Source Browser

{
  "title": "Ramban on Deuteronomy",
  "index": {
    "title": "Ramban on Deuteronomy",
    "categories": [
      "Tanakh",
      "Rishonim on Tanakh",
      "Ramban",
      "Torah"
    ],
    "schema": {
      "nodes": [
        {
          "nodeType": "JaggedArrayNode",
          "depth": 1,
          "addressTypes": [
            "Integer"
          ],
          "sectionNames": [
            "Paragraph"
          ],
          "sharedTitle": "Introduction",
          "titles": [
            {
              "lang": "en",
              "text": "Introduction",
              "primary": true
            },
            {
              "lang": "he",
              "text": "הקדמה",
              "primary": true
            },
            {
              "lang": "he",
              "text": "מבוא"
            }
          ],
          "title": "Introduction",
          "heTitle": "הקדמה",
          "heSectionNames": [
            "פסקה"
          ],
          "key": "intro"
        },
        {
          "nodeType": "JaggedArrayNode",
          "depth": 3,
          "addressTypes": [
            "Perek",
            "Pasuk",
            "Integer"
          ],
          "sectionNames": [
            "Chapter",
            "Verse",
            "Comment"
          ],
          "isSegmentLevelDiburHamatchil": true,
          "diburHamatchilRegexes": [
            "^<b>(.+?)</b>",
            "^(.+?)[\\-–]"
          ],
          "default": true,
          "title": "",
          "heTitle": "",
          "heSectionNames": [
            "פרק",
            "פסוק",
            "פירוש"
          ],
          "key": "default"
        }
      ],
      "nodeType": "SchemaNode",
      "match_templates": [
        {
          "term_slugs": [
            "ramban",
            "deuteronomy"
          ]
        }
      ],
      "titles": [
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Deu."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Devarim"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Deu"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Deut."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Deut"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Deuteronomy"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deu."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Devarim"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deu"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deut."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deut"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deuteronomy"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Deu."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Devarim"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Deu"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Deut."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Deut"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רמב\"ן על דברי'"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רמב\"ן על דברי׳"
        },
        {
          "text": "רמב״ן על דברים",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב”ן על דברים",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב״ן על דברי'",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב”ן על דברי'",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב״ן על דברי׳",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב”ן על דברי׳",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב\"ן על דברים",
          "lang": "he",
          "primary": true
        },
        {
          "text": "Ramban on Deuteronomy",
          "lang": "en",
          "primary": true
        }
      ],
      "title": "Ramban on Deuteronomy",
      "heTitle": "רמב\"ן על דברים",
      "key": "Ramban on Deuteronomy"
    },
    "authors": [
      {
        "en": "Moses ben Nachman (Ramban)",
        "he": "רמב״ן",
        "slug": "ramban"
      }
    ],
    "enDesc": "Commentary by Rabbi Moses ben Nahman (1194–1270), commonly known as the Ramban. The Ramban lived in Spain until his move to Jerusalem toward the end of his life. His commentary reflects his love of Eretz Yisrael. He usually begins his comments with Rashi’s explanation and then expounds further with insights from Kabbalah and Oral Tradition. His comments include respectful criticism of Rashi, Ibn Ezra and Rambam.",
    "pubDate": [
      1480
    ],
    "hasErrorMargin": true,
    "compDate": [
      1246,
      1286
    ],
    "compPlace": "Middle-Age Spain",
    "pubPlace": "Bologna",
    "era": "RI",
    "dependence": "Commentary",
    "base_text_titles": [
      {
        "en": "Deuteronomy",
        "he": "ספר דברים"
      }
    ],
    "base_text_mapping": "many_to_one",
    "collective_title": {
      "en": "Ramban",
      "he": "רמב\"ן"
    },
    "is_cited": true,
    "heTitle": "רמב\"ן על דברים",
    "titleVariants": [
      "Nachmanides on Deu.",
      "Nachmanides on Devarim",
      "Nachmanides on Deu",
      "Nachmanides on Deut.",
      "Nachmanides on Deut",
      "Nachmanides on Deuteronomy",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deu.",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Devarim",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deu",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deut.",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deut",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Deuteronomy",
      "Ramban on Deu.",
      "Ramban on Devarim",
      "Ramban on Deu",
      "Ramban on Deut.",
      "Ramban on Deut",
      "Ramban on Deuteronomy"
    ],
    "heTitleVariants": [
      "רמב\"ן על דברי'",
      "רמב\"ן על דברי׳",
      "רמב״ן על דברים",
      "רמב”ן על דברים",
      "רמב״ן על דברי'",
      "רמב”ן על דברי'",
      "רמב״ן על דברי׳",
      "רמב”ן על דברי׳",
      "רמב\"ן על דברים"
    ],
    "heCategories": [
      "תנ\"ך",
      "ראשונים על התנ״ך",
      "רמב\"ן",
      "תורה"
    ],
    "compDateString": {
      "en": " (c.1246  – c.1286 CE)",
      "he": " (1246 – 1286 לספירה בקירוב)"
    },
    "pubDateString": {
      "en": " (1480 CE)",
      "he": " (1480 לספירה)"
    },
    "compPlaceString": {
      "en": "Middle-Age Spain",
      "he": "ספרד של ימי הביניים"
    },
    "pubPlaceString": {
      "en": "Bologna",
      "he": "בולוניה"
    }
  },
  "text": {
    "he": "אָמַר <b>אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל</b> עַל הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר יַזְכִּיר בְּכָל הַסֵּפֶר מִתְּחִלַּת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים א':ה') הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר כִּי עַל הַתּוֹרָה יְדַבֵּר וְיֶחְסַר מִפָּסוּק ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ (דברים א':ו') מִלַּת אֲמִירָה, וְכָמוֹהוּ כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים (בראשית מא נא נב) כִּי אָמַר. וְשִׁעוּר הַכְּתוּבִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעַשְׁתֵּי עָשָׂר כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵיהֶם, וְהָיָה זֶה אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן וְעוֹג בְּאֶרֶץ מוֹאָב שָׁם הוֹאִיל מֹשֶׁה לְבָאֵר לָהֶם הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר, וַיֹּאמֶר, ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת וְגוֹ'. וְהַטַּעַם כִּי כַּאֲשֶׁר הוֹאִיל מֹשֶׁה לְבָאֵר לָהֶם הַמִּצְוֹת אָמַר לָהֶם בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב אַחֲרֵי שֶׁנָּתַן לָנוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים שֶׁנִּכְבֹּשׁ הָאָרֶץ מִיָּד וְנַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, וְחַטֹּאתֵיכֶם גָּרְמוּ לָכֶם זֶה וָזֶה, וְנִמְשְׁכוּ דִּבְרֵי הַפְּתִיחָה הַזֹּאת עַד שֶׁהִשְׁלִים בָּהֶם בַּפָּסוּק וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים (דברים ד מ). אָז קָרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו וְאָמַר (דברים ה א) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם, וְהִתְחִיל בְּבֵאוּר הַתּוֹרָה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתָם בְּבֵאוּר מִפִּי הַמְקַבֵּל אוֹתָם מִפִּיו שֶׁל הקב\"ה, וְאַחֲרֵי כֵן הוֹדִיעָם יִחוּד הַשֵּׁם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו ד) וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּסֵּפֶר הַזֶּה, וּלְכָךְ יְפָרֵשׁ בְּכָאן <b>אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל</b> וְשָׁם <b>וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל</b>, כִּי בֵּאוּר הַתּוֹרָה וְתַשְׁלוּם הַמִּצְוֹת צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמַעֲמַד כָּל יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּמַתַּן הַתּוֹרָה. וּמִפְּנֵי שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּדִבְרֵי הַפְּתִיחָה הַזֹּאת חָזַר הַכָּתוּב לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק בִּתְחִלַּת בֵּאוּר הַתּוֹרָה וְאָמַר (דברים ד מד מה) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵלֶּה הָעֵדֹת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם, וְהִזְכִּיר (דברים ד מו) כִּי הָיָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְהִיא אֶרֶץ מוֹאָב הַנִּזְכָּר בְּכָאן, כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ מוֹאָב רַק בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁטָּהַר אֲלֵיהֶם בְּסִיחוֹן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּסֵּפֶר שֶׁל מַעְלָה (במדבר כא יג). וְהִנֵּה הִזְכִּיר בְּכָאן שְׁנֵי דְּבָרִים, אָמַר שֶׁדִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אוֹתוֹ אֲלֵיהֶם וְזֶה רֶמֶז אֶל הַמִּצְוֹת שֶׁיֹּאמַר לָהֶם בַּסֵּפֶר הַזֶּה שֶׁלֹּא נִזְכְּרוּ עַד הֵנָּה בַּתּוֹרָה, וְאָמַר שֶׁהֵם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ הַשֵּׁם לֹא הוֹסִיף וְלֹא גָּרַע עַל מָה שֶׁנִּצְטַוָּה. וְהִזְכִּיר זֶה בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא אָמַר בָּהֶם <b>וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה</b> וְלָכֵן כָּלַל אוֹתָם עַתָּה שֶׁהֵם כֻּלָּם כְּכָל אֲשֶׁר נִצְטַוָּה מִפִּי הקב\"ה וְאָמַר עוֹד כִּי הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה וְזֶה רֶמֶז בַּמִּצְוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ כְּבָר שֶׁיַּחְזֹר אוֹתָם לְבָאֵר אוֹתָם וּלְחַדֵּשׁ בָּהֶם דְּבָרִים. וְטַעַם <b>הוֹאִיל מֹשֶׁה</b> שֶׁרָצָה לְבָאֵר לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְהִזְכִּיר כֵּן לְהוֹדִיעַ כִּי מֵעַצְמוֹ רָאָה לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא צִוָּהוּ הַשֵּׁם בָּזֶה מִלְּשׁוֹן הוֹאֶל נָא וְלִין (שופטים יט ו) וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב (יהושע ז ז) וְכֵן רַבִּים: וְטַעַם <b>אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב</b>, יוֹדִיעֵנוּ הַכָּתוּב שִׁעוּר הַמִּדְבָּר, כִּי מֵחוֹרֵב שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ מַהֲלַךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם בִּלְבַד, כִּי קָרוֹב הוּא בְּדֶרֶךְ הַר שֵׂעִיר, וְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ הוּא סוֹף הַמִּדְבָּר בִּגְבוּל הַר הָאֱמוֹרִי שֶׁהוּא נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אֲשֶׁר שָׁם בֵּאֵר הַתּוֹרָה בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר שֶׁהֵם הָלְכוּ דֶּרֶךְ הַר הָאֱמוֹרִי כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְאַחֲרֵי כֵן יְסַפֵּר כִּי בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ שֶׁהוּא בִּתְחוּם נַחֲלָתָם בִּקְשׁוּ מְרַגְּלִים וְנִשְׁתַּבֵּשׁ דַּרְכָּם, וְהָלְכוּ דֶּרֶךְ יַם סוּף לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים עַד מְלֹאת אַרְבָּעִים שָׁנָה. וּבַעֲבוּר שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל עַתָּה בַּמִּדְבָּר כִּי כְּבָר נִכְנְסוּ בְּאֶרֶץ מוֹאָב הַנִּזְכֶּרֶת דָּרַשׁ אוּנְקְלוֹס כִּי <b>בַּמִּדְבָּר בַּעֲרָבָה</b> רְמוּזִים הֵם לְתוֹכָחוֹת. וְעוֹד כִּי מַדּוּעַ יַזְכִּיר כָּל אֵלֶּה הַמְּקוֹמוֹת וְיִתֵּן סִימָנִים וּמְצָרִים יוֹתֵר מִן הַמּוֹכֵר שָׂדֶה. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב לְדַעְתּוֹ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, דִּבֵּר בַּמִּדְבָּר בַּעֲרָבָה וּבְמוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב וְאַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, כִּי הִזְכִּיר לָהֶם כָּל מָה שֶׁעָשׂוּ בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, וְאַחַר כֵּן אָמַר הַכָּתוּב כִּי שָׁם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַנִּזְכָּר הוֹאִיל לְבָאֵר הַתּוֹרָה אַחַר הוֹכִיחוֹ אוֹתָם, וַיַּעַן וַיֹּאמֶר, ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר. וְכָךְ הוּא נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי (דברים א) עַל דַּעַת רַבִּי יְהוּדָה. אֲבָל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית עָשָׂה אוֹתָן מְקוֹמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ כֵן: <b>אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן</b>, שֶׁלֹּא הָיְתָה שֶׁלּוֹ, אֲבָל לְכָדָהּ מִמֶּלֶךְ מוֹאָב וּבְנָאָהּ לִהְיוֹת לוֹ בֵּית מַלְכוּת. וְכֵן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי, שֶׁהָיְתָה אֶרֶץ רְפָאִים וְהוּא מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי (דברים ג':ח') כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ בעה\"י (להלן ב י ג יא). וּמִפְּנֵי שֶׁאָמַר אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי יוֹרֶה כִּי עַשְׁתָּרוֹת שֵׁם מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ אֶדְרֶעִי. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי (דברים ד) בְּעַשְׁתָּרוֹת שֶׁהָיָה קָשֶׁה כְּעַשְׁתָּרוֹת, בְּאֶדְרֶעִי זֶה מְקוֹם מַלְכוּת. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים א':ד') עַשְׁתָּרוֹת לְשׁוֹן צוּקִין וְקֹשִׁי, וְעַשְׁתָּרוֹת זֶהוּ עַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם שֶׁהָיוּ בָּהּ רְפָאִים שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד ה) וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם. בְּאֶדְרֶעִי שֵׁם מַלְכוּת, וְכֵן כָּתוּב עַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ (דברים ז':י\"ג) כְּתַרְגּוּמוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (חולין פד) לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן עַשְׁתָּרוֹת, שֶׁמְּעַשְּׁרוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן וּמְחַזְּקוֹת אוֹתָן, כָּעַשְׁתָּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵם סְלָעִים חֲזָקִים. וְהָרַב מַרְכִּיב בּוֹ שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, וְלֹא יָדַעְנוּ מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוֹצִיא שֶׁיִּהְיֶה עַשְׁתָּרוֹת שֵׁם צוּקִין וּסְלָעִים. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר שֶׁהוּא שֵׁם עֶדְרֵי הַצֹּאן מִלְּשׁוֹן עֹשֶׁר כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, וְעַשְׁתָּרוֹת קַרְנַיִם הָיוּ הָרִים גְּבוֹהִים שֶׁעֲלֵיהֶם מְצוּדוֹת סְלָעִים, יְדַמֶּה אוֹתָם הַכָּתוּב לְקַרְנֵי הַבְּהֵמוֹת כְּמוֹ שֶׁיְּדַמֶּה אוֹתָם לְשִׁנַּיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לט כח) עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה, וְכֵן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ (שמות כט יב), וְכֵן בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן (ישעיהו ה א), אָמַר הַתַּרְגּוּם בְּטוּר רָם בְּאַרְעָא שַׁמִּינָא. וְשָׁם יַעֲלוּ עַשְׁתְּרוֹת הַצֹּאן הַתְּיָשִׁים וְהָעִזִּים וְהַיְּעֵלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּלְכָךְ יִקָּרֵא עַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם. וְכֵן לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת (שופטים ב יג) הע\"ז הָעֲשׂוּיָה כְּצוּרַת הַצֹּאן לְהָגֵן עֲלֵיהֶם כְּפִי סִכְלוּתָם, וּבְשִׁפְלוּת הָהָר בָּנוּ עִיר וּשְׁמָהּ אֶדְרֶעִי, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג':א') וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי, כִּי אָסַף אֶת כָּל חֵילוֹ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְכִסֵּא הַמַּלְכוּת. וְעִנְיַן סִפְרֵי (שם) מִדְרָשָׁם אָמְרוּ זַ\"ל אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי, אִלּוּ לֹא הָיָה עוֹג קָשֶׁה וְשָׁרוּי בְּעַשְׁתָּרוֹת קָשֶׁה הָיָה, שֶׁהַמְּדִינָה קָשָׁה וְכוּ', וּלְפִיכָךְ יִדְרְשׁוּ בְּעַשְׁתָּרוֹת שֶׁהָיָה קָשֶׁה כְּעַשְׁתָּרוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ כְּמוֹ עַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם הָעִיר הַחֲזָקָה שֶׁהָיָה הוּא וּמִשְׁפַּחְתּוֹ מִשָּׁם, כִּי עַתָּה אֵינֶנּוּ יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרוֹת כִּי בְּאֶרֶץ אֱמוֹרִי הוּא יוֹשֵׁב, וּמְקוֹם מַלְכוּת כְּלוֹמַר הַמְּדִינָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָּהּ אֶדְרֶעִי, כִּי שֵׁם אֶרֶץ מַלְכוּתוֹ הַבָּשָׁן: <b>ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר</b>, עַל דַּעְתִּי חוֹרֵב שֵׁם מָקוֹם קָרוֹב לְהַר סִינַי שֶׁשָּׁם יָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא, כִּי הַמִּדְבָּר הָיָה גָּדוֹל וְשָׁם הָהָר אֲשֶׁר חָמַד אֱלֹהִים וּשְׁמוֹ סִינַי וְעַל כֵּן נִקְרָא כָּל הַמִּדְבָּר מִדְבַּר סִינַי כְּאִלּוּ הוּא מִדְבַּר הַר סִינַי. וְאָמַר הַכָּתוּב (שמות יט ב) וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, שֶׁחָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּמָקוֹם הַנִּקְרָא חוֹרֵב וְהוּא נֶגֶד הָהָר. וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם הָהָר גַּם הַמִּדְבָּר יִקָּרְאוּ סִינַי כִּי שָׁם אִילָנֵי הַסְּנֶה רַבִּים, וְשָׁם סָמוּךְ לָהָר מָקוֹם אוֹ עִיר מוֹשָׁב שֶׁשְּׁמוֹ חוֹרֵב וְשָׁם עָמְדוּ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר (שם ג א) וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה, שֶׁבָּא אֶל חוֹרֵב אֲשֶׁר שָׁם הַר הָאֱלֹהִים וְהַסְּנֶה הָיָה בָּהָר, וּמֹשֶׁה הָיָה בְּחוֹרֵב הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לְפָנָיו קָרוֹב לוֹ אֲשֶׁר עָמַד שָׁם מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שָׁנָה, וּלְפִיכָךְ אָמַר (שם פסוק ג) אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה, שֶׁיָּסוּר מֵחוֹרֵב עַד הָהָר. וּפְעָמִים יִקְרָא הַכָּתוּב הָהָר כֵּן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם לג ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, כְּלוֹמַר מִן הָהָר אֲשֶׁר בְּחוֹרֵב בִּתְחוּמוֹ אוֹ לְפָנָיו, אוֹ שֶׁשֵּׁם כָּל הָאָרֶץ חוֹרֵב וְהָהָר בְּתוֹכָהּ. וְכֵן זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים (מלאכי ג כב), יִרְמֹז לְכָל אֲשֶׁר נִצְטַוָּה בָּהָר וּבְאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר שָׁם בְּחוֹרֵב. וְרָאִיתִי בִּילַמְּדֵנוּ מִדְרָשָׁם לֹא יָדַעְתָּ בְּסִינַי, גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ בְּחוֹרֵב, גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ (ישעיהו מח ח) בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, רָמַז כִּי חוֹרֵב מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁם אֹהֶל מוֹעֵד. רַק ר\"א אָמַר (שמות ג א ב) כִּי חוֹרֵב הוּא הַר סִינַי כִּי מִפְּנֵי הַחֹרֶב וְהַיֹּבֶשׁ יִהְיֶה שָׁם הַסְּנֶה, וְיִקָּרֵא בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת וּשְׁנֵיהֶם שָׁוִים בַּטַּעַם: <b>פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם</b> הִזְכִּיר לָהֶם הָאָרֶץ וְהַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּלְכוּ בָהּ לְמַסְעֵיהֶם, וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, מִצְוָה, לֹא יִעוּד וְהַבְטָחָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (במדבר לג נג): וְטַעַם <b>אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה'</b> כְּמוֹ וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' (שמות כד א), וְשָׁם פֵּרַשְׁתִּי: <b>וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר</b> קֹדֶם שֶׁאָמַר לָנוּ ה' בְּחוֹרֵב רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה, עַל דַּעַת הָאוֹמְרִים קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ, וְטַעַם <b>בָּעֵת הַהִיא</b> בְּשִׁבְתֵּנוּ בְּחוֹרֵב. אֲבָל הִזְכִּיר זֶה בְּכָאן לוֹמַר הִנֵּה קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְהָיוּ עֲלֵיכֶם שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים לִשְׁפֹּט וּלְהַנְהִיג אֶתְכֶם, וְהִנֵּה הָיִינוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לָבֹא בָּאָרֶץ, וַנִּסַּע מֵחוֹרֵב לִדְגָלֵינוּ עִם שׁוֹפְטֵינוּ וּזְקֵנֵינוּ, וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם עִם חַכְמֵיכֶם וְרָאשֵׁיכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם מְרַגְּלִים וְנִתְקַלְקֵל הָעִנְיָן: וְטַעַם <b>טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם</b> עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, רָמַז מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לָהֶם שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר לְיִתְרוֹ שֶׁהָיָה הוּא עוֹשֶׂה לָעָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם (שמות יח טו), וְהִזְכִּירָן לְיִשְׂרָאֵל בְּרֶמֶז, אָמַר <b>טָרְחֲכֶם</b> כְּנֶגֶד וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו (שם שם טז), כִּי טֹרַח גָּדוֹל הָיָה לְלַמֵּד לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם הַחֻקִּים וְהַתּוֹרֹת וּפֵרוּשָׁם וּבֵאוּרָם וְסוֹדָם, וְהִזְכִּיר <b>מַשַּׂאֲכֶם</b> כְּנֶגֶד לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים (שם פסוק טו), שֶׁהוּא עִנְיַן תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְהוּא מִלְּשׁוֹן וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה (מלכים ב יט ד), וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה (ירמיהו ז טז), <b>וְרִיבְכֶם</b> כִּפְשׁוּטוֹ, עִנְיְנֵי הַמִּשְׁפָּטִים. וְאָמַר \"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים\" עַל הַדַּיָּנִין בִּלְבַד, אֲבָל אָמַר סְתָם <b>וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם</b> דֶּרֶךְ עֲנָוָה. וּלְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים א':י\"ב) מִסִּפְרֵי (דברים יב), טָרְחֲכֶם מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ טַרְחָנִין, הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה אֶת בַּעַל דִּינוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין אוֹמֵר יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת לְהָבִיא, מוֹסִיף אֲנִי עֲלֵיכֶם דַּיָּנִין. וְהַדִּין הַזֶּה לֹא יָדַעְתִּי אוֹתוֹ שֶׁיְּהֵא בַּעַל הַדִּין יָכוֹל לְהוֹסִיף דַּיָּנִין יוֹתֵר עַל שְׁלֹשָׁה בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לְאַחַר שֶׁטָּעַן בִּפְנֵיהֶם וְרָאָה שֶׁחֲבֵרוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין, שֶׁאִלּוּ קִבֵּל עָלָיו קָרוֹב אוֹ פָּסוּל יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ עַד לְאַחַר גְּמַר דִּין, אֲבָל הַכְּשֵׁרִין לָדוּן אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ. וְשֶׁמָּא נִלְמוֹד מִכָּאן שֶׁיָּכוֹל אָדָם לוֹמַר שְׁנֵי דַּיָּנִין אֲנִי בּוֹרֵר לִי וְתִבְרֹר אַתָּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים וְהֵם יִבְרְרוּ עוֹד אֶחָד, וִיהֵא הַדִּין נִגְמָר בַּחֲמִשָּׁה אוֹ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אֵינוֹ דּוֹמֶה דִּין הַנִּגְמָר בַּה' לְדִין הַנִּגְמָר בַּי'. ואע\"פ שֶׁג' כּוֹפִין לָדוּן בִּפְנֵיהֶם בְּשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו לָדוּן, אֲבָל רוֹצֶה לִבְרֹר יוֹתֵר בּוֹרֵר, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּאוֹמֵר נֵלֵךְ לִמְקוֹם הַוַּעַד שֶׁשּׁוֹמְעִין לוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם טֹרַח, שֶׁבְּכָךְ נִצְטַוֵּינוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט\"ז:כ') צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, הַלֵּךְ אַחַר ב\"ד יָפֶה (סנהדרין לב), וְרִבּוּי חֲכָמִים ב\"ד יָפֶה הוּא. וְהִנֵּה בַּמִּדְבָּר הָיוּ הַחֲכָמִים מְצוּיִין עִמָּהֶם, וִיכוֹלִים לוֹמַר נֵלֵךְ לִפְנֵי שָׂרֵי הָאֲלָפִים: <b>וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם</b> \"שֶׁיִּהְיוּ נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתוֹ, שֶׁגִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ\" לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים א':י\"ג) מִסִּפְרֵי. וְאִם כֵּן, יִהְיֶה <b>לְשִׁבְטֵיכֶם</b> קָשׁוּר עִם <b>וִידוּעִים</b>. אֲבָל עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, טַעְמוֹ הָבוּ לָכֶם לְשִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים. וְעַל דַּעְתִּי, טַעַם <b>וִידוּעִים</b> שֶׁהֵם יְדוּעִים לַשּׁוֹפְטִים, כְּלוֹמַר, שֶׁמַּעֲלָתָם יְדוּעָה וְנִכֶּרֶת לְמַנּוֹתָם בָּהּ שׁוֹפְטִים. וְכָלַל מַעֲלוֹת הַשּׁוֹפְטִים בְּמִלַּת <b>וִידוּעִים</b>, כִּי הַשּׁוֹפְטִים צְרִיכִין לִהְיוֹת (שמות כא יח): \"אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע\" כַּאֲשֶׁר אָמַר יִתְרוֹ, וְאֵלֶּה הָיוּ יְדוּעִים לְשׁוֹפְטִים מִתְּחִלָּה, כִּי הָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים \"רָאוּי זֶה לִהְיוֹת שׁוֹפֵט\". וְטַעַם <b>כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא</b> כְּטַעַם כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה' וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט (דהי\"ב יט ו), לוֹמַר כִּי לֵאלֹהִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בֵּין יְצוּרָיו כִּי עַל כֵּן בְּרָאָם לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם יֹשֶׁר וָצֶדֶק וּלְהַצִּיל גָּזוּל מִיַּד עוֹשְׁקוֹ וְנָתַן אֶתְכֶם בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם תָּגוּרוּ וְתַעֲשׂוּ חָמָס הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' כִּי מְעַלְתֶּם בִּשְׁלִיחוּתוֹ: <b>וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן</b>, אֵלּוּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים שֶׁבֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים א':י\"ח) מִסִּפְרֵי (דברים יח). וְאִם כֵּן עִם הַשּׁוֹפְטִים הַנִּזְכָּרִים יְדַבֵּר, וִיקַצֵּר בַּעֲשָׂרָה הַדְּבָרִים שֶׁכֻּלָּם נִדְרָשִׁים מִן הַכְּתוּבִים. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הֵם הַחֻקִּים וְהַתּוֹרֹת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְהַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, כִּי הַכֹּל יְצַוֶּה וְיַזְהִיר וִילַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל מִפִּיו. וְהַטַּעַם לְהַזְכִּיר זֶה כָּאן, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הָעִנְיָן עֲצַת יִתְרוֹ, וְהוּא אָמַר לְמֹשֶׁה (שמות יח יט) הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים, שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וְאָמַר לוֹ (שם כ) וְהִזְהַרְתָּ אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְגוֹ', שֶׁיְּלַמְּדֵם הוּא הַתּוֹרָה, אַךְ בַּמִּשְׁפָּט נָתַן לוֹ עֵצָה שֶׁיְּמַנֶּה שׁוֹפְטִים לְסַיְּעוֹ, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיו שָׁם (רמב\"ן על דברים א':כ'). וְלָכֵן סִפֵּר בְּכָאן כִּי כַּאֲשֶׁר מִנָּה שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לֹא מִנָּה אוֹתָם רַק עַל הַמִּשְׁפָּט, אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ יְלַמְּדֵם כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן עַל פִּי הַתּוֹרָה, כִּי שָׁמַע לַעֲצַת חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. וְלֹא הִזְכִּיר מֹשֶׁה עֲצָתוֹ בְּכָאן וְלֹא אָמַר דָּבָר בְּשֵׁם יִתְרוֹ אֲשֶׁר אָמַר, וְנִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁלֹּא רָצָה לְהַזְכִּירוֹ בְּמַעֲמַד כָּל יִשְׂרָאֵל לְעַנְוָתוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְכָבוֹד לוֹ שֶׁיַּזְכִּיר לַדּוֹר הַזֶּה כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (במדבר יב א). וְיִתָּכֵן שֶׁהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁנִּמְלַךְ בַּשְּׁכִינָה וְעַל פִּי הַגְּבוּרָה נַעֲשָׂה הָעִנְיָן הַהוּא: <b>אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ</b>, אֵין דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עַקְמִימוּת. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן, תְּחִלָּה לִכְבֹּשׁ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים א':כ\"ב). וְכֵן בְּסִפְרֵי (דברים כב) אֵין לְךָ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עַקְמִימוּת, אֵין לְךָ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ כְּמָנוֹת, אֵין לְךָ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ פָּרָשׁוֹת. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן, לֵדַע בְּאֵי זֶה דֶּרֶךְ אָנוּ בָּאִין, כְּלוֹמַר מֵאַיִן נִכָּנֵס בָּאָרֶץ שֶׁנִּכְבֹּשׁ אוֹתָן הֶעָרִים תְּחִלָּה. וְהוּא מָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר שְׁלַח לְךָ (במדבר יג ב), שֶׁלֹּא בִּקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל מְרַגְּלִים אֶלָּא לְהוֹרוֹת בִּפְנֵיהֶם הַדֶּרֶךְ: <b>וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים</b>, לֹא שִׁבַּח אוֹתָם בִּנְשִׂיאוּתָם וֶהֱיוֹתָם רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִרְשִׁיעוּ לֹא יְסַפֵּר בִּשְׁבַח הָרְשָׁעִים: <b>וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ</b>, מִי הֵם שֶׁאָמְרוּ טוֹבָתָהּ, יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים א':כ\"ה) מִסִּפְרֵי (דברים כה). וַאֲנִי תָּמֵהַּ, אִם כֵּן מָה הַטַּעֲנָה הַזֹּאת עֲלֵיהֶם, וְרָאוּי שֶׁיַּאֲמִינוּ לָעֲשָׂרָה יוֹתֵר מִן הַשְּׁנַיִם. אוּלַי טָעַן עֲלֵיהֶם כֵּיוָן שהקב\"ה הוֹדִיעַ אֶתְכֶם שֶׁהִיא אֶרֶץ טוֹבָה וּגְדוֹלֵי הַשְּׁלוּחִים וְהַצַּדִּיקִים שֶׁבָּהֶם אַף הֵם מְעִידִין כֵּן, הָיָה לָכֶם לְהַאֲמִין כִּי הָאֲחֵרִים מִפְּנֵי מֹרֶךְ לֵב אָמְרוּ מָה שֶׁאָמְרוּ. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם (במדבר יג לב), שֶׁכֻּלָּם הוֹדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל הָעֵדָה וְאָמְרוּ (שם יג כז) בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּרְיָהּ, וְהִנֵּה כֻּלָּם בְּהַסְכָּמָה אַחַת בְּטוֹבַת הָאָרֶץ, אֲבָל בְּחֹזֶק הָעַמִּים הָהֵם הֵמַסּוּ אֶת לְבָבָם, וְאַחֲרֵי כֵן בִּרְאוֹתָם כִּי יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב יְחַזְּקוּ אֶת לִבָּם לַמִּלְחָמָה, בָּאוּ שְׁאָר הַמְרַגְּלִים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי מֹשֶׁה וְהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ שֶׁהִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, וְזֶהוּ וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם (דברים א':כ\"ז). וְגַם הָעָם לֹא יַזְכִּירוּ בִּפְנֵי מֹשֶׁה הַדִּבָּה הַזֹּאת כִּי יַכְחִישֵׁם שֶׁלֹּא אָמְרוּ כֵן בַּתְּחִלָּה וְהוֹדוּ שֶׁהִיא טוֹבָה וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, אֲבָל אָמְרוּ לְמֹשֶׁה (דברים א':כ\"ח) אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן יֹאמַר לָהֶם מֹשֶׁה עַתָּה אֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁהָעָם הַהוּא גָּדוֹל וָרָם, אֲבָל ה' יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה. וְזֶה טַעַם וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁאֵין הָעַכָּבָה אֶלָּא מִמִּעוּט אֲמָנָה. הִנֵּה כָּל הַפָּרָשָׁה כִּפְשׁוּטָהּ וּמַשְׁמָעָהּ: <b>גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם</b>, יֹאמַר הִנֵּה חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בָּעֵת הַהִיא בַּמְּרַגְּלִים מָנְעוּ מִכֶּם הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, וְעוֹד הוֹסַפְתֶּם לַחֲטֹא בְּפַעַם אַחֶרֶת עַד שֶׁמְּנַעְתֶּם גַּם אוֹתִי מִלַּעֲבֹר, כִּי רָצָה לְהַזְכִּיר יַחַד עֹנֶשׁ כָּל הַנִּמְנָעִים מֵעֲבוֹר אֶל הָאָרֶץ, כִּי הַכֹּל בִּגְרָמַת עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וּכְדֵי שֶׁיַּזְכִּיר כָּאן עִנְיַן יְהוֹשֻׁעַ כִּי הוּא יַעֲבֹר מִפְּנֵי שֶׁמִּלֵּא אַחֲרֵי ה' כַּחֲבֵרוֹ, וְיִזְכֶּה עוֹד שֶׁיַּנְחִיל הָאָרֶץ לַדּוֹר הַשֵּׁנִי, בַּעֲבוּר שֶׁנֶּעֱנַשׁ מֹשֶׁה וְנִגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲבֹר. וְהִנֵּה הִזְכִּיר כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא זוּלָתִי מַגֵּפַת הַמְרַגְּלִים עַצְמָם, וְגַם לֹא הִזְכִּיר הַדִּבָּה, כִּי לֹא יְדַבֵּר בִּגְנַאי הַיְּחִידִים, אֲבָל יוֹכִיחַ אֶת הָרַבִּים שֶׁכֻּלָּם חָטְאוּ וְכֻלָּם נֶעֶנְשׁוּ. וְטַעַם בִּגְלַלְכֶם, כִּי רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וְגוֹ' (במדבר כ יג), וְאֵרַע כָּל זֶה בַּעֲבוּר מְרִיבַתְכֶם, אוֹ יִרְמֹז שֶׁהָיָה הַכַּעַס עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר הִכּוּ הַסֶּלַע פַּעֲמַיִם לִפְנֵי הָעָם וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר נִצְטַוּוּ, וְהָעָם הִרְהֲרוּ בַּדָּבָר. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר (דברים לב נא), עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הָיָה הָעֹנֶשׁ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הַדָּבָר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ הַכָּבוֹד לְעֵינֵיהֶם. וְכָךְ אָמַר בְּסִפְרֵי (האזינו נ), עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי (שם), אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִמְעוֹל, עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, אַתֶּם גְּרַמְתֶּם שֶׁלֹּא לְקַדֵּשׁ אוֹתִי, כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי (במדבר כז יד), אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לַמְרוֹת אֶת פִּי. עָשׂוּ כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת יוֹצְאִים אֶל יִשְׂרָאֵל. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי הָעִנְיָן (שם כ ח): וְטַעַם <b>אֲנַחְנוּ</b>, בְּעַצְמֵנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ, לֹא נַנִּיחַ הַדָּבָר לְבָנֵינוּ אַחֲרֵינוּ כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: <b>וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה'</b>, לֹא הִזְכִּיר שָׁם הַכָּתוּב הַבֶּכִי הַזֶּה שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהַזְכִּירוֹ, אֲבָל מֹשֶׁה הִזְכִּיר זֶה עַתָּה לְשֶׁבַח כִּי נִחֲמוּ עַל חַטָּאתָם, וּלְהַגִּיד לָהֶם שֶׁהָיָה הֶעָוֹן הַהוּא גָּדוֹל מִנְּשֹׁא כִּי בָּאָה עָלָיו הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה, וּגְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה אֵינוֹ נִקְרָע (ר\"ה יח): וְטַעַם <b>אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו</b>, שֶׁיִּחוּס יִשְׂרָאֵל מִן אַבְרָהָם, וְכָל זַרְעוֹ אַחִים כִּי כֻלָּם הֵם נִמּוֹלִים. וְזֶה טַעַם לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא (דברים כג ח), רַק בְּנֵי הַפִּלַגְשִׁים יִשְׁמָעֵאל וּמִדְיָן וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה אֵינָם בָּאַחְוָה מִן הַכָּתוּב כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא יב): <b>אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף</b>, אִם תִּתְאַוּוּ לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת אַרְצָם לֹא תִקְחוּ מֵהֶם רַק בְּכֶסֶף מָלֵא לִרְצוֹנָם, וְזֶה טַעַם <b>מֵאִתָּם</b>. וְגַם מַיִם לֹא תִּשְׁתּוּ מֵהֶם כְּלָל, רַק בַּכֶּסֶף לִרְצוֹנָם: <b>כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ</b>, לְפִיכָךְ לֹא תִּכְפְּרוּ אֶת טוֹבָתוֹ לְהַרְאוֹת כְּאִלּוּ אַתֶּם עֲנִיִּים, אֶלָּא תַּרְאוּ עַצְמְכֶם עֲשִׁירִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ב':ז'). וְלֹא הֲבִינוֹתִי מַהוּ <b>בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ</b>, כִּי בִּרְכוֹתָם בִּרְכוֹת שָׁמַיִם הָיוּ, וְהֵם לֹא יַעֲשׂוּ בִּידֵיהֶם דָּבָר שֶׁיִּתְבָּרֵךְ. וְאוּלַי יִרְמֹז בְּ<b>מַעֲשֵׂה יָדֶךָ</b> שֶׁנִּתְבָּרֵךְ עִמָּם צֹאן וּמִקְנֶה אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, וְיֵשׁ לָהֶם עֹשֶׁר וּמִקְנֶה וְקִנְיָן מִשְּׁלַל מִצְרַיִם וּמִשְּׁלַל עֲמָלֵק, וְהַכֹּל נִתְבָּרֵךְ בְּיָדָם, כְּעִנְיָן מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ (איוב א י). וְעוֹד יָדַע ה' לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה, וְסִפֵּק שָׁם כָּל צָרְכְּךָ בַּמָּן וְהַשְּׂלָו וּמֵי הַבְּאֵר, שֶׁלֹּא חָסַרְתָּ דָּבָר מִן הַצָּרִיךְ לְהוֹלְכֵי אָרְחוֹת. וְהִנֵּה כֵּן הָיָה שֶׁקָּנוּ מִבְּנֵי עֵשָׂו אֹכֶל וּמָזוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (להלן פסוקים כח כט) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי וְגוֹ' כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו וְגוֹ': <b>הָאֵמִים לְפָנִים וְגוֹ'</b>, אַתָּה סָבוּר שֶׁזּוֹ אֶרֶץ רְפָאִים שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם לְפִי שֶׁהָאֵמִים שֶׁהֵם רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ, אֲבָל לֹא זוֹ הִיא, כִּי אוֹתָם רְפָאִים הוֹרַשְׁתִּי מִפְּנֵי בְּנֵי לוֹט וְהוֹשַׁבְתִּים תַּחְתָּם. רְפָאִים הָיוּ נֶחְשָׁבִים אוֹתָן אֵמִים כָּעֲנָקִים הַנִּקְרָאִים רְפָאִים עַל שֵׁם שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָן יָדָיו מִתְרַפּוֹת. אֵמִים עַל שֵׁם שֶׁאֵימָתָם מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ב':י\"א). וְכֵן כָּתַב (דברים ב':כ') <b>אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִיא</b>, לְפִי שֶׁהָרְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים, אֲבָל לֹא זוֹ הִיא שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם. וַאֲנִי תָּמֵהַּ בְּדִבְרֵי הָרַב: לָמָּה יְפָרֵשׁ לָנוּ הַכָּתוּב בְּאֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ רְפָאִים שֶׁנָּתַן לְאַבְרָהָם? אִם לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְיִשְׂרָאֵל וְאֵינָהּ מִן הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵיהֶם לָתֵת לָהֶם, וַהֲלֹא הַכָּתוּב אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא <b>כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה</b> (דברים ב':י\"ט), לוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה מִנַּחֲלַת אַבְרָהָם, הקב\"ה נְתָנָהּ לִבְנֵי לוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָהָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ב':י') עַצְמוֹ (רש\"י על דברים ב':ה'), שֶׁנָּתַן שְׁתַּיִם לִבְנֵי לוֹט בִּשְׂכַר שֶׁהָלַךְ אִתּוֹ לְמִצְרַיִם וְשָׁתַק עַל מַה שֶׁאָמַר עַל אִשְׁתּוֹ אֲחוֹתִי הִיא. וְעוֹד שֶׁהָרַב בְּעַצְמוֹ כָּתַב בְּעֵשָׂו עֶשֶׂר עֲמָמִים נָתַתִּי לוֹ לְאַבְרָהָם, שִׁבְעָה לָכֶם, וְקֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי הֵן עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר, אַחַת מֵהֶן לְעֵשָׂו וְהַשְּׁתַּיִם לִבְנֵי לוֹט, וְאִם כֵּן הֲרֵי אֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר מִנַּחֲלָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הִיא עַל כָּל פָּנִים, וְלָמָּה הקב\"ה אוֹמֵר לְמֹשֶׁה שֶׁלֹּא יְהֵא סָבוּר שֶׁהִיא אֶרֶץ הָרְפָאִים שֶׁל אַבְרָהָם? מָה בֵּין קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי לָרְפָאִים? וְעוֹד כִּי <b>רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים</b> (דברים ב':כ') לוֹמַר שֶׁהִיא שֶׁלָּהֶם וְהֵם הַיּוֹשְׁבִים בָּהּ לִפְנֵי כָּל אָדָם, כְּמוֹ <b>לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ</b> (תהלים קב כו)? אֲבָל פֵּרוּשׁ הַפְּסוּקִים הֵפֶךְ מִדִּבְרֵי הָרַב, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר הקב\"ה לְמֹשֶׁה: אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב כִּי אֲנִי נָתַתִּי לִבְנֵי לוֹט אֶת עָר יְרֻשָּׁה, יְסַפֵּר הַכָּתוּב כִּי הָאָרֶץ רְאוּיָה לְזֶרַע אַבְרָהָם לוּלֵי שֶׁנִּתְּנָה לִבְנֵי לוֹט, וְאָמַר כִּי הָאָרֶץ הַהִיא יָשְׁבוּ בָּהּ מֵעוֹלָם עַם גָּדוֹל וְרָם כַּעֲנָקִים, וּלְכָךְ יִקְרְאוּ אוֹתָם הַמּוֹאָבִים אֵמִים לְגֹדֶל הָאֵימָה אֲשֶׁר יָטִילוּ עַל רוֹאֵיהֶם, וְהִנֵּה הַשֵּׁם עָשָׂה נֵס לִבְנֵי לוֹט לִכְבוֹד אַבְרָהָם וְיָכְלוּ לָהֶם וִירָשׁוּם מִפְּנֵיהֶם, וְאֵין רָאוּי לִגְזֹל מֵהֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' לָהֶם בְּמַעֲשֵׂה נֵס. <b>יֵחָשְׁבוּ</b>, לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה, כְּמוֹ <b>נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ</b> (ישעיהו נג ג), <b>אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ</b> (שם יג יז), <b>כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא</b> (שם ב כב) וְכֵן רַבִּים, וּבִלְשׁוֹן חֲכָמִים \"אָדָם חָשׁוּב\".<br>וְזֶהוּ שֶׁסָּמַךְ הַכָּתוּב לָזֶה (דברים ב':י\"ב) <b>וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים</b>, יֹאמַר כִּי בַּעֲבוּר הַטַּעַם הַזֶּה שֶׁהִזְכִּיר בְּמוֹאָב יִמְנָעֵם גַּם כֵּן מֵאֶרֶץ שֵׂעִיר, כִּי מִלְּפָנִים הָיְתָה אַף הִיא מִן הַחוֹרִים, וְהִיא מִמַּתְּנַת אַבְרָהָם, כִּי הַחוֹרִי הוּא הַחִוִּי וְהוּא מִבְּנֵי כְּנַעַן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו ב) \"עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן\" וְגוֹ' \"וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי\", וְצִבְעוֹן הָיָה מִבְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ (שם פסוק כ). וְכֵן יַזְכִּיר בְּכָל מָקוֹם בְּנַחֲלַת יִשְׂרָאֵל הַחִוִּי עִם הַכְּנַעֲנִי בְּשִׁבְעַת הַגּוֹיִם, כִּי הוּא נִמְנָה הַבֵּן הַשִּׁשִּׁי בִּבְנֵי כְּנַעַן (שם י יז). וְכֵן תִּרְאֶה בְּמִלְחֶמֶת אַמְרָפֶל שֶׁהָיָה נִלְחָם בְּמֶלֶךְ סְדוֹם וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבוֹיִים וְצֹעַר שֶׁהֵם מַלְכֵי כְּנַעַן, וְהִכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְהַחוֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר (שם יד ה ו), כִּי הַחוֹרִי וְהָרְפָאִים לְמַלְכֵי כְּנַעַן הָיוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁנִּקְרָא <b>חִוִּי</b> עַל שֵׁם שֶׁהָיָה נָחָשׁ עֲלֵי דֶּרֶךְ, וְנִקְרָא <b>חוֹרִי</b> עַל שֵׁם חֻר פָּתֶן (ישעיהו יא ח), כִּי הַשֵּׁמוֹת יִשְׁמְרוּ הַטַּעַם וְיַחְלִיפוּ הַמִּלּוֹת, כְּמוֹ זֶרַח וְצֹחַר (בראשית מו י) מִן וְצֶמֶר צָחַר (יחזקאל כז יח), אֲתוֹנוֹת צְחֹרוֹת (שופטים ה י), וְכֵן יַעֲשׂוּ לִשְׁבָח, יְכַנּוּ יַעֲקֹב שֶׁהוּא לְשׁוֹן מִרְמָה אוֹ לְשׁוֹן עֲקַלְקַלּוֹת וְיִקְרְאוּ אוֹתוֹ יְשֻׁרוּן מִן תָּם וְיָשָׁר. וְהִנֵּה אָמַר כִּי הַחוֹרִים שֶׁהֵם לְאַבְרָהָם יָשְׁבוּ בְּשֵׂעִיר לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו שֶׁהֵם זֶרַע לְאַבְרָהָם יָרְשׁוּ אוֹתָם וְיָשְׁבוּ תַּחְתָּם בְּמַעֲשֵׂה נֵס, שֶׁהָיוּ הֵם עַם רַב בְּאַרְצָם וְעֵשָׂו בָּא לָגוּר שָׁם וְנִתְחַזֵּק עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְיֶתֶר הַגּוֹיִם שֶׁל אַבְרָהָם אֲשֶׁר נָתַן הַשֵּׁם לָהֶם בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל. וְהִנֵּה הִנְחִיל הַשֵּׁם כָּל הָעַמִּים הָהֵם לְזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם: אֶחָד מֵהֶם לְעֵשָׂו וְהַשְּׁאָר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הַבֵּן הַבְּכוֹר, וְאֵין רָאוּי לִגְזֹל מֵעֵשָׂו אֶת אֲשֶׁר הוֹרִישָׁם הָאֱלֹהִים, כִּי הַשֵּׁם יִקְצֹף עַל הַגּוֹזֵל מֵהֶם נַחֲלָה שֶׁהִנְחִילָם הוּא יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר יִקְצֹף עַל הַגּוֹזֵל מִיִּשְׂרָאֵל הָאָרֶץ אַחֲרֵי שֶׁיַּנְחִילֶנָּה לָהֶם. וּכְעִנְיָן שֶׁיֹּאמַר (ירמיהו יב יד) \"עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי\" וְגוֹ':<br>וְזֶה טַעַם <b>כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל</b> שֶׁהִזְכִּיר כָּאן וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה, וְכֵן אָמַר עוֹד בִּבְנֵי עַמּוֹן שֶׁהִיא מֵאֶרֶץ רְפָאִים (דברים ב':כ') כִּי גַּם הִיא הָיְתָה שֶׁל רְפָאִים בַּתְּחִלָּה, וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים מִלְּשׁוֹן <b>זְמָמוֹ אַל תָּפֵק</b> (תהלים קמ ט) אֶלָּא שֶׁנִּכְפַּל, כְּלוֹמַר עַם שֶׁלֹּא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. <b>תֵּחָשֵׁב</b>, שֶׁהִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶרֶץ רְפָאִים, כְּלוֹמַר שֶׁהִיא מִכְּלָלָהּ. וְכֵן מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב (יהושע יג ג), וְכֵן בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן (שמואל ב ד ב). וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם כֵּן פֵּרוּשׁ <b>יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם</b> הַכָּתוּב לְמַעְלָה יֹאמַר הָאֵמִים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים גַּם הֵם יֵחָשְׁבוּ רְפָאִים, שֶׁהָיוּ מִכְּלָלָם וְהֵם כַּעֲנָקִים וְלָכֵן יִקְרְאוּ אוֹתָם אֵמִים, וְהוּא הַנָּכוֹן. וְהִנֵּה אֶרֶץ רְפָאִים הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְלָקְחוּ מֵהֶם מוֹאָב וְלָקְחוּ מֵהֶם בְּנֵי עַמּוֹן וְנִשְׁאֲרָה מִמֶּנָּה לִרְפָאִים עַצְמָם, כִּי עוֹג הַיּוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרוֹת מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית יד ה) וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וּבִיהוֹשֻׁעַ (יז טו) וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים, וְלָכֵן יֹאמַר הַכָּתוּב בִּגְבוּל מוֹאָב וְעַמּוֹן כִּי לָרְפָאִים יֵחָשֵׁב, וְהַמּוֹאָבִים וְהָעַמּוֹנִים הֵם שֶׁשִּׁנּוּ לָהֶם שֵׁמוֹת אֲחֵרִים אֵמִים וְזַמְזֻמִּים: <b>וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה</b>, יֹאמַר כִּי הָעַוִּים הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי חֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַד עַזָּה שֶׁהוּא גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י יט) וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה, הַכַּפְתּוֹרִים שֶׁיָּצְאוּ מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידוּם וְהֵם יוֹשְׁבִים תַּחְתָּם. וְהִנֵּה הַכַּפְתּוֹרִים שֶׁהֵם מִבְּנֵי מִצְרַיִם (שם פסוקים יג יד) וְאֵינָם מִמַּתְּנַת אַבְרָהָם אַרְצָם הִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהַכַּפְתּוֹרִים לָכְדוּ אוֹתָהּ מִבְּנֵי כְּנַעַן, וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר עַל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים (שם כו ג) כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל מִן הַטַּעַם הַזֶּה הָיָה, כִּי הָאָרֶץ הַהִיא הָיְתָה מִתְּחִלָּה לִבְנֵי כְּנַעַן. וּמִפְּנֵי זֶה הוֹרִישׁוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי הָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים (יהושע יג ג) שֶׁהָיוּ כֻּלָּם יוֹשְׁבֵי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי בְּעַזָּה וּבְאַשְׁקְלוֹן וּבְאַשְׁדּוֹד וְעֶקְרוֹן, וְעַל שֵׁם מְקוֹמָם הֵם נִקְרָאִים, כִּי הִשְׁמִידוּ הָעַוִּים שֶׁהָיוּ מִבְּנֵי כְּנַעַן הַיּוֹשְׁבִים בִּגְבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה וְיָשְׁבוּ תַּחְתָּם, וְצִידוֹן גַּם הִיא לַפְּלִשְׁתִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יואל ד ד) וְגַם מָה אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת. וְעַל דַּעְתִּי הָעַוִּים הֵם הַחִוִּים, כִּי הַמִּנְהָג בַּכָּתוּב שֶׁיַּחְלִיפוּ הַשֵּׁמוֹת כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ (לעיל פסוק י), בִּהְיוֹתָם מוֹרִים עַל עִנְיָן אֶחָד, וְהַנָּחָשׁ יְעַוֵּת עַצְמוֹ בַּדֶּרֶךְ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ\"ו:ז') אָמַר ר' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בַּעֲפָרוֹת כַּנָּחָשׁ, בְּגָלִילָא צָוְחִין לְחִוְיָא עִוְיָא. וְנָהֲגוּ בּוֹ חֲכָמִים לִקְרוֹתוֹ עַכְנָא וְלִקְרוֹתוֹ חֲכִינָא. וְאָמְרוּ (רות רבה ה ו) וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ (דהי\"ב לג יג), אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרַבְיָא צָוְחִין לַחֲתִירָה עֲתִירָה. וְאָמְרוּ (איכה רבה ב ב) אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ה', אָמַר רַבִּי חָמָא בר' חֲנִינָא אֵיךְ חִיֵּב ה' בְּרָגְזוֹ, אִית אַתְרָא דְּצָוְחִין לְחַיָּבָא אַיָּבָא, חֻקִּים עֻקִּים. וּמֻרְגָּל הוּא בַּלָּשׁוֹן, וּמָה עִוְיָא אוֹמֵר בְּדָבָר זֶה עַל רַבִּי חִיָּא. וְכֵן נָהֲגוּ רַבּוֹתֵינוּ לוֹמַר עַל <b>הֶסַּח הַדַּעַת</b> שֶׁהוּא בִּמְקוֹם <b>הֶסֵּעַ הַדַּעַת</b>. וּבַיְּרוּשַׁלְמִי לְעוֹלָם <b>הִסִּיעוֹ</b>, וּבַמִּשְׁנָה וְהִסִּיעַ אֶת לִבּוֹ מִלֶּאֱכֹל. וְכֵן אָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים בְּעוּשׁוּ וָבֹאוּ כָל הַגּוֹיִם (יואל ד יא) שֶׁהוּא חוּשׁוּ. וּבַמְּכִילְתָּא (בא ז) ר' יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר אַל תִּקְרֵי וּפָסַחְתִּי אֶלָּא וּפָסַעְתִּי, שֶׁהַמָּקוֹם ב\"ה מְדַלֵּג עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. עֲשָׂאוֹ מִלְּשׁוֹן פְּסִיעוֹת בְּחִלּוּף חֵי\"ת בְּעַיִ\"ן. וְעַתָּה הִשְׁלִים לְהוֹדִיעֵנוּ כָּל אֶרֶץ הַחִוִּי שֶׁאָבְדָה מֵהֶם, כִּי מִמֶּנָּה לְעֵשָׂו וְהִיא אֲסוּרָה לָנוּ, וּמִמֶּנָּה לְכַפְתּוֹרִים וְנִקַּח אוֹתָהּ מֵהֶם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (שם) מָצָאתִי כִּי הָעַוִּים הֵם רְפָאִים. אָמְרוּ בְּפָסוּק הַנְּפִילִים הָיוּ בָּאָרֶץ (בראשית ו ד), רְפָאִים הֵם הָעַוִּים, רְפָאִים שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָם לִבּוֹ רָפֶה כְּשַׁעֲוָה, עַוִּים שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בַּעֲפָרוֹת כַּנָּחָשׁ וְכוּ'. וְעוֹד אָמְרוּ שָׁם (ב\"ר מד כג) בְּמַתְּנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר כָּאן חִוִּי לְפִיכָךְ הוּא מֵבִיא רְפָאִים תַּחְתֵּיהֶם. וְכַאֲשֶׁר עִיַּנְתִּי בְּזֶה מָצָאתִי כִּי הַדָּבָר אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם, כִּי הַשִּׁבְעָה גּוֹיִם שֶׁיָּרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִזְכִּירָם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ז':א') וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים, וְהַשִּׁשָּׁה מֵאֵלּוּ נִזְכָּרִים בְּמַתְּנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְהַחִוִּי לֹא נִזְכַּר שָׁם, וְעַל כָּל פָּנִים הוּא הָרְפָאִים אוֹ מִן קֵינִי קְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי. וְרַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר שם) כֻּלָּם אוֹמְרִים כִּי קֵינִי קְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי לֹא נָחֲלוּ יִשְׂרָאֵל וְעָתִיד לְהַנְחִילָם לָהֶם, וּבָהֶם נֶאֱמַר וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ (דברים י\"ט:ח'). וְכֵן לֹא הֻזְכַּר בְּשׁוּם מָקוֹם שֶׁנְּחָלוּם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. אִם כֵּן הָרְפָאִים שֶׁנָּתַן לְאַבְרָהָם הוּא הַחִוִּי שֶׁהוּא הַבֵּן הַשִּׁשִּׁי לִכְנַעַן (בראשית י יז), וְאָבִיו קָרָא לוֹ חִוִּי, וּבִימֵי אַבְרָהָם כִּנּוּ לוֹ רְפָאִים. וְעַל דַּעְתִּי הוּא שֵׁם מְכֻנֶּה מִן הַחִוִּי, עַל שֵׁם חֻר פָּתֶן וּמְאוּרַת צִפְעוֹנִי (ישעיהו יא ח), כִּי הַטְּמוּנִים בֶּעָפָר יִקְרָא הַלָּשׁוֹן רְפָאִים, כְּמוֹ הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם (איוב כו ה), וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל (ישעיהו כו יט). וְהִנֵּה בְּנֵי הַחִוִּי הַזֶּה רָבוּ לְמַעְלָה, וְכַאֲשֶׁר נָפוֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי נָחֲלָה הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת אֲרָצוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמֵהֶם שֶׁתִּקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים, וּמֵהֶם חוֹרִים, וּמֵהֶם עַוִּים, וּבִכְלָלָם כֻּלָּם חִוִּי, וְכֻלָּם רְפָאִים, כַּאֲשֶׁר בְּעַמֵּנוּ אֶפְרַיִם יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, וּבִכְלָלָם כֻּלָּם יִשְׂרָאֵל. וְהַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה כֻּלָּם מְתֹאָרִים מִן הַחִוִּי, כִּי כַּאֲשֶׁר הָיָה שְׁמוֹ חִוִּי כִּנּוּ לוֹ מִן חִוְיָא רְפָאִים, שֶׁהַנָּחָשׁ שׁוֹכֵן בְּחוֹרֵי עָפָר, וְהַחוֹרִי וְהָעַוִּי עַל שֵׁם הַנָּחָשׁ כְּמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (לעיל פסוק י). והקב\"ה נָתַן לְאַבְרָהָם הָרְפָאִים בִּכְלָלָם, וּמֹשֶׁה יַזְכִּיר לְיִשְׂרָאֵל הַחִוִּי הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן שֶׁקָּרָא לוֹ אָבִיו, כִּי אֶרֶץ רְפָאִים בִּימֵי מֹשֶׁה כְּבָר נֶחְלְקָה וּמִמֶּנָּה אֲסוּרָה לְיִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה הַכָּתוּב בָּא לְהַזְכִּיר בְּכָאן עִנְיַן כָּל אֶרֶץ הַחִוִּי שֶׁהֵם הָרְפָאִים וְכָל הַנַּעֲשָׂה מִמֶּנָּה. אָמַר תְּחִלָּה כִּי הָאֵמִים גַּם הֵם מִן הָרְפָאִים וְיָרַשׁ אוֹתָם מוֹאָב, וְחָזַר וְאָמַר כִּי הַחוֹרִי אֲשֶׁר הֵם גַּם כֵּן מִן רְפָאִים יָרַשׁ אוֹתָם עֵשָׂו, וְחָזַר עוֹד וְאָמַר כִּי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן אַף הִיא אֶרֶץ רְפָאִים וְאָסַר כָּל זֶה לְיִשְׂרָאֵל. וְעוֹד סִפֵּר כִּי גַּם כַּפְתּוֹרִים הַיּוֹצְאִים מִכַּפְתּוֹר לָקְחוּ מֵאַרְצָם וְהִיא מֻתֶּרֶת לְיִשְׂרָאֵל. וְהִזְכִּיר יְהוֹשֻׁעַ אֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים (יהושע יז טו). אֲבָל רַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים ב':כ\"ג) עַוִּים מִפְּלִשְׁתִּים הֵם, שֶׁעִמָּהֶם נֶחְשָׁבִים בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (יג ג) הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים, וּמִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ לֹא יָכְלוּ יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת בְּאַרְצָם וּלְהוֹצִיאָם מֵאַרְצָם הֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם כַּפְתּוֹרִים וְהִשְׁמִידוּם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, וְעַכְשָׁו אַתֶּם מֻתָּרִים לָקַחַת מִיָּדָם. וְלֹא נִתְכַּוְּנוּ אֶצְלִי דְּבָרִים הַלָּלוּ, כִּי הַכָּתוּב לֹא יִמְנֶה הָעַוִּים מִפְּלִשְׁתִּים, אֲבָל יִמְנֶה חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים וְיַזְכִּירֵם, וְאַחֲרֵי כֵן יַזְכִּיר הָעַוִּים בְּעַם אַחֵר, יֹאמַר כִּי מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה הַכֹּל תֵּחָשֵׁב מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר יִמְנֶה וְגַם הָעַוִּים שֶׁהֵם גּוֹי אַחֵר, וּלְדִבְרֵי הָרַב הִנֵּה הֻתְּרוּ הָעַוִּים שֶׁיָּרְשׁוּ אוֹתָם כַּפְתּוֹרִים, וּשְׁאָר סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים מִי הִתִּירָם, וְלָמָּה יִכְבְּשׁוּ אֶת כֻּלָּם, כִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא הַמְּכַבֵּשׁ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעַוִּים. וְעוֹד לָמָּה תִּהְיֶה אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים לְאַבְרָהָם כְּלָל, וְלָמָּה הֻצְרַךְ אֲבִימֶלֶךְ לִבְרִיתוֹ בָּזֶה, וּפְלִשְׁתִּים מִבְּנֵי מִצְרַיִם הָיוּ, וְכֵן הַכַּפְתּוֹרִים, וְאֵינָם מֵעֶשֶׂר עֲמָמִין. אֲבָל הַדָּבָר בְּהֶפֶךְ, כִּי הַכַּפְתּוֹרִים וְהַפְּלִשְׁתִּים הִשְׁמִידוּ מִן הַכְּנַעֲנִים, כִּי אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר הָיָה, וְהָעַזָּתִי יוֹשֵׁב בְּעַזָּה וְצִידוֹן עִיר פְּלִשְׁתִּים, וְאֵלֶּה מִגְּבוּל הַכְּנַעֲנִי הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי פְּלִשְׁתִּים וְכַפְתּוֹרִים יֵחָשְׁבוּ עַם אֶחָד, וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו מז ד) כִּי שֹׁדֵד ה' אֶת פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתּוֹר. וְזֶה טַעַם <b>כַּפְתּוֹרִים הַיּוֹצְאִים מִכַּפְתּוֹר</b>, כִּי יָצְאוּ מִכַּפְתּוֹר עַם מְעַט לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָאוּ, וְהִשְׁמִידוּ אֶת הָעַוִּים הַיּוֹשְׁבִים עַד עַזָּה שֶׁהֵם מִזֶּרַע כְּנַעַן, וְיָשְׁבוּ תַּחְתָּם בְּעַזָּה וְאַשְׁקְלוֹן וְאַשְׁדּוֹד וְגַת וְעֶקְרוֹן, וְהַכֹּל מִגְּבוּלוֹת כְּנַעַן, וְחִלְּקוּ אוֹתָהּ לַחֲמִשָּׁה סַרְנֵיהֶם, וְשֵׁם הַגְּלִילוֹת הָהֵם פְּלֶשֶׁת, וְנִקְרְאוּ גַּם הֵם פְּלִשְׁתִּים. וְנִשְׁאַר לָעַוִּים יֶתֶר אַרְצָם כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר יְהוֹשֻׁעַ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שם) פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתּוֹר, כִּי פְּלִשְׁתִּים הֵם. וְזֶה טַעַם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים (בראשית י יד) כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם. וּמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (עמוס ט ז) הֲלֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר, יְסַפֵּר מִלְחֲמוֹת ה', כִּי הוּא אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה, וְהֶעֱלָה פְּלִשְׁתִּים מִכַּפְתּוֹר אַרְצָם, כִּי הוֹצִיאָם מִשָּׁם לָתֵת לָהֶם בְּנֵס גָּדוֹל אֶת הָעַוִּים וְהִשְׁמִידוּם וְיָשְׁבוּ תַּחְתָּם, וְעָזְבוּ כַּפְתּוֹר לַאֲחֵיהֶם. אוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי, כִּי הָעַוִּים בְּנֵי כְּנַעַן יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה שְׁמָם פְּלִשְׁתִּים, כִּי שֵׁם הָאָרֶץ פְּלֶשֶׁת, וְהַכַּפְתּוֹרִים הַיּוֹצְאִים מִכַּפְתּוֹר כַּאֲשֶׁר הִשְׁמִידוּם הִגְלוּ מֵהֶם לְכַפְתּוֹר אַרְצָם אֲשֶׁר הִיא מִכְּלַל אֶרֶץ מִצְרַיִם לְיַד אֲחֵיהֶם, וַה' גְּאָלָם מִשָּׁם וְחָזְרוּ לִמְקוֹמָם, לֹא יָדַעְנוּ בְּאֵי זֶה דּוֹר מִן הַדּוֹרוֹת. וְהִנֵּה פְּלִשְׁתִּים יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ כְּנַעַן הֵם, וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב (צפניה ב ה) דְּבַר ה' עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב, וְכֵן יִשְׂרָאֵל לֹא הוֹרִישׁוּ פְּלִשְׁתִּים עַד שֶׁעָבַר זְמַן הַשְּׁבוּעָה שֶׁמֵּתוּ שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת מִן הַפְּלִשְׁתִּים בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (מכילתא ריש בשלח), כִּי קָרוֹב הוּא, קְרוֹבָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ, עֲדַיִן נֶכְדּוֹ קַיָּם. זֶהוּ הָרָאוּי וְהַנָּכוֹן בָּעִנְיָן הַזֶּה. אֲבָל בַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת (חולין ס) אָמְרוּ כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י בְּמַחְלֹקֶת, וְרַב אָמַר הָתָם עַוִּים מִתֵּימָן בָּאוּ, וְתַנְיָא כְּוָתֵהּ, וְתֵימָן זֶרַע אֱדוֹם, כְּדִכְתִיב (ירמיהו מט ז) לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן, וְזֶה אֶפְשָׁר הוּא, וְיֹאמַר הַכָּתוּב כִּי הָעַוִּים שֶׁהֵם מִבְּנֵי עֵשָׂו קְצָת אַרְצָם טָהֲרָה בְּיַד הַכַּפְתּוֹרִים כְּעַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁטָּהֲרוּ בְּסִיחוֹן. וּמָה שֶׁכָּתַבְתִּי הוּא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר: <b>רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן</b>, הַדִּבּוּר הַזֶּה הוּא הָאָמוּר לְמַטָּה (דברים ב':ל\"א) רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ, וְקֹדֶם לָכֵן שָׁלַח לוֹ מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת, כִּי אַחֲרֵי שֶׁיְּצַוֶּנּוּ הַשֵּׁם הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה לֹא יִשְׁלַח לוֹ דִּבְרֵי שָׁלוֹם אֶעְבְּרָה בְּאַרְצֶךָ, כִּי אִם יִשְׁמַע אֵלָיו יִהְיֶה עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי הַשֵּׁם, וְאִם יָדַע שֶׁלֹּא יִשְׁמַע יִהְיֶה שְׁלִיחוּתוֹ לָרִיק. וְלֹא תַּחְשֹׁב לוֹמַר כִּי הִיא הַמִּצְוָה שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ (דברים כ':י') כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, כִּי שָׁם כָּתוּב (דברים ב':י\"א) וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ, וְכָאן אִם שָׁמַע לָהֶם לֹא הָיוּ נוֹגְעִים בּוֹ כְּלָל. אֲבָל פֵּרוּשׁ <b>וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים</b>, כְּבָר שָׁלַחְתִּי מַלְאָכִים, אֲבָל הִקְדִּים דִּבְרֵי הַשֵּׁם לְבָאֵר כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ (דברים ב':ל') לוֹמַר כִּי הַכֹּל סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם כִּי כֵן אָמַר לִי: וְטַעַם <b>אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ</b>, כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּירָאוּם כָּל הָעַמִּים וְאַנְשֵׁי כְּנַעַן בְּלֵב נָמֵס יֵצְאוּ לִקְרָאתָם, אֲבָל הִקְשָׁה הַשֵּׁם אֶת רוּחָם לֵאמֹר טוֹב מוּתֵנוּ בְּחַרְבָּם מִלִּהְיוֹת לָהֶם עֲבָדִים. כִּי מָה טַעַם לוֹמַר בְּמֹשֶׁה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, וְהוּא לֹא יִלָּחֵם רַק בִּשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה. אֲבָל הִיא הַבְטָחָה לְיִשְׂרָאֵל וְלִיהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ (דברים ג':כ\"א) עֵינֶיךָ הָרֹאֹת וְגוֹ'. וְזֶה טַעַם הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ (דברים ב':ל\"א): <b>וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף</b>, שֶׁהָיוּ מִן הָאֱמוֹרִי, וְנִצְטַוּוּ בְּכָךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ':ט\"ז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, וְאַף עַל פִּי כֵן פָּתַח לָהֶם בְּשָׁלוֹם, שֶׁכָּךְ הִיא הַמִּצְוָה כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ בעה\"י (רמב\"ן על דברים כ':י'). אֲבָל לְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לֹא קָרָא לְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא יָצָא אֵלָיו לַמִּלְחָמָה קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָעִיר שֶׁלּוֹ כְּלָל. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי הָעִנְיָן בְּסֵדֶר זֹאת חֻקַּת (במדבר כא כא): <b>צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן</b>, וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (דברים ד':מ\"ח) עַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן, הֲרֵי לוֹ אַרְבַּע שֵׁמוֹת, לְהַגִּיד שֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְפָּאֲרוֹת בְּכָךְ, זֶה אוֹמֵר עַל שְׁמִי יִקָּרֵא וְזֶה אוֹמֵר עַל שְׁמִי יִקָּרֵא, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ג':ט') מִדִּבְרֵי אַגָּדָה (ספרי עקב לז). וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הַשֶּׁבַח הַזֶּה כָּךְ, אֲבָל עִקַּר הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי צִדּוֹנִים בְּנֵי בְּכוֹר כְּנַעַן יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן בִּהְיוֹתוֹ בְּיָדָם מִלְּפָנִים, וְהָאֱמוֹרִי הַיּוֹשֵׁב בָּהּ עַכְשָׁו אֲשֶׁר מֵהֶם יִלְכְּדוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר, וְהוּא שֶׁלֶג בִּלְשׁוֹן כְּנַעַן, כְּמוֹ שֶׁרַשִׁ\"י מֵעִיד עָלָיו, וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ג':ט'), וּבַעֲבוּר שֶׁהוּא הַר הַשֶּׁלֶג וּמִפְּנֵי הַקְּרִירוּת יִהְיֶה חֵרֶם יִקָּרֵא חֶרְמוֹן, וְהוּא לוֹ שֵׁם כִּנּוּי. וְאוּלַי גַּם לְשׁוֹן שִׂרְיֹן בִּלְשׁוֹן הַצִּידוֹנִים שֵׁם שֶׁיּוֹרֶה עַל כָּךְ. וְשֵׁם הָהָר שִׂיאֹן. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר (שיר השירים ד ח) מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן יִקְרָאֶנּוּ בִּשְׁנֵי כִּנּוּיִין, מֵרֹאשׁ הַשֶּׁלֶג וְהַחֵרֶם, אוֹ טַעְמוֹ מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וּמִכָּל הָהָר. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א ה כג) וּבְנֵי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן עַד בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר חֶרְמוֹן הֵמָּה רָבוּ, גַּם כֵּן פֵּרוּשׁוֹ וּשְׂנִיר וְכָל הָהָר שֶׁהוּא הַר חֶרְמוֹן. אֲבָל <b>בַּעַל חֶרְמוֹן</b> עִיר אוֹ מִגְדָּל קָרְאוּ לוֹ בַּעַל, אוֹ שֶׁהָיָה שָׁם נֶעֱבָד אֶחָד מֵהַבְּעָלִים. וְיִתָּכֵן שֶׁאַחֲרֵי הֱיוֹת יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הֻחְלְפוּ הַשֵּׁמוֹת קְצָת, וְהָיָה הָהָר הַהוּא גָּדוֹל וְקָרְאוּ לַחֵלֶק הַגָּבוֹהַּ אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ שְׂנִיר וְלַחֵלֶק הַשֵּׁנִי חֶרְמוֹן, אוֹ הֵם הָרִים אֲחֵרִים קָרְאוּ לָהֶם כֵּן אַחַר הַתּוֹרָה, וְרַבִּים כֵּן, וְכֵן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר (תהלים מב ז): <b>כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל וְגוֹ'</b>, עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁבָּא לְהַגִּיד כִּי עוֹג זֶה נִקְרָא מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי בַּעֲבוּר כִּי מָלַךְ עֲלֵיהֶם, אֲבָל הוּא עַצְמוֹ מִן הָרְפָאִים הוּא, וּלְהַגִּיד עַל גָּבְהוֹ וְגָדְלוֹ, כִּי הָיוּ הָרְפָאִים עַם גָּדוֹל וָרָם כַּעֲנָקִים, אָמַר כִּי עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, לֹא יִסְבֹּל אוֹתוֹ עֶרֶשׂ עֵצִים כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם, וְהוּא בְּעִיר רַבָּה שֶׁהָיְתָה עִיר מוֹשָׁבוֹ, וְכַאֲשֶׁר הִשְׁמִידוּ בְּנֵי עַמּוֹן אֶת הָרְפָאִים כַּאֲשֶׁר נִזְכַּר לְמַעְלָה (ב כא) וְנִלְכְּדָה עִירוֹ נִצַּל הוּא לְבַדּוֹ מִיָּדָם, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי רַק עוֹג נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, וְהִנֵּה נִשְׁאֲרָה מִטָּתוֹ שָׁמָּה בְּרַבָּה אֲשֶׁר הִיא עַתָּה לִבְנֵי עַמּוֹן, וְהָעַמּוֹנִים קִיְּמוּ אוֹתָהּ לְעֵדוּת כִּי הִשְׁמִידוּ עַם גָּדוֹל וָרָם, וְהָאִישׁ הַגִּבּוֹר אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים לָכְדוּ מִמֶּנּוּ מַלְכוּתוֹ. וְזֶה טַעַם <b>הִנֵּה</b>, כְּלוֹמַר הִנֵּה הָעֵדוּת קַיֶּמֶת שֶׁהִיא עֶרֶשׂ בַּרְזֶל וַאֲרֻכָּה וּרְחָבָה מְאֹד, וְקַיֶּמֶת הִיא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, כִּי עַרְשׂוֹ אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת הָיְתָה לְשָׁלָל וְאָבְדָה: וְטַעַם <b>בְּאַמַּת אִישׁ</b>, הַגָּדוֹל בִּבְנֵי אָדָם, כְּמוֹ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ (מלכים א ב ב). וְעַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ג':י\"א) בְּאַמַּת אִישׁ, בְּאַמַּת הָאִישׁ, וְתַרְגּוּם מְלַךְ, וְכֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד (במדבר כח ד), בַּלַּיְלָה הוּא (בראשית יט לג), וְכֵן רַבִּים, כְּלוֹמַר בְּאַמַּת עוֹג עַצְמוֹ: <b>וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִיא</b>, אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד הַר חֶרְמוֹן יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִיא: <b>מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן</b>, אֵינוֹ מְחֻבָּר לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מִקְרָא אֶלָּא לְסוֹפוֹ, עַל נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, אֲבָל לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה עַד הַר חֶרְמוֹן הָיָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ג':י\"ב). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁיָּרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִיא מֵעֲרוֹעֵר נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְכֵן וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְכֵן רַבִּים: <b>כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים</b>, פֵּרוּשׁ וְכֹל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן אֲשֶׁר הוּא נִקְרָא אֶרֶץ רְפָאִים, כִּלְשׁוֹן וְכֹל הַהִקְדִּישׁ שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ (דהי\"א כו כח), הַהוֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת (עזרא י יז), שֶׁהַהֵ\"א בָּהֶם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר, וְכֵן רַבִּים. וְהָיָה נִקְרָא מִכְּלַל אֶרֶץ רְפָאִים עַל שֵׁם עוֹג הַמּוֹלֵךְ בָּהּ אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מִתְּחִלָּה לָרְפָאִים וְנִשְׁאֲרָה לְעוֹג, כִּי הוּא וְהָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ מִיֶּתֶר הָרְפָאִים: <b>וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר</b>, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר כִּבּוּשׁ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג וְאָמַר (דברים ג':כ\"א) וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִיא, הִזְכִּיר כִּי אֲנִי לֹא אֶעֱבֹר שָׁם, כִּי הִתְחַנַּנְתִּי אֶל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְלֹא שָׁמַע אֵלַי, וְצִוָּה אוֹתִי לְחַזֵּק אֶת יְהוֹשֻׁעַ כִּי הוּא יַעֲבֹר. וְטַעַם בָּעֵת הַהִיא, רֶמֶז לְעֵת הַגְּזֵרָה שֶׁהִזְכִּיר (דברים א':ל\"ז) גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה', וְלֹא נִזְכְּרָה שָׁם הַתְּחִנָּה בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה. וְהַנָּכוֹן כִּי <b>בָּעֵת הַהִיא</b> בָּעֵת הַנִּזְכֶּרֶת שֶׁכָּבַשְׁתִּי סִיחוֹן וְעוֹג וְהִתְחַלְתִּי לְהִלָּחֵם בָּעֲמָמִין שֶׁנִּתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל וְחִלַּקְתִּי הָאָרֶץ לִשְׁנֵי הַשְּׁבָטִים, וְהָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לוֹ (במדבר כז יב) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, כִּי אָז בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַדָּבָר וְהִתְחַנֵּן הַתְּחִנָּה הַזֹּאת, וְכַאֲשֶׁר לֹא שָׁמַע הַשֵּׁם בְּקוֹלוֹ חָזַר וְהִתְפַּלֵּל, יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה, כְּמוֹ שֶׁנִּזְכַּר שָׁם (דברים ג':ט\"ז), וְזֶהוּ וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ (דברים ג':כ\"ח). אֲבָל הִזְכִּיר שָׁם הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר נַעֲנָה עָלֶיהָ, וְכָאן הִזְכִּיר זֶה לְהוֹדִיעַ כִּי הָאָרֶץ הָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו מְאֹד וְלֹא זָכָה אֵלֶיהָ בַּעֲבוּרָם, וְכָל זֶה מִתּוֹכְחוֹתָיו: <b>ה' אֱלֹהִים</b>, רַחוּם בַּדִּין, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ג':כ\"ד). וְלֹא הִשְׁגִּיחַ הָרַב כִּי הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן הוּא כָּתוּב בְּאָלֶ\"ף דָּלֶ\"ת וְהַשֵּׁנִי הוּא כָּתוּב בְּיוּ\"ד הֵ\"א, שֶׁבּוֹ אָמְרוּ כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה' זוֹ מִדַּת רַחֲמִים, אֱלֹהִים זוֹ מִדַּת הַדִּין. אֲבָל הַשֵּׁמוֹת הַנִּזְכָּרִים כָּאן אָדוֹן בְּמִדַּת רַחֲמִים. וְכָךְ אָמְרוּ בִּילַמְּדֵנוּ, אָמַר לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אִי מִתְבְּעֵי לִי בְּדִין הַב לִי, וְאִי לָא מִתְבְּעֵי לִי בְּדִין רַחֵם עָלַי. כְּשֵׁם שֶׁאָמַר אַבְרָהָם ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי וְגוֹ', וְגַם בְּאַבְרָהָם כָּךְ הֵם כְּתוּבִים הָרִאשׁוֹן אָלֶ\"ף דָּלֶ\"ת וְהַשֵּׁנִי יוֹ\"ד הֵ\"א. וְעִנְיַן הַפָּרָשָׁה יוּבַן בָּזֶה, כִּי אָמַר <b>וָאֶתְחַנַּן</b> וְלֹא אָמַר <b>וָאֶתְפַּלֵּל</b>, כִּי יְדַבֵּר בִּתְחִנָּה. וְאָמַר אָדוֹן אֲשֶׁר בְּךָ הָרַחֲמִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ, כָּךְ הִיא תְּחִלַּת נְבוּאָתִי שֶׁהֶרְאֵיתָ לִי כְּבוֹדְךָ, דִּכְתִיב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים (שמות ג ו), עִם הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, וְהָרְאֵיתִי לָדַעַת מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ שֶׁמִּמֶּנּוּ יִהְיוּ כְּמַעֲשֶׂיךָ הַגְּדוֹלִים וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ הַחֲזָקוֹת. וּמִכָּאן תָּבִין עוֹד בַּמֶּה הִתְאַנַּף בּוֹ הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד. אֲבָל לְשׁוֹן סִפְרֵי (ואתחנן כד), כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ה' זוֹ מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֱלֹהִים זוֹ הִיא מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם. וְהַכַּוָּנָה לְפָרֵשׁ כִּי הַשֵּׁם הַשֵּׁנִי בְּכָאן הוּא מִדַּת הָרַחֲמִים, וְהוּא הַשֵּׁם הַמְיֻחָד, וּשְׁאָר הַשֵּׁמוֹת כֻּלָּן מִדַּת הַדִּין, כְּמוֹ אֱלֹהִים שֶׁהוּא שֵׁם גַּם לַדַּיָּנִים, וְכָל שֶׁכֵּן אָלֶ\"ף דָּלֶ\"ת שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲדוֹנִים. וְהִנֵּה הִשְׁלִים הַתּוֹכָחוֹת בָּזֶה שֶׁהוֹדִיעַ אוֹתָם שֶׁגָּרְמוּ אֲבוֹתֵיהֶם רָעָה עַל עַצְמָם וְגַם עָלָיו גָּרְמוּ עֹנֶשׁ שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ לָאָרֶץ, אֲבָל הֵם הַבָּנִים יַעַבְרוּ וְיִירְשׁוּ אוֹתָהּ אִם לֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה. וּלְכָךְ יַתְחִיל עַתָּה לְהַזְהִירָם בִּכְלָלֵי הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא יִגְרְעוּ מֵהֶם: <b>לֹא תוֹסִיפוּ</b>, כְּגוֹן חָמֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בַּתְּפִלִּין חֲמִשָּׁה מִינִין בַּלּוּלָב חָמֵשׁ צִיצִיּוֹת, וְכֵן לֹא תִגְרְעוּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ד':ב'). וְכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה), מִנַּיִן שֶׁלֹּא תּוֹסִיף עַל הַלּוּלָב וְעַל הַצִּיצִית, ת\"ל לֹא תוֹסִיפוּ. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין פּוֹחֲתִים מֵהֶן, ת\"ל לֹא תִגְרְעוּ. מִנַּיִן שֶׁאִם פָּתַח לְבָרֵךְ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים לֹא יֹאמַר הוֹאִיל וּפָתַחְתִּי לְבָרֵךְ אוֹמַר ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם, ת\"ל הַדָּבָר, אֲפִלּוּ דָּבָר לֹא תּוֹסֵף עָלָיו. אֲבָל לֹא בְּאֵלֶּה בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אַף הַיָּשֵׁן בַּסֻּכָּה בַּשְּׁמִינִי בְּכַוָּנָה לוֹקֶה, כְּמוֹ שֶׁמֻּזְכָּר בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה כ\"ח). וְכֵן אִם יַעֲשֶׂה הֶחָג שִׁשָּׁה, עוֹבֵר בַּלָּאו הַזֶּה. וּלְפִי דַּעְתִּי אֲפִלּוּ בָּדָא לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה חַג בַּחֹדֶשׁ שֶׁבָּדָא מִלִּבּוֹ כְּיָרָבְעָם (מלכים א יב לג), עוֹבֵר בְּלָאו. וְכָךְ אָמְרוּ (מגילה יד) לְעִנְיַן מִקְרָא מְגִלָּה, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא פִּחֲתוּ וְלֹא הוֹסִיפוּ עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת חוּץ מִמִּקְרָא מְגִלָּה, מַאי דְּרוּשׁ וְכוּ'. וּבַיְּרוּשַׁלְמִי (מגילה פ\"א ה\"ז) שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה זְקֵנִים וּמֵהֶם כַּמָּה נְבִיאִים הָיוּ מִצְטַעֲרִים עַל הַדָּבָר, אָמְרוּ כָּתוּב אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, אֵלּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ מִפִּי מֹשֶׁה, כָּךְ אָמַר לָנוּ מֹשֶׁה וְאֵין נָבִיא אַחֵר עָתִיד לְחַדֵּשׁ דָּבָר לָכֶם, וּמָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר רוֹצִים לְחַדֵּשׁ לָנוּ דָּבָר. לֹא זָזוּ מִשָּׁם נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר עַד שֶׁהֵאִיר הקב\"ה עֵינֵיהֶם וְכוּ'. הֲרֵי שֶׁהָיְתָה הַמִּצְוָה הַזּוֹ אֲסוּרָה לָהֶם, א\"כ הִיא בִּכְלַל לֹא תֹסֵף עָלָיו. אֶלָּא שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ לְמוֹסִיף עַל פִּי נָבִיא אֶלָּא מִן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר <b>אֵלֶּה הַמִּצְוֹת</b>, אֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ בּוֹ דָּבָר מֵעַתָּה. וּמָה שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים מִשּׁוּם גָּדֵר, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, זוֹ הִיא מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה, וּבִלְבַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהֵם מִשּׁוּם הַגָּדֵר הַזֶּה וְאֵינָן מִפִּי הקב\"ה בַּתּוֹרָה: <b>עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת</b> עַתָּה בָּא לְהַזְהִיר בִּפְרָטֵי הַמִּצְוֹת, וְיַתְחִיל בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ לְכֻלָּן: וְטַעַם <b>רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם</b>, רְאֵה שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים יא יג): <b>אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם</b>, וַ<b>אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם</b> (דברים ד ח). אוֹ יֹאמַר לִמַּדְתִּי מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, כְּלוֹמַר, רְאֵה בְּעֵת בּוֹאֲךָ לָאָרֶץ שֶׁלִּמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי. וְהִנֵּה מִתְּחִלָּה דִּבֵּר עַל הַדָּבָר שֶׁהִיא כְּלָל לַכֹּל, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה; וְעַתָּה יַזְהִיר בַּחֻקִּים, שֶׁהֵם גְּזֵרוֹתָיו, וּבַמִּשְׁפָּטִים, שֶׁהֵם הַדִּינִים, כִּי אֵלּוּ הֵם צְרִיכִין חִזּוּק יוֹתֵר, מִפְּנֵי הֶעְלֵם טַעַם הַחֻקִּים, וּמִפְּנֵי כִּי בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִידוּ אֶרֶץ. וְאָמַר לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, לְהַזְהִיר עַל כֻּלָּם, כִּי יֵשׁ חֻקִּים רַבִּים וּמִשְׁפָּטִים שֶׁאֵינָן נוֹהֲגִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; אוֹ יִרְמֹז שֶׁעִקַּר הַמִּצְוֹת כֻּלָּן בָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁרָמַזְתִּי בְּסוֹד הָאָרֶץ (ויקרא יח כה). וְאָמַר כִּי בַּחֻקִּים וּבַמִּשְׁפָּטִים תּוֹעָלוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁהֵם תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֵׂיהֶם מִן הָאָדָם, וַאֲפִילּוּ שׂוֹנְאֵיהֶם יְשַׁבְּחוּ אוֹתָם בָּהֶם. וְעוֹד, שֶׁהֵם תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ, שֶׁהַשֵּׁם יִהְיֶה קָרוֹב לָהֶם בְּכָל קָרְאָם אֵלָיו, וְכֵן הָעַמִּים יִתְבּוֹנְנוּ בָּזֶה וְיֵדְעוּ כִּי הַחֻקִּים נַעֲשִׂים בְּחָכְמָה וּבִינָה לְקָרְבָה אֶל הָאֱלֹהִים וְיִירְאוּ מֵהֶם, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל. וְעוֹד, שֶׁהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים בְּעַצְמָם הֵם צַדִּיקִים, יְשָׁרִים וְטוֹבִים בְּיִשּׁוּב הָעָם וְהַמְּדִינוֹת. <b>רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹ' פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים</b>, \"אָז כְּשֶׁלֹּא תִּשְׁכָּחוּם וְתַעֲשׂוּם עַל אֲמִתָּתָם תֵּחָשְׁבוּ חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, וְאִם תְּעַוְּתוּ אוֹתָם מִתּוֹךְ שִׁכְחָה תֵּחָשְׁבוּ שׁוֹטִים\", לְשׁוֹן רַשִׁ\"י. (רש\"י על דברים ד':ט') וְאֵינוֹ נָכוֹן כְּלָל, אֲבָל הַכָּתוּב הַזֶּה לְפִי דַּעְתִּי מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, הִזְהִיר בָּהּ מְאֹד, כִּי כַּאֲשֶׁר אָמַר שֶׁנִּזָּהֵר בְּכָל הַמִּצְוֹת וְנִשְׁמֹר הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים לַעֲשׂוֹתָם, חָזַר וְאָמַר רַק אֲנִי מַזְהִירְךָ מְאֹד לְהִשָּׁמֵר וְלִשְׁמֹר עַצְמְךָ מְאֹד מְאֹד לִזְכֹּר מֵאַיִן בָּאוּ אֵלֶיךָ הַמִּצְוֹת, שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח מַעֲמַד הַר סִינַי מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים, אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וּדְבָרָיו אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ שָׁם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, וְתוֹדִיעַ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ בַּמַּעֲמָד הַנִּכְבָּד הַהוּא לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ עַד עוֹלָם. וּפֵרֵשׁ הַטַּעַם, כִּי הַשֵּׁם עָשָׂה הַמַּעֲמָד הַהוּא כְּדֵי שֶׁתִּלְמְדוּ לְיִרְאָה אוֹתוֹ כָּל הַיָּמִים וְאֶת בְּנֵיכֶם תְּלַמְּדוּן לְדוֹרוֹת עוֹלָם, אִם כֵּן עֲשׂוּ אַתֶּם כָּכָה וְאַל תִּשְׁכְּחוּ אוֹתוֹ. וְהִנֵּה, קֹדֶם שֶׁיַּזְכִּיר הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ שָׁם, הִזְהִיר בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח דָּבָר מִן הַמַּעֲמָד הַהוּא וְלֹא נְסִירֵהוּ מִלִּבֵּנוּ לְעוֹלָם, וְצִוָּה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנּוֹדִיעַ בּוֹ לְכָל זַרְעֵנוּ מִדּוֹר לְדוֹר כָּל מָה שֶׁהָיָה שָׁם בִּרְאִיָּה וּבִשְׁמִיעָה. וְהַתּוֹעֶלֶת בַּמִּצְוָה הַזֹּאת גְּדוֹלָה מְאֹד, שֶׁאִם הָיוּ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בָּאִים אֵלֵינוּ מִפִּי מֹשֶׁה בִּלְבַד, אע\"פ שֶׁנְּבוּאָתוֹ נִתְאַמְּתָה בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים, אִם יָקוּם בְּקִרְבֵּנוּ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וִיצַוֵּנוּ בְּהֵפֶךְ מִן הַתּוֹרָה וְנָתַן אֵלֵינוּ אוֹת אוֹ מוֹפֵת יִכָּנֵס סָפֵק בְּלֵב הָאֲנָשִׁים; אֲבָל כְּשֶׁתַּגִּיעַ אֵלֵינוּ הַתּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה לְאָזְנֵנוּ וְעֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת אֵין שָׁם אֶמְצָעִי, נַכְחִישׁ כָּל חוֹלֵק וְכָל מְסַפֵּק, וּנְשַׁקֵּר אוֹתוֹ, לֹא יוֹעִילֵהוּ אוֹת וְלֹא יַצִּילֵהוּ מוֹפֵת מִן הַמִּיתָה בְּיָדֵינוּ, כִּי אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים בְּשַׁקְּרוּתוֹ. זֶהוּ שֶׁאָמַר שָׁם (שמות יט ט): <b>וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם</b>, כִּי כְּשֶׁנַּעְתִּיק גַּם כֵּן הַדָּבָר לְבָנֵינוּ, יֵדְעוּ שֶׁהָיָה הַדָּבָר אֱמֶת בְּלֹא סָפֵק כְּאִלּוּ רָאוּהוּ כָּל הַדּוֹרוֹת, כִּי לֹא נָעִיד שֶׁקֶר לְבָנֵינוּ וְלֹא נַנְחִיל אוֹתָם דְּבַר הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל, וְהֵם לֹא יִסְתַּפְּקוּ כְּלָל בְּעֵדוּתֵנוּ שֶׁנָּעִיד לָהֶם אֲבָל יַאֲמִינוּ בְּוַדַּאי שֶׁרָאִינוּ כֻּלָּנוּ בְּעֵינֵינוּ וְכָל מָה שֶׁסִּפַּרְנוּ לָהֶם. וְהָעִנְיָן הַזֶּה יָבוֹא עוֹד בְּפָרָשַׁת (דברים יג ב): \"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְגוֹ'\", וּכְבָר הִזְכַּרְתִּיו שָׁם בְּפָרָשַׁת <b>בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי</b> (שמות יט ט). <b>וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ</b>, כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי הַדָּבָר בִּמְקוֹמוֹ (שמות יט כ) שֶׁהֵם שָׁמְעוּ דִּבּוּר הַשֵּׁם הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, שֶׁרָאוּ אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וְהִשִּׂיגוּהָ וְהֻגַּד לָהֶם בָּזֶה בְּרִיתוֹ בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, כִּי בְּכֻלָּן שָׁמְעוּ הַקּוֹל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, וּשְׁאָר הַמִּצְוֹת צִוָּה אוֹתִי בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם, כִּי כְּבָר אֲנִי נֶאֱמָן לְנָבִיא לַה' בַּמֶּה שֶׁרְאִיתֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים ד':ט'): <b>וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם</b>, יַזְהִירֵם פֶּן יִטְעוּ אַחַר הַקּוֹל אֲשֶׁר שָׁמְעוּ, וְיַעֲשׂוּ הַשְׁחָתָה לְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. וְאָמַר תְּחִלָּה תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה, בָּאָדָם, שֶׁמֵּהֶם יִהְיֶה קוֹל, וְאַחַר כֵּן הִזְכִּיר כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וּבִדְגֵי הַיָּם, וְאַחַר כֵּן חָזַר אֶל צְבָא הַשָּׁמַיִם. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי <b>אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים</b>, כִּי לְכֻלָּם כּוֹכָב וּמַזָּל וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, כְּגוֹן הַנֶּאֱמָר בְּדָנִיֵּאל: שַׂר מַלְכוּת פָּרַס וְשַׂר מַלְכוּת יָוָן, וּבַעֲבוּר כֵּן יַעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהִים מֵהֶם וְיַעַבְדוּם. וְאָמַר: וְאֶתְכֶם לָקַח ה', כִּי אַתֶּם חֵלֶק הַשֵּׁם, לֹא תָּקִימוּ עֲלֵיכֶם שַׂר אוֹ עוֹזֵר זוּלָתוֹ, כִּי הוּא הוֹצִיא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל, שֶׁהֱיִיתֶם בְּתוֹךְ מִצְרַיִם בְּכוּר אֵשׁ וְעֵצִים וְהוֹצִיא אֶתְכֶם מִשָּׁם כְּנֶגֶד שָׂרֵיהֶם שֶׁעָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, וְלוּלֵי שֶׁהִפִּילָם לֹא הֱיִיתֶם יוֹצְאִים, כִּי הָיוּ הֵם בְּמַעֲלָתָם שֶׁלֹּא תֵּצְאוּ. וְהִנֵּה עָשָׂה כָּל זֶה כְּדֵי שֶׁתִּהְיוּ לוֹ נַחֲלָה וְתִהְיוּ לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים: וְטַעַם <b>וַה' הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם</b>, שֶׁהֶחְזִיר בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אוֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם הַמִּצְוֹת לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, וְעַתָּה קְחוּ מִפִּי תּוֹרָה כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְלֹא אוּכַל לְלַמְּדָם אֶתְכֶם בָּאָרֶץ, וְאַל תִּשְׁכְּחוּ שָׁם מָה שֶׁלִּמַּדְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא מָה שֶׁרְאִיתֶם בְּסִינַי. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֹאמַר הִשָּׁמְרוּ מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם פֶּן תַּשְׁחִתוּן, כִּי הַשֵּׁם הִתְאַנַּף בִּי מִדְּאָגָה מִדָּבָר זֶה, פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אַתֶּם בְּרִית הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם בָּאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר וְתַעֲשׂוּ תְּמוּנַת כֹּל, וְזֶה טַעַם אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. וּכְבָר נִרְמַז זֶה בְּסֵדֶר חֻקַּת הַתּוֹרָה. וְרַשִׁ\"י כָּתַב אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה. וְהוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה עַל אֲמִתָּתָם. וְטַעַם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, כַּאֲשֶׁר רְאִיתֶם בְּרֹאשׁ הָהָר, וְהַכַּוָּנָה שֶׁהוּא מִדַּת הַדִּין הַמְקַנֵּא בע\"ז, וּמִן הַכָּתוּב הַזֶּה תָּבִין בְּכָל הַנִּזְכָּר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה תָּמִיד <b>ה' אֱלֹהֶיךָ</b>: <b>כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם</b>, עִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה, שֶׁיַּזְכִּיר וְיֹאמַר: כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וּבַעֲבוּר הֱיוֹתְכֶם יְשָׁנִים בָּאָרֶץ וְתֵשְׁבוּ לָבֶטַח, אוּלַי תִּשְׁכְּחוּ אֶת הַשֵּׁם; הַעִדֹתִי בָּכֶם הַיּוֹם שֶׁתֹּאבְדוּ מַהֵר, כִּי לֹא יַאֲרִיךְ לָכֶם, מֵאַחַר שֶׁתַּעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ, אע\"פ שֶׁהִיא אַזְהָרָה, לֹא נֶאֶמְרָה בִּלְשׁוֹן \"אִם\", וְהַטַּעַם, כִּי הוּא כְּמִתְנַבֵּא עַל עִנְיָנָם, וִידַבֵּר בְּלָשׁוֹן יְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁנֵי פָּנִים, בִּלְשׁוֹן אַזְהָרָה וּבִלְשׁוֹן עָתִיד לָבֹא, יֹאמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ וְיִהְיֶה לָהֶם כָּכָה וְלֹא יִגְזֹר עֲלֵיהֶם. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (גיטין פח א) שֶׁרָמַז לְגָלוּת בַּיִת רִאשׁוֹן בְּמִלַּת <b>וְנוֹשַׁנְתֶּם</b> בְּגֵימַטְרְיָא, וְהָיְתָה קַבָּלָה בְּיָדָם כִּי יֵשׁ בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת רֶמֶז לִזְמַן הַגָּלוּת, וְכַאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיהֶם הִתְבּוֹנְנוּ בָּהּ בִּינָה. וְאָמַר <b>וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל</b>, וְלֹא אָמַר <b>וַעֲבַדְתֶּם אוֹתוֹ</b> אוֹ <b>וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לוֹ</b>, אֲבָל אָמַר <b>וְהִשְׁחַתֶּם</b>, כִּי הַפֶּסֶל בְּכָאן תְּמוּנַת כֹּל, וּמִפְּנֵי הַשְׁחָתָה יֶאֱסֹר אוֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה. <b>וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם</b>, יֹאמַר שֶׁנִּשָּׁאֵר מוּעָטִים בְּכָל גּוֹי וְגוֹי מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג אוֹתָנוּ שָׁם, כִּי בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם יְפַזֵּר אוֹתָנוּ, אֲבָל בִּכְלָלֵנוּ רַבִּים אֲנַחְנוּ, שֶׁבַח לָאֵל: <b>וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים</b>, מִשֶּׁאַתֶּם עוֹבְדִים לְעוֹבְדֵיהֶם אַתֶּם עוֹבְדִים לָהֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ד':כ\"ח). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי סוֹדוֹ, כִּי הַיּוֹשֵׁב בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח כה): וְטַעַם <b>וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן</b>, לוֹמַר שֶׁהֵם אֶבֶן דּוּמָם כַּאֲשֶׁר הָיוּ מִתְּחִלָּה, אֵין בָּהֶם רוּחַ חַיִּים כְּלָל אֲפִלּוּ כְּחַיֵּי הָאָדָם, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, לוֹמַר שֶׁאֵינֶנּוּ אֱלוֹהַּ וְלֹא יִרְאֶה בָּעֳנִי עוֹבְדָיו וְלֹא יִשְׁמַע תְּפִלָּתָם וּמִצָּרָתָם לֹא יוֹשִׁיעֵם, וְחָזַר וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ חַיִּים גְּרוּעִים כְּחַיֵּי הָאָדָם אֵין בָּהֶם, וְהִנֵּה הָעוֹשֶׂה אוֹתָם נִכְבָּד מֵהֶם. אוֹ יִהְיֶה טַעַם הַכָּתוּב כְּנֶגֶד כְּבוֹד עֶלְיוֹן, לוֹמַר אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּ בְּצָרַת עוֹבְדֵיהֶם וְלֹא יִשְׁמְעוּן תְּפִלָּתָם, וְלֹא יֹאכְלוּן שֶׁלֹּא תֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵיהֶם וְתֹאכַל אֶת קָרְבְּנוֹתָם, וְלֹא יְרִיחוּן בְּרֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם. וְתָפַשׂ הַכָּתוּב לְשׁוֹן סְתָם, שֶׁאֵין בָּהֶם הַחוּשִׁים הָאֵלּוּ כְּלָל: <b>וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ</b>, גַּם זֶה רֶמֶז לִגְאֻלַּת בָּבֶל שֶׁשָּׁבוּ אֶל הַשֵּׁם וְהִתְוַדּוּ לְפָנָיו וְשָׁמְעוּ לְקוֹל הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הֵקִים לָהֶם, וּלְפִיכָךְ הִבְטִיחָם שֶׁלֹּא יַשְׁחִיתֵם וְלֹא יִשְׁכַּח בְּרִית אֲבוֹתָם כַּאֲשֶׁר אָמַר (ויקרא כו מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְגוֹ', וּבְסוֹף הַסֵּפֶר יִרְמֹז לַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (שם בפסוק טז), וְאֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד בע\"ה (רמב\"ן על דברים כ\"ח:מ\"ב): <b>כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים</b>, יֹאמַר לֹא יִמְחֹל וְלֹא יַאֲרִיךְ הַשֵּׁם לָכֶם עַל ע\"ז וְעַל הַהַשְׁחָתָה בְּפֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה, כִּי עָשָׂה עִמָּכֶם מָה שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי מֵעוֹלָם, שֶׁהִשְׁמִיעֲךָ קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם וּתְיַחֲדוּ אוֹתוֹ וְלֹא תַּשְׁחִיתוּ, וְלָקַח אֶתְכֶם לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים שֶׁלֹּא תַּעַבְדוּ לְזוּלָתוֹ. וְהִנֵּה הָרְאֵיתָ בְּעֵינֶיךָ כָּל זֶה לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים הוּא אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְלַמֶּדְךָ בָּזֶה מוּסַר הַשְׂכֵּל, וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה בּוֹעֶרֶת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, וּדְבָרָיו כֻּלָּם שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו, כְּמוֹ עַל פָּנָיו (בראשית לב כב), בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּפָנָיו. וְאַחֲרֵי שֶׁהַשֵּׁם הַגָּדוֹל הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת וְאֵין עוֹד, תִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקּוֹתָיו לְמַעַן יִיטַב לָךְ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאָרֶץ מִתָּחַת: <b>אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים</b>, פֵּרֵשׁ ר\"א (אבן עזרא על דברים ד':מ\"א) בַּיּוֹם שֶׁהִבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים אָז אָמַר דִּבְרֵי הַבְּרִית. וְאֵינוֹ נָכוֹן, אֲבָל הוּא כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי מֹשֶׁה אָסַף כָּל יִשְׂרָאֵל לְבָאֵר לָהֶם הַתּוֹרָה, וּפָתַח לָהֶם בְּדִבְרֵי הַתּוֹכָחוֹת, וְכַאֲשֶׁר אָמַר בִּפְנֵיהֶם תּוֹכְחוֹתָיו בַּמֶּה שֶׁעָשׂוּ וְהָאַזְהָרוֹת עַל ע\"ז וְעַל יִחוּד הַשֵּׁם וְהִשְׁלִים לָהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּ חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו לְמַעַן יִיטַב לָהֶם, אָז אָמַר בְּמַעֲמָדָם לִפְנֵיהֶם עַתָּה נְקַיֵּם הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּנוּ הַשֵּׁם, וְתִהְיֶינָה בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר וְרָמוֹת בַּגִּלְעָד וְגוֹלָן בַּבָּשָׁן עָרֵי מִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה. ואע\"פ שֶׁאֵינָן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁיֻּבְדְּלוּ אוֹתָם שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, אָמַר מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדֵינוּ נְקַיֵּם אוֹתָהּ לְמַעַן יִיטַב לָנוּ. וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ שָׁם וְאָמַר אֲלֵיהֶם (דברים ה':א') שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְגוֹ', כִּי עַתָּה יִפְתַּח בַּמִּצְוֹת וּבְבֵאוּר הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בִּתְחִלַּת סֵדֶר אֵלֶּה הַדְּבָרִים: וְהִזְכִּיר בְּכָאן <b>וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵעֲרוֹעֵר וְגוֹ'</b>, וְהַטַּעַם כִּי שָׁב לְהַזְכִּיר מָה שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר הַזֶּה (דברים א':ד') כִּי בֵּאוּר הַתּוֹרָה הַזֶּה אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי הָיָה, וְהוֹסִיף בְּכָאן לְפָרֵשׁ כִּי הָיָה הַבֵּאוּר גַּם אַחֲרֵי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת כָּל אַרְצָם, כְּלוֹמַר שֶׁחִלְּקָהּ לָהֶם לִשְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה: <b>אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'</b>, כִּי הוּא הָיָה עוֹלֶה לָהָר וְשׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי הַשֵּׁם, וְיוֹרֵד וְאוֹמֵר לָהֶם עַד שֶׁדִּבֵּר הַשֵּׁם עִמָּהֶם פָּנִים בְּפָנִים. וְזֶה רֶמֶז אֶל כָּל מָה שֶׁנִּזְכַּר בְּפָרָשַׁת בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי מִתְּחִלַּת כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב עַד וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ רֵד (שמות יט ג-כד). ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים ה':ה') כִּי זֶה אַחַר מַעֲמַד הַר סִינַי, וְהַטַּעַם הוּא דִּבֵּר עִמָּכֶם פָּנִים בְּפָנִים וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיִיתִי אֲנִי עוֹמֵד בֵּין הַשֵּׁם וּבֵינֵיכֶם. וְאֵינוֹ נָכוֹן. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יִרְמֹז לְמָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שָׁם (כ ז), כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא הֵבִינוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה אֶלָּא אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ, וּשְׁאָר הַדִּבְּרוֹת מֹשֶׁה הוּא הַמַּגִּיד לָהֶם מָה שֶׁיֹּאמַר הַשֵּׁם. וְזֶהוּ לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה', לְפָרֵשׁ לָכֶם כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר: וְטַעַם <b>בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם</b>, כִּי בְּעֵת הַדִּבְּרוֹת הָיָה הוּא קָרוֹב אֶל מְקוֹם הַשְּׁכִינָה יוֹתֵר מֵהֶם, כִּי הֵם הִרְחִיקוּ לְעַצְמָם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם (כ טו), וְזֶהוּ כִּי יְרֵאתֶם. <b>וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר</b>, שֶׁלֹּא קְרַבְתֶּם אֵלָיו כַּאֲשֶׁר הָיָה לָכֶם רְשׁוּת, עַל כֵּן הָיִיתִי אֲנִי עוֹמֵד בֵּינֵיכֶם וּבֵין מְקוֹם הַכָּבוֹד בָּאֶמְצַע, כִּי רָחוֹק הָיָה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו, וּמִשָּׁם הָיִיתִי אֲנִי מַגִּיד הַדִּבְּרוֹת: <b>לֵאמֹר</b>, מוּסָב עַל דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ לֵאמֹר, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ה':ה'). וְאָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים ה':ה') אַל תָּשִׁית לִבְּךָ בַּעֲבוּר הֱיוֹת מִלַּת לֵאמֹר רְחוֹקָה, כִּי כֵן רַבִּים, וְהַמְּדַבֵּר לֹא הִפְסִיק פְּסוּקִים וְלֹא פָּרָשִׁיּוֹת. וְנָכוֹן יוֹתֵר שֶׁנַּדְבִּיק לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' לֵאמֹר, כִּלְשׁוֹן וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר (שם יג ח). וּלְדַעְתִּי אֵין צֹרֶךְ כְּלָל, אֲבָל טַעְמוֹ כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר לֹא נַעֲלֶה כִּי יָרֵאנוּ מִפְּנֵי הָאֵשׁ, יַזְכִּיר כִּי הֵם הִגִּידוּ לוֹ כֵן בְּפֵרוּשׁ וְלֹא מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ יֹאמַר כֵּן: וְעַתָּה יַתְחִיל בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה, יֹאמַר לָהֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְלֹא שִׁנָּה וְלֹא בֵּאֵר כְּלוּם בְּאָנֹכִי ה' וְלֹא יִהְיֶה לְךָ כִּי מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמָעוּם. וְכֵן בַּדִּבּוּר הַשְּׁלִישִׁי, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר אָמַר (שם כ ז) אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (ויקרא יט יב): וְהִתְחִיל לְבָאֵר לָהֶם שָׁמוֹר בִּמְקוֹם זָכוֹר, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (שבועות כ ב) בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וּבֵאֵר לָהֶם זֶה, כִּי הֵם כֻּלָּם יוֹדְעִים זָכוֹר וְהוּא יוֹדִיעֵם כִּי שָׁמוֹר נֶאֱמַר עִמּוֹ. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, כִּי הָיָה הַקּוֹל בְּזָכוֹר וְשָׁמוֹר כִּי הַתּוֹרָה בְּרִית עוֹלָם עֲרוּכָה בַּכֹּל וּשְׁמוּרָה, וְהוּא הַשּׁוֹמֵעַ זָכוֹר וְהֵם שָׁמוֹר, וְהַמַּשְׂכִּיל יֵדַע זֶה מִמָּה שֶׁרָמַזְנוּ שָׁם (שמות כ ח): וּבֵאֵר <b>כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ</b> קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בְּמָרָה, שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ה':י\"ב). וְאִם כֵּן גַּם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם יִהְיֶה בְּמָרָה, וְהָרַב לֹא הִזְכִּיר שָׁם אֶלָּא שַׁבָּת פָּרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בָּזֶה גַּם בְּכָל מִשְׁנֵה תּוֹרָה, כִּי מֹשֶׁה יְדַבֵּר כְּמִפִּי הַגְּבוּרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (להלן יא יג יד) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, וְאֵין מֹשֶׁה הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ וְלֹא הַנּוֹתֵן עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה, אֲבָל הַדִּבּוּר בַּתּוֹרָה בְּזָכוֹר וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה בְּשָׁמוֹר, וְלָכֵן יֹאמַר מֹשֶׁה בְּכָל מָקוֹם בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה <b>ה' אֱלֹהֶיךָ</b> וּבַתּוֹרָה יַזְכִּיר שֵׁם הַמְּיֻחָד בִּלְבַד, זוּלָתִי בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות כ א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים וְגוֹ', וְהָבֵן זֶה: וְהוֹסִיף לֵאמֹר כָּאן <b>וְשׁוֹרְךָ וַחֲמוֹרְךָ</b>, לְבָאֵר שֶׁיֵּאָסֵר גַּם בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה שֶׁהֵם חַיֵּי הָאָדָם, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר (שם לד כא) בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, וְאָמַר כָּאן לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ וְגוֹ', לְבָאֵר כִּי בּוֹ יְצַוֶּה בִּמְנוּחַת הָעֶבֶד כָּמוֹךָ בַּעֲבוּר שֶׁהָיִיתָ עֶבֶד וְהִנִּיחַ לְךָ הַשֵּׁם, וְגַם אַתָּה תַּנִּיחַ לְעַבְדְּךָ. וְהִנֵּה טַעְמוֹ כְּשֶׁיָּנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ תִּזְכֹּר כִּי עֶבֶד הָיִיתָ וְגוֹ': וְטַעַם <b>עַל כֵּן צִוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת</b>, צִוָּה שֶׁתַּעֲשֶׂה כֵן בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כָּךְ פֵּרֵשׁ ר\"א (אבן עזרא על דברים ה':י\"ד). וְאֵינוֹ נָכוֹן, וְאָנוּ אוֹמְרִים בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם \"כִּי יוֹם זֶה תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם\" כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בּוֹ <b>זָכָר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית</b>. וְהָרַב אָמַר בְּסֵפֶר הַמּוֹרֶה (ב לא) כִּי הַמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן הוּא כְּבוֹד הַיּוֹם וְהִדּוּרוֹ, וְכַאֲשֶׁר אָמַר (שמות כ יא) עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ, וְעַל כֵּן הִזְכִּיר טַעַם <b>כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה'</b>, אֲבָל בְּכָאן יַזְהִיר אוֹתָנוּ לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת בַּעֲבוּר הֱיוֹתֵנוּ עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם עוֹבְדִים כָּל הַיּוֹם עַל כָּרְחֵנוּ וְלֹא הָיְתָה לָנוּ מְנוּחָה, וְהוּא יְצַוֵּנוּ עַתָּה לִשְׁבּוֹת וְלָנוּחַ כְּדֵי שֶׁנַּזְכִּיר חַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אוֹתָנוּ מֵעַבְדוּת לִמְנוּחָה. וְהִנֵּה בְּשַׁבָּת בִּכְלָלָהּ שְׁנֵי טְעָמִים, לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם כִּי יֵשׁ אֱלוֹהַּ בּוֹרֵא, וְלִזְכֹּר עוֹד הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו אֲשֶׁר קָנָה אוֹתָנוּ לוֹ לַעֲבָדִים. גַּם זֶה אֵינוֹ מְחֻוָּר אֶצְלִי, כִּי בִּהְיוֹתֵנוּ שׁוֹבְתִים וְלֹא נַעֲשֶׂה מְלָאכָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אֵין לָנוּ בָּזֶה זִכְרוֹן לִיצִיאַת מִצְרַיִם, וְאֵין לָרוֹאֶה אוֹתָנוּ בְּטֵלִים מִמְּלָאכָה יְדִיעָה בָּזֶה, רַק הִיא כִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. אֲבָל יִהְיֶה בּוֹ זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁנִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם שֶׁשָּׁבַת הַשֵּׁם וַיִּנָּפַשׁ. וְהָרָאוּי יוֹתֵר לוֹמַר כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת יְצִיאַת מִצְרַיִם מוֹרָה עַל אֱלוֹהַּ קַדְמוֹן מְחַדֵּשׁ חָפֵץ וְיָכוֹל כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בַּדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן (שם שם ב), עַל כֵּן אָמַר בְּכָאן אִם יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ סָפֵק עַל הַשַּׁבָּת הַמּוֹרָה עַל הַחִדּוּשׁ וְהַחֵפֶץ וְהַיְּכֹלֶת, תִּזְכֹּר מָה שֶׁרָאוּ עֵינֶיךָ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהִיא לְךָ לִרְאָיָה וּלְזֵכֶר. הִנֵּה הַשַּׁבָּת זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם וִיצִיאַת מִצְרַיִם זֵכֶר לַשַּׁבָּת, כִּי יִזָּכְרוּ בּוֹ וְיֹאמְרוּ הַשֵּׁם הוּא מְחַדֵּשׁ בַּכֹּל אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וְעוֹשֶׂה בַּכֹּל כִּרְצוֹנוֹ, כִּי הוּא אֲשֶׁר בָּרָא הַכֹּל בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְזֶה טַעַם עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. וְהִנֵּה לֹא פֵּרֵשׁ כָּאן טַעַם הַשְּׁבִיתָה כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' וְגוֹ' שֶׁכְּבָר הֻזְכַּר זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת בַּתּוֹרָה, אֲבָל אָמַר בִּקְצָרָה <b>וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ</b>, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שָׁבַת בּוֹ וַיִּנָּפַשׁ, וּבֵאֵר לָהֶם כִּי מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם יֵדְעוּ שֶׁהוּא אָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם וְשָׁבַת מִמֶּנּוּ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת נוּכַל עוֹד לְהוֹסִיף בָּזֶה, כִּי הַדִּבּוּר הַזֶּה בְּשָׁמוֹר לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, וְעַל כֵּן יְצַוֵּנוּ שֶׁנִּזְכֹּר אֶת הַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרוֹעַ הַנְּטוּיָה שֶׁרָאִינוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּמִמֶּנּוּ לָנוּ הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם יד לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וְעַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁתְּהֵא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּת זוּגוֹ לַשַּׁבָּת, כַּנִּרְמָז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר יא ט), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: וְהוֹסִיף בֵּאוּר בְּדִבּוּר כַּבֵּד <b>כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ</b> מִפִּי הַגְּבוּרָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים ה':י\"ב), וּלְפִיכָךְ הוֹסִיף וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה יג) גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ: וּבֵאוּר <b>וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא</b>, לֶאֱסֹר לְהָעִיד עַל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כְּלוּם וְלֹא יִתְחַיֵּב בּוֹ כְּלוּם בְּבֵית דִּין, כְּגוֹן שֶׁיָּעִיד אָמַר פְּלוֹנִי לִתֵּן לָזֶה מָנֶה וְלֹא קָנָה מִיָּדוֹ, כִּי <b>שָׁוְא</b> דָּבָר בָּטֵל: וְהוֹסִיף בֵּאוּר בְּדִבּוּר לֹא תַחְמֹד, שֶׁהִקְדִּים הָאִשָּׁה, בַּעֲבוּר כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו בָּאִשָּׁה יוֹתֵר מִן הַכֹּל. וּבֵאֵר כִּי יִכָּנֵס בִּכְלַל חֶמְדָּה אֲפִלּוּ הַתַּאֲוָה, כִּי אִם יִתְאַוֶּה לִגְזֹל מֵחֲבֵרוֹ דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי חֲבֵרוֹ תַּקִּיף מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁיֵּשׁ בִּמְקוֹמוֹ אֵימַת מַלְכוּת, עוֹבֵר בַּלָּאו הַזֶּה. וְהוֹסִיף בְּכָאן <b>שָׂדֵהוּ</b>, לִדְרוֹשׁ מָה שֶׁאָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (יתרו ח) אִי מָה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בִּנְכָסִים הַמִּטַּלְטְלִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת אַף אֵין לִי אֶלָּא נְכָסִים הַמִּטַּלְטְלִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה שָׂדֵהוּ, עַל כָּרְחָךְ מָה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה וּמַקְנֶה: <b>מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל</b>, בֵּאוּר לְ<b>מִתּוֹךְ הָאֵשׁ</b>, כִּי עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו: <b>קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף</b>, מְתַרְגְּמִינַן וְלֹא פְּסַק, לְפִי שֶׁמִּדַּת בָּשָׂר וָדָם אֵינָן יְכוֹלִין לְדַבֵּר דִּבְרֵיהֶם בִּנְשִׁימָה אַחַת, וּמִדַּת הקב\"ה אֵינוֹ כֵן, לֹא הָיָה פּוֹסֵק, וּמִשֶּׁלֹּא הָיָה פּוֹסֵק לֹא הָיָה מוֹסִיף, לְפִי שֶׁקּוֹלוֹ חָזָק וְקַיָּם לְעוֹלָם, ד\"א לֹא יָסָף, לֹא הוֹסִיף לְהֵרָאוֹת בְּאוֹתוֹ פֻּמְבִּי, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ה':י\"ט). וְהַכָּתוּב אָמַר (שמות יט יט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, וְאָמְרוּ (מכילתא יתרו ד) לָמָּה רַךְ בַּתְּחִלָּה, לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן בַּמֶּה שֶׁיְּכוֹלָה לִשְׁמֹעַ. וְאוּלַי בְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הָיָה כֵן, אֲבָל קוֹל הַשֵּׁם בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הָיָה שָׁוֶה. וְהַנָּכוֹן כִּי הָאוֹמֵר לֹא פָּסַק עָשָׂה יָסַף מִן וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל (ירמיהו מח לג), תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן (תהלים קד כט), שֶׁעִנְיָנָם לְדַעְתּוֹ הִמָּנַע הַדָּבָר, יֹאמַר כִּי לֹא נִמְנַע גָּדְלוֹ וְתָקְפּוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל הַדִּבְּרוֹת. וְכֵן אָמַר וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסְפוּ (במדבר יא כה). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט וְלֹא יָסַף שֶׁלֹּא יָסַף לִהְיוֹת עוֹד גָּדוֹל כָּמוֹהוּ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֹאמַר כִּי כָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁמְעוּ קוֹל גָּדוֹל, וְלֹא יָסַף לְהַשְׁמִיעַ אֶל כָּל קְהַלְכֶם אֶלָּא קוֹל אֶחָד כִּי אוֹתוֹ קוֹל בִּלְבַד הִשִּׂיגוּ הֵם. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי עִנְיָן זֶה שָׁם (שמות יט כ) וְכָל הַפָּרָשָׁה: <b>אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ</b>, אָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים ה':כ\"ג) כִּי טַעַם <b>חַיִּים</b> לְהַבְדִּיל בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין הַצָּבָא, כִּי לֹא יִתְנוֹעֵעַ הוּא מֵעַצְמוֹ. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁהִזְכִּיר כֵּן לוֹמַר שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ קוֹל אֱלֹהִים שֶׁעִמּוֹ מְקוֹר הַחַיִּים, תִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בִּיסוֹדָהּ וְלֹא תִּחְיֶה עוֹד חַיֵּי בְּשָׂרִים, וִיהוֹשֻׁעַ אָמַר (יהושע ג י יא) בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, אִם כֵּן וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם (דניאל יב ז), שְׁבוּעָה בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל: <b>וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ</b>, הִתַּשְׁתֶּם כֹּחִי כִּנְקֵבָה, שֶׁנִּצְטַעַרְתִּי עֲלֵיכֶם וְרִפִּיתֶם אֶת יָדִי כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי שֶׁאֵינְכֶם חֲרֵדִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו מֵאַהֲבָה, וְכִי לֹא הָיָה יָפֶה לִלְמֹד מִפִּי הַגְּבוּרָה וְלֹא מִמֶּנִּי, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ה':כ\"ד) מִדִּבְרֵי אַגָּדָה. וְאִם כֵּן יֹאמַר שֶׁדָּאַג לָהֶם, אֲבָל הַשֵּׁם הוֹדִיעוֹ כִּי מִיִּרְאָתוֹ עָשׂוּ וְטוֹב לָהֶם. וְהָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם (שמות כ טו), כִּי הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁיִּרְצֶה לְהַשְׁמִיעָם כָּל הַתּוֹרָה, וְהָרָצוֹן הָיָה לְפָנָיו לְהַשְׁמִיעָם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּלְבַד כַּאֲשֶׁר בִּקְשׁוּ. וְדַע כִּי עַתָּה בִּקְשׁוּ מִמֹּשֶׁה שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ קוֹל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד לֹא בַּיּוֹם הַזֶּה וְלֹא בְּדוֹר מִן הַדּוֹרוֹת לְעוֹלָם, דְּלָאו כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מִתְרְחִישׁ נִסָּא, וְאֵינָם חֲפֵצִים בְּמַעֲמָד כָּזֶה, אֲבָל יַאֲמִינוּ בַּנְּבִיאִים וְיַעֲשׂוּ כָּל רְצוֹן הַשֵּׁם עַל פִּיהֶם. וְכֵן יֹאמַר לָהֶם מֹשֶׁה (להלן יח טו טז), נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב וְגוֹ' וְכָל הַפָּרָשָׁה הַהִיא. אִם כֵּן הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת לְדוֹרוֹת הָיְתָה: <b>מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי</b>, בַּעֲבוּר הֱיוֹת רְשׁוּת הָאָדָם בְּיָדוֹ לְהַצְדִּיק וּלְהַרְשִׁיעַ, וְהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, יֹאמַר הַכָּתוּב כֵּן, וְהוּא כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הוּא כְּמוֹ וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה (איוב כח כח), וְכָךְ אָמְרוּ בִּשְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת (מנחות כט), רָאָה שֶׁחוֹתְכִין בְּשָׂרוֹ שֶׁל ר' עֲקִיבָא בְּמָקוֹלִין, אָמַר לוֹ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ, הֵשִׁיב לוֹ הקב\"ה שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחְשָׁבָה לְפָנַי. וְתָבִין זֶה מִמָּה שֶׁאָמַר (דברים ה':כ\"ח) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי: <b>וְעָשׂוּ בָאָרֶץ</b>, פֵּרַשְׁתִּיו (ויקרא יח כה): <b>וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם</b>, זוֹ אַזְהָרָה עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁצִּוָּה אוֹתָם הַשֵּׁם מִפִּיו, וְאַחֲרֵי כֵן יַזְהִיר בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת שֶׁאָמְרוּ הֵם לִשְׁמֹעַ מִמֹּשֶׁה וְלַעֲשׂוֹת, וּלְכָךְ אָמַר (דברים ו':א') וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם, כִּי הַשֵּׁם הוֹדָה לְדִבְרֵיכֶם וְצִוָּה אוֹתִי לְלַמֵּד אֶתְכֶם שְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה לְמַעַן תִּחְיוּן, שֶׁיְּמַלֵּא מִסְפַּר יְמֵיכֶם וְטוֹב לָכֶם בְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יָעַד לָכֶם בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקּוֹתַי וְזוּלָתָהּ, וְהֶאֱרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ, שֶׁתַּנְחִילוּ אוֹתָהּ לְזַרְעֲכֶם לְעוֹלָם: <b>לְמַעַן תִּירָא אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ</b>, יֹאמַר שֶׁצִּוָּה הַשֵּׁם לְלַמֵּד אֶתְכֶם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים לַעֲשׂוֹתָם בָּאָרֶץ בַּעֲבוּר שֶׁתִּירָא אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי עִקַּר כָּל הַמִּצְוָה יִרְאַת ה', זֶה דַּעַת ר\"א. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיִּהְיֶה <b>לְמַעַן תִּירָא</b> וּ<b>לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ</b> הָאֶחָד טַעַם הַמִּצְוֹת בַּעֲבוּר שֶׁתִּירָא, וְהַשֵּׁנִי שָׂכָר בָּהֶם לְמַעַן שֶׁיַּאֲרִיכוּן יָמֶיךָ, אֲבָל יֹאמַר שֶׁצִּוָּה הַשֵּׁם אוֹתִי שֶׁתִּלְמְדוּ הַמִּצְוֹת וְתַעֲשׂוּ אוֹתָם לְמַעַן שֶׁתִּזְכֶּה וְתִירָא אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי הֱיוֹת הָאָדָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לְעוֹלָם, כִּי בַּעֲבוּר עֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת תִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיוּ לְךָ בָּנִים יִרְאֵי הַשֵּׁם וְיַעַמְדוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לְעוֹלָם, וְיַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם לְפָנָיו כָּל הַיָּמִים, וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ בָּאָרֶץ שֶׁהִיא נַחֲלַת ה'. וְהִנֵּה הַכֹּל לְטוֹבָתְךָ, כִּי חָפֵץ ה' לְהַצְדִּיקְךָ וּלְזַכּוֹת אוֹתְךָ: <b>וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב</b>, הִנֵּה מְצַוְּךָ שֶׁתִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ. אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, דָּבֵק עִם <b>לְרִשְׁתָּהּ</b> (דברים ו':א') וְאִם הוּא רָחוֹק, אוֹ יִהְיֶה חָסֵר בֵּי\"ת כְּמוֹ הַנִּמְצָא בֵּית ה' (מלכים ב יב יא), לְשׁוֹן ר\"א (אבן עזרא על דברים ו':ג'). וְאִם כֵּן יֶחְסַר עוֹד מֵ<b>אֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד</b> \"בּוֹ\" אוֹ \"בַּעֲבוּרוֹ\". וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי <b>לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ</b> נִמְשָׁךְ לְכָאן, וְטַעְמוֹ <b>לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ</b>, אוֹ מִלַּת <b>אֲשֶׁר</b> בְּעַצְמָהּ תְּשַׁמֵּשׁ כֵּן, כְּמוֹ וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת (מלכים א טו יג), בַּעֲבוּר שֶׁעָשְׂתָה, וְכֵן בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ (בראשית לט ט), בַּעֲבוּר שֶׁאַתְּ אִשְׁתּוֹ, וְכֵן הַכָּתוּב אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וְגוֹ' וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה (דברים ד':מ'). וְשִׁעוּר הַכָּתוּב וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְגוֹ', כְּלוֹמַר לְמַעַן שֶׁיִּיטַב לְךָ בְּתִתּוֹ לְךָ אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַטָּה (דברים ו':י\"ח) לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ. וְכָמוֹהוּ וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ (מלכים א יא יח): <b>שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ</b>, גַּם בָּזֶה מִצְוָה שֶׁיְּבָאֵר, כִּי בְּדִבּוּר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ יִהְיֶה הַיִּחוּד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מכילתא בחדש ה) רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִכָּאן תְּשׁוּבָה לַמִּינִים שֶׁהֵם אוֹמְרִים שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הֵן, שֶׁכְּשֶׁעָמַד הקב\"ה עַל הַר סִינַי וְאָמַר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מִי מִחָה כְּנֶגְדּוֹ. אֲבָל בָּא לְבָאֵר הַמִּצְוָה הַזּוֹ, וְהִזְכִּיר אוֹתָהּ אַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְפִי שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ בֶּאֱמוּנָה, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר כְּעוֹבֵד ע\"ז. ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, ה' שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ וְלֹא אֱלֹהֵי הָאֻמּוֹת עָתִיד לִהְיוֹת ה' אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד ט) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ו':ד'). וְאַתָּה צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בָּזֶה, כִּי שִׁנָּה הַכָּתוּב כָּאן לוֹמַר <b>ה' אֱלֹהֵינוּ</b>, וְלֹא אָמַר <b>אֱלֹהֶיךָ</b> כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּכָל מָקוֹם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם וְגוֹ' כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ (להלן ט א ג), שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם וְגוֹ' כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם (להלן כ ג ד), וְכֵן בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁיְּדַבֵּר עִם יִשְׂרָאֵל יַזְכִּיר ה' אֱלֹהֵיכֶם אוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ, וְגַם בְּכָאן אָמַר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲבָל הִזְכִּיר בְּיִחוּד <b>ה' אֱלֹהֵינוּ</b>, כִּי עָשָׂה עִם מֹשֶׁה אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם תִּפְאֶרֶת. וְהִנֵּה דָּלֶ\"ת אֶחָד גְּדוֹלָה, לִרְמֹז עַל מָה שֶׁכָּתוּב (ישעיהו סג יב) בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם. וּלְכָךְ תִּקְּנוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וְאָמְרוּ מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהֵרִיחָה צִיקֵי קְדֵרָה וְכוּ' (פסחים נו), כִּי מֹשֶׁה אָמַר בַּתּוֹרָה בְּרֶמֶז וְחָזַר וְאָמַר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּלְשׁוֹן הַפָּרָשִׁיּוֹת בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה: <b>בְּכָל לְבָבְךָ</b>, עַל דַּעַת הַמִּדְרָשׁ (ספרי ואתחנן ו) הַלֵּב הַנִּזְכָּר כָּאן הוּא הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה, כְּעִנְיָן תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לּוֹ (תהלים כא ג), אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ (משלי ו' כה). אִם כֵּן בְּכָל נַפְשְׁךָ, הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, וְכֵן וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים (שמואל א כה כט). וּכְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁדּוֹרְשִׁין בַּגְּמָרָא (ברכות נד) מִכָּאן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, יִהְיֶה <b>בְּכָל נַפְשְׁךָ</b> תּוֹסֶפֶת, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ אָמַר גַּם כֵּן בְּכָל נַפְשְׁךָ. וְטַעַם שֶׁתֹּאהֲבֶנּוּ כְּנַפְשֶׁךָ, שֶׁתִּתֵּן אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה, אוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ הַיִּסּוּרִין אוֹ הָאֵבָרִים חֲצִי הַנֶּפֶשׁ, וּבַהֲרִיגָה יֹאמַר בְּכָל נַפְשְׁךָ. ור\"א אָמַר כִּי <b>נַפְשְׁךָ</b>, הַמִּתְאַוָּה, כְּמוֹ כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ (דברים כ\"ג:כ\"ה), נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת (משלי כז ז), אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי (תהלים כז יב), <b>וּבְכָל לְבָבְךָ</b>, הוּא הַדַּעַת, וְהוּא כִּנּוּי לָרוּחַ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כִּי הִיא הַמֶּרְכָּבָה הָרִאשׁוֹנָה לוֹ, וְכָמוֹהוּ חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת (משלי י ח). וּדְבָרוֹ קָרוֹב בְּפֵרוּשׁ <b>בְּכָל לְבָבְךָ</b> מִמָּה שֶׁאָמַר וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ' עַל לְבָבְךָ: וְטַעַם <b>וּבְכָל מְאֹדֶךָ</b>, כְּלוֹמַר מְאֹד מְאֹד. וְהַטַּעַם רַב רַב אֱהֹב אוֹתוֹ. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ברכות נד) בְּכָל מָמוֹנְךָ, וְיִקָּרֵא הַמָּמוֹן <b>מְאֹד</b> כִּי יְכַנֶּה אוֹתוֹ בְּרִבּוּי כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֵא לוֹ <b>הָמוֹן</b>, טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים (תהלים לז טז), וְהִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל (מלכים ב ז יג), וְיִקָּרֵא <b>חַיִל</b>, יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם (ישעיהו ל ו), חֵילְךָ כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ (ירמיהו יז ג), אֶת הַחַיִל הַזֶּה (דברים ח':י\"ז). יֹאמַר בְּכָל רִבּוּי מָמוֹנְךָ. וְכָמוֹהוּ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ (מלכים ב כג כה), מִפְּנֵי הִתְנַדְּבוֹ בְּעִנְיַן בִּעוּר ע\"ז וַעֲשִׂיַּת הַפֶּסַח. וְעִנְיַן הָאַהֲבָה בֵּאֲרוּ אוֹתוֹ רַבּוֹתֵינוּ, וְהַמְּפֹרָשׁ שֶׁבְּדִבְרֵיהֶם מָה שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (עקב), שֶׁמָּא תֹּאמַר הֲרֵנִי לוֹמֵד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֶקָּרֵא חָכָם, בִּשְׁבִיל שֶׁאֵשֵׁב בַּיְּשִׁיבָה, בִּשְׁבִיל שֶׁאַאֲרִיךְ יָמִים, בִּשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, ת\"ל לְאַהֲבָה וְגוֹ'. וַאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה תָּמִיד לְמַעַן יִיטַב לָךְ (דברים ו:יח) וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים (דברים ד:מ), וּלְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ (דברים ד:א), יַזְהִירֵם בַּיִּרְאָה עַל דֶּרֶךְ הַתּוֹכָחוֹת, לוֹמַר שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ לֹא יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אוֹ לֹא יַאֲרִיכוּ יָמִים עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁהֶחָסִיד צָרִיךְ לִהְיוֹת אוֹהֵב וְיָרֵא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ירושלמי ברכות פ\"ט ה\"ה) עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה וַעֲשֵׂה מִיִּרְאָה, עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה שֶׁאֵין אוֹהֵב שׂוֹנֵא, וַעֲשֵׂה מִיִּרְאָה שֶׁאִם בָּאתָ לִבְעֹט אַל תִּבְעֹט. וּכְבָר נִתְבָּאֵר זֶה בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים: <b>וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ</b>, גַּם אֵלֶּה מִצְוֹת מְבֹאָרוֹת נִרְמְזוּ כְּבָר, כִּי מֵאַחַר שֶׁצִּוָּה בַּמִּצְוֹת חֻקַּת עוֹלָם לְדוֹרוֹתֵיכֶם בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעוֹלָם (שמות לא יז), זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ (בראשית יז י), הִנֵּה אֲנַחְנוּ מְצֻוִּים שֶׁיֵּדְעוּ בָּנֵינוּ הַמִּצְוֹת, וְאֵיךְ יֵדְעוּ אוֹתָם אִם לֹא נְלַמְּדֵם. וְכֵן וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כְּבָר נֶאֱמַר (שמות יג ט), וּבֵאֵר בְּכָאן <b>וּקְשַׁרְתָּם</b>, שֶׁיִּהְיוּ מֻנָּחִים בִּקְשִׁירָה, וְיִרְמֹז גַּם כֵּן לְקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (מנחות לה). וְהוֹסִיף בְּכָאן מִצְוַת הַמְּזוּזָה, וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ, שֶׁלֹּא נִזְכְּרָה, וְאוּלַי גַּם זוֹ מְבֹאֶרֶת נִרְמְזָה שָׁם בְּמִצְוַת וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ. וְטַעַם <b>וּבִשְׁעָרֶיךָ</b>, וּבִמְזוּזוֹת שְׁאָר שְׁעָרֶיךָ, כְּגוֹן שַׁעֲרֵי הֶעָרִים וְהַמְּדִינוֹת, כְּמוֹ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ (דברים ט\"ו:ז'): <b>וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'</b>, יַזְכִּיר בְּכָאן כִּי בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה יִזְכֹּר יְמֵי עָנְיוֹ וּמְרוּדוֹ שֶׁהָיָה עֶבֶד בְּמִצְרַיִם, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת הַשֵּׁם שֶׁהוֹצִיאוֹ מִן הָעַבְדוּת הַהוּא לַטּוֹבָה הַזֹּאת, אֲבָל יִזְכֹּר חֲסָדָיו תָּמִיד וְיִירָא אוֹתוֹ וְיַעֲבֹד לְפָנָיו כְּעֶבֶד לַאֲדוֹנָיו. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (חולין יז) יִרְמֹז עוֹד כִּי הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַּבָּתִּים הַמְּלֵאִים מֻתָּר, אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם דְּבָרִים הַנֶּאֱסָרִים בַּתּוֹרָה, כְּגוֹן קָדְלֵי דַּחֲזִירֵי אוֹ כְּרָמִים נְטוּעִים כִּלְאַיִם אוֹ עָרְלָה, וַאֲפִלּוּ בַּבּוֹרוֹת יִתָּכֵן שֶׁהָיָה בַּחֲצִיבָתָן דְּבַר אִסּוּר בַּטִּיחַ אֲשֶׁר בָּהֶן, אוֹ הִזְכִּיר הַבּוֹרוֹת דֶּרֶךְ מְלִיצָה לְהַזְכִּיר רִבּוּי הַטּוֹבָה, וְהִשְׁלִיט אוֹתָם בְּכָל הַנִּמְצָא בָּאָרֶץ, בַּמֻּתָּר וּבָאָסוּר. וְהִנֵּה הֻתְּרוּ לָהֶן כָּל הָאִסּוּרִין זוּלָתִי אִסּוּר ע\"ז, כְּמוֹ שֶׁיְּבָאֵר עוֹד (דברים ז':כ\"ה) לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ וְגוֹ', וּלְכָךְ יַזְכִּיר כָּאן בַּפָּרָשָׁה שֶׁאַחֲרֵי כֵן (דברים ז':ה') מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וְגוֹ', לְאַבֵּד ע\"ז וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, וּשְׁאָר כָּל הַנִּמְצָא בָּאָרֶץ מֻתָּר. וְהָיָה הַהֶתֵּר הַזֶּה עַד שֶׁאָכְלוּ שְׁלַל אוֹיְבֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּשֶׁבַע שֶׁכָּבְשׁוּ, וְכֵן נִרְאֶה בַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מִמַּסֶּכֶת חֻלִּין (שם). וְהָרַב כָּתַב בְּהִלְכוֹת מְלָכִים וּמִלְחֲמוֹתֵיהֶם (רמב\"ם פ\"ח ה\"א), חֲלוּצֵי צָבָא מִשֶּׁיִּכָּנְסוּ בִּגְבוּל הַגּוֹיִם וְיִשְׁבּוּ מֵהֶם מֻתָּר לָהֶם לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּבְשַׂר חֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אִם רָעַב וְלֹא מָצָא מַה יֹּאכַל אֶלָּא מַאֲכָלִים אֵלּוּ הָאֲסוּרִים, וְכֵן שׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ, וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב עָרְפֵי חֲזִירִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵין זֶה נָכוֹן, שֶׁלֹּא בִּשְׁבִיל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ אוֹ רְעָבוֹן בִּלְבַד הֻתַּר בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֶלָּא לְאַחַר שֶׁכָּבְשׁוּ הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת וְהַטּוֹבוֹת וְיָשְׁבוּ בָּהֶן הִתִּיר לָהֶם שְׁלַל אוֹיְבֵיהֶם, וְלֹא בְּכָל חֲלוּצֵי צָבָא אֶלָּא בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן. וְכֵן יֵין נֶסֶךְ שֶׁהִזְכִּיר אֵינוֹ אֱמֶת, שֶׁבְּכָל אִסּוּרֵי ע\"ז הִיא עַצְמָהּ וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הַכֹּל אָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז':כ\"ו) שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא. וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן הָרַב אֶלָּא לְהַתִּיר סְתָם יֵינָן בְּמִלְחָמָה, וְכִי לָמָּה הֻצְרַכְנוּ לְדָבָר זֶה, אִסּוּרֵי תּוֹרָה הֻתְּרוּ, גְּזֵרוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם יִהְיוּ אֲסוּרוֹת: וְטַעַם <b>אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא</b>, כִּי אַחַר שֶׁצִּוָּה בָּאַהֲבָה יַזְכִּיר לְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱטָא וְיֵעָנֵשׁ: וְאֹתוֹ תַעֲבֹד, לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר צִוְּךָ, כְּעֶבֶד שׁוֹמֵר מִצְוַת אֲדוֹנָיו. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה זֶה רֶמֶז לַעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת לִשְׁמוֹ, וְכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה ס) בְּפָסוּק אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ (דברים י\"ג:ה'), עֲבֹדוּ בְּתוֹרָתוֹ עֲבֹדוּ בְּמִקְדָּשׁוֹ. יִרְצֶה לְפָרֵשׁ כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִזְהִיר בִּשְׁמִירַת כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, יִהְיֶה <b>וְאוֹתוֹ תַעֲבֹדוּ</b> לְעָבְדוֹ בַּמִּקְדָּשׁ בְּקָרְבָּנוֹת וּבְשִׁיר וּבְהִשְׁתַּחֲוָאוֹת שָׁם, כִּי זֶה יִקָּרֵא עֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (במדבר יח ז) עֲבוֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם, וְאָמַר (שם פסוק כג) וְעָבַד הַלֵּוִי. וְדָרְשׁוּ עוֹד <b>עֲבֹדוּ בְּתוֹרָתוֹ</b> לִלְמֹד הַתּוֹרָה וְלַהֲגוֹת בָּהּ, וְגַם הִיא עֲבוֹדָה לְפָנָיו, וּלְפִי זֶה <b>וְאוֹתוֹ תַעֲבֹד</b> ג\"כ בַּקָּרְבָּנוֹת. ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים ו':י\"ג) אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְאוֹתוֹ תַעֲבֹד, בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר בַּכָּתוּב הָאַחֵר וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וְאוֹתוֹ תַעֲבֹדוּ: <b>וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ</b>, אֵינוֹ מִצְוָה שֶׁיִּשָּׁבַע, אֲבָל הוּא אַזְהָרָה כִּי בִּשְׁמוֹ בִּלְבַד תִּשָּׁבַע, לֹא בְּשֵׁם אֵל אַחֵר. עַל כֵּן כָּתוּב אַחֲרָיו לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא תֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם בְּדָבָר מִכָּל אֵלּוּ, שֶׁלֹּא תִּירְאוּ מֵהֶם וְלֹא תַּעַבְדוּ אוֹתָם וְלֹא תִּשָּׁבְעוּ בִּשְׁמָם. אֲבָל בַּגְּמָרָא שֶׁל מַסֶּכֶת תְּמוּרָה דָּרְשׁוּ אוֹתוֹ בִּשְׁבוּעַת אֱמֶת דְּשָׁרְיָא, אָמְרוּ בִּשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ דַּאֲמַר רַחֲמָנָא לָמָּה לִי, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין דְּנָפְקָא לֵהּ מִשְּׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם תְּנֵהוּ עִנְיָן לִשְׁבוּעוֹת דְּעָלְמָא דְּשַׁרְיָן, וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁבוּעָה דְּמִצְוָה דְּנָפְקָא לֵהּ מִן וּבוֹ תִּדְבָּקוּן (דברים י\"ג:ה') תְּנֵהוּ עִנְיָן לִשְׁבוּעָה דְּחוֹל. וְרָאִיתִי עוֹד בְּתַנְחוּמָא, אָמַר לָהֶן הקב\"ה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תִּהְיוּ סְבוּרִין שֶׁהֻתַּר לָכֶם לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת, אֵין אַתֶּם רַשָּׁאִין לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֶלָּא אִם יִהְיוּ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, שֶׁתִּהְיֶה כְּאוֹתָן שֶׁנִּקְרְאוּ יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַבְרָהָם יוֹסֵף אִיּוֹב; וְאוֹתוֹ תַעֲבֹד, שֶׁתְּהֵא מְפַנֶּה עַצְמְךָ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת, וְלֹא יִהְיֶה לְךָ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, לְכָךְ נֶאֱמַר וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק, וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים ד':כ\"ד) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כָּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה, וְהָעוֹשֶׂה לוֹ פְּרַקְמַטְיָא, וְהַמְּהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו, זֶהוּ שֶׁאָמַר וּבוֹ תִדְבָּק; אִם יֵשׁ לְךָ כָּל מִדּוֹת אֵלּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע, וְאִם לָאו אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע, עַד כָּאן לְשׁוֹן אַגָּדָה זוֹ. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב לְדַעְתָּם <b>וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ</b>, רְשׁוּת שֶׁיַּתִּיר לָנוּ לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ עַל דֶּרֶךְ הַכָּבוֹד, כְּאִלּוּ אָמַר אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֲבָל בִּשְׁמוֹ תִּשָּׁבַע וְלֹא תִּירָא מִזֶּה, וּמִפְּנֵי שֶׁשָּׂם הַהֶתֵּר הַזֶּה אַחַר הַיִּרְאָה וְהָעֲבוֹדָה דָּרְשׁוּ שֶׁאֵין הֶתֵּר לַשְּׁבוּעָה אֶלָּא לְאַחַר כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ. אוֹ יֹאמַר אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ גְּדוֹלָה עַל פָּנֶיךָ עַד שֶׁתִּהְיֶה שְׁמוֹ לְךָ לִשְׁבוּעָה, כִּי גַּם בִּרְצוֹתְךָ לְקַיֵּם כָּל דָּבָר תִּשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ לְהָרַע וְלֹא תָּמִיר. וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ <b>וְאוֹתוֹ תַעֲבֹד</b> לְדַעְתָּם שֶׁתִּהְיֶה לוֹ בְּכָל עֵת כְּעֶבֶד הַקָּנוּי הַמְּשָׁרֵת לִפְנֵי אֲדוֹנָיו תָּמִיד, שֶׁעוֹשֶׂה מְלֶאכֶת רַבּוֹ עִקָּר וְצָרְכֵי עַצְמוֹ עֲרַאי, עַד שֶׁיָּבֹא מִזֶּה מָה שֶׁאָמְרוּ (אבות ב יב) וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁאֲפִלּוּ צָרְכֵי גּוּפוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדַת הָאֵל יִהְיוּ, יֹאכַל וְיִישַׁן וְיַעֲשֶׂה צְרָכָיו כְּדֵי קִיּוּם הַגּוּף לַעֲבֹד ה', כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה ט ו) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד זוֹ שֵׁנָה, וְכִי שֵׁנָה טוֹבָה הִיא, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יָשֵׁן קִמְעָא הוּא עוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. וְיִתְכַּוֵּן בְּכָל צָרְכֵי הַגּוּף לְמִקְרָא שֶׁכָּתוּב (תהלים קמו ב) אֲהַלְלָה ה' בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי וְגוֹ'. וְזֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן: <b>לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם</b>, פֵּרוּשׁ כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר אִם יֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת לָנוּ נִסִּים אוֹ שֶׁנַּצְלִיחַ בִּהְיוֹתֵנוּ עוֹבְדִים לְפָנָיו וְנִשְׁבַּע לֶחֶם וְנִהְיֶה טוֹבִים, נִשְׁמֹר תּוֹרָתוֹ, כִּי הַכַּוָּנָה שָׁם כָּךְ הָיְתָה, שֶׁאִם יִרְאוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתֵּן לָהֶם מַיִם בְּנֵס מֵאִתּוֹ יֵלְכוּ אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר, וְאִם לֹא, יַעַזְבוּהוּ. וְנֶחְשַׁב לָהֶם לְעָוֹן גָּדוֹל, כִּי אַחֲרֵי שֶׁנִּתְאַמֵּת אֶצְלָם בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים כִּי מֹשֶׁה נְבִיא הַשֵּׁם וּדְבַר ה' בְּפִיהוּ אֱמֶת, אֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת עוֹד שׁוּם דָּבָר לְנִסָּיוֹן, וְהָעוֹשֶׂה כֵן אֵינֶנּוּ מְנַסֶּה הַנָּבִיא רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְנַסֶּה, לָדַעַת הֲיַד ה' תִּקְצָר. וּלְכָךְ אָסַר לְדוֹרוֹת לְנַסּוֹת הַתּוֹרָה אוֹ הַנְּבִיאִים, כִּי אֵין רָאוּי לַעֲבֹד הַשֵּׁם עַל דֶּרֶךְ הִסְתַּפֵּק אוֹ שְׁאֵלַת מוֹפֵת וְנִסָּיוֹן, כִּי אֵין רְצוֹן הַשֵּׁם לַעֲשׂוֹת נִסִּים לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וְאֵין רָאוּי לְעָבְדוֹ עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אֶלָּא אוּלַי יִמְצָא בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֶכְתּוֹ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה צַעַר וְאָסוֹן, וְרָאוּי שֶׁיְּקַבֵּל הַכֹּל בְּמִשְׁפַּט צֶדֶק, וְלֹא כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ אֱוִילֵי עַמֵּנוּ (מלאכי ג יד), וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה'. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב בְּכָאן שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּ מִצְוֹתָיו וְעֵדֹתָיו, שֶׁהֵם הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָכֶם מִכְּבָר, לִהְיוֹת לָכֶם לְעֵדוּת, כְּגוֹן הַפֶּסַח וְהַמַּצָּה וְהַסֻּכָּה, וְתִשְׁמְרוּ חֻקָּיו אע\"פ שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ טַעְמָם, כִּי בֶּאֱמֶת יִיטַב לָכֶם בַּסּוֹף, אֵין צֹרֶךְ לְנִסָּיוֹן בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נִתְאַמֵּת אֶצְלְכֶם שֶׁהוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן בְּכָל דְּבַר נָבִיא הַמְּנֻסֶּה וְהַמֻּחְזָק בִּנְבִיא אֱמֶת בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים כְּדִין הַתּוֹרָה, לֹא תְּנַסּוּ אֶת דְּבָרָיו בְּכָל גְּמוּל וּבְכָל עֹנֶשׁ שֶׁיֹּאמַר לָכֶם, וְלֹא תִּסְתַּפְּקוּ בִּיכָלְתּוֹ יִתְעַלֶּה, אֲבָל הַאֲמִינוּ בְּתוֹרָתוֹ וְתַאֲמִינוּ בִּנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ. וְהִנֵּה הִבְטִיחַ כִּי סוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא בִּירֻשַּׁת הָאָרֶץ וְנִצּוּחַ הָאוֹיְבִים, כִּי הִיא הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה וְהַצְּרִיכָה לְאוֹתוֹ הַדּוֹר. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר כִּי גַּם לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֵין צֹרֶךְ לְנִסָּיוֹן בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת, אֶלָּא שֶׁיִּשְׁאֲלוּ מֵאֲבוֹתֵיהֶם וְזִקְנֵיהֶם וְיַגִּידוּ לָהֶם אֲמִתַּת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ (דברים ו':כ') כִּי יִשְׁאָלְךָ בִּנְךָ וּגְמַר הַפָּרָשָׁה: <b>וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'</b>, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֹאמַר תִּשְׁמְרוּ מִצְוֹת הַשֵּׁם וְעֵדֹתָיו וְחֻקּוֹתָיו, וּתְכַוֵּן בַּעֲשִׂיָּתָן לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו בִּלְבַד. וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, הַבְטָחָה, יֹאמַר כִּי בַּעֲשׂוֹתְךָ הַטּוֹב בְּעֵינָיו יִיטַב לָךְ, כִּי הַשֵּׁם מֵטִיב לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה מִדְרָשׁ יָפֶה, אָמְרוּ זוֹ פְּשָׁרָה וְלִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר שֶׁתִּשְׁמֹר חֻקּוֹתָיו וְעֵדֹתָיו אֲשֶׁר צִוְּךָ, וְעַתָּה יֹאמַר גַּם בַּאֲשֶׁר לֹא צִוְּךָ תֵּן דַּעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, כִּי הוּא אוֹהֵב הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר. וְזֶה עִנְיָן גָּדוֹל, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַזְכִּיר בַּתּוֹרָה כָּל הַנְהָגוֹת הָאָדָם עִם שְׁכֵנָיו וְרֵעָיו וְכָל מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ וְתִקּוּנֵי הַיִּשּׁוּב וְהַמְּדִינוֹת כֻּלָּם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁהִזְכִּיר מֵהֶם הַרְבֵּה, כְּגוֹן לֹא תֵלֵךְ רָכִיל (ויקרא יט טז), לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר (שם פסוק יח), וְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ (שם פסוק טז), לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ (שם פסוק יד), מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם (שם פסוק לב), וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, חָזַר לוֹמַר בְּדֶרֶךְ כְּלָל שֶׁיַּעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּכָל דָּבָר עַד שֶׁיִּכָּנֵס בָּזֶה הַפְּשָׁרָה וְלִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וּכְגוֹן מַה שֶׁהִזְכִּירוּ בְּדִינָא דְּבַר מִצְרָא (ב\"מ קח), וַאֲפִלּוּ מָה שֶׁאָמְרוּ (יומא פו) פִּרְקוֹ נָאֶה וְדִבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, עַד שֶׁיִּקָּרֵא בְּכָל עִנְיָן תָּם וְיָשָׁר: וְטַעַם <b>כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת</b>, שֶׁיִּשְׁאַל תְּחִלָּה עַל מָה יָעִידוּ אֵלֶּה הַמִּצְוֹת הַנִּקְרָאִים <b>עֵדוֹת</b>, בַּעֲבוּר שֶׁהֵם זֵכֶר לְנִפְלְאוֹתָיו וְעֵדוּת בָּהֶם, כְּגוֹן הַמַּצָּה וְהַסֻּכָּה וְהַפֶּסַח וְהַשַּׁבָּת וְהַתְּפִלִּין וְהַמְּזוּזָה. וּמָה הַחֻקִּים, כִּי נֶעֱלָם טַעְמָם בַּתּוֹרָה. וְהַמִּשְׁפָּטִים, יִשְׁאַל מָה הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁנִּסְקֹל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, וְנִשְׂרוֹף הַבָּא עַל אִשָּׁה וְאִמָּהּ, וְנַכֶּה אֶת הָאַרְבָּעִים לְזוֹרֵעַ כִּלְאַיִם, כִּי מִשְׁפְּטֵי יִשּׁוּב הַמְּדִינוֹת בְּדִינֵי הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַשּׁוֹמְרִים וּשְׁאָר הַדִּינִין שֶׁבַּתּוֹרָה צַדִּיקִים וְטוֹבִים הֵן, כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּן. וְצִוָּה בִּתְשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת שֶׁנַּגִּיד לַשּׁוֹאֵל כָּל עִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְהַכַּוָּנָה בְּזֶה הוּא הַטַּעַם בְּמָה שֶׁאָמַר בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת (דברים ה':ו') אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי יִתְכַּוֵּן שֶׁנּוֹדִיעַ לַבֵּן הַשּׁוֹאֵל כִּי ה' הוּא הַבּוֹרֵא וְהֶחָפֵץ וְהַיָּכוֹל, כַּאֲשֶׁר נִתְבָּאֵר לָנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְזֶה טַעַם <b>לְעֵינֵינוּ</b>, כִּי אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים וְעֵדִים מִן הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים שֶׁרָאִינוּ שָׁם כִּי הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, כִּי כָל זֶה יִוָּדַע בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בַּדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן (שמות כ ב). וְהִנֵּה רָאוּי לָנוּ לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, כִּי הוּא בּוֹרְאֵנוּ וַאֲשֶׁר הִגְדִּיל חַסְדּוֹ עִמָּנוּ, וַיְצַוֵּנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים בְּעֵדוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, לְיִרְאָה אוֹתוֹ בַּעֲשׂוֹתֵנוּ הָעֵדֹת זֵכֶר לְנִפְלְאוֹתָיו, לְטוֹב לָנוּ בַּעֲשִׂיַּת הַחֻקִּים, כִּי טוֹבִים הֵם אֵין בָּהֶם חֹק שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ רָעָה כְּלָל אע\"פ שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר טַעְמָם לַכֹּל. לְחַיּוֹתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה, בַּמִּשְׁפָּטִים, כִּי בִּכְלָלָם נִחְיֶה, וְכֻלָּם טוֹבִים אֵין בָּהֶם רָעָה אֲבָל כֻּלָּם גּוֹרְמִים חַיִּים טוֹבִים בַּסּוֹף. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן יָדָיו, וְאֵין בְּכָל מִצְוֹתָיו רַק טוֹב, עַד שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְיִתֵּן לָנוּ שָׂכָר טוֹב בַּעֲשִׂיַּת כָּל הַמִּצְווֹת הָאֵלּוּ. קָרָא גְּמוּל הַמִּצְוֹת צְדָקָה, כִּי הָעֶבֶד הַקָּנוּי לְרַבּוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לַעֲבֹד אוֹתוֹ, אִם יִתֵּן עוֹד שָׂכָר בַּעֲבוֹדָתוֹ, צְדָקָה יַעֲשֶׂה עִמּוֹ: <b>בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה</b>, שֶׁאֵין לְךָ קָצִין שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל בְּכָל מַלְאֲכֵי מַעְלָה, אֲבָל אַתָּה סְגֻלַּת ה' תַּחַת יָדוֹ, וּלְכָךְ לֹא תִּטְעֶה לַעֲבֹד ע\"ז מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים, וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת. וְזֶה טַעַם לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים, כִּי הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ הָרַבִּים לַמֶּלֶךְ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי יד כח) בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, וְיַפְקִיד שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הַנִּשְׁאָרִים, וְאַתֶּם הַמְעַט, ואע\"פ כֵן חָשַׁק בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם: וְטַעַם <b>חָשַׁק</b>, שֶׁנִּקְשַׁר עִמָּכֶם בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ שֶׁלֹּא יִפָּרֵד מִכֶּם לְעוֹלָם, מִלְּשׁוֹן וַחֲשׁוּקֵיהֶם כָּסֶף (שמות כז י), וַיִּבְחַר בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים שֶׁתִּהְיוּ אַתֶּם סְגֻלָּה וְנַחֲלָה לוֹ, כִּי הַבְּחִירָה בְּכָל מָקוֹם בְּרִירָה מִן הָאֲחֵרִים. וְאָמַר הַטַּעַם כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם בָּחַר בָּכֶם, שֶׁרָאָה אֶתְכֶם רְאוּיִים לְהִתְאַהֵב לְפָנָיו וְנִבְחָרִים לְאַהֲבָה יוֹתֵר מִכָּל הָעַמִּים. וְלֹא הִזְכִּיר בָּזֶה טַעַם מִן הַבְּחִירָה, כִּי הַנִּבְחָר לְאוֹהֵב הַיּוֹדֵעַ לִסְבֹּל אֶת אוֹהֲבוֹ בְּכָל הַבָּא עָלָיו מִמֶּנּוּ, וְיִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְכָךְ מִכָּל עַם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ביצה כה) שְׁלֹשָׁה עַזִּים הֵם, יִשְׂרָאֵל בָּאֻמּוֹת, כִּי יַעַמְדוּ לוֹ בְּנִסְיוֹנוֹת, אוֹ יְהוּדִי אוֹ צָלוּב (שמו\"ר מב ט). וְטַעַם בָּכֶם, בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁהִגִּיעַ עִנְיָנָם עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא וְתִבְטַל הַבְטָחָתָם, וְעַל כֵּן הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּפְדְּךָ, רָמַז שֶׁהִכָּה אוֹתָם תַּחְתֶּיךָ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מג ג) נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ: <b>וְיָדַעְתָּ</b>, מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים, שֶׁבָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים ו':כ'). וְעוֹד תֵּדַע מִזֶּה שֶׁהוּא הָאֵל הַנֶּאֱמָן, שֶׁלֹּא יָשׁוּב דְּבָרוֹ רֵיקָם, וְהוּא שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו יִרְאֵי שְׁמוֹ לְאֶלֶף דּוֹר, בְּזַרְעָם, כַּאֲשֶׁר שָׁמַר לְךָ בְּרִית אֲבוֹתֶיךָ. וְתֵדַע כִּי הוּא מְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו רִשְׁעָם אֶל פְּנֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם לְהַאֲבִידוֹ כַּאֲשֶׁר הֶאֱבִיד אֶת הַמִּצְרִים וְלֹא אֵחַר לָהֶם. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר הִזְכִּיר אֱמֶת לְעוֹלָם, אע\"פ שֶׁיֵּשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ, לֹא יִהְיֶה לוֹ כֵן רַק מִפְּנֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת הַנִּזְכֶּרֶת שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַחֶסֶד, וְהִנֵּה עָשָׂה שׁוּם טוֹבָה שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁלֵּם לוֹ, אִם כֵּן אֵין בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הקב\"ה אֶלָּא שְׁתֵּי מִדּוֹת הַלָּלוּ, מְשַׁלֵּם טוֹבָה תַּחַת טוֹבָה וּמְשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת רָעָה. וְיִתָּכֵן כִּי שׂוֹנְאָיו הַמֻּחְלָטִים מַכְחִישִׁים בֶּאֱלֹהוּתוֹ, וְאֵין לָהֶם זְכוּת כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (קהלת רבה ז לב) אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הקב\"ה מַאֲרִיךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, אוֹ עָשׂוּ מִצְוֹת שהקב\"ה יְשַׁלֵּם שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹ שֶׁמָּא יֵצְאוּ מֵהֶן צַדִּיקִים, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ שֶׁהֶאֱרִיךְ אַפַּיִם לְאָחָז וְיָצָא מִמֶּנּוּ חִזְקִיָּהוּ, וְגַם לְאָמוֹן וְיָצָא מִמֶּנּוּ יֹאשִׁיָּהוּ, וְגַם לְשִׁמְעִי וְיָצָא מִמֶּנּוּ מָרְדְּכַי. וְכָל אֵלּוּ אֵינָם בִּכְלַל שׂוֹנְאָיו. וְיֵשׁ בְּמִלַּת <b>אֶל פָּנָיו</b> סוֹד בְּרָשָׁע וְטוֹב לוֹ. וְהֶחְזִיר וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְגוֹ', לוֹמַר לָכֵן תִּשְׁמֹר אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מִשּׂוֹנְאָיו הָאוֹבְדִים, אֲבָל תִּהְיֶה מֵאוֹהֲבָיו וְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו הַנִּזְכָּרִים לְטוֹבָה וּלְחַיִּים: טַעַם <b>עֵקֶב</b>, כְּמוֹ בַּעֲבוּר, וְכֵן עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי (בראשית כו ה), וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ז':י\"ב) אִם הַמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו תִּשְׁמָעוּן יִשְׁמֹר לְךָ הַשֵּׁם הַבְטָחָתוֹ. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב הַמִּשְׁפָּטִים, אוּלַי יַזְהִיר בַּמִּשְׁפָּטִים הַקַּלִּים כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁלֹּא יִבְזוּ אוֹתָם. וְהַמְּפָרְשִׁים אָמְרוּ כִּי טַעַם <b>עֵקֶב</b> שָׂכָר בָּאַחֲרִית, וְכֵן בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב (תהלים יט יב), יֹאמַר וְהָיָה אַחֲרִית תִּשְׁמְעוּן הַמִּשְׁפָּטִים וְתִשְׁמְרוּ אוֹתָם שֶׁיִּשְׁמֹר הַשֵּׁם לְךָ אֶת הַבְּרִית וְהַחֶסֶד, וַאֲהֵבְךָ. וְנָכוֹן הוּא, כִּי יִקְרְאוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ תְּחִלַּת כָּל דָּבָר בִּלְשׁוֹן <b>רֹאשׁ</b>, כְּעִנְיַן רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת (שם קיט קס), וְכֵן גְּדוֹל הַדּוֹר רֹאשׁ הָעָם (במדבר כה ד), וְהַמְּשֻׁבָּח רֹאשׁ בְּשָׂמִים (שיר השירים ד יד), וְכֵן יִקְרְאוּ אַחֲרִית כָּל דָּבָר <b>עֵקֶב</b>, כִּי הַלָּשׁוֹן יִתְפֹּס דִּמְיוֹנוֹ בְּאָדָם, וְהָרֹאשׁ תְּחִלָּה וְהֶעָקֵב בּוֹ אַחֲרִית וָסוֹף. וְכֵן יֹאמַר הַכָּתוּב (להלן כח יג מד) לְרֹאשׁ וּלְזָנָב, לְדִמְיוֹן גּוּף בְּהֵמָה. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ז':י\"ב) תִּרְגֵּם חֲלָף, כְּמוֹ חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם (במדבר יח לא), עֲשָׂאוֹ לְשׁוֹן סִבּוּב, נִגְזַר מִן וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר (ישעיהו מ ד), הַדֶּרֶךְ הַמְּעֻקָּל הַהֹלֵךְ סָבִיב סָבִיב, וְכֵן עֲקֻבָּה מִדָּם (הושע ו ח), מְסֻבֶּבֶת וּמֻקֶּפֶת, יֹאמַר וְהָיָה סִבַּת שִׁמְעֲכֶם הַמִּשְׁפָּטִים וַעֲשׂוֹתְכֶם אוֹתָם שֶׁיִּשְׁמֹר הַשֵּׁם לָכֶם בְּרִיתוֹ. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ, וְדוֹמֶה לָזֶה בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה (דברים ט\"ו:י'), בְּסִבָּתוֹ, מִלְּשׁוֹן וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט ג). וְכֵן עַל דַּעְתִּי כָּל לְשׁוֹן עֲקִיבָה גִּלְגּוּל וְסִבּוּב, עָקוֹב הַלֵּב (ירמיהו יז ט), וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם (בראשית כז לו), וְיֵהוּא עָשָׂה בְּעָקְבָּה (מלכים ב י יט), עִנְיַן גִּלְגּוּלִין וְסִבּוֹת, וְלָכֵן יִקְרְאוּ יַעֲקֹב <b>יְשֻׁרוּן</b>, כִּי הֵפֶךְ הֶעָקֹב מִישׁוֹר. וְכֵן אֲחוֹרֵי הָרֶגֶל שֶׁנִּקְרָא עֵקֶב, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (בראשית כה כו), יִקְרָאֶנּוּ כֵן בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מְעֻגָּל, כַּאֲשֶׁר יִקְרָא הַלָּשׁוֹן אֶמְצַע הַיָּד וְהָרֶגֶל <b>כַּפּוֹת</b>, בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם כְּמוֹ כַּפּוֹת הַזָּהָב. וּמֻרְגָּל הוּא בַּלָּשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ברכה ב) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים ל\"ג:ב'), כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא הַדִּבּוּר מִפִּי הקב\"ה הָיָה יוֹצֵא דֶּרֶךְ יְמִינוֹ שֶׁל קֹדֶשׁ לִשְׂמֹאלָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְעוֹקֵב אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, כְּלוֹמַר מַקִּיף. וְכֵן לְשׁוֹנָם (ב\"ק קיג) בָּאִים עָלָיו בַּעֲקִיפִין, בְּסִבּוֹת וְגִלְגּוּלִין, כְּמוֹ עֲקִיבִין, שֶׁשְּׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה שָׁווֹת לָהֶן כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי כְּבָר (ויקרא יט כ). וְהִזְכִּיר אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, לְהַזְהִיר מְאֹד בַּמִּשְׁפָּטִים, כִּי לֹא יִהְיֶה עַם רַב כֻּלּוֹ נִזְהָר בַּמִּצְוֹת כֻּלָּן שֶׁלֹּא יֶחֶטְאוּ בָּהֶן כְּלָל, רַק בַּמִּשְׁפָּטִים יַעֲמִידוּ הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (דברים כ\"א:כ\"א) וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. וְעוֹד כִּי רַבִּים יְרַחֲמוּ מִלִּסְקֹל הָאִישׁ וְלִשְׂרֹף אוֹתוֹ אַחֲרֵי שֶׁנַּעֲשֵׂית הָעֲבֵרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ט:י\"ג) לֹא תָחוֹס עֵינְךָ, וְעוֹד שֶׁיִּירְאוּ מִן הַתַּקִּיפִים וּמִן הַמַּטְעִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים א':י\"ז) לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, וְאָמַר בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר (דברים י\"ח:כ\"ב) לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ, וְהִזְכִּיר כָּל אֵלֶּה בַּמֵּסִית (דברים י\"ג:ט'), לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו, וְיַזְהִיר לֹא תִשְׁמַע אֵלָיו מִפְּנֵי הַטְעָאָתוֹ, וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ מִפְּנֵי הָרַחְמָנוּת שֶׁיְּרַחֲמוּ רַכֵּי הַלֵּבָב עַל הַנִּדּוֹנִים, וְלֹא תְכַסֶּה שֶׁלֹּא תִּשְׁתּוֹק בַּעֲבוּר תָּקְפּוֹ וְיִרְאַת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ: וְטַעַם <b>וַאֲהֵבְךָ</b>, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה הַמִּשְׁפָּטִים לְאַהֲבַת הַשֵּׁם גַּם הוּא יֹאהַב אוֹתְךָ. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה <b>וַאֲהֵבְךָ</b> יֹצֵא, שֶׁמְּחַבֵּב אוֹתְךָ לְמִשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁפָּטִים וְלֹא יִשְׂנָאוּךָ עֲלֵיהֶם. וּבֵרַכְךָ, שֶׁלֹּא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה בַּעֲבוּר הַמִּשְׁפָּט. וְהִרְבֶּךָ, שֶׁלֹּא תִּמְעַט בְּאָבְדַן הָעוֹבְרִים אֲפִלּוּ יִהְיוּ רַבִּים אוֹבְדִים כְּאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת: <b>וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי</b>, הַנָּהוּג לָבֹא בָּעוֹלָם. וְהִזְכִּיר כָּל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים, לְהַבְטִיחַ וּנְתָנָם בְּכָל שׂוֹנְאֶיךָ. אוֹ שֶׁיִּרְמֹז כִּי בַּעֲשׂוֹתָם הַמִּשְׁפָּטִים יִנָּצְלוּ מֵהֶם, וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ אוֹתָם יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר בָּאוּ עַל הַמִּצְרִים, כָּאָמוּר בַּתּוֹכָחוֹת (דברים כ\"ח:ס') וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵי מִצְרַיִם וְגוֹ', וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי זֶה בְּסֵדֶר וַיְהִי בְּשַׁלַּח (שמות טו כו). וְהִזְכִּיר תְּחִלָּה בַּמִּשְׁפָּטִים לְכַלּוֹת וּלְהַכְרִית עוֹבְדֵי ע\"ז, וּלְכָךְ אָמַר וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים, שֶׁתַּכְרִיתֵם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לַחְמֵנוּ הֵם (במדבר יד ט), כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב (תהלים עט ז), וַאֲכָלוּהוּ וַיְכַלֻּהוּ (ירמיהו י כה), וְכֵן רַבִּים. וְאָמַר לֹא תָחֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי (רמב\"ן על דברים ז':י\"ב) כִּי בְּרַחְמָנוּת הַשּׁוֹפְטִים (ס\"א הטפשים) יֹאבַד כָּל מִשְׁפָּט: <b>לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר</b>, יַבְטִיחַ שֶׁהַשֵּׁם יַכְרִיתֵם כֻּלָּם וְיִשְׁלַח בָּהֶם אֶת הַצִּרְעָה לְהַאֲבִיד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים וְהִנֵּה כֻּלָּם יֹאבְדוּ, אֲבָל אָמַר שֶׁלֹּא יְכַלֶּה אוֹתָם בְּמִלְחָמָה בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא שֶׁיְּגָרְשֵׁם מִן הָאָרֶץ בְּשָׁנָה אַחַת, פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. וְהוֹסִיף עוֹד לְהַבְטִיחַ שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים רֻבָּם, אֲבָל הַשֵּׁם יְהֻמֵּם מְהוּמָה גְּדוֹלָה וְרֻבָּם יֹאבְדוּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְכֵן אָמַר (דברים ט':ג') הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר, שֶׁיֹּאבְדוּ רֻבָּם בִּמְהֵרָה לֹא שֶׁיִּכְלוּ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ: וְאָמַר <b>וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ וְהַאֲבַדְתָּ אֶת שְׁמָם</b>, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שֵׁם עַל פְּנֵי חוּץ, וְכָל הַנִּצָּב בִּפְנֵיהֶם יַשְׁמִידוּ. וְזֶה כְּעִנְיָן שֶׁבָּא בִּיהוֹשֻׁעַ (יא כ), כִּי מֵאֵת הַשֵּׁם הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם, וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶם מֶלֶךְ בָּאָרֶץ כִּי כָל מַלְכֵיהֶם נָפְלוּ. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ז':כ\"ב), פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה, וַהֲלֹא אִם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ אֵינָם מִתְיָרְאִים מִן הַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה כג) וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ, אֶלָּא גָּלוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא. וְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הֵם (ספרי). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת לְהַבְטָחָה נֶאֶמְרָה, כְּבָר הִזְכַּרְתִּי (רמב\"ן על דברים ד':כ\"ה) כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּמִשְׁנֵה הַתּוֹרָה יַבְטִיחַ וְיַזְהִיר וְיִרְמֹז כִּי לֹא תַּגִּיעַ זְכוּתָם לְהַכְרִיתָם כֻּלָּם כְּאֶחָד וְשֶׁיַּשְׁבִּית חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ כַּמֻּבְטָח לָהֶם בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקֹּתַי (ויקרא כו ו), אֲבָל יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר אָמַר שֶׁיַּאֲבִידוּ אֶת רֻבָּם וּמַלְכֵיהֶם בַּתְּחִלָּה וְאַחֲרֵי כֵן יֹאבְדוּ הַנִּשְׁאָרִים: <b>לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם</b>, יֶחְסַר <b>אֲשֶׁר</b>, לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם, וְהוּא נוֹיֵי ע\"ז. צִוָּה תְּחִלָּה לִשְׂרֹף ע\"ז עַצְמָהּ שֶׁהִיא <b>פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם</b>, וְאָסַר גַּם כֵּן הַנּוֹיִין שֶׁעֲלֵיהֶן, וְהִזְהִיר עוֹד וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ, לֶאֱסֹר בַּהֲנָאָה כָּל עִנְיְנֵי ע\"ז, הִיא וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְהַנּוֹיִין: וְטַעַם <b>כָּל הַמִּצְוָה</b>, לוֹמַר אע\"פ שֶׁהִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּשְׁפָּטִים, גַּם כָּל הַמִּצְוֹת תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, כִּי בַּעֲשִׂיַּת כֻּלָּן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם בִּפְרִי בֶּטֶן וּפְרִי בְּהֵמָה וּפְרִי הָאֲדָמָה, כְּכָל הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה: <b>וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ וְגוֹ'</b>, יֹאמַר כִּי תּוּכַל לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת טוֹבָה שְׁלֵמָה וְלֹא יִהְיֶה צַדִּיק נֶעֱזָב וּמְבַקֵּשׁ לֶחֶם, כִּי הַשֵּׁם מְפַרְנֵס אוֹתְךָ בַּמִּדְבָּר בְּמַעֲשֵׂה נֵס גָּדוֹל בַּעֲבוּר לֶכְתְּךָ אַחַר מִצְוֹתָיו. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת הַמָּן (שמות טז ד) טַעַם לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא, כִּי הָיָה נִסָּיוֹן גָּדוֹל לָהֶם שֶׁלֹּא יָדְעוּ עֵצָה לְנַפְשָׁם וַיִּכָּנְסוּ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל לֹא מְקוֹם לֶחֶם וְאֵין בְּיָדָם כְּלוּם מִן הַמָּן, אֲבָל יָרַד דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס וַיִּרְעֲבוּ אֵלָיו מְאֹד. וְכָל זֶה עָשׂוּ לִשְׁמֹר מִצְוַת הַשֵּׁם לָלֶכֶת כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה. וְהַשֵּׁם הָיָה יָכוֹל לְהוֹלִיכָם בְּדֶרֶךְ הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, אֲבָל הֱבִיאָם בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה כִּי מִמֶּנּוּ יִוָּדַע שֶׁיִּשְׁמְרוּ מִצְוֹתָיו לְעוֹלָם: וְטַעַם <b>אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ</b>, כִּי לֹא יָדַעְתָּ בַּמָּן שֶׁתּוּכְלוּ לִחְיוֹת בּוֹ יָמִים רַבִּים וְלֹא הִגִּיעַ אֲלֵיכֶם כֵּן בְּקַבָּלָה מֵאֲבוֹתֵיכֶם. אוֹ יֹאמַר כִּי עָשָׂה עִמָּכֶם הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר אֲבוֹתֵיכֶם הַקְּדוֹשִׁים לֹא הִגִּיעוּ אֵלָיו, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָלְכוּ אַחֲרָיו כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ (בראשית יב א), לֹא הִגִּיעַ מַעֲלָתָם שֶׁיְּפַרְנְסֵם בִּדְגַן שָׁמַיִם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ. וְכֵן אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ בְּמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה א':ב'), בִּזְכוּת מֹשֶׁה הֱיִיתֶם אוֹכְלִים הַמָּן, מָה שֶׁלֹּא רָאוּ אֲבוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יָדְעוּן אֲבוֹתֶיךָ. וּפֵרֵשׁ כִּי עָשָׂה זֶה לְהוֹדִיעָם כִּי הוּא הַמְּחַיֶּה הָאָדָם בְּכָל אֲשֶׁר יִגְזֹר, א\"כ שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וֶחְיֵה. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ כִּי וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן עִנְיָנִים שׁוֹנִים, יֹאמַר כִּי עִנָּה אוֹתְךָ בְּלֶכְתְּךָ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּעִנְיָן עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי (תהלים קב כד), וַיַּרְעִבֶךָ מִתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שמות טז ג) לְהָמִית אֶת הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב, וְאַחֲרֵי כֵן הֶאֱכִילְךָ אֶת הַמָּן לְהוֹדִיעֲךָ כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם, וְכֵן הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ (דברים ח':ט\"ז), וְסִפֵּר הַנֵּס שֶׁעָשָׂה לָהֶם. וּ<b>לְמַעַן עַנּוֹתְךָ</b>, שָׁב אֶל הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא וְגוֹ' וְצִמָּאוֹן וְגוֹ' (דברים ח':ט\"ו). אֲבָל מָה שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת הַמָּן (שמות טז ד), לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא, שֶׁאֶתֵּן לָכֶם צָרְכֵיהֶם וּשְׁאֵלָתָם אָבִיא לָהֶם וְאֶרְאֶה אִם יִשְׁמְעוּ אֵלַי בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה. וְזֶה עוֹלֶה בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט, אֲבָל הָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן הוּא אֱמֶת וְנָכוֹן: <b>שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ</b>, עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ שָׁפִין בִּכְסוּתָן וּמְגַהֲצִים אוֹתָם כְּמוֹ כֵּלִים הַמְגֹהָצִים, וְכֵן קְטַנֵּיהֶם כְּשֶׁהָיוּ גְּדֵלִין גָּדַל לְבוּשָׁן עִמָּהֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ח':ד') וְדִבְרֵי אַגָּדָה (מדרש תהלים כג). אֲבָל ר\"א כָּתַב, וַאֲחֵרִים אָמְרוּ כִּי הוֹצִיאוּ מַלְבּוּשִׁים רַבִּים, וְיִתָּכֵן שֶׁאֵין בְּתוֹלֶדֶת הַמָּן לְהוֹלִיד זֵעָה, וְכֵן אָמַר וְרַגְלְךָ לֹא בָּצֵקָה, שֶׁנָּתַן לָהֶם כֹּחַ אוֹ הוֹלִיכָם לְאַט. וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים, כִּי מֹשֶׁה יַזְכִּיר לָהֶם זֶה לֵאמֹר כִּי בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה יִהְיֶה לָהֶם מָזוֹן וּכְסוּת וְיַחֲלִיפוּ כֹחַ, כַּאֲשֶׁר חָיוּ בַּמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וְהָיוּ לָהֶם הַשְּׂמָלוֹת וְאֹרַח בְּרַגְלָם לֹא יָבֹא, וְהַכֹּל מִמַּעֲשֵׂה הַנֵּס, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם וְיִתְפַּרְנֵס. וְאִם תְּכַסֶּה אֶת הַקּוֹרָה בְּשִׂמְלָה חֲדָשָׁה בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה תִּבְלֶה אע\"פ שֶׁאֵין בָּהּ זֵעָה, אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה: <b>כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ</b>, שֶׁיִּתֵּן עָלָיו לְטוֹבָתוֹ עֹל מוּסָר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט יח) יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ, כֵּן ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסֶּרְךָ מִתְּחִלָּה בְּעִנּוּי הַמִּדְבָּר וְנִסְיוֹן הַמָּן, שֶׁתֶּעֱרַב לְנַפְשְׁךָ טוֹבַת הָאָרֶץ וּפֵרוֹתֶיהָ. עַל כֵּן אָמַר אַחֲרָיו (דברים ח':ז'), כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה: וְטַעַם <b>אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם</b>, שֶׁהִיא כְּגַן רָוֶה, לֹא שֶׁיַּשְׁקוּהָ מַיִם בָּרֶגֶל כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר עוֹד (דברים י\"א:י\"א) כִּי לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. וּפֵרֵשׁ כִּי עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וְגַם בָּהָר, וּמִשָּׁם יִזְחֲלוּ בָּהּ נְחָלִים. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב עֲיָנוֹת וַעֲיָנוֹת תְּהוֹמוֹת, כְּמוֹ בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם (משלי ח כח), מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה (בראשית ז יא). וְהָעִנְיָן כִּי יֵשׁ מִן הַמַּעְיָנוֹת שֶׁנּוֹזְלִים מִתַּמְצִית לַחוּת הֶהָרִים, מִן הַגְּשָׁמִים שֶׁנִּבְלָעִים בְּתוֹכָם אוֹ מִן הָאֵדִים הָעוֹלִים לָהֶם, וְהֵם שֶׁקָּרָא עֲיָנוֹת, כְּמוֹ אֶל כָּל מַעְיְנֵי מַיִם (מלכים א יח ה), לְמַעְיְנוֹ מָיִם (תהלים קיד ח), וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁיּוֹצְאִים מִמְּקוֹר הַתְּהוֹם, וְהֵם שֶׁקְּרָאָם <b>תְּהוֹמוֹת</b>, כְּלוֹמַר מַעְיְנֹת תְּהוֹם, וְאָמַר כִּי מִשְּׁנֵיהֶם בַּבִּקְעָה וְגַם בָּהָר: וְטַעַם <b>אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַּרְזֶל</b>, כִּי בְּמָקוֹם אֲשֶׁר תַּחְשֹׁב שֶׁשָּׁם אֲבָנִים שָׁם תִּמְצָא בַּרְזֶל, כִּי מֵעֲפָרָהּ יֻקַּח. וּבִשְּׂרָם כִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְצֵב נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל שֶׁהֵם צֹרֶךְ גָּדוֹל לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְלֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֲבָל מוֹצָא הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֵינֶנּוּ חִסָּרוֹן בָּאָרֶץ. וּבְתַרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי רָאִיתִי, דְּאַבְנַהָא בְּרִירַן הֵיךְ פַּרְזְלָא וְכוּ', ר\"ל שֶׁהַכָּתוּב מְשַׁבֵּחַ הָאָרֶץ שֶׁיִּמָּצְאוּ בָּהּ מַחְצַבִּים מִן אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת אַבְנֵי גָּזִית לִבְנוֹת מֵהֶם בָּתִּים וְחוֹמוֹת וּמִגְדָּלִים, לֹא כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַאֲרָצוֹת רַבּוֹת שֶׁהֵם שׁוֹכְנֵי בָּתֵּי חֹמֶר וְנַעֲשִׂים לְיוֹשְׁבֵיהֶם קִבְרֵיהֶם: וְאָמַר <b>וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ</b>, כִּי תִּזְכֹּר עֲבוֹדַת מִצְרַיִם וְעִנּוּי הַמִּדְבָּר, וְכַאֲשֶׁר תֹּאכַל וְתִשְׂבַּע בָּאָרֶץ הַטּוֹבָה תְּבָרֵךְ עָלֶיהָ אֶת הַשֵּׁם. וְרַבּוֹתֵינוּ (ברכות מח) קִבְּלוּ שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, וְטַעְמוֹ וּתְבָרֵךְ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְכֵן וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ (דברים כ\"ב:ח'), וְכֵן וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ט\"ז:א'), וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה (דברים כ\"ו:ב'), וְרַבִּים כֵּן. וְטַעַם עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, כְּמוֹ וְעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, יְצַוֶּה שֶׁתְּבָרְכֵהוּ בְּכָל עֵת שֶׁתִּשְׂבַּע עַל הַשֹּׂבַע וְעַל הָאָרֶץ שֶׁנָּתַן לְךָ שֶׁיַּנְחִילֶנָּה לְךָ לְעוֹלָמִים וְתִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ. וְהִנֵּה חִיּוּב הַמִּצְוָה הַזֹּאת בְּכָל מָקוֹם: <b>וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל</b>, יָדוּעַ כִּי יִשְׂרָאֵל גִּבּוֹרִים וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה, כִּי נִמְשְׁלוּ לָאֲרָיוֹת וְלִזְאֵב יִטְרָף, וּמַלְכֵי כְּנַעַן בְּמִלְחָמָה נִצְּחוּ אוֹתָם, עַל כֵּן אָמַר אִם תַּחְשֹׁב כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, תִּזְכֹּר הַשֵּׁם שֶׁהוֹצִיא אוֹתְךָ מִמִּצְרַיִם וְלֹא הָיָה לְךָ שָׁם כֹּחַ וְעֹצֶם יָד כְּלָל, וְתִזְכֹּר עוֹד כִּי בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר אֵין לְאֵל יָדְךָ לִחְיוֹת שָׁם עָשָׂה לְךָ כָּל צָרְכֶּךָ, אִם כֵּן גַּם הַחַיִל הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ בְּכֹחֲךָ, הַשֵּׁם הוּא שֶׁנָּתַן לְךָ הַכֹּחַ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ אוֹתוֹ. וְאִם תִּשְׁכַּח אֶת הַשֵּׁם, יִכְלֶה כֹּחֲךָ וּשְׁאֵרְךָ וְתֹאבַד כַּאֲשֶׁר אָבְדוּ הֵם, כִּי כָל עוֹזְבֵי ה' יִכְלוּ. וְחָזַר לְהָבִיא עוֹד רְאָיָה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי וְגוֹ', וְאָמַר (ט א) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּבַר אֱמֶת מִפִּי, כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵם גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים מִמְּךָ, וְאֵיךְ תְּנַצְּחֵם בְּמִלְחָמָה, וְעוֹד יֵשׁ לָהֶם עָרִים גְּדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת לְרוּם הַשָּׁמַיִם, וְאֵיךְ תִּכְבֹּשׁ אוֹתָם, וְעוֹד שֶׁשָּׁם עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים, שֶׁאַתָּה יָדַעְתָּ מִן הַמְרַגְּלִים שֶׁרָאוּ אוֹתָם וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִיָּמִים רִאשׁוֹנִים, שֶׁלֹּא יִתְיַצֵּב אָדָם לִפְנֵיהֶם. וּכְשֶׁיִּתְבָּרֵר לְךָ כָּל זֶה, יֵשׁ לְךָ לָדַעַת וּלְהַאֲמִין מִן הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא תּוּכַל לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם כְּלָל עַד שֶׁתֵּדַע בִּלְבָבְךָ כִּי ה' הָעוֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא אֵשׁ אֹכְלָה וְהוּא יַשְׁמִידֵם וְיַכְנִיעֵם, לֹא כֹּחַ וְעֹצֶם יָד שֶׁנִּתַּן לְךָ, אֲבָל יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת בַּתַּקִּיפִין שֶׁבָּהֶם. וְזֶה רֶמֶז לְמָה שֶׁאָמַר (יהושע י יא), וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם, וְכֵן אָמַר שָׁם (דברים ח':י\"ד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו וְגוֹ' כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל. וְהֶעָרִים הַבְּצוּרוֹת שֶׁהִזְכִּיר כָּאן רֶמֶז לְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים מד ד) כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם, יְמִין הַשֵּׁם וּזְרוֹעוֹ בַּתַּקִּיפִים, וְאוֹר פָּנָיו שֶׁרָצָם בַּהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה, שֶׁנָּתַן לָהֶם כֹּחַ עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב עוֹד (עמוס ב ט) וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת. יִחֵד הָאֱמוֹרִי שֶׁהָיָה עָצוּם בָּהֶם, וְהַשֵּׁם הוּא הַמַּשְׁמִיד אוֹתוֹ: וְטַעַם <b>הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם</b>, כְּמוֹ הוּא יַכְנִיעֵם וְהוּא יַשְׁמִידֵם, <b>יַכְנִיעֵם</b> עִנְיַן שִׁפְלוּת, מִן הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי (מלכים א כא כט), אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל (ויקרא כו מא), וְכֵן כֻּלָּם. וְהַטַּעַם כִּי הָיוּ הָעַמִּים הָהֵם יְרֵאִים מְאֹד מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְלֵב רַגָּז וּבְרוּחַ שְׁפָלָה וְרִפְיוֹן יָדַיִם הָיוּ יוֹצְאִים אֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (יהושע ה א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וְגוֹ' וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי וְגוֹ' וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְיִתָּכֵן כִּי <b>הוּא יַשְׁמִידֵם</b> יִרְמֹז אֶל גּוֹיִם גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים, וְ<b>יַכְנִיעֵם</b> אֶל בְּנֵי עֲנָקִים, כִּי עִם כָּל תָּקְפָּם וְגָבְהָם נִכְנַע לִבָּם יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָעָם וְלֹא יָצְאוּ לַמִּלְחָמָה כְּלָל, אֲבָל הָיוּ נֶחְבָּאִים בֶּהָרִים וּבְעָרֵי הַבְּצוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם יא כא) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ, כְּלוֹמַר בְּעָרֵיהֶם. וְכֵן וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי (שופטים א י): <b>אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ</b>, אַחֲרֵי שֶׁהִזְהִיר שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי, רַק שֶׁתֵּדַע כִּי הַנִּצּוּחִים בַּמִּלְחָמָה הַשֵּׁם נָתַן לָהֶם הַכֹּחַ הַהוּא, וְהַתַּקִּיפִים שֶׁבָּהֶם וְהֶעָרִים הַבְּצוּרוֹת אֲשֶׁר תִּלְכְּדוּ, הַשֵּׁם בִּכְבוֹדוֹ עָשָׂה לָכֶם כֵּן בְּנֵס מְפֻרְסָם מֵאִתּוֹ, חָזַר וְהִזְכִּיר לֹא תַּחְשֹׁב כִּי עָשָׂה ה' עִמְּךָ כָּל זֶה בְּצִדְקָתְךָ, כִּי לֹא עָשָׂה לָכֶם כֵּן רַק בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה. וְהִנֵּה זֶה טַעַם בְּאָבְדָן הַגּוֹיִם הָהֵם, וְלֹא נָתַן לָהֶם טַעַם בְּרֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. עַל כֵּן חָזַר וּבֵאֵר, לֹא בְצִדְקָתְךָ שֶׁתִּהְיֶה צַדִּיק בְּמַעֲשֶׂה, וְלֹא אֲפִלּוּ בְּלֵב יָשָׁר שֶׁהָיָה לְךָ, רַק בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם אָבְדוּ הֵם, וּבַעֲבוּר שְׁבוּעַת אֲבוֹתֶיךָ יָרַשְׁתָּ אוֹתָהּ הָאָרֶץ, כִּי אֵין הַחֵטְא שֶׁלְּךָ יָכוֹל לְבַטֵּל הַמַּתָּנָה שֶׁנָּתַן לַאֲבוֹתֶיךָ, כִּי בִּשְׁבוּעָה נְתָנָהּ לָהֶם. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים ט':ד') אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ צִדְקָתִי וְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם גָּרְמָה לִי, לֹא בְצִדְקָתְךָ. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן. וְיֵשׁ עַל הַשּׁוֹאֵל לִשְׁאוֹל, שֶׁהֲרֵי אָמַר (דברים ז':ח') כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם, וְהִנֵּה הֵם אֲהוּבִים לְמַעְלָה, וְהַשֵּׁם לֹא יֹאהַב רַק אֶת הַטּוֹבִים, כִּי רָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ, אִם כֵּן גַּם בְּצִדְקָתָם יָרְשׁוּ אֶרֶץ. וְהַתְּשׁוּבָה כִּי שָׁם יְדַבֵּר עִם יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָם, וְכָאן יוֹכִיחַ הַדּוֹר הַהוּא שֶׁהָיוּ מַמְרִים אֶת ה' מִיּוֹם הֱיוֹתָם בַּמִּדְבָּר: וְטַעַם <b>וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר</b>, שֶׁאָמַר וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה (בראשית טו טז): <b>וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת ה'</b>, קֹדֶם שֶׁיִּפְתַּח לָהֶם בְּבֵאוּר הַתּוֹרָה כְּלָל הוֹכִיחַ אוֹתָם בַּעֲוֹנוֹת אֲשֶׁר גָּרְמוּ לָהֶם רָעָה וְלֹא נִמְחֲלוּ, וְהִזְכִּיר לָהֶם עִנְיַן הַמְרַגְּלִים וּמֵי מְרִיבָה. וְאַחַר כֵּן בֵּאֵר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וּפָרָשַׁת יִחוּד הַשֵּׁם, וְהִזְהִירָם בְּעִנְיַן ע\"ז אַזְהָרוֹת רַבּוֹת, וְהִזְהִיר בַּמִּצְוֹת בִּכְלָלָם, וְיֹאמַר שֶׁהֵן כֻּלָּן טוֹבוֹת וּבַעֲבוּרָן תָּבֹא לָהֶן כָּל הַטּוֹבָה. וְעַתָּה בָּא לְהַתְחִיל בִּפְרָטֵי הַמִּצְוֹת, וְקֹדֶם שֶׁיַּזְכִּיר אַחַת מֵהֶן בִּפְרָט יַחְזֹר לְהוֹכִיחַ אוֹתָם וְלִפְקֹד עֲלֵיהֶם אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁעָשׂוּ מֵעֵת שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה וָהָלְאָה, כִּי הַתְּלוּנוֹת שֶׁעָשׂוּ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהִמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף וַיִּלּוֹנוּ בְּמָרָה וּבְאָלוּשׁ לֹא יַזְכִּירֵם לָהֶם, כִּי מֵעֵת שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה הָיוּ יוֹתֵר חַיָּבִים לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַשֵּׁם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּרִית, וּלְפִיכָךְ פָּתַח כָּאן וּבְחוֹרֵב הִקְצַפְתֶּם, וְהִזְכִּיר לָהֶם מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיו (שמות לב א): <b>וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר</b>, כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹ (שם שם יא) כִּי קֹדֶם שֶׁיָּרַד מִן הָהָר הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וּבִתְפִלָּתוֹ נֶאֱמַר (שם שם יד) וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה, אֲבָל לֹא הִזְכִּיר זֶה עַתָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַסְדִּיר לָהֶם עַתָּה הַטֹּרַח הַגָּדוֹל וְהֶעָמָל שֶׁטָּרַח עֲלֵיהֶם, כִּי הֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִשְׁבֹּר הַלּוּחוֹת, וּלְהִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וּלְהִתְפַּלֵּל גַּם עַל אַהֲרֹן כִּי הִתְאַנַּף הַשֵּׁם עָלָיו מְאֹד. וְאַחֲרֵי כֵן (דברים ט':כ\"ה-כ\"ט) יַזְכִּיר הַתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁחִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו טֶרֶם רִדְתּוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִידֵם: וְטַעַם <b>וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת</b>, גַּם זֶה מִן הַתּוֹכָחוֹת, יֹאמַר הָיָה עֲוֹנְכֶם גָּדוֹל מִנְּשֹׁא עַד כִּי בִּרְאוֹתִי אֶתְכֶם מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָעֵגֶל לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְשִׁבַּרְתִּי הַלּוּחוֹת. וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר זֶה בַּעֲבוּר שֶׁיִּרְצֶה לְהוֹדִיעָם עִנְיַן הַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיּוֹת כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז עוֹד לַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמָּהֶם, כִּי סִכֵּן בְּנַפְשׁוֹ לִשְׁבֹּר לוּחוֹת הָאֱלֹהִים לְטוֹבָתָם, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שמו\"ר מג א) מוּטָב תִּדּוֹן בִּפְנוּיָה וְלֹא בְּאֵשֶׁת אִישׁ: <b>כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף</b>, יֹאמַר כִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף הַשֵּׁם מִתְּחִלָּה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם יָגֹרְתִּי גַּם עַתָּה, כִּי עֲדַיִן יֵשׁ עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם מִן הַקֶּצֶף הַגָּדוֹל הַהוּא, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִחַם הַשֵּׁם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. עַל כֵּן חָזַרְתִּי וְהִתְנַפַּלְתִּי עֲלֵיכֶם אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, עַד שֶׁשָּׁמַע אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִיא כַּאֲשֶׁר שָׁמַע בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁיָּרַדְתִּי. וְגַם בְּעַד אַהֲרֹן הִתְפַּלַּלְתִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת שֶׁחָזַרְתִּי שָׁם, כִּי עַד שֶׁיְּבַעֵר אֶת הָעֵגֶל לֹא הִשְׁגִּיחַ רַק לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית אֶת הָעָם כְּרֶגַע: וְאָמַר <b>וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר</b>, וְלֹא הִזְכִּיר כִּי הִשְׁקָהוּ אוֹתָם, דֶּרֶךְ כְּבוֹדָם, שֶׁלֹּא רָצָה לֵאמֹר לָהֶם שֶׁעָשָׂה בָּהֶם מַעֲשֶׂה הַסּוֹטוֹת: וְאָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים ט':כ\"ב) כִּי טַעַם <b>וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה</b>, בַּעֲבוּר כִּי בְּתַבְעֵרָה הָיוּ הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים מְנַסִּים הַשֵּׁם בְּתוֹאֲנוֹת, הִזְכִּיר לָהֶם כִּי הֱיִיתֶם מַקְצִיפִים אֶת הַשֵּׁם בַּנִּסָּיוֹן אֲשֶׁר נִסִּיתֶם בְּתַבְעֵרָה כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם כְּבָר פַּעַם אַחֶרֶת בְּמַסָּה, וְלֹא לְקַחְתֶּם מוּסָר. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ. וְהִנֵּה הַחֵטְא לְנַסּוֹת אֶת הַשֵּׁם הוּא חֵטְא גָּדוֹל וְאַשְׁמָה רַבָּה, כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר מִמֶּנּוּ (דברים ו':ט\"ז) לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה, עַל כֵּן הֶחְזִיר אוֹתוֹ לָהֶם בְּכָאן. וְכָךְ הִזְכִּיר פַּעַם אַחֶרֶת חֵטְא הַמְרַגְּלִים בִּקְצָרָה בַּעֲבוּר הֶעָוֹן הַגָּדוֹל, כִּי בּוֹ יַשְׁלִים מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'. וְאָמַר מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם, לִרְמֹז עַל תְּלוּנוֹתֵיהֶם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה: <b>וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'</b>, יֹאמַר כִּי הֻצְרַכְתִּי לְהִתְנַפֵּל עֲלֵיכֶם אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה עַל הַחֵטְא הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם עַד שֶׁאֶתְפַּלֵּל אֶל ה' וָאוֹמַר אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, כִּי זֹאת הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם רִדְתּוֹ מִן הָהָר, וּמִמֶּנָּה נַעֲנָה בְּוַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ (שמות לב יד). וְלֹא הִזְכִּיר תְּפִלַּת הָאַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה כִּי אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וְטַעַם הַשֵּׁמוֹת הַכְּתוּבִים בְּאָלֶ\"ף דָּלֶ\"ת יוֹ\"ד הֵ\"א פֵּרַשְׁתִּיו (רמב\"ן על דברים ג':כ\"ד): <b>מִבְּלִי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם</b>, אָמַר בַּמְּרַגְּלִים (במדבר יד טז) מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר, כְּלוֹמַר יֹאמְרוּ כִּי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ וְהָיוּ קְרוֹבִים לָאָרֶץ וְרָאָה שֶׁאֵין יְכֹלֶת בְּיָדוֹ כְּנֶגֶד הָעַמִּים הָהֵם, שְׁחָטָם בַּמִּדְבָּר. אֲבָל בְּכָאן אָמַר וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר, כִּי הָיְתָה הַשִּׂנְאָה הַזֹּאת בָּהֶם בְּמִצְרַיִם טֶרֶם שֶׁהוֹצִיאָם מִשָּׁם. וְהַטַּעַם בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל עֲדַיִן קְרוֹבִים לְמִצְרַיִם, רְחוֹקִים מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, יֹאמְרוּ כִּי גַּם בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם רָאָה שֶׁאֵין יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם בְּאָזְנֵי הַמִּצְרִיִּים, וְעַל כֵּן שְׂנֵאָם, וּלְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נוֹדַע אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, (ו)הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יִוָּדַע מֶה הָיָה לָהֶם. וְזֶהוּ בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים (שמות לב יב), שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶם מַחְשֶׁבֶת רָעָה טֶרֶם שֶׁיָּצְאוּ, שֶׁהוֹצִיאָם מִתּוֹךְ עַם מִצְרַיִם לַהֲרֹג אוֹתָם בֵּין הֶהָרִים, מָקוֹם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר בּוֹ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם. וְהַכַּוָּנָה בַּטְּעָנוֹת כִּי הַגּוֹיִם יְדַבְּרוּ בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר עָלָיו כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י כ) וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי מִן הָעִנְיָן הַזֶּה: <b>בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ</b>, אַחַר שֶׁהִתְנַפַּלְתִּי לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה נִתְרַצָּה אֵלַי שֶׁיִּכְתֹּב לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת, אֲבָל הָיוּ הָרִאשׁוֹנוֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים, וּבְאֵלּוּ צִוָּה אוֹתִי שֶׁיִּהְיוּ מַחְצַב יָדִי וְהַמִּכְתָּב יִהְיֶה כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים: וְטַעַם <b>וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ</b>, שֶׁתָּשִׂים הַלּוּחוֹת בְּתוֹכוֹ בְּעֵת שֶׁתֵּרֵד, וְהָיָה הָאָרוֹן הַזֶּה כֻּלּוֹ עֵץ, הוּא וְהַמִּכְסֶה אֲשֶׁר עָלָיו מִלְּמַעְלָה כַּמִּנְהָג בְּכָל הָאֲרוֹנוֹת, וְהָיוּ הַלּוּחוֹת שָׁם עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן, וְאָז עָשׂוּ הָאָרוֹן הַמְּצֻפֶּה זָהָב וְהַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו זָהָב טָהוֹר. וְלֹא אָמַר לוֹ כֵן בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, לְפִי שֶׁהָיָה גָּלוּי לְפָנָיו שֶׁיְּשַׁבְּרֵם. וְטַעַם וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' (דברים י':ה'), שֶׁהָיוּ שָׁם עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁצִּוַּנִי (שמות כה כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְזֶהוּ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בַּפְּסוּקִים הָאֵלֶּה. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י':א'), וְלֹא זֶהוּ אָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְעַסְּקוּ בַּמִּשְׁכָּן אֶלָּא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר צִוָּה לָהֶם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וּבְצַלְאֵל עָשָׂה הַמִּשְׁכָּן ואח\"כ אָרוֹן וְכֵלִים, נִמְצָא זֶה אַחֵר הָיָה, וְזֶהוּ שֶׁהָיָה יוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה, וְאוֹתוֹ שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל לֹא יָצָא בַּמִּלְחָמָה אֶלָּא בִּימֵי עֵלִי וְנֶעֶנְשׁוּ עָלָיו וְנִשְׁבָּה. זֶה לְשׁוֹן הָרַב, וְדִבְרֵי אַגָּדָה הֵם שֶׁמָּצָא כָּתוּב בְּתַנְחוּמָא. וְיֵשׁ לִשְׁאוֹל, וְאַחַר שֶׁהוֹצִיא מִשָּׁם הַלּוּחוֹת וּנְתָנָם בְּאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל, מָה הָיָה בָּזֶה, וְלָמָּה הוּא יֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה. וְאוֹמְרִים שֶׁשִּׁבְרֵי הַלּוּחוֹת הָיוּ שָׁם, וְכֵן בָּאַגָּדָה. אֲבָל דִּבְרֵי יָחִיד הֵם, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת שְׁקָלִים (ירושלמי פ\"ו ה\"א), תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי אוֹמֵר, שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, אֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת מֻנָּחִין בּוֹ וְכוּ', וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֶחָד הָיָה, וּפַעַם אַחַת יָצָא בִּימֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה. וְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ בְּכָל מָקוֹם בַּתַּלְמוּד (ברכות ח ב\"ב יד מנחות צט) אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן. וְעוֹד אָנָה יַעֲמֹד הָאָרוֹן הַזֶּה עִם הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת כָּל יְמֵי הַמִּדְבָּר, כִּי בַּמִּשְׁכָּן בְּבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים לְאַחַר הַפָּרֹכֶת אֵין שָׁם שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת, וְכֵן שְׁלֹמֹה לֹא הִכְנִיס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים אֶלָּא אָרוֹן אֶחָד (מלכים א ח ו-ט). אֲבָל הָאָרוֹן הַזֶּה שֶׁל מֹשֶׁה כְּשֶׁנַּעֲשָׂה אֲרוֹנוֹ שֶׁל בְּצַלְאֵל גְּנָזוּהוּ כְּדִין תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה, וְזֶהוּ הַנָּכוֹן עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ, כִּי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יִתָּכֵן כִּי וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ יִרְמֹז לָאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל, וְזֶה כִּי מִתְּחִלָּה נִצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, וְהָיְתָה הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים (שמות כה י), כִּי הִיא עִקַּר הַכַּוָּנָה בְּכָל הַמִּשְׁכָּן, לִהְיוֹת הַשֵּׁם יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, וְאַחֲרֵי כֵן עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וְכַאֲשֶׁר נִתְרַצָּה הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּכְתֹּב עַל הַלּוּחוֹת הָאֵלּוּ כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן, צִוָּהוּ בִּקְצָרָה שֶׁיַּעֲשֶׂה לַלּוּחוֹת הָאֵלֶּה אֲרוֹן עֵץ, הוּא הַמְּצֻוֶּה לוֹ לַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וְהִנֵּה הִזְכִּיר לוֹ הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְשֶׁהַכֹּל תָּלוּי בָּהּ, וּמִזֶּה לָמַד מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו כַּאֲשֶׁר נִצְטַוָּה מִתְּחִלָּה. וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה', שֶׁהָיוּ שָׁם לָעַד לְעוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' מִתְּחִלָּה (שם שם כא-כב) וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ וְגוֹ'. וְהִנֵּה בְּרִדְתּוֹ הִנִּיחַ הַלּוּחוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָרוֹן וְהַמִּשְׁכָּן, כִּי אִלּוּ לֹא שָׁבַר הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יִהְיוּ עַד עֲשׂוֹת בְּצַלְאֵל הָאָרוֹן, וְכֵן שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת עַל כָּרְחֵנוּ שָׁם הָיוּ, כִּי לֹא הֶחְזִירָם עִמּוֹ לָהָר. וּרְאָיָה לָזֶה, שֶׁלֹּא הִזְכִּיר מֹשֶׁה זוֹ הַצַּוָּאָה בְּסֵדֶר כִּי תִשָּׂא, כִּי שָׁם הִזְכִּיר אֲרוֹן בְּצַלְאֵל בְּפֵרוּשׁ וְכָאן לֹא הִזְכִּיר הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו כִּי הֵם הָרוֹאִים אוֹתוֹ, וּלְפִיכָךְ הִזְכִּיר זֶה בִּקְצָרָה. וְאַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ שֶׁאָמַר וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים, כִּי הִשְׁלִים עִנְיַן הָאָרוֹן כְּאֶחָד, כִּי הִנֵּה צִוָּהוּ הַשֵּׁם פְּסָל לְךָ וְגוֹ' וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ, שֶׁיַּעֲלֶה תְּחִלָּה בַּלּוּחוֹת וְאַחֲרֵי כֵן יַעֲשֶׂה אֲרוֹן עֵץ, אֲבָל הֶאֱרִיךְ לוֹמַר וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן, לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ כָּרִאשׁוֹנוֹת בַּמִּכְתָּב וְרָאוּי שֶׁיִּהְיוּ בָּאָרוֹן הַמְּצֻוֶּה כָּרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁאִוָּעֵד שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי, וּלְכָךְ הִשְׁלִים וָאַעַשׂ אֲרוֹן לְהַשְׁלִים הַמִּצְוָה וְהַמַּעֲשֶׂה בִּקְצָרָה, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁב לְהַאֲרִיךְ בַּמֻּקְדָּם: וְטַעַם <b>וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי</b>, שֶׁעֲשִׂיתִיו בְּרִדְתִּי, וַיִּהְיוּ שָׁם לָעַד, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה', לִהְיוֹת כְּבוֹדוֹ שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: <b>וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה</b>, מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן, וְעוֹד וְכִי מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן נָסְעוּ לְמוֹסֵרָה, וַהֲלֹא מִמּוֹסֵרָה בָּאוּ לִבְנֵי יַעֲקָן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לג לא) וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן, וְעוֹד <b>שָׁם מֵת אַהֲרֹן</b> וַהֲלֹא בְּהֹר הָהָר מֵת, צֵא וַחֲשֹׁב וְתִמְצָא שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת מִמּוֹסֵרוֹת לְהֹר הָהָר. אֶלָּא אַף זוֹ מִן הַתּוֹכָחוֹת: וְעוֹד זֹאת עֲשִׂיתֶם, כְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד יְרֵאתֶם לָכֶם מִמִּלְחֶמֶת מֶלֶךְ עֲרָד, וּנְתַתֶּם רֹאשׁ לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם, וַחֲזַרְתֶּם לַאֲחוֹרֵיכֶם שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת עַד בְּנֵי יַעֲקָן וּמִשָּׁם לְמוֹסֵרָה, שָׁם נִלְחֲמוּ בָּכֶם בְּנֵי לֵוִי וְהָרְגוּ מִכֶּם וְאַתֶּם מֵהֶם עַד שֶׁהֶחְזִירוּ אֶתְכֶם לַדֶּרֶךְ, וּמִשָּׁם חֲזַרְתֶּם הַגֻּדְגֹּדָה הוּא חֹר הַגִּדְגָּד, וּמִן הַגִּדְגָּד לְמוֹסֵרָה, וּבְמוֹסֵרָה עֲשִׂיתֶם אֵבֶל גָּדוֹל עַל מִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁגָּרְמָה לָכֶם זֹאת, וְנִדְמָה לָכֶם כְּאִלּוּ הוּא מֵת שָׁם. וְסָמַךְ מֹשֶׁה תּוֹכֵחָה זוֹ לִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת לוֹמַר שֶׁקָּשָׁה מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּיוֹם שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּלְהוֹדִיעֲךָ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מָה שֶׁאָמְרוּ <b>נִתְּנָה רֹאשׁ</b> לִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ כְּיוֹם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי, מוּסָב לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן, בָּעֵת הַהִיא בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיְּצָאתֶם מִמִּצְרַיִם וּטְעִיתֶם בָּעֵגֶל וּבְנֵי לֵוִי לֹא טָעוּ, הִבְדִּילָם הַמָּקוֹם מִכֶּם. וְסָמַךְ זֶה לַחֲזָרַת בְּנֵי יַעֲקָן, לוֹמַר שֶׁאַף בָּזֶה לֹא טָעוּ בָּהּ בְּנֵי לֵוִי אֶלָּא עָמְדוּ בֶּאֱמוּנָתָם, כָּל זֶה לְשׁוֹן רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה מִדִּבְרֵי אַגָּדָה (ירושלמי יומא פ\"א ה\"א). וְהֻצְרַךְ רַבִּי אַבְרָהָם לוֹמַר בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי בְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן אֵינֶנּוּ בְּנֵי יַעֲקָן, וּמוֹסֵרָה אֵינֶנּוּ מוֹסֵרוֹת, אֲבָל קָדֵשׁ נִקְרָא בְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן, וְשֵׁם (ב)מִדְבַּר הֹר הָהָר מוֹסֵרָה, מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה אֵינֶנּוּ חֹר הַגִּדְגָּד רַק הוּא שֵׁם כְּלָל לְצַלְמֹנָה וּפוּנֹן וְאוֹבוֹת, וְיָטְבָתָה הוּא הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא בְּאֵרָה (במדבר כא טז), וְזֶה טַעַם אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, וְיִדְבַּק <b>וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה</b> עִם <b>וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר</b>, כִּי שָׁם בְּיָטְבָתָה כִּהֵן אֶלְעָזָר בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה וְהִקְרִיב קָרְבָּנוֹת. וְכָל אֵלֶּה דִּבְרֵי רוּחַ, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה הָרַבִּים שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מְקוֹמוֹת חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא נִזְכְּרוּ בַּמַּסָּעוֹת. וְעוֹד שֶׁמִּנְהַג הַכָּתוּב בְּכָל מָקוֹם לְשַׁנּוֹת מְעַט בְּהַזְכִּירוֹ הַשֵּׁמוֹת פְּעָמִים בֵּין בְּשֵׁם מָקוֹם בֵּין בְּשֵׁם אָדָם, וְכָל שֶׁכֵּן בְּכָאן שֶׁהֵם שָׁוִים, כִּי מוֹסֵרָה וּמוֹסֵרוֹת אֵינֶנּוּ שִׁנּוּי וְהֶפְרֵשׁ, וְכֵן חֹר הַגִּדְגָּד וְהַגֻּדְגֹּדָה שֵׁם אֶחָד, וְיָטְבָתָה שָׁוֶה לְגַמְרֵי. וְעוֹד כִּי בְּהֹר הָהָר כִּהֵן אֶלְעָזָר כְּשֶׁמֵּת אָבִיו כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישׁוֹ הַבְּגָדִים, כִּי מִיָּד הָיָה מְרֻבֶּה בִּבְגָדִים, וְזֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים אֲפִלּוּ לְדוֹרוֹת. