was offering) in <i>Though I was offering them food</i> (Hos. 11:4). They are both the same. Their roots are <i>nun, tet, heh</i> and <i>nun, kaf, heh</i>. [PESTILENCE.] Scripture reads, <i>ba-dever</i> (with pestilence)<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>be-dever. Ba-dever</i> is short for <i>be-ha-dever</i> (with the pestilence) and according to I.E. should be so translated, hence his comment.</i> because it refers to the well-known pestilence. It means: I would have killed all of you along with your cattle with the pestilence with which I smote them. BUT IN VERY DEED FOR THIS CAUSE<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">The word cause is not in the Hebrew text. The Hebrew reads: But in very deed for this have I made thee to stand.</i> HAVE I MADE THEE TO STAND. Scripture goes on to explain the meaning of <i>zot</i> (this). It means <i>to show thee My power</i>.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">The verse is to be understood as follows: <i>But in very deed for this</i>, i.e., to show thee My power, and that My name my be declared throughout all the worlds have I allowed thee to exist.</i> <i>And out of the midst thereof as the color of electrum, out of the midst of the fire</i> (Ezek. 1:4) is similar. However, Yefet says that its meaning is, for this plague,<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"><i>This</i> is short for this plague.</i> the reference being to the plague of hail.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">The verse is to be understood as follows: But for this plague have I made thee to stand, etc.</i> [AND THAT MY NAME MAY BE DECLARED THROUGHOUT ALL THE EARTH.] This does not refer to Pharaoh.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">The form <i>sapper</i> is used both for the imperative and the infinitive. If it is taken as an imperative then it is Pharaoh who is being addressed, and our verse should be interpreted as follows: and that thou shalt declare My name throughout all the earth.</i> On the contrary, the word <i>sapper</i> (be declared) is an infinitive like the word <i>kabbed</i> (promote)<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\"><i>Kabbed</i>, like <i>sapper</i>, is used for both the imperative and the infinitive.</i> in <i>for I will promote thee unto very great honor</i> (Num. 22:17). Its meaning is not that Pharaoh will go all over the world to declare God’s glory, but rather that God’s name would be declared from generation to generation because of the signs which He performed.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">I.E. takes issue with the Midrash and <i>Targum Jonathan</i>, which take <i>sapper</i> as an infinitive. <i>Targum Jonathan</i> translates, <i>u-min bi-gelal de-tini shemi kadisha be-khol arah</i> (and so that thou shall declare My holy name all over the earth). Also see the <i>Mekhilta</i>, Ex. 6, wherein we read:”…<i>There remained not so much as one of them</i> (Ex. 14:28)…Rabbi Nahman says, excluding Pharaoh, for concerning him it says, <i>But in very deed for this cause</i>, etc.” That is, that thou shalt declare My name all over the earth. Also Rashi on Ex. 12:29 interprets <i>sapper</i> as an imperative. Rashi comments, “Pharaoh too was a first-born but he remained alive out of all the first-born. Concerning him Scripture states, <i>But in very deed for this cause</i>, etc.”</i> AS YET EXALTEST THOU THYSELF AGAINST MY PEOPLE. <i>Mistolel</i> (exaltest) means praises. It comes from the same root as the word <i>salseleha</i> (extol her) in <i>Extol her, and she will exalt thee</i> (Prov. 4:8). Now even though its first root letter is doubled<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">The <i>samekh</i>, the first root letter, appears twice. Similarly the <i>lamed</i>, its second root letter. Thus the word appears to come from a quadriliteral root; i.e., its stem appears to be <i>samekh, lamed, samekh, lamed</i>, whereas the root of <i>mistolel</i> is <i>samekh, lamed, lamed</i>,</i> it still belongs among the double roots.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">It basic root is <i>samekh, lamed, lamed</i> even though it appears to have a quadriliteral root. See I.E. on verse 9 and the notes thereto.</i> It<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\"><i>Salseleha</i>. So I.E. on Prov. 4:8.</i> is similar to the word <i>solu</i> (extol)<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Which comes from the root <i>samekh, lamed, lamed</i>.</i> in <i>Extol him that rideth upon the skies</i> (Ps. 68:5). Likewise <i>ve-gilgaltikha</i> (and roll thee down)<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>ve-gilgaltikha</i> appears to be <i>gimel, lamed, gimel, lamed</i>. However, its real root is <i>gimel, lamed, lamed</i>.</i> (Jer. 51:25) is similar to <i>mitgolel</i> (wallowing) (II Sam. 20:12) and <i>golu</i> (roll). However, Rabbi Merinus says that the meaning of <i>mistolel</i> (exaltest) is strengthens and comes from the same root as <i>mesillot</i> in <i>And the king made of the sandalwood pillars</i> (mesillot)<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. renders paths.</i> <i>for the house of the Lord</i> (II Chron. 9:11). Elsewhere it is written, <i>And the king made of the sandalwood pillars</i> (misad)<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">The point is that <i>misad</i> is parallel to <i>mesillot</i>. As <i>misad</i> means a support (from the root <i>samekh, ayin, dalet</i>) or something which gives strength, so does <i>mesillot</i>.</i> <i>for the house of the Lord</i> (I Kings 10:12). I WILL CAUSE IT TO RAIN. It is well known that even today neither rain nor hail comes down upon the land of Egypt. There is no need to explain why this is so.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">This is not the place to go into it.</i> The same is still true of many other places. It was because of this that the Egyptians were greatly afraid, for with the exception of something resembling dew, nothing<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Neither rain nor hail.</i> rains down there. SEND HASTEN. The word <i>ha-ez</i> (hasten) means make to flee<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">To a safe place.</i> or gather.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Into a safe place.</i> <i>He-izu</i> (flee) in <i>The inhabitants of Gebim flee to cover</i> (Is. 10:31) is similar. HE THAT FEARED…MADE FLEE. On that very day. AND HE THAT REGARDED NOT. There is a meaning in Arabic for the <i>vav</i> of <i>va-ya’azov</i> (left).<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Literally, and he left. <i>Prima facie</i>, this form is out of place. The proper form here is <i>azav</i> (left), hence I.E.’s comment.</i> However, it is not in our power to translate it into another language.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Its meaning is identical to that of the Arabic <i>fa</i>. See I.E. on Gen. 1:1 and the notes thereto and Vol. 1, Foreword, p. xvi.</i> <i>Va-yissa</i> (lifted up his eyes) in, <i>On the third day Abraham lifted up his eyes</i> (Gen. 22:4) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Here too the form <i>va-yissa</i> (literally, and he lifted up) is <i>prima facie</i>, out of place. The proper form is this case is <i>nasa</i>.</i> There are many other similar instances. AND THE LORD SAID. From a strictly logical point of view it appears that the stretching forth of his hand was with his rod.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">That is, when God told Moses, <i>Stretch forth thy hand</i>, he meant stretch forth thy rod with thy hand (Krinsky).</i> Behold, it is written afterwards, <i>And Moses stretched forth his rod toward heaven</i>,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">It is thus perfectly logically to assume that when God told him, <i>Stretch forth thy hand toward heaven</i>, He meant stretch forth thy rod with thy hand toward heaven.</i> that is, in the air above. <i>In the open firmament of heaven</i> (Gen. 1:20) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Heaven here is short for or refers to the firmament of heaven, which refers to the air and not to heaven <i>per se</i> (Weiser). See I.E. on Gen. 1:6 and 1:20 and the notes thereto.</i> AND FIRE RAN DOWN. <i>Va-tihalakh</i> (ran down) is a <i>kal</i> form. It expresses going. UNTO THE EARTH. Contrary to its nature, which is to go up.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Fire rises upward.</i> AND FIRE FLASHING UP AMIDST THE HAIL. A miracle within a miracle.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">For fire and water do not mix.</i> AND THE HAIL SMOTE. This was a very strong plague, for it killed man and beast and broke every tree of the field. However, God pitied them<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">The reference appears to be to Israel. God pitied Israel and their cattle and none of them died (Krinsky, Netter). Weiser suggests that the reference is to Egypt. God pitied the Egyptians and warned them to gather in their cattle and stay indoors. However, the remainder of I.E.’s comment does not seem to bear out Weiser’s contention.</i> and their cattle. Moses did not mention this to Pharaoh<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">As he did in the case of the murrain. See verse 4.</i> because he saw that Pharaoh sent agents and learned that there was not even one of the cattle of the Israelites dead, and yet did not take this to heart.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> AND CALLED. Pharaoh said, I have sinned, because he was greatly afraid that he, as was told to him, would be destroyed by the pestilence.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> ENTREAT THE LORD. Pharaoh made mention of the glorious name<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i>, for Pharaoh said, <i>Entreat YHVH</i> (the Lord).</i> and referred to <i>kolot Elohim</i> (noises from God) because he, as I have already noted, admitted to the existence of a Deity.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on Ex. 6:2 and 8:15.</i> Moses combined the proper and adjectival names and said, “the Lord God” (<i>YHVH / Adonai Elohim</i>) because Pharaoh did not employ the term <i>kolot YHVH / Adonai</i>.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">But rather used the term <i>kolot Elohim</i>. Since Pharaoh referred to <i>YHVH / Adonai</i> and to <i>Elohim</i>, he, being a pagan, might have referred to two deities. Hence Moses used the term <i>YHVH / Adonai Elohim</i> (the Lord God), which means <i>YHVH</i> alone is God.</i> The meaning of <i>YHVH / Adonai Elohim</i> is: the Lord alone is God. We never find Moses employing this phrase<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH / Adonai Elohim</i>. Because Moses addressed Israelites, and they knew that <i>YHVH / Adonai</i> alone is God.</i> in the entire Torah. The term <i>Adonai Elohim</i> in <i>O Lord God, Thou hast begun</i> (Deut. 3:24) does not refute the aforementioned, as <i>Adonai</i> is written there with an <i>alef, dalet</i>. <sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>YHVH.</i> Hence it does not mean <i>YHVH</i> alone is God but rather <i>O Lord God.</i></i> AND MOSES SAID UNTO HIM: AS SOON AS I AM GONE OUT OF THE CITY. The commentaries say that Moses was unable to spread forth his hands in Egypt because it was filled with idols.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">See <i>Mekhilta, Bo</i>, chap. 1; <i>Shemot Rabba</i> 12:5, and Rashi.</i> THAT THE EARTH IS THE LORD’S. Not yours. BUT AS FOR THEE. Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> says that the meaning of <i>terem tire’un</i> (ye will not yet fear) is: you do not fear.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi <i>terem</i> means not yet. He renders <i>terem tire’un</i> as: you will not yet fear. However, I.E. quoted Rashi as saying that <i>terem</i> means no. Most of the commentaries avoid the issue. They apparently believe that I.E. was laconic in quoting Rashi. However, in his short commentary, I.E. quotes Rabbi Judah the grammarian as saying that <i>terem</i> means no. Weiser suggests that I.E. confused Rashi and Rabbi Judah in his long commentary. Since, as has been shown in Vol. 1 of this work, I.E. often quoted from memory and, as Birnbaum notes, did not always have time to edit his writings, it is quite possible that Weiser is right.</i> He interprets <i>terem yishkavu</i> (but before they lay down) (Gen. 19:4) similarly.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Rashi on our verse interprets it as meaning: they did not as yet lie down.</i> However, the meaning of this word is not as he imagined, as the subject always follows.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Not yet or no implies the end of a subject. However, <i>terem</i> is almost always followed by a subject. Hence I.E. interprets <i>terem</i> as meaning before. The problem with I.E.’s interpretation is that in our verse, unlike Gen. 19:4, the term seems to end the subject under conversation. It is to answer the latter that I.E. quotes Saadiah Gaon and then offers his own interpretation.</i> Following <i>terem yishkavu</i> (but before they lay down) Scripture reads, <i>the men of the city, even the men of Sodom, compassed the house round:</i> its meaning is, at the time when they lay down they <i>compassed the house round.</i> The word <i>terem</i> (before) in <i>before they call, I will answer</i> (Is. 65:24) and <i>terem</i> (before) in <i>Yea before the fat was made to smoke</i> (I Sam. 2:15) are similar. The same applies to all times the word <i>terem</i> is used. Thus <i>terem</i> never has the meaning of no.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">That is, of not yet.</i> Rabbi Saadiah Gaon of blessed memory connected the whole subject.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah Gaon the meaning of <i>terem</i> is before. He connects verses 29-32. If he did not connect them, verse 30 would make no sense for it would end reading: I know before you fear the Lord God.</i> He explained it as follows. Moses said to Pharaoh, I shall pray for the hail to be removed.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Verse 29.</i> However, what it destroyed, it destroyed.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Verse 31.</i>  The meaning of <i>And the flax and the barley were smitten</i><sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Verse 31.</i> is, the flax and barley shall not return<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">For they have already been destroyed, and what is destroyed is destroyed.</i> and I shall not pray for their recovery.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">However, I shall pray for the wheat and the spelt because they have not yet been smitten (v. 32).</i> Behold, its meaning is,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">The meaning of verse 30 and verse 31.</i> before you fear God and confess and say the Lord is righteous,<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i> the barley and flax shall already be smitten. This <i>vav</i>,<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 starts with a <i>vav</i>. This seems to indicate that, contra Saadiah Gaon, the verse introduces a new topic and is not dependent on verse 30. If it were, it should read, <i>ki terem tire’un mepene Adonai Elohim ha-pishtah ve-hase’orah nu-katah</i> (but before you will fear the Lord God, the flax and the barley will be smitten). The fact that it opens with <i>ve-ha-pishtah</i> (and the barley) shows that verse 31 is an independent verse. The same applies to the <i>vav</i> that opens verse 32.</i> as I have noted, is correctly used according to the Arabic.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">For the <i>vav</i> at the beginning of a verse does not always introduce an independent clause. See I.E. on verse 21 and the notes thereto.</i> However, in my opinion<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">I.E. agrees with Saadiah Gaon that <i>terem</i> means before. However, he does not see any need to connect and interpret the verses as Saadiah does.</i> a word<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Actually two words, <i>efrosh</i> (I spread) <i>kapai</i> (my hands).</i> has been omitted,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Adding these two words eliminates the problem of no appropriate subject following <i>terem.</i></i> its interpretation being: before I spread my hands you will fear the Lord, viz., you and your servants. Moses was being polite. Its implication is, when the plague is removed you will rebel. Therefore Scripture notes afterwards, <i>and</i> (Pharaoh) <i>hardened his heart, he and his servants</i>. We do not find this in any other place.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">That Moses politely alluded to the fact that Pharaoh would change his mind as soon as the plague disappeared (Weiser).</i> AND THE FLAX AND THE BARLEY. Scripture relates what happened.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Contra Saadiah Gaon who believed that verse 31 is dependent on verse 30. I.E. holds that verse 31 is independent. He explains that it relates what happened next, not what Moses told Pharaoh about his limited fear of God. See I.E.’s comment on verse 30 and the notes thereto.</i> It is clear from the word <i>nukkatah</i> (were smitten) and also from the word <i>nukku</i> (were smitten) (v. 32)<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\"><i>Nukkkatah</i> and <i>nukku</i> are third person <i>pu’als</i>. Their root is <i>nun, kaf, heh</i>. In the verb <i>makkeh</i>, which is a <i>hifil</i>, the <i>nun</i> is missing.</i> that the root of <i>makkeh</i> (smite) is <i>nun, kaf, heh</i>. It is similar to the words <i>shuppu</i> (corrode) and <i>ru’u</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Both are in the <i>pu’al</i>, as are <i>nukku</i> and <i>nukkatah.</i> Hence their <i>nuns</i> are not <i>nifal</i> form <i>nuns</i> but root letters (Krinsky).</i> (unsightliness) in <i>And his bones corrode to unsightliness</i> (Job 33:21). THEY RIPEN LATE. <i>Afilot</i> (ripen late) is an adjective. The word <i>afel</i> (darkness), as in, <i>darkness, and not light</i>, is close in meaning to it. It means that they were beneath the earth<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Being beneath the earth is like being in a dark place.</i> and unseen. POURED. <i>Nittakh</i> (poured) is used in the same sense as <i>ke-hittukh</i> (as is melted) in<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Or turns liquid. Similarly, <i>nittakh</i> in our verse refers to liquid.</i> <i>As silver is melted in the midst of the furnace</i> (Ezek. 22:22). It is a <i>nifal</i><sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Hence it means was poured.</i> like the word <i>niggash</i> (drew near) in <i>but Moses drew near unto the thick darkness</i> (Ex. 20:18). AND WHEN PHARAOH SAW. Scripture now mentions, <i>he sinned yet more</i>,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Which it never did before.</i> because Pharaoh confessed and said, <i>I have sinned this time</i> (v. 27).<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Scripture notes that he continued to sin even after he had confessed his transgression.</i> [AND HARDENED HIS HEART, HE AND HIS SERVANTS.] From this, Moses’ words, <i>But as for thee and thy servants</i> (v. 30), become clear.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">That Moses was justified in saying what he did (Weiser).</i> AND THE HEART OF PHARAOH WAS HARDENED. Though he feared this plague more than the earlier ones.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Even though the plague of hail scared him more than any of the previous plagues, as soon as it passed Pharaoh hardened his heart.</i> GO IN UNTO PHARAOH. Go in unto him this time<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This last time of your own accord; henceforth Pharaoh shall ask you to come to him (Weiser).</i> and do not be astonished that he has hardened his heart until now,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Do not be discouraged by the fact that he has not as yet let Israel go.</i> <i>For I have hardened his heart, and the heart of his servants.</i> God mentioned <i>the heart of his servants</i> because their hearts<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Unlike Pharaoh’s heart.</i> would mellow with the coming of the plague of the locusts.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">See verse 7, <i>And Pharaoh’s servants said unto him…Let the men go, that they may serve the Lord their God.</i></i> [FOR I HAVE HARDENED HIS HEART.] Its meaning is: I have hardened his heart that <i>I might show these My signs in the midst of them.</i> The Spanish scholars differ with regard to the word <i>shiti</i> (I might show).<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Literally, I might put.</i> Some say that <i>shiti</i> is similar to <i>binu</i><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>bet, yod, nun.</i></i> (consider) (Deut. 32:7), <i>simu</i> (set)<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>sin, yod, mem.</i></i> (Gen. 43:21), and other such words.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Words having a <i>yod</i> as their middle root letter. In other words, <i>shiti</i> is a <i>kal</i> from the root <i>shin, yod, tav.</i></i> The same is the case<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">They are all <i>kals</i> having a <i>yod</i> as their middle root letter.</i> with <i>yashit</i> (he will put), <i>yasim</i> (he will place), <i>yavin</i> (he will understand), and comparable words<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Words similarly vocalized.</i> in all of their<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Conjugational forms.</i> forms. Others hold that <i>shiti</i> is a <i>hifil</i> minus the sign of the form,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh.</i> Because it is a <i>hifil</i> the word should read <i>hashiti.</i></i> because they found the words <i>yasum</i><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"><i>Yasum</i> is a <i>kal</i> from the root <i>sin, vav, mem</i>. Now if <i>shiti</i> was a <i>kal</i> it should read <i>yashut</i> (like <i>yasum</i>), rather than <i>yashit</i>, in the third person imperfect form. Hence the form <i>yashit</i> must be a <i>hifil</i>. Similarly, if <i>shiti</i> were a <i>kal</i> it would read <i>shuti</i>. It should be noted that these grammarians assume that the root of <i>shiti</i> is <i>shin, vav, tav</i> (Weiser).</i> (maketh) and <i>la-sus</i> (rejoice)<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"><i>La-sus</i> is a <i>kal</i> infinitive from the root <i>sin, vav, sin</i>. Here too we see that such roots are vocalized in the <i>kal</i> with a <i>shuruk</i>, not with a <i>chirik</i> as <i>shiti</i> is. Hence <i>shiti</i> cannot be a <i>kal</i>. The point of these grammarians is that when we come across forms such as <i>yasis, yashit</i> and the like, we are dealing with <i>hifils</i> having a <i>vav</i> as a middle root letter. When we come across forms such as <i>yasus, yashut</i>, we are dealing with <i>kals</i> having a <i>vav</i> as a middle root letter. Hence the word <i>shiti</i> must be a <i>hifil</i> (Weiser).</i> in <i>who maketh a man dumb</i> (Ex. 4:11) and <i>for the Lord will again rejoice over thee for good, as He rejoiced over thy fathers</i> (Deut. 30:9), all of which are <i>kals</i>. Others say that <i>yasis</i> is similar to <i>yasus</i> (he will rejoice)<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>yasis</i> is not a <i>hifil</i>; it is a <i>kal</i>. The reason it is pronounced <i>yasis</i> and not <i>yasus</i> is that <i>yasis</i> comes from the root <i>sin, yod, sin</i>, and <i>yasus</i> comes from the root <i>yod, vav, sin</i> (Weiser).</i> and <i>shiti</i> to <i>sumi</i> (set).<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">There are two roots for the word set. One comes from the root <i>sin, yod, mem</i>, and one from the root <i>sin, vav, mem</i>. Compare, <i>som tasim</i> (thou shalt in any wise set) (Deut. 17:15). <i>Som</i> comes from the root <i>sin, vav, mem</i>, and <i>tasim</i> from the root <i>sin, yod, mem</i>. Both <i>som</i> and <i>tasim</i> are <i>kals</i>. It is the same with the words for put/set. One word comes from the root <i>shin, vav, vav</i>, and the other from the root <i>shin, yod, tav. Shiti</i> comes from the latter root, hence its vocalization.</i> They are all <i>kals</i>. In Ex. 12:9 we find: “Behold, I the writer add to the words of this sage as I heard from his mouth.” AND THAT THOU MAYEST TELL. God spoke to Moses, who is equivalent to all of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>And that thy mayest tell</i> doesn’t only refer to Moses, to whom God was speaking, but to all of Israel. The point is that Israel might tell their children and grandchildren all that God did to Egypt.</i> Similarly, <i>that ye may know that I am the Lord</i> <sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Which closes our verse.</i> means that all Israel shall know the aforementioned. The Torah speaks in human terms when it says, <i>I have wrought</i>, for it pictures God as acting as a human being who arranges events in order to avenge himself upon another. AND MOSES AND AARON WENT IN. We know that Moses would not come in unto Pharaoh unless Aaron was with him,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Hence what need is there for Scripture to mention Aaron?</i> as Aaron was his spokesman.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Therefore Moses would not go to Pharaoh without Aaron. See I.E. on Ex. 4:30 and 7:2.</i> Scripture here mentions Moses and Aaron because now, unlike any of the other instances of the plagues, they were both returned to and finally expelled from the presence of Pharaoh. TO HUMBLE. <i>Le’anot</i> (to humble) is a <i>nifal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Its meaning thus is, to be humbled.</i> It comes from the same root as <i>ani</i> (humble).<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>ayin, nun, heh</i>.</i> LOCUSTS. <i>Arbeh</i> (locusts) is the name of a type of locust.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Weiser.</i> Perhaps it is so called because it is more numerous than other kinds of locusts.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">It comes from the root <i>resh, bet, heh</i>, meaning numerous.</i> Scripture states, <i>That which the palmer-worm</i> (gazam)<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">A type of locust.</i> <i>hath left hath the locust</i> (arbeh) <i>eaten</i> (Joel 1:4).<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Joel mentions four types of locusts: <i>gazam, arbeh, yelek</i>, and <i>chasil</i>. We thus see that <i>arbeh</i> is a type of locust.</i> Concerning it, Scripture states, <i>My great army which I sent among you</i> (Joel 2:25). If this be the case then the <i>alef</i> of <i>arbeh</i> is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">It has no meaning.</i> AND THEY SHALL COVER. Metaphorically speaking. THAT ONE SHALL NOT BE ABLE TO SEE.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Literally, that shall not be able to see, hence I.E.’s comment.</i> The word <i>ish</i> (a man) has been omitted.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">The verse should be understood as if read: that a man shall not be able to see.</i> Yefet says that many days passed between the plague of hail and the plague of locusts, for Scripture states: <i>which groweth for you out of the field</i>.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Which indicates that the locusts ate new produce, as earlier the <i>hail smote every herb of the field, and broke every tree of the land</i> (Ex. 9:25).</i> SHALL BE FILLED. This word<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"><i>Male’u</i> (<i>filled</i>) is a third person <i>kal</i> perfect plural. The <i>vav</i> changes it into an imperfect.</i> is irregularly used in the Hebrew language.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">I.E. goes on to point out that it is both transitive and intransitive in the <i>kal</i>.</i> The meaning of <i>u-male’u</i> (shall be filled) is that the houses were full of locusts.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">In other words, here <i>ma’le’u</i> is intransitive. However, <i>mile’u</i> is transitive. Both are <i>kal</i> forms.</i> However, we also find <i>mile’u</i> (fill) in <i>Fill four jars with water</i> (I Kings 18:34) wherein <i>mile’u</i> is a transitive verb. It is as if it were vocalized with a <i>pattach</i> beneath the <i>mem</i> and a <i>dagesh</i> in the <i>lamed</i><sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"><i>Malle’u</i>.</i> and belonged to the conjugational form that receives a <i>dagesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">As if it were a <i>pi’el. Pi’el</i> is always transitive.</i> [AND HE TURNED.] Rabbi Joshua says that <i>va-yifen</i> (and he turned) refers to Moses, who paid his respects to the throne by facing the king<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbi Joshua <i>va-yifen</i> means: and he faced. Compare, <i>panim</i> (face).</i> and walking out backwards.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Rather than turn his back to Pharaoh and leave.</i> However, Yefet says that Moses finished his duties.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">According to Yefet <i>va-yifen</i> means: and he was finished, i.e., finished his duties. Compare, <i>panuy</i> (unoccupied, disengaged).</i> So too <i>u-fanita</i> (and thou shalt turn)<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">According to Yefet <i>u-fanita</i> means: and you will be finished.</i> in <i>and thou shalt turn in the morning</i> (Deut. 16:7). However, what shall Yefet do with the word <i>va-yifen</i> (and he looked) in <i>And he looked this way and that way</i> (Ex. 2:12)?<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Here the word cannot be taken to mean he was disengaged, for what sense is there to a clause that reads: and he was finished this way and that way?</i> <i>Va-yifen</i> is to be explained as coming from the same root as <i>panim</i> (face).<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>peh, nun, heh</i>. It should be noted that the same applies to the above interpretations. However, I.E. means that the word means to turn the face and look. According to I.E. the meaning of our verse is: and he looked (<i>va-yifen</i>); i.e., he turned his face and went out from Pharaoh.</i> It has the same meaning as <i>va-yar</i> (and he saw). Now Moses left the presence of Pharaoh without his permission. Scripture notes this because Pharaoh asked that Moses and Aaron be brought back. After they were returned Pharaoh, in anger, commanded that they be driven out.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">This time Pharaoh did not want to give Moses the chance to insult him by leaving on his own.</i> AND PHARAOH’S SERVANTS SAID. The meaning of <i>ha-terem</i><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>terem</i> means before. See I.E. on Ex. 10:30 and the notes thereto.</i> <i>teda</i> (knowest thou not yet) is: do you first want it to become clear to you that Egypt is destroyed. WERE BROUGHT AGAIN. The word <i>et</i> indicates the thing itself.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">It is used for emphasis. I.E. goes on to explain the meaning of <i>et</i> because our text reads, <i>va-yushav et moshe ve-et aharon</i>, (and Moses and Aaron were brought again).</i> Now whether one says <i>ha-adam ohavi</i> (the man loves me), in which the <i>yod</i> is a first person pronominal suffix, or he says <i>ha-adam ohev oti</i> (the man loves me),<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"><i>Oti</i> is a form of <i>et</i>.</i> the reference being to my very self,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"><i>Oti</i> refers to the very persona.</i> the meaning is one and the same. Therefore, if someone says <i>re’uven harag <span class=\"underline\">et</span> shimon</i> (Reuben killed Simeon) he is telling us that Simeon has been slain. However, the same is the case if he says, <i>re’uven harag shimon</i> (Reuben killed Simeon).<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>et</i> does not make a difference. <i>Re’uven harag et shimon</i> means the same as <i>re’uven harag shimon</i>.</i> <i>Ve-rav ya’avod tza’ir</i> (and the elder shall serve the younger) (Gen. 25:23)<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">It has the same meaning as <i>ve-rav ya’avod et ha-tza’ir</i>.</i> and <i>asher bara Elohim adam</i> (that God created man) (Deut. 4:32)<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">It has the same meaning as <i>asher bara Elohim et ha-adam</i>.</i> are similar. Do not think that <i>et</i> indicates the direct object because it is often found to be so used.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">It is so found most often in Scripture.</i> It is also found before the subject, as in <i>u-va ha-ari ve-et ha-dov</i> (and when there came a lion, or a bear) (I Sam. 17:34)<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Here it emphasizes the subject rather than the object.</i> and many other similar cases. Rabbi Judah the grammarian says that Scripture reads, <i>va-yushav</i> (were brought again) rather than <i>va-yushevu</i> (were brought again)<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-yushav</i> is in the singular. Its literal meaning is, was brought again. Since Scripture speaks of Moses and Aaron we would expect the plural, <i>va-yushevu</i>.</i> because of the word <i>et</i>.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Since <i>va-yushav</i> is connected to the word <i>et</i>, which does not take on a different form before a plural, it too does not take on a plural form (Filwarg).</i> However, I believe that Scripture reads, <i>va-yushav</i> because Moses was the most important one. Scripture similarly reads, <i>va-tedabber miriam ve-aharon</i><sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-tedabber</i> is a feminine singular. Since Scripture speaks of Miriam and Aaron we would expect a plural masculine.</i> (And Miriam and Aaron spoke) (Num. 12:1) because Miriam was the main speaker. FOR WE MUST HOLD A FEAST UNTO THE LORD. All of us are obligated to sacrifice unto the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">In other words, the term <i>chag</i> (feast) means a sacrifice, and our clause is to be translated: for we must sacrifice unto the Lord.</i> SO BE THE LORD WITH YOU. Whom you say is with you.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh was not recognizing the Lord as God. What he was saying was: So be the Lord whom you claim as your God with you (Weiser).</i> [SEE YE THAT EVIL IS BEFORE YOUR FACE.] The evil is close to you and is before your face. This meaning is also to be connected to <i>for that is what ye desire</i> (v. 11).<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"><i>For that is what ye desire</i> refers to the evil mentioned in our verse; i.e., the clause is to be understood: for it is evil that you desire.</i> Hence it is only right that I so act. At this point Pharaoh surmised that they wanted to flee.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Hence he threatened them with evil.</i> Note that our Master Moses did not go so far as to lie and say that Israel would return. He merely said that they would travel a three days’ journey (Ex. 9:23). However, the Egyptians thought that they would return. Hence they let them have what they asked.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"><i>Jewels of silver, and jewels of gold, and raiment</i> (Ex. 12:35). They would not have given these objects to Israel if they had not believed that Israel would return.</i> Moses had another reason for acting in this manner.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Not telling Pharaoh that they would return.</i> Had Pharaoh given Israel permission to go<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">That is, to leave Egypt permanently.</i> and Israel did not return, Pharaoh would not have pursued them. However, God commanded Moses to act in this manner so that Pharaoh would chase after them and drown. Behold, this is clearly stated, <i>that they turn back and encamp before Pi-hahiroth</i> (Ex. 14:2).<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Scripture goes on to say, <i>And Pharaoh will say of the children of Israel: They are entangled in the land…and he shall follow after them</i> (Ex. 14:3, 4).</i> One should not question the acts of God,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Why did God mislead Pharaoh into thinking that Israel was lost in the desert so that he would pursue them? He could have drowned Pharaoh and his army in the Red Sea without employing military strategy.</i> as He does everything with wisdom, though it be hidden from the eyes even of wise men. We find a similarity in the account of David, viz., <i>And it shall be, when thou hearest the sound of marching in the tops of the mulberry-trees, that then thou shalt bestir thyself; for then is the Lord gone out before thee to smite the host of the Philistines</i> (II Sam. 5:24).<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">David too was told by God to use strategy in fighting the Philistines. David inquired of the Lord how to attack the Philistines. The Lord answered him, <i>Thou shalt not go up; make a circuit behind them, and come upon them over against the mulberry-trees. And it shall be, when thou hearest the sound of marching in the tops of the mulberry-trees, that then thou shalt bestir thyself; for then is the Lord gone out before thee to smite the host of the Philistines</i> (II Sam. 5:23, 24). Here too God instructed David to lead the Philistines into a trap so that God would destroy them. The Lord acted in this manner even though He could have destroyed them without employing this strategy.</i> NOT SO; GO NOW YE THAT ARE MEN. The word <i>gever</i> (man), unlike the word <i>adam</i> (man),<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"><i>Adam</i> can refer to both a male or a female. Compare, Gen. 1:27.</i> always refers to a man in Scripture. FOR THAT IS WHAT YE DESIRE. The above-noted evil.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in verse 10.</i> FOR THE LOCUSTS. Rabbi Moses Ha-Kohen says that <i>ba-arbeh</i> (for the locusts) indicates that Moses placed a locust on the rod.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moses takes the <i>bet</i> of <i>ba-arbeh</i> to mean with. Compare, the <i>bet</i> in <i>be-tuppim u-vimcholot</i> (<span class=\"underline\">with</span> timbrels <span class=\"underline\">and</span> with dances) (Jud. 11:34). Rabbi Moses interprets our verse as follows: Stretch out thy hand <span class=\"underline\">with</span> the locust over the land of Egypt.</i> However, this is incorrect. The correct interpretation of <i>ba-arbeh</i> is: so that the locusts would come.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>bet</i> has the meaning of because. Compare, <i>ish be-chet’o</i> (each <span class=\"underline\">because</span> of his own sin) (Deut. 24:16).</i> AN EAST WIND. <i>Kadim</i> (east) is an adjective, since <i>kedemah mizrachah</i> (the east side) is a noun.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>kedemah</i> is a noun and <i>kadim</i> an adjective.</i> <i>Kadim</i><sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Meaning be in front, before.</i> is so called because it is the first of the sides<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">To see the sun.</i> because the sun begins to shine there. Hence the west is termed <i>achor</i> (hinder side).<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">It is the last side to see the sun.</i> Compare, <i>Behold, I go forward</i> (kedem), <i>but He is not there, And backward</i> (achor), <i>but I cannot perceive Him</i> (Job 23:8). BROUGHT THE LOCUSTS. From its place and deposited them in all the kingdom of Egypt. WENT UP. <i>Neither after them shall be such</i> was prophetically written.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">The Torah prophesies that there will never be an exact duplication of this plague again.</i> FOR THEY COVERED THE FACE OF THE WHOLE EARTH. The meaning of <i>so the land was darkened</i> is that the locusts intervened between the sun and the land. The land is always dark.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">The earth gets its light from the sun; hence without sunlight it is dark.</i> THEN PHARAOH CALLED FOR MOSES AND AARON IN HASTE. Via his messengers.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh did not personally call them.</i> Pharaoh added, I have sinned, because he drove them away from his presence in disgrace. NOW THEREFORE FORGIVE, I PRAY THEE. I will explain the term <i>sa na</i> (forgive, I pray thee) in the Torah portion <i>Ki Tissa</i>.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 34:4, where I.E. explains that the phrase has two meanings, to forgive or to bear sin. Here it means to forgive.</i> [ONLY THIS ONCE.] Because I will not sin again by rebelling against the Lord. Pharaoh did not promise to free the people because Moses was angry.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">And Pharaoh did not want to engage him any further in conversation (Weiser).</i> Moses went out of the city as was his wont<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">When he prayed.</i> and prayed.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Moses could not pray within the city because of the idols therein. See I.E. on Ex. 9:29.</i> AND THE LORD TURNED AN EXCEEDING STRONG WEST WIND. West is termed <i>yam</i><sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Sea.</i> in the holy tongue because the great sea<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">The Mediterranean. Scripture refers to the sea which borders the Land of Israel on the west as the “great sea.” Cf. Num. 34:6; Jos. 1:4; 9:1.</i> which goes out from Spain and passes by the land of Egypt and goes on to the Land of Israel lies in the west. This sea is not to be identified with the Atlantic Ocean because Israel did not inherit that much territory.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">The Land of Israel was not that vast as to reach the Atlantic.</i> The Spanish Sea is called the great sea because it is three hundred Persian miles wide, whereas none of the seas in the Land of Israel such as the Sea of Reeds, the Kineret, and the Salt Sea is even thirty Persian miles wide. BUT THE LORD HARDENED. This is to be understood à la the words of our sages of blessed memory who said, “The door is opened for one who comes to defile himself.”<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\"><i>Sabbath</i> 104a; <i>Yoma</i> 38b.</i> AND THE LORD SAID. We may logically assume although it is not so stated that Moses’ staff was in his hand.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">When he stretched out his hand towards heaven. See I.E. on Ex. 9:22.</i> EVEN DARKNESS WHICH MAY BE FELT. Yefet says that <i>ve-yamesh</i> (which may be felt) is like <i>ve-yamish</i> (and it shall depart);<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>mem, vav, shin</i>, meaning to depart or remove. Compare, <i>lo yamish amud he-anan</i>, (the pillar of cloud by day departed not) (Ex. 13:22).</i> its meaning is: that the darkness to which they have become accustomed shall depart and another type of darkness, thicker than it, shall come. Others say that <i>ve-yamesh</i> is missing an <i>alef</i>.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Cf. Rashi. According to Rashi <i>ve-yamesh</i>, spelled <i>vav, yod, mem, shin</i>, is a form of <i>emesh</i>. According to him <i>ve-yamesh choshekh</i> (even darkness which may be felt) means: and the darkness of the night shall be even more dark (Cohen).</i> Now the word <i>emesh</i> in the holy tongue refers to the previous night, like <i>emesh</i> (yesternight) in <i>spoke unto me yesternight</i> (Gen. 31:29). It is the same case with the Arabic <i>ams</i>, as the <i>shin</i> and <i>samekh</i> interchange in most of the words.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">That are cognate to Hebrew and Arabic.</i> Now their interpretation makes no sense.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">For <i>emesh</i> means yesternight. Thus <i>ve-yamesh choshekh</i> has to be translated: and yesterday shall be dark. This makes no sense.</i> I believe that <i>ve-yamesh</i> comes from the same root as <i>yemashesh</i> (gropeth) (Deut. 28:29).<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>mem, shin, shin</i>, meaning to feel, to grope.</i> One cannot argue that <i>yemashesh</i> comes from a double root<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">While <i>ve-yamesh</i>, which has one <i>shin</i>, at first glance does not.</i> because with regard to something very similar Scripture uses the term <i>yemishun</i> (handle)<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Or feel.</i> in <i>They have hands but handle not</i> (Ps. 115:7).<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">It too has only one <i>shin</i>, yet its meaning is to feel. As to the root of <i>ve-yamesh</i> and <i>yemishun</i>, they either come from the root <i>mem, vav, shin</i>, which is a variant of the root <i>mem, shin, shin</i>, or they come from the root <i>mem, shin, shin</i> and are conjugated with only one of the double letters. There are a number of other such words. Compare, <i>asev</i> (I will turn around) (root, <i>samekh, bet, bet</i>) and <i>achel</i> (I will begin) (root <i>chet, lamed, lamed</i>). Cf. Weiser.</i> <i>Ve-yamesh</i> refers to Egypt, Egypt being in the singular,<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-yamesh</i> is a singular. If <i>ve-yamesh</i> refers to Egypt the plural form should have been used, hence I.E.’s comment.</i> as in <i>so Egypt said I will flee</i><sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\"><i>Anusah</i> (I will flee) is in the singular.</i> (Ex. 14:25). Now the meaning of <i>ve-yamesh choshekh</i> (even darkness which may be felt) is that the Egyptians will feel the darkness with their hands,<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>ve-yamesh</i> means: and he shall feel. Thus <i>ve-yamesh choshekh</i> means: and he (Egypt) shall feel the darkness.</i> for the darkness shall be so thick that neither a candle nor a fire shall give off light. <i>They saw not one another</i> (v. 23) neither by the light of day nor by candlelight is proof of the aforementioned.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">I.E. takes literally, <i>They saw not one another</i>.</i> AND MOSES STRETCHED FORTH. The Egyptians had no way of knowing that three days passed except through the Israelites, who had light. Now there are times when a thick darkness<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">I.E. is obviously referring to a thick fog.</i> comes over the Atlantic Ocean during which time it is impossible for a person to distinguish between day and night. The aforementioned occasionally lasts for as long as five days. I myself have been there many times. NEITHER ROSE ANY FROM HIS PLACE. From his house, as in <i>abide ye every man in his place</i> (Ex. 16:29). For where could they go without light? AND PHARAOH CALLED. After three days when they saw light. ONLY LET YOUR FLOCKS AND YOUR HERDS BE STAYED. Pharaoh wanted to know what was in Moses’ mind. He wanted to learn whether Moses planned to escape.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Hence he said, <i>only let your flocks and your herds be stayed</i>. If they intended to return they wouldn’t mind leaving the latter behind.</i> Pharaoh said, <i>let your little ones also go with you</i> because Moses had earlier told him, <i>We will go with our young and with our old</i> (v. 9). THOU MUST ALSO GIVE INTO OUR HAND SACRIFICES AND BURNT-OFFERINGS. You are obligated to give into our hands sacrifices and burnt offerings to be brought on the altar on your behalf. THERE SHALL NOT A HOOF BE LEFT BEHIND. Of any kind that are among our cattle, as we do not know which kind we are to choose<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">For offerings.</i> and how many of them we will sacrifice. This is the meaning of <i>we know not with what we must serve</i>. BUT THE LORD HARDENED PHARAOH’S HEART. In a manner similar to <i>for the Lord thy God hardened his spirit, and made his heart obstinate</i> (Deut. 2:30). THOU SHALT DIE. You will deserve to be put to death for rebelling against the king. THOU HAST SPOKEN WELL. <i>Ken</i> (well) here has the same meaning as <i>ken</i> (right) in <i>The daughters of Zelophehad speak right</i> (Num. 27:6).<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">I.E. there explains <i>ken</i> as meaning true or correct. Our clause may thus be rendered: thou hast spoken truthfully; or, thou hast spoken correctly.</i> I WILL SEE THY FACE AGAIN NO MORE. For I will never come to you again. AND THE LORD SPOKE. The chapter opening with the words, <i>Thus saith the Lord</i> (v. 4)<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Rather than our verse.</i> should have been connected to the previous verse.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">To Ex. 10:29. In other words, 11:4 should have followed 10:29, for in point of fact Moses told Pharaoh, <i>Thus saith the Lord: about midnight will I go out into the midst of Egypt; and all the first-born in the land of Egypt shall die</i> (11:4), after telling him, <i>Thou hast spoken well; I will see thy face again no more</i> (10:29).</i> However, the chapter stating, <i>Yet one plague more</i><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Verses 1-3.</i> was inserted between them. The reason for this is that Scripture wanted to teach us when<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>matai</i>, as in <i>Vat. Ebr</i>. 48, rather than <i>u-matai</i>, as in the printed editions.</i> <i>Thus saith the Lord</i><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 and what follows.</i> was told to Moses.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., <i>And the Lord said</i> (v. 1) means: and the Lord had already said, the reference being to what God told Moses in Midian (Ex. 4:23).</i> It was related to Moses while he was yet in Midian,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Contra Rashi, who believes that verses 1-3 contain a prophecy to Moses while in Pharaoh’s palace.</i> viz., <i>Behold, I will slay thy son, thy first-born</i> (Ex. 4:23). Moses was commanded on Mount Sinai<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Ex. 3:22.</i> that when the time came for the plague of the first-born to arrive, every man should ask jewels of his neighbor.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The point is that the command to ask for jewels and raiment was also not given at this point.</i> I have already explained why it is there written, <i>but every woman shall ask of her neighbor</i> (Ex. 3:22) and here it is written, <i>and let them ask every man of his neighbor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:22.</i> Now the meaning of <i>And the Lord said unto Moses: Yet one plague more will I bring</i> is that the Lord had already told this to Moses.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">I.E. interprets <i>va-yomer</i> (and he said) as a pluperfect, meaning: and he had said.</i> There are many such cases in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Where Scripture employs the pluperfect.</i> God said, <i>he shall surely thrust you out</i>, in keeping with His statement, <i>and by a strong hand shall he drive them out of his land</i> (Ex. 6:1). SPEAK NOW. I have already explained that the word <i>na</i> means now.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 4:13.</i> AND THE LORD GAVE. Scripture relates that the Lord kept his promise to Moses: of <i>And I will give this people favor in the sight of the Egyptians</i> (Ex. 3:21). [MOREOVER THE MAN MOSES.] For many let them have what they asked out of respect for Moses. AND IN THE SIGHT OF THE PEOPLE. The people of Egypt. ABOUT MIDNIGHT. Some grammarians say that <i>ka-chatzot</i> (about midnight) is an infinitive.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">A verbal noun meaning: when the night divides in half.</i> Its meaning is, when it shall be exactly one half of the night. They want to compare <i>ka-chatzot ha-laylah</i> (about midnight) to <i>ba-chatzi ha-laylah</i> (at midnight)<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Which the Talmud (<i>Berakhot</i> 4a) takes to mean exactly at midnight.</i> in <i>And it came to pass at midnight</i> (Ex. 12:29). Now it is common knowledge that it is beyond the ken of a wise man to ascertain the exact moment of noon without great effort and the use of large copper instruments.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">I.E. apparently refers to a sundial.</i> It goes without saying that it is much harder to ascertain the more difficult time of midnight.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture would not employ terms that are meaningless from a practical point of view.</i> I believe that there is no need for all of this since the meaning of <i>ka-chatzot ha-laylah</i> (about midnight) is, when the first half of the night has passed. The same is the case with <i>ba-chatzi ha-laylah</i> in <i>And it came to pass at midnight</i> (Ex. 12:29). It refers to the remaining half of the night.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Another way of saying after midnight.</i> <i>And it came to pass at midnight</i> (ba-chatzi ha-laylah) (Ruth 3:8)<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"><i>That the man was startled, and turned himself; and, behold, a woman lay at his feet</i>.</i> and <i>At midnight</i> (chatzot laylah) <i>I will rise to give thanks to thee</i> (Ps. 119:62) are convincing proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">The exact moment of midnight is irrelevant to what is reported in Ruth 3:8, for what reason can there be to pinpoint the exact moment that the man was startled. Similarly, David had no way of determining the exact moment of midnight while he slept.</i> [WILL I GO OUT.] The reference is to the decree that goes out from the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>will I go out</i> does not refer to the Lord Himself but to His decree.</i> THE FIRST-BORN OF PHARAOH THAT SITTETH UPON HIS THRONE. Who is fit to sit upon Pharaoh’s throne after him.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh’s first-born did not sit on the throne of Egypt, hence I.E.’s comment.</i> Moses mentioned the most honored of all the Egyptians, namely, the son of their lord whom all of them serve and also the meanest of them all, namely, the first-born of the maid-servant, who is himself a slave.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The point is that all first-born shall die, from the highest to the lowest.</i> [THAT IS BEHIND THE MILL.] Who grinds.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Because grinding was the most menial work, it was reserved for slaves and prisoners.</i> Compare, <i>And he did grind in the prison house</i> (Jud. 16:21). I have already explained that the prophets are not careful in preserving the exact wording but are rather concerned with reproducing meanings.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">I.E. on Gen. 5:29. Also see his commentary to Ex. 20:1 and the first chapter of the <i>Sefer Ha-Yesod</i>.</i> The words <i>hagmi’ini</i> (give me to drink) (Gen. 24:17)<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Spoken by Abraham’s servant to Rebekah when he asked her for water.</i> and <i>hashkini</i> (give me to drink) (Gen. 29:45);<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Used by Abraham’s servant when he quoted what he had said to Rebekah.</i> <i>zakhor</i> (remember) (Ex. 20:8)<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Which opens the fourth commandment quoted in Exodus.</i> and <i>shamor</i> (observe)<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Which opens the fourth commandment in Deuteronomy.</i> (Deut. 5:12); <i>sheker</i> (false) (Ex. 20:13)<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The term employed for false in the ninth commandment in Exodus.</i> and <i>shav</i> (false) (Deut. 5:17);<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The term employed for false in the ninth commandment in Deuteronomy.</i> <i>lo tachmod</i> (thou shalt not covet) (Ex. 20:14)<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Which opens the tenth commandment in Exodus.</i> and <i>ve-lo titavveh</i> (neither shalt thou covet) (Deut. 5:18)<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Which opens the tenth commandment in Deuteronomy.</i> have one meaning. I will yet discuss this when I comment on the prayer of Moses (Ex. 32:9). Now, <i>the first-born of the maid-servant</i><sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The term used by Moses in our verse.</i> means the same as <i>the first-born of the captive</i> (Ex. 12:29).<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The term used by God when he first told Moses that he would slay all the first-born in the land of Egypt. I.E.’s point is that Moses was not misquoting God, as “the prophets are not careful in preserving the exact wording.”</i> The captive woman is a maid-servant who sleeps in the dungeon at night as prisoners do, as was noted by Joseph when he said, <i>that they should put me into the dungeon</i> (Gen. 40:15). AND THERE SHALL BE A GREAT CRY. We do not find Scripture elsewhere stating anything like <i>kamohu lo nihyatah ve-khamohu lo tosif</i> (such as there hath been none like it, nor shall be like it anymore).<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">A comparable combination of masculine and feminine forms. <i>Kamohu</i> (like it) is masculine whereas <i>nihyatah</i> (hath been) and <i>tosif</i> (shall be) are feminine.</i> The word <i>al</i> (over) has been omitted from our verse and the clause should be understood literally as follows: such as over it there hath been none like it, nor such over it shall be like it a cry anymore.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>nihyatah</i> and <i>tosif</i> refer to <i>tze’akah</i> (cry), a feminine noun mentioned in the first part of the verse. This eliminates the problem of having a masculine preposition/pronoun (<i>kamohu</i>) connected to feminine verbs (<i>nihyatah, tosif</i>).</i>  Such as like it (<i>kamohu</i>) refers to havoc, calamity, death, and the like.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Although they are not explicitly mentioned in our verse. The Hebrew form of these words is in the masculine. According to I.E. our verse is to be explained as follows: And there shall be a great cry throughout all the land of Egypt. Over such a calamity there hath been none like it (a cry), nor over such a calamity shall there ever be such (a cry).</i> SHALL NOT A DOG WHET HIS TONGUE. To frighten them. <i>None whetted his tongue against any of the children of Israel</i> (Josh. 10:21) is similar. Its meaning is that no dog shall bark at them or bite them. Now no dog shall whet his tongue at them or their cattle here on earth. How much more so when He sends a destroyer from heaven to smite their first-born?<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">If God will not allow even a dog to bark at the Israelites, He will certainly not permit His angel to harm them.</i> AND ALL THESE THY SERVANTS SHALL COME DOWN UNTO ME…SAYING. On your behalf.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">You will send them down to me with the following message.</i> AND ALL THE PEOPLE THAT FOLLOW THEE. <i>Be-raglekha</i> (follow thee) means: who are under your dominion.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"><i>Be-raglekha</i> (follow thee) literally means at thy feet. Hence I.E.’s comment.</i> For I will lead them to the place which I desire. <i>And there went up ten thousand at his feet</i> (be-raglav) (Jud. 4:10) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">There too <i>be-raglav</i> means under his dominion.</i> Moses went out in hot anger because Pharaoh had told him, <i>see my face no more</i> (Ex. 10:28). AND THE LORD SAID. According to the manner of the Hebrews and the rules of language this is to be rendered: and the Lord had already said.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Another way of saying that according to the rules of classical Hebrew, <i>va-yomer</i> can be either a perfect or a pluperfect. Here it must be a pluperfect, as God had already told what is reported in our verse to Moses in verse 1.</i> There are many other such instances. AND MOSES. Even though Moses and Aaron did all these wonders which are mentioned in Scripture, Pharaoh’s heart did not soften and he did not let them go, because God hardened his heart. The chapter opening with the words, <i>And it came to pass at midnight</i> (Ex. 12:29)<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Which describes the death of the first-born.</i> should by right have followed next so that the plagues would be described in order. However, the chapter dealing with, <i>This is the ordinance of the Passover</i> (chap. 12) was inserted in the middle to inform us how the first-born of Israel were saved when the destroyer came upon Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">They were saved by the blood of the paschal lamb which was put on the side-posts and on the lintels of the houses wherein the Passover sacrifice was eaten. See Ex. 12:7-13.</i> AND THE LORD SPOKE. Scripture now mentions the first of the commandments given via Moses and Aaron, as they alone were prophets of the law.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Prophets who revealed commandments to Israel. See I.E. on Gen. 27: 13.</i> After them, except for extenuating circumstances as in the case of Gideon<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Who was commanded by an angel of God to build an altar and offer a burnt offering upon it. Cf. Jud. 6:26.</i> and Elijah,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Who built an altar on Mount Carmel. See I Kings 18:31-38. I.E. assumes that Elijah was commanded by God to do so.</i> no new precepts were revealed. Do not take the chanting of psalms in the house of God instituted by David<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See I Chron. 6:16.</i> to heart,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Do not assume that it was instituted by divine command.</i> as the latter was an enactment and an institution established by David and Solomon.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Of their own accord. <i>Vat. Ebr</i>. 38 reads, “established by David and Samuel.” This reading has the support of I Chron. 9:22. Indeed, Filwarg emends Solomon to Samuel. If we do not emend the text then we must interpret I.E. to mean that David established the practice of singing psalms in the house of God and Solomon reaffirmed it when he built the Temple. Cf. Weiser.</i> Thus Scripture states, <i>by their beliefs</i> (II Chron. 9:22), and not by their prophecies. However, Saadiah Gaon says that they had a tradition going back to Moses that a king would arise and innovate musical compositions.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">In other words, David did not institute the temple service on his own accord.</i> <i>Neither carry forth a burden out of your houses on the sabbath day</i> (Jer. 17:22) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The prohibition against carrying a burden on the Sabbath was not instituted by Jeremiah; it was handed down from Moses.</i> THIS MONTH. Rabbi Judah Ha-Parsi<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">One of the early Karaites. He taught that the festivals are to be established in accordance with a solar calendar. It is interesting to note that I.E. uses the title Rabbi in introducing Judah Ha-Parsi. However, in chapter 1 of his <i>Iggeret Ha-Shabbat</i> he quotes the same opinion and there writes, Judah Ha-Parsi says. Similarly, the Karaite Joshua is sometimes quoted with the title Rabbi. As much as one might want to attribute modern notions of civility to I.E., the probability is that the title Rabbi was added by scribes who were not aware of the fact that I.E. was quoting Karaites. The matter bears further investigation. Be the aforementioned as it is, the fact remains that “Abraham Ibn Ezra was the only rabbi to quote Karaite sources” (L. Roth, <i>Standard Jewish Encyclopedia</i>, p. 1106).</i> says that the Israelites, like the uncircumcised,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The Christians.</i> employed a solar calendar. He offers as proof, <i>Thou shalt therefore keep this ordinance in its season</i> (Ex. 13:10). But lunar years are not all equal, as the seasons of plowing and harvest are dependent solely on the movement of the sun as it travels to the north or the south.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The verse continues, <i>from year to year</i> (mi-yamim yamimah). Thus the verse teaches that the festivals are to be observed each year in their season. This can only be done if a solar calendar is employed, as seasons are determined by the sun, not the moon. Indeed, in a lunar calendar the months eventually fall in different seasons. For example, the Moslem fast of Ramadan at times falls in the summer, winter, fall, and spring because the Moslems employ a lunar calendar.</i> However, he did not speak correctly. I will now explain.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The workings of the Jewish calendar.</i> We know that it takes the moon, moving in its sphere<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">For I.E.’s concept of the moon’s motions, see Vol. 1, p. 5, notes 27-32.</i> in a given point facing the sphere of the zodiac, close to twenty-seven and a third days to return to this very point. Now let us assume a starting point wherein the moon is in conjunction with the sun at the beginning of Aries. In such a case the moon would not find the sun at the head of Aries when it returned there<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">At the end of nearly 27 and a third days, for the sun and moon do not move in a uniform motion.</i> because the sun, traveling in its mean motion,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">For the mean motion of the sun, see <i>Mishneh Torah, Hilkhot Kiddush Ha-Chodesh</i>, (Laws of Sanctification of the New Moon), 6:1-4; 12:1 (henceforth, <i>M.T., New Moon</i>).</i> would by then have journeyed twenty-seven degrees.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">“The mean rate of the sun’s motion in one day…is fifty-nine minutes and eight seconds”(<i>M.T., New Moon</i> 12:1). There are 60 minutes per degree.</i> This is because, contrary to the movement above,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">That is, of the diurnal sphere which turns from west to east. The stars appear to be moving nightly from east to west. See W. M. Feldman, <i>Rabbinical Mathematics and Astronomy</i>, Hermon Press, p. 65.</i> the sun and the moon move from west to east. The sun and the moon would next be in conjunction at the end of twenty-nine and a half days, two-thirds and seventy-three parts of an hour, according to the way Israelites divide the hour.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The Israelites divide the hour into 1,080 parts.</i> Thus<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Before the moon is in conjunction with the sun again.</i> the moon would have traveled the very degrees that the sun journeyed,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">27 degrees. That is, it will have traveled 27 and a third days.</i> and the moon also would have had to travel two days and close to five hours in the parts in which the sun had moved.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">When the moon journeyed the above-noted 27 degrees.</i> Actually, the year belongs only to the sun,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The term year refers to the time it takes the sun to complete a circuit around the earth.</i> as the sun gives birth to the four seasons of the year, cold, heat, summer, and winter. Now let us assume the sun to be at the beginning of Aries. It will then travel three hundred and sixty-five days plus close to a quarter of a day in its sphere until it returns a second time to where it started out. It is for this reason that a year is called a <i>shanah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The root <i>shin, nun, heh</i> means once again. Hence a <i>shanah</i> is the time it takes the sun to return once again to its point of departure.</i> Now the moon has no year, as the sun has no month. Nothing new happens to the sun; only to the light of the moon does something new occur.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew term for a month is <i>chodesh</i>. It comes from the root <i>chet, dalet, shin</i> meaning new. The light of the moon is renewed every 29 and a third days when it is once again in conjunction with the sun.</i> It is because of this that a month is called a <i>chodesh</i> and also a <i>yerach</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Strictly speaking, <i>chodesh</i> applies to the day that the light of the moon is renewed and <i>yerach</i> to the entire month. Compare, <i>yerach yamim</i> (a full month) in Deut. 21:13 (Krinsky).</i> It is so called<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">It is called a <i>chodesh</i>.</i> because the light of the moon is renewed. We have conclusive proof that the moon has no light of its own, and that its light comes from the sun. The sun<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Being a source of light.</i> therefore does not darken except in the moment when it is in conjunction with the moon at the head or the tail of Aries.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">During an eclipse when the moon blocks its light. <i>Vat. Ebr</i>. 38 reads, the dragon.</i> Similarly, the moon does not darken except when it is opposite the sun in the aforementioned places<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">At the head or tail of Aries (or the dragon).</i> at night.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">And cannot receive the sun’s light. Hence we see that the sun is the source of the moon’s light.</i> Due to the fact that the year of the uncircumcised is close to a solar year<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">It lasts 365 days. A full solar year is 365 and a quarter days.</i> and because they saw that the moon is renewed twelve times during a solar year, they divided the days of the year into twelve parts and called each part a month because it is close to the days of a lunar month. This arrangement of theirs is not in keeping with the laws of nature.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">For the months of the solar year do not begin or end on the day that the moon starts or completes its cycle around the earth. A lunar month lasts for 29 and a third days and the months of a solar year for 30 or 31 days. Thus the solar months do not reflect reality and are purely arbitrary.</i> Similarly the Moslems,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">That is, the Moslems made a similar arrangement with regard to the year.</i> because their festivals are contingent upon lunar months<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Hence they were forced to employ lunar months.</i> and a month starts from the night that the moon is first seen. They saw that there are twelve months in a solar year and they did not find a closer way of reckoning than this,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Since 12 lunar months almost equal one solar year, the Moslems decided that 12 lunar months make up a year. However, this type of year is purely arbitrary and does not represent reality, as the moon has no year.</i> as there is only a difference of eleven days between the two ways of numbering the year.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">That is, between a solar and a lunar year.</i> They therefore made all of their years lunar. The time of their Passover<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">There is no Moslem Passover. What I.E. means is the time of the Moslem festivals. Or, if the Moslems celebrated Passover it would recede year by year.</i> recedes each year by eleven days until thirty-three solar years equal thirty-four lunar years.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Eleven multiplied by 33=363. Hence a difference of a year would accumulate in 33 years. As time passes on there would be a substantial difference in reckoning how many years passed from a given event.</i> These things<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">The lunar year.</i> are not based on the laws of nature. Now God commanded in His Torah that the festivals be kept in their seasons, for He said, <i>Observe the month of spring and keep the passover unto the Lord thy God</i> (Deut. 16:1). Now if spring is not found<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">If spring does not come.</i> by half of the month<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Of Nisan.</i> then we make Passover in the month close to it.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">We add an additional month. Cf. <i>Rosh Ha-Shanah</i> 21a: “When you see that the <i>tekufah</i> of Tevet lasts until the 16th of Nisan add an additional month and don’t concern yourself.” See also <i>M.T., New Moon</i> 4:2: “If the court had ascertained by calculation that the <i>tekufah</i> of Nisan would fall on the 16th day of Nisan or later, it intercalated the year and declared the Nisan of this year to be a second Adar.”</i> God similarly called the festival of Sha’vu’ot, <i>the feast of harvest</i> (Ex. 23:16)<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">That is, Sha’vu’ot, the feast of weeks, must fall in the season of the harvest.</i> and the festival of Sukkot, <i>the feast of ingathering</i> (<i>Ibid</i>.).<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">That is, the festival of Sukkot must fall in the season of the ingathering.</i> The harvest and the ingathering are dependent on spring.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Thus if Passover falls in the spring, Sha’vu’ot will not fall during the harvest and Sukkot during the ingathering.</i> Furthermore, we see that God said that we should not observe the Passover on any day but the midpoint of a lunar month.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">That is, on the 15th day of Nisan.</i> The same applies to the festival of Sukkot.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">The observance of which starts on the 15th day of Tishri.</i> God thus commanded that we observe lunar months<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The Torah uses the term <i>chodesh</i>, which means the day that the light of the moon is once again renewed.</i> and that the seasons of the festivals be preserved.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">That Passover be observed in the spring, Sha’vu’ot at the time of the harvest, and Sukkot at the time of the ingathering.</i> Moses did not mention in the Torah that we should count twelve or thirteen months.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Per year.</i> He said only<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">In verse 1 of our chapter.</i> that we should begin the count<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Of the months of the year.</i> in the month that we find spring. That month is to be called the first month whether the year has twelve or thirteen months. It is thus written, <i>in the second month</i> (Num. 10:11) and <i>In the third month</i> (Ex. 19:1). All the other months are similarly written.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">They are referred to by number in Scripture, the count of the months starting from the month in which spring falls.</i> Nisan, Iyyar, Sivan, and all the other names of the months are not Hebrew. They are Chaldean terms. We therefore do not encounter these terms in any book of Scripture except in the Scroll of Esther and in the prophecies of Zechariah, Daniel,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">The names of the months are not found in Daniel. It is thus suggested that Daniel be emended to Nehemiah (Weiser). However, it is possible that I.E. did not check his sources and erred.</i> and Ezra, who were in the Diaspora. This then is its<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">The allusion is to Esth. 3:7, which reads: “In the first month, which is the month of Nisan.” This verse presented a problem to I.E. as it implies that Nisan is the real or Hebrew name of the first month, hence his comment.</i> meaning: in the first month, which is called Nisan in the Chaldean tongue.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">In other words, Nisan is not its Hebrew name.</i> However, we find three months called by other names in Hebrew, viz., <i>in the month Ziv</i> (I Kings 6:1); <i>in the month Ethanim</i> (I Kings 8:2); <i>in the month Bul</i> (I Kings 6:7). If we pursue the literal meaning of the text the month of Ziv is not Nisan but Iyyar, for it is written, <i>in the month Ziv, which is the second month</i> (I Kings 6:1), that is, which is known as the second to the first of the months of Israel. The words <i>of Solomon’s reign</i> (<i>Ibid</i>.) are not connected to the word <i>month</i> but rather to <i>the fourth year of Solomon’s reign</i> (<i>Ibid.</i>),<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">I Kings 6:1 literally reads: <i>And it came to pass…in the fourth year, in the month Ziv, which is the second month of Solomon’s reign over Israel</i>. At first glance it appears <i>which is the second month</i> is connected to <i>of Solomon’s reign</i>. We thus have no proof that Ziv is the second month. Hence I.E. says that <i>of Solomon’s reign</i> refers to <i>in the fourth year</i>, and the verse is to be understood as follows: And it came to pass…in the fourth year of Solomon’s reign over Israel, in the month Ziv, which is the second month. J.P.S. translates accordingly.</i> as we do not find the months related in the account of any king.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">When the year of a king’s reign, is given, months are omitted.</i> Scripture only reports the year that the king started his reign. <i>In the second day</i><sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr</i>. 38. Our texts omits <i>in the second day</i>. However, it is in the Biblical text.</i> <i>of the second month, in the fourth year of his reign</i><sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">There, <i>of his</i> (Solomon’s) <i>reign</i> is clearly connected to <i>in the fourth year</i>. Both Kings and Chronicles deal with the same event and the same date.</i> recorded in Chronicles (II Chron. 3:2) is proof of this. We can refute Judah Ha-Parsi<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Who held that Biblical Israel employed a solar calendar.</i> with the argument that not all years are equal.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">In temperature. Thus, as I.E. goes on to explain, while it may be spring according to the solar calendar it may not be spring climatically. Thus, contrary to the Pentateuch, Passover will not always be a spring festival.</i> The years differ,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">From each other with regard to climate.</i> due to the effect of the planets, in that the rain increases or diminishes and the heat or cold increases or diminishes each month,<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">That is, climatically speaking it will still be winter although it is astronomically spring.</i> making it different from the known norm. Spring is therefore not be found to have arrived when the sun returns to the spot that it was in at the beginning of the previous year although it was then spring. There is<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">In some such instances.</i> more than a year and two weeks<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Hence Passover will not fall in the spring.</i> between one spring<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">That is, one climatic spring.</i> and the next.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Climatic spring.</i> The Israelites therefore relied on the spring found in their country in whatever month it occurred, as the time of the appearance of spring<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">That is, of climatic spring.</i> varies in all countries according to the distance of that land from the equator. I will now give you a general rule. Although the Israelites in the time of the Holy Temple watched for the arrival of spring,<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Before celebrating Passover.</i> the establishment of a leap year was not in their hands. It rather depended on the Bet Din which, as is related in the Mishnah,<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Really in the <i>Tosefta</i>. Cf. <i>Tosefta, Sanhedrin</i> 2:2.</i> looked for other things besides spring.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s Introduction to Vol. 1, p. 9. Also see <i>Sanhedrin</i>. 11b and <i>M.T., New Moon</i> 5:2, where Maimonides writes, “Intercalation of the year depended upon the following three criteria, the <i>tekufah</i>, the barley harvest, and the blooming of the tree fruits.”</i> Now Moses did not explain to us in the Torah how we should establish years or months. Neither did he tell us what we should do if we do not find it to be spring. One can pose a difficult question from all this, namely, why did Moses explain the laws of the plagues of the leper, which fall upon one person and do not last forever,<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Lev. 13 and 14.</i> and leave out of the Torah the laws of the festivals<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">The laws dealing with the establishment of the months wherein the festivals fall. I.E. makes the same point in his Introduction to Vol. 1, p. 4: “Nowhere in the Torah do we find clearly stated the rules governing the establishment of years nor how to calculate months.”</i> that all of Israel is obligated to keep at all times? Furthermore, eating leaven on Passover and eating on the Day of Atonement are punished with excision. If Moses relied on the conjunction of the moon and sun he should have explained whether he meant according to the moon’s mean motion<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">That is, the mean conjunction. “The moment that the moon would have the same longitude as the sun, if both moved uniformly (Feldman, <i>op. cit.</i>, p. 123; <i>M.T., New Moon</i> 6:1).</i> or its true conjunction,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">“The exact moment at which the centers of the sun and moon actually have precisely the same longitude” (Feldman, <i>op. cit.</i>, p. 122).</i> which takes place opposite the sphere of the constellations, because at times there are approximately fourteen hours between the calculated conjunction<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">The mean conjunction.</i> and the true conjunction. It is because of this that our holy fathers said, “At times it<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">The true conjunction.</i> comes at longer intervals; at times it<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">The true conjunction.</i> comes at shorter intervals.”<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\"><i>Rosh Ha-Shanah</i> 25a.</i> Only one who knows his way in the science of astronomy can know this. Additionally, Moses should have explained from which part of the earth we reckon the conjunction. For behold, between Jerusalem and this city, whose name is Lucca, there is more than three hours.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">In the time of sunrise (Krinsky, Weiser). Hence also in the time of the conjunction. However, in Gen. 23:10 Ibn Ezra says there is a difference of one and a third hours between Lucca and Jerusalem.</i> If Moses relied on the time the moon is first seen<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">By the naked eye, for the establishment of the new moon.</i> he should have explained the place of its sighting,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">The place where the moon is to be seen first in order for a new month to be declared.</i> as the Arc of Vision<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">“The difference in altitudes between the sun and the moon” (Feldman, <i>op. cit.</i>, p. 160). Cf. <i>M.T. New Moon</i> 17:6.</i> changes in each place according to the earth’s latitude and according to the latitude of the moon from the line of the constellations, in addition to changes in visibility due to longitude, latitude, atmospheric conditions, and the height of elevation or lack thereof. All of these things require lengthy exposition. Now if it is cloudy, shall we out of doubt observe the new moon for two days?<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">On the two days that the moon might possibly be seen, i.e., on the 30th and 31st days from the last new moon.</i> This proves that the establishment of the new moon is contingent on the declaration of the Bet Din in each generation.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Similarly in I.E.’s Introduction to Vol. 1, p. 9.</i> They had a tradition that the Bet Din establish seven leap years every nineteen years, totaling two hundred and thirty-five months or six thousand, nine hundred and thirty-nine and two-thirds days, plus five hundred and ninety-five parts of an hour. The aforementioned are nineteen solar years without addition or subtraction. Do not concern yourself with the hour and four hundred and eighty-five parts of an hour<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Which are left in balance every 19 years.</i> according to “Samuel’s calendar.”<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>Tekufat Shemu’el</i>. Literally, Samuel’s circuit or Samuel’s season. Cf. <i>M.T., New Moon</i> 9:12: “As to the solar year there are certain Jewish sages (viz., Samuel) who have held that it consists of 365 days and one quarter of a day, which is six hours.” According to the latter opinion, “There remains in each cycle of 19 solar years a balance of 1 hour and 485 parts.”</i> We know that this was not hidden from him.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Samuel was aware of the imbalance.</i> Samuel only used a number which was close in his time to the men of his generation.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Samuel employed a number which, while not a hundred percent accurate was close enough for the purposes of his time.</i> Today there is a difference of close to nine days<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">The imbalance every 19 years between the real cycle and Samuel’s cycle has resulted in this much time accumulating from Samuel’s era to that of I.E.</i> between the true circuit<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Of the sun.</i> and Samuel’s circuit. Do not be amazed at this. For behold the <i>Braita</i> states<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Samuel’s <i>Braita</i> (Weiser). It is not in our editions of the Talmud. However, a manuscript of it was found and published by Aryeh Leib Lipkin in Pietrokov in 1901 (Krinsky). On the other hand, the <i>Braita</i> referred to by I.E. might be an anonymous source. I.E. merely employs it to illustrate his point that the 73 parts of an hour were not always given when the days and hours of the month were discussed.</i> that one who wants to know the place of the moon should calculate the year of the world and divide it into months and divide the months into twenty-nine and a half days and two-thirds of an hour, i.e., seven hundred and twenty parts of an hour.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">An hour consists of 1,080 parts. 720=2/3 of 1,080.</i> Now seventy-three parts are missing.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">I.E. earlier noted that a month consists of 29 and a half days plus two-thirds of an hour and 73 parts of an hour. However, according to Samuel’s <i>Braita</i> it consists of 29 and a half days and two-thirds of an hour.</i> They will add up to more than two-thirds of a day each cycle.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Of 19 years. The calculations are as follows: 73x12=876. 876x19=16,644. Each day contains 28,320 parts of an hour (24 x 1,080).</i> There will thus be<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">According to Samuel’s calendar (Weiser).</i> a difference of close to half a year between the calculation of the conjunctions from creation and our own calculation of the conjunction.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">The author of the <i>Braita</i> (or Samuel, if he was the author) must have been aware of this discrepancy. However, he employed a number which, while not a hundred percent accurate, was close enough for his purposes.</i> It has thus been made clear to you that the sum of our years equals out every cycle of solar years, and our months are always lunar months.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">In other words, that the Jews coordinate the solar and lunar years by intercalating 7 leap years every 19 years.</i> Blessed be the Lord who has guided me in the straight path. I will now offer you proof from Scripture that the festivals are dependent upon the Bet Din. Scripture states, <i>For the king</i><sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">King Hezekiah.</i><i>had taken counsel, and his princes, and all the congregation in Jerusalem, to keep the passover in the second month</i> (II Chron. 30:2). Now if they had a tradition to look for spring,<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">That is, only for spring and not for the declaration of the Bet Din as to whether the first month had arrived or not</i> as those who argue with our rabbis of blessed memory claim, why did the king take counsel to establish the Passover in the second month?<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">He should have kept Passover in the first month, the month when spring fell.</i> It will now be shown if their<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Those who disagree with the sages.</i> words are true. Hezekiah did three evils.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">If we accept the theory of those who disagree with our sages.</i> First of all, he did not offer the Passover sacrifice in its time<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">In the first month.</i> although he was ritually clean.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Those who are ritually unclean bring the Passover offering in the second month. See Num. 9:1-8.</i> Why did Hezekiah delay the observance of Passover because most of the congregation had not arrived?<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">In Jerusalem.</i> Such a thing is only found in the words of tradition,<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">According to the Talmud the Bet Din may insert an additional Adar and thus celebrate Passover a month later if for some reason the congregation cannot make it to Jerusalem by the 15th of Nisan.</i> not in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Nowhere in the Pentateuch is it stated that the observance of Passover may be delayed because most of the congregation has not arrived in Jerusalem.</i> Second, he ate and caused Israel to eat leaven in the first month.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">By ordering Israel to keep Passover in the second month.</i> Third, on his own<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Contrary to the Torah, which ordains the observance of Passover in the first month.</i> he decided to observe the festival of unleavened bread in the second month. Such a thing is not to be done. With the exception of eating the paschal lamb<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Of those who are unclean during Passover. See note 106.</i> on one night,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">The night of the 15th of Iyyar.</i> the Lord did not command the observance of the Passover in the second month, for all those who are unclean eat unleavened bread along with all of Israel in the first month. Far be it for Hezekiah to do such evil. Moreover, Scripture says of him that he did not turn aside to the right or left from the commandments of the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">II Chron. 18:6. Therefore he did not commit any of the above evils.</i> Furthermore, Hezekiah himself said in his prayer, <i>Remember now, O Lord, I beseech Thee, how I have walked before Thee…and have done that which is good in Thy sight</i> (II Kings 20:3). I will now explain.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Why and what Hezekiah did.</i> Know that Hezekiah took counsel with the entire congregation<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Of Jerusalem. Cf. II Chron. 30:2.</i> at the start of the first month that they should observe the Passover in the following month because most of the people had not arrived and the priests had not sanctified themselves in sufficient numbers.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">II Chron. 30:3.</i> He thus added a month to the year, and the Passover that he observed was the actual Passover<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">As opposed to the second Passover observed one month later for those who were impure. See note 106.</i> in its proper season. The fact that God plagued those who ate the paschal lamb in a manner contrary to what is written<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">That is, in a state of impurity. See II Chron. 30:18</i> is proof of this. If the Passover observed by Hezekiah was not celebrated in its proper time and was therefore not acceptable to the Lord,<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">That is, God did not consider it a proper Passover offering.</i> why did He plague them?<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">For eating the paschal lamb in a state of impurity.</i> If Hezekiah sinned how is it that he prayed on their behalf<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">On behalf of those who ate the paschal lamb in a state of impurity.</i> and the Lord accepted his supplication and healed the people?<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">See II Chron. 30:20.</i> The answer to one who would argue that the sages of blessed memory did not maintain<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Literally, admit.</i> that Hezekiah acted properly in adding another month during the month of Nisan<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">The rabbis claim that Hezekiah acted improperly in calling Nisan Adar II after Nisan had already started. Cf. <i>Pesachim</i> 56a.</i> is: they<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">The sages.</i> spoke the truth. It is the custom of every Bet Din to ascertain at the end of the month of Adar whether it is necessary<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">For climatic or other reasons.</i> to add another month to the year or not. Now Hezekiah did not do this; he committed a small error in adding another month to the year at the beginning of the month.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Of Nisan.</i> Now since the additional month<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Adar II.</i> always comes before the first month,<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Nisan.</i> the latter is always the first of the months, and the festivals<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">That is, Rosh Ha-Shanah, Yom Kippur, and Sukkot. Cf. Lev. 23:23-44.</i> will fall in the seventh month from it.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">In other words, the adding of the extra month does not affect the numbering of the months. Nisan is always the first month. Iyyar the second, Sivan the third, and so on.</i> This is the meaning of <i>it shall be the first month of the year to you</i> (v. 2).<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">The counting of the months must begin with Nisan.</i> We know that many commandments are in memory of the Exodus from Egypt. Behold, it is therefore fitting that the Exodus be the first reference point in Israel’s calculations. Thus it is written, <i>And it came to pass in the four hundred and eightieth year after the children of Israel were come out of the land of Egypt, in the fourth year…in the month Ziv, which is the second month</i> (I Kings 6:1). The gentiles ask, if the year is made up of months and the month of spring is its foundation and beginning, why do you calculate your years from the seventh month and say that a new year begins on its first day?<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">In other words they argue that the new year, Rosh Ha-Shanah, should begin in Nisan, the first month. It should be noted that the Torah does not explicitly refer to the first of Tishri as new year’s day.</i> The answer is that our sages of blessed memory have already noted<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">In tractate <i>Rosh Ha-Shanah</i> 2a.</i> that there are four new year days.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Each one of which serves a distinct purpose. The first of Nisan is the new year for festivals and kings. The first of Tishri is for the reckoning of years, of the year of release (<i>shimitah</i>) and the jubilee year. The first of Elul is the new year of the tithe of cattle, and the first of Shebat is for trees (so Beth Shammai, whereas Beth Hillel places it on the 15th of Shebat).</i> We clearly see that the sanctification of the jubilee year is <i>on the tenth day of the seventh month</i> (Lev. 25:9).<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Which shows that the counting of the jubilee year starts in Tishri, not in Nisan.</i> Furthermore, God commanded that the Torah be read <i>in the set time of the year of release, in the feast of tabernacles</i> (Deut. 31:10)…<i>that they may hear, and that they may learn</i> (Deut. 31:12). Now if the beginning of the year of release is reckoned from Nisan, why didn’t God command that the Torah be read during the festival of unleavened bread? Now they were idle for half a year.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">That is, half of the year of release, when one is prohibited from working the ground, would have passed by the time Sukkot arrived. The Torah connects the reading of the Torah with the year of release. If the year of release starts in Tishri then we can understand why the Torah is read in Tishri. However, if the new year starts in Nisan it makes no sense to read the Torah six months later.</i> Furthermore, Scripture states, <i>and the feast of ingathering</i> <sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the festival of Sukkot.</i> <i>at the turn of the year</i> (Ex. 34:22). <sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">We thus see that Sukkot falls in the month at which the year turns, that is, begins. This proves that Tishri is the start of a new year.</i> Elsewhere it states,<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">With reference to the festival of Sukkot.</i> <i>at the end of the year</i>,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">That is, in the month which marks the end of the old and the beginning of a new year. We thus have additional proof that the new year begins in Tishri.</i> <i>when thou gatherest in thy labors out of the field</i> (Ex. 23:16). Additionally, we can derive the aforementioned<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">That the year of release begins in Tishri.</i> from the way the Torah speaks and from the way nature acts. The Torah first states,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">With regard to the sabbatical year.</i> <i>ye shall not sow</i> and afterwards says, <i>neither</i> (shall ye) <i>reap</i> (Lev. 25:12). The season of sowing is close to Tishri,<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">When the year of release begins.</i> not Nisan. Furthermore, if we reckon the beginning of the year of release from Nisan he who sowed in the sixth year<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">After Tishri.</i> will not harvest in the seventh year, because the harvest falls after Nisan when the year of release has already started.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Hence he will not sow in the sixth year.</i> He will also not sow in the year of release.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">After Tishri. There will thus be two rather than one year of no sowing. However, Scripture only speaks of one year of no sowing.</i> We thus see that the words of our sages are correct.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">That the year of release and similarly the years in general start in Tishri.</i> THE BEGINNING OF MONTHS. Rabbi Moses Ha-Kohen<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 2:2 and the notes thereto.</i> says that there is no need to use the term <i>rosh chodesh</i> (new moon). The term <i>chodesh</i> suffices,<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>chodesh</i> means the first day of the month. It does not mean month. Such terms as <i>esrim la-chodesh</i>, usually translated as the 20th of the month, really mean 20 days from the new moon.</i> since the meaning of <i>chodesh</i> is the day that the light of the moon is renewed. Scripture thus states, <i>chodesh ve-shabbat</i> (New moon and sabbath) (Is. 1:13); <i>chodshekhem u-mo’adekhem</i> (your new moons and your appointed seasons) (Is. 1:14); <i>mi-de chodesh be-chodsho</i> (from one new moon to another) (Is. 66:23). Others argued with him and asked, if this be the case, then why does Scripture state, <i>ba-chodesh hashe’vi’i be-echad la-chodesh</i> (And in the seventh month, on the first day of the month) (Num. 29:1)?<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">If <i>chodesh</i> means the first day of the month, why does Scripture go on to say: on the first day of the month? Thus <i>chodesh</i> must mean month.</i> Rabbi Moses Ha-Kohen answered, to remove doubt.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">That is, to be especially precise.</i> They also quoted, <i>u-ve-roshe chodshekhem</i> (and in your new moons) (Num. 28:11) against him.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Scripture should have read, <i>u-ve-chodshekhem</i> (<i>chodshekhem</i> is the plural of <i>chodesh</i> plus the personal pronoun).</i> He answered that Scripture speaks of the month of Nisan throughout the years,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>u-ve-roshe chodshekhem</i> does not mean, and in your new moons, but rather: and in your chief new moons, that is, every new moon of the month of Nisan.</i> for only Nisan is the chief new moon.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\"><i>Roshe chodshekhem</i> can be translated as your new moons or your chief new moons. Rabbi Moses insists that the latter is the correct rendition.</i> They then asked him, if so, then what sacrifices are we to offer on other new moons?<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">If Num. 28:11-15 deals only with the sacrifices to be offered on the new moon of Nisan, then what sacrifices are to be offered on other new moons?</i> He answered that Scripture states in the very same portion, <i>This is the burnt-offering of every new moon throughout the months of the year</i> (Num. 28:14).<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Thus the same sacrifice that is offered on the new moon of Nisan is to be offered on all other new moons.</i> Scripture likewise states, <i>Also in the day of your gladness, and in your appointed seasons, and in your new moons</i> (u-ve-roshe chodshekhem),<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">The reference being to the first of Nisan. Here too <i>roshe chodshekhem</i> means the chief of your new moons.</i> <i>ye shall blow with the trumpets</i> (Num. 10:10) because it is the beginning of the year.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Hence the Torah commands us to sound trumpets on the first day of Nisan.</i> However, we<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">In contrast to Rabbi Moses.</i> will not set aside the words of our rabbis of blessed memory because of our own opinions. Our sages said that we sound the trumpets on the new moon of every month.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\"><i>Sukkah</i> 55a.</i> It is correct to say <i>chodesh</i> or <i>rosh chodesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">When referring to a new moon, since <i>chodesh</i> can either mean new moon or a month.</i> It is written, <i>ad chodesh yamim</i> (but a whole month) (Num. 11:20), the meaning of which is: until the days of the month are complete.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">We thus see that <i>chodesh</i> does not necessarily mean a new moon but that it also means a month.</i> SPEAK YE UNTO ALL THE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL. For all those who are obligated to observe the commandments<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">All males above the age of thirteen.</i> are required to do this.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture reads, <i>Speak ye unto all the congregation of the children of Israel</i>.</i> THEY SHALL TAKE. Whoever has cattle shall take from his cattle, as the Israelites had a lot of cattle. Or <i>yikchu</i> (they shall take) means they shall buy. Yefet says that they should start preparing the lamb on the tenth day and do so till the fourteenth day.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr</i>. 38. The word <i>ad</i> (until) is missing from our texts.</i> However, we do not know<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">This is still Yefet’s opinion.</i> whether this is a command for all generations or pertained only to the Passover observed in Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Scripture is silent on this point. However, according to the rabbis the precept to take a lamb on the tenth day applied only to the Passover observed in Egypt. Cf. <i>Pesachim</i> 96a.</i> A LAMB, ACCORDING TO THEIR FATHERS’ HOUSES. If they be few.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">If those who will eat the lamb be few then one lamb will suffice for a <i>bet av</i> (father’s house). A <i>bet av</i> consisted of all families descended from one person. A <i>bayit</i> (household) referred to the immediate family.</i> A LAMB FOR A HOUSEHOLD. If they be many.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">As one lamb will not suffice for a <i>bet av</i>.</i> After stating, <i>a lamb, according to their fathers’ houses</i>, Scripture says a lamb for each and every household.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">There is thus a difference between a <i>bet av</i> (a father’s house) and a <i>bayit</i> (a household).</i> I have already explained the meaning of <i>bayit</i> (household) at the beginning of this book.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">I.E. on Ex. 1:1 explains that <i>bayit</i> refers to a man and his descendants.</i> AND IF THE HOUSEHOLD BE TOO LITTLE FOR A LAMB. Too little to eat a lamb because the members of the household are few. Then he and his neighbor shall take a lamb. ACCORDING TO THE NUMBER OF THE SOULS. <i>Mikhsat</i> (number of) means a portion.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>mikhsah</i> means a portion and <i>mikhsat</i> (number of), portion of.</i> The word <i>mekhes</i> (tribute) in <i>And the Lord’s tribute</i> (Num. 31:37) in which <i>mekhes</i> refers to the portion which each one shall take, is similar. So too the word <i>kosi</i> (portion) in <i>O Lord, the share of mine inheritance and my portion</i> (Ps. 16:5).<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> This is also the meaning of <i>takhosu</i> (ye shall make your count).<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">It means ye shall apportion.</i> It comes from a double root.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>kaf, samekh, samekh</i>.</i> The doubled letter is missing in the word <i>be-mikhsat</i><sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">It is spelled with one <i>samekh</i>.</i> and also in <i>mekhes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">It is spelled with one <i>samekh</i>.</i> Scripture follows the paradigm of <i>memer</i> (bitterness) in <i>And bitterness to her that bore him</i> (Prov. 17:25), which comes from a double root<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>memer</i> is <i>mem, resh, resh</i>. One of the doubled letters (<i>resh</i>) drops out, a paradigmic <i>mem</i> is prefixed to the remaining root, and each of the first two consonants is vocalized with a <i>segol</i>.</i> in its vocalization of <i>mekhes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>kaf, samekh, samekh</i>. One of the doubled letters (<i>samekh</i>) drops out, a paradigmic <i>mem</i> is prefixed to the remaining root, and each of the first two consonants is vocalized with a <i>segol</i>.</i> YOUR LAMB SHALL BE WITHOUT BLEMISH. It shall be without any deformity. The word <i>seh</i> (lamb) also applies to the two kinds<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Not only does the term <i>tzon</i> take in two kinds but the word <i>seh</i> also takes in two kinds.</i> taken in by the term <i>tzon</i> (flock).<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">It refers to sheep and goats, as is explicitly stated in our verse, namely, <i>ye shall take it</i> (the seh) <i>from the sheep, or from the goats</i>.</i> <i>Sehkhevasim ve-seh izzim</i> (the sheep and the goat) (Deut. 14:4) is similar. Rabbi Moses ben Amram Ha-Parsi<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">A Karaite commentator on the Bible.</i> says that the obligation to offer a lamb only pertains to the Passover brought in Egypt. However, in the Land of Israel one could sacrifice a lamb or a bull. He offers as proof, <i>And thou shalt sacrifice the passover-offering unto the Lord thy God, of the flock and the herd</i> (Deut. 16:2), which applies to the Passover to be offered in all future generations. However, he did not speak correctly. All future Passover offerings are in memory of the paschal lamb offered in Egypt, and one should not deviate from it. The meaning of the aforementioned verse can only be: <i>And thou shalt sacrifice the passover-offering unto the Lord thy God of the flock</i> as an obligation; <i>and of the herd</i>, bring peace offerings to be eaten cooked in water. Similarly, <i>And thou shalt rejoice in thy feast, thou, and thy son, and thy daughter</i> (Deut. 16:14) means thou art obligated;<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">To come to the temple on a pilgrimage and rejoice before the Lord.</i> thy son and thy daughter are permitted to do so. Proof of the above is found in the book of Chronicles.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">II Chron. 35: 1-13.</i> We read there that on the fourteenth day<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Of the first month.</i> they slaughtered lambs and bullocks.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">II Chron. 35:1.</i> It is written there that the lambs were for Passover offerings<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 35:7.</i> and the bullocks which served as peace offerings were cooked in pots and caldrons.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i></i> Only those sacrifices which came from the flock were roasted in the fire according to ordinance.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i></i> Rabbi Joshua says that there is a difference between <i>ben shanah</i> (of the first year)<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Our verse states that the paschal lamb is to be a <i>ben shanah</i>.</i> and <i>ben shenato</i> (of the first year). A <i>ben shanah</i><sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">That is, a lamb that is a <i>ben shanah</i>.</i> has lived a year and <i>ben shenato</i> means exactly what Scripture says.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\"><i>Ben shenato</i> literally means of its year, i.e., during its first year of life.</i> Now with regard to the sacrifices offered by the princes it first states, <i>keves echad ben shenato leolah</i> (one he-lamb of the first year, for a burnt-offering) (Num. 7:15) and then states, <i>kevasim bene shanah</i> (he-lambs of the first year) (Num. 7:87).<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Scripture tells us that each one of the princes of the tribes of Israel offered a <i>keves ben shenato</i> for a burnt offering. Scripture then gives the number of burnt offerings as <i>kevasim bene shanah shenem asar</i> (he-lambs of the first year twelve). We thus see that the terms <i>ben shanah</i> and <i>ben shenato</i> are one and the same. Therefore Rabbi Joshua is incorrect. I might add that both Krinsky and Weiser missed I.E.’s point. Both indicate that I.E.’s proof is from the five he-lambs of the first year (<i>bene shanah</i>) brought as peace offerings. However, there is no proof from the latter because the peace offering differs from the burnt offering, and one can argue that Scripture required a lamb under a year for a burnt offering and a lamb over a year for a peace offering.</i> AND YE SHALL KEEP IT. Each one shall keep it in his house. AT DUSK. <i>Ben ha-arbayim</i> (at dusk) is a difficult phrase. Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Rashi. Rashi writes on Ex. 12:6 that from six hours (noon) and upwards is termed <i>ben ha-arbayim</i>.</i> says that it refers to the moment after midday that the sun moves to the west. He does not explain why <i>arbayim</i> is in the dual form.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Actually Rashi does explain. He writes, “It appears to me that the term <i>ben ha-arbayim</i> refers to those hours between the darkening of the day (<i>arivat ha-yom</i>, i.e., when the sun begins its descent) and the darkening of the night (<i>arivat ha-laylah</i>, i.e., when night starts). The day darkens at the start of the seventh hour…and the night begins to darken at the beginning of the night.” Hence according to Rashi, <i>ben ha-arbayim</i> means between the two evenings (or darkenings). I.E. probably quoted from memory. I doubt that I.E.’s manuscript of Rashi differed from ours.</i> Now, Scripture states, <i>And when Aaron lighteth the lamps at dusk</i> (ben ha-arbayim) (Ex. 30:8), and there is no doubt that Aaron is to light the lamps when the sun sets.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Ex. 27:21. We thus see, contra Rashi, that <i>ben arbayim</i> does not refer to a moment after midday.</i> Now, when we researched this phrase we found that Scripture refers to the moment of <i>ben ha-arbayim</i> as <i>erev</i> (evening).<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">I.E. explains later on.</i> For it is clearly written, <i>At dusk</i> (ben ha-arbayim) <i>ye shall eat flesh</i> (Ex. 16:12), and it is there stated, <i>when the Lord shall give you in the evening</i> (ba-erev) <i>flesh to eat</i> (Ex. 16:8). Likewise, concerning the lighting of the lamps it is written: <i>Aaron and his sons shall set it in order, to burn from evening</i> (erev) <i>to morning before the Lord</i> (Ex. 27:21).<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">This verse proves that <i>erev</i> means the same as <i>ben ha-arbayim</i>, as this verse is parallel to Ex. 30:8.</i> It is similarly written, <i>even burnt-offerings mornings and evening</i> (erev) (Ezra 3:3), and it is stated, <i>The one lamb thou shalt offer in the morning; and the other lamb thou shalt offer at dusk</i> (ben ha-arbayim) (Ex. 29:39). Now concerning the Passover sacrifice, about which the term <i>ben ha-arbayim</i> (at dusk) is employed, we find that Scripture states, <i>there thou shalt sacrifice the passover-offering at even</i> (erev), <i>at the coming</i> (bo)<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> <i>of the sun, at the season that thou earnest forth out of Egypt</i> (Deut. 16:6). Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr</i>. 38.</i> explains that the reference is to the time that the sun comes to the west.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">This is not actually said by Rashi. What I.E. means is that according to Rashi, Deut. 16:6 must be interpreted in this way.</i> However, this is not the meaning of <i>bo</i>. It refers to the opposite of the sun’s going forth upon the earth<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>bo ha-shemesh</i> means the setting of the sun.</i> since it is written, <i>the sun went out</i> (yatza) <i>upon the earth</i> (Gen. 19:23),<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> which means the time that the sun first begins to be seen on the earth. Similarly, <i>And when the sun comes</i> (ba) <i>he shall be clean</i><sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> (Lev. 22:7) means when the sun shall no longer be seen upon the ground. Now it is written concerning a nocturnal seminal emission, <i>But it shall be, when evening cometh on, he shall bathe himself in water; and when the sun comes</i> (u-khe-vo ha-shemesh)<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">That is, goes down, since the first part of the verse speaks of <i>when evening cometh</i>.</i> <i>he may come within the camp</i><sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Only the first part of the verse appears in the text of I.E. However, since his main proof is from the second part, the entire verse is inserted into the translation and translated literally.</i> (Deut. 23:12). If this is not so, then let Rabbi Solomon explain what difference there is between “when the sun comes” with regard to Passover and “when the sun comes” with regard to a nocturnal seminal emission. It is the same with <i>and when the sun comes he</i><sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">One who is ritually impure.</i> <i>shall be clean</i> (Lev. 22:7).<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">If he has immersed himself. Let Rashi explain why <i>when the sun comes</i> with regard to Passover means a moment after midday and why <i>when the sun comes</i> with regard to the laws of ritual purity means after sunset.</i> The Sadducees<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">A term used for heretics and here meaning the Karaites.</i> say that there are three evenings.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">When the sun begins to set, while it is setting, when it fully sets (Krinsky).</i> Their proof is from a verse which they found to read, <i>ha-erev ha-shelishit</i> (the third evening)<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. They interpret this to refer to the final setting of the sun.</i> (I Sam. 20:5). However, they do not recognize or understand the truth. It is written, <i>Tomorrow is the new moon…And in the third day thou shalt hide thyself well</i> (I Sam. 20:18, 19), the meaning of which is: when close to evening of the third day starting from today comes, you shall hide yourself well in the field where you are presently hidden. It is because of this that Jonathan said, <i>until the third evening</i>.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ad ha-erev ha-shelishit</i> does not mean until the third of the day’s three evenings arrives but rather the evening of the third day arrives. See note 213.</i> I will now backtrack and explain.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">What <i>ben ha-arbayim</i> means.</i> Know that the word <i>arbayim</i> is always vocalized according to the paradigm of the dual forms like <i>ovnayim</i> (birthstool) (Ex. 1:16). <i>Luchotayim</i> (planks) (Ezek. 27:5) is similar. So is <i>derachayim</i> (ways) (Prov. 28:18), as <i>But he that is perverse in his ways</i> (derachayim) <i>shall fall in one of them</i> (<i>Ibid.</i>) proves.<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\"><i>One of them</i> refers to <i>derachayim</i>. This shows that <i>derachayim</i> is a dual form and refers to two. Prov. 28:18 is translated according to I.E.</i> The same is the case with the word <i>shamayim</i> (heaven), as the heavens consist of two poles<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>sadne ha-galgal</i> (anvil). In medieval astronomic terminology <i>sadan</i> refers to a pole. See Klatzkin, <i>op. cit.</i>, Vol. III, p. 94.</i> which are like fastened nails upon which the sphere leans. I have already explained in <i>The Book of God</i>, the Glorious,<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">See <i>Sefer Hashem</i>, chap. 1 in <i>Yalkut Ibn Ezra</i>, edited by I. Levin, Israel, 1985.</i> that the word <i>shamayim</i> comes from the same root as the word <i>sham</i> (there) in <i>There the upright might reason with Him</i> (Job 23:7).<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">I.E. here contradicts what he wrote in Gen. 1:1, where he connects <i>shamayim</i> to the Arabic word <i>sammah</i> (high).</i> The term <i>shamayim</i> alludes to these two places.<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">The places where the aforementioned two poles one in the north and one in the south, are fixed. Hence <i>shamayim</i> is a dual form.</i> We thus have two evenings: one when the sun sets, that is, the time when the sun descends beneath the earth; the second when its light disappears from the clouds.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Hence the term <i>arbayim</i>, which literally means evenings.</i> Now there is close to one and a third hours between them. It is at this time<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\"><i>Ben ha-arbayim</i>, between the evenings.</i> that one who experienced a seminal emission<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Lev. 22:7.</i> may enter the camp and Aaron kindles the lights.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Ex. 30:8.</i> Rabbi Saadiah Gaon, of blessed memory, says that the altar of the burnt offering measured five cubits in length and five cubits in width. Such an area has room only for a small number of <i>kohanim</i> (priests), who are the ones that sprinkle the blood from the paschal lambs before it coagulates. Now in the days of Josiah,<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">II Chron. 35:1.</i> when the number of Israelites were few,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">As the ten northern tribes were already in exile.</i> the <i>kohanim</i> were not able to sprinkle the blood of the Passover offerings and the peace offerings that they slaughtered; i.e., they were not able to sprinkle them on the altar in one and a third hours.<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Scripture states that thousands of lambs and bullocks were slaughtered for the Passover feast (II Chron. 35:7-9). It stands to reason that such a vast number of animals could not be ritually processed by the <i>kohanim</i> on an altar measuring five cubits by five cubits in an hour and a third.</i> How much more unable to do so were they when all the tribes were in their country.<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">And the number of Passover offerings proportionally more numerous.</i> There was thus a tradition that they begin to slaughter<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">The paschal lamb.</i> from the moment that it became clear to a person that the sun turned to the west.<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Immediately after noon. Cf. <i>Pesachim</i> 64a.</i> Scripture speaks of <i>ben ha-arbayim</i> (at dusk)<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Which begins at sunset. See above.</i> because most of the paschal lambs were slaughtered then,<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">In Egypt. Israel slaughtered the lamb between sunset and the disappearance of the sun’s light.</i> and that marks its time limit;<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">For the slaughter of the lamb.</i> for one should not wait until the going down of the sun’s light.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">The second <i>erev</i> which starts the night (see above) is the final cut-off point for the slaughtering of the paschal lamb.</i> ON THE TWO SIDE-POSTS. Of the door of the house. Moses will go on to explain<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">In verse 22.</i> how they are to take the blood. [LINTEL.] The word <i>mashkof</i> (lintel) means a window.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Contra Rashi, who explains <i>mashkof</i> as a lintel, namely, “the upper beam against which the door strikes when one closes it.” Rashi compares <i>mashkof</i> to the Aramaic words <i>shakef</i> (struck) and <i>mashkofe</i> (blow).</i> Compare, <i>va-yashkef</i> (looked) (Gen. 26:8).<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">It is called a <i>mashkof</i> because one looks through it.</i> This window was in the door.<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">The blood was to serve as a sign that the destroyer was not to enter the house via the door.</i> This is the custom in all Moslem countries. The practice of the uncircumcised<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">The Christians among whom I.E. was living when he wrote this commentary. Windows were apparently not placed in doors in Christian Europe in I.E’s lifetime, hence the need to point out that they were in ancient Egypt.</i> differs from that of the Egyptians<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Egypt was and is a Moslem country. I.E. assumed that the practices of medieval Egypt were the same as those of ancient Egypt.</i> even regarding food,<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">How much more does it differ with regard to the construction of houses. People in the Middle Ages generally did not travel and were uninformed in these matters, hence I.E.’s comments.</i> an example being, <i>Thou shalt break it in pieces</i> (Lev. 2:6).<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">I.E. is not clear. Weiser suggests that I.E. wants to point out that the bread in Moslem countries is different from the bread in Christian countries. In Moslem countries people eat a flat bread (pitta). The Hebrew word for pieces is <i>pittim</i>. Thus <i>pittim</i> (pieces of pitta) shows that the bread eaten by the two cultures is different. Or, Lev. 2:6 speaks of bread baked in a pan. Europeans do not make bread in that manner. We thus see that different peoples have different food habits.</i> Similarly with regard to women’s jewelry such as the wearing of nose rings and earrings and all that the prophet Isaiah mentioned concerning the daughters of Zion (Is. 3:18-24).<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Women in Moslem countries still wear those type of ornaments while women in Christian countries do not.</i> Likewise, all of their houses<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">And similarly those of ancient Egypt.</i> without exception are built in courtyards. One entrance is called the door to the house and the other the gate of the courtyard. Many say that the purpose of placing the blood on the window and on the two side-posts was to demonstrate publicly that they slaughtered the abomination of Egypt,<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Their god. See <i>Mekhilta</i> 6, “<i>On the two side-posts and on the lintel</i>. Rabbi Isaac says…on the outside, so that the Egyptians, seeing it, would be cut to the quick.” The <i>Shulkhan Arukh</i> uses a similar reason for Shabbat Ha-Gadol. See <i>Orech Chayyim</i> 430:1.</i> since by then the fear of the Israelites had fallen on the Egyptians, and the Israelites were not afraid of being stoned.<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 9:22.</i> Now if this was the case then the blood should have been placed on the entrance to the courtyard.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">Where it would be visible to all. Therefore I.E. disagrees with this theory and goes on to explain what he thinks occurred.</i> However, the blood was placed in secret, for they closed the gate of the courtyard. Furthermore, they slaughtered the lamb at dusk, which is close to night, so that no one would see them. Moreover, no man left his house until the morning when each one went on his way and each one closed the gate to his courtyard. The Egyptians thought that the Israelites would return.<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">That is why they gave them permission to leave. Thus there was no point in antagonizing the Egyptians or giving them any reason to suspect that they were not returning. Indeed, once the Egyptians learned that the Israelites were not returning they pursued them and tried to bring them back. See I.E. on Ex. 14:5.</i> The reason the blood was smeared on the window was to make atonement<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">For one’s sins, as the blood which is sprinkled on the altar does.</i> for all those eating in the house and to serve as a mark for the destroyer<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">The angel of death.</i> to see. It is to be understood in the same way as <i>and set a mark on the foreheads of the men</i> (Ezek. 9:4).<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">So that they will not be harmed when destruction comes to the city.</i> [HOUSES.] The word <i>battim</i> (houses) is grammatically irregular, as it has a <i>dagesh</i><sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">In the <i>tav</i>.</i> following a long <i>kamatz</i>.<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Beneath the <i>bet</i>.</i> This is contrary to the rule<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">For a <i>dagesh</i> is not placed in a letter that follows a consonant vocalized with a <i>kamatz</i>.</i> whereby a <i>dagesh</i> is only placed after a short <i>kamatz</i>,<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">A <i>kamatz katan</i>.</i> as in <i>ronnu</i> (sing)<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Wherein the <i>resh</i> is vocalized with a <i>kamatz katan</i>, and a <i>dagesh</i>, is placed in the <i>resh</i>.</i> in <i>Sing, O ye heavens</i> (Is. 44:23). Perhaps <i>battim</i> was vocalized with a <i>kamatz</i> <sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>battim</i> (houses) should have been vocalized with a <i>pattach</i> beneath the <i>bet</i>. Hence there is a <i>dagesh</i> in the <i>tav</i>.</i> because of the missing <i>yod</i> in the word <i>bayit</i>.<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">The singular of <i>battim</i> is <i>bayit</i>. The <i>yod</i> drops out in the plural. Now if the yod were retained there would be no chance of confusing our word with <i>battim</i> meaning baths because our word would have been pronounced <i>beyatim</i>. However, since the <i>yod</i> drops out in the plural, if both words were identically vocalized one could confuse them.</i> This form<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\"><i>Battim</i> (houses), the plural of <i>bayit</i>.</i> would thus not be confused with the form <i>battim</i> (baths) in <i>ten baths are a homer</i> (Ezek. 45:14) wherein <i>battim</i>, the plural of <i>bat</i> (bath) in <i>The ephah and the bath</i> (Ezek. 45:11), is vocalized with a <i>pattach</i> in the plural.<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Hence the vocalization of the word <i>battim</i>, meaning houses, was changed from a <i>pattach</i> to a <i>kamatz</i>.</i> The word <i>battim</i> (houses) in <i>upon the houses</i> is indicative,<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">That <i>battim</i> is irregular (Filwarg). Or that its <i>kamatz</i> is not a “real” <i>kamatz</i> (Krinsky). Or that it indicates why in this word a <i>dagesh</i> follows a <i>kamatz</i> (Weiser).</i> for unlike the rule it is penultimately accented.<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Which shows that its <i>kamatz</i> is not a “real” <i>kamatz</i>. If it were, then <i>battim</i> would be ultimately accented (Krinsky). Or it shows that a <i>dagesh</i> may follow after an accented <i>kamatz</i>. Compare, <i>nashattah</i> (faileth) in Is. 41:17 (Weiser). It should be noted that <i>battim</i> is found penultimately accented only in our verse. Elsewhere in Scripture it is always ultimately accented.</i> WITH BITTER HERBS THEY SHALL EAT IT. One of the Spanish wise men explained that it is well known that because of the Nile and the lack of rain, the humidity in Egypt is very high and the air is always moist. It was therefore their custom to eat all sorts of bitter herbs and mustards with their meals. An Egyptian always had bitters in which to dip his bread, even if he had but one loaf of bread, because the bitters are a cure for their climate.<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Hence God commanded the Israelites to eat bitter herbs with the paschal lamb.</i> However, we will rely on the opinion of our ancients of blessed memory, who explained to us that the reason for the bitter herbs is to remind us that <i>they made their lives bitter</i> (Ex. 1:14).<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\"><i>Pesachim</i> 116b.</i> RAW. Some say that the meaning of <i>na</i> (raw) is: as it is now,<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">In other words, the word <i>na</i> means now. See I.E. on Gen. 12:11, “<i>Na</i> means now. <i>Na</i> in <i>behold now</i> (na), <i>I am old</i> (Gen. 27.2), and <i>Woe now</i> (na) <i>unto us</i> (Lam. 5:16) are similar.”</i> i.e., when the meat is raw. However, we do not find the word <i>na</i> used in such a way elsewhere in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">It is so used in reference to time but not with regard to an object. While I.E. rejects the interpretation here, he accepts it in his short commentary.</i> Others say<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Menachem ben Saruk (Krinsky).</i> that it comes from the same root as <i>heni</i> (breaks)<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>nun, vav, ayin</i>.</i> in <i>But if her father breaks her vow</i> (Num. 30:6) and means broken.<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">The point is that one is prohibited from breaking a bone in the paschal lamb.</i> However, this is incorrect, as Scripture later states, <i>neither shall ye break a bone thereof</i> (v. 46).<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">Why would Scripture repeat itself?</i> However, in my opinion the word <i>na</i><sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">As used in this context.</i> has no counterpart in Scripture. It means the opposite of cooked and is<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Elsewhere.</i> referred to as <i>chai</i> (raw). Compare, <i>For he will not have sodden flesh of thee, but raw</i> (chai) (I Sam. 2:15). I have previously noted that most of Arabic is similar to Hebrew.<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Hence we may learn the meaning of Hebrew words from their Arabic cognates.</i> Now in Arabic raw meat is called <i>nayy</i>, and the <i>alef heh, vav</i>, and <i>yod</i> interchange in the tongue of the Arabs as it does in our tongue.<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>nun yod</i> equals <i>nun alef</i>.</i> NOR SODDEN. <i>Bashel</i> (sodden) is an adjective. Here its meaning is, that which is sodden with water.<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture reads, <i>u-vashel mevushal ba-mayim</i> (nor sodden at all with water), which literally means, nor boiled, boiled in water.</i> That which is roasted in fire is also called <i>mevushal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Hence the modifying phrase <i>mevushal ba-mayim</i> (boiled in water).</i> for it is written, <i>And thou shalt roast</i> (u-vishalta)<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">Here <i>bashel</i> refers to roasting, as it is forbidden to cook the paschal lamb in water.</i> <i>and eat it</i> (Deut. 16:7) and, <i>And they roasted</i> (va-yevashelu)<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">See note 277.</i> <i>the passover with fire according to the ordinance</i> (II Chron. 35:13). It is possible that <i>nor sodden at all with water</i><sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Literally, boiled, boiled in water. If Scripture wanted to lay down the law that the paschal lamb should not be eaten cooked in water it should have said <i>u-mevushal ba-mayim</i> (nor boiled in water). Why be redundant and write <i>u-vashel mevushal ba-mayim</i>, and boiled, boiled in water.</i> means nor cooked, that is, cooked in water, as a royal dish is sodden in liquids. They place a wide copper utensil on the fire and fill half of it with water. When the water boils they place the pot with the meat in cold water above the boiling water. Thus is the meat cooked.<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">There are thus two acts of boiling. Hence Scripture employs two terms, <i>bashel</i> and <i>mevushal</i>.</i> This dish is better than one prepared close to the fire. I the writer<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">The copyist of the manuscript.</i> add to the words of this scholar what I heard from his very own mouth.<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">The copyist was obviously a student of Ibn Ezra.</i> <i>Bashel</i> (sodden)<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Literally, <i>u-vashel</i>.</i> is an adjective<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Not an infinitive. Our word is not to be confused with the <i>pi’el</i> infinitive <i>bashel</i> (cf. <i>le-vashel</i>, to cook), as the infinitive form is vocalized with a <i>pattach</i> and has a <i>dagesh</i> in the <i>shin</i> (compare the <i>pi’el</i> infinitive <i>dabber</i>).</i> following the paradigm of <i>kaved</i> (heavy) and <i>zaken</i> (old). The term <i>bashel</i> <sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Literally, <i>u-vashel</i>.</i> here is similar,<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">To <i>kaved</i> and <i>zaken</i>.</i> as its <i>bet</i> <sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Unlike the <i>bet</i> of <i>bashel</i> in the infinitive (see note 284) but like the <i>kof</i> of <i>kaved</i> and the <i>zayin</i> of <i>zaken</i>.</i> is vocalized with a <i>kamatz</i> and its <i>shin</i><sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Unlike the <i>shin</i> of <i>bashel</i> in the infinitive (see note 284) but like the <i>bet</i> of <i>kaved</i> and the <i>kof</i> of <i>zaken</i>.</i> has no <i>dagesh. Bashel</i> is not an infinitive<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">See note 284.</i> like <i>kabbed</i> (promote) in <i>for I will promote thee</i> (Num. 22:17) or <i>hakkeh</i> (smite) in <i>thou shalt surely smite</i> (Deut. 13:16), as the infinitive is not joined to a word unless it is a perfect or an imperfect. Compare, <i>dabber yedabber</i> (speak well) (Ex. 4:14),<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\"><i>Dabber</i> is an infinitive, <i>yedabber</i> an imperfect. <i>Dabber yedabber</i> (speak well) literally means speak, he will speak.</i> and <i>hakdesh hikdashti</i> (I verily dedicate) (Jud. 17:3).<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\"><i>Hakdesh</i> is an infinitive, <i>hikdashti</i> a perfect. <i>Hakdesh hikdashti</i> (I verily dedicate) literally means dedicate, I dedicated.</i> However, the infinitive is never joined with the <i>po’el</i> or <i>pa’ul</i>. <sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">With the active or passive participle form. However, it is in <i>bashel mevushal</i>, as <i>mevushal</i> is a <i>pu’al</i> participle. Hence the term <i>bashel</i> in <i>bashel mevushal</i> cannot be an infinitive.</i> Thus <i>bashel</i> (sodden) is similar to <i>kaved</i> (heavy).<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">It is an adjective as <i>kaved</i> is.</i> Its feminine form is <i>beshelah</i>, as in <i>the shoulder…when it is sodden</i> (beshelah) (Num. 6:19). Do not ask what need Scripture had to use the two terms <i>bashel</i> and <i>mevushal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">See note 279.</i> As the scholar<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra.</i> pointed out,<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Above.</i> there are two soddenings, one of which is<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Literally, the one is. If we do not interpret it to mean: one of which is, then along with Weiser we must assume that of one of the steps in the copyist’s description of the two-stage cooking process was lost.</i> the placing of the utensil with the meat in the midst of the boiling water. The plural of <i>bashel mevushal</i> is <i>beshelim mevushalim</i>. Compare, <i>chakhamim mechukkamim</i> (exceeding wise) in <i>But they are exceeding wise</i> (Prov. 30:24). The singular form is <i>chakham mechukkam</i>. Compare, <i>barukh u-mevorakh</i> (exceedingly blessed). There is a difference in nuance from a grammatical standpoint between <i>chakham</i> (a wise man) and <i>mechukkam</i> (one who has become wise).<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">The copyist comments thus because earlier he compared the plural form of <i>bashel mevushal</i> to the plural form of <i>chakham mechukkam. Chakham</i> means a wise man. <i>Mechukkam</i> means one who has been made wise (taught) by others. See I.E. on Prov. 30:24, “<i>Mechukkamim:</i> God gave them the wisdom to do this.”</i> There is, as the scholar explained,<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">I.E. in his opening comment on this verse.</i> a similar difference between <i>bashel</i> (sodden)<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">Which means boiled (cooked).</i> and <i>mevushal</i> (sodden).<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Which means was cooked (boiled). Hence <i>bashel, mevushal ba-mayim</i>, boiled, boiled in water. The difference between <i>bashel</i> and <i>mevushal</i> is explained by I.E. in his opening comment on this verse.</i> ITS HEAD WITH ITS LEGS AND WITH THE INWARDS THEREOF. The word <i>al</i> has the meaning of with.<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Not on, its usual meaning. Hence <i>rosho al kera’av ve’al kirbo</i> means: its head with its legs and with the inwards thereof, not its head on its legs and on the inwards thereof.</i> The word <i>al</i> in <i>And they came, both men and</i> (al) <i>women</i> (Ex. 35:22) is similar. The head and the legs are to be washed in water<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Before roasting, although not stated here.</i> as the ordinance requires.<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">See <i>Pesachim</i> 74a.</i> BUT THAT WHICH REMAINETH OF IT…BURN WITH FIRE. If one was unable to eat one’s portion due to circumstances beyond one’s control. Yefet says that the reference is to the bones. However, Scripture only speaks of what is normal.<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">When people eat some meat and not only bones remain uneaten.</i> AND THUS SHALL YE EAT IT. The reference is only to the paschal lamb eaten in Egypt. However, those in Argalon<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">The reference is unclear. Some identify it with a place in Algeria (Weiser).</i> do the same today in memory of the Exodus. These spiritual errants all leave their land on the fifteenth day in memory of the Exodus. AND YOUR STAFF IN YOUR HAND. To lead the asses.<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">They did not leave on foot, as they were setting out on a long journey. Hence the staffs in their hands were not for walking.</i> Compare, <i>and he smote the ass with his staff</i> (Num. 22:27).<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Balaam was then riding an ass. Thus the staff in his hand was not a walking stick but rather a rod with which to guide the ass.</i> [IN HASTE.] Israel was not to delay.<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Eating the paschal lamb.</i> They were to hurry and eat the paschal lamb before the moment of destruction arrived,<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">When God would destroy the first-born of Egypt.</i> when God would pass over their homes.<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">In other words, so that they could begin their departure from the land of Egypt immediately after being freed. They could not have done this if they had been busy eating the paschal lamb.</i> God therefore commanded that the lamb be roasted in fire, because food that is roasted cooks quickly. The holy patriarchs<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">The rabbis of the Talmud.</i> similarly said the paschal lamb may be eaten only until midnight and it may only be eaten roasted.<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\"><i>Zevachim</i> 56a.</i> FOR I WILL GO THROUGH THE LAND OF EGYPT. God’s might and His power passed throughout the land. Hence it was as if God Himself went throughout the land.<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>I will go through the land</i> is not to be taken literally. It means My might and power will go through the land.</i> AND AGAINST ALL THE GODS OF EGYPT I WILL EXECUTE JUDGMENTS. In the manner of <i>Dagon was fallen upon his face to the ground</i> (I Sam. 5:4). It is similarly written, <i>upon their gods also the Lord executed judgments</i> (Num. 33:4). AND THE BLOOD SHALL BE TO YOU FOR A TOKEN. This<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">Blood.</i> shall be for you a token so that your hearts will be strong and will not weaken as you hear the cries of the Egyptians when their first-born die via the destroyer. [AND WHEN I SEE THE BLOOD.] I will pass over you and there will be no plague among you because I will see the blood. The blood will be a sign to the destroyer.<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Literally, on or concerning the destroyer.</i> AND THIS DAY SHALL BE UNTO YOU. It shall be a memorial for generations. AND YE SHALL KEEP IT A FEAST. The reference is to the feast of Passover.<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">That is, the offering of the paschal lamb.</i> Scripture says that it shall be kept a feast by an ordinance throughout your generations. However, it does not say that it is to be kept in all of your dwelling places, because this commandment is, as I will explain, contingent on dwelling in the Land of Israel. SEVEN DAYS SHALL YE EAT UNLEAVENED BREAD. The reason for <i>shall ye eat unleavened bread</i> is to recall the <i>matzot</i> eaten when they left Egypt. They were not previously commanded to eat unleavened bread save for that which is to be eaten with the paschal lamb before midnight.<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\"><i>And they shall eat the flesh in that night, roast with fire, and unleavened bread; with bitter herbs…</i>(v. 8).</i> However, God now commanded that they eat unleavened bread for seven days<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Throughout the generations.</i> in memory of what happened to them when they left Egypt, as it is written there,<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">In the description of the Exodus.</i> <i>for it was not leavened</i> (Ex. 12:39). Had the Egyptians permitted them to tarry a bit, they would have leavened their dough. They ate unleavened bread for seven days until Pharaoh was drowned on the seventh day. The heavenly cloud led them day and night and they did not tarry very long even when they camped.<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">They therefore had no time to bake leavened bread.</i> It is similarly written when discussing the paschal lamb,<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">Which is to be eaten in all generations.</i> <i>seven days shalt thou eat unleavened bread therewith, even the bread of affliction</i> (Deut. 16:3). Now according to its plain meaning, the text <i>Seven days shall ye eat unleavened bread</i> is stating an obligation.<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Contra the Talmudic opinion that the obligation to eat unleavened bread is limited to the first night of Passover. See <i>Pesachim</i> 120a. Also see Rashi on this verse.</i> <i>That thou mayest remember the day when thou camest forth out of the land of Egypt all the days of thy life</i> (Deut. 16:3) is proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Just as remembering the Exodus all the days is an obligation, so is eating <i>matzot</i> for seven days an obligation, since both are written in one verse.</i> It is because of this<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">It is because Scripture connected the obligation to eat unleavened bread with the paschal lamb, which is only offered in the Land of Israel.</i> that Scripture states, <i>Ye shall eat nothing leavened; in all your habitations shall ye eat unleavened bread</i> (Ex. 12:20), as the latter<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Abstaining from leavened bread and eating unleavened bread.</i> is an obligation within the Land of Israel and outside of the Land of Israel. [HOWBEIT THE FIRST DAY YE SHALL PUT AWAY LEAVEN OUT OF YOUR HOUSES.] Now since Israel had a tradition of commencing the slaughter of the paschal lamb when the sun started going down towards the west, and it is written, <i>Thou shalt not offer the blood of My sacrifice with leavened bread</i> (Ex. 34:25), the rabbis of blessed memory interpreted the word <i>ach</i> (howbeit) to mean a part of.<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\"><i>Pesachim</i> 5a. It is a general principle in Talmudic exegesis that <i>ach</i> and <i>rak</i> imply limitations. Thus <i>ach</i> divides the day, indicating that the putting away of the leaven is to take place in the middle of the day. According to the rabbis, <i>ach ba-yom ha-rishon tashbitu se’or mi-batekhem</i> (howbeit the first day ye shall put away leaven out of your houses) is to be rendered: At the middle of the day which is before the festival of unleavened bread ye shall put away leaven out of your houses.</i> Mark the fact that ceasing an act is not an act. The meaning of <i>And on the seventh day God finished</i> (Gen. 2:2) is: when the seventh day started God had already finished his work.<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 2:2.</i> Similarly, the meaning of <i>the first day ye shall put away leaven out of your houses</i> is: when the first day starts, all leaven shall already have been removed from the houses. Now <i>the first day</i> starts at the end of the fourteenth day at even, as it is written, <i>from the first day until the seventh day</i>. The meaning of the phrase<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">Howbeit on <i>the first day</i>, etc.</i> then is that the seven full days<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in the opening of our verse.</i> are from the fourteenth day of the month at even, which is the end of the fourteenth day, until the twenty-first day at even. I will yet speak concerning this. AND IN THE FIRST DAY. The day of the Exodus from Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">The 15th of Nisan.</i> The seventh day is, as I will explain, the day that the Egyptians drowned. NO MANNER OF WORK. We do not find the phrase <i>kol melakhah</i> (no manner of work) stated with regard to any of the festivals,<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">In Lev. 23 and Num. 28 and 29 Scripture prohibits one from “working” on the festivals. The formula used is <i>kol melekhet avodah lo ta’asu</i> (ye shall do no manner of servile work). See Lev. 23:8, 21, 25, 35; 36. Also see Num. 28:18, 26, 29:1, 12, 35.</i> with the exception of the Sabbath and the Day of Atonement.<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Wherein Scripture employs the term <i>lo ta’aseh kol melakhah</i> (ye shall do no manner of work). See Ex. 20:10; Lev. 23:3, 28. Also see Num. 29:7.</i> However, the phrase<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\"><i>Kol melakhah</i>.</i> is employed with regard to Passover<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Only in our verse and nowhere else is Passover mentioned.</i> with the proviso that <i>that which every man must eat</i> is permitted.<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">To be done.</i> In all other places, be it Passover,<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">See Lev. 23:7; Num. 28:18.</i> Sha’vu’ot,<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">See Lev. 23:21; Num. 28:26.</i> the Day of Memorial,<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\"><i>Rosh Ha-Shanah</i>. See Lev. 23.25; Num. 29:1.</i> or the festival of Sukkot,<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Lev. 23:35, 36; Num. 29:19, 35.</i> Scripture employs the abridged form and states, <i>ye shall do no manner of servile</i><sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">Scripture employs the term <i>kol melekhet avodah</i> (no manner of servile work) and not <i>kol melakhah</i> (no manner of work) with regard to the festivals. Our text follows <i>Vat. Ebr</i>. 38. The printed editions read, <i>kol melakhah</i>. This is obviously a scribal error.</i> <i>work</i>.<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 23:3. So <i>Vat. Ebr</i>. 38. The printed text read: No work shall be done. It is I.E.’s contention that <i>ye shall do no manner of servile work</i> is short for: ye shall do no manner of work save that which every man may eat, as <i>okhel nefesh</i> (that which every man must eat) is not considered <i>melekhet avodah</i> (servile work).</i> Only in one place<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> with regard to Passover is it stated that you shall do no manner of work under the first stated conditions.<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">That is, if it is not for the purpose of preparing <i>that which may be eaten</i>.</i> AND YE SHALL OBSERVE. God here commanded that the <i>matzot</i> be watched<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">That is, the grain that the <i>matzah</i> is made of.</i> from the time of the harvest.<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">Lest the grain be mixed with water and leaven.</i> [HAVE I BROUGHT.] Scripture reads, <i>have I brought your hosts out of the land of Egypt</i> although they had not yet left Egypt. This prophecy took place at the beginning of the month.<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">See verse 1. Hence they had not yet left Egypt.</i> It meaning is: you will say this in all of your generations.<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Scripture employs the perfect form because in the future people will speak of the past and say, on this selfsame day the Lord brought our hosts out of the land of Egypt.</i> IN THE FIRST. Scripture uses an abridged form since it had already stated, <i>it shall be the first month of the year to you</i> (v. 2). The meaning of <i>in the first</i> thus is, in the first month. <i>In the tenth, on the first day of the month</i> (Gen. 8:5)<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> is similar.<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\"><i>In the tenth</i> is short for: in the tenth month.</i> LEAVEN. <i>Se’or</i> (leaven) refers to something which induces leavening. The substance is well known.<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">I.E. could find no Hebrew synonym for <i>se’or</i>.</i> Scripture then goes on to say, <i>for whosoever eateth anything which is leavened</i> (machmetzet).<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>machmetzet</i> refers to anything which is leavened. Scripture first prohibits keeping anything which induces leavening (<i>se’or</i>) in one’s home on Passover. It then prohibits eating on Passover anything which is leavened.</i> Note that <i>from the first day until the seventh day</i> (v. 15) is not connected to what is adjacent, i.e., to <i>shall be cut off</i><sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">The second part of verse 15 literally reads: For whosoever eateth leavened bread that soul shall be cut off from Israel from the first day to the seventh day. I.E. argues that we should not read the verse in this manner; that is, <i>from the first day</i>, etc., does not follow <i>shall be cut off</i>.</i> but rather is connected to<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">I.E. explains that we are to connect <i>For whosoever eateth leavened bread</i> to <i>from the first day</i>, etc., and read verse 15 as if written: For whosoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel.</i> <i>for whosoever eateth leavened bread</i>.<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Literally, to the eating of that which is leavened. There is either an error in the text (Weiser, Filwarg) or, more likely, I.E. paraphrased.</i> It is similar to <i>of Solomon’s reign over Israel</i> (I Kings 6:1).<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on verse 2 and note 58.</i> Yefet says that some letters refer both to the word in which they are placed and to a word previously written, as in <i>odem pitdah u-vareket</i> (carnelian, topaz, and smaragd) (Ex. 28:17), which is to be interpreted as if written, <i>odem u-pitdah u-vareket</i> (carnelian, <span class=\"underline\">and</span> topaz, and smaragd).<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>vav</i> (and) placed in front of <i>vareket</i> also governs <i>pitdah</i>.</i> The same is true of <i>mi-yom ha-rishon ad yom ha-shevi’i</i> (from the first day until the seventh day).<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i> placed before <i>ha-rishon</i> also governs the word <i>yom</i> that precedes it. So too the <i>heh</i> placed before <i>ha-shevi’i</i> governs the word <i>yom</i> that precedes it. The verse is thus to be understood as if written: <i>me-<span class=\"underline\">ha</span>-yom ha-rishon ad <span class=\"underline\">ha</span>-yom ha-shevi’i</i>. Yefet comments thus for it is Hebrew style to place a <i>heh</i> in front of the noun when there is one in front of the adjective. Compare, <i>ha-har ha-tov</i> (that goodly hill country) (Deut. 3:25) (Filwarg). See also Vol. 1, p. 47, note 168.</i> [WHETHER HE BE A SOJOURNER.] Scripture already noted that whosoever <i>eateth leavened bread</i> from among the Israelites incurs the penalty of excision.<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">In verse 15.</i> Scripture now adds a sojourner who is a sincere proselyte.<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">Hence it is not being redundant in repeating the prohibition of eating leaven on Passover and the punishment for doing so.</i> NOTHING LEAVENED. Scripture first mentions the punishment<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">For eating leaven on Passover in verse 19.</i> and then the warning.<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">Not to do so in verse 20.</i> <i>In all your habitations shall ye eat unleavened bread</i> is not optional as <i>Six days shall work be done</i> (Ex. 35:2) is. On the contrary, it is an obligation so that one will remember.<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">The Exodus.</i> AND MOSES CALLED FOR ALL THE ELDERS OF ISRAEL. So that they would tell the people. AND TAKE YOU LAMBS. On the tenth day, as he was commanded by God.<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> [AND KILL THE PASSOVER LAMB.] The grammarian<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Jonah ibn Janach in his <i>Sefer Ha-Shorashim</i>.(Weiser).</i> says that <i>ve-shachatu</i> (and kill) in <i>and kill the passover lamb</i> is a <i>pi’el</i>.<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">A <i>pi’el</i> imperative. Compare, <i>dabberu, hallelu</i></i> However, he spoke incorrectly. <i>Ve-shachatu</i> (shall kill it) in <i>and the whole congregation of Israel shall kill it</i> (v. 6) is a <i>kal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">And so too in our verse.</i> It<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\"><i>Shachatu</i> in verse 6.</i> is properly vocalized with a <i>kamatz</i> beneath the <i>shin</i> because of the silent missing letter.<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">That is because a <i>kamatz</i> (a silent missing letter) is always placed beneath the first letter in the <i>kal</i> perfect. I.E. refers to the <i>kamatz</i> as a silent missing letter because the <i>kamatz</i> vowel implies an <i>alef</i>. See I.E. on Ex. 2:4 and the notes thereto.</i> However, <i>ve-shachatu</i> (and kill) in <i>and kill the passover lamb</i> is imperative in the <i>kal</i>. We do not find this root in the <i>pi’el</i> in any place in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>shachatu</i> in our verse cannot be a <i>pi’el</i>.</i> The <i>shin</i> of <i>ve-shachatu</i><sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> should have been vocalized with a <i>chirik</i>,<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">Because it is an imperative.</i> as <i>miskhu</i> (draw)<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\"><i>Kal</i> plural imperatives are vocalized with a <i>chirik</i> beneath their first letters.</i> is. However, since the <i>shin</i> is followed by a guttural<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">A <i>chet</i>.</i> it was vocalized with a <i>pattach</i>, as is Hebrew practice. Compare, <i>bacharu</i> (choose) in <i>choose you</i> (Josh. 24:15).<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">Which is vocalized <i>bachaeru</i>, not <i>bicharu</i> because a guttural, a <i>chet</i>, follows the <i>bet</i>.</i> There are many other similar instances.<sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">Compare, <i>nahagu, sha’alu</i>.</i> The <i>shin</i><sup class=\"footnote-marker\">377</sup><i class=\"footnote\">In <i>shachatu</i>.</i> is therefore vocalized with a long <i>pattach</i> in the imperative. Both words<sup class=\"footnote-marker\">378</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-shachatu</i> (vocalized with a <i>kamatz</i> beneath the <i>shin</i>) in verse 6 and <i>ve-shachatu</i> (vocalized with a <i>pattach</i> beneath the <i>shin</i>) in our verse.</i> are from the same conjugation.<sup class=\"footnote-marker\">379</sup><i class=\"footnote\">They are both in the <i>kal</i>. However, <i>shachatu</i> in verse 6 is a perfect and <i>shachatu</i> in our verse is in the imperative.</i> AND YE SHALL TAKE. Moses now explains the manner in which the blood is to be taken and placed on the lintel.<sup class=\"footnote-marker\">380</sup><i class=\"footnote\">In verse 7 they were told to take the blood and place it on the lintel. Moses now explains the details of the ritual. Hence verse 22 is not redundant.</i> [A BUNCH OF.] The word <i>aguddat</i> means a bunch (of). Compare, <i>la-aggudah</i> (band) in <i>and became one band</i> (II Sam. 2:25). Rabbi Merinus says that the <i>alef</i> in <i>aguddah</i> is appended,<sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\">Or superfluous. It is not a root letter and has no meaning, as the word could read <i>gudah</i> and mean the same.</i> as <i>aguddah</i> comes from the same root as <i>gedud</i> (troop).<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">Gen. 49:19. Its root is <i>gimel, dalet, dalet</i>. Hence the <i>alef</i> is appended.</i> Others say that the <i>alef</i> in <i>aguddah</i> is a root letter<sup class=\"footnote-marker\">383</sup><i class=\"footnote\">Its root being <i>alef, gimel, dalet</i>.</i> like the <i>alef</i> in <i>afuddato</i> (skillfully woven)<sup class=\"footnote-marker\">384</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>alef, peh, dalet. Afuddato</i> minus the pronominal suffix is <i>afuddah</i>. Thus <i>aguddah</i> follows the paradigm of <i>afuddah</i>.</i> in <i>and the skillfully woven band</i> (Ex 28:6). [HYSSOP.] Rabbi Saadiah Gaon says that <i>azov</i> (hyssop) is a plant known in Arabic as <i>zatr</i> and in the vernacular as oregano. It is an herb distinguished by various kinds of flavors. However, this interpretation is incorrect, for Scripture states, <i>even unto the hyssop that springeth out of the wall</i> (I Kings 5:13).<sup class=\"footnote-marker\">385</sup><i class=\"footnote\">The oregano plant does not grow out of walls.</i> I do not know the identity of the <i>azov</i>. However, logically speaking it is not a very mighty plant for it is the opposite of the cedar mentioned in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">I Kings 5:13 reads: <i>And he spoke of trees, from the cedar that is in Lebanon even unto the hyssop that springeth out of the wall</i>.</i> [BASIN.] Some say that they slaughtered the paschal lamb in the threshold of the gate,<sup class=\"footnote-marker\">387</sup><i class=\"footnote\">In a trench cut in the threshold (Krinsky). In other words, <i>saf</i> (basin) means a threshold.</i> and they dipped the hyssop into it and then touched the side-posts with the blood. They say that the word <i>saf</i> (basin) is similar in meaning to the word <i>saf</i> (threshold) in <i>and he measured the threshold</i> (saf) <i>of the gate</i> (Ezek. 40:6)<sup class=\"footnote-marker\">388</sup><i class=\"footnote\">New J.P.S. translation.</i> and to <i>sippim</i> (thresholds)<sup class=\"footnote-marker\">389</sup><i class=\"footnote\"><i>Sippim</i> is the plural of <i>saf</i>.</i> in <i>and the posts of the thresholds moved</i> (Is. 6:4).<sup class=\"footnote-marker\">390</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> Others say that <i>saf</i> (basin) is similar to <i>sappot</i> (basins) in <i>brought beds, and basins</i> (II Sam. 17:28) and that <i>saf</i> is a vessel over which they slaughtered the paschal lamb. [UNTIL THE MORNING.] I will yet explain what this means.<sup class=\"footnote-marker\">391</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on verse 31.</i> AND WILL NOT SUFFER. He will not suffer <i>the destroyer. Yitten</i> (will suffer)<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">The word <i>yitten</i> literally means, will give. At times it has the meaning of will give permission. Rashi similarly interprets, “He will not give him the power to come” into your homes.</i> here is similar in meaning to <i>netatikha</i> (suffered I thee) in <i>Therefore suffered I thee not</i> (Gen. 20:6). Now, the destroyer is under God’s power. If God allows him to come into their homes it is as if He gave him permission to do so. AND YE SHALL OBSERVE THIS THING. Many are of the opinion that the placing of the blood on the lintel and on the two side-posts is an obligation for all generations because <i>this thing</i><sup class=\"footnote-marker\">393</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>And ye shall observe this thing for an ordinance to thee and to thy sons for ever</i>.</i> is connected to<sup class=\"footnote-marker\">394</sup><i class=\"footnote\">It immediately follows.</i> the taking of the hyssop and dipping it into the lamb’s blood. Furthermore, Scripture afterwards states, <i>for that he passed over the houses of the children of Israel in Egypt</i> (v. 27).<sup class=\"footnote-marker\">395</sup><i class=\"footnote\">This is to be offered in response to the question, “What <i>mean ye by this service?</i> which will be asked by children in future generations (v. 26). <i>Prima facie</i>, the question pertains to the placing of the blood on the lintels and on the side-posts.</i> This interpretation would be correct from a logical point of view were it not for the true tradition which states otherwise.<sup class=\"footnote-marker\">396</sup><i class=\"footnote\">That the placing of the blood on the side-posts and lintels was only to be done in Egypt.</i> The correct interpretation is that <i>this thing</i><sup class=\"footnote-marker\">397</sup><i class=\"footnote\">What mean ye by this service? See note 395.</i> refers to <i>and kill the passover lamb</i>.<sup class=\"footnote-marker\">398</sup><i class=\"footnote\">In verse 21, and not to the taking of the hyssop and dipping it into the lamb’s blood.</i> The meaning of the children’s question is,<sup class=\"footnote-marker\">399</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> when your children will see their family in a group eating an entire lamb, whose bones one is prohibited to break, with its head, with its legs, and with the inwards thereof, unlike the custom on all other festivals, and from which a gentile, an uncircumcised one, a sojourner, and a hired servant may not eat, they will question you.<sup class=\"footnote-marker\">400</sup><i class=\"footnote\">In other words, the children’s question does not pertain to the smearing of the blood on the lintel and side-posts but to the manner in which the Passover sacrifice is eaten.</i> AND IT SHALL COME TO PASS. Moses now explains that the slaughter of the paschal lamb is contingent upon dwelling in the Land of Israel. Do not be troubled by the Passover observed by Israelites at Mount Sinai.<sup class=\"footnote-marker\">401</sup><i class=\"footnote\">Which was celebrated outside the boundaries of the Land of Israel. See Num. 9:1-5.</i> That was a commandment from on high.<sup class=\"footnote-marker\">402</sup><i class=\"footnote\">To observe that particular Passover outside of Israel (Num. 9:5). Otherwise Israel would not have offered the paschal sacrifice.</i> They did not observe another Passover in the desert. At Mount Sinai they were in an inhabited land and were thus able to find unleavened bread. However, when they were in a land that no man passed through<sup class=\"footnote-marker\">403</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah’s description of the wilderness in which Israel journeyed on the way to the promised land (Jer. 2:6). I.E. borrows Jeremiah’s description because he wants to emphasize that Israel had no one to buy wheat from to bake <i>matzot</i>. Hence the only Passover they could have celebrated was the one at Sinai.</i> they only had manna. AND IT SHALL COME TO PASS…WHAT MEAN YE BY THIS SERVICE. The strange ritual that I noted.<sup class=\"footnote-marker\">404</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s final comments on verse 24.</i> THAT YE SHALL SAY: IT IS THE SACRIFICE OF THE LORD’S PASSOVER. The word <i>pesach</i> (passover) is to be rendered pity, as we find, <i>paso’ach ve-himlit</i> (He will pity it and He will rescue it) (Is. 31:5).<sup class=\"footnote-marker\">405</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> The lamb is termed <i>pesach</i> (passover), as in <i>and kill the passover</i> (pesach) (v. 21), because God had pity on the first-born of Israel because of the blood of the lamb. However, Rabbi Saadiah Gaon says that the word <i>pesach</i> is derived from the word <i>pi’se’ach</i> (limp), since a lame person supports himself on his healthy leg.<sup class=\"footnote-marker\">406</sup><i class=\"footnote\">And hops or skips along. Hence a lame person is called a <i>pise’ach</i>, a hopper or skipper.</i> The destroyer acted in a similar manner. He exterminated the first-born in the Egyptian home and passed over<sup class=\"footnote-marker\">407</sup><i class=\"footnote\">Or hopped or skipped over.</i> the home of his Hebrew neighbor and did not destroy him. The term <i>posechim</i> (hopping) in <i>How long will you keep hopping between two opinions</i> (I Kings 18:20)<sup class=\"footnote-marker\">408</sup><i class=\"footnote\">So J.P.S. new translation.</i> is similar. AND THE CHILDREN OF ISRAEL WENT AND DID SO. They took a lamb on the tenth day of the month. They did as the Lord had commanded Moses and Aaron: <i>This is the ordinance of the passover</i> (v. 43). AND IT CAME TO PASS AT MIDNIGHT. The reference is to the second half of the night.<sup class=\"footnote-marker\">409</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 11:4. This comment is not found in <i>Vat. Ebr</i>. 38.</i> [UNTO THE FIRST-BORN OF THE CAPTIVE THAT WAS IN THE DUNGEON.] Yefet says that the captives who grind the millstone in prison during the day are put at night into a pit whose opening is covered with the millstone.<sup class=\"footnote-marker\">410</sup><i class=\"footnote\">That they ground with during the day. The literal meaning of <i>bor</i> (dungeon) is pit. Hence Yefet’s interpretation.</i> This is the meaning of <i>behind the mill</i> (Ex. 11:5).<sup class=\"footnote-marker\">411</sup><i class=\"footnote\">There is thus no contradiction between our verse and Ex. 11:5.</i> AND PHARAOH ROSE UP. He himself. <i>But the Levites alone shall do the service</i> (Num. 18:23), meaning the Levite himself, is similar. FOR THERE WAS NOT A HOUSE WHERE THERE WAS NOT ONE DEAD. Scripture speaks of the majority of houses.<sup class=\"footnote-marker\">412</sup><i class=\"footnote\">For there must have been many houses in which there was no first-born male (Weiser).</i> AND HE CALLED. Logically speaking Moses and Aaron were not in the land of Rameses with the Israelites on the night of the fifteenth. On the contrary, they were in that part of Egypt in which was the royal seat where Pharaoh lived.<sup class=\"footnote-marker\">413</sup><i class=\"footnote\">Awaiting Pharaoh’s permission to leave Egypt. Nahmanides interprets similarly.</i> Now Moses and Aaron left the doors of their homes at midnight<sup class=\"footnote-marker\">414</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh called for them after the first-born had been slain.</i> in accordance with God’s dictate.<sup class=\"footnote-marker\">415</sup><i class=\"footnote\">Otherwise they would not have been permitted to leave their homes. See verse 22. Hence I. E. assumes that God told Moses and Aaron to leave their dwellings in response to Pharaoh’s call. I.E.’s interpretation is contra the <i>Mekhilta</i>, which pictures Moses and Aaron as staying in their homes until the morning and Pharaoh going around the land of Egypt asking, “Where does Moses dwell? Where does Aaron dwell?” According to the <i>Mekhilta</i>, when Pharaoh found Moses and Aaron he said to them, “<i>Rise up, get you forth</i>,” etc. Moses responded, “We are warned not to go out except in broad daylight as it is written, <i>And none of you shall go out of the door of his house until the morning</i>” (v. 22).</i> After Pharaoh gave the Israelites permission to go and worship God, Moses went with the servants of Pharaoh to Rameses to bring Israel out of Egypt. It is common knowledge in our time that there are six Persian miles<sup class=\"footnote-marker\">416</sup><i class=\"footnote\">A Persian mile is, 8000 cubits, or approximately 2 1/2 miles.</i> between ancient Egypt, where Joseph’s treasures are known to be until this very day, and Rameses. Now the Israelites began to leave Egypt in the morning,<sup class=\"footnote-marker\">417</sup><i class=\"footnote\">They were not allowed to leave their homes till this time (v. 22).</i> namely, at the break of dawn when the light of the sun is seen in the clouds. There is a full hour and a third between the moment that dawn breaks and sunrise. We find that it can be very dark and still be morning. Thus Scripture states, <i>And she</i><sup class=\"footnote-marker\">418</sup><i class=\"footnote\">Ruth.</i> <i>lay down at his feet</i><sup class=\"footnote-marker\">419</sup><i class=\"footnote\">Boaz’s feet.</i> <i>till the morning</i> (Ruth 3:14), and then adds, <i>before one could discern another</i>.<sup class=\"footnote-marker\">420</sup><i class=\"footnote\">We thus see that when morning begins people still cannot recognize each other because it is yet dark.</i> Now some Israelites exited Egypt at the break of dawn when, from the Torah’s standpoint, it is still night until sunrise.<sup class=\"footnote-marker\">421</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. when the Torah speaks of day it means after sunrise.</i> This group was close to Egypt. Another group who were further from Egypt exited that very day.<sup class=\"footnote-marker\">422</sup><i class=\"footnote\">That is, after sunrise.</i> The Israelites constituted a very large congregation.<sup class=\"footnote-marker\">423</sup><i class=\"footnote\">That is why it took so long for all of them to leave.</i> It is more than eight Persian miles from one end of Rameses to another.<sup class=\"footnote-marker\">424</sup><i class=\"footnote\">Those Israelites who lived in that part of Rameses that was close to Egypt left at dawn and the others after sunrise.</i> Scripture therefore states in one place, <i>the Lord thy God brought thee forth out of Egypt by night</i><sup class=\"footnote-marker\">425</sup><i class=\"footnote\">The reference is to those who left at the break of dawn.</i> (Deut. 16:1), and elsewhere reads, <i>This day ye go forth</i><sup class=\"footnote-marker\">426</sup><i class=\"footnote\">The reference is to those who left after sunrise.</i> (Ex. 13:4). It is further stated, <i>the children of Israel went out with a high hand in the sight of all the Egyptians</i> (Num. 33:3),<sup class=\"footnote-marker\">427</sup><i class=\"footnote\">This too refers to those who left after sunrise.</i> and it is there recorded, <i>while the Egyptians were burying them that the Lord had smitten</i>. Now the Egyptians buried their dead during the day. I have thus explained the meaning of morning.<sup class=\"footnote-marker\">428</sup><i class=\"footnote\">As he promised to do at the end of verse 22. I.E. literally reads, I have already explained.</i>  BOTH YE…AS YE HAVE SAID. <i>Our cattle also shall go with us</i> (Ex. 10:26).  [AND BLESS ME ALSO.] Pharaoh asked them to bless him and pray for him.<sup class=\"footnote-marker\">429</sup><i class=\"footnote\">So too <i>Mekhilta</i>, Onkelos, Rashi, and Nahmanides.</i> [ALSO.] Scripture reads <i>also</i> because Pharaoh, as Moses had foretold,<sup class=\"footnote-marker\">430</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 10:25. The meaning of our verse is: take your flocks and go but also pray for me over the sacrifices which I now give you.</i> gave them sacrifices. WERE URGENT. <i>Va-techezak</i> (were urgent) is in the feminine,<sup class=\"footnote-marker\">431</sup><i class=\"footnote\">However, <i>mitzrayim</i> (Egypt) is a masculine form. Scripture thus should have read, <i>va-yechezak</i>.</i> because the state of Egypt includes everything.<sup class=\"footnote-marker\">432</sup><i class=\"footnote\"><i>Mitzrayim</i> is short for <i>medinat mitzrayim</i> (the state of Egypt). <i>Medinah</i> is feminine, hence the reading <i>va-techezak</i> (Krinsky).</i> [WE ARE ALL DEAD.] I have explained its meaning in my comments on <i>lest he fall upon us with pestilence</i> (Ex. 5:3). THEIR KNEADING-TROUGHS. <i>Misheret</i> (kneading-trough) is a wooden vessel. Compare, <i>mishartekha</i> (thy kneading-trough) in <i>thy basket and thy kneading-trough</i> (Deut. 28:5). Their asses were laden with garments which they asked of the Egyptians.<sup class=\"footnote-marker\">433</sup><i class=\"footnote\">Hence they had to carry their kneading-troughs on their shoulders.</i> AND THE CHILDREN OF ISRAEL DID. Each one asked in accordance with his status. Thus we find that only the princes donated precious stones, spices, and oil for the work of the tabernacle (Ex. 35:27, 28).<sup class=\"footnote-marker\">434</sup><i class=\"footnote\">The other Israelites did not have these precious items. They did not ask the Egyptians for these items because their status did not allow them to do so.</i> AND THEY DESPOILED. We do not find the root <i>nun, tzadi, lamed</i> <sup class=\"footnote-marker\">435</sup><i class=\"footnote\">Which is the root of <i>va-yenatzelu</i> (and they despoiled). I.E. literally reads: we do not find the root of <i>hatzalah</i> in the <i>kal</i>.</i> in the <i>kal</i>. We find it only in the <i>hifil</i> and the <i>pi’el</i>. They<sup class=\"footnote-marker\">436</sup><i class=\"footnote\">Verbs formed from this root in the <i>kal</i> and the <i>hifil</i>.