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הֹר הָהָר, גָּדוֹל שֶׁבֶּהָרִים וְאָרֹךְ פַּרְסָאוֹת רַבּוֹת, וּשְׁמוֹ מוֹכִיחַ כִּי הוּא יִקָּרֵא \"הֹר\", וְיֹאמְרוּ לוֹ <b>הָהָר</b> לְגָדְלוֹ וְאָרְכּוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (במדב\"ר יט טז) שֶׁהָיָה הַר עַל גַּבֵּי הַר, וְהָיָה סוֹף הָהָר עַד גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם וְרֹאשׁוֹ קָרוֹב לְחַשְׁמֹנָה, וְהָיוּ בַּמִּישׁוֹר אֲשֶׁר לִפְנֵי הֹר הָהָר עָרִים אוֹ מְקוֹמוֹת הַנִּקְרָאִים מוֹסֵרוֹת וּבְנֵי יַעֲקָן וְחוֹר הַגִּדְגָּד וְיָטְבָתָה וְעַבְרֹנָה וְעֶצְיוֹן גָּבֶר וְקָדֵשׁ, וְאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת אֵין בֵּינֵיהֶם מֶרְחָק רַב, כִּי הַמַּחֲנֶה הַגָּדוֹל הַהוּא בְּיוֹם אֶחָד מְהַלְּכִים כְּמוֹ פַּרְסָה אוֹ פָּחוֹת מִכָּאן, וְנָסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, שֶׁנִּכְנְסוּ בּוֹ בְּמָקוֹם שָׁפָל אֲשֶׁר הָיָה בְּרַגְלֵי הָהָר, וְאָז צִוָּה ה' לְמֹשֶׁה (במדבר כ כה) <b>וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר</b>, שֶׁיַּעֲלֶה לְמַעְלָה אֶל רֹאשׁוֹ הוּא תְּחִלַּת הָהָר, וְהִנֵּה עָלוּ אֶל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַר וְהִגִּיעוּ כְּנֶגֶד מוֹסֵרוֹת וּמֵת אַהֲרֹן שָׁם, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כח) <b>וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר</b>, וְהִנֵּה מִיתָתוֹ בְּמוֹסֵרָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה בִּשְׁמָם נֶחְשָׁבִים בָּהָר עַצְמוֹ, וְיִקָּרֵא רֹאשׁ הָהָר וּכְנֶגְדּוֹ בַּמִּישׁוֹר מוֹסֵרוֹת, וְשֵׁם כָּל אֶחָד מוֹסֵרָה, שֶׁיֹּאמְרוּ מוֹסֵרָה אֲשֶׁר בָּהָר וּמוֹסֵרָה אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה. וְהָיוּ בְּמָקוֹם הַנִּקְרָא חַשְׁמֹנָה בְּאֵרוֹת בַּשָּׂדֶה, יִקְרְאוּ אוֹתָן בְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן, כִּי אַנְשֵׁי בְּנֵי יַעֲקָן בָּאִים שָׁם לְהַשְׁקוֹת צֹאנָם, וְהֵם עֲשָׂאוּם כִּי שָׁם מָצְאוּ מַיִם חַיִּים. וּמִשָּׁם נָסְעוּ לְמוֹסֵרָה וּמִשָּׁם נָסְעוּ לְמוֹסֵרוֹת, וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן, שֶׁהַמָּקוֹם הַהוּא זֶה שְׁמוֹ. וְסִפֵּר הַכָּתוּב מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה, וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, לְהוֹדִיעַ שֶׁעָמְדוּ שָׁם יָמִים בַּעֲבוּר הַנְּחָלִים. וְקִצֵּר בְּמַסְעֵיהֶם שֶׁכְּבָר בֵּאֵר אוֹתָם, אֲבָל אָמַר כִּי מִשָּׁם מִמּוֹסֵרָה נָסְעוּ אֶל הַגֻּדְגֹּדָה וְאֶל יָטְבָתָה, שֶׁהִיא כֻּלָּהּ אֶרֶץ נַחֲלֵי מַיִם, כִּי מִן גֻּדְגֹּד וְעַד יָטְבָתָה כֻּלָּהּ מַשְׁקֶה. וְיִתָּכֵן עוֹד שֶׁנֹּאמַר כִּי כַּאֲשֶׁר עָלָה אַהֲרֹן אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיָּמָת בְּרֹאשׁ הָהָר כְּנֶגֶד מוֹסֵרוֹת אוֹ בְּמוֹסֵרָה עַצְמָהּ וַיִּקָּבֵר שָׁם, חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶל מוֹסֵרוֹת לִבְכּוֹת וְלִסְפֹּד עַל קֶבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְהָיוּ גְּדוֹלֵיהֶם בְּכָל הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם עוֹלִים אֶל רֹאשׁ הָהָר וְסוֹפְדִים לִקְדוֹשׁ ה', וַיָּשׁוּבוּ אֶל הַמַּחֲנֶה בְּמוֹסֵרָה. וְאַחַר הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם נָסְעוּ מִמּוֹסֵרָה אֶל חֹר הַגִּדְגָּד, וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה, כִּי עַתָּה בְּשׁוּבָם הָלְכוּ מְהֵרָה. וְזֶה דָּבָר נָכוֹן מְאֹד בְּיִשּׁוּב הַמִּקְרָאוֹת עַל אָפְנָן. וְהִזְכִּיר כִּי הָיָה שֵׁם הַמָּקוֹם יָטְבָתָה בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה מָקוֹם טוֹב, כִּי שָׁם נַחֲלֵי מַיִם וּשְׁאָר הַמִּדְבָּר אֶרֶץ צִיָּה וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין שָׁם מָיִם. וְטַעַם הַזְכִּירוּ מִיתַת אַהֲרֹן עַתָּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה כִּי אָמַר (דברים ט':כ') וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא, וְלֹא הִגִּיעוֹ עֹנֶשׁ הַשְּׁמָד לֹא בְּגוּפוֹ וְלֹא בְּזַרְעוֹ, כִּי לֹא מֵת עַד שְׁנַת הָאַרְבָּעִים שֶׁהָיָה זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים, וְכִהֵן בְּנוֹ תַּחְתָּיו. וְאָמַר וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ, וְלֹא אָמַר <b>וְאַתֶּם</b> כְּדֶרֶךְ כָּל הַפָּרָשָׁה, כִּי בַּתּוֹכָחוֹת יְדַבֵּר עִמָּהֶם לְהוֹכִיחַ אוֹתָם, אֲבָל בָּזֶה יְסַפֵּר בְּמַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. <b>בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי</b>, מוּסָב לְעִנְיָן רִאשׁוֹן, בְּעֵת הַהִיא בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיְּצָאתֶם מִמִּצְרַיִם וּטְעִיתֶם בָּעֵגֶל וּבְנֵי לֵוִי לֹא טָעוּ, הִבְדִּילָם הַמָּקוֹם מִכֶּם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י':ח'). וְאִם כֵּן יֹאמַר כִּי מִן הָעֵת הַהִיא הֻבְדְּלוּ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא הִבְדִּילָם בְּמַעֲשֵׂה עַד הַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. אוֹ יִרְמֹז לְמָה שֶׁאָמַר לָהֶם (שמות לב כט), מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה', כִּי יִהְיֶה זֶה לָכֶם מִלּוּא יָדַיִם בַּעֲבוֹדַת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי <b>בָּעֵת הַהִיא</b> הַשֵּׁנִי כָּרִאשׁוֹן (דברים י':א'), כִּי בְּעֵת שֶׁאָמַר לוֹ פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים (שמות לד א) נִתְרַצָּה לְיִשְׂרָאֵל וְנִצְטַוָּה עַל הַמִּשְׁכָּן, וְאָז נִתְרַצָּה גַּם לְאַהֲרֹן וְנִצְטַוָּה (שם כח ד) וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי, וְצִוָּהוּ בַּמִּלּוּאִים. וּלְכָךְ אָמַר כִּי אֶלְעָזָר כִּהֵן תַּחַת אָבִיו, שֶׁהָיְתָה בָּהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם. וְעָשָׂה הַבְדָּלַת כָּל הַשֵּׁבֶט עִנְיָן אֶחָד, כִּי מִן הַיּוֹם הַהוּא הָיָה לְפָנָיו שֶׁיִּהְיוּ שִׁבְטוֹ נְתוּנִים נְתוּנִים לוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן. אוֹ יֹאמַר כִּי שֵׁבֶט הַלֵּוִי נִבְדַּל בָּעֵת הַהִיא לִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים מֵהֶם, כִּי גַּם הֵם נוֹשְׂאִים הָאָרוֹן, וְכֵן וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' (דברים ל\"א:ט'), וְהֵם שֶׁיְּשָׁרְתוּ לַשֵּׁם וִיבָרְכוּ בִּשְׁמוֹ. וְטַעַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, בַּעֲבוּר כְּהֻנַּת אֶלְעָזָר, כְּאוֹמֵר אָז הִבְדִּילָם לְשָׁרְתוֹ וַיְהִי כֵן עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וְטַעַם <b>עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי</b>, הוּא בַּעֲבוּר שֶׁכֻּלָּם מְשָׁרְתִים וְעוֹזְרִים אֶת הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, כִּי כָּל דְּבַר הַמִּקְדָּשׁ בַּעֲבוּר הַקָּרְבָּנוֹת. וְכֵן אָמַר (במדבר יח ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ: <b>וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָּהָר</b>, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סדר עולם ו) יֹאמַר שֶׁעָמַד בָּהָר כְּשֶׁעָלָה שָׁם וּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת בְּיָדוֹ כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, כִּי עָבַר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְגוֹ' (שמות לד ו), וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ (שם שם ט) וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ, וְנַעֲנָה וְאָמַר קוּם לֵךְ לְמַסַּע לִפְנֵי הָעָם וְיָבֹאוּ וְיִרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ. וְזֶהוּ וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ (שם שם י): וְטַעַם <b>לֹא אָבָה ה' הַשְׁחִיתֶךָ</b>, שֶׁלֹּא רָצָה שֶׁלֹּא תָּבֹאוּ וְתִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, כְּטַעַם וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה (במדבר לב טו). וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת לֹא רָצָה שֶׁתִּהְיֶה מָשְׁחָת מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה שְׁמוֹ הַגָּדוֹל עִמְּךָ. וּכְבָר רָמַזְתִּי זֶה הָעִנְיָן בְּסֵדֶר כִּי תִשָּׂא: <b>מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ</b>, נִמְשָׁךְ אֶל לְטוֹב לָךְ, יֹאמַר אֵינֶנּוּ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה לְצָרְכּוֹ אֶלָּא לְצָרְכְּךָ, כְּטַעַם אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ (איוב לה ז), רַק הַכֹּל הוּא לְטוֹב לְךָ. וְאָמַר הַטַּעַם כִּי לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, וְכֻלָּם נוֹתְנִים כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, אֵינֶנּוּ צָרִיךְ לְךָ, רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁק וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם מִכָּל הָעַמִּים בָּכֶם, שֶׁאַתֶּם מִבְחַר זַרְעָם, וְלֹא בְּיִשְׁמָעֵאל וְלֹא בְּעֵשָׂו: וְטַעַם <b>כַּיּוֹם הַזֶּה</b>, כִּי כֵן יִהְיֶה בְּכָל זַרְעָם לְעוֹלָם. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים ז':ז') הַחֵשֶׁק וְהַבְּחִירָה. וּפֵרוּשׁ שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, גַּלְגַּלֵּי אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם בְּכֹחַ הַשָּׁמַיִם לְמַטָּה מֵהֶם, כְּעִנְיַן הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ (נחמיה ט ו), וְכֵן אָמַר בְּמִזְמוֹר הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים (תהילים קמ\"ח:א'), וְהִזְכִּיר מַלְאָכָיו וּצְבָאָיו וְשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וְכוֹכְבֵי אוֹר וְאַחַר כָּךְ הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם: <b>וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם</b>, שֶׁיִּהְיֶה לְבַבְכֶם פָּתוּחַ לָדַעַת הָאֱמֶת, לֹא כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם שֶׁלֹּא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ: <b>וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד</b>, שֶׁלֹּא תִּהְיוּ כַּאֲבוֹתֵיכֶם דּוֹר סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁיָּשְׁבוּ עִם הַמִּצְרִים וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וְהֵם קָשִׁים לַעֲזֹב דַּרְכָּם כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל וּקְרָאָם שָׁם (שמות לב ט) עַם קְשֵׁי עֹרֶף, שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ מִן הַטָּעוּת שֶׁנִּכְנַס בְּלִבָּם לַחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בַּעֲבוֹדַת הַמַּלְאָכִים אוֹ צְבָא הַשָּׁמַיִם. אֲבָל אַתֶּם תֵּדְעוּ וְתַשְׂכִּילוּ וְתַאֲמִינוּ כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הֵם מַלְאֲכֵי מַעְלָה, וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לָהֶם מֶמְשָׁלָה בַּשְּׁפָלִים, כִּי הוּא הָאָדוֹן אֲשֶׁר שָׂם לָהֶם מִשְׁטָרָם בָּאָרֶץ, וְלוֹ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, וְהוּא נוֹרָא בְּתִפְאֶרֶת עֻזּוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְאֶחָד מִן הָאֱלֹהִים וְהָאֲדוֹנִים לְהָגֵן עַל עוֹבְדֵיהֶם, וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד מִיַּד אָדָם. וּפֵרְשׁוּ בַּשֹּׁחַד, שֶׁאֲפִלּוּ חָסִיד גָּמוּר שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ מִצְוָה מִמִּצְוֹתָיו בְּשֹׁחַד לְכַפֵּר לוֹ, אֲבָל יַעֲנִישֵׁהוּ עַל חֲטָאָיו וְיִגְמֹל לוֹ כְּכָל טוֹבוֹתָיו. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם דְּלֵית קָדָמוֹהִי מִסַּב אַפִּין וְאַף לָא לְקַבָּלָא שֻׁחְדָּא, יִתְכַּוֵּן לְפָרֵשׁ שֶׁהוּא מִשִּׁבְחֵי הַשְּׁלִילוֹת בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, יֹאמַר הַכָּתוּב שֶׁאֵין הַשֵּׁם בְּעִנְיָן שֶׁיִּשָּׂא פָּנִים, כִּי לֹא יִרְאֶנּוּ הָאָדָם וָחַי, וְהַכֹּל כְּאַיִן נֶגְדּוֹ וּמֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ, וְלֹא בְּעִנְיָן שֶׁיִּקַּח שֹׁחַד וּמָמוֹן מֵאָדָם כַּמְּלָכִים וְשׁוֹפְטֵי הָאָרֶץ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים, לִגְדוֹלֵי בְּנֵי אָדָם בְּרִבָם עִם קְטַנֵּיהֶם. וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד, מֵעֲשִׁירֵיהֶם בְּרִיבָם עִם דַּל, כִּי הוּא עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה מִן הַגְּדוֹלִים וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, וְהֵם כָּל צָרְכֵי הָאָדָם, וְהִנֵּה הוּא יְפַרְנֵס הָעֲנִיִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם אוֹהֵב וָרֵעַ: <b>כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם</b>, מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י':י\"ט). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים (שמות כב כ): וְטַעַם <b>הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ</b>, הוּא יִהְיֶה תְּהִלָּתְךָ שֶׁתִּתֵּן כָּל תְּהִלָּתְךָ אֵלָיו, אוֹתוֹ תְּהַלֵּל תָּמִיד וּכְבוֹדוֹ לְאַחֵר לֹא תִתֵּן וּתְהִלָּתוֹ לַפְּסִילִים, וְלֹא אֶל הָאֱלֹהִים וְהָאֲדוֹנִים הַנִּזְכָּרִים. אוֹ יֹאמַר הוּא תְּהִלָּתְךָ, שֶׁבּוֹ אַתָּה מְהֻלָּל עַל כָּל הָעַמִּים, כִּלְשׁוֹן כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה (תהלים פט יח), ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי (ירמיהו טז יט): <b>וְהוּא אֱלֹהֶיךָ</b>, שֶׁיִּחֵד שְׁמוֹ עָלֶיךָ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים, וְלֹא כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר הוּא לָהֶם אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר חָלַק לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (ויקרא יח כה), כִּי עָשָׂה עִמְּךָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת שֶׁמֵּהֶם תַּכִּיר כִּי אַתָּה חֶבְלוֹ וְנַחֲלָתוֹ וְעֵינָיו תָּמִיד עָלֶיךָ לְטוֹב: <b>וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ</b>, לְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁתִּשְׁמֹר מֵחֲטוֹא לְפָנָיו, כִּי אַחַר שֶׁיְּצַוֶּה בָּאַהֲבָה יְצַוֶּה בַּיִּרְאָה, וִיצַוֶּה בַּחֻקִּים וּבַמִּשְׁפָּטִים וּבַמִּצְוֹת. אוֹ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, שֶׁתִּשְׁמֹר מָה שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹמֵר, שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֶת הַגֵּרִים וְחוֹנֵן דַּלִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (מלכים א ב ג), לִשְׁמֹר אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְאָמְרוּ (שבת קלג) מָה הוּא חַנּוּן וְרַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן וְרַחוּם וְכוּ': <b>אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה</b>, אָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים י\"א:ב') לְהוֹצִיא אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְהָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים שֶׁעָשָׂה לְפַרְעֹה, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר בִּדְבַר הַמָּן. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי עַתָּה לֹא יְדַבֵּר רַק בַּמּוּסָר אֲשֶׁר יְיַסֵּר בּוֹ הַשֵּׁם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, אֶת גָּדְלוֹ, שֶׁהָיָה מִתְרוֹמֵם וּמִתְגַּדֵּל לֵאמֹר הִתְפָּאֵר עָלַי (שמות ח ה), לְמָחָר יִהְיֶה (שם פסוק יט), וְשַׂמְתִּי פְדוּת (שם), לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ (שם ט כט). וְאֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה, וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם (שם ג כ), אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' (שם יד לא). וּזְרוֹעוֹ הַנְּטוּיָה, שֶׁלֹּא נָתַן לָהֶם רֶוַח וְהַצָּלָה מֵאָז הָיְתָה יָדוֹ נְטוּיָה עֲלֵיהֶם, וְלֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ עַד שֶׁאִבְּדָם. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר (דברים י\"א:ה'), אֲשֶׁר נָגַף אֶתְכֶם בָּעֵגֶל וְאֵשׁ תַּבְעֵרָה וְהַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה וּמַגֵּפַת הַשִּׁטִּים וּגְזֵרַת הַמְרַגְּלִים, שֶׁהָיְתָה בָּהֶם יַד ה' עַד בּוֹאָם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְקִצֵּר בַּפֻּרְעָנוּת שֶׁעָשָׂה לָהֶם. וְאִם כֵּן וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, כִּי יָדוֹ הַחֲזָקָה מַחְזֶקֶת שׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים: <b>אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף וְגוֹ' וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה</b>, לֹא הֲבִינוֹתִי טַעַם <b>עַד הַיּוֹם הַזֶּה</b>, כִּי כָּל הַמֵּתִים בַּיָּם אָבְדַן עוֹלָם הֵם אוֹבְדִים. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא חוֹזֵר לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, שֶׁאָבַד סוּס וָרֶכֶב מִמִּצְרַיִם בְּכָל הַדּוֹר הַהוּא, כִּי כָל סוּס וָרֶכֶב וְכָל פָּרָשׁ אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם הוֹצִיא עִמּוֹ וְאָבְדוּ כֻּלָּם, וְהָיְתָה מַמְלָכָה שְׁפָלָה בְּלֹא רֶכֶב וְסוּס וְחַיִל וְעִזּוּז. וְאָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים י\"א:ד') שֶׁלֹּא קָמוּ עוֹד בְּנֵיהֶם תַּחְתָּם לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם, ר\"ל כִּי הַשֵּׁם אִבֵּד הָרוֹדְפִים בַּיָּם וְאִבֵּד בְּמִצְרַיִם זַרְעָם, וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶם שֵׁם וּשְׁאָר כִּי הֵם הִרְשִׁיעוּ יוֹתֵר מִכָּל מִצְרַיִם לִרְדֹּף אַחֲרֵי גְּאוּלֵי הַשֵּׁם. אֲבָל זֶה לֹא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה: וְהִזְכִּיר <b>וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם</b>, וְלֹא הִזְכִּיר קֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁיָּצְאָה אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, בַּעֲבוּר כִּי אִישׁ זָר הַקָּרֵב לְהַקְטִיר קְטֹרֶת הוּא מִלָּאוֵי הַתּוֹרָה (במדבר יז ה) וּלְעוֹלָם הוּא נֶעֱנָשׁ לְדוֹרוֹת, כַּאֲשֶׁר קָרָה גַּם לְעֻזִּיָּהוּ (דהי\"ב כו יט), עַל כֵּן לֹא מְנָאוֹ בְּאוֹתוֹת הַמִּדְבָּר: <b>לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא</b>, אֶלָּא טוֹבָה הֵימֶנָּה, וְנֶאֶמְרָה הַבְטָחָה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל בִּיצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁמָּא לֹא נָבֹא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וְיָפָה כָּזֹאת. יָכוֹל בִּגְנוּתָהּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְכָךְ אָמַר לָהֶם, לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא אֶלָּא רָעָה הֵימֶנָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה (במדבר יג כב), אָדָם אֶחָד בְּנָאָן, דֶּרֶךְ אֶרֶץ אָדָם בּוֹנֶה אֶת הַנָּאֶה וְאַחַר כָּךְ אֶת הַגָּרוּעַ וְכוּ', לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"א:י') מִסִּפְרֵי (עקב יא). וְעוֹד הֵבִיא מָה שֶׁדָּרְשׁוּ בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (כתובות קי\"ב) בְּעִנְיָן אַחֵר, אֶפְשָׁר אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת לִבְנוֹ קָטָן וְאַחַר כָּךְ לִבְנוֹ גָּדוֹל, אֶלָּא שֶׁמְּבֻנָּה אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בְּדֶרֶךְ הָאַזְהָרוֹת נֶאֱמַר, שֶׁאָמַר לָהֶם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה וִירִשְׁתֶּם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, כִּי ה' יִתֵּן מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, אֲבָל דְּעוּ לָכֶם שֶׁאֵינָהּ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ בָּרֶגֶל מִן הַיְּאוֹרִים וּמִן הָאֲגַמִּים כְּגַן הַיָּרָק, רַק הִיא אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם, לֹא בְּעִנְיָן אַחֵר, וּצְרִיכָה שֶׁיִּדְרֹשׁ ה' אוֹתָהּ תָּמִיד בְּמָטָר, כִּי הִיא אֶרֶץ צְמֵאָה מְאֹד וּצְרִיכָה מָטָר כָּל הַשָּׁנָה, וְאִם תַּעַבְרוּ עַל רְצוֹן ה' וְלֹא יִדְרֹשׁ אוֹתָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן, הִנֵּה הִיא רָעָה מְאֹד, לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב בְּהָרֶיהָ. וְיַחְזֹר וִיפָרֵשׁ כָּל זֶה בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה (להלן פסוקים יג-יז), כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ תָּמִיד, וְאִם לֹא תִּשְׁמְעוּ וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ' וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה בָּרָעָב מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, שֶׁלֹּא תּוּכְלוּ לִחְיוֹת בָּהּ בְּלֹא מָטָר. וְהִנֵּה הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ תַּזְהִיר בְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמִמֶּנָּה נִלְמַד כִּי אע\"פ שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ וְנָקֵל בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ לְהַאֲבִיד יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ מִצְרַיִם וּלְהוֹבִישׁ נַהֲרוֹתָם וִיאוֹרֵיהֶם, אֲבָל אֶרֶץ כְּנַעַן תֹּאבַד יוֹתֵר מְהֵרָה, שֶׁלֹּא יִתֵּן בָּהּ מִטְרוֹת עֻזּוֹ, הַחוֹלֶה צָרִיךְ זְכוּת וּתְפִלָּה שֶׁיְּרַפְּאֵהוּ הַשֵּׁם יוֹתֵר מִן הַבָּרִיא שֶׁלֹּא בָּא עָלָיו הַחֹלִי, וְכָךְ הַמִּדָּה בְּעָנִי וּבְעָשִׁיר וּמֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה'. וּמִפְּנֵי שֶׁאָמַר (דברים י\"א:י\"ב) אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, וְרָאוּי שֶׁיֹּאמַר וְלִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מַיִם כַּאֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ יִדְרֹשׁ אוֹתָהּ, יִהְיֶה מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי עקב יב) נִרְמָז בַּכָּתוּב, וַהֲלֹא כָּל הָאֲרָצוֹת הוּא דּוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח כו) לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ, כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ דּוֹרֵשׁ אֶלָּא אוֹתָהּ וְעַל יְדֵי אוֹתָהּ דְּרִישָׁה שֶׁדּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ דּוֹרֵשׁ כָּל הָאֲרָצוֹת. תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, לִרְאוֹת מַה הִיא צְרִיכָה וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ גְּזֵרוֹת, עִתִּים לְטוֹבָה וְעִתִּים לְרָעָה כוּ', כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת ר\"ה (יז). וְיֵשׁ בּוֹ סוֹד עָמֹק, כִּי הָאָרֶץ הַזֹּאת נִדְרֶשֶׁת בַּכֹּל, וְהִיא הַכֹּל, וְכָל הָאֲרָצוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת מִמֶּנָּה בֶּאֱמֶת: <b>בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם</b>, וַהֲלֹא כְּבָר הִזְכִּיר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֶלָּא אַזְהָרָה לַיָּחִיד וְאַזְהָרָה לַצִּבּוּר, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"א:י\"ג) מִסִּפְרֵי (עקב יג). וּבֵאוּר הָעִנְיָן כִּי הַשֵּׁם לֹא יַעֲשֶׂה הַנִּסִּים תָּמִיד לָתֵת מְטַר הָאָרֶץ בְּכָל עֵת יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וּלְהוֹסִיף בַּדָּגָן וּבַתִּירוֹשׁ וּבַיִּצְהָר, וּלְהַרְבּוֹת גַּם הָעֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה לַבְּהֵמָה, אוֹ שֶׁיַּעֲצֹר הַשָּׁמַיִם וְיִיבְשׁוּ, רַק עַל מַעֲשֵׂה רֹב הָעָם, אֲבָל הַיָּחִיד הוּא בִּזְכוּתוֹ יִחְיֶה וְהוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת. וְהִנֵּה אָמַר כִּי בַּעֲשׂוֹתָם כָּל הַמִּצְוֹת מֵאַהֲבָה שְׁלֵמָה יַעֲשֶׂה עִמָּהֶם אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלֶּה לְטוֹבָה. וְאָמַר כִּי בְּעָבְדָם ע\"ז יַעֲשֶׂה עִמָּהֶם אוֹת לְרָעָה. וְדַע כִּי הַנִּסִּים לֹא יֵעָשׂוּ לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה רַק לְצַדִּיקִים גְּמוּרִים אוֹ לִרְשָׁעִים גְּמוּרִים, אֲבָל הַבֵּינוֹנִים כְּדֶרֶךְ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם יֵעָשֶׂה בָּהֶם טוֹבָה אוֹ רָעָה כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם: <b>וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ</b>, הֲרֵי זוֹ בְּרָכָה אַחֶרֶת, שֶׁתְּהֵא בְרָכָה מְצוּיָה בַּפַּת שֶׁבְּתוֹךְ מֵעֶיךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"א:ט\"ו). ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים י\"א:ט\"ו) <b>וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ</b> שָׁב אֶל דְּגָנְךָ תִּירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, לֹא אֶל הַקָּרוֹב שֶׁהוּא <b>עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ</b>. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהוּא שָׁב אֶל הַכֹּל, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְגַם בְּנֵי צֹאן וּבָקָר. וּבְסִפְרֵי (עקב טו) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, כְּשֶׁבְּהֶמְתְּךָ אוֹכֶלֶת וְשֹׂבַעַת עוֹבֶדֶת הָאֲדָמָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יד ד) וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר. ד\"א מִן הַוְּלָדוֹת, אע\"פ שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לא יא) וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְגוֹ'. וְזֶהוּ הַנָּכוֹן: <b>וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה</b>, אַף לְאַחַר שֶׁתִּגְלוּ הֱיוּ מְצֻיָּנִין בַּמִּצְוֹת, הַנִּיחוּ תְּפִלִּין, עֲשׂוּ מְזוּזָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים כְּשֶׁתַּחְזְרוּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם שם כ) הַצִּיבִי לְךָ צִיּוּנִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"א:י\"ח). וּכְבָר כָּתַבְתִּי פֵּרוּשׁ הָעִנְיָן כִּי הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה חוֹבַת הַגּוּף הֵם וְדִינָם בְּכָל מָקוֹם כְּמוֹ בָּאָרֶץ, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ בַּמִּדְרָשׁ הַזֶּה סוֹד עָמֹק וּכְבָר רָמַזְתִּי מִמֶּנּוּ (ויקרא יח כה). וְהִנֵּה הֶחְזִיר בַּמִּצְוֹת הָאֵלֶּה תְּפִלִּין וְדִבְרֵי תוֹרָה וּמְזוּזָה כָּאן פַּעַם שֵׁנִית, לִרְמֹז בַּהֶקֵּשׁ הַזֶּה שֶׁנִּהְיֶה חַיָּבִים בָּהֶם לְאַחַר הַגָּלוּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּמֵהֶם נִלְמוֹד לְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבַת הַגּוּף שֶׁחִיּוּבָן בְּכָל מָקוֹם, וְשֶׁנִּהְיֶה פְּטוּרִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מֵחוֹבַת הַקַּרְקַע, כְּגוֹן תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי (עקב יז). וְכַוָּנַת הַמִּדְרָשׁ מִפְּנֵי שֶׁסָּמַךְ וְשַׂמְתֶּם אֶל וַאֲבַדְתֶּם, אֲבָל עִקַּר הַכָּתוּב בָּאָרֶץ, דִּכְתִיב (דברים י\"א:כ\"א) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה. אוֹ יֹאמַר <b>לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם</b>, שֶׁתָּשׁוּבוּ וְתַאֲרִיכוּ בָּהּ יָמִים לְעוֹלָם. וְיִתָּכֵן בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁבָּא לְהוֹסִיף בְּכָאן לְדַבֵּר בָּם, כִּי שָׁם (דברים ו':ז') צִוָּה וְדִבַּרְתָּ אַתָּה בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתְךָ, וְכָאן אָמַר שֶׁנְּלַמֵּד אוֹתָם אֶת בָּנֵינוּ עַד שֶׁיְּדַבְּרוּ בָּם הַבָּנִים בְּכָל שָׁעָה, וְכֵן הוֹסִיף בְּכָאן וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם, כִּי <b>וְשִׁנַּנְתָּם</b> שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם הַמִּצְוֹת, וְכָאן עַד שֶׁיִּלְמְדוּ אוֹתָם וְיֵדָעוּם וְיָבִינוּ אוֹתָם וְטַעֲמֵיהֶם לְדַבֵּר עִמְּךָ בָּם בְּכָל הָעִתִּים. וְכֵן הוֹסִיף כָּאן כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, שֶׁהוּא לְדוֹר דּוֹרִים, אוֹ הֵם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנִים וִימֵי עוֹלָם, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>וּלְדָבְקָה בוֹ</b>, אָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים י\"א:כ\"ב) בַּסּוֹף, וְהוּא סוֹד גָּדוֹל. וְאֵין הַסּוֹד מִטַּעַם הַמָּקוֹם הַזֶּה. אוּלַי יֹאמַר לְאַהֲבָה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו עַד שֶׁתִּהְיוּ רְאוּיִים לְדָבְקָה בּוֹ בַּסּוֹף, וְנֶאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ (כג ז ח) וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם כִּי אִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אִם כֵּן הִיא אַזְהָרָה מֵאַזְהָרוֹת ע\"ז, שֶׁלֹּא תִּפָּרֵד מַחְשַׁבְתּוֹ מִן הַשֵּׁם אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁיִּהְיֶה בע\"ז שׁוּם עִקָּר אֶלָּא הַכֹּל אֶפֶס וָאַיִן. וְהִנֵּה זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר עוֹד (דברים י\"ג:ה') וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן, וְהַכַּוָּנָה לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא יַעֲבֹד הַשֵּׁם וְזוּלָתוֹ אֶלָּא לַה' לְבַדּוֹ יַעֲבֹד בְּלִבּוֹ וּבְמַעֲשָׂיו. וְיִתָּכֵן שֶׁתִּכְלֹל הַדְּבִיקָה לוֹמַר שֶׁתִּהְיֶה זוֹכֵר הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ תָּמִיד, לֹא תִּפָּרֵד מַחְשַׁבְתְּךָ מִמֶּנּוּ בְּלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, עַד שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו עִם בְּנֵי אָדָם בְּפִיו וּבִלְשׁוֹנוֹ וְלִבּוֹ אֵינֶנּוּ עִמָּהֶם אֲבָל הוּא לִפְנֵי ה'. וְיִתָּכֵן בְּאַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה הַזֹּאת שֶׁתִּהְיֶה נַפְשָׁם גַּם בְּחַיֵּיהֶם צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, כִּי הֵם בְּעַצְמָם מָעוֹן לַשְּׁכִינָה, כַּאֲשֶׁר רָמַז בַּעַל סֵפֶר הַכּוּזָרִי. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי מִזֶּה בְּפָרָשַׁת הָעֲרָיוֹת (ויקרא יח ד). וּמָה שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ <b>כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם</b>, כִּי בִּהְיוֹתָם בַּמִּדְבָּר וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם וְהַמָּן יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וְהַשְּׂלָו עוֹלֶה וְהַבְּאֵר לִפְנֵיהֶם תָּמִיד וְכָל מַעֲשֵׂיהֶם בִּידֵי שָׁמַיִם בִּדְבָרִים נִסִּיִּים, הִנֵּה מַחְשַׁבְתָּם וּמַעֲשֵׂיהֶם עִם הַשֵּׁם תָּמִיד, וְלָכֵן יַזְהִירֵם יְהוֹשֻׁעַ שֶׁגַּם עַתָּה בָּאָרֶץ בְּהִסְתַּלֵּק מֵהֶם הַמַּעֲשִׂים הַנִּפְלָאִים הָהֵם, תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתָּם בָּהֶם תָּמִיד לְדָבְקָה בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא וְלֹא תִּפָּרֵד כַּוָּנָתָם מִן הַשֵּׁם: <b>כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְגוֹ'</b>, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ הִנֵּה הֵם שְׁתֵּי הַבְטָחוֹת, שֶׁכָּל מָקוֹם אֲשֶׁר יִרְצוּ לִכְבֹּשׁ בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וְאֶרֶץ אַשּׁוּר וְזוּלָתָם יִהְיֶה שֶׁלָּהֶם, וְהַמִּצְוֹת כֻּלָּן נוֹהֲגוֹת בָּהֶם, כִּי הַכֹּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם שֶׁאַתֶּם חַיָּבִים לְכָבְשׁוֹ וּלְאַבֵּד מִשָּׁם הָעַמִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר כָּאן (דברים י\"א:כ\"ג) וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם, וְלַעֲקֹר ע\"ז וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה (ז ה כה), וְהִבְטִיחַ כִּי לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם בֵּין בָּאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת בֵּין בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ. וּמִכָּאן יָצָא לְרַבּוֹתֵינוּ (חלה פ\"ד מ\"ז) הַמַּחְלֹקֶת בְּסוּרְיָא שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ כִּבּוּשׁ יָחִיד, וְהַטַּעַם כִּי דָּוִד כָּבַשׁ אוֹתָהּ בִּרְצוֹן נַפְשׁוֹ, שֶׁלֹּא שָׁאַל בָּאוּרִים וְתֻמִּים וְלֹא נִמְלַךְ בַּסַּנְהֶדְרִין, כִּי הָיָה חַיָּב לְהוֹרִישׁ כָּל שִׁבְעַת הַגּוֹיִם בַּתְּחִלָּה וְאַחֲרֵי כֵן אִם יִרְצֶה יֵלֵךְ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ הַשֵּׁם בְּכָאן, וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה הַכִּבּוּשׁ הַהוּא כְּמִצְוַת הַתּוֹרָה, אָמְרוּ מִקְצָתָם לָא שְׁמֵהּ כִּבּוּשׁ, וְדִינוֹ בַּמִּצְוֹת כְּדִין חוּצָה לָאָרֶץ, וְכָךְ הִיא שְׁנוּיָה בְסִפְרֵי (עקב כד). וּמִקְצָתָם יֹאמְרוּ בַּתַּלְמוּד (ע\"ז כא) דִּשְׁמֵהּ כִּבּוּשׁ, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה כַּסֵּדֶר, כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ שָׁם וּכְבָשָׁהּ נִתְקַיֵּם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא: <b>וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים</b>, כְּתַרְגּוּמוֹ יָת מְבָרְכַיָּא, אֶת הַמְבָרְכִים, עַל הַר גְּרִזִים, כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"א:כ\"ט). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן כְּפִי פְּשׁוּטוֹ, כִּי עֲדַיִן לֹא צִוָּה בַּמְּבָרְכִים. אֶלָּא פֵּרוּשׁוֹ כִּי אֲנִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם דֶּרֶךְ בְּרָכָה וְדֶרֶךְ קְלָלָה, וְטַעַם <b>לִפְנֵיכֶם</b> שֶׁתְּבָרְרוּ לָכֶם מֵהֶן מָה שֶׁתִּרְצוּ, וְאוֹדִיעַ שֶׁתִּהְיֶה לָכֶם הַבְּרָכָה כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ הַמִּצְוֹת וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תְּקַיְּמוּ אוֹתָן. וְזֶה כַּאֲשֶׁר אָמַר עוֹד (דברים ל':ט\"ו), רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע וְגוֹ'. וְאַחַר כֵּן אָמַר בְּכָאן שֶׁיִּתְּנוּ הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר לָהֶם עַל הַר גְּרִיזִים וְהַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל, וְהִנֵּה הִיא נְתוּנָה בַּפֶּה, וְכֵן וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר (ויקרא טז כא), כְּדִבְרֵי ר\"א (אבן עזרא על דברים י\"א:כ\"ט). וְהִנֵּה אָמַר בְּכָאן בְּדֶרֶךְ הָאַזְהָרָה שֶׁיִּתְּנוּ אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, לְבָרֵךְ אֶת הָעָם אִם יִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה', וְהַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל, לֵאמֹר אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל הַמִּצְוֹת וְיָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה', וְהָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְּנוּ כָּל הַשְּׁבָטִים הַבְּרָכָה וְכֻלָּם הַקְּלָלָה, אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם הַכֹּל אוֹ אִישׁ אֶחָד מַשְׁמִיעַ לְכֻלָּם, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁב לְבָאֵר שָׁם (להלן כז יב-יד) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה, וְאָמַר וְעָנוּ הַלְוִיִּם, וּפֵרֵשׁ כָּל הָעִנְיָן כִּי בְּכָאן מִפְּנֵי אַזְהָרָתוֹ אֲשֶׁר אָמַר רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן וְגוֹ', הִזְכִּיר מִקְצַת הַמִּצְוָה וְחָזַר לְבָאֵר אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה הַר גְּרִיזִים לַדָּרוֹם שֶׁהוּא הַיָּמִין וְהַר עֵיבָל מִצָּפוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו א יד) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה: <b>וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים</b>, גַּם בְּכָאן יַזְהִיר עַל הַחֻקִּים וְעַל הַמִּשְׁפָּטִים קֹדֶם שְׁאָר הַמִּצְוֹת. וְיַזְכִּיר תְּחִלָּה הַמִּשְׁפָּט בע\"ז וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וָאֶתְחַנַּן (רמב\"ן על דברים ד':ג'), וְאַחֲרֵי כֵן יַזְכִּיר מִשְׁפָּטִים רַבִּים בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר וּמֵסִית וְעִיר הַנִּדַּחַת. וְיַזְכִּיר בַּחֻקִּים תְּחִלָּה הַקָּרְבָּנוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, ואח\"כ אִסּוּר אֲכִילַת כָּל תּוֹעֵבָה וּשְׁאָר הַמִּצְוֹת: <b>לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם</b>, לְהַקְטִיר לַשָּׁמַיִם בְּכָל מָקוֹם, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר. דָּבָר אַחֵר, וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחוֹתָם וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, אַזְהָרָה לְמוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם וּלְנוֹתֵץ אֶבֶן אַחַת מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִן הָעֲזָרָה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹתְצִין הַמִּזְבְּחוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם וְיִגְרְמוּ עֲוֹנוֹתֵיכֶם לְמִקְדַּשׁ אֲבוֹתֵיכֶם לֵחָרֵב, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ב:ד'). וְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סְמָךְ שֶׁל אַגָּדָה הֵם, אֲבָל הַכָּתוּב כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ אַזְהָרָה לְמוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם, וּמְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (מכות כ\"ב), וְהָא אִיכָּא מוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם דְּלָקֵי, וְאַזְהָרְתֵּהּ מֵהָכָא, לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי (ראה ז), מִנַּיִן לְנוֹתֵץ אֶבֶן אַחַת וְכוּ', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מִנַּיִן לְמוֹחֵק אוֹת אַחַת מִן הַשֵּׁם שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי אוֹמֵר, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ וְכוּ'. וְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינָם בְּמַחְלֹקֶת, אֲבָל הֵם בֵּאוּר, כִּי מוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם כְּנוֹתֵץ אֶבֶן מִן הַמִּזְבֵּחַ, וְאִם כֵּן יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחוֹתָם וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, וְלֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם לִנְתֹּץ אֶת מִזְבְּחוֹ וּלְאַבֵּד אֶת שְׁמוֹ, אֲבָל תְּנוּ כָבוֹד לִשְׁמוֹ וּלְמִזְבְּחוֹ, וְאֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ לָשׂוּם שָׁם מִזְבֵּחַ לִשְׁמוֹ תִּדְרְשׁוּ, וְתָבִיאוּ עוֹלוֹתֵיכֶם לְפָנָיו: וְטַעַם <b>לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ</b>, שֶׁתֵּלְכוּ לוֹ מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים וְתִשְׁאֲלוּ אָנָה דֶּרֶךְ בֵּית הַשֵּׁם, וְתֹאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב (ישעיהו ב ג), כִּלְשׁוֹן צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם (ירמיהו נ ה). וּבְסִפְרֵי (ראה ח) תִּדְרְשׁוּ, דְּרֹשׁ עַל פִּי הַנָּבִיא. יָכוֹל תַּמְתִּין עַד שֶׁיֹּאמַר לְךָ נָבִיא, ת\"ל לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה, דְּרֹשׁ וּמְצָא ואח\"כ יֹאמַר לְךָ נָבִיא. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָוִד וְכוּ'. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, לִכְבוֹדוֹ תִּדְרְשׁוּ. וּבָאתָ שָּׁמָּה, לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִמֶּנּוּ אָמְרוּ חֲכָמִים \"שְׁכִינָה\": <b>מַעְשְׂרֹתֵיכֶם</b>, מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֶאֱכֹל לִפְנִים מִן הַמְּחִצָּה. וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כ\"ו:ד') וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ב:ו') מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ספרי יב). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יַזְכִּיר הַכָּתוּב הָעוֹלוֹת וְהַזְּבָחִים שֶׁחַיָּב לְאָכְלָן שָׁם בַּמְּחִצָּה לִפְנֵי ה', וְהִזְכִּיר גַּם כֵּן שֶׁיָּבִיא שָׁם הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה, שֶׁיִּתֵּן אוֹתָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ וְיִשְׂמְחוּ גַּם הֵם עִמָּכֶם וְעִם בָּתֵּיכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג י) הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי. וְכֵן יָסְדוּ בְּבַיִת שֵׁנִי בַּתְּרוּמָה וּבִתְרוּמַת הַמַּעֲשֵׂר שֶׁיְּבִיאוּם לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה י לח) וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, וְנֶאֱמַר (שם פסוק לט) לְבֵית אֱלֹהֵינוּ אֶל הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר. וְטַעַם <b>תְּרוּמַת יֶדְכֶם</b>, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּרוּמָה לֹא נָתְנָה בָּהּ הַתּוֹרָה שִׁעוּר, אֲבָל הִיא כַּאֲשֶׁר תָּרִים יָדוֹ. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר (דברים י\"ב:י\"ז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, יַזְהִיר עַל הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁלֹּא יֹאכַל בִּשְׁעָרָיו הַמַּעֲשֵׂר וְהַבְּכוֹרוֹת וְהַנְּדָרִים וְהַתְּרוּמָה, וְחָזַר וְהִפְרִישׁ בֵּינֵיהֶם (דברים י\"ב:י\"ח) כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, הַנֶּאֱכָל לָכֶם, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ יֹאכַל שָׁם בִּשְׁעָרֶיךָ הָרָאוּי אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (במדבר יח לא) וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם, וִיקַצֵּר הַכָּתוּב בַּדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בְּמָקוֹם אַחֵר. וַאֲנִי סוֹבֵר בִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה כִּי <b>תְּרוּמַת יֶדְכֶם</b>, מָה שֶׁיָּרִים אָדָם לַה' מִכַּסְפּוֹ וּמִזְּהָבוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ קָרְבַּן עוֹלָה אוֹ זֶבַח. וְהִזְכִּיר בַּקָּרְבָּן שְׁלֹשֶׁת מִינִין, הַנְּדָרִים, אֲשֶׁר הֵם הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז, וְהַנְּדָבָה, אֲשֶׁר יֹאמַר בְּשׁוֹר וָשֶׂה הֲרֵי זֶה עוֹלָה וְאָבִיא אוֹתָהּ לַמִּקְדָּשׁ, וְהַתְּרוּמָה אֲשֶׁר יָרִים מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, כֶּסֶף אוֹ זָהָב, אוֹ שֶׁהֵבִיא בְּהֶמְתּוֹ חֻלִּין לָעֲזָרָה וְיֹאמַר לַכֹּהֲנִים הֲרֵי זוֹ מִיָּדִי לַשֵּׁם, וְהוּא מִלְּשׁוֹן כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה' (שמות לה כד), וְכֵן כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' (במדבר יח יט), קָרְבָּנוֹת הֵם. וְכָךְ אָמַר בַּשְּׁקָלִים (שמות ל יג), מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' תְּרוּמָה לַה', וְהֵם לַקָּרְבָּנוֹת (מגילה כט), כִּי כָל מַה שֶׁיָּרִים אָדָם לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ בֵּין לְקָרְבָּנוֹת בֵּין לְבֶדֶק הַבַּיִת, כְּעִנְיָן וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (שם כה ב), בֵּין לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה', הַכֹּל יִקָּרֵא תְּרוּמָה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב בַּמֶּכֶס (במדבר לא כט) וְנָתַתָּ לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת ה', וְהָיוּ חֻלִּין גְּמוּרִין בְּיָדוֹ. וְכֵן וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו (עזרא ח כה). וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב <b>תְּרוּמוֹתֵיכֶם</b>, שֶׁלֹּא נִטְעֶה בִּתְרוּמַת הַכֹּהֲנִים, אֲבָל אָמַר <b>תְּרוּמַת יֶדְכֶם</b>, מָה שֶׁתָּרִימוּ בִּרְצוֹנְכֶם מִן הַבָּא בְּיֶדְכֶם. וְהִנֵּה כָּל הַנִּזְכָּרִים בְּכָאן חַיָּבִים בִּמְחִצָּה, כִּי פֵּרוּשׁ מַעְשְׂרֹתֵיכֶם מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַנֶּאֱכָלִים לִפְנֵי הַשֵּׁם, כִּי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מַעֲשַׂר הַלְוִיִּם, וּמַעֲשֵׂר עָנִי לָהֶם הוּא: <b>לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם</b>, אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים י\"ב:ח') בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי פֵּרְשׁוּ בּוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ נוֹסְעִין מִמַּסַּע אֶל מַסַּע, וְיַקְרִיב עוֹלָה בְּמַסַּע שֶׁיִּרְצֶה, וְיֵשׁ מִי שֶׁיִּתֵּן בְּכוֹר צֹאנוֹ, וְיֵשׁ מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן, כִּי הַמִּצְוָה תְּלוּיָה בָּאָרֶץ. וְאֵין זֹאת דַּעְתִּי, רַק טַעְמוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ כֻּלָּם יִרְאֵי הַשֵּׁם, וּבַעֲבוּר שֶׁאָמַר <b>אֲנַחְנוּ</b>, כִּי מִצְוֹת רַבּוֹת בָּעוֹלוֹת תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, זֶה לְשׁוֹנוֹ. וְאֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁאֵין מִדֶּרֶךְ הַפָּרָשָׁה שֶׁיְּדַבֵּר בַּתּוֹכָחוֹת וְיֹאמַר לָהֶם עַתָּה שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים מִצְוֹת הַשֵּׁם וְאִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, וְאֵיךְ יֹאמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּעֲבֵרוֹת חָלִילָה, אֲבָל הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר לֹא תַּעֲשׂוּ כְּכָל אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, וּמָה טַעַם לִכְלֹל עִם הָעֲבֵרוֹת הַמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. אֲבָל פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב כִּי יִשְׂרָאֵל נִצְטַוּוּ בַּמִּדְבָּר לִזְבֹּחַ כָּל בְּקָרָם וְצֹאנָם שְׁלָמִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן (ויקרא יז ג-ו), אֲבָל בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה הַמִּשְׁכָּן יַעֲשֶׂה אוֹתָם, וְאִם לֹא יִרְצֶה לֶאֱכֹל שׁוֹר וָשֶׂה לֹא יִתְחַיֵּב לְהָבִיא קָרְבָּן כְּלָל. וְגַם כֵּן אֵינוֹ חַיָּב לְהָבִיא בְּכוֹרוֹת וְלֹא מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהִנֵּה לֹא יָבִיא בְּחִיּוּב לַמִּשְׁכָּן כְּלָל, וַאֲפִלּוּ בָּרְגָלִים לֹא נִתְחַיֵּב לָבֹא שָׁם. וְכֵן אַחֲרֵי זְרִיקַת הַדָּם וְהֶקְטֵר הַחֵלֶב בַּשְּׁלָמִים יֹאכַל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כִּי לֹא נָתַן בָּהֶם הַכָּתוּב מְחִצָּה, אֲבָל אוֹכְלִים אוֹתָם בַּמַּחֲנֶה וְחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְהִנֵּה אֵין לָהֶם בְּכָל עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת חוֹבָה רַק אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. עַל כֵּן צִוָּה בְּכָאן כִּי אַחֲרֵי הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה לֹא יַעֲשׂוּ כֵן, אֲבָל יָבוֹאוּ בְּחוֹבָה לְמָקוֹם יָדוּעַ וּמְיֻחָד נִבְחָר מֵהַשֵּׁם, וְיָבִיאוּ שָׁם הַזְּבָחִים וְהַמַּעַשְׂרוֹת וְהַבְּכוֹרוֹת וְיֹאכְלוּם שָׁם בִּמְחִצָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי טז) בְּדָבָר הַנִּדָּר וְהַנִּדָּב שֶׁקָּרֵב בַּבָּמָה, וְשֶׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב שֶׁאֵינוֹ קָרֵב בַּבָּמָה, מִדְרָשׁ מִיִּתּוּר הַמִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק בָּתְרָא דִּזְבָחִים (קיז): <b>כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ</b>, אֵין טַעַם הַרְחָבָה זֹאת כְּאוֹתָהּ שֶׁיֹּאמַר (להלן יט ח ט) וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ וְגוֹ' וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה, שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה בְּשַׂר תַּאֲוָה מֻתָּר בְּבוֹאָם לָאָרֶץ, אֲבָל שָׁם (דברים י\"ט:א') נֶאֱמַר כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם, וְהֵם שִׁבְעָה הַגּוֹיִם שֶׁיַּזְכִּיר בְּכָל מָקוֹם, וְאָז נַבְדִּיל שָׁלֹשׁ עָרִים, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כ), ואח\"כ אָמַר כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, וְזֶה יִרְמֹז לַעֲשָׂרָה עֲמָמִין שֶׁנִּתְּנוּ לְאַבְרָהָם. אֲבָל כָּאן אָמַר <b>כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ</b>, וְהֵם הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם, כִּי מִיָּד לְאַחַר שֶׁכָּבְשׁוּ וְחִלְּקוּ הֻתַּר לָהֶם בְּשַׂר תַּאֲוָה. וְאֵין טַעַם <b>כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם</b>, שֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר בְּהַרְחָקַת הַמָּקוֹם בִּלְבַד, שֶׁאִם כֵּן יִהְיוּ אֲסוּרִים יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם בִּבְשַׂר תַּאֲוָה. אֲבָל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל יְדַבֵּר, וְיֹאמַר לָהֶם כִּי כַּאֲשֶׁר יַרְחִיב הַשֵּׁם אֶת גְּבוּלְכֶם וְלֹא תִּהְיוּ כֻּלְּכֶם יוֹשְׁבִים סָבִיב לַמִּשְׁכָּן כַּאֲשֶׁר אַתֶּם הַיּוֹם בַּמִּדְבָּר, יִהְיֶה לָכֶם בְּשַׂר הַחֻלִּין מֻתָּר, כִּי א\"א שֶׁתֵּלְכוּ כֻּלְּכֶם מִמָּקוֹם רָחוֹק אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְתִזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים כָּל מָה שֶׁתֹּאכְלוּ: וְטַעַם <b>וְזָבַחְתָּ וְגוֹ' כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ</b>, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (חולין כח) כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, עַל פֶּה מֵהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַוֶּשֶׁט וְעַל הַקָּנֶה וְעַל רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְעַל רֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה. וְדַע כִּי שְׁחִיטָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא הִכָּרֵת סִימָנֵי הַצַּוָּאר. וְאַל תָּחוּשׁ בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר (במדבר יד טז), כִּי הִיא מְלִיצָה שֶׁזָּבַח אוֹתָם כְּצֹאן. וְהִנֵּה צִוָּה בַּקָּרְבָּנוֹת <b>וְשָׁחַט</b> <b>וּשְׁחָטוֹ</b>, שֶׁהוּא בְּסִימָנֵי הַצַּוָּאר. וְהִנֵּה מִתְּחִלָּה צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה כָּל מָה שֶׁהֵם אוֹכְלִים שְׁלָמִים וְהֵם שְׁחוּטִים כְּמִשְׁפַּט הַקָּרְבָּנוֹת, וְעַתָּה כְּשֶׁבָּא לְהַתִּיר בְּשַׂר הַחֻלִּין אָמַר וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, בִּהְיוֹתָם קָרְבָּנוֹת, וְתֹאכַל אוֹתָם חֻלִּין בְּכָל תַּאֲוַת נַפְשֶׁךָ, לוֹמַר שֶׁיַּתִּירֵם חֻלִּין בְּכָל מָקוֹם, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ זְבוּחִין כַּאֲשֶׁר צִוָּה מִתְּחִלָּה בִּהְיוֹתָם כֻּלָּם קָרְבָּנוֹת. וְזֶהוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה עַל הַנָּכוֹן. וְשֶׁמָּא רַבּוֹתֵינוּ נִתְכַּוְּנוּ בָּזֶה כְּשֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה לט), כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, מָה קָדָשִׁים בִּשְׁחִיטָה אַף חֻלִּין בִּשְׁחִיטָה. וְהִנֵּה מִצְוַת הַשְּׁחִיטָה מְפֹרֶשֶׁת בְּכָאן, וּמְבֹאֶרֶת מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ בַּקַּבָּלָה: <b>אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ</b>, הוּא כְּמוֹ שֶׁיְּפָרֵשׁ, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו, כִּי מִפְּנֵי שֶׁצִּוָּה בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ בָּקָר וְצֹאן רַק בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, וּמֻזְהָר בָּהֶם כִּי הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה, אָמַר בְּכָאן שֶׁיֹּאכַל בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ בְּחֻלִּין, וְשֶׁיֹּאכְלֶנּוּ עִם הַטָּמֵא בִּקְעָרָה אַחַת כַּאֲשֶׁר הֵם אוֹכְלִין בַּמִּדְבָּר הַצְּבִי וְהָאַיָּל שֶׁאֵינוֹ קָרֵב עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְאֵין הַטַּעַם בְּ<b>כַצְּבִי וְכָאַיָּל</b> שֶׁיֹּאכַל חֵלֶב הַחֻלִּין כַּאֲשֶׁר יֹאכַל חֵלֶב הַצְּבִי וְהָאַיָּל, כִּי לֹא יַזְכִּיר רַק הָאֵיכוּת, כְּעִנְיָן שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִין הַצְּבִי וְהָאַיָּל תֹּאכְלוּ הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבְּחוּ בְּכָל מָקוֹם, וְלֹא אָמַר כָּל אֲשֶׁר יֵאָכֵל בַּצְּבִי וּבָאַיָּל יֵאָכֵל בּוֹ. וּלְכָךְ יְפָרֵשׁ בְּכָל מָקוֹם (דברים ט\"ו:כ\"ב) הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו (יאכלנו) כַּצְּבִי וְכָאַיָּל, וְלֹא אָמַר בְּשׁוּם מָקוֹם <b>יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל</b> בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא גַּם הַחֵלֶב בִּכְלָל. וְטַעַם \"אַךְ\" אַזְהָרָה, מִפְּנֵי כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה אָסוּר לֶאֱכֹל רַק הַשְּׁלָמִים הַשְּׁחוּטִין בַּמִּשְׁכָּן, וְעַתָּה כְּשֶׁהִתִּיר לִשְׁחֹט וְלֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ וּבְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ יִהְיֶה בַּמַּשְׁמָע שֶׁיֹּאכַל אֲפִלּוּ חֻלִּין וְגַם קָדָשִׁים כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁיַּקְרִיבֵם שָׁם בְּבָמָה, וְעַל כֵּן אָמַר וְהִזְהִיר אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ, שֶׁלֹּא תַּקְרִיב מִמֶּנּוּ לֹא חֵלֶב וְלֹא דָּם, וְלֹא תִּנְהַג בָּהֶם דֶּרֶךְ קָדָשִׁים, וְלֹא תַּזְהִיר מֵהֶם הַטְּמֵאִים כְּלָל. וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר (דברים י\"ב:ט\"ז) רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ, מִפְּנֵי טְעָמִים רַבִּים, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר בְּאִסּוּר הַדָּם (ויקרא יז יא) וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְהָיָה בַּמַּשְׁמָע הַזֶּה שֶׁהַדָּם שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר בַּבְּהֵמָה לֹא יֵאָסֵר, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְאָסְרוֹ בְּבֵאוּר. אֲבָל בַּחֵלֶב לֹא הִזְכִּיר כֵּן בְּאִסּוּרוֹ, וְאֵין כָּל הַקָּרֵב מִן הָאֵמוּרִין אָסוּר וְלֹא כָּל שֶׁאֵינוֹ קָרֵב מֻתָּר, כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי בִּמְקוֹמוֹ (שם ג ט). וְעוֹד כִּי כֵּיוָן שֶׁצִּוָּה בְּכָאן שֶׁנִּשְׁחֹט וְהִזְהִיר שֶׁנֹּאכַל בְּאֵיכוּת הַצְּבִי וְהָאַיָּל, הָיָה בַּמַּשְׁמָע שֶׁנְּכַסֶּה הַדָּם כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ בַּצְּבִי וְהָאַיָּל (שם יז יג), וְעַל כָּל פָּנִים הֻצְרַךְ לְהַתִּיר שֶׁנִּשְׁפֹּךְ הַדָּם כַּמַּיִם בְּלֹא כִּסּוּי, וְזֶה טַעַם <b>עַל הָאָרֶץ</b> לֹא <b>בָּאָרֶץ</b>, שֶׁיְּכַסֶּנּוּ בֶּעָפָר. וְכֵיוָן שֶׁהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר הֶתֵּר הַדָּם הִקְדִּים לְבָאֵר אִסּוּרוֹ. וְעוֹד נִתְיָרֵא הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יָדוּנוּ בַּדָּם בַּעֲבוּר כִּי בַּמִּדְבָּר בְּעֵת שֶׁהָיוּ כָּל בְּקָרָם וְצֹאנָם שְׁלָמִים הָיָה הַבָּשָׂר אָסוּר עַד שֶׁיִּזְרֹק הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ, כִּי כֵן הַדִּין בַּקָּרְבָּנוֹת, וְהִנֵּה הַדָּם בָּהֶם מְעַכֵּב אֲכִילַת הַבָּשָׂר, וְצִוָּה מִן הַצְּבִי וְהָאַיָּל בַּעֲבוּר שֶׁאֵינָם קְרֵבִים שֶׁנְּכַסֶּה אֶת דָּמָם בֶּעָפָר, וְכֵן מִן הָעוֹף בַּעֲבוּר שֶׁאֵין הָעוֹף קָרֵב לִשְׁלָמִים, וא\"כ הָיָה מְחֻיָּב בְּבָקָר וּבְצֹאן שֶׁל בְּשַׂר תַּאֲוָה שֶׁנְּכַסֶּה אוֹתוֹ אוֹ שֶׁנֹּאכְלֶנּוּ עִם הַבָּשָׂר בִּנְחִירָה וְלֹא יֵרָאֶה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, כִּי רָאוּי הָיָה שֶׁיְּהֵא מֻתָּר לְאָכְלוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִמָּה שֶׁיִּשְׁפְּכֶנּוּ עַל הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא יִזְבְּחוּ אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. עַל כֵּן אָמַר שֶׁיִּזְבַּח הַבָּקָר וְהַצֹּאן וְלֹא יֹאכַל הַדָּם עִם הַבָּשָׂר בִּנְחִירָה אוֹ בְּאֵבֶר מִן הַחַי, וְיִשְׁפֹּךְ הַדָּם עַל הָאָרֶץ וְלֹא יָחוּשׁ לוֹ, אֲבָל לֹא יֹאכְלֶנּוּ, לֹא בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלֹא עִם הַבָּשָׂר. וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר כֵּן פַּעַם אַחֶרֶת בִּבְכוֹר בַּעַל מוּם (דברים ט\"ו:כ\"ג), מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הַדָּם מִתְּחִלָּה לַמִּזְבֵּחַ וְהֻצְרַךְ עַתָּה לוֹמַר כְּשֶׁהוּא בַּעַל מוּם שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קְדֻשָּׁה בְּדָמוֹ וְגַם לֹא הֶתֵּר, אֲבָל יִשְׁפְּכֶנּוּ כַּמַּיִם וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי בְּטַעַם הָעִנְיָן הַזֶּה, כִּי מִתְּחִלָּה בִּהְיוֹתָם בְּמִדְבַּר יְלֵל יְשִׁימוֹן וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם וְהָיוּ כֻּלָּם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם הָרְגִילִים בָּהֶם, אָסַר לְהַרְאוֹת הַדָּם עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְלִזְבֹּחַ כְּלָל רַק לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה', לְהַרְחִיק אוֹתָם מִן הַחֵטְא הַהוּא, אֲבָל בְּבוֹאָם לָאָרֶץ וְהֻצְרַךְ לְהַתִּיר בְּשַׂר תַּאֲוָה מִפְּנֵי רִחוּק הַמָּקוֹם, לֹא חָשַׁשׁ אִם יִשָּׁפֵךְ בְּבֵיתָם דַּם הַבָּקָר וְהַצֹּאן עַל הָאָרֶץ. אֲבָל בְּדַם הַחַיָּה וָעוֹף אֲשֶׁר יָצוּד בַּשָּׂדֶה וּבַיַּעַר, וְהַמִּנְהָג לְשָׁחְטָם שָׁם וְלַהֲבִיאָם שְׁחוּטִין אֶל הַבַּיִת, הִשְׁאִיר הַמִּצְוָה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְכַסּוֹת דָּמָם בֶּעָפָר, שֶׁלֹּא יַקְרִיבֶנּוּ לַשְּׂעִירִים. וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי מב) בְּ<b>רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם</b> וְ<b>לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ</b> (דברים י\"ב:כ\"ה) מִדְרָשׁ יָפֶה וְנָאוֹת לִלְשׁוֹן הַכָּתוּב, שֶׁהָיוּ לְהוּטִין אַחֲרָיו מְאֹד עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְכָל הָאַזְהָרוֹת הָאֵלֶּה. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר אִסּוּרוֹ אע\"פ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אִסּוּר הַחֵלֶב. וּבֶאֱמֶת שֶׁדְּבַר רַבּוֹתֵינוּ זֶה מַסְפִּיק לְטַעַם רִבּוּי הָאַזְהָרוֹת שֶׁהַכָּתוּב מַזְהִיר מִמֶּנּוּ, אֲבָל הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר <b>רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם</b> אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב לִי בְּכָל זֶה, כִּי מָה חֹזֶק וְאֹמֶץ יֵשׁ בְּהִזָּהֵר מִן הַדָּם, וְהָרָאוּי שֶׁיֹּאמַר לְחָמְרוֹ <b>הִשָּׁמֶר לְךָ לְבִלְתִּי אֱכֹל הַדָּם</b>. וּמָצִינוּ לְשׁוֹן חֹזֶק בַּמִּצְוֹת, שֶׁאָמַר הקב\"ה לִיהוֹשֻׁעַ (יהושע א ז) רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, וְכֵן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל (שם כג ו) וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה. וְזֶה בַּמִּצְוֹת כֻּלָּן, וְ<b>לִשְׁמֹר</b> יִרְמֹז לְלֹא תַּעֲשֶׂה וְ<b>לַעֲשׂוֹת</b> יִרְמֹז לְמִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל בְּמִצְוָה אַחַת לֹא נִמְצָא כֵן, וּמָה צֹרֶךְ לְחִזּוּק בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אַחַת. אֲבָל נִרְאֶה לִי כִּי הִזְכִּיר בָּהּ חִזּוּק מִפְּנֵי הָעִנְיָן אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ דָּבְקוּ בַּדָּם בְּמִצְרַיִם, כִּי הָיוּ זוֹבְחִים אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יז ז) וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, וּכְתִיב (דברים ל\"ב:י\"ז) יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ, וְהָיְתָה הָעֲבוֹדָה הַהִיא בַּאֲכִילָה מִן הַדָּם, כִּי הָיוּ מְקַבְּצִים הַדָּם לַשֵּׁדִים וְהֵם אוֹכְלִים עָלָיו וּמִמֶּנּוּ כְּאִלּוּ הֵם קְרוּאִים לַשֵּׁדִים לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחַן הַשֵּׁדִים הָהֵם וּמִתְחַבְּרִים עִמָּהֶם. וּכְבָר הֻזְכַּר זֶה בְּסֵפֶר מוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג מו). וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה זֶה עִקַּר טַעַם אִסּוּר הַדָּם, כִּי הַכָּתוּב מְפָרֵשׁ טַעְמוֹ כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ, כַּאֲשֶׁר בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יז יא), אֲבָל מִזֶּה הָיוּ שְׁטוּפִים בּוֹ וְרוֹדְפִין אַחֲרָיו מְאֹד. וְהִנֵּה הָיוּ מִתְנַבְּאִים בּוֹ וּמַגִּידִים עֲתִידוֹת, וּלְכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְהִזְהִיר שֶׁאִם יִשְׁמַע מֵאוֹכְלֵי הַדָּם דָּבָר עָתִיד וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, אַל יִפְתֶּה לְבָבוֹ, אֲבָל יַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וּבֶאֱמוּנַת ה', וְאַל יֹאכַל מִן הַדָּם בְּשׁוּם עִנְיָן, וְאַל יְכַסֶּה הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, מִדִּבְרֵיהֶם לֹא יִירָא וּמִפְּנֵיהֶם לֹא יֵחַת, כִּי הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים. הִזְהִיר בְּכָאן כָּעִנְיָן הַמֻּזְהָר בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר מִפְּנֵי הַטְעוֹתָיו: <b>שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה</b>, לֹא הִזְכִּיר בְּכָאן <b>חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים</b> אוֹ <b>עֵדֹתָיו וּמִצְוֹתָיו</b>, אֲבָל אָמַר <b>אֵת כָּל הַדְּבָרִים</b> לְהַכְנִיס בִּשְׁמִירָה זוֹ גַּם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וָאֶתְחַנַּן (רמב\"ן על דברים ו':י\"ח): <b>הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ</b>, אַחַר שֶׁתִּרְאֶה שֶׁאַשְׁמִידֵם מִפָּנֶיךָ יֵשׁ לָתֵת לֵב מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּמְּדוּ אֵלּוּ, מִפְּנֵי מַעֲשִׂים מְקֻלְקָלִים שֶׁבִּידֵיהֶם, אַף אַתָּה לֹא תַּעֲשֶׂה כֵן שֶׁלֹּא יָבֹאוּ אֲחֵרִים וְיַשְׁמִידוּךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ב:ל'). וְאִם כֵּן יִהְיֶה זֶה אַזְהָרָה וְהַתְרָאָה מִלַּעֲבֹד ע\"ז, וְכֵן כָּתַב אֵיכָה יַעַבְדוּ, לְפִי שֶׁלֹּא עָנַשׁ עַל ע\"ז אֶלָּא עַל זִבּוּחַ וְקִטּוּר וְנִסּוּךְ וְהִשְׁתַּחֲוָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כב יט) בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים לְגָבוֹהַּ, בָּא וְלִמֶּדְךָ כָּאן שֶׁאִם דַּרְכָּהּ שֶׁל ע\"ז לְעָבְדָהּ בְּדָבָר אַחֵר, כְּגוֹן פּוֹעֵר לִפְעוֹר וְזוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס שֶׁהִיא עֲבוֹדָתוֹ, חַיָּב, וְחַיָּב עַל זִבּוּחַ וְקִטּוּר וְנִסּוּךְ וְהִשְׁתַּחֲוָאָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ, עכ\"ל. וְזֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי הַכָּתוּב אוֹמֵר לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ, אִם כֵּן אֵינָהּ אַזְהָרָה בַּעֲבוֹדָה לֵאלֹהֵיהֶם רַק שֶׁלֹּא לַעֲבֹד הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בַּעֲבוֹדָתָם, כַּאֲשֶׁר נָתַן הַטַּעַם כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְגוֹ'. אֲבָל פֵּרוּשׁ הַפָּרָשָׁה כִּי עַד הֵנָּה צִוָּה פְּעָמִים רַבּוֹת כִּי בְּבוֹאֵנוּ אֶל הָאָרֶץ נַעֲקֹר ע\"ז וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וּנְאַבֵּד אֶת שְׁמָם, וְצִוָּה שֶׁנַּעֲשֶׂה זֶה מִיָּד כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יוֹרְשִׁים אוֹתָם מִיָּד, וְעַתָּה אָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר יַכְרִית ה' הַגּוֹיִם הָהֵם מִפָּנֵינוּ וְיִשְׁתַּקַּע שָׁם ע\"ז מִן הָאָרֶץ וְנֵשֵׁב בְּאַרְצָם לָבֶטַח, לֹא נַחְשֹׁב בְּלִבֵּנוּ הִנֵּה הִכְרִית הַשֵּׁם מִפָּנֵינוּ עוֹבְדֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כָּבוֹד בַּעֲבוֹדָה שְׁלֵמָה לְמַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן, וְאֵין רָאוּי לָתֵת כְּבוֹדוֹ לְאַחֵר וּתְהִלָּתוֹ לַפְּסִילִים, כִּי כֵן אָסַר זִבּוּחַ וְקִטּוּר וְנִסּוּךְ וְהִשְׁתַּחֲוָאָה בִּלְתִּי לְהַשֵּׁם לְבַדּוֹ, וְהַנָּהוּג בַּמְּלָכִים כִּי הַמִּתְהַדֵּר בִּכְבוֹדָם לָתֵת עֲטָרָה בְּרֹאשׁוֹ אוֹ לִלְבֹּשׁ לְבוּשׁ מַלְכוּת כָּהֶם אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, אִם כֵּן אֶעֱשֶׂה אֲנִי לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד כַּאֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים הַגּוֹיִם לֵאלֹהֵיהֶם וְיִיטַב לְפָנָיו. לָכֵן הִזְהִיר לֹא תַעֲשֶׂה כֵן, כִּי הַדְּבָרִים הַמְתֹעָבִים לְפָנָיו הָיוּ עוֹשִׂים לֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא אֲסָרָם מִפְּנֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה נִכְבָּד וְרָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם לְבַדּוֹ, רַק מִפְּנֵי הַכַּוָּנָה שֶׁהָיְתָה בָּהֶם לַעֲבֹד אֱלֹהוּת, כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם, שֶׁהוּא דָּבָר מְתֹעָב לִפְנֵי הַשֵּׁם לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי, וְאַף כִּי לִהְיוֹת אַכְזָרִי עַל פְּרִי בֶּטֶן לֹא יְרַחֵמוּ, וְעַל כֵּן אָמַר (דברים י\"ג:א') אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְגוֹ', לְהַזְהִיר עַל מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת וַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ, וְזֶה עִנְיָן הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת בֶּאֱמֶת. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין ס) שֶׁלָּמְדוּ מִכָּאן לְעוֹבֵד ע\"ז כְּדַרְכָּהּ שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ לְעוֹלָם אֲפִלּוּ פּוֹעֵר עַצְמוֹ לִפְעוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב <b>אֵיכָה יַעַבְדוּ</b>, לְלַמֵּד כִּי תִּקָּרֵא עֲבוֹדָה בָּאֵיכוּת הַהוּא וְיִהְיֶה בִּכְלַל וְלֹא תָעָבְדֵם (שמות כ ה), אֲבָל אִם יִזְרֹק אֶבֶן לִפְעוֹר, אוֹ אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁיְּחַבֵּק וִינַשֵּׁק, אוֹ שֶׁיְּכַבֵּד וִירַבֵּץ לְפָנָיו, אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הִזְהִיר בְּרֹאשׁ הַסֵּדֶר (דברים י\"ב:ד') <b>לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם</b>, לְעָבְדוֹ כֵּאלֹהֵי הָעַמִּים עַל הֶהָרִים הָרָמִים בְּקָרְבְּנוֹתָיו, וְעַתָּה בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת הִזְהִיר <b>לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ</b>, לְעָבְדוֹ בְּמִקְדָּשׁוֹ בָּעֲבוֹדוֹת שֶׁלָּהֶם: <b>כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם</b>, יִקְרָאֶנּוּ הַכָּתוּב <b>נָבִיא</b> עַל פִּי עַצְמוֹ, שֶׁיֹּאמַר הוּא הַשֵּׁם דִּבֵּר עִמִּי בְּהָקִיץ וַאֲנִי נְבִיאוֹ שָׁלוּחַ לָכֶם שֶׁתַּעֲשׂוּ כֵּן. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז הַכָּתוּב לְמָה שֶׁהוּא אֱמֶת, כִּי בַּנְּפָשׁוֹת בִּקְצָת הָאֲנָשִׁים כֹּחַ נְבוּאִיי יֵדְעוּ בּוֹ עֲתִידוֹת, לֹא יֵדַע הָאִישׁ מֵאַיִן יָבֹא בּוֹ, אֲבָל יִתְבּוֹדֵד וְתָבֹא בּוֹ רוּחַ לֵאמֹר כָּכָה יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא בְּדָבָר פְּלוֹנִי. וְיִקְרְאוּ לוֹ הַפִילוֹסוֹפִים \"כְּהִין\", וְלֹא יֵדְעוּ סִבַּת הָעִנְיָן, אַךְ הַדָּבָר נִתְאַמֵּת לְעֵינֵי רוֹאִים. אוּלַי הַנֶּפֶשׁ, בְּהִתְבּוֹדְדָה, תִּדְבַּק בַּשֵּׂכֶל הַנִּבְדָּל וְתִתְכַּוֵּן בּוֹ. וְהָאִישׁ הַזֶּה יִקָּרֵא <b>נָבִיא</b> כִּי מִתְנַבֵּא הוּא, וְעַל כֵּן יָבוֹא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֶיךָ. <b>וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת</b>, עִנְיַן אוֹת, סִימָן עַל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי כֵן בְּדִמְיוֹנוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ב ב): אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת, כִּי כְּשֶׁיָּבֹא הַנָּבִיא וְיֹאמַר <b>דָּבָר פְּלוֹנִי עָתִיד לִהְיוֹת</b> לְדִמְיוֹן שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ, יִקָּרֵא אוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז יד): לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת, שֶׁהָאֵל עִמָּנוּ, מִשֵּׁם בֶּן אֵשֶׁת הַנָּבִיא. וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִן (דברים לג ב) אָתָה. וְהַמּוֹפֵת יֵאָמֵר עַל דָּבָר מְחֻדָּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לְפָנֵינוּ בְּשִׁנּוּי טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לב לא): לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ, (יואל ג ג): וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ. וְהִיא מִלָּה מְקֻצֶּרֶת מִן מֻפְלֵאת, כְּמוֹ (דברי הימים א יב לח): שֵׁרִית יִשְׂרָאֵל. וְיַשְׁאִילֵהוּ הַלָּשׁוֹן לְדָבָר שֶׁהוּא חוּץ מִן הַמִּנְהָג, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כד כד): וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת, וְאָמַר (יחזקאל כד כז): וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת, כִּי מַעֲשָׂיו פֶּלֶא בְּעֵינֵי הָרוֹאִים, כְּדֶרֶךְ (איכה א ט): וַתֵּרֶד פְּלָאִים. וְכֵן (דניאל ג לב): אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא... אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין, הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים, כִּי הַפֶּלֶא וְהַתֵּמַהּ עִנְיָן אֶחָד. וְהָיוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם אוֹתוֹת, וְהֵם הַדְּבָרִים שֶׁיֹּאמַר לָהֶם מִתְּחִלָּה (שמות ח יט): לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה, וְהָיוּ שָׁם מוֹפְתִים, שֶׁיֵּעָשׂוּ בְּחִדּוּשׁ בְּלִי שֶׁיַּקְדִּימוּ לְהוֹדִיעַ בּוֹ. וְכֵן (ישעיה לח כב): מָה אוֹת כִּי אֶעֱלֶה בֵּית ה', שֶׁיַּקְדִּים לְהוֹדִיעוֹ, וְאָמַר בָּאוֹת הַהוּא בְּעַצְמוֹ (דברי הימים ב לב לא): לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ, לָדַעַת הַחִדּוּשׁ הַהוּא אֵיךְ נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלָם. וְכֵן הַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ קְרָאוֹ (שמות ד יז): <b>אוֹת</b> כַּאֲשֶׁר הוֹדִיעַ בּוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאוֹ (שמות ד כא): <b>מוֹפֵת</b> כַּאֲשֶׁר עֲשָׂאוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה לְחִדּוּשׁ. וְכֵן (ישעיה כ ג): כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ, כִּי הָיָה בַּדָּבָר אוֹת מַגִּיד עַל מָה שֶׁיֶּאֱתֶה, וּפֶלֶא בַּמִּנְהָג שֶׁיֵּלֵךְ הַנָּבִיא כָּכָה. אִם כֵּן, <b>וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת</b> פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיֹּאמַר אֲנִי הַנָּבִיא הַשָּׁלוּחַ אֲלֵיכֶם שֶׁתַּעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, וְזֶה לָכֶם הָאוֹת, כִּי לְמָחָר יָבֹא הָאַרְבֶּה הֶחָסִיל וְהַגָּזָם, אוֹ יִתֵּן לָהֶם מוֹפֵת, שֶׁיַּשְׁלִיךְ לִפְנֵיהֶם מַטֶּה וְיִהְיֶה לְתַנִּין. וּבְסִפְרֵי אָמַר: אוֹת הוּא מוֹפֵת וּמוֹפֵת הוּא אוֹת, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרָה תּוֹרָה בִּשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת. אוּלַי כַּוָּנָתָם לוֹמַר, שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין שְׁנֵיהֶם וְאֵין הֶפְרֵשׁ בְּדִינָם, וְדַי הָיָה לְהַזְכִּיר הָאֶחָד, אֶלָּא שֶׁרָצְתָה הַתּוֹרָה לְהַפְלִיג בָּעִנְיָן לוֹמַר כָּל אוֹת וְאוֹת שֶׁיִּתֵּן אֵלֶיךָ, מִכָּל אוֹתוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְהָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיִּקְרָא עַצְמוֹ <b>נָבִיא</b> וִיצַוֶּה לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט נְבִיא הע\"ז הוּא שֶׁיֹּאמַר צֶלֶם פְּעוֹר שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם שֶׁהוּא הָאֱלֹהִים וְצִוָּה שֶׁתַּעַבְדוּהוּ בְּכָךְ וְכָךְ, וְהוּא שֶׁאָמַר בּוֹ הַכָּתוּב עוֹד (דברים יח כ): וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת, כִּי כָל מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לַעֲבֹד אוֹתָם יִתְנַבֵּא כִּי הֵם לוֹ לֵאלֹהָיו, וְהִזְכִּירוֹ שָׁם עִם נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר. אֲבָל הָעוֹלֶה בָּזֶה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין צ א), כִּי זֶה הַנָּבִיא הַנִּזְכָּר בְּכָאן מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה', יֹאמַר, הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד שְׁלָחַנִי שֶׁתַּעַבְדוּ לִפְעוֹר כִּי הָיָה הַשֻּׁתָּף עִמּוֹ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִכָּל הָאֱלֹהִים לְפָנָיו וְרוֹצֶה שֶׁיַּעַבְדוּ אֵלָיו. וְהֵם זַ\"ל הִזְכִּירוּ, כִּי אֲפִלּוּ יֹאמַר שֶׁיַּעַבְדוּ לע\"ז אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת בִּלְבַד, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ, עִבְדוּ לִפְעוֹר הַיּוֹם הַזֶּה בִּלְבַד וְתַצְלִיחוּ בְּדָבָר פְּלוֹנִי כִּי כֵן הָרָצוֹן לִפְנֵי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, הוּא חַיָּב מִיתָה, וְגַם זֶה הוּא כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וְהִנֵּה צִוָּה הַכָּתוּב שֶׁלֹּא נִשְׁמַע לְמִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה כְּלָל, וְלֹא נַבִּיט בָּאוֹתוֹת וּבַמּוֹפְתִים שֶׁיַּעֲשֶׂה, וְהִזְכִּיר הַטַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מַמָּשׁ, לֹא חִזָּיוֹן וְלֹא מַרְאֶה, כִּי לַה' הָאָרֶץ, וְהוּא הַמְחַדֵּשׁ וְהֶחָפֵץ וְהַיָּכוֹל וְאֵין אֱלֹהִים מִלְּבַדּוֹ, וְיָדַעְנוּ מִמַּעֲמַד הַר סִינַי כִּי הוּא פָּנִים בְּפָנִים צִוָּה אוֹתָנוּ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, שֶׁלֹּא נַעֲבֹד לְזוּלָתוֹ כְּלָל, וּכְבוֹדוֹ לְאַחֵר לֹא נִתֵּן, וְזֶה טַעַם (דברים יג ו): אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. וְהִנֵּה, דִבֶּר סָרָה עַל ה', שֶׁלֹּא צִוָּהוּ כָּכָה מֵעוֹלָם, אוֹ סָרָה דִּבֵּר עַל כְּבוֹדוֹ, שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲבֹד לְאֵל אַחֵר. וְטַעַם <b>כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם</b>, לֵאמֹר כִּי עִנְיַן הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר בָּא וְהֶרְאָהוּ הַשֵּׁם לָזֶה בַּחֲלוֹמוֹ אוֹ בְּכִהוּנוֹ, רְצוֹן הָאֱלֹהִים הָיָה בּוֹ לְנַסּוֹתְכֶם בְּאַהֲבָתוֹ. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי כִּי הַנִּסָּיוֹן יִקָּרֵא כֵן מִצַּד הַמְּנֻסֶּה. וְאָמַר <b>לָדַעַת</b>, שֶׁיִּוָּדַע בְּפֹעַל מָה שֶׁהוּא בְּכֹחַ וְגָלוּי לְפָנָיו. וְהִנֵּה מִצְוַת כָּל הַפָּרָשָׁה בְּמִתְנַבֵּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל בְּמִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' לְשַׁנּוֹת בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה, רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בּוֹ (סנהדרין צ א), שֶׁאִם בָּא לַעֲקֹר דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁיַּתִּיר הַחֲזִיר אוֹ אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת, כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ. אֲבָל אִם יַתִּיר זֶה לִקְצָת הַיָּמִים לְהוֹרָאַת שָׁעָה, כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, אָנוּ חַיָּבִים לִשְׁמֹעַ אֵלָיו וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֵּנוּ. וְנִרְאֶה שֶׁאִם יִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' לְצַוּוֹת מִצְוָה שֶׁיְּחַדֵּשׁ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בְּמִקְרָא מְגִלָּה (מגילה יד א), שֶׁאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, אֶלָּא שֶׁאֵין לָנוּ לִשְׁמֹעַ אֵלָיו, דִּכְתִיב (ויקרא כז לד): אֵלֶּה הַמִּצְוֹת, אֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ בָּהֶם דָּבָר מֵעַתָּה. וְאוּלַי כֵּיוָן שֶׁלֹּא נַאֲמִין לוֹ הִנֵּה הוּא נְבִיא הַשֶּׁקֶר, וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק. <b>אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ</b>, הִיא מִצְוָה שֶׁנֵּלֵךְ אַחַר עֲצָתוֹ וּמִמֶּנּוּ לְבַדּוֹ נִדְרֹשׁ כָּל נֶעֱלָם וְנִשְׁאַל כָּל עָתִיד, כְּעִנְיָן וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' (בראשית כה כב), כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים (שמות יח טו), וְכֵן יַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל עִם הַנְּבִיאִים, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' וְנִדְרְשָׁה אֶת ה' מֵאוֹתוֹ (מלכים ב ג יא), וְיַגֶּד לָנוּ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהּ נֵלֵךְ וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה (ירמיהו מב ג). וּבְסִפְרֵי, אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, זֶה עָנָן, וְהוּא מָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, שֶׁנִּשְׁמַע לְקוֹל אוֹתוֹתָיו וְנֵלֵךְ אַחֲרֵי עֲצָתוֹ: <b>וְאוֹתוֹ תִּירָאוּ</b> שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי הוּא אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וּבְיָדוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת וּפוֹקֵד עָוֹן וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר: <b>וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ</b> תּוֹרַת מֹשֶׁה: <b>וּבְקוֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ</b>, לַעֲשׂוֹת כָּל מָה שֶׁיְּצַוֶּה אוֹתָנוּ מִלְּבַד הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל (שמואל א יג יג), נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת ה'. וְהוּא מָה שֶׁפֵּרֵשׁ עוֹד (דברים י\"ח:ט\"ו), נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן, וְאָמַר (שם פסוק יט), וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ, שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁבָּא בְּמִצְוַת הַנָּבִיא, הַכֵּנִי וּפָצְעֵנִי בִּדְבַר ה' (מ\"א כ לה לז). וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה ס), וּבְקוֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ, בְּקוֹל נְבִיאָיו: <b>וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן</b>, כְּבָר פֵּרַשְׁתִּיו (לעיל ו יג יא כב), וְהִנֵּה כְּבָר נֶאֱמַר (דברים ו':י\"ג) אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד, אֲבָל הֶחְזִירוֹ בְּכָאן לִשְׁלֹל שֶׁלֹּא נִירָא מִדִּבְרֵי הַנָּבִיא מִפְּנֵי הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת וְלֹא נַעֲבֹר עַל עֲבוֹדַת ה' בַּעֲבוּר דְּבָרָיו, כִּי מִן ה' לְבַדּוֹ נִירָא וְלֹא מֵאֵל אַחֵר, וּלְהוֹסִיף וּבְקוֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ: <b>לֹא תֹאבֶה לוֹ</b>, לֹא תְהֵא תָאֵב לוֹ וְלֹא תֹּאהֲבֶנּוּ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֶת זֶה לֹא תֹּאהַב, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ג:ט') מִסִּפְרֵי (ראה סז). אֲבָל בַּגְּמָרָא (סנהדרין סא) אָמְרוּ, הָא אָבָה וְשָׁמַע חַיָּב. וְכֵן הַדָּבָר, כִּי אָבָה לְשׁוֹן רָצוֹן, וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם (דברים כ\"ג:ו'), לֹא רָצָה, לֹא אָבָה יַבְּמִי (דברים כ\"ה:ז'), מִמָּה שֶׁאָמַר (שם) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ. וְהִנֵּה לֹא תֹאבֶה לוֹ, בַּלֵּב, וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו, שֶׁתּוֹדֶה לוֹ לוֹמַר כֵּן אֶעֱשֶׂה, אֵלֵךְ וְאֶעֱבֹד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאָמַרְתָּ, וְהוּא חַיָּב מִיתָה בְּהוֹדָאָתוֹ. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים י\"ג:ט'), לָא תְקַבֵּל מִנֵּהּ. וְאֵלּוּ הַלָּאוִין כְּמוֹ וְלֹא תִתְאַוֶּה וְלֹא תַחְמֹד (דברים ה':י\"ח), שֶׁאִם הִתְאַוָּה בַּלֵּב עוֹבֵר בַּלָּאו הָרִאשׁוֹן, וְאִם הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר חָשַׁב עוֹבֵר גַּם בַּלָּאו הַשֵּׁנִי: <b>וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו</b>, לְרַחֵם עָלָיו שֶׁלֹּא יוּמָת: <b>וְלֹא תַחְמֹל</b> עַל הַקֻּרְבָה הַנִּזְכֶּרֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִמְּךָ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג יז) כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ: <b>וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו</b>, מֵהָעִיד עָלָיו בב\"ד. וּבְסִפְרֵי (ראה סח) לֹא תַחְמֹל, לֹא תְּלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וְלֹא תְכַסֶּה, אִם אַתָּה יוֹדֵעַ לוֹ חוֹבָה אֵינְךָ רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק. וְהַכֹּל טַעַם אֶחָד, כִּי הַכִּסּוּי מִן מְכַסֶּה פְשָׁעָיו (משלי כח יג), וְכוֹסֶה קָלוֹן (שם יב טז), הַשְּׁתִיקָה מֵהַגִּיד. וְאָמַר וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה, כִּי הוּא דָּבָר מָצוּי יֵעָשֶׂה תָּמִיד לוּלֵי הַמִּשְׁפָּט, אֲבָל עִנְיַן הַנָּבִיא הַנִּזְכָּר אֵינֶנּוּ בִּתְדִירוּת: <b>וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב</b>, הַדְּרִישָׁה וְהַחֲקִירָה מְפֹרָשִׁין בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין מ). וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה בְּעִיר הַנִּדַּחַת וּבְעוֹבֵד ע\"ז, וְלֹא הִזְכִּיר כֵּן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר וּבַמֵּסִית, כִּי הַנָּבִיא מְפַרְסֵם עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹתָיו וּבְמוֹפְתָיו, וּבַמֵּסִית הַכָּתוּב יְדַבֵּר עִם הַמּוּסָת <b>כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ</b>, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ וָעֶד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר <b>וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו</b>. אֲבָל בְּעִיר הַנִּדַּחַת וּבְעוֹבֵד ע\"ז שֶׁהֵם מַעֲשִׂים מַגִּיעִים אֵלֵינוּ בִּשְׁמוּעָה, הִזְכִּיר בָּהֶם דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר כֵּן בִּשְׁאָר חַיָּבֵי מִיתוֹת, כִּי מִקַּל וָחֹמֶר יִוָּדַע הַדָּבָר. וְאָמַר בְּעֵדִים זוֹמְמִים (דברים י\"ט:י\"ח), וְדָרְשׁוּ הַשּׁוֹפְטִים הֵיטֵב, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יִוָּדַע מִי מִשְּׁתֵּי הַכִּתּוֹת יֹאמַר הָאֱמֶת בִּלְתִּי אַחַר חֲקִירָה רַבָּה. וּלְעִנְיַן הַדִּין כֻּלָּן לְמֵדִין זֶה מִזֶּה בִּגְזֵרָה שָׁוָה, וּמִכֻּלָּם יָצְאוּ לָנוּ שֶׁבַע חֲקִירוֹת וּבְדִיקוֹת: <b>הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ</b>, אוֹתָהּ, הֵם אֲנָשִׁים הַנִּדָּחִים. וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ, הַנָּשִׁים הַנִּגְרָרוֹת אַחַר הָאֲנָשִׁים. אֲבָל הַטַּף שֶׁהֵם קְטַנִּים בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת אֵין מְמִיתִין אוֹתָן. וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרֵי, חָנָן אוֹמֵר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וְגוֹ', בְּעִיר הַנִּדַּחַת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֲבָל בַּתּוֹסֶפְתָּא שֶׁל מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (פי\"ד ה\"א) נֶחְלְקוּ בָּהּ, קְטַנֵּי בְּנֵי אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת שֶׁהֻדְּחוּ עִמָּהּ אֵין נֶהֱרָגִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶהֱרָגִין. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, מָה אֲנִי מְקַיֵּם וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ (דברים י\"ג:י\"ח), אִם לְרַחֵם עַל הַגְּדוֹלִים, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ, אֵלּוּ קְטַנִּים שֶׁבְּתוֹכָהּ וְכוּ'. וְהִנֵּה כָּל אֵלּוּ הַמִּצְוֹת בֵּאוּר מָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות כב יט) זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, וְעַתָּה בֵּאֵר הַחֵרֶם מַהוּ בַּמְּדִיחִים וּבָעוֹבְדִים: <b>בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם</b>, גַּם זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת, שֶׁאָמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא כא ה) בַּכֹּהֲנִים, לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת, וְעַתָּה יְבָאֵר כִּי לֹא בַּעֲבוּר מַעֲלַת הַכֹּהֲנִים בִּלְבַד שֶׁהִזְכִּיר שָׁם שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים לֵאלֹהֵיהֶם צִוָּה בָּהֶם זֶה, אֲבָל כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וְכֻלְּכֶם בָּנִים לַה' אֱלֹהֵיכֶם כְּמוֹ הַכֹּהֲנִים, אִם כֵּן הִשָּׁמְרוּ גַּם אַתֶּם בַּמִּצְוָה הַזֹּאת כְּמוֹתָם. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁנֵיהֶם אֵינָהּ אֶלָּא עַל הַמֵּת. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיְתָה הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה בַּכֹּהֲנִים, לֵאמֹר שֶׁאִם הָיָה הַכֹּהֵן מְקֹרָח וּמְגֻדָּד אֵינֶנּוּ רָאוּי לַעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם פסוק ו) וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם, וְהִנֵּה עֲבוֹדָתָם מְחֻלֶּלֶת, וְכָאן בֵּאֵר כִּי הַמִּצְוָה גַּם לְיִשְׂרָאֵל, וְהֻצְרְכוּ לִשְׁתֵּיהֶם. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים י\"ד:א'), לְפִי שֶׁאַתֶּם בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם אַתֶּם רְאוּיִים לִהְיוֹת נָאִים וְלֹא גְּדוּדִים וּמְקֹרָחִים. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, שֶׁאִם כֵּן תִּהְיֶה הַמִּצְוָה גַּם שֶׁלֹּא עַל הַמֵּת. ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים י\"ד:א') אַחַר שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁאַתֶּם בָּנִים לַה' וְהוּא אוֹהֵב אֶתְכֶם יוֹתֵר מִן הָאָב לִבְנוֹ לֹא תִּתְגֹּדְדוּ עַל כָּל מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה, כִּי כָל מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְטוֹב הוּא וְאִם לֹא תְּבִינוּהוּ, כַּאֲשֶׁר לֹא יָבִינוּ הַבָּנִים הַקְּטַנִּים מַעֲשֵׂה אֲבִיהֶם רַק יִסְמְכוּ עָלָיו. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, וְאֵינְךָ כִּשְׁאָר כָּל הַגּוֹיִם, עַל כֵּן לֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי טַעַם <b>עַם קָדוֹשׁ</b>, הַבְטָחָה בְּקִיּוּם הַנְּפָשׁוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, יֹאמַר אַחֲרֵי שֶׁאַתָּה עַם קָדוֹשׁ וּסְגֻלַּת ה' וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, אֵין רָאוּי לָכֶם לְהִתְגּוֹדֵד וּלְהִקָּרֵחַ עַל נֶפֶשׁ וַאֲפִלּוּ יָמוּת בַּנֹּעַר. וְלֹא יֶאֱסֹר הַכָּתוּב הַבֶּכִי, כִּי הַטֶּבַע יִתְעוֹרֵר לִבְכּוֹת בְּפֵרוּד הָאוֹהֲבִים וּנְדוּדָם אַף בַּחַיִּים. וּמִכָּאן סֶמֶךְ לְרַבּוֹתֵינוּ (מו\"ק כז) בְּאָסְרָם לְהִתְאַבֵּל עַל נֶפֶשׁ יוֹתֵר מִדַּאי: <b>לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה</b>, הִנֵּה רָצָה לְהוֹסִיף בֵּאוּר בַּמַּאֲכָלִים הָאֲסוּרִים, וּלְכָךְ אָמַר <b>לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה</b>, לְהַגִּיד כִּי כָל הַנֶּאֱסָרִים נִתְעָבִים לַנֶּפֶשׁ הַטְּהוֹרָה. וְעִנְיַן כָּל תִּעוּב, שִׂנְאָה וּמֵאוּס, כְּעִנְיָן כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ (דהי\"א כא ו), כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם (תהלים קז יח), כִּי הַמַּאֲכָלִים הָאֲסוּרִים גַּסִּים יוֹלִידוּ עֹבִי וַאֲטִימוּת בַּנֶּפֶשׁ כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי בִּמְקוֹמוֹ (שמות כב ל). וְעַל כֵּן אָמַר עוֹד (דברים י\"ד:כ') כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ, לְהַגִּיד כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר אָסַר נִתְעָבִים וְהַשְּׁאָר טְהוֹרִים וּרְאוּיִים לְנֶפֶשׁ טְהוֹרָה. וּבְסִפְרֵי אָמְרוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ, אֵלּוּ חֲגָבִים טְהוֹרִים. וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף (דברים י\"ד:י\"ט), אֵלּוּ חֲגָבִים טְמֵאִים. וְיָפֶה אָמַר. וְהִנֵּה טַעַם הַכָּתוּב כִּי הִזְכִּיר לֶאֱסֹר כָּל שֶׁרֶץ הָעוֹף, וְהֵם הַהוֹלְכִים עַל אַרְבַּע, וְחָזַר וְאָמַר כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ, לְהַתִּיר מֵהֶם אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו, הָאַרְבֶּה וְהַסָּלְעָם וְהַחַרְגּוֹל וְהֶחָגָב, וְלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ זֶה שֶׁכְּבָר הֻזְכַּר (ויקרא יא כא כב). אֲבָל הִזְכִּיר בִּכְלָל דֶּרֶךְ קְצָרָה כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ, כְּלוֹמַר אֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים מַאֲכָלִים נִתְעָבִים, וּשְׁאָר הָעוֹפוֹת לְמִינֵיהֶם לְמַרְבִּיתָם תֹּאכְלוּ מֵהֶם כָּל טָהוֹר, שֶׁלֹּא אֲסַרְתִּיו. וְהִנֵּה כָּלַל כָּל הַנֶּאֱסָרִים לָנוּ שֶׁהֵם כֻּלָּם תּוֹעֵבָה, וְלֹא הֻצְרַךְ לִפְרֹט אַחֲרֵי כֵן הַשְּׁרָצִים וְכָל הָרֶמֶשׂ, כִּי דָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁתְּתַעֵב אוֹתָם נֶפֶשׁ כָּל נְקִי דַּעַת. אֲבָל הִזְכִּיר סִימָנֵי הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהַדָּגִים וְהָעוֹפוֹת וְהַנְּבֵלָה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁגַּם הֵם מְתֹעָבִים לַנֶּפֶשׁ. וְלֹא הִזְכִּיר הַטְּרֵפָה, שֶׁאֵינֶנָּה תּוֹעֵבָה, אֲבָל נֶאֶסְרָה מִפְּנֵי הָאֶרֶס אוֹ הַחֹלִי הַמֵּמִית שֶׁלֹּא יַזִּיק בְּאוֹכְלָיו. וּלְרַבּוֹתֵינוּ עוֹד מִדְרָשִׁים (חולין סג) לָמָּה נִשְׁנוּ, בַּבְּהֵמָה מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה, וּבָעוֹפוֹת מִפְּנֵי הָרָאָה. וְעוֹד מִדְרָשׁ (ספרי צח קידושין נז) בְּכָל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ, לְהַתִּיר מְשֻׁלַּחַת שֶׁל מְצוֹרָע. וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם, לֶאֱסֹר אֶת הַשְּׁחוּטָה. קִבְּלוּ כֵן לִרְמֹז בְּ<b>כָל צִפּוֹר טְהוֹרָה</b> שֶׁהַצִּפּוֹר שֶׁלֹּא קִבְּלָה טֻמְאָה מֻתֶּרֶת, וְטֻמְאַת הַמְּצֹרָע לֹא תִּדְבַּק בַּחַיָּה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף מְקַבְּלִים טֻמְאָה בְּנָגְעָם בְּמֵת אוֹ בְּשֶׁרֶץ. אֲבָל הַשְּׁחוּטָה שֶׁרְאוּיָה לְקַבֵּל טֻמְאָה יִדְבַּק בָּהּ רוּחַ הַטֻּמְאָה הַפּוֹרַחַת מִן הַמְּצֹרָע, וְאֵינֶנָּה טְהוֹרָה, וְהִיא בִּכְלַל תּוֹעֵבָה כִּי אֲכִילָתָהּ נִתְעֶבֶת: וְטַעַם <b>כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ</b>, דָּבֵק עִם לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ מַאֲכָל נִתְעָב אֲבָל יֶאֱסֹר אוֹתוֹ לִהְיוֹתֵנוּ קְדוֹשִׁים בַּמַּאֲכָלִים, אוֹ לִהְיוֹתֵנוּ קְדוֹשִׁים שֶׁלֹּא נִהְיֶה עַם אַכְזָרִי לֹא יְרַחֵמוּ, שֶׁנַּחְלֹב אֶת הָאֵם וְנוֹצִיא מִמֶּנָּה הֶחָלָב שֶׁנְּבַשֵּׁל בּוֹ הַבֵּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל בָּשָׂר בְּחָלָב יִכָּנֵס בַּלָּאו הַזֶּה, כִּי כָל מֵינֶקֶת תִּקָּרֵא אֵם וְכָל יוֹנֵק יִקָּרֵא גְּדִי, וְהוּא דֶּרֶךְ הַבִּשּׁוּל וְהִנֵּה בְּכֻלָּם אַכְזָרִיּוּת. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ד:כ\"א) לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, פְּרָט לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה. וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ (ספרי קג וחולין קיג) מִמִּלַּת גְּדִי, אֲבָל הַלָּאו עַצְמוֹ אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל. וְכֵן כָּתַב הָרַב בְּסֵדֶר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים (שמות כג יט): <b>עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר</b>, גַּם זוֹ מִצְוָה שֶׁיְּבָאֵר, כִּי אָמַר (ויקרא כז ל) וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא קֹדֶשׁ לַה', וְאָמַר (שם פסוק לא) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו, וְאֵין זֶה מַעְשַׂר הַלְוִיִּם, כִּי בּוֹ נֶאֱמַר (במדבר יח לא) וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם, וְהוּא חֻלִּין, וּמָה טַעַם לְפִדְיוֹנוֹ. וְעַתָּה בֵּאֵר כִּי הוּא יְחַיֵּב לְעַשֵּׂר כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ הוּא עַצְמוֹ וּבָנָיו לִפְנֵי הַשֵּׁם, לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, כִּי הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים הָעוֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי הַשֵּׁם מוֹרֵי הַתּוֹרָה יְלַמְּדוּהוּ יִרְאָתוֹ וְיוֹרוּהוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת. וּפֵרֵשׁ בְּטַעַם הַפִּדְיוֹן אֲשֶׁר הִזְכִּיר שָׁם, בַּעֲבוּר כִּי לִפְעָמִים יִהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר הַרְבֵּה, כִּי יְבָרֶכְךָ הַשֵּׁם, וְהַדֶּרֶךְ יִהְיֶה רַב מִמֶּנּוּ, וְטוֹב לִפְדּוֹתוֹ בְּכֶסֶף וּלְהַעֲלוֹת שָׁם כֶּסֶף הַפִּדְיוֹן. וְלֹא הִזְכִּיר הַחֹמֶשׁ, שֶׁכְּבָר הֻזְכַּר. וְטַעַם הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, וְכָל הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, כַּאֲשֶׁר אָמַר מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ, וְטַעְמוֹ הַיֹּצֵא מִן הַשָּׂדֶה. וְאֵין הַכַּוָּנָה בְּ<b>כָל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ</b>, שֶׁיְּעַשֵּׂר כָּל הַתְּבוּאָה מִכָּל אֲשֶׁר זָרַע וְלֹא כָּל הַיּוֹצֵא מִן הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. אֲבָל טַעַם הַכָּתוּב שֶׁיְּעַשֵּׂר בַּמִּינִים הַמְחֻיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר כָּל תְּבוּאָתוֹ וְכָל הַיֹּצֵא בָּהֶן מִן הַשָּׂדֶה, יַזְהִיר שֶׁלֹּא יְעַשֵּׂר מִן הַבָּא בְּיָדוֹ מֵהֶם הַמִּקְצָת וְיִפְטֹר לוֹ הַמִּקְצָת, אֲבָל יְעַשֵּׂר בֵּין הַמִּדּוֹת שֶׁזָּרַע בֵּין הַנִּתְוַסֵּף עֲלֵיהֶם הַכֹּל בֶּאֱמוּנָה. וְאַחַר כָּךְ (דברים י\"ד:כ\"ג) הִזְכִּיר הַמִּינִים הַמְחֻיָּבִים לְהִתְעַשֵּׂר, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְכֵן יַזְכִּיר בְּכָל מָקוֹם (דברים י\"ב:י\"ז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְגוֹ', וְכֵן אָמַר בְּפָרָשַׁת מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה (במדבר יח יב) כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה', כִּי אֵלּוּ בִּלְבַד הֵם הַחַיָּבִים בִּתְרוּמָה וּבְמַעַשְׂרוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא כז ל) וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא, לֹא יְצַוֶּה שֶׁיְּעַשֵּׂר כָּל זֶרַע הָאָרֶץ וְכָל פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל טַעְמוֹ כָּל אֲשֶׁר תְּעַשֵּׂר מִזֶּרַע הָאָרֶץ, שֶׁהוּא דָּגָן, וּמִפְּרִי הָעֵץ, שֶׁהוּא תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, יִהְיֶה לַה'. וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה כָּתַב רַשִׁ\"י (שם), מִזֶּרַע הָאָרֶץ, דָּגָן, וּפְרִי הָעֵץ, תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. וִיקַצֵּר הַכָּתוּב שָׁם, כִּי אֵינֶנּוּ מְקוֹם הַמִּצְוָה לְחַיֵּב שֶׁיְּעַשֵּׂר, אֲבָל הוּא מִצְוָה שֶׁיִּהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר קֹדֶשׁ לַה' עַד שֶׁיִּפָּדֶה בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ. אֲבָל הַמִּצְוָה בַּתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּכָל מָקוֹם הֵן דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. וּפֵרוּשׁ דָּגָן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין הַיְּדוּעִין בַּתְּבוּאָה. וּפֵרוּשׁ תִּירוֹשׁ הַיַּיִן הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר יָשִׁיקוּ הַיְקָבִים. וְיִצְהָר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר בָּהֶן. וְאֵין מִין אַחֵר בְּכָל הַזְּרָעִין וּבְכָל פֵּרוֹת הָאִילָן חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה כְּלָל, לֹא בִּתְרוּמוֹת וְלֹא בְּמַעַשְׂרוֹת. וְיֵשׁ בָּרָיְתוֹת שְׁנוּיוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (בחקותי פרק יב ט) וּבְסִפְרֵי (ראה קה) לְאַסְמַכְתּוֹת, וְהֵן מֻטְעוֹת, אֲבָל הַדָּבָר הַמִּתְבָּאֵר בַּגְּמָרָא מִן הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי (ברכות לו) וְהַיְּרוּשַׁלְמִי (חלה פ\"ד ה\"ד) וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כָּךְ הוּא, שֶׁאֲפִלּוּ זֵיתִים וַעֲנָבִים מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. וְתִהְיֶה בָּזֶה נִזְהָר, שֶׁכְּבָר טָעוּ בּוֹ מִגְּדוֹלֵי הַמְּחַבְּרִים (עי' רמב\"ם הלכות תרומות פ\"ב ה\"א). וְטַעַם שָׁנָה שָׁנָה, שֶׁיְּעַשֵּׂר אוֹתוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים זוֹ אַחַר זוֹ, כֵּן קַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ (ר\"ה יב). וְאַחַר כָּךְ (דברים י\"ד:כ\"ח) פֵּרֵשׁ כִּי מִקְצֵה הַשָּׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא מַעֲשֵׂר תְּבוּאָתְךָ שֶׁל הַשָּׁנָה הַהִיא וְתַאֲכִילֵהוּ לָעֲנִיִּים, לוֹמַר כִּי הַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי הוּא. וְאָמַר תּוֹצִיא וְגוֹ' וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ, לְלַמֵּד עַל הַבִּעוּר, וְשׁוּב יְבָאֵר אוֹתוֹ בְּפָרָשַׁת כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר (דברים כ\"ו:י\"ב). וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים (בתנחומא ראה יח) בִּלְשׁוֹן עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר, עַשֵּׂר שֶׁלֹּא תִּתְחַסֵּר, רֶמֶז לִמְפָרְשֵׁי יַמִּים לְהוֹצִיא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה: <b>מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה</b>, הַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיַּזְהִיר עַל שְׁנַת הַשֶּׁבַע עַצְמָהּ, שֶׁנַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ שְׁמִטָּה בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות כג יא) וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. וְזֶה טַעַם <b>תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה</b>, שֶׁתִּשְׁבֹּת, כְּדֶרֶךְ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה':ט\"ו). וְקִצֵּר בְּאִסּוּר הַזְּרִיעָה וְהַזְּמִירָה, שֶׁכְּבָר הִזְכִּירָם בְּבֵאוּר (ויקרא כה ד), אֲבָל הוֹסִיף לְבָאֵר כִּי הִיא שְׁמִטָּה לַה' גַּם בְּהֶשְׁמֵט כְּסָפִים. וְזֶה טַעַם כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה', שֶׁהִיא שַׁבָּת לַה' וְכָל הַמַּעֲשִׂים יִשְׁבֹּתוּ, וּכְבָר רָמַזְתִּי סוֹדָהּ (שם שם ב). וְטַעַם <b>מִקֵּץ</b>, אָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים ט\"ו:א') בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה, וְכֵן אָמְרוּ הַמְדַקְדְּקִים כֻּלָּם כִּי הָרֹאשׁ וְהַסּוֹף יִקָּרְאוּ קָצֶה, שֶׁכָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי קְצָווֹת, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה (שמות כו כח), עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו (שם כה יט), עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו (שם כז ד). וְאֵין דִּבְרֵיהֶם נְכוֹנִים אֶצְלִי, כִּי רֹאשׁ שֶׁבַע שָׁנִים הוּא הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה, וְהוּא הַקָּצֶה שֶׁנִּקְרָא בָּהֶם רֹאשׁ, וְאִלּוּ אָמַר הַכָּתוּב <b>מִקֵּץ הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית</b> הָיָה דְּבָרָם נָכוֹן. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ספרי קכב) <b>מִקֵּץ</b> בְּסוֹף הַשֶּׁבַע, וְלֹא יְדַבֵּר הַכָּתוּב אֶלָּא בִּשְׁמִטַּת כְּסָפִים, יֹאמַר מִסּוֹף כָּל שֶׁבַע שָׁנִים הַנִּמְנִים לָכֶם תַּעֲשׂוּ שְׁמִטָּה שֶׁיִּשְׁמֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, וּלְכָךְ אָמְרוּ (ערכין כח) שֶׁאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶלָּא בְּסוֹפָהּ. וְכֵן לְדַעְתָּם (שם) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת, בְּסוֹף הַשֶּׁבַע, אֶלָּא שֶׁהַקֵּץ הַנִּזְכָּר בְּכָאן הוּא מִיָּד וְהַקֵּץ הַנִּזְכָּר שָׁם מֻפְלָג, שֶׁהֲרֵי פֵּרֵשׁ בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת, וְהִנֵּה טַעַם שְׁנֵיהֶם <b>מִתַּכְלִית</b>, יֹאמַר בְּכָאן מִתַּכְלִית שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה, וְשָׁם יֹאמַר בּוֹ גַּם כֵּן כַּאֲשֶׁר תִּכְלֶינָה שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה תַּעֲשֶׂה הַקְהֵל. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֵרָאֶה לִי כִּי לְשׁוֹן הַכָּתוּב כִּפְשׁוּטוֹ הוּא בָּרוּר וּמְתֻקָּן, כִּי קֵץ הוּא סוֹף, וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ, וְהַמִּסְפָּרִים וְכָל דָּבָר יֵשׁ לָהֶן רֹאשׁ וְסוֹף, וְרֹאשָׁם וְסוֹפָם בָּהֶם, וְתֹאמַר בָּעֲשָׂרוֹת כִּי הָאֶחָד רֹאשׁ הַמִּסְפָּר וְהָעֲשִׂירִי סוֹפוֹ. אִם כֵּן <b>קֵץ שֶׁבַע שָׁנִים</b>, שְׁנַת הַשֶּׁבַע שֶׁהוּא סוֹף הַמִּסְפָּר הַהוּא, וּבִשְׁמִטַּת הָאָרֶץ הַכָּתוּב מְדַבֵּר כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה. וְטַעַם <b>מִקֵּץ</b>, כְּמוֹ כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה (שמות כה יט), וְהִנֵּה הוּא כְּמוֹ בְּקֵץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שֶׁתִּשְׁבֹּת בּוֹ. וְכֵן מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים (ירמיהו לד יד), פֵּרוּשׁוֹ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שֶׁהוּא סוֹף הַמִּסְפָּר, וְהוּא דּוֹמֶה לַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כא ב) וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, וְכֵן וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ (דברים ט\"ו:י\"ב), כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר <b>וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים</b> לֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ רַק כִּי בִּשְׁנַת הַשְּׁבִיעִית יִפָּטֵר. וְהִנֵּה עַל דֶּרֶךְ הַזֶּה הָיָה נִרְאֶה כִּי פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב הָאַחֵר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת, שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ כֵן בִּשְׁנַת הַקֵּץ בְּחַג הַסֻּכּוֹת בְּרֹאשׁ אוֹתוֹ הַשָּׁנָה שֶׁנֶּאֶסְרוּ בָּהּ לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ, שֶׁהִיא שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, אֲבָל לֹא נוּכַל לוֹמַר כֵּן, כִּי רַבּוֹתֵינוּ (סוטה מא) קִבְּלוּ וְרָאוּ שֶׁהָיָה הַהַקְהֵל בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית, הִיא הַשָּׁנָה שֶׁאַחַר הַשְּׁמִטָּה. וְעַל כֵּן אָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים כִּי פֵּרוּשׁ <b>בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה</b>, בְּמוֹעֵד הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל מִנְיַן הַשְּׁמִטָּה. וְזֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי לֹא תִּקָּרֵא בַּכָּתוּב <b>שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה</b> רַק שְׁנַת הַשַּׁבָּתוֹן הַשָּׁנָה הַהִיא שֶׁהִיא שְׁמִטָּה לַה', וְכֵן <b>שְׁנַת הַיּוֹבֵל</b>. וְרַבּוֹתֵינוּ עַצְמָם דִּקְדְּקוּ בְּכָךְ שֶׁאָמְרוּ (ערכין כד) מִי כְּתִיב בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, מִשְּׁנַת הַיּוֹבֵל כְּתִיב, שָׁנָה שֶׁאַחַר הַיּוֹבֵל. אֲבָל כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר, כִּי הַקֵּץ וְהַסּוֹף יֵאָמְרוּ בַּכָּתוּב עַל אַחֲרִית כָּל דָּבָר, וּפְעָמִים הֵם בּוֹ וּפְעָמִים אַחֲרָיו חוּץ מִמֶּנּוּ, וּמִקְצֵה אֶחָיו (בראשית מז ב), מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת (שמות כו ד), וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ (דניאל א ה), מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו (מלכים א ו כד), כֻּלָּם אַחֲרִית בְּדָבָר הַמְּחֻבָּר מִמֶּנּוּ, וְהוּא בְּתוֹכוֹ. קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי (בראשית ו יג), וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ (דניאל יא מה), בָּא הַקֵּץ (יחזקאל ז ב), קֵץ בָּא (שם פסוק ו), כֻּלָּם תַּכְלִית הַדָּבָר הַנִּזְכָּר וְהוּא אַחֲרָיו, שֶׁנִּקְצַץ וְנֶחְתַּךְ. וְכֵן הָעִנְיָן בִּלְשׁוֹן הַסּוֹף, טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל וְגוֹ' בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם (קהלת ז ב), אַחֲרָיו שֶׁכְּבָר מֵת, סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת (תהלים עג יט), אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף (קהלת ג יא), בַּמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ. וּבִלְשׁוֹנָם (ב\"ב יג) כְּדֵי עַמּוּד בִּתְחִלָּתוֹ וּכְדֵי הֶקֵּף בְּסוֹפוֹ. וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב מִתַּכְלִית שֶׁבַע שָׁנִים בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת הַבָּא אַחַר הַשֶּׁבַע תַּעֲשֶׂה הַקְהֵל, וְשֶׁלֹּא יֵרָאֶה לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ שֶׁבַע שָׁנִים לְמִנְיָן אַחֵר הִזְכִּיר שֶׁיִּהְיוּ הַשֶּׁבַע בִּזְמַן הַשְּׁמִטָּה. וְכֵן כִּי אֶקַּח מוֹעֵד (תהלים עה ג), זְמַן, וְכֵן כָּל הַמּוֹעֲדִים, זְמַנִּים. וְהִנֵּה הַקֵּץ הַזֶּה אַחֲרֵי הַמִּסְפָּר, כַּאֲשֶׁר פֵּרֵשׁ <b>בְּחַג הַסֻּכּוֹת</b>, וּ<b>מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה</b> מִכְּלַל הַמִּסְפָּר. וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַאֲרִיךְ וּלְבָאֵר זֶה שֶׁכְּבָר פֵּרֵשׁ שֶׁשְּׁנַת הַשֶּׁבַע הִיא שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְיִהְיֶה קֵץ רָחָב בִּשְׁמִטַּת כָּל הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט. וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי הַכָּתוּב מוֹנֶה תְּחִלַּת שָׁנָה מֵחַג הַסֻּכּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות לד כב) וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה, וְאָמַר (שם כג טז) וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, וא\"כ יִהְיֶה <b>מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים</b> בַּסּוֹף וְחוּץ מִמֶּנּוּ בְּסָמוּךְ. וְאָמַר <b>בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה</b> לִהְיוֹת חֶשְׁבּוֹן הַשֶּׁבַע בִּשְׁמִטּוֹת כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, לֹא שֶׁתַּגִּיעַ הַשְּׁמִטָּה עַד הֶחָג הַזֶּה. וְרָאִיתִי לְאֶחָד מִן הַמְּחַבְּרִים שֶׁכָּתַב מְלַמֵּד שֶׁמּוֹסִיפִים מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וְהַשְּׁמִטָּה הָיְתָה נוֹהֶגֶת עַד חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁל שָׁנָה שְׁמִינִית. וְזֶה דָּבָר מֻכְרָח בַּתַּלְמוּד (ר\"ה יב) בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁאֵינֶנּוּ אֱמֶת. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּ<b>מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה</b> שֶׁאֵין מַשְׁמֶטֶת כְּסָפִים אֶלָּא בְּסוֹפָהּ, שֶׁהוּא מִדְרָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר <b>הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה</b> יִרְמֹז כִּי בְּסוֹף הַשֶּׁבַע תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה יוֹתֵר מִן הַהַתְחָלָה, וּרְצוֹנָם בַּקֵּץ הַזֶּה חוּץ מִמֶּנּוּ. וְיָכוֹל אָדָם לִתְבֹּעַ חוֹבוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְלֹא תְּשַׁמֵּט עַד הַלַּיְלָה, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ בַּתּוֹסֶפְתָּא (שביעית ח יא) שֶׁכּוֹתְבִין פְּרֻזְבּוּל עֶרֶב ר\"ה שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית: <b>אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ</b>, זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ט\"ו:ג') מִסִּפְרֵי (ראה קל). וּפֵרוּשׁוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה בְּאָחִיךָ, הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וְלֹא אָחִיךָ, וְלָאו שֶׁבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וּלְפִי שֶׁשָּׁנִינוּ שָׁם (ספרי קכט) לֹא יִגֹּשׂ, לִתֵּן עָלָיו לֹא תַעֲשֶׂה, חָזְרוּ וְשָׁנוּ אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ, זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, לוֹמַר שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְכָךְ אָמְרוּ שָׁם (ספרי תצא קכט) לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ (דברים כ\"ג:כ\"א), מִצְוַת עֲשֵׂה. וּלְאָחִיךְ לֹא תַשִּׁיךְ, זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְהוּא כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, מִצְוַת עֲשֵׂה בְּאָחִיךָ. וְכָךְ פֵּרֵשׁ שָׁם רַשִׁ\"י, לֹא שֶׁיִּהְיֶה מִצְוָה לְהַלְווֹת לַנָּכְרִי בְּרִבִּית כְּלָל. וְכֵן מוּכָח בַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ (ב\"מ ע). וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה (הל' מלוה ולוה פ\"א ה\"ב ושם פ\"ה ה\"א) עֲשָׂאָן שְׁתֵּיהֶן מִצְוֹת מַמָּשׁ, לִנְגֹּשׂ אֶת הַנָּכְרִי וּלְהַלְווֹתוֹ בְּרִבִּית. טָעָה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה הַשָּׁנוּי בְּסִפְרֵי, וְשָׁם הוּא מֻרְגָּל בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ - מִצְוַת עֲשֵׂה, כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף - מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְכֵן הִזְכִּירוּ בַּסִּפְרָא (שמיני פרשה ג א) וּבַסִּפְרֵי (ראה צו), זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ - מִצְוַת עֲשֵׂה. וְדָבָר בָּרוּר הוּא: <b>כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ</b>, מְפָרְשִׁים אָמְרוּ שֶׁלֹּא יֶחְדַּל הָאֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ בְּאֶחָד מִכָּל הַזְּמַנִּים, כִּי לְעוֹלָם יִהְיֶה אֶבְיוֹן בָּאָרֶץ, שֶׁגָּלוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ מָה שֶׁאָמַר לָהֶם, כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה. וְאֵינוֹ נָכוֹן לְדַעְתִּי, כִּי הַתּוֹרָה תִּרְמֹז בַּמֶּה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת אֲבָל לֹא יִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יְקַיְּמוּ הַתּוֹרָה וִיצַוֶּה מִצְוָה בְּעָבְרָם עַל הַמִּצְווֹת לְעוֹלָם, וְחָלִילָה, רַק בְּדֶרֶךְ אַזְהָרָה יַזְכִּיר הַדָּבָר. וְהַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר שֶׁלֹּא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, שֶׁיִּהְיֶה נִמְנָע שֶׁלֹּא יִמָּצֵא עוֹד לְעוֹלָם. וְהִזְכִּיר זֶה בַּעֲבוּר שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אֶבְיוֹן בְּשָׁמְרָם כָּל הַמִּצְוָה, אָמַר אֲבָל יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִהְיוּ כָּל הַדּוֹרוֹת כָּל יְמֵי עוֹלָם כֻּלָּם שׁוֹמְרִים כָּל הַמִּצְוָה עַד שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ כְּלָל לְצַוּוֹת עַל הָאֶבְיוֹן, כִּי אוּלַי בִּקְצַת הַיָּמִים יִמָּצֵא אֶבְיוֹן, וַאֲנִי מְצַוְּךָ עָלָיו אִם יִמָּצֵא. וְאָמַר <b>מִקֶּרֶב הָאָרֶץ</b>, לִרְמֹז עַל כָּל הַיִּשּׁוּב, כִּי הַהַבְטָחָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּנוּ אֶבְיוֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ נַחֲלָה אִם נְקַיֵּם שָׁם כָּל הַמִּצְוֹת, וְעַתָּה אָמַר כִּי יִתָּכֵן שֶׁיִּמָּצֵא אֶבְיוֹן בְּאֶחָד מִן הַזְּמַנִּים וּבְאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּשֵׁב בָּהּ, כִּי טַעַם <b>בְּאַרְצְךָ</b> כְּטַעַם בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם (במדבר לה כט), בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ: וְטַעַם <b>וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ</b>, כְּאוֹמֵר לְאָחִיךָ הֶעָנִי וּלְכָל אֶבְיוֹנֵי אַרְצְךָ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהַמִּצְוָה לְיִשְׂרָאֵל יַזְכִּיר אָחִיךָ וְיִצְטָרֵךְ לְפָרֵשׁ אָחִיךָ וְכָל אֶבְיוֹנֵי אַרְצְךָ, לְצַוּוֹת עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וּמִדְרָשׁוֹ (ספרי קמב) לְהַקְדִּים הַקּוֹדֵם. וְהִזְכִּיר כִּי עוֹד יֵשׁ שְׁמִטָּה לָעֶבֶד בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שֶׁלּוֹ, כִּי גַּם הַשְּׁמִטָּה הַהִיא כַּשְּׁמִטָּה הַנִּזְכֶּרֶת. וְהַכֹּל לִזְכֹּר יְמוֹת עוֹלָם כַּאֲשֶׁר רָמַזְתִּי בִּמְקוֹמוֹ (ויקרא כה ב), וְשָׁם נִרְמַז כִּי וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם (דברים ט\"ו:י\"ז) כִּפְשׁוּטוֹ. וְהֶחְזִיר הַמִּצְוָה הַזֹּאת לְבָאֵר בָּהּ עִנְיַן הַעֲנָקָה: <b>שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב</b>, מִצְוַת הָרְגָלִים מְבֹאֶרֶת, כִּי כְּבָר הִזְכִּירָהּ (ויקרא כג במדבר כח כט). וְהִנֵּה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים הִזְכִּיר בָּהּ עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה', וְכָאן לֹא יַזְכִּירֵם כְּלָל, אֲבָל יַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת בָּהֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר וְלִשְׂמֹחַ לְפָנָיו, כִּי כַּאֲשֶׁר צִוָּה שֶׁיָּבִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִפְנֵי ה' וְכֵן הַבְּכוֹר וְיֹאכְלֵם שָׁם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', הוֹסִיף לְבָאֵר כִּי עוֹד חַיָּבִין שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם לִפְנֵי הַשֵּׁם וְיָחֹגּוּ לְפָנָיו בִּשְׁלֹשָׁה רְגָלִים, וְלִשְׂמֹחַ בַּשְּׁלָמִים שֶׁיַּקְרִיבוּ לְפָנָיו. וְלֹא הִזְכִּיר זְמַנֵּי חַג הַמַּצּוֹת וְהַסֻּכּוֹת בְּאֵי זֶה יוֹם יִהְיֶה אַךְ הִזְכִּיר חָדְשֵׁיהֶם דֶּרֶךְ קְצָרָה, שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר הַכֹּל שָׁם: וְטַעַם <b>וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר</b>, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט כְּמוֹ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים (דברים י\"ד:ד'), רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי (שמות א ב). וְאָמַר וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ וְצֹאן וּבָקָר, לְכָךְ לֹא אָמַר וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר כַּאֲשֶׁר יֹאמַר בְּכָל מָקוֹם, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם (ויקרא א ב), וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ (שם פסוק י), אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב (שם ג א), אֲבָל יְצַוֶּה בְּכָאן בַּפֶּסַח, וְהוּא הַשֶּׂה שֶׁהִזְכִּיר כְּבָר, וְצֹאן וּבָקָר אֵילִים וְעִזִּים וּבְנֵי בָּקָר לָחֹג חֲגִיגָה בַּיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה בְּשָׁבוּעוֹת וּבְסֻכּוֹת, שֶׁיֹּאמַר (דברים ט\"ז:י') וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, שֶׁיָּבִיא בָּקָר וָצֹאן לִשְׁלָמִים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְכֵן אָמַר בְּסֻכּוֹת (דברים ט\"ז:ט\"ו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', וּבַסּוֹף כָּלַל אֶת שְׁלָשְׁתָּם. וְדוֹמֶה לָזֶה בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל (יחזקאל מה כא), וּפֵרֵשׁ בֶּחָג שִׁבְעַת יָמִים. וְכֵן מָצִינוּ בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁאָמַר (דהי\"ב לה ז) צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְאַחַר כֵּן אָמַר (שם פסוק יג) וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם. הִנֵּה פֵּרֵשׁ כִּי כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים, לֹא עִזִּים עַצְמָן וְלֹא בָּקָר, כְּדִכְתִיב (שמות יב ה) שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, וּפֵרֵשׁ כִּי הַבָּקָר אֲשֶׁר הִזְכִּיר הָיוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְהָיוּ קָדָשִׁים אֲשֶׁר בַּסִּירוֹת לְהָרִיץ לִפְנֵי הָעָם לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה, כְּעִנְיָן הַחֲגִיגָה שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים ע) וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ט\"ז:ב') עָשָׂה צֹאן דָּבֵק עִם הַפֶּסַח, וְלֹא יִתְקַשֵּׁר הַוָּי\"ו יָפֶה בְּמִלַּת וּבָקָר, וְעוֹד כִּי אֵין כָּל הַצֹּאן כָּשֵׁר לַפְּסָחִים. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁאָמַרְנוּ. וּבֵאֵר בְּכָאן דְּבָרִים רַבִּים, כִּי הִזְכִּיר בַּמַּצָּה שֶׁתִּהְיֶה לֶחֶם עֹנִי, לְהַגִּיד כִּי צִוָּה לִזְכֹּר שֶׁיָּצְאוּ בְּחִפָּזוֹן, וְהִיא עֹנִי זֵכֶר כִּי הָיוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ, וְהִנֵּה תִּרְמוֹז לִשְׁנֵי דְּבָרִים. וְכֵן אָמְרוּ הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. אוֹ יֹאמַר שֶׁתִּהְיֶה עוֹד עֲשׂוּיָה כְּלֶחֶם עֹנִי וְלֹא שֶׁתִּהְיֶה מַצָּה עֲשִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים לו). וּבֵאֵר בְּמִצְוַת הַשְּׂאוֹר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּכָל גְּבוּלְךָ, כִּי בַּתְּחִלָּה אָמַר (שמות יב יט) לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם: וְטַעַם <b>אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן</b>, שֶׁלֹּא יָלִין לַבֹּקֶר מִן הַבָּשָׂר שֶׁעָשִׂיתָ אוֹתוֹ זֶבַח בְּעֶרֶב יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּשִׁבְעַת הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים, וְהוּא הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר (דברים ט\"ז:א') הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה, כִּי לֹא הִזְכִּיר בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח כְּלָל, אֲבָל הִזְכִּיר עֲשִׂיַּת הַפֶּסַח בַּלַּיְלָה, כְּלוֹמַר אֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת הַמַּצָּה עָלָיו. וְהַטַּעַם כִּי זְבִיחַת הַפֶּסַח וְהַקְרָבָתוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר הִיא מִצְוַת הַקָּרְבָּנוֹת, וְהִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּתוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת (ויקרא כג ה), וְלֹא הֶחְזִירָהּ כָּאן כַּאֲשֶׁר לֹא הֶחְזִיר מִצְוֹת שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, וְגַם בִּשְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים לֹא הִזְכִּיר כָּאן שֶׁנַּקְרִיב בָּהֶם אִשֶּׁה, אֲבָל עַל אֲכִילַת הַפֶּסַח וְהַמַּצָּה הִזְכִּיר כָּאן לְיִשְׂרָאֵל וְכֵן שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ (דברים ט\"ז:ו'), שָׁם תַּעֲשֶׂה זֶבַח הַפֶּסַח בָּעֶרֶב בִּשְׁקֹעַ הַחַמָּה, כִּי בַּלַּיְלָה יֵאָכֵל. וְאָמַר לְבָאֵר זֶה (דברים ט\"ז:ז'), וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי זֶה בְּפָרָשַׁת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים (שמות יב ו). וְיִתָּכֵן עוֹד שֶׁנְּפָרֵשׁ וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר, מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר זָבַחְתָּ בָּעֶרֶב, וְהוּא הָעֶרֶב הַקּוֹדֵם לַבֹּקֶר, שֶׁהוּא בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. וְאָמַר שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ אוֹתוֹ, וְהִזְכִּיר סְתָם <b>וּבִשַּׁלְתָּ</b>, כִּי כְּבָר פֵּרֵשׁ שָׁם (שם שם ח ט) צְלִי אֵשׁ וְלֹא בָּשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם, אִם כֵּן וּבִשַּׁלְתָּ בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט: וְהִנֵּה אָמַר <b>וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה</b>, וְלֹא הִזְכִּיר הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּאִסּוּר הַמְּלָאכָה, וְכֵן לֹא הִזְכִּיר בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת אִסּוּר מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה, וְלֹא בְּסֻכּוֹת, וְלֹא הִזְכִּיר מִצְוַת הַלּוּלָב, וְכֵן לֹא הִזְכִּיר כָּאן יוֹם הַזִּכָּרוֹן וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, וְהַטַּעַם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים ט\"ז:א'), כִּי לֹא בָּא עַתָּה רַק לְהַזְכִּיר הָרְאִיָּה וְהַשִּׂמְחָה, שֶׁחַיָּבִין כָּל יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת בְּשָׁלֹשׁ הָרְגָלִים הָאֵלֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְלָחֹג שָׁם אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, לִשְׂמֹחַ לְפָנָיו לְהוֹדוֹת עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ כְּרַחֲמָיו וּכְרוֹב חֲסָדָיו. וְהוֹסִיף וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת, וְטַעְמוֹ שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וְהַשְּׁבִיעִי עוֹד עֲלֵיהֶם עֲצֶרֶת. וְהַטַּעַם שֶׁתִּהְיוּ עוֹד נֶעְצָרִים לְפָנָיו לֶאֱכֹל הַמַּצּוֹת, וּבַעֲבוּר שֶׁאָמַר עֲצֶרֶת הִיא וְיִהְיֶה בְּמַשְׁמָע לִהְיוֹת נֶעֱצָר עַל אֲכִילַת הַמַּצּוֹת בִּלְבַד כַּיָּמִים אֲשֶׁר לְפָנָיו, הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה. וְכֵן אָמַר בִּשְׁמִינִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא כג לו), שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִיא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, לוֹמַר שֶׁהוּא נֶעֱצָר עַל הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים בְּהַקְרָבַת הָאִשֶּׁה, וְהוּא אָסוּר עוֹד בַּעֲשִׂיַּת מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת עֲצֶרֶת הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבָא לְלַמְּדֵנוּ סוֹד הַיּוֹם, אֲבָל אֵינֶנּוּ שָׁוֶה לַעֲצֶרֶת שֶׁל שְׁמִינִי כִּי הַשְּׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַקָּרְבָּן שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵינֶנּוּ כְּקָרְבָּנוֹת שֶׁל שִׁבְעַת הַיָּמִים, אֲבָל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח הוּא מִכְּלַל הָרֶגֶל, וַעֲצֶרֶת כִּי לִפְעָמִים תִּמָּנֶה שְׁמִינִית וְלִפְעָמִים תִּהְיֶה בִּכְלָל, וְהִנֵּה הִיא כַּשַּׁבָּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זָכוֹר וְשָׁמוֹר, כְּבוֹד יוֹם וּכְבוֹד לַיְלָה, וְהַקָּרְבָּן בַּשְּׁבִיעִי מִכְּלַל הָרֶגֶל. וְעַל כֵּן אָמַר כָּאן עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְשָׁם אָמַר וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִיא, כִּי הָאִשֶּׁה עֲצֶרֶת, וּלְכָךְ הִיא סְעוּדָה קְטַנָּה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְלֹא הִזְכִּיר כָּאן הַשְּׁמִינִי שֶׁל חָג שֶׁכְּבָר הֻזְכַּר, וְאֵינֶנּוּ חַיָּב שֶׁנַּעֲלֶה בּוֹ לָרֶגֶל פַּעַם אַחֶרֶת: <b>מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה</b>, טַעְמוֹ מֵהָחֵל לָכֶם חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, כִּי כְּבָר הִזְכִּיר מָתַי נַתְחִיל לְהָנִיף חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, בָּעֹמֶר, שֶׁהִיא רֵאשִׁית קְצִירֵנוּ. וּמִדְרָשׁוֹ (ספרי קפו) לְלַמֵּד עַל הָעֹמֶר שֶׁלֹּא תְּהֵא קְצִירָתוֹ אֶלָּא בְּחֶרְמֵשׁ: וְהִזְכִּיר כָּאן <b>בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם</b>, וְכֵן אָמַר (דברים ט\"ז:ט\"ז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ וְגוֹ' בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם לוֹמַר כִּי לְאַחַר שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נֵאָסֵף לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹת הָרְגָלִים אֶלָּא בַּמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כַּטַּעַם שֶׁיֹּאמַר (דברים ט\"ז:ה') לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אוֹ שֶׁיְּבָאֵר כָּאן שֶׁלֹּא יִתְחַיְּבוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל עַד אֲשֶׁר יִבְחַר הַשֵּׁם מָקוֹם לְשִׁכְנוֹ שָׁם: <b>וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם</b>, אָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים ט\"ז:י\"ב) שֶׁהוּא דָּבֵק עִם וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁתִּשְׁמֹר הַחֻקִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוְּךָ הָאָדוֹן הַפּוֹדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים. וְכֵן נַזְכִּיר בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם הַזֶּה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְאָמַר הַחֻקִּים הָאֵלֶּה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה טַעַם מִסְפַּר שִׁבְעָה הַשָּׁבוּעוֹת וּמִסְפַּר הַחֲמִשִּׁים יוֹם וְהוּא לְבַדּוֹ הָעֲצֶרֶת, וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי סוֹדָם (ויקרא כג טו): צִוָּה בַּתּוֹרָה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם (שמות כב ח), וְנָתַן בִּפְלִילִים (שם כא כב), אִם כֵּן מִצְוָה שֶׁיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל פְּלִילִים. וּבֵאֵר בְּכָאן שֶׁיָּשִׂימוּ הַשּׁוֹפְטִים בְּכָל עָרֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִתֵּן לָהֶם הַשֵּׁם אֶת הָאָרֶץ, כִּי בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינָם חַיָּבִים לְמַנּוֹת לָהֶם ב\"ד, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִצְעַק הַמְעֻוָּת יַעַמְדוּ עָלָיו הָרְאוּיִים לִשְׁפֹּט וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶם יִשְׁפְּטוּהוּ, אוֹ יַעֲלֶה לָאָרֶץ בִּזְמַנָּהּ וְשָׁם יִשְׁפְּטוּהוּ בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט. וְהוֹסִיף בְּכָאן שׁוֹטְרִים, וְהֵם שֶׁיִּהְיוּ נוֹגְשִׂים בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט, וּלְפִי זֶה אֵין יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ מְצֻוִּים לְמַנּוֹת לָהֶם דַּיָּנִין בָּעֲיָרוֹת, וְכֵן כָּתַב הָרַב ר' מֹשֶׁה (הל' סנהדרין פ\"א ה\"ב). אֲבָל בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (מכות ז') שָׁנוּ, וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, מְלַמֵּד שֶׁסַּנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֶלָּא בָּאָרֶץ אַתָּה מוֹשִׁיב בְּכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכָל עִיר וָעִיר, בְּחוּצָה לָאָרֶץ אַתָּה מוֹשִׁיב בְּכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וְאִי אַתָּה מוֹשִׁיב בְּכָל עִיר וָעִיר. וְנִרְאֶה מִזֶּה שֶׁחַיָּבִין לִמְנוֹת סַנְהֶדְרִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא בְּכָל עִיר וָעִיר כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא פְּלָכִים פְּלָכִים, אִם כֵּן הַמִּצְוָה הַזֹּאת נוֹהֶגֶת בְּכָל זְמַן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת וּבִדְבָרִים הַנִּדּוֹנִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה לְאַחַר שֶׁבָּטְלָה הַסְּמִיכָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת, וַאֲנַן הֶדְיוֹטוֹת אֲנַן, וְאֵין דַּיָּנִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֶלָּא תַּקָּנָה דִּשְׁלִיחוּתַיְהוּ עָבְדִינַן (גיטין פח), אֵין אָנוּ חַיָּבִים בְּמִצְוַת מִנּוּי שׁוֹפְטִים מִן הַתּוֹרָה כְּלָל: וְטַעַם <b>לִשְׁבָטֶיךָ</b>, מוּסָב עַל תִּתֶּן לְךָ, מְלַמֵּד שֶׁמּוֹשִׁיבִים ב\"ד בְּכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּבְכָל עִיר וָעִיר, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ט\"ז:י\"ח), וְכֵן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (סנהדרין ט\"ז). וְלֹא יָדַעְתִּי פֵּרוּשׁ דָּבָר זֶה, כִּי כֵּיוָן שֶׁמָּנִינוּ ב\"ד בְּכָל עִיר וָעִיר, הֲרֵי בָּתֵּי דִּינִין רַבִּים בְּכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט. אוּלַי בָּא לוֹמַר שֶׁאִם הָיְתָה עִיר אַחַת לִשְׁנֵי שְׁבָטִים, כִּירוּשָׁלַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק לִיהוּדָה וּבִנְיָמִין, שֶׁיּוֹשִׁיב בָּהּ שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִים. וְכָךְ הֶעֱלוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קיא), שֶׁחוֹלְקִים עִיר אַחַת לִשְׁנֵי שְׁבָטִים, וְכֵן יְרוּשָׁלַיִם הָיְתָה לִיהוּדָה וּבִנְיָמִין. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁחִיֵּב הַכָּתוּב לְמַנּוֹת ב\"ד עַל כָּל הַשֵּׁבֶט וְהוּא יִשְׁפֹּט אֶת כֻּלָּם, וְאַחֲרֵי כֵן נְמַנֶּה ב\"ד בְּכָל עִיר וָעִיר שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת הָעִיר. ואע\"פ שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים בַּמִּנְיָן, שֶׁהֵם כ\"ג בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וְג' בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, אֲבָל הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם בְּחָכְמָה יִתְמַנּוּ עַל כָּל הַשֵּׁבֶט, וְתַחְתֵּיהֶם לְכָל עִיר וָעִיר, וְאֵין בַּעֲלֵי הַדִּין יְכוֹלִין לָכֹף זֶה אֶת זֶה לָדוּן אֶלָּא בִּפְנֵי ב\"ד שֶׁבְּעִירָם לֹא בִּפְנֵי ב\"ד שֶׁבְּעִיר אַחֶרֶת. וַאֲפִלּוּ הָיוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי הַדִּין בְּעִיר אַחֶרֶת יָכוֹל לוֹמַר נֵלֵךְ לִפְנֵי ב\"ד שֶׁבְּעִירֵנוּ, אֲבָל ב\"ד הַשֵּׁבֶט יָכוֹל לָכֹף כָּל אַנְשֵׁי שִׁבְטוֹ לָדוּן לְפָנָיו, וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַנִּדּוֹנִים בְּעִירָם יָכוֹל לוֹמַר לב\"ד הַגָּדוֹל שֶׁל שֵׁבֶט אָזֵילְנָא, וְכֵן אִם נִסְתַּפְּקוּ בָּתֵּי דִּינִין שֶׁל עֲיָרוֹת יָבֹאוּ לִפְנֵי ב\"ד הַגָּדוֹל שֶׁל שֵׁבֶט וְיִשְׁאֲלוּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁסַּנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה מְמֻנָּה עַל כָּל בָּתֵּי דִּינִין שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ יְהֵא ב\"ד אֶחָד מְמֻנֶּה עַל כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט. וְאִם הֻצְרְכוּ לְתַקֵּן וְלִגְזֹר דָּבָר עַל שֵׁבֶט שֶׁלָּהֶם גּוֹזְרִין וּמְתַקְּנִין, וְהִיא לַשֵּׁבֶט כִּגְזֵרַת סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְזֶה הב\"ד הוּא הַמֻּזְכָּר בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת (הוריות ה') שֶׁשָּׁנִינוּ בּוֹ, הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם, אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט חַיָּב וּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִים וְכוּ'. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שִׁעוּר הַכָּתוּב שֹׁפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, יֹאמַר שֶׁיִּתְּנוּ שׁוֹפְטִים לְשִׁבְטֵיהֶם וְהֵם יִשְׁפְּטוּ בְּכָל שַׁעֲרֵיהֶם, וְשׁוֹפֵט הַשֵּׁבֶט יִשְׁפֹּט בְּכָל שְׁעָרָיו: <b>צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף</b>, הַלֵּךְ אַחַר ב\"ד יָפֶה. לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִין הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָן עַל אַדְמָתָם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ט\"ז:כ') מִסִּפְרֵי (שופטים קמד). וְטַעַם הַכֶּפֶל לוֹמַר הַדַּיָּנִין צְרִיכִין שֶׁיִּשְׁפְּטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, וְגַם אַתָּה צָרִיךְ לִרְדֹּף הַצֶּדֶק תָּמִיד, שֶׁתֵּלֵךְ מִמְּקוֹמְךָ אֶל מְקוֹם חֲכָמִים הַגְּדוֹלִים, אַחֲרֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְיַבְנֶה, אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים. ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים ט\"ז:כ') צֶדֶק צֶדֶק פַּעֲמַיִם, שֶׁיִּרְדֹּף אַחֲרֵי הַצֶּדֶק שֶׁיַּרְוִיחַ בּוֹ אוֹ יַפְסִיד, אוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם לְחִזּוּק. אֲבָל בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה יִדְרְשׁוּ בּוֹ סוֹד, אָמְרוּ צֶדֶק זוֹ מִדַּת דִּינוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, וּכְתִיב בָּתְרֵהּ לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, אִם תָּדִין עַצְמְךָ תִּחְיֶה, אִם לָאו הוּא יָדִין עָלֶיךָ וּתְקַיֵּם בְּעַל כָּרְחֲךָ. וּמַאי צֶדֶק צֶדֶק תְּרֵי זִמְנֵי, דִּכְתִיב (שמואל ב כב יג) מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ צֶדֶק רִאשׁוֹן צֶדֶק מַמָּשׁ, זוֹ שְׁכִינָה, דִּכְתִיב (ישעיהו א כא) צֶדֶק יָלִין בָּהּ, וּמַאי צֶדֶק שֵׁנִי, שֶׁמַּפְחִיד אֶת הַצַּדִּיקִים. וּמְפָרֵשׁ שָׁם צֶדֶק הָוֵי כּוֹבַע יְשׁוּעָה עַל רֹאשׁוֹ, וְאֵין רֹאשׁ אֶלָּא אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט קס) רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת, וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כ יט) הֲלֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי וְגוֹ'. אִם כֵּן יֹאמַר הַכָּתוּב תִּשְׁפֹּט אַתָּה בְּבֵית דִּינְךָ וְתִרְדֹּף צֶדֶק צֶדֶק וְתַשִּׂיג אוֹתָם, לְמַעַן תִּחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא בַּצֶּדֶק הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא צֶדֶק עֶלְיוֹן, וְהוּא הָאוֹר הַגָּדוֹל הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, וְהוּא עֻזּוֹ שֶׁל הקב\"ה. וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, בַּצֶּדֶק הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: <b>לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה</b>, כָּל אִילָן הַנָּטוּעַ עַל פִּתְחֵי בֵּית אֱלֹהִים יִקָּרֵא אֲשֵׁרָה, אוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁהוּא שָׂם דֶּרֶךְ מַרְאֶה אוֹתוֹ לָעָם יִקְרָא כֵן, מִלְּשׁוֹן תָּמֹךְ אֲשׁוּרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ (תהלים יז ה). יַזְהִיר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יִטַּע אִילָן אֵצֶל מִזְבַּח ה' לְנוֹי, וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא כָּבוֹד וְהָדָר לְמִזְבַּח הַשֵּׁם, וְאָסַר אוֹתוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהוּא מִנְהַג עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לָטַעַת אִילָנוֹת בְּפִתְחֵי בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ו כה) וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְגוֹ' וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים ט\"ז:כ\"א) לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, לְחַיְּבוֹ עָלֶיהָ מִשְּׁעַת נְטִיעָתָהּ, וַאֲפִלּוּ לֹא עֲבָדָהּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה עַל נְטִיעָתָהּ, וְלֹא תִּטַּע כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, אַזְהָרָה לַנּוֹטֵעַ וְלַבּוֹנֶה בְּהַר הַבַּיִת. וְאִם כֵּן יֹאמַר לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה וְכָל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה', אֲבָל הַבּוֹנֶה בְּהַר הַבַּיִת אַסְמַכְתָּא מִדִּבְרֵיהֶם, כִּי הַכָּתוּב לֹא אָסַר אֶלָּא הַנְּטִיעָה, לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה וְלֹא תִטַּע לְךָ כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ: <b>וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה</b>, מַצֶּבֶת אֶבֶן אַחַת לְהַקְרִיב עָלֶיהָ אֲפִלּוּ לַשָּׁמַיִם. אֲשֶׁר שָׂנֵא, מִזְבַּח אֲדָמָה וּמִזְבַּח אֲבָנִים צִוָּה לַעֲשׂוֹת, וְאֶת זוֹ שָׂנֵא, כִּי חוֹק הָיְתָה לַכְּנַעֲנִים, ואע\"פ שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה לוֹ בִּימֵי הָאָבוֹת, עַכְשָׁיו שְׂנֵאָהּ מֵאַחַר שֶׁעֲשָׂאוּהָ אֵלּוּ חֹק לע\"ז, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ט\"ז:כ\"ב). וְאִם כֵּן אָסַר הַכָּתוּב הָאֲשֵׁרָה, וְאָסַר כָּל נוֹטֵעַ בְּהַר הַבַּיִת אע\"פ שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, וְאָסַר הַמַּצֵּבָה לַשָּׁמַיִם, וּשְׁנֵיהֶם מִפְּנֵי חֻקֹּת הַכְּנַעֲנִיִּים. אֲבָל לֹא הֲבִינוֹתִי הַחֹק הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי הַכְּנַעֲנִיִּים גַּם בְּמִזְבְּחוֹת גַּם בְּמַצֵּבוֹת הָיוּ נוֹהֲגִים, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם (דברים י\"ב:ג'), כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן (שמות לד יג), וְכֵן בְּכָל מָקוֹם. וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁהֶחֱזִיקוּ הַכְּנַעֲנִים בְּמַצֵּבוֹת, וְלֹא הָיָה לָהֶם בֵּית ע\"ז שֶׁאֵין שָׁם מַצֵּבָה לְהַקְטִיר עָלֶיהָ וְלָצוּק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּבַּעַל (מלכים ב י כו), וַיֹּצִאוּ אֶת מַצְּבוֹת בֵּית הַבַּעַל, אֲבָל הַמִּזְבְּחוֹת הָיוּ בְּמִקְצָתָן לְהַקְרִיב גַּם בָּהֶם. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הָיוּ הַכְּנַעֲנִים הַשְּׁטוּפִים בע\"ז עוֹשִׂים בְּכָל בָּתֵּי אֱלֹהֵיהֶם מִזְבֵּחַ לְהַקְרִיב עָלָיו הַקָּרְבָּנוֹת, וְאֶבֶן גְּדוֹלָה מֻצֶּבֶת עַל פֶּתַח הַבַּיִת לַעֲמֹד עָלֶיהָ הַכּוּמָרִים, וְאִילָן נָטוּעַ חוּצָה לָהּ לְאַשֵּׁר דֶּרֶךְ הַבָּאִים שָׁם, וְגַם הַיּוֹם הַנּוֹצְרִים עוֹשִׂים כֵּן. וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד שָׂנֵא וּמָאַס כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, וְאָסַר הַמַּצֵּבָה וְהָאֲשֵׁרָה, וְלֹא הִשְׁאִיר רַק הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא צֹרֶךְ הַקָּרְבָּנוֹת אֲשֶׁר הוּא יִתְבָּרַךְ צִוָּה בָּהֶם וְהָיוּ נַחַת רוּחַ לְפָנָיו שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ מֵאָז קֹדֶם הֱיוֹת ע\"ז בָּעוֹלָם: וְטַעַם <b>אֲשֶׁר שָׂנֵא</b>, בֵּאוּר כִּי הַשֵּׁם צִוָּה (שמות כ כד כה) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, וּבֵאֵר מֹשֶׁה כִּי בְּאֵלֶּה יַחְפֹּץ, לְהוֹצִיא הַמַּצֵּבָה כִּי שְׂנֵאָהּ, כִּי כָל מַעֲשֵׂיהֶם שְׂנוּאִין לְפָנָיו, וְצִוָּה אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל בִּימֵי יַעֲקֹב לֹא נֶאֱמַר עֲדַיִן וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ (ויקרא יח ג), וּלְכָךְ הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַצֵּבָה לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּמִנְהַג הָעוֹבְדִים. וְהִנֵּה זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת מִן וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, אֲבָל מָה שֶׁאָמַר בַּתּוֹרָה (שם כו א) וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, הֵם פֶּסֶל וּמַצֵּבָה לְהוֹשִׁיב הַפֶּסֶל עַל הַמַּצֵּבָה לע\"ז, כִּי שָׁם בְּעִנְיַן ע\"ז דִּבֵּר הַכָּתוּב, אֲבָל יֹאמַר (שם) וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ, אֲפִילּוּ לַשָּׁמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּעוֹבֵד לַשְּׂכִיּוֹת הָהֵם, כְּטַעַם הָאֲשֵׁרָה שֶׁהִיא מֵחֻקּוֹת הָעַמִּים. וְדַע כִּי מִזְבֵּחַ הוּא בִּנְיַן אֲבָנִים גָּבוֹהַּ, וְלוֹ קְרָנוֹת אַרְבַּע, וְלוֹ יְסוֹד סוֹבֵב, יַעֲלוּ עַל יְסוֹדוֹ וּמַקְרִיבִים בֵּין קַרְנוֹתָיו. וְהַמַּצֵּבָה אֶבֶן אַחַת גְּדוֹלָה, יְרִימוּהָ לְהַקְטִיר אוֹ לְהַקְרִיב עָלֶיהָ, אוֹ לִהְיוֹת הַכּוּמָרִים עוֹמְדִים עָלֶיהָ. וְהַבָּמָה, כְּעִנְיַן הַר, וְעוֹשִׂים אוֹתָהּ מֵעָפָר מְקֻבָּץ, וְעָלֶיהָ מִזְבֵּחַ בָּנוּי לְהַקְרִיב בּוֹ, כִּי כָל דָּבָר רָם וְגָבוֹהַּ יִקְרְאוּ כֵן, אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב (ישעיהו יד יד), עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ (דברים לב יג), גַּם גַּב הָאָדָם יִקָּרֵא בָּמָה, עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִּדְרֹךְ (שם לג כט), וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (מלכים א ג ד) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא: <b>לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ כֹּל דָּבָר רָע</b>, אַזְהָרָה לִמְפַגֵּל קָדָשִׁים עַל יְדֵי דִּבּוּר רַע. וְעוֹד נִדְרְשׁוּ בּוֹ שְׁאָר דְּרָשׁוֹת בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ז:א'). וְהִנֵּה זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת, שֶׁכְּבָר הִזְהִיר עַל הַשּׁוֹחֵט בַּעֲלֵי מוּמִים (ויקרא כב כב), וְחָזַר לְהוֹסִיף הַמְפַגֵּל. וְהַקָּרוֹב כִּי הֶחְזִיר הָאַזְהָרָה הַזֹּאת בַּעֲבוּר הַיִּשְׂרְאֵלִי הַמַּקְרִיב, שֶׁלֹּא יְפַגֵּל בַּשְּׁחִיטָה, אֲבָל הַכֹּהֲנִים זְרִיזִים וּמֻזְהָרִים הֵם, וְדַיָּם בְּהַתְרָאָה אַחַת, וּלְכָךְ לֹא הֶחְזִיר מוּם הַמַּקְרִיבִים: וְטַעַם <b>כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ</b>, הוּא הַזֶּבַח הַזֶּה, כִּי הַזּוֹבֵחַ מָשְׁחָת לַה' בּוֹזֶה הוּא, כָּאָמוּר בַּקַּבָּלָה (מלאכי א יד) וְאָרוּר נוֹכֵל וְגוֹ' וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַה' כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי. וְעַל פִּי הַמִּדְרָשׁ (ספרי קמז) תִּהְיֶה הַתּוֹעֵבָה בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע בְּאֶתְנָן וּמְחִיר שֶׁהֵם תּוֹעֵבוֹת: <b>כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ</b>, כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים י\"א:ל\"ב) כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּמִשְׁפָּטִים יַזְכִּיר תְּחִלָּה הַמִּשְׁפָּט בע\"ז אוֹ בְּעוֹבְדֶיהָ. וְאָמַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה זֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, שֶׁאַף הָעוֹבֵד בְּחוּצָה לָאָרֶץ בִּסְקִילָה, אֲבָל עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר כִּי יִמָּצֵא הַדָּבָר בְּאַחַת מִן הֶעָרִים הָרְחוֹקוֹת שֶׁיִּתֵּן לְךָ הַשֵּׁם כַּאֲשֶׁר יַרְחִיב אֶת גְּבוּלְךָ, וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ בְּאֵיזֶה עִיר שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה שָׁם, תִּדְרֹשׁ הַדָּבָר הֵיטֵב, וְכַאֲשֶׁר תֵּדַע שֶׁהוּא אֱמֶת וְהוֹצֵאתָ אוֹתָם אֶל הַשַּׁעַר הַהוּא שֶׁעָבַד בּוֹ וּסְקַלְתָּם. וְאָמַר (דברים י\"ז:ד') נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל, לְחַיֵּב אֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, כִּי בְּעִיר הַנִּדַּחַת אָמַר (דברים י\"ג:ט\"ו) נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ, אֲבָל כָּאן הִזְכִּיר <b>בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ</b>, שֶׁדִּבֵּר בַּהוֹוֶה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁנוּ, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר <b>בְּיִשְׂרָאֵל</b>, לְלַמֵּד שֶׁנּוֹהֵג זֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל. וְעוֹד הֻצְרַךְ לוֹמַר <b>בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ</b>, לְלַמֵּד שֶׁיִּסָּקֵל עַל שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ, וְזֶה בָּאָרֶץ, כִּי בְּחוּצָה לָאָרֶץ נִסְקָל עַל פֶּתַח בֵּית דִּין שֶׁנִּדּוֹן בּוֹ. וְהַמִּצְוָה הַזּוֹ מְבֹאֶרֶת, שֶׁכְּבָר אָמַר (שמות כב יט) זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, וְהוּא בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, וּלְכָךְ יִשְׁנֶה אוֹתָהּ לְבָאֵר מָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהוֹסִיף בַּמִּצְוָה וִיקַצֵּר בַּדָּבָר הַנִּזְכָּר. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יִתָּכֵן כִּי הִזְכִּיר <b>בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ</b>, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר <b>לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ</b>, וְהִיא הַתּוֹעֵבָה הַנַּעֲשֵׂית בְּיִשְׂרָאֵל, יוֹדִיעַ הַכָּתוּב הַבְּרִית בְּאֶרֶץ הַבְּרִית, אֲבָל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד ע\"ז. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי הָעִנְיָן הַזֶּה (ויקרא יח כה). וְהִזְכִּיר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, כִּי בַּעֲבוּר קַלּוּת דַּעַת הָאִשָּׁה תִּתְפַּתֶּה לַעֲבֹד ע\"ז בְּאוֹת אוֹ מוֹפֵת שֶׁנַּעֲשֶׂה לְפָנֶיהָ, וְהָעֵד נְשֵׁי יִרְמְיָהוּ (ירמיהו מד). וְכֵן הִזְכִּיר בְּאוֹב וְיִדְּעוֹנִי (ויקרא כ כז) <b>אוֹ אִשָּׁה</b>, לִרְגִילוּת הַנָּשִׁים בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות כב יז) מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה. וּבְסִפְרֵי (שופטים קמח) דָּרְשׁוּ כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר בְּמַדִּיחַ (דברים י\"ג:י\"ד) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, וְאֵין הַדִּין הַהוּא כָּכָה בְּנָשִׁים, הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ בְּעוֹבֵד שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּאִישׁ וּבְאִשָּׁה. וְטַעַם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, מְפֹרָשׁ: <b>עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים</b>, אִם מִתְקַיֶּמֶת עֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פֵּרַט לְךָ בִּשְׁלֹשָׁה, לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם: מָה שְׁנַיִם עֵדוּת אַחַת, אַף שְׁלֹשָׁה עֵדוּת אַחַת, וְאֵין נַעֲשִׂין זוֹמְמִין עַד שֶׁיִּזּוֹמּוּ כֻּלָּן, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ז:ו'). וְכֵן אִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, הָעֵדוּת כֻּלָּהּ בְּטֵלָה, וְהֵם כֻּלָּם נֶהֱרָגִים וּמְשַׁלְּמִים מָמוֹן בַּהֲזַמָּתָן, שֶׁעִקַּר הַכָּתוּב לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם בְּכָל דִּבְרֵיהֶם כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ (מכות ה ב). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמַר הַגָּאוֹן רַב סְעַדְיָה: שְׁנַיִם - עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה - מְקַבְּלֵי עֵדוּת הַשְּׁנַיִם. וְאֵין בַּכָּתוּב קַבָּלַת עֵדוּת, רַק עֵדִים. אֲבָל כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁטָּעָה הַגָּאוֹן בְּדִינוֹ, כִּי עֵדוּת דִּינֵי נְפָשׁוֹת לֹא תְּקֻבַּל רַק בִּפְנֵי סַנְהֶדְרִין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אֲבָל פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לֵאמֹר שֶׁיּוּמַת הַמֵּת עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים כְּשֶׁאֵין שָׁם יוֹתֵר, אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה אִם יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשָׁה; יֹאמַר הַכָּתוּב, כַּאֲשֶׁר הֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ, תִּדְרֹשׁ הַדָּבָר הֵיטֵב עַל פִּי כָּל הָעֵדִים הַנִּמְצָאִים שָׁם. וְהִנֵּה אִם שָׁמַעְנוּ שֶׁעָבַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, נִשְׁלַח בַּעֲבוּרָם וְיָבוֹאוּ לְבֵית דִּין וְיָעִידוּ כֻּלָּם, וְהוּא הַדִּין לְמֵאָה; כִּי בְּשָׁמְעֵנוּ דִּבְרֵי כֻּלָּם יִתְבָּרֵר הָאֱמֶת. וְאִם לֹא הָיוּ שָׁם יוֹתֵר, אוֹ שֶׁהָלְכוּ לָהֶם וְאֵינָם נִמְצָאִים שָׁם, בִּשְׁנַיִם דַּי. <b>דִּבְרֵי רִיבֹת</b>, שֶׁיִּהְיוּ חַכְמֵי הָעִיר חֲלוּקִים בַּדָּבָר, זֶה מְטַמֵּא וְזֶה מְטַהֵר, זֶה מְחַיֵּב וְזֶה מְזַכֶּה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ז:ח'), וְהִיא דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים י\"ז:ח'). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, אֲבָל כְּפִי מִדְרָשׁוֹ (ספרי שופטים קנב) בֵּין דָּם לַדָּם, בֵּין דַּם נִדָּה לְדַם יוֹלֶדֶת וּלְדַם זָבָה; בֵּין דִּין לְדִין, בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת לְדִינֵי מַכּוֹת; וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, בֵּין נִגְעֵי אָדָם לְנִגְעֵי בָּתִּים לְנִגְעֵי בְּגָדִים; דִּבְרֵי רִיבוֹת, הַשְׁקָאַת הַסּוֹטָה וַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה וְטָהֳרַת הַמְּצֹרָע. וְהִנֵּה טַעְמוֹ וּבֵין, וְהַלָּמֶ\"ד לְדַעְתָּם תְּשַׁמֵּשׁ כְּמוֹ בֵּי\"ת, בֵּין דָּם בְּדָם דִּין בְּדִין, כְּלוֹמַר שֶׁיִּפָּלֵא דָּבָר לַמִּשְׁפָּט בְּאֶחָד מִכָּל הַדָּמִים וּבְאֶחָד מִכָּל הַדִּינִין, וְכָמוֹהוּ לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה (בראשית כח יט), בָּרִאשׁוֹנָה; נְגָפוֹ ה' בְּמֵעָיו לָחֳלִי לְאֵין מַרְפֵּא (דהי\"ב כא יח), בְּחֹלִי בְּאֵין מַרְפֵּא; וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת (שם ג ח), בְּכִכָּרִים; וְכֵן רַבִּים. אוֹ טַעְמוֹ בֵּין דָּם לְכָל הַדָּמִים, בֵּין דִּין לְכָל הַדִּינִין, וְכֵן וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם וְגוֹ', בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים, וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַה' (שם יט י). וּכְפִי פְּשׁוּטוֹ בֵּין דָּם לְדָם וְגוֹ', בֵּין עִנְיַן רְצִיחוֹת אוֹ דִּינֵי מָמוֹן אוֹ פֶּצַע וְחַבּוּרָה, כָּל דִּבְרֵי רִיבוֹת אֲשֶׁר יִהְיוּ בִּשְׁעָרֶיךָ, וְדִבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, כִּי בְּעִנְיָנֵי הַמִּשְׁפָּטִים יִהְיוּ הַמַּחְלוֹקוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַהוֹרָאוֹת. אֲבָל דִּין הַזָּקֵן שָׁוֶה בְּכֻלָּם, וּלְכָךְ אָמַר (דברים י\"ז:י\"א) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַתּוֹרָה וְגוֹ' וְעַל הַמִּשְׁפָּט וְגוֹ', כִּי <b>הַתּוֹרָה</b> תִּרְמֹז לִשְׁאָר הַהוֹרָאוֹת: <b>יָמִין וּשְׂמֹאל</b>, אֲפִלּוּ אִם אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל אוֹ עַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ז:י\"א). וְעִנְיָנוֹ אֲפִלּוּ תַּחְשֹׁב בְּלִבְּךָ שֶׁהֵם טוֹעִים, וְהַדָּבָר פָּשׁוּט בְּעֵינֶיךָ כַּאֲשֶׁר אַתָּה יוֹדֵעַ בֵּין יְמִינְךָ לִשְׂמֹאלְךָ, תַּעֲשֶׂה כְּמִצְוָתָם, וְאַל תֹּאמַר אֵיךְ אֹכַל הַחֵלֶב הַגָּמוּר הַזֶּה, אוֹ אֶהֱרֹג הָאִישׁ הַנָּקִי הַזֶּה, אֲבָל תֹּאמַר כָּךְ צִוָּה אוֹתִי הָאָדוֹן הַמְצַוֶּה עַל הַמִּצְוֹת שֶׁאֶעֱשֶׂה בְּכָל מִצְוֹתָיו כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרוּנִי הָעוֹמְדִים לְפָנָיו בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר, וְעַל מַשְׁמָעוּת דַּעְתָּם נָתַן לִי הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ יִטְעוּ. וְזֶה כְּעִנְיָן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִם ר\"ג בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ (ר\"ה כה). וְהַצֹּרֶךְ בַּמִּצְוָה הַזֹּאת גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הַתּוֹרָה נִתְּנָה לָנוּ בִּכְתָב, וְיָדוּעַ הוּא שֶׁלֹּא יִשְׁתַּוּוּ הַדֵּעוֹת בְּכָל הַדְּבָרִים הַנּוֹלָדִים, וְהִנֵּה יִרְבּוּ הַמַּחְלוֹקוֹת וְתֵעָשֶׂה הַתּוֹרָה כַּמָּה תּוֹרוֹת, וְחָתַךְ לָנוּ הַכָּתוּב הַדִּין שֶׁנִּשְׁמַע לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל הָעוֹמֵד לִפְנֵי הַשֵּׁם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּכָל מָה שֶׁיֹּאמְרוּ לָנוּ בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה, בֵּין שֶׁקִּבְּלוּ פֵּרוּשׁוֹ עֵד מִפִּי עֵד וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ כֵן לְפִי מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא אוֹ כַּוָּנָתָהּ, כִּי עַל הַדַּעַת שֶׁלָּהֶם הוּא נוֹתֵן (ס\"א לנו) לָהֶם הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּמַחְלִיף הַיָּמִין בַּשְּׂמֹאל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לְךָ לַחְשֹׁב שֶׁהֵם אוֹמְרִים עַל יָמִין שֶׁהוּא יָמִין, כִּי רוּחַ הַשֵּׁם עַל מְשָׁרְתֵי מִקְדָּשׁוֹ וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ מִן הַטָּעוּת וּמִן הַמִּכְשׁוֹל. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי (שופטים קנד) אֲפִלּוּ מַרְאִין בְּעֵינֶיךָ עַל הַיָּמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין, שְׁמַע לָהֶם: <b>וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ</b>, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ספרי ראה סז, סנהדרין כ א) כְּמוֹ <b>וֶאֱמֹר אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ</b>, וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁיְּחַיֵּב אוֹתָנוּ לוֹמַר כֵּן אַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה, כִּלְשׁוֹן (דברים כב ח) <b>וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ</b> וְזוּלָתָם. וְהִזְכִּיר <b>וְאָמַרְתָּ</b>, כִּי מִצְוָה שֶׁיָּבוֹאוּ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט, וְיֹאמְרוּ לָהֶם רְצוֹנֵנוּ שֶׁנָּשִׂים עָלֵינוּ מֶלֶךְ. וּלְפִי דַּעְתִּי עוֹד שֶׁגַּם זֶה מֵרְמִיזוֹתָיו עַל הָעֲתִידוֹת, שֶׁכֵּן הָיָה כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ לָהֶם אֶת שָׁאוּל, אָמְרוּ לִשְׁמוּאֵל (שמואל א ח ה): שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם, וְכֵן כָּתוּב שָׁם (שמואל א ח כ): וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹ', כִּי מָה טַעַם שֶׁתֹּאמַר הַתּוֹרָה בַּמִּצְוָה <b>כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי</b>, וְאֵין יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לִלְמֹד מֵהֶם וְלֹא לְקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה. אֲבָל זֶה רֶמֶז לְעִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה, וּלְכָךְ בָּאָה הַפָּרָשָׁה בַּלָּשׁוֹן הַבֵּינוֹנִי, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי כְּבָר. וְטַעַם <b>אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ</b> עַל דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים, שֶׁיִּהְיֶה נִבְחָר עַל פִּי נָבִיא אוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים, יְצַוֶּה הַכָּתוּב תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, כִּי הוּא יִבְחַר וְלֹא אַתָּה. וּבְסִפְרֵי, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ - מֵת מַנֵּה אַחֵר תַּחְתָּיו, מֶלֶךְ - וְלֹא מַלְכָּה, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ - עַל פִּי נָבִיא. אִם כֵּן מָה טַעַם לְהַזְהִיר <b>לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי</b>, וְהַשֵּׁם לֹא יִבְחַר בְּנָכְרִי. אֲבָל לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ יֵשׁ בַּכָּתוּב הַזֶּה תְּנַאי נִסְתָּר, יֹאמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּבְחַר הַשֵּׁם בּוֹ, אִם תּוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן שֶׁיַּעַנְךָ הַשֵּׁם בַּנְּבִיאִים, אֲבָל אִישׁ נָכְרִי לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ לְעוֹלָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמְרוֹ שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, וְלֹא אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל וְלִהְיוֹת הַמּוֹלֵךְ מִבְּחֻרָיו וְלֹא מִקֶּרֶב הָעַמִּים אֲשֶׁר שָׂנֵא. וְדַעְתִּי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי טַעַם <b>אֲשֶׁר יִבְחַר</b> שֶׁכָּל מוֹלֵךְ עַל עַמִּים, מֵאֵת הָאֱלֹהִים הִיא לוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דניאל ד כט): דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַאן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ. וְכָךְ אָמְרוּ (ב\"ב צא), אֲפִלּוּ רֵישׁ גַּרְגּוּתָא מִן שְׁמַיָּא מוֹקְמֵי לֵיהּ. יֹאמַר, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה נִגְזַר מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּמְלֹךְ, וְאִם הוּא מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתּוֹ הַצְּעִירָה; אֲבָל אִישׁ נָכְרִי לֹא תַּמְלִיךְ עָלֶיךָ לְעוֹלָם. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, כָּל שֶׁיִּבְנוּ שָׁם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לַה', הַכֹּל מֵרְצוֹן ה'. <b>לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים</b>, אֶלָּא כְּדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, שֶׁהַסּוּסִים בָּאִים מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א י כט) וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ז:ט\"ז). וְהֻקְשָׁה לִי בָּזֶה כִּי אָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי בְּסוֹף סַנְהֶדְרִין (סוף פ\"י), לִישִׁיבָה אִי אַתָּה חוֹזֵר אֲבָל אַתָּה חוֹזֵר לִסְחוֹרָה לִפְרַקְמַטְיָא וְלִכְבֹּשׁ הָאָרֶץ. וְאִם יִשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וְיִקְנֶה מִשָּׁם הַסּוּסִים וְהָרֶכֶב, סְחוֹרָה הִיא זוֹ וּמֻתָּר. וְיִתָּכֵן שֶׁדֶּרֶךְ הַכָּתוּב כִּי הִזְהִיר לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אֲפִלּוּ מֵאַרְצוֹ וּמֵאֶרֶץ שִׁנְעָר, אוֹ בְּדֶרֶךְ סְחוֹרָה הַמֻּתֶּרֶת, שֶׁלֹּא יִבְטַח עַל רִכְבּוֹ כִּי רַב וְעַל פָּרָשָׁיו כִּי עָצְמוּ מְאוֹד, אֲבָל יִהְיֶה מִבְטַחוֹ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו. וְאַחַר כָּךְ הִזְהִיר עַל הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ שָׁם מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ שָׂרֵי מִקְנֶה יוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הָרֶכֶב לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁלֹמֹה (מלכים א ט יט) וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב וְגוֹ', וְכֵן הָיוּ לוֹ בְּמִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם י כח) וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וְגוֹ', שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם רַשַּׁאי לְהוֹצִיא מִמִּצְרַיִם סוּסִים שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְהָיוּ נוֹתְנִים לוֹ מֶכֶס מֵהֶם וְנָתַן פַּרְעֹה לִשְׁלֹמֹה מוֹצָא הַסּוּסִים, לוֹמַר שֶׁיּוֹצִיא הוּא כִּרְצוֹנוֹ וְהוּא שֶׁיִּתֵּן הָרְשׁוּת לַאֲשֶׁר יִרְצֶה וִיהֵא הַמֶּכֶס שֶׁלּוֹ, וְהָיוּ לוֹ שָׁם הַסּוֹחֲרִים עוֹמְדִים בְּמִצְרַיִם קוֹנִים הַסּוּסִים כֻּלָּם וְשׁוֹלְחִים אֶל אֲדוֹנֵיהֶם כִּרְצוֹנוֹ, וּמוֹכְרִים הָאֲחֵרִים לִשְׁאָר מַלְכֵי הָאָרֶץ, וְהוּא שֶׁאָמַר (שם פסוק כט) וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְכָל מַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יוֹצִיאוּ, כְּלוֹמַר עַל יְדֵי סוֹחֲרֵי שְׁלֹמֹה יוֹצִיאוּ אוֹתָם וְלוֹ יִתְּנוּ הַמֶּכֶס: וְטַעַם <b>רַק</b>, לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁתָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֶיךָ, רַק לֹא יִהְיֶה כְּמַלְכֵיהֶם, שֶׁלֹּא יַרְבֶּה סוּסִים כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הֵם, שֶׁכָּל חֶפְצָם בַּמְּלָכִים לְמַעַן הַרְבּוֹת לָהֶם סוּסִים וּפָרָשִׁים: וְטַעַם <b>וַה' אָמַר לָכֶם</b>, כִּי הַשֵּׁם אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלֹּא תֹסִפוּן לָשׁוּב בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם. וְכֵן כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ה':ט\"ז), שֶׁהוּא מְצַוֶּה אוֹתְךָ כֵּן, אוֹ <b>אָמַר לָכֶם</b>, שֶׁאָמַר לִי כֵּן לְצַוּוֹת אֶתְכֶם, כְּדֶרֶךְ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה וְגוֹ' (שמות יא ד). וְעַל דֶּרֶךְ רַבּוֹתֵינוּ (ירושלמי סוכה פ\"ה ה\"א), כִּי כַּאֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם (שמות יד יג), מִצְוָה. וּמֹשֶׁה הִזְכִּיר וַה' אָמַר לָכֶם שֶׁלֹּא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיו (שם). וְטַעַם הַמִּצְוָה הַזֹּאת מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים וְהַכְּנַעֲנִים רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ויקרא יח ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן וְגוֹ'. וְהִנֵּה רָצָה ה' שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ יִשְׂרָאֵל מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְהִכְרִית בַּכְּנַעֲנִים כָּל נְשָׁמָה (דברים כ':ט\"ז), וְאָמַר (שמות כג לג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, וְהִזְהִיר בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא נֵשֵׁב אֲנַחְנוּ שָׁם בְּאַרְצָם: <b>וְהָיְתָה עִמּוֹ</b>, הַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת. וְקָרָא בוֹ, בַּסֵּפֶר הַנִּזְכָּר. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהָיְתָה עִמּוֹ הַתּוֹרָה עַצְמָהּ תִּהְיֶה עִמּוֹ, כְּדֶרֶךְ וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה (מלכים א ה כו), וְאוֹמֵר וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ (דהי\"א כט כג): <b>לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו</b>, נִרְמַז בְּכָאן בַּתּוֹרָה אִסּוּר הַגֵּאוּת, כִּי הַכָּתוּב יִמְנַע אֶת הַמֶּלֶךְ מִגֵּאוּת וְרוֹמְמוּת הַלֵּב, וְכָל שֶׁכֵּן הָאֲחֵרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לְכָךְ, כִּי בָּרָאוּי לְהִתְרוֹמֵם וּלְהִתְגַּדֵּל יַזְהִירֶנּוּ לִהְיוֹת לְבָבוֹ שָׁפֵל כְּכָל אֶחָיו הַקְּטַנִּים מִמֶּנּוּ, כִּי הַגַּאֲוָה מִדָּה מְגֻנָּה וְנִמְאֶסֶת אֵצֶל הָאֱלֹהִים אֲפִלּוּ בַּמֶּלֶךְ, כִּי לַה' לְבַדּוֹ הַגְּדֻלָּה וְהָרוֹמְמוּת, וְלוֹ לְבַדּוֹ הַתְּהִלָּה, וּבוֹ יִתְהַלֵּל הָאָדָם, כָּעִנְיָן הַמְּבֹאָר עַל יַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה (משלי טז ה), תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם כָּל גְּבַהּ לֵב, וּכְתִיב (ירמיהו ט כג) כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי וְגוֹ': <b>אִשֵּׁי ה'</b>, קָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ. נַחֲלָתוֹ, אֵלּוּ קָדְשֵׁי הַגְּבוּל, תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. אֲבָל נַחֲלָה גְּמוּרָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו. וּבְסִפְרֵי דָּרְשׁוּ, וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ, זוֹ נַחֲלַת שְׁאָר. בְּקֶרֶב אֶחָיו, זוֹ נַחֲלַת שִׁבְעָה. וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא. וְנִרְאֶה לִי שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁמֵּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וָאֵילָךְ נִקְרֵאת אֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין, וְשֶל סִיחוֹן וְעוֹג שְׁנֵי עֲמָמִין, אֱמוֹרִי וּכְנַעֲנִי, וְנַחֲלַת שְׁאָר, לְרַבּוֹת קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי. שׁוּב נִמְצָא בְדִבְרֵי רַבִּי קְלוֹנִימוּס, הָכִי גָּרְסִינַן בְּסִפְרֵי (שופטים קסד), וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ, אֵלּוּ נַחֲלַת חֲמִשָּׁה. בְּקֶרֶב אֶחָיו, אֵלּוּ נַחֲלַת שִׁבְעָה. נַחֲלַת חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים וְנַחֲלַת שִׁבְעָה שְׁבָטִים. וּמִתּוֹךְ שֶׁמֹּשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ לֹא חִלְּקוּ נַחֲלָה אֶלָּא לַחֲמִשָּׁה שְׁבָטִים בִּלְבָד, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה הִנְחִיל לִרְאוּבֵן וְגָד וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וִיהוֹשֻׁעַ הִנְחִיל לִיהוּדָה וְאֶפְרַיִם וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וְשִׁבְעָה אֲחֵרִים נָטְלוּ מֵאֵלֵיהֶן אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, מִתּוֹךְ כָּךְ הִזְכִּיר חֲמִשָּׁה לְבַד וְשִׁבְעָה לְבַד, כָּל זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ח:א'). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי הָעִקָּר בְּפָרָשַׁת קַדֶּשׁ לִי (שמות יג ה), כִּי נַחֲלַת חֲמִשָּׁה עֲמָמִין הַנִּזְכָּרִים בְּפָסוּק כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְהֵם עִקַּר נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה אַרְצָם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, אֲבָל הַשְּׁנַיִם הַנִּשְׁאָרִים וְהֵם הַפְּרִזִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי אֵין אַרְצָם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּבִּכּוּרִים. וּלְכָךְ הִזְכִּיר בַּלְוִיִּים שֶׁלֹּא יִטְּלוּ חֵלֶק עִם יִשְׂרָאֵל בְּעִקַּר נַחֲלָתָם, בָּאָרֶץ הַטּוֹבָה שֶׁהִיא נַחֲלַת הַחֲמִשָּׁה, וְגַם לֹא בְּנַחֲלַת הַשִּׁבְעָה שֶׁהֵם הַשְּׁנַיִם הַנִּשְׁאָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַרְצָם טוֹבָה וְאֵינָהּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּל כָּךְ. וְדָבָר בָּרוּר הוּא בִּרְאָיוֹת שֶׁכָּתַבְתִּי שָׁם: <b>וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים</b>, זוֹ מִצְוָה מְחֻדֶּשֶׁת, לֹא נִזְכְּרָה בַּתּוֹרָה, כִּי בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא הָיוּ זוֹבְחִים שׁוֹר וָשֶׂה רַק שְׁלָמִים, לֹא הִזְכִּירָהּ לָהֶם, שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בַּמֻּקְדָּשִׁים, וְעַתָּה כְּשֶׁבָּאוּ לִכָּנֵס לָאָרֶץ חִדְּשָׁהּ לָהֶם. וְזֶה טַעַם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח, כְּלוֹמַר כַּאֲשֶׁר יִזְבְּחוּ הַזֶּבַח שֶׁהִתַּרְתִּי לָכֶם (דברים י\"ב:כ\"א), וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וְהִנֵּה לֹא נָתַן אוֹתָהּ לְאַהֲרֹן בְּפָרָשַׁת וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן (במדבר יח ח), אע\"פ שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁם הַתְּרוּמוֹת וְהַבִּכּוּרִים שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים אֶלָּא בָּאָרֶץ, וְהַטַּעַם כִּי שָׁם הִזְכִּיר כָּל אֲשֶׁר נָתַן לוֹ בַּקֹּדֶשׁ, כִּי גַּם הַחֵרֶם קֹדֶשׁ הוּא, אֲבָל הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה וְרֵאשִׁית הַגֵּז הֵן חֻלִּין גְּמוּרִין, אֵין בָּהֶם זוּלָתִי מִצְוַת הַמַּתָּנָה. וְכֵן לֹא הִזְכִּיר שָׁם גֶּזֶל הַגֵּר. וְעַל מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ כֻּלָּם נִרְמָזוֹת שָׁם: רֵאשִׁיתָם, זוֹ רֵאשִׁית הַגֵּז; אֲשֶׁר יִתְּנוּ, זוֹ הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה; לַה', זוֹ חַלָּה; בְּסִפְרֵי (קרח קיז). אִם כֵּן גַּם זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת. וְעַל סְמַךְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָמְרוּ (חולין קלד), זְרוֹעַ תַּחַת וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ (במדבר כה ז), לְחָיַיִם תַּחַת תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו ל) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וְגוֹ', הַקֵּבָה תַּחַת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ (במדבר כה ח), נִרְמְזוּ שָׁם עַל הַזְּכוּת שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת, וְזִכָּה לְכָל הַשֵּׁבֶט בִּזְכוּת פִּנְחָס כַּאֲשֶׁר זִכָּה לְפִנְחָס לִהְיוֹת כֹּהֵן עִמָּהֶם. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג לט) כִּי הַלְּחָיַיִם בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם רֵאשִׁית לַגּוּף, וְהַזְּרוֹעַ בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ רֵאשִׁית הָאֵבָרִים הַמִּשְׂתָּרְגִים בַּגּוּף, וְהַקֵּבָה רֵאשִׁית הַמֵּעַיִם, כִּי הָרֵאשִׁית בְּכֻלָּם יִנָּתְנוּ לִמְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן לִכְבוֹדוֹ: <b>לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם</b>, גַּם זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת, שֶׁכְּבָר אָמַר (ויקרא יח ג) וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ, וְעַתָּה יַזְכִּיר מַעֲשֵׂיהֶם וְיֹאמַר שֶׁהֵם תּוֹעֵבָה לִפְנֵי הַשֵּׁם. וְהִזְכִּיר מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, וְהוּא מִין מִמִּינֵי הַכִּשּׁוּף עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, אוֹ הַמֹּלֶךְ עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין סד), וְהוּא הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹ (ויקרא יח כא). וְהִזְכִּיר מְכַשֵּׁף שֵׁם כְּלָל לְכָל הַכְּשָׁפִים, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְהֵם פְּרָטִים בְּכִשּׁוּף, וְאָסַר אוֹתָם גַּם לַשּׁוֹאֵל, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כָּאוֹב עַצְמוֹ וּבְכָל עִנְיָן שֶׁיִּדְרֹשׁ אֲלֵיהֶם, וְהִזְכִּיר קוֹסֵם קְסָמִים, וְהִיא מַחְשָׁבָה בָּעֲתִידוֹת בִּכְלָל, מִלְּשׁוֹן קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט לֹא יִמְעַל פִּיו (משלי טז י), כְּמוֹ שֶׁאָמַר (יהושע יג כב) בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, וְהָיָה מְנַחֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בּוֹ (במדבר כד א) וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים, וּכְתִיב (שמואל א כח ח) קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב. וְהִזְכִּיר בִּפְרָט מְעוֹנֵן, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ בָּעֲנָנִים, וּמְנַחֵשׁ הוּא הַמַּבִּיט בָּעוֹפוֹת בְּכַנְפֵיהֶם אוֹ בְּצִפְצוּף, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (קהלת י כ) כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר, וְהוּא לְשׁוֹן נִגְזַר מִלְּשׁוֹן חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי (תהלים קיט ס), שֶׁכָּל מָה שֶׁיְּמַהֵר לְהוֹדִיעַ בְּעָתִיד קֹדֶם הֱיוֹתוֹ יִקָּרֵא נַחַשׁ, כְּלוֹמַר נָחִישׁ וְנַקְדִּים לָדַעַת. וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וְלֹא אָמַר <b>עֹשֶׂה כָּל אֵלֶּה</b>, כִּי הַכָּתוּב יְדַבֵּר עַל רֻבָּם, כִּי הַמְּעוֹנֵן וְהַמְּנַחֵשׁ אֵינָהּ תּוֹעֵבָה, וְלֹא הוֹרִישׁ הַכְּנַעֲנִים בַּעֲבוּרָם, כִּי כָל בְּנֵי אָדָם יִתְאַוּוּ לָדַעַת עֲתִידוֹת לָמוֹ וּמִתְעַסְּקִין בְּחָכְמוֹת רַבּוֹת כָּאֵלֶּה לְדַעְתָּם. וְעַתָּה דַּע וְהָבֵן בְּעִנְיְנֵי הַכְּשָׁפִים, כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר בָּרָא הַכֹּל מֵאַיִן עָשָׂה הָעֶלְיוֹנִים מַנְהִיגֵי הַתַּחְתּוֹנִים אֲשֶׁר לְמַטָּה מֵהֶן, וְנָתַן כֹּחַ הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ בַּכּוֹכָבִים וּבַמַּזָּלוֹת לְפִי הַנְהָגָתָם וּמַבָּטָם בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר הוּא מְנֻסֶּה בְּחָכְמַת הָאִצְטַגְנִינוּת, וְעָשָׂה עוֹד עַל הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת מַנְהִיגִים מַלְאָכִים וְשָׂרִים שֶׁהֵם נֶפֶשׁ לָהֶם. וְהִנֵּה הַנְהָגָתָם מֵעֵת הֱיוֹתָם עַד לְעוֹלָם וָעֶד גְּזֵרַת עֶלְיוֹנִים אֲשֶׁר שָׂם לָהֶם, אֲבָל הָיָה מִנִּפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמוֹת שֶׁשָּׂם בְּכֹחַ הַמַּנְהִיגִים הָעֶלְיוֹנִים דַּרְכֵי תְּמוּרוֹת וְכֹחוֹת לְהָמִיר הַנְהָגַת אֲשֶׁר לְמַטָּה מֵהֶם, שֶׁאִם יִהְיֶה מַבַּט הַכּוֹכָבִים (בפניו) בְּפָנִים אֲשֶׁר כְּנֶגֶד הָאָרֶץ טוֹבָה אוֹ רָעָה לָאָרֶץ אוֹ לְעָם אוֹ לְאִישׁ, יָמִירוּ אוֹתָם הַפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים עָלָיו לְהֵפֶךְ בַּמַּבָּט עַצְמוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ תְּמוּרַת עֹנֶג נֶגַע, וְעָשָׂה כֵן לִהְיוֹת הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא, קוֹרֵא לְמֵי הַיָּם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ, וְהוֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת מִבְּלִי שִׁנּוּי טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְשֶׁיַּעֲשׂוּ הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת מַהֲלָכָם כְּסִדְרָן. וְעַל כֵּן אָמַר בַּעַל סֵפֶר הַלְּבָנָה הֶחָכָם בנגרמונסי\"א, כְּשֶׁהַלְּבָנָה, וְהִיא נִקְרֵאת גַּלְגַּל הָעוֹלָם, בְּרֹאשׁ טָלֶה עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְיִהְיֶה פָּנָיו מוּל פְּלוֹנִי, תַּעֲשֶׂה תְּמוּנָה לְדָבָר פְּלוֹנִי וְיוּחַק בָּהּ שֵׁם הַשָּׁעָה וְשֵׁם הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עָלֶיהָ מִן הַשֵּׁמוֹת הָהֵם הַנִּזְכָּרִים בְּאוֹתוֹ הַסֵּפֶר, וְתַעֲשֶׂה הַקְטָרָה פְּלוֹנִית בְּעִנְיָן כָּךְ וְכָךְ, יִהְיֶה הַמַּבָּט עָלֶיהָ לְרָעָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס. וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה הַלְּבָנָה בְּמַזַּל פְּלוֹנִי, תַּעֲשֶׂה תְּמוּנָה וְהַקְטָרָה בְּעִנְיָן פְּלוֹנִי לְכָל טוֹבָה, לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ. וְהִנֵּה גַּם זֶה הַנְהָגַת הַלְּבָנָה בְּכֹחַ מַנְהִיגֶיהָ, אֲבָל הַהַנְהָגָה הַפְּשׁוּטָה אֲשֶׁר בְּמַהֲלָכָהּ הוּא חֵפֶץ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר שָׂם בָּהֶם מֵאָז, וְזֶה הֵפֶךְ. וְזֶה סוֹד הַכְּשָׁפִים וְכֹחָם שֶׁאָמְרוּ בָּהֶם (חולין ז) שֶׁהֵם מַכְחִישִׁים פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, לוֹמַר שֶׁהֵם הֵפֶךְ הַכֹּחוֹת הַפְּשׁוּטִים, וְהֵם הַכְחָשָׁה לְפָמַלְיָא בְּצַד מֵהַצְּדָדִין. וְעַל כֵּן רָאוּי שֶׁתֶּאֱסֹר אוֹתָם הַתּוֹרָה, שֶׁיֻּנַּח הָעוֹלָם לְמִנְהָגוֹ וּלְטִבְעוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁהוּא חֵפֶץ בּוֹרְאוֹ. וְגַם זֶה מִטַּעְמֵי אִסּוּר הַכִּלְאַיִם, כִּי יָבוֹאוּ מִן הַהַרְכָּבוֹת צְמָחִים יַעֲשׂוּ פְּעֻלּוֹת נָכְרִיּוֹת, יוֹלִידוּ שִׁנּוּיִים מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם לְרַע אוֹ לְטוֹב, מִלְּבַד שֶׁהֵן עַצְמָן שִׁנּוּי בַּיְּצִירָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי כְּבָר (ויקרא יט יט). וְרַבִּים יִתְחַסְּדוּ בַּנְּחָשִׁים לוֹמַר שֶׁאֵין בָּהֶם אֱמֶת כְּלָל, כִּי מִי יַגִּיד לָעוֹרֵב וְלֶעָגוּר מָה יִהְיֶה. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לְהַכְחִישׁ דְּבָרִים יִתְפַּרְסְמוּ לְעֵינֵי רוֹאִים, וְרַבּוֹתֵינוּ גַּם כֵּן יוֹדוּ בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּוְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (ויק\"ר לב ב קהלת רבה י כג), כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל (קהלת י כ), זֶה הָעוֹרֵב וְחָכְמַת הַטְּיַארִין, הָעוֹפוֹת בִּלְשׁוֹן עֲרָב טַאִי\"ר, וְחַכְמֵי הָעוֹפוֹת יִקְרְאוּ טְיַארִין. וְעוֹד מֻזְכָּר מִזֶּה הָעִנְיָן בַּגְּמָרָא (גיטין מה). אֲבָל יֵשׁ לָעִנְיָן הַזֶּה סוֹד, וּכְבָר הוֹדַעְנוּ (ויקרא יח כה) כִּי יֵשׁ לַמַּזָּלוֹת שָׂרִים יַנְהִיגוּ אוֹתָם, וְהֵם נְפָשׁוֹת לְכַדּוּרֵי הַגַּלְגַּלִּים, וְשָׂרֵי זָנָב וְטָלֶה הַקְּרוֹבִים לָאָרֶץ וְהֵם הַנִּקְרָאִים נְגִידֵי הַתְּלִי יוֹדִיעוּ הָעֲתִידוֹת, וּמֵהֶם נַעֲשִׂים סִימָנִים בָּעוֹפוֹת שֶׁבָּהֶם יוֹדִיעוּ עֲתִידוֹת, וְלֹא לִזְמַן גָּדוֹל וְלֹא עֲתִידוֹת רְחוֹקוֹת יַגִּידוּ, רַק בָּעֲתִידוֹת הַקְּרוֹבוֹת לָבֹא יוֹדִיעוּ, מֵהֶם בְּקוֹל הָעוֹף בְּקָרְאוֹ בְּקוֹל מַר עַל מֵת, וּמֵהֶם בִּפְרִישׂוֹת כְּנָפָיו, וְהוּא שֶׁאָמַר יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל - לַמַּגִּידִים בְּקוֹלָם, וּבַעַל כְּנָפַיִם - לָרוֹמְזִים בְּכַנְפֵיהֶם. וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ תּוֹעֵבָה בָּעַמִּים, אֲבָל חָכְמָה תֵּחָשֵׁב לָהֶם. וְכָךְ אָמְרוּ (במדב\"ר יט ג), וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם (מלכים א ה י), מָה הָיְתָה חָכְמָתָן שֶׁל בְּנֵי קֶדֶם, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין וַעֲרוּמִים בְּטַיִּר. וְכֵן יֹאמַר הַכָּתוּב (ישעיהו ב ו), כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים. וְהִנֵּה שְׁלֹמֹה לָמַד זֶה בִּכְלַל חָכְמוֹתָיו. וְהַיְּדִיעָה הִיא הֲבָנַת הַצִּפְצוּף, וְהָעָרְמָה לִסְבֹּר עִנְיָן בִּפְרִישׂוֹת הַכְּנָפַיִם. וְכַאֲשֶׁר כָּלַל הַכָּתוּב הַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים עִם הַתּוֹעֵבוֹת הַנִּזְכָּרוֹת, חָזַר וּפֵרֵשׁ (דברים י\"ח:י\"ד), הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, כִּי חָכְמָתָם לָדַעַת הַבָּאוֹת, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. יֹאמַר הִנֵּה אָסַר לְךָ הַשֵּׁם הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים בַּעֲבוּר שֶׁהֵם תּוֹעֵבוֹת לְפָנָיו, וּבִגְלָלָם הוֹרִישׁ הַגּוֹיִם הָהֵם מִפָּנֶיךָ, וְאָסַר לְךָ הַנְּחָשִׁים וְהַקְּסָמִים בַּעֲבוּר שֶׁעָשָׂה לְךָ מַעֲלָה גְּדוֹלָה לְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, שֶׁיְּקַיֵּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא וְיִתֵּן דְּבָרָיו בְּפִיו, וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמֶּנּוּ מַה יִפְעַל אֵל, וְלֹא תִּצְטָרֵךְ אַתָּה בָּעֲתִידוֹת אֶל קוֹסֵם וּמְנַחֵשׁ שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתָם מִן הַכּוֹכָבִים אוֹ מִן הַשְּׁפֵלִים בְּשָׂרֵי מַעֲלָה, שֶׁאֵין כָּל דִּבְרֵיהֶם אֱמֶת וְלֹא יוֹדִיעוּ בְּכָל הַצָּרִיךְ. אֲבָל הַנְּבוּאָה תּוֹדִיעַ חֵפֶץ הַשֵּׁם וְלֹא יִפֹּל דָּבָר מִכָּל דְּבָרֶיהָ, וְהוּא שֶׁיְּפָרֵשׁ (דברים י\"ח:כ\"ב), הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'. וְהִנֵּה אַתָּה חֶלְקוֹ וּסְגֻלָּתוֹ שׁוֹמֵעַ עֲצָתוֹ מִפִּיו, וְהֵם חֵלֶק הַמַּזָּלוֹת הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם. וְזֶה טַעַם לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, שֶׁלֹּא נָתַן לְךָ כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, כְּטַעַם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים (דברים ד':י\"ט), כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (ויקרא יח כה). וּבְסִפְרֵי (שופטים קעד), אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, שֶׁמָּא תֹּאמַר לָהֶם יֵשׁ בַּמֶּה לִשְׁאֹל וְלִי אֵין לִי לִשְׁאֹל, תַּלְמוּד לוֹמַר וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. וְהִנֵּה זוֹ רְאָיָה בְּכָל מָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, כִּי הַנְּחָשִׁים שֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בָם, וְלָכֵן הָיָה לְיִשְׂרָאֵל טַעֲנָה בַּמְּנִיעָה מֵהֶם: וְטַעַם <b>תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ</b>, שֶׁנְּיַחֵד לְבָבֵנוּ אֵלָיו לְבַדּוֹ וְנַאֲמִין שֶׁהוּא לְבַדּוֹ עֹשֶׂה כֹל, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ אֲמִתַּת כָּל עָתִיד, וּמִמֶּנּוּ לְבַדּוֹ נִדְרֹשׁ הָעֲתִידוֹת מִנְּבִיאָיו אוֹ מֵאַנְשֵׁי חֲסִידָיו, רְצוֹנוֹ לוֹמַר אוּרִים וְתֻמִּים, וְלֹא נִדְרוֹשׁ מֵהֹבְרֵי שָׁמַיִם וְלֹא מִזּוּלָתָם, וְלֹא נִבְטַח שֶׁיָּבוֹאוּ דִּבְרֵיהֶם עַל כָּל פָּנִים, אֲבָל אִם נִשְׁמַע דָּבָר מֵהֶם, נֹאמַר הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם כִּי הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים עֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, הַיָּכוֹל בַּכֹּל, מְשַׁנֶּה מַעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת כִּרְצוֹנוֹ, מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל, וְנַאֲמִין שֶׁכָּל הַבָּאוֹת תִּהְיֶינָה כְּפִי הִתְקָרֵב הָאָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ. וּלְפִיכָךְ אַחַר אַזְהָרַת שְׁאֵלַת הָעֲתִידוֹת מִקּוֹסֵם וְדוֹרֵשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים אָמַר שֶׁתִּהְיֶה תָּמִים עִם הַשֵּׁם בְּכָל אֵלֶּה, וְלֹא תִּירָא מִמַּגִּיד עָתִיד, אֲבָל מִנְּבִיאוֹ תִּדְרֹשׁ וְאֵלָיו תִּשְׁמַע. וְזֶה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים י\"ח:י\"ג), שְׁלִים תְּהֵא בְּדַחְלְתָא דַּה' אֱלָהָךְ, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה חָסֵר בְּיִרְאָתוֹ, כִּי <b>תָּמִים</b> הוּא הַשָּׁלֵם בְּדָבָר, כְּמוֹ שֶׂה תָמִים (שמות יב ה), שֶׁאֵין בּוֹ מוּם וְשׁוּם חֶסְרוֹן. וְזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי זֶה בְּפָסוּק וֶהְיֵה תָמִים (בראשית יז א): <b>נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי</b>, טַעַם <b>מִקִּרְבְּךָ</b>, לִרְמֹז שֶׁאֵין נְבוּאָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ יֹאמַר בָּהּ הַכָּתוּב (ישעיהו כב א) מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא ריש בא). וְכֵן טַעַם <b>מֵאַחֶיךָ</b>, כִּי הַשֵּׁם נָתַן לְךָ מַעֲלָה עַל כָּל הָעַמִּים, וְלֹא יִתֵּן רוּחוֹ רַק עֲלֵיכֶם, כָּמוֹנִי שֶׁאֲנִי מִקֶּרֶב אַחֶיךָ יָקִים לְךָ תַּחְתַּי, וְכֵן מִנָּבִיא לְנָבִיא, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ח:ט\"ו). וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים י\"ח:ט\"ו), כָּמוֹנִי, שֶׁאֲנִי נְבִיא הַשֵּׁם, לֹא מְעוֹנֵן וְקוֹסֵם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה <b>מִקִּרְבְּךָ</b> לוֹמַר שֶׁתּוּכַל לִבְטֹחַ בִּדְבָרָיו שֶׁהוּא מֵאַחֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ. וְכֵן עַל דַּעְתִּי <b>כָּמוֹנִי</b>, שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן לְנָבִיא לַה', וְתַאֲמִין בּוֹ כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַאֲמִין בִּי, וְעוֹד אֲבָאֵר זֶה: <b>כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ וְגוֹ'</b>, לֹא הִשְׁלִים הַכָּתוּב בְּכָאן הַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאֲלוּ, כִּי בְּאָמְרָם לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' לֹא יִזְכּוּ לִנְבִיאִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ (דברים ה':כ\"ד) קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ, אָז קִבְּלוּ לְהַאֲמִין בִּנְבִיאָיו וְלִשְׁמֹעַ וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה הַשֵּׁם עַל יָדָם. וּלְכָךְ אָמַר בְּכָאן נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה', וְתַאֲמִין בּוֹ כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַאֲמִין בִּי, כִּי כֵן שָׁאַלְתָּ לִהְיוֹת דִּבְרֵי הַשֵּׁם עִמָּכֶם עַל יָדִי וְשֶׁתִּשְׁמְעוּ אֵלַי, אִם כֵּן הַאֲמִינוּ גַּם כֵּן בִּשְׁאָר הַנְּבִיאִים הַבָּאִים אַחֲרַי, כִּי כָמוֹנִי כְּמוֹהֶם. וְזֶה טַעַם הֵטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ, לְהַאֲמִין בִּנְבִיאַי, וְכֵן אֶעֱשֶׂה לָהֶם לְדֹרֹתָם. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיְתָה שְׁאֵלָתָם שָׁם לְדוֹרוֹת, וְקַבָּלָתָם שֶׁאָמְרוּ לִשְׁמֹעַ מִמֹּשֶׁה בְּאָמְרָם, וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ, גַּם כֵּן לְדוֹרוֹת עוֹלָם. וְיִהְיֶה טַעַם <b>וְאַתְּ</b>, כְּמוֹ וְאַתָּה וְכָל נְבִיא הַשֵּׁם כָּמוֹךָ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם: <b>וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים</b>, אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה לֶאֱסֹר אֶת הָאָסוּר וּלְהַתִּיר אֶת הַמֻּתָּר. וּמֵת, בְּחֶנֶק. לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ח:כ') מִסִּפְרֵי (שופטים קעז קעח). וְאֵין הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁאִם בָּא אֶחָד וְאָמַר, בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי וְהִנֵּה פְּעוֹר אוֹמֵר לִי שֶׁתִּזָּהֲרוּ בְּמִצְוַת הַלּוּלָב, שֶׁיְּהֵא חַיָּב מִיתָה, כִּי זֶה פָּטוּר הוּא, וְאִם אוֹמֵר שֶׁתַּעֲשׂוּ כֵן לַעֲבֹד לַשִּׁקּוּץ הַהוּא, אִם כֵּן זֶהוּ נְבִיא הַשֶּׁקֶר הַמִּתְנַבֵּא לַעֲבֹד ע\"ז, וַאֲפִלּוּ יֹאמַר כֵּן בְּשֵׁם הַשֵּׁם הוּא נִסְקָל. אֲבָל הָעִנְיָן שֶׁיֹּאמַר רָאִיתִי פְּעוֹר כִּי הוּא הָאֱלֹהִים, וְהוּא מְצַוֶּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בְּשַׂר חֲזִיר, וְכֵן אִם יַגִּיד בִּשְׁמוֹ כִּי כָּזֶה וְכָזֶה עָתִיד לִהְיוֹת, מֵאַחַר שֶׁיֹּאמַר כִּי הַנֶּעֱבָד הַהוּא הוּא הָאוֹמֵר וְעֹשֶׂה גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, יוּמַת בְּחֶנֶק. וּלְכָךְ אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין פט) הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם ע\"ז, כְּגוֹן נְבִיאֵי הַבַּעַל, וְהֵם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁהַבַּעַל הוּא הָאֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים א יח כא) אִם ה' הוּא הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְהָיוּ מִתְנַבְּאִים בּוֹ, עֲלֵה וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ (שם כב טו), וְדַעְתָּם לוֹמַר שֶׁהַבַּעַל הוּא הָאָדוֹן אֲשֶׁר לוֹ הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַזֶּה, וְהוּא שֶׁיִּתֵּן רָמוֹת גִּלְעָד בְּיַד אַחְאָב: <b>וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'</b>, עֲתִידִים אַתֶּם לֵאמֹר כְּשֶׁיָּבֹא חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר וּמִתְנַבֵּא (ירמיהו כז טז), הִנֵּה כְלֵי בֵית ה' מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה, וְיִרְמְיָה עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ (שם פסוקים יט כב) עַל הָעַמֻּדִים וְעַל הַיָּם וְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים שֶׁלֹּא גָּלוּ עִם יְכָנְיָה, בָּבֶלָה יוּבָאוּ עִם גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ח:כ\"א) מִסִּפְרֵי (שופטים קעח). וְהַדְּרָשׁ הַזֶּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר <b>וְאִם תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ</b>, וְהוּא כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי (רמב\"ן על דברים ד':כ\"ה) כִּי הַתּוֹרָה תַּגִּיד בִּרְמָזִים הָעֲתִידוֹת לִהְיוֹת. אֲבָל עִקַּר הַכָּתוּב לוֹמַר אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ הַשֵּׁם, שֶׁנַּהֲרֹג הַמִּתְנַבֵּא הַזֶּה. וְצִוָּה כִּי כַּאֲשֶׁר לֹא יָבוֹא הַדָּבָר, אָז יוּמָת כִּי לֹא דִּבְּרוֹ הַשֵּׁם, וְלֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי חָכְמָתוֹ אוֹ מִפְּנֵי הָאוֹת שֶׁנָּתַן וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת. וְכֵן הָיָה לָהֶם לִשְׁאֹל, אֵיכָה נֵדַע הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרוֹ ה', שֶׁנִּתְחַיֵּב לִשְׁמֹעַ אֵלָיו כְּכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה, אֲבָל זוֹ תְּשׁוּבָה לִשְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת, כִּי בְּכָל נָבִיא נְצַפֶּה לַדָּבָר הֶעָתִיד לִהְיוֹת אֲשֶׁר יַגִּיד, וְאִם לֹא בָּא נֵדַע שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר וְיוּמַת, וְאִם בֹּא יָבוֹא הַכֹּל הִנֵּה הוּא נֶאֱמָן לְנָבִיא לַה', וְנִתְחַיֵּב לִשְׁמֹעַ אֵלָיו כְּכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה בְּשֵׁם ה', כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים י\"ח:ט\"ו) <b>אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן</b>, וַאֲפִלּוּ לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה לְפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה, כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל. וְזֶה טַעַם <b>כָּמוֹנִי</b> <b>כָּמוֹךָ</b>, שֶׁיִּהְיֶה בַּתְּחִלָּה נֶאֱמָן לִנְבִיא הַשֵּׁם, אוֹ בְּאוֹת וּמוֹפֵת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד ל לא) וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם וַיַּאֲמֵן הָעָם, אוֹ שֶׁיַּגִּיד הֶעָתִיד לִהְיוֹת וְיָבוֹא, שֶׁגַּם זֶה אוֹת. וְכָךְ אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (סנהדרין פ\"ט) וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם, דִּכְתִיב אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ, וְאָמְרִין (שם פט) וּמְנָא יָדַע דְּאִעֲנַשׁ, דִּיהַב לֵיהּ אוֹת. וְהָא מִיכָה דְּלָא יְהַב לֵהּ אוֹת וְאִעֲנַשׁ, הֵיכָא דְּמֻחְזָק שָׁאנֵי, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הֵיכִי שְׁמַע לֵהּ יִצְחָק, אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הֵיכִי סָמְכִינַן עֲלֵהּ וְעָבְדִינַן שְׁחוּטֵי חוּץ, אֶלָּא הֵיכָא דְּמֻחְזָק שָׁאנֵי. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים י\"ח:כ\"ב) כְּבָר נִצְטַוּוּ שֶׁאִם בָּא לְהַדִּיחֲךָ בְּאַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת לֹא תִּשְׁמַע לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מֻמְחֶה לְךָ שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, לְפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. וְזֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, שֶׁאֵין הַהַמְחָאָה שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר אֶלָּא שֶׁהוּא נְבִיא אֱמֶת מֻחְזָק לַכֹּל, בְּמָה שֶׁהִקְדִּים לֵאמֹר עֲתִידוֹת וּבָאוּ, וְהוּא הָאוֹת שֶׁלּוֹ כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר בַּפָּרָשָׁה הַזּוֹ, אוֹ בְּמוֹפֵת שֶׁעָשָׂה בְּפָנֵינוּ, וְזֹאת חֶזְקַת הַנְּבִיאִים. וְאוּלַי נִתְכַּוֵּן רַשִׁ\"י בְּ<b>צַדִּיק גָּמוּר</b>, לָמָּה שֶׁכָּתַב הָרַב רַבֵּינוּ מֹשֶׁה בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה (פ\"ז ה\"ז), כְּשֶׁמְּשַׁלְּחִין אֶת הַנָּבִיא נוֹתְנִין לוֹ אוֹת וּמוֹפֵת כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁהָאֵל שְׁלָחוֹ בֶּאֱמֶת. וְלֹא כָּל הָעוֹשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת מַאֲמִינִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא נָבִיא, אֶלָּא אָדָם שֶׁהָיִינוּ יוֹדְעִים בּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁהוּא רָאוּי לַנְּבוּאָה בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁנִּתְעַלָּה בָּהֶן עַל כָּל בְּנֵי גִּילוֹ, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה וּבִקְדֻשָּׁתָהּ וּפְרִישׁוּתָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּא וְעָשָׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְאָמַר שֶׁהָאֵל שְׁלָחוֹ, מִצְוָה לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹת אוֹ מוֹפֵת וְהוּא אֵינוֹ נָבִיא, וְזֶה הָאוֹת יֵשׁ לוֹ דְּבָרִים בְּגוֹ, ואע\"פ כֵּן מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ הוֹאִיל וְאָדָם גָּדוֹל הוּא וְחָכָם וְרָאוּי לַנְּבוּאָה, מַעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל חֶזְקָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ לַחְתֹּךְ הַדִּין עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים כְּשֵׁרִים ואע\"פ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהֵעִידוּ שֶׁקֶר, הוֹאִיל וּכְשֵׁרִים הֵם אֶצְלֵנוּ מַעֲמִידִין אוֹתָם עַל כַּשְׁרוּתָן, בִּדְבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם נֶאֱמַר (דברים כ\"ט:כ\"ח) הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְנֶאֱמַר (שמואל א טז ז) הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב: <b>כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם וְגוֹ' שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ</b>, גַּם זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת, שֶׁכְּבָר צִוָּה בָּהּ (שמות כא יג), וְעַתָּה הוֹסִיף לְבָאֵר מִשְׁפָּטֶיהָ, כִּי אָמַר וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם, לְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִתְחַיְּבוּ בָּהּ אֶלָּא לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, וְהוֹסִיף תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ, שֶׁיְּהוּ סַרְטְיָאוֹת מְפֹרָשׁוֹת לְתוֹכָהּ, וְשֶׁיִּכְתֹּב מִקְלָט מִקְלָט עַל פָּרָשַׁת הַדְּרָכִים, וְהוֹסִיף וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ, וְהוֹסִיף עוֹד לְלַמְּדֵנוּ עִנְיַן הַשְּׁגָגָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים י\"ט:ה') וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר וְגוֹ', וּמִדְרָשִׁים רַבִּים שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּפָּרָשָׁה: <b>וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ</b>, הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ עֲתִידָה, וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי מִזֶּה בְּפָרָשַׁת רְאֵה אָנֹכִי (לעיל יב כ), כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם, וְהַגּוֹיִים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם, יִרְמֹז לְכָל הַשִּׁבְעָה אֲשֶׁר יַזְכִּיר בְּכָל מָקוֹם, וְכֵן יֹאמַר עֲלֵיהֶם וְנָשַׁל אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ (דברים ז':כ\"ב), וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה (שם ט ד), וְהוֹרִישׁ ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם, (שם יא כג) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה (דברים כ':ט\"ז), וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְצִוָּה כִּי לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה בְּאַרְצָם יַבְדִּיל שָׁלֹשׁ עָרִים, וּבָהֶם תַּשְׁלוּם הַמִּצְוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (במדבר לה יג) שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם, וְאָמַר (שם פסוק יד) אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְלֹא צִוָּה בַּתּוֹרָה בְּיוֹתֵר מִשֵּׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה. וְכֵן בְּכָל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הַנּוֹהֲגוֹת לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה מִתְחַיְּבִין בָּהֶן לְאַחַר יְרֻשַּׁת שִׁבְעָה גּוֹיִם אֵלּוּ. אֲבָל בַּמִּצְוָה הַזֹּאת לְבַדָּהּ הוֹסִיף בְּכָאן וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ, וְלֹא אָמַר <b>כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ</b>, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּכִי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ שֶׁל בְּשַׂר תַּאֲוָה (לעיל יב כ), כִּי ה' לֹא הִבְטִיחַ אוֹתָם בְּשׁוּם מָקוֹם לָתֵת לָהֶם רַק שִׁבְעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲבָל הִזְכִּיר כָּאן הָאָבוֹת, וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ, וְזֶה יִרְמֹז לְכָל עֲשָׂרָה עֲמָמִין שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְאַבְרָהָם. וְהִתְנָה בָּזֶה כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה וְגוֹ'. וְהִנֵּה דָּבָר בָּרוּר הוּא כִּי הַשִּׁבְעָה גּוֹיִם עַצְמָם לֹא יִירְשׁוּ אוֹתָם בְּעָבְרָם עַל הַתּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר פְּעָמִים רַבִּים, לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ (דברים ד':א'), לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ (דברים כ\"ז:ג'), כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְהוֹרִישׁ ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם (לעיל יא כב כג). וְכַאֲשֶׁר עָבַר עָכָן עַל הַחֵרֶם וְהוּא אִישׁ אֶחָד נֶאֱמַר (יהושע ז יב), וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, א\"כ מָה הַתְּנַאי הַזֶּה אֲשֶׁר יַתְנֶה בִּשְׁלֹשֶׁת הָעֲמָמִין הָאֵלֶּה לְבַדָּם, וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה וְגוֹ'. וְהַטַּעַם בָּזֶה כִּי הָיָה הָרָצוֹן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּנְחִיל אוֹתָם בִּימֵי מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ הַשִּׁבְעָה אֲשֶׁר הִבְטִיחָם בְּמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר, כִּי הָיָה גָּלוּי לְפָנָיו שֶׁתַּגִּיעַ זְכוּתָם לְכָךְ, וּמִפְּנֵי זֶה חִיֵּב אוֹתָם בְּכָל הַמִּצְוֹת בַּיְּרֻשָּׁה שֶׁל אֵלּוּ, וְחִיֵּב אוֹתָם בְּשֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט וְהִבְדִּילָם יְהוֹשֻׁעַ, אֲבָל עַל הַשְּׁלֹשָׁה הַנִּשְׁאָרִים הִתְנָה כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה לְאַהֲבָה אֶת הַשֵּׁם וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְגוֹ', וְהוּא לוֹמַר שֶׁיְּקַיְּמוּ כֻּלָּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאֵין שׁוּם מִצְוָה תְּלוּיָה בְּכָךְ זוּלָתִי שְׁלֹשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וּמָה טַעַם לֵאמֹר כִּי תִּשְׁמֹר לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים תּוֹסִיף לְךָ שְׁלֹשׁ הֶעָרִים, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה אַחֲרֵי כֵן כָּל הַיָּמִים. וְאָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים י\"ט:ט') כָּל הַיָּמִים, בְּלִי הֶפְסֵק בֵּינֵיהֶם. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, אֲבָל כִּי תִשְׁמֹר, כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ זְכוּתְךָ שֶׁתִּשְׁמֹר כָּל הַמִּצְוָה לְאַהֲבָה אֶת הַשֵּׁם אַהֲבָה שְׁלֵמָה קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה גָּלוּי לְפָנָיו שֶׁלֹּא תֶּחֱטָא עוֹד לְעוֹלָם, אָז יַרְחִיב אֶת גְּבוּלְךָ וְיִתֵּן לְךָ כָּל הָעַמִּים, וְהוּא לַיָּמִים אֲשֶׁר אָמַר (דברים ל':ו') וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ. וּ<b>לְבַב זַרְעֶךָ</b> יוֹרֶה עַל כָּל הַיָּמִים הָעֲתִידִים לָבוֹא, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּקַּבָּלָה (ירמיה לב לט מ), וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם, וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם, וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי, וְאָז כַּאֲשֶׁר יִכְרֹת לָהֶם בְּרִית עוֹלָם יַבְדִּילוּ שְׁלֹשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה: <b>לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו</b>, שֶׁלֹּא תֹאמַר הָרִאשׁוֹן כְּבָר נֶהֱרַג לָמָּה אָנוּ הוֹרְגִין אֶת זֶה וְנִמְצְאוּ שְׁנַיִם הֲרוּגִין, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ט:י\"ג) מִסִּפְרֵי (שופטים קפז). וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא תֹאמַר, כַּאֲשֶׁר נָחוּס עַל דַּם הֶהָרוּג טוֹב שֶׁנָּחוּס עַל דַּם הַחַי. וְהַנָּכוֹן כִּי הַכָּתוּב יְצַוֶּה בְּחַיָּבֵי הַמִּיתוֹת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה, אֲבָל בִּמְרֻבֵּי הַתַּקָּלוֹת יַזְהִיר עוֹד בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא יִנָּצְלוּ מִיָּדֵנוּ, לֹא מִפְּנֵי מוֹרָאָם וְלֹא שֶׁנִּתֵּן לָהֶם רַחֲמִים. וְכָךְ הִזְכִּיר בַּמֵּסִית (דברים י\"ג:ט'), וְאָמַר מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה (שמות כב יז), מִפְּנֵי הֱיוֹתָהּ רַבַּת הַמְּהוּמָה הַמּוֹכֶרֶת רַבִּים בִּכְשָׁפֶיהָ; וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ (דברים כ\"ה:י\"ב), מִפְּנֵי כִּי הַפְּתָאִים יְהַלְלוּ אוֹתָהּ בִּהְיוֹתָהּ עוֹזֶרֶת לְבַעְלָהּ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַבֹּשֶׁת מָצוּי וְאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס; וְכֵן בְּעֵדִים זוֹמְמִין צִוָּה (דברים י\"ט:כ\"א) שֶׁלֹּא יְרַחֲמוּ עֲלֵיהֶם, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְּעֵדוּתָם דָּבָר, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁתַּקָּלָתָם מְרֻבָּה: וְטַעַם <b>וְטוֹב לָךְ</b>, כִּי בִּעוּר הַדָּם הַנָּקִי מִצְוָה וְטוֹבָה גְּדוֹלָה לְךָ לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשֶׁךָ, כִּי הָרַחְמָנוּת עַל הָרוֹצְחִים שְׁפִיכוּת דָּמִים מִידֵי הָרוֹצְחִים וּמִידֵי אֲחֵרִים הַמִּתְפָּרְצִים: <b>לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ</b>, אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה תְּחוּם הַחֲלֻקָּה שֶׁחִלְּקוּ הַנְּשִׂיאִים אֶת הָאָרֶץ לַשְּׁבָטִים אוֹ לְיָחִיד מֵהֶם, וְעַל כֵּן אָמַר אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים, הֵם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וּנְשִׂיאֵי הַמַּטּוֹת, וּלְכָךְ הִזְכִּיר בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל וְגוֹ'. וְטַעַם הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב אָדָם לוֹמַר, אֵין חֶלְקִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי שָׁוֶה כְּמוֹ חֵלֶק חֲבֵרִי, כִּי טָעוּ הַחוֹלְקִים, אוֹ שֶׁיּוֹצִיא בְּלִבּוֹ לַעַז עַל הַגּוֹרָלוֹת, וְלֹא יִהְיֶה זֶה בְּעֵינָיו גֶּזֶל כְּלָל, עַל כֵּן צִוָּה בְּכָאן שֶׁלֹּא יַחְלֹק אָדָם עַל הַחֲלֻקָּה הַהִיא וְלֹא יְשַׁנֶּה הַגְּבוּלִין כְּלָל, לֹא בַּסֵּתֶר וְלֹא בַּגָּלוּי. וְזוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת מִמָּה שֶׁצִּוָּה (במדבר כו נו) עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט, וְאָמַר (שם לד יז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם וְגוֹ'. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ספרי שופטים קפח) שֶׁהוּא אַזְהָרָה לְעוֹקֵר תְּחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בָּאָרֶץ שֶׁעוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, יִהְיֶה טַעַם <b>אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים</b>, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה הַתְּחוּם הַיָּשָׁן בַּסֵּתֶר וְיֹאמַר בְּכָאן הָיָה מֵעוֹלָם. וְהִזְהִיר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, כִּי הַתְּחוּם הֶחָדָשׁ נִכָּר וְיָדוּעַ הוּא וְאֵין אָדָם מְשַׁנֶּה אוֹתוֹ. וְגַם רַבּוֹתֵינוּ עַצְמָם הִזְכִּירוּ (שם), מִנַּיִן לְעוֹקֵר תְּחוּמִין שֶׁל שְׁבָטִים שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ, וְהוּא בֶּאֱמֶת פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: <b>וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד</b>, לֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב אֵיךְ יִוָּדַע שֶׁהוּא עֵד שֶׁקֶר, כִּי בִּהְיוֹת הָעִנְיָן בִּשְׁנֵי עֵדִים שֶׁמְּעִידִין עַל הַדָּבָר, אֲפִלּוּ יָבוֹאוּ מֵאָה וְיַכְחִישׁוּ אוֹתָם לֹא יִתְבָּרֵר שֶׁשֶּׁקֶר עָנוּ. וְלֹא נוּכַל לוֹמַר שֶׁבָּא הָרוּג בְּרַגְלָיו, כִּי לֹא יֵאָמֵר בָּזֶה וְדָרְשׁוּ הַשּׁוֹפְטִים הֵיטֵב. וְעַל כֵּן בָּאָה הַקַּבָּלָה הַנֶּאֱמֶנֶת וּפֵרְשָׁה כִּי הַהֲזָמָה תִּהְיֶה כְּשֶׁיֹּאמְרוּ, וַהֲלֹא בְּיוֹם פְּלוֹנִי עִמָּנוּ הֱיִיתֶם (מכות ה). וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת הַזּוֹ הִיא עַל גּוּפָם שֶׁל עֵדִים, וְהֵם אֵינָם נֶאֱמָנִים עַל עַצְמָם לוֹמַר לֹא עָשִׂינוּ כָּךְ, שֶׁהֲרֵי יְכוֹלִים הַלָּלוּ לוֹמַר עֲלֵיהֶם שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ אוֹ שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת: <b>כַּאֲשֶׁר זָמַם</b>, וְלֹא כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, מִכָּאן אָמְרוּ הָרְגוּ אֵין נֶהֱרָגִין, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים י\"ט:י\"ט) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (מכות ה). וְהַטַּעַם בָּזֶה בַּעֲבוּר כִּי מִשְׁפַּט הָעֵדִים הַזּוֹמְמִין בִּגְזֵרַת הַשַּׁלִּיט, שֶׁהֵם שְׁנַיִם וּשְׁנַיִם, וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ עַל רְאוּבֵן שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְיָבוֹאוּ שְׁנַיִם אֲחֵרִים וְיָזֵמּוּ אוֹתָם מֵעֵדוּתָם, צִוָּה הַכָּתוּב שֶׁיֵּהָרְגוּ, כִּי בִּזְכוּתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן שֶׁהָיָה נָקִי וְצַדִּיק בָּא הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, אִלּוּ הָיָה רָשָׁע בֶּן מָוֶת לֹא הִצִּילוֹ הַשֵּׁם מִיַּד ב\"ד, כַּאֲשֶׁר אָמַר (שמות כג ז) כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. אֲבָל אִם נֶהֱרַג רְאוּבֵן, נַחְשֹׁב שֶׁהָיָה אֱמֶת כָּל אֲשֶׁר הֵעִידוּ עָלָיו הָרִאשׁוֹנִים, כִּי הוּא בַּעֲוֹנוֹ מֵת, וְאִלּוּ הָיָה צַדִּיק לֹא יַעַזְבֶנּוּ ה' בְּיָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לז לג), ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ. וְעוֹד שֶׁלֹּא יִתֵּן ה' הַשּׁוֹפְטִים הַצַּדִּיקִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו לִשְׁפֹּךְ דַּם נָקִי, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וּבְקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. וְהִנֵּה כָּל זֶה מַעֲלָה גְּדוֹלָה בְּשׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַהַבְטָחָה שהקב\"ה מַסְכִּים עַל יָדָם וְעִמָּהֶם בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט. וְזֶה טַעַם וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' (דברים י\"ט:י\"ז), כִּי לִפְנֵי ה' הֵם עוֹמְדִים בְּבוֹאָם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים, וְהוּא יַנְחֵם בְּדֶרֶךְ אֱמֶת. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי מִזֶּה בְּסֵדֶר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים (שמות כא ו): <b>כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְגוֹ' וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב וְגוֹ'</b>, זוֹ מִצְוָה מְחֻדֶּשֶׁת, אֲמָרָהּ לָהֶם עַתָּה בְּבוֹאָם בַּמִּלְחָמוֹת. וְטַעַם <b>כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם</b>, יַזְהִירֵם שֶׁלֹּא יֵרַךְ לְבָבָם וְלֹא יִירְאוּ מִן הָאוֹיְבִים, וְיֹאמַר שֶׁלֹּא יִבְטְחוּ בָּזֶה בִּגְבוּרָתָם לַחְשֹׁב בְּלִבָּם גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה, רַק שֶׁיָּשִׁיבוּ לִבָּם אֶל הַשֵּׁם וְיִבְטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ, וְיַחְשְׁבוּ כִּי לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ וְלֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה, כִּי רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. וְאָמַר לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם, כִּי יַפִּילֵם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. וְאָמַר לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, שֶׁהֵם יִנָּצְלוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יִפָּקֵד מֵהֶם אִישׁ, כִּי יִתָּכֵן שֶׁיְּנַצְּחוּ אֶת אוֹיְבֵיהֶם וְיָמוּתוּ גַּם מֵהֶם רַבִּים כְּדֶרֶךְ הַמִּלְחָמוֹת, וְעַל כֵּן צָעַק יְהוֹשֻׁעַ בִּנְפֹל מֵהֶם בָּעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ (יהושע ז ז-ט), כִּי בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁיִּפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשָׁם אַרְצָה, כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה. וְהִנֵּה הַכֹּהֵן שֶׁהוּא הָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יַזְהִירֵם בְּיִרְאָתוֹ וְיַבְטִיחֵם, אֲבָל הַשּׁוֹטְרִים יְדַבְּרוּ בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה, כִּי בְּדֶרֶךְ הָאֶרֶץ בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת יָמוּתוּ אֲנָשִׁים גַּם מִכַּת הַנּוֹצְחִים. וְצִוָּה עַל הַשְּׁלֹשָׁה הָאֵלֶּה לָשׁוּב, כִּי לִבּוֹ עַל בֵּיתוֹ וְכַרְמוֹ וְעַל אִשְׁתּוֹ וְיָנוּס: וְטַעַם <b>וְלֹא חִלְּלוֹ</b>, שֶׁלֹּא בָּאָה הַשָּׁנָה הָרְבִיעִית, כִּי הַמִּנְהָג בַּכֶּרֶם בְּבוֹא תְּבוּאָתוֹ שֶׁיָּחוּלוּ שָׁם וְיֵלְכוּ בּוֹ בַּחֲלִילִים, וְצִוָּה הַכָּתוּב (ויקרא יט כד) שֶׁיִּהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, שֶׁיְּהַלְלוּ אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בַּשִּׂמְחָה הַהִיא. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ <b>וְלֹא חִלְּלוֹ</b>, שֶׁלֹּא עֲשָׂאוֹ חֻלִּין, וְהוּא הַפִּדְיוֹן שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (מעשר שני פ\"ה מ\"ד), מִלְּשׁוֹן כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' (מלאכי ב יא), וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ (ויקרא כא טו): <b>וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא</b>, עַל דַּעַת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (סוטה מד), כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ הַכֹּהֵן שֶׁהַשֵּׁם יוֹשִׁיעֵם וְלֹא יִפָּקֵד מֵהֶם אִישׁ, רָאוּי שֶׁיִּבְטְחוּ בּוֹ הַצַּדִּיקִים, וְיַזְהִירוּ הַשּׁוֹטְרִים אֶת הַיְּרֵאִים מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, וּלְכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה לַחְזֹר עַל בֵּיתוֹ וְכַרְמוֹ וְאִשְׁתּוֹ לְכַסּוֹת עַל הָאֲחֵרִים שֶׁחוֹזְרִין בִּשְׁבִיל הָעֲבֵרוֹת, וְיִהְיֶה טַעַם <b>פֶּן יָמוּת</b>, שֶׁהוּא יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ כֵּן וְיָנוּס. וְעַל דַּעַת רַבִּי עֲקִיבָא הוּא כְּמַשְׁמָעוֹ, כִּי מִי שֶׁיָּרֵא אַחַר הַבְטָחַת הַכֹּהֵן אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ בַּה' כָּרָאוּי, וְלֹא יֵעָשֶׂה לוֹ הַנֵּס: וְטַעַם <b>וְרַךְ הַלֵּבָב</b>, שֶׁאֵינוֹ בְּטִבְעוֹ לִרְאוֹת מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג, כִּי <b>הַיָּרֵא</b> הוּא אֲשֶׁר לֹא יִבְטַח, וְיַחְזִיר אוֹתוֹ מִפְּנֵי מִעוּט בִּטְחוֹנוֹ, וְ<b>רַךְ הַלֵּבָב</b> מִפְּנֵי חֹלֶשׁ טִבְעוֹ כִּי יָנוּס אוֹ יִתְעַלֵּף. וְאָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (סוטה פ\"ח ה\"ט) שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִים לְהָבִיא רְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם, כְּלוֹמַר שֶׁיָּבִיאוּ עֵדִים עַל הַבַּיִת וְעַל הַכֶּרֶם וְהָאִשָּׁה לִפְנֵי שַׂר הַצָּבָא, וְאָז יִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לַחְזֹר. וְכֵן אָמְרוּ גַּם לְדַעַת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָעֲבֵרָה שֶׁבְּיָדוֹ, וְלוּלֵי כֵן הָיוּ מַרְבִּית הָעָם חוֹזְרִים בְּטַעֲנוֹת שֶׁקֶר. אֲבָל לְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בְּרַכּוּת הַלֵּב שֶׁאֵינֶנּוּ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה, אָמַר שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, שֶׁעֵדָיו עִמּוֹ: <b>וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו</b>, עֲשָׂאוֹ בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלָּשׁוּב שֶׁלֹּא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ. וְהוּא כְּדֶרֶךְ וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ (שמות כא כח): וְצִוָּה <b>וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם</b>, כִּי הַתּוֹרָה תְּצַוֶּה בְּדֶרֶךְ הָאֶרֶץ וְתַעֲשֶׂה הַנִּסִּים עִם יְרֵאָיו בְּהֶסְתֵּר. וְאֵין הַחֵפֶץ לְפָנָיו לְשַׁנּוֹת טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוּלָתִי כַּאֲשֶׁר אֵין שָׁם דֶּרֶךְ בְּהַצָּלָה אַחֶרֶת, אוֹ לְהוֹדִיעַ שְׁמוֹ לְצָרָיו לְעִתִּים, כַּאֲשֶׁר הָיָה בִּקְרִיעַת יַם סוּף וְכַיּוֹצֵא בוֹ: <b>כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְגוֹ'</b>, בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן (דברים כ':ט\"ו), כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ':י'). כָּתַב הָרַב זֶה מִסִּפְרֵי (שופטים קצט), שֶׁשָּׁנוּ שָׁם כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְהַכַּוָּנָה לְרַבּוֹתֵינוּ בַּכָּתוּב הַזֶּה אֵינָהּ אֶלָּא לוֹמַר שֶׁהַפָּרָשָׁה בְּסוֹפָהּ תְּחַלֵּק בֵּין שְׁתֵּי הַמִּלְחָמוֹת, אֲבָל קְרִיאַת הַשָּׁלוֹם אֲפִלּוּ בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה הִיא שֶׁחַיָּבִים לִקְרֹא לְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ לְשִׁבְעָה עֲמָמִים, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה קָרָא לְשָׁלוֹם לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְלֹא הָיָה עוֹבֵר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּפָּרָשָׁה, כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם (דברים כ':י\"ז), וְלֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה (דברים כ':ט\"ז). אֲבָל הֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר לֹא תַּשְׁלִים וְעָשְׂתָה מִלְחָמָה, שֶׁצִּוָּה הַכָּתוּב בָּרְחוֹקוֹת לְהַכּוֹת אֶת כָּל זְכוּרָהּ וּלְהַחֲיוֹת לָהֶם הַנָּשִׁים וְהַטָּף בַּזְּכָרִים, וּבְעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה צִוָּה לְהַחֲרִים גַּם הַנָּשִׁים וְהַטָּף. וְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמִדְרַשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה (ה יג), וְהוּא עוֹד בְּתַנְחוּמָא וּבַגְּמָרָא יְרוּשַׁלְמִי (שביעית פ\"ו ה\"א), אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָנִי, יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן קִיֵּם הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ. מֶה עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, הָיָה שׁוֹלֵחַ פְּרוֹסְדִיטְגְּמָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִכְבֹּשׁ, וְהָיָה כּוֹתֵב בָּהּ, מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהַשְׁלִים יָבוֹא וְיַשְׁלִים, וּמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לֵילֵךְ לוֹ יֵלֵךְ לוֹ, וּמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה יַעֲשֶׂה מִלְחָמָה. הַגִּרְגָּשִׁי פָּנָה, הַגִּבְעוֹנִים שֶׁהִשְׁלִימוּ עָשָׂה לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם, שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים שֶׁבָּאוּ לְהִלָּחֵם הִפִּילָם הקב\"ה וְכוּ'. וְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב בְּכֻלָּם (יהושע יא יט כ), לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם, מִכְּלָל שֶׁאִם רָצוּ לְהַשְׁלִים הָיוּ מַשְׁלִימִים עִמָּם. וְנִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ עוֹד בִּשְׁאֵלַת הַשָּׁלוֹם, שֶׁבֶּעָרִים הָרְחוֹקוֹת נִשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וְשֶׁיִּהְיוּ לָנוּ לָמַס וְיַעַבְדוּנוּ, אֲבָל בְּעָרֵי (הערים) הָעַמִּים הָאֵלֶּה נִשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וּמִסִּים וְעַבְדוּת עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לַעֲבֹד ע\"ז. וְלֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת, שֶׁכְּבָר נֶאֱסַר לָנוּ בְּעוֹבְדֵי ע\"ז (שמות כג לג), לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לְהוֹדִיעַ לָהֶם רַק הַשָּׁלוֹם וְהַמִּסִּים וְהַשִּׁעְבּוּד, וְאַחֲרֵי שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לָנוּ נַגִּיד לָהֶם שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים מִשְׁפָּטִים בע\"ז וּבְעוֹבְדֶיהָ, בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים. וְכֵן מָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן (דברים כ':י\"ח), לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם, וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (שופטים רב) הָא אִם עָשׂוּ תְשׁוּבָה אֵינָן נֶהֱרָגִים, בְּשִׁבְעַת עֲמָמִים הוּא, וְהַתְּשׁוּבָה הוּא שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ, לֹא שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ לִהְיוֹתָם גֵּרֵי צֶדֶק. וּבְמַסֶּכֶת סוֹטָה אָמְרוּ (לה) שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹרָה עַל הָאֲבָנִים בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְכָתְבוּ לְמַטָּה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, הָא אִם עָשׂוּ תְשׁוּבָה מְקַבְּלִים אוֹתָם. וְרַשִׁ\"י פֵּרֵשׁ שָׁם לְהוֹדִיעַ לָאֻמּוֹת הַיּוֹשְׁבִים חוּץ מִגְּבוּלָם שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ לְהַחֲרִימָם אֶלָּא עַל אוֹתָן שֶׁבְּתוֹךְ הַגְּבוּלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְלַמְּדוּ אוֹתָם מַעֲשֵׂה קִלְקוּלָם, אֲבָל אוֹתָם הַיּוֹשְׁבִים חוּצָה לָהּ אוֹמְרִים לָהֶם, אִם אַתֶּם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה נְקַבֵּל אֶתְכֶם, וְשֶׁבְּתוֹכָהּ אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָם, שֶׁמֵּחֲמַת יִרְאָה הֵם עוֹשִׂים, וְזֶה לְשׁוֹן הָרַב. וְאֵינוֹ נָכוֹן, כִּי בְּעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, בָּהֶם אָמַר <b>לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם</b>, שֶׁאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה אֵינָן נֶהֱרָגִין. וְכֵן אָמַר בָּהֶם (שמות כג לג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, הָא אִם עָזְבוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם מֻתָּרִין לֵשֵׁב שָׁם. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁעָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים א ט טו-כב), וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְגוֹ' כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נוֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד, וְהָעִנְיָן הַזֶּה כַּתּוֹרָה עֲשָׂאוֹ, כִּי קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁבַע מִצְוֹת, וְדָבָר בָּרוּר הוּא כִּי כֵּיוָן שֶׁנְּתָנָם שְׁלֹמֹה עוֹשֵׂי מְלַאכְתּוֹ גָּבְרָה יָדוֹ עֲלֵיהֶם וְיָכוֹל הָיָה לְהַחֲרִימָם, אֶלָּא שֶׁהָיָה מֻתָּר לְקַיְּמָם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ: <b>לָמַס וַעֲבָדוּךָ</b>, עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִסִּים וְשִׁעְבּוּד, לְשׁוֹן רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה. וּבְסִפְרֵי (שופטים ר), אָמְרוּ מְקַבְּלִין אָנוּ עָלֵינוּ מִסִּים וְלֹא שִׁעְבּוּד, שִׁעְבּוּד וְלֹא מִסִּים, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם, עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם זוֹ וְזוֹ. וְעִנְיַן הַמִּסִּים, שֶׁיַּעֲלֶה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוֹ הַסַּנְהֶדְרִין מַס לִבְנוֹת בַּיִת לַמֶּלֶךְ וְעָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר לוֹ, וְכֵן לְבִנְיַן בֵּית הַשֵּׁם. וְהַשִּׁעְבּוּד הוּא שֶׁיּוּכַל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִקַּח מֵהֶם לַחְטֹב עֵצָיו וְלִשְׁאֹב מֵימָיו, וְנוֹתֵן לוֹ שָׂכָר הָרָאוּי. וְזֶה טַעַם <b>לְמַס עוֹבֵד</b> הַכָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה (מלכים א ט כא), שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִסִּים וְעַבְדוּת כְּדִין הַתּוֹרָה, לֹא כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (שופטים א כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ, כִּי שָׁם אֵינֶנּוּ מַזְכִּיר עַבְדוּת אֲבָל כְּמֶלֶךְ שֶׁנּוֹתֵן שֹׁחַד לְמֶלֶךְ תַּקִּיף מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יִלָּחֵם בּוֹ. וְדַע כִּי עִנְיַן אַנְשֵׁי גִּבְעוֹן הָיָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין מִשְׁפָּטָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיאַת הַשָּׁלוֹם, וְהִקְדִּימוּ קֹדֶם שֶׁתָּבֹא לָהֶם פְּרוֹסְדִיטְגְּמָא שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, וּלְכָךְ אָמְרוּ (יהושע ט כד) וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵינוּ. אוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ מִתְּחִלָּה לִשְׁמֹעַ לְדִבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ, וּבַסּוֹף פָּחֲדוּ וְעָשׂוּ עַצְמָם נָכְרִים, דִּכְתִיב (שם פסוקים ג ד) וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה, וְהָיָה מוֹעִיל לָהֶם עוֹד שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָהֶם לַעֲבָדִים אֶלָּא יִהְיוּ עִמָּם בַּעֲלֵי בְּרִית, וּמִפְּנֵי זֶה הִקְפִּידוּ עֲלֵיהֶם וְהָיוּ נֶהֱרָגִין אִלְמָלֵא שְׁבוּעַת הַנְּשִׂיאִים, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם לְקַבֵּל מִסִּים וְשִׁעְבּוּד כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְהֵם כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית לִהְיוֹתָם שָׁוִים לָהֶם וּבַעֲלֵי בְּרִית וְעוֹזְרִים זֶה לָזֶה בְּמִלְחֲמוֹתֵיהֶם, וְעָשׂוּ עִמָּהֶם שָׁלוֹם לְפִי שֶׁהָיוּ סְבוּרִין שֶׁהֵם עָרִים רְחוֹקוֹת מְאֹד מִן הָעַמִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּם לָבֹא עֲלֵיהֶם כְּלָל. וּלְפִיכָךְ קִלֵּל אוֹתָם יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר (שם פסוק כג), וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, שֶׁהֵם מִן הָעַמִּים הָאֲרוּרִים אֲשֶׁר אֵרְרָם ה', וְעָשָׂה לָהֶם כַּמִּשְׁפָּט הָרָאוּי לְהֵעָשׂוֹת בָּהֶם לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר לָמַס וַעֲבָדוּךָ, שֶׁיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה', וְהוּא הַמַּס וְהַשִּׁעְבּוּד כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי פֵּרוּשׁ וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, בְּעֵת הַקְּרִיאָה, אֲבָל אִם מֵאֲנוּ מִתְּחִלָּה שׁוּב אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָם. וְהַגִּבְעֹנִים מֵאֲנוּ בַּפְּרוֹסְדִיטְגְּמָא, וְלֹא הָיָה הַדִּין לְקַבְּלָם. וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה כָּתַב (הל' מלכים פ\"ו ה\"ה) שֶׁהִקְפִּידוּ עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁכָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות כג לב) לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. וְאֵינוֹ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי הַגִּבְעוֹנִים בְּוַדַּאי קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לַעֲבֹד ע\"ז, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (יהושע ט ט) בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ, וּלְכָךְ לֹא הֻצְרַךְ יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן לוֹמַר לָהֶם שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, כֵּיוָן שֶׁכֵּן מֻתָּרִין הָיוּ בַּבְּרִית הַהוּא כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מֻתָּרִין בִּישִׁיבַת הָאָרֶץ, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן לֹא נֶאֶסְרוּ אֶלָּא קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות כג לג) פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי, וְכֵן אָמַר לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. אֲבָל הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: וְטַעַם <b>אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכָל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם</b>, שֶׁיְּלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲבֹד הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בִּשְׂרֵפַת בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְכָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא, וַחֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁהוּא הִזְהִיר אֶתְכֶם שֶׁלֹּא תֹאמַר, אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי (דברים י\"ב:ל'). וְהִנֵּה הַתּוֹרָה הִזְהִירָה (שמות כג לג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ, וְהִיא אַזְהָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כִּי אִם תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, וְרַבִּים מֵהֶם יְפַתּוּךָ לַעֲבֹד ע\"ז. וְכָאן הוֹסִיף לְבָאֵר שֶׁלֹּא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, כִּי אֲפִלּוּ הַיָּחִיד הַנִּשְׁאָר בֵּינֵיכֶם לַעֲבֹד לְךָ יַזְכִּיר לְךָ עֲבוֹדָתָם לֵאלֹהֵיהֶם, וְאוּלַי תִּתְפַּתֶּה אַתָּה לַעֲשׂוֹת כֵּן לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, וְתֶחֱטָא לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ: <b>כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה</b>, יָפֶה פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים כ':י\"ט) כִּי שִׁעוּר הַכָּתוּב כִּי מִמֶּנּוּ תֹּאכֵל כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה וְאוֹתוֹ לֹא תִכְרֹת לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. וְטַעַם כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, כְּמוֹ כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל (דברים כ\"ד:ו'). אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ק צא) מֻתָּר לִכְרוֹת עֵץ מַאֲכָל לִבְנוֹת מָצוֹר, וְלֹא אָמְרָה תּוֹרָה רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא וְגוֹ', אֶלָּא לְהַקְדִּים וְלוֹמַר שֶׁאִילַן סְרָק קוֹדֵם לְאִילַן מַאֲכָל. אִם כֵּן פֵּרוּשׁ הַפָּרָשָׁה לְדַעְתָּם שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, לִכְרוֹת אוֹתָם דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמָּצוֹר, כְּמִנְהַג הַמַּחֲנוֹת. וְהַטַּעַם כִּי הַנִּלְחָמִים מַשְׁחִיתִים בָּעִיר וּסְבִיב הָאָרֶץ, אוּלַי יוּכְלוּ לָהּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג יט) וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ. וְאַתֶּם לֹא תַּעֲשׂוּ כֵן לְהַשְׁחִיתָהּ, כִּי תִּבְטְחוּ בַּשֵּׁם שֶׁיִּתֵּן אוֹתָהּ בְּיֶדְכֶם, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה הוּא, מִמֶּנּוּ תֹּאכֵל וְתִחְיֶה וּבוֹ תָּבוֹא הָעִיר מִפָּנֶיךָ בְּמָצוֹר, לוֹמַר אַתָּה תִּחְיֶה מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי שֶׁתִּכְבֹּשׁ הָעִיר, וְגַם בִּהְיוֹתְךָ בַּמַּחֲנֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר תַּעֲשֶׂה כֵן. וְטַעַם אוֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, כִּי מֻתָּר אַתָּה לִכְרוֹת אוֹתוֹ לִבְנוֹת הַמָּצוֹר וְגַם לְהַשְׁחִיתוֹ עַד רִדְתָּהּ, כִּי לִפְעָמִים תִּהְיֶה הַהַשְׁחָתָה צֹרֶךְ הַכִּבּוּשׁ, כְּגוֹן שֶׁיְּהוּ אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹצְאִים וּמְלַקְּטִין עֵצִים מִמֶּנּוּ אוֹ נֶחְבָּאִים שָׁם בַּיַּעַר לְהִלָּחֵם בָּכֶם, אוֹ שֶׁהֵם לָעִיר לְמַחֲסֶה וּלְמִסְתּוֹר מֵאֶבֶן נֶגֶף: <b>אֶל נַחַל אֵיתָן</b>, קָשֶׁה, שֶׁלֹּא נֶעֱבָד, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"א:ד'). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סוטה מו), שֶׁהוּא נֶאֱסָר לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ בּוֹ לְעוֹלָם. אִם כֵּן הֵן אַזְהָרוֹת, שֶׁהַזּוֹרֵעַ אוֹ הָעוֹבֵד בּוֹ עוֹבֵר בַּלָּאו הַזֶּה, וְהַטַּעַם אֲשֶׁר יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶל נַחַל אֵיתָן, כִּי לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ לְעוֹלָם. וְטַעַם <b>וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי</b>, לֵאמֹר כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ (דברים כ\"א:ח'), וְשִׁעוּר הַכְּתוּבִים וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הָהִיא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְעָנוּ וְאָמְרוּ. וְהָרְחִיצָה בְּמִקְצָת מִן הַנִּזְכָּרִים וְהָעֲנִיָּה בְּמִקְצָתָם, כְּדֶרֶךְ וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְגוֹ' (דברים י\"ד:כ\"ג). וְעִנְיַן הָעֲרִיפָה אָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים כ\"א:ז') שֶׁהַשֵּׁם צִוָּה לַעֲשׂוֹת כֵּן עַל הָעִיר הַקְּרוֹבָה, כִּי לוּלֵי שֶׁעָשׂוּ עֲבֵרָה כַּדּוֹמָה לָהּ לֹא נִזְדַּמֵּן שֶׁיֵּהָרֵג אָדָם קָרוֹב מֵהֶם, וּמַחְשְׁבוֹת ה' עָמְקוּ לְאֵין קֵץ אֶצְלֵנוּ. אֲבָל הָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג מ) כִּי הַטַּעַם לְגַלּוֹת עַל הָרוֹצֵחַ וּלְבַעֵר דָּמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁבְּרוֹב הַפְּעָמִים יִהְיֶה הָרוֹצֵחַ מִן הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶחָלָל, וּכְשֶׁיֵּצְאוּ הַזְּקֵנִים וְיִתְעַסְּקוּ בַּמְּדִידָה הַהִיא, וְזִקְנֵי הָעִיר הַהִיא יָעִידוּ לִפְנֵי הַבּוֹרֵא שֶׁלֹּא הִתְרַשְּׁלוּ בְּתִקּוּן הַדְּרָכִים וּשְׁמִירָתָם, וְשֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מִי הָרַג אֶת זֶה, וּכְשֶׁיֵּחָקֵר הָעִנְיָן יֵאָסְפוּ הַזְּקֵנִים וְיָבִיאוּ הָעֶגְלָה, יַרְבּוּ בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר בּוֹ, אוּלַי יִגָּלֶה הַדָּבָר. וּכְבָר אָמְרוּ (ירושלמי סוטה פ\"ט ה\"א) שֶׁאֲפִלּוּ תָּבוֹא שִׁפְחָה וְתֹאמַר, פְּלוֹנִי הוּא הָרוֹצֵחַ, לֹא תֵּעָרֵף. וְאִם יִוָּדַע הָרוֹצֵחַ וְיַחֲרִישׁוּ מִמֶּנּוּ וְיָעִידוּ הַבּוֹרֵא עַל נַפְשׁוֹתָם כִּי לֹא יְדָעוּהוּ, יִהְיֶה בָּזֶה זָדוֹן גָּדוֹל, וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ שֶׁמֶץ דָּבָר בָּעִנְיָן יָבוֹא וְיַגִּיד וְיִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר, וְיֵהָרֵג אוֹ עַל יְדֵי ב\"ד אוֹ הַמֶּלֶךְ אוֹ גּוֹאֵל הַדָּם. וְיִתְחַזֵּק הָעִנְיָן בִּהְיוֹת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תֵּעָרֵף בּוֹ הָעֲגָלָה לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ לְעוֹלָם, יַכִּירוּ בּוֹ רוֹאָיו וִידַבְּרוּ בוֹ. וְהִנֵּה לְפִי הַטַּעַם הַזֶּה יֵשׁ בַּתַּחְבּוּלָה הַזּוֹ תּוֹעֶלֶת, אֲבָל הַמַּעֲשֶׂה אֵינֶנּוּ נִרְצֶה בְּעַצְמוֹ. וְהָיָה רָאוּי עוֹד שֶׁיֵּעָשֶׂה בְּשָׂדֶה טוֹב רָאוּי לִזְרִיעָה, שֶׁיַּכִּירוּ בּוֹ רוֹאָיו, כִּי בְּנַחַל אֵיתָן לֹא יִוָּדַע מַדּוּעַ לֹא יֵעָבֵד בּוֹ. וּלְפִי דַּעְתִּי יֵשׁ בּוֹ טַעַם כְּעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת הַנַּעֲשִׂים בַּחוּץ, שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וּפָרָה אֲדֻמָּה, וּלְפִיכָךְ מָנוּ חֲכָמִים עֶגְלָה עֲרוּפָה מִכְּלַל הַחֻקִּים: <b>אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר</b>, דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. וּבְסִפְרֵי (תצא ה), מִנַּיִן אֲפִלּוּ כְּעוּרָה, ת\"ל וְחָשַׁקְתָּ בָהּ אע\"פ שֶׁאֵינָהּ יְפַת תֹּאַר. ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים כ\"א:י\"א), יְפַת תֹּאַר, בְּעֵינָיו. וְהִנֵּה הוּא דָּבֵק עִם וְרָאִיתָ. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, שֶׁלֹּא יַתִּירֶנָּה לוֹ רַק מִפְּנֵי הַחֵשֶׁק בִּהְיוֹת יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, אֲבָל אִם מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵשֶׁק בִּבְעִילָתָהּ אֶלָּא שֶׁהוּא רוֹצֶה לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה, לֹא יִשָּׂא לָזוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (שם), וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר הֲרֵי זוֹ לְאַבָּא הֲרֵי זוֹ לְאָחִי. וּבַגְּמָרָא (קידושין כב א), שֶׁלֹּא יִקַּח שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת לִבְנוֹ וְאַחַת לוֹ, אַחַת לְאָבִיו וְאַחַת לוֹ. וְהָאִסּוּר בְּאוֹתָהּ שֶׁל בְּנוֹ אֲפִלּוּ לְבַדָּהּ: <b>וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ</b>, תְּגַדְּלֵם כְּדֵי שֶׁתִּתְנַוֵּל, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"א:י\"ב), כְּדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא (יבמות מח), וְכֵן פֵּרֵשׁ אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים כ\"א:י\"ב). וְהִנֵּה לְדַעְתָּם יִהְיֶה <b>וְעָשְׂתָה</b>, כְּמוֹ וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה (ויקרא כה כא), כִּי הַצְּמִיחָה תִּקָּרֵא עֲשִׂיָּה. אֲבָל בְּסִפְרֵי (תצא ז) אָמַר רְאָיָה לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ (שמואל ב יט כה), וְהִיא רְאָיָה גְּדוֹלָה. לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר כִּי כָל אֵלֶּה מִשְׁפְּטֵי אֲבֵלוּת, וְהַכֹּל נִמְשָׁךְ אֶל וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ (דברים כ\"א:י\"ג), וְצִוָּה שֶׁתְּגַלֵּחַ רֹאשָׁהּ כְּדֶרֶךְ הָאֲבֵלוּת, כְּעִנְיָן וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ (איוב א כ) דְּאִיּוֹב, וְכֵן גָּזִּי נִזְרֵךְ (ירמיהו ז כט), וְכֵן קְצִיצַת הַצִּפָּרְנַיִם אֲבֵלוּת כְּגִלּוּחַ הָרֹאשׁ, וְאָמַר וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, כְּלוֹמַר תִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אֵבֶל, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ כְּאַלְמָנָה, וְלֹא תֵּצֵא חוּץ כְּלָל, וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ, וְתַעֲשֶׂה כָּל זֶה יֶרַח יָמִים, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאֲבֵלִים. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ספרי תצא יא) שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל לְכַעֵר אֶת יָפְיָהּ, צִוָּה שֶׁתָּסִיר הַבְּגָדִים הַנָּאִים מֵעָלֶיהָ, שֶׁהַגּוֹיִם אֲרוּרִים הֵם בְּנוֹתֵיהֶם מִתְקַשְּׁטוֹת בַּמִּלְחָמָה כְּדֵי לִזְנוֹת אַחֲרֵיהֶן, וּתְגַלֵּחַ אֶת רֹאשָׁהּ, שֶׁהוּא נִוּוּל גָּדוֹל, וְתָקֹץ הַצִּפָּרְנַיִם, כִּי מִנְהַג הַנָּשִׁים לְגַדֵּל אוֹתָם וּלְצָבְעָם בְּמִינֵי הַפּוּךְ וְהַצִּבְעוֹנִים, וְיִקְרָא הַכָּתוּב הַקְּצִיצָה עֲשִׂיָּה, בַּעֲבוּר כִּי שְׂעַר הָרַגְלַיִם וְהַשָּׂפָם גַּם הַצִּפָּרְנַיִם לְגָדְלָם יִקְצְצוּ אוֹתָם. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הוּא לָשׁוֹן מְקֻצָּר, הִרְגִּילוּ לְקַצֵּר בְּדָבָר הַמּוּבָן, וְטַעְמוֹ לֹא עָשָׂה אֶת רַגְלָיו וְאֶת שְׂפָמוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַנַּעֲשֶׂה בָּהֶם, יִרְמֹז לְגִלּוּחַ שְׂעַר הָרַגְלַיִם וְהַשָּׂפָם אוֹ לִרְחִיצַת הָרַגְלַיִם עַצְמָן, וְכֵן דַּעַת יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל שֶׁאָמַר, לֹא שָׁטַף יָת רַגְלֵיהּ וְלָא סַפַּר שְׂפָמֵהּ, וְכֵן וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ, מַעֲשֵׂה הַצִּפָּרְנַיִם. וְהַמְּפָרְשִׁים (עיין רש\"י בראשית א ז) אָמְרוּ כִּי טַעַם עֲשִׂיָּה, תִּקּוּן, וְכֵן וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ (שם יח ז). וְהַטַּעַם בַּפָּרָשָׁה הַזּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִתְגַּיֶּרֶת בְּעַל כָּרְחָהּ, וְאֵין שׁוֹאֲלִין אוֹתָהּ אִם תַּחְפֹּץ לַעֲזֹב דָּתָהּ וּלְהִתְיַהֵד כַּאֲשֶׁר נַעֲשֶׂה בַּגֵּרִים, אֲבָל יֹאמַר לָהּ הַבַּעַל שֶׁתִּשְׁמֹר תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל בְּעַל כָּרְחָהּ וְתַעֲזֹב יִרְאָתָהּ. וְזֶה טַעַם וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ, כִּי תַּעֲזֹב אֶת עַמָּהּ וְאֶת אֱלֹהֶיהָ. וְהוּא מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, אֵין אָבִיהָ אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב כז), אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתִּנִי. וְהַכְּלָל כִּי הִיא מִתְאַבֶּלֶת עַל עָזְבָהּ אֶת דָּתָהּ וְתִהְיֶה לְעַם אַחֵר. וְיִתָּכֵן שב\"ד מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בָּעֲבָדִים. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מִתְיַהֶדֶת כַּמִּשְׁפָּט הִרְחִיק אוֹתָהּ הַכָּתוּב כָּל הַזְּמַן הַזֶּה. וְטַעַם הָאֲבֵלוּת וְהַבְּכִי עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כְּדֵי שֶׁתִּתְנַוֵּל, אוּלַי יַעֲבֹר חִשְׁקוֹ מִמֶּנָּה. ור\"א אָמַר כִּי נָתְנָה לָהּ הַתּוֹרָה זְמַן כְּמִשְׁפַּט הַבּוֹכִים עַל מֵת, לִכְבוֹד אָבִיהָ וְאִמָּהּ שֶׁמֵּתוּ בַּמִּלְחָמָה. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג מא), לְחֶמְלָה עָלֶיהָ, שֶׁתִּמְצָא מָנוֹחַ לְנַפְשָׁהּ, כִּי יֵשׁ לָעֲצַבִּים מָנוֹחַ וְהַשְׁקֵט בִּבְכִיָּתָם וְאֶבְלָם, וּבַזְּמַן הַהוּא לֹא יַכְרִיחֶנָּה לְהַנִּיחַ דָּתָהּ וְלֹא יִבְעָלֶנָּה. וְעַל דַּעְתִּי אֵין הַפְּנַאי לַחְמֹל עָלֶיהָ, רַק שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם ע\"ז מִפִּיהָ וּמִלִּבָּהּ, וּלְכַבּוֹת עוֹד גַּחֶלֶת הַנְּדוֹד וְהַפֵּרוּד מֵאָבִיהָ וּמֵאִמָּהּ וּמֵעַמָּהּ, שֶׁאֵין הָגוּן לִשְׁכַּב עִם אִשָּׁה אֲנוּסָה וּמִתְאַבֶּלֶת, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל (נדרים כ) בְּמַמְזֵרִים, בְּנֵי גְּרוּשַׁת הַלֵּב, וְכָל שֶׁכֵּן זֹאת הַצּוֹעֶקֶת בְּלִבָּהּ לֵאלֹהֶיהָ לְהַצִּילָהּ וְלַהֲשִׁיבָהּ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר יוֹדִיעוּהָ שֶׁנַּכְרִיחֶנָּה לַעֲזֹב אֶת עַמָּהּ וּמוֹלַדְתָּהּ וְתִתְיַהֵד, נֹאמַר לָהּ, תִּתְנַחֲמִי עַל אָבִיךָ וְעַל אִמֵּךְ וְעַל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, כִּי לֹא תוֹסִיפִי לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם, אֲבָל תְּהִי אִשָּׁה לַאֲדוֹנַיִךְ כְּדַת מֹשֶׁה וִיהוּדִית. וְהִנֵּה אָז נִתֵּן לָהּ זְמַן שֶׁתִּבְכֶּה וְתִתְאַבֵּל כְּמִשְׁפַּט הַמִּתְאַבְּלִים, לְהַשְׁקִיט מִמֶּנָּה צַעֲרָהּ וּתְשׁוּקָתָהּ, כִּי בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וְנִחוּם אַחֲרֵי כֵן. וְהִנֵּה בַּזְּמַן הַזֶּה לָקְחָה עֵצָה בְּנַפְשָׁהּ עַל הַגֵּרוּת, וְנֶעֱקַר קְצָת מִלִּבָּהּ ע\"ז שֶׁלָּהּ וְעַמָּהּ וּמוֹלַדְתָּהּ, כִּי נִחֲמָה עֲלֵיהֶם וְדָבְקָה בָּאִישׁ הַזֶּה שֶׁיָּדְעָה כִּי תִהְיֶה אֵלָיו, וְהֻרְגְּלָה עִמּוֹ. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְדָרְשׁוּ (ספרי ז) בֵּיתֶךָ וְלֹא אֶל בַּיִת אַחֵר, וְכֵן וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, שֶׁתֵּשֵׁב כָּל הַזְּמַן הַזֶּה בַּבַּיִת שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ (שם ט), אוּלַי תַּחְפֹּץ וְתִתְרַצֶּה בּוֹ. וְעַל הַכְּלָל כִּי זֶה כֻּלּוֹ בַּעֲבוּר הַהֶכְרֵחַ, אֲבָל אִם רָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר בְּחֵפֶץ נַפְשָׁהּ בְּבֵית דִּין כַּמִּשְׁפָּט הֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת מִיָּד, גַּם לוֹ גַּם לְאָבִיו וּלְאָחִיו. וְכָךְ אָמְרוּ בְּפֶרֶק הַחוֹלֵץ (יבמות מז) וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא קִבְּלָה עָלֶיהָ, אֲבָל קִבְּלָה עָלֶיהָ מַטְבִּילָהּ וּמֻתֶּרֶת מִיָּד. וְאֶפְשָׁר כִּי בְּכָל הַשְּׁבוּיוֹת בַּמִּלְחָמָה נַעֲשָׂה כַּתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי מִפְּנֵי הַיִּרְאָה תֹּאמַרְנָה לְהִתְגַּיֵּר. וְאָמַר (דברים כ\"א:י\"ד) וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, שֶׁתַּעֲשֶׂה כִּרְצוֹנָהּ, וְלֹא נַכְרִיחֶנָּה לִשְׁמוֹר דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית, כִּי הַמִּתְגַּיֶּרֶת בְּרָצוֹן נַכְרִיחַ אוֹתָהּ לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה, וְאִם תְּחַלֵּל הַשַּׁבָּת תִּסָּקֵל, וְאִם תֹּאכַל הַחֲזִיר תִּלְקֶה כְּדִין יִשְׂרָאֵל הַמִּשְׁתַּמֵּד, וְגַם זֹאת אִם הוֹדֵית בְּפִיהָ הַגֵּרוּת בְּלֹא הֶכְרֵחַ לֹא נְשַׁלַּח אוֹתָהּ לְנַפְשָׁהּ, שֶׁאֲפִלּוּ נַחְשֹׁב שֶׁהָיְתָה גֵּרוּתָהּ מִפְּנֵי הַיִּרְאָה דִּינָהּ כְּיִשְׂרְאֵלִית גְּמוּרָה, שֶׁכְּבָר הֶעֱלֵינוּ (יבמות כד) הֲלָכָה כֻּלָּם גֵּרִים הֵם: <b>וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ</b>, אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (תצא יג), אֵין לְךָ בָּהּ אֶלָּא מִצְוַת בְּעִילָה. נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁאֵין קִדּוּשֵׁי כֶּסֶף וּשְׁטָר תּוֹפְסִין בָּהּ, וְגַם הַבְּעִילָה לֹא לְשֵׁם קִדּוּשִׁין, שֶׁדִּינָהּ עֲדַיִן כְּגוֹיָה שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ, אֶלָּא שֶׁיַּתִּיר לוֹ הַכָּתוּב בְּעִילָתָהּ. וּמִפְּנֵי שֶׁאָמַר וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה, יוֹרֶה שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ גְּמוּרָה, וְאִם זָנְתָה תַּחְתָּיו תִּדּוֹן כְּאֵשֶׁת אִישׁ. וְכָךְ אָמְרוּ בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (קידושין כ\"ב), וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, לִקּוּחִין יֵשׁ לְךָ בָּהּ, כְּלוֹמַר אַחַר הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ. וּבְסִפְרֵי (שם), וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. א\"כ הִיא אִשְׁתּוֹ לְגַמְרֵי, כִּי הַתּוֹרָה הִקְנְתָה אוֹתָהּ לוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֵרָאֶה שֶׁאָסוּר לִבְעֹל אוֹתָהּ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וְזֶה טַעַם וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ. וּמָה שֶׁאָמַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, שֶׁיִּקָּחֶנָּה לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחַר הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְצַוֶּה, וְכֵן וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה (בראשית יב יט). אֲבָל בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (קידושין כ\"א) אָמְרוּ שֶׁהוּא מֻתָּר לָבוֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה, וְזֶהוּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, וְדָרְשׁוּ (שם כב), וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יִלְחָצֶנָּה בַּמִּלְחָמָה. יְחַבְּרוּ אוֹתָהּ לְמַעְלָה, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה כְּשֶׁתְּבִיאֶנָּה אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהִנֵּה הוּא שׁוֹבֶה אוֹתָהּ בַּמִּלְחָמָה וּמְבִיאָהּ אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל עִירוֹ, וּבוֹעֵל אוֹתָהּ לִשְׁבֹּר אֶת לִבּוֹ הַזּוֹנֶה, וְאַחֲרֵי הַבִּיאָה הָרִאשׁוֹנָה תֵּאָסֵר עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְזֶה דֶּרֶךְ הַגְּמָרָא בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. אֲבָל רָאִיתִי בַּיְּרוּשַׁלְמִי בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (עי' ירושלמי מכות ב ו), רַבִּי יוֹחָנָן שָׁלַח לְרַבָּנִין דְּתַמָּן, תְּרֵין מִילִין אַתּוּן אָמְרִין בְּשֵׁם רַב וְלֵית אִנּוּן כֵּן. אַתֶּם אוֹמְרִים בְּשֵׁם רַב, יְפַת תֹּאַר לֹא הֻתְּרָה אֶלָּא בְּעִילָה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד, וַאֲנִי אוֹמֵר לֹא בְּעִילָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא שְׁנִיָּה אֶלָּא לְאַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ, אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ. וְזֶהוּ מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁל מִקְרָא: <b>וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ</b>, אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (תצא יד), וְלֹא לְבֵית אָבִיהָ. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם לוֹמַר שֶׁהִיא יְהוּדִית וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָהּ לַעֲזֹב תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל וְלָשׁוּב אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ, אוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְשַׁלְּחֶנָּה לְבֵית אָבִיהָ עַל יְדֵי שְׁלוּחִים כִּי יְסַיֵּעַ יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, אֲבָל הוּא יוֹצִיאֶנָּה מִבֵּיתוֹ לָגוּר בַּאֲשֶׁר תִּמְצָא, כִּי אוּלַי תִּשָּׁאֵר בָּאָרֶץ וְתֵלֵךְ אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים וְתִנָּשֵׂא לְאֶחָד מֵהֶם. וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר שֶׁיְּשַׁלְּחֶנָּה לְנַפְשָׁהּ וּמַזְהִיר שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנָּה בְּכֶסֶף וְלֹא יִתְעַמֵּר בָּהּ כְּשִׁפְחָה, נִלְמוֹד שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט, אֲבָל הַכָּתוּב עָשָׂה אוֹתָהּ אֵשֶׁת אִישׁ בִּהְיוֹתָהּ עִמּוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִשְׂנָא אוֹתָהּ יְשַׁלְּחֶנָּה כַּאֲנוּסָה. וְיִתָּכֵן כִּי טַעַם הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁאִם יִבְעָלֶנָּה וְיַחְפֹּץ בָּהּ תִּהְיֶה לוֹ לְאִשָּׁה, אֲבָל אִם יִבְעָלֶנָּה וְלֹא תִּהְיֶה עֲרֵבָה עָלָיו וְלֹא יַחְפֹּץ בָּהּ, כְּעִנְיַן אַמְנוֹן עִם תָּמָר (שמואל ב יג טו), יְשַׁלְּחֶנָּה לְנַפְשָׁהּ. וְהַכֹּל תָּלוּי בַּבְּעִילָה הַזֹּאת, כִּי אִם אַחֲרֵי בְּעִילָתָהּ תַּעֲמֹד עִמּוֹ יָמִים וְיָבֹא עָלֶיהָ, אִם יַחְזֹר וְיִשְׂנָא אוֹתָהּ כְּאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׂנָא אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּבָר נַעֲשֵׂית אִשְׁתּוֹ, וְהִנֵּה הִיא יְהוּדִית וּמִתְגָּרֶשֶׁת בְּגֵט: <b>לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ</b>, כְּמוֹ וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ (דברים כ\"ד:ז'). וַעֲשָׂאוֹ אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים כ\"א:י\"ד) לְשׁוֹן סְחוֹרָה, וְרַבּוֹתֵינוּ בְּסִפְרֵי (תצא טז) וּבַגְּמָרָא (סנהדרין פה) יַעֲשׂוּ אוֹתָם לְשׁוֹן שִׁמּוּשׁ. וְהִנֵּה הוּא לְשׁוֹן אַזְהָרָה, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּשִׁפְחָה כְּלָל, וְאִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לוֹקֶה. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי לְפִי פְּשׁוּטוֹ כִּי לֹא תִתְעַמֵּר הוּא כְּמוֹ לֹא תִתְאַמֵּר, מִלְּשׁוֹן יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן (תהלים צד ד), וְכֵן אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (דברים כ\"ו:י\"ז), וְכֵן וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ (ישעיהו סא ו) בְּחִלּוּף הָאָלֶ\"ף בְּיוֹ\"ד, וְכֻלָּם רוֹמְמוּת וּגְדֻלָּה: הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם, רוֹמַמְתָּ וְגִדַּלְתָּ אוֹתוֹ לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים; הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם (דברים כ\"ו:י\"ח), רוֹמֵם וְגִדֵּל אוֹתְךָ עַל כָּל הָעַמִּים לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה; וְכֻלָּם נִגְזְרוּ מִן בְּרֹאשׁ אָמִיר (ישעיהו יז ו). יֹאמַר לֹא תִּתְרוֹמֵם וְתִתְגַּדֵּל בָּהּ לִהְיוֹת אַתָּה אֲדוֹנֶיהָ לְמָכְרָהּ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּשִׁפְחָה. וְכֵן יִקְרְאוּ בְּעַרְבִי הָאָדוֹן אֲמִיר, וְשִׁמּוּשׁ הָעַיִ\"ן וְהָאָלֶ\"ף כְּאֶחָד מֻרְגָּל בַּלָּשׁוֹן, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת (איוב לג כד), פְּדָאֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (במדבר יב ד) בְּמִלַּת פֶּתַע, וְכֵן מַעֲשֵׂה צַעֲצוּעִים (דהי\"ב ג י), כְּמוֹ בְּאָלֶ\"ף, מִן הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת (ישעיהו כב כד), הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת, כִּי תַּרְגּוּם כְּרוּבִים כְּרָבְיָא, וּבִלְשׁוֹן חֲכָמִים עוֹמְדוֹת אוֹמְדוֹת, בְּקִיאִין בְּקִיעִין, עֲדַיִן אֱדַיִן, עוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין אָרְכִי, עָרִיס אָרִיס, וְשָׁנִינוּ (שבת עו) חָלָב כְּדֵי גְּמִיעָה, וְשָׁאֲלוּ בַּגְּמָרָא (שם עז) גְּמִיעָה אוֹ גְּמִיאָה, וְתֵרְצוּ הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם (בראשית כד יז), ואעפ\"כ אוֹמְרִים מִמֶּנּוּ מְגַמֵּעַ, לֹא יְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט אֲבָל מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ (שם קיא), וּבַמִּשְׁנָה בְּמַסֶּכֶת כֵּלִים בַּתּוֹסֶפְתָּא שָׁנִינוּ מַרְדָּא בִּמְקוֹם מַרְדֵּעַ, וְאֵין מַקְפִּידִין כְּלָל בְּחִלּוּף שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ, וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים כ\"א:י\"ד) לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ, לֹא תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, בִּלְשׁוֹן פַּרְסִי קוֹרִין לַעֲבוֹדָה וְשִׁמּוּשׁ עֲמִירָה, מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לָמַדְתִּי זֹאת. וְזֶה אֱמֶת, שֶׁכֵּן רָאִיתִי בַּיְּרוּשַׁלְמִי, תַּמָּן צָוְחִין לְפָעֲלָא טָבָא עֲמִירָא, בְּפֶרֶק אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פ\"ט ה\"א) וּבְפֶרֶק כָּל הַצְּלָמִים (ע\"ז פ\"ג ה\"ו), וּמֻרְגָּל הוּא אַף בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּמְגִלַּת שׁוֹשָׁן, וְשַׁדַּר מַלְכָּא דְּאַתּוּר עַל כֻּלְּהוֹן עֲמִירָה דְּנִינְוֵה, וְעַל כָּל דְּעָמְרִין עַל יַד יַמָּא, וְעַל עֲמוּר דְּכַרְמְלָא וּדְגִלְעָד, וְאַהְפִּיכוּ פִּתְגָמָא דִּנְבוּכַדְנֶצַּר כֻּלְּהוֹן עֲמוּרַיָּא דְּאַרְעָא וְלָא תִּדְחֲלוּן מִנֵּהּ. וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּסֵּפֶר הַהוּא יִקָּרְאוּ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ <b>עֲמוּרֵי אַרְעָא</b>, כְּלוֹמַר הַנֶּעֱבָדִים לָאָרֶץ וְהַמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ, אוֹ שֶׁצִּוָּה מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְהֵם הַנִּקְרָאִים <b>עַבְדֵי הָאָרֶץ</b>, כִּי הֵם הַנֶּעֱבָדִים לַמֶּלֶךְ בְּמִלְחֲמוֹתָיו, הֵם אַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ וּפָרָשָׁיו, כִּלְשׁוֹן עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר (בראשית יד ד), וְעָבְדוּ בוֹ גּוֹיִם רַבִּים (ירמיהו כז ז): <b>תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ</b>, אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (תצא טז) אֲפִלּוּ לְאַחַר מַעֲשֶׂה יְחִידִי. וְהוּא מָה שֶׁהִזְכַּרְנוּ (רמב\"ן על דברים כ\"א:י\"ג), שֶׁהֵם סְבוּרִים שֶׁמֻּתָּר לָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה מִיָּד שֶׁהֱבִיאָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתוֹ, וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא מֻזְהָר עָלֶיהָ בְּעִמּוּר וּבִמְכִירָה: <b>לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה</b>, אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה זֶה. וְכֵן כֻּלָּם, לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ (דברים י\"ב:י\"ז), לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי (דברים י\"ז:ט\"ו). וְאָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים כ\"א:ט\"ז) בְּכֻלָּם, לֵית לָךְ רְשׁוּ. וְהַטַּעַם לֹא תִּתֵּן יְכֹלֶת לְנַפְשְׁךָ לַעֲשׂוֹת כָּכָה, וְהוּא מַפְלִיג בָּאַזְהָרָה. וְכֵן כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיַּנְחִילֶנּוּ פִּי שְׁנַיִם. וְהִנֵּה הַמַּשְׁוֶה אֶת הַבְּכוֹר לְאֶחָיו בְּנַחֲלָתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, ואע\"פ שֶׁאֵין דְּבָרָיו קַיָּמִים בַּדִּין, וְכָל שֶׁכֵּן אִם לֹא רָצָה לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא הַבְּכוֹר וְטָעַן שֶׁהוּא פָּשׁוּט, וְהִנְחִילוֹ כְּאֶחָד מִבָּנָיו מִדַּעְתּוֹ שֶׁהוּא הַבְּכוֹר, שֶׁעוֹבֵר בָּהֶן. וְאֵלּוּ מִצְוֹת מְחֻדָּשׁוֹת. וּמִמָּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב <b>עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר</b>, יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְהַדִּין הַזֶּה נוֹהֵג אֶלָּא בְּחַיֵּי הַבְּכוֹר, אֲבָל אִם מֵת הַבְּכוֹר בְּחַיֵּי אָבִיו, אע\"פ שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ חֵלֶק בְּכוֹרָתוֹ בַּקֶּבֶר וּמוֹרִישׁוֹ מִן הַדִּין לְבָנָיו, אִם רָצָה הַזָּקֵן וְאָמַר יִירְשׁוּ בָּנַי כָּךְ וְכָךְ בִּנְכָסַי וּבָנָיו שֶׁל בְּנִי הַבְּכוֹר יִטְּלוּ כָּךְ וְכָךְ בִּנְכָסַי, דְּבָרָיו קַיָּמִין כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵם קַיָּמִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם בְּכוֹר. וְכֵן אֵינֶנּוּ עוֹבֵר בַּלָּאו הַזֶּה אִם לֹא הִכִּיר הַבְּכוֹר לְאַחַר מוֹתוֹ, כִּי לֹא מָצָאתִי <b>עַל פְּנֵי</b>, רַק בְּחַיָּיו, עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם (במדבר ג ד), עַל פְּנֵי תֶּרַח (בראשית יא כח), וְכֵן כֻּלָּם: <b>בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה</b>, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין סח) אֵינוֹ קָטָן, שֶׁהַקָּטָן פָּטוּר מִכָּל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה וּמִכָּל הַמִּצְוֹת, אֲבָל הוּא הַמֵּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְהִנֵּה יֵשׁ עָלָיו שְׁנֵי עֳנָשִׁין, הָאֶחָד שֶׁהוּא מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וּמַמְרֶה בָּהֶם, וְהַשֵּׁנִי שֶׁהוּא זוֹלֵל וְסוֹבֵא, עוֹבֵר עַל מָה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ (ויקרא יט ב) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, וְנֶאֱמַר עוֹד (דברים י\"ג:ה') וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים ו':י\"ג) שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לָדַעַת הַשֵּׁם בְּכָל דְּרָכֵינוּ, וְזוֹלֵל וְסוֹבֵא לֹא יֵדַע דֶּרֶךְ ה'. וְעַל הַכְּלָל אֵין בּוֹ עַתָּה חֵטְא מָוֶת, וְעַל שֵׁם סוֹפוֹ הוּא נִדּוֹן, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין עא). וְזֶה טַעַם וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ, כִּי לֹא הוּמַת בְּגֹדֶל חֶטְאוֹ אֶלָּא לְיַסֵּר בּוֹ אֶת הָרַבִּים וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וְכֵן דֶּרֶךְ הַכָּתוּב שֶׁיַּזְהִיר כֵּן כַּאֲשֶׁר יָמִיתוּ, לְגָדֵר כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה בְּמִיתָתָם תַּקָּנָה לַאֲחֵרִים, כִּי הִזְכִּיר כֵּן בְּזָקֵן מַמְרֵא (דברים י\"ז:י\"ג), לְפִי שֶׁאֵין בְּהוֹרָאָתוֹ חֵטְא שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לָמוּת בּוֹ, רַק הוּא לְהָסִיר הַמַּחְלֹקֶת מִן הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם (רמב\"ן על דברים כ\"א:י\"א), וְכֵן בְּעֵדִים זוֹמְמִין (דברים י\"ט:כ'), שֶׁנֶּהֱרָגִין וְלֹא הָרְגוּ, וְכֵן הִזְכִּיר בְּמֵסִית (דברים י\"ג:י\"ב), לְפִי שֶׁהוּא נֶהֱרָג בְּדִבּוּרוֹ הָרַע בִּלְבַד אע\"פ שֶׁלֹּא עָבַד הַנִּיסָּת ע\"ז וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו, אֲבָל מִיתָתוֹ לְיַסֵּר הַנִּשְׁאָרִים. וְגַם זוֹ מִצְוָה מְחֻדֶּשֶׁת אוֹ מְבֹאֶרֶת מִן כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (שמות כ יב) וְאִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ (ויקרא יט ג): <b>וְתָלִיתָ אֹתוֹ</b>, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין מא א), כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר <b>כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי</b>, זִלְזוּלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁהָאָדָם עָשׂוּי בִּדְמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְיִשְׂרָאֵל בָּנָיו הֵם. מָשָׁל לִשְׁנֵי אַחִים דּוֹמִים זֶה לָזֶה וְכוּ', לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"א:כ\"ג). וְ<b>כָל הַנִּסְקָלִים נִתְלִין</b> דִּבְרֵי יָחִיד הֵם, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים (שם) שֶׁאֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְזֶה טַעַם (דברים כא כג) <b>כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי</b>, שֶׁיֹּאמְרוּ, מִפְּנֵי מָה זֶה תָּלוּי, מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשֵּׁם אוֹ שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית בְּכָךְ וְכָךְ עֲבוֹדָה, וְכָךְ וְכָךְ אוֹת וּמוֹפֵת רָאָה בָּהּ. וְהַסִּפּוּר בָּהּ וּבַעֲבוֹדָתָהּ יִקָּרֵא קְלָלָה. אוֹ שֶׁהוּא לְשׁוֹן זִלְזוּל, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר הָרַב, מִן (מלכים א ב ח) <b>וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת</b>, (שמואל א ג יג), <b>כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו</b>, בּוֹזִים. וְהַמָּשָׁל בִּשְׁנֵי הָאַחִים הַתְּאוֹמִים יֵשׁ לוֹ סוֹד, אֵינֶנּוּ כַּאֲשֶׁר חָשַׁב הָרַב בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֹאמַר, כִּי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לַהֲמִיתוֹ עָלָיו וְלִתְלוֹתוֹ עַל עֵץ לְגֹדֶל חֶטְאוֹ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי הָאָרוּר מִכָּל הָאָדָם וְהַמְּקֻלָּל בָּהֶם הוּא הַתָּלוּי, אֵין בְּכָל הַמִּיתוֹת מִיתָה מְנֻוֶּלֶת וּבְזוּיָה כָּמוֹהָ, וְאֵין רָאוּי שֶׁנְּטַמֵּא הָאָרֶץ וְתִהְיֶה קִלְלַת הָאֱלֹהִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי שָׁם צִוָּה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. וְלָכֵן צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ (יהושע י כ) <b>וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים</b>. וְעַל דַּעְתִּי הָעִנְיָן בִּבְנֵי שָׁאוּל הַמּוּקָעִים (שמואל ב כא), מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ תְּלוּיִים בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְלֹא מִיַּד יִשְׂרָאֵל כְּלָל, אֲבָל דָּוִד נְתָנָם לַגִּבְעוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם, וְהֵם אֲשֶׁר הוֹקִיעוּם וְלֹא רָצוּ לְקָבְרָם, לְפַרְסֵם נִקְמָתָם מֵהֶם וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ. וְכַאֲשֶׁר נִתַּךְ עֲלֵיהֶם מַיִם מִן הַשָּׁמַיִם אָז יָדַע דָּוִד שֶׁנִּמְחַל עֲוֹנָם, וְנֶעְתַּר אֱלֹהִים לָאָרֶץ כִּי פָקַד ה' אֶת הָאָרֶץ בְּמָטָר וַיִּכְלֶה הָרָעָב, וְאָז צִוָּה וְקָבְרוּ אוֹתָם עִם אֲבוֹתָם לִכְבוֹד הַמַּלְכוּת, לֹא לְחִיּוּבוֹ כְּלָל, שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נְטַמֵּא אֲנַחְנוּ אֶת הָאָרֶץ בְּמִי שֶׁנִּתְלֶה אוֹתוֹ. וְהִנֵּה ה' לֹא רָצָה עֲוֹנָם בִּתְלִיָּתָם מִיָּד, לְהוֹדִיעַ כִּי ה' אוֹהֵב גֵּרִים, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (יבמות עט). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על דברים כ\"א:כ\"ג) עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי אֱלֹהִים פּוֹעֵל, וְהַקְּלָלָה תָּבוֹא אֶל מָקוֹם קָרוֹב מֵהַתָּלוּי, וְיֵשׁ לוֹ סוֹד מֻדְבָּק בַּנֶּפֶשׁ, עַל כֵּן לֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ. וְהִנֵּה הַמֵּלִין תָּלוּי עַל הָעֵץ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. וְרַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין מו) דָּרְשׁוּ כֵן בְּכָל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ שֶׁלֹּא לִכְבוֹדוֹ, מָה עֵץ שֶׁהוּא נִוּוּל אַף כָּל שֶׁהוּא נִוּוּל. וְהִנֵּה לְדַעְתָּם <b>כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי</b>, לוֹמַר אע\"פ שֶׁזֶּה רָאוּי לְנַוְּלוֹ לְגֹדֶל חֶטְאוֹ לֹא תַעֲשֶׂה כֵן, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. וְעַל הַמָּשָׁל שֶׁל שְׁנֵי אַחִין יִהְיֶה כָּל הַמֵּלִין בַּטַּעַם הַזֶּה, וְכֵן הַקְּלָלָה שֶׁהִזְכִּיר רַבִּי אַבְרָהָם מִמֶּנָּה יִהְיֶה בְּכָל בַּיִת אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם מֵת, וְעַל כֵּן יִטְמָא (במדבר יט יד) כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. <b>וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ</b>, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ, אֵינֶנּוּ טַעַם בִּלְבַד בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ, שֶׁאִם כֵּן יִהְיֶה מֻתָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֲבָל הוּא לָאו שֵׁנִי. וְהִנֵּה הַמֵּלִין הַתָּלוּי אוֹ אֲפִלּוּ הַמֵּת בָּאָרֶץ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין וַעֲשֵׂה, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה אֶחָד, שֶׁהוּא לָמֵד מִן הַתָּלוּי כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי. וּמִן הַלָּאו הַזֶּה קָבַר יְהוֹשֻׁעַ מַלְכֵי כְּנַעַן בְּיוֹמָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּתְלִיָּתָן הַקְּלָלָה שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּמְגַדֵּף וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל הָיָה בָּהֶם מִשּׁוּם טֻמְאַת הָאָרֶץ. אוֹ שֶׁחָשַׁשׁ לְקִלְלַת אֱלֹהִים מִן הַמָּשָׁל שֶׁל שְׁנֵי הָאַחִים, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי. <b>לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים</b>, זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת, שֶׁאָמַר בַּתּוֹרָה (שמות כג ד) כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ, וְהוֹסִיף בְּכָאן לֵאמֹר <b>נִדָּחִים</b>, כִּי <b>תּוֹעֶה</b>, שֶׁתָּעָה מִדַּרְכּוֹ וְיָכוֹל לְהַטּוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ בְּלֹא עָמָל גָּדוֹל, וְעַתָּה הִזְכִּיר <b>נִדָּחִים</b>, שֶׁבָּרְחוּ מִמֶּנּוּ וְהִרְחִיקוּ. וְהִזְכִּיר שֶׂה שֶׁהוּא כְּאָבֵד, וּלְכָךְ בֵּאֵר בְּכָאן וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְאָמַר וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ, שֶׁהוּא בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, אע\"פ שֶׁאֵין הַשִּׂמְלָה חֲבִיבָה עַל בְּעָלֶיהָ כְּבַעֲלֵי הַחַיִּים וְאֵין הַהֶפְסֵד בָּהּ מָצוּי כְּבָהֶם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּתוּ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ, מִכָּל כְּלֵי בֵּיתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן חֲבִיבִין כְּשִׂמְלָתוֹ אֲשֶׁר יְכַסֶּה בָּהּ. וְעַל מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי מה ב\"מ ל) הוֹסִיף עוֹד בְּכָאן דְּבָרִים רַבִּים, כְּגוֹן וְהִתְעַלַּמְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם; הָשֵׁב, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים (ב\"מ לא); תְּשִׁיבֵם, אֲפִלּוּ לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ (שם); וְהַחְזִירָהּ בְּסִימָנִים, וּדְבָרִים אֲחֵרִים נִדְרָשִׁים בַּפָּרָשָׁה: <b>וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ</b>, שֶׁאֵינוֹ קָרוֹב אֶצְלְךָ, כִּי אֵינְךָ מִתְחַיֵּב לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת עִם הָאֲבֵדָה לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו, אוֹ שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ אוֹתוֹ כְּלָל. וּבְסִפְרֵי (תצא מז), אֵין לִי אֶלָּא קָרוֹב, רָחוֹק מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יְדַעְתּוֹ, וא\"כ יֹאמַר וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ בְּעִירְךָ שֶׁתִּשְׁאַל עָלָיו וְתֵדָעֶנּוּ, יִהְיֶה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ: וְהוֹסִיף בְּמִצְוַת הַטְּעִינָה לְהַזְהִיר עָלֶיהָ בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי בַּתּוֹרָה אָמַר (שמות כג ה) עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, מִצְוַת עֲשֵׂה. וְעוֹד הוֹסִיף <b>נוֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ</b>, כִּי שָׁם אָמַר <b>רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ</b>, וְלֹא הִזְכִּיר שָׁם רַק הַחֲמוֹר שֶׁדַּרְכּוֹ לִטְעוֹן מַשּׂוֹי גָּדוֹל וְיִרְבַּץ תַּחְתָּיו. וְאָמַר בְּכָאן <b>אָחִיךָ</b> וְשָׁם <b>אוֹיִבְךָ</b> וְ<b>שׂוֹנַאֲךָ</b>, לֵאמֹר תַּעֲשֶׂה עִמּוֹ כֵן, וּזְכֹר הָאַחְוָה וְתִשְׁכַּח הַשִּׂנְאָה: <b>כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ</b>, גַּם זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת, מִן אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד (ויקרא כב כח), כִּי הַטַּעַם בִּשְׁנֵיהֶם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָנוּ לֵב אַכְזָרִי וְלֹא נְרַחֵם, אוֹ שֶׁלֹּא יַתִּיר הַכָּתוּב לַעֲשׂוֹת הַשְׁחָתָה לַעֲקֹר הַמִּין אע\"פ שֶׁהִתִּיר הַשְּׁחִיטָה בַּמִּין הַהוּא, וְהִנֵּה הַהוֹרֵג הָאֵם וְהַבָּנִים בְּיוֹם אֶחָד, אוֹ לוֹקֵחַ אוֹתָם בִּהְיוֹת לָהֶם דְּרוֹר לָעוֹף, כְּאִלּוּ יַכְרִית הַמִּין הַהוּא. וְכָתַב הָרַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג מח) כִּי טַעַם שִׁלּוּחַ הַקֵּן וְטַעַם אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד כְּדֵי לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא יִשְׁחֹט הַבֵּן בְּעֵינֵי הָאֵם, כִּי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת דְּאָגָה גְּדוֹלָה בָּזֶה, וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּאֲגַת הָאָדָם לְדַאֲגַת הַבְּהֵמוֹת עַל בְּנֵיהֶם, כִּי אַהֲבַת הָאֵם וְחַנּוֹתָהּ לִבְנֵי בִּטְנָהּ אֵינֶנּוּ נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַשֵּׂכֶל וְהַדִּבּוּר אֲבָל הוּא מִפְּעֻלַּת כֹּחַ הַמַּחְשָׁבָה הַמְּצוּיָה בַּבְּהֵמוֹת כַּאֲשֶׁר הִיא מְצוּיָה בָּאָדָם. וְאִם כֵּן אֵין עִקַּר הָאִסּוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ רַק בִּבְנוֹ וְאוֹתוֹ, אֲבָל הַכֹּל הַרְחָקָה. וְיוֹתֵר נָכוֹן בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר. וְאָמַר הָרַב, וְאַל תָּשִׁיב עָלַי מִמַּאֲמָר הַחֲכָמִים (ברכות לג) הָאוֹמֵר עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי זוֹ אַחַת מִשְׁתֵּי סְבָרוֹת, סְבָרַת מִי שֶׁיִּרְאֶה כִּי אֵין טַעַם לַמִּצְוֹת אֶלָּא חֵפֶץ הַבּוֹרֵא, וַאֲנַחְנוּ מַחְזִיקִים בַּסְּבָרָא הַשְּׁנִיָּה, שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל הַמִּצְוֹת טַעַם. וְהֻקְשָׁה עָלָיו עוֹד מָה שֶׁמָּצָא בב\"ר (מד א), וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ להקב\"ה בֵּין שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר לְשׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף, הָא לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶם אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל ה) כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁגָּזַר הָרַב בַּמִּצְוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם טַעַם, מְבֹאָר הוּא מְאֹד, כִּי בְּכָל אֶחָד טַעַם וְתוֹעֶלֶת וְתִקּוּן לָאָדָם מִלְּבַד שְׂכָרָן מֵאֵת הַמְצַוֶּה בָּהֶן יִתְבָּרַךְ. וּכְבָר ארז\"ל (סנהדרין כא), מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תּוֹרָה וְכוּ', וְדָרְשׁוּ (פסחים קיט) וְלִמְכַסֶּה עָתִיק, זֶה הַמְגַלֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין, וּמַאי נִיהוּ טַעְמֵי תּוֹרָה. וּכְבָר דָּרְשׁוּ בְּפָרָה אֲדֻמָּה (במדב\"ר יט ג ד), שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, עַל הַכֹּל עָמַדְתִּי, וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי, אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי (קהלת ז כג). וְאָמַר ר' יוֹסֵי בר' חֲנִינָא, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ\"ה לְמֹשֶׁה, לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעַם פָּרָה אֲדֻמָּה אֲבָל לַאֲחֵרִים חֻקָּה, דִּכְתִיב (זכריה יד ו) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן, יקפאון כְּתִיב, דְּבָרִים הַמְכֻסִּים מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִין לִהְיוֹת צְפוּיִים לָעוֹלָם הַבָּא, כְּהָדֵין סַמְיָא דְּצָפֵי, דִּכְתִיב (ישעיהו מב טז) וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, וּכְתִיב (שם) אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים, שֶׁכְּבָר עֲשִׂיתִים לְר' עֲקִיבָא. הִנֵּה בֵּאֲרוּ שֶׁאֵין מְנִיעוּת טַעְמֵי תּוֹרָה מִמֶּנּוּ אֶלָּא עִוָּרוֹן בְּשִׂכְלֵנוּ, וְשֶׁכְּבָר נִתְגַּלָּה טַעַם הַחֲמוּרָה שֶׁבָּהֶם לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָאֵלֶּה רַבּוֹת בְּדִבְרֵיהֶם, וּבַתּוֹרָה וּבַמִּקְרָא דְּבָרִים רַבִּים מוֹדִיעִין כֵּן, וְהָרַב הִזְכִּיר מֵהֶן. אֲבָל אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת אֲשֶׁר נִתְקַשּׁוּ עַל הָרַב כְּפִי דַּעְתִּי עִנְיָן אַחֵר לָהֶם, שֶׁרָצוּ לוֹמַר שֶׁאֵין הַתּוֹעֶלֶת בַּמִּצְוֹת להקב\"ה בְּעַצְמוֹ יִתְעַלֶּה, אֲבָל הַתּוֹעֶלֶת בָּאָדָם עַצְמוֹ, לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ נֶזֶק אוֹ אֱמוּנָה רָעָה אוֹ מִדָּה מְגֻנָּה, אוֹ לִזְכֹּר הַנִּסִּים וְנִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְלָדַעַת אֶת הַשֵּׁם. וְזֶהוּ <b>לְצָרֵף בָּהֶן</b>, שֶׁיִּהְיוּ כְּכֶסֶף צָרוּף, כִּי הַצּוֹרֵף הַכֶּסֶף אֵין מַעֲשֵׂהוּ בְּלֹא טַעַם, אֲבָל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל סִיג, וְכֵן הַמִּצְוֹת לְהוֹצִיא מִלִּבֵּנוּ כָּל אֱמוּנָה רָעָה וּלְהוֹדִיעֵנוּ הָאֱמֶת וּלְזָכְרוֹ תָּמִיד. וּלְשׁוֹן זוֹ הָאַגָּדָה עַצְמָהּ הֻזְכְּרָה בִּילַמְּדֵנוּ (תנחומא שמיני ח) בְּפָרָשַׁת זֹאת הַחַיָּה, וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ להקב\"ה בֵּין שׁוֹחֵט בְּהֵמָה וְאוֹכֵל אוֹ נוֹחֵר וְאוֹכֵל, כְּלוּם אַתָּה מוֹעִילוֹ אוֹ כְּלוּם אַתָּה מַזִּיקוֹ, אוֹ מַה אִכְפַּת לוֹ בֵּין אוֹכֵל טְהוֹרוֹת אוֹ אוֹכֵל טְמֵאוֹת, אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ (משלי ט יב), הָא לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לְצָרֵף אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב ז) אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, וְנֶאֱמַר כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה. לָמָּה, שֶׁיְּהֵא מֵגֵן עָלֶיךָ. הִנֵּה מְפֹרָשׁ בְּכָאן שֶׁלֹּא בָּאוּ לוֹמַר אֶלָּא שֶׁאֵין הַתּוֹעֶלֶת אֵלָיו יִתְעַלֶּה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְאוֹרָהּ כַּמְּחֻשָּׁב מִן הַמְּנוֹרָה, וְשֶׁיִּצְטָרֵךְ לְמַאֲכַל הַקָּרְבָּנוֹת וְרֵיחַ הַקְּטֹרֶת כַּנִּרְאֶה מִפְּשׁוּטֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הַזֵּכֶר לְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁעָשָׂה שֶׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת לְזֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית אֵין הַתּוֹעֶלֶת לוֹ, רַק שֶׁנֵּדַע אֲנַחְנוּ הָאֱמֶת וְנִזְכֶּה בּוֹ עַד שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִים לִהְיוֹת מָגֵן עָלֵינוּ, כִּי דִּבּוּרֵנוּ וְזָכְרֵנוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה מִן הַשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר וְהָעֹרֶף, לוֹמַר שֶׁכֻּלָּם לָנוּ וְלֹא להקב\"ה, לְפִי שֶׁלֹּא יִתָּכֵן לוֹמַר בַּשְּׁחִיטָה שֶׁיְּהֵא בָּהּ תּוֹעֶלֶת וְכָבוֹד לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בַּצַּוָּאר יוֹתֵר מֵהָעֹרֶף אוֹ הַנִּחוּר, אֶלָּא לָנוּ הֵם לְהַדְרִיכֵנוּ בִּנְתִיבוֹת הָרַחֲמִים גַּם בְּעֵת הַשְּׁחִיטָה. וְהֵבִיאוּ רְאָיָה אַחֶרֶת, אוֹ מַה אִכְפַּת לוֹ בֵּין אוֹכֵל טְהוֹרוֹת, וְהֵם הַמַּאֲכָלִים הַמֻּתָּרִים, לְאוֹכֵל טְמֵאוֹת, וְהֵם הַמַּאֲכָלִים הָאֲסוּרִים שֶׁאָמְרָה בָּהֶם הַתּוֹרָה (ויקרא יא כח) טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם, וְרָמַז שֶׁהוּא לִהְיוֹתֵנוּ נְקִיֵּי הַנֶּפֶשׁ, חֲכָמִים, מַשְׂכִּילֵי הָאֱמֶת. וְאָמְרָם אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ, הִזְכִּירוּ כִּי הַמִּצְוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת כְּגוֹן שְׁחִיטַת הַצַּוָּאר לְלַמְּדֵנוּ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְהַמִּצְוֹת הַגְּזֵרוֹת הַגְּדוּרוֹת בְּמִינִין לְזַקֵּק אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה (שם כ כה), וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא. א\"כ כֻּלָּם לְתוֹעַלְתֵּנוּ בִּלְבַד. וְזֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֱלִיהוּא (איוב לה ו), אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ, וְאָמַר (שם פסוק ז) אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח. וְזֶה דָּבָר מֻסְכָּם בְּכָל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְשָׁאֲלוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי בִּנְדָרִים (פ\"ט ה\"א), אִם פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם, וְהֵשִׁיבוּ עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, אֵי זֶהוּ כְּבוֹד הַמָּקוֹם, כְּגוֹן סֻכָּה שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה, לוּלָב שֶׁאֵינִי נוֹטֵל, תְּפִלִּין שֶׁאֵינִי מַנִּיחַ, וְהַיְנוּ כְּבוֹד הַמָּקוֹם, מַשְׁמַע דִּלְנַפְשֵׁהּ הוּא דִּמְהַנֵּי, כַּהֲדָא, אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח, אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ. הִנֵּה בֵּאֲרוּ שֶׁאֲפִלּוּ הַלּוּלָב וְהַסֻּכָּה וְהַתְּפִלִּין שֶׁצִּוָּה בָּהֶן שֶׁיְּהוּ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם, אֵינָן לִכְבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ אֲבָל לְרַחֵם עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ. וּכְבָר סִדְּרוּ לָנוּ בִּתְפִלַּת יוֹם הַכִּפּוּרִים, אַתָּה הִבְדַּלְתָּ אֱנוֹשׁ מֵרֹאשׁ וַתַּכִּירֵהוּ לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ, כִּי מִי יֹאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה וְאִם יִצְדַּק מַה יִתֶּן לָךְ. וְכֵן אָמַר בַּתּוֹרָה (דברים י':י\"ג), לְטוֹב לָךְ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (שם פסוק יב). וְכֵן וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים (דברים ו':כ\"ד), וְהַכַּוָּנָה בְּכֻלָּם לְטוֹב לָנוּ וְלֹא לוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה. אֲבָל כָּל מָה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיּוֹתָיו צְרוּפוֹת וּמְזֻקָּקוֹת בְּלֹא סִיגֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּמִדּוֹת מְגֻנּוֹת. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ (ברכות לג) לְפִי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב\"ה רַחֲמִים וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת, לוֹמַר שֶׁלֹּא חָס הָאֵל עַל קַן צִפּוֹר וְלֹא הִגִּיעוּ רַחֲמָיו עַל אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, שֶׁאֵין רַחֲמָיו מַגִּיעִין בְּבַעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית לִמְנֹעַ אוֹתָנוּ מִלַּעֲשׂוֹת בָּהֶם צָרְכֵּנוּ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה אוֹסֵר הַשְּׁחִיטָה, אֲבָל טַעַם הַמְּנִיעָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מִדַּת הָרַחְמָנוּת וְשֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר, כִּי הָאַכְזָרִיּוּת תִּתְפַּשֵּׁט בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, כַּיָּדוּעַ בַּטַּבָּחִים שׁוֹחֲטֵי הַשְּׁוָרִים הַגְּדוֹלִים וְהַחֲמוֹרִים, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי דָּמִים זוֹבְחֵי אָדָם, אַכְזָרִים מְאֹד. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ (קידושין פב) טוֹב שֶׁבַּטַּבָּחִים שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. וְהִנֵּה הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף אֵינָן רַחֲמָנוּת עֲלֵיהֶם אֶלָּא גְּזֵרוֹת בָּנוּ, לְהַדְרִיכֵנוּ וּלְלַמֵּד אוֹתָנוּ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. וְכֵן יִקְרְאוּ הֵם כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, גְּזֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מכילתא בחדש ו) בִּמְשַׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו גְּזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת, אָמַר לָהֶם כְּשֶׁיְּקַבְּלוּ מַלְכוּתִי אֶגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת. כָּךְ אָמַר הקב\"ה, קִבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי, אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות כ ב), קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי, לֹא יִהְיֶה לְךָ וְכוּ' (שם פסוק ג). אֲבָל בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה בְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן מִדְרָשׁ, שֶׁיֵּשׁ בַּמִּצְוָה סוֹד, אָמַר רַבִּי רָחֲמַאי, מַאי דִכְתִיב שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְלֹא אָמַר אֶת הָאָב, אֶלָּא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, בִּכְבוֹד אוֹתָהּ בִּינָה שֶׁנִּקְרֵאת אֵם הָעוֹלָם, דִּכְתִיב (משלי ב ג) כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא. מַאי וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אָמַר רַבִּי רָחֲמַאי, אוֹתָם בָּנִים שֶׁגִּדְּלָה, וּמַאי נִיהוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה, וְדִינֵי שִׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ וְכוּ'. וְהִנֵּה הַמִּצְוָה הַזֹּאת רוֹמֶזֶת לְעִנְיָן גָּדוֹל, וּלְכָךְ שְׂכָרָהּ מְרֻבֶּה, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: <b>וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה</b>, מִצְוַת הַמַּעֲקֶה מְחֻדֶּשֶׁת, אוֹ מְבֹאֶרֶת מְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ (ויקרא יט טז). אֲבָל מִצְוַת הַכִּלְאַיִם מְבֹאֶרֶת, שֶׁכְּבָר אָמַר (שם פסוק יט) שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם. וְהִנֵּה בַּמַּשְׁמָע הַהוּא כָּל מָקוֹם הַנִּזְרָע, וְהוֹסִיף בְּכָאן כִּי אִם יִזְרַע הַכֶּרֶם כִּלְאַיִם יִקְדַּשׁ הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִזְרַע וּתְבוּאַת הַכֶּרֶם, לוֹמַר שֶׁיֵּאָסֵר בַּהֲנָאָה כְּהֶקְדֵּשׁ. וְטַעַם פֶּן, כְּמוֹ כִּי תִּקְדַּשׁ, וְכֵן וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ (שם י ז), וְכֵן וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן (בראשית ג ג). וְיִתָּכֵן שֶׁפֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה (דברים ל\"ב:כ\"ז), כְּעִנְיַן שֶׁמָּא, לוֹמַר לֹא תִּזְרַע אוֹתוֹ כִּלְאַיִם פֶּן יִצְמַח וְיֶאֱסֹר עָלֶיךָ הַכֹּל, כִּי אֵינָן נֶאֱסָרִין אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (כלאים פ\"ז ה\"ז) תְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ וַעֲנָבִים מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ כְּפוֹל הַלָּבָן: וְאָמַר <b>לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר</b>, וְהוּא הַדִּין לְכָל מִינֵי הַכִּלְאַיִם, וְהִיא מִצְוָה מְבֹאֶרֶת מִן בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם (ויקרא יט יט), שֶׁדֶּרֶךְ כָּל עוֹבֵד אַדְמָתוֹ לְהָבִיא צִמְדּוֹ בְּרֶפֶת אַחַת וְיַרְכִּיב אוֹתָן. וּבֵאֵר בַּשַּׁעַטְנֵז שֶׁאֵינֶנּוּ רַק בְּצֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וְהִזְכִּיר לֹא תִלְבַּשׁ, לְלַמֵּד שֶׁאֵין הָעֲלִיָּה אֲסוּרָה אֶלָּא בְּעִנְיַן לְבִישָׁה: <b>כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ</b>, טַעְמוֹ כַּאֲשֶׁר יִקַּח הָאִישׁ אִשָּׁה בְּלִקּוּחֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם הַקִּדּוּשִׁין בְּכֶסֶף, וְהִיא הַמְאֹרָסָה אֲשֶׁר יַזְכִּיר (דברים כ\"ב:כ\"ג), וְאַחֲרֵי יָמִים בָּא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ, שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲרֵבָה אֵלָיו בְּבִיאָתָהּ, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וּבָא לְבֵית דִּין וְטָעַן שֶׁלֹּא מְצָאָהּ בְּתוּלָה. וְהִנֵּה זֶה מִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיאָהּ בְּלֹא מֹהַר הַבְּתוּלוֹת, שֶׁהִיא הַכְּתֻבָּה שֶׁכָּתַב לָהּ, וּמִפְּנֵי כִּי בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה נִתְקַדְּשָׁה אֵלָיו הוּא טוֹעֵן עָלֶיהָ שֶׁזִּנְּתָה תַּחְתָּיו. וּלְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב (דברים כב כ), <b>וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר</b> כְּדִבְרֵי הַבַּעַל, <b>וּסְקָלוּהָ</b>. וְהָאֱמֶת לֹא יִוָּדַע רַק עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. וּלְפִי שֶׁהַכָּתוּב יְפָרֵשׁ בִּזְנוּנֵי הַבְּתוּלוֹת כִּי כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה מְאֹרָסָה תִּסָּקֵל וְכַאֲשֶׁר לֹא אֹרָסָה הִיא פְּטוּרָה, לֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כָּאן וְאִם אֱמֶת הָיָה שֶׁזִּנְּתָה בְּאֵרוּסֶיהָ וְשֶׁזִּנְּתָה בִּרְצוֹנָהּ, וּסְקָלוּהָ, וְאָמַר בְּרֶמֶז (דברים כב יא), כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ. וְהַנְּבָלָה הִיא בַּעֲשׂוֹתָהּ כֵן לִרְצוֹנָהּ. וְ<b>לִזְנוֹת</b>, הוּא כַּאֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, כִּי הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה לֹא תִקָּרֵא <b>זוֹנָה</b> בְּשָׁכְבָהּ עִם אַחַד הָעָם, אֲבָל הִיא מְיֹעֶדֶת לוֹ (שמות כב טו). <b>וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה</b>, הֲרֵי זֶה מָשָׁל, מְחֻוָּרִין הַדְּבָרִים כְּשִׂמְלָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ב:י\"ז), וְהוּא מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּסִפְרֵי (תצא רלז) וּבַמְּכִילְתָּא (משפטים יג). וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי זֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל מַכְנִיסִין הֶחָתָן וְהַכַּלָּה לַחֻפָּה וּבוֹדְקִין אוֹתָן, וְהָעֵדִים מְשַׁמְּרִים לָהֶם מִבַּחוּץ, וְהֵם שֶׁהַחֲכָמִים קוֹרִין לָהֶם שׁוֹשְׁבִינִין, וְכַאֲשֶׁר יִפָּרְדוּ נִכְנָסִין הָעֵדִים שָׁם וְלוֹקְחִין הַשִּׂמְלָה אֲשֶׁר שָׁכַב אוֹתָהּ עָלֶיהָ וְיִרְאוּ הַדָּמִים, וְזֶה יָדוּעַ בַּתַּלְמוּד (כתובות מו ירושלמי שם פ\"א ה\"א) וּבְסִפְרֵי אַגָּדָה, וְקוֹרִין הַשִּׂמְלָה הַהִיא סוּדָר. וּלְכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב שֶׁיִּפְרְשׂוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ הַשִּׂמְלָה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִיַּד הָעֵדִים, וְיֹאמְרוּ אֵלֶּה בְּתוּלֵי בִּתִּי. וּבְוַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ לְחַוֵּר הַדְּבָרִים בְּעִנְיָנִים הַרְבֵּה שֶׁהַכָּתוּב יְקַצֵּר בָּהֶם, אֲבָל לֹא אָמַר הֲרֵי זֶה מָשָׁל אֶלָּא הַמְּחַיֵּב מוֹצִיא שֵׁם רַע אע\"פ שֶׁלֹּא בָּעַל, וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר עַד שֶׁבָּעַל. וְכָךְ אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (שם מו) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, שִׂמְלָה מַמָּשׁ, וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. וְכֵן טַעַם הַפָּרָשָׁה, כִּי אָמַר הַכָּתוּב תְּחִלָּה וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה, יְדַבֵּר בִּשְׁנֵיהֶם, וְאַחַר כֵּן שָׁב לָאָב לְבַדּוֹ, וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה וְגוֹ', וְחָזַר וְאָמַר, וּפָרְשׁוּ הַשִּׂמְלָה, בִּשְׁנֵיהֶם. וְהַטַּעַם כִּי הַתְּבִיעָה הַזֹּאת לָאָב לְבַדּוֹ, הוּא שֶׁהַקְּנָס שֶׁלּוֹ, אֲבָל שִׁתֵּף הָאֵם בַּמַּעֲשֶׂה מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הַשִּׂמְלָה הַנָּשִׁים יִתְעַסְּקוּ בָּהּ, וְהֵן הַיּוֹדְעוֹת וְהַבְּקִיאוֹת בְּדָמִים, וְלָאֵם רָאוּי שֶׁתִּתְפֹּשׂ וְתָבִיא אוֹתָהּ לב\"ד. אֲבָל טַעֲנַת <b>אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה</b>, לָאָב בִּלְבַד הִיא, וְהָאֵם לָאו בַּעֲלַת דְּבָרִים דִּידֵהּ הִיא, אוֹ אַחַר שֶׁיְּסַדֵּר הָאָב טַעֲנוֹתָיו בב\"ד יִתְפֹּשׂ בַּשִּׂמְלָה אֲשֶׁר הֵבִיאָה אִשְׁתּוֹ תַּחַת כַּנְפוֹת כְּסוּתָהּ וְיִפְרְשׂוּ אוֹתָהּ שְׁנֵיהֶם בב\"ד. וְהִנֵּה לֹא הֻזְכְּרָה הָאֵם בַּפָּרָשָׁה וְלֹא בָּאָה לב\"ד כְּלָל אֶלָּא מִפְּנֵי עִנְיַן הַשִּׂמְלָה, שֶׁהוּא מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי: וְטַעַם <b>וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף</b>, אַחֲרֵי הַמַּלְקוּת הַנִּדְרָשׁ מִ<b>וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ</b> (כתובות מו), כִּי הַמִּנְהָג לִכְתֹּב לִבְתוּלָה מֹהַר חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, וְהִנֵּה זֶה הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע בַּעֲבוּר שֶׁשְּׂנֵאָהּ וְרָצָה לְהוֹצִיאָהּ בְּלֹא כְלוּם, וְלָכֵן עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב בְּמֵאָה כֶסֶף כִּי הַתּוֹרָה תַּעֲנִישׁ בְּכֶפֶל, כְּעִנְיָן שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם (שמות כב ג), אע\"פ שֶׁהַכְּתֻבָּה מִדִּבְרֵיהֶם לְמִי שֶׁיַּתְנֶה עִמָּהּ אוֹ יִשָּׂאֶנָּה סְתָם, אֲבָל הַמִּנְהָג הָיָה לִכְתֹּב מֹהַר לַבְּתוּלוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם שם טז) כְּמֹהַר הַבְּתוּלוֹת, וְהָרֹב יַעֲשׂוּ כֵן, וְאִם לֹא הָיְתָה כְּתֻבָּה לָאִשָּׁה הַזֹּאת לָמָּה יָשִׂים עָלֶיהָ עֲלִילוֹת דְּבָרִים מִפְּנֵי שֶׁבָּא עָלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ, יִכְתֹּב לָהּ גֵּט וְיִפָּטֵר מִמֶּנָּה, דִּכְתִיב (מלאכי ב טז) כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח: <b>וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם</b>, לְהוֹצִיא לָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה חִדּוּדִים שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶהֱנֵית מֵהֶם. גַּם, לְרַבּוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, לְשׁוֹן רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה. וְלֹא הֲבִינוֹתִי מַהוּ, וְכִי בְּתוּלָה הִיא זוֹ שֶׁנְּמַעֵט אוֹ נִצְטָרֵךְ לְרַבּוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, מָה לִי רִאשׁוֹן מָה לִי שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי, וְעוֹד הָיָה לוֹ לוֹמַר הַבָּאִים אַחֲרָיו. וּבַנֻּסְחָאוֹת שֶׁלָּנוּ בְּסִפְרֵי (תצא קב), שְׁנֵיהֶם, וְלֹא הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה חִדּוּדִין, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר גַּם שְׁנֵיהֶם, לְרַבּוֹת הַבָּאִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְהִיא בִּיאָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְרִבָּה אוֹתָהּ הַכָּתוּב בְּכָאן, וְכָל הָעֲרָיוֹת לְמֵדוֹת זוֹ מִזּוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט גַּם שְׁנֵיהֶם, הָאִישׁ הַפּוֹשֵׁעַ בַּחֵטְא יוֹתֵר, שֶׁהוּא הַתּוֹבֵעַ וְהַמְּפַתֶּה וְהָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, וְגַם הָאִשָּׁה. וְהִזְכִּיר זֶה הַכָּתוּב וּפֵרֵשׁ גַּם שְׁנֵיהֶם, הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב וְגַם הָאִשָּׁה, וְכֵן דֶּרֶךְ הַכְּתוּבִים לִתְלוֹת הַחֵטְא בָּאִישׁ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (ויקרא כ יז) בְּעֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי טַעַם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה תּוֹסֶפֶת בֵּאוּר, כְּמוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' (שמות לה ה), אוֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶצַּר (ירמיהו כז ח). וּבְסִפְרֵי (שם) הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה, אע\"פ שֶׁהִיא קְטַנָּה, וְהָאִשָּׁה, אע\"פ שֶׁנִּבְעֲלָה לְקָטָן. אִם כֵּן טַעְמוֹ גַּם שְׁנֵיהֶם, גַּם כָּל אֶחָד מֵהֶם, הָאִישׁ אוֹ הָאִשָּׁה, הַמַּגִּיעַ מֵהֶם לְחִיּוּב: עִנְיַן נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, כִּי כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ עֵדִים מֵרָחוֹק אִישׁ תּוֹפֵס בְּנַעֲרָה וְשָׁכַב עִמָּהּ בָּעִיר, וְהֵרִימוּ הָעֵדִים קוֹלָם וְהִתְרוּ בָּהֶם, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (מכות ו ב) יִתְחַיְּבוּ שְׁנֵיהֶם סְקִילָה. שֶׁגַּם הָאִשָּׁה בְּחֶזְקַת מְזַנָּה לְדַעַת, כֵּיוָן שֶׁלֹּא צָעֲקָה כְּלָל, כִּי דֶּרֶךְ כָּל אֲנוּסָה לִצְעֹק בָּעִיר לְהוֹשִׁיעָהּ וּלְהַצִּילָהּ. וְאִם יִרְאוּ אוֹתָהּ בַּשָּׂדֶה שֶׁיַּחֲזִיק בָּהּ וְיִשְׁכָּבֶנָּה, הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת אֲנוּסָה וּפְטוּרָה. וְטַעַם <b>צָעֲקָה</b>, יִתָּכֵן שֶׁצָּעֲקָה. אוֹ טַעְמוֹ אִם צָעֲקָה אֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, כִּי אֲפִלּוּ שָׁמְעוּ שֶׁלֹּא צָעֲקָה פְּטוּרָה כֵּיוָן שֶׁאֵין שָׁם מוֹשִׁיעִים לָהּ. וְהַכְּלָל אִם יֵשׁ לָהּ מוֹשִׁיעִים בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה חַיֶּבֶת, אֵין לָהּ מוֹשִׁיעִים בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּשָּׂדֶה פְּטוּרָה, שֶׁלֹּא דִּבֵּר הַכָּתוּב אֶלָּא בַּהוֹוֶה: וְאָמַר <b>עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ</b>, וְלֹא יִקָּרֵא עִנּוּי רַק הַשּׁוֹכֵב בְּאֹנֶס, וְזוֹ כְּבָר חִיֵּב אוֹתָהּ כִּמְזַנָּה לְרָצוֹן. אֲבָל עִנְיַן הַכָּתוּב כִּי כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה שֶׁהָאִישׁ אוֹחֵז בָּהּ וְשׁוֹכֵב עִמָּהּ, נָדוּן הָאִשָּׁה כְּמִתְרַצָּה, בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה יְכוֹלָה לְהִוָּשֵׁעַ מִמֶּנּוּ, וְנֶחְשָׁב הָאִישׁ כִּמְעַנֶּה אוֹתָהּ, כִּי לֹא פִּתָּהּ וְלֹא דִּבֵּר עַל לִבָּהּ לְהִשָּׁמַע אֵלָיו. וְלֹא יָדַעְתִּי בְּדִין הַצְּעָקָה אִם רָאִינוּ נַעֲרָה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְהִיא נִלְחֶמֶת בּוֹ בְּכָל כֹּחָהּ וּבוֹכָה וְאוֹחֶזֶת בִּבְגָדָיו אוֹ בְּשַׂעֲרוֹתָיו לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ וְלֹא יָדְעָה לִצְעֹק, לָמָּה תִּסָּקֵל, אֶלָּא גַּם הַצְּעָקָה בַּהוֹוֶה, לָדוּן בָּהּ מִן הַסְּתָם בָּעִיר מְפֻתָּה וּבַשָּׂדֶה אֲנוּסָה: <b>מַמְזֵר</b>, שֵׁם לְאִישׁ מוּזָר מֵאֶחָיו וְיוֹדְעָיו, שֶׁלֹּא יִוָּדַע מֵאַיִן בָּא, כִּלְשׁוֹן וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים (זכריה ט ו), יֹאמַר שֶׁלֹּא יֵשֵׁב בְּאַשְׁדּוֹד זוּלָתִי אִישׁ נָכְרִי וְזָר שֶׁיַּעֲבֹר בּוֹ, כִּי יַכְרִית גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים מִמֶּנּוּ. וְהִנֵּה הַנּוֹלָד לְאִישׁ מֵאֵשֶׁת אָבִיו הוּא יַרְחִיק אוֹתוֹ וְלֹא יוֹדֶה בּוֹ לְבָשְׁתּוֹ וְלִכְלִמָּתוֹ מִן הַמַּעֲשֶׂה הָרַע שֶׁעָשָׂה, וְגַם אִמּוֹ תַּשְׁלִיכֶנּוּ בַּלַּיְלָה, כְּעִנְיָן הָאֲסוּפִי הַנִּזְכָּר בַּתַּלְמוּד (קידושין סט), וְהִנֵּה הוּא מַמְזֵר בְּעִיר מוֹלַדְתּוֹ. וְכֵן כָּל הָעֲרָיוֹת, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ בְּקִדּוּשִׁין יְרוּשַׁלְמִי (פ\"ג הי\"ד), אָמַר ר' אַבְהוּ מַהוּ מַמְזֵר מוּם זָר: <b>עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם</b>, מָצִינוּ (לעיל ב כח כט) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר. וְרַבִּים אָמְרוּ שֶׁהֵם לֹא קִדְּמוּ אוֹתָם אֲבָל יִשְׂרָאֵל קָנוּ מֵהֶם, וְזֶה הֶבֶל, כִּי דַּי לַמַּחֲנֶה שֶׁיִּמְכְּרוּ לָהֶם כַּאֲשֶׁר יִרְצוּ לִקְנוֹת. וְעוֹד כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא בָּאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב, וְהַמּוֹאָבִים הוֹצִיאוּ לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם בַּכֶּסֶף, וְהַכָּתוּב יְסַפֵּר שֶׁעָשׂוּ הַמּוֹאָבִים כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בְּנֵי עָשׂוּ, וְלָמָּה יַרְחִיק הַמּוֹאָבִי לְעוֹלָם בַּעֲבוּר זֶה וְלֹא יְתַעֵב הָאֲדוֹמִי. ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים ב':כ\"ט) כִּי טַעַם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו וְהַמּוֹאָבִים עַל אֶעְבְּרָה בְּאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ (שם פסוק כז), אֲבָל לֹא מָכְרוּ לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם, כִּי הֵם עָבְרוּ בְּהַר שֵׂעִיר וּבְעָר, רַק מֶלֶךְ אֱדוֹם לֹא הִנִּיחָם לַעֲבֹר דֶּרֶךְ מְדִינָתוֹ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר (במדבר כ יח) לֹא תַעֲבֹר בִּי. גַּם זֶה הֶבֶל, כִּי הֵם אָמְרוּ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם אֶעְבְּרָה בְּאַרְצֶךָ, וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ (שם פסוק כא), הִנֵּה לֹא נִכְנְסוּ כְּלָל בִּגְבוּל אֱדוֹם. וְכֵן כָּתוּב (שם כא ד) וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם, כִּי הֻצְרְכוּ לָשׁוּב לְאָחוֹר דֶּרֶךְ יַם סוּף מֵהֹר הָהָר שֶׁהוּא עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם, וְלֹא בָּאוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם עַצְמָהּ כְּלָל. וְיִפְתָּח אָמַר בְּבֵאוּר (שופטים יא טז-יח), כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה, וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה, וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְגוֹ', וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב. הִנֵּה זֶה מְפֹרָשׁ שֶׁלֹּא בָּאוּ כְּלָל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם וְלֹא בְּאֶרֶץ מוֹאָב, וְאִלּוּ בָּאוּ שָׁם הָיוּ מוֹכְרִין לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם, כִּי אֵין הַמִּנְהָג לְנוֹתֵן רְשׁוּת לְעַם הַצָּבָא לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹ שֶׁלֹּא יִמְכֹּר לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם. וְהַנִּרְאֶה אֵלַי כִּי הַכָּתוּב הִרְחִיק שְׁנֵי הָאַחִים הָאֵלֶּה שֶׁהָיוּ גְּמוּלֵי חֶסֶד מֵאַבְרָהָם שֶׁהִצִּיל אֲבִיהֶם וְאִמָּם מִן הַחֶרֶב וְהַשְּׁבִי (בראשית יד טז), וּבִזְכוּתוֹ שְׁלָחָם הַשֵּׁם מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה (שם יט כט), וְהָיוּ חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִם יִשְׂרָאֵל, וְהֵם עָשׂוּ עִמָּהֶם רָעָה, הָאֶחָד שָׂכַר עָלָיו בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר, וְהֵם הַמּוֹאָבִים, וְהָאֶחָד לֹא קִדֵּם אוֹתוֹ בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לְמוּלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (לעיל ב יח יט) אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן, וְהִנֵּה הַכָּתוּב הִזְהִירָם (שם פסוק יט) אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם, וְהֵם לֹא קִדְּמוּ אוֹתָם כְּלָל, כִּי הָיָה הַכָּתוּב אוֹמֵר, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַמּוֹאָבִים וְהָעַמּוֹנִים, אֲבָל לֹא הִזְכִּיר עַמּוֹן שֶׁלֹּא קִדְּמוּ אוֹתָם. וְהִנֵּה עַמּוֹן הִרְשִׁיעַ בָּזֶה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, כִּי בְּנֵי עֵשָׂו וְהַמּוֹאָבִים כַּאֲשֶׁר יָדְעוּ שֶׁהֻזְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִתְגָּרוּ בָּהֶם הוֹצִיאוּ לֶחֶם וּמַיִם חוּץ לִגְבוּלָם, וְעַמּוֹן לֹא אָבָה לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְזֶה טַעַם <b>אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ</b>, שֶׁלֹּא יָצְאוּ לִקְרָאתָם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֲחֵרִים. וּלְכָךְ הִקְדִּים הַכָּתוּב <b>עַמּוֹנִי</b> וְהִקְדִּים לְהַזְכִּיר פִּשְׁעוֹ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם, וְאַחֲרֵי כֵן הִזְכִּיר <b>מוֹאָבִי</b> וְחַטָּאתוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (יבמות עו) עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית, מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ דַּרְכּוֹ לְקַדֵּם וְאֵין הָאִשָּׁה דַּרְכָּהּ לְקַדֵּם שֶׁתּוֹצִיא מָזוֹן חוּץ לִגְבוּל הָאָרֶץ. וְכֵן הִזְכִּירוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (שם פ\"ח ה\"ג) וּבִמְגִלַּת רוּת רַבָּתִי (ד ח), מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ הָאִישׁ לִשְׂכֹּר וְאֵין דֶּרֶךְ הָאִשָּׁה לִשְׂכֹּר: <b>לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם</b>, מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ\"ג:י\"ז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן, ת\"ל לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ג:ז'). וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה בְּסִפְרֵי (תצא רנא) מִטּוֹבָתָם, מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ, הוֹצִיא אֶת אֵלּוּ מֵאוֹתָהּ טוֹבָה, אֲבָל לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ':י') כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, יָכוֹל אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב כֵּן, ת\"ל לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם. וְכֵן בְּתַנְחוּמָא. וְהַנִּרְאֶה אֵלַי כִּי מִלְחֶמֶת עַמּוֹן וּמוֹאָב אֲסָרָהּ הַכָּתוּב עָלֵינוּ לְדוֹרוֹת, וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר (לעיל ב ט יט) <b>אַל תִּתְגָּר בָּם</b>, אֵינָהּ מִצְוָה לְשָׁעָה בִּלְבַד, אֲבָל הִיא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, זֶהוּ שֶׁאָמַר (שם) כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה. וְהִנֵּה אַרְצָם לָהֶם לְעוֹלָם, כִּי הִיא נַחֲלָה שֶׁהִנְחִילָם הַשֵּׁם. אִם כֵּן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר <b>לֹא תִדְרֹשׁ</b> יְצַוֶּה אִם נִלָּחֵם עֲלֵיהֶם בְּעִיר שֶׁכָּבְשׁוּ הֵם מִן הָעַמִּים, שֶׁלֹּא נִקְרָא לָהֶם לְשָׁלוֹם. וְכֵן אִם יָבוֹאוּ הֵם לְהִלָּחֵם בְּאַרְצֵנוּ, מֻתָּר לָנוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וְלִכְבֹּשׁ מֵהֶם הַמְּדִינוֹת לְהַכּוֹת יוֹשְׁבֵי הֶעָרִים שֶׁעָשׂוּ עִמָּנוּ הָרָעָה, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יִפְתָּח (שופטים יא לג), וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר, וְכֵן עָשָׂה דָּוִד לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן (שמואל ב יב לא), בַּעֲבוּר שֶׁהֵם פָּרְצוּ הַגָּדֵר תְּחִלָּה וְנִלְחֲמוּ בּוֹ, וְאָז לֹא נִצְטָרֵךְ לִקְרֹא בִּשְׁלוֹמָם וְנַכֶּה בַּנִּלְחָמִים בָּנוּ כָּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף אִם נִרְצֶה. וְאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (במדב\"ר כא ו), וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ (מלכים ב ג יט), אָמְרוּ לוֹ, הַכָּתוּב אוֹמֵר (דברים כ':י\"ט) לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, וְאַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אָמַר לָהֶם, עַל כָּל הָאֻמּוֹת צִוָּה, וְזוֹ קַלָּה וּבְזוּיָה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג יח) וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי ה' וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם, אֵלּוּ אִילָנוֹת טוֹבִים. וְכָל זֶה לְהַזִּיקָם וּלְצַעֲרָם, אֲבָל הָאָרֶץ תִּשָּׁאֵר לַמִּשְׁפָּחָה הַהִיא, שֶׁהִיא נַחֲלָה שֶׁהִנְחִילָם הַשֵּׁם. וְזֶה הָעִנְיָן מֻזְכָּר בְּאַגָּדוֹת בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (עד יג) וּבְמִדְרַשׁ תִּלִּים (ס א). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט טַעַם לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם, כְּאוֹמֵר אע\"פ שֶׁהֵם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּכֶם וְאַבְרָהָם אֲבִיכֶם אָהַב אֶת אֲבִיהֶם כְּאָח לוֹ יוֹנֵק שְׁדֵי אִמּוֹ, לֹא תִּהְיוּ אַתֶּם לוֹ כְּאַחִים דּוֹרְשֵׁי שָׁלוֹם וְטוֹבָה, כִּי הֵם הֵפֵרוּ בְּרִית אַחְוָה וְתִהְיֶה מוּפֶרֶת לְעוֹלָם. וְהִנֵּה הַשֵּׁם שָׁמַר לִבְנֵי לוֹט זְכוּת אֲבִיהֶם שֶׁלִּוָּה אֶת נְבִיאוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה', וּלְכָךְ הִנְחִילָם מִנַּחֲלַת אַבְרָהָם, וְהֶעֱנִישׁ אֶת בָּנָיו בְּחֶטְאָם שֶׁלֹּא יִדְבְּקוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְכֵן הַמִּצְרִים הִרְחִיקָם שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת מִפְּנֵי רִשְׁעָם אֲשֶׁר עָשׂוּ עִמָּנוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, אֲבָל לֹא יְתַעֵב אוֹתָם לְעוֹלָם בַּעֲבוּר שֶׁהָיִינוּ גֵּרִים בְּאַרְצָם וְנִמְלַטְנוּ עִמָּהֶם בִּימֵי הָרָעָב בַּכָּבוֹד שֶׁעָשׂוּ לְאָבִינוּ, וְהִמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מִמֶּנּוּ קָצִין וּמוֹשֵׁל. וְכֵן עָשָׂה עִם אֱדוֹם, שָׁמַר לָהֶם זְכוּת אָבוֹת שֶׁהָיוּ מִזֶּרַע קֹדֶשׁ, וְהִרְחִיקָם שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת בַּעֲבוּר שֶׁיָּצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ בַּחֶרֶב וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים. וְהַקַּבָּלָה מִן רַבּוֹתֵינוּ (יבמות עח) כִּי אֵין דּוֹר שְׁלִישִׁי מִימֵי מֹשֶׁה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִתְגַּיֵּר אֶחָד מֵהֶם יָבֹא הַדּוֹר הַשְּׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ בִּקְהַל ה': <b>וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע</b>, שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ג:י'). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בְּעִנְיַן הַמִּצְוָה הַזֹּאת, כִּי הַכָּתוּב יַזְהִיר בְּעֵת אֲשֶׁר הַחֵטְא מָצוּי בּוֹ, וְהַיָּדוּעַ בְּמִנְהֲגֵי הַמַּחֲנוֹת הַיּוֹצְאוֹת לַמִּלְחָמָה כִּי יֹאכְלוּ כָּל תּוֹעֵבָה, יִגְזְלוּ וְיַחְמְסוּ, וְלֹא יִתְבּוֹשְׁשׁוּ אֲפִלּוּ בְּנִאוּף וְכָל נְבָלָה, הַיָּשָׁר בִּבְנֵי אָדָם בְּטִבְעוֹ יִתְלַבֵּשׁ אַכְזָרִיּוּת וְחֵמָה כְּצֵאת מַחֲנֶה עַל אוֹיֵב, וְעַל כֵּן הִזְהִיר בּוֹ הַכָּתוּב וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הִיא אַזְהָרָה מִכָּל הַנֶּאֱסָר. וּבְסִפְרֵי (תצא קיט), וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע, שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְּטֻמְאוֹת וּבִטְהָרוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, ת\"ל עֶרְוָה. אֵין לִי אֶלָּא עֶרְוָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְקִלְלַת הַשֵּׁם, ת\"ל וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע, אוֹ יָכוֹל בְּטֻמְאוֹת וּבִטְהָרוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, ת\"ל עֶרְוָה, מָה עֶרְוָה מְיֻחֶדֶת מַעֲשֶׂה שֶׁגָּלוּ עָלָיו כְּנַעֲנִים וּמְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, אַף כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁגָּלוּ עָלָיו כְּנַעֲנִים וּמְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר <b>דָּבָר</b>, אַף עַל לָשׁוֹן הָרָע. וְגַם זֶה מִן הַטַּעַם שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, כִּי מִלְּבַד הָאַזְהָרוֹת שֶׁבָּאוּ בְּאֵלֶּה הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת יוֹסִיף לָאו בַּמַּחֲנֶה שֶׁנִּשָּׁמֵר בּוֹ מִכָּל אֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת שֶׁלֹּא תִּסְתַּלֵּק הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׁם, כַּאֲשֶׁר אָמַר, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ. וְהִנֵּה הָעוֹשֶׂה הָעֲבֵרוֹת הַגְּדוֹלוֹת בַּמַּחֲנֶה, כְּאוֹתָם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ירמיהו ז ל), שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ, וְעוֹד שֶׁלֹּא יִגְבְּרוּ עָלֵינוּ הָאוֹיְבִים אִם נַעֲשֶׂה כַּמַּעֲשִׂים הַגּוֹרְמִים לָהֶם שֶׁיִּגְלוּ מִפָּנֵינוּ, וְזֶהוּ וְלָתֵת אוֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ (שם). וְהוֹסִיפוּ בּוֹ לָשׁוֹן הָרַע כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְבּוּ בֵּינֵיהֶם מַחְלוֹקוֹת, וְיַכּוּ בֵּינֵיהֶם מַכָּה רַבָּה מְאֹד יוֹתֵר מִן הָאוֹיְבִים: וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הִזְהִיר בְּבַעַל הַמִּקְרֶה לָצֵאת מִכָּל הַמַּחֲנֶה, מִפְּנֵי הַטַּעַם הַנִּזְכָּר שֶׁהַשֵּׁם מִתְהַלֵּךְ עִמָּנוּ לְהוֹשִׁיעֵנוּ וְהַמַּחֲנֶה קָדוֹשׁ, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבֵּנוּ מִתְכַּוֵּן להקב\"ה וְנוֹחִיל לִישׁוּעָתוֹ וְלֹא נִסְמֹךְ בִּזְרוֹעַ בָּשָׂר. וְכֵן הַטַּעַם בְּכִסּוּי הַצּוֹאָה, כִּי הַמַּחֲנֶה כֻּלּוֹ כְּמִקְדַּשׁ ה'. וּמִמֶּנּוּ נִלְמוֹד לִמְקוֹם הַתְּפִלָּה, שֶׁנַּרְחִיק מִן הַצּוֹאָה אַרְבַּע אַמּוֹת, וּלְכָל מַרְאֵה הָעֵינַיִם. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ יִדְרְשׁוּ (פסחים סח א), וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה, בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה וּבְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאָרוֹן עִמָּהֶם שָׁם. וְגַם כִּסּוּי הַצּוֹאָה לְדַעְתָּם (ברכות כב ב; שם כה) בְּמָקוֹם אֲשֶׁר יַזְכִּירוּ הַשֵּׁם לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע. אִם כֵּן גַּם זוֹ אַזְהָרָה כָּפַל אוֹתָהּ בַּמַּחֲנֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַכֹּל מֻפְקָר כְּמַחֲנוֹת הַגּוֹיִם. וְגַם אֵלּוּ מִצְוֹת מְבֹאָרוֹת. וְטַעַם כִּסּוּי הַצּוֹאָה, שֶׁאֵין הַצּוֹאָה כְּטֻמְאָה שֶׁתְּטַמֵּא אֶת מְקוֹמָהּ וְשֶׁתִּהְיֶה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, אֲבָל אָסוּר לִרְאוֹתָהּ בְּעֵת הַתְּפִלָּה וּבִהְיוֹת הַלֵּב דָּבֵק בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד, מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבָרִים הַנִּמְאָסִים יוֹלִידוּ גְּנַאי בַּנֶּפֶשׁ וִישַׁבְּשׁוּ כַּוָּנַת הַלֵּב הַטָּהוֹר, וְכַאֲשֶׁר נֶעֶלְמָה מֵעֵין רוֹאֶה אֵין רַע: וְטַעַם <b>לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו</b>, דָּבֵק לְמַעְלָה, שֶׁאִם יִבְרַח הָעֶבֶד מֵאֲדֹנָיו אֲשֶׁר יָצָאתָ עָלָיו מַחֲנֶה וְיִנָּצֵל אֶל מַחֲנֶךָ, לֹא תַּסְגִּירֶנּוּ לוֹ בְּמָמוֹן אֲשֶׁר יִתֵּן לְךָ. וּלְפִי שֶׁאָמַר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר, נִרְאֶה שֶׁהוּא מִצְוָה שֶׁיִּהְיֶה בֶּן חוֹרִין וְלֹא נַעֲבֹד בּוֹ אֲנַחְנוּ. וְהַטַּעַם בַּמִּצְוָה הַזּוֹ כִּי עִמָּנוּ יַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, וְאֵינֶנּוּ הָגוּן שֶׁנַּחְזִירֶנּוּ אֶל אֲדוֹנָיו לַעֲבֹד ע\"ז. וְעוֹד שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁיְּלַמֵּד דֶּרֶךְ מְבוֹא הָעִיר, כִּי בְּעִנְיָן כָּזֶה יִלְכְּדוּ מְדִינוֹת רַבּוֹת עַל יְדֵי הָעֲבָדִים וְהַשְּׁבוּיִים הַבּוֹרְחִים מִשָּׁם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (גיטין מה) אֲפִילּוּ בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּרַח מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ, שֶׁגַּם זֶה יַעֲמֹד לִפְנֵי יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַשֵּׁם וְיִנָּצֵל מֵעֲבֹד הַיּוֹשְׁבִים עַל אֲדָמָה טְמֵאָה, וְשֶׁאֵין כָּל הַמִּצְוֹת נוֹהֲגוֹת שָׁם: <b>לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל</b>, מְקֻדֶּשֶׁת וּמְזֻמֶּנֶת לִזְנוּת. וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מְזֻמָּן לְמִשְׁכָּב, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ג:י\"ח). וְהִנֵּה אִם הַלָּאו הַזֶּה אַזְהָרָה בָּאִשָּׁה הַנִּשְׁכֶּבֶת, וְיַזְהִיר בִּהְיוֹתָהּ מְקֻדֶּשֶׁת וּמְזֻמֶּנֶת לִזְנוּת, אִם כֵּן אֵין הַפְּנוּיָה הַנִּבְעֶלֶת בְּמִקְרֶה וּבְהֶצְנֵעַ מֵחַיָּבֵי הַלָּאוִין. וְכֵן הַקָּדֵשׁ, לָמָּה יַזְכִּיר בִּהְיוֹתוֹ קָדֵשׁ וּמְזֻמָּן, וַאֲפִלּוּ הַנִּבְעָל בְּחַדְרֵי חֲדָרִים יֵשׁ בּוֹ כָּרֵת וּמִיתַת ב\"ד. וְעוֹד שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר לֹא תִהְיֶה בָּכֶם קְדֵשָׁה וְלֹא יִהְיֶה בָּכֶם קָדֵשׁ, כִּי <b>מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל</b> וּ<b>מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל</b> כְּאִלּוּ בְּעַם אַחֵר יְדַבֵּר. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי בַּלָּאו הַזֶּה כִּי הוּא אַזְהָרָה לב\"ד שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ אַחַת מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים בָּעֵינַיִם עַל הַדֶּרֶךְ לְזִמָּה, אוֹ שֶׁתְּתַקֵּן לָהּ קֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת כְּמִנְהַג אַרְצוֹת זָרִים יוֹשְׁבוֹת עַל הַפֶּתַח בְּתֻפִּים וּבְכִנּוֹרוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ישעיהו כג טז) קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר זוֹנָה נִשְׁכָּחָה הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי. וְכֵן יַזְהִיר לב\"ד עַל הַקָּדֵשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֲפִלּוּ שֶׁיִּשְׁכַּב עִם הַנָּשִׁים בְּקוּבָּה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לוֹ מְזֻמֶּנֶת לְזִמָּה, אוֹ שֶׁיֵּשֵׁב בָּעֵינַיִם עַל הַדֶּרֶךְ הִזְהִירָם לְבֵית דִּין. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁכֵּן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים כ\"ג:י\"ח), אֲבָל צֵרֵף לָזֶה הָעֶבֶד וְהַשִּׁפְחָה הַבָּאִים בְּיִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ נִשּׂוּאִין, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִין בָּעֶבֶד הַזֶּה שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ קִדּוּשִׁין, וְהִיא עִמּוֹ כְּאִשָּׁה עִם בַּעֲלָהּ, אִם כֵּן הִיא קְדֵשָׁה לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ. וְרָאִיתִי בְּסִפְרֵי (תצא קכו) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, אֵין אַתָּה מֻזְהָר עָלֶיהָ בָּאֻמּוֹת, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ אֵין אַתָּה מֻזְהָר עָלָיו בָּאֻמּוֹת, שֶׁהָיָה בְּדִין, וּמָה אִם קְדֵשָׁה קַלָּה אַתָּה מֻזְהָר עָלֶיהָ בְּיִשְׂרָאֵל, קָדֵשׁ חָמוּר אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא מֻזְהָר עָלָיו בְּיִשְׂרָאֵל, אוֹ חִלּוּף, אִם קָדֵשׁ חָמוּר אִי אַתָּה מֻזְהָר עָלָיו בָּאֻמּוֹת, קְדֵשָׁה קַלָּה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תְּהֵא מֻזְהָר עָלֶיהָ בָּאֻמּוֹת וְכוּ'. וְנִרְאֶה מִזֶּה שֶׁאֵין מִדְרָשָׁם כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס, שֶׁהֲרֵי לִדְבָרָיו אֵין חֹמֶר בַּקָּדֵשׁ יוֹתֵר מִן הַקְּדֵשָׁה. וְעוֹד מַהוּ זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֵין אַתָּה מֻזְהָר עָלָיו בָּאֻמּוֹת, וְכֵן אִם הָיָה מִדְרָשָׁם בַּקָּדֵשׁ לַזָּכָר הַנִּשְׁכָּב כְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (סנהדרין נ\"ד), גַּם בָּזֶה לֹא יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמְרוּ אִי אַתָּה מֻזְהָר עָלָיו בָּאֻמּוֹת, שֶׁהַנִּשְׁכָּב מִן הַגּוֹי בִּסְקִילָה הוּא. אֲבָל נִרְאֶה שֶׁדַּעַת בַּעַל הַבָּרַיְתָא הַזּוֹ כָּעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְנוּ, יַזְהִיר לב\"ד שֶׁלֹּא תַּעֲמֹד הָאִשָּׁה עַל אֵם הַדֶּרֶךְ לִזְנוּת, כִּי שָׁם תְּנָאַפְנָה מֵאִסּוּרֵי הַבִּיאוֹת קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים, וְלָכֵן מְכַסּוֹת פְּנֵיהֶן לִזְנוֹת גַּם מֵאֲחֵיהֶם וּקְרוֹבֵיהֶם, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר (בראשית לח טו) וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. וְכֵן יַזְהִיר לב\"ד עַל הַמְזֻמָּן לִהְיוֹת נִשְׁכָּב מִן הַזְּכָרִים, כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (מלכים א יד כד) וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם, וּמִלְּבַד הָאַזְהָרָה בְּעוֹשֵׂי הָעֲבֵרָה יַזְהִיר כָּאן בְּבֵית דִּין שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לִהְיוֹת קָדֵשׁ בָּעֵינַיִם עַל הַדֶּרֶךְ, כַּיָּדוּעַ מֵהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁעוֹמְדִים עַל הַדֶּרֶךְ מְכוּסֵי הַפָּנִים כְּנָשִׁים לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת. וְדָרְשׁוּ בַּבָּרַיְתָא הַזּוֹ שֶׁאֵין אָנוּ מֻזְהָרִים בַּאֲחֵרִים זוּלָתֵנוּ אִם יַעֲשׂוּ עִם רֵעֵיהֶם כֵּן, שֶׁלֹּא הֻזְהַרְנוּ אֲנַחְנוּ בַּגּוֹיִם אֶלָּא בְּעִנְיָן ע\"ז בִּלְבַד. וּלְשׁוֹן קָדֵשׁ וּקְדֵשָׁה עַל דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים לְשׁוֹן הַזְמָנָה, כִּי מָצְאוּ אֲנִי צִוִּיתִי לִמְקֻדָּשַׁי (ישעיהו יג ג), וְכֵן הִקְדִּישׁ קְרוּאָיו (צפניה א ז), קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה (ירמיהו ו ד). וּלְפִי דַּעְתִּי כֻּלָּם מִלְּשׁוֹן קְדֻשָּׁה, כִּי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַזְּנוּת נִקְרָא קָדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא ז) אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו. וְהִנֵּה הַנִּשְׁמֶרֶת מִן הָעֶרְוָה וְהַזִּמָּה, קְדוֹשָׁה, וְהַנִּפְרֶדֶת מִן הַקְּדֻשָּׁה וְנִטְמֵאת בְּזִמָּה, נִקְרְאָה קְדֵשָׁה, קָרוֹב לְמָה שֶׁנּוֹהֵג הַלָּשׁוֹן לוֹמַר וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב לא יב), וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ (במדבר ד יג), כִּי הַזּוֹנָה הַמְפֻרְסֶמֶת טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה, נִפְרֶדֶת מִכָּל קְדֻשָּׁה, וְאֵין שֵׁם זֶה בָּהּ רַק בִּהְיוֹתָהּ מְזֻמֶּנֶת לַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת שֶׁאֵין לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר וּקְדֻשָּׁה כְּלָל. וּלְשׁוֹן <b>הִקְדִּישׁ קְרוּאָיו</b> מְלִיצָה, כִּי הָעוֹשֶׂה מִשְׁתֶּה מְקַדֵּשׁ קְרוּאָיו וּמְטַהֵר אוֹתָם שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ הַשֻּׁלְחָן וְהַלֶּחֶם, כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר (שמואל א כ כו) בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר, וְכֵן (ירמיהו ו ד) קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה, שֶׁיְּטַהֲרוּ אוֹתָם כִּמְטַהֵר קְרוּאָיו שֶׁלֹּא יִבָּדְלוּ הַחֲבֵרִים מֵהֶם: <b>לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה</b>, הַזּוֹנוֹת יַעֲשׂוּ בָּאֶתְנָן שֶׁלָּהֶם מִצְוֹת, חוֹשְׁבוֹת לְכַפֵּר עַל חַטָּאתָן, כְּמוֹ שֶׁיַּזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (ויק\"ר ג א) בַּמָּשָׁל שֶׁלָּהֶן, גַּיְפָא בְּתַפּוּחַיָּא וּמַפְלְגָא לִבְאִישַׁיָּא. וּלְכָךְ אָסְרָה תּוֹרָה אֶתְנָן לְכָל נֶדֶר, כִּי עַתָּה יוֹסִיפוּ לַחֲטֹא בָּהֶן. וְכֵן עִנְיַן מְחִיר כֶּלֶב, בַּעֲבוּר כִּי הַצָּדִים בִּכְלָבִים וְשׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת יְגַדְּלוּ כְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ מַזִּיקִים אֶת הָרַבִּים, וְיַדִּירוּ בִּמְחִירֵיהֶם לִהְיוֹת כֹּפֶר לְנַפְשָׁם, וְכֵן הַמִּנְהָג עַד הַיּוֹם בַּפָּרָשִׁים אַנְשֵׁי הַצַּיִד, שֶׁיַּעֲמִידוּ צוּרַת כַּלְבֵיהֶם בְּשַׁעֲוָה לִפְנֵי ע\"ז שֶׁיַּצְלִיחוּ בָּהֶם. וְהַמְּפָרְשִׁים אָמְרוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן. וְאָמַר (דברים כג יט): <b>גַּם שְׁנֵיהֶם</b>, לְרַבּוֹת שִׁנּוּיֵיהֶם, כְּגוֹן חִטִּין וַעֲשָׂאָן סֹלֶת, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ג:י\"ט). אֲבָל בַּגְּמָרָא (בבא קמא סה ב) אָמְרוּ, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, אֶלָּא הֵם וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם הֵם וְלֹא שִׁנּוּיֵיהֶם. וְטַעַם <b>גַּם שְׁנֵיהֶם</b>, בַּעֲבוּר שֶׁהָאֶחָד בֶּאֱמֶת תּוֹעֵבָה גְּדוֹלָה וְהוּא הָאֶתְנָן כִּי בּוֹ נֶעֶשְׂתָה תּוֹעֲבַת הַזִּמָּה, אָמַר שֶׁגַּם שְׁנֵיהֶם יְתָעֵב ה'. וְכָמוֹהוּ (משלי יז טו), מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם, יִתְלֶה הַקָּטָן בַּגָּדוֹל. וְכֵן (דברים כב כב) <b>וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם</b>, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. אוֹ טַעְמוֹ שֶׁהִזְהִיר כְּבָר עַל פְּסוּלֵי הַקָּרְבָּן בְּמוּמִין וְאָמַר בָּהֶם (דברים יז א), לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא, הוֹסִיף בְּכָאן לוֹמַר כִּי גַּם הָאֶתְנָן וְהַמְּחִיר, שֶׁגּוּפָם תָּמִים, גַּם הֵם תּוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כְּמוֹתָם, וְהוּא הַנָּכוֹן. וְכֵן (משלי כ יב) אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם, יִרְמֹז לָאָדָם בִּכְלָלוֹ, יֹאמַר שֶׁה' יָצַר אֶת הָאָדָם וְעָשָׂה גַּם אֵלּוּ בּוֹ. וְכֵן (משלי כ י) אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם, יִרְמֹז לְגוֹזֵל וְחוֹמֵס וְכָל עוֹשֵׁק, שֶׁהֵם תּוֹעֵבוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֵלּוּ וְלֹא יַזְכִּירֵם. <b>לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ</b>, גַּם זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת (ויקרא כה לו לז), יוֹסִיף בְּכָאן אַזְהָרָה גַּם לַלֹּוֶה, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל דִּינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁאִם רָצָה הוּא לִזּוֹק בִּנְכָסָיו רַשַּׁאי, אֲבָל מִפְּנֵי רְגִילוּת הַחֵטְא הַזֶּה יַזְהִיר בּוֹ גַּם הַלֹּוֶה. וּבֵאֵר בְּכָאן שֶׁיִּהְיֶה רִבִּית הַנָּכְרִי מֻתָּר, וְלֹא הִזְכִּיר כֵּן בְּגָזֵל וּבִגְנֵבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ק קיג) גָּזֵל גּוֹי אָסוּר, אֲבָל הָרִבִּית שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה לְדַעַת שְׁנֵיהֶם וּבִרְצוֹנָם לֹא נֶאֱסַר אֶלָּא מִצַּד הָאַחְוָה וְהַחֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה (ויקרא יט יח) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ט\"ו:ט') הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל וְגוֹ', וְעַל כֵּן אָמַר לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי חֶסֶד וְרַחֲמִים יַעֲשֶׂה עִם אָחִיו כַּאֲשֶׁר יַלְוֶנּוּ בְּלֹא רִבִּית וְתֵחָשֵׁב לוֹ לִצְדָקָה. וְכֵן הַשְּׁמִטָּה חֶסֶד בָּאַחִים. לְכָךְ אָמַר (שם פסוק ג), אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ, וְקָבַע לוֹ בְּרָכָה, כִּי הַכָּתוּב לֹא יַזְכִּיר הַבְּרָכָה רַק בִּצְדָקָה וּבַחֲסָדִים, לֹא בְּגָזֵל וּבִגְנֵבָה וּבְאוֹנָאָה. וְהִזְכִּיר נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל, לְבָאֵר שֶׁהַלֹּוֶה סְאָה חִטִּין בִּסְאָה וָחֵצִי יִהְיֶה נֶשֶׁךְ גָּמוּר אֲפִלּוּ לֹא יִהְיֶה שָׁוֶה סְאָה וָחֵצִי בְּעֵת הַפֵּרָעוֹן כִּדְמֵי סְאָה שֶׁהִלְוָהוּ. וּבֵאֵר עוֹד כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ, אֲפִלּוּ בְּאַבְנֵי הַבִּנְיָן וּשְׁאָר הַנִּלְוִים, אוּלַי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵין הַנֶּשֶׁךְ רַק בְּכֶסֶף, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים נִקְנִין בּוֹ, וּבְאֹכֶל, שֶׁהוּא חַיֵּי הָאָדָם, אֲבָל בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים נֵלֵךְ אַחַר שׁוּם הַכֶּסֶף לְעֵת הַהַלְוָאָה וְהַפֵּרָעוֹן. וְרַבּוֹתֵינוּ (ספרי קכט) עָשׂוּ <b>לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ</b>, לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה בְּאָחִיךָ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְיֻתָּר, שֶׁכְּבָר אָמַר לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ: <b>וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא</b>, בַּעֲבוּר שֶׁהַמַּקְרִיבִים עוֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב, כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (תהלים סו טו), עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָּךְ עִם קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים סֶלָה אָבוֹא בֵיתְךָ בְּעוֹלוֹת (שם פסוק יג), וְאַף בְּקָרְבָּנוֹת הַבָּאִים בִּנְדָבָה כָּתוּב (ויקרא א ד), וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו, וְאוֹמֵר רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', וְאִם כֵּן הֲרֵי הַנְּדָרִים זֵרוּז בַּמִּצְוָה, וְכָתוּב (תהלים קטז יח) נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ, לְפִיכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב הִשָּׁמֶר בִּנְדָרֶיךָ, כִּי אע\"פ שֶׁהֵם זֵרוּז בְּקָרְבְּנוֹת הַשֵּׁם אֲשֶׁר הֵם לְךָ לְרָצוֹן, אִם תִּדֹּר תָּבֹא לִידֵי חֵטְא אִם לֹא תְּשַׁלֵּם אוֹ שֶׁתְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, וְאִם לֹא תִּדֹּר לֹא תִּמְצָא חֵטְא בָּעִנְיָן כְּלָל, כִּי אֲפִלּוּ לֹא תַּקְרִיב קָרְבָּן כָּל יָמֶיךָ לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא, אִם כֵּן תִּשְׁמֹר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ כַּאֲשֶׁר תּוֹצִיא הַדָּבָר מִפִּיךְ, וְעָשִׂיתָ אַחֲרֵי כֵן כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְהַשְׁלִים כָּל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחֲךָ לְהוֹצִיא מִפִּיךָ. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ה ג ד), כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים וְגוֹ', טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. יֹאמַר שֶׁאֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים הַחוֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת מִצְוָה כַּאֲשֶׁר יִדְּרוּ נְדָרִים רַבִּים לִהְיוֹת לָהֶם זֵרוּז לַמִּצְוָה שֶׁחָשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת, וְלֹא יַחְשְׁבוּ בְּלִבָּם וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לֵאמֹר אוּלַי לֹא תִּמְצָא יָדִי לְהַשְׁלִים כָּל אֵלֶּה, אֲבָל יַחְשֹׁב כִּי הָרָצוֹן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ בְּעֵת נִדְרוֹ יֵחָשֵׁב לוֹ לְטוֹבָה. וּלְפִיכָךְ יַזְהִיר עוֹד (שם שם ה), אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תַּרְבֶּה בִּנְדָרִים וְכַאֲשֶׁר לֹא תַּקְרִיבֵם תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ הָאַכְזָרִי אֲשֶׁר יְשֻׁלַּח בְּךָ כִּי שְׁגָגָה הִיא, שֶׁהָיִיתִי סָבוּר לְהַקְרִיבָם, וּבְלֵב שָׁלֵם נָדַרְתָּ אוֹתָם, עַתָּה לֹא מָצְאָה יָדְךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי הָאֱלֹהִים יִקְצֹף עַל קוֹל נְדָרֶיךָ וְחִבֵּל הַמַּלְאָךְ הַנִּזְכָּר אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: <b>אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה</b>, לְרַבּוֹת סוֹטָה הַנִּסְתֶּרֶת, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ד:ד'). וּפֵרוּשׁוֹ אִשָּׁה שֶׁזָּנְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ. אֲבָל הַסּוֹטָה הַנִּסְתֶּרֶת בִּלְבַד, לֹא נוֹדַע שֶׁהִיא טְמֵאָה וְאֵינוֹ עוֹבֵר עָלֶיהָ בַּלָּאו הַזֶּה. וְכָךְ מְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן שֶׁל יְבָמוֹת (יא), מַאי וְנִסְתְּרָה, נִבְעֲלָה, וְאַמַּאי קָרֵי לֵהּ נִסְתְּרָה, לִשָּׁנָא מְעַלְּיָא נְקַט. וְשָׁאֲלוּ, נִבְעֲלָה בְּהֶדְיָא כְּתִיב בָּהּ טֻמְאָה (במדבר ה יג), וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה, לְמֵקַם עֲלָהּ בְּלָאו. וְאִם כֵּן יֹאמַר הַכָּתוּב לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה. וְהִנֵּה הֵם שְׁנֵי לָאוִין, יַזְהִיר בְּמַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת, וְיַזְהִיר בְּמַחְזִיר אִשְׁתּוֹ שֶׁנִּטְמְאָה בִּזְנוּת. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה לַבַּעַל הָרִאשׁוֹן, יִרְמֹז כִּי כַּאֲשֶׁר יְדָעָהּ אִישׁ אַחֵר תֵּחָשֵׁב לוֹ טְמֵאָה. וְאֵלּוּ מִצְוֹת מְחֻדָּשׁוֹת בַּגֵּט וּבַחֲזִירָה. וְטַעַם הַלָּאו הַזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְלִיפוּ נְשׁוֹתֵיהֶן זֶה לָזֶה, יִכְתֹּב לָהּ גֵּט בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֵלָיו, וְזֶה טַעַם וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ, כִּי זֶה סִבָּה לַחֲטָאִים גְּדוֹלִים. וּבְסִפְרֵי (תצא קלו), וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ, לְהַזְהִיר ב\"ד עַל כָּךְ: <b>וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר</b>, דְּבַר הַצָּבָא, לְכָל דָּבָר שֶׁהוּא צֹרֶךְ הַצָּבָא, לֹא לְסַפֵּק מַיִם וּמָזוֹן וְלֹא לְתַקֵּן דְּרָכִים. אֲבָל הַחוֹזְרִים מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה עַל פִּי כֹהֵן, כְּגוֹן בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ, מַסְפִּיקִין מַיִם וּמָזוֹן וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ד:ה') מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ספרי קלז סוטה מד). וְאִם כֵּן יִהְיֶה <b>עָלָיו</b>, עַל הַצָּבָא הַנִּזְכָּר, יֹאמַר שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הָאִישׁ הַזֶּה עַל הַצָּבָא לְכָל דָּבָר, לֹא לִהְיוֹת פָּקִיד עַל אַנְשֵׁי הַצָּבָא, אוֹ מַצְבִּיא אֶת עַם הָאָרֶץ, אוֹ לְכָל הַצָּרִיךְ לָהֶם כְּגוֹן סִפּוּק מַיִם, לֹא יַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם רַק בְּשִׂמְחָתוֹ. וְהוּא פֵּרוּשׁ נָכוֹן: <b>הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת</b>, גַּם זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת, יוֹסִיף לָאו בְּקוֹצֵץ בַּהַרְתּוֹ, אוֹ גַּם בְּנִמְנָע מֵהַרְאוֹת נִגְעוֹ לַכֹּהֵן. וּבְדִין הַנְּגָעִים עַצְמָם לֹא הִזְכִּיר כָּאן אֶלָּא הִזְהִיר בְּכָאן רַק כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם, לְפִי שֶׁהַכֹּהֲנִים זְרִיזִים הֵם וְדַי לָהֶם בְּמָה שֶׁצִּוָּה אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כְּבָר (בתחלת הספר): <b>זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם</b>, אִם בָּאתָ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּלְקֶה בְּצָרַעַת, לֹא תְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ד:ט'). וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה מַמָּשׁ, כְּמוֹ זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ ח), זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם (שם יג ג), זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק (דברים כ\"ה:י\"ז), כֻּלָּם מִצְוָה, אִם כֵּן גַּם זֶה כְּמוֹתָם, וְהִיא אַזְהָרָה מִלְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע; יְצַוֶּה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנִּזְכֹּר הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה ה' לַצַּדֶּקֶת הַנְּבִיאָה שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ, גְּמוּל חַסְדָּהּ אֲשֶׁר אֲהֵבַתּוּ כְּנַפְשָׁהּ, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ, וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָהּ לְבֵין אָחִיהָ הַקָּדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְכָל מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים לֹא הוֹעִילוּהָ, גַּם אַתָּה אִם תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי, לֹא תִּנָּצֵל. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (בחקותי פרשה א ב ג), כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה (ויקרא כו יד), הֲרֵי מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה אָמוּר; אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר, וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, לִהְיוֹת עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, יָכוֹל בְּלִבְּךָ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר שָׁמוֹר הֲרֵי שְׁמִירַת הַלֵּב אֲמוּרָה, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם זָכוֹר, שֶׁתְּהֵא שׁוֹנֶה בְּפִיךָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, זְכוֹר אַל תִּשְׁכַּח וְגוֹ', וְכֵן הוּא אוֹמֵר זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, יָכוֹל בְּלִבְּךָ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר, הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת (דברים כ\"ד:ח'), הֲרֵי שְׁמִירַת הַלֵּב אֲמוּרָה; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם זָכוֹר, שֶׁתְּהֵא שׁוֹנֶה בְּפִיךָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, יָכוֹל בְּלִבְּךָ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תִּשְׁכָּח, הֲרֵי שִׁכְחַת הַלֵּב אֲמוּרָה; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם זָכוֹר, שֶׁתְּהֵא שׁוֹנֶה בְּפִיךָ. וּפֵרוּשָׁהּ כִּי אֶצְלָם הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת, מִנֶּגַע הַצָּרַעַת, לִשְׁמֹר מְאֹד שֶׁלֹּא תְּבוֹאֲךָ, וְלַעֲשׂוֹת בָּהּ כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים, וְזָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, שֶׁתְּהֵא מַזְכִּיר זֶה בַּפֶּה תָּמִיד. וּמִכָּאן נִרְאֶה שֶׁרַבּוֹתֵינוּ יַעֲשׂוּ אוֹתָהּ מִצְוָה, לֹא סִפּוּר וְעֵצָה בִּלְבַד לְהִנָּצֵל מִן הַנְּגָעִים. וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא שָׁקוּל כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים לֹא תִּהְיֶה בּוֹ בַּתּוֹרָה לֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר אוֹ לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה. אֲבָל בַּכָּתוּב הַזֶּה אַזְהָרָה גְּדוֹלָה בּוֹ, לְהִמָּנַע מִמֶּנּוּ בֵּין בַּגָּלוּי בֵּין בַּסֵּתֶר, בֵּין בְּמִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק וּלְהַבְזוֹת בֵּין שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק כְּלָל. וְזוֹ מִצְוָה מִכְּלַל תרי\"ג מִצְוֹת, וּשְׁכָחָהּ בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת וְכָל הַמּוֹנִים הַמִּצְוֹת אַחֲרָיו: <b>וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא</b>, יִקָּרֵא עָנִי כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ עֲבוֹט אַחֵר כַּיּוֹצֵא בוֹ, הָא אִלּוּ הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵּלִים מֵאוֹתוֹ הַמִּין נוֹטֵל אֶחָד וּמַחְזִיר אֶחָד, בֵּין שֶׁהוּא עָנִי אוֹ עָשִׁיר בִּנְכָסִים רַבִּים: <b>לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן</b>, יְדַבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה, שֶׁהָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים וְהַגֵּרִים מַשְׂכִּירִים עַצְמָם. וְכֵן אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ (שמות כב כד), וְכֵן לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה (דברים כ\"ד:י\"ט), שֶׁהֵם הָעֲנִיִּים בָּרֹב. וְכֵן בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת יְדַבֵּר בַּהֹוֶה, כְּמוֹ לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (דברים כ\"ה:ד'), לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כ\"ב:י'). וּבְסִפְרֵי (תצא קמה) אָמְרוּ, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר עָנִי וְאֶבְיוֹן, מְמַהֵר אֲנִי לִפָּרַע עַל יְדֵי עָנִי וְאֶבְיוֹן יוֹתֵר מִכָּל אָדָם. וְדָרְשׁוּ מִגֵּרְךָ, זֶה גֵּר צֶדֶק, לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין: וְטַעַם <b>בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ</b>, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט בֵּאוּר מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא יט יג), לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר, כִּי דֶּרֶךְ הַכְּתוּבִים לְדַבֵּר בַּהֹוֶה, וְהַמִּנְהָג לִשְׂכֹּר הַפּוֹעֵל בְּיוֹם אֶחָד, וְלָעֶרֶב הוּא יֹצֵא טֶרֶם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, וִיצַוֶּה הַכָּתוּב לְפָרְעוֹ בְּיוֹמוֹ בְּהַשְׁלִים מְלַאכְתּוֹ מִיָּד וְשֶׁלֹּא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּקְנֶה בִּשְׂכָרוֹ לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו מָה שֶׁיֹּאכְלוּ בַּלַּיְלָה, כִּי עָנִי הוּא כְּרֻבֵּי הַנִּשְׂכָּרִים, וְאֶל הַשָּׂכָר הַזֶּה הוּא נוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ שֶׁיִּקְנֶה בּוֹ מָזוֹן לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ. יְלַמֵּד אוֹתָנוּ בְּכָאן כִּי מָה שֶׁאָמַר בַּתּוֹרָה, לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר, הַכַּוָּנָה בּוֹ שֶׁתִּפְרָעֶנּוּ בְּיוֹמוֹ, שֶׁאִם לֹא תִּפְרָעֶנּוּ בְּצֵאתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ מִיָּד הִנֵּה יֵלֵךְ לְבֵיתוֹ וְיִשָּׁאֵר שְׂכָרוֹ אִתְּךָ עַד בֹּקֶר, וְיָמוּת הוּא בָּרָעָב בַּלַּיְלָה. וְכֵן כִּי הִיא כְּסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב (שמות כב כו), יַזְכִּיר טַעַם הַמִּצְוָה בְּרֻבֵּי הַלָּאוִין. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (ב\"מ קי) כִּי הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה <b>עַד בֹּקֶר</b>, בִּשְׂכִיר יוֹם, וְשָׁב לְבָאֵר בְּכָאן דִּין שְׂכִיר לַיְלָה, וְהִנֵּה לְכָל אֶחָד זְמַן לְפֵרָעוֹן שְׁנֵים עָשָׂר שָׁעוֹת. וְהוּא הָאֱמֶת בַּקַּבָּלָה וְהַנָּאוֹת בְּטַעַם נָכוֹן: <b>וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ</b>, עַל מְנָת כֵּן פְּדִיתִיךָ, לִשְׁמֹר חֻקּוֹתַי אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ד:י\"ח). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא חוֹזֵר עַל אַזְהָרַת הַגֵּר, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי טַעְמוֹ (שמות כב כ): <b>כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים</b>, עַל דֶּרֶךְ קַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ (מכות יג) שֶׁהַמַּלְקוּת הוּא בְּחַיָּבֵי הַלָּאוִין, מָה עִנְיָן לוֹ בְּרִיב אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, הָאוֹכֵל נְבֵלָה בְּבֵיתוֹ לוֹקֶה, וְכֵן הַזּוֹרֵעַ שָׂדֵהוּ אוֹ כַּרְמוֹ כִּלְאַיִם, וְהַבָּא עַל אַחַת מֵהַנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת בְּלָאו, וְכָל שְׁאָר הַלָּאוִין. וְעוֹד מָה טַעַם וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק. לְפִיכָךְ דְּרָשׁוּהוּ בְּעֵדִים זוֹמְמִין (שם ב), יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה רִיב בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים כַּאֲשֶׁר נִצְטַוּוּ, וְאַחֲרֵי כֵן יַצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְיַרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע שֶׁלֹּא כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן, וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע, שֶׁלֹּא נוּכַל לְקַיֵּם בּוֹ וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וְיִהְיֶה זֶה כְּגוֹן שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר, אוֹ שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעָבַר עַל אֶחָד מִן הַלָּאוִין, יִלְקֶה אַרְבָּעִים. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְיִלְקֶה בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁחָבַל בּוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה, אוֹ שֶׁקִּלֵּל חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, אוֹ שֶׁמִּשְׁכֵּן אוֹתוֹ בִּדְבָרִים שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם אֹכֶל נֶפֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְדִבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, כִּי בַּעַל הָרִיב יַגִּישֶׁנּוּ לְבֵית דִּין וְעַל יָדוֹ יִלְקֶה. וְטַעַם הָאַרְבָּעִים כְּפִי מִדְרָשׁוֹ (תנחומא ישן במדבר כח), לְפִי שֶׁעָבַר עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם, וְגָרַם מִיתָה לְעַצְמוֹ שֶׁנּוֹצַר לְאַרְבָּעִים יוֹם, יִלְקֶה אַרְבָּעִים וְיֵצֵא יְדֵי עוֹנְשִׁין. עִנְיַן הַיִּבּוּם וְסוֹדוֹ וְהַחֲלִיצָה וְטַעְמָהּ כְּבָר הִזְכַּרְתִּים (בראשית לח ח): וְטַעַם <b>וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת</b>, אֵינֶנּוּ כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁיִּקְרְאוּ הַבֵּן הָרִאשׁוֹן בְּשֵׁם הַמֵּת רְאוּבֵן אוֹ שִׁמְעוֹן כָּמוֹהוּ, שֶׁהֲרֵי בְּבֹעַז נֶאֱמַר כֵּן (רות ד י), וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ, וְלֹא קָרְאוּ אוֹתוֹ מַחְלוֹן. אֲבָל הַכָּתוּב הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הַבְטָחָה, וְהִנֵּה הוּא כִּפְשׁוּטוֹ. וְסָמְכוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי קנו יבמות כד) מִדְרָשׁ, שֶׁיְּהֵא גְּדוֹל הָאַחִים מְיַבֵּם, וְשֶׁהָאַיְלוֹנִית אֵינָהּ מִתְיַבֶּמֶת, וְכֵן אֵשֶׁת הַסָּרִיס שֶׁשְּׁמוֹ מָחוּי, וְזֶה כֻּלּוֹ אַסְמַכְתָּא, כִּי הָאַיְלוֹנִית וְאֵשֶׁת הַסָּרִיס מִגּוּפֵהּ דִּקְרָא נַפְקֵי: <b>זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק</b>, כְּבָר הִזְכַּרְתִּי (רמב\"ן על דברים כ\"ד:ט') הַמִּדְרָשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ בּוֹ בְּסִפְרָא (בחקותי פרשה א ג), יָכוֹל בְּלִבְּךָ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תִּשְׁכָּח הֲרֵי שִׁכְחַת הַלֵּב אֲמוּרָה, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם זָכוֹר, שֶׁתְּהֵא שׁוֹנֶה בְּפִיךָ. וְכֵן בְּסִפְרֵי (תצא קסו), זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּפֶּה; לֹא תִּשְׁכָּח, בַּלֵּב. וְלֹא יָדַעְתִּי מַה הִיא הַזְּכִירָה הַזּוֹ בַּפֶּה, אִם לֵאמֹר שֶׁנִּקְרָא פָּרָשַׁת עֲמָלֵק בְּצִבּוּר, וְנִמְצֵינוּ לְמֵדִין מִן הַתּוֹרָה בַּשְּׁנִיָּה זָכוֹר (מגילה כט), וְיִהְיֶה סֶמֶךְ לְמִקְרָא מְגִלָּה מִן הַתּוֹרָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהוּא לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח מָה שֶׁעָשָׂה לָנוּ עֲמָלֵק עַד שֶׁנִּמְחֶה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, וּנְסַפֵּר זֶה לְבָנֵינוּ וּלְדוֹרוֹתֵינוּ לוֹמַר לָהֶם כָּךְ עָשָׂה לָנוּ הָרָשָׁע וּלְכָךְ נִצְטַוִּינוּ לִמְחוֹת אֶת שְׁמוֹ. וְכֵן בְּמַעֲשֵׂה מִרְיָם נִצְטַוִּינוּ לְהוֹדִיעוֹ לְבָנֵינוּ וּלְסַפֵּר בּוֹ לְדוֹרוֹת, ואע\"פ שֶׁהָיָה רָאוּי גַּם לְהַסְתִּירוֹ שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בִּגְנוּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, אֲבָל צִוָּה הַכָּתוּב לְהוֹדִיעוֹ וּלְגַלּוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אַזְהָרַת לָשׁוֹן הָרַע שׂוּמָה בְּפִיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֵטְא גָּדוֹל וְגוֹרֵם רָעוֹת רַבּוֹת, וּבְנֵי אָדָם נִכְשָׁלִים בּוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ב קסה) וְהַכֹּל בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע: טַעַם <b>וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ</b>, שֶׁתִּקַּח מֵרֵאשִׁית כָּל הַפְּרִי אֲשֶׁר תָּבִיא אֶל הַבַּיִת, מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, יְצַוֶּה שֶׁיַּפְרִישׁ הַפְּרִי בַּשָּׂדֶה וְיִקְרָא עָלָיו שֵׁם, וִיבִיאֶנּוּ לְבֵיתוֹ וְיָשִׂים אוֹתוֹ בִּכְלִי רָאוּי לְהוֹלִיכוֹ לְבֵית הַבְּחִירָה. וְלֹא נָתַן הַכָּתוּב שִׁעוּר בָּהֶם אֶלָּא אֲפִלּוּ גַּרְגִּיר אֶחָד מִכָּל הַמִּין הַהוּא פּוֹטֵר כָּל הַשָּׂדֶה, כְּדִין תְּרוּמָה שֶׁחִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי: <b>וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ</b>, כְּפִי פְּשׁוּטוֹ יַזְהִיר שֶׁלֹּא תַּקְרִיב בִּכּוּרִים בְּאֶחָד מִשְּׁעָרֶיךָ מִשֶּׁנִּבְחַר הַבַּיִת, כִּי כְּמוֹ שֶׁהִזְהִיר בִּשְׁחוּטֵי חוּץ בַּקָּרְבָּנוֹת כֵּן יַזְהִיר בַּבִּכּוּרִים. אֲבָל חוֹבַת הַבִּכּוּרִים לְאַחַר שֶׁכָּבְשׁוּ וְחָלְקוּ מִיָּד, כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ו:א'). וּבְסִפְרֵי (תבוא ב), וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, זֶה שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים. וְשֶׁמָּא יֹאמְרוּ כִּי הַבָּמוֹת אֲסוּרוֹת בִּשְׁנֵי הַזְּמַנִּים הָאֵלּוּ, אֲבָל גַּם בְּנוֹב וְגִבְעוֹן יַקְרִיבוּ הַבִּכּוּרִים, אֲבָל בְּבָמַת יָחִיד אֵינָן קְרֵבִין, דְּמִזְבֵּחַ כְּתִיב. וְאוּלַי מִמָּה שֶׁכָּתוּב (שמות כג יט), רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא קָרְבוּ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן אֶלָּא בְּשִׁילֹה שֶׁהָיָה שָׁם בֵּית אֲבָנִים וּבְבֵית הָעוֹלָמִים: וְטַעַם <b>אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם</b>, אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם בַּיָּמִים הָהֵם, כִּי הֵם נְתוּנִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר כְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת, לֹא שֶׁיּוֹלִיךְ עִמּוֹ כֹּהֵן מֵעִירוֹ לְהַקְרִיב בִּכּוּרָיו. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים כ\"ו:ג'), אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁיִּהְיֶה בְּיָמֶיךָ כְּמוֹת שֶׁהוּא. וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, כִּי בְּעִנְיַן הַזָּקֵן רָאוּי לוֹמַר, אֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם (דברים י\"ז:ט'), אע\"פ שֶׁאֵינוֹ גָּדוֹל וְחָכָם כַּשּׁוֹפְטִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ מִן הָעוֹלָם צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ לוֹ, יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, אֲבָל בְּהַקְרָבַת הַבִּכּוּרִים, לְמִי יְבִיאֵם אִם לֹא לַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּיָמָיו. וְכֵן רָאִיתִי בְּסִפְרֵי (תבוא ג), וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה, זוֹ הִיא שֶׁר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ בְּיָמֶיךָ, אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁהוּא מֻחְזָק וְכָשֵׁר לְךָ בְּאוֹתָן הַיָּמִים. הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק, כָּשֵׁר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (קהלת ז י), אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה וְגוֹ'. וְנִרְאֶה שֶׁהֵם יִדְרְשׁוּ בָּזֶה שֶׁאִם הִקְרִיב בִּכּוּרִים אוֹ עוֹלָה וְקָרְבָּנוֹת בְּכֹהֵן שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת כָּשֵׁר, וּלְאַחַר זְמַן נִמְצָא שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה, הַקָּרְבָּנוֹת כְּשֵׁרִין, כְּמוֹ שֶׁמֻּזְכָּר בַּפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן שֶׁל קִדּוּשִׁין (סו). וְיִכָּנֵס בּוֹ עוֹד שֶׁאִם הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק, כָּשֵׁר, וְזֶה לְעִנְיַן הַזָּקֵן שֶׁאֵינוֹ נִדּוֹן עַל פִּי קָרוֹב, וְאֵינוֹ עִנְיָן בַּבִּכּוּרִים: <b>הִגַּדְתִּי הַיּוֹם</b>, בַּפְּרִי הַזֶּה שֶׁהֵבֵאתִי הִגַּדְתִּי וְהוֹדֵיתִי לַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ שֶׁהֱבִיאַנִי לָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ, וְהִנֵּה הַשֵּׁם מְקַיֵּם דְּבָרָיו וַאֲנִי מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ לִשְׁמוֹ. וְטַעַם הִגַּדְתִּי, כְּמוֹ סִפַּרְתִּי, וְכֵן וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' (שמות יט ט), סִפּוּר. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ הִגַּדְתִּי לְךָ הַכֹּהֵן וּלְכָל הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה, וְהַהַגָּדָה הַזּוֹ הִיא לַה' אֱלֹהֶיךָ, כְּלוֹמַר לִשְׁמוֹ, כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ, כִּי הוּא הֱבִיאַנִי אֵלָיו לְעָבְדוֹ בָּאָרֶץ: <b>לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ</b>, אע\"פ שֶׁהַוִּדּוּי בְּכָל הַמַּעַשְׂרוֹת, כְּמִדְרָשׁ וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר וּלְיָתוֹם וְלָאַלְמָנָה (ספרי יג מעשר שני פ\"ג ה\"י), אֲבָל <b>לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ</b>, יַחְזֹר עַל הַקֹּדֶשׁ לְבַדּוֹ, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי, וְהֵם שֶׁאֲסוּרִין בְּאוֹנֵן וּבְטֻמְאָה: וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, לַעֲשׂוֹת לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ו:י\"ד). וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, שֶׁהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב (לעיל יד כה כו) שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵין מְחַלְּלִין אוֹתוֹ חוּץ לִירוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל כֶּסֶף צוּרָה, וּבִירוּשָׁלַיִם יִתֵּן הַכֶּסֶף עַל דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר, וְיֹאכַל לִפְנֵי ה'. וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה כָּתַב בְּחִבּוּרוֹ (הל' מעשר שני פ\"ג ה\"י), מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נִתָּן לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְסִיכָה כִּשְׁתִיָּה, וְאָסוּר לְהוֹצִיאוֹ בִּשְׁאָר צְרָכָיו, כְּגוֹן שֶׁיִּקַּח בּוֹ כֵּלִים וּבְגָדִים וַעֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, כְּלוֹמַר לֹא הוֹצֵאתִי אוֹתוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת הַגּוּף. עָשָׂה מִלַּת <b>לְמֵת</b> בְּכָאן, כִּנּוּי לִדְבָרִים אֲשֶׁר לֹא יִחְיֶה הָאָדָם בָּהֶם, וְאֵלּוּ דִּבְרֵי הֲבַאי. וַאֲחֵרִים מְפָרְשִׁים שֶׁמִּתְוַדֶּה שֶׁלֹּא נָתַן מִמֶּנּוּ עַל אָרוֹן וְתַכְרִיכִין אֲפִלּוּ לְמֵת שֶׁהוּא מִצְוָה, וְכָל שֶׁכֵּן לְחַי בְּטַלִּית וְחָלוּק. וּבְסִפְרֵי (תבוא יד), וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, לַעֲשׂוֹת לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם לְמֵת אָסוּר, אַף לְחַי אָסוּר, וּמָה ת\"ל לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא הֶחֱלַפְתִּיו אֲפִילּוּ בְּדָבָר טָהוֹר. פֵּרוּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי מִמֶּנּוּ חֲלִיפִין אֲפִלּוּ בְּדָבָר טָהוֹר הָרָאוּי לַאֲכִילָה, כְּעִנְיַן שֶׁשָּׁנִינוּ (מעשר שני פ\"א מ\"א), אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ, וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם הֵא לְךָ יַיִן וְתֶן לִי שֶׁמֶן. וְיִהְיֶה <b>לְמֵת</b> עַל דַּעְתּוֹ מְחֻבָּר לְמַעְלָה, לֹא אָכַלְתִּי מִמֶּנּוּ בְּאוֹנִי לְמֵת, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא לְמֵת. וְרָאִיתִי בַּיְּרוּשַׁלְמִי (מעשר שני פ\"ב ה\"א), רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּשֵׁם רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר, לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, מָה אֲנַן קָיְמִין, אִם לְהָבִיא אָרוֹן וְתַכְרִיכִין דָּבָר שֶׁאָסוּר לְחַי, לְחַי אָסוּר כָּל שֶׁכֵּן לְמֵת, אֵיזֶה דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לְחַי וְאָסוּר לְמֵת, זוֹ סִיכָה. גַּם זֶה לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ, שֶׁאִם סָךְ בְּשֶׁמֶן מַעֲשֵׂר לְמֵת, הֲרֵי בִּעֲרוֹ בְּטֻמְאָה, וּכְבָר הִתְוַדָּה עָלָיו <b>לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא</b>. וּבַגְּמָרָא בְּפֶרֶק הֶעָרֵל (יבמות עד), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי סִימַאי, מִנַּיִן לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא שֶׁמֻּתָּר לְסוּכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, לְמֵת הוּא דְּלֹא נָתַתִּי הָא לְחַי דּוּמְיָא דְּמֵת נָתַתִּי, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ סִיכָה. וְשָׁם הִקְשׁוּ, וְאֵימָא לִקַּח לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין, וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר בְּחַי לִקַּח לוֹ חָלוּק כְּשֶׁנִּטְמָא כֵּוָן דְּלָא קָרֵינָא בֵּהּ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, וּפֵרְקוּ <b>מִמֶּנּוּ</b>, מִגּוּפוֹ. נִשְׁאַר עַכְשָׁו כִּי הַוִּדּוּי בְּ<b>לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת</b>, מְחֻבָּר עִם <b>לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא</b>, יִתְוַדֶּה עָלָיו שֶׁלֹּא אָכַל מִמֶּנּוּ טָמֵא וְלֹא נָתַן מִן הַטָּמֵא לְמֵת לָסוּךְ אוֹתוֹ. אֲבָל בַּמִּשְׁנָה (מעשר שני פ\"ה מי\"ב) שָׁנִינוּ כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין לְמֵת, לֹא נְתַתִּיו לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. וּמַשְׁמָעוּת זֶה שֶׁהֵם דּוֹרְשִׁים בּוֹ שֶׁלֹּא נְתָנוֹ לַמֵּת, לֹא לְגוּפוֹ שֶׁל מֵת בְּאָרוֹן וְתַכְרִיכִין וְלֹא לְאוֹנְנִים שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא מִתְוַדֶּה עַל אֲנִינוּת שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים, וּמִפְּנֵי אֲנִינוּת שֶׁל אֲחֵרִים יִתְוַדֶּה עַל הָאָרוֹן וְהַתַּכְרִיכִין אע\"פ שֶׁאֲפִלּוּ לְחַי אָסוּר: <b>אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ</b> לָתֵת לָנוּ וְקִיַּמְתָּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ו:ט\"ו). וְאִם כֵּן שִׁעוּר הַכָּתוּב, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ. ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים כ\"ו:ט\"ו) כִּי טַעְמוֹ לִהְיוֹתָהּ כֵּן תָּמִיד, כְּלוֹמַר וּבָרֵךְ אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ לִהְיוֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְאֵין צֹרֶךְ בְּכָל זֶה, כִּי בִּכְלַל הַדִּבּוּר אוֹ הַשְּׁבוּעָה הַנְּתִינָה, אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ נִשְׁבַּעְתָּ לִי שָׂדֶה שֶׁלְּךָ, אָמַרְתָּ לִי מָנֶה. וְכֵן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (דברים ו':ג'), וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ (שם). וְכֵן וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ (מלכים א יא יח). וְלֹא יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ בְּכָאן כִּי לֹא נִזְכַּר בִּשְׁבוּעוֹת הָאָבוֹת <b>אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ</b>, כִּי מֵאַחַר שֶׁהָאָרֶץ הַהִיא בָּעֵת הַהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִנֵּה נִשְׁבַּע לָהֶם בְּאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. אוֹ <b>לַאֲבוֹתֵינוּ</b>, יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר לָהֶם (שמות ג ח) אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, כְּעִנְיַן וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ (במדבר כ טו): <b>הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת</b>, הִנֵּה הִשְׁלִים מֹשֶׁה לְבָאֵר אֶת הַתּוֹרָה וּלְחַדֵּשׁ כָּל הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ הַשֵּׁם לְחַדֵּשׁ לָהֶם, וּלְכָךְ אָמַר הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, כִּי כְּבָר הִשְׁלַמְתִּי לְךָ הַכֹּל. וְהִזְכִּיר וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, וְהַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ כְּבָר פֵּרַשְׁתִּים (רמב\"ן על דברים ו':ה'): וְטַעַם <b>אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם</b>, כֵּיוָן שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם כָּל הַתּוֹרָה בְּפֵרוּשֶׁיהָ וּבְדִקְדּוּקֶיהָ וּבְחִדּוּשֶׁיהָ הִנֵּה גִּדַּלְתֶּם הַשֵּׁם וְרוֹמַמְתֶּם אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה הוּא לְבַדּוֹ לָכֶם לֵאלֹהִים, לֹא תּוֹדוּ בְּאֵל אַחֵר כְּלָל: <b>וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו</b>, שֶׁתַּעֲשׂוּ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְתִגְמְלוּ חֶסֶד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו, יַזְכִּיר בִּפְרָט הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים ד':ה'), וְיִכְלֹל בְּמִצְוֹתָיו כָּל הַמִּצְוֹת, מִצְוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ, כְּכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה לָכֶם מִשְּׁאָר הַמַּעֲשִׂים עַל יָדִי אוֹ עַל יַד שְׁאָר הַנְּבִיאִים כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים י\"ג:ה'). וְיִתָּכֵן שֶׁיְּהוּ <b>מִצְוֹתָיו</b> מִצְוֹת עֲשֵׂה וְ<b>לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ</b> הַמְּנִיעוֹת, כְּלוֹמַר מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה: וְאָמַר <b>וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם</b>, כִּי הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם כְּיוֹם סִינַי, וְהַשֵּׁם רוֹמֵם וְגִדֵּל אֶתְכֶם בְּקִבּוּל הַתּוֹרָה שֶׁתִּהְיוּ לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו, כִּי לָכֶם לְבַדְּכֶם יִתֵּן תּוֹרָתוֹ וִיצַוֶּה אֶתְכֶם בְּכָל הַמִּצְוֹת הָרְצוּיוֹת לְפָנָיו, לֹא לְעַם אַחֵר, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז יט כ) מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי: <b>וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה</b>, שֶׁיְּהַלְלוּךָ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ בִּהְיוֹת ה' קָרוֹב בְּכָל קָרְאֲךָ אֵלָיו: <b>וּלְשֵׁם</b>, שֶׁיֵּצֵא לְךָ שֵׁם בַּגּוֹיִם בַּהֲדָרוֹ אֲשֶׁר שָׂם עָלֶיךָ, כִּי אַתָּה נַעֲלֶה עַל כֻּלָּם: <b>וּלְתִפְאָרֶת</b>, כִּי תִּתְפָּאֵר עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ, תִּגְזֹר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ, כְּעִנְיָן פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי (שופטים ז ב): <b>וְלִהְיוֹתְךָ עַם קָדוֹשׁ</b>, לְדָבְקָה בּוֹ בַּסּוֹף. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת לִתְהִלָּה, כִּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא תְּהִלָּתְךָ, וּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל הוּא אֱלֹהֶיךָ, וּבָזֶה תִּפְאַרְתְּךָ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה (תהלים פט יח), תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל (איכה ב א): וְטַעַם <b>וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל</b>, כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁלִים מֹשֶׁה דְּבָרָיו צִוָּה לַזְּקֵנִים שֶׁיְּדַבְּרוּ גַּם הֵם עִמּוֹ וְיַזְהִירוּ בָּעָם לִשְׁמֹר כָּל הַמִּצְוֹת, כִּי כָל עַם הוֹלֵךְ בַּעֲצַת זְקֵנָיו, וּכְתִיב אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא <b>אֲנַחְנוּ</b>, כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר לְמֹשֶׁה, וְהַזְּקֵנִים יָרִימוּ קוֹלָם לֵאמֹר לָעָם שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ וַעֲשׂוּ. וְכֵן וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (דברים כ\"ז:ט'), כִּי אָמְרוּ הַכֹּהֲנִים לָעָם הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וּמֹשֶׁה אָמַר הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. אֲבָל ר\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים כ\"ז:א') כִּי שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה, מִצְוַת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר יַזְכִּיר. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן: <b>וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת</b>, אָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים כ\"ז:א') בְּשֵׁם הַגָּאוֹן, שֶׁכָּתְבוּ עֲלֵיהֶם מִנְיַן הַמִּצְוֹת, כְּמוֹ הַכְּתוּבוֹת בַּהֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּעֵין אַזְהָרוֹת. וְטַעַם <b>בַּאֵר הֵיטֵב</b> (דברים כ\"ז:ח'), הַכְּתִיבָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סוטה לב) בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן. וּמָצִינוּ בְּסֵפֶר תָּאגֵי שֶׁהָיְתָה כָּל הַתּוֹרָה כְּתוּבָה בָּהֶן מִבְּרֵאשִׁית עַד לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתָאגֶיהָ וְזִיּוּנֶיהָ, וּמִשָּׁם נֶעְתְּקוּ הַתָּאגִין בְּכָל הַתּוֹרָה. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ הָאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת מְאֹד אוֹ שֶׁהָיָה מִמַּעֲשֵׂה הַנִּסִּים: <b>לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ</b>, אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים כ\"ז:ג') כִּי הַשֵּׁם יַעֲזָרְךָ אִם הַחִלּוֹתָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו, כִּי זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה לְבִיאָתָם לָאָרֶץ. וּלְפִי דַּעְתִּי <b>לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא</b>, רֶמֶז לְכָל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, יֹאמַר שֶׁתִּכְתֹּב עַל הָאֲבָנִים כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרְךָ בַּיַּרְדֵּן מִיָּד, לְמַעַן אֲשֶׁר בָּאתָ אֶל הָאָרֶץ, כִּי בַּעֲבוּר הַתּוֹרָה בָּאתָ שָׁמָּה. וְכֵן לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ (לעיל ה יד טו), יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ לְמַעַן תִּזְכֹּר כִּי עֶבֶד הָיִיתָ. אוֹ טַעְמוֹ תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לִהְיוֹת לְךָ לְזִכָּרוֹן, לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ וְתִכְבֹּשׁ אוֹתָהּ וְתִירַשׁ אֶת כָּל הָעַמִּים הָהֵם, בִּהְיוֹתְךָ זוֹכֵר הַתּוֹרָה וְשׁוֹמֵר כָּל מִצְוֹתֶיהָ: וְטַעַם <b>כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו</b>, דֶּרֶךְ כָּבוֹד לָאָב, כִּי בַּתּוֹרָה הִזְכִּיר (ויקרא כ יא) עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה, וְכֵן הִזְכִּיר בְּאֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו עֶרְוָתָם, כִּי שָׁם יְחַיֵּב עֹנֶשׁ גָּדוֹל מִיתָה אוֹ כָּרֵת, וְהֻצְרַךְ לְנַבֵּל הָרָעָה שֶׁעָשׂוּ עַל כֵּן הִזְכִּיר בָּהֶם הָעֶרְוָה. אֲבָל בְּכָאן לִהְיוֹתוֹ לְאָלָה, דַּי לְהַזְכִּיר כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו, כִּי בְּגִלּוּי כְּנַף הָאָב בִּלְבַד מְחֻיָּב קְלָלָה, כִּי מַקְלֶה אֶת כְּבוֹדוֹ, וְכָל מַקְלֶה אֶת אָבִיו אָרוּר. וְכֵן לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו (דברים כ\"ג:א'), דֶּרֶךְ כָּבוֹד, שֶׁלֹּא יִקְרַב אֵלֶיהָ כִּי אֵין רָאוּי לְגַלּוֹת כְּנָפוֹ אֲשֶׁר פָּרַשׂ עַל אִשָּׁה דֶּרֶךְ חֻפָּה, כְּטַעַם וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ (רות ג ט), וְלֹא כְּמִי שֶׁמְּרַבֶּה בּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו (יבמות צז): <b>אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת</b>, כָּאן כָּלַל אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ז:כ\"ו). וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי הַקַּבָּלָה הַזֹּאת שֶׁיּוֹדֶה בַּמִּצְוֹת בְּלִבּוֹ וְיִהְיוּ בְּעֵינָיו אֱמֶת, וְיַאֲמִין שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר וְטוֹבָה, וְהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן יֵעָנֵשׁ, וְאִם יִכְפֹּר בְּאַחַת מֵהֶן אוֹ תִּהְיֶה בְּעֵינָיו בְּטֵלָה לְעוֹלָם, הִנֵּה הוּא אָרוּר. אֲבָל אִם עָבַר עַל אַחַת מֵהֶן, כְּגוֹן שֶׁאָכַל הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ לְתַאֲוָתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה סֻכָּה וְלוּלָב לְעַצְלָה, אֵינֶנּוּ בַּחֵרֶם הַזֶּה, כִּי לֹא אָמַר הַכָּתוּב אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֶלָּא אָמַר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת, כְּטַעַם קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים (אסתר ט כז). וְהִנֵּה הוּא חֵרֶם הַמּוֹרְדִים וְהַכּוֹפְרִים. וּבַיְּרוּשַׁלְמִי בְּסוֹטָה (פ\"ז ה\"ד) רָאִיתִי, אֲשֶׁר לֹא יָקִים, וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה נוֹפֶלֶת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אוֹמֵר, זֶה הַחַזָּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר, זֶה בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּן, דְּמַר רַב יְהוּדָה וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל, עַל הַדָּבָר הַזֶּה קָרַע יֹאשִׁיָּהוּ וְאָמַר עָלַי לְהָקִים. אָמַר רַבִּי אָסֵי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא, לָמַד וְלִמֵּד וְשָׁמַר וְעָשָׂה, וְהָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהַחְזִיק וְלֹא הֶחְזִיק, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אָרוּר. יִדְרְשׁוּ בַּהֲקָמָה הַזֹּאת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַנְּשִׂיאוּת, שֶׁבְּיָדָם לְהָקִים אֶת הַתּוֹרָה בְּיַד הַמְּבַטְּלִים אוֹתָהּ, וַאֲפִלּוּ הָיָה הוּא צַדִּיק גָּמוּר בְּמַעֲשָׂיו וְהָיָה יָכוֹל לְהַחְזִיק הַתּוֹרָה בְּיַד הָרְשָׁעִים הַמְּבַטְּלִים אוֹתָהּ, הֲרֵי זֶה אָרוּר. וְזֶה קָרוֹב לָעִנְיָן שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְאָמְרוּ עַל דֶּרֶךְ אַגָּדָה, זֶה הַחַזָּן שֶׁאֵינוֹ מֵקִים סִפְרֵי הַתּוֹרָה לְהַעֲמִידָן כְּתִקְנָן שֶׁלֹּא יִפְּלוּ. וְלִי נִרְאֶה עַל הַחַזָּן שֶׁאֵינוֹ מֵקִים סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַצִּבּוּר לְהַרְאוֹת פְּנֵי כְּתִיבָתוֹ לַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת סוֹפְרִים (יד יד), שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ וּמַרְאֶה פְּנֵי כְּתִיבָתוֹ לָעָם הָעוֹמְדִים לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ, וּמַחְזִירוֹ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, שֶׁמִּצְוָה לַכֹּל, אֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, לִרְאוֹת הַכָּתוּב וְלִכְרֹעַ וְלוֹמַר, וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה וְגוֹ' (דברים ד':מ\"ד), וְכֵן נוֹהֲגִין: <b>יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ</b>, יִקְרָא שְׁבוּעָה הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּהֶם בְּהַר סִינַי עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, כִּי שָׁם נֶאֱמַר (שמות יט ו), וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. אוֹ שֶׁהַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת עִם אַבְרָהָם (בראשית יז ז), לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ יִכְלֹל זֶה. וְכֵן אָמַר (דברים כ\"ט:י\"ב), לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, כִּי לְכֻלָּם בָּא בִּבְרִית: וְטַעַם <b>לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב</b>, בֵּאוּרוֹ לְרֹאשׁ לְכָל הָעַמִּים וְלֹא לְזָנָב לְאֶחָד מִכָּל הַגּוֹיִם, כִּי יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה לְרֹאשׁ עַל עַמִּים רַבִּים וְזָנָב לְעַם אֶחָד נִכְבָּד מִמֶּנּוּ. וְהַנָּכוֹן שֶׁיִּתֶּנְךָ לְרֹאשׁ מֵעַתָּה וְלֹא לְזָנָב עַד עוֹלָם בְּאֶחָד מִכָּל הָעִתִּים, וְכֵן רַק לְמַעְלָה תָּמִיד וְלֹא תִּהְיֶה לְמָטָּה לְעוֹלָם: <b>וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים</b>, נִמְשָׁךְ עִם <b>כִּי תִשְׁמַע</b> (דברים כ\"ח:י\"ג), שֶׁיָּבוֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה כַּאֲשֶׁר תִּשְׁמַע לְמִצְוֹתָיו וְכַאֲשֶׁר לֹא תָּסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ בְּעִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאִם תֵּלֵךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם כְּבָר סַרְתָּ מִכָּל מִצְוֹתָיו וְאֵין חֵפֶץ כְּלָל בְּכָל הַמִּצְוֹת שֶׁתַּעֲשֶׂה. וְאֵינֶנּוּ כְּדִבְרֵי בַּעַל הַהֲלָכוֹת שֶׁמְּנָאוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה: הִקְדִּים בַּבְּרָכוֹת <b>פְּרִי בִּטְנְךָ</b> וְאַחַר כָּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ (דברים כ\"ח:ד'-ה'), כִּי פְּרִי הַבֶּטֶן הַטּוֹב וְהֶחָבִיב יוֹתֵר, וּבַקְּלָלָה אֵחַר אוֹתוֹ כִּי הָעֹנֶשׁ יַגִּיעֵהוּ תְּחִלָּה לִנְכָסָיו, וְאִם לֹא יָשׁוּב יַשִּׂיגֵהוּ בִּפְרִי בִּטְנוֹ. וְכֵן הִקְדִּים בַּבְּרָכוֹת נְגִיפַת הָאוֹיְבִים קֹדֶם הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (דברים כ\"ח:ז'-ח'), כִּי נִצּוּחַ הָאוֹיְבִים הוּא לָהֶם הַכָּבוֹד וְהַצֹּרֶךְ הַגָּדוֹל בְּכִבּוּשׁ הָאֲרָצוֹת וּבִישִׁיבָתָם לָבֶטַח בֵּין הָעַמִּים, וּבַקְּלָלוֹת הִקְדִּים הַמְּאֵרָה בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ וְאַחַר הַנְּגִיפָה מִפְּנֵיהֶם (פסוקים כ כה), כִּי הוּא הָעֹנֶשׁ שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם בָּאַחֲרוֹנָה, וְכֵן יִגְלוּ בַּסּוֹף: <b>הַצְּלָצַל</b>, עַל דַּעַת רַשִׁ\"י מִין מִמִּינֵי הָאַרְבֶּה. וא\"כ רָאוּי הָיָה שֶׁיְּצָרֵף אוֹתוֹ עִם פָּסוּק הָאַרְבֶּה וְהַתּוֹלַעַת (דברים כ\"ח:ל\"ח-ל\"ט). וְיוֹתֵר נִרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה צְלָצַל שֵׁם לְמַחֲנֶה הָאוֹיֵב, אָמַר (דברים כ\"ח:מ\"א) בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ לַעֲבֹד אוֹתְךָ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתְךָ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי לִפְנֵי הָאוֹיֵב, וְאָמַר כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ אֲשֶׁר לֹא יִשְׂאוּ לְךָ פֵּרוֹת, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר, יְיָרֵשׁ הָאוֹיֵב הַבָּא עָלֶיךָ, כִּי הַשָּׁנָה שֶׁיָּבוֹאוּ עָלֶיךָ יִתְּנוּ לָהֶם חֵילָם וְהֵם יֹאכְלוּם. וְיִקָּרֵא הַחַיִל <b>צְלָצַל</b>, בַּעֲבוּר שֶׁיַּשְׁמִיעוּ קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה וְקוֹל שׁוֹפָר וְרַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה, מִלְּשׁוֹן צִלְצְלֵי שָׁמַע וְצִלְצְלֵי תְרוּעָה (תהלים קנ ה), וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים (שמואל ב ו ה), וְכֵן אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם (ישעיהו יח א), אֶרֶץ הַמַּשְׁמַעַת צִלְצוּל כְּנָפֶיהָ שֶׁהוֹלְכוֹת לְמֶרְחַקִּים כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר. וּבַגְּמָרָא (ב\"ק קטז) נְטָלוּהָ מַסִּיקִין, מַאן דְּתָנֵי מַסִּיקִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, דִּכְתִיב יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל וּמְתַרְגְּמִינַן יַחְסְנִנֵּהּ סַקָּאָה, וּמַאן דְּתָנֵי מְצִיקִים לֹא מִשְׁתַּבֵּשׁ, דִּכְתִיב בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק, כִּי הוּא אֶצְלָם שֵׁם לִמְבִיאֵי הָאָדָם בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק. וְדַע כִּי הַתּוֹכָחוֹת בַּמְּאֵרָה וּבַמְּהוּמָה וּבַמִּגְעֶרֶת וּבַדֶּבֶר וְהָעֵץ וּפְרִי הָאֲדָמָה וּשְׁאָר כָּל הַתּוֹכָחוֹת הֵם כֻּלָּם עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, אֲבָל אַחֲרֵי הַגָּלוּת לֹא יְקַלֵּל אוֹתָם רַק לַעֲבֹד שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן, אֲבָל פְּעָמִים שֶׁיַּחְזֹר לְהוֹכִיחָם בָּאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר אָמַר (דברים כ\"ח:ל\"ו) יוֹלֵךְ הַשֵּׁם אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהוּא הַגָּלוּת שֶׁגָּלִינוּ לְרוֹמִי עַל לֶכֶת אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שָׁם, וְאַחֲרֵי כֵן יָשׁוּב וְיֹאמַר (דברים כ\"ח:ל\"ח) זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וְגוֹ', וְאֵלֶּה הַתּוֹכָחוֹת בִּהְיוֹתָם בָּאָרֶץ, כִּי כֵן יֹאמַר אַחֲרָיו (דברים כ\"ח:ס\"ג) וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, שֶׁהוּא הַגָּלוּת. וְעַל דַּעְתִּי גַּם זֶה מֵרְמִיזוֹתָיו, אָמַר יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, עַל לֶכֶת אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ לְרוֹמִי. גַּם יִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז לְמֶלֶךְ אַחֵר קֹדֶם לְאַגְרִיפַּס, וְהוּא אֲרִיסְתּוֹבְלוּס שֶׁתְּפָסוֹ שַׂר צְבָא רוֹמִי וַיּוֹלִיכֵהוּ שָׁמָּה בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וְהָיוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים, שֶׁהָיוּ תְּמֵהִים עַל גְּבוּרָתָם אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחַמְתָּם. וְאַחֲרֵי כֵן בָּא אַגְרִיפַּס שֵׁנִית עִם שְׁלִיחַ מֶלֶךְ רוֹמִי בָּאָרֶץ, וְכָבַשׁ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מְדִינוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, וְאָז נִתְקַיֵּם מָה שֶׁאָמַר (דברים כ\"ח:מ\"ח) וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וְגוֹ', וְאָמַר יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק (דברים כ\"ח:מ\"ט), כִּי בָּאוּ אַסְפַּסְיָנוּס וְטִיטוּס בְּנוֹ עִם חַיִל גָּדוֹל מֵרוֹמִיִּים בָּאָרֶץ, וְלָכְדוּ כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת, וְהֵצַר לָהֶם מְאֹד, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ בַּסְּפָרִים, שֶׁלָּכְדוּ גַּם חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְלֹא נִשְׁאַר רַק בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְחוֹמַת הָעֲזָרָה, וְהָיוּ אוֹכְלִים בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וְכַאֲשֶׁר נִלְכְּדָה גַּם הִיא אָז נִתְקַיֵּם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, וְאָז שָׁבוּ הָרוֹמִיִּים לְאַרְצָם וּבְיָדָם גָּלוּת יְרוּשָׁלַיִם וּבְיַד עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּם, מִיָּוָן וּמִצְרַיִם וַאֲרָם וְיֶתֶר עַמִּים רַבִּים, וְנִתְקַיֵּם (דברים כ\"ח:ס\"ד) וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים וְגוֹ'. וְהַכְּתוּבִים הַבָּאִים אַחַר כֵּן עוֹנְשָׁם בַּגָּלוּת, וְכֵן וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד (דברים כ\"ח:ס\"ו), מִפְּנֵי פַּחְדוּתֵנוּ בַּגָּלוּת בְּיַד הָעַמִּים הַגּוֹזְרִים עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת תָּמִיד. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא רֶמֶז לַדּוֹרוֹת הָהֵם שֶׁהָיוּ בִּזְמַן חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, כִּי הָיוּ מִתְנַכְּלִים לָהֶם לְהַאֲבִידָם לְגַמְרֵי, עַל כֵּן אָמַר אַחֲרָיו (דברים כ\"ח:ס\"ח), וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת, שֶׁהָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לְהוֹצִיאָם מִן הָאָרֶץ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (פתיחתא דאסתר רבה), וְלָמָּה לְמִצְרַיִם, לְפִי שֶׁכָּעוּר וְרַע לְעֶבֶד כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר לְרַבּוֹ הָרִאשׁוֹן. אִם כֵּן הִזְכִּיר מִצְרַיִם דֶּרֶךְ תּוֹכָחוֹת. אֲבָל אַחֲרֵי הֱיוֹתֵנוּ בַּגָּלוּת בְּאַרְצוֹת אוֹיְבֵינוּ לֹא נִתְקַלְּלוּ מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, וְלֹא אֲלָפֵינוּ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֵנוּ, וְלֹא כְּרָמֵינוּ וְזֵיתֵינוּ וַאֲשֶׁר נִזְרַע בַּשָּׂדֶה, אֲבָל אֲנַחְנוּ בָּאֲרָצוֹת כִּשְׁאָר הָעַמִּים יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַהִיא אוֹ בְּטוֹב מֵהֶם, שֶׁרַחֲמָיו עָלֵינוּ, כִּי יְשִׁיבָתֵנוּ בַּגָּלוּת הִיא בַּהַבְטָחָה שֶׁאָמַר לָנוּ (ויקרא כו מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר אִם בְּחֻקֹּתַי (שם שם טז) סוֹד הַבְּרִית הַזֹּאת, וְכִי הוּא עַל זְמַן גָּלוּתֵנוּ הַיּוֹם בְּיַד הַחַיָּה הָרְבִיעִית, וְאַחַר כֵּן יַבְטִיחַ בַּגְּאֻלָּה מִמֶּנּוּ. <b>וְהִנֵּה</b> הִסְתַּכַּלְנוּ בְּעָנְשֵׁי ע\"ז. וְהֻזְכְּרוּ בַּתּוֹרָה בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. וּמֵהֶם מָה שֶׁנֶּאֱמַר תְּחִלָּה כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל וְגוֹ'. וְזוֹ אַזְהָרָה בְּיִשְׂרָאֵל אִם יַעַבְדוּ ע\"ז אַחֲרֵי עָמְדָם בָּאָרֶץ יָמִים רַבִּים וְיִהְיוּ יְשָׁנִים בָּהּ. וְהָעֹנֶשׁ עַל זֶה. הַעִדֹתִי בָּכֶם הַיּוֹם. עַד וְהֵפִיץ יְיָ אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר. וְשָׁם אָמַר וַעֲבַדְתֶּם שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. וְהִבְטִיחַ וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ וְכוּ'. וְזֶה נִתְקַיֵּם בָּהֶם. כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי וּפֵרַשְׁתִּי כְּבָר. וּבְפָרָשָׁה אַחֶרֶת אָמַר וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְגוֹ'. לֹא תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם. וְהָעֹנֶשׁ. כִּי אֵל קַנָּא יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. זוֹ אַזְהָרָה לְבָאֵי הָאָרֶץ אִם דָּבְקוּ בע\"ז מִיָּד וְשָׁכְחוּ הָאֵל הַמּוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם אַחֲרֵי ע\"ז. וְזֶה לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל כָּכָה. וְלֹא בָּא לָהֶם הָעֹנֶשׁ כֵּן. וּלְשׁוֹן הַכָּתוּב מוֹרֶה בְּכָךְ שֶׁהִיא אַזְהָרָה. לֹא רָמַז דָּבָר שֶׁעָתִיד לָבֹא. כְּמוֹ שֶׁאָמַר פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ. כלומ' יֵשׁ לְךָ לִירֹא מִזֶּה. פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו וְכוּ'. וְאָמַר וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא. וְכֻלֵּהּ פָּרָשָׁה. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל. וְאָמַר בְּכָאן וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם. וְזֶה גַּם כֵּן אַזְהָרָה לְבָאֵי הָאָרֶץ אִם שָׁכְחוּ הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְכָפְרוּ שֶׁלֹּא הוֹצִיאָם הוּא מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה עִמָּהֶם דָּבָר. אֶלָּא בְּכֹחָם עָשׂוּ הַכֹּל כִּי גִּבּוֹרִים הֵם. וּלְכָךְ יַעַבְדוּ ע\"ז לִרְצוֹנָם. וְהָעֹנֶשׁ בָּזֶה. לְהַכְרִיתָם לְגַמְרֵי. כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְיָ מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹאבֵדוּן. וְיוֹרֶה לְשׁוֹן הַכָּתוּב שֶׁהוּא מַתְרֶה בָּהֶם פֶּן יַעֲשׂוּ כֵּן בִּזְמַן בּוֹאָם לָאָרֶץ קֹדֶם שֶׁיִּתְיַשְּׁנוּ בָּהּ. טֶרֶם הַכְרִיתָם כָּל הָעַמִּים שֶׁבְּאֶרֶץ. עַל כֵּן אָמַר כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְיָ מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם. שֶׁהָיָה בְּעֵת אָבְדַן הָעַמִּים. וּמַזְהִיר שֶׁיָּסִיר יָדוֹ מֵהָאֲבִיד הָעַמִּים וְיַאֲבִיד אֶת יִשְׂרָאֵל כָּהֶם. וְזֶה גַּם כֵּן לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ. וְלֹא בָּא עֲלֵיהֶם כָּזֹאת. וּבְפַעַם הָרְבִיעִית הִזְהִיר וּפֵרֵשׁ וְאָמַר. וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקּוֹתָיו וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה'' וְגוֹ'. וְכָל דִּבְרֵי הַבְּרִית. וְהַבְטָחָה גְּדוֹלָה בְּסוֹף. וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ. וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְגָמוֹר הַפָּרָשָׁה. וְזֹאת אַזְהָרָה וְרֶמֶז לְגָלוּתֵנוּ זֶה וְלִגְאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁנִּגְאַל מִמֶּנּוּ. וּפָרָשָׁה הַחֲמִישִׁית. אַזְהָרָה כְּדֶרֶךְ נְבוּאָה מִתְקַיֶּמֶת. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם. וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ וְכוּ'. וְזֹאת הַתְרָאָה שֶׁנִּתְקַיְּמָה כֻּלָּהּ כִּפְשָׁטָהּ וּכְמַשְׁמְעָה. וְטַעַם <b>וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל</b>, כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁלִים לֵאמֹר לָהֶם דִּבְרֵי הַבְּרִית קְרָאָם עוֹד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם וְגוֹ', כִּי לֹא הָלְכוּ מִלְּפָנָיו, שֶׁהַכֹּל מְחֻבָּר הוּא: <b>לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם</b>, הַטַּעַם לֹא אֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ שֶׁתּוּכְלוּ לִחְיוֹת מִמֶּנּוּ, כִּי עִקַּר מִחְיָתָם בַּמָּן הָיְתָה, לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמְּחַיֶּה אֶתְכֶם בְּמַעֲשֵׂה הַנֵּס. וְאֵין טַעְמוֹ שֶׁלֹּא אָכְלוּ לֶחֶם כְּלָל, כְּמוֹ לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי (דברים ט':ט'), כִּי בִּקְצַת הָעִתִּים הָיָה לְיִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לֶחֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ב כח כט) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר, וְרַבּוֹתֵינוּ הִזְכִּירוּ (יומא עה) דְּבָרִים שֶׁתַּגָּרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְבִיאִים לָהֶם בַּמִּדְבָּר. וְאֶפְשָׁר עוֹד כִּי מֵעֵת שֶׁיָּרַד הַמָּן עַד בּוֹאָם אֶל שֵׂעִיר לֹא אָכְלוּ לֶחֶם כְּלָל, כִּי הָלְכוּ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, אֲבָל בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים קָרְבוּ לַיִּשּׁוּב וְנֶאֱמַר לָהֶם (לעיל ב ד ו), וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם, וְשָׁם (דברים כ\"ט:ז') כָּתוּב, זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר, וּמִן הָעֵת הַהִיא הָיוּ הָאֲדוֹמִים וְהַמּוֹאָבִים מַקְדִּימִים אוֹתָם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וְהָיוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל קוֹנִים מֵהֶם וְאוֹכְלִים לְתַעֲנוּג, לֹא לְצֹרֶךְ וְלֹא לְשָׂבְעָה, וְעִקַּר הַמִּחְיָה שֶׁלָּהֶם בַּמָּן: טַעַם <b>אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם</b>, שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים וּמְזֻמָּנִים לִפְנֵי הַשֵּׁם כְּדֵי לַעֲמֹד בִּבְרִיתוֹ, כִּי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בְּבֵאוּרָהּ נֶאֶסְפוּ אֵלָיו. אוֹ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הָאָרוֹן, וְהַבְּרִית הוּא הַשְּׁבוּעָה וְהָאָלָה אֲשֶׁר יַזְכִּיר, לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁכָּרַת עוֹד עִמָּם בְּרִית כַּבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּהַר סִינַי (שמות כד ה-ח), שֶׁהִקְרִיב עֲלֵיהֶם עוֹלָה וְלָקַח חֲצִי הַדָּם לִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הָעָם, אֲבָל לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר זֶה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ הַבְּרִית הַזֹּאת: וְטַעַם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, כְּמוֹ וְהַנְּבוּאָה עוֹדֵד הַנָּבִיא, עַל דַּעַת ר\"א (אבן עזרא על דברים כ\"ט:ט'). וְעַל דַּעְתִּי הַכָּתוּב יִכְלֹל וְיִפְרֹט, וְהַכְּלָל רָאשֵׁיכֶם וְכָל שִׁבְטֵיכֶם, וְחָזַר וּפֵרַט זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם שֶׁהֵם רָאשֵׁיכֶם, כִּי זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ, וְכֵן אָמַר (דברים ל\"א:כ\"ח) הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ שְׂרָרָה וּמִנּוּי עַל הַצִּבּוּר יִקָּרֵא רֹאשׁ; נֶאֱמַר בַּנְּשִׂיאִים (במדבר א טז) <b>רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל</b>, כִּי הֵם בַּמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה לְכָל אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, וְנֶאֱמַר בַּמְּרַגְּלִים (שם יג ג) <b>רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה</b>, שֶׁהֵם רָאשִׁים בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא רָאשִׁים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם בִּכְלַל רָאשֵׁיכֶם. וְחָזַר וְאָמַר כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם שִׁבְטֵיכֶם, וְהִזְכִּיר עוֹד הַטַּף וְהַנָּשִׁים וְהַגֵּרִים וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם אֲשֶׁר לָהֶם מֵעֶרֶב רַב. וְהֵבִיא שָׁם הַטַּף לַהֲבִיאָם בַּבְּרִית, כִּי אֲפִלּוּ עִם הַדּוֹרוֹת הָעֲתִידִים יִכְרֹת בְּרִית, אוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹתָם, כַּטַּעַם שֶׁאָמְרוּ בְּהַקְהֵל (חגיגה ג). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (יבמות עט) שֶׁבָּאוּ קְצָת כְּנַעֲנִים בִּימֵי מֹשֶׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, וּנְתָנָם חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִשְׁכַּן ה'. וְאֵין הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁרִמּוּ אוֹתוֹ, אֲבָל בָּאוּ אֵלָיו לְהַשְׁלִים עִמּוֹ, כִּי כֵן הַמִּשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ (לעיל כ י יא). וְכָךְ מָצָאתִי בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (נצבים ב), לְלַמֶּדְךָ שֶׁבָּאוּ אֵצֶל מֹשֶׁה וְלֹא קִבְּלָם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְרַמּוֹתוֹ לִכְרֹת לָהֶם בְּרִית, אֲבָל עֲשָׂאָם מִיָּד חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם: <b>וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ</b>, וְגַם עִם הַדּוֹרוֹת הָעֲתִידִים לִהְיוֹת: <b>כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם</b> וְגוֹ' וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם, לְפִי שֶׁרְאִיתֶם אֶת הָאֻמּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְשֶׁמָּא הִשִּׁיא לֵב אֶחָד מִכֶּם לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם: <b>פֶּן יֵשׁ בָּכֶם וְגוֹ'</b> לְפִיכָךְ אֲנִי צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעֲכֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ט:י\"ז), וְיָפֶה פֵּרֵשׁ. וְהַטַּעַם לוֹמַר אֲנִי צָרִיךְ לַהֲבִיאֲכֶם בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה עַתָּה בַּבְּרִית הַזֹּאת מִיִּרְאָתִי אוּלַי נִפְתָּה לֵב קְצָתְכֶם לְשִׁקּוּצֵי מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בָּעֵגֶל, אוֹ לְשִׁקּוּצֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב אֲשֶׁר רְאִיתֶם בַּדֶּרֶךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה לָכֶם בְּבַעַל פְּעוֹר, כִּי בַּבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה לֹא הָיוּ שָׁם אָלוֹת וּקְלָלוֹת. וְהִזְכִּיר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה דַּעְתָּהּ קַלָּה עָלֶיהָ, וְכֵן יַעֲשֶׂה בְּעִנְיַן ע\"ז (דברים י\"ז:ב'). וְהִזְכִּיר יְחִידִים וּמִשְׁפָּחָה וְשֵׁבֶט שֶׁהוּא עַם רַב וְלֹא אָמַר עַל כֻּלָּם, דֶּרֶךְ כָּבוֹד, אוֹ שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה לֵב כֻּלָּם פּוֹנֶה הַיּוֹם לע\"ז, כִּי לֹא הָיוּ בָּאִים בִּבְרִית הַשֵּׁם וּבְאָלָתוֹ, כִּי מִי יַכְרִיחֵם, אֲבָל מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט יָבוֹאוּ בַּבְּרִית מִפְּנֵי פַּחַד הָרֹב. וְאָמַר פֶּן יֵשׁ בָּכֶם וְגוֹ' אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם, עַל הַנִּפְתֶּה כְּבָר לע\"ז וְהוּא בְּלִבּוֹ מַאֲמִין בָּהּ הַיּוֹם הַזֶּה, אוֹ פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ רַע שֶׁיִּפְרַח וְיִשְׂגֶּה וּבַיָּמִים הַבָּאִים יוֹצִיא פְּרָחִים רָעִים וְיַצְמִיחַ מְרֹרוֹת, וְזֶה עַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם, כִּי הָאָב שֹׁרֶשׁ וְהַבֵּן נֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה, וְהִזְכִּיר הַשֹּׁרֶשׁ לוֹמַר כִּי הוּא יָכוֹל לְהָבִיא בְּאָלָה הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, שֶׁהַשֹּׁרֶשׁ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יִצְמְחוּ הוּא לְפָנָיו הַיּוֹם וְהוּא בָּא בַּבְּרִית וּבָאָלָה הַזֹּאת. וְאָמַר פֹּרֶה רֹאשׁ, לִרְמֹז כִּי מִשֹּׁרֶשׁ מָתוֹק לֹא יֵצֵא מַר, וְכָל אֲשֶׁר לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְלֹא הִרְהֵר כְּלָל בע\"ז לֹא יוֹלִיד מוֹדֶה בָּהּ. וְאַל תַּקְשֶׁה עָלַי בָּזֶה מִן הַכָּתוּב (יחזקאל יח י), וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ, כִּי אֱמֶת הַדָּבָר וְסוֹד גָּדוֹל לֹא אוּכַל לְפָרֵשׁ בּוֹ: <b>וְרֹאשׁ וְלַעֲנָה</b>, עֲשָׂבִים מָרִים אוֹ מְמִיתִים, וּשְׁמָם כֵּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ הֵם כִּנּוּיִים, יִקְרְאוּ הָאֶחָד <b>רֹאשׁ</b> שֶׁהוּא רֹאשׁ הַמְּרוֹרִים מַר מִכֻּלָּם, וְהַשֵּׁנִי יִקְרְאוּ <b>לַעֲנָה</b> מֵעִנְיַן לֵעָנוֹת מִפָּנָי (שמות י ג), כִּי הָאוֹכֵל אוֹתוֹ נִגַּשׂ וְנַעֲנֶה לְעַנּוֹת נַפְשׁוֹ יֹאכְלֶנּוּ: <b>וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר</b>, כְּשֶׁיִּשְׁמַע הָאֲחֵרִים מִתְקַלְּלִים בָּאָלוֹת הָאֵלֶּה הוּא יִתְבָּרֵךְ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ, שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי מִכָּל אֵלֶּה כַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ בְּתַאֲוַת לִבִּי. וְהַשֵּׁם לֹא יִסְלַח לוֹ, אֲבָל יֶעְשַׁן עָלָיו אַפּוֹ אָז כְּשֶׁיֶּחְטָא לְדוֹר אוֹ לְדוֹרוֹת. אוֹ יִהְיֶה טַעַם \"כִּי\" לֵאמֹר יִהְיֶה לִי שָׁלוֹם בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנִּי מְקַבֵּל עָלַי הַשְּׁבוּעָה כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ כָּל יָמַי, וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. וְלֹא יֹאבֶה ה' בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אָלָתוֹ לִסְלֹחַ לוֹ, אֲבָל יֶעְשַׁן עָלָיו אַפּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּא בִּבְרִיתוֹ לְפָנַי עִם כָּל יִשְׂרָאֵל. הַתַּאֲוָה הַגּוֹבֶרֶת וּמִתְחַזֶּקֶת בַּלֵּב תִּקָּרֵא שְׁרִירוּת, כִּלְשׁוֹן חֲכָמִים (בבא בתרא קס), שָׁרִיר וְקַיָּם, וְכֵן בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ (איוב מ טז): וּפֵרוּשׁ <b>לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה</b>, לְהוֹסִיף הַשְּׂבֵעָה עִם הַמִּתְאַוָּה. כִּי נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תִּקָּרֵא רָוָה, כְּעִנְיַן וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ (ירמיהו לא יג), וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה (שם פסוק יא); וְהַמִּתְאַוָּה תִּקָּרֵא צְמֵאָה, צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי (תהלים סג ב). וְהַטַּעַם כִּי נֶפֶשׁ הָאָדָם הָרָוָה שֶׁאֵינֶנָּה מִתְאַוָּה לִדְבָרִים הָרָעִים לָהּ, כַּאֲשֶׁר תָּבֹא בְּלִבּוֹ קְצָת הַתַּאֲוָה וְהוּא יְמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ, אָז יוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ תַּאֲוָה יְתֵרָה, וְתִהְיֶה צְמֵאָה מְאֹד לַדָּבָר הַהוּא שֶׁאָכַל אוֹ שֶׁעָשָׂה יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, וְתִתְאַוֶּה עוֹד לִדְבָרִים רָעִים שֶׁלֹּא הָיְתָה מִתְאַוָּה לָהֶם מִתְּחִלָּה. כִּי הַמִּתְאַוֶּה לְזִמַּת הַנָּשִׁים הַיָּפוֹת, כְּשֶׁיִּהְיֶה שָׁטוּף בְּזִמָּתָן תְּבוֹאֵהוּ תַּאֲוָה לָבוֹא עַל הַזָּכָר וְעַל הַבְּהֵמָה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַתַּאֲווֹת. וּכְעִנְיָן שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים (סוכה נב), מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ. וּלְכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב בְּהוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ, שֶׁהוּא אִם יְמַלֵּא נַפְשׁוֹ בְּתַאֲווֹת הַשְּׁרִירוֹת וְהַחֲזָקוֹת עָלָיו אֲשֶׁר הִיא צְמֵאָה לָהֶם, יוֹסִיף נַפְשׁוֹ הָרָוָה עִם הַצְּמֵאָה, כִּי יִתְאַוֶּה וְיִצְמָא לְמָה שֶׁהָיָה שָׂבֵעַ מִמֶּנּוּ, וְלַאֲשֶׁר הִשְׂבִּיעַ נַפְשׁוֹ בּוֹ. וּלְפִי שֶׁהִזְכִּיר <b>שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה</b>, אָמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, כִּי יוֹסִיף הַשֹּׁרֶשׁ, הוּא כִּפָּתוֹ אֲשֶׁר הִיא רָוָה וְרַעֲנָנָה, עִם הַצְּמֵאָה, וְתָשֹׁבְנָה כֻּלָּם צְמֵאוֹת. וְאֵין <b>לְמַעַן</b> בַּמָּקוֹם הַזֶּה טַעַם, שֶׁאֵלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבִּי בַּעֲבוּר שֶׁאֶסְפֶּה הָרָוָה עִם הַצְּמֵאָה, אֲבָל הוּא כְּמוֹ <b>לִסְפּוֹת</b>, יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי בַּעֲבוּר זֶה יִהְיֶה כָּךְ, כִּי בְּכָל סִבָּה עִם עָלוּל יֹאמַר <b>לְמַעַן</b>, בֵּין שֶׁיַּעֲשֶׂה אָדָם הַגּוֹרֵם לִרְצוֹתוֹ בֶּעָלוּל, כְּמוֹ לְמַעַן (אשר) יִיטַב לָךְ, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה אָדָם הַגּוֹרֵם כֵּן שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כְּמוֹ לְמַעַן לָמוּג לֵב (יחזקאל כא כ), לְמַעַן יֶאְשְׁמוּ (שם ו ו), כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לִי עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת (הושע ח ד), וְרַבִּים כָּאֵלֶּה. וְזֶה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינַי בַּפָּסוּק הַזֶּה מִכָּל הַנִּכְתַּב עָלָיו בְּהַרְבֵּה פָּנִים. גַּם יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁהוּא שָׁב אֶל שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה וְרֹאשׁ וְלַעֲנָה, יֹאמַר כִּי יִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי, לְמַעַן שֶׁיּוֹסִיף פֹּארָתוֹ הָרָוָה אֲשֶׁר תִּגְדַּל וְתַצְמִיחַ הַלַּעֲנָה וָרֹאשׁ עַל הַצְּמֵאָה אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה צוֹמַחַת, אוֹ יִהְיֶה <b>הָרָוָה</b> כִּנּוּי לַלַּעֲנָה הַנִּזְכֶּרֶת, שֶׁיּוֹסִיף הַלַּעֲנָה הָרָוָה הַצּוֹמַחַת וְגָדְלָה מְאֹד עַל הַצְּמֵאָה אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה גְּדֵלָה רַק מְעַט, וְתִהְיֶינָה שְׁתֵּיהֶן צוֹמְחוֹת. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לוֹמַר כִּי כָל אֲשֶׁר יִשְׁמַע הָאָלָה וְיִתְבָּרֵךְ מִמֶּנָּה וְיִתְחַזֵּק בִּשְׁרִירוּתוֹ, סְעִפָּיו יְשִׁיבוּהוּ לַחֲטֹא וְיַצְמִיחוּ פְּשָׁעִים יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה. וְגַם זֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן: <b>יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא</b>, אָלֹת הַיָּחִיד, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה: <b>וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ</b>, אָלֹת הַמִּשְׁפָּחָה, כִּי שֵׁם אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם: <b>וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה</b>, לַשֵּׁבֶט, <b>מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל</b>, הַנִּשְׁאָרִים: <b>וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ</b>, כִּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹר הָרִאשׁוֹן כְּבָר יָדְעוּ זֶה, כִּי הֵם שָׁמְעוּ אָלוֹת הַבְּרִית. וְיִתָּכֵן כִּי הַכָּתוּב הַזֶּה יַחְזֹר עַל שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, כִּי כְּשֶׁיִּקְרֶה זֶה בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים אָז יִשְׁאֲלוּ כֵן: <b>אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם</b>, לֹא יָדְעוּ בָהֶם גְּבוּרַת אֱלָהוּת, וְלֹא חִלֵּק לָהֶם וְלֹא נְתָנָם לְחֶלְקָם. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים כ\"ט:כ\"ה) תִּרְגְּמוֹ, וְלֹא אוֹטִיב לְהוֹן, לֹא הֵטִיב לָהֶם שׁוּם טוֹבָה. וּלְשׁוֹן <b>חָלַק</b>, אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם לֹא חָלַק לָהֶם שׁוּם נַחֲלָה וְחֵלֶק, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים כ\"ט:כ\"ה). וְהַנָּכוֹן, אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם בֵּאלֹהִים, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יָדְעוּ אוֹתָם בְּכֹחַ אֱלֹהוּת שֶׁיִּמָּצֵא לָהֶם מֵעַצְמוֹ, וְלֹא חֲלָקָם ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם לָהֶם, שֶׁלֹּא נָתַן אוֹתָם שָׂרִים עַל יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר שָׂמָם עַל הָאֻמּוֹת. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי זֶה (ויקרא יח כה): <b>וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם</b>, כִּי יַגְלֶה הַשֵּׁבֶט הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה', כְּעִנְיַן וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי (דברי הימים א ה כו). וְהַנָּכוֹן כִּי עַתָּה יִרְמֹז לְגָלוּת כָּל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹתָם כֻּלָּם רָעִים, וְיִגְלוּ גָּלוּת שְׁלֵמָה. וְכֵן בַּפָּרָשָׁה הַבָּאָה אַחֲרֵי כֵן (דברים ל':א'), וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עַל גָּלוּת כָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם) בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה וְגוֹ' וְהַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ: <b>הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ</b>, עַל דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים יֹאמַר כִּי הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בַּסֵּתֶר, כִּי כָל הַתַּעֲלוּמוֹת גְּלוּיוֹת לְפָנָיו, וְהַנִּגְלוֹת עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, לְהַכּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּדִין הַתּוֹרָה. וְגַם כְּפִי הַמִּדְרָשׁ (סנהדרין מג) כֵּן הוּא. וְדַעְתִּי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי <b>הַנִּסְתָּרוֹת</b> הֵם הַחֲטָאִים הַנִּסְתָּרִים מִן הָעוֹשִׂים אוֹתָם, כְּמוֹ שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי (תהלים יט יג), יֹאמַר הַנִּסְתָּרוֹת לַשֵּׁם לְבַדּוֹ הֵם, אֵין לָנוּ בָּהֶן עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא, אֲבָל הַנִּגְלוֹת, שֶׁהֵם הַזְּדוֹנוֹת, לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת חֻקַּת עוֹלָם, שֶׁכָּךְ קִבַּלְנוּ עַל אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְעַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה לְדוֹרוֹת עוֹלָם. וּלְפִי שֶׁהֵבִיא בְּאָלָה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוָה, הוֹצִיא מִן הַחֵרֶם הָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה, שֶׁלֹּא יִתְקַלֵּל בָּאָלָה הַזֹּאת. וְדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים כ\"ט:כ\"ח) מַטִּין כֵּן, שֶׁאָמַר דְּמִטַּמְרָן קֳדָם ה' אֱלָהַנָא, וְאִם כְּדִבְרֵי הַמְפָרְשִׁים רָאוּי לוֹ לוֹמַר דְּמִטַּמְּרִין לַה' אֱלָהַנָא: <b>וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה</b>, כְּבָר הִזְכַּרְתִּי (ויקרא כו טז) כִּי הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת עֲתִידָה, כִּי כָל עִנְיָנֶיהָ לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ אֲבָל הֵם עֲתִידִין לִהְיוֹת: וְטַעַם <b>וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ</b>, שֶׁתָּשׁוּב אֶל ה' בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּתְקַבֵּל עָלֶיךָ וְעַל בָּנֶיךָ לְדֹרֹתָם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בַּגְּאֻלָּה הַשֵּׁנִית, דִּכְתִיב (נחמיה י ל) וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו. אוֹ יִהְיֶה <b>מְצַוְּךָ אַתָּה וּבָנֶיךָ</b>, כְּמוֹ מְצַוְּךָ לְךָ וּלְבָנֶיךָ, כְּעִנְיָן וְאַתָּה צֻוֵּיתָ (בראשית מה יט), וְכֵן וַיָּרֵעוּ אוֹתָנוּ (דברים כ\"ו:ו'), לָנוּ. וּלְפִי דַּעְתִּי יֵשׁ בּוֹ סוֹד גָּדוֹל, כִּי יִרְמֹז לְמָה שֶׁאָמְרוּ (יבמות סג), אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף, וּכְבָר דִּבַּרְתִּי בּוֹ: <b>וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ</b>, זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (שבת קד) הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, מַבְטִיחֲךָ שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו בְּכָל לְבָבְךָ, וְהוּא יַעֲזֹר אוֹתְךָ. וְנִרְאֶה מִן הַכְּתוּבִים עִנְיָן זֶה שֶׁאֹמַר, כִּי מִזְּמַן הַבְּרִיאָה הָיְתָה רְשׁוּת בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, וְכָל זְמַן הַתּוֹרָה כֵּן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם זְכוּת בִּבְחִירָתָם בַּטּוֹב, וְעֹנֶשׁ בִּרְצוֹתָם בָּרַע. אֲבָל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה הַבְּחִירָה בַּטּוֹב לָהֶם טֶבַע, לֹא יִתְאַוֶּה לָהֶם הַלֵּב לְמָה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי וְלֹא יַחְפֹּץ בּוֹ כְּלָל, וְהִיא הַמִּילָה הַנִּזְכֶּרֶת כָּאן, כִּי הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה עָרְלָה לַלֵּב, וּמוּל הַלֵּב הוּא שֶׁלֹּא יַחְמֹד וְלֹא יִתְאַוֶּה, וְיָשׁוּב הָאָדָם בַּזְּמַן הַהוּא לַאֲשֶׁר הָיָה קֹדֶם חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בְּטִבְעוֹ מָה שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת, וְלֹא הָיָה לוֹ בִּרְצוֹנוֹ דָּבָר וְהֶפְכּוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית (ב ט). וְזֶהוּ מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּיִרְמְיָה (לא ל- לב), הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם וְגוֹ' כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה, וְזֶהוּ בִּטּוּל יֵצֶר הָרַע וַעֲשׂוֹת הַלֵּב בְּטִבְעוֹ מַעֲשֵׂהוּ הָרָאוּי. וּלְכָךְ אָמַר עוֹד (שם פסוקים לב לג) וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. וּבְיָדוּעַ כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וּצְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתָם, אֶלָּא שֶׁיִּתְבַּטֵּל יִצְרָם בַּזְּמַן הַהוּא לְגַמְרֵי. וְכֵן נֶאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל (לו כו כז), וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְגוֹ' וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ. וְהַלֵּב הֶחָדָשׁ יִרְמֹז לְטִבְעוֹ, וְהָרוּחַ לַחֵפֶץ וְלָרָצוֹן. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת קנא), וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ (קהלת יב א), אֵלּוּ יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, כִּי בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ לֹא יִהְיֶה בָּאָדָם חֵפֶץ, אֲבָל יַעֲשֶׂה בְּטִבְעוֹ הַמַּעֲשֶׂה הָרָאוּי, וּלְפִיכָךְ אֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, כִּי הַזְּכוּת וְהַחוֹבָה תְּלוּיִים בַּחֵפֶץ: וְטַעַם <b>כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת</b>, עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְהַנָּכוֹן כִּי עַל כָּל הַתּוֹרָה יֹאמַר (דברים ח':א'), כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲבָל <b>הַמִּצְוָה הַזֹּאת</b>, עַל הַתְּשׁוּבָה הַנִּזְכֶּרֶת, כִּי וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ (דברים ל':א') וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ל':ב'), מִצְוָה שֶׁיְּצַוֶּה אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְנֶאֶמְרָה בַּלָּשׁוֹן הַבֵּינוֹנִי, לִרְמֹז בַּהַבְטָחָה כִּי עָתִיד הַדָּבָר לִהְיוֹת כֵּן. וְהַטַּעַם לֵאמֹר כִּי אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם וְאַתָּה בְּיַד הָעַמִּים, תּוּכַל לָשׁוּב אֶל ה' וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, כִּי אֵין הַדָּבָר נִפְלָא וְרָחוֹק מִמְּךָ אֲבָל קָרוֹב אֵלֶיךָ מְאֹד לַעֲשׂוֹתוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם. וְזֶה טַעַם בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁיִּתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּפִיהֶם, וְיָשׁוּבוּ בְּלִבָּם אֶל ה', וִיקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹתָהּ לְדוֹרוֹת, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר (דברים ל':ב'), אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (שם): <b>רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם</b>, יַחְזֹר לְהַזְהִירָם עוֹד לְהַגִּיד לָהֶם כִּי שְׁנֵי הַדְּרָכִים בְּיָדָם, וּבִרְשׁוּתָם לָלֶכֶת בַּאֲשֶׁר יַחְפְּצוּ בָּהּ, וְאֵין מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב בְּיָדָם לֹא מִן הַתַּחְתּוֹנִים וְלֹא מִן הָעֶלְיוֹנִים. וְיָעִיד בָּהֶם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ פַּעַם שֵׁנִית (דברים ל':י\"ט), אַחַר שֶׁאָמַר (דברים ד':כ\"ו) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, כִּי עַתָּה יֹאמַר הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, כִּי הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ שֶׁהֵם הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וְכִי יְעַצְתִּיךָ שֶׁתִּבְחַר בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה הוּא כְּמַחְתִּים הָעֵדִים בְּסוֹף דְּבָרָיו כֻּלָּם: <b>וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה</b>, כַּאֲשֶׁר הִשְׁלִים כָּל דְּבָרָיו אָז הָלְכוּ כָּל הַנִּצָּבִים לְפָנָיו וְהַטַּף וְהַנָּשִׁים אִישׁ לְאֹהָלָיו, וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר זֶה כִּי כְּבָר אָמַר (לעיל כט ט יא), אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ' לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאַחַר עָבְרָם בַּבְּרִית יֵלְכוּ מִפָּנָיו. וְיֹאמַר הַכָּתוּב עַתָּה כִּי מֹשֶׁה הָלַךְ מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְכַבְּדָם, כְּמִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִפָּטֵר מֵחֲבֵרוֹ וּבָא לִטֹּל רְשׁוּת מִמֶּנּוּ: <b>וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם</b>, וְזֶה לְנַחֵם אוֹתָם עַל עִנְיָנוֹ, כְּלוֹמַר אֲנִי זָקֵן וְאֵין לָכֶם עוֹד תּוֹעֶלֶת מִמֶּנִּי, וְעוֹד כִּי הַשֵּׁם צִוַּנִי שֶׁלֹּא אֶעֱבֹר שָׁם, וְאַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּירְאוּ, כִּי ה' יַעֲבֹר עִמָּכֶם לֹא יְסַלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִכֶּם בַּעֲבוּרִי, וִיהוֹשֻׁעַ הוּא הָעוֹבֵר לִפְנֵיכֶם בִּמְקוֹמִי. ואע\"פ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ הָיָה בְּתָקְפּוֹ וּבִבְרִיאוּתוֹ, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הַכָּתוּב (דברים ל\"ד:ז') לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה, אָמַר לָהֶם כֵּן לְנַחֲמָם. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים ל\"א:ב') לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, לְפִי שֶׁה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן. וְאֵינוֹ נָכוֹן. וְעַל דַּעַת ר\"א (אבן עזרא על דברים ל\"א:ב'), לָצֵאת וְלָבוֹא לַמִּלְחָמָה, כִּי חָלְשׁוּ כֹּחוֹתָיו בְּזִקְנוּתוֹ. וְגַם זֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סוטה יג) מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתַּתְּמוּ מִמֶּנּוּ מַעְיְנוֹת חָכְמָה, וְהָיָה זֶה בְּמַעֲשֶׂה נֵס שֶׁלֹּא יִדְאַג לָתֵת גְּדֻלָּה לִיהוֹשֻׁעַ בְּפָנָיו: <b>וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת</b>, מִתְּחִלַּת בְּרֵאשִׁית עַד לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. ואע\"פ שֶׁבְּכָאן (דברים ל\"א:י\"א) כָּתוּב תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא רוֹמֵז לַסֵּפֶר הַזֶּה שֶׁל אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סוטה מא), אֲבָל בָּזֶה חָזַר וּבֵאֵר (דברים ל\"א:כ\"ד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם, וְזֶה יִכְלֹל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ: <b>לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ</b>, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, כִּי גַּם הֵן שׁוֹמְעוֹת וְלוֹמְדוֹת לְיִרְאָה אֶת ה': <b>וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ</b>, הֵם הַטַּף, כִּי יִשְׁמְעוּ וְיִשְׁאֲלוּ וְהָאָבוֹת יַרְגִּילוּם וִיחַנְּכוּ אוֹתָם, כִּי אֵין הַטַּף הַזֶּה יוֹנְקֵי שָׁדַיִם, אֲבָל הֵם קְטַנֵּי הַשָּׁנִים הַקְּרוֹבִים לְהִתְחַנֵּךְ. וְזֶה טַעַם <b>וְלָמְדוּ לְיִרְאָה</b>, בֶּעָתִיד, כִּי לְמַעְלָה אָמַר וְלָמְדוּ וְיָרְאוּ. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (חגיגה ג), הָאֲנָשִׁים לִלְמֹד וְהַנָּשִׁים לִשְׁמֹעַ, וְהַטַּף לָמָּה בָּא, לִתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם: <b>וַאֲצַוֶּנּוּ</b>, וַאֲזָרְזֶנּוּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי דְּבַר הַשֵּׁם (דברים ל\"א:כ\"ג) <b>חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא</b> מִצְוָה הִיא, וְאִלּוּ הָיָה מִתְעַצֵּל וְלֹא יַעֲשֶׂה כֵן הָיָה חַיָּב מִיתָה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ <b>וַאֲצַוֶּנּוּ</b>, שֶׁאֲמַנֶּה אוֹתוֹ נָגִיד וּמְצַוֶּה עַל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק וְצִוִּיתָה אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם (במדבר כז יט): <b>וַיֵּרָא ה' בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן</b>, הַטַּעַם כִּי עַמּוּד הֶעָנָן הָיָה עַל הַפֶּתַח, וְהַשֵּׁם הָיָה נִרְאֶה בָּאֹהֶל, וְזֶהוּ הַכָּבוֹד עַל דַּעַת ר\"א (אבן עזרא על דברים ל\"א:ט\"ו). וְעַל דַּעְתִּי הוּא כְּמוֹ וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל (במדבר יב ה), וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן (שמות טז י), וְהַטַּעַם כִּי רָצָה לְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה שֶׁיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ, וְשָׁם יְצַוֶּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ עַצְמוֹ. וְהִנֵּה לְמֹשֶׁה נֶאֱמַר (שם כה כב), וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת, אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ לֹא הָיָה בַּמַּעֲלָה הַהִיא וְאָסוּר הָיָה לִכָּנֵס בָּאֹהֶל כְּלָל, וְהִנֵּה וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל שָׁב לְבָאֵר כִּי הָיָה הֶעָנָן וּבוֹ הַכָּבוֹד עַל פֶּתַח הָאֹהֶל חוֹפֵף עָלָיו, וְהִנֵּה הוּא בָּאֹהֶל: <b>אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ</b>, גּוֹיֵי הָאָרֶץ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"א:ט\"ז). וְאֵינֶנּוּ כֵן, אֲבָל הָאֱלֹהִים שֶׁהוּא נֵכָר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, כִּי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד נִקְרָא אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יז כו) כִּי לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, וְכֵן וַיְדַבְּרוּ אֶל אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלִָם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ (דברי הימים ב לב יט), וּכְתִיב (הושע ט ג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ ה'. וְהִזְכִּיר זֶה רַבִּי אַבְרָהָם, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיו (ויקרא יח כה): וְטַעַם אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, שֶׁהוּא בָּא בְּקֶרֶב עַמּוֹ וַעֲבָדָיו, אוֹ <b>בְּקִרְבּוֹ</b>, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, כְּמוֹ וְלֹא נָשָׂא אוֹתָם הָאָרֶץ (בראשית יג ו), נֶעְתַּם אָרֶץ (ישעיהו ט יח), כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים ל\"א:ט\"ז): וְטַעַם <b>וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי</b>, אֵינֶנּוּ וִדּוּי גָּמוּר כְּעִנְיָן וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם, אֲבָל הוּא הִרְהוּר וַחֲרָטָה שֶׁיִּתְחָרְטוּ עַל מַעֲלָם וְיַכִּירוּ כִּי אֲשֵׁמִים הֵם.  וְטַעַם <b>וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי</b>, פַּעַם אַחֶרֶת, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהִרְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם כִּי חָטְאוּ לֵאלֹהִים, וְעַל כִּי אֵין אֱלֹהֵיהֶם בְּקִרְבָּם מְצָאוּם הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, הָיָה רָאוּי לְרֹב חַסְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיַּעַזְרֵם וְיַצִּילֵם, שֶׁכְּבָר כָּפְרוּ בע\"ז, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר (ירמיהו ב לה) הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי. וּלְכָךְ אָמַר כִּי עַל כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשׂוּ לִבְטֹחַ בע\"ז יַסְתִּיר עוֹד פָּנִים מֵהֶם, לֹא כְּמִסְתַּר פָּנִים הָרִאשׁוֹן שֶׁהִסְתִּיר פְּנֵי רַחֲמָיו וּמְצָאוּם רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, רַק שֶׁיִּהְיוּ בְּהֶסְתֵּר פְּנֵי הַגְּאֻלָּה וְיַעַמְדוּ בְּהַבְטָחַת פְּנֵי רַחֲמָיו (ויקרא כו מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים וְגוֹ', עַד שֶׁיּוֹסִיפוּ עַל הַחֲרָטָה הַנִּזְכֶּרֶת וִדּוּי גָּמוּר וּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כְּמוֹ שֶׁנִּזְכַּר לְמַעְלָה (ל ב), וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ': <b>וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת</b>, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט לְמֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ שְׁנֵיהֶם יְצַוֶּה שֶׁיִּכְתְּבוּהָ, כִּי רָצָה לַעֲשׂוֹת יְהוֹשֻׁעַ נְבִיאוֹ בְּחַיֵּי מֹשֶׁה, וְהִנֵּה מֹשֶׁה כְּתָבָהּ וִיהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עִמּוֹ וְקוֹרֵא וְרוֹאֶה, וְזֶה טַעַם וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה (דברים ל\"א:כ\"ב). וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא הָעִקָּר, כִּי מִמֶּנּוּ יִשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ, כִּי גַּם יְהוֹשֻׁעַ הָיָה מְלַמֵּד עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּסּוֹף (דברים ל\"ב:מ\"ד) הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן. וְטַעַם הַשִּׁירָה הַזֹּאת, הַשִּׁירָה אֲשֶׁר אַגִּיד לְךָ עַתָּה וְהִיא הַאֲזִינוּ, וְיִקְרָאֶהָ שִׁירָה כִּי יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּהָ תָּמִיד בְּשִׁיר וּבְזִמְרָה, וְכֵן נִכְתְּבָה כְּשִׁירָה, כִּי הַשִּׁירִים יִכְתְּבוּ בָּהֶם הֶפְסֵק בִּמְקוֹמוֹת הַנְּעִימָה: וְטַעַם <b>כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם</b>, כְּטַעַם כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה (בראשית כב יב), שֶׁהִיא הַיְּדִיעָה בְּפֹעַל, כִּי הַיְּדִיעָה בֶּעָתִיד יְדִיעָה בְּכֹחַ, וְאִם לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹדַע יִצְרוֹ בְּפֹעַל לֹא הָיָה הָגוּן שֶׁיָּעִיד בָּהֶם שִׁירָה לֵאמֹר גָּלוּי לְפָנָיו שֶׁתֶּחֶטְאוּ וְאָעִידָה בָּכֶם שֶׁתִּמָּצֶאנָה אֶתְכֶם רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת כָּזֶה וְכָזֶה, אֲבָל הָיָה הָרָאוּי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם הַתּוֹרָה בִּידִיעָה סְתָם, אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, אֲבָל עַתָּה שֶׁנּוֹדַע גַּם לָהֶם יִצְרָם הָרַע וְלִבָּם הַזּוֹנֶה יַגִּיד לָהֶם כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מח ד ה) מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ: <b>וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן</b>, מוּסָב לְמַעְלָה כְּלַפֵּי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"א:כ\"ג). וְיָפֶה פֵּרֵשׁ. וְעַל דַּעַת ר\"א (אבן עזרא על דברים ל\"א:ט\"ו), וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ, מֹשֶׁה בְּמִצְוַת הַשֵּׁם, וְעַל כֵּן אָמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ (דברים י\"א:י\"ד), וְכֵן וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ (שם פסוק טו), וְכֵן לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים כ\"ט:ה'), וְכֵן יְשַׁלַּח ה' בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי (דברים כ\"ח:כ'), וּכְבָר דִּבַּרְתִּי בָּהֶם (רמב\"ן על דברים ה':י\"ב): וְטַעַם <b>וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב</b>, כִּי מִתְּחִלָּה כָּתַב אֶת הַתּוֹרָה וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לְמַעְלָה (דברים ל\"א:ט'), וְלֹא אָמַר לָהֶם אָנָה יַנִּיחוּ אוֹתָהּ, וְאַחֲרֵי כֵן נִצְטַוָּה בַּשִּׁירָה הַזֹּאת וַיִּכְתֹּב אוֹתָהּ וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹ בַּיּוֹם, וְהִנֵּה הוֹסִיף אוֹתָהּ עַל הַתּוֹרָה, וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב הַכֹּל בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, אָז צִוָּה אֶת הַכֹּהֲנִים לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁיִּהְיֶה מֻנָּח בָּאָרוֹן מִן הַצַּד כִּי מֵעַתָּה לֹא יִגְּעוּ בּוֹ כְּלָל לְהוֹסִיף אוֹ לִגְרֹעַ. וְזֶה טַעַם וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב וְגוֹ' עַד תֻּמָּם. וְעַל כֵּן אָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים ל\"א:א'), כִּי וְזֹאת הַבְּרָכָה מֻקְדֶּמֶת, וּמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְיִתָּכֵן כִּי אַחֲרֵי שֶׁכָּתַב הַשִּׁירָה וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אִישׁ לְשִׁבְטֵיהֶם שֶׁהֱבִיאָם לְפָנָיו אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, כְּתָבָהּ בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, וְצִוָּה אֶת הַכֹּהֲנִים לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה, לוֹמַר שֶׁגַּם הַשִּׁירָה תִּהְיֶה מֻנַּחַת בָּאָרוֹן עִם הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מִכְּלַל הַתּוֹרָה, כִּי הִיא שָׁם לְעֵד. וְאָמַר לָהֶם שֶׁיַּקְהִילוּ אֵלָיו עוֹד כָּל זִקְנֵי הַשְּׁבָטִים וְהַשּׁוֹטְרִים, וְהָעָם יֵאָסְפוּ עִמָּהֶם, כִּי כֵן נֶאֱמַר בַּסּוֹף (דברים ל\"ב:מ\"ד), וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם, וְהִנֵּה עָשׂוּ הַכֹּהֲנִים כֵּן וַיַּקְהִלוּ אֵלָיו כָּל הָעָם, וְהֵעִיד בָּהֶם אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ בְּהַקְהֵל בְּאָזְנֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם, וְאָז אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (שם פסוק מט), עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, וְנִתְחַיֵּב לַעֲשׂוֹת כֵּן מִיָּד, וְעָמַד וּבֵרַךְ אוֹתָם וְזֹאת הַבְּרָכָה, וַיִּכְתֹּב אוֹתָהּ בְּסוֹף הַסֵּפֶר שֶׁנָּתַן לַכֹּהֲנִים, וְאָז עָשׂוּ הַכֹּהֲנִים מָה שֶׁצִּוָּה אוֹתָם וְנָתְנוּ הַסֵּפֶר שָׁלֵם מִצַּד אֲרוֹן הַבְּרִית. וְהִנֵּה הַכֹּל כַּסֵּדֶר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה: <b>הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם</b>, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט צָדְקוּ דִּבְרֵי ר\"א, כִּי הַכְּתוּבִים יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם קַיָּמִים וְעוֹמְדִים, וְכֵן שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' (מיכה ו ב), וְגַם אֶבֶן יְהוֹשֻׁעַ, כִּי שָׁם כְּתִיב (יהושע כד כז) כִּי הִיא שָׁמְעָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הֵם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנִים הַנִּזְכָּרִים בִּבְרֵאשִׁית, כִּי הֵם יָבוֹאוּ בַּבְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אָמַר שֶׁיַּאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְיִשְׁמְעוּ הַתְּנָאִים וְאֵיךְ יַעֲשֶׂה בָּהֶם: וְאָמַר <b>יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי</b>, כִּי מָה שֶׁלָּקַח מִן הַשָּׁמַיִם וְאִמְרָתוֹ עַל הָאָרֶץ יַעֲרֹף עַל יִשְׂרָאֵל וְתִזַּל עֲלֵיהֶם כַּטַּל, כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא בַּשָּׁמַיִם הָבוּ גֹּדֶל לֵאלֹהֵינוּ בָּאָרֶץ, וְעִם כָּל יִשְׂרָאֵל יְדַבֵּר. וְכֵן אֶבֶן יְהוֹשֻׁעַ רֶמֶז עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת, כִּי מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיו (בראשית מט כד). וְכֵן אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת וְגוֹ' (תהלים קיח כב כג). וְעַל כֵּן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כד כז) הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה, וְכֵן כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם וְגוֹ' (זכריה ג ט), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ</b>, רֶמֶז לְמִדַּת הַדִּין. וְאָמַר <b>תָּמִים פָּעֳלוֹ</b>, כִּי הַפֹּעַל הַבָּא מִמֶּנּוּ תָּמִים וְשָׁלֵם, לֹא יִמּוֹט וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה לְעוֹלָם, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט הָרַחֲמִים הֵם, וְלֹא תָּבוֹא בַּפֹּעַל חֶסְרוֹן אַךְ בְּמִשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט לְאֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל בַּצּוּר, וְהַמִּשְׁפָּט צַדִּיק וְהַצּוּר יָשָׁר: <b>שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם</b>, הַמּוּם יִקָּרֵא הַשְׁחָתָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כה) כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם, וְכֵן וְזוֹבֵחַ מָשְׁחָת לַה' (מלאכי א יד), יֹאמַר כִּי מוּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שִׁחֵת לְצוּר עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ. וּקְרָאָם <b>לֹא בָּנָיו</b> כַּאֲשֶׁר יִקְרָאֵם בָּנָיו בְּעֵת רָצוֹן. וְאָמַר כִּי הֵם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל, כִּי הָעִקְּשׁוּת הֶפֶךְ הַיֹּשֶׁר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ג ט) וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ, וְהַפְּתַלְתֹּל הֵפֶךְ הַצַּדִּיק, וְאַחֲרֵי שֶׁהוּא צַדִּיק וְיָשָׁר וְהָעָם בְּהֶפֶךְ מִזֶּה, אֵינָם בָּנָיו, אֲבָל הֵם מַשְׁחִיתִים לוֹ. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב, שִׁחֵת לוֹ מוּמָם אֶת לֹא בָּנָיו דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל. וְהִנֵּה הַטַּעַם שֶׁלֹּא בָּא חֶסְרוֹן מַעֲלָתָם מִפֹּעַל הַצּוּר, כִּי הוּא תָּמִים וְלֹא יָבוֹא בּוֹ חֶסְרוֹן לְעוֹלָם, אֲבָל מוּמָם הוּא הַמַּשְׁחִית אוֹתָם לִפְנֵי אֲבִיהֶם. וְטַעַם <b>לֹא בָּנָיו</b>, כְּמוֹ וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה (הושע ב כה), וְכֵן הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל (דברים ל\"ב:כ\"א), בְּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ אֵל, וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים (ירמיהו ה ז). אוֹ יֹאמַר שִׁחֵת לוֹ מוּמָם שֶׁאֵינָם בָּנָיו, כִּי הֵם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל הֵפֶךְ מִמֶּנּוּ: <b>עַם נָבָל וְלֹא חָכָם</b>, שֶׁשָּׁכְחוּ הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה לָהֶם. וְלֹא חָכָם, לְהָבִין אֶת הַנּוֹלָד, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהֵטִיב וּלְהָרַע, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ב:ו'). וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ל\"ב:ו') תִּרְגֵּם, עַמָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרָיְתָא, עֲשָׂאוֹ מִן נָבֹל תִּבֹּל (שמות יח יח), שֶׁפֵּרֵשׁ בּוֹ מִלְאָה תִלְאֵה. יֹאמַר, עַם שֶׁנִּלְאוּ בַּעֲשִׂיַּת הַתּוֹרָה, וְלֹא יִתְחַכְּמוּ שֶׁהִיא לְטוֹב לָהֶם כָּל הַיָּמִים. וְכֵן אָמַר בְּגוֹי נָבָל (דברים ל\"ב:כ\"א), בְּעַמָּא טַפְשָׁא, שֶׁנִּלְאוּ לִהְיוֹת חֲכָמִים אוֹ בַּעֲלֵי דָּת. ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים ל\"ב:ו') נָבָל בְּמַעֲשֶׂה, וְלֹא חָכָם בַּלֵּב. וּלְפִי דַּעְתִּי הָעוֹשֶׂה טוֹבַת חִנָּם יִקָּרֵא נָדִיב, וּמְשַׁלֵּם רָעָה לְמִי שֶׁהֵטִיב עִמּוֹ יִקָּרֵא נָבָל, וְהוּא שֶׁאָמַר (ישעיהו לב ה) לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב, כִּי הוּא הֶפְכּוֹ. וּלְכָךְ אָמְרוּ עַל נָבָל הַכַּרְמְלִי (שמואל א כה כה), כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ, כִּי דָּוִד עָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה וְשָׁמַר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְהוּא לֹא רָצָה לְשַׁלֵּם לוֹ גְּמוּל וַיָּעַט בְּמַלְאָכָיו וַיִּבְזֵהוּ. וְזֶהוּ טַעַם הַכָּתוּב בַּחֲבֵרָיו שֶׁל אִיּוֹב (איוב מב ח), לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה, כִּי הָיוּ הֵם מְלַמְּדִים זְכוּת עַל מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא שֶׁהוּא בְּמִשְׁפָּט, וְאִם יָרַע לָהֶם תֵּרָאֶה נְבָלָה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּקָּרֵא כֵן בַּעֲבוּר שֶׁהוּא נוֹפֵל מִבְּנֵי אָדָם, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶיהָ (ישעיהו א ל), כְּמוֹ נוֹפֶלֶת עָלֶיהָ, וְיִקְרְאוּ הַמֵּתָה <b>נְבֵלָה</b>, שֶׁנָּפְלָה לָאָרֶץ וּמֵתָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שופטים יד ח) לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה. אִם כֵּן יֹאמַר הַכָּתוּב, הֲזֹאת תִּגְמְלוּ אֶת הַשֵּׁם עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּכֶם, עַם נָבָל שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה, וְלֹא חָכָם לָדַעַת כִּי לְנַפְשָׁם גָּמְלוּ הָרָעָה הַזֹּאת, לֹא לָאֵל, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לה ו ז), אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ, אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח, הֲלֹא הָאֵל הוּא אָבִיךָ, כִּי הוֹלִידְךָ וְגִדֶּלְךָ, וְהוּא קָנֶךָ, שֶׁשָּׂמְךָ קִנְיָן, כִּי הוֹצִיאֲךָ מֵאַיִן וְהָיִיתָ יֵשׁ, וְכָל יֵשׁ יֵשׁ לוֹ קִנְיָן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח כב), וְכֵן קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד יט), כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּיו. וְהוּא צוּר עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ, כִּלְשׁוֹן וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד (איוב לא טו): <b>שְׁאַל אָבִיךָ</b>, רֶמֶז לַמְּבִינִים, וְכֵן זְקֵנֶיךָ, וְהַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ד':י\"ט) אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם וְגוֹ', כִּי לְכָל חֵלֶק בְּמַטָּה חֵלֶק לְמַעְלָה, וְטַעַם לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי צוּרַת יַעֲקֹב חֲקוּקָה בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, וְהוּא סוֹד גָּדוֹל. וְהָעֵד, כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, וְזֹאת מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. עַל כֵּן אָמַר הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם, שֶׁנָּפַל מִמַּעֲלָתוֹ בְּאִוַּלְתּוֹ. וְזֶה טַעַם אָבִיךָ קָּנֶךָ, כִּי קָנָהוּ לִכְבוֹדוֹ וַיְלַמְּדֵהוּ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה הָאָב עִם הַבֵּן, לְשׁוֹן ר\"א (אבן עזרא על דברים ל\"ב:ח'). וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן. וְאִם כֵּן יִהְיֶה פֵּרוּשׁ זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, שֶׁיִּתְּנוּ לֵב לִזְכֹּר שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם בְּעֵת הַיְּצִירָה, כְּמוֹ שֶׁיֹּאמַר בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם וְגוֹ', בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר, שֶׁיָּבִינוּ לָדַעַת מָה שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם בַּדּוֹרוֹת מֵעֵת שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר, יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וְגוֹ'. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים ל\"ב:י') יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, אוֹתָם מָצָא לוֹ נֶאֱמָנִים בְּאֶרֶץ הַמִּדְבָּר, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם תּוֹרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְעֻלּוֹ, מָה שֶׁלֹּא עָשׂוּ יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו. וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמוֹן, אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה מְקוֹם יִלְלַת תַּנִּינִים וּבְנוֹת יַעֲנָה, אַף שָׁם נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאֱמוּנָה, וְלֹא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר. וְזֶה אֵינֶנּוּ מִטַּעַם הַפָּרָשָׁה, כִּי הַכָּתוּב מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, וּמַזְכִּיר הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הַשֵּׁם עִמָּהֶם וְהֵם גָּמְלוּ לָהֶם רָעָה תַּחַת טוֹבָה: וְטַעַם <b>כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ</b>, רֶמֶז לְנִצּוּר, יֹאמַר שֶׁיִּנְצֹר הַשֵּׁם אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יִצֹּר הוּא עַצְמוֹ אֶת עֵינוֹ, אוֹ תֶּחְסַר מִלַּת <b>אִישׁ</b>, יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁ אִישׁוֹן עֵינוֹ, כִּי מִן הַסְּתָם בְּאִישׁ יְדַבֵּר, וְכֵן רַבִּים: <b>ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ</b>, הַשֵּׁם יִשְׁכֹּן בְּיִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד, וְאֵין עִמּוֹ, כִּנּוּי לַשֵּׁם אוֹ לְיִשְׂרָאֵל. וְהָעִנְיָן כִּי אֵין לְיִשְׂרָאֵל שַׂר וּמוֹשֵׁל מִכָּל בְּנֵי אֱלֹהִים שֶׁיַּנְחֶנּוּ אוֹ יַעֲזֹר בְּהַנְחוֹתוֹ בִּלְתִּי הַשֵּׁם לְבַדּוֹ, כִּי הוּא חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר, וּכְבָר כָּתַבְתִּי זֶה (ויקרא יח כה). וּבְסִפְרֵי (האזינו יב), ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ, אָמַר לָהֶם הקב\"ה, כְּדֶרֶךְ שֶׁיְּשַׁבְתֶּם יְחִידִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נֶהֱנֵיתֶם מִן הָאֻמּוֹת כְּלוּם, כָּךְ אֲנִי עָתִיד לְהוֹשִׁיבְכֶם יְחִידִים לֶעָתִיד לָבוֹא וְאֵין אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת נֶהֱנֶה מִכֶּם כְּלוּם. וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, שֶׁלֹּא תְּהֵא רְשׁוּת לְאֶחָד מִשָּׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לָבוֹא וְלִשְׁלֹט בָּכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא (דניאל י כ), וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי (שם פסוק יג), אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְגוֹ' (שם פסוק כא): <b>וַיְנַבֵּל צוּר יְשׁוּעָתוֹ</b>, גִּנּוּהוּ וּבִזּוּהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח טז), אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, אֵין נִבּוּל גָּדוֹל מִזֶּה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ב:ט\"ו). ור\"א אוֹמֵר, וַיְנַבֵּל, שֶׁגָּרַם לְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, שֶׁלֹּא יוּכַל לְהוֹשִׁיעוֹ. וְגַם זֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי אֵינוֹ מִטַּעַם הַמָּקוֹם, שֶׁעֲדַיִן יְסַפֵּר אֶת חֲטָאֵיהֶם וְלֹא יַזְכִּיר עֹנֶשׁ וּנְקָמָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶם עַד וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי מָה שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְמַעְלָה (רמב\"ן על דברים ל\"ב:ו'), כִּי הַנְּבָלָה תַּשְׁלוּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה, יֹאמַר שֶׁנָּטַשׁ אֱלוֹהַּ שֶׁבְּרָאוֹ בַּעֲבוּר זָרִים, וַיְנַבֵּל בְּפִיו וּבְמַחְשַׁבְתּוֹ צוּר שֶׁהָיָה מוֹשִׁיעוֹ, לֵאמֹר שֶׁאֵין בַּעֲבוֹדָתוֹ רַק גְּמוּל רַע; בְּעָבְדָם הַזָּרִים יִשְׂבְּעוּ לֶחֶם, וּבְעָבְדָם אֶת הַצּוּר יִהְיוּ נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ סְכָלֵינוּ (מלאכי ג יד טו), שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי הַשֵּׁם צְבָאוֹת וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים וְגוֹ', וְכַאֲשֶׁר תֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים הָאֲרוּרוֹת (ירמיהו מד יח), וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ' חָסַרְנוּ כֹל, וְכֵן אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ (שם יד כא), שֶׁיֹּאמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה לְעַמּוֹ וַעֲבָדָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם) אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ: <b>בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ</b>, הִבְעִירוּ חֲמָתוֹ בְּתוֹעֵבוֹת וּמַעֲשִׂים מְכֹעָרִים כְּגוֹן מִשְׁכַּב זָכָר וּכְשָׁפִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹעֵבָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ב:ט\"ז). וְכֵן אִיתָא בְּסִפְרֵי (האזינו שיח). אֲבָל אֵין בַּשִּׁירָה תּוֹכַחַת אֶלָּא עַל ע\"ז בִּלְבַד. וְטַעַם בְּזָרִים, נִמְשָׁךְ אֶל אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ, יַקְנִיאוּהוּ בֵּאלֹהִים זָרִים, כִּלְשׁוֹן אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְטַעַם בְּתוֹעֵבוֹת, הַשֵּׁדִים, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁכָּל זֶה מְתֹעָב לְפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י\"ב:ל\"א), כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם, וּכְתִיב (ירמיהו לב לה) אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים (ולא דברתי) וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת: <b>יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ</b>, פֵּרַשְׁתִּיו (ויקרא יז ז): <b>מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו</b>, הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַבָּנוֹת בְּכָאן שֶׁלֹּא כַּמִּנְהָג, כַּאֲשֶׁר אָמַר לְמַעְלָה (דברים ל\"ב:ה') לֹא בָּנָיו, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם יַזְכִּיר הַבָּנִים, וְהַבָּנוֹת הֵן בִּכְלָל. אֲבָל זֶה מֵרְמִיזוֹתָיו כִּי יִהְיֶה בְּדוֹר הַחֻרְבָּן רֶשַׁע הַנָּשִׁים וּפִשְׁעֵיהֶם גָּדוֹל מְאֹד לְהַכְעִיסוֹ, כִּי הָיוּ נִצְמָדוֹת לע\"ז בְּיוֹתֵר, וְהֵן שֶׁמְּפַתּוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים לְעָבְדָהּ, כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי יִרְמְיָהוּ (מד טו), וַיַּעֲנוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים כִּי מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְכָל הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת קָהָל גָּדוֹל, וְהֵן שֶׁהֵעִיזוּ פְּנֵיהֶם בַּנָּבִיא לֵאמֹר לוֹ (שם פסוק יז), עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְכָתוּב עוֹד שָׁם (פסוק ח) מְפֹרָשׁ, לְהַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וְכָתוּב עוֹד שָׁם (דברים ל\"ב:ט'), הַשְׁכַחְתֶּם אֶת רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְאֶת רָעוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו וְאֵת רָעוֹתֵיכֶם וְאֶת רָעוֹת נְשֵׁיכֶם, וּבִיחֶזְקֵאל (ח יג יד) נֶאֱמַר, עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' וְגוֹ' וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז: <b>וַיֹּאמֶר</b>, ה' אֶל לִבּוֹ אוֹ אֶל הַמַּלְאָכִים. אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, כְּדֶרֶךְ לְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם, וְכֵן אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם (ישעיהו א טו), וְהַטַּעַם כִּי כַּאֲשֶׁר יְבַקְשׁוּנִי לֹא יִמְצָאוּנִי. אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם, יֵשׁ אוֹמְרִים אֲנִי אַסְתִּיר אֶת פָּנַי מֵהֶם בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי רוֹאֶה מָה יַעֲשׂוּ בָּאַחֲרוֹנָה. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כְּמַשְׁמָעוֹ, עַד שֶׁאֶרְאֶה מָה יַעֲשׂוּ בַּצַּר לָהֶם, דִּבְרֵי ר\"א. וְאֵין טַעַם <b>וַיֹּאמֶר</b> רַק הַמַּחְשָׁבָה וְהָרָצוֹן לְפָנָיו לַעֲשׂוֹת כֵּן, כְּדֶרֶךְ <b>וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים</b> בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי (בראשית א ג). וְטַעַם <b>פָנַי</b> עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, פֵּרַשְׁתִּיו (שמות ג ב שם כ ג). וְהִנֵּה <b>אַסְתִּירָה פָנַי</b>, שֶׁאֲסַלֵּק שְׁכִינָתִי. וְטַעַם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם, כְּטַעַם אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה (בראשית יח כא), וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיו. כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, וְלֹא יַעַמְדוּ בְּפָנַי. בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם, כִּי אֵין לָהֶם אוֹמֵן וּמְגַדֵּל, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְהִנֵּה עַד הֵנָּה בְּשִׁירָה זוֹ מֹשֶׁה יָשִׁיר בָּהּ וְהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עַצְמוֹ, וּמִן הַכָּתוּב הַזֶּה וְאֵילָךְ שֶׁהִזְכִּיר וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ וְגוֹ' וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי, כֻּלָּם דִּבְרֵי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, הֵם קִנְאוּנִי כִּעֲסוּנִי, וְכָל הַשִּׁירָה כֵּן: <b>הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל</b>, בְּדָבָר שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ב:כ\"א). וְאִם כֵּן יִרְמֹז לַשֵּׁדִים הַנִּזְכָּרִים. וְהַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל אֱמֶת, כִּי אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתּוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דהי\"ב טו ג) וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת: <b>כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם</b>, הַשֵּׁדִים. <b>וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם</b>, הַכַּשְׂדִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיהו כג יג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הָעָם שֶׁלֹּא הָיָה נֶחְשָׁב לְגוֹי והקב\"ה גִּדֵּל אוֹתָם לִרְדּוֹת בָּהֶם אֶת עוֹלָמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ירמיהו נא כ) מַפֵּץ אַתָּה לִי כְּלֵי מִלְחָמָה. בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם, עֵשָׂו, שֶׁהוּא נָבָל, וְלֹא זָכַר בְּרִית אַחִים. וְיִרְמֹז לִשְׁנֵי הַגָּלוּיוֹת: <b>אַפְאֵיהֶם</b>, אָמְרוּ הַמְּדַקְדְּקִים, אֲפַזְּרֵם בְּכָל פֵּאָה. וְאִם כֵּן יִהְיֶה טַעַם <b>אָמַרְתִּי</b>, שֶׁהָיָה הָרָצוֹן לְפָנָיו בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ כָּכָה לְעוֹלָם מְפֻזָּרִים בְּכָל פֵּאָה, וְשֶׁיִּהְיֶה זִכְרָם מֵאֱנוֹשׁ נִשְׁבָּת לָעַד, לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר. וְעַל דַּעְתִּי הִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת כַּאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ בְּסִפְרֵי (האזינו כו), אַף אֵי הֵם, אֲבָל טַעְמָהּ שֶׁאֲשִׁיתֵם בִּמְקוֹם פֵּאָה וּבְעִנְיָן שֶׁיֹּאמְרוּ עֲלֵיהֶם גַּם אֵי הֵם, לוֹמַר שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם שֵׁם וּשְׁאָר בַּגּוֹיִם וְלֹא יִוָּדַע מְקוֹמָם אַיֵּה. וְהִנֵּה יִרְמֹז לְגָלוּת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁגָּלוּ לִנְהַר גּוֹזָן (מלכים ב יז ו), הוּא שֶׁהַחֲכָמִים קוֹרִין סַמְבַּטְיוֹן, כִּי נִקְרָא גּוֹזָן מִלְּשׁוֹן וַיָּגָז שַׂלְוִים (במדבר יא לא), אַתָּה גוֹזִי (תהלים עא ו), כִּי הָעוֹמְדִים אַחֲרָיו מוּסָרִים מִבְּנֵי אָדָם. וְקוֹרִין אוֹתוֹ סַמְבַּטְיוֹן מִפְּנֵי שְׁבִיתָתוֹ בְּשַׁבָּת, כִּי יוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְשׁוֹן הַהוּא סַבְּט כַּאֲשֶׁר הוּא בְּעַרְבִי, וְנָהוּג בִּלְשׁוֹנָם לְהוֹסִיף בַּתְּאָרִים \"יוֹן\" אֵזוֹבְיוֹן חוֹרְיוֹן מוּלְיוֹן וְכֵן הַרְבֵּה: <b>אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם</b>, גָּלוּתֵנוּ בֵּין הָעַמִּים אֲנַחְנוּ יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, שֶׁאֵין לָנוּ זֵכֶר בָּעַמִּים וְלֹא נֵחָשֵׁב לְעַם וְאֻמָּה כְּלָל. וְהִנֵּה יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי הָיָה בְּמִדַּת הַדִּין לִהְיוֹתֵנוּ כֵּן בַּגָּלוּת לְעוֹלָם, לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב. וְיוֹרֶה זֶה כִּי בְּגָלוּתֵנוּ עַתָּה תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת, וְאֵין לָנוּ הַצָּלָה מִיַּד הָעַמִּים רַק בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל ית', כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר בִּיחֶזְקֵאל (כ מא מד), וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְכֵן נֶאֱמַר עוֹד (שם פסוק ט) וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְגוֹ'. וּלְכָךְ הִזְכִּיר מֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ (במדבר יד טו), וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר וְגוֹ', וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹדָה לוֹ בָּזֶה (שם פסוק כ), וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. וְהַטַּעַם בַּטַּעֲנָה הַזֹּאת אֵינֶנּוּ כְּרוֹצֶה לְהַרְאוֹת כֹּחוֹ בֵּין שׂוֹנְאָיו, כִּי כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ, אֲבָל הַשֵּׁם בָּרָא אֶת הָאָדָם בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁיַּכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ וְיוֹדֶה לִשְׁמוֹ, וְשָׂם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְהָרַע אוֹ לְהֵטִיב, וְכַאֲשֶׁר חָטְאוּ בִּרְצוֹנָם וְכָפְרוּ בּוֹ כֻּלָּם, לֹא נִשְׁאַר רַק הָעָם הַזֶּה לִשְׁמוֹ, וּפִרְסֵם בָּהֶם בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים כִּי הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, וְנוֹדַע בָּזֶה לְכָל הָעַמִּים. וְהִנֵּה אִם יָשׁוּב וִיאַבֵּד זִכְרָם, יִשְׁכְּחוּ הָעַמִּים אֶת אוֹתוֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו וְלֹא יְסֻפַּר עוֹד בָּהֶם, וְאִם אָדָם יַזְכִּיר כֵּן יַחְשְׁבוּ כִּי הָיָה כֹּחַ מִכֹּחוֹת הַמַּזָּלוֹת וְהַכּוֹכָבִים, וְחָלַף וְעָבַר, וְהִנֵּה תִּהְיֶה כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה בָּאָדָם בְּטֵלָה לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בָּהֶם יוֹדֵעַ אֶת בּוֹרְאוֹ רַק מַכְעִיס לְפָנָיו. וְעַל כֵּן רָאוּי מִדִּין הָרָצוֹן שֶׁהָיָה בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹן מִלְּפָנָיו לְהָקִים לוֹ לְעָם כָּל הַיָּמִים, כִּי הֵם הַקְּרוֹבִים אֵלָיו וְהַיּוֹדְעִים אוֹתוֹ מִכָּל הָעַמִּים. וְזֶה טַעַם כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם (דברים ל\"ב:ל\"ו), שֶׁיִּזְכֹּר ה' בְּרַחֲמִים כִּי הֵם עַמּוֹ מֵאָז, וְיִזְכֹּר כִּי הֵם עֲבָדָיו שֶׁעָמְדוּ לוֹ בְּגָלוּתָם כַּעֲבָדִים לִסְבֹּל הַצָּרוֹת וְהַשִּׁעְבּוּד, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סג ח) וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ. וּכְבָר רָמַזְתִּי בִּבְרִיאַת הָאָדָם סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעֱלָם, צָרִיךְ מִמֶּנּוּ שֶׁנִּהְיֶה לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לָנוּ לֵאלֹהִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מג ז) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וְגוֹ': <b>כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה</b>, וְכָל הַפָּרָשָׁה עַל הָאוֹיֵב הַנִּזְכָּר, כְּדִבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה (ספרי כח). וְטַעַם <b>כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם</b>, גַּם כֵּן דִּבְרֵי הָאוֹיֵב, יֹאמַר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה לָהֶם לַחְשֹׁב וּלְהַשְׂכִּיל זֹאת הַנַּעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הוּא פֹּעַל הַשֵּׁם עַל עֲוֹנָם, וְיָבִינוּ מִמֶּנָּה לְאַחֲרִית נַפְשָׁם כִּי כֵן יַעֲשֶׂה בַּסּוֹף לְכָל הַגּוֹיִם, כִּי הֵם מוֹרְדִים בַּשֵּׁם יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל, יַשְׂכִּילוּ וְיֹאמְרוּ אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל, אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם, כִּי צוּרָם הוּא תַּקִּיף וּבַעַל הַיְּכֹלֶת לַעֲזֹר וּלְהַצִּיל יוֹתֵר מִצּוּרֵנוּ, וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים הָיוּ בָּנוּ מִתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹת בָּנוּ שְׁפָטִים כִּרְצוֹנָם, וְעַתָּה לָמָּה בּוֹרְחִים מִפָּנֵינוּ אֶלֶף מִפְּנֵי גַּעֲרַת אִישׁ אֶחָד, לוּלֵי צוּרָם הַתַּקִּיף שֶׁמְּכָרָם וְהֵבִיא מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, וְנָפְלוּ וְרוֹדֵף אָיִן. פְּלִילִים, מִלְּשׁוֹן אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ (יחזקאל טז נב), וַיַּעֲמֹד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל (תהלים קו ל): <b>כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם</b>, יֹאמַר כִּי הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים אוֹבְדֵי עֵצוֹת הֵמָּה, וְלֹא יַשְׂכִּילוּ וְלֹא יָבִינוּ וְלֹא יַחְשְׁבוּ רַק רַע כָּל הַיּוֹם, כִּי מִשֹּׁרֶשׁ רַע הָיוּ וְלֹא יַעֲשׂוּ רַק פְּרִי רַע וָמָר, הָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ יָמוּת. וְהָעִנְיָן כִּי יִשְׂרָאֵל מוֹדִים וּמִתְוַדִּים וְעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה בְּעֵת צָרָתָם לֵאמֹר וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת (שופטים ו יג), אֲבָל הָעוֹבֵד גִּלּוּלִים אוֹבֵד עֵצוֹת, אֵין לוֹ עֵצָה וְלֹא תְּבוּנָה, רַק הוֹלֵךְ אַחַר ע\"ז שֶׁלּוֹ וְכוֹפֵר בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד לְעוֹלָם, כִּי כֵן יָרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו. וְהִנֵּה הוּא מִשֹּׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה וְאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת לְעוֹלָם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁרְשָׁם טוֹב, אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיַעֲשֶׂה פְּרִי טוֹב: <b>הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי</b>, רֹאשׁ הַפֶּתֶן הָאַכְזָרִי שֶׁלָּהֶם שַׂמְתִּי בְּאוֹצְרוֹתַי לְהַאֲכִילָם מִפְּרִי מַעֲשֵׂיהֶם: כִּי <b>לִי נָקָם וְשִׁלֵּם</b>, לִנְקֹם נִקְמַת יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם, וְלִי שִׁלֵּם, לְשַׁלֵּם לָהֶם כְּפָעֳלָם שֶׁכִּחֲשׁוּ בִּי, לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם, כְּשֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם, כְּעִנְיָן כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה (בראשית טו טז). ור\"א אָמַר (אבן עזרא על דברים ל\"ב:ל\"ה) שֶׁטַּעְמוֹ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה (משלי טז ד), וְהוּא סוֹד גָּדוֹל: <b>וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ</b>, הָאוֹיֵב יֹאמַר אַיֵּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כְּעִנְיָן לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם (תהלים קטו ב): <b>אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ</b>, כִּי הָיוּ יִשְׂרָאֵל תְּדִירִים בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת וְהַנְּסָכִים מִכָּל גּוֹי לֵאלֹהָיו. וְהִזְכִּיר לְשׁוֹן רַבִּים, יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ אֱלֹהֵימוֹ, שֶׁהוּא לְשׁוֹן הָרַבִּים, וְאֵצֶל הָעַמִּים רַבִּים הֵם, וּלְכָךְ חָזַר וְאָמַר, רְאוּ עַמִּים כֻּלָּם אֲנִי אֲנִי הוּא יָחִיד וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי לַעֲזֹר לִי, וְאֵין כְּנֶגְדִּי לְהַצִּיל וּלְמַחוֹת בְּיָדִי מִלַּעֲשׂוֹת כָּל רְצוֹנִי לְהָמִית וְלִמְחֹץ וּלְהַחֲיוֹת וְלִרְפּוֹא: <b>כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי</b>, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט עִנְיַן שְׁבוּעָה בְּכִסְאוֹ, וְאָמַר <b>אֶשָּׂא</b>, כִּי כָל נִשְׁבָּע נוֹשֵׂא יָדוֹ וְנוֹגֵעַ בַּחֵפֶץ אֲשֶׁר הוּא נִשְׁבָּע בּוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, בַּעֲבוּר כִּי בְּעֵת הַגָּלוּת הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, יֹאמַר שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה עַתָּה בְּעֵת רָצוֹן אֶל הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, וְהִיא הַיָּד הַגְּדוֹלָה הַנִּלְחֶמֶת לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶה טַעַם וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם, כִּי אֲנִי מְחַיֶּה יָדִי הַחֲזָקָה בִּהְיוֹתִי מְשַׁנֵּן בְּרַק חַרְבִּי וְסוֹמֵךְ אוֹתָהּ לֶאֱחֹז בְּמִשְׁפָּטָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּלְהָשִׁיב נָקָם לְצָרָי, כִּי אָז יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְהִנֵּה הַשִּׁירָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הִיא בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן, תַּגִּיד כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָנוּ בְּבֵאוּר, הִזְכִּירָה תְּחִלָּה הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ הקב\"ה מֵאָז שֶׁלְּקָחָנוּ לְחֶלְקוֹ, וְהִזְכִּירָה הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה לָנוּ בַּמִּדְבָּר וַאֲשֶׁר הִנְחִילָנוּ אַרְצוֹת הַגּוֹיִם הַגְּדוֹלִים וְהָעֲצוּמִים וְרֹב הַטּוֹבָה וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר הִנְחִילָנוּ בָּהּ, וְכִי מֵרֹב כָּל טוֹבָה מָרְדוּ בַּה' לַעֲבֹד ע\"ז, וְהִזְכִּירָה הַכַּעַס אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנָיו עֲלֵיהֶם עַד שֶׁשָּׁלַח בָּהֶם בְּאַרְצָם דֶּבֶר וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וְחֶרֶב, וְאַחֲרֵי כֵן פִּזֵּר אוֹתָם בְּכָל רוּחַ וּפֵאָה. וְיָדוּעַ כִּי כָל זֶה נִתְקַיֵּם וַיְהִי כֵן. וְאָמְרָה הַשִּׁירָה כִּי בַּסּוֹף יָשִׁיב נָקָם לְצָרָיו וְלִמְשַׂנְאָיו יְשַׁלֵּם. וְהַטַּעַם כִּי הֵם עָשׂוּ כָּל הָרָעוֹת עִמָּנוּ לְשִׂנְאָתוֹ שֶׁל הקב\"ה, כִּי לֹא יִשְׂנְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ ע\"ז כָּהֶם, רַק בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְיַעַבְדוּ אֶת הקב\"ה וְיִשְׁמְרוּ אֶת מִצְוֹתָיו וְלֹא יִתְחַתְּנוּ בָּהֶם וְלֹא יֹאכְלוּ מִזִּבְחֵיהֶם וְיָבֹזּוּ ע\"ז שֶׁלָּהֶם וִיבַעֲרוּ אוֹתָהּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר (תהלים מד כג) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, אִם כֵּן לְשִׂנְאָתוֹ שֶׁל הקב\"ה יַעֲשׂוּ בָּנוּ כָּל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, וְהֵם צָרָיו וּמְשַׂנְאָיו, וְעָלָיו לְהִנָּקֵם מֵהֶם. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר כִּי עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה יַבְטִיחַ, כִּי בְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי לֹא הִרְנִינוּ גּוֹיִם עַמּוֹ רַק לָעֲגוּ עֲלֵיהֶם (נחמיה ג לד), מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים, וְהָיוּ גְּדוֹלֵיהֶם עֲבָדִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְכֻלָּם מְשֻׁעְבָּדִים לוֹ, וּבַיָּמִים הָהֵם לֹא הֵשִׁיב נָקָם לְצָרָיו וְלֹא כִּפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. וְהִנֵּה אֵין בַּשִּׁירָה הַזֹּאת תְּנַאי בִּתְשׁוּבָה וַעֲבוֹדָה, רַק הִיא שְׁטַר עֵדוּת שֶׁנַּעֲשֶׂה הָרָעוֹת וְנוּכַל, וְשֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה בָּנוּ בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה אֲבָל לֹא יַשְׁבִּית זִכְרֵנוּ, וְיָשׁוּב וְיִתְנַחֵם וְיִפָּרַע מִן הָאוֹיְבִים בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, וִיכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמוֹ. אִם כֵּן הַשִּׁירָה הַזֹּאת הַבְטָחָה מְבֹאֶרֶת בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה עַל כָּרְחָן שֶׁל מִינִין. וְכָךְ הִזְכִּירוּ בְּסִפְרֵי (האזינו מג), גְּדוֹלָה שִׁירָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עַכְשָׁו וְיֵשׁ בָּהּ לְשֶׁעָבַר וְיֵשׁ בָּהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, וְיֵשׁ בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא. וּלְזֶה רָמַז הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים ל\"ב:מ\"ד), וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם, הִזְכִּיר \"כָּל\" לְהַגִּיד שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הָעֲתִידוֹת לָמוֹ וְאִם הִיא קְטַנָּה בְּדִבּוּר, כִּי בֵּאֵר לָהֶם עִנְיָנֶיהָ הָרַבִּים. וְאִלּוּ הָיְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת מִכְתָּב אֶחָד מִן הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים שֶׁהִגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית כֵּן הָיָה רָאוּי לְהַאֲמִין בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְקַיְּמוּ כָּל דְּבָרֶיהָ עַד הֵנָּה, לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד, וְאַף כִּי אֲנַחְנוּ נַאֲמִין וּנְצַפֶּה בְּכָל לֵב לְדִבְרֵי הָאֱלֹהִים מִפִּי נְבִיאוֹ הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּיתוֹ, אֲשֶׁר לֹא הָיָה לְפָנָיו וְאַחֲרָיו כָּמוֹהוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: <b>אִישׁ הָאֱלֹהִים</b>, לְהַגִּיד כִּי בִּרְכָתוֹ מְקֻיֶּמֶת, כִּי אִישׁ הָאֱלֹהִים הָיָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ. וְהִנֵּה יִקְרָא הַכָּתוּב לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ <b>אִישׁ הָאֱלֹהִים</b> וְכֵן שְׁאָר הַנְּבִיאִים וְאֵלִיָּהוּ וְזוּלָתָם, וְלֹא יֹאמַר הַכָּתוּב <b>אִישׁ ה'</b>, אֲבָל יֹאמַר מֹשֶׁה עֶבֶד ה' (דברים ל\"ד:ה'), וְהַטַּעַם יָדוּעַ לְכָל מַשְׂכִּיל. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְזֹאת הִיא הַבְּרָכָה, כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת (תהלים קיח כג), וְכֵן בְּיַעֲקֹב נֶאֱמַר (בראשית מט כח) וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, זֹאת הַבְּרָכָה הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים קיט נו), זֹאת הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי, יִרְמֹז לְצִיּוֹן עִיר דָּוִד כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וּלְזֶה הַסּוֹד נִתְכַּוְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה ק':י\"ב), וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, עָתִיד אָדָם כַּיּוֹצֵא בִּי לְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וּמִמָּקוֹם שֶׁפָּסַקְתִּי אֲנִי מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל, כֵּיוָן שֶׁעָמַד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ פָּתַח לָהֶם בִּוְזֹאת הַבְּרָכָה, מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁפָּסַק לָהֶם אֲבִיהֶם, הֱוֵי וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם. אָמַר לָהֶם, הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אֵימָתַי מַגִּיעוֹת אֶתְכֶם, מִשָּׁעָה שֶׁתְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ וְזֹאת הַתּוֹרָה וְגוֹ', כִּי הַמִּלָּה הַזֹּאת תִּרְמֹז לַבְּרָכָה שֶׁהִיא הַתּוֹרָה וְהִיא הַבְּרִית, דִּכְתִיב (בראשית יז י) זֹאת בְּרִיתִי. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי זֶה (ויקרא טז ג): <b>ה' מִסִּינַי בָּא</b>, יֹאמַר כִּי הַשֵּׁם מִסִּינַי בָּא לְיִשְׂרָאֵל כִּי מִשָּׁם הִשְׁכִּין שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם, וְשׁוּב לֹא נִסְתַּלְּקָה מֵהֶם. וְהָעִנְיָן כִּי יָרַד הַכָּבוֹד בְּהַר סִינַי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט כ) וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה וְגוֹ', וְשָׁם הָיָה כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹלֶה וְיוֹרֵד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כד יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר וְגוֹ', וְכַאֲשֶׁר נִתְּנוּ לוֹ הַלּוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שָׁכַן הַכָּבוֹד בְּאֹהֶל מוֹעֵד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם לג ט) וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה, וּכְתִיב (שם פסוק יא) וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים וְגוֹ', וְכַאֲשֶׁר הוּקַם הַמִּשְׁכָּן שָׁכַן הַכָּבוֹד בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם מ לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן, וּמִשָּׁם הָיוּ לוֹ כָּל הַדִּבְּרוֹת כָּל יְמֵי הַמִּדְבָּר: <b>וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ</b>, כִּי אַחֲרֵי נָסְעָם מִסִּינַי בְּמַסַּע רִאשׁוֹן שָׁכַן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן, וּמִשָּׁם שָׁלַח מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, וְנִתְנַדָּה הָעָם, וְלֹא הָיָה הַדִּבּוּר עִם מֹשֶׁה עַד שֶׁבָּאוּ לְשֵׂעִיר בִּגְבוּל בְּנֵי עֵשָׂו בְּסוֹף הָאַרְבָּעִים (דברים ב':ב'), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם (דברים ל\"ג:ז') כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ. וְהִנֵּה אָז בְּבוֹאָם בְּשֵׂעִיר הָיָה הַשֵּׁם לָהֶם לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלָם, וְצִוָּה אוֹתָם לְהִשָּׁמֵר מִשֵּׂעִיר וְעַמּוֹן וּמוֹאָב, וְאָמַר שֶׁיָּחֵלּוּ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם, וְיָרְשׁוּ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי הַגְּדוֹלִים: <b>הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן</b>, שֶׁנִּסְתַּכֵּל בָּהֶם וְשָׂם עִנְיָנָם לִמְאוֹר פָּנָיו מֵהַר פָּארָן, וְהַטַּעַם כִּי תְּחִלַּת הִכָּנְסָם בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל הָיָה מִפָּארָן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י יב) וַיִּסְעוּ וְגוֹ' מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן, וְהִנֵּה הַשֵּׁם הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם לִרְאוֹת מָה הֵם צְרִיכִים בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, מִלְּשׁוֹן וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ (איוב י ג), נִסְתַּכַּלְתָּ וְרָאִיתָ בְּאוֹרְךָ הַגָּדוֹל כָּל סִתְרֵי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם: וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, יֹאמַר כִּי בָא הַכָּבוֹד לְיִשְׂרָאֵל מֵרִבְבוֹת קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן אֲשֶׁר יָרְדוּ עִמּוֹ עַל הָהָר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח יח) רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן ה' בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ. מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, פֵּרוּשׁ מִימִין תִּפְאַרְתּוֹ הָיָה לָהֶם אֵשׁ דָּת, לֹא מִיַּד הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים, רַק מִימִין הַשֵּׁם בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ. וְיִתָּכֵן כִּי <b>מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ</b>, מֵרִבּוּי קְדֻשָּׁתוֹ, כִּי קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת בְּכָל מִינֵי קְדֻשָּׁה: וְטַעַם <b>אֵשׁ דָּת לָמוֹ</b>, כְּמוֹ <b>דַּת אֵשׁ</b>, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ה':כ\"א) וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. אוֹ טַעְמוֹ כְּמוֹ <b>אֵשׁ וְדָת לָמוֹ</b>, יַזְכִּיר שֶׁהֶרְאָה לָהֶם הָאֵשׁ הָעֶלְיוֹנִית וְהִשְׁמִיעָם הַדָּת, וְזֶה כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד':ל\"ו) וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יַגִּיד גַּם כֵּן שֶׁהָאֵשׁ שֶׁהוּא הַדָּת הִיא מִימִינוֹ, כִּי מִדַּת הַדִּין כְּלוּלָה בְּרַחֲמִים. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ טַעַם הַכָּתוּב כִּי מִסִּינַי בָּא לָתֵת תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּגְלָה לָהֶם מִשָּׁם וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, כִּי נִגְלָה עַל בְּנֵי עֵשָׂו לָתֵת לָהֶם הַתּוֹרָה, וְכַאֲשֶׁר לֹא רָצוּ בְּנֵי עֵשָׂו לְקַבֵּל אוֹתָהּ הֵאִיר פָּנָיו לְיִשְׂרָאֵל וּנְתָנָהּ לָהֶם בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעוֹ וְאוֹר פָּנָיו כִּי רָצָם, וְהוֹפִיעַ וְהֶרְאָה לָהֶם יִפְעָתוֹ וְהַדְרַת פָּנָיו מֵהַר פָּארָן כַּאֲשֶׁר לֹא רָצוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בַּתּוֹרָה, יַזְכִּיר כִּי הָיָה זְכוּת לְיִשְׂרָאֵל גְּדוֹלָה כַּאֲשֶׁר לֹא רָצוּ שְׁאָר הָאֻמּוֹת לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. וְהִנֵּה הִזְכִּיר כָּל זֶרַע אַבְרָהָם, שֶׁאֶחָד מֵהֶם לֹא הָיָה חָפֵץ בַּתּוֹרָה זוּלָתִי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל עַל כָּל הָאֻמּוֹת גַּם כֵּן נִגְלָה לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם וְלֹא רָצוּ בָּהּ, כְּפִי הַבָּא בְּקַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ (ע\"ז ב): <b>אַף חֹבֵב עַמִּים</b>, פֵּרְשׁוּ בּוֹ שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן אֲרָמִית, וּתְהוֹן קֳדָמַי חַבִּיבִין (שמות יט ה), יֹאמַר אַף חוֹבֵב אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עַמִּים רַבִּים, כְּעִנְיַן אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ (שופטים ה יד), וְכָל קְדֹשָׁיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֵם הַלְוִיִּם, הֵם בְּיָדֶךָ, כִּי הִקְרַבְתָּם אֵלֶיךָ לִהְיוֹת חוֹנִים סְבִיבוֹת הָאָרוֹן. וְהַנִּרְאֶה אֵלַי כִּי <b>חֹבֵב</b> מִגִּזְרַת לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי (איוב לא לג), מֵעִנְיַן חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא (דהי\"ב יח כד), וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ (חבקוק ג ד), יֹאמַר גַּם אַתָּה בְּיָדֶיךָ מַחְבִּיא וּמַסְתִּיר עַמִּים כָּל קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַנִּזְכָּר, יִרְמֹז כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וְהַשֵּׁם יַסְתִּירֵם בְּיָדוֹ, כְּטַעַם וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ (ישעיהו נא טז), כְּעִנְיַן סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה (תהלים קיט קיד), וְכֵן וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ (שם פג ד). וְזֶה רֶמֶז לְמָה שֶׁאָמַר (במדבר יד יד), אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם, וְכֵן אָמַר בַּשִּׁירָה (דברים ל\"ב:י') יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ: <b>וְהֵם תֻּכּוּ</b>, כְּמוֹ הֻכּוּ, כַּאֲשֶׁר בָּא תִּרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם (הושע יא ג) בִּמְקוֹם הִרְגַּלְתִּי, וְכַאֲשֶׁר הוּמְרָה הֵ\"א הַנְּקֵבָה בְּתָי\"ו בְּאִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי (תהלים קלב ד), עֹשֶׂה רָע מְאַת (קהלת ח יב), וְכֵן רַבִּים. יֹאמַר שֶׁהֵם מֻכִּים בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, לֹא יָחוּשׁוּ לְרָעָב וּלְצִמָּאוֹן וּמַכַּת נָחָשׁ וְעַקְרָב, רַק יֵצְאוּ לְרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ יָרוּצוּ. וְזֶה כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב ב), זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: <b>יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ</b>, כְּמוֹ לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ ז), וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי (תהלים טז ד), יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר (ישעיהו נ ז). מִדַּבְּרוֹתֶיךָ, כְּמוֹ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה (שיר השירים ד ג), יֹאמַר שֶׁיִּשָּׂא דְּבָרֶיךָ עַל שְׂפָתָיו וְיֶהְגֶּה בָּהֶם תָּמִיד: <b>תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה</b>, הַטַּעַם שֶׁיִּשָּׂא תָּמִיד וְיֹאמַר תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה וְהִיא תִּהְיֶה מוֹרָשָׁה לִקְהִלַּת יַעֲקֹב, כִּי לְדוֹרוֹת עוֹלָם כָּל בְּנֵי יַעֲקֹב יִירָשׁוּהָ וְיִשְׁמְרוּ אוֹתָהּ, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (מדרש תהלים א), שֶׁלֹּא אָמַר מוֹרָשָׁה בֵּית יַעֲקֹב אוֹ זֶרַע יַעֲקֹב וְאָמַר <b>קְהִלַּת יַעֲקֹב</b>, לְרַמֵּז שֶׁיִּקָּהֲלוּ רַבִּים עֲלֵיהֶם וְתִהְיֶה הַתּוֹרָה לְעוֹלָם מוֹרָשָׁה לְיַעֲקֹב וּלְכָל הַנִּקְהָלִים עָלָיו, הֵם הַגֵּרִים הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב, וְנִקְרְאוּ כֻּלָּם קְהִלָּתוֹ: <b>וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ</b> רָמַז אֶל הַשֵּׁם הַנִּזְכָּר שֶׁהָיָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹתָם יְשָׁרִים וְנֶאֶסְפוּ כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יַחַד. וְגַם זֶה הַכָּתוּב דָּבוּק, וְהַטַּעַם כִּי יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ תָּמִיד, הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה תִּהְיֶה יְרֻשָּׁה לְכָל קְהִלַּת יַעֲקֹב לַעֲדֵי עַד, לֹא נַחֲלִיף וְלֹא נָמִיר אוֹתָהּ לְעוֹלָם. וְיֹאמְרוּ שֶׁהָיָה הַשֵּׁם לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁינוּ זְקֵנֵינוּ וְשׁוֹפְטֵינוּ וְכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֻּלָּנוּ יַחַד קִבַּלְנוּ מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ לְדוֹר וָדוֹר, וַאֲנַחְנוּ חַיָּבִין לִשְׁמֹר תּוֹרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ לְעוֹלָמִים. וְזוֹ הַמִּצְוָה הוּא דִּבּוּר אָנֹכִי, וְהִיא קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם (שמות כ ב). וְהִנֵּה הִזְכִּיר הַתּוֹרָה בִּכְלָל וּמַלְכוּת שָׁמַיִם בִּפְרָט, שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם כּוֹפֵר בע\"ז וּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְרָמְזוּ כִּי הֵם וְרָאשֵׁיהֶם קִבְּלוּ מַלְכוּת שָׁמַיִם מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְרָאוּ שֶׁהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, וְהַתּוֹרָה קִבְּלוּ מִפִּי מֹשֶׁה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם לְהַאֲמִין בּוֹ וְלַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר יְצַוֶּה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ (דברים ה':כ\"ד) וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ. וְזֶה הַפֵּרוּשׁ בָּרוּר וְנָכוֹן בַּכָּתוּב הַזֶּה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁהִזְכִּירוּ בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה ל\"ב), אֶלָּא מַלְכֻיוֹת תְּלָתָא הוּא דְּהָוְיָן, ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד (שמות טו יח), ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ (במדבר כג כא), וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. וְכֵן שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי (ברכה שמו), מוֹשַׁב זְקֵנִים בִּישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מִשְׁתַּבֵּחַ לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין אֲסִיפָה אֶלָּא זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא טז) אֶסְפָה לִי וְגוֹ'. יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת וְלֹא כְּשֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (עמוס ט ו) הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וְגוֹ'. וּבְמִדְרַשׁ רַבָּה (במדב\"ר טו יח) נָמֵי אָמְרוּ כִּבְיָכוֹל כִּסְאוֹ מְבֻסָּס לְמַעְלָה בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת, לְכָךְ נֶאֱמַר הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ, וְכֵן וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם וְגוֹ'. וְגַם זֶה עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, יִדְרְשׁוּ שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁנִּתְאַסְּפוּ וְיַחְדָּו כֻּלָּם קִבְּלוּ מַלְכוּתוֹ עֲלֵיהֶם, וְכֵן יִהְיֶה מוֹרָשָׁה לִקְהִלַּת יַעֲקֹב, וְהַמֶּלֶךְ הוּא הקב\"ה. וְכֵן נָהַגְנוּ לוֹמַר בִּתְקִיעָתָא דְּבֵי רָב. אֲבָל יֵשׁ בְּמִקְצָת הָאַגָּדוֹת שֶׁמְּפָרְשִׁין אוֹתוֹ עַל מֹשֶׁה, אוֹמְרִים מֹשֶׁה מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף וְגוֹ', וא\"כ (ס\"א וג\"כ) אָמַר הַכָּתוּב תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה לִהְיוֹתָהּ מוֹרָשָׁה לִקְהִלַּת יַעֲקֹב, וְהוּא הָיָה מֶלֶךְ עָלֵינוּ וְעַל כָּל שְׁבָטֵינוּ יַחַד, וְרָאוּי לָנוּ לַעֲשׂוֹת דְּבָרָיו וּמִצְוֹתָיו כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל וְחָכָם הָיָה עָלֵינוּ, יְסַפֵּר הַכָּתוּב גַּם בִּכְבוֹד הַשָּׁלִיחַ שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְרָאוּי לְהַאֲמִין בּוֹ. וְהַנָּכוֹן וְהָאֱמֶת מָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְהִנֵּה הִזְכִּיר כִּי הַשֵּׁם שׁוֹכֵן בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנֵּה קִבְּלוּ תּוֹרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ כָּל שִׁבְטֵיהֶם יַחַד עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם לְדֹרֹתָם, אִם כֵּן הִנָּם רְאוּיִים לִבְרָכָה: <b>יְחִי רְאוּבֵן</b>, אָמַר ר\"א (אבן עזרא על דברים ל\"ג:ו') כִּי הֵחֵל מֵרְאוּבֵן שֶׁהוּא הַבְּכוֹר, וְלֹא הִזְכִּיר שִׁמְעוֹן בַּעֲבוּר עֲוֹן פְּעוֹר, כִּי הָעוֹבְדִים הָיוּ שִׁמְעוֹנִים, וּמִסְפָּרָם לְעֵד, גַּם נְשִׂיאָם נֶהֱרַג. וְכֵן דַּעַת רַשִׁ\"י וְהַמְּפָרְשִׁים. וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין מִסְפָּרָם רְאָיָה, בַּעֲבוּר כִּי עֲדַיִן יַחְסְרוּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף וְיוֹתֵר מִלְּבַד הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, וְגַם מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים יַחְסְרוּ קְצָת, כִּי בְּנֵי גָד חָסְרוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, וּבְנֵי אֶפְרַיִם שְׁמוֹנַת אֲלָפִים. וְעוֹד כִּי הַכָּתוּב שֶׁאוֹמֵר (במדבר כה ג) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, וְאָמַר (שם פסוק ד) קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, נִרְאֶה שֶׁהָיוּ בָּהֶם מִכָּל הַשְּׁבָטִים, וְכָל דַּיָּנֵיהֶם יִשְׁפֹּטוּ בָּם, וְכֵן אָמַר (שם פסוק יא) וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. וְאַל תָּשִׁיב עָלַי מִדְּבַר עָכָן שֶׁאָמַר (יהושע ז יא) חָטָא יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׁם לֹא נִתְגַּלָּה הַחֵטְא וְיַזְכִּירֵם סְתָם. וְכֵן הַמֻּכֶּה אֵינֶנּוּ רְאָיָה, כִּי הָיָה נְשִׂיא בֵּית אָב בָּהֶם לֹא נְשִׂיא הַשֵּׁבֶט. וְהַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח גְּדוֹלִים וְנִכְבָּדִים מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיוּ נְשִׂיאֵי עֵדָה, וְלֹא הָלְכוּ כָּל שִׁבְטֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. וְהַמִּזְמוֹר הִזְכִּיר דָּתָן וַאֲבִירָם וְעִנְיָנָם בִּשְׁמָם (תהלים קו יז), תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם, וְהִזְכִּיר וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר (שם פסוק כח) עִם וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה (שם פסוק כד) לִכְלַל הָעָם. וְחָלִילָה שֶׁיִּמָּנַע מֹשֶׁה מִלְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְעוֹן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁכְּבָר כָּלוּ הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ד':ג') כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ, וְאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים כֻּלָּם כְּתִיב בָּהֶם (שם פסוק ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם, וְלָמָּה לֹא יְבָרְכֵם, וְהִנֵּה כֻּלָּם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל וְחָטְאוּ בַּמְּרַגְּלִים, וְנִתְכַּפֵּר לָהֶם וּבֵרְכָם. וְרָאִיתִי בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (במדב\"ר כא ט) שִׁשָּׁה מִשְׁפָּחוֹת נֶחְסְרוּ עַל הַזְּנוּת בַּעֲצַת בִּלְעָם, וּמָנָה מִשְׁפָּחָה אַחַת לְשִׁמְעוֹן וַחֲמִשָּׁה מִבְּנֵי בִּנְיָמִין. וְהִנֵּה לְדַעְתָּם בִּנְיָמִין חָטָא יוֹתֵר מִשִּׁמְעוֹן בְּאוֹתוֹ הַחֵטְא, וְהוּא בִּכְלַל הַבְּרָכָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַכָּתוּב לֹא יִמְנֶה בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל רַק שְׁנֵים עָשָׂר, וְכָךְ אָמַר בְּבִרְכַּת יַעֲקֹב (בראשית מט כח), כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר, וְהִנֵּה יַעֲקֹב הִזְכִּיר בָּנָיו הַשְּׁנֵים עָשָׂר וְהִזְכִּיר יוֹסֵף בְּשֵׁבֶט אֶחָד, וּמֹשֶׁה רָאָה לְהַזְכִּיר בְּיוֹסֵף שְׁנֵי שְׁבָטִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ל\"ג:י\"ז) וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה, וְהָיָה זֶה בַּעֲבוּר שְׁנֵי דְּבָרִים, הָאֶחָד כִּי אַחַר שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַעֲשָׂאָם שְׁנֵי שְׁבָטִים בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ וּבַדְּגָלִים וּבְנַחֲלַת הָאָרֶץ, הִנֵּה הוּא צָרִיךְ לִמְנוֹתָם שְׁנַיִם בְּבִרְכָתָם. וְעוֹד, שֶׁהִזְכִּיר יְהוֹשֻׁעַ הַמַּנְחִילָם אֶת הָאָרֶץ, וְהוּא מֵאֶפְרַיִם הַקָּטָן, וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר אָחִיו שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. וְהִנֵּה רָצָה לְבָרֵךְ אֶת לֵוִי, כִּי מִבִּרְכָתוֹ יִתְבָּרְכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ קָרְבְּנוֹתָיו לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי הַשֵּׁם. וְהֻצְרַךְ לְהַשְׁאִיר אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים, שֶׁאֵינָן נִמְנִין בְּשׁוּם מָקוֹם רַק שְׁנֵים עָשָׂר, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת בָּרָקִיעַ וּשְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים בַּשָּׁנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר גְּבוּלֵי אֲלַכְסוֹנִין, שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהֵם הֵן זְרוֹעוֹת עוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ברכות ל\"ב), אָמַר הקב\"ה לַנָּבִיא לֵךְ וֶאֱמֹר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בִּתִּי שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת בָּרָאתִי בָּרָקִיעַ כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וְכֵן בְּהַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל (דברים כ\"ז:י\"ב) שֶׁמָּנָה לֵוִי, לֹא נִגְזַר שֵׁם יוֹסֵף לִשְׁנֵי שְׁבָטִים. וְכֵן תִּרְאֶה בְּחִלּוּק יְחֶזְקֵאל (מח ד ה) שֶׁמָּנָה בַּחֲלֻקַּת הָאָרֶץ יוֹסֵף לִשְׁנֵי שְׁבָטִים וְלֹא הִזְכִּיר לֵוִי, וּכְשֶׁמָּנָה תּוֹצְאוֹת הָעִיר הִזְכִּיר (שם פסוק לא) שַׁעַר לֵוִי אֶחָד וְלֹא מָנָה שֵׁבֶט יוֹסֵף לִשְׁנֵי שְׁבָטִים, אֲבָל אָמַר (שם פסוק לב) שַׁעַר יוֹסֵף אֶחָד, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמָּנוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל רַק שְׁנֵים עָשָׂר. וּכְבָר זָכַרְתִּי זֶה בְּסֵדֶר וַיִּקַּח קֹרַח (במדבר יז יז). וְהִנֵּה הִשְׁאִיר שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא הָיָה שִׁבְטוֹ גָּדוֹל וְלֹא הָיְתָה בּוֹ בִּרְכַּת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם מְרֻבָּה, אֲבָל חִלְּקָם בְּיַעֲקֹב וֶהֱפִיצָם בְּיִשְׂרָאֵל (בראשית מט ז), וְהִנֵּה יִתְבָּרְכוּ גַּם הֵם מִבִּרְכַּת שְׁאָר הַשְּׁבָטִים אֲשֶׁר הֵמָּה בְּתוֹכָם. וְסֵדֶר זֹאת הַבְּרָכָה הָיְתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל דֶּרֶךְ נַחֲלָתָם, הֵחֵל מֵרְאוּבֵן כִּי לָקַח נַחֲלָתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וְעוֹד כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וּמֹשֶׁה הִתְפַּלֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יִמָּחֶה שְׁמוֹ בְּחֶטְאוֹ וּלְכָךְ נָתַן לוֹ בְּבִרְכָתוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה, וְאַחַר כֵּן הִקְדִּים יְהוּדָה, כִּי הוּא הַנּוֹחֵל הָרִאשׁוֹן בָּאָרֶץ, וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ, וְהוּא הָעוֹלֶה בַּתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בָּהּ יְבָרֵךְ אוֹתוֹ, וְהִנֵּה בִּרְכָתוֹ כּוֹלֶלֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כֵּן בֵּרַךְ לֵוִי הַחוֹנִים עִם בְּנֵי יְהוּדָה (ס\"א ועיר ירושלים) בִּירוּשָׁלַיִם וְשָׁם יִהְיוּ קָרְבְּנוֹתָם לְרָצוֹן. וְאַחֲרֵי כֵן בֵּרַךְ בִּנְיָמִין שֶׁהָיְתָה נַחֲלָתָם עִם בְּנֵי יְהוּדָה, וְעִיר יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי בִּנְיָמִין, וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ עִם שְׁנֵיהֶם. וְאַחֲרֵי כֵן בֵּרַךְ בְּנֵי יוֹסֵף, כִּי כֵן הָיְתָה נַחֲלָתָם שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יח יא) וַיַּעַל גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף. וְאַחֲרֵי כֵן הִשְׁלִים לְבָרֵךְ בְּנֵי הַגְּבִירוֹת, וְהִקְדִּים זְבוּלוּן לְיִשָּׂשכָר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יַעֲקֹב (בראשית מט יג יד), וְכֵן נָפַל גּוֹרָלָם, הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן (יהושע יט י) וְהַגּוֹרָל הָרְבִיעִי לִבְנֵי יִשָּׂשכָר (שם פסוק יז). וְאַחֲרֵי כֵן בֵּרַךְ בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת דָּן וְנַפְתָּלִי וְאָשֵׁר כְּסֵדֶר תּוֹלְדֹתָם, וְהוּא הַדֶּגֶל שֶׁלָּהֶם, וְהִקְדִּים גָּד לְכָל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת כִּי לָקַח נַחֲלָתוֹ תְּחִלָּה עִם רְאוּבֵן הַמֻּקְדָּם, וְהוּא הָיָה מִדֶּגֶל הָראוּבֵנִי. וְטַעַם יְחִי רְאוּבֵן, שֶׁיִּחְיֶה שִׁבְטוֹ וְלֹא יָמוּת לְעוֹלָם. וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר, כְּמוֹ וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע (משלי ל ג), וְאַל יִהְיוּ מְתָיו מִסְפָּר, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעַטִּים, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיִּסָּפֵר הוּא מְעַט, וְכֵן וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר (בראשית לד ל), לְשׁוֹן ר\"א (אבן עזרא על דברים ל\"ג:ו'). וְיוֹתֵר נָכוֹן לְפָרֵשׁ יְחִי רְאוּבֵן בְּיִשְׂרָאֵל וְאַל יָמֹת, שֶׁלֹּא יִכָּרֵת שִׁבְטוֹ בְּאֶחָד מִכָּל הַזְּמַנִּים, וִיהִי פְּקֻדָיו בְּמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, יִתְפַּלֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יִגְרֹם חֶטְאוֹ וְהַכַּעַס הַגָּדוֹל אֲשֶׁר כָּעַס עָלָיו אָבִיו בְּחַלְּלוֹ יְצוּעָיו לְהַכְרִית שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. וְזֶה כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם (שם לה כב), וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר, כִּי הוֹדִיעַ שֶׁלֹּא יָצָא בְּחֶטְאוֹ מִן הַמִּסְפָּר, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ג:ו'). וְטַעַם <b>מְתָיו</b>, שֶׁכָּל אֲנָשָׁיו יִזְכּוּ בָּזֶה, וְלֹא יִכָּרֵת אֲפִלּוּ מִקְצָת הַשֵּׁבֶט בְּחֶטְאוֹ. וְאוּלַי <b>מְתָיו</b> רֶמֶז לְרָאשֵׁי מִשְׁפְּחוֹתָיו הָאַרְבַּע, וְיִהְיֶה טַעַם <b>מִסְפָּר</b>, כְּמוֹ בְּמִסְפָּר, וְכֵן לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ (דברים כ\"ב:כ\"א), יִרְחֲצוּ מַיִם (שמות ל כ), וְרַבִּים כֵּן. אוֹ טַעְמוֹ שֶׁיִּהְיוּ מְתָיו מִסְפַּר יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּמָּנֶה רִאשׁוֹן כְּמִשְׁפַּט הַבְּכוֹר, כִּי הָאֶחָד הוּא הַמִּסְפָּר כִּי מִמֶּנּוּ הַכֹּל. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ל\"ג:ו') תִּרְגֵּם, וִיקַבְּלוּן בְּנוֹהִי אַחְסָנַתְהוֹן בְּמִנְיָנְהוֹן. יִתְכַּוֵּן לְמָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, יֹאמַר שֶׁיִּחְיֶה רְאוּבֵן וְלֹא יִכָּרֵת, וְיִהְיוּ מְתָיו בְּמִסְפָּרָם לְעוֹלָם, לֹא יִמָּחֶה שִׁבְטוֹ מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא יִמְנוּ בְּיוֹתֵר מִסְפָּרָם לִהְיוֹתָן שְׁנֵי שְׁבָטִים, שָׁלַל מִמֶּנּוּ הַבְּכוֹרָה וְהִבְטִיחוֹ בְּשֵׁבֶט אֶחָד לְעוֹלָם. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּי הַבְּרָכָה הַזֹּאת עַל כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ, יֹאמַר שֶׁיִּחְיֶה רְאוּבֵן בְּעָבְרָם חֲלוּצִים לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַטַּעַם שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ וְלֹא יְנֻצְּחוּ, כְּטַעַם וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז מ). וְאַל יָמֹת, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ מֵהֶם בַּמִּלְחָמָה. וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר, שֶׁיַּחְזְרוּ לְאָהֳלֵיהֶם בְּמִסְפָּרָם וְלֹא יִפָּקֵד מֵהֶם אִישׁ. וְכֵן בְּבִרְכַּת גָּד חֲבֵרוֹ הִזְכִּיר זֶה הָעִנְיָן. וְהַפֵּרוּשׁ הַזֶּה קָרוֹב, אֲבָל הָרִאשׁוֹן נָכוֹן יוֹתֵר בְּעֵינַי, כִּי בִּרְכַּת מֹשֶׁה כְּדֶרֶךְ אֲשֶׁר הִזְכִּיר יַעֲקֹב וְכָעִנְיָן הַהוּא. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יְחִי וְאַל יָמֹת מִטַּעַם פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, וְשָׁם (שמות כ ה) רָמַזְתִּי סוֹדוֹ. וְהוֹעִילָה בִּרְכַּת מֹשֶׁה לְכַפֵּר לוֹ מַעֲשֵׂה בִּלְהָה שֶׁלֹּא יִכָּרֵת וְיָמוּת בּוֹ לְעוֹלָם, אֲבָל פָּקַד עָלָיו עִם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים מַעֲשֵׂה יוֹסֵף, כְּפִי הַבָּא בְּפִרְקֵי הֵיכָלוֹת: <b>וְזֹאת לִיהוּדָה</b>, וְכֵן אָמַר לִיהוּדָה שֶׁיִּחְיֶה וְלֹא יָמוּת, וְהוֹסִיף לוֹ עוֹד שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה, דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים ל\"ג:ז'). וְזֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן עַל פֵּרוּשֵׁנוּ, כִּי אֵין יְהוּדָה בַּכָּרֵת הַזֶּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו כֵּן כַּאֲשֶׁר לֹא הִזְכִּיר זֶה בִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים. אֲבָל הוּא כִּפְשׁוּטוֹ, וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר לִיהוּדָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יִחֵד הַמִּדָּה הַזֹּאת לִיהוּדָה בַּעֲבוּר כִּי לָהֶם הַמִּלְחָמָה וּמִמֶּנּוּ הַמַּלְכוּת לְעוֹלָם, וְהִיא הָעֵזֶר מִצָּרָיו, וְהוּא סוֹד הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (א יח) לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר, כִּי הוּא הַקֶּשֶׁת הַנִּרְאֶה בֶּעָנָן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית ט יז) זֹאת אוֹת הַבְּרִית: <b>שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה</b>, יִתְפַּלֵּל עָלָיו בְּצֵאתוֹ לַמִּלְחָמָה, כִּי הוּא יַעֲלֶה בַּתְּחִלָּה וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ שֶׁיִּלָּחֵם בְּאוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן אָמַר יַעֲקֹב (שם מט ח) יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיְבֶיךָ: וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ, שֶׁיָּשׁוּב לְשָׁלוֹם. יָדָיו רָב לוֹ, יִהְיוּ יָדָיו רַב לוֹ, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְעֵזֶר אַחֵר זוּלָתִי עֶזְרַת הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲנֵהוּ בִּתְפִלָּתוֹ, כְּכָל הַכָּתוּב בְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ל\"ג:ז'), וְכֵן דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים. וְעַל דַּעְתִּי עוֹד יִרְמֹז לְמִלְחַמְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה אֶל הַכְּנַעֲנִי, שֶׁאָמַר הַשֵּׁם יְהוּדָה יַעֲלֶה בַּתְּחִלָּה (שופטים א ב), וְאָמַר <b>יָדָיו רָב</b>, שֶׁיִּקַּח מִצָּרָיו וְיִכְבֹּשׁ מֵהֶם אֲרָצוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ בְּנַחֲלָתוֹ, יִרְמֹז שֶׁיַּנְחִיל מִנַּחֲלָתוֹ לְשִׁמְעוֹן אָחִיו, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יט ט) מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן כִּי הָיָה חֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה רַב מֵהֶם וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם. וְהִנֵּה הִזְכִּיר שִׁמְעוֹן בְּרֶמֶז עִם יְהוּדָה: <b>וּלְלֵוִי אָמַר</b>, עַל לֵוִי אָמַר, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ג:ח'), (ס\"א ר\"א וכן) דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים. וְהוּא כִּלְשׁוֹן אִמְרִי לִי אָחִי הוּא (בראשית ב יג), וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ (שם כו ז), וְהַרְבֵּה כֵן. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהִזְכִּיר מֹשֶׁה בְּבִרְכָתוֹ שֵׁם רְאוּבֵן וִיהוּדָה, יְחִי רְאוּבֵן, קוֹל יְהוּדָה, וְלֹא יַזְכִּיר שֵׁם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים בְּבִרְכָתָם, יַזְכִּיר הַכָּתוּב וּלְלֵוִי אָמַר, לְבִנְיָמִין אָמַר, יַגִּיד כִּי הַשְּׁבָטִים לְפָנָיו וְיִקְרָא לְלֵוִי וְיָשִׂים עֵינָיו עָלָיו וְיֹאמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ, וְכֵן בְּכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט פָּנִים בְּפָנִים יְבָרֵךְ אוֹתָם: אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, שֶׁנִּסִּיתָ אוֹתוֹ בְּנִסָּיוֹן. וְהַטַּעַם שֶׁהָיָה חָסִיד בְּכָל אֲשֶׁר נִסִּיתָ אוֹתוֹ וְלֹא נִמְצָא בּוֹ דֹּפִי, חוּץ מִמֵּי מְרִיבָה שֶׁכְּבָר הֶעְנַשְׁתּוֹ עָלָיו, כִּי הָעֵגֶל לִכְבוֹד הַשֵּׁם עָשָׂהוּ, לְשׁוֹן ר\"א (אבן עזרא על דברים ל\"ג:ח'). וּבְסִפְרֵי (ברכה שמט), אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, הַרְבֵּה נִסִּיתוֹ וְנִמְצָא שָׁלֵם בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת. תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה, סְקוּפִּים נִסְקַפְתָּ לוֹ עַל מֵי מְרִיבָה, אִם מֹשֶׁה אָמַר (במדבר כ י) שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים אַהֲרֹן וּמִרְיָם מֶה עָשׂוּ וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי <b>בְּמַסָּה</b> כִּפְשׁוּטוֹ הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסּוּ הַשֵּׁם בִּרְפִידִים (שמות יז ז), יֹאמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ יִהְיוּ לְעוֹלָם לְאִישׁ חֲסִידֶךָ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, אֲשֶׁר נִסִּיתָ אוֹתוֹ בְּמַסָּה כַּאֲשֶׁר חָטְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְנַסּוּ אֶת הַשֵּׁם עַל הַמַּיִם, וְלֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים שָׁם עַל הַשֵּׁם, כִּי הֶאֱמִין בַּשֵּׁם וּבִדְבָרוֹ שֶׁיּוֹצִיא לָהֶם מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ, וּבַפַּעַם הַשֵּׁנִית תְּרִיבֵהוּ וְתַעֲנִישׁ אוֹתוֹ עַל מֵי מְרִיבָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי בַּעֲבוּר מְרִיבָתָם הָיָה עָלָיו הָעֹנֶשׁ, וְלֹא שֶׁמָּעַל הוּא בַּה', כִּי גַּם מִתְּחִלָּה הֶאֱמִין כִּי אַתָּה הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם, אַף כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת שֶׁכְּבָר רָאָה כֵן. יִרְמֹז מֹשֶׁה כִּי הַחֵטְא הַהוּא הָיָה מִפְּנֵי הָעָם, כִּי בַּעֲבוּר מְרִיבָתָם חָשְׁבוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁיִּצְטָרְכוּ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁעָשׂוּ, שֶׁמָּא נִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה בַּעֲבוּר עָנְשָׁם, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו לב) וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם. וְטַעַם <b>תְּרִיבֵהוּ</b>, כְּמוֹ רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי (שם לה א), שֶׁשִּׁלַּמְתָּ לוֹ מִשְׁפַּט הָרִיב שֶׁרָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה'. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסִפְרֵי שֶׁהֵם סְקוּפִּים, כְּלוֹמַר עֲלִילוֹת, יִרְמֹז לְמִעוּט הַחֵטְא וְגֹדֶל הָעֹנֶשׁ, כְּדֶרֶךְ בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ (ויקרא י ג), וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ל\"ג:ח') שֶׁאָמַר, דְּנַסִּתוֹהִי בְּנִסֵּיתָא וַהֲוָה שְׁלִים, מֵרִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִנַּסּוֹתָם אֶת ה', וְכֵיוָן שֶׁהָיָה שָׁלֵם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כָּל שֶׁכֵּן בַּשְּׁנִיָּה, שֶׁהָיָה מַאֲמִין בִּדְבַר הַשֵּׁם, וּבָחַנְתָּ לִבּוֹ עַל מֵי מְרִיבָה וּמָצָאתָ לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּךָ וּבִדְבָרֶיךָ, אֲבָל בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הָיָה הָעֹנֶשׁ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם (דברים א':ל\"ז). וְהִנֵּה מִתְּחִלָּה דִּבֵּר בַּכֹּהֲנִים, כִּי אָמַר לְלֵוִי שֶׁיִּהְיוּ הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים לְאִישׁ חֲסִידוֹ מֵהֶם, וְאַחֲרֵי כֵן בְּכָל הַשֵּׁבֶט, שֶׁנִּסָּה אוֹתָם בָּעֵגֶל וּבְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר, וְעַל כֵּן יוֹרוּ מִשְׁפָּטָיו לְיַעֲקֹב. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס שֶׁאָמַר, כָּשְׁרִין אִלֵּין דְּיַלְּפוּן דִּינָךְ וְגוֹ'. אוֹ עַל הֶעָתִיד יְדַבֵּר בָּהֶם, כְּדִבְרֵי ר\"א, וְיֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ, עַל כֻּלָּם, וְיָשִׂימוּ קְטוֹרָה, עַל הַכֹּהֲנִים מֵהֶם: וְטַעַם <b>בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ</b>, שֶׁיִּהְיוּ חַיִל גָּדוֹל, וְהַטַּעַם שֶׁיִּרְבּוּ וְלֹא יִמְעֲטוּ בְּבוֹאָם אֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּטַעַם אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי (במדבר ד יח), וְכֵן נֶאֱמַר בָּאַזְהָרוֹת שֶׁלָּהֶן (שם פסוק יט) וְלֹא יָמוּתוּ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ל\"ג:י\"א) אָמַר, נִכְסוֹהִי, מִלְּשׁוֹן וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם (שם לא ט), יִתְכַּוֵּן לְמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (יומא כו) בַּקְּטֹרֶת שֶׁהִיא מְבָרֶכֶת, וְהוּא דָּבֵק אֶל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, כִּי מִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ חֵילוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (שם) חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת. וּבְסִפְרֵי (ברכה שנב), בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ, בִּנְכָסִים, מִכָּאן אָמְרוּ, רֹב כֹּהֲנִים עֲשִׁירִים הֵם. מִשּׁוּם אַבָּא דּוֹרֵשׁ אָמְרוּ, נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב (תהלים לז כה), זֶה זַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן: <b>יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו</b>, יִקְרָא לְבִנְיָמִין יְדִיד ה', יֹאמַר בִּנְיָמִין שֶׁהוּא יְדִיד הַשֵּׁם יִשְׁכֹּן בְּאַרְצוֹ לָבֶטַח עַל הַשֵּׁם, וְהַשֵּׁם יִהְיֶה חוֹפֵף עָלָיו כָּל הַיָּמִים וּמַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ אַרְצוֹ. וּבֵין כְּתֵפָיו, יִרְמֹז לְמָה שֶׁדָּרְשׁוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ (זבחים נד). וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן עַל בִּנְיָמִין, וְיִהְיֶה זֶה לָבֶטַח לְבִנְיָמִין, שֶׁיִּבְטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, וְהוּא יִהְיֶה חוֹפֵף וּמֵגֵן עַל בִּנְיָמִין כָּל הַיּוֹם, וְלֹא יֵבוֹשׁוּ בְּעֵת צָרָה, וּבֵין כְּתֵפָיו שֶׁל בִּנְיָמִין יִשְׁכֹּן לָעַד. וּמִכָּאן נִקְרָא שְׁלֹמֹה יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה' (שמואל ב יב כה), וּבָנָה יְדִידוּת מִשְׁכְּנֹתָיו כַּאֲשֶׁר נִקְרָא שְׁלֹמֹה גַּם כֵּן, לוֹמַר שֶׁמִּדָּתוֹ שְׁלֵמָה בְּשָׁלוֹם, וּלְפִיכָךְ נִכְתַּב בְּהֵ\"א. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁל ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה, אָמַר לוֹ הקב\"ה הוֹאִיל וְשִׁמְךָ כְּשֵׁם כְּבוֹדִי אֶתֵּן לְךָ אֶת בִּתִּי, דִּכְתִיב (מלכים א ה כו) וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, וְלֹא פֵּרֵשׁ, וְהֵיכָן פֵּרֵשׁ, לְהַלָּן (שם ג כח), כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְגוֹ'. וְנָכוֹן הַדָּבָר שֶׁיִּרְמֹז בִּשְׁלֹשׁ הַשְּׁכִינוֹת הַלָּלוּ עַל שְׁלֹשָׁה מִקְדָּשִׁים, יֹאמַר בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דהי\"ב ז א) וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת; וְאָמַר עַל בַּיִת שֵׁנִי חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, שֶׁלֹּא שָׁרְתָה בּוֹ הַשְּׁכִינָה רַק הָיְתָה מְכַסֶּה וּמְגִנָּה עָלָיו, אוֹ חוֹפֵף מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר בְּפִרְקֵי הֵיכָלוֹת; וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' (ירמיהו ג יז). וְעַל דֶּרֶךְ זֶה נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי (ברכה שנב): <b>מִמֶּגֶד שָׁמַיִם</b>, מֶגֶד לְשׁוֹן מַעֲדַנִּים וּמֶתֶק. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ, שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ פְּתוּחָה לַחַמָּה וּמְמַתֶּקֶת אֶת הַפֵּרוֹת. גֶּרֶשׁ יְרָחִים, יֵשׁ פֵּרוֹת שֶׁהַלְּבָנָה מְבַשַּׁלְתָּן, וְהֵן קִשּׁוּאִין וּדְלוּעִין. גֶּרֶשׁ יְרָחִים, שֶׁהָאָרֶץ מְגָרֶשֶׁת וּמוֹצִיאָה מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ג:י\"ד). וְאִם כֵּן יִהְיֶה עִם פְּרִי מְגָדִים (שיר השירים ד יג), פְּרִי מַמְתַּקִּים, יְבָרֵךְ אוֹתוֹ שֶׁתִּהְיֶה אַרְצוֹ מִמֶּתֶק הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּהְיֶה מִן הַטַּל, וְתִהְיֶה מְבֹרֶכֶת מִן הַתְּהוֹם שֶׁתִּהְיֶה רוֹבֶצֶת תַּחַת אַרְצוֹ, לִהְיוֹת עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. וְיִתָּכֵן שֶׁהַפֵּרוֹת יִקָּרְאוּ מְגָדִים, וְיֹאמַר שֶׁתִּהְיֶה אַרְצוֹ מְבֹרֶכֶת מִפְּרִי הַשָּׁמַיִם שֶׁהוּא הַטַּל, וּבַעֲבוּר הֱיוֹת הַמְּגָדִים בַּטַּל יִקָּרֵא מֶגֶד, וְתִהְיֶה מְבֹרֶכֶת מִתְּהוֹם תַּחְתֶּיהָ, וּבִרְכָתוֹ כְּעֵין יַעֲקֹב שֶׁאָמַר (בראשית מט כה), בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וְטַעַם <b>גֶּרֶשׁ יְרָחִים</b>, הַמְּגָדִים אֲשֶׁר יְגָרְשׁוּ הַיְּרָחִים, כִּי כָל הָאִילָנוֹת בְּחָדְשֵׁיהֶם יָצִיצוּ וְיִפְרְחוּ לָשֵׂאת עָנָף וְלַעֲשׂוֹת פֶּרִי, וְזֶה טַעַם לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר (יחזקאל מז יב), בָּחֳדָשָׁיו הַיְּדוּעִים לַפְּרִי הַהוּא יְבַכֵּר לִפְנֵי כָּל שְׁאָר הָאִילָנוֹת: <b>וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ</b>, מִמֶּגֶד אֶרֶץ הַמִּישׁוֹר וּמֵאֲשֶׁר הִיא מְלֵאָה, כִּי הִזְכִּיר הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, וְיַזְכִּיר הַבִּקְעָה וְאֶרֶץ הַמִּישׁוֹר, כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים ל\"ג:ט\"ז). וְעַל דַּעְתִּי מֶגֶד אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ, בִּרְכוֹת שָׁדַיִם וָרָחַם, כִּי כָל הָאָדָם וְכָל הָרֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי יִקָּרֵא מְלוֹאָהּ, וְכֵן יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ (תהלים צו יא), כִּי אִם מִלֵּאתִיךְ אָדָם כַּיֶּלֶק (ירמיהו נא יד), וְהִנֵּה זֶה כְּטַעַם בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ (דברים כ\"ח:ד'): וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה, נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה, וּמֵרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה. וְיִקָּרֵא הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד <b>שֹׁכְנִי סְנֶה</b>, כִּי שָׁם נִרְאָה אֵלָיו בַּתְּחִלָּה, וְשָׁכַן יָמִים רַבִּים עַל הַר סִינַי שֶׁהוּא מְקוֹם סְנֶה, וּמִסִּינַי בָּא וְשָׁכַן בְּיִשְׂרָאֵל. וְטַעַם הַכָּתוּב שֶׁתִּהְיֶה אַרְצוֹ מְבֹרֶכֶת מֵרְצוֹן הַשֵּׁם, כְּטַעַם רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ (תהלים פה ב), וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה (חגי א ח): וְטַעַם <b>תָּבוֹאתָה</b>, הַבְּרָכָה הַזֹּאת תָּבוֹא לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. אוֹ טַעְמוֹ רְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹא לְרֹאשׁ יוֹסֵף. וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ שֶׁיְּכַנֶּה אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, כִּי כֵן בִּלְשׁוֹן אֲרָמִית וּרְעוּת מַלְכָּא (עזרא ה יז), וּלְשׁוֹן חֲכָמִים חֶפְצַת נַפְשׁוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֹאמַר שֶׁהָרָצוֹן שֶׁשָּׁכַן בַּסְּנֶה הִיא תָּבוֹא לְרֹאשׁ יוֹסֵף, שֶׁבָּהּ יָרִים רֹאשׁ, וְהִזְכִּיר סָמוּךְ בִּמְקוֹם מֻכְרָת וְכָמוֹהוּ רַבִּים, אוֹ יִסְמֹךְ אֶל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַנִּזְכָּר, וּרְצוֹן ה' הַשּׁוֹכֵן בַּסְּנֶה תָּבוֹא לְרֹאשׁ יוֹסֵף. וְזֹאת בִּרְכַּת יַעֲקֹב (בראשית מט כה) מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ: <b>בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ</b>, יֵשׁ בְּכוֹר שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת, אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ (תהלים פט כח), וְכֵן בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד כב), מֶלֶךְ הַיֹּצֵא מִמֶּנּוּ הוּא יְהוֹשֻׁעַ, כֹּחוֹ קָשֶׁה כְּשׁוֹר לִכְבֹּשׁ כַּמָּה מְלָכִים, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, שׁוֹר כֹּחוֹ קָשֶׁה וְאֵין קַרְנָיו נָאוֹת, רְאֵם קַרְנָיו נָאוֹת וְאֵין כֹּחוֹ קָשֶׁה, נָתַן לִיהוֹשֻׁעַ כֹּחוֹ שֶׁל שׁוֹר וְיֹפִי קַרְנֵי רְאֵם. וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, אוֹתָם הַמְנֻגָּחִים הֵם הָרְבָבוֹת שֶׁהֲרָגָם יְהוֹשֻׁעַ הַבָּא מֵאֶפְרַיִם. וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה, הָאֲלָפִים שֶׁהָרַג גִּדְעוֹן בְּמִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ח י) וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר וְכַמָּה אֲלָפִים נִמְנוּ שָׁם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ג:י\"ז). וְהִנֵּה הַכָּתוּב מְבֻלְבָּל מְאֹד בַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה, כִּי <b>קַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו</b> כִּנּוּי לִבְכוֹר הַשּׁוֹר, שֶׁהוּא יְהוֹשֻׁעַ, וְאִם כֵּן אֵיךְ יְנַגַּח בָּהֶם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה, שֶׁהֵם הֲרוּגֵי גִּדְעוֹן. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי (ברכה שנג), לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ לָנוּ כַּמָּה הָרַג יְהוֹשֻׁעַ בַּכְּנַעֲנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, הַכֹּל קל\"ה אֶלֶף, לְכָךְ נֶאֱמַר וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה. וְכַוָּנָתָם בָּזֶה לִדְרֹשׁ כִּי גַּם <b>בָּהֶם יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ</b> רֶמֶז לִיהוֹשֻׁעַ, וְאָמַר שֶׁאַפְסֵי אָרֶץ אֵלֶּה שֶׁיְּנַגַּח הֵם הָרְבָבוֹת שֶׁהָרַג אֶפְרַיִם, הוּא יְהוֹשֻׁעַ, וְהֵם הָאֲלָפִים שֶׁהָרַג מְנַשֶּׁה אַחֲרֵי כֵן, שֶׁכֻּלָּם הֲרָגָם יְהוֹשֻׁעַ, וּבְנֵיהֶם הַקָּמִים אַחֲרֵיהֶם הָרַג מְנַשֶּׁה בִּקְצָתָם אֲלָפִים. וְכֵן שָׁנוּ שָׁם, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, וְכִי מָה כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ, וַהֲלֹא לֹא כָּבַשׁ אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מֶלֶךְ, מְלַמֵּד שֶׁכָּבַשׁ מְלָכִים וְשִׁלְטוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְכִי מָה אֲרָצוֹת כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ, וַהֲלֹא לֹא כָּבַשׁ אֶלָּא פַּרְטוּם (חלק) זֶה קָטָן, אֶלָּא כָּל מְלָכִים שֶׁשִּׁעְבֵּד הָיוּ מְלָכִים וְשִׁלְטוֹנוֹת. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כִּי בַּעֲבוּר שֶׁבֵּרַךְ יוֹסֵף בַּתְּבוּאוֹת דִּמָּה אוֹתוֹ לְשׁוֹר, כִּי וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר (משלי יד ד), וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה לַבְּכוֹר אֲשֶׁר יוֹלִיד הֲדַר מַלְכוּת, יִרְמֹז לִיהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְבֵית יוֹסֵף וְיִהְיֶה לוֹ גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו שֶׁל שׁוֹר הַנִּזְכָּר, וּבְקַרְנָיו יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְאָמַר כִּי קַרְנָיו שֶׁהֵם שְׁנַיִם הֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה, הַקֶּרֶן הַיָּמִין לְאֶפְרַיִם וְהַשְּׂמֹאל לִמְנַשֶּׁה. וְהִנֵּה הִזְכִּיר בְּבִרְכָתוֹ שֶׁהָיוּ לִרְבָבוֹת וְלַאֲלָפִים, כְּטַעַם רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר י לו): וְטַעַם <b>שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ</b>, בְּעֵת צֵאתְךָ בָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, יִרְמֹז כִּי לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְאַתָּה יִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ, יִרְמֹז כִּי רָאָה מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת אַרְצוֹ כִּי נָעֵמָה, כְּבִרְכַּת יַעֲקֹב: <b>בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד</b>, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה תְּחוּמוֹ שֶׁל גָּד מַרְחִיב כְּלַפֵּי מִזְרָח, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ג:כ') מִסִּפְרֵי (ברכה שנה). ור\"א פֵּרֵשׁ כִּי בַּעֲבוּר שֶׁיְּדַמֶּה אוֹתוֹ לְאַרְיֵה אָמַר בָּרוּךְ הַמַּרְחִיב גָּד, שֶׁנָּתַן לוֹ גְּבוּרָה וְכָל רוֹאָיו יִבְרְחוּ מִמֶּנּוּ, וְאֵין מִי יָצֵר לוֹ. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא עַל נַחֲלָתוֹ, כִּי שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים אֲשֶׁר לָקְחוּ נַחֲלָתָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לֹא לָקְחוּ אוֹתָהּ בְּגוֹרָל, אֲבָל נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה כָּל מַמְלְכוּת סִיחוֹן וְעוֹג, וְנַחֲלָתָם רָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה מִכָּל הַשְּׁבָטִים. וְלֹא הִזְכִּיר בִּרְאוּבֵן זֶה, כִּי דַּי בִּתְפִלָּתוֹ, וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן כִּי לָקְחוּ בְּנֵי גָד יוֹתֵר מִבְּנֵי רְאוּבֵן, כִּי הָיוּ גִּבּוֹרִים וְנָתַן לָהֶם כָּל הַסְּפָר, וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ רַבּוֹת מֵאֲשֶׁר לִרְאוּבֵן. וְעוֹד כִּי הֵם אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ הָאָרֶץ הַהִיא תְּחִלָּה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם (במדבר לב ב), וְהִנֵּה הֵם סִבַּת הָרְחָבָה הַזֹּאת: <b>נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן</b>, שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ שְׂבֵעָה כָּל רְצוֹן יוֹשְׁבֶיהָ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ג:כ\"ג). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ אֶל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, יֹאמַר שָׂבֵעַ וּמָלֵא רְצוֹן הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וּבִרְכָתוֹ. אֲבָל בַּמִּדְרָשׁ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָה בֶּן הַקָּנָה אָמְרוּ בַּכָּתוּב הַזֶּה, אָמַר רַבִּי אָמוֹרָא, מַאי דִכְתִיב וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקּוֹתַי תִּירַשׁ הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא נִמְשָׁל לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא ט) וּרְחָבָה מִנִּי יָם, וְהָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא נִמְשָׁל לַדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו יט) כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וּמְתַרְגְּמִינַן אַרְעָא דָּרוֹמָא. וּמַאי דִכְתִיב יְרָשָׁה, יָרַשׁ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא אֲפִלּוּ הקב\"ה בִּכְלָל, וְהַיְנוּ רָשׁ יָהּ, לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אוֹצָרוֹת וְהִקְצָה הָאֶחָד מֵהֶם, לְסוֹף יָמִים רַבִּים אָמַר לִבְנוֹ, טֹל מָה שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁנֵי אוֹצָרוֹת הַלָּלוּ, אָמַר הַבֵּן, שֶׁמָּא לֹא יִתֵּן לִי מָה שֶׁהִקְצָה, אָמַר לוֹ טֹל הַכֹּל, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, יָהּ רָשׁ, הַכֹּל נָתוּן לְךָ, וּלְוַאי תִּשְׁמֹר דְּרָכָיו. וְעוֹד אָמְרוּ, וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, אֵין יָם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וְכָל הַמִּדְרָשׁ שָׁם. אִם כֵּן יִהְיֶה סוֹד הַכָּתוּב נַפְתָּלִי שְׂבַע הָרָצוֹן הַמְמַלֵּא בִּרְכַּת ה', שֶׁהִיא הַיָּם הַכְּלוּלָה בַּכֹּל מִן הַכֹּל, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (קהלת א ז) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהוּא בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, מָשָׁל לַמְּבַקְשִׁים לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֲלִים אָנָה בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֲלִים אָנָה הַמֶּלֶךְ. וְגַם הָעוֹלָם הַזֶּה הַנָּגוּב וְהַיָּבֵשׁ מִן הָרָצוֹן יִירַשׁ בְּיָ\"הּ, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר</b>, אִם הַמֵּ\"ם תָּבוֹא לְיִתְרוֹן כְּמֵ\"ם תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים (שופטים ה כד), הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב (תהלים יט יא) וְחַבְרוֹתֶיהָ, יִהְיֶה תֵּמַהּ, אֵיךְ יְמַעֵט מֹשֶׁה שְׁאָר הַשְּׁבָטִים לֵאמֹר שֶׁיְּבֹרָךְ אָשֵׁר יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי יַעֲקֹב, וְעוֹד שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם בִּרְכָתוֹ, כִּי לֹא הָיָה כֵן. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על דברים ל\"ג:כ\"ד), רָאִיתִי בְּסִפְרֵי (ברכה שנח) אֵין לְךָ בְּכָל הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּתְבָּרֵךְ מִבָּנִים כְּאָשֵׁר. וְאֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד. וְהִנֵּה רַבּוֹתֵינוּ נִתְכַּוְּנוּ לְפָרֵשׁ <b>בָּרוּךְ מִבָּנִים</b>, שֶׁיִּהְיֶה מְבֹרָךְ בְּבָנִים רַבִּים שֶׁיּוֹלִיד, כְּמֵ\"ם מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל (דברים ל\"ג:י\"ג), וּלְכָךְ אָמְרוּ שֶׁכָּל שְׁאָר הַשְּׁבָטִים בֵּרַךְ אוֹתָם בִּגְבוּרָה אוֹ בְּנַחֲלָתָם, וְאָשֵׁר לְבַדּוֹ נִתְבָּרֵךְ בְּבָנִים. וְגִרְסַת הַנֻּסְחָאוֹת שֶׁלָּנוּ בְּסִפְרֵי, אֵין לְךָ שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בְּבָנִים כְּאָשֵׁר, אֲבָל קִיּוּם הַבְּרָכָה הַזֹּאת לֹא נִתְבָּאֵר. וְאוּלַי הִיא מִמָּה שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א ז מ), כָּל אֵלֶּה בְנֵי אָשֵׁר רָאשֵׁי בֵית הָאָבוֹת בְּרוּרִים גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים רָאשֵׁי הַנְּשִׂיאִים וְהִתְיַחְסָם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה מִסְפָּרָם אֲנָשִׁים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אָלֶף, וְלֹא נֶאֱמַר שָׁם בִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים כַּשֶּׁבַח הַזֶּה. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר, כְּטַעַם יְהִי רְצוּי אֶחָיו, יֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה אָשֵׁר מְבֹרָךְ מִפִּי כָּל בְּנֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְרָצוּי לְכָל אֶחָיו, וְהַטַּעַם כִּי אַרְצוֹ שְׁמֵנָה וּמִשָּׁם יָבוֹאוּ כָּל מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ לְכָל הַשְּׁבָטִים, וְכֻלָּם יֹאמְרוּ תָּמִיד יְבָרֵךְ ה' הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר תּוֹצִיא כַּפֵּרוֹת הָאֵלֶּה, וְיִהְיֶה מֵ\"ם <b>מִבָּנִים</b> כְּמֵ\"ם מֵה' יָצָא הַדָּבָר (בראשית כד נ), מֵאֵל אָבִיךְ (שם מט כה). וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ל\"ג:כ\"ד) תִּרְגֵּם בְּרִיךְ מִבִּרְכַּת בְּנַיָּא אָשֵׁר, נִרְאֶה שֶׁרָצָה לוֹמַר כִּי יָבוֹאוּ מִכָּל הַשְּׁבָטִים לְאָשֵׁר לִקְנוֹת הַשֶּׁמֶן, וְיִהְיוּ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רוֹכְלָיו בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָצֹרִי וְכָל זִמְרַת הָאָרֶץ שֶׁיָּבִיאוּ הַכֹּל וְיִמְכְּרוּ לוֹ, וְיִקְנוּ הַשֶּׁמֶן. וְהִנֵּה הוּא מְבֹרָךְ מִכָּל הַטּוֹב הַנִּמְצָא לְכָל הַשְּׁבָטִים, וְהוּא טַעַם <b>רְצוּי אָחִיו</b>, שֶׁיִּמְכְּרוּ לוֹ וְיִקְנוּ מִמֶּנּוּ לְרָצוֹן לָהֶם. וְשׁוּב מָצָאתִי (בראשית רבה ע\"א:י') וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת (בראשית ל יג) אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא לָן אָשֵׁר בְּאַכְסַנְיָא מִיָּמָיו, יָרַשׁ אָשֵׁר גַּבֵּי פַּלְטֵרִיּוֹת מָה שֶׁלֹּא יָרַשׁ יְהוּדָה אֲרָצוֹת. וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְסֶרַח אֲחוֹתָם וְגוֹ' הוּא אֲבִי בִּרְזָיִת (דהי\"א ז ל לא), רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ, שֶׁהָיוּ בְּנוֹתֵיהֶם נָאוֹת וְהָיוּ נְשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן זַיִת וְכוּ': <b>בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶךָ</b>, הָיָה אָשֵׁר בְּסוֹף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (יהושע יט כו) וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה, וּכְתִיב (שם פסוק כט) וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה, וְנֶאֱמַר בּוֹ (שופטים א לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ שֶׁהוּא עַל יָם הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ר כג יא) בָּרִאשׁוֹנָה עָלָה עַד עַכּוֹ וּבַשְּׁנִיָּה עַד יָפוֹ, וְאִם כֵּן הִנֵּה אַרְצוֹ מַנְעוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּלְכָךְ אָמַר בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶךָ, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה וּבְרִיחֵי בַּרְזֶל וְכָל הָאָרֶץ נְעוּלָה בָּהֶם, וְהוּא רֶמֶז שֶׁיִּשְׁמֹר ה' כָּל הָאָרֶץ מֵאוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם. אוֹ יֹאמַר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ זָרִים לִשְׁלֹל הַשֶּׁמֶן, כִּי לְכָל הָאָרֶץ יוּבָא מֵאַרְצוֹ בָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר: וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ, הַנִּרְאֶה לִי בַּמִּלָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא כְּמוֹ זָבְאֶךָ, כִּי הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה יִתְחַלְּפוּ תָּמִיד, יֹאמַר שָׁבְתָה מַדְהֵבָה (ישעיהו יד ד), בִּמְקוֹם מַזְהֵבָה, וְכָל הָאֲרָמִית כֵּן בְּכָל לְשׁוֹן זְבִיחָה (שמות כ כא), וְכֵן כָּל לְשׁוֹן זְכִירָה (בראשית ח ח), וְכֵן זָהָב (שם ב יא), זָקָן (ויקרא כא ה), זָנָב (שופטים טו ד), זְרֵה הָלְאָה (במדבר יז ב), וְרַבִּים כֵּן. וּבִלְשׁוֹן זִיבָה עַצְמָהּ זָב וְזָבָה בְּכָל לְשׁוֹנָם יִתְחַלְּפוּ לְדָלֶ\"ת כֵּן. וְאָמַר יָמַי נִזְעָכוּ (איוב יז א) בִּמְקוֹם נִדְעָכוּ, וְכֵן זָחַלְתִּי וָאִירָא (שם לב ו) כְּמוֹ דָּחַלְתִּי. וְיֹאמַר הַכָּתוּב וּכְיָמֶיךָ יִהְיֶה זָבְאֶךָ, שֶׁתִּהְיֶה אַרְצְךָ זָבַת הַשֶּׁמֶן הַנִּזְכָּר, וְאַתָּה תִּהְיֶה בּוֹ טוֹבֵל רַגְלְךָ כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. גַּם אֶפְשָׁר וְנָכוֹן הוּא מָה שֶׁפֵּרְשׁוּ בּוֹ שֶׁהוּא הָפוּךְ מִן דַּאֲבוֹן נָפֶשׁ (דברים כ\"ח:ס\"ה), וְיִקְרְאוּ יְמֵי הַזְּקֵנָה דְּאָבוֹן, כִּי הֵם יְמֵי הָרָעָה וְהַצַּעַר, וְיִקְרְאוּ זְמַן הַבַּחֲרוּת <b>יָמָיו</b>, כִּי הֵם שֶׁלּוֹ לִשְׂמֹחַ בָּהֶם וּלְהֵיטִיב לִבּוֹ. הִנֵּה הַטַּעַם וְכִימֵי יַלְדוּתֶיךָ תִּהְיֶה זִקְנָתֶךָ, וְזֶה רֶמֶז שֶׁתִּתְקַיֵּם שַׁלְוָתוֹ וּכְבוֹדוֹ עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ. וְרָאִיתִי בְּתַרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי, כְּיוֹמֵי עוּלֵימַתְהוֹן כְּיוֹמֵי סֵבַתְהוֹן, הוּא הַדָּבָר שֶׁפֵּרַשְׁתִּי: <b>וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ</b>, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. וְאַחֲרֵי כֵן הִזְכִּיר שֶׁהֶרְאָה לוֹ אֶת גִּלְעָד עַד דָּן, וְהִנֵּה מֹשֶׁה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְהַחֲצִי לִמְנַשֶּׁה, עַל כֵּן פֵּרוּשׁוֹ מִן הַגִּלְעָד עַד דָּן, אוֹ הָיָה גִּלְעָד בַּלְּבָנוֹן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (ירמיהו כב ו) גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן. וְהִזְכִּיר <b>עַד דָּן</b>, שֶׁהוּא סוֹף תְּחוּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שמואל ב כד ב) שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע. וְהִזְכִּיר אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה שֶׁהָיוּ בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁהוּא בַּדָּרוֹם, כְּדִכְתִיב (יהושע יח ה) יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן, וִיהוּדָה נָטַל כָּל דְּרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד הַיָּם (ס\"א הגדול ומנשה ואפרים כל צפונה ג\"כ מן הירדן ועד הים), וְדָן נָטַל בִּצְפוֹנִית מַעֲרָבִית. וְהִזְכִּיר נַפְתָּלִי הַסָּמוּךְ לִיהוּדָה מִמִּזְרָח (שם יט לד), וְלֹא הִזְכִּיר אָשֵׁר וְיִשָּׂשכָר כִּי הָיוּ בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, דִּכְתִיב (שם יז י) וּבְאָשֵׁר יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן וּבְיִשָּׂשכָר מִמִּזְרָח. וְלֹא הִזְכִּיר שִׁמְעוֹן, כִּי מֵחֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת שִׁמְעוֹן (שם יט א). וְלֹא הִזְכִּיר בִּנְיָמִין, שֶׁהָיָה גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף הַנִּזְכָּרִים סָמוּךְ לָהֶם. וְהִזְכִּיר עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן לִזְבוּלוּן שֶׁהָיָה עַל חוֹף יַמִּים, אוֹ שֶׁהָיָה בִּכְלַל הַנֶּגֶב וְהַכִּכָּר. וְיַזְכִּיר בִּקְעַת יְרֵחוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בִּקְעָה עֲמֻקָּה וְלֹא הָיְתָה נִרְאֵית מֵרֹאשׁ הָהָר, אֲבָל הֶרְאָהוּ בְּמַעֲשֵׂה נֵס. וְהַכְּלָל שֶׁהֶרְאָהוּ כָּל נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים ל\"ד:ד') זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי וְגוֹ'. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בְּסִפְרֵי (ברכה שנז) מִדְרָשִׁים בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יַזְכִּיר בַּכָּתוּב. וְטַעַם הַמַּרְאָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ מְלֵאָה כָּל טוּב, צְבִי לְכָל הָאֲרָצוֹת, וּמֵאֲשֶׁר הָיָה גָּלוּי לְפָנָיו רֹב הָאַהֲבָה שֶׁהָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל, שִׂמְּחוֹ בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה בִּרְאוּת עֵינָיו: <b>אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים</b>, שֶׁהָיָה לִבּוֹ גַּס בּוֹ וּמְדַבֵּר אֵלָיו בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' (שמות לב ל), עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם (במדבר ט ח), לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על דברים ל\"ד:י'). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי הָיָה אוֹמֵר אֲשֶׁר יָדַע אֶת הַשֵּׁם פָּנִים אֶל פָּנִים. אֲבָל הוּא מִלְּשׁוֹן וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם (שמות לג יז), וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם (שם פסוק יב), יֹאמַר שֶׁלֹּא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַשֵּׁם לִהְיוֹת אֵלָיו פָּנִים אֶל פָּנִים בְּדִבּוּר. וְכֵן מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ (תהלים קמד ג), שֶׁתַּעֲשֶׂה לוֹ כָּבוֹד לָשׂוּם דַּעְתְּךָ עָלָיו, כְּמוֹ מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ (איוב ז יז). וְיִתָּכֵן כִּי בַּעֲבוּר שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְרָאִים פָּנִים אֶל פָּנִים נוֹדָעִים זֶה לָזֶה בָּרְאִיָּה הַהִיא, אָמַר <b>יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים</b>, כִּי לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר שֶׁיְּדָעוֹ מֹשֶׁה כֵּן לְכָבוֹד שֶׁל מַעְלָה. וְאַל תִּתְמַהּ בַּמֶּה שֶׁאָמַר בִּשְׁבַח מֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים, וְאָמַר (שמות לג יא) וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, וּבְכָל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר גַּם כֵּן (דברים ה':ד') פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם, כִּי שָׁם בֵּאֵר <b>מִתּוֹךְ הָאֵשׁ</b>, לוֹמַר שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹלוֹ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בִּלְבַד וְלֹא רָאוּ הַפָּנִים. וְכֵן פֵּרֵשׁ (דברים ד':ל\"ו) וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁיְּדָעוֹ הַשֵּׁם פָּנִים אֶל פָּנִים לְדָבְקָה בּוֹ בְּעֵת שֶׁתָּבוֹא הָרוּחַ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וְכֵן הָיָה בְּעֵת מַתַּן תּוֹרָה, אֲבָל לֹא הִשִּׂיגוּ הֵם אֶלָּא לְקוֹל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, וְהִנֵּה בֵּאֵר שֶׁכָּל נְבוּאוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה כְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה, וּשְׁאָר הַנְּבִיאִים הָיְתָה עֲלֵיהֶם יַד ה', וְהָבֵן זֶה: וְטַעַם <b>לְכָל הָאֹתֹת</b>, דָּבֵק עִם וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה לְכָל הָאֹתוֹת, אוֹ יֹאמַר שֶׁיְּדָעוֹ הַשֵּׁם פָּנִים אֶל פָּנִים בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים שֶׁכֻּלָּם נַעֲשׂוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ד':ל\"ז) וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים י\"ג:ב') כִּי הָאֹתוֹת הֵם הַדְּבָרִים שֶׁהִזְהִיר בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה (שמות ח יט), וְיֹאמַר עַל כָּל הַדָּבָר שֶׁיַּקְדִּים הַנָּבִיא לֵאמֹר כֵּן יָבוֹא וְיֶאֱתֶה לֶעָתִיד, וְהַמּוֹפְתִים הֵם הַדְּבָרִים שֶׁיֵּעָשׂוּ בְּשִׁנּוּי הַתּוֹלָדוֹת, כְּמוֹ הַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ (שם ז ט). וְהִנֵּה גַּם לִשְׁאָר הַנְּבִיאִים נַעֲשׂוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, כְּאֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע שֶׁעָשׂוּ מוֹפְתִים רַבִּים, אֲבָל הַהַפְלָגָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בָּהֶם אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ, כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם הָיוּ עוֹשִׂים נִסִּים עַל יְדֵי תְּפִלָּה, כַּחַמָּה לִיהוֹשֻׁעַ, וּבֶן הַצָּרְפִית, וַעֲצִירַת גְּשָׁמִים לְאֵלִיָּהוּ, וּבֶן הַשּׁוּנַמִּית לֶאֱלִישָׁע, אֲבָל מֹשֶׁה מִיָּד הָיָה עוֹשֶׂה. וְאֵין הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה בָּרוּר. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ב לה), כִּי הַהַפְלָגָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ הוּא מָה שֶׁאָמַר <b>לְפַרְעֹה לְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ</b> וּ<b>לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל</b>, כִּי הָיוּ לְעֵינֵי הַחוֹלְקִים עָלָיו וְהַמַּסְכִּימִים עִמּוֹ, אֲבָל שְׁאָר הַנְּבִיאִים יַעֲשׂוּ אוֹתָם לִיחִידִים מִבְּנֵי אָדָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ח ד) סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי עֲצִירַת הַגְּשָׁמִים לְאֵלִיָּהוּ הָעֲצִירָה וְהַבִּיאָה נִתְפַּרְסְמוּ מְאֹד, וְגַם הָיָה בִּגְזֵרָה מִמֶּנּוּ, חַי ה' אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי (מלכים א יז א), וּבְהִמָּשֵׁךְ הָעִנְיַן שָׁלֹשׁ שָׁנִים נִתְגַּלָּה מְאֹד וּבַגּוֹיִם נִשְׁמָע, וּכְתִיב אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי וְגוֹ', וְסוֹף הָעִנְיָן הַהוּא מְגֻלֶּה וּמְפֻרְסָם לַחוֹלְקִים עָלָיו וְלַמַּסְכִּימִים עִמּוֹ בְּמַעֲמָד אֶחָד, דִּכְתִיב (שם פסוק יט) שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וְגוֹ'. וְכֵן עֲמִידַת הַשֶּׁמֶשׁ לִיהוֹשֻׁעַ הָיָה בֶּאֱמֶת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וְרָאוּ אוֹתָהּ כָּל מַלְכֵי כְּנַעַן הַנִּלְחָמִים בּוֹ וְהַנִּשְׁאָרִים, וְרַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר ו יד) יַזְכִּירוּ כֵּן שֶׁרָאוּ אוֹתָם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהַכָּתוּב מַפְלִיג בּוֹ מְאֹד (יהושע י יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ. וּבִקְרִיעַת הַיַּרְדֵּן וּבִקְרִיעַת יַם סוּף לֹא נַעֲשָׂה לִיחִידִים רַק לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָתוּב בָּהּ עוֹד (שם ה א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן. אֲבָל לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא הַכֹּל קָשׁוּר וּמְחֻבָּר, יֹאמַר שֶׁלֹּא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ הַשֵּׁם פָּנִים אֶל פָּנִים וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּיָד חֲזָקָה וּמוֹרָא גָּדוֹל כְּמֹשֶׁה, וְאִם עָשׂוּ מִקְצָת מֵהֶם לֹא הִגִּיעוּ לְרֻבָּם וְלֹא לַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶם, כִּי לֹא הָיָה כְּיוֹם סִינַי לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, וְכֵן לֹא הִגִּיעוּ אוֹתוֹת הַנְּבִיאִים לַזְּמַן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הִגִּיעַ הוּא עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי אוֹת הַמָּן תְּמִידִי אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְעַמּוּד הָאֵשׁ וְהֶעָנָן גַּם הַבְּאֵר וְהַשְּׂלָו עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (תענית ט), וְלֶכְתָּם בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם וְלֹא חָסְרוּ דָּבָר. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֹאמַר כִּי אוֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו שֶׁל מֹשֶׁה הָיוּ פָּנִים אֶל פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על דברים ל\"ד:י'): <b>וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה</b>, קְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות יד לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה. וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, מַעֲמַד הַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם כ כ) לְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם. וּלְפִיכָךְ הִזְכִּיר בְּאֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר כָּל הַנַּעֲשֶׂה לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. וּבְסִפְרֵי (בסופו), וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, זוֹ מַכַּת בְּכוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות ו א) כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם. וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, זוֹ קְרִיעַת יַם סוּף. ד\"א וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, <b>הַיָּד הַחֲזָקָה</b> זוֹ מִדַּת הַדִּין, כִּלְשׁוֹן הָיְתָה עָלַי יַד ה' (יחזקאל לז א שם מ א), וְכֵן כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת (ישעיהו מא כ), וְלָכֵן יֹאמְרוּ בַּמִּשְׁפָּט (רות א יג) כִּי יָצְאָה בִּי יַד ה'. <b>וְהַמּוֹרָא הַגָּדוֹל</b>, מִדַּת הָרַחֲמִים, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ח יג), אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם. וְלָזֶה מִתְכַּוְּנִים בְּסִפְרֵי בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת וּבִקְרִיעַת יַם סוּף, כִּי כָּתוּב בָּם (שם סג יד) לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת: וְטַעַם <b>אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה</b>, שֶׁהֵכִין וְהֶרְאָה זֶה לְעֵינֵי כָל הָעָם, כִּלְשׁוֹן וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב ה), וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ (שם יח ז), לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה':ט\"ו), כִּי מֹשֶׁה לֹא עָשָׂה הַיָּד הַחֲזָקָה וְהַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, רַק הֵכִין אוֹתָם וּבַעֲבוּרוֹ נַעֲשׂוּ לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: נִשְׁלְמוּ חֲמִשָּׁה הַסְּפָרִים הָאֵל, אֲשֶׁר קָצְרָה בָּהֶם חָכְמַת אָגוּר וְאִיתִיאֵל, וְאַלְפֵי בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לָאֵל, אֲשֶׁר גְּמָלַנִי כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו וַיָּבֵא אֲשֶׁר לְבָבִי שׁוֹאֵל, וְהוּא לְמַעַן שְׁמוֹ יוֹאֵל, וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יַעֲמֹד מִיכָאֵל, לִבְנוֹת הַבַּיִת וְהָאֲרִיאֵל, וִיקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (לז כח), וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי הַשֵּׁם מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. וּבָרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם: מָצָאתִי בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְשׁוּ סַנְהֶדְרִין לִמְנוֹת שְׁלֹמֹה עִם שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, עָמְדָה שְׁכִינָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וְכוּ' (משלי כב כט). וּבַגְּמָרָא דִּידַן בְּפֶרֶק חֵלֶק, בָּאתָה דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִשְׁטְחָה לִפְנֵיהֶם וְכוּ', וּבַיְּרוּשַׁלְמִי, בָּא דָּוִד וְנִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵיהֶם. וְכֻלָּם לְדָבָר אֶחָד נִתְכַּוְּנוּ, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵא וּבָא לוֹ מִמִּדָּה לְמִדָּה, יוֹצֵא מִמִּדַּת הַדִּין וּבָא לוֹ לְמִדַּת רַחֲמִים, וְהִיא מִדָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:",
    "text": "THESE ARE THE WORDS WHICH MOSES SPOKE UNTO ALL ISRAEL. [The reference is] to the commandments which he will mention in the entire book beginning with the Ten Commandments in the section of <i>Va’ethchanan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Further 5:6-18. In other words, the opening expression of the Torah here, <i>These are the words</i> …, is not a reference to the words of Moses from the beginning of the book on, narrating the historical events of the journey through the wilderness, but primarily a reference to the Ten Commandments and the laws that followed, which Moses introduced with a review of their journey from Sinai to the Jordan followed with an exhortation to obedience.</i> as Scripture stated, <i>Moses began explaining this Law, saying</i>,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> clearly indicating that he is speaking of the Law [which begins with the Ten Commandments in the next section of <i>Va’ethchanan</i>]. And in that case [we must say] that in the [following] verse <i>The Eternal our G-d spoke unto us</i><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> an introductory expression of “saying.”<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Since we have explained the word <i>leimor</i> (saying) in Verse 5 as referring <i>not</i> to the contents of Verse 6 but to the Scriptural text of the Ten Commandments, Verse 6 should begin with a phrase explaining that it was Moses who was now speaking on a different subject — not about the commandments, but about the history of the forty years. Thus the verse should begin, “And he [i.e., Moses] said: <i>The Eternal our G-d spoke unto us</i> …”</i> is omitted. Similarly [there is an omission in the verse] <i>And Joseph called the name of the firstborn Menasheh: ‘for G-d hath made me forget all my toil’ … And the name of the second he called Ephraim: ‘for G-d hath made me fruitful.’</i><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Genesis 41:51-52.</i> Both verses omit the expression “for he [Joseph] said” [<i>that G-d hath made me forget</i> … “for he said” <i>that G-d hath made me fruitful</i>]. And the purport of these verses here is as follows: “These are the commandments which Moses spoke to all Israel beyond the Jordan in the fortieth year from their departure from Egypt on the first day of the eleventh month <i>according to all that the Eternal had commanded him for them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> this being after he had smitten Sihon and Og,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> in the land of Moab, there Moses began to explain to them this Law, as follows. And he said: <i>The Eternal our G-d spoke unto us in Horeb, saying:</i> ‘<i>Ye have dwelt long enough</i> etc.’”<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> And the meaning thereof is that when Moses began explaining the commandments to them, he said to them at the outset of his words: <i>The Eternal our G-d spoke unto us in Horeb</i>, after He gave us the Ten Commandments, [ordering] that we conquer the Land at once and that we cross the Jordan. But your sins caused you this and that consequence [as Moses goes on to relate]. The words of this introduction continue until he concludes with the verse, <i>And thou shalt keep His statutes, and His commandments, which I command thee this day, that it may go well with thee, and with thy children after thee, and that thou mayest prolong thy days upon the Land, which the Eternal thy G-d giveth thee, forever</i>.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Further, 4:40.</i> Then Moses called all Israel that were before him and said, <i>Hear, O Israel, the statutes and the ordinances which I speak in your ears this day</i>,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 5:1.</i> and then began the explanation of the Torah with the Ten Commandments in order that they hear them with the explanation from the mouth of the one who received them from the mouth of the Holy One, blessed be He. Afterwards he informed them of the Unity of G-d, as it is said, <i>Hear, O Israel: the Eternal our G-d, the Eternal is One</i>,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:4.</i> and all the commandments in this book. This is why Scripture explained here <i>which Moses spoke unto ‘all’ Israel</i>, and there it is stated, <i>And Moses called unto ‘all’ Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 5:1.</i> [emphasizing that <i>all</i> were present], because the explanation of the Torah and the completion of the commandments must be in the presence of “all” Israel just as was the Giving of the Torah [itself on Mount Sinai]. Now, because he [Moses] prolonged the words of this introduction, Scripture [in <i>Va’ethchanan</i> where Moses finally begins explaining “the words” with which he began this opening verse] returned to the place at which it stopped at the beginning of the explanation of the Torah and said, <i>And this is the Law which Moses set before the children of Israel; these are the testimonies, and the statutes, and the ordinances, which Moses spoke unto the children of Israel, when they came forth out of Egypt</i>,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:44-45.</i> and mentioned that it was <i>beyond the Jordan, in the valley over against Beth-peor, in the land of Sihon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 46.</i> this being <i>the land of Moab</i> mentioned here<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> since Israel did not enter the land of Moab except what was made permissible for them by Sihon [who conquered part of Moab and became its ruler, thus removing that territory from the injunction that Israel may not wage war against Moab] as has been explained in the preceding book.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Numbers 21:26; 35:14.</i><br>Thus Scripture mentioned two things here. [The first thing is:] it stated <i>that Moses spoke unto the children of Israel, according to all that the Eternal had commanded him for them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> this being an allusion to the commandments which he would tell them in this book that have not been mentioned thus far in the Torah. And it says that these commandments were exactly as G-d commanded him; he did not add to, or substract from what he had been commanded. It was necessary that this be stated [i.e., that Moses spoke <i>according to all that the Eternal had commanded him</i>] because Scripture does not state of them “And the Eternal spoke unto Moses;” therefore it included them now, [emphasizing] that they were all according to what he was commanded from the mouth of the Holy One, blessed be He. [The second thing is:] it further stated that <i>Moses began explaining this Law</i>,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> this being an allusion to the commandments which were already declared, that he would repeat them in order to clarify them further and to give additional instruction about them. And the meaning of the expression <i>ho’il Mosheh</i><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Verse 5. This is generally translated: “Moses began.” Since according to Ramban, the explanation of the commandments does not begin until the Ten Commandments in 5:6, Ramban interprets the word <i>ho’il</i> as “wished;” thus meaning “Moses wished” to explain this Torah; however, the beginning thereof is not here, but later on as explained. According to those commentators, such as Rashi, who explain the reference <i>‘These are the words’</i> in our verse as referring to Moses’ words of chastisement, the word <i>ho’il</i> does mean “begin,” since the reproof begins in the next verse.</i> is that “Moses wished” to explain the Torah to them. This is said to inform us that Moses saw fit to do so although G-d had not yet commanded him thereon [but afterwards, when He commanded him to write down the whole Torah, G-d Himself said all these words that were originally spoken by Moses; and Moses wrote them as he was commanded. Hence there is no difference between the first four books of the Torah and this fifth book, Deuteronomy, as all are equally the word of G-d]. The word <i>ho’il</i> is thus related to the expressions: <i>‘ho’el na’</i> (<i>be willing, I pray thee</i>), <i>and tarry all night;</i><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Judges 19:6.</i> <i>would that ‘ho’alnu’</i> (<i>we had been willing</i>) <i>and dwelt beyond the Jordan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Joshua 7:7.</i> and so also many similar expressions. IT IS ELEVEN DAYS’ JOURNEY BY THE WAY OF SEIR UNTO KADESH-BARNEA. The meaning thereof is that Scripture informs us of the vastness of the wilderness, that from Horeb, which they left, to Kadesh-barnea is a journey of only eleven days, since by way of Mount Seir it is near. Kadesh-barnea is at the end of the wilderness at the border of <i>the hill-country of the Amorites</i><sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> which is the inheritance of Israel. There are the lands of Sihon and Og where Moses explained the Torah <i>in the valley over against Beth-peor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Further, 4:46.</i> Afterwards Scripture says, they went by way of the mountain of the Amorites <i>all that great and fearful wilderness</i>,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 (here).</i> and, following that, it narrates that in Kadesh-barnea,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 (here).</i> which is at the boundary of their inheritance, they requested spies [to see the Land]. As a result, their journey was disrupted and they went [<i>into the wilderness</i>] <i>toward the Red Sea</i><sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Verse 40.</i> — <i>backward and not forward</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 7:24.</i> — until the completion of forty years. And because Israel was presently not in the wilderness, since they had already entered the land of Moab, earlier mentioned [i.e., the part which they took from Sihon and Og], Onkelos interpreted the expression <i>in the wilderness, in the plain</i> [<i>These are the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan ‘in the wilderness, in the plain’</i>]<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i> as being allusions to reproof [thus rendering: he reproved them “on account of that which they provoked Him in the wilderness, etc.”]. Moreover, why should Scripture mention all these places [<i>in the wilderness, in the plain, over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Dizahab</i>]<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i> and specify signs and borders more than [the law requires] in selling a field! [Therefore these place-names were interpreted by Onkelos as being allusions to certain deeds about which Moses reproved them.] And the sense of the Scripture according to Onkelos’ opinion is: “<i>These are the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan</i>; he spoke of [that which they did] <i>in the wilderness, in the plain</i>, and <i>over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab</i>, and <i>the eleven days’ journey from Horeb</i>,” because he mentioned to them all that they had done in these places. Afterwards Scripture states that there, beyond the previously mentioned Jordan, Moses wanted<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">See Ramban at the end of preceding verse, and Note 28.</i> to explain the Torah after he reproved them, and he spoke and said, <i>The Eternal our G-d spoke unto us in Horeb, saying</i>.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> And so it is interpreted in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Devarim</i> 1.</i> according to the opinion of Rabbi Yehudah. Rabbi Yosei ben Durmaskis, however, holds that they were actual places called by these names. AFTER HE HAD SMITTEN SIHON, THE KING OF THE AMORITES, WHO ‘DWELT’ IN HESHBON — for Heshbon was not his, but he conquered it from the king of Moab and he built it to be his royal capital. Similarly, <i>and Og the king of Bashan, who ‘dwelt’ in Ashtaroth, at Edrei</i><sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">In Verse 4 before us.</i> means that it was previously <i>the land of Rephaim</i><sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Further, 3:13.</i> [and then it was occupied by the king of the Amorites] as I will explain<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:10; 3:11.</i> with the help of G-d. And because Scripture states, <i>who dwelt in Ashtaroth, at Edrei</i>,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">In Verse 4 before us.</i> it indicates that Ashtaroth is the name of a place in which Edrei is located [as will be explained further]. The text of the Sifre is as follows:<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Devarim</i> 3.</i> “<i>‘B’ashtaroth’</i> — it was as hard as <i>ashtaroth</i>. <i>‘B’edrei’</i> — this was the seat of the government [i.e., the royal city].” Rashi wrote: “<i>Ashtaroth</i> — is an expression denoting rocks and hardness. <i>Ashtaroth</i> is <i>Ashteroth-karnaim</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Genesis 14:5. This is an expression for “strength” [“the hard rocks of Kamayim”].</i> where the Rephaim were, as it is said, <i>and they smote the Rephaim in Ashteroth-karnaim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Genesis 14:5. This is an expression for “strength” [“the hard rocks of Kamayim”].</i> <i>‘B’edrei’</i> — this was the name of the kingdom [indicating that the kingdom of Edrei was located in <i>Ashteroth-karnaim</i>]. And<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">The text from this point on, until the end of the quotation is not found in our texts of Rashi. Part of it is found in Rashi further, 7:13.</i> so it is written, <i>‘ashteroth’ of thy sheep</i>,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Further, 7:13.</i> meaning, as Targum [Onkelos] rendered it [‘the flocks of thy sheep’]. And our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Chullin 84b.</i> Why is the name <i>ashtaroth</i> given to them [i.e., flocks of sheep]? It is because they ‘enrich’ [from the Hebrew word <i>ashir</i> — rich] their owners and strengthen them like these <i>ashtaroth</i> which are strong rocks.” [This is Rashi’s language].<br>Now the Rabbi [Rashi] incorporated into the word [<i>ashtaroth</i>] two meanings [strength and riches], but we do not know from what source the Rabbi inferred that <i>ashtaroth</i> is a name for rocks and stones. But it is possible for us to say that <i>ashtaroth</i> is a term for flocks of sheep, from the word <i>ashir</i> (rich) as in the words of the Sages [quoted above: “Why is their name <i>ashtaroth</i>? It is because they enrich their owners”]. <i>Ashteroth-karnaim</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Genesis 14:5. This is an expression for “strength” [“the hard rocks of Kamayim”].</i> was a place of high mountains upon which there were strongholds of stone, these being likened by Scripture to “the horns of cattle,” just as Scripture likens them to “teeth,” as it says <i>upon ‘the crag’</i> [literally: “the tooth”] <i>of the rock, and the stronghold</i>.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Job 39:28.</i> Similarly, <i>upon ‘the horns’ of the altar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Exodus 29:12.</i> So also, <i>‘b’keren’ ben shamen</i><sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 5:1. These verses illustrate the Scriptural tendency of likening topographical characteristics to parts of animals such as horns and teeth.</i> [literally: “in a fruitful ‘horn'”] which the Targum [Yonathan ben Uziel] renders: “On a high hill, in a fruitful land.” There, [upon these high hills,] the flocks of sheep ascend, the he-goats, the she-goats, and the wild-goats<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Psalms 104:18: <i>The high mountains are for the wild-goats</i>.</i> and their like; and therefore the place is called <i>Ashteroth-karnaim</i><sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Judges 2:13.</i> [because the flocks which “enrich” their owners (<i>ashtaroth</i>) ascend to the “horns” of the mountain (<i>karnaim</i>)]. So also, <i>and they served Baal and the Ashtaroth</i><sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Judges 2:13.</i> — <i>‘Ashtaroth’</i> because the idol was made in the form of a sheep in order to protect them [the flocks of sheep], in accordance with their foolish belief. [This is in line with our explanation of the word <i>ashtaroth</i> as a synonym for sheep.] Now at the foot of the mountain they built a city whose name was Edrei, this being intimated in the verse which states, <i>and Og the king of Bashan came out against us, he and all his people, unto battle at Edrei</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Further, 3:1. This verse clearly indicates that Edrei is the name of a particular locality rather than the name of the entire country, hence it can be said that Og gathered his army there. This proves Ramban’s explanation “that Ashtaroth is the name of a region wherein Edrei is located.” However, it could not be as Rashi explained that Edrei is the name of the kingdom, for if it were the name of an entire country, how could it be said that Og, gathered his army “at Edrei” when it is not the name of a specific, particular place? (Aboab).</i> denoting that he gathered his entire army to the city where the palace of the king and the throne of the kingdom were. And this is the purport of the [following] Midrashic text [which seems to agree with Rashi’s interpretation], wherein the Rabbis, of blessed memory, have stated: “<i>Who dwelt in Ashtaroth, at Edrei</i>. Even if Og himself had not been difficult to defeat but had resided in Ashtaroth, he would have been difficult to defeat, because the city was a difficult one to capture etc.”<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">“And even if the city had not been difficult to capture, but Og resided in it, it would have been difficult to capture because its king was difficult to defeat. How much more so when the king was difficult to defeat and the city difficult to capture” (Sifre).</i> Therefore they interpreted, <i>Ashtaroth</i> to mean that it was “as hard as Ashtaroth,”<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">In other words, the word <i>Ashtaroth</i> here does not indicate something hard. But because Og’s royal city Edrei was well fortified, the Sifre compares it to <i>Ashteroth-karnaim</i> where the Rephaim lived and from where Og originated.</i> [the phrase from which Rashi, quoted above, deduced that the word <i>ashtaroth</i> is defined as “hard”], as if to say that his residence was like the fortified city of <i>Ashteroth-karnaim</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Genesis 14:5. This is an expression for “strength” [“the hard rocks of Kamayim”].</i> from which he and his family originated; for at that time he was not residing in Ashtaroth, but was residing in the land of the Amorites. And “the place of the government” [mentioned in the Sifre above] means that the city where he lived was Edrei<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Thus, unlike Rashi who wrote that Edrei was the name of the kingdom, Ramban holds that Edrei was the name of the royal city, and the name of the kingdom was “The Bashan.”</i> but Bashan was the name of the land of his kingdom. THE ETERNAL OUR G-D SPOKE UNTO US IN HOREB, SAYING. In my opinion Horeb was the name of a place near Mount Sinai<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, pp. 239, 253.</i> where Israel dwelled in the year [of the exodus]. The wilderness was large and therein was <i>the mountain which G-d hath desired;</i><sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Psalms 68:17.</i> its name was Sinai and it is for this reason that the entire wilderness is called <i>the wilderness of Sinai</i>,<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:1.</i> as it were, “the wilderness of Mount Sinai.” Thus Scripture states, <i>and they came to the wilderness of Sinai, and they encamped in the wilderness; and there Israel encamped opposite the mount</i>,<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> meaning that they encamped in the wilderness in a place called Horeb, this being opposite the mountain. It is possible that both the mountain and the wilderness were called “Sinai” because many <i>sneh</i> (thorn-bush) trees were there, and near that mountain was a locality or an inhabited city called Horeb, and there they stopped. And the verse which states, <i>and he</i> [Moses] <i>came to the mountain of G-d, unto Horeb</i><sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:1.</i> [which might indicate that the name of the mountain itself was really Horeb or, perhaps, that the mountain was in the region called Horeb], means that he came to Horeb where <i>the mountain of G-d</i> was. Now the <i>sneh</i> (thorn-bush) [out of the midst of which the angel appeared to Moses] was on that mountain. Moses [at that moment] was in Horeb, the place before it, nearby, where the camp of Israel stood for [close to] a year [after the exodus]. Therefore Moses said, <i>I will turn aside now and see</i> [<i>this great sight, why is the bush not consumed</i>],<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> meaning that he will turn aside from Horeb [and walk] up to the mountain. At times Scripture calls the mountain itself [Horeb], as it is said, <i>And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb</i>,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:6.</i> that is to say “from the mountain which was in the area of Horeb, in its vicinity or before it.” Or it may be that Horeb was the name of the entire region and the mountain was within it. Similarly, <i>Remember ye the law of Moses My servant, which I commanded unto him in Horeb for all Israel, even statutes and ordinances</i>,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:22.</i> alludes to all that he was commanded on the mountain, and in the Tent of Meeting which was there in Horeb.<br>Now I have seen a Midrash in Yelamdeinu Rabbeinu:<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Literally: “May our master teach us.” See Vol. II, p. 131, Note 196, for description of this Midrash.</i> “<i>Yea, thou knewest not</i><sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 48:8. The verse reads: <i>Yea, thou heardest not; yea thou knewest not; yea, from of old</i> …</i> — at Sinai; <i>yea, thou heardest not</i> — at Horeb; <i>yea, from of old thine ear was not opened</i> — in the plains of Moab.” The Midrash thus intimates that Horeb is the place where the Tent of Meeting was, [thus confirming the view that Sinai and Horeb are different places]. However, Rabbi Abraham ibn Ezra states<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\"><i>Choreb</i> in Hebrew means “desolation,” or “dryness.” — This interpretation is found in Ibn Ezra’s commentary to Exodus 3:1-2.</i> that Horeb <i>is</i> Mount Sinai, for, because of its desolation and dryness, the <i>sneh</i> (thorn-bush) grows there, so the mountain is known by two names [Horeb and Sinai], both being similar in meaning [“Horeb” referring to its desolate nature, and “Sinai” indicating the thorn-bushes that are products of the dryness]. TURN YOU, AND TAKE YOUR JOURNEY, AND GO TO THE MOUNT OF THE AMORITE etc. He mentioned to them the Land and the road that they are to traverse in their stages, and afterwards He said, <i>Behold, I have set the Land before you</i> which I swore to your fathers; <i>go in and possess the Land</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> — this being a command, not just an assurance and promise, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:53, Ramban thus reiterates here his theory that the precept to conquer the Land of Israel is included in <i>Taryag</i> (six hundred and thirteen) <i>mitzvoth</i> which are binding for all times; that we are not to leave it in the hands of other nations, that we are not to leave it to waste, and that we are to dwell in it. See more fully in Vol. IV, pp. 385-386.</i> WHICH THE ETERNAL SWORE. The reason [for using the third person <i>the Eternal swore</i> rather than the first person “I swore” which would be more appropriate, since G-d is the speaker] is similar to that in the verse, <i>And unto Moses He said, Come up to the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Exodus 24:1.</i> [rather than “Come up unto Me”]. There I have explained it.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Vol. II, pp. 422-424.</i> AND I SPOKE UNTO YOU AT THAT TIME, SAYING: ‘I AM NOT ABLE TO BEAR YOU MYSELF ALONE.’ [Moses’ statement here in this verse was actually said] before the Eternal said to us in Horeb, <i>Ye have dwelt long enough in this mountain</i>,<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 6. For, according to the opinion that Jethro came before the Giving of the Torah, the appointment of judges (recorded here in the following verses) took place almost a year <i>before</i> they moved away from Horeb. Hence we must say that the whole episode that begins with Verse 9 happened before Israel was commanded to journey from Horeb (Verse 6). And the expression <i>at that time</i> (in this verse) means “while we dwelled at Horeb.” But according to the Sages who say that Jethro came after the Giving of the Torah, the expression <i>at that time</i> means “at that time when we were about to leave Horeb.”</i> according to the opinion of those who say that Jethro came <i>before</i> the Giving of the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 18:1; Vol. II, pp. 249-252.</i> And the meaning of the expression <i>at that time</i> [in the verse before us] is “while we dwelled at Horeb.” But Moses mentioned it here [in Verse 9, rather than before Verse 6] to convey the following thought: We received the Torah, and you had judges and officers to judge you and lead you, and we were thus ready to enter the Land. <i>And we journeyed from Horeb</i><sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 19, and Verse 22.</i> in our [four] divisions with our judges and our elders, <i>and</i> then <i>ye came near unto me every one of you</i><sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 19, and Verse 22.</i> with your wise men and your leaders and you wanted spies to be sent, and thus the plan [for an immediate entry into the Land] was frustrated. HOW CAN I MYSELF ALONE BEAR ‘TORCHACHEM’ (YOUR TROUBLE) ‘UMASA’ACHEM’ (AND YOUR BURDEN), V’RIVCHEM (AND YOUR STRIFE)? According to the simple meaning of Scripture, Moses our teacher alluded to them the three things which he told Jethro that he was doing for the people, as I have explained there.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:15. Vol. II, p. 263.</i> He now mentioned them to Israel by implication. He said <i>torchachem</i> corresponding to <i>and I make known to them the statutes of G-d and His laws</i>,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16.</i> for it was a difficult “task” to teach those who had come forth from Egypt, the statutes and the laws of G-d, their meanings, interpretations, and secrets. He said <i>masa’achem</i> corresponding to <i>the people come unto me to inquire of G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:15. Vol. II, p. 263.</i> a reference to prayer, for he used to pray on their behalf. The word <i>masa’achem</i> is related to the expression: <i>‘v’nasatha t’filah’</i> (<i>and thou lift up prayer</i>);<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">II Kings 19:4.</i> <i>nor ‘tisa’</i> (<i>lift up</i>) <i>entreaty or prayer in their behalf</i>.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 7:16.</i> [He stated] <i>‘v’rivchem’</i> (<i>and your strife</i>) which is to be understood in its plain sense — matters of judgments [because judges must rule when there is strife among people]. Moses continued to state: <i>Get you men who are wise, and understanding, and known among your tribes</i><sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> — referring only to [the qualities of] judges. But he said unqualifiedly, <i>and I will make them heads over you</i><sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> by way of humility.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">That is, Moses told the people that he will make these judges “heads” over them — in all three of the above capacities: teaching, praying and judging. Actually, however, the “heads” were only for rendering judgment in matters of litigation between them, but not for teaching the statutes and the laws to the people, nor for praying on their behalf, those vital functions being the province of Moses. Yet Moses by way of humility said that he would appoint them to all three functions.</i><br>Now Rashi quotes from the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Devarim</i> 12.</i> “<i>‘Torchachem’</i> (<i>Your trouble</i>). This teaches that they were troublesome. If one perceived that his opponent was winning a litigation, he would say ‘I have witnesses to bring; I have evidence to present; I [exercise my right to] add judges to you [thereby increasing the size of the court].’” But I do not know [the validity of] this law that one of the litigants should have the right to add judges above [the usual number of] three in cases concerning monetary matters, and surely he has no such right after presenting his case before them and perceiving that his opponent was winning the case! For, had he voluntarily accepted upon himself a relative or an unqualified person as a judge, he could indeed retract<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 31b.</i> prior to the rendering of the final judgment, but from those qualified to judge he cannot retract [his acceptance]! Perhaps we can deduce from here the principle that a man can say, “I choose two judges and you choose two other ones, and they [i.e., the four judges] will choose one more,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">For “a court must <i>not</i> be divisible evenly;” it must have an odd number of judges to assure that, in the event of a split, there would not be a tie vote (<i>ibid.</i>, 2a).</i> and let the suit be decided by five or more judges,” just as the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">The precise source of this statement is unknown to me. Rambam states the thought as follows: “Although a court of three judges is a perfect tribunal, yet if they are more, it is to be praised” (Mishneh Torah, <i>Hilchoth Sanhedrin</i> 2:13).</i> “A suit decided by five [judges] is not comparable to one decided by ten [judges].” Although three judges [have the power to] compel parties to come before them for judgment when one refuses to be bound by their decision, yet if one [of the litigants] desires to choose additional judges, he may do so, because it is similar to [the case of] one [of the litigants] who says, “Let us go to the main meeting place of the scholars [to bring our suit before them on the assumption that superior scholars are better qualified to judge],”<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 31b.</i> in which case we accede to him, provided it does not entail [undue] hardship, for in such a case we have been commanded, <i>Justice, justice, shalt thou pursue</i>,<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Further, 16:20.</i> [which the Sifre interpreted]: “Go to a reliable court,” and an increase in the number constitutes “a reliable court.”<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 144; Sanhedrin 32b.</i> Now in the wilderness, wise men were available to them and the litigants could say, “Let us go before the officers of the thousands.” VIDU’IM L’SHIVTEICHEM’ (AND KNOWN AMONG YOUR TRIBES) — “men who are known to you. For if he were to come before me [Moses] wrapped in his robe, I would not know who he is and of what tribe he is, but you know him for you have raised him.” This is Rashi’s language quoting the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Devarim</i> 13.</i> And if so, <i>‘l’shivteichem’</i> (<i>among your tribes</i>) is connected with the word <i>‘vidu’im’</i> (<i>and known</i>).<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">The Scriptural text [in the order of the words] reads: <i>Get you men who are wise, and understanding, ‘vidu’im’</i> (<i>and known</i>) <i>‘l’shivteichem’</i> [literally: “‘to’ or ‘from’ each of your tribes”]. Now Rashi, on the basis of the Sifre, connects the last two words — “known to your tribes.” Ramban will explain <i>l’shivteichem</i> as referring to the first part of the verse: “Get you … from each of your tribes” and the word <i>vidu’im</i> he will explain as meaning and known to be judges and being qualified.</i> But in line with the plain meaning of Scripture the purport of the verse is as follows: “Get you, from each of your tribes wise men.”<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Devarim</i> 13.</i> And the meaning of the word <i>vidu’im</i> in my opinion is that “they are known as judges,” that is to say, their capability is known and recognized as qualifying them to be appointed judges. Now [Moses] epitomized the qualities of the judges in the word <i>vidu’im</i>, because the judges need to be <i>able men, such as fear G-d; men of truth, hating unjust gain</i>,<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:21.</i> as Jethro said. And these men [that were appointed] were known from the beginning to be judges, for everyone was saying, “This one is fit to be a judge.” FOR THE JUDGMENT IS G-D’S. The meaning thereof is as expressed in the verse, <i>for ye judge not for man, but for the Eternal; and He is with you in giving judgment</i>,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 19:6. These were the words of Jehoshaphat, king of Judah, to the newly appointed judges.</i> meaning to say: “It is for G-d to execute justice between His creatures for He created them with the intention that there be fairness and justice among them, and <i>to deliver him that is robbed out of the hand of the oppressor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 22:3.</i> and He designated you [the judges] in His stead. And if you will be afraid and act corruptly <i>ye have sinned against the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Numbers 32:23.</i> and you will have betrayed His mission.” AND I COMMANDED YOU AT THAT TIME ALL THE THINGS WHICH YE SHOULD DO. “These are the ten differences between monetary and capital cases.” This is Rashi’s language quoting the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Devarim</i> 18. See Sanhedrin 32a for these ten distinctions between monetary and capital cases.</i> And if so, Moses is speaking here to the judges [previously] mentioned, and he abridged on the ten differences [by not enumerating them], for they are all deduced from verses.<br>And in line with the plain meaning of Scripture, the reference here is to the statutes and laws, <i>the way wherein they must walk, and the deeds they must perform</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:20.</i> for he [Moses] personally commanded, warned, and taught Israel all these matters. And the reason for mentioning this [subject] here is because it is known that this was the substance of Jethro’s counsel when he told Moses, <i>Be thou for the people before G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> meaning that he was to pray in their behalf in the time of their affliction, and he further told him, <i>And thou shalt teach them the statutes and the laws</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:20.</i> meaning that he, himself, was to teach them the Torah. But regarding the execution of the law, Jethro advised him to appoint judges to assist him, and I have already explained it there.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:20.</i> Therefore, Moses related here that when he designated the officers over thousands and hundreds he delegated them only over the execution of justice. He, however, would personally teach them [the people] everything they were to do in accordance with the Torah, because he hearkened to his father-in-law’s counsel <i>and did all that he had said</i>.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 24.</i> Now Moses did not mention Jethro’s advice here, nor did he attribute to him anything that Jethro proposed. It appears to me that Moses did not want to mention it [the fact that he was following his father-in-law’s advice] in the presence of all Israel because of his humility,<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">For people would think that, were it not for Jethro’s counsel, Moses would not have needed any assistance from the other judges. But would he have brought in Jethro’s name into this affair it might have appeared that Moses himself never thought that he would need assistance of other people. Moses humility is thus made apparent when he states his own inability to cope with all the problems of the people (Keseph Mezukak). See further in my Hebrew commentary p. 349.</i> or it may be that it would not be to his honor to mention to that generation that he had married a Cushite woman.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Numbers 12:1. — Since in the case of Zimri the son of Salu they chided Moses about the Cushite woman [that he had married before the Torah was given — see Rashi, Numbers 25:6], he therefore avoided referring to it in order to prevent them from stumbling into evil speech (see my Hebrew commentary, p. 533).</i> It is also possible that the reason [for not mentioning Jethro’s name] was because he had consulted the Divine Glory and this matter was done at the command of the Almighty.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, <i>Yithro</i> 2: “<i>And Moses hearkened to the voice of his father-in-law and did all that ‘amar’</i> (<i>he</i>, [i.e. G-d] <i>had said</i>” Exodus 18:24). The Mechilta thus explains the word <i>amar</i> as referring to G-d, and not to Jethro.</i> AND BRING US BACK WORD OF THE WAY BY WHICH WE MUST GO UP. “There is no road which does not have crooked segments. AND THE CITIES UNTO WHICH WE SHALL COME — first to capture.” This is Rashi’s language. And so it is also stated in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Devarim</i> 20.</i> “There is no road which does not have crooked parts. There is no road which does not have traps. There is no road which does not have intersections. <i>And the cities unto which we shall come</i> — so that we may know by which road to come.” That is to say, from which direction we are to come into the Land so that we may capture those cities first. This is as I explained in the section <i>Shelach Lecha</i><sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Numbers, at the beginning of Chapter 13.</i> that the Israelites requested spies only to show them the way. AND I TOOK TWELVE MEN OF YOU. He did not praise them as being princes [of their tribes]<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> and their being <i>leaders of the children of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> for, since they acted wickedly, he would not speak in praise of wicked men. AND THEY SAID: ‘GOOD IS THE LAND WHICH THE ETERNAL OUR G-D GIVETH UNTO US.’ “Who were those who spoke well of the Land? Joshua and Caleb.” This is Rashi’s language quoting the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Devarim</i> 23.</i> But I wonder. If so, what is this complaint against them [the people]? It was proper that they should believe ten people more than two? Perhaps Moses complained against them: “Since the Holy One, blessed be He, had informed you that it is a good Land, and the leading emissaries and the most righteous among them had also testified to that effect, you should have believed that the others spoke their piece out of lack of courage.”<br>The correct interpretation is as I have already explained there:<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Numbers 13:32.</i> All the spies admitted before Moses and Aaron and the whole congregation, saying, <i>We came unto the Land whither thou sentest us, and surely it floweth with milk and honey; and this is the fruit of it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> Thus they were all in consensus on the goodness of the Land itself, but, with reference to the strength of those nations living there, they melted the people’s hearts. Then, when [the ten spies] saw that Joshua and Caleb were encouraging the people to wage war, the spies came to the children of Israel not in the presence of Moses and they disseminated a slanderous report about the Land to the effect that <i>it is a Land that eateth up the inhabitants thereof</i>.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Numbers 13:32.</i> This is [what Moses meant when he stated here], <i>and ye murmured in your tents</i>.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Verse 27 here. The expression <i>in your tents</i> clearly indicates that the murmuring was done surreptitiously. The ten wicked spies did not confront Moses with this charge.</i> The people also did not mention this slander in the presence of Moses<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">In Verse 28, where Moses quotes the words of the people’s complaint.</i> for he would refute them because they [the spies themselves] did not say so at first [that the Land kills its inhabitants]; instead they admitted that it is a good Land, <i>and surely it floweth with milk and honey</i>.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> Rather, they said to Moses, <i>Whither are we going up? our brethren have made our heart to melt, saying: The people is greater and taller than we</i>.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">In Verse 28, where Moses quotes the words of the people’s complaint.</i> Therefore, Moses now said to them: “It is true as you say that that people is great and tall, but <i>the Eternal will fight for you</i><sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:14.</i> <i>according to all that He did for you</i><sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> <i>from Egypt even till now</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:19.</i> This, then, is the sense of the verse, <i>Yet in this thing ye do not believe the Eternal your G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 32 here.</i> which means that the hindrance [to your immediate entry into the Land] was only a result of insufficient faith [you had in G-d]. Thus the whole section is explained in accordance with the simple meaning of Scripture and its purport. ALSO THE ETERNAL WAS ANGRY WITH ME, FOR YOUR SAKES. He is stating: “Behold, the sin you committed then in the affair of the spies withheld from you the good Land, and yet you continued to sin another time [i.e., at the waters of Meribah] until you prevented me as well, from crossing [the Jordan].” For Moses wanted to mention simultaneously that the punishment of all who were prevented from passing into the Land, was caused by their sins. Also in order to mention here the matter of Joshua,<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Verse 38 here.</i> that he would cross over because he followed G-d wholeheartedly as did his colleague [Caleb],<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:24.</i> and, therefore, he will yet deserve to cause the second generation to inherit the Land, because Moses was punished and it was decreed upon him that he was not to cross [the Jordan]. Thus Moses mentioned the whole affair [of the spies] except for the death by plague of the spies themselves.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 37.</i> Nor did he mention the slander [of the spies that the <i>Land eateth up the inhabitants thereof</i>],<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Numbers 13:32.</i> for he would not speak of the shame of individuals. Instead he reproved the multitude all of whom sinned and all of whom were punished.<br>The meaning of the expression <i>for your sakes</i> [<i>Also the Eternal was angry with me, ‘for your sakes’</i>] is that <i>the children of Israel strove with the Eternal</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:13.</i> [at the waters of Meribah], and all this happened because of your quarrel. Or [the expression <i>for your sakes</i>] may allude to the fact that the anger [of G-d] with Moses and Aaron was because — when they hit the rock twice<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11.</i> in front of the people [instead of speaking to it] and did not do as they were commanded — the people were critical of it.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">See Ramban <i>ibid.</i>, Verse 1 (towards end).</i> This is the purport of His words, <i>because ye sanctified Me not in the midst of the children of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:51.</i> meaning that the punishment came [not because the sin itself was so grievous, but] because it happened <i>in the midst of the children of Israel</i> that the Glory was not sanctified before their eyes. Thus the Rabbis have also said in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ha’azinu</i> 340.</i> “<i>Because ye trespassed against Me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:51.</i> — you caused [the people] to trespass. <i>Because ye sanctified Me not</i><sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:51.</i> — you caused that I not be sanctified. <i>Because ye rebelled against My commandment</i><sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Numbers 27:14.</i> — you caused [the people] to rebel against My commandment.” The Rabbis [in the Sifre] thus interpreted all these expressions as transitional to Israel, [meaning, Moses and Aaron had really not sinned in the affair of the rock, but since their action was misconstrued by the people causing the people to sin, Moses and Aaron were punished]. I have already explained the subject.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">See Ramban <i>ibid.</i>, Verse 1 (towards end).</i> ANACHNU’ (WE) ‘NA’ALEH’ (WE WILL GO UP) AND FIGHT. The purport of the word <i>‘anachnu’</i> (<i>we</i>) [when it is already included in the word <i>na’aleh</i> which means “we will go up”] is that “we ourselves” will go up and we will fight, and we will not leave the matter to our children after us, as you [Moses] have said. AND YE RETURNED AND WEPT BEFORE THE ETERNAL. There [in the Book of Numbers]<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:45.</i> Scripture did not mention this weeping, for there was no need to mention it. But Moses mentioned it now as praise that they regretted their sin, and to tell them that this sin was too great to forgive<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 4:13.</i> because the great oath [of G-d] had already been pronounced, and a Heavenly decree accompanied by an oath cannot be rent.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 18a.</i> YOUR BRETHREN THE CHILDREN OF ESAU. The reason for this expression is that descent of Israel is from Abraham and all his seed are thus “brothers” because they were all circumcised. This is the purport of the verse, <i>Thou shalt not abhor an Edomite, for he is ‘thy brother.’</i><sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Further, 23:8.</i> Only <i>the sons of the concubines</i><sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Genesis 25:6.</i> [of Abraham], Ishmael, Midian<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> and all children of Keturah<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 1-4.</i> are not in this “brotherhood,” as we see from the verse, <i>for in Isaac shall seed be called to thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:12. Thus Esau [Edom] is in this “brotherhood” for he is a son of Isaac, but Ishmael, born of Hagar and Midian, born of Keturah, although they are Abraham’s biological sons, are not in this “brotherhood,” for as G-d said to Abraham: <i>in Isaac shall seed be called to thee</i>. This makes it clear that the spiritual brotherhood of the Abrahamitic seed is restricted to descendants of Isaac. See my Hebrew commentary p. 351.</i> YE SHALL PURCHASE FOOD OF THEM FOR MONEY. If you should desire to eat of the fruits of their land you should not take it from them except <i>for the full price</i><sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 23:9.</i> at their pleasure, this being the sense of the word <i>me’itam</i> (<i>of them</i>) [<i>purchase food ‘of them,’</i> i.e., with their consent]. Also you shall not drink water of them at all, except for money with their consent. FOR THE ETERNAL THY G-D HATH BLESSED THEE. “Therefore, you should not deny His goodness by behaving as though you were poor; instead deport yourselves like rich people.” This is Rashi’s language. Now, I have not understood what he meant [by the next phrase in the verse, <i>For the Eternal thy G-d hath blessed thee</i>] <i>in all the work of thy hand</i>, since their blessings were heavenly blessings and they did nothing with their hands that it be blessed! Perhaps the expression <i>in all the work of thy hand</i> alludes to the sheep and herds which they brought out from Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:32.</i> They also had riches, herds, and acquisitions from the spoils of the Egyptians and the spoils of Amalek. Everything they possessed was blessed, similar to what is stated, <i>Thou hast blessed the work of his hands, and his possessions are increased in the land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Job 1:10.</i> Moreover, the Eternal <i>hath known thy walking through this vast wilderness</i> and He supplied you there with all your needs — the manna, the quails, and the waters of the well — so that <i>thou hast lacked nothing</i> that is needed by wayfarers. And so it was — they bought food and nourishment from the children of Esau as Moses said [to Sihon], <i>Thou shalt sell me food for money that I may eat, and give me water for money, that I may drink</i> etc.; <i>as the children of Esau did unto me</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Further, Verses 28-29.</i> THE EMIM ABODE THEREIN FORMERLY etc. “You [Moses] might think that this is the land of the Rephaim which I gave to Abraham<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:20.</i> because the Emim, who are Rephaim, dwelled there formerly, but this [the land of the Moabites] is not the land [<i>that I promised to Abraham</i>], because I drove out those Rephaim from before the children of Lot and settled them in place of the Rephaim. Those Emim were considered Rephaim,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">In our texts of Rashi this is marked as a comment upon Verse 11: “<i>They also were accounted Rephaim, even as the Anakim</i> (<i>giants</i>).” This is interpreted by Rashi to mean: “The Emim who formerly lived in the lands of Ammon and Moab were accounted as Rephaim, that is, the <i>Anakim</i>, (giants). But those lands of Ammon and Moab were not the land of the Rephaim which I promised to Abraham.” Therefore Moses was not to wage war against the lands of Ammon and Moab.</i> like <i>Anakim</i> (giants) who are called <i>Rephaim</i> [from the root <i>raphoh</i> — weak] because the hands of everyone who sees them become ‘weak.’ <i>Emim</i> [from the root <i>eimah</i> — fear] are so called because their ‘dread’ lays upon people.” This is Rashi’s language. And similarly he wrote [further, in connection with the land of Ammon of which Scripture states], <i>That also is accounted a land of Rephaim:</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 20.</i> “because the Rephaim dwelled there formerly, but that [land] is not what I gave to Abraham.”<br>But I wonder at the words of the Rabbi! Why should Scripture explain to us concerning the land of Ammon and Moab that it is not the land of Rephaim which He gave to Abraham? Was it to state that it was not due to Israel and was not part of the land which G-d swore to their fathers to give them? [That could not be the reason! On the contrary,] Scripture states only, <i>because I have given it unto the children of Lot for a possession</i><sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> meaning that, although it was part of Abraham’s inheritance, the Holy One, blessed be He, gave it to the children of Lot for Abraham’s sake. As Rashi himself wrote:<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Here on Verse 5.</i> “[The lands of] two nations [from among the <i>ten</i> nations originally given to Abraham — Genesis 15:19-21], I gave to the children of Lot [Ammon and Moab] as a reward because Lot went with Abraham to Egypt<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Genesis 13:1.</i> and kept silent concerning what Abraham said about his wife, ‘she is my sister.’” Moreover, the Rabbi himself wrote with reference to Esau:<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Here on Verse 5.</i> “[The lands of] ten nations<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 15:19-21: <i>the Kenite, and the Kenizzite, and the Kadmonite; and the Hittite, and the Perizzite, and the Rephaim; and the Amorite, and the Canaanite, and the Girgashite, and the Jebusite</i>.</i> I gave to Abraham. Seven of them will be yours. [Concerning the lands of] the Kenite, and the Kenizzite, and the Kadmonite — which are Ammon and Moab, and Mount Seir — one [i.e., Mount Seir] belongs to Esau, and two of them to the children of Lot.” And if so, the lands of Ammon and Moab, and Mount Seir were certainly of the inheritance of Abraham; why then did the Holy One, blessed be He, say to Moses that he should not think that this [land of Ammon and Moab] is the land of Rephaim which was given to Abraham? What difference is there between [the lands of] the Kenite, and the Kenizzite, and the Kadmonite [which were promised to Abraham but given to the children of Lot and Esau], and [the land of] the Rephaim [which was also promised to Abraham]?<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">In other words, Rashi wrote of the lands of the Kenite, etc., that, notwithstanding the fact that they were of the inheritance of Abraham, they were still given to the children of Lot for the reason stated by Rashi that Lot protected Abraham’s secret in Egypt. Similarly we could say that the land of the Rephaim, too, was originally destined for Abraham, but that G-d gave it to another nation. Therefore, on what does Rashi base his assertion that this land was <i>not</i> the land of Rephaim promised to Abraham?</i> Moreover, the expression <i>Rephaim dwelled there ‘l’phanim’</i> (<i>of old</i>)<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 20.</i> indicates that it belongs to them because they dwelled there before anyone else, as in the verse <i>‘l’phanim’</i> (<i>of old</i>) <i>Thou didst lay the foundation of the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Psalms 102:26.</i> [thus raising another question on Rashi’s assertion: If the Rephaim lived there “of old,” why was this land given to the children of Lot]?<br>But the interpretation of the verses is the opposite of the Rabbi’s [Rashi’s] words. It was because the Holy One, blessed be He, said to Moses, <i>Be not at enmity with Moab</i> etc. <i>because I have given Ar unto the children of Lot for a possession</i>,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> Scripture tells that the land was indeed due to the seed of Abraham except that He gave it to the children of Lot. Scripture further says that in that land there dwelled of old <i>a people great, and many, and tall, as the Anakim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 before us.</i> and, therefore, <i>the Moabites called them ‘Emim’</i><sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> because of the great “dread” which they cast upon those who saw them. Now G-d, in honor of Abraham, performed a miracle for the children of Lot. They defeated [the Emim] and drove them from before them; it is therefore not proper to take from them by force the land which G-d gave them through a miracle. <i>‘Yeichashvu’</i> [<i>They were also ‘yeichashvu’ Rephaim</i>]<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> is an expression of importance and esteem, similar to the following: <i>he was despised, and we did not ‘chashavnuhu’</i> (<i>esteem him</i>);<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 53:3.</i> <i>who shall not ‘yachshovu’</i> (<i>regard</i>) <i>silver</i>?;<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:17.</i> <i>for how little is he ‘nechshav’</i> (<i>esteemed</i>)?<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:22.</i> and so many others. And in the language of the Sages we find the expression <i>adam chashuv</i> (an esteemed person).<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 19a.</i><br>This is why Scripture placed the statements in proximity to [the verse that discussed the lands of Ammon and Moab, the children of Lot]. <i>And in Seir the Horim abode formerly</i>.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> It declares that for the same reason He stated [for restraining Israel from attacking] Moab, He likewise withheld them [Israel] from attacking the land of Seir. Because formerly it also belonged to the Horim, and it was part of the gift to Abraham — for the Horite is identical with the Hivite, and they [the Hivites] were of the children of Canaan, as it is said, <i>Esau took his wives of the daughters of ‘Canaan’</i> etc. <i>and Oholibamah the daughter of Anah, the daughter of Zibeon ‘the Hivite’</i><sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Genesis 36:1.</i> <i>and Zibeon was of the sons of Seir ‘the Horite,’ the inhabitants of the land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 20.</i> So, also, wherever the inheritance of Israel is mentioned, the Hivite is always included with the Canaanite among the seven nations,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">See further, 7:1, etc.</i> because the Hivite is enumerated as the sixth son among the children of Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 10:17.</i> You will also see this in the narrative of the war of Amraphel which he fought against the kings of Sodom, Gomorrah, Admah, Zebaiim, and Zoar,<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 14:8-9.</i> who were Canaanite kings. They [Amraphel and his associates] <i>smote ‘the Rephaiim’ in Ashteroth-karnaim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 5.</i> <i>and ‘the Horite’ in their mountain, Seir</i>,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> for the Horite and the Rephaim belonged to the Canaanite kings.<br>It is possible that [the Horite] was called <i>Hivite</i> [from the term <i>chivi</i> — a snake] because he was like <i>a serpent in the way</i>.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 49:17.</i> He was also called the <i>Horite</i> from the noun <i>‘chor’</i> (<i>the hole of</i>) <i>the asp</i>.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 11:8.</i> For names [like Horite, Hivite] preserve the meaning and change letters, like <i>Zerach</i> (Zerah)<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Numbers 26:13. The Hebrew word <i>Zerach</i> means “shining.”</i> and <i>Tzochar</i> (Zohar),<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Exodus 6:15. <i>Tzochar</i> and <i>Zerach</i> both are names for the same son of Simeon.</i> of the expression: <i>and ‘tzochar’</i> (<i>white</i>) <i>wool;</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 27:18.</i> <i>‘tzchoroth’</i> (<i>white</i>) <i>asses</i>,<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Judges 5:10. Ramban thus shows that the names <i>Zerach</i> and <i>Tzochar</i> (from the words “shining” and “white”) both refer to the same person although the letters in the names interchange.</i> [and in the case of the Horite and Hivite, the names were chosen to suggest the treacherous, snake-like nature of the people]. They also assign new names to praise [someone]. Thus the name <i>Ya’akov</i> (Jacob), an expression of guile or of deviousness,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Genesis 27:36. — <i>Ibid.</i>, 32:29 [Jacob’s name changed to Israel].</i> was changed to Israel [from the word <i>sar</i> (prince)] and they called him <i>Yeshurun</i> (Jeshurun)<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:15.</i> from the expression <i>whole-hearted ‘v’yashar’</i> (<i>and upright</i>).<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Job 1:1.</i><br>Thus Scripture is stating that the Horites [whose land was] given to Abraham<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Since the Horites are identical with the Hivites, as explained above, and the Hivites were children of Canaan, and the Canaanite is among the ten nations whose lands were given to Abraham (Genesis 15:21), it follows that the land of the Horites was given to Abraham.</i> dwelled formerly in Seir, and the children of Esau who are of the seed of Abraham succeeded them and dwelled in their stead by a miraculous event. The Horites were a populous nation in their land and the children of Esau came to dwell there and overpowered them just as Israel did to the remaining nations [in the land that was] promised to Abraham, that G-d gave them in His great power. Thus G-d divided [the lands of] all these [ten] nations among the seed of Abraham — one to Esau, and the balance to Israel who was the firstborn son.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 4:22.</i> It is therefore not proper to steal from Esau what G-d caused him to inherit, since G-d would be angry with anyone who would forcibly take from him [Esau] the inheritance that He, blessed be He, caused him to inherit, just as He would be wroth with him who would forcibly take the Land from Israel after He caused him [Israel] to inherit it, just as it says, <i>As for all Mine evil neighbors, that touch the inheritance which I have caused My people Israel to inherit</i>.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 12:14.</i> This is the sense of the expression mentioned here, <i>as Israel ‘did’ unto the Land of his inheritance</i>,<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Verse 12. This would seem to indicate that at the time that Esau conquered his land, Israel had already conquered theirs. But Israel had, at that time, not taken possession of any land.</i> when it was not yet done! [But the meaning thereof is as explained: that just as G-d would be wroth with him who would rob Israel of his inheritance after He will have given it to him, in the same way, He does not give Israel the right to take the land of Esau after having given it to him.]<br>Similarly He further said with reference to [the land of] the children of Ammon that it is of the land of the Rephaim [which G-d gave to Abraham]<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:20.</i> for that, too, belonged first to the Rephaim. The Ammonites called them <i>Zamzummim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 20.</i> from the expression <i>‘z’mamo</i> (<i>his evil scheme</i>) <i>do not further</i>,<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Psalms 140:9.</i> except that [the letters <i>zayin</i> and <i>mem</i>] are doubled [in the name “Zamzummim”], which thus indicates “the people from whom nothing is withheld which they purpose to do.”<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 11:6.</i> TEICHASHEIV’ (ACCOUNTED). The land of Ammon, too, is considered part of the land of Rephaim; in other words, it is included within it. Similarly, <i>from the Shihor, which is before Egypt, even unto the border of Ekron northward ‘teichasheiv’</i> (<i>is accounted</i>) <i>to the Canaanites</i>.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:3.</i> So also, <i>the sons of Rimmon the Beerothite, of the children of Benjamin; for Beeroth also ‘teichasheiv’</i> (<i>is accounted</i>) to <i>Benjamin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 4:2.</i> It is possible that such is also the meaning of the expression written above [with reference to Moab], <i>these also are ‘yeichashvu’ Rephaim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 11.</i> Scripture stating that the Emim who formerly dwelled there<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 10.</i> are also “accounted”<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">In Verse 10 above Ramban explained <i>yeichashvu</i> as an expression of importance and esteem. Here Ramban explains it as “accounted” [to the Rephaim].</i> Rephaim since they were part of them, and they were <i>as the Anakim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 11.</i> and therefore they [the Moabites] <i>called them ‘Emim’</i><sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 11.</i> [because their “dread,” like that of the <i>Anakim</i> (giants) lay upon the people]. This is the correct interpretation.<br>Thus the land of Rephaim was very large, and from it, Moab and Ammon took their lands. The balance remained for the Rephaim themselves, for Og, who dwelled in Ashtaroth, was of them, as is stated, <i>and they smote the Rephaim in Ashteroth-karnaim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 5.</i> And in the Book of Joshua it is written, <i>and cut down a space for thyself there in the land of the Perizzites and of the Rephaim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Joshua 17:15.</i> Therefore, Scripture says of the border of Moab and Ammon that it is “accounted to the Rephaim,” [still calling them “Rephaim,” the name by which they were originally known]. The Moabites and the Ammonites were the ones that changed [the name of the Rephaim] to other names: [the Moabites calling them] Emim and [the Ammonites calling them] Zamzummim. AND THE AVIM THAT DWELT IN VILLAGES. Scripture is stating of <i>the Avim that dwelt in villages — without a wall around them</i><sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 25:31.</i> <i>as far as Gaza</i> which was the Canaanite border, as it is said, <i>And the border of the Canaanite was from Zidon, as thou goest toward Gerar, unto Gaza</i><sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:19.</i> — <i>the Caphtorim that came forth out of Caphtor destroyed them and they dwelt in their stead</i>. Now the Caphtorim were descendants of Mitzraim<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 13-14.</i> and their land was not part of the gift given to Abraham; nevertheless their land was possessed by Israel because the Caphtorim had conquered it from the children of Canaan. The verse stating with reference to the land of the Philistines, <i>for unto thee</i> [Isaac], <i>and unto thy seed, I will give all these lands</i><sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 26:3.</i> was said for this reason: that the land [of the Philistines] originally belonged to the children of Canaan. Therefore, in the days of Joshua Israel drove out <i>the five lords of the Philistines: the Gazite, the Ashdodite, the Ashkelonite, the Gittite, and the Ekronite; also the Avim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:3.</i> for they all dwelled within the Canaanite border — in Gaza, Ashkelon, Ashdod, and in Ekron. They [the lords] were called by the name of their place [i.e., <i>the Gazite, the Ashdodite</i> etc. because, although they were foreigners, after their conquest of these five Canaanite towns, they adopted their names], for they destroyed the Avim who were of the children of Canaan<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Ramban will later explain that the Avim are identical with the Hivites, and of the Hivites it is clearly written that they were of the children of Canaan (Genesis 10:17).</i> who dwelled within the border of the Canaanite <i>from Zidon, as thou goest toward Gerar, unto Gaza</i>,<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:19.</i> <i>and they abode in their stead</i>. Zidon also belonged to the Philistines, as it is written, <i>And also what are ye to Me, O Tyre, and Zidon, and all the regions of Philistia</i>?<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Joel 4:4.</i><br>In my opinion the Avim are identical with the Hivites [who were of the children of Canaan],<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:15-17.</i> for such is the customary way of Scripture to alter names, as we have said, so long as they indicate the same meaning, and “the serpent”<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Indicated by the name <i>Chivim</i> (the Hivites), which is of the term <i>chivah</i> — a snake.