</i> are both transitive verbs because there is no difference in meaning between <i>va-yenatzelu</i> (and they despoiled)<sup class=\"footnote-marker\">437</sup><i class=\"footnote\">A <i>pi’el</i>.</i> and <i>va-yatzel</i> (hath taken away)<sup class=\"footnote-marker\">438</sup><i class=\"footnote\">A <i>hifil</i> from the root <i>nun, tzadi, lamed</i>.</i> in <i>Thus God hath taken away</i> (Gen. 31:9) except that in the <i>hifil</i> the object<sup class=\"footnote-marker\">439</sup><i class=\"footnote\">Which is being taken way is mentioned, as in <i>Thus God has taken away</i> (va-yatzel) <i><span class=\"underline\">the cattle</span></i>.</i> is mentioned and in the <i>pi’el</i> it is omitted.<sup class=\"footnote-marker\">440</sup><i class=\"footnote\">As in our verse. Scripture states, <i>And they despoiled</i> (va-yenatzelu) <i>the Egyptians</i>. However, it does not say what they took.</i> AND THE CHILDREN OF ISRAEL JOURNEYED. The <i>samekh</i> in the word <i>va-yisu</i> (journeyed)<sup class=\"footnote-marker\">441</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>nun, samekh, ayin</i>.</i> should have received a <i>dagesh</i> to compensate for the missing <i>nun</i>,<sup class=\"footnote-marker\">442</sup><i class=\"footnote\">There is no <i>nun</i> in <i>va-yisu</i>. A missing first root letter is compensated for by placing a <i>dagesh</i> in the second stem letter.</i> as the <i>gimel</i> in <i>va-yiggeshu</i> (and drew near)<sup class=\"footnote-marker\">443</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>nun, gimel, shin</i>. In <i>va-yiggeshu</i> the <i>nun</i> drops out and is compensated for by a <i>dagesh</i> in the <i>gimel</i>.</i> (Gen. 44:18) and the <i>tav</i> in <i>va-yittenu</i> (and they gave)<sup class=\"footnote-marker\">444</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>nun, tav, nun</i>.</i> (Gen. 35:4) do. It is possible that the <i>dagesh</i> was omitted to simplify enunciation. FROM RAMESES. <i>Rameses</i> is vocalized with a <i>pattach</i> beneath the <i>resh</i> and a <i>sheva</i> beneath the <i>ayin</i>. It is not a city<sup class=\"footnote-marker\">445</sup><i class=\"footnote\">That is the city of Raamses (Ex. 1:12) which the Israelites built. Both words have the same consonants. However, they differ in vocalization. See I.E. on Ex. 1:11 and Gen. 47:11.</i> but rather the name of a district.<sup class=\"footnote-marker\">446</sup><i class=\"footnote\">That is, the name of the district where Israel dwelt. See I.E. on Ex. 1:11.</i> TO SUCCOTH. <i>Sukkotah</i> means: to Succoth.<sup class=\"footnote-marker\">447</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i> at the end of the word is like a <i>lamed</i> at the beginning of a word; i.e., it means to.</i> [MEN.] Scripture mentions men. There was no need to mention the women because there were as many women as there were men, maybe even more.<sup class=\"footnote-marker\">448</sup><i class=\"footnote\">Since some of the men had more than one wife.</i> BESIDE CHILDREN. <i>Taf</i> (children) refers to those under the age of twenty.<sup class=\"footnote-marker\">449</sup><i class=\"footnote\">As clearly implied in Num. 14:29, 31.</i>  AND A MIXED MULTITUDE. Of Egyptians who intermingled with them. They are the <i>asafsuf</i> (mixed multitude) who joined them.<sup class=\"footnote-marker\">450</sup><i class=\"footnote\">See Num. 11:4. I.E.’s point is that the <i>asafsuf</i> mentioned in Numbers is to be identified with the mixed multitude mentioned in our verse.</i> AND THEY BAKED. The dough which they brought out of Egypt had leaven in it.<sup class=\"footnote-marker\">451</sup><i class=\"footnote\">Scriptures implies that the bread did not leaven because there was no time for it to do so. The implication is that if there had been time for it to rise it would have done so. Hence we may assume that it had leaven (yeast) in it.</i> They did not bake it<sup class=\"footnote-marker\">452</sup><i class=\"footnote\">The <i>matzot</i>.</i> until they camped in Succoth.<sup class=\"footnote-marker\">453</sup><i class=\"footnote\">Their first stop after leaving Rameses (v. 37).</i> NOW THE TIME THAT THE CHILDREN OF ISRAEL DWELT IN EGYPT WAS FOUR HUNDRED AND THIRTY YEARS. There are many calculations<sup class=\"footnote-marker\">454</sup><i class=\"footnote\">Of years.</i> in Scripture whose point of departure is unknown to us. I will now mention a few of them. <i>And it came to pass at the end of forty years, that Absalom said unto the king</i> (II Sam. 15:7). Now Absalom was not then forty years old.<sup class=\"footnote-marker\">455</sup><i class=\"footnote\">David reigned for 40 years (I Kings 2:11). Absalom was born after David was crowned king in Hebron (II Sam. 3:2) and predeceased David (II Sam. 18:14). Thus Absalom’s entire life span was less than 40 years. Hence the number 40 cannot apply to the years that passed from Absalom’s birth.</i> Furthermore, King David’s reign was not yet over.<sup class=\"footnote-marker\">456</sup><i class=\"footnote\">David reigned for 40 years. However, since his reign was not yet over, the number 40 cannot apply to it.</i> The commentaries tell us that the point of departure for this calculation is <i>from the day that the ark abode in Kiriath-jearim</i> (I Sam. 7:2). It is stated, <i>Now it came to pass in the thirtieth year</i> (Ezek. 1:1). Some say that Ezekiel was thirty years old when he began to prophesy.<sup class=\"footnote-marker\">457</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>the thirtieth year</i> refers to the thirtieth year of Ezekiel’s life.</i> Others say that the reference is to the thirtieth year of the jubilee.<sup class=\"footnote-marker\">458</sup><i class=\"footnote\">So Rashi and Kimchi.</i> Other say that its point of departure is the finding of the Torah which was discovered by Hilkiah the priest.<sup class=\"footnote-marker\">459</sup><i class=\"footnote\">See II Kings 22. This is the opinion of <i>Seder Olam</i> 26 and <i>Targum Jonathan</i>.</i> However, I am uncertain, for they are opinions without foundation or support. It is written: <i>And within threescore and five years shall Ephraim</i><sup class=\"footnote-marker\">460</sup><i class=\"footnote\"><i>Another name for the kingdom of Samaria</i>.</i> <i>be broken, that it be not a people</i> (Is. 7:8). The latter prophesy was uttered during the days of Ahaz, whose reign lasted for sixteen years. Samaria was exiled in the sixth year of his son Hezekiah’s reign.<sup class=\"footnote-marker\">461</sup><i class=\"footnote\">Thus at most 22 years could have passed between Isaiah’s prophecy and the exile of Ephraim/Samaria. What then did Isaiah mean by saying that at the end of 65 years Ephraim shall cease to be a people?</i> The commentaries were therefore forced to say that the sixty-five years start from the day that Amos prophesied, <i>And Israel shall surely be led away captive out of his land</i> (Amos 7:11). Others say that its point of departure is the earthquake.<sup class=\"footnote-marker\">462</sup><i class=\"footnote\">See Amos 1:1.</i> Now when we investigated the years starting with the time that Israel came to Egypt in the days of Joseph and his brothers we found that they do not come to the number of years spoken of in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">463</sup><i class=\"footnote\">430 years.</i> There is no doubt that Kehat<sup class=\"footnote-marker\">464</sup><i class=\"footnote\">Son of Levi.</i> was among those who descended to Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">465</sup><i class=\"footnote\">Scripture explicitly says so. See Gen. 46:11.</i> Let us imagine that Kehat<sup class=\"footnote-marker\">466</sup><i class=\"footnote\">Who lived 133 years. See Ex. 6:18.</i> begot his son Amram at the end of his life and that Amram<sup class=\"footnote-marker\">467</sup><i class=\"footnote\">Who lived 137 years. See Ex. 6:20.</i> similarly begot Moses at the end of his life. Now the years of Kehat and Amram’s lives come to two hundred and seventy. Moses was eighty years old when the Israelites went out of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">468</sup><i class=\"footnote\">Ex. 7:7.</i> It all thus comes to three hundred and fifty years. We are missing eighty years. It is for this reason that the elders<sup class=\"footnote-marker\">469</sup><i class=\"footnote\">The 70 elders who translated the Torah into Greek.</i> added, “dwelt in Egypt and other countries.”<sup class=\"footnote-marker\">470</sup><i class=\"footnote\">See <i>Megillah</i> 9a.</i> The <i>four hundred years</i> in <i>and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years</i> (Gen. 15:13) is not connected to <i>and they shall afflict them</i><sup class=\"footnote-marker\">471</sup><i class=\"footnote\">Israel was not enslaved for 400 years.</i> but rather to <i>thy seed shall be a stranger</i> (<i>Ibid.</i>).<sup class=\"footnote-marker\">472</sup><i class=\"footnote\">The verse should be understood as follows: Thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs for four hundred years, part of which time they shall serve them and afflict them.</i> There are many other such instances.<sup class=\"footnote-marker\">473</sup><i class=\"footnote\">When a clause is not connected to what immediately precedes it.</i> We similarly find in our own chapter, <i>from the first day until the seventh day</i> (v. 15).<sup class=\"footnote-marker\">474</sup><i class=\"footnote\">Which is not connected to what immediately precedes it. See I.E. on verse 19 and notes 353 and 354.</i> Now we find it stated that God told Abraham at the covenant made “between the pieces,”<sup class=\"footnote-marker\">475</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>brit ben ha-betarim</i>. See Gen. 15.</i> <i>that thy seed shall be a stranger…four hundred years</i>. We know that the number of years that Israel dwelt in Egypt<sup class=\"footnote-marker\">476</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in our verse.</i> is contingent upon the “end,”<sup class=\"footnote-marker\">477</sup><i class=\"footnote\">The end of 400 years of being strangers.</i> which was told to Abraham.<sup class=\"footnote-marker\">478</sup><i class=\"footnote\">In Gen. 15:13.</i> The author of the <i>Seder Olam</i><sup class=\"footnote-marker\">479</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Jose bar Chalafta, a second-century Tanna.</i> was compelled to say that after Abraham came to the land of Canaan he returned to Haran.<sup class=\"footnote-marker\">480</sup><i class=\"footnote\">In order to reconcile the number 430 given in our verse with the number 400 given in Genesis <i>Seder Olam</i> explains that the number 430 refers to the time that passed from the “covenant between the pieces” (Gen. 15), and the number 400 refers to the time from the birth of Isaac. The accounting is as follows: Abraham was 70 years old when God made the “covenant between the pieces” with him and told him that his children would be strangers for 400 years (Gen. 15:13). Abraham then went to Haran and spent five years there, as it is written, <i>And Abraham was seventy and five years old when he departed out of Haran</i> (Gen. 12:4). Now Isaac was born when Abraham was 100 years old (Gen. 21:5). Abraham thus lived in Canaan for 30 years without a son. Exodus, as noted above, starts the count from the “covenant between the pieces.” Genesis starts the count with the birth of Isaac 30 years later. However, it must be pointed out that the <i>Seder Olam</i>’s accounting is based on a number of assumptions: a) That the covenant between the pieces occurred when Abraham was 70 years old. Scripture nowhere says so. b) That Abraham returned to Haran. Scripture does not say this either. Hence I.E. did not want to accept the <i>Seder Olam</i>’s calculations. The question thus remains how to reconcile the number of years mentioned in Exodus with those given in Genesis.</i> The commentaries were forced to say that the prophecy <i>I am the Lord that brought thee out of Ur of the Chaldees</i> (Gen. 15:7) is not connected to the above-noted chapter<sup class=\"footnote-marker\">481</sup><i class=\"footnote\">Chapter 15, the “covenant between the pieces,” as Abraham was yet to leave the land.</i> but was said later.<sup class=\"footnote-marker\">482</sup><i class=\"footnote\">After he returned to Canaan and permanently settled there. This too is not in keeping with the plain meaning of the text and is an argument against the <i>Seder Olam</i>.</i> However, there is no need for all of this.<sup class=\"footnote-marker\">483</sup><i class=\"footnote\">a) To assume in contradiction to Gen. 15:5 that Abraham was 70 at the “covenant between the pieces”; b) to assume that Abraham returned to Haran; c) to assume that Gen. 15:7 is out of place and was not said at the “covenant between the pieces.”</i> Only the counting of the four hundred years is from the day that Isaac was born.<sup class=\"footnote-marker\">484</sup><i class=\"footnote\">As explained by the <i>Seder Olam</i>, for Scripture speaks there of <i>thy seed</i>.</i> The additional thirty years start from the day that Abraham left Ur of the Chaldees, the land of his nativity, and came with his father to Haran, as it is written, <i>and they came unto Haran, and dwelt there</i> (Gen. 11: 31). Abraham lived in Haran with his father for five years.<sup class=\"footnote-marker\">485</sup><i class=\"footnote\">If the 430 years start from the day that Abraham left Ur then Abraham had to be 70 years old when he left that city, for Isaac was born when Abraham was 100 years old and Israel was liberated 400 years later (see note 480). Now Scripture tells us that Abraham left Haran when he was 75 (Gen. 12:4). Therefore he spent five years in Haran. In his commentary on Genesis, I.E. implies that we cannot ascertain how many years Abraham spent in Haran. See I.E. on Gen. 12:1 and the notes thereto.</i> He came to the land of Canaan at the age of seventy-five and never returned to Haran. Now thirty years passed from the time that Abraham left Haran till the day Isaac was born. Abraham was the important one,<sup class=\"footnote-marker\">486</sup><i class=\"footnote\">Hence the calculations in our verse begin with him.</i> and to him was the land of the Canaanite given. The verse <i>I am the Lord that brought thee out of Ur of the Chaldees</i> (Gen. 15:7) is connected to the entire chapter preceding<sup class=\"footnote-marker\">487</sup><i class=\"footnote\">Literally, above.</i> and following it.<sup class=\"footnote-marker\">488</sup><i class=\"footnote\">Literally, below. In other words, the words in the verse were said to Abraham at the “covenant of the pieces.”</i> The meaning of <i>Now the time that the children of Israel dwelt in Egypt</i> is to be explained: they were strangers there, also their fathers were strangers, as it is written, <i>Yea, very few, and sojourners in it</i> (Ps. 105:12); and as Abraham said, I <i>am a stranger and a sojourner with you</i> (Gen. 23:4). FOUR HUNDRED AND THIRTY YEARS. From the day that their father Abraham left the land of his birth.  [AND IT CAME TO PASS AT THE END OF FOUR HUNDRED AND THIRTY YEARS.] Scripture states this so that it be known that they did not exit Egypt because of their cries to God until the time<sup class=\"footnote-marker\">489</sup><i class=\"footnote\">430 years starting from the day that Abraham left Ur Chasdim.</i> that the Lord had decreed for them had come.<sup class=\"footnote-marker\">490</sup><i class=\"footnote\">Their crying reminded God that the period He ordained for their being strangers was over. Had they not cried out unto the Lord, the period of their servitude would not have ended, because according to the arrangement of the stars they were destined to remain in servitude for a much longer time. See I.E. on Ex. 2:23, 24 and 33:21 (Weiser).</i> IT WAS A NIGHT OF WATCHING UNTO THE LORD. Since Scripture notes, <i>it was a night of watching unto the Lord</i>, and concludes by saying, <i>this same night is a night of watching unto the Lord for all the children of Israel throughout their generations</i>, the plain meaning of our verse appears to be: since God watched them and did not suffer the destroyer to come into their homes to plague them,<sup class=\"footnote-marker\">491</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of <i>It was a night of watching unto the Lord</i>.</i> the Lord commanded that this night be <i>a night of watching</i><sup class=\"footnote-marker\">492</sup><i class=\"footnote\">That is, observance. The Hebrew <i>shamar</i> means both watch and observe. Since God watched (<i>shamar</i>) Israel on this night, Israel must observe (<i>li-shemor</i>) God’s special laws this night. Hence <i>lel shimurim</i> (a night of watching) means a night of observance.</i><i>for all the children of Israel throughout their generations</i> through the eating of the paschal lamb according to its ordinance and the ingesting of unleavened bread and bitter herbs on this night. Others say that watching here has the same meaning as the word watching in <i>The watchers of the walls</i> (Cant. 5:7); its meaning is that they should not sleep on this night but should praise God and relate the might that the Lord displayed when they went out of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">493</sup><i class=\"footnote\">According to this interpretation <i>lel shimurim</i> means a watch night.</i> Our sages hinted at the latter meaning when they said, <i>The time for the reading of the morning shema has arrived</i>.<sup class=\"footnote-marker\">494</sup><i class=\"footnote\">This implies that the sages stayed up all night on the night of the seder. See Passover Haggadah. Also see <i>Tosefta Pesachim</i> 10.</i> AND THE LORD SAID…THIS IS THE ORDINANCE OF THE PASSOVER. Since Scripture mentioned <i>t</i>hat it was <i>a night of watching</i> (v. 42), the reference being to the night of the fifteenth wherein the paschal lamb is to be eaten, the <i>Torah</i> completes its explanation of the laws of the Passover<sup class=\"footnote-marker\">495</sup><i class=\"footnote\">In verses 43-50.</i> that is to be observed in future generations. Now Scripture does not mention the lintel and the side-post. Neither does it mention that the lamb is to be eaten with unleavened bread and bitter herbs,<sup class=\"footnote-marker\">496</sup><i class=\"footnote\">In verses 43-50.</i> as they were previously mentioned with regard to the Passover observed in Egypt. Its meaning<sup class=\"footnote-marker\">497</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>This is the ordinance of the passover</i>.</i> thus is: you shall eat the Passover offering in the future as you ate it in Egypt. Scripture then added other commandments.<sup class=\"footnote-marker\">498</sup><i class=\"footnote\">The purpose of this chapter was to give additional rules concerning the Passover.</i> However, the commandments with regard to the lintel and the side-post have nothing to do with the eating of the paschal lamb.<sup class=\"footnote-marker\">499</sup><i class=\"footnote\">Hence unlike the eating of unleavened bread and bitter herbs it does not have to be observed in future Passovers.</i> Do you not see that at the beginning of the chapter (i.e., v. 43) it states, <i>there shall no alien eat thereof</i> (bo)?<sup class=\"footnote-marker\">500</sup><i class=\"footnote\">Which is a law not previously mentioned. We thus see that the purpose of this chapter was to give additional rules concerning the Passover.</i> The meaning of <i>bo</i> (thereof) is, of it.<sup class=\"footnote-marker\">501</sup><i class=\"footnote\">The word <i>bo</i> usually means in him or in it.</i> Its usage in this context is correct in Hebrew<sup class=\"footnote-marker\">502</sup><i class=\"footnote\">It is proper Hebrew to say, <i>lo yokhal bo</i> (he shall not eat of it), although from a very literal point of view it means he shall not eat in it.</i> and also in Arabic.<sup class=\"footnote-marker\">503</sup><i class=\"footnote\">A similar term is used in Arabic.</i> <i>Ve-hanotar ba-basar u-va-lechem</i> (and that which remaineth of the flesh and of the bread) (Lev. 8:32) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">504</sup><i class=\"footnote\">Here too the <i>bet</i> means “of.” <i>Ba-basar</i> literally means in the meat and <i>ba-lechem</i> in the bread. However, in Lev. 8:32 <i>ba-basar u-va-lechem</i> are to be rendered of the flesh and of the bread.</i> BUT EVERY MAN’S SERVANT…WHEN THOU HAST CIRCUMCISED HIM. According to his wish, that he be converted to the law of Israel, if he is of the age when one is obligated to observe the commandments.<sup class=\"footnote-marker\">505</sup><i class=\"footnote\">The age of thirteen.</i> The law dealing with someone <i>that is bought for money</i> and someone born in the house is the same.<sup class=\"footnote-marker\">506</sup><i class=\"footnote\">The two are usually coupled together. See Gen. 17:12, 13; Lev. 22:11.</i> However, Scripture deals with that which is more prevalent.<sup class=\"footnote-marker\">507</sup><i class=\"footnote\">Hence only someone <i>that is bought for money</i> is mentioned here</i> A SOJOURNER AND A HIRED SERVANT. Who are Israelites<sup class=\"footnote-marker\">508</sup><i class=\"footnote\">Contra the rabbis who interpreted the verse as applying to non-Jews. Cf. <i>Mekhilta</i> 15, Rashi, and Nahmanides.</i> shall not eat of the paschal lamb if a portion of the lamb has not been assigned to them, as is the law for the entire congregation. IN ONE HOUSE SHALL IT BE EATEN. As the paschal lamb eaten in Egypt was. <i>Thou shalt not carry forth aught of the flesh abroad out of the house</i> is proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">509</sup><i class=\"footnote\"><i>Carry forth aught</i> implies that <i>house</i> is to be taken literally (Krinsky).</i> However, our sages of blessed memory said that in one house means in one company.<sup class=\"footnote-marker\">510</sup><i class=\"footnote\">See <i>Mekhilta</i> 15, Onkelos, and Rashi.</i> The latter is the correct interpretation. ALL THE CONGREGATION OF ISRAEL SHALL KEEP IT. All those of the age when one is obligated to observe the commandments are required to prepare a paschal lamb. When I researched the Torah, I found that the twenty-three times where <i>karet</i> (excision) is stated<sup class=\"footnote-marker\">511</sup><i class=\"footnote\">It should be noted that according to the Mishnah in <i>Kritot</i> 1:1, the Torah prescribes excision for 36 transgressions. The discrepancy is explained by Krinsky.</i> refer to negative precepts. However, I found only two dealing with positive precepts, namely, the paschal lamb<sup class=\"footnote-marker\">512</sup><i class=\"footnote\">The question thus arises, why is such a harsh penalty inflicted upon one who violates the positive commandment of offering a paschal lamb?</i> and circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">513</sup><i class=\"footnote\">Gen. 17:14.</i> Perhaps the reason for this is that there is an obligation to “remember” the Exodus from Egypt, and there is no greater manifestation of “remembering” than eating the paschal lamb in its proper time. And the beginning of the decalogue states, <i>I am the Lord thy God, who brought thee out of the land of Egypt</i> (Ex. 20:2).<sup class=\"footnote-marker\">514</sup><i class=\"footnote\">Hence remembering the Exodus is a very important commandment, and by not offering the paschal lamb one is in effect denying the Exodus.</i> AND WHEN A STRANGER SHALL SOJOURN WITH THEE. The meaning of <i>with thee</i> is, with thee in the land of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">515</sup><i class=\"footnote\">As a mixed multitude joined Israel.</i> [AND WILL KEEP THE PASSOVER.] Its meaning is, and he wants to keep the Passover. Then let him first be circumcised. [BUT NO UNCIRCUMCISED PERSON SHALL EAT THERE-OF.] The reference is to uncircumcised Israelites<sup class=\"footnote-marker\">516</sup><i class=\"footnote\">Not to sinners.</i> such as those born on the way in the wilderness.<sup class=\"footnote-marker\">517</sup><i class=\"footnote\">Who because of the danger involved could not be circumcised. See Josh. 5:5, 7.</i> ONE LAW. The stranger spoken of in this verse refers to a righteous proselyte, not to a stranger that dwells within the gates.<sup class=\"footnote-marker\">518</sup><i class=\"footnote\">And does not accept Judaism. Such a stranger who is uncircumcised cannot eat of the paschal lamb, and the statement in verse 49 (one law, etc.) which deals with the eating of the Passover offering cannot apply to him.</i>  [THUS DID ALL THE CHILDREN OF ISRAEL.] Scripture has already mentioned this above.<sup class=\"footnote-marker\">519</sup><i class=\"footnote\">Verse 28.</i> Perhaps the reason it is noted again is that it refers to the Passover offering brought in the wilderness of Sinai,<sup class=\"footnote-marker\">520</sup><i class=\"footnote\">Num. 9:5.</i> at which time the strangers were circumcised.<sup class=\"footnote-marker\">521</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>thus did all the children of Israel</i> does not repeat what is stated in verse 28, but refers to the circumcision of the strangers (<i>gerim</i>). It was a convenient place to circumcise those strangers who were not circumcised in Egypt.</i> Do not be surprised that this is written in this place.<sup class=\"footnote-marker\">522</sup><i class=\"footnote\">When it happened a year later.</i> Scripture states in the chapter dealing with the coming down of the manna that they should take a jar and put manna therein and place it before the Lord (Ex. 16:33). However, God had not yet commanded the making of the ark of the testimony.<sup class=\"footnote-marker\">523</sup><i class=\"footnote\">Recorded in Ex. 25:10-14. Thus Ex. 16:33 is chronologically out of place.</i> <i>Have I brought your hosts out of the land of Egypt</i> (v. 17) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">524</sup><i class=\"footnote\">It is chronologically out of place because when this was said Israel was still in Egypt. See I.E. on verse 17.</i> AND IT CAME TO PASS THE SELFSAME DAY. I believe that this verse is connected to the verse which follows,<sup class=\"footnote-marker\">525</sup><i class=\"footnote\">Ex. 13:1, 2.</i> in which God told Moses to sanctify the first-born. The plague of the first-born took place at midnight, and when Israel went out of Egypt the next day God immediately commanded that the first-born of Israel and the first-born of their cattle be sanctified.<sup class=\"footnote-marker\">526</sup><i class=\"footnote\">Ex. 12:51 and what comes next should be understood as follows: And it came to pass the selfsame day that the Lord did bring the children of Israel out of the land of Egypt by their hosts, that the Lord spoke unto Moses saying: Sanctify unto Me all the first-born, etc.</i> AND THE LORD SPOKE. Scripture employs a short form,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Scripture should have followed up our verse with: speak unto the children of Israel and say unto them as in Num. 6:1,2. As things stand, it is nowhere stated in our chapter that Moses told or was commanded to relate the contents of verse 1 to the Israelites.</i> for Moses stands in place of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>And the Lord spoke unto Moses</i> is the same as saying, the Lord spoke unto Israel; i.e., the contents of this chapter pertained to Israel.</i> However, Yefet says that Moses was commanded to verbally sanctify all first-born.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">According to Yefet this command was only for Moses. Moses personally was to declare all first-born holy.</i> The aforementioned is the reverse of <i>then the priest shall defile him</i> (Lev. 13:8);<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. J.P.S. renders, <i>then the priest shall pronounce him unclean</i>. Both Moses and the priests perform their actions verbally. What I.E. means by the term “reverse” is that one makes someone unclean while the other makes one holy.</i> the priest, being holy, defiles an individual by declaration.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">And not in any other way. The verse can be taken to mean that the priest shall place an unclean object upon the subject in order to make him unclean, hence I.E.’s comment.</i> OPENETH. <i>Peter</i> (openeth) means the opening of. <i>Peter</i> is similar to <i>peture</i> (open) in <i>and open flowers</i> (I Kings 6:18). Its meaning is, the son who first opens the womb.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Peter kol rechem</i> literally means the opening of the womb, hence I.E.’s comment.</i> The word <i>rechem</i> (womb) is irregular, as according to the rules of Hebrew grammar the letter preceding a guttural is vocalized with a <i>pattach</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Rather than a <i>segol</i> in penultimately accented nouns. Compare, <i>nachal</i> (river), <i>lahav</i> (flame), and <i>na’ar</i> (youth) (Weiser). Hence our word should have been vocalized <i>racham</i> rather than <i>rechem</i>. Cf. Jud. 5:30.</i> AND MOSES SAID. <i>Remember this day</i> was said by Moses on the fifteenth day.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Of Nisan, the day that they actually left Egypt. The Hebrew literally reads: on the day (<i>ba-yom</i>) of the 15th day (<i>yom</i>) he said remember. Filwarg correctly points out that the second <i>yom</i> is a scribal error and should be deleted.</i> It means the same as <i>And this day shall be unto you for a memorial</i> (Ex. 12:14). [OUT OF THE HOUSE OF BONDAGE.] This indicates that the Egyptians forced them to work as if they were their slaves.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture speaks of the place/house of bondage. However, the Israelites were not true slaves. They were a separate nation. They lived in their own houses, not in the homes of their masters; they had a family life and a culture. I.E. apparently comments thus so that people would not think of the ancient Israelites in the same way that they thought of contemporary slaves, i.e., as mean people. Cf. Aristotle’s <i>Politics</i>, 1:5, “From the hour of their birth, some are marked out for subjection, others for rule…Clearly there are some who are by nature free, others are by nature slaves, and for the latter their condition of servitude is both advantageous and just.”</i> Elsewhere Scripture reads, <i>out of the iron furnace</i> (Deut. 4:20), for the Egyptians overpowered them.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">And forced them to work as if they were the slaves, of the Egyptians.</i> However, the Lord brought them out <i>by strength of hand</i> from the mighty. THIS DAY. Moses first mentions, <i>there shall be no leavened bread eaten</i>, its meaning being, do in future generations what you did on the day that you left Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Eat no leaven on that day.</i> As you left Egypt at the time when the first ears (<i>aviv</i>) are found,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 reads, <i>ha-yom attem yotze’im be-chodesh ha-aviv</i> (This day ye go forth in the month Abib). I.E. interprets this verse to mean: This day ye go forth in the month of fresh ears.</i> so shall you do yearly in the future in the Land of Israel when the first ears come. The first ears refers to the first ears of barley. The word <i>aviv</i> (Abib) means the first that ripens.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The barley ripens first.</i> <i>Aviv</i> comes from the same root as <i>av</i> (father), which means first to the one whom one begets, or sage<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">A sage is called an <i>av</i>. Cf. Jud. 17:10, <i>Dwell with me, and be unto me a father</i> (av) <i>and a priest</i>; and <i>Pirke Avot</i> (Ethics of the Fathers/Sages).</i> to the student whom one teaches.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">In this case <i>av</i> means first in wisdom.</i> Furthermore, it is written, <i>for the barley was in the ear</i> (aviv) (Ex. 9:31).<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Which shows that <i>aviv</i> refers to ears of barley.</i> <i>Even of the first-fruits</i> (bikkure) <i>of wheat harvest</i> (Ex. 34:22),<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The Torah refers to the first ears of the wheat harvest as <i>bikkurim</i>, not <i>avivim</i>, for <i>aviv</i> refers to the first barley ears, which ripen about two months before the wheat does.</i> which is written with regard to the festival of weeks,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Which falls seven weeks after Passover.</i> is proof of the above.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">That <i>aviv</i> means first.</i> AND IT SHALL BE. Scripture does not list all of the seven Canaanite nations because they have already been mentioned elsewhere.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">They are listed in Gen. 15:19-21 and there is no need to repeat all of them here.</i> THE SEVEN DAYS. This is the service.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in verse 5.</i> UNLEAVENED BREAD. Now the stranger that is within the gate was exhorted by God to observe the Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Ex. 20:10.</i> as it is only on the condition that he do no work before the Lord on the Sabbath that he may dwell within the gates. Similarly on the Day of Atonement, for it is so written.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The Day of Atonement is called <i>a sabbath of solemn rest</i> (Lev. 23:32).</i> The same applies to Passover, as a stranger is not permitted to eat leaven even on his own property. This is the meaning of <i>in all thy borders</i>. IT IS BECAUSE OF THAT. Rabbi Merinus says that <i>ba’avur zeh</i> (it is because of that) should have been written, <i>zeh ba’avur</i>; i.e., this is because of what the Lord did for me.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Our verse literally reads: And thou shalt tell thy son in that day saying, because of this (<i>ba’avur zeh</i>) the Lord did for me when I came forth out of Egypt. Rabbi Merinus could find no sense in this. <i>Prima facie</i>, “because of this” refers to the eating of <i>matzah</i>. What meaning is there in: because of the eating of the <i>matzah</i>, the Lord did for me when I came forth out of Egypt? He thus interprets our verse to mean: It is because of that (<i>zeh ba’avur</i>) which the Lord did for me when I came out of Egypt that I eat <i>matzah</i> and abstain from leaven.</i> He cited what in his opinion are many other such instances.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Where the word order has to be inverted. See <i>Sefer Ha-Rikmah</i>, chap. 28.</i> However, I do not think that he was right in even one instance. For how can we invert the words of the living God? The meaning of the verse is just the opposite of what he understands it to be, because we do not eat unleavened bread “because of this.”<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ba’avur zeh</i> is not to be interpreted as a reason for the eating of the matzah and abstaining from leaven.</i> Its meaning rather is: it is because of this, i.e., it is because of this service, namely, the eating of unleavened bread and the abstention from leavened bread, which are the first of the precepts that God commanded us, that the Lord did signs for us and brought us out of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Our verse is to be understood thus: And thou shalt tell thy son in that day saying: It is because we should observe this (and other) precept(s) the Lord did signs for me when I went out of Egypt. So too Rashi.</i> Its meaning thus is: God took us out of Egypt only to serve Him, as it is written, <i>when thou hast brought forth the people out of Egypt, ye shall serve God upon this mountain</i> (Ex. 20:12). It is furthermore stated, <i>I am the Lord your God, who brought you out of the land of Egypt, to be your God</i>:<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">That is, so that you will serve me.</i> <i>I am the Lord your God</i> (Num. 15:41). AND IT SHALL BE A SIGN UNTO THEE. There are those who oppose our holy patriarchs<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Who interpret our verse literally and say that <i>for a sign unto thee upon thy hand, and for a memorial between thy eyes</i> refers to the phylacteries placed upon the hand and head.</i> and say<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Those who oppose the rabbis. I.E. reads, <i>she-amar</i>. This is obviously a scribal error. The correct reading is, <i>she-ameru</i>.</i> that <i>for a sign…and for a memorial</i> is to be understood in the manner of <i>For they shall be a chaplet of grace unto thy head, And chains about thy head</i> (Prov. 1:9).<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Which is not to be taken literally, for it refers to the teachings of one’s father and mother (Prov. 1:8). Similarly with our verse (see note 20). It is worthy of note that this interpretation is found in Rashbam, who notes that from a literal point of view our verse is to be taken metaphorically: that is, a person should recall the Exodus as if it were written upon his hand and adorned his head as a jewel.</i> They also say that <i>And thou shalt bind them for a sign upon thy hand</i> (Deut. 5:8) is like <i>Bind them continually upon thy heart, Tie them upon thy neck</i> (Prov. 6:21)<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Which is not to be taken literally.</i> and also that <i>And thou shalt write them upon the door-posts of thy house</i> (Deut. 6:9) is like <i>Write them upon the table of thy heart</i> (Prov. 3:3). They furthermore say that <i>it shall be for a sign…and for a memorial</i> means <i>for with a strong hand hath the Lord brought thee out of Egypt</i> shall drop from your lips.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Its knowledge shall be second nature, so that you can recall it and speak of it at the drop of a hat.</i> However, this is incorrect, for at the beginning of the book of Proverbs it is stated, <i>The Proverbs of Solomon</i>. Thus whatever Solomon henceforth mentions is by way of parable. However, it is not, heaven forbid, written in the Torah that it is metaphoric. Hence it is to be taken only at face value. We thus will not interpret it except literally. It does not contradict reason if explained according to its plain meaning, like <i>Circumcise therefore the foreskin of your heart</i> (Deut. 10:16), which has to be interpreted according to the requirements of reason.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s third approach to Biblical interpretation, Vol. 1, pp. 10 and 11.</i> [UPON THY HAND.] Rabbi Moses Ha-Kohen says that the term <i>yad</i> (hand) in most of Scripture refers to the left hand,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">According to the rabbis the hand phylactery is placed on the left hand.</i> as in <i>Yea, My hand</i> (yadi) <i>hath laid the foundation of the earth, And My right hand hath spread out the heavens</i> (Is. 48:13); and <i>Her hand</i> (yadah) <i>she put to the tent-pin, And her right hand to the workmen’s hammer</i> (Jud. 5:26). However, the teachings of tradition are firmly established and do not require any support.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">I.E. disagrees that <i>yad</i> usually refers to the left hand.</i> FROM YEAR TO YEAR. <i>Mi-yamim yamimah</i> (from year to year) is similar to <i>yamim tiheyeh ge’ullato</i> (for a full year shall he have the right of redemption (Lev. 25:29). The meaning of <i>mi-yamim yamimah</i> is, from year to year. The year begins when the Bet Din announces its commencement.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">As explained by I.E. in his comments on Ex. 12:2.</i> AND IT SHALL BE. Moses mentions only the Canaanite, because he was the father of them all.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Gen. 10:15-18. Hence the term Canaanite includes all the inhabitants of Canaan. Also see I.E. on Gen. 15:20</i> [AS HE SWORE UNTO THEE.] Its meaning is similar to <i>for unto thee, and unto thy seed, I will give this land</i> (Gen. 26:3).<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>As He swore unto thee and to thy fathers</i> means as He swore unto your fathers to give this land to you their seed (Krinsky), as we do not find God taking this oath to the generation enslaved in Egypt.</i> THAT THOU SHALT SET APART. Thou shalt set it apart unto the Lord so that it does not get mixed up with another. Now these two precepts<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">The sanctification of the first-born (v. 2) and the eating of unleavened bread (v. 3 and 6).</i> were commanded on the fifteenth day. COMING OF. <i>Sheger</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>segol, segol</i>.</i> (coming of) follows the paradigm of <i>eretz</i> (land of) whose vocalization does not change in the construct. However, a number of irregular cases<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Nouns vocalized <i>segol, segol</i> whose vowels change to <i>sheva, pattach</i> in the construct.</i> are found. They are: <i>shegar</i> (the increase of)<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>sheger</i>, as in our verse.</i> in <i>the increase of thy kine</i> (Deut. 7:13), <i>chadar</i> (chamber of)<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">The absolute form of which is <i>cheder</i>.</i> in <i>and in the chamber of thy bed</i> (Ex. 7:28), <i>havel</i> (vanity of)<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">The absolute form of which is <i>hevel</i>.</i> in <i>Vanity of vanities</i> (Eccles. 1:1), <i>hamatekha</i> (thy venom)<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">The absolute form of which is <i>chemet</i>.</i> in <i>That puttest thy venom thereto</i> (Hab. 2:15), and <i>delatekha</i> (thy doors)<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">The absolute form of which is <i>delet</i>.</i> in <i>and shut the doors</i> (Is. 26:20). I have not found any additional instances. AND EVERY FIRSTLING OF AN ASS. Which is unclean, <i>thou shalt redeem with a lamb</i>. THOU SHALT BREAK ITS NECK. Some say that <i>va-arafto</i> (thou shalt break its neck) means thou shalt write the word holy on its neck.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The word <i>oref</i> means a neck. Hence <i>va-arafto</i> literally means: and you shall neck it. Hence the possibility of this interpretation.</i> However, I say that anyone who says this is himself a stiff-necked ass. For behold it is written, <i>He will break down</i> (ya’arof) <i>their altars</i> (Hos. 10:2),<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the verb derived from <i>oref</i> means to break.</i> and <i>ve-arefu sham et ha-eglah ba-nachal</i> (and shall break the heifer’s neck there in the valley) (Deut. 21:4), in which the meaning of <i>ve-arefu</i> is, as explained by the transmitters of the law, to cut off the neck.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Apparently no one disputes the rabbinic interpretation. Otherwise I.E. would be guilty of circular reasoning.</i> All firstlings that are not brought up on the altar or are not redeemed are required to be killed, as all the first-born of Egypt both man and beast perished. God did not save them<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">The first-born of Israel, both man and beast.</i> from the decree which he had issued on the first-born of the Egyptians except that they should be prepared for His service. The Israelites had no unclean animals except for asses. Therefore no other<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Unclean.</i> first-born<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Animal.</i> is to be redeemed. AND IT SHALL BE. Rabbi Judah Ha-Levi of blessed memory says that the word <i>machar</i> (in time to come)<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Literally, tomorrow.</i> is missing an <i>alef</i>, its meaning being that which comes after today.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">In other words <i>machar</i> is short for <i>me’acher</i> (after). Rabbi Judah Ha-Levi interprets this way because “And it shall come to pass when thy son asketh thee tomorrow (<i>machar</i>),” etc., makes no sense in our context, whereas <i>And it shall come to pass when thy son asketh thee in time to come</i> (machar) does. Also see Rashi, “There are instances when <i>machar</i> means after some time.”</i> AND IT CAME TO PASS. Moses begins by saying, <i>By strength of hand the Lord brought us out from Egypt</i> (v. 14) and backtracks and explains that what the strength of hand refers to is the plague of the first-born. It was because of this plague, and not because of the first plagues, that Israel went out of Egypt. The poet similarly says, <i>To Him that smote Egypt in their first-born, For His mercy endureth for ever</i> (Ps. 136:10).<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Which is followed by <i>And brought out Israel from among them</i> (Ps. 136:11). None of the other plagues are recalled in Ps. 136. Only this plague is mentioned, because it was the one that caused Pharaoh to permit Israel to leave Egypt.</i> Moses wrote elliptically. When Moses said, <i>that the Lord slew all the first-born in the land of Egypt, both the first-born of man, and the first-born of beasts</i>, it was known<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">At that time.</i> that God saved our first-born and the first-born of our cattle. It is to the latter,<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Although it is not stated in the text.</i> not to the slaying of the first-born, that <i>therefore I sacrifice to the Lord all that openeth the womb</i> is connected. ALL THAT OPENETH THE WOMB, BEING MALES. From a kind fit to be sacrificed to the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">In other words, “all” is not to be taken literally because it does not include unclean animals.</i> AND IT SHALL BE FOR A SIGN. Scripture mentions, <i>And it shall be for a sign upon thy hand</i> with regard to two commandments.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">The eating of unleavened bread (v. 9) and the sanctification of the first-born (v. 16).</i> That which the sages of blessed memory transmitted, namely, that the chapters<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Ex. 13:1-10 and Ex. 13:11-16, which contain these commandments.</i> are to be written,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">In the phylacteries.</i> is true. AND FOR FRONTLETS. <i>Totafot</i> (frontlets) means a memorial.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Our verse is similar to verse 9, which has <i>zikaron</i> (memorial) in place of <i>totafot</i> (frontlets).</i> Others say<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Menachem ben Saruk (c. 910-970 C.E.). See Rashi.</i> that the <i>tet</i> of <i>totafot</i><sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Which is spelled with two <i>tafs</i>.</i> is doubled,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>tet, peh</i>. Menachem believed that Hebrew words come from a two-letter root</i> its meaning being to speak. They say that it comes from the same root as <i>ve-hettef</i> (and preach) in <i>and preach toward the south</i> (Ezek. 21:2). However, in my opinion this is far-fetched.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Because <i>ve-hettef</i> comes from the root <i>nun, tet, peh</i> whereas <i>totafot</i> comes from the root <i>tet, tet, peh</i> (Krinsky).</i>  <small>Can a fool who rebels against his maker succeed? When at peace his liver an arrow shall split. Note and take heed, O recusant; All that the portion <i>Be-Shallach</i> records concerning Pharaoh.</small> AND IT CAME TO PASS WHEN PHARAOH HAD LET THE PEOPLE GO. The <i>vav</i> in <i>ve-lo nacham</i> (led them not) is like an unaspirated <i>fa</i> in the Arabic tongue.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">In other words, a <i>vav</i> prefixed to a word does not always mean and. Hence <i>ve-lo nacham</i> does not mean: and led them not, but may mean: that God led them not, or something similar.</i> It is known that the distance between Egypt and Jerusalem by way of the land of the Philistines is not very great. It is about a ten-day journey by straight road. If this was not so, how did the tribes<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Jacob’s sons.</i> come as far as Egypt upon their asses?<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">To buy food. See Gen. 42-44.</i> If the distance was very great how much would have been necessary for them and their asses to eat?<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">In other words, if the distance between Egypt and Canaan had been very great they would not have been able to carry enough food with them for the journey.</i> Furthermore, upon returning they brought back food for their households.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">If the distance was very great they would have had to carry a vast amount of food for the journey plus an additional amount for their households.</i> ALTHOUGH THAT WAS NEAR. Rabbi Moses Ha-Kohen says that <i>ki karov hu</i> means <i>although that was near</i>.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">In other words, the word <i>ki</i>, which usually means “for” or “because,” has the meaning of “although” here. Rabbi Moses interprets thus, for <i>prima facie</i>, the word, “because” is out of place here, as God should have led them by the way of the Philistines <span class=\"underline\">because</span> it was close.</i> In my opinion, <i>ki am keshe oref hu</i> (for it is a stiff-necked people) (Ex. 34:9); <i>refa’ah nafshi ki chatati lakh</i> (Heal my soul; for I have sinned against Thee) (Ps. 41:5); and <i>ki rekhev barzel lo</i> (though they have chariots of iron) (Josh. 17:18) are similar.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">The word <i>ki</i> in these verses is to be translated as although. Hence Ex. 34:9 is to be translated, <i>although it is a stiff-necked people</i>; and Ps. 41:5, <i>Heal my soul; although I have sinned against Thee</i>.</i> However, I see no need for this interpretation,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">For interpreting <i>ki</i> here as although.</i> for its meaning is: the reason God did not lead them by way of the land of the Philistines was that it was close.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ki karov hu</i> is to be rendered, because it was close.</i> God thus led them via a distant way so that they would not witness any war and say, <i>Let us make a captain, and let us return to Egypt</i> (Num. 14:4). [LEST PERADVENTURE.] We know for certain that the Lord knows the future.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\"><i>Lest peradventure</i> implies that God was uncertain about the future. This contradicts the concept that the Lord is omniscient, hence I.E.’s comments.</i> God knew that the people would repent if He led them by the way of the land of the Philistines. Scripture reads, <i>Lest peradventure the people repent</i> because the Torah employed human terminology so that those who study<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">The Torah.</i> will understand.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">What the Torah is trying to convey. See I.E. on Gen. 1:26.</i> LED THE PEOPLE ABOUT. <i>Va-yassev</i> (led about)<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Vocalized with a <i>pattach</i> beneath the <i>yod</i>, a <i>tzere</i> beneath the <i>samekh</i>, and a <i>dagesh</i> in the <i>samekh</i>.</i> is a verb<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">In the <i>hifil</i>.</i> that comes from a double root. Its stem is <i>samekh, bet, bet. Va-yassev</i> also has an alternative vocalization.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">It may be vocalized <i>va-yasev</i>, with a <i>kamatz</i> beneath the <i>yod</i> and a <i>segol</i> beneath the <i>samekh</i>. For a double root in the <i>hifil</i> imperfect may be vocalized <i>pattach tzere</i>, as in <i>yassev</i>, or <i>kamatz segol</i>, as in <i>yasekh, yagel, yasev</i>.</i> Compare, <i>va-yasekh</i> (shut up) in <i>Or who shut up</i> (Job 38:8)<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>kamatz, segol</i>.</i> and <i>va-yagel</i> (and rolled) in <i>and rolled the stone</i> (Gen. 29:10).<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>kamatz, segol</i>.</i> Pay no heed to those who say that the root of <i>va- yassev</i> is <i>nun, samekh, bet</i>. [THE WILDERNESS.] The word <i>ha-midbar</i> (the wilderness) is to be read as if written twice.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>ha-midbar yam suf</i>. Now a definite article cannot be prefixed to a word in the construct. Hence I. E. argues that <i>ha-midbar yam suf</i> is short for <i>ha-midbar, midbar yam suf</i>. See Vol. 1, Foreword, p. XV, and I.E. on Gen. 2:9.</i> The clause is to be understood as if written, by the way of the wilderness, wilderness of the Red Sea. Similarly, <i>ha-aron ha-bebrit</i> (the ark of the covenant) (Josh. 3:14) is to be understood as if written, the ark, ark of the covenant,<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">See Vol. 1, p. 54, note 36.</i> and, <i>ve-etz ha-da’at tov va-ra</i> (the tree of the knowledge of good and evil) (Gen. 2:9) as if written, and the tree of the knowledge, knowledge of good and evil.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">See Vol. 1, p. 54.</i> Likewise the terms <i>ha-sefer ha-miknah</i> (the deed of the purchase)<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">The <i>phraseha-sefer ha-miknah</i>, is short for <i>ha-sefer, sefer ha-miknah</i> (the deed, deed of the purchase).</i> (Jer. 32:12) and <i>ha-yayin ha-chemah</i> (the wine of fury) (Jer. 25:15).<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\"><i>Ha-yayin ha-chemah</i> is short for <i>ha-yayin, yen ha-chemah</i> (the wine, wine of fury).</i> There are many other similar instances. RED SEA. <i>Suf</i> (Red) is the name of a place. Others say that <i>suf</i> comes from the same root as <i>sof</i> (the end)<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>yam suf</i> (Red Sea) is a variant of <i>yam sof</i> and means the Sea of the End, that is, the sea which lies at the end of the world.</i> in <i>The end of the matter</i> (Eccles. 12:13). It is so called because it lies at the end of the world. The reference is to the Atlantic, which I have already mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Ex. 10:19. Literally, as I have already mentioned.</i> However, this is a major blunder, because the <i>yam suf</i> (Red Sea) lies in the east, opposite Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Whereas the Atlantic does not.</i> The Spanish Sea<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">The Mediterranean.</i> is larger than it.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">The Red Sea. How much more so the Atlantic, which is greater than the Mediterranean. Hence the Red Sea cannot be identified with the Atlantic.</i> ARMED. Some say that <i>chamushim</i> (armed) means full of wealth, possessing all that they need. Now Scripture states, <i>neither had they prepared for themselves any victual</i> (Ex. 12:39).<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Which shows that they did not have everything they needed.</i> Furthermore, what reason is there to mention this now?<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">That they had provisions. It adds nothing to the account here. Its proper place is in Ex. 12:39.</i> The only meaning of <i>chamushim</i> is, girded with weapons for war. Compare, <i>chalutzim ta’avoru</i> (ye shall pass over armed) (Deut. 3:18), the meaning of which is: ye shall pass over with girded loins.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">The word <i>chalatz</i> means loins. Therefore, <i>chalutzim ta’avoru</i> literally means: ye shall pass over with loins, i.e., with loins girded with weapons.</i> The fact that Scripture in one place reads, <i>ve-attem ta’averu chamushim</i> (but ye shall pass over before your brethren armed) (Josh. 1:14) and in another place refers to the Israelites as <i>chalutzim</i> (Deut. 3:18) is true witness to the aforementioned.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">That <i>chamushim</i> means armed.</i> What reason was there for them to carry food before their brethren?<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">If <i>chamushim</i> means stocked with food then Josh. 1:14 tells us that the tribes of Dan and Reuben and half the tribe of Manasseh passed over the Jordan before the rest of Israel, carrying food. Now what conceivable reason was there for this? Food carriers or baggage follow behind troops. They do not precede them.</i> The reason Scripture at this point notes <i>that the children of Israel went up armed</i> is that it is previously stated, <i>Lest peradventure the people repent when they see war, and they return to Egypt</i> (v. 17).<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Hence we might assume that they were unarmed.</i> For<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Contrary to what verse 17 might imply.</i> the Israelites went out <i>with a high hand</i> (Ex. 14:8), with weapons of war and not like fleeing slaves. AND MOSES TOOK THE BONES OF JOSEPH. Scripture mentions above that <i>the children of Israel</i> who were alive in that generation <i>went up out of the land of Egypt</i>. Scripture now notes that the children of Israel also brought up with them the most honored one of them, the one through whom they came down to Egypt. The latter had made them swear before his death that they would tell their children, and their children would instruct their children about this.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">To bring his bones up with them.</i> Now Moses busied himself with fulfilling the oath so that no guilt would fall upon Israel. For we see that the princes of Israel swore an oath to the Gibeonites.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">That they would not harm them. See Josh. 9.</i> Now they only took this oath on condition that the Gibeonites came from a distant place as they claimed.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">See Josh. 9:9.</i> After it was found that the Gibeonites came from close by<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">That is, from the land of Canaan.</i> it was fitting that they not keep their oath so that they and all Israel not violate the injunction, <i>thou shalt save alive nothing</i> (Deut. 20:16). However, they kept their oath out of regard for God’s glory so that they not desecrate it.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">As they swore upon God’s name.</i> Many years later God punished the children of Israel<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">See II Sam. 21:1.</i> because Saul permitted the Gibeonites who were in Nob, the city of the priests, to be put to death.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">See Rashi and Kimchi on II Sam. 21:1.</i> [THE BONES OF JOSEPH.] Scripture mentions <i>the bones of</i><sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Rather than the body of.</i> for all of the flesh and skin breeds worms and putrefies, and after a few years only the bones remain.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">I.E. was apparently unaware of the process of mummification.</i> AND THEY TOOK THEIR JOURNEY…ETHAM. Etham is, as I will explain,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 15:22.</i> the wilderness of Shur. AND THE LORD WENT BEFORE THEM BY DAY. We know that the Lord <i>inhabiteth eternity and His name is Holy</i> (Is. 57:15), and that <i>He is enthroned of old. Selah</i> (Ps. 55:20).<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">In other words, God is incorporeal, for if He had a body He could not be eternal. This being the case, why does Scripture read, <i>And the Lord <span class=\"underline\">went</span>?</i></i> Scripture speaks in the language of men. It reads so because God’s power went with Israel, as in <i>That caused His glorious arm to go at the right hand of Moses</i> (Is. 63:12). [IN A PILLAR OF CLOUD.] Scripture reads, <i>in a pillar of cloud</i> because it was not shaped like other clouds but was in the form of a pillar stretching from the sky upon the earth. A pillar is called an <i>ammud</i><sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>ayin, mem, dalet</i>.</i> in Hebrew because the base (<i>ma’amad</i>)<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>ayin, mem, dalet</i>.</i> of the house is on it.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">An alternative translation is: because the existence (<i>ma’amad</i>) of the house depends on it. See the word <i>ammud</i> in Kimchi’s <i>Sefer Ha-Shorashim</i>. Be that as it may, I.E.’s point is that the passive form <i>ammud</i> (it was stood up), rather than the active <i>omed</i> (stands) is used for a pillar because the house is stood up, i.e., stands/exists (<i>ammud</i>) because of it.</i> [THAT THEY MIGHT GO BY DAY AND BY NIGHT.] Scripture reads, <i>that they might go by day and by night</i> because the camp was large and they could only journey a short distance.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">At a time.</i> They therefore journeyed part of the day<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">That is, a little by day (Cohen).</i> and also part of the night.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">That is, a little by night.</i> These two pillars were, as I shall explain,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Ex. 15:22</i> before the Israelites until they came to the sea. DEPARTED NOT. <i>Yamish</i> (departed) is a transitive verb.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Meaning he caused to depart, the reference being to the Lord mentioned in verse 21. Thus <i>lo yamish ammud he-anan</i> (the pillar of cloud departed not) means: God did not cause the pillar of cloud to depart.</i> For God mentioned above<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">In verse 21.</i> did not cause the pillars to depart from before the people. [BY DAY.] The word <i>yomam</i> (by day) is not found employed in Scripture except for the time when the sun shines upon the earth. The word <i>yom</i> (day) found in the Torah, the Prophets, and the Writings refers also to nighttime, for it is written, <i>on the day</i> (yom) <i>that I smote all the first-born in the land of Egypt</i> (Num. 8:17). Now the slaying of the first-born took place at night.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Ex. 12:29.</i> It is also written, <i>this day</i> (ha-yom) <i>is a day</i> (yom) <i>of good tidings</i> (II Kings 7:9). Now it was then night, for we read there, <i>if we tarry till the morning light</i> (<i>Ibid.</i>). Scripture also reads, <i>The day</i> (yom) <i>I cry in the night before Thee</i> (Ps. 88:2).<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> AND THE LORD SPOKE. It is truly not proper for an intelligent person to scrutinize God’s actions and ask, why did the Lord act thus?<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In other words, truthfully speaking one can not always fathom God’s will.</i> For all of God’s actions are done wisely. Man’s wisdom is as nothing before God.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ps. 39:6.</i> I mention this because you will read in this Torah portion that God<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Acting like the general of an army.</i> guilefully commanded the Israelites to turn back<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Compare, verses 2 and 3.</i> so that Pharaoh would go out and pursue them, and drown in the sea.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Compare, verse 4.</i> God’s thoughts are very deep.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Hence we cannot understand why the Lord chose to destroy Pharaoh and his hosts in this way when he could have killed them with a plague or the like.</i> PI-HAHIROTH. <i>Pi-hahiroth</i> is elsewhere called <i>Pene-hahiroth</i> (Num. 33:8). It is so called<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">By these two names.</i> because the mouth (<i>peh</i>) is on the face (<i>panim</i>).<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>pi</i> (mouth of) and <i>pene</i> (face of) interchange.</i> It is the name of a place. BEFORE BAAL-ZEPHON. Some say that the Egyptian magicians made bronze images which drew power from the stars, and that Baal-zephon was a statue that no slave fleeing Egypt was able to pass by.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">They held that Baal-zephon was an image on the border of Egypt which supernaturally prevented fleeing slaves from crossing it.</i> It is because of this that Scripture reads, <i>that the people were fled</i> (v. 5).<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Once the Israelites passed Baal-zephon the Egyptians realized that the statue was ineffective against Israel and that the Israelites had fled.</i> However, in my opinion because Moses said to Pharaoh, <i>We will go three days’ journey into the wilderness</i> (Ex. 8:23), it appeared to Pharaoh from these words that Moses knew the road that they would take to the place where they intended to sacrifice. Thus when Pharaoh heard that the Israelites started to go by way of the wilderness,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">To the place where they were going to offer sacrifices.</i> and when they had traveled some distance<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Into the desert away from Egypt.</i> backtracked to go in another way, Pharaoh surmised that everything that Moses had told him was said in guile, that he did not intend to sacrifice but to flee. For one who flees becomes confused on the way and does not know which road to take. OVER AGAINST IT. The word <i>nikhcho</i> (over against it) is vocalized with a <i>chirik</i>.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Rather than a <i>kamatz katan</i>. The word <i>nikhcho</i> consists of the word <i>nokhach</i> (against) plus the pronominal suffix. In such cases the <i>cholam</i> changes to a <i>kamatz katan</i>. Thus we would expect <i>nokhcho</i> rather than <i>nikhcho</i>, hence I.E.’s comment.</i> It is similar to the word <i>niflo</i> (was fallen)<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Which should have been vocalized <i>noflo</i>, for <i>niflo</i> consists of the word <i>nofel</i> plus the pronominal suffix.</i> in <i>after that he was fallen</i> (II Sam. 1:10). There are many other such instances.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">In which the <i>chirik</i> comes in place of a <i>kamatz katan</i> where a word vocalized with a <i>cholam</i> is combined with a pronominal suffix.</i> AND PHARAOH WILL SAY OF THE CHILDREN OF ISRAEL. This is similar to <i>say of me</i> (Gen. 20:13).<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>imri li</i> (say of me); literally, say to me. I.E.’s point is that there are instances in which the <i>lamed</i> is to be interpreted to mean of, concerning, about. Thus <i>li-vene yisrael</i> does not mean to the children of Israel but of the children of Israel.</i> ENTANGLED. <i>Nevukhim</i> (entangled) is vocalized with a <i>shuruk</i> in place of a <i>cholam</i>.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The singular form of <i>nevukhim</i> is <i>navokh</i>. Thus we would expect to see <i>nevokhim</i> rather than <i>nevukhim</i>. Compare, <i>nakhon, nekhonim, navon, nevonim</i>.</i> It is similar to the word <i>ta’avuri</i> (pass)<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In which a <i>shuruk</i> comes in place of a <i>sheva</i>. The usual form of the <i>kal</i> feminine imperfect is <i>ta’avri</i>.</i> in <i>neither pass from hence</i> (Ruth 2:8), for <i>nevukhim</i> is a <i>nifal</i> as the word <i>nekhonim</i> (ready) (Ex. 19:11) is.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Hence it should have followed that paradigm and been similarly vocalized. See note 17.</i> Now <i>navokhu</i> (perplexed) (Joel 1:18) and also <i>navokhah</i> (perplexed) in <i>but the city of Shushan was perplexed</i> (Est. 3:15) are like <i>nakhonah</i> (established)<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">They are all <i>nifals</i> and follow the same paradigm. Similarly <i>nevukhim</i> despite its irregular vocalization.</i> in <i>And the kingdom was established</i> (I Kings 2:46). Its meaning is, they are like a person who cannot find anyone to advise him and does not know what to do.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>nevukhim</i> means perplexed.</i> The <i>nun</i> in <i>nivkhe</i> (depths of) in <i>the depths of the sea</i> (Job 38:16)<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> is a root letter.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Whereas the <i>nun</i> of <i>nevukhim</i> is not a root letter but the nun of the <i>nifal</i> form. The root of <i>nevukhim</i> is <i>bet, vav, kaf</i> and the root of <i>nivkhe</i> is <i>nun, bet, kaf</i>.</i> The meaning of <i>nivkhe yam</i> (the springs of the sea) is the depths of the sea. <i>Nivkhe</i> has no place here.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Contra Rashi and Rashbam, who connect <i>nevukhim</i> and <i>nivkhe</i>. Rashi comments, “<i>Nevukhim</i> means enclosed and sunk deep, as in <i>nivkhe yam</i>.”</i> THE WILDERNESS HATH SHUT THEM IN. The ways of the wilderness are closed to them, and like fugitives they do not know where to go. AND I WILL HARDEN PHARAOH’S HEART. As if he forgot the plagues<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>And I will harden Pharaoh’s heart</i> means: I will harden his heart so that he will act as if he forgot the plagues.</i> with which the Egyptians were smitten because of Israel. AND I WILL GET ME HONOR UPON PHARAOH. My glory shall be manifest in the world when I drown Pharaoh and his army.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>be-faroh</i> (upon Pharaoh) is to be interpreted, via Pharaoh.</i> AND THE EGYPTIANS SHALL KNOW. The remnants<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Those who remained in Egypt and did not pursue Israel.</i> and those who drowned prior to their death <i>shall know that I am the Lord</i>. AND THEY DID SO. Scripture’s short way of saying that they turned backwards.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>and they did so</i> is short for: and they turned backwards and encamped before <i>pi-hahiroth</i>. According to Krinsky, <i>and they did so</i> is short for: and Moses told Israel to turn backwards, etc.</i> AND IT WAS TOLD THE KING OF EGYPT. That they are not going for any purpose but to flee. AND HE MADE READY HIS CHARIOT. By command.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Contra Rashi, who explains that Pharaoh himself made ready his chariot.</i> It is like <i>So Solomon built the house</i> (I Kings 14:4).<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Which means Solomon commanded that the house be built.</i> AND HE TOOK SIX HUNDRED CHOSEN CHARIOTS. The chosen chariots of all the chariots that he had.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The best of his chariots.</i> AND CAPTAINS. Note that the king is like the number one. Therefore the one who is next to him in rank is called the <i>mishneh</i> (the second), which is derived from the same root as <i>shenayim</i> (two). The third in rank is called the <i>shelishi</i>. <sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 41:43. Thus <i>shalishim</i> (captains) are third in rank.</i> WITH A HIGH HAND. They had all the weapons of war and so did not go out like fugitives. AND THE EGYPTIANS PURSUED AFTER THEM. This is in keeping with linguistical style.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">For Scripture to repeat itself in this manner. The previous verse reads, <i>and he pursued after the children of Israel</i>.</i> It is similar to <i>and the people saw</i>,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Which follows <i>And all the people saw</i>.</i> <i>and they trembled and stood far off</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> (Ex. 20:15), the meaning of which is, when they saw this,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">In others words, <i>va-yar</i> (and they saw) is to be rendered: and when they saw. Otherwise Scripture would be literally repeating itself.</i> they trembled and stood far off. The meaning of <i>and the Egyptians pursued after them</i> thus is: when the Egyptians pursued them,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>va-yirdefu</i> (and they pursued) is to be rendered: and when they pursued. Thus Scripture does not literally repeat itself.</i> they overtook them as they were encamping by the sea. [ALL THE HORSES.] Scripture notes this<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew text reads, <i>kol sus</i> (all the horses); literally, every horse, hence I.E.’s comment.</i> to inform us that they did not come upon them scattered.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">The horsemen did not approach Israel in scattered groups but as a united force (Cohen).</i> AND HIS HORSEMEN. <i>Parashav</i> means his horsemen. AND HIS ARMY. <i>Chelo</i> (his army) means his foot soldiers. AND WHEN PHARAOH DREW NEAR. When Pharaoh caused his camp to draw near.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>u-faroh hikriv</i> (and Pharaoh drew near) means: and when Pharaoh caused to draw near, i.e., when Pharaoh caused his army to draw near.</i> The verb <i>hikriv</i> (drew near) is always transitive in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Hence it means to cause to draw near rather than drew near.</i> AND THEY SAID. We find that the holy tongue employs two words with one meaning back to back when one would suffice. Now the phrase <i>ha-mibbeli en kevarim</i> (because there were no graves)<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Literally, because there are no graves, for <i>bli</i> and <i>en</i> mean the same thing.</i> is similar to <i>ha-rak akh be-mosheh</i> (only with Moses?) (Num. 12:2).<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Literally, only only with Moses? For <i>rak</i> and <i>akh</i> mean the same thing.</i> TO BRING US FORTH. <i>Le-hotzi’anu</i> (to bring us forth) is vocalized with a long <i>kamatz</i> in place of a <i><span class=\"underline\">tzere</span></i>.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Literally, a short <i>kamatz</i>. According to the rules of Hebrew grammar the word should be <i>le-hotzi’eni</i>. Compare, <i>hotzi’eni</i> (Ps. 25:17); <i>ve-hotzie’ni</i> (I Kings 22:34).</i> It is similar to <i>ro’ani</i> (seeth me)<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Wherein a long <i>kamatz</i> has been substituted for a <i>tzere</i>. The word should have read, <i>ro’eni</i>. Compare, <i>ro’enu</i> (Is. 29:15).</i> in <i>Thou hast said</i>:<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">This is how Scripture reads. I.E. has: And I say. He probably quoted from memory and erred.</i> <i>None seeth me</i> (Is. 47:10). IS THIS NOT THE WORD. This is not stated.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">In the Exodus narrative. Nowhere is it stated that the Israelites told Moses, Let us alone, that we may serve the Egyptians, etc.</i> However, we know that this was the case, for how could they say to his face something that was not true? This remark was included in <i>but they hearkened not unto Moses</i> (Ex. 6:9).<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">It is worthy of note that <i>Let us alone, that we may serve the Egyptians</i>, etc., follows <i>but they hearkened not to Moses</i>, etc., in the Samaritan Pentateuch.</i> STAND STILL, AND SEE THE SALVATION OF THE LORD. For you will not wage war but you shall see the salvation which the Lord will work for you this day. One may ask: How is it that a large camp comprising six hundred thousand armed men were afraid of those who pursued them? Why did they not stand and fight for their own and their children’s lives? The answer is: The Egyptians were masters over Israel. The generation that left Egypt were trained from their youth to bear the yoke of the Egyptians. They were of humble spirit. How then could they now wage war against their masters? The Israelites were lazy and not learned in war. Can you not see that were it not for the prayers of Moses, the Amalekites, who came<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">To attack Israel. See Ex. 17:8-13.</i> with a small number of men, would have defeated Israel. God alone, <i>Who doeth great things</i> (Job 5:9); <i>And by Him actions are weighed</i> (I Sam. 2:3), so arranged events that all Israelite males<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Under the age of 20. See Num. 14:31.</i> who left Egypt died out,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">See Num. 14:22.</i> for they had no spirit to fight the Canaanites; and a new generation with a noble spirit, who had never tasted exile, arose after the generation of the wilderness.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">The generation that left Egypt and died in the wilderness.</i> I have noted the aforementioned in the account of Moses recorded in the Torah portion <i>Ve-Eleh Shemot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Ex. 2:3.</i> THE LORD WILL FIGHT FOR YOU. <i>Lakhem</i> means for you.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Literally, to you, hence I.E.’s comment.</i> Similarly, whenever the word war (<i>milchamah</i>) is followed by a <i>lamed</i> it indicates aid. Rabbi Moses Ha-Kohen therefore explains <i>li</i> (me) in <i>For there are many that fight</i> (lochamim) <i>me</i> (li) <i>on high</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> (Ps. 56:3) to mean for me.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">For a <i>lamed</i> follows the word war (<i>lochamim</i>.) According to Rabbi Moses Ha-Kohen, Ps. 56:3 should be translated: For there are many that fight on high for me.</i> The meaning of <i>on high</i> is, a war on high, as is the case with all that sit.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">It is unclear what I.E. means. Filwarg suggests emending <i>ha-yoshevim</i> (that sit) to <i>ha-chashuvim</i> (that are important), the idea being that important people have others who fight for them. The verse thus states: For there are many that fight for me on high as is the case with all important people. However, in I.E.’s short commentary the reading is <i>ha-moshekhim</i>, which is a technical term for words that are to be read as if written twice. In this case our verse is to be read as follows: For there are many that fight for me, that fight for me on high, the reference being to angels who fight on his behalf. See I.E. on Ps. 56:3. In this case the last line of I.E. should be interpreted as: The meaning of on high is a war on high, as our verse belongs to those verses in which there is a word that is to be read as if written twice.</i> AND YE SHALL HOLD YOUR PEACE. In contrast to <i>and the children of Israel cried out</i> (v. 10). WHEREFORE CRIEST THOU UNTO ME. Some say that Moses was crying out unto the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">See Mekhilta and Rashi on this verse: “This teaches us that Moses was standing and praying.”</i> However, this is incorrect, for God had already told Moses, <i>and I will get Me honor upon Pharaoh</i> (v. 4).<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Thus Moses knew that God would destroy Pharaoh and his army and would not cry unto the Lord.</i> On the contrary, this was told to Moses who stood in Israel’s stead<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">The words were directed to the children of Israel, not to Moses.</i> because the children of Israel cried out to the Lord. THAT THEY GO FORWARD. Little by little until they reach the edge of the sea. AND LIFT THOU UP. God told Moses to lift up his rod and divide the sea before the children of Israel went forward. The Lord did not tell Moses to strike the sea.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Which shows that Moses was some distance from it.</i> He told him to stretch out his hand toward the sea<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Which he could do from a distance. According to I.E. <i>al ha-yam</i> (over the sea) is to be rendered, toward the sea.</i> in the manner<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>al</i> means toward.</i> of <i>And Moses stretched forth his rod toward heaven</i> <sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>al ha-shamyim</i> which literally means over the heaven.</i> (Ex. 9:23). We know that the rod did not divide the sea but that from the moment that Moses stretched his hand toward the sea God caused the sea to go back by a strong east wind and the waters then<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>az</i> rather than <i>oh</i> (<i>Vat. Ebr</i>. 38).</i> split. For it is so written.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">In verse 21.</i> AND I. We know that the Red Sea is not situated between Egypt and the Land of Israel. There was no reason for them to enter the sea.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">I.E. apparently assumes that <i>yam suf</i> is the Red Sea. However, the Red Sea is not located between Canaan and Egypt. There was thus no reason to cross the Red Sea, hence I.E.’s comment.</i> However, God commanded them to do so, so that the Egyptians would enter behind them and drown. The children of Israel, as I will explain,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on verses 22 and 29 and Ex. 15:22.</i> entered the sea from the wilderness of Etham and exited the sea to the wilderness of Etham. AND THE EGYPTIANS SHALL KNOW. Those that remained.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">In Egypt shall know that I am the Lord, for those who pursued Israel all perished (v. 28). See I.E. on verse 4.</i> WHEN I HAVE GOTTEN ME HONOR UPON PHARAOH. Who will drown along with his chariots and horsemen. AND THE ANGEL OF GOD. This took place before <i>speak unto the children of Israel, that they should go forward</i> (v. 15).<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">The incident described in verses 19 and 20 must have taken place before Israel was commanded to go forward, since the pillar of cloud came between the two camps and prevented the Egyptians from harming the Israelites <i>all the night</i> (v. 20).</i> It’s meaning thus is, and the angel of God had already removed.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>va-yissa</i> (removed) is a pluperfect, meaning had removed.</i> I have already showed you many such instances.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Where Scripture employs a pluperfect.</i> Now because these three verses<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Verses 19, 20, 21.</i> are connected to each other and each one has seventy-two letters we find in them, as stated in the books,<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Post-talmudic works such as <i>Lekach Tov</i> on Ex. 14; Responsa of R. Hai Gaon. Also see <i>Ozer Ha-Geonim, Hagigah</i>, p. 23. The Talmud speaks of the 72-letter name of God. See <i>Sukkah</i> 45a. Those who see the 72-letter name of God in these verses do so in one of the following two ways. They arrange the three verses on top of each other and arrive at God’s name by reading down, i.e., <i>vav, vav, vav; yod, yod, yod; samekh, bet, tet</i>, etc. Or they invert verse 20 and arrange the three verses as above and read down, i.e., <i>vav, heh, vav; yod, lamed, yod; samekh, alef, tet</i>, and so on. The reason they invert the middle verse is that it states, <i>and the one did not come near the other all the night</i>; i.e., one is not to combine the letters of this verse in their normal fashion but they are to be read backwards as the word <i>ha-laylah</i> (the night) is. For <i>ha-laylah</i> reads the same whether from left to right or right to left (Krinsky).</i> the sign of the secret of God’s explicit name. However, in my opinion it is so written<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">These three verses. In other words, verses 19-21 consist of 72 letters each, not because a combination of their letters spells out a secret name of God, but rather they allude to God (<i>YHVH</i>) whose might delivered Israel.</i> because, as I will explain in the Torah portion <i>Ki Tissa</i>,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">I.E. insists that when the Talmud speaks of the 72-letter name of God it refers to the tetragrammaton (<i>YHVH</i>),which when calculated as follows, <i>Y</i> (10) <i>YH</i> (15) <i>YHV</i> (21) <i>YHVH</i> (26), comes to 72. Cf. I.E.’s <i>Sefer Ha-Shem</i> 5.</i> the numerical value of God’s glorious name comes to seventy-two. The <i>Book of Raziel</i><sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">An early cabalistic work which is supposed to have been given to Adam by the angel Raziel (Hebrew, mystery of God). It contains mystical teachings, letter mysticism, descriptions of heaven, as well as formulas for amulets.</i> states that one who wants to query the heavenly powers in a dream should read the verse, <i>Now it came to pass in the thirtieth year</i>, etc. (Ezek. 1:1), for it contains seventy-two letters.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">In the <i>Sefer Raziel</i>, and apparently also in I.E’s version of Scripture, the words <i>ha-golah</i> and <i>marot</i> in Ezek. 1:1 were spelled without a <i>vav</i>. Otherwise the number of letters in Ezek 1:1 comes to 74 as they do in our editions of the Prophets. Cf. <i>Minchat Shai</i> on Ezek. 1:1.</i> THE ANGEL OF GOD. The reference is to the great prince<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">The angel Michael. Cf. Dan. 21:1, <i>And at that time shall Michael stand up, the great prince who standeth for the children of Israel</i>.</i> who goes in the cloud, concerning whom it is written, <i>And the Lord went before them by day</i> (Ex. 13:21). When this angel, who went before the camp of Israel, moved and went behind them, the pillar of cloud moved with him. Let the one who identifies the angel of God with the cloud show us where we find the pillar of cloud called the angel of God. Furthermore, if the angel and the pillar are one and the same, why is <i>and the pillar of cloud removed from before them</i> repeated? If he should answer that Scripture repeats the same idea in different words,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">As it often does.</i> then we respond that it is not the manner of Scripture to repeat itself except in prophecy<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Which is given in poetic form.</i> or reproof.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Prophet’s words of reproof.</i> Moreover, it is unfit to repeat oneself when reporting how something happened.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">When prose is employed. In other words, Scripture repeats the same idea in different words in poetry but not in prose.</i> AND IT CAME. And the angel came.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>va-yovo</i>, which may mean: and it came, or, and he came, hence I.E.’s comment.</i> AND THERE WAS THE CLOUD AND THE DARKNESS HERE. Between the camps. AND IT LIT UP THE NIGHT.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">I.E. renders this, and he lit up the night, the reference being to the angel who lit up the night via the pillar of fire (Krinsky).</i> As was the manner on all the nights, so that Israel could cross the sea. They crossed it at night. Rabbi Merinus says that the meaning of <i>va-ya’er</i> (he lit up) is, he darkened. <i>And the night shall be light about me</i> (Ps. 139: 11)<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. So too Rashi on Ps. 139:11.</i> is similar. Furthermore, we find, <i>On the light of the fourteenth day</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\"><i>Pesachim</i> 2a. The meaning of which is, on the night of the fourteenth day, i.e., the night preceding the fourteenth day. We thus see that the word light can refer to night or darkness.</i> in rabbinic literature. However, the one who interprets thus turns darkness into light and light into darkness, for it is impossible in any language for a word to mean both a thing and its opposite unless it is euphemistically used, as in <i>Naboth did bless God and the king</i> (I Kings 21:13).<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. Its meaning is, as J.P.S. translates, <i>Naboth did curse God and the king</i>.</i> The word light in <i>shall be light about me</i> refers to the light itself, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Cf. I.E. on Ps. 139:11.</i> Similarly, the sages said<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\"><i>Pesachim</i> 3a.</i> that <i>On the light of the fourteenth</i> is a refined language,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">They did not want to mention darkness.</i> which is similar to a euphemism. Furthermore, what reason was there for Scripture to say, <i>and he darkened the night</i>? It is dark every night. The only meaning of <i>va-ya’er et ha-laylah</i> is that he<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">The angel via the pillar of fire (Krinsky).</i> lit up the night<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>va-ya’er et ha-laylah</i> means: and he lit up the night.</i> as he did from the day that Israel went out of Egypt, for the pillar of fire was seen every night. Now if Israel had no light how did they cross the sea?<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Another argument against Rabbi Merinus’ interpretation.</i> For behold, by the time Pharaoh came into the sea and the Lord looked forth upon him in the morning watch, most of the Israelites had already crossed.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Thus most of the Israelites crossed during the night. However, if they had no light how could they have crossed?</i> AND MOSES STRETCHED OUT HIS HAND…ALL THE NIGHT. Even while Israel was crossing, the wind did not cease. AND THE CHILDREN OF ISRAEL WENT INTO THE MIDST OF THE SEA. Do not think that because Scripture reads, <i>in the midst</i><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>be-tokh</i> in (the middle), hence I.E.’s comment.</i> <i>of the sea</i> that the Israelites reached the middle of the Red Sea. On the contrary, even if they entered the sea for even half of a Persian mile one may say that they came in the midst of the sea.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">In other words, the word <i>tokh</i> is not to be taken literally.</i> It is like <i>And the mixed multitude that was in the midst of them</i><sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> (Num. 11:4), for the mixed multitude was not in the middle of the camp. The meaning of <i>the midst of the sea</i> is, the place where there was water at the beginning of the night.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Not literally in the midst of the sea.</i> AND THE WATERS WERE A WALL UNTO THEM. The waters froze.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">The waters on either side of the Israelites froze and formed two solid walls (Krinsky, Cohen).</i> It is also written, <i>The floods stood upright as a heap</i> (Ex. 15:8).<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">The verse continues, <i>The deeps were congealed in the heart of the sea</i>.</i> After most of Israel crossed, the waters which formed a wall for them melted. This is the meaning of <i>that the waters may come back upon the Egyptians</i> (v. 26). These waters<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Which formed from the melting walls.</i> separated between the Egyptians and the dry land.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">That the Israelites were on.</i> It therefore states, <i>and the Egyptians fled against it</i> (v. 27), as the Egyptians thought that they would go out onto dry land.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">The dry land that the Israelites were on.</i> But the walls of water melted and separated them and dry land. There is no doubt that those who pursued Israel saw the light by which Israel crossed.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Hence they saw the Israelites on dry land and wanted to follow them.</i> AND IT CAME TO PASS IN THE MORNING WATCH. The <i>alef</i> of <i>ashmoret</i><sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>shin, mem, resh</i>.</i> (watch) is a superfluous letter.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">It is not a root letter, nor is it a prefix. It has no translatable meaning.</i> THAT THE LORD LOOKED FORTH. The reference is to the angel of the Lord mentioned earlier.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> The same is the case with Gideon,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Concerning whom we read, <i>And the angel of the Lord came</i> (Jud. 6:11), <i>And the angel of the Lord appeared unto him</i> (<i>Ibid.</i>). This angel is subsequently referred to as the Lord in verses 14, 15, 23, 27; i.e., <i>and the Lord turned, And the Lord said</i>, etc. Similarly, the angel mentioned in verse 19 of this chapter is subsequently called the Lord.</i> where the messenger is called by the name of the sender. Since the sender commands his agent to commit an act, it is as if the sender himself had executed it. THROUGH THE PILLAR OF FIRE AND OF CLOUD. Between these two pillars.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Contra Rashi, who interprets the <i>bet</i> of <i>be-ammud</i> (through the pillar) to mean with; i.e., God threw the Egyptians into confusion through the use of the two pillars. I.E. interprets the <i>bet</i> of <i>be-ammud</i> as meaning in the pillars, i.e., between the pillar of cloud, which was behind the camp of Israel, and the pillar of fire, which was in front of Israel (Filwarg).</i> AND DISCOMFITED. Possibly because of this the poet says, <i>The voice of Thy thunder was in the whirlwind</i> (Ps. 77:19).<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">For <i>va-yaham</i> (discomfited) refers to a discomfit brought about by lightning and thunder. Ps. 77:19 speaks of the splitting of the Red Sea (Weiser).</i> Similarly <i>And He shot forth lightnings, and discomfited them</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>va-yehummem</i>. This is the reading in Ps. 18:15. However, I.E. has <i>va-yahom</i>. He probably quoted from memory. The parallel verse in II Sam. 22:15 has <i>va-yahom</i> as the <i>kre</i>. Be that as it may, this verse shows that the root <i>heh, mem, mem</i> refers to discomfit brought about by thunder and lightning (Weiser).</i> (Ps. 18:15). Elsewhere it is written, <i>And He sent…Lightning, and discomfited them</i><sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>va-yahom</i>.</i> (II Sam. 22:15). AND HE TOOK OFF. <i>Va-yasar</i> (and He took off) is a <i>hifil</i>.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>samekh, vav, resh</i>.</i> It should have been vocalized <i>va-yaser</i> with a <i>segol</i> beneath the <i>samekh</i>. I have already noted its grammatical explanation.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 8:27.</i> [AND HE TOOK OFF THEIR CHARIOT WHEELS.]<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Literally, and he removed the wheel of his chariots, hence the various interpretations.</i> Some say its meaning is that they<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">In other words, “he” refers to each one of the chariot drivers.</i> untied the knot of the wheel<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">That is, the chariots.</i> from the horses<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">They untied the knot by which the horses were tied to the chariots and tried to escape by riding on the horses.</i> so that, being lighter,<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Not having to pull the chariots, the horses had a lighter load, i.e., only the rider.</i> they could flee more easily. However, the above-mentioned divine discomfit fell upon them and their horses, and they could only drive them with great difficulty.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Cohen paraphrases I.E. in this way: “To hasten their flight, the Egyptians unharnessed the chariots; but the general confusion also affected the horses.”</i> Others say that <i>va-yasar</i> comes from the root of <i>sorer</i> (rebellious) (Deut. 21:18).<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>samekh, resh, resh</i>, meaning to rebel. Thus <i>va-yasar</i> (and he took off) means: and he rebelled.</i> He who went before them wanted to turn the chariot around.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Filwarg believes that the reference is to the leading chariot. He wanted to turn his chariot around and flee. In this case, “and he rebelled” means: and he turned the wheels of his chariot around. That is, instead of going forward as his orders said, the lead charioteer tried to turn his chariot around and flee. Rashbam interprets similarly.</i> FOR THE LORD FIGHTETH FOR THEM AGAINST THE EGYPTIANS. <i>Lahem</i><sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Its literal meaning is, to them.</i> means for them.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">When the word to fight is followed by a <i>lamed</i> it means on behalf (see Weiser).</i> It now becomes clear that God’s word, <i>and the Egyptians shall know that I am the Lord</i> (v. 4), which He spoke earlier meant: <i>and the Egyptians shall know</i> before their deaths. THAT THE WATERS MAY COME BACK. The waters which served as walls for them should return to their previous state. WHEN THE MORNING APPEARED. <i>Lifnot boker</i> (when the morning appeared) means toward morning. TO ITS STRENGTH. <i>Le-etano</i> means to its strength. It is a noun,<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>etan</i> is a noun. Cf. I.E. on Ps. 74:15. <i>Le-etano</i> is the noun <i>etan</i> plus the prepositional <i>lamed</i> and the pronominal suffix.</i> like <i>etan</i> in <i>mighty rivers</i> (Ps. 74:15).<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> FLED AGAINST IT. I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">In verse 22.</i> that the Egyptians in fleeing thought that they were returning to dry land when in actuality they were going toward the sea. May the bones of Chivi<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Chivi Al-Balkhi, a Persian Bible exegete born in Balkh (now in Afghanistan) who lived in the latter part of the 9th century. He wrote a book containing two hundred queries on the Bible. Surviving quotations show Chivi to have been a free-thinking man “who sought to explain biblical miracles naturally…His views aroused intellectual ferment among Oriental Jewry and Saadiah Gaon published a refutation” (Roth, p. 916).</i> the dog<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">A play on Ha-Balkhi. By inverting the letters of Ha-Balkhi from Balakh, we get <i>ha-kalbi</i> (the dog).</i> be crushed. Chivi said that Moses knew the time of low tide, when the level of the sea goes down, and the time of high tide, when the sea comes in and its level rises, and so brought his people across the sea when the tide was normally low. However, Pharaoh did not know the manner of the sea and therefore drowned. This interpretation is sheer madness, as the sea is not normally dry in any place when its level goes down. However, all was dry.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">According to verse 29 Israel crossed on dry land.</i> Neither do walls of water remain on the right or the left.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">When the sea retreats at low tide.</i> Furthermore, the end of low tide and the beginning of high tide do not become clear until some hours have passed.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">It takes some hours before the effects of high and low tide are perceptible. Thus it would take quite a while for the waters to have enveloped the Egyptians. However, it appears from Scripture that the waters overwhelmed the Egyptians in a short period of time.</i> Moreover, the Israelites had not yet finished crossing before Pharaoh and his army drowned.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">If it was low tide why did Pharaoh and his army drown?</i> AND THE LORD OVERTHREW. <i>Va-yena’er</i> (overthrew) is a <i>pi’el. Na’arti</i> (I shook) in <i>Also I shook out my lap</i> (Neh. 5:13) is similar to it.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">It comes from the same root. Thus <i>va-yena’er</i> means to shake, or cast out something from one’s lap, hand or vessel.</i> <i>Va-yena’er</i> is to be understood in the manner of <i>hath He thrown into the sea</i> (Ex. 15: 1).<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\"><i>And the Lord overthrew</i> is to be interpreted: and the Lord threw them into the sea (Weiser).</i> AND THE WATERS RETURNED. The waters that were walls returned. SO MUCH AS ONE OF THEM. Even one of them did not escape.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ad echead</i> (literally, until one) means so much as one.</i> Similarly <i>ad echad</i> in <i>and, behold, there was not so much as one</i> (ad echad) <i>of the cattle of the Israelites dead</i> (Ex. 9:7). Indeed, the poet says, <i>There was not one of them</i> (echad me-hem) <i>left</i> (Ps. 106: 11).<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">We thus see that <i>ad echead</i> means so much as one.</i> BUT THE CHILDREN OF ISRAEL. The reason this is noted a second time<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">After already noting it in verse 22.</i> is that there remained some Israelites who were still crossing the sea while Pharaoh was drowning. This was a miracle within a miracle, for in the place where the Israelites were crossing the sea there was a strong east wind drying<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">The sea.</i> and where Pharaoh and his host were, God brought another wind to melt the waters that were frozen and formed walls. There were thus two winds in two places in the sea close to one another.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">At the same time.</i> True proof that this interpretation is correct is offered by the statement in the Song of Moses, <i>And with the blast of Thy nostrils the waters were piled up</i> (Ex. 15:8), which speaks of the wind that blew for Israel; and the statement, <i>Thou didst blow with Thy wind, the sea covered them</i> (Ex. 15:10), which speaks of the wind that caused the Egyptians to drown. It is because of this that the end of the song reads, <i>and the Lord brought back the waters of the sea upon them; but the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea</i> (Ex. 15:19). Do not ask, how could all of Israel cross in one night? Did not the six hundred thousand men on foot<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Who left Egypt. See Ex. 12:37. They were married and had children. Additionally, a mixed multitude went up with them.</i> make up only a quarter of the camp?<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Of the Israelites. The reading in <i>Vat. Ebr</i>. 38 is: For the six hundred thousand men on foot did not make up even a quarter of the camp.</i> Perhaps they passed over some other way.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Pharaoh only pursued the 600,000 armed men. The rest continued along on an overland road and eventually joined up with the group that crossed over (Filwarg). See the rest of I.E.’s comments.</i> Or perhaps the sea split into twelve parts, as the sages of blessed memory say.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Cf. <i>Pirke de-Rabbi Eliezer</i> 42; <i>Tanchuma, Be-Shallach</i> 10; <i>Mekhilta, Be-Shallach</i> 4.</i> Now the Israelites did not cross the width of the sea.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on verse 22.</i> On the contrary, they moved along its length and came out in the wilderness of Shur from wherein, as I will explain, they entered the sea.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 15:22.</i> THUS THE LORD SAVED. Now the Israelites were saved from the hand of the Egyptians. Until now the fear of Pharaoh was upon them.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">The Israelites dreaded Pharaoh until they saw the Egyptian corpses.</i> Scripture tells us that the Egyptians drowned in the sea. The sea did not cast their bodies out upon the dry land,<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Contra Rashi and <i>Mekhilta</i> on this verse, and <i>Pesachim</i> 118b.</i> for it is clearly written, <i>The earth swallowed them</i> (Ex. 15:12).<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">That is, the sea bed swallowed them (Krinsky).</i> The meaning of <i>and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore</i><sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Which implies that the sea cast them out.</i> therefore is: when the Egyptians drowned, the Israelites, who were on the shore, saw their dead bodies.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Before they sank.</i> FEARED. When Israel saw this great blow they feared God, as in <i>And David was afraid of the Lord that day</i> when Uzzah who put forth his hand to the ark of God died (II Sam. 6:9). AND THEY BELIEVED IN THE LORD. They believed that the Lord is truth<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Unchanging and Ultimate Being. Cf. <i>Mishneh Torah, Mada</i> 1:3,4: “The Truth of His being is incomparable to the truth of any other individual being…He alone is the Truth, and no other being possesses a truth similar to His Truth.”</i> and that Moses is His servant and will do only that which the Lord commands him to do. THEN SANG MOSES. It is Hebrew style to employ an imperfect preceded by the word <i>az</i> (then) in place of a perfect.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"><i>Az yashir mosheh</i> (then sang Moses) literally means: then Moses will sing. I.E. points out that an imperfect preceded by the word <i>az</i> occasionally has the meaning of a perfect. Similarly, in the next three verses cited by I.E. verbs that are in the imperfect are to be translated as perfects, for the imperfects are preceded by the word <i>az</i>.</i> Compare, <i>Az yivneh shelomoh</i> (then did Solomon build) (I Kings 11:7);<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Yivneh</i> is an imperfect that means will build. Thus <i>az yivneh shelomoh</i> literally means: then will Solomon build.</i> <i>az yedabber yehoshu’a</i> (then spoke Joshua) (Josh. 10:12);<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Yedabber</i> is an imperfect that means will speak. Therefore <i>az yedabber yehoshu’a</i> literally means: then will Joshua speak.</i> az <i>yavdil mosheh</i> (then Moses separated) (Deut. 4:41).<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Yavdil</i> is an imperfect that means will separate. Thus <i>az yavdil mosheh</i> means: then Moses will separate.</i> The same is true in Arabic. Moses composed the song by himself. He then taught it to all of Israel, each one of whom then sang and said, <i>I will sing unto the Lord</i>.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Hence the song is in the singular even though the verb which introduces it reads, <i>va-yomeru</i> (and spoke), which literally means: and they spoke. <i>Then sang Moses and the children of Israel this song</i> may be interpreted to mean that Moses and Israel simultaneously broke into song. However, this interpretation is untenable, as it is impossible for a whole nation to know the contents of a song without first being taught its words. Hence I.E.’s comment.</i> <i>And Moses and the elders of Israel commanded the people</i> (Deut. 27:1) is similar. The commandment was first spoken only by Moses. The elders of Israel then repeated it to everyone.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">For Moses and the elders did not simultaneously command the people.</i> AND SPOKE, SAYING.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">In Hebrew, <i>lemor</i> (saying). <i>Lemor</i> is used when a statement is directed to someone. However, what follows is a hymn, hence I.E.’s comment. Cf. Filwarg.</i> Each one of the Israelites was to say the following, or the following was to be said in every generation. FOR HE IS HIGHLY EXALTED. He demonstrated His exaltation by casting both the mighty rider and his exalted and powerful steed into the sea as one casts an arrow. The meaning of <i>ramah</i> (thrown) in <i>ramah va-yam</i> (hath He thrown into the sea) is similar to the word <i>rome</i> (throws) in <i>armed with that which a bow throws</i> (Ps. 78:9).<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> THE LORD IS MY STRENGTH AND SONG. Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> of blessed memory says that there is a difference between <i>ozzi</i> (my strength), which is vocalized with a furtive <i>kamatz</i>, and <i>uzzi</i>, which is vocalized with a <i>kubbutz</i>. He therefore says that the <i>yod</i> in <i>ozzi</i> (my strength) in <i>the Lord is my strength and song</i> is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi the <i>yod</i> of <i>ozzi</i> is not a first person pronominal suffix. The word <i>ozzi</i> has the same meaning as the word <i>oz</i>. It means strength. Cf. Rashi’s comment on this verse.</i> However, Rabbi Solomon does not offer another such instance.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Actually Rashi does. He offers <i>ha-yoshevi</i> (enthroned) and <i>shokheni</i> (dwelt), the <i>yods</i> of both of which are superfluous. Cf. Filwarg. If this is what I.E. meant then he must have quoted Rashi from memory and erred. However, it is possible that what I.E. means is that Rashi offered no other instance of two words ending in a <i>yod</i> coming from the same root, one word vocalized with a <i>kubbutz,</i> the other with a <i>kamatz,</i> with the <i>yod</i> of one superfluous and the <i>yod</i> of the other a first person pronominal suffix.</i> Rabbi Solomon goes on to say that <i>ve-zimrat</i> (and song) is in the construct with <i>Yah</i> (the Lord). He interprets our verse as if it read: The strength and vengeance<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi <i>ve-zimrat</i> (and song) is to be rendered, and vengeance. Rashi connects <i>ve-zimrat</i> to <i>zamar,</i> which means to prune or cut. God, as it were, pruned Israel’s enemies.</i> of the Lord became my salvation.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Rashi reads our verse as one clause. The problem with this reading is that the second part of the sentence starts with <i>va-yehi</i> (and he is become), which usually opens a new clause. Hence Rashi points out that <i>va-yehi</i> at times has the meaning of <i>hayah,</i> which continues a thought rather than starting a new clause.</i> Rabbi Solomon thought that our verse is similar to <i>va-yehi ba-yom ha-shelishi va-yissa avraham et enav</i> (on the third day Abraham lifted up his eyes) (Gen. 22:4).<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Wherein <i>va-yissa</i> (lifted up), which is grammatically similar to <i>va-yehi,</i> does not begin a new clause but rather continues a thought.</i> However, one who knows Arabic knows the difference between the two verses.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Knows when an inverted imperfect such as <i>va-yehi</i> or <i>va-yissa</i> can be used with the meaning of <i>hayah</i> or <i>nasa</i> and when it cannot, for Hebrew and Arabic are sister languages.</i> It is neither correct Hebrew nor Arabic form to say <i>ozzi ve-zimrat Yah va-yehi li li-shu’ah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">That is, to connect part a and b of the line and read it as one clause. Hence <i>va-yehi li li-shu’ah</i> cannot mean: became my salvation, but rather, <i>And He is become my salvation.</i></i> There is no difference between <i>ozzi</i> vocalized with a furtive <i>kamatz</i> and the same word vocalized with a <i>kubbutz</i>.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">In other words, contra Rashi, <i>ozzi</i> and <i>uzzi</i> mean the same.</i> For while Scripture reads, <i>chukki</i> (mine allotted)<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">With a <i>kubbutz.</i></i> in <i>Feed me with mine allotted bread</i> (Prov. 30:8) it elsewhere reads, <i>chokkha</i><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Vocalized with a furtive <i>kamatz.</i></i> <i>ve-chok ba-nekha</i> (thy due, and thy son’s due) (Lev. 10:13). Now we find the word <i>ve-ozzekha</i> (in Thy strength) (v. 13) vocalized with a furtive <i>kamatz,</i> later on in this song and similarly in <i>O Lord, in Thy strength</i> (be-ozzekha) <i>the king re-joiceth</i> (Ps. 21:2).<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Ozzekha</i> is the word <i>oz</i> plus the second person pronominal suffix. Similarly, <i>ozzi</i> is the word <i>oz</i> plus the first person pronominal suffix. This contra Rashi, who maintains that the <i>yod</i> of <i>ozzi</i> is superfluous.</i> The <i>yod</i> of <i>ozzi</i> is thus a first person suffix. Rabbi Moses Ha-Kohen says that the meaning of <i>ve-zimrat Yah</i> is, the Lord is my song,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ve-zimrat</i> (and song) is short for <i>ve-zimrati</i> (and my song).</i> for the <i>resh</i> of <i>ve-zimrat</i> (and song) is vocalized with a <i>kamatz</i>.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>ve-zimrat</i> cannot be in the construct with <i>Yah,</i> for if <i>ve-zimrat</i> were in the construct with <i>Yah</i> it would be vocalized with a <i>pattach</i> rather than with a <i>kamatz.</i></i> Similarly,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbi Moses.</i> the meaning of <i>shenat</i> in <i>I will not give sleep</i> (shenat) <i>to mine eyes</i> (Ps. 132:4) is, my sleep,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">For <i>shenat</i> is short for <i>shenati</i> (my sleep).</i> as <i>shenat</i> is vocalized with a <i>kamatz</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Rather than with a <i>pattach.</i> If <i>shenat</i> were vocalized with a <i>pattach</i> it would be in the construct.</i> Likewise, the meaning of <i>nachalat,</i> which is vocalized with a <i>kamatz</i><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Rather than with a <i>pattach.</i></i> in <i>Yea, I have a goodly heritage</i> (nachalat) (Ps. 16:6) is my heritage.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">For <i>nachalat</i> is short for <i>nachalati</i> (my heritage).</i> Similarly,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbi Moses.</i> the meaning of <i>menat,</i> which is vocalized with a <i>kamatz</i><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Rather than with a <i>pattach.</i></i> in, <i>O Lord, the portion</i> (menat) <i>of mine inheritance and of my cup</i> (Ps. 16:5), is my portion.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">For <i>menat</i> is short for <i>menati</i> (my portion).</i> However, what will Rabbi Moses do with the word <i>menat</i> (portion) in <i>the king’s portion</i> (II Chron. 31:3) in which <i>menat</i> is vocalized with a <i>kamatz</i> and is in the construct. It is the same case with the word <i>yam</i> (sea) in <i>the salt sea</i> (Num. 34:3) and in <i>the sea</i> (yam) <i>of Chinnereth</i> (Num. 34:11). Should one respond that the latter are irregular, we would tell him to place <i>ozzi ve-zimrat Yah</i> among them.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Once it is established that a word ending in <i>kamatz tav</i> is occasionally in the construct it is possible to interpret <i>ve-zimrat</i> as being in the construct with <i>Yah.</i> Hence there is no need for the novel interpretation that <i>ve-zimrat</i> is short for <i>ve-zimrati.</i></i> I believe that the word <i>ozzi</i> (my strength) is, as is the style of the Hebrew language, to be read as if written twice.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">I.E. makes this point throughout his commentary.</i> Our clause is to be read as if written, <i>ozzi, ve-zimrat ozzi</i><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-zimrat</i> is in the construct with <i>ozzi,</i> which is carried over from the first part of the verse.</i> Yah (The Lord is my strength and the song of my strength).<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Literally, my strength, and the song of my strength is the Lord.</i> The reason behind this verse is that Moses earlier mentioned, <i>The horse and his rider hath He thrown into the sea</i> (v. 4). Moses now states that this was not through his own majesty and strength. On the contrary, he confesses, my strength and the glory of my strength<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">I.E. interprets <i>the song of my strength</i> to mean: the glory of my strength.</i> is <i>Yah</i> alone who is the Lord. <i>Yah</i> is, as I have explained,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Cf. I.E. on Ex. 3:15.</i> one of the three proper names of God. All three<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH, EHEYEH, YAH.</i></i> come from one root.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"><i>Heh, yod, heh.</i></i> Since the word <i>eheyeh</i><sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Which means I will be, and is also one of the names of God. See Ex. 3:14.</i> is frequently employed in speech it was necessary to substitute a <i>vav</i> for a <i>yod</i> in God’s glorious name.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">The point is, since God’s name comes from the root <i>heh, yod, heh,</i> the form <i>YHVH</i> was used for God’s name rather than <i>YHYH,</i> which means he will be, and is frequently employed in speech. Filwarg suggests emending our textto read: since the word <i>yihyeh</i> is frequently employed in speech it was necessary for a <i>vav</i> to be substituted for a <i>yod</i> in God’s glorious name.</i> The word <i>Yah</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Short for <i>YHVH.</i> What I.E. means by <i>Yah</i> are the letters <i>yod heh.</i></i> is likewise known.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">It is known that <i>Yah</i> is short for <i>yehi</i> (let there be) (Filwarg). Filwarg suggests emending to: The word <i>yehi</i> is likewise frequently employed.</i> Its <i>yod</i> was vocalized with a <i>pattach</i> because of the guttural<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Because it precedes a <i>heh.</i></i> and the silent <i>yod</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Since <i>Yah</i> is short for <i>YHVH,</i> its shortened form should be <i>YHY</i> (yehi), as <i>YHVH</i> is really <i>YHYH</i> (which stands for <i>yehiyeh</i>), the <i>vav</i> being substituted for a <i>heh.</i> Hence I.E.’s comment. For I.E.’s explanation of the divine name see I.E. on Ex. 3:15.</i> was dropped<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">And a <i>vav</i> was not substituted for it as in the full name of God (Filwarg).</i> because it has another secret numerical meaning.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">If the letters of the name <i>Yah</i> are spelled out and then computed they come to 26. The latter is the same as the numerical equivalent of the letters making up the divine name <i>YHVH</i>. <i>Yah</i> is spelled <i>yod heh</i>. <i>Yod heh</i> spelled out = 26. That is, <i>yod</i> spelled out comes to 20: <i>yod</i> (10), <i>vav</i> (6), <i>dalet</i> (4). <i>Heh,</i> which is spelled <i>heh</i> (5), <i>alef</i> (1), comes to 6. The full name of God, <i>Y</i> (10) <i>H</i> (5) <i>V</i> (6) <i>H</i> (5), comes to 26. Thus <i>Yah</i> = <i>YHVH.</i></i> We find <i>Yah</i> combined with God’s glorious name in <i>ki ozzi ve-zimrat Yah YHVH</i> (for God the Lord is my strength and song) (Is. 12:2). I have already explained that the name <i>YHVH</i> is at times a proper name and at times an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:15.</i> THIS IS MY GOD. My power.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"><i>El</i> (God) means power. Hence <i>Eli</i> (my God) means my power. See I.E. on Ex. 3:15.</i> AND I WILL GLORIFY HIM. I will place Him in a building.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">I will erect for Him a temple. I.E. connects <i>ve-anvehu</i> (and I will glorify Him) to <i>naveh</i> (habitation), hence his translation. See Onkelos and Rashi.</i> [THIS.] The word <i>zeh</i> (this) is to be read as if written twice. The last clause of our verse is to be read as if written: And this is my father’s God, the reference being to the God of Abraham, Isaac, and Jacob.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">In other words, “my father” refers to the patriarchs.</i> AND I WILL EXALT HIM. For I will recount His might. THE LORD IS A MAN OF WAR. The Lord supports those who love Him and cleave unto Him and He is a man of war to their enemies. [MAN.] The word <i>ish</i> (man) means a being.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Or an entity. I.E. makes a similar point in his comments on Gen 15:10. Translating <i>ish</i> as a being obviously eliminates an anthropomorphism.</i> Scripture thus states in reference to the stars, <i>ish lo nedar</i> (not one faileth) (Is. 40:26); and in reference to the living creatures, <i>ish el ever panav yelekhu</i> (they went every one straight forward) (Ezek. 1:9); and in reference to the angels, <i>ve-ha-ish gavriel</i> (the man Gabriel) (Dan. 9:21). The meaning of <i>ish milchamah</i> (a man of war) thus is, a being who wages war. It is similar to the term <i>ish emunim</i> (a faithful man) (Prov. 20:6), the meaning of which is, a being<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Cf. Krinsky and Weiser.</i> imbued with faith. THE LORD IS HIS NAME. His name will now be known. Compare, <i>That calleth for the waters of the sea, And poureth them out upon the face of the earth; The Lord is His name</i> (Amos 5:8). He alone can do such a thing.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">After God does a wondrous thing people speak of it and His name thus becomes known.</i> PHARAOH’S CHARIOTS. God, as it were, cast Pharaoh’s heavy chariots and their hosts as if they were a light arrow. [AND HIS CHOSEN CAPTAINS.] Moses made mention of <i>his chosen captains</i> “who were over all them”<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 14:7.</i> because he had previously spoken of Pharaoh’s hosts. [THE RED SEA.] Yefet<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">See notes on I.E. Ex. 3:3.</i> says that <i>suf</i> in <i>yam suf</i> (the Red Sea) has the same meaning as the word <i>suf</i> (flags) in <i>The reeds and flags shall wither</i> (Is. 19:6) and the word <i>suf</i> in <i>and laid it in the flags</i> (Ex. 2:3). For reeds and rushes grow around the <i>yam suf</i>,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Hence the meaning of <i>yam suf</i> is the Sea of Flags or the Sea of Reeds.</i> and not around other seas.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">This is Yefet’s assumption.</i> However, Rabbi Joshua says that <i>suf</i> is the name of a city.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Hence the meaning of <i>yam suf</i> is the Sea of Suf.</i> It is like <i>yam kinneret</i> (the sea of Chinnereth) (Josh. 13:27).<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Chinnereth was the name of a city. See Jud. 19:35. The area around the city was called the land of Chinnereth (I Kings 15:20). The sea adjacent to this area was called the Sea of Chinnereth. Similarly, the Talmud refers to it as the Sea of Tiberias (<i>Megillah</i> 6a) because the city of Tiberias is situated on it shores.</i> THE DEEPS. The deeps of the earth.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">The bottom of the ocean floor.</i> Compare, <i>The earth swallowed them</i> (v. 11). [COVER THEM.] A <i>shuruk</i> has been substituted for a <i>cholam</i> in <i>yekhasyumu</i> (cover them).<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">According to the rules of grammar the word should have read <i>yekhasyumo.</i> Compare, <i>timla’emo, torishemo</i> (v. 9).</i> Compare, <i>ta’avuri</i> (pass) in <i>neither pass from hence</i> (Ruth 2:8).<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Wherein a <i>shuruk</i> has been substituted for a <i>cholam,</i> for the word should have read <i>ta’avori.</i></i> THE DEPTHS. <i>Metzolot</i> (the depths) means the deep waters. Similarly <i>va-tashlikheni metuzlah,</i> (for thou did cast me into the deep waters) (Jonah 2:4).<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> GLORIOUS. The <i>yod</i> of <i>nedari</i> (glorious) is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">It has no meaning. Scripture could have employed <i>nedar</i> as it does i n verse 11.</i> It is like the <i>yod</i> of <i>akhzari</i> (cruel).<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Which is superfluous. The word <i>akhzari</i> is found in Is. 13:9; Jer. 6:23; Prov. 11:17; and elsewhere in Scripture. Scripture uses the term <i>akhzar</i> in Deut. 32:33; Job 30:21; 41:2; and Lam. 4:3.</i> [THY RIGHT HAND.] The repetition of the phrase <i>Thy right hand, O Lord</i> indicates the same as the repetition of <i>For, lo, Thine enemies, O Lord</i> (Ps. 92:10)<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">The line repeats itself in Ps. 92:10.</i> and <i>The floods have lifted up</i> (Ps. 93:3).<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">The line repeats itself in Ps. 93:3.</i> It indicates time and time again. Its meaning is: your right hand dashes the enemy in pieces times without number. [GLORIOUS IN POWER.] <i>Glorious in power</i> refers to God.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">The verse should be interpreted, Thy right hand, O Lord who art glorious in power.</i> However, there are those who say that it refers to the Lord’s right hand.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">They claim that the verse should be interpreted, Thy right hand, O Lord, which is glorious.</i> AND IN THE GREATNESS OF THY EXCELLENCE. Which is superior to all who exalt themselves. You are able to shatter (overthrow) those that rise up against You. You need no iron weapons to shatter them. All You have to do is send forth Your wrath and <i>it consumeth them as stubble, for God’s wrath</i> is as hot as fire. AND WITH THE BLAST OF THY NOSTRILS. You rebuke the waters and they congeal. Compare, <i>By the breath of God they perish</i> (Job 4:9). THE WATERS WERE PILED UP. The word <i>ne’ermu</i> (were piled up) is similar to the word <i>aremat</i> (a heap of) in <i>a heap of wheat</i> (Cant. 7:3). THE FLOODS STOOD UPRIGHT AS A HEAP. The waters, whose nature is to flow and descend, turned into a heap (<i>ned</i>), as in <i>And rose up in one heap</i> (ned) (Josh. 4:16).<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the waters of the Jordan that split so that Israel could enter Canaan.</i> The meaning of <i>ned</i> (heap) is a wall. THE DEEPS WERE CONGEALED. <i>Kafe’u</i> means were congealed. Compare, <i>ve-kippa’on</i> (frost) (Zech. 14:6).<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> IN THE HEART OF THE SEA. The heart lies in the middle of the body from the point of view of the body’s width.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\"><i>In the heart of the sea</i> thus means in the midst of the sea.</i> THE ENEMY SAID. The reference is to Pharaoh. [SHALL BE SATISFIED UPON THEM.] The word <i>timla’emo</i> (shall be satisfied upon them) is difficult.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Here. For the suffix <i>mo</i> in <i>timla’emo</i> means them. Hence our verse literally reads, My soul will fill them (or satisfy them). However, this was not Pharaoh’s intention. Pharaoh’s intention was to be full of their wealth. Hence our text should have read: My soul will be full <span class=\"underline\">of</span> them; i.e., I will be full of their wealth.</i> Rabbi Merinus explains that <i>timla’emo nafshi</i> (my lust shall be satisfied upon them) means: my person<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\"><i>Nafshi</i> (my lust) may also be translated as, my person or my soul.</i> shall be full of them;<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">In other words, even though the suffix <i>mo</i> means them we can interpret it to mean from them or of them. We can thus interpret <i>timla’emo</i> to mean full of them rather than will fill them.</i> i.e., I will take all of their wealth. The term <i>timla’emo</i> is to be understood like the term <i>yetza’uni</i> (gone forth of me)<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">The suffix <i>ni</i> means me. Thus <i>yetza’uni</i> literally means: gone forth me. However, this is not the meaning of the word in the context of the verse. Its meaning is, gone forth of me. We thus see that Scripture sometimes employs a direct object suffix with the meaning of an indirect object. The same is true of <i>timla’emo.</i></i> in <i>My children are gone forth of me</i> (Jer. 10:20). Its meaning<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\"><i>Timla’emo nafshi.</i></i> is connected to <i>I will divide the spoil</i>.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">In other words, I will be full of them means: I will be full of their spoils.</i> Others say that <i>timla’emo</i> is used in the same sense as the word <i>me’lo’o</i> (presume)<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">The root <i>mem, lamed, alef</i> doesn’t only mean to fill. It also means to presume. In our verse it is used in the latter sense.</i> in <i>that durst presume in his heart</i> (Esth. 7:5).<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>timla’emo</i> means: will carry out my intentions. Hence <i>timla’emo nafshi</i> means: I will carry out my intentions upon them or, according to J.P.S., <i>my lust shall be satisfied upon them.</i></i> [MY HAND SHALL DESTROY THEM.] After doing the latter<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Satisfying his lust upon them.</i> I shall destroy them. MY HAND SHALL DESTROY THEM. <i>Torishemo</i> means shall destroy them.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>torishemo</i> is <i>yod, resh, shin.</i> This root also has the meaning of to inherit, hence I.E.’s comment.</i> Similarly the word <i>torishu</i> (you will destroy) in <i>But if you will not destroy</i> (Num. 34:55).<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> THOU DIDST BLOW WITH THY WIND. <i>Nashafta</i> (Thou didst blow) comes from the same root as <i>neshef</i> (night). The meaning of <i>nashafta ve-ruchakha</i> (Thou didst blow with Thy wind) is: You brought a wind at night that drowned them.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>nashafta ve-ruchakha</i> literally means: you “nighted” with a wind.</i> THEY SANK. <i>Tzalelu</i> (they sank) comes from the same root as <i>metzolot</i> (depths). Compare, <i>My lips quivered</i> (tzalelu) <i>at the voice</i> (Hab. 3:16).<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">This comment presents a problem. If <i>tzalelu</i> is the verbal form of <i>metzolot</i> (depths) then its meaning is, they sank. This being the case, what connection is there between <i>tzalelu</i> in our verse and <i>tzalelu</i> in Hab. 3:16, which means quivered? Krinsky suggests reading <i>metzilot</i> (bells, cymbals) (Zech. 14:20) rather than <i>metzolot</i> (depths). Indeed, I.E. connects <i>tzalelu</i> in Hab. 3:16 to <i>metziltayim</i> (cymbals). According to Krinsky we should read, “<i>Tzalelu</i> (they sank) comes from the same root as <i>metzilot</i> (bells, cymbals).” In other words, <i>tzalelu</i> means they tingled, and the meaning of our verse is, they tingled like lead in the mighty waters; i.e., they cried and shrieked as they drowned as if they were lead cymbals. The point is, they did not die quietly.</i> IN THE MIGHTY WATERS. This is connected to <i>they sank.</i> Our verse is to be read as if written: they sank<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">If we accept Krinsky’s emendation then we should render, they tingled.</i> as lead in the mighty waters. AS LEAD. <i>Oferet</i> (lead) comes from the same root as <i>afar</i> (dust).<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Its root being <i>ayin, peh, resh.</i></i> If one puts any of the six kinds of metal<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">For the six other metals see I.E. on Ex. 3:15 and the notes thereto.</i> in the ground each will lose one of its familiar elements in a given number of years.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">They decompose in the ground.</i> However, lead will always maintain itself. WHO IS LIKE UNTO THEE, O LORD, AMONG THE MIGHTY. <i>Elim</i> (the mighty) refers to the holy angels in the celestial heights. <i>The sons of the mighty</i> (bene elim)<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Spoken of elsewhere in Scripture. See Ps. 29:1.</i> refers to the stars. I will explain this further in the Torah portion <i>Ki Tissa.</i> GLORIOUS IN HOLINESS. The reference is to the Throne of Glory. [FEARFUL IN PRAISES, DOING WONDERS.] For all who want to acclaim God are afraid to praise His name because who can recite all of His praises. However, they are obligated to praise Him because He alone does wonders. THOU STRETCHEDST OUT THY RIGHT HAND. Your wonders<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in the previous verse. Literally, what is the wonder?</i> were manifest when You stretched forth Your hand from the highest realm of the celestial heights where Your name is exalted, and the ground which is beneath all earthly creatures swallowed up the enemy of Israel. Your right hand, which is above the heaven of heavens, reached, as it were, in a moment to the bottom of the sea.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s description of the fate of the Egyptians.</i> [THY RIGHT HAND.] Its meaning is, Thy strength. THOU IN THY LOVE HAST LED. Moses used the perfect <i>nachita</i> (led) in place of the imperfect,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">The verse speaks of God bringing Israel to His holy habitation. It thus deals with the future. I.E. interprets <i>Thou in thy love hast led</i> as: Thou in thy love will lead.</i> as is the style in prophecy.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">For the prophet speaks of the future as if it already has come to pass. See I.E. on Gen. 48:22.</i> [IN THY LOVE.] The reference is to the pillars of cloud and fire, for God led them.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">God, out of love for His people, caused the pillar of cloud and the pillar of fire to lead Israel.</i> On the other hand, it might allude to the fact that God led them up till now.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">This refers to I.E.’s opening comment that Scripture uses a perfect in place of an imperfect. I.E. now suggests that the Pentateuch uses a perfect because it speaks of the past; i.e., up to this point God lovingly led Israel i n their march to His holy habitation.</i> THOU HAST LED. <i>Nehalta</i> (thou hast led) is similar to <i>etnahalah</i> (I will journey) in <i>I will lead on</i><sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. renders journey.</i> <i>gently</i> (Gen. 33:14).<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">In other words, the root <i>nun, heh, lamed</i> means to lead.</i> IN THY STRENGTH. Not by their strength. TO THY HOLY HABITATION. The reference is to Mount Sinai where God’s Glory dwelt. It is similarly written, <i>and brought you unto Myself</i> (Ex. 19:4). THE PEOPLES HAVE HEARD. The reference is to the peoples round about them and also to the peoples whom they would pass by.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">On their journey to the promised land.</i> PANGS HAVE TAKEN HOLD ON THE INHABITANTS OF PHILISTIA. The inhabitants of the land of Philistia.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">In other words, Philistia is short for the land of Philistia. <i>Peleshet</i> (Philistia) is the name of a nation, hence I.E.’s comment that here it refers to their country (Krinsky).</i> The word inhabitants indicates this.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">It indicates that Scripture speaks of a country.</i> THE MIGHTY MEN. <i>Ele</i> (mighty men) spelled with a <i>yod</i><sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">As it is in our verse.</i> means sheep,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Or rams. Thus <i>ele mo’av</i> (the mighty men of Moab) literally means the rams of Moab.</i> for the sheep have leaders.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">The rams lead the sheep.</i> [THEN WERE THE CHIEFS OF EDOM AFFRIGHTED…THE MIGHTY MEN OF MOAB, TREMBLING TAKETH HOLD UPON THEM.] The Philistines, the Edomites, and the Moabites did not wage war with the Israelites in the wilderness.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on verse 14.</i> ALL THE INHABITANTS OF CANAAN ARE MELTED AWAY. Because of the reports which they received, as in <i>And as soon as we heard it, our hearts did melt</i> (Josh. 2:11). <i>The inhabitants of Canaan</i> is also<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Like <i>the inhabitants of Philistia.</i> See I.E.’s comments on verse 14 and the notes thereto.</i> to be interpreted as the inhabitants of the land of Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">For Canaan is short for the land of Canaan.</i> TERROR AND DREAD FALLETH UPON THEM. This refers to Edom and Moab even though Canaan is mentioned above.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Canaan is the last mentioned in verse 15.</i> <i>He spoke unto them in a pillar of cloud</i> (Ps. 99:79) is, as I have explained, similar.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">For <i>He spoke unto them</i> refers only to Moses and Aaron even though Samuel is also mentioned in the verse. See I.E. on Gen. 20:17 and Ex. 7:7.</i> Likewise, <i>and shed the blood of war in peace</i> (I Kings 2:5) only refers to Abner.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Not to Amasa, although both are mentioned in the verse.</i> So too, <i>and God healed Abimelech, and his wife, and his maid-servants; and they bore children</i> refers to Abimelech’s wife and handmaids.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Not to Abimelech. See I.E. on Gen. 20:17.</i> All of this<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">I.E. had to take the trouble to say all of this, i.e., that the verse does not refer to the Canaanites even though they are the last nation mentioned in the previous verse, and then he had to offer other similar instances.</i> because Scripture reads, <i>Till thy people pass over, O Lord</i>.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Which implies that the verse speaks of the march to and not the conquest of Canaan.</i> For Israel passed them<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Edom and Moab.</i> before they came to the land of Canaan. Moses repeated <i>Till Thy people pass</i> because they circled Mount Seir for many days.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Deut. 2:1.</i> [THOU HAST GOTTEN.] Its meaning is: they were slaves in Egypt and Thou hast gotten them to be Your servants. THOU BRINGEST THEM IN, AND PLANTEST THEM IN THE MOUNTAIN OF THINE INHERITANCE. A prayer that Israel remain long in the land and not be exiled from it.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">As a tree takes root in the ground and remains there permanently, hence the use of the term <i>titta’emo</i> (plantest them).</i> Our verse is like <i>in the mountain of the height of Israel will I plant it</i> (Ezek. 17:23). IN THE MOUNTAIN. <i>The goodly hill country and Lebanon</i> (Deut. 3:25)<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Literally, <i>the goodly mountain and Lebanon. In the mountain</i> thus refers to the land of Canaan, which is mountainous.</i> is similar. Or it alludes to Mount Moriah.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">The mountain in Jerusalem upon which the Holy Temple was built.</i> It is therefore followed by <i>The place, O Lord, which Thou hast made for Thee to dwell in.</i> [WHICH THOU HAST MADE.] Its meaning is: which Thou hast prepared as a place for a sanctuary for Thyself.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">The verse literally reads, a place for a dwelling Thou hast made. I.E. thus explains that the word order has to be rearranged. He then interprets the rearranged word order.</i> The place mentioned lies opposite the glorious celestial place,<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">See <i>Mekhilta</i> Ex. 10, “The Sanctuary below is directly opposite the Throne above.” Also see Jerusalem Talmud <i>Berakhot</i> 4:5 and Rashi.</i> for the places on earth vary in accordance with the star that is over them.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of the rabbinic text quoted in the previous note. According to I.E. the greater the star, the more important the place under it (Krinsky).</i> Those who are versed in the science that deals with the constellations will understand this.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">The greater the star over a place, the greater the importance of the place (Weiser). I.E. believed that the Temple was under the influence of the sphere wherein all the stars are embedded. Hence its site was the most important place on earth (Krinsky).</i> [THE SANCTUARY.] The word <i>mikkedash</i> (sanctuary)<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">In our verse, which has a <i>dagesh</i> in the <i>kof.</i></i> has the same meaning as <i>mikdash</i> (sanctuary).<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Which does not have a <i>dagesh</i> in the <i>kof</i> but has one in the <i>dalet</i>. <i>Mikdash</i> is the form for sanctuary used throughout Scripture. The form <i>mikkedash</i> is found only here.</i> The word <i>mittoharo</i> (his brightness) in <i>Thou hast made his brightness to cease</i> (Ps. 89:45) is similar, as the <i>dagesh</i> in the <i>tet</i> is superfluous, like the <i>dagesh</i> in the <i>kof</i> of <i>mikkedash</i>.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">The <i>mem</i> in <i>mittoharo,</i> like the <i>mem</i> of <i>mikkedash,</i> is a form <i>mem</i> and not a prepositional <i>mem.</i> Hence the <i>dagesh</i> following it, like the <i>dagesh</i> which follows the <i>mem</i> in <i>mikdash,</i> is superfluous. If the <i>mem</i> of <i>mittoharo</i> or <i>mikkedash</i> was a preposition then the <i>dagesh</i> following it would not be superfluous, for it would be in place of a <i>nun.</i> For the prepositional <i>mem</i> is in place of the word <i>min</i> (from).</i> The <i>dalet</i><sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">In <i>mikkedash.</i></i> does not receive a <i>dagesh</i><sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\"><i>A dagesh kal,</i> as does the <i>dalet</i> of <i>mikdash.</i></i> because the <i>kof</i><sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Of <i>mikkedash.</i></i> is vocalized with a mobile <i>sheva</i>.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Because of its <i>dagesh.</i> A <i>dagesh kal</i> follows a <i>sheva nach</i> (quiescent <i>sheva</i>). It does not follow a mobile <i>sheva</i> (<i>sheva na</i>). Hence <i>mikdash,</i> which is vocalized with a quiescent <i>sheva,</i> has a <i>dagesh</i> in its <i>dalet</i> whereas <i>mikkedash,</i> which is vocalized with a mobile <i>sheva,</i> does not.</i> With the exception of the form <i>shetayim</i> we do not find it to be the way of Scripture to place a <i>dagesh</i> in a word which follows a mobile <i>sheva.</i> I have already noted its grammatical uniqueness.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">In his commentary on the letter <i>nun,</i> in the <i>Sefer Ha-Tzachot,</i> I.E. notes that <i>shetayim</i> is the only word in Hebrew in which a <i>sheva na</i> is followed by a word with a <i>dagesh.</i></i> WHICH THY HANDS HAVE ESTABLISHED. Its meaning is similar to <i>thou hast made,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>The sanctuary, O Lord, which Thy hands have established</i> is the same as <i>The place, O Lord, which Thou hast made for Thee to dwell in.</i></i></i> for Scripture repeats itself. THE LORD SHALL REIGN. God’s Kingship will be seen when the Holy Temple<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in the previous verse.</i> which will be dedicated to His name shall be built. [FOR EVER AND EVER.] <i>Le-olam va-ed</i> (for ever and ever)<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Literally, forever and until.</i> is an abridgment. The full form is <i>le-olam ve-ad</i><sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-ed</i> is a variant of <i>ve-ad.</i></i> <i>olam</i> (for ever and until ever). Do not be amazed that the word <i>ed</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">In <i>le-olam va-ed.</i></i> is not in the construct,<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">With another word. For the word is a preposition and it seems strange to end a phrase with it.</i> for we find, <i>shokhen ad</i><sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Here too <i>ad,</i> a variant of <i>ed,</i> is not in the construct.</i><i>ve-kadosh shemo</i> (That inhabiteth eternity, whose name is Holy) (Is. 57:15). It is the custom of Hebrew to vocalize a <i>vav</i> with a <i>pattach</i><sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">That is, a <i>kamatz.</i> I.E. occasionally refers to the <i>kamatz</i> as a <i>pattach</i> (Krinsky).</i> when the syllable which follows it is accented.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Hence the word reads <i>va-ed</i> rather than <i>ve-ed.</i></i> Compare, <i>va-ez</i> (or goat) in <i>of ox, or sheep, or goat</i> (Lev. 7:23). It is for this reason that <i>va-ed</i> is vocalized with a <i>pattach</i>.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">That is, a <i>kamatz.</i></i> Now Scripture reads, <i>va-okhal</i><sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Vocalized with a <i>pattach.</i></i> <i>mi-kol</i> (I have eaten of all) (Gen. 27:33). However, at the end of a verse it reads, <i>ha-nachash hishi’ani va-okhel</i><sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Vocalized with a <i>tzere.</i> In other words, the <i>pattach</i> changes to a <i>tzere</i> at the end of a sentence. Similarly, the word <i>ad</i> is vocalized <i>ed</i> at the end of a sentence.</i> (the serpent beguiled me, and I did eat) (Gen. 3:13). Hence the statement, <i>le-olam va-ed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>le-olam va-ad.</i></i> FOR THE HORSES OF PHARAOH. This verse is, in my opinion, part of the song.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Even though it is in prose. It was for the latter reason that Nahmanides does not interpret it as part of the song. See Nahmanides and Shadal on this verse.</i> Its purpose is to recall the wonder within the wonder,<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Namely, that Israel was crossing the Red Sea at the same time that the Egyptians were drowning.</i> which I have noted.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 14:29.</i> [UPON THEM.] Upon them refers to <i>the horses of Pharaoh…his chariots and his horsemen.</i> It also includes Pharaoh.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Contrary to the Midrashic opinion that Pharaoh survived.</i> For Scripture clearly states, <i>The enemy</i> (Pharaoh) <i>said</i> (v. 9) and then goes on to say, <i>The earth swallowed them</i><sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Scripture thus clearly states that Pharaoh drowned.</i> (v. 12). Furthermore, it is explicitly written, <i>But</i> (God) <i>overthrew Pharaoh and his host in the Red Sea</i> (Ps. 136:15). AND MOSES LED. I believe that the pillar of cloud, and likewise the pillar of fire, that went before the people when they left Egypt was to ensure that Israel was able to <i>go by day and by night</i> (Ex. 13:21). After Pharaoh and his hosts drowned, Israel was no longer frightened and did not travel at night.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Hence they no longer needed the pillars.</i> Indeed, we do not find it recorded in the Torah portion <i>Be-Halotekha</i><sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">In which we find a description of Israel’s journey. See Num. 8:15-22.</i> that Israel journeyed at night. Behold, Moses now led the people according to God’s command.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">In other words, Moses rather than the pillars now guided Israel. It is I.E.’s opinion that the pillars led Israel from the time they left Egypt till they came to the Red Sea, and that from the Red Sea to Sinai Moses led Israel. When the Tabernacle was erected the pillars of cloud and fire descended upon it, and the pillar of cloud once again led Israel. See I.E.’s short commentary on Ex. 13:21.</i> There are only six journeys from the Red Sea until Mount Sinai<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Listed in Num. 33:14,15.</i> lasting less than forty days.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Israel journeyed from the Red Sea on the 21st of Nisan until the first of Sivan when they came to the desert of Sinai.</i> The air<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">At that time of year in the wilderness.</i> is then good. It is neither humid nor cold. He who does not have a tent can live outdoors<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">At this time of year.</i> without harm. When Israel came to the wilderness of Sinai they all erected booths,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">As I.E. goes on to explain, they were informed by Moses that they would spend the fall and winter at Sinai.</i> as they camped there for about year. Moses informed them that they would tarry there until they constructed the Tabernacle. It was for this reason that, as I will explain,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 25:5.</i> Israel brought out acacia wood from Egypt. The festival of booths was established in commemoration of the booths that Israel made there, for Scripture states, <i>that your generations may know that I made the children of Israel to dwell in booths when I brought them out of the land of Egypt</i> (Lev. 23:43). How can one maintain that Israel dwelt in clouds?<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbi Ishmael the booths spoken of in Lev. 23:43 refer to the “clouds of glory.” Cf. <i>Sukkah</i> 34:4. I.E. disagrees.</i> For the booths do not resemble clouds.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">For an explanation of Rabbi Ishmael’s opinion see Nahmanides on Lev. 24:43.</i> I will yet explain why the festival of Sukkot is observed in the seventh month.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Lev. 23:43.</i> When the Tabernacle was erected God descended upon it in a pillar of cloud, as it is clearly written, <i>and there was fire therein by night</i> (Ex. 40:38). When the cloud journeyed the children of Israel went onward (Ex. 40:36). It is because of this that Scripture reads, <i>and thou goest before them, in a pillar of cloud by day</i> (Num. 14:14). There were thus two interchanging pillars<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">A pillar of cloud by day and a pillar of fire by night.</i> over the Tabernacle. If the statement to the effect that there were seven interchanging pillars over the Tabernacle<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\"><i>Mekhilta, Be-Shallach</i> 1.</i> is based on tradition, then we will rely on tradition and set aside our own opinions. INTO THE WILDERNESS OF SHUR. This is the very wilderness of Etham.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 13:20. I.E. insists that the wilderness of Shur is to be identified with the wilderness of Etham because he wants to harmonize verses 22 and 23 with Num. 33:8. For the latter states, <i>and</i> (Israel) <i>passed through the midst of the sea into the wilderness; and they went three days’ journey in the wilderness of Etham, and pitched in Marah.</i> See I.E.’s comments on verse 23.</i> Perhaps there were two cities in the wilderness that were so called.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">One named Shur and the other Etham. The wilderness was named after these cities. At times it is called after one, at other times after the other.</i> Or the wilderness had two names.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Shur and Etham.</i> <i>And they went three days in the wilderness,</i> the reference being to the wilderness of Shur, is proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">That the desert had two names, Shur and Etham. For, the line <i>and they went three days in the wilderness</i> (of Shur) is parallel to <i>and they went three days’ journey in the wilderness of Etham</i> (Num. 33:8).</i> Therefore to indicate this<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">That the desert spoken of is Shur.</i> the <i>bet</i> of <i>ba-midbar</i> (in the wilderness), which precedes <i>and found no water,</i> was vocalized for emphasis with a <i>pattach</i>.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Which indicates the subject, i.e., the wilderness mentioned earlier in the verse, namely, the wilderness of Shur. Cf. <i>Vat. Ebr.</i> 38.</i>  AND WHEN THEY CAME TO MARAH. It is elsewhere written, <i>And they journeyed from the Red Sea</i> (Num. 33:11). The latter is similar to <i>And Moses led Israel onward from the Red Sea</i>,<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">In other words, Num. 33:11 and Ex. 15:22 refer to the same event.</i> (<i>and they went out into the wilderness of Shur and came to Marah</i>) (v. 22). We similarly find, <i>and they went three days’ journey in the wilderness of Etham, and pitched in Marah</i> (Num. 33:8).<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Thus the wilderness of Shur is to be identified with the wilderness of Etham.</i> THEREFORE THE NAME OF IT WAS CALLED MARAH.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Literally, Therefore he called the name of it Marah. The question is who? Hence I.E.’s comment.</i> Someone called it Marah.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">The verse is abridged.</i> <i>Who was born unto Levi in Egypt</i> (Num. 26:29)<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Literally: whom she bore unto Levi. Here too the subject is missing and the verse should be interpreted as whom someone bore unto Levi.</i> is similar. AND THE PEOPLE MURMURED. <i>Va-yillonu</i> (murmured) is a <i>nifal.</i> It is similar to <i>ve-yikkonu</i> (shall be established)<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Which is a <i>nifal</i> and is similarly vocalized.</i> in <i>And thy thoughts shall be established</i> (Prov. 16:3), which comes from the same root as <i>nakhonu</i> (prepared) (Prov. 19:29).<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>kaf, vav, nun.</i> Similarly, the root of <i>va-yillonu</i> is <i>lamed, vav, nun.</i></i> It comes from a double root<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">A two-letter root. That is, its root is <i>lamed, vav, nun.</i> However, the <i>vav</i> is usually dropped in the conjugation. Hence it appears to have only two letters (Weiser, Krinsky).</i> or from a root in which the middle letter is missing.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">That is, its root may be described as a double root or as a root in which the middle letter is dropped.</i> If it came from a root which begins with a <i>nun</i><sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\"><i>Nun, lamed, nun.</i> I.E. makes this point because there is a <i>dagesh</i> in the <i>lamed.</i> Now one might argue that the <i>dagesh</i> in the <i>lamed</i> is not the <i>dagesh</i> of the <i>nifal</i> conjugation but rather a <i>dagesh</i> that compensates for a missing <i>nun,</i> as in <i>va-yippelu</i> from the root <i>nun, peh, lamed.</i></i> it would have followed the paradigm of <i>va-yiggashu</i> (came near) (Gen. 45:4).<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">That is, it would have been conjugated as a root whose first letter is a <i>nun.</i> However, it is not. Hence it has to be taken as an <i>ayin vav</i> in the <i>nifal.</i></i> AND HE CRIED UNTO THE LORD; AND THE LORD SHOWED HIM A TREE. We do not know what type of tree this was.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Contrary to the rabbis in the Midrash who identify the tree as a willow, olive, pomegranate, or date tree. See <i>Mekhilta, Be-Shallach</i> 1; <i>Yalkut Shimoni</i> on Ex. 15:25.</i> What happened can only be described as a miracle. If the waters were stationary<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">If we knew for a fact that Scripture deals with water gathered in a pool or the like.</i> then we would say that they were medicinally sweetened.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">However, it is equally possible that our text deals with running water. In the latter case we can’t maintain that the waters were medicinally sweetened because what was healed moved on and new bitter water replaced it.</i> What the sages said is correct.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">That it was a miracle. See <i>Yalkut Shimoni</i> on Ex. 15:25.</i> THERE HE MADE FOR THEM. God<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\"><i>He</i> might be taken to refer to Moses, hence I.E.’s comment.</i> for Israel. A STATUTE AND AN ORDINANCE. To discipline them and to instruct them. [AND THERE HE PROVED THEM.] This is to be understood in the manner of <i>for the Lord your God putteth you to proof, to know whether ye do love the Lord your God with all you heart and with all your soul</i> (Deut. 13:4). Scripture similarly states, <i>And He afflicted thee,</i><sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">This refers to the lack of water which the Israelites suffered.</i> <i>and suffered thee to hunger</i> (Deut. 8:3); <i>and that He might prove thee, to do thee good at thy latter end</i> (Deut. 8:16),<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Which is preceded by <i>that He might afflict thee.</i></i> that is, to do good to those who did not murmur against Moses.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">To those who showed their love for God by not murmuring against Moses.</i> AND HE SAID: IF THOU WILT DILIGENTLY HEARKEN. I have already noted that when the word <i>shema</i> (hearken) is followed by a <i>lamed</i><sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">As in our verse where the word <i>le-kol</i> (to the voice of) follows <i>shamo’a tishma</i> (diligently hearken).</i> or a <i>bet</i> it does not mean to hear the words being spoken but rather to understand the subject which is being verbalized. <i>Shema</i> in our verse thus means to understand what the Lord commands us to do. AND WILT DO THAT WHICH IS RIGHT IN HIS EYES. This refers to the positive commandments. AND WILT GIVE EAR TO HIS COMMANDMENTS. To understand what the negative commandments consist of. AND KEEP ALL HIS STATUTES. Not to violate them. Compare, <i>And ye shall not walk in the statutes</i><sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. renders customs.</i> <i>of the nation</i> (Lev. 20:23). It is God’s statute not to imitate the practices of the nations.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">In other words, the meaning of <i>and keep all his statutes</i> is: and you will not imitate the practices of the nations.</i> [NONE OF THE DISEASES.] Its meaning is, the diseases you should remember. For you saw with your own eyes the diseases, the strokes, and the plagues which I put upon the Egyptians because they rebelled against Me. Now if you will hearken to My statutes you will be saved from these plagues, for I will not do to you what I did to them. Additionally, you have no need of a physician for I am the Lord that healeth thee from all disease which I have decreed to be upon the earth. I will heal you as I healed the bitter waters which no physician has the ability to heal. Behold, what happened at Marah was the opposite of what occurred when the first plague struck, for the waters of the Nile were sweet but the Egyptians could not drink from them.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">After the first plague struck.</i> However, here<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">At Marah.</i> the bitter waters turned sweet. You should therefore love the Lord and keep yourself from rebelling against Him, for He will do good for you. AND THEY CAME TO ELIM. Saadiah Gaon says there were seventy species of palm trees there.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Seventy palm trees would not suffice for a such a large population. Hence Saadiah Gaon says that there were 70 species of palm trees there, each species consisting of numerous trees.</i> Others added, for each and every tribe.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">There were 70 types of palm trees for every tribe.</i> Others said, for each and every person.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">There were 70 palm trees per person.</i> However, there is no need for these interpretations, for the springs of water, of which there were twelve, and the seventy palm trees did not come into being now because of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">There is thus no reason to assume that Israel found a forest of palm trees in the wilderness vast enough to feed a large nation.</i> Additionally, this was not the time for the ripening of palms.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">In other words, there are no dates on the palm trees in the month of Iyyar. Thus Scripture does not imply that Israel ate from the palm trees. Hence there is no reason to exaggerate their number.</i> I believe that Israel tarried in Marah for only one day<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">I.E. offers no proof for this. He may base his opinion on the fact that Scripture does not note here that Israel camped in Marah. (However, Scripture does so in Num. 33:8). It rather mentions Marah as a place that Israel passed by on the way to Elim.</i> and that they stayed in Elim for about twenty days.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Israel journeyed from Elim on the 15th of Iyyar (16:1). There are 24 days from the 21st of Nisan, when Israel crossed the Red Sea, to the 15th of Iyyar. Israel journeyed for three days without water (v. 22) and spent one day at Marah. Hence they spent about 20 days at Elim.</i> Scripture therefore says, <i>and they encamped there by the waters</i>.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">To emphasize that their main camp at this time was at Elim.</i> The next verse therefore informs us that Israel journeyed from Elim on the fifteenth day of the second month.<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">That is, where they spent the longest period of time from the crossing of the Red Sea up to this point.</i> Now Israel camped in the following four places<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Listed in Num. 8:12-16.</i> in fifteen days:<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">There are 15 days from the 15th of Iyyar until the first of Sivan, when Israel came to Sinai.</i> the wilderness of Sinai,<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">This should be emended to read Sin, Israel’s first stop on the way to Sinai. If it is not emended then I.E. lists Israel final destination first.</i> Dophkah, Alush, and Rephidim, for they came to the desert of Sinai at the beginning of the third month.<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 19:1.</i> Scripture mentions the palm trees to let us know that contrary to the waters of Marah the waters here were sweet, for palm trees cannot flourish in a land of bitter waters.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">I.e., contrary to the opinion of the commentaries quoted earlier, Scripture does not mention the palm trees to inform us that Israel ate of them.</i> AND THEY TOOK THEIR JOURNEY. Rabbi Saadiah Gaon says that the reason Scripture mentions <i>the fifteenth day of the second month</i> is to inform us that Israel left Egypt on the fifth day of the week.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Saadiah’s reasoning is explained in what follows.</i> Now, the first day of Nisan fell on a Thursday<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">If we assume that Israel left Egypt on a Thursday then the first day of Nisan had to fall on a Thursday, as Israel left Egypt on the 15th of Nisan.</i> and Iyyar on a Friday and on a Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Rosh Chodesh</i> (new moon) Iyyar fell on Friday and Saturday, as it does whenever the 15th of Nisan falls on a Thursday. Friday was the 30th of Nisan and Saturday the first day of Iyyar.</i> Israel came to the wilderness of Sin<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">On the 15th day of the second month (v. 1).</i> on a Sabbath<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">For the manna started to fall on a Sunday (see further in I.E.’s comment on this verse). Saadiah Gaon assumes that the manna began to fall on the day following Israel’s arrival in the wilderness of Sin. This is crucial for the establishment of Thursday as the day of the Exodus. For if the 15th of Iyyar fell on a Saturday, then the 15th of Nisan had to fall on a Thursday. Incidentally, this last happened in 1989.</i> and complained<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">That they were starving (v. 3).</i> upon camping. Moses then told them that they would eat meat at even<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Of that day.</i> and that manna would come down in the morning.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">That is, on the following morning.</i> Now it is logical to assume that the manna first came down on a Sunday because Scripture states, <i>And it shall come to pass on the sixth day</i> (v. 5), the reference being to the sixth day of the week and the sixth day from the day on which the manna began to descend.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">When Scripture says, <i>and it shall come to pass on the sixth day</i> (v. 5) it means: and it shall come to pass on the sixth day from the day that the manna begins to fall. For after creation, with the exception of the Sabbath, Scripture does not refer to days of the week (Filwarg). It so happened that the sixth day fell on a Friday (see v. 23).</i> We will accept that which the Gaon says because of tradition,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">According to Talmudic tradition the Israelites left Egypt on a Thursday. See <i>Sabbath</i> 87b.</i> not because of his explanation, for who told the Gaon that the manna came down on the morning following the coming of the Israelites to the wilderness of Sin?<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Nowhere does Scripture say this.</i> The Israelites may have camped there for four or more days<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Scripture does not state that the Israelites started to complain that they lacked food immediately upon arriving in Sin. The Israelites could have come to Sin on a day other than the Sabbath. They could have stayed there a few days and then started to complain on a Sabbath about a lack of food. There is thus no proof that the 15th of Iyyar fell on a Saturday. Hence there is no proof that the Exodus took place on a Thursday.</i> but the manna started to come down on Sunday. The latter is so because we start the count<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">In order to get the number six mentioned in verses 5 and 22.</i> from the day that the manna began to fall,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Thus if the sixth day from the start of the manna falling was a Friday (v. 22), the first day was a Sunday.</i> for all the nations rely on Israel with regard to this numeration.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">That the week ends on the Sabbath and the days are numbered from it. There can thus be no doubt that the manna started to fall on a Sunday.</i> Observe, the Christians named the days of the week after the stars.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Sunday, Monday, and the like.</i> However, they did not do the same with the Sabbath day. The first five days of the week in Arabic are numbered. The sixth day is called <i>al juma</i><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The day of gathering.</i> because it is the most honored day of the week for the Arabs and they congregate on this day. The Arabs refer to the day of <i>shabbat</i> as <i>sabbat</i> because the <i>shin</i> and <i>samekh</i> interchange in their script. They learned this<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">That the week ends with the Sabbath.</i> from the Israelites. Behold, the natives of India, who do not have the belief of six days of creation, begin the week on Wednesday because the sun is the star of that day and according to their beliefs it rules over them. AND THE WHOLE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL MURMURED. The Israelites murmured only against Moses at the waters of Marah (Ex. 15:23)<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">In contrast to Sin, where they murmured against Moses and Aaron.</i> because it was he alone who led Israel onward.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">From the Red Sea to Marah. See Ex. 15:22.</i> Only a part of Israel and not the whole nation complained.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">At Marah.</i> Scripture therefore reads, <i>And the people</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">That is, some of the people murmured. However, here at Sin all the people murmured.</i> <i>murmured against Moses</i> (Ex. 15:24). However, in the wilderness of Sin we find that Scripture states, <i>And the whole congregation of the children of Israel murmured against Moses and against Aaron</i> because both of them had brought them out of the land of Egypt. In Marah they complained because of the water. However, they now complained about a lack of bread and meat because they had already consumed most of their cattle, for thirty days had passed since they left Egypt. A congregation as large as Israel could only buy food at very great expense.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">From the surrounding nations. For demand drove the price up. Hence they complained against Moses and Aaron.</i> BEHOLD, I WILL CAUSE TO RAIN BREAD FROM HEAVEN. The bread will come down like rain from the sky. [BREAD.] The word <i>lechem</i> (bread) means food. It is found used for bread itself and also for meat, as in <i>lechem isheh</i> (food of the offering made by fire) (Lev. 3:11). It is also used for fruit, as in <i>Let us destroy the tree with the fruit thereof</i> (be-lachmo) (Jer. 11:19). [THAT I MAY PROVE THEM.] For they will daily need Me.  [TWICE.] The meaning of <i>mishneh</i> (twice) is two <i>omers</i> per person, for it is so written.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">In verse 22.</i> AND MOSES AND AARON SAID. Moses and Aaron said, <i>then shall ye know that the Lord hath brought you out from the land of Egypt</i> because the Israelites charged, <i>for ye have brought us forth into this wilderness</i> (v. 3). They answered, “Observe, we will perform two signs for you, one at the evening of this very day<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The coming of the quail.</i> and one on the morning of the morrow<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The appearance of the manna.</i> so that you will know that <i>the Lord hath brought you out from the land of Egypt</i>.” Scripture should have read: at even and in the morning ye shall know<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"><i>That the Lord hath brought you out of the land of Egypt.</i></i> because <i>and in the morning</i><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Which opens the next verse.</i> is not connected to <i>then ye shall see the glory of the Lord</i>.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Which follows it, but rather to the previous verse. The meaning of our verse is: At even, then ye shall know that the Lord hath brought you out from the land of Egypt. Similarly in the morning.</i> For as Scripture goes on to say,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">In verse 10.</i> Israel saw God’s glory on that very day. AND IN THE MORNING. I have already explained this.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">That is, that <i>and in the morning</i> is not connected to what follows but rather to what comes before. See I.E.’s comments on the previous verse.</i> FOR THAT HE HATH HEARD YOUR MURMURINGS. This is connected to <i>then ye shall see the glory of the Lord</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Rather than to <i>and in the morning.</i> Our verse is to be understood as follows: Ye shall see the glory of the Lord for He hath heard your murmurings against the Lord.</i> AND WHAT ARE WE. What can we do? We only did what we were commanded to do. The word <i>ve-nachnu</i> (and we) is missing an <i>alef</i>.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">The usual form is <i>va-anachnu.</i></i> AND MOSES SAID. Moses now told them what the two signs<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Alluded to in verses 6 and 7.</i> would consist of. COME NEAR BEFORE THE LORD. Turn<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">It appears from the next verse that they did not actually go out into the wilderness, hence I.E.’s comment.</i> to the wilderness.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Where Moses’ tent was located.</i> AND IT CAME TO PASS. It became clear to them that when Aaron spoke to them, they came near before the Lord. The cloud came immediately and God’s glory was seen in it. AND THE LORD SPOKE. The Israelites saw that Moses went to the glory of the Lord and spoke to God. I HAVE HEARD. The word <i>telunnot</i> is irregular in that its <i>nun</i> has a <i>dagesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"><i>Telunnot</i> is vocalized with a <i>shuruk.</i> A <i>dagesh</i> is not usually placed in a letter which follows a <i>shuruk.</i></i> This prophecy<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">That God would give them flesh to eat in the evening and bread in the morning.</i> is repeated.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">That is, it is stated for a second time in our verse.</i> Scripture had already noted,<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">In verse 8.</i> <i>the Lord shall give you in the evening flesh to eat, and in the morning bread to the full.</i> It was only repeated<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">That God revealed Himself a second time to Moses.</i> so that Israel would see the glory of the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Speaking to Moses.</i> [AT DUSK.] The term <i>ben ha-arbayim</i> means, as I have already explained, at dusk.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 12:6.</i> This verse proves my interpretation of <i>and in the morning, then ye shall see the glory of God.</i> (v. 7).<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">That these two clauses are not connected to each other. See I.E. on verses 6 and 7.</i> For the verse states, <i>At dusk ye shall eat flesh, and in the morning ye shall be filled with bread</i>.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Rather than, and in the morning ye shall see the glory of God.</i> AND IT CAME TO PASS AT EVEN. At the end of that very day. THAT THE QUAILS CAME UP. Possibly from the direction of the sea.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\"><i>Came up</i> indicates that they came from the sea. Compare, <i>Come ye up from the Jordan</i> (Josh. 4:17) (Filwarg).</i> A LAYER OF DEW. <i>Shikhvat</i> (a layer) is similar to <i>yashkiv</i> (bring down) in <i>Or who can bring down</i> (yashkiv) <i>the bottles of heaven</i> (Job 38:37).<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. They both come from the root <i>shin, kaf, bet.</i></i> It means a descent.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>shikhvat ha-tal</i> (a layer of dew) means a dew fall.</i> Scripture elsewhere writes, <i>u-veredet ha-tal</i> (And when the dew descended)<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> (Num. 11:9). May the name of Chivi<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 14:27 and the notes thereto.</i> rot for saying that the manna is to be identified with what is known in the Persian tongue as <i>tarnagbin,</i> in Arabic as <i>man,</i> and in the vernacular as manna. There are many questions raised against him. First of all, no manna falls today in the wilderness of Sinai,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">If the Biblical manna is to be identified as the substance mentioned by Chivi then it should still be found in Sinai today. It is not. Therefore it was not there in the days of Moses.</i> for we know the location of the mountain.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Mount Sinai. Hence we can ascertain that no manna falls there today.</i> Now I have seen that which resembles manna in the kingdom of Al tzakir,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">This place cannot be identified.</i> and it only comes down in Nisan and Iyyar and in no other months.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Whereas the manna appeared daily for 40 years.</i> Additionally, if you place it in the sun it does not melt.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Whereas the manna did. See verse 21.</i> Furthermore, it does not rot in the evening.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Whereas the manna did. See verse 20.</i> Moreover, it is not very hard and one does not have to grind it in a pestle<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">As one had to do with the manna. See Num. 11:8.</i> if one wants to make cakes out of it. Furthermore, it melts when placed upon the tongue.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Which I.E. assumes the manna did not. If it did Scripture would have informed us of this.</i> In addition, it does not satisfy<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Which the manna did.</i> because it does not produce good blood. It is only used as a medical ingredient.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">It cannot serve as food.</i> Furthermore, a double portion of manna came down on Friday.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Which shows that it is not the substance spoken of by Chivi.</i> Moreover, the manna did not come down on the Sabbath. Furthermore, the manna came down wherever Israel camped.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">It came down only in the places where Israel camped. When Israel moved on, it ceased to appear there. Thus it cannot be identified with the substance mentioned by Chivi.</i> In addition, the manna crossed over the Jordan with the Israelites and did not cease to descend, according to the plain meaning of Scripture, until half the month of Nisan,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">However, after the 15th of Nisan it ceased to come down. It thus cannot be identified with the substance mentioned by Chivi.</i> had passed. AND WHEN THE LAYER OF DEW WAS GONE UP. The meaning of <i>va-ta’al</i> (was gone up)<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>ayin, lamed, heh</i> (to go up).</i> is ceased.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">The usual meaning of <i>va-ta’al</i> is, went up, hence I.E.’s comment.</i> It is similar to <i>alah</i> (went up) in <i>Then defiledst thou it</i> — <i>my couch went up</i> (alah) (Gen. 49:4).<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> The meaning of the latter verse is: from the time that you defiled my couch it was removed from me and ceased to function.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Thus Gen. 49:4 should be translated: Then defildedst thou it — my couch was removed. Cf. I.E. on Gen. 49:4.</i> <i>Ta’aleni</i> (take me away)<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Literally, bring me up.</i> in <i>O my God, take me not away in the midst of my days</i> (Ps. 102:25) is similar. The dew came down first to clean the earth. When the dew was gone the manna descended. The latter<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Unmentioned here.</i> is clearly written,<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">In the book of Numbers.</i> viz., <i>And when the dew fell upon the camp in the night, the manna fell upon it</i> (Num. 11:9). A FINE, SCALE-LIKE THING. <i>Mechuspas</i> (scale-like thing) means round shaped. It has no cognate.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">The word is not found again in Scripture.</i> The one who says<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Rashi, interpreting Onkelos. According to Rashi <i>mechuspas</i> means uncovered; that is, the manna was similar to a peeled seed (Ralbag).</i> that <i>mechuspas</i> is similar to <i>machsof</i> (uncovering) (Gen. 30:37),<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. and Rashi.</i> which is spelled with a <i>sin</i>,<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Whereas <i>mechuspas</i> is spelled with a <i>samekh.</i> However, the latter presents no problem, for the <i>sin</i> and the <i>samekh</i> interchange.</i> is incorrect. For it is the manner of Hebrew to double the first and second root letters,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">When it makes a quadriliteral out of a three-letter root.</i> as in the word <i>yafyafita</i> (thou art fairer)<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod</i>, <i>feh, heh.</i></i> (Ps. 45:3), or to double the second and third stem letters, as in the word <i>yerakrak</i> (greenish)<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod, resh, kof.</i></i> (Lev. 13:49), or to double only the third stem letter, as in <i>sagrir</i> (a very rainy day)<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>samekh, gimel, resh.</i></i> (Prov. 27:15). However, we never find the second root letter<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">That is, only the second root letter.</i> doubled<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">As it would be if <i>mechuspas</i> came from the same root as <i>machsof,</i> for the root of <i>machsof</i> is <i>chet, sin, feh.</i></i> except for instances when the <i>heh</i><sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">That is, in words that end in <i>heh.</i></i> is silent, as in <i>hagigi</i> (my meditation)<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>heh, gimel, heh.</i></i> (Ps. 5:2) in which the <i>gimel</i> appears to be a third root letter after the <i>heh</i> is dropped.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">When we look at the word <i>hagigi</i> it appears to come from the root <i>heh, gimel, gimel,</i> not <i>heh, gimel, heh</i> with the <i>gimel</i> doubled.</i> Hence it was doubled. However, we do not find the middle root letters to be doubled in words where all root letters are sounded.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">As they are in the root <i>chet, sin, peh.</i> Hence <i>mechuspas</i> cannot be derived from that root.</i> AND WHEN THE CHILDREN OF ISRAEL SAW IT. Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Rashi. However, this comment is not found in Rashi but in Rashbam. I.E. most probably quoted from memory and erred. Krinsky cites an opinion that I.E. had an early edition of Rashi which had this interpretation and that Rashi later changed his mind and omitted it from subsequent editions.</i> says that the meaning of <i>man hu</i> (what is it) in Arabic is, <i>what is it</i>? However, someone misinformed him, because the Arabic phrase for “what is it” is <i>mah huwi,</i> as the term <i>man</i> is used in Arabic exclusively in reference to people. The way to explain <i>man</i> is to note that it comes from the same root as <i>minnah</i> (appointed) in <i>who hath appointed your food and your drink</i> (Dan. 1:10).<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>man hu</i> means: it is something appointed (for us); it is a food allotment set aside for us.</i> [AND MOSES SAID UNTO THEM.] Rabbi Moses Ha-Kohen says that we know that the Torah is not written in chronological order. Thus the meaning of <i>And Moses said unto them</i> is: and Moses had previously said unto them.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">If Moses had not first said, <i>this is the bread which the Lord hath given you to eat,</i> Israel would not have known that the substance on the ground was their food allotment.</i> There are many similar instances.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Where the <i>vav</i> introduces a pluperfect. See I.E. on Gen. 1:9.</i> Indeed, we find that Scripture states in this very portion, <i>and it bred worms and rotted,</i> the meaning of which is: and it bred worms and had previously rotted.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. if it had not rotted first it would not have bred worms. The sequence of events thus was: it rotted and as a result bred worms.</i> Indeed, Scripture states, <i>and it did not rot, neither was there any worm in it</i> (v. 24).<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">We thus see that rotting precedes the breeding of worms.</i> Scripture delayed reporting the words of Moses<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>it is the bread which the Lord hath given you to eat</i> is out of sequence. See note 87.</i> because it had to elaborate and go on to say, <i>This is the thing which the Lord hath commanded,</i> etc. (v. 16).<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">In other words, Scripture wanted to present all the words that Moses spoke at that time in one unit.</i> [GATHER YE OF IT EVERY MAN ACCORDING TO HIS EATING.] This was to be done by logical estimate.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\"><i>Every man according to his eating</i> implies that one is to estimate how much the person for whom one is gathering will eat. I.E. says that this part of the verse refers to minors.</i> <i>An omer for a head</i> was for someone fully grown, for minors gather according to how much they consume.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>every man according to his eating.</i></i> AND THE CHILDREN OF ISRAEL DID SO. According to the plain meaning of the text some gathered more and some less according to the number of people in their tents. However, our sages said that our verse speaks of a miracle.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Some gathered more and some gathered less. Nevertheless, when they came home and measured what they had gathered they found that they had gathered an omer per person. <i>Yoma</i> 75a. Also Rashi.</i> AND WHEN THEY DID METE IT WITH AN OMER. Each one found that he had the amount that he had estimated.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">When they gathered the manna they did not use a measure but collected by estimation. When they came home they measured the amount gathered and it came to an omer per head. In common with the other commentaries, such as Rashi and Rashbam, I.E. explains that verse 17 describes what Israel did in the field, and verse 18 what they found to be the case at home, hence his interpretation.</i> AND MOSES SAID UNTO THEM: LET NO MAN LEAVE OF IT TILL THE MORNING. Its meaning is, do not leave some of the manna over to eat on the next morning. Rather, trust in the Lord that it will descend on the following day. There was no command to eat the entire omer.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\"><i>Let no man leave of it till the morning</i> could conceivably be interpreted as a command to consume the entire omer, hence I.E.’s comment.</i> However, that which a person did not consume was to be thrown outside of his tent. NOTWITHSTANDING THEY HEARKENED NOT UNTO MOSES. The word <i>anashim</i> (some of them) is connected to <i>Notwithstanding they hearkened not unto Moses</i>.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Our verse is to be interpreted as if written: Notwithstanding, some of them hearkened not unto Moses but left of it until morning.</i> They were few in number.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">That is, those who did not hearken unto Moses. Hence <i>ve-lo shame’u</i> (they hearkened not) does not refer to <i>alehem</i> (unto them) in the previous verse, which refers to all of Israel, but rather to <i>anashim</i> (some of them) which follows (Filwarg).</i> Rabbi Merinus<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">See notes on Ex. 1:10.</i> says that <i>va-yarum</i> (and it bred worms) comes from the same root as <i>rimmah</i> (worms).<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>resh, mem, mem.</i> Hence <i>va-yarum</i> literally means: and it wormed; i.e., it bred worms.</i> AND THEY GATHERED IT MORNING BY MORNING. The meaning of <i>ve-cham ha-shemesh</i> (and as the sun waxed hot) is: and when the day waxed hot. For the sun does not wax hot. IT MELTED. <i>Namas</i> (melted) comes from a double root<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\"><i>Mem, samekh, samekh.</i></i> and is in the <i>nifal.</i> AND IT CAME TO PASS. More than the usual amount of manna descended on this day, as Scripture goes on to note. Israel gathered twice as much food on this day because Moses had commanded them to do so.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Not because they happened to find twice as much on the ground.</i> However, they did not know why.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Moses commanded them to gather twice as much manna on this day.</i> Also,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Aside from merely assuming that Israel gathered twice as much manna because Moses told them to, we have an indication from Scripture that this indeed was the case.</i> Scripture states, <i>they gathered,</i> not they found.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Which shows that they deliberately gathered twice as much. They would only do so at the command of Moses.</i> The rulers of the congregation came and told Moses that Israel did as he commanded them. They then asked Moses: What should be done with the extra portion? Why did he command them to gather twice as much food?<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">On this day.</i> How could they consume such a large amount of food? AND HE SAID UNTO THEM. God has already told me that you are obligated to rest tomorrow and not do any work including the preparation of food,<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Hence you are to gather a double portion of manna on the sixth day.</i> for tomorrow is a Sabbath day unto the Lord. This is God’s day<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Compare, <i>today is a sabbath unto the Lord</i> (v. 25).</i> because He rested from all His work on the seventh day. We find the same with regard to the Sabbatical year, viz., <i>then shall the land keep a sabbath unto the Lord</i> (Lev. 25:2). [SABBATH.] The word <i>shabbat</i> is grammatically difficult. It does not belong in the paradigm of <i>gannav</i> (thief)<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">In which it appears to belong.</i> because the <i>tav</i> of <i>shabbat</i> is a feminine suffix,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Whereas <i>gannav</i> is masculine.</i> as is proven by the phrase <i>shabbat hi la-Adonai</i> (it is a sabbath unto the Lord) (Lev. 23:3).<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\"><i>Hi</i> (it; literally, she) is a feminine pronoun. Hence the word <i>shabbat</i> must be feminine.</i> The word <i>shabbat</i><sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>shin, bet, tav</i>.</i> is a noun meaning cessation.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">That is, cessation from work.</i> The following is its grammatical explanation. The word should have been spelled and vocalized <i>shabbetet</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Vocalized <i>pattach, segol, segol.</i></i> according to the paradigm of <i>dalleket</i> (inflammation) (Deut. 28:22). When one of the <i>tavs</i><sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">The root <i>tav.</i></i> was dropped the <i>bet</i> was vocalized with a <i>kamatz</i><sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Literally, a <i>pattach.</i> I.E. refers to the <i>kamatz</i> as a <i>pattach</i> a number of times in his commentary on Exodus. See I.E. on Ex. 15:18.</i> to indicate that the word is feminine. It is the same, as I will explain, with the word <i>achat</i> (one).<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 26:8. Also <i>Sefer Ha-Tzachot</i> 4.</i> [BAKE.] The word <i>efu</i> (bake) is irregular. It should have followed the paradigm of <i>asu</i> (do).<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">It should have been vocalized <i>afu,</i> as is the rule for words in the <i>kal</i> imperative which begin with a silent letter.</i> Behold, Moses told the rulers of the congregation<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">In this verse.</i> what they should do.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">With the extra portion of manna.</i> BAKE THAT WHICH YE WILL BAKE. Bake as you normally do so that you will have what to eat on this day. <i>And see the that which ye will seethe</i> has a similar meaning.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">That is, seethe as you normally seethe so that you will have what to eat on this day.</i> Behold, prepare and cook all this according to your heart’s desire from one omer and eat as much as you need.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">And leave over the second omer for the morning.</i> AND ALL THAT REMAINETH. Lay it up till the morning and I will tell you what to do.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">With the second omer. I.E. held that the Israelites ate the second omer uncooked.</i> Now Moses did not inform them that no manna would descend on the Sabbath day. It was only in the morning that he revealed this secret to them AND MOSES SAID. Many lacking in faith erred because of this verse and said that a person is obligated to keep the Sabbath day plus the night which follows it,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Not the night before, as it is according to normative <i>halakha.</i> I.E. composed his <i>Sefer Ha-Shabbat</i> to refute this view. See Introduction to Vol. 1, p. XIX.</i> because Moses said, <i>for to-day</i> and not the night before <i>is a sabbath unto the Lord.</i> Additionally, Moses said, <i>Tomorrow is a solemn rest</i> (v. 23).<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">He did not say this evening.</i> They interpreted, in accordance with their view, <i>And there was evening and there was morning one day</i> (Gen. 1:5) to mean that the first day was not finished until the morning of the second day.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Began.</i> However, they spoke incorrectly. As I have already made mention to you, Moses spoke to Israel only in accordance with their practice. Now the manner of the land of the uncircumcised<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Europe, where I.E. wrote his commentary.</i> with regard to their food, their dress, their buildings, and affairs is not the same as that of the Land of Israel. It is the practice in the Land of Israel that no one bakes, cooks, or does any other work, both in summer or winter, at any time but during the day.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Whereas in Europe people work at night.</i> Hence Moses said, <i>Tomorrow is a solemn rest</i>.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">He did not say, “This evening is a solemn rest,” because people in any case did not do any work in the evening. However, if the Torah had been written in Europe Moses would have said, “This evening is a solemn rest.”</i> Now pay close attention to understand the stupidity of those who explain <i>and there was evening and there was morning</i> in the manner which I noted above. For Scripture says, <i>And God called the light day</i> (Gen. 1:8), the reference being from the time that the sun rises until the time that it sets; <i>and to the darkness He called night,</i> the reference being from the time that the sun sets until the time that it rises. The night is thus the opposite of day, as the darkness is the opposite of the light. This being the case, how can Scripture refer to the evening, which commences at the time that the sun sets and lasts until the morning, as “day” when it is then night? Behold, concerning such people Scripture states, <i>They change the night into day</i> (Job 17:12). Now note that the word day is used in Hebrew in two ways. I have already mentioned one of them, viz., as long as the light of the sun is over any place on the earth. Therefore Scripture states, <i>three days, night and day</i> (Esth. 4:16) and, <i>and night and day</i> (Gen. 8:22). Now if the measure of the day includes the night in it, why mention night?<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">In Esth. 4:16 and Gen. 8:22.</i> It is also incorrect from the point of view of the science of linguistics<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Aside from the Biblical texts we have additional proof from linguistics that day cannot refer to nighttime.</i> for a noun to refer to two things which are the opposite of each other.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Hence day cannot refer to nighttime.</i> The word day is used secondarily in the sense of close or far-off time, as in <i>on the day that I smote all the first-born in the land of Egypt</i> (Num. 3:13); <i>thou art to pass over the Jordan this day</i> (Deut. 9:1); <i>and cast them into another land, as it is this day</i> (Deut. 29:27); <i>And it shall come to pass in that day</i> (Is. 7:21). There are many other similar instances. Now let us leave all these things aside and seek, as I have said, only after the day of the Torah,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">That is, accept the fact that day begins at sunrise and ends at sunset.</i> for our years are not established according to the movement of the sun and moon but rather according to what the Bet Din decrees.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Whereas each individual can establish when it is day by observing when the sun rises and sets.</i> Now we find that Scripture states, <i>Seven days shall ye eat unleavened bread</i> (Ex. 12:15). Scripture then goes on to explain that this number<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Of days, i.e., the seven days when unleavened bread is to be eaten. This shows, contra the sectarians, that the evening is connected to the day that follows.</i> begins on the evening of the fourteenth of the first month (Ex. 12:18). Scripture also states, <i>from even unto even, shall ye keep your sabbath</i> (Lev. 23:32).<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">The Day of Atonement.</i> Furthermore, a man who has a seminal emission during the night or day, for it is so written, viz., <i>that which chanceth him by night</i> (Deut. 23:11), does not become “clean” until sunset, which is the end of the first day.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Following the emission or the day on which the emission occurred.</i> Now if it were so,<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">As the sectarians maintain, that the night following the day is considered part of the previous day.</i> namely, that the first day ends on the morning of the next day,<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Following a seminal emission.</i> then it is only fit for the one who experienced an emission to immerse himself in the morning.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Following an emission.</i> For if we say that the day and the night which follows it make up one day then the one who experienced an emission<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">During the day.</i> will be “unclean” for half a day<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">That is, till evening when he immerses himself.</i> and clean for half a day.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">From evening till the next morning.</i> And one who experienced an emission at the beginning of the night will be unclean for half of a day that passed<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">For the night belongs to the previous day.</i> and also for half of the coming day.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">For he immerses himself the following evening.</i> This is the opinion of those who err.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">As noted, however, it is illogical.</i> I have already explained to you the meaning of <i>and there was evening and there was morning</i> (Gen. 1:5) in its place.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 1:5. There he explains <i>and there was evening and there was morning</i> not as meaning that the day came to a close at morning, but rather as meaning that the evening and the morning of the first day came.</i> AND MOSES SAID. Moses now explained to them what they should do with the additional manna which was laid up, and he revealed to them its secret, that they would not find it this day because it did not come down. SIX DAYS SHALL YE GATHER IT. It shall always be as it is now for as long as you are in the wilderness; that is, ye shall gather it for six days but on the seventh no manna shall come down. [IN IT THERE SHALL BE NONE.] The word <i>bo</i> (in it) is added for additional clarification. It is similar to <i>but of the tree of the knowledge of good and evil, thou shalt not eat of it</i> (Gen. 2:17).<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\"><i>Of it</i> is inserted for clarification. See I.E. on Gen. 2:7.</i> AND IT CAME TO PASS ON THE SEVENTH DAY. Of the manna’s appearance.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">For the manna started to come down on a Sunday. See I.E.’s comments on verse 1.</i> THAT THERE WENT OUT…TO GATHER. To see whether Moses’ words would stand up. AND THE LORD SAID UNTO MOSES. Moses was Israel’s representative.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that the words <i>How long refuse ye to keep My commandments,</i> etc., although spoken to Moses, were directed at Israel.</i> The meaning of our verse is: the Lord said unto Moses, tell the following to the Israelites. [MY COMMANDMENTS.] This was said in reference to the people who left some of the manna over until the morning.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> [MY LAWS.]<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>torotai.</i></i> For God taught them the reason for the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">I.E. explains <i>torotai</i> to mean my teachings, that is, my teachings concerning the Sabbath, namely, that it is God’s day and manna would not fall on it.</i> They therefore gathered twice as much bread on the sixth day. There is a reason why Scripture employs the plural, namely, <i>My commandments and My laws</i>.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">When in reality one command and one teaching were violated.</i> All the commandments and laws are, beyond any doubt, to be taken literally. However, they have secret meanings pertaining to the soul that only the enlightened can understand. Thus every commandment has two meanings.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Thus when one violates a commandment one disregards its obvious meaning plus its secret meaning, hence the use of the plural commandments and laws in our verse.</i> SEE. Its meaning is: see the wonder that the Lord will perform for you so that it shall become clear to you that God commanded you to rest as He rested when He made all things in the beginning. God is therefore permitting twice as much manna to come down today as normally comes down every day. ABIDE YE EVERY MAN IN HIS PLACE. In one’s tent. [LET NO MAN GO OUT OF HIS PLACE.] It meaning is: let no man go out of his place on the seventh day to gather manna as the men who went out to gather did.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Contra the Karaites, who took this verse to mean that one is not permitted to leave one’s house on the Sabbath.</i>  SO THE PEOPLE RESTED. Scripture tells us that from that day on, no man went out on the Sabbath to gather.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Manna.</i> AND THE HOUSE OF ISRAEL CALLED THE NAME THEREOF MANNA. Behold, Scripture previously noted the miracles associated with the manna.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Ex. 16:15-30.</i> It now turns to relate its praises. [AND IT WAS LIKE CORIANDER SEED, WHITE.] Some say that <i>gad</i> (coriander) refers to <i>kosbarta,</i> in Arabic, <i>kusbar.</i> Others say that it means mustard. However, I do not know, as it is not found in any other context save in reference to the manna. The same is the case with the word <i>tzappichat</i> (wafers), which Saadiah Gaon says means an unleavened wafer. Now when the manna was eaten as it was when it came down, it had the taste of a wafer made with honey. However, when cooked it had the taste of a cake baked in oil (Num. 11:8). Scripture mentions these two delicacies.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">However, when prepared in other ways it had other tastes.</i> AND MOSES SAID. This chapter should have followed the account of the construction of the Tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Our verse states, <i>and lay it</i> (the jar of manna) <i>up before the Lord.</i> This implies that the Tabernacle was in existence, as <i>before the Lord</i> means before the ark (v. 33). Hence the command to set aside a jar of manna was not given when the manna stated to fall but later, after the construction of the Tabernacle.</i> It was placed here to relate the miracle of the manna<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">That was placed in the jar.</i> lasting for generations.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Since Scripture here mentions the miracle associated with the manna it relates this miracle as well.</i> Now Moses told this to Israel.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">In the name of God.</i> He therefore said, <i>wherewith I fed you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>that they may see the bread wherewith I fed you. Prima facie,</i> our verse should read: that they may see the bread wherewith I fed them. Hence I.E. points out that when Moses spoke to Israel he used the second person. Thus our verse reads, I fed you.</i> A JAR. A clay or copper utensil. The word is not found elsewhere. [BEFORE THE LORD.] Its meaning is, before the divine glory which is upon the cherubim. AS THE LORD COMMANDED MOSES. Scripture here explains that <i>before the Lord</i> means: <i>before the Testimony,</i> the reference being to the ark. The ark is referred to as the Ark of the Testimony because of the tablets of the covenant<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Also referred to as the tables of testimony. See Ex. 32:15.</i> that were in it. AND THE CHILDREN OF ISRAEL. This miracle<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">That the manna accompanied Israel for forty years.</i> was greater than all the other miracles that were done via Moses, for many miracles were connected with the manna. These miracles, unlike all other wonders, lasted for forty years. [UNTIL THEY CAME TO A LAND INHABITED.] Scripture says this for they were in the wilderness, <i>in a land that no man passed through</i> (Jer. 2:6).<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> Now once Israel crossed the Jordan they ate the grain that they found there.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">See Josh. 5:11.</i> The reason Scripture found it necessary to say, <i>they did eat the manna, until they came unto the borders of the land of Canaan</i> is that the manna accompanied them until they came to Gilgal,<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Josh. 5:10.</i> which lies on the border of the land of Canaan. The manna then ceased to fall, for now they had new grain. NOW AN OMER IS THE TENTH PART OF AN EPHAH. Scripture mentions this measurement because one omer per person was sufficient for satiation. JOURNEYED. Scripture is being brief in saying <i>by their stages.</i> For <i>from the wilderness of Sin</i> Israel journeyed to Dophkah; from there to Alush, and from Alush they went to Rephidim.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See Num. 33:12-14. In other words, <i>by their stages</i> alludes to all the places that Israel stopped between Sin and Rephidim.</i> [ACCORDING TO THE COMMANDMENT OF THE LORD.] Its meaning is, as I have already noted,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 15:22.</i> via the hand of Moses.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Moses alone, rather than the pillars of cloud and fire, now led the people.</i> WHEREFORE THE PEOPLE STROVE. Scripture mentions <i>the people,</i> not <span class=\"underline\">all</span> of the people as it does with regard to the manna,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 16:2.</i> for there were two parties. One had no water to drink. This is the group<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"><i>The people</i> mentioned in our verse.</i> that strove with Moses. The second group had water which they brought from Alush. This group,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The second group did not strive with Moses.</i> as Scripture goes on to say,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">In the last part of our verse.</i> wanted to test God and see if He would provide water. GIVE US WATER. They spoke to Moses and Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>tenu</i> (give). <i>Tenu</i> is in the plural, hence I.E.’s comment.</i> There was no need to mention Aaron,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">In our verse even though the people’s words were also directed at him. Aaron is not mentioned in our verse, hence I.E.’s comment.</i> for I have already explained that Moses spoke to Israel only through Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 4:30.</i> [WHY STRIVE YE WITH ME?] Moses answered them,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The first party.</i> <i>Why strive ye with me?</i> Let us all cry out unto the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">This, according to I.E., is implied in <i>Why strive ye with me?</i></i> He said, <i>wherefore do ye try the Lord</i>? to those who wanted to test God.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The second party.</i> AND THE PEOPLE THIRSTED. When the thirst overpowered them they raged against Moses and accused him of doing them evil in bringing them out of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>and the people murmured</i> follows <i>and the people thirsted.</i></i> AND THE PEOPLE CRIED…THEY ARE ALMOST READY TO STONE ME. Scripture speaks metaphorically.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Moses was not in actual danger of being stoned.</i> Its meaning is: they have striven with me and they rage against me. If they had the power they would stone me. AND THE LORD SAID. Some say that because Moses said, <i>they are almost ready to stone me,</i> God told him, <i>Pass on before the people</i> who strive with you and inform them that you will now give them water.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In this interpretation, <i>pass on before the people</i> is short for: pass on before the people who strive with you, etc.</i> AND TAKE WITH THEE OF THE ELDERS OF ISRAEL; AND THY ROD, WHEREWITH THOU SMOTEST THE RIVER. By command.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Moses did not personally smite the river. He told Aaron to do so. See Ex. 7:19 and I.E. on Ex. 17:25.</i> BEHOLD, I WILL STAND BEFORE THEE THERE UPON THE ROCK IN HOREB. Its meaning is, you will find Me there, the idea being you will encounter My strength and power on Horeb.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Our verse is not to be taken literally. It should be understood as: you will find My strength and power upon the rock in Horeb.</i> AND THOU SHALT STRIKE THE ROCK. Which contains no water.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">At present.</i> [AND MOSES DID SO.] Scripture is being brief, for it does not mention, <i>and the congregation drank, and their cattle</i> (Num. 20:11).<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">As it does in recording a similar account in the wilderness of Sin.</i> CALLED. Moses or someone.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Our verse literally reads, <i>And he called the name of the place Massah and Meribah.</i> The subject is omitted, hence I.E.’s comment.</i> MASSAH AND MERIBAH. Because of the two reasons noted.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">In our verse Massah means trying and Meribah strife.</i> It is the style of the Hebrew language to begin its comments with the second of two items when two particulars are listed,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Scripture first mentions Massah and then Meribah. It then goes on to first explain Meribah and then Massah.</i> as the second item is at hand. Compare, <i>And I gave unto Isaac Jacob and Esau</i> (Josh. 24:4), which is followed by <i>and I gave unto Esau</i> (<i>Ibid</i>.). Scripture similarly first mentions Massah and then Meribah and turns to explain that the name of the place was called Meribah <i>because of the striving of the children of Israel</i> with Moses. It then explains that the place was called Massah <i>because they tried the Lord.</i> Now “trial” refers to Israel’s asking, <i>Is the Lord among us</i> to provide for all of our needs? This second party angered God more than the first.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">For the first complained because they were overpowered by thirst.</i> Scripture therefore says, <i>Ye shall not try the Lord your God, as ye tried Him in Massah</i> (Deut. 6:16).<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The first party is not mentioned at all in this verse.</i> THEN CAME AMALEK. The reference is to the nation of Amalek, which <i>dwelleth in the land of the South</i> (Num. 13:29).<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">And not to any other nation or person by that name. See I.E.’s comment on verse 20.</i> AND MOSES SAID UNTO JOSHUA. Joshua was the grandson<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>nin,</i> as in <i>Vat. Ebr.</i> 38 and in some of the printed editions. Some editions have <i>nun.</i> The latter is probably a scribal error. However, Filwarg believes it to be correct and tries to justify it. It is also possible that I.E. was playing on the words <i>nin</i> and <i>nun,</i> the former meaning grandson and the latter being the name of Joshua’s father.</i> of Prince Elishama ben Ammihud, the possessor of the banner of the tribe of Ephraim.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Cf. Num. 1:10; 2:18; I Chron. 7:26, 27.</i> Scripture refers to him here as Joshua,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">His birth name was <i>Hoshe’a.</i> See Num. 13:16.</i> which is the name by which Moses called him in the account of the spies.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">See Num. 13:16.</i> CHOOSE US OUT. It is Hebrew style to speak in this manner.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">To employ the possessive pronoun, <i>lakh</i> (for thee) or <i>lanu</i> (for us) for purposes of emphasis.</i> Compare, <i>choose thee</i> (II Sam. 24:12); <i>Tarry ye here for us</i> (Ex. 24:14). MEN. Renowned, powerful men and men of war, as in <i>all of them men</i> (Num. 13:3). AND GO OUT, FIGHT WITH AMALEK. Go out from the camp of Israel to fight against Amalek. I WILL STAND ON TOP OF THE HILL. Horeb, which is the same as Mount Sinai. WITH THE ROD OF GOD IN MY HAND. With which I will lift my hand to pray. SO JOSHUA DID. Aaron and Hur are mentioned because of the need to explain (they) <i>stayed up his hands</i> (v. 12).<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Since Scripture goes on to note that Aaron and Hur held up Moses’ hands it first had to tell us that they went up the hill with Moses.</i> AND IT CAME TO PASS. Some say that Moses held his hand<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Which grasped the rod of the Lord.</i> up in a manner similar to one holding up a banner in war.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Cf. Rashbam.</i> However, if this was the case then Aaron or Hur would have lifted the rod up or they would have placed it on a high place on the mountain so that the people would see it standing. The correct interpretation is the one offered by the ancient sages.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Moses’ raised hands served to direct the heart of Israel towards heaven. Cf. <i>Rosh Ha-Shanah</i> 3:8: “Now do the hands of Moses promote or hinder the battle! It is rather to teach you that when the Israelites directed their thoughts on high and subjected their hearts to their Father in heaven, they prevailed; and if not they were defeated.”</i> BUT MOSES’ HANDS WERE HEAVY. We know that a human being does not have the strength to hold his hands up for an entire day. One cannot even hold them up for a few hours, certainly not until <i>the going down of the sun</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Therefore what purpose does Scripture have in telling us <i>but Moses’ hands were heavy</i>?</i> Now Scripture notes that Moses’ hands were heavier than the hands of other old people.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra does not indicate why Moses’ hands were heavier than those of other people his age.</i> Moses thus could not continually hold his hands up. [AND PUT IT.] Its meaning is, they strengthened his place<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">By placing a stone beneath him (Krinsky).</i> because he was not able to stand up.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Not only were Moses’ hands tired but Moses himself was unable to stand.</i> AND AARON AND HUR. Stood. Scripture employs the masculine <i>kevedim</i> (heavy)<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Rather than the feminine <i>kevedot</i>. <i>Yad</i> (hand) is a feminine, hence I.E.’s comment.</i> and similarly reads, <i>mi-zeh echad u-mi-zeh echad</i> (the one on the one side, and the other on the other side).<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">I.E. interprets our text as meaning: one was supporting this hand and one was supporting the other hand. In other words, <i>mi-zeh</i> refers to the hands. However, since <i>yad</i> is feminine Scripture should have read <i>mi-zot echad u-mi-zot echad.</i></i> <i>Ve-hinneh yad sheluchah elai, ve-hinneh vo megillat sefer</i> (behold, a hand was put forth unto me; and, lo, a roll of a book was therein) is similar (Ezek. 2:9).<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"><i>Vo</i> (therein) is masculine. However, <i>yad</i> is feminine. We thus see that Scripture occasionally combines feminine nouns with masculine pronouns or adjectives.</i> AND HIS HANDS WERE STEADY. Each one of his hands.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"><i>Yadav</i> (his hands) is plural; <i>emunah</i> (steady) is singular. Hence <i>va-yehi yadav emunah</i> (and his hands were steady) means: and his hands was steady. I.E. holds that when a verb or an adjective in the plural governs or modifies a noun in the singular, the verb or adjective refers to each one within the plural. Hence, “and his hands was steady” means: and each one of his hands was steady. See Vol. 1, Foreword, p. xvii.</i> The phrase is grammatically similar to <i>Its branches run over the wall</i> (Gen. 49:22)<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"><i>Banot</i> (its branches) is plural; <i>tza’adah</i> (run) is singular. According to I.E., Gen. 49:22 should be translated: each one of its branches runs over the wall. See I.E. on Gen. 49:22 and the notes thereto.</i> and <i>But the righteous</i><sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\"><i>Tzadikim</i> (righteous) is plural; <i>kefir</i> (young lion) is singular. According to I.E., Prov. 28:1 should be translated: but each one of the righteous is secure as a young lion.</i> <i>are secure as a young lion</i> (Prov. 28:1). STEADY. <i>Emunah</i> (steady) is a noun meaning something lasting and permanent.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Literally, standing and everlasting. Moses’ hands turned into something firm and steadfast (Shadal), for he did not lower his hands but held them up steadily. The image is of something pillar-like.</i> Others say that <i>emunah</i> comes from the same root as the word <i>omen</i> (brought up)<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">The noun <i>omen</i> means a person who raises a child. Cf. Num. 11:12; II Kings 10:1; Is. 49:2.</i> in <i>And he brought up Hadassah</i> (Esth. 2:7). Aaron and Hur were like nursemaids who lifted up his hands.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Netter. The idea being that Aaron and Hur lifted up Moses’ hands the way a nursemaid carries a child. Thus <i>va-yehi yadav emunah</i> (and his hands were steady) means: and his hands were nursed by nursemaids. For other interpretations and possible translations see Weiser and Krinsky.</i> AND JOSHUA DISCOMFITED AMALEK. There is no difference between <i>va-yachalosh</i><sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Which is an <i>efol.</i></i> (discomfited or weakened) and <i>va-yechelash</i><sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Which is an <i>efal.</i> Both words come from the root <i>chet, lamed, shin,</i> and may be used interchangeably.</i> (weakened) (Job 14:10).<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> Likewise, the word <i>yitrof</i><sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">An <i>efol.</i></i> (tear) (Ps. 7:3) means the same as <i>yitraf</i><sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">An <i>efal.</i></i> (tears) (Gen. 49:27).<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. J.P.S. renders, <i>raveneth.</i></i> The same is the case with the words <i>tiddor</i> (voweth)<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">An <i>efol.</i></i> in <i>voweth a vow</i> (Num. 30:4) and <i>va-yiddar</i> (vowed),<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">An <i>efal.</i></i> which is vocalized with a <i>pattach</i> in <i>and Jacob vowed a vow</i> (Gen. 28:20). However, this root,<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"><i>Chalash,</i> unlike <i>taraf</i> (tore) and <i>nadar</i> (vowed).</i> like the word <i>shav</i> (returned), is sometimes transitive and sometimes intransitive.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">In our verse it is transitive. In Job 14:20 it is intransitive.</i> Or,<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>va-yachalosh</i> in Job 14:20 is not only intransitive but also a pluperfect. <i>Vat. Ebr.</i> 38 reads: “Or <i>va-yechelash</i> means he weakened others… Scripture therefore employs <i>gever,</i> which indicates a mighty man.” Thus “or” introduces a new interpretation of the word <i>va-yechelash.</i> Whereas the previous interpretation believed it to be intransitive, this one believes it to be transitive.</i> <i>va-yechelash</i> (weakened) in <i>a man</i> (gever) <i>dieth, and is weakened</i> (Job 14:10) means he was already weakened,<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>u-devar chalash acherim</i> as <i>Vat. Ebr.</i> 38 does. The printed texts read: <i>u-khvar chalash acherim</i> (he has already weakened others). See above note. The point is <i>va-yechelash</i> is a pluperfect. Translated according to I.E., our verse should be interpreted: the mighty man (<i>gever</i>) who killed others dieth. Or, the mighty man weakened and dieth.</i> like the word <i>va-yivash</i> (and rotted)<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Which is a pluperfect. See I.E. on Ex. 16:20 and the notes thereto.</i> in <i>and it bred worms, and rotted</i> (Ex. 16:20). Scripture therefore employs the term <i>gever</i> (man), which indicates a mighty man.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">For purposes of contrast. <i>Mighty man</i> is in contrast to <i>dieth.</i></i> WRITE THIS FOR A MEMORIAL IN THE BOOK. This chapter<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Verses 14-16.</i> was said in the fortieth year.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Of Israel’s sojourn in the wilderness rather than immediately after the battle with Amalek.</i> The fact that Scripture reads <i>ba-sefer</i> (in <span class=\"underline\">the</span> book) with a <i>pattach</i> beneath the <i>bet</i><sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>be-sefer</i> (in a book).</i> is proof of the aforementioned. For <i>ba-sefer</i> refers to the well-known book, that is, the book of the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Which Moses completed shortly before his death.</i> It is also possible that they had another book<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">And the reference is to that book rather than to the Torah. In this case it is possible for this chapter to have been written shortly after the Exodus.</i> known as <i>The Book of the Wars of the Lord</i><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">See Num. 21:14.</i> which was lost to us, as were the <i>Sefer Ha-Yashar</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">See Josh. 10:13; II Sam. 1:18.</i> and the <i>Midrash of Iddo</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Cf. II Chron. 13:22.</i> and the <i>Chronicles of the Kings of Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 14:19, 29.</i> and the works of Solomon.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Which were not preserved in Scripture. See I Kings 5:12.</i> [IN THE EARS OF JOSHUA.] For God knew that Joshua was destined to wage war with the kings of Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">And Amalek dwelt in the southern part of Canaan. See I.E. on verse 1.</i> [FOR I WILL UTTERLY BLOT OUT THE REMEMBRANCE OF AMALEK.] Because Amalek angered God. For the chiefs of Edom and similarly those of Moab and of Philistia feared and trembled before God because of the signs which the Lord displayed in Egypt and at the sea.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 15:14, 15.</i> Now this very Amalek heard of the might that God displayed on behalf of His people Israel. Behold, he came from a distant place to wage war against Israel. He did not fear God. Indeed, Scripture explicitly states, <i>and he</i> (Amalek) <i>feared not God</i> (Deut. 25:18).<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Hence God decreed this punishment for him.</i> Some say that Amalek was the name of a king.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Not that of a nation. Hence the command to blot out Amalek (Deut. 25:19) applies only to the king and his descendants.</i> They say this because Scripture reads, <i>Amalek and his people.</i> On the other hand, it is possible that another nation joined Amalek.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>Amalek and his people</i> means the nation of Amalek and its allies.</i> AND MOSES BUILT AN ALTAR. On Horeb. The word <i>mizbe’ach</i> (altar) is to be read as if written twice. Our verse is to be read as if written, <i>mizbach Adonai</i> (the altar of the Lord).<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads: <i>And Moses built an altar, and called the name of it Adonai-nissi</i> (the Lord is my banner). I.E. suggests that we read the verse as follows: And Moses built an altar, and called the name of it the altar of the Lord who is my banner.</i> THE HAND UPON THE THRONE OF THE LORD. It is as if God put His hand upon His throne. This was the taking of an oath.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Placing His hand upon the throne is equivalent to saying: I swear (Krinsky).</i> It is similar to <i>For I lift up My hand to heaven</i> (Deut. 32:40).<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Raising the hand to heaven and making a statement is equivalent to swearing.</i> Rabbi Joshua says that its<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\"><i>The hand upon the throne of the Lord.</i></i> meaning is that the first one to sit upon the throne of Israel, the reference being to Saul,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Who waged war against and defeated Amalek. See I Sam. 15.</i> will have a mighty hand.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">The meaning of our verse being: the first king that will sit on the Lord’s throne will have a mighty hand and defeat Amalek.</i> We similarly find it said concerning Solomon: <i>Then Solomon sat on the throne of the Lord</i> (I Chron. 29:23). The word of Abram,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Short for Abraham. I.E. used the short form because of metrical reasons which are not apparent in translation.</i> the prisoner of hope; Who loosened his bowstring (<i>yitro</i>).<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf.  <i>For He hath loosed my cord, and afflicted me</i> (Job 30:11). The bow is a symbol of power. I.E. here indicates that he himself has passed the prime of life and has grown weak and weary.</i> Half of his courage is forever gone; And the rest<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Of his courage.</i> (<i>yitro</i>) was dissipated by his tortuous wanderings.  This<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The above interpretations of the word <i>yitro</i> as meaning both <i>bowstring</i> and <i>the rest.</i></i> is a comment<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Actually a play on words.</i> upon the chapter Which opens with the word <i>Yitro</i> (Jethro). NOW JETHRO HEARD. Scripture notes above<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Ex. 17:8-16.</i> the incident of Amalek because Amalek came to Rephidim.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Where Israel encamped on the way to Mount Sinai.</i> Now the chapter that opens with the words <i>In the third month</i> (Ex. 19:1) should have followed the incident of Amalek,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Chapter 19 should have followed chapter 17.</i> for Scripture states there, <i>And when they were departed from Rephidim, and were come to the wilderness of Sinai</i> (Ex. 19:2).<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> This being the case, why was the account of Jethro inserted between these two chapters?<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">I.E. will answer this question later on in his commentary.</i> Saadiah Gaon says that Jethro came to the wilderness of Sinai before the giving of the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">This is also the opinion of Rabbi Joshua in the Talmud (<i>Zevachim</i> 116a), and of Rashi and Nahmanides. According to the Talmud, Jethro heard of the splitting of the sea and Israel’s war with Amalek at Rephidim. Hence the account of Jethro follows the war with Amalek.</i> However, I believe that Jethro came to Sinai in the second year,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Of Israel’s sojourn in the wilderness.</i> after the erection of the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The tabernacle was erected on the first day of Nisan at the start of the second year following the Exodus.</i> For the chapter<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Our chapter, 18.</i> speaks of <i>a burnt-offering and sacrifices for God</i> (v. 12),<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Which assumes the existence of an altar.</i> and it does not mention that he built a new altar.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">But used the altar he found in existence, the altar of the tabernacle.</i> Furthermore, Scripture writes, <i>and I make them know the statutes of God, and His laws</i> (v. 16).<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">That is, the laws of the Torah.</i> Now this<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Moses’ teaching of God’s laws and statutes.</i> took place after the giving of the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">For before the revelation there were no laws and statutes to teach.</i> True proof that my words are correct is the fact that Scripture clearly states, <i>where he</i><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Moses.</i> <i>was encamped, at the mount of God</i> (v. 5).<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The use of the particle <i>choneh</i> (encamped) indicates that when Jethro came to Moses, Moses had been encamped there at Sinai for a long time. See I.E. on verse 19. Hence Jethro came after the giving of the Torah.</i> Now Moses spoke to Hobab,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">And told him, <i>Leave us not, I pray thee; forasmuch as thou knowest how we are to encamp in the wilderness</i> (Num. 10:31). See further below. I.E. starts relating the aforementioned, then goes off on a tangent explaining who Hobab was, and then picks up the thread two sentences below.</i> the latter being Jethro as I explained in the Torah portion <i>These Are The Names</i>.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 2:18.</i> For <i>Moses’ father-in-law</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">That is, the phrase father-in-law in Num. 10:29, which reads, <i>And Moses said unto Hobab, the son of Reuel the Midianite, Moses’ father-in-law: ‘We are journeying unto the place of which the Lord said: I will give it to you; come thou with us, and we will do thee good; for the Lord hath spoken good concerning Israel.’</i></i> does not refer to Reuel, which precedes the term father-in-law,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">In Num. 10:29.</i> but refers to Hobab.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Mentioned at the beginning of the verse under discussion.</i> Scripture clearly states, <i>from the children of Hobab the father-in-law of Moses</i> (Jud. 4:11). Moses told Hobab, [<i>Leave us not, I pray thee</i>] <i>forasmuch as thou knowest how we are to encamp in the wilderness</i> (Num. 10:31). Now we know that Israel camped around Sinai for about a year. Lo and behold, Moses’ very words prove this to be so. For Moses is quoted in the Torah portion, <i>These are the words</i> as saying, <i>The Lord our God spoke unto us in Horeb, saying: …turn you, and take your journey</i> (Deut. 1:6,7).<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">From Sinai.</i> Now this was said close to their time of journey.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">For <i>And we journeyed from Horeb</i> (Deut. 1:19) follows immediately.</i> Moses continued, <i>And I spoke unto you at that time saying: I am not able to bear you myself alone</i> (Deut. 1:9); for <i>the Lord your God hath multiplied you, and, behold, ye are this day as the stars of heaven for multitude</i> (Deut. 1:10). The reason Moses mentioned this to them was that God told Jacob, <i>Behold, I will make thee fruitful, and multiply thee, and I will make of thee a company of peoples; and will give this land to thy seed after thee for an everlasting possession</i> (Gen. 48:4). Now the meaning of the latter is: when your seed increase I will give them the land. Moses therefore said, <i>the Lord your God hath multiplied you</i> and the time for you to inherit the land has come. However, since you are so numerous I was not able to carry you alone,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Deut. 1:9,12.</i> and I had to place over you captains of thousands and captains of hundreds.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Deut. 1:15</i> Now this<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Placing captains of thousands and captains of hundreds over the people to assist Moses in judging them.</i> was the advice given to Moses by Jethro on the morrow following his coming to the wilderness of Sinai.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Ex. 18:13.</i> Moses therefore said to Hobab, who, as we explained, is to be identified with Jethro, <i>We are journeying</i> (Num. 10:29).<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"><i>Unto the place of which the Lord said: I will give it to you; come thou with us, and we will do thee good; for the Lord hath spoken good concerning Israel.</i></i> Hobab responded, <i>I will not go; but I will depart to mine own land, and to my kindred</i> (Num. 10:30). This is what <i>And Moses let his father-in-law depart; and he went his way into his own land</i> (v. 27) refers to. I will now explain why the chapter dealing with Jethro was inserted here. It was placed here because Scripture had just mentioned the evil that Amalek did to Israel. The Torah wants to contrast it with the good that Jethro rendered Israel. Scripture notes, <i>And Jethro rejoiced for all the goodness which the Lord had done to Israel</i> (v. 9) and that he gave proper and correct counsel to Moses and Israel. Moses told Jethro, <i>and thou shalt be to us instead of eyes</i> (Num. 10:31), meaning that he enlightened their eyes.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">I.E. takes <i>ve-hayita</i> (and thou shalt be) as a perfect. He renders Num. 10:31 as: and you were to us instead of eyes; i.e., you enlightened us with your council. See I.E. on Num. 10:31 where he quotes this interpretation and prefaces it with the phrase, “many say.”</i> King Saul similarly said,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">To Jethro’s descendants.</i> <i>for ye showed kindness to all the children of Israel</i> (I Sam. 15:6).<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the good advice which Jethro gave to Israel. King Saul said <i>ye</i> because the good that Jethro had done accrued to the benefit of his descendants. See Kimchi on I Sam. 15:6.</i> Now because Scripture states in the preceding chapter, <i>the Lord will have war with Amalek from generation to generation</i> (Ex. 17:16), namely, that when God gives Israel rest they are obligated to wage war against Amalek, the Torah mentions the account of Jethro. For the descendants of Jethro lived in proximity to the nation of Amalek,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">See I Sam. 15:6. Literally, For they were with the nation of Amalek. <i>Vat, Ebr.</i> 38 reads: should they ever be found together with Amalek. It reads, <i>k i im</i> rather than <i>ki hem.</i></i> and the Torah wants Israel to remember the kindness that Jethro demonstrated so that they do not harm his seed. Thus we find the Rechabites, who were descended from Jethro, living among the children of Israel in Jerusalem. We find Jonadab the son of Rechab<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Actually the descendants of Jonadab the son of Rechab. For Jonadab the son of Rechab lived some 250 years earlier, during the reign of King Jehu.</i> in the time of Jeremiah (Jer. 35:19).<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">That is, we find the descendants of Jonadab ben Rechab living in Jerusalem in the days of Jeremiah. The text in I.E. is a bit garbled. It reads: Now we find the Rechabites who were descended from Jethro living among the children of Israel in Jerusalem, and in the days of Jeremiah, Jonadab the son of Rechab.</i> There is another chapter similar to the one above.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Where Scripture interrupts a narrative by inserting a chapter which does not chronologically belong there, for purposes of contrast. The chapter that I.E. is referring to is Gen. 38. See I.E. on Gen 38:1 and the notes thereto.</i>  ALL THAT GOD (<i>ELOHIM</i>) HAD DONE. Scripture employs the name of God<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"><i>Elohim.</i></i> that was known in the world before the appearance of Moses, for all admitted that God existed.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on <i>Shemot</i> 6:2 and the notes thereto.</i> AND FOR ISRAEL HIS PEOPLE. God’s people, or the people of Moses.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"><i>Amo</i> (his people) refers either to God or to Moses.</i> It is possible that the <i>lamed</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>le-moshe u-le-yisra’el amo</i> (for Moses and for Israel His people), the <i>lamed</i> usually means “to”. Thus the verse should be translated: to Moses and to Israel His people. I.E. suggests that the <i>lamed</i> here has the meaning of because. Thus our verse should be rendered: because of Moses and because of Israel His (or his) people. See note 43.</i> should be translated as “because,” that is, because of Moses and Israel, the reference being to the plagues and the drowning of Pharaoh.  HOW THAT THE LORD (<i>YHVH</i>) HAD BROUGHT. Scripture employs the divine name revealed to Moses, since it was through the miracles<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Performed by <i>YHVH</i> the God of Israel.</i> that Israel went out of Egypt. AND JETHRO TOOK. Scripture reads, Moses’ wife, and not Jethro’s daughter, because Moses was more important than her father’s house.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">That is, Moses was more important than Jethro.</i> AFTER HE HAD SENT HER AWAY. Some say that Moses gave her permission to return to her father’s house, at the lodging place, prior to his returning alone to Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">See Rashi.</i> Other say she sent gifts to Moses.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>achar shilluche’ha</i> (after he had sent her away) should be rendered as: after her gifts, i.e., after she had sent him gifts. See Rashbam on this verse.</i> Compare, <i>shilluchim</i> (gifts) in <i>gifts unto his daughter</i> (I Kings 9:16).<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> AND. Note that those who speak the holy tongue preserve the verbal forms in all conjugations.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">That is, the verbs are conjugated and combined with pronouns according to fixed rules.</i> However, they are not careful to do so with proper nouns.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">No strict grammatical rules are followed when proper nouns are formed. In the latter case, assonance rather than grammar prevails.</i> Therefore do not be amazed that Moses called his son <i>Gershom</i> because he lived (<i>gar</i>) there (<i>sham</i>).<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"><i>In a strange land.</i> I.E. explains the name <i>Gershom</i> as being a combination of <i>gar</i> and <i>sham.</i> However, in this case Moses should have named his son <i>Garsham</i> (Krinsky). We thus see that the Hebrews did not follow strict grammatical rules when coining proper nouns.</i> For look, <i>kayin</i> (Cain) was so called because Eve said, <i>kaniti</i> (I have gotten) (Gen. 4:1). However, this is grammatically incorrect.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"><i>Kaniti</i> comes from the root <i>kof, nun, heh. Kayin</i> comes from the root <i>kof, vav, nun.</i></i> The name Noah, which Scripture derives from <i>yenachamenu</i> (shall comfort us) (Gen. 5:28),<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>nun, chet, mem.</i></i> is even more difficult.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">For Noah (<i>no’ach</i>) comes from the root <i>nun, vav, chet.</i> If Noah were derived from <i>yenachamenu,</i> then he should have been called Menachem. See I.E. on 5:29.</i> Scripture at times inverts a name. Thus <i>Hushim</i> (Gen. 46:23) and <i>Shuham</i> (Num. 26:42) are one and the same. <i>Yabetz</i> (Jabez)<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod, bet, tzadi.</i></i> was so called because his mother bore him in pain (<i>otzev</i>).<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>ayin, tzadi, bet.</i> Thus the root of <i>otzev</i> is inverted in the name <i>Yabetz.</i></i> Sometimes a letter is dropped in a name, as in the case of Maacah<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>mem, ayin, kaf, heh.</i> See II Chron. 11:21.</i> which is a variant of Micah.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>mem, yod, kaf, heh.</i> See Chron. II 13:2, where her name is given as Micaiah. Micah is a short form of Micaiah. I.E. apparently quoted from memory. Scripture drops the <i>ayin</i> the second time the name is mentioned.</i> The reverse is true of <i>Yov</i> (Iob) (Gen. 46:13), which is the same as <i>Yashuv</i><sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Here Scripture adds rather than drops a letter from the name.</i> (Jashub) (Num. 26:24). Many say it is the same<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">That Scripture is not following the rules of grammar.</i> with <i>Shemu’el</i> (Samuel), which<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">According to the plain meaning of I Sam. 1:20.</i> is derived from <i>she’iltihu</i> (I have asked him) (I Sam. 1:20).<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">The root of which, unlike that of <i>Shemu’el,</i> is <i>shin, alef, lamed.</i></i> However, in my opinion a <i>shuruk</i> has been substituted here<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">In the name <i>Shemu’el.</i></i> for a <i>cholam,</i> as in the case of <i>Tohu</i><sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Spelled with a <i>shuruk.</i></i> (I Sam. 1:1) and <i>Toah</i><sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\"><i>Toah</i> is spelled with a <i>cholam.</i> Both refer to the same person.</i> (I Chron. 6:19); <i>Zuph</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Spelled with a <i>shuruk.</i></i> (I Sam. 1:1) and <i>Zophai</i><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Spelled with a <i>cholam.</i> Both refer to the same person.</i> (I Chron. 6:11); <i>Nun</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Spelled with a <i>shuruk.</i></i> (Ex. 33:11) and <i>Non</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Spelled with a <i>cholam.</i> Both refer to the same person.</i> (I Chron. 7:26). Now <i>Shemu’el</i> (Samuel) comes from <i>shemo el</i> (his name is God).<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Not from <i>she’iltihu</i> as the plain meaning of I Sam. 1:20 seems to imply.</i> Samuel’s mother called him by God’s name because the Lord answered her request.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of I Sam. 1:20.</i> Do not be amazed that a human being should be called by God’s name, for, observe, we find this to be the case with the name <i>Zurishaddai</i><sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Which means the Almighty is my rock.</i> (Num. 7:36). There are many other similar instances.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">There are many theophonic names in Scripture.</i> In my opinion the altar which Moses built was similarly called <i>Adonai-nissi</i> (the Lord is my banner) (Ex. 17:15).<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">It should be noted that in Ex. 17:15, I.E. offers a different interpretation for <i>Adonai-nissi.</i></i> Likewise, the name of the Messiah will be called <i>Adonai-tzidkenu</i> (the Lord is our righteousness) (Jer. 23:6). However, Rabbi Saadiah Gaon says that God’s name is connected to the word <i>yikre’o</i> (shall call him) and the name of the Messiah will be <i>tzidkenu</i> (our righteousness).<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Jer. 23:6 reads, <i>ve-zeh shemo asher yikre’o Adonai-tzidkenu.</i> I.E. renders this clause: and this is the name whereby he shall be called: <i>Adonai-tzidkenu</i> (The Lord is our righteousness). Saadiah disagrees. He places a comma after the word <i>Adonai,</i> and translates: and this is the name whereby he shall be called by the Lord: <i>Tzidkenu</i> (Our Righteousness).</i> Now its correct interpretation is in keeping with the opinion of the master of the cantillical notes,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">I.E. does not identify him. However, the thrust of his words is clear. The cantillical have a comma after the word <i>yikre’o.</i></i> who placed a <i>tircha</i><sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Called a <i>tippekha</i> in the Ashkenazic tradition.</i> in the word <i>yikre’o</i>.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">That is, beneath the word <i>yikre’o.</i> The <i>tippekha</i> is similar to a comma. Thus contra Saadiah, <i>yikre’o</i> is not to be connected to Adonai, and the clause is to be read as I.E. reads it.</i> For there is a great difference between <i>va-yikra be-shem Adonai</i> (and called upon the name of the Lord) (Gen. 12:8), written in connection with Abraham with a <i>tircha</i> beneath the word <i>va-yikra</i>,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">That is, Gen. 12:8 is to read, <i>va-yikra, be-shem, Adonai.</i> The latter is to be translated: And he, Abraham, proclaimed the name of the Lord.</i> and <i>vayikra ve-shem Adonai</i> (and proclaimed the name of the Lord) (Ex. 34:5)<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:5 is to be read, <i>va-yikra ve-shem, Adonai.</i> The latter is to be rendered: And He (the Lord) proclaimed the name, Lord. See I.E. on Ex. 35:4.</i> which is written in the Book of Moses<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">The Book of Exodus in which Moses plays a role, in contrast to Genesis where he is not mentioned. Some emend the text to read, <i>be-sippur Mosheh,</i> i.e., in the story of Moses (Krinsky).</i> as I will explain in its place.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 34:5.</i> AND THE NAME OF THE OTHER<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Literally, the one.</i> WAS. It is the custom in Hebrew to say, “This is how the second one was called.”<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">As in Num. 11:26, which literally reads, <i>the name of the one was Eldad, and the name of the second was Medad.</i></i> At other times it uses the term “the one,” as in<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> <i>and the name of one was Bozez, and the name of the other was Seneh</i> (I Sam. 14:4).<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">So too in our verse.</i> [FOR THE GOD OF MY FATHER WAS MY HELP.] The word <i>amar</i> (he said), which should have followed the word <i>ki</i> (for), has been omitted in <i>for the God of my father.</i> Scripture does not read, “for he said the God of my father was my help” because the phrase refers to <i>for he said: I have been a stranger</i> (v. 3), which is written above.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">That is, the phrase <i>for he said</i> in verse 3 also applies to verse 4.</i> It is similar to <i>for God hath made me fruitful</i> (Gen. 41:52).<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">There too the word <i>amar</i> is missing. See I.E. on Gen. 41:52.</i> I have already explained why Moses named his younger son Eliezer.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 2:15.</i> AND CAME. Scripture notes that Jethro followed etiquette when he came to Moses. Jethro went first, the sons of Moses went behind him, and after them Moses’ wife, as is the custom. WHERE HE WAS ENCAMPED. He encamped there for many days.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">The participle <i>choneh</i> (encamped) indicates a lasting action.</i> AND HE SAID UNTO MOSES. He had already said<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>va-yomer</i> (and he said) is a pluperfect.</i> unto Moses prior to his coming,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">What point would there be for Jethro to say upon coming to Moses, <i>I thy father-in-law…am coming unto thee.</i></i> via an agent<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">So too Rashi.</i> or by a written message: I thy father-in-law Jethro am coming unto thee, and also thy wife, who is uppermost in importance, and her two sons who are coming with her. AND MOSES WENT OUT TO MEET HIS FATHER-IN-LAW. Out of regard for Jethro and his wisdom, but not out of regard for his<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">His own.</i> wife and children, for it is not customary for a respected person to go out to meet his wife or children. AND BOWED DOWN. <i>Va-yishtachu</i> (and bowed down) is grammatically difficult.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\"><i>Vat. Ebr.</i> 38 reads: “<i>Va-yishtachu</i> (he bowed) and also <i>estachaveh</i> (I will bow) are grammatically difficult.” That is, the entire paradigm is difficult, for its root is <i>shin, chet, heh</i> and it is spelled with a <i>vav</i>. <i>Va-yishtachu</i> is especially difficult in that the <i>heh</i> drops out and it is irregularly vocalized.</i> We know that it comes from a root ending in a <i>heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>shin, chet, heh.</i></i> The <i>vav</i> in <i>va-yishtachu</i><sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">That is, the final <i>vav.</i></i> is in place of a <i>heh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">The root <i>heh.</i></i> like the <i>vav</i> of <i>shalev</i> (at ease)<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>shin, lamed, heh.</i> However, a <i>vav</i> has been substituted for a <i>heh.</i></i> in <i>I was at ease</i> (Job 16:12), from whose root we get the word <i>shalavti</i> (at ease) in <i>I was not at ease</i> (Job 3:26). Now the term <i>va-yishtachaveh</i><sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">There appears to be an error in the text, for <i>va-yishtachaveh</i> ends <i>vav, heh,</i> while I.E.’s point is that the word should really have no <i>vav</i> at all. See note 96. Filwarg suggests two possible emendations: one, <i>va-yishtacheh,</i> the other, <i>va-yishtachev.</i> In the former, I.E. is explaining that if a <i>vav</i> had not been substituted for a <i>heh,</i> the word would have been <i>va-yishtacheh.</i> For the latter is the way third person <i>hitpa’el</i>’s are vocalized. If we emend to <i>va-yishtachev,</i> then I.E. is merely explaining why the word is vocalized <i>va-yishtachu</i> when, as noted above, according to Hebrew grammar the word should have been vocalized <i>va-yishtachev.</i> The error in transcription probably arose from the fact that the normally used word for “and he bowed” is <i>va-yishtachaveh.</i> See Filwarg and Krinsky.</i> should have been employed in the singular,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">That is, the third person singular perfect.</i> rather than <i>va-yishtachu,</i> for the <i>tav</i><sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">In <i>va-yishtachu.</i></i> is a sign of the <i>hitpa’el</i> conjugation. It is like the <i>tav</i> in <i>mishta’eh</i> (steadfastly)<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Which is not a root letter but is the <i>tav</i> of the <i>hitpa’el</i> conjugation.</i> in <i>And the man looked steadfastly on her</i> (Gen. 24:21). For the rule relating to the dentals<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">A <i>shin, samekh, tzadi,</i> or <i>zayin.</i></i> states that if the first letter of a root before which the <i>tav</i> of the <i>hitpa’el</i> conjugation is placed<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">The <i>tav</i> of the <i>hitpa’el</i> conjugation precedes the root. Compare <i>hitkatev,</i> <i>hityashev,</i> etc.</i> is a dental, then<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">In the Hebrew text the sentence ends here. There is either a scribal error or I. E. did not finish his thought.</i> [the tav is placed after the first root letter].<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Rather than before it. Thus in <i>va-yishtachu</i> the <i>tav</i> follows rather than precedes the <i>shin.</i></i> Now because the <i>heh</i> has been changed into a <i>vav</i> in <i>va-yishtachu</i> Hebrew allows the first <i>vav,</i><sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">In the third person plural form, <i>va-yishtachavu</i> (and they bowed) (Filwarg).</i> which is not a plural suffix, to remain in place of the root <i>heh</i><sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">In the third person.</i> and silences the <i>vav</i>.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">That is, they vocalized the word with a <i>shuruk.</i> I.E. refers to the <i>shuruk</i> as a silent <i>vav.</i></i> Hence the word reads <i>va-yishtachu.</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">This should be emended to <i>va-yishtachavu.</i> For other interpretations see Krinsky and Weiser.</i> Now a <i>vav</i> at the end of a word is the sign of the plural suffix when silent as in <i>titra’u</i> (look one upon the other) in <i>Why do ye look one upon the other</i> (Gen. 42:1). Thus the word <i>va-yishtachu,</i> ending in a silent <i>vav,</i> would appear to be in the plural. <i>Va-yishtachu</i> was therefore penultimately accented<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Rather than ultimately accented as is the usual case with words in the third person perfect.</i> to differentiate between it and the customary way of vocalizing plurals.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Which is to accent them ultimately. In other words, <i>va-yishtachu</i> is penultimately accented to indicate that it is not a plural.</i> [AND BOWED DOWN.] Logically speaking, the one who goes out is the one who bows to his counterpart.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Thus it was Moses who did the bowing.</i> [EACH OTHER.] Scripture refers to Jethro as Moses’ friend because of his greatness in wisdom.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:15.</i> AND THEY CAME INTO THE TENT. Which was known as Moses’ tent. AND MOSES TOLD. This verse indicates that the meaning of <i>for Moses, and for Israel</i> (v. 1) is: because of them.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Because of Moses and because of Israel, for Scripture reads: for Israel’s sake. See I.E. on Ex. 18:1</i> THE TRAVAIL. <i>Tela’ah</i> (travail) comes from the same root as <i>ve-nilu</i> (shall loathe)<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>lamed, alef, heh.</i> According to I.E. <i>ve-nilu</i> means unable. See I.E. on Ex. 7:18.</i> in <i>and the Egyptians shall loathe</i> (Ex. 7:18). The <i>tav</i> is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">It is neither a root letter nor a prefix.</i> Its meaning is, an affliction which a person is unable to bear or verbalize. It refers to Egypt’s pursuit of Israel at the sea, the war with Amalek, and the thirst and hunger which the congregation suffered. God delivered them from all of these. AND JETHRO REJOICED. <i>Va-yichad</i> (rejoiced) comes from the same root as the word <i>chedvah</i> (rejoicing).<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>chet, dalet, heh</i> The meaning of <i>va-yichad</i> thus is, and he rejoiced.</i> It should have been vocalized like the word <i>va-yift</i> (enticed) in <i>And my heart hath been secretly enticed</i> (Job 31:27) and <i>va-yishb</i> (and took captive) in <i>and took some of them captive</i> (Num. 21:1).<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>va-yift</i> is <i>peh, tav, heh,</i> and that of <i>va-yishb</i> is <i>shin, bet, heh. Va-yift</i> is short for <i>va-yifteh</i> and <i>va-yishb</i> for <i>va-yishbeh;</i> that is, in words ending in a <i>heh,</i> the <i>heh</i> may be dropped in the imperfect. The latter is referred to as an abbreviated root. Now since the root of <i>va-yichad</i> is <i>chet, dalet heh, va-yichad</i> should have been vocalized <i>va-yichd.</i></i> However, the <i>chet</i> was vocalized with a <i>pattach</i><sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Rather than a <i>sheva.</i></i> because it is a guttural, and the <i>dagesh</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Which is placed in the <i>dalet</i> in the long form, viz., <i>yechedeh.</i></i> remains in the <i>dalet</i><sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">In the short form. <i>Va-yichad</i> has a <i>dagesh</i> in it. <i>Prima facie,</i> there is no reason for this <i>dagesh.</i> Hence I.E.’s comment.</i> as it was. I am not aware of a letter having a <i>dagesh</i> at the end of a word in all of Scripture except in the case of a <i>bet, gimel, dalet, kaf, peh, tav</i> at the end of a word when two <i>sheva’im</i> come together,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">That is, when the last two letters in the word are vocalized with a <i>sheva.</i></i> as in the word <i>va-yishb</i> (and took captive)<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Which has a <i>sheva</i> beneath each of the last two letters, the <i>shin</i> and the <i>bet.</i></i> in <i>and took some of them captive</i> (Num. 21:1) and <i>va-yesht</i> (and he drank)<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Which has a <i>sheva</i> beneath each of the last two letters, the <i>shin</i> and the <i>tav</i>.</i> in <i>And he drank of the wine</i> (Gen. 9:21). However, we never find a <i>dagesh</i> at the end of a word when preceded by a vowel<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">A <i>sheva</i> is not considered a vowel.</i> except in the case of a <i>pattach.</i> In the latter case we find two such words namely, <i>va-yichad</i> (rejoiced) in <i>And Jethro rejoiced</i> and <i>yichad</i> (rejoice) in <i>Let it not rejoice among the days of the year</i> (Job 3:6). AND JETHRO SAID: BLESSED BE THE LORD. Give your attention to the grammatical explanation of the word <i>barukh</i> (blessed). Note that the <i>pa’ul</i><sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">The passive <i>kal</i> participle form.</i> can only be formed from transitive verbs. If you find a verb following the <i>pa’ul</i> form, look around; if you find it has a transitive <i>po’el</i><sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\"><i>Po’el</i> is the active <i>kal</i> participle form.</i> form, then the word is a real <i>pa’ul.</i> However, if you do not find it to be so,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">If the word does not have an active form.</i> then the word<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">In the <i>pa’ul.</i></i> is an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. all intransitive verbs in the participle form, whether active or passive, are adjectives, for they describe a state.</i> Similarly, if a word is in the <i>po’el</i> form and its root does not come in the <i>pa’ul</i> in the same conjugation, then the word is also not a <i>po’el</i> but an adjective. For example, the <i>po’el</i> and <i>pa’ul</i> forms of <i>shamar</i> (kept) are <i>shomer</i> (keeps) and <i>shamur</i> (kept).<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>shomer</i> and <i>shamur</i> are true <i>po’el</i> and <i>pa’ul</i> forms.</i> Compare, <i>shamur</i> in <i>riches kept by the owner thereof to his hurt</i> (Eccles. 5:12). Now we encounter <i>holekh</i> (goes), <i>omed</i> (stands), <i>yotze</i> (goes out). All these words appear to be verbs in the <i>po’el,</i> for they follow the form of <i>shomer.</i> However, since these roots form intransitive verbs, for one cannot say <i>halukh</i> (wented), <i>amud</i> (stooded up), <i>yatzu</i> (wented out), these words do not come in the <i>pa’ul.</i> Therefore when Scripture uses the term <i>holekh</i> (went) in <i>because he went</i> (Num. 22:21), it employs an adjective, not a verb. We find [Scripture using] the word <i>atzum</i> (mighty). The word appears to be a <i>pa’ul</i> because it follows the paradigm of <i>shamur</i> (kept). However, when we investigated this root we found the word <i>va-ya’atzmu</i> (waxed mighty), in <i>and multiplied, and waxed exceedingly mighty</i> (Ex. 1:7), to be among the intransitive verbs. For its transitive form comes in the <i>hifil</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Whereas <i>va-ya’atzmu</i> is in the <i>kal.</i></i> as in <i>va-ya’atzimehu</i> (and made them too mighty) in <i>and made them too mighty for their adversaries</i> (Ps. 105:24). Now we cannot say that <i>otzem</i> (strengthens) following the paradigm of <i>shomer</i> (keeps) means strength,<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Even though the word <i>atzam</i> in the <i>kal</i> means waxed mighty, its <i>po’el</i> form does not mean waxes mighty but closes. In other words, the word <i>atzam</i> meaning strength has no <i>po’el</i> form.</i> for in this case it has a different meaning, as in <i>otzem</i> (shutteth) in <i>And shutteth his eyes from looking upon evil</i> (Is. 33:15). Now we find the word <i>barukh,</i> which follows the paradigm of <i>shamur</i> (kept). We searched all of Scripture and we did not see this root<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\"><i>Bet, resh, kaf.</i></i> used with this meaning<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">That is, meaning blessing.</i> in all of the <i>kal</i> conjugation.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that the root <i>bet, resh, kaf</i> in the <i>kal</i> means to kneel. It is only used with regard to a blessing in the <i>pa’ul</i> form.</i> We found it used<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">In the <i>kal.</i></i> only with another meaning, namely, to kneel, as in <i>va-yivrakh</i> (kneeled) in <i>and kneeled down upon his knees</i> (I Chron. 6:13), which<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Like the above-noted words.</i> is also intransitive and does not have a <i>pa’ul</i><sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">There is no <i>kal pa’ul</i> form for kneeled because <i>barukh</i> means blessed.</i> form. The word <i>barukh</i> (blessed) is thus like the word <i>atzum</i> (might), a <i>kal</i> adjective. Rabbi Merinus<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Jonah ibn Janach.</i> says that <i>barukh</i> (blessed) is an adjective in the <i>pi’el.</i> Its <i>resh</i> should have received a <i>dagesh</i> like all other such roots,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Words in the <i>pi’el</i> receive a <i>dagesh</i> in their middle stem letters. When the middle root letter cannot receive a <i>dagesh,</i> the preceding letter is vocalized with a <i>tzere</i> in place of a <i>chirik.</i></i> such as <i>berekh</i> (curse)<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Which is vocalized with a <i>tzere</i> rather than a <i>chirik</i> because the <i>resh</i> cannot receive a <i>dagesh.</i> In other words, the word for blessed should have been vocalized <i>berukh</i> rather than <i>barukh.</i></i> in <i>Naboth did curse</i> (I Kings 21:13). <i>Barukh</i> follows the paradigm of <i>shakkul</i> (bereaved)<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Which is a <i>pi’el.</i> It should be noted that <i>shakkul</i> is vocalized with a <i>pattach,</i> and <i>barukh</i> with a <i>kamatz.</i> The reason for the latter is that since the <i>resh</i> of <i>barukh</i> cannot receive a <i>dagesh</i>, the <i>pattach</i> preceding it is changed to a <i>kamatz.</i></i> in <i>as a bear that is bereaved of her whelps</i> (Hos. 13:8). However, Rabbi Merinus spoke incorrectly, for all adjectives such as <i>shakkul</i> (bereaved), <i>gibbor</i> (warrior), <i>shikkor</i> (drunk)<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">That is, all <i>pi’el</i> adjectives.</i> do not undergo any change by having the vowel that precedes the <i>dagesh</i> change in the singular construct or in the plural.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">In other words, the vowel beneath the first letter of a word in the <i>pi’el</i> does not change in the singular construct or in the plural. However, they do in the <i>kal.</i></i> Compare, <i>gibbor</i> (mighty man)<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Which is a singular construct.</i> in <i>And Zichri, a mighty man of Ephraim</i> (II Chron. 28:7), and <i>gibborim</i><sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Which is a plural absolute. The point is, the <i>chirik</i> preceding the <i>bet</i> with the <i>dagesh</i> in it does not change in <i>gibbor,</i> which is in the construct. Neither does it change in <i>gibborim,</i> which is the plural of <i>gibbor.</i> However, it does change in the <i>kal;</i> viz., <i>davar</i> becomes <i>devar i</i>n the construct and <i>devarim</i> in the plural.</i> (mighty) in <i>Woe unto them that are mighty</i> (Is. 5:22). Now the word <i>berukh</i> (blessed of),<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">The construct of <i>barukh.</i></i> in <i>Come in, thou blessed of the Lord</i> (Gen. 24:31) and <i>berukhim</i> (blessed) in, <i>Blessed be ye of the Lord</i> (Ps. 115:15), argue against Rabbi Merinus.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">The singular of which is <i>barukh.</i> We thus see that in the case of these two words the <i>kamatz</i> changes to a <i>sheva.</i> However, as noted above, this does not occur in the <i>pi’el</i> form. Hence <i>barukh</i> cannot be a <i>pi’el.</i> It has to be a <i>kal.</i></i> WHO HATH DELIVERED YOU. He said this<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>And Jethro said</i> means: and Jethro said to Moses and Aaron.</i> to Moses and Aaron, who were God’s messengers and through whom the plagues came upon Pharaoh and Egypt. Jethro therefore said, <i>out of the hand of the Egyptians, and out of the hand of Pharaoh.</i> After this<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">After blessing God.</i> he blessed the Lord, <i>who hath delivered the people from under the hand of the Egyptians</i> in Egypt and at the splitting of the Red Sea.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">In other words, after blessing God for delivering Moses and Aaron, he blessed God for saving Israel.</i> NOW I KNOW. I have explained the meaning of <i>now I know</i> in the Torah portion <i>Shemot,</i> in the verse <i>and they shall say to me: What is His name?</i> (Ex. 3:13).<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:13.</i> [YEA, FOR THAT.] Because of the fact that the Egyptians dealt willfully with Israel.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ki va-davar</i> (yea, for that) means: because of the fact, viz., the <i>bet</i> prefixed to <i>davar</i> means because. The <i>bet</i> usually means in. Hence I.E.’s comment.</i> Jethro similarly, noted above, <i>I know that the Lord is greater than all gods</i> in that he punished the Egyptians because they made Israel work with rigor. It is similarly written, <i>Thou knewest that they dealt proudly</i> (hezidu) <i>against them</i> (Neh. 9:11) that is, they<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">The Egyptians.</i> behaved like a person who does whatever he wants to.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">In other words, the words <i>hezidu</i> and <i>zadu</i> mean dealt willfully.</i> Scripture already stated, <i>for I know their pains; and I am come down to deliver them out of the hand of the Egyptians</i><sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\"><i>The hand of the Egyptians</i> indicates that the Egyptians did what they wanted with Israel.</i> (Ex. 3:7,8). AND JETHRO, MOSES’ FATHER-IN-LAW, TOOK A BURNT-OFFERING AND SACRIFICES. The latter refers to peace-offerings.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\"><i>Zevachim</i> (sacrifices) usually refers to peaceofferings (Weiser).</i> [FOR GOD.] The meaning of <i>for God</i> is that henceforth the revered Lord shall be his God. AND AARON CAME, AND ALL THE ELDERS OF ISRAEL. There is no need to mention Moses, as they were in Moses’ tent. TO EAT BREAD. Peaceofferings. [BEFORE GOD.] Scripture reads thus because Moses’ tent was on the east side of the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">The tabernacle faced east. Hence Moses’ tent was in front of God’s tabernacle. It will be recalled that according to I.E., Jethro arrived in the second year following the Exodus, after the erection of the tabernacle.</i> AND IT CAME TO PASS ON THE MORROW. Of Jethro’s coming. THAT MOSES SAT. As was his custom. FROM THE MORNING UNTO THE EVENING. Note that true morning<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>boker.</i></i> begins with sunrise. The term morning is, as I have previously noted,<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 12:31.</i> also applied to the breaking of dawn, when light begins to be seen in the clouds. In the latter instance the term is artificially used. Similarly, true evening begins when the sun sets. The term is also artificially applied up to the time that the light sets.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">That is, from sunset till the disappearance of the light.</i> David similarly said, <i>The sun ariseth, they</i><sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">The nocturnal creatures. We thus see that morning begins at sunrise.</i> <i>slink away</i> (Ps. 104:22). Scripture then states, <i>Man goeth forth unto his work, And to his labor until the evening</i> (Ps. 104:23).<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\"><i>Erev.</i> The psalm seems to describes man’s working hours from sunrise to sunset, for <i>erev</i> is antithetical to sunrise. We thus see that evening begins at sunset.</i> It is therefore fitting to interpret <i>from even unto even, shall ye keep your sabbath</i> (Lev. 23:32) to mean: from the true evening to the true evening.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">That is, from sunset to sunset.</i> However, our sages of blessed memory “added from the weekday to the holy day”<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">That is, the sages extended the holy day.</i> and said that the Sabbath does not end until the stars come out.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">See <i>Sabbath</i> 34b.</i> It is thus fitting from the Torah’s point of view to start the Sabbath at sunset. All scientists and astronomers admit that the day’s boundary is<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">That is, day begins.</i> the moment when the circle of the sun faces all over the area of the earth. This starts at sunrise and ends at sunset. AND…SAW ALL THAT HE DID TO THE PEOPLE. That he caused them to stand from morning to evening.  Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> says that Jethro reacted in this manner because Moses alone sat and Israel stood, the latter being improper.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Cf. Rashi, “[Moses] sat like a king and all of the people stood. Jethro was troubled by this. For Moses did not show respect for Israel. He chastised Moses for this and said, <i>What is this thing that thou doest to the people?</i>”</i> There can be no doubt that Moses’ station was too great for Jethro to say this.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">To rebuke Moses for sitting in judgment while the litigants stood.</i> For behold, Aaron, who was a great man in the eyes of Israel and was older than Moses, said to Moses, <i>Oh my lord</i> (Num. 12:11). Moses acted in the proper manner, for the judge sits and the litigants stand. We thus read, <i>then both the men, between whom the controversy is, shall stand</i> (Deut. 19:17). Jethro said, <i>why</i><sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\"><i>Sittest thou alone,</i> etc.</i> to Moses for no reason other than that Moses was sitting alone and had no other judges to assist him. [WHY.] Rabbi Merinus says that the word <i>maddu’a</i> (why) is similar to <i>mallakhem</i> (what mean ye) (Is. 3:15) and to <i>mazzeh</i> (what is that) in <i>what is that in thy hand</i> (Ex. 4:2), each of which is a compound of two words.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\"><i>Mazzeh</i> being a compound of <i>mah</i> (what) and <i>zeh</i> (this) and <i>mallakhem</i> being a compound of <i>mah</i> (what) and <i>lakhem</i> (to you).</i> The same is true of <i>maddu’a,</i> which means: what is in your mind that you do this?<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>maddu’a</i> is a compound of <i>ma</i> (what) and <i>du’a</i> (opinion), i.e., what is your opinion? <i>Du’a</i> is spelled <i>dalet, vav, ayin,</i> and is a variation of the root <i>yod, dalet, ayin,</i> meaning knowledge.</i> AND MOSES SAID. Moses answered, I do two things. One, <i>Because the people come unto me to inquire of God,</i> that is, to inquire of God’s law.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>to inquire of God</i> is short for, to inquire of God’s law.</i> The other, <i>when they have a matter, it cometh unto me</i> (v. 16). Moses explained the second task first, namely, <i>and I judge between a man and his neighbor</i> (<i>ibid</i>.); and, he then said,<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Explaining verse 16.</i> to one who inquires, <i>I make them know the statutes of God.</i> AND…SAID…THE THING THAT THOU DOEST IS NOT GOOD. In my eyes. Jethro then explained himself, <i>Thou wilt surely wear away. Navol tibbol</i> (thou shalt surely wear away) comes from the same root as <i>yibbol</i> (wither)<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">The root, of which is <i>nun, bet, lamed</i>. <i>Navol</i> is an infinitive and <i>tibbol</i> an imperfect. The literal translation of <i>navol tibbol</i> is: wither you will wither; that is, you will collapse.</i> in <i>And whose leaf doth not wither</i> (Ps. 1:3) and <i>novelet</i> (fadeth)<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Or withers.</i> in <i>For ye shall be as a terebinth whose leaf fadeth</i> (Is. 1:30). Its meaning is, you shall, as it were, drop like a withered leaf. The word <i>gam</i> (both)<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Literally, also. Verse 18 reads: also thou, also this people.</i> is to be prefaced also to <i>for the thing is too heavy for thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>for the thing is too heavy for thee</i> is not a reason for what precedes it but an additional reason why Moses should not judge the people all by himself. For an alternate interpretation see Filwarg.</i> TO PERFORM IT. <i>Asohu</i> (to perform it) is grammatically inconsistent.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>asohu</i> is <i>ayin, sin, heh.</i> When roots that end in a <i>heh</i> are combined with a pronoun, the <i>heh</i> changes to a <i>tav.</i> Hence our word should read <i>asoto</i> rather than <i>asohu.</i></i> It follows the form of <i>lishmerehu</i><sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Which, unlike the root of <i>asohu,</i> is a “whole,” i.e., a root that does not drop a letter.</i> (to preserve him),<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Cf. <i>yishmerehu</i> (preserve him) in Ps. 41:3.</i> for we do not find the <i>heh</i> to be visible in the root <i>ayin, sin, heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i> in this root is dropped when conjugated. Compare, <i>asiti, asita,</i> etc. Thus there is no reason why the root should follow the paradigm of a “whole” root when combined with a pronoun. Hence the grammatical inconsistency of <i>asohu.</i></i> HEARKEN NOW UNTO MY VOICE, I WILL GIVE THEE COUNCIL. <i>I’atzekha,</i> means I will give you council. [GOD.] Note that the term <i>Elohim</i> (God) is, as I have noted, an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:4,15.</i> It is only because the word is used often that this adjective is considered as if it were a proper noun. Examples of the latter are: <i>Elohim</i> (God) in <i>God will let me gaze upon my adversaries</i> (Ps. 59:11); <i>In the beginning God</i> (Elohim)<i>created the heaven and the earth</i> (Gen. 1:1), and many other instances. It is for this reason that our sages of blessed memory placed <i>Elohim</i> among the names that are not erasable.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">One is forbidden to erase any of God’s name. <i>Elohim</i> is included among the latter. See chapter 4 of <i>Tractate Soferim.</i></i> [AND GOD BE WITH THEE.] Its meaning is, God will help you if you act in this manner. At the close of his words, Jethro told Moses to ask permission of God to act in accordance with Jethro’s counsel. This is what Jethro meant by <i>and God command thee so</i> (v. 23). There is no doubt that Moses did so.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Even though this is not stated in the text.</i> [BE THOU FOR THE PEOPLE.] The meaning of <i>la-am</i><sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Literally, to the people. Hence I.E.’s comment.</i> is, for the people. BEFORE GOD. From God’s side.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>mi-pe’at Elohim.</i> The Biblical text reads, <i>mul ha-Elohim;</i> literally, before of God. I.E. apparently interprets it as: you will face the people from the same side as God faces them: that is, you will serve as God’s messenger to the people (Weiser). It is interesting to note that <i>Peshita</i> interprets similarly. It reads, “teaching the people from God.” However, the <i>mem</i> in I.E. often has the meaning of a <i>lamed.</i> Thus <i>mi-pe’at Elohim</i> might be interpreted as <i>li-fe’at Elohim;</i> that is, you will be the intermediary between the people and God (Krinsky). See Rashi. In this case, <i>mul ha-Elohim</i> means before God.</i> AND BRING THOU THE CAUSES UNTO GOD. If they be difficult. These are the things that Moses mentioned at first,<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">In response to Jethro’s question, why do you sit and the people stand around you from morning till evening (v. 14). Also see I.E. on verse 15.</i> viz., <i>when they have a matter, it cometh unto me</i> (v. 16). Jethro then explained this<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">That the people should bring before Moses only the difficult causes.</i> to him,<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">In verse 22.</i> viz., the hard causes they shall bring unto thee. AND THOU SHALT TEACH THEM. As to the second thing you spoke of,<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">That you are busy instructing the people.</i> you are obligated to teach and instruct them only those things that they are uncertain of. For it takes great effort to teach all, <i>the work that they must do.</i> Now as to the meaning of <i>ve-hizharta</i> (and thou shalt teach): <i>ve-hizharta</i> comes from the same root as <i>nizhar</i> in <i>and took not warning</i> (Ezek. 33:5). <i>Nizhar</i> means took warning.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>ve-hizharta</i> (and thou shalt teach) means: and thou shalt warn.</i> THEM. <i>Ethem</i> (them) is a compound of two words.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">It is made up of <i>et</i> and <i>hem.</i></i> [AND THOU SHALT TEACH THEM.] You shall warn them<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">See note 205.</i> to observe the positive and negative commandments that are tied to the heart,<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">That one observe with one’s heart. Bachya ibn Pekuda (c. 1050-1120) referred to them as <i>chovat ha-levavot</i> (duties of the heart) and wrote a work by that name.</i> such as, to love God,<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Deut. 10:12; 11:13; 22:19; 30:6,16,20.</i> to cleave unto God,<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Deut. 11:22; 30:20.</i> to fear God,<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Deut. 4:10; 5:26; 6:24; 10:12; 14:23; 17:19; 31:13.</i> to walk after God,<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Deut. 26:17; 28:9. To imitate God’s attributes of mercy, that is, to be kind, charitable, loving, etc.</i> to circumcise the foreskin of the heart,<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Deut. 10:16.</i> not to hate one’s brother,<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Lev. 19:17.</i> not to take revenge,<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Lev. 19:18.</i> and not to bear a grudge.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i></i> They are the most important commandments. Moses similarly said, [<i>But the word is very nigh unto thee</i>] <i>in thy mouth, and in thy heart, that thou mayest do it</i> (Deut. 30:14).<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Which according to I.E. means that the commandments observed with the heart are the most important commandments. See I.E. on Deut. 30:14.</i> There many such precepts. THEY MUST WALK. <i>Yelekhu bah</i> means wherein they must walk. AND THE WORK THAT THEY MUST DO. The reference is to positive precepts which are observed by action. Most of them are not positive commandments that stand by themselves<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">That is, that the act itself is of inherent worth, such as belief in God, <i>tzedaka,</i> acts of loving kindness.</i> but serve as a reminder, such as the Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Which bears testimony that God created heaven and earth. See Ex. 20:11.</i> the Festivals,<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Each of which serves as a reminder of a historical or theological proof. For example, Passover commemorates the Exodus from Egypt, Sukkot the booths in which the Israelites dwelt during the sojourn in (he wilderness, and so on.</i> the redemption of the first-born,<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Which remind us that God spared the first-born of Israel when he slew the first born of Egypt. See Ex. 13:15.</i> loving the stranger,<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">This reminds us that we were strangers in Egypt. See Deut. 10:19. It is note-worthy that I.E. did not consider the love of the stranger as an inherently worthy act. A different reading of Scripture was that of Hermann Cohen, who wrote, “[The] law of shielding the alien from all wrong is of vital significance in the history of religion. With it alone, true religion begins. The alien was to be protected, not because he was a member of one’s family, clan, religious community, or people; but because he was a human being. In the alien, therefore, man discovered the idea of humanity.” <i>The Pentateuch and the Haftorahs,</i> ed. by J.H. Hertz, Soncino Press, London, 1967, p. 313.</i> the fringes,<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Which recall God’s commandments. See Num. 15:39.</i> the <i>tefillin</i>,<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Which reminds the worshipper of God and one’s duties to God and the Exodus. See Ex. 13:9,16; Deut. 6:4-8; 13:13-19.</i> the <i>mezuzah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Which serves the same purpose as the <i>tefillin.</i> See Deut. 6:4-8; 13:13-19.</i> and also the prohibition against mixing linen and wool,<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Which serves as a reminder not to combine what God has set apart. See I.E. on Lev. 19:19.</i> and many others.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">There are many other commandments which serve as reminders of theological truths and historical events.</i> I will explain them in their place. MOREOVER THOU SHALT PROVIDE. I have already informed you that the speakers of Hebrew do not preserve exact wording. They only preserve meanings.<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 11:5 and Gen. 5:29.</i> Hence, as I will yet explain, we will not pay attention to whether the text is full or deficient.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">That is, whether two texts that relate the same event match each other exactly. I.E. makes this point here because, as he goes on to note, there are discrepancies between our chapter and the first chapter of Deuteronomy with regard to the description of the quality of the judges chosen by Moses.</i> Now when Moses recounted this incident,<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">The appointment of judges.</i> in place of <i>able men</i><sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>anshe chayil.</i> Literally, valiant men, mighty men.</i> he said, <i>Get you…men</i> (Deut. 1:13).<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>get you able men,</i> as in our verse.</i> Men in the latter verse has the same meaning as men in <i>Choose us out men</i> (Ex. 17:9) and in <i>all of them men</i> (Num. 13:3).<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">The meaning of men in both of these verses is, men of valor, for both verses deal with tasks requiring such men. Thus <i>anashim</i> in Deut. 1:13 means the same as <i>anshe chayil</i> in Ex. 18:21 even though the wording is different.</i> Jethro said appoint men. SUCH AS FEAR GOD. Who do not fear men but fear only God. It was to them that Moses was referring when he said,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">To Israel.</i> <i>wise…and understanding</i> (Deut. 1:13).<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">That is, bring forth wise and understanding men and I will appoint them as judges.</i> For it is not possible for one to be a fearer of heaven unless one be wise.  Jethro continued: MEN OF TRUTH. Who do not lie. HATING UNJUST GAIN (<i>betza</i>). Money.<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>betza</i> (unjust gain) means money. So too Rashi.</i> People who appear so, and are known as such by the community. It was in reference to these that Moses said, <i>and known</i> (Deut. 1:13).<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> RULERS OF THOUSANDS. One may wonder: If the meaning of the term rulers is here to be taken literally, then their number comes to more that seventy-nine thousand.<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">The Israelites numbered <i>six hundred thousand and three thousand and five hundred and fifty men</i> (Ex. 38:26). The number of rulers over thousands, hundreds, fifties, and tens of such a group comes to 79,650 (Krinsky).</i> Now, it is extremely far-fetched for there to have been so many rulers. Indeed, Scripture states, <i>For the transgression of a land many are the princes thereof</i> (Prov. 28:2).<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. A surfeit of rulers is a punishment for a people. Why then would Moses appoint so many rulers over Israel?</i> Furthermore, how is it possible for an eighth of the camp to be heads of the tribes? For this is what Moses said, that is, <i>So I took the heads of your tribes</i><sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">The verse continues: <i>And made them heads over you, captains of thousands, and captains of hundreds, and captains of fifties, and captains of tens.</i></i> (Deut. 1:15). Additionally, how is it possible that all of the above-mentioned virtues<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Able men, God-fearing men, truthful men, etc.</i> were found in these people who came out of Egypt and learned their ways? Indeed, Scripture states, <i>After the doings of the land of Egypt, wherein ye dwelt, shall ye not do</i> (Lev. 18:3).<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Which implies that Israelites followed Egyptian practice. Otherwise why tell them not to do so?</i> Now the desert generation, who were taught by Moses for forty years, did not have to work, for their bread was freely given and their water faithfully delivered. The manna, which they were not in the habit of eating in Egypt, in contrast to the types of food which they desired,<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">See Num. 11:5.</i> instilled wisdom. Nevertheless, Moses told this generation at the end of forty years, <i>but the Lord hath not given you a heart to know, and eyes to see, and ears to hear, unto this day</i> (Deut. 29:3). We are thus amazed as to how it was possible to find the above-noted number<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Over 79,000.</i> of wise and understanding men.<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">So soon after the Exodus when, as noted in Deut. 29:3, forty years later such men were a rarity.</i> It appears to me that <i>the rulers of thousands</i> were men who had under them a thousand people, namely, slaves, young men, or hired hands. It is possible that these were the heads of the tribes and that they numbered twelve. The rulers of hundreds were many. The rulers of fifties were so called after the manner of <i>and fifty men to run before him</i> (II Sam. 15:1).<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">That is, they each had fifty servants. Thus ruler over thousands, hundreds, etc., does not refer to judges in charge of a thousand Israelites, a hundred Israelites, etc., but to the amount of wealth possessed by the people from whom the judges were chosen.</i> AND LET THEM JUDGE THE PEOPLE. When the people have a matter. What they do not know how to judge you will judge. If you do not know it, then <i>bring thou the causes unto God</i> (v. 19). THEN THOU SHALT BE ABLE. The <i>vav</i> of <i>ve-yakholta</i> (then thou shalt be able)<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-yakholta</i> can be taken to mean: and thou shalt be able. Hence I.E.’s comment that it means: then thou shalt be able.</i> is like the Arabic <i>fah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">It does not necessarily mean “and.” See I.E. on Gen. 1:2 and the notes thereto.</i> If you do this thing, and God grants you permission to do it, then you will be able to endure. Now the word <i>amod</i> (endure) is an infinitive. It is like the word <i>amod</i> (stand)<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Which is an infinitive.</i> in <i>Stand in the door of the tent</i> (Jud. 4:20). <i>Peshotah</i> (strip you) <i>ve-orah</i> (and make you bare), <i>va-chagorah</i> (and gird) in <i>Strip you, and make you bare, and gird sackcloth upon your lions</i> (Is. 32:11) are also infinitives. [AND ALL THIS PEOPLE ALSO SHALL GO TO THEIR PLACE IN PEACE.] Its meaning is, when some the disputants who were standing before Moses were not able to present their cases before him<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Literally, before you. For Jethro addressed Moses.</i> for adjudication, their conflict intensified when they returned to their tents. However, now<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">If Jethro’s advice were followed.</i> each one would return to his place, that is, his tent, in peace.  [SO MOSES HEARKENED.] Scripture mentions Jethro’s council but does not mention Moses’ council.<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Scripture in our chapter notes that Jethro advised Moses to appoint judges and that Moses followed his advice. However, it omits telling us that Moses decided not only to appoint judges but to appoint officers as well.</i> Moses added to Jethro’s council: that is, Moses placed officers over the tribes to enforce the decrees of the judges. Scripture thus reads, <i>and officers, tribe by tribe</i> (Deut. 1:15), and <i>Judges and officers shalt thou make thee in all thy gates</i> (Deut. 16:18). AND MOSES CHOSE ABLE MEN. This thing was ascertainable. <i>Such as fear God</i><sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">See verse 21.</i> is not mentioned, for only God knows what is in a person’s heart. Moses said that he chose wise men for us, for he was able to ascertain this. However, there are wise men who are not God-fearing. Moses mentioned<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">That is, he appointed.</i> men <i>who are known</i> (Deut. 1:13),<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> that is, men whom people recognize. He did not mention them here because he was being brief. THEY JUDGED THEMSELVES. <i>Yishputu</i> (judged) means the same as <i>yishpotu</i> (judged).<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">This is the more common form.</i> A <i>shuruk</i> has been substituted for a <i>cholam</i> in <i>yishputu.</i> It is similar to <i>lo ta’avuri</i> (neither pass) in <i>neither pass from hence</i> (Ruth 2:5), which has the same meaning as <i>ve-lo ta’avori</i> (and neither pass).<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\"><i>Ta’avori is</i> the more common form.</i> However, Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> wanted to distinguish between them<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Between <i>yishputu</i> and <i>yishpotu.</i> Rashi implies that <i>yishpotu</i> is an imperative and <i>yishputu</i> a participle. See Rashi on verse 26.</i> but was unable to do so.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">As they mean the same thing.</i> Now from a grammatical standpoint the following may be said. We find the terms <i>chadelu</i> (ceased)<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">The usual form.</i> and <i>chadellu</i> (ceased) with a <i>dagesh</i> in the <i>lamed</i> because it is marked with an <i>etnach</i><sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">What is commonly referred to as an <i>etnachtah.</i></i> in <i>The rulers ceased</i> (chadelu) <i>in Israel, they ceased</i> (chadellu) (Jud. 5:7). We similarly find the word <i>nazollu</i><sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>nazelu,</i> the usual form.</i> (quake) at the end of a verse in <i>That the mountains may quake</i> (Is. 63:19). Scripture likewise reads, <i>tehatellu</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>tehatelu</i> the usual form.</i> <i>vo</i> (will ye mock him) (Job 13:9) since <i>tehatellu</i> is considered<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Literally, “they” considered <i>tehatellu</i> to be the last word, etc.</i> to be the last word in the sentence because it is connected to the word <i>vo,</i> which has only one vowel. Similarly, <i>yishpetu hem</i> is like <i>yishputu</i> (hem),<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">That is, they mean the same but are vocalized differently because one (<i>yishpetu</i>) comes in the middle of a sentence and the other (<i>yishputu</i>) at the end of a sentence.</i> for one can say<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">Thus who would dispute this point by saying that the <i>etnachtah</i> and the <i>sof pasuk</i> equally change the word’s vocalization. Hence <i>yishpetu</i> and <i>yishputu</i> should be vocalized in the same way.</i> that the <i>etnach</i><sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Placed beneath <i>yishpetu.</i></i> does not have the same power that the end of the verse has. Observe the word <i>yippelu</i> (fall) in <i>The peoples fall under thee</i> (Ps. 45:6); <i>yeminekha</i> (thy right hand) in <i>The Lord at thy right hand</i> (Ps. 110:5); <i>avdekha</i> (thy servant) in <i>Thou hast dealt well with Thy servant</i> (Ps. 119:65)<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">All of these words have an <i>etnachtah</i> beneath them and maintain their normal vowels. Similarly <i>yishpetu.</i></i> and many other such instances. We do not find this to be the case at the close of a verse.<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">The vowels in these words change at the end of a verse. So too <i>yishputu.</i></i> AND MOSES LET HIS FATHER-IN-LAW DEPART. With respect,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-yeshellach</i> (let depart) can be translated: and he sent away.</i> as in <i>and Abraham went with them to bring them on the way</i> (Gen. 18:16).<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">There too <i>le-shallecham</i> (to bring them on the way) is not to be rendered: to send them away, but rather to escort them. See I.E. on Gen. 18:16 and the notes thereto.</i> IN THE THIRD MONTH. We do not know the meaning of <i>the same day</i> (ba-yom ha-zeh)<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">We do not know what this phrase refers to.</i> unless the interpretation of Rabbi Moses<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">For his identity, see I.E. on Ex. 2:4 and the notes thereto.</i> to the effect that it<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The word <i>ba-chodesh</i> (in the month) which opens our verse. See note 5.</i> refers to the new moon is correct.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This is the opinion of the Talmud (<i>Sabbath</i> 86b), the <i>Mekhilta</i> (<i>Parshat Yitro</i>), and Rashi, as well. Ibn Ezra apparently quoted Rabbi Moses’ opinion because it can be linguistically defended, while the Talmud derives it from a <i>gezerah shavah.</i> See <i>Sabbath</i> 86b. Also see next note.</i> It is like <i>Tomorrow is the new moon</i> (I Sam 20:18).<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Our verse opens with <i>ba-chodesh ha-shelishi</i> (in the third month). According to Rabbi Moses the word <i>chodesh</i> means new moon, as in I Sam. 20:18 which reads <i>machar ha-chodesh</i> (tomorrow is the new moon). According to Rabbi Moses our verse should be interpreted as follows: On the third new moon, i.e., on the first day of the third month after the children of Israel were gone forth out of the land of Egypt, the same day, i.e., on the aforementioned new moon, came they into the wilderness of Sinai. It should be noted that on Ex. 12:2, I.E. quotes Rabbi Moses as saying that the term <i>rosh chodesh</i> (new moon) is tautological because the word <i>chodesh</i> by itself means new moon.</i> Scripture notes this<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">That Israel came to the wilderness of Sinai on the first day of the third month.</i> because the Torah was given a few days after Israel camped.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Around Mount Sinai.</i> Perhaps Moses went up to God<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">See verse 3.</i> on day one<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Of the third month. In other words, what is reported in verses 3-6 occurred on the first day.</i> and then came down and spoke to Israel.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">On the second day of the month (Krinsky), relating all that God had told him on the first day of the month. See verses 7 and 8.</i> Then on the third day of the month he went up again to report the words of the people to God.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Part II of verse 8.</i> It was then told to Moses that the giving of the Torah would take place on the third day.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> All of this is by way of logical exegesis because we accept the tradition<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Recorded in <i>Sabbath</i> 86b.</i> that the Torah was given on the sixth day of Sivan.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The point is that if there were no tradition that the Torah was given on the sixth of Sivan, there would be no need to say that what is reported in verse 3 took place on day one, that what is reported in verses 7 and 8 took place on day two and most importantly that what is reported in verse 11 took place on the third day. However, once we have the tradition that the Torah was given on the sixth of Sivan we may logically interpret the above verse so. Cf. <i>Sabbath</i> 86b: “The Decalogue was given on the sixth (of the month of Sivan). Rabbi Jose says on the seventh.”</i> According to the rules of the calendar, if<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">For some reason.</i> a day was not added to the month of Iyyar,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In other words, if Iyyar had 29 days as it usually does.</i> then the Torah was given on a Friday.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">According to the rabbis of the Talmud (<i>Sabbath</i> 87b), Israel left Egypt on a Thursday. Now if the new moon at that time was not consecrated by observation but rather by following the rules of the Hebrew calendar, then the sixth of Sivan had to fall on a Friday. See chapter 1 of the <i>Mekhilta</i> on the Torah portion <i>Be-Shallach.</i></i> It is possible that Scripture reads, <i>the same day</i> because the distance<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>merchak</i> as in <i>Vat. Ebr.</i> 38 rather than <i>rachok</i> as in the printed editions.</i> from Rephidim and Mount Sinai was greater than the distance between each journey.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>the same day</i> refers to the day that they left Rephidim. Our verse thus tells us that Israel came to the wilderness of Sinai on the same day that they left Rephidim. Scripture notes this because unlike the other journeys, which were normally a day’s journey apart, Rephidim and Sinai were far apart. Yet Israel made the journey in one day. From this comment it is clear that I.E. had serious doubts about whether <i>ba-chodesh ha-shelishi</i> really means on the first day of the third month.</i> AND WHEN THEY WERE DEPARTED FROM REPHIDIM.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Literally, <i>And they departed from Rephidim.</i> Hence I.E.’s comment.</i> Its meaning is, they had already departed from Rephidim.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 1 tells us that Israel came to the wilderness of Sinai. Thus, <i>And they departed from Rephidim</i> is out of place here, for Israel departed from Rephidim before they came to Sinai. Hence <i>va-yisu</i> is to be rendered: and they had already departed, rather than: and they departed. J.P.S. translates accordingly.</i> I have pointed out to you many other such instances.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Where a verb beginning with a conversive <i>vav</i> is a pluperfect. See Vol. 1, page XVI.</i> THEY ENCAMPED IN THE WILDERNESS. The previously mentioned wilderness of Sinai. [AND THERE ISRAEL ENCAMPED.] Scripture reads, <i>and there Israel encamped,</i> after stating, <i>they encamped in the wilderness,</i> because the heads of the tribes and the elders camped before the mountain due to their respected positions.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>they encamped in the wilderness</i> refers to the heads of the tribes.</i> As I will explain,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on verse 17.</i> Israel stood around the mountain, in accordance with their status, on the day the Torah was given. Scripture uses the singular form <i>va-yichan</i> (encamped) because they<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The heads of the tribes.</i> were few in number. Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> says that <i>before</i> (mi-neged) <i>the mount</i> means on the eastern side of the mountain. However, Scripture states, <i>a good way off</i> (mineged) <i>shall they pitch, round about</i><sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the word <i>neged</i> (before) does not mean east, for Scripture goes on to say, <i>round about</i> (saviv). Hence the word <i>neged</i> can refer to any direction.</i> <i>the tent of meeting</i> (Num. 2:2), namely, on all sides of the tent of meeting. For<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">This is not a reason for what comes before but an elaboration.</i> as the standards journeyed,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The tribes journeyed by standards. There were four standards for the 12 tribes, one for every three tribes.</i> so did they camp.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Three sides per side of the tent of meeting.</i> AND MOSES WENT UP UNTO GOD. Scripture above reads, <i>before the mount</i> (v. 2). Its meaning thus is: and Moses went up to the mount of God.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The word mount in verse 2 is carried over to verse 3. Thus, <i>unto God</i> is to be understood as if written: unto the mount of God.</i> [AND THE LORD CALLED UNTO HIM.] Its meaning is,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">See note 22.</i> and the Lord had already called him.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Before he ascended the mountain.</i> For Moses would not have ascended without permission. [OUT OF THE MOUNTAIN.] Scripture says this<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">That God called to Moses from out of the mountain, when in fact He called to him from heaven.</i> becauce Moses did not ascend above the mountain.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">I.E. was troubled lest <i>And Moses went up unto God</i> be taken to mean that Moses ascended into heaven. Indeed, there are some Midrashim who do say this.</i> For the Lord spoke to Moses on the mountain. Do not be bothered by the fact that Scripture afterwards states, <i>And the Lord came down upon mount Sinai</i> (v. 20),<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Which implies that up to now God spoke to Moses from heaven.</i> for the Torah says this from the point of view of Israel when they beheld the cloud and fire. Scripture explicitly states, <i>and thou didst hear His words out of the midst of the fire</i> (Deut. 4:36).<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">It thus appeared to Israel that God came down on Sinai amidst the fire.</i> [SAYING.]<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Literally, to say. Hence I.E.’s comment</i> Its meaning is that the Lord<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr.</i> 38. Some of the printed editions have <i>ha-am.</i> This appears to be an error for <i>ha-shem.</i></i> called Moses to tell him: <i>Thus shalt thou say to the house of Jacob</i>). The meaning is, say something relating to all of<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr.</i> 38.</i> the house of Jacob, to those alive today and to their children after them. [AND TELL THE CHILDREN OF ISRAEL.] The reference is to the elders. The elders will then tell all of the people.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">All the words that you will tell them, namely, that which is recorded in verses 4-6.</i> We thus read, <i>And Moses came and called for the elders of the people</i> (v. 7),<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"><i>The house of Jacob</i> is not mentioned.</i> and it is then written, <i>And all the people answered together</i> (v. 8). [HOUSE.] I have previously explained the meaning of the word house (Ex. 1:1). YE HAVE SEEN. The vengeance that I executed upon the Egyptians on your behalf, and that I bore you out of Egypt as if you were carried on the wings of eagles. For an eagle flies higher in the air than any other bird. All birds are afraid of him and he fears no bird. [I BORE YOU ON EAGLES’ WINGS.] Moses employed a similar metaphor later on when he said, <i>As an eagle that stirreth up her nest</i> (Deut. 32:11),<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">That is, our verse is like Deut. 32:11 in which Moses describes the Exodus in a manner similar to the way he does in our verse.</i> that is, it slowly leads its young.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">It has no need to rush as it fears no other bird.</i> Moses similarly referred to the clouds<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">The pillar of cloud which accompanied Israel.</i> when he said, <i>Spreadeth abroad her wings</i> (<i>Ibid.</i>). AND BROUGHT YOU UNTO MYSELF. In that God’s glory came down upon this mountain. This is the holy mountain referred to by Moses.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">In Ex. 15:13.</i> Now Moses said,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">This appears to be an error, as this was said by God to Moses. See Weiser and Krinsky, who suggest this reading: Now Moses was told. If there is no error in the text, then what I.E. means is that Moses in writing the Torah quoted God as saying this. However, see the reading from <i>Vat. Ebr.</i> 38 in the next note.</i> <i>ye shall serve God upon this mountain</i> (Ex. 3:12). The latter is the same as <i>Thy holy habitation</i> (Ex. 15:13).<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">So too I.E. on Ex. 15:13, where he explains that <i>Thy holy habitation</i> refers to Mount Sinai. <i>Vat. Ebr.</i> 38 reads: In that God’s glory came down upon this mountain which is a holy mountain. This is what Moses meant by <i>Thy holy habitation</i> (Ex. 15:13).</i> NOW THEREFORE, IF YE WILL HEARKEN UNTO MY VOICE. To observe my commandments and keep the covenant which I will make with you. The reference, as I will explain with irrefutable proofs in the proper place,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Literally, its place. Krinsky and Weiser claim that the reference is to Ex. 24:8. However, neither there nor anywhere else does I.E. prove that the covenant mentioned here is the one made after the revelation.</i> is to the covenant made by Moses with Israel after the giving of the Torah, when he built the altar.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 24:4-8.</i> [TREASURE.] The word <i>segullah</i> (treasure) means something precious, lovely, and unique. [FOR ALL THE EARTH IS MINE.] This is connected to <i>all peoples</i>.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Mentioned earlier in the verse.</i> The clause is to be interpreted: for all the peoples of the earth are mine. This is what Scripture means by <i>and</i> [I] <i>set you apart from the peoples, that ye should be Mine</i> (Lev. 20:26).<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Lev. 20:26 repeats in different words what our verse says.</i> Rabbi Merinus says that <i>ki li kol ha-aretz</i> (for all the earth is mine) means: even though all the earth is mine.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ki</i> (for) here means even though.</i> I believe that this is the case with <i>ki am keseh oref attah</i> (it is a stiffnecked people) (Ex. 32:9)<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Its meaning being, even though (<i>ki</i>) it is a stiff-necked people.</i> and <i>refah nafshi ki chatati lakh</i> (Heal my soul; for I have sinned against Thee) (Ps. 41:5).<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Its meaning being, heal my soul, even though (<i>ki</i>) I have sinned against thee.</i> AND MOSES CAME. To the camp of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Moses came down from the mountain and went to the camp of Israel.</i> There is no need to mention that Moses descended.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">For that is understood.</i> AND SET BEFORE THEM. As in <i>And this is the law which Moses set before the children of Israel</i> (Deut. 4:44).<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">In other words, set means transmitted (Weiser).</i> However, the Gaon says that the word set is used here in the same way as the word set in <i>set</i><sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> <i>it in their mouths</i> (Deut. 31:19). The reference<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">In Deut. 31:19. In other words, <i>set it in their mouths</i> means: teach them the law, which they will transmit with their mouth, viz., the oral law.</i> is to the oral law which explains the written law.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">In other words, set means to teach.</i> TOGETHER. The word <i>yachdav</i> (together) is grammatically unique<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 13:6 and the notes thereto.</i> in Scripture because of the added <i>vav</i>.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">The <i>vav</i> serves no purpose. The word should have read <i>yachad.</i></i> Yefet explains it to mean alone, by oneself, without anybody else there.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">In other words, according to Yefet <i>yachdav</i> does not mean together, which is the meaning of <i>yachad,</i> but as one person. For the differences in nuance see I.E. on Gen. 13:6, note 10.</i> [REPORTED.] Scripture mentions, <i>and Moses reported,</i> but has no need to mention that Moses went up<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">To Mount Sinai to report the people’s words to God.</i> because Scripture is being brief. AND THE LORD SAID. What reason is there for saying, <i>And Moses told the words of the people unto the Lord</i> (v. 9) after having said,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">In verse 8.</i> <i>And Moses reported the words of the people unto the Lord</i>? Note that there are many verses in the Torah that should have come earlier.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Than they are presently positioned.</i> Their meaning is that such and such already took place.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">In other words, the verbs opening these verses are pluperfects. See verse 2 and the notes thereto.</i> For example, the meaning of <i>va-yitzar</i> (formed) in, <i>Then the Lord God formed</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Man.</i> (Gen. 2:7) is, He<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">The Lord God.</i> had already formed;<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Man earlier, for the creation of man is described in the first chapter of Genesis.</i> the meaning of <i>va-yatzmach</i> (made to grow) in <i>And out of the ground made the Lord God to grow</i> (Gen. 2:9) is, He had already made to grow;<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen 1:8 and the notes thereto.</i> the meaning of <i>va-yomer</i> (and said) in <i>and said: Whose daughter art thou?</i> (Gen. 24:23) is, and he<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Abraham’s servant to Rebekah.</i> had already said.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\"><i>Whose daughter art thou?</i> before giving Rebekah a ring and bracelets. See I.E. on Gen. 24:14 and the notes thereto.</i> Indeed, Scripture explicitly states,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">In repeating the events described in Gen. 24:22,23.</i> <i>And I asked her, and said</i> (Gen. 24:47),<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\"><i>Whose daughter art thou?</i></i> and then,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Goes on to say.</i> <i>I put the ring upon her nose</i> (<i>Ibid.</i>). Similarly, the meaning of <i>And she</i><sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Rebekah.</i> <i>said unto the servant</i> (Gen. 24:65) is, and she had already said unto the servant,<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\"><i>What man is this that walketh in the field to meet us?</i></i> and then, <i>she alighted from the camel</i> (Gen. 24:64).<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">For the reason, see I.E. on Gen. 24:64 and the notes thereto.</i> There is no need to elaborate.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Although there are many other instances of Scripture’s use of the pluperfect, for the point has been proven.</i> Now the meaning of <i>And Moses told</i> here<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">In verse 9.</i> is, and Moses had already told. Scripture does not mention what Moses told.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">The Lord in the name of the people.</i> The word <i>higid</i> (told) always refers to something new that has not previously been mentioned. It is thus not connected to <i>and Moses reported</i>.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>And Moses told</i> (verse 9) does not refer to <i>and Moses reported.</i></i> From God’s answer to Moses, “<i>Lo, I come unto thee in a thick cloud</i>” (v. 9), we learn what Moses told.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">God. In the next paragraph, I.E. goes on to explain what Moses told God.</i> Furthermore, as I will explain,<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Later on in the commentary.</i> we find this clearly stated in Moses’ very words. Note that the Egyptians and the Indians are from the children of Ham. Each one relies on the other.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">For their traditions and customs. I.E. makes a similar point in Gen. 46:34.</i> The people of India do not eat meat. The Egyptians used to do the same. They changed their practice only because the kingdom of Ishmael<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">The Arabs. I.E. did not consider the Egyptians as Arabs. In fact, neither did the Egyptians consider themselves Arabs until modern times.</i> overpowered them and they accepted the religion of the Ishmaelites. The Indian sages offer proofs in accordance with their thinking that it is impossible for God to talk to a person and for that person to live. Now the Israelites were in Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">For a long time and came under Egyptian influence.</i> There were among them people who followed this belief.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">That God does not communicate with man.</i> They were in doubt about Moses’ prophecy. <i>And they believed in the Lord, and in His servant Moses</i> (Ex. 14:31) does not dispute this.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">That there were Israelites who doubted that God spoke with Moses.</i> For Scripture reads, <i>And Israel saw</i> (<i>Ibid.</i>). It does not say: and all Israel saw.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">The verse which reads, <i>And they believed in the Lord, and his servant Moses</i> opens with <i>And Israel saw.</i> Since the latter only applies to a part of the people, so does the former. Hence <i>And they believed in the Lord, and his servant Moses</i> refers to part of the people, not to all of the people.</i> Even if it read, all of Israel,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Saw.</i> it would speak of the majority as is the style of the language,<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">That is, Biblical style.</i> as in <i>and all the cattle of Egypt died</i> (Ex. 9:6),<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">As a result of <i>a very grievous murrain</i> (Ex. 9:4).</i> which is followed by <i>Now therefore send, hasten in thy cattle</i> (Ex. 9:19).<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">So that they will not be struck by the hail. Now all the cattle had previously died, so where did these cattle come from? Hence <i>and all the cattle of Egypt died</i> means: and most of the cattle of Egypt died.</i> [LO, I COME UNTO THEE.] This is to be understood as an answer to Moses, who told this<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">That some Israelites doubted the possibility of prophecy.</i> to God.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. verse 9 reads as follows: <i>And the Lord said unto Moses, Lo I come unto thee in a thick cloud, that the people may hear when I speak with thee, and may also believe thee for ever.</i> But Moses had previously told the words of the people to God. The verse is to be understood as follows: And Moses told the words of the people to God; that is, Moses told God that some Israelites doubted that the Lord speaks to any human being. God answered, <i>Lo I come unto thee in a thick cloud,</i> etc.</i> [IN A THICK CLOUD.] When God will descend upon the mountain. WHEN I SPEAK WITH THEE. The Decalogue. They will then believe that God in truth speaks with a person and he lives. [AND MAY ALSO BELIEVE THEE.] That you are a prophet. All doubt will be removed from their minds. It is explicitly written, <i>we have seen this day that God doth speak with man, and he liveth</i> (Deut. 5:21). It is also written there, <i>For who is there of all flesh, that hath heard the voice of the living God speaking out of the midst of the fire, as we have, and lived?</i> (Deut. 5:23). And it is there written, <i>Go thou near, and hear</i> (Deut. 5:24).<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">The word of God and report it back to us. Israel said this to Moses.</i> This is what Scripture means by <i>and may also believe thee for ever.</i> AND THE LORD SAID…SANCTIFY THEM TO-DAY AND TOMORROW. Observe, God enlarged the time allotted for Israel’s sanctification by giving them the rest of this day and the morrow.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">To sanctify themselves.</i> [AND SANCTIFY THEM.] By washing in water. This is indicated by <i>and let them wash their garments.</i><sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Which follows. As their garments were sanctified by washing, so were they sanctified by washing themselves.</i> Our verse is to be interpreted after the manner of <i>But if he wash them not, nor bathe his flesh</i> (Lev. 17:16). Moses therefore said, starting from now, <i>come not near a woman</i> (v. 15) so that they would be sanctified and not be unclean. One who drew near to a women should sanctify himself,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">By bathing.</i> as in <i>for she was purified</i><sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">By bathing. See II Sam. 11:2.</i> <i>from her uncleanliness</i> (II Sam. 11:4). AND BE READY. Its meaning might be that no person among them should sleep during the night, after the manner of the high priest on Yom Kippur,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">The high priest did not sleep the entire night of Yom Kippur. See Mishnah <i>Yoma</i> 1:7. Ibn Ezra takes issue with Midrash, which states that Israel overslept on the morning that the Torah was given. See chapter 42 of <i>Pirke De-Rabbi Eliezer.</i></i> as Israel would hear God’s voice in the morning. AND THOU SHALT SET BOUNDS. Place a border on the mount.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">The Biblical text reads, <i>And thou shalt set bounds</i> (ve-higbalta) <i>unto the people.</i> I.E. interprets this to mean: And thou shalt set bounds on the mount beyond which the people may not cross.</i> <i>Set bounds about the mount, and sanctify it</i> (v. 23) is therefore similar.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">For it repeats what is implied in our verse.</i> I dwell on this because the crazy one<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Some identify him with Isaac, son of Solomon Israeli (850-950), a court physician to the caliphs of Egypt and Kairouan. He was a philosopher, Bible commentator, and physician. Shadal identifies him with Jonah ibn Janach.</i> who inverted the words of the living God in his book<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">In his <i>Sefer Ha-Tzachot.</i> I.E. claims that this commentator wanted to make 100 such emendations in the Torah. I.E. suggests that his works be burned. See I.E. on Gen. 36:31,32. Also see Gen. 50, note 17.</i> said that Moses intended to say,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">In verse 23.</i> set bounds about the people,<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">As in our verse. This commentator obviously held that <i>And thou shalt set bounds unto the people</i> does not mean: and thou shalt set bounds on the mountain. He wanted to harmonize our verse and verse 23.</i> but what came out of his mouth was “the mount” rather than “the people.” WHOSOEVER TOUCHETH THE MOUNT. With his body.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">One is not only prohibited from touching the mountain by hand, as verse 13 may be taken to imply, but any contact with the mountain is prohibited (Weiser). Filwarg interprets: one is only prohibited from physically touching the mountain. However, one may cast an object upon it. See next verse.</i> NO HAND SHALL TOUCH HIM. The word <i>bo</i> (him) refers to the person who touches the mount.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">The word <i>bo</i> also means “it.” Thus our verse may be taken to mean, no hand shall touch it, that is, the mountain (see previous note). Hence I.E.’s comment.</i> It means that no one shall enter after him<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">The one who crosses the boundary and thus touches the mount.</i> to grab him. On the contrary, those who see him shall immediately stone him from where they are standing or shall shoot him through with arrows if he be distant. [SHOT THROUGH.] The word <i>yiyareh</i> (shot through) differs from its counterparts.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Other stems which have a <i>yod</i> as their first letter. The root of <i>yiyareh</i> is <i>yod, resh, heh.</i></i> For the rule pertaining to roots that have a <i>yod</i> as their first letter is that the <i>yod</i> changes to a <i>vav</i> in the <i>nifal</i> imperfect, as in the word <i>yivvada</i> (be known)<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod</i>, <i>dalet, ayin.</i></i> in <i>and the plenty shall not be known</i> (Gen. 41:31) and <i>va-ivvaser</i> (and I was chastised)<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod, samekh, resh.</i></i> in <i>Thou hast chastised me, and I was chastised</i> (Jer. 31:18). Perhaps they<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">The speakers of Hebrew. Or those, whoever they might be, who laid down the rules of Hebrew grammar.</i> did this so that this root<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod, resh, heh.</i></i> not be confused with the root of <i>tivvare</i> (thou mayest be feared)<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod</i>, <i>resh, alef.</i></i> in <i>That Thou mayest be feared</i> (Ps. 130:4).<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">In other words, if <i>yarah</i> (cast) and <i>yara</i> (feared) were conjugated in the exact same way in the <i>nifal</i> imperfect, it would be hard to distinguish one from the other. Hence in one the <i>yod</i> changed into a <i>vav,</i> as is the rule, and in the other the <i>yod</i> remained unchanged.</i> For the <i>alef</i> and the <i>heh</i> are silent at the end of the word and there is no difference in pronunciation between them.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Hence it is easy to confuse these two words.</i> WHETHER IT BE BEAST OR MAN, IT SHALL NOT LIVE. Not so a bird as it cannot be taken, for it immediately flies away. WHEN THE RAM’S HORN SOUNDETH LONG. <i>Yovel</i> (ram) is a lamb.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Hence the <i>shofar</i> which is made from a ram’s horn, is by extension referred to as a <i>yovel.</i> Thus <i>bi-meshokh ha-yovel</i> is to be rendered: when the ram’s horn soundeth long. I.E. uses the term <i>keves,</i> which means a lamb. He probably meant a ram. See <i>Rosh Ha-Shanah</i> 26a.</i> Jubilee (<i>yovel</i>) is so called because Scripture states, <i>Then shalt thou make proclamation with the blast of a shofar</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. renders it as the horn.</i> (Lev. 25:9), and the <i>shofar</i> is made from the horns of a lamb.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>yovel</i> is so called because it is inaugurated by the sounding of the <i>shofar,</i> which is made from a ram’s horn.</i> It is similarly written, <i>And it shall be, that when they make a long blast with the horn of the yovel,</i><sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. renders it as the ram’s horn.</i> <i>and when ye hear the sound of the shofar</i><sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. renders it as the horn. We thus see that <i>shofar</i> and <i>yovel</i> refer to one and the same thing.</i> (Josh. 6:5). One must wonder at those who say that <i>And when the voice of the horn waxed louder and louder, Moses spoke</i> (v. 19) refers to <i>when the ram’s horn</i><sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ha-yovel.</i></i> <i>soundeth long</i>.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">In other words, verse 19 and our verse refer to the same event.</i> For the voice of the horn<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in verse 19.</i> was a great wonder;<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Whereas the sound of the ram’s horn in our verse was a normal event.</i> there was no greater wonder at that assembly around Mount Sinai. For sounds of thunder, lightning, and a thick cloud are also visible in the world. However, the voice of the horn<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in verse 19.</i> was unheard of until the day of the Decalogue.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">For it was not made by a <i>shofar.</i></i> Behold, the sound<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Of the <i>shofar</i> spoken of in verse 19.</i> was not from the horn of a lamb.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">But was a special sound created for the occasion.</i> [WHEN THE RAM’S HORN SOUNDETH LONG, THEY SHALL COME UP TO THE MOUNT.] The Gaon<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Saadiah Gaon.</i> says<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">That its meaning is.</i> that when Moses sounds the horn it will give them permission to ascend.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Mount Sinai. In other words, the sounding of the <i>shofar</i> will signal that one is permitted to climb Mount Sinai.</i> This took place after Moses descended<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Mount Sinai.</i> on the Day of Atonement and commanded that the tabernacle be constructed THEY SHALL COME UP TO THE MOUNT. Rabbi Samuel ben Hofni says that “they” refers to Aaron, Aaron’s sons, and the seventy elders concerning whom it is written, <i>And unto Moses He said: Come up unto the Lord, thou, and Aaron, Nadab, and Abihu, and seventy of the elders of Israel</i> (Ex. 24:1).<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbi Samuel, <i>when the ram’s horn soundeth long</i> means when the ram’s horn soundeth long after the revelation. Rabbi Samuel thus disagrees with Saadiah’s interpretation that the reference is to the Day of Atonement when Moses descended Sinai.</i> However, Moses did not give permission to the rest of the people to ascend Mount Sinai. He therefore said “they” and not others. His words appear good in my sight. For the glory was continually on Sinai until the tabernacle was erected, as it is written, <i>and the glory of the Lord filled the tabernacle</i> (Ex. 4:34). God then spoke with Moses in the tent of meeting. Perhaps Moses then sounded the horn<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Once again.</i> and now that the glory was gone,<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">From Mount Sinai.</i> God gave him<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Moses.</i> permission to ascend.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">That is, God gave Moses permission to permit the people to ascend Mount Sinai.</i> AND MOSES WENT DOWN…AND SANCTIFIED THE PEOPLE. As I have already explained.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">In verse 10.</i> BE READY AGAINST THE THIRD DAY. The meaning of <i>li-sheloshet yamim</i> is, for the third day. According to the plain meaning of the text, Moses did not add a day by himself.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 tells us that God told Moses, <i>ve-hayu nekhonim la-yom ha-shelishi</i> (and be ready against the third day). However, our verse reports that Moses told Israel, <i>heyu nekhonim li-sheloshet yamim</i> (be ready against the third day). According to the Rabbinic sage Rabbi Jose, Moses told Israel be ready for three days (which is the literal meaning of <i>heyu nekhonim li-sheloshet yamim</i>). That is, God will reveal himself to you on the fourth day. Moses thus added another day on his own. See <i>Sabbath</i> 87a.</i> I will bring two faithful witnesses,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">That there is no difference between <i>li-sheloshet ha-yamim</i> and <i>la-yom ha-shelishi.</i></i> both of which are found in this book. Now it is written, <i>And he put them all together into ward three days</i> (sheloset yamim) (Gen. 42:17). It is then written, <i>And Joseph said unto them the third day</i> (yom ha-shelishi) (Gen. 42:18). Scripture also states, <i>within yet three days</i> (sheloshet yamim) <i>shall Pharaoh lift up thy head from off thee</i> (Gen. 40:19). It is then written, <i>And it came to pass the third day</i> (ba-yom ha-shelishi) (Gen. 40:20).<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">We thus see that Scripture interchanges <i>sheloshet yamim</i> and <i>yom ha-shelishi.</i> Hence they must have one meaning.</i> Similarly here, <i>heyu nekhnim li-sheloshet yamim</i> [means be ready for the third day]. AND A THICK CLOUD UPON THE MOUNT. Upon the mount alone. The same applies to the thunder and lightning.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">They were only over the mount.</i> [EXCEEDING LOUD.] Its meaning is, louder than the voice of any <i>shofar</i> (horn) that they ever heard. AND ALL THE PEOPLE THAT WERE IN THE CAMP TREMBLED. Because of the sound of the <i>shofar</i> (horn). AND MOSES BROUGHT FORTH. Its meaning is: and Moses brought forth the people out of their tents<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of <i>and Moses brought forth.</i></i> to meet God and to accept the Lord who came down on Mount Sinai as their God.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of <i>to meet God.</i></i> AND THEY STOOD AT THE NETHER PART OF THE MOUNT. Outside of the boundary that Moses set for them. Now they stood at Mount Sinai in a manner similar to that in which Moses made their children stand at the end of forty years<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">This is an assumption. I.E. does not prove his point.</i> when he made a covenant with them.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">See Deut. 29:9,10.</i> The first-born<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">They are not mentioned in Deuteronomy but are mentioned, according to I.E, in verse 22. See I.E. on verse 22.</i> <i>that</i> [<i>came</i>] <i>near the Lord</i> were first, after them the heads of the tribes,<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Deut. 29:9.</i> namely, the princes, after them the elders, after them the officers, after them all the men of Israel;<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i></i> after them came the little ones,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, v. 10.</i> after them the women,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i></i> and after them the proselytes.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i></i> Moses and Aaron passed over the boundary and were on the mount close to the priests. This was so<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Moses and Aaron were on Sinai during the revelation.</i> even though Scripture does not explicitly say so, as Scripture was brief. We know that they<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Moses and Aaron.</i> did not rebel against the word of God for, behold, it is written, <i>Go, get thee down, and thou shalt come up,</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">On Mount Sinai.</i> <i>thou, and Aaron with thee</i> (v. 24). Moses similarly said, <i>I stood between the Lord and you</i> (Deut. 5:5).<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Now since the people were at the foot of the mountain, Moses, who stood between the people and God, had to be on the mountain.</i> NOW MOUNT SINAI WAS ALTOGETHER ON SMOKE. The <i>shin</i> of <i>ashan</i> (smoke) is vocalized with a long <i>pattach</i> because it is a verb in the perfect.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>ve-har sinai ashan kullo</i> (now mount Sinai was altogether on smoke) should be rendered: now all of mount Sinai smoked. For <i>ashan,</i> is a verb not a noun.</i> Do not be surprised at the word for smoke<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">That Scripture employs two forms for the Hebrew word for smoke.</i> since Scripture reads, <i>ke-eshen</i><sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">The absolute form of which is <i>eshen,</i> vocalized <i>segol, segol</i> (<i>pe’el</i>).</i> <i>ha-kivshan</i> (as the smoke of the furnace) after saying, <i>va-ya’al ashano</i><sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">The absolute form of which is <i>ashan,</i> vocalized <i>kamatz, kamatz</i> (<i>pa’al</i>).</i> (and the smoke thereof ascended). Note that <i>ashano</i> follows the form of <i>shelalo</i> (his spoil)<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">The absolute is <i>shalal</i>. <i>Shelalo</i> is <i>shalal</i> combined with the pronominal suffix. So too <i>ashano,</i> which is the word <i>ashan</i> plus the nominal suffix.</i> and <i>zehavo</i><sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">The absolute is <i>zahav.</i></i> (his gold),<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">While <i>eshen</i> follows the form of <i>melekh</i> (king), <i>shemen</i> (oil), etc. That is, it is vocalized according to the <i>pe’el</i> form.</i> for nouns come in various forms each of which has a different name.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Each one of the forms has its own name, viz., <i>pe’el, pa’al,</i> etc.</i> Thus Scripture reads, <i>shegar</i><sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">The absolute form of which is <i>shagar</i> (<i>kamatz, kamatz</i>). Thus <i>shegar</i> is a <i>pa’al.</i></i> <i>alafekha</i> (the increase of thy kine) (Deut. 7:13), but elsewhere it reads, <i>ve-khol peter sheger</i><sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\"><i>Sheger</i> (<i>segol, segol</i>) is a <i>pe’el.</i> Thus this noun too comes in two forms.</i> <i>be-hemah</i> (every firstling that is male) (Ex. 13:12). Scripture reads, <i>ve-et ha-bosem</i><sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\"><i>Bosem</i> is a <i>po’el</i> (<i>cholam, segol</i>).</i> <i>ve-et ha-shemen</i> (and the spice, and the oil) (Ex. 35:28). However, we also find, <i>ve-kinneman besem</i><sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\"><i>Besem</i> is a <i>pe’el.</i></i> (and of cinnamon spice)<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. reads, <i>sweet cinnamon.</i></i> (Ex. 30:23). Furthermore, Scripture reads, <i>ariti mori im besami</i> (I have gathered my myrrh with my spice) (Cant. 5:1). Now, if <i>besami</i> (my spice) was derived from <i>bosem</i>,<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">That is, if it was the word <i>bosem</i> plus the pronominal suffix for “my.”</i> the word should have been vocalized with a <i>chataf kamatz</i> and be pronounced <i>bosmi</i> like the word <i>kodshi</i> (my holy object), which is derived from <i>kodesh</i> (holy).<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Which, like <i>bosem,</i> is a <i>po’el.</i></i> Similarly, if <i>besami</i> was derived from <i>besem</i> (sweet)<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">That is, if it was the word <i>besem</i> plus the pronominal suffix for “my.”</i> in <i>and of cinnamon spice</i> (Ex. 30:23), then <i>besami</i> should have been vocalized with a <i>pattach</i> like the word <i>shamni</i> (my oil),<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">That is, it should have been vocalized <i>basmi,</i> as that is one of the ways a <i>pe’el</i> plus the pronominal suffix is vocalized.</i> which is derived from <i>shemen</i> (oil), or with a <i>chirik</i> like the word <i>tzidki</i> (my righteousness),<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">That is, it should have been vocalized <i>bismi,</i> an alternate <i>pe’el</i> plus pronominal suffix vocalization.</i> which is derived from <i>tzedek</i> (righteous). The word <i>besami</i> minus the <i>yod</i><sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">The first person pronominal suffix.</i> is thus vocalized with two <i>kematzim</i> and pronounced <i>basam</i> (spice),<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">In other words, the absolute form of <i>besami</i> is <i>basam.</i> Thus <i>basam</i> is a <i>pa’al.</i></i> like the word <i>shalal</i> (spoil) and the word <i>zahav</i> (gold). AND THE WHOLE MOUNT QUAKED GREATLY. The reverse of the usual, for mountains do not move. It is only by way of parable that Scripture states, <i>And the hills did tremble</i> (Is. 5:25). AND WHEN THE VOICE OF THE HORN WAXED LOUDER AND LOUDER. The normal thing is for the sound of the <i>shofar</i> to be stronger when first sounded.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">And then to grow weaker.</i> However, the reverse was the case here.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">For the voice of the <i>shofar,</i> grew louder and louder.</i> Perhaps God made it sound weaker at the beginning so that Israel would not lose heart out of fright. MOSES SPOKE. According to Saadiah Gaon, God periodically stopped the sound of the <i>shofar,</i> at which time Moses spoke<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">To God.</i> with a loud voice. God then answered Moses with a voice, as in <i>then he</i> [Moses] <i>heard the Voice speaking unto him</i> (Num. 7:89). It is concerning this that Scripture states, <i>that the people may hear when I speak with thee</i> (v. 9). However, I have already told you<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on verse 9.</i> that in my opinion, <i>when I speak with thee</i> refers to the Decalogue.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">And not to any other conversation between Moses and Israel.</i>  <i>Moses spoke</i> is to be explained by connecting it to <i>the voice of the horn</i> (shofar). Moses’ soul cleaved unto God.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Hence he was able to speak to God.</i> Moses spoke with God from the foot of the mountain and asked something of God. However, Scripture does not reveal what Moses asked. God answered Moses with a voice audible to Moses.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">With a voice audible only to Moses. Cf. I.E.’s short commentary.</i> The sound of the <i>shofar,</i> although very loud, did not prevent Moses from hearing the voice. Because of this,<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">That is, because Moses was at the foot of the mountain.</i> Scripture states afterwards, <i>and the Lord called Moses</i> with the sound of a voice and told him to ascend the mountain where the glory of God was. AND THE LORD CAME DOWN. I will now convey a general principle that will satisfy you<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">That is, that will temporarily satisfy anyone who is troubled by anthropomorphism, i.e., <i>And the Lord came down.</i></i> until, with God’s help, I will come to the Torah portion <i>Ki Tissa,</i> where I will explain extremely deep things to you very clearly. Know that man’s soul is extolled and glorious. It comes from the middle world.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. there are three worlds. For I.E.’s description of them see his comments on Ex. 3:15.</i> However, man’s body comes from the inferior world. The only one in this inferior world who has the ability to speak is man. Likewise the hearer, that is, the person to whom the speaker wants to convey what is in the speaker’s heart.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra’s point is that the one who speaks and the one to whom speech i s directed are both humans.</i> An intelligent person cannot invent speech.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">In the Middle Ages philosophers did not coin new words to express their ideas.</i> He must employ the language that is known and used. All languages are built upon the arrangement of the human form,<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Language uses figures of the human body or its parts to convey ideas.</i> which is made up of an incorporeal soul and a body made out of four elements.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Literally, four roots.</i> Now when a person speaks to a fellow human being in a language that the latter knows, he understands the speaker’s words and their forms in their arrangements. If one wants to speak of things that are on a lower level than human beings, he has to raise their level and give them human form so that anyone who hears him will understand his words. Hence they<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">The composers of Scripture.</i> attributed a head to the earth, as in <i>The head of the dust of the world</i> (Prov. 8:26),<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">I.E. slightly misquotes this verse.</i> a mouth to the earth, as in <i>And the earth opened her mouth</i> (Num. 16:32), and a side, as in <i>from the sides of the earth</i> (Jer. 6:22).<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> We similarly find, the <i>head of the Jordan</i> (Num. 13:29)<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> and <i>in the heart of the sea</i> (Ex. 15:8). There are many such instances. Now they are all metaphoric, for the sea has no heart. Furthermore, they picture one part of the body as if it had the form of the entire body. Thus Scripture says, <i>Death and life are in the hand of the tongue</i> (Prov. 18:21).<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. That is, Scripture pictures the tongue as having a hand.</i> There are many such cases. Similarly, when a person wants to speak of things more important than he, namely, of things from the upper world, he brings them down to his level and anthropomorphizes them, speaking of them as if they had human form. All this is done so that the hearer can be understood. Scripture thus reads, <i>the man Gabriel</i> (Dan. 9:21).<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Gabriel is an angel. However, Scripture speaks of him in human terms. According to I.E. angels are disembodied intelligences and have no human form.</i> Scripture similarly speaks of <i>his</i><sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Gabriel’s.</i> <i>arms and his feet</i> (Dan. 10:6) and tells us, <i>and the voice of his</i><sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Gabriel’s</i> <i>words</i> [was] <i>like the voice of a multitude</i> (<i>Ibid.</i>). They [the writers of Scripture] took hold of this style of speech when describing the Most High. Scripture thus states, <i>And a helmet of salvation upon His</i><sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">God’s.</i> <i>head</i> (Is. 59:17); <i>For the mouth of the Lord hath spoken</i> (Is. 1:20); <i>The eyes of the Lord are toward the righteous, And His ears are open unto their cry; The face of the Lord is against them that do evil</i> (Ps. 34:16,17); and <i>and there was under His feet</i> (Ex. 24:10). This is the way to understand <i>And the Lord came down</i> (Gen. 11:5) and, <i>and God went up</i> (Gen. 17:22), for everything is full of His glory.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">God is all over, and there is thus no reason for Him to come down and then go up.</i> I will present a parable in the Torah portion <i>Ki Tissa</i> through which you will be able to understand what Scripture means by God ascending and descending.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 34:5.</i> [AND THE LORD CALLED MOSES TO THE TOP OF THE MOUNT.] The reason the Lord called Moses<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">To come up to the top of the mountain.</i> was so that Israel would see Moses’ greatly elevated state, namely, that he reached the top of the mountain where there was the glory of God, whose words the people would hear from the fire that was there. GO DOWN, CHARGE THE PEOPLE, LEST THEY BREAK THROUGH. Each one from the place<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Scripture combines a plural, <i>yehersu</i> (break through), with a singular, <i>ve-nafal</i> (perish). I.E. explains the combination of the plural and the singular as referring to each one of the many. Hence his interpretation that what our verse says is: lest each one of them break through and perish.</i> where he stands, thinking that they are rendering Me honor because of their great desire to gaze at My glory. Moses therefore said, <i>to gaze</i>.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Its meaning is: lest they break through it because of their desire to gaze at God’s glory.</i> [THE PEOPLE.] The term <i>ba-am</i> (the people)<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">I.E. means that the word <i>am</i> is to be read as if written twice.</i> is to be read as if written twice. Our verse is to be read as if written: and shall fall from them, many people.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. renders it as <i>and many of them shall perish.</i> Our text literally reads, <i>and shall fall from them many</i> (ve-nafal mi-mennu rav). According to I.E. this should be read as if written: and shall fall from them many people.</i> AND LET THE PRIESTS ALSO. The reference is to the first-born.<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">The first-born are referred to here as priests because they then served as such.</i> Though the first-born are holy, as it is written, <i>sanctify unto Me all the first-born</i> (Ex. 13:2) nevertheless, let them add to their holiness by sanctifying themselves through their thoughts. [THAT COME NEAR THE LORD.] Who are at the beginning of the boundary.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Who are closest to the mountain. See Ibn Ezra’s comments on verse 17.</i> Or its meaning is,<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>that come near the Lord.</i></i> who offered burnt offerings upon the altar that Moses built after Amalek was vanquished,<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Ex. 17:15. I.E. assumes that sacrifices were offered on that altar by the first-born.</i> and who also will offer sacrifices on the altar of the covenant that Moses built and fixed beneath the mountain where Israel stood to hear the voice of God.<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Ex. 24:4.</i> AND MOSES SAID UNTO THE LORD: THE PEOPLE CANNOT COME UP TO MOUNT SINAI. Saadiah says that he contemplated this verse for many years and could not understand its meaning<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 states, <i>And the Lord said unto Moses: Go down, charge the people, lest they break through unto the Lord to gaze, and many of them perish.</i> Moses in verse 23 responds, <i>The people cannot come up to mount Sinai; for Thou didst charge us saying: Set bounds about the mount, and sanctify it.</i> Saadiah did not understand Moses’ reply, as Moses was apparently merely repeating what had God told him earlier in verse 12. The question thus arises, why did Moses repeat what God had previously told him?</i> until he came across a book dealing with the customs of the Persian kings in which it is stated that a king’s messenger does not have permission to tell the king that he has accomplished his mission until the king commands him to do another task. Only then may he tell the king.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Now God gave Moses a new command, namely, to tell the people not to gaze upon the Lord (v. 21). Moses told God, I did as you told me previously; that is, I told the people that they <i>cannot come up to mount Sinai; for Thou didst charge us saying,</i> etc.</i> However, I believe that because God<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Now.</i> told Moses, <i>lest they break through unto the Lord to gaze,</i> Moses did not know whether he had to warn the people not to gaze.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">That is, whether God now wants him to tell the people not to gaze upon the Lord.</i> He had already warned them<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">In verse 12.</i> that they were not to pass the boundary.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>And Moses said unto the Lord: The people cannot come up to mount Sinai; for Thou didst charge us…</i> was Moses’ way of asking God whether he should warn the people a second time not to cross the boundary.</i> God then told Moses, <i>Go, get thee down</i> and charge them as I commanded you.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">I.E. will point out later that “gazing” from where they were standing was permitted. As to why “gazing” is mentioned in our verse, see I.E. on verse 21.</i> For Israel needed to be charged a second time.<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Not to pass the boundary. I.E. will later explain why it was necessary for Israel to be charged twice.</i> AND THOU SHALT COME UP, THOU, AND AARON WITH THEE. A little above the boundary so as not to be too far from Israel, because after God finishes speaking the Decalogue, Israel will say to you, <i>Speak thou with us, and we will hear</i> (Ex. 20:16). I will now give the Gaon the answer to his question.<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on verse 23.</i> God did not tell Moses to charge Israel not to gaze upon Him.<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">As Saadiah maintains.</i> He told Moses<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">In verse 21.</i> to charge the people<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">A second time.</i> not to pass over the boundary. For it was necessary to charge them at the very time of God’s revelation to listen and guard their lives. SO MOSES WENT DOWN UNTO THE PEOPLE, AND TOLD THEM. When Moses finished telling the people,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Not to break through the boundary.</i> he and Aaron went up the mountain beyond the border whereupon God immediately began to speak. AND GOD SPOKE. There are some very difficult questions to be raised in this chapter. Many say that God only uttered the first two statements.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The Biblical term for what is known in the western world as the Ten Commandments is <i>aseret ha-devarim</i> (Deut. 4:13; 10:4), the ten words or the ten statements. This is term that will be employed in this work.</i> As proof they offer the fact that the first statement reads, <i>I am the Lord thy God</i> (v. 2), and the second, <i>for I the Lord thy God am a jealous God</i> (v. 5).<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">In other words, the first two statements are in the first person while the next three are in the third person. Hence they assume that only the first two were uttered by God. These commentaries also assume that statements 6-10 were spoken by Moses, as it is illogical to assume that God would utter two statements first, that Moses would then utter three statements, and that the Lord would then resume speaking. Thus the first question to be raised i n this chapter is, did God utter all ten statements or only the first two? If he uttered all the statements, why is there a change in person after the first two?</i> However, the third statement reads, <i>Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain</i> (v. 7) and does not say “My” name; the fourth reads, <i>for in six days the Lord made heaven and earth, the sea, and all that in them is, and rested on the seventh day; wherefore the Lord blessed the sabbath day, and hallowed it</i> (v. 11); the fifth reads, <i>that thy days may be long upon the land which the Lord thy God giveth thee.</i> (v. 12). One may ask, how can <i>I am the Lord</i> be counted among the Ten Statements,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">As Jewish tradition does.</i> as God is the one who commands?<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>I am the Lord</i> is an introductory statement to that which follows. That is, verse 3 is to be understood as follows: I am the Lord thy God…who commands you the following.</i> Clearly, <i>I am the Lord</i> is neither a positive nor a negative commandment. The following questions are even more difficult than the above-noted ones. When we read this chapter, namely, the Torah portion <i>Va-Yishma Yitro</i> (And Jethro heard)<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Ex. 18-20.</i> first, and then read the Torah portion <i>Va-Etchannan</i> (And I besought) (Deut. 3:23; 7:11), we notice that from <i>I am the Lord</i> (v. 2) through <i>the Lord will not hold him guiltless that taketh His name in vain</i> (v. 7) there is no difference in the two portions.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The account of God’s revelation is described twice in the Torah, in <i>Yitro</i> and in <i>Va-Etchannan.</i></i> However, starting from <i>Remember</i> (v. 8) to the conclusion of the Ten Statements, there are differences in every place. <i>Yitro</i><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Literally, the first chapter.