</i> <i>ye’aveit</i> (curves) itself.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">This suggests the name <i>Avim</i>. Thus the Chivim are identical with the Avim, as both names suggest the snake and its characteristic of crawling crookedly.</i> And in Bereshith Rabbah [we find the following text]:<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 26:17.</i> “Said Rabbi Eleazar the son of Rabbi Shimon: They were as expert in [tasting] earth [to determine which crops it is capable of producing] as the serpent [whose only food is the earth]. In the Galilee they call <i>chivya</i> (a serpent) <i>ivya</i>.” The Sages used to call it <i>achna</i>,<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 19.</i> and also <i>chachina</i>.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">So found in Aruch Hashalem, under the term <i>chachan</i> that such was the reading in the Talmud. Thus it is clear that the letters <i>a’yin</i> and <i>cheth</i> are interchangeable, which explains why the name “Avim” is identical with “Chivim.”</i> The Rabbis have interpreted:<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Vayikra Rabbah 30:3.</i> “<i>‘Vayei’ather’</i> (<i>and He was entreated</i>) <i>of him, and heard his supplication</i>.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 33:13.</i> Said Rabbi Levi: In Arabia they call <i>chatirah</i> (an opening) <i>atirah</i>” [and the meaning of the verse is thus: “and the Eternal made ‘an opening’ for his prayer to be accepted”].<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">The text refers to Menasheh, king of Judah, who for a long time worshipped the idols. When the Assyrians came and carried him off to Babylon and placed him in an oven heated from below, Menasheh began calling upon idol after idol to rescue him. When no help came he turned his supplication to G-d. The attribute of mercy prevented Menasheh’s repentance from being accepted because he had lived so wicked a life, but the Holy One, blessed be He, “made an opening” in the Throne of His Glory “and received his prayer” (Sanhedrin 103a). The verse concludes, <i>He brought him back to Jerusalem into his kingdom</i>. Ramban uses this text to prove that the letter <i>a’yin</i> [in the word <i>vayei’ather</i> — “and He was entreated”] interchanges with the <i>cheth</i> [<i>vayeichather</i> — and He made “an opening”]. This is an additional support to Ramban’s thesis that the Avim are identical with the Chivim — the Hivites. Ramban will go on to cite several further examples of the interchangeability of the letters <i>a’yin</i> and <i>cheth</i>. — In conclusion it should be noted that the episode with Menasheh, king of Judah, illustrates the efficacy of repentance under all circumstances, for even when all the “gates” were closed to his supplication, Menasheh’s prayers were yet accepted through a special “opening” in the “Throne of the Almighty.”</i> The Rabbis have also said:<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Eichah Rabbathi 2:2.</i> “<i>How hath the Eternal ‘ya’iv’</i><sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">This is generally explained as being of the word <i>av</i> (a cloud): <i>How hath the Eternal ‘covered with a cloud’</i> … The Midrash will explain it as though it were written with a <i>cheth</i>, as Ramban continues.</i> <i>the daughter of Zion in His anger!</i><sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 2:2.</i> Rabbi Chama the son of Rabbi Chanina explained it as follows: how has the Eternal <i>chiyeiv</i> (assigned guilt) in His anger! There are places where they call <i>chiva</i> (guilt) <i>iva</i>.” <i>Chavkim</i> (rungs) are called <i>avkim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Vayikra Rabbah, 9:1: “The prince of the kingdom of Babylon ascended seventy <i>avkim</i> (rungs).” See also Vol. I, p. 350.</i> Such [interchangeability of the letters <i>a’yin</i> and <i>cheth</i>] is common in the language. Of Rabbi “Chiya” [the Rabbis say],<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">In this exact form I have not found the source for the statement. However, in Moed Katan 16b, and in Kerithoth 8a we do find Rabbi Chiya being referred to as “Iya.”</i> “And what does ‘Iya’ say of this matter?” Our Rabbis were also accustomed to speak of <i>heisei’ach hada’ath</i> (distractedness or absent-mindedness) instead of <i>hisa hada’ath</i> [changing the <i>a’yin</i> of <i>hisa</i> to <i>cheth</i> of <i>heisei’ach</i>]. In the Jerusalem Talmud, they always [use the term] <i>hisiya</i> [to signify “distractedness”].<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary p. 354, Note 2, for a number of such references.</i> And in the Mishnah we also find:<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Tahoroth 7:8.</i> “[If someone was clean] <i>v’heisia</i> (and had given up the thought of) eating.” Commentators have also said of the verse <i>‘ushu’ and come all ye nations</i><sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Joel 4:11. The commentators referred to, are Menachem ben Saruk and Rashi.</i> that it is like <i>chushu</i> (hasten ye). And in the Mechilta we find:<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, <i>Pis’cha</i> 7.</i> “<i>Ufasachti</i>,<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:13.</i> Rabbi Yashiya says: Do not read <i>ufasachti</i> (and I will protect), but read <i>ufusati</i> (and I will step over), meaning that G-d, blessed be He, will ‘pass over’ the houses of the children of Israel.” He [Rabbi Yashiya] made <i>ufasachti</i> refer to the word <i>p’sioth</i> (steps) by interchanging the <i>cheth</i> with an <i>a’yin</i>.<br>Scripture now finished informing us about the entire land of the Hivites that was lost [to them]. Part of it was taken by [the children of] Esau<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> and that is forbidden to us, and part of it was taken by the Caphtorim and we may take it from them.<br>And in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 26:16.</i> I have found that the Avim are identical with Rephaim [and not with the Hivites as we have stated hitherto]. Thus the Rabbis comment on the verse, <i>The Nephilim were in the earth:</i><sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Genesis 6:4.</i> “The Rephaim are the Avim. They were called <i>Rephaim</i> [of the root <i>raphoh</i> — weak] because the heart of anyone who beheld them became weak as wax. They were called <i>Avim</i> [of the term <i>ivya</i> — serpent] because they were as expert as a serpent [whose food is the earth] in [tasting] earth [to determine which crops it is capable of producing].” The Rabbis further said there with reference to G-d’s gift to Abraham:<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 44:27.</i> “Rabbi Dostoie in the name of Rabbi Shmuel said: Because He does not mention here [among the lands of the ten nations given to Abraham] the Hivite, therefore, He introduced the Rephaim in their place.” Now when I pondered this text, I found the matter to be true and authentic, correct and affirmed. For Moses our teacher mentioned to them the seven nations [whose lands] Israel inherited, as he said, <i>and He shalt cast out many nations before thee, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than thou</i>.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Further, 7:1.</i> Now six of these are mentioned in the gift given to Abraham,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:20-21.</i> but the Hivite is not mentioned there! Then he [the Hivite] must in any case be either the Rephaim<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:20.</i> or of the Kenite, Kenizzite, and Kadmonite<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> [all of whom are mentioned in the gift to Abraham]. All our Rabbis say<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 44:27.</i> that Israel did not inherit [the lands of] the Kenite, Kenizzite and Kadmonite, but that He will make them inherit [those lands] in the future, and about them it is said, <i>And when the Eternal thy G-d enlarge thy boundary, as He hath sworn unto thy fathers, and give thee all the land which He promised to give unto thy fathers</i>.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Further, 19:8.</i> And so also it is not mentioned anywhere that they inherited them in the days of Joshua. If so, the Rephaim given by Him to Abraham must be the Hivite, who was the sixth son of Canaan,<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:15-17.</i> and who was called Hivi by his father; while in the days of Abraham they surnamed him Rephaim. In my opinion the name Rephaim is derived from that of the <i>Chivi</i> [Hivite — which as explained above denotes “a serpent”], related to the expression <i>on the lair of the asp and on the viper’s den</i>,<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 11:8.</i> for things that are hidden in the earth [like the serpent], the [Hebrew] language calls <i>‘rephaim’</i>, for example: <i>‘ha’rephaim’</i> (<i>the dead</i>) <i>tremble beneath the waters and the inhabitants thereof;</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Job 26:5.</i> <i>and the earth shall bring to life ‘rephaim’</i> (<i>the dead</i>).<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 26:19.</i><br>Now the children of this Hivite were very numerous and, when <i>the families of the Canaanite spread abroad</i>,<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:18.</i> this family took possession of large territories, some of them called “the land of Rephaim;” others, [“the land of] Horites;” and some, [“the land of] Avim;” and generally they were all Hivites, and they were all Rephaim, just as, among our people [there are] Ephraim, Judah, Israel — but generally speaking, all are [called] Israel. Now, these names [Rephaim, Horites, Avim] are all descriptives derived from the name <i>Chivi</i> [<i>Hivite</i> — which denotes “a serpent”] since his name was Chivi they surnamed him Rephaim from <i>chivya</i> (a serpent) because the serpent dwells in the holes of the earth [and things that lie hidden in the earth are called “Rephaim,” as explained above]. They were likewise called “the Horite” and “the Avim” because of their association with the term serpent, as I have explained above.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Ramban refers to his explanation above that the letters <i>cheth</i> and <i>a’yin</i> interchange. Now since <i>chivya</i> is a snake, the word “Avim” likewise denotes the same. Ramban did not explain the name Chorim (Horites) above; but it is obvious that his intent is that the name is derived from the word <i>chur</i> (a hole), since the serpent dwells in a lair in the ground.</i> Now the Holy One, blessed be He, gave to Abraham [the land of] the Rephaim in general,<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:20.</i> and Moses mentioned to Israel “the Hivite”<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Further, 7:1.</i> which was the first name by which his father [Canaan] called him,<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:15-17.</i> for the land of Rephaim was already divided in the days of Moses and parts of it [i.e., that belonging to Moab, Ammon, and the children of Esau] were forbidden to Israel. Thus Scripture comes here to mention the subject of the entire land of the Hivites, who are Rephaim, and all that was done with it. First it states<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Above, Verses 10-11.</i> that the Emim were also of the Rephaim and the Moabites succeeded them. Then it states<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> that the children of Esau succeeded the Horites, who were also of the Rephaim. And then it repeats<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Verses 20-21.</i> that the land of Ammon was also the land of Rephaim, and all this was forbidden to Israel. He also narrated<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> that the Caphtorim who came from Caphtor took part of their land [i.e., of the Avim who are also Rephaim] and that [on account of the Caphtorim’s prior conquest] it was permissible for Israel. Thus Joshua mentioned [to the children of Joseph] <i>the land of the Perizzites and of the Rephaim</i><sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Joshua 17:15.</i> [wherein they were to settle].<br>However, Rashi wrote:<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">On Verse 23 before us.</i> “The Avim were of the Philistine people,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">The Philistines were descendants of Mitzraim (Genesis 10:14). Thus, while according to Ramban, as explained above, the Avim who are identical with the Hivites and Rephaim were descendants of Canaan whose land was permissible to Israel, Rashi holds the Avim to have been part of the Philistines who were descendants of Mitzraim. Now, both Mitzraim and Canaan were sons of Ham (<i>ibid.</i>, Verse 6). But only the land of the children of Canaan was given to Abraham. How Rashi’s opinion affects the subject under consideration will be made clear in the text which follows.</i> for they are enumerated together with them in the Book of Joshua: [<i>the five lords of the Philistines:</i>] <i>the Gazite, and the Ashdodite, the Ashkelonite, the Gittite, and the Ekronite, also the Avim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:3.</i> But, because of the oath that Abraham had sworn to Abimelech,<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:24.</i> Israel could not go into their land to remove them from their territory. Therefore, I brought upon them the Caphtorim and they destroyed them [i.e., the Avim who were Philistines] and they dwelled in their stead; now you are permitted to take it from them [i.e., the Caphtorim].” But the intent of Rashi’s words are not clear to me. For Scripture [in the verse from Joshua quoted above]<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:3.</i> does not enumerate the Avim among the Philistines; instead it refers to <i>the five lords of the Philistines</i><sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:3.</i> and lists them — and then mentions the Avim as a separate people. The verse states that <i>from the Shihor, which is before Egypt, even unto the border of Ekron northward</i><sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:3.</i> — all this is accounted the land of Canaan; [the lands of] the five lords of the Philistines that it lists, with the Avim who are another people. But according to the Rabbi [Rashi] the land of the Avim became permissible to Israel because the Caphtorim had taken it from them, but who made permissible [the lands of] the other lords of the Philistines?<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">But according to Ramban, as explained at the beginning of this verse, the Philistines had taken their land from the children of Canaan, all of whose lands were given to Abraham. Since the Avim [identical with the Hivite who is mentioned in Genesis 10:17 as a son of Canaan] were one of the ten children of Canaan, it is self-understood that their land was permissible to Israel. Verse 23 here, telling that the Caphtorim [who were of the children of Mitzraim, like the Philistines — Genesis 10:14] destroyed the Avim, serves the purpose of informing Israel that they should not be misled into thinking that the land is forbidden to them because the Caphtorim were not descended from Canaan. Therefore, the verse informs us that the Caphtorim had taken it from the Avim who <i>are</i> Canaanites and, consequently, their land is permissible to Israel. The same was true of the five lords of the Philistines who had taken the land away from the Canaanites; hence Joshua was permitted to take it from them. All this explains Ramban’s interpretation. Rashi, however, wrote that the Avim were part of the Philistine people, and Verse 23 before us informs us that their land was made permissible to Israel because the Caphtorim had taken it from them. On this Ramban asks: if so, what made the lands of the five lords of the Philistines permissible to Israel? There are other questions as well, which Ramban raises on Rashi’s interpretation.</i> And why did the Israelites conquer all of them, for Joshua was the one who suppressed the Philistines and the Avim! Moreover, [according to Rashi] why should the land of the Philistines belong to Abraham altogether and why did Abimelech find it necessary to make his covenant [with Abraham]<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:24.</i> in this matter, when the Philistines are of the children of Mitzraim,<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:13-14.</i> and so were the Caphtorim,<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:13-14.</i> and they were not of the ten nations [given to Abraham]?<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 15:19-21. — The question on Rashi is thus made all the stronger: If the Avim and the Caphtorim were Philistines, why should the land of the Avim have become permissible to Israel as a result of its conquest by the Caphtorim? Whichever of the two held the land, it was a Philistine possession and Philistia was not permissible to Israel.</i> But the [fact of the] matter is the opposite! For the Caphtorim and the Philistines [children of Mitzraim] destroyed the Canaanites, as indicated by the fact that Abimelech [a Philistine, not a Canaanite] was the king of Gerar, [indicating that the Canaanites had been driven out],<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:2.</i> and the Gazite dwelled in Gaza, and Zidon was a Philistine city. All these were part of the Canaanite territories, as it is said, <i>And the border of the Canaanite was from Zidon, as thou goest toward Gerar, unto Gaza</i>.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:19.</i><br>Now it appears to me that the Philistines and Caphtorim [children of Mitzraim] were considered one people, and so Scripture states, <i>For the Eternal will spoil the Philistines, the remnant of the isle of Caphtor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 47:4.</i> And this is the sense of the expression [in the verse before us], <i>the Caphtorim that came forth out of Caphtor</i>. It was out of Caphtor that a small [band of] people came forth <i>to sojourn where they could find a place</i>.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Judges 17:8.</i> They destroyed the Avim who were of the seed of Canaan that dwelled as far as Gaza, and the Caphtorim dwelled in their stead in Gaza, Ashkelon, Ashdod, Gath, and Ekron — all these places being within the borders of the land of Canaan and they divided it among their five lords. The name of these districts was Philistia and they were called Philistines. The Avim were left with the remainder of their land as Joshua mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">This refers to Joshua 13:3 [quoted above] where, after mentioning the five lords of the Philistines, he cites <i>‘also the Avim.’</i> According to Ramban this indicates that the Philistines [who are identical with the Caphtorim, as explained] took but part of the land of the Avim [as stated in Verse 23 before us] while the Avim were still left with part of their land. Now, since the Avim are identical with the Hivites who were of the children of Canaan, Joshua was permitted to take the entire original land of the Avim — what had been conquered by the five lords of the Philistines, as well as what was still in the hands of the Avim.</i> It is this which is meant by the verse <i>the Philistines, the remnant of the isle of Caphtor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 47:4.</i> for the Caphtorim were Philistines. This is also the meaning of the expression, <i>whence went forth the Philistines and the Caphtorim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:14.</i> as I have explained there.<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Vol. I, pp. 149-150.</i> As to what Scripture states, <i>Have I not brought up Israel out of Egypt, and the Philistines from Caphtor, and Aram from Kir?</i><sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Amos 9:7.</i> — [which would seem to indicate that the Philistines were a separate nation that was redeemed from Caphtor just as Israel was a separate nation that was redeemed from Egypt — thus contradicting Ramban’s thesis that the Philistines and the Caphtorim were one nation — the explanation is as follows:] The verse there is speaking of the wars of the Eternal. It was He Who brought up Israel from the land of Egypt <i>by signs, and by wonders, and by war</i>,<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Further, 4:34.</i> and He brought up the Philistines from Caphtor, their land, because He brought them forth from there, to deliver unto them the Avim through a great miracle and <i>they destroyed them, and dwelt in their stead</i> [as stated in Verse 23 before us] and they left the land of Caphtor to their brothers.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Thus it is again established that the Caphtorim are identical with the Philistines, as they were one people.</i> Or the matter may have been as I have mentioned, that the Avim, the children of Canaan who first dwelled in the land, were known as Philistines because the name of the land was Philistia. When the Caphtorim that came forth out of Caphtor subdued them, they exiled some of them to their land Caphtor which was part of the land of Egypt, settling them among their brothers [the Caphtorim]. G-d redeemed them [i.e., the Avim who were known as Philistines] from there and they returned to their original place [in the land of Canaan]. We know not in which generation this happened. Thus the Philistines were inhabitants of the land of Canaan, and, therefore, Scripture states, <i>The word of the Eternal is against you, O Canaan, the land of the Philistines; I will even destroy thee, that there shall be no inhabitant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Zephaniah 2:5.</i> And so Israel did not drive out the Philistines until the time of the oath had expired, when three generations<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">The oath was specifically limited to three generations: <i>Now therefore swear unto me here by G-d that thou</i> [Abraham] <i>wilt not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son’s son</i> (Genesis 21:23).</i> of Philistines in that land of Abimelech had died. And so the Rabbis have said in the Midrash:<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Beshalach</i> 1.</i> “<i>For that was ‘near,’</i><sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Exodus 13:17.</i> [meaning] the oath which Abraham had sworn to Abimelech was yet ‘near’ [i.e., was still in effect, because] his grandson was still living” [and therefore G-d did not lead the people through Philistia after the exodus from Egypt]. This is a fitting and correct interpretation of this subject.<br>However, in the Gemara [of Tractate Chullin] in the Chapter <i>V’eilu Treifoth</i><sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">“These are accounted <i>treifah</i>” among cattle. It is the third chapter of Tractate Chullin. The text quoted is on 60b.</i> the Rabbis have cited an opinion in a dispute agreeing with the words of Rashi [that the Avim were Philistines]. Rav<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Rav, the leading teacher in the first generation of <i>Amoraim</i> in Babylon, laid the foundation for the great <i>Yeshivoth</i> in Babylon. He was a pupil of Rabbi Yehudah Hanasi, also called Rabbeinu Hakadosh, the redactor of the Mishnah in <i>Eretz Yisrael</i>. Rav returned to his native Babylon where he founded the Academy of Sura which existed for about eight hundred years without interruption. His real name was Abba, but because of the great respect accorded to him he was called “Rav,” as Rabbi Yehudah Hanasi was called simply “Rabbi.”</i> said there that the Avim came from Teman, and we learned a Beraitha<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 133, Note 209.</i> that concurs with him. Teman is of the seed of Edom, as it is written, <i>Of Edom, thus said the Eternal of hosts: Is wisdom no more in Teman?</i><sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 49:7.</i> This is possible, and, [if so] Scripture is stating of the Avim, who are of the children of Esau, [that] part of their land was made permissible [to Israel] through the Caphtorim [who took it from the Avim], just as [parts of the lands of] Ammon and Moab were made permissible by Sihon [conquering them]. And what I have written is good and upright. BEHOLD, I HAVE GIVEN INTO THY HAND SIHON. This statement is the same as the one stated below, <i>Behold, I have begun to deliver up Sihon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 31.</i> Before that, Moses sent to him [Sihon] messengers <i>out of the wilderness of Kedemoth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Verse 26. Ramban is thus stating that Verses 26-29 [recording Moses’ proposal for a peaceful passage through Sihon’s land] actually took place <i>before</i> G-d’s command to him to begin the battle against Sihon as stated in Verse 24.</i> but after G-d had commanded him, [Moses, in Verse 24 before us,] <i>begin to possess it, and contend with him in battle</i> he would no longer send him <i>words of peace, saying: ‘Let me pass through thy land.’</i><sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Verses 26-27.</i> For if Sihon were to hearken to him, Moses would have been transgressing the words of G-d [by not waging war against Sihon as he had been commanded in Verse 24], and if Moses knew in advance that Sihon would not hearken, his message would have been pointless. [Therefore, we must say that Moses’ message to Sihon, as stated in Verses 26-29, was sent <i>before</i> G-d’s command here in Verse 24.] Now, do not think of saying [that Moses’ message of peace] is in accordance with the commandment wherein we have been charged, <i>When thou drawest nigh unto a city to fight against it, then proclaim peace unto it</i><sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Further, 20:10.</i> [and, therefore, you might think that even after G-d told Moses to begin to possess Sihon’s land he was still obligated to send the message of peace, here recorded in Verses 26-29 — that is not the case]. For [in the injunction to call for peace] it is written, <i>And it shall be, if it make thee answer of peace, and open unto thee, then it shall be, that all the people that are found therein shall become tributary unto thee, and shall serve you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11.</i> Here, however, if Sihon had hearkened to them, they would not have touched him at all. But the meaning of the expression, <i>and I sent messengers</i>,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Verse 26. Ramban is thus stating that Verses 26-29 [recording Moses’ proposal for a peaceful passage through Sihon’s land] actually took place <i>before</i> G-d’s command to him to begin the battle against Sihon as stated in Verse 24.</i> is that “I had <i>already</i> sent messengers.” Moses, however, introduced the words of G-d [to begin contending with Sihon in battle with the fact that he sent a message of peace] in order to explain <i>for the Eternal thy G-d hardened his spirit</i><sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i> [a hardening of the spirit that took place following Moses’ <i>earlier</i> message when Sihon could have seized the opportunity to make peace], meaning to say that it was all caused by G-d, for so He told me. THIS DAY WILL I BEGIN TO PUT THE DREAD OF THEE. This refers to Israel, meaning that all the peoples should fear them, and that the men of Canaan should go out [in battle] against them with melted hearts. G-d hardened their spirits, however, and they said, “Our death through their sword is preferable to being slaves to them.” For what sense is there to say of Moses, <i>This day will I begin to put the dread of thee and the fear of thee upon the peoples that are under the whole heaven</i>, [meaning that the nations would fear Moses personally] when Moses would fight only with these two kings [Sihon and Og]? Rather, this is a promise to Israel and Joshua, as he said to Joshua, <i>Thine eyes have seen</i>.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Further, 3:21.</i> This then is the purport of the expression <i>‘Begin’ to possess his land</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Verse 31.</i> [meaning that Moses was to make the beginning of the conquest — but the task is to be finished by Joshua and Israel]. AND WE UTTERLY DESTROYED EVERY CITY, THE MEN, AND THE WOMEN, AND THE LITTLE ONES — who were of the Amorites, and they were commanded thereon, as it is said, <i>But of the cities of these peoples, that the Eternal thy G-d giveth thee for an inheritance, thou shalt save alive nothing that breatheth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Further, 20:16.</i> Even so, Moses opened discussions with them peacefully, for such is the commandment [that even for the seven nations we were obligated to proclaim peace to them] as I will explain with the help of G-d.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Further, 20:10.</i> But to Og the king of Bashan he did not proclaim peace because Og had come forth to battle against Israel before they even came to his city.<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">This is clearly indicated in Scripture: <i>Then we turned, and went up the way to Bashan, and Og, the king of Bashan came out against us</i> (above, 3:1).</i> I have already explained the subject in the section <i>Zoth Chukath</i>.<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">Numbers 21:21.</i> HERMON, THE SIDONIANS CALL SIRION, [AND THE AMORITES CALL IT SENIR]. “But in another place Scripture states, <i>even unto Mount Sion which is Hermon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Further, 4:48.</i> Thus you see that the mountain has four names [Hermon, Sirion, Senir and Sion. Scripture’s reference to this multiplicity of names is] to tell the praise of the Land of Israel because there were four kingdoms priding themselves in this; this one saying ‘After me shall it be called,’ and another saying, ‘After me shall it be called.’” This is Rashi’s language from the words of Agadah.<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Chullin 60b.</i><br>It is indeed possible that this praise [that four nations were vying for this mountain] is correct but the main purport of the verse is to state that the Sidonians, children of Canaan’s firstborn,<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:15.</i> called Mount Hermon “Sirion” when it was formerly in their possession; and the Amorites, who now dwelled there and from whom Israel was to capture it, called it “Senir.” [Senir] is a Canaanite word for “snow,” as Rashi testified about it, and as Onkelos also rendered it, [“mountain of snow”]. And because it is a mountain of snow, also on account of its frigid temperature causing it to be bleak [and unapproachable], it is called Hermon [from the word <i>cherem</i> — “banned”], this being a surname of the mountain. Perhaps the name “Sirion” in the Sidonian language indicates this characteristic while the real name of the mountain [as mentioned by the Torah further on]<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Further, 4:48.</i> is Sion. The verse stating, <i>from the top of Senir and Hermon</i><sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 4:8.</i> [which would seem to indicate that these were two separate mountains], really refers to two surnames of the [same] mountain and thus means “from the top of the snow and the bleakness,” or it may mean “from the top of Senir and from the whole mountain.” Similarly, that which is stated in the Book of Chronicles, <i>And the children of the half-tribe of Menasheh dwelt in the land, from Bashan unto Baal-hermon and Senir and Mount Hermon where they increased</i><sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:23.</i> also means “and Senir and the whole mountain which is Mount Hermon.” Baal-hermon, however, was a city or a tower which they called “Baal,” or perhaps it was the name of one of the Baal-idols that was worshipped there.<br>It is possible that after Israel was in the Land, names of places were somewhat changed; this mountain was large — and they called the highest part of its summit Senir, and the second part thereof they called Hermon. Or they<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">I.e., the mountains mentioned in the above-quoted verses from the Song of Songs and the Book of Chronicles.</i> may be other mountains which people after the [period of the] Torah called by these names [Senir, Hermon — and they really represent two separate mountains, but the names mentioned in the Torah indicate different names of but one mountain, as explained above]. There are many cases like this. So also, <i>and the Hermons from the hill Mizar</i><sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Psalms 42:7.</i> [would indicate that there were other mountains by the name of Hermon, for otherwise we have no explanation why they called “the Hermons,” in the plural]. FOR ONLY OG KING OF BASHAN REMAINED OF THE REMNANT OF THE REPHAIM; BEHOLD, HIS BEDSTEAD WAS A BEDSTEAD OF IRON etc. The purport of the verse is to tell that this Og was called the king of the Amorites because he ruled over them, but he himself was of the Rephaim. And in order to tell of his height and strength, since the Rephaim were <i>a people great, and many, and tall as the Anakim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:10.</i> it states that <i>his bedstead was a bedstead of iron</i>, no bedstead of wood being able to support him as it does other people. It is in the city of Rabbah which was his dwelling place, and when the children of Ammon destroyed the Rephaim as is mentioned above,<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> and his city [Og’s capital, Ashtaroth] was captured, he alone was saved from the hands of the Ammonites. It is this which is stated, <i>For only Og king of Bashan remained of the remnant of the Rephaim</i>. His bed was left there in Rabbah which now belongs to the children of Ammon, and the Ammonites preserved it as testimony that they destroyed a great and tall people; and the mighty man <i>whose height was like the height of the cedars, and he was strong as the oaks</i><sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Amos 2:9.</i> — from him they captured his kingdom. This is the sense of the word <i>behold</i> [<i>behold, his bedstead</i> …], meaning: “behold, the proof of [Og’s strength] still exists; it is the iron bedstead, very long and wide, and is to be found in Rabbah of the children of Ammon,” since his bedstead, which was in Ashtaroth, <i>was plundered and lost</i>.<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">That is, when the Ammonites destroyed the Rephaim and captured Og’s capital city Ashtaroth (above, 1:4) they plundered it and took his bedstead from there and brought it to Rabbah.</i> NINE CUBITS WAS THE LENGTH THEREOF [of Og’s bedstead], AND FOUR CUBITS THE BREADTH OF IT, AFTER THE CUBIT OF A MAN. The meaning of <i>after the cubit of a ‘man’</i> is that of the biggest man [i.e., Og], just as the expression, <i>be thou strong and show yourself a man</i><sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">I Kings 2:2.</i> [which means “a strong man”]. And in the opinion of Onkelos, <i>after the cubit of ‘a’ man</i> means “after the cubit of ‘the’ man,” and the translation thereof [in Aramaic] is “the king” [indicating that no ordinary man is meant here — “the” man means the king]. Similarly, <i>eth hakeves echad</i><sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Numbers 28:4.</i> [which literally means: “the one lamb” — should be <i>eth hakeves ha’echad:</i> “the one ‘specific’ lamb”]; <i>balailah hu</i><sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Genesis 19:33.</i> [should be: <i>balailah hahu</i> — “in ‘that’ night”]. There are many similar cases. That is to say, [<i>after the cubit of a man</i> means] after the cubit of [“the” man] — Og himself. AND THIS LAND — “this land mentioned above, <i>from the brook of Arnon unto Mount Hermon</i><sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 8.</i> — WE TOOK IN POSSESSION AT THAT TIME. FROM AROER, WHICH IS BY THE BROOK ARNON — this is not connected with the beginning of the verse [defining <i>this land</i>] but with the end thereof: <i>I gave unto the Reubenites and unto the Gadites</i>. But as regards the possession, it was <i>unto Mount Hermon</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 8.</i> This is Rashi’s language. The correct interpretation appears to me to be that the verse is stating: “<i>and this land</i> ‘which’ <i>we took in possession at that time</i> [I allocated in the following way]: <i>from Aroer</i> [etc.] <i>I gave unto the Reubenites</i>.” So also is the verse, <i>and thou shalt let them know the way they shall walk therein</i><sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:20.</i> [means “<i>the way</i> ‘which’ <i>they shall walk therein</i>”]. There are many similar cases. ALL THE REGION OF THE ARGOB — ALL ‘HAHU’ (THAT) BASHAN IS CALLED THE LAND OF REPHAIM. The meaning thereof is: “<i>and all the region of the Argob — all ‘the’ Bashan ‘asher’</i> (which)<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Ramban thus explains the letter <i>hei</i> in <i>hahu</i> [<i>habashan ‘hahu’</i> — “that” Bashan] as meaning <i>asher</i> (which): “the Bashan ‘which’” is called the land of Rephaim.</i> <i>is called the land of Rephaim</i>” [I also gave to the half-tribe of Menasheh]. This usage [a letter <i>hei</i> meaning <i>asher</i> (which) or (who)] is also found in the following verses: <i>And all ‘hahikdish’ Samuel the Seer, and Saul the son of Kish</i>,<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 26:28. Here too, the letter <i>hei</i> in <i>hahikdish</i> means <i>asher hikdish</i> (“which” he dedicated).</i> [meaning: <i>asher hikdish</i> — “‘which’ he dedicated”]; <i>‘hahoshivu’ foreign women</i><sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">Ezra 10:17.</i> [meaning: <i>asher hoshivu</i> — “‘who’ had married”]. In all these cases the letter <i>hei</i> is in the place of <i>asher</i> (which or who). There are many similar examples. Now [Argob] was considered part of the land of Rephaim because of Og who ruled over it, or because it originally belonged to the Rephaim and was left to Og because he and the people that dwelled in it were of the remnant of the Rephaim.<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i><br>Va’ethchanan AND I BESOUGHT THE ETERNAL AT THAT TIME, SAYING. [The time referred to, is] when Moses mentioned the conquest of the lands of Sihon and Og. He said, <i>And I commanded Joshua at that time</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Above 3:21.</i> intimating, that “I [Moses] will not go over there, for I besought <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> [to rescind the decree forbidding me to enter the Land], but He hearkened not to me and He commanded me to charge Joshua, <i>for he shall go over before this people.”</i><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Verse 28 here.</i><br>The purport of the expression <i>at that time</i> is that it alludes to the time of the decree that he mentioned, <i>Also the Eternal was angry with me</i> [<i>for your sakes, saying: ‘Thou shalt not go in thither</i>’],<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:37.</i> though [Moses’] supplication is not mentioned there on the day of that event. The correct interpretation, however, is that the expression <i>at that time</i> refers to the time mentioned: “when I conquered Sihon and Og and I began to war against the nations given to Israel and I allocated the land to the two tribes [Reuben and Gad].” In that case, this supplication [referred to here] was offered when it was said to Moses, <i>Get thee up into this mountain of A barim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Numbers 27:12.</i> for it was then that he sought mercy in the matter and entreated this supplication. And when G-d did not hearken to his voice, he again prayed, <i>Let the Eternal, the G-d of the spirits of all flesh, set a man over the congregation</i>,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16.</i> as is mentioned there. It is this verse, <i>And charge Joshua</i><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Verse 28 here.</i> [that constitutes the answer to Moses’ second request]. Now, there [in the Book of Numbers] Scripture mentioned the <i>prayer</i> on which he was affirmatively answered [namely, the appointment of a successor]<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 18-21.</i> and here he mentioned this [unsuccessful prayer] in order to inform the people that, although the Land was beloved to him, he did not merit [to enter] it because of them. All this was part of his reproof. G-D THE ETERNAL — “merciful in judgment.” This is Rashi’s language. Now, the Rabbi did not consider that the first Divine Name is spelled with the letters <i>Aleph Dalet</i> and the second Name is spelled with the letters <i>Yod Hei</i> [i.e., the Tetragrammaton].<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The gist of Ramban’s comment is as follows: The Divine Name which begins with the letters <i>Aleph Dalet</i> represents the attribute of justice; the Name beginning with the letters <i>Yod Hei</i> signifies the attribute of mercy. Since of the two Divine Names mentioned here in the verse, the first one is with <i>Aleph Dalet</i> and the second one with <i>Yod Hei</i>, Rashi should have interpreted them to mean, “Lord of judgment in the attribute of mercy,” instead of writing, “merciful in judgment,” implying that the first Name signifies mercy and the second one judgment. See further in Vol. II, p. 67.</i> In this regard [i.e., the Tetragrammaton], the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 73:2.</i> “Wherever Scripture states ‘the Eternal’ [i.e., the Tetragrammaton] it signifies the attribute of mercy, and [wherever it mentions] ‘G-d’ (<i>Elokim</i>) it indicates the attribute of judgment.”<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">And here, since it is the <i>second</i> of the two Divine Names that indicates the attribute of mercy, why then did Rashi put it <i>first</i>, writing “merciful in judgment?”</i> Rather, the Divine Names written here mean: “Lord<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Since the Hebrew here is not <i>Elokim</i> but <i>Ado noy</i> (Lord), Ramban writes: “Lord etc.”</i> in the attribute of mercy.” And so the Rabbis have said in [Midrash] Yelamdeinu:<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">On the term Yelamdeinu, see Vol. II, p. 131, Note 196. This Midrash is also found in Devarim Rabbah 2:8. — Now the text clearly indicates that Moses prayed that the judgment be mitigated with mercy, thus substantiating Ramban’s interpretation that the expression of the two Divine Names here means, “Lord of judgment in the attribute of mercy.”</i> “Moses said to G-d: ‘Master of the worlds! If it is justly requested by me [that You grant my supplication] give it to me, and if it is not justly requested by me, have mercy on me,’ just as Abraham said, <i>O Lord Eternal, what wilt Thou give me</i> etc.”<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:2. This is interpreted by the above Midrash as follows. “Said Rabbi Levi: Abraham said, ‘O Master of the universe. If it is justly requested by me that I have children, give them to me. And if it is not justly requested by me, then grant them to me in mercy.’ And similarly did Moses say etc.” Thus the parallel is drawn by the Midrash between Moses’ prayer here and that of Abraham. Now in the case of Abraham also etc. (see text).</i> Also in the case of Abraham, the Divine Names are written in this order: the first one with <i>Aleph Dalet</i>, and the second with <i>Yod Hei</i>. And the purport of the section [before us] will be understood [by the fact that the Divine Names are written in this particular order]. For Moses stated <i>va’ethchanan</i> (and I besought) and he did not say <i>va’ethpaleil</i> (and I prayed), since he spoke in “supplication” [to <i>the Glorious Name</i>],<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Ricanti.</i> saying: “O Lord in Whom is the mercy, <i>Thou hast begun to show Thy servant</i>. Such was the beginning of my prophecy that You showed me Your glory — as it is written [at Moses’ first vision of G-d’s glory], <i>And Moses hid his face, for he was afraid to look upon G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:6.</i> — together with <i>the greatness and the power</i>,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 29:11. Here understood as Cabalistic references to the Divine Emanations. They are also referred to here in our verse: <i>Thy greatness and Thy great hand</i>.</i> and I learned to know <i>what deity is there in heaven or on earth</i> from whom could come forth <i>like Thy</i> great <i>works and Thy mighty prowess</i>?” From here you will further understand the matter concerning which <i>the Glorious Name</i> was angry with Moses.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Numbers 20:4 (Vol. IV, pp. 217-219). See also further 4:21.</i> However, the language of the Sifre is as follows:<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Vaethchanan</i> 26. The text substantiates Ramban’s interpretation, that the first Divine Name mentioned here in the verse represents judgment, while the second one signifies mercy. Ramban introduces the text with the word <i>aval</i> (“however,” or “but”) as if to say: “while the text of the Midrash Yelamdeinu (mentioned above) is not so lucid on this problem — although this is surely its meaning — ‘however’ the text in the Sifre clearly states it to be so.”</i> “Wherever Scripture mentions ‘the Eternal’ it signifies the attribute of mercy, as it is said, <i>The Eternal, G-d, gracious and merciful</i>,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:6.</i> [and wherever it mentions] G-d (<i>Elokim</i>) it indicates the attribute of judgment, as it is said, <i>before ‘ha’elohim’</i> (<i>the judges</i>) <i>shall come the word of both</i>. ”<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 22:8.</i> And the intent [of the Sifre] is to explain that the second [Divine] Name mentioned here indicates the attribute of mercy, this being the Proper Divine Name, while all other Names signify the attribute of judgment, like <i>Elokim</i> which is also a term for judges, and certainly the Name <i>Aleph Dalet</i> which is an expression of lordship.<br>Thus Moses completed the words of reproof with this episode in which he informed the people that their fathers caused themselves evil, and also caused him [Moses] to suffer punishment preventing them from going over into the Land. They, the children, however, will go over and inherit it, if they will <i>not be as their fathers, a stubborn and rebellious generation</i>.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Psalms 78:8.</i> Therefore he now began to warn them about the principles of the commandments that they should not add to them, neither diminish from them. YE SHALL NOT ADD [UNTO THE WORD WHICH I COMMAND YOU] — “such as placing five sections [of the Torah] in the phylacteries, five species in a <i>lulav</i>,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The four species in the commandment of the <i>lulav</i> are: the palm-branch, the <i>ethrog</i>, the myrtle and the willows. — For phylacteries See Vol. II, p. 168, Note 406.</i> five fringes [in a garment].<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Further 22:12.</i> The same principle applies to the prohibition, <i>neither shall ye diminish from it</i>” [by placing three sections of the Torah in the phylacteries etc.]. This is Rashi’s language. And thus the Rabbis said in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 82.</i> “Whence do we know that you are not to add to [the four species in the commandment of] the <i>lulav</i>,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The four species in the commandment of the <i>lulav</i> are: the palm-branch, the <i>ethrog</i>, the myrtle and the willows. — For phylacteries See Vol. II, p. 168, Note 406.</i> nor to the [four] fringes?<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Further 22:12.</i> Scripture therefore says, <i>Ye shall not add</i>. And whence do we know that you are not to diminish from them? Because Scripture states, <i>neither shall ye diminish</i>. Whence do we know that if [a priest] began to recite the Priestly Blessing<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Numbers 6:24-26.</i> he is not to say: ‘Since I began to bless [the people], I will [further] say, <i>The Eternal, the G-d of your fathers, make you a thousand times so many more as ye are?</i>’<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:11.</i> Because Scripture states, [<i>Ye shall not add</i>] <i>unto the ‘word’</i> — even ‘a word’ you are not to add to it.” However, not only concerning these [commandments] have the Rabbis said [that the prohibitions neither to add nor to diminish, apply], but also in the case of someone who sleeps in a Booth on the eighth Day [of the Festival of Tabernacles]<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 23:42: <i>Ye shall dwell in Booths ‘seven’ days</i>. Thus the Torah specifically states that the commandment to dwell in Booths applies to seven days only, and not to the eighth Day, which is a separate festival (<i>Shemini Atzereth</i>). Sleeping is part of the commandment “to dwell” in a Booth. [However, because of the general rule that he who feels uncomfortable is exempt from sitting in a Booth, sleeping there, in the colder climates in which we live, is practiced only by those who are very strict in religious observance (Orach Chayim 639:2, R’ma).]</i> with the intent [of performing a religious duty] that he is liable to whipping [for having added to the commandment], as is mentioned in Tractate Rosh Hashanah.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 28 b.</i> So also if he were to observe the Festival of Tabernacles for only six days, he would be transgressing this negative commandment [<i>neither shall ye diminish from it</i>].<br>In my opinion, even if someone devised an independent commandment [rather than altering an existing one] such as establishing a festival <i>in a month which he had devised of his own accord</i>,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">I Kings 12:33.</i> as Jeroboam did,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">I Kings 12:33.</i> he transgresses the negative commandment [<i>Ye shall not add unto the word which I command you</i>]. And so did the Rabbis say with reference to the reading of the Scroll of Esther [on Purim]:<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Megillah 14 a.</i> “One hundred and eighty prophets<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">In our text of the Talmud: “Forty-eight prophets.” See my Hebrew commentary, page 360.</i> arose in Israel and they did not diminish from nor add even one letter to what was written in the Torah, except for reading the Scroll of Esther [which was instituted by the prophets]. What basis did they have for that? etc.”<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">“Rabbi Chiya bar Abbin in the name of Rabbi Yehoshua ben Korcha said: It is a matter of <i>kal vachomer</i> (reasoning from minor to major): If [when Israel was delivered] from slavery to freedom they sang [in praise of G-d], how much more ought they to do so when they were saved from death [that was decreed upon Israel through the plot of Haman] to life!” (Megillah 14 b). The reading of the Scroll of Esther constitutes the praise to G-d for our deliverance (<i>ibid.</i>).</i> And in the Yerushalmi it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Megillah I, 7. On the term “Yerushalmi” see Vol. III, p. 192, Note 44.</i> “Eighty-five elders, among them many prophets, were troubled about the matter [of the new duty to read the Scroll of Esther]. They said, ‘It is written, <i>These are the commandments which the Eternal commanded Moses</i>.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 27:34.</i> These are the commandments that [we] were ordered by the mouth of Moses, and Moses told us that no other prophet is destined to establish anything new for you — and Mordecai and Esther want to establish something new for us!’ They did not move from there while discussing the matter, until the Holy One, blessed be He, enlightened their eyes [and they found the new commandment intimated in the Torah, Prophets, and Writings].” Thus you see that [the institution of] this commandment [of reading the Scroll of Esther on Purim] would have been forbidden to them [were it not for the fact that ultimately they found it intimated in the Torah, etc.]; otherwise it would have been included in the principle, <i>thou shalt not add thereto</i>.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:1. — It should be noted that at this point Ramban cites the later verse (13:1) instead of the verse here. The reason would seem to be that the verse here relates to adding to, or diminishing from, a Divine commandment, such as placing five sections of the Torah, or only three, in the phylacteries instead of the four sections ordained. The verse of 13:1, however, refers to adding a completely new commandment to the number of <i>Taryag</i> (613) Commandments, or of abolishing altogether one of the Divine precepts. In speaking, therefore, of the prophetic precept of reading the Scroll of Esther on Purim, Ramban thus rightly cites the verse from further on (13:1), for were it not that the prophets and Sages of that time found it intimated in the Torah, the prohibition against instituting such a new commandment would have come under the admonition, <i>thou shalt not add thereto</i>.</i> However, the prohibition against adding [to the Torah] by word of a prophet we derive only from the verse stating, <i>These are the commandments</i>,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 27:34.</i> which establishes,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Torath Kohanim, at end of <i>Bechukothai</i>.</i> “From now on, no prophet is permitted to originate anything [in the Torah].” Whatever [laws] the Sages have established in the nature of “a fence [around the Torah],” such as the secondary degrees of forbidden marriages<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 21a-b.</i> — that activity of [establishing fences] is itself a requirement of the Torah, provided only that one realizes that these [laws] are a result of a particular fence and that they are not [expressly] from the mouth of the Holy One, blessed be He, in the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">In other words, the duty devolving upon the Sages to establish “fences” [i.e., safeguards against trespassing the law of the Torah] is specifically stated in the Torah, but the precise terms of these “fences” are not written. — The duty of establishing such preventive Rabbinical laws is based on the verse, <i>ushmartem eth mishmarti</i> (<i>and ye shall keep My charge</i> — Leviticus 18:30), tradition interpreting this to mean: “Make a <i>mishmereth</i> (a protection, a fence as a safeguard) <i>l’mishmarti</i> (for My commandment)” (Yebamoth 21 b).</i> YOUR EYES HAVE SEEN. Now Moses comes to forewarn on the details of the commandments, and he begins with [the prohibition against] idolatry which is the root of all [the commandments]. BEHOLD, I HAVE TAUGHT YOU. The meaning thereof is: “Behold, I teach you today,” just as he said, <i>which I command you this day</i>,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Further 11:13.</i> <i>and which I set before you this day</i>.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Thus, although Verse 8 here uses the past tense, it should be interpreted as if it used the present tense.</i> Or the meaning of the expression <i>I have taught you</i> may be that since he mentioned <i>that ye should do so in the midst of the Land whither ye go in to possess it</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">In Verse 5 before us.</i> he is then saying: “Behold, at the time when you come into the Land, that I had already taught you <i>statutes and ordinances, even as the Eternal my G-d commanded me</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">In Verse 5 before us.</i><br>Now Moses spoke first of a matter which is basic to all positive and negative commandments [namely, idolatry, which as mentioned above, is “the root of all” the commandments],<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">So explained in the Tur. The reference is to Moses’ words, above in Verse 3: <i>Your eyes have seen what the Eternal did because of Baal-peor</i> etc.</i> and now he admonished them concerning “the statutes,” which are His decrees, and “the ordinances,” which are the laws, for these need greater reinforcement because the reason for the statutes is hidden from us and also because it is by <i>mishpat</i> (justice) — [ordinances] — that they will <i>establish the Land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">See Proverbs 29:4.</i> And then he states <i>that ye should do so in the midst of the Land</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">In Verse 5 before us.</i> in order to admonish concerning all [commandments], for there are many statutes and ordinances which do not apply outside of the Land; or perhaps it suggests that the primary duty [of the fulfillment] of the commandments is in the Land, as I have hinted concerning the secret of [the sanctity of] the Land.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 18:25; also further, 11:18.</i> He states further that in the statutes and ordinances there are great benefits that bring honor from men to those who observe them. Even their enemies will praise them for [observing the commandments].<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">See Verse 6.</i> Moreover, a great, incomparable benefit is that G-d would be near to them whensoever they call upon Him.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> The nations also will contemplate this and know that the statutes were ordained in wisdom and understanding so as to bring the people near to G-d, and they will fear them [i.e., the Israelites], this being the purport of what he said, <i>For what great nation is there that hath G-d so nigh unto them</i>?<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> Additionally, the statutes and ordinances are righteous in themselves,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">See Verse 8.</i> fair and good for the welfare of society and countries. ONLY TAKE HEED TO THYSELF etc. LEST THOU FORGET THE THINGS. “[Only] then when you will not forget them and fulfill them in their true form, will you be accounted wise and understanding men; but if you pervert them due to forgetfulness you will be regarded as fools.” This is Rashi’s language. But it is completely incorrect.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s point seems to be that since the verse uses the expression, <i>hishamer</i> (take heed), it should be interpreted as a prohibition as will be explained. According to Rashi, however, it is not a prohibition, but a mere negation: if they do not observe the commandments, they will not be considered wise and understanding men.</i> Rather, this verse, in my opinion, is a negative commandment in which he admonishes [us] severely [as follows]: For, as he stated that we should be careful concerning all the commandments and be heedful to perform the statutes and the ordinances, he again stated: “Only I warn you exceedingly to take heed and guard yourselves very, very much to remember whence the commandments came to you, that you should not forget the Revelation on Mount Sinai,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 251, Note 17.</i> nor all the things which your eyes saw there — <i>the thunderings, and the lightnings</i>,<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:15.</i> <i>His glory and His greatness</i><sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Further, 5:21.</i> and His words that you have heard there <i>out of the midst of the fire</i>.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Further, 5:21.</i> And you should convey all the things which your eyes saw at that glorious Revelation <i>unto thy children and thy children’s children</i><sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 before us.</i> forever.” He explained the reason [for this prohibition]: G-d made that Revelation so that you might learn to fear Him all the days and teach your children<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See Verse 10.</i> during all generations. Therefore, do so [remember the Revelation and convey it to your offspring] and do not forget it. Thus before mentioning the commandments which were proclaimed there [on Mount Sinai] he admonished with a negative commandment that we are not to forget a thing from the Revelation [of the Eternal at Mount Sinai], and we are never to remove it from our hearts. He further charged in the form of a positive commandment that we should inform all our children from generation to generation of everything that happened there — what we saw and what we heard.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Here in the commentary Ramban clearly holds that our duty to remember the Revelation on Sinai is comprised of two parts: 1) the prohibition against ever forgetting it, and 2) the positive duty of informing our children of the event. However, in his notes to Rambam’s Sefer Hamitzvoth (Book of the Commandments), Ramban lists as one of his supplementary commandments the prohibition against ever forgetting the Revelation (see also “The Commandments,” Vol. II, p. 335, Commandment 2), but he does not mention the positive commandment to inform our children thereof (see <i>ibid.</i>, Vol. I, pp. 263-265). To resolve this difficulty we must say that Ramban includes the positive duty in the general commandment of teaching our children the words of the Torah (further 6:7; “The Commandments,” Vol. I, pp. 16-18), which of course includes the narrative of the Revelation.</i><br>The benefit of this commandment is very great. For if the words of the Torah had come to us only through the mouth of Moses, even though his prophecy was verified with signs and wonders, yet <i>if there</i> [were to] <i>arise in the midst of</i> us <i>a prophet or a dreamer of dreams</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further 13:2.</i> and he were to command us [to do] the opposite of what the Torah commanded us, <i>and he</i> [were to] <i>give</i> us <i>a sign or wonder</i>,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further 13:2.</i> then a doubt would enter the people’s hearts. But since the Torah reaches us from the mouth of the Almighty to our ears, and our eyes behold that there is no intermediary, we will reject anyone who differs and who casts doubt [upon the words of the Torah] and will declare him to be false. No sign will help him, nor will any wonder save him from death at our hands for we know his falsehood. It is this which He stated there [before the Revelation], <i>and they may also believe in thee</i> [Moses] <i>forever</i>,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:9. See Vol. II, pp. 277-278.</i> for when we shall also transmit the matter [of the Revelation] to our children they will know that the thing was true without doubt as if all the generations had seen it, for we would not testify falsely to our children to cause them to inherit <i>vanity and things wherein there is no profit</i>,<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 16:19.</i> and they will not doubt at all the testimony we will give them. Instead they will believe for a certainty that all of us saw it with our eyes, and likewise [they will believe] all that we told them. This subject will come up again in the section, <i>If there arise in the midst of thee a prophet, or a dreamer of dreams</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further 13:2.</i> I have already mentioned it there in the section of <i>In the third month</i>.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:1. See Vol. II, p. 278.</i> AND THE ETERNAL SPOKE UNTO YOU OUT OF THE MIDST OF THE FIRE. I have already explained the matter in its place<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:20, and 20:15. See Vol. II, pp. 282-284, and p. 325.</i> that the people heard the speaking of the Great Name, blessed be He, <i>out of the midst of the fire</i>, as they saw <i>His great fire</i><sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 36.</i> and they perceived it. With this [Revelation] His covenant was declared to them in the <i>ten words</i> [i.e., the Ten Commandments],<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Verse 13: <i>And He declared unto you His covenant … even the ‘ten words’</i> (i.e., the Ten Commandments).</i> for in all of them they heard the Voice <i>out of the midst of the fire</i>. And the rest of the commandments He <i>commanded me at that time to teach you</i>,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Verse 14. See also Vol. II, p. 305.</i> because I was already <i>established to be a prophet of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 3:20.</i> by what you saw, just as He said, <i>and they may also believe in thee forever</i>,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:9. See Vol. II, pp. 277-278.</i> as I have explained. TAKE YE THEREFORE GOOD HEED UNTO YOURSELVES. He warns them lest they mistakenly follow the voice they heard and they commit the corruption of “mutilating the shoots.”<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">This consists of separating any of the Ten Emanations and worshipping it independently. See Vol. II p. 556, Note 308.</i> He states first <i>the likeness of male or female</i>,<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> [lest they corrupt themselves by making a graven image in the likeness of male or female] of the Being<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary p. 362.</i> from Whom the voice came. Afterwards he mentioned all that is on the earth of beast and of fowl,<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">See Verse 17.</i> of those that creep on the ground, and of the fish that are in the water,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">See Verse 18.</i> and then he reverts to the host of heaven.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> Now I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">In Leviticus 18:25; Numbers 11:16.</i> the expression, <i>which the Eternal thy G-d hath allotted unto all peoples</i>,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> for every nation has a star and constellation, and, <i>above them</i><sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:7.</i> the angels of the Supreme One, like those mentioned in the Book of Daniel, <i>the prince of the kingdom of Persia</i>,<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Daniel 10:13.</i> <i>and the prince of</i> the kingdom of <i>Greece</i><sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 20.</i> — this being the reason why they [the nations] make of them gods for themselves and worship them. Scripture continues, <i>And you the Eternal hath taken</i>,<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> for you are <i>the portion of the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:9.</i> You are thus not to appoint a prince or helper over yourselves except for Him, for it is He Who <i>brought you forth out of the iron furnace</i><sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> when you were in Egypt in the midst of a furnace of fire and wood [i.e., a furnace of affliction] and He took you out from there in spite of their princes against whom He executed judgments.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:12. See Ramban there, Vol. II, pp. 129-131.</i> Had He not brought about their downfall you would not have gone out, for they were [so much] in their ascendancy that you would not be able to leave. Thus He has done all this in order that you be “an inheritance” to Him<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:9: <i>Jacob is the lot of His inheritance</i>.</i> and be to His Great Name a treasure from among all peoples.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 19:5.</i> AND THE ETERNAL WAS ANGERED WITH ME FOR YOUR SAKES, AND SWORE THAT I SHOULD NOT GO OVER THE JORDAN. He repeated it in this place [despite having already mentioned it above, 1:37] as if to say: “<i>The Eternal commanded me at that time to teach you</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> the commandments <i>that ye might do them in the Land whither ye go over to possess it;</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> now accept instruction from my mouth, <i>for I must die in this land</i>, (<i>I must not go over the Jordan</i>),<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> and I will not be able to teach you in the Land [of Israel] and so do not forget there what I have taught you [here], nor what you have seen at Sinai.”<br>By way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], Moses is stating: Take good heed of yourselves lest you corrupt yourselves, for the Eternal was angered with me in His concern over this matter<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Aside from the mystical allusions here implied, Ramban’s words can also be interpreted as follows: In addition to the several categories of graven images against which Moses warned the people, there was yet one more fear. They might deify Moses himself, since he was their leader and lawgiver. It was therefore necessary that he die in the wilderness lest the people consider him immortal and worship him as a deity (T’cheileth Mordechai; see my Hebrew commentary, p. 363).</i> <i>lest ye forget the covenant of the Eternal your G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> in <i>the devouring fire on the top of the Mount</i>,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Exodus 24:17.</i> and you will make <i>the likeness of any thing</i>,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> this being the sense of the expression, <i>which the Eternal thy G-d commanded thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Verse 23. Thus we were warned against making the likeness of any thing as commanded us from the mouth of the Eternal (T’cheileth Mordechai).</i> This has already been alluded to in the section <i>Chukath Hatorah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:1 — Vol. IV, p. 217: “The Truth etc.”</i> And Rashi wrote: “<i>Which the Eternal thy G-d commanded thee</i> — which He commanded thee <i>not</i> to do.” This is the simple meaning of Scripture. But one learned in the mystic teachings of the Cabala will understand these verses in the light of their true meaning. And the sense of the verse <i>For the Eternal thy G-d is a devouring fire</i><sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> is “as you have seen <i>on the top of the Mount</i>, ”<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Exodus 24:17.</i> the intent being that it is the attribute of justice that is jealous of idols [and as the verse concludes, <i>a jealous G-d</i>].<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> From this verse<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> you will understand the expression <i>the Eternal thy G-d</i> that is always mentioned in the Book of Deuteronomy. KI’ (WHEN) THOU SHALT BEGET CHILDREN, AND CHILDREN’S CHILDREN, AND YE SHALL HAVE BEEN LONG ESTABLISHED IN THE LAND. The purport of this verse is that it mentions and affirms that “when ye shall beget children and children’s children, and because you will have been long established in the Land and dwelled in security, you may perhaps forget G-d — <i>I call heaven and earth to witness against you this day</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Verse 26. Ramban’s point is thus that we are not to understand Verses 25 and 26 as expressing two independent thoughts [<i>When thou shalt beget children … I call heaven and earth …</i>], but instead they constitute one statement, as follows: “Should a longer period of security in the Land create a tendency among the people to idolatry, heaven and earth will witness Israel’s loss of the Land.”</i> that ye shall speedily perish, for He will not be long-suffering with you seeing that you worshipped idols.”<br>Now this section, although constituting a warning, opened [with the word <i>ki</i> — “when” and] not with the expression <i>im</i> — “if” [which would be here more appropriate, since it speaks of a hypothetical condition of future time]. The reason is that he [Moses] was virtually prophesying about their affairs, and therefore he spoke in an equivocal manner — using an expression which in addition to being a warning [to avoid the sin of idolatry] also contains a prediction of things to come [when the warning will not be heeded]. He was thus saying that if they do so the following will happen to them, but he does not <i>decree</i> that they will do it. Therefore our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Gittin 88 a.</i> that in the numerical-value of [the letters in the Hebrew word] <i>v’noshantem</i> (<i>and ye shall have been long established</i>)<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">The numerical-value of the Hebrew letters in the word <i>v’noshantem</i> is equivalent to 852 [<i>vav</i> = 6; <i>nun</i> = 50; <i>vav</i> = 6; <i>shin</i> = 300; <i>nun</i> = 50; <i>tav</i> = 400; <i>mem</i> = 40; — totalling 852]. Thus at the end of 852 years from the time that Israel came into the Land the exile was to occur. G-d, however, brought this about two years earlier in order that the prophecy — they shall “utterly perish” — at the end of that period should not come to pass. By bringing about the exile two years before the terminus of 852 years, G-d voided the prediction of total retribution. — It is of interest to note that in his Sefer Hage’ulah (Book of Redemption) Ramban similarly writes of the future redemption that, after it will have occurred, the allusion to that date will be found in this section of the Torah (Kithvei Haramban, Vol. I, p. 263).</i> he alluded to the time of the exile following the destruction of the First Sanctuary. It was thus a tradition [among the prophets and Sages of the generations] that this section of the Torah contains an allusion to the time of the exile, and, when it actually came to pass, they understood the allusion by contemplating this section [and interpreting the hidden message of the prophecy in light of the historical event]. He states <i>and ye make a graven image, ‘t’munath kol’</i> (<i>even the form of any thing</i>),<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">In Verse 25 before us.</i> but does not say “and you will worship it or bow down to it.” Instead he says, <i>and ye shall corrupt yourselves</i>, for “the graven image” spoken of here is the form of <i>Kol</i> (All)<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">See in Vol. I, pp. 291-293.</i> and on account of “corruption”<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">I.e., of “mutilating the shoots” of faith (Ma’or V’shamesh). See above Note 64.</i> He prohibited it, as I have explained above.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 15 and 21.</i> AND YE SHALL BE LEFT FEW IN NUMBER. He is stating that we will be left as a minority among any of the nations whereto G-d will lead us, for He will scatter us <i>as the four winds of the heaven</i>,<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 2:10.</i> but in our totality we are many [i.e., Israel will remain a large nation, but because of our dispersion we are in a minority in each of the many countries] — praise be to G-d [that in our totality we are many]! AND THERE YE SHALL SERVE GODS. “When you serve their worshippers it is as though you serve them [the idols].” This is the language of Rashi. Now I have already explained the secret thereof that he who dwells outside of the Land is as if he worshipped the idols,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 110 b.</i> and the expression, [<i>and there ye shall serve gods</i>] <i>the work of men’s hands</i> indicates that the service begins with those on high and descends to the idols below,<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">I.e., there they will be not only under the sway of the heavenly powers assigned by G-d to guide the destinies of the various nations from on high, but they will deteriorate until they worship idols, the work of men’s hands, below.</i> as I have mentioned in the section <i>Acharei Moth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:25.</i> NOR DO THEY EAT, NOR SMELL. The purport thereof is to state that they [the idols] remain <i>inanimate stones</i><sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Habakkuk 2:19.</i> as they were to begin with, having no spirit of life at all, not even mortal life, as does man. For at first he said, <i>which neither see, nor hear</i>, meaning that they are not G-d and see not the suffering of their servants, nor hear their prayers, nor save them from their troubles.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 46:7.</i> And then he went back and said that they do not even have the inferior [mortal] life of man. Thus the one who makes them is more honored than they. Or perhaps the sense of the verse is in relation to the honor of the Supreme One, the verse thus stating: “<i>which neither see</i> the suffering of their worshippers, <i>nor hear</i> their prayers, <i>nor eat</i>, since no fire ever comes out from before them and consumes their offerings,<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">A reference to Leviticus 9:24. The fire from heaven, which descended upon the offerings placed on the altar, indicated that G-d’s Presence was in their midst (see also I Kings 18:38). Such a miracle never occurred among idol-worshippers.</i> <i>nor smell</i> their [offerings’] sweet odors.”<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 26:31.</i> Now Scripture adopted the general usage of language, but in fact the idols have none of these senses. AND THOU WILT RETURN TO THE ETERNAL THY G-D, AND HEARKEN UNTO HIS VOICE. This, too,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">See above, Verse 25 towards end.</i> is an allusion to the redemption from [the exile in] Babylon, that they will repent to G-d and confess [their sins] before Him and hearken to the voice of the prophets that He will appoint for them. Therefore, he promised them that He would not destroy them, nor forget the covenant of their fathers, as He said, <i>And I will remember My covenant with Jacob etc</i>.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:42.</i> And at the end of this book he will allude to the future redemption<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further, 32:40. Also 28:42, at end.</i> as I have explained,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:15.</i> and I will yet mention it with the help of G-d.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further, 32:40. Also 28:42, at end.</i> FOR ASK NOW OF THE DAYS PAST. He states “G-d will not forgive you, nor will He be long-suffering with you for idolatry and corruption with graven images and all forms of likenesses, for He has done with you what He has never done with any nation. He has made you <i>hear the voice of G-d speaking out of the midst of the fire</i><sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Verse 33.</i> so <i>that His fear may be before you</i><sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:17.</i> and that you declare His Unity and not corrupt yourselves. He has taken you <i>to Him a nation from the midst of another nation, by trials, by signs and by wonders</i><sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Verse 34.</i> so that you should not worship anything beside Him. Thus you have been shown all this with your eyes <i>that thou mightest know that the Eternal, He is G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Verse 35.</i> that He is One, <i>and His Name One</i>,<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 14:9.</i> and <i>there is none else beside Him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Verse 35.</i> For <i>out of heaven He made thee to hear His voice</i><sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 36.</i> to teach you <i>the discipline of wisdom;</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 1:3.</i> <i>and upon the earth He made thee to see His great fire</i><sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 36.</i> burning <i>unto the heart of heaven</i>,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 11.</i> <i>and</i> all <i>His words thou didst hear out of the midst of the fire</i>.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 36.</i> <i>And He brought thee out ‘b’phanav’</i> (<i>with His presence</i>),<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Verse 37.</i> similar to <i>‘al panav’</i> (<i>before His presence</i>), with His great power which is in His presence. And since the Great Name <i>is G-d in heaven above and upon the earth beneath, and there is none else</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Verse 39.</i> you shall keep His commandments and His statutes so that <i>it may be well with thee</i><sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Verse 40.</i> in heaven above, <i>and that thou mayest prolong thy days</i><sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Verse 40.</i> upon the earth beneath.” THEN MOSES SEPARATED THREE CITIES. Rabbi Abraham ibn Ezra explained it to mean: “on the day that Moses separated three cities [to function as cities of refuge], he then said the words of the covenant [as stated in the following section].” But it is not correct. Rather, it is to be understood in its simple sense. Moses had gathered all Israel to explain to them the Torah and he began with words of reproof; after he uttered in their presence his words of reproof concerning what they had done, the admonishments about idolatry and the Unity of G-d, and completed [his statement] to them with the charge that they observe His statutes and His commandments so that it may be well with them — then he said in their presence before them: “Now we shall fulfill the commandment that G-d has commanded us, and Bezer in the wilderness, Ramoth in Gilead, and Golan in Bashan will be cities of refuge that every manslayer that kills any person through error may flee thither.”<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">See Verses 42-43.</i> And although they would not legally provide refuge until [the cities of refuge] in the land of Canaan [on the western side of the Jordan] were set apart, Moses said, “‘If a commandment has come to our hands we shall fulfill it,’<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Makkoth 10 a.</i> so that it may be well with us.” Afterwards he called with a great voice to all Israel that were there and said to them, <i>Hear, O Israel, the statutes and the ordinances</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Further, 5:1.</i> for now he commenced to speak of the commandments and the explanation of the Torah, as I have explained at the beginning of the section <i>These are the words</i>.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:1.</i>  He mentioned here <i>and they took his</i> [Sihon’s] <i>land in possession, and the land of Og king of Bashan</i> etc. <i>from Aroer</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Verses 47-48.</i> the sense of it being that he reverted to what he had stated at the beginning of this book, that the explanation of this Torah was [given] after he had smitten Sihon etc.,<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:4.</i> and he further explained here that this expounding of the Torah was also after they took all their lands [of Sihon and Og] in possession, that is, after he divided them among the two and a half tribes [Gad, Reuben, and the half-tribe of Menasheh]. I STOOD BETWEEN THE ETERNAL AND YOU AT THAT TIME, TO DECLARE UNTO YOU THE WORD OF THE ETERNAL. For Moses would go up to the mountain and hear the words of G-d and come down and tell them to the people, until G-d spoke with them <i>face to face</i>.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> This is an allusion to all that is mentioned in the section <i>In the third month</i>,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:1.</i> beginning with <i>Thus shalt thou say to the house of Jacob</i><sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> [and concluding with] <i>And the Eternal said unto him, Go, get thee down</i>.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 24.</i> And Rabbi Abraham ibn Ezra said that this [occurrence referred to in the verse, <i>I stood between the Eternal and you</i> etc.,] happened <i>after</i> the Revelation at Mount Sinai, the purport of the verse being as follows: “He spoke with you <i>face to face</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> [at the giving of the Ten Commandments], and from that day on I stood between G-d and you.” But it is not correct.<br>It appears to me that the correct interpretation is that Moses is alluding to what we have explained there<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:7 — Vol. II, pp. 305-306.</i> that Israel understood from the mouth of the Almighty only the commandments <i>I am the Eternal thy G-d</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> and <i>Thou shalt have no other gods before Me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> As for the rest of the commandments, it was Moses who declared to them what G-d said. This is the meaning [of the expression here], <i>to declare unto you the word of the Eternal</i>, for he explained to them each and every commandment. And the meaning of the expression (<i>I stood</i>) <i>between the Eternal and you</i> is that, at the time of the giving of the commandments, Moses was nearer than they to the place of the Divine Glory, for they had removed themselves far [from the mountain] as I have explained there.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15 — Vol. II, pp. 324-326.</i> This is [the sense of the words] <i>for ye were afraid because of the fire, and went not up into the Mount</i> meaning that you did not approach it [even the part] that was permissible to you [to approach]. Therefore I stood between you and the place of the Glory — in the middle — because it was distant between you and Him, and from there I declared [the rest of] the commandments [to you]. SAYING. “This [word] refers to [the expression in the preceding verse], <i>the Eternal spoke with you in the Mount out of the midst of the fire</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> — <i>saying: I am the Eternal thy G-d</i> etc.” This is Rashi’s language. And Rabbi Abraham [ibn Ezra] said: “Pay no attention to the fact that the word <i>saying</i> is far [from the phrase it modifies in the preceding verse], for there are many such cases in Scripture, and the one who spoke [Moses] neither separated his words into verses nor sections.” It would be more correct to connect the word <i>saying</i> with [the preceding phrase in the <i>same</i> verse],<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Ramban disagrees with Rashi and Ibn Ezra, who connect the word <i>leimor</i> (saying) with a phrase in the preceding Verse 4. Ramban holds that if the word <i>leimor</i> is to be interpreted as referring to a preceding phrase in the above text, we need not look for that phrase in the preceding verse, but find a preceding phrase in the same verse. Ramban will, however, continue that the word <i>leimor</i> requires no connection with any preceding verse or phrase. Instead it can be properly interpreted in the natural sequence of the verse as it is written.</i> <i>to declare unto you the word of the Eternal—saying: I am the Eternal thy G-d</i>, similar to the expression, <i>And thou shalt tell thy son in that day, saying</i><sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Exodus 13:8.</i> [in which case the word <i>saying</i> connects itself properly with the preceding and following phrases: <i>saying — It is because of that which the Eternal did for me when I came forth out of Egypt</i>].<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Exodus 13:8.</i> But in my opinion there is no need at all [for either interpretation], for its meaning is as follows: “<i>for ye were afraid because of the fire, and went not up into the Mount, saying</i>, ‘We will not go up, for we are afraid because of the fire.’” He is thus mentioning that they told him so clearly, and not that he is saying so from his own assumption. And now he begins the review of the Torah. He told them the Ten Commandments, not changing and not explaining anything in [the first two commandments]: <i>I am the Eternal</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> and <i>Thou shalt have no other gods before Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> for they heard them from the mouth of the Almighty.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Makkoth 24a.</i> So, too, [there are no changes or explanations] in the third commandment<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Verse 11: <i>Thou shalt not take the name of the Eternal thy G-d in vain</i> etc.</i> because he already stated [here, as in the text of the third commandment in Exodus 20:7, <i>Thou shalt not take</i>] <i>the Name of the Eternal thy G-d</i> [etc.], as I have explained in the section <i>Ye shall be holy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:2. See Ramban there on Verse 12 — Vol. III, p. 287.</i> Then he began to exposit to them, saying <i>‘Observe’</i> [<i>the Sabbath-day</i>]<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> instead of <i>‘Remember’</i> [<i>the Sabbath-day</i>],<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:8.</i> this being in line with the plain meaning of Scripture [i.e., that ‘Observe’ is the explanation of ‘Remember’]. And in the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Shebuoth 20 b. See also Vol. II, pp. 306-310.</i> “[<i>Remember</i> and <i>Observe</i>] both were spoken in one utterance.” He explained this to them [here] because they all know <i>Remember</i>, and he is thus informing them [now] that <i>Observe</i> was said with it. And so it is by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], that they were both spoken in one utterance seeing that the Voice was both in “remembering” and “observing,” for the Torah is <i>an everlasting covenant, ordered in all things, and sure</i>,<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 23:5.</i> and he [i.e., Moses] heard from [the attribute of] <i>Remember</i> while they [i.e., the people, heard] from that of <i>Observe</i>.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">L’vush Ha’orah in his commentary to Ricanti quoting the language of Ramban.</i> The student [learned in the mystic teachings of the Cabala] will know this from what we have hinted there.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, pp. 308-309.</i><br>He explained [with reference to the commandment that we are to <i>Observe the Sabbath-day, to keep it holy</i>] <i>as the Eternal thy G-d commanded thee</i><sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> — “before the Giving of the Torah, at Marah,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">This is Rashi’s language here in Verse 12.</i> [for there it is said], <i>there He made for them a statute and an ordinance</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:25. — This is Rashi’s language here in Verse 16 on the commandment of honoring father and mother. However, from Ramban’s following comments, it is clear that in his text of Rashi this part, too, of the quotation mentioned in the text was stated in Verse 12, in connection with the commandment on the Sabbath.</i> This is the language of Rashi. But if so, the commandment to honor father and mother was also given at Marah [for in the commandment, to honor parents, too, it is stated <i>as the Eternal thy G-d commanded thee</i>],<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> but the Rabbi [Rashi] mentioned there [in connection with the verse referring to Marah] only “the Sabbath, the Red Heifer, and the laws of justice” [as having been given at Marah, but not the honoring of parents].<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, pp. 208-209.</i><br>It appears to me by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], concerning this matter [of the Ten Commandments] as well as the whole Book of Deuteronomy that Moses was speaking as if from the mouth of the Almighty, as he said, <i>And it shall come to pass, if ye shall hearken diligently unto My commandments which I command you this day, to love the Eternal your G-d, and to serve Him with all your heart and with all your soul, that I will give rain for your Land in its season</i>.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Further, 11:13-14.</i> Now Moses is not the one <i>who giveth rain upon the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Job 5:10.</i> nor the one who gives grass in the fields!<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">See further, 11:15.</i> Rather, the communication of the Torah was given with <i>Remember</i>,<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">This alludes to the fact that the first four books of the Torah were given in the Great Name [i.e., the Tetragrammaton] whereas Deuteronomy was presented as if spoken by the messenger of the Almighty (Abusaula). See my Hebrew commentary, p. 366; also Vol. II, pp. 282-284.</i> and that of Deuteronomy with <i>Observe</i>.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">This alludes to the fact that the first four books of the Torah were given in the Great Name [i.e., the Tetragrammaton] whereas Deuteronomy was presented as if spoken by the messenger of the Almighty (Abusaula). See my Hebrew commentary, p. 366; also Vol. II, pp. 282-284.</i> Therefore, Moses everywhere in Deuteronomy mentions <i>the Eternal thy G-d</i> while in [the first four books of] the Torah he mentions only the Proper Name of G-d [i.e., the Tetragrammaton] except in the Ten Commandments as it is said, <i>And G-d spoke</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:1.</i> Understand this. He added here [in the commandment on the Sabbath] stating <i>nor thine ox, nor thine ass</i><sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> to explain that He prohibits working the earth [on the Sabbath] even though it involves the livelihood of man, similar to what He said, <i>in plowing time and in harvest shalt thou rest</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:21.</i> He stated here <i>that thy manservant and thy maidservant may rest as well as thou; and thou shalt remember that thou wast a servant in the land of Egypt</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Verses 14-15.</i> in order to explain that He commanded concerning the resting of the servant as well as yourself, because, since you were a servant and G-d gave you rest, so you too are to give rest to your servant.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">The primary concern of this law is thus not that the servant should have rest, but that we are to remember that we were servants and G-d made it possible for us to rest, and therefore we should give rest to our servants (Bachya). Thus we are prevented from becoming self-righteous as a result of “magnanimously” granting a day of rest to our servants. On the contrary, kindness to servants should be utilized as a reminder to us of our former humble position and of G-d’s kindness to us which we are to emulate to others.</i> Thus the sense of the verses is as follows: “When your manservant and your maidservant will rest as well as you then you will remember that you were a servant etc.” THEREFORE THE ETERNAL THY G-D COMMANDED THEE TO KEEP THE SABBATH-DAY. The meaning thereof is that He commanded you to do so [give rest to the servant] on the Sabbath-day. So did Rabbi Abraham ibn Ezra explain it.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Thus, according to Ibn Ezra, the basic commandment to rest on the Sabbath is in remembrance of Creation as it is given in Exodus 20:11, while the giving of rest to our servants is in remembrance of the exodus as given in our verse. In this way Ibn Ezra resolves the difficulty as to why in the Ten Commandments in the Book of Exodus the reason for the Sabbath is given as remembrance of the Creation, while here the reason is given as the remembrance of the exodus. Ramban will refute this solution of Ibn Ezra, as explained in the text that follows.</i> But it is not correct, for we say in the <i>Kiddush</i> [i.e., the proclamation of the sanctity] of the Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, pp. 313-315.</i> “For this day is the first of the hallowed gatherings recalling our going forth from Egypt” just as we say that it “recalls the work of Creation!”<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">In other words, the text of the <i>Kiddush</i> of the Sabbath-day equates both reasons — the remembrance of the Creation and the remembrance of the exodus — as applying to the Sabbath itself, rather than referring to two different things as Ibn Ezra differentiated between them (see Note 157 above).</i> And the Rabbi [Moshe ben Maimon] stated in the Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Guide of the Perplexed II, 31. Ramban is following Al-Charizi’s translation, and not that of Ibn Tibbon.</i> that “the ‘first statement’ [i.e., citing the Creation, as given in the Book of Exodus] expresses the honor and distinction of the day, just as He said, <i>therefore the Eternal hath blessed the Sabbath-day, and hallowed it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:11. Thus the verse in Exodus indicates that the Sabbath-day was honored because it is symbolic of the Creation which was the handiwork of G-d alone.</i> and hence He mentioned the reason <i>for in six days</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:11. Thus the verse in Exodus indicates that the Sabbath-day was honored because it is symbolic of the Creation which was the handiwork of G-d alone.</i> But here he warned us to observe the Sabbath because of our having been slaves, working all day against our will and never having rest, and he commanded us now to abstain from work and rest in order that we remember the kindnesses of G-d towards us in bringing us forth from slavery to rest. Thus the Sabbath in general has two reasons: that we believe in the creation of the world [i.e., that the world was created at some point in time out of absolute nought rather than being of infinite age], that the world has a G-d Who is the Creator, and that we remember further the great kindness that He did with us, that we are His servants, since He acquired us for Himself as servants.” This [statement of Rambam] is also not clear to me, for when we are resting and not doing work on the seventh day we are not provided with a remembrance of the exodus from Egypt, nor does anyone who sees us being idle from work have any knowledge of this [reason]. Rather, the Sabbath is like all the other commandments, but it contains a reminder of the Creation because of the fact that we rest on the day that G-d <i>ceased from work</i> thereon <i>and rested</i>.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:17.</i> And it is more fitting to say that because the exodus from Egypt is evidence of the existence of an Eternal G-d, Who caused everything to come into existence through His will<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Thus excluding the theory that formation of the world is a result of some natural necessity. Instead we are to believe the universe is a result of G-d’s Will and design.</i> and Who has supreme power, as I have explained in the first commandment<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:2. Vol. II, p. 285.</i> — therefore he stated here: “If there ever arises a doubt in your heart concerning the Sabbath that evidences the creation of the world by the will and power of G-d, you should remember what your eyes saw at the exodus from Egypt which is, to you, the evidence [of His infinite power] and the remembrance [of His deeds].” Thus the Sabbath is a remembrance of the exodus from Egypt, and the exodus is a remembrance of the Sabbath, for on it [the Sabbath] they remember and say that it is G-d Who makes new signs and wonders in everything and does with everything according to His will since it is He Who created everything at the beginning of creation. This, then, is the sense of the expression, <i>therefore the Eternal thy G-d commanded thee to keep the Sabbath-day</i>. Now, he did not explain here that the reason for the rest [on the Sabbath] is that <i>in six days the Eternal made heaven</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:11. Thus the verse in Exodus indicates that the Sabbath-day was honored because it is symbolic of the Creation which was the handiwork of G-d alone.</i> — since this has already been mentioned many times in the Torah. Instead, he said here briefly, <i>and the seventh day is a Sabbath unto the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> meaning that He, blessed be, <i>ceased from work</i> thereon <i>and rested</i><sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:17.</i> and he explained to them that from the exodus from Egypt they will know that it was He Who spoke and the world came into existence, and He ceased from work thereon.<br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], we can further add to this [subject, by saying] that this commandment was given with [the expression] <i>Observe</i> [<i>Observe the Sabbath-day to keep it holy</i>], in order that we <i>may fear the Glorious and Fearful Name</i>,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58. The verse there begins: <i>If thou wilt not ‘observe’</i> … The term “observe” found in the commandment of the Sabbath is thus to be understood in the light of that verse which begins with the expression of “observe” and concludes with a reference to the “fear” of G-d, as the text proceeds to explain.</i> and therefore he commands us to remember <i>the mighty hand and the outstretched arm</i><sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Further, 7:19.</i> that we saw at the exodus from Egypt, and from it the fear [of G-d] is to come to us, as it is said, <i>And Israel saw the great work which the Eternal did upon the Egyptians, and the people ‘feared’ the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:31. See Vol. II, p. 190: “By way of the Truth etc.”</i> And <i>therefore the Eternal thy G-d commanded thee to keep the Sabbath-day</i> so that the congregation of Israel be the partner to the Sabbath, as is hinted in the words of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 11:9, see also Vol. I, p. 60.</i> The student [learned in the mysteries of the Cabala] will understand. He added an explanation in the commandment, <i>Honor thy father and thy mother ‘as the Eternal thy G-d command thee’</i><sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> from the mouth of the Almighty, as I have explained,<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 5, at end.</i> and therefore he added, <i>and that it may go well with thee</i>, just as it is said, <i>Yea, the Eternal will give that which is good, and our land shall yield her produce</i>.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Psalms 85:13.</i> NEITHER SHALT THOU BEAR ‘EID SHAV’ (VAIN WITNESS)<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">In Exodus 20:13, the verse reads: <i>Thou shalt not bear ‘eid shaker’</i> (false witness). Ramban explains that the admonition here prohibits bearing such false testimony even when it cannot possibly harm the neighbor at all and is consequently “vain” and worthless in court. The prohibition in Exodus, on the other hand, concerns the kind of false testimony which aims to really harm the other person. Thus the verse here explains the full extent of the admonition.</i> AGAINST THY NEIGHBOR. He explained this in order to prohibit even [false] meaningless testimony that will cause no harm at all to his neighbor in court, as, for example, if he testifies, “So-and-so said he will give a hundred [dinars] to that person, but did not obligate himself to do it” [such false testimony is consequently in “vain” and we are prohibited from so doing]. For the term <i>shav</i> [in the above admonition, as elsewhere] signifies “vain, worthless” talk. He added an explanation in the commandment <i>Neither shalt thou covet</i> in that he mentioned first the [neighbor’s] wife [whereas in the Book of Exodus <i>the neighbor’s house</i> is stated first] <i>for the imagination of man’s heart is evil from his youth</i><sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Genesis 8:21.</i> with respect to women more than anything else. He further explained, that included in the term “coveting” is even mere “desire” [as stated here, <i>Neither shalt thou ‘desire’ thy neighbor’s house</i> etc.]. Thus if he desires to rob anything from his neighbor, but is unable to do so because his neighbor is stronger than he, or because in his locality there is fear of the government, he transgresses this commandment.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Thus, if a person really desires something but does nothing to obtain it, he transgresses the prohibition, <i>neither shalt thou desire</i>. If his desire for the object is so strong that he obtains it through some scheme, he additionally transgresses the commandment, <i>Thou shalt not covet</i>. But if the owner refuses under all circumstances to sell it and he takes it by force, he also transgresses the commandment, <i>Nor shalt thou rob him</i> (Leviticus 19:13). See “The Commandments,” Vol. II, pp. 251-252.</i> He added here <i>his field</i>, wherefrom the Rabbis have interpreted in the Mechilta:<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, <i>Yithro</i> 5.</i> “Perhaps I may reason: Just as the specific examples [mentioned in the Decalogue in Exodus, namely, his manservant, his maidservant, his ox, or his ass] are movable property which may not be seized from customers in case of non-payment by the creditor, so also, I can include [in the prohibition not to covet] only movable property which may not be resorted to for non-payment. But when it says in Deuteronomy <i>his field</i> [which is immovable property and may be resorted to for non-payment] you must perforce interpret the verse as follows: Just as the specific matters deal with things one can buy and sell, so all things one can buy and sell [are included in this prohibition].” OUT OF THE MIDST OF THE FIRE, OF THE CLOUD, AND OF THE THICK DARKNESS. “The cloud and the darkness” explain the expression <i>out of the midst of the fire</i>, for <i>Clouds and darkness are round about Him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Psalms 97:2.</i> A GREAT VOICE, ‘V’LO YASAF.’ “We render this [in the Targum Onkelos] as ‘and He did not pause.’ Because it is the nature of human beings that they cannot say all their words in one breath, but the nature of the Holy One, blessed be He, is different; He did not pause. And since He did not pause [in uttering the Ten Commandments] He did not have to resume, for His voice is strong and eternally enduring. [Thus, the words <i>v’lo yasaf</i> which literally mean ‘did not resume’ or ‘did not continue’ are translated by Onkelos as ‘did not pause,’ because, had He paused, He would have had to continue after the pause. Since G-d can say all the words in one breath, there was no need for a pause followed by a resumption.] Another interpretation of <i>lo yasaf</i>: He ‘never again’ revealed Himself in such a public manifestation.” This is Rashi’s language. But the verse states, <i>And the voice of the horn waxed louder and louder</i>!<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:19. This indicates that the voice was not even in pitch and in volume, thus contradicting Rashi’s opinion that the sound was constant in volume from beginning to end.</i> And the Rabbis also said:<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Yithro</i> 13. This text also shows that the sound was not constant.</i> “And why was it [i.e., the voice of the horn] soft at first [growing gradually stronger]? In order to accustom the ear with [a sound] it was able to hear.”<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">In other words, so that the ear should not be unduly taxed at first, the sound began at a low volume and gradually increased in order that the ear should adjust to the change. — Thus, this text of the Rabbis likewise affirms that the voice was not even, in contradiction to the comment of Rashi.</i> Perhaps this was so with respect to the voice of the horn, but the voice of G-d throughout the Ten Commandments was even. The correct interpretation is that of the Sage who says that [the meaning of <i>v’lo yasaf</i> is] “He did not pause,” thus deriving the translation of <i>yasaf</i> from the expressions: <i>‘v’ne’esfah’ gladness and joy</i>,<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 48:33.</i> <i>‘toseif’ their breath, they perish</i><sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Psalms 104:29.</i> which signify, in his opinion, the act of taking something away. The verse here thus states that His greatness and power were “not withdrawn” until He finished all the commandments. Similarly it says, <i>and they prophesied ‘v’lo yasafu’</i><sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Numbers 11:25.</i> [which Onkelos renders, “and they did not cease”]. And in line with the plain meaning of Scripture <i>v’lo yasaf</i> means that “there will never again be so great [a voice].” And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala,] the verse is stating that they heard all <i>these words</i> [proclaimed by] the voice of the Great One,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">This is alluded to in the beginning of the verse: <i>These words the Eternal spoke</i>.</i> and He did not add anything [perceivable] <i>to all your assembly</i>, except for this one voice, for it was only that voice that they grasped. There I have already explained this subject as well as the whole section.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:20. See Vol. II, pp. 283-284. In other words, only in the first two commandments did they hear the voice and understand the words, while in the other eight commandments “He did not add anything <i>to all your assembly</i> except that one voice,” meaning that they heard the voice but Moses explained to them the words (Abusaula). See my Hebrew commentary, p. 369.</i> FOR WHO IS THERE OF ALL FLESH, THAT HATH HEARD THE VOICE OF ‘ELOKIM CHAYIM’ (THE LIVING G-D) SPEAKING OUT OF THE FIRE, AS WE HAVE, AND LIVED? Rabbi Abraham ibn Ezra explained that the term <i>living</i> [<i>living G-d</i>] is to distinguish between G-d and the host of heaven which cannot move by itself [but by <i>the living G-d</i> Who is the First Cause].” It is possible to explain that he mentioned this in order to indicate that, if someone hears the voice of G-d <i>with</i> Whom <i>is the fountain of life</i>,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Psalms 36:10.</i> his soul will cleave to its “foundation” and he will no longer live <i>the life of the flesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 14:30. See also further, 11:22, where Ramban elaborates more fully on this doctrine, here alluded to briefly, of experiencing the eternal bliss of the soul in this world.</i> Similarly Joshua said, <i>Hereby ye shall know that ‘E-il chai’ is in your midst;</i><sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Joshua 3:10.</i> <i>Behold, the ark of the covenant of the Lord of all the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11. Ramban’s intent in citing this verse is to show that the Divine Name, <i>E-il chai</i>, used by Joshua in the preceding Verse 10, is not synonymous with the Name <i>Elokim chayim</i>, used in the verse before us. There, Joshua continued to explain it, <i>Behold the ark of the covenant of the Lord of all the earth</i>, thus intimating that <i>E-il chai</i> means “G-d Who gives life to the entire world,” or “G-d of all the living”, while <i>Elokim chayim</i> means “the living G-d,” and therefore alludes to the fact that the soul of someone who hears the voice of G-d will cleave to its “foundation” etc., as explained in the text. See my Hebrew commentary, p. 369.</i> If so, [that <i>E-il chai</i>, as Joshua explained it, means <i>‘the Lord of all the earth,’</i> thus intimating that <i>E-il chai</i> means “G-d of all the living,” and is unlike the expression here, <i>Elokim chayim</i>, which means “the living G-d”] <i>and he swore ‘b’chei’ of the world</i><sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Daniel 12:7.</i> is an oath by His Great Name [meaning that “he swore by Him Who gives life to the world”]. V’AT’ (AND THOU) [Moses] SPEAK UNTO US. “[The feminine form of the word <i>v’at</i> indicates] that you caused my strength to be sapped like that of a woman, for I was distressed because of you and you weakened my hands when I realized that you were not anxious to approach Him out of love. For was it not better to learn directly from the Almighty rather than from me?!” Thus far is Rashi’s language from words of the Agadah.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">See Abodah Zarah 5 a.</i> If so, Moses is saying that he was concerned [over their failure to approach G-d] and G-d informed him [in the following verses] that they did so because they feared Him and it was beneficial to them! But the subject is, as I have explained there,<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:16. Vol. II, pp. 324-325.</i> that they thought that G-d wanted to communicate the entire Torah to them; however, the [Divine] Will before Him was to proclaim to them only the Ten Commandments as they desired.<br>Know that now they requested of Moses that they should not hear the voice of <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> — neither on that day nor during any of the succeeding generations — for it is not at all times that miracles occur [and, as they said in Verse 21, their very survival after hearing the voice of G-d was a miracle in itself, a miracle that could not be expected to recur during future revelations], and that they do not want another such Revelation; rather, they will believe in the prophets and do G-d’s will [as revealed] through them. In compliance Moses told them, <i>A prophet will the Eternal thy G-d raise up unto thee, from the midst of thee, of thy brethren, like unto me; unto him ye shall hearken; according to all that thou didst desire of the Eternal thy G-d in Horeb</i>. etc.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:15-16.</i> If so, the meaning of this request [of the people in the verse before us — <i>and thou shalt speak unto us</i> — that they wished to hear from prophets rather than from G-d] was meant for future generations. OH THAT THIS THEIR HEART WOULD REMAIN IN THEM, TO FEAR ME. Scripture uses this expression because man has freedom of choice to be righteous or to be wicked, and “Everything is in the power of Heaven except for fear of Heaven.”<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 33 b. All conditions of man’s existence are ordained by G-d except whether or not man will be G-d fearing.</i> It is thus an expression of common usage.<br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the expression [before us] is similar to the verse, <i>And unto man He said: ‘Behold, the fear of the Eternal, that is wisdom; and to depart from evil is understanding</i>.’<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Job 28:28.</i> And so the Rabbis have said with regard to the reward for [performance of] the commandments:<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Menachoth 29 b. There the story is told that, when Moses was in heaven to receive the Torah, he noticed the <i>tagim</i>, the small crown-like decorations atop many of the letters of the Torah. He asked G-d what the <i>tagim</i> represented. G-d answered, “Many generation from now, there will live a man named Akiba, the son of Joseph. He will explain every dot and decoration of all letters.” Moses then requested that he be permitted to listen to one of Rabbi Akiba’s lectures. After hearing it, Moses returned to G-d and said, “You have a man like Akiba and you give the Torah through me!” G-d answered, “Be silent; so I have decreed.” Moses then asked that he be shown Rabbi Akiba’s reward. G-d answered, “Turn around,” Moses then saw etc. — Rabbi Akiba was one of the Ten Martyrs from among the greatest Rabbis of the generation who were put to death by command of the Roman Emperor Hadrian for their public defiance of the Roman ban against studying the Torah and the general practice of Judaism. See Vol. II, p. 301, and Note 369.</i> “Moses saw that they [i.e., the Romans] were cutting the flesh of [the martyr] Rabbi Akiba in meat markets. Moses said to G-d, ‘Master of the universe! Is this the reward for such [knowledge of the] Torah!’ The Holy One, blessed be He, replied, ‘Be silent, thus have I decreed.’”<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">In his Shaar Ha’gmul (Gate of the Reward) Ramban writes as follows in explanation of this text: “The Sages thereby wanted to say that Rabbi Akiba’s death through sufferings was not occasioned by the few wrongdoings which every person, even the most righteous, cannot escape, for he was a perfect, righteous man. But the matter is hidden, such being His decree and will” (Kithvei Haramban, Vol. II, p. 275). Ramban, however, proceeds to connect the matter with the secret of the transmigration of souls (see Vol. II, p. 300 and Note 361).</i> You will understand this from what He has said to Moses, <i>And as for thee, stand thou here by Me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Verse 28.</i> THAT THEY MAY DO THEM IN THE LAND. I have explained it.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:5.</i> YE SHALL OBSERVE TO DO, THEREFORE, AS THE ETERNAL YOUR G-D COMMANDED YOU. This warning alludes to the Ten Commandments which G-d Himself communicated to them directly, and afterwards he admonished them with respect to the rest of the commandments which they said they [preferred to] hear from Moses and [they promised] to perform them. Therefore, he said, <i>And this is the commandment, the statutes, and the ordinances which the Eternal your G-d commanded to teach you</i>,<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Further, 6:1.</i> since G-d agreed to your request and He commanded me to teach you the entire balance of the Torah, <i>that ye may live</i>,<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i> that He may fulfill the number of your days,<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 23:26.</i> <i>and that it may be well with you</i><sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i> with all the good that He promised you in the section of <i>If ye walk in My statutes</i><sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:3.</i> and other sections besides; <i>and that ye may prolong your days in the Land</i><sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i> that you will inherit for your children forever. THAT THOU MIGHTEST FEAR THE ETERNAL THY G-D. He is stating that G-d commanded [me] to teach you the Torah and the commandment, the statutes and the ordinances that you might perform them in the Land, and so that you might fear the Eternal your G-d, for the main purpose of all the commandments is the fear of G-d. This is Rabbi Abraham [ibn Ezra’s] opinion. But it does not seem correct to me that [the two expressions in the verse before us:] <i>that thou mightest fear the Eternal thy G-d</i>, and <i>that thy days may be prolonged</i> [are referring to two different aspects of the commandments] one being the reason for the commandments — so that you might fear G-d; and the second stating their reward — so that your days may be prolonged! Rather, he is stating, “G-d commanded me that you should learn the commandments and perform them in order that you should merit and fear the Eternal your G-d in order to keep His commandments <i>thou, and thy son, and thy son’s son</i> for all the days that man shall exist upon the face of the earth, forever. For in return for the performance of the commandments you will deserve to have children who fear G-d and they will survive upon the face of the earth forever. <i>So shall your seed and your name remain</i><sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 66:22.</i> before Him all the days <i>that thy days may be prolonged</i> in the Land which is the inheritance of G-d. Thus all is for your good, for G-d was pleased to make you righteous and deserving [of His blessings].” AND THOU SHALT OBSERVE TO DO IT ‘ASHER YITAV LECHA’ (WHICH WILL BE WELL WITH THEE). He is thus commanding you that you should take care to do what will benefit you. “A LAND FLOWING WITH MILK AND HONEY. Although removed from it, this phrase is connected with the expression <i>to possess it</i> [at the end of Verse 1]. Or it may be that the expression [<i>a Land flowing</i> …] lacks the letter <i>beth</i>, [making it equivalent to <i>ba’aretz</i> — ‘<i>in</i> the Land’ flowing with milk and honey, and thus it is not necessary to say that the phrase <i>a Land flowing</i> … refers to Verse 1; instead, the verse before us enjoins Israel to observe the commandments <i>in</i> the Land] just as in the verse, <i>that was found ‘beith’</i> (<i>House of</i>) <i>the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">II Kings 12:11.</i> [which lacks a <i>beth</i>, making it <i>b’veith</i> — ‘in the House of’ the Eternal].” This is the language of Rabbi Abraham ibn Ezra. And if so, there is also lacking in the phrase <i>and that ye might increase mightily</i> the word <i>bo</i> (“in it”) [so that its meaning would be “<i>and that ye might increase mightily</i> ‘in it,’” that is, in the Land flowing with milk and honey]; or [the missing part may be the word] <i>ba’avuro</i> (“because of it”). But there is no need [to interpret the verse as if letters and words were missing]. For [the word <i>l’ma’an</i> (so that) from the phrase in the preceding Verse 2] <i>and ‘so that’ thy days be prolonged</i>, should be drawn here [to Verse 3], and its meaning is as follows: “‘so that’ <i>it may be well with thee</i>.” Or it may be that the word <i>asher</i> (which) [<i>‘asher’ yitav lecha</i>] itself serves the same purpose [meaning “so that” or “because of”], as in the verse, <i>And he removed her from being queen ‘asher’ she had made an abominable image</i><sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">I Kings 15:3.</i> which means “‘because of’ her having made an abominable image.” Similarly, <i>‘ba’asher’ thou art his wife</i><sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Genesis 39:9.</i> means “‘because of’ your being his wife.” And so also Scripture states, <i>which I command thee this day ‘asher’</i> (<i>so that</i>) <i>it may go well with thee</i> etc., <i>and so that thou mayest prolong thy days upon the Land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:40.</i> And the purport of the verse [here] is as follows: “<i>Hear, therefore, O Israel, and take care to do it</i> so that <i>it may be well with thee, and that ye may increase mightily, as the Eternal the G-d of thy fathers hath promised</i> to give <i>unto thee a Land flowing with milk and honey</i> etc.;” that is to say, in order that He may do good to you when He gives you <i>a good and large Land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:8.</i> as he said further [in Verse 18], <i>so that it may be well with thee, and that thou mayest go in and possess the good Land</i>. Similarly, <i>and he gave him a house, and said to him victuals</i><sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">I Kings 11:18 — Here likewise the phrase <i>as the Eternal, the G-d of thy fathers promised unto thee, a Land flowing with milk and honey</i>, means “promised to give thee.”</i> [means: “and he said to ‘give’ him victuals”]. HEAR, O ISRAEL: THE ETERNAL OUR G-D, THE ETERNAL IS ONE. This too is a commandment that offers explanation. For, already contained in the commandment <i>I am the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Above 5:6.</i> is [the principle of] the Unity of G-d. As the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, <i>Bachodesh</i> 5.</i> “Rabbi Nathan says: From here there is a refutation to those heretics who say there are two powers governing the universe. For, when the Holy One, blessed be He, stood on Mount Sinai and proclaimed <i>I am the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Above 5:6.</i> who protested against Him?” But here he [Moses] came to explain this commandment [<i>I am the Eternal</i> …] and mentioned it after the Ten Commandments because it is the root of faith, and whoever does not acknowledge it denies the essential principle [of the religion] as if he worships idols. “<i>The Eternal our G-d, the Eternal is One</i>. This means: the Eternal, Who is [now, only] our G-d and not the G-d of the [other] nations, will eventually be acknowledged as the One [and only] Eternal, as it is said, <i>In that day shall the Eternal be One, and His Name One</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 14:9.</i> This is Rashi’s language. Now you must contemplate [the fact] that Scripture changed [the normal usage] here by saying <i>the Eternal ‘our’ G-d</i> and did not state “thy” G-d as it says everywhere else: <i>Hear, O Israel: thou art to pass over the Jordan this day</i> etc. <i>Know therefore this day, that the Eternal ‘thy’ G-d</i> etc.;<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Further, 9:1-3.</i> <i>Hear, O Israel, ye draw nigh this day unto battle</i> etc. <i>for the Eternal ‘your’ G-d is He that goeth with you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:3-4.</i> And so also in all sections where [Moses] spoke to Israel he mentioned “the Eternal <i>your</i> G-d” or “the Eternal <i>thy</i> G-d,” and even here [in this very section] he said, <i>And thou shalt love the Eternal ‘thy’ G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> However, in this declaration of the Unity [of G-d] Moses said, <i>the Eternal ‘our’ G-d</i> because He had done <i>great and awesome things</i><sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Further, 10:21.</i> with Moses <i>to make</i> Himself <i>a glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:14.</i> [therefore Moses said “<i>our</i> G-d,” for had he said “<i>your</i> G-d,” he might have appeared to exclude himself from this declaration of Unity].<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Bei’ur Ha’lvush to Ricanti. See my Hebrew commentary p. 371.</i> Now the letter <i>daleth</i> in the word <i>echad</i> (one) is written [in the Torah] large in order to allude to that which is written, <i>He divided the water before them, to make Himself an everlasting Name</i>.<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:12.</i> And therefore the Rabbis instituted<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 56 a.</i> in the reading of the <i>Sh’ma</i><sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">The first word of the section beginning with the verse before us. The word <i>S’hma</i> is used as the title for the group of three portions from Scripture (Deuteronomy 6:4-9; 11:13-21; Numbers 15:37-41) which we must recite twice daily, in the morning and in the evening. See “The Commandments,” Vol. I, pp. 15-16.</i> “Blessed be His Name Whose Glorious Kingdom is for ever and ever” and they further said [there]:<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 56 a.</i> “This may be compared to a lord’s daughter who smelled the [sweet] odor of some pudding etc.,”<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">“If she were to express her desire for it she would be embarrassed; if she were to remain silent she would find it painful. So her servants began bringing it to her quietly.” The parable explains why the Sages instituted this sacred prayer of praise — “Blessed be His Name Whose glorious Kingdom etc.” is to be recited as part of <i>Sh’ma</i>, but should be done quietly (Pesachim 56 a).</i> for Moses stated it in the Torah by an allusion.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">In the letter <i>daleth</i> [of the word <i>echad</i> — “one”] which is written large (Bachya).</i> And then he reverted [to the general usage] and stated, <i>And ‘thou’ shalt love the Eternal ‘thy’ G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> like the expression found in [the other] sections of Deuteronomy. WITH ALL THY HEART. In the opinion of the Midrash<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Va’ethchanan</i> 32; Berachoth 54 a: “<i>With all thy heart</i> — with both your impulses, the good impulse and the evil impulse.”</i> the <i>heart</i> mentioned here is the power of desire, similar to the expressions: <i>Thou hast given him his heart’s desire;</i><sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Psalms 21:3.</i> <i>lust not after her beauty in thy heart</i>.<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 6:25.</i> If so, <i>with all thy soul</i> denotes the intellectual [capacity rather than the sensual capacity of the] soul. Similarly, <i>yet the soul of my lord shall be bound in the bundle of life</i><sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 25:29.</i> [refers to the rational soul which is immortal]. And according to our Rabbis, who in the Talmud<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 54 a: “<i>And with all thy soul</i> — even if He take away thy soul,” i.e., even at the sacrifice of your life.</i> derived from this [phrase] that one must submit to death and not violate [the Law, the expanded expression] “with <i>all</i> thy soul” is supplementary,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">For, since <i>thy soul</i> by itself indicates that you must suffer martyrdom rather than deny the Law, the question arises, what is signified by the additional word <i>all</i> [<i>‘all’ thy soul</i>], since you cannot speak of half a life? Ramban will offer two answers.</i> for since he said <i>with ‘all’ thy heart … and with ‘all’ thy might</i> [where the intent is to exclude the serving of G-d with only part of the heart’s capacity, or with only part of one’s might or belongings], he also said <i>with ‘all’ thy soul</i> [meaning “your very life,” despite the obvious fact that the command to give “all” rather than “part” of his life is incongruous]. The meaning thereof is that you love Him as your very life, giving up your life with love [for His sake whenever the Law requires you to do so].<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, pp. 301-302.</i> Or [another explanation of the word <i>all</i> may be] that suffering or [the loss of body] organs are referred to as “part of the soul,” while martyrdom [death] is termed <i>with ‘all’ thy soul</i>. And Rabbi Abraham ibn Ezra commented: “<i>thy soul</i> means the desire, like: <i>enough ‘k’nafshecha’</i> (<i>at thine own</i>) <i>pleasure;</i><sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Further, 23:25.</i> <i>the full soul loatheth a honey-comb;</i><sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 27:7.</i> <i>deliver me not over ‘b’nefesh’</i> (<i>unto the desire of</i>) <i>mine adversaries</i>.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Psalms 27:12.</i> <i>With all thy heart</i> refers to knowledge, this being a surname for the rational spirit since [the heart] is its first resting place, and similarly it is stated, <i>The wise in heart will receive commandments. ”</i><sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 10:8.</i> Rabbi Abraham ibn Ezra’s interpretation of the expression <i>with all thy heart</i> appears likely from that which he stated, <i>And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart</i>.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Verse 6. This shows that <i>with all thy ‘heart’</i> refers to the rational soul, for in that case it is possible to say that these words shall be upon your “heart” meaning your rational soul. But if we are to interpret <i>with all thy ‘heart’</i> as referring to the desires, as explained earlier, then how can it be said that <i>these words</i> shall be upon your “heart” or your desires?</i> AND WITH ALL ‘M’ODECHA.’ The meaning thereof is “very exceedingly,”<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Literally: “very very much,” from the word <i>m’od</i> — muchness, abundance.</i> the purport being “love Him mightily.” And in the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 54 a.</i> it means “with all your wealth,” for the property of a person is called <i>m’od</i> (muchness, abundance) because it is described in terms of great quantity, just as it is called <i>hamon</i> (abundance, multitude): <i>Better is a little that the righteous hath than the ‘hamon’</i> (<i>abundance</i>) <i>of many wicked;</i><sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Psalms 37:16.</i> <i>behold, they are as all ‘hamon’</i> (<i>multitude of</i>) <i>Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">II Kings 7:13.</i> It is also called <i>chayil</i> (wealth): <i>They carry upon the shoulders of young asses ‘cheileihem’</i> (<i>their riches</i>);<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:6.</i> <i>I will give ‘cheilcha’</i> (<i>thy substance</i>) <i>and all thy treasures for a spoil;</i><sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 17:3.</i> <i>‘eth hachayil hazeh’</i> (<i>this wealth</i>).<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Further, 8:17.</i> The verse here is thus stating, “[Love Him] with all the abundance of your wealth.” Similarly, it is stated, <i>And like unto him</i> [King Josiah] <i>was there no king before him, that turned to the Eternal with all his heart, and with all his soul and with all ‘m’odo’</i> (<i>his wealth</i>),<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">II Kings 23:25.</i> because they volunteered in the removal of the idols and the observance of the Passover-offering.<br>The purport of “the love [of G-d]” has been explained by our Rabbis, the most explicit of their statements is what they said in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Eikev</i> 41.</i> “Perhaps you will say ‘I will study Torah in order that I be called wise, in order that I lead an academy, in order that I live long, or in order that I merit the World to Come.’<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 227, Note 346.</i> Therefore, Scripture says, <i>to love the Eternal your G-d</i> etc.”<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">Further, 11:13. “But whatever you do, do it out of love for G-d,” (Sifre) and ultimately the honor will certainly come (Rashi <i>ibid.</i>).</i> Now the reason why Moses constantly says to them: <i>that it may be well with thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 18</i> <i>and that thou mayest prolong thy days</i>,<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:40.</i> <i>that ye may live, and go in and possess the Land</i><sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 1.</i> [when in the light of the exhortation that we are to do the right thing only for the sake of the <i>love</i> of G-d], is that he admonishes them through reproofs to fear G-d, saying that if they will sin they will not possess the Land, or they will not prolong their days upon it. Or [another explanation] may be that the pious person must both love and fear G-d, and the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi, Berachoth IX, 8.</i> “Observe [His law] out of love, and observe it out of fear. Observe it out of love, for a lover does not despise, and observe it out of fear for if you come to reject [His authority], you will not do it.” This has already been explained in the words of the Sages.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">See in Rambam’s commentary to Mishnayoth, Aboth 1:3.</i> AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY UNTO THY CHILDREN etc. These clarified commandments have also been alluded to previously, for, since He enjoined in certain commandments, <i>It shall be a perpetual statute throughout your generations;</i><sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 3:17 — <i>that ye shall eat neither fat nor blood</i>.</i> <i>It is a sign between Me and the children of Israel forever;</i><sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Exodus 31:17. Reference is to the Sabbath.</i> <i>This is My covenant, which ye shall keep, between Me and you and thy seed after thee</i><sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Genesis 17:10. Reference is to circumcision.</i> — we are thus [obviously] commanded [to see to it] that our children know the commandments, and how shall they know [the precepts] unless we teach them. Similarly, the commandment <i>And thou shalt bind them for a sign upon thy hand, and they shall be for frontlets between thine eyes</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> has already been stated<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Exodus 13:9.</i> and here he [further] explained <i>and thou shalt bind them</i> meaning that they be placed [upon the arm and head and secured tightly] through tying. It also alludes to the knot [in the strap] of the phylacteries that, according to the tradition received by our Rabbis, is a law declared to Moses on Sinai.<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Menachoth 38 b.</i> He added here the commandment of the <i>Mezuzah</i><sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 173, Note 437.</i> — <i>And thou shalt write them upon the door-posts of thy house, and upon thy gates</i><sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> — which is not mentioned there. Perhaps this, too, is [merely] explained [here rather than being an entirely new commandment] since it has been suggested in the commandment, <i>and it be a memorial between thine eyes, that the law of the Eternal may be in thy mouth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Exodus 13:9. And since the <i>Mezuzah</i> is fastened to the upper third of the right-hand door-post, approximately at eye-level, it thus serves as a memorial of the law of G-d, for two portions of the Torah are written on its scroll of parchment.</i> The meaning of the expression <i>and upon thy gates</i><sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> is “and upon the door-posts of the <i>rest</i> of your gates,” such as the gates of cities and countries, similar to <i>within any of ‘thy gates’</i><sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Further, 17:2.</i> [which means “any of ‘your cities’ “]. AND IT SHALL BE, WHEN THE ETERNAL THY G-D SHALL BRING THEE etc. He mentions here that, with the increase of beneficence, Israel [i.e., each individual Israelite] should remember <i>the days of his affliction and of</i> his <i>anguish</i>,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 1:7.</i> when he was a servant in Egypt, and he is not to forget the G-d Who brought him forth out of that bondage to this goodness.<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">See Verse 12.</i> Instead he is always to remember His mercies and fear Him and serve Him as a servant does his master.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">See Verse 13.</i> And in the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Chullin 17 a.</i> the verse further alludes [to the law] that anything found in the <i>houses full of all ‘good’ things</i><sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> [that were occupied in the conquest of Canaan] may be used, even if they contained things forbidden by the Torah such as <i>kadli</i><sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">“Hindpart of the head with the neck.” In our text of Tractate Chullin 17 a, the reading is “<i>katlei</i> of swine,” which Rashi interprets to mean “dried swine.” See Numbers 31:23 — Vol. IV, p. 367.</i> of swine, or the produce of a vineyard sown with diverse seeds,<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">See further, 22:9; also Leviticus 19:9.</i> or fruits of the first three years of a tree.<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:23.</i> Even regarding cisterns, it is possible that in their construction forbidden materials were used in their coat of pitch [such as forbidden wine;<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">For example wine from grapes grown in a vineyard that had been sown with diverse kinds.</i> hence Scripture mentioned <i>and cisterns hewn out, which thou didst not hew</i><sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> to indicate that they, too, were permitted to them]. Or it may be that the cisterns are mentioned figuratively, to denote the abundance of good things, thus giving them mastery over all that was found in the Land both permissible and impermissible. Thus all forbidden articles were permitted to them except [for those that were forbidden as a result of] the prohibition of idols, as he will yet clarify, <i>thou shalt not covet the silver or the gold that is on them, nor take it unto thee</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Further, 7:25.</i> Therefore, he mentions here in the next section, <i>ye shall break down their altars</i>,<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 5.</i> to destroy the idols and their appurtenances. But whatever else was found in the Land was permissible. This permission lasted until they consumed the spoil of their enemies.<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:14: <i>and thou shalt eat the spoil of thine enemies</i>.</i> And some Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">This is the opinion of Rashi (Chullin 17a). See my Hebrew commentary p. 373.</i> say that this permission applied [only] to the seven years of [the] conquest [of the Land], and so it appears in the Gemara, in the first chapter of Tractate Chullin.<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">This is the opinion of Rashi (Chullin 17a). See my Hebrew commentary p. 373.</i> Now the Rabbi [Moshe ben Maimon] wrote in the Laws of the Kings and their Wars:<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Rambam’s Mishneh Torah (or Yad Hachazakah) encompasses the whole scope of Jewish law and consists of fourteen books, with each book divided into chapters. The Laws of the Kings and their Wars is found at the end of the fourteenth book. The text quoted is in 8:1.</i> “Armed soldiers, when they enter the border of the nations and loot from them, are permitted to eat <i>n’veiloth</i> and <i>treifoth</i><sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">See Vol. IV, p. 347, Note 14.</i> the flesh of swine and the like if they are hungry and do not find anything to eat except for these forbidden foods [i.e., only in the case of emergency are they permitted to eat these foods]. Similarly they may drink <i>yayin nesech</i> (wine dedicated to an idol). From tradition the Rabbis have learned: ‘<i>And houses full of all good things</i><sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> — the necks of swine and the like.’” But this is not correct. For it is not because of danger to life or of hunger alone in time of war that [forbidden foods] were made permissible; rather, after they captured the large and wealthy cities and settled in them, was the spoil of their enemies permitted to them. And not to all armed soldiers [in any war throughout does this law apply as the Rabbi seems to hold], but only to [those who conquered] the Land which He swore to [give to] our fathers, as is explained in the subject before us. [Rabbi Moshe’s ruling that the dispensation applies to] <i>yayin nesech</i> is also incorrect, for all forbidden articles pertaining to idolatry — the idols themselves, their appurtenances, and their offerings — are all forbidden as it is said, <i>thou shalt utterly detest it, and thou shalt utterly abhor it, for it is a doomed thing</i>.<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">Further, 7:26.</i> And if the Rabbi’s intent was to permit in wartime only wine which was merely under suspicion of having been dedicated to idolatrous worship [which is a Rabbinic prohibition] — why do we need a Scriptural interpretation for this? If Scriptural prohibitions were permitted [to them], could subjects of a Rabbinic decree be forbidden?! THOU SHALT FEAR THE ETERNAL THY G-D. The purport thereof is that after he commanded concerning the love of G-d, he mentioned that [one is] to fear Him so that he not sin and be punished. AND HIM SHALT THOU SERVE — to do whatever He commands you, like a servant who obeys the command of his master. It is possible that this is an allusion to the Service of the offerings to His Name. And so the Rabbis have said in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 85.</i> on the verse, <i>After the Eternal your G-d shall ye walk, and Him shall ye fear, and His commandments shall ye keep, and unto His voice shall ye hearken, and Him shall ye serve:</i><sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:5.</i> “Serve Him by [studying] His Torah, serve Him in His Sanctuary.” By this the Sifre meant to explain that after he admonished concerning the observance of all the commandments and hearkening to His voice, the expression <i>and Him shall ye serve</i> means to serve Him in the Sanctuary with offerings, songs and prostrations [that are prescribed] there. This is termed “service” as He said, <i>I give you the priesthood as ‘a service’ of gift</i>,<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:7.</i> and it further says, <i>And the Levites alone shall do ‘the service.’</i><sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 23. Now the service of the Levites was by song. Thus it is clear that song is also a service of G-d.</i> The Rabbis further interpreted [in the above-mentioned Sifre]: “Serve Him through His Torah,” meaning to study the Torah and meditate therein; this, too, is a “service” before Him. Accordingly, <i>and Him shalt thou serve</i> [mentioned in the verse before us] is also a reference to serving Him by the offerings. And Rabbi Abraham ibn Ezra wrote: “<i>Thou shalt fear the Eternal thy G-d</i> — you should not transgress the negative commandments; <i>and Him shalt thou serve</i> — fulfill the positive commandments.” But this is not correct, for he stated in the other verse [mentioned above], <i>and Him shall ye fear, and His commandments shall ye keep … and Him shall ye serve</i>.<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:5. This shows that the expression <i>and Him shalt thou serve</i> does not refer to the positive commandments, as Ibn Ezra says, for that charge is included in the phrase, <i>and His commandments shall ye keep</i>.</i> AND BY HIS NAME SHALT THOU SWEAR. This is not a commandment to swear [by His Name],<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">The intent is to differ with Rambam who, in his Sefer Hamitzvoth, enumerated this verse as one of the positive commandments wherein we are commanded to swear only by His Name whenever we are required to confirm or deny something under oath. See “The Commandments,” Vol. I, pp. 10-11.</i> but it is an admonishment that [in the event one is required to take an oath] he should swear only by His Name and not by the name of another deity. After this [injunction to swear only by the name of G-d] it is written, <i>Ye shall not go after other gods</i>,<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> meaning that you should not follow them in any of these matters: that you not fear them, that you not serve them, and that you not swear by their names. However, in the Gemara of Tractate Temurah<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">Temurah 3 b. See Note 66 in my Hebrew edition p. 374 that in our text of the Gemara there is a variant text.</i> the Rabbis interpreted this verse to teach that a true oath is permissible.<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">“Permissible” — but not obligatory in the sense that Rambam wrote of it (see Note 284 above).</i> Thus they said: “Why did the Merciful One state <i>and by His Name shalt thou swear</i>? Since it cannot refer to the oaths administered by the judges, because they have already been derived from the verse <i>the oath of the Eternal shall be between them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:10.</i> apply it to indicate that other oaths are permissible. And since it cannot refer to an oath by which one binds himself to perform a commandment, as that is derived from the expression, <i>and to Him shalt thou cleave</i>,<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Further, 10:20. “This constitutes a commandment that we swear by His Name to fulfill His commandments” (Ramban in his notes to Rambam’s Sefer Hamitzvoth, Positive Commandment 6).</i> then apply it to an oath about a non-sacred [i.e., a permissible, but non-obligatory] matter.”<br>Now, I have further seen the following text in the Tanchuma:<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Vayikra</i> 7.</i> “The Holy One, blessed be He, said to Israel: Do not think that it has been made permissible to you to swear by My Name. You are not permitted to swear by My Name even truthfully unless you possess all these qualities: <i>Thou shalt fear the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Further, 10:20. “This constitutes a commandment that we swear by His Name to fulfill His commandments” (Ramban in his notes to Rambam’s Sefer Hamitzvoth, Positive Commandment 6).</i> that you will be like those who were called ‘men who fear the Eternal G-d,’ such as Abraham,<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Genesis 22:12.</i> Job,<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Job 1:1.</i> and Joseph.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Genesis 39:9.</i> And <i>Him shalt thou serve</i>,<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Further, 10:20. “This constitutes a commandment that we swear by His Name to fulfill His commandments” (Ramban in his notes to Rambam’s Sefer Hamitzvoth, Positive Commandment 6).</i> that you will devote yourself to [the study of] Torah and [the observance of] the commandments and you will have no other preoccupation. Therefore it is stated, and <i>Him thou shalt serve. And to Him shalt thou cleave</i><sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Further, 10:20. “This constitutes a commandment that we swear by His Name to fulfill His commandments” (Ramban in his notes to Rambam’s Sefer Hamitzvoth, Positive Commandment 6).</i> — but is it possible for a human being to cleave to the Divine Glory? Has it not been stated, <i>For the Eternal thy G-d is a devouring fire</i>?<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:24.</i> But this statement is intended to teach you that whoever gives his daughter in marriage to a scholar who learns Torah and studies Mishnah, and who trades on his behalf and who benefits him from his wealth — of this He says, <i>and to Him shalt thou cleave</i>. If you possess all these virtues, you may swear [by My Name] and if not, you may not swear.” Thus far is the text of this Agadah. Thus, the interpretation of the verse [before us], <i>and by His Name shalt thou swear</i>, in the opinion of the Rabbis, is a grant of permission, that He allows us, as an expression of esteem, to do so. It is as if he had said, “<i>Thou shalt fear the Eternal thy G-d</i>; nevertheless you may swear by His Name and you need not fear doing so.” And because this permission is placed after the commands to fear G-d and to serve Him, the Rabbis inferred that there is no authorization to swear until after these virtues have been attained. Or Scripture may be stating <i>Thou shalt fear the Eternal thy G-d</i> and His awe will be so great upon you that His very Name will be an oath to you, so that even when you wish to confirm something you will swear by His Name even to your disadvantage and you will not misrepresent.<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 15:4.</i> And in the opinion of the Rabbis, the meaning of the expression <i>and Him shalt thou serve</i> is that you should act toward him at all times like a bondsman constantly in service before his master, considering the work of his master as primary and his own needs as casual, until, [resulting] from this [attitude] he attains what the Rabbis have said, “And let all thy deeds be done for the sake of Heaven.”<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Aboth 2:17.</i> For even bodily needs should be for the purpose of G-d’s worship. Thus a person should eat and sleep and attend to his needs to assure the existence of the body to serve G-d. This is similar to what the Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 9:8.</i> “<i>And G-d saw every thing that He had made, and, behold, it was very good</i><sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Genesis 1:31.</i> — this refers to sleep. Is sleep good? [It is ‘good’] because, if a person sleeps a little, he rises and engages in the study of Torah.”<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Vol. I, pp. 58-59.</i> Thus, in satisfying bodily needs, one should concentrate upon the verse <i>I will praise the Eternal while I live; I will sing praises unto my G-d while I have my being</i>.<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">Psalms 146:2. See also Vol. III, pp. 282-284.</i> This is a correct interpretation. YE SHALL NOT TRY THE ETERNAL YOUR G-D, meaning AS YE TRIED HIM IN MASSAH. You are not to say “If the Eternal is among us to perform miracles on our behalf or, if we succeed when we worship Him <i>and we have plenty of food, and are well</i>,<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 44:17.</i> then we will observe His Torah.” For that was the intent of the people there [in Massah]<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Exodus 17:7.</i> that they would see that if G-d would provide water for them through a miracle from Himself, they would follow Him in the wilderness, and if not, they would forsake Him. This was considered a great sin on their part, for, after it had been confirmed to them with signs and wonders that Moses was a prophet of G-d <i>and that the word of the Eternal in</i> his <i>mouth</i> was <i>truth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 17:24.</i> it was no longer proper to do anything as a test. Whoever does it, is not testing [the credibility of] the prophet, it is only G-d blessed be He, whom he is testing to determine whether <i>the Eternal’s hand waxed short</i>.<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Numbers 11:23.</i> He prohibited for all generations to test the Torah or the prophets because it is not proper to worship G-d by being skeptical or by requesting a wonder or some test, since it is not G-d’s will to perform miracles for all men at all times.<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 172 (at end of page).</i> Nor is it fitting to serve Him in order to receive a reward.<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Aboth 1:3.</i> Instead, should one find suffering and misfortune [as a result of] serving Him and walking in the ways of the Torah, it is proper that he accept everything as a just judgment and he should not say, as the wicked ones of our people said, <i>And what profit is it that we have kept His charge, and that we have walked mournfully, because of the Eternal of hosts?</i><sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:14.</i> Scripture states here <i>Ye shall diligently keep the commandments of the Eternal your G-d, and His testimonies</i>,<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> [alluding] that these are the miracles which He did for you of old in order that they be a testimony for you, such as the Passover, the Unleavened Bread, and the Booth. And you should keep <i>His statutes</i><sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> even though you do not know their purpose for, in truth, He will benefit you in the end. There is no need for verification of the Torah and the commandments since it has been confirmed to you that it is from Him, blessed be He. Similarly, if any prophet has [previously] been tested and confirmed as a true prophet with signs and wonders in accordance with the law of the Torah,<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">See Mishneh Torah, <i>Hilchoth Yesodei Hatorah</i> 7:7.</i> you must not challenge his words regarding any reward or punishment he tells you about, and have no doubt about His power, exalted be He, [to bring it about]. Rather, you are to believe in His Torah and believe in His prophets and you will prosper. Thus he has assured us that ultimately the honor will surely come through possession of the Land and triumph over the enemies, for this was the great beneficence that was necessary for that generation. Thereafter he said that for future generations there was no need for testing [the reward for] the observance of the commandments; instead, they are to inquire of their fathers and their elders and they [the fathers and elders] will tell them of the veracity of the Torah and the commandments, as he will explain [in the verse], <i>When thy son asketh thee</i><sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> — up to the conclusion of the section. AND THOU SHALT DO THAT WHICH IS RIGHT AND GOOD IN THE SIGHT OF THE ETERNAL. In line with the plain meaning of Scripture the verse says, “Keep the commandments of G-d, His testimonies, and His statutes, and, in observing them, intend to do what is right and good in His sight only.” And [the expression in the verse before us] <i>that it may be well with thee</i> is a promise, stating that, when you will do that which is good in His eyes, it will be well with you, for G-d does <i>good unto the good, and to them that are upright in their hearts</i>.<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Psalms 125:4.</i> Our Rabbis have a beautiful Midrash on this verse. They have said:<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in Rashi. See Baba Kamma 100 a.</i> “[<i>That which is right and good</i>] refers to a compromise and going beyond the requirement of the letter of the law.”<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Literally: “within the line of justice,” or the application of the dictates of conscience beyond the strict line of the law.</i> The intent of this is as follows: At first he [Moses] stated that you are to keep His statutes and His testimonies which He commanded you, and now he is stating that even where He has not commanded you, give thought, as well, to do what is good and right in His eyes, for He loves the good and the right. Now this is a great principle, for it is impossible to mention in the Torah all aspects of man’s conduct with his neighbors and friends, and all his various transactions, and the ordinances of all societies and countries. But since He mentioned many of them — such as, <i>Thou shalt not go up and down as a talebearer;</i><sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:16.</i> <i>Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge;</i><sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 18.</i> <i>neither shalt thou stand idly by the blood of thy neighbor;</i><sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:16.</i> <i>Thou shalt not curse the deaf;</i><sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> <i>Thou shalt rise up before the hoary head</i><sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 32.</i> and the like — he reverted to state in a general way that, in all matters, one should do what is good and right, including even compromise and, going beyond the requirements of the law.<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Literally: “within the line of justice,” or the application of the dictates of conscience beyond the strict line of the law.</i> Other examples are the Rabbis’ ordinances concerning the prerogative of a neighbor,<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Baba Metzia 108 a. This is the right of pre-emption — that a neighbor has the primary right to purchase an adjoining property before, or in preference, to others.</i> and even what they said [concerning the desirability] that one’s youthful reputation be unblemished,<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Taanith 16 b. This is given as one of the requirements of the deputy, who leads the congregation in prayer.</i> and that one’s conversation with people be pleasant. Thus [a person must seek to refine his behavior] in every form of activity, until he is worthy of being called “good and upright.” WHEN THY SON ASKETH THEE IN TIME TO COME, SAYING: ‘WHAT MEAN THE TESTIMONIES, AND THE STATUTES, AND THE ORDINANCES etc.?’ The meaning thereof is that first he will ask, “These commandments called <i>testimonies</i> — to what do they testify?” For they are a memorial to His wonders<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 111:4.</i> and witnesses thereof, such as the Unleavened Bread, the Booth, the Passover, the Sabbath, the phylacteries, and the <i>Mezuzah</i>. [Then he will ask] “What are <i>the statutes</i>?,” for their reasons are hidden in the Torah. Of <i>the ordinances</i> he will inquire: “What are the ordinances that we enforce in these commandments — stoning him who does work on the Sabbath, burning him who has intercourse with a woman and her mother, and administering forty lashes to him who sows mixed seeds?” For the ordinances pertaining to the social order of countries — such as the laws of the ox, the pit, the guardians, and the rest of the laws of the Torah — are righteous and good, <i>all that see them acknowledge them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 61:9.</i> [and of these they do not ask]. Now concerning the answer to this question, he commanded that we relate to the inquirer the whole subject of the exodus from Egypt,<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">Verses 21-23.</i> the intent thereof being as He stated in the Ten Commandments, <i>Who brought thee out of the land of Egypt</i>,<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:6.</i> directing us that we inform the inquiring son that the Eternal is the Creator [through Whom everything has come into existence] by His will and power, as has been made clear to us by the exodus from Egypt. This is the sense of the expression [<i>And the Eternal showed signs</i> …] <i>‘before our eyes,’</i><sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> for it is we who know and are witnesses of the signs and wonders, for we saw there that the Eternal is our G-d, <i>He is the G-d in heaven above and upon the earth beneath</i>, and <i>there is none else</i>.<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:39.</i> All this was made known through the departure from Egypt, as I have explained in the first commandment.<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:2. Vol. II, pp. 285-286.</i> Thus it befits us to give honor to His Name, for He is our Creator, and [He] has magnified His mercy upon us, and He <i>commanded us to do all these statutes</i><sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> mentioned in the testimonies, statutes, and ordinances [about which the son had asked]: <i>to fear Him</i><sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> by performing [commandments known as] <i>the testimonies</i> which are a memorial to His wonders;<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 111:4.</i> <i>for our good</i><sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> through performance of [commandments known as] the statutes for they are good, there being no statute which contains any evil, although their reasons have not been clarified to all people;<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">But to the Sages of Israel the reasons of the statutes were revealed. See Ramban further, 22:6.</i> <i>that He might preserve us alive</i><sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> through [the commandments called] <i>the ordinances</i>. For we shall live by all [three kinds of commandments] together as they are all good, containing nothing harmful at all, but instead they all ultimately result in good life. Thus we are obliged to do the will of the Creator Who is our G-d, and we are His people, <i>and the flock of His hand</i>,<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">Psalms 95:7.</i> and there is nothing but good in all of His commandments. And what is more, <i>it shall be accounted virtue unto us before the Eternal our G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Verse 25.</i> and He will give us good reward for observing all these commandments. The verse refers to the reward for the observance of the commandments as “righteousness” [in the sense of charity] for the bondsman who was bought by his master is obliged to serve him [and has no claim to payment for his service]. If the master gives him payment for his service, he does an act of righteousness with him. THE ETERNAL THY G-D HATH CHOSEN THEE TO BE HIS OWN TREASURE. For you have <i>no chief, overseer, or ruler</i><sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 6:7.</i> among all the angels on high, but you are the treasure of G-d under His power, and, therefore, you should not go astray to serve idols from among the gods of the peoples. I have already mentioned this many times.<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:25; also above, 4:15, etc.</i> This is the sense of the verse, <i>The Eternal did not set His love upon you, nor choose you, because ye were more in number than any people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> for it would have been proper that the King’s [chosen people should] be the most numerous, as it is written, <i>In the multitude of people is the king’s glory</i>,<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 14:28.</i> and that He appoint captains of the host at the head of the rest of the people.<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">See further, 20:9.</i> <i>But you are the fewest</i> [<i>of all peoples</i>] — nevertheless He craved you and chose you! CHASHAK’ (HE TOOK DELIGHT). The meaning thereof is that He had “bound” Himself with you with a mighty bond that He will never be separated from you, similar in expression to <i>‘vachashukeihem’</i> (<i>and their fillets</i> — silver threads encircling the pillars of the Tabernacle) <i>shall be of silver</i>.<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Exodus 27:10.</i> <i>And He has chosen you</i> from among all peoples that you be His treasure and inheritance, for “being chosen” always implies selection from others. And he stated the reason, <i>But because the Eternal loved you</i><sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> He chose you, meaning, He saw you to be worthier than all peoples to be loved by Him and to be chosen for love. He mentioned for this no [other] reason except that you were chosen [because of His love for you], for he who is chosen to be loved, is known to be ready to suffer whatever comes upon him from his lover, and the Israelites are more qualified for that than any other people. As the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Beitzah 25 b.</i> “Three [creatures] are of strong character, Israel among the nations etc.,” for Israel has stood by Him in all trials. [When challenged by the nations, Israel has stubbornly declared,] “Either [we remain loyal] Jews or [we will be] nailed to the stake.”<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Shemoth Rabbah 42:9.</i> And the purport of the word <i>you</i> [<i>and He chose ‘you’</i>] is “because of your fathers,” who became so worthy that He swore to them<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> in order that no sin should cause [His] promise [to them] to be nullified. Therefore He brought you out from the land of Egypt with a mighty hand. <i>And He redeemed you</i><sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> — this is an allusion that He smote them in your stead, similar to what is said, <i>I have given Egypt as thy ransom, Ethiopia and Seba for thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 43:3.</i> KNOW THEREFORE from the [circumstances of the] departure from Egypt THAT THE ETERNAL THY G-D, HE IS G-D Who created heaven and earth, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:26.</i> And know furthermore from this that He is THE FAITHFUL G-D Whose word shall not return void,<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 55:11.</i> and WHO KEEPETH THE COVENANT AND MERCY WITH THEM THAT LOVE HIM, AND KEEP HIS COMMANDMENTS, who fear His Name, TO A THOUSAND GENERATIONS of their seed, just as He kept for you the covenant of your fathers. And know further that He <i>repayeth them that hate Him</i><sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> the recompense of their wickedness to the face of each one of them <i>to destroy them</i>, just as He destroyed the Egyptians and did not delay [in bringing punishment] to them. Now this attribute that he mentioned is true forever. Thus although <i>there is a wicked man that prolongeth his life in his evil-doing</i>,<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 7:15.</i> it happens to him only because of this above-mentioned attribute that He is the Keeper of Mercy, and he [the wicked] has done some good which must be recompensed. If so, there are among the attributes of the Holy One, blessed be He, but two ways [of dealing with people]: He repays good for good, and evil for evil.<br>It is possible that <i>those that hate Him</i> [mentioned here as destined to be destroyed without delay] are those confirmed sinners who deny His existence and have no merit at all. As the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">Koheleth Rabbah 7:32.</i> “Rabbi Yashiyah said: Because of three things the Holy One, blessed be He, is long-suffering to the wicked in this world: they may repent, or they have observed commandments for which the Holy One, blessed be He, repays them their recompense in this world, or perhaps righteous people will descend from them. For so we find that He was long-suffering with Ahaz,<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">A wicked king of Judah (II Kings 16:1-5).</i> and Hezekiah came from him; so also to Amon,<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:19-22.</i> and Josiah came from him; and so also to Shimei,<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">The son of Gera, the Benjamite who cursed David (I Kings 28).</i> and Mordecai came from him.”<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">Esther 2:5.</i> Thus all these [three above categories] are not included in [the term] <i>those that hate Him</i>. Now there is a secret in the expression <i>‘el panav’</i> (<i>to his face</i>) [<i>And He repayeth ‘them’ that hate Him ‘el panav’</i> — “to his face”]<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">The point is that since the verse begins with the plural [<i>‘those’ that hate Him</i>], why does it change to the singular [<i>to ‘his’ face, to destroy ‘him’</i>]? Ramban alludes to the secret of the transmigration of the soul, so that at some future generation the recompense is still to “the face” of the sinner after he has been rewarded for the good he has done (Abusaula).</i> as applying to a wicked man who has a good [i.e., a happy and prosperous] life.<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 7 a.</i> And then he returns to say, <i>Thou shalt therefore keep the commandment</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> meaning: “<i>therefore keep the commandment, and the statutes, and the ordinances</i> so that you should not be among those who hate Him, who are destroyed, but instead you should be of <i>those that love Him and keep His commandments</i><sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> who are remembered for good and for life.”<br>Eikev AND IT SHALL COME TO PASS ‘EIKEV’ YE HEARKEN. <i>Eikev</i> means “because.” So also, <i>‘eikev’</i> (<i>because</i>) <i>that Abraham hearkened to My voice</i>.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Genesis 26:5.</i> And Rashi wrote: “If you will hearken even to the lighter commandments which a person usually treads upon with his ‘heels’ [i.e., those commandments which a person is inclined to treat lightly] then G-d will keep His promise to you.”<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Rashi thus explains <i>eikev</i> as meaning “heel, footprint.” — The term “lighter commandments” thus means “lighter” in the sense that people regard them lightly because they think that the reward for their observance is of minor significance, and therefore, “they tread upon them with their heels,” so to say. But, as Scripture continues, these people are mistaken, since the reward for even these commandments is boundless.</i> Now Scripture mentions <i>the ordinances</i> [<i>And it shall come to pass ‘eikev’ ye hearken to these ‘ordinances’</i>]<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">In other words, according to Rashi, that the verse is speaking of the “lighter commandments,” the question arises why are <i>the ordinances</i> mentioned here? It must be that the sense of the verse is as follows: “If you will hearken to those commandments which a person is inclined to treat lightly, such as the ordinances about monetary matters — then etc.” Thus, the reason ordinances are singled out more than statutes and testimonies is that Scripture wants to teach us that we should not hold them in disdain despite the fact that they deal merely with monetary matters.</i> perhaps because he admonishes them not to be disdainful of the lightly-esteemed ordinances such as the laws pertaining to monetary matters.<br>And the commentators<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak.</i> have said that the meaning of the word <i>eikev</i> is that “in the end” there will be reward. Similarly, <i>in keeping them</i> [the ordinances of G-d] <i>‘eikev rav’</i> (<i>there is</i> [in the end] <i>great reward</i>).<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Psalms 19:12.</i> The verse here is thus stating: “and the end [the ultimate consequence] of your hearkening to the ordinances and your observing them is that G-d shall keep the covenant and the mercy, <i>and He will love thee</i>. ”<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> This is correct, for in the Sacred Language the beginning of anything is called <i>rosh</i> [literally: “head”], as it is said, <i>‘rosh’</i> (<i>the beginning of</i>) <i>Thy word is truth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:160.</i> So also is the leader of the generation called “the head of the people,” and the best of spices is called <i>rosh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Exodus 30:23. <i>Take also unto thee ‘b’samim rosh’</i> (<i>‘the chief’ spices</i>).</i> Similarly, the conclusion of any matter is called <i>akeiv</i> (heel) as the Sacred Language adopts these figurative expressions from the human body; and thus “the head” is the beginning while “the heel” is the conclusion and end of the body. Scripture also speaks of <i>the head</i> and <i>the tail</i><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:13: <i>And the Eternal shall make thee the head and not the tail</i>.</i> [with reference to people], figuratively using the body of the animal.<br>And Onkelos rendered the word <i>eikev</i> as <i>chalaf</i> (“in exchange for”), like <i>‘cheilef’</i> (<i>in return for</i>) <i>your service</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:31.</i> Onkelos thus made it an expression of “roundabout” [the end result of a series of events], derived from the verse, <i>and ‘he’akov</i> (<i>the crooked</i>) <i>shall be made straight</i><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:4. — I.e., the return of the exiles to Jerusalem will be unimpeded.</i> — that is, the circuitous road which goes roundabout [will become a straight, level path]. So also <i>‘akubah’ of blood</i><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Hosea 6:8.</i> means “it is surrounded and encircled” [with blood]. The verse here is thus stating [according to Onkelos]: “and it shall come to pass that the effect caused by your hearkening to the ordinances and your performing them will be that G-d will keep His covenant with you.” He has explained it well. A similar expression is <i>‘biglal’</i> (<i>for the sake of</i>) <i>this thing</i><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Further, 15:10.</i> which means “on account of,” from the word <i>‘v’gal’lu’</i> (<i>and they roll</i>) <i>the stone</i>.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Genesis 29:8.</i> Similarly it is my opinion that every expression of <i>akeivah</i> is a term denoting “circle” or “circuit.” Thus: <i>‘akov haleiv’</i> (<i>the heart is deceitful</i>);<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 17:9.</i> <i>‘vaya’akveini’</i> (<i>and he hath gotten the better of me</i>) <i>these two times;</i><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Genesis 27:36.</i> <i>but Jehu did it ‘b’akbah’</i> (<i>in subtlety</i>)<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">II Kings 10:19.</i> — all these being expressions of “rolling” and “circling.” Therefore they called Jacob “Jeshurun”<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Further, 33:5. See also above, 2:10 (towards the end).</i> [from the root <i>yashar</i> (straight and upright)] because the opposite of “the deceitful one” is he who is “upright” [as indicated by the name “Jeshurun”]. Similarly, the end-part of the foot, called <i>akeiv</i> — as it is said, <i>and his hand seizing ‘ba’akeiv</i> (<i>the heel</i>) <i>of Esau</i><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Genesis 25:26.</i> — is so called because of its roundness, just as the [Sacred] Language calls the middle part [palm and sole] of the hand and foot <i>kapoth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:11: <i>And I gave the cup into ‘kaph’</i> (<i>the hand of</i>) <i>Pharaoh</i>. Ezekiel 1:7: <i>‘v’kaph’ (and the sole) of their feet</i>.</i> because of their being shaped like golden <i>kapoth</i> (spoons). This usage [of the term <i>akeiv</i>] is common in the [Sacred] Language, just as the Rabbis have said in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>V’zoth Habrachah</i> 343.</i> “<i>At His right hand was a fiery law unto them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Further, 33:2.</i> When the word came forth from the mouth of the Holy One, blessed be He, it would go by way of the right hand of the Holy One to the left of Israel, <i>v’okeiv</i> (and it encircled) the camp of Israel twelve miles by twelve miles.” So also is the expression:<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Baba Kamma 113a.</i> “they come upon him <i>ba’akifin</i>,” meaning “with circuitous and subtle arguments,” like the word <i>akeivin</i> as these two letters [the <i>veth</i> and the <i>fei</i>] were considered by the Sages to be interchangeable, as I have already explained.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:20. See also Exodus 15:10 — Vol. II, p. 198.</i><br>He mentioned <i>these ordinances</i><sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi who explained that the word <i>eikev</i> suggests “the lighter commandments” [as explained above] we understand why the verse singles out only <i>these ordinances</i> [and not the statutes etc.] because the <i>ordinances</i>, applying as they do to monetary matters, are often treated lightly by people; hence the need by Scripture to warn against it. But according to the interpretation of Onkelos and Ramban that <i>eikev</i> means “in return for,” and the verse refers to the reward for observing the commandments, the question arises why did Scripture single out only <i>the ordinances</i>? Ramban proceeds to answer this question: “He mentioned <i>these ordinances</i> in order etc.”</i> in order to warn exceedingly concerning the ordinances [i.e., judgments], for it is impossible that of a large nation, everyone be heedful of all commandments so as not to transgress any of them, and it is only through the judgments [of the court] that they establish [the firm authority of] the Torah, just as it says of them, <i>and all Israel shall hear, and fear</i>.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Further, 21:21.</i> Moreover, many people will have pity [and refrain from] stoning a man or burning him after the transgression had been committed, as it is said, <i>Thine eye shall not pity him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:13.</i> Then also they might fear the mighty ones as well as those who lead astray, as it is said, <i>ye shall not be afraid of the face of any man, for the judgment is G-d’s</i>,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:17.</i> and in the case of the false prophet it says, <i>thou shalt not be afraid of him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Further, 18:22.</i> He mentioned all these in the case of an inciter [to worship idols] saying, <i>thou shalt not consent unto him, nor hearken unto him; neither shalt thine eye pity him, neither shalt thou spare, neither shalt thou conceal him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:9.</i> warning <i>nor hearken unto him</i><sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:9.</i> because of his misleading [you], <i>neither shalt thine eye pity him</i><sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:9.</i> because of the pity that compassionate people show towards the condemned, and <i>neither shalt thou conceal him</i><sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:9.</i> by remaining silent [and not presenting testimony against him] because of his might and fear of members of his family. VA’AHEIVCHA’ (AND HE WILL LOVE THEE). The meaning thereof is that when you will observe the ordinances [i.e., the judgments] out of a love for G-d, He will love you as well. It is possible that <i>va’aheivcha</i> is transitive, meaning that He will cause you to be beloved by the families of those judged [to punishment] and you will not be hated because of [what you have done to] them. <i>And He will bless thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">In Verse 13 before us.</i> that <i>there shall no evil befall thee</i><sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Psalms 91:10.</i> because of the judgment [you have rendered]. <i>And He will multiply thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">In Verse 13 before us.</i> that you will not be diminished because of the death of the transgressors, even if many are slain such as the people of an apostate city.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:13-19.</i> AND THE ETERNAL WILL TAKE AWAY FROM THEE ALL SICKNESS — ordinary ailments which occur in the world. He further mentioned <i>all the evil diseases of Egypt</i> to assure the people that <i>He will inflict them on all who hate thee</i>. Or it may be that he is intimating that by observing the ordinances, they will be saved from them [these evil diseases], but if they do not observe them, they [the diseases] will come upon them just as they did come upon the Egyptians, as is stated in the chastisement: <i>And He will bring back upon thee all the diseases of Egypt</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 28:60.</i> I have already explained this in the section <i>And it came to pass, when Pharaoh had let the people go</i>.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:26 (Vol. II, pp. 212-213).</i> Now he mentioned as the first among the ordinances, the duty to demolish and destroy the idol-worshippers.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> Therefore he said, <i>‘v’achalta’</i> [literally: “and thou shalt eat”] <i>all the peoples</i>,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> meaning that you should destroy them, similar to what is said, <i>for they are bread for us;</i><sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:9.</i> <i>for ‘achal’</i> (<i>he hath devoured</i>) <i>Jacob;</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Psalms 79:7.</i> <i>‘va’achaluhu’</i> (<i>yea, they have devoured him</i>) <i>and consumed him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 10:25.</i> and so also many similar expressions. He states <i>thine eye shall not pity them</i><sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> as I have mentioned,<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Above in Verse 12.</i> for, through [undue] pity of the judges all law will be destroyed. THOU MAYEST NOT BE ABLE TO CONSUME THEM SPEEDILY. He is assuring them that G-d will destroy them all and send the hornet among them to destroy <i>they that are left and they that hide themselves</i>,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> and thus they will all [ultimately] perish. He states, however, that He will not completely destroy them in war in one day, nor will He <i>drive them out</i> of the Land <i>in one year, lest the Land become desolate, and the beasts of the field multiply against thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:29.</i> And He assured them further that those [of the peoples] that are left, will not be the majority, but that G-d <i>shall confound them with a great confusion</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> and most of them will be destroyed by the hand of Israel. And so he said, <i>He will destroy them, and He will bring them down before thee; so shalt thou drive them out, and make them to perish quickly</i>,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Further, 9:3.</i> [meaning] that you will destroy most of them quickly, but they will not be completely vanquished <i>until thou be increased, and inherit the Land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:30.</i> AND HE SHALL DELIVER THEIR KINGS INTO THY HAND, AND THOU SHALT CAUSE THEIR NAME TO PERISH — until they <i>shall have no name abroad</i><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Job 18:17. No outside nation will therefore come to their help.</i> — and the Israelites will destroy all who stand up to oppose them. This is similar to what is stated in the Book of Joshua, <i>For it was of the Eternal to harden their hearts, to come against Israel in battle, that they might be utterly destroyed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Joshua 11:20.</i> and not a king was left to them [the Canaanites] in the Land as all their kings fell [in battle].<br>And Rashi wrote: “<i>Lest the beasts of the field increase upon thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">In Verse 22.</i> But is it not true that when they do His will [as the section begins: <i>And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances</i> etc.] they will have no fear of the beasts, as it is said, <i>and the beasts of the field shall be at peace with thee</i>?<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Job 5:23.</i> But [this assurance is stated because] it was manifest before Him that they were destined to sin.” These are the words of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Eikev</i> 50, with many changes.</i> Now, even though this section is stated as a promise [and any reference to future sin apparently contradicts the principle of man’s freedom of choice], I have already mentioned<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:25.</i> that, in the Book of Deuteronomy, Moses our teacher both assures and warns. He alludes to the fact that their merits will not be sufficient to destroy all the people at once and for Him to <i>cause evil beasts to cease out of the Land</i><sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:6.</i> as promised to them in the section <i>If ye walk in My statutes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> Instead it will be as he said [here] that they will, in the first stage [of the conquest], destroy most of them together with their kings, and, afterwards, they that are left will be destroyed. THOU SHALT NOT COVET THE SILVER OR THE GOLD ON THEM. The verse omits the word <i>asher</i> (which), [and the meaning is]: <i>thou shalt not covet the silver or the gold</i> which is <i>on them</i>, these being the ornaments of the idols. Thus he first commanded to burn the idol itself, this [being expressed in the statement] <i>The graven images of their gods shall ye burn</i>,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">In Verse 25 before us.</i> and then he also prohibited the ornaments that are upon them. He further warned, <i>And thou shalt not bring an abomination into thy house, lest thou be a doomed thing like it</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> in order to prohibit benefit derived from any aspect of idol-worship — the idol itself, its appurtenances, its offerings, and its ornaments. ALL THE COMMANDMENT. The purport of it is to state: “Although I have admonished you [specifically] with respect to <i>the ordinances</i>,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:12.</i> <i>all the</i> [other] <i>commandments shall ye observe to do</i> also, for in observing all of them [the ordinances and the commandments] you will live and be fruitful in the fruit of the body, the fruit of the cattle, and the fruit of the ground,” all as mentioned above.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> AND THOU SHALT REMEMBER ALL THE WAY WHICH THE ETERNAL THY G-D HATH LED THEE etc. He is stating that you can realize that in the observance of the commandments is entailed the perfect good and there will not be <i>the righteous forsaken, nor his seed begging bread</i>,<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Psalms 37:25.</i> for G-d supported you in the wilderness with the performance of a great miracle because you followed after His commandments. I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Exodus 16:4 (Vol.II, pp. 221-222).</i> in the section of the manna [the verse before us], <i>that He might afflict thee, to try thee, to know what was in thy heart, whether thou wouldest keep His commandments, or no</i>, for [the manna itself] was a great trial to them. They did not know what counsel to adopt for themselves when they entered the great wilderness, a place of no food, and they had none of the manna [in reserve because it could not be stored from day to day] but each day’s portion came down on its day, <i>and as the sun waxed hot, it melted</i>,<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> although they hungered mightily after it. All this they did to keep the commandment of G-d, to follow as He commanded. Now G-d could have led them through the [populated] cities that were around them, but instead He brought them into this trial [of never having any food in reserve] for He knew that as a result [of this experience] they would keep His commandments forever. AND HE FED THEE WITH MANNA, WHICH THOU KNOWEST NOT, NEITHER DID THY FATHERS KNOW. The purport thereof is that you did not know about the manna that you could live by it for many years, nor did such a tradition reach you from your fathers. Or he [Moses] may be saying that He has done with you this great kindness which your holy fathers [i.e., the patriarchs] did not obtain, for, although they walked after Him wherever He commanded them, as is stated, <i>Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house</i>,<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Genesis 12:1.</i> yet their eminence did not suffice that He should support them with <i>the corn of heaven</i><sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Psalms 78:24.</i> as He did for you. And so the Rabbis have said in the Midrash Bamidbar Sinai Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Bamidbar Rabbah 1:2.</i> “Because of the merit of Moses you ate the manna that your holy fathers did not see, as it is said, <i>neither did thy fathers know</i>.” And he explained that He did this in order to inform them that it is He Who preserves man with whatever He decrees, and if so <i>observe</i> His <i>commandments, and live</i>.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 4:4.</i><br>It is possible to explain that the expressions <i>And He afflicted thee, and suffered thee to hunger, and fed thee with manna</i> refer to different subjects. He is stating that He afflicted you when you travelled in the wilderness for forty years, similar to the verse, <i>He afflicted my strength in the way</i>,<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Psalms 102:24.</i> [meaning that travel drains the strength]. <i>And He suffered thee to hunger</i>, at the beginning [of the journey in the wilderness] as the people said, <i>to kill this whole assembly with hunger</i>,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Exodus 16:3.</i> and afterwards He fed you with the manna to make you aware that <i>by every word that proceedeth out of the mouth of the Eternal doth man live</i>.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 before us.</i> So also, <i>Who fed thee in the wilderness with manna, which thy fathers knew not</i>,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 16.</i> telling them of the miracle that was done to them. And the expression <i>that He might afflict thee</i> [further in Verse 16] reverts to that which he said [in the preceding Verse 15], <i>Who led thee through the great and dreadful wilderness, wherein were serpents, fiery serpents, and scorpions, and draught</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15. In other words, since according to Ramban’s interpretation before us, the expression <i>that He might afflict thee</i> refers not to the manna but to the journey through the wilderness, then we must also say that the expression <i>that He might afflict thee</i> in Verse 16 preceding the subject of the manna (Verse 17) is to be interpreted as reverting to the beginning of Verse 15, where the subject of the wilderness is mentioned.</i> But that which He said in the section of the manna, <i>that I may, try them, whether they will walk in My law or not</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Exodus 16:4.</i> means that I will provide them their needs and fulfill their request and [then] see if they will hearken to Me <i>when goods increase</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:10. It is the evil of riches which leads to temptation (Proverbs 30:8).</i> This is in consonance with the plain meaning of Scripture, but the first interpretation is true and correct. THY RAIMENT WAXED NOT OLD UPON THEE. “The clouds of [Divine] Glory brushed their garments and pressed them so that they looked like freshly ironed articles; and so it was with their children, as they grew their garments grew with them.” This is Rashi’s language and also are the words of Agadah.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Shir Hashirim Rabbah 4:23.</i> But Rabbi Abraham ibn Ezra wrote: “Other scholars say that they took many garments out [of Egypt]. And it is possible that it was not in the nature of the manna to produce perspiration [thus enabling their garments to last so long]. And so also he stated that <i>neither did thy feet swell</i>, meaning that He gave them strength or that He led them slowly.” But his [Ibn Ezra’s] words are not correct, for Moses mentions this to them in order to say that upon observing the commandment [of G-d] they will have food and raiment, and renew [their] strength, even as they lived by the manna forty years and they had garments, <i>and the way with</i> their <i>feet</i> they <i>treadeth not</i>.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 41:3.</i> All of this was miraculous, <i>for by every thing that proceedeth out of the mouth of the Eternal doth man live</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 before us.</i> and becomes supported. And if you were to cover a rafter with a new cloth it would wear out in forty years even though there is no perspiration, <i>how much less man, that is a worm</i>.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Job 25:6.</i> AND THOU SHALT CONSIDER IN THY HEART, THAT, AS A MAN CHASTENETH HIS SON, placing upon him the yoke of instruction for his benefit, as it is said, <i>Chasten thy son, for there is hope; but set not thy heart on his destruction</i><sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 19:18.</i> — SO THE ETERNAL THY G-D CHASTENETH THEE, at first with the affliction of the wilderness and the trial with the manna so that the goodness of the Land and its fruits should be pleasing to you. Therefore walk after Him, <i>for the Eternal thy G-d bringeth thee into a good Land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> A LAND OF BROOKS OF WATER. The meaning thereof is that it is <i>like a watered garden</i>,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 58:11.</i> and it is not necessary to irrigate it by foot <i>as the land of Egypt</i>, as it will yet be stated,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Further, 11:10.</i> for <i>it drinketh water as the rain of heaven cometh down</i>.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11.</i> Now he explained [here] that <i>fountains and depths, come out in deep valleys and mountains</i>,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 before us.</i> and from there the brooks flow in the Land, the purport of the verse being <i>“fountains and</i> the fountains of <i>the depths, ”</i> like: <i>when the ‘fountains of the deep’ showed their might;</i><sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 8:28.</i> <i>the fountains of the great deep</i>.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Genesis 7:11.</i> The reason [for referring to both sources: fountains, and fountains of the deep] is that there are some fountains that flow from the very moisture of the mountains which has been absorbed by them from the rains, or from the clouds that ascend upon them, these being called “fountains” [or “springs”] as it is said, <i>unto all the springs of water</i>,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">I Kings 18:5.</i> <i>the flint</i> [He turned] <i>into a fountain of waters</i>.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Psalms 114:8.</i> There are other kinds of fountains which come forth from the interior of the depth, these being called “deep waters” that is to say, the fountains of the depths. The verse is thus stating that both [kinds of fountains] <i>come out in deep valleys and mountains</i>. A LAND WHOSE STONES ARE IRON. The meaning thereof is that in the place where you expect stones, you will find iron, for it will be mined from the dust thereof.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">See Job 28:2.</i> He thus brought them the joyful message that in the Land of Israel there is a quarry of copper and iron which are a great necessity for the inhabitants of the Land, and <i>thou shalt not lack any thing in it</i>. But [the absence of] a source of silver and gold<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 1.</i> is no deficiency in a land. And in the Targum Yerushalmi I have seen it rendered: “a Land whose stones are as bright as iron,” meaning to say that Scripture is praising the Land because in it there will be found quarries of <i>great stones, costly stones</i>,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">I Kings 5:31.</i> hewn stones with which to build houses, walls, and towers, unlike the land of Egypt and many lands where people <i>dwell in houses of clay</i><sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Job 4:19.</i> and their houses may become their graves [from excessive rains].<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Yoma VI, 4. This was the High Priest’s prayer on the Day of Atonement for the people that live in the flatlands — “that their houses may not become their graves” [from excessive rains]. Ramban uses the expression in the broad sense indicating the advantage of the Land of Israel where homes can be built from rocks that will not endanger the lives of their inhabitants.</i> AND THOU SHALT EAT AND BE SATISFIED, AND BLESS THE ETERNAL THY G-D FOR THE GOOD LAND. He is stating that when you remember the bondage in Egypt and the affliction in the wilderness, and you will eat and be satisfied in the good Land, you will bless G-d for it. And our Rabbis have received by tradition that this is a positive commandment,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 21a. See “The Commandments,” Vol. I, pp. 26-27.</i> its meaning thus being, “and <i>you shall bless</i> the Eternal your G-d.” Similarly, <i>then thou shalt make a parapet for thy roof;</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Further, 22:8.</i> <i>and thou shalt keep the Passover;</i><sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 16:1.</i> <i>and thou shalt take of the first of all the fruit of the ground</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 26:2.</i> and so also many similar verses [which appear to be mere optional, but are, nevertheless, interpreted as positive commandments]. The meaning of the expression <i>for the good Land</i> is “and for the good Land;” that is, He commands that you are to bless Him at all times for the food you eat to satisfaction, and for the Land that He gave you in order that you might have it forever as an inheritance and be satisfied with its goodness. Thus the obligatory nature of this commandment is in all places [i.e., even outside of the Land of Israel, since the commandment to bless Him for the food we eat is independent of the duty to bless Him for the Land He has given us]. AND THOU SHALT REMEMBER THE ETERNAL THY G-D, FOR IT IS HE WHO GIVETH THEE POWER TO GET WEALTH. It is known that Israelites are mighty men, <i>valiant men for the war</i><sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 48:14.</i> because they were likened to lions<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 49:9.</i> and to a ravenous wolf,<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 27.</i> and they vanquished the Canaanite kings in battle. Therefore he said, “If you should think, ‘<i>my power and the might of my hand hath gotten me this wealth</i>,’<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> you should remember G-d Who brought you forth from Egypt where you had no power or might of hand at all. You should further remember that He provided all your needs for you in the wilderness, where you had <i>nought in the power of thy hand</i><sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:32.</i> to survive. If so [concerning] this wealth which you have won by your strength as well, [you should bear in mind that] it is G-d Who gave you the power [that was necessary for you] to accumulate the wealth; and if you forget G-d He will consume <i>thy flesh and thy body</i><sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 5:11.</i> and you will perish,<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> just as [the nations before you] perished,<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> for all that <i>forsake the Eternal shall be consumed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 1:28.</i><br>And then Moses reverted to bring yet another proof that you should not think ‘<i>my power and the might of my hand</i> etc.,’<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> and he said <i>Hear, O Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Further, 9:1.</i> a true word from my mouth, that <i>these nations are greater and mightier than thyself</i>,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Further, 9:1.</i> and how will you vanquish them in battle? Besides, they have <i>cities great and fortified up to</i> the high <i>heavens</i>,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Further, 9:1.</i> and how will you capture them? Moreover, there is <i>a people great and tall, the sons of the Anakim, whom thou knowest</i><sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> from the spies who saw them, <i>and of whom thou hast heard</i><sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> from days of yore that no man can stand up against them. And when all this becomes clear to you, you should realize and believe from this day on that you will be unable to go over [the Jordan to do battle] before them at all until you know in your heart <i>that the Eternal thy G-d is He Who goeth over before thee as a devouring fire</i>, and <i>He will destroy them, and He will bring them down</i>.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> It is not the power and the might of hand He gave you, but the hand of G-d that did this to the mighty ones among them. This is an allusion to what is stated, <i>and the Eternal cast down great stones from heaven upon them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Joshua 10:11.</i> and similarly it is said there, <i>And there was no day like that before it or after it, that the Eternal hearkened unto the voice of a man; for the Eternal fought for Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14.</i> The reference to the fortified cities he mentioned here<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Further, 9:1.</i> is an allusion to the wall of Jericho that fell before the ark. This is what David said, <i>For not by their own sword did they get the Land in possession, neither did their own arm save them; but Thy right hand, and Thine arm, and the light of Thy countenance, because Thou wast favorable unto them</i><sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Psalms 44:4. This psalm is ascribed to the sons of Korach (Verse 1). However, according to the Talmud (Baba Bathra 14b) it is David who wrote the Psalms, including among them the work of the elders, such as the sons of Korach, etc. Hence Ramban correctly writes of this psalm “that David said.”</i> — <i>the right hand</i> of G-d <i>and</i> His [left] <i>arm</i> fought against their mighty ones, <i>and the light of</i> His <i>countenance</i> that <i>was favorable unto them</i> [the Israelites] gave them power over those who were slain in battle. Scripture refers to this in saying further, <i>And I destroyed the Amorite before them, whose height was like the height of the cedars, and he was strong as the oaks; yet I destroyed his fruit from above, and his roots from beneath</i>.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Amos 2:9.</i> He [the prophet Amos] singled out the Amorite because it was the mightiest [nation] among them, and it was G-d Who destroyed it. HE WILL DESTROY THEM, AND HE WILL BRING THEM DOWN. The meaning thereof is that “He will bring them down and He will destroy them” [because, obviously, they could be destroyed after having been brought down, but not vice versa]. The expression <i>‘yachni’eim’</i> (<i>He will bring them down</i>) denotes “humiliation,” as in the usage, <i>Seest thou how Ahab ‘nichna’</i> (<i>humbleth himself</i>) <i>before Me</i>?;<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">I Kings 21:29.</i> <i>if then perchance their uncircumcised heart ‘yikana’</i> (<i>be humbled</i>),<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:41.</i> and so all [similar expressions]. And the purport thereof is that these peoples were very frightened of Israel. With <i>a trembling heart</i>,<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 28:65.</i> low spirit and <i>feebleness of hands</i><sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 47:3.</i> they went out [against them in battle], as it is stated, <i>And it came to pass, when all the kings of the Amorites, that were beyond the Jordan westward, and all the kings of the Canaanites, that were by the sea, heard how the Eternal had dried up the waters of the Jordan</i> etc. <i>that their heart melted, neither was there spirit in them any more, because of the children of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Joshua 5:1.</i> It is possible that the expression <i>He will destroy them</i> alludes to <i>the nations greater and mightier than thyself</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 1.</i> — <i>and He will bring them down</i> refers to <i>the sons of the Anakim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> for despite all their might and height, their hearts were more humbled than [those of] the rest of the people and they did not go into battle at all, but were hiding in the mountains and in the fortified cities, as it is said, <i>And Joshua came at that time, and cut off the Anakim from the hill-country, from Hebron, from Debir, from Anab, and from all the hill-country of Judah, and from all the hill-country of Israel; ‘with’ their cities Joshua utterly destroyed them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Joshua 11:21.</i> that is to say he destroyed them “in” their cities [indicating that the Anakim never entered the battlefield]. Similarly, it is said, <i>And Judah went against the Canaanites that dwelt in Hebron</i> etc. <i>and they smote Sheshai, and Ahiman, and Talmai</i>.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Judges 1:10. Here likewise it is stated that the Anakim were “in” Hebron, indicating that they were fearful of entering the field of battle.</i> SPEAK NOT THOU IN THY HEART. After cautioning that you should not think ‘<i>my power and the might of my hand hath gotten me this wealth</i>.’<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Above, 8:17.</i> but instead you are to know that the power over the vanquished was given to you by G-d, and that [the victory over] their mighty ones and fortified cities that you will have conquered [was made possible by] G-d in His Glory Who did it for you in a generally known miracle from Him, he further warned them, “Do not think that G-d did all this for you because of your righteousness; rather, He has done so for you only <i>because of the wickedness of these nations</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> Now this is a cause for the destruction of these nations, but he gave no reason for Israel’s possession of the Land. Therefore he reverted and explained, <i>Not for thy righteousness</i><sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> that you will be righteous in conduct, nor even because of the upright heart that you will have, but only <i>because of the wickedness of these nations</i> will they be destroyed, and because of [His] oath to your fathers will you possess the Land, for your sin cannot annul the gift He gave to your fathers since He gave it to them by an oath. And Rashi wrote: “<i>Speak not thou in thy heart</i> — my righteousness and the wickedness of these nations caused me [to possess the Land]. <i>Not for thy righteousness</i>.” But this is not correct.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Rashi explained that they were not to think that a combination of their righteousness <i>and</i> the wickedness of the nations was a cause of one thing — their coming into the possession of the Land. On this Ramban comments that the verses indicate instead that there are two separate warnings here: “Do not think that because of your righteousness you are coming to possess the Land, and do not think that because of the wickedness of these nations they are driven out from it” (Mizrachi).</i><br>Now one should ask, “Has he not said, <i>But because the Eternal loved you</i>,<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:8.</i> thus establishing that they are beloved on high, and, [as we know], G-d loves only those who are good, for <i>the wicked and him that loveth violence His soul hateth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Psalms 11:5.</i> and if so, [it is justifiable that] they come to possess the Land also for their [own] righteousness [so, how can he say here <i>Not for thy righteousness, etc.</i>]?” The answer is that there he speaks of Israel in general, and here he reproves that particular generation that has been rebellious against the Eternal from the day they were in the wilderness. AND THAT HE MAY ESTABLISH THE WORD WHICH THE ETERNAL SWORE UNTO THY FATHERS. The purport thereof<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Since the merits of that generation were not sufficient to bring them victory, the question arises, “Why could not the entry into the Land be delayed for a worthier generation?” Ramban suggests that the verse before us gives an answer to this question.</i> is that He had said <i>and they shall serve them; and they shall afflict them four hundred years</i>.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:13.</i> <i>And in the fourth generation they shall come back hither</i>.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16. Therefore it could not be postponed to a later generation.</i> ALSO IN HOREB YE MADE THE ETERNAL ANGRY. Before even beginning to explain to them the Torah, he [Moses] reproved them for the sins which caused them evil and which were not forgiven: he mentioned the affairs of the spies, and the waters of Meribah. Afterwards he explained the Ten Commandments and the section of the Unity of G-d [<i>Sh’ma</i>], and he admonished them with many exhortations against idolatry; he cautioned them concerning the commandments in general, and he said that they [the commandments] are all good and, in consequence of [observing them] all the good will come to them, and then he commences to explain the individual commandments. But before he mentioned any of the commandments specifically he returned to reprove them and to <i>visit upon</i> them <i>all</i> their <i>iniquities</i><sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Amos 3:2.</i> which they had committed from the time they received the Torah and henceforth. But the complaints they made before the Giving of the Torah — when they <i>were rebellious at the sea, even at the Red Sea</i>,<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:7.</i> <i>and the people murmured</i> at Marah,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:24.</i> and in Alush<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:14. See Ramban Exodus 16:1 (Vol. II, p. 217) that it was in Alush that murmuring took place.</i> — he did not mention to them, because, from the time that they received the Torah, they were more obligated to hearken to the voice of G-d Who made a covenant with them. Therefore, he began here, <i>Also in Horeb ye made the Eternal angry</i>, and he mentioned to them the affair of the [golden] calf, which I have already explained.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:1 (Vol. II, pp. 549-553).</i> SO I TURNED AND CAME DOWN FROM THE MOUNT. I have already explained in its place<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11 (Vol. II, pp. 588-561).</i> that before Moses came down from the mountain [and burned the calf] he prayed for them,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:11-13.</i> and, as a result of his prayer, it was said to him, <i>And the Eternal repented of the evil which He said He would do unto His people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14. The word “repented” here is an anthropomorphism (Ibn Ezra).</i> Now, however, he did not mention it because he wanted to give them a [general] review of the great burden and suffering that he undertook for their sake — that they caused him to break the Tablets, to pray for them forty days and forty nights, and also to pray on behalf of Aaron because G-d was very angry with him.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 20.</i> Afterwards he mentioned the first supplication<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 25-29.</i> with which he [immediately] before he came down from the mountain <i>besought the face of the Eternal his G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:11.</i> not to destroy them. AND I TOOK HOLD OF THE TWO TABLETS. This is also meant to be part of the chastisements. He is saying: “your sin was greater than could be borne,<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 4:13.</i> to the point that when I saw you being merry before the calf I could not restrain [my anger] and I broke the Tablets.” He had to mention this because he wanted them to realize the significance of the second Tablets, as he will explain [in the section that follows]. Possibly he is alluding further to the favor he did them when he endangered his own life by breaking the Tablets of G-d for their sake, as our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Shemoth Rabbah 46:1.</i> “It is better that you [Israel] be judged like an [unchaste] unmarried woman and not like an [adulterous] wife.”<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">The Tablets represented the testimony of Israel’s “marriage” to G-d. Under such circumstances the sin of the golden calf would have brought a severe punishment upon Israel, like that of an adulterous wife. By risking his life in breaking the Tablets, Moses turned their status into that of an “unmarried person” and thus lessened their punishment. The second Tablets re-established the original bond between G-d and Israel.</i> FOR I WAS IN DREAD OF THE ANGER. He is stating that because <i>of the anger and the fury wherewith the Eternal was angry with you</i> at first [that He wanted] <i>to destroy you</i>, I stood in awe even now, for there was still [enough] of that great anger upon you to destroy you, even though G-d had already <i>repented of the evil which He said He would do unto His people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14. The word “repented” here is an anthropomorphism (Ibn Ezra).</i> Therefore I returned and threw myself down [in prayer] in your behalf for forty days and forty nights until He <i>hearkened unto me that time also</i><sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">In Verse 19 before us.</i> just as He hearkened the first time before I descended [from the mountain]. For Aaron, also, I prayed at that time when I returned there [to the mountain] because, until he had cleansed [the camp of] the calf, [Moses’ main] concern was but <i>to turn back His wrath, lest He should destroy</i><sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:23.</i> the [whole] people in a moment, [and hence he did not pray especially for Aaron until he returned to the mountain]. AND I CAST THE DUST THEREOF INTO THE BROOK THAT DESCENDED OUT OF THE MOUNT. He did not mention that he made them drink [of the water mixed with the dust of the calf]<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 32:20.</i> by way of humiliating them for their deeds,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew reads: “by way of their honor” — but it is a euphemism. See Vol. II, p. 563 (on top): “disgracing their deeds by grinding etc.”</i> because he did not want to tell them that he had done to them what is done to wives suspected of adultery.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Numbers 5:16-22.</i> And Rabbi Abraham ibn Ezra wrote that the meaning of the verse, <i>And at Taberah, and at Massah</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Verse 22. The question is, why are these two places mentioned here together, when the offenses took place at different times — that in Massah, before they encamped at Sinai (Exodus 17:7) and that in Taberah, after they left Sinai (Numbers 11:1-3)? Besides, if they are to be mentioned together, then Massah, having occurred earlier, should have been mentioned first. Ibn Ezra answers that, since both offenses were of the same nature, Moses is saying that they acted in Taberah just as they had acted in Massah — they learned no lessons from their former experience.</i> is that because at Taberah <i>the people were as murmerers</i>,<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Numbers 11:1.</i> testing G-d with complaints, therefore Moses mentioned to them that “you angered G-d with the challenge of proving [His power] at Taberah just as you had already done another time at Massah<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Exodus 17:7.</i> and you accepted no correction.”<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">See Jeremiah 7:28.</i> He [Ibn Ezra] explained it well. Behold, the sin of testing G-d is a great sin and of a serious nature, as he admonished against it, <i>Ye shall not try the Eternal your G-d, as ye tried Him in Massah;</i><sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:16.</i> therefore he cited it to them again here. So also he briefly mentioned to them once again the sin of the spies<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> because of the great sin it entailed, for with it he completed [this section], saying, <i>Ye have been rebellious against the Eternal from the day I knew you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> He stated <i>from the day I knew you</i> in order to allude to their murmurings before the Giving of the Torah. AND I FELL DOWN BEFORE THE ETERNAL. He is stating: “I had to cast myself down in prayer for you forty days and forty nights because of this great sin, for at first G-d said to destroy you, until I prayed to G-d and said ‘[<i>O G-d Eternal</i>], <i>destroy not Thy people and Thine inheritance</i>.’”<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> This was his prayer before he came down from the mountain, and it was because of this prayer that he was answered with <i>And the Eternal repented of the evil which He said He would do unto His people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14. The word “repented” here is an anthropomorphism (Ibn Ezra).</i> He did not mention the prayer of the forty days and forty nights, for <i>the measure thereof is longer than the earth, and broader than the sea</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Job 11:9. See also Vol. II, p. 561: “for who can write down the many supplications etc.”</i> I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Above, at the beginning of <i>Seder Va’ethchanan</i>.</i> the reason why the Divine Names are written both with <i>Aleph Daleth</i>, and <i>Yod Hei</i> [in Verse 26: <i>O G-d Eternal, destroy not Thy people</i> etc.]. BECAUSE THE ETERNAL WAS NOT ABLE TO BRING THEM INTO THE LAND WHICH HE PROMISED THEM. During the affair of the spies, Moses said, [that the nations will say] <i>Because the Eternal was not able to bring this people into the Land which He swore unto them, therefore He hath slain them in the wilderness</i>,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:16.</i> meaning, they [the nations] will say that as they [the Israelites] approached and were near to the Land, and He saw that He was not able to be victorious over those nations He slew them [the Israelites] in the wilderness. But here [with reference to the calf] he [Moses] said [that the Egyptians would claim], <i>and because He hated them, He hath brought them out to slay them in the wilderness</i>,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">In Verse 28 before us.</i> since this hatred already existed in Egypt before He took them out from there. The purport of this was that, since at the time when the calf was made, they were still close to Egypt and far from the land of Canaan, the Egyptians would claim that even when they were still in Egypt, He realized that He lacked the power to bring them into the Land of which He spoke to them within hearing of the Egyptians. Therefore He hated them <i>that it</i> [His Name] <i>should not be profaned in the sight of the nations</i><sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 20:9.</i> in whose sight He made Himself known to them [the Israelites]. He brought them forth out of the land of Egypt <i>to slay them in the wilderness</i><sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">In Verse 28 before us.</i> in a place where their fate would not become known. This is the intent of the verse, [<i>Why should the Egyptians speak, saying:</i>] <i>for evil did He bring them forth, to slay them in the mountains?</i><sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:12.</i> meaning, that He planned this evil design against them before He brought them out from among the people of Egypt to slay them between the mountains, a place <i>that no man passed through, and where no man dwelt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 2:6.</i> The point of these arguments was that the nations would speak of the Eternal, the G-d of Israel, [in a manner as they speak of other gods], <i>speaking against Him</i> [<i>saying:</i>] ‘<i>As the gods of the nations of the lands</i>,’<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 32:17.</i> similar to what is stated, <i>and now I will return to fight with the prince of Persia</i>.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Daniel 10:20.</i> I have already mentioned something of this subject.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:25 (Vol. III, pp. 268-269).</i> AT THAT TIME THE ETERNAL SAID UNTO ME: ‘HEW THEE TWO TABLETS OF STONE.’ After I cast myself down in prayer before G-d for forty days and forty nights, He was reconciled with me that He would write the second Tablets. However, the first ones <i>were the work of G-d, and the writing was the writing of G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:16.</i> whereas these [second Tablets] He commanded me that they be hewn by my hands and the writing will be like the writing on the first ones, <i>by the finger of G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:18.</i> AND MAKE THEE AN ARK OF WOOD. The meaning thereof is that you put the Tablets into this ark when you descend [the mountain]. Now this ark, including its cover, is to be entirely from wood [and not overlaid with gold], like all arks, and the Tablets should remain there until the Tabernacle is made. [Only] then, they made the ark which was covered with gold and the ark-cover upon it of pure gold.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 37:1-6. — In order to understand the text, it is necessary to recall that the affairs of the golden calf, the breaking of the first Tablets, and the giving of the second Tablets, all took place in the summer of the <i>first year</i> after the exodus, while the building of the Tabernacle, the making of the ark, etc., were not completed until the spring of the <i>second</i> year after the exodus. Now, since the command about making an ark for the second Tablets was given to Moses <i>immediately</i> upon his receiving them on the tenth day of Tishri — the Day of Atonement — this ark was obviously not the ark made by Bezalel for the Tabernacle during the following winter. Ramban will further on present a different solution to the problem.</i> He did not tell Moses [to make an ark] for the first Tablets because it was manifest before Him that he would break them [immediately upon coming down the mountain]. And the meaning of the verse, <i>and there they were, as the Eternal commanded me</i><sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 5.</i> is that the Tablets were there [in the ark] until the Tabernacle was made concerning which He commanded me, <i>And thou shalt put the ark-cover above upon the ark; and in the ark thou shalt put the Testimony that I shall give thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Exodus 25:21.</i> This is the good and correct [interpretation] of these verses.<br>And Rashi wrote: “Now, this was not the ark which Bezalel made [for the Tabernacle], because they did not occupy themselves in the making of the Tabernacle until after the Day of Atonement, for it was only when he came down from the mountain that he commanded them concerning the construction of the Tabernacle, and it was Bezalel who made, first the Tabernacle, and afterwards the ark<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 558, Note 72.</i> and the vessels. Thus it follows that this [ark mentioned here] was a different one, and it was this [ark] that went forth with them to battle, while the one that Bezalel made did not go forth to battle except in the days of Eli<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 4:4.</i> and they were punished for this and it was captured [by the Philistines].”<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 17.</i> This is the Rabbi’s language, quoting words of Agadah which he found written in the Tanchuma.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Eikev</i> 10.</i><br>Now one may ask: “And after they removed the Tablets from this ark and placed them in the ark which Bezalel made, what happened to this ark? And why did this one go forth with the people to battle [since it was empty, the Tablets having been removed]?” Some say that the broken Tablets lay in that ark, and so in fact it is found in the Agadah, but these are the words of a single Sage, for thus we learned in Tractate Shekalim:<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Shekalim VI, 1.</i> “We are taught [in a Beraitha]: Rabbi Yehudah the son of Rabbi Ilai says: Israel had two arks in the wilderness, one in which the broken Tablets lay etc. But the Rabbis say: there was only one, and once it went forth [to battle] in the days of Eli and it was captured [by the Philistines].” The opinion of our Rabbis throughout the Talmud is also not so [that there were two arks]; but that [both] the whole Tablets and the broken Tablets lay in the [same] ark. Besides, where was this ark containing the first [broken] Tablets to stay all the years in the wilderness? For in the Tabernacle, in the Holy of Holies beyond the Veil, there were no two arks, and Solomon also brought but one ark into the Holy of Holies [of the Sanctuary]!<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">I Kings 8:7.</i> Rather, [we must say] that this ark of Moses was stored away upon the completion of the ark of Bezalel, as is the law of implements of holiness [which must be stored away after having served their purpose].<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Megillah 26b.</i><br>This is the correct interpretation in accordance with the opinion of our Rabbis, for, in line with the plain meaning of Scripture, it is possible that the verse here, <i>and make thee an ark of wood</i>, refers to the ark which Bezalel made. This [could be explained as follows]: First Moses was commanded regarding the making of the Tabernacle and its vessels, the first command being <i>And they shall make an ark of acacia-wood</i>,<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Exodus 25:10.</i> for this [to contain the Tablets] was the main purpose of the entire Tabernacle — that the Eternal <i>that sitteth upon the cherubim</i><sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 6:2.</i> be there. Afterwards they made the calf and when G-d was reconciled with Moses and told him that He would write on these Tablets <i>according to the first writing</i>,<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> He commanded him briefly that he should make for these [second] Tablets an ark of wood, this being the same one concerning which he was commanded for the first Tablets. Thus He mentioned to Moses [as narrated by Moses in the verse before us] the primary commandment regarding the Tabernacle, and [the one] upon which everything depended. It was from this [charge to build the ark] that Moses deduced [that he was] to make the Tabernacle and its vessels, as he had been commanded earlier. And in that case the interpretation of the phrase, <i>and there they were, as the Eternal command me</i><sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 5.</i> is that they be there forever <i>as the Eternal commanded me</i> originally: <i>and in the ark thou shalt put the Testimony that I shall give thee. And there I will meet with thee, and I will speak with thee</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Exodus 25:21-22.</i> Now when Moses came down from the mountain he placed the Tablets in [his personal] tent of meeting<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:7.</i> until he made the ark and the Tabernacle.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">In the Tur: “the Tabernacle and the ark.”</i> For had he not broken the first Tablets, they would have been in [his] tent of meeting<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:7.</i> until Bezalel had made the ark. And so perforce we must also say that the broken tablets were there [in his tent of meeting], for he did not return them with him when he ascended the mountain. Proof for this [i.e., that the command for making the ark mentioned here is identical with the command mentioned in the Book of Exodus with the instructions to build the Tabernacle] is the fact that Moses did not mention this command in the section of <i>Ki Thisa</i>,<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">There, in the chapter after the affair of the golden calf, we are told that Moses was commanded concerning the second Tablets (Exodus 34:1-5), but nothing is said there about the making of an ark for those Tablets, such as is mentioned here. Now, if the ark cited here was a different one than Bezalel’s, the question arises why is that command not referred to in the Book of Exodus, where the subject of the second Tablets is mentioned? If, however, we say that the ark here, is the same as that made by Bezalel, then there was no need to discuss it in Exodus, for Moses had already ordered its construction in Exodus 31:7.</i> for there He mentioned the ark of Bezalel expressly.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:7. — The section begins: <i>See, I have called by name Bezalel</i> (Verse 2).</i> Now here he did not mention the Tabernacle and its vessels for the people saw it before them, and therefore he mentioned it only briefly [through the first command concerning the ark].<br>Now, do not consider it difficult that he said, <i>So I made an ark of acacia-wood, and hewed two Tablets of stone</i><sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> [which would seem to indicate that Moses made the ark at once and then hewed the two Tablets of stone, and, if so, this could not be the ark of Bezalel], for he completed the narration of the subject of the ark at one time. For G-d had commanded him, <i>Hew thee two Tablets of stone</i> etc., <i>and come up unto Me into the mount; and make thee an ark of wood</i>, meaning that he should first come up with the Tablets and afterwards he should make an ark of wood; but He prolonged [the subject of the Tablets] in order to say, <i>And I will write on the Tablets the words that were on the first Tablets which thou didst break, and thou shalt put them in the ark</i>,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> that is to say that these second Tablets will be identical to the first ones in writing and, therefore, it is proper that they, like the first ones, be in the [previously] commanded ark, where <i>I will meet with the children of Israel, and it shall be sanctified by My glory</i>.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Exodus 29:43.</i> Therefore Moses finished the account by stating, <i>So I made an ark</i>,<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> in order to briefly complete the commandment and the deed. Afterwards he returned to speak at length on the subject mentioned before. AND I TURNED AND CAME DOWN FROM THE MOUNT, AND PUT THE TABLETS IN THE ARK WHICH I MADE. The meaning thereof is “which I made at the time I came down from the mountain.” <i>And there they were</i> forever, <i>as the Eternal commanded me</i>, that His Glory dwell among the children of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 45.</i> AND THE CHILDREN OF ISRAEL JOURNEYED FROM BEEROTH-BENE-YAAKAN TO MOSERAH. “Why does this matter belong here? Furthermore, did they indeed journey from Beeroth-bene-yaakan to Moserah; did they not come from Moserah to Bene-yaakan, as it is said, <i>And they journeyed from Moseroth, and pitched in Bene-yaakan</i>?<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:31.</i> And further, here it is said, <i>there</i> [in Moserah] <i>Aaron died</i>; but did he not die in Mount Hor?<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 39.</i> Go and count and you will find that there are eight journeys from Moseroth to Mount Hor!<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 31-37: Moseroth, Bene-yaakan, Hor-hagidgad, Jotbah, Abronah, Etzion-geber, Kadesh, Mount Hor.</i> But really this is also part of the reproof [spoken by Moses, saying in effect]: ‘This also you did; When Aaron died in Mount Hor at the end of forty years [after the exodus] and the clouds of Divine Glory departed, you feared war with the king of Arad<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:1.</i> and you appointed a leader to return to Egypt and you turned backwards eight journeys until Bene-yaakan and from there [you continued] to Moserah [as stated here]. There the children of Levi fought you and slew some of you, and you [slew] some of them, until they forced you back the road [along which you had retreated]. From there [Moserah] you returned to Gudgod<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here: <i>From thence</i> [Moserah] <i>they journeyed unto Gudgod, and from Gudgod</i> etc.</i> which is identical with Hor-hagidgad,<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:33: <i>And they journeyed from Hor-hagidgad, and pitched in Jotbah</i>. Hence Gudgod is identical with Hor-hagidgad.</i> <i>and from Gudgod</i> to Moserah.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">“To Moserah.” This is not found in our texts of Rashi. Instead our text reads, “<i>And from Gudgod</i> ‘etc’” (Verse 7). Ramban’s text of Rashi is to be understood as follows: “<i>And from Gudgod</i> you ultimately came back to Moserah” since the exact order in the process of their return was from Gudgod to Bene-yaakan, and thence to Moserah. See above, Note 190.</i> And at Moserah you made a great lamentation on account of the death of Aaron which brought this [retreat and subsequent battle with the Levites] upon you, and it [the sadness] was as if Aaron had died there [thus accounting for the verse which states: <i>there</i> — at Moserah — <i>Aaron died</i>]!’ Now Moses placed this reproof next to the [narrative about the] breaking of the Tablets in order to intimate that the death of the righteous is as grievous before the Holy One, blessed be He, as was the day on which the Tablets were broken, and to inform you that it was displeasing to Him what they said <i>Let us make a captain</i> [<i>and return to Egypt</i>]<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:4.</i> in order to break away from Him, as was the day when they made the calf. <i>At that time the Eternal separated the tribe of Levi</i><sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> — this refers back to the first subject [of this chapter]. <i>At that time</i>, in the first year of your departure from Egypt when you sinned by worshipping the calf, but the sons of Levi did not sin, G-d separated them from you. This event is placed next to the retreat to Bene-yaakan [where, as explained earlier, the Levites showed faith and heroism] in order to intimate that in this matter, also, the sons of Levi did not sin but stood steadfast in their faith.” All this is the language of our Rabbi Shlomo [Rashi] from the words of Agadah.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Chukath</i> 18.</i><br>Now, Rabbi Abraham ibn Ezra, [in order not to deviate from the literal meaning of the text by saying that they retreated backwards eight stages] found it necessary to say by way of the plain meaning of Scripture that “Beeroth-bene-yaakan [mentioned in the verse before us: <i>and the children of Israel journeyed from Beeroth-bene-yaakan to Moserah</i>] is not identical with Bene-yaakan [mentioned in Numbers 33:31] and Moserah [mentioned here] is not Moseroth [mentioned in Numbers 33:30], but Kadesh<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\"><i>And they journeyed from Kadesh, and pitched in Mount Hor</i> (Numbers 33:37).</i> is called Beeroth-bene-yaakan,<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">For, since it states here that from Beeroth-bene-yaakan they journeyed to Moserah and that there in Moserah Aaron died, it follows that Kadesh [mentioned in Numbers 33:37] is Beeroth-bene-yaakan, seeing that there in Verse 39 it is stated that Aaron died in Mount Hor.</i> and the name of the wilderness where Aaron died is Mount Hor-moserah [so that there is no need to say that they retreated back toward Egypt]. <i>From thence they journeyed unto Gudgod</i><sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> is not identical with Hor-hagidgad<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:33: <i>And they journeyed from Hor-hagidgad, and pitched in Jotbah</i>. Hence Gudgod is identical with Hor-hagidgad.</i> but instead is a general name for Zalmonah, Punon, and Oboth,<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:41-43.</i> while Jotbah<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> is the place called B’eir,<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:16.</i> this being the purport of the expression [here in Verse 7 describing Jotbah as] <i>a land of brooks of water</i> [and in B’eir was the well, whereof the Eternal said unto Moses: ‘<i>Gather the people together, and I will give them water</i>’].<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:16.</i> And the expression, <i>and from Gudgod to Jotbah</i><sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> is connected with the phrase [in Verse 6 before us], <i>and Eleazar his son ministered in the priest’s office in his</i> [Aaron’s] <i>stead</i>, for it was there in Jotbah that Eleazar began ministering as the High Priest and performed the offerings.” [Thus far is Ibn Ezra’s language.]<br>But all these are <i>windy words</i><sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Job 16:3.</i> [i.e., words devoid of substance]. For how is it possible for all these many places to be new locations that have not been referred to in the section [enumerating all] of the journeys [of Israel from Egypt to the promised Land].<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:1-49.</i> Moreover, it is the custom of Scripture everywhere to make slight changes when mentioning names a second time, whether it is the name of a place or the name of a person [so that even slightly different names would refer to the same place or person] and surely here, when the names are alike, for between Moserah and Moseroth there is no [significant] change or difference; similarly, Hor-hagidgad and Gudgod are one name, and Jotbah [mentioned here and in Numbers 33:34] are surely alike. Furthermore, it was in <i>Mount Hor</i> that Eleazar ministered upon the death of his father [Aaron] when Moses clothed him in the garments [of the High Priest],<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:28.</i> for he was immediately distinguished [as a High Priest simply] by virtue of [being clothed in] the larger number of official garments [of the High Priest], this being the law of the High Priests even during succeeding generations! [Hence there is no justification for Ibn Ezra to say that Eleazar ministered as a High Priest in Jotbah for the first time.]<br>The correct interpretation appears to me to be that Mount Hor is the largest of the mountains and is many parasangs long.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">An ancient Persian measure of length, equal to about three and two-fifths English miles.</i> Its name [<i>Hor Hahar</i> — literally: “the mount of the mount”] so indicates, for it is called “mount” and people called it “<i>the</i> mountain” because of its height and length. And so our Rabbis said that this was a mount on top of a mount.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Chukath</i> 14, and mentioned by Rashi (Numbers 20:22): “Like a small apple on top of a large apple.”</i> The end of the mountain extended as far as the border of the land of Edom<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 23.</i> and the beginning of it was near Hashmonah<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:30.</i> [eight stages away from Mount Hor proper].<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 30-37.</i> Now in the plain before Mount Hor there were cities or places called Moseroth, Bene-yaakan, Hor-hagidgad, Jotbah, Abronah, Ezion-geber, and Kadesh.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 30-37.</i> There was no great distance between these places, for that large camp [of the Israelites] walked in one day about a parasang<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">An ancient Persian measure of length, equal to about three and two-fifths English miles.</i> or less. From Kadesh <i>they journeyed, and pitched in Mount Hor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 37.</i> entering a low place at the foot of the mount. Then G-d commanded Moses, <i>Take Aaron and Eleazar his son, and bring them up unto Mount Hor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:25.</i> meaning that he is to climb upward to the top of it [the lower part of the mountain] which is the beginning of the [upper part of the] mountain. Thus they ascended to the top of the mountain, arriving [at the part] opposite Moseroth, and Aaron died there, this being the intent of the verse, <i>and Aaron died there ‘in the top of the mount,’</i><sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 28.</i> and thus his death [is also described in the verse before us as having] occurred in Moserah. It is possible that all these places as named were considered as if they were [also] on the mountain itself, so that the summit of the mountain and its opposite site in the plain were called “Moseroth” [in the plural] and the name of each place separately was “Moserah” [in the singular] so that people spoke of “Moserah in the mount” and “Moserah in the plain.” And in the place called Hashmonah there were wells in the field, which people referred to as <i>Beeroth</i> (“The wells of) <i>bene-yaakan</i>” because the inhabitants of Bene-yaakan came there to water their flocks and they made these wells, for there they found running water. And from there [from Beeroth-bene-yaakan] they journeyed to Moserah [as is mentioned in Verse 6 before us], and from there they journeyed to Moseroth,<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:30.</i> <i>and they journeyed from Moseroth, and pitched in Bene-yaakan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:31.</i> for that [i.e., Bene-yaakan] was the name of that place.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Bene-yaakan is thus not to be confused with <i>Beeroth</i> (“The Wells of”) <i>bene-yaakan</i> which, as explained above, was a spot in Hashmonah, where the people of Bene-yaakan dug wells to water their flocks.</i> And Scripture continues to tell [here in Verse 7], <i>From thence they journeyed unto Gudgod; and from Gudgod to Jotbah, a land of brooks of water</i> in order to inform us that they stayed there [many] days on account of the brooks. It abbreviates [in listing] the journeys because it has already explained them [in the section on the journeys],<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:1-49.</i> but it states that <i>from thence</i> — from Moserah — <i>they journeyed unto Gudgod</i> and unto Jotbah which was all <i>a land of brooks of water</i>, for from Gudgod to Jotbah <i>was well watered everywhere</i>.<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Genesis 13:10.</i><br>It is further possible that we say that when Aaron went up to the top of the mountain and died there opposite Moseroth or in Moserah itself [as explained above that the top of the mountain was also called Moserah] and he was buried there, the Israelites went back to Moseroth [i.e., to “Moserah” at the foot of the mountain, mentioned here in Verse 6 before us] to weep and to mourn at the <i>grave of the man of G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">II Kings 23:17.</i> and, for the entire thirty days [of mourning]<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:29.</i> their prominent men would go up to the top of the mountain and mourn for <i>the holy one of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:16: <i>And of Aaron the holy one of the Eternal</i>.</i> and then they would return to the camp which was pitched in Moserah. After the thirty days [of mourning] they journeyed from Moserah to Hor-hagidgad, and from Gudgod to Jotbah [as stated here in Verse 7], for now, as they returned from Moserah, they travelled quickly [and did not stop in Bene-yaakan which was between Moseroth and Hor-hagidgad;<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:31-32.</i> hence it is not mentioned here]. This is a very proper interpretation of explaining the verses in a manner that fits the text. Scripture mentions that the name of the place was <i>Yotbathah</i> [“Jotbah,” from the root <i>tovah</i> — good] because it was a “good” place for there were brooks of water, while the rest of the wilderness was <i>a land of drought</i>,<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 2:6.</i> <i>thirsty ground where there was no water</i>.<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Above, 8:15.</i> The reason for Moses’ mentioning the death of Aaron now while discussing these subjects is because he had said, <i>and I prayed for Aaron also at the same time</i><sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 9:20.</i> [and so he indicated here] that the punishment of “destruction”<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.: Moreover the Eternal was angry with Aaron to have ‘destroyed’ him, and I prayed for Aaron</i> …</i> did not touch him [Aaron] neither himself personally nor his seed — for Aaron did not die until the fortieth year [after the exodus], being old and full of days, and his son ministered in his stead. He said, <i>And the children of Israel journeyed</i>, and not “and you journeyed,” for in the sections of reproof he speaks directly to the people to chastise them, but in this [verse] he narrates the journeys of the children of Israel. AT THAT TIME THE ETERNAL SEPARATED THE TRIBE OF LEVI. “This refers back to the first subject. <i>At that time</i>, in the first year of your departure from Egypt when you sinned by worshipping the calf and the sons of Levi did not sin, G-d separated them from you.” This is Rashi’s language. And if so, he is stating that from that time the sons of Levi were separated before Him, blessed be He [but only in thought], for He did not separate them in fact until the second year in the second month [after the first census which took place <i>on the first day of the second month, in the second year after they were come out of the land of Egypt</i>]!<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Numbers 1:1.</i> Or it may be that he is alluding to what he said to them [at the affair of the calf], <i>Consecrate yourselves today to the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:29.</i> for thereby you dedicate yourselves to the service of priests and Levites.<br>The correct interpretation, it appears to me, is that the expression <i>at that time</i> means that the second [giving of the Tablets] was like the first. For, from the time He said to Moses <i>Hew thee two Tablets of stone</i>,<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:1.</i> He was reconciled with Israel, and Moses was instructed regarding the construction of the Tabernacle. Then He was reconciled also with Aaron, and Moses was commanded, <i>and they shall make holy garments for Aaron thy brother, and his sons — to sanctify him — that he may minister unto Me in the priest’s office</i>,<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 28:4. The phrase <i>to sanctify him</i> is found there in Verse 3.</i> and He further commanded him concerning the initiation [of the priests]. Therefore he said [here in Verse 6] that Eleazar ministered in the priest’s office in his father’s stead, since their anointing was <i>to them for an everlasting priesthood throughout their generations</i>.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 40:15.</i> Moses regarded the separation of the entire tribe [of Levi — priests and Levites] as one matter [therefore he said here, <i>At that time</i> — when the second Tablets were given, even though only the priests were formally separated, it was equivalent to a designation of the entire tribe, with the formal designation of the Levites to come after the first census], for, from that day on it was [resolved] before Him that His tribe be <i>wholly given unto</i> Him<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Numbers 8:16.</i> to perform the service of the Tabernacle. Or perhaps he is saying that the tribe of Levi was separated at that time for the priests to be [chosen] from them, for they [i.e., the priests] also carried the ark.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">The verse before us states: <i>At that time the Eternal separated the tribe of Levi, to bear the ark</i> … Now, according to the interpretation that the verse means that the tribe of Levi was separated to be the source of the priests, rather than as a special tribe in its entirety, the following question arises: The verse indicates that the priests [derived from the tribe of Levi] were to carry the ark, but it is known that the Levites, not the priests, carried the ark (Numbers 7:9). Ramban answers that the priests, too, were permitted to carry the ark. See “The Commandments.” Vol. I, pp. 43-44, for a fuller discussion on this subject.</i> And so it is said, <i>and he</i> [Moses] <i>delivered it</i> [the Torah] <i>unto the priests the sons of Levi; that bore the ark of the covenant of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:9.</i> and they [the priests] are the ones who minister to G-d and bless in His Name [as the verse before us concludes]. And the meaning of the expression <i>unto this day</i> [at the end of this verse] is that it refers [back] to Eleazar’s ministering in the priest’s office [in Aaron’s stead — mentioned in Verse 6], as if saying: “then He separated them [the priests] to minister to Him, and it [so] was to this day” [i.e., the time when Moses spoke these words, that Eleazar served as High Priest].<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s reasoning is as follows: Since we have now explained the verse, <i>At that time the Eternal separated the tribe of Levi</i> (Verse 8) as referring to the designating of the priests, from the tribe of Levi, to minister in the Tabernacle, why does the verse conclude with the expression, <i>unto this day</i>, since on “this day,” when Moses spoke these words, the whole tribe of Levi was already elevated to its exalted position? But if it refers back to Eleazar’s office as High Priest (mentioned in Verse 6) that it was so “unto this day,” there is of course no difficulty as to why the Levites are not mentioned here.</i> WHEREFORE LEVI HATH NO PORTION. The purport thereof is<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">In view of the fact that Ramban explained the preceding verse as referring only to the priests, the question arises: why does the verse before us explain that the <i>Levites</i> have no portion in the Land, when only the priests were discussed in this section? Ramban answers, “The purport thereof is etc.”</i> that because they all [i.e., the Levites] minister to and assist the priests in their [Divine] Service, since every part of the Sanctuary pertained to the offerings, [therefore, the whole tribe of Levi was not free to devote itself to the cultivation and development of the Land; therefore they received no portion therein]. And so He said [to Aaron], <i>And thy brethren also of the tribe of Levi, the tribe of thy father, bring thou near with thee, that they may be joined unto thee, and minister unto thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:2.</i> AND I STAYED IN THE MOUNT. In the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Ki Thisa</i> 31.</i> Moses is stating that he remained on the mountain when he ascended there with the [second] two Tablets in his hand, <i>according to the first days</i> of the first Tablets, <i>forty days and forty nights, and the Eternal hearkened unto me that</i> third <i>time also</i><sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">In Verse 10 before us. The third ascent of Moses was on the first of Ellul and culminated on the Day of Atonement when <i>the Eternal passed by before him</i> etc. (see text). See also, Vol. II, pp. 574-577 on the three ascents.</i> [as] when <i>the Eternal passed by before him, and proclaimed: ‘The Eternal, the Eternal, G-d, merciful</i>, etc.,’<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:6.</i> and Moses requested of G-d, <i>and pardon our iniquity and our sin, and take us for Thine inheritance</i>,<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 9.</i> and He submitted and said [in Verse 11], <i>Arise, go before the people, causing them to set forward, that they may go in and possess the Land</i>. It is this which is stated, <i>and all the people among which thou art shall see the work of the Eternal that I am about to do with thee, that it is tremendous</i>.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:10.</i> THE ETERNAL WOULD NOT ‘DESTROY’ THEE. The meaning thereof is that He did not want to prevent you from entering and possessing the Land, similar in meaning to the verse, <i>He will yet again leave them in the wilderness, and so ye will ‘destroy’ all this people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Numbers 32:15. Here, too, the term “destruction” is not to be understood in its usual sense, but only as a people who are “prevented” from entering the Land. Thus Moses said to the tribes of Gad and Reuben that by their decision to settle on the east bank of the Jordan, they may cause the whole people to be left in the wilderness, <i>and so ye will ‘destroy’ all this people</i> — i.e., by causing them not to enter the Land, which is synonymous with their “destruction.”</i> And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], he is stating that He [the Eternal] did not want the destruction to be from Him, so that His Great Name no [longer] be with you. I have already alluded to this subject in the section of <i>Ki Thisa</i>.<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:10 (Vol. II, pp. 557-558). Having promised Moses that His Great Name, which signifies the attribute of mercy, will always be with Israel, He did not want the destruction to be from Him, so that His Great Name would no longer be with them (Beiur Ha’lvush in his commentary to Ricanti quoting the words of Ramban).</i> WHAT DOTH THE ETERNAL THY G-D REQUIRE OF THEE. This is connected with the expression [in the following verse] <i>for thy good</i>. He is stating: “He does not require anything of you for His sake, only for your sake,” similar in meaning to the verse, <i>If thou be righteous, what givest thou Him?</i><sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Job 35:7.</i> Rather, it is all for your good. And he stated the reason for it, because <i>unto the Eternal thy G-d belongeth the heaven, and the heaven of heavens, the earth, with all that therein is</i>,<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> all giving glory to His Name and He is not in need of you. <i>Only the Eternal delighted in thy fathers to love them, and He chose their seed after them, even you, above all peoples</i>,<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> for you are the chosen of their seed, not Ishmael nor Esau. AS IT IS THIS DAY. The meaning thereof is that thus it will be with their seed forever [that they will be His chosen ones]. I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:6.</i> the terms “delight” and “choosing.” And the expression <i>the heaven of heavens</i><sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> refers to the spherical bodies of the four elements [fire, water, earth and air] which are in the potential of the heavens below them,<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, pp. 36-37.</i> similar to what is said, <i>the earth, with all that therein is</i>.<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> And so it is said in the psalm: <i>Praise ye the Eternal from the heavens; praise Him in the heights</i>,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Psalms 148:1.</i> and continues to mention His angels, His host,<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> and <i>the stars of light</i>,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> and afterwards, <i>Praise Him, ye heaven of heavens</i>.<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 4.</i> CIRCUMCISE THEREFORE THE FORESKIN OF YOUR HEART — that your heart be open to know the truth, not as you have done to this day, for <i>the Eternal hath not given you a heart to know, and eyes to see, and ears to hear</i> [<i>unto this day</i>].<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Further, 29:3.</i> AND BE NO MORE STIFFNECKED — that <i>you be not as your fathers</i>,<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 1:4.</i> <i>a stubborn and rebellious generation</i>,<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Psalms 78:8.</i> because they dwelled with the Egyptians <i>and learned their works</i>,<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 106:35.</i> and were obdurate about discarding their ways as [shown by the fact] they made the [golden] calf, and He called them there <i>it is a stiffnecked people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:9.</i> meaning that they will not disavow the mistake that had entered their hearts to think that there is some benefit in worshipping the angels or the host of heaven. But you are to know, to be wise and to believe <i>For the Eternal your G-d, He is G-d of gods, and Lord of lords</i>.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> <i>G-d of ‘gods’</i> is a reference to the angels above, <i>and the Lord of ‘lords’</i> is an allusion to all the host of heaven to whom dominion over the lower creatures belongs, for He is the Lord Who established their authority on earth, and His <i>is the greatness and the power</i>,<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 29:11.</i> and He is to be feared in the beauty of His strength,<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 96:6.</i> <i>Who regarded not any one</i><sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> of the angels or the lords to protect their worshippers, <i>nor taketh bribery</i><sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> from the hand of a person. Now on this matter of bribery [to G-d] they<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">This explanation is found in Rambam’s commentary to Aboth at the end of the fourth chapter.</i> have explained its meaning to be that even if a perfectly pious person should commit a sin, He will not accept from him any of his meritious deeds, as a bribe in atonement for him. And Onkelos translated: “[He is the great G-d] before Whom there is no regard for persons, nor the acceptance of a bribe.” Onkelos thus meant to explain that the verse is in praise of negative attributes of the Creator, blessed be He.<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">This coincides with one of the major theories of Rambam in his Moreh Nebuchim, that the essence of G-d and His attributes can be expressed only in negations. Thus we say that “He is incorporeal,” for the true essence of G-d in positive terms is infinitely above the capacity of man even to fathom, much less to describe. (See Guide of the Perplexed, I, Chapters 58-60).</i> The verse is thus stating that G-d is not of the category [of beings] that regards persons, <i>for men shall not see</i> Him <i>and live</i>,<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:20.</i> and everything <i>is as nothing before Him; they are accounted by Him as things of nought, and vanity;</i><sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:17.</i> nor is He of the category of beings that take a bribe or reward from man like kings and judges of a land.<br>The correct interpretation in my opinion is that he is stating that G-d is not partial to powerful persons in their quarrel with their inferiors, nor does He take a bribe from the rich when they strive with the poor, for <i>He doth execute justice for the fatherless and widow</i><sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> from the powerful, <i>and despoileth life of those that despoil them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 22:23.</i> <i>And He loveth the stranger in giving him food and raiment</i>,<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> these being all the essential needs of man. Thus He supports the poor who have no friend and companion. FOR YE WERE STRANGERS IN THE LAND OF EGYPT. “Do not reproach your fellow man with a fault which is also in you.” This is Rashi’s language. I have already explained it in the section <i>And these are the ordinances</i>.<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:20 (Vol. II, pp. 392-393).</i> HE IS THY PRAISE, AND HE IS THY G-D. The meaning thereof is that He should be your [sole object of] praise, that you are to devote all your praise to Him, praising Him always and <i>not to give</i> His <i>glory to another, neither</i> His <i>praise to graven images</i>,<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 42:8.</i> nor to the gods and lords mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> Or he may be stating: “<i>He is thy praise</i>, for through Him you are praised above all peoples,” similar in expression to the verses, <i>For Thou art the glory of their strength;</i><sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:18.</i> <i>O Eternal, my strength, and my stronghold</i>.<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 16:19.</i> <i>And He is thy G-d</i>, for He has especially addressed His Name to you, that you be <i>unto Himself for a people, and that He may be unto thee a G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">Further, 29:12.</i> unlike the rest of the peoples to whom He is the G-d of [the various] gods [i.e., angels, etc.] that He allotted to them, as I have explained,<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:15. See also Vol. II, p. 278, and Vol. III, pp. 268-269.</i> because he has done for you <i>the great and tremendous things</i> from which you can recognize that you are His portion and His inheritance, and His eyes are always upon you for good. AND THOU SHALT KEEP HIS CHARGE — to fear Him, that you be heedful of sinning against Him. For after enjoining them concerning the love of G-d,<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">At the beginning of this verse: <i>And thou shalt love the Eternal thy G-d</i>.</i> He commands them concerning fear [of Him] and He enjoins the observance of the statutes, ordinances, and commandments. Or it may be that the expression <i>and thou shalt keep His charge</i> means that you are to protect what G-d protects, for <i>He preserveth the strangers</i>,<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Psalms 146:9.</i> <i>is gracious unto the poor</i><sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 19:17.</i> and the destitute, and <i>He doth execute justice for the fatherless and the widow</i>.<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:18.</i> As it is said elsewhere, <i>to keep the charge of the Eternal thy G-d, to walk in His ways</i>,<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">I Kings 2:3.</i> and the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 133b.</i> “Just as He is gracious and merciful,<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:6.</i> so you also be gracious and merciful, etc.” HIS GREATNESS, HIS MIGHTY HAND, AND HIS OUTSTRETCHED ARM. Rabbi Abraham ibn Ezra commented: “[<i>His greatness</i> etc.] to bring you out from Egypt; and the signs<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in Verse 3.</i> and wonders, which He did to Pharaoh; <i>and what He did unto you in the wilderness</i>,<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> in the matter of the manna.” But in my opinion it is incorrect, for now he [Moses] speaks only of the chastisement with which G-d admonished those who transgressed His will; [instead, the correct interpretation of the verse is as follows:] <i>His greatness</i> in that He exalted and elevated Himself when saying, <i>Have thou this glory over me;</i><sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Exodus 8:5. These are Moses’ words to Pharaoh to make the plague of frogs cease on the day fixed by Pharaoh.</i> <i>By tomorrow shall this sign be;</i><sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> <i>And I will distinguish</i> [<i>between My people and thy people</i>];<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> <i>that thou mayest know that the earth is the Eternal’s</i>.<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 9:29.</i> <i>And His mighty hand</i> [refers to], <i>And I will put forth My hand, and smite Egypt;</i><sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:20.</i> <i>the great work which the Eternal did</i> [<i>upon the Egyptians</i>].<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:31. “Work” — literally: “hand.”</i> <i>And His outstretched arm</i> [means] that He did not give the Egyptians relief and deliverance from the moment His hand was stretched out upon them, and <i>He hath not withdrawn His hand from consuming</i><sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 2:8.</i> until He destroyed them. <i>And what He did unto you in the wilderness</i>,<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> [means] that He smote you [Israel] in the affair of the calf,<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:35.</i> in the fire that burned at Taberah,<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Numbers 11:1-3.</i> [in the affair of] the fiery serpents,<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:6.</i> Kibroth-hattaavah,<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:35.</i> the plague at Shittim,<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:9.</i> and the decree in the affair of the spies so that the hand of G-d was upon them until they came to this place. He [Moses] shortened, however, the account of the punishments that He inflicted upon them. And if so, <i>Therefore shall ye keep all the commandment</i> etc. <i>that ye may be strong</i>,<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> for His mighty hand strengthens those who keep His commandments, <i>neither will He uphold the evildoers</i>.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Job 8:20.</i> HOW HE MADE THE WATER OF THE RED SEA TO OVERFLOW THEM THAT PURSUED AFTER YOU, AND HOW THE ETERNAL HATH DESTROYED THEM UNTO THIS DAY. I have not understood the meaning of the phrase, <i>unto this day</i>, for all who die in the sea are destroyed forever [thus the expression <i>unto this day</i> would appear redundant]! Possibly it refers back to the expression <i>unto their horses, and to their chariots</i>, that for the entire generation [following the exodus] horses and chariots remained [irretrievably] lost, since Pharaoh had taken along with him all the horses, chariots, and horsemen that were in Egypt and they were all destroyed, and henceforth it was <i>a lowly kingdom</i><sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 17:14.</i> without <i>the chariot and horse, the army and the power</i>.<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 43:17.</i> And Rabbi Abraham ibn Ezra commented that [the expression <i>unto this day</i>] denotes that their children afterwards never rose in their stead to resemble them. Rabbi Abraham’s intent is to state that G-d [not only] destroyed the pursuers in the sea, [but] in Egypt [proper] He destroyed the seed [of the pursuers], not leaving them <i>a name and remnant</i>,<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:22.</i> since they were the most wicked of all the Egyptians to pursue after <i>the redeemed of the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 62:12.</i> But this is not mentioned in the Torah! He mentions <i>and what He did unto Dathan and A biram</i>,<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> but did not mention of Korach and his company that a fire came forth from before the Eternal and consumed them, because it is a prohibition of the Torah for a stranger [non-priest] to approach [the Sanctuary] to burn incense,<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Numbers 17:5 (Vol. IV, pp. 185-186).</i> such a transgressor being punished in all future generations, as happened also to King Uzziah;<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 26:19.</i> therefore he did not enumerate it among the signs in the wilderness. [FOR THE LAND, WHITHER THOU GOEST IN TO POSSESS IT, IS] NOT AS THE LAND OF EGYPT — “but better than it. This assurance was given to Israel upon their departure from Egypt, for they said, ‘Perhaps we will not come to a Land as good and beautiful as this’ [hence they were assured that the Land whither they were going was far better than Egypt]. One might, however, think that Scripture speaks in disdain of the Land, and Moses said thus to them: ‘<i>It is not as the land of Egypt</i> — but worse than it!’ Scripture states, therefore, <i>Behold, Hebron ‘nivnethah’ (was built) seven years before Zoan in Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Numbers 13:22.</i> One person [Ham] built [both] of them. Usually, a person builds the better city first and afterwards the inferior one etc.”<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">“For the material that is not good enough for the first he puts into the second etc.” (Rashi). Thus you learn that Hebron was superior to Zoan. There is more on this theme in Numbers 13:22 (Vol. IV, pp. 126-127).</i> This is Rashi’s language from the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Eikev</i> 37.</i> And he further quoted what the Rabbis have interpreted in the Gemara of Tractate Kethuboth<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 112a. Among the sons of Ham, Mitzraim was older than Canaan (Genesis 10:6). Therefore, why would Ham, who built both Hebron and Zoan, have erected Hebron for Canaan, his youngest son, seven years before he built Zoan for Mitzraim, his older son? But the meaning is <i>etc.</i></i> with a different point of view: “Is it possible that a man would build a house for his younger son first and afterwards for his elder son?<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 112a. Among the sons of Ham, Mitzraim was older than Canaan (Genesis 10:6). Therefore, why would Ham, who built both Hebron and Zoan, have erected Hebron for Canaan, his youngest son, seven years before he built Zoan for Mitzraim, his older son? But the meaning is <i>etc.</i></i> But the meaning of the expression, <i>Behold, Hebron ‘nivnethah’ seven years</i><sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Numbers 13:22.</i> is that it was ‘built up’ superior to Zoan sevenfold.”<br>In line with the plain meaning of Scripture the verse here is said by way of the warnings [with which Moses has been admonishing the Israelites]. For he said to them, “<i>Therefore shall ye keep all the commandments</i> etc. <i>that you may possess the Land</i> etc. <i>a Land flowing with milk and honey</i>,<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Verses 8-9.</i> since G-d will give <i>the rain of your Land in its season</i><sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 14.</i> and the Land shall yield her produce. But know you that it is not like the land of Egypt [where one can find sufficient water] to irrigate it with his feet from the streams and the pools <i>as a garden of herbs</i>.<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">In Verse 10 before us. See Vol. I, p. 179, Verse 10.</i> Instead, <i>it is a Land of hills and valleys, and drinketh water as, the rain of heaven cometh down</i>,<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> not in any other way. Therefore it requires that G-d care for it always by giving it rain because it is a very thirsty Land and needs rain all year. If you transgress G-d’s Will and He does not care for it [the Land] with ‘rains of benevolence’<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Taanith 19a. These are rains which come with blessing and graciousness, and are not destructive nor inadequate.</i> it is a very bad one, <i>it cannot be sown, nor beareth, nor any herb groweth</i><sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">Further 29:22.</i> on its mountains.” All this he reviews and explains in the following section, that <i>if ye shall hearken diligently unto My commandments</i>,<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> then <i>I shall give the rain of your Land in its season, the former rain and the latter rain</i><sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> always, and if you will not listen <i>He shall shut up the heaven</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> <i>and ye shall perish</i> by famine <i>from off the good Land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> since you will not be able to live therein without rain.<br>Thus this section warns in terms of the laws of nature. From it we learn that although everything is within His authority and it was <i>but a light thing in the sight of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">II Kings 3:18.</i> blessed be He, to destroy the inhabitants of the land of Egypt and to dry up their rivers and streams, the land of Canaan, however, could be destroyed more quickly, by His not providing <i>the showers of His mighty rain</i>.<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">Job 37:6 — Ramban’s reasoning is as follows: Even if the Land of Israel were similar to the land of Egypt, G-d could also have easily destroyed it by drying up its rivers and streams; yet, due to the fact that this section warns in terms of the laws of nature, and the Land of Israel is <i>a Land of mountains and deep valleys</i>, it is more vulnerable to destruction by lack of rain (Bachya).</i> The sick person needs merits and prayer in order that G-d heal him more than the healthy one who is not struck by illness, and such is also the way with the poor and the rich, [although] <i>the Eternal giveth light to the eyes of them both</i>.<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 29:13.</i><br>And because he said, <i>a Land which the Eternal thy G-d careth for</i>, when he should have said, “and it drinketh water as the rain of heaven cometh down ‘whenever’ the Eternal thy G-d careth for it,” the following interpretation of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Eikev</i> 40.</i> is alluded to in the text: “But does He not care for all lands, as it is said, <i>to cause it to rain on a land where no man is</i>?<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Job 38:26.</i> [The answer is that the verse tells us] as it were, He exercises care for that Land alone, but through the particular care that He bestows on it, He cares also for all lands. <i>The eyes of the Eternal thy G-d are always upon it</i><sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> to see what it requires and to enact new decrees for it, sometimes for good and sometimes for bad etc.”<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">“ ‘Sometimes for good.’ In what respect? For instance, if Israel on the New Year [when judgment is passed] were found to be utterly wicked, and it was decreed that very little rain fall for them, but later they repented, [what could be done in such a case?] To increase the quantity of rain cannot be done, since the decree had already been given. But the Holy One, blessed be He, causes it to come down at the proper time, when it is necessary for the benefit of the Land. ‘Sometimes for bad.’ In what respect? For instance, if Israel on the New Year were perfectly righteous etc.” (Rosh Hashanah 17b).</i> as it is written in Tractate Rosh Hashanah.<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">“ ‘Sometimes for good.’ In what respect? For instance, if Israel on the New Year [when judgment is passed] were found to be utterly wicked, and it was decreed that very little rain fall for them, but later they repented, [what could be done in such a case?] To increase the quantity of rain cannot be done, since the decree had already been given. But the Holy One, blessed be He, causes it to come down at the proper time, when it is necessary for the benefit of the Land. ‘Sometimes for bad.’ In what respect? For instance, if Israel on the New Year were perfectly righteous etc.” (Rosh Hashanah 17b).</i> There is also in this verse a profound secret, being that this Land is cared for “in all things” which is [called] <i>Kol</i> (All),<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 24:1 (Vol. I, pp. 291-292).</i> and all lands are sustained from it in truth. [AND TO SERVE HIM] WITH ALL YOUR HEART AND WITH ALL YOUR SOUL. “Has he not already mentioned <i>with all thy heart and with all thy soul?</i><sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:5.</i> But that warning was addressed to the individual, and this is a warning to the community.” This is Rashi’s language quoting the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Eikev</i> 41.</i> The explanation of the matter is as follows: G-d does not always perform miracles — every time giving the rain of the Land [in its proper season], the former rain and the latter rain, increasing the corn, wine, and oil, and providing also abundant grass in the fields for the cattle, or, on the contrary, shutting up the heaven and drying up the Land — except according to the deeds of the majority of the people. The individual, however, lives by his own merits, <i>and he dies in his iniquity</i>.<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 33:9.</i> Thus he is saying that upon their performance of all the commandments out of perfect love, He will do all these miracles with them for the good. And he further says that when they worship idols He will perform with them a sign for bad [to indicate to them the need to repent]. Know further that miracles for good or bad are performed only for perfectly righteous or utterly wicked people. For average people, however, He visits good or bad upon them in a natural manner according to <i>their way and by their doings</i>.<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 36:17.</i> AND THOU SHALT EAT AND BE SATISFIED. “This is another blessing, meaning that there will be a blessing on the bread within your stomach, and you eat and be satisfied.” This is Rashi’s language and Rabbi Abraham ibn Ezra commented: “<i>And thou shalt eat and be satisfied</i>. This refers back to <i>thy corn, and thy wine, and thine oil</i> [mentioned in the preceding verse], not to <i>the grass in thy fields</i> which is near [in the same verse].” The correct interpretation in my opinion is that it refers to everything: “<i>and thou shalt eat and be satisfied</i> with the corn, wine, and oil, and also the sheep and cattle [will eat and be satisfied with the grass in the field].” And in the Sifre we find:<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Eikev</i> 43.</i> “<i>And thou shalt eat and be satisfied</i>, when your cattle eats and is satisfied, it works the ground [with strength], and so it is said, <i>and much increase is by the strength of the ox</i>.<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 14:4.</i> Another interpretation: [<i>And thou shalt eat and be satisfied</i>] from the young [of the cattle]. Although there is no proof of this, yet there is an indication, for it says, <i>And they shall come and sing in the height of Zion, and shall flow unto the goodness of the Eternal, to the corn, and to the wine, and to the oil, and to the young of the flock and of the herd</i> etc.”<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:11.</i> This is the correct interpretation. THEREFORE SHALL YE PUT THESE MY WORDS IN YOUR HEART. “Even after you have been exiled, be distinguished by the commandments. Put on the <i>T’fillin</i>, attach a <i>Mezuzah</i> [to the doorpost of your home], so that they will not be novelties to you when you return to the Land. And so Scripture states, <i>Set thee up waymarks</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21. Jeremiah lived in the time when the people were about to go into the Babylonian exile. His prophecy was thus a warning that they were to retain their distinctiveness through the commandments.</i> This is Rashi’s language. Now I have already written<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:5.</i> on the meaning of this matter, that these commandments [the <i>T’fillin</i> and the <i>Mezuzah</i> mentioned by Rashi] are personal obligations and, as such, their laws apply in all places just as in the Land!<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">If so, why are these commandments, which are obligatory everywhere, called “waymarks” in the exile? But there is in this Midrash etc.</i> But there is in this Midrash<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Rashi’s text comes from the Sifre, <i>Eikev</i> 43. Hence Ramban refers to it as “this Midrash.”</i> a profound secret, and I have already alluded to it.<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, pp. 294, 331-332; Vol. III, p. 272.</i> Now he repeated these commandments about the <i>T’fillin</i>, the study of the words of the Torah, and the <i>Mezuzah</i>, a second time<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">See above 6:7-9.</i> in order to allude to this analogy, that we shall be obligated to observe them after being exiled from the Land of Israel. From these [texts] we learn that all commandments that are personal obligations are binding in all places and that, outside the Land of Israel, we are exempt from duties which apply to ground, such as heave-offering and tithes. So it is interpreted in the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Eikev</i> 44.</i> And the intent of this interpretation is suggested by the fact that he placed the expression <i>therefore shall ye put</i> [<i>these my words in your heart</i>] next to [the verse], <i>and ye shall perish</i> [<i>quickly from off the good Land</i><sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> thus clearly intimating that even after <i>ye shall perish from off the good Land</i> you shall still <i>put these My words in your heart</i>]. But the main reference of the verse [even regarding personal obligations] applies to the Land, as it is written, <i>that your days may be multiplied, and the days of your children, upon the Land;</i><sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> or it may be that the verse is stating: “<i>that your days may be multiplied</i>, so that you will return [to the Land] and you will prolong your days on it forever.”<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">According to the first interpretation, the main reference of the verse <i>put these My words in your heart</i> is to the Land of Israel; this is evidenced by the concluding verse, <i>that your days may be multiplied …upon the Land</i>. According to the second interpretation the former verse has reference to the exile, while the second verse states the reward, <i>that your days may be multiplied</i>, so that you return and live <i>upon the Land</i>.</i><br>In line with the plain meaning of Scripture, it is possible that he comes to add here the expression <i>to speak of them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Verse 19: <i>And ye shall teach them unto your children ‘to speak of them</i>.’</i> for there [in the first charge to the individual] he commanded <i>and ‘thou’ shalt speak</i> — you yourself — <i>of them when ‘thou’ sittest in thy house</i>,<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:7.</i> and here [in the charge to the community he stated that we are to teach the words of Torah to our children until they speak of them always. So also he added here <i>and ye shall ‘teach’ them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Verse 19: <i>And ye shall teach them unto your children ‘to speak of them</i>.’</i> for the term <i>v’shinantom</i> [mentioned there]<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:7.</i> means only that he shall “tell” them the commandments, and here [he added that the obligation extends] until they teach the words of Torah [to their children] and they understand them and their reasons [well enough] to discuss them with you at all times. So also he added here <i>as the days of the heavens above the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> which means “for all generations,” or it may refer to the first heaven and earth, and the days of old.<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 341, Note 23.</i> The student learned [in the mysteries of the Cabala] will understand. AND TO CLEAVE UNTO HIM. Rabbi Abraham ibn Ezra commented: “[You are to walk in His ways so that you will merit to cleave unto Him] ultimately, this being a great secret.” But the secret is not by reason of this reference [here in the verse before us].<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra was of the opinion that this verse constitutes an assurance to the soul that it will ultimately cleave unto G-d. To this Ramban replies: “The secret itself is true, but the assurance is not from this verse, for the intent of the verse is an admonition,” as will be explained. See my Hebrew commentary p. 395.</i> Perhaps he is stating: “<i>to love the Eternal, to walk in all His ways</i> until you become worthy <i>to cleave unto Him</i> in the end” [as Ibn Ezra wrote]. But in the Book of Joshua it is stated, <i>Neither make mention of the name of their gods, nor cause to swear by them, neither serve them, nor worship them; but cleave unto the Eternal your G-d, as ye have done unto this day</i><sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Joshua 23:7-8.</i> [thus indicating that “cleaving to G-d” was not an ultimate goal, but something they had been experiencing all along]. If so, the verse [before us] is one of the admonitions against idolatry, meaning that one’s thought should not part from G-d [and transfer] to other gods, that one should not think that there is any substance to idolatry but instead it is all nought and worthless. Thus this verse is similar to what he said, <i>and Him shall ye serve, and unto Him shall ye cleave</i>,<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:5.</i> the intent being to warn that one is not to worship G-d [in combination] with anything besides Him, but to worship [only] G-d alone, with one’s heart and deeds.<br>It is possible that the term “cleaving” includes the obligation that you remember G-d and His love always, that your thought should never be separated from Him <i>when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up</i><sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> to such a degree that [a person] during his conversation with people by mouth and tongue, his [entire] heart will not be with them, but instead be directed towards G-d. With men of such excellence it is possible that even in their lifetime, their souls <i>shall be bound in the bundle of life</i>,<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 25:29.</i> since their very being is a “residence” for the Divine Glory, as the author of the Book of the Kuzari alludes.<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">Al Khazari III. 1, by Rabbi Yehudah Halevi.</i> I have already mentioned this matter in the section on forbidden relations.<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:4 (Vol. III, pp. 245-246).</i> And when Joshua said <i>as ye have done unto this day</i><sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Joshua 23:7-8.</i> he meant, that when they were in the wilderness <i>and the cloud of the Eternal was over them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">Numbers 10:34.</i> and the manna would descend from heaven, and the quail would come up and the well was always before them, and all their requirements were provided by Heaven in miraculous ways — then their thoughts and deeds were [perforce] always with G-d. Therefore Joshua warned them that even now in the Land, when these wonderful deeds would be removed from them, their thoughts should always be with them [i.e., the wonders that G-d had done for them], to cleave unto <i>the glorious and fearful Name</i><sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> and their attention should not be withdrawn from Him. EVERY PLACE WHEREON THE SOLE OF YOUR FOOT SHALL TREAD SHALL BE YOURS: FROM THE WILDERNESS etc. In the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Eikev</i> 51.</i> they constitute two assurances: [First,] that whatever place in the land of Shinar and the land of Assyria and elsewhere they want to conquer, shall be theirs; and that all the commandments are applicable there, because they all are [part of] the Land of Israel [as Scripture says], <i>from the wilderness and Lebanon</i> etc. <i>even unto the Back Sea shall be your border</i>, meaning that you are obligated to conquer it and to extirpate the peoples from it, just as he said here, <i>and ye shall dispossess nations greater and mightier than yourselves</i>,<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> and to uproot the idols and their appurtenance, as he mentioned above.<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:25.</i> And [secondly] he assured them that <i>there shall no man be able to stand against you</i><sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Verse 25.</i> whether in the land mentioned or in <i>every place whereon the sole of your foot shall tread</i>.<br>It is from here that there originated a division of opinion among our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Gittin 8b.</i> regarding Syria which they called “the conquest of an individual” [and not a national conquest]. The reason is that David conquered it of his own will, not asking [authorization] of the Urim and Thummim<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, pp. 482-484.</i> and not consulting the Sanhedrin. For he was obligated to dispossess all the seven nations first, and afterwards if he wished, he could go to another land as G-d promised here.<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">But David captured Syria while the Jebusite was still entrenched in Jerusalem (Tosafoth Gittin 8a, quoting the Sifre).</i> And because that conquest [of Syria] was not done in accordance with the commandment of the Torah, some of the Rabbis said that it is not considered “a [legal] conquest” [in the sense that it is annexed to the Land], and regarding the commandments [applicable exclusively to the Land], it has the legal status of outside of the Land of Israel. So it is taught in the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Eikev</i> 51.</i> But some Rabbis say in the Talmud<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Gittin 8b.</i> that it is termed “a [legal] conquest,” because, although it was not carried out properly, since David went there and conquered it, the Divine assurance <i>it shall be yours</i> was fulfilled and it is [part of] the Land of Israel.<br>R’eih AND THOU SHALT PUT ‘ETH HABRACHAH’ UPON MOUNT GERIZIM. “This is to be understood as the Targum [Onkelos] rendered it: <i>yath m’vorchaya</i> — ‘the blessers’ [i.e., those who will pronounce the blessings]. <i>Upon Mount Gerizim</i> — toward Mount Gerizim.”<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The Levites who were to pronounce the blessings (further, 28:14) were only to face Mount Gerizim, but not to be on the mountain.</i> This is Rashi’s language, but it is not correct according to the plain meaning of Scripture, for he has not yet instructed concerning [the identity of] those who were to pronounce the blessing [which is only mentioned further on, in Chapter 27:11-14; hence the verse here could not refer to them with the definite article — <i>habrachah</i> which implies that their identity was already known]. Rather, the meaning of the verses is as follows: “I have <i>set ‘before you’ a</i> way [to attain] <i>blessing and a</i> way [to attain] <i>curse</i>.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> And the expression <i>before you</i> signifies that you are to choose for yourselves what you desire, and I inform you that the blessing will be yours when you perform the commandments, and the curse if you do not fulfill them.” This is similar to what he further said. <i>See, I have set before thee this day the life and the good, the death and the evil</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Further, 30:15.</i> [This verse clearly does not pertain to the setting at Mount Gerizim and Mount Ebal, thus disproving Rashi’s interpretation that <i>the blessing</i> refers to “those who will pronounce the blessings.”] Then he stated here [in the verse before us], that they were to bestow this blessing of which he speaks, upon them [i.e., the tribes] on Mount Gerizim and the curse on Mount Ebal, this [“bestowal”] being by word of mouth [rather than by some physical act of placing the blessers there, as Rashi rendered it]. In a similar way is the interpretation of Rabbi Abraham ibn Ezra, on this verse, <i>and he shall ‘put’ them upon the head of the goat</i><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 16:21. Here too, no physical object is placed <i>on the head of the goat</i>. “Putting” refers to the confession of sins. This coincides with the interpretation of Ramban that the “bestowal” does not refer to the blessers, but to the recitation of the blessing.</i> [meaning that the High Priest, by confessing the sins of the people, “puts” them upon the head of the goat that was to be sent to Azazel]. Thus he is saying here by way of admonition that they are to “put” [or pronounce] the blessing on Mount Gerizim, blessing the people if they will hearken to the commandments of G-d; and the curse on Mount Ebal, saying, “Cursed be he that will not hearken to the commandments and will turn aside from the way which G-d has commanded.” Now it would have been possible [in accordance with the plain meaning of this verse] that all the tribes utter the blessing and all of them [utter] the curse, or that the Levites pronounce them all, or that one individual proclaim them all. Hence he later reverted to explain there, <i>These shall stand upon Mount Gerizim to bless the people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Further, 27:12.</i> <i>And these shall stand for the curse</i>,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> and he further declared, <i>And the Levites shall speak</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14.</i> and he explained the whole subject.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 15-26.</i> For here, because of his admonition which he stated, <i>Behold, I set before you</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> he mentioned part of the commandment and then he reverted to explain it [fully] in its proper place. It is possible that Mount Gerizim is to the south which is “the right” [side of a person who turns eastward facing the sunrise, in which case his right hand is to the south],<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 467.</i> and Mount Ebal is to the north, as it is said, <i>Out of the north the evil shall break forth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 1:14. It is important to note that Ramban’s conjecture [“It is possible that … “] is indeed correct, for Mount Gerizim is south of Shechem, while Mount Ebal is north of it (see Biblical Encyclopedias on these places).</i> AND YE SHALL OBSERVE TO DO ALL THE STATUTES AND THE ORDINANCES. Here, also, he admonishes concerning the statutes and ordinances before mentioning the rest of the commandments, and he cites first the ordinance concerning idolatry and its appurtenances as I have explained in the section of <i>Va’ethchanan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:5.</i> Afterwards he mentions many ordinances concerning a false prophet,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:2-6.</i> a beguiler,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 7-12.</i> and an apostate city.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 13-19.</i> And he mentions among the statutes first, the offerings in the Sanctuary, and afterwards, the prohibition of eating anything abominable, and the rest of the commandments. YE SHALL NOT DO SO UNTO THE ETERNAL YOUR G-D — “to burn offerings to G-d at any place [you choose], but only at the place He shall choose.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Verse 5. According to this interpretation, Verse 4 before us is connected with the following Verse 5, which reads: <i>But unto the place which the Eternal your G-d shall choose …</i></i> Another interpretation: <i>And ye shall break down their altars</i> etc., <i>and ye shall destroy their name</i><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 3. Thus Verse 4 before us is connected with the preceding verse.</i> — <i>ye shall not do so unto the Eternal your G-d</i>, this being an admonition against erasing the Name of G-d, or dismantling any stone of the altar or of the Sanctuary Court. Said Rabbi Yishmael: ‘Could it even occur to you that the Israelites would break down the altars [of G-d]? But the meaning of the verse is that you are not to imitate the deeds [of the idolators] lest your sins cause your ancestors’ Sanctuary to be destroyed.’” This is Rashi’s language. Now the words of Rabbi Yishmael are words of Agadah (homily) based on a Scriptural support [and they are not meant to be taken as the plain meaning of the verse]. However, the verse according to the opinion of our Rabbis, constitutes an admonition against erasing the Divine Name. It is so expressly stated in Tractate Makkoth:<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Makkoth 22a. See “The Commandments,” Vol. II, pp. 64-65.</i> “But there is yet the penalty for erasing the Divine Name which is whipping, and the prohibition is to be found in these words, <i>Ye shall not do so unto the Eternal</i>.” And the language of the Sifre is as follows:<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 61.</i> “Whence do I know that he who dismantles one stone [of the altar] etc.? Rabbi Yishmael says: ‘Whence do I know that he who erases one letter of the Divine Name transgresses a negative commandment? Because it is written, <i>and ye shall destroy their name</i><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 3. Thus Verse 4 before us is connected with the preceding verse.</i> — <i>Ye shall not do so unto the Eternal your G-d</i>.’ Rabban<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The title “Rabban” (our teacher) indicates that he was the head of the Sanhedrin.</i> Gamaliel the son of Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">See Vol. IV, p. 341, Note 231.</i> says: ‘But how could it occur to you [that the Israelites would dismantle] etc.’” Thus [it is clear that] the words of Rabbi Yishmael [quoted by Rashi] were not meant to dispute [the opinion of the unnamed First Sage];<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Ramban understood the text of Rashi as follows: The unnamed First Sage holds that the prohibition before us covers both erasing the Divine Name and dismantling His altar, whereas Rabbi Yishmael differs, holding the verse to be an admonition against imitating the deeds of the idolators which will cause the destruction of the Sanctuary. Ramban, however, holds the verse, <i>Ye shall not do so</i> etc., to be only an admonition against erasing G-d’s Name, and that such is also the opinion of Rabbi Yishmael. Rabbi Yishmael’s words quoted by Rashi are a clarification, teaching that “erasing the Divine Name is equivalent to dismantling a stone of the Divine altar.” Furthermore, the text quoted by Rashi in the name of Rabbi Yishmael is attributed by the Sifre to Rabban Gamaliel, which perforce is only a homiletic statement, that sinning is tantamount to destruction of G-d’s altar. Hence the same text in Rashi must also be understood in the same light (Mizrachi).</i> rather, they are a clarification that erasing the Divine Name is equivalent to dismantling a stone of the altar. And if so, the meaning of the verses would be: “<i>And ye shall break down their altars</i> etc. <i>and ye shall destroy their name out of that place</i> — but <i>ye shall not do so unto the Eternal your G-d</i> to break down His altar, nor to destroy His Name. Instead, <i>give glory to</i> His <i>Name</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Malachi 2:2.</i> and His altar, and to the place which He shall choose there to establish His altar; to [the place where] His Name dwells shall you seek, and bring your burnt-offerings before Him.” UNTO HIS HABITATION SHALL YE SEEK. The meaning thereof is that you are to come from distant countries asking, “Where is the road leading to the House of G-d?,” and you should say to one another, <i>‘Come ye, and let us go up to the mountain of the Eternal, to the House of the G-d of Jacob,’</i><sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 2:3.</i> similar to the expression, <i>They shall inquire concerning Zion with their faces hit herward</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 50:5.</i> And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 62.</i> “<i>Ye shall seek</i> — seek [the place where G-d intended that His House be built] through the command of the prophet. I might think that you are to wait until the prophet tells you [when and where to build it]; Scripture therefore states, <i>unto His habitation shall ye seek, and thither thou shalt come</i> — seek and find [the place], and afterwards the prophet will tell you [whether your choice is the correct one]. And so you find it in the case of David etc.”<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">“As it is said, <i>O Eternal, remember unto David all his affliction, how he swore unto the Eternal, and vowed unto the Mighty One of Jacob, ‘Surely I will not come into the tent of my house … Until I find out a place for the Eternal, a dwelling-place for the Mighty One of Jacob’</i>” (Psalms 132:1-5). And whence do you know that he did it only by command of the prophet? Because it says, <i>And Gad</i> [the prophet] <i>came that day to David, and said unto him: ‘Go up, rear an altar on the threshing-floor of Aravnah the Jebusite.’</i> (II Samuel 24:18) (Sifre, <i>R’eih</i> 62).</i><br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], <i>l’shichno</i> (<i>unto His habitation</i>) <i>shall ye seek</i> means that you are to inquire after His Glory [that abides there]; <i>and thither thou shalt come</i> to appear <i>before the Lord, Eternal G-d, the G-d of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:23.</i> It is on the basis of this expression here [<i>l’shichno</i> — unto His habitation] that the Sages have spoken of the <i>Shechinah</i> (“Divine Presence”). YOUR TITHES — “the tithe of cattle and the Second Tithe which are to be eaten within the wall [of Jerusalem]. AND HEAVE-OFFERING OF YOUR HAND — these are the first-fruits of which it is said, <i>And the priest shall take the basket out of thy hand</i>. ”<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:4.</i> This is Rashi’s language quoting the words of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 63.</i><br>In line with the plain meaning of Scripture the verse mentions the burnt-offerings, and the sacrifices that he is obligated to eat there within the boundary [of Jerusalem] <i>before the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Verse 7: <i>And there ye shall eat before the Eternal</i>.</i> It mentions also that he is to bring there the tithe and the heave-offering to give them to the priests and Levites who are the ministers of the Sanctuary so that they too, rejoice with you and your families, as it says, <i>Bring ye the whole tithe into the store-house, that there be food in My house, and try Me now herewith, saith the Eternal of hosts, if I will not open you the windows of heaven, and pour you out a blessing, that there shall be more than enough</i>.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:10. The heave-offering (<i>terumah</i>) is given to the priest, the First Tithe (<i>ma’aseir rishon</i>) to the Levite. The Levite in turn sets aside a tenth of that tithe for the priest, which is called “the heave-offering of the tithe” (<i>terumath ma’aseir</i>). It is also referred to as “the tithe of the tithe.”</i> And so indeed [the prophets and leaders] established an ordinance during the Second Temple concerning the heave-offering and the heave-offering of the tithe<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:10. The heave-offering (<i>terumah</i>) is given to the priest, the First Tithe (<i>ma’aseir rishon</i>) to the Levite. The Levite in turn sets aside a tenth of that tithe for the priest, which is called “the heave-offering of the tithe” (<i>terumath ma’aseir</i>). It is also referred to as “the tithe of the tithe.”</i> that the people bring them to the Sanctuary, as it is said, <i>and that we should bring the first of our dough, and our heave-offerings, and the fruit of all manner of trees, the wine and the oil, unto the priests, to the chambers of the House of our G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 10:38.</i> and it is further said, [<i>and the Levites shall bring up the tithe of the tithes</i>] <i>unto the House of our G-d, to the chambers, into the treasure-house</i>.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 39.</i><br>And the meaning of the expression <i>and heave-offering of your hand</i> is [in line with the simple meaning of Scripture a reference to the heave-offering and not to the first-fruits] because the Torah has set no fixed measure for the heave-offering [which the Israelite gives to the priest]; rather it consists of whatever his hand sets aside [for the priest]. Similarly, that which is said, <i>Thou mayest not eat within thy gates the tithe of thy corn</i> etc. <i>or the heave-offering of thine hand</i><sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 17. Now, in view of the fact that the First Tithe and the heave-offering may be eaten everywhere, the Rabbis apply this verse — which prohibits eating them outside Jerusalem — to the eating of <i>unredeemed</i> Second Tithes outside Jerusalem, and to a priest’s eating of <i>first-fruits</i> outside Jerusalem (Makkoth 18a); see also “The Commandments,” Vol. II, pp. 131-140, for various prohibitions included in this verse. Thus here again <i>the heave-offering of thine hand</i> is interpreted as referring to the first-fruits, as explained by Rashi in the verse before us. In line with the plain meaning of Scripture as explained by Ramban, however, the verse is a reminder to the Israelite etc.</i> reminds the Israelite that he is not to eat in his own city the tithe, the firstlings, the vow-offerings, or the heave-offering. And then the verse proceeds to distinguish between them, <i>but thou shalt eat them before the Eternal thy G-d</i> etc. <i>thou, and thy son, and thy daughter</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 18.</i> whatever may be eaten by you [i.e., the Second Tithe]; <i>and the Levite that is within thy gates</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 18.</i> shall eat there in your gates [i.e., outside Jerusalem] what is due him [i.e., the First Tithe] as it is stated concerning them, <i>And ye may eat in every place</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:31.</i> Scripture thus abbreviates concerning matters that are explained elsewhere.<br>And I am further of the opinion regarding the plain meaning of this verse that the expression [in the verse before us] <i>heave-offering of your hand</i> denotes that which a person lifts up to the Eternal of his silver and gold to buy with it a burnt-offering or a [peace-]offering. And [the verse before us] mentions three kinds of offerings: the vow-offerings which are [assumed as obligations when a person says], “I pledge myself to bring an offering of <i>a bullock, or a sheep, or a goat:</i> ”<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 22:27. See Ramban there on Verses 18 and 23.</i> the freewill-offering when he says of a bullock or sheep, “This shall be a burnt-offering and I will bring it to the Sanctuary,” and <i>terumah</i> (the donation) which he lifts up, silver or gold from anything he has, or when he brings his unconsecrated animal to the Sanctuary Court and says to the priests, “This is [given] from my possession to G-d,” similar in expression to the verse, <i>Every one that ‘meirim terumath’</i> (<i>did lift up an offering</i>) <i>of silver and brass, brought the Eternal’s offering</i>.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Exodus 35:24.</i> So also, <i>All ‘terumoth’ of the holy things, which the children of Israel offer unto the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:19.</i> denotes “the offerings” [as explained above rather than, the heave-offering]. Similarly He states with reference to the shekels, <i>half a shekel after the shekel of the Sanctuary</i> etc. <i>half a shekel for ‘terumah’</i> (<i>an offering</i>) <i>to the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Exodus 30:13.</i> these to be used for buying the communal offerings,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">This is further proof that the word <i>terumah</i> is not limited to the heave-offering given to the priest from the produce of the field, but that it may also signify any donation or offering that a person gives to the Sanctuary. The expression in the verse before us <i>heave-offering of your hand</i> thus denotes the setting aside of any valuables for a sacred purpose.</i> for whatever a person lifts up to G-d from whatever is his own — whether for offerings or for Temple maintenance, as it is stated, <i>and they take for Me ‘terumah’</i> (<i>an offering</i>);<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:2. In this case the word <i>terumah</i> denotes “something set apart” for the construction of the Tabernacle.</i> or for <i>the priests, the ministers of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Joel 2:17.</i> — it is all called <i>terumah</i>. This is similar to what is written concerning the tax, <i>and thou shalt give it unto Eleazar the priest as ‘terumath Hashem’</i> (<i>a portion set apart for the Eternal</i>),<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Numbers 31:29.</i> which remained entirely unconsecrated in Eleazar’s possession [thus proving that <i>terumah</i> need not refer exclusively to the priestly tithe]. A similar usage [of the term <i>terumah</i> is found in the following verse]: <i>And I weighed unto them the silver, and the gold, and the vessels, even ‘terumath’</i> (<i>the donation for</i>) <i>the House of our G-d, which the king, and his counsellors had offered</i>.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Ezra 8:25.</i> Now Scripture [here in the verse before us] does not state “your heave-offerings,” so that we should not mistake it to mean the heave-offering given to the priests [from the produce of the field]; instead it says, <i>the heave-offering of your hand</i>, what you set aside as a freewill offering from what has become your property. Now all things mentioned here must be consumed within a certain location,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">In this concluding sentence Ramban reiterates the central theme of his interpretation — that the entire verse refers to categories that require consumption within the wall of Jerusalem. Thus <i>the tithes</i> refers to the Second Tithe and the tithe of cattle, <i>and heave-offering of your hand</i> denotes the donations for the offerings which also require a certain location where they may be eaten — the holiest offerings within the Sanctuary Court, and those of lesser holiness within the city of Jerusalem.</i> for the expression <i>your tithes</i> denotes the tithe of cattle and the Second Tithe which are eaten <i>before the Eternal</i> [i.e., within the wall of the city of Jerusalem]. However, the First Tithe is the tithe of the Levites, and the Poorman’s Tithe belongs to them [the poor; and are the personal property of the recipients and may be eaten anywhere]. YE SHALL NOT DO AFTER ALL THAT WE DO HERE THIS DAY, EVERY MAN WHATSOEVER IS RIGHT IN HIS OWN EYES. Rabbi Abraham ibn Ezra wrote by way of the plain meaning of Scripture, “they<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">I.e., commentators. In our texts of Ibn Ezra this expression is missing. Ramban’s version, however, is correct, since Ibn Ezra himself later refutes that explanation. Therefore, it is obvious that he refers to an opinion previously quoted.</i> have explained it [as follows]: Because they were journeying from stage to stage, [they brought no offerings from the time they left Mount Sinai until after the death of Aaron in the fortieth year after the exodus. Even after his death] a person could bring an offering at any stage as he wished; there were some who gave the firstling of their flock [to the priest] and others who did not give, since the commandment [to give the firstborn] is dependent on the Land.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary p. 399.</i> [Hence the verse before us says that after arriving in the Land we are no longer to do whatever is right in the eyes of each individual.] But this is not my own opinion [continues Ibn Ezra]. Rather, the meaning of the verse is that they were not all G-d-fearing [and they sacrificed to the host of heaven; hence Moses warned them against continuing to do so in the Land of Israel]. And the reason Moses used the word ‘we’ [<i>Ye shall not do after all that ‘we’ do</i> — implying that he, too, participated in such transgressions] is because many commandments relating to the offerings apply only within the Land”<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Such as the heave-offering, and the tithes which apply only within the Land of Israel. He, therefore, included himself etc.</i> [and not in the wilderness; hence, Moses himself had never fulfilled those commandments. He, therefore, included himself among the people]. This is Ibn Ezra’s language. But it is not correct, since it is out of context for the section to speak in terms of reproof [that they were sacrificing to the host of heaven] and to say to them now that they were not observing the commandments of G-d, every man doing what was right in his own eyes. [On the contrary, Verses 4-15 contain a positive discussion of the chosen place that awaited them in the Land of Israel.] And how could Moses our teacher say “<i>We</i> are committing sins!” Forbid it! Instead he should have said “You shall not do after all that ‘you’ have done to this day, every man whatsoever is right in his own eyes.” And what sense was there to include among the sins the commandments that depend on the Land?<br>Rather, the meaning of the verse is as follows: “When the Israelites were in the wilderness they were commanded to slaughter all their cattle and sheep as peace-offerings before the Tabernacle, but they would perform [the Service of the offerings] in whatever place the Tabernacle was [that is, wherever it halted rather than in a fixed location]. And if someone did not care to eat the meat of bullocks or sheep he was not at all obligated to bring an offering. He was also not obligated to bring firstlings, nor the tithe of cattle and the Second Tithe. Thus a person was not bound, ever to <i>bring</i> an offering to the Tabernacle as an obligation, and even on the festivals they were not obligated to come there.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">The pilgrimage on the three festivals depends on <i>the place which the Eternal your G-d shall choose to cause His Name to dwell there</i>. Since that condition was not fulfilled in the desert, they were not yet obligated to observe this commandment. For more on this matter see my Hebrew commentary, p. 399.</i> So also in the wilderness, after the sprinkling of the blood and the burning of the sacrificial fat of the peace-offering [on the altar], the owner might eat it wherever he wished because Scripture did not stipulate a location for it, and therefore they could eat [the peace-offerings both] within the camp and without. Thus there was nothing obligatory upon them in the matter of the offerings; instead <i>every man did that which was right in his own eyes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Judges 21:25.</i> Therefore he commanded here that after [they would come to] <i>the rest and</i> [to] <i>the inheritance</i> they should not do so. Instead, they are obliged to come to a certain specific place chosen by G-d and bring there the offerings, the tithes, and the firstlings, and eat them there within the precinct <i>before the Eternal</i>. What our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Zebachim 117a.</i> [based on the verse before us] concerning offerings that are not vowed or freely offered [for example, the obligatory Passover-offering], that they may not be offered on a <i>bamah</i> [a private altar set up by an individual, a practice that was permitted during certain periods prior to the erection of the Holy Temple],<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See Vol. IV, p. 180, Note 138.</i> is an interpretation based on the redundancy of the verse, as explained in the last chapter of Tractate Zebachim,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Zebachim 117a.</i> [but the plain meaning of the verse is as we have explained above]. WHEN THE ETERNAL THY G-D SHALL ENLARGE THY BORDER. The meaning of this “enlargement” is not like that which he stated, <i>And if the Eternal thy G-d enlarge thy border</i><sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Further, 19:8.</i> [by giving you the land of the Kenites, Kenizzites, and Kadmonites] etc. <i>then shalt thou add three cities more for thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 9.</i> for if it were, then meat of desire [meaning a meat meal prepared solely to satisfy the appetite rather than as a product of a peace-offering] would not have been permissible upon coming into the Land [but only after the enlargement of the border, an event that has yet to take place]. But there it is said, <i>When the Eternal thy G-d shall cut off the nations, whose land the Eternal thy G-d giveth thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 1.</i> these being the seven nations that he mentions in all places,<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">See above, 7:1.</i> and then we are to separate three cities [as cities of refuge], and so Joshua did.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Joshua 20:7-9.</i> Afterwards he said, when <i>the Eternal thy G-d enlarge thy border, as He hath sworn unto thy fathers</i>,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Further, 19:8.</i> this being a reference to the <i>ten</i> nations that were given to Abraham.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:19-21. Hence the command to establish an additional three cities of refuge becomes obligatory at the time when we shall have enlarged the border of our Land to include the territory of the remaining three of the ten nations promised to Abraham — the Kenites, Kenizzites, and Kadmonites. But here etc.</i> But here he said, <i>as He hath promised thee</i>, meaning these [<i>seven</i>] nations whose land the Eternal your G-d gives you [now], thus indicating that immediately after they captured and apportioned the Land, a secular meal of meat became permitted to them.<br>Now, the purport of the expression <i>If the place which the Eternal thy G-d shall choose to put His Name there be too far from thee</i><sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> is not that meat of desire [i.e., meat from an animal that has been slaughtered for food rather than as an offering] is permissible only at a distance from the Sanctuary, for if so, dwellers in Jerusalem would have been forbidden to eat meat of desire. Instead he [Moses] speaks to all Israel, saying to them that “when G-d will enlarge your border and not all of you will be dwelling around the Tabernacle as you are today in the wilderness, unconsecrated meat will be permitted, because it will be impossible for all of you to go from a distant place to the place that G-d will choose and slaughter sacrifices of peace-offerings as much as you wish to eat.” AND THOU SHALT SLAUGHTER etc. AS I HAVE COMMANDED THEE. The meaning thereof according to the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Chullin 28a.</i> is as follows: “<i>As I have commanded thee</i> — orally, by law declared to Moses on Sinai This teaches us that he was commanded with regard to [severing] the windpipe and the gullet, and [severing] the greater part of one [either the windpipe or the gullet] in a bird, and [severing] the greater part of both in an animal.”<br>Know that the term <i>shechitah</i> in the Sacred Language denotes the severing of the two organs in the neck [the windpipe and the gullet], and be not apprehensive because of what it says <i>‘vayishchateim’</i> (<i>and He slew them</i>) <i>in the wilderness</i><sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:16.</i> [which clearly does not signify severing the organs of the neck], for it is but a euphemism [as if to say] that He slaughtered them like sheep. Thus He commanded regarding the offerings, <i>‘v’shachat’</i> (<i>and he shall slaughter</i>),<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 1:5.</i> <i>‘v’shachatu’</i> (<i>and they shall slaughter</i>),<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:6.</i> which refer to the organs of the neck. Now at first [in the wilderness] He commanded that whatever [meat] they eat be of peace-offerings, that they be slaughtered according to the law of the offerings. Now, when he proceeded to permit the meat of unconsecrated animals, he said, <i>and thou shalt slaughter of thy herd and of thy flock as I have commanded thee</i> when such animals were brought as offerings, and you may eat them unconsecrated <i>after all the desire of thy soul</i>, meaning that He permits unconsecrated animals to be eaten everywhere, provided that they be slaughtered as He had commanded originally, when they were all [permitted only as] offerings. This is the correct meaning of the verse in line with the plain sense of Scripture. Perhaps our Rabbis intended this [thought] when they said in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 75.</i> “<i>As I have commanded thee</i> — just as the consecrated animals are slaughtered [in accordance with the traditional regulations] so must also the unconsecrated animals be slaughtered [with the same regulations].” Thus the commandment of slaughtering [animal and fowl] is here expressly stated and is explained in the words of our Rabbis on the basis of tradition. ACH’ (BUT) ONLY AS THE GAZELLE AND AS THE HART IS EATEN, SO THOU SHALT EAT THEM. This means as he explains [at the end of this verse], <i>the unclean and the clean may eat thereof alike</i>. Since He had commanded in the wilderness that they may not eat of the herd and flock except as peace-offerings and He warned them that <i>the soul that eateth of the flesh of the sacrifice of peace-offerings, that pertain unto the Eternal, having his uncleanness upon him, that soul shall be cut off</i>,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 7:20.</i> he states here that [upon coming into the Land] one may eat the meat of unconsecrated animals with the full desire of his soul, and [further that] he may eat it from one vessel together with an unclean person just as, in the wilderness, they may eat the gazelle and the hart which may not be offered upon the altar. Now, the expression <i>as the gazelle and as the hart</i> does not mean that one may eat the fat of unconsecrated animals just as he may eat the fat of the gazelle and the hart [from which all the fat may be eaten], since the verse speaks only of the manner of eating [as if to say:] in the same way that you eat the gazelle and the hart so may you eat the meat which you slaughter in all places. The verse does not state “whatever is eaten of the gazelle and the hart, you may eat of the unconsecrated animals.” Therefore, [in order to avoid the misconception that all fat of unconsecrated animals may be eaten] he explains everywhere <i>the unclean and the clean may eat thereof alike</i>,<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Here in Verse 22 before us, and further, 15:22.</i> and says nowhere [only] “they may eat it as the gazelle and the hart,” in order [to make it clear] that the fat should not be included [in the comparison of unconsecrated animals to the hart and gazelle].<br>Now the word <i>ach</i> [<i>but</i> — <i>‘But’ only as the gazelle</i> etc.] constitutes an admonition: since at first it was forbidden to eat [meat] except for the peace-offerings that were slaughtered in [the court of] the Tabernacle, and now, when he made it permissible to slaughter and eat in their cities <i>after all the desire of thy soul</i>, it might have appeared that one may eat it as unconsecrated meat and [if one wishes] even as consecrated meat, as was originally permitted [before the Tabernacle was erected], offering [the blood and the fat] on a <i>bamah</i> (high place). Therefore he stated and warned, <i>But only as the gazelle and the hart, so thou shalt eat them</i>, meaning that you may offer of them neither fat nor blood [on the <i>bamah</i>] and that you should not handle it in the manner of consecrated meat and not warn unclean people away from them at all.<br>He had to mention <i>Only you should not eat the blood</i><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Verses 16, 23-25.</i> for many reasons. For at first He said with reference to the prohibition of eating blood, <i>and I have given it to you upon the altar to make atonement for your souls</i>,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 17:11.</i> from which it might appear that blood that does not atone, [such as that of] an unconsecrated animal, would not be prohibited; therefore, it was necessary to prohibit it clearly. In the case of fat, however, Scripture did not mention [such a reason for] its prohibition thereof; and [in the case of an unconsecrated animal] not all fat which is burned on the altar as the sacrificial portion of the offering is forbidden, nor is every part [of an offering] that is not burned on the altar permitted to be eaten [in the case of an unconsecrated animal], as I have written in its place.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:9. Hence it was unnecessary to say that certain fats of an unconsecrated animal may not be eaten.</i> Moreover, since he commanded here that we slaughter [the unconsecrated animal] and warned that we eat it in the same manner as the gazelle and the hart, it might have appeared that we are to cover its blood just as we have been commanded concerning the gazelle and the hart;<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">When a clean fowl or a permissible wild animal is slaughtered, the blood must be covered with dust (<i>ibid.</i>, 17:13). This law does not apply to cattle. Now, since Scripture compares the unconsecrated animal to the gazelle and the hart which are in the class of wild animals we might have reasoned that the law of covering the blood also applies to unconsecrated animals; therefore it became necessary etc.</i> therefore it became necessary [to repeat the prohibition against blood in order] to permit the pouring out of the blood <i>upon the earth as water</i><sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> without covering it, [a permissibility that was not apparent in the original prohibition in Leviticus 17:11]. This is the sense of the expression <i>‘upon’ the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> not “into” the earth [which would have implied] that “we cover it with dust.” And since it was necessary to mention the permission of [pouring out] the blood [without covering it] he introduced it by stating the prohibition [against eating it]. Additionally, Scripture feared lest we [mistakenly] reason concerning blood as follows: In the wilderness at a time when all their herds and flocks were peace-offerings, the meat was forbidden to be eaten until the priest would sprinkle the blood upon the altar, for such is the law of the offerings; thus the blood prevented them from eating the meat; and He further commanded concerning the gazelle and the hart that, because they are not brought as offerings, we must cover their blood with dust, and so also the blood of a fowl<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 17:13.</i> because a fowl may not be offered as a peace-offering. And if so [it would logically follow that] we be required to cover the blood of cattle that were slaughtered because one desired meat, or that we eat [the blood] together with the meat by stabbing the animal [instead of ritual slaughtering, in which case a large flow of blood would be avoided] and the blood would not be seen <i>in the open field</i>,<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 5.</i> for it would be more seemly that it be permissible even to eat pure blood than to pour it out upon the ground so that <i>they shall not offer their sacrifices unto the satyrs, after whom they go astray</i>.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 7. To pour blood upon the ground would give the appearance of a sacrifice to satyrs.</i> Therefore he said that one should slaughter the herd and flock [by means of ritual slaughtering despite the abundant flow of blood] and not eat the blood with the meat through stabbing or by cutting a limb from a living animal; instead, one is to pour the blood upon the earth and not be apprehensive over it, but he must not eat it, neither alone nor with the meat. For this reason it was necessary to mention this law once more<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Further, 15:23: <i>Only thou shalt not eat the blood thereof; thou shalt pour it out upon the ground as water</i>.</i> in the case of a blemished firstling, because at first [when the firstling was yet perfect] the blood thereof was to be sprinkled upon the altar, and, therefore, it was necessary to state that when it is blemished [and thus no longer fit for the altar] they should not treat its blood with sanctity, nor with permissibility, but they are to pour it out like water and not eat it.<br>It appears to me as a reason for this matter that at first when they were in the desert, <i>a howling wilderness</i>,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 32:10.</i> a place <i>where satyrs dance there</i>,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 13:21.</i> and all those who came forth from Egypt were accustomed [to sacrifice to these satyrs], He forbade that the blood be seen in the open field and also to slaughter at all, except before the Tabernacle of G-d in order to wean them from that sin. But upon coming into the Land, when it was necessary to permit them meat of desire due to the distance from the Sanctuary, he did not fear that the blood of the herd and flock might be poured upon the ground in their homes. However, in the case of the wild animal and fowl which one traps in the field and forest, and it is customary to slaughter them there and bring them home already slaughtered, he left the commandment as it was, to cover their blood with dust, in order that they should not offer it to the satyrs. Now the Midrash of our Rabbis on the verses, <i>Only be steadfast in not eating the blood</i>,<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> and <i>Thou shalt not eat it, that it may go well with thee</i><sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Verse 25.</i> is a very fitting one and is appropriate to the language of Scripture, that they had a great passion for [eating blood].<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 76.</i> Therefore all these admonitions were necessary, and so much more was it necessary to mention the prohibition [against eating blood] although he did not mention the prohibition of eating [forbidden] fat.<br>Now, it is true that this comment of our Rabbis suffices as a reason for the many admonitions that Scripture states [about blood]. Yet the expression which he said, <i>Only be steadfast in not eating the blood</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> is not clear to me, for what steadfastness and courage are there required to guard against [eating] blood? It would have been proper that he indicate its stringency by stating, “Take heed to yourself not to eat the blood.” Now, we find the term “steadfastness” with reference to [all] the commandments, as the Holy One, blessed be He, said to Joshua, <i>Only be steadfast and very courageous, to observe to do according to all the law, which Moses My servant commanded thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Joshua 1:7.</i> and so did Joshua say to Israel, <i>Therefore be ye very courageous to keep and to do all that is written in the Book of the Law of Moses</i>.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 23:6.</i> Now these expressions [found in Joshua] refer to all the commandments, <i>to keep</i>, alluding to the negative commandments, <i>and to do</i>, alluding to the positive commandments. But pertaining to a single commandment there is nowhere found such an expression, for, indeed, what need is there for “steadfastness” in a matter which requires only “to sit and not do” something forbidden by one of the negative commandments? But it appears to me that he mentioned steadfastness [in this prohibition against eating blood] for the reason that they were attached to blood in Egypt: that they always slaughtered their sacrifices to the satyrs, as it is written, <i>And they shall no more offer their sacrifices unto the satyrs, after whom they go astray</i><sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 7. To pour blood upon the ground would give the appearance of a sacrifice to satyrs.</i> and it is further stated, <i>They sacrificed unto demons, no-gods</i>.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:17.</i> Now, the worship [of these satyrs] consisted of eating from the blood of the sacrifices, because the blood would cause the demons to assemble and they [the worshippers] would eat over it and from it, as if they were invited by the demons to eat at the table of those demons and they become attached to them. This has already been mentioned in the book Moreh Nebuchim.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Guide of the Perplexed III, 46.</i> This is not the main reason for the prohibition of eating blood, for Scripture itself explains the reason thereof, that the blood is the life, as is mentioned in the section <i>Acharei Moth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 17:11-12.</i> But from this verse here it is clear that they were engrossed in it, and very much in pursuit of it, and they used to prophesy by means of it and tell of things to come. Therefore the verse proceeds and warns that if one should hear from blood-eaters any future event <i>and the sign or the wonder come to pass</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:3.</i> his heart should not be enticed but instead <i>hold fast to his integrity</i><sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Job 2:3.</i> and his belief in G-d, and he should by no means eat of the blood nor cover up this practice [i.e., justifying it by some means]; he is <i>not</i> to be <i>afraid of their words, nor be dismayed at their looks</i>,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 2:6.</i> for <i>they are vanity, a work of delusion</i>.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 10:15.</i> Thus he warned here in the same manner that was used in admonishing concerning the false prophet<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:2-6.</i> because of his deceptions. OBSERVE AND HEAR ALL THOSE WORDS WHICH I COMMAND THEE. He [Moses] did not mention here the statutes and ordinances, nor His testimonies and His commandments, but said <i>all those words</i> in order to include in this observance the good and the right, as I have explained in the section of <i>Va’ethchanan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:18.</i> TAKE HEED TO THYSELF THAT THOU BE NOT ENSNARED TO FOLLOW THEM, AFTER THEY ARE DESTROYED FROM BEFORE THEE. “After you see that I destroy them from before you, [you should] pay attention as to why these [nations] were destroyed — because of their corrupt practices. So you too, should not do the same so that others should not come and destroy you.” This is Rashi’s language. And if so, this verse becomes an admonition and warning against idol-worship. And Rashi also wrote on the expression [in the verse before us]: “<i>How did these nations serve their gods, even so will I do likewise</i>. Because Scripture has punished idolatry only for sacrificing, burning incense, pouring a libation, and bowing down, as it is written, [<i>He that sacrificeth unto the gods</i>] <i>save unto the Eternal only</i>, [<i>shall be utterly destroyed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:19.</i> thus establishing the penalty only for those] acts which are performed in the service of G-d, therefore it comes and teaches you here that if the method of worshipping a [particular] idol was something other [than the four ways specified above,] — for example, excreting to [Baal] Peor or throwing a stone to Merkulis, this being its customary manner of worship — he is liable [to the death penalty]. One is also liable for [worshipping any idol whatever, in any one of the four specified ways] sacrificing, burning incense, pouring a libation, and bowing down even if it is not the customary way.” Thus far Rashi’s language. But this is not correct, for the [following] verse states, <i>Thou shalt not do so unto the Eternal thy G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Verse 31.</i> If so, the verse [before us] is not an admonition against worshipping their gods, [for it would be incongruous to follow this prohibition with an admonition not to worship G-d] but only that we should not worship <i>the Glorious G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> with their forms of worship, just as he gave the reason, <i>for every abomination to the Eternal, which He hateth, have they done unto their gods</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Verse 31.</i><br>Rather, the meaning of this section is as follows: Up to here he has commanded many times that when we come into the Land we are to uproot the idols and their appurtenances, and destroy their names, and he further commanded that we do this immediately upon dispossessing the nations. Now he stated that when the Eternal will cut off these nations from before us, and the names of the idols will be forgotten in the Land, and we shall dwell in their land securely, we should not think in our hearts thus: “Now G-d has cut away from before us the worshippers of other gods because they gave honor and reverential service to [the idols, which are] <i>the work of men’s hands</i>.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Psalms 135:15.</i> And it is not proper to <i>give</i> His <i>glory to another, neither</i> His <i>praise to graven images</i>,<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 42:8.</i> for so He prohibited sacrificing, burning incense, pouring a libation, and bowing down, <i>save unto the Eternal only</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:19.</i> and it is customary among kings that anyone who glorifies himself with their honor, putting the crown on his own head or wearing the royal raiment like kings <i>there is one law for him, that he be put to death</i>.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Esther 4:11.</i> If so, I will do unto <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> just as the nations did to their gods and it will be pleasing unto Him.” Therefore he warned, <i>Thou shalt not do so</i>,<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Verse 31.</i> for they would do to their gods things that are abominable to Him. He did not prohibit them [these ways with which they worshipped the idols] because of those acts that are reputable and appropriate to be done before G-d alone [i.e. sacrificing, burning incense, pouring a libation, and bowing down]; rather, because of the intent they had in performing them to serve idols [they had to be prohibited]. <i>For even their sons and their daughters do they burn in the fire to their gods</i>,<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Verse 31.</i> it being an abominable thing before G-d <i>to shed innocent blood</i>,<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 59:7.</i> and all the more to be cruel and <i>have no pity on the fruit of the womb</i>.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:18.</i> [Hence any form of service instituted by people capable of such cruelty is considered an abomination by G-d and no ceremony of theirs is to be adopted by us.] Therefore, he stated <i>All this word which I command you, that shall ye observe to do</i>,<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:1.</i> the reference being to the performance of the offerings and the Service in the Sanctuary that <i>thou art not to add thereto, nor diminish from it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Further, 13:1.</i> This is in truth the purport of this section.<br>Our Rabbis, however, have deduced<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 60b. See my translation of “The Commandments,” Vol. II, pp. 6-8.</i> from here that for worshipping an idol in its normal manner, one is always guilty even if he excreted to [Baal] Peor, [an act that would be an expression of contempt everywhere except in the temple of Peor]. The principle is derived from the expression, <i>how did these nations serve their gods?