</i> reads, <i>Remember</i> (v. 5), while <i>Va-Etchannan</i><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Literally, the second chapter.</i> has, <i>Observe</i> (Deut. 5:12). The latter also ends with the addition, <i>as the Lord thy God commanded thee. Yitro</i> states, <i>nor thy cattle</i> (v. 10); <i>Va-Etchannan</i> adds, <i>nor thine ox, nor thine ass</i> (Deut. 5:14). More difficult than all of these is that the reason given for the Sabbath in <i>Yitro</i> is, <i>for in six days the Lord made heaven and earth</i> (v. 12). The verse then goes on to say, <i>wherefore the Lord blessed the sabbath day and hallowed it</i> (v. 12). Now these verses are not quoted in <i>Va-Etchannan,</i> which offers a totally different reason for the Sabbath. It states, <i>And thou shalt remember that thou wast a servant in the land of Egypt</i> (Deut. 5:15). The latter concludes with, <i>therefore the Lord thy God commanded thee to keep the sabbath day.</i> Scripture tells us in <i>Yitro</i> and in <i>Va-Etchannan</i> that the reward for honoring one’s father and mother is <i>that thy days may be long.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Ex. 20:12; Deut. 5:16.</i></i> However, <i>Va-Etchannan</i> adds, <i>and that it may go well with thee</i> (Deut. 5:16). It also adds, <i>as the Lord thy God commanded thee</i> (<i>Ibid</i>.) to the commandment dealing with honoring one’s father and mother. <i>Yitro</i> reads, <i>Thou shalt not murder. Thou shalt not commit adultery. Thou shalt not steal. Thou shalt not bear false witness</i> (v. 13). <i>Va-Etchannan</i> reads: <i>Thou shalt not murder. Neither shalt thou commit adultery. Neither shalt thou steal. Neither shalt thou bear false witness</i> (Deut. 5:17). <i>Yitro</i> reads, <i>ed sheker</i> (false witness) (v. 13). <i>Va-Etchannan</i> reads, <i>ed shav</i> (false witness) (Deut. 5:17). <i>Yitro</i> reads, <i>Thou shalt not covet</i> (lo tachmod) <i>thy neighbor’s house; thou shalt not covet thy neighbor’s wife</i> (v. 14). <i>Va-Etchannan</i> has, <i>Neither shalt thou covet thy neighbor’s wife: neither shalt thou desire</i> (ve-lo titaweh) <i>thy neighbor’s house</i> (Deut. 5:18). It also has, <i>his field</i>. “His field” is missing in <i>Yitro.</i> In <i>Yitro, his man-servant, nor his maid-servant</i> precede <i>his ox, nor his ass</i> (v. 14). However, in <i>Va-Etchannan</i> (Deut. 5:18) <i>his ox, or his ass</i> precede <i>his man-servant, or his maid-servant.</i> <sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">This is not so. In both versions <i>his man-servant</i> and <i>his maid-servant</i> precede <i>his ox</i> and <i>his ass.</i> I.E. obviously quoted from memory and committed a <i>faux pas.</i> Note: our verse and Deut. 5:18 are both translated literally.</i> <i>Yitro</i> states: <i>And God spoke all these words, saying</i> (v. 1). However, <i>Va-Etchannan</i> reads: <i>These words the Lord spoke unto all your assembly</i> (Deut. 5:19). When we searched the words of our sages to see what they said concerning this, we found that they said, “<i>Remember</i> (v. 8) and <i>Observe</i> (Deut. 5:12) were uttered simultaneously.”<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"><i>Mekhilta</i> on this verse.</i> Now this statement is, as I will explain, more difficult than all the other questions which we raised. Heaven forbid that I say the sages spoke incorrectly, for our minds are insignificant in comparison to theirs. The problem is that our contemporaries take the words of our sages at face value. However, this is not so, as I will explain after I finish noting all of the questions this chapter raises. I will then explain the proper way to remove all problems and questions pertaining to this chapter. <i>Observe</i> and <i>Remember</i> could have been uttered simultaneously only miraculously. Now even if we admit that a miracle did occur there is still room to ask why Scripture did not write <i>Remember</i> and <i>Observe</i> in <i>Yitro</i> and also in <i>Va-Etchannan</i>? Furthermore, what shall we do with the other verses that come in two versions? If we assume that they were simultaneously uttered, like <i>Observe</i> and <i>Remember,</i> why didn’t our sages of blessed memory mention it, as this is an even greater miracle? For even if we assume that two different words with one meaning can be uttered simultaneously, one can still ask, how is it possible for many verses with different meanings to be stated at the same time? Additionally, why would God say, <i>as the Lord thy God commanded thee</i> (Deut. 5:12)?<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Why would God refer to himself in the third person (Krinsky)?</i> Furthermore, when before the assembly around Mount Sinai did the Lord command one to honor his father and mother?<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">If we assume that God told Israel, <i>Honor thy father and thy mother, as the Lord thy God commanded thee</i> (Deut. 5:16). The question arises, when before this did God command Israel to honor their parents? The Bible never recorded such a command prior to the revelation at Sinai.</i> <i>Yitro</i> does not have, <i>that it may be well with thee</i> (Deut. 5:16).<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">In the fifth statement, but Deuteronomy does.</i> Hence God said this, or He did not say it.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Hence only one of the two versions was said by God.</i> Furthermore, how could God say, <i>Neither shalt thou commit adultery</i> (Deut. 5:17)?<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">This verse has a <i>vav</i> as a prefix while verse 14 does not.</i> Also, how could God say, <i>thou shalt not covet thy neighbor’s house</i> (v. 14) and in <i>Va-Etchannan</i> say, <i>Neither shalt thou covet thy neighbor’s wife</i> (Deut. 5:18)?<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">I.E. is concentrating again on the prefix <i>vav</i> in Deuteronomy.</i> Additionally, how could God say, <i>his man-servant, or his maid-servant</i><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In <i>Yitro</i> (v. 14).</i> and then <i>his ox, or his ass,</i> and at the same time say the opposite?<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">That is, place <i>his ox</i> and <i>his ass</i> before, <i>his man-servant</i> and <i>his maid-servant,</i> as I.E. believes Deut. 5:18. does. However, see above note 10.</i> It is impossible to rationally accept such things. Even more difficult than all of the things that I have mentioned above is that all the wonders which Moses performed have some parallel [in the world of our experience].<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">The miracles performed by Moses are based on natural law and thus have some parallel in nature.</i> This will be understood by the intelligent. Now, God’s saying <i>Remember</i> and <i>Observe</i> simultaneously is a wonder of wonders.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">It has no parallel in the everyday world.</i> Such a wonder should have been clearly recorded in the Torah more than all the signs and wonders that are noted therein. Even if we maintain that God’s speech is unlike human speech,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">And God can say two things at the same time.</i> how did Israel understand what God was saying? For if a person hears, <i>Remember,</i> and <i>Observe</i> simultaneously, he understands neither the one nor the other. Even in the case of one word, namely, the word <i>zakhor</i> (remember),<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>zayin, kaf, resh.</i></i> if one does not hear the <i>zayin</i> enunciated before the <i>kaf</i> and the <i>resh</i> he will not understand what the speaker is saying. We clearly know that the eye perceives much better than the ear does, for we have indisputable proof that thunder sounds at the very moment that the lightning is seen. Now the eye perceives the lightning from a distance.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">That is, the eye sees the thunder instantaneously.</i> However, the sound is brought to the ear by the air. The sound travels slowly and does not reach the ear until a moment has passed. Now the forms of the letters that one enunciates are “written” in the air after the manner of the five organs which produce them.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">There are five types of letters: gutturals, palatal, dentals, linguals, and labials. The throat “writes” the gutturals in the air, the lips “write” their linguals in the air, and so on. This type of writing has its own manner, and it differs from the writing which the hand produces on paper.</i> They are not written in the manner of script, which is produced by the human hand.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">I.E. is trying to explain why the eye can simultaneously see two words while the ear can only hear one word at a time. He thus explains that sound (words written in the ear) is different from script.</i> Now the entire letter <i>zayin</i> enters the ear before the <i>kaf,</i> the <i>vav,</i> and the <i>resh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">The word <i>zakhor</i> (remember) is enunciated as if spelled <i>zayin, kaf, vav, resh.</i> In order for the word <i>zakhor</i> to be heard, one must hear, the <i>zayin, kaf, vav, resh</i> in succession. If one hears them at the same time, one does not know what is being said.</i> Even if we assume that <i>Remember</i> and <i>Observe</i> were miraculously uttered simultaneously, how was Israel able to understand what was being said? If we assume that the ear, which does not normally have the ability to hear two words at the time, was at that time miraculously able to hear two words at the same time, why didn’t the sages of blessed memory mention this? For this is a greater miracle than God’s uttering two words simultaneously.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">The sages should have said that <i>Observe</i> and <i>Remember</i> were heard simultaneously rather than were said simultaneously.</i> Aside from this, what shall we do with the remaining questions relating to variant verses which, unlike <i>Observe</i> and <i>Remember,</i> do not have the same meaning? What are we to do with statements that appear in <i>Va-Etchannan</i><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Literally, the second chapter.</i> and do not appear in <i>Yitro</i>?<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Literally, the first chapter.</i> Also, how are we to harmonize <i>Thou shalt not covet thy neighbor’s house</i> (v. 14) with <i>Neither shalt thou covet they neighbor’s house</i> (Deut. 5:18)?<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">See note 18.</i> How are we to explain the reversals?<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">That is, placing <i>his man-servant, nor his maid-servant,</i> before <i>his ox, nor his ass in yitro</i> (v. 14), while placing <i>his ox, or his ass</i> before <i>his man-servant, or his maid-servant.</i>, in <i>Va-Etchannan</i> (Deut. 5:18). However, see note 10.</i> I cannot explain the above to you<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">That is, I cannot answer the above questions.</i> until I first make clear to you the rules of the Hebrew tongue.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Literally, the holy tongue.</i> Now God is my witness, He knows the deepest recesses of my mind. God knows that I would have remained silent if I did not have to explain the above difficulties.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">I.E. is apologetic, for in explaining the discrepancies in the two version of the Ten Commandments he is, in effect, giving what to many was a radical interpretation of the formulation of the Torah. See below.</i> However, before I begin, I will explain the words of our sages of blessed memory.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">That is, explain what the sages meant when they said that <i>Remember</i> and <i>Observe</i> were uttered simultaneously.</i>  Abraham the author declares: It is the style of those who speak Hebrew to express their thoughts very clearly at times. However, at other times it is their style to say what they must in as few words as is necessary for a person to understand their meaning. Note that words are like bodies and their meanings are like souls. The body is, as it were, a vessel for the soul. Hence all the wise men of all nations<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Literally, tongues. In other words, all wise men who speak a different language.</i> are in the habit of preserving the ideas conveyed by a word<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">I.E. literally reads: The wise men…preserve meanings.</i> and are not concerned with changes in wording when the meaning remains one and the same. I will now offer you a number of examples.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Of instances in Scripture where the same idea is conveyed in different words.</i> God told Cain: <i>And now cursed art thou from the ground, which hath opened her mouth to receive thy brother’s blood from the ground… When thou tillest the ground, it shall not henceforth yield unto thee her strength; a fugitive and a wanderer shalt thou be in the earth</i> (Gen. 4:11,12). Cain replied: <i>Behold, Thou hast driven me out this day from the face of the land</i> (Gen. 4:14). Now who is so simple as to think<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"><i>Vat. Ebr. 38</i> reads: Now he who is simple thinks.</i> that the latter verse does not convey what the former verse does because of the change in words. Look, Eliezer said, <i>Give me to drink</i> (hagmi’ini), <i>I pray thee</i> (Gen. 24:17). However, he quoted himself as saying, <i>Let me drink</i> (hashkini), <i>I pray thee</i> (Gen. 24:45). Moses said, <i>the firstborn of the captive that was in the dungeon</i> (Ex. 12:29). However, it is earlier written, <i>the first-born of the maid-servant that is behind the mill</i> (Ex. 11:5). In Deuteronomy, Moses quoted the prayer which he offered on behalf of Israel because of the golden calf (Deut. 9:26-29). Now to the unintelligent, this prayer appears totally different from the one recorded in the Torah portion <i>Ki Tissa</i> (Ex. 32:11-14). The general rule is, one will find the same meaning in different words whenever anything is repeated in Scripture, such as the dreams of Pharaoh<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">See Gen. 41:1-7; 17-24.</i> and Nebuchadnezzar,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">See Dan. 4.</i> and many other things. Now Scripture, as I noted, sometimes abridges and other times elaborates. It does the same with prefixes.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Literally, servile letters.</i> At times it adds them. At other times it leaves them out. However, the meaning remains the same. Thus God said, <i>and blue</i>,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>u-tekhelet.</i></i> <i>and purple</i> (Ex. 25:4). However, Moses said, <i>blue</i>,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>tekhelet.</i></i> <i>and purple</i> (Ex. 28:6). God said, <i>onyx stones</i><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>avne shoham.</i></i> (Ex. 25:7). However, Moses said, <i>and onyx stones</i><sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ve-avne shoham.</i></i> (Ex. 35:9). There are many such instances. Either way is correct, as the verse which leaves out the <i>vav</i> is employing a concise style. There is no harm in it.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">For it does not change the basic meaning of the verse.</i> Similarly, the verse which has a <i>vav</i> in it does no harm because it adds clarity. Now one does not search for a reason that a <i>vav,</i> which is enunciated by the mouth,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Such as the <i>vav</i> of <i>ve-avne,</i> or <i>u-tekhelet.</i></i> is sometimes left out, sometimes written, and sometimes added.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">That is, it is a superfluous <i>vav.</i> See Vol. 1, Introduction, p. XVII.</i> For any of the aforementioned<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Ways of writing.</i> is correct. We do not look for the reason why an enunciated <i>vav</i> was written.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Or was left out.</i> This being the case, why should we look for reasons regarding<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">The omission or non-omission of.</i> the silent <i>vav</i> which is not enunciated? For example, we should not ask why the word <i>le-olam</i> (forever)<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"><i>Olam</i> can be spelled with or without a <i>vav.</i></i> is written with or without a <i>vav</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">The <i>vav</i> in <i>olam</i> is silent.</i> Now people want reasons for full and also for deficient spellings. I would have kept silent if they wanted reasons for each one of them,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">For every full or deficient spelling (Weiser).</i> or if there was only one way to spell these words.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">And they found it spelled otherwise.</i> I will give you an example. Suppose someone tells me, “Write the following to my friend: I so and so love you forever;” and I spelled <i>ploni</i> (so and so) without a <i>vav,</i> and also <i>ohevekha</i> (I love you) without a <i>vav</i> and <i>le-olam</i> (forever) deficiently.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">That is, without a <i>vav.</i></i> Then Reuben came to me and asked me why I wrote deficiently. Now my concern is to write what I was told to write. I am not concerned with full or deficient spellings.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">A person uses the spellings that come to mind. There is no hint of anything special or any allusion in the type of spelling that one chooses to employ.</i> Perhaps Levi will come along and teach me how to write.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">That is, when to use full or deficient spellings. Levi obviously cannot, for there are no rules regarding the use of full or deficient spellings.</i> I do not want to dwell on this. However, the intelligent will understand what I mean.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">I.E. apparently believed that Moses had some discretion in choosing the spelling to be employed in writing the Torah.</i> I will now explain the above-noted difficulties.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">The questions raised by I.E. at the beginning of his comments on this verse.</i>  Note that this chapter preserves the wording of the Ten Statements exactly as uttered by God, for Scripture states, <i>And God spoke all these words, saying</i> (v. 1). The statements open with <i>I am the Lord thy God,</i> and close with <i>nor any thing that is thy neighbor’s</i> (v. 14). Moses also noted, <i>These words the Lord spoke unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire</i> (Deut. 5:19) when he mentioned the Ten Statements a second time. The Ten Statements have no break in them.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">God spoke all ten of them without pause. I.E. takes issue with those who held that only the first two statements were uttered by God.</i> Furthermore, the Lord uttered all of them exactly as they were written by the finger of God. One can refute the evidence<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">To the contrary.</i> from the third, fourth, and fifth statements, which are not in the first person,<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">And thus seem to indicate that God did not utter them.</i> as follows: now that you have accepted the Lord as your God,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">As the first and second statements tell you to do.</i> <i>Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain</i> (v. 7).<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">That is, the reason the third statement is in the second person is that its meaning is: Now that you have accepted the Lord as your God, <i>Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain.</i></i> Similarly <i>for in six days the Lord made heaven and earth</i> (v. 11).<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">It is to be similarly interpreted. That is, its meaning is: for in six days the Lord, whom you accepted as your God, made heaven and earth. The fifth statement should be similarly interpreted.</i> It should also be noted that it is the style of those who speak Hebrew to speak in this manner.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">To start in the first person and then go on to use the third person.</i> Thus Scripture states, <i>neither shall the fat of My feast remain all night until the morning</i> (Ex. 23:18). This is then followed by <i>into the house of the Lord thy God</i> (Ex. 23:19). There are many such examples. Those who say that the first statement<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"><i>I am the Lord thy God,</i> etc.</i> is not part of the Ten Statements differ in the following. Some say that <i>Thou shalt have no other gods before Me</i> (v. 3) is the first statement, and <i>Thou shalt not make unto thee a graven image</i> (v. 4) the second. However, this is incorrect, as both statements deal with one and the same thing.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Hence they cannot be counted as two separate statements.</i> One (v. 3) deals with accepting another god in secret and the other (v. 4) openly.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Publicly and openly accepting another god.</i> One (v. 3) deals with belief and the other (v. 4) with action. Now in the statement <i>Remember the sabbath day, to keep it holy…thou, thy son…thy daughter,</i> openly or secretly is all in the one commandment (v. 8).<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">The point is that the fourth statement has a number of sub-statements; however, it is all considered one statement. The same must apply to the prohibition against worshipping idols.</i> Others say that <i>Thou shalt not covet thy neighbor’s house</i> (v. 14) is the ninth statement, and <i>thou shalt not covet thy neighbor’s wife</i> (<i>Ibid</i>.) is the tenth.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">They count verse 3 and verse 4 as the first statement.</i> They offer as proof the fact that God said, <i>Thou shalt not covet</i> twice, for there are two types of coveting. One is active, like an act of thievery, as in <i>neither shall any man covet thy land</i> (Ex. 34:24).<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">The import of this verse is, no one will steal your land. According to this interpretation the first half of verse 14 deals with theft and the second part with desire.</i> Now if the latter dealt with coveting in one’s heart, then the Land of Israel would be a bad place.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">For people only covet that which is desirable. Thus to tell Israel that no one will covet their land is to tell Israel that their land will be undesirable.</i> The second type of coveting is with one’s heart. Hence Moses had to explain<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">In Deut. 5:18.</i> that its meaning is,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>Thou shalt not covet thy neighbor’s house.</i></i> thou shalt not desire.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">That is, that its meaning is also: thou shalt not desire (Krinsky).</i> However, this too<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Like the interpretation which lists verses 3 and 4 as two independent statements.</i> is nonsense. Why would God mention thievery only with regard to a house and not mention other things along with it?<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">That is, the other things listed in verse 14.</i> I will offer you proof from the very words of Moses that these commentators explained incorrectly. Look, God said, <i>Thou shalt not covet thy neighbor’s house</i> (v. 14). However, Moses said, <i>Neither shalt thou covet thy neighbor’s wife</i> (Deut. 5:18). In their opinion, the second <i>Thou shalt not covet</i> written in our chapter refers to coveting with one’s heart, and the first one deals with the theft of a house. If this is the case, then Moses<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">In Deut. 5:18.</i> inverted the matter, for he used, <i>Neither shalt thou desire</i> with <i>thy neighbor’s house,</i> and <i>Thou shalt not covet,</i> which means thou shalt not steal, with <i>thy neighbor’s wife.</i> Their definitions are thus destroyed. The truth of the matter is that <i>I am the Lord thy God</i> is, as I will explain in its place, the first statement.  I will now comment on <i>Remember</i> and <i>Observe.</i> Note that the meaning, not the wording, is preserved.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Whenever Scripture repeats an account or a dictum.</i> Thus our father Isaac said to Esau, <i>that my soul may bless thee before I die</i> (Gen. 27:4). However, Rebekah told Jacob that she heard Isaac say, <i>and bless thee before the Lord before my death</i> (Gen. 27:7). Now <i>lifne moti</i> (before I die) <i>(Ibid</i>.) means the same as <i>betrem amut</i> (before I die).<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">The idea is the same although the words are different.</i> This being the case,<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">That Scripture preserves meanings.</i> why did Rebekah add, <i>before the Lord</i>?<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">When Isaac did not say this.</i> The answer is that Rebekah knew that Isaac was a prophet of the Lord and that the blessing which he would pronounce would be prophetically uttered. Hence she said, <i>before the Lord</i> to Jacob.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">When paraphrasing to Jacob what Isaac had told Esau.</i> She was, as it were, explaining the meaning of the blessing.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">She was telling Jacob that Isaac’s blessing would be prophetically uttered.</i> Moses acted in a similar fashion. The Ten Statements recorded in this chapter are God’s very words without any additions or subtractions, and they alone were inscribed on the tablets of the covenant. It is not as Saadiah says that <i>Remember</i> was on one side and <i>Observe</i> was on the second side.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah Gaon each tablet contained a different version of the Ten Statements. One tablet corresponded to the version of Exodus and one tablet corresponded to the version in Deuteronomy.</i> The Ten Statements recorded in the Torah portion <i>Va-Etchannan</i> are the words of Moses. The fact that the second version twice reads, <i>as the Lord thy God commanded thee</i><sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Deut. 5:14,15. According to I.E. the meaning of the aforementioned is, as the Lord thy God commanded thee in the Ten Statements, the reference being to the first version.</i> is positive proof that this is so.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">That the second version is Mosaic.</i> Note that memory is stored in the back of brain, which is in the head. The forms are there preserved. Now memory includes observance.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">If one does not remember, he cannot observe.</i> The meaning of <i>Remember</i> is that one should keep in mind every day of the week what day that happens to be.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Calendars were very rare in the ancient world.</i> The reason for all of this is that one will observe the seventh day and do no work on it. The reason for remembering is for observance.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Remembering the Sabbath thus facilitates its observance.</i> Thus when God said, <i>Remember,</i> all the people understood that its meaning was, <i>Observe.</i> Hence <i>Remember</i> and <i>Observe</i> were, as it were, said simultaneously. Moses [similarly] had no need to mention <i>for in six days the Lord made heaven and earth</i> (v. 11) in the second version<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Of the Ten Statements.</i> because he had at first stated, <i>as the Lord thy God commanded thee</i> (Deut. 5:13). The latter clause is to be understood as if it read, <i>as the Lord thy God commended thee</i> in “your Torah,”<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">It appears that Ibn Ezra follows the opinion that the Torah was given piecemeal. Thus when Moses repeated the Torah, the Israelites had the first four books of the Torah in their hands.</i> in the commandment opening with <i>Remember</i> (v. 8) and closing with <i>and hallowed it</i> (v. 11). Now God commanded that man- and maid-servants rest on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> The Lord, however, did not give a reason for this.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">That is, no reason for this was given in the first version of the Decalogue.</i> Moses therefore explained the reason. Moses said the reason God commanded that servants should rest on the Sabbath is that a person should remember that, like the servant, he too was a slave in Egypt, and God redeemed him from there. Note that eight of the statements are entirely negative commandments and that <i>Honor thy father and thy mother</i><sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">I.E. has already noted that <i>I am the Lord thy God</i> is a positive commandment; hence two of the Ten Statements are positive commandments and eight are negative commandments.</i> is a positive commandment. The rational wisdom which God has implanted in man’s heart teaches us that we are obligated to repay with good the good that a person has done for us. Now a child comes into the world only because of his parents. They nurse him, they care for him, they raise him, they give him to drink, they feed him, and they dress him. One has to honor one’s parents because they are the cause of his living upon the face of the earth. Hence the reward for honoring one’s parents is <i>that thy days may be long upon the land</i> (v. 12). God commanded a person to honor his parents because God breathed a soul into him<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">See Gen. 2:7.</i> through his parents who prepared the body, for he who honors them honors God. Now Moses said, <i>Honor thy father and thy mother</i> (Deut. 5:16) and then added by way of explanation, <i>as the Lord thy God commanded thee</i> (<i>Ibid.</i>).<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">The verse continues, <i>that thy days may be long.</i></i> As I will explain in my comments on the verse that opens with the words <i>Thou shalt not eat it</i> (Deut. 12:25), reward is given for the observance of the positive commandments and punishment is meted out for the violation of negative commandments. Moses thus said that one is obligated to honor one’s parents <i>that thy days may be long</i> (Deut. 5:16). The obligation to honor one’s parents is dictated by reason. In addition, one who honor’s his parents will receive a good reward, namely, <i>thy days will be long</i> because one listened to the voice of God who commanded us to honor them. Thus what was noted in the explanation of Rebekah’s words<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Namely, that when Rebekah quoted Isaac she interspersed explanatory comments.</i> also applies to what Moses said. I have already noted that the terms <i>onyx stones</i> and <i>and onyx stones</i> mean the same thing. <i>Thou shalt not commit adultery</i> (v. 13) and <i>Neither shalt thou commit adultery</i> (Deut. 5:17), and <i>ed sheker</i> (false witness) (v. 13) and <i>ed shav</i> (false witness) (Deut. 5:17), are similarly “children of one father.”<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">That is, they have one meaning.</i> <i>Thou shalt not covet</i> (v. 14) and <i>neither shalt thou desire</i> (Deut. 5:18) likewise come out of one womb.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">They have one meaning.</i> God said, <i>Thou shalt not covet thy neighbor’s house</i> (v. 14) because intelligent people first acquire a house and then a wife, next a man-servant and a maid-servant, and then an ox and an ass to plow their fields. Our chapter lists these items in this order. However, Moses<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">In Deut. 5:18.</i> listed them in another order, for young men first desire a woman, then a house. Now since Moses spoke of the house and the field, he next took note of the ox and the ass<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">See note 10.</i> because they are used in plowing one’s field. Moses next mentioned the man-servant and the maid-servant. At the very end Moses, like God, generalized and said, <i>or any thing that is thy neighbor’s</i> (Deut. 5:18). Scripture reads, <i>These words the Lord spoke</i> (Deut. 5:19), and not <i>all these words</i> (v. 1) as is first written, because God’s words are intermingled with Moses’ words. THE FIRST STATEMENT: I AM THE LORD. Note that all of the commandments fall into one of the following two categories. One category consists of rational laws which God implanted into the minds of all intelligent human beings. There are many such commandments. The only one of the Ten Statements which does not fall into this category is the command to observe the Sabbath. Hence every intelligent human being of every nation and of every tongue assents to them, for they are implanted in the human mind by reason. There is nothing to add to them or to subtract from them. Abraham observed them along with additional precepts.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., Abraham observed all the rational commandments plus the ritual of circumcision. See I.E. on Gen. 26:5.</i> God gave the Torah only to rational human beings. He who is without reason has no Torah. The second category that the precepts fall into is that of “hidden commandments,” that is, commandments for which that the Torah does not reveal any reason. Far be it, far be it for one to even think that any of these commandments contradict reason. We must in all instances observe everything that God has commanded us, whether their secret has or has not been revealed to us. If we find that one of the commandments contradicts reason, then we should not take it at face value but must search for its meaning in the books of our wise men, of blessed memory, to find out whether it is a parable. If we do not find this recorded,<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">If the sages do not say that this commandment is not to be taken literally.</i> then we must investigate and try to understand it with all of our strength. Perhaps we can explain it. If we cannot, then we must leave it as it is and admit that we do not know its meaning.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">There is a rational reason for every commandment, according to I.E. This is also the opinion of Maimonides. See <i>The Guide of the Perplexed,</i> 3:23. Saadiah Gaon, on the other hand, held that the commandments are divided into two groups, rational and arational commandments. See chapter 3 of Saadiah’s <i>Book of Beliefs and Opinions.</i></i> <i>Circumcise therefore the foreskin of your heart</i> (Deut. 10:16) is an example of the aforementioned. Now did God command us to sadistically murder people?<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Which would be to kill, if we took <i>circumcise therefore the foreskin of your heart</i> at face value.</i> We know of a certainty that each one of the commandments that are not placed upon us by reason has a secret meaning to it, though it be hidden from us. The fact that in some instances Scripture gives the reason why they were commanded is proof of this. Thus Scripture tells us that the Sabbath is in memory of God’s creation of the world; and the festival of unleavened bread, <i>that thou mayest remember the day when thou earnest forth out of the land of Egypt</i> (Deut. 16:3). Scripture states, <i>Love ye therefore the stranger; for ye were strangers in the land of Egypt</i> (Deut. 10:19).<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">It is interesting to note that I.E. does not consider the love of the stranger to be a rational law.</i> Sowing with two kinds of seeds is prohibited, <i>lest the fullness of the seed…be forfeited</i> (Deut. 22:9). Scripture states, <i>Only he</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">An Israelite king.</i> <i>shall not multiply horses so that he does not cause the people to return to Egypt</i> (Deut. 17:16).<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> It similarly gives the reason why <i>Neither shall he</i><sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">An Israelite king.</i> <i>multiply wives to himself</i> (Deut. 17:17), namely, <i>that his heart turn not away</i> (<i>Ibid.</i>). The latter is not an independent commandment as Rabbi Simeon ben Kayyara<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">An eighth-century Babylonian sage who codified Talmudic law in a work called the <i>Halakhot Gedolot.</i></i> states.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">But is rather the reason Scripture gives for the commandment, <i>Neither shall he multiply wives to himself.</i></i> Scripture similarly tells us the reason for <i>and he</i><sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">The king.</i> <i>shall read therein</i><sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">In the Torah.</i> (Deut. 17:19), namely, <i>that his heart be not lifted up above his brethren</i> (Deut. 17:20). We similarly find in the chapter dealing with the assembly,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Held every seven years for the public reading of the Torah.</i> <i>and that they may learn</i><sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">The verse continues, <i>and fear the Lord your God, and observe to do all the words of this law.</i></i> (Deut. 31:12). This is the case with many commandments.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">The Torah itself gives the reason for them.</i> Hence<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">That is, since there are reasons for the commandments.</i> every intelligent human being whose eyes have been opened by God can learn from the Torah the secret of all the commandments. There are three types of commandments, namely, commandments observed with one’s heart, commandments observed by speech, and commandments observed by acts. The commandments observed with the heart are of two sorts, namely, positive and negative commandments. The positive commandments include: <i>Therefore thou shalt love the Lord thy God</i> (Deut. 11:1); <i>and to cleave unto him</i> (Deut. 11:22); <i>that thou mayest fear this glorious and awful Name</i> (Deut. 28:58); <i>but thou shalt love thy neighbor as thyself</i> (Lev. 19:18). The negative commandments include: <i>Thou shalt not hate thy brother in thy heart</i> (Lev. 19:17.); <i>Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge</i> (Lev. 19:18). The commandments observed by speech also consist of positive and negative commandments. Among the positive commandments are: reading the <i>shema,</i> saying grace after meals, uttering the priestly benedictions, and making a confession [declaration] when one brings tithes.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">See Deut. 26:13-16.</i> There are many such commandments. Among the negative precepts<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Connected to speech.</i> we find: <i>Thou shalt not bear false witness</i> (v. 13); <i>Thou shalt not revile God</i> (Ex. 22:27), and <i>Thou shalt not curse the deaf</i> (Lev. 19:14). The positive commandments and negative commandments observed through actions are legion. There is no reason to mention them. The commandments incumbent on the heart are the most important and the most prominent of the commandments.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">This too is the opinion of Bachya ibn Pakuda in his <i>Duties of the Heart.</i></i> Many people think that with the exception of idol worship there are no sins connected to thought.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Literally, thoughts of the heart.</i> The truth of the matter is that idol worship is worse than all the other mental sins put together. Can they<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Those who deny the concept of sinful thoughts.</i> not see that Scripture writes, <i>There are six things which the Lord hateth</i> (Prov. 6:16), and then goes on to say, <i>A heart that deviseth wicked thoughts</i> (Prov. 6:18). Scripture furthermore states: <i>thou didst well that was in thy heart</i> (II Chron. 6:8); <i>Do good, O Lord, unto the good, And to them that are upright in their hearts</i> (Ps. 125:4); <i>Let your heart therefore be whole with the Lord our God</i> (I Kings 8:61): <i>I the Lord search the heart</i> (Jer. 17:10); <i>but the Lord looketh on the heart</i> (I Sam. 16:7). Now the first statement<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Of the Decalogue.</i> is the basis of the nine that follow it. Its place is among the precepts of the heart.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Literally, it is close to the commandments of the heart.</i> The first statement teaches that one should believe with an unwavering faith that this glorious God, whose name is written but not pronounced,<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i> (the Lord).</i> is one’s only God.  Rabbi Judah Ha-Levi, who rests in glory, once asked me why God said, <i>I am the Lord thy God, who brought thee out of the land of Egypt</i> rather than, I am the Lord thy God who made heaven and earth and created you? I answered the following. Know that people who believe in God the glorious are not on the same level of faith. Many believe what they have heard; that is, they believe because their masters have told them so. Above them are those who believe because of what they have read in the Torah, which God gave to Moses. Now they would place their hands upon their mouths<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">They would keep still.</i> if a heretic were to come along and argue that God does not exist, for they do not possess the means to answer. Now a person whose heart has moved him<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ex. 35:26.</i> to study the sciences, which are the steps that lead to the place of his desire,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">The perfection of the soul. According to I.E. the aforementioned is the purpose of all study. See chapter 1 of I.E.’s <i>Yesod Morah.</i></i> will see God’s work in the metals, in the plants and living creatures, and in the human body itself. He will know the makeup of each organ according to the scientific explanations of how each organ functions. He will similarly know the reason for each organ’s form. His heart will then aspire to learn the science of the spheres that are the Lord’s works in the middle world,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">For a description of the three worlds, see I.E. on Ex. 3:15.</i> which is everlasting. He will learn when the sun or moon is eclipsed. He will know how the moon causes the sun to be eclipsed. He will know why the moon is eclipsed and what causes its eclipses. He will know these things and be able to prove them beyond a shadow of a doubt. The intelligent person will come to know God by learning the ways of God.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">That is, by studying nature.</i> Moses similarly stated, <i>show me now Thy ways, that I may know Thee</i> (Ex. 33:13). Now God the revered proclaimed, I <i>am the Lord thy God</i> in His first statement.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">In the Decalogue.</i> Only one who is of great intellect can understand this.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">That is, that which follows.</i> I have already explained in the Torah portion, <i>Ve-Eleh Shemot</i> that God alone is everlasting without any change and that there is none aside from Him that exists forever, and none aside from Him is <i>enthroned of old, Selah,</i> (Ps. 55:20). God alone maintains the uppermost world<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">See note 134.</i> by His power. The middle world is maintained by God’s power and by His holy angels, who are of the uppermost world. Ours, the lowest of the worlds, is maintained by God’s power plus the power of the two higher worlds. Now the statement <i>I am the Lord</i> is sufficient for the intelligent of any nation.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">It is sufficient for a non-Jew to believe that God exists. He does not have to believe that God created the world.</i> But only Israel<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>yisra’el</i> as in <i>Vat. Ebr.</i> 38 rather than <i>ve-yisra’el</i> as in the printed texts.</i> believes that the sky and earth were made close to five thousand years ago. The nations of the world do not deny that God alone made sky and earth. They differ only in that they maintain that God continuously creates without beginning or end.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">They maintain that the world is eternal. It was never created and will never end (Krinsky). This is the opinion of Aristotle, who held that God and the world co-exist.</i> Now the Lord performed signs and wonders in Egypt until Moses brought them out of there so that He would be their God. Moses similarly said, <i>Or hath God assayed to go and take Him a nation from the midst of another nation</i> (Deut. 4:34). The meaning of the latter is that God did for Israel what He did not do for any other nation. God created the middle world.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">The world of the spheres, stars, and planets.</i> He rules over the lowest of the worlds.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">The earth.</i> Good or bad befalls every nation according to the arrangement of its star, for this is what God has apportioned to them. Now Israel was destined to continue in slavery according to the stars of its constellation. However, because of God’s love of the patriarchs, the Lord used His power to bring forth signs in the lowest world which were not decreed by the powers of the middle world. God removed Israel from the rule of the constellations and made them the people of His very own inheritance. It is because of this that the ancients say, “Israel has no star.”<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\"><i>Sabbath</i> 156a; <i>Nedarim</i> 32a.</i> I will yet explain this via parables in the Torah portion <i>Ki Tissa.</i> It was because of the signs that God performed in Egypt that Moses said, <i>Unto thee it was shown, that thou mightest know that the Lord, He is God; there is none else beside Him</i> (Deut. 4:35). Everyone, learnèd and nonlearnèd, adults and children, witnessed this. When recounting the events at the assembly at Sinai,<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">In the following verse.</i> Moses added that Israel heard God’s voice. Thus, following the latter, Moses said, <i>Out of heaven He made thee to hear His voice, that He might instruct thee</i> (Deut. 4:36). At the very end<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Of his discourse.</i> Moses said that ultimate knowledge consists in the development of one’s mind to the point where one is able to prove to himself that the Lord alone is God.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of <i>Unto thee it was shown, that thou mightest know that the Lord, He is God; there is none else beside Him</i> (Deut. 4:35).</i> Scripture therefore states, <i>know this day, and lay it to thy heart, that the Lord, He is God in heaven above and upon the earth beneath; there is none else</i> (Deut. 4:39). David similarly said, <i>And thou, Solomon my son, know thou the God of thy father, and serve Him</i> (I Chron. 28:9). Knowledge is in the heart.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">That is, being convinced beyond a shadow of a doubt.</i> It does not refer to confession with one’s lips.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">It does not refer to mere confession of faith.</i> Now it is for the intelligent that God said, <i>I am the Lord</i>.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">For the intelligent person can prove God’s existence philosophically.</i> He added, <i>who brought thee out of the land of Egypt</i> (v. 2) so that the intelligent and the non-intelligent<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">The non-intelligent person has to be shown tangible proof of God’s existence. I.E. here takes issue with a contemporary, Rabbi Judah Ha-Levi, who felt that philosophical proof of God’s existence is insufficient for a truly spiritual life. See Book 1 of the <i>Kuzari.</i></i> would understand. God added, <i>thy God,</i> meaning, you are obligated to serve me, that is, to be My servant and to be My people, and I will be your God, because <i>I…brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage</i> (<i>Ibid.</i>). The aforementioned was explained by Moses in the chapter that opens with the words <i>When thy son asketh</i> (Deut. 6:20.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\"><i>What mean the testimonies, and the statutes, and the ordinances, which the Lord our God hath commanded you?</i></i> The meaning of the question<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">The son’s question.</i> is: why are we, more than any other nation, obligated to observe God’s commandments? Have we not all one creator?<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">See Malachi 2:10.</i> Moses gave three answers.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">To the son’s question.</i> The first one is, <i>We were Pharaoh’s bondmen in Egypt</i> (Deut. 6:21) and God did all these good things<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Which are recorded in Deut. 6:21-23.</i> for us. We are therefore obligated, even if we do not know the reason for His commandments, to observe everything that God commands us to do. The second one is, God did not decree the commandments to us because of His own needs but rather <i>for our good always</i> (Deut. 6:24). The third is, <i>And it shall be righteousness unto us;</i> that is, we will be righteous people and thus merit the world to come <i>if we observe to do all this commandment before the Lord our God, as He hath commanded us</i> (Deut. 6:25). The philosophers have discovered that there are ten aspects relating to that which is corporeal.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">The ten Aristotelian predicates. They are: Essence, Quantity, Quality, Relation, Place, Time, Position, State, Activity, Passivity. See page 37 in <i>Essays in Logic; From Aristotle to Russell,</i> selected and edited by Ronald Jager, Prentis Hall, Englewood Cliffs, 1963.</i> They are primary categories. There is nothing above them. The first pertains to a thing’s essence. It is everlasting. The other nine are accidents. They depend on the first, are joined to it, and result from it. The first is like the number one in the number ten, for the entire sum<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">That is, 10.</i> came out of number one and all sums are found in it.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">All sums are made out of the number one.</i> One is the foundation.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Of all numbers.</i> Now the first statement uttered by God the glorious includes all precepts directed at the heart, tongue, and human deeds. For one who does not believe in his heart that God exists has no commandments upon him. A person is obligated to mention God’s name every moment, to honor Him. Everything a person does,<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">The reference is apparently to the observance of the positive commandments.</i> he must do only for the glory of God. A person should<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Similarly.</i> not keep from violating a negative precept except out of regard for God’s glory. For example, a man who gives charity to the poor should not give it out of respect for the collector, nor so that people should praise him. For if this is the case, then a human being’s status is more important in his eyes than the glory of God, who gave him wealth and abundance of money from which he can give charity and receive a reward from God. The same applies to one who trespasses in secret so that<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">He thinks.</i> his sin will not become known to the king, or people see him and come to consider him a shameful person. One who thinks thus<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">With regard to God.</i> is insane, for it is written, <i>He that planted the ear, shall He not hear</i> (Ps. 94:9). Now God sees the hidden things. He sees what people cannot openly see. God knows each one’s thoughts and his secrets. Now a person is afraid of the king<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">And hence does not publicly violate his laws.</i> who will die on the next day and not punish him, and does not fear the True King in whose hands is his soul in this world and in the next world.  The Gaon, Rabbi Saadiah composed <i>azharot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Liturgical poems devoted to the enumeration of 613 commandments. The name is derived from the initial word of the first composition of this nature, viz., <i>Exhortations</i> (azharot) <i>didst Thou give to Thy people of old. Azharot</i> is numerically equivalent to 613 (Roth, <i>Standard Jewish Encyclopedia</i>). See <i>Taryag</i> by Abraham Hirsch Rabinowitz, Boys Town Jerusalem Publishing, Jerusalem, 1967, pp. 41-60.</i> He encompassed all the commandments<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">The Torah.</i> in these Ten Statements.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Saadiah was the first to do so (Rabinowitz). According to Saadiah the first statement takes in 80 precepts, the second 60, the third 48, the fourth 78, the fifth 77, the sixth 50, the seventh 88, the eighth 52, the ninth 52, and the tenth 54.</i> We find<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr.</i> 38. The printed editions read: and they found.</i> God’s name<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH.</i></i> in the first five statements.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">But not in the last five. I.E. will soon go on to explain why.</i> I have already explained that the first statement is the foundation upon which all the commandments rest. It is followed by <i>Thou shalt have no other gods.</i> The sin of the one who does not believe in God is greater than the sin of the one who worships idols. For there are many who believe in the Lord and offer sacrifices to idols, like those who offered to the queen of heaven, because they think that it can help them. As the verse says, <i>But since we let off to offer to the queen of heaven, and to pour out drink-offerings unto her, we have wanted all things</i> (Jer. 44:18). Scripture also reads, <i>They feared the Lord, and served their own gods</i> (II Kings 17:33). We find the same with Naaman who said, <i>when I prostrate myself in the house of Rimmon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Rimmon was a pagan god.</i> <i>the Lord pardon thy servant in this thing</i> (II Kings 5:18). Now all of the above-mentioned believe in the Lord. However, they join another with Him. It is for this reason that the name of the revered God is written in this statement.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">For only <i>YHVH</i> may be worshipped.</i> God’s name is also written in the third statement, for swearing falsely is less of a sin than idolatry.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Hence it is mentioned in the third statement rather than in the second.</i> Nevertheless, one who does this publicly shames the Lord. It is possible that the violator acts in this manner out of anger or need, for he believes in his heart in God and does not worship any deity along with the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Hence the violator is not considered an atheist and does not fall under the purview of the first statement. I.E. comments thus because one might assume that a person who swears falsely and invokes God’s name does not believe in the Lord.</i> The fourth statement tells us that the Lord<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Hence the use of the name <i>YHVH.</i></i> rested on the seventh day. Thus he who does work on the Sabbath denies that God created the world. Now this sin is less severe than taking the name of the Lord in vain. The Lord’s name is written in the fifth statement because parents are God’s partners in the creation of a human being. If a person does not honor his parents, it is as if he is not honoring God. The five remaining statements deal with sins against a fellow human being.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Hence God’s name is not mentioned there.</i> The first one is the most heinous, namely, causing the soul to separate from the body. This is followed by the rape of the body.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr.</i> 38 and the parallel in I.E.’s short commentary. The printed editions read: this is followed by “not (<i>enam</i>) in the body.” <i>Enam</i> is obviously an error for <i>ones</i> (rape). I.E. interprets <i>lo tinaf</i> (thou shalt not commit adultery) as thou shalt not rape, because it is positioned between thou shalt not murder and thou shalt not steal, both of which are acts of violence. In the short commentary he interprets <i>lo tinaf</i> thus: do not take by force what belongs to someone else, i.e., someone’s wife; do not take by force that which is independent, i.e., an unmarried women, or that which is not human; i.e., do not practice bestiality.</i> Next comes, Thou shalt not steal money. Afterwards comes stealing with the tongue. Next comes coveting with one’s heart. THOU SHALT HAVE NO OTHER GODS. Scripture speaks from the point of view of the idol worshipper.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Scripture speaks of other gods only from the point of view of their worshippers, as there is no God other than the Lord.</i> It is similar to <i>Then Hananiah the prophet</i><sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Hananiah was a false prophet; that is, he was not a prophet. Scripture thus speaks from the point of view of those who considered him a prophet.</i> <i>took</i> (Jer. 28:10); and, <i>And the men pursued after them</i><sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">In reality they did not. They only thought that they were pursuing them.</i> (Josh. 2:7). Samuel’s statement, <i>Why hast thou disquieted me</i> (I Sam. 28:15) is similar, for Scripture speaks from Saul’s point of view.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Saul thought that it was really Samuel speaking. However, in reality it was not. See Rabbi David Kimchi’s commentary on I Sam. 28:15.</i> This is not the place to explain it.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">How Saul was tricked.</i> [BEFORE ME.]<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Literally, before My face. Hence I.E.’s comment.</i> Its meaning is like that of <i>And Haran died before the face of his father</i><sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">J.P.S., <i>in the presence of.</i></i> <i>Terah</i> (Gen. 11:28), which means that Terah was with Haran and saw him die. Similarly, <i>and Eleazar and Ithamar ministered in the priest’s office before the face of Aaron their father</i> <sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> (Num. 3:4). The meaning of our verse thus is, it is unseemly for you to worship any other god along with Me since I am your God and am always with you and see what you do. One of the wise men once said, “Do not anger your master when he sees you.” Now this commandment, namely, <i>Thou shalt have no other gods</i> is directed to the heart and to the mouth, for aside from this precept there is no other negative commandment in the Torah directed to the heart.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Actually there are, such as <i>Thou shalt not hate thy brother in thy heart…Thou shalt not…bear any grudge</i> (Lev. 19:17,18). What I.E. probably meant was, there is no negative commandment directed at the heart i n the Torah for the violation of which one is punished by a court with death or stripes, with the exception of <i>Thou shalt have no other gods before me.</i></i> If a man says in the presence of witnesses that he intends to murder or commit adultery, he will not be executed for what he said as long as he does not commit any act. However, Scripture states concerning anyone who says, <i>Let us go and serve other gods</i> (Deut. 13:7), <i>but thou shalt surely kill him</i> (Deut. 13:10). On the other hand, the statement <i>Thou shalt not make unto thee a graven image</i> (v. 4) deals with an act. It prohibits the making of a graven image out of wood or stone. It prohibits making any manner of likeness of anything that is in the heavens by any sort of means. Scripture uses the term <i>above</i> because the heavens are above the earth on all sides. There are no likenesses in the heavens except for the forty-eight forms.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Forty-eight groupings of stars, such as the lion, the bear, etc.</i> Those who are wise about the forms do things that are wrong.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">They act incorrectly. They make images on earth in duplication of the heavenly bodies, hoping to make the powers of the heavenly bodies enter their images for purposes of magic and foretelling of the future. See I.E. on Gen. 31:19 and Ex. 14:2.</i> What they do is very close to idolatry. OR THAT IS THE EARTH BENEATH. There are many likenesses in the earth which is beneath the heavens<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>beneath</i> means beneath the heavens.</i> and also in the water, as is explained in the Torah portion <i>Ve-Etchannan.</i><sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">See Deut. 4:16-19, i.e., likenesses of male or female, any beast, winged fowl, fish, etc.</i> Scripture reads, <i>the water under the earth</i> because the sea and the earth are part of one globe. THOU SHALT NOT BOW DOWN UNTO THEM. As do the masters of the forms,<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">See the latter parts of I.E.’s comments on verse 3 and the notes thereto.</i> who think that they can cause upper powers to descend for the needs of a given person. NOR SERVE THEM. <i>Thou shalt have no other gods before Me</i> includes sacrificing and offering to the gods. It also includes the prohibition <i>and make no mention of the name of other gods, neither let it be heard out of thy mouth</i> (Ex. 23:13) and the book of Joshua’s statement <i>nor cause</i><sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Anyone.</i> <i>to swear by them</i> (Josh. 23:7). [A JEALOUS GOD.] What God demands is only logical,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">A jealous God means a God who demands that you act correctly.</i> for how can you give the honor due to the Lord who created you and sustains your life to another who can neither harm nor aid.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Hence I the Lord who am a jealous God will punish you.</i> Scripture employs the term <i>el</i> (god) to inform us that the Lord is mighty and can exact vengeance at any moment from the idol worshipper without the sinner being able to save himself. Jeremiah said, <i>every man that eateth the sour grapes, his teeth shall be set on edge</i> (Jer. 31:30). The book of Ezekiel clearly states that God the revered swore that <i>the son shall not bear the iniquity of the father</i> (Ezek. 18:20). This being the case, what does Scripture mean by <i>visiting the iniquities of the father upon the children</i>? The answer is that which Ezekiel clearly states. If a father was wicked and his son did not follow in his footsteps, then the son does not bear the iniquity of the father.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 18:14-17.</i> For <i>visiting the iniquities</i><sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Of the fathers upon the children.</i> is, as I have noted, connected to God’s enemies.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">In other words, only if the son is also wicked. This is also the opinion of the Talmud, <i>San.</i> 27b.</i> <i>Poked</i> (visiting) has the same meaning as <i>zokher</i> (remembering).<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>poked avon avot</i> (visiting the iniquities of the fathers) means remembering the sins of the fathers.</i> Compare, <i>And the Lord visited</i> (pakad) <i>Sarah</i> (Gen. 21:1).<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> which is another way of saying, and the Lord remembered (<i>va-yizkor</i>) Sarah. God is patient with the wicked because it is possible that he will repent and bear a son who is better than he. Now if the son walks in the footsteps of his father and so do the third and fourth generations, then God will not be patient and withhold his anger from the fourth generation. If all of them until four generations are enemies of God, then they will all perish in the fourth generation. For God will remember what the father did, what the son did, and what the grandson did. Hence he will not keep his anger in check when it comes to the fourth generation. Grandchildren are considered as children.<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>upon the children</i> is short for upon the children and upon the grandchildren. See Ex. 34:7.</i> Hence Scripture employed a shortened form. One can understand this<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">That God visits the sins of the fathers upon grandchildren.</i> from the terms <i>the third and fourth generation</i>.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">If God visits the sins of the fathers upon the third and fourth generation, He certainly does so on the second generation.</i> AND SHOWING MERCY UNTO THE THOUSANDTH GENERATION.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Literally, and showing mercy unto thousands (of generations). Hence I.E.’s comments.</i> Scripture elsewhere reads, <i>to a thousand generations</i> (Deut. 7:9). Some people think this represents a problem.<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Scripture here promises that God will show mercy unto thousands of generations, whereas in Deuteronomy He promises to show mercy <i>to a thousand generations.</i></i> However, it does not, for Scripture reads as follows: if you will observe My commandments then God will keep the covenant and the mercy which He swore unto your ancestors, that is, to the three patriarchs.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">To a thousand generations.</i> This is the meaning of <i>who keepeth covenant and mercy with them that love Him and keep His commandments to a thousand generations</i> (Deut. 7:9). However this chapter deals with another matter. Scripture here states, <i>and showing mercy to thousands</i>.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Of generations.</i> Its meaning is, without end, namely, forever. This can be explained in two ways. One, God shows mercy to those who love Him by granting everlasting existence to their souls so that they remain alive for thousands upon thousands of years. Two, that God will eternally show mercy to their offspring who are like them. David similarly said, <i>But the mercy of the Lord is from everlasting to everlasting upon them that fear Him, And His righteousness unto children’s children</i> (Ps. 103:17). Now there is no doubt that God’s mercy is eternally upon those who fear Him.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">What need then is there for Scripture to state, <i>of them that love Me and keep My commandments?</i></i> It is only because Scripture mentions the children’s children,<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">They are alluded to in <i>unto the thousandth generation.</i></i> in keeping with <i>And His righteousness endureth for ever</i> (Ps. 111:3), that Scripture has to explain that this only applies if the children are good. Scripture therefore says that this is so only in regard to those who keep God’s covenant. When I comment upon the Torah portion <i>Ki Tissa,</i> I will explain to you why the attribute of visiting the sins of the fathers is to be counted among the attributes of mercy.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 34:7.</i> [THEM THAT LOVE ME.] The reference is to the pious.<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>chasidim.</i></i> [AND KEEP MY COMMANDS.] The reference is to the righteous.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>tzadikim.</i></i> THOU SHALT NOT TAKE THE NAME OF THE LORD THY GOD IN VAIN. The word <i>shem</i> (name) has the same meaning as the word <i>zekher</i> (memory). It serves as a sign of the one who is so called.<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">In other words, a proper name calls forth a specific person.</i> However, the term <i>zekher</i> is employed in Hebrew at times when someone is recalled in memory, and at times when someone is recalled in speech, whereas names are only used with reference to the latter. We thus find David saying, <i>Nor take their names upon my lips</i> (Ps. 16:4). Now when a person mentions God’s name<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">When taking an oath.</i> he is saying, as God is True so is what I will say true. Thus if he does not keep his word, he is, as it were, denying God. It is still the custom in Egypt for one to incur the death penalty if he swears by the head of the king and does not keep his word. The culprit is not spared even if he gives his ransom in gold because he publicly insulted the king. If this is the case with regard to a king of flesh and blood, how many thousands of times more does one have to be careful that one’s mouth does not cause his tongue to stumble and bring his flesh into guilt by mentioning God’s name in vain.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Cf. Eccles. 5:5.</i> Now Scripture tells us that Israel publicly took an oath because of the incident involving the concubine at Gibeah. We find that those who violated the oath were put to death.<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">See Judges 19-21.</i> It should be noted that Phineas the priest was there.<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Judges 20:18. The point is that Phineas could not find an out for the people who violated the oath.</i> Similarly with the people of Jabesh-gilead, men, women, and children.<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">They were all put to death because the above-noted oath was violated.</i> Even those who desecrate the Sabbath are not dealt with in this manner.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">The families of Sabbath violators are not punished.</i> We also read that Saul wanted to kill his son Jonathan for desecrating an oath that Jonathan was not even aware of.<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">See I Sam. 14:24-45.</i> Scripture also tells us<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Literally, we also see.</i> that God brought a famine upon the land because Saul and his house violated the oath taken by the leaders of Israel which they swore unto the Gibeonites.<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">See II Sam. 21:1 and Josh. 9:15.</i> We are told that when the house of blood was put to death, God was entreated for the land.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of II Sam. 21:14.</i> Solomon similarly said to Shimei, <i>Did I not make thee to swear by the Lord</i> (I Kings 2:42).<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Solomon put Shimei to death for violating an oath.</i> The sum of the matter is that with the exception of honoring one’s parents,<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">That is, the reward that is promised for honoring one’s parents.</i> we do not find the reward for observing a commandment clearly spelled out in any of the Ten Statements. We similarly do not find the punishment for violating a commandment<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">That is, one of the Ten Commandments.</i> spelled out except for idolatry and taking God’s name in vain. Many think that a person who takes the name of the Lord in vain does not commit a great sin. I will show that in reality it is more severe than any of the other prohibitions which follow. For a murderer cannot commit murder, nor an adulterer adultery, both of which are major sins, whenever they want to because they are afraid of being caught. However, the person who is the habit of swearing falsely will daily utter innumerable vows. Such a person is so accustomed to committing this sin that he is not even aware that he is taking an oath. Should someone chide him and say to him, “Why are you swearing?” he responds by swearing that he did not swear, because he is so habituated to swearing. For he prefaces anything he says by saying, “I swear.” They<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Those who constantly swear.</i> think that this is an elegant way to speak.<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">To preface everything they say with “I swear.”</i> If Israel was guilty only of this sin it would be cause enough to prolong the exile and add blows to our blows. I will now demonstrate their madness. For a murderer who kills his enemy satisfies his impulses by exacting vengeance. Similarly the adulterer for the moment. Likewise the thief who finds pleasures for his needs, and the false witness who does so to gain favor or revenge. Now the one who is constantly swearing, although there is no need for him to do so publicly, desecrates the name of God without deriving any benefit from his act. REMEMBER THE SABBATH DAY TO KEEP IT HOLY. The meaning of <i>to keep it holy</i> is explained by what follows, namely, <i>Six days shalt thou labor.</i> Scripture similarly explains the meaning of <i>and hallowed it</i> (v. 11) by going on to say that God rested on the seventh day from all of His work. The reason the sanctification of the Sabbath is here connected to <i>the Lord blessed</i> [<i>the sabbath day</i>], as it is in the chapter opening with the words <i>were finished</i> (Gen. 2:1), is that God sanctified this day and prepared it so that the souls<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Of those who observe the Sabbath.</i> would receive an infusion of wisdom above that of the other days. That is why Scripture states <i>the Lord blessed</i> [<i>the sabbath day</i>].<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. a blessing means that something good should be increased. See I.E. on Gen. 2:3 and the notes thereto.</i> I have already explained this in my comments <i>on A Psalm, a Song. For the sabbath day</i>.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ps. 92:50.</i> We have seen<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">In Scripture.</i> that the sabbatical year is similar to the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">See Lev. 25:4.</i> It too is a seventh, that is, it falls every seven years. God commanded that the Torah be read at the beginning of the year<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the reference is to the beginning of the Sabbatical year.</i> in the presence of the men, women, and little ones. The reason for this is <i>that they may hear, and that they may learn…and observe to do all the words of this law</i> (Deut. 31:12). Now the Sabbath was given<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">As a day to be set aside from the other days of the week.</i> for understanding the works of God and the study of His Torah. Scripture thus states,<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">In the psalm dedicated to and chanted on the Sabbath.</i> <i>For Thou, Lord, hast me glad through Thy work</i> (Ps. 92:5).<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Which, according to I.E., means that the study of God’s work gladdens the heart.</i> A person is occupied with his needs all the days of the week. However, it is only right that he separate himself on the Sabbath and rest for the sake of God’s glory. He should not occupy himself with vanity by spending his time seeking advice, even if it concerns his past needs. He should similarly not seek counsel about what he should do in the future. The prophet similarly said, <i>Nor pursuing thy business,</i><sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">On the Sabbath.</i> <i>nor speaking thereof</i> (Is. 58:13). It was customary for the Israelites to travel before the onset of the Sabbath to where the prophets lived, as indicated in <i>Wherefore wilt thou go to him to-day? it is neither new moon nor sabbath</i> (II Kings 4:23). I have<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">In his comment on verse 1.</i> already noted that whosoever does any work on the Sabbath is in essence denying creation. However, such an individual does not deny the existence of God the revered.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Hence the prohibition to violate the Sabbath is not subsumed in the first of the Ten Statements.</i> There can be no doubt that the word <i>thou</i> includes all those who are obligated to observe the commandments. Hence <i>nor thy son, nor thy daughter</i> (v. 10) refers to small children for whose rest their father is responsible. Scripture tells us that we are obligated to guard them<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">On the Sabbath.</i> lest they do anything on the Sabbath that we are prohibited from doing. The same applies to <i>nor thy man-servant, nor thy maid-servant</i> who is in our power. We our obligated to guard him and not allow him to do any work for another party; otherwise, we violate a negative commandment,<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Namely, <i>thou shalt not do any manner of work, thou…nor thy man-servant, nor thy maid-servant</i> (v. 10).</i> so <i>that thy man-servant and thy maid-servant may rest as well as thou</i> (Deut. 5:14). This was explained by Moses our master in the way we have noted.<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">That in repeating the Ten Statements, Moses inserted comments.</i> It is only on this condition that the stranger may dwell in our gates, namely, that the stranger does not do any work on the Sabbath and on Yom Kippur.<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Which is referred to as a Sabbath in Lev. 23:32.</i> Hence the stranger is also mentioned in the second version.<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Of the Ten Statements in Deut. 5:14.</i> It is the same case with the sexual prohibitions.<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in Lev. 18.</i> The stranger may dwell among us only if he observes the sexual prohibitions. Likewise with regard to eating blood.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">Lev. 17:10.</i> When reading the Book of Jeremiah we noticed that the prophet was very strict about the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">The prophet threatens Jerusalem with destruction for violating the Sabbath.</i> The prophet explicitly stated that if Israel returns to Sabbath observance and keeps the Sabbath as they were commanded to, then even though the decree that Jerusalem be destroyed was issued, they would not be exiled from their place, and the thrones of the Davidic dynasty would remain standing in Jerusalem.<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of Jer. 17:25. See Jer. 17:27</i> HONOR THY FATHER AND THY MOTHER, AS THE LORD THY GOD COMMANDED THEE. I have already noted that the Lord’s name is mentioned in the first five statements. In all of these statements we find the form, <i>the Lord thy God.</i> [THAT THY DAYS MAY BE LONG.] The word <i>ya’arikhun</i> (may be long) is a transitive verb. Its meaning is that one’s parents will be the cause of one’s days being long.<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ya’arikhun</i> (may be long) is to be rendered, they (your parents) will lengthen.</i> The term <i>ta’arikhu</i> (ye may prolong) in <i>and that ye may prolong your days</i> (Deut. 11:9) and <i>ve-ha’arakhta</i> (that thou mayest prolong) in <i>and that thou mayest prolong thy days</i> (Deut. 22:7) are proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\"><i>Ta’arikhu</i> and <i>ve-ha’arakhta</i> are transitive. Similarly, <i>ya’arikhun.</i></i> You will find that because of the commandment which you observe, you lengthen your days.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">For you will be rewarded with length of years for observing God’s laws.</i> [UPON THE LAND.] Scripture reads, <i>upon the land</i> because if Israel observes this commandment they will not be exiled from the land. The prophet Ezekiel similarly states, <i>In thee</i><sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Jerusalem.</i> <i>have they made light of father and mother</i> (Ezek. 22:7). The commandment <i>Honor thy father and thy mother</i> means that we should not do the opposite; that is, we should not curse or make light of our parents. Now one who curses his parents incurs the death penalty because people hear the curse come out of his mouth.<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Ex. 21:17.</i> However, this penalty does not apply to one who disrespects his parents, for one can do so in secret. Therefore the one who is disrespectful to his parents falls under a curse like all those who are listed as cursed,<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">See Deut. 27:15-26.</i> for their deeds were done in secret. THOU SHALT NOT MURDER. With your hand or your tongue, that is, by giving false testimony which results in having someone executed, or by tale bearing,<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Which results in someone’s death.</i> or by wickedly giving someone counsel which you know will result in his death, or by not revealing a secret which you are aware of, to someone who would be saved if he knew what you know. If you do not reveal the secret you are a murderer. THOU SHALT NOT COMMIT ADULTERY. Many think that the term <i>ni’uf</i> (adultery) only applies to adultery<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">With a married woman. This is the opinion of Rashi.</i> because they found Scripture stating, <i>asher yinaf et eshet re’ehu</i> (even he that committeth adultery with his neighbor’s wife) (Lev. 20:10). What reason is there to state this, having just said, <i>asher yinaf eshet ish</i> (that committeth adultery with another man’s wife)?<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">It is redundant. Hence we must assume that Scripture is explaining that the <i>ni’uf</i> spoken of in the first part of the verse can only be committed with a married woman. In other words, <i>asher yinaf et eshet re’ehu</i> (even he that committeth adultery with his neighbor’s wife) explains the term <i>yinaf</i> in <i>asher yinaf eshet ish</i> (that committeth adultery with another man’s wife).</i> However, its meaning is not as they think.<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">For the term <i>ni’uf</i> applies to all prohibited sexual acts.</i> Now the previous verse reads, <i>For whatsoever man there be that curseth his father or his mother shall surely be put to death; he hath cursed his father or his mother; his blood shall be upon him</i> (Lev. 20:9). Its meaning is,<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>he hath cursed his father or his mother.</i></i> he committed a great sin in cursing his parents who bore him. The same is true <i>even of he that committeth adultery with his neighbor’s wife,</i> whom<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the neighbor. Scripture repeats to emphasize the sin; i.e., he has committed a great sin in sleeping with the wife of a person whom he is commanded to love as himself.</i> he is obligated to love as himself. The word <i>ni’uf</i> refers to an illicit sexual act. Behold, we find that Scripture states, <i>va-tinaf et ha-even ve-et ha-etz</i> (and she committed adultery with stones and with stocks) (Jer. 3:9).<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">One cannot commit adultery with stones. Hence the meaning of <i>va-tinaf</i> (and she committed adultery) must be rendered: and she committed illicit sexual acts. For other interpretations see Weiser and Krinsky.</i> However, it is unfit to discuss this abomination publicly.<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">The type of sexual acts committed with stones and stocks.</i> Saadiah Gaon says that there are many levels of illicit sexual acts. The least illicit level is sleeping with a virgin or widow.<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">That is, an unmarried woman.</i> Next comes sleeping with one’s wife during her menstrual cycle, for she will be permitted to him in a few days. Then comes sleeping with someone else’s wife, for it is possible that her husband will die and she will be permitted to him. Next comes sleeping with a Canaanite woman,<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">By Canaanite woman I.E. means a non-Jewish woman.</i> who does not follow Israelite law, without giving her seed, for it is possible that she will convert and he can then marry her. However, if he gives her seed then it is as if he himself is worshipping idols. Next comes sleeping with a male, which can never be permitted. Next comes bestiality, that is, intercourse with a nonhuman. The Gaon knew how to classify the various types of illicit intercourse,<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">This appears to be a sarcastic statement. In Lev. 18:21, I.E. says that Saadiah’s classification of the prohibited sexual acts is a waste of time. However, in his short commentary on Exodus, I.E. writes that Saadiah’s classification is close to the truth.</i> for Scripture decrees the penalty of <i>karet</i><sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Excision.</i> for all of the illicit sexual acts listed in the Torah portion <i>Achare Mot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">See Lev. 18:29. In other words, the Torah does not distinguish among them.</i> Saadiah omitted intercourse with one’s mother, sister, and daughter from his list of different levels of illicit sexual acts.<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Which shows that Saadiah’s classification is far from perfect.</i> THOU SHALT NOT STEAL. Stealing implies taking money secretly. There are thieves who incur the death penalty, namely, those who kidnap an Israelite, be he a child or one who cannot speak clearly.<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">An adult who cannot speak clearly and thus complain to others that he has been kidnapped.</i> The prohibition to steal money applies both to when the owner is present and to when he is not present. It also applies to cheating in number, measure, and weight. The term stealing also applies to what Absalom did,<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Deception. See II Sam. 15:6.</i> that is, it prohibits deceiving another person. THOU SHALT NOT BEAR FALSE WITNESS. For many years I asked myself why Scripture employs the phrase <i>ed sheker</i> (false witness) and not <i>edut sheker</i> (false testimony). I now believe that Scripture is addressing the false witness, and our verse is to be interpreted as if it read, “Thou shalt not give testimony if thou art a false witness.” The implication of this clause is the same as that of <i>neither shall ye deal falsely, nor lie one to another</i> (Lev. 19:11). We find that a <i>bet</i> follows the word for testimony in <i>and hath testified</i> (anah) <i>falsely against his brother</i> (be-achiv) (Deut. 19:18). We also find this verb employed without a <i>bet</i> following it in <i>yishma El ve-ya’anem</i> (God shall hear, and testify against them) (Ps. 55:20).<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> Now <i>ve-ya’anem</i> is a compound of <i>ve-ya’aneh</i> (and shall testify) and <i>bam</i> (against them).<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">In effect, a <i>bet</i> follows “to testify,” for the <i>mem</i> suffix stands for the word <i>bam</i>.</i> The phrase <i>lo nega’anukha</i> (not touched thee) in <i>as we have not touched thee</i> (Gen. 26:29) is similar, as the meaning of <i>lo nega’anukha</i> is <i>lo naganu bakh</i> (we have not touched thee).<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>kaf</i> suffix stands for the word <i>bakh.</i> Thus in both cases the suffix stands for a <i>bet.</i></i> There is a type of false witness who incurs the death penalty, namely, the one concerning whom it is written, <i>then shall ye do unto him, as he had purposed to do unto his brother</i> (Deut. 19:19).<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">If the false testimony would have resulted in an innocent person’s execution, then the false witness is put to death.</i> THOU SHALT NOT COVET. Many people are amazed at this commandment. They ask, how is it possible for a person not to covet in his heart all beautiful things that appear desirable to him? I will now give you a parable.<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Which will aid you in understanding the commandment that prohibits coveting.</i> Note, a peasant of sound mind who sees a beautiful princess will not entertain any covetous thoughts about sleeping with her, for he knows that this is an impossibility. This peasant will not think like the insane who desire to sprout wings and fly to the sky, for it is impossible to do so. Now just as a man does not desire to sleep with his mother, although she be beautiful, because he has been trained from his childhood to know that she is prohibited to him, so must every intelligent person know that a person does not acquire a beautiful woman or money because of his intelligence or wisdom, but only in accordance with what God has apportioned to him. Indeed, Koheleth states, <i>yet to a man that hath not labored therein shall he leave it for his portion</i> (Eccles. 2:21). Furthermore, our sages taught, children, life, and sustenance are not dependent upon a person’s merits but upon the stars.<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\"><i>Mo’ed Katan</i> 28a.</i> The intelligent person will therefore neither desire nor covet. Once he knows that God has prohibited his neighbor’s wife to him she will be more exalted in his eyes than the princess is in the eyes of the peasant. He will therefore be happy with his lot and will not allow his heart to covet and desire anything which is not his. For he knows that that which God did not want to give him, he cannot acquire by his own strength, thoughts, or schemes. He will therefore trust in his creator, that is, that his creator will sustain him and do what is right in His sight. Observe, we have completed explaining the Ten Statements. One of the wise men of this generation said: We know that nine spheres<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:15 and the notes thereto.</i> correspond to the nine numbers<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">From 2 to 10.</i> that are the basis of all numbers.<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:15 and the notes thereto.</i> It is the same with these nine statements.<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Of the Decalogue.</i> Now the first statement, which corresponds to the glory of God the revered who speaks, is not included among the nine statements, for it is the first of the ten in number.<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">It is the basis of all that follows. Similarly, the number one is not included among the ten numbers.</i> Now the second statement, which is <i>Thou shalt have no</i>…etc. (v. 3), corresponds to the highest sphere, which moves west to east and propels the other spheres to make a twenty-four hour east-to-west circuit in contrast to its own motion.<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Which moves west to east.</i> It is in reference to this sphere that Scripture states, <i>other gods.</i> It says this to let us know that the spheres run by the power of God. Many considered this sphere to be the creator because it is incorporeal. The third statement, namely, <i>Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain</i> (v. 7), corresponds to the sphere of the constellations wherein are all the hosts of heaven, with the exception of the seven moving stars.<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Each of which has its own sphere. Literally, the seven ministers.</i> Now this important sphere encompasses all the forty-eight bodies<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Heavenly bodies.</i> and their forms.<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on verse 3 and the notes thereto.</i> God’s power is there revealed to the eye.<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">God’s power is seen in the arrangement of the stars.</i> There are places in this sphere which contain many stars. There are other places in it which have no stars. It is impossible for a man to know this secret. Many of those deficient in wisdom think that these forms in their arrangement were created in vain.<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Hence the third statement reads, <i>Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain.</i></i> The fourth statement, the statement about the Sabbath, corresponds to the sphere of Saturn. The astrologers<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Literally, the experimenters.</i> tell us that each one of the moving stars has a certain day in the week in which its power is manifest.<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">In other words, Saturn dominates on the Sabbath. Indeed, the name Saturday means Saturn’s day.</i> The star is the dominant power the first hour of the day.<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">On which it is dominant.</i> The same is true concerning the star which is the dominant power in the first hour of the night.<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">The star which is dominant during the first hour of the night dominates that night.</i> They say that Saturn and Mars are harmful stars. Hence harm befalls anyone who begins any work or sets out on a journey when one or the other dominates. The sages therefore said that permission was given for harming<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Which I.E. interprets to mean for Mars and Saturn to have an evil influence.</i> on Wednesday night<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Saturn dominates Wednesday night (Weiser).</i> and on the eve of the Sabbath. Now we do not find these two “demons”<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Mars and Saturn.</i> ruling night and day, back to back, on any other day of the week except for Saturday.<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Literally, this day Mars rules Friday eve and Saturn on Saturday (Weiser).</i> It is therefore unfit for one to occupy himself on Saturday with everyday matters. On the contrary, one should devote himself on this day to the fear of God. The fifth statement, namely, <i>Honor thy father and thy mother,</i> corresponds to the sphere of Jupiter,<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>tzedek.</i> Literally, righteousness.</i> which indicates peace, righteousness, mercy, and the obligation to reward and honor those to whom we owe a debt of gratitude. The sixth statement, <i>Thou shalt not murder,</i> corresponds to the sphere of Mars, which points to bloodshed and wounding. There is a difference of opinion among the astrologers about whether Venus is above or below<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">An allusion to sexual intercourse.</i> the sun. The wise men of India brought proof that Venus is above.<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">This has no bearing on I.E.’s comment. He inserted it as an aside on his comments on the verse.</i> Now the seventh statement, namely, <i>Thou shalt not commit adultery,</i> corresponds to the sphere of Venus, the nature of which points to all acts of intercourse and harlotry. The eighth statement, namely, <i>Thou shalt not steal,</i> corresponds to the sphere of the sun and indicates force. It removes the power of any planet<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">The moon included.</i> that is in conjunction with it so that its light is not seen. Now the ninth statement, namely, <i>Thou shalt not bear false witness,</i> corresponds to the sphere of Mercury, which indicates language.<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Literally, the tongue. According to the Talmud anyone born when Mercury dominates will be wise. See <i>Sabbath</i> 156a.</i> The tenth statement, namely, <i>Thou shalt not covet,</i> clearly corresponds to the sphere of the moon, which is the lowest of the spheres. It indicates desire. AND ALL THE PEOPLE PERCEIVED THE THUNDERINGS.<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Literally, and all the people saw the thunderings, hence I.E. comments.</i> I have already explained the meaning of “saw the thunderings.”<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 5:21.</i> Scripture says the aforementioned because all the senses are perceived in one place.<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 5:21.</i> Now the meaning of our verse is: when Israel saw these wonders, that is, when the people perceived the thunderings and the lightning, which people normally fear, and the voice of the horn, a sound such as had never been heard of before, and the mountain smoking, they trembled. The meaning of <i>va-yanu’u</i> (and they trembled) is, and they moved; that is, each one of them turned from where he was standing and went backwards. <i>Va-yanu’u</i> is similar to the word <i>na</i> (a fugitive) in <i>a fugitive and a wanderer</i> (Gen. 4:12). The word <i>va-yanu’u</i> (were moved) in <i>And the posts</i> (amot) <i>of the door</i> (ha-sippim) <i>were moved</i> (Is. 6:4) is similar. The meaning of <i>amot</i> (posts) in the aforementioned verse is cubits, for the thresholds<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">I.E. renders <i>sippim</i> (doors) as thresholds.</i> moved a number of cubits from their place.<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., Is. 6:4 should be rendered: and the thresholds moved some cubits.</i> The prophet was not able to estimate, in his vision, how many cubits they moved. It is impossible to maintain that <i>va-yanu’u</i> means: and they trembled. For if Israel did not remove themselves from their place, how did they stand far off? AND THEY SAID. The reference is to the priests and the heads of the tribes who were close to Moses. They spoke to Moses after the Ten Statements were completed because they were very anxious, for they feared that God would continue to speak to them and that they would consequently die. That is why Moses told them, <i>Fear not</i> (v. 17). AND MOSES SAID. The <i>lamed</i> in the word <i>le-va’avor</i> (for) is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">It has no meaning, for <i>le-va’avor</i> (for) means the same thing as <i>ba-avur.</i></i> It is like the <i>lamed</i> in the word <i>le-mabbarishonah</i> (at the first) (I Chron. 15:13) and the <i>lamed</i> of <i>le-avshalom</i> (Absalom) in <i>Absalom the son of Maacah</i> (I Chron. 3:2). [TO PROVE YOU.] <i>To prove you</i> is similar in meaning to <i>and that He might prove thee, to do thee good at thy latter end</i> (Deut. 8:16). AND THAT HIS FEAR MAY BE BEFORE YOU. As it is written, <i>the day that thou stoodest before the Lord thy God in Horeb</i> (Deut. 4:10).<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">The verse goes on to say, <i>that they may learn to fear Me all the days that they live upon the earth.</i></i> AND THE PEOPLE STOOD AFAR OFF. Scripture mentions this a second time because Moses did the opposite. They stood from afar; however, Moses drew near the thick darkness. AND THE LORD SAID. Many err because they found Scripture stating, <i>and thou didst hear His words out of the midst of the fire</i> (Deut. 4:36) that God was on Mount Sinai, for it is written, <i>And the Lord came down upon mount Sinai</i> (Ex. 19:20). However, Scripture here states, <i>I have talked with you from heaven.</i> Now he who is intelligent will understand its meaning from my comments on the Torah portion <i>Ki Tissa</i>.<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 33:21.</i> What I will now do is offer a parable. Perhaps this will help the unintelligent understand. Imagine the form of a person standing with his feet on Mount Sinai and his head in heaven. This is the meaning of <i>And the Lord came down</i> (Ex. 19:20) and of God’s speaking from heaven. It is similar to <i>And His feet shall stand in that day upon the mount of Olives</i> (Zech. 14:4), for we know that God’s glory fills heaven and earth.<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">There is thus no need for Him to go up or come down (Weiser). God is all over.</i> YE SHALL NOT MAKE WITH ME. Its meaning is: Look, I who dwell in heaven spoke to you without any intermediary.<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">That is why <i>Ye shall not make with Me—gods of silver, or gods of gold.</i> (v. 20).</i> Indeed, Scripture explicitly states, <i>The Lord spoke with you face to face</i> (Deut. 5:4). Do not be perplexed because Scripture repeats, <i>ye shall not make</i>.<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">The phrase <i>Ye shall not make</i> appears twice in our verse.</i> Scripture is following elegant Hebrew style. It is similar to <i>Thou shalt not covet</i> (v. 14).<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Which is found twice in verse 14 even though once would suffice.</i> It all has one meaning,<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Whether repeated or not.</i> to be read as follows: “Ye shall not make with Me gods of silver, or gods of gold.” It is like <i>Thou shalt not make unto thee a graven image</i> (v. 4). Its meaning is: do not make forms that receive powers from above and think that you make them for My glory, in that they will serve as an intermediary between Me and you, like the golden calf which Israel made. As I will explain in its place, Aaron made the golden calf for God’s glory.<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 31:18.</i> God warned Israel at the beginning<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Concerning the laws, after revelation of the Ten Statements.</i> not to make gods of gold because He knew that Israel would make the golden calf.  The meaning of <i>with Me</i> thus is: I have no need for intermediaries to be with Me. Scripture therefore states afterwards, <i>I will come unto thee and bless thee.</i> Its meaning is, through My glory I will come unto thee. AN ALTAR OF STONE.<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">The Bible reads, <i>an altar of earth.</i> That is what I.E. comments upon.</i> Some say that the reason<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">The prohibition to use hewn stones in constructing the altar.</i> is that they not make images on the altar. Scripture therefore commanded that the altar be constructed from unhewn stones. Perhaps these commentators can explain why the entire tabernacle was adorned with cherubim and why cherubim of gold were placed over the arkcover. Furthermore, the entire temple constructed by Solomon was decorated with cherubim, images,<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>temunot.</i> However, I Kings 6:32 reads, <i>timmorot</i> (palm trees). It is possible that <i>temunot</i> is a scribal error and that we should read <i>timmorot.</i></i> and open flowers (I Kings 6:32). These places were more important than the place of the altar.<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">Why then would God prohibit similar images on the altar?</i> I will speak on this in the Torah portion <i>Ki Tissa.</i> Some say that the meaning of <i>An altar of earth</i> is that the altar shall not be constructed on a high place. However, this is not what the words imply. The fact that Scripture goes on to state next, <i>And if thou make Me an altar of stone</i> is proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">That “earth” is to be taken literally, for if it is not to be taken literally then neither is “stone.”</i> Our sages said that <i>An altar of earth</i> means that the bronze altar<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 27:1-8.</i> is to be filled with earth. They spoke the truth, for that is what they did. However, this verse serves only as a reminder<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">That the bronze altar was filled with earth.</i> and as a support.<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">For the tradition that the bronze altar was to be filled with earth.</i> This<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">The interpretation that an <i>altar of earth</i> means that the bronze altar is to be filled with earth.</i> is not its literal meaning. The earth that was placed in the altar was not essential,<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">It was not an actual part of the bronze altar. Indeed when Israel journeyed from place to place the earth was left behind. Hence it would not be referred to as an <i>altar of earth</i></i> and the altar<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Described in Ex. 27:1-8.</i> was known only as the bronze altar. It was so named because it was made out of bronze. The altar of incense<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 30:1-8.</i> was also called the gold altar because it was covered with gold.<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">The point is the altar of incense had two names. However, unlike the earth placed in the bronze altar, the gold was an essential part of the altar.</i> Furthermore, if the implication of <i>An altar of earth</i> is an altar filled with earth, then the meaning of <i>an altar of stone</i> is an altar filled with stones. However, we cannot say that the altar<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Referred to in Scripture as an altar of stone.</i> was not constructed of stones, for Scripture explicitly tells us that it was made out of stones.<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Deut. 27:5.</i> The reference<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">In Deut. 27:5.</i> is to the altar made on Mount Ebal. I will now explain. Saadiah Gaon says that there is a difference of opinion concerning the altar that Moses built beneath Mount Sinai.<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 24:4.</i> Some say that he built the altar before the giving of the Torah. Others maintain that he built it afterwards. The Gaon agrees with the first opinion. He says that what Scripture records in this chapter, namely, the chapter which contains the words <i>All that the Lord hath spoken we will do</i> (Ex. 19:8), is repeated in the second chapter, that is, in the chapter that reads, <i>All that the Lord hath spoken will we do, and obey</i> (Ex. 24:7).<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">We thus see that they refer to the same event.</i> I will prove to you conclusively that Moses built the altar after the giving of the Torah. This chapter clearly states that God told Moses, when he went up to the mountain of God prior to the giving of the Torah, <i>Ye have seen what I did unto the Egyptians…Now therefore, if ye will hearken unto My voice</i> (Ex. 19:4, 5). God started by saying, <i>Thus shalt thou say to the house of Jacob</i> (Ex. 19:3). Now Moses did not relate<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">At that time.</i> any commandments, statutes, or ordinances to Israel. He merely wanted to hear from their very lips whether they wanted to listen to God’s voice and do what He commanded them. Israel replied by saying, <i>we will do</i> (Ex. 19:8). Scripture then goes on to report, <i>And Moses told the words of the people unto the Lord</i> (Ex. 19:9). Moses then sanctified Israel so that they would be fit to hear God’s word, which consisted of the Ten Statements. He now<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">After the Ten Statements were revealed.</i> started to instruct the people in God’s commandments. When Moses approached the thick darkness God told him everything stated in the section that begins, <i>Ye shall not make with Me</i> (v. 20)<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">That is, verses 20-23.</i> and the entire chapter of <i>Now these are the ordinances</i> (Ex. 21:1) up to, <i>for they will be a snare unto thee</i> (Ex. 23:33). Scripture then tells us, <i>And Moses came</i> (Ex. 24:3); that is, he came down from the mountain. Scripture then goes on to state, <i>and</i> [<i>Moses</i>] <i>told the people all the words of the Lord and all the ordinances</i> (<i>Ibid.</i>). <i>The words of the Lord</i> refers to the positive and negative commandments, starting with <i>Ye shall not make with Me—gods of silver</i> (v. 20); the account of the altar and all the positive and negative commandments found in the chapter that begins, <i>And these are the Ordinances,</i> such as <i>thou shalt surely bring it back to him again</i> (Ex. 23:4); <i>thou shalt restore it unto him by that the sun goeth down</i> (Ex. 22:25), and <i>Thou shalt not revile God</i> (Ex. 22:27). The ordinances refer to the laws dealing with slavery, assault, fights, goring, arson, theft, oaths. It is concerning these that Scripture there writes, <i>and all the ordinances</i> (Ex. 24:3). It is concerning these laws that our forefathers said, <i>will we do, and obey</i> (Ex. 24:7). The meaning of <i>will we do</i> is, we will observe the positive and the negative commandments. The meaning of <i>and obey</i> is: we will obey the ordinances. The Israelites therefore added <i>and obey,</i> something which they at first<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Before the revelation of the Ten Statements.</i> did not say<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 19:8.</i> following the giving of the Torah. The meaning of <i>An altar of earth</i> clearly is, as the phrase implies, an altar made out of earth. This is what Scripture refers to when it writes later, <i>and builded an altar under the mount</i> (Ex. 24:4). Scripture here writes, <i>and shalt sacrifice thereon thy burnt-offerings, and thy peace-offerings</i> (v. 21), and it is there written, [and they] <i>offered burnt-offerings, and sacrificed peace-offerings</i> (Ex. 24:5).<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the altar mentioned here and the altar mentioned in Ex. 24:5 were built for the same purpose. This supports I.E.’s contention that the reference is to the same altar.</i> There is no doubt that the section beginning, <i>An altar of earth</i> and also <i>Ye shall not make with Me</i> (v. 20) were stated because of the blood of the covenant which Moses dashed on the altar (Ex. 24:6) and because the people pledged that the Lord alone would be their God and that they would observe His commandments and ordinances (Ex. 24:7). Scripture mentions, <i>thy sheep, and thine oxen</i> (v. 21) because both of them are kinds of animals from which burnt offerings and peace offerings may be brought.<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">These were the offerings brought by Moses after God’s revelation to Israel.</i> I saw a heretic, may his bones be crushed, arguing against the sages of the Talmud for saying, <i>Which was the place appointed for the sacrifices</i> (<i>Zevachim</i> 5:1).<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Chapter 5 of tractate <i>Zevachim</i> deals with the place set aside for the various sacrifices. The term used by the Mishnah for various sacrifices is <i>zevachim.</i></i> The heretic claimed that he never found the Torah using the term sacrifice (<i>zevach</i>) except for a peace offering.<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Whereas the rabbis in tractate <i>Zevachim</i> apply it to all sorts of sacrificial offerings.</i> We thus find Scripture speaking of a burnt offering and sacrifices (<i>zevachim</i>). The burnt offering is an entity unto itself, and sacrifices refer only to peace offerings, as in [and they] <i>offered burnt-offerings, and sacrificed peace-offerings of oxen unto the Lord</i> (Ex. 24:5). We<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">So argued the heretic.</i> find this to be the case all over. Now I showed this heretic that what he said was incorrect. Scripture here states, <i>and shalt sacrifice</i><sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ve-zavachta.</i> We thus see that the term <i>zavach</i> also applies to peace offerings. Similarly with the noun <i>zevach/zevachim.</i></i> <i>thereon thy burnt-offerings, and thy peace-offerings.</i> He then admitted that he sinned in contradicting people eminently greater than any who lived in all the generations that came after them. [IN EVERY PLACE WHERE I CAUSE MY NAME TO BE MENTIONED.] Its meaning and interpretation is, in every place where I will set a memorial for My name, that is, in every place where My glory dwells such as Shilo and Nob where the ark stood. If you come to the aforementioned place for the sake of My name to visit Me, I too will come unto you and bless you. [I WILL COME UNTO THEE.] This is an anthropomorphism. Its meaning is: you will find Me in the place upon which I cause My name to be mentioned, which is the place of My glory.<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">That is, the place where God’s glory dwells.</i> I, as it were, came to you because I knew that you would come and it is because of you that I came. Furthermore, because you came to pay Me homage, <i>I will come unto thee and bless thee.</i> You will have no need to seek anyone else, for you will find Me as long as My glory is there. AND IF THOU MAKE ME AN ALTAR OF STONE. The altar that Moses built to make a covenant with Israel with the blood of the covenant<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">Ex. 24:4.</i> [was made out of earth].<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">The words in brackets are not in the text, but they have to be added to make sense of I.E.’s comment. See Weiser.</i> God commanded<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">God now also commanded (Filwarg).</i> that Israel build an altar of stone on the other side of the Jordan before they would inherit the land and that they write the entire Torah upon the stones, because many of the commandments are contingent upon the Land of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">See Deut. 27:1-8. I.E. claims that Deut. 27:1-8 refers to the command given now.</i> We similarly find that God required their children<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">The children of those who stood at Mount Sinai.</i> to build such an altar when they entered the land<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">See Josh. 8:30-35.</i> because of the commandments contingent upon the Land of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">That is, because of the many commandments contingent upon living in the Land of Israel.</i> They sacrificed and ate peace offerings there<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">At Mount Ebel.</i> as their fathers did.<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">At Mount Sinai.</i> According to the above, the meaning of <i>And if thou make an altar of stone</i> is, now build an altar of earth. However, if you are worthy to enter the Land of Israel, then you will make Me an altar of stone. IT.<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">Literally, them. Hence I.E.’s comment.</i> The reference is to the stones. HEWN STONES. Its meaning is similar to that of <i>but his minister Joshua, the son of Nun, a young man</i> (Ex. 33:11).<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">Which, according to I.E., is short for: but his minister Joshua, the son of Nun, did the ministry of a young man. See I.E. on Ex. 33:11.</i> Similarly here, <i>lo tivneh ethem gazit</i> (do not build a hewn structure out of them).<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>lo tivneh ethem gazit</i> (literally, you shall not build them hewn stones) is short for <i>lo tivneh ethem binyan gazit.</i></i> The word <i>gazit</i> (hewn stones) comes from the same root as <i>gozeze</i> (shearers) in <i>and went up unto his sheep-shearers</i> (Gen. 38:12) and <i>gaz</i> (cut) in, <i>For it is speedily cut, and we fly away</i> (Ps. 90:10).<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> It is the same case with <i>nagozu</i> (cut) in <i>Even so shall they be cut down, and he shall pass away</i> (Nahum 1:12). Its meaning<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>gazit.</i></i> is, cut.<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">Or hewn.</i> Only unhewn stones, that is, stones as God created them, [were to be used]. FOR IF THOU LIFTED UP THY TOOL UPON IT. The word <i>cherev</i> (tool) refers to an iron instrument made for cutting.<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">The word <i>cherev</i> usually means a sword. Hence I.E.’s comment.</i> It is possible that the instrument is called a <i>cherev</i> because it destroys (<i>mecharevet</i>). Scripture elsewhere states, <i>thou shalt lift up no iron tool upon them</i> (Deut. 27:5),<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">The word <i>barzel</i> (iron tool) rather than <i>cherev</i> is used in this parallel verse. We thus see that <i>cherev</i> refers to an iron tool used for cutting.</i> that is, upon the altar of stones that Israel built.<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">Upon crossing the Jordan.</i> We should not look for explanations for the commandments. However, from a rational point of view it is possible that the prohibition against hewn stones is similar to the law governing “a vile thing.”<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>piggul.</i> Sacrificial flesh which has spoiled. See Lev. 7:18.</i> It is unseemly for that which is left over from a sacrifice which was brought upon the altar to become vile, for if what remains of a sacrifice becomes vile then the sacrifice, which was sanctified, is defiled. The same is true of the prohibition against hewn stones. It is possible that the chips that result from the stone-cutting be profaned by being dedicated to idolatrous use if the builders cut stones in order to build an altar. The latter would be disrespectful. Now Scripture states<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Literally, <i>Now we have seen.</i></i> that the priest atones upon the altar.<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">Hence the altar is treated in the manner of a sacrifice which is brought upon it.</i> NEITHER SHALT THOU GO UP BY STEPS UNTO MINE ALTAR. Ben Zuta says that <i>be-ma’alot</i> (by steps) comes from the same root as <i>ma’al</i> (trespass).<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">According to Ben Zuta our text should be translated: Neither shalt thou go up in a trespassing manner (<i>be-ma’alot</i>) upon My altar.</i> However, he did not open his eyes and see that the <i>mem</i> in <i>ma’al</i> is a root letter, as <i>u-ma’alah vo ma’al</i> (and act unfaithfully against him) (Num. 5:12) proves.<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\"><i>Ma’alah</i> is a third person <i>kal</i> whole root form. Therefore, the root of <i>u-ma’alah</i> has to be <i>mem, ayin, lamed. Ma’al</i> is the noun form of <i>ma’alah.</i></i> Now <i>ma’al</i> follows the paradigm of <i>na’al</i>.<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">It is vocalized <i>pattach, pattach.</i></i> Its plural absolute form is <i>ne’alot</i> (shoes). Compare, <i>and worn shoes</i> (ne’alot) <i>and clouted upon their feet, and worn garments</i> (Josh. 9:5). Thus <i>be-ma’alot</i> should have been vocalized <i>bi-me’alot,</i> that is, with a <i>chirik</i> beneath the <i>bet</i><sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">A <i>bet</i> prefixed to a letter beginning with a <i>sheva</i> is vocalized with a <i>chirik.</i></i> and a <i>kamatz</i> beneath the <i>ayin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">If it came from the root <i>mem, ayin, lamed,</i> for that is the way this paradigm is vocalized. Compare, <i>ne’alot</i> (shoes), <i>ne’arot</i> (girls), and the like.</i> <i>Be-ma’alot</i><sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Which is vocalized with a <i>sheva</i> beneath the <i>bet</i> and a <i>chataf pattach</i> beneath the <i>ayin.</i></i> can only have the meaning of <i>ma’alot</i><sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">Which comes from the root <i>ayin, lamed, heh.</i></i> in <i>And there were seven steps</i> (ma’alot) <i>to go up to it</i> (Ezek. 40:26). Ben Zuta clearly intended to ascend the ladder of wisdom with his follies. However, his nakedness was uncovered thereon. This is what happens to every heretic who does not believe in the words of our ancient sages. The law prohibiting the use of steps to go up to the altar takes in all altars of earth, stones, or copper. The phrase <i>Mine altar</i> implies all altars made for the Lord. One who pays attention to meanings, both general and particular, will understand why a <i>vav</i> precedes <i>Eleh Ha-Mishpatim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This portion opens with a connective <i>vav</i>. As I.E. explains in his next comment, the <i>vav</i> connects Ex. 21:1 with the verses that come before it.</i> NOW THESE ARE THE ORDINANCES. After the children of Israel told Moses, <i>Speak thou with us</i>, etc. (Ex. 20:16), God told Moses, when Moses drew near to the thick darkness,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Ex. 20:18.</i> <i>Thus shalt thou say unto the children of Israel</i>, etc. (Ex. 20:19). God began to warn them against making golden gods.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Ex. 20:20.</i> He told Moses that upon Moses’ descent from Mount Sinai, He would make a covenant with Israel to the effect that the Lord alone would be their God.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of Ex. 20:21.</i> God taught Moses the ordinances and commandments<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Contained in Ex. 20:19-23:19.</i> so that Moses would tell Israel, if you accept these ordinances and commandments then God will make a covenant with you. At the end of these conditions,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The acceptance of the ordinances and commandments.</i> God told Moses the portion of <i>Behold, I send an angel before thee</i> (Ex. 23:20). The most important part of the latter chapter is the elimination of idol worship from their country when they entered it. Moses explained this to Israel before he made the covenant,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23:40. So Weiser and Netter.</i> for Moses concluded with, <i>neither shalt thou serve their gods</i> (Deut. 7:16).<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">I.E. paraphrases Ex. 23:33 with a quote from Deut. 7:16.</i> Now the portion opens with the prohibition against making other gods alongside the Lord<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Ex. 20:20.</i> and concludes with the commandment to uproot the memory of idols and molten gods which were made in the land of Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23:24.</i> IF THOU BUY. Before I begin to explain<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The ordinances.</i> let me give you a general rule. Each ordinance or commandment<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Recorded in Ex. 21:2-23:19.</i> is an independent unit. If we are able to find a reason that two ordinances or commandments are connected to each other, then we will expend all of our efforts to connect them. If we are not able to do so, we will conclude that the reason this cannot be done is our intellectual deficiency.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Although each commandment or ordinance is an independent unit, they were not thrown together haphazardly.</i> There is nothing in the world more difficult for a human being to bear than to be under the control of another person like himself. Scripture therefore began<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The list of ordinances.</i> with the law of the Hebrew servant. Our sages said that the Hebrew servant<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in our verse.</i> is an Israelite. The same applies to <i>And if a man sell his daughter to be a maid-servant</i> (v. 7).<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 refers to an Israelite.</i> However, our sages maintain that <i>And if a man smite the eye of his bondmen</i> (v. 26) refers to a Canaanite.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">That is, a Canaanite bondman. By Canaanite, the sages meant non-Israelite.</i> Similarly, <i>If the ox gore a bondman</i> (v. 32).<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">That is, a Canaanite bondman.</i> And they said that <i>then he shall be sold for his theft</i> (Ex. 22:2) refers to an Israelite. Those who dispute with our sages say that the Hebrew slave<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in this verse.</i> is not an Israelite but rather someone of Abraham’s family.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Someone descended from Abraham, such as an Ishmaelite, Edomite or the like. Abraham was known as Abraham the Hebrew (Gen. 14:13). Hence his descendants, whether Israelites or not, are called Hebrews according to this interpretation.</i> The same is true of the daughter sold into slavery<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> and of all the slaves mentioned afterwards. They are to be understood in the same way.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">As Hebrew slaves, that is, as people descended from Abraham.</i> Their proof is from <i>the wife and her children</i> (v. 4),<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Who remain in slavery. They could not believe that the children of an Israelite would remain in slavery, for they believed these children to be Israelites.</i> for they say that family identity is established by the father.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">That is, the children of an Israelite man and a non-Israelite woman are considered Israelites.</i> They offer additional proof from <i>and he shall serve him for ever</i> (v. 6), for they say that the latter means all of the slave’s life.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Contra the rabbis, who maintain that <i>for ever</i> means until the jubilee year.</i> It was difficult for them to accept that an Israelite would have his ear pierced.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">And be a slave in perpetuity.</i> Let us now seek the plain meaning of the words.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Employed by Scripture. The reference is to the term <i>ivri</i> (Hebrew).</i> If the Hebrew slave is not an Israelite, then why did Scripture state, <i>If thy brother, a Hebrew man…be sold unto thee</i><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">The verse continues, <i>he shall serve thee six years; and in the seventh year thou shalt let him go free from thee</i>. Thus Deut. 15:12 and our verse refer to the same type of servant. Now if the term Hebrew does not refer to an Israelite, why does Scripture use the term brother? Brother refers only to an Israelite. If Deut. 15:12 referred to a non-Israelite it should have read, “If a Hebrew man be sold unto thee.” We thus see that our verse refers to an Israelite.</i> (Deut. 15:12)? Do we not know that brother in <i>Thou shalt not hate thy brother in thy heart</i> (Lev. 19:17) means an Israelite? It is the same case with <i>between a man and his brother, and the stranger that is with him</i> (Deut. 1:16).<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">It is clear that brother refers to an Israelite, for <i>brother</i> stands in contrast to <i>stranger</i>.</i> There are many such cases. Now there is no doubt that the meaning of <i>Abram the Hebrew</i> (Gen. 14:13) is: Abram of the children of Eber, about whom Scripture says <i>avi kol bene ever</i>, (the father of all the children of Eber) (Gen. 10:21),<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Any descendants of Eber who accept the teaching of Eber is called an <i>ivri</i>. See I.E.’s comments on v. 8.</i> in contrast to <i>and Ham is the father of Canaan</i> (Gen. 9:18). On the other hand, it is possible that Abram was called the Hebrew because he came from beyond the river,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew word for beyond is <i>ever</i>. See Josh. 24:2, <i>Your fathers dwelt of old time beyond the River</i> (be-ever ha-nahar). According to this interpretation, Abraham was called the <i>ivri</i> because he came from beyond (<i>ever</i>) the river.</i> although in this case the term used should have been <i>ivri nahari</i> <sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew word for river is <i>nahar</i>.</i> rather than <i>ivri</i>. Let us assume that Scripture was being brief,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ivri</i> is short for <i>ivri nahari</i>.</i> because we find that the Bible states, <i>And I took your father Abraham from beyond the River</i> (me-ever ha-nahar) (Josh. 24:3).<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The point is, anyone acquainted with the Bible will know that <i>ivri</i> is short for <i>ivri nahari</i>.</i> The Hebrews are also called Israelites, for we see that Moses told Pharaoh, <i>Thus saith the Lord, the God of Israel</i> (Ex. 5:1). However, when Pharaoh asked Moses, “Who is this God?”<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of <i>Who is the Lord</i>? (Ex. 5:2).</i> Moses answered him, <i>The God of the Hebrews</i> (<i>Ibid</i>.). The God of the Hebrews thus means the same as the God of Israel. Now if the Israelites are called Hebrews because they are related to Eber, then the children of Ishmael and the children of Keturah<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Abraham’s concubine. See Gen. 25:1.</i> and the children of Esau should be joined to us. However, we do not find Scripture referring to any people as our brothers except for Edom,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">The descendants of Esau. See Deut. 23:8.</i> who shared one womb with Jacob.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">That is, whose ancestor shared one womb with Jacob.</i> We also do not find Scripture referring to Esau<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">That is, Edom.</i> as our brother in commandments.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Thus Edom too is not joined with us.</i> We find him referred to as a brother only in the account of the messengers.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Moses sent messengers to Edom asking for permission to pass through their land. See Num. 20:14.</i> The same applies to <i>Thou shalt not abhor an Edomite, for he is thy brother</i> (Deut. 23:8)<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">That is, Edom is not here referred to as a brother in commandments.</i> wherein Scripture mentions <i>he is thy brother</i> after first mentioning the term <i>Edomite</i>.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>brother</i> in Deut. 23:8 explains why we are not to hate an Edomite. It does not mean that he is our brother in commandments.</i> The same is true of <i>Because he</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Edom.</i><i> did pursue his brother</i><sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Israel.</i> <i>with the sword</i> (Amos 1:11).<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">This verse does not imply that Edom and Israel are brothers in <i>mitzvot</i>.</i> Now we do not find in all of Scripture the word Hebrew employed except in regard to the children of Jacob. Scripture thus states: <i>And there was with us there a young man, a Hebrew</i> (Gen. 41:12); <i>because the Egyptians might not eat bread with the Hebrews</i> (Gen. 43:32); <i>an Egyptian smiting a Hebrew</i> (Ex. 2:11); <i>two men of the Hebrews were striving together</i> (Ex. 2:13). Jonah said, <i>I am a Hebrew</i> (Jonah 1:9) because he was asked, <i>and of what people art thou</i> (Jonah v. 1:8). If the term Hebrew had referred to many nations, Jonah would not yet have told them of what people he was.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">By saying <i>I am a Hebrew</i>, he might be saying I am an Edomite, or a Moabite, or the like.</i> Scripture also states, <i>that ye be not servants unto the Hebrews</i> (I Sam. 4:9);<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The reference there is clearly to that of an Israelite.</i> <i>Now the Hebrews</i><sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">The reference is to Israelites.</i> <i>that were with the Philistines</i> (I Sam. 14:21). The book of Jeremiah states: <i>that every man should let his man-servant, and every man his maid-servant, being a Hebrew man or a Hebrew woman, go free</i> (Jer. 34:9). The latter closes by explaining, <i>that none should make bondmen of them, even of a Jew his brother</i> (<i>Ibid</i>.). Now it is known that an Edomite is not called a Jew.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Hence the term Hebrew in Jer. 34:9 cannot apply to him. I.E. notes this because he had earlier noted that Scripture refers to the Edomites as brothers.</i> Those who disagree with our sages say, look, it is written: <i>And many from among the peoples of the land became Jews</i> (mityahadim) (Esther 8:17)<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the term Jew can be applied to someone who is not born a Jew. Hence the term Jew in Jer. 34:9 may also apply to a non-Jew, that is, to a non-Jewish slave who observes some of the commandments (Filwarg).</i> in reference to those who were not Jews. This is blindness. For according to their opinion, whether the meaning of the word <i>mityahadim</i> (became Jews) is that they claimed to be Jews or that <i>mityahadim</i> means they accepted Judaism,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., <i>mityahadim</i> means: praised the Jews.</i> Scripture should have read, “even of one of his brothers who became Jewish.”<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Jer. 34:9 refers to the man-servant as a <i>yehudi</i>, a Jew. If the reference was to those not born Jewish, i.e., slaves who belong to Jews and practice Judaism, then the term used should have been <i>mityahed</i>, acting Jewish.</i> Furthermore, the word <i>mitabber</i> (becoming a Hebrew)<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">There is no Hebrew word with this meaning.</i> should be formed from the word <i>ivri</i> according to this interpretation.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">If the word <i>mityahed</i> means to claim to be Jewish or to become a Jew, then a parallel form, <i>mitabber</i>, should exist. However, it does not.</i> One who says this, <i>meddleth</i> (mitabber) <i>with strife not his own</i> (Prov. 26:17).<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">I.E. plays on the word <i>mitabber</i>.</i> It has thus been clearly shown that the words of our sages are correct. We will rely upon them with regard to all of the commandments in accordance with their tradition, which they received from their fathers. Furthermore, how can one think that an Ishmaelite and an Edomite shall serve for six years<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">As outlined in our verse.</i> and an Israelite until the year of jubilee.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">See Lev. 25:39, which states that an Israelite serves till the year of jubilee. I.E. reconciles our verse and Lev. 25:39 in his next comment.</i> SIX YEARS HE SHALL SERVE. And no longer. It is like <i>Six years thou shalt sow thy field</i> (Lev. 25:3).<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">And no longer, for the seventh year is a Sabbatical year.</i> At the start of the seventh year of his being sold he shall go free no matter what year it be.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">No matter what year of the fifty-year count to the Jubilee.</i> Do not be amazed that Jeremiah writes, <i>At the end of seven years</i> (Jer. 34:14),<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Whereas our verse states that a slave goes free at the beginning of the seventh year.</i> because everything has two ends and sometimes the end is found at the beginning and sometimes it is at the end.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Thus at the end of seven years means: at the beginning of the seventh year. A physical object has two ends, Each of the ends is also the first part of the object. I.E. applies this concept to a non-tangible object such as years.</i> Our verse deals with a servant whom the law courts have sold, namely, an individual concerning whom it is written, <i>then he shall be sold for his theft</i> (Ex. 22:2). However, <i>And if thy brother be waxen poor with thee, and was sold unto you</i> (Lev. 25:39)<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> or <i>to a stranger</i> (Lev. 25:47) refers to a slave who sells himself according to the years remaining to the year of jubilee, for such a servant goes out when the Jubilee comes. Israel has a tradition that males but not females are sold because they stole. I will finish the matter in the chapter which follows. Rabbi Merinus says that the <i>yod</i> of the word <i>la-chofshi</i> (tree) is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>la-chofshi</i> (free) has the same meaning as <i>la-chofesh</i> (unto freedom). Cf. Rashi, <i>chofshi: la-cherut</i> (unto freedom).</i> It is like the yod of <i>le-mishi</i> (for cleansing) (Ezek. 16:4) and the <i>yod</i> of <i>akhzari</i> (cruel) (Prov. 11:17). However, Rabbi Judah the grammarian says the <i>lamed</i> of <i>la</i>-<i>chofshi</i> (free) is superfluous because its meaning is similar to <i>chofshi</i> (free) in <i>And when thou lettest him go free</i> (Deut. 15:13).<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>la-chofshi</i> means <i>chofshi</i> (free).</i> Its <i>yod</i> is, as it were, the <i>yod</i> of relationship, like the <i>yod</i> of <i>ha-kadmoni</i> (of the east gate) (Ezek. 19:19). The <i>lamed</i> of <i>la-chofshi</i> is like the <i>lamed</i> of <i>la-avshalom</i> (Absalom)<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">The <i>lamed</i> of <i>la-avshalom</i> is superfluous, for <i>la-avshalom</i> means Absolam, not unto Absolam.</i> in <i>the third, Absalom the son of Maacah</i> (I Chron. 3:2). However, in my opinion the <i>lamed</i> and the <i>yod</i> in <i>la-chofshi</i> are both prepositions, even though one would have sufficed.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Scripture could have read either <i>la-chofesh</i> or <i>chofshi</i>.</i> <i>Chofshi</i> is similar to <i>ha-oholi</i> (of my tent) (Josh. 7:21) in <i>in the midst of my tent</i>.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"><i>Ha-oholi</i> has an emphatic <i>heh</i> prefix and a first person pronoun <i>yod</i> suffix. According to Hebrew grammar, the emphatic <i>heh</i> is not suffixed to a declined noun. Josh. 7:21 thus should have read, <i>ha-ohel</i>, or <i>oholi</i>. We thus see that Scripture sometimes combines two forms.</i> <i>Chofshi</i> (free) is an adjective. [FOR NOTHING.] The word <i>chinnam</i> (for nothing) comes from the same root as <i>channunu</i> (grant)<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>chet, nun, nun</i>.</i> in <i>grant them</i> (Jud. 21:22). It means a gift.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Something freely or graciously given.</i> We do not know why <i>chinnam</i> has a <i>mem</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">It is not a root letter and it does not have any meaning.</i> Its <i>mem</i> is like the <i>mem</i> of <i>rekam</i> (empty) (Gen. 31:42).<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Whose <i>mem</i> has no meaning. A <i>mem</i> suffixed to a word is sometimes a third person plural pronominal suffix. Hence I.E.’s comment.</i> IF HE COME IN BY HIMSELF. Some say that the word <i>be-gappo</i> (by himself) has the same meaning as <i>be-gufo</i> (with his body). Now we find the phrase <i>gufat sha’ul</i> (the body of Saul) (I Chron. 10:12) in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">The absolute form of <i>gufat</i> is <i>gufah. Gufah</i> with the third person pronominal suffix is <i>gufato</i>. Thus our verse should have read <i>gufato</i> rather than <i>gappo</i>.</i> However, the forms of nouns change.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">The same word comes in different forms.</i> Others say<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">See Rashi, <i>be-gappo</i>: in the wing (skirt) of his garment.</i> that <i>gappo</i> (himself) has the meaning of wing. Wings are referred to as <i>gappin</i> in Aramaic. It is as if Scripture read, if he came in bondage possessing only the wing of his garment.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>gappo</i> refers to the wing (corner) of his garment.</i> However, this is out of context, for the context requires us to explain <i>be-gappo</i> as meaning that he carries no other body on his back. <i>Gappo</i> is like <i>gabbi</i> (my back) in <i>The plowers plowed upon my back</i> (Ps. 129:3).<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>gappo</i> is a variant of <i>gabbo</i> (his back), for the <i>bet</i> and <i>peh</i> sometimes interchange because they are similarly sounded labials.</i> Rabbi Saadiah Gaon says that Scripture had to say, <i>If he come in by himself, he shall go out by himself</i><sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">In other words, why repeat that the slave goes out free after having stated the same in verse 2?</i> while saying<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">That is, immediately after saying (Filwarg). For other interpretations see Krinsky.</i> <i>he shall go out free</i><sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">The question is, why does Scripture repeat itself?</i> because of his wife,<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">That is, because it wanted to go on and explain the law dealing with the slave’s wife, and it is the style of Scripture to repeat itself when it introduces a new law.</i> that is, the Torah had to say, if he be married.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Then his wife goes out with him. For other interpretations see Krinsky and Filwarg.</i> Now if an Israelite women is not sold by a law court for theft, why does Scripture say, <i>then his wife shall go out with him</i>? It states this to teach us that the one who acquires a Hebrew slave is obligated to support his [the slave’s] wife. She is with him until they go out together. IF HIS MASTER GIVE HIM A WIFE. We find that those who employ the holy tongue render honor with various nouns<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Literally, with the laws of nouns. The plural form of certain nouns is employed honorifically.</i> but not with verbs. They use the terms <i>adon</i> (lord) and also <i>adonim</i> (lords).<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">When referring to a lord or master.</i> They employ the latter as a singular in a <i>cruel lord</i> (adonim) (Is. 19:4). They employ the term <i>adonav</i> (his lord)<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\"><i>Adonav</i> is a plural.</i> in the construct.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">By construct I.E. means when the word <i>adonim</i> is connected to the third person pronoun <i>shelahem</i>.</i> They do not use the term <i>adono</i> (his lord),<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Which is a singular.</i> for we do not find the word <i>adono</i> in Scripture. However, <i>Adoni</i> (my lord),<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Which is a singular.</i> as in <i>My lord asked</i> (Gen. 44:19), is employed in the first person. It is prohibited to use the plural form<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\"><i>Adonai</i>.</i> so that it not be confused with God’s glorious name.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\"><i>Adonai</i>.</i> It is similarly unfit to use the singular declensional form <i>adoni</i> (my lord) in <i>My lord asked</i> (<i>Ibid.</i>) when God is spoken of.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Hence the plural form <i>Adonai</i> is used when God is referred to.</i> The same applies to the term <i>Elo’ah</i> (God).<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\"><i>Elo’ah</i> is in the singular. However, it is not respectful to use the singular when referring to God. Hence the plural form <i>Elohim</i> is used.</i> Rabbi Merinus says that <i>eloho</i> (their god),<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Which is <i>elo’ah</i> with the third person pronominal suffix.</i> rather than <i>elohav</i> (their god),<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">The plural form.</i> in <i>their might unto their god</i> (Hab. 1:11) is used in a disparaging manner.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Because Habakkuk speaks of pagan gods.</i> IF HIS MASTER GIVE HIM A WIFE. A Canaanite woman according to our sages.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\"><i>Mekhilta, Mishpatim</i> 1.</i> It is possible that the meaning of a Canaanite women is in keeping with <i>Moreover of the children of the strangers that do sojourn among you</i> (Lev. 25:45) conceming whom it is written, <i>of them shall ye buy bondmen and bondmaids</i> (Lev. 25:44).<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">In other words, Canaanite is not to be taken literally. It refers to the nations mentioned in Lev. 25:44.</i> The same applies to all Canaanite slaves,<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in Rabbinic literature.</i> for Scripture states, <i>thou shalt save alive nothing that breatheth</i> (Deut. 20:16) with regard to the seven nations.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">That is, the seven Canaanite nations.</i> Scripture states with regard to Solomon, <i>of the nations concerning which the Lord said unto the children of Israel: They shall not come among you, neither shall you go among them</i> (I Kings 11:2).<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">I.E. quoted from memory and erred. The Book of Kings reads, <i>of the nations concerning which the Lord said unto the children of Israel: Ye shall not go among them, neither shall they come among you</i>.</i> Now this is written<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">That Solomon loved women <i>of the nations concerning which the Lord said unto the children of Israel: Ye shall not go among them, neither shall they come among you</i>.</i> with regard to Zidonians and Hittites,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Both are Canaanite nations.</i> not Moabites and Ammonites.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">A female Moabite and Ammonite whom one is permitted to marry after they convert. Hence they may serve as slaves and a master may give a woman belonging to these nations to his Hebrew bondman.</i> BUT IF THE SERVANT SHALL PLAINLY SAY. Our sages have already explained<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">See <i>Mekhilta, Mishpatim</i> 11.</i> that his ear is not pierced unless all these conditions,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Listed in our verse, i.e., <i>I love my master</i>, etc.</i> including <i>because he loveth thee and thy house</i> (Deut. 15:16), have been fulfilled.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">That is, the servant’s ear is not pierced unless all the conditions listed in verse 5 and in Deut. 15:16 have been fulfilled.</i> THEN HIS MASTER SHALL BRING HIM UNTO GOD. The term <i>Elohim</i> (God) means those who establish God’s laws in the land.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>elohim</i> means judges.</i> It is customary for the judges to sit in the gate of a city that has doors and a bolt. <i>To the door or the door-post</i> means that what Scripture deals with in this verse is to be performed before those who sit in the gate. AND HE SHALL SERVE HIM FOR EVER. We know that the word <i>le-olam</i> (for ever) in Hebrew refers to time, as in <i>it hath been already, in the ages</i> (le-olamim) <i>which were before us</i> (Eccles. 1:10), wherein <i>olamim</i> means ages.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">In other words, for ever here means some definite time span.</i> Similarly, <i>ve-yashav sham ad olam</i> (and there abide for ever) (I Sam. 1:22) means: and he will there abide until he grows up. <i>Va-avado le-olam</i> (and he shall serve him for ever) likewise means: and he will serve him until the year of jubilee,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">This is the opinion of the sages of the Talmud. See <i>Mekhilta</i> on third verse.</i> for there is no season of Israel that is longer than it.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">The jubilee year comes around once in 50 years.</i> Going free is comparable to a renewal of the world.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture reads, <i>va-avado le-olam</i> (and he shall serve him for ever); that is, he shall serve him until the world is renewed, namely, the year of jubilee when all slaves are freed. The word <i>le-olam</i> literally means to a world. Hence I.E.’s comment. This interpretation appears to differ slightly from the preceding one, which took the word <i>olam</i> to mean time.</i> It is also possible that its meaning is that he should be as he was in former times.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Literally, he should return to his former “time.” This interpretation takes the word <i>le-olam</i> to mean: to a time.</i> AND IF A MAN SELL HIS DAUGHTER TO BE A MAID-SERVANT. Scripture speaks of a minor who is under her father’s control, like the daughter whose oaths a father may annul.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">See Num. 30:4-6.</i> The phrase <i>unto a foreign people</i> (v. 8) is connected to this verse.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Rather than to what precedes it in verse 8.</i> For <i>unto a foreign people</i> speaks of the father.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">That is, the father is not permitted to sell his daughter <i>unto a foreign people</i>. I.E. takes foreign people literally, that is, to a non-Jewish nation.</i> TO SELL HER UNTO A FOREIGN PEOPLE HE SHALL HAVE NO POWER, SEEING THAT HE HATH DEALT DECEITFULLY WITH HER. <i>Bi-vigdo</i> (that he hath dealt deceitfully) is similar to the word <i>nivgad</i> (we deal treacherously) in <i>Why do we deal treacherously every man against his brother</i> (Mal. 2:10). It is true and correct that the master has no right to sell her to an Israelite.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">The sages say that <i>to sell her unto a foreign people he shall have no power</i> refers to both her father and her master. They take foreign nation to mean any stranger. See <i>Kiddushin</i> 19a.</i> We know this from tradition.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>to sell her unto a foreign people he shall have no power</i> refers only to the father. See note 121.</i> The sages used this verse as a peg and as a support.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">For their tradition.</i> Do not be surprised at the distance between <i>unto a foreign people</i> and the verse to which it is connected,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Verge 7.</i> for as I will explain, it is the same case with <i>he shall make restitution</i><sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Which, according to I.E., is connected to Ex. 21:37.</i> (Ex. 22:2). Rabbi Saadiah Gaon says that <i>unto a foreign people</i> means to a stranger. The same is true of <i>wilt Thou slay even a righteous nation</i><sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\"><i>Am</i> (people, nation) can refer to a person. Saadiah thus interprets <i>unto a foreign people</i> as unto a stranger, and <i>a righteous nation</i> as a righteous person.</i> (Gen. 20:4). However, it is impossible that Scripture would refer to an individual by one of these terms. It is correct for Scripture to say, “and Israel said,” because Israel is a collective noun, like Egypt in <i>and Egypt said</i> (Ex. 14:25).<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> However, it is impossible for a noun which refers to a group, such as the terms people, nation, company, and congregation, to be used for an individual. The meaning of <i>wilt Thou slay even a righteous nation</i> is explained by <i>that thou hast brought on me and on my kingdom a great sin</i> (Gen. 20:9). [SHE SHALL NOT GO OUT AS MEN-SERVANTS DO.] Its meaning is, she shall not go out as men-servants who always go out after six years. The maid-servant also goes out after six years of servitude, as Scripture states, <i>If thy brother, a Hebrew man, or a Hebrew women, be sold unto thee, he shall serve thee six years</i> (Deut. 15:12). However, the maid-servant goes out if she reaches the onset of puberty before six years pass. IF SHE PLEASE NOT HER MASTER. If she does not find favor in the eyes of her master after he bought her in order to take her for a wife. This is the meaning of <i>who hath espoused her to himself</i>; he espoused her to be his wife<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">He bought her to marry her.</i> or he espoused her to be the wife of his son.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of <i>And if he espouse her unto his son</i> (v. 9). Its meaning is, he bought her to be his son’s wife.</i> Note that the word <i>lo</i> (himself) is spelled<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">The <i>ketiv</i>.</i> <i>lamed alef</i> in the text<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\"><i>Lo</i> spelled with an <i>alef</i> means no.</i> and is read<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Interpreted.</i> as if written with a <i>vav</i> and so spelled in the margin.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">The <i>kre</i>. Thus <i>asher lo ye’adah</i> means <i>who hath espoused her to himself</i>. If we translate the text as spelled, then we should translate <i>asher lo ye’adah</i> as who hath not espoused her.</i> The Gaon says that the word <i>lo</i> has two meanings.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>lo</i> should be translated both as “no” and as “to him.”</i> It is similar to <i>It is He that hath made us, and we are His</i> (lo) (Ps. 100:3).<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Here too <i>lo</i> is spelled with an <i>alef</i> but interpreted as if spelled with a <i>vav</i>.</i> One meaning is, we have not made ourselves.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">In this case we interpret <i>lo</i> as written, i.e., as spelled with an <i>alef</i>. In this case the literal reading of Ps. 100:3 is: It is He that hath made us, and not us.</i> The second meaning is, we are His.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Here <i>lo</i> is interpreted as if spelled with a <i>vav</i>, and the verse is translated: It is He that hath made us, and we are His.</i> However, in my opinion only the second is the correct meaning.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">The word <i>lo</i> is to be interpreted only as if spelled with a <i>vav</i>, i.e., according to the <i>kre</i>.</i> The same applies to all of them.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Where <i>lo</i> is spelled with an <i>alef</i> but interpreted as if written with a <i>vav</i>.</i> Rabbi Judah the grammarian says that we cannot distinguish in pronunciation between <i>lo</i> spelled with an <i>alef</i> and <i>lo</i> spelled with a <i>vav</i> or a <i>heh</i>, as in <i>is it not</i> (ha-loh)<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Here <i>lo</i> is spelled with a <i>heh</i>. The <i>heh</i> has been substituted for an <i>alef</i>.</i> <i>in Rabbah of the children of Ammon</i> (Deut. 3:11). All cases where the text has an <i>alef</i> and the margin a <i>vav</i><sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">That is, the word is interpreted as if written with a <i>vav</i>.</i> are to be interpreted the way they are read.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">That is, according to the <i>kre</i>.</i> Note that the word <i>ve-hefdah</i> (then shall he let her to be redeemed) is a transitive verb. It is similar to <i>ve-happodekha</i> (and redeemed thee) (Deut. 13:6); <i>padah</i> (redeemed) in <i>who hath redeemed my soul</i> (II Sam. 4:9); <i>peditem</i> (redeemed them) in <i>For I have redeemed them</i> (Zech. 10:8).<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">All of the aforementioned are transitive verbs.</i> Now <i>vehefdah</i> is a <i>hifil</i>. It is like <i>ha-matzmi’ach</i> (maketh to spring) in <i>Who maketh the mountains to spring with grass</i> (Ps. 147:8)<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Which is a <i>hifil</i>.</i> or like the word <i>he’ekhil</i> (fed)<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Which is a <i>hifil</i>.</i> in saying Reuben fed (<i>he’ekhil</i>) Simeon bread. The meaning of <i>ve-hefdah</i> thus is,<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Since <i>ve-hefdah</i> is a <i>hifil</i>, a causative.</i> he shall seek her redemption and accept it whether she redeems herself, or her father or one of her relatives redeems her. If she is close to the end of her years of servitude, they shall compute how many years she has served and how many remain till the seventh year or to the time that she reaches the onset of puberty. The redemption money will be in accordance with the aforementioned computation.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">With how many years the maid-servant has served and how many remain until either the seventh year or her onset of puberty.</i> UNTO A FOREIGN PEOPLE. I have already explained it.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">I.E. explained the term <i>am</i> (people) in the earlier part of his comments on this verse. He now goes on to explain the meaning of the term <i>nokhri</i> (foreign).</i> Note that the term <i>nokhri</i> (foreign) applies to all people who are not Israelites. The word <i>nokhri</i> does not have the same meaning as the word <i>zar</i> (stranger), as the term <i>zar</i> refers to one who is not of the same tribal family.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">But is a fellow Israelite.</i> Now if we say that the Israelites are called Hebrews because<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">I.E. in his comments on verse 1 suggested two reasons why Israelites are called Hebrews. He now refers to them.</i> of Eber, who worshipped God, then whoever is descended from Eber and follows Eber’s faith is called a Hebrew.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Thus descendants of Eber who do not follows Eber’s faith are not called Hebrews. I.E. comments thus because Eber had non-Israelite descendants. See I.E. on verse 1.</i> However, if we say that one is called a Hebrew because of Abraham,<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Because he is descended from Abraham, who was called Abraham the Hebrew.</i> then Scripture states, <i>for in Isaac shall seed be called to thee</i> (Gen. 21:12).<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">In other words, only Isaac and his descendants are to be called Hebrews.</i> Now even though Scripture writes with regard to Ishmael, <i>because he is thy seed</i> (Gen. 21:13),<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Which implies that the Ishmaelites should also be considered Hebrews.</i> the land<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Of Israel.</i> was given only to Isaac.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Thus only Isaac is a full heir of Abraham and entitled to the name Hebrew.</i> Jacob and Esau were sons of Isaac. However, Scripture states with regard to Isaac, <i>for unto thee, and thy seed, I will give all these lands</i> (Gen. 26:3). Now Isaac’s seed was “called” only in Jacob, to whom the land was given. Thus the children of the concubines<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Abraham’s concubines.</i> along with the children of Esau are considered foreigners. AND IF HE ESPOUSE HER UNTO HIS SON. <i>Yi’adennah</i> (espouse her)<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod</i>, <i>ayin, dalet</i>. The literal meaning of <i>yi’adennah</i> is: shall set her aside or shall designate her.</i> follows the paradigm of <i>yirashennah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod, resh, shin</i>.</i> The word <i>mo’ed</i> (season)<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Which comes from the same root as <i>yi’adennah</i>.</i> is similar to<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">That is, follows the paradigm of.</i> the word <i>moked</i> (altar).<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>yod, kof, dalet</i>.</i> [AFTER THE MANNER OF THE DAUGHTERS.] The reference is to virgin daughters who were not sold. HE SHALL DEAL WITH HER. The son, and also the father if he took her. IF HE TAKE HIM ANOTHER WIFE. Be she a daughter of Israel who was sold, or be she a daughter of Israel that was not sold. HER FOOD. <i>She’erah</i> refers to her food. He must sustain her flesh, which is what <i>she’erah</i> means. AND HER CONJUGAL RIGHTS. Some say that <i>ve-onatah</i> (and her conjugal rights) means: and the place of her dwelling.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">They connect it to the word <i>ma’on</i> (a dwelling place).</i> According to them, the word <i>ve-anah</i> (shall howl) in <i>and jackals shall howl</i> (Is. 13:22) and <i>ve-anetah</i> (and she shall respond) in <i>and she shall respond there</i> (Hos. 2:17) have a similar meaning.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">The former is to be rendered: and jackals shall live there; and the latter, and she shall live there.</i> However, I believe that <i>ve-anah iyyim</i> (and jackals shall howl) is to be taken as it implies.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">It means <i>and jackals shall howl</i>.</i> <i>Ve-anah</i> is similar to <i>ve-anita</i> (and thou shalt speak) in <i>and thou shalt speak and say</i> (Deut. 26:5). <i>Ve-anah</i> is used metaphorically, for Scripture there metaphorically states, <i>and the satyr shall cry to his fellow</i> (Is. 34:14).<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>yikra</i> (cry, or more literally, call) is parallel to <i>ve-anita</i>. Hence <i>ve-anita</i> must have a similar meaning.</i> Similarly, <i>ve-anetah</i> in <i>and she shall there respond</i> means she shall make music. <i>Ve-anetah</i> is similar to <i>enu</i> (sing) in <i>Sing unto the Lord with thanksgiving</i> (Ps. 147:7). <i>Onatah</i> refers to sexual activity, also known as the time of lovemaking.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Literally, to bedding, which is the time of lovemaking.</i> The word <i>et</i> (time) is missing a <i>nun</i>.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">That is, the root of <i>et</i> is <i>ayin, nun, tav</i>.</i> It is similar to the word <i>emet</i> (truth).<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Which comes from the root <i>alef, mem, nun</i>.</i> Hence the <i>tav</i> of <i>ittekh</i> (thy time) in <i>and, behold, thy time</i> (Ezek. 16:8) receives a <i>dagesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">To compensate for the missing <i>nun</i>.</i> Likewise,<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Literally, or. That is, another example that the word <i>et</i> is similar to the word <i>emet</i>.</i> <i>itto</i> (his time) is similar to <i>amitto</i> (his truth). The word <i>attah</i> (now) is also similar.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">It comes from the root <i>ayin, nun, tav</i> and drops a <i>nun</i>.</i> Note, <i>onatah</i> comes from the same root as <i>et</i>. The word <i>attah</i> (now) means this time.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i> at the end of the word <i>attah</i> takes the place of the <i>heh</i> which should have been placed at the beginning of the word. That is, <i>attah</i> equals <i>ha-et</i> (the time) (Weiser).</i> AND IF. Scripture employed an abridged form in saying <i>shelosh eleh</i> (these three). It is similar to <i>shelosh se’im</i> (three measures) (Gen. 18:6),<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Which is also a short form.</i> for Scripture should have read, <i>ha-shelosh ha-eleh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">And similarly in Gen. 18:6 it should have read, <i>ha-shelosh ha-se’im</i>.</i> Many think that <i>these three</i> refers to her food, her raiment, and her conjugal rights. However, this is impossible. After Scripture stated, <i>he shall deal with her after the manner of daughters</i> (v. 9), and one is obligated to give these three things to all daughters there is no need to mention this here. Furthermore, Scripture writes concerning the beautiful woman<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">The beautiful captive woman.</i> who is a foreigner, <i>but thou shalt not sell her at all for money</i> (Deut. 21:14). How much more so is this maid-servant not to be sold for money.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">What need is there for Scripture to say, <i>then shall she go out for nothing without money;</i> i.e., her master cannot sell her.</i> Its correct interpretation thus is: and if he does not do one of these three things, namely, if he does not marry her, or espouse her to his son, or redeem her, she shall go out for nothing when she has the onset of puberty.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">That is, if she reaches the onset of puberty before her six years of servitude are over.</i> <i>If any that is unclean by a dead body touch all of these</i>, which means one of these, <i>shall it be unclean</i><sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. See Lev. 18:24.</i> (Hag. 2:13) is similar. There are many other similar instances.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Where Scripture uses the term these or all of these and means one of these.</i> The Gaon asks, what reason was there for Scripture to say, <i>without money</i> after stating <i>for nothing</i>? He answers: If she took ill in her master’s house and he spent money on medicine,<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">To heal her.</i> then she did not have to pay him back anything. However, in my opinion there is no need for all of this, for Scripture offers additional explanation, such as <i>for thou shalt die, and not live</i> (II Kings 20:1).<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 2:6.</i> HE THAT SMITETH A MAN. The reason this follows the laws dealing with the man- and maid-servant is that Scripture wanted to go on and explain how to deal with one who strikes his man- and maid-servants.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">It therefore first had to lay down the law dealing with one who strikes a free man.</i> [A MAN.] The reference is to an Israelite. HE SHALL SURELY BE PUT TO DEATH. By a court of law. This is the case whenever the term <i>mot yumat</i> (he shall surely be put to death) is employed. The one exception to this will be shown shortly. AND IF A MAN LIE NOT IN WAIT. <i>Tzadah</i> (lie in wait) is similar to the word <i>bi-tzediyyah</i> (lying in wait) (Num. 35:20) and <i>tzodeh</i> (layest wait) in <i>though thou layest wait for my soul to take it</i> (I Sam. 24:12). Observe, it involves laying in wait and acting presumptuously.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>tzadah</i> means to presumptuously lay in wait.</i> BUT GOD CAUSE IT TO COME TO HAND. <i>Innah</i> (cause it to come) is similar to <i>mitanneh</i> (seeketh an occasion) in <i>he seeketh an occasion against me</i> (II Kings 5:7), the meaning of which is, he looks for reasons and excuses.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">To attack me.</i> The meaning of our clause is that God caused and arranged things so that this person would die at this individual’s hand even though he had never intended to kill him. God caused this to happen to him so that he would be exiled from his place because of some other sin which he committed. Scripture explicitly states, <i>There shall no mischief befall the righteous</i> (Prov. 12:21). AND IF A MAN COME PRESUMPTUOUSLY. <i>To slay him</i><sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\"><i>With guile</i>.</i> is to be understood as if written, and slew him with guile.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">That is, the infinitive includes in it the action (Filwarg).</i> Similarly <i>If she profane by playing the harlot</i> (Lev. 21:9),<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> the meaning of which is, if she profane herself by playing the harlot and therefore <i>she profaneth her father</i> (<i>Ibid</i>.).<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Here too the infinitive <i>techel</i> (she profane) includes in it the object; that is, she profane herself.</i> It is known that the term <i>chillul</i> (profanation) and the word <i>techillah</i> (beginning) come from a double root.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">They both come from the root <i>chet, lamed, lamed</i>.</i> However, they differ in meaning. It was therefore necessary to differentiate between them. Scripture therefore reads, <i>techel li-zenot</i> (profane by playing the harlot) (Lev. 21:9), for if it had the meaning of beginning, it would read <i>tachel</i> (thou shalt begin), as in <i>tachel lispor</i> (shalt thou begin to number) (Num. 16:9).<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Double roots conjugated in the <i>kal</i> are vocalized with a <i>kamatz</i> beneath their prefixes. However, in order to differentiate between the words, to profane was vocalized with a <i>tsere, techel</i>, and to begin follows the normal vocalization, that is, <i>tachel</i>.</i> FROM MINE ALTAR. This is the reverse of the previous verse. It is there stated, <i>then I will appoint thee a place</i> [<i>whither he may flee</i>], the reference being to the cities of refuge. However, he who presumptuously kills and flees, even if he seeks refuge at the altar as Joab did,<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 2:28,29.</i> shall be put to death. Our sages said even a priest<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Who has committed murder.</i> who wants to perform the service at the altar shall be put to death.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\"><i>Yoma</i> 85a; <i>San</i>. 35b.</i> AND HE THAT SMITETH HIS FATHER. Since Scripture had previously mentioned, <i>He that smiteth a man, so that he dieth, shall surely be put to death</i> (v. 12), Scripture had to explain that there is an instance where one is put to death for smiting someone even when the one who is struck does not die. This is the case when one hits one’s father. The word <i>u-makkeh</i> (and he that smiteth) is to be read as if written twice.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Our verse is to be understood as if written: and he that smiteth his father, and he who smiteth his mother, shall surely be put to death.</i> It was out of regard for the parents’ honor that Scripture found it necessary to state<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">In verse 17.</i> that even when one does not strike one’s parents but curses them, he is to be put to death. AND HE THAT STEALETH A MAN. Saadiah Gaon asks: Why was this verse inserted between <i>He that smiteth his father</i> (v. 15) and <i>And he that curseth his father</i> (v. 17)? He answers that Scripture speaks only of the commonplace. Those stolen were young children. They were brought up in a strange country and did not recognize their parents. It is thus possible for them to strike and curse their parents. The punishment for this will fall upon the kidnapper. OR IF HE BE FOUND IN HIS HAND. In the market before he sells him,<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>and selleth him</i> means: and intends to sell him. Otherwise, how could Scripture say, “or if he be found in his hand.”</i> then he shall be put to death. AND HE THAT CURSETH. We find a curse that invokes the name of God, as in <i>and cursed them in the name of the Lord</i> (II Kings 2:24). We also find curses that do not invoke the name of God. AND IF MEN CONTEND. Rabbi Saadiah Gaon says that <i>be-egrof</i> (with his fist) is similar to <i>egrofin</i> (strong) in “strong men.”<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\"><i>San</i>. 49a. Hebrew, <i>ba’ale egrofin</i>.</i> The reference<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>egrof</i> refers to something strong and hard.</i> is to something strong and hard. Rabbi Merinus says that the <i>alef</i> of <i>egrof</i> is superfluous. It is like the <i>alef</i> of <i>ezro’i</i> (my shoulder) (Job 31:22).<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Which is superfluous.</i> It comes from the same root as <i>ge-rafam</i> (swept them away) (Jud. 5:21).<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>gimmel, resh, peh</i>.</i> The reference is to something that one drags in one’s hand.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">A clod of earth. See I.E.’s short commentary.</i> The same is true in Arabic. IF HE RISE AGAIN. We will rely on our sages of blessed memory who said that <i>al mishanto</i> (upon his staff) means that he supports himself and does not lean on others as sick people do.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Cf. <i>San</i>. 78b. Also see Rashi.</i> THEN SHALL HE THAT SMOTE HIM BE QUIT. They shall release him from prison. [LOSS OF HIS TIME.] <i>Shivto</i> (loss of his time) comes from the same root as <i>shevitah</i> (rest),<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>shin, bet, tav</i>.</i> for his work stopped.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">According to this interpretation, <i>shivto</i> means his work stoppage; i.e., he must reimburse him for his work stoppage.</i> This interpretation is correct.<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">In view of the fact that he next offers a different explanation of <i>shivto</i>, I.E. must mean that this interpretation is grammatically defensible.</i> <i>Shivto</i> follows the paradigm of <i>shivro</i> (his corn money) (Gen. 44:2), for the <i>tav</i> is a root letter. It is possible that <i>shivto</i> comes from the same root as <i>shivtah</i> (tarried) in <i>save that she tarried a little in the house</i> (Ruth 2:7). <i>Shivtah</i> comes from the same root as the word <i>yashav</i> (sat).<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>yod, shin, bet</i>.</i> <i>Shivto</i> refers to the time that the one who was struck sat at home resting, without work. What proves that this interpretation is correct is that it is the reverse of <i>and walk abroad</i>.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Which indicates that until then he could not walk abroad and had to stay home. The only difference between both definitions is in etymology.</i> AND SHALL CAUSE HIM TO BE THOROUGHLY HEALED. This is a sign that permission has been granted to physicians to heal blows and wounds that are visible on the surface.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Of the body.</i> However, it is in God’s hand to heal any illness which strikes inside of the body. It is thus written, <i>For He maketh sore, and bindeth up</i> (Job 5:18). Furthermore, Scripture tells us concerning King Asa, <i>yet in his disease he sought not to the Lord, but to the physicians</i> (II Chron. 16:12).<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Asa was stricken with an internal disease. The Bible rebukes Asa for seeking the help of physicians rather than the Lord’s.</i> Now Scripture distinguished between them.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Internal and external wounds.</i> It does not state, <i>verafo yirpe</i> (and he shall surely heal), which is in the <i>kal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">The simple active form. When God does the healing Scriptures employs the <i>kal</i> form. Cf. <i>refa</i> (heal) in Num. 12:13 and <i>erpa</i> (I will heal) in Deut. 32:39. The <i>kal</i> is employed because, when contrasted to the <i>pi’el</i> (see next note), it implies ease of effort (Weiser).</i> It rather reads, <i>ve-rappo yerappe</i> (and shall cause him to be thoroughly healed). The latter is in the <i>pi’el</i>.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">The intensive form. The <i>pi’el</i> implies an expenditure of effort. Hence it is used when man does the healing.</i> I will explain this very well later on in this portion.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 23:25.</i> The rabbis received a tradition concerning other payments<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Namely, compensation for damage, pain, and shame. See <i>Baba Kama</i> 83b.</i> in addition to the two<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">That is, healing and loss of time.</i> mentioned in our verse. They similarly received a tradition to include spices which are not stated in the Torah among the incense spices.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">According to the Talmud <i>Keritot</i> 6a, the incense consisted of 11 spices. However, only five spices are listed in Ex. 30:34.</i> AND IF A MAN SMITE HIS BONDMAN. There is no doubt that according to Israelite jurisprudence the same ordinances that apply to a free man apply to a person sold into bondage. Hence it is impossible for the bondman<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in our verse.</i> to be a Hebrew servant.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">For the same law that applies to any Israelite would apply to him. Thus the law codified in verse 21 cannot relate to a Hebrew.</i> Furthermore, Scripture states at the end,<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Of the Masoretic chapter, that is, verse 21.</i> <i>for he is his money</i>.<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">This cannot apply to an Israelite, for one Hebrew does not become the property of another Hebrew.</i> Now the bondman and bondwoman<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in our verse.</i> are the ones concerning whom Scripture writes, <i>of them shall ye buy bondmen and bondmaids</i> (Lev. 25:44). The <i>bet</i> of <i>ba-shevet</i> (with a rod) is vocalized with a <i>pattach</i>. <sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Rather than with a <i>sheva</i>.</i> The reference is to the rod<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">The <i>pattach</i> beneath the <i>bet</i> indicates a specific rod. According to I.E., <i>bashevet</i> (with a rod) should be rendered, with the rod, i.e., the rod which the master uses to chastise his servants.</i> which the master was in the habit of using to beat his servants. Now all those who dispute the words of our sages<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on the next verse.