</i>,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">In Verse 30 before us.</i> teaching that if it is considered “worship” in terms of that [idol] it is included in the prohibition <i>nor shalt thou serve them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:5.</i> But if he throws a stone at [Baal] Peor [which is a manner of worship peculiar only to Merkulis] or even if it be some manifestation of respect, such as sweeping or sprinkling [before the idol] he is not guilty of a capital offense [since that is not a mode of “worship”].<br>In line with the plain meaning of Scripture, he warned at the beginning of the section, <i>Ye shall not do so unto the Eternal your G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 4.</i> meaning that we are not to worship Him like [they worship] the gods of the nations <i>upon the high mountains</i><sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> with offerings to Him, and now in this section he warned, <i>Thou shalt not do so unto the Eternal thy G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Verse 31.</i> — to worship Him in His Sanctuary with their manners of worship. IF THERE ARISE IN THE MIDST OF THEE A PROPHET, OR A DREAMER OF DREAMS. Scripture calls him “a prophet” on the basis of his own claim, for it is he who claims, “G-d spoke with me while I was awake and I am His prophet sent to you [to command] that you [worship idols,” as mentioned in Verse 3]. But it is possible that Scripture alludes to that which is true [that the person does indeed possess certain prophetic powers], for there is a prophetic potential in the souls of some people by which they know of things to come without the person knowing whence it comes to him, but he will isolate himself and [then] a spirit will arrive within him saying, “Thus it will happen to that person in the future in a particular matter.” The philosophers call [that power of prophecy] <i>kahin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">This is borrowed from the Arabic, <i>kahanah</i>, a term referring to the power residing in man to be able to foretell the future. It is so explained by Shmuel ibn Tibbon in his list of “Foreign words.”</i> They do not know its cause, but the matter is substantiated in the sight of witnesses. Perhaps the soul in its keenness cleaves to the pure intellect<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">See Guide of the Perplexed II, 4 (p. 32 Friedlander’s translation).</i> and concentrates on it. Such a person is called “prophet,” because he predicts events, and, therefore, <i>the sign or wonder</i><sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">In Verse 2 before us.</i> whereof he spoke comes to pass. AND HE GIVE THEE ‘OTH’ (A SIGN) OR ‘MOFEITH’ (WONDER). <i>A Sign</i> [denotes a natural phenomenon serving as] a symbol of something similar that will take place afterwards, this being associated with the expression, <i>every man with his own standard, ‘b’othoth’</i> (<i>according to the ensigns</i>).<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Numbers 2:2. See Ramban there that on each of the ensigns there was some symbol representing the character of the tribe.</i> For when a prophet comes and says “The following [natural] matter is to represent something which is to take place” that is termed an <i>oth</i> (a sign), similar to what is stated, <i>Therefore, the Eternal Himself shall give you an ‘oth’</i> (<i>a sign</i>)<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 7:14.</i> that G-d is with us, [the omen being] the name of the son of the prophet’s wife, [“Immanuel,” meaning “G-d is with us”]<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 7:14.</i> The word <i>oth</i> is thus derived from <i>at hah</i> [“coming,” since the <i>oth</i> represents something about to come]. A <i>mofeith</i> (a wonder), on the other hand, applies to something novel which the prophet does before us, making some change in the natural order of the world, similar to what is stated, <i>to inquire of ‘hamofeith’</i> (<i>the wonder</i>) <i>that was done in the Land;</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 32:31.</i> <i>And I will show ‘moft him’</i> (<i>wonders</i>) <i>in the heavens and in the earth, blood and fire</i>.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Joel 3:3.</i> The word <i>mofeith</i> is thus a shortened form of <i>mufleith</i> (marvelous)<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">See Job 37:16: <i>‘mifl’oth’</i> (<i>the wondrous works</i>) <i>of Him Who is perfect in knowledge</i>. Ramban’s point is that the word <i>mofeith</i> is derived from <i>mufleith</i> with the letters <i>lamed</i> and <i>aleph</i> missing.</i> — just like the expression <i>‘sheirith’</i> (<i>the rest of</i>) <i>Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 12:38. In this instance the word <i>sheirith</i> drops the letter <i>aleph</i> which is found in <i>she’eirith</i>.</i> [which is a shortened form of <i>she’eirith</i>]. The [Sacred] Language adopted the term to signify anything which is supernatural, just as it is stated, <i>Thus Ezekiel shall be unto you ‘l’mofeith’</i> (<i>for a wonder</i>),<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 24:24.</i> and it is stated there, <i>and thou shalt speak, and be no more dumb; so shall thou be ‘l’mofeith’</i> (<i>for a wonder</i>) <i>unto them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> seeing that his actions were wondrous in the eyes of the beholders. The word <i>mofeith</i> [a derivative from <i>pele</i> — wonder] is thus similar in sense to the following expression, <i>and she is come down ‘p’la’im’</i> (<i>wonderfully</i>).<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 1:9.</i> So also: <i>the signs ‘v’thimhaya’</i> (<i>and wonders</i>);<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Daniel 3:32.</i> <i>how great are His signs, ‘v’thimhohie’</i> (<i>and His wonders</i>) <i>how mighty they are!;</i><sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 33.</i> <i>the signs ‘v’hamoft him’</i> (<i>and the wonders</i>),<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Further, 29:2; 34:11.</i> for the terms <i>pele</i> and <i>teimah</i> refer to the same topic. Now, in the departure from Egypt there were <i>signs</i>, these being the matters which Moses told them from the beginning, such as, <i>by tomorrow shall this ‘sign’ be</i>,<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Exodus 8:19.</i> and there were <i>wonders</i> which were done spontaneously without previously informing Pharaoh about them [such as the splitting of the Red Sea]. So also, <i>what is ‘the sign’ that I shall go up to the House of the Eternal?</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 38:22.</i> [King Hezekiah asked of the prophet Isaiah] that he should give him foreknowledge [by means of <i>a sign</i> that he would recover from his illness]. And in connection with that very <i>sign</i> it states that [the king of Babylon sent his princes to Hezekiah] <i>to inquire of ‘hamofeith’</i> (<i>the wonder</i>) <i>that was done in the Land</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 32:31.</i> in order to learn how this novel matter had occurred among them.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Ramban is evidently referring to all the various events described in II Chronicles 32:24-31 that occurred in the days of the Hezekiah — the miraculous salvation of Jerusalem from the hands of the Assyrians, etc. Thus the point is clearly established that an <i>oth</i> (a sign) is given before the event, while a <i>mofeith</i> (a wonder) is a supernatural event not announced beforehand. Hence Hezekiah asks for <i>a sign</i> that he will yet go up to the Sanctuary, while the king of Babylon seeks to inquire of <i>the wonder</i> which happened.</i> Similarly, <i>the rod which was turned to a serpent</i><sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Exodus 7:15.</i> He referred to as <i>a sign</i><sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:17.</i> when He informed the children of Israel thereby [of the purpose of Moses’ mission], and He called it <i>a wonder</i><sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21. The Israelites did not require a miracle to prove the existence of G-d; to them the miracle was an <i>oth</i>, demonstrating that redemption was at hand. Pharaoh, on the other hand, did not believe in the G-d of Israel; to him, the miracle was a <i>mofeith</i>, a wondrous act entirely apart from any significance for the future (Malbim).</i> when He performed it before Pharaoh as an unannounced miracle. Likewise, <i>Just as My servant Isaiah hath walked naked and barefoot for three years as ‘a sign’ and ‘a wonder’ upon Egypt and upon Ethiopia, so shall</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 20:3-4.</i> [implying that the same act can be simultaneously an <i>oth</i> and a <i>mofeith</i>], because in this act of the prophet, there was <i>a sign</i> foretelling what was to come, and <i>a wonder</i> in the practice of the prophet in walking that way.<br>If so, the meaning of the expression [before us], <i>and he give thee a sign or a wonder</i> is that he will say, “I am the prophet sent to you that you worship a particular idol, and this shall be ‘the sign’ for you: tomorrow there shall come the locust, the caterpillar, and the palmer-worm.” Or he shall show them “a wonder:” he will cast down a rod before them and it will become a serpent. Now, in the Sifre the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Naso</i> 23.</i> “<i>A sign</i> is [identical to] a <i>wonder</i> and <i>a wonder</i> is [identical to] <i>a sign</i> except that the Torah refers [to them] in two terms.” Perhaps the intent of the Rabbis was [not to state that the terms are identical in meaning but that] there is no difference between the two or distinction in their legal status, and [therefore] it would have been sufficient to mention one. But the Torah wanted to elaborate on the matter saying in effect “whatever sign he gives you, from whatever signs [exist] on earth.”<br>Now, this man who calls himself “prophet” and commands [you] to worship idols is by way of the simple meaning of Scripture a prophet of an idol who says “The idol [Baal] Peor sent me to you declaring that he is god and he commanded that you worship him in a certain way.” It is he of whom Scripture further says, <i>and he that shall speak in the name of other gods, that same prophet shall die</i>,<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 18:20.</i> for all who prophesy in the name of other gods, do so in order that people worship them, because they are [that prophet’s] deities, and Scripture mentions him there, among the [general] false prophets. But what emerges from the words of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 90a.</i> is that the prophet mentioned here prophesies in the name of G-d, saying “<i>The Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> sent me that you worship [Baal] Peor because he was His partner in creation,” or that he [Baal-peor] is greater than all the gods before Him and He desires that they worship him. And the Rabbis of blessed memory have mentioned<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 90a.</i> that even if he were to say that they should worship a certain idol but for one moment alone, for example, if he says, “Worship [Baal] Peor just this day alone and you will succeed in a certain project for such is the will before <i>the Glorious Name</i>” — that prophet is guilty of a capital offense. This, too, lies within the plain meaning of Scripture.<br>Thus Scripture commanded that we hearken not at all to him who prophesies in the name of G-d to worship the idols, nor take note of the signs and wonders that he will make. And it mentions the reason<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here: <i>who brought you out of the land of Egypt</i>.</i> because we know from the exodus from Egypt which was an actual event — not a vision or a mirage — that <i>the earth is the Eternal’s</i><sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Psalms 24:1.</i> and He is the Creator, the One Who wills all, and the Omnipotent, and there is no god beside Him, and we further know from the Revelation on Mount Sinai that <i>face to face</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:4.</i> He commanded us to walk in this way, not to worship anything at all beside Him, and that He has not given His glory to another [deity].<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 42:8.</i> This is the sense of the expression, <i>which the Eternal thy G-d commanded thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> Thus the prophet <i>hath spoken perversion against the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> Who never commanded him so, or he spoke perversion against His Glory, for it is not proper to worship another god. FOR THE ETERNAL YOUR G-D TRIETH YOU. This is to state that the purport of the wonder which came to pass and which G-d showed him in his dream or [as the philosophers say] in his <i>kahin</i><sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">This is borrowed from the Arabic, <i>kahanah</i>, a term referring to the power residing in man to be able to foretell the future. It is so explained by Shmuel ibn Tibbon in his list of “Foreign words.”</i> was G-d’s will in order to test you in your love of Him. Now I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Genesis 2:1 (Vol. I, p. 275).</i> that the term “test” is derived from the point of view of the one who is being tested. It states here <i>to know</i> [<i>for the Eternal your G-d trieth you ‘to know’ whether ye do love</i> … meaning] that it became known in fact what exists in potential and is revealed [only] to Him. Thus the commandment of this entire section refers to someone who prophesies to worship the idols. But concerning one who prophesies in the name of G-d to change any of the commandments of the Torah, our Rabbis have interpreted<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 90a.</i> that if he came to [completely] uproot any item from the Torah, such as permitting [the eating of] swine or [permitting] one of the adulterous relationships, <i>according to this judgment shall it be done to him</i><sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Exodus 21:31.</i> [i.e., he is liable to death as is stated here in Verse 6]. But if he declares it to be permissible only for some time as a temporary measure such as Elijah did on Mount Carmel [in permitting offerings to G-d outside of the Sanctuary in Jerusalem],<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">I Kings 18:33-38. The purpose was to vindicate the belief in the true G-d and cause the people to reject the idolatrous worship of Baal. And because Elijah was an acknowledged righteous prophet we were commanded to listen to him (Rambam, <i>Hilchoth Yesodei Hatorah</i> 9:3).</i> we are obligated to listen to him and to do everything that he commands us.<br>It appears [to me] that if he prophesies in the name of G-d to command a precept that he innovates, as happened concerning reading of the Scroll [of Esther on Purim],<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 4:2.</i> that he is not guilty of a capital offense, only that we are not to obey him, because it is written, <i>These are the commandments</i>,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 27:34.</i> [which our Rabbis interpret to mean]:<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Torath Kohanim, end of <i>Bechukothai</i>. The reading of the <i>Megillah</i> (Scroll of Esther) on Purim is “a positive commandment by the authority of the Scribes” (Mishneh Torah, <i>Hilchoth Megillah V’Chanukah</i> 1:1).</i> “No prophet is henceforth permitted to declare any new matter therein.” But perhaps, since we do not believe him, he is thus a false prophet and his death is by strangulation.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">See “The Commandments,” Vol. II, pp. 25-26.</i> AFTER THE ETERNAL YOUR G-D SHALL YE WALK. This is a commandment that we follow His counsel, and of Him alone shall we inquire concerning every hidden thing and inquire concerning the future, as it is written, <i>and she went to inquire of the Eternal;</i><sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Genesis 25:22.</i> <i>because the people come unto me to inquire of G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:15.</i> And so did the Israelites do with the prophets, [as it is said,] <i>Is there not here a prophet of the Eternal, that we may inquire of the Eternal through him?;</i><sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">II Kings 3:11.</i> <i>that the Eternal thy G-d may tell us the way wherein we should walk, and the thing we should do</i>.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 42:3.</i> And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 85.</i> “<i>After the Eternal your G-d</i> [<i>shall ye walk</i>] — this refers to the cloud [of Glory].”<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Numbers 9:19: “They did the will of G-d in following after the cloud [of Glory].” See also my Hebrew commentary here p. 406.</i> This is as we have explained, that we are to hearken to the “voice” of His signs and follow His counsel. AND HIM SHALL YE FEAR. You are to believe that it is He <i>in Whose hand is the soul of every living thing</i>,<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Job 12:10.</i> and it is in His power <i>to kill and to make alive</i>,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">II Kings 5:7.</i> <i>visiting iniquity</i>,<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:5.</i> and rewarding for meritorious deeds. AND HIS COMMANDMENTS SHALL YE KEEP. This refers to the Law of Moses. AND UNTO HIS VOICE SHALL YE HEARKEN — to do whatever He commands us to do aside from the Torah, such as Samuel said [to Saul], <i>Thou hast done foolishly; thou hast not kept the commandment of the Eternal thy G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 13:13.</i> [referring to a commandment transmitted to Saul by Samuel]. It is this which is explained further, <i>A prophet will the Eternal raise up unto thee, of thy brethren, like unto me; unto him ye shall hearken</i>,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Further, 18:15.</i> and it states, <i>And it shall come to pass, that whosoever will not hearken unto My words which he shall speak in My Name, I will require it of him</i><sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> meaning that he will be liable to death by the hand of Heaven,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 89a.</i> and as it happened because of the prophet’s command, “Smite me, and wound me <i>by the word of the Eternal</i>”<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">I Kings 20:35.</i> [and when the man refused to obey he was slain by a lion].<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 36.</i> And so also the Rabbis said in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 85.</i> “<i>And unto His voice shall ye hearken</i> — the voice of His prophets.” AND HIM SHALL YE SERVE, AND UNTO HIM SHALL YE CLEAVE. I have already explained this.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:13; 11:22.</i> Now it has already been stated, <i>Thou shalt fear the Eternal thy G-d, and Him shalt thou serve</i>.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:13.</i> But he repeated it here to negate [any consideration of obedience to a false prophet,] that we are not to fear the words of a [false] prophet because of the sign or wonder, and that we should not transgress the service of G-d because of the prophet’s words, for it is the Eternal alone that we are to fear, and no other god. [It was also repeated here] to add, <i>and unto His voice shall ye hearken</i>. THOU SHALT NOT ‘THOVEH LO’ — “you shall not ‘long’ for him, nor shall you love him. Because it is said, <i>Thou shalt love thy neighbor as thyself</i><sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:18.</i> — [it is necessary to caution that] this one [who seeks to mislead you into idolatry] you shall not love.” This is Rashi’s language quoting the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 89.</i> But in the Gemara the Rabbis have said [in connection with this verse]:<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 61b.</i> “But [if the one misled] <i>avah</i> (wanted) and consented [to the words of the inciter, although he actually did not worship the idols, the misleader] is guilty” [thus showing that the word <i>thoveh</i> is not an expression of “longing” as Rashi holds, but of “willingness”]. And this is correct, for <i>avah</i> is an expression of “desire,” as it is said, <i>And the Eternal thy G-d was not ‘avah’</i> (<i>willing</i>) <i>to hearken unto Balaam</i>,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Further, 23:6.</i> meaning “He did not desire.” So also, <i>he is not ‘avah’</i> (<i>willing</i>) <i>to perform the duty of my husband’s brother</i>,<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:7.</i> [this expression being based upon the statement in the first part of that verse], <i>and if the man ‘desires’ not to take his brother’s wife</i>. Thus, <i>thou shalt not ‘thoveh lo’</i> means [“thou shalt not be willing] in your heart [to give credence to him”], <i>nor hearken unto him</i> by consenting to him, saying “I will do so; I will go and I will worship the idol you mentioned.” And [the inciter] becomes liable to the death penalty because of his [the victim’s] consent. And such is the opinion of Onkelos [who translated]: “Do not accept [the offer] from him.” Now these two prohibitions [<i>Thou shalt not be willing</i> to give credence <i>to him</i> in your heart, <i>nor shalt thou hearken unto him</i>] are like <i>Neither shalt thou desire thy neighbor’s house</i><sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:18. See “The Commandments,” Vol. II, pp. 251-252.</i> [which prohibits us from desiring what belongs to another], and <i>Thou shalt not covet thy neighbor’s house</i><sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:17. “The Commandments,” Vol. II, pp. 250-251.</i> [which prohibits us from scheming to acquire it], so that if he desires it in his heart, he infringes the first prohibition, and if he goes on to do as he thought, he transgresses also the second negative commandment.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Here too, if in his heart he gives credence to the words of the inciter he violates the first prohibition, and if he also consents to worship the idol he infringes the second negative commandment as well.</i> NEITHER SHALL THINE EYE PITY HIM — to show him mercy that he not die. NEITHER SHALT THOU SPARE because of the close [family] relationship as mentioned,<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Verse 7: <i>If thy brother, the son of thy mother, or thy son, or thy daughter …</i></i> as it is said, <i>as a man spareth his own son that serveth him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:17.</i> NEITHER SHALT THOU CONCEAL HIM — by not testifying against him in court. And in the Sifre it is written:<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 89.</i> “<i>Neither shalt thou spare</i> — you shall not plead in his favor. <i>Neither shalt thou conceal</i> — if you know anything unfavorable to him, you are not permitted to stand mute.” All [these interpretations]<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">I.e., whether we interpret <i>Neither shalt thou conceal</i> by “not testifying” against him, or “withhold” anything unfavorable to him — the purport is the same, since covering up of evidence is a form of silence.</i> convey the same thought, for the term “concealing” is from <i>he that ‘concealeth’ his transgressions;</i><sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 28:13.</i> <i>but a prudent man ‘concealeth’ shame</i>,<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:16.</i> meaning that he refrains from telling it. And he states, <i>and they shall do no more any such wickedness as this is in the midst of thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> because this matter [of a misleader] is very common, and it would be frequently done were it not for the law [as a deterrent, hence this pronouncement was necessary], but the matter of a false prophet mentioned [above] is not a common occurrence, [therefore, unlike in the verse before us, no admonitions were mentioned in Verse 6]. AND THOU SHALT INQUIRE, AND MAKE SEARCH, AND ASK DILIGENTLY. The nature of “inquiry” and “making search” [with which the judges are to test witnesses] are explained in the words of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 40a.</i> Now Scripture mentions these investigations [here] in the case of an apostate city,<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Literally: “a city [whose inhabitants were] led astray” after the idols.</i> and also in the case of an idol-worshipper,<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Further, 17:4.</i> but it does not mention them in the case of the false prophet or the inciter, because the prophet publicizes himself with his signs and wonders, and in the case of the inciter Scripture addresses itself to the incited party: <i>but thou shalt surely kill him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 10.</i> and he [the incited party, is the one] who knows and bears witness, just as is stated, <i>neither shalt thou spare, neither shalt thou conceal him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 9. Thus, Scripture need not enjoin diligent inquiry and testing of witnesses because the facts are well known to those charged with administering the penalty; the public in the case of a false prophet, and the victim in the case of the inciter.</i> But in the case of an apostate city<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Literally: “a city [whose inhabitants were] led astray” after the idols.</i> and of an idol worshipper, which are deeds that reach us by means of report, Scripture mentions, with reference to them, inquiry and investigation [of the witnesses]. It was unnecessary to state this about the others liable to death because it is known by means of a <i>kal vachomer</i>.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">A form of reasoning from “a minor” to “a major” matter. See Vol. II, p. 133, Note 208. Here it would apply as follows: If in those sins that bear less severe punishment [beheading in the case of an apostate city, etc.] the Torah requires “inquiry” and “investigation” of the witnesses, they are surely required in cases where the punishment is more severe, such as stoning. See Sanhedrin 40b.</i> He states in the case of plotting witnesses, <i>and the judges shall inquire diligently</i>,<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Further, 19:18.</i> because it cannot be determined which of the two conflicting groups of witnesses is telling the truth except after considerable investigation. Concerning the law, all cases are deduced from each other by means of a similarity of Scriptural expressions. And from all the combined expressions we derive the principle that we are to test the witnesses with seven inquiries,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">“In which Sabbatical seven-year period? In what year? In what month? On what date of the month? On what day [of the week]? In what hour? In what place?” (Sanhedrin 40a). Time and place are thus of the essence of the testimony. See the following note.</i> and examinations.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">The “investigations” related to matters incidental to the crime, such as how the victim was dressed. In the case of “the seven inquiries” (see preceding note) if one of the witnesses said “I do not know,” their testimony becomes invalid. But in the examinations, even if both did not know, their evidence was still valid. However, if they contradicted each other in examinations, their evidence was invalid. The number of investigatory questions is unlimited. In fact, “the more a judge examines the evidence, the more he is deserving of praise” (<i>ibid.</i>).</i> DESTROY IT UTTERLY, AND ALL THAT IS THEREIN. [<i>Destroy</i>] <i>‘it’</i> [<i>utterly</i>] — the men that have gone astray [after the idols]; <i>and all that is therein</i> — the women who followed after the men. But the children who are minors, among males and females, are not killed. And so the Rabbis said in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 94.</i> “Chanan<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>: “Abba Chanan.”</i> says: It is written, <i>The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers</i><sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Further, 24:16.</i> — the verse is speaking with reference to an apostate city.” But in the Tosephta<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">On Tosephta see Vol. III, p. 118, Note 101.</i> of Tractate Sanhedrin we find a difference of opinion regarding this matter:<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Tosephta, Sanhedrin 14:3.</i> “Minors, children of people of an apostate city, who have gone astray with [the city] are not killed. Rabbi Eliezer says they are killed. Rabbi Akiba said to him: How do I fulfill then the verse, <i>and He will give thee compassion, and make thee compassionate, and multiply thee</i> etc.?<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> If its intent is to show mercy to the adults, it is already stated, <i>destroy it utterly, and all that is therein and the cattle thereof</i> etc. And how then do I fulfill <i>and make thee compassionate, and multiply thee</i>? By applying it to the children therein etc.” Thus all these commandments are explanatory of what it says in the Torah, <i>He that sacrificeth unto the gods shall be utterly destroyed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:19.</i> and now he explained the nature of this “utter destruction” with reference to inciters and the worshippers [of idols]. YE ARE THE CHILDREN OF THE ETERNAL YOUR G-D: YE SHALL NOT CUT YOURSELVES, NOR MAKE ANY BALDNESS BETWEEN YOUR EYES FOR THE DEAD. This also is an explanatory commandment of what He said in the Torah with reference to the priests, <i>They shall not make baldness upon their head</i> etc., <i>nor make any cuttings in their flesh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 21:5.</i> and now he [Moses] will explain that it is not merely because of the distinction of the priests which He mentioned there, <i>They shall be holy unto their G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> that they were thus commanded. Rather, <i>all the congregation are holy, every one of them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Numbers 16:3.</i> and all of <i>you are the children of the Eternal your G-d</i> like the priests; if so, you too, take heed to yourselves regarding this commandment like them. This explanation is in accordance with the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 13b.</i> that both verses [the one here and the one in Leviticus] relate only to the practice [of cutting and making baldness as signs of mourning] for the dead, [although “the dead” is not mentioned in the priestly injunction in Leviticus]. But it is possible that the first commandment [in Leviticus was stated] in relation to priests to state that if the priest had his hair torn out and his flesh cut, he was not fit for the Divine Service, just as He said, <i>and they shall not profane the Name of their G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> and their Service is thus profaned [i.e., invalidated]. Here he explained that the commandment applies also to the Israelites, both prohibitions being necessary.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">By combining both statements we deduce that the prohibition against making baldness relates to the whole head and not only between the eyes, that it relates to the practice in connection with mourning for the dead, and finally that a separate penalty is incurred for each incision into the flesh (Makkoth 20 a-b).</i><br>And Rashi wrote: “Because you are the children of the Eternal it is becoming for you to be comely and not be cut about and bald [due to the tearing out of hair].” But it is not correct, for if so this commandment should be binding even [if the deeds were done] not for the dead! And Rabbi Abraham ibn Ezra commented: “Once you realize that you are the children of the Eternal and that He loves you more than a father loves his child, you should not cut yourselves [in bereavement] for anything that He does, because whatever He has done is for your good although you may not understand it, just as little children do not understand their father, yet rely on him. <i>For thou art a holy people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> and you are not like all the other nations; therefore you shall not do as they do.”<br>In my opinion the purport of the expression <i>for thou art a holy people</i><sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> [is to state] an assurance of the eternal existence of the souls before Him, blessed be He. The verse declares: “Since you are a holy people and the treasure of G-d — <i>neither doth G-d respect any person, but He deviseth means that he that is banished be not an outcast from Him</i><sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 14:14.</i> — therefore it is improper for you to make incisions in your flesh and tear your hair for the dead even if <i>he perisheth in youth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Job 36:14.</i> Scripture, however, did not prohibit weeping for the dead since it is natural to cry when parting from beloved ones, and when they go on a journey even in life. From this verse, there is support for our Rabbis in prohibiting excessive mourning for the dead.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Moed Katan 27b.</i> THOU SHALT NOT EAT ANY ABOMINABLE THING. He wanted now to add an explanation [to the laws] pertaining to forbidden foods, and therefore he said, <i>Thou shalt not eat an abominable thing</i>, thus declaring that all things that are forbidden are abhorrent to the pure soul, for the meaning of every expression of “abomination” is “hatefulness and repugnance,” similar to, <i>for the king’s word was abominable to Joab;</i><sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 21:6.</i> <i>their soul abhorred all manner of food</i>.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Psalms 107:18.</i> For forbidden foods that are coarse generate a thickness and obstruction in the soul, as I have explained in its place.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 11:13. See also Exodus 22:30 (Vol. II, p. 401).</i> Therefore he said further, <i>Of all clean winged things ye may eat</i><sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> in order to declare that [only] those [foods] which He prohibited are “abominable,” and the rest are clean and fit for the pure soul. And in the Sifre the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 103.</i> “Rabbi Shimon says: <i>Of all clean winged things ye may eat</i><sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> — these are the clean locusts; <i>and all winged swarming things are unclean unto you</i><sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> these are the unclean locusts.” He has said well. Now this is the sense of these verses. He mentioned the prohibition of <i>all winged swarming things</i>, those <i>that go upon all fours</i>,<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 11:20.</i> and then he said <i>Of all clean winged things ye may eat</i><sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> to permit those of them <i>which have joined legs above their feet:</i><sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> the locust, the bald locust, the cricket, and the grasshopper.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 22.</i> It was not necessary to explain this because it has already been stated.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 22.</i> But he mentioned in general, briefly, <i>Of all clean winged things ye may eat</i><sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> that is to say, all those that have been mentioned are abominable foods, and the rest of the fowls, according their species and multitudes, you may eat of them all clean things which I have not prohibited. Thus he included all things that are forbidden to us, for they are all abominable. It was not necessary afterwards to detail [here] the swarming things and all that creep upon the earth, for it is known that any pure-minded person abhors them completely. But he mentioned the signs of beasts and wild animals,<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">See Verses 6-8.</i> fish,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">See Verses 9-10.</i> fowl,<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">See Verses. 11-20.</i> and carcass [of an animal that died without being properly slaughtered]<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">See Verse 21.</i> in order to inform you that they, too, are abominable to the soul. He did not mention <i>treifah</i><sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">A clean animal or fowl suffering from a serious organic disease whose meat we are forbidden to eat even if ritually slaughtered.</i> since it is not “abominable;” nevertheless, in order to prevent harm to those who would eat it, it is forbidden, because of its poison or mortal sickness. Our Rabbis have yet more interpretations on this section:<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Chullin 63b.</i> “Why were [these laws of forbidden foods] repeated here? In the case of beasts [the laws were restated] on account of <i>hashesuah</i> (the cleft one)<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">See Verse 7. “This is a certain animal which has two backs and two spinal columns” (Chullin 63b, and quoted by Rashi here).</i> [which we are forbidden to eat, and is not mentioned in Leviticus], and in the case of birds the laws were restated because of <i>the glede</i>”<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">See Verse 13.</i> [which is not mentioned in Leviticus and is forbidden]. And there is yet another interpretation:<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 103.</i> “<i>Of all clean birds ye may eat</i><sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> — this is intended to permit [as food] the bird that is set free [at the purification rite of] the leper;<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 14:7.</i> <i>But these are they of which ye shall not eat</i><sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> — this is intended to prohibit the bird that is slaughtered” [at the purification rite of the leper].<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 14:5.</i> They [the Rabbis] received [this tradition that the expression] <i>of ‘all’ clean birds</i><sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> hints that the [living] bird, not contracting the impurity [of the leper], is permissible as food. The impurity of the leper does not attach to the living [bird] — for no living things among beast or fowl are susceptible to impurity when touching a corpse or dead creeping thing. But the slaughtered [bird], being susceptible to uncleanness, the spirit of impurity which leaves the leper, attaches thereto, and is [therefore] not clean. Thus it becomes one of the “abominable” things, because eating it is abhorrent. FOR THOU ART A HOLY PEOPLE UNTO THE ETERNAL THY G-D. The purport thereof is connected with [the following prohibition], <i>Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk</i>. Although it is not an abhorrent food [for both meat and milk are permitted separately] He prohibited it because we are to be holy in [choice of] foods — or because we [ourselves] are holy — that we not become a cruel people that is not compassionate<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">See Jeremiah 6:23.</i> by milking the mother and extracting its milk to seethe therein its kid. And although any meat [cooked] in milk is included in this prohibition [even though it is not its own mother’s milk, a situation without apparent cruelty, nevertheless it is forbidden] because any nursing animal is called “mother” and any suckling offspring is called “kid,” and if they are together in the process of cooking there is [an element of] cruelty in all [cases whether a kid in its own mother’s milk or not].<br>Now, Rashi wrote: “<i>Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk</i>. This is stated three times<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Here, and in Exodus 23:19, and 34:26.</i> in order to exclude a wild beast, fowls,<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">However, the cooking and eating of a <i>chayah</i> (clean wild beast) or fowl with milk is forbidden though by the Rabbis (Yoreh Deiah 57:3).</i> and unclean animals” [from this prohibition]. This interpretation is derived from the Scriptural use of the term <i>kid</i> [an expression that does not apply to any of the excluded categories]. However, the thrice repeated] prohibition itself [teaches the following:] one forbids eating [meat cooked with milk], one forbids deriving benefit from it, and one forbids cooking it. And so did the Rabbi [Rashi] write in the section of <i>And these are the ordinances</i>.<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:19.</i> THOU SHALT SURELY TITHE ALL THE INCREASE OF THY SEED. This also is a [previously stated] commandment that he [Moses] now explains. For He stated, <i>And all the tithe of the Land, whether of the seed of the Land, or of the fruit of the tree, is the Eternal’s; it is holy unto the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 27:30.</i> and He further said, <i>And if a man will redeem aught of his tithe, he shall add unto it the fifth part thereof</i><sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 31.</i> Now these verses do not refer to the tithe of the Levites [i.e., the First Tithe], for of that it is said, <i>And ye may eat it in every place</i>,<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:31.</i> and it is unconsecrated food, and what reason is there for its redemption? And now he explained that He obligated [them] to tithe <i>all the increase of thy seed</i> [i.e., to set aside the Second Tithe] in order that he himself and his children eat it before G-d, <i>that thou mayest learn to fear the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Verse 23. “Corn” refers to five types of grain as explained further.</i> For the priests and judges <i>who stand there before the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Further, 18:7.</i> the teachers of the Torah, will instruct him in the fear [of G-d] and teach him the Torah and the Commandments. And he explained [here] the meaning of the redemption He mentioned there:<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 31.</i> it is because sometimes the [Second] Tithe will be abundant because the Eternal will have blessed you and the way will be too long for you, and [therefore] it is better to redeem it with money and to bring the redemption-money [to Jerusalem for use in buying food]. He did not mention [here] the fifth [that is added to the value of the Second Tithe when redeeming it] because it has already been mentioned [there in Leviticus].<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 31.</i><br>The purport of the expression, <i>that which is brought forth in the field</i> is “‘and all’ that which is brought forth in the field,” [so that the phrase does modify <i>‘the increase of thy seed,’</i> and adds additional categories of produce to the requirement of the Second Tithe], just as He has said, <i>whether of the seed of the Land, or of the fruit of the tree</i>,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 27:30.</i> and the sense thereof is “that which comes forth ‘from’ the field.” Now the intent of the expression <i>all the increase of thy seed</i> is not that he is to tithe all produce from whatever he seeded, nor everything that is <i>brought forth in the field year by year</i>. The sense of the verse is that one is to tithe, of those species which are liable to the tithe, all of his produce [these being grain, wine, and oil, as will be explained] and all that was brought forth of them in the field. He is warning that he is not to tithe only a small part <i>of that which cometh to his hand</i><sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Genesis 32:14.</i> and thus exempt only a small quantity of the produce, but instead he is to tithe both the measures of seed that he planted and the increase upon them [in the process of growing], all of it faithfully. Then he mentions the species which are obligated to be tithed: <i>the tithe of thy corn, of thy wine, and of thine oil</i>,<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Verse 23. “Corn” refers to five types of grain as explained further.</i> and so he mentions in all places, as it is said, <i>Thou mayest not eat within thy gates the tithe of thy corn, or of thy wine, or of thine oil</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:17.</i> And so He said in the section on the gifts to the priesthood, <i>All the best of the oil, and all the best of the wine, and of the corn, the first part of them which they give unto the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:12.</i> for of these only we are obligated by the law of the Torah<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">By law of the Rabbis, other products of the earth must also be tithed, as will be explained further on.</i> to set aside the heave-offering and the tithes. Similarly, what Scripture states, <i>And all the tithe of the Land, whether of the seed of the Land, or of the fruit of the tree, is the Eternal’s</i><sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 27:30.</i> [does not mean] that He commanded that one tithe all the seed of the Land and all the fruit of the tree, but rather the meaning thereof is as follows: “Whatever you tithe of the seed of the Land, which is corn, and of the fruit of the tree, which is wine and oil, are the Eternal’s.” In this identical language Rashi writes there: “<i>Of the seed of the Land</i> — corn. <i>Or of the fruit of the tree</i> — wine and oil.” Now Scripture abbreviates the matter there [in Leviticus] because it is not the place of the commandment obligating that one tithe, but it merely commands that the [Second] Tithe <i>shall be holy unto the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 31.</i> until he redeems it by adding a fifth thereto. But the commandment regarding the heave-offerings and the tithes applies everywhere [in the Torah] to corn, wine and oil [exclusively and to no other produce of field or tree]. Now the term <i>dagan</i> (corn) in the Sacred Language applies to the five well-known species of grain;<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Wheat, barley, spelt, goatgrass, and oats (Challah 1:1).</i> <i>tirosh</i> (wine) applies to the new wine in the overflowing vats,<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">See Joel 2:24.</i> and <i>yitzhar</i> refers to the oil therein.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">See Joel 2:24.</i> No other kind of seedling or fruit of the trees at all, are obligated by law of the Torah neither in heave-offerings nor in tithes. Now, there are Beraithoth<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 133, Note 209 on meaning of the term.</i> taught in the Torath Kohanim and in the Sifre that are Scriptural supports for Rabbinic ordinances, and they are misleading [because the Beraithoth indicate that Scripture requires heave-offerings and tithes from other produce as well]. However, the principle that emerges clearly from the Gemara of the Babylonian and Jerusalem Talmud<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">On Jerusalem Talmud see Vol. III, p. 192, Note 44.</i> and the plain meaning of Scripture is this: that even tithes of olives and grapes are not [required] by law of the Torah until they have been made into wine and oil. Be heedful of this matter, for some of the greatest authors<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Reference is to Rambam who wrote that included in <i>thy corn, thy wine, and thine oil</i> are all products similar to these — that are used as food, and are guarded, and grow from the soil — that they too are to be tithed by law of the Torah (<i>Hilchoth Terumoth</i> 2:1).</i> have erred concerning it.<br>And the meaning of the expression <i>year by year</i> is that we are to set aside this [Second] Tithe in two consecutive years, one after the other [i.e., in the first and second years of the Sabbatical cycle, and again in the fourth and fifth years]. Such is the interpretation accepted by our Rabbis. And afterwards he explained that <i>at the end of three years</i><sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Verse 28.</i> you shall bring forth the tithe of your increase of that [third] year and feed it to the poor, thus declaring that the third year [and the sixth year as well] the tithe is for the poor [unlike the Second Tithe which is to be eaten in Jerusalem, it is given to the poor anywhere in the Land]. He states <i>thou shalt bring forth … and shalt lay it up within thy gates</i><sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Verse 28.</i> in order to teach us concerning the removal thereof [from the house], and he will yet explain it in the section of <i>When thou hast made an end of tithing</i>.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:12.</i><br>The Midrash of the Sages relative to the expression <i>aseir t’aseir</i> (thou shalt surely tithe) is:<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Taanith 9a. Tanchuma, <i>R’eih</i> 18.</i> “<i>Aseir</i> (give tithes) so that <i>tithasheir</i> (you may become rich);<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">By giving charity one is assured of becoming rich.</i> give tithe so that you may not be deprived [of your belongings]. This is a hint to those who make their way through the seas [i.e., to merchants who travel abroad] to set aside one tenth [of their profits] for those who toil in the Torah.”<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary p. 411.</i> MIKEITZ’ OF SEVEN YEARS THOU SHALT MAKE ‘SH’MITAH.’ The correct interpretation appears to me that he is warning about the seventh year itself, that we make it a Sabbatical [refraining] from plowing, [sowing] and reaping, just as He said, <i>But the seventh year thou shalt let it rest and lie fallow</i>,<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:11.</i> this being the meaning of <i>thou shalt make ‘sh’mitah,’</i> that “you should rest,” similar to the expression, <i>to keep the Sabbath-day</i>.<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:15.</i> He abridged the prohibitions of sowing and pruning because He expressly mentioned them already,<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 25:4.</i> but he supplemented [what was previously said] to explain that it is <i>a ‘sh’mitah’ of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> also in regards to the release of moneys. This is the sense of the expression, <i>because it is proclaimed ‘the remission’ of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> which is similar to <i>a Sabbath unto the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 25:2.</i> and all works are to cease. I have already alluded to its secret.<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 25:2.</i><br>Now Rabbi Abraham ibn Ezra commented [that the meaning of the word <i>mikeitz</i> is] “at the beginning of the year.” And so say all grammarians<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Including R’dak in his Sefer Hasharashim, under the root <i>katzeh</i>.</i> that the beginning and end of something are each called <i>katzeh</i>, since there are two extremities to each thing, similar to what is written, <i>from ‘hakatzeh’</i> (<i>end</i>) <i>to ‘hakatzeh’</i> (<i>end</i>);<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Exodus 26:28.</i> <i>of the two ends thereof;</i><sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:19.</i> <i>in the four ends thereof</i>.<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 27:4.</i> But the words [of the grammarians and Ibn Ezra] do not seem correct to me. For “the beginning of seven years” denotes the <i>first</i> year [of the Sabbatical cycle], this being the <i>katzeh</i> which is called <i>rosh</i> (the beginning)! Now had Scripture said, “<i>mikeitz</i> of the seventh year” their interpretation would have been correct [for then the verse would mean “at the beginning of the seventh year you shall make <i>sh’mitah</i>.” Instead, however, Scripture says, “<i>‘Mikeitz’ of seven years thou shalt make ‘sh’mitah’</i> which according to them means “at the beginning of seven years,” i.e., in the first year you shall make the <i>sh’mitah</i>, which cannot be correct]! And in the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 111.</i> <i>mikeitz</i> means “at the end of the seven years,” and Scripture speaks only of the release of money [i.e., the remission of debts], stating “at the end of all seven years counted by you [as a Sabbatical cycle] you shall make a release, that <i>every creditor shall release that which he hath lent unto his neighbor</i>, ”<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> and it is therefore that the Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Arakhin 28b.</i> that the Seventh year cancels a loan only at the end. Similarly in their opinion<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 111.</i> the verse <i>‘mikeitz’ seven years, at the appointed season of the year of remission, in the Festival of Tabernacles</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:10.</i> means “at the end of the seventh year,” except that “the end” mentioned here [with reference to the release of debts] means immediately [i.e., in the last moment of the seventh year] and “the end” mentioned there [with reference to the Assembly at which the king was to read the Book of Deuteronomy] is “distant,” [during Tabernacles, somewhat “distant” from the end of the year], since he explained <i>at the appointed season of the year of remission, in the Festival of Tabernacles</i>.<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:10.</i> Thus the sense [of <i>mikeitz</i>] in both cases is “the end,” stating here “at the end of seven years you shall make a release,” and there likewise it states “when the seven years end at the appointed season of the year of remission in the Festival of Tabernacles you shall make an Assembly.”<br>By way of the simple meaning of Scripture it appears to me that the language of Scripture in its plain sense is clear and correct. <i>Keitz</i> means “end,” and so is its translation [as rendered by Onkelos and Yonathan: “at the end”]. Numbers and every [other] thing have a beginning and an end, and their beginning and end are part of them. Thus when you speak of tens, “one” is the beginning of the number and “ten” its end. If so, “the end of seven years” is “the seventh year” which is the end of that number, and Scripture refers to the Sabbatical of the Land, as I have explained above. The meaning of the word <i>mikeitz</i> is then like <i>one cherub</i> (<i>‘mikatzeh’</i>) <i>at the one ‘end’ and one cherub</i> (<i>‘mikatzeh’</i>) <i>at the other ‘end’</i>.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Exodus 25:19.</i> The purport of the verse here is thus as follows: “at the end of seven years [i.e., in the seventh year which is ‘the end’ of that period] you shall make a cessation of work on the Land.” Similarly, <i>‘Mikeitz’ of seven years ye shall let go every man his brother that is a Hebrew, that hath been sold unto thee and hath served thee six years</i><sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 34:13.</i> means “in the seventh year” which is the end of that number, this being similar to the verse written in the Torah, <i>and in the seventh year he shall go out free for nothing</i>.<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">Exodus 21:2. Thus the point is clear: In the seventh year — i.e., from its very beginning — we are to observe an entire year’s rest for the Land. Similarly, at the beginning of the seventh year of his service, the Hebrew servant is to go free, for, as Scripture stated, <i>he shall serve thee six years, and at</i> [the beginning of] <i>the seventh year he goes free for nothing</i>.</i> So also, <i>and in the seventh year thou shalt let him go free;</i><sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 12.</i> for having said, <i>he shall serve thee six years</i>,<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 12.</i> it was not necessary to explain [“<i>mikeitz</i> seven years you shall let him go”] but only to state that in the seventh year he goes free. In the same way it would appear that the meaning of the other verse — <i>‘mikeitz’ seven years, at the appointed season in the year of remission, in the Festival of Tabernacles</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:10.</i> — would be in a similar way: “in ‘the end’ year, in the Festival of Tabernacles, in the beginning of that year in which plowing and sowing have been forbidden, this being the Sabbatical year.” But we could not say so, since our Rabbis have received by tradition<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Sotah 41a.</i> and they provided that the Assembly [in which the king read the Book of Deuteronomy] should be held in the Festival of Tabernacles of the eighth year, this being the year after the Sabbatical year. Therefore, the commentators<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Rashi (further, 31:10).</i> said that <i>at the appointed season in the year of remission</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:10.</i> means “in the appointed season of the first year in the Sabbatical cycle.” This is not correct for <i>the year of remission</i> in Scripture refers only to the year of rest, to that year which is <i>the remission of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> [and not as Rashi explained, “the first year of the Sabbatical cycle”], and so also, <i>the year of the Jubilee</i><sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 25:13.</i> [means, “the year which is itself the Jubilee”]. Our Rabbis themselves made this point, for they said:<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Arakhin 24b.</i> “Is it written ‘in the year of the Jubilee?’ It states <i>from the year of the Jubilee</i><sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 27:17.</i> which means ‘the year after the Jubilee.’”<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">This proves that only where Scripture uses the term “from” — “from the Jubilee” or “from the remission” — it means “the year after the Jubilee” or “after the remission,” but “the year of remission” means the year <i>in which</i> the rest of the Land takes place.</i><br>But I say thus: <i>keitz</i> and <i>soph</i> are used in Scripture to denote “the end” of any matter, but sometimes they are within that extremity and sometimes after it, outside of it. Thus: <i>‘umiktzei’</i> (<i>and from among</i>) <i>his brethren;</i><sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Genesis 47:2.</i> <i>‘mikatzeh’</i> (<i>that is outmost</i>) <i>in the set;</i><sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">Exodus 26:4.</i> <i>‘umiktzatham’</i> (<i>that at the end</i>) <i>they might stand before the king;</i><sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Daniel 1:5.</i> <i>‘miktzoth’</i> (<i>from the uttermost part</i>) <i>of the one wing unto ‘k’tzoth’</i> (<i>the uttermost part</i>) <i>of the other</i><sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">I Kings 6:24.</i> — all these are expressions of an extremity which is attached to the thing itself and is contained within it. [But the following expressions:] <i>‘keitz’</i> (<i>the end of</i>) <i>all flesh is come before Me;</i><sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Genesis 6:13.</i> <i>and he shall come to ‘kitzo’</i> (<i>his end</i>)<i>, and none shall help him;</i><sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Daniel 11:45.</i> <i>‘hakeitz’</i> (<i>the end</i>) <i>is come;</i><sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 7:2.</i> <i>‘keitz’</i> (<i>an end</i>) <i>is come</i><sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> — all signify “the end” of the matter mentioned but it signifies a later period, for it has been severed and separated. So it is regarding the term <i>soph</i> (end): <i>It is better to go to the house of mourning</i> etc. <i>for that is ‘soph’</i> (<i>the end of</i>) <i>all men</i>,<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 7:2.</i> which means “after him,” for he has died; <i>they are wholly ‘sophu’</i> (<i>consumed</i>) <i>by terrors</i>.<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Psalms 73:19.</i> <i>The work that G-d hath done from the beginning even to ‘soph’</i> (<i>the end</i>)<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 3:11.</i> — here the term <i>end</i> is within the work itself. And in the language of the Rabbis we find [with reference to the writing of a Scroll of the Law:<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 13b.</i> “The scribe is to leave blank] about a column at the beginning [of the Torah] and about [the width of] the circumference <i>‘b’sopho’</i> (at its end).” The meaning of the verse [regarding the Assembly] will then be as follows: “From the end of the seven years in the account of the year of release, in the Festival of Tabernacles which follows after the seven years, you shall make the Assembly.” And in order it should not appear to them that “the seven years” refer to some other counting, he mentioned that the seven years be [<i>bizman ha’sh’mitah</i>], at “the time of” the release. Similarly, <i>when I take ‘mo’eid’</i><sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Psalms 75:3.</i> means “the [appointed] time.” So do all <i>mo’adim</i> (festivals) signify “the [appointed] times.” Thus this term <i>mikeitz</i> [stated in connection with the Assembly] means “after the period [of seven years] is finished,” as he explained, <i>in the Festival of Tabernacles</i>.<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:10.</i> But [in the verse stated here before us] <i>‘mikeitz’ seven years thou shalt make a release</i> [the seventh year is] within that number. He did not need to dwell upon and explain this since He already explained that the seventh year is the year of the release.<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:11; Leviticus 25:4.</i> And the word <i>keitz</i> (end) here is then extensive, applying [to the release during] the whole [seventh] year as I have explained by way of the simple meaning of Scripture.<br>It is possible to say that Scripture counts the beginning of the year from the Festival of Tabernacles, as He said, <i>and the feast of ingathering at the turn of the year</i>,<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:22.</i> and He further said, <i>and the feast of ingathering, at the end of the year</i>.<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 23:16.</i> And if so, <i>‘mikeitz’ seven years</i> [stated further on in connection with the Assembly]<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:10.</i> means “at the end [of the seven years] and just beyond it.” And he states, <i>at the appointed season of the year of remission</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:10.</i> to indicate that the reckoning of seven years be according to the Sabbatical cycles, as I have explained, but not that the [legal obligations of] release extend up to this Festival [of Tabernacles].<br>Now, I have seen of one author<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">I have not identified this author.</i> who wrote [with respect to the verse on the Assembly]: “This teaches that we are to add from the secular to the sacred, and the law of release [although officially ending at the New Year of the eighth year] still applied until the Festival of Tabernacles of the eighth year. But it is irrefutably shown in the Talmud<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 13a. See my Hebrew commentary p. 413.</i> with clear proofs that it [the above interpretation] is untrue.<br>Now it is possible to say that what our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 111.</i> with respect to <i>‘mikeitz’ seven years thou shalt make a release</i> that the release of money [i.e., the remission of debts] takes effect only at the end of the year — that it is an interpretation [deduced from the text]. Because Scripture did not say “the seventh year you shall make a release” [but instead said <i>‘mikeitz’ seven years …</i>], it is more suggestive that you effect the remission at the end of the seven [years] than at the beginning. And the intent of [the Rabbis in using here] this term “end” is “beyond it.” Thus a creditor can demand his debt on the last day of the year of the release, and it is not remitted until the night, for thus we find in the Tosephta<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Tosephta Shevi’ith 8:10. On “Tosephta” see Vol. III, p. 179, Note 124.</i> that they may write a <i>prozbul</i><sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">A declaration made before a court by a creditor and signed by witnesses to the effect that the loan in question would not be cancelled by the law of release of the Sabbatical year. The <i>prozbul’s</i> legal basis is the Torah’s prohibition that the <i>creditor</i> shall not exact the debt; by turning over his claims to the court, it is they, the officers of the court, who collect it and not the creditor (Rashi, Gittin 36a). It was Hillel who established this ordinance because people refused to lend money to the poor on the seventh year for fear that the debts would be remitted, thus transgressing the law of the Torah against being callous to the condition of the poor (<i>ibid.</i>, 36a). See “The Commandments,” Vol. I, pp. 149-150.</i> on the day before the New Year of the outgoing seventh year. OF AN ALIEN ‘TIGOS’ (THOU MAYEST EXACT IT). “This constitutes a positive commandment.” Thus is Rashi’s language quoting the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 113.</i> The meaning thereof is that there is a positive commandment with respect to your brother [that you are not to exact the debt from him after it was cancelled by the Sabbatical year, the reasoning being as follows]<i>: of an ‘alien’ thou mayest exact it</i>, but not from your brother, and a negative commandment derived from a positive commandment carries the force of a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Ramban thus differs with Rashi in his interpretation of the Sifre. Rashi understood it to be a positive commandment to exact the debt from the heathen. Ramban argues that whether one exacts payment of his claim from a heathen is wholly a matter of choice. He explains the dictum of the Sifre as follows: Scripture explicitly ordained a prohibition against exacting a debt from an Israelite [<i>he shall not exact it of his neighbor and his brother</i>]. Now, by Scripture stating <i>of an alien thou shalt exact it</i>, we infer that one may not exact it from an Israelite, and since a negative commandment that is derived by implication from a positive commandment has the force of the positive injunction from which it is derived — it follows that he, who exacts it from an Israelite, violates both an explicit negative commandment and an implied positive commandment. This is the intent of the Sifre, but not as stated by Rashi that there is a positive commandment to exact it from the heathen. See “The Commandments,” Vol. I, pp. 150-151, where Rashi’s position coincides with that of Rambam, and Ramban differs with him.</i> And because we have been taught there [in the Sifre]: “<i>He shall not exact it</i> [<i>of his neighbor and his brother</i>]<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> — it is a negative commandment upon him,” therefore the Rabbis again taught: “<i>Of an alien thou shalt exact it</i> — this is a positive commandment,” [not to exact the debt from a brother] meaning to say that he who exacts the debt from his brother violates both a positive commandment and a negative commandment.<br>In the same way the Rabbis have said there:<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 263.</i> “<i>Unto an alien ‘thashich’</i> (<i>mayest thou lend upon interest</i>)<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Further, 23:21.</i> — it is a positive commandment. <i>But unto thy brother thou shalt not lend upon interest</i><sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Further, 23:21.</i> — this is a negative commandment.” This, too, is as we have explained [that the meaning of the Sifre is] that there is a positive commandment with respect to your brother not to lend him on interest, and so did Rashi explain there,<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Further, 23:21.</i> but not that there is any commandment to lend an alien on interest. It is so indicated from the Gemara of the Chapter “What is usury?”<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Baba Metzia 70b.</i><br>Now Harav Rabbi Moshe ben Maimon made both of them actual commandments — to exact debts from an alien<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">See “The Commandments,” Vol. I, Positive Commandment 142.</i> and to lend him upon interest.<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Positive Commandment 198.</i> He erred regarding these texts taught in the Sifre. Such expressions are common there [in the Sifre] in many places, as for example;<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 103.</i> “<i>Of all clean fowls ye may eat</i><sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:20.</i> — it is a positive commandment. <i>And all winged swarming things are unclean; they shall not be eaten</i><sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> — this is a negative commandment.”<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Here too, the teaching conveyed by the Sifre is that he who eats an unclean fowl violates both an explicit negative commandment, and an implied negative commandment derived from an affirmative statement. Such an implied negative commandment has the force of the positive injunction from which it is derived. Thus, <i>of all clean fowl ye may eat</i>, implies that you may not eat unclean fowl.</i> Similarly the Rabbis mentioned in the Sifra<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Torah Kohanim, <i>Shemini</i> 3:2.</i> and in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 101.</i> “<i>These are the beasts which ye may eat</i><sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:4.</i> — it is a positive commandment.” But the matter is clear [as I have explained it]. FOR THE POOR SHALL NEVER CEASE OUT OF THE LAND. Commentators<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Reference is to Ibn Ezra and others.</i> have said that the meaning thereof is that the poor shall never cease out of the Land at any of all times, for there will always be poor in the Land, for it was apparent before Him that they will not do [to make possible] what he said to them, <i>But there shall be no needy among you</i>,<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 4.</i> <i>if only thou diligently hearken unto the voice of the Eternal thy G-d to observe to do all this commandment</i>.<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> But it is not correct in my opinion, for the Torah may allude to what will be but it would not explicitly prophesy about them [the Israelites] that they will not fulfill the Torah, nor would he have commanded them [to observe the commandments while foretelling] that they would always transgress them. Forbid it! It is only by way of warning that he mentions [their transgressions].<br>The correct interpretation is that he says that it is impossible for the poor to cease so that none should ever exist. He [Moses] mentioned this because, having assured them that there would be no needy if they observe all the commandments<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> he said: “But I know that not all generations forever will observe all the commandments in which case there would be no need to charge you concerning the poor, for perhaps, at some time, there will exist poor and so I command you about him if he will be found.” He states <i>out of the Land</i> [<i>for the poor shall never cease ‘out of the Land’</i>] in order to allude to the entire habitation [anywhere on earth], for the promise that there would not be needy among us applies <i>in the Land which the Eternal</i> our <i>G-d giveth</i> us <i>for an inheritance</i><sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 4.</i> if we will fulfill there all the commandments. And now he said that it is possible that, at some period or at some place where you will have settled, there be found a poor man among you. For the meaning of the expression <i>in thy Land</i><sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> [<i>If there be among you a needy man … ‘in thy Land’</i>] is like <i>in all your habitations</i><sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:20.</i> — within the Land of Israel and outside of the Land. UNTO THY BROTHER, UNTO THY POOR, AND UNTO THY NEEDY IN THY LAND. The meaning thereof is as if he said: “to your poor brother, and to all the needy in your Land.” For because the commandment is addressed to Israel he mentions <i>thy brother</i>, and he joins in explanation “your brother and all the needy in your Land,” to command concerning the whole of Israel. And its homiletic interpretation is as follows:<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 116.</i> “This teaches that [in giving charity] precedence be given to those nearer” [to you so that the poor of your own city or land have priority over the poor of distant places].<br>He mentions that there is also a release for a [Hebrew] servant in his seventh year,<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> for that release [of a servant] is also like the release [of loans in the Sabbatical year] mentioned<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 1.</i> [and hence the proximity of the subjects], all of them being to <i>remember the days of old</i>,<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:7.</i> as I have hinted in its place.<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Exodus 21:2 Vol. II, p. 341, Note 23 Also, <i>ibid.</i>, p. 349.</i> There it is alluded that the expression <i>and he shall be thy bondman forever</i><sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> is to be taken in its plain sense. Now he repeated this commandment in order to explain in it the outfitting of the emancipated servant.<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Verses 13-14.</i> KEEP THE MONTH OF AVIV. The commandment of the festivals [mentioned here] is explanatory, for He has already mentioned it. Now, in the Book of Leviticus He mentioned with reference to the festivals, <i>And ye shall bring an offering made by fire unto the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 23:8.</i> but here he did not mention them [the offerings] at all. Instead he commanded Israel to ascend on their account [to celebrate the festivals] to the place which He will choose, and rejoice before Him. For just as he commanded that one bring the Second Tithe before G-d,<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:23.</i> and also the firstling,<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 15:19.</i> and eat them there in the place that G-d will choose, he added [here] to make it clear that they will all be further obligated to come before G-d and celebrate before Him on three festivals and rejoice with the peace-offerings that they will offer before Him. Now he did not mention the times of the Festivals of Unleavened Bread and Tabernacles on which dates they occur, but he briefly mentioned their months, for He had already stated everything there.<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 23:4-43.</i> AND THOU SHALT SACRIFICE THE PASSOVER-OFFERING UNTO THE ETERNAL THY G-D THE FLOCK AND THE HERD. Its purport<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">The difficulty in the verse is the fact that the Passover-offering is not brought from the herd. Ramban therefore proceeds to explain it in accordance with the law.</i> by way of the plain meaning of Scripture is similar to the expressions: <i>the ox, the sheep, and the goats</i><sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:4.</i> [which means: “the ox, ‘and’ the sheep … “]; <i>Reuben, Simeon, Levi</i><sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">Exodus 1:2.</i> [which means: “Reuben, ‘and’ Simeon, ‘and’ Levi”], And here it means: “<i>and thou shalt sacrifice the Passover-offering unto the Eternal thy G-d</i>, ‘and’ <i>the flock and the herd</i> [thou shalt bring for the Festal-offering,” as will be explained]. Therefore, [because the flock and the herd are not used for the Passover-offering], he does not say “and thou shalt sacrifice the Passover-offering unto the Eternal thy G-d, ‘of’ the flock and ‘of’ the herd,” as He says in all places: <i>ye shall bring your offering ‘of’ the cattle, ‘of’ the herd, or ‘of’ the flock;</i><sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 1:2.</i> <i>and if his offering be ‘of’ the flock;</i><sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 10.</i> <i>if he offer ‘of’ the herd</i>.<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:1.</i> But here he commands concerning the Passover-offering, which is the sheep as He has previously mentioned;<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:5.</i> and sheep and herd, rams and goats and calves, to celebrate the Festal-offering on that day, just as he commanded concerning the Festivals of Weeks and Tabernacles, saying, <i>And thou shalt keep the Festival of Weeks unto the Eternal thy G-d after the measure of the freewill offering of thy hand</i>,<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 10.</i> meaning that he shall bring herd and sheep as peace-offerings in accordance with his means. So also he said with reference to Tabernacles, <i>Seven days shalt thou keep a feast unto the Eternal thy G-d</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> and at the end he included all three [festivals] together.<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16.</i> Similar to this [where the connecting letter <i>vav</i> — “and” is missing] is the verse: <i>In the first month, in the fourteenth day of the month, ye shall have the Passover; a feast of seven days, unleavened bread shall be eaten</i>,<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 45:21.</i> which means “‘and’ a feast of seven days.” We find this also in the Passover celebrated by King Josiah where it says, <i>of the flock, lambs, and kids, all of them for the Passover-offerings … and three thousand bullocks</i>,<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 35:7.</i> and afterwards it says, <i>And they roasted the Passover</i> [-offering] <i>with fire according to the ordinance, and the holy offerings they boiled in pots, and in cauldrons, and in pans, and carried them quickly to all the children of the people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> Thus Scripture explained there that the lambs and kids were all for the Passover-offerings, not the goats themselves [that were older than a year] nor the herd, as it is written, <i>Your lamb shall be without blemish, a male of the first year; ye shall take it from the sheep or from the goats</i>.<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:5.</i> And Scripture explains that the herd that he mentioned were three thousand, and they were holy offerings which were boiled in pots to be carried quickly to the people <i>to eat their fill</i>,<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 23:18.</i> as our Rabbis have received by tradition concerning the Festal-offering.<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 70a.</i> And Onkelos connected here [in the verse before us] the word <i>flock</i> with <i>the Passover-offering</i> [for he translated as follows: “and thou shalt sacrifice the Passover-offering from the young lambs, and holy offerings from the herd”]. But in that case the <i>vav</i> in the word <i>u’bakar</i> (“and” the herd) does not connect itself well [with the word <i>tzon</i> — “flock,” since the connecting letter, <i>vav</i>, indicates that the herd and the flock were used for the same offerings, while Onkelos says that the flock was for the Passover-offering and the herd was for other types of offerings.]<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">But according to Ramban, both the flock and the herd are intended for the Festal-offerings, hence the connecting <i>vav</i> in the word <i>u’bakar</i> (<i>‘and’ the herd</i>).</i> Moreover, the flock is not valid for the Passover-offering, [but only males less than a year old, so it is not correct to explain as Onkelos did that <i>the flock</i> was used for <i>the Passover-offering</i>]. The correct explanation is what we have said.<br>Now he explained here many things. Thus he mentioned concerning the unleavened bread that it be <i>bread of affliction</i>,<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> teaching that he commanded to remember that they left [Egypt] in haste,<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> and this [bread of] affliction is a remembrance that they were living in Egypt with <i>sparing bread and scant water</i>.<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:20.</i> Thus he alludes to two things [that they eat unleavened bread in order to remember that they went out in haste and there was no time for their dough to rise, and that they remember that they ate there “bread of affliction”]. And thus the Rabbis also said [in the Passover Hagadah]: “This is the bread of affliction that our fathers ate in the land of Egypt.” Or it may be that he is saying that the unleavened bread be made like bread of poverty [flour and water] and not like rich bread [kneaded with wine, oil or honey] as our Rabbis stated.<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 36a.</i> And he also explained in the commandment pertaining to leaven that <i>it shall not ‘be seen’ with thee in ‘all thy borders’</i> [<i>seven days</i>],<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> for at first He said, [<i>seven days</i>] <i>shall there be no leaven “‘found’ in your houses</i>. ”<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:19. See <i>ibid.</i>, 13:7 where it already states, <i>Neither shall there be leaven seen with thee in all thy borders</i>! But Ramban’s point is that here it adds <i>seven days</i> to the earlier prohibition of leaven not being “seen” in all “the borders,” thus making it parallel to the prohibition of leaven not being “found” in “the houses” where, in Exodus, it states <i>seven days</i>. See my Hebrew commentary p. 415.</i> NEITHER SHALL ANY OF THE FLESH, WHICH ‘TIZBACH’ (THOU SACRIFICEST)<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Ramban will give a new interpretation of the word <i>tizbach</i>.</i> THE FIRST DAY AT EVEN, REMAIN ALL NIGHT UNTIL THE MORNING. The meaning thereof is that you are not to leave overnight until morning any of the meat [i.e., the Passover-offering] with which you celebrated the festival<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">The word <i>tizbach</i> is not understood by Ramban in its general sense as “that which you slaughtered” or “sacrificed,” but as “that which you have eaten in celebration of the festival.” The reason for this interpretation will be clarified further in the text.</i> on the evening of the first of the seven days mentioned. This [time of the celebration] was the night, as he stated, <i>the Eternal thy G-d brought thee forth out of Egypt at night</i>.<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 1.</i> [The word <i>tizbach</i> cannot mean “which thou slaughterest” or “sacrificest”] because he did not mention in this section the fourteenth day [of Nisan] and the slaughtering of the Passover-offering at all [which took place on the afternoon of the fourteenth]. Instead he mentioned the observance of the Passover<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 1.</i> at night, that is to say, the eating of the Passover-offering and the unleavened bread with it. The reason for [not mentioning the slaughter] is that the slaughtering of the Passover-offering and the burning of its sacrificial portion on the fourteenth day of Nisan are part of the commandment of the offerings, and these have already been mentioned in the law of the offerings; he did not repeat it here just as he did not restate the laws of the rest of the offerings. Neither did he mention here that [special] offerings are brought on the three festivals [because these relate to the laws of offerings], but he did mention to Israel [the laws] concerning the eating of the Passover-offering and the unleavened bread. So also, <i>there ‘tizbach’ the Passover-offering at even, at the going down of the sun</i><sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> means: “there you shall observe the feast of the Passover-offering at night, at the going down of the sun, for it is to be ‘eaten’ at night.” And he stated by way of explanation, <i>And thou shalt roast and eat it in the place which the Eternal thy G-d shall choose; and thou shalt turn in the morning, and go unto thy tents</i>.<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> I have already explained this in the section of <i>This month shall be unto you the beginning of months</i>.<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:6 (Vol. II, pp. 125-127).</i><br>It is also possible that we explain [the verse before us], <i>Neither shall any of the flesh, which ‘tizbach’ the first day at ‘erev’ remain until the morning</i> as meaning: “of the flesh which you slaughtered at <i>erev</i> (the afternoon),” this being the afternoon preceding <i>the morning</i> [mentioned in the verse, i.e., the morning of the fifteenth day] which is thus the [afternoon of the] fourteenth day of Nisan. And he states, <i>there ‘tizbach’</i> (<i>thou shalt sacrifice</i>) <i>the Passover-offering ba’erev</i><sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> [on the afternoon of the fourteenth day], for <i>at the going down of the sun, at the season thou comest forth out of Egypt</i><sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> — <i>then thou shalt roast and eat it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">Thus Verses 6 and 7 are combined, since the final part of Verse 6 [<i>at the going down of the sun …</i>] refers to the time of eating the Passover-offering, which begins at nightfall. See Vol. II, p. 125, where Ramban’s first interpretation of the verses before us is identical with his second one here.</i> He mentions just <i>u’bishalta</i><sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> [which literally means “and thou shalt boil” or “seethe” — a cooking process forbidden on the Passover-offering], since He has already explained there that it be prepared <i>roast with fire</i> and <i>not boiled at all in water</i>.<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:9.</i> If so, the expression here <i>u’bishalta</i><sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> means “and you shall cook it on fire according to the ordinance.” Now he said, <i>And on the seventh day</i> [of Passover] <i>shall be a solemn assembly to the Eternal thy G-d; thou shalt do no work therein</i>.<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> But he did not mention the prohibition of work on the first day [of Passover]; he likewise did not state such a prohibition for the Festival of Weeks, nor for Tabernacles, nor did he mention the commandment of the palm-branch [on the Festival of Tabernacles] and he likewise did not mention here the Day of Remembrance [i.e., the New Year] and the tenth of that month [i.e., the Day of Atonement] — the reason, as I have explained, is that now he came to mention only the [commandment to make an] appearance [in the Sanctuary] and the [commandment of] festivity, for all Israelites are obligated to make a pilgrimage on these three festivals to the place which G-d shall choose and celebrate there <i>every man as he is able, according to the blessing</i> of G-d <i>which He hath given</i> him,<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> to rejoice before Him, to thank for all the good <i>which He hath bestowed on</i> us <i>according to his compassions, and according to the multitude of His mercies</i>.<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:7.</i><br>He [Moses] added, <i>and on the seventh day shall be a solemn assembly</i><sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> meaning: <i>Six days thou shalt eat unleavened bread</i><sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> and in addition to them is a solemn assembly on the seventh day, the purport being that they be further detained before Him to eat the unleavened bread. And because he said that [the seventh day] is <i>Atzereth</i> it might possibly mean that they be “restrained” only for the eating of the unleavened bread as on the [six] preceding days, therefore it was necessary to admonish [also in the same verse] that you are not to do work therein. Similarly He said with reference to the eighth day of the Festival of Tabernacles in the section on the festivals in the Book of Leviticus, <i>Seven days ye shall bring an offering made by fire unto the Eternal; on the eighth day shall be a holy convocation unto you; and ye shall bring an offering made by fire unto the Eternal; it is a solemn assembly; ye shall do no manner of servile work</i>,<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 23:36.</i> meaning that [the eighth day] is restrained in addition to the first [seven] days with respect to the bringing of a fire-offering, and it has a further prohibition against [doing therein any manner of] servile work, [a prohibition shared only by the first day of Tabernacles, but not by any of the intermediate days].<br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala, the verse stating that the seventh day of Passover] <i>Atzereth</i><sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> is “the congregation of Israel,”<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Here used as a Cabalistic term, alluding to the first seven Emanations.</i> and the verse comes to teach us the secret of the day. But it is not like <i>Atzereth</i> of the eighth day of Tabernacles, for the eighth day is a separate festival<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 4b. See Ramban to Leviticus 23:36 (Vol. III, pp. 392-394).</i> and the offering brought then, is for the congregation of Israel, but it is unlike the offerings brought on the seven days [of the Tabernacles]. The seventh day of Passover, however, is part of the Festival [of Passover] and it is <i>Atzereth</i>, for, sometimes it is counted as the eighth<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, p. 27, Note 64. It is thus considered “eighth” if the count of the Emanations begins with <i>Kether</i> (crown). See L’vush Ha’orah to Ricanti here.</i> and sometimes it is included [as part of the seven]. Thus it is like the Sabbath in which there is the [commandment to] <i>remember</i> and [the commandment to] <i>observe</i>, the honor for the day and honor for the night.<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, pp. 308-309.</i> [Thus the offering on the seventh day of Passover is part of the festival], and therefore he said here, <i>a solemn assembly to the Eternal thy G-d</i>, while there [with reference to the eighth day of Tabernacles] it is said, <i>and ye shall bring an offering made by fire unto the Eternal; it is a solemn assembly</i>,<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 23:36.</i> meaning that the offering is the <i>Atzereth</i> and therefore “the meal” is small.<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">This is a reference to the fact that the Additional Offering on the eighth day of Tabernacles was smaller than those of the preceding seven days, and also smaller than the Additional Offering of the seventh day of Passover.</i> The student learned in the mystic teachings of Cabala will understand.<br>He [Moses] did not mention here the eighth day of the Festival of Tabernacles, because it has already been mentioned, and [because] there is no obligation that we go up in pilgrimage to the Sanctuary another time [in honor of the eighth day]. FROM THE TIME THE SICKLE IS FIRST PUT TO THE STANDING CORN. The meaning thereof is “from the time you begin to put the sickle to the standing corn,” seeing that He has already mentioned when we are to begin to raise the sickle upon the standing corn in bringing the <i>omer</i> [a measure of the new barley brought as a meal-offering on the second day of Passover] which is <i>the first-fruit of</i> our <i>harvest</i>.<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 23:11.</i> and the Midrash [of this verse] is:<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 316.</i> “It teaches that the <i>omer</i> be reaped only with a sickle.”  He mentions here [that you are to rejoice] <i>in the place which the Eternal thy G-d shall choose to cause His Name to dwell there</i>,<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> and likewise he said, <i>Three times in a year shall all thy males appear before the Eternal thy G-d in the place which He shall choose</i>.<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> Now, I do not know whether this is to state that after the Sanctuary will be built we should not assemble to bring the festival-offerings except in that place which G-d has chosen, similar to what he said, <i>Thou mayest not sacrifice the Passover-offering within any of thy gates</i>,<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">Verse 5. And as the following verse continues <i>but at the place which the Eternal thy G-d shall choose</i> etc.</i> or that he is explaining here that they are not obligated to go up in pilgrimage on the festivals until such time as G-d will have chosen the place to dwell there.<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">This would thus exclude the periods of Shiloh, Nob, Gibeon — before the building of the Sanctuary in Jerusalem — when the people were not obligated by law of the Torah to go up in pilgrimage on the festivals.</i> AND THOU SHALT REMEMBER THAT THOU WAST A BONDMAN IN EGYPT. Rabbi Abraham [ibn Ezra] said that this phrase is connected with the expression <i>and thy manservant, and thy maidservant</i><sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> [mentioned in the first part of the preceding verse]. The correct interpretation is according to the plain meaning thereof, that you are to observe <i>these statutes</i><sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">In Verse 12 before us.</i> which the Lord <i>Who redeemed thee out of the house of bondage</i><sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:6.</i> commanded you. We also proclaim in the <i>Kiddush</i> of that [festival] day, “It is a memorial of the exodus from Egypt.” He stated <i>these statutes</i><sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">In Verse 12 before us.</i> with reference to the Festival of Weeks [an expression not used with reference to the other festivals] because the reason for the counting of seven weeks, and the observing of only the fiftieth day as the only solemn assembly is not mentioned in the Torah [and hence they are accounted as <i>chukim</i> — “statutes,” commandments for which we do not know the reasons, and therefore he warned us to observe and do <i>these statutes</i>]. I have already mentioned their secret.<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 23:36.</i><br>Shoftim JUDGES ‘V’SHOTRIM’ SHALT THOU MAKE THEE IN ALL THY GATES WHICH THE ETERNAL THY G-D GIVETH THEE. He has commanded in the Torah, <i>the word of both parties shall come before ha’elohim</i> (<i>the judges</i>);<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:8. <i>Ha’elohim</i> indicates that “the judges” had received ordination.</i> <i>and he shall pay as the judges determine</i>.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:22.</i> If so, He commanded [by implication] that Israel is to have judges, and here he [Moses] explained that they are to appoint judges in all their cities when G-d will give them the Land. For outside of the Land they are not required to appoint a court for themselves; rather, when an aggrieved party complains, people qualified to judge are to arise for him and <i>according to</i> their <i>ordinances shall they judge it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 44:24.</i> Or the parties are to go up to the Land in the proper time [i.e., when there are courts of ordained judges functioning in the Land of Israel],<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Thus, when there are courts of ordained judges functioning in the Land of Israel, Jews living outside of the Land are not obligated to appoint judges, for, if there is some litigation between them they can appear before the judges in the Land. — On ordination, see further Note 8; also, Vol. II, p. 339, Note 20.</i> and there, they will adjudicate it in the place of righteousness. He added here [that it is obligatory to appoint] <i>shotrim</i>, who are the ones that execute the judgment.<br>Accordingly, Israelites living outside of the Land are not commanded to appoint for themselves judges in the cities. And so wrote Harav Rabbi Moshe ben Maimon.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Mishneh Torah, <i>Shoftim, Hilchoth Sanhedrin</i> 1:2.</i> But in Tractate Makkoth the Rabbis have taught:<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Makkoth 7a.</i> “<i>And these things shall be for a statute of judgment unto you throughout your generations in all your dwellings</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Numbers 35:29.</i> This teaches that the laws of Sanhedrin are binding both within and without the Land. If so, why is it stated <i>Judges and officers shalt thou make thee in all thy gates? In</i> the Land you are to appoint [judges] in every district and in every city; <i>outside</i> the Land you are to appoint [judges] in every district, but you are not obligated to do so in every city.” From this text it would appear that we are required to appoint a Sanhedrin outside the Land — not in every city as in the Land of Israel, but in every district. If so, this commandment is binding at all times in civil cases and in matters that may be adjudicated outside the Land. Nowadays, however, that ordination has ceased,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Ordination was the process of investiture with judicial rights and functions which had continued in an unbroken chain from Moses our teacher. Since ordination was valid only if both the ordainers and the ordained were in the Land of Israel, this process of investiture ceased to exist sometime in the middle of the fourth century [Common Era] because the severe Roman persecutions of the Jews in the Land of Israel forced them to migrate to Babylon and elsewhere. According to Rambam, if <i>all</i> Sages in the Land of Israel would agree to reinstitute ordination, they are empowered to do so (Mishneh Torah, <i>Shoftim, Hilchoth Sanhedrin</i> 4:11). Such an attempt was made by Rabbi Yaakov Beirav of Safed in the middle of the sixteenth century in the days of Rabbi Yoseph Karo, author of the Shulchan Aruch. The attempt failed for various reasons, one of them being that Rambam concluded his statement with the equivocal phrase “and the matter needs yet a final decision.”</i> since, according to Torah-law, all judicial functions are void — for it is written, “[<i>And these are the ordinances which thou shalt set</i>] <i>before them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Exodus 21:1.</i> and not before commoners ”<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Gittin 88b.</i> and we [not being ordained,] are commoners, and would not be empowered to adjudicate outside the Land except for the Rabbinical ordinance that we “carry out the commission of the former ones [who had received ordination]”<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">By this principle judges are empowered nowadays to adjudicate matters which are common occurrences and involve monetary losses, such as loans, <i>Kethubah</i> (marriage contract), inheritance, damages, etc. But matters not of common occurrence [such as one animal damaging another] or not involving a monetary loss [such as the additional amount levied as a fine upon returning stolen goods] are not enforceable. See Choshen Mishpat, I, for further clarification of this principle.</i> — we are not at all bound, according to Torah-law, by the commandment to appoint judges. THROUGHOUT THY TRIBES. “This refers to the expression [at the beginning of the verse] <i>shalt thou make thee</i>. This teaches that courts are to be set up in each and every tribe, and in each and every city.” This is Rashi’s language, and so it is also stated in Tractate Sanhedrin.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 16b.</i> But I know not the meaning of this text, for, since we have appointed courts in each and every city, there are many courts in every tribe [thus making it redundant to specify “throughout thy tribes”]! Perhaps the intent of the verse is to state that if there is a city belonging to two tribes, such as Jerusalem in which there is a share for [the tribe of] Judah and [for the tribe of] Benjamin,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further 33:12.</i> that we are to seat two courts therein. And so the Rabbis concluded in Chapter <i>Cheilek</i><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">“Portion” — “All Israelites have a portion in the World to Come.” — Sanhedrin 111b.</i> that they may divide one city among two tribes, and so, indeed, was Jerusalem shared by Judah and Benjamin.<br>And it is possible to explain that Scripture obligated [the nation] to appoint a court [exercising authority] over the whole tribe and it is to judge all [its people], and then we are to appoint a court for each and every city that is to judge that [particular] city. Now, although all these courts were alike in number of judges, consisting of twenty-three in criminal cases and three in civil cases, [people] most superior in wisdom among them were appointed over the whole tribe, while those inferior to them [were designated for the courts] of each and every city. Parties to a suit could force one another to adjudicate only before the court in their city, not before the court of another city. Even if both parties happened to be in another city one could still say, “Let us go before the court of our own city.” But the [supreme] court of the tribe could force any of the people of that tribe to stand trial before it. And even if the litigants are in their own city one can still say, “I want to go to the Great Court of the tribe.” Similarly, if the courts of the cities are in doubt [concerning the law], they are to come before the Great Court of the tribe and request [its decision]. Thus just as a Great Sanhedrin [of seventy-one judges] was appointed over all courts of all Israel, so one [supreme] court was to be appointed over each and every tribe. And if [the judges of that court] found it necessary to ordain or decree any matter for their own tribe, they were empowered to so decree and ordain and, to that tribe, their word was equivalent to the decree of the Great Sanhedrin over all Israel.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">This corroborates what Ramban has written on the affair of Gibeah (see Vol. I, p. 253): The obligation of making “the fence” lay upon the tribe of Benjamin etc.</i> This is “the court” mentioned in Tractate Horayoth wherein we are taught, “If the court of one of the tribes rendered a decision [that was unwittingly contrary to a negative commandment, punishable by excision] and that tribe acted according to their word, that tribe is obligated [to bring the prescribed offering], but the rest of the tribes are not liable.”<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Horayoth 5a. See Leviticus 4:13-21 for the particular sin-offering. — It should be noted that this, however, is the opinion only of Rabbi Yehudah. The Sages say that the special sin-offering for the erroneous decision of a court applies only to the Great Sanhedrin of all Israel. Ramban’s intent in citing this part of the Mishnah was only to indicate that the Great Court of a tribe is mentioned in the Mishnah.</i><br>And by way of the plain meaning of Scripture the sense of the verse is [to be inverted as follows]: “Judges and officers shalt thou make thee throughout all thy tribes in all thy gates,” the verse stating that they are to appoint judges over their tribes, and they are to judge in all their gates. Thus the judges of the tribe are to judge in all its cities. JUSTICE, JUSTICE SHALT THOU PURSUE. “Go to seek a reliable court. THAT THOU MAYEST LIVE, AND INHERIT THE LAND. The appointment of qualified judges is of sufficient [importance] to sustain Israel and to settle them upon their Land.” This is Rashi’s language quoting from the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 144.</i> The reason for the repetition [of the word “justice”] is to indicate that the judges should <i>judge the people with righteous judgment</i>,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> and you must also pursue justice constantly by going from your place to the place of the great Sages: “after Rabban<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The title “Rabban” indicates that he was the chief of the Sanhedrin. Rabban Yochanan ben Zaccai served as the chief of the Sanhedrin immediately following the destruction of the Second Temple. It was he who obtained permission from Vespasian to be “given Jabneh and its Sages.” It was there, in Jabneh, that the centrality of Jewish spiritual authority was reaffirmed after the destruction. See Note 90 further.</i> Yochanan ben Zaccai to Jabneh; after Rabbi [Yehudah Hanasi] to Beth Shearim.”<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">This city in the Lower Galilee served as the center wherein “Rabbi” and all the Sages of the generation compiled the entire Mishnah.</i><br>And Rabbi Abraham [ibn Ezra] commented: “<i>Justice, justice</i>. It is mentioned twice in order to indicate that one should pursue justice whether it would be to his advantage or loss. Or [it may be mentioned] one time after another for emphasis.” But in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir 74. See Vol. I, 24, Note 42.</i> the Rabbis interpreted it by way of a secret. They said: “<i>Justice</i> — this is His attribute of justice in the world, as it is said, <i>Justice, justice shalt thou pursue</i>. After that it is written, <i>that thou mayest live, and inherit the Land</i>. If you will judge yourself [knowing whence you came, and whither you are going, and before Whom you are about to give account and reckoning]<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">So explained by Abusaula.</i> you will live. If not, He will judge you and affirm [His judgment over you] against your will. And why is <i>justice</i> mentioned twice? Because it is written, <i>from the brightness before Him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 22:13. The verse continues: <i>coals of fire flamed forth</i>. The two terms <i>brightness</i> and <i>fire</i> thus refer to these two aspects of justice (Abusaula).</i> The first <i>justice</i> refers to actual justice, this being the Divine Glory, as it is written, <i>righteousness lodges in her</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 1:21.</i> And what is the second <i>justice</i>? It is that which frightens the righteous” [making them fearful that perhaps they do not merit the World to Come].<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Abusaula. See also Vol. I, p. 401 that such is the nature of the righteous.</i> And there [in that Midrash] it is further explained:<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir 75.</i> “<i>Justice</i> is <i>the helmet of salvation upon His head</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 59:17.</i> The ‘head’ denotes only truth, as it is said, <i>The beginning of Thy word is truth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:160.</i> and ‘truth’ is peace, as it is said, <i>Is it not so, if peace and truth shall be in my days?</i><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">II Kings 20:19.</i> etc.” If so, Scripture is stating here, “You are to judge in your court [to attain] justice, and pursue therein justice and [try to] achieve it, <i>that thou mayest live</i> in the World to Come with the second justice [which alludes to Him]<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Abusaula.</i> Who is the Higher Justice, this being the great light hidden for the righteous for the Time to Come, and this is also the Might of the Holy One, blessed be He; <i>and thou shalt inherit the Land</i>, the Land of Israel, with the first justice.” THOU SHALT NOT PLANT THEE AN ASHEIRAH. Any tree planted at the entrance of a house of G-d is called <i>asheirah</i>. Possibly because it <i>ordereth the way aright</i>,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Psalms 50:23. — That the meaning definitely is not an idolatrous place of worship, may be gathered from the reading here in the Tur, where Ramban’s language is quoted as follows: “Any tree planted at the entrance of a house of <i>your</i> G-d is called etc.” Ramban’s further language about the prohibition of planting a tree near the altar of G-d, clearly shows that he is speaking here of a House of G-d.</i> directing people’s “steps” [to worship], it is called [<i>asheirah</i>] from the word <i>‘ashurai’</i> (<i>my steps</i>) <i>have held fast to Thy paths</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 17:5.</i> Scripture thus admonishes not to plant a tree beside the altar of G-d for beauty and to think that it is an honor and glory to G-d’s altar. He prohibited it because it was a custom of the idolaters to plant trees at the entrances of their idol’s temples, as it is written, further, <i>and throw down the altar of Baal that belongs to thy father, and cut down the asheirah that is by it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Judges 6:25.</i><br>Now Rashi wrote: “<i>Thou shalt not plant thee an asheirah</i>. This is intended to make one liable [to punishment] from the very moment of planting; and even if he does not worship it, he transgresses a negative commandment for planting it. And thou shalt not plant <i>any kind of tree beside the altar of the Eternal thy G-d</i>. This is an admonition against planting [trees] or building a [wooden] house on the Temple mount.” If so, Scripture is stating: “<i>thou shalt not plant thee an asheirah</i> ‘nor’<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s point is as follows: According to Rashi’s interpretation it is as if there is a <i>vav</i> missing in the word <i>kol</i> (any) which should be <i>v’kol</i> (nor any). Thus, Rashi interprets the verse: we may not plant a tree for an idolatrous purpose anywhere, “nor any” tree, even for beauty’s sake, beside the altar of G-d. Ramban agrees to all that. However, Rashi adds that “building a [wooden] house on the Temple mount” is likewise prohibited; Ramban points out that this is forbidden only by law of the Rabbis.</i> <i>any kind of tree beside the altar of the Eternal</i>.” But building a [wooden] house on the Temple mount is [prohibited by] Rabbinic ordinance based on Scriptural support, for Scripture prohibited only the “planting” — “<i>thou shalt not plant thee an asheirah</i> [prohibiting the planting anywhere of trees intended for idol-worship], nor shalt thou plant thee <i>any tree</i> [for whatever purpose] <i>beside the altar of the Eternal thy G-d</i>.” NEITHER SHALT THOU SET THEE UP A PILLAR — “a pillar of one stone, even for the purpose of sacrificing to Heaven upon it. WHICH THE ETERNAL THY G-D HATETH. <i>An altar of earth</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:21.</i> and <i>an altar of stones</i><sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 22.</i> has He commanded you to make, but He hates this [one-stone pillar] because it was an ordinance of the Canaanites [for idol-worship]. Although it was pleasing to Him at the time of the patriarchs,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 28:18 and 22; 35:15.</i> He hates it now, because these [Canaanites] have made it an ordinance in the worship of the idols.” This is Rashi’s language. If so, Scripture prohibited [the planting of] an <i>asheirah</i> [anywhere], it enjoined against planting [trees] on the Temple mount although the intent be to Heaven, and it prohibited a pillar [erected] for Heaven — both [prohibitions, against trees and against pillars,] on account of the ordinances of the Canaanites. But I have not understood this ordinance, for the Canaanites used altars as well as pillars since Scripture states, <i>And ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars;</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:3.</i> <i>for ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars</i><sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:13.</i> and similarly in all places; [hence all altars should have been prohibited even for the worship of G-d]! Perhaps we may say that the Canaanites were primarily devoted to pillars, and they had no idolatrous temple without a pillar upon which to sacrifice and pour oil upon its top,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 28:18 and 22; 35:15.</i> similar to what is stated with reference to Baal, <i>And they brought forth the pillars that were in the house of Baal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">II Kings 10:26.</i> However, only a few of their temples also had altars upon which to sacrifice [hence Scripture did not prohibit altars built to be used for Heaven].<br>It appears to me that the Canaanites, who were engrossed in idolatry, used to make in all temples of their gods an altar on which to bring sacrifices, erected a large stone at the entrance of the temple for the priests to stand upon, and planted a tree outside it to point the way for those who come there. They still do so to this day. Now <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> hates and despises all their deeds and He prohibited the pillar and the <i>asheirah</i>. He left only the altar because it is a necessity for the offerings concerning which He commanded. They were a source of pleasure before Him — because He ordained them and His Will was done — even prior to the existence of idol-worship on earth.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Leviticus 1:9 on the significance of this final phrase.</i> WHICH THE ETERNAL THY G-D HATETH. The purport thereof is that he is explaining that G-d had commanded, <i>an altar of earth shalt thou make unto Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:21.</i> <i>And if thou make Me an altar of stones</i>,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 22.</i> and so, Moses explained, He desires these [altars] excluding the pillar. He hates it because, all their deeds being detestable before Him, He commanded Israel not to copy their deeds. In the days of Jacob, however, the prohibition <i>Neither shall ye walk in their statutes</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:3.</i> had not yet been ordained and he, therefore, used the pillar in worshipping G-d<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 28:18 and 22; 35:15.</i> as was the custom of those who worshipped [the True G-d in the days of Jacob]. This commandment is thus understood as proceeding from the verse, <i>And if thou make Me an altar of stones</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 22.</i> But what He said in the Torah, <i>Neither shall ye erect a graven image, or a pillar</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 26:1.</i> refers to a graven image and a pillar in order to place the graven image upon the pedestal for idol-worship, for there Scripture is speaking of idol-worship. He says [there], however, <i>Neither shall ye place any figured stone in your Land to bow down unto it</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 26:1.</i> — even to Heaven, because he would appear to worship the mosaics themselves, for the same reason that an <i>asheirah</i> [is prohibited], because it is among the [idolatrous] statutes of the peoples.<br>Know that an altar is a high structure of stones having four horns, a base, and a circuit above its base, and offerings are burnt between its horns. A pillar is a single large stone which they raise up upon which to burn [incense] or bring offerings, or for the priests to stand upon. A <i>bamah</i> (a high place) is like a mountain — they make it of assembled earth and, upon it, an altar is built upon which to sacrifice. Everything which is lofty and high is so named: <i>I will ascend above ‘bamathei’</i> (<i>the heights of</i>) <i>the clouds;</i><sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 14:14.</i> <i>upon ‘bamathei’</i> (<i>the high places of</i>) <i>the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:13.</i> The back of a human being is also called <i>bamah</i>, as it is said, <i>upon ‘bamatheimo’ thou shalt tread</i>.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:29. See in Megillah 16a where this verse is used when Mordecai stepped upon Haman in order to mount the king’s horse.</i> Similarly Scripture states, <i>And the king</i> [Solomon] <i>went to Gibeon to sacrifice there; for that was the great ‘bamah’</i> (<i>high place</i>); <i>a thousand burnt-offerings did Solomon offer upon that altar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">I Kings 3:4. Thus a <i>bamah</i> is distinguished from an altar, for, as explained above, an altar was erected on “the high place (<i>bamah</i>).”</i> THOU SHALT NOT SACRIFICE UNTO THE ETERNAL THY G-D [AN OX, OR A SHEEP, WHEREIN IS A BLEMISH], EVEN ANY ‘DAVAR’ (THING) THAT IS EVIL. “This is an admonition against causing offerings to be rendered unfit through an improper utterance.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">The expression <i>davar ra</i> (an evil thing) is thus interpreted to mean <i>dibur ra</i> — “an evil [or improper] utterance.” If the ministering priest has in mind [i.e., expresses] the intent to eat the meat of the offering, or to burn its assigned parts upon the altar, after the expiration of the prescribed times, he renders the entire offering unfit. See also Vol. III, p. 341, Note 84.</i> There are yet other interpretations given by the Rabbis [on this verse] in the Tractate <i>Shechithath Kadashim</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Literally: “The Slaughter of Hallowed Offerings,” as distinguished from <i>Shechitath Chullin</i>, “The Slaughter of Secular Animals.” The former is nowadays called <i>Zebachim</i>, “Animal Offerings,” while the latter is called <i>Chullin</i> (Secular Animals slaughtered for food).</i> This is Rashi’s language. Now this is an explanatory commandment, for He has already admonished against slaughtering blemished offerings,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 22:21.</i> and here he repeated it in order to add the admonition against rendering it unfit by an utterance. It is likely that he repeated this admonition in order that the Israelite who brings the offering should not render it unfit during the slaughter [since non-priests were permitted to slaughter offerings]. The priests themselves, however, are scrupulous and careful, one warning sufficing for them. Therefore he did not repeat the prohibition against a blemished ministering priest [performing the Divine Service]. FOR THAT IS AN ABOMINATION UNTO THE ETERNAL THY G-D. The term “abomination” refers to this offering, for whoever offers a corrupted thing is held in contempt, as it is stated in the Prophets,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Literally: <i>kabalah</i>. See Taanith 16a, where this term is used as a reference to the Books of the Prophets as distinguished from the Five Books of Moses. The term <i>kabalah</i> in this sense is an expression of “outcry” or “rebuke,” as the prophets in their sayings rebuked the people for their evil deeds.</i> <i>And cursed be he that dealeth craftily, whereas he hath in his flock a male, and voweth and sacrificeth unto the Eternal a blemished thing, for I am a great King</i>.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Malachi 1:14.</i> And according to the Midrash<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 147.</i> the term “abomination” refers to an animal that did, or was the object of perversion, or was the hire of a harlot or the price of a dog<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">See further, 23:19.</i> — all of which are “abominations.” IF THERE BE FOUND IN THE MIDST OF THEE WITHIN ANY OF THY GATES WHICH THE ETERNAL THY G-D GIVETH THEE. I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:15; 11:32.</i> that when he speaks of the ordinances he mentions first the judgment to be executed upon the idols or their worshippers. He states [here] <i>within any of thy gates which the Eternal thy G-d giveth thee</i>, not to imply that this law applies only in the Land of Israel, since one who worships idols outside the Land is also liable to stoning. The purport thereof is rather to state, “if the matter be found in one of the distant cities which G-d will give you <i>when He will enlarge thy border</i><sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Further, 19:8.</i> — <i>and it be told thee, and thou hear it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> in whatever city you may be, you are to investigate the matter diligently and if you discover that the charge is true, you shall bring them forth to that city wherein they worshipped, and stone them.”<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> He states <i>that such abomination was done in Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> [implying that it is done within the nation rather than within the Land] in order to hold the worshipper [of the idols] culpable even outside the Land, for in the case of the apostate city he said, <i>that such abomination is done ‘in thy midst,’</i><sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:15.</i> [within the Land], but here he mentioned <i>within any of thy gates</i> [a term generally limited to the Land] for it refers to common events as we have explained, and then he states <i>in Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> in order to teach that it is binding upon the entire [nation of] Israel [even outside the Land]. It was also necessary to state <i>within any of thy gates</i> in order to teach that the worshipper be stoned at the gates [of the city] in which he worshipped the idols.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 45b.</i> This is [the law] in the Land, for outside the Land he is stoned at the entrance of the court where he was judged.<br>Now, this commandment is explanatory, since He already stated <i>He that sacrificeth unto the gods shall be utterly destroyed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:19.</i> this applying in every place and at every time. Therefore he repeated it in order to explain what must be added to the commandment, but he abbreviated regarding matters previously mentioned.<br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], it is possible that he mentioned <i>within any of thy gates</i> because he stated <i>in transgressing His covenant</i>,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">In Verse 2 before us. The question is why is “the woman” mentioned in the case of idol-worship.</i> this [transgression] being <i>the abomination done in</i> [the Land of] <i>Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> Scripture made it known that the covenant is in <i>the Land of the covenant</i>,<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 30:5.</i> whereas he who lives outside the Land is as if he worshipped idols.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 110b.</i> I have already mentioned this subject.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:25.</i><br>He mentioned <i>man or woman</i>,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">In Verse 2 before us. The question is why is “the woman” mentioned in the case of idol-worship.</i> because, due to a woman’s frivolity, she can be enticed into idol-worship through a sign or wonder done before her, the proof being the case of the women before Jeremiah.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah Chapter 44.</i> Similarly, with reference to [the witchcraft of] the <i>ov</i> (ghost) or <i>yide’oni</i> (familiar spirit), Scripture mentioned <i>or a woman</i><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 20:27.</i> because these forms of sorcery were customarily practiced by women, as He said, <i>Thou shalt not suffer a sorceress to live</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:17.</i> [even though both male and female sorcerers are equally liable].<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 67a.</i> And in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 148.</i> the Rabbis interpret that [the reason for the expression <i>or a woman</i> is] because, having said in the case of an inciter <i>Certain base ‘men’ are gone out from the midst of thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:14.</i> implying that this law [of the apostate city] is not the same for [the inciters if they were] women,<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>R’eih</i> 93.</i> it was necessary to explain that regarding an idol-worshipper the law is the same for man and woman.<br>The meaning of the expression <i>which I have commanded not</i><sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> is already explained.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:21.</i> AT THE MOUTH OF TWO WITNESSES, OR THREE WITNESSES, SHALL HE THAT IS TO DIE BE PUT TO DEATH. “If the evidence can be sustained by two witnesses, why did Scripture specify ‘three?’ It is to liken three to two: just as the evidence of two witnesses forms a single unit of testimony, so does the evidence of three, constitute a single unit of testimony and they are not subject to the law of plotting witnesses [which declares that whatever they plotted to do to their brother should be done to them]<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">See further, 19:19.</i> unless all three are proven to be plotters.”<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">But if only one or two of the three witnesses were proven to be false, the evidence is void, and both, the accused and the witnesses are free, and the punishment for plotting witnesses is not imposed, provided all witnesses form a single unit of testimony. The same principles apply even to one out of a hundred witnesses (Makkoth 5b).</i> This is Rashi’s language. So also the principle [of a single unit of testimony] applies if one of the witnesses is found to be a kinsman [and hence ineligible to testify] or to have some other disqualification — the testimony of all is void. If they are proven to have been plotting witnesses, [in which case] all of them are subject to the death-penalty or payment of money [as the case may be, and the third witness cannot claim immunity because of his argument that even had he not testified the evidence of the first two witnesses was sufficient to sustain the charge], since the main intent of Scripture was to liken the evidence of three witnesses to that of two in every respect, according to the opinion of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Makkoth <i>ibid.</i></i><br>And the Gaon Rav Saadia<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">On Rav Saadia see Vol. II, p. 99, Note 230. On the title Gaon see <i>ibid.</i>, p. 521, Note 74. Rav Saadia’s comment is quoted here by Ibn Ezra.</i> said, by way of the plain meaning of Scripture, that the interpretation of the verse is as follows: “<i>two witnesses, or three</i> judges who [officially] accept the testimony of the two <i>witnesses</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Rav Saadia holds that even in capital cases which require a court of twenty-three judges, witnesses need not testify in the presence of all the judges; it is sufficient that they testify in the presence of three judges who may receive their testimony on behalf of the full court. The phrase <i>at the mouth of two witnesses, or three witnesses</i> thus means: “upon the testimony of two witnesses who appear before the entire court of twenty-three judges, or by the word of the three judges who officially accepted the testimony of the witnesses and later relayed it to the entire court — shall the one that is to die be put to death. Ramban will refute this interpretation of the Gaon, for there is in the verse etc.</i> But there is in the verse no mention of acceptance of the testimony; instead, it refers explicitly to <i>witnesses</i>. But it seems to me that the Gaon erred in his [statement of this] law, for testimony in capital cases cannot be accepted except in the presence of a Sanhedrin of twenty-three judges [and not, as Rav Saadia holds, before only three judges]! Rather, the plain meaning of the verse is that the condemned man shall be put to death <i>at the mouth of two witnesses</i> if no more are there, <i>or</i> at the mouth of <i>three witnesses</i> if three witnesses are to be found there. Scripture thus states: when <i>it will be told thee, and thou hear it</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> you are to inquire diligently into the matter by means of the testimony of all the witnesses found there. Thus if we heard that he transgressed in the presence of three people, we should send for them and have them all come to court and testify. The same law applies to a hundred, for by hearing the words of them all, the truth will become clear. But if not more [than two] were present, or they [the others] left and are not to be found, then two are sufficient. IF THERE ARISE A MATTER TOO HARD FOR THEE IN JUDGMENT, BETWEEN BLOOD AND BLOOD, BETWEEN PLEA AND PLEA, AND BETWEEN PLAGUE AND PLAGUE, MATTERS OF CONTROVERSY WITHIN THY GATES. “<i>Matters of controversy</i> — if the Sages of the city disagree over the matter, this one declaring it unclean and that one declaring it clean, this one convicting and that one acquitting.” This is Rashi’s language. It is also the opinion of Onkelos [who translated: <i>matters of controversy</i> — “disagreement among the judges”]. But it is not correct.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">For, according to Rashi, the expression <i>matters of controversy</i> refers back to <i>between blood and blood</i> etc. Ramban will explain <i>matters of controversy</i> as an independent expression, as explained further on.</i> Rather, according to the Midrash thereof<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 152. Sanhedrin 87a.</i> it means as follows: “<i>Between blood and blood</i>, [the Sages disagree whether the blood in question is clean or unclean, the blood being any of the following]: the blood of a menstruous woman, the blood of a woman in childbirth, or the blood of a woman suffering a flux. <i>Between plea and plea</i>, [they disagree concerning the verdict in] civil cases, capital cases, and laws of scourging. <i>And between plague and plague</i>, [concerning] plagues of man, plagues of houses, and plagues of garments. <i>Matters of controversy</i>, giving the water to a suspected adulteress,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Numbers 5:24.</i> the breaking of the heifer’s neck,<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Further, 21:4.</i> and the purifying of the leper.” Thus the meaning of the word <i>between</i> [<i>‘between’ blood and blood</i>] is “and between,” [the verse stating: <i>If there arise a matter too hard for thee in judgment</i>, “and” <i>between blood and blood</i>, since the phrase <i>between blood and blood</i> is a new category, and not in apposition to the first part of the verse]. The letter <i>lamed</i> [in the words <i>l’dam</i> which literally means “in regard to blood” and <i>l’din</i> — “in regard to a plea”] has the usage here of a <i>beth</i> [meaning “among”], “between blood ‘among’ blood, plea ‘among’ pleas,” meaning, should a case arise concerning one [form of blood] among the various forms of blood, or concerning one [plea] among the various pleas, [a case that will be too difficult for you to decide]. A similar usage [of a <i>lamed</i> serving as <i>beth</i> is found in these verses:] <i>but the name of the city was Luz ‘larishonah’</i><sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Genesis 28:19.</i> [literally: “‘to’ the beginning”] means <i>barishonah</i> — “in the beginning;” <i>the Eternal smote him in his bowels ‘lacholi l’ein marpei’</i><sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 21:18.</i> [literally: “to an incurable disease”] means <i>bacholi b’ein marpei</i> — “with an incurable disease;” <i>and he covered it with fine gold ‘l’chikarim’</i> [literally: “to talents”] <i>six hundred</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:8.</i> means <i>b’chikarim</i> — “with talents.” There are many similar cases. Or it may be that the meaning of the word <i>between</i> [<i>‘between’ blood and blood</i> etc.] is “between [a certain flow of] blood in regard to all other bloods, between [a certain kind of] plea in regard to all pleas.” Similarly, <i>and whensoever any controversy shall come to you from your brethren, between blood and blood, between law and commandment, statutes and ordinances, ye shall warn them, that they not be guilty towards the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:10.</i><br>And in line with the plain meaning of Scripture the verse means: <i>between blood and blood</i>, matters of bloodshed; [<i>between plea and plea</i>] in civil cases; [<i>and between plague and plague</i>]cases of wounds and bruises [i.e., bodily injury] — all matters of controversy that shall be in your cities. Scripture thus speaks of common occurrences, for in the matters of ordinances [cases between man and his neighbor], more disagreements will arise than in other decisions. The law of the elder [who rebels against the decision of the highest court] is, however, alike in all cases. Therefore He said, <i>And thou shalt do according to the Torah</i> (<i>law</i>) <i>which they shall teach thee, and according to the judgment which they shall tell thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Verse 11. The expression <i>and thou shalt do</i> is from Verse 10.</i> for the word “Torah” alludes to the rest of the decisions. THOU SHALT NOT DEPART FROM THE WORD WHICH THEY SHALL TELL THEE, TO THE RIGHT NOR TO THE LEFT. “Even if he [the judge of the Great Sanhedrin] tells you of the right that it is the left, or about the left that it is the right [you must obey him].” This is Rashi’s language. The purport thereof is that even if you think in your heart that they are mistaken, and the matter is simple in your eyes just as you know [the difference] between your right hand and your left hand, you must still do as they command you. You are not to say: “How can I [permit myself to] eat this real forbidden fat, or execute this innocent man;” instead you are to say, “The Lord Who enjoined the commandments commanded that I perform all His commandments in accordance with all that they, who stand before Him in the place that He shall choose, teach me to do. He gave me the Torah as taught by them, even if they were to err.” Such was the case of Rabbi Yehoshua and Rabban Gamaliel [Rabbi Yehoshua being instructed by Rabban Gamaliel to come before him with his walking stick] on the Day of Atonement that occurred according to his reckoning.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Following the destruction of the Second Temple, the Sanhedrin was re-established in Jabneh under the presidency of Rabban Yochanan ben Zaccai (see above, Note 19). It happened that his successor Rabban Gamaliel, once accepted the testimony of two witnesses with regard to proclaiming the New Moon. Rabbi Yehoshua held that their evidence was invalid, and that the New Moon should be proclaimed a day later. Since the month was Tishri, the Day of Atonement [i.e., the tenth of Tishri] would fall a day later according to Rabbi Yehoshua than according to the reckoning of Rabban Gamaliel. When Rabbi Yehoshua refused to accept the opinion of his colleague, who, by virtue of his presidency of the Sanhedrin, had the authority to make the binding decision, Rabban Gamaliel sent to him, “I order you to come to me carrying your walking stick and your money on the day <i>you</i> reckon to be the Day of Atonement. The order caused Rabbi Yehoshua personal anguish because carrying is forbidden on the Day of Atonement. The affair ended with Rabbi Yehoshua obeying Rabban Gamaliel’s command. When Rabbi Yehoshua arrived, “Rabban Gamaliel stood up and kissed him on the head and said to him; ‘Come in peace, my master and my disciple’ — ‘my master’ in wisdom, and ‘my disciple’ because you accepted my words” (Rosh Hashanah 25a).</i><br>Now the need for this commandment is very great, for the Torah was given to us in written form and it is known that not all opinions concur on newly arising matters. Disagreements would thus increase and the one Torah would become many Torahs. Scripture, therefore, defined the law that we are to obey the Great Court that stands before G-d in the place that He chose in whatever they tell us with respect to the interpretation of the Torah, whether they received its interpretation by means of witness from witness until Moses [who heard it] from the mouth of the Almighty, or whether they said so based on the implication [of the written words] of the Torah or its intent. For it was subject to their judgment that He gave them the Torah even if it [the judgment] appears to you to exchange right for left. And surely you are obligated to think that they say “right” what is truly right, because G-d’s spirit is upon <i>the ministers of His Sanctuary</i>,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 45:4.</i> <i>and He forsaketh not His saints; they are preserved forever</i><sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Psalms 37:28.</i> from error and stumbling. In the language of the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 154.</i> “Even if they show you before your own eyes that right is left and that left is right — obey them!” AND THOU SHALT SAY: ‘I WILL SET A KING OVER ME.’ In the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 20b.</i> [who say that “The Israelites were obliged to fulfill three commandments upon their entry into the Land: to appoint a king etc.”] this verse is like “and thou shalt surely say ‘I will set a king over me.’” This is a positive commandment,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">See “The Commandments,” Vol. I, pp. 182-183.</i> for He has obligated us to say so after conquering and settling [in the Land]. The expression is similar to <i>and thou shalt make a parapet for thy roof</i><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Further, 22:8.</i> [which is also a matter of obligation and not one of choice], and other verses besides these. He mentioned <i>and thou shalt say</i> because it is commanded that the people come before the priests of the tribe of Levi, and to the judge and say to them, “It is our wish that we set a king over us.”<br>It is my further opinion that this is also one of his [Moses’] allusions to future events, for so it happened when the people asked for Saul, saying to Samuel, <i>Now make us a king to judge us like all nations</i>,<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 8:5.</i> and similarly it is written there, <i>that we also may be like all the nations, and that our king may judge us</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 20.</i> For what reason is there that the Torah should say in connection with a commandment [‘<i>I will set a king over me</i>] <i>like all the nations that are round about me</i>’ when it is not proper for Israel to learn their ways<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 10:2: <i>Learn not the way of the nations</i>.</i> and <i>neither be envious against the workers of evil</i>.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Psalms 37:1.</i> But this is an allusion to what will be, and therefore the section is written in an intermediate tense [and not in the form of a command] as I have already explained.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:25; 7:22.</i> THOU SHALT BY ALL MEANS SET HIM KING OVER THEE, WHOM THE ETERNAL THY G-D SHALL CHOOSE. In the opinion of the commentators<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra in the verse before us.</i> this means that he is to be chosen according to the word of a prophet or <i>the judgment of the Urim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Numbers 27:21. See also Vol. II pp. 480-483.</i> Scripture is thus commanding: “You shall set up a king over you, <i>whom the Eternal thy G-d shall choose</i>, for it is He Who will choose and not you.” And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 157.</i> “<i>Thou shalt by all means set him king over thee</i>. If he dies, appoint another one in his place. <i>A king</i> — but not a queen. <i>Whom the Eternal thy G-d shall choose</i> — according to the word of the prophet.” But, if so, what sense is there to warn [in the verse before us], <i>thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother</i>, when G-d would not choose a foreigner? However, in the opinion of our Rabbis there is in this verse a hidden condition, stating: “you shall by all means set a king over you, whom G-d shall choose provided you can do so — if G-d will answer you through prophets; but a foreigner you may never appoint as king over you.”<br>And in line with the plain meaning of Scripture they<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">The commentators. I have not identified them.</i> have said, “<i>thou shalt by all means set him king over thee, whom the Eternal thy G-d will choose</i> and not him whom <i>the Eternal thy G-d hateth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Above, 16:22.</i> for He will choose an Israelite to be king over His chosen ones and not from among the other peoples.” In my opinion the simple meaning of the expression <i>whom He will choose</i> is that every ruler over people receives his position from G-d, as it is written <i>until thou wilt know that the Most High ruleth in the kingdom of men, and giveth it to whomsoever He will</i>.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Daniel 4:29. This was said by Daniel to Nebuchadnezzar, king of Babylon.</i> Similarly the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 58a.</i> “Even a superintendent of the well is appointed in heaven.” Thus the verse is stating: “<i>thou shalt by all means set him king over thee</i> — whoever it be decreed by Heaven that he is to reign, even if he be <i>of the smallest of the tribes of Israel</i> and of <i>the least of all the families of the tribe</i><sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 9:21.</i> — but you are never to invest a foreigner with regal power.” Similarly, by way of the plain meaning of Scripture, the expression <i>the place which the Eternal thy G-d shall choose</i><sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:25.</i> means “wherever G-d’s Sanctuary shall be built, was all the Will of G-d.” HE SHALL NOT MULTIPLY HORSES TO HIMSELF — “except what he needs for his carriage, in order <i>that he cause not the people to return to Egypt</i>, because horses were obtained from Egypt, as it is said, <i>And a chariot came up and went out of Egypt for six hundred shekels of silver, and a horse for a hundred and fifty</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">I Kings 10:29.</i> This is Rashi’s language. But I have this difficulty regarding it, for the Rabbis have said in Yerushalmi at the end of Tractate Sanhedrin:<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Sanhedrin X, 9. — On Yerushalmi see Leviticus, p. 192, Note 44.</i> “You may not return there for settlement, but you may return for business, for goods, and for conquest of the land.” And so, if the king should send men and buy horses and chariots there, it would be considered “trading” and would be permissible! It is then possible that Scripture admonishes [the king] not to increase his numbers of horses even from his own Land, or from the land of Shinar, or by way of permissible trading, in order that he should not put his trust <i>in</i> his <i>chariots, because they are many, and in</i> his <i>horsemen, because they are exceedingly mighty</i>,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 31:1.</i> but his trust shall be in the Name of the Eternal.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">See Jeremiah 17:7.</i> Then he admonishes the king not to cause the people to return to Egypt, to have his servants and people there as overseers of cattle dwelling in <i>the cities for the chariots</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">I Kings 9:19. On Solomon’s conduct in this matter see “The Commandments,” Vol. II, p. 330.</i> <i>to the end that he should multiply horses</i>, similar to what is said of Solomon, <i>and all the store-cities that Solomon had, and the cities for his chariots</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">I Kings 9:19. On Solomon’s conduct in this matter see “The Commandments,” Vol. II, p. 330.</i> And thus he had in Egypt, as it is said, <i>And the horses which Solomon had, were brought out of Egypt; also out of Keveh, the king’s merchants buying them</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">I Kings 10:28.</i> for no one was allowed to export horses from Egypt without permission from the Egyptian king and they paid him a tax for them. To Solomon, however, Pharaoh gave the right to export horses, meaning that he could take them out at will, and he could transfer that right to whomever he wished and keep the tax. He also had merchants stationed in Egypt buying all horses and sending to their lord [Solomon] those that he wanted and selling the others to kings of other countries. Thus it is said <i>and so for all the kings of the Hittites, and for the kings of Aram, did they bring them out by their means</i>,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">I Kings 10:29.</i> that is to say, they took them out through Solomon’s merchants, and it was to him that they gave the tax. RAK’ (ONLY) — [<i>‘Only’ he shall not multiply horses to himself</i>]. The purport of the word <i>only</i> is to state, “although you will set a king over you like all the nations that are around you — only he shall not be like their kings. He should not multiply horses as they do,” for the main desire of kings is to increase horses and horsemen for themselves. SINCE THE ETERNAL HATH SAID UNTO YOU. The meaning thereof is that “since G-d is telling you<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Ramban interprets the verse as if it were said in the present tense, “G-d is telling you.” The word used in the verse, <i>amar</i> (He said) is in past tense. Nevertheless Ramban is compelled to define it in the present tense because we find no preceding text wherein G-d prohibited the return to Egypt. Hence we must interpret the word <i>amar</i> in the present tense, “since G-d is saying to you …” Further, Ramban will explain <i>amar</i> in the ordinary past tense.</i> that you are henceforth not to return by the way of Egypt.” Similarly, <i>as the Eternal thy G-d ‘commanded’ thee</i><sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:16.</i> which means “as He is thus commanding you.” Or it may be that the expression <i>He hath said unto you</i> means “He had said to me to command you,” similar to the verse, <i>And Moses said</i>, ‘<i>Thus saith the Eternal: About midnight</i> etc.’<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Exodus 11:4.</i> And by way of our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Succah V, 1. See Vol. II, p. 184 where Ramban refers to this subject.</i> the verse, <i>for whereas ye have seen the Egyptians today, ye shall see them again no more</i><sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:13.</i> constitutes a [negative] commandment [for all times], and Moses is thus here reminding them that <i>the Eternal ‘hath said’ unto you</i> [at the Red Sea] that <i>ye shall henceforth return no more that way</i>. I have already explained it.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:13.</i> And the reason for this commandment is because the Egyptians and Canaanites <i>were wicked and sinners against the Eternal exceedingly</i>,<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Genesis 13:13.</i> just as He said, <i>After the doings of the land of Egypt, wherein ye dwelt, shall ye not do; and after the doings of the land of Canaan</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:3.</i> Now the Eternal desired that the Israelites not learn from their deeds and so He ordered that all living things, from among the Canaanites be destroyed, saying, <i>They shall not dwell in thy Land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:33.</i> and he warned with respect to the Egyptians that we are not to settle there in their land. V’HAY’THAH’ (AND IT SHALL BE) WITH HIM [“it” refers to] the Torah<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Since the word <i>v’hay’thah</i> is feminine [literally: “and she will be”] it must refer to <i>Torah</i> which is also feminine.</i> as mentioned [in the preceding verse]. AND HE SHALL READ ‘BO’ (THEREIN) — “in the book”<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">The word <i>bo</i> (“in him”), being masculine, cannot refer to <i>Torah</i> which is feminine. It must refer to the masculine word, <i>sefer</i> (book), in the preceding verse. The verse reads: <i>and he</i> [the king] <i>shall write him a copy of this ‘Torah’ in ‘a book.’</i></i> mentioned [in the preceding verse]. And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], <i>‘v’hay’thah’</i> (<i>and it shall be</i>) <i>with him</i> means that the Torah itself will be with him, similar to what is said, <i>And the Eternal gave Solomon wisdom</i>,<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">I Kings 5:26.</i> and it is further said, <i>And Solomon sat on the throne of the Eternal as king</i>.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 29:23. — Hence “he who prides himself in his heart over other people is a rebel against the Kingdom of Heaven, for he adorns himself in ‘the robe of the Eternal,’ as it is said, <i>The Eternal reigneth, He is clothed in majesty</i>” (Psalms 93:1) [Ramban in his Letter to his son on the Virtue of Humility, Hebrew Ethical Wills, J.P.S., Vol. I, pp. 94-99].</i> THAT HIS HEART BE NOT LIFTED UP ABOVE HIS BRETHREN. Here in the Torah a prohibition against conceit is alluded to, for Scripture prohibited even the king from indulging in conceit and haughtiness of heart, surely other people who are not of such commendable excellence [or merit, are forbidden to be haughty]. Scripture has thus admonished him for whom it is proper to be haughty and majestic that his heart must be as humble as that of his brethren of lower status, because conceit is a reprehensible character-trait, and it is loathsome to G-d even in a king. To G-d alone is the greatness<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 11.</i> and exaltation,<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">See Nehemiah 9:5.</i> and to Him alone is the praise, and in [the knowledge of] Him may man glory, as the matter is explained by King Solomon, <i>Every man that is proud in heart is an abomination to the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 16:5.</i> It is further written, <i>But let him that glorieth glory in this, that he understandeth, and knoweth Me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 9:23.</i> THE FIRE OFFERINGS OF THE ETERNAL — “the hallowed offerings of the Sanctuary. AND HIS INHERITANCE — these are hallowed gifts that may be consumed outside of the Sanctuary and Jerusalem, such as the heave-offerings and the tithes. 2. BUT a real INHERITANCE SHALL HE [the tribe of Levi] NOT HAVE AMONG HIS BRETHREN. In the Sifre the Rabbis interpreted this verse:<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 164. See Vol. II, pp. 163-164 where Ramban refers to this subject briefly and makes a short reference to Rashi’s text before us. He will also refer to it further on.</i> ‘<i>But an inheritance shall he not have</i> — this refers to the inheritance of the rest [of the nations]. <i>Among his brethren</i> — this refers to the inheritance of the seven.’<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">“Seven.” In our text of Rashi: “five.” The “seven” in Ramban’s text of Rashi is not in conflict with the “five,” as Rashi continues, because the intention of the Sifre is to arrive at a total of “ten nations” whose lands were given by G-d to Abraham — five in the land of Canaan, Sihon and Og and the eastern side of the Jordan, and three to be given to Israel in the future. The figure “seven” stated by Ramban, is thus used merely because it is mentioned elsewhere.</i> I do not know what this means. But it appears to me that the land of Canaan, which extends from the [western] side of the Jordan, is called the land of ‘the five nations;’<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">“Seven.” In our text of Rashi: “five.” The “seven” in Ramban’s text of Rashi is not in conflict with the “five,” as Rashi continues, because the intention of the Sifre is to arrive at a total of “ten nations” whose lands were given by G-d to Abraham — five in the land of Canaan, Sihon and Og and the eastern side of the Jordan, and three to be given to Israel in the future. The figure “seven” stated by Ramban, is thus used merely because it is mentioned elsewhere.</i> the land of Sihon and Og is called the land of two nations, the Amorites and the Canaanites; and ‘the inheritance of the rest’ includes the lands of the Kenites, Kenizzites, and Kadmonites [which are to be given to Israel in the future]. Then the following statement was found in the words of Rabbi Klonimus:<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">This was Klonimus ben Shabethai, one of the great Italian Rabbis, who came to the community of Worms sometimes after the year 4825 (1065). His writings are often quoted by the Rabbis of the school of Rashi. See Sefer Ravyah by A. Aptowitzer, pp. 393-394.</i> Thus we must read in the Sifre, ‘<i>But an inheritance shall he not have</i> — this refers to the inheritance of the five nations. <i>Among his brethren</i> — this refers to the inheritance of the seven.’ And [Rabbi Klonimus explained the Sifre as meaning] the inheritance of the five tribes, and the inheritance of the seven tribes. Now, because Moses and Joshua assigned an inheritance only to five tribes — for Moses assigned an inheritance to Reuben, Gad and the half-tribe of Menasheh, and Joshua assigned an inheritance to Judah, Ephraim, and the other half of the tribe of Menasheh. The other seven took their own portions after the death of Joshua. Therefore [the Sifre] mentioned the five [tribes] separately and the seven [tribes] separately.” All this is Rashi’s language.<br>Now, I have already explained the main interpretation [of this Sifre] in the section <i>Sanctify unto Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Exodus 13:2. — <i>Ibid.</i>, Verse 5 (Vol. II, pp. 163-164).</i> that “the inheritance of the five” is mentioned in the verse, <i>And it shall be when the Eternal shall bring thee into the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Hivite, and the Jebusite, which He swore unto thy fathers to give thee, a Land flowing with milk and honey</i>, constitute a change<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 5.</i> these comprising the main Land which He promised them, for that was the Land flowing with milk and honey. But the two remaining lands, those of the Perizzite and the Girgashite, were not flowing with milk and honey and are not obligated in the commandment of first-fruits. Therefore, he mentioned regarding the Levites that they are not to take a portion with Israel [either] in the main part of their inheritance in the good land which is “the inheritance of the five” [nations], and not even in the inheritance of “the seven” [nations] which contain the two remaining ones [the Perizzite and the Girgashite] — although their lands were not good and were not considered so worthy in the eyes of the Israelites. This is a clear interpretation [of this Sifre] on the basis of proofs I have written there.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Exodus 13:2. — <i>Ibid.</i>, Verse 5 (Vol. II, pp. 163-164).</i> AND THIS SHALL BE THE PRIESTS’ DUE FROM THE PEOPLE. This is a new commandment not mentioned in [the preceding books of] the Torah, for, in the wilderness where they did not slaughter oxen or sheep except as peace-offerings, He did not mention it because it does not apply to consecrated animals. Now, as they were about to enter the Land, he declared it to them for the first time. This is the sense of the expression [<i>And this shall be the priests’ due from the people</i>] <i>from them that slaughter the animal</i>. That is to say, when they will slaughter an animal as I have permitted you, [as it is said], <i>then thou mayest slaughter of thy herd and of thy flock as I have commanded thee, and thou mayest eat in thy gates</i><sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:21.</i> [you shall give the priest his due <i>the shoulder, and the two cheeks, and the maw</i>]. He did not allocate this [gift of the shoulder, cheeks, and maw] to Aaron in the section, <i>And the Eternal said unto Aaron</i><sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:8.</i> [wherein the other priestly gifts are enumerated], although there He assigned the heave-offerings and the first-fruits [despite the fact that they, like the gifts in the verse before us] apply only in the Land. The reason [for mentioning them there] is that there He stated all things that He gave the priests in sacred matters, for even things “devoted” are holy.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14. See Leviticus 27:28.</i> But <i>the shoulder, and the two cheeks, and the maw</i>, and <i>the first of the fleece</i><sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> [mentioned here] are completely unconsecrated, since there are no special laws regarding them aside from the commandment of giving them to the priest. Similarly He did not mention there [in the chapter of the priestly gifts] the law of property wrongfully taken from a proselyte [which reverts to the priests<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Numbers 5:8.</i> if the proselyte died without leaving an heir, and the reason this law is not mentioned in the chapter of the priestly gifts is, as explained concerning the gift in the verse before us, that the reverted property of the proselyte is not sacred].<br>But according to the interpretation of our Rabbis, all [of the twenty-four priestly gifts] are alluded to there [in the section, <i>And the Eternal said unto Aaron</i>].<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:9.</i> Thus they have said:<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Korach</i> 117.</i> “<i>The first part of them</i><sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:12.</i> — this refers to the first of the fleece. <i>Which they give</i><sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:12.</i> — this refers to the shoulder, and the two cheeks, and the maw.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">This interpretation is evidently based on the fact [as explained above] that in this particular priestly gift the commandment consists solely in “giving” it, but otherwise no sanctity attaches thereto.</i> <i>Unto the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:12.</i> — this refers to the dough-offering.”<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Of the dough-offering it is said, <i>ye shall set apart a portion for a gift ‘unto the Eternal’</i> (<i>ibid.</i>, 15:19).</i> If so, this also is an explanatory commandment [and not a new one].<br>Based on a Midrash [a homiletic explanation] the Sages have said<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Chullin 134b.</i> [that the shoulder, cheeks, and maw were awarded to the priests in the merit of the deed of Phinehas]: “<i>The shoulder</i> because <i>he took a spear in his hand;</i><sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Numbers 25:7.</i> <i>the two cheeks</i> because of his prayer, as it is said, <i>Then stood up Phinehas and prayed</i> etc.;<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:30.</i> <i>the maw</i> because of what it states, <i>and he thrust both of them through</i> etc. <i>and the woman through her body</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Numbers 25:8.</i> Now, [if we are to say that this priestly gift had already been suggested in the section containing G-d’s words to Aaron, which occurred long before the story of Phinehas, we must say] on the basis of this Midrash that the merit that was destined [to be Phinehas’] was alluded to [in that section], and [G-d] rewarded the entire tribe for the merit of Phinehas’ when he [Phinehas] earned the privilege of being a priest with them.<br>And the Rabbi [Moshe ben Maimon] said in the Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">The Guide of the Perplexed III, 39.</i> that the cheeks [are given to the priests] because they are the first part of the body [of the animal], the shoulder is the first of the extremities of the body, and the maw is the first of the inwards, for the first of them all is given to the ministers of the Most High in His honor. THOU SHALT NOT LEARN TO DO AFTER THE ABOMINATIONS OF THOSE NATIONS. This also is an explanatory commandment, for He has already stated, <i>and after the doings of the land of Canaan, whither I bring you, shall ye not do; neither shall ye walk in their statutes</i>,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:3.</i> and now he mentions their deeds and declares them to be abominations before G-d. He mentioned <i>anyone that maketh his son or his daughter to pass through the fire</i>,<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> which, by way of the simple meaning of Scripture is a type of witchcraft, or, in the opinion of our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 64b.</i> it is the Molech. This is the truth as I have explained it in its place.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:21.</i> He mentioned <i>a sorcerer</i>,<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> an inclusive term for all sorcery. <i>Or a charmer, or one that consulteth a ghost or a familiar spirit</i><sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> — these are specific forms of sorcery. He also prohibited them to consult [the sorcerer] or the necromancer who uses the <i>ov</i> (ghost), or, in any manner to seek information from them. He mentioned <i>‘koseim k’samim’</i> (one that useth divination)<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> which involves divining future events, from the <i>word ‘kesem’</i> (<i>an oracle</i>) <i>is in the lips of the king; his mouth trespasseth not in judgment</i>,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 16:10.</i> just as Scripture states, <i>Balaam also the son of Beor ‘hakoseim’</i> (<i>the soothsayer</i>),<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:22.</i> and he was an enchanter, as it is said concerning him, <i>he went not, as at the other times, to meet with enchantments</i>,<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Numbers 24:1.</i> and it is further written, <i>‘kasomi’</i> (<i>divine unto me</i>), <i>I pray thee, by a ghost</i>.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 28:8.</i> He mentioned specifically <i>m’onein</i><sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> who is a diviner interpreting by [the formations of] the clouds, and the <i>m’nacheish</i><sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> who divines by looking at the wings of the birds [in flight] or by listening to their chirping, something similar to what is written, <i>for a bird of the air shall carry the voice, and that which hath wings shall tell the matter</i>.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 10:20.</i> The word <i>m’nacheish</i> is derived from the expression <i>‘chashti’</i> (<i>I made haste</i>) <i>and delayed not</i>,<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:60.</i> because whatever expedites knowledge of the future before it transpires is termed <i>nacheish</i>, that is to say, “we will hurry” and know sooner. Scripture states, <i>For ‘all’ that do these things are an abomination unto the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> but it does not say “for those that do ‘all’ these things …” because Scripture [in calling the practitioner an abomination] refers to most [but not all] of these practices. For the <i>m’onein</i> [who divines by observing the clouds] and the <i>m’nacheish</i> [who prophesies by means of the wings or chirping of birds] are not abominable, and G-d did not dispossess the Canaanites on their account, because all human beings desire to know things that are to come upon them, and engage in what they consider to be pursuits of wisdom.<br>And now, know and understand concerning the subject of sorcery, that when the Creator, blessed be He, created everything from nothing, He made the higher powers to be guides for those below them. Thus He placed <i>the earth and all things that are thereon</i><sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 9:6.</i> in the power of the stars and constellations, depending on their rotation and position as proven by the study of astrology.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">It should be noted that Ramban wrote this explanation of the world order in terms of scientific concepts known to his generation. Yet is it not a fact that conditions on the earth are affected by the atmospheric conditions above? Do not the sun-spots millions of miles away affect terrestrial magnetism and meteorological phenomena? So conditions on the earth are indeed affected by the powers above us. The central point in Ramban’s theme is thus easily applicable.</i> Over the stars and constellations He further appointed guides, angels, and “lords” which are the soul [of the stars and constellations]. Now, their behavior from the time they come into existence for eternal duration, is according to the pattern the Most High decreed for them. However, it was one of His mighty wonders that within the power of these higher forces, He put configurations [as explained further on] and capacities to alter the behavior of those under them. Thus if the direction of the stars towards the earth be good or bad to a certain country, people, or individual, the higher dominions can reverse it of their own volition, as they<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">The origin of this dictum is unknown to me.</i> have said, “The apposition for the word <i>oneg</i> (pleasure) is <i>nega</i> (plague).”<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">The thought conveyed is that both words <i>oneg</i> and <i>nega</i> are spelled with the same letters <i>ay’in, nun, gimmel</i>. Thus if a <i>nega</i> (plague) is destined to come upon a country, etc., because of certain forces operative on the earth, the higher powers can change these letters to spell out <i>oneg</i> (pleasure), or vice versa.</i> G-d ordained it so because <i>He</i>, blessed be His Name, <i>changeth the times and the seasons;</i><sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Daniel 2:21.</i> <i>He calleth for the waters of the sea</i><sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Amos 5:8.</i> to do with them at His Will, <i>and bringeth on the shadow of death in the morning</i><sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Amos 5:8.</i> without changing the natural order of the world, and it is He Who made the stars and constellations move about in their order. Therefore, the author of the Book of the Moon, the expert in [the field of] necromancy,<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Rabbeinu Bachya in quoting the language of Ramban adds: “and astrology.” The following subject quoted from this medieval work is indeed one which is a combination of necromancy and astrology.</i> said, “when the moon, termed ‘the sphere of the world,’ is, for example, at the head of Aries (the Ram)<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 118, Note 116.</i> and the constellation thus appears in a certain form, you should make a drawing of that grouping, engraving on it the particular time [when this relative position appears] and the name of the angel — one of the names mentioned in that book — appointed over it. Then perform a certain burning [of incense] in a certain specified manner, and the result of the influence [of the relative position of the stars] will be for evil, <i>to root out and to pull down, and to destroy and to overthrow</i>.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 1:10.</i> And when the moon will be in a position relative to some other constellation you should make the drawing and the burning in a certain other manner and the result will be for good, <i>to build and to plant</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 1:10.</i> Now this, too, is the influence of the moon as determined by the power of its [heavenly] guide. But the basic manner of its movement is by the wish of the Creator, blessed be He, Who endowed it so in time past, while this particular action is contrary thereto. This then is the secret of [all forms of] sorcery and their power concerning which the Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Chullin 7b.</i> that “they contradict the power of Divine agencies,” meaning that they are contrary to the simple powers [with which the agencies have been endowed] and thus diminish them in a certain aspect thereof. Therefore, it is proper that the Torah prohibit these activities in order to let the world rest in its customary way, in the simple nature which is the desire of its Creator. This is also one of the reasons for the prohibition of <i>kilayim</i> (mixing seeds), for the plants resulting from such grafting are strange, giving rise to changes in the ordered course of the world for bad or good, aside from the fact that they themselves constitute a change in Creation, as I have already explained.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:19 (Vol. III, pp. 295-297).</i> Now, many scholars<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">The reference is obviously to Rambam and his followers, who hold, as Rambam says in Mishneh Torah, (<i>Hilchoth Avodath Kochavim</i> 11:15) with regard to sorcery and witchcraft: “they are all imaginary and foolishness which attract only those that are deficient in knowledge.”</i> dispose themselves to be liberal with regard to these enchantments by saying that there is no truth in them whatsoever, for who tells the raven or the crane what will happen? But we cannot deny matters publicly demonstrated before the eyes of witnesses. Our Rabbis also, acknowledged their existence, as they have said in Eileh Shemoth Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">I found it in Vayikra Rabbah 32:2.</i> “<i>For a bird of the air shall carry the voice</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 10:20.</i> — this refers to the raven and the craft of <i>tiarin</i>.” Birds in Arabic are called <i>tiar</i> and those versed in the divination of birds are called <i>tiarin</i>. This subject is also mentioned in the Gemara.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Gittin 45a. See in my Hebrew commentary p. 428, Note 97.</i><br>But there is a secret to this matter. We have already made known<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:3 (Vol. II, p. 294).</i> that the constellations have lords that lead them, these being “the souls” of the circuits of the spheres, and the lords of the tail and [head of] Aries (the Ram)<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 118, Note 116.