</i> are forced to agree with them with regard to the phrase <i>nakom yinnakem</i> (he shall surely be avenged),<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">According to the rabbis, <i>nakom yinakkem</i> means: he shall be executed by the sword.</i> for vengeance takes many forms.<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Thus were it not for Rabbinic tradition, we would not know what punishment to mete out to a master who kills his slave.</i> Now logic will not help them in this case.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">A logical and literal analysis of this verse will not tell us what punishment Scripture had in mind by <i>he shall surely be avenged</i>.</i> The fathers have received the tradition that <i>nakem yenakem</i> (he shall surely be avenged) is similar to <i>a sword that shall avenge</i> (nokemet) <i>the vengeance of the covenant</i> (nekam berit) (Lev. 26:25).<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> NOTWITHSTANDING. Observe that the word <i>yukkam</i> (be punished),<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> which is a <i>hofal</i>, has the same meaning as <i>yinnakem</i> (be punished),<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Employed in the previous verse. As the former refers to execution so does the latter.</i> which is a <i>nifal</i>. The heretics<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr</i>. 38. The printed texts have <i>kuthim</i> (Samaritans).</i> say that the meaning of <i>nakom yinnakem</i> (he shall surely be avenged) is that great vengeance shall be exacted, namely, that the master shall be beaten. However, if the bondman lives for a day, less vengeance shall be exacted. If he lives for two days no vengeance shall be taken. They argue<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Literally, their proof is.</i> that we do not find the term vengeance used with reference to the death penalty inflicted by a law court. They also say, that there is no positive proof that <i>a sword that shall avenge</i> (Lev. 26:25) refers to being put to death.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on verse 20.</i> Furthermore, what need is there to say “two days” after saying “a day”?<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">If <i>nakom yinnakem</i> refers to execution, then why does Scripture say that if the slave lives for two days the master is not put to death? If the master is not put to death when the slave lives for one day, he is certainly not put to death if the slave lives for two days. However, if we speak of graded punishments, then it is logical to distinguish between the two.</i> However, their<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">The heretics.</i> real difficulty lies in accepting the idea that the master would be executed because of the death of a bondman. I will now answer them. Why didn’t Scripture specify what greater or lesser vengeance is to be exacted?<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">If, as the heretics claim, Scripture speaks of graded punishments, then it should have stated what these punishments consist of.</i> Let us now pursue what is written in Scripture. Scripture states, <i>nekom nikmat bene yisrael</i> (avenge the children of Israel) (Num. 31:2). It then goes on to tell us that all the Midianites were killed. Note that Samson said, <i>ki im nikkamti ba-khem</i> (surely I will be avenged of you) (Jud. 15:7). It then states, <i>And he smote them hip [and thigh with a great slaughter</i>] (Jud. 15:8). Samson said, <i>ve-innakemah nekam achat</i> (that I may be this once avenged) (Jud. 16:28) and they died in the house.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the temple of Dagon.</i> Scripture states, <i>And a two-edged sword in their hand</i> (Ps. 149:6). It then goes on to say, <i>To execute vengeance</i> (nikamah) <i>upon the nations</i> (Ps. 149:7). The Bible states, <i>For he doth avenge</i> (yikkom) <i>the blood of his servants</i> (Deut. 32:43). Now blood indicates slaughter.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Thus to avenge the blood of his servants means to kill those who slaughtered his servants.</i> This is the way the term<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\"><i>Nekamah</i> (vengeance).</i> is always used. The reason Scripture here refers to execution by vengeance is that a master seeks excuses to fall upon his bondman because he is in his power,<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">The master thinks that the slave has no one to avenge him and thus abuses his slave. Hence Scripture states the death of an innocent slave must be avenged.</i> as he cannot smite a fellow Israelite.<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Who is his slave, for he fears the slave’s family who will avenge him.</i> Now let us turn to Scripture’s statement a <i>day or two</i>. Observe that the latter is like <i>At the mouth of two witnesses</i> [<i>or three witnesses</i>] (Deut. 17:6).<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Scripture tells us that capital cases require two or three witnesses. Now if two witnesses are sufficient to establish the fact, why mention three?</i> They<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">The above-noted heretics.</i> said that they do not know its meaning.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Why Scripture reads, <i>or three witnesses</i>, if two witnesses are sufficient.</i> Let them put our verse along with it.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">As they do not understand the reason for <i>or three witnesses</i>, so do they not understand the reason for <i>or two</i> (days).</i> Our sages of blessed memory said that the meaning of <i>a day or two</i> is that the hours shall add up to the twenty-four of a day.<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Cf. <i>Mekhilta</i> on this verse: “A <i>day</i> means one that is as long as two days, and <i>two</i> means two days that are as long as one. How so? A twenty-four hour period.” Also see Rashi: “A day which is made up of a part of two separate days, i.e. twenty-four hours calculated from any moment” (Rashi, paraphrased by Cohen).</i> Now when we examined the verse we found that Scripture says, “with the rod,”<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">This is the literal meaning of <i>ba-shevet</i>. See note 213.</i> the reference being to the disciplining rod, as in <i>Thou beatest him with the rod</i><sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ba-shevet</i>.</i> (Prov. 23:14). It is thus clear that the master wanted to punish the bondman. Scripture did not mention what the laws are regarding a master who kills his bondman,<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">When not disciplining him. According to Rashbam the master is put to death in such cases even if the servant lives beyond two days.</i> because a master normally takes pity on the bondman, whom he owns, and refrains from killing him even as he takes pity upon his cattle. Now God commanded that a master shall not act sadistically when he punishes his bondman. When he sees the bondman dying under his rod the master shall let him be. If he does not leave the bondman alone then he will be put to death on the bondman’s account, for God’s mercy is upon all of His creatures. Indeed, concerning David we read, <i>Thou hast shed blood abundantly</i> (I Chron. 22:8).<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">The reason David was not permitted to build the temple.</i> The reference was to non-Israelite blood.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the blood of all people is precious in the sight of God.</i> AND IF MEN STRIVE<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>yinnatzu</i>.</i> TOGETHER. The reference is to Hebrew men<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\"><i>Men</i> means Hebrew men.</i> who strive together and hit each other. Scripture similarly reads, <i>Wherefore smitest thou thy fellow</i>? (Ex. 2:13)<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Moses said this to <i>two men of the Hebrews</i> [who] <i>were striving</i> (nitzim) <i>together</i> (Ex. 12:13). Now <i>nitzim</i> and <i>yinnatzu</i> (the word used for strive in our verse) come from the same root. We thus see that the Hebrew word <i>yinnatzu</i> (strive) means to exchange blows (Filwarg).</i> AND HURT. Both are included.<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Both men hurt the woman. <i>Ve-nagefu</i> (hurt) is in the plural. Its literal meaning is, and they hurt. Hence I.E.’s comment.</i> Sometimes its meaning is one or the other.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">At times Scripture employs the plural but its meaning is one of those spoken of.</i> Thus the meaning of <i>they shall be burnt with fire, both he and they</i> (Lev. 20:14) is, either this one or that one.<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Either the mother or her daughter. The verse speaks of a man who takes a woman and her daughter. For doing so, he and one of the women are executed; i.e., if he is married to a woman and sleeps with her daughter, then it is the daughter who is executed; if he is married to the daughter and sleeps with the mother, it is the mother who is executed. See I.E. on Lev. 20:14.</i> If both<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Men who hurt the woman.</i> are Israelites one law applies to them. The woman spoken of in this verse is an Israelite woman. YET NO HARM FOLLOW. To the woman. HE SHALL BE SURELY FINED. Because of the children who were aborted and died. ACCORDING AS THE WOMAN’S HUSBAND SHALL LAY UPON HIM. If the one who hurt the woman wants to do according to the will of the father of the children.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">That is, pay an amount of money requested by the woman’s husband.</i> Otherwise he shall pay in accordance to the ruling of the law court. <i>Bi-fililim</i> (as the judges determine) is similar to the word <i>u-fillelo</i> (shall judge him).<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>pelilim</i> means judges.</i> BUT IF ANY HARM FOLLOW. To the woman. We find a difference of opinion.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Concerning the punishment of the one who is responsible for the woman’s death. See <i>Mekhilta</i> on this verse: <i>“Then thou shalt give life for life</i>. He cannot pay for life with money. It is with life that he must pay for life…Rabbi says: <i>Then thou shalt give life for life</i>. This means monetary compensation.” Also see <i>San</i>. 79a.</i> Some say that the one who caused the women’s death is put to death because he intended to kill a fellow Israelite. They offer as proof the fact that Scripture states, <i>he shall surely be fined</i> (v. 22) with regard to the children, but it states with regard to the woman, <i>then thou shalt give life for life</i>. Now if the reference is to a fine,<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">That is, if <i>then thou shalt give life for life</i> refers to a fine.</i> then in what way is the woman’s death worse than that of the children? On the other hand, if we say that one is to be punished with death for killing the children, why did Scripture alter its style<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">When dealing with the death of the woman.</i> and read, <i>life for life</i>? The opposing opinion maintains that one who intends to kill one individual and kills another is not put to death, and the reason the Torah altered its language and stated <i>life for life</i> is that the fine for killing a person is much greater than that for killing an embryo. They offer as proof the fact that the Torah afterwards reads, <i>eye for eye, tooth for tooth</i> (v. 24). The latter is not to be taken literally. On the contrary, it refers to ransom.<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">The culprit pays ransom for his tooth or eye. Thus as <i>eye for eye, tooth for tooth</i> refers to money, so does <i>life for life</i> in this case.</i> This portion<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\"><i>And if man strive together</i>, etc., verses 22-25.</i> was written because of the clause <i>eye for eye, tooth for tooth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">The laws dealing with murder were dealt with in verse 14.</i> Scripture afterwards codifies the law dealing with the eye and tooth of a bondman.<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Scripture first wanted to lay down the law dealing with one who takes out the eye or tooth of a free person before it went on to deal with the law regarding one who takes out the eye or tooth of a slave.</i> EYE. Rabbi Saadiah says that we cannot interpret this verse according to its plain meaning. For if a man struck his neighbor’s eye and the eye lost a third of its sight, how is it possible to punish the culprit with an equivalent blow, that is, with a blow which is neither greater nor lesser?<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Than the blow which the culprit inflicted upon his victim.</i> There is a possibility that the culprit will lose his entire eyesight. Burns, wounds, and stripes present even greater difficulties, for if they were inflicted on a dangerous area it is possible for the culprit to die. The mind cannot accept this.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">That <i>eye for eye</i> be taken literally.</i> Ben Zuta<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 2:2 and the notes thereto.</i> said to Saadiah Gaon: Does not Scripture elsewhere state, <i>as he hath maimed a man, so shall it be rendered unto him</i> (Lev. 24:20)? Rabbi Saadiah answered him: We have a <i>bet</i> taking the place of the word <i>al</i> (on).<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">There are verses in Scripture in which Scripture employs the word <i>al</i>. However, it is to be interpreted as a <i>bet</i>. For example, Scripture states, <i>lo ragal al lishono</i> (Ps. 15:3). Its literal reading is: He did not slander upon (<i>al</i>) his tongue (<i>leshono</i>). However, it should be interpreted: He did not slander with his tongue (<i>bi-leshono</i>).</i> Its meaning is, so shall a fine be placed upon him.<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">Lev. 24:40 reads: <i>ken yinaten bo</i> (so shall it be rendered unto him). According to Saadiah Gaon, <i>ken yinaten bo</i> should be interpreted as if written, <i>ken yinaten alav</i> (so shall it be placed upon him); i.e., he is to be fined accordingly. For just as a <i>bet</i> takes the place of <i>al, al</i> (alav) takes the place of a <i>bet</i> (bo).</i> However, Ben Zuta responded, <i>as he hath done, so shall it be done to him</i> (Lev. 24:19).<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Which implies tit for tat.</i> The Gaon retorted: Observe, Samson said, <i>As they did unto me, so have I done unto them</i><sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">The Philistines.</i> (Jud. 15:11). Now Samson did not take their wives and hand them over to others.<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Which is what the Philistines did to him. Hence it is also possible that <i>as he hath done, so shall it be done to him</i> (Lev. 24:19) is not to be taken literally.</i> He only repaid them for their dastardly acts. Ben Zuta responded: If the culprit<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Who injures another person and knocks out his eye.</i> is a poor man what shall his punishment be? The Gaon answered: If a blind person shall blind one who can see, what shall be done to him, for it is possible for a poor person to become wealthy and pay. However, it is eternally impossible for the blind to pay.<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">In other words, the blind man can never regain his eyesight so that the punishment of blinding him can be exacted.</i> The general rule is that we cannot fully explain any commandment written in the Torah unless we rely on the words of our sages of blessed memory. Just as we received the Torah<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">The written law.</i> from the sages,<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Literally, the fathers. I.E. occasionally refers to the sages as fathers. Cf. the Talmudic tractate <i>Ethics of the Fathers</i>.</i> so did we receive the Oral Law.<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">From them.</i> There is no difference between them. Now the interpretation of <i>eye for eye</i> is, it is fitting for the culprit to give his eye in place of his victim’s eye if he does not pay ransom for it.<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">He deserves to have his eye taken out. However, Scripture substituted a monetary payment.</i> [TOOTH FOR TOOTH, HAND FOR HAND, FOOT FOR FOOT.] Rabbi Saadiah Gaon says: In some cases the payment for taking out a tooth is very small.<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture mentions this law.</i> This is the case when a youth is struck, because if his tooth is uprooted another will take its place.<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Nevertheless, the one who takes it out must pay for it.</i> Scripture mentions the hand because one does work with it.<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Thus one might suppose that a greater penalty would be inflicted for harming it.</i> Scripture mentions the foot because the loss of a foot is worse than the loss of a hand, as a person cannot walk on one foot.<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Thus one might suppose that a greater penalty, i.e., more than just monetary compensation, would be inflicted for harming it.</i> However, I believe that Scripture mentions these organs because they are the ones that are usually harmed. When a man strikes his neighbor he strikes him in the eye which faces him, or the mouth which faces him and thus breaks his teeth, or in the hand that his neighbor fights with or protects his face with, or his foot when he runs away from him. BURN. <i>Keviyyah</i> (bum) is to be taken at face value; that is, it refers to a burn caused by fire.  Some say that <i>petza</i> (wound) refers to a bleeding wound and <i>chabburah</i> (stripe) to a blow that does not draw blood. However, the Gaon says that <i>petza</i> refers to breaking a bone and <i>chabburah</i> to a bleeding wound. AND IF A MAN SMITE. God commanded that a bondman should go free because of his eye or tooth to prevent masters from cruelly striking their servants with terrible blows. Thus if the master destroys his bondman’s eye or even his tooth, then the bondman will pass from his control free of charge and the master will forfeit his property. AND IF HE SMITE OUT HIS BONDMAN’S TOOTH. Scripture, as I have noted, speaks about the most usual. According to tradition a bondman similarly goes free if any of his major organs<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">The major external organs, which consist of the fingers and toes, the ears, the nose, the tip of the penis in a male and the nipples in a female. See <i>Nega’im</i> 6:7; <i>Kiddushin</i> 25a.</i> are destroyed. AND IF AN OX GORE A MAN. This portion<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Verses 28-31.</i> is mentioned because of <i>if the ox gore a bondman or a bondwoman</i> (v. 32).<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Since Scripture up to now dealt with injuries to slaves, it wanted to go on and codify the law dealing with an ox that gores a bondman or a bond-woman. However, before dealing with the latter it wanted to state the law dealing with an ox that gores an Israelite.</i> The man and the woman referred to in our verse are Israelites. Our verse reads, <i>or a woman</i>. Scripture does not mention a woman in <i>He that smiteth a man, so that he dieth</i> (v. 12) because it is the manner of Scripture to mention the more important, namely, the male. Nevertheless, the same law applies to a female.<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">A person who murders a woman is put to death.</i> Scripture now mentions a woman<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">That is, our verse reads, <i>or a woman</i>.</i> so that the owner of the ox does not protest and argue that the woman did not follow the normal practice. For there are places where it is not the custom for women to go out of the city to a field where oxen are found. It is because of this that Scripture afterwards states, <i>Whether it have gored a son, or gored a daughter</i> (v. 31). The law concerning one that smiteth a man applies equally whether the victim is an adult or a minor. Scripture mentions son or a daughter so that the owner of the ox does not protest against the parents and say that the parents should have watched their children. THE OX SHALL BE SURELY STONED. The meaning of <i>and its flesh shall not be eaten</i> is that its flesh shall not be eaten as the flesh of an animal that dies of itself, which the stranger in the gate or the foreigner may eat.<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\"><i>And its flesh shall not be eaten</i> may be mistakenly taken to imply that the flesh of other oxen not killed by <i>shechitah</i> (ritual slaughtering) is permitted to be eaten by Israelites. Hence I.E.’s comment.</i> Our sages said that every time Scripture states, <i>it shall not he eaten</i>, it means that it is prohibited to derive any pleasure from it. BUT THE OWNER OF THE OX SHALL BE QUIT. Of punishment. BUT IF THE OX WAS WONT TO GORE. There is no doubt that there is no ransom for those who are to be executed by a court of law.<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">See Num. 35:31: <i>Moreover ye shall take no ransom for the life of a murderer, that is guilty of death; but he shall surely be put to death</i>.</i> The transmitters of tradition therefore said that <i>shall also be put to death</i> refers to death at the hands of heaven. Now I believe that here [the term <i>shall be put to death</i>] is similar to <i>eye for eye</i>. Its meaning is, the owner shall be put to death if he does not give a redemption for his life. All of this because Scripture reads, <i>yumat</i> (shall be put to death); not <i>yamut</i> (he will die).<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., the term <i>yumat</i> always means that others shall put him to death. However, <i>yamut</i> always refers to death at the hands of heaven. Since Scripture here uses <i>yumat</i>, the reference cannot be to death at the hands of heaven (Filwarg).</i> IF THERE BE LAID ON HIM A RANSOM. This does not contradict <i>Moreover ye shall take no ransom for the life of a murderer</i> (Num. 35:31), for Scripture speaks there of a real murderer. However, the person spoken of in our verse did not commit murder. He is only punished because he did not restrain the ox by tying it up. Or, if he tied the ox up, he did not do so properly so that the ox was able to free itself. Or, the ox did not find the door<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Of the bam or corral.</i> closed<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">In other words, the owner left the bam door open.</i> and it went out and caused damage. LAID UPON HIM. By the decree of the judges. WHETHER IT HAVE GORED A SON, OR HAVE GORED A DAUGHTER. Both of whom are Israelites, for Scripture afterwards reads, <i>If the ox gore a bondman</i> (v. 32). God decreed that the owner of the ox<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Even though he personally did not directly kill.</i> be punished because it is hard for God to see an animal kill a person who is created in the image of God. Because of this, the ox is also stoned. AND IF A MAN SHALL OPEN A PIT. Which was dug.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">That is, a pit which was dug and then covered.</i> Scripture mentions this because God does not want an animal to die in vain, that is, if its death does not serve human needs. Furthermore, he<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">The one who opens the pit.</i> injures the owner of the beast. THE OWNER OF THE PIT. The one who opened it or the one who dug it. This is the law even though the pit is on public property.<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">And does not belong to the one who opened or dug it.</i> He made it for his use; therefore he is called the owner of the pit. HE SHALL GIVE MONEY. He shall pay what the fallen animal was worth when alive after deducting the value of the carcass. AND IF ONE MAN’S OX HURT ANOTHER’S. Ben Zuta says that <i>re’ehu</i> (another’s)<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Literally, his neighbor.</i> is an adjective describing the ox.<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">According to Ben Zuta (a Karaite exegete) our verse should be rendered: And if a man’s ox hurt an ox his neighbor (<i>re’ehu</i>), i.e., the ox , who is his neighbor.</i> However, Ben Zuta did not notice that the word <i>shor</i> (ox) is in the construct with <i>ish</i> (man’s).<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Its literal meaning is, a man’s ox.</i> This is also the case with the word <i>shor</i> (ox) and <i>re’ehu</i> (another’s).<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that <i>shor re’ehu</i> is parallel to <i>shor ish</i>, which literally means a man’s ox. Hence <i>shor re’ehu</i> must similarly mean a neighbor’s ox.</i> However, an ox has no neighbor except for Ben Zuta.<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">For the term <i>re’a</i> (neighbor) only refers to a fellow human being.</i> The owner of a tame ox pays half of the damage. OR IF IT BE KNOWN. On the other hand, if the ox was a gorer he shall pay the entire damage. Scripture mentions the laws dealing with the ox up to <i>If a man steal an ox</i> (v. 37).<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">That is, starting with verse 28 and ending with verse 37.</i> All of this<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Scripture found it necessary to codify here the laws contained in verses 28-37.</i> because of the bondman who is sold<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">By the law courts.</i> because of his theft. This is the way our Torah portion opened, namely, <i>If thou buy a Hebrew servant</i> (v. 2).<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">The slave spoken of in verse 2 is a slave sold by the law courts for theft.</i> IF A MAN STEAL. Rabbi Joshua says that God was stricter with an ox than with a sheep because the thief cannot hide an ox as he can a sheep.<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Since one has to be more of a professional thief to steal the ox, the fine is heavier.</i> One cannot steal it unless one is experienced in the art of theft.<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Hence the thief is punished more severely.</i> However, Saadiah Gaon says that the theft of an ox is more severely punished because the owner of the ox suffers more than that of a sheep because the ox is used for plowing. IF A THIEF BE FOUND BREAKING IN. At night, as the thief would not break in during the day. <i>If the sun he risen upon him</i> in the verse which follows proves this. [THERE SHALL BE NO BLOODGUILTINESS FOR HIM.] That is, the one who kills the thief is not guilty of bloodshed.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>damim</i> (literally, blood) means bloodshed. Hence <i>en lo damim</i> (there shall be no bloodguiltiness in him) means he is not guilty of bloodshed.</i> One has to be amazed at those who interpret <i>damim</i> (bloodguiltiness) as life.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The reference is to Rashi. Rashi interprets <i>en lo damim</i> (there shall be no bloodguiltiness in him): “This is not murder. He is considered as dead to begin with.” Also see Rashi on verse 2. “<i>Damim lo</i> (there shall be bloodguiltiness for him): He is considered as a living person, and the owner of the house commits murder if he kills him.”</i> If this is so, what is the meaning of <i>because thou art a man of blood</i> (damim) (II Sam. 16:8) and <i>his blood</i> (damav) <i>shall be upon him</i> (Lev. 20:9). IF THE SUN BE RISEN UPON HIM…HE SHALL MAKE RESTITUTION. This<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>He shall make restitution</i>.</i> refers to <i>he shall pay five oxen for an ox</i>, etc. (Ex. 21:37), which is written above.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">For the first part of our verse does not deal with what a thief steals. It deals rather with the circumstances under which an owner may kill a thief (Krinsky).</i> It is like <i>unto a foreign people</i> (Ex. 21:8)<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Which is connected to the first part of verse 8. See I.E. on Ex. 21:7,8.</i> and <i>And also unto thy bondwoman thou shalt do likewise</i> (Deut. 15:17), which refers to <i>thou shalt furnish him liberally</i> (Deut. 15:14), which is written above it. HE SHALL BE SOLD FOR HIS THEFT. Because of his theft.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that the <i>bet</i> prefaced to <i>genevato</i> (his theft) means because. Thus <i>bi-genevato</i> means because of his theft. The <i>bet</i> prefaced to a word usually means in. Hence I.E.’s comment.</i> IF THE THEFT BE FOUND IN HIS HAND. This verse refers to all beasts.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Not only to an ox, ass, or sheep.</i> Our sages<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"><i>Vat. Ebr</i>. 38 reads: however, our sages, etc.</i> received a tradition that Scripture decrees<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>gezerat ha-katuv</i>.</i> that the law concerning the payment of “four and five” applies only to oxen and sheep.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">See <i>Baba Kama</i> 67b.</i> IF A MAN CAUSE A FIELD OR A VINEYARD TO BE EATEN. This too is connected to what is written above<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">That is, Ex. 21:28-36.</i> wherein the damage cause by an ox is mentioned. Scripture reads, <i>ki yaver</i> (if…cause…to be eaten). The word <i>yaver</i> (cause to be eaten) comes from the same root as <i>be’irenu</i> (our cattle) in <i>we and our cattle</i> (Num. 22:4).<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>ki yaver ish</i> means if a man sends his beast, i.e., he sends his beast to pasture. Indeed, this is how I.E. renders <i>yaver</i> in his short commentary. Similarly Rashi on verse 4.</i> It<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The reference is apparently to <i>yaver</i> (Krinsky, Weiser). However, see next note.</i> is a <i>pi’el</i>.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"><i>Yaver</i>, as I.E. points out in his short commentary, is a <i>hifil</i>. Some believe that our text is corrupt and that we should emend it accordingly. See Krinsky and Weiser. However, according to Filwarg, I.E.’s comment refers to <i>bi’er</i> (feed), which is the <i>pi’el</i>.</i> [AND IT FEED IN ANOTHER MAN’S FIELD.] <i>Bi-sedeh acker</i><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Literally, in another field. Hence I.E.’s comment.</i> means in another man’s field.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In another field is short for in another man’s field.</i> <i>Ye that have eaten up the vineyard</i> (Is. 3:4)<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"><i>Ye that have eaten up the vineyard</i> means ye have eaten up the vineyard which belongs to another.</i> is similar. IF FIRE BREAK OUT. This too is connected to what is written above, for it speaks of damage caused to a field. [HE THAT KINDLED.] The word <i>ha-mavir</i> (he that kindled) does not have the same meaning as the word <i>yaver</i> (cause to be eaten) in <i>if a man cause…to be eaten</i> (v. 4) even though they both come from the same conjugation.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"><i>Mavir</i> and <i>yaver</i> are both <i>hifils</i>.</i> For the word fire indicates what <i>ha-mavir</i> means.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Our verse opens with <i>If fire break out</i>. It then goes on to say that the <i>“mavir” shall surely make restitution</i>. It is thus clear that <i>ha-mavir</i> means <i>he that kindled</i> [the fire].</i> It is considered beautiful Hebrew style to employ the same word with two meanings,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">In one verse or passage.</i> as in <i>With the jawbone of an ass</i> (ha-chamor), <i>heaps upon heaps</i> (chamor chamorotayim) (Jud. 15:16), and in <i>that rode on thirty ass colts</i> (ayarim), <i>and they had thirty cities</i> (u-sheloshim ayarim lahem) (Jud. 10:4). Now in the latter verse the second <i>ayarim</i> means cities, as <i>which are called Havvoth-jair</i> (<i>Ibid.</i>) proves.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Jud. 10:4 reads: <i>And he had thirty sons that rode on thirty ass colts</i> (ayarim), <i>and they had thirty cities</i> (ayarim), <i>which are called Havvoth-jair</i> (the villages of Jair) <i>unto this day</i>. It is highly unlikely that <i>which are called Havvoth-jair</i> refers to ass colts.</i> IF A MAN DELIVERS. This is also connected to what is written above.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The above verses 1-3 dealing with theft.</i> Scripture speaks of theft so as to complete the ordinances concerning theft.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Begun in the earlier verse.</i> WHETHER HE HAVE NOT PUT HIS HAND UNTO HIS NEIGHBOR’S GOODS. This indicates that <i>then the master of the house shall come near unto God</i> refers to an oath sworn before judges.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"><i>Whether he have not put his hand unto his neighbor’s goods</i> indicates an oath; i.e., <i>then the master of the house shall come near unto God…</i>[and shall swear] <i>whether he have not put his hand unto his neighbor’s goods</i>. So too Rashi.</i> Hence, <i>For every matter of trespass</i> (v. 8) follows. This means that the one who swore sinned.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">That is, swore falsely (see Rashi). Since the previous verse deals with an oath taken by the bailee, the verse that follows deals with instances where the bailee commits perjury.</i> Rabbi Joshua says that <i>pesha</i> (trespass) means that it went out of the owner’s possession, as in “Then did Edom revolt from under the hand of Judah.”<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">There is no such verse. II Kings 8:22 literally reads: “Yet Edom revolted from under the hand of Judah…Then did Libnah revolt at the same time.” I.E. probably quoted from memory and erred.</i> (II Kings 8:22). <i>For every matter of trespass</i> (v. 8) includes everything that follows<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">That is, oxen, asses, sheep, or raiment.</i> and everything<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Else.</i> that passes out of the owner’s possession,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase, <i>For every manner of trespass</i>.</i> whether stolen<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">This is implied in <i>every manner of trespass</i>.</i> or lost,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Explicitly mentioned in our verse.</i> with the finder denying and not admitting that he found it. WHEREOF ONE SAITH. The witness saith, <i>This is it</i>. THIS IS IT…HE WHOM GOD SHALL CONDEMN. If God<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">That is, the judge.</i> shall condemn the keeper, because he himself stole it, or one who found an object and denied finding it, and thus became a thief because of it. IF A MAN DELIVER. Our verse speaks of a paid bailee.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">A bailee, or keeper, who is paid for his services. This bailee is obligated to pay if what is placed in his charge is stolen or torn. See verse 11.</i> UNTO HIS NEIGHBOR’S GOODS. <i>According to the pace of the cattle</i> (Gen. 33:14.) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"><i>Melekhet</i> (goods) is similar to the word <i>melakhah</i> (cattle) in <i>According to the pace of the cattle</i>. The word <i>melakhah</i> literally means work. Hence I.E.’s comment that it sometimes connotes goods, property, or anything that is one’s “work.” See I.E. on Gen. 33:14.</i> The owner takes nothing from the keeper except for the oath. IF IT BE TORN IN PIECES. He was paid for this.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">He was paid to make sure this did not happen.</i> LET HIM BRING IT FOR WITNESS. Let him bring a piece of the carcass as proof. This is in line with <i>As a shepherd rescueth out of the mouth of the lion, Two legs, or a piece of an ear</i> (Amos 3:12). AND IF A MAN BORROW AUGHT. According to the plain meaning of the text, <i>the owner thereof not being with it</i> means that the owner can claim that the borrower overworked his animal. IF THE OWNER THEREOF BE WITH IT. If the owner himself saw how the animal was hurt or died.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">The bailee does not have to pay for the animal, for the owner would not have permitted the bailee to overwork his animal.</i> The same law applies to a hired animal accompanied on the way by its lessee and lessor.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretion of <i>im sachir hu ba bi-secharo</i> (if it be a hireling he loseth his hire) as: if a hired animal, while being accompanied by its lessee and lessor, was hurt or died, the lessee is not obligated to pay. See Weiser. See also Rashi who interprets differently.</i> Scripture concludes its dealing with theft of property and proceeds to discuss theft of confidence namely, seduction, for we often find men seducing young women of immature mind.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture deals with this vice.</i> THAT IS NOT BETROTHED. For a betrothed woman is considered to be married<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">And the one who sleeps with her is punished by death. See Deut. 22:24.</i> even though she has not slept with her husband.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbinic tradition there are two stages to marriage, <i>erusin</i> (betrothal) and <i>kiddushin</i> (sanctification). In the first stage the woman lives with her parents and is prohibited from having intercourse with her husband. In the second stage the women leaves her parent’s home and takes up her domicile with her husband. In contemporary times the <i>erusin</i> and <i>kiddushin</i> take place at the same time. A woman who is an <i>arusah</i> is considered to be married even though she still lives with her parents. Thus a “betrothed woman” in Scripture does not refer to an engaged woman; it refers to a married woman.</i> [HE SHALL SURELY PAY A DOWRY FOR HER.] <i>Mahor yimharennah</i> (he shall surely pay a dowry for her) is similar to the word <i>mohar</i> used in the sense of attachment, as in <i>acher maharu</i> (that attach themselves unto another)<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. According to I.E., <i>mahor yimharennah</i> (he shall surely pay a dowry for her) is to be rendered: he shall surely attach himself to her; that is, he must marry her.</i> (Ps. 16:4). The root <i>mem, heh, resh</i> having the meaning of quickly (<i>meherah</i>) is only found in the <i>pi’el</i> in all of Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Whereas <i>mahor yimharennah</i> is in the <i>kal</i>.</i> HE SHALL PAY MONEY. For seducing her. A SORCERESS. Scripture mentions the law of the sorceress after the law dealing with a seduced virgin because those who lust desire to satisfy their cravings through magic.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">By bewitching in one way or another the objects of their desire.</i> Scripture speaks of a sorceress because women practice sorcery more than men.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">The same law applies to a sorcerer. However, Scripture speaks of what is most usual.</i> WHOSOEVER LIETH WITH A BEAST. Scripture first mentions the laws dealing with the seduction of an immature young woman. It also mentions intercourse with an animal that, unlike a woman, cannot cry for help. It then mentions<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">In Deut. 22:24-27.</i> the law concerning a woman who can cry for help.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">If raped.</i> HE THAT SACRIFICETH UNTO THE GODS. According to the plain meaning of the text the verse does not speak of an Israelite, for Scripture already warned against this in the second statement.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Of the Decalogue, viz., <i>Thou shalt have no other gods before Me</i> (Ex. 20:3).</i> It is only mentioned because of the stranger who is mentioned in the next verse. It is because of the stranger<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Some texts read, for it is on account.</i> that Scripture reads, <i>Whosoever lieth with a beast</i> (v. 18), for this is the manner of the foreign nations. Now a stranger may live in the Land of Israel on the following conditions: that he does not lie with a beast and that he does not sacrifice unto idols. Scripture reads, <i>la-elohim</i> (unto the gods) because the reference is to the gods that the stranger was previously accustomed to worship.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">The <i>kamatz</i> beneath the <i>lamed</i> indicates the definite article, namely, the gods that the stranger was accustomed to worship.</i> The term <i>la-elohim</i> (the gods) also takes in the angels.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">For the term <i>elohim</i> also refers to angels.</i> UNTO THE LORD ONLY. Only unto the glorious name<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i>.</i> which is a common noun not used for any other being.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">May one offer sacrifices.</i> AND A STRANGER. When a stranger commits himself not to worship idols you shall not wrong him in your country because you are more powerful than he is. Remember that you were strangers like him. When Scripture makes mention of the stranger who is powerless, it similarly takes note of the orphan and widow who are powerless Israelites. After saying <i>lo te’annun</i> (ye shall not afflict) (v. 21) which is in the plural, Scripture says <i>im te’anneh</i> (if thou afflict) (v. 22)<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Which is the singular.</i> because whoever sees a person afflicting the orphan and the widow and does not aid them, is also considered an afflicter. IF THOU AFFLICT THEM. Note the punishment.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">For afflicting a widow or orphan.</i> If a person afflicts an orphan or a widow and no one comes to their aid, all are punished. The next verse therefore reads, <i>My wrath shall wax hot, and I will kill you</i>, that is, all of you. Scripture says, “for if he cry at all unto me”<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> in regard to the orphan. The same applies to a widow. However, it is possible that the orphan is very young and cannot articulate his pain like the widow.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">That is, he can only cry out.</i> IF THOU LEND MONEY. If the Lord gave you enough wealth so that you are able to lend to the poor.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"><i>If thou lend</i> implies that lending money to the poor is not an obligation. However, it is clear from Deut. 15:7-11 that one is obligated to lend money to the poor. Hence I.E. points out that one is obligated to lend money only if one has money to lend.</i> This section<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Verses 21-23.</i> is mentioned here because the poor are like the stranger, the orphan, and the widow.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">In that they are defenseless.</i> God calls the poor <i>My people</i> because the pious do not seek to acquire wealth in this world, as can be seen from Elijah’s behavior.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Scripture tells us that Elijah was <i>girt with a girdle of leather about his loins</i> (II Kings 1:8) and fed by ravens (I Kings 17:6). This, and the general description of Elijah’s life in Scripture, led I.E. to conclude that Elijah was poor.</i> Elisha, who did not want to accept Naaman’s gift (II Kings 5:16), also proves this point.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">For money was not important to Elisha.</i> So does Samuel from Ramah.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Who did not use his position to gather wealth. See I Sam. 12:3.</i> [WITH THEE.] Its meaning is, in the place where you dwell. THOU SHALT NOT BE TO HIM AS A CREDITOR. In that he favors you because of your kindness. Scripture reads, <i>tesimun</i> (shall ye lay) because the lender, the scribe, and the witnesses all violate the law.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\"><i>Tesimun</i> is a plural. Hence I.E.’s comment. According to the Talmud the borrower also violates the law. See <i>Baba Metzia</i> 75b. I.E. apparently held that according to the plain meaning of Scripture the borrower is not included, for <i>tisimun</i> cannot apply to him.</i> IF THOU AT ALL TAKE THY NEIGHBOR’S GARMENT TO PLEDGE. After saying <i>salmat re’ekha</i> (thy neighbor’s garment), which is the feminine,<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>salmat</i> is in the feminine.</i> and similarly, after saying, <i>ki hi kesuto levaddah</i> (for that is his only covering) (v. 26).<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\"><i>Kesuto</i> (his covering) is in the feminine. Actually, <i>ki hi kesuto levaddah</i> follows <i>teshivennu</i>.</i> Scripture says, <i>teshivennu</i> (thou shalt restore it).<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\"><i>Teshivennu</i> is masculine. Scripture should have used <i>teshevennah</i> since both <i>salmat</i> and <i>kesut</i> are feminine nouns.</i> Scripture reads <i>teshivennu</i> because it refers to the pledge.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\"><i>Chavul</i> (pledge) is masculine. <i>Teshivennu</i> (thou shalt restore it) does not mean thou shalt return the garment but rather thou shalt return the pledge (see previous note). It should be noted that the noun <i>chavul</i> is not explicitly stated in the verse but is implied in the verbs <i>chavol tachbol</i> (take to pledge).</i> Saadiah Gaon asks, what reason is there to take the pledge during the day and to return it at night? He answers, because the lender fears that the borrower might secure an additional loan from someone else and give him the pledge as security for the loan. FOR THAT IS HIS ONLY COVERING. Its meaning is, you should pity him. [FOR I AM GRACIOUS.] According to the Gaon the term <i>chanun</i> (gracious) is similar in meaning to <i>channuni channuni</i> (Have pity upon me, have pity on me) (Job 19:21).<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah the word <i>chanun</i> means gracious. Thus Job 19:21 should be rendered: be gracious to me, be gracious to me.</i> Its meaning is, I will give him money and take away your money. I believe that this is not the meaning of <i>chaninah</i> (graciousness). What did David seek in saying, <i>Be gracious unto me, O God. according to Thy mercy</i> (Ps. 51:3)?<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">The context makes it clear that David was not seeking a monetary gift from God.</i> <i>Chanun</i> rather has the same meaning as the word <i>rachum</i> (merciful) although there is a difference between them,<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">In nuance.</i> as I will note in the Torah portion <i>Ki Tissa</i>.  Now the phrase <i>that I will hear</i> which follows <i>and it shall come to pass, when He crieth unto Me</i> is similar to <i>for if they cry at all unto Me, I will surely hear their cry — My wrath shall wax hot</i> (v. 22,23).<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Scripture tells us that when the orphan shall cry unto God, the Lord will hear his cry. It does not state what will happen next. I.E. thus points out that what follows <i>I will surely hear their cry</i> in verse 22 also applies here, viz., <i>My wrath shall wax hot, and I will kill you with the sword; and your wives shall be widows, and your children fatherless</i> (v. 23).</i> How shall you know that <i>I will surely hear their cry?</i> You will know it from <i>My wrath</i> which follows.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">In verse 23.</i> THOU SHALT NOT REVILE<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>tekalel</i>.</i> GOD. The reference is to the judges,<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\"><i>Elohim</i> (God) means judges. Thus, <i>Thou shalt not revile God</i>, means thou shalt not revile a judge or judges.</i> namely, the priests, the sons of Levi, who have the Torah with them. NOR CURSE<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ta’or</i>.</i>  A RULER OF THY PEOPLE. In secret or in public. The Geonim differentiated between revile and curse.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">See notes 73 and 75. <i>Kelalah</i> refers to an insult, <i>me’erah</i> (curse) refers to a defect in a person’s body or fortune (Weiser).</i> The ruler spoken of in our verse is the king noted in Deuteronomy. When we examined all the verses that come one after the other until <i>And in all things that I have said unto you take ye heed</i> (Ex. 23:13), we discovered that most of them deal with the poor. They appear to be connected to the section <i>If thou lend money…to the poor</i> (v. 24). Yefet says the reason Scripture mentions <i>Thou shalt not revile God</i> is that if the lender should violate the law and not return the pledge,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">At night.</i> the poor man, while in pain during the night, might revile the judge who ruled that the lender should take the pledge. THE FULNESS OF THY HARVEST, AND OF THE OUTFLOW OF THY PRESSES. <i>Mele’atekha</i> (the fulness of thy harvest) is another name for wine and <i>dimakha</i> (the outflow)<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Literally, weeping, or trickling.</i> another name for oil. However, Saadiah Gaon says that <i>mele’atekha</i> refers to both the fullness of the seed and the fullness of the winepress. He says that <i>dimakha</i> alludes to oil, because when an olive is pressed the oil drips like a tear (<i>dema</i>). Now this verse is explained elsewhere, namely, <i>The first-fruits of thy corn, of thy wine, and of thine oil, and the first of the fleece of thy sheep</i> (Deut. 18:4).<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Deut. 18:4 is parallel to our verse and indicates that our verse deals with the first fruits.</i> Scripture therefore couples <i>The first-born of thy sons shalt thou give unto Me</i> with it.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">That is, it follows the law dealing with the first fruits of the fullness of the harvest and the outflow of the presses.</i> For the first-born are the first of one’s strength.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">They are thus similar to the first fruits.</i> Ben Zuta says that <i>mele’atekha</i> (the fulness of thy harvest) refers to pregnancy and <i>dimakha</i> (the outflow of the press) is another term for sperm, which is a drop. He also says that <i>Thou shalt not delay</i> means that one should not delay taking a wife. Hence, <i>The first-born of thy sons shalt thou give unto Me</i> follows it. However, this is sheer insanity. Why did Scripture mention <i>mele’atekha</i> before <i>dimakha</i>? According to Ben Zuta, <i>dimakha</i> refers to the ejaculation of semen into a woman, which is then followed by pregnancy. Furthermore, pregnancy is not in the hand of man. It depends only upon God.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">According to Ben Zuta our verse commands a man to marry and have children, viz., <i>The first-born of thy sons shalt thou give unto Me</i>. I.E. claims that there cannot be a command to have children, for while a man can marry and attempt to have children, there is no guarantee that he will. See I.E. on Gen. 1:22 and the notes thereto.</i> Yefet says that this verse is mentioned so that the poor person does not delay to give that which he is obligated to give.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">In other words, this verse is addressed to the poor. Yefet comments thus because most of our verses deal with the poor. See I.E.’s notes on the previous verse.</i> SHALT THOU DO WITH THINE OXEN, AND WITH THY SHEEP.] Likewise thou shalt give the first-born<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Of <i>thine oxen</i> and <i>thy</i> sheep.</i> to the priest. AND YE SHALL BE HOLY MEN UNTO ME. Since Scripture mentions <i>thine oxen</i> and <i>thy sheep</i>, which are permitted to be eaten, it warns one not to eat meat which is torn, for it is possible that a poor person might eat torn meat because of his poverty.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">I.E. comments thus because most of our verse deals with the poor. See I.E.’s note on verse 27.</i> [IN THE FIELD.] Scripture speaks of what is most common. The same law applies if the animal was torn in the midst of a city. <i>That chanceth him by night</i> (Deut. 23:11)<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">The reference is to a seminal emission.</i> is similar.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Scripture speaks of a nocturnal emission because that is when most involuntary emissions take place. However, the same law applies to an emission that occurs during the day.</i> [TO THE DOGS.]<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Literally, to the dog.</i> The <i>lamed</i> prefaced to <i>kelev</i> (dogs) was vocalized with a <i>pattach</i><sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Rather than with a <i>sheva</i>.</i> because the reference is to the dog who guards the oxen and the flock.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">The <i>pattach</i> beneath the <i>lamed</i> indicates the definite article.</i> Torn meat is not fit for anyone, only for a dog Rabbi Moses Ha-Kohen says that torn meat is unhealthier than meat from an animal that dies of natural causes. There is something poison-like in torn meat that is harmful to the health of a human being. Hence Scripture does not permit one to give torn meat <i>unto the stranger that is within thy gates</i> (Deut. 14:21) or to <i>sell it unto a foreigner</i> (<i>Ibid</i>.) as it does to meat from an animal that dies of natural causes (<i>Ibid</i>.). THOU SHALT NOT UTTER A FALSE REPORT. One should not invent fantasies in order to spread lies. [PUT NOT THY HAND WITH THE WICKED.] Its meaning is, do not join a wicked person<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Two witnesses are required in Jewish law.</i> in testifying falsely to harm the innocent. A poor person might do this because of his poverty.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. most of the laws from Ex. 22:24 to 23:13 deal with the poor. Hence his comment. See I.E. on Ex. 22:26.</i> THOU SHALT NOT FOLLOW A MULTITUDE TO DO EVIL. If you see many people testifying concerning something that you know nothing of, do not say to yourself all of these people cannot be lying.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Hence I will back up their testimony.</i> Saadiah Gaon says that there are two commandments in this verse. One is a negative commandment,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Thou shalt not follow a multitude to do evil</i>.</i> the other a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">You shall follow the majority.</i> The Gaon says that<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">This verse teaches.</i> we are obligated to follow the majority,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Our verse ends with the words <i>achare rabbim le-hattot</i>. Saadiah, like the Talmud (<i>San</i>. 2a), interprets this to mean you shall follow the majority; that is, legal questions are decided by the majority opinion of the court.</i> for Saadiah thought that the word <i>le-hattot</i> (to pervert) has the same meaning as <i>li-netot</i> (to turn).<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Or follow. Hence Saadiah interpreted <i>achare rabbim le-hattot</i> as you shall follow the majority. It should be noted that both <i>li-netot</i> and <i>le-hattot</i> come from the same root, <i>nun, tet, heh</i>.</i> However, this is not the case. <i>Le-hattot</i> is a <i>pi’el</i>.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Whereas <i>li-netot</i> is a <i>kal</i>. There is an obvious error in I.E. <i>Le-hattot</i> is a <i>hifil</i>. The error was probably made by a scribe, or it is a slip of the pen.</i> It is similar to the word <i>matteh</i> (perverteth) in <i>Cursed be he that perverteth the justice due to the stranger, fatherless, and widow</i> (Deut. 27:19). This form<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The <i>hifil</i> form of <i>nun, tet, heh</i>.</i> is also found without the word justice following it. See <i>u-matteh</i><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"><i>U-matteh</i> is a participle. <i>Le-hattot</i> is an infinitive. Both words are in the <i>hifil</i>.</i> <i>ger</i> (and pervert the stranger)<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. And pervert the stranger is short for: and pervert the justice due the stranger. See Weiser.</i> (Mal. 3:5). Our rabbis of blessed memory derived the law that the <i>halakha</i> follows the majority opinion from this verse.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">See note 5.</i> They transmitted the truth to us, for after Scripture states, <i>Thou shalt not follow a multitude to do evil</i>, we learn that we are commanded to follow a multitude that wants to do good.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Thus the law which the sages transmitted is correct. However, their interpretation of <i>achare rabbim le-hattot</i> does not follow the plain meaning of the text. It was merely a device by which to pass on the law.</i> NEITHER SHALT THOU BEAR WITNESS. This commandment falls upon all of Israel. How much more so is a judge, before whom a dispute comes, obligated to help his neighbor.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">By seeing to it that he gets a fair trial.</i> NEITHER SHALT THOU FAVOR A POOR MAN. This too is connected [to <i>If thou lend money to any of My people even to the poor</i>],<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Ex. 22:24. See note 2.</i> as you might think that you are doing good in helping the poor.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">By being partial to him in judgment.</i> Scripture elsewhere states, <i>nor favor the person of the mighty</i> (Lev. 19:15).<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Thus it is prohibited to favor either the rich or the poor.</i> THINE ENEMY’S OX. <i>Oyivkha</i> (thine enemy’s) is spelled with a <i>chirik</i> beneath the <i>yod</i>.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">And is thus irregular. For the <i>tzere</i> beneath the second stem letter usually changes to a <i>segol</i> when a word is combined with a pronominal suffix. Since <i>oyivkha</i> is a combination of the word <i>oyev</i> plus the pronominal suffix <i>kha</i>, we would expect Scripture to read <i>oyevkha</i> rather then <i>oyivkha</i>.</i><i> Oyivkha</i> is a verb,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Oyivkha</i> is not an adjective. It is a transitive participle meaning your hater, i.e., the one who actively hates you.</i> for the word <i>ve-ayavti</i> <sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Literally, then I will hate.</i> (then I will be an enemy) (v. 22) is a transitive verb.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Thus its participial form (<i>oyev</i>) is also transitive.</i> Its meaning is, even though you know that he is your enemy.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">You must return his lost ox or ass.</i> The same is true of the word <i>sona’akha</i> (him that hateth thee) (v. 5).<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">It too is a participle.</i> Scripture uses the term <i>oyivkha</i><sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">An irregular form. See note 17.</i> because it is proper usage.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">To use this form (Weiser).</i> This is also the case with <i>sona’akha</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">For <i>sona’akha</i> is the proper vocalization of the word <i>sone</i> and the pronominal suffix <i>kha</i>.</i> It is possible that this section<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Verse 4. In the Hebrew Bible, verse 4 forms a section.</i> was written because if the ox and the ass belong to a poor person, then the reward for returning them is very great. One observes God’s law and one also acts kindly with the poor. THOU SHALT FORBEAR. <i>Ve-chadalta</i> (thou shalt forbear) is similar to <i>chadal</i> (forbear) (II Chron. 25:16), the meaning of which is, forbear from doing this thing.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>chadal</i> (forbear) implies forbear from doing this thing. II Chronicles reads, <i>forbear; why shouldest thou be smitten?</i> I.E. says this should be interpreted as forbear from doing this thing; why shouldest thou be smitten?</i> <i>Ve-shamarta</i> (and thou shalt observe) (Deut. 17:10) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-shamarta</i> (and thou shalt observe) is followed by <i>la’asot</i> (to do). According to I.E. this shows that even in cases where <i>ve-shamarta</i> is not explicitly followed by <i>la’asot</i> (to do), the latter is implied.</i> The meaning of <i>ve-chadalta ma’azov lo</i> (thou shalt forbear to pass by him) is, forbear from leaving the matter<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Of unloading the beast.</i> to him alone. On the contrary, assist him in opening the knots<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Of the burden that is upon the beast.</i> and leave the burden as it is,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">On the beast.</i> and it will fall down on both sides of the donkey.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of <i>azov ta’azov immo</i> (thou shalt surely release it with him).</i> The beast will then rise.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">By itself.</i> Some say<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">See Rashi.</i> that its meaning<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>azov ta’azov</i> (thou shalt surely release) (see Krinsky and Filwarg).</i> is similar to <i>va-ya’azevu</i> (and they restored) in <i>and they restored Jerusalem</i> (Neh. 3:8), its meaning being, thou shalt surely load the burden. However, this is far-fetched. THOU SHALT NOT WREST THE JUDGMENT OF THY POOR. This is directed to judges.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Even though it appears that only Israel is being addressed.</i> <i>Thou shalt eat it</i><sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the firstlings (<i>bekhorim</i>), that is, the first-born of a cow or sheep. See Ex. 13.</i><i> before the Lord thy God</i> (Deut. 15:20) similarly refers to the one who is fit to eat it.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Namely, a <i>kohen</i>, for an Israelite is prohibited from eating a firstling.</i> Scripture, as it were, separates the <i>kohen</i> from the Israelites and addresses him.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">The point is that <i>Thou shalt eat it before the Lord thy God</i> is directed to the <i>kohen</i> even though the passage in which it is found is directed to all of Israel.</i> The person who says<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">The reference is to Anan, who is considered to be the founder of the Karaites (Krinsky).</i> that the reference<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">In Deut. 15:20.</i> is to the first-born of the flock<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">That is, that Deut. 15:20 does not refer to firstlings. It refers to the first animal of the flock or herd to be born that season. Such an animal may be eaten by an Israelite. See I.E. on Deut. 12:17.</i> speaks nonsense. KEEP THEE FAR FROM A FALSE MATTER. This<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Like the previous verse.</i> is directed to judges. They are not to judge falsely.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>Keep thee far from a false matter</i> means do not judge falsely.</i> <i>Justice, justice shalt thou follow</i> (Deut. 16:20) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">It too is directed to the judge. However, in Deuteronomy, I.E. explains that this verse is directed to the complainants.</i> AND THE INNOCENT AND RIGHTEOUS SLAY THOU NOT. Those who are innocent and righteous in this case. If you know, that the defendant is wicked in some other matter do not say, because he committed some other horrible act, let me kill him and remove him from society.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">So that he does not cause any harm in the future.</i> I will exact punishment from him and he will not escape My hand.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Hence there is no reason for you to legally murder him.</i> AND THOU SHALT TAKE NO GIFT. This verse is also mentioned because the wealthy give bribes to the judges to divert justice from the poor.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">In other words, this law like so many of the earlier ones takes Ex. 22:24 as its point of departure. See note 2.</i> AND PERVERTETH THE WORDS OF THE RIGHTEOUS. Saadiah Gaon says that the word <i>tzaddikim</i> (righteous) modifies <i>divre</i> (words of).<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>tzaddikim</i> is an adjective modifying <i>divre</i>.</i> However, this is not possible, for <i>divre</i> is in the construct.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">With <i>tzaddikim</i>. Hence <i>divre tzaddikim</i> must be rendered as words of the righteous, as a noun cannot be in the construct with an adjective.</i> [RIGHTEOUS.] <i>Righteous</i> refers to righteous in the matter before the judges, not righteous with regard to the observance of the commandments. AND SIX YEARS. This too<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Like many of the previous laws.</i> is mentioned because of <i>that the poor of thy people may eat</i> (v. 11).<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">In other words, it too takes its point of departure from Ex. 22:24.</i> BUT THE SEVENTH YEAR THOU SHALT LET IT REST. This is the year that the Lord’s release is proclaimed. One is then prohibited from exacting a debt from his needy neighbor.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">See Deut. 15:2. Hence this law too takes its point of departure from Ex. 22:24.</i> AND LIE FALLOW. <i>U-netashta</i> (and lie fallow)<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Literally, and thou shalt leave it. Hence I.E.’s comment.</i> means it shall not be sown. <i>And we would forego</i> (ve-nittosh)<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-nittosh</i> and <i>ve-netashta</i> come from the same root <i>nun</i>, <i>tet, shin</i>.</i> <i>the seventh year</i> (Neh. 10:32) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">It means we will not sow in the seventh year.</i> SIX DAYS. Scripture also mentions that <i>the son of thy handmaid, and the stranger</i>, who is in your gate, who is poor, and [who] hires himself out to you, <i>may be refreshed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Hence this law too takes its point of departure from Ex. 22:24.</i> AND IN ALL THINGS THAT I HAVE SAID UNTO YOU TAKE YE HEED. Scripture now mentions idolatry. <i>And in all things that I have said unto you</i> refers to God’s commandments and ordinances. Observe them, not the ordinances of other gods. Scripture says, <i>and make no mention of the name of other gods</i> ; that is, do not mention their names in any oath or cause their adherents to swear by their names. The precise meaning of <i>neither let it be heard out of thy mouth</i> is: you shall not cause others to swear by their names; that is, do not tell an idolater, “Swear to me by your god.”  [THREE TIMES.] The meaning of <i>regalim</i><sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">The word <i>regel</i> means a foot. Hence I.E.’s comment.</i> is times. You shall serve only Me. You shall serve Me three times a year by coming before Me like a servant who comes before his master to bring him a gift. Scripture therefore afterwards reads, <i>el</i><sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">The I.E. texts have <i>et</i>. This is probably a scribal error, as verse 17 reads <i>el</i>.</i><i> pene ha-adon Adonai</i> (v. 17),<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Literally, to the face of the Lord God. Hence I.E. notes that the word <i>el pene</i> (to the face of) has the same meaning as <i>li-fene</i> (before the face of, i.e., in front of or before).</i> the meaning of which is, <i>before the Lord</i><sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>adon</i> (master). In other words, Scripture employs the term Lord or Master because we must come before Him as a servant comes before his master.</i> <i>God</i> (v. 17). <i>And none shall appear before Me empty</i> (v. 15) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Servants bring gifts to their masters.</i> Scripture mentions this because pagans go to worship their vanities on specific days.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">In other words, according to I.E., the purpose of the pilgrimage festivals is to keep Israel from worshipping idols. Maimonides offers a similar explanation. See <i>Guide of the Perplexed</i>, 3:45,46.</i> Scripture therefore reads, <i>thou shalt keep a feast unto Me</i>, the meaning of which is, only unto Me. [THOU SHALT KEEP A FEAST.] The word <i>tachog</i> (thou shalt keep a feast) means thou shalt sacrifice. It is similar to the word <i>chag</i> (sacrifice) in <i>tie the sacrifice with ropes</i> (Ps. 118:27).<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> TIMES. The word <i>regalim</i> comes from the same root as <i>regel</i> (foot), for most of the people come on foot.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">When they make their annual pilgrimage to the house of God.</i> THE FEAST OF UNLEAVENED BREAD. Scripture starts with the festival of unleavened bread<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">That is it lists the festival of Passover before that of Sukkot and Shavu’ot.</i> because it falls in the first month of the year.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 21:2.</i> Now Scripture states, <i>seven days thou shalt eat unleavened bread</i>. This is similar to <i>Thou shalt keep the feast of tabernacles seven days</i> (Deut. 16:13). It is thus an obligation.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">To eat unleavened bread for seven days. The latter contradicts the Rabbinic opinion that the obligation to eat matzah is limited to the first night of Passover. See <i>Pesachim</i> 120a. However, I.E. spoke only from the point of view of the plain meaning of the text.</i> However, <i>Six days thou shalt do thy work</i> (v. 12) differs.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">For there is no obligation to work six days.</i> For Scripture immediately states that one has to rest on the seventh day (<i>Ibid</i>.).<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">The thrust of Scripture thus is that one must rest on the Sabbath. The meaning of <i>Six days thou shalt do thy work, but the seventh day thou shalt rest</i> is you may do your work during the first six days of the week but you must rest on the Sabbath day.</i> <i>Seven days thou shalt eat unleavened bread</i> differs from it.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">From <i>Six days thou shalt do thy work</i>. For <i>seven days thou shalt eat unleavened bread</i> is an obligation, but, <i>Six days thou shalt do thy work</i> is not an obligation.</i> Furthermore, why doesn’t Scripture read, seven days you shall not eat leavened bread?<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">If <i>seven days thou shalt eat unleavened bread</i> merely means seven days you shall not eat leavened bread, then Scripture should have so stated.</i> IN THE MONTH ABIB. I have already explained this. [AND NONE SHALL APPEAR BEFORE ME EMPTY.] Many think that <i>ve-lo yera’u fanai rekam</i> (and none shall appear before Me empty) is like <i>u-fanai lo yera’u</i> (but My face shall not be seen) (Ex. 33:23).<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ve-lo yera’u fanai rekam</i> means: and My face shall not be seen when [the worshipper is] empty-handed. According to this interpretation the words <i>lo yera’u</i> refer to God’s face (<i>fanai</i>).</i> However, this is incorrect, for those who come to the house of the Lord are there seen.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>ve-lo yera’u fanai rekam</i> means: and none shall appear before My face [or before Me] empty. I.E.’s point is that <i>ve-lo yera’u</i> in <i>ve-lo yera’u fanai</i> refers to the worshipper but <i>lo yera’u</i> in <i>u-fanai lo yera’u</i> refers to God’s face.</i> <i>Venireh et pene Adonai</i> (That he may appear before the Lord) (I Sam. 1:22) is proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">That it is the worshipper who is said to be seen before God.</i> The phrase <i>et pene Adonai</i> in <i>yera’eh khol zekhurekha et pene Adonai</i> (shall all thy males appear before the Lord thy God) (Deut. 16:16) means before the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Not the face of God. <i>Yera’eh</i> is a <i>nifal</i> and refers to <i>khol zekhurekha</i> (all thy males) rather than to <i>et pene Adonai</i>. I.E. comments thus because <i>et pene Adonai</i> might be taken to mean the face of God.</i> AND THE FEAST OF HARVEST. The harvest of the first of the wheat. Now the barley crop which is what Abib refers to<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., <i>chodesh ha-aviv</i> means the month when the first barley appears.</i> is always there when the festival of unleavened bread arrives. There are seven weeks from the arrival of the first barley to the arrival of the first wheat. Compare, <i>Seven weeks shalt thou number unto thee</i> (Deut. 16:9). AND THE FEAST OF INGATHERING, AT THE END OF THE YEAR. And a new year commences. Sowing begins in the month of Marcheshvan.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">The Torah seems to tell us that the year comes to a close towards the end of Tishri (Sukkot falls in the middle of Tishri). However, the new year begins with Tishri. Hence I.E. points out that Scripture here speaks of an agricultural year. That year ends in Tishri with the fall harvest and begins in Marcheshvan when the new crop is sown.</i> THREE TIMES. These three times, concerning which I said, <i>None shall appear before Me empty</i> (v. 15), was said only with regard to males who are of the age when they are obligated to observe the commandments. Those who are ill and cannot come are exempt. THE BLOOD OF MY SACRIFICE. The reference is to the sacrifice of the paschal offering, which is eaten with unleavened bread and bitter herbs. THE FAT OF MY FEAST. The reference is to the unblemished lamb<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">The paschal lamb. See Ex 12:5. I.E.’s point is that <i>the blood of My sacrifice</i> and <i>the fat of My feast</i> refer to the same animal.</i> which one is obligated to offer. It is similarly written, <i>in offering the portions that were to be burnt and the fat till the morning</i> (II Chron. 35:14).<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">There is apparently an error in the text. Chronicles reads: <i>in offering the portions that were to be burnt and the fat until night</i>. It is possibly a scribal error. On the other hand, I.E. may have quoted from memory and erred. If I.E. quoted the verse properly, then he is offering proof from Chronicles that the fat of offering was not allowed to remain overnight (Krinsky). In his short commentary, I.E. explains that the fat of the paschal lamb could be burnt till the morning because of the many sacrifices offered. He quoted II Chron. 35:14 to illustrate the normal procedure.</i> THE CHOICEST FIRST-FRUITS OF THY LAND. This is what <i>And if thou bring a meal-offering of first-fruits unto the Lord</i> (Lev. 2:14) refers to. As I will explain in its place, the verse<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Lev. 2:14.</i> is directed to the individual.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Rather than the community. According to Rashi, Lev. 2:14 speaks of the <i>Omer</i> which the community is obligated to offer. Hence I.E.’s comment. See Rashi on Lev. 2:14.</i> Scripture mentions this law after <i>Thou shalt not offer the blood of My sacrifice with leavened bread</i> (v. 18), for the first fruits begin then.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">One is permitted to start enjoying one’s first fruits from the second day of Passover. See Lev. 22:9-14.</i> [THOU SHALT NOT SEETHE A KID IN ITS MOTHER’S MILK.] The fools<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">The Karaites. Cf. I.E.’s short commentary.</i> say that the word <i>gedi</i> (a kid) comes from the same root as <i>meged</i> (precious fruit).<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>mem, gimel, dalet</i>. These commentators interpret <i>lo tivashel gedi ba-chalev immo</i> (thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk) as you shall not ripen the fruit in the juices of its tree. See below.</i> However, this is impossible, for the <i>mem</i> of <i>meged</i> is a root letter. The word <i>megadim</i> (precious fruit) in <i>with precious fruit</i> (Cant. 4:13) is definite proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">That the <i>mem</i> of <i>megadim</i> is a root letter. Compare, <i>melekh, melakhim</i>.</i> We do not find such a thing in the Hebrew language.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">That the first letter of a root that ordinarily does not drop any letters should fall out and a new form be created. Hence the word <i>gedi</i> cannot mean precious fruit.</i> Furthermore, how are we to explain <i>lo tivashel</i> (thou shalt not seethe)?<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">These commentators explain <i>lo tivashel</i> (thou shalt not seethe) as you shall not ripen. It should be noted that the Hebrew word for ripen and the Hebrew word for cook both come from the root <i>bet, shin, lamed</i>.</i> A person cannot ripen the precious fruit. Indeed, Scripture states, <i>And for the precious things</i> (u-mi-meged) <i>of the fruits of the sun</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">The sun, not man, ripens the precious fruit.</i> (Deut. 33:14). Additionally, what reason is there to say <i>in…milk</i>?<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">If the reference is to its juices.</i> Where do we find such an expression?<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">That is, where do we find milk referring to the juice of a fruit?</i> Additionally, what is the meaning of <i>its mother’s</i>? Where else is the tree called the mother of the precious fruit? The fools came to this conclusion because they found this commandment coupled with <i>The choicest first-fruits of thy land</i>. <sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">They thus concluded that this verse teaches that the first fruits are to be picked immediately and not allowed to ripen.</i> Elsewhere we find this commandment<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\"><i>Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk</i>.</i> coupled with <i>Ye shall not eat of any thing that dieth of itself</i> (Deut. 14:21). The latter is its proper place. However, it<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\"><i>Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk</i>.</i> was only mentioned together with the first-fruits because the kids increase and grow then.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">At the time wherein the first fruits appear.</i> There is another commentator who says that the meaning of <i>Thou shalt not seethe</i> is, thou shalt not prolong; that is, a kid shall not be with its mother more than seven days.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">The reference is to a kid that is first-born. See Ex. 22:29.</i> Now if this is the case, why does Scripture mention this law again?<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">After already having mentioned it in Ex. 22:29.</i> Furthermore, their proof is in the phrase <i>bashel katzir</i> (the harvest is ripe) (Joel 4:13).<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Joel 4:13 reads, <i>Put ye in the sickle, for the harvest is ripe</i> (bashel). This commentator interprets the verse as: Put ye in the sickle, for the harvest has been long on the vine. <i>Lo tevashel gedi bachalev immo</i> similarly means: Do not leave the kid so that it continues to nurse its mother milk.</i> However, the term <i>bashel</i> means to seethe,<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Not to leave, or prolong its stay.</i> for the sun seethes like fire.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>bashel katzir</i> literally means the harvest has been seethed, i.e., ripened.</i> It is the same case with <i>hivshilu</i> (ripe)<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\"><i>Hivshilu</i> literally means they caused it to cook.</i> in <i>and the clusters thereof brought forth ripe grapes</i> (Gen. 40:10). Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Rashi. This is also the opinion of the Talmud. See <i>Hullin</i> 113b.</i> says that <i>gedi</i> (a kid) means young and tender. He says it applies to young oxen and young lambs. He claims that the phrase <i>gedi izzim</i> (a kid of the goats) (Gen. 38:17) proves this, since there is no reason to connect them.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">That is, to connect <i>gedi</i> to <i>izzim</i>. In other words, if <i>gedi</i> means a young goat, then Gen. 38:17 should have read <i>gedi</i>, not <i>gedi izzim</i>, for <i>gedi izzim</i> means a young goat of the goats. See Rashi.</i> However, this is not so. The term <i>gedi</i> applies only to a goat. Thus in Arabic<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">A cognate of Hebrew.</i> the term <i>gedi</i> means a goat. It is never used for any other kind. However, there is a difference between a <i>gedi</i> and a <i>gedi izzim</i>. A <i>gedi</i> is larger than a <i>gedi izzim</i>. A <i>gedi izzim</i> still needs to be with other goats. The same applies to the terms <i>sa’ir</i> (a he-goat) and <i>se’ir izzim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">A <i>se’ir izzim</i> cannot survive on its own. It has to be with other goats.</i> Our sages have received the tradition that an Israelite is not permitted to eat meat and milk.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">That is, our sages have received the tradition that our verse teaches that an Israelite may not eat meat and milk. See <i>Hullin</i> 113b.</i> I will now explain.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk</i> and the Rabbinic tradition based on it, regarding the prohibition of eating meat and milk.</i> Note that it is the Torah’s custom to speak of that which is most prevalent. For example, the Torah refers to the ostrich as a <i>bat ha-ya’anah</i> (Lev. 11:16).<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Literally, the daughter of wailing. In Leviticus chapter 11, the Torah lists the animals which may or may not be eaten. The only species which is referred to as a <i>bat</i> is the ostrich.</i> Now why does the Torah do something here which it does not do in any other place? For in no other place does the Torah refer to an entire species by the term “daughter of” (<i>bat</i>). Note that the flesh of the <i>ya’anah</i> is as dry as wood. It is not customary for people to eat it, as it contains no moisture. The only flesh of this species that is eaten is that of the “daughter” (<i>bat</i>), whose flesh has a little moisture in it because it is a young female.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">The Torah refers to an ostrich as a <i>bat</i> because that is the type of ostrich that is usually eaten by those who eat ostriches.</i> However, young ostrich males have no moisture in them. Similarly, people do not eat meat and milk, for it is not pleasant to do so. Meat takes long to cook, but milk boils quickly.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">I.E. believed that food that does not cook equally should not be prepared in the same pot.</i> It is not the custom even today in the land of the Ishmaelites for a person to eat a lamb cooked in milk because the lamb is very moist and so is milk. It is thus harmful.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">According to medieval medicine there are four humors: dry, hot, moist, and dry. An imbalance of these humors was thought to cause illness.</i> Hence it is not eaten. On the other hand, the flesh of the kid contains no moisture. When a goat is small it is hot.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">And cooks quickly.</i> Therefore they [inhabitants of Ishmaelite lands] cook the kid with milk. Do not be surprised that the people of the surrounding areas are not in the habit of eating a kid of the goats.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">I.E. took pains to point out that the fact that people did not eat kid meat in the area where he wrote his commentary does not negate his earlier point. He had explained that the reason Scripture reads, <i>Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk</i>, rather than “thou shalt not seethe meat in milk” was that people do the former and not the latter. People do not refrain from eating goat’s meat because of health reasons. They do so because of local idiosyncrasies.</i> All the physicians admit that there is no comparable meat, and they even permit the sick to eat it. They similarly eat it in Spain, Africa, the Land of Israel, Persia, and Babylonia. It was similarly the custom of the ancients to eat it. We thus read: <i>two good kids of the goats</i> (Gen. 27:9); <i>that we may make ready a kid for thee</i> (Jud. 13:15). We also find that the <i>kohen</i> eats the kid of the goats that is brought as a sin offering (Lev. 6:19; 23:19,20). It is because it is not the custom for a person to eat raw meat that the Torah prohibited a person from cooking a kid in its mother’s milk.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">I.E. is explaining why Scripture prohibited a kid cooked with milk but did not prohibit the eating of raw kid meat and milk.</i> Some say that <i>bishul</i> (seething) only applies to meat roasted over a fire.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>lo tivashel</i> (thou shalt not seethe) means thou shalt not roast.</i> However, is it not written, <i>u-vasel mevushal bamayim</i> (sodden…with water) (Ex. 12:9)? We similarly find that the Book of Chronicles states <i>bi-shelu ba-sirot</i> (sod they in pots) (II Chron. 35:13). There is no need for us to search for the reason it is prohibited.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">To seethe a kid in its mother’s milk.</i> The reason is hidden from the eyes of the intelligent. It is possible that it is prohibited to seethe a kid in its mother’s milk because to do so is very cruel. The idea behind this law is like the idea behind <i>And whether it be cow or ewe, ye shall not kill it and its young both in one day</i> (Lev. 22:28), and <i>thou shalt not take the dam with the young</i> (Deut. 22:6). It is the practice of most people that do not have a flock to buy milk in the market.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">If the reason for the prohibition of seething a kid in its mother’s milk is cruelty, then the prohibition applies only to its own mother’s milk and to no one else’s. I.E. thus wants to explain why it is prohibited to seethe a kid in any milk that is purchased.</i> In such a case the milk usually consists of a mixture coming from many goats. It is possible for the buyer of a kid not to know where the mother is.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">He would know which animal is its mother only if the kid was born in his house.</i> Now if the one who has bought a kid later buys milk, it is possible that some of this milk contains milk from the mother of the kid which he previously purchased. He will then violate the law.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">If he cooks the kid in the milk which he has newly purchased.</i> We must be strict when in doubt regarding a Biblical law.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Hence one is not permitted to cook a kid in any milk that was purchased.</i> The Ishmaelites also admit that if one cooks a kid in its mother’s milk the resulting dish tastes better because the mother and the kid are similar in nature. Scripture speaks of what is most usual. The ancients of blessed memory were strict in order to remove all doubt.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">That one never accidentally seethe a kid in its mother’s milk.</i> They thus prohibited meat and milk.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">They prohibited seething a kid in the milk of an animal which is not its mother. They also prohibited having milk with any meat.</i> God who gave them wisdom will fully reward them. I will further explain in each of their respective places why Scripture noted this law a second<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Ex. 24:26.</i> and a third time.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Deut. 14:21. I.E. never did explain it (Weiser).</i> BEHOLD, I SEND AN ANGEL BEFORE THEE. God told Moses that he should also<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">That is, in addition to relating the laws to Israel.</i> tell Israel that if they accept all the laws<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Literally, things.</i> and ordinances, starting from <i>Ye yourselves have seen</i> (Ex. 20:19),<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Until this point.</i> then God would bring them into the land. [AN ANGEL.] Many err concerning the angel. Some say that the angel refers to the Book of the Torah, for Scripture says, <i>for My name is in him</i> (v. 21).<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">This can be rendered, <i>for My name is in it</i>. For the word <i>bo</i> (him) can also mean it.</i> Others say that the reference is to the ark of the covenant.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">The ark led the Israelites as an angel does. See Num. 10:33.</i> They interpret <i>and hearken unto his voice</i> (v. 21) as: and hearken to what is written in it.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the Ten Commandments which were in the ark.</i> They also say that <i>for he will not pardon your transgression</i> (<i>Ibid.</i>) means: for God will not pardon your transgressions. Now all of this is nonsense, as this theme<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">The theme of an angel sent by God to guide, protect, and punish.</i> is found throughout Scripture. We thus read: <i>He will send His angel before thee</i> (Gen. 24:7); <i>the angel who hath redeemed me from all evil</i> (Gen. 48:16). Moses similarly said, <i>and sent an angel, and brought us forth out of Egypt</i> (Num. 20:16). We likewise read, <i>And the angel of His presence saved them</i> (Is. 63:9); <i>And the angel of the Lord went forth</i> (Is. 37:36); <i>and said to the angel that destroyed the people</i> (II Sam. 24:16); <i>My God hath sent His angel</i> (Dan. 6:23); <i>and the appearance of the fourth is like that of an angel</i> (Dan. 3:25).<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> There are many similar instances. We read in the book of Daniel, <i>The prince of Persia…the prince of Greece</i> (Dan 10:20); <i>except Michael your prince</i> (Dan. 10:21).<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that the princes spoken of in Daniel are angels (Krinsky). He makes this point now because he previously noted that the Bible speaks of angels. It is also possible that I.E. discusses Daniel because he identifies the angel in our chapter with Michael. See note 133.</i> Michael is the angel referred to as the great prince, for he is exalted above many others. Scripture also states regarding Michael, <i>one of the first princes, came to help me</i> (Dan. 10:13).<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> The meaning of first is, first in rank. It is like <i>and sat first in the kingdom</i> (Esther 1:14). The angel referred to<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">In our verse (Krinsky). Or in Dan. 10:13 (Weiser).</i> is Michael. TO KEEP THEE BY THE WAY. So that nothing evil happens to you. WHICH I HAVE PREPARED. For you. Our verse follows the idea <i>When the Most High gave to the nations their inheritance</i> (Deut. 32:8),<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">According to I. E. the meaning of <i>When the Most High gave to the nations their inheritance</i> is: When the Most High gave to the nations their inheritance, he set aside the land of Canaan for the children of Israel. Hence our verse states, which I have prepared [for you].</i> which I will discuss later. TAKE HEED OF HIM. Every angel follows God’s command. The angel does not add or subtract from what God has commanded him.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Thus his instructions are to be followed explicitly.</i> The same applies to Satan, who tormented Job.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Whatever that angel (Satan) did, he did by God’s command.</i> He was an angel. It was the same case with the angel who went out to hinder Balaam. Now, whoever hearkens to the voice of the angel is hearkening to the voice of God the glorious. [BE NOT REBELLIOUS AGAINST HIM.] The word <i>tammer</i> (rebellious) is difficult. Its meaning appears to be similar to <i>va-yamru</i> (rebelled)<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>mem, resh, heh</i>.</i> in <i>but they rebelled against Me</i> (Ezek. 20:8). However, in this case our word should have read <i>tamreh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\"><i>Tamreh</i> is the second person imperfect form of the root <i>mem, resh, heh</i>.</i> The Spanish scholars were therefore forced to say that <i>tammer</i> comes from a double root.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\"><i>Mem, resh, resh</i>.</i> It is like <i>vayassev</i> (led about)<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Whose root is <i>samekh, bet, bet</i>. The second person imperfect form of which is <i>tassev</i>.</i> in <i>But the Lord led the people about</i> (Ex. 13:18), for the entire form<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">The various forms in which the root of <i>va-yassev</i> comes.</i> comes from a double root.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\"><i>Samekh, bet, bet</i>.</i> <i>Venasevah</i> (wound about) in <i>were broader as they wound about</i> (Ezek. 41:7) is a <i>nifal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>samekh, bet, bet</i>. I.E. notes this because a reader might not realize it at first glance. He might think that <i>ve-nasevah</i> comes from the root <i>nun, samekh, bet</i>.</i> It<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-nasevah</i>.</i> is like <i>ve-navela</i> (confound)<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">A <i>nifal</i>.</i> in <i>and there confound</i> (Gen. 11:7), which comes from the same root as <i>balal</i> (mixed).<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>bet, lamed, lamed</i>.</i> It is also similar to <i>ve-navekah</i> (empty)<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">A <i>nifal</i>.</i> in <i>And the spirit of Egypt shall be made empty</i> (Is. 19:3), which comes from the same root as <i>bokek</i><sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>bet, kof kof</i>.</i> (empty) (Is. 24:1). Do not be surprised that we have two roots<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\"><i>Mem, resh, resh</i>, and <i>mem, resh, heh</i>.</i> with one meaning. For we find this to be the case with the words <i>sorer</i> (bear rule)<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>sin, resh, resh</i>.</i> and <i>sarita</i> (striven)<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>sin, resh, heh</i>.</i> in <i>that every man shall bear rule</i> (sorer) <i>in his own house</i> (Esther 1:22) and in <i>for thou hast striven</i> (sarita) <i>with God</i> (Gen. 32:29). The same is true of <i>tammer</i> (rebellious) in <i>be not rebellious against him</i><sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> and <i>memer</i> (rebellious) in <i>And rebellious to her that bore him</i> (Prov. 17:25).<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. These two words, whose root is <i>mem, resh, resh</i>, have the same meaning as words that come from the root <i>mem, resh</i>, <i>heh</i>.</i> <i>Memer</i> follows the paradigm of <i>mekhes</i> (tribute) (Num. 31:28), which comes from the same root as <i>takhossu</i> (ye shall make your count) in <i>ye shall make your count for the lamb</i> (Ex. 12:4). It comes from a double root.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>kaf, samekh, samekh</i>.</i> [FOR MY NAME IS IN HIM.] Note that <i>for My name is in him</i> is connected to <i>Take heed of him, and hearken unto his voice</i> (v. 21).<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Rather than connected to <i>for he will not pardon your transgression</i>, which precedes it.</i> It is like <i>And also unto thy bondwoman thou shalt do likewise</i> (Deut. 15:17).<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Which is also not connected to what comes immediately before it.</i> I have already explained that God’s glorious name<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i>.</i> is a proper name, as it refers only to the Lord. It is also found as an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:15; 6:3.</i> For God is all, and all comes from Him.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 1:26.</i> [IN HIM.] God is said to be <i>in him</i> in the same sense that the center of a circle is equally distant to all points on the circumference of the circle.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>in him</i> does not mean that God is only in the angel, for God is everywhere. I.E. later points out that even though God is all over, His being is more manifest in certain places.</i> It is only in this sense that Scripture tells us that God’s glory is in the midst of the camp,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Of Israel.</i> and that the Lord’s glory journeys in the camps.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Of Israel.</i> It is thus written, <i>that Thou Lord art in the midst of this people</i> (Num. 14:14). Scripture likewise reads, <i>And formed the spirit of man within him</i> (Zech. 12:1).<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Man’s spirit rests in the heart, which is the center of the body (Krinsky). However, its effect is felt all over the body. God is, as it were, similarly the center of the world, and He is equally all over.</i> Do not be astonished that Scripture first reads, <i>But if thou shalt indeed hearken unto</i> his <i>voice</i> (Ex. v. 22) and then goes on to say, <i>and do all that</i> I <i>speak</i> (<i>Ibid</i>.).<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Scripture first says, <i>his</i> [the angel’s] voice, and then says, all that <i>I</i> [God] speak.</i> I will give you an example by which you can understand the above. All the scientists who study astronomy have proven beyond a shadow of a doubt that the moon is a body which receives its light from the sun, for the moon has no light.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Of its own.</i> It is for this reason that the sun grows dark when the moon joins it<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Eclipses it.</i> during the day.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">If the moon had light of and by itself, its light would then be visible.</i> The sun and the moon are both embedded in spheres that are similar to the spheres of the constellations.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">In other words, they both circle the earth.</i> The darkness results only from the fact that the moon, which like the sun is circular, passes beneath the sun.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">And blocks its light.</i> Now the side of the moon which faces the sun is totally illuminated. However, the side which is above it is dark. It is not illuminated. Observe that the moon thereby blocks the light of the sun. The moon is also left without light even in the middle of a lunar month<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">When the moon is full.</i> if the shadow of the earth comes between it and the sun.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">If the earth eclipses it. We thus see that the moon has no light of its own.</i> Look! We know that the light of the moon at night illuminates the air. Now if Reuben calls the light of the moon moonlight, he speaks the truth. If Simeon refers to the light of the moon as sunlight, he too speaks the truth.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">The point is that the angel speaks God’s word. Thus when the angel speaks, one can say either that the angel speaks or that God speaks.</i>  [AN ADVERSARY.] The wise men of Spain found the word <i>evah</i> (enmity)<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>alef, yod, bet, heh</i>. The <i>yod</i> is not sounded. The root of <i>evah</i> is <i>alef, yod, bet</i>.</i> spelled with a silent <i>yod</i> (Gen. 3:15). However, our verse reads, <i>ve-ayavti</i><sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">From the same root as <i>evah</i>.</i> <i>et oyevekha</i> (I will be an enemy unto thine enemies).<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">That is, in our verse the <i>yod</i> is sounded.</i> They also found Scripture reading <i>tzed</i><sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Spelled <i>tzadi, yod, dalet</i>. The <i>yod</i> is silent in <i>tzed</i>.</i> <i>chayyah</i> (in hunting any beast) (Lev. 17:13) and <i>tzayyadim</i><sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">The <i>yod</i> is sounded in <i>tzayyadim</i>. Both <i>tzayyadim</i> and <i>tzed</i> come from the same root.</i> (hunters) (Jer. 16:16). They also found the word <i>din</i> (the cause) in <i>They plead not the cause of the poor</i> (Jer. 5:28)<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">I.E. took <i>of the poor</i> from Jer. 22:16. It does not appear in Jer. 5:28.</i> and <i>dayyan</i><sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">The <i>yod</i> is silent in the word <i>din</i> but sounded in <i>dayyan</i>. Both <i>din</i> and <i>dayyan</i> come from the same root.</i> (judge) in <i>The Lord therefore be judge</i> (I Sam. 24:16). They therefore said that a verb has no less than three letters.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">The <i>yod</i>, as we have seen, is not sounded in <i>tzed</i> and <i>din</i>. This would seem to indicate that these words come from a two-letter stem and that the <i>yod</i> serves as a vowel letter. However, in view of the fact that the <i>yod</i> is sounded in <i>tzayyad</i> and <i>dayyan</i>, it is clear that these words have a threeletter root, and that the <i>yod</i> in <i>tzed</i> and <i>din</i> is a root letter.</i> Hence <i>evah</i><sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Like <i>tzed</i>, and <i>din</i>.</i> comes from a root whose middle letter is silent.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>alef, yod, bet</i>.</i> FOR. God commanded Israel to remove all idols immediately upon coming to the Land of Israel. He mentioned six nations and did not bother to mention the smallest among them.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">The Girgashite. See Gen. 10:16. The Girgashite was one of the seven nations inhabiting Canaan.</i> It is concerning the latter that God said, <i>and I will</i> [<i>immediately</i>] <i>cut him off</i>.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. J.P.S. reads; <i>I will cut them off</i>. In Hebrew the Girgashites are referred to as “him” (“it” in English) in the singular because they were separated from the other Canaanite nations and immediately destroyed (Weiser).</i> As to the others, <i>By little and little I will drive them out</i> (v. 29). It is also possible that <i>and I will cut him off</i> means: and I will cut off each one of them. It is like <i>Its branches run over the wall</i> (Gen. 49:22).<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is that each one of its branches runs over the wall. According to I.E. when Scripture refers to the many by the singular, it may mean each one of the many. See I.E. on Gen. 49:22 and the notes thereto.</i> THOU SHALT NOT BOW DOWN TO THEIR GODS. This is what I referred to earlier when I said that the Book of the Covenant<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Ex. 24:7 speaks of the Book of the Covenant. According to I.E. the Book of the Covenant consists of Ex. 20:19 through Ex. 23:33. When Moses later wrote the entire Pentateuch he incorporated it into the Torah.</i> opens and closes with a warning against idol worship. For <i>Ye yourselves have seen</i> (Ex. 20:19), which opens the Book of the Covenant, is a warning against idolatry, as is <i>for they will be a snare unto thee</i> (v. 33), which closes the book. However, there is a difference between the two. At the beginning of the book God commanded [Israel] not to make a god of silver alongside the Lord. At the end of the book He commanded Israel to uproot from the land of Canaan all the idols that its inhabitants had made. For whoever worships idols violates, as it were, all the negative commandments of the Torah. Furthermore, all of the positive commandments which he observes are of no avail to him in this world or in the next world. AND YE SHALL SERVE THE LORD…HE WILL BLESS THY BREAD AND THY WATER. Its meaning is, you shall serve only the Lord who took you out of the house of bondage and brought you to the land of nations which served other gods who were not able to save them from your hands. Serving God is defined as doing all that the Lord has commanded, namely, to love the Lord, to cleave unto Him, to swear by His name, to pray to Him, to sacrifice the daily and the additional offerings unto Him and to honor Him by giving tithes. One who does the above has his reward with him.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Is assured of his reward.</i> The latter consists of the following four things<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in our verse.</i> which he will receive in this world. One, <i>And He</i> (God) <i>will bless thy bread and thy water</i>. Two, <i>I</i> (God) <i>will take sickness away from the midst of thee</i>. Three, <i>None shall miscarry, nor be barren, in thy land</i> (v. 26). Four, <i>The number of thy days I</i> (God) <i>will fulfill</i> (<i>Ibid</i>.). Now all of these rewards pertain to the body. In addition, God will do the reverse of these blessings to your enemies; namely, <i>I will send</i> <i>My terror before thee</i> (v. 27); <i>And I will send the hornet before thee</i> (v. 28).  Abraham the author writes: There are some great scholars who are very learned in the two laws<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">The written Torah and the oral Torah.</i> but have not studied the sciences. I therefore cannot begin to explain the abovementioned blessings without first mentioning a bit of the sciences.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">I.E. held that a person cannot fully comprehend the Torah if he or she is ignorant of the sciences.</i> Man’s body comes from the lowest world. However, man’s soul (<i>neshamah</i>), which is tied to the body,<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">During a person’s lifetime.</i> comes from on high. There are two powers that are intermediate between the body and the soul. These two powers are referred to in the main in Hebrew as <i>ru’ach</i> (spirit) and <i>nefesh</i> (life force, appetite, desire), for the soul (<i>neshamah</i>) is the rational part of man and its place is in the brain of man. From it comes the power of all emotions and the desire to move.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">That is, the desire to move the body (Krinsky).</i> The <i>ru’ach</i> (spirit) is situated in the heart. Life depends on the <i>ru’ach</i>. The <i>ru’ach</i> desires to dominate; that is, it seeks to overcome all opposition. It is the source of anger. Solomon similarly said, <i>Be not hasty in thy spirit</i> (ruchakha) <i>to be angry</i> (Eccles. 7:9), and <i>A fool spendeth all his spirit</i> (rucho) (Prov. 29:11). The seat of the <i>nefesh</i> (life force, appetite, desire) is in the liver. It is the <i>nefesh</i> that desires to eat. It is thus written, <i>because thy soul</i> (nafshekha) <i>desires</i> (Deut. 12:20). The <i>nefesh</i> is the source of sexual desire. Now some people are created in such a way that these three souls are strong. In others they are weak. In other instances one soul is strong, another weak, or neither weak nor strong. Now, people fall into twenty-seven categories.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">There are 27 possible combinations of the three souls, or powers, in their three possible states: strong, weak, and intermediary. See Krinsky and Filwarg.</i> God gave the Torah to strengthen, to intensify, and to increase the power of man’s supernal soul. When this happens the body does not rule over it. However, if the Torah is not observed, then the body overpowers the <i>neshamah</i>. I will explain<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">How the soul can or cannot overcome the body’s desires.</i> with the following parable. We know from the teachings of the sciences that any person whose constitution is overcome by red bile will be angry, for this is the nature of fire<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">It is the nature of fire to consume. So too with anger, which takes over the body.</i> and red bile is like fire. Now when the <i>neshamah</i> is unintelligent it pursues the wants of the body because it cannot overcome its desires. Additionally, let us consider a person who is not by nature hot. If another person comes along and curses him to the point where he becomes angry, he begets heat in his body which was not there before he became angry. God the exalted, in his kindness, chose Israel and taught them His Torah. If Israel observes the Torah they become wise. Their wisdom guides them in a straight path to all things that will not harm them. The general rule is: the body must be subservient to the dictates of the soul (<i>neshamah</i>) rather than the soul being subservient to the dictates of the body. When the soul (<i>neshamah</i>) is strong, then the heavenly power known as nature, which preserves the body, grows in might. Now our verse tells us that God’s blessing shall be upon all our food and drink. For there is a curse that adversely effects the power of nature, as in <i>Thou shalt eat, but not be satisfied</i> (Micah 6:14). Observe that all illnesses come from the food that enters the body. Now a person who observes the Torah will not fear them. This is the meaning of <i>and He will bless thy bread</i>. There are other diseases that come from outside the body due to a change in the air caused by a shift in the arrangement of the planets. It is concerning this that our verse states, <i>and I will take sickness away from the midst of thee</i>. Look, a person who observes the Torah has no need for a physician along with God the Revered. Scripture thus writes, <i>yet in his disease he sought not to the Lord, but to the physicians</i> (II Chron. 16:12). I have thus spoken on the science of medicine. I will now speak on the science dealing with the heavenly bodies. Note that what befalls human beings depends on the alignment of the planets and what their arrangement indicates at the time of a person’s birth. The aforementioned is extremely difficult to understand. If a woman is born under an arrangement that decrees she will not be able to carry her children to term, then it will be the nature of her womb to abort the children in it. The same is true if the woman is born under an arrangement that decrees that she be barren and not have children. Now if a person who is born under an arrangement of the planets that determines that he will have a physical makeup that is unable to beget children cleaves to God, then if he truly cleaves to God, the revered God will strengthen the power of this man’s kidneys and see to it that his sperm functions properly so that he will be able to have children. God therefore told Abraham, <i>I am God Almighty; walk before Me, and be thou whole-hearted</i> (Gen. 17:1). This is what the rabbis meant by “Cease thy planet gazing.”<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">See <i>Sabbath</i> 156a (Soncino): “How do we know that Israel is immune from planetary influence? Because it is said, <i>And He brought him</i> (Abraham) <i>forth from abroad</i> (Gen. 15:5). Abraham pleaded before the Holy One, blessed be He, ‘Sovereign of the Universe! <i>one born in mine house is mine heir’</i> (Gen. 15:3). ‘Not so’, He replied, ‘<i>but he that shall come forth out of thine own bowels’</i> (Gen. 15:4). ‘Sovereign of the Universe!’ cried he, ‘I have looked at my constellation and find that I am not fated to beget child.’ Go forth from [i.e., cease] thy planet (gazing), for Israel is free from planetary influence.”</i> God told Abraham, “If you make a treaty to serve Me, I will greatly multiply you, as I will overcome what nature has decreed for you.”<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra’s explanation of the Rabbinic reconstruction of Gen. 25.</i> This is not a victory over the arrangements of the stars,<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">I.E. seems to indicate that God does not change the laws of nature. Maimonides had a similar notion. According to Maimonides miracles were built into nature.</i> for they were not created to do good or ill to the lowest world. On the contrary, they always go and do the service of God, as that is what they need to do. The inhabitants of the lowest world receive a thing and its opposite<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">That is, good or bad.</i> from them in accordance with their desire. Thus if we observe the Torah we will not receive evil from the heavenly bodies.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">This is how God set up the laws of astrology.</i> I will yet speak on this in the Torah portion <i>Ki Tissa</i>.<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Ex. 30:11; 34:35.</i> The third blessing<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\"><i>None shall miscarry, nor be barren</i> (v. 26).</i> is a blessing to the effect that all of Israel have children and that none of their children die in the lifetime of their parents.  [BARREN.] The reference is both to one’s wife and to his cattle. [THE NUMBER OF THY DAYS I WILL FULFILL.] This, the fourth blessing, is a blessing for long life. We know that there is a fixed and established time to every person’s life in accordance with the heat and moisture which are the natural components of the human body. One’s life is not fixed in accordance with the foreign fire<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Possibly a reference to fever.</i> and foreign moisture which are unnatural components of the body.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">In other words, illness can cut short a person’s normal life span.</i> The person who cleaves to God strengthens his body’s heat and moisture through the power of his soul. Such a person will live longer than his allotted life span. We thus read, <i>The fear of the Lord prolongeth days</i> (Prov. 10:27). It is also stated, <i>In the midst of his days he shall leave them</i> (Jer. 17:11).<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Which indicates that doing evil will lead to the shortening of one’s life.</i> We further read, <i>but the Lord shall smite him; or his day shall come to die</i> (I Sam. 26:10). Now a person who dies in war or in a plague does not die on the day set aside for his death in accordance with the nature of the heat and moisture in his body. He dies because of outside events. Now if a person cleaves to God, the Lord will save him from all of these things. We find that the Torah states, <i>lest he die in battle</i> (Deut. 20:5). We also read, <i>why shouldest thou die before thy time</i> (Eccles. 7:17). This does not contradict the science of astrology. For a star’s decree is dependent upon many things, as I will explain in commenting on <i>so that we are distinguished, I and Thy people</i> (Ex. 33:16). Scripture therefore states, <i>behold, I will add unto thy days</i> (Is. 38:5). Why should I continue to go on and on?<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">When I have adequately made my point already.</i> I WILL SEND MY TERROR. The reference is to a fear in the soul. The body immediately weakens.<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">When fear seizes the soul.</i> This is what <i>and I will make all thine enemies’ necks towards thee</i><sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. J.P.S. reads, <i>and I will make all thine enemies turn their backs unto thee</i>.</i> refers to. Its meaning is: your enemies will turn their necks to you; that is, they will flee from you when you look at them. AND I WILL SEND THE HORNET. The reference is to a plague in the body which saps its strength. The word <i>tzirah</i> (hornet) comes from the same root as <i>tzara’at</i> (leprosy).<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., <i>And I will send the hornet</i> should be rendered, and I will send the plague.</i> Scripture mentions three of the seven Canaanite nations. However, the same applies to all of the other Canaanite nations. It is also possible that this plague ravaged these three nations more than it did the others.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture mentions only these three.</i> I WILL NOT. Rabbi Saadiah Gaon says that this<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">The reference is to verse 30.</i> will serve as a sign. When Israel will see that they have become fruitful and multiplied, then the seven nations will be uprooted.<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Saadiah’s paraphrase of verse 30.</i> However, there is no need for this interpretation, for Scripture<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> mentions the reason that God will not drive out the Canaanites in one year, namely, <i>lest the land become desolate</i>. The borders of the Land of Israel will be too large for those who left Egypt to be able to settle all of it.<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of verse 30. If God expelled its inhabitants in one year the land would become desolate.</i> <i>Pen</i> (lest) in <i>lest the land</i> is like <i>pen</i> (lest) in <i>lest the fulness of the seed….be forfeited</i> (Deut. 22:9).<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">In other words, the term <i>pen</i> means lest.</i> BY LITTLE AND LITTLE. Until you increase and are able to inhabit the entire land. Scripture now goes on to describe the length and breadth of the land. AND I WILL SET THY BORDER. This is what <i>May he have dominion also from sea to sea, And from the River unto the ends of the earth</i> (Ps. 72:8) refers to. <i>The River</i><sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">In our verse and in Psalms. See I.E. on Ps. 72:8.</i> refers to the Euphrates. THOU SHALT MAKE NO COVENANT WITH THEM. Do not make a covenant with them in any case.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Regardless of the size of your borders.</i> [NOR WITH THEIR GODS.] Its meaning is, you shall destroy their gods.<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\"><i>Thou shalt make no covenant with them</i> means you shall destroy their gods.</i> THEY SHALL NOT DWELL IN THY LAND. When you increase, you shall destroy and annihilate all the seven nations. The Book of the Covenant ends here. AND UNTO MOSES HE SAID. All that God mentioned from above<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">From Ex. 20:19.</i> until now<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23:33.</i> consisted of the conditions that Moses was to place before Israel. God then told Moses, after you make the covenant with Israel you, Aaron, Aaron’s sons, and seventy of the elders of Israel, namely, the holy first-born, shall come up unto Me. AND MOSES ALONE SHALL COME NEAR. Do not be amazed that God first said, <i>Come up</i><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Aleh</i> (come up) is in the second person.</i> <i>unto the Lord</i> (v. 1) and then, <i>And Moses alone shall come near unto the Lord</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This is in the third person.</i> rather than, and <i><span class=\"underline\">you</span></i> will come near unto the Lord,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">In other words, why does Scripture switch from the second to the third person?</i> for this is Hebrew style.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Not to be grammatically consistent.</i> We thus read, <i>Then the Lord caused to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord out of heaven</i> (Gen. 19:24), the meaning of which is, from Him.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>From the Lord</i> is another way of saying from Him, as Scripture is referring to the Lord in the third person. I.E.’s point is that Gen. 19:24 is grammatically consistent, for the entire verse is in the third person.</i> However, Samuel said, <i>And the Lord sent Jerubbaal, and Bedan, and Jephthah, and Samuel</i> (I Sam. 12:11). Samuel did not say, and me.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">To be consistent, Samuel should have employed a pronoun, for Samuel is the speaker. Thus I Sam. 12:11 is not grammatically consistent. We thus see that not all verses in Scripture are grammatically consistent.</i> There are many such instances. AND MOSES CAME. Scripture does not mention that Moses came down from the mountain<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Ex. 20:18 tells us that Moses went up to Mount Sinai. Scripture never tells us that he came down. However, now God tells Moses to go up to Mount Sinai. Thus Moses, at some point after Ex. 23:33, must have come down from the mountain.</i> because there was no need to do so.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">For if we find God telling Moses to come up, it is obvious that Moses had previously come down from the mountain. According to I.E., Moses came down from the mountain after he received the Book of the Covenant.</i> The meaning of <i>And Moses came and told the people all the words of the Lord</i> is, and Moses came in the midst of the camp of Israel and told the people all the positive and negative commandments that are codified between <i>ye your-selves have seen</i> (Ex. 20:19) and <i>for they will be a snare unto thee</i> (Ex. 23:33).<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">That is, all the commandments contained in the Book of the Covenant.</i> AND ALL THE ORDINANCES. Which he placed before them. They are mentioned in this portion.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The Torah portion <i>Mishpatim</i>.</i> AND ALL THE PEOPLE ANSWERED. As if they were one person.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-ya’an</i> (answered) is in the singular. It literally means, and he answered. Hence I.E.’s comment.</i> AND MOSES WROTE. After Moses related all the words of God, the commandments, and the ordinances, he wrote them down. This is what the Book of the Covenant consists of. AND BUILDED AN ALTAR UNDER THE MOUNT. At the place where Israel stood at the time that the Torah was given. The word <i>va-yiven</i> (and builded) is to be read as if written twice. Our verse is to be read as if written: and he builded twelve pillars.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Our verse is to be read as follows: and builded an altar under the mount, and builded twelve pillars, according to the twelve tribes of Israel.</i> AND HE SENT THE YOUNG MEN OF THE CHILDREN OF ISRAEL. The reference is to the young men who were the sons of the chosen<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Our texts have <i>ha-bachurim</i> (the chosen). <i>Vat. Ebr</i>. 38 has <i>ha-bekhorim</i> (the first-born). See I.E. on verse 1.</i> elders who were to go up on the mountain with Moses. WHO OFFERED BURNT-OFFERINGS. This is what <i>and shalt sacrifice thereon</i> (Ex. 20:21) refers to.  Scripture mentions that oxen were offered as peaceofferings because many people partook of the peaceofferings.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Peace offerings were eaten by the celebrants. Since many celebrants (see previous note) partook of the offerings, oxen, which provide a substantial amount of meat, were sacrificed. Sheep and goats may also be brought as peaceofferings. However, they do not provide the same amount of meat as oxen. Hence I.E.’s comment.</i> AND MOSES TOOK HALF OF THE BLOOD. Of the burnt and peaceofferings. [BASINS.] The word <i>agganot</i> (basins) refers to round vessels. Compare, <i>aggan ha-sahar</i> (round goblets) (Cant. 7:3). It is <i>ajan</i> in Arabic. AND HALF OF THE BLOOD. Of the burnt and peaceofferings <i>he dashed against the altar</i> for God. Observe, the word <i>agganot</i> is to be read as if written twice. Moses placed half of the blood in basins, and he also placed the other half of the blood in basins.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. our verse should be read as if written: and Moses took half the blood and put it in basins; and the other half he put in other basins and dashed the blood against the altar.</i> AND HE TOOK. When Moses read the Book of the Covenant to the elders and they accepted it upon themselves, he then took the remaining half of blood<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The half that had not been dashed on the altar.</i> and sprinkled it upon the people, that is, the elders, for they stood for all of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">It would have been impossible for Moses to sprinkle the blood upon all of the people. Hence I.E.’s comment.</i> We similarly find the same regarding the bullock offered for an error made by the congregation. We read there, <i>And the elders of the congregation</i>, who were representing all of Israel, <i>shall lay their hands upon the head of the bullock</i> (Lev. 4:15). [AND SPRINKLED IT UPON THE PEOPLE.] This sprinkling<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Moses sprinkled the blood upon their garments (Krinsky).</i> is like <i>and sprinkled it upon Aaron, and upon his garments</i> (Lev. 8:30). [BEHOLD THE BLOOD OF THE COVENANT.] Moses called it the blood of the covenant. THEN WENT UP MOSES. Scripture does not mention the mountain because there was no need to do so.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">It is clear from the context that Moses and those who accompanied him went up on Mount Sinai.</i> AND THEY SAW THE GOD OF ISRAEL. In a prophetic vision. It is similar to <i>I saw the Lord sitting on His throne</i> (I Kings 22:19; II Chron. 18:18). [A PAVED WORK OF SAPPHIRE STONE.] Saadiah Gaon says that the <i>sappir</i> (sapphire) is white.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">That is, sapphire stones have a white color.</i> He offers the phrase <i>livnat ha-sappir</i> as proof.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah Gaon the word <i>livnat</i> (paved of) means whiteness of. Compare, <i>lavan</i> (white). Thus according to the Gaon the meaning of <i>livnat ha-sappir</i> is the whiteness of sapphire.</i> However, this is not the case. The <i>sappir</i> comes in no color but red.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The usual color of sapphires is blue. However, white and yellow sapphires are also quite common. They never come naturally in red. I.E. either did not identify the <i>sappir</i> stone with sapphires, or he did not know what a sapphire was.</i> The fact that it is the style of Scripture to repeat itself in different words proves this. Now it is written, <i>Her princes were purer than snow, They were whiter than milk</i> (Lam. 4:7). We thus see that Scripture repeats itself in different words. The verse continues, <i>They were more ruddy in body than rubies, Their polishing was as of sapphire</i> (sappir) (<i>Ibid</i>.). The term <i>sappir</i> thus has the same connotation as <i>rubies</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">They both allude to the color red.</i> Furthermore, if <i>livnat ha-sappir</i> means like the whiteness of sapphire what reason is there for Scripture to say, <i>like a work</i>?<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Scripture reads, <i>ki-ma’aseh livnat ha-sappir</i>, which according to Saadiah Gaon means like a work of the whiteness of stone.</i> It should have read, like the appearance of.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">The whiteness of sapphire. In other words, Scripture should have read, <i>kimareh livnat ha-sappir</i> rather than <i>ki-ma’aseh livnat ha-sappir</i>.</i> Actually, the word <i>livnat</i> is etymologically related to the word <i>levanah</i> (brick). It is like the word <i>cheshkat</i> (darkness of)<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Both words are in the construct and are similarly vocalized.</i> in <i>Darkness of waters</i> (Ps. 18:12), which is etymologically related to the word <i>chashekhah</i> (darkness) (Gen. 15:12). Now the <i>paved work of sapphire stone</i> (livnat ha-sappir) was similar to the vision of the sapphire stone which had the form of a throne<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">See Ezek. 10:1: <i>Then I looked, and, behold, upon the firmament that was over the head of the cherubim, there appeared above them as it were a sapphire stone, as the appearance of the likeness of a throne</i>.</i> seen by Ezekiel in his prophetic vision (Ezek. 1:26; 10:1). AND THE LIKE OF THE VERY HEAVEN FOR CLEARNESS. Its meaning is, beneath the paved work of sapphire stone there was the likeness of the very heaven. The latter refers to the ice-like firmament that was stretched over the heads of the beasts Ezekiel saw in his vision (Ezek. 1:22). Now our verse reads, <i>and they saw the God of Israel</i>. However, in Ezekiel Scripture reads, <i>This is the living creature that I saw under the God of Israel</i> (Ezek. 10:20).<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that in Ezekiel, God is described as sitting on a throne which was upon a platform held up by four beasts. However, here the throne and the creatures are omitted.</i> Scripture was being brief.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Here. In other words, we must transpose elements of Ezekiel’s vision to complete the account of the vision described in our verse.</i> The creature was under the firmament, and the firmament was under the throne of glory. All of this was under God the revered.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">That Moses and the elders saw God sitting upon a throne. God’s throne was upon an icy firmament held up by four creatures.</i> AND UPON THE NOBLES. The word <i>atzile</i> (nobles of) is similar to the word <i>u-me’atzilehah</i> (from its nobles).<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. See I.E. on Is. 41:9.</i> The term elders<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Verse 1 tells us that the elders accompanied Moses. Hence I.E.’s comment.</i> is not used because the term nobles include Nadab and Abihu.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Who also accompanied Moses. Nadab and Abihu were nobles, not elders. See Rashi and Ramban.</i> [HE LAID NOT HIS HAND.] Its meaning is: that they saw God and did not die, as I will explain in my comments on the verse <i>for man shall not see Me and live</i> (Ex. 33:20). [AND DID EAT AND DRINK.] They came down from the mountain happy. AND DID EAT. The peaceofferings which their young people sacrificed. AND DRINK. In happiness. Rabbi Judah Ha-Levi says that the meaning of <i>and did eat</i> is, they had to eat even though they enjoyed the splendor of God’s presence. Scripture mentions this because Moses lived for forty days and forty nights without eating and drinking, as is noted in the next section.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 18. Actually verse 18 only tells us that Moses was on Mount Sinai for 40 days. However, Deut. 9:9 tells us that Moses did not eat or drink during those forty days.</i> AND THE LORD SAID UNTO MOSES: COME UP TO ME INTO THE MOUNT. And be there until I give you [the tables of stone, and the law, etc.].<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">In other words, we should interpret our verse as if the term “until” was in the text.</i> A Spanish sage<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">I.E. does not identify him, nor can we.</i> said that the first tablets which were the work of God,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Ex. 32:15 tells us that the tablets were <i>the work of</i> (ma’aseh) <i>God</i>.</i> which means were finished by God, were created the same size as the ark.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Which was their final form. According to this sage, <i>work of God</i> means put into their final form by God. For the size of the ark, see Ex. 25:10.</i> The second tablets also were The work of God, who is the One who created everything.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">That is, He created both sets of tablets.</i> However, Moses finished the second tablets.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 34:1. Hence the second tablets are not referred to as God’s work.</i> A finished product is called a work. We thus read, <i>va-yemaher la’asot</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">The word <i>la’assot</i> comes from the same root as the word <i>ma’aseh</i> (work).</i><i>oto</i> (and he hastened to dress it) (Gen. 18:7). The sage said this because Scripture reads, <i>tables of stone</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">In our verse and in Ex. 31:18.</i> and does not employ the term <i>stones</i> as it does in reference to the second tablets.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:4. Scripture refers to the second tablets as <i>luchot avanim</i>, which literally means tables of stones. It refers to the first tablets as <i>luchot even</i> (tables of stone). The Spanish sage assumed that the phrase <i>luchot even</i> refers to a perfectly created stone, whereas <i>luchot avanim</i> refers to stones which require additional work (Filwarg).</i> Now I pointed out to the above sage that Scripture states,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">With regard to the first tablets.</i> <i>When I was gone up into the mount to receive the tables of stone</i> (avanim)<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Literally, stones.</i> (Deut. 9:9). Furthermore, Scripture there<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">In Deut. 9:9,10,12.</i> employs the phrase <i>luchot avanim</i> (tables of stone) three times.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">All of which are in reference to the first tablets.</i> The meaning of <i>luchot even</i> (tables of stone) therefore<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">That is, in view of the fact that Scripture refers to both tablets as <i>luchot avanim</i>, and the distinction that the sage made between them is untenable.</i> is tables made of stone and not of wood.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">It other words, it does not mean perfectly created stones.</i> The Gaon says that <i>which I have written</i> is connected to tablets of stone and not to <i>the law and the commandment</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Which immediately precedes <i>which I have written</i>.</i> for God only wrote the Ten Statements.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Which He inscribed on the tablets of stone.</i> He explains that the meaning of <i>the law</i> is the written law and that of <i>the commandment</i> is the oral law, as all the commandments were given to Moses on Sinai during the days that Moses was on the mountain. It is similarly written, <i>But as for thee, stand thou here by Me</i> (Deut. 5:28).<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">The verse continues, <i>and I will speak unto thee all the commandments, and the statutes, and the ordinances, which thou shalt teach them</i>.</i> However, I believe that <i>the law</i> refers to the first and fifth statements of the Decalogue,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">The only two positive commandments in the Decalogue.</i> and <i>and the commandment</i> refers to the other eight statements.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Which are negative commandments. Hence Scripture refers to them by two different terms. Thus the entire verse deals with the Decalogue. Furthermore, we can now connect <i>which I have written</i> to that which immediately precedes it.</i> AND MOSES ROSE UP. We may logically conclude that Joshua left the camp of Israel with Moses and stayed beneath the mountain until Moses came down. Observe, Joshua knew nothing about the making of the golden calf.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Hence he could not have been in the camp.</i> There is no reason to ask, what did Joshua eat?<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Since he was outside of the camp.</i> Joshua gathered the manna which was around the camp and ate it daily. AND UNTO THE ELDERS. The known elders, namely, the elders who saw God the revered. AND, BEHOLD AARON. Aaron<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Aaron, like the 70 elders, was a first-born. See I.E.’s comment on verse 1.</i> was also a first-born.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">This contradicts the Rabbinic opinion that Miriam was the eldest (<i>Shemot Rabba</i> 1:13). See Krinsky and Filwarg.</i> It is possible that Hur was a first-born too and he was one of the seventy. Both of them were to judge in place of Moses until Moses came back. I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 18:1.</i> that Jethro only came in the second year.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">In other words, this occurred before Moses appointed judges over Israel. If judges had been appointed over Israel, Moses would not have found it necessary to appoint Aaron and Hur as judges in his place.</i> AND MOSES WENT UP…AND THE CLOUD COVERED. The cloud had already covered the mountain on the sixth day of the month.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">The cloud did not now cover the mountain. It covered the mountain on the sixth day of the third month, the day that God revealed the Decalogue. Moses ascended the mountain seven days later. <i>Va-yekhas</i> (covered) is to be taken as a pluperfect, meaning: had already covered.</i> AND THE GLORY OF THE LORD ABODE. This means that the glory of God had already abode, for Scripture clearly states, <i>And the Lord came down upon mount Sinai</i>. (Ex. 19:20).<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Which shows that God’s glory was previously on the mountain. According to I.E., <i>va-yishkon</i> (abode) is a pluperfect.</i> Furthermore, Scripture states, <i>but Moses drew near unto the thick darkness where God was</i> (Ex. 20:18).<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Also this verse shows that God’s glory was previously on the mountain.</i> AND THE CLOUD COVERED IT.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Literally, and the cloud covered him. There is no neutral form in Hebrew. Thus “him” can refer either to the mountain or to Moses. Hence I.E.’s comment.</i> The cloud covered Moses and no one was able to see him. AND THE SEVENTH DAY HE CALLED UNTO MOSES. There is no reason for the Gaon’s question, “Why didn’t Moses go up to the top of the mountain when he went up at first?”<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 tells us that Moses went up the mountain. Our verse tells us that God called unto Moses to come up, i.e., to come up to the top (see I.E. on verse 18). The question thus arises, why didn’t Moses immediately go up to the top of the mountain?</i> Moses was not able to go up<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">To the top of the mountain.</i> without permission.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Without a specific call to go up to the top of the mountain.</i> AND THE APPEARANCE. Now the mountain was entirely covered by a cloud. God’s glory was on top of the mountain. God the revered was seen there in the form of burning fire. AND MOSES ENTERED…AND WENT UP INTO THE MOUNT. Its meaning is, and Moses went up to the top of the mount where God’s glory was. AND MOSES WAS IN THE MOUNT. He did not come down. Scripture writes concerning these forty days, <i>I did neither eat bread nor drink water</i> (Deut. 9:9). This is a great wonder. There never was such a miracle before. God who gave a perfect Torah to his children; The Lord who brings to light all hidden things; Will explain to us the words of wisdom inscribed In the Torah portion <i>That They Take For Me An Offering</i>. AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES. When Moses went up to the top of the mountain<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 24:18.</i> God spoke to him regarding the tabernacle. God told Moses that Israel should construct a sanctuary dedicated to God the revered. The Lord would dwell in this tabernacle and speak therein with Moses. Moses would no longer come up on the mountain.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">To communicate with God.</i>  [THAT THEY TAKE FOR ME.] The words <i>ve-yikchu li</i> (that they take for Me)<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Literally, that they take to me. Hence I.E.’s comment.</i> is similar to the form <i>surah elai</i><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Literally, turn to me.</i> (turn in to me) (Jud. 4:18). <i>Surah elai</i> means turn from your place and come to me.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Turn to me is short for turn from your place and come to me.</i> <i>Ve-yikchu li</i> has a similar connotation. It means let him<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Biblical phrase is in the plural. However, I.E.’s paraphrase is in the singular.</i> take from what he owns and give it to me.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>that they take for me</i> is short for: that they take from what they own and give to me.</i> The same is true of <i>Fetch me</i> (kechi li), <i>I pray thee, a little water</i> (I Kings 17:10).<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. its meaning is: take, I pray thee, some of your water and give it to me (Weiser).</i> AND THIS IS THE OFFERING. Rabbi Saadiah Gaon says that we do not find silver mentioned in connection with the tabernacle except for the silver of those who were counted.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Every Israelite, from the age of 20 and up was obligated to give half a shekel of silver when counted. See Ex. 30:11-14. This was used for sockets, hooks, overlays, and bands for the top of the posts. See Ex. 38:25-28.</i> This being the case, how could Scripture state that the silver was an offering?<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">In view of the fact that the silver used in the tabernacle was not donated but was collected from people who were obligated to give it.</i> The Gaon answers that other silver was donated for use in the construction of a silver table,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">In addition to the silver collected for sockets, hooks, overlays, and bands for the top of the posts, silver was donated for use in the construction of a table.</i> since it is highly unlikely that there was no table for preparing things,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Such as the incense or the wicks for the menorah and the like. Scripture nowhere mentions this table. Hence the Gaon’s comment.</i> for cutting, for washing, or for the trumpets and basins.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">That is, upon which to place the trumpets and basins.</i> However, I believe that there is no need for the Gaon’s interpretation. Scripture did not bother to exclude one of the sixteen materials,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Scripture enumerates 16 materials donated to the tabernacle (verses 3-7). However, only 15 were donated. One material (silver) was collected.</i> as fifteen were donated.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">In other words, it is the style of Scripture to speak of the majority.</i> It is the same with <i>These are the sons of Jacob, that were born to him in Paddanaram</i> (Gen. 35:26).<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The list of Jacob’s sons, which precedes this verse, includes Benjamin. See Gen. 35:24.</i> However, Benjamin was born in the land of Canaan. He was not born elsewhere.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">That is, Padan-aram. Benjamin is included among those born in Padan-aram because Scripture speaks of the majority of Jacob’s sons. See I.E. on Gen. 35:26.</i> Furthermore, Scripture states, <i>Thy fathers went down into Egypt with threescore and ten persons</i> (Deut. 10:22). However, the sons of Joseph did not go down to Egypt, for they were born in Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Thus fewer than 70 souls went down to Egypt. However, here too Scripture speaks of the majority. See I.E. on Gen. 46:23.</i> Scripture begins with a precious gift, namely, gold. It concludes with a precious gift, onyx stones, and stones to be set,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> which only the princes possessed. However, this was not the case with gold, as most of the people had gold. Now, no iron was used in the construction of the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">It is not mentioned among any of the donated metals. We may thus infer that it was not used in constructing the tabernacle.</i> Scripture tells us regarding the first temple, <i>and there was neither hammer nor axe nor any tool of iron heard in the house, while it was in building</i> (I Kings 6:7).<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The same applies to the tabernacle.</i> AND BLUE. Yefet<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">A Karaite scholar.</i> says that <i>tekhelet</i> (blue) is a blacklike color. Black is the final<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>takhlit</i>. Hence the word <i>tekhelet</i>.</i> color, as all colors turn black,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">All colors eventually turn black.</i> and no human hands can change black.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Black dyes do not turn into any other color.</i> However, we will rely on the sages of the Talmud who said that <i>tekhelet</i> is green wool.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Wool dyed green. See <i>Yebamot</i> 4b.</i> AND PURPLE. <i>Argaman</i> (purple) is a red-like color. It is referred to as <i>argevan</i> in the Book of Chronicles (II Chron. 2:6) and as <i>arju’an</i> in Arabic. This color is only found in wool or silk.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>argaman</i> refers to silk or wool dyed red.</i> AND SCARLET. However, Scripture elsewhere reads, <i>sheni ha-tola’at</i><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>ve-tola’at shani</i> (and scarlet).</i> (and the scarlet) (Lev. 14:6). We find the same with <i>mi-tzur ha-challamish</i> (out of the rock of flint) (Deut. 8:15) and <i>chelmish tzur</i> (out of the flinty rock) (Deut. 32:13). Saadiah Gaon rendered <i>tola’at shani</i> as <i>krimez</i> (red).<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Or <i>kermez. Kermez</i> is Arabic for deep red. The English word crimson is derived from it.</i> Although <i>tola’at shani</i> is also red, it is not the same color that <i>argaman</i> is.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture lists them separately.</i> Many people identify <i>tola’at shani</i> with silk<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Which is produced by a worm.</i> because of the word <i>tola’at</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Which means a worm.</i> AND FINE LINEN. <i>Shesh</i> refers to linen, which is a type of flax that is found only in Egypt. It comes only in white and is not dyed. We thus read, <i>Of fine linen</i> (shesh) <i>and richly woven work</i><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel reads, <i>with richly woven work</i>. If not a scribal error, then I.E. quoted from memory and erred.</i><i> from Egypt</i> (Ezek. 27:7).<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">We thus see that <i>shesh</i> comes from Egypt.</i> The Gaon translated <i>shesh</i> as <i>osher</i> in Arabic. This material is in existence until this very day. AND GOATS’ HAIR. <i>Izzim</i> is to be rendered as goats’ hair.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"><i>Izzim</i> literally means goats. Hence I.E.’s comment.</i> AND RAMS’ SKINS. Skins from large rams. Such skins are prepared in the land of Al Gudmas<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Located in Libya (Weiser).</i> and are referred to as <i>gudmasi</i>. AND SEALSKINS. <i>Techashim</i> (seals) refers to a type of animal that was known then,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">In Biblical times. However, we can no longer identify it.</i> as it is written, <i>va-ena’alekh tachash</i> (and shod thee with sealskin) (Ezek. 27:7). It is thus clear that it was already known.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">That is, the identity of the <i>tachash</i> was known in Ezekiel’s days; otherwise Ezekiel would not have referred to it. I.E. takes issue with the Rabbinic interpretation that the <i>tachash</i> existed only during the time that the tabernacle was constructed. If this was the case, why would Ezekiel refer to it? See Talmud <i>Sabbath</i> 28a. Also see Rashi.</i> AND ACACIA-WOOD. Some of our ancient sages said<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">See <i>Tanchuma</i> 1:9 and <i>Bereshit Rabba</i> 94:4. Also see Rashi.</i> that the patriarch Jacob planted acacia trees in Egypt, and Israel, upon the command of Moses, brought them out. <i>And every man, with whom was found</i><sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">See note 43.</i> <i>acacia-wood…brought it</i> (Ex. 35:24) is proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">That Israel had acacia wood in their possession. They could have had this wood in their possession only if they had brought it out of Egypt.</i> They possessed acacia as they possessed the blue and the purple.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Which they also brought out of Egypt. See verse 4.</i> However, one wonders, why does Scripture say, <i>with whom was found</i>, which means it was used for personal needs.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">According to the rabbis the meaning of <i>with whom was found</i> is, whoever brought out wood for the purpose of erecting the tabernacle. However, if this was its meaning, then Scripture should have read, whoever brought out (acacia wood) (Krinsky). Hence we must interpret <i>with whom was found</i> according to its plain meaning, i.e., whoever happened to have had acacia wood for his personal needs.</i> Now, if we so interpret it,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">If we interpret the verse <i>with whom was found</i> as meaning that the acacia wood was used by each individual who brought it out of Egypt for that person’s own use.</i> then we must ask, why did the Israelites take acacia wood out of Egypt? What need did they have for acacia wood?<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">I.E. assumes that the Israelites had no need for acacia wood. This being the case, why did the Israelites take it out of Egypt with them?</i> Furthermore, it is clear that the Egyptians thought that the Israelites were going to offer sacrifices and then return to Egypt. That is why the Egyptians lent the Israelites [gold and silver jewels plus raiment].<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Ex. 12:35.</i> How could the Israelites take out many boards, each one of which was ten cubits?<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">The point is that the boards would show that the Israelites had no intention of returning to Egypt.</i> The boards were also accompanied by bars.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">This intensifies the problem. How could they take out boards and bars from Egypt?</i> In Egypt they passed by the seat of the king. What was their answer to those who asked them why they were carrying acacia wood when they were going on a three-day journey to offer sacrifices? Now we do not know whether our ancestors had a tradition that the Israelites took the acacia wood out of Egypt. If they did, then we will accept their tradition. However, if their statement is based on reasoning, then we must seek another explanation. We suggest that there was a forest of acacia trees next to Mount Sinai. When Israel came to Sinai, Moses told them that they would be spending a long time there. I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 15:22.</i> that there was no cloud over them at this time.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">To shelter them from the elements.</i> Each one of them then made a booth. The princes made court-like structures, each one in accordance with his status. They cut the entire forest down, for they were a large nation. They made booths.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Out of the acacia wood.</i> Moses did not speak to them regarding the tabernacle until after the Day of Atonement.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">After which he spoke to Israel regarding the construction of the tabernacle.</i> This is the meaning of <i>with whom was found</i> (Ex. 35:24).<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is: with whom was found for his personal needs, the reference being to the wood which they had cut in order to construct their booths.</i> OIL FOR THE LIGHT. Oil needed for the light in accordance with the requirements of the law.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>pure olive oil beaten for the light</i> (Ex. 27:20) (Filwarg).</i> The wise men of this generation say that <i>ve-liktoret ha-sammim</i> (and for the sweet incense)<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Literally, and for the incense (<i>li-ketoret</i>) of the perfumes (<i>ha-sammim</i>).</i> has to be inverted in order to be understood.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">For the phrase “and for the incense (<i>li-ketoret</i>) of the perfumes” (<i>ha-sammim</i>) makes no sense.</i> Its meaning is, and the perfumes for the incense.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ve-liktoret ha-sammim</i> should be interpreted as if written <i>ve-sammim li-ketoret</i>.</i> Now if this is the case, then why didn’t Scripture say, for the anointing oil spices (<i>ve-le-shemen ha-mishchah besamim</i>)?<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>besamim le-shemen ha-mishchah</i> (spices for the anointing oil.) The point is that since <i>ve-liktoret ha-sammim</i> (and for the sweat incense) is out of order, why isn’t the preceding phrase also out of order?</i> Furthermore, Scripture reads, <i>and the spice, and the oil, for the light</i> (ve’et ha-shamen le-ma’or), <i>and for the anointing oil, and for the sweet incense</i> (ve-liktoret hasammim)<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Literally, and for the incense of the perfume.</i> (Ex. 35:28).<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Here too oil for the light is in order, and incense of the perfume is not.</i> I believe that the word <i>spices</i> (besamim)<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">In the phrase <i>spices for the anointing oil</i>.</i> takes in the spices needed for anointing oil and the spices that were mixed with the incense perfumes.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">In other words, our text is to be understood as if written: <i>be-sammim le-shemen ha-mishchah u-ve-sammim li-ketoret ha-sammim</i> (spices for the anointing oil and spices for the incense of sweet incense).</i> This is also the true tradition.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Received by the sages of the Talmud. According to the rabbis the sweet incense contained spices. See <i>Keritot</i> 6a.</i> ONYX STONES. This includes all the stones of the ephod and the one of the breastplate.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">The ephod had two onyx stones (Ex. 28:9) and the breastplate one (Ex. 28:20).</i> TO BE SET. I will explain later the meaning of <i>me-lu’im</i> (to be set).<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">He never did in his long commentary. However, in his comments on our verse in his short commentary, I.E. quotes three interpretations of the term <i>melu’im</i>, one of them to the effect that the stones covered the front of the <i>choshen</i>.</i> AND LET THEM MAKE ME A SANCTUARY. The tabemacle is called a <i>mikdash</i> (a sanctuary)<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> because it is the tabernacle<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Or dwelling place.</i> of God the holy.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Scripture tells Moses to construct a <i>mikdash</i>. However, he later refers to the structure as a <i>mishkan</i>. Hence I.E.’s comment.</i> I SHOW THEE. You will see it with your eye. Unlike the visions of Ezekiel,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">See Ezek. 1:37; 1:40-47.</i> which were in prophetic dreams. Scripture adds the emphatic <i>heh</i> and reads <i>ha-mishkan</i> (the tabernacle) after it mentions the term sanctuary.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">The term <i>ha-mishkan</i> (the tabernacle) refers to the above-noted sanctuary. I.E.’s point is that Scripture does not command the making of a <i>mishkan</i>. It commands the making of a <i>mikdash</i>. Hence I.E. explains why the term <i>ha-mishkan</i> is used.</i> [EVEN SO SHALL YE MAKE IT.] A <i>vav</i> is placed in front of the word <i>ken</i> (even so) in the phrase <i>ve-khen ta’asu</i><sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Literally, and so shall ye make. “The expression <i>and so shall ye make it</i> thus refers only to <i>the pattern of all the furniture</i> (mentioned right above), but does not refer to <i>the pattern of the tabernacle</i>, since the term ‘making’ was already stated with reference to it, namely, <i>and let them make me a sanctuary</i>” (Chavel).</i> (even so shall ye make it)<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">The context requires “so shall ye do,” that is, <i>ken ta’asu</i>. Our verse adds an extra <i>vav</i>. The <i>vav</i> indicates that the verse is connected to what comes before.</i> regarding the vessels, for Scripture earlier states, <i>ve-asu li mikdash</i> (And let them make Me a sanctuary) (v. 8).<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">In other words, the meaning of <i>ve-khen ta’asu</i> is, and you should similarly make the vessels (Weiser). See Rashi and Nahmanides, who offer different interpretations.</i> AND THEY SHALL MAKE. Scripture begins by saying, <i>And they shall make an ark</i> because it had at first said, <i>And let them make Me a sanctuary</i> (v. 8).<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Literally, And they shall make Me a sanctuary. In other words, Scripture employs the same term <i>ve-asu</i> for the ark as it did for the sanctuary. It does so because it is the first vessel to be named. With regard to the making of the other articles of furniture, Scripture states, <i>And thou shalt make</i> (see Ex. 25:23,31; Ex. 26:1,31; Ex. 27:1,9. Hence I.E.’s comment. See <i>Shemot Rabbah</i> 33:3.</i> [TWO CUBITS AND A HALF SHALL BE THE LENGTH THEREOF, AND A CUBIT AND A HALF THE BREADTH THEREOF, AND A CUBIT AND A HALF THE HEIGHT THEREOF.] We do not know if these measurements refer to the outside or to the inside of the ark. Now if the reference is to the outside of the ark,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Both the length and width.</i> then the width of the two sides of the ark,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">That is, the two sides making up the width of the ark and the two sides making up the length of the ark.</i> each of which was covered by gold on the inside and the outside, added up to half a cubit,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">In other words, the half a cubit spoken of in our verse refers to the combined width of any two facing sides of the ark.</i> making the size of the tablets a cubit in width and a cubit in length.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">If the combined width of any two facing sides of the ark came to half a cubit, then the inside of the ark measured one cubit in width and two in length. Each one of the two tablets which filled the inside of the ark was thus a cubit long and a cubit wide.</i> Now if we say that the height of the ark<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">That is, that the combined thickness of the top cover and the bottom of the ark was also a half cubit. I.E. comments thus, for it is possible to interpret <i>and a cubit and a half shall be its height</i> as referring to the ark plus its legs. Indeed, this is the way I.E. interprets this clause in chapter 9 of his <i>Yesod Morah. See</i> note 80.</i> was also half a cubit thick, then each tablet was extremely heavy.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">A stone measuring a cubed cubit is very heavy.</i> Perhaps<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">I.E. uses the term “perhaps” because it is possible that the tablets were not a cubed cubit. See chapter 9 of the <i>Yesod Morah</i> where I.E. says that we do not know the height of the tablets or of the ark. He argues that the height for the ark given in our Torah portion does not relate only to the ark but to the ark plus the legs which he assumes the ark had. I.E. argues thus because he believed that it would be impossible for Moses to hold in his hands tablets of stones which measured a cubed cubit.</i> God gave strength to the hands of Moses, which were “heavy”<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Tired. See Ex. 17:12 and I.E.’s comment on it.</i> to begin with, so that he was able to bring down a tablet of stone in one hand.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">That is, in each one of his hands.</i> Now Scripture states, <i>tables that were written on both their sides</i> (Ex. 32:15).<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">I.E. now states his true position, that is, that the tablets were very thin. See note 81.</i> Perhaps it was so,<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">It is possible that the tablets were engraved on only two sides.</i> for a tablet is a cube having six sides.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture points out that the Decalogue was written on only two of its sides.</i> We similarly find it written<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">In the Talmud.</i> that there were three arks.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\"><i>Yoma</i> 72b. “Bezalel made three arks, two of gold, and one of wood…He placed the ark of wood inside the ark of gold, and the ark of gold inside the ark of wood. He covered its upper rim with gold. It was consequently overlaid within and without with gold.”</i> Its weight raises questions.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">According to the Bible the ark was carried by four men. I.E. questions the ability of four men to carry a piece of furniture constructed of three arks, two of which were made of solid gold.</i> Furthermore, the width of the ark cover<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">That is, the ark’s covering.</i> was a handbreadth<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbinic opinion. See <i>Sukkah</i> 5a. This too would add to the ark’s weight.</i> Additionally, we read in Scripture that the gold which was donated<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">By the Israelites for the construction of the tabernacle. See Ex. 38:24: <i>All the gold that was used for the work in all the work of the sanctuary, even the gold of the offering, was twenty and nine talents, and seven hundred and thirty shekels</i>.</i> came to less than one thousand and four hundred parts of the gold which king David left.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">For Solomon to use in constructing the temple. See I Chron. 22:14: <i>Now, behold…I</i> [David] <i>have prepared for the house of the Lord a hundred thousand talents of gold</i>. I.E. questions whether Moses had enough gold available to construct two arks of gold of the size described in our chapter.</i> Observe, the cherubim were made of olive wood.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the cherubim made by Solomon. See I Kings 6:23-28. The point is that Solomon had much more gold available than Moses did. Nevertheless, he made the cherubim out of olive wood overlaid with gold.</i> The incense altar was also not completely made of gold.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">It was made of wood overlaid with gold. See Ex. 30:1-5. Hence it is possible that the ark was also constructed in this fashion.</i> If we look at it logically, then it appears that the ark was covered with gold for appearance sake<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">So that it would look as if it was completely made of gold.</i> and that very little gold actually went into the covering.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Hence the ark was not overly heavy. It should be noted that with the tablets inside, it still was of considerable weight.</i> Were not the boards, the bars, the table, and the incense altar all covered with gold? Nothing except for the menorah was made entirely of gold. Now once they made an ark out of gold, what need was there for wood?<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">The wooden ark.</i> The fact that Solomon covered the porch and the house with gold demonstrates how the covering was actually done.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">So Filwarg. The point is, Solomon could not have thickly covered the walls of the temple with a thick layer of gold. He must have covered it with a very thin layer. We thus see that when one covers wood with gold, one does so very lightly.</i> A CROWN OF GOLD. The word <i>zer</i> (crown) comes from the same root as the word <i>zareta</i> (you crowned) in, <i>You crowned my going about and my lying down</i> (Ps. 139:3).<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. See I.E. on Ps. 139:3.</i> THE FOUR FEET THEREOF. I searched all of Scripture and did not find the word <i>pa’am</i> (foot) used in the sense of corner.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Onkelos renders, <i>pa’amotav</i> (feet thereof) <i>zivyateh</i> (its corners). So do Rashi and many others. Hence I.E.’s comment.</i> It is always employed in the sense of a foot. We thus read: <i>Even the feet of the poor, and the steps</i> (pa’ame) <i>of the needy</i> (Is. 26:6); <i>And shall make His footsteps</i> (pe’amav) <i>a way</i> (Ps. 85:14); <i>How beautiful are thy steps</i> (fe’amayikh) (Cant. 7:2). There are many other instances. I was therefore forced to explain that the ark had feet,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">For the meaning of <i>pa’amotav</i> is, its feet.</i> for it would be disrespectful for the ark to sit on the ground.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Hence it rested on feet.</i> Furthermore, what reason is there for Scripture to place a connective <i>vav</i> before the word <i>u-shete</i> (and two) when dealing with the two rings of gold (v. 12)? If the reference was to the rings already mentioned,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">In the first half of the verse.</i> then Scripture should have read, <i>shete taba’ot</i> (two rings), as that is the proper syntax if the Torah wants to indicate that it is dealing with the four gold rings previously noted.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 reads: <i>And thou shalt cast four rings of gold for it, and put them in the four feet thereof</i> (pa’amotov); <i>and two rings</i> (u-shete ta’abotav) <i>shall be on one side of it, and two rings on the other side of it</i>. I.E. argues that <i>and two rings shall be on one side of it, and two rings on the other side of it</i> does not refer to the four rings mentioned in the first part of the clause. If it did, our verse would read: And thou shalt cast four rings of gold for it, and put them in the four feet thereof (<i>pa’amotav</i>): two rings shall be on one side of it, and two rings on the other side of it. There were thus eight rings on the ark. See Nahmonides who quotes I.E.’s interpretation and strongly disagreees with him.</i> One of the wise men of our generation understood this.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">That the second part of verse 12 does not elaborate upon the first part.</i> He says that the staves were placed in the ark in the rings that were on its feet. He further says that they would remove the staves from the lower rings and place them in the upper rings when it was necessary to carry the ark. It is similarly written, <i>and shall set the staves thereof</i> (Num. 4:6).<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">According to this scholar, <i>and shall set the staves thereof</i> indicates that the staves were moved from time to time; i.e., they were placed in the top rings when the ark was about to be carried and were removed from the top rings and placed on the lower rings when the ark rested.</i> However, I believe that the staves were never removed once they were placed in the upper rings, for Scripture states, <i>they shall not be taken from it</i> (v. 15). As to <i>And shall set the staves thereof</i> (Num. 4:6), it means that the priests shall place the staves upon the shoulders of the Kohathites.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Not that the staves were at times placed in the upper rings and at other times in the lower rings. See note 105.</i> When the ark was placed in the Holy of Holies<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>devir</i>.</i> it was necessary to place it near the wall<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Right against the western wall of the sanctuary built by King Solomon (Meijler).</i> so that the cherubim<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">That is, the wings of the cherubim.</i> would cover the ark and its staves.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 8:7.</i> The end of each one of the staves therefore<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Since the ark was right against the wall, the staves which normally protruded at that end were pushed out toward the opposite end.</i> extended.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Eastward from the ark. Nevertheless, they were not removed from the ark even though they no longer served any purpose.</i> This is what Scripture refers to when it states, <i>And the staves were so long</i> (I Kings 8:8).<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">That is, once the ark was placed against the wall, the staves extended for a greater distance than they had before (Meijler). I.E. comments on the staves in Solomon’s temple to show that the staves were never removed from the ark.</i> The four lower rings<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Which were placed on the feet of the chest.</i> thus<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">I.E. explained earlier that once the staves were put in the upper rings, they were not removed from them. Hence he now explains that the lower rings only had an ornamental purpose.</i> served, as is the case with chests,<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Expensive chests have ornaments on them.</i> for beauty and elegance.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">They did not serve as holders for the staves. They served as ornaments.</i> IN THE RINGS OF THE ARK. In the rings that are on the sides of the ark.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">See verse 13. In other words, <i>in the rings of the ark</i> is short for: in the rings that are on the sides of the ark.</i> AND THOU SHALT PUT. The tablets and the testimony<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>edut</i>.</i> are one and the same.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">I.E. comments thus because some identify the testimony with the Torah. See Rashi, “The Testimony refers to the Torah, which is a testimony between Me and you that I have commanded you the commandments that are written in it.”</i> They were, as it were, a marriage contract.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">A marriage contract serves as a testimony that a marriage took place.</i> They were the tablets of testimony.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">That is why Scripture refers to the tablets as tablets of the covenant. See Deut. 9:9-11. It does so because the tablets recall God’s covenant with Israel. A marriage contract similarly recalls the covenant of marriage.</i> <i>And he took and put the testimony into the ark</i> (Ex. 40:20) is perfect proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">For it was the tablets that were placed in the ark.</i> Furthermore, Moses did not write the scroll of the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">That is, Moses had not yet written the book of the Torah. He wrote it shortly before his death. Hence the term testimony cannot refer to the Torah.</i> The scroll of the Torah was placed by the priests next to the outer side of the ark of the covenant.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">See Deut. 31:26.</i> It is additionally written, <i>There was nothing in the ark save the two tables of stone</i> (I Kings 8:9). There is a difference of opinion concerning this.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">The tablets placed in the ark. Some rabbis believe that only the second pair of tablets was placed in the ark. Others believe that the first pair of tablets, which Moses broke, was also placed in the ark. See <i>Baba Batra</i> 14b. Also see Rashi on Deut. 31:26.</i> One may raise the following question. Scripture reports that God told Moses (v. 16), <i>And thou shalt put into the ark the tables</i><sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 has <i>testimony</i> in place of tablets. I.E. is paraphrasing.</i> <i>which I shall give thee</i>. The Torah then tells us, <i>And He gave unto Moses, when He had made an end of speaking with him…the two tables of the testimony</i> (Ex. 31:18). Now Moses broke these tablets. Moses thus did not fulfill the command of God.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">The question arises: How could Moses, the servant of God, disobey His command?</i> It is possible to give the following answer. Perhaps this is the reason why our sages said that the broken tablets were placed in the ark.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">See <i>Baba Batra</i> 14b.</i> Scripture<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 seems to speak of only one set of tablets.</i> does not contradict their words, for both the first and the second tablets were tablets of the covenant.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Thus verse 16 also refers to the first tablets.</i> It is also possible to answer that Scripture (v. 16) speaks only about the second tablets. The statement <i>which I shall give thee</i> does not contradict this.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">For <i>prima facie</i>, this appears to apply only to the first set of tablets.</i> For Scripture also says concerning the second tablets, <i>And the Lord gave them unto me</i> (Deut. 10:4). Furthermore, note that we do not find that God told Moses that he should make an ark and place the first set of tablets there. For God knew that Moses would break them.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Hence God, who is omniscient, could not have been speaking of the first tablets in verse 16.</i> It was only concerning the tablets that Moses hewed<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">That is, the second tablets.</i> that God said, <i>and make thee an ark of wood</i> (Deut. 10:1). Now our sages said that <i>and make thee an ark of wood</i> does not refer to the ark made by Bezalel.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">See Jerusalem Talmud <i>Sotah</i> 8:3; <i>Shekalim</i> 6:5. Also see Rashi on Deut. 10:1. The rabbis took literally <i>and make thee an ark of wood</i>. That is, the ark was to be made only from wood. Hence it could not refer to the ark made by Bezalel, which was overlaid with gold. Bezalel’s ark is the ark dealt with in our chapter.</i> This is correct. However, if we follow the plain meaning of the text, then it does not appear to me to be far-fetched to interpret the text<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Deut. 10:1.</i> as referring to the ark which Bezalel constructed. Scripture similarly reads, <i>And they shall make an ark of acacia-wood</i> (v. 10).<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">We thus see that Bezalel’s ark is also referred to as a wooden ark.</i> There is no reason to ask, where were these tablets placed before the tabernacle was constructed?<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">If the ark spoken of in our chapter is identified with the wooden ark spoken of in Deut. 10:1.</i> For there is no need to mention this.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">This information has no consequence. There is no reason for Scripture to explain where the tablets were kept until the tabernacle and its furniture were constructed. We can assume that the tablets were placed in a proper container in a suitable place.</i> What forced me to offer this explanation<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">That the ark spoken of in Deut 10:1 is to be identified with the ark made by Bezalel.</i> was the fact that Moses says, <i>and</i> [I] <i>put the tables in the ark which I had made</i> (Deut. 10:5). Now if we assume that Moses relates the account as it happened,<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">That is, that we interpret Deut. 10:1,5 as meaning that Moses himself made an ark for the tablets and that this ark is not the one that Bezalel made (Krinsky).</i> even though we do not know the reason why he should mention this,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">That Moses made a wooden ark to temporarily store the tablets.</i> what shall we do with what follows, namely, <i>as the Lord commanded me</i> (Deut. 10:5).<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">The only ark which we find God commanding Moses to make was the ark Bezalel made. Hence the reference must be to Bezalel’s ark.</i> This is proof that Scripture speaks of the tablets which Moses placed in the ark of the covenant.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">That is, that Scripture speaks of the ark of the covenant made by Bezalel. See note 112.</i> [Moses tells us that] these tablets are there<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">In the ark.</i> until this very day (<i>Ibid</i>.).<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">That is, they were permanently placed in the ark. The reference can only be to the ark made by Bezalel.</i> This is the meaning of <i>and there they are unto this very day</i> (I Kings 8:8).<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">That the tablets are in the very first ark in which Moses placed them.</i> This<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\"><i>And</i> [I] <i>put the tables in the ark which I had made</i> (Deut. 10:5).</i> is also a sign and a witness that there was no Torah scroll in the ark, for Moses first put the tablets in the ark.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Deut. 10:5.</i> He then placed the ark cover with the cherubim over the ark. Now God’s glory dwelled upon the cherubim. Scripture explicitly reads, <i>Thou art enthroned upon the cherubim</i> (Ps. 80:2). This being the case, how could Moses place a Torah scroll inside the ark in the fortieth year without first removing the ark cover with the cherubim from on top of the ark?<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">I.E. assumed that once the ark was closed, Moses would not open it because God’s glory was upon it.</i> There is no need for all of this.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">If we reject the opinion that a Torah was in the ark.</i> AND THOU SHALT MAKE AN ARK-COVER. The word <i>kapporet</i> means a cover. Yefet says that the word <i>le-khapper</i> (to make atonement) in <i>to make atonement for him</i> (Lev. 1:4) is similar. Its meaning is similar to <i>whose sin is covered</i><sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>le-khapper</i> means to cover, i.e., to cover someone’s sins.</i> (Ps. 32:1).<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> However, I believe that the word <i>le-khapper</i> (<i>to make atonement for him</i>) (Lev. 1:4) is similar in meaning to the form <i>kofer</i> (ransom). Now this is clearly stated,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">That <i>le-khapper</i> in <i>le-khapper alav</i> (to make atonement for him) is similar to <i>kofer</i> (ransom).</i> for Scripture states, <i>then shall they give every man a ransom</i> (kofer) <i>for his soul unto the Lord</i> (Ex. 30:12). Scripture then goes on to say, <i>le-khapper al nafshotekhem</i><sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\"><i>Le-khapper alav</i> is similar to <i>le-khapper al nafshotekhem</i> because both speak of people.</i> (to make atonement for your souls) (Ex. 30:15).<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. this should be rendered, to offer a ransom for your souls.</i> Scripture does not mention the thickness of the ark cover.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on verse 10 and the notes thereto.</i> AND THOU SHALT MAKE TWO CHERUBIM. Our sages said that the <i>cherubim</i> looked like two youths. They said that the <i>kaf</i> in <i>keruvim</i> is a preposition and the word <i>keruvim</i> (cherubim) means the same as the Aramaic word <i>ke-ravia</i> (like youths).<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\"><i>Sukkah</i> 55b; <i>Hagigah</i> 13b. See I.E. on Gen. 3:22 and the notes thereto.</i> Now if they had a tradition that the cherubim were youth-like images, then what they said was true. They interpreted the word in a manner that would recall the tradition.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">The point is that the word <i>keruvim</i> does not really mean like youths. However, the sages interpreted the word that way in order to recall their tradition.</i> They did the same with the word <i>chanukkah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">The rabbis said that the word <i>chanukkah</i> is made up of the words <i>chanu kaf heh</i> [they rested on the 25th (of Kislev)]. This is obviously not the real meaning of the word <i>chanukkah</i>. The rabbis interpreted it that way so that people do not forget that Chanukkah falls on the 25th of Kislev.</i> The <i>kaf</i> in the word <i>keruv</i> (cherub) is a root letter,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Not a preposition meaning like.</i> as the word <i>hakeruvim</i> (the cherubim) in <i>And the cherubim shall</i> (v. 20) proves.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">If the <i>kaf</i> of <i>keruvim</i> was a preposition then Scripture would not read <i>ha-keruvim</i>, for the definite article is not prefixed to a preposition.</i> The <i>heh</i> of <i>ha-keruvim</i> indicates the definite article. It is not an interrogative <i>heh</i><sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>ha-keruvim</i> is, the cherubim.</i> like the <i>heh</i> in <i>ha-kemakkat</i> (or is he slain) in <i>Or is he slain according to the slaughter of them that were slain by Him</i> (Is. 27:7).<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">I.E. comments thus because it is possible to place an interrogative <i>heh</i> before a prepositional <i>kaf</i>. Thus if the <i>heh</i> of <i>ha-keruvim</i> was an interrogative <i>heh</i>, there would be no proof that the <i>kaf</i> of <i>keruvim</i> is a root letter.</i> Now when I searched for the meaning of the word <i>keruvim</i> (cherubim) I found that it refers to various forms. Compare, <i>Thou wast the far-covering cherub</i> (keruv) (Ezek. 28:14).<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">That is, a bird with large wings. We thus see that a cherub can refer to a bird-like image.</i> Ezekiel said that each one of the beasts which he beheld<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">When he saw the vision of the chariot.</i> had four faces (Ezek. 1:6). One of these faces was the face of an ox (Ezek. 1:10). However, elsewhere he describes this very creature as having the face of a cherub in place of the face of an ox (Ezek. 10:14). Its meaning<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">The meaning of Ezek. 10:14.</i> is that the creature had the image that Ezekiel had mentioned earlier.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">The face of an ox. In other words, By <i>the face of the cherub</i> (Ezek. 10:14), Ezekiel means it had the already mentioned image, namely, the image mentioned in Ezek. 1:6; i.e., it had the face of an ox. We thus see that the term cherub refers to an image.</i> At the end Ezekiel says, <i>This is the living creature that I saw under the God of Israel by the river Chebar; and I knew that they were cherubim</i> (Ezek. 10:20). Ezekiel thus called the four creatures cherubim. The <i>kaf</i> in the word <i>keruvim</i> thus is a root letter. OF BEATEN WORK. <i>Mikshah</i> (of beaten work) means equal. The word <i>mikshah</i> (the same size) in <i>And instead of hair trimmed to the same size</i> (ma’aseh mikshah) <i>baldness</i><sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> (Is. 3:24)is similar. <i>Ma’aseh</i> (trimmed)<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">In Is. 3:24.</i> has the same meaning as <i>asah</i> (trimmed) in <i>nor trimmed his beard</i> (II Sam. 19:25).<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">The word <i>ma’aseh</i> usually means work of. Hence I.E.’s comment.</i> Its meaning<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>mikshah ta’aseh otam</i> (of beaten work shalt thou make them).</i> is that each cherub was equally distant from the edge of the ark cover. CHERUB. Observe! The cherubs were positioned<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">In their face-to-face position.</i> on the long side of the ark.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Scripture tells us that the cherubim were placed at the two ends of the ark cover. According to I.E. the term end implies the long end (Meijler).</i> The staves were therefore placed to the width of the ark.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">The Book of Kings tells us, <i>And the staves were so long that the ends of the staves were seen from the holy place, even before the Sanctuary</i> (I Kings 8:8). This could only have happened if the staves were placed along the width of the ark. For the long side of the ark was placed in a north-south direction in the sanctuary (so that both cherubim would face the Holy of Holies) while the curtain that separated the temple proper from the sanctuary was on the eastern wall of the sanctuary (Meijler).</i> There is someone who disagrees and says that <i>side</i> refers only to the long side.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Scripture tells us that the staves were on the side of the ark (v. 12). Hence according to this scholar the staves, contra I.E., could not have been placed along the width of the ark.</i> He offers proof from <i>and for the second side of the tabernacle</i> (Ex. 26:20).<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">The verse speaks of the length of the tabernacle.</i> However, <i>and five bars for the boards of the side of the tabernacle</i> (Ex. 26:27), which is right next to the verse that he quotes, destroys his proof.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">For this verse speaks of the width of the tabernacle.</i> The cherubim which were upon the two edges of the ark were made out of the ark cover itself AND THE CHERUBIM SHALL. Yefet says that the meaning of <i>toward the ark-cover shall the faces of the cherubim be</i> means that the cherubim shall face the center of the ark cover. However, I believe that the faces of the cherubim did not stand erect,<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\"><i>Prima facie, With their faces one to another</i> implies that the cherubim directly faced each other.</i> but rather inclined a bit towards the ark cover.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>toward the ark-cover shall the faces of the cherubim be</i> does not mean that the cherubim shall face straight down to the ark cover as Yefet says. It means that the faces of the cherubim shall incline toward the ark cover.</i> AND IN THE ARK. This is in keeping with Hebrew syntax.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">To list first what comes last, for the tablets were placed in the ark before the cover was put on it. However, our verse tells of the latter before it tells of the former.</i> Moses had already put the testimonies into the ark.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Before he put the ark cover over the ark.</i> He was told: afterwards<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">After you place the testimonies in the ark.</i> place the ark cover [over the ark].<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">In other words, our verse is to be understood as follows: And thou shalt put the ark cover over the ark; but before this, in the ark thou shalt put the testimonies which I shall give you.</i> AND THERE I WILL MEET WITH THEE. I do not understand in what way this verse contradicts <i>And the Lord called unto Moses, and spoke unto him out of the tent of meeting, saying</i> (Lev. 1:1).<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi our verse contradicts Lev. 1:1. See Rashi on verse 22: “[Scripture states] <i>And I will speak with thee from above the ark-cover</i> (Ex. 25:22). However, another verse reads, <i>and spoke unto him out of the tent of meeting</i>, (that is, the tabernacle outside of the curtain) <i>saying</i> (Lev. 1:1). We thus find two verses contradicting each other. A third verse comes and reconciles them; viz<i>., And when Moses went into the tent of meeting…then he heard the Voice speaking unto him from above the ark-cover</i> (Num. 7:29). Moses entered the tabernacle and when he came to the entrance a Voice descended from heaven toward (the place) between the cherubim, and from thence it went forth and was heard by Moses in the tent of meeting.”</i> For the phrase <i>tent of meeting</i> takes in the tabernacle and everything in it.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Hence it also refers to the Holy of Holies where the ark was.</i> There is no need for a clarifying<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Or reconciling.</i> verse.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">See note 184.</i> [OF ALL THINGS WHICH I WILL GIVE THEE IN COMMANDMENT UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL.] The word et<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">The word <i>et</i> has no translatable meaning. It serves to connect a verb with the direct object. In this case, it connects <i>ve-dibbarti</i> (and I will speak) with what follows <i>et</i>.</i> in <i>and</i> (ve-et) <i>of all things which I will give thee in commandment</i> has a <i>vav</i> placed before it<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Our versions of the Torah do not have a <i>vav</i> before the word <i>et</i>. We might also note that Rashi’s Torah scrolls also read <i>ve-et</i>. Rashi considered this <i>vav</i> superfluous.</i> for the following reason.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Without the <i>vav</i> our verse reads: <i>and I will speak with thee from above the ark-cover, from between the two cherubim which are upon the ark of the testimony, of all things which I will give thee in commandment unto the children of Israel</i>. With the <i>vav</i>, our verse reads: and I will speak with thee from above the ark-cover, from between the two cherubim which are upon the ark of testimony, <span class=\"underline\">and</span> of all things which I will give thee in commandment unto the children of Israel. Hence I.E.’s comment.</i> The word <i>ve-dibbarti</i> (and I will speak) is to be read as if written twice.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that our verse is to be read as follows: and I will speak with thee from above the ark-cover, from between the two cherubim which are upon the ark of testimony, and I will further speak to you of all things which I will give thee in commandment unto the children of Israel.</i> Our verse is to be read as if written: and I will speak with thee from above the ark cover, from between the two cherubim. Scripture does not mention what will be spoken.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">In other words, part 2 of the verse does not tell us what part 1 of the verse refers to. This would not be the case if the word <i>et</i> did not have a <i>vav</i> before it. In the latter case, part 2 of the verse would go on to explain what God spoke to Moses about.</i> Its meaning is, I will speak with you in order to inform you of My secret and to answer your questions.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">In other words, part 1 deals with a private dialogue between God and Moses.</i> And I will speak to you of all the things which I will give thee in commandment unto the children of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">In other words, part 1 deals with a private dialogue between God and Moses. Part 2 deals with the commandment which Moses was to transmit to Israel. Hence the connective <i>vav</i>.</i> We have reason to ask, why did God mention the ark first<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">That is, why is the ark the first sacred item which Moses was commanded to make?</i> when Scripture reads, <i>the pattern of the tabernacle, and the pattern of all the furniture thereof</i> (v. 9).<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">The tabernacle is mentioned first. Thus God should have told Moses to first construct a tabernacle and then to make the furniture which was to be placed therein.</i> The answer is that it is linguistic style to explain the last item with which one has closed.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">A sentence.</i> Compare, <i>And I gave unto Isaac Jacob and Esau; and I gave unto Esau mount Seir</i> (Josh. 24:4).<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Scripture mentions Jacob before Esau. We would thus expect for Scripture to deal with Jacob before Esau. However, it goes on to deal with Esau. We thus see that Scripture elaborates first on what it dealt with last.</i> God therefore began with an explanation of the tabernacle’s furniture.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Because that is what is mentioned last in verse 9.</i> God started with the most important piece of furniture<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">The ark.</i> and then went on to the explain the table and the menorah. After this, God said, <i>Moreover thou shalt make the tabernacle</i> (Ex. 26:1). Now when Moses gathered the congregation he spoke to them about the tabernacle and the tent first.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 35:1; 11.</i> Then he told them about the ark. There was no need for anyone to teach Moses.<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">As to how to construct the tabernacle. Krinsky claims that the reference is to the Midrash, which says that Bezalel took issue with Moses over what order to follow in constructing the tabernacle.</i> There is reason to wonder why God didn’t mention the altar of incense.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">In our Torah portion. It is mentioned in Ex. 35:15. However, it should also have been mentioned here along with the other furniture that was placed inside the tabernacle.</i> The answer by way of parable is:<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that the tabernacle may be compared to a king’s palace. Indeed, Scripture states that the tabernacle served as a dwelling place for God, <i>let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them</i> (v. 8). Hence it had to be suitably furnished.</i> God’s glory did not depart [from the tabernacle].<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">In other words, the tabernacle served, as it were, as God’s dwelling place.</i> The ark was therefore in the form of a throne.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">For God, who dwelt there.</i> Observe, a menorah and a prepared table [were placed in the sanctuary].<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">They served to furnish God’s house. A table and a lamp were the typical furnishings of a house. See II Kings 4:10, “Let us make…a little chamber on the roof; and let us set…there…a table…and a candlestick.”.</i> God did not mention the altar of incense until He first mentioned the altar of the burnt offering, because God wanted to issue the command, <i>You shall offer no…burnt-offering, nor meal-offering; and ye shall pour no drink-offering thereon</i> (Ex. 30:9).<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">He couldn’t issue this command without first dealing with burnt offerings, meal offerings, or drink offerings. These offerings were brought to the altar which stood in the courtyard of the tabernacle. Hence Scripture delayed the command to make an incense altar.</i> Moses mentioned the incense altar to the children of Israel following the menorah.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">When he relayed God’s command to Israel regarding the construction of the tabernacle. For the incense altar was stationed in the same section of the tabernacle as the menorah, namely, in the Holy of Holies. See Ex. 35:15.</i> The incense altar was similarly constructed after the menorah.<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 37:25.</i> AND THOU SHALT MAKE. There is no doubt that the dimensions mentioned in our verse refer to the thickness of the table<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">That is, the table top.</i> plus the height of its legs.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">The cubit and a half given as the height of the table included the legs as well as the table itself.</i> AND THOU SHALT MAKE. The border was on top<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">On the table top.</i> as is the case with tables. AND THOU SHALT MAKE A GOLDEN CROWN. Scripture now explains that the crown which was mentioned earlier should be around the borders. AND THOU SHALT MAKE…FOUR RINGS…AND PUT THE RINGS IN THE FOUR CORNERS. East, west, north, and south.<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">That is, on the east, west, north, and south corners of the table.</i> CLOSE BY THE BORDER. Scripture mentions the place where the rings were to be placed. THAT THE TABLE MAY BE BORNE WITH THEM. <i>Venissa</i> (may be borne) is a <i>nifal. Ve-nissa</i> is similar to <i>ve-nikkah</i> (be quit) in <i>then shall he that smote him be quit</i> (Ex. 21:19). For <i>nissa</i><sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>nun, sin, alef</i>.</i> and <i>nikkah</i><sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">The root of which is <i>nun, kof, heh</i>.</i> have a <i>dagesh</i> in them to make up for the dropped first root letter.<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">For the <i>nuns</i> in <i>nissa</i> and <i>nikkah</i> are <i>nuns</i> of the <i>nifal</i> conjugation.</i> AND THOU SHALT MAKE. What the rabbis said is known.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">The rabbis (<i>Menachot</i> 97a) said that <i>“ke’arotav</i> (its dishes) are the molds; <i>kapotav</i> (its pans) are dishes (of frankincense); <i>kesotav</i> (its jars) the props; <i>menakki’otav</i> (its bowls) the rods; <i>asher yussakh ba-hen</i> (wherewith to pour) wherewith the bread was covered.” Also see Rashi. Contra to what Krinsky, Meijler, and others write, it appears that I.E. does not accept the Rabbinic interpretation. In fact, in the short commentary he renders <i>kesotav</i> as cups (<i>kosot</i>).</i> [WHEREWITH TO POUR OUT.] The phrase <i>wherewith to pour out</i> refers to <i>the jars thereof</i> (kesotav).<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., <i>kesavot</i> are jars used in pouring.</i> It does not relate to <i>and the bowls thereof</i>, which immediately precedes it.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">For they were not used for pouring.</i> The following is similar: <i>Moses and Aaron among His priests, And Samuel among them</i> (Ps. 99:6). Scripture then goes on to say, <i>He spoke unto them in the pillar of cloud</i> (Ps. 99:7). The latter refers to Moses and Aaron, not to Samuel.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">For God did not speak to Samuel in the pillar of cloud. We thus see that a clause does not always refer to what immediately precedes it.</i> The fact that Scripture says with regard to the making of the vessels, <i>the jars thereof</i> (ha-kesot) <i>wherewith to pour out</i> (Ex. 37:16) proves that <i>wherewith to pour out</i><sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> refers to <i>the jars thereof</i>. So does <i>and the jars</i> (kesot) <i>wherewith to pour out</i> (Num. 4:7). The word <i>nasakh</i> (pour) has many meanings. We thus read, <i>They shall not pour out wine-offerings</i> (nesekh) <i>to the Lord</i> (Hos. 9:4);<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew text literally reads: They shall not pour out wine (<i>yayyin</i>) to the Lord. I.E. either paraphrased or quoted from memory and erred.</i> <i>The image perchance, which the craftsman hath melted</i> (nasakh) (Is. 40:19); and <i>Truly it is I that have established</i> (nasakhti) <i>My king</i> (Ps. 2:6).<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">I.E. comments thus because of the word <i>yussakh</i> (pour out) in our verse. <i>Yussakh</i> is the <i>pu’al</i> form of <i>nasakh</i>. It is noteworthy that none of the meanings that I.E. quotes for this word fit in with the Rabbinic interpretation of <i>yussakh</i>. As it will be recalled, the rabbis interpreted <i>yussakh</i> to mean was covered. See note 221.</i> Rabbi Nathan,<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Ben Yehiel of Rome (c. 1035-1106). This comment is not found in our editions of the <i>Arukh</i>.</i> the author of the <i>Arukh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">A dictionary of the Talmud and Midrashim.</i> says that <i>kesavot</i> (jars) are rods,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">See Rashi. According to Rashi the <i>kesavot</i> (jars) were “semitubular-shaped rods placed three in a row upon each of the twelve loaves of showbread, so as to separate one from the other and allow air to pass through them to save them from becoming moldy” (Cohen).</i> as that is how they are referred to in Arabic.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Similarly Rashi: “In the Arabic language anything hollow is called <i>kaso</i>.”</i> However, the one who told this to him did not know the Arabic language and spoke it laughably. Rods in Arabic are referred to as <i>katzab</i>, which is spelled with a <i>tzadi</i> and a <i>bet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Whereas <i>kasvah</i>, the singular of <i>kesavot</i>, is spelled <i>kof, sin, vav, heh</i>.</i> There is an error<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Many commentaries were bothered by the use of the term <i>shibbush</i> (error). Filwarg would like to emend to <i>shinu</i> (a difference). However, he has no manuscript evidence to back up his emendation. S.Y. Rapaport does not believe that I.E. would have uttered such a word. In keeping with his theory that the long commentary was composed by students of I.E. from notes taken at their master’s lectures, he claims that the students misunderstood what I.E. said (See <i>Toledot Rabbenu Natan</i>, S.Y. Rapaport, p. 30). Unlike Filwarg and Rapaport, Nahmanides had no doubts that I.E. uttered these words. He comments, “Rabbi Abraham ibn Ezra wrote: ‘There is an error in Chronicles…’ The error, however, is in Rabbi Abraham’s words (not in the Book of Chronicles)” (Chavel translation). Nahmanides goes on to say that I Chron 28:17 does not speak only of the utensils made for the table but also of other utensils made for the altar. It should be noted that I.E. goes on to reconcile I Chron. 28:17 and our verse. However, Nahmanides did not accept his interpretation.</i> in the Book of Chronicles.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">The list of utensils made for the table as recorded in I Chron. 28:17 does not match the list in our verse.</i> Chronicles mentions basins in place of dishes, bowls in place of pans. It mentions jars as Scripture does here. In place of the bowls it mentions forks.<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">I Chron. 28:17 reads, <i>“And the fleshhooks (forks), and the basins, and the jars of pure gold and…the golden bowls.”</i></i> They were all made of gold for use at the table. It is possible that David commanded that other utensils be placed upon the tables which Solomon would make.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">The Book of Chronicles tells us that Solomon made 10 tables (II Chron. 4:8). I.E. suggests that these tables had different utensils than the table made by Moses.</i> However, the table placed in the tabernacle differed.<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">It had different utensils. It is also possible that I.E. was of the opinion that the construction of the table placed in the tabernacle differed from the ones made by Solomon. Hence, its utensils differed.</i> AND THOU SHALT SET UP UPON THE TABLE SHOWBREAD. According to the plain meaning of the text, the bread was called <i>showbread</i><sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\"><i>Lekhem ha-panim</i>.</i> because of the explanation which follows it.<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Scripture goes on to say that the <i>showbread</i> (lekhem ha-panim) <i>before Me alway</i>. According to I.E. this indicates that <i>lekhem ha-panim</i> means bread that is placed before [God]. In other words, according to I.E., the word <i>panim</i> is similar to the word <i>li-fene</i>.</i> That which the sages said is also true,<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">According to the sages the bread was called <i>lekhem ha-panim</i> (literally, bread of faces) because it was baked in a mold with the two sides open. Hence the bread was said to have two faces or surfaces directed to the two sides of the sanctuary (Cohen). See <i>Menachot</i> 94b and Soncino’s notes there. Also see Rashi on verses 29 and 30.</i> as the <i>ka’arot</i> (dishes) were molds.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">In which the showbread was made. See note 195. Also see <i>Menachot</i> 94a and Rashi on verse 29.</i> AND THOU SHALT MAKE A CANDLESTICK. I have seen copies of Scripture which the wise men of Tiberias have examined. Behold, I found the word <i>te’aseh</i> (be made) spelled with a <i>yod</i>.<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">In the Tiberian copies of the Torah. It is also so spelled in our versions.</i> Fifteen of their wise men<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Tiberian scholars. The scholars of Tiberias were known for their work in preserving the text of Scripture (<i>massorah</i>). The Ben Asher and Ben Naphtali families were active there. In fact, Maimonides recommended the Torah Scroll written by Aaron ben Asher in 930 C.E. as a model for all Torah scrolls.</i> swore that they checked every word, vowel, full and deficient spelling, three times. I did not find this to be the case with the books of Scripture in Spain, France, and on the other side of the sea.<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">England (Weiser).</i> Our sages said that the additional <i>yod</i> in <i>te’aseh</i> alludes to the ten<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod</i> is numerically equivalent to 10.</i> candlesticks which Solomon would make. Let me generalize. If there is a <i>yod</i> in <i>te’aseh</i>, then <i>te’aseh</i> is irregular.<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">For the word <i>te’aseh</i> is normally spelled without a <i>yod</i>.</i> The Midrash tells us that the menorah made itself.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\"><i>Tanchuma, Shemini</i> 8; <i>Be-halotekha</i> 3. Also see Rashi.</i> The meaning of this midrash is that all who saw the menorah marveled and asked, “How could a human being make it?”<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">In other words, people said that a work of art like the menorah had to be a supernatural creation.</i> Look! Scripture states, <i>and he</i><sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Bezalel.</i> <i>made candlesticks</i><sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">The reference is probably to Ex. 37:17. However, there the reading is: And he made the candlestick. Either I.E. misquoted from memory or we have a scribal error.</i> and <i>so he made the candlestick</i> (Num. 8:4).<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the menorah was made by Moses.</i> Behold, Scripture writes, <i>On a griddle it shall be made</i> (te’aseh) <i>with oil</i>;<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">We thus see that <i>te’aseh</i> does not imply made by itself. No one can interpret Lev. 6:14 as meaning that the meal offering made itself.</i> <i>when it is soaked, thou shalt bring it in</i> (Lev. 6:14). Observe, the word <i>miksheh</i> (of beaten work) here has the same meaning as the word <i>miksheh</i> which is written in connection with the cherubim.<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on verse 18.</i> EVEN ITS BASE AND ITS SHAFT. This is the body of the menorah. AND THERE SHALL BE SIX BRANCHES. <i>Kanim</i> (branches)<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Literally, reeds. Hence I.E.’s comments.</i> refers to a round, long, and hollow object.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">That is, a tube.</i> THREE CUPS. The Gaon says that <i>meshukkadim</i> (almond blossoms) means in the shape of almonds. However, the word <i>meshukkadim</i> really is related to the word <i>li-shekod</i> (attached)<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Cohen. The three cups were attached to each other.</i> in <i>Attached daily at my gates</i> (Prov. 8:34).<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> PURE GOLD. Refined gold without any impurities. AND SEE. The making of the menorah required wisdom. One had to have intellectual perception<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Hence the phrase <i>And see</i>.</i> to know how to make all these utensils<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">The menorah and its accoutrements.</i> out of one talent of gold. [WHICH IS BEING SHOWN.] The word <i>moreh</i> (being shown)<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\"><i>Moreh</i> is a <i>hofal</i>.</i> is irregular.<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">It is not employed in the way that a <i>hofal</i> normally is, for nothing happens to the person to whom an object is shown. Hence Scripture should have read <i>ro’eh ba-har</i>, rather than <i>morah ba-har</i>. This is Krinsky’s interpretation. For another interpretation see Weiser.</i> It is not employed in the same way that the word <i>mushlakh</i> (be thrown) (II Sam. 20:21) is,<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">II Sam. 20:21 reads, <i>Behold, his head</i> (rosho) <i>shall be thrown</i> (mushlakh) <i>to thee over the wall</i>. In this verse <i>mushlakh</i> refers to the object being thrown, viz., his head.</i> for the verb <i>ra’ah</i> (saw) does not come in the <i>pa’ul</i>.<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">The <i>pa’ul</i> is the passive <i>kal</i> form. All <i>kal</i> transitive verbs come in the <i>pa’ul</i>, i.e., <i>katav/katuv, akhal/akhul, shavar/shavur</i>. However, <i>ra’ah</i> does not have a <i>pa’ul</i> form.</i> Only the term <i>nireh</i> (seen)<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">The <i>nifal</i> participle form. According to I.E. the word <i>nireh</i> does not imply that anything is happening to the object being seen, whereas the <i>pa’ul</i> form does.</i> is employed.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">However, the <i>pa’ul</i> is not employed.</i> This is so because one who sees is not acting on anything. He merely perceives an image. Those who are versed in the sciences will understand this.<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">That the eye is merely a receptor.</i> I wish to lay down a fundamental principle to you before I speak on the tabernacle, which also<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">In addition to the ark.</i> was made out of curtains [decorated] with cherubim.<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 26:1. I.E.’s point is that the tabernacle, like the ark, was adorned with cherubim.</i>  Abraham the author says: All that exists, exists in one of the following two ways. One, it exists as a body that has length, width, and depth. The aforementioned results in six sides. From the length of an object comes front and back, from its width right and left, and from its height<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Referred to earlier by I.E.</i> up and down. There are also incorporeal beings, namely, God’s holy angels and man’s soul. These two types of beings<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">Corporeal and incorporeal beings.</i> were created by God alone. It is not in the power of any created being to create a corporeal being. It is certainly beyond the power of any being to create an incorporeal being, for incorporeal beings are more important than corporeal beings.<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Hence if it is beyond the power of any created being to create a corporeal being, it is certainly beyond its power to create an incorporeal being.</i> It is also beyond the power of any created being to totally annihilate another being <sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">One can destroy a physical object but one cannot annihilate the matter out of which it is made.</i> There is something which comes very close to existence and is tied to existence but does not exist independently.<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">According to medieval philosophy, ideas and concepts have a life of their own. Thus wet, hot, hard, soft exist as entities in themselves even though in the physical world they are never found isolated from some corporeal element.</i> This thing is called form.<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">“The intelligible structure, characters constituting a substance or species of substances, as distinguished from the matter in which these characters are embodied” (<i>Dictionary of Philosophy</i>, ed. by Dagobert D. Runes, Littlefield, Adams and Co., 1959).</i> Form also comes in two ways. One type of form is permanent and does not pass away, namely, the form of the holy angels and the wisdom which is in the soul.<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">As noted above, medieval philosophy taught that ideas have a disembodied existence.</i> Form is also found in corporeal elements. The heat of fire and the wetness of water are examples. The accidents<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Accident “has no independent and self-sufficient existence, but exists only in another being, a substance or another accident. Accidents may change, disappear or be added, while substance remains the same” D. Runes, (<i>Dictionary of Philosophy</i>).</i> are the second way in which form manifests itself. The accidents are not permanent. They come and go. They change. They turn and disappear. Man is able to produce accidents.<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">To create and to do things which are “accidents.” For example, wood is a substance. Man cannot create wood. However, man can make a table. A table is an accident. The form of the wood is the wood’s essence, that is, the properties that make wood.</i> It is impossible for the glorious God to have a permanent or unchanging<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">As those who believe in God’s corporeality conceive him.</i> image or picture because God created the essence of all things.<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">It is thus illogical to assume that God has the form of any of his creatures (Weiser).</i> Now, all forms are either permanent or accidents.<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Hence God cannot have any form.</i> Let me give you one example.<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">By which we can understand the significance of the tabernacle. For other interpretations see Krinsky and Netter.</i> The moon is eclipsed<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">The moon receives its light from the sun. However, there are places where it does not receive the sun’s light. There are similarly places on earth where God’s power is more manifest than in others.</i> when the earth’s shadow enters between the moon and the sun at the head or tail of the dragon.<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">The point at which the orbit of the sun and moon intersect (Meijler).</i> I will give you another example.<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">The role of the tabernacle. See note 281.</i> We know that the power of the soul is all over the body. However, there are places in the human body such as the eyes or the nose that are more sensitive than others because of the nerves that go out from the brain. The bones and liver are devoid of sensation. Now the heart is more receptive to the power of the soul than are all other organs of the body. Many organs therefore serve it. Similarly with the glorious God. We know that God’s glory fills the world. However, there are places where God’s power is more manifest than in other places. This is so for the following two reasons. Divine manifestation varies in accordance with the natural makeup of the recipient and in accordance with the upper power that is above the receiver.<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Some people and some places on earth are created in such a way that they are more open to God’s revelation than other people or places are. See I.E. on Gen. 28:16. This is also the opinion of Rabbi Judah ha-Levi. See Book II of the <i>Kuzari</i>.</i> Therefore, the place of the holy temple [Mount Moriah] was chosen.<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">Because it is under God’s special presence and open to it.</i> If God will give you wisdom, then you will understand the secret of the ark, the ark covering, and the cherubim which spread their wings.<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">The ark and the cherubim which were placed in the Holy of Holies represent God’s throne (Meijler). It is also possible that I.E. believed that the ark was constructed in such a way that it drew power from above and thus served to channel God’s word to Moses. See I.E. on Ex. 31:18.</i> You will also understand the secret of the objects which were placed outside of the curtain,<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">In the tabernacle proper.</i> namely, the menorah, the incense altar, and the table.<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">They served, as it were, as furniture in God’s house (Meijler). It is also possible that I.E. held that in some mystical way they provided the physical conditions which made divine manifestation possible. See end of I.E.’s comment.</i> You will also comprehend the secret of the objects placed outside of the opening of the tabernacle, namely, the altar of the burnt offering and its utensils and the basin and its base. These objects served to honor God. I gave you these hints because there are many people in our generations who think they are wise. Perhaps they will mock my words. He who knows the secret of his soul and the makeup of his body is able to understand the workings of the upper world. This is so because man is a microcosm. Man was the last thing created by God when he created the earth. Let this serve as a sign: <i>He began with the largest</i><sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">The macrocosm.</i> <i>and finished with the youngest</i><sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">The microcosm. God first created the universe. He created man last of all. See I.E. on Gen. 1:26 and the notes thereto.</i> (Gen. 44:12).<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> Saadiah Gaon notes that there are eighteen objects in the tabernacle which serves as the intermediary world.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">The world of the spheres. This world mediates between man and the upper world. This is precisely what the tabernacle did. See I.E. on Ex. 3:15 and the notes thereto.</i> The same number of objects is found in the upper word<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">The world of the angels. See I.E. on Ex. 3:15 and the notes thereto.</i> and also in the microcosm.<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">In man.</i> Here is a general rule. Each cherub was made to receive power from above. It was also made so that the intelligent will learn.<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Man can develop his soul and receive intellectual power from on high (Krinsky).</i> There is no need to go on. MOREOVER THOU SHALT MAKE THE TABERNACLE. As you were first told, namely, <i>the pattern of the tabernacle</i> (Ex. 25:9).<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Moses was told to make the tabernacle according to the pattern which he had been shown earlier. I.E. comments thus because Scripture reads, <i>ha-mishkan</i> (the tabernacle), i.e., the earlier-noted tabernacle, rather than tabernacle (Krinsky).</i> THE WORK OF THE SKILLFUL WORKMAN. Our sages said that <i>ma’aseh choshev</i> (the work of the skillful workman) refers to two faces, and [<i>ma’aseh</i>] <i>rokem</i> (the work of the weaver) (v. 36)<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See <i>Yoma</i> 72:b: “It was taught in the name of Rabbi Nehemiah <i>rokem</i> (weaving) is needlework, therefore it has only one face. <i>Choshev</i> is weaving work, therefore it has two faces.” According to Rashi, one face means the same image on both sides of the curtain. Two faces means a different image on each side of the curtain, e.g., “a lion on one side, and an eagle on the other side.” Also see Rashi on <i>Yoma</i> 72b.</i> to one image. What they said is correct. However, according to the plain meaning of the text, <i>ma’aseh choshev</i> is neither needle-work nor weaving.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. needlework or weaving did not entail artistic skill. Hence it could not be considered <i>ma’aseh choshev</i>, which literally means the work of an artist.</i> It refers rather to a process employed today in making silk garments. The image that arises in the heart comes from insight and thought.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Literally, and its thought. Hebrew, <i>machashvtah</i> (and its thought). Meijler suggests emending to <i>machashavah</i>.</i> The artist draws it upon a tablet. He then places two threads upon the image which he thought up in order to draw it from a distance.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">It isn’t clear what I.E. had in mind. Meijler suggests that some words might be missing from our texts. Rabbi Isaac Sarim (<i>Be’er Yitzchak</i>, Israel, 1991) comments, “I was not worthy to understand his (I.E.’s) holy words. One has to be an expert silk worker to understand his words.” According to Weiser, I.E. is describing the transfer of an image from a wooden tablet to silk. This is done by holding the tablet over the silk by two threads (or chords) and then dropping it, thus imprinting it upon the screen.</i> THE LENGTH. The uninformed say that the curtains were twenty-eight cubits in length because of the twenty-eight stages<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Literally, camps. The moon has a slightly different appearance each night of the month. According to Meijler, I.E. rejected this opinion because the curtains were 28 cubits in length merely in order to cover the width of the tabernacle and its sideboards down to the sockets.</i> of the moon. However, actually there were ten curtains over the tabernacle to correspond with <i>Who stretchest out the heavens like a curtain</i> (Ps. 104:2).<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">In other words, the ten curtains of the tabernacle corresponded to the heavens which contain the ten spheres. The tabernacle was, as it were, God’s dwelling place. See I.E. on Ex. 25:40.</i> The place of the Holy of Holies therefore was a cube in measure.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The Holy of Holies was 10 cubits wide, 10 cubits in length, and 10 cubits height. These measurements corresponded to the ten spheres.</i> COUPLED. <i>Choverot</i> (coupled) is an adjective.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Literally, is in the form of an adjective. If <i>choverot</i> is an adjective, then our verse reads: five curtains coupled together, one to another.</i> On the other hand, it might be a verb<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Literally, it has the form of a verb. If <i>choverot</i> is a verb, then our verse should be translated: five curtains coupling one another.</i> meaning that this curtain coupled the other curtain. <i>Ephraim is joined</i> (chavur) <i>to idols</i> (Hos. 4:17), wherein <i>chavur</i> is a <i>pu’al</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The third person perfect passive form of <i>chover</i>.</i> is proof of the aforementioned.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">That <i>choveret</i> is a verb. If a verb is found in the passive, it must have an active counterpart. It should be noted that <i>choveret</i> is the feminine form of <i>chover</i>.</i> LOOPS. Some say that the word <i>u-ve-lullim</i> (and by winding stairs) in <i>and they went up by winding stairs into the middle row</i> (I Kings 6:8) is similar to the word <i>lule’ot</i> (loops),<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> for the <i>bet</i> in <i>u-ve-lullim</i> is a preposition.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Thus the basic word in Kings is <i>lullim. Lullim</i> is masculine plural. <i>Lule’ot</i> is its feminine counterpart.</i> THAT IS OUTMOST. The word <i>ha-kitzonah</i> (that is outmost) is an adjective like the word <i>ha-elyonah</i><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">II Kings 18:17; Is. 7:3.</i> (that is uppermost). FIFTY. Scripture now mentions the number of loops. [OPPOSITE.] The word <i>makbilot</i> (opposite) means this one was opposite the other.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">So Weiser and Krinsky. However, Filwarg renders: each loop was ready to receive (<i>le-kabbel</i>) the other loop.</i> There are those who say that the word <i>koval</i> (before)<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Or opposite.</i> in <i>and smote him before the people</i> (II Kings 15:10) and <i>kavolo</i> (opposite it) in <i>and shall strike that which is opposite it</i> (Ezek. 26:9)<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. The reference is to a battering ram.</i> are similar. [ONE.] The word <i>ishah</i> (one)<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Literally, a women. Hence I.E.’s comment.</i> means the very thing.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">For an explanation of this comment see I.E. on Gen. 15:10 and the notes thereto. Also see I.E. on Ex. 15:3.</i> The same is true with the word <i>ish</i> (man). Scripture therefore reads, <i>ve-ha-ish gavri’el</i> (the man Gabriel) (Dan. 9:21).<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which, according to I.E., is the being Gabriel, as Gabriel is not a man.</i> AND THOU SHALT MAKE FIFTY CLASPS<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>karse</i>.</i> OF GOLD. The word <i>kores</i> (stoopeth) in <i>Bel boweth down, Nebo stoopeth</i> (Is. 46:1) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Its meaning is: Nebo shall be bent like a clasp (Filwarg).</i> [THAT THE TABERNACLE MAY BE ONE WHOLE.] Look, the term tabernacle refers to the ten curtains. The tabernacle is called one, and it encompass all ten [curtains] for all physical entities are made of various elements. Similarly God the revered, who is One. God includes everything and is called One.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">This is a very difficult comment: it borders on pantheism. See I.E. on Gen. 1:26 and the notes thereto. Cohen paraphrases, “God is One but comprehends all.”</i> The same is true with the microcosm<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Man. We speak of one man. However, a man is made up of many parts.</i> and the macrocosm.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">We speak of one vast world. However, the world is made up of various parts.</i> AND THOU SHALT MAKE CURTAINS OF GOATS’ HAIR FOR A TENT. <i>Le-ohel</i> (for a tent)<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Literally, to tent. Hence I.E.’s comment.</i> means to serve as a tent. [THEM.] The word <i>otam</i> (them) is there for purposes of additional explanation,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">The word them in <i>eleven curtains shalt thou make them</i> appears to be unnecessary.</i> as it refers to the curtains of goats’ hair.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Scripture tells us that the eleven curtains mentioned in the second part of the verse refer to the curtains of goat’s hair mentioned in the first part of the verse.</i> THE LENGTH OF EACH CURTAIN. The word <i>achat</i> (each) is irregular. The word should have read <i>achedet</i>,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew word for one is <i>echad</i>. The feminine form thus should be <i>achedet</i>.</i> for the <i>dalet</i> is not a letter that serves as a prefix or a suffix.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Which drops out when not needed. On the contrary, it is a root letter. Hence it should not fall out.</i> However, the <i>dalet</i> was dropped because it is very hard to sound a <i>dalet</i> and a <i>tav</i>, both of which are dentals, back to back. It<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">The dalet in achedet.</i> was dropped for the same reason that the <i>tav</i> in <i>mesharat</i><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">According to the rules of Hebrew grammar the Bible should have used the word <i>mesharetet</i>.</i> (ministered) in <i>ministered unto the king</i> (II Kings 1:15) was dropped. FIVE. The word <i>chamesh</i> (five) is vocalized with a <i>sheva</i><sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">That is, with a <i>chataf pattach</i>.</i> and a <i>pattach</i>.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">That is, a <i>tzere</i>. I.E.’s point is that the word <i>chamesh</i> is in the construct.</i> It is an abridged form,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Our verse should have read, <i>chamesh ha-yeri’ot</i>, (vocalized with a <i>kamatz</i> beneath the <i>chet</i>), rather than <i>chamesh</i> (vocalized with a <i>chataf pattach</i> beneath the <i>chet) ha-yeri’ot</i>, for the construct indicates possession. Thus <i>chayyat ha-sadeh</i> (animals of the field) is short for <i>chayyot shel hasadeh</i> (animals of the field). However, since a number cannot be possessed, it is incorrect to say <i>chamesh shel ha-yeri’ot</i>. Thus <i>chamesh ha-yeriyot</i> is not short for <i>chamesh shel ha-yeri’ot</i>. Hence is not a true construct form. It is merely a quicker way of saying <i>chamesh</i> (vocalized with a <i>kamatz</i> beneath the <i>chet) ha-yeri’ot</i>.</i> like the word <i>shelosh</i><sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"><i>Shelosh</i> is in the construct with <i>se’im</i>.</i> (three) in <i>shelosh se’im</i> (three measures) (Gen. 18:6).<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Here too, for the reason given in note 37, the text should have read, <i>shelosh</i> (vocalized with a <i>kamatz</i> beneath the <i>shin) ha-se’im</i> rather than <i>shelosh</i> (vocalized with a <i>sheva</i> beneath the <i>shin</i>) <i>se’im</i>.</i> [AND SHALT DOUBLE OVER THE SIXTH CURTAIN IN THE FOREFRONT OF THE TENT.] Observe, when the sixth curtain was doubled,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Over the front of the tabernacle.</i> half of a curtain<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Literally, half of it. The reference obviously cannot be to the front curtain. It must be to the last curtain.</i> was left at the end.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Of the tabernacle. There were 11 curtains. Each curtain was 4 cubits in width, making a total of 44 cubits when the curtains were joined. The tabernacle was 30 cubits in length. Its back (the western side of the tabernacle) was 10 cubits in height. When the joined curtain was placed over the length of the tabernacle, 10 cubits covered the back of the tabernacle, 20 covered the top of the tabernacle, and 2 cubits extended over the front of the tabernacle. There were thus 2 cubits remaining. These trailed behind the back of the tabernacle.</i> Hence Scripture states, <i>the half curtain that remaineth over</i> (v. 12). There is no need<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">For Scripture.</i> to mention that the length of the curtains was placed over the width of the tabernacle. Now the width of the tabernacle was ten cubits, and the height of its two sides was nine cubits.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">The curtains were 28 cubits long. The width of the tabernacle was 10 cubits. The side boards of the tabernacle were 10 cubits in height. However, only 9 cubits were exposed because one cubit was covered by the sockets. It stands to reason that the length of curtains was placed over the width of the tabernacle to cover its sides and top.</i> Scripture therefore states, <i>And the cubit on the one side</i> (v. 13) to cover the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">A curtain made of goats’ hair was placed over the first set of curtains. This curtain was 30 cubits long. Verse 13 tells us that the 2 extra cubits served to cover the exposed sockets.</i> AND THOU SHALT MAKE FIFTY LOOPS. The number of loops on the curtains of the tent<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">That is, the curtains made of goats’ hair. These curtains served as a tent over the tabernacle. See verse 12.</i> was the same as the number of loops of the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">The first set of curtains made from woven fabric. According to I.E. the term tabernacle (<i>mishkan</i>) refers to these curtains. See I.E. on verses 6 and 15.</i> The same applies to the clasps.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">There was an equal number of clasps on the curtains made of fabric (the tabernacle) and on the curtain made from goats’ hair.</i> However, the loops and the clasps of the tent<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The curtain made of goats’ hair.</i> were not opposite the loops and the clasps of the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">That is, the fabric curtains.</i> On the contrary, they were two cubits behind them towards the west.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">For there were 11 curtains of goats’ hair and ten of woven fabric.</i> AND THOU SHALT MAKE. The clasps of the curtains which made up the tabernacle<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comment on verse 6.</i> were made of gold because they were used for the most important curtains.  The tent served as a cover over the tabernacle. Its clasps were therefore made of brass.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">For the tent was inferior to the tabernacle.</i> The brass clasps were not visible because there were two covers over the tent.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See verse 14.</i> AND AS FOR THE OVERHANGING PART…THE HALF CURTAIN. The term half is sometimes used in the sense of close to a half, as in <i>and the half-tribe of Manasseh</i> (Josh. 22:9). When we come to the description of the boards you will understand that which requires explanation.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Namely, the meaning of <i>the half curtain that remaineth over shall hang over the back of the tabernacle</i>.</i> AND THE CUBIT…WHICH REMAINETH OVER. The word <i>ba-odef</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>odef</i>, for the <i>bet</i> in <i>ba-odef</i>, is a preposition.</i> (which remaineth over) is like the word <i>oved</i> (perishing). It is an adjective,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">With the noun which it describes implied; that is, <i>ba-odef</i> should be understood as if written, <i>ba-odef ha-yeri’ah</i> (in the remaining curtain).</i> as the cantillical note is placed on the last syllable.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">If <i>odef</i> were a noun, the accent would be on the first syllable and the <i>dalet</i> would be vocalized with a <i>segol</i>.</i> AND THOU SHALT MAKE A COVERING. Over the covering<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Of the curtains made of goats’ hair.</i> because of the rain.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">To protect the lower curtains from the rain.</i> AND THOU SHALT MAKE THE BOARDS FOR THE TABERNACLE. The term tabernacle only applies to the curtains<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">The woven curtains. See above verse 6.</i> and the boards.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Hence when God said, <i>the pattern of the tabernacle</i> (Ex. 25:9), the boards were included.</i> As God informed Moses of the tabernacle,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 25:9.</i> so did He inform him of the boards.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture reads, <i>ha-kerashim</i> (the boards), that is, the boards previously alluded to in the word <i>mishkan</i>.</i> [STANDING UP.] The word <i>omedim</i> means standing up as it grew on the tree,<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">The wood is to be in the same position as it was when it grew as part of a tree. In other words, it is to be placed in a vertical position. Cf. Rashi, “The length of their boards shall stand vertically in the walls of the tabernacle. You shall not make the walls out of lying boards so that the width of the boards constitutes the height of the walls.”</i> for the length of the wood<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in the next verse.</i> is its height.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture states, <i>shall stand up</i>.</i> The same applies to a person when he stands. The opposite is the case when he lies down.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">When a person lies down, his length is not in a vertical position. The same applies to a board. I.E.’s point is that <i>omedim</i> (standing) means that the long side of the board is to be placed in a vertical position.</i> On the other hand, the word <i>omedim</i> might mean standing straight up.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Standing perfectly straight up (Sarim).</i> TEN CUBITS. We do not know whether the cubits of the tabernacle were measured from the armpits<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>atzilah</i> (where the arm joins the shoulder) (Krinsky). An alternate interpretation is: we do not know whether the cubits of the tabernacle’s “noble cubits” are like Ezekiel’s cubits. A “noble cubit” is a cubit that is larger then the ordinary cubit (Krinsky).</i> like Ezekiel’s cubits.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 41:8. The cubits mentioned in Ezek. 41:8 measured from the armpit to the finger tips (Krinsky). Ordinary cubits measure from the elbow to the fingertips.</i> Logically, the cubits of the first temple were of such cubits,<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\"><i>Prima facie</i>, it appears that I.E. means that they were the same type of cubits as those spoken of by Ezekiel. However, this cannot be so because I.E. goes on to quote II Chron. 3:3 to the effect that the earlier cubits, i.e., the smaller cubits, were employed in the temple. We must thus interpret “of such cubits” as referring to the cubits of the tabernacle. See Sarim. For alternate interpretations see Meijler and Krinsky.</i> as we find that the Book Of Chronicles<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">II Chron. 3:3.</i> speaks of the earlier<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr</i>. 38. The printed editions have <i>middah acharonah</i> (the later measure). This appears to be an error, for II Chron. 3:3 explicitly reads, <i>ba-middah ha-rishonah</i> (the earlier or the ancient measure). The earlier measure refers to the measure employed in the tabernacle. It is possible that the reading of the later measure occurred because of the problem pointed out in note 70. On the other hand, it is possible that I.E. quoted from memory and erred, and that the printed texts rather than <i>Vat. Ebr</i>. 38 preserve the original reading. In this case, “were of such cubits” refers to Ezekiel’s cubits.</i> measure.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">When it describes the first temple.</i> TWO TENONS. The word <i>yadot</i> (tenons) comes from the same root as <i>yad</i> (hands). JOINED. The word <i>meshullavot</i> (joined) has no cognate except for the word <i>ha-shelabbim</i> (the stays) (I Kings 7:29). AND THOU SHALT MAKE. Observe! Scripture does not record the thickness of the boards. The ancients<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">The rabbis of the Talmud. See <i>Sabbath</i> 98b.</i> said that each board was a cubit thick. If this is the case<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Krinsky quotes an opinion which suggests this emendation: “If this is the case, the southern wall was a cubit thick. This was also the case with the northern wall. Thus only the width of 8 cubits was left for the western wall.”</i> then the southern wall, which was thirty cubits, [was a cubit thick]. This was also the case with the northern wall.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">The southern and northern walls of the tabernacle consisted of 20 boards, each of which was 1 1/2 cubits in width.</i> Thus a space measuring eight cubits in width<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">The tabernacle was 10 cubits in width. This can be ascertained from the size of the fabric and goats’ hair curtains which covered the tabernacle. These curtains were 28 and 30 cubits long. Ten cubits of the former covered the width of the tabernacle down to the sockets; 10 cubits of the latter covered the width of the tabernacle as well as its sideboards and sockets.</i> was left for the western wall.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">For the northern and southern walls each took up a cubit. I.E. believed that the tabernacle was 10 cubits in width and 30 in length only as measured from the outside.</i> However, eight boards<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">See verses 22 and 23.</i> had to be placed there.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Each of which was 1 1/2 cubits wide. The question thus arises, how do we fit these boards into a space of 8 cubits? The width of each board was thus obviously not a cubit. I.E. will later explain that the space on the west measured about 10 cubits and that only six of the eight boards measured 1 1/2 cubits.</i> It is possible that the ancients were compelled to say that the boards were a cubit thick. They were compelled to say that the boards were a cubit thick because of the middle bar<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">See verse 28. According to the Talmud this middle bar was inserted into the boards themselves.</i> which was inserted into the boards.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">There are those who would emend to: It is possible they were compelled to say that the boards were a cubit thick because of the middle bar which was inserted into the boards (Krinsky). It should be noted that the text of this chapter appears to be especially corrupt due to the difficulty of understanding I.E.’s comments.</i> According to Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> the bar could only lay there by a miracle.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">According to the Talmud <i>Sabbath</i> 98b, “It (the middle bar) lay there by miracle” (Soncino translation). Rashi in his comments on the Talmud explains that one long middle bar was placed into one of the boards and it miraculously snaked around all three sides of the tabernacle. This comment is not in our editions of Rashi on the Pentateuch. In our editions, Rashi merely notes that a separate middle bar was inserted into each of the three sides of the tabernacle. I.E. probably quoted Rashi from memory and attributed to him here what he wrote in his commentary on the Talmud.</i> According to the plain meaning of the text there were three middle bars.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">That is, each had its own separate middle bar.</i> Scripture similarly writes, <i>from end to end</i> (v. 28).<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">The middle bar reached from end to end.</i> It does not state<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Which it would if one middle bar encircled all the sides of the tabernacle.</i> from end<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">That is, from one end.</i> to the ends.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">To all the other ends.</i> Now if the sages received a tradition that the boards were a cubit in thickness, then we will accept their tradition. However, if they arrived at this measurement by reasoning, then we can explain it differently. The two bars, namely, the upper two bars, and likewise the two lower bars,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Each wall of the tabernacle had five bars (v. 27). I.E. explains that there were two top bars, two bottom bars, and one middle bar.</i> reached half of the wall.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">One of the top bars was placed along half the length of the walls of the tabernacle starting from one direction. Another was placed in the same position starting from the other side. They met in the center. The bottom bars were similarly placed. A middle bar which extended from one end to the other end was placed between the upper and lower bars.</i> The middle bar that was placed <i>in the midst</i> (be-tokh) <i>of the boards</i> (v. 28) passed through from end to end.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">In other words, the middle bar was not inserted into the boards. It was placed on the outside of the boards, as explained in note 91.</i> <i>To work it in the midst</i> (be-tokh) <i>of the blue, and in the midst of the purple</i><sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> (Ex. 39:3) is similar,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the word <i>be-tokh</i> (in the midst) does not always literally mean in the midst of an object’s very body. It can be taken to mean midpoint or between. Thus in Ex. 39:3, <i>be-tokh</i> (in the midst) means among. Similarly, in verse 28 <i>be-tokh ha-kerahsim</i> does not mean in the very midst of the board’s body but rather at the midpoint of the board’s outer surface.</i> as is <i>and put the bells in the midst</i> (be-tokh) <i>of the pomegranates</i><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is, put the bells between the pomegranates.</i> (Ex. 39:25). The middle bars would not have been covered with gold<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">See verse 29.</i> if they were not placed on the surface of the boards.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">What purpose is there to gold plating a bar that is inserted into a board.</i> If we admit that we do not know the thickness of each board, then we can explain the structure of the western wall. Now, they first set up the western wall. For two boards were set aside to serve as corners<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">On the northwest and southwest corners of the tabernacle. For the corner boards see verse 23.</i> of the tabernacle,<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">These two corner boards were set up first.</i> as the meaning of <i>mekutzot</i><sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">In verse 23.</i> is corners. The same was true of half of the corners of the courtyard,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">The tabernacle courtyard had four corner poles. Two of them were set up first.</i> for the courtyard<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Like the tabernacle.</i> was in the form of a parallelogram. We thus have two corners. Now these two corner boards were not the same size as the other boards mentioned in Scripture.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">All the boards of the tabernacle were 1 1/2 cubits in width. These two boards were a little more than half a cubit. See note 108.</i> Scripture therefore separates these boards<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Scripture discusses these boards apart from the other boards.</i> and says, <i>thus shall it be for them both</i> (v. 24), that is, only for them and not for any of the other boards. The tabernacle was erected by utilizing these two boards. The remaining six boards<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Western boards.</i> were placed in the middle.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Between the two corner boards.</i> The width of the tabernacle was thus ten cubits.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">The six boards came to 9 cubits. Each one of the corner boards came to a little more than half a cubit. A half cubit of open space and a little more to cover the width of the boards made up the northern and southern walls of the tabernacle.</i> We do not know if the corner boards were square or round,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Since these boards were not the same size as the other boards, it is possible that they were likewise not shaped like them. In fact, being corner boards they might have been round.</i> for we have only one remaining cubit.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">To cover. See note 108.</i> According to Rabbi Solomon’s explanation, these boards did not stand in a straight line<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">It is hard to ascertain what I.E. means by this. According to Rashi the corner boards did stand in a straight line with the other six boards. Filwarg writes, “I cannot explain this.” Sarim similarly comments, “I did not find any scholar or commentary that explains I.E.’s language.” Meijler suggests that what I.E. means by “these boards did not stand in a straight line” is that the corner boards did not serve the same purpose as the other six boards. For the other six boards served to cover the inside of the tabernacle while most of the surface of the corner boards served to cover the northern and southern boards.</i> because half a cubit was inside the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">That is, because only half a cubit was inside of the tabernacle. According to Rashi, who accepts the Talmudic tradition that the boards were a cubit in thickness, the two outer boards like all the other boards were 1 1/2 cubits in width. One half a cubit of each one of the corner boards filled the remaining open spaces left over after the six boards were placed on the western side of the tabernacle (see note 108). See Rashi on verse 23.</i> We are dealing with boards, not with garments.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">In other words, there is no way that a board measuring 1 1/2 cubits can be squeezed into a space measuring half a cubit.</i> They then<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">After setting up the western wall of the tabernacle.</i> set up the boards on the northern and southern sides. Now an amount equivalent to the thickness of the boards<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Of the western wall (Filwarg).</i> protruded<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">On the eastern side of the tabernacle.</i> from the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">That is, from underneath the fabric curtain which is referred to as the tabernacle. See I.E. on verse 15 and the notes thereto. I.E.’s point is that when the fabric curtains, which measured 44 by 28 cubits, were sewn together and placed over the tabernacle, which measured 30 by 10 cubits, 10 of the 44 cubits covered the back of the tabernacle, an undetermined amount covered the thickness of the boards of the western wall, and what remained covered the top of the tabernacle. An amount of space equivalent to the thickness of the western wall was thus left uncovered on the eastern side of the tabernacle.</i> The pillar<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">That is, each one of the five pillars that served as supports for the <i>screen of the door for the Tent</i>. See verse 36.</i> of the opening of the tabernacle was therefore opposite it.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">That is, under it, i.e., under the exposed area. For the pillars for the <i>screen for the door of the Tent</i> stood at the very entrance to the tent.</i> The half a curtain of goatskin<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Which hung over the front of the tent. See verse 9.</i> fixed it.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">That is, covered the exposed area.</i> AND THOU SHALT REAR UP THE TABERNACLE. Moses should tell this to the wise-hearted.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>And thou shalt rear up the tabernacle</i> means: and thou shalt command the wise-hearted to rear up the tabernacle. I.E. comments thus because it was impossible for Moses himself to rear up the tabernacle. Concerning who the wise-hearted are see Ex. 36:1.</i> Or, Scripture states, <i>And thou shalt rear up the tabernacle</i> because Moses reared it up first.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">And the others then joined in.</i> However, there were others with him,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>And thou shalt rear up the tabernacle</i> means, and thou shalt begin to rear up the tabernacle.</i> for many people were required to rear up the tabernacle. AND THOU SHALT MAKE A VEIL. We find that Solomon acted similarly with regard to the opening of the Holy of Holies.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">See II Chron. 3:14, <i>And he</i> (Solomon) <i>made the veil of blue, and purple</i>, etc.</i> The wall<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Separating the Holy from the Holy of Holies. The veil was hung over an opening in this wall.</i> was possibly made out of wood.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">And was not very wide. It thus did not take up much space.</i> Scripture notes that the entire house<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">The temple.</i> measured sixty cubits,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">I Kings 6:2.</i> and Rashi,<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">See Rashi on I Kings 6:2.</i> of blessed memory, explains the Holy measured forty cubits and the Holy of Holies twenty cubits.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Had the wall separating the Holy from the Holy of Holies been made out of stone, it would have diminished the space of the Holy.</i> The sockets<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Of the pillars holding up the veil.</i> were made of silver<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">See verse 32.</i> out of respect for the ark. The Holy of Holies in the temple was double that of the one in the tabernacle in length, width, and height.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">The Holy of Holies in the temple measured 20 by 20 by 20. The Holy of Holies in the tabernacle measured 10 by 10 by 10.</i> Do not be astonished that Scripture writes<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">In I Kings 6:3.</i> that the temple was thirty cubits in height and the Holy of Holies took up a third of the temple.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">The Temple measured 60 by 20 by 30. The Holy of Holies thus measured 20 by 20 by 30.</i> For there were upper stories directly above the ark cover that is over the Holy of Holies.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Twenty cubits were taken up by the Holy, the remainder by the upper chambers. However, the entire measure came to 30 cubits.</i> The Book of Chronicles tells us, <i>And he overlaid the upper chambers with gold</i> (II Chron. 3:9). AND THE VEIL SHALL DIVIDE UNTO YOU. The word <i>ve-hivdilah</i> (shall divide) is irregular in that it is ultimately accented.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Whereas a third person <i>hifil</i> is penultimately accented even when it has a conversive <i>vav</i> prefixed to it.</i> The same is true of the word <i>ve-hikkita</i> (and thou shalt smite) in <i>and thou shalt smite the rock</i> (Ex. 17:6).<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-hikkita</i> in Ex. 17:6 is penultimately accented. Hence it has been suggested that the reference is to <i>ve-hikkita</i> in Deut. 20:13, in which <i>ve-hikkita</i> is ultimately accented.</i> AND THOU SHALT MAKE A SCREEN…THE WORK OF THE WEAVER. <i>Ma’aseh rokem</i> (the work of the weaver)<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on verse 1.</i> is inferior to <i>ma’aseh chosev</i> (the work of the skillful workman).<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on.verse 1.</i> The pillars<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Which held up the screen of <i>the door of the Tent</i>.</i> were covered with gold and the hooks were likewise covered with gold of respect for God. The sockets of the pillars were made out of brass because the screen was in between.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">It was between the veil of the Holy of Holies and <i>the screen of the gate of the courtyard</i> (Ex. 27:16). Hence the pillars supporting the veil were covered with gold and their sockets were made out of silver; the pillars supporting the screen of <i>the door of the Tent</i> were covered with gold and their sockets were made of brass, while the pillars supporting the screen of the temple courtyard were unplated although their sockets were made of brass (Filwarg).</i> AND THOU SHALT MAKE. Any shape whose length is the same size as its width is called a square. The latter is a true<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>be-emet</i>, as in <i>Vat. Ebr</i>. 38. The printed texts contain <i>ba-amah</i>. If we read <i>ba-amah</i>, then the meaning of the sentence is: it was square by cubits; that is, it was 5 cubits long and 5 cubits wide. Many of the commentaries suggest emending the text to <i>be-emet</i>.</i> square, as quadrilaterals<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Literally, for squares come in five shapes. I.E. refers to quadrilaterals as squares.</i> come in five shapes.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Squares, rectangles, parallelograms, rhombuses, and trapezoids.</i> [AND THE HEIGHT THEREOF SHALL BE THREE CUBITS.] Look, if contrary to the opinion of our sages,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">According to sages of the Talmud the altar was ascended via a ramp. See <i>Mishnah Middot</i> 5:2. Also see <i>Mekhilta, Yitro</i> 11.</i> we say that there was no need for a ramp<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">To ascend the altar.</i> because the altar was three cubits high,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">A priest does not have to ascend in order to perform the service on a threecubit high altar. The priest can stand next to the altar and offer the sacrifices. As I.E. points out, the height of an average person is 4 cubits. It should be noted that according to the Talmudic sage Rabbi Judah, the altar was 3 cubits high above the ledge which went all around the altar, and the entire altar was 10 cubits in height. See <i>Zevachim</i> 59b. Also see Rashi.</i> what then will the opponents of the sages<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Who maintain that the altar had no ramp. It should be noted that the Pentateuch does not mention that the altar had a ramp.</i> do with the altar which Solomon made? That altar was ten cubits high<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">See II Chron. 4:1.</i> whereas the height of a person is only four cubits. [FOUR-SQUARE.] Scripture describes the altar as being <i>ravu’a</i> (four-square) because the length of the altar was the same as its width.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The altar was 3 cubits in height. Hence I.E. comments that the altar was only square with regard to its length and width. This comment is found in <i>Vat. Ebr</i>. 38, in Weiser, and in some other editions. It is omitted by most <i>mikra’ot gedolot</i> editions.</i> CORNERS. The word <i>pinnot</i> means corners.  [TO TAKE AWAY ITS ASHES.] The meaning of <i>ledasheno</i> is, to take away its ashes. The meaning of <i>yedasheneh</i> (accept the fat) in <i>And accept the fat of thy burnt-sacrifice; Selah</i> (Ps. 20:4) is, he shall make ashes out of it.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., Ps. 20:4 should be rendered: and make ashes out of your burnt offerings.</i> Its meaning is that the sacrifice will be burnt on the altar and accepted.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">By God.</i> Observe the word <i>tedashen</i> (make fat) in <i>maketh the bones fat</i> (Prov. 15:30). They all belong to the same<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Our texts read, to a different form. However, this reading is impossible, as <i>le-dasheno, yedasheneh</i>, and <i>tedashen</i> are all <i>pi’els</i>. Hence the commentaries suggest emending <i>acher</i> (different) to <i>echad</i> (one or same). See Filwarg, Krinsky, and Weiser. It should be noted that the <i>Margoli’ot Tuvah</i> edition of I.E. reads <i>echad</i> rather than <i>acher</i>.</i> conjugational form,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Although their meaning differs. I.E. points out that the root <i>dalet, shin, nun</i> in the <i>pi’el</i> form can have a number of meanings: to take away ashes, to turn into ashes, and to fatten.</i> namely, the <i>pi’el</i>. The meaning of <i>tedashen</i> is to fatten, as in As <i>for Asher, his bread shall be fat</i> (Gen. 49:20).<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Gen. 49:20 is not a proof text, as the word <i>deshen</i> does not appear in it. I.E. merely uses it in order to define the word <i>tedasheno</i>. I.E. literally reads: <i>tedashen</i> has the same meaning as, <i>As for Asher, his bread shall be fat</i>.</i> AND ITS SHOVELS. The word <i>ve-ya’av</i> (and its shovels) is similar to the word <i>ve-ya’ah</i> (shall sweep away) in <i>And the hail shall sweep away</i> (Is. 28:17).<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., <i>ve-ya’av</i> literally means: and its sweepers. He probably rendered <i>ve-ya’av</i> as: and its brushes, or, and its scrapers. See Krinsky.</i> [ALL THE VESSELS THEREOF.] The <i>lamed</i> in <i>le-khol</i> (all)<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Literally, to all. Hence I.E.’s comment.</i> in <i>le-khol kelav</i> (all the vessels thereof) is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">It has no meaning. It is not to be translated.</i> It is like the <i>lamed</i> in <i>le-min</i> (from)<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">For <i>le-min</i> is to be translated as if written <i>min</i> (from).</i> in <i>from the day that the foundation of the Lord’s temple was laid</i> (Haggai 2:18).<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> A GRATING. The word <i>mikhbar</i> (a grating) is similar in meaning to the word <i>kevarah</i> (sieve) (Amos 9:9). BRASS. The word <i>brass</i> (nechoshet) is connected [to the word <i>grating</i>].<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Not to <i>reshet</i> (network), which precedes it, for <i>reshet</i> (network) is connected to <i>ma’aseh</i>, not to <i>nechoshet</i>. Our verse, which reads, <i>mikhbar ma’aseh reshet nechoshet</i> (a grating of network of brass) is to be interpreted as if written: <i>mikhbar nechoshet ma’aseh reshet</i> (a grating of brass, of network).</i> The text should be interpreted as if it read, a grating of brass, constructed like a net.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">So too Rashi.</i>  [LEDGE.] The word <i>karkov</i> (ledge) does not appear in any other place.  [HOLLOW WITH PLANKS.] <i>Nevuv luchot</i> (hollow with planks) is to be explained in accordance with the Aramaic translation.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">That is, Onkelos. Onkelos renders <i>nevuv luchot</i> as <i>chalil luche</i> (hollow with planks).</i> The phrase <i>ve-ish nevuv yillavev</i> (But an empty man will get understanding) (Job 11:12) is similar, for <i>ish nevuv</i> means an empty person, that is, a person lacking intelligence. The verse is similar to the aphorism, a head without a brain. The laver<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 30:17-21.</i> is not mentioned<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">In this Torah portion. However, <i>prima facie</i>, it should have been mentioned, as it was made right after the altar. See Ex. 38:1-8 (Krinsky).</i> because it<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Unlike the objects mentioned in our Torah portion.</i> was not made from the gifts which were donated by all of Israel. It was made only from the gifts of the women.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 38:8.</i> Hence the basin was mentioned with the chapter dealing with the spices,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Ex. 30:22-28. The chapter dealing with the laver precedes the chapter dealing with the spices.</i> for the spices were also not donated by all of Israel. The spices were given only by the princes.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 35:27,28.</i> AND THOU SHALT MAKE. We find that Scripture says, <i>kedemah mizrachah</i> (on the east side eastward) (v. 13).<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">In speaking of the east, Scripture in verse 13 uses the phrase <i>kedemah mizrachah</i>. Now since both <i>kedem</i> and <i>mizrach</i> mean east, Scripture should have read <i>kedemah</i> or <i>mizrachah</i>. The question thus arises, why did Scripture employ the phrase <i>kedemah mizrachah</i>? I.E. brings up this issue here since Scripture uses the phrase <i>negev temanah</i> (south…southwards). Here too the question arises, why employ the phrase <i>negev temanah</i> when both <i>negev</i> and <i>teman</i> mean south?</i> We know that there are three “heads” to the east.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The eastern sky is divided into three sections. Each section is called a “head.” The sun rises at various places in the eastern sky at different times of the year.</i> The first is opposite the point of the head of Capricorn,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The eastern sky consists of the constellations Aries, Taurus, and Gemini. The northern sky consists of Cancer, Leo, and Virgo. The western sky consists of Libra, Scorpio, and Sagittarius. The southern sky consists of Capricorn, Aquarius, and Pisces. Capricorn is located in the southwestern section of the heavens. Aries lies in the southeastern part of the sky. The first “head” of the east begins at a point in the southeastern sky directly opposite the constellation of Capricorn.</i> which is the furthermost southern position of the sun. The second<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Head of the east.</i> is opposite the celestial equator, which is the head of Aries and Libra.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">The celestial equator extends from Aries to Libra.</i> The third is opposite the head of Cancer, which is the sun’s furthermost northern position.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The term <i>kedemah mizrachah</i> refers to the middle portion of the eastern sky. So Krinsky. I.E. comments thus because in his opinion the tabernacle corresponded to the heavens. Thus <i>kedemah mizrachah</i> corresponded to a certain portion of the heavens. Weiser claims that <i>kedemah mizrachah</i> refers to the entire eastern side.</i> The same applies to the phrase <i>negbah temanah</i> (south…southward)<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Which our verse employs. Actually our verse reads, <i>negev temanah</i>. I.E. used the term <i>negbah temanah</i> because verse 18 reads <i>kedemah mizrachah</i>.</i> in the south.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">The southern part of the sky also has three “heads.” The phrase <i>negbah temanah</i> refers to the middle portion of the southern sky. So Krinsky. For other interpretations see Weiser.</i> SOUTHWARD. The word <i>temanah</i> (southward)<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">That is, the word <i>teman</i> (south).</i> comes from the same root as <i>yamin</i> (south). Compare, <i>The north and the south</i> (yamin), <i>Thou hast created them</i> (Ps. 89:13).  [AND THEIR FILLETS.] The meaning of <i>chashukehem</i> (their fillets) is their attachments, the hooks being attached to the pillars.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">The fillets, like the hooks, were attached to the pillars. See Rashi: “The pillars were encompassed by threads of silver round about.”</i> <i>Va-tidbak nafsho</i> (and his soul did cleave) (Gen. 34:3) means the same as <i>chashekah nafsho</i> (his soul longeth) (Gen. 34:8).<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">The Bible first says <i>va-tidbak nafsho</i>. It then repeats the same account. However, in the latter it employs <i>chashekah nafsho</i> in place of <i>va-tidbak nafsho</i>. We thus see that <i>davak</i> and <i>chashak</i> have the same meaning.</i> AND FOR THE BREADTH…FIFTY CUBITS. The width of the courtyard was thus half of its length.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">The courtyard was 100 cubits long.</i> The commentaries tell us that the tabernacle was placed fifty cubits westward.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">From the eastern wall of the courtyard. See <i>Eruvin</i> 23b. “He placed the tabernacle (which measured 30 by 20 cubits) at the edge of fifty cubits (i.e., 50 cubits inwards) so that there was fifty cubits in front of the tabernacle and twenty cubits around the sides.”</i> Now its width was fifty cubits. This is what <i>and the breadth fifty every where</i> (v. 18) means. However, I believe that the meaning of <i>the breadth fifty every where</i> is that the courtyard was a right-angled parallelogram,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>me-rov orekh zavyotav nitzavot</i>. Literally, because of its many long right angles. In other words, the courtyard was a parallelogram that measured 50 cubits in width. Such a structure is 50 cubits in breadth <i>every where</i>, i.e., all along its width. Meijler suggests emending <i>me-rov orekh zavyotav nitzavot</i> (because of the length of its many angles) to <i>meruva orekh zavyotav nitzavot</i> (a right-angled parallelogram). <i>Vat. Ebr</i>. 38 reads: <i>merchav arokh zeviyot</i>, which means a right-angled parallelogram. This reading seems to be the most correct. Be that as it may, according to I.E. the import of our verse is that the tabernacle courtyard was not tapered but measured 100 by 50 cubits.</i> and its width was fifty cubits on all sides.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">For the meaning of <i>the breadth fifty every where</i> is that its width did not vary.</i> There is no necessity to explain <i>the breadth fifty every where</i> as referring to the side of the courtyard,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">That is, the eastern side of the courtyard (Filwarg). I.E. takes issue with the rabbis who held that the courtyard on the east side of the tabernacle was a 50 by 50-cubit square, as the tabernacle was placed 50 cubits inwards from the eastern wall of the courtyard. See note 41. See I.E.’s short commentary. Also see Rashi.</i> as Scripture does not repeat the dimensions length by width as it normally does.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 reads, <i>chamishim ba-chamishim</i> (fifty every where). If Scripture were speaking of a square it would read, <i>chamishim al chamishim</i> (fifty by fifty) (Filwarg). Also see Weiser.</i> ALL. The meaning of <i>All the instruments of the tabernacle</i> is, all the instruments that were for the use of the tabernacle. The pins of the tent<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>and all the pins thereof</i> refers to the pins of the tent.</i> and the pins of the court were of brass. So were the hammers.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Which were used to bang the pins in the ground (Weiser). The hammers are not mentioned in the text. However, they are implied in <i>All the instruments of the tabernacle</i>. Its meaning is, all the instruments that were for the use of the tabernacle.</i>  If your heart desires to know the truth Look at the body, And consider the most glorious thing in it.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The soul (Krinsky). In other words, develop your soul and you will learn the truth.</i> I will secretly reveal the mystery of the Urim and Thummim In the Torah portion entitled, <i>And Thou Shalt Command</i>. AND THOU SHALT COMMAND. I will first note the reason for the position of this Torah portion.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Why the Torah portion <i>Tetzavveh</i> follows the Torah portion <i>Terumah</i>.</i> After God finished enumerating all the holy utensils, the veil, the tabernacle, the tent, the cover, the altar of the burnt offering, the courtyard, and the screen,<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">All of the aforementioned are enumerated in <i>Terumah</i>.</i> He commenced<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">In <i>Tetzavveh</i>.</i> to deal with those who ministered in the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">That is, the <i>kohanim</i>, the priests.</i> He explained the service which they alone were to perform. No stranger was permitted to perform the service alongside them. God opened<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Our Torah portion.</i> with the command that they<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">The priests.</i> cause a lamp to burn using pure olive oil. They were not to employ any other oil. It is only fitting that those who ministered in the tabernacle were to be distinguished and set apart, both in family and in dress.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">From the rest of the nation.</i> Scripture lists the garments one after the other.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Krinsky.</i> Scripture then mentions that those who served in the tabernacle were obligated to learn the service during the seven days of consecration. Moses was to teach and train them. After this, the priests would serve in the tabernacle. They would offer the daily burnt offering on the altar of the burnt offering. They were not to offer it upon the golden altar. The priests were to offer only incense upon the golden altar and to make atonement upon its horns once a year.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Ex. 30:7-10.</i>  <i>And thou shalt command</i> <sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"><i>The children of Israel, that they bring unto thee pure olive oil beaten for the light</i>.</i> means that there is an eternal command upon the congregation to continually provide olive oil to kindle a perpetual light. Do not be troubled by the oil which the princes<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 35:27,28.</i> brought.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">This indicates that the oil is brought by the individual rather than by the congregation.</i> It was anointing oil.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Rather than oil for the light. However, Scripture explicitly states that the princes brought oil <i>for the light, and for the anointing oil</i> (Ex. 35:28). Krinsky explains that only the princes had pure olive oil in the desert (see I.E. on Ex. 35:27). Hence after the princes donated the oil to be used for anointing oil, some of it was utilized for the light.</i> The congregation, on the other hand, was obligated to bring oil for the light. There is a practice in countries where olives grow to choose pure olives, that is, olives that do not have any rot on them or olives that have not been partially eaten. These olives are then used to make oil for the king’s food. This is the reason that Scripture mentions <i>pure</i><sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Pure refers to the olives, not to the oil. According to I.E. our verse should be interpreted as follows: that they bring unto thee olive oil, from pure olives beaten for the light.</i> before <i>beaten</i>. FOR THE LIGHT. For the light needed during the night.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">I.E. interprets <i>la-ma’or</i> (for the light) as: needed for the light. He then elaborates: needed for the light at night.</i> TO CAUSE A LAMP TO BURN. To kindle the lamps.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\"><i>Le-ha’alot ner</i> (to cause a lamp to burn) literally means to cause a lamp to go up.</i> Scripture states, <i>that they should burn</i><sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>le-va’aram</i>.</i><i>according to the ordinance</i> (II Chron. 4:20) concerning Solomon’s candelabra.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">In other words, the use of the term <i>le-va’aram</i> with regard to Solomon’s candelabra shows that <i>le-ha’alot</i> used in connection with Moses’ menorah means to kindle.</i> [CONTINUALLY.] The meaning of <i>tamid</i> (continually) is nightly.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">For the menorah did not burn continually. The word <i>tamid</i> means continually. Hence I.E.’s comment.</i> There is a more difficult usage of the term <i>tamid</i>,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">That is, a use of the term which presents us with greater problems than the one in our verse.</i> namely, <i>and it shall be always</i> (tamid) <i>upon his forehead</i> (Ex. 28:38).<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">For the Bible explicitly states that the holy plate shall always be on the high priest’s head. However, in our verse the phrase <i>ner tamid</i> is merely descriptive.</i> The meaning of the latter is that the holy plate shall always be upon the miter whenever the miter is placed upon the head of the high priest.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>always</i> means whenever the miter is worn by the high priest.</i> WHICH IS BEFORE THE TESTIMONY. <i>The testimony</i> is short for the ark of testimony. Yefet says that <i>ya’arokh</i> (shall set)<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>ayin, resh, kaf</i>. This root can mean to estimate or to arrange. Hence the two interpretations of <i>ya’arokh</i> (shall set).</i> is similar in meaning to <i>ke-erkekha</i> (as thou valuest it)<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">In other words, as you estimate its value.</i> in <i>as thou the priest valuest it</i> (Lev. 27:12). It means that the priest shall estimate the amount of oil that will be sufficient for the lamps to give light from evening till morning.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ya’arokh</i> (shall set) means shall estimate.</i> The same applies to the phrase <i>nerot ha-ma’arakha</i> (even the lamps to be set in order) (Ex. 39:37).<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Yefet interprets <i>nerot ha-ma’arakha</i> (even the lamps to be set in order) as: the lamps to be estimated; that is, the lamps whose oil has to be estimated.</i> <i>Ya’arokh</i> may also be properly interpreted as meaning shall set, for the lamps were set in a semicircle.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">The branches of the menorah formed a semicircle. See I.E.’s short commentary on Ex. 25:37.</i> I will yet speak on this. AND BRING THOU. Scripture says, <i>And bring thou near unto thee</i> [<i>Aaron thy brother, and his sons…that they may minister unto me</i>] because at first Moses was the high priest.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">I.E. assumes that only a high priest could appoint Aaron and his sons as priests.</i> I have already hinted<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 6:23 and the notes thereto.</i> at why Aaron<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Not Moses.</i> was chosen to be sanctified to the Lord so that the priests<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Aaron and his descendants.</i> would make atonement for Israel. Aaron was chosen because of the importance of Nahshon’s family.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Aaron was chosen because he married a woman belonging to the respected family of Nahshon. Aaron’s wife was Elisheba, the daughter of Amminadab, the sister of Nahshon (Ex. 6:23), prince of the tribe of Judah.</i> We cannot find fault with Moses,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">For marrying a Midianite women. I.E. comments thus because he has just noted that Aaron married the sister of Nahshon and was rewarded with the priesthood.</i> our master, as Moses was a fugitive.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">When he married Zipporah.</i> Who would have given him a Hebrew woman?<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Moses had no opportunity to marry a Hebrew woman.</i> Furthermore, the burden of all of Israel was upon Moses.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Hence he was not appointed high priest.</i> Moses had to teach Israel the commandments. He also had to judge all difficult cases.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 18:20-26. The point is that Moses was not punished for not marrying a Hebrew woman by having the priesthood taken away from him.</i> [THAT THEY MAY MINISTER UNTO ME.] The <i>vav</i> in <i>lekhahano</i> (that they minister) in <i>that they may minister unto me</i> is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>vav</i> in <i>le-khahano</i> is not a pronominal suffix, and <i>le-khahano</i> has the same meaning as <i>le-khahen</i>.</i> It is like the <i>vav</i> in <i>chayeto</i> (beast)<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"><i>Chayeto</i> has the same meaning as <i>chayat</i>. The <i>vav</i> in <i>chayeto</i> is not a pronominal suffix.</i> in <i>every beast of the field</i> (Ps. 104:11) and <i>beno</i> (son of)<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Beno</i> has the same meaning as <i>ben</i>, for the <i>vav</i> in <i>beno</i> is not a pronominal suffix.</i> in <i>the son of Beor</i> (Num. 24:3). Our verse lists the sons of Aaron. It is possible that Aaron had other sons besides these.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">However, they were not fit to be priests (Krinsky). Hence they are not listed. I.E. comments thus because if all of Aaron’s sons had been fit to be priests, there would have been no need to list these four. It would have sufficed to state Aaron and his sons.</i> There is no doubt that Aaron’s family increased greatly in the wilderness. Hence they were given the many cities enumerated in the Book of Joshua.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">According to Josh. 20:19, 13 cities were set aside for the priests.</i> AND THOU SHALT MAKE HOLY GARMENTS. They are called holy garments because they were worn during the sanctuary service. On the other hand, it is possible that they were called holy garments in accordance with <i>that they sanctify not the people with their garments</i> (Ezek. 44:19).<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In other words, the garments had the power to sanctify those whom they touched; the garments per se were holy.</i> The garments of Aaron referred to in our verse are the ones which Scripture later enumerates.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">In verse 4.</i> FOR SPLENDOUR AND FOR BEAUTY. They shall glorify<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Or beautify.</i> themselves with these garments, for no other Israelite shall wear similar garments. AND THOU SHALT. The <i>vav</i> in <i>milletiv</i> (I have filled)<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Which is in the singular.</i> refers to <i>lev</i> <sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Which is in the singular.</i> (hearted).<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The phrase <i>chakhme lev</i> (wise-hearted) precedes <i>milletiv</i> (I have filled it). Since <i>chakhme</i> is plural, Scripture should have read <i>milletim</i>. Hence I.E.’s comment that <i>milletiv</i> refers to <i>lev</i>, which is singular.</i> AND THESE ARE THE GARMENTS. Scripture first mentions the breastplate, which was worn over the ephod, which was worn over the robe.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">In other words, Scripture first describes the priestly garments in the order in which they were removed when the high priest undressed.</i> It then mentions the tunic and the girdle<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Scripture next describes the garments in the order in which Aaron donned them, namely, tunic, mitre, and girdle (Filwarg).</i> which went around it<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The order is tunic, mitre, and girdle. I.E. connects the tunic and the girdle because the girdle was wound around the tunic.</i> after the mitre was placed on Aaron’s head. This is what happened<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">This is the way Aaron put on his priestly garments. See Lev. 8:7, where Scripture describes the investiture of Aaron. It begins with the tunic, girdle, and robe, viz., <i>And he put upon him the tunic, and girded him with the girdle, and clothed him with the robe</i>, etc.</i> when Aaron washed<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">And first put on the priestly garments. See Lev. 8:6,7.</i> and put on linen breeches.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 28:42.</i> However, there was no reason to mention the breeches here nor in the description of the actual investiture of Aaron,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">That is, in Lev. 8:7.</i> for it is the manner of all men to wear breeches. Now Moses put the tunic upon Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:7.</i> He then placed the mitre upon Aaron’s head,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:9.</i> and He placed “the plate of the holy crown”<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>tzitz nezer ha-kodesh</i>.</i> upon the mitre.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:9.</i> Our verse, which enumerates the priestly garments, does not mention “the plate of the holy crown” because “the plate of the holy crown” was not a garment. However, our sages mentioned the holy plate among the priestly garments<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">See <i>Yoma</i> 71b.</i> because most of the objects worn by the high priest were garments. Hence the sages speak of the eight garments worn by the high priest. The Urim and Thummim<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">See verse 30.</i> were not garments.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Hence they are not included among the eight garments</i> Neither were the stones,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Worn on the ephod and the tunic.</i> nor the cards.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Cards containing the Divine Name.</i> After this<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">After placing the mitre upon Aaron’s head and the plate over Aaron’s forehead.</i> Moses encircled Aaron with the girdle. Moses then placed the robe upon Aaron. He then placed the ephod upon the robe and <i>put the ephod upon him, and he girded him with the skilfully woven band of the ephod and bound it unto him therewith</i> (Lev. 8:7).<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">That is, with the band of the ephod.</i> The skillfully woven band was part of the ephod.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Hence the end of the verse, Moses <i>bound it</i> [the ephod] <i>unto him</i> [Aaron] <i>therewith</i>.</i> The ephod was so called because of the skillfully woven band.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">The word ephod means to girdle (Krinsky).</i> Moses dressed Aaron according to the order described in our verse. Do not be bothered by the fact that Scripture later states, regarding the actual investiture of Aaron, <i>And he set the mitre upon his head</i> (Lev. 8:9).<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">This verse concludes the account of Aaron’s donning his vestments. It clearly implies that the mitre was placed on Aaron last, rather than after the tunic.</i> Its meaning is, he had already placed the mitre with the golden plate on Aaron’s head when he dressed him in the tunic.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>va-yasem</i> (and he set) has a pluperfect meaning: and he had set. See Vol. 1, p. xvi, item 4.</i> The meaning of <i>and clothed him with garments</i> (Zech. 3:5) is similar; i.e., they had already clothed him. For Scripture previously states, <i>So they set a fair mitre upon his head</i> (<i>Ibid</i>.).<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Zech. 3:4,5 reads: <i>Take the filthy garments from off him…And I will clothe thee with robes. And I said: Let them set a fair mitre upon his head</i>. The aforementioned shows that the mitre was donned following the robes. However, when Scripture describes what actually happened it says, <i>So they seta fair mitre upon his head, and clothed him with garments</i> (Zech. 3:5). The latter implies that the mitre was put on before the garments. Hence I.E.’s interpretation that <i>and clothed him with garments</i> (<i>Ibid</i>.) means, and they had already clothed him.</i> AND THEY SHALL TAKE THE GOLD. The wise-hearted who made the priestly garments were trustworthy.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Hence the materials for the sacred garments were not measured out to the “wise hearted-men.” On the contrary, on their own they <i>took the gold, the blue</i>, etc. (Filwarg).</i> AND THEY SHALL MAKE THE EPHOD. Scripture starts with the ephod<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Even though in verse 4 it mentioned the breastplate first.</i> because it was larger than the breastplate. The Torah tells us <i>that the breastplate be not loosed from</i> the skilfully woven band of <i>the ephod</i> (v. 28).<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">This shows that the breastplate was smaller than the ephod, for the smaller object is normally attached to a larger one.</i> There are some very difficult questions relating to the ephod and the breastplate. Moses only made one ephod.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">In other words, the Torah implies that there was only one ephod, the one made by Moses. I.E. was especially bothered by the problem of the many ephods cited in Scripture.</i> However, Scripture states, <i>that he</i><sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Abiathar.</i> <i>came down with an ephod in his hand</i> (I Sam. 23:6). The latter does not refer to the ephod made by Moses,<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">This verse implies that other ephods were employed in ancient Israel.</i> for Scripture does not read “the ephod,”<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">I Sam 23:6 reads “<i>an</i> ephod,” not “<i>the</i> ephod in his hand.”</i> the meaning of which is, the well-known ephod,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">That is, the ephod made by Moses. According to I.E. ephod means an ephod. The ephod, with the definite article prefixed to it, is the ephod made by Moses. See I.E. on Gen. 31:19, note 30.</i> as it does when it states, <i>“Bring hither the ephod”</i> (I Sam. 23:9).<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">The reference being to the ephod made by Moses.</i> Furthermore, why does Scripture state, <i>he came down</i>, but it does not say he brought down? It thus appears that the ephod was accidentally among his possessions.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., <i>that he came down with an ephod in his hand</i> implies that Abiathar happened to have an ephod which he brought down, whereas if Scripture had read: that he brought down the ephod in his hand, it would have implied that Abiathar deliberately brought down <i>the</i> ephod. In the latter case, the reference would be to the ephod made by Moses.</i> Additionally, Scripture there states, <i>fourscore persons</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">The Biblical text has <i>fourscore and five</i>. If it is not a scribal error, then I.E. quoted from memory and erred.</i> <i>that did wear a linen</i> (bad) <i>ephod</i> (I Sam. 22:18).<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">We thus see that there were 80 ephods.</i> Many commentaries explain this verse as meaning that the <i>persons</i><sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in I Sam. 22:18.</i> were fit to wear the ephod.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"><i>Fourscore and five persons that did wear a linen ephod</i> means fourscore and five persons who were fit to wear a linen ephod. In other words, they did not actually wear an ephod but were worthy of wearing the ephod made by Moses.</i> However, they did not bother to learn the truth.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Their interpretation does not solve the problem of there being more than one ephod.</i> A <i>bad</i> (linen) ephod is an ephod made from a type of flax. However, the ephod made by Moses was not made of <i>bad</i> (linen).<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Hence I Sam. 22:18 cannot be interpreted as meaning that the priests were worthy of wearing the ephod made by Moses.</i> It was made of gold, blue wool, purple wool, and scarlet, with <i>shesh</i> (linen)<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"><i>Shesh</i> is a high quality linen.</i> intertwined with all of the aforementioned.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">In other words, even though our verse states that the ephod made by Moses contained linen it was not made wholly out of linen. It was made out of all the material enumerated in our verse (Weiser).</i> They only inquired of the breastplate of judgment which had the Urim and Thummim upon it.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">This introduces another problem connected with the ephod. Namely, it is clear from most places in Scripture that questions concerning future actions were directed to the Urim and Thummim, which were placed in the breastplate of judgment, which was placed on the ephod. However, David inquired of Abiathar’s ephod in Ziklag. Now as I.E. later shows, Abiathar’s ephod is not to be identified with Moses’ ephod. Thus in addition to the problem of a multiplicity of ephods, the question arises as to how these other ephods worked, as these ephods did not have the Urim and Thummim attached to them.</i> Scripture similarly writes, <i>by the judgment of the Urim before the Lord</i> (Num. 27:21). <i>Bring hither the ephod</i> (I Sam. 23:9)<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Spoken by David who asked: will <i>the men of Keilah deliver me up into his</i> [Saul’s] <i>hand? will Saul come down, as thy servant hath heard?</i> (I Sam. 23:11).</i> does not present a counterargument<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\"><i>Prima facie</i>, this verse implies that the ephod itself served as the instrument by which God’s will was divined.</i> because the breastplate was connected to it. The Urim<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">And Thummim. See next note.</i> went along with the breastplate.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Thus it was the Urim and Thummim which served to reveal God’s will.</i> We similarly read, <i>till there stood up a priest with Urim and Thummim</i> (Neh. 7:65). Scripture likewise states, <i>Thy Thummim and Thy Urim</i> (Deut. 33:8). Now, Scripture tells us<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">I Sam. 30:7,8.</i> that God answered David through Abiathar’s ephod.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">In Ziklag. This ephod did not have the Urim and Thummim with it. The problem described above in note 61 now follows.</i> However, we also read that when Saul went to war he inquired of the Urim (I Sam. 28:6). These were the very Urim that were placed in the breastplate of judgment which was with the ephod<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">It was attached to the ephod.</i> and the ark.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">It was worn by the priest who accompanied the ark.</i> However, David inquired of Abiathar’s ephod in Ziklag. Abiathar’s ephod was thus not Moses’ ephod.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Moses’ ephod was with Saul. We thus see that other ephods served to divine God’s will.</i> The following problem is even more difficult.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Than the above-raised question relating to a multiplicity of ephods and how they worked.</i> It is clear that the Urim do not refer to the stones of the breastplate,<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">“Urim [means] they made their words enlightening [and Thummim] because they fulfill their words” (Soncino, <i>Yoma</i> 73b). Rashi explains that the stones on the breastplate of judgment served as the instrument of divination by lighting up. See Rashi on verse 30. Also see note 88. However, Rashi does not identify the stones on the breastplate with the Urim and Thummim. Other commentaries taking the Talmud at face value did. It is with these commentaries that I.E. takes issue.</i> as Scripture openly states, <i>And thou shalt set in it settings of stones</i> (v. 17). The setting of the stones was the work of a stonecutter and not the work of Moses. God then told Moses,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">After describing how the stones were to be arranged on the breastplate.</i> <i>And thou shalt put in the breastplate of judgment the Urim and the Thummim</i> (v. 30).<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">It is thus clear that the Urim and Thummim are not to be identified with the stones on the breastplate of judgment.</i> Scripture, in describing the making of the breastplate,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">The printed texts have ephod. This is an obvious error. The word ephod does not appear in <i>Vat. Ebr</i>. 38. The latter reads: “Scripture in describing its making,” the reference being to the making of the previously mentioned breastplate.</i> tells us, <i>And they set in it four rows of stones</i> (Ex. 39:10). Scripture then describes the four rows of stones.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the stones are part of the breastplate and are not to be identified with the Urim and Thummim.</i> Scripture tells us that Moses placed the breastplate upon Aaron <i>and in the breastplate he put the Urim and the Thummim</i> (Lev. 8:8). Now according to the plain meaning of the text the stones were not the objects that enlightened or fulfilled,<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">In other words, the stones on the breastplate are not to be identified with the Urim and Thummim. See note 73.</i> because inquiries were made of the Urim and Thummim. We do not know what they were. The explanation that the names of the tribes<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">As noted above, the Talmud explains that the letters on the stones lit up. It then says, “But the <i>tzadi</i> was not inscribed on any of the stones.” For none of the tribes has a <i>tzadi</i> in their names. The Talmud responds, “Rabbi Samuel ben Isaac says, ‘The names of Abraham, Isaac (Hebrew, <i>yod, <span class=\"underline\">tzadi.</span> chet, kof</i>), and Jacob were also inscribed upon the stones’” (<i>Yoma</i> 73b).</i> and the patriarchs<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">See note 80. The Talmud says, “But the <i>tet</i> was not inscribed on the stones.” The words <i>shivte yeshurun</i> (the tribes of Jeshurun) were similarly inscribed on the stones” (<i>Yoma</i> 72b).</i> were inscribed on the breastplate is of no help,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">It does not help us to understand what the Urim and Thummim were.</i> for the breastplate of judgment was so called only because of the Urim that were on it.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">And as we have seen, the Urim cannot be identical with the stones which were upon the breastplate.</i> There is an additional question: we cannot identify the Urim with the Thummim,<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">In other words, we do not know what the Thummim were.</i> for Scripture states, <i>with Urim and Thummim</i> (Neh. 7:65). Furthermore, the words <i>with Urim</i> and <i>Thummim</i> are in the plural. They thus consisted of many objects.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">And we do not know what these objects were.</i> Rabbi Solomon says that the Urim and Thummim consisted of an inscription of God’s explicit name.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">See Rashi on verse 30: “The Urim and Thummim consisted of an inscription of God’s explicit name [upon some unknown material] which was placed inside the folds of the breastplate by means of which it [the breastplate] shed light upon its words and fulfilled its words.” That is, made its statements clear and its promises true.</i> However, he would not have said this had he seen the responsa of Rabbi Hai Gaon.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">According to Rabbi Hai Gaon, inscriptions of God’s explicit name cannot be used to divine the future. Nor do they assure success in any endeavor (Rabbi Samuel Zarza, <i>Mekor Chayyim</i>).</i> There is a very deep secret behind the ephod and the breastplate. I will allude only to a part of this secret. Perhaps he who knows the mind of the Most High will understand it. The following are the keys to the secret of the ephod.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the ephod was an astrological instrument which corresponded to the arrangement of the heavens. It drew power from above and, when properly used, had the ability to predict the future. Nahmanides sided with Rashi’s interpretation of the ephod and took strong issue with I.E. See Nahmanides on verse 30, “Rabbi Abraham ibn Ezra thought to display wisdom in the matter of the Urim and the Thummim, by saying that they were made by a craftsman from gold and silver, and he continued his discussion of them in this vein, for he thought that they were akin to the forms which the astrologers make in order to know the thoughts of the one who comes to ask of them [about the future]. But what [Ibn Ezra] said is of no import. Rather, the Urim and Thummim are as Rashi has written: this was an inscription of the Proper Name of G-d which was placed between the folds of the breast-plate” (Chavel translation).</i> The two wreathen chains on the two rings [represent the head of Aries and Libra].<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">So Zarza. I.E. does not explain what the two wreathen chains on the two rings stand for. Sarim suggests that a line is missing. However, it is possible that I.E. believed that, from what follows, it is obvious what the two wreathen chains on the two rings stand for.</i> The band of the ephod represents the celestial equator.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">The celestial equator extends from Aries to Libra. It divides the 12 constellations into two parts.</i> Hence six names were inscribed on the stone which was on the other shoulder.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">They represent the six constellations that lie on the other side of the equator. The point is that six names were written on the two stones of the ephod. Each group of names represented six constellations.</i> Now these things<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">The division of the heavens into 12 distinct sections can only be grasped by the mind, for when one looks at the sky one does not see 12 distinct areas in the sky.</i> can only be grasped by the mind. Hence six names were inscribed on one stone<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">On one of the stones of the ephod.</i> in accordance with the number, names, and order of birth of the tribes of the children of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Each stone contained six names. There were no boundaries between them. The stone, as it were, took in all the names in the same way that the sky encompasses all the stars.</i> Six names were similarly inscribed on the second stone.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Of the ephod.</i> On the other hand, the names on the breastplate were not divided in the same manner as they are grasped by the mind.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">That is, six names were not written on one stone and six on another, with their boundaries left to the imagination. See notes 92 and 93.</i> They were divided in a way that could be perceived by the eye.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Each tribe’s name was inscribed on a separate stone.</i> Scripture states, <i>And they shall bind the breastplate by the rings thereof unto the rings of the ephod with a thread of blue</i> (v. 28) to prevent the breastplate from moving to the side.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">To correspond to the stars that do not move out of their fixed orbits (Weiser).</i> The breastplate was folded, for the Urim and Thummim were kept there until such time as they were needed. They were then placed outside of the breastplate.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">They were removed from the folds of the breastplate.</i> Note, the stones of the ephod were like each other.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">They were of the same size.</i> They were of one color.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">They were both sapphires.</i> This was not the case with the stones of the breastplate,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Each stone corresponded to a different constellation.</i> for the sapphire stones<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Which were placed upon the ephod.</i> served as a memorial,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">See verse 12.</i> while the judgment of the children of Israel was upon the stones of the breastplate.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Judgment descended upon the children of Israel via each stone which represented a constellation.</i> The word Urim is related to the word <i>ur</i> (fire) in <i>I am warm, I have seen the fire</i> (Is. 44:16).<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>ur</i> is a variation of <i>or</i> and should thus be translated as light. Hence, according to I.E., Is. 44:16 should be rendered: <i>I am warm, I have seen the light</i> (Krinsky). It should be noted that Nahmanides’ text of I.E. reads: “The Urim and Thummim were made out of gold.”</i> The Thummim are so called because they are whole.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>tummim</i> (thummim) is <i>taf, mem, mem</i>.</i> The Urim were of gold and silver. This was not the case with the Thummim.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">I.E. does not identify the material that the Thummim were made of.</i> The [importance of the] number [twelve] has been established by irrefutable proof from the upper and lower worlds.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">It has been established by irrefutable proof that the 12 constellations of the upper world determine the fate of all human beings who dwell in the lower world. Or the importance of the number twelve has been established by the fact that there are 12 constellations in the upper world and 12 tribes of Israel in the lower world (Weiser).</i> The intelligent will understand what I say.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">The reference is either to the number 12 or to how the ephod functioned.</i> Now the priests had many ephodim. They all had bands. However, they lacked the breastplate and the Urim. A priest who was an expert in using the Urim and Thummim was able to respond to an inquirer because the ephod at hand resembled [the ephod made by Moses].<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">It was a duplicate of the ephod made by Moses. Hence astrologically speaking it “worked.”</i> However, the priest did not always get an answer.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">The priest received an answer only at a propitious time.</i> Now if I wanted to even begin to reveal this secret<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Of how the ephod worked.</i> it would take up more space than the entire commentary which I have composed on this book. For only an individual who has studied works on geometry and the secret of the way the sky works can understand the secret of the ephod. There is no need to expand on the form of the ephod, the breastplate, and the rings.  ONYX STONES. The <i>avne shoham</i> (onyx stones) were white. They are called <i>burla</i> in Aramaic and <i>balor</i> in Arabic. We have no way to positively identify the stones that were set in the breastplate. Rabbi Saadiah Gaon translated them<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">In his Bible translation.</i> as he saw fit, as he had no tradition to rely upon.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">I.E. makes the same point in Genesis. See I.E. on Gen. 2:11 and the notes thereto.</i> We read the Gaon’s translation and noticed that he rendered <i>sappir</i> (sapphire) as white.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">That is, Saadiah Gaon explained <i>sappir</i> to as a white stone. See I.E. on Ex. 24:10.</i> However, this is not the case. <i>Sappir</i> is red.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>sappir</i> is a red stone. As noted before, sapphire is usually blue, sometimes white, hardly ever red. See chapter 24, note 3.</i> The fact that the first stone<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Of the breastplate.</i> mentioned by the Torah was a carnelian<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>odem</i> (a red stone).</i> does not refute this,<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">That the <i>sappir</i> is a red stone. In other words, one should not assume that there was only one red stone on the breastplate.</i> for there are five visible colors: white, lightning,<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">The color of lightning. I.E. probably means yellow.</i> red, green, and black. Now since red is the middle color<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Its place is third among the five colors.</i> it comes in various shades. Saadiah Gaon renders <i>nofekh</i> (carbuncle) as black on the basis of <i>and she painted</i> (ba-pukh)<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>pukh</i> is <i>peh, vav, kaf</i>.</i> <i>her eyes</i> (II Kings 9:30).<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Which Saadiah understood to mean: and she darkened or blackened her eyes. <i>Pukh</i> is a “black mineral powder, for increasing brilliance of eyes by darkening edges of lids.” (<i>Hebrew and English Lexicon of the Old Testament</i>, edited by Brown, Driver, Briggs, Oxford University Press, Oxford).</i> However, the <i>nun</i> in <i>nofekh</i> is undoubtedly a root letter,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">In other words, the root of <i>nofekh</i> is <i>nun, peh, kaf</i>. Hence <i>nofekh</i> and <i>pukh</i> are two different words.</i> for <i>nofekh</i> follows the paradigm of <i>odem</i> (carnelian).<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Wherein all three stem letters are present.</i> A great Sephardic scholar said that <i>yahalom</i> (emerald) is a diamond.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\"><i>Al mus</i> in Arabic.</i> This stone has the ability to break up all other stones and to bore through bdellium. <i>Yahalom</i> is related to the word <i>holem</i> (smiteth) in <i>smiteth the anvil</i> (Is. 41:7). The <i>yod</i> of <i>yahalom</i> is not a root letter.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">For its root is <i>heh, lamed, mem</i>. The <i>yod</i> of <i>yahalom</i> is a form letter.</i> It is like the <i>yod</i> of <i>yitzhar</i> (oil).<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Which is not a root letter; the root of <i>yitzhar</i> is <i>tzadi, heh, resh</i>.</i> Also <i>achlamah</i> (amethyst) is to be identified with the dream stone.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\"><i>Al chelmah</i> in Arabic.</i> This is a stone that always induces dreams in the person who wears it.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew word for a dream is <i>chalom</i>.</i> One should not be surprised at this,<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">That a stone can induce dreams.</i> as every stone has a specific power placed in it by nature. Thus there is a stone that attracts iron.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">A magnetic stone.</i> There is likewise a stone that stops bleeding. Another stone is repelled by vinegar. There is also a stone whose pieces always form a triangle when broken. CHAINS. The middle root letter has been doubled in <i>sharsherot</i> (chains).<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">The original root of <i>sharsherot</i> is <i>shin, resh, shin</i>. However, the <i>resh</i> was doubled and a new quadriliteral root, <i>shin, resh, shin, resh</i>, formed. The latter is the root of <i>sharsherot</i>.</i> However, the word has the same meaning when the middle root letter is not doubled. Compare, <i>sharshot</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>sharshot</i> is <i>shin, resh, shin</i>.</i><i> gavlut</i> (plaited chains) (v. 22). It is very difficult to explain the meaning of <i>gavlut</i> (plaited) in Hebrew.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">It has no synonym. According to Sarim, I.E. believes that <i>gavlut, choshen</i>, and some of the other terms used by Scripture in relation to the <i>choshen</i> are not Hebrew words. We consequently do not know their meaning.</i> The same applies to many of the words employed by Scripture that refer to the making of the breastplate as well as to the word <i>choshen</i> (breastplate) itself. AND THEY SHALL BIND. <i>Ve-yirkesu</i> is related to the word <i>me-rukhse</i> (from the plottings) in <i>from the plottings of man</i> (Ps. 31:21). It means twisted.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that the root <i>resh, kaf, samekh</i> (the root of <i>ve-yirkesu</i> and <i>me-rukhse</i>) means twisted. He renders Ps. 31:21: from the twisted actions of men. He similarly explains that <i>ve-yirkesu et ha-choshen…al chesehev ha-ephod</i> means that the <i>choshen</i> shall be twisted (that is, attached, for when one attaches something by a thread he twists it) upon the skillfully woven band of the ephod (Meijler). For other interpretations, see Krinsky.</i> AND THOU SHALT PUT IN THE BREASTPLATE OF JUDGMENT. Judgment refers to the laws of God and his decrees concerning the future. It is these things that people inquire of the Urim and Thummim.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">It is interesting to note that I.E. believes that people also addressed legal questions to the Urim and Thummim. This goes against the accepted Rabbinic doctrine that laws are to be decided by legal authorities rather than by supernatural means.</i> AND THOU SHALT MAKE. Rabbi Saadiah Gaon translates the word <i>me’il</i> (robe) by the Arabic <i>memtar</i>, which is a cloak-like<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew term used by I.E. is <i>sarbal</i>.</i> garment except that its opening was in the midst of the robe.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">That is, the <i>me’il</i> differs from a cloak in that the <i>me’il</i> has an opening on top for the head.</i> Our sages said that the pomegranates (v. 33) were placed all around the robe. A bell was placed between every two pomegranates.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\"><i>Zevachim</i> 88:b. Also see Rashi on verse 33.</i> However, others say that the bells were not visible. They were placed inside the pomegranates, where they rang.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Nahmanides accepted this opinion.</i> AND THOU SHALT MAKE A PLATE. The Gaon renders <i>tzitz</i> (plate) <i>atzabah</i>. It<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">The plate. <i>Tzitz</i> is masculine but I.E. uses the feminine pronoun (<i>hi</i>) because he is referring to <i>atzabah</i>, the Arabic equivalent of <i>tzitz</i>.</i> was placed on the mitre. It was not shaped like a crown, as the plate<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>ve-hi netunah al ha-mitznefet, ve-enennah ki-demut keter ki hu al ha-metzach le-vado</i>. It is rather strange that I.E. first employs pronouns which refer to the Arabic form of the word and then employs a pronoun which refers to the Hebrew form of the word. It should be noted that <i>Vat. Ebr</i>. 38 has a totally different reading. It reads: “The Gaon renders <i>tzitz</i> (plate) <i>atzabah</i>. It is placed on the mitre. The mitre does not have the shape of head-tires, for the head-tires are similar to the high hats which men in this and surrounding countries place upon their heads as a head covering. However, the mitres are made out of long thin material which is twisted only around the head.” There is no inconsistency in the tenses in this reading.</i> was placed only on the forehead.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Whereas a crown covers the entire head.</i> According to the plain meaning of the text, the <i>migba’ot</i> (head-tires) (Lev. 8:13)<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Worn by an ordinary priest, in contrast to the <i>mitznefet</i> (mitre) worn by the high priest.</i> were not shaped like the mitre (<i>mitznefet</i>). The head-tires are similar to the high hats which men in this and surrounding countries place upon their heads as a head covering. [37.] THE MITRE. The mitre<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Worn by the high priest.</i> is made from long thin material which is twisted only around the head.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">In other words, the mitre had a shape which allowed the priest to attach the plate to it.</i> The turbans worn by women in these areas are somewhat similar. In Spain, Africa, Egypt, Babylonia, and Baghdad and in the land of the Ishmaelites, only men of respect, not the women, wear turbans on their heads.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">In other words, the high priest was not donning a woman’s garment.</i> The important officials place a golden plate on the turban over the forehead. I have already noted that the ornaments in the Land of Israel and the customs practiced there differ from those in these areas. Rabbi Solomon<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> found it necessary to harmonize Scripture<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi, verse 37 appears to contradict itself and Ex. 39:31. For verse 37 states, <i>And thou shalt put it</i> (the plate) <i>on a thread of blue</i>. However, it goes on to say, <i>and it</i> (the plate) <i>shall be upon the mitre</i>. This implies that the plate was on the mitre, not upon the thread. Furthermore, Ex. 39:31 states, <i>And they tied unto it</i> [the plate] a <i>thread of blue</i>. In other words, verse 37 implies that the plate was placed upon the thread, but Ex. 39:31 implies that the thread was placed on top of the plate.</i> by explaining that three blue threads were attached to the plate.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Rashi explains that the plate was perforated at three points, viz., at the top and at the two ends of the plate. A thread was inserted through each of these perforations. Each thread was thus doubled when pulled through. Hence Rashi speaks of six threads. The threads were then tied together at the back of the neck. The thread in the center passed over the head and was bound with the ends of the two other threads. Rashi explains: “All the verses are now harmonized, <i>a thread upon the plate, and the plate upon the thread, and a thread upon the mitre on</i> top.” The first refers to the threads on the outer side of the plate, the second to the threads on the inner side of the plate, and the third to the threads that passed through the middle perforation.</i> However, according to the plain meaning of the text only one blue thread<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Attached to both extremities of the plate.</i> was necessary to keep the plate, which was on the face of the mitre on the forehead, in place. AND THOU SHALT PUT IT ON A THREAD OF BLUE. The meaning of <i>al petil techelt</i> (on a thread of blue) is, with<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>al</i> here means with. Hence verse 37 does not contradict Ex. 39:31. See note 152. Also see note 153.</i> a thread of blue,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Contra Rashi. See note 154.</i> as the thread was tied to the plate on two sides.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">The two far sides.</i> There is no doubt that the front of the mitre was placed over the forehead.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>upon the forefront of the mitre it</i> [the plate] <i>shall be</i> means that the plate shall be on the forehead.</i> It<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">The front of the mitre.</i> was not placed over the head. Scripture elsewhere states, <i>And they tied unto it a thread of blue, to fasten it upon the mitre</i> (Ex. 39:31), that is, upon the forehead.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>on the mitre</i> does not mean on the mitre per se, as Rashi says (see note 152) but upon the forehead. Hence Ex. 39:31 does not contradict Ex. 28:37.</i> Do not be surprised that Scripture uses the term <i>al</i>.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">In the sense of with. The word <i>al</i> usually has the meaning of on. Hence I.E.’s comment.</i> We find the same<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\"><i>Al</i> used in the sense of with.</i> in the following, <i>And they came, both men with</i> (al) <i>women</i> (Ex. 35:22);<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i><i>And the priest shall wave them with</i> (al) <i>the bread of the first-fruits for a wave-offering before the Lord</i> (Lev. 23:20); <i>with</i> (al) <i>the two lambs</i> (<i>Ibid</i>.); <i>the fat with</i> (al) <i>the breast</i> (Lev. 7:30). There are many similar instances in Scripture. Now you will never find [the mitre and the head-tires interchanging].<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">In other words, contra Rashi on this verse, the mitre and the head-tire are not identical, for if they were, Scripture would interchange these terms. I.E. literally reads: “Now you will never find.” This is a very laconic statement. Some would emend it to: Now we do not find [the mitre] to be worn [by all the priests]. In other words, the mitre is not to be identified with the head-tire.</i> For the mitre was set aside only for Aaron, and the head-tires for his children. Some say that the word <i>migba’ot</i> (head-tires) is related to the word <i>givot</i> (hills) (Gen. 49:26).<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>migba’at</i> had the shape of a high hat.</i> The mitre<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>mitznefet</i>.</i> surrounded and wrapped the head.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Hence it is not to be identified with the <i>migba’at</i>.</i> We similarly read, <i>He will violently roll</i> (tzanof) <i>and toss thee Like a ball</i> (yitznofkha tzenefah) (Is. 22:18); <i>Yea, He will wind thee round and round</i> (ve-otekha ato) (Is. 22:17). The one who knows how the mitre is wrapped knows the meaning of [<i>The mitre shall be removed…</i>] <i>this shall be no more the same: that which is low shall be exalted, and that which is high abased</i> (Ezek. 21:31).<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the meaning of the verse is: The mitre shall be removed…this shall no more be the same; the material making up the mitre shall no longer be wound from the bottom up or from the top down; i.e., the <i>miztnefet</i> shall no longer be wound about the head.</i> It takes a special skill to wind a mitre around the head. Now Scripture states, <i>And thou shalt set the mitre upon his head, and put the holy crown upon the mitre</i> (Ex. 29:6). The <i>tzitz</i> (plate) (v. 36) is thus called a <i>nezer</i> (crown).<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Not to be confused with the word <i>keter</i> (crown), as the <i>keter</i> covers the entire head.</i> <i>But upon himself shall his crown</i> (nizro) <i>shine</i> (yatzitz) is similar (Ps. 132:18).<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">In that the root of the word <i>tzitz</i> is used in connection with <i>nezer</i>.</i> Perhaps they all<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">The word <i>tzitz</i> in our chapter and the word <i>yatzitz</i> in Ps. 132:18.</i> are used in the sense of <i>tzitz</i>, meaning something seen. The same is true with the word <i>metzitz</i> (peereth) in <i>He peereth through the lattice</i> (Cant. 2:9). Note that the five senses come together in the two cavities which are in that part of the brain which is behind the forehead. This is where the imaginative power is located. Furthermore, all thoughts begin there. It is for this reason that Scripture writes, regarding the plate, that Aaron shall bear the iniquity <i>committed in the holy things</i> (v. 38). It is possible that those who hallowed holy things unto the Lord did so while thinking improper thoughts.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the plate atones for improper thoughts.</i> AND THOU SHALT WEAVE THE TUNIC IN CHEQUER WORK. When Scripture first mentions Aaron’s tunic it says, a <i>tunic of chequer work</i> (v. 4). Only Aaron’s tunic was chequered. His sons’ tunics were not. The tunic was chequered to dignify Aaron. Scripture similar reads, <i>And he put upon him the tunic</i> (Lev. 8:7) when it describes Aaron’s investiture. It reads, <i>the tunic</i>,<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\"><i>Ha-ketonet</i>, with the definite article.</i> the reference being to the chequered tunic. However, concerning Aaron’s children we read, <i>and clothed them with tunics</i> (Lev. 8:13).<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">The definite article is omitted, as it does not refer to the chequered tunic.</i> The latter is similar to <i>And for Aaron’s sons thou shalt make tunics</i> (v. 40).<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Here too the definite article is omitted because the reference is to non-chequered tunics.</i> Rabbi Saadiah Gaon translated <i>ve-shibatzta</i> (and thou shalt weave…in chequer work) as: you shall weave eye-like [designs].<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Saadiah Gaon renders <i>ve-shibatzta ha-ketonet</i> as: you shall make the tunic eye-like (Weiser); that is, the tunic shall consist of eye-like designs.</i> It is a coin-like design, that is, a square within a circle.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s explanation of Saadiah Gaon’s interpretation.</i> AND THOU SHALT PUT THEM UPON AARON THY BROTHER. The word <i>otam</i> (them) takes in the chequered tunic, the mitre, and the girdle which are Aaron’s garments. It also takes in the unchequered tunics, the girdles, and the head-tires which are the garments of Aaron’s sons.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>And thou shalt put them upon Aaron thy brother, and upon his sons with him</i>. I.E. explains that the verse is to be read as if written: And thou shalt put them upon Aaron thy brother, and thou shalt put them upon his sons with him. The first “them” refers to Aaron’s garments and the second “them” to his sons’ garments.</i> AND CONSECRATE THEM. By word of mouth.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">You shall declare them to be holy (Weiser).</i> It is similar to <i>the priest shall make him unclean</i><sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is, the priest shall declare him to be unclean. Translated according to I.E.</i> (Lev. 13:44). LINEN BREECHES. The linen breeches were short so that the priest would not trip over them. WHEN THEY GO IN. To offer incense or to kindle the lamps.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Or to perform any other service (Weiser).</i> AND THIS IS THE THING THAT THOU SHALT DO UNTO THEM. To Aaron and his sons. [TAKE.] There is no difference<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In meaning.</i> between <i>lekach</i> (take)<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The <i>kal</i> imperativel form of the root <i>lamed, kof, chet</i> used in our verse.</i> and <i>kach</i> (take).<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The usual <i>kal</i> imperativel form of the root <i>lamed, kof chet.</i></i> We find the same to be true of <i>tzak</i> (pour out)<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The usual <i>kal</i> imperativel form of the root <i>yod, tzadi, kof</i>.</i> and <i>yetzak</i> (pour)<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">A lesser used <i>kal</i> imperativel form of the root <i>yod, tzadi, kof</i>.</i> in <i>Pour out</i> (tzak) <i>for the people, that they may eat</i> (II Kings 4:41) and in <i>And also pour</i> (yetzak) <i>water into it</i> (Ezek. 24:3). [ONE YOUNG BULLOCK.] The fact that Scripture notes that the <i>par</i> (bull) was a <i>ben bakar</i> (of the herd)<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The term <i>ben</i> indicates a young animal (Krinsky).</i> indicates that the <i>par</i> (bull) was young. The same applies to the phrase <i>bene yonah</i> (turtle-doves)<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The term <i>bene</i> indicates young birds (Krinsky).</i> (Lev. 1:14), and the phrase <i>se’_ir izzim</i> (a goat) (Lev. 4:23).<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">A mature goat is called a <i>se’ir</i>. A young goat is a <i>se’ir izzim</i> (Krinsky).</i> [AND TWO RAMS.] An <i>ayal</i> (ram)<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Our verse speaks of <i>elim</i> (rams). Hence I.E.’s comment.</i> is older than a <i>keves</i> (lamb). The fact that the drink offering for an <i>ayal</i> (ram) consists of a third of a <i>hin</i><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Num. 28:14.</i> and that of a <i>keves</i> (lamb) a quarter of a <i>hin</i><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Num. 28:14.</i> proves this.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">For the bigger the animal, the bigger the drink offering. See Num. 28:14.</i> AND UNLEAVENED…CAKES. They were thick, as <i>wafers</i><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>rekike</i>. <i>Rekike</i> is connected to the word <i>rek</i> (empty, poor, or thin) (Krinsky). See <i>rakkot basar</i> (lean-fleshed) (Gen. 41:19). Thus <i>rekike matzot</i> (wafers unleavened) means thin unleavened bread.</i> <i>unleavened</i> proves.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The wafers stand in contrast to the bread and cakes. Thus if the <i>wafers</i> are thin, the <i>bread and cakes</i> must be thick.</i> [WITH OIL.] Scripture reads <i>ba-shemen</i> (with oil).<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>be-shemen</i>. The reference is to the previously mentioned oil, i.e., the oil mentioned in Ex. 27:20. See note 17.</i> The reference, in keeping with the rule,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ka-mishpat</i>. The rule referred to by I.E. is either the rule stated in Ex. 27:20 (Krinsky) or the rules of Hebrew referred to in note 17. It is also possible that what I.E. means by <i>shemen zayit ka-mishpat</i> is olive oil prepared according to the rule, that is, beaten olive oil. See Ex. 27:20 (Sarim).</i> is to olive oil.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The <i>pattach</i> beneath the <i>bet</i> indicates the definite article. Thus the meaning of <i>ba-shemen</i> is, with the oil, i.e., the earlier mentioned oil.</i> [Of FINE WHEATEN FLOUR.] The word <i>solet</i> (fine flour) refers to flour made from wheat cleansed of all impurities. It is called <i>samid</i> in Arabic.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">This type of flour, or bread made from it is still produced in Moslem countries.</i> It is produced in the land of the Ishmaelites. There is no better bread than bread made from it.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Or there is no better bread than it. See note 18.</i> Many connect the word <i>solet</i> to the word <i>salita</i><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>samekh, lamed, heh</i>.</i> (thou hast trodden)<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">This is the opinion of Jonah ibn Janach (Krinsky).</i> in <i>Thou hast trodden light all them that err from Thy statutes</i> (Ps. 119:118);<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> and to <i>sillah</i> (trodden) in <i>The Lord hath trodden All my mighty men in the midst of me</i> (Lam. 1:15).<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E. According to these commentaries the word <i>solet</i> means trodden grain, that is, grain that has been broken up into pieces (Krinsky). Kimchi accepted this definition of <i>solet</i>.</i> They say that <i>makkolet</i> (food) in <i>food to your household</i> (I Kings 5:25)<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">I Kings 5:25 reads: <i>food to his household</i>.</i> is similar.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The question arises: If <i>solet</i> is connected to <i>salita</i> and <i>sillah</i>, then where does the <i>tav</i> in <i>solet</i> come from? For both <i>salita</i> and <i>sillah</i> come from the root <i>samekh, lamed, heh</i>. These commentaries therefore point out that we find something similar with the word <i>makkolet</i>. <i>Makkolet</i> comes from the root <i>kaf, lamed, heh</i> (Meijler). However, a form <i>tav</i> is added to it in its normal form. The same is true of the <i>tav</i> in <i>solet</i>. See Weiser and Meijler.</i> Others say that <i>solet</i> means ground.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Finely ground flour.</i> AND BRING THEM IN THE BASKET. You shall bring the bread, which is in the basket as the law requires,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Namely, <i>And thou shalt put them into one basket</i>.</i> to the door of the tent of meeting.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>and bring them</i> means: and bring them to the door of the tent of meeting.</i> The same applies to the bullock and the rams.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">They too shall be brought to the door of the tent of meeting.</i> AND THOU SHALT TAKE THE GARMENTS. The breastplate (<i>choshen</i>) is called a garment<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Our verse includes it among the priestly garments. However, it was not really a garment. Hence I.E.’s comment.</i> because it covers that part of the body which lies opposite the heart. AND THOU SHALT SET. It is also<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">See note 32.</i> not beyond the realm of possibility that Moses placed the mitre on Aaron last.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">After placing all the other garments upon Aaron, for this is what the plain meaning of our text implies. This should be contrasted with I.E. ‘s comments on Ex. 28:4. There he wrote that Moses placed the mitre on Aaron’s head after dressing him in his tunic. I.E. was not sure what the procedure was. Hence he uses the expression, “It is also not beyond the realm of possibility.”</i> Scripture mentions the mitre before the girdle<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Ex. 28:4.</i> at the opening of the Torah portion<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Even though the girdle was put on before the mitre, as the mitre was put on last.</i> because the mitre is more important than the girdle.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">That is, according to this interpretation. Scripture mentions the mitre before the girdle, even though the girdle was put on first, because the mitre is more important.</i> HIS HEAD. Only on Aaron’s head,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">The anointing oil was poured only upon Aaron’s head.</i> as he was the anointed priest. Now Aaron was anointed before the mitre was placed on his head,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Even though Scripture mentions the donning of the mitre before it mentions the anointment. Nahmanides takes issue with I.E. He writes, “He wound [the <i>mitznefet</i>] around and around the head, but left the middle of the head uncovered, and it was on that place that he poured the oil” (<i>Ramban’s Commentary on the Torah</i>, Chavel translation).</i> for Moses poured the oil only upon the head.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Not upon the mitre. Hence the oil had to be poured upon Aaron’s head before the mitre was placed upon it.</i> We similarly read, <i>It is like the precious oil upon the head, Coming down upon the beard; Even Aaron’s beard</i> (Ps. 133:2).<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the oil was poured only over Aaron’s head. It was not poured upon the mitre.</i> AND THOU SHALT BRING HIS SONS. To the door of the tent of meeting. AND THOU SHALT GIRD THEM WITH GIRDLES. <i>Girdles</i> takes in Aaron’s girdle and the girdle of his sons.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">The term refers both to Aaron’s girdle and to that of his sons because they all wore the same type of girdle (Krinsky). Sarim is of the opinion that Aaron’s girdle differed from the girdle of his sons. According to Sarim, I.E. is explaining that the term <i>girdles</i> refers both to Aaron’s girdle and to the girdle of his sons even though their girdles differed.</i> Similarly the breeches.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Moses similarly placed breeches upon Aaron and his sons even though Scripture omits mentioning this. Nahmanides held that Moses did not put breeches on Aaron and his sons. He explains that they put on their breeches in private. Hence Scripture omits the donning of the breeches.</i> After stating <i>them</i>, Scripture goes on to explain that the reference is to Aaron and his sons. It is similar to <i>And she opened it, and saw it, even the child</i> (Ex. 2:6).<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 2:6 and the notes thereto.</i> [AND BIND.] The word <i>ve-chavashta</i> (and bind) is similar to the word <i>chovesh</i> (healer) in <i>I will not be a healer</i> (Is. 3:7).<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Literally, a binder, that is, a binder of wounds.</i> AND THOU SHALT CONSECRATE. The one who translated the Torah into Aramaic<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Onkelos.</i> is of the opinion that <i>u-milleta yad</i> (and thou shalt consecrate)<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Literally, and you shall fill the hand.</i> is similar to <i>u-milu yadav</i> (so shall they consecrate it)<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Literally, and they shall fill its (the altar’s) hands (Targum). See <i>Targum Jonathan</i> on this verse.</i> (Ezek. 43:26).<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Onkelos similarly renders <i>u-milleta yad aharon ve-yad banav</i> as <i>u-tekarev kurbana de-aharon ve-kurbana di-venohi</i> (and you shall offer the sacrifice of Aaron and the sacrifice of his children).</i> However, what shall we do with <i>milu yedkhem ha-yom</i><sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Literally, fill your hands today.</i> (consecrate yourselves today to the Lord) (Ex. 32:29)?<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Ex. 32:29 speaks of killing those who worshipped the golden calf. Thus the term “fill your hand” cannot mean offer a sacrifice.</i> Saadiah Gaon explains the word <i>yad</i> to mean obligation.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah <i>u-milleta yad aharon ve-yad banav</i> means: see to it that Aaron and his sons fulfill their obligation. Thus according to the Gaon, to fill the hand means to do one’s duty.</i> Others say that the term <i>melu’im</i> (consecration)<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Literally, filled.</i> is used because it indicates that they are complete, full, and trained.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Thus the phrase to fill the hand means train the hand. See I.E.’s short commentary, “During the days of <i>melu’im</i> the priest learned…to train his hands in the service.”</i> However, what will they do with <i>u-mile’u yadav</i> (so shall they consecrate it<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">That is, the altar.</i>) (Ezek. 43:26)?<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">According to their interpretation we should render it, so shall they train the altar. This makes no sense.</i> AND THOU SHALT BRING THE BULLOCK. This has already been mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">In verse 3. The question thus arises, “Why repeat it?”</i> Its meaning is as follows. When you shall bring the bullock,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ve-hikravta</i> (and thou shalt bring) is to be rendered, when thou shalt bring. Hence Scripture is not being redundant. See note 57.</i> Aaron and his sons shall lay their hands upon it.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">This is not mentioned in verse 3.</i> Some say that the meaning of <i>and Aaron shall lay</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">The text literally reads: and Aaron shall lay and his sons their hands on the head of the bullock. <i>Ve-samakh</i> (shall lay) is in the singular. Hence the interpretation quoted by I.E.</i> is: Aaron alone shall first lay his hands upon the head of the bullock. His sons shall then do the same. Now with regard to the ram, Scripture later states, <i>and Aaron and his sons shall lay their hands upon the head of the ram</i> (v. 15). Scripture thus describes exactly what happened. They should lay their hands together, not one after the other.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">For the text reads, <i>ve-samekhu</i> (shall lay). <i>Ve-samekhu</i> is in the plural. The commentaries on I.E. differ over how to interpret this comment. Some take it to mean that I.E. indicates there was no difference in procedure between the laying of the hands upon the bullock and the laying of the hands upon the rams; in both cases Aaron and his sons put their hands upon the sacrificial animals in unison (Krinsky). Meijler is of the opinion that I.E. believes that in contrast to the laying of the hands upon the rams, Aaron first laid his hands upon the bullock and then his sons did the same. The difference of opinion revolves around how we interpret “Scripture thus describes exactly what happened.” Krinsky takes it to refer to both instances, while Meijler takes it to refer only to the second instance. For further elucidation, see Filwarg.</i> AND THOU SHALT KILL THE BULLOCK. Moses slaughtered the bullock. [BEFORE THE LORD.] Scripture reads, before the Lord,<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Before the Lord seems to imply before the ark. However, the bullock was sacrificed before the altar which stood in the temple courtyard.</i> because the ark was in the center of the western side of the tabernacle. The incense altar was directly aligned with it. So was the altar of the burnt offerings.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Which stood in the courtyard.</i> HE SHALL POUR OUT.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"><i>Yishpokh</i>. In our text of the Pentateuch the reading is: Thou shalt pour out (<i>tishpokh</i>). Meijler and Krinsky believe that I.E.’s version of the Pentateuch reads <i>yishpokh</i> (he shall pour out). However, Weiser believes that the reading of <i>yishpokh</i> is due to a copyist’s error. According to Weiser, I.E. also reads <i>tishpokh</i> (thou shalt pour out), and I.E. commented thereupon: <i>Yishpokh ha-kohen ha-shofekh</i> (The priest who pours shall pour out). In other words, I.E. explained, that <i>Thou shalt pour</i> is not to be taken literally, for Moses was not commanded to personally pour out the blood. He was told to appoint a priest to carry out this task. Some copyist then dropped the word <i>tishpokh</i> from the heading and made <i>yishpokh</i> into a heading. Hence our reading.</i> The priest who pours shall pour out.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">All the remaining blood at the base of the altar. See note 63.</i> AND THOU SHALT TAKE. Bullock and goats do not have a fat tail (<i>alyah</i>).<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">But rams do. See verse 22. Hence Scripture does not mention the fat tail here as it does when discussing the rams.</i> [KIDNEYS.] Some say that <i>kelayot</i> (kidneys) are so called because the word <i>kelayot</i> is related to the word <i>kaletah</i> (pineth) in <i>My soul yearneth, yea even pineth for the courts of the Lord</i> (Ps. 84:3). For the power of sexual desire is located in the kidneys. BUT THE FLESH OF THE BULLOCK. Flesh takes in the head and the pieces of the bullock. AND ITS DUNG.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr.</i> 38. Also see Meijler.</i> Logically speaking,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">The dung was not burned.</i> it<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">The place in the animal where the dung was collected shall be cleansed (Krinsky). For another interpretation, see note 69.</i> was to be washed and then it<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Krinsky explains that the meaning of <i>and its dung shalt thou burn</i> is: and the place where the dung collected thou shalt burn.</i> was to be burned.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Filwarg emends <i>u-firsho</i> (and its dung) to <i>u-lefi</i>. He interprets <i>But the flesh of the bullock</i> as follows: Flesh takes in the head and the pieces of the bullock. Now logically speaking, it was to be washed and then it was to be burned; i.e., the bullock was to be washed in the same manner that the ram (v. 17) was. See Weiser, Sarim, and Filwarg.</i>. AND HE SHALL MAKE THEM SMOKE (<i>ve-hiktir</i>).<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">The word <i>ve-hiktir</i> (and he shall make them smoke) does not appear in our verse. Weiser suggests that it has been transposed from verse 13. However, verse 13 reads <i>ve-hiktarta</i> (and make them smoke). Weiser explains that the original comment on verse 13 reads as follows: <i>Ve-hiktarta</i> (and [thou shalt] make them smoke). Commenting on this, I.E. writes: <i>Ve-hiktir</i> (and he shall make them smoke). That is, Moses himself was not commanded to personally place the organs on the fire; another priest would do as well. For some reason, a copyist left out the heading <i>ve-hiktarta</i> and the word <i>ve-hiktir</i> was transposed to verse 14. Meijler, on the other hand, claims that the word <i>ve-hiktir</i> should not be read as a heading but rather as the continuation of the previous sentence. The latter should read: Logically speaking, it was washed and then it was burned. After this, the priest smoked the enumerated organs.</i> The reference is to the enumerated organs.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">The organs listed in verse 13.</i> [SIN-OFFERING.] A sin offering is called a <i>chatat</i> <sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">A sin.</i> because it is brought to atone for a sin. The same applies to the <i>asham</i> (guilt-offering).<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Literally, guilt. The sacrifice is referred to as “guilt” because it is brought to atone for one’s guilt.</i> Hence the meaning of <i>ve-chitte’u et ha-mizbe’ach</i> (they shall purify the altar)<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Literally, and they shall sin the altar.</i> is: they shall remove the sin from the altar. THOU SHALT ALSO TAKE THE ONE RAM. Any one of the two rams which you decide to choose.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">In other words, the word <i>ha-echad</i> (the one) is short for <i>ha-echad me-hashenayim</i> (one of the two). I.E. comments thus because <i>the one ram</i> seems to imply that Scripture has a specific ram in mind.</i> AND THOU SHALT SLAY THE RAM, AND THOU SHALT TAKE ITS BLOOD AND DASH IT ROUND ABOUT AGAINST THE ALTAR. Not on the corners of the altar.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">As was done with the blood of the bullock. See verse 12.</i> Look, he [Moses] shall dash all the blood round about against the altar and not upon the base of the altar.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">As was done with the blood of the bullock. See verse 12.</i> AND THE RAM. Scripture does not mention that Moses was commanded to cut the bullock into pieces. It was therefore entirely burned. Hence Scripture does not mention the bullock’s legs.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">As it does with regard to the ram.</i> AND WASH.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Literally, and thou shalt wash.</i> By command.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Moses was to command someone to wash the ram. He did not personally have to do so, as implied by the literal meaning of the verse.</i> AND THOU SHALT MAKE THE WHOLE RAM SMOKE. Hence the fat tail and the fat<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Which are mentioned with regard to the second ram. See verse 22.</i> are not mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">For they are included in the term <i>the whole ram</i>.</i> AND THOU SHALT TAKE. This second ram served as the ram of consecration.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">See verse 31. Also see Lev. 8:22.</i> THEN THOU SHALT KILL…TIP. The word <i>tenukh</i> (tip) has no counterpart.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>en lo re’a</i>. This usually indicates that the word appears nowhere else in Scripture. See I.E. on Num. 11:7. However, the word <i>tenukh</i> appears six times in the Book of Leviticus. Hence Krinsky interprets <i>en lo chaver</i> as meaning: it has no counterpart except with regard to the ear.</i> Saadiah Gaon says that it refers to the soft tissue which is connected to the circle of the ear.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">The earlobe.</i> THE GREAT TOE. The plural of <i>bohen</i> (great toe) is <i>behonot</i> (Jud. 1:6). This is grammatically inconsistent.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">According to the rules of Hebrew grammar the plural of <i>bohen</i> is <i>behanot</i>, not <i>behonot</i>. Compare, <i>goren, geranot</i>. The singular of <i>bahon</i> is <i>behonot</i> (Weiser).</i> This noun is thus vocalized according to two paradigms.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">The singular and plural follow different paradigms.</i> There are many such nouns. [AND DASH THE BLOOD.] The blood of the second ram shall be dashed<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Against the altar round about.</i> like the blood of the first ram.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">See verse 16.</i> The reference is only to the remaining blood.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">The blood that remains after some blood has first been placed on the tip of the right ear, the right thumb, and the great toe of Aaron and his sons.</i> AND THOU SHALT TAKE OF THE BLOOD THAT IS UPON THE ALTAR…AND SPRINKLE IT UPON AARON, AND UPON HIS GARMENTS. Beneath his garments<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">That is, upon Aaron’s body. The blood and the anointing oil were first sprinkled upon Aaron’s body and then, when Aaron dressed, upon his garments (Krinsky).</i> and upon his garments. AND THOU SHALT TAKE OF THE RAM THE FAT. The reference is to the fat that is upon the innards, as stated in the Torah portion <i>Va-Yikra</i>.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Lev. 3:3.</i> THE RIGHT THIGH. The thigh that is on the right side<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">The word <i>shok</i> (thigh) is feminine. Hence our verse should have read, <i>shok ha-yeminit</i>, rather than <i>shok ha-yamin</i> (the right side). Hence I.E. points out that <i>shok ha-yamin</i> is short for <i>shok tzad ha-yamin</i> (the thigh that is on the right side). <i>Tzad</i> is masculine. Hence the use of the masculine form <i>yamin</i>.</i> and the breast were taken from the ram of consecration. From that day on, the thigh and the breast of peace offerings were to be given to Aaron and his sons.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">See Lev. 7:34; 10:14,15.</i> However, Moses alone ate the breast of the ram of consecration because he was a high priest.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Moses served as high priest during the days of consecration.</i> AND ONE LOAF OF BREAD. The reference is to the <i>unleavened bread</i> (v. 2). AND SHALT WAVE THEM. While they<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">The organs and bread listed in verse 22 and 23.</i> are in the hands of Aaron and his sons.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Moses placed his hand beneath the hands of Aaron and his sons and waved their hands along with their contents (Krinsky).</i> AND THOU SHALT TAKE THEM FROM THEIR HANDS. Our verse states, <i>from their hands</i>. Elsewhere Scripture states, <i>from off their hands</i> (Lev. 8:28). They mean the same thing. A SWEET SAVOUR. The <i>chet</i> is doubled in <i>nicho’ach</i> (sweet savour).<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>nicho’ach</i> is <i>nun, vav, chet</i>. There are two <i>chets</i> in <i>nicho’ach</i>. Hence I.E.’s comment.</i> [A SWEET SAVOUR BEFORE THE LORD.] The one who understands the secret of man’s soul<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Namely, that “A human being cannot speak of things above or below him without employing human terminology.” See I.E. on Gen. 1:26.</i> will understand this.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Why the Torah must employ anthropomorphic language (Weiser).</i> AN OFFERING. The word <i>issheh</i> (offering) is an adjective. It is related to the word <i>esh</i> (fire). Scripture elsewhere states, <i>from the fire</i> (Num. 18:9).<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">In other words, Scripture uses the word <i>esh</i> in place of the word <i>issheh</i>. We thus see that they are related.</i> AND THOU SHALT TAKE. From Aaron’s ram. Aaron’s sons are not mentioned,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Even though the ram of sanctification was also theirs (Krinsky).</i> as Aaron was the principal. [PORTION.] The word <i>manah</i> means a portion. AND THOU SHALT SANCTIFY. From this day and henceforth.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">So too Rashi, “Sanctify them for all time.”</i> Waving and heaving are not identical.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Our verse speaks of that which is waved (<i>hunaf</i>) and that which is heaved (<i>huram</i>). Hence I.E.’s comment.</i> For what is heaved is lifted up. It is not waved.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Heaving, literally lifting, refers to an up and down motion. Waving is a to and fro motion. See Rashi on verse 24.</i> The meaning of <i>even their heave-offering</i> (v. 28) is: the heave offerings which they will separate from peace offerings, shall be heaved in honor of God.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Verse 28 reads, <i>for it is a heave-offering; and it shall be a heave-offering from the children of Israel of their sacrifices of peace-offerings, even their heave-offering unto the Lord</i>. The phrase <i>even their heave-offering unto the Lord</i> appears to be redundant. Hence I.E.’s comment that the verse is to be understood as follows: For it is a heave offering; and it shall be a heave offering from the children of Israel of their sacrifices of peace offerings. Now these heave offerings which they will separate from their peace offerings shall be heaved in honor of God. See Krinsky and Meijler.</i> AND THE HOLY GARMENTS OF AARON SHALL BE FOR HIS SONS AFTER HIM. Shall be for his son who is anointed in his place.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>for his sons</i> means for those of his sons who are anointed in his place.</i> [AFTER HIM.] After his death. SEVEN DAYS. The word <i>yilbasham</i> (put them on) is vocalized with a long rather than a short <i>kamatz</i>.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">A <i>tzerah</i>. According to the rules of grammar the word should read <i>yilbashem</i>. Compare, <i>yishlakhem</i>.</i> The word <i>amilam</i> (I will cut them off) in <i>Verily, in the name of the Lord I will cut them off</i> (Ps. 118:10) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">It too is vocalized with a <i>kamatz</i> in place of a <i>tzere</i>, as the word should have read <i>amilem</i>.</i> AND SEETHE. By command.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Moses did not have to personally seethe the flesh of the ram of consecration.</i> It is similar to <i>and thou shalt smite the rock</i> (Ex. 17:6),<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Nahmanides reads, <i>and thy rod, wherewith thou smotest the river</i> (Ex. 17:5). The commentaries believe this to be the correct reading because I.E. explicitly states that the latter was by Moses’ command. See I.E. on Ex. 17:5.</i> and to <i>So Solomon built the house</i> (I Kings 6:14).<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Solomon commanded the temple to be built. He obviously did not personally build it.</i> AND AARON AND HIS SONS SHALL EAT. The bread remaining in the basket.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">“After the rite described in verse 23 had been carried out” (Cohen). The bread that is in the basket might be taken to mean all the bread in the basket. Hence I.E.’s comment.</i> AND THEY SHALL EAT THOSE THINGS. The verse is abridged.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">The subject is missing. According to I.E.’s short commentary on Exodus our verse literally reads: And they shall eat those things who atoned by them. The latter is short for: And the men who atoned by them shall eat those things.</i> [THEM.] The word <i>otam</i> (them) also refers to something else.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">The word <i>otam</i> (them) in <i>le-kadesh otam</i> (to sanctify them) also applies to <i>ve-zar lo yokhkal</i> (but a stranger shall not eat). The latter is to be read as if written <i>ve-zar lo yokhkal otam</i> (but a stranger shall not eat them).</i> BUT A STRANGER. Who is not of Aaron’s seed. AND IF AUGHT. The ram of consecration is so called because they are consecrated by it.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Literally, their hands become full by it. For the meaning of this expression, see I.E. on verse 9.</i> THEE. The word <i>otakhah</i> has an <i>etnach</i><sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">A note indicating a pause.</i> beneath it.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Hence the <i>tav</i> is vocalized with a <i>kamatz</i> rather than with a <i>sheva</i>, i.e., <i>otakhah</i> rather than <i>otekha</i>.</i> <i>Otakhah</i> is a combination of <i>otakh</i> (thee) (Gen. 39:9), which is vocalized with a long <i>kamatz</i> beneath the <i>tav</i>, and <i>otekha</i> (thee)<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Which is vocalized with a <i>kamatz</i> beneath the <i>kaf</i>.</i> in <i>for thee have I seen</i> (Gen. 7:1). AND EVERY DAY SHALT THOU OFFER THE BULLOCK. Every day of the seven days of consecration. [BESIDE THE OTHER OFFERINGS OF ATONEMENT.] Its meaning is, in addition to the two rams.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Which were offered for atonement. See Nahmanides.</i> Scripture further states, <i>As hath been done this day, so the Lord hath commanded to do</i>,<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">For seven days. See I.E. on Lev. 8:34.</i> <i>to make atonement for you</i> (Lev. 8:34). MOST HOLY. The meaning of <i>kodesh kodashim</i> (most holy) is holy like any other holy object.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">The repetition of the word <i>kodesh</i> does not indicate superholiness as most commentators assume. See I.E. on Gen. 9:25.</i> WHATSOEVER TOUCHES THE ALTAR SHALL BE HOLY. This is similar to <i>Whatsoever shall touch the flesh thereof shall be holy</i> (Lev. 6:20).<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which according to I.E. is: <i>Whatsoever shall touch the flesh</i> of the sin offering <i>shall be holy</i> to God; that is, only a priest may eat of it (I.E. on Lev. 6:20). Similarly, Scripture here teaches that any flesh that touches the altar shall be holy to God and only a priest may eat of it.</i> Some say that the verse speaks only of the bread. Scripture is telling us that if the bread is not holy, that is, if the bread is unclean, then it shall not touch the altar.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">In other words, our verse may be paraphrased as: the bread that touches the altar must be in a state of purity. For another interpretation, see Sarim.</i> NOW THIS IS. Its meaning is: now this is the sacrifice.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">So Meijler. In other words, <i>ve-zeh</i> (now this is) is short for <i>ve-zeh ha-korban</i> (now this is the sacrifice).</i> Similarly, the meaning of <i>This they shall give</i> (Ex. 30:13) is: this amount they shall give.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\"><i>This</i> is short for this amount.</i> Similarly <i>And this is that thou shalt make it</i> <sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> (Gen. 6:15).<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is: and this is the size that thou shalt make it.</i> Moses shall do this<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Offer two lambs daily on the altar.</i> during the seven days of consecration. Afterwards<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">After the seven days of consecration. See Num. 28:4.</i> Aaron and his sons shall do likewise. THE ONE LAMB. The <i>heh</i> prefixed to the word <i>keves</i> (lamb) also serves as a prefix to the word <i>echad</i> (one).<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\"><i>Ha-keves echad</i> is ungrammatical. Hence I.E.’s comment.</i> The phrase is to be read as if written, <i>et ha-keves ha-echad</i> (the one lamb).<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">This is precisely the reading of our texts. However, the parallel reading in Num. 28:4 is <i>ha-keves echad</i>. There too I.E. comments that the <i>heh</i> prefixed to the word <i>keves</i> also serves as a prefix to the word <i>echad</i> and that the phrase is to be read as if written <i>ha-keves ha-echad</i>. I.E. might have been commenting from memory and confused the two sections. However, Shadal, Meijler, and Filwarg believe that I.E. had a version of the Pentateuch in which Ex. 29:39 read: <i>et ha-keves echad</i>.</i> Rabbi Moses Ha-Kohen says that the meaning of <i>et ha-keves echad</i> is, the lamb, one lamb.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">In other words, the word <i>keves</i> is to be read as if written twice, that is, <i>et ha-keves, keves echad</i>. This comment is also repeated in Num. 28:4.</i> A TENTH PART. A tenth part of an <i>ephah</i>. [A HIN.] Also note that <i>hin</i> is an Egyptian measure.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">I.E. similarly believed that the name Moses and the word <i>chartumim</i> are Egyptian words. See I.E. on Ex. 2:10 and 7:11.</i> AND. The word <i>u-kheniskah</i> (and according to the drink offering thereof)<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\"><i>U-kheniskah</i> is in the feminine. Hence it cannot refer to <i>keves</i>, which is masculine.</i> refers to <i>boker</i> (morning).<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">That is, to <i>ke-minchat ha-boker</i> (according to the meal-offering of the morning). <i>Minchah</i> is feminine. So Weiser. Filwarg believes that I.E. is of the opinion that <i>boker</i> here is feminine. Hence <i>u-kheniskah</i> refers to it rather than to <i>keves</i>.</i> IT SHALL BE A CONTINUAL BURNT-OFFERING THROUGHOUT YOUR GENERATIONS. They shall bring these offerings when they enter the land of Canaan. For the Israelites offered burnt offerings only for fifty days in the desert of Sinai. This is what Scripture means by <i>It is a continual burnt-offering, which was offered in mount Sinai</i> (Num. 28:6). The tabernacle was placed at the edge of the camp at the bottom of the mount,<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">When it was first erected on the first day of Nisan (Ex. 40:17). Israel journeyed from Sinai on the 20th day of the second month (Num. 10:11,12). The tabernacle was thus at Sinai for 50 days. It was during these 50 days that Israel offered burnt offerings.</i> as the tribes were intermingled.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">The Israelites formed an amorphous mass. The only open space available for the tabernacle was at the edge of the camp.</i> On the first day of the second month<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Of the second year following the Exodus.</i> they began to know the number of each tribe and to make standards (Num. 1 and 2).<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">That is, it was only on the first day of the second month of the second year that the Israelites were organized into separate groups with their own place around standards, with the tabernacle in the center of the camp.</i> After they traveled a distance of a three-day journey from Mount Sinai, the ark journeyed<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">It is unlikely that Israel would offer sacrifices while the ark journeyed (Filwarg).</i> in the midst of the camps (Num. 10:33).<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Of the 12 tribes of Israel. It is I.E.’s opinion that for the first three days of their journey from Sinai, the ark traveled <i>before the camp</i> (Num. 10:33). After that, it journeyed in their midst. See I.E. on Num. 10:31. Be that as it may, I.E.’s point is that after 50 days at Sinai, the ark was no longer in the tabernacle and thus no sacrifices were offered. See Filwarg.</i> Logically speaking, the Israelites offered burnt offerings and sacrifices only at Sinai and on Yom Kippur in the second year. This is what Scripture states regarding Aaron’s service.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">That is, regarding the service which Aaron was to perform on Yom Kippur.</i> The Torah there writes, <i>And he</i> [Aaron] <i>did as the Lord commanded Moses</i> (Lev. 16:34).<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">That is, Aaron performed the Yom Kippur service.</i> Scripture similarly states, <i>Did ye bring unto Me sacrifices and offerings in the wilderness forty years, O house of Israel?</i> (Amos 5:25). Israel spent about thirty-eight years in a wasteland, in <i>a howling wilderness</i> (Deut. 32:10). Where did they get half a <i>hin</i> of olive oil and a half <i>hin</i> of wine daily?<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Necessary for the daily sacrifice. See verses 40 and 41.</i> How could they carry almost fourteen thousand <i>hin</i> around with them?<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">The total amount of olive oil necessary for the daily burnt offering during their sojourn in the desert of Sinai.</i> Where did they get two lambs daily in the first year? Where did they get the animals for the additional sacrifices on the Sabbath and the festivals? The statement <i>we and our cattle</i> (Num. 20:4)<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Which shows that the Israelites had cattle.</i> does not refute our contention, for Israel was then at Kadesh,<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Num. 20:1.</i> and they bought cattle from the settled population. Furthermore, they looted the Midianites and the lands of Sihon and Og in that year. They thus had an abundance of cattle.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">At that time, but not before.</i> [I WILL MEET.]<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ivva’ed</i>.</i> Scripture clearly explains the reason that the tabernacle is called the <i>ohel mo’ed</i> (the tent of meeting).<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\"><i>Ivva’ed</i> and <i>mo’ed</i> come from the same root.</i> WITH YOU. Israel.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\"><i>Lakhem</i> (with you) is a plural. Hence I.E.’s comment.</i> We find this to be the case when the congregation was called together.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">God met with the congregation when Moses called them together by sounding trumpets. See Num. 10:3, <i>And when they shall blow with them, all the congregation shall gather themselves unto thee at the door of the tent of meeting</i>. So Meijler and Filwarg. According to Weiser its meaning is: Scripture uses the word <i>ve-no’adu</i> (shall gather themselves), which comes from the same root as <i>mo’ed</i> when it describes the gathering of the congregation. We thus see that the term <i>mo’ed</i> means gathering or meeting.</i> TO SPEAK THERE UNTO THEE. To speak there alone to you.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\"><i>Elekha</i> (unto thee) is in the singular. Hence I.E.’s comment.</i> However, Yefet says that the meaning of <i>I will meet with you</i> is: with Moses and occasionally with Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Hence the use of the plural <i>lakhem</i> (with you).</i> He maintains that <i>to speak there unto thee</i><sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Hence <i>elekha</i> (unto thee) is in the singular.</i> hints that God will continually speak there with Moses. He offers, <i>And there I will meet with the children of Israel</i> (v. 43) as proof.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">If <i>lakhem</i> refers to Israel, why would Scripture repeat itself in verse 43?</i> AND [THE TENT] SHALL BE SANCTIFIED BY MY GLORY. I believe that the tent of meeting was the place of meeting because it took in everything, namely, the tabernacle and all its utensils, the ark, and the three objects.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">The table of showbread, the menorah, and the incense altar.</i> The tent will be sanctified by My glory, which will rest on the cherubim.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., verse 43 should be paraphrased as follows: I will meet with the children of Israel in the tent of meeeting because the tent of meeting takes in the tabernacle and all of its utensils, the ark, the table of showbread, the menorah, and the incense altar. The tent of meeting shall be sanctified by My glory, which will rest on the cherubim. It should be noted that I.E.’s comment is difficult to unravel, and the various commentaries offer differing interpretations and emendations. However, the above seems to be the correct interpretation.</i> AND I WILL SANCTIFY THE TENT OF MEETING. It is because of the glory that the tent is holy, for it was sanctified by the glory.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in verse 33.</i> The altar that stood<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">In the temple courtyard.</i> before the opening of the tent of meeting was similarly sanctified.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">By God’s glory.</i> AARON ALSO AND HIS SONS WILL I SANCTIFY. I will sanctify Aaron and his sons, who minister in the tent of meeting and upon the altar. AND I WILL DWELL. Scripture describes how God’s glory will dwell among the children of Israel when the standards will be set up.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">In other words, our verse adverts to the time when the camp of Israel will be set up in the form of a square with the tent of meeting in its center. Hence our verse speaks of God dwelling among the children of Israel. See Num. 2-4.</i> Four standards were set up on the four sides.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Num. 2-4.</i> Additionally, there was a separation between the camp of the Levites and the camp of the Israelites<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">I.E. assumed this, as Scripture does not explicitly so state. See I.E. on Deut. 23:10. According to Meijler, I.E. considers the space between the camp of the Levites and that of the Israelites as a barrier.</i> because they too camped on all four sides,<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">The tribe of Levi camped around the four sides of the tent of meeting.</i> There was another barrier beyond this barrier where the tent of meeting was placed amidst the children of Israel. Now a person who experienced a seminal emission did not have to leave the camp of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">For there was a separation between the camp of Israel and the tent of meeting. See Deut. 23:11.</i> Neither was there a place set aside beyond the border of the camp for a person to sit down [and relieve himself].<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">See Deut. 13 and 14.</i> The commandment for a person who experienced a seminal emission to leave the camp<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Deut. 23:11.</i> applied only to the camp of Israel when it went to war against the enemy.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Deut. 23:10.</i> The commandment <i>When thou goest forth in camp against thine enemies</i> (Deut. 23:10) similarly does not speak of the entire camp of Israel, men, women, and children. It is only males, and then only a small number of them, who sally out to wage war. Now when the soldiers of Israel carried the ark with them as Phineas did,<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">See Num. 31:6 along with I.E.’s comment.</i> they were unable to set up a barrier between themselves and the place of the ark.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Hence all who experienced emissions and all those who had to relieve themselves had to leave the camp.</i> AND THEY SHALL KNOW. Its meaning is, then they shall know that the only reason that I took them out of Egypt was so that they would make a sanctuary for Me that I may dwell among them. This is what Scripture means by <i>ye shall serve God upon this mountain</i> (Ex. 3:12).<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">The verse refers to the tabernacle which Israel would build at the foot of Mount Sinai.</i> AND THOU SHALT MAKE AN ALTAR TO BURN INCENSE UPON. The word <i>miktar</i> (to burn) is an infinitive.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In the form of a noun. See Weiser. Also see I.E.’s short commentary.</i> It is like the word <i>u-mishlo’ach</i> (and of sending)<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Which is an infinitive in the form of a noun.</i> in <i>and of sending portions one to another</i> (Esth. 9:19). A CUBIT. The altar was a half a cubit higher than the table.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Of showbread. The table was a cubit and a half high.</i> Perhaps it was similarly half a cubit higher than the menorah.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">In other words, the menorah, like the table, was a cubit and a half high. The Torah does not give the height of the menorah. I.E. believes that it is possible that the menorah was the height of the table for aesthetic purposes.</i> The altar<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Which stood in the sanctuary.</i> was aligned with the cherubim<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Which stood in the Holy of Holies.</i> which spread their wings upward. AND THOU SHALT OVERLAY IT WITH PURE GOLD. A top is mentioned with regard to the altar of incense. Scripture does not mention a top with regard to the brass altar.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The altar of burnt offerings, which stood in the courtyard. This altar did not have a top. It was hollow and filled in with earth (Rashi).</i> The altar<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Of incense.</i> was called the golden altar<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 3:38; Num. 4:11.</i> because it was overlaid with gold. The same applies to <i>The pure table</i> (Lev. 24:6).<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">It was made of acacia wood but is referred to as the pure (gold) table because it was overlaid with gold. See Ex. 25:23,24.</i> It is like <i>the pure candlestick</i> (Lev. 24:4).<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is, the candlestick made of pure gold. See I.E. on Ex. 25:31. Similarly <i>the pure table</i> means the table made of pure gold.</i> UPON THE TWO SIDES OF IT. Scripture states this<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"><i>Upon the two sides of it</i> following <i>upon the two sides thereof</i>.</i> in order to be especially clear. [WHEREWITH.] THE <i>heh</i> at the end of the word <i>ba-hemmah</i> (wherewith) is superfluous,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Ba-hemmah</i> is a variant of <i>ba-hem</i>.</i> as I have already noted,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 1:1 and the notes thereto.</i> since <i>hemmah</i> is penultimately accented.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">If the <i>heh</i> were an integral part of the word the word would be ultimately accented. See I.E. on Ex. 1:1 and the notes thereto.</i> AND THOU SHALT MAKE THE STAVES OF ACACIAWOOD. And overlay them with gold like the staves of the ark.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Ex. 25:13.</i> AND THOU SHALT PUT IT BEFORE THE VEIL. On the outside.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">On the outside of the veil, i.e., in the sanctuary rather than in the Holy of Holies.</i> BEFORE THE ARK-COVER. The altar should be aligned with the ark cover. AND AARON SHALL BURN THEREON INCENSE OF SWEET SPICES. Along with other spices (<i>besamim</i>).<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, “And Aaron shall burn upon them <i>ketoret sammim</i> (incense of sweet spices).” I.E. explains that the incense consisted of <i>sammim</i> (sweet spices) plus <i>besamim</i> (spices). I.E.’s comment is based on Ex. 25:6, which reads, <i>spices</i> (besammim) <i>for the anointing oil, and for the sweet incense</i> (ketoret sammim). See I.E. on the latter.</i> It is possible that the <i>sammim</i> (sweet spices) were the most important ingredient.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Hence the word <i>besamim</i> is not mentioned in its name and the incense is called <i>ketoret sammim</i>.</i> It is also possible that Scripture mentions <i>sammim</i><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">With regard to the incense of sweet spices (<i>ketoret sammim</i>).</i> (spices) in order to distinguish between the compounds,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The anointing oil and the incense of sweet spices.</i> as one of the compounds<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The anointing oil.</i> consisted only of <i>besamim</i> (spices). It did not contain <i>sammim</i> (sweet spices).<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">While the incense of sweet spices (<i>ketoret sammim</i>) consisted of sweet spices plus spices. Hence only the former is mentioned in its name.</i> [WHEN HE DRESSETH.] When he fixes the wick and the oil. LIGHTETH THE LAMPS. Scripture employs <i>be-he’alot</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>ayin, lamed, heh</i>, which means to go up.</i> for lighting because the flame of the wick goes up. <i>Be-he’alot</i> is clearly a transitive verb.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Meaning to cause a flame to go up.</i> A PERPETUAL INCENSE. When they offer burnt offerings.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The law concerning the bringing of incense is contingent on the bringing of offerings. The law is suspended when offerings are not brought. Hence incense was offered only at Sinai, where Israel offered sacrifices. See I.E. on Ex. 29:42 (Krinsky).</i> Scripture therefore says, <i>throughout your generations</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is, following your entrance into Canaan. See I.E. on Ex. 29:42.</i> YE SHALL OFFER NO STRANGE INCENSE. An incense which is not its exact duplicate.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">An incense which is not made exactly in accordance with the prescription that Scripture lays down for the incense. See verse 34.</i> AND AARON SHALL MAKE ATONEMENT UPON THE HORNS OF IT ONCE IN THE YEAR. On the tenth day of the seventh month.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The Day of Atonement.</i> [OF ATONEMENT.] The reference is to the blood of the bullock<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Brought by the high priest on the Day of Atonement. See Lev. 16:3,6,18.</i> and the blood of the he-goat.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Brought by the people on the Day of Atonement. See Lev. 16:9,18.</i> The aforementioned is a yearly obligation. There is no reason for Scripture to mention the blood of the bullock brought by the anointed high priest when he sins and the blood of the bullock brought by the congregation when they sin.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">The blood of these two offerings was also placed on the corners of the altar of incense. See Lev. 4:1-21.</i> For they are not placed on the horns of the altar at fixed times.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">As is the blood of the above-mentioned Day of Atonement offerings.</i> They are placed there only on rare occasions.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">When the high priest or congregation sins.</i>  May the name of the exalted God be eternally blessed. He did every good for Israel.  To His messenger<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Moses.</i> He revealed every secret In the Torah portion called <i>Ki Tissa</i>.  [WHEN THOU TAKEST THE SUM.] Scripture<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Now.</i> begins to explain the law of the atonement money which each and every one is obligated to give. The atonement money was not a free will offering.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Everything described up to now was made from donations. See Ex. 25:2.</i> Scripture makes mention of the atonement money here because it notes above<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> that atonement shall be made [upon the horns of the altar of incense] once a year. The atonement money was, as I will explain, similarly to be given once a year. The description of the laver and its base follow next<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Verses 17-21.</i> because they are not to be made from free will gifts of the congregation but only from the mirrors of the women who performed tasks.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Ex. 38:8. This contrasts with the atonement money which every male over 20 was obligated to give.</i> Scripture also mentions the anointing oil<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Verses 22 and 33.</i> and the sweet incense,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Verses 34-38.</i> for the princes alone brought them.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">In contrast to the atonement money which every male over 20 gave and the mirrors which only the serving women donated.</i> Now since Scripture mentions the anointing oil it mentions the vessels which were anointed.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">With this oil. Chapter 31:7-11.</i> Scripture also mentions the great craftsman, the perfumer,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">The reference seems to be to Bezalel. However, it might refer to Moses. See Krinsky.</i> and the one whose counsel guided those who constructed the entire tabernacle, namely, Bezalel and Oholiab [who was with him].<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Ex. 31:1-6.</i> Scripture mentions the Sabbath<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Ex. 31:12-17.</i> in order to warn the Israelites at the beginning<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Before they started to work on the tabernacle.</i> not to do God’s work<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">The construction of the tabernacle.</i> on the Sabbath. Scripture next<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Ex. 32:11-14.</i> records the prayer offered by Moses before he came down from the mountain. However, it first had to mention the making of the golden calf<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Ex. 32:1-10.</i> so that we would know why Moses prayed. Scripture then tells of Moses’ descent from the mountain,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Ex. 32:14.</i> the burning of the calf,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Ex. 32:20.</i> and Moses’ return to the mountain to pray for Israel a second time.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Ex. 32:31,32.</i> Scripture mentions that Moses’ anger caused him to move his tent outside the camp of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Ex. 33:7. The first part of the clause is an assumption. See next note.</i> However, some say that Scripture records what happened.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">That Moses removed his tent from Israel. In other words, Scripture did not intend to imply that Moses was angry at Israel and therefore removed his tent from their midst. It merely records what happened.</i> Scripture then mentions Moses’ great glory, namely, that Moses saw God’s glory.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Ex. 33:23. What I.E. must mean by “that Moses saw God’s glory” is that God promised Moses that he would show him His glory. Moses actually saw God’s glory after he hewed out the second pair of tablets. See Chapter 34.</i> It tells us that God then commanded Moses to descend and hew out tablets.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">A second set of tablets. See Ex. 34:1.</i> It informs us that God inscribed the tablets a second time.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:1,28.</i> Scripture mentions<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:11-26.</i> the conditions upon which God made a treaty with Israel.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:27.</i> These conditions are recorded in the Torah portion <i>Ve-Ellaeh Ha-Mishpatim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">These conditions are the same ones that are first mentioned in Ex. 23:12-33. See I.E. on Ex. 24:11 and the notes thereto.</i> Scripture then mentions that the skin of Moses’ face shone when Moses came down from the mountain with the tablets of the covenant in his hand.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:29.</i> Rabbi Saadiah Gaon says that the atonement money was an annual obligation upon Israel. It was obligatory whether their king counted them or not.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">In other words, it was obligatory whether or not the people were counted.</i> Saadiah Gaon offers the census taken by Moses in the desert as proof.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">II Chron. 24:6 refers to the money collected to repair the temple as <i>the tax of Moses</i>. According to Saadiah the reference is to the annual tax instituted by Moses in the desert. Hence the paraphrase “the tax of Moses in the desert.”</i> Saadiah says that the money collected was used for the congregational sacrifices, the construction of the laver, the making of the anointing oil, and the sweet incense. Part of it was also given to the Sanhedrin.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">In later times.</i> Bezalel and Oholiab allude to this.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Ex. 31:1-11 tells us that Bezalel and Oholiab were given the charge of constructing the tabernacle. Scripture tells of this here because part of the atonement money was given to them. Bezalel and Oholiab were the equivalent of the Sanhedrin because they were in charge of constructing the tabernacle.</i> [WHEN THOU TAKEST THE SUM.]<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"><i>Ki Tissa</i> literally means when you lift up.</i> It is customary for the accountants who are intimate with the details of an account to itemize upon pages. However they write the sum of all the items<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Of any particular page.</i> at the head of the page.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture speaks of raising up the sum, for the sum is raised to the top of the page. See I.E. on Gen. 41:13 and the notes thereto.</i> Some say that the plague which occurred in the days of David<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">II Sam. 24.</i> struck because Israel did not offer a ransom for their soul. If this is true it refutes the opinion of Saadiah Gaon.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah there was an annual obligation to give half a shekel as a ransom for one’s soul. Now if this is an annual obligation it is highly unlikely that David forgot to collect it when he counted the people (Weiser).</i> [WHEN THOU NUMBEREST THEM.] The meaning of <i>that there be no plague among them, when thou numberest them</i> is: if they do not give atonement money at the very moment of the numbering, a plague will strike. However, Yefet says it means that if they are numbered and do not give their ransom, they will fall before their enemies when they go to war.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">In other words, that <i>there be no plague among them, when thou numberest them</i> refers to defeat by their enemies.</i> THIS. This amount. It is similar to <i>And this thou shalt make it</i><sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> (Gen. 7:15).<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is, and this size thou shalt make it. In other words, here too “this” is an abridged form.</i> [EVERY ONE THAT PASSETH.] The meaning of <i>every one that passeth</i> is everyone who passes his twentieth year. Twenty years is about three weeks of years [almost twenty-one years].<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the number seven has a special significance. See I.E. on Gen. 8:5 and the notes thereto.</i> A person’s mind is then fully developed. His body also no longer grows in height.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">A person is then mentally and physically mature.</i> [GERAHS.] These <i>gerahs</i><sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the word <i>gerah</i> is related to the word <i>gargir</i> [berry or pit].</i> refer to the pits of a carob.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">A <i>gerah</i> weighed the same as a pit of a carob.</i> EVERY ONE…THAT ARE NUMBERED. <i>Pekudim</i> (that are numbered) is active.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\"><i>Pekudim</i> is a passive form. However, it is to be interpreted as an active. <i>Pekudim</i> is to be rendered, that number. Rashi on verse 13 similarly comments: “Those who count.” <i>Vat. Ebr.</i> 38 and other editions of I.E. read, “<i>Pekudim</i> is passive.” In other words, contra Rashi, <i>pekudim</i> is to be rendered, that are numbered.</i> THE RICH. Scripture explains why the rich shall not give more, and the poor shall not give less. The reason for this is that the money is an atonement for one’s soul.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">All souls are equally precious. See Krinsky.</i> AND THOU SHALT TAKE…AND SHALT APPOINT IT FOR THE SERVICE OF THE TENT OF MEETING. This is explained in the Torah portion <i>Ve-Ellah Pekude</i>.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Ex. 38:25-28 tells us what the atonement money was used for, namely, to make sockets and hooks.</i> [THAT IT MAY BE A MEMORIAL FOR THE CHILDREN OF ISRAEL.] For the tabernacle stood only upon sockets which were made from the atonement money<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Ex. 38:27.</i> as a memorial for the children of Israel. AND THE LORD SPOKE. A new section begins here.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Hence verse 17 opens with <i>And the Lord spoke</i> (Meijler). It is possible that I.E. had before him manuscripts of the Pentateuch in which verse 17 did not start a new section. Hence I.E. pointed out that it opens a new section (Filwarg).</i> AND THE BASE THEREOF. <i>Kanno</i> means the base thereof.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>mekhonoto</i>.</i> The bases that Solomon made<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">For the lavers.</i> proves this.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">II Chron. 4:14 reads, <i>and the lavers made he</i> [Solomon] <i>upon the bases</i> (mekhonot). We thus see that <i>kanno</i> means <i>mekhonoto</i>; i.e., <i>kanno</i> means its base.</i> Now Scripture states that the laver was placed <i>between the tent of meeting and the altar</i>. This shows that the altar was not adjacent to the door of the tent but was close to it The altar was placed in the center<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Of the courtyard, which faced the front of the tabernacle.</i> and was aligned with the altar of incense.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Which was aligned with the door of the tabernacle.</i> The laver was placed between the tent and the altar, towards one of the sides.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">It was not centered between the altar and the opening of the tabernacle. Rashi, quoting <i>Zebachim</i> 59b, similarly writes: “The laver was removed a little toward the south.”</i> However, Scripture does not mention this.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Scripture does not mention the place of the laver (Weiser). Or, Scripture does not mention that the laver was off center (Meijler). According to Filwarg and Krinsky, I.E. discusses the altar mentioned in our verse. Scripture states, <i>and thou shalt put it between the tent of meeting and the altar</i>. However, it does not identify which altar it is referring to. I.E. points out that the reference is to the altar of the burnt offering, for it is illogical to assume that the laver was placed in the sanctuary between the tent of meeting and the altar of incense.</i> It does not seem logical for the laver to be aligned with the altar of incense<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">This would be the case if the laver was placed directly between the altar and the opening of the tent of meeting.</i> and thus be aligned with the ark cover.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">For it is unseemly to wash oneself before the ark.</i> SHALL WASH. Scripture mentions that the laver was necessary because of those who served in the tabernacle, namely, Aaron and his sons and their descendants. Moses is not now mentioned, as Moses alone used the laver as long as he lived.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">His descendants who were not priests, did not use the laver.</i> However, Scripture mentions Moses’ use of the laver when it describes the actual setting up of the laver.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 40:31.</i> WHEN THEY GO INTO THE TENT OF MEETING, THEY SHALL WASH WITH WATER. The meaning of <i>yirchatzu mayim</i><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Literally, they shall wash water. Hence I.E.’s comment.</i> is they shall wash with water.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">In Hebrew, <i>rechitzat mayim</i>. In other words, <i>yirchatzu mayim</i> means <i>yirchatzu rechitzat mayim</i>, for the noun <i>rechitzat</i> is implied in the verb <i>yirchatzu</i> (Filwarg). In his short commentary I.E. notes that <i>yirchatzu mayim</i> is short for <i>yirchatzu ba-mayim</i>. He might mean the same here.</i> The reason the hands and feet have to be washed is that they are the active parts of the body.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ha-po’alim</i>. They are the parts of the body that are usually soiled. <i>Vat. Ebr.</i> 38 reads, <i>ha-pu’alim</i>, the ones acted upon, i.e., being washed. According to this reading we should render: The meaning of <i>yirchatzu mayim</i> is, they shall wash with water, for it is the hands and feet that are being washed.</i> There are many such instances.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Where a verb is implied or where a preposition is missing. See note 94.</i> <b>ורחצו (And they shall wash) -</b> He reiterated and mentioned it another time [he had already written so in verse 19], to instruct that they should do so always [for future generations]. Or, he mentioned this [to add a punishment to the warning, to indicate] that if they do not do so, they are liable to death [as it is stated 'and they shall not die'; and so Rashi explains]. MOREOVER THE LORD SPOKE. This is a section unto itself.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">See note 82.</i> TAKE THOU ALSO UNTO THEE. <i>Kach lekha</i> (take unto thee) is similar to <i>lekh leha</i> (get thee out) (Gen. 12:1) and <i>u-kechu lakhem tzon</i> (and take you lambs) (Ex. 12:21).<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">In that the word <i>lekha</i> (plural, <i>lakhem</i>) follows the word for emphasis.</i> According to the plain meaning of the text, <i>aseh lekha saraf</i> (make thee a fiery serpent) (Num. 21:8)<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">According to the rabbis the word <i>lekha</i> indicates that Moses had to bear the expense of making the fiery serpent. <i>Lekha</i> should be interpreted as <i>mishelkah</i> (from what is yours). See <i>Avoda Zara</i> 44a.</i> and also <i>pesal lekha</i> (hew thee) (Ex. 34:1)<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">According to the rabbis the word <i>lekha</i> indicates that Moses was to keep the chips from the tablets. See <i>Nedarim</i> 37b, <i>pesolatan shelkha yehe</i>.</i> are similar,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">According to the Midrash.</i> for such is the way of the Hebrew language.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">It is Hebrew style to add the word <i>lekha</i> (to you) to a verb for emphasis.</i> [MYRRH.] The word <i>mor</i> (myrrh) is difficult.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">It is difficult to ascertain its meaning.</i> Saadiah Gaon translated it as musk. It thus does not come from trees<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">As do the other ingredients of the anointing oil. Musk is an animal product. By <i>trees</i> I.E. probably means plants. Nahmanides reads, “It thus is not a spice,” rather than, “It thus does not come from trees.”</i> even though it has a pleasant odor.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">As the other ingredients of the anointing oil do.</i> Perhaps this is the reason Scripture separates it from the spices. For Scripture states, <i>I have gathered my myrrh with my spice</i> (Cant. 5:1). Myrrh is thus gathered.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">In other words, Cant. 5:1 indicates that musk is gathered. Thus, contrary to Saadiah, it appears to be a plant product.</i> Those who provide musk say that it is produced in the throat of a deer.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">It is thus not gathered.</i> Behold,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">An additional reason not to identify musk with <i>mor</i>.</i> Scripture states, <i>And my hands dropped with myrrh</i> (Cant. 5:5).<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">However, musk is dry (Filwarg).</i> Perhaps this is the case when the myrrh is wet.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">In other words, Cant. 5:5 refers to wet <i>mor</i>.</i> [THE CHIEF SPICES.] Scripture reads <i>besamim rosh</i> (the chief spices)<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\"><i>Besamim rosh</i> literally means head spices, hence I.E.’s comment.</i> to indicate that the top of each spice<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">The top of each plant.</i> is to be taken. The top of the spice is of a much better quality than that which remains at the end. [AND OF SWEET CINNAMON.]<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ve-kinnemon besem</i>.</i> Having said <i>kinnemon</i> (cinnamon), what reason is there for Scripture to add <i>besem</i> (sweet)?<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">In other words, the phrase <i>ve-kinnemon besem</i> is redundant, for <i>kinnemon</i> is a type of spice (bosem).</i> It is possible that Scripture reads, <i>ve-kinnemon besem</i>, because the cinnamon had to be of the best quality. The same also applies to the calamus.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Scripture reads, <i>u-keneh bosem</i> (and sweet calamus). The same question that was raised regarding <i>ve-kinnemon besem</i> can be raised here; i.e., having stated <i>keneh</i>, why add <i>bosem</i>?</i> [HALF SO MUCH, EVEN TWO HUNDRED AND FIFTY.] The ancients, of blessed memory, said that all the ingredients were of equal weight.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Each type of spice used in the anointing oil weighed 500 <i>shekalim</i>. See <i>Keritot</i> 5a. Krinsky points out that the Rabbinic comment applied only to cinnamon and not to calamus, for according to the rabbis 250 <i>shekalim</i>-weight of calamus was used in the anointing oil. See <i>Keritot</i> 5a. Krinsky tries to limit I.E.’s remarks to the cinnamon. However, he admits that he is pressing the point, for I.E. reads “all,” and the meaning of “all” is all the ingredients.</i> We will accept what they say. However, we do not know why Scripture says, <i>half so much even two hundred and fifty</i>.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">If 500 <i>shekalim</i> of sweet cinnamon was used.</i> I do not understand the reason for the halves<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">That is, why the cinnamon was brought in two halves, each consisting of 250 <i>shekalim</i>. According to the rabbis, the reason for bringing the cinnamon in two halves was to gain the overweights. We thus read, “Said Rabbi Judah: Why are the five hundred shekels of sweet cinnamon taken in two portions of two hundred and fifty each? Since the total quantity is five hundred, why not bring the whole at a time? From the fact that the cinnamon is brought in two portions we may infer that there was an overweight each time (that is, the division was for the purpose of adding a greater overweight of cinnamon)” (<i>Keritot</i> 5a, Soncino translation).</i> for it is the practice in all of the lands of the Ishmaelites not to add even the weight of a mustard seed to anything being weighed. They most certainly do not add anything to any ingredient used in the work of a perfumer.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">I.E. assumes that what was common practice in his day was also common practice in Rabbinic times.</i> CASSIA. We know from tradition<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\"><i>Keritot</i> 6a.</i> that <i>kiddah</i> is cassia. AND THOU SHALT MAKE IT…A PERFUME COMPOUNDED AFTER THE ART OF THE PERFUMER. <i>Rokach mirkachat</i> (a perfume compounded after the art of the perfumer) is similar to <i>miktar ketoret</i> (to burn incense) (v. 1).<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\"><i>Rokach</i> is an infinitive in the form of a noun. So is <i>miktar</i> (see I.E. on verse 1). Thus <i>rokach mirkachat</i> means to make a perfume. See I.E.’s short commentary on Exodus.</i> [IT SHALL BE A HOLY ANOINTING OIL.] This is what Scripture refers to next.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">The next verse reads, <i>And thou shalt anoint therewith. Therewith</i> refers to the anointing oil.</i> AND THOU SHALT ANOINT THEREWITH THE TENT OF MEETING. This includes the entire tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Everything in the tabernacle. From I.E.’s short commentary.</i> Our verse mentions the ark.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Here rather than in the following verses.</i> the most important object in the tent of meeting. AND THE TABLE. The table is mentioned first<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">In our verse, which lists the objects to be anointed.</i> because it was the largest [object in the sanctuary] and it had many utensils. Scripture then mentions the menorah, which had many utensils. AND THE ALTAR OF BURNT-OFFERING. It had many vessels.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Hence it is listed before the laver which, along with it, stood in the temple courtyard.</i> AND THOU SHALT SANCTIFY. With the anointing oil. [WHATSOEVER TOUCHETH THEM SHALL BE HOLY.] We can derive the meaning of <i>whatsoever toucheth them shall be holy</i> from <i>If one bear hallowed flesh</i><sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">The entire verse reads: <i>If one bear hallowed flesh in the skirt of his garment, and with the skirt do touch bread, or pottage, or wine, or oil, or any food, shall it become holy?</i></i> (Haggai 2:12), which, according to the plain meaning of the text, is be taken literally.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>hallowed flesh</i> means holy flesh. I.E. comments thus for it is possible to interpret the meaning as unclean flesh. See I.E. on Num. 11:18.</i> The verse<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Haggai 2:12.</i> teaches: if holy flesh touches bread, pottage, wine, oil, or any food it<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">That which is touched.</i> becomes holy. The same applies to the altar of burnt offering,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Whatever touches it becomes holy.</i> as Scripture also uses the term “most holy”<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Ex. 29:37.</i> regarding it.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Hence whatever touches the altar becomes holy. See Ex. 29:37.</i> AND THOU SHALT ANOINT AARON AND HIS SONS. Alone, no one else.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Even though they are relatives of Aaron (Krinsky).</i> THIS SHALL BE A HOLY ANOINTING OIL. All oil made according to this composition shall be used to anoint the seed of Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">In other words, “this” does not refer only to this very oil. It refers to any oil that is its exact duplicate.</i> SHALL IT NOT BE POURED. Rabbi Merinus<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Jonah ibn Janach.</i> says that <i>yisakh</i> (poured)<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Literally, he will pour. <i>Al besar adam lo yisakh</i> (upon the flesh of man shall it not be poured) literally means, upon the flesh of man he shall not pour.</i> has the same meaning as <i>yusakh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is, it will not be poured. Thus <i>al besar adam lo yisakh</i> is to be interpreted: upon the flesh of man shall it not be poured.</i> Similarly, <i>va-yisem</i> (he was put)<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Literally, he put.</i> in <i>and he was put in a coffin</i> (Gen. 50: 26) has the same meaning as <i>va-yusam</i>.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is, and he was put. See I.E. on Ex. 50:26 and the notes thereto.</i> [UPON THE FLESH OF MAN SHALL IT NOT BE POURED.] Scripture states, <i>Upon the flesh of man shall it not be poured</i> because it was customary in Israel for men and also for women to anoint themselves with oil. For Scripture states, <i>but thou shalt not anoint thyself with oil</i> (Deut. 28:40). It is prohibited for a priest and certainly for anyone else to anoint themselves with this oil, for the anointing oil was poured upon the head of the anointed.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">A high priest or a king.</i> ACCORDING TO THE COMPOSITION THEREOF. Oil composed of the exact amount of the above-listed<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> spices. WHOSOEVER. The meaning of <i>or whosoever putteth any of it on a stranger</i> (zar) is: or whosoever putteth any of it on someone who is not of Aaron’s family.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>zar</i> refers to someone not of Aaron’s family.</i> Saadiah Gaon, of blessed memory, says that Israel had a tradition that David and his seed should be anointed with the anointing oil. Other kings were not to be so anointed. The Gaon was compelled to explain thus because Zadok<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">The high priest.</i> took some of the anointing oil that was in the tent of meeting and used it to anoint Solomon.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 1:39. Solomon was not a descendant of Aaron. Thus anointing him apparently violated the dictates of our verse. Hence Saadiah’s interpretation.</i> Yefet says that <i>on a stranger</i> means on someone who is not an Israelite.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Hence it was possible to anoint Solomon with the anointing oil.</i> However, he was mistaken, for Scripture states, <i>and the stranger</i><sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> (zar) <i>that draweth nigh shall be put to death</i> (Num. 3:10). The meaning of the latter is: <i>To the end that no stranger</i> (zar), <i>that is not of the seed of Aaron, draw near</i> (Num. 17:5).<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">We thus see, contra Yefet, that <i>zar</i> refers to anyone not of Aaron’s family. Also translated literally.</i> Others say<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\"><i>Keritot</i> 5a. So too Rashi.</i> that this law<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\"><i>Whosoever putteth any of it on a stranger, he shall be cut off from his people</i>.</i> refers only to the oil made by Moses. However, this also does not appear to me to be correct. For Scripture first states, <i>This shall be a holy anointing oil unto Me throughout your generations</i> (v. 31).<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which according to I.E. is, oil later made according to this composition. See I.E. on verse 31.</i> Furthermore, the Pentateuch states (v. 33), <i>Whosoever, compoundeth any like it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\"><i>Like it</i> indicates that Scripture speaks of a duplicate, and not the original anointing oil made by Moses.</i> <i>or whosoever putteth any of</i> “a similarly compounded oil”<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">“A similarly compounded oil” is I.E.’s paraphrase of “it.”</i> <i>upon a stranger</i>. Thus there is no difference between the anointing oil made by Moses and its duplicate which was made later. Scripture<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">I.E. now takes issue with Saadiah, who claims that <i>whosoever putteth any of it on a stranger</i> does not apply to the Davidic dynasty.</i> does not state, “except for the family of David.”<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Scripture does not state <i>whosoever putteth any of it on a stranger</i> with the exception of the house of David <i>shall be cut off from his people</i>.</i> I believe that all the commandments are obligatory on all the generations of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Thus the law prohibiting a stranger to use the anointing oil applied to the house of David.</i> The law stating that no burnt offering should be offered in any but the chosen place<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Deut. 12:13,14.</i> is an example.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Of a law which is eternally binding. This law was in effect in all generations.</i> Nevertheless, we find that Gideon,<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Jud. 6:20-24.</i> Samuel,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">I Sam. 7:9.</i> and also Elijah at Mount Carmel<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">I Kings 8:23.</i> brought burnt offerings.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Even though this violated the law prohibiting offerings to be brought outside of the chosen place.</i> I mentioned Gideon<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Who lived before the temple was built and thus could not have violated the law against offering sacrifices in any but the chosen place. I.E. accepts the Rabbinic opinion that Elijah was a priest. Hence he was not bothered by Elijah’s offering sacrifices.</i> because he offered burnt offerings even though he was not a priest.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">And thus was prohibited from offering burnt offerings.</i> The same is true of Samuel.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">He too was mentioned by I.E. because he offered burnt offerings even though he was not a priest.</i> The fact that he was descended from Korah<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Who was a Levite. See I Chron. 6:1-23.</i> is of no avail. These acts were all based on temporary [<i>ad hoc</i>] rulings.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>hora’at sha’ah</i>. According to I.E. a prophet may temporarily suspend a law.</i> We can say the same also with regard to Solomon. Solomon was anointed with the anointing oil on the temporary ruling of the prophet Nathan or Gad. TAKE UNTO THEE SWEET SPICES. The ancients,<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">The rabbis of the Talmud.</i> of blessed memory, received a tradition that there were eleven types of spices.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Only four are mentioned in Biblical text. See <i>Keritot</i> 6b: “Rabbi Johanan said: Eleven kinds of spices were named to Moses at Sinai.”</i> Now the verse<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Ex. 25:6.</i> that notes that spices were to be used in the sweet incense<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Ex. 25:6 reads: <i>Spices</i> (besamim) <i>for the anointing oil, and for the sweet incense</i>. However, it nowhere lists which spices (<i>besamim</i>) were to be placed in the sweet incense. We thus see that Scripture relied on the oral tradition with regard to the ingredients of the sweet incense.</i> does not list the spices that were to be used in the sweet incense. Scripture<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> mentions the sweet spices.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>sammim</i>. I.E.’s point is that Scripture does not at all mention the spices (<i>besamim</i>) used in the sweet incense. However, our verse does mention the sweet spices (<i>sammim</i>) that were used in the sweet incense.</i> However, Scripture does not mention their weight.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Meijler. Their weight is given by tradition. Thus even with regard to the spices (<i>sammim</i>) we need tradition.</i> [SWEET SPICES.] Scripture mentions <i>sammim</i> (sweet spices) a second time<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> because it wants to say: take the aforementioned sweet spices,<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">That is, take the just-mentioned sweet spices.</i> and along with them, take pure frankincense. OF EACH SHALL THERE BE A LIKE WEIGHT. Each spice to be compounded by itself.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">I.E. explains the word <i>bad</i> to mean alone. Thus according to I.E. the phrase <i>bad be-vad yiheyeh</i> (of each shall there be a like weight) means each one shall be alone, i.e., each spice to be compounded by itself. See Rashi.</i> It shall then be mixed.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">With the other spices.</i> AND THOU SHALT MAKE…SEASONED WITH SALT. <i>Memullach</i> (seasoned with salt) means seasoned with salt from Sodom.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\"><i>Keritot</i> 6a. The reference is to sea salt. See <i>Baba Batra</i> 20b.</i> Others say that <i>memullach</i> means thinly ground. Or it is related<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Weiser suggests emending <i>o</i> (or) to <i>ulai</i> (perhaps). See next note.</i> to the word <i>melechah</i> (salt) in <i>A salt land</i> (<i>Jer.</i> 17:6).<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">That is, a destroyed or cut-off land. Each piece of salt is to be destroyed, i.e., thinly ground. So Weiser and Filwarg. According to Weiser we should render I.E. as follows: Others say that <i>memullach</i> means thinly ground. It is possibly related to the word <i>melechah</i> (salt) in <i>A salt land</i> (Jer. 17:6). Krinsky renders, <i>A salt land</i>, a cut-off land. He explains, “Or it is related to the word <i>melechah</i> (salt) in <i>A salt land</i> as follows: <i>Memullach</i> means cut off from profane use, as it is related to the word <i>melechah</i> in Jer. 17:6. In other words, the sweet incense is to be cut off from all profane use, for it is a holy compound.</i> AND THOU SHALT BEAT SOME OF IT VERY SMALL. As thin as you are able to make it.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">For Scripture employs the infinitive <i>hadek</i> (very small). The infinitive indicates a continuous action. Hence I.E.’s comment (Weiser).</i> This is the perpetual incense<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Spoken of in verse 8.</i> which was offered on the golden altar. AND THE INCENSE WHICH THOU SHALT MAKE. This<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">The word <i>thou</i> alludes to Moses.</i> alludes to Moses. YE SHALL NOT MAKE. Israel is being spoken to.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">For Scripture here employs the plural.</i> IT SHALL BE UNTO THEE HOLY. The priest, or all of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\"><i>Lekha</i> (unto thee) refers either to the priest or to all of Israel. <i>Lekha</i> is a singular. Hence I.E.’s comment.</i> <i>Remember the days of old</i> (Deut. 32:7) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">In Deuteronomy 32:7, Moses addresses Israel and tells them: Remember (<i>zekhor</i>) the days of old. Consider (<i>binu</i>) the years of many generations. <i>Zekhor</i> is singular. <i>Binu</i> is plural. We thus see that Scripture often switches from the singular to the plural without any change in person. It is thus possible that here too the switch from the plural to the singular does not indicate a change in person and that it is Israel who is being addressed.</i> WHOSOEVER. Scripture first warns.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Not to make a copy of the sweet incense.</i> It then mentions the punishment,<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> as is the law.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">One is not punished without first being warned. See <i>San.</i> 56b.</i> AND THE LORD SPOKE. Rabbi Saadiah Gaon asked, “Why were Bezalel and Oholiab chosen?”<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">To construct the tabernacle.</i> He answered that Bezalel was chosen because he was descended from Judah, whom Jacob compared to a lion’s whelp (Gen. 49:9). Oholiab was chosen because he was descended from Dan, whom Moses also compared to a lion’s whelp (Deut. 33:22). The lion is narrow at the end. The temple was similarly narrow at the end.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See <i>Mishnah Middot</i> 4:7, “The sanctuary was narrow behind and wide in front, and it was like a lion, as it is written, <i>Ah, Ariel</i> (literally, lion of God), <i>Ariel, the city where David encamped</i> (Is. 29:1); as a lion is narrow behind and wide in front so the sanctuary was narrow behind and wide in front” (Danby translation).</i> Now this is a preacher’s homily,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Saadiah Gaon’s interpretation is not in keeping with the plain meaning of the text.</i> for Bezalel and Oholiab did not build the temple.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Which was wide in front and narrow in the back. They built the tabernacle, which was rectangular.</i> The width of the tabernacle which they made did not vary.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The tabernacle was not shaped like a lion; that is, it was not “narrow behind and wide in front.” There is thus no basis for Saadiah’s assertion that Bezalel and Oholiab were chosen to build the tabernacle because they were descended from people who were described as “lion’s whelps.”</i> There is no basis for Saadiah Gaon’s question. Bezalel and Oholiab were chosen because there was no one in Israel who equaled them.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">In artistic skill.</i> SEE. With a respectful eye.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Some editions read: <i>be-anan kavod</i> (in a glorious cloud). This meaning is difficult. Some emend it to read, <i>be-inyon kavod</i> (respectfully).</i> [I HAVE CALLED BY NAME BEZALEL.] Bezalel is the one being called.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The word <i>karati</i> (I have called) is to be connected to <i>bezalel ben uri</i> (Bezalel the son of Uri) rather than to the word <i>be-shem</i> (by name). Thus <i>karati be-shem bezalel ben uri</i> (I have called by name Bezalel the son of Uri) is to be rendered: I have called Bezalel the son of Uri by name. I.E. comments thus because <i>karati be-shem bezalel ben uri</i> could conceivably be translated: I have called upon the name of Bezalel the son of Uri. Compare, <i>va-yikra be-shem Adonai</i> (and called upon the name of the Lord) (Gen. 12:8).</i> The meaning of <i>I have called by name Bezalel</i> is: I have called Bezalel’s name because he has no equal in ability to construct the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">For Scripture continues, <i>and I have filled him with the spirit of God, in wisdom…to devise skilful works, to work in gold</i>, etc.</i> [BEZALEL THE SON OF URI, THE SON OF HUR.] According to the plain meaning of the text, Caleb the son of Jephunneh<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Num. 13:6.</i> is not to be identified with Caleb the son of Hezron.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Caleb the son of Hezron was the father of Hur. Hur was the father of Uri. Uri was the father of Bezalel (I Chron. 2:19,20). The Talmud (<i>San.</i> 69b) identifies Caleb the son of Hezron with Caleb the son of Jephunneh. I.E. disagrees. For a full discussion, see Vol. 1, p. 355, note 20.</i> There is indisputable evidence that this is so.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Caleb the son of Jephunneh was 39 years of age at the time that Bezalel constructed the tabernacle. For Caleb said, <i>Forty years old was I when Moses the servant of the Lord sent me from Kadesh-barnea to spy out the land</i> (Josh. 14:7). Now the tabernacle was constructed in the first year of the Exodus, and the spies were sent in the second year of the Exodus. Caleb was thus 39 years of age when Bezalel constructed the tabernacle. I.E. reasons that it is highly unlikely for a 39-year-old man to be a great-grandfather. In fact, the only way the sages of the Talmud could explain the aforementioned was to maintain that the early generations had children at the age of eight. See <i>San.</i> 69b and Vol. 1, p. 355, note 20.</i> Intelligent people will understand the proof. AND I HAVE FILLED HIM. This is similar to <i>And Joshua the son of Nun was full of the spirit of wisdom</i> (Deut. 34:9). [AND I HAVE FILLED HIM WITH THE SPIRIT OF GOD, IN WISDOM, AND IN UNDERSTANDING.] Scripture states, <i>And the spirit of the Lord shall rest upon him</i> (Is. 11:2). It then goes on to explain that the spirit of the Lord is <i>The spirit of wisdom and understanding</i> (<i>Ibid</i>.). Wisdom (<i>chokhmah</i>)<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">I.E. divides intelligence into three parts: <i>chokhmah</i> (wisdom), <i>binah</i> (understanding), and <i>da’at</i> (knowledge). The kabbalists gave similar names to the first three <i>sefirot</i> (emanations). The term Chabad, which is the name of a well-known hassidic movement, is an acronym of these three terms.</i> refers to the type of intelligence that is stored in the back of the brain.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Literally, wisdom is the form stored in the back of the brain of the head. I.E. divides the brain into three parts. Having similarly divided intelligence into three parts, I.E. held that each branch of intelligence has its particular compartment in the brain.</i> The word <i>tevunah</i> (understanding) and also the word <i>binah</i> (reason)<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Tevunah</i> and <i>binah</i> come from the same root and mean the same thing.</i> are related to the word <i>ben</i> (between). They<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"><i>Tevunah</i> and <i>binah</i>.</i> refer to the intellectual faculty that lies in the middle cavity of the brain between knowledge<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Where knowledge is stored.</i> and wisdom.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Where wisdom is stored.</i> For wisdom is situated in the posterior cavity of the brain, and knowledge, which is gathered by the senses, is located in the cavities of the brain that are adjacent to the forehead. Knowledge is called <i>al takyil</i> in Arabic. Understanding is called <i>al fakrah</i> and wisdom <i>al hakhmah</i>. Now Bezalel was endowed with every wisdom. He mastered the science of mathematics, geometry, proportions,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>arakhim</i>, one of the categories of medieval science. See <i>erech</i> in J. Klatzkin’s <i>Otzar Ha-Munnachim Ha-Filosofiyim</i>, Vol. I, Berlin, 1928. Also see, H.A. Wolfson, <i>The Classification of Sciences in Medieval Jewish Philosophy</i>, in <i>The Hebrew Union College Jubilee Volume</i>, Cinn., 1925.</i> astronomy, biology, and the secret of the human soul.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">This is implied in <i>I have filled him with the spirit of God, in wisdom</i>, etc.</i> He also towered over the people of his generation in that he knew all manner of workmanship.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Scripture states that Bezalel was an expert <i>in all workmanship, to devise skilful works, to work in gold</i>, etc. (v. 4).</i> Many intelligent people do not possess even one practical skill. Hence Scripture prefixes a <i>vav</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The <i>vav</i> means and.</i> to the word <i>kol</i> (and) and reads, <i>u-vekhol melakhah</i> (and in all manner of workmanship).<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Scripture wants to indicate that in addition to knowledge of the sciences, Bezalel also possessed knowledge of all manner of workmanship.</i> WITH HIM. Equal to him in workmanship but not in the science of cutting.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture singles out Bezalel’s skill <i>in cutting of stones for setting, and in carving</i> (literally, cutting) <i>of wood</i> (v. 5). For other interpretations, see Netter, and Krinsky.</i> Observe, the meaning of <i>and in all manner of workmanship</i> is (v. 3) <i>to devise skilful works</i> (v. 4).<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">In other words, verses 4 and 5 explain the last phrase in verse 3. I.E. explains the meaning of verse 3 here because he deals with Bezalel’s skills.</i> AND IN THE HEARTS OF ALL THAT ARE WISE-HEARTED I HAVE PUT WISDOM. To do work.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The work for the tabernacle’s construction. According to I.E., <i>and in the hearts of all that are wise-hearted I have put wisdom</i> should be interpreted as if written: and in the hearts of all that are wise-hearted I have put wisdom to do the work.</i> Also one finds in human nature the ability to devise intricate geometric forms without ever having studied this science.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., <i>and in the hearts of all that are wise-hearted I have put wisdom</i> means: I have endowed these people with the natural ability to create the various designs necessary for the temple’s construction. I.E.’s interpretation solves the problem as to where these men acquired the skill to construct the tabernacle.</i> [THAT THEY MAY MAKE ALL THAT I HAVE COMMANDED.] Scripture now goes on to mention all the objects which they were required to make. THE TENT OF MEETING. Scripture starts with the tent of meeting because it includes everything in the tabernacle. It mentions the ark and the ark cover because of their great importance. AND ALL THE FURNITURE OF THE TENT. The curtain, the veil, the boards, and the bars. It mentions the table<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">It mentions the table before it mentions the other articles that stood in the sanctuary.</i> in accordance with what I have already noted.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The table had many ritual objects associated with it. See I.E. on Ex. 25:22.</i> AND THE PLAITED GARMENTS. The <i>bigde ha-serad</i> (the plaited garments) were garments used to cover the ark, the table, the altar, [and] the menorah when journeying.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>bigde ha-serad</i> are not to be identified with the holy garments. See Rashi, “I say, according to the plain meaning of the text it is impossible to maintain that Scripture speaks of the priestly garments.”</i> Scripture goes on to explain, <i>And of the blue, and purple, and scarlet, they made plaited garments</i> (bigde serad) (Ex. 39:1). Each is listed separately<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Unlike Aaron’s garments, each one of the plaited garments was a separate color of wool, blue, purple, or scarlet.</i> as the Torah portion <i>Ba-Midbar Sinai</i> (Num. 4:6-14) states. Scripture then states, [<i>And of the blue, and purple, and the scarlet</i>] <i>they made plaited garments…and</i> [they] <i>made the holy garments</i> [<i>for Aaron</i>] (Ex. 39:1). It then goes on to list them.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">It then goes on to list Aaron’s garments in verses 2-26. We thus see that the <i>bigde ha-serad</i> are not to be identified with Aaron’s garments.</i> Observe! The word <i>serad</i> is related to the word <i>sarid</i> (remain) in <i>escape or remain</i> (Jer. 44:14).<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Filwarg explains that <i>sarid</i> means one who remains alone. Hence <i>bigde serad</i> means garments made of one type of material. Meijler explains that the word “remains” indicates a lower quality. He explains that the <i>bigde ha-serad</i> were called the remaining garments because they were inferior to the priestly garments.</i> FOR THE HOLY PLACE. They are for the need of the holy place.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">“For the holy place” is short for: for the need of the holy place.</i> SAYING. Every time the word <i>lemor</i> (saying) is used with <i>va-yedabber</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">That is, follows spoke.</i> (he spoke),<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Or <i>va-yomer</i> (spoke) as in our verse.</i> its meaning is, saying to him.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">In other words, when Scripture reads, <i>va-yedabber el moshe lemor</i> (he spoke to him saying), its meaning is, he spoke to Moses, saying to him.</i> Here<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads: <i>va-yomer Adonai el moshe lemor</i> (and the Lord spoke unto Moses, saying). According to I.E. this should be interpreted: And the Lord told Moses to tell the [following to the] children of Israel. [He told him] <i>Speak thou also unto the children of Israel, saying to them</i> (lemor), <i>Verily ye shall keep My sabbaths</i>. So Zarza, Weiser, Krinsky, Netter, and Sarim. However, this interpretation is very difficult.</i> its meaning is, to tell Israel.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">It should be noted that our verse reads: <i>va-yomer</i>, not <i>va-yeddaber</i>. However, I.E. considers <i>va-yomer</i> and <i>va-yedabber</i> as synonyms.</i> THOU. Since God commanded Israel to construct the tabernacle, Israel might think that they should occupy themselves with the construction of the tabernacle on the Sabbath. Hence Scripture states, <i>Verily</i><sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Literally, but. I.E. explains the use of the term <i>ach</i> (but).</i><i>ye shall keep My sabbaths</i>. One of the great sages said that it is well-known that only one Sabbath is God’s Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">God rested only on one day, namely, the very first Sabbath. Hence only it is God’s Sabbath.</i> Now, if this is so, then what is the meaning of <i>My sabbaths</i>?<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">If only one Sabbath is God’s Sabbath, then our verse should read, <i>My sabbath</i>.</i> He answered that the world will exist for six thousand years.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">See <i>Rosh Ha-Shanah</i> 31a: “The world will last six thousand years, and one thousand years it will be waste.” The Talmud there explains that Psalm 92, <i>A psalm, a song, for the Sabbath day</i>, refers to the latter. This “Sabbath” is called the Lord’s because on this Sabbath, God’s name alone shall be exalted. Hence our verse speaks of <i>My sabbaths</i>, the reference being to the Sabbath and to the seventh millennium.</i> The seventh millennium and also the Sabbatical year are thus Sabbaths. However, <i>My sabbaths</i> refers to the many Sabbaths of the year.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Hence the plural is employed.</i> Note that we do not find the term <i>shabbat</i> used with reference to the festivals.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Hence the festivals are not included in <i>My sabbaths</i>.</i> The term used is <i>shabbaton</i><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr.</i> 38. See Meijler, Netter, and Weiser. The printed texts read: “Note that we do not find the term Sabbath used with reference to the festivals. We only find what is written.”</i> (a solemn rest).<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Lev. 23:24; 39.</i> There is a controversy<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Between the sages and Boethusians.</i> regarding the meaning of <i>from the morrow after the sabbath</i><sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> (Lev. 23:15).<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">According to the sages <i>the sabbath</i> in Lev. 23:15 refers to the festival of Passover. According to the Boethusians the word Sabbath is to be taken literally. See <i>Menachot</i> 66a.</i> The traditional interpretation is correct. However, as I will explain in its place, it requires interpretation.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">The law contained in Lev. 23:15 refers to the day after the festival of Passover. However, Scripture refers to it as <i>the morrow after the sabbath</i> because the festival of Passover fell on a Sabbath the year this law was given. See I.E. on Lev. 23:11.</i> The Day of Atonement is called Israel’s Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">See Lev: 23:32, <i>It</i> (the Day of Atonement) <i>shall be <span class=\"underline\">unto you</span> a sabbath of solemn rest</i> (shabbat shabbaton).</i> not God’s Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Hence it is not included in <i>My sabbaths</i>.</i> FOR IT IS A SIGN. I will explain at the end of the chapter what the Sabbath signifies. WHO SANCTIFY YOU. When you sanctify the Sabbath, which I sanctified, and refrain from doing any work on the Sabbath day.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Hence, <i>Ye shall keep the Sabbath</i>, etc. that follows.</i> YE SHALL KEEP THE SABBATH…EVERY ONE THAT PROFANETH IT SHALL SURELY BE PUT TO DEATH. <i>Mot yumat</i> (he shall surely be put to death) means: it is possible he will be put to death.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">If the circumstances warrant it.</i> It is similar to <i>and its owner also shall be put to death</i> (Ex. 21:29).<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Which is not to be taken literally. See I.E. on Ex. 21:29.</i> The verse stating I [God] will cut off <i>whosoever doeth any work</i> on the Sabbath in secret or in front of a<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Two witnesses are required to establish guilt.</i> witness<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of <i>for whosoever doeth any work therein, that soul shall be cut off from among his people</i>.</i> is proof of the above.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">That <i>mot yumat</i> does not mean he shall surely be put to death, for not everyone who violates the Sabbath is executed.</i> SIX DAYS. Scripture goes on to explain that they are permitted to do work on the other six days of the week.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">I.E. takes issue with the Rabbinic opinion that there is an obligation to work during the six days of the week. See I.E.’s short commentary on Ex. 20:9.</i> The word <i>ye’aseh</i> (shall be done)<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">A masculine.</i> governs the word <i>melakhah</i> (work).<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">A feminine. This presents a problem, for according to Hebrew grammar, verbs and the nouns which they govern must be of the same gender.</i> Perhaps the word <i>kol</i> (any)<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ye’aseh melakhah</i> is short for <i>ye’aseh kol melakah</i> (shall any sort of work be done). Filwarg points out that I.E. is of the opinion that in such cases verbs and nouns do not have to agree. Thus Esth. 1:20 reads: <i>ve-khol ha-nashim yittenu</i> (all the wives will give). <i>Yittenu</i> is masculine. <i>Nashim</i> is feminine. See I.E. on Esth. 1:20.</i> or <i>devar ma’aseh</i> (an act of)<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ye’aseh melakhah</i> is short for <i>ye’aseh devar ma’aseh melakhah (shall an act of work be done</i>). <i>Devar</i> and <i>ma’aseh are</i> masculine. Filwarg suggests interpreting <i>ye’aseh melakhah</i> as short for <i>ye’aseh devar melakhah</i> (shall an act of work be done), or <i>ye’aseh melakhah</i> as short for <i>ye’aseh ma’aseh melakhah</i> (shall acts of work be done).</i> is missing. Now its meaning is, you shall kill him if he does work in public.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>whosoever doeth any work on the sabbath, he shall surely be put to death</i> is: you shall kill him if he does work in public.</i> SHALL KEEP. They shall keep count of the days of the week so that they do not forget which day is the Sabbath. One shall set his affairs in order and take care of his needs on the sixth day so that he will keep the Sabbath and not desecrate it.  The meaning of <i>la’asot</i> (to observe)<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">The literal meaning of <i>la’asot</i> is, to do or to make. Hence I.E.’s comment.</i> in <i>la’asot et ha-shabbat</i> (to observe the Sabbath) is thus similar<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">In that in both verses <i>la’asot</i> means to prepare.</i> to the meaning of <i>la’asot</i> (to dress) in <i>and he hastened to dress</i> (la’asot) <i>it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Or prepare it.</i> (Gen. 18:7). IT IS A SIGN BETWEEN ME AND THE CHILDREN OF ISRAEL. Scripture employs the terms covenant<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>berit</i>.</i> and sign<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ot</i>.</i> with regard to circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Gen. 17:10,11.</i> It does the same with regard to the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Verses 16 and 17. The question thus arises, “Do circumcision and the Sabbath symbolize the same thing?”</i> Rabbi Saadiah Gaon says: When people find a male circumcised in such a way that the glans penis is uncovered,<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Some ancient peoples practiced partial circumcision. Jewish law requires full circumcision.</i> then they will know that he is an Israelite.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Hence the use of the term <i>ot</i> (sign).</i> Similarly when a person refrains from doing any work or engaging in business on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">People will know that he is an Israelite. Thus according to Saadiah Gaon the Sabbath is the same sort of sign that circumcision is.</i> However, I believe that the meaning of <i>It is a sign</i> is, <i>for in six days the Lord made heaven and earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">In other words, the Sabbath is a sign that God made heaven and earth in six days.</i> Thus the one who does work on the Sabbath denies the work of creation. [FOR IN SIX DAYS THE LORD MADE HEAVEN AND EARTH, AND ON THE SEVENTH DAY HE CEASED FROM WORK AND RESTED.] The Torah employs human language so that those who hear its words will understand. Scripture’s statement,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Literally, Scripture said.</i> <i>And rested</i>, is to be taken metaphorically because <i>God…fainteth not, neither is weary</i> (Is. 40:28).<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Hence, <i>and God rested</i> has nothing to do with God being tired.</i> Look, the hosts of heaven, namely, the glorious corporeal entities<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">The planets and stars.</i> which God created, circle the sky day and night eternally.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">They do not tire.</i> This is certainly the case with the glorious incorporeal entities.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">The angels. They do not tire.</i> It is most certainly true of the Creator of all, Who Inhabits eternity (Is. 57:15), and <i>is enthroned of old</i> (Ps. 55:20), who does all by command without any movement on His part. AND HE GAVE. Empty heads ask, “What did Moses do on the mount for forty days and forty nights?” They do not know that if Moses spent this number and double its double in years with God, he would barely know one part of a thousand of God’s work and ways and the secret of all the precepts which God commanded him. They think that deeds are most important.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">They (the empty heads) think that the mere observance of the commandments is the most important element in Judaism.</i> This is not so. What is important is heart together with deed.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">One must understand the reason for the commandments. According to I.E. this takes a vast amount of time. It should be noted that I.E. wrote a work called <i>Sefer Yesod Morah Ve-Sod Torah</i> (Treatise on the Foundation of Awe and the Secret of the Torah) on the commandments.</i> Heart and tongue train a person [to observe the commandments].<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Some commandments are observed by speech. The purpose of these commandments is to train a person to observe all of God’s commandments. Here too mere verbal utterance is insufficient. One must know and understand what one is saying.</i> We thus read, <i>in thy mouth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">This refers to commandments that are observed by speech. Praying and reciting the <i>shema</i> are examples.</i> <i>and in thy heart</i>,<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">This indicates that one must understand what one is observing.</i> <i>that thou mayest do it</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">This refers to the commandments that are observed by actions.</i> (Deut. 30:14). Our ancients said, “God desires the heart.”<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\"><i>San.</i> 6b.</i> Loving God and cleaving to the Lord with all of one’s soul is the basis of the commandments. This cannot be completely accomplished if a person does not know the ways of the Lord and is not acquainted with God’s work in the upper and lower worlds. The prophet thus states, <i>But let him that glorieth glory in this, That he understandeth and knoweth Me</i> (Jer. 9:23). It will then become clear to a person that God exercises <i>mercy, Justice, and righteous, in the earth</i> (<i>Ibid</i>.).<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Maimonides makes the same point in the <i>Guide of the Perplexed</i>.</i> A person cannot know God if he does not know his own spirit, soul, and body. For of what use is a person’s wisdom to him if he does not know the makeup of his soul? Now Moses, who prophesied in the desert for forty years and was party to many secrets which God revealed to him on Mount Sinai, said before his death, <i>O Lord God, Thou hast begun to show Thy servant Thy greatness</i> (Deut. 3:24). Thus it was only then that Moses began to understand God’s greatness and that the Lord’s greatness was shown to him. This is truth,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Either Deut. 3:24 is not to be taken as hyperbole, or what I.E. has just said is true.</i> for <i>His greatness is unsearchable</i> (Ps. 145:3). TABLES OF STONE. I have already explained this.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 24:12.</i> [WITH THE FINGER OF GOD.] Scripture’s statement <i>with the finger of God</i> is an anthropomorphism,<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">The Torah employs human language so that those who hear its words will understand.</i> for the Lord’s will is accomplished by the word coming out of God’s mouth. God’s mouth is employed metaphorically. God is said to act like human kings. This is how <i>For He commanded, and they were created</i> (Ps. 118:27) is to be understood.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">I.E. makes the same point in his comments on Gen. 1:3.</i> God’s words appear to man to be standing in heaven.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">So Weiser. Literally, God’s words standing in heaven with regard to the lowly.</i> Scripture clearly states, <i>Thy word standeth fast in heaven</i> (Ps. 119:89).<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">“Your decrees stand in heaven” (I.E. on Ps. 119:89).</i> The intelligent will understand.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">That the Torah employs human language. So Weiser.</i>  Abraham the author says: I must dwell at length<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">I.E. criticizes the Genonim for their lengthy comments. See I.E.’s introduction to his commentary on the Pentateuch, p. 1. Hence his apology.</i> on the incident of the golden calf. Some of the ancients said that Hur<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">The Talmud claims that he was the son of Miriam. See next note.</i> was killed.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">For resisting the making of the golden calf. See <i>Shemot Rabba</i> 41:10; <i>Va-Yikra Rabba</i> 10:3; <i>San.</i> 7a; and <i>Pirke De-Rabbi Eliezer</i> 45.</i> Aaron thus was afraid.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Aaron feared that the people might kill him if he did not accede to their wishes.</i> There is an opinion<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">I.E. does not identify this source.</i> that Aaron feared for Israel,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">This commentator refuses to believe that Aaron acted out of fear for his own life.</i> that if they killed him God in return would destroy all of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">For killing Aaron.</i> Let us now turn to the plain meaning of the text. If the making of the golden calf entailed idolatry, why was Aaron afraid that he would be killed?<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Like Hur.</i> Did not many pious Israelites of later generations, whose level of piety did not even reach to the bottom of the sole of Aaron’s foot, die for the sake of the unity of God’s name? Look! Daniel’s companions were thrown into a fiery furnace because they refused to bow before an image.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">See Dan. 3.</i> How then could Aaron make an idol, which is worse than bowing down to it? Was not Aaron one of God’s holy people? Was he not a prophet to Israel? Many commandments were given by him and his brother Moses.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Aaron was more than an ordinary prophet. See I.E. on Ex. 7:7 and on Gen. 27:19 and the notes thereto.</i> If Aaron was afraid to die<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Rather than make an idol.</i> then Hur was superior to him. If Aaron made an idol then Moses was obligated to kill him before he killed those who worshipped the calf. However, Moses prayed for Aaron and killed the worshippers. How could Aaron and his seed later on, for all eternity, make atonement for the children of Israel?<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">If Aaron made an idol.</i> Do not pay attention to <i>Take thee a bull-calf</i><sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>egel</i>.</i> <i>for a sin-offering</i> (Lev. 9:2), for the bull-calf was not brought because Aaron made the golden calf. On the Day of Atonement all anointed priests<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">High priests.</i> are similarly commanded to bring a young bullock for a sin offering.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">See Lev. 16:32.</i> We cannot say that the bullock was brought because of their father’s sin,<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">All priest are descended from Aaron.</i> because all the priests were descended from Eleazar and Ithamar.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">The sons of Aaron. These two sons had already been born when Aaron made the golden calf. They did not participate in the making or the worship of the golden calf. There is thus no reason why their descendants should have to bring a young bullock annually to atone for their ancestor’s making of the golden calf.</i> Phinehas<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">The son of Eleazar. Phinehas was the ancestor of high priests from the family of Zadok.</i> was also already born by the time the golden calf was made.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Hence there was no reason for his descendants to atone for the sin of the golden calf.</i> Furthermore, the portion dealing with the laws of the Day of Atonement commands Israel to bring a he-goat for a sin offering.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Lev. 9:3.</i> Now Israel did not make an image in the form of a he-goat.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">If the young bullock brought as a sin offering by the high priest on the Day of Atonement is interpreted as an atonement for the sin of making the golden calf, then a similar reason should be offered for the he-goat brought by the congregation on the Day of Atonement. However, Israel made a calf, not a he-goat. We thus see that Israel’s sin offering was not to atone for the sin of the golden calf. The same must be true of the offering brought by the high priest.</i> The red heifer<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Num. 19.</i> similarly was not brought to atone for idolatry.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">That is, to atone for the sin of the golden calf. This is the opinion of Rabbi Moshe Ha-Darshan. See Rashi on Num. 19:2.</i> It was brought to purify the unclean. All philosophers admit that God will not choose a person whom He knows will ultimately worship idols to serve as His messenger.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">To serve as His messenger to reveal commandments. Aaron served as such a messenger. See I.E. on Ex. 7:7.</i> Not every prophet is a messenger.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">That is, a messenger who reveals God’s commandments to Israel. Only Moses and Aaron served as such. See I.E. 27:19. I.E. comments thus because Jewish tradition considers Solomon and David as prophets. Yet David and Solomon sinned. Hence I.E. differentiates between a mere prophet and a prophet who is sent to reveal commandments.</i> Now Scripture tells us that shortly before Moses died, he said, <i>Thy Thummim and Thy Urim be with Thy holy one</i> (Deut. 33:8).<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">The verse continues, <i>Whom Thou didst prove at Massah, With whom Thou didst strive at the waters of Meribah</i>. I.E. believes that the verse refers to Aaron. He interprets the first part of the verse as meaning, Aaron is fit to wear the Thummim and Urim because of his piety. He interprets the second part of the verse as meaning that the only stain on Aaron’s piety was the incident at the waters of Meribah. See I.E. on Deut. 33:8.</i> However, he did not mention the incident of the calf.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">In Deut. 33:8.</i> The only sin found in Aaron was the sin found in Moses, which was the incident of the waters of Meribah,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">For the incident at the waters of Meribah, see Num. 20:1-12.</i> which I will explain in its place.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Deut. 33:8.</i> Some say that Israel fooled Aaron. Israel made a mold of a calf. Aaron was unaware of this and cast the gold into the fire. They offer as proof, <i>I cast it into the fire, and there came out this calf</i> (Deut. 32:24). However, this is incorrect, for if Aaron was a fool whom simpletons could deceive, why would God have chosen him? Furthermore, why did Aaron build an altar before the calf and command that Israel slaughter sacrifices and burnt offerings upon it?<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">If Aaron was tricked, he would have been shocked upon seeing the calf. He would not have commanded that an altar be built before the calf and burnt offerings be offered upon it.</i> Others say that the individual named Aaron who made the calf was not Aaron the brother of Moses. This too is nonsense, for the congregation that gathered,<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">That is, the congregation that gathered against Aaron and demanded that he make a god for them.</i> only gathered against the one who stood in place of Moses. Scripture clearly states, behold, <i>Aaron and Hur are with you</i> (Ex. 24:14).<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Moses appointed Aaron in his place till he returned.</i> If the one who made the calf was someone else named Aaron, why didn’t Aaron kill him? Why didn’t Moses kill him when he came down from the mountain? Moses even prayed on his behalf.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Not only did Moses not kill the individual called Aaron, he prayed on his behalf.</i> It is not fitting for a pious man to make an idol for others so that they do not die.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">The opinion that Aaron made the calf because he was afraid that Israel would kill him if he refused and that God in return would destroy Israel is also wrong. For it is not fitting that a pious man make an idol for others so that they do not die. Ibn Ezra here rejects the earlier quoted opinion that Aaron made the calf because he was afraid that God would destroy Israel if they killed Aaron. It should be noted that I.E. occasionally leaves out the first part of a clause. He expects the reader to fill it in.</i> There are also many who say that the meaning of <i>Tomorrow shall be a feast to the Lord</i> (Ex. 32:5) is that those who served the calf would be killed by Moses.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">This interpretation maintains that <i>a feast</i> (chag) <i>to the Lord</i> refers to the slaughter of the worshippers of the golden calf.</i> But the meaning of <i>Tomorrow shall be a feast</i> (chag) <i>to the Lord</i> can only mean that after Aaron built the altar before the calf, he commanded that an announcement be made in the camp that they should slaughter sacrifices the next day on the altar which he built. The meaning of <i>chag</i> (feast) is a sacrifice, as in <i>bind the offering with thick ropes</i> (Ps. 118:27).<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> This is what Israel did, for we read, <i>and they arose early on the morrow, and offered burnt-offerings</i> (Ex. 31:6). Thoughts are of no avail,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">One should not maintain that while most people understood <i>Tomorrow shall be a feast</i> (chag) <i>to the Lord</i> to mean they would offer sacrifices on the next day, Aaron’s private meaning was: Tomorrow worshippers of the golden calf will be slaughtered.</i> for one who curses God is killed for what he said.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">He cannot claim that his intention was not to curse God.</i> The case is the same with a person who says, <i>Let us go and serve other gods</i> (Deut. 13:7).<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">He is killed for what he said. He cannot claim that he didn’t mean what he said.</i> The one who explains <i>I am Esau thy first-born</i> (Gen. 27:19) as meaning, I am what I am, but Esau is your first-born, is not offering the plain meaning of the text. Neither is he explaining the text in accordance with the rules of rhetoric.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 27:13 (Vol. 1, p. 262) and the notes thereto.</i> If a person asks his neighbor in a law court, “Are you the one to whom I lent the following sum of money?” and his neighbor responds, “I am,” he cannot later say, “What I meant was, I am his neighbor.” The same also applies to what Daniel said to Nebuchadnezzar: <i>My lord, the dream</i><sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Nebuchadnezzar had a dream which signified that he would live as a beast for seven years.</i> <i>be to them that hate thee</i> (Dan. 4:16).<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">According to the Talmud what Daniel meant was: God (<i>My lord</i>), the dream be upon Nebuchadnezzar (<i>the dream be to them that hate thee</i>). See <i>Shavuot</i> 35b.</i> Daniel spoke according to the rules of etiquette.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the term <i>my lord</i> does not refer to God but to Nebuchadnezzar, for Daniel was addressing the king, and the rules of etiquette required that he say, <i>My lord, the dream be to them that hate thee</i>. Hence one cannot take his words out of context and interpret it the way the Talmud does.</i> I will now cite for you the opinion of the Gaon. Rabbi Saadiah said that Aaron, like Jehu, acted with guile.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">King Jehu proclaimed a festival for Baal. His intention was not to serve Baal but to trick the worshippers of Baal to come to Baal’s temple, where Jehu would kill them. See II Kings 10:18-28. Aaron similarly wanted to identify those Israelites who wanted to worship the calf.</i> Hence Aaron built the altar.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Hence Aaron built the altar before the golden calf.</i> Saadiah Gaon raised the following question against his own interpretation: “If Aaron acted with guile, then why was God angry with him?” The Gaon answered that God was angry with Aaron because he did not immediately kill those who worshipped the calf, as Moses did when he arrived. However, this too is incorrect, for Aaron called out, <i>Tomorrow shall be a feast to the Lord</i> (YHVH) (32:5). Aaron employed the name <i>YHVH</i>. This name is a proper noun in honor of the Lord. It is not used for any other being.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">If Aaron intended to trap the idol worshippers he would not have said, <i>Tomorrow shall be a feast to the Lord</i> (YHVH), for this is a call to worship <i>YHVH</i> and only <i>YHVH</i>.</i> It is not like the name <i>Elohim</i> (God), which is used in many different ways. Furthermore, why didn’t Aaron mention this when he responded to Moses?<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Moses asked Aaron: <i>What did this people unto thee, that thou hast brought a great sin upon them?</i> (Ex. 32:21).</i> For Aaron said, <i>I cast it into the fire</i> (Ex. 32:24). Aaron’s answer is not in keeping with the question.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Aaron’s answer does not answer Moses’ question.</i> I will now begin to briefly explain part of the secret.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">That is, the true meaning of the account of the making of the golden calf.</i> Far be it, far be it for Aaron to make an idol. Israel also did not ask for an idol. What happened was that Israel thought that Moses, who, as I have explained, had led them on their journey from the Red Sea, had died,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">I.E. believes that Moses, rather than the pillar of fire, led Israel from the Red Sea to the wilderness of Sinai. See I.E. on Ex. 15:22.</i> for Israel noticed that the manna did not come down at Mount Sinai. Furthermore, Moses tarried on the mountain for forty days. A human being does not have the stamina to live that long without food. Also, Moses did not tell them when he would descend.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">If Moses had told them that he would be on the mount for forty days, they would not have assumed that he died there.</i> Moses himself did not know this, for God told him, “Come up to Me onto the mount and be there until I give you the tablets of stone.”<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of Ex. 24:12.</i> The word <i>elohim</i> (god) refers to a glorious being dwelling in an image of a body.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">In other words, Israel did not ask Aaron to make an idol. They requested that he make an image which had the power to lead them. Thus <i>aseh lanu elohim</i> (Ex. 32:1) does not mean: make us a god. It means: make us an image which will be inhabited by a heavenly power.</i> Israel said as follows: <i>who shall go before us</i> (Ex. 32:l).<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Israel said: <i>Up, make us a god</i> (elohim) <i>who shall go before us</i> (Ex. 32:1). We thus see that they sought an <i>elohim</i> who would lead them.</i> If you pay attention to Israel’s first journey<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Israel’s first journey from Egypt.</i> you will understand this.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Scripture tells us that when Israel left Egypt, <i>the Lord went before them by day in a pillar of cloud, to lead them the way; and by night in a pillar of fire</i> (Ex. 13:21). After Egypt drowned in the Red Sea, Moses led Israel. See note 158. Now that Moses was dead, Israel sought a substitute for Moses. See I.E.’s short commentary: “They only sought someone to go before them to find them a resting place.”</i> The calf was thus made for the glory of God.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">God’s spirit was to rest on the calf and lead them in the same way that it rested in the pillars of fire and cloud. See I.E. on Ex. 13:21.</i> Hence Aaron built an altar before the calf and announced that they should offer sacrifices on the morrow for the glory of God.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">His spirit would rest on the calf.</i> Israel did as Aaron commanded them. Aaron’s answer was<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Aaron did not actually say this. I.E.’s point is that Ex. 32:1 can be quoted in Aaron’s defense.</i> that the people gathered themselves upon him (Ex. 32:l).<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">The point is that Aaron did not make the calf on his own. The people gathered upon him and demanded that he make an <i>elohim</i> to lead them.</i> I have already noted that whenever the verb <i>kahal</i> (gathered) is followed by the word <i>al</i> (upon) it has a negative connotation.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Ex. 32:1.</i> However, if it is followed by the word <i>el</i> (to), as in <i>And all the men of Israel assembled themselves</i> (va-yikkhal) <i>unto</i> (el) <i>king Solomon</i> (I Kings 8:2), then it has a positive connotation. This is the meaning of <i>thou knowest the people, that they are set on evil</i> (Ex. 32:22). The meaning of the verse is: I did not do evil to them. For they merely asked for a being that would go before them.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of <i>Make us a god, which shall go before us</i> (Ex. 32:23).</i> I made the calf for the glory of God.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of <i>and I cast it into the fire and there came out this calf</i> (Ex. 24:24).</i> However, [the calf became an object of worship] because there was a mixed multitude among Israel. This what Aaron meant by <i>ve-ra hu</i> (they are set on evil).<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>ve-ra hu</i> means there is evil in him; that is, some of the people are evil (Weiser).</i> Aaron did not say <i>ra hu</i> (they are evil). A small group of Israelites thought that the calf was an idol. They brought sacrifices and bowed to the calf and said, <i>This is thy god, O Israel</i> (Ex. 32:4). Do not be amazed that Scripture states, <i>for thy people</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\"><i>Thy people</i> implies that all the people sinned.</i>…<i>have dealt corruptly; they have turned aside quickly out of the way which I commanded them</i> (Ex. 32:7,8), for Scripture does not say all thy people.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Thus only some of them sinned.</i> Can you not see that Achan alone violated the ban<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">The prohibition against taking any loot from Jericho for personal use. See Josh. 6:17.</i> and yet Scripture states, <i>Israel hath sinned; yea, they have even transgressed My covenant…and have also stolen, and dissembled also, and they have even put it among their own stuff</i> (Josh. 7:11). Now, only three thousand Israelites,<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">The Bible tells us that the Levites executed 3,000 Israelites for worshipping the calf (Ex. 32:28).</i> which comes to a half of a tenth of a tenth of the Israelite camp,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">That is, one half of a percent, for 3,000 is half of a percent of 600,000. In other words, only one half of a percent of the Israelite camp actually worshipped the golden calf as a god.</i> worshipped the golden calf as a god,<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 32:26-29.</i> that is, said, <i>This is thy god, O Israel</i> (Ex. 32:4), or thought so in their hearts. The sum of the matter is that we would not be acting properly if we maintain that the calf was made to serve as an idol as the simple-minded believe. Do not be surprised that God was furious with Aaron, because he was<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">He was inadvertently the cause of their sin.</i> the cause of their sin. For look, Aaron was punished along with his brother Moses concerning the incident at the waters of Meribah.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">See Num. 20:1-13.</i> However, Moses and Aaron did not deliberately sin.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Scripture charges Moses and Aaron with disbelief, rebellion, etc., even though they did not deliberately sin against God.</i> Nevertheless, Scripture states regarding them, <i>Because ye believed not in Me</i> (Num. 20:12); <i>ye rebelled</i> (Num. 27:14), and <i>ye trespassed against Me</i> (Deut. 33:51). The astrologers say that the great conjunction of the two upper bodies<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Meijler believes that the reference is to the sun and the moon. Weiser believes that I.E. refers to Saturn and Jupiter.</i> was in the constellation of Taurus.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">They believed that the calf was supposed to draw its supernatural power from Taurus.</i> This is a lie. The conjunction took place in Aquarius. According to the science of astrology this<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Aquarius.</i> is Israel’s constellation. Many have tested this secret, generation after generation.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">They have found that Israel’s luck improves when the above heavenly bodies are propitiously aligned in Aquarius.</i> I too have seen this to be the case. Look! They placed it at the midpoint of the sky.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">They made the calf at the time when the sun was at the midpoint of the sky beneath Aquarius (Meijler). Or they made the calf when Aquarius was at the mid-point of the sky (Weiser). Either way, I.E.’s point is that they made the calf when Aquarius was in the most favorable position.</i> AND AARON SAID UNTO THEM: BREAK OFF THE GOLDEN RINGS. <i>Pareku</i> (break off) is vocalized like <i>barekhu</i> (bless). It is a <i>pi’el</i>. It was the custom of the Egyptians to place rings in their ears.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The Israelites imitated the Egyptian custom.</i> It is similarly written with regard to the Midianites, <i>because they were Ishmaelites</i> (Jud. 8:24).<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Jud. 8:24 reads, <i>For they</i> (the Midianites, so I.E) <i>had golden earrings because they were Ishmaelites</i>. I.E. believes that the Ishmaelites followed the same practices as the Egyptians because the Ishmaelites are descended from Hagar the Egyptian.</i> AND ALL THE PEOPLE BROKE OFF THE GOLDEN RINGS WHICH WERE IN THEIR EARS. In the ears of the above-mentioned sons, daughters, and wives.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The sons, daughters, and wives mentioned in verse 2. In other words, <i>And all the people</i> does not include adult males. According to Sarim, I.E. comments thus because he held that the men did not wear rings in their ears.</i> AND HE RECEIVED IT AT THEIR HAND, AND FASHIONED IT WITH A GRAVING TOOL. The word <i>va-yatzar</i> (and fashioned it) is related to the word <i>tzurah</i> (form).<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Contrary to one of the interpretations offered by Rashi which connects <i>va-yatzar</i> with the word <i>tzarar</i> (to bind).</i> It is like the word <i>va-yatzar</i> (fashioned) in <i>Thus he fashioned the two pillars of brass</i> (I Kings 7:15). [WITH A GRAVING TOOL.] The word <i>cheret</i> (graving tool) means an image.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>va-yatzar oto ba-cheret</i> (and fashioned it with a graving tool) means, and he fashioned it into an image.</i> <i>Be-cheret enosh</i> (in common script) (Is. 8:1) similarly means in the form of a person.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Is. 8:1.</i> There is no reason to connect <i>cheret</i> to the word <i>ha-charitim</i> (the veils) (Is. 3:22).<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Contra one interpretation of Rashi. Rashi comments: <i>“Ba-cheret</i> means a piece of cloth, as in <i>and the cloaks and the veils</i> (ha-charitim).” According to Rashi <i>va-yatzar oto ba-cheret</i> means, and he tied it [the gold] in a piece of cloth.</i> A MOLTEN CALF. The word <i>masekhah</i> means molten. It is similar to the word <i>nasakh</i> (hath melted)<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">It comes from the same root.</i> in <i>The image perchance, which the craftsman hath melted</i> (Is. 40:19). AND WHEN AARON SAW THIS. In his heart.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">In others words, <i>and when Aaron saw this</i> means, and when Aaron considered the situation. I.E. comments thus because Scripture should have read and when Aaron heard this (Krinsky).</i> The word saw here is similar to the word saw in <i>Then I saw</i> (Eccles. 2:13),<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Eccles. 2:13 reads: <i>Then I saw that wisdom excelleth folly</i>. This obviously means: then I realized [saw in my heart] that wisdom excelleth folly.</i> and the word saw in <i>Now Jacob saw that there was corn in Egypt</i> (Gen. 42:1).<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Jacob was then in Canaan. He obviously couldn’t see the corn in Egypt. What the verse thus means is: And Jacob perceived that there was corn in Egypt.</i> AND THEY ROSE UP EARLY ON THE MORROW. Following the day that the altar was built.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>mi-mochorat</i> (the morrow) is short for <i>mi-mochorat ha-yom she-nivneh ha-mizbe’ach</i> (on the morrow following the day the altar was built).</i> AND THE LORD SAID. <i>Stiffnecked</i> means that they refuse to do as God commanded. They are like a person who runs along on his way and does not turn his head back to the one who calls him. This expression is employed with regard to the Israelites for the following reason. Scripture tells us that Israel served idols in Egypt. It reports that God sent prophets to them saying, “Let every man cast away the idols of Egypt.”<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 20:7.</i> Moses related this incident<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The account of the golden calf.</i> to their children<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">To the next generation.</i> before he died.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In other words, the account of the making of the golden calf is recapitulated in the Book of Deuteronomy. See Deut. 9:7-29.</i> Moses employed different terminology. However, the import of the words is the same as here. Scripture here states that God told Moses, <i>Go, get thee down; for thy people…have dealt corruptly</i> (v. 7). However, Moses later quoted God as saying, <i>Arise, get thee down</i> (Deut. 19:12). Scripture there<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Weiser suggests this is an error for “here.” However, it is possible that since the last quote is from Deuteronomy, I.E. refers to Exodus as “there,” even though he is now commenting on Exodus.</i> writes, <i>This is thy god, O Israel</i> (v. 8).<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">There is no parallel to this clause in Deuteronomy.</i> Scripture goes on to say here, <i>Now therefore let Me alone</i> (ve-attah ha-nichah li) (v. 10). However, it later reads, <i>let Me alone</i> (heref mi-menni) (Deut. 9:14). Scripture here reads, <i>that My wrath may wax hot against them, and that I may consume them</i> (v. 10). However, it later reads, <i>that I may destroy them and blot out their name</i> (Deut. 9:14). Scripture here reads, <i>and I will make of thee a great nation</i> (v. 10). However, Moses later quoted God as saying, <i>and I will make of thee a nation mightier</i> [<i>and greater than they</i>] (Deut. 9:14). The meanings are the same. NOW THEREFORE LET ME ALONE, THAT MY WRATH MAY WAX HOT AGAINST THEM, AND THAT I MAY CONSUME THEM.] God hinted to Moses that were He not concerned with Moses’ glory, He would destroy Israel.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Therefore <i>let Me alone</i> implies that Moses is preventing God from destroying Israel.</i> Hence Moses was compelled to pray.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Once God informed Moses that he could hold back God’s wrath, Moses felt compelled to do so and thus save Israel.</i> AND MOSES BESOUGHT. We encounter verbs from the root <i>chet, lamed, heh</i> that have this meaning<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Of besought or assuaged.</i> only with regard to the face. Compare, <i>Many will entreat</i> (yechallu) <i>the favour of the liberal man</i> (Prov. 19:6). I believe that it is similar to <i>and her face was no more</i> (I Sam. 1:18).<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. According to I.E., “And her face was no more” means, and her anger was no more. Similarly, <i>va-yichal moshe et pene Adonai</i> (and Moses besought the face of God) means: and Moses assuaged the anger of God.</i> They are all similar.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">When the root <i>chet, lamed, heh</i> is connected to face.</i> It is therefore incorrect to say <i>chillitikha</i> or <i>achallekha</i>,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">If one wants to say I besought thee, or I will beseech thee.</i> for <i>chillitikha</i> and <i>achallekha</i> are related to the word <i>chillah</i> (sick) in <i>wherewith the Lord hath made it sick</i> (Deut. 29:21).<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>chillitikha</i> means I made you sick, and <i>achallekha</i> means, I will make you sick. This form has the meaning of besought or assuaged only when connected to the word face.</i> Some commentaries say that this prayer is the same prayer found in the Torah portion <i>Ve-Hayah Ekev</i>.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Deut. 9:26-29. However, in Deuteronomy this prayer follows Moses’ return to the mountain. Here Moses offers it before he comes down from the mountain. Hence what follows.</i> This prayer should have been recorded following Moses’ return to the mountain (v. 31).<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">In other words, Moses offered this prayer after returning to the mountain, as is recorded in the Book of Deuteronomy.</i> Therefore <i>the Lord repented of the evil</i> (v. 14) after Moses prayed and fell upon his face for forty days (Deut. 10:10).<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">This verse closes the account of Moses’ prayer.</i> If God repented first,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Before Moses came down from the mountain.</i> what reason was there for Moses to say, <i>peradventure I shall make atonement for your sin</i> (v. 30)? The sequence of events was as follows: Moses descended, burned the calf, and killed its worshippers. He then returned to pray to God on behalf of Israel and on behalf of Aaron,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Deut. 9:20.</i> who was the cause.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">As he actually made the calf.</i> Others say that the prayer <i>O Lord God, destroy not Thy people</i> (Deut. 9:26) is not the prayer which is mentioned here.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">In other words, the prayer recorded in Deut. 9:26-29 is not to be identified with the one recorded in Ex. 32:11-14.</i> I believe that the contents of both prayers are the same.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Hence, though their wordings differ, they are one and the same prayer.</i> I will later explain this point. For how could Moses beg God [not to destroy Israel] before he burned the calf, caused Israel to drink, and killed its worshippers?<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Hence the prayer recorded in Ex. 32:11-14 could not have been offered before Moses came down from the mount.</i> God only hinted to Moses<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on verse 10.</i> that he should pray after he descended and removed the calf. Hence after Moses removed their sin<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">That is, after Moses burned the calf.</i> Scripture reads, <i>peradventure I shall make atonement for your sin</i> (v. 30). We similarly read, <i>And I took your sin, the calf which ye had made</i>, [<i>and burnt it with fire</i>] (Deut. 9:21). It was only because God told Moses, <i>Now therefore let Me alone, that My wrath may wax hot against them</i> (v. 10) that Moses<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">At this point.</i> mentioned the prayer that he prayed<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">That he later prayed.</i> when he fell down before the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">After burning the calf and returning to the mountain.</i> Actually, this chapter<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Moses’ prayer, verses 11-14.</i> should have been written after <i>And Moses returned unto the Lord</i> (v. 31). However, there is no chronological order in the Torah. Scripture was only concerned with connecting the statement <i>Whosoever hath sinned against Me</i>, [<i>him will I blot out</i>] (v. 33) with <i>And now go, lead the people</i> (v. 34).<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Which it couldn’t do if Moses’ prayer was reproduced at this point. However, if the Torah was in chronological order Moses’ prayer would have been inserted between verse 32 and verse 33 (Meijler).</i> Scripture<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">In keeping with verse 33.</i> goes on to state, <i>And the Lord smote the people</i> (v. 35). BESOUGHT. Look.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">I.E. now goes on to point out that the accounts of the golden calf as given in Deuteronomy and Exodus do not contradict each other. He similarly points out that the prayer offered by Moses here and in Deuteronomy are the same even though there is a difference in wording on some points.</i> Scripture writes, <i>So I fell down before the Lord the forty days and forty nights that I fell down; because the Lord had said he would destroy you</i> (Deut. 9:25). This is what <i>let Me alone, that I may destroy them</i> (Deut. 9:14) refers to.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">I.E. has earlier explained that it was a hint to Moses that he should pray.</i> The mind cannot accept the idea that Moses prayed on behalf of Israel while an idol was among them.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Hence, unlike Exodus, Deuteronomy does not report that Moses prayed at this point. I.E. earlier explained why Exodus does report the prayer at this point. The main thrust of I.E.’s comment is that Exodus and Deuteronomy do not contradict each other on this point.</i> He first removed the idol.  Now, <i>Lord, why doth Thy wrath wax hot against Thy people</i><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Our verse.</i> is similar to <i>O Lord God, destroy not Thy people and Thine inheritance</i> (Deut. 9:26). Scripture then goes on to say, <i>that Thou didst bring out by Thy great power and by Thy outstretched arm</i> (Deut. 9:29). This is parallel to <i>that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand</i>.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Our verse.</i> Scripture writes, <i>Remember Thy servants, Abraham, Isaac, and Jacob</i> (Deut. 9:27). This is parallel to <i>Remember Abraham, Isaac, and Israel, Thy servants, to whom Thou didst swear by Thine own self</i> (v. 13). Its meaning<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>Remember Thy servants, Abraham, Isaac, and Jacob</i> (Deut. 9:27).</i> is, remember the oath which you swore to them.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Abraham, Isaac, and Jacob.</i> Scripture does not mention the oath in the verse that reads, <i>Remember Thy servants</i> (Deut. 9:27). For there is a difference in meaning between <i>zekhor la’avadekha</i> (remember Thy servants) (Deut. 9:27) and <i>zekhor adatekha</i> (remember Thy congregation) in <i>Remember Thy congregation, which Thou hast gotten of old</i> (Ps. 74:2), because of the <i>lamed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Prefaced to <i>la-avadekha</i> (Thy servants) in Deuteronomy 9:27. <i>Zekhor la-avadekha</i> means remember the oath. <i>Zekhor avadekha</i>, which is similar to <i>zekhor adatekha</i>, means Remember Thy servants. I.E.’s point is that Deut. 9:27 is parallel to Ex. 32:13 even though the oath is not explicitly mentioned in Deut. 9:27.</i> Now, <i>lest the land whence Thou broughtest us out say</i> (Deut. 9:28) is parallel to <i>Wherefore should the Egyptians speak, saying</i> (v. 12).  [FOR EVIL DID HE BRING THEM FORTH.] The meaning of <i>be-ra’a hotzi’am</i> (for evil did He bring them forth) is, as our ancients hint,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">The rabbis in the Midrash. See Krinsky. Also see Rashi on Ex. 10:10.</i> that they went out of Egypt under a star called <i>ra</i> (evil).<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">See <i>Yalkut Shimoni, Ki Tissa</i>, 392.</i> Now Egypt will say that God does not have the ability to overcome the power of this star and save those who cleave to him. Hence when He saw that He was unable to overcome the star, He killed them.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">The Israelites. The idea that God overcomes nature and the astrological arrangements is an important theme in I.E.’s thought. See I.E. on Gen. 17:1.</i> This will desecrate God’s name. Now<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">After burning the calf and doing away with its worshippers.</i> Moses fell before God forty days.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Deut. 9:14.</i> God then told him, <i>for I will not go up in the midst of thee</i> (Ex. 33:3). They will thus not inherit the land.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Without God in their midst they would not be able to inherit the land. Literally, they did not inherit the land. Weiser suggests emending <i>yarshu</i> (did not inherit) to <i>yireshu</i> (will inherit).</i> Moses then said everything contained in the portion that opens with the words, See, <i>Thou sayest unto me</i> (Ex. 33:12).<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Namely, Ex. 33:12-16. The thrust of this chapter is, <i>If Thy presence go not with me, carry us not up hence</i> (Ex. 33:15).</i> God then commanded him to descend, hew out tablets, and carry them in his hands up to the mountain.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:1,2.</i> God then descended in a cloud<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:5.</i> and <i>the skin of Moses’ face sent forth beams</i>.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:30.</i> God then wrote the second tablets.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:1.</i> Scripture therefore reads, <i>At that time the Lord said unto me: Hew thee two tables of stone like unto the first…and make thee an ark of wood</i> (Deut. 10:1). Israel was thus told to make the ark. This is the ark that Bezalel made.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">And was placed in the Holy of Holies. This ark symbolized God’s presence in Israel.</i> AND THE LORD REPENTED. Heaven forbid for the Lord to repent.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">To change His mind. Medieval Jewish philosophers taught that God is unchanging. This verse thus presented a problem to them.</i> Rather, Scripture employed human terminology. Compare, <i>And God went up</i> (Gen. 35:13);<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 11:5.</i> <i>And the Lord came down</i> (Gen. 11:5);<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on this verse.</i> <i>Let the Lord rejoice in His works</i> (Ps. 105:31), and, <i>And it grieved Him at His heart</i> (Gen. 6:6).<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on this verse.</i> Look, Samuel said, <i>And also the Glory of Israel will not lie nor repent</i> (I Sam. 15:29). Nevertheless, Scripture there reads, <i>It repenteth Me</i> (I Sam. 15:11).<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the term repent when applied to God is to be taken literally; otherwise I Sam. 15:11 would contradict I Sam. 15:29.</i> There are those who explain<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">The reference is probably to Saadiah Gaon. See Gen. 27:42.</i> <i>va-yinachem</i> (repented) by the Arabic word <i>wa’ad</i>.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Meaning to set a time. According to this interpretation, God set a time to punish the people, i.e., those who worshipped the calf. However, he promised to spare those who were not involved in worshipping the golden calf.</i> However, there is no need for this. AND MOSES TURNED. Scripture here tells us,<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">That is, Deuteronomy here mentions.</i> <i>and the mount burned with fire</i> (Deut. 9:15). The meaning of <i>and Moses turned</i> is that Moses looked around like a person who looks around and contemplates his course of action<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>va-yifen</i> (turned) is to be taken metaphorically. Its meaning is, he contemplated his course of action (Sarim).</i>. Moses saw that he had to descend quickly. <i>Va-yifen</i> (turned) here is similar to <i>va-yifen koh va-kho</i> (and he looked this way and that way) (Ex. 2:12). [IN HIS HAND.] In his possession.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>in his hand</i> is to be interpreted as in his hands (Filwarg).</i> It is similar to <i>And take with thee ten men</i>.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">There is no such verse. The reference is probably to I Kings 14:3, <i>And take with thee ten loaves</i>. On the other hand, the reference might be to <i>Take from hence thirty men with thee</i> (Jer. 38:10).</i> For we cannot understand how Moses was able to bring down one tablet in his hand. It is next to impossible to believe that he carried down two tablets in his hand.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">It is I.E.’s belief not to exaggerate the miracles recorded in Scripture. This stands in marked contrast to the rabbis of the Midrash, who tended to magnify the miracles recorded in Scripture.</i> [TABLES THAT WERE WRITTEN ON BOTH THEIR SIDES.] Now since Scripture explicitly tells us that the tablets were written on both sides, they could not have been made out of any of the stones that are mentioned with regard to the breastplate,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 28:17-20. These stones were translucent.</i> for what was seen on one side would then be seen on the other side. The word <i>ketuvim</i> (written) does not mean seen.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">If it did, then it is possible to identify the stones from which the tablets were hewn with one of the stones on the breastplate.</i> <i>Ketuvim</i> means written. Scripture tells us that what was written on one side was also written on the other side.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">For Scripture reads, <i>tables that were written on both their sides</i>.</i> Each tablet was thus thick. There is no need to assume that the <i>mem</i> and the <i>samekh</i> which were inscribed in the tablets were miraculously suspended,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">This is the opinion of Rabbi Chisda. See <i>Megillah</i> 2b and <i>Sabbath</i> 104a. Rabbi Chisda believed that the writing on the tablets was cut through the stone. Most letters of the alphabet are so shaped that it is possible to inscribe them in this manner. However, the final <i>mem</i> and <i>samekh</i> are round and cannot be so engraved. Hence Rabbi Chisda says that these letters stood on the tablets miraculously. I.E., as will soon be seen, disagrees with this interpretation.</i> for there is a difference of opinion regarding the meaning of the term <i>ashurit</i>.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew square script is called <i>ketav ashuri</i>. There is a difference of opinion in the Talmud as to the origin of this term. See <i>San.</i> 22a.</i> Some believe that the word <i>ashurit</i> means a praise-worthy script.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>she-me’usheret be-khetav</i>. See <i>San.</i> 22a. According to this opinion the square script was the one in which the tablets were written. The Talmud, which maintains that the <i>mem</i> and the <i>samekh</i> were miraculously suspended on the tablets, accepts this opinion. So does I.E. in his comments on Ex. 1:9. Nevertheless, he argues that one does not have to assume that the <i>mem</i> and the <i>samekh</i> were miraculously suspended on the tablets, as he believes that the tablets were written on both sides and not chiseled through.</i> Others maintain that it refers to the script which they brought up from Assyria.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ashur</i>. Hence the term <i>ashurit</i>. According to this opinion the Torah was given in <i>ketav ivri</i>, the ancient Hebrew script. In this script neither the <i>samekh</i> nor the <i>mem</i> is oval. According to this opinion there is no need to assume that the <i>mem</i> and the <i>samekh</i> were miraculously suspended on the tablets. I.E. quotes these two opinions in order to show that the rabbis themselves were divided as to whether the <i>mem</i> and the <i>samekh</i> were miraculously suspended on the tablets.</i> Furthermore, if the letters were visible on the reverse side, then the letters would appear backwards.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">They could thus be read on only one side. What point would there be then for the writing to be chiseled through?</i> There is no room for one to argue with me and ask whether these stones were precious.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">According to an earlier opinion quoted by I.E. the tablets were made of precious stones. I.E. disagreed with this opinion. Now one can object to I.E.’s rejection of this opinion on the ground that it is inconceivable that the divine tablets would be made of ordinary stone.</i> The answer is that the stones were very precious because the writing of God was engraved upon them. The stones had to be thick. Where would Moses find very precious stones that were a cubit in length, a cubit and a half in width,<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">For the dimensions of the tablets, see I.E.’s comment on Ex. 25:10. I.E. there explains that the tablets were a cubed cubit. The words “and a half” thus appear to be an error. It was the ark that was a cubit and a half in width. Hence the error.</i> and a cubit in height? Furthermore, where would Moses get the raw material to hew out two tablets of precious stones of the same dimensions as the first stones? Now we do not know the way the Ten Statements were written on the two tablets without Moses having to turn them over.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>tables that were written on both their sides</i> implies that some of the Statements were written on one side of the tablet and others on the reverse side. Thus Moses had to turn them around to read them or show their complete comments to the people. Hence Scripture goes on to say, <i>on the one side and on the other side were they written;</i> i.e., what was written on one side was written on the other side.</i> Hence after telling us <i>that were written on both their sides</i>, Scripture goes on to say, <i>on the one side and on the other side were they written</i>. We have no way of knowing whether each one of the tablets was completely covered with writing, or whether some blank spaces were left on the four corners as we do today with our books. We similarly do not know whether the writing was thick or thin. There is no reason for us to speculate concerning things for which we do not have a tradition. AND THE TABLES WERE THE WORK OF GOD. Our ancients said that it was decreed<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">On the eve of the Sabbath of creation.</i> that they be like this.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">That is, that the tablets come into being. See <i>Avot</i> 5:6, “Ten things were created on the eve of Sabbath at dusk…the tablets.”</i> I have already explained this at the beginning of the Book of <i>Bereshit</i>.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. on Genesis the word <i>bara</i> (created) means to cut or decree. Hence <i>Avot</i> 5:6 may be interpreted as meaning, on the eve of the Sabbath, God decreed that ten things come into being.</i> However, I believe that the meaning of <i>the work of God</i> is that they were created in their proper dimensions.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">That is, that the tablets were now created by God (Meijler).</i> This is mentioned because of the second tablets, which Moses hewed out.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">In other words, these tablets were the work of God but the second were shaped by Moses. So too Rashbam.</i> [GRAVEN.] Some say that the word <i>charut</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">The word <i>charut</i> does not appear again in Scripture. Hence the difference of opinion concerning its meaning.</i> means <i>charush</i><sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>tav</i> and <i>shin</i> interchange, as in the word <i>pashar</i> (explained) and <i>patar</i> (explained).</i> (graven).<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">As in <i>ma’aseh charash even</i> (the work of an engraver in stone) (Ex. 28:11).</i> Others invert the letters<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\"><i>Chet, resh, tav</i>, the root of <i>charut</i>.</i> and come up with the word <i>chatar</i> (dig) (Ezek. 8:8).<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">They interpret <i>charut</i> as if written <i>chatur</i> (dug), i.e., engraved.</i> Actually, the word has no counterpart [is a <i>hapax legomenon</i>]. It is possibly similar in meaning to the word <i>patu’ach</i> (engraved).<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">See <i>petuche chotam</i> (the engravings of a signet) (Ex. 28:11).</i> AND WHEN JOSHUA HEARD. And when Joshua, who remained at the foot of the mountain, heard. AS THEY SHOUTED. The word <i>be-re’o</i> (as they shouted) is related to the word <i>tru’ah</i> (shouting).<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>tru’ah</i> is <i>resh, vav, ayin</i>. The root of <i>be-re’o</i> is <i>yod, resh, ayin</i>. However, both roots are related because the <i>vav</i> and <i>yod</i> interchange, as does their place in the stem (Weiser).</i> As the word <i>de’iy</i> (my knowledge) in <i>I will fetch my knowledge from afar</i> (Job. 36:3) is derived from <i>yada</i>, so is the word <i>yara</i> derived from <i>re’o</i>.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">This appears to be a scribal error, for it is not consistent with <i>de’iy</i> (my knowledge) being derived from the root <i>yod, dalet, ayin</i>. Hence Weiser and Krinsky suggest emending to: so is the word <i>re’o</i> derived from <i>yara</i>. See note 97.</i> The same applies to <i>lamah tri’iy re’a</i> (why dost thou cry out aloud) (Micah 4:9).<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Here too <i>re’a</i> comes from the root <i>yod, resh, ayin</i>. However, <i>tri’iy</i> like <i>taru’ah</i> comes from <i>resh, vav, ayin</i>. However, both roots have one meaning.</i> AND HE SAID. Saadiah Gaon says that Joshua also said this.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>And he said</i> refers to Joshua.</i> However, I believe that these are the words of Moses.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>And he said</i> refers to Moses.</i> <i>And it came to pass, as soon as he came nigh unto the camp</i> which follows (v. 19) is proof of this. BEING OVERCOME. The word <i>chalushah</i> (overcome) is a noun. It is similar to the word <i>gevurah</i><sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Which is a noun similarly vocalized.</i> (mastery). THE NOISE OF THEM THAT SING. <i>Anot</i> (that sing) means tunes. This is what <i>and rose up to make merry</i> refers to (v. 6). THAT HE SAW THE CALF AND THE DANCING. The <i>heh</i><sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">The prefix letter <i>heh</i> means the.</i> prefixed to the word <i>egel</i> (calf) also refers to the word <i>u-mecholot</i> (and the dancing). The verse should be understood as follows: that he saw the calf and the dancing around it. Moses was overcome by great jealousy.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">For the Lord. See I Kings 19:10: <i>I have been very jealous for the Lord</i>.</i> He therefore broke the tablets which were in his hands and served, as it were, as a document of witness<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Of God’s covenant with Israel.</i> Moses thus<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">By breaking the tablets.</i> tore up the contract.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Of God’s covenant with Israel.</i> As Scripture states, he did this in the sight of all of Israel. AND HE TOOK THE CALF. Some say that the meaning of <i>and burnt it with fire</i> is that he melted it in fire.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">For gold does not burn, it melts.</i> However, there is no need for this, for there is a substance<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">We do not know what I.E. is referring to.</i> which, when put into the fire along with the gold, causes the gold to immediately catch fire, turn black, and never again turn back into gold. This has been tested and found to be true. AND STREWED IT UPON THE WATER. The reference is to the water from the brook that descended out of the mountain.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">See Deut. 9:17.</i> Moses commanded all of Israel to drink from these waters. This was similar to <i>and of the dust that is on the floor of the tabernacle the priest shall take, and put it into the water</i> (Num. 5:17).<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the water given to a woman suspected of adultery. If the woman were guilty, her belly would swell and her thighs fall. See Num. 5:22.</i> Now the water caused a sign to appear on the face of those who served the calf or their bellies swelled up. For otherwise, how could the Levites know who worshipped the golden calf? We have already said that very few of the Israelites had evil thoughts.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">That is, considered the calf as a god. Hence the test to discover who they were.</i> The intention of all<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">That is, the overwhelming majority of the people.</i> was to do good. AND MOSES SAID. Observe. Moses asked why Aaron needed to make the calf.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">This is the import of <i>What did this people unto thee, that thou hast brought a great sin upon them</i>?</i> AND AARON SAID: LET NOT THE ANGER OF MY LORD WAX HOT. Aaron called Moses my lord because of Moses’ great station. [THAT THEY ARE SET ON EVIL.] I have already explained the meaning of <i>that they are set on evil</i>.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the reference is to the mixed multitude. See I.E.’s comment on Ex. 31:18.</i> Similarly, <i>So they said unto me</i> (v. 23)<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the mixed multitude.</i> and, <i>And I said unto them</i> (v. 24).<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the mixed multitude.</i> AND WHEN MOSES SAW THAT THE PEOPLE WERE BROKEN LOOSE. The word <i>paru’a</i> (broken loose) is similar to <i>yippare’a</i> (cast off restraint) in <i>Where there is no vision, the people cast off restraint</i> (Prov. 28:18), and <i>va-tifre’u</i> (ye have set at nought) in <i>But ye have set at nought all my counsel</i> (Prov. 1:25). [FOR A DERISION.] Scripture employs an adjective (<i>le-shimtzah</i>) in place of an infinitive.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">In place of the infinitive <i>le-hashmitz</i>.</i> The meaning of <i>le-shimtzah</i> (for a derision) is that they will be a derision, a blemish, a defamation.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">People will whisper about their faults, deriding them, defaming them.</i> AMONG THEIR ENEMIES. <i>Kamehem</i> (their enemies)<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\"><i>Kamehem</i> can be translated as their risings. Hence I.E.’s comment.</i> is similar to <i>kamim alai</i> (rise up against me)<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>kamehem</i> means those who arise against them, i.e., their enemies.</i> in <i>Many are they that rise up against me</i> (Ps. 3:2) and the abridged form <i>kamai</i> (rise up against me)<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\"><i>Kamai</i> is short for <i>ha-kamim alai</i>. See Weiser and Krinsky.</i> in <i>that rise up against me</i> (Ps. 18:49). However, the Aramaic translation connects <i>kamehem</i> to the word <i>kamtem</i> (ye are risen) in <i>And, behold, ye are risen up in your fathers’ stead</i> (Num. 32:14).<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Onkelos renders <i>kamehem</i> as their rising, i.e., the generations that rise up in their place. He explains <i>le-shimtzah be-kamehem</i> to mean, to give them a bad name throughout their coming generations.</i> THEN MOSES STOOD. It is the practice of all camps that stay in one place for about a year<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Israel camped at Sinai for a little less than a year. See Ex. 19:1 and Num. 10:11.</i> to erect booths and have gates.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Hence the camp of Israel had a gate.</i> In such a case, there is no need to set aside a place outside the camp as a latrine.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">As required by Deut. 23:13. If the camp had latrines outside its walls, it would make no sense for it to have a gate, for the gate would have to be open at all times so that people could use the latrine at all times. Hence I.E. points out that walled camps would have the latrine within their walls. See I.E. on Ex. 29:45.</i> WHOSO IS ON THE LORD’S SIDE. Shall draw close to me; shall come near to me; shall come to me or shall gather to me.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>mi la-Adonai elai</i>, which literally means whoso is on the Lord’s side to me. Hence the various interpretations.</i> THE SONS OF LEVI. Who were of Moses’ family. AND HE SAID UNTO THEM. Moses referred to the Lord as the God of Israel because those who worshipped the calf thought that the Lord was to be identified with the calf.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">The worshippers of the calf referred to it as the god of Israel (v. 4). Hence Moses emphasized that the Lord, not the calf, was the God of Israel.</i> AND SLAY EVERY MAN HIS BROTHER. Even if it be his brother.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">If the worshipper happens to be his brother.</i> Many interpret <i>Who said of his father, and of his mother: I have not seen him</i> (Deut. 33:9) as referring to this incident.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">See <i>Yoma</i> 66:2: <i>“Who said of his father, and of his mother: I have not seen him, his father</i> refers to the father of his mother, who is an Israelite.”</i> They had to explain <i>his father and his mother</i> as referring to the father of the mother.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">For none of the Levites worshipped the calf.</i> However, as I will explain, there is no need for this interpretation. AND THE SONS OF LEVI DID. Not all the sons of Levi.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">All the sons of Levi gathered in response to Moses’ call, <i>Whoso is on the Lord’s side, let him come unto me</i> (v. 26). However, they didn’t all participate in the slaying of the worshippers of the calf. Hence, unlike verse 26, which reads, <i>And all the sons of Levi gathered</i>, our verse reads, <i>and the sons of Levi did according to the word of Moses</i>, omitting the word all.</i> AND MOSES SAID. Its meaning is, and Moses already said to them.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Thug <i>va-yomer</i> is a pluperfect. Our verse literally reads, “Consecrate yourselves today to the Lord, every man against his son, and against his brother.” Logic dictates that Moses said this to the Levites before they went out to slay the worshippers of the calf.</i> It is similar to <i>Then the Lord God formed</i> (Gen. 2:7).<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Which according to I.E. should be interpreted, and the Lord God had already formed. See I.E. on Gen. 2:7.</i> There are many other such examples.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Of the use of the pluperfect in Scripture.</i> [CONSECRATE.] The word <i>milu</i> (consecrate), which is in the <i>kal</i>, is grammatically irregular. It is sometimes transitive and at other times intransitive.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Weiser explains that I.E believed the word <i>milu</i> in our verse to be transitive. He interpreted our verse as meaning, fill your hands with a blessing.</i> [FOR EVERY MAN HATH BEEN AGAINST HIS SON.] Even if the worshipper be his son or brother he must kill him. They will be rewarded with a blessing for doing this. This is what <i>At that time</i><sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">When Israel made the golden calf. See I.E. on Deut. 10:7.</i> <i>the Lord separated the tribe of Levi</i> (Deut. 10:8) refers to. Its meaning is that God told Moses at Mount Sinai the reason the tribe of Levi was set aside. Scripture therefore reads, <i>Now these are the generations of Aaron and Moses in the day that the Lord spoke with Moses in mount Sinai</i><sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">That is, the meaning of <i>that the Lord spoke with Moses in mount Sinai</i> is that the Lord spoke with Moses regarding the separation of the tribe of Levi. Num. 3:1-10 deals with the separation of the tribe of Levi. Hence I.E.’s interpretation.</i> (Num. 3:1). Now Aaron, his sons, and the Levites were separated<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">In practice.</i> to serve the Lord at the time that the tabernacle was erected. Korah’s quarrel<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Num. 16:1-34.</i> took place at that time. Korah was a first-born.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Ex. 6:22.</i> Korah rebelled when God set aside the Levites in place of the first-born who were holy.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Num. 3:45. Korah rebelled because he would no longer be permitted to do the temple service, for Levites, although holy, could not perform priestly duties.</i> God did this because the first-born<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Unlike the tribe of Levi.</i> brought the burnt offerings before the calf and they slaughtered peace offerings upon the altar, which was made before the calf. AND IT CAME TO PASS ON THE MORROW. Following his descent.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>mi-mochorat</i> is short for <i>mi-mochorat yom rideto</i>.</i> AND NOW I WILL GO UP. To return to the mountain to fall before the Lord and atone for Israel as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on verse 11.</i> Perhaps God will write another pair of tablets in order to make a covenant with Israel. This is the meaning of <i>Behold, I make a covenant</i> (Ex. 34:10).<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">The second tablets served as evidence of God’s covenant with Israel.</i> For the tablets were, as it were, a document of witness. AND MOSES RETURNED. The Nagid<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Samuel the Nagid of Granada, Talmudist, poet, and statesman (993-1056 C.E.).</i> says that a <i>lamed</i> has been dropped and compensated for<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">By the <i>dagesh</i> in the <i>nun of anna</i>.</i> in the word <i>anna</i> (oh), which is short for <i>al na</i> (please consent). He maintains that the word <i>al</i><sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">In <i>al na</i>.</i> is related to the word <i>ho’il</i> (consent).<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">That is, please consent to my request.</i> However, this is far-fetched. On the contrary, its meaning is: please (<i>anna</i>) don’t do this.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">In our verse <i>anna</i> means please or I confess. Its implication is, please (or I confess the following but) do not do this (Meijler).</i> <i>Anna</i> is an expression of appeasement,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">That is, a call to reconciliation (Krinsky).</i> or confession, as here.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">In our verse.</i> <i>Anna</i> (I beseech Thee) in <i>I beseech Thee, O Lord, for I am Thy servant</i> (Ps. 116:16) is similar. YET NOW…BLOT ME, I PRAY THEE, OUT OF THY BOOK. I have already explained in my comments on <i>And the books were opened</i>, in the Book of Daniel (7:10), that all the decrees regarding masses and individuals are contingent upon the arrangements in the sky.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">In other words, God’s book refers to the arrangements of the stars.</i> Our sages have already admitted that children, longevity, and prosperity [depend upon the influence of the stars].<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">See <i>Mo’ed Katan</i> 28a: “Raba said: longevity, children, and prosperity are not contingent on one’s merits but on one’s star.”</i> However, God, as I have explained, increases the good which the heavenly arrangements have decreed because of a person’s fear of the Lord. AND THE LORD SAID. Saadiah Gaon says that this is what <i>And the Lord repented</i> (v. 14) refers to, for God had said that He would destroy all.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">All of Israel. See verse 10. He now repented and said that He would destroy only those who had sinned against Him.</i> The meaning of our verse is: Look. I will blot out of My book only those who sinned against Me in their minds.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Even if they didn’t worship the calf in practice. I.E. comments thus because those who actually had worshipped the calf had already been killed.</i> The aforementioned is to be understood after the manner of <i>that I may take the house of Israel in their own heart</i> (Ezek. 14:5).<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">The meaning of which is, I will punish the House of Israel for the sins which they committed in their hearts, the reference being to idolatry.</i> They were not killed<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">By the Levites.</i> because they did not actually worship the calf. This is the meaning of: And the Lord smote the people, because the calf was made and doubt<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">That is, they thought that the calf was a god. They thus doubted the truth of the existence of only one God.</i> came to people privately.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation and paraphrase of verse 35.</i> AND NOW GO, LEAD THE PEOPLE UNTO THE PLACE OF WHICH I HAVE SPOKEN UNTO THEE. That is, <i>unto the place of the Canaanite</i> (Ex. 3:8). This was said in anger.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Hence the place is not mentioned.</i> God told Moses, I have forgiven their sin because of you. Now you, who love them so much, go lead them. IN THE DAY. The beginning of every year is the day of accounting.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">On the day when God judges each individual he will take the person’s sin into consideration.</i> AND THE LORD SMOTE. It is possible that there was no plague in the first year.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">The number of Israelites did not diminish between the first census, which took place before the erection of the tabernacle (Ex. 38:26), and the second census a month after the erection of the tabernacle (Num. 1:1).</i> The Torah merely reports what happened after they journeyed from Mount Sinai.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>And the Lord smote</i>, etc., refers to what happened to Israel after they journeyed from Mount Sinai on the twentieth day of the second month in the second year following the Exodus (Num 10:11).</i> AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES: DEPART, GO UP HENCE. Scripture reads <i>go up</i> because one who goes towards the left side<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">That is, goes north. For when a person faces east, north is on his left side.</i> goes up.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Land of Israel is north of the desert of Sinai. Hence Scripture states, <i>go up</i>.</i> Abraham therefore went down into Egypt (Gen. 12:10)<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">That is, Scripture speaks of Abraham’s journey to Egypt in terms of going down. See Gen. 12:10, <i>And Abram went down into Egypt</i>.</i> because he was in the south.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">When he came to Egypt. Our texts read, <i>ki hu be-darom</i> (because he was in the south). Sarim suggests emending our text to read, <i>ki hi be-darom</i> [for it (Egypt) is in the south].</i> [JACOB.] I will do all of this<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Sending an angel before the Israelites, driving out the inhabitants of Canaan, and giving their land to the Israelites.</i> because of the oath which I swore to Abraham, Isaac, and Jacob. AND I WILL SEND AN ANGEL BEFORE THEE. To help you. [AN ANGEL.] Scripture does not read <i>the</i> angel<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">It reads <i>an</i> angel (<i>malakh</i>).</i> because <i>the</i> angel<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ha-malakh</i>.</i> refers to the angel which is known to have God’s name in him.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 23:20-23.</i> FOR I WILL NOT GO UP IN THE MIDST OF THEE. They will not erect the tabernacle,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The construction of which was described earlier.</i> for I will not rest in the midst of Israel. [LEST I CONSUME THEE IN THE WAY.] I will immediately consume them if they once again act in this manner. <i>Akhelkha</i> (I consume thee) is vocalized with a <i>segol</i><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Beneath the <i>kaf</i>.</i> in place of a <i>pattach</i>, and its <i>lamed</i> does not have a <i>dagesh</i> in it even though the rules of grammar require it.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">That the word be vocalized with a <i>pattach</i> beneath the <i>kaf</i> and that a <i>dagesh</i> be placed in the <i>lamed</i>.</i> Compare the word <i>achavvekha</i> (I will tell thee)<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>akhelkha</i> should have followed the vocalization of <i>achavvekha</i>.</i> in <i>I will tell thee, hear thou me</i> (Job 15:17).<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">It should be noted that in our editions of Scripture the <i>vav</i> of <i>achavvekha</i> does not have a <i>dagesh</i> in it. However, it is obvious that it did in I.E.’s edition. See <i>Minchat Shai</i> on Job 15:17.</i> AND WHEN THE PEOPLE HEARD THESE EVIL TIDINGS. What evil tidings?<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Evil tidings are recorded in verse 3 and in verse 5. Hence I.E.’s comment.</i> The reference is to what is written afterwards, <i>And the Lord said unto Moses</i>, etc. (v. 5).<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">In other words, verse 5 should come before verse 4. I.E. comments thus because verse 4 tells us, <i>and no man did put on him his ornaments</i>. However, verse 5 reads, <i>And the Lord said unto Moses…therefore now put off thy ornaments</i>. Hence <i>And the Lord said</i> should be interpreted, and the Lord had said (Weiser).</i> <i>And the Lord said unto Moses</i> (Ex. 4:19) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Here too the meaning of <i>and the Lord said</i> is, and the Lord had said. See I.E. on Ex. 4:19.</i> I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The reference is to I.E.’s comments on Ps. 78:20.</i> the meaning of <i>Can He give bread also</i> (Ps. 78:20).<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. <i>bread</i> refers to meat, not to the manna (I.E. on Ps. 78:20). I.E. comments thus because the first part of Ps. 78:20 reads, <i>Behold, He smote the rock, that waters gushed out</i>. Therefore <i>Can He give bread also</i>, which follows, cannot refer to the manna, for the manna fell before the rock was struck (see Ex. 16,17:1-8). I.E. explains <i>bread</i> to mean meat, as Israel asked for meat after the rock had been struck. See Num. 11:1-22.</i> It<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> is like <i>And He commanded the skies above</i> (Ps. 78:23),<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the manna which fell from heaven.</i> the meaning of which is, and He had already commanded the skies.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">For the manna fell before the striking of the rock which is earlier mentioned. See note 16.</i> This is also the case here.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"><i>And the Lord said</i> (v. 5) means, and the Lord had already said. I.E. comments thus because he believes that what is reported in verse 5 transpired before that which is reported in verse 4. See note 14.</i> There is no need for the Geonic interpretation to the effect that they always did so.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Vat. Ebr.</i> 38 reads, that they should always do so. The point is that verse 5 is in correct chronological sequence, for it relates that God told Israel that they must permanently keep their jewelry off. Thus <i>And the Lord said unto Moses</i> is to be taken literally.</i> AND THE CHILDREN OF ISRAEL STRIPPED THEMSELVES OF THEIR ORNAMENTS. <i>Et edyam</i> means of their ornaments.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"><i>Et</i> here has the meaning of <i>min</i> (from). I.E. comments thus because <i>va-yitnatzelu</i> (stripped themselves) is a reflexive verb. Therefore, if we do not translate <i>et</i> as <i>min</i>, our verse would read, <i>and the children of Israel stripped themselves their ornaments</i>.</i> The reference is to their fine garments and ornaments such as rings worn on the ears and fingers. The word <i>edyam</i> is to be interpreted in light of <i>va-edekh edi</i> (I decked thee also with ornaments) (Ezek. 16:11).<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 16:11 tells us that God decked Israel with ornaments. It then goes on to list the ornaments. It mentions earrings, nose rings, beautiful and costly garments, bracelets, and necklaces. See Ezek. 16:11-13.</i> Israel stripped themselves of their ornaments because they mourned over the incident of the calf. NOW MOSES USED TO TAKE THE TENT. Scripture employs an imperfect<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"><i>Yikkach</i>. <i>Yikkach</i> means will take. J.P.S. renders used to take.</i> in place of a perfect.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"><i>Lakach</i> (took).</i> We find the same in <i>They made a calf in Horeb</i> (Ps. 106:19).<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Ps. 106:19 employs the future, <i>ya’asu</i> (they will make), in place of the perfect, <i>asu</i>.</i> THE TENT. His tent.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"><i>The tent</i> means Moses’ tent. Hence the <i>heh</i> (the) prefaced to <i>ohel</i> (tent).</i> It is like <i>and they came into the tent</i> (Ex. 18:7).<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The reference being to Moses’ tent.</i> [NOW MOSES USED TO TAKE THE TENT AND PITCH IT WITHOUT THE CAMP, AFAR OFF FROM THE CAMP; AND HE CALLED IT THE TENT OF MEETING.] Look. Moses was separated from Israel because of the Glory that used to speak with him. This took place after he brought down the inscribed second tablets<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 34.</i> and Israel began to construct the tabernacle. Moses called his tent the tent of meeting because God met with him there until the tabernacle was erected. There is no chronological order in the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">For what is recorded in our verse did not occur at this point in time. As I.E. explains, it occurred later.</i> Some say that <i>the tent</i> refers to the tabernacle and that Scripture tells us where the tabernacle was located during the fifty days before the banners were set up.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">The tabernacle was set up on the first of Nisan (Ex. 40:17). Israel journeyed according to their banners on the twentieth of Iyyar, 50 days later. I.E. assumes that Israel took their journey on the very day that the banners were set up.</i> AND IT CAME TO PASS. This<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Like the shining of Moses’ skin. See Ex. 34:34.</i> too was a sign.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Of Moses’ closeness to God (Weiser).</i> Israel saw that as soon as Moses came to the tent from the camp of the Israelites he immediately saw the pillar of cloud. AND WHEN ALL THE PEOPLE SAW. This took place after what is reported in the section beginning with the words, <i>See, Thou sayest unto me</i> (v. 12), for what is recorded in the latter chapter occurred during the forty days that Moses fell before the Lord concerning the incident of the calf. After this, Moses descended and hewed out the stones. God then passed by Moses, and this led to the fulfillment of God’s word, <i>and thou shalt see My back</i> (v. 23).<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">It was only after this that God spoke to Moses face to face (see I.E. on verse 21). Hence what is recorded here had to have happened later on.</i> AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES FACE TO FACE. I will explain this in a section that will soon follow.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s comments on verse 21.</i> BUT HIS MINISTER JOSHUA, THE SON OF NUN, A YOUNG MAN. Joshua lived a hundred and ten years.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Josh. 24:29.</i> Our sages said that Joshua spent seven years conquering Canaan and seven years dividing it up.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>Zevachim</i> 118b.</i> If this is the case, then Joshua was now fifty-six years old.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Joshua lived 110 years. We deduct from this the 40 years of wandering in the desert, and the 14 years of conquering and dividing Canaan; 110 minus 54 = 56. Hence Joshua was 56 when Israel left Egypt.</i> Why then did Scripture call him a young man? This is its grammatical explanation. His minister Joshua, the son of Nun, performed the service of a young man.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">In other words, the word <i>sherut</i> is to be inserted before the word <i>na’ar</i>.</i> AND MOSES SAID UNTO THE LORD: SEE, THOU SAYEST UNTO ME. <i>See</i> means see the predicament in which I find myself.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">In other words, the word see cannot be taken to pertain to the words that follow, for words cannot be seen. Hence I.E. interprets see to mean see my predicament.</i> I will now grammatically explain the section.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Verses 12-23.</i> [I KNOW THEE.] Rabbi Saadiah Gaon says that <i>yedatikha</i> (I know thee) means I have honored thee. However, this is incorrect, for <i>that I may know Thee</i> (v. 13) just as You know me follows.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of <i>show me</i> (hodi’eni) <i>thy ways, that I may know Thee</i> (ve-eda’akah) (v. 13). Now <i>ve-eda’akah</i> in verse 13 cannot mean I will respect, for <i>hodi’eni</i> and <i>ve-eda’akah</i> come from the same root. Hence if <i>ve-eda’akah</i> means I will honor Thee, then <i>hodi’eni</i> must mean honor me. If this is the case, then verse 13 reads, honor me with Your ways so that I may honor You. This makes no sense. Hence we must translate <i>ve-eda’akah</i> as: that I will know Thee. Now if <i>ve-eda’akah</i> means that I will know thee, then <i>yedatikha</i>, which precedes it, must be rendered I know Thee.</i>  [MY PRESENCE.] Saadiah Gaon says that the meaning of the word <i>panai</i> (my presence)<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Literally, My face.</i> means my anger, as in <i>u-fanehah lo hayu lah od</i> (and her countenance was no more sad) (I Sam. 1:18).<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Which Saadiah Gaon renders: and she was no longer angry.</i> Now, what will the Gaon do with the word <i>panekha</i> (thy presence) in <i>If Thy presence go not with me</i> (v. 15)?<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">We cannot render <i>panekha</i> (thy presence) in this verse as anger because then the verse would read, <i>If Thy anger go not with me, carry us not up hence</i>.</i> I believe that <i>panai</i> means I, myself. It is similar to the word <i>panekha</i> (thine own person) in <i>and that thou go to battle in thine own person</i> (panekha) (II Sam. 17:11). SO THAT WE ARE DISTINGUISHED. <i>Ve-niflinu</i> (so that we are distinguished) comes from the same root as <i>ve-hiflah</i> (shall make a division) in <i>And the Lord shall make a division</i> (Ex. 9:4). It belongs to those roots which end in a <i>heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>peh, lamed, heh</i>.</i> THY GLORY. Your very self, for Scripture explicitly states, <i>And it shall come to pass, while My glory passeth by, that I will put thee in a cleft of the rock, and will cover thee with My hand until I have passed by</i> (v. 22). AND WILL PROCLAIM THE NAME OF THE LORD. Scripture writes with regard to Abraham, <i>and</i> (he) <i>called upon the name</i> (be-shem) <i>of the Lord</i> (Gen. 12:8).<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>va-yikra, be-shem Adonai</i>.</i> People were the ones who were called upon to serve the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Gen. 12:8 should be understood as follows: Abraham called to people in the Lord’s name; i.e., Abraham called upon people to worship the Lord.</i> The word <i>be-shem</i> (upon the name) is therefore connected<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">By the cantillical notes.</i> to God’s glorious name. However, this is not the case with <i>and proclaimed the name of the Lord</i> (Ex. 34:5),<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>va-yikra ve-shem, Adonai</i>. Here the word <i>ve-shem</i> (the name) is not connected by a cantillical note to <i>Adonai</i> (the Lord). In fact, the cantillical notes connect it to <i>va-yikra</i>.</i> for here the Lord is the one who calls.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:5 should be understood as, And the Lord proclaimed the name of the Lord.</i> It is the same case with <i>and will proclaim the name of the Lord before thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Its meaning is, I the Lord will proclaim the name of the Lord before thee, for here too <i>ve-shem</i> is connected to <i>Adonai</i>.</i> SEE ME. The word <i>yirani</i> (see me)<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">According to the rules of Hebrew grammar, <i>yirani</i> should be vocalized with a <i>tzere</i> beneath the <i>alef</i>.</i> is vocalized with a <i>kamatz</i>.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">In our editions of the Pentateuch <i>yirani</i> is vocalized with a <i>pattach</i>.</i> It is vocalized like <i>ro’ani</i> (seeth me)<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Which has a <i>kamatz</i> rather than a <i>tzere</i> beneath the <i>alef</i>. The same goes for <i>ro’ani, le-hotzi’anu</i>, and <i>yeshivani</i>. Hence I.E.’s comment.</i> in <i>And sayest</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">The Biblical text says, <i>Thou hast said</i>. I.E. most probably quoted from memory and erred.</i> <i>none seeth me</i> (Is. 47:10), and <i>le-hotzi’anu</i> (to bring us forth)<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"><i>Le-hotzi’anu</i> is vocalized with a <i>kamatz</i> beneath the <i>alef</i>.</i> in <i>to bring us forth out of Egypt</i> (Ex. 14:11), and <i>yeshivani</i> (bring me back)<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">In I.E.’s edition of the Bible <i>yeshivani</i> was vocalized with a <i>kamatz</i> beneath the <i>bet</i>. However, our texts of the Bible read <i>yeshiveni</i> (<i>tzere</i> beneath the <i>bet</i>).</i> in <i>If the Lord shall indeed bring me back to Jerusalem</i> (II Sam. 15:8). [AND LIVE.] The meaning of <i>va-chai</i> (and live) is, <i>and will live</i>.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">I.E. comments thus because he will soon quote a different interpretation of <i>va-chai</i>.</i> [FOR MAN SHALL NOT SEE ME AND LIVE.] For he will immediately die. Thus, upon seeing God’s messenger, Manoah said, <i>We shall surely die, because we have seen an angel</i> (Jud. 13:22).<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> Jacob similarly said, <i>I have seen an angel face to face, and my life is preserved</i> (Gen. 32:31).<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> How much more is this true for one who beholds the Lord? Some say <i>for man shall not see Me</i> [<i>and live</i>] means: only he who lives forever<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Angels or the soul following the death of the body. This interpretation takes <i>va-chai</i> (and live) to mean, but he that lives, i.e., he that lives forever.</i> shall see Me.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">According to this interpretation the meaning of <i>ki lo yirani ha-adam va-chai</i> (for no man shall see Me and live) is: <i>for no man shall see Me</i>, but he that lives shall see Me. So Weiser. Filwarg interprets I.E. as saying, some say, <i>for no man shall see Me</i> (ki lo yirani ha-adam) and if he does he shall live forever (va-chai).</i> However, this is not in keeping with the text.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">For <i>va-chai</i> means, and shall live. Furthermore, the other interpretations require us to read too much into the text.</i> Others say that the word <i>lo</i> (not) is also to be applied to the word <i>va-chai</i> (and live). Our text is to be read as if written, for neither man, nor he who lives, shall see Me.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Our text reads, <i>ki lo yirani ha-adam va-chai</i> (for man shall not see Me and live). This interpretation suggests that our verse be interpreted, <i>ki lo yirani ha-adam ve-lo ha-chai</i>, for no man or living being (angel) shall see Me.</i> The reference is to the angels.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">“He who lives” refers to the angels.</i> AND THOU SHALT STAND UPON THE ROCK. The reference is to the top of the mountain,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"><i>The rock</i> refers to the top of the mountain.</i> for Scripture clearly states, <i>and present thyself there to Me on the top of the mount</i> (Ex. 34:2). God told Moses to stand there and God himself would place him in a cleft of the rock when the Lord’s glory passed by (v. 22). For Scripture clearly states, <i>that I will put thee in a cleft of the rock</i> (v. 22). Scripture does not say that Moses should place himself in a cleft of the rock. I will now explain the meaning of the portion. Rabbi Saadiah Gaon says that God told Moses:<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i> Bring up this people from this place wherein they sinned and I will forgive them<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Their sin of making the calf.</i> in another place.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Saadiah Gaon’s paraphrase of verse 1.</i> Moses replied: If your anger is not removed from Israel in this place then carry us not up hence.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> However, the following appears to me to be the correct interpretation of the chapter. God told Moses, <i>and I will send an angel before thee</i> (v. 2).<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">That is, God told Moses to bring the people to the land of Canaan (v. 1). He then added, <i>and I will send an angel before thee</i>.</i> Moses then responded, <i>and Thou hast not let me know whom Thou wilt send with me</i> (v. 12), that is, whether this angel is the one concerning whom Scripture writes, <i>for My name is in him</i> (Ex. 23:21). God answered Moses, <i>My presence shall go with thee, and I will give thee rest</i> (v. 14). The meaning of <i>thee</i> is: because I will go only with thee, but I will not rest in the midst of the children of Israel. Moses therefore responded, <i>if Thy presence go not up with</i> this nation, mentioned earlier by Moses in <i>that this nation is Thy people</i> (v. 13), [<i>carry us not up hence</i>].<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>If Thy presence go not up</i> (v. 15) is to be interpreted: If thy presence go not up with this nation.</i> Hence Moses employed the plural <i>al ta’alenu</i> (carry us not up).<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Because the reference is to Moses and the people.</i> <i>For wherein now shall it be known that I have found grace in Thy sight…is it not in that Thou goest with us</i> (v. 16) is positive proof that this explanation<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Moses requested that God’s presence should accompany Israel.</i> is correct. God then answered Moses, <i>I will do this thing also that thou hast spoken, for thou hast found grace in My sight</i> (v. 17). Moses was extremely happy to hear this and therefore said, <i>let the Lord, I pray Thee, go in the midst of us</i> (Ex. 34:9). The latter stands in marked contrast to <i>for I will not go up in the midst of thee</i> (v. 3). Moses desired to see the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> God answered him, <i>for man shall not see Me and live</i> (v. 20). This is the truth. For the senses only feel that which is transient. Therefore <i>and they saw the God of Israel</i> (Ex. 24:10), <i>I saw the Lord sitting upon a throne</i> (Is. 6:1), and the prophecies of Ezekiel<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel saw God sitting on a throne which was placed on a platform borne by four creatures, each of which had four faces. See chapters 1 and 10 of Ezekiel.</i> were all visions of God. Look, Scripture here states, <i>and thou shalt see My back</i>. It states elsewhere, <i>and the similitude of the Lord doth he</i><sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Moses.</i> <i>behold</i> (Num. 12:8). These things require a long explanation. Saadiah Gaon says that face<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">In <i>My face shall not be seen</i> (v. 24).</i> refers to the face of the light. Let the face of the sun serve as an example.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">A person cannot look at the face of the sun. Similarly, a person cannot look at the light emanating from God. The aforementioned is referred to as God’s face.</i> The back<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">God’s back. See verse 33.</i> refers to the remaining light that cleaves to a person.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">That is, to the back of the divine light, which a person is able to behold (Weiser). See Saadiah Gaon’s <i>Book Of Beliefs And Opinions</i>, 2:11: “God has a special light which He creates and makes manifest to His prophets in order that they may infer therefrom that it is a prophetic communication emanating from God that they hear. When one of them sees this light, he says: “I have seen the glory of the Lord…” However, when they beheld this light, they were unable to look upon it because of its power and brilliance. Indeed, whoever looked upon it incurred the disintegration of his entire makeup and the flight of his spirit from his body.<br>Moses accordingly asked his Master to give him the strength to look upon this light. The latter, however, answered him that the first rays of this light were so powerful that he would be unable to view them clearly with his naked eyes, lest he perish. He would rather cover him up with a cloud or the like until the first rays of this light had passed, because the greatest strength of every radiant body is contained in its initial approach. All of this was implied in the statement of Scripture: <i>And I…will cover thee with My hand until I have passed by</i>. Then when, the first portion of the light had passed, God removed from Moses the thing that had covered him, so that he might be able to look at the back of the light, as Scripture says: <i>And I will take away My hand, and thou shalt see My back”</i> (Saadiah Gaon, <i>The Book Of Beliefs And Opinion</i>. Translated by Samuel Rosenblatt, Yale University Press, 1948, p. 130).</i> There is no need for all of this.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Saadiah’s interpretation of God’s face and back is wrong.</i> However, before I explain this let me say the following: Know that God only spoke to Moses face to face from the third series of forty days<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">That Moses spent in prayer following Israel’s making of the golden calf. See Deut. 10:10.</i> onward. Moses’ face shone because God passed by his face. Moses’ prophecy at first was through the angel who appeared in the bush.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Ex. 3:2.</i> Scripture there states, <i>And the Lord said</i> (Ex. 3:7).<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Even though it wasn’t actually the Lord.</i> The same is true of <i>And the Lord went before them</i> (Ex. 13:21),<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Even though the reference is to the angel of the Lord.</i> for the messenger speaks in place of the one who sent him.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">The angel represents the Lord and delivers His message. Hence God’s angel is referred to as the Lord in Scripture.</i> The day that Moses saw what he requested was, to him, what the day of the giving of the Torah was to Israel. No human being who lived before or after Moses ever reached Moses’ status. Our sages said that God showed Moses the knot of the <i>tefillin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">The knot of God’s <i>tefillin</i>. According to the rabbis, <i>My back</i> is to be interpreted as: what is in back of Me. See <i>Berakhot</i> 7a. Also see Rashi. For God wearing <i>tefillin</i>, see <i>Berakhot</i> 6a.</i> There words are correct. However, its meaning is not in accordance with that of the wise men of this generation who interpret the Rabbinical statement literally. On the contrary, it has a deeply hidden secret meaning.  Abraham the author states: I have already explained that the name of God, which is written but not pronounced,<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">That is, <i>YHVH</i>, the tetragrammaton.</i> is a proper name.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:15.</i> This proper name refers to the Glory.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">It refers to God Himself (Weiser).</i> If you add up all of the letters of God’s proper name you get seventy-two.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod</i> =10; <i>heh</i> =5; <i>vav</i> = 6. If we arrange God’s name as <i>Y</i>(10), <i>YH</i> (15), <i>YHV</i>(21), <i>YHVH</i> (26), we get 72.</i> The sages therefore said that it is God’s explicit name.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">That is, the sages of the Talmud therefore refer to God’s name as the 72-letter name of God.</i> If you add the square of one, the first number, to the square of five, the true middle number,<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Between one and nine. I.E. refers to five as the true middle number because some schools of thought taught that there are only nine basic numbers. See chapter 11 of I.E.’s <i>Yesod Mora</i>.</i> you will get the numerical equivalent of God’s name.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">1 squared + 5 squared = 26. <i>YHVH</i> = 26.</i> This is also true regarding the five moving stars.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Saturn, Jupiter, Mercury, Venus, and Mars. The five moving stars can be in conjunction with each other in 26 ways. For these 26 ways, see Krinsky.</i> When you add up the letters that one enunciates in naming half of the letters that make up God’s name<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod, heh. Yod</i> is spelled <i>yod</i> (10), vav (6) <i>dalet</i> (4). <i>Heh</i> is spelled <i>heh</i> (5), <i>alef</i> (1).</i> you will also get the numerical equivalent of God’s name.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i> = 26. Thus <i>yod, heh</i> spelled out = <i>YHVH</i>.</i> When you add up the squares of the first four square numbers<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">2, 4, 6, 8. Their squares 4 + 16 + 36 + 64 = 120.</i> you get the numerical equivalent of half of God’s name.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod, heh</i> = 15. Adding 1+ 2+ 3 +4 + 5 +6 + 7 + 8 + 9 + 10 + 11 + 12 + 13 + 14 + 15 = 120.</i> When you multiply the first half of God’s name<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod, heh</i>, that is, 15.</i> by the second half of God’s name<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\"><i>Vav, heh</i>, that is, 11. Multiplying 15 by 11 = 165.</i> you get the sum of the square of the odd numbers.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">The first five odd numbers, 1, 3, 5, 7, 9. Their squares 1 + 9 + 25 + 49 + 81 = 165.</i> When you subtract the square of the first letter of God’s name<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod. Yod</i> (10) squared = 100.</i> from the sum of the squares of the first two letters<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod, heh</i> (15). 15 squared = 225.</i> of God’s name, the remainder will be equivalent to the cube of the second letter of God’s name.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i>. <i>Heh</i> (5) cubed = 125. 225 – 100 = 125.</i> If you subtract the square of the first two letters of God’s name<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod</i>, <i>heh</i> (15); 15 squared = 225.</i> from the square of the first three letters of God’s name,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\"><i>Yod, heh, vav</i>. <i>Yod, heh, vav</i> = 21. 21 squared = 441. 441 – 225 = 216.</i> the remainder<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">216.</i> will be equivalent to the cube of the third letter of God’s name.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\"><i>Vav</i>. <i>Vav</i> cubed = 216.</i> This glorious God is similar to the number one which stands by itself and has no need for any number before it.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">All numbers have a number before them; i.e., if a person says I have five books then what he is saying in effect is I have one book, two books, three books, four books, five books. Thus five assumes the numbers that precede it. However, 1 does not depend on any number before it. It stands by itself. This is the case with God. God stands by Himself. He is not dependent on any being that came before Him.</i> If you consider the role that the number one plays in a sum of numbers, you will discover that one is the first of all the numbers in any sum, and that all sums consist of ones. God similarly is the One who is all.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">So Meijler.</i> This is therefore the secret of the prayers and praises.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">The purpose of all prayers is to praise God as One, and the One from whom all existence comes.</i> It is the meaning of <i>Thus will I magnify Myself, and sanctify Myself</i> (Ezek. 38:23)<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 38:23 reads: <i>Thus will I magnify Myself, and sanctify Myself, and I will make Myself known in the eyes of many nations; and they shall know that I am the Lord</i>.</i> and of <i>in whom I will he glorified</i> (Is. 49:3).<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Is. 49:3 reads: <i>Thou art My servant, Israel, in whom I will be glorified</i>. God will be glorified by Israel’s proclaiming His oneness.</i> Now the One has no image. He encompasses all the images,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">All shapes and forms owe their existence to God (Weiser).</i> for they all came from Him. Observe, the heavenly bodies, namely, the lights and the stars, have no front or back. This is certainly the case with man’s heavenly soul. This is surely the case with those who serve on high.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">The angels.</i> This is beyond the shadow of a doubt the case with the Most High.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>and thou shalt see My back; but My face shall not be seen</i> (v. 23) is not to be taken literally.</i> Now there is a vertical line between the two points.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">The upper and lower worlds form two opposite poles. There is, at it were, a line connecting them (Weiser).</i> The point closest to the Creator<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ha-po’el</i>. Motot interprets this as referring to the active intellect.</i> is known as “the prince of the face”<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">The prince of the face refers to the angel who sees God’s face. It may also refer to the tenth sphere (I. Levin, <i>Yalkut Ibn Ezra</i>, p. 195).</i> and “the prince of power.”<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">The reference might be to the ninth sphere, the sphere which propels the other spheres. See I. Levin, p. 195.</i> The point which lies on the opposite end of the line marks the end of power.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">The end of God’s power, for there is nothing beneath the lowest world. See Weiser.</i> Man moves frontward.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Towards his creator.</i> The body which is on high moves towards the right.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">The spheres in which the fixed and moving stars are embedded appear to move from right to left (west to east) to one facing north. (Motot, quoted by I. Levin, p. 195). Thus the spheres aspire to move towards the “right” of God. See Weiser.</i> Plants grow upward.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Even plants aspire to move towards the source of their being.</i> Now Moses was able to know and perceive intellectually how human beings cleave to the Creator of the world<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Moses was able to perceive the manner in which human beings are connected to God.</i> who is called “the back” (v. 23). It is the nature of the Glory<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Of God.</i> that no created being may have the power to know this.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">“This” refers to Moses’ request, <i>Show me, I pray Thee, Thy glory</i>.</i> This is the meaning of <i>for man shall not see Me and live</i> (Ex. 33:20). This is so because man’s soul is in a body.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">The body and its lusts hinder man’s soul from reaching its full potential.</i> Now, after an intelligent person dies, his soul reaches a very high stage. It is a state which it could not reach while the individual was alive. Look, Moses<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">After seeing God’s back.</i> became all-encompassing.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">God knows the individual as part of the whole. See I.E. on Gen. 18:21 and the notes thereto. By seeing God’s back, Moses was able to know the whole. According to I.E. ultimate knowledge is knowledge of the general category and not of the individual parts. For the individual perishes while the species endures. See chapter 10 of the <i>Yesod Mora</i>.</i> God therefore told Moses, <i>I know thee by name</i> (v. 12),<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Moses now stood out more than he ever had before.</i> for only God knows the individuals and their parts in an all-encompassing manner. Man is the most important being upon the earth. Hence the form of the cherubim.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">The cherubim in Ezekiel’s vision had human forms. See Ezek. 1:5.</i> Israel is the most important type of human being.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">See Book II of Judah Ha-Levi’s <i>Kuzari</i>.</i> Hence the statement regarding the knot of the <i>tefillin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">See note 89. The Rabbinic statement expresses God’s love for Israel. See <i>Berakhot</i> 6a, “Rabbi Nachman bar Yitzchak said to Rabbi Chiyya bar Avin, What is written in the <i>tefillin</i> of the Master of the universe? He answered, <i>who is like Thy people Israel, a nation one in the earth</i> (I Chron. 17:21).”</i> The <i>Shi’ur Komah</i><sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\"><i>Measurement of Stature</i>, a mystical work giving the dimensions of God. Most scholars believe it to have been composed in the Geonic period. However, Saul Lieberman believes it to be a Tannaitic Midrash on <i>Song of Songs</i>.</i> therefore<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Because all things have their origin in God.</i> writes that God created all corporeal beings and all beings more glorious than corporeal beings.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Angels and souls (Weiser).</i> The accidents<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>mikrim</i>. An Aristotelian term for that which is incidental, e.g., white. That the house is white is an accident. Accidents are the opposite of substance. They have no independent existence. They exist only in another being. Accidents are in a state of flux, while substance remains the same.</i> are of less significance than the corporeal beings.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">In other words, incorporeal beings are superior to corporeal beings. However, the accidents are inferior to the corporeal beings. Man should choose to cleave to that which is above him rather than to that which is below him.</i> Furthermore, Rabbi Ishmael says,<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">In the <i>Shi’ur Komah</i>.</i> “Whoever knows the measure of the Creator of the world<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">A grossly anthropomorphic statement. I.E. apparently interprets this to mean that whoever knows the manner in which God encompasses all things is assured of a place in the world to come.</i> is assured of a place in the world to come. I and Rabbi Akiba vouch for this.” This is the meaning of <i>Let us make man in our image, after our likeness</i> (Gen. 1:26).<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Man can attain immortality like his creator.</i> Note, all plants, all that live on the earth, all fowl, cattle, animal, creeping thing and all human beings<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">With the exception of Israel.</i> are tied to the forty-eight forms of the sphere.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">The stars of the eighth sphere (the sphere bearing the constellations) are arranged in 48 forms. See I.E. on Ex. 20:3 and the notes thereto.</i> This is the meaning of [<i>and when thou seest the sun and the moon and the stars, even all the host of heaven…</i>] <i>which the Lord thy God hath allotted unto all the peoples under the whole heaven</i> (Deut 4:19).<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">That is, all people are under the dominion of the stars.</i> Those who added “to give light”<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">That is, the 70 scholars who translated the Torah into Greek. These sages rendered Deut. 4:19 as follows: which the Lord thy God hath allotted to give light to all the peoples under the whole heaven. See <i>Megillah</i> 9b.</i> did so to explain the verse. It is possible that they knew this<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">That “all plants, all that live on the earth; all fowl, cattle, animal, creeping thing and all human beings are tied to the forty-eight forms of the sphere.”</i> but did not want to reveal this secret to the students. <i>And that He had not allotted unto them</i> (Deut. 29:25)<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">According to I.E., Deut. 29:25 deals with the worship of the hosts of heaven. Its meaning is that God did not place Israel under the dominion of the stars. Nevertheless, Israel worshipped the stars.</i> is positive proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">For here, <i>had not allotted</i> cannot be interpreted as meaning, had not allotted to give light, for Deut. 29:25 deals with idol worship, that is, the worship of the stars (Meijler).</i> It is known that the seven moving stars<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">The Sun, Moon, Mercury, Venus, Mars, Jupiter and Saturn. In the notes which follow, the aforementioned will be referred to as follows: Sun/su., Moon/mo, Mercury/me, Venus/v, Mars/ma, Jupiter/j, and Saturn/sa.</i> have 120 possible conjunctions.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">I.E. then goes on to list these 120 conjunctions.</i> The seven moving stars form the great conjunction in only one way.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">The seven moving stars can be in simultaneous conjunction in only one way.</i> There are twenty-one two-star conjunctions.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">The seven moving stars can be in a two-star conjunction in 21 ways. They are: sa/j, sa/ma, sa/su, sa/v, sa/me, sa/mo; j/ma, j/s, j/v, j/me, j/mo; ma/su, ma/v, ma/me, ma/mo; su/v, su/v, su/mo, v/me, v/mo, me/mo.</i> It is the same case with five-star conjunctions.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">The seven moving stars can form 21 five-star conjunctions. They are: sa/j/ma/su/v; sa/j/ma/su/me, sa/j/ma/su/mo, etc.</i> This number results from seven.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">So Weiser. The 21 possible conjunctions result from the seven moving stars.</i> The stars can be in a three-star conjunction in thirty-five ways,<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Sa/j/ma, sa/j/su, sa/j/v, sa/j/me, sa/j/mo, etc.</i> for this number too is a result of the conjunctions of the seven moving stars.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">So Weiser.</i> The same is true of a four-star conjunction.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">The seven moving stars can be in a four-star conjunction in 35 ways, i.e., sa/j/ma/su, sa/j/ma/v, sa/j/ma/me, etc.</i> Now the stars can be in a six-star conjunction in seven ways.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">These are: sa/j/ma/su/v/me, sa/j/ma/su/me/mo, sa/j/ma/su/v/mo, etc.</i> The influence of the conjunction which takes in all peoples of the earth<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">That is, the above-mentioned great conjunction. See note 155.</i> varies in accordance with the constellation of every one<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Each one of these seven areas is under the influence of a given constellation.</i> of the seven sections<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">The inhabited world was believed to be divided into seven sections. See I.E. on Gen. 1:2.</i> which constitute the inhabited world.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Literally, the conjunction which takes in all peoples of the earth in accordance with the constellation of every one of the seven sections that constitute the inhabited world.</i> Scripture says concerning them, <i>Thou hast set all the borders of the earth; Thou hast made summer and winter</i> (Ps. 74:17), which differ in all of the areas. Change does not come from the sun itself but because of its movement towards the north and south. Now the conjunction of the sun and moon in Aries<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Which is part of the constellations of “fire.” There are four elements: dust, fire, air, and water. Three of the 12 constellations correspond to each one of these four elements. Aries, Leo, and Sagittarius form the fire constellations.</i> occurs every 960 years. These two turn from the constellation with which they are in conjunction to the ninth constellation<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Sagittarius.</i> every twenty years. They make this cycle twelve times for a total of two hundred and forty years.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">20 × 12 = 240.</i> From there<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Form the constellation of fire.</i> they travel in the same manner and in an identical time period in the constellations of “dust,”<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Taurus, Virgo, and Capricorn.</i> the constellations of “air,”<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Gemini, Libra, and Aquarius.</i> and the constellations of “water.”<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">The sun and the moon travel in each one of the group of constellations for 240 years; 4 × 240 = 960.</i> Do not think that the four elements are in heaven<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">That is, that the heavenly bodies are made out of the four elements.</i> and that there is heat in the sun and coldness in the moon and Saturn.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">The sun was believed to be hot and dry, the moon cold and wet, and Saturn cold and dry. See chapter 4 of I.E.’s <i>Reshit Chokhmah</i>.</i> Heaven forbid.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">According to medieval science the sun itself was not hot. However, it heated the earth because of the earth’s composition. See Book II of Judah Ha-Levi’s <i>Kuzari</i>: “We say that the rays of light belong to the sun itself, although in reality this is not so: it is the terrestrial bodies which, being opposite to it, are affected by it, and reflect its light.”</i> The creations that are high and above are glorious.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">They are not made out of the four elements which belong to the lower world. Hence they cannot share its properties; i.e., they cannot be hot, cold, dry, or wet.</i> Scripture says concerning them, <i>For He commanded, and they were created</i> (Ps. 148:5). <i>He hath established them for ever and ever; He hath made a decree which shall not be transgressed</i> (Ps. 148:6).<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">If the heavenly bodies were made out of the four elements they would eventually come to an end. See I.E. on Ps. 148:5.</i> They were created in this way<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">To be hot and dry, cold and wet, cold and dry. See note 177.</i> only because of those whom they affect.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">That is, to have this effect on earth. That is, the sun is said to be hot and dry because it has this effect on the earth.</i> The seven moving stars<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Literally, the ministers.</i> cannot change their nature. They cannot violate that which God has assigned to them. The same applies to the hosts of heaven. The inhabitants of the lower world are affected by them in accordance with their<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the inhabitants of the world.</i> makeup. Hence they cannot benefit or harm. Thus they cannot help one who bows down to them, for what was decreed for him in accordance with the arrangements of the stars at the time of his birth shall befall him. He can only be saved from his fate if he cleaves to and is protected by a power that is higher and more powerful than the stars. I will explain with a worthy parable. The arrangement of the stars had it that a river would overpower a city and kill or flood its inhabitants. A prophet came and warned the people to turn to God before the arrival of the day of their calamity. The people turned to God with all their heart. Because the people cleaved unto God, God put it into their hearts to go out of the city to pray unto the Lord. They did this. On the appointed day the river suddenly overflowed, as is its nature. We have witnessed this many times. The river flooded the entire city. Now God’s decree was not altered and He saved them. Imagine the following: The seven moving stars are like horses that run along a path. They do not run with the intention of doing good or bad. They act in accordance with their nature. Now imagine that a blind man is in their path. The blind man does not know how the horses act. He does not know when they go to the right and when they go to the left. The blind man depends on a person with sight who knows the way the horses run. Now the person with sight will guard the blind man. When the horses run to one side he will lead the blind person to the other side. The course of the horse’s running does not change but the blind man is saved. It is because of this that Scripture states, [<i>the sun, and the moon and the stars, even all the host of heaven…</i>] <i>which the Lord thy God hath allotted</i> [<i>unto all the peoples under the whole heaven</i>] (Deut. 4:19); <i>But you hath the Lord taken…to be unto Him a people of inheritance</i> (Deut. 4:20). <i>The portion of Jacob is not like these, For He is the former of all things</i> (Jer. 51:19). This is the meaning of <i>so that we are distinguished, I and Thy people</i> (v. 16). This is what the rabbis mean by “Israel has no constellation”<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\"><i>Sabbath</i> 156a; <i>Nedarim</i> 32a.</i> as long as they keep the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">“As long as they keep the Torah,” is not part of the Rabbinic statement. It is I.E.’s interpretation of “Israel has no constellation.”</i> If Israel does not keep the Torah, then the star rules over them, as has been proven, for any conjunction combined with Aquarius<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Aquarius is Israel’s constellation. See I.E. to Ex. 31:18.</i> is an evil arrangement. It results in harm befalling Israel. This is admitted by the astrologers. Now the stars were arranged in a conjunction which decreed that Israel should remain in exile in Egypt for many more years.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Than they actually were.</i> God delivered them because they cried out unto the Lord and turned to Him (Ex. 2:23). What is true for the group<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">The people of Israel.</i> is true for the individual.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">The individual Israelite. As long as an Israelite clings to God he is not under the dominion of the stars.</i> Therefore <i>But he that keepeth the law, happy is he</i> (Prov. 29:18).  Observe, <i>I know thee by name</i> (v. 12) is similar to <i>For the Lord knoweth the way of the righteous</i><sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Translated according to I.E.</i> (Ps. 1:6).<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">God knows that individual as a part of the whole. See note 135.</i>  Note, <i>Show me, I pray Thee, Thy glory</i> (v. 18) does not refer to seeing with the eyes.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Moses did not ask to physically see God.</i>  Observe. <i>Al panekha</i> (before thee) (v. 19)<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Literally, before thy face.</i> means: before thy inner face. It refers to the face of the heart.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">That is, it refers to the mind.</i>  <i>Kol tuvi</i> (all my goodness) does not mean all. Neither does it mean in all or with all.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\"><i>Kol tuvi</i> is not to be interpreted, I will reveal all My goodness to you. Neither is it to be interpreted, I will reveal My goodness in all things, or I will reveal My goodness with all things. Its meaning is, I will reveal My attributes to you (Weiser).</i>  <i>And I will be gracious to whom I will be gracious</i> (v. 19) refers to Moses, for Scripture tells us, <i>I will make all My goodness pass before thee</i> (<i>Ibid</i>.). However, before I pass before thee I will show mercy to you;<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of verse 19.</i> that is, I will cover you with My hand (v. 22). Look, this is its (v. 22) meaning. The hand served as a type of cover,<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">God shielded Moses’ mind from comprehending more than it could. Otherwise Moses would have died.</i> as in the case of a person who uses his hand to ward off the light of the sun so that his soul does not separate from his body.  Observe. Scripture states, <i>and thou shalt see My back</i> (v. 23) because God is all, His glory fills all, from Him is all, and He encompasses all of their images.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Moses was shown how all of creation has its origin in God. This is called seeing God’s back (Meijler).</i> This is the meaning of <i>and the similitude of the Lord doth he behold</i> (Num. 12:8). AND I WILL COVER THEE. <i>Ve-sakkoti</i> (and I will cover thee) has the same meaning whether spelled with a <i>sin</i> or a <i>samekh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-sakkoti</i> is spelled with a <i>sin</i> in our verse.</i> Some commentaries say that <i>kappi</i> (My hand) is to be interpreted My cloud,<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">In Is. 49:16. I.E. quotes this opinion in the name of Saadiah Gaon.</i> as in <i>al kappayim kissah or</i> (He covereth His hands (or cloud) with the lightning) (Job. 36:32) and <i>hen al kappayim chakkotikh</i> (Behold, I have graven thee upon the palms of My hands) (Is. 49:16).<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">They render this verse, Behold, I have graven thee upon My clouds.</i> However, it is to be translated literally.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\"><i>Kappi</i> is to be rendered My hand.</i> BUT MY FACE SHALL NOT BE SEEN. <i>Yera’u</i> (shall be seen) refers to <i>My face</i>. However, this is not the Case with <i>yera’u</i> (shall be seen) in <i>they</i><sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. <i>They</i> refers to the males making the festival pilgrimage.</i> <i>shall not be seen before My face empty</i> (Ex. 34:20),<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. In other words, <i>ve-lo yera’u fani rekam</i> (they shall not be seen before My face empty) should not be translated as My face shall not be seen empty.</i> for <i>shall be seen</i> here refers to the males.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Making the festival pilgrimage.</i> AND THE LORD SAID UNTO MOSES: HEW THEE. <i>Pesal lekha</i> (hew thee)<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The term <i>lekha</i> (thee) appears to be unnecessary. Hence I.E. points out that Scripture occasionally uses this form. According to Weiser <i>lekha</i> is used for purposes of emphasis.</i> is similar to <i>lekh lekha</i> (get thee out) (Gen. 12:1) and <i>ve-attah kach lekha</i> (take thou also unto thee) (Ex. 30:23). [LIKE UNTO THE FIRST.] The same size as the first. Saadiah Gaon says that the second tablets were more precious than the first, for the second tablets were given on a holy day, on the Day of Atonement. This was not the case with the first tablets. The first tablets descended<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Were brought down by Moses.</i> on the seventeenth day of Tamuz,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Ta’anit</i> 4:6.</i> on a weekday. Furthermore, three covenants are mentioned with regard to the second tablets;<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">They are: <i>Behold, I make a covenant</i> (v. 10); <i>I have made a covenant with thee and with Israel</i> (v. 27); <i>And he wrote upon the tables the words of the covenant</i> (v. 28).</i> <i>and that it may go well with thee</i> (Deut. 5:16) was inscribed on the second tablets;<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">But not on the first tablets.</i> and the first tablets were broken. Now these things<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The evidence adduced by Saadiah.</i> are similar to that which is seen in a dream.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 2:11 where I.E. sarcastically claims that Saadiah Gaon’s interpretation came to him in a dream.</i> They neither help nor hinder.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">See <i>Gitin</i> 52a; <i>San.</i> 30a, <i>Divre chalomot lo ma’alin ve-lo moridin</i> (that which is seen in a dream neither helps nor hinders).</i> Both tablets had God’s writing on them.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">They were thus equally precious.</i> Furthermore, the first tablets were the work of God whereas the second tablets were the work of Moses.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Thus the first tablets were more precious than the second ones.</i> AND BE READY BY THE MORNING, AND COME UP. This is the third time,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">That Moses ascended Mount Sinai after God’s revelation.</i> and each time Moses stayed on the mountain for forty days and forty nights.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Moses ascended the mountain after the revelation to receive the first set of tablets. He was then on the mountain for 40 days (Ex. 25:18). After Moses broke the tablets he spent 40 days in prayer on behalf of Israel (Deut. 10:11). Moses spent 40 days on the mountain when he received the second pair of tablets (v. 28). There are 120 days between the sixth of Sivan, when the revelation occurred, and the Day of Atonement, when Moses brought down the second pair of tablets. Hence Moses ascended the mountain three times between the sixth of Sivan and the tenth of Tishri.</i> AND NO MAN SHALL COME UP WITH THEE. Scripture states, <i>And no man shall come up with thee</i>, because Aaron and his sons ascended and descended the mountain with Moses after God revealed himself to Israel.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Ex. 24:9.</i> Aaron also ascended the mountain with Moses before God’s revelation.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Literally, the first time. See Ex. 19:24.</i> THROUGHOUT ALL THE MOUNT. Even somewhere far removed from the place of God’s glory. AND HE HEWED TWO TABLES OF STONE…AND TOOK IN HIS HAND TWO TABLES OF STONE. It is Hebrew style to speak thus and say, <i>and took in his hand two tables of stone</i>.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Even though Scripture has already told us in the first part of the verse that the tablets were of stone.</i> The verse does not say, and took in his hand the two tables.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in the first part of the verse.</i> Our verse is similar to <i>Then the Lord caused to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord</i> (Gen. 19:24).<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The second <i>Lord</i> appears to be redundant.</i> Scripture does not say, “from Himself.”<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In place of <i>from the Lord</i>.</i> We similarly find Scripture using the phrase the children of Israel five times in one verse.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Num. 8:19.</i> It is elegant to write thus.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 19:24 and the notes thereto.</i> AND THE LORD DESCENDED. Some say that <i>and stood</i> refers to the cloud,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Rather than to the Lord.</i> for God was passing by.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">As is indicated in verse 6.</i> Note that the mountain symbolizes<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>himshil</i> (he compared). Others render, he gave dominion. See Meijler and Krinsky.</i> the celestial angels who are on a higher level than human beings, as the mountain is higher than the ground.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Weiser.</i> AND PROCLAIMED THE NAME OF THE LORD. Note, it was the Lord who was proclaiming.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The Lord proclaimed the name of the Lord.</i> God thus taught Moses how to proclaim<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>yelammedno</i> (he taught him), as in <i>Vat. Ebr.</i> 38 rather than <i>lamadnu</i> (we learn), as in the printed texts. See next note.</i> the name of the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Translated according to <i>Vat. Ebr.</i> 38. The printed texts read: We thus learn how Moses proclaimed the name of the Lord.</i> AND THE LORD PASSED BY. Do not be amazed that the Lord called out, “the Lord,” for God alone is the knower, the content of his thought, and the object of his thought.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">God proclaimed, <i>The Lord, the Lord</i>, because He and what He knows, in this case the Lord, are one and the same.</i> This is a very difficult concept.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Maimonides devotes chapter 68 of the first part of <i>The Guide of the Perplexed</i> towards explaining this concept. See p. 163 of Shlomo Pines’ translation.</i> Saadiah Gaon says that the first Lord<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">In the phrase, <i>The Lord, the Lord</i>.</i> is connected to <i>and proclaimed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Saadiah reads our verse as follows: “And the Lord passed by before him, and the Lord proclaimed: The Lord.”</i> Now if this is so, then why didn’t the master of the cantillical notes<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">The individual who placed the cantillical notes in the Torah. I.E. does not identify this individual.</i> connect them?<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">The cantillical notes connect <i>va-yikra</i> (and proclaimed) to the preceding word, <i>panav</i>. It does not connect it to Adonai, which follows.</i> Actually, Scripture repeats the Lord’s name twice in our verse in the same manner that it repeats Abraham’s name in <i>Abraham</i>, <i>Abraham</i> (Gen. 22:11); Jacob’s name in <i>Jacob</i>, <i>Jacob</i> (Gen. 46:2); Moses’ name in <i>Moses</i>, <i>Moses</i> (Ex. 3:4).<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">In all these cases the name is repeated for emphasis.</i> Our verse is to be similarly read.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The names are connected to each other; i.e., our verse is to be read: The Lord, the Lord.</i> It is written<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">In Rabbinic literature.</i> that there are thirteen attributes.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">In verses 6 and 7. See <i>Rosh Ha-Shanah</i> 17b.</i> Saadiah Gaon said that the Lord’s glorious name<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">In the phrase “and the Lord proclaimed.” See note 31.</i> is included in the number. If so, then it is not an attribute.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">The term Lord in the phrase “and the Lord proclaimed” is a proper name. Hence it should not be counted among the attributes.</i> He also says that the second time the divine name<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"><i>YHVH</i>.</i> is mentioned, it means Lord.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>va-yikra, YHVH YHVH</i>. Saadiah interprets this as, and <i>YHVH</i> proclaimed <i>Adonai</i> (Lord). According to Saadiah Gaon, YHVH YHVH (The Lord, the Lord) counts as two attributes.</i> However, this is an error, for our verse does not read “Lord.”<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Our verse does not read <i>Adonai</i>. See note 41.</i> The term Lord is an honorific substitute used by the reader.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Whenever a reader of Scripture comes across the divine name <i>YHVH</i>, he reads it as <i>Adonai</i> (Lord).</i> Rabbi Nissim says that the phrase long-suffering<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>erekh appayim</i>.</i> is really two attributes. God is long-suffering to the good and God is long-suffering to the bad. This too is incorrect, for an attribute is not to be added because of a change of persona.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">The attribute does change because of the type of person to whom it is applied.</i> Furthermore, God is long-suffering to the wicked,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">The sinner.</i> not to the ones who have not sinned against Him.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">There is no reason for God to be long-suffering to the righteous. There is thus not even a change in persona.</i> Observe. <i>Ve-nakkeh</i> (clear) is an attribute unto itself.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The phrase reads, <i>ve-nakkeh lo yenakkeh</i> (and that will by no means clear the guilty), which literally means clear, He shall not clear. Now “clear” is an attribute of mercy. He shall not clear is not an attribute of mercy. Hence the rabbis separated the two. See next note.</i> The thirteen attributes end here.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">According to Saadiah Gaon and Rabbi Nissim. So Krinsky and Weiser. However, their interpretation is questionable because I.E. himself later notes that the 13 attributes end with <i>ve-nakkeh</i>. Hence this comment may be taken as a general statement.</i> According to the plain meaning of the text, <i>ve-nakkeh lo yenakkeh</i><sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Literally, clear, He shall not clear.</i> (and that will by no means clear the guilty) (v. 7) is one attribute,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">One might take the phrase <i>ve-nakkeh lo yenakkeh</i> as referring to two attributes. See <i>Yoma</i> 86a, which interprets <i>ve-nakkeh</i> as referring to those who repent and <i>lo yenakkeh</i> to those who do not repent.</i> for <i>ve-nakkeh</i> (clear) is an infinitive.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Clear, He shall not clear, is another way of saying, He shall surely not clear, for when Scripture wants to emphasize a point it couples an infinitive with an imperfect.</i> It is similar to <i>anneh</i> (afflict) in <i>anneh</i><sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"><i>Anneh</i> is an infinitive.</i> <i>te’anneh oto</i><sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Literally, afflict, thou shalt afflict him.</i> (if thou afflict them in any wise) (Ex. 22:22). <i>Ve-nakkeh lo yenakkeh</i> teaches that God will by no means clear the rebellious. God forgives only those who repent, as the prophets teach.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">The prophets teach that God forgives those who repent. Hence <i>ve-nakkeh lo yenakkeh</i> (and that will by no means clear the guilty) must apply only to those who do not repent.</i> The word <i>ve-nakkeh</i> was therefore counted as one of the thirteen attributes.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-nakkeh</i> is short for <i>ve-nakkeh lo yenakkeh</i>.</i> The phrase <i>poked avon avot</i> (visiting the iniquity of the fathers) (v. 7) is also an attribute of mercy.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">I.E. apparently considers it a continuation of <i>ve-nakkeh lo yenakkeh</i>; i.e., God does not clear the wicked, but he visits their sins on their children if their children are evil. So Filwarg. Filwarg interprets thus because I.E. considers <i>ve-nakkeh</i> as the last of the 13 attributes.</i> Note that there are seven priestly garments.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 28:4.</i> However, the plate<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>tzitz</i>, the plate worn on the forehead of the high priest. See Ex. 28:36-38.</i> was counted among the priestly garments<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">The rabbis speak of eight priestly garments.</i> because it is similar to an ornament. Look. Eleven tribes<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">That is, ancestors of the tribes. The reference is to the 12 sons of Jacob.</i> were born in Paddan-aram. Benjamin alone was born in the land of Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Gen. 35:16-19.</i> However, Scripture writes concerning all of them, <i>These are the sons of Jacob, that were born to him in Paddan-aram</i> (Gen. 35:26). It does so because Scripture speaks of the majority.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">I.E. comments thus because he wants to prepare the reader for his next point, namely, that there are only 12 attributes.</i> It is not concerned with excluding the one exception.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 35:26.</i> Scripture similarly states, <i>Thy fathers went down into Egypt with threescore and ten persons</i> (Deut. 10:22). However, Manasseh and Ephraim<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Manasseh and Ephraim are listed among the 70 who descended to Egypt in Gen. 46:20.</i> did not descend to Egypt, for they were born there.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 46:23.</i> Now, they included the Lord’s revered name among the attributes even though it is a proper name.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Thus when the rabbis speak of 13 attributes they speak of the majority of the attributes, for the first “Lord” is not an attribute. It is a proper name.</i> I have already mentioned in the Torah portion <i>Ve-Ellah Shemot</i> that the name <i>YHVH</i> (Lord) is at times an adjective<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">But not an attribute (Weiser).</i> and at times an attribute.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 3:15. <i>Vat. Ebr.</i> 38 reads: “The name <i>YHVH</i> is at times an adjective, that is, an attribute.” This reading is superior to the ones in the printed texts.</i> The Lord, the Lord (<i>YHVH YHVH</i>) are two attributes. [GOD.] The word <i>El</i> (God) is the third attribute. MERCIFUL. <i>Rachum</i> (merciful) is the fourth attribute. AND GRACIOUS. <i>Chanun</i> (gracious) is the fifth attribute. LONG-SUFFERING. <i>Erekh appayim</i> (long-suffering) is the sixth attribute. AND ABUNDANT IN GOODNESS. <i>Rav chesed</i> (abundant in goodness) is the seventh attribute. The word <i>rav</i> (abundant) is also connected to the word <i>emet</i> (truth).<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>ve-rav chesed ve-emet</i> (and abundant in goodness and truth). According to I.E. this should be read as if written, and abundant in goodness, and abundant in truth.</i> TRUTH. <i>Rav emet</i> (abundant in truth) is the eighth attribute. KEEPING MERCY UNTO THE THOUSANDTH GENERATION. <i>Notzer chesed la-alafim</i> (keeping mercy unto the thousandth generation) is the ninth attribute. FORGIVING INIQUITY. <i>Nose avon</i> (forgiving iniquity) is the tenth attribute. TRANSGRESSION. <i>Nose pesha</i> (forgiving transgression) is the eleventh attribute.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Our verse reads, <i>nose avon va-fesha ve-chatta’ah</i> (forgiving iniquity and transgression and sin). I.E. believes that this should be interpreted as if written, forgiving iniquity, forgiving transgression, and forgiving sin.</i> SIN. <i>Nose chatta’ah</i> (forgiving sin) is the twelfth attribute. CLEAR. <i>Ve-nakkeh</i> (and clear) is the thirteenth attribute. [THE LORD.]<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">After listing the 13 attributes I.E. goes on to explain them.</i> The name of the Lord, when an adjective, includes angels<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Literally, the glorious ones.</i> and humans, those above and those below.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">This may be taken to mean that the meaning of Lord is: Lord over the spirits and the bodies, Lord of those above and those below. However, see I.E. on Gen. 1:16: God is one. He is the creator of all. He is all.</i> GOD. The term <i>El</i> (God) means powerful. He wisely does that which is proper. MERCIFUL. As in <i>Like as a father hath mercy</i><sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. renders compassion.</i> <i>upon his children</i> (Ps. 103:13). He watches over them so that they do not fall. GRACIOUS. As in <i>for I am gracious</i> (Ex. 22:26), to save the one who falls and is unable to rise.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">I.E. interprets <i>chanun</i> (gracious) to mean compassionate.</i> LONG-SUFFERING. He does not become quickly angry at the wicked. AND ABUNDANT IN GOODNESS. To the righteous and the wicked. ABUNDANT IN TRUTH. He fulfills and keeps His word. KEEPING MERCY. Keeping the mercy of a father<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Remembering the acts of kindness performed by the father. See Rashi.</i> to his children, provided that the children are righteous. FORGIVING INIQUITY. Pay attention to what I am about to say.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">I.E. is going to point out that a word or a phrase may have more than one meaning. He does this because God is described in our verse as a <i>nose avon</i> (forgiving iniquity). However, Scripture often refers to sinners as being <i>nose avon</i> (bearing iniquity) (Lev. 5:1). I.E. thus points out that the same term may have two meanings.</i> Look. Scripture writes, <i>be thou strong therefore, and be to a man</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">That is, be a man. Hebrew, <i>ve-hayita le-ish</i>.</i> (I Kings 2:2).<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. These words were addressed by David to his son Solomon.</i> But was he<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Solomon.</i> not a man? Its meaning<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>ve-hayita le-ish</i>.</i> can only be, be a famous man of valor. However, Scripture writes, <i>for I</i><sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Naomi.</i> <i>am too old to be to a man</i><sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>mi-heyot le-ish</i>.</i> (Ruth 1:12).<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> Its meaning is, I am too old to be sexually approached by a man,<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>be’ulah</i>. So <i>Vat. Ebr.</i> 38. Some printed editions read, <i>ba-olam</i> (in the world). This reading is incomprehensible.</i> or, I am too old to be a woman to a man, for the speaker<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Naomi.</i> was a female.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the terms “to be to a man” (<i>ve-hayita le-ish</i>, or, <i>mi-heyot le-ish</i>) can mean, be a famous man or to be sexually approached by a man. We thus see that the same term can have two meanings.</i> Behold. <i>That I</i><sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Jacob.</i><i>may come</i><sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>va-avo’ah</i>.</i> <i>into her</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Rachel.</i> (Gen 34:21)<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> refers to sexual intercourse, for Rachel was a female.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">When Scripture uses the term “coming” with regard to a man coming to a woman, it means to have intercourse.</i> However, <i>that came</i><sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>ba’u</i>.</i> <i>in to thee this night</i><sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">This was addressed to Lot by the men of Sodom.</i> (Gen. 19:5) does not have the same meaning, for Lot was a man.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the phrase “come into” may mean to enter a person’s property or to have intercourse with.</i> Now Scripture tells us that one who sins shall bear his iniquity (<i>ve-nasa avono</i>) (Lev. 5:1); that is, his sin shall not be forgiven except by the punishment which shall befall him. <i>Ve-nasa</i> (shall bear)<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">In Lev. 5:1.</i> has the same meaning as <i>tissa</i> (shalt bear it) in <i>And if thou scornest, thou alone shalt bear it</i> (Prov. 9:12). However, Pharaoh said, <i>Now therefore forgive</i> (sa),<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\"><i>Sa</i> and <i>nasa</i> come from the same root, <i>nun, sin, alef</i>.</i> <i>I pray thee, my sin only this once</i> (Ex. 10:17), because Moses was a righteous person.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">And would not bear a grudge. The point is <i>sa na chatati</i> does not mean bear my sin. It means forgive my sin. We thus see that <i>nasa</i> means both to bear and to forgive.</i> The general rule is that Scripture is always expressing approbation when it tells us that someone bears his own sin. The term <i>nasa</i> is used in two ways in reference to sin. One, God will forgive the sinner. In this case it is for the benefit of the one whose sin is forgiven.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Thus <i>nose avon</i> (forgiving iniquity) in our verse has a positive connotation.</i> The second way in which this verb is used is to inform us that some evil person shall bear his sin.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">This is the sense in which this term is used in Lev. 5:1.</i> Now this term<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\"><i>Nose avon</i>.</i> has a negative connotation for the one who must bear his sin, but it has a positive connotation for the one whose sin is forgiven, as in <i>then he</i><sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">The husband who forces his wife to violate her oath.</i> <i>shall bear</i> (ve-nasa) <i>her iniquity</i> (Num. 30:16), for the sin will be removed from her<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">The wife.</i> and be upon him.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">The husband.</i> FORGIVING…TRANSGRESSION. Note that <i>pesha</i> (transgression) is a more serious violation than <i>avon</i> (iniquity), for the transgressor removes himself, as it were, from the authority of God.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">The transgressor revolts against God.</i> Compare, <i>tifsha</i> (revolted)<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\"><i>Tifsha</i> comes from the same root as <i>pesha</i>.</i> in <i>then Edom revolted from under the hand of Judah</i> (II Kings 8:22).<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">There is a slight error in the quotation. I.E. apparently quoted from memory.</i> Now <i>avon</i> (iniquity) is less of a violation than <i>pesha</i> (transgression). It<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\"><i>Avon</i>.</i> refers to a deliberate violation of God’s command. [SIN.] The word <i>chatta’ah</i> means sin.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">The usual word for sin in Hebrew is <i>chattat</i>. Hence I.E.’s comment.</i> <i>Chatta’ah</i> is a noun. It is not like the word <i>chatta’ah</i> (sinful) in <i>ha-mamlakha</i><sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Biblical text has <i>ba-mamlakha</i>.</i> <i>ha-chatta’ah</i> (the sinful kingdom) (Amos 9:8), for the word <i>chatta’ah</i> in the latter is an adjective. The word <i>chatta’ah</i> (sin) takes in all sins committed in thought<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Lack of belief and the like.</i> and in error; <i>avon</i> relates to violations of the law committed verbally or in deed. Now we looked at the prayer which Moses offered because of the incident of the spies.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Num. 14:18.</i> Moses pronounced the name of the Lord.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Num. 14:18 reads: <i>The Lord</i> (YHVH) <i>is slow to anger, and plenteous in lovingkindness, forgiving iniquity and transgression, and that will by no means clear the guilty</i>.</i> The latter is a noun. The attributes which follow were stated with regard to this name.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">The attributes/adjectives <i>slow to anger, and plenteous in lovingkindness, forgiving iniquity and transgression, and that will by no means clear the guilty</i> describe the noun Lord.</i> Moses did not mention the Lord’s name a second time;<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Num. 14:18 does not read, <i>The Lord, the Lord</i>, as it does here.</i> that is, he did not mention the adjectival name of the Lord<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">I.E. earlier pointed out that the second divine name in the phrase <i>The Lord, the Lord</i> is an adjective.</i> because the Lord wanted to destroy Israel.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">The adjectival meaning of the Lord is that God encompasses the world. This attribute would be out of place here, for Moses was only mentioning attributes of mercy.</i> Moses did not mention <i>El</i> (God)<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">In Num. 14:18.</i> because there was no reason to mention this attribute.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">The term <i>El</i> (God) means powerful. There was no reason to mention God’s power when begging Him not to destroy Israel.</i> He also did not mention <i>rachum</i> (merciful)<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">In Num. 14:18.</i> because the Israelites were not simpletons.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Simpletons are deserving of mercy (Weiser).</i> Moses did not mention <i>channun</i> (gracious)<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">In Num. 14:18.</i> because no one oppressed Israel and they had no need to cry to God for help.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">See note 72.</i> Moses mentioned <i>erekh appayim</i> (slow to anger)<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">In Num. 14:18.</i> because they were wicked. Moses noted<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">In Num. 14:18.</i> that God is <i>plenteous in lovingkindness</i> (ve-rav emet). Its meaning is that God is <i>plenteous in lovingkindness</i> to all.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">To simpletons and to sinners (Weiser).</i> Moses did not mention <i>emet</i> (truth)<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">In Num. 14:18.</i> because they were guilty.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">The truth of the matter is that they deserved to be punished.</i> Moses mentioned<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">In Num. 14:18.</i> that God forgives <i>avon</i> (iniquity) and <i>pesha</i> (transgression). He omitted <i>chatta’ah</i> (sin) because Israel did not err.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">I.E. earlier pointed out that <i>chatta’ah</i> refers to sins committed in error.</i> Moses<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">In Num. 14:18.</i> included himself among the Israelites and said, <i>and pardon our iniquity</i> (avonenu) <i>and our sin</i> (chattatenu) (v. 9) because of his great humility. Moses did not add the phrase <i>pesha’enu</i> (our transgression) because of his great saintliness, for Moses would not rebel.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">I.E. earlier explained that <i>pesha</i> (transgression) refers to rebellion.</i> AND MOSES MADE HASTE. Those whose heads are empty say that when God said, <i>and unto the fourth generation</i> (v. 7) Moses hastened<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">And <i>worshipped</i>.</i> lest the Lord add, and unto the fifth generation. This is a great error. The mind rebels against the thought that Moses would interrupt the Lord while He was speaking, for if Moses acted in this manner he would have immediately incurred the death penalty. It was only after the voice ceased<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">After God finished speaking.</i> that Moses hastened to pray. Furthermore, the Decalogue reads the same.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">The Decalogue states that God visits the sins of the fathers unto the fourth generation (Ex. 20:5).</i> Now all of Israel heard this.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">All of Israel heard God say, <i>unto the fourth generation</i>.</i> How then could Moses even think that God would add, unto the fifth generation. There was no need to add “of them that hate Me”<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">There was no need to add “of them that hate Me” to <i>unto the fourth generation</i>, as the Decalogue does. See Ex. 20:5.</i> because He mentions, <i>and that will by no means clear the guilty</i>.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">See I.E.’s short commentary, where he explains that <i>and that will by no means clear the guilty</i> means that God will punish the children of the wicked if they follow in their father’s footsteps.</i> [AND BOWED.] The word <i>va-yikkod</i> comes from a double root.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>kof, dalet, dalet</i>.</i> It is related to the word <i>kadkod</i> (skull). Moses placed his skull on the ground. <i>Va-yikkod</i> follows the paradigm of <i>va-yittom</i> (spent)<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">The root of <i>va-yittom</i> is <i>tav, mem, mem</i>. The last <i>mem</i> is dropped in <i>va-yittom</i>. The same is true of the final <i>mem</i> of the root of <i>va-yikkod</i>. Furthermore, <i>va-yikkod</i> has the same vocalization as <i>va-yittom</i>.</i> in <i>and when the money was all spent</i> (Gen. 47:15). Similarly <i>va-yikkedu</i> (then they bowed their heads) (Ex. 4:31) is similar to <i>va-yittemu</i> (were ended) (Deut. 34:8).<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">See note 137.</i> Pay no heed to those who add roots because of a word’s form.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-yikkod</i> is vocalized like a word whose first letter is a <i>nun</i>. Compare, <i>va-yippol</i> from the root <i>nun, peh, lamed</i>. Some commentators therefore concluded that <i>va-yikkod</i> comes from a root beginning with a <i>nun</i>; i.e., <i>va-yikkod</i> comes from the root <i>nun, kof, dalet</i> and <i>yiddemu</i> from the root <i>nun, dalet, mem</i>. Hence I.E.’s comment. See I.E. on Ex. 4:31.</i> The word <i>yiddemu</i> (they are still) in <i>they are as still as a stone</i> (Ex. 15:16) should be understood in this manner.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\"><i>Yiddemu</i> comes from the root <i>dalet, mem, mem</i>. It does not come from the root <i>nun, dalet, mem</i>.</i> AND HE SAID. The meaning of <i>let the Lord, I pray Thee, go in the midst of us</i> is, when we journey,<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>let the Lord, I pray Thee, go in the midst of us</i> is, let the Lord, I pray Thee, go in the midst of us in all of our journeys; i.e., may God always be with us.</i> as in <i>And I will walk among you</i> (Lev. 26:12).<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the meaning of <i>And I will walk among you</i> is, I will be with you even when you are in exile. See I.E. on Lev. 26:11.</i> FOR IT IS A STIFF NECKED PEOPLE. According to Rabbi Merinus, <i>ki am kesheh oref hu</i> (for it is a stiffnecked people) should be rendered, even though it is a stiffnecked people.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">In other words, the word <i>ki</i> here has the meaning of even though. The word <i>ki</i> usually has the meaning of because. However, <i>let the Lord, I pray Thee, go in the midst of us; for it is a stiff necked people</i> makes no sense. Hence Rabbi Marinus’ comment.</i> Similarly, <i>refa’ah nafshi ki chatati lakh</i> (heal my soul; for I have sinned against Thee) (Ps. 41:5) should be rendered, heal my soul; even though I have sinned against Thee.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Marinus believes that <i>heal my soul; for I have sinned against Thee</i> makes no sense. Hence his comment.</i> However, I believe that the meaning of <i>refa’ah nafshi ki chatati lakh</i> is, heal my soul because I confess<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ki</i> (for) is to be interpreted, for I confess.</i> that I have sinned against Thee and I have become ill because of my sins. The meaning of our verse similarly is: I confess that it is a stiff necked people but pardon<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">“But pardon” is I.E.’s paraphrase of <i>and pardon our iniquity and our sin</i>.</i> [our iniquity and our sin].<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Our verse is to be interpreted, let the Lord, I pray Thee, go in the midst of us; for I confess that it is a stiff necked people; and pardon our iniquity and our sin.</i> AND HE SAID: BEHOLD, I MAKE A COVENANT. This is what <i>for after the tenor of these words I have made a covenant with thee and with Israel</i> (v. 27) refers to. The reference is to the conditions starting from <i>Observe thou</i> (v. 11). It is because of this<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">The commandments stated in this chapter verses 11-26.</i> that I will write a second pair of tablets. The latter shall serve as a document of witness. All of this, namely, that I have forgiven their sin, was because of your honor. I will therefore do marvels for you so that all who see you will marvel, and know that I have placed My glory upon you. The aforementioned is something that I have not wrought since the day that I created heaven and earth.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s explanation of <i>before all thy people I will do marvels, such as have not been wrought in all the earth, nor in any nation</i>.</i> The reference is to the shining of Moses’ face. Observe. Scripture writes that at the time of Moses’ death, unlike the nature of all old people, <i>his eye was not dim, nor his natural force abated</i> (Deut. 34:7). [SUCH AS HAVE NOT BEEN WROUGHT IN ALL THE EARTH, NOR IN ANY NATION.] Its meaning is, such a thing has been unheard of among the nations. Rabbi Saadiah Gaon explains it as follows: such a thing has not been wrought in the land of Egypt,<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Saadiah understand <i>ha-aretz</i> (the earth) to mean the land. He interprets it as referring to the land of Egypt.</i> from which you exited, or among any of the other nations. OBSERVE THOU. I believe that the Lord is addressing Moses.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">In other words, thou refers to Moses.</i> God is telling Moses to keep these things<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Transmit the exact contents. I.E. explains <i>They kept</i> (shameru) <i>His testimonies</i> (Ps. 99:7) to mean Moses and Aaron transmitted the exact contents of God’s testimonies. They did not add or diminish anything from God’s dictum. See I.E. on Ps. 99:7.</i> and to then relate them to the children of Israel. <i>Shemor</i> (observe) is to be taken in the sense of <i>shameru</i> (kept) in <i>They</i><sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Moses and Aaron. See I.E. on Ps. 99:7.</i><i>kept His testimonies, and the statute that He gave them</i> (Ps. 99:7), in accordance with the way I have explained it in its place.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">See note 156.</i> [BEHOLD, I AM DRIVING OUT BEFORE THEE.] Your opening words to Israel shall be,<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Since I.E. interprets <i>Observe thou</i> in the sense of transmit precisely, he explains our verse as follows: transmit precisely that which I am commanding you this day. First tell Israel, <i>behold, I am driving out before thee</i>, etc.</i> <i>behold I am driving out before thee</i>. <sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">What precedes was directed only to Moses.</i> This section<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Ex. 34:11-26.</i> is similar to <i>Behold, I send an angel before thee</i> (Ex. 23:20)<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">That is, to the section that begins <i>Behold, I send an angel before thee</i>.</i> and the section which precedes it (Ex. 23:12-19).<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">In other words, Ex. 34:11-26 is similar in content to Ex. 23:12-33. I.E. points out the aforementioned because the Sinai covenant was based on the laws contained in these chapters. Moses related the contents of Ex. 23:12-33 before bringing down the first tablets. He similarly related the contents of Ex. 34:11-26 to Israel after bringing down the second pair of tablets. See I.E.’s comments on verses 26 and 27 and the notes thereto.</i> [I AM DRIVING OUT.] The word <i>goresh</i> (I am driving out) is a transitive verb in the <i>kal</i>. It is the same case with the word <i>gerushah</i> (one divorced) in <i>A widow, or one divorced</i> (Lev. 21:14). TAKE HEED TO THYSELF. This verse is similar to <i>Thou shalt not bow down to their gods</i> (Ex. 23:24).<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">See note 163.</i> BUT YE SHALL BREAK DOWN THEIR ALTARS. This is similar to <i>but thou shalt utterly overthrow them</i> (<i>Ibid</i>.).<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">See note 163.</i>  [A JEALOUS GOD.] Scripture mentions a jealous God here as it does in the Decalogue.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">There is no parallel to this phrase in Ex. 23. Hence I.E.’s comment.</i> LEST THOU MAKE A COVENANT. This is similar to <i>Thou shalt make no covenant with them, nor with their gods</i> (Ex. 23:32).<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">See note 163.</i> Our verse adds, <i>lest thou make a covenant…and their daughters go astray</i><sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">These verses have no parallel in Ex. 23:32. Hence I.E.’s comment.</i> as an explanation.  [MOLTEN GODS.] The phrase “the gods of the nations” takes in all idol worship.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23:33 reads, <i>Thou shalt not make a covenant with them nor with their gods</i>. Scripture thus prohibits worshipping the gods of the nations. Now the term gods includes all gods. The question thus arises: Why does the earlier section speak of gods and our section of molten gods?</i> The reason our verse reads molten gods is because of the golden calf.  [THE FEAST OF UNLEAVENED BREAD.] Scripture mentions the feast of unleavened bread here as it does in an earlier chapter.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23:15.</i> Look. The feast of unleavened bread serves as a memorial, for Scripture states, <i>for in it thou camest out from Egypt</i> (Ex. 23:15). It is because of this that Scripture mentions the law dealing with the firstling of an ass (v. 20), which is also in memory of the Exodus from Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">However, it does not mention it in chapter 23. Hence I.E.’s comment.</i> We similarly find Scripture mentioning laws pertaining to the harvest<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Lev. 23:22.</i> along with the harvest festival,<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Lev. 23:15-21.</i> namely, <i>And when ye reap the harvest of your land, thou shalt not reap the corner of thy field</i>, etc. (Lev. 23:22). It similarly mentions the laws pertaining to the harvest in the Torah portion <i>Kedoshim Teheyu</i>.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Lev. 19:9.</i> It is because Passover recalls the Exodus that Scripture mentions, <i>All that openeth the womb is Mine</i> (v. 19).<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">This too recalls the Exodus.</i>  [THY CATTLE.] The word <i>miknekha</i> (thy cattle) is a feminine here.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the word <i>tizachar</i> (thou shalt sanctify as males) which governs <i>miknekha</i> is a feminine. (I.E. interprets <i>tizachar</i> as meaning, its males shall be sanctified). Hence <i>miknekha</i> must be a feminine. However, elsewhere <i>miknekha</i> is a masculine. Compare <i>mikneh rav</i> (a great multitude of cattle).</i> There are many other nouns that are both masculine and feminine.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 49:20.</i> SIX DAYS THOU SHALT WORK. Scripture earlier reads similarly.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23:12.</i> [IN PLOWING TIME AND IN HARVEST THOU SHALT REST.] Scripture states, <i>in plowing time and in harvest thou shalt rest</i> because human life is dependent principally on these activities. Anan,<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">The founding father of the Karaites (second half of the eighth century).</i> may his name be erased like a cloud,<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>anan</i>. I.E. plays with the name Anan. Anan, may his name be erased, as an <i>anan</i> (cloud).</i> says that the reference is to sexual relations.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">According to Anan, <i>in plowing time…thou shalt rest</i> prohibits one from engaging in sexual intercourse on the Sabbath.</i> Will Anan not be covered with shame? We will grant that it is in the hand of man to plow (<i>charish</i>).<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">At the time of his choosing.</i> However, Anan is silent (<i>yacharish</i>)<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">He does not comment. I.E. plays with the words <i>charish</i> (plowing) and <i>yachcharish</i> (is, or will be, silent).</i> with regard to the word harvest.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">If plowing pertains to intercourse then harvesting must refer to childbirth. Now a person can refrain from intercourse on the Sabbath but he cannot prevent his wife from giving birth on the Sabbath. Hence Anan commented on “plow” but refrained from commenting on the “harvest” because it does not fit in with his interpretation.</i>  Scripture does not mention the Sabbatical year in this section.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">As it does in Ex. 23:11.</i> What we ordinarily mean by a full day consists of the movement of the upper sphere<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">The diurnal sphere.</i> from east to west in twenty-four hours. A day of the sun<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">That is, a year. I.E. refers to a year as a day of the sun because it takes the sun a year to circle the earth. According to I.E. our verse may be interpreted to mean six sun days; i.e., six years shall you work your field but in the seventh sun year you shall rest. Our verse may thus be interpreted as referring both to the Sabbath and to the Sabbatical year (Krinsky).</i> consists of three hundred and sixty-five days and about a quarter of a day, for this is how long it takes the sun to make a circuit from its point of departure in the west until it returns to its place.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Of departure. That is, it takes the sun a year to circle the heavens.</i> Those who know the science of the constellations will understand this. AND THE FEAST OF INGATHERING. Scripture states this<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">The Feast of Ingathering.</i> in two places.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Here and in Ex. 23:16.</i> Scripture there reads, <i>at the end of the year</i> (Ex. 23:16) because the end of the year is the beginning of the next year.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">That is, Scripture reads, <i>at the end of the year</i> even though the Feast of Ingathering (Sukkot) falls on the 15th day of the first month of the new year, because the end of the year is the beginning of the next year.</i> This is the proof.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">For another interpretation, see Meijler.</i> The sun enters the constellation of Libra<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">The constellation of Tishri.</i> close to the tenth day.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Of Tishri.</i> The new year never occurs after the end of the festival of Sukkot. Scripture therefore reads, <i>at the turn of the year</i>.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Even though the new year is calculated from the first day of Tishri, it really begins at the start of fall.</i> Do not rely on Samuel’s circuits.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">In calculating the year, according to Samuel, it takes the sun exactly 365 and a quarter of a day (6 hours) to complete its annual circuit. See I.E. on Ex. 12:1 and the notes thereto.</i> Only rely on Rav Ada’s circuit<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">According to Rav Ada it takes the sun 365 days, five hours, 55 minutes, and 25 seconds to complete its annual circuit.</i> even though it requires two adjustments. One, because the sun at times travels in a longer circuit and at times it travels in a shorter circuit. This difference is not in the sun’s movement, for the sun always travels in a consistent course. Its speed only appears to vary when viewed against a point in the sphere of the constellations.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">The point in the sky where the sun appears at the start of each of the four seasons (Krinsky).</i> A second adjustment has to be made because of the movement of the epicycle at the head of Aries.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">The sun was believed to move in an epicycle when at the head of Aries. This slows down its annual cycle.</i> THREE TIMES IN THE YEAR. Scripture mentions the God of Israel in this section<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">In Ex. 23:17 the same law appears. However, there God is referred to as <i>the Lord God</i>. He is not called <i>the Lord God, the God of Israel</i> as here.</i> because of the incident of the golden calf.<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">The worshippers of the calf said, <i>This is thy god, O Israel</i> (Ex. 32:4). Hence Scripture here emphasizes that it is the Lord who is God of Israel.</i> FOR I WILL CAST OUT. Scripture explains in this chapter what it does not mention in the earlier one,<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Scripture here explains why Israel will have no reason for trepidation when they go on their pilgrimages. It does not mention this in chapter 23.</i> for there was no need to mention it in the earlier chapter.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">For the earlier chapter was stated before Israel made the golden calf (Krinsky).</i> Now since God commanded<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">In verse 23.</i> all male Israelites to see His face,<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Three times a year.</i> and all of Israel is doing His will, the Lord will undoubtedly guard their land from their enemies. Scripture explains this point very clearly.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">In verse 24.</i> [NEITHER SHALL ANY MAN COVET THY LAND.] I will make your neighbors so fearful that they will not even covet your land.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\"><i>Neither shall any man covet thy land</i> might be taken to mean that the Land of Israel is not a very desirable land. Hence I.E.’s comment.</i> They certainly will not think of waging war. THE CHOICEST FIRST-FRUITS OF THY LAND. Scripture reads similarly in the earlier chapter.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23:19.</i> These are the conditions.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">These (vs. 11-26) are the conditions which Israel must accept if God is to renew His covenant with Israel.</i> From <i>Now these are the ordinances</i> (Ex. 21:1) until <i>And six years</i> (Ex. 23:10) consists of ordinances. The high priest and the judge, namely, the king, are obligated to study them and know them.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">There was thus no reason to repeat them here.</i> The obligations of the congregation, which are the same as those noted here,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">In our chapter, verses 11-26.</i> are then mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">In Ex. 23:12-33.</i> AND THE LORD SAID. Even though these things were already written,<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid</i>.</i> Moses wrote them again with the Decalogue.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Before getting the second pair of tablets. “The matter of the second of the second Tablets was like that of the first in every respect,” Nahmanides on verse 28, Chavel translation.</i> This section was therefore written twice. AND HE WAS THERE. Many think that Moses spent eighty days on the mountain until God gave him the tablets.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Forty days for the first tablets and 40 days in prayer (Deut. 9:18), which culminated with the giving of the second tablets (Krinsky). It should be noted that while I.E. rejects this opinion here, he appears to accept it in Deut. 10:1 (Sarim).</i> They are mistaken. On the contrary, the words of our ancient sages<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">According to the sages of the Talmud, Moses spent 120 days on Sinai. See <i>Shemot Rabbah</i> 47:12.</i> are, as I have already noted, correct.<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 33:10.</i> Look, Moses spent forty days on the mountain until God gave him the first tablets. Scripture clearly states, <i>and Moses was in the mount forty days and forty nights</i> (Ex. 24:18).<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">This is stated with regard to the first tablets.</i> Moses himself similarly states, <i>So I fell down before the Lord the forty days and forty nights</i> (Deut. 9:25).<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">In prayer on behalf of Israel. The rabbis assume that this took place on mount Sinai, for Scripture states <i>before the Lord</i>.</i> Moses then<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">At the end of the 40 days of prayer.</i> said everything that is recorded in the section starting with the words <i>See Thou sayest unto me</i> (Ex. 33:12). Moses then descended and hewed the tablets and personally brought them up to Mount Sinai. Observe, Scripture states, <i>And the Lord passed by before him</i> (v. 6), and later goes on to say, <i>And he was there with the Lord forty days and forty nights; he did neither eat bread, nor drink water</i>. As was his practice the first time, so was his practice the second time.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">As Moses spent 40 days on Sinai the first time, so did he spend 40 days the second time. Moses thus spent 120 days on Sinai, 80 days when receiving the tablets and 40 in prayer.</i> AND HE WROTE UPON THE TABLES. God wrote upon the tablets,<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the subject of <i>va-yikhtov</i> (and He wrote) is God.</i> for Scripture explicitly states, <i>and I will write upon the tables the words that were on the first tables, which thou didst break</i> (v. 1). THAT MOSES KNEW NOT THAT THE SKIN OF HIS FACE SENT FORTH BEAMS WHILE HE TALKED WITH HIM. The meaning of <i>while He talked with him</i> is, while God talked with him. This occurred because the glory<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">God’s glory.</i> was seen upon Moses’ face. Moses’ face therefore shone like the brightness of the firmament. [SENT FORTH BEAMS.] The word <i>karan</i> (sent forth beams) is related to the word <i>karnayim</i> (rays) in <i>Rays hath He at His side</i> (Hab. 3:4),<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\"><i>Keren</i> means a horn. Hence the word <i>karan</i>. Literally, it means horned. I.E. therefore explains that <i>karan</i> should be understood as sent forth beams.</i> for the opening part of the verse explicitly states, <i>And a brightness appeareth as the light</i>. Now since <i>Rays hath He at His side</i> follows,<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">That is, since <i>Rays hath He at His side</i> follows <i>And a brightness appeareth as the light</i>.</i> our verse repeats the same idea in different words<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">This is known as parallelism. The point is <i>karnayim</i> (rays) <i>hath He at His side</i> means the same as <i>And a brightness appeareth as the light</i>. Hence <i>karnayim</i> means rays; similarly the word <i>karan</i> in our verse, which is etymologically related to it, means rays.</i> as is the custom of Scripture. May the bones of Chivi the transgressor<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">For Chivi see I.E. on Ex. 14:23 and the notes thereto.</i> be crushed, for Chivi said that Moses’ face turned dry as a horn<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Chivi interprets <i>karan or panav</i> (the skin of his face sent forth horns) as the skin of his face horned, i.e. turned hard as a horn.</i> because he did not eat bread. Chivi similarly explains, <i>and they were afraid</i> (v. 30) as meaning they were afraid because Moses’ face was ugly. Now why did this cursed wretch not open his eyes. A person will only fear to approach someone because there is something strange in him which he has never ever seen before.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">People are used to seeing ugly people. Hence there was no reason why the Israelites should have feared to approach Moses.</i> There is no person who has never looked upon the face of a corpse that does not fear to approach a dead body. Furthermore, if this is the case,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">That the people feared to approach Moses because of his ugliness.</i> why was the veil not always upon the face of Moses? Why did Moses always remove the veil (v. 33) when he spoke with Israel? Did Chivi not see that when Moses was one hundred and twenty years old (Deut. 34:7) <i>his eye was not dim, nor his natural force abated</i>? This was most certainly so<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">That Moses’ face was fresh and youthful rather than dry as a horn as Chivi maintains.</i> when Moses was eighty years old.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Moses was 80 years old at the time of the Exodus. See Ex. 7:7.</i> AND WHEN AARON. Who was first in rank. AND ALL THE CHILDREN OF ISRAEL. The reference is to the leaders with whom it was the practice of Moses to speak. Scripture similarly states, <i>And Moses called unto them</i><sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">The reference is to Aaron and the rulers.</i> (v. 31). RETURNED UNTO HIM. This shows that they turned away from Moses after they went out to meet him because they were greatly frightened. AND AFTERWARD. Afterward all the children of Israel who stood at the foot of the mount came near. AND HE GAVE THEM IN COMMANDMENT. All of the conditions already mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Verses 11-26.</i> A VEIL. <i>Masveh</i> (veil) is a garment (<i>kesut</i>).<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">It is a garment which covers the face (Krinsky). According to I.E., <i>masveh</i> and <i>kesut</i> come from the same root (<i>samekh, vav, heh</i>) and have the same meaning.</i> Some say that the word <i>suto</i> (vesture) in <i>And his vesture in the blood of grapes</i> (Gen. 49: 11)<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Gen. 49:11 and the notes thereto.</i> is similar. Do not be amazed that the <i>vav</i> in <i>masveah</i> is enunciated while the <i>vav</i> is <i>suto</i> is silent, for we find the same with the words <i>avlatah</i> (wickedness) (Hos. 10:13) and <i>olatah</i> (iniquity) (Job 5:16).<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">They come from the same root.</i> We similarly find <i>ul yamim</i> (an infant of days) (Is. 65:20) and <i>avilim</i> (urchins) (Job. 19:18);<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\"><i>Ul</i> and <i>avilim</i> come from the same root. However, the <i>vav</i> is not sounded in <i>ul</i>.</i> <i>el tokh ha-machneh</i> (within the camp) (Deut. 23:11) and also <i>va-yevatter otam ba-tavekh</i> (and divided them in the midst) (Gen. 15:10).<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\"><i>Tokh</i> and <i>tavekh</i> come from the same root. However, the <i>vav</i> is silent in <i>tokh</i>. Similarly <i>masveh</i> and <i>suto</i>.</i> Some say that the light was renewed upon Moses’ face every time Moses came to the tent of meeting and spoke with God. When Moses left the tent the light remained<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Upon Moses’ face.</i> as long as he related God’s words to the children of Israel. When Moses finished speaking he put on the veil, for he knew that the light would depart and his face would return to its prior state. It would be an insult to Moses if the Israelites saw his face without light radiating from it. Moses therefore put on the veil. However, when he came in to speak with God he would remove<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr.</i> 38. However, some of the printed editions have “he would put.” This appears to be an error. See Netter and Weiser.</i> the veil to receive the light. Rabbi Saadiah Gaon says that the light was not removed from Moses’ face until the day of his death. Therefore Moses’ eye was not dimmed.<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">When he reached the age of 120. See Deut. 34:7.</i> This is correct. However, Saadiah says that Moses put on the veil so that the Israelites would not be afraid when they quarreled with each other.<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">That is, when they had a dispute and came to Moses for judgment, for the light on Moses’ face would prevent them from presenting their case freely (Weiser).</i> However, I believe that Moses put on a veil out of respect to the light which God newly created upon his face. He did not want Israel to constantly see it. He wanted them to see it only when he spoke God’s words. He removed the veil when he came into the tent of meeting to speak with God face to face. This is the meaning of <i>But when Moses went in</i>, etc. (v. 34). AND THE CHILDREN OF ISRAEL SAW THE FACE OF MOSES, THAT THE SKIN OF MOSES’ FACE SENT FORTH BEAMS. Observe. The meaning of <i>and Moses put the veil back upon his face</i><sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>ve-heshiv</i> is not to be taken as a perfect but as an imperfect.</i> is that Moses always acted in this manner.<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Scripture is not describing something that happened once but something which Moses continually practiced.</i> This was his practice in dealing with the Israelites until the day that God’s glory gathered him to Himself. Moses’ grave is unknown,<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Since I.E. mentions Moses’ death he notes that Moses’ grave is unknown.</i> the Lord being merciful unto him.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">So that his grave not become an object of worship. <i>The Lord being merciful unto him</i> is a quote from Genesis 19:16 which I.E. applied to Moses.</i> Blessed is He who chose Moses and placed His holy spirit in him. Blessed is the most high God Who led his people with might; Through his messenger Whose face shined as the light of the sun. He commanded Moses<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">So <i>Vat. Ebr.</i> 38. The printed texts say, for commanding him.</i> on the mountain To prepare a tent for his dwelling, as stated in The Torah portion <i>Va-Yakhel</i>. AND MOSES ASSEMBLED. <i>Moses assembled</i> the people so that all of them would hear, from him, the report about the tabernacle and would donate to its construction.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">I.E comments thus because Moses did not gather all the people together to hear the other commandments.</i> <i>Elleh ha-devarim</i> (these are the words) is to be interpreted as referring to the making of the tabernacle and its vessels.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Our verse states, <i>These are the words</i> (elleh ha-devarim) <i>which the Lord hath commanded, that ye should do</i> (la’asot) <i>them</i>. Now one cannot “do” words. Hence I.E. interprets <i>devarim</i> as things. He explains the verse as follows: These are the things which the Lord hath commanded that you make. So Sarim. However, Krinsky claims that I.E. explains our verse as meaning: These are the words regarding the construction of the tabernacle and its vessels which the Lord hath commanded that you make. According to this interpretation the word <i>devarim</i> means words as it usually does.</i> Scripture therefore reads, <i>that ye should do them</i>. This is its meaning:<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Of verses 2 and 3.</i> God commanded me that you make what I will tell you.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> Now even though you are obligated to do heaven’s work, the Lord commanded you to be careful and not do any work on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> One who violates this law before witnesses will be put to death by a court of law.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of the last part of verse 3.</i> Scripture explains elsewhere<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">In Num. 15:35.</i> that he will be stoned. YE SHALL KINDLE NO FIRE. Since Scripture earlier mentioned with regard to the first and the seventh day of the festival of unleavened bread, <i>no manner of work shall be done in them, save that which every man must eat</i> (Ex. 12:16), namely, that it is permitted to prepare food<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">That is, it is permitted to do the work necessary for the preparation of food.</i> on these days, it now states with regard to the Sabbath, <i>ye shall kindle no fire</i> to bake bread or to cook meat, for fire is required in preparing all food. Rabbi Saadiah Gaon composed a very important work refuting those who dispute with the ancients regarding the Sabbath lights.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the Karaites, who prohibit a candle that is lit before the onset of the Sabbath from continuing to burn on the Sabbath.</i> AND MOSES SPOKE. Moses now began to explain to the entire congregation what God had commanded him. TAKE. The word <i>kechu</i> (take) is the opposite of <i>tenu</i> (give). However, when a <i>mem</i> follows a word from the root <i>lamed, kof, chet</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">As it does in our verse, for our verse reads, <i>kechu me-ittekhem</i>. Others emend to a <i>lamed</i> not a <i>mem</i>, because I Kings 17:10 reads, <i>kechu li</i>. If this is the case, then the <i>lamed</i> referred to is the <i>lamed</i> in <i>la-Adonai</i>.</i> then it has the meaning of give. The meaning of <i>kechu li</i> (take me) in <i>Take me, I pray thee, a little water</i> (I Kings 17:10)<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> is, take for me,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Literally, because the taking is for me.</i> take on my account. It is the same case with <i>Take</i> (kechu) <i>ye from among you</i> (me-ittekhem) <i>an offering unto the Lord</i> (la-Adonai).<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Its meaning is, take for me an offering for the Lord.</i> [WHOSOEVER IS OF A WILLING HEART.] The phrase <i>kol nediv libbo</i> (whosoever is of a willing heart) is irregular.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">It is irregular for the following two reasons: a) <i>Nediv</i>, which is an adjective, is in the construct. An adjective does not usually come in the construct. b) <i>Libbo</i> is a declined noun. A declined noun is not usually preceded by a word in the construct (Filwarg). It should be noted that the literal meaning of <i>kol nediv libbo</i> is, whosoever willing of his heart.</i> It should be interpreted as if written <i>kol asher nedavo libbo</i> (all whose heart made them willing). We find the same with <i>bi-gedol zero’akha</i><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"><i>Bi-gedol</i> (by the greatness of), an adjective, is in the construct with <i>zero’akha</i> (Thine arm), which is a declined noun.</i> (By the greatness of Thine arm) (Ex. 15:16), which should be interpreted as if written <i>bi-zero’akha ha-gadol</i> (by Thy great arm); and <i>zekher rav tuvekha</i> (the fame of Thy great goodness)<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. <i>Rav</i> (great), an adjective, is in the construct with <i>tuvekha</i> (Thy goodness), which is a declined noun.</i> (Ps. 145:7), which should be interpreted as if written <i>zekher tuvekha ha-rav</i> (the fame of goodness which is great). Rabbi Joshua says that the <i>vav</i> of <i>libbo</i> is superfluous.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In other words, our phrase is to be read as if written, <i>kol nediv lev</i> (whosoever is of a willing heart). This only eliminates <i>libbo’s</i> irregularity. It does not explain the. irregularity of <i>nediv</i> (Filwarg).</i> It is similar to the <i>vav</i> of <i>chayeto</i> in <i>chayeto</i><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"><i>Chayeto</i> is be interpreted as if written <i>chayyat</i>.</i> <i>sadai</i> (every beast of the field) (Ps. 104:11) and the <i>vav</i> of <i>beno</i> in <i>beno</i><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Beno</i> is to be interpreted as if written <i>ben</i>.</i> <i>be’or</i> (Balaam the son of Beor) (Num. 24:3). [LET HIM BRING IT.] After stating <i>let him bring it</i>, Scripture continues to explain, and goes on to say that the reference is to <i>the Lord’s offering</i>.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>The Lord’s offering</i> appears to be redundant. Hence I.E. notes that it is the style of Scripture to occasionally elaborate. See I.E. on Ex. 2:6; 3:14.</i> There are many such instances, one of them being, <i>and he hath commanded me, my brother</i> (I Sam. 20:29).<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. <i>My brother</i> explains <i>and he hath commanded me</i>.</i> [AND SILVER.] Some say that the word <i>kesef</i> (silver) is etymologically related to the word <i>nikhsefah</i> (yearneth) (Ps. 94:3),<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">They both come from the root <i>kaf, samekh, peh</i>.</i> and that silver is so called because it is a delight to the eyes.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The phrase “a delight to the eyes” is a quote from Gen. 3:6.</i> <i>Nechoshet</i> (brass) is also so called because women practice magic (<i>me-nachashot</i>) with brass (<i>nechoshet</i>).<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">They employ brass objects in their magical practices (Filwarg).</i> AND SCARLET. The word <i>shani</i> (scarlet) is here spelled without a <i>mem</i>. We also find it spelled with a <i>mem</i>. Compare <i>shanim</i> (scarlet) in <i>Though your sins be as scarlet</i> (Is. 1:18). Perhaps the latter is a plural.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Hence it is spelled with a <i>mem</i>. According to this interpretation, <i>shani</i> is the singular form for scarlet and <i>shanim</i> is its plural form.</i> AND SKINS. The word <i>orot</i> (skins) is masculine.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Even though it has a feminine ending, for the word <i>or</i> (skin) is masculine.</i> <i>Luchot</i> (tables) is similar.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"><i>Luchot</i> is masculine even though it has a feminine ending, for the word <i>lu’ach</i> (tablet) is masculine.</i> So is <i>bechorot</i> (firstlings) in <i>and the firstlings of…thy flock</i> (Deut. 14:23).<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"><i>Bechorot</i> is masculine even though it has a feminine ending, for the word <i>bechor</i> (firstling) is masculine.</i> ACACIA-WOOD. <i>Shittim</i> (acacia),<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The plural of <i>shittah</i>, which is a feminine noun. Feminine nouns usually end in a <i>tav</i> in the future. Hence I.E.’s comment.</i> like the word <i>nashim</i> (women), is spelled with a <i>mem</i>.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Even though it is feminine.</i> AND OIL. Scripture does not mention pure beaten olive oil<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Scripture reads, <i>and oil for the light</i>. However, in view of Ex: 27:20 it should have read: and pure beaten olive oil for the light.</i> because this is known.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">It is known that the oil employed in the lighting of the menorah must be pure beaten olive oil. See Ex. 27:20.</i> Scripture therefore reads <i>la-ma’or</i> (for the light), as is the custom.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Whenever Scripture refers to something that is known it employs the definite article. Hence Scripture reads <i>la-ma’or</i>, which, according to I. E., means for the light, rather than <i>le-ma’or</i>, for light.</i> Moses now mentioned that those who were “willing-hearted” should bring their offerings.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> He then went on to say that those who were certain that they were experts in the crafts should come and make [all that the Lord hath commanded].<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> Moses began<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">His list in verse 6 of what God commanded the Israelites to make.</i> with the tabernacle<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">The reference is to the woven curtains. See Rashi and Ex. 26:1-6.</i> because it takes in everything.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">The term <i>mishkan</i> (tabernacle) does not refer only to the woven curtains. It also refers to the entire sanctuary. See Ex. 25:9.</i> The tent<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">It is mentioned next in the verse. The tent was made out of goats’ hair. See Ex. 26:7-11.</i> served as its cover. He then mentions <i>its covering</i>.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Which were placed over the woven curtains.</i> <i>Its covering</i> takes in the two coverings.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Which were placed over the covering of goats. See Ex. 26:14.</i> ITS CLASPS. The clasps of the tabernacle and the tent.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 26:6,11.</i> ITS BARS, ITS PILLARS, AND ITS SOCKETS. The pillars for the veil and the screen.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 26:31,32; 36,37.</i> Scripture then mentions<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">In verse 12.</i> the holy vessels which were placed behind the veil.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">In the Holy of Holies.</i> AND THE SHOWBREAD. For the table was constructed for the showbread.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">The showbread was not actually placed upon the table at this time. Hence I.E. points out that the showbread was mentioned at this time because the table was made for it. So Filwarg. Krinsky explains that I.E. interpreted <i>and the showbread</i> to mean: and the other utensils necessary for the preparation of the showbread.</i> THE CANDLESTICK. Scripture mentions the oil for the light because the menorah was made for it.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The oil was mentioned earlier in verse 8. Why mention it again?</i> AND THE ALTAR. Scripture concludes the account of the holy vessels. It then mentions the screen for the door. Now the vessels of the oil for the lighting, and the vessels of the anointing oil and the sweet incense, shall be placed between the veil and the screen of the door<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Scripture mentions these articles after mentioning the veil (v. 12) but before mentioning the screen (v. 15). Hence I.E. concludes that they were placed between the veil and the screen.</i> of the tabernacle because they are holy. THE LAVER AND ITS BASE. Observe, the laver and its base had no staves<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Unlike the ark and the table of showbread, the laver and its base had no staves by which to be carried.</i>. It is possible that they were carried on wagons. THE HANGINGS OF THE COURT, THE PILLARS THEREOF (<i>AMMUDAV</i>), AND THEIR SOCKETS (<i>ADONEHAH</i>).<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"><i>Ammudav</i> is masculine. <i>Adonehah</i> is feminine. <i>Ammudav</i> and <i>adonehah</i> both refer to <i>chatzer</i> (courtyard). Scripture thus treats <i>chatzer</i> both as a feminine and a masculine.</i> Our verse is similar<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">In its treatment of a word both as a masculine and a feminine in one verse.</i> to <i>and a great</i> (gedolah)<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"><i>Gedolah</i> is feminine.</i> <i>and strong</i> (chazak)<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"><i>Chazak</i> is masculine.</i><i>wind</i> (ru’ach)<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Scripture thus treats <i>ru’ach</i> both as a feminine and a masculine.</i> (I Kings 19:11) and to <i>A fire</i> (esh) <i>not blown</i> (nuppach)<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"><i>Nuppach</i> is masculine.</i> <i>by man shall consume him</i> (te’okhlehu)<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"><i>Te’okhlehu</i> is feminine. Scripture thus treats <i>esh</i> both as a feminine and a masculine.</i> (Job 20:26). THE PLAITED GARMENTS. Necessary for the journey.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the <i>bigde ha-sered</i> served to cover the holy vessels when Israel journeyed. See I.E. on Ex. 31:10.</i> DEPARTED. We learn from this that the entire congregation of Israel came to the tent of meeting group by group.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">There was no room in the tent of meeting for the entire congregation of Israel to gather there at one time. Hence I.E.’s comment.</i> AND THEY CAME, EVERY ONE WHOSE HEART STIRRED HIM UP. The reference is to the wise-hearted.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in verse 10.</i> The meaning of <i>nesa’o libbo</i> (whose heart stirred him up) is, whosoever had an exalted heart.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"><i>Nesa’o libbo</i> literally means whose heart exalted him. I.E. takes this to mean whose heart exalted him over other craftsmen. He identifies those whose heart stirred them up with the “wise-hearted” mentioned in verse 10. I.E. interprets thus because nowhere else does Scripture indicate that the “wise-hearted” actually came to make the vessels that God had commanded to be made. See Krinsky and Netter.</i> MEN AND WOMEN. The meaning of <i>al nashim</i> (and women) is, with women.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>al</i> here has the meaning of with. I.E. comments thus because <i>al</i> usually means on.</i> <i>Al</i> here is similar to <i>al</i> (with)<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">That is, it has the meaning of with.</i> in <i>with</i> (al) <i>the bread of the first-fruits for a wave-offering</i> (Lev. 23:20). There are many other such instances.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Where <i>al</i> has the meaning of with.</i> AS MANY AS WERE WILLING-HEARTED. <i>Nediv lev</i> (willing-hearted)<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Even though <i>nediv lev</i> is masculine.</i> includes willing-hearted women. The term is used in the same sense as <i>ha-shafan</i> (and the rock-badger)<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Which, while in the masculine, also includes females, for Scripture does not prohibit only the eating of male <i>shefanim</i>.</i> (Lev. 11:5) and <i>shor seh khevasim</i> (the ox, the sheep) (Deut. 14:4).<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">The nouns <i>shor</i> and <i>seh khevasim</i> are in the masculine. However the terms also include the female of the species, for the Torah permits cows and female sheep to be eaten.</i> NOSE-RINGS. <i>Chach</i> is an earring.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. translates <i>chach</i> as nose-ring.</i> AND EAR-RINGS. <i>Nezem</i> is a nose-ring.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">J.P.S. translates <i>nezem</i> as ear-ring.</i> AND SIGNET-RINGS. <i>Taba’at</i> (signet-ring) is a ring which is placed on the finger. AND GIRDLES. <i>Kumaz</i> (girdle) is a ring which is placed around the arm.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">A metal armband.</i> AND EVERY MAN. Or woman.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">The term <i>ish</i> (man) includes women.</i> In addition,<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Aside from bringing what the men brought, the women spun the blue, the purple, etc.</i> the women spun the blue and the purple, the scarlet, the fine linen<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Verse 25.</i> and also the goats’ hair,<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> a craft which required exceptional skill.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Literally, wisdom.</i> AND THE RULERS BROUGHT THE ONYX STONES, AND THE STONES TO BE SET. They had these items because when Israel left Egypt and despoiled the Egyptians,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 12:35,36.</i> every Israelite asked for articles in accordance with his status.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">The rulers asked for precious stones.</i> Now it was truly a great thing that the rulers possessed oil for the light many months after Israel left Egypt. Scripture next mentions the men and women together<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Verse 29.</i> and backtracks and speaks of the women whose heart stirred them up to do the work.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the term <i>la’asot</i> (to be made) refers to the work done by the women (Weiser).</i> It mentions the chief,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Bezalel, in verse 30.</i> whom all should obey because there is no one as wise as he among them. AND HE HATH FILLED HIM. Look. God bore witness that Bezalel was saturated with wisdom, understanding, and knowledge, and in addition was skilled in all manner of workmanship. AND TO DEVISE SKILFUL WORKS. <i>Ve-la-chashov machashavot</i> (and to devise skilful works) is to be interpreted as meaning: and to devise in his heart designs which were never seen. [IN GOLD, AND IN SILVER.] For some people are skilled in working with gold but not in working with silver. Others are skilled stone masons but are not skilled wood carvers. However, Bezalel was a master of all of these crafts.  [AND HE HATH PUT IN HIS HEART THAT HE MAY TEACH.] In addition to the above, God put in his heart the ability to teach because there are many wise men who teach with great difficulty. Now Oholiab was Bezalel’s colleague in all the crafts and in the skill of teaching to others. Scripture therefore says with regard to both of them, <i>even of them that do any workmanship, and of those that devise skilful works</i><sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">I.E. assumes that as Bezalel and Oholiab were colleagues in <i>workmanship, and…skilful works</i>, so were they colleagues in the ability to teach these skills.</i> (v. 35). SHALL WORK. Look. Bezalel himself shall make the glorious object.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The ark. See Ex. 37:1. <i>Va-asah</i> (shall work or shall make) is in the singular. Hence I.E.’s interpretation (Filwarg, Krinsky).</i> However, he and Oholiab shall teach.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Hence Oholiab’s name is coupled with that of Bezalel.</i> CALLED. The <i>heh</i> of the word <i>le-korvah</i> (to come) is superfluous. It is like the <i>heh</i> in the word <i>u-le-dovkah</i> (and to cleave)<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Which is also superfluous.</i> in <i>and to cleave unto Him</i> (Deut. 11:22). A great scholar erred in saying that the word <i>le-omdah</i> (it might stand) (Ezek. 17:14) is similar, for the <i>heh</i> in <i>le-omdah</i> has a <i>mappik</i><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">A dot.</i> in it.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The <i>heh</i> with a <i>mappik</i> means it.</i> <i>Omed</i> is an intransitive verb.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">I.E. comments thus because an intransitive verb does not usually have a <i>heh</i> with a <i>mappik</i> suffixed to it. The <i>heh</i> with a <i>mappik</i> usually indicates the direct object.</i> The meaning of <i>le-omdah</i> (it might stand) is therefore<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Since <i>le-omdah</i> is intransitive.</i> to stand by it.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The covenant. In other words, <i>heh</i> with a <i>mappik</i> does not mean to stand it but to stand by it, for <i>omed</i> is intransitive (see note 6). I.E. interprets Ezek. 17:14 as follows: To keep his covenant and to stand (abide) by it.</i> AND THEY RECEIVED. All the offering which they<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The children of Israel.</i> had brought. AND THEY. The Israelites<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Ve-hem</i> (and they) refers to the Israelites.</i> continued to bring free-will offerings to Moses every morning. AND ALL THE WISE MEN…CAME. To Moses’ tent and said, <i>The people bring much more</i> [<i>than enough for the service of the work</i>] (v. 5).  [MUCH MORE THAN ENOUGH.] The <i>mem</i> of <i>mi-de</i> (much more than enough) means: much more than. It is, in keeping with my interpretation,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">In Ps. 119:99.</i> like the <i>mem</i> of <i>mi-kol</i> (more than all) in <i>I have more understanding than all my teachers</i> (Ps. 119:99).<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">I.E. takes issue with the Rabbinic interpretation that <i>mi-kol</i> in <i>mi-kol melammedai hiskalti</i> (I have more understanding than all my teachers) means: from all. See <i>Abot</i> 4:1: “Ben Zoma said: Who is wise? He who learns from all men; as it is said, From all (<i>mi-kol</i>) my teachers I have gotten understanding.” According to I.E. it means: more than all.</i> AND THEY CAUSED IT TO BE PROCLAIMED. <i>Va-ya’aviru</i> (and they caused to be proclaimed) is similar to <i>va-ya’avor</i> (and there went)<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The root <i>ayin, bet, resh</i> means to pass over. It usually refers to people or objects. Hence I.E. points out that the term is also used in reference to sound.</i> in <i>And there went a cry throughout the host</i> (I Kings 22:36). FOR THE STUFF. The work which was done.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads, <i>ve-hamlakhah hayetah</i>. Its literal meaning is: and the work was, which I.E.’s interprets as the work which was done. I.E. disagrees with the definition of <i>melakhah</i> as stuff.</i> [SUFFICIENT.] The <i>mem</i> of <i>dayyam</i> (sufficient) refers to all of the wise men.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">The <i>mem</i> of <i>dayyam</i> is a suffix meaning for them, the reference being to the wise men mentioned in verse 4.</i> FOR ALL THE WORK. That they had to do. AND TOO MUCH. <i>Ve-hoter</i> (and too much) is an infinitive. Its meaning is, <i>ho-tirah</i> (and they produced more than enough).<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In other words, the infinitive form <i>ve-hoter</i> is here to be interpreted as a feminine perfect, for <i>ve-hoter</i> refers to <i>melakhah</i>, which is feminine. The work which they had done produced more than enough. So Filwarg.</i> MADE. Scripture begins with the making of the tabernacle. TWINED. <i>Moshzar</i> (twined) means long in Arabic. Note that the single digit numbers<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Literally, the ones, reading <i>ha-achadim</i> (the ones), as in <i>Vat. Ebr.</i> 38. The printed editions read, “Note that the number one (<i>ha-echad</i>) is grammatically irregular.” The problem with this reading is that I.E. nowhere discusses “the number one” in his comment. Weiser suggests that our text is defective. On the other hand, Filwarg and others interpret <i>ha-echad</i> as <i>achadim</i>.</i> are grammatically irregular in Hebrew. This is also the case in Aramaic. They are similarly irregular in Arabic. The <i>heh</i><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">That is, a <i>heh</i> preceded by a <i>kamatz</i>.</i> at the end of a word indicates the feminine; the masculine does not have any sign.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The masculine singular does not have any sign indicating that the word is masculine.</i> Now the <i>heh</i> in the number <i>sheloshah</i> (three) indicates the masculine.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">In other words, in the single digit numbers the feminine ending indicates that the word is masculine.</i> The same is true of the numbers <i>arba’ah</i> (four), <i>shemonah</i> (eight), <i>asarah</i> (ten).<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">I.E. is being brief. The same applies to <i>chamishah</i> (five), <i>shishah</i> (six), <i>shivah</i> (seven), and <i>tishah</i> (nine).</i> From there<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Ten.</i> through twenty the masculine numbers do not have a <i>heh</i> at the end. We thus say <i>achad asar</i> (eleven),<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>achad asarah</i>.</i> <i>shenem asar</i> (twelve),<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">And similarly from thirteen through eighteen.</i> <i>tishah asar</i> (nineteen). The feminine<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The feminine form of the numbers eleven through twenty.</i> is written with a <i>heh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">As is the rule with feminine nouns. We thus say <i>achat esreh</i> (11), <i>shetem esreh</i> (12), <i>shelosh esreh</i> (13), etc.</i> However, its vocalization is changed<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">It is not vocalized with a <i>kamatz</i> as is usual in the feminine, but with a <i>tzere</i>. See note 19.</i> so that it reads <i>esreh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Not <i>asarah</i>.</i> This is done so that the word not be confused with the masculine.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"><i>Asarah</i> (ten).</i> Hence we say <i>shetem esreh</i> (twelve). The same applies to all of the numbers.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Eleven through nineteen in the feminine.</i> Look. <i>Shalosh</i> (three), <i>arba</i> (four), and <i>eser</i> (ten) are feminine. If their sum is in the construct then it ends in a <i>tav</i> both in the masculine and in the feminine. Compare, <i>sheloshet ha-anashim ha-elleh</i> (these three men) (Ezek. 14:16); and <i>u-sheloshet neshe vanav</i> (and the three wives of his sons) (Gen. 7:13). Now the masculine form for the number eight is <i>shemonah</i>, as the rule says.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The rule stating that numbers 3-10 end in a <i>kamatz heh</i> in the masculine.</i> The feminine is unique in that one says <i>shemoneh</i> (eight)<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"><i>Segol heh</i> is usually a masculine ending. Compare, <i>moreh</i> (teacher), <i>sadeh</i> (field) (Weiser).</i> in the same way that one says <i>ashte esreh</i> (eleven).<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"><i>Ashte esreh</i> (eleven), a feminine, is vocalized with a <i>tzere</i> even though the <i>tzere</i> is the construct form of masculine nouns ending in a <i>segol</i>.</i>  [CUBITS.] It is possible that the reason our verse reads <i>ba-ammah</i> (cubits)<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The <i>kamatz</i> beneath the <i>bet</i> indicates the definite article.</i> is that it refers to a specific cubit. It possibly refers to the noble cubit of the first temple.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex 26:16 and the notes thereto.</i>  [THE LOOPS.] The <i>tav</i> of <i>ha-lula’ot</i> (the loops)<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"><i>Lula’ot</i> is spelled <i>lamed, vav, lamed, alef, vav, tav</i>.</i> indicates the feminine. The singular form of the word is <i>lulah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"><i>Lulah</i> is spelled <i>lamed, vav, lamed, heh</i>.</i> The <i>heh</i> [in <i>lulah</i>] takes the place of the <i>alef</i>.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">There is no <i>alef in lulah</i> (see notes 36 and 37). Hence I.E.’s comment.</i> Some say that the word <i>lalat</i> (near to be delivered) in <i>was with child, near to be delivered</i> (I Sam. 4:19) comes from the same root.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">A woman about to deliver experiences labor pains. These pains can metaphorically be described as attaching themselves or looping themselves to the woman. Hence the term <i>lalat</i>. According to I.E. we should render I Sam. 4:19: was with child, seized by labor pains.</i> FOR THE TENT. <i>La-ohel</i> (for tent) means to serve as a tent.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"><i>La-ohel</i> (for tent) literally means to tent. Hence I.E.’s interpretation.</i>  [TO PASS THROUGH.] The word <i>livro’ach</i> (to pass through) is a <i>kal</i>. It has the same meaning as the <i>hifil mavri’ach</i> (pass through).<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"><i>Mavri’ach</i> is a participle. What I.E. means is that the word <i>livro’ach</i> (to pass through), which is an infinitive in the <i>kal</i> has the same meaning as the word <i>le-havri’ach</i> (to pass through), which is a <i>hifil</i> infinitive. Indeed, this is precisely what I.E. says in his short commentary.</i> We find the same with the words <i>yereh</i> (shoot)<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"><i>Yereh</i> is a <i>kal</i>.</i> and <i>va-yoreh</i> (and he shot)<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"><i>Yoreh</i> is a <i>hifil</i>.</i> (II Kings 13:17).<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Both of these words have a similar meaning even though they belong to different conjugational forms.</i> There are many such instances.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Where words in different conjugational forms have similar meanings.</i> AND BEZALEL MADE. Bezalel made the ark because of its importance.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This is why our verse specifies that Bezalel made the ark.</i> Bezalel also made all the holy vessels.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Though Scripture does not specifically say so. However, see Nahmanides, who writes: “Scripture states without elaboration, <i>and he made the table</i> (v. 10), <i>and he made the candelabrum</i> (v. 17). In the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra, this alludes to Bezalel, who made all the sacred vessels. But this is not my opinion, for in the case of the court of the Tabernacle it likewise says, <i>and he made the court</i> (Ex. 38:9), [and it would not be reasonable to say that Bezalel alone made the court]. Rather, this refers back to <i>every wise-hearted man</i> (Ex. 36:8) as mentioned in the making of the Tabernacle” (Nahmanides on Ex. 36:8, Chavel translation).</i> Now Scripture<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">In chapter 36.</i> mentions the tabernacle,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Ex. 36:8.</i> the tent,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Ex 36:14.</i> the veil,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Ex. 36:35.</i> and the screen,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Ex. 36:37.</i> for they serve a similar purpose.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The first two served as coverings and the latter two as partitions. According to Krinsky, Sarim, and Weiser, I.E.’s point is that Scripture tells us about the making of the sanctuary’s structure before writing about the making of its furniture, because it is the way of the world to first build a house and then to put in the furniture.</i> Scripture then mentions the holy anointing oil with the incense of sweet spices<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">In verse 39.</i> because there are spices in the anointing oil and also in the sweet incense.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">I.E. was bothered by the juxtaposition of the anointing oil and the incense of the sweet spices. These two preparations did not serve a similar purpose. Why, then, list them next to each other?</i> [OF THE MIRRORS.] <i>Be-marot</i> (of the mirrors) has a <i>bet</i> rather than a <i>mem</i> prefaced to it.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The usual way to say “of the mirrors” is <i>mi-marot</i>, for a <i>mem</i> prefaced to a word means from or of. On the other hand, a <i>bet</i> prefaced to a word means in or with. Hence our verse should have read <i>mi-marot</i> rather than <i>be-marot</i>.</i> It is proper Hebrew to do so.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">In other words, the <i>bet</i> may be used in place of a <i>mem</i>.</i> We find the same in the verse <i>ve-ha-notar ba-basar u-va-lachem</i> (and that which remaineth of the flesh and of the bread) (Lev. 8:32).<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Here too a <i>bet</i> is used in place of a <i>mem</i>, for we would expect <i>ve-ha-notar me-ha-basar u-me-ha-lachem</i>.</i> It is the same case in Arabic. [THAT DID SERVICE.] Scripture states this because it is the custom of all women to beautify themselves. They look at their faces in brass or glass mirrors every morning to arrange the head coverings<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>pe’arim</i>.</i> upon their heads. These head coverings are mentioned in the Book of Isaiah.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Is. 3:20 speaks of the <i>pe’arim</i> (the headtires).</i> The custom of Israel was the same as the Moslem practice unto this very day.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Moslem women in I.E.’s day placed head coverings on their heads. Hence I.E.’s comment.</i> Now there were in Israel women who served God and removed themselves from the pleasures of this world. These women gave their mirrors as a free-will offering because they had no need to beautify themselves. They rather came daily to the door of the tent of meeting to pray and to hear the words of the commandments. Scripture states, <i>that did service</i> (tzave’u)<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Tzave’u</i> is in the plural.</i> at the door of the tent of meeting because there were many such women. [THE LAVER.] Scripture does not mention the dimensions of the laver as it does in the case of the lavers that Solomon made.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Each one of the lavers made by Solomon <i>contained forty baths</i> (I Kings 7:38).</i> The laver<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in our verse.</i> was rather made out of all the mirrors that were brought.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">It had no preconceived measure. It measured whatever size all the brass mirrors came to.</i> [THE BASE.] The <i>ken</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Referred to in our verse.</i> that is, the base,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Weiser renders: The <i>ken</i> (base), which is the same as the <i>mekhonah</i> (base) mentioned in I Kings 7:38, was in all instances the same size as the laver.</i> was in all instances the same size as the laver<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">“By the same size” I.E. means that a larger laver had a larger base, a smaller laver had a smaller base.</i> as is normally the case. AND FOR THE WEST SIDE. Scripture<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">In Ex. 26:22; 36:27.</i> refers to the west as the hinder part<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>yerakhim</i>.</i> because the tent’s opening was on the east, which is referred to as the face. Scripture<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In verses 14 and 15.</i> refers to the sides which were close to the door<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Of the tabernacle.</i> as shoulders,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Verses 14 and 15 refer to each of the sides of the tabernacle as a <i>katef</i> (side), which literally means a shoulder.</i> for they<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The sides.</i> are compared to the shoulders of a human being.  Give thanks to God and ascribe power to Him O “Father of a multitude,”<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">An allusion to Abraham ibn Ezra. See Gen. 17:5, where Abraham is a shortened form for <i>father of a multitude of nations</i>.</i> Now that you have reached the opening of the Torah portion <i>Ellah Pekude</i>. THESE ARE THE ACCOUNTS OF THE TABERNACLE. Its meaning is: these are the accounts of the vessels of the tabernacle, for the word tabernacle includes everything.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">It does not refer only to the sanctuary’s structure; it refers to its contents as well.</i> Scripture goes on to explain why the structure was referred to as a <i>mishkan</i> (tabernacle).<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The word <i>mishkan</i> literally means a resting place.</i> It was so called because the tablets of testimony were placed in it.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Hence Scripture reads, <i>even the tabernacle of the testimony</i>.</i> Now Scripture was brief.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"><i>Even the tabernacle of the testimony</i> is short for: even the tabernacle of the tablets of testimony.</i> The tablets were truly a testimony, because God’s writing was inscribed upon them. [THROUGH THE SERVICE OF THE LEVITES.] Its meaning is: through the service of the Levites who carry the tabernacle and all of its vessels which Ithamar appointed to them. For the Gershonites and the Merarites were the Levites under the direction of Ithamar, who listed all the objects they were assigned to carry.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">See Num. 4:22-32.</i> AND BEZALEL. Scripture notes that Bezalel and Oholiab, who were first in rank,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">They were the chief workers. “Everything was done through (Bezalel’s) direction, for he acted as instructor to all the wise men, and they did their work in his presence and showed him all that they had done” (Nahmanides).</i> executed all of their tasks properly. ALL THE GOLD. Saadiah Gaon asks, “Why does Scripture note what was done with the silver but does not mention what the donated gold was used for?”<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Scripture, in verses 27 and 28, itemizes what the silver was used for. However, it does not do the same for the gold.</i> He answers, “Look. Scripture notes that the menorah was made out of a talent of gold.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Ex. 25:39.</i> This was also the case with the ark cover<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">According to Ex. 25:17 the ark cover was made of pure gold. However, it does not state how much gold was used to make it.</i> and the gold utilized for the ark and the altar of incense.”<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Saadiah Gaon apparently held that since Scripture tells us that the menorah was made from a talent of gold, the same was true of the ark, the table, and the altar of incense. Thus Scripture does in fact tell us what the gold was utilized for. The remaining gold was then used for various other items. See I.E.’s short commentary on this verse. We thus know what four talents of gold was used for.</i> Now this is incorrect.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">That the ark, table, and altar of incense were each made from a talent of gold.</i> Only the menorah was entirely made of gold. This was not the case with the ark. The ark was only overlaid with gold on the inside and on the outside. The same was true of the altar of incense. The table, the staves, the boards, and the bars were all overlaid with gold. The ark cover was made completely of gold.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">As noted in Ex. 25:17.</i> According to the tradition passed on to us by our fathers the ark cover was made from a talent of gold because it was very broad and very wide. I believe that Scripture mentions what they did with the silver because the silver was given for atonement.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 30:15.</i> Observe. Scripture notes that the tabernacle, which included all the vessels, stood on the silver which the Israelites were obligated to give.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The silver which the Israelites were obligated to give to atone for their souls. See Ex. 30:14.</i> This served as a memorial for the children of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 30:16.</i> Who can estimate<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">In advance.</i> how much gold was needed to overlay all the vessels of the tabernacle?<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">There is no way to estimate in advance precisely how much gold would be needed to overlay each one of the objects that were to be covered by gold. Hence Scripture did not itemize the amount of gold needed for each object. Nahmanides similarly comments, “Now since one cannot know exactly how much gold went into the covering of each of these vessels, Scripture did not say that Moses gave it over to them by number and weight” (Nahmanides on v. 8, Chavel translation).</i> AND THE SILVER. Look. We learn from the sum mentioned in this verse that a talent consists of three thousand <i>shekalim</i>. <i>And the silver of them that were numbered of the congregation</i> proves this.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Those numbered came to 603,350 (v. 26). Each one of those numbered gave half a <i>shekel</i> (v. 26). The aforementioned thus contributed 301,775 <i>shekalim</i>. Our verse gives the amount as 100 talents and 1,775 <i>shekalim</i>. Thus 100 talents = 300,000 <i>shekalim</i>, which is another way of saying that one talent = 3,000 <i>shekalim</i>.</i> A BEKA. Half a shekel. Its meaning is: when the shekel will be broken, behold its half.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>Beka</i> is related to the verb <i>baka</i>. <i>Baka</i> means to break. When the shekel is broken, i.e., divided, we have half a <i>shekel</i>.</i> FOR EVERY ONE THAT PASSED. All those that passed twenty complete years. I have already explained the reason for this.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">See I.E. on Ex. 30:13.</i> FOR CASTING. <i>La-tzeket</i> (for casting) comes from a root whose first letter is a <i>yod</i>.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>yod, tzadi, kof</i>.</i> It is similar to the word <i>la-redet</i><sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Its root is <i>yod, resh, dalet</i>.</i> (to descend).<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s point is that the form <i>la-tzeket</i> is similar to the form <i>la-redet</i>. <i>La-tzeket</i> is not the usual form of <i>kal</i> infinitives. Hence I.E.’s comment.</i> AND OF THE THOUSAND SEVEN HUNDRED SEVENTY AND FIVE SHEKELS. Which did not serve to complete a talent.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Which were in excess of a talent. See note 40.</i> AND THE BRASS. Scripture also<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">In other words, not only does Scripture mention what the silver was used for, it does the same with the brass.</i> mentions the brass vessels.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Scripture lists the vessels which were made from the brass which the Israelites donated to the tabernacle.</i> PLAITED GARMENTS.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>bigde serad</i>. According to I.E. the reference is to the garments which were used as covers for the tabernacle’s furniture when Israel journeyed. See I.E. on Ex. 31:10 and the notes thereto.</i> These garments are the ones that are mentioned in the Torah portion <i>Be-Midbar Sinai</i> (in the wilderness of Sinai).<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Num. 4:5-13. See I.E. on Ex. 31:10.</i> God commanded that the ark be covered with the veil<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Num. 4:5.</i> as a mark of honor.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The veil that separated the Holy and the Holy of Holies was placed over the ark because of the ark’s great sanctity.</i> A sealskin covering was placed over the veil. A blue cloth covering was placed over this covering.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Over the sealskin covering. See Num. 4:6 and I.E.’s comments thereto.</i> Logically speaking, the blue cloth covering was employed as an ark covering<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Over the sealskin covering (Meijler).</i> as a mark of honor<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The other items in the tabernacle were covered with sealskin. However, the ark was covered with blue, a symbol of royalty, because it was the most holy object in the tabernacle.</i> when the weather was clear. However, if it rained then they would remove the blue cover and they would place a sealskin cover over it.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Over the blue cover.</i> A blue cloth and a cloth of scarlet were placed over the table of showbread. A cover of sealskin was placed over them.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Num. 4:7,8.</i> A blue cloth was placed over the menorah and the golden altar. A purple cloth was placed over the altar. A sealskin was placed over all of them.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Over the coverings of the menorah, the golden altar, and the brass altar. See Num. 4:9-14.</i> After mentioning the plaited garments Scripture mentions the holy garments of Aaron the high priest and then commences to describe them. AND HE MADE THE EPHOD. Scripture describes<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">In verse 3.</i> how they placed the gold amidst the blue.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Which it did not do in its earlier description of the priestly garments.</i>  [AND THEY WROUGHT THE ONYX STONES.] The meaning of <i>va-ya’as</i> (and they wrought)<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Va-ya’as</i> usually has the meaning of: and they made. However, one cannot make onyx stones. Hence I.E.’s comment.</i> is, they set. It is like the word <i>la’asot</i> (to dress)<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Which literally means to make.</i> in <i>and he hastened to dress it</i> (Gen. 18:7).<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the verb <i>asah</i> does not always mean to make. See I.E. on Gen. 18:7.</i>  [ALL OF BLUE.] <i>Kelil tekhelet</i> means entirely of blue. The word <i>kelil</i> is in the construct.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Hence the <i>kaf</i> is vocalized with a <i>sheva</i>. I.E. comments thus because we find the <i>kaf</i> vocalized with a <i>kamatz</i> in <i>kalil toktar</i> in Lev. 6:15 (Weiser).</i> AND THE MITRE OF FINE LINEN. Worn by Aaron. AND THE GOODLY HEAD-TIRES. Which were worn by Aaron’s sons. The mitre and the head-tire differ.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The terms refer to two specific types of head coverings. See I.E. on Ex. 28:37.</i> THUS WAS FINISHED. <i>Va-tekhel</i> (thus was finished)<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>kaf, lamed, heh</i>.</i> is vocalized like the word <i>ve-terev</i> (was so much)<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">From the root <i>resh, bet, heh</i>.</i> in <i>but Benjamin’s portion was so much</i> (Gen. 43:34).<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Both <i>va-tekhel</i> and <i>ve-terev</i> are short forms of a verb ending in a <i>heh</i>.</i> AND THEY BROUGHT THE TABERNACLE. Look. <i>Et metarav</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Metarav</i>, which refers to the court, has a masculine ending. It thus treats <i>chatzer</i> (court) as a masculine noun.</i> <i>vi-yetedotehah</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"><i>Yetedotehah</i>, referring to the court (<i>chatzer</i>), has a feminine ending. We thus have two words in the same verse referring to the same word in two genders.</i> (the cords thereof, and the pins thereof) (v. 40) is similar to <i>et kale he-chatzer et ammudav</i><sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Ammudav</i>, which refers to the court (chatzer), has a masculine ending. It thus treats (court) as a masculine noun.</i> <i>ve-et adonehah</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"><i>Adonehah</i>, which refers to the court, has a feminine ending.</i> (the hangings of the court, the pillars thereof, and their sockets) (Ex. 35:17).<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Here too we have <i>chatzer</i> treated both as a masculine and as a feminine in one verse.</i> ON THE FIRST DAY. We find the following difference of opinion. Some say that the eighth day of consecration<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The day after the seven days of consecration. See Lev. 9:1-24. For the seven days of consecration, see Lev. 8:1-36. During these days of consecration Aaron and his sons were invested in their duties, the tabernacle furniture was anointed, and special sacrifices were offered in the tabernacle.</i> fell on the first day of the month of Nisan.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>See Seder Olam</i> 7:1: “The seven days of consecration began on the 23 of Adar and concluded on the first day of Nisan.”</i> They were forced to say that Moses erected the tabernacle on the twenty-third day of Adar.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">That is, that Moses first erected the tabernacle on the 23 day of Adar. They were forced to say this because Scripture tells us that special sacrifices were offered during the period of consecration. These sacrifices could not be offered without the tabernacle standing.</i> Now on the first day of consecration Moses took the tabernacle apart and put it together<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">On the next day. See I.E. on Num. 9:1. In other words, Moses set up the tabernacle and took it down during each one of the first seven days of consecration. On the eighth day, “God commanded that Moses erect the tabernacle on the first day of the first month and that he not take it apart until the ark journeyed.” See note 8.</i> in order to train the priests.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">In the service.</i> They say<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">In keeping with their opinion that the eighth day of consecration described in Lev. 9 took place on the first day of Nisan.</i> that the goat that Moses inquired about <i>and, behold, it was burnt</i> (Lev. 10:16) was a new moon offering.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Concerning the offerings brought on the new moon see Num. 28:11-15.</i> Now God commanded that Moses erect the tabernacle on the first day of the first month and that he not take it apart until the ark journeyed.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">See Num. 10:11,35. According to this opinion when our verse relates that God told Moses, <i>On the first day of the first month shalt thou rear up the tabernacle</i>, it means: on the first day of the first month shalt thou rear up the tabernacle and not take it apart until the ark journeys. Those who interpret our verse thus do so because they believe that Moses first erected the tabernacle on the 23 day of Nisan.</i> Now we find it stated in the <i>Sifre</i><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Sifre</i> on Num. 9:6.</i> that Mishael and Elzaphan<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Mishael and Elzaphan were the nephews of Aaron. They carried the bodies of Nadab and Abihu from the tabernacle after their demise in the sanctuary on the eighth day of consecration. See Lev 10:1-5.</i> were the ones <i>who were unclean by the dead body of a man</i> (Num. 9:6).<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">They consequently could not offer the Passover sacrifice on the 14th of Nisan.</i> The eighth was thus the eighth day of the month.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">A person who touches a dead body is unclean for seven days (Num. 19:11). If Mishael and Elzaphan were unclean on the 14th of Nisan because they removed the dead bodies of their cousins from the tabernacle on the eighth day, then that day had to fall on the 8th day of Nisan rather than on the first. Now if the eight day fell on the 8th of Nisan, then the first day of consecration fell on the first day of Nisan. The tabernacle was thus erected for the first time on the first day of Nisan.</i> There is, as it were, proof of this.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">That the tabernacle was first set up on the first day of Nisan.</i> First of all, why didn’t Scripture mention that Moses set up the tabernacle and took it apart?<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">As maintained by those who say that the temple was built for the first time on the 23rd of Adar. See note 8.</i> After the tabernacle was taken down there was no door of the tent of meeting. However, Scripture states, <i>And at the door of the tent of meeting shall ye abide day and night</i> (Lev. 8:35). Furthermore, Scripture writes, <i>And unto the children of Israel thou shalt speak, saying: Take ye a he-goat for a sin-offering</i> (Lev. 9:3). It was this he-goat that Moses inquired about.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Rather than the he-goat offered on the new moon, as stated by those who maintain that the eight day fell on the first day of Nisan.</i> Additionally, if this<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The goat which Moses inquired about.</i> was a goat that served as a new moon offering, why didn’t Scripture mention two bullocks, one ram, and seven he-lambs?<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">If the eighth day took place on a new moon then why does Lev. 9 only mention the new moon he-goat and not the other new moon offerings? For two bullocks, one ram, seven he-lambs, and a he-goat were offered on the new moon. See Num. 28:11-15.</i> Scripture should have read, beside the burnt offering of the new moon, as it does when it states,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">With regard to the Passover offerings.</i> <i>beside the burnt-offering of the morning</i> (Num. 28:23).<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">If the consecration offerings brought on the eighth day were offered on the new moon, Scripture should have indicated that these offerings were brought in addition to the burnt offering of the new moon.</i> Look. According to the plain meaning of the text, the tabernacle was first erected on the first day of the first month. Observe, they raised up this first tabernacle on the first day of the first month. They began to build the first temple, which was the second tabernacle, on the second day of the second month, called Iyyar, as Scripture clearly states, <i>in the second day of the second month</i> (II Chron. 3:2).<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">II Chron. 3:2 reads: <i>And he began to build</i> [the House of God] <i>in the second day of the second month</i>.</i> Our Talmud writes that Israel left Egypt on the fifth day of the week.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Sabbath</i> 87b; <i>Seder Olam</i> 5:3. See I.E. on Ex. 16:1.</i> If they transmitted this as a tradition then we will accept it. However, if we analyze the text logically then we must conclude that they left Egypt before the fifth day of the week because there is at least three days’ difference between a simple year<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">That is, a defective year. A defective year is one that consists of 353 days. A Hebrew year can consist of 353, 354, or 355 days. See note 36 to Gen. 8.</i> and the beginning of the next year.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">That is, there is at least a three-day difference between the day of the week on which the year begins from one year to the other, if the first of the two years is a defective year. The difference will be more if the year has 354 or 355 days.</i> This is so because a defective year consists of three hundred and fifty-three days, three hundred and fifty of which are taken up by weeks.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">There are 50 weeks in a regular year, for 50 × 7 = 350. Thus a defective year consists of 50 weeks plus 3 days.</i> In minimal leap years<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">A leap year consists of 383 days.</i> there is a difference of five days.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">There is a difference of five days between the end of the last year and the beginning of the next. A minimal leap year consists of 383 days (353 days plus a month). 383 days comes to 54 weeks and 5 days.</i> Now it appears that Moses arranged the bread on the table<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 tells us that Moses was to bring the table into the tabernacle and arrange the bread on it on the day the tabernacle was erected. The tabernacle was thus erected on a Sabbath.</i> on a Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Hence it is not possible for the 15th day of Nisan in the previous year to have fallen on a Thursday. For if the 15th of Nisan fell on a Thursday, then the first day of Nisan also had to fall on a Thursday and consequently could not fall on a Saturday or a Friday the following year.</i> for Scripture states, <i>Every sabbath day he shall set if</i><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The showbread.</i> <i>in order</i> (Lev. 24:8).<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Thus the showbread could be placed on the table only on a Sabbath.</i> The tabernacle was thus erected either on the sixth day<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Very close to the onset of the Sabbath (Filwarg).</i> or on the Sabbath day.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">In view of the fact that the Torah states that the showbread should be on the table <i>before the Lord continually</i>, I.E. believes it unlikely for Moses to have set up the tabernacle a day or more before the Sabbath, thus leaving the table bereft of the bread.</i> This appears to be the case even though the proof just offered is not irrefutable, for one can argue that the meaning of <i>every sabbath he shall set it in order</i> is, every Sabbath the priest shall set it in order after the tabernacle has been raised and Moses has arranged the bread.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">In other words, Lev. 24:8 does not apply to the first time that Moses set up the tabernacle. Moses could have set up the tabernacle on any day of the week and placed the showbread on it. After this, the bread had to be placed on the table only on a Sabbath.</i> Observe. In describing the actual erecting of the sanctuary, Scripture tells that Moses raised up the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> He erected, as I have explained, the two corner boards.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the two corner boards mentioned in Ex. 26:23 were set up first when the tabernacle was raised. The rest of the tabernacle was then attached to these boards. See I.E. on Ex. 26:18. I.E. now adds the fact that Moses set up these two boards and that Scripture considers it as if he had erected the entire tabernacle.</i> The Levites who were of his family set up the rest of the tabernacle, for it was not the work of one person.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">It was beyond the ability of Moses to raise up the entire tabernacle by himself.</i> He<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">By command.</i> laid its sockets below.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> He then set the boards and bars in place.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid</i>.</i> He then raised up the pillars for the veil and the screen of the door of the tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid</i>. I.E. thus notes that “the pillars” in verse 18 refers both to the pillars for the veil and to the pillars for the screen of the tabernacle door. See Ex. 26:32,37.</i> Afterwards Moses spread the tent<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Over the tabernacle. Verse 19.</i> and put the covering of the tent over it.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid</i>.</i> He then placed the ark<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> on the western side<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Of the tabernacle.</i> and placed the tablets in the ark.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> He set the staves on the ark and placed the ark cover on top of the ark.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> Moses put in the table and arranged the showbread upon it.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> Now Scripture indicates that this took place in the morning.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">For the setting of the table preceded the morning offering.</i> Scripture states, <i>and he lighted the lamp</i> s(v. 25) afterwards at night.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">For that is when the menorah was lit. See Ex. 27:21.</i> Moses offered the burnt offering in the morning, that is, the daily burnt offering. He did the same in the afternoon.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s interpretation of <i>and offered upon it the burnt-offering</i> (v. 29).</i> On this day<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">On the first day of Nisan.</i> Moses anointed the tabernacle and all of its vessels,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:10.</i> the altar of the burnt offering and all of its vessels, the laver and its base.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, v. 11.</i> The congregation was gathered at the door of the tent of meeting and Aaron and his sons washed themselves with water.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, v. 6.</i> Moses placed the holy garments upon Aaron.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:2, 7-9.</i> He also dressed Aaron’s sons.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, v. 13.</i> They<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Aaron and his sons.</i> were anointed with the holy oil.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, v. 30.</i> He<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Moses.</i> brought one young bullock and two rams to the altar.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 29:1.</i> He sacrificed the bullock and performed purification on the altar.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:15. Also see Ex. 29:11,12.</i> He caused the designated parts<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">The organs that Scripture commands be burned on the altar.</i> to turn into smoke<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:17. Also see Ex. 29:13.</i> and slaughtered the ram.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:19. Also see Ex. 29:16.</i> He dashed its blood on the altar and caused the ram to turn into smoke.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:21. Also see Ex. 29:18.</i> He also slaughtered the ram of consecration and dashed its blood on the altar.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:23. Also see Ex. 29:20.</i> He took the designated parts along with the right thigh and one unleavened cake and one cake of oil bread and turned all of it into smoke on the altar.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:26. Also see Ex. 29:23.</i> Moses did this on each one of the seven days of consecration.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Lev. 8:33,34. Also see Ex. 29:35.</i> Scripture clearly writes, <i>And thou shalt offer the bullock of sin-offering to the day</i>…(Ex. 29:36), that is, daily,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">In other words, <i>la-yom</i> (literally, to the day) means daily, the reference being to the seven days mentioned in the previous verse (Krinsky).</i>…<i>and you shall anoint the altar, to sanctify it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">I.E.’s paraphrase of Ex. 29:36.</i> Scripture further writes, <i>Seven days thou shalt make atonement for the altar</i> (Ex. 29:37) <i>and thou shalt anoint it, to sanctify it</i> (Ex. 29:36). Now its meaning is,<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">The meaning of <i>Seven days thou shalt make atonement for the altar</i>.</i> Thus shall you do all the seven days of consecration. Scripture states, <i>And it came to pass on the day that Moses had made an end of setting up the tabernacle, and had anointed it</i> and sanctified the altar for seven days of consecration (Num. 7:1).<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Num. 7:1 reads, <i>And it came to pass on the day that Moses had made an end of setting up the tabernacle, and had anointed it and sanctified it</i>. And sanctified the altar for seven days is I.E.’s interpretation of <i>and sanctified it</i>.</i> The princes of Israel then<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">On the eighth day.</i> began to bring the dedication offering of the altar.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">See Num. 7:1-89. Among other things, each prince offered <i>one young bullock, one ram, one he-lamb of the first year, for a burnt-offering; one male of the goats for a sin-offering; and for the sacrifice of peace-offerings, two oxen, five rams, five he-goats, five he-lambs of the first year</i> (Num. 7:15-17).</i> Aaron similarly offered a bull-calf as a personal sin offering,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Lev. 9:2,7.</i> and he also offered his own ram as a burnt offering.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i></i> As the people’s burnt offering he sacrificed a calf and a lamb. Aaron slaughtered the goat of the sin offering<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">The people’s sin offering.</i> and treated it as a sin offering.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, v. 15.</i> He dealt with it as he did with his own calf sin offering<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i></i> with regard to dashing its blood and causing the designated parts to go up in smoke.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">But not with regard to eating its flesh.</i> However, a priest does not eat the priest’s sin offering. The flesh of the bullock<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Aaron’s sin offering. The Pentateuch refers to it as a bull-calf.</i> was therefore burned outside the camp.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Lev. 9:11.</i> The sin offering of the congregation, which is a he-goat, is eaten by the priests. All of this took place after the morning burnt offering was offered. After all of this, he [Aaron] offered the burnt offering and sin offering of Nahshon.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Num. 7:12.</i> The dedication of the altar was thus finished after nineteen days of the first month<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">The month of Nisan, when Passover falls.</i> had passed.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">The seven days of consecration plus the 12 days that the princes offered their sacrifice. See Num. 7:1-83.</i> Do not pay attention to the one who argues, “If this is the case<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Reading <i>im ken matai</i> as in <i>Vat. Ebr.</i> 38, rather than <i>ki ematai</i> as in the printed texts.</i> then when did they offer the festival sacrifices?”<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">According to I.E. the princes of Israel started to bring their dedication sacrifices on the eight day of Nisan. Thus five of the princes offered their dedication sacrifices during the time of the festival seasons. Those who have this opinion believe that if the priests were occupied with the dedication sacrifices of the princes they had no time to offer the Passover sacrifices. According to Meijler this opinion holds that Scripture should have mentioned the Passover sacrifices along with the sacrifices offered by the princes on the days that coincided with Passover. This question relates only to I.E.’s point of view. According to the opinion that the “eighth day” fell on the first of Nisan, the princes finished bringing their dedication offerings on the 12th day of Nisan, three days before the start of Passover, and consequently there is no problem.</i> Israel observed the festival of Passover<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">That is, they sacrificed the paschal lamb on the 14th of Nisan and ate its flesh on the night of the 15th. It should be noted that in Scripture, Passover refers to the 14th of Nisan, when the paschal lamb is sacrificed, and the feast of unleavened bread to the seven days which follow. See note 86.</i> in the desert of Sinai for only one night.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">See Num. 9:1-6. Scripture there tells us that Israel observed the Passover in the first month of the second year following the Exodus from Egypt. The feast of unleavened bread is not mentioned. It is I.E.’s contention that this is the only Passover that Israel celebrated during their sojourn in the wilderness of Sinai.</i> They did not keep the festival of unleavened bread,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Which begins on the eve of the 15th of Nisan and lasts for seven days. See Ex. 12:15.</i> for Scripture clearly states, <i>And it shall be when the Lord shall bring thee</i> [<i>into the land of the Canaanite</i>] (Ex. 13:5)…<i>Seven days thou shalt eat unleavened bread</i> (Ex. 13:6).<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">We thus see that the obligation to observe the feast of unleavened bread begins only when Israel enters the land of Canaan.</i> <i>And this day shall be unto you for a memorial</i> (Ex. 12:14) refers to the next generation. It commands the next generation to establish the day that Israel left Egypt, as a holy convocation. Look! They journeyed from Goshen on the first day.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">That is, on the first of what would eventually be the seven days of the festival of unleavened bread, for Israel left Egypt on the 15th of Nisan. See Num. 33:3. I.E.’s point is that Israel did not observe the festival of unleavened bread till they entered Canaan. He points out that they did not keep this festival in Egypt where they could buy flour for their unleavened bread because they did not spend the seven days of the festival period in Egypt.</i> Furthermore, Israel did not have bread<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">That is, flour. Hence they could not celebrate the festival of unleavened bread in the desert of Sinai.</i> from which to make unleavened bread for seven days in the desert of Sinai even though they were close to an inhabited place.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Where they could have bought provisions if they felt themselves obligated to do so.</i> It was a great thing that they found material out of which to make unleavened bread to eat with the bitter herbs and paschal lamb on the one night,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">On which they celebrated the Passover. See note 85.</i> for they were a very great multitude of people. Now logically speaking, Moses offered the daily burnt offering<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">See Ex. 29:38-42; Num. 28:1-8.</i> during the seven days of consecration and two lambs on the Sabbath day.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Num. 28:9,10.</i> He offered the Sabbath burnt offering and then the consecration burnt offerings on which day of the seven days of consecration fell on a Sabbath. All of this is correct. However, what shall we do with the dedication of the altar<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">That is, the sacrifices offered for the dedication of the altar.</i> on the Sabbath day?<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Each one of the 12 princes of Israel offered dedication sacrifices on each one of the 12 days following the seven days of consecration. See note 72. Now only those sacrifices mandated by the Torah may be sacrificed on the Sabbath. Personal offerings cannot be sacrificed on the Sabbath. Hence the question raised by I.E.</i> Some say that they skipped the Sabbath day.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">The princes of Israel did not offer their dedication sacrifice on the Sabbath.</i> They only counted the days that they dedicated the altar.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">In other words, when the Torah tells us that the princes of Israel offered 12 sacrifices on the 12 days following the seven days of consecration it does not mean that they offered them on 12 successive days, for they skipped the Sabbath day.</i> Others say that the princes’ burnt offering was offered on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">See note 72.</i> However, the peace offerings<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Which the prince should have offered on the Sabbath. See note 72.</i> were slaughtered and eaten on the first day of the week. Their proof is as follows. The prince<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">The reference is not to any of the princes mentioned in our chapter but rather to the prince mentioned in Ezek. 46.</i> who sacrifices<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Literally, the one who sends. <i>Vat. Ebr.</i> 38 reads, The prince, that is, the king.</i> offers six lambs on the Sabbath<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">See Ezek. 46:4, <i>And the burnt-offering that the prince shall offer unto the Lord shall be in the sabbath day six lambs without blemish and a ram without blemish</i>.</i> aside from the congregation’s burnt offering.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">That is, aside from the congregation’s burnt offering, six lambs sent by the prince are sacrificed on the Sabbath. These six lambs are burnt offerings. We thus see that a prince’s burnt offering may be sacrificed on the Sabbath.</i> The first group<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">The group mentioned earlier, who maintain that the princes did not offer their altar dedication sacrifices on the Sabbath.</i> says that when they circled Jericho for six days with the armed body in the lead<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">See Josh. 6:6-15.</i> they similarly skipped the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">In order not to violate the Sabbath. This opinion apparently held that the Sabbath fell during the six days.</i> Behold, they circled Jericho for seven days.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Josh. 6:15. They circled Jericho once a day for six days and seven times on the seventh day. This opinion maintains that they did not circle Jericho for seven successive days, for if they had done so they would have desecrated the Sabbath. This interpretation maintains that <i>And it came to pass on the seventh day</i> (<i>Ibid.</i>) does not refer to the Sabbath but rather to the seventh day of circling. It should be noted that according to the rabbis, Jericho fell on a Sabbath. See <i>Tal. Jer. Sabbath</i> 1:5, <i>Seder Olam</i> 11, <i>Ba-Midbar Rabbah</i> 14:1; 23:6.</i> They say the same with regard to the fourteen days.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">The 14 days comprised the seven on which King Solomon celebrated the dedication of the temple plus the seven days of Sukkot. See I Kings 8:65: <i>So Solomon held the feast at that time, and all Israel with him, a great congregation…before the Lord our God, seven days and seven days, even fourteen days</i>. They say that these 14 days were not celebrated back to back, for if they had been, then Israel would have eaten on the Day of Atonement. It should be noted that according to the rabbis these 14 days were celebrated back to back and that Israel ate on Yom Kippur that year. See <i>Mo’ed Katan</i> 9a. Also see Kimchi on I Kings 8:65.</i> They skipped the Day of Atonement and did not count it. THEN THE CLOUD COVERED. Logically speaking, when the tabernacle was erected and Moses went out, the cloud covered the tabernacle and the glory of the Lord filled it.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Literally, then the cloud. In other words, God’s glory did not fill the tabernacle while Moses was in it.</i> AND MOSES WAS NOT ABLE TO ENTER. Then God called Moses and told him to enter the tent. Moses used to speak with God face to face in the place where the high priest entered once a year with a cloud of incense,<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">That is, in the Holy of Holies. See Lev. 16:13.</i> because Moses was, as it were, a member of the house.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">God’s house. Hence God called to him to enter the Holy of Holies on ordinary days.</i> I was forced to say this<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">That Moses entered the Holy of Holies whenever God spoke to him (Meijler).</i> because Moses put the tablets in the ark. He similarly placed over the ark the covering with the cherubim on top. God’s glory was always upon them.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Upon the cherubim. Hence Moses had already seen God’s glory (Krinsky). He was thus, as it were, a member of God’s house.</i> Now what happened when Aaron and his sons took down the veil of the screen<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Which separated the Holy from the Holy of Holies.</i> outside the place where the ark was kept?<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">See Num. 4:5: <i>when the camp setteth forward, Aaron shall go in, and his sons, and they shall take down the veil of the screen, and cover the ark of testimony with it</i>.</i> How did they approach it?<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Since God’s glory was upon the ark.</i> I therefore say that Moses alone entered beyond the veil. Aaron and his sons then took down the screen, which is called the veil.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">I.E. interprets <i>parokhet ha-masekh</i> (the veil of the screen) as the <i>parokhet</i>, that is, the screen.</i> Moses used to take the screen and immediately cover the ark of the covenant with it so that Aaron and his sons would not see it. Scripture writes, <i>and they shall cover the ark of testimony</i> (Num. 4:5)<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Translated literally.</i> because they assisted Moses. Others say that the priests covered the ark but did not face it.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">So that they would not gaze upon God’s glory.</i> Scripture states, <i>and there was fire therein by night</i>, and then goes on to say, <i>throughout all their journeys</i> (v. 38). This<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">In addition to Num. 14:14. See below.</i> also indicates that at times the cloud journeyed at night.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Some conclude on the basis of the aforementioned that at times the cloud journeyed at night.</i> Now we do not find it written that they journeyed at night.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Scripture never explicitly states that Israel journeyed at night.</i> The one who says this<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">That Scripture never explicitly states that Israel journeyed at night.</i> explains <i>or if it continued by day and by night</i> (Num. 9:21) as referring to one day.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Num. 9:21 states, <i>And sometimes the cloud was from evening until morning; and when the cloud was taken up in the morning, they journeyed; or if it continued by day and by night</i> (o yomam va-laylah), <i>when the cloud was taken up, they journeyed</i>. Now <i>o yomam va-laylah</i> can be translated in two ways: a) Or it continued by day and by night. b) Or it continued for a day or for a night. According to the latter translation our verse reads, “or if it continued by day or by night (o <i>yomam va-laylah</i>) when the cloud was taken up, they journeyed.” Thus the verse teaches that Israel at times traveled at night. Hence those who maintain that Israel did not journey at night interpret <i>o yomam va-laylah</i> as referring to a 24-hour period, that is, a day and a night. This opinion interprets <i>o yomam va-laylah</i> as: or it continued by day and by night, that is, a full day consisting of a day and a night.</i> Now what will they do with the phrase <i>their journeys</i> (v. 38)? Scripture does not read: throughout all their encampments.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">If Scripture intended to teach that they journeyed during the day and camped at night, then our verse should have read: For the cloud of the Lord was upon the tabernacle by day, and there was fire therein by night, in the sight of all the house of Israel, throughout all their “encampments,” rather than <i>For the cloud of the Lord was upon the tabernacle by day, and there was fire therein by night, in the sight of all the house of Israel, throughout all their “journeys.”</i> The latter implies that Israel journeyed at night.</i> The correct meaning of <i>or…by day and by night</i> is: or day and night; or: or day or night.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">In other words, Israel journeyed at night. Our text literally reads, “Its meaning is (<i>u-pirusho</i>), or day and night, or, or day or night.” This reading is a bit difficult. I.E. is trying to prove that Israel journeyed at night. Hence why mention the interpretation, or day and night (see note 122). Indeed, <i>Vat. Ebr.</i> 38 reads, “Its meaning is (<i>u-pirusho</i>), or day or night.” If we emend <i>pirusho</i> to <i>pirush</i> then our text reads, “The meaning of (<i>u-pirush</i>) <i>Or…by day and by night</i> is: or day or night.” This is probably the reading upon which our text is based, for <i>pirusho</i> seems to be a scribal error for <i>pirush</i>.</i> It is similar to <i>And he that curseth his father and his mother</i>,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>aviv ve-immo</i> (his father and his mother).</i> <i>shall surely be put to death</i> (Ex. 21:17).<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Translated literally. The meaning of Ex. 21:17 is, And he that curseth his father “or” his mother shall surely be put to death. We thus see that the <i>vav</i> sometimes has the meaning of or. Similarly, <i>yomam va-laylah</i> is not to be rendered day and night but rather day or night.</i> I had to say this because I noticed that the prayer which Moses uttered on the occasion of the scouts states, <i>and thou goest before them, in a pillar of cloud by day, and in a pillar of fire by night</i> (Num. 14:14).<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">This verse implies that Israel journeyed at night, for <i>prima facie, and Thou goest before them</i> also refers to <i>and in a pillar of fire by night</i>.</i>",
    "book": "Ibn Ezra on Exodus",
    "format": "bulk_text",
    "complete": true
  },
  "downloaded_at": "2026-01-15T23:01:03.304455",
  "provider": "sefaria"
}