</i> are near the earth, these being termed “the princes of the quiver,” that make the future known. It is through them that the signs in the birds indicate things to come, not for long duration or distant future do they tell, but only of events that are about to happen. Some make them known by utterance of bitter sounds [resembling wailing] over the dead, and some by spreading their wings. This is what has been said, <i>for a bird of the air shall carry the voice</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 10:20.</i> [a reference] to those who suggest by their wings. Now all this is not considered abominable for the nations, instead it is considered wisdom for them. Thus the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Pesiktha of Rabbi Kahana, <i>Parah</i>. Bamidmar Rabbah, 19:3. — See Vol. I, p. 13, where Ramban similarly quotes this text.</i> “<i>And Solomon’s wisdom excelled the wisdom of all the children of the east</i>.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">I Kings 5:10.</i> What was the wisdom of the children of the east? They were wise and crafty in divination of birds.” Similarly it is stated in Scripture, <i>for they are replenished from the east, and with soothsayers like the Philistines</i>.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 2:6.</i> And Solomon learned all this as part of his wisdom. Now, the knowledge [referred to by the Midrash] is understanding the chirping of birds, and “the craftiness” to explain a matter through spreading wings.<br>Now, when Scripture included the diviner by clouds and the [other] diviners with the abominations mentioned, it reverted and explained, <i>these nations, that thou art to dispossess, hearken unto diviners</i> [by clouds], <i>and unto</i> [other] <i>diviners</i><sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> for their wisdom is to know future events, <i>but as for thee, the Eternal thy G-d hath not suffered thee so to do</i>.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> Scripture is thus stating, “G-d has prohibited you these specified practices [such as passing a child through the fire] because they are abominations before Him and because of them He drove these nations out from before you.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> He further forbade the enchanters and the diviners to you, because He gave you great eminence in setting you <i>on high above all the nations of the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:1.</i> in that He will raise up a prophet in the midst of you<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> and place His words in his mouth and you will hear from him what G-d will do.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 23:23.</i> To know the future it will be unnecessary for you to resort to a diviner or soothsayer who receives [the knowledge] from the stars or from the lower powers among the lords of above, whose words are not all true and who do not provide all necessary information. But prophecy informs us of G-d’s desire and not one of its words will fall to the earth.”<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">See II Kings 10:10.</i> It is this which Scripture explains [that if ever an ostensible prophecy does not come to pass], <i>that is the thing which the Eternal hath not spoken</i>.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> Thus you are His portion and His treasure, hearing His counsel from His mouth, while theirs is the portion of the constellations which they follow, this being the sense of the verse, <i>but as for thee, the Eternal thy G-d hath not suffered thee so to do</i>.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> This is the meaning of, <i>which the Eternal thy G-d hath allotted unto all the peoples</i>,<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:19.</i> as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> And in the Sifre the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 174.</i> “<i>They hearken unto diviners</i> [by the clouds] <i>and</i> [other] <i>diviners</i>.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> Perhaps you will say, ‘They have a source from which to inquire [about the future] and I have nothing [from which] to inquire.’ Scripture therefore states, <i>but as for thee, the Eternal thy G-d hath not suffered thee so to do</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> This is proof to all what we have explained that with respect to the diviners some <i>root of the matter is found in</i> them,<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Job 19:28.</i> and therefore Israel had a [legitimate] complaint in being enjoined from making use of them [i.e. the diviners]. THOU SHALT BE WHOLE-HEARTED WITH THE ETERNAL THY G-D. The meaning thereof is that we are to direct our hearts to Him only, and believe that He alone does everything. It is He Who knows the truth about all future events, and from His prophets, or from His pious ones, in other words the Urim and Thummim<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Exodus 28:30 (Vol. II, pp. 480-483).</i> — are we to inquire about future events. We are not to inquire of the astrologers or from anyone else, or by any means to trust that their words will be fulfilled. Instead, if we hear any prediction [of the diviners] we should say, “Everything is in the hands of Heaven,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 33b.</i> for <i>He is the G-d of gods</i><sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:17.</i> Who is supreme above all, the Omnipotent One over everything, Who changes the set order of the stars and constellations at His Will, Who <i>frustrateth the tokens of the imposters, and maketh diviners mad</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 44:25.</i> and we are to believe that future events will occur according to man’s drawing closer to His service. Therefore after the warning against inquiring about future events from diviners, and of seeking <i>on behalf of the living to the dead</i>,<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 8:19.</i> he stated that you are to be whole-hearted with G-d in all these matters and not be afraid of those who tell of things to come. Rather, you should inquire of His prophet and to him shall you hearken.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> And this is the opinion of Onkelos who translated, “You shall be whole-hearted in the fear of the Eternal your G-d,” meaning that you should not be deficient in the fear of Him, for <i>tamim</i> (whole) indicates perfection in a thing, just as <i>‘seh tamim’</i> (<i>a lamb that is perfect</i>)<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:5.</i> means one that is without blemish and any deficiency. This verse [before us] constitutes a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">So also mentioned by Ramban in his notes to Rambam’s Sefer Hamitzvoth. See my translation of “The Commandments,” Vol. I, p. 264, Commandment 8.</i> I have already mentioned this in connection with the verse, <i>and be thou whole-hearted</i>.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Genesis 17:1 (Vol. I, p. 217).</i> PROPHET WILL THE ETERNAL THY G-D RAISE UP UNTO THEE, FROM THE MIDST OF THEE, OF THY BRETHREN, LIKE UNTO ME. The purport of the expression <i>from the midst of thee</i> is to allude that prophecy is present only in the Land of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, at the beginning of <i>Seder Bo</i>.</i> It is for this reason that Scripture speaks with reference to the Land in this term — <i>The burden concerning the valley of ‘chizayon’</i> (<i>vision</i>),<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 22:1.</i> and as our Rabbis have mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Pesiktha Eichah Rabbathi, 24: “It is the valley from which all seers (prophets) arose.”</i> A similar meaning is conveyed by the expression <i>of thy brethren</i>, that G-d has granted you eminence over all peoples and He will put His spirit only upon you. “<i>Like unto me</i>, for I am from the midst <i>of thy brethren</i>.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">I.e., “Just as I, Moses, am an Israelite, so will the future prophets be.” Rashi’s intent is to exclude the erroneous interpretation, <i>like unto me</i> in the same degree of prophecy, for the Torah has already testified, <i>And there hath not arisen a prophet since in Israel like unto Moses</i> (further, 34:10). The comparison means, therefore, “just as I am an Israelite etc.” (Mizrachi).</i> — <i>He will raise up unto thee</i> in my stead, and so likewise from prophet to prophet.” And Rabbi Abraham ibn Ezra commented: “<i>Like unto me</i>, who am a prophet of G-d, and not a diviner [by clouds], nor any [other] diviner.”<br>It is possible that the expression <i>from the midst of thee</i> means that you can trust his words since he is from your brethren, <i>from the midst of thee</i>. Similarly, in my opinion, <i>like unto me</i> means that he will be <i>established to be a prophet of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 3:20.</i> and you will believe in him just as you believe in me. I will yet explain this.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">In the following verse.</i> TO ALL THAT THOU DIDST DESIRE etc. Scripture here did not mention the full request that the people had made [at Sinai], since by their saying <i>Let me not hear again the voice of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">In Verse 16 before us.</i> — they would not have merited [the granting of] prophets. But when they said [to Moses], <i>Go thou near, and hear all that the Eternal our G-d may say; and thou shalt speak unto us all that the Eternal our G-d may speak unto thee; and we will hear it, and do it</i><sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:24.</i> — then they undertook upon themselves to believe in His prophets and to hear and to do whatever G-d would command through them. Therefore he said here, <i>A prophet will the Eternal thy G-d raise up unto thee, of thy brethren, like unto me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> and you will believe in him just as you believe in me, for you requested that G-d’s words with you should be through me and that you would hearken to me. If so, believe in the rest of the prophets who come after me, as well, for I and they are identical. This is the sense of [the words of G-d to Moses], “<i>They have well said all that they have spoken</i><sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:25.</i> — to believe in My prophets, and so will I do for them throughout their generations.” It is possible that their request [at Sinai] was for future generations and their stated consent to hear from Moses — in saying, <i>and thou shalt speak unto us … and we will hear it, and do it</i><sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:24.</i> — was also for everlasting generations, and the meaning of the word <i>‘v’ath’</i> (<i>and thou</i>) is “you and every prohpet of G-d like you,” as I have explained it there.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:24.</i> AND HE THAT SHALL SPEAK IN THE NAME OF OTHER GODS — “even if [his false prophecy] corresponded to the law, prohibiting what is forbidden, and permitting what is permitted. HE SHALL DIE — by strangulation.” This is Rashi’s language from the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 177-178.</i> Now the intent thereof is not to state that if a person came and said, “In my dream I saw that Peor said to me that you should be heedful in observing the commandment of the palm-branch,” that he be liable to the death penalty — rather, in that case he is innocent. And if he said that you should do it [the commandment] in order to worship that abomination, then he is a false prophet who prophesies to worship an idol, and even if he were to say it in the name of G-d his punishment is stoning. But the case here is that he said “I saw Peor for he is god and he commanded not to eat the flesh of the swine.” Similarly, if he were to tell in its name that such-and-such [an event] is to happen, since he says that it is that worshipped object that speaks and does, decrees and fulfills, he is to be put to death by strangulation. Therefore, the Rabbis have said in the Gemara:<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 89a.</i> “‘He who prophesies in the name of an idol,’ means such as the prophets of Baal.” They are the ones who would say that Baal is god, just as it is written, <i>If the Eternal be G-d, follow Him; but if Baal, follow him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">I Kings 18:21.</i> They used to prophesy in his name, <i>Go up</i> [<i>to Ramoth-gilead</i>], <i>and prosper, for the Eternal will deliver it into the hand of the king</i>,<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 22:12.</i> their intent being to say that Baal is the lord who has this glorified name, and it is he who will give Ramoth-gilead into the hand of [king] Ahab. V’CHI'(AND WHEN) THOU SAY IN THY HEART: ‘HOW SHALL WE KNOW THE WORD WHICH THE ETERNAL HATH NOT SPOKEN?’ “You are destined to say this when Hananiah the son of Azur [the false prophet] will come and prophesy, <i>Behold, the vessels of the Eternal’s House shall now shortly be brought back from Babylon</i><sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 27:16.</i> while Jeremiah [the true prophet] stands and proclaims <i>concerning the pillars, and concerning the sea, and concerning the bases, and concerning the residue of the vessels</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> which were not exiled with Jeconiah,<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Eleven years before the destruction of the First Temple, Nebuchadnezzar, king of Babylon, took into captivity Jeconiah, king of Judah, together with some of the vessels of the Temple. In the interim, during the reign of Zedekiah the last king of Judah, the false prophet told the people that shortly the sacred vessels will be brought from Babylon and that, therefore, Zedekiah need not submit politically to Babylon. Jeremiah the true prophet warned that, if they would not submit to Babylon, even the vessels still remaining in the Sanctuary would be carried away.</i> <i>they shall be carried to Babylon</i><sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 22.</i> with the exile of Zedekiah.” This is Rashi’s language from the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 178.</i> This interpretation [of the Sifre] is based on the fact that the verse does not state “<i>v’im</i> (and if) thou say in thy heart” [but it states <i>‘v’chi’</i> — (<i>and when</i>) <i>thou say in thy heart</i>]. This is as I have mentioned<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:25.</i> that the Torah tells future events through allusions. But the purport of the verse is to say, “<i>How shall we know the word which the Eternal hath not spoken</i>, so that we can slay the one who so prophesies?” And he commanded that if the event does not come to pass then he should be killed because <i>the Eternal hath not spoken it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> Do not fear him<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> because of his wisdom or because of the sign that he gave [even though] <i>the sign or the wonder did come to pass</i>.<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:3.</i> Similarly the people could ask, “How shall we know the word which G-d had spoken, to which we have been obligated to hearken in whatever He shall command?” But this [Verse 22] is the answer to both questions,<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">I.e., how shall we know the word which G-d had not spoken, and how shall we know the word which He had spoken?</i> for, in the case of every prophet we should look ahead to that which he foretold. If it does not come to pass we shall know that he is a false prophet and he is to be killed, and if all that he predicted does come to pass he is <i>established to be a prophet of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 3:20.</i> and we are bound to hearken to him in all that he commands in the name of G-d, just as he said, <i>unto him ye shall hearken</i>.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> Even to transgress the words of the Torah, [we are required to obey him] provided that it is to meet the particular need of the time, as in the case of Elijah on Mount Carmel<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">I Kings 18:23-39. See also Ramban above, 13:4.</i> [who, in his attempt to discredit idolatry, brought offerings to G-d on Mount Carmel despite the fact that it was forbidden to do so outside the Sanctuary Court in Jerusalem]. This is the sense of the expression, [a prophet] <i>like unto me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> [And G-d said, <i>I will raise them up a prophet</i>] <i>like unto thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> meaning that he will first be established a prophet of the Eternal either by a sign or wonder, similar to what is said [of Moses], <i>and he did the signs in the sight of the people. And the people believed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Exodus 4:30-31.</i> — or that he foretells some future event and it occurs. And thus the Rabbis have said in Tractate Sanhedrin:<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 89 a-b.</i> “Whoever disobeys a prophet, is liable to death by the hands of Heaven, as it is written, <i>I will require it of him</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> And there the Rabbis asked: “And how is one to know that someone is a prophet [and that, for refusing to obey him,] he will be punished? If the prophet gave him a sign. But in the case of Micaiah<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">In I Kings 20:35 it is told that, following a decisive battle in which Ahab king of Israel defeated Ben-hadad of Syria, Ahab befriended Ben-hadad instead of killing him as a prophet had commanded him to do. To show G-d’s displeasure with Ahab, Scripture relates, <i>And a certain man of the sons of the prophets said unto his fellow by the word of the Eternal: ‘Smite me, I pray thee.’ And the man refused to smite him</i>. The following verse says that the man was slain by a lion because of his refusal to obey the prophet. The lesson was clear: just as that man was punished, so would Ahab be punished for disobeying the prophetic command to smite Ben-hadad. Now this <i>certain man of the sons of the prophets</i> is identified by tradition as having been Micaiah [a prophet mentioned there in Chapter 22 Verse 13]. When Micaiah ordered the man to smite him, he gave no sign that he was a prophet, yet the man was punished for disobeying! Hence the Gemara’s question: How was he to know that Micaiah was a prophet?</i> the prophet gave him no sign and yet he was punished [for refusing to hearken to him! The Gemara answered]: It is different when a person is known to be an established prophet [in which case he need not give a sign]. And if this is not the case, how did Isaac hearken to Abraham on Mount Moriah [to submit himself to slaughter, a command, which had been given to Abraham but not to him]? And how did we rely on Elijah on Mount Carmel to bring offerings outside [the Sanctuary Court in Jerusalem? Obviously we must say that] it is different if the prophet is established [in which case he must be obeyed even if he does not offer a sign].”<br>Now Rashi wrote:<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Verse 22. Rashi attempts to answer the question, how we are to know when to obey some one who claims to be a prophet? Regarding such a case, he writes, “they have already etc.”</i> “They have already been commanded that if one comes to entice you from [observing] one of the commandments [of G-d] you are not to hearken to him<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:9.</i> unless it has been clearly established by you that he is an absolutely righteous man, like Elijah on Mount Carmel [who brought the offerings outside the Sanctuary Court] because of the needs of the time. Therefore it states, <i>unto him ye shall hearken</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> — But this does not appear to be correct, for the necessary verification is not that he is a righteous man but that he is a true prophet known to all by having previously foretold future events which indeed came to pass, this being his “sign” as referred to in this section,<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Verse 22: <i>When a prophet speaketh in the name of the Eternal, if the thing follow not …</i></i> or some wonders which he has done in our presence.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:2.</i> This constitutes the presumption of prophets. In saying “a perfectly righteous man,” perhaps Rashi meant what Harav Rabbeinu<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">“The Rabbi our teacher.”</i> Moshe [ben Maimon] wrote in <i>Hilchoth Yesodei Hatorah:</i><sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">“The laws of the Foundations of the Torah,” 7:7.</i> “When a prophet is assigned a mission, he is given a sign or wonder so that the people might know that G-d had truly sent him. We do not believe everyone who shows a sign or wonder to be a prophet. Only a man whom we already know to be worthy of prophecy — by reason of his wisdom and deeds wherein he stands pre-eminent among all his contemporaries, and follows the paths of prophecy, in its sanctity and renunciation [of physical lust] — who then comes and performs a sign or wonder and says that G-d sent him, it is a commandment to hearken to him, as it is said, <i>unto him ye shall hearken</i>.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> It is possible that such a man may perform a sign or wonder and still not be a prophet [in which case] the sign must have some [other] meaning.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">“There is something hidden in this matter which requires scrutiny” (Rashi, Kethuboth 111a, in explanation of a similar expression in the Gemara there).</i> Nevertheless, it is a commandment to listen to him, since he is a great man, learned and worthy of prophecy, we assign him the presumption [that his claim is true], just as we have been commanded to render a decision [in court] by the testimony of two proper witnesses even though it is possible that they testified falsely, because we consider them to be legitimate witnesses [having no basis to assume the contrary] we assign them the presumption of legitimacy in their testimony. On such matters it is said, <i>The secret things belong unto the Eternal our G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Further, 29:28, meaning that we are required to judge human affairs based only on the available evidence.</i> and it is further said, <i>for man looketh on the outward appearance, but the Eternal looketh on the heart</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 16:7.</i> WHEN THE ETERNAL THY G-D SHALL CUT OFF THE NATIONS etc. 2. THOU SHALT SEPARATE THREE CITIES FOR THEE. This also is an explanatory commandment, since He has already commanded thereon,<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Exodus 21:13.</i> and now he went on to explain the ordinances thereof, saying <i>and dwell in their cities, and in their houses</i>,<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i> teaching that they are not obligated [to <i>set</i> aside the cities of refuge] until after taking possession of the Land and dwelling in it. And so Joshua did.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Joshua, Chapter 20.</i> He also added here, <i>Thou shalt prepare thee the way</i>,<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> meaning that the roads leading thereto should be direct [without being unnecessarily circumflex], and that [signs reading] “Refuge, Refuge” be set up at the crossroads. So also he added <i>and thou shalt divide the territory of thy Land into three parts</i><sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> [meaning, that the cities shall be equidistant from the frontier and from each other]. And he also went on to teach us [the rules of] the matter of “error” [which require the unintentional murderer to seek refuge] as he said, <i>And when a man goeth into the forest with his neighbor</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> Our Rabbis have based many more interpretations on this section. AND IF THE ETERNAL THY G-D ENLARGE THY BORDER. This section deals with a future event, and I have already mentioned it<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:20.</i> in the section [i.e., the <i>Seder</i>] of <i>Behold, I set before you</i>. For first he stated, <i>When the Eternal thy G-d shall cut off the nations, whose land the Eternal giveth thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i> the expression <i>whose land the Eternal giveth thee</i> referring to all the seven nations that He mentions everywhere. So also he speaks with reference to them, <i>And the Eternal thy G-d will cast out those nations before thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7:22.</i> <i>whereas for the wickedness of these nations;</i><sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 9:4.</i> <i>and the Eternal will drive out all these nations from before you;</i><sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:23.</i> <i>but of the cities of these peoples</i>,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Further, 20:16.</i> and so also in many other places. And now he commanded that after taking possession of their land and dwelling in it, he<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">The third person singular here seems to refer to the leader of the people — Joshua — although the fulfillment of the commandment was incumbent upon all Israel.</i> shall set aside three cities, completing [the performance of] the commandment with their designation, as He said there, <i>there shall be for you six cities of refuge</i>,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Numbers 35:13.</i> and He further said, <i>Ye shall give three cities beyond the Jordan, and three cities shall ye give in the land of Canaan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14. And since the three cities beyond the Jordan eastward had already been set aside by Moses (above, 4:41), the designation of the three cities in the land of Canaan thus completed the fulfillment of this commandment.</i> He did not command in the Torah that there be more than these six cities. Similarly all commandments of the Torah that become binding after taking possession and settling upon [the Land] become obligatory after the conquest of these seven nations. Only regarding this commandment, however, he added here, <i>And if the Eternal thy G-d enlarge thy border</i> and he did not say “as He hath promised thee,” as he said in the section, <i>When the Eternal thy G-d shall enlarge thy border, as He hath promised thee</i><sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:20.</i> with reference to meat of a secular meal. This was because G-d did not promise them anywhere to give them [land] except for [that of] these seven nations. However, here he mentioned the patriarchs, as he said, <i>And if the Eternal thy G-d enlarge thy border, as He hath sworn unto thy fathers, and give thee all the land which He promised to give unto thy fathers</i>, this being an allusion to all ten nations<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:19-21.</i> that were promised to Abraham.<br>Now he made here a condition, <i>if thou shalt</i> [in time to come] <i>keep all this commandment to do it</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> [then another three cities of refuge would be designated in addition to the six already discussed in Scripture]. Now it is clear that they will not inherit even the seven nations if they transgress the Torah as he has said many times — <i>hearken unto the statutes</i> etc. <i>that ye may live, and go in and possess the Land;</i><sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:1.</i> <i>and thou shalt write upon them all the words of this Law</i> etc. <i>that thou mayest go in unto the Land;</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Further, 27:3.</i> <i>For if ye shall diligently keep all this commandment</i> etc., <i>then will the Eternal drive out all these nations from before you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Above, 11:22-23.</i> And when Achan, who was but an individual, transgressed the devoted thing,<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Joshua 22:20.</i> it was stated, <i>Therefore the children of Israel cannot stand before their enemies, they turn their backs before their enemies</i>.<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7:12.</i> If so, [the question arises], why was this condition made only concerning these three cities, stating, <i>And if the Eternal thy G-d enlarge thy border</i> etc. <i>if thou shalt keep all this commandment</i> [when the conquest of the seven nations is also conditional upon observing the Torah]? The reason for this is, that it was the Divine Will before Him, blessed be He, that yet in the days of Moses and Joshua, He would give them possession of the lands of the seven nations which He had promised them while they were still in Egypt<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 3:8.</i> and in the wilderness,<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 34:11.</i> because it was known to Him that they were deserving [of the lands] by virtue of their merits. Therefore He obligated them in the observance of all commandments upon the conquest of these [nations], and He further obligated them [in the commandment] of the six cities of refuge, and so Joshua designated [the cities]. But concerning the three remaining ones he made a condition, <i>if thou shalt keep all this commandment</i> etc. <i>to love the Eternal thy G-d, and to walk forever in His ways</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> that is to say, that they would all observe the entire Torah, [they would then become obligated to set aside three additional cities]. There is no commandment dependent upon this condition except for [the designation] of these three cities.<br>But what reason was there to state, <i>if thou shalt keep all this commandment</i> etc. <i>to walk ‘kol hayamim’</i> (<i>forever</i>) <i>in His ways</i> — <i>then shalt thou add three cities more for thee</i>, for who knows what will ever happen afterwards? Now Rabbi Abraham ibn Ezra commented: “<i>kol hayamim</i> — [all the days] without interruption between them.” This is not correct. Rather, the purport of the verse is as follows: “<i>If thou shalt keep all this commandment</i>, when your merit attains a degree that you will keep all the commandments, loving G-d with a perfect everlasting love, so that it should be apparent to Him that you will never again sin, then He will broaden your boundary and give you all the [ten] nations [He promised to Abraham].” This is a reference to the days of which he said, <i>And the Eternal thy G-d will open thy heart, and the heart of thy seed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Further, 30:6.</i> the expression <i>the heart of thy seed</i> indicating [the people of] all future days, similar to what is written in the Prophets,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">See above, Note 25.</i> <i>And I will give them one heart and one way, that they may fear Me forever; for the good of them, and of their children after them; and I will make an everlasting covenant with them</i> etc., <i>and I will put My fear in their hearts, that they shall not depart from Me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 32:39-40.</i> Then when He shall <i>make an everlasting covenant with them</i> they will set aside these three cities [as cities of refuge]. THINE EYE SHALT NOT PITY HIM. “This means that you shall not say, ‘The first person has already been killed. Why should we kill him also, with the result that two people will be killed?’” This is Rashi’s language quoting the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 187.</i> The meaning thereof is that you should not say, “Rather than having pity on the blood of the slain it would be better to have pity on the blood of the living one.”<br>The correct interpretation of the verse is as follows: Scripture has commanded concerning those liable to death, <i>so thou shalt put away the evil from the midst of thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:7.</i> this being a positive commandment. But in matters of prevalent danger [to society], He warned further with a negative commandment that [the murderers] not be spared from [punishment at] our hands, neither on account of fear of them nor because we might show them mercy. He mentioned the same in the case of the inciter.<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:9.</i> He also stated, <i>Thou shalt not suffer a sorceress to live</i><sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:17.</i> because of her being <i>full of tumult</i><sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 22:5.</i> who sells many through her sorceries.<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">See Nahum 3:4: <i>that selleth nations through her harlotries</i>.</i> <i>And thou shalt cut off her hand, thine eye shall have no pity</i><sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:12.</i> — this was commanded because the fools praise her for having been a help to her husband [who was fighting with another man], or because embarrassment is common and involves no monetary loss [and therefore the Torah was strict in the punishment thereof]. Similarly in the case of plotting witnesses He commanded that we have no pity on them,<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">See Verse 21.</i> [thinking that] because nothing had yet been done to the accused<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">See Ramban on Verse 19.</i> [therefore we should not punish them], or perhaps [the strictness is] due to the prevalence of their danger. THAT IT MAY GO WELL WITH THEE. The meaning thereof is that avenging innocent blood is a commandment and is a great blessing to you <i>to deliver</i> your <i>soul from death</i>,<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Psalms 33:19.</i> because pity upon murderers causes more bloodshed by these murderers and by others who break away [from society]. THOU SHALT NOT REMOVE THY NEIGHBOR’S LANDMARK. This is a warning against changing the boundaries of the division by which the princes apportioned the Land to the tribes<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Numbers 34:16-29.</i> or to any individual among them. Therefore he stated, <i>which they of old time have set</i>,<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">In Verse 14 before us.</i> these being Eleazar the priest, and Joshua the son of Nun, and the princes of the tribes,<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Numbers 34:16-29.</i> and therefore he mentioned <i>in thine inheritance which thou shalt inherit</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">In Verse 14 before us.</i> And the reason for this commandment is that no one should contemplate to say, “My portion which they gave me is not as valuable as the portion of my friend, because the dividers erred,” or he may feel suspicious of the lots, thus he will not consider it [his removal of the boundary marker] to be robbery at all. Therefore he commanded here that no one should controvert that division, and he may not make any change in the boundaries, either secretly or openly. Now this is an explanatory commandment, deriving from what He commanded, <i>According to the lot shall their inheritance be divided between the more and the fewer</i>,<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">Numbers 26:56.</i> and He further stated, <i>These are the names of the men that shall take possession of the Land for you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:17.</i> And in the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 188.</i> that this verse is an admonition, teaching us that one who encroaches on his neighbor’s land in the Land of Israel transgresses two commandments,<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">I.e., <i>Nor shalt thou rob him</i> (Leviticus 19:13), and the verse before us. Outside the Land of Israel he transgresses only the commandment against committing robbery. See “The Commandments,” Vol. II, pp. 234-235.</i> the meaning of the expression <i>which they of old time have set</i> means that one is not to secretly change an old boundary and say “It was always here.” Scripture admonishes [concerning an old boundary] because it speaks of what usually happens, for a new boundary is recognized and known and no one changes it. Our Rabbis themselves have mentioned [the first interpretation, for thus they said in the Sifre]:<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 188.</i> “Whence do we know that one who uproots the boundaries of the tribes transgresses a negative commandment? Because Scripture states, <i>Thou shalt not remove thy neighbor’s landmark</i>, [<i>which they of old time have set</i>].” This is truly the plain meaning of Scripture. AND THE JUDGES SHALL INQUIRE DILIGENTLY; AND, BEHOLD, IF THE WITNESS BE A FALSE WITNESS. Scripture has not explained how it became known that he is a false witness, for, since the testimony was presented by two witnesses, even if a hundred witnesses were to come and contradict them it would still not be established that they testified falsely [because the testimony of two witnesses carries the same weight as that of a hundred]. Nor can we say that the alleged murder-victim walked [into court], for, in that case Scripture would not say <i>and the judges shall inquire diligently</i> [for an investigation of testimony is incongruous when it is so demonstratively false]. Therefore, trustworthy tradition came and explained that the refutation<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Thus, an important distinction is drawn between testimony that is totally <i>refuted</i>, and thus nullified, and testimony that is merely contradicted. Ramban holds that if the second pair says, “How can you testify so, when at the same time you say Reuben killed Shimon <i>you yourselves</i> were with us in another place, far removed from that scene,” the first witnesses stand totally refuted and nullified. On the other hand, if the second pair merely contradicts the first pair by claiming that the alleged crime did not take place, we have a case of contradictory witnesses — two against two. If <i>refutation</i> is established and the person on trial has not yet been executed, then the plotting witnesses are subject to the same penalty they wanted to inflict upon their brother. If the verdict has already been executed, see Ramban further in Verse 19. But in the case of <i>contradictory</i> evidence, none of the witnesses is punished since we do not know which one is the false pair (Mishneh Torah, <i>Hilchoth Eiduth</i> 18:2).</i> of witnesses takes place when they [the second pair of witnesses] say to the first “But you were with us on that day [and hour in such a place — away from the alleged scene of the crime].” The reason [that such testimony of the second pair of witnesses is accepted as conclusive] is because their testimony refers to the first <i>witnesses themselves</i> [rather than to <i>their testimony</i>, and the first pair, in order to defend itself, would therefore have to testify as to its own whereabouts at the time of the alleged crime]. Witnesses, however, are not given credence when testifying about themselves saying, “We have not done so,” and the second pair could say of the first pair that they killed someone or that they profaned the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">The point is thus made clear, that when witnesses are “refuted” it is they personally who are refuted. Therefore, they are subject to the law of punishment of plotting witness, (see Note 281) for it is as if the second witnesses testified that the first pair committed a mortal sin in which case the defendants are not believed to say “We have not done so.” See further, my Hebrew commentary, pp. 433-434.</i> THEN SHALL YE DO UNTO HIM [the refuted witness], AS HE HAD PURPOSED TO DO — “but not as he has done! Deriving from this, the Rabbis have said: If they [the refuted witnesses] have already killed [i.e., if the judgment based on their testimony was executed prior to the refutation] they are not put to death.” This is Rashi’s language quoting from the words of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Makkoth 5b.</i> The reason for this is that the law of punishment of plotting witnesses is by the decree of the Ruler, for they are two witnesses against two [even in the case of “refutation” and, logically, we should not believe the second more than the first, were it not that such is the decree of the King]! Now, when two witnesses come and testify against Reuben that he killed a person and then another two come and “refute” [their claim of] having been witnesses, Scripture commanded that [the first pair] be killed for it was due to the merit of Reuben who was innocent and righteous that this affair [of “the refutation”] came to pass. Had Reuben been wicked, liable to a death-penalty, G-d would not have saved him from the hand of the court, as He said, <i>for I will not justify the wicked</i>.<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:7.</i> But if Reuben had already been killed we are to consider that whatever the first witnesses testified against him was true, for he died due to his iniquity.<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">See Ezekiel 18:18.</i> If he were righteous, G-d would not have left him in their hand, just as Scripture says, <i>The Eternal will not leave him in his hand, nor suffer him to be condemned when he is judged</i>.<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">Psalms 37:33.</i> Moreover, G-d would not allow the righteous judges who stand before Him to spill innocent blood <i>for the judgment is G-d’s</i>,<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:17.</i> and <i>in the midst of ‘elohim’</i> (<i>the judges</i>) <i>He judgeth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Psalms 82:1.</i> Now all this indicates the high degree of the judges in Israel and is a promise that the Holy One, blessed be He, agrees with them and <i>He is with</i> them <i>pronouncing judgment</i>.<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 19:6.</i> This is the sense of the verse, <i>And both the men, between whom the controversy is, shall stand before the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> for it is before G-d that they stand when coming before the priests and the judges and He <i>will lead</i> them <i>in the right way</i>.<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Genesis 24:48.</i> I have already mentioned this in the section <i>And these are the ordinances</i>.<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Exodus 21:6 (Vol. II, pp. 347-348).</i> WHEN THOU GOEST FORTH TO BATTLE AGAINST THINE ENEMIES, AND SEEST HORSES, AND CHARIOTS etc. This is a new commandment which he now declared to them as they came into battles. The purport of the verse, <i>For the Eternal your G-d is He that goeth with you, to fight for you against your enemies, to save you</i><sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> is to admonish them against becoming faint-hearted and that they should not fear their enemies. He states that they are not to rely in this matter on their own strength, thinking in their hearts: <i>We are mighty men, and valiant men for the war</i>,<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 48:14.</i> but instead they are to turn their hearts only to G-d and rely on His help, thinking that <i>He delighteth not in the strength of the horse</i>, and <i>He taketh no pleasure in the legs of a man</i>,<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Psalms 147:10.</i> for <i>The Eternal taketh pleasure in them that fear Him, in those that wait for His mercy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11.</i> He states <i>to fight for you against your enemies</i><sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> meaning that He will make them fall before you by the sword. He states <i>to save you</i><sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> meaning that they will be spared in battle and that not a man among them will be missing,<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 31:49.</i> for it would be possible that they vanquish their enemies and that many of them, too, would die, as is the way of battles. Therefore Joshua cried out<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Joshua 7:7.</i> when <i>about thirty and six men</i><sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 5.</i> fell in [the battle of] Ai, for in His commandatory war <i>not one hair of</i> their heads <i>should have fallen to the ground</i>,<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 14:45.</i> <i>for the battle is the Eternal’s</i>.<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 17:47.</i> Now the priest who serves G-d is to admonish [the warriors] to fear Him, and give them assurance [of His help]. The officers, however, speak in the customary way of the world, <i>lest he die in the battle</i>,<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> for in the normal course of events even some people of the group of the victors die. He commanded that these three categories [of people] return<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Verses 5-7.</i> because one’s heart is on his [new] house, vineyard, and wife and he will [be the first to] flee. V’LO CHIL’LO’ — the fourth year [since the vineyard was planted] had not yet arrived. For the custom regarding a vineyard used to be that when the produce was ripe they would dance there and walk in it with <i>chalilim</i> (flutes). Now, Scripture commanded that <i>all the fruits thereof</i> [of the fourth year] <i>shall be holy, for giving praise unto the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:24.</i> that they should praise <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> at that celebration. It is possible that the meaning of <i>v’lo chil’lo</i> is “that he has not made it <i>chulin</i> (secular),” this referring to the “redemption” [i.e., exchanging the fruits for money in case he cannot transport them to Jerusalem] which our Rabbis have mentioned,<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Maaser Sheini 5:2.</i> it being similar to the expressions: <i>for Judah ‘chileil’</i> (<i>hath profaned</i>) <i>the holiness of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Malachi 2:11.</i> [which means Israel has exchanged Him for other gods]; <i>and he shall not ‘yechaleil’</i> (<i>profane</i>) <i>his seed</i><sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 21:15. — Here too, by not being able to bring the fruits to Jerusalem, he exchanges their holiness for the redemption money.</i> [which also means that he shall not exchange his holy seed by taking a woman forbidden to him]. AND THE OFFICERS SHALL SPEAK FURTHER UNTO THE PEOPLE, AND THEY SHALL SAY: ‘WHAT MAN IS THERE THAT IS FEARFUL.’ According to the opinion of Rabbi Yosei the Galilean [who says, the <i>fearful</i> is someone who is afraid that he will fall in battle as punishment for his transgressions],<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Sotah 44a.</i> after the priest had assured them that G-d would help them and that not one man of them will be lacking, it was fitting that the righteous put their trust in Him, [that He will help them not to be overthrown in battle]. Then, the officers warn those that are afraid [to go into battle] because of the transgressions they had committed. The Torah, therefore, gave everyone the opportunity of attributing his return home because of his house, his vineyard, or his wife, in order to serve as a pretext for others who are returning home because they are afraid of their transgressions. And the meaning of the expression <i>lest he die in the battle</i> [mentioned in each of the three categories]<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Verses 5-7.</i> is that he will think so in his heart and he will flee [despite the fact that the priest had already assured them that no one would be lacking after the battle]. But in the opinion of the Rabbi Akiba [who says that <i>fearful</i> is he who cannot endure a pitched battle or bear to see a drawn sword,]<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Sotah 44a.</i> the verse is to be understood in its simple meaning, that whoever is still afraid after the assurance of the priest, does not trust in G-d properly and the miracle [of being saved] will not be done for him [and therefore the Torah gave him the opportunity to return home]. FAINT-HEARTED. The meaning thereof is that it is not in his nature to see <i>the stroke of the sword, and slaughter</i>,<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">Esther 9:5.</i> for the <i>fearful</i> is he who does not trust, and Scripture commands him to return to his home because of his deficient trust. The <i>faint-hearted</i> is sent home because of the weakness of his nature, for he will flee or faint. Now the Rabbis have said in the Yerushalmi<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Sotah VIII, 9.</i> that “all who return home need to bring proof for their words,” that is to say, they are to bring proof concerning the [new] house, the vineyard, or the wife before the captain of the host who then gives him permission to return home. Similarly they also said according to the opinion of Rabbi Yosei the Galilean [who says the <i>fearful</i> is he that is afraid because of his transgressions] that he needs to bring proof concerning the transgression he committed, for otherwise most of the people would have been returning home under false pleas. But according to Rabbi Akiba, the faint-hearted cannot endure pitched battle or bear to see a drawn sword,<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Sotah 44a.</i> [the Yerushalmi states] he need not bring proof, “for his witnesses are with him” [i.e., everybody sees that he is fearful and faint-hearted]. LEST HIS BRETHREN’S HEART MELT AS HIS HEART. The author of the Hilchoth Gedoloth<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 350, Note 70.</i> considered this verse a negative commandment, meaning that [if he is fearful and faint-hearted] he should not avoid returning home, lest he melt his brethren’s heart like his own.<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">In his Supplementary List of the negative commandments to Rambam’s Sefer Hamitzvoth, Ramban comments on the opinion of the Hilchoth Gedoloth: “In that case the word <i>yimas</i> (melt) is to be understood as a transitive verb [<i>‘lest he cause his brethren’s heart to melt’</i> “] — Ramban’s intent is to differ with Ibn Ezra who interpreted the word <i>yimas</i> as a passive [<i>lest his brethren’s heart ‘be melted’</i>] and the particle <i>eth</i> [<i>yimas ‘eth’ l’vav echav</i>] is redundant. Ramban’s opinion, as based upon the Hilchoth Gedoloth, is that <i>yimas</i> is a transitive verb and the particle <i>eth</i> is a necessary part of the verse.</i> It is similar to the verse, <i>and its flesh shall not be eaten</i><sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Exodus 21:28.</i> [which is counted among the negative commandments].<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">See “The Commandments,” Vol. II, pp. 185-186.</i> AND CAPTAINS OF HOSTS SHALL BE APPOINTED AT THE HEAD OF THE PEOPLE. He so commanded because the Torah enjoins in accordance with the way of the world while G-d does miracles for those who fear Him secretly. There is no desire before Him to change the natural order of the world, unless there is no other way for salvation, or in order <i>to make</i> His <i>Name known to His adversaries</i><sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 64:1.</i> at certain times as at the splitting of the Red Sea and similar events. WHEN THOU DRAWEST NEAR UNTO A CITY TO FIGHT AGAINST IT, THEN PROCLAIM PEACE UNTO IT. “Scripture is speaking of a permissible war [rather than a war required by the Torah, such as the invasion of the seven nations of Canaan], as it is expressly stated in this section, <i>Thus shalt thou do unto all the cities which are very far off from thee</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Verse 15. Thus according to Rashi we were not required to offer peace before invading the land of Canaan. Ramban will differ with this opinion.</i> This is Rashi’s language. The Rabbi [Rashi] wrote this based on the Sifre where a similar text is taught:<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 199.</i> “Scripture is speaking of a battle waged of free choice.” But the intent of our Rabbis with reference to this verse [before us, was not to say that the requirement of proclaiming peace applies exclusively to permissible, but not to obligatory, wars; rather, their teaching in the Sifre] refers only to the later section wherein there is a differentiation between the two kinds of wars [i.e., in Verses 13-14 declaring that if the enemy insists on war, then only the men are to be killed, but the women and children are to be spared — that law applies only to a permissible but not to an obligatory war]. But the call for peace applies even to an obligatory war. It requires us to offer peace-terms even to the seven nations [of Canaan], for Moses proclaimed peace to Sihon, king of the Amorites,<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:26.</i> and he would not have transgressed both the positive and negative commandments in this section: <i>but thou shalt utterly destroy them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> and <i>thou shalt save alive nothing that breatheth!</i><sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> Rather, the difference between them [i.e., obligatory and permissible wars] is when the enemy does not make peace and continues to make war. Then, in the case of the <i>cities which are very far off</i>,<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> Scripture commanded us to <i>smite every male thereof</i><sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> and keep alive the women and male children,<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">See Verse 14.</i> but in <i>the cities of these peoples</i><sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> [i.e., the seven nations of Canaan in the event they refuse the call to peace], it commanded us to destroy even the women and children. And so did our Rabbis say in the Midrash of Eileh Hadevarim Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">Devarim Rabbah 5:13.</i> and it is found also in Tanchuma<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Shoftim</i> 18.</i> and in the Gemara Yerushalmi:<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Shevi’ith VI, 1.</i> “Rabbi Shmuel the son of Rabbi Nachmani said: Joshua the son of Nun fulfilled the laws of this section. What did Joshua do? Wherever he went to conquer, he would send a proclamation in which he wrote: ‘He who wishes to make peace let him come forward and make peace; he who wishes to leave, let him leave, and he who wishes to make war, let him make war.’ The Girgashite left. With the Gibeonites who made peace, Joshua made peace. The thirty-one kings<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Joshua 12:9-24.</i> who came to wage war — the Holy One, blessed be He, cast them down etc.” And so indeed Scripture states with reference to all cities [including those of the seven nations], <i>There was not a city that made peace with the children of Israel, save the Hivites the inhabitants of Gibeon; they took all in battle. For it was of the Eternal to harden their hearts, to come against Israel in battle, that they might be utterly destroyed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:19-20.</i> Obviously, if they had wanted to make peace, the Israelites would have made peace with them.<br>It appears that regarding the terms of peace, there were differences [between what was offered <i>the very far off cities</i> and what was offered the seven nations], for, with reference to the distant cities, we ask that they make peace and become tributary to us and serve,<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> but, regarding <i>the cities of these peoples</i> [the seven nations] we request of them peace, tribute and service, on the condition that they agree not to worship idols. Scripture does not mention it in this section, because concerning idolators, it has already given the prohibition, <i>They shall not dwell in thy Land, lest they make thee sin against Me, for thou wilt serve their gods</i>.<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:33.</i> It is possible that we must inform them only of the peace offer, tribute and service; after they are subject to us, we tell them that we execute judgment upon idols and their worshippers, whether individuals or the community. Similarly, that which is stated here, <i>That they teach you not to do after all their abominations</i>,<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> and with reference to it the Rabbis said in the Sifre,<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 202.</i> “But if they repent [of their idol-worship] they are not to be killed” — this refers to the seven nations. The “repentance” is that they accept upon themselves the seven commandments<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, p. 417, Note 148.</i> in which “the sons of Noah”<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Note 147.</i> were commanded, but not that they must convert to become righteous proselytes.<br>Now, in Tractate Sotah the Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Sotah 38 b.</i> that “they [i.e., the Israelites upon coming into the Land] inscribed the Torah upon stones in seventy languages<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 32 a.</i> and that, below, they wrote, <i>That they teach you not to do</i>.<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> However, [we deduce,] if the peoples were to repent, the Israelites would accept them.” Rashi explained this text as follows: “[This verse was written upon the stones below] to inform the nations that dwelled outside the border of the Land of Israel that they [i.e., the Israelites] were not commanded to destroy [populations] except for those [the seven nations] that dwell within the borders in order that they [the Canaanites] should not teach them their perverted practices. But as to those who dwell outside [the boundaries] we tell them, ‘If you repent, we accept you.’ Those who dwell within the Land we do not accept because their repentance was due to fear.” This is the language of the Rabbi [Rashi]. But it is not correct, for it was with reference to <i>the cities of these peoples, that the Eternal thy G-d giveth thee for an inheritance</i><sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> — it was of them that he said <i>that they teach you not</i><sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> thus indicating that if they do repent [thereby negating the fear that they may <i>teach you</i>] they are not to be slain. Similarly He said of them, <i>They shall not dwell in thy Land, lest they make thee sin against Me, for thou wilt serve their gods</i>,<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:33.</i> which indicates that if they abandon their gods they are permitted to dwell there.<br>This is the project of Solomon concerning which it is written, <i>And this is the account of the levy which King Solomon raised; to build the House of the Eternal, and his own house, and Millo, and the wall of Jerusalem</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">I Kings 9:15.</i> <i>All the people that were left of the Amorites, the Hittites, the Perizzites, the Hivites, and the Jebusites, who were not of the children of Israel; even their children that were left after them in the Land, whom the children of Israel were not able utterly to destroy, of them did Solomon raise a levy of bondservants, unto this day. But of the children of Israel did Solomon make no bondservants</i>.<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 20-22.</i> This project he did in accordance with the Law, for they accepted the observance of the seven commandments<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, p. 417, Note 148.</i> upon themselves. Now it is clear that since Solomon was able to draft them as his laborers, he had power over them and he could have destroyed them, except that it was permissible to let them live, as we have written. TRIBUTARIES UNTO THEE, AND THEY SHALL SERVE THEE. “[Their surrender is not to be accepted] until they accept tribute and servitude upon themselves.” This is the language of Rabbeinu Shlomo [Rashi]. And in the Sifre the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Shoftim</i> 200.</i> “If they say ‘We accept tribute upon ourselves but not servitude’, or ‘servitude but not tribute,’ they are not to heed them until they accept both upon themselves.”<br>Now the purport of the tribute was that the king of Israel or the Sanhedrin could impose a levy upon them, [drafting men] to build the king’s palace and his store-cities, also the House of G-d. The servitude was that any Israelite could take one of them to be the hewer of his wood and the drawer of his water and pay him proper wages. This is the sense of what is written in connection with Solomon <i>a levy of bondservants</i>,<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">I Kings 9:21.</i> meaning that they took upon themselves [both] tribute and servitude as is the law of the Torah. [However, the law of the Torah is] not as is written, <i>And it came to pass, when Israel was waxen strong, that they put the Canaanites to tribute, but did not drive them out entirely</i>,<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Judges 1:28.</i> for “servitude” is not mentioned there. Instead it was like a king who bribes a more powerful king not to wage war against him.<br>Know that the matter of the Gibeonites<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Joshua 9:3-27.</i> came to pass because they did not know the law of Israel with respect to proclaiming peace, and therefore they put forward their plan, before Joshua’s proclamation arrived. Hence they said, <i>and we were sore afraid for our lives</i>.<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 24.</i> Or it may be that, at first they did not wish to hearken to Joshua’s offer [thus laying themselves open to invasion], and in the end they became frightened and disguised themselves as strangers, as it is written, <i>And when the inhabitants of Gibeon heard what Joshua had done unto Jericho and to Ai, they also did work wilily</i>.<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 3-4.</i> Their trickery helped them yet in that they did not become their servants, but their confederates.<br>The Israelites were irritated at them and would have killed them had it not been for the oath of the princes<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> because the Gibeonites should have taken upon themselves tribute and servitude, as we have said, while they [the princes] made a covenant with them to be equal and to be their confederates helping each other in their wars. They made peace with them [the Gibeonites] because they had thought that they were [from] very distant cities, from the peoples against whom they [the Israelites] had no intention of advancing. Therefore, Joshua cursed the Gibeonites, saying, <i>Now therefore ye are cursed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 23.</i> meaning that they are of the accursed peoples whom the Eternal had cursed, and he did to them according to the law appropriate to be applied to them, to fulfill that which is written concerning them, <i>tributaries unto thee, and they shall serve thee</i>, that they be <i>hewers of wood and drawers of water for the congregation, and for the altar of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> this being the tribute and the servitude, as we have explained.<br>And some scholars<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">This opinion is found in Tosafoth, Sotah 35b.</i> say that the meaning of the verse, <i>And it shall be, if it make thee answer of peace</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> is [that it applies only to an answer given] at the time of the proclamation [of peace]. But if at first they refused to make peace, we no longer accept them. The Gibeonites refused at first to hearken to Joshua’s proclamation and the law therefore did not require the Israelites to accept them. And Harav Rabbi Moshe [ben Maimon] wrote<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">Hilchoth Melachim 6:5.</i> that “they were irritated at them because [they tricked the Israelites into] making a covenant with them, when it is said, <i>Thou shalt make no covenant with them, nor with their gods</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:32.</i> But this does not appear to be correct, for the Gibeonites had surely taken upon themselves not to worship idols, as they said, <i>thy servants are come because of the name of the Eternal thy G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Joshua 9:9.</i> Therefore, Joshua did not have to tell them afterwards that they must take upon themselves to worship G-d. And if so, it was permissible for the Israelites to make that covenant with them, just as they were permitted to dwell in the Land, for both, [the making of a covenant, and the dwelling in the Land] were prohibited only before repentance [from the sin of idolatry], as He said, <i>lest they make thee sin against Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:33.</i> and so also He said, <i>Thou shalt make no covenant with them, or with their gods</i>.<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:32.</i> But the explanation of the Gibeonite affair is as we have said. THAT THEY TEACH YOU NOT TO DO AFTER ALL THEIR ABOMINATIONS, WHICH THEY HAVE DONE UNTO THEIR GODS. The purport thereof is that they will teach you to worship <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> with the burning of your sons and daughters and <i>every abomination to the Eternal, which He hateth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:31.</i> <i>and so ye sin against the Eternal your G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">In Verse 18 before us.</i> Who has warned you against saying, <i>How used these nations to serve their gods? even so will I do likewise</i>.<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:30.</i> Now the Torah warned them, <i>They shall not dwell in thy Land, lest they make thee sin against Me, for thou wilt serve their gods, for they will be a snare unto thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:33.</i> which is an admonition against idolatry, for if you make a covenant with them and their gods, they will dwell in your Land and many of them will entice you to worship the idols. He added here to explain that <i>thou shalt save alive nothing that breatheth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> for even one of them that remains among you to serve you, will remind you of the worship of their gods and perhaps you will be persuaded to do so to <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> and you will sin against Him, blessed be He. FOR IS THE TREE OF THE FIELD A MAN? Rabbi Abraham ibn Ezra has explained it well, that the purport of the verse is as follows: “<i>for thou mayest eat of it, for the man is the tree of the field</i> [i.e., man is dependent on the fruit-tree for food], <i>and thou shalt not cut it down that it be used by you in the siege</i>. And the meaning of the expression <i>for the man is the tree of the field</i> is like <i>for he taketh a man to pledge</i>”<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">Further, 24:6.</i> [which means, “when he takes away a man’s tools and means of earning a livelihood in security for a debt, it is as if the man’s very life is being taken from him,” and here too it means “for the tree of the field is man’s life” because his life depends on it]. But in the opinion of our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">Baba Kamma 91b.</i> it is permissible to cut down a fruit-tree to build a bulwark, and the statement of the Torah, <i>Only trees which thou knowest that they are not trees for food</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> is to assign priority, meaning that a fruitless tree should be cut down prior to a fruit-tree. If so, the meaning of the section, in their opinion, is that the Torah warned, <i>Thou shalt not destroy the trees</i> to cut them down destructively, not for the purpose of the siege, as is the custom of armies [to cut down trees needlessly]. And the reason for it is that warriors destroy a city and its environs in the hope of conquering it, as it says, <i>and ye shall fell every good tree, and stop all fountains of water</i>.<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">II Kings 3:19.</i> You are not to do so, to destroy it, for you are to trust in G-d that He will deliver it into your hand. <i>For the man is the tree of the field</i>, for you will eat of its fruit and live, and through it the city will be besieged by you, meaning to say, you will eat from it after conquering the city, and also when you are encamped, engaged in the siege, you should do likewise. And the meaning of the expression, <i>them thou mayest destroy and cut down</i><sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> is that you are permitted to cut them down to build bulwarks and also to destroy them <i>until it be subdued</i>,<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> for sometimes the destruction [of the trees] is for the purpose of capturing the city; for example, when the people of the city go out and fetch the wood thereof, or they hide there in the forest to fight against them, or when the trees are <i>a refuge and a covert</i><sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 4:6.</i> to the city from stones of stumbling.<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 8:14.</i> AND THE ELDERS OF THAT CITY SHALL BRING DOWN THE HEIFER UNTO A VALLEY ‘EITHAN’ — “which is ‘hard,’ one that has never been tilled.” This is Rashi’s language. And our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">Sotah 46b.</i> that the field becomes forbidden from ever being tilled or sown. If so, [the words <i>which is neither tilled nor sown</i>]<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">In Verse 4 before us.</i> are admonitions that he who sows or cultivates [a rough valley in which a heifer’s neck has been broken] transgresses this negative commandment. The meaning of the verse is thus that the elders should take forth the heifer to [what will forever become] “a rough valley” because it will never again be tilled or sown. The meaning of the expression <i>And the priests the sons of Levi shall come near</i><sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> is in order to recite <i>Forgive, O Eternal, Thy people Israel, whom Thou hast redeemed</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> And the purport of the verses is as follows: <i>And the priests the sons of Levi shall come near;</i><sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> <i>and all the elders of that city, who are nearest unto the slain man, shall wash their hands;</i><sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> <i>and they shall speak and say: ‘Our hands have not shed this blood.’</i><sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> The washing of hands is to be done only by some of the [elders] mentioned; so also their speaking [‘<i>Our hands have not shed</i> etc.’] is done by some of them, similar to what is stated, <i>And thou shalt eat before the Eternal thy G-d</i> etc. <i>the tithe of thy corn, of thy wine, and of thine oil, and the firstlings of thy herd</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:23.</i> [meaning “he who is fit to eat,” for it cannot mean that all are to eat, for the Second Tithe may be eaten by all ritually clean Israelites, while the firstlings are eaten only by the priests; here, too, the washing of hands and speaking are done only by some, but not all, of the elders].<br>Now on the matter of breaking the heifer’s neck Rabbi Abraham ibn Ezra explained<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> that G-d commanded it to be done for <i>the city which is nearest unto the slain man</i><sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> because had they not committed a similar sin, it would not have happened that a man be killed near them, and G-d’s thoughts are infinitely profound to us. But the Rabbi [Moshe ben Maimon] said in the Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">Guide of the Perplexed III, 40. Ramban follows Al Charizi’s translation. In Ibn Tibbon’s text the wording is quite different.</i> that the reason for the breaking of the heifer’s neck is to discover the murderer and to cleanse [the guilt for the innocent] blood. In most cases the murderer comes from the place <i>which is round about him that is slain</i>,<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> and when the elders go out and engage in the measuring of the cities, and the elders of the nearest city then bear witness before the Creator that they were not negligent in maintaining and guarding the roads, and that they do not know who killed this man, and as the matter is investigated, the elders gather and bring the heifer, people increasingly speak about it. Then perhaps the matter [of the murderer’s identity] will be solved. The Rabbis have already said<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Sotah IX, 1.</i> that even if a maidservant comes and declares that a certain person committed the murder, the heifer is not killed [despite the fact that such testimony is not sufficient to convict]. And if the murderer is known and they are silent about him, yet call upon the Creator as their witness that they do not know him, this would be a great wickedness, and whoever knows the slightest thing about it will come and tell. Thus it [the murderer’s identity] will become public knowledge, and he will be killed either through the court, or the king, or the avenger of the blood. This law receives added force because the place in which the heifer’s neck is broken may never be tilled or sown. Those who see [the field] recognize it and discuss it. [Thus far are the words of Rabbi Moshe ben Maimon.] Hence according to this reason there is a benefit in this rite. But the act [i.e., the breaking of the heifer’s neck] is not a pleasing one in itself and it would have been more fitting that it be done in a good field fit for sowing that could be recognized by those who see it, for in “a hard valley,” the reason for not being tilled, will not be obvious [because people will assume that it is left barren due to its stony ground]! In my opinion the reason for it is similar to that of the offerings which are done outside [of the Sanctuary Court], such as the goat sent [to Azazel]<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 16:22 and 26.</i> and the Red Heifer.<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">Numbers 19:3.</i> Therefore the Rabbis have counted<sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">This is so counted by Rambam, at the end of Hilchoth Me’ilah. See my Hebrew commentary, p. 440, Note 23.</i> the commandment of breaking the heifer’s neck among the <i>chukim</i> [“the statutes” — the class of commandments for which we do not know the reasons].<br>Ki Theitzei A BEAUTIFUL WOMAN. Scripture speaks of the common case. And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 211.</i> “Whence do we know that [the same law applies] even if she be ugly? From what Scripture states, <i>and thou desirest her</i> — even though she is not beautiful.” And Rabbi Abraham ibn Ezra commented: “<i>A beautiful woman</i> — in his eyes.” Thus the expression [<i>a beautiful woman</i>] is connected with [the first word in the verse] <i>‘v’ra’itha’</i> (<i>and thou seest</i>).<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The verse reads: <i>And thou seest among the captives a beautiful woman</i>. Ramban thus points out that, according to Ibn Ezra’s interpretation, the verse means to say: “and thou seest a beautiful woman among the captives,” for the beauty is in the eyes of the beholder. She may actually be ugly.</i> Scripture mentions <i>and thou desirest her</i>, denoting that he is not to permit her to himself except because of lust — when his impulse overpowers him. However, if he discovers within himself that he has no lust for cohabitation with her, but he wants just to take a wife, he should not marry her. Thus the Rabbis have said in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 212.</i> “<i>And thou wouldest take her to thee to wife</i>. You are not to say, ‘This one is for [my] father, that one for my brother.’” And in the Gemara<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 22a.</i> we find that he is not to take two women — one for his son and one for himself, or one for his father and one for himself. Now the prohibition against taking one for his son [or for his father] applies even to her alone [i.e., if he has not taken one for himself]. V’ASETHAH’ HER NAILS. “She shall ‘let them grow,’ [the reason being] that she should become repulsive.” This is Rashi’s language which accords with the words of Rabbi Akiba,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 212.</i> and so did Onkelos explain it [“and she shall let her nails grow”]. Now, according to their opinion the word <i>v’asethah</i> will be like <i>‘v’asath’</i> (<i>and it shall bring forth</i>) <i>the produce</i>,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 25:21.</i> for “growth” is termed <i>asiyah</i> (doing). But in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 212.</i> there is stated a proof to the words of Rabbi Eliezer [who explains <i>‘v’asethah’ her nails</i> — and “she shall cut” her nails] from the following verse, <i>and he</i> [Mephibosheth] <i>had neither ‘asah’</i> (<i>dressed</i>) <i>his feet</i> [i.e., cut the nails] <i>nor ‘asah’</i> (<i>trimmed</i>) <i>his beard</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 19:25.</i> And this is indeed a great proof!<br>Therefore I say that these are all regulations of mourning, all connected with the expression, <i>and she shall bewail her father and mother</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> Thus he commanded that <i>she shall shave her head</i>,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">In Verse 12 before us.</i> similar to what is written of Job [when he heard of the death of his children], <i>and he shaved his head</i>,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Job 1:20.</i> and so also, <i>cut off thy hair</i>, [<i>and cast it away, and take up a lamentation</i>].<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 7:29.</i> So, too, the cutting of nails is a form of mourning like the shaving of the head. He states, <i>and she shall put the raiment of her captivity from off her</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> that is to say, she shall don the garments of mourning, <i>and she shall remain in thy house</i><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> like a widow and not go outside at all, <i>and she shall bewail her father and her mother</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> doing all this <i>a full month</i>, for such is the custom of mourners.<br>And in the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 213.</i> who say that all [these regulations] were intended to mar her beauty [the sense of the verses is as follows]: He commanded that she remove her beautiful garments, for [among] the heathens — accursed ones — their daughters adorned themselves in wartime in order to entice [the enemy] after them. She is to shave her head, which is considered a great disgrace, and pare her nails, for the custom of women is to let them grow and paint them with forms of stibium or other tints. And Scripture denotes the paring of a thing with the term <i>asiah</i> [“making” — <i>‘v’asethah’ her nails</i>] because people cut the hair of the legs and the upper lip, as well as the nails when they grow [thus “making” and putting them in order].<br>It appears to me that [the term <i>asiah</i> in this connection] is an abbreviated expression, [Scripture] being accustomed to speak briefly concerning a self-evident matter. The sense of the verse, <i>and he had neither ‘asah’ his feet nor ‘asah’ his beard</i><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 19:25.</i> is that he [Mephibosheth] had not “done” what was appropriate to be done to them, alluding to the shaving of the hair on the legs and the beard, or to the washing of the feet themselves. Such also is the opinion of Yonathan ben Uziel who rendered the verse, “he did not wash his feet nor trim his beard.” So also <i>‘v’asethah’ her nails</i> means “and she shall do that which is done with the nails “[i.e., paring them]. And the commentators<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra [on the verse before us] and Rashi on the verse in II Samuel 19:25.</i> have said that the meaning of the term <i>asiah</i> is “setting in order.” And such is the meaning of the expression, <i>and he hastened ‘la’asoth’</i> (<i>to dress</i>) <i>it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Genesis 18:7.</i><br>And the reason for this section [i.e. of all these regulations] is that she is converted against her will, and no one asks her whether she is willing to abandon her religion and become Jewish as is [customarily] done with proselytes. Instead, the [future] husband tells her that she must observe the law of Israel against her will and abandon her gods. This is the reason for the verse, <i>and she shall bewail her father and her mother a full month</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> because she abandons her people and her gods.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">See Ruth 1:15.</i> This is the interpretation of Rabbi Akiba<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 213 and Yebamoth 48b.</i> who says that <i>her father</i> means only the idols, similar to what is said, <i>They say to a stock, ‘thou art my father,’ and to a stone, ‘thou hast brought us forth</i>.’<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 2:27.</i> In general, then, she is mourning because she is leaving her religion and joining another people. It is possible that the court imposes upon her to undergo immersion [in a ritual pool for the purpose of conversion] against her will just as is done with [Canaanite] bondmen,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">A Canaanite bondman sold to an Israelite had to undergo circumcision and immersion, and he was obligated in the observance of certain commandments. When liberated he assumed the status of a full-fledged Israelite.</i> and because she does not convert to Judaism through the normal procedure, Scripture removed her [from her master] all this time.<br>Now, the reason for [her] mourning and bewailing [which Scripture commanded] according to the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 213 and Yebamoth 48b.</i> is in order that she should become repulsive, so that his desire for her may wane. And Rabbi Abraham ibn Ezra wrote that the Torah assigned her a period [of mourning] in accordance with the custom of those who weep for the dead in honor of her father and her mother who died in the battle. And the Rabbi [Moshe ben Maimon] wrote in the Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Guide of the Perplexed III, 41 (at the end).</i> that this regulation was out of compassion for her, that she find comfort for herself, for those in misery find comfort and calm in their weeping and mourning, and during that time he must not force her to leave her religion, nor may he cohabit with her.<br>In my opinion this respite is not primarily intended to show compassion for her, but to eliminate the names of idols from her mouth and her heart. The wandering away and separation from her father and her mother and her people will further “quench the coal,”<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">See II Samuel 14:7. I.e., the extinguishing of the hope.</i> for it is improper to cohabit with a woman who is coerced and in mourning. This is similar to the case our Rabbis, of blessed memory, have mentioned<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Nedarim 20b. See also Rashbam in Pesachim 112a (at end of page) that children born of such a union are tantamount to being illegitimate although legally they are not so considered.</i> with respect to illegitimates, “children born of a wife whose husband has decided to divorce her,” and surely of this captive woman who cries out in her heart to her gods to save her and bring her back <i>unto her people and unto her gods</i>.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Ruth 1:15.</i> Thus when they inform her that we will force her to give up her people and her native land, and convert to Judaism, we must tell her, “Be comforted for <i>thy father and thy mother, and the land of thy nativity</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:11.</i> whom <i>ye shall not see any more, forever</i>,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:13.</i> but, instead, be your master’s wife,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 24:51.</i> in accordance with the law of Moses and Jewish custom.”<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 72a.</i> Then we are to give her a time for weeping and mourning as is the way of mourners in order to assuage her sorrow and her longing, for <i>in all sorrow there is profit</i><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 14:23.</i> and consolation afterwards. Now, during that time she has pondered in her mind about the conversion, and has partly eradicated from her heart her idols, people, and native land, she has consoled herself for them and has attached herself to this man to whom she knows she will become [a wife] and has become accustomed to him. Therefore Scripture states, <i>and thou shalt bring her to thy house</i>,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">In Verse 12 before us.</i> which the Rabbis have interpreted:<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 212.</i> “<i>To thy house</i> — and not to the house of another person.” Similarly, <i>and she shall remain in thy house</i><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> meaning that all this time she is to stay in the house which he uses, [for the reason that] perhaps she will desire and consent to [marry] him.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">One cannot help but express a deep reverence for the compassionate interpretation Ramban has given to this section.</i> And in general, all these regulations are on account of the compulsion, but if she voluntarily expresses a desire to be legally converted by the court, she is immediately permitted to him, or even to his father or his brother. And thus the Rabbis have said in the Chapter <i>Hacholeitz</i>:<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">“If a man submits to <i>Chalitzah</i>.” — Yebamoth 47b.</i> “<i>And she shall bewail her father and her mother a full month</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> This applies only if she did not take it upon herself [to be converted,] but if she took it upon herself, she undergoes immersion and is permitted immediately.” It is possible that with all prisoners of war we are to act according to this law [even if she wishes to convert], because she might express her desire to be converted [at once] out of fear [of the regulations mentioned in this section. Therefore, we must question the sincerity of her expressed desire to convert].<br>He states, <i>And it shall be, if thou have no desire for her, then thou shalt let her go whither she will</i>,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> meaning that she may do as she wishes and we must not force her to observe the law of Moses and Jewish custom. For, if she converts voluntarily we may compel her to observe the Torah, and if she profanes the Sabbath [by doing forbidden work thereon] she is to be stoned, and if she eats swine’s flesh she is to be scourged, as is the law of an apostate Israelite.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 160.</i> Moreover, if she herself confessed that the conversion was not coerced, we may not let her go as she wishes, for even if we suspect that her conversion was due to fear, her status is that of a true Israelite woman, for we have already decided the law<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 24b.</i> that all [who are converted whether out of fear or gain] have the status of proselytes. AND AFTER THAT THOU MAYEST COME UNTO HER, AND BE HER HUSBAND. The Rabbis have commented in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 213 and Yebamoth 48b.</i> “You have no privilege in her except cohabitation.” By this the Rabbis meant to say that betrothal with money or a writ<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">This is a document stating. “Be thou betrothed to me,” and if he delivers it to her in the presence of two witnesses, she becomes his lawful wife. Thus, a legally permitted betrothal may be performed by one of those three means: money, a writ, or intercourse (Kiddushin 2a).</i> is not binding on her. Even the cohabitation is not for the purpose of betrothal, since her status is still that of an idolatress upon whom betrothal is not binding; however, Scripture permitted him to cohabit with her.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Thus, if she refused voluntary conversion at the expiration of the thirty-day mourning period, explained in the preceding verse, she is not legally bound to the man who cohabited with her.</i> And because Scripture states [at the expiration of the thirty-day mourning period], <i>and she shall be thy wife</i>,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">In Verse 13 before us.</i> it indicates that she becomes his real wife, and if she commits adultery while living with him, she is to be tried as a married woman. Thus the Rabbis have said in the Gemara of Tractate Kiddushin:<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 22a.</i> “<i>And thou wouldest take her to thee to wife</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> You have possession of her [through legal marriage],” that is, after following these regulations. And in the Sifre the Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 213 and Yebamoth 48b.</i> “<i>And she shall be thy wife</i>,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">In Verse 13 before us.</i> similar to what is stated, <i>her food, her raiment, and her conjugal rights, he shall not diminish</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Exodus 21:10.</i> If so, she is his wife in all respects seeing that the Torah gave him possession of her.<br>And in line with the simple meaning of Scripture it appears that he is prohibited from cohabiting with her at all until after he has gone through this entire procedure, this being the sense of the expression, <i>and after that thou mayest come unto her, and be her husband</i>. And that which Scripture stated, <i>and thou desirest her, and thou wouldest take her to thee to wife</i>,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> means that he would take her for his wife after [complying with] all these regulations which it will command. Similarly, <i>so that I took her to be my wife</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Genesis 12:19.</i> [means that Pharaoh took her to his house to be his wife]. However, in the Gemara of Tractate Kiddushin<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 21b.</i> the Rabbis have said that he is permitted to engage in the first cohabitation [even before the procedure prescribed in this section], this being the sense of the expression, <i>and thou wouldest take her to thee to wife</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> They interpreted the expression, <i>“And thou shalt bring her home to thy house</i><sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> — this teaches that he is not to coerce her during battle.” The Rabbis connected it with the verse above, <i>and thou wouldest take her to thee to wife</i> [stated in Verse 11] meaning, when <i>thou shalt bring her home to thy house</i> [Verse 12]. Thus he takes her captive in battle and brings her to his home and to his city, and he cohabits with her in order to bring his lustful heart under control,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">See Ezekiel 6:9.</i> and after his first cohabitation she is prohibited to him until he follows through the entire procedure with her. This is the way of the Gemara in many places. But I have seen in the Yerushalmi of Tractate Sanhedrin:<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">In our text of the Yerushalmi it is found in Makkoth II, 6.</i> “Rabbi Yochanan sent to the Rabbis there [in Babylon],<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Yochanan was the leading Rabbi of <i>Amoraim</i> in the Land of Israel during the generation following the death of Rabbi Yehudah Hanasi, redactor of the Mishnah. His contemporary in Babylon was Rav, leader of the Academy of Sura.</i> ‘You say two things in the name of Rav which are not so. You say in the name of Rav, <i>a beautiful woman</i> was permitted only for the first cohabitation [prior to the prescribed procedure].’ And I say neither the first cohabitation nor the second is permitted save only after [complying with] all these regulations, [for it is written], <i>and after that thou mayest come unto her</i>, <i>and be her husband</i> — after she has gone through all these prescribed deeds.” And this is the plain sense of the verse. [AND IT SHALL BE, IF THOU HAVE NO DESIRE FOR HER,] THEN THOU SHALT LET HER GO WHITHER SHE WILL. The Rabbis have said thereon in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 214.</i> “But not to her fathers’ house.” Now, I do not know whether the intent thereof is to state that she is a Jewess and that we do not allow her to leave the law of Israel and go <i>back unto her people, and unto her gods</i>,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Ruth 1:15.</i> or whether it means to state that he is not to send her to her father’s house with attendants, for in that case he would be assisting those who commit a transgression. Instead he is to send her out of his house <i>to sojourn wherever</i> she <i>could find a place</i>,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Judges 17:8.</i> for perhaps she will remain in the Land and <i>follow the young men</i><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Ruth 3:10.</i> and be married to one of them. Now, since Scripture states that he is to let her go where she pleases, and warns that he not sell her for money and that he not treat her as a slave,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">In Verse 14 before us.</i> we deduce that she needs no divorce from him. Rather, Scripture considered her to be a married woman as long as she was with him; when he hates her he may send her away like a rape victim.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Thus the question raised by Ramban at the beginning of this section [whether she is considered a Jewess or not — see text] is resolved in favor of the second alternative: she is not considered a Jewess, and is not required to be released from him by a divorce.</i><br>It is possible that the sense of the verse is to state that, if he cohabits with her and desires her, she shall become his wife. If he cohabits with her, however, and she is not enticing to him and he does not desire her, similar to the affair of Amnon with Tamar,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 13:15.</i> he must let her go where she pleases, everything depending upon this cohabitation. For, if after he cohabited with her [the first time] she tarried with him for days and he cohabited with her, and then changes his attitude and hates her, like a man who hates his wife, she had already become his wife, and thus she is Jewish and can be sent away only with a bill of divorce.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Further, 24:1.</i> THOU SHALT NOT ‘THITH’AMEIR’ (DEAL AS A SLAVE) WITH HER. This is like the expression <i>‘v’hith’amer’</i> (<i>and he deal with him as a slave</i>), <i>and sell him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 7.</i> Onkelos in both cases rendered it as an expression of “trading,” and our Rabbis in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 214.</i> and in the Gemara<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 88b.</i> explained it as a term of “serving.” Thus it is an express negative commandment<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See “The Commandments,” Vol. II, pp. 249-250.</i> against making any use of her as a bondmaid, and if he did put her to such service he is to be scourged.<br>It appears to me in line with the simple meaning of Scripture that <i>thou shalt not ‘thith’ameir’</i> [spelled with an <i>a’yin</i>] is like “thou shalt not <i>thith’ameir</i>” [spelled with an <i>aleph</i>], as in the expression, <i>all the workers of iniquity ‘yith’amru</i>’ (<i>bear themselves loftily</i>).<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Psalms 94:4. The word <i>yith’amru</i> is spelled with an <i>aleph</i>.</i> So also, <i>Thou hast ‘he’emarta’</i> (<i>acknowledged</i>) <i>the Eternal this day;</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:17. <i>He’emarta</i> is written with an <i>aleph</i>.</i> <i>and in their splendor ‘thith’yamaru’</i> (<i>you shall gain grandeur</i>)<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 61:6.</i> — exchanging the <i>aleph</i> for a <i>yod</i> — are all expressions of exaltedness and greatness. <i>‘He’emarta’ the Eternal this day</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:17. <i>He’emarta</i> is written with an <i>aleph</i>.</i> means that “you have exalted and magnified Him <i>to be thy G-d</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:17. <i>He’emarta</i> is written with an <i>aleph</i>.</i> <i>And the Eternal ‘he’emircha’ this day</i><sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:18. <i>He’emircha</i> is written with an <i>aleph</i>.</i> means that “He exalted and magnified you above all peoples <i>to be His own treasure</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:18. <i>He’emircha</i> is written with an <i>aleph</i>.</i> All of these expressions are derived from the phrase <i>in the top ‘amir’</i> (<i>of the uppermost bough</i>).<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 17:6. <i>Amir</i> is written with an <i>aleph</i>.</i> Thus the verse here states, Do not exalt yourself nor magnify yourself, by acting as her master to sell her or to use her as a bondmaid. Similarly in Arabic they call a master <i>amir</i>. And the usage of the <i>a’yin</i> and the <i>aleph</i> is often identical in the [Sacred] Language. ‘<i>Peda’eihu</i>’ (<i>deliver him</i>) <i>from going down the pit</i><sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Job 33:24.</i> [the word <i>peda’eihu</i> spelled with an <i>a’yin</i>] is like <i>peda’eihu</i> [spelled with an <i>aleph</i> — “deliver him”], as I have explained with reference to the word <i>petha</i> (suddenly).<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Numbers 12:4.</i> So also, <i>cherubim of ‘tza’atzuim’ work</i><sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 3:10.</i> [written with an <i>a’yin</i>] is like [the same word spelled] with an <i>aleph</i>, from the word <i>‘hatze’etzaim v’hatzfioth’</i><sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 22:24.</i> meaning “the sons and the daughters,” for [Onkelos] translated the Hebrew word <i>keruvim</i> (cherubim) as <i>k’ruvaya</i><sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:24. See also Vol. II, p. 450.</i> [“like children” — and hence <i>cherubim of ‘tza’atzuim</i>’ <i>work</i><sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 3:10.</i> written with an <i>a’yin</i> is identical to the same word written with an <i>aleph</i>, thus meaning “work in the image of children”]. And in the language of the Sages [the <i>a’yin</i> and <i>aleph</i>] are used interchangeably, such as: <i>omdoth</i> (appraised) written with an <i>a’yin</i>, and <i>omdoth</i> written with an <i>aleph</i>;<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Nazir, end of Chapter IX. Both usages are found there. — See my Hebrew commentary, p. 444, Note 65.</i> <i>beki’in</i> (experts) written with an <i>aleph</i>, and <i>beki’in</i> written with an <i>a’yin;</i><sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary p. 444, Note 66.</i> <i>adin</i> (yet) written with an <i>a’yin</i> and <i>adin</i> written with an <i>aleph</i>;<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Note 67.</i> <i>orchei</i> (advocates) who advise their clients on how to plead before the judges,<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Aboth 1:8.</i> written with an <i>a’yin</i> and <i>archi</i> (a court)<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 76a.</i> written with an <i>aleph; aris</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary p. 444, Note 69.</i> (a share cropper) written with an <i>a’yin</i> and <i>aris</i> written with an <i>aleph</i>. And we are taught [in the Mishnah]:<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 76b.</i> “Milk enough for <i>gmiah</i> [“a gulp” — if enough milk for one gulp was taken from one domain to another on the Sabbath, whoever took it is culpable]. And in the Gemara<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 77a.</i> they asked: “Is the word <i>gmiah</i> written with an <i>a’yin</i> or an <i>aleph</i>, and the Rabbis resolved it by quoting the verse, <i>‘hagmi’ini’</i> (<i>give me to drink</i>), <i>I pray thee, a little water</i><sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Genesis 24:17.</i> [the word <i>hagmi’ini</i> written with an <i>aleph</i>] and yet they use the same term <i>m’gama</i> (taking a drought) written with an <i>a’yin</i>, such as: “[If his teeth pain him he should not] quaff vinegar through his teeth and spit it out but <i>m’gameia</i> (he may take a quaff) and swallow it” [the word <i>m’gameia</i> written with an <i>a’yin</i>]. And in the Mishnah of Tractate Keilim in the Tosephta<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">See Vol. III, p. 179, Note 124.</i> thereof we are taught<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Tosephta Keilim Baba Bathra 3:5.</i> concerning a <i>mardeia</i> (the handle of the plough) written with an <i>aleph</i><sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">In our version of the Tosephta, though it is written with an <i>a’yin</i>.</i> in place of <i>mardeia</i> written with an <i>a’yin</i>. Thus the Rabbis were not at all concerned about interchanging these two letters [the <i>aleph</i> and the <i>a’yin</i>], and so also in many places.<br>Now, Rashi wrote: “<i>Thou shalt not ‘thith’ameir’ with her</i> — you shall not use her as a slave. In the Persian language, work and service are termed <i>amirah</i>. I have learned this from the work of Rabbi Moshe the Preacher.”<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">See Vol. IV, p. 62, Note 146.</i> This is true, for I have seen in the Yerushalmi in [Tractate Shabbath] Chapter “Rabbi Akiba said”<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Shabbath IX, 1.</i> and in [Tractate Abodah Zarah] Chapter “All Images”<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Abodah Zarah III, 6. It is not found there in our text of the Yerushalmi.</i> the following text: “There [in Babylon] they call a good worker <i>amira</i>.” It is also commonly used in the Aramaic language, as is written in the Scroll of Susanna:<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">One of the books of the Apocrypha. See in Ramban’s Introduction to the Commentary on the Torah (Vol. I, p. 12) where he refers to <i>The Great Wisdom of Solomon</i>, another of the books of the Apocrypha. In our version of the Apocrypha the text referred to here by Ramban is found, with changes, in Judith 1:8.</i> “And the king of Assyria sent to all <i>amira</i> (servants) of Nineveh and to all <i>d’amrin</i> (who serve) on the sea coast, and to the servant of Carmel and Gilead [to come with him to the war], but all the servants of the land disregarded the commandment of Nebuchadnezzar and they were not afraid of him.” So also in many places of that book the inhabitants of a land are called “<i>amurei</i> of the land,” meaning those who are servants to the land and make use thereof. Or it may mean that the king of Assyria commanded the soldiers, these being called “the servants of the land,” for they are subject to the king to go with him in his wars, and they are his soldiers and his horsemen, similar to the expressions: <i>they ‘served’ Chedorlaomer;</i><sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Genesis 14:4.</i> <i>and many nations shall ‘serve’ him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 27:7.</i> BECAUSE THOU HAST HUMBLED HER. The Rabbis interpreted it in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 214.</i> “Even after a single act.” This coincides with what we have mentioned that the Rabbis are of the opinion that he is permitted to engage in the first cohabitation with her as soon as he brings her to his home. From that moment on he is admonished against using her [as a slave] and against selling her. LO YUCHAL’ [literally: “he could not” but rendered: HE MAY NOT] DECLARE THE SON OF THE BELOVED FIRSTBORN. This is an admonition<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Since Rambam did not enumerate it in his Sefer Hamitzvoth as a separate negative commandment, because he included it as part of the specific laws relating to the commandment of inheritance, Ramban points out that, in his opinion, it is to be considered as a separate prohibition. See “The Commandments,” Vol. II, p. 336, Commandment 12. In the following two cases Rambam also admits that they are to be counted as separate commandments.</i> against doing so. Likewise are all such verses as: <i>‘Lo thuchal’</i> (<i>thou mayest not</i>) <i>eat within thy gates</i> etc.;<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:17. Literally: “thou couldst not.” So also in the following verse.</i> <i>‘lo thuchal’</i> (<i>thou mayest not</i>) <i>put a foreigner over thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 17:15.</i> And in all these cases, Onkelos translates “you have no right” [which proves that the verse before us, too, constitutes an admonition], and the purport of these expressions is, “you could not allow yourself the possibility of doing so,” emphasizing the importance of the admonitions. Similarly, <i>But he shall acknowledge the firstborn, the son of the hated, by giving him a double portion</i><sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> constitutes a positive commandment that he bequeath a double portion to the firstborn. Thus he who equalizes the firstborn with his brothers [i.e., he assigns him a share equal to theirs] violates both a negative commandment and a positive commandment, even though his words are not legally valid. He surely violates both [commandments] if, knowing he [the son of the hated one] is the firstborn, and did not wish to make it known that he is the firstborn and claimed that he is an ordinary son and caused him to inherit like any one of his sons. Now, these are newly-declared commandments. And from that which Scripture states [<i>he may not declare the son of the beloved firstborn</i>] <i>in the face of the firstborn, the son of the hated</i> it would appear to me that this commandment and this law are binding only during the lifetime of the firstborn. But, if the firstborn died during the life of his father, even though he [the deceased son] inherits his share as the firstborn in the grave and bequeathes it by law to his children, yet if the father wished [to deviate] and said, “My sons shall inherit such-and-such of my belongings, and the children of my [late] son, the firstborn, shall take such-and-such of my belongings,” his instructions are valid just as they would be valid in a case where there is no firstborn son. Similarly, the father would not be violating this negative commandment if he did not acknowledge the firstborn son only after his death, for I have never found the expression <i>‘al pnei’</i> (<i>in the face of</i>) except with reference to the living, such as: <i>‘al pnei’</i> (<i>in the presence of</i>) <i>Aaron their father;</i><sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Numbers 3:4.</i> <i>‘al pnei’</i> (<i>in the presence of</i>) <i>his father Terah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Genesis 11:28.</i> and similarly all such expressions. [Therefore, in this case, since it states that the father may not do it <i>‘al pnei’ the firstborn of the hated</i>, it follows that the prohibition is binding only during the lifetime of the firstborn and that the father had acknowledged him as such.]. A STUBBORN AND REBELLIOUS SON. In the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 68b.</i> he is not a minor, for a minor is not subject to any punishments ordained by the Torah or to [the observance of] any commandments. Rather, this verse applies to a boy who has grown two hairs [signifying puberty, and, therefore making the child subject to all the laws prescribed by the Torah]. Now, he is liable to two punishments: the first, because he dishonors his father and his mother<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Further, 27:16.</i> and rebels against them, and the second, because <i>he is a glutton, and a drunkard</i>,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> transgressing that which we have been commanded, <i>Ye shall be holy</i>,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:2.</i> and it is further stated, <i>and Him shall ye serve, and unto Him shall ye cleave</i><sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:5.</i> — as I have explained,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:12.</i> we are commanded to know G-d in all our ways, and <i>a glutton, and a drunkard</i><sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> does not know the way of G-d. In general, then, as of now he [this stubborn and rebellious son] has not committed a sin punishable by death, but is judged because of [what he is destined to become in] the end, just as our Rabbis have mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 72a.</i> This is the sense of the expression, <i>and all Israel shall hear, and fear</i>,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> for he was not executed due to the greatness of his sin, but in order to discipline the public, and so that he not become a menace to others. It is the manner of Scripture so to warn that when the death-penalty is imposed as a deterrent, the execution should serve as a benefit to others. Thus it mentioned the same in the case of the rebellious elder [who defies the decision of the Great Sanhedrin — <i>And all the people shall hear, and fear</i>]<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:13.</i> because, in his decision [contradicting that of the court] there is no sin deserving of death, but [the death sentence being imposed only to] deter dissension from the Torah, as I have explained there.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11.</i> Similar is the case of plotting witnesses<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:20: <i>And those that remain shall hear, and fear</i>.</i> who are executed [for scheming to condemn someone to death] although they have not caused his execution.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">See Ramban <i>ibid.</i>, Verse 19.</i> Scripture also mentions it in the case of the beguiler<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:12: <i>And all Israel shall hear, and fear</i>.</i> because he is executed merely for his evil speech even though the beguiled has not worshipped the idols, nor hearkened to him; his [the beguiler’s] death is rather to chasten the survivors. This, too, is a newly-declared commandment — or it may be explanatory of the commandments, <i>Honor thy father and thy mother</i>,<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:12.</i> and <i>Ye shall fear every man his mother and his father</i>.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:3.</i> AND THOU SHALT HANG HIM. “Our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 45b.</i> All that have been stoned must be hanged. It is this which is stated, <i>for he that is hanged is a reproach unto G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> and is a degradation of the King, for man is made in the image of the King, and the Israelites are His children. There is a parable of two brothers who resembled each other etc.”<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">“One became king and the other was arrested for robbery and hanged. Whoever saw him hanging said that the king was hanged.” (Rashi, quoting the words of the Rabbis in Sanhedrin 46b).</i> This is Rashi’s language. “All that have been stoned must be hanged” are the words of an individual Sage [i.e., Rabbi Eliezer],<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 45b.</i> but the law is according to the words of the Sages that no offender [executed by] stoning is hanged save the blasphemer and the idolator. This is the sense of the phrase, <i>for he that is hanged is a reproach unto G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> — because people will say, “Why was this person hanged? Because he blasphemed G-d or worshipped a particular idol by means of this particular service, and he saw therein this sign or wonder.” The discussion of the idol and the service thereof are considered a <i>k’lalah</i> [“a reproach” to G-d]. Or it is an expression of “degradation” as the Rabbi [Rashi] mentioned, from the expressions <i>and he cursed me with a grievous ‘k’lalah</i> (<i>curse</i>);<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">I Kings 2:8.</i> <i>that his sons did bring ‘a curse’ upon themselves</i><sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 3:13.</i> [both verses being expressions of] contempt. And the parable concerning the twin brothers contains a secret; it does not refer, as the Rabbi thought, to the Israelites who are called the children of G-d.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">See above, 14:1. Aboth 3:15.</i><br>In line with the simple meaning of Scripture the verse is stating: “If a man has committed a great sin for which he is deserving of death and of hanging on a tree because of the grievous nature of his sin, nevertheless <i>his body shall not remain all night upon the tree</i>,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> for the most accursed and blasted of all people is the hanged. Among all forms of death, there is none as ugly and despicable like it [this degradation of the human body], and it is not fitting that we defile the Land and that G-d’s curse be within the Holy Land, <i>for there the Eternal commanded the blessing, even life forever</i>.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Psalms 133:3.</i> Therefore <i>Joshua commanded and they took them down off the trees</i>.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Joshua 10:27.</i><br>In my opinion the affair of Saul’s children who were left hanging<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 21:1-10. Related there is the event of a three-year famine in the days of King David. When he asked G-d the reason for it, he was told that it was in punishment of Saul’s mistreatment of the Gibeonites. (See Note 116 for the nature of Saul’s sin.) When David asked the Gibeonites how they could be appeased, they requested that they be given seven men of Saul’s family whom they would hang. As much as the king tried to mollify them, they insisted upon satisfying their lust for vengeance upon members of Saul’s family. When David acceded to their wishes, they left the victims hanging for a long period of time until the rains came. — The question here arises as to why David allowed the victims to be left hanging when the Torah states, <i>his body shall not remain all night upon the tree</i>? The answer follows in the text. — It should also be pointed out that because of their display of cruelty the Gibeonites were forever banned from marrying into Israel (Yebamoth 79a).</i> was because they were not hanged by a court of Israel, nor by any Israelite. Rather, David who turned them [the seven members of Saul’s family] over to the Gibeonites to do as they pleased with them, and it was they who hanged them [Saul’s relatives] and did not wish to bury them in order to demonstrate their vengeance against Saul’s family, <i>and those that remain shall hear, and fear</i>.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:20: <i>And those that remain shall hear, and fear</i>.</i> But when <i>water was poured upon them from heaven</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 21:10.</i> then David knew that their sin had been forgiven, and that <i>G-d was entreated for the Land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14.</i> <i>that the Eternal had remembered</i> the Land<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">See Ruth 1:6.</i> with rain and the famine would end. Then he commanded and they [the Israelites] buried them with their fathers<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">See II Samuel 21:13-14.</i> in honor of their royal status. David bore no guilt at all [in the entire affair], for we were commanded only that we not defile the Land by allowing someone whom we hanged [to remain on a gallows overnight]. Now, G-d did not want to forgive their sin [i.e., the sin of Saul’s conduct towards the Gibeonites] immediately in order to let it be known that G-d loves proselytes, as our Rabbis have said.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Joshua had made the Gibeonites <i>hewers of wood and drawers of water for the congregation, and for the altar of the Eternal</i> (Joshua 9:26). When Saul smote Nob, the city of the priests (I Samuel 22:19) the Gibeonites were thus deprived of their source of livelihood. It was this grudge that they held against Saul and his family. When they finally satisfied their vengeful feelings against the members of Saul’s family, all the heathens proclaimed “There is no nation as worthy of our allegiance as Israel! See how the G-d of Israel atoned for a wrong inflicted upon wretched proselytes through the sons of kings!” At that time, one hundred and fifty thousand heathens were converted to Judaism, because it was shown that G-d loves proselytes (Yebamoth 79a).</i><br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said by way of the plain meaning of Scripture [that the phrase <i>ki kilelath Elokim talui</i><sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> means] “that it is G-d Who invokes the evil, and the curse will descend upon the place near the hanged person, for there is a secret [in the fact that the contaminated air surrounding the corpse] affects the soul [of the living]. Therefore <i>thou defile not thy Land</i>. ”<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> Thus whoever allows the body [of a criminal] to hang overnight transgresses both a negative commandment [<i>his body shall not remain all night upon the tree</i>]<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> and a positive commandment<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">These are so listed among the <i>Taryag</i> (613) Commandments. See “The Commandments,” Vol. I, pp. 243-244, and Vol. II, p. 65.</i> [<i>but thou shalt surely bury him the same day</i>].<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> Our Rabbis have likewise interpreted<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 46a-b.</i> that the same law applies to all other dead, that whoever suffers his dead to remain overnight, except in order to render it honor,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Such as the need for more time to secure a coffin, burial clothes, mourners, etc. (<i>ibid.</i>). If the burial is delayed for any of these reasons, no transgression is committed.</i> [violates the above commandments]. Just as [leaving the criminal hanging overnight upon] “the tree” is a form of disgrace, so all forms of disrespect [shown to the dead are also forbidden]. Now, according to the opinion of the Rabbis [that this law applies equally to every deceased, we must say] that the phrase <i>ki kilelath Elokim talui</i><sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 23.</i> states that “although this criminal is deserving of disgrace” because of his great sin, nevertheless you shall not do so. And the parable of the two brothers [mentioned above] applies to everyone who suffers his dead to remain overnight. So also the curse [emanating from a corpse] to which Rabbi Abraham ibn Ezra referred, applies to every house where there is a dead person, and therefore he defiles <i>everyone that cometh into the tent, and every thing that is in the tent</i>.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Numbers 19:14.</i> AND THOU DEFILE NOT THY LAND. In the opinion of our Rabbis this is not merely a reason, meaning [that a corpse may not be left hanging] “in order that you defile not your Land,” for, if so, it would be permissible [to leave the dead overnight] outside the Land. Instead, this is a second negative commandment. Now, whoever leaves overnight the corpse of a criminal hanging, or of any dead body in the Land transgresses two negative commandments [<i>his body shall not remain all night upon the tree</i>, and <i>thou defile not the Land</i>] and a positive commandment [<i>but thou shalt surely bury him the same day</i>]. Outside the Land [whenever someone allows any corpse to remain overnight] he violates the positive commandment [mentioned] and the negative commandment [<i>his body shall not remain all night</i>] which is derived from the law of the hanging corpse, as I have explained. It is by reason of this negative commandment that Joshua buried the Canaanite kings<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Joshua 10:27.</i> during the day of their execution, although, in their hanging, there would not have been the curse which our Rabbis mentioned with regards to the blasphemer and idol-worshipper. Rather, it was on account of the uncleanness of the Land [which their hanging would have caused] or because he was apprehensive of the desecration of G-d on the basis of the parable of the two brothers, as I have mentioned. THOU SHALT NOT SEE THY BROTHER’S OX OR HIS SHEEP RUNNING AWAY. This is a commandment explanatory of what He stated in the Torah, <i>If thou meet thine enemy’s ox or his ass going astray, thou shalt surely bring it back to him again</i>.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:4.</i> Here he added [that the commandment to return lost property refers also to an animal that was] <i>running away</i>, for <i>going astray</i><sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:4.</i> implies that it merely strayed from its path and he can turn it [back] into the path without great effort; and now he mentioned <i>running away</i>, meaning that it escaped from him and is distant from the owner. He mentioned the term <i>sheep</i> for that is liable to be lost,<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:176: <i>I have gone astray like a lost sheep</i>.</i> and therefore he explained here, <i>And if thy brother be not nigh unto thee, and thou know him not, then thou shalt bring it home to thy house</i>.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> He stated, <i>And so shalt thou do with his ass</i>,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Verse 3. Ramban attempts to show why each particular loss is specified by Scripture. He explains that in each case we may have reason to think that its return is not required either because it would be too inconvenient for the finder or not important enough for the loser.</i> which is an unclean animal; <i>and so shalt thou do with his garment</i>,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Verse 3. Ramban attempts to show why each particular loss is specified by Scripture. He explains that in each case we may have reason to think that its return is not required either because it would be too inconvenient for the finder or not important enough for the loser.</i> even though a garment is not as dear to its owner as are living creatures, and [total] loss is not as common in a garment as it is in animals which may die. <i>And so shalt thou do with every lost thing of thy brother’s which he hath lost</i>,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Verse 3. Ramban attempts to show why each particular loss is specified by Scripture. He explains that in each case we may have reason to think that its return is not required either because it would be too inconvenient for the finder or not important enough for the loser.</i> meaning any of his household vessels even though they are not as dear to him as his garment with which he covers himself. And according to the interpretation of our Rabbis he added here many things, such as <i>and thou hide thyself from them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> which the Rabbis interpreted to mean:<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Baba Metzia 30a.</i> “Sometimes you are permitted to hide yourself from them [and ignore the lost article such as where the finder is an elder and it would be degrading for him to attend thereto, as for example to drive an ass back to its owner]. <i>‘Hasheiv’</i> (<i>returning</i>),<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">In Verse 1 before us.</i> you are to do it even a hundred times; <i>‘teshiveim’</i> (<i>thou art to return them</i>),<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">In Verse 1 before us.</i> even to his garden or deserted house” [i.e., the finder is not obligated to notify the owner that the article has been returned. The requirement that] return be made by [identification of the lost item and description of] its distinctive marks, and other matters are also derived from this section. AND IF THY BROTHER BE NOT NIGH UNTO THEE — meaning that he does not reside near you, for it is not your duty to go to another land with the lost article in order to restore it to him, or that you do not know him at all. In the Sifre we find:<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 223.</i> “I know only that one is obligated to restore lost property if the loser lives nearby. Whence do I know that he must also do so if he lives far away? From what Scripture states, <i>and thou know him not</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">In Verse 2 before us. This indicates that if you do know the rightful owner, you are bound to restore it to him even though he lives far away.</i> And if so, the phrase <i>and if thy brother be not nigh unto thee</i> means that he is “not near you” in your city that you may inquire about him and identify him [as the rightful claimant], then <i>it shall be with thee until thy brother seek after it</i>. In the commandment on assisting someone to lift up his burden, he added a warning thereon constituting a negative commandment [<i>Thou shalt not see thy brother’s ass or his ox fallen down by the way</i> etc.],<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> for in the Torah He stated <i>Thou shalt surely release it with him</i><sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:5.</i> [i.e., by helping to unload the burden] which is a positive commandment [and thus we learn that in failing to render assistance one violates both a positive and a negative commandment].<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">See “The Commandments,” Vol. II, pp. 254-255.</i> He also adds [here the expression] <i>fallen down by the way</i>,<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> for there He stated, <i>lying under its burden</i>,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:5.</i> and He mentioned there only <i>the ass</i><sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:5.</i> because it commonly carries a great burden and, therefore, is liable to crouch under it. Also, here it says <i>thy brother’s</i><sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> and there it states <i>thy enemy’s</i>,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:4.</i> and <i>of him that hateth thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:5.</i> meaning [here] to say, “Do thus to him [in assisting him], and remember the brotherhood between you and forget the hatred.” IF A BIRD’S NEST CHANCE TO BE BEFORE THEE. This also is an explanatory commandment, of the prohibition <i>ye shall not kill it</i> [the dam] <i>and its young both in one day</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 22:28.</i> because the reason for both [commandments] is that we should not have a cruel heart and be discompassionate, or it may be that Scripture does not permit us to destroy a species altogether, although it permits slaughter [for food] within that group. Now, he who kills the dam and the young in one day or takes them when they are free to fly [it is regarded] as though he cut off that species.<br>Now, he [Rabbi Moshe ben Maimon] wrote in the Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Guide of the Perplexed III, 48.</i> that the reason for the commandment to release the mother bird when taking its nest and the prohibition against killing the dam with its young on one day is in order to admonish us against killing the young within the mother’s sight, for animals feel great distress under such circumstances. There is no difference between the distress of man and the distress of animals for their young, since the love of the mother and her tenderness to the children of her womb are not the result of reasoning or [the faculty of intelligent] speech, but are produced by the faculty of mental images<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\"><i>“Machshavah.”</i> So in Al Charizi’s translation which was used by Ramban. In Ibn Tibbon’s translation the term is <i>ham’dameh</i> — “imagination.”</i> which exists among animals even as it is present in man. But if so<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">This is Ramban’s reason for disagreeing with Rambam’s explanation.</i> the main prohibition in killing the dam and its young applies only when killing [first] the young and [then] the dam [but not vice versa, whereas the Torah forbids it to be done either way]! But it is all an extraordinary precaution,<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">For — in defense of Rambam’s explanation — we would be forced to add that the primary prohibition is against killing first the young and then the dam; the prohibition against first killing the dam and then the young is but a precautionary measure lest one may accidentally reverse the order. While we might contend this in defense of Rambam’s theory, Ramban concludes, “and it is more correct etc.” This explanation would seem to be more logical because it does not differentiate between the order of taking or slaughtering the dam and its young. Hence Ramban’s language. The full significance of this theory of Ramban will be made clearer further on in the text.</i> and it is more correct [to explain them as prohibitions] to prevent <i>us</i> from acting cruelly.<br>And the Rabbi [Moshe ben Maimon] said further:<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Guide of the Perplexed III, 48.</i> “Do not contradict me by quoting the saying of the Sages,<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 33b. See Note 168 further on.</i> ‘He who says in his prayer: Even to a bird’s nest do Thy mercies extend [etc., they silence him,’ which would seem to imply that there is no reason other than the Will of G-d for the commandment to release a dam when taking its nest], for that is one of two opinions, namely, the opinion of the Sage who holds that the commandments [of the Torah] have no other reason but the Will of the Creator. We follow the second opinion that there is a reason for all commandments.” And the Rabbi [Moshe ben Maimon] raised a difficulty from a text in Bereshith Rabbah [which contradicts his theory that there is a reason for every commandment]. The text reads:<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 44:1. Rambam’s discussion of the text is found in “Guide of the Perplexed,” III, 26.</i> “And what difference does it make to the Holy One, blessed be He, whether an animal is slaughtered from the front of the neck or the back? Surely you must say the commandments have been given only for the purpose of refining [disciplining] men through them, as it is said, <i>Every word of G-d is refined</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 30:5. This text of Bereshith Rabbah implies that some commandments have no other reason than the fact that they were so willed by G-d, which contradicts Rambam’s main thesis that there are reasons for <i>all</i> commandments. Rambam proceeds (“Guide of the Perplexed,” III, 26) to explain this text, in harmony with his theory. In the lengthy discussion to follow, Ramban will strongly agree with Rambam’s main theory that there is a reason for every commandment. As for the difficulty posed by the text of Bereshith Rabbah, he will offer his own solution.</i><br>Now, this theory, categorically stated by the Rabbi [Moshe ben Maimon] concerning the commandments that there is a reason for them, is indeed very clear. There is a reason, benefit, and improvement for man in each of them, aside from the reward by Him Who commanded it, blessed be He! Our Sages have already stated:<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 21b.</i> “Why were the reasons for the commandments not revealed? etc.”<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">See “The Commandments,” Vol. II, pp. 330-331.</i> And they further interpreted:<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 119a.</i> “<i>And for stately clothing</i><sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 23:18. The Hebrew reads: <i>v’limchaseh athik</i>, which the Rabbis interpret to mean: “and to the things concealed by the Ancient of days (G-d)” — there will be a special reward for him that reveals these secrets that lie hidden in the commandments of the Torah.</i> — this refers to one who uncovers matters that were concealed by <i>the Ancient of days</i>.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Daniel 7:13.</i> And what are these matters? They are the reasons for [the commandments of] the Torah.” The Rabbis have further expressed themselves on the subject of the Red Heifer<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Bamidbar Rabbah 19:3-4.</i> concerning which Solomon said, “I achieved [a knowledge of the reasons for] everything, but the section of the Red Heifer I examined, inquired into, and searched; <i>All this have I tried by wisdom; I said, ‘I will get wisdom,’ but it was far from me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 7:23.</i> And Rabbi Yosei the son of Rabbi Chanina said: The Holy One, blessed be He, said to Moses, ‘To you I reveal the reason of the Red Heifer, but for others it is a statute [a commandment for which we know no reason].’ For it is written, <i>And it shall come to pass in that day, that there shall not be light, but heavy clouds ‘v’kipaon’</i> (<i>and thick</i>).<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 14:6.</i> The word is spelled <i>yekipaon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">In other words, by tradition we are to read the word <i>v’kipaon</i>, although in the Masoretic text it is written <i>yekipaon</i>, in the future tense, as explained in the text.</i> intimating that matters concealed from you in this world are destined ‘to be revealed’ in the World to Come, like a blind man who suddenly sees, as it is written, <i>And I will bring the blind by a way that they knew not</i>,<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 42:16.</i> and it is further written, <i>These things have I done and I did not leave them undone</i>,<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 42:16.</i> for I have done them already to Rabbi Akiba” [meaning that the explanations were revealed to Rabbi Akiba].<br>Thus the Rabbis explained that our lack of knowledge of the reasons of [the commandments of] the Torah is but a barrier in our minds, and that the reason for the most difficult of the commandments [i.e., the Red Heifer] has already been revealed to the Sages of Israel [such as Rabbi Akiba, as mentioned in the above Midrash]. There are many such texts among the words of the Rabbis, and Torah and Scripture, which teach to that effect; and the Rabbi [Moshe ben Maimon] mentioned some of them. But those Agadic [homiletic] statements, presenting difficulty to the Rabbi, are in my opinion, intended to express another thought as follows:<br>The benefit from the commandments is not derived by the Holy One Himself, exalted be He. Rather, the advantage is to man himself, to withhold from him physical harm or some evil belief, or unseemly trait of character, or to recall the miracles and wonders of the Creator, blessed be He, in order to know the Eternal. It is this [which the Rabbis intended in saying]<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 44:1. Rambam’s discussion of the text is found in “Guide of the Perplexed,” III, 26.</i> that the commandments were given “for the purpose of refining men,” that they may become like “refined silver,” for he who refines silver does not act without purpose, but to remove therefrom any impurity. So, also, the commandments eliminate from our hearts all evil belief, and [are given] in order to inform us of the truth and to recall it always. Now this very same Agadah [homily] is mentioned in the Yelamdeinu<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 131, Note 196, for explanation of the term.</i> in the section of <i>These are the living things:</i><sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 11:2. — The text quoted is found in Tanchuma (Buber), <i>Shemini</i> 12.</i> <i>”</i>And what difference does it make to the Holy One, blessed be He, whether one eats of an animal which is ritually slaughtered or if he just stabs it? Do you benefit Him or harm Him at all? Or what does it matter to Him if one eats clean animals or unclean? <i>If thou art wise, thou art wise for thyself</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 9:12.</i> Surely the commandments have been given only to refine men, as it is said, <i>The words of the Eternal are pure words</i>,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Psalms 12:7. <i>As silver refined in a crucible on the earth, purified seven times</i>.</i> and it is further said, <i>Every word of G-d is refined</i>.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 30:5. This text of Bereshith Rabbah implies that some commandments have no other reason than the fact that they were so willed by G-d, which contradicts Rambam’s main thesis that there are reasons for <i>all</i> commandments. Rambam proceeds (“Guide of the Perplexed,” III, 26) to explain this text, in harmony with his theory. In the lengthy discussion to follow, Ramban will strongly agree with Rambam’s main theory that there is a reason for every commandment. As for the difficulty posed by the text of Bereshith Rabbah, he will offer his own solution.</i> Why? So that [the word of G-d] should protect you.” Thus it is clearly stated here that the Rabbis [in this Midrash], meant to say merely that the benefit [accruing from observance of the commandments] is not for His sake exalted be He, [nor] that He is in need of the light of the candelabrum as one might think, or that He needs the food of the offerings and the odor of the incense as might appear from their simple meanings. Even regarding <i>the memorial He hath made for His wonderful works</i>,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Psalms 111:4.</i> that He commanded us to perform in memory of the Exodus and Creation, the benefit is not for Him, but so, that we should know the truth and be meritorious enough to be worthy that He protects us, for our utterances and remembrances of His wonders <i>are accounted by Him as things of nought, and vanity</i>.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:17.</i> And the Midrash brought proof from [the law specifying] slaughter by cutting the neck in front or in the back, meaning to state that all the benefits are to us and not to the Holy One, blessed be He, because it is impossible to say concerning slaughter that there is more benefit and glory to the Creator, blessed be He, by cutting the neck in front than by cutting it in the back or by stabbing the animal. Rather, all these advantages are to us — to lead us in paths of compassion even during [the process of] slaughtering. And then the Rabbis brought another proof: “Or what does it matter to Him if one eats clean things,” — that is, foods permissible to the eater — “or eats unclean things,” that is, forbidden food concerning which the Torah declared <i>they are unclean unto you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 11:28.</i> However, He implied that [these laws were given to us] so that we might develop a fine soul and be wise men perceptive to the truth. By quoting the verse, <i>If thou art wise, thou art wise for thyself</i><sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 9:12.</i> the Rabbis [in the above Midrash] mentioned the principle that the commandments pertaining to rites such as slaughter by [cutting of] the neck are to teach us traits of good character. The Divinely ordained commandments which define the species [of animals and birds which are permissible to us] are to refine our souls, just as the Torah has said, <i>and ye shall not make your souls detestable by beast, or by fowl, or by any thing wherewith the ground teemeth, which I have set apart for you to hold unclean</i>.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:25.</i> If so, all the commandments are solely to our advantage. This is as Elihu said, <i>If thou hast sinned, what doest thou against Him? And if thy transgression be multiplied, what doest thou unto Him?</i><sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Job 35:6.</i> And again he states, <i>If thou be righteous, what givest thou Him? Or what receiveth He of thy hands?</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 7.</i> This is a consensus in all the words of our Rabbis. Thus they asked in Yerushalmi Nedarim<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Nedarim IX, 1.</i> whether they may open the way [to release one from a vow or oath] by reason of the honor due to G-d<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Before releasing a person from a vow or oath, the Sage must ascertain that, had the supplicant known of a particular fact, he would not have made the vow or oath. The question arose whether the Sage may say to him, “If you had known that he who vows is evil in the eyes of G-d, would you still have vowed?” See also, Ramban in Numbers 30:2 (Vol. IV, pp. 345-346).</i> in matters between man and G-d. On this question the Rabbis answered [there]: “What is an example of [a vow being released because of] the honor due to G-d? [If you say that it is a case where he swore] ‘I shall not make a Booth, I shall not take the palm-branch, I shall not put on phylacteries’ — but do you call this ‘by reason of the honor due to G-d?’ It is for oneself that [the observance of the commandments] helps, just as it is said, <i>If thou be righteous, what givest thou Him? Or what receiveth He of thy hands</i>?<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 7.</i> <i>If thou hast sinned, what doest thou against Him? And if thy transgression be multiplied, what doest thou unto Him?</i>”<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Job 35:6.</i> Thus the Rabbis have explained that even the palm-branch, the Booth, and the phylacteries concerning which He commanded that they <i>shall be for a sign upon thy hand, and for frontlets between thine eyes; for by strength of hand the Eternal brought us forth out of Egypt</i><sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Exodus 13:16.</i> — are not ordained to honor G-d, blessed be He, but to have compassion on our souls. And the Sages have already arranged it for us in the [Closing] Prayer on the Day of Atonement, stating: “Thou hast distinguished man from the beginning, and hast recognized him [to be privileged] to stand before Thee, for who shall say unto Thee, ‘What doest Thou?’ and if he be righteous what can he give Thee?” Similarly, it states in the Torah, <i>which I command thee this day for thy good</i>,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:13.</i> as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 12.</i> So also, <i>And the Eternal commanded us to do all these statutes, to fear the Eternal our G-d, for our good always</i>.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:24.</i> And the intent in all these expressions is “for our good,” and not for His, blessed and exalted be He! Rather, everything we have been commanded is so that His creatures be refined and purified, free from the dross of evil thoughts and blameworthy traits of character.<br>So, too, what the Rabbis have stated,<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">The Rabbis of the Gemara made the following remark with reference to the Mishnah quoted above (see text at Note 139): “He who says in his prayer: ‘Even to a bird’s nest do Thy mercies extend’ etc., they silence him.” The reason for this law as stated in the Mishnah is now explained by the Rabbis of the Gemara: “Because he [the supplicant] treats etc.” (see text). — Berachoth 33b.</i> “Because he treats the ordinances of G-d like expressions of mercy, whereas they are decrees”<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">“To inform them that they are His servants, and that they keep His commandments, decrees and statutes, even such matters concerning which Satan and the nations of the world taunt Israel saying, ‘What need is there for this commandment?’” (Rashi <i>ibid</i>). Now, this text of the Mishnah and Gemara was explained above by Rambam as exemplifying the opinion that there is no reason for fulfillment of the commandments of the Torah other than the Will of the Creator, while we follow the second opinion that there is a reason for every commandment. Ramban will now proceed to explain this text, in accordance with the accepted opinion that there <i>is</i> a reason for every commandment, thus making this text to be the consensus of all Sages.</i> means to say — that it was not a matter of G-d’s mercy extending to the bird’s nest or the dam and its young, since His mercies did not extend so far into animal life as to prevent us from accomplishing our needs with them, for, if so, He would have forbidden slaughter altogether. But the reason for the prohibition [against taking the dam with its nest, or against killing the dam with its young in one day] is to teach <i>us</i> the trait of compassion and that we should not be cruel, for cruelty proliferates in man’s soul as it is known that butchers, those who slaughter large oxen and asses are <i>men of blood;</i><sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Psalms 55:24.</i> <i>they that slaughter men</i>,<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Hosea 13:2.</i> are extremely cruel. It is on account of this [cruelty] that the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 82a. Amalek is the symbol of cruelty, as he attacked the enfeebled, faint and weary, (further 25:18).</i> “The most seemly among butchers is a partner of Amalek.” Thus these commandments with respect to cattle and fowl are not [a result of] compassion upon them, but they are decrees upon us to guide us and to teach us traits of good character. So, too, the Rabbis refer to all commandments of the Torah — positive and negative — as “decrees,” as they said<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, <i>Bachodesh</i> 6. See Vol. II, p. 286, where Ramban quotes the same text with some minor changes.</i> in the parable of “the king who entered a country, and his attendants said to him, ‘Promulgate decrees upon them.’ He, however, refused, saying, ‘When they will have accepted my sovereignty, I will promulgate decrees upon them.’ Similarly did the Holy One, blessed be He, [say to Israel], ‘You have accepted My sovereignty: <i>I am the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:2.</i> accept My decrees: <i>Thou shalt have no other gods</i> etc.’”<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i><br>However, in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir, 104-105. See Vol. I, p. 24, Note 42.</i> there is an interpretation with respect to releasing a mother bird when taking its nest, which states that there is a secret in this commandment. “Rabbi Rechimaie said, What is the meaning of that which is written, <i>Thou shalt in any wise let the dam go</i>,<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> and it did not say ‘the father?’ [This implies that the verse commands] only <i>Thou shalt in any wise let the dam go</i> with the honor of that ‘understanding’<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Here used in a Cabalistic sense. See my Hebrew commentary p. 451.</i> which is termed ‘the mother of the world,’ as it is written, <i>Yea ‘im’</i> (<i>if</i>) <i>thou call for understanding</i>.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 2:3. The Sefer Habahir obviously intimates that the word be read <i>eim</i> (mother), thus suggesting: “the mother [of the world] is called ‘understanding.’”</i> And what is the meaning of the phrase, <i>and the young, take thou to thee?</i><sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> Said Rabbi Rechimaie, It means those young that she raised. And what are they? They are the seven days of [the Festival of] Tabernacles, and the laws of the seven days of the week etc.” Thus this commandment alludes to a great matter, and therefore the reward for the observance thereof is abundant, [as it is said], <i>that it may be well with thee, and that thou mayest prolong thy days</i>.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> THEN THOU SHALT MAKE A PARAPET FOR THY ROOF. The commandment of the parapet is newly-declared, or it may be explanatory of the prohibition, <i>Neither shalt thou stand idly by the blood of thy neighbor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:16.</i> But the commandment concerning mixed seeds<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> is explanatory, for He has already stated, <i>Thou shalt not sow thy field with two kinds of seed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:19.</i> Now, this [prohibition] implied any place where they are sown; here he added that if a vineyard be sown with mixed seeds <i>that which has been sown ‘tikdash’</i> (<i>will be forfeited</i>) <i>together with the increase of the vineyard</i>,<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> meaning to say that any benefit is forbidden just like <i>hekdeish</i> [“holy things” belonging to the Sanctuary from which we are prohibited to derive any benefit]. The meaning of <i>‘pen tikdash’</i> (<i>‘lest’ thou forfeit</i>) is like <i>ki tikdash</i> (“for” you shall forfeit). So also, <i>And ye shall not go out from the door of the Tent of Meeting ‘pen tamuthu’</i> (<i>‘lest’ ye die</i>)<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:7.</i> [is like <i>ki tamuthu</i> — “for” you shall die]. Likewise, <i>Neither shall ye touch it ‘pen t’muthun’</i> (<i>‘lest’ ye die</i>)<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:3.</i> [is like <i>ki t’muthun</i> — “for” you shall die]. It is possible that the meaning of <i>pen tikdash</i> is similar to <i>‘pen’ their adversaries should misdeem, ‘pen’ they should say, Our hand is exalted</i><sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:27.</i> which is like “perhaps.” The verse thus states: Do not sow the vineyard with mixed seeds, for perhaps they will sprout and the whole vineyard will be forbidden to you, for they do not become forfeit [unless they sprout] as we have been taught,<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Shevi’ith 7:7.</i> “A grain crop [sown near a vine] is rendered forfeit after it has struck root, and grapes, after they have grown to the size of a white bean.” He states, <i>Thou shalt not plow with an ox and an ass together</i>.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> The same law applies to all diverse species of animals. It is an explanatory commandment of the prohibitions, <i>Thou shalt not let thy cattle gender with a diverse kind</i>,<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:19.</i> for it is the custom of tillers of their soil to bring their working animals into the same stall and gender them.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Leviticus 19:19 (first part) where the same thought is expressed, but there the ending reads: “and there they might come to gender with a diverse kind.” See also Vol. III, p. 296, Note 101.</i> And in the matter of <i>sha’atneiz</i> [a garment of mingled stuff] he explained here that it applies only to [a combination of] wool and linen. He mentioned <i>Thou shalt not wear</i><sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> in order to teach that <i>coming upon thee</i> [<i>Neither shall there ‘come upon thee’ a garment of two kinds of stuff</i>]<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:19.</i> is forbidden only if it is worn as a garment [indicated by the term “wear” used in the verse before us].<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Hence clothiers may display garments of diverse kinds in the usual fashion provided they do not intend to use them as protection from the sun or as protection from the rain (Yebamoth 4b).</i> IF ANY MAN ‘YIKACH’ (TAKE) A WIFE, AND COME UNTO HER. The meaning thereof is as follows: When a man will take a wife through the means sanctioned by the Torah which is betrothal with money — this being “the betrothed” he [Moses] mentions [further in Verse 23] — and after some time <i>he came unto her, and hate her</i> because she was not pleasant to him in conjugal relation, and so he arose early in the morning and came before the court claiming that he did not find her to be a virgin. Now this person intends to divorce her without <i>the dowry of virgins</i>,<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:16.</i> which is the <i>kethubah</i> (marriage contract) that he wrote her. And because she became betrothed to him under the presumption of virginity, he accuses her of having committed adultery after her betrothal to him. Therefore Scripture states, <i>But if this thing be true</i><sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 20.</i> as the husband said, <i>they shall stone her</i>.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> The truth cannot be known except by the testimony of two witnesses. And because, concerning the illicit relations of virgins, Scripture will clarify<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 23-24; 28-29.</i> that if she were betrothed she is stoned, and if she were not betrothed she is absolved from punishment, it was unnecessary to explain here “<i>But if this thing be true</i> that she was unchaste while betrothed, and [what is more] she so acted willingly [with anyone other than her lawful spouse] <i>they shall stone her</i>.” And instead it says by allusion <i>because she has done a base deed in Israel, to play the harlot in her father’s house</i>,<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> the <i>base deed</i> being that she did so voluntarily.  The expression <i>to play the harlot</i> signifies <i>when a wife being under husband, goeth aside</i>,<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Numbers 5:29.</i> for an unbetrothed maiden is not termed “a harlot” if she lies with one of the people, but the betrothed one is espoused to him [her future husband and therefore she is termed “a harlot” if she commits adultery with another man]. AND THEY SHALL SPREAD THE CLOTH. “This is a figurative expression meaning, the matter is as white [i.e., as clear] as a sheet.” This is Rashi’s language, which is the interpretation of Rabbi Yishmael found in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 237<i></i>.</i> and Mechilta.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, <i>Nezikin</i> 13.</i> But there is no need for it. For <i>this was the custom in former time in Israel:</i><sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Ruth 4:7.</i> they would bring the groom and bride into the bridal chamber and examine them, and the witnesses would guard them outside — these being termed <i>shoshbinin</i> (friends)<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Tosephta Kethuboth 1:4: “In Judea they used to appoint two <i>shoshbinin</i> (friends) as guards, one appointed by the groom’s family, and one by the bride’s.”</i> by the Sages. When they separated, the witnesses would enter and take the cloth on which he laid with her and see the proof of her virginity. This [procedure] is known in the Talmud and in books of Agadah [homily], and they would call this cloth <i>sudor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 10a: “Bring me the <i>sudor</i> (cloth).”</i> Therefore, Scripture states that her father and mother should spread the cloth which they took from the hands of the witnesses and say, <i>These are the tokens of my daughter’s virginity</i>. Now surely there is still a need to clarify matters with respect to many items about which Scripture spoke briefly.<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Thus, e.g., the husband who accuses his wife committing adultery must first bring witnesses to corroborate his accusation. These witnesses are subject to searching inquiries by the court, and, in the case of a certain specified type of refutation, they are liable to the same punishment as they had planned to have perpetrated against her. Such matters are not mentioned here in Scripture as it discusses the subject briefly.</i> But the intent of [the Sifre and Mechilta in] stating “This is a figurative expression,” is only in accordance with the opinion which holds that the law concerning a man who defames his wife applies even if he has had no sexual relations with her. [It is according to this opinion that the phrase <i>and they shall spread the cloth</i> cannot be literal, for if no cohabitation took place, there can be no evidence in the sheet. Hence, the phrase is figurative, meaning that they are to prove their complaint “as clear as a sheet.”] But the plain meaning of Scripture is in accordance with the Sage<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Eliezer ben Yaakov (Kethuboth 46a).</i> that this law applies only after he has had conjugal relations with her [and in that case the phrase <i>and they shall spread the cloth</i> is to be understood literally]. And thus the Rabbis said in the Gemara:<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Eliezer ben Yaakov (Kethuboth 46a).</i> “Rabbi Eleazar<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">In our Gemara (<i>ibid.</i>): “Eliezer.”</i> ben Yaakov says, The term <i>cloth</i> is literal, and the law is in accordance with his words.” And such indeed is the sense of the section [of the Torah]. For Scripture stated first, <i>Then the father of the maiden, and her mother, shall take and bring forth the tokens of the maiden’s virginity</i>.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> Thus the verse is speaking of both [the father and mother]. Afterwards it reverts to the father alone: <i>And the maiden’s father shall say</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> It then reverts and states, <i>and ‘they’ shall spread the cloth</i> — the two of them. Now, the reason [for these changes] is that [basically] the claim concerns only the father for [if the husband’s accusation is proven false,] the fine [of a hundred silver shekels, imposed upon the husband] belongs to the father.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> Scripture, however, made the mother a partner in this affair because women occupy themselves with the subject of the sheet, for it is they who are knowledgeable and expert in blood, and it is proper for the mother to take hold and bring it [the cloth] to court. But the claim, <i>I gave my daughter unto this man to wife</i><sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> is that of the father, for the mother is not the adversary of her daughter’s husband. Or it may be that after the father presents his arguments in court, he takes hold of the cloth which his wife had brought under the corners of her garment and they both spread it before the court. Thus the mother is not mentioned in the section and did not appear in court at all except for the matter of “the cloth,” which is to be understood in its literal sense, as I have explained. AND THEY SHALL FINE HIM A HUNDRED SHEKELS OF SILVER. The meaning thereof is that after the husband was administered stripes — a punishment deduced from the expression <i>and they shall chastise him</i><sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Verse 18. Kethuboth 46a.</i> — [he is to be fined a hundred shekels of silver]. For it was customary to write over a dowry of fifty shekels of silver to a virgin, but this person defamed her because he hated her and he wanted to send her away empty-handed. Therefore Scripture punished him with [a fine of] a hundred silver shekels, for the Torah punishes with a twofold measure, as in the case of the verse, <i>he shall pay double</i>.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:3.</i> Although a <i>kethubah</i> (marriage contract) is only a matter of Rabbinic ordinance<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 22:15 — Vol. II, p. 387.</i> for whoever made such a condition with her, or who married her without qualification, yet it was customary to write a dowry for virgins, just as it is said, <i>according to the dowry of virgins</i>,<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16.</i> and the majority did so. And if this woman had no <i>kethubah</i>, why should he have put forth <i>wanton charges against her</i><sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> because he came to her and he hated her — he should have written her a bill of divorce and be freed of her, as it is written, <i>if you hate</i> [her] <i>send</i> [her] <i>away</i>.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Malachi 2:16. So interpreted by Rabbi Yehudah (Gittin 90b).</i> [Instead he brought wanton charges against her, therefore he is fined double the normal amount of the dowry of virgins even if he had not given her a <i>kethubah</i>.] THEN THEY SHALL ‘GAM’ (ALSO) ‘SHNEIHEM’ (BOTH OF THEM) DIE. “This excludes unnatural gratification from which the woman derives no satisfaction. <i>Gam</i> (also) — this is intended to include in the death-penalty those who come after them” [as explained further on]. This is the language of Rabbeinu Shlomo [Rashi]. But I do not understand what this means. Is this the case of a virgin that we must exclude or include those who come after them [to commit adultery with her? The verse here speaks of a married woman, therefore] what difference is there between the first [adulterer] and the second and third? Moreover, the text should have read “those who come after ‘him’” [instead of “after ‘them’ “]! And in our versions of the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 241. However, the text there is as Rashi has it. See Horovitz’s edition of Sifre, and his note there.</i> “<i>Both of them</i> — this excludes unnatural gratification. Since the verse states <i>‘gam’ both of them</i> it includes those who come from their backs,” meaning unnatural sexual intercourse [sodomy]. Scripture included it here, but all cases of adultery are deduced from this one.<br>In line with the simple meaning of Scripture the phrase <i>‘gam shneihem’</i> (<i>also both of them</i>) means “[not only] the man who is the more responsible for the sin because he demands it, he seduces her, and commits the act — but <i>‘gam’</i> (also) the woman.” Scripture itself mentions this, explaining the phrase <i>also both of them — the man that lay with the woman, and the woman</i>. Such is the customary manner of Scripture to ascribe the sin to the man, as I have explained in connection with the verse, <i>he hath uncovered his brother’s nakedness; they shall be childless</i>.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 20:21. However in Ramban there it is not found. According to the <i>Techeileth Mordechai</i>, the text here should read: <i>he hath uncovered his sister’s nakedness</i> (<i>ibid.</i>, Verse 17), the thought here alluded to by Ramban is developed there.</i><br>And some scholars<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra on Exodus 35:5.</i> say that the phrase <i>the man that lay with the woman, and the woman</i> is but an additional explanation [of the pronoun — <i>both of them</i>], like <i>let him bring it, the Eternal’s offering;</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Exodus 35:5 (Vol. II, p. 598).</i> [<i>the kingdom which will not serve</i>] <i>him, Nebuchadnezzar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 27:8.</i> And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 241.</i> “<i>The man that lay with the woman</i> — even if she was a minor; <i>and the woman</i> — even if she had intercourse with a minor.” If so, the meaning of <i>also both of them</i> is “also either one of them, the man or the woman who has reached the age to be culpable of punishment.” The subject of the betrothed maiden<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Verses 23-27.</i> concerns a case of witnesses seeing from afar a man taking hold of a maiden and lying with her in the city, whereupon the witnesses shouted and warned them [of the sin thereof and its death-penalty]. In the opinion of our Rabbis, both of them are liable to stoning, for the woman also is under presumption of voluntary adultery since she did not cry out at all, for, it is normal for any woman who is raped in the city to scream for help and to be saved. If, however, the witnesses saw in the field that the man grabbed her and lay with her, she is under presumption of having been raped and is therefore free of punishment. The meaning of the phrase [<i>For he found her in the field;</i>] <i>she cried</i><sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Verse 27.</i> is thus “that she probably screamed” [for even though the witnesses did not hear her cry it is presumed that she cried for help; or it may mean even if she had cried — there was none to save her,” for even if they heard that she did not cry she is free of punishment since there was none to save her. In general, if there are people to save her [and she did not cry] whether it be in the city or the field she is guilty; where there is none to save her whether it be in the city or the field she is free. Scripture speaks of the common case [i.e., that in the city there are people to save her, and in the field there are none — but the law as explained is the same in all cases].  Scripture states, <i>and the man, because he afflicted the wife of his fellow</i>.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> Now the term “affliction” applies only to forcible cohabitation, and yet the same verse already declared her guilty as if she committed adultery voluntarily!<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 reads: <i>Then ye shall bring them both out unto the gate of that city, and ye shall stone them … the maiden, because she cried not, being in the city; and the man, because he afflicted the wife of his fellow</i>. Ramban asks: Since the term “affliction” applies only to forcible rape, how could she be condemned as if she had submitted voluntarily? The answer follows in the text.</i> But the purport thereof is as follows: When we see a man take hold of a woman and lie with her we adjudge the woman to be consenting because she could have been saved from him, and we consider the man as if he is afflicting her for he did not entice her nor appeal to her to submit to him.<br>Now, I know not the precise meaning of this law of “crying out.” If we see a maiden being overpowered by a man and she fights him with all her strength, weeps and takes hold of his clothes or his hair to save herself from him, and she did not realize [enough] to cry out, why should she be stoned? Rather, the “crying out” of which Scripture speaks is also the common case to deduce that ordinarily [if she did not cry for help] in the city it was a seduction [for had she cried out, people would have come to her rescue] and in the field [we presume] she was forced. MAMZEIR’ (BASTARD). The term signifies a man who is <i>muzar</i> (estranged) from his brothers and his friends, for it is not known whence he comes. This is similar to the verse, <i>And a ‘mamzeir’ shall dwell in Ashdod, and I will cut off the pride of the Philistines</i>,<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 9:6.</i> the verse stating that no one will dwell in Ashdod save a foreigner or a stranger who will chance to pass by, for the pride of the Philistines will have been cut off from it [Ashdod]. Now, if a child is born to a man from his father’s wife, he [the father] will put him far away and not acknowledge him because of his shame and disgrace [resulting] from the evil deed that he committed. His mother also will cast him away by night, like the <i>asufi</i> (any cast-off child whose father and mother are unknown) that is mentioned in the Talmud.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 69a.</i> Thus the <i>mamzeir</i> is “estranged” in his native city, and so also the offspring of any of the forbidden relations as our Rabbis have said in Yerushalmi Kiddushin:<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Kiddushin III. 14.</i> “Rabbi Abahu said: What is the meaning of <i>mamzeir</i>? <i>Mum zar</i> (a strange blemish”). BECAUSE THEY MET YOU NOT WITH BREAD AND WITH WATER. We find it stated [in Moses’ message to Sihon], <i>Thou shalt sell me food for money, that I may eat; and give me water for money, that I may drink</i> etc. <i>as the children of Esau that dwell in Seir, and the Moabites that dwell in Ar did unto me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Above 2:28-29.</i> [This clearly states that the Moabites did not deprive them of bread and water, and in the verse before us it is mentioned that the Moabites did not meet them with bread and water!] Now, many scholars<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Mentioned so in Ibn Ezra (above, 2:29).</i> say that the Moabites did not meet them with bread and water, but that the Israelites bought it from them. But this is baseless, for it is adequate for a camp that they be sold [food] when they want to buy. Moreover, Israel <i>came not within the border of Moab</i>,<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Judges 11:18.</i> and the Moabites brought them forth bread and water for money, and Scripture tells that the Moabites acted as did the children of Esau — why, then, were the Moabites forever banned [from the congregation of Israel] on account of this [for not having met them with bread and water], and of the Edomites it declared that we are not to abhor them?<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> And Rabbi Abraham ibn Ezra stated<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Mentioned so in Ibn Ezra (above, 2:29).</i> that “the expression <i>as the children of Esau … and the Moabites did unto me</i><sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:29.</i> refers to the verse, <i>Let me pass through thy land; I will go along by the highway</i>,<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> but neither [the Edomites nor the Moabites] sold them bread and water. For the Israelites passed through Mount Seir [in Edom] and Ar [in Moab]; it was only to pass through his city where he dwelled that the king of Edom did not permit them — this being the sense of the expression, <i>Thou shalt not pass ‘through me</i>’<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:18.</i> [but he did allow them entry through other parts of Edom].” This interpretation [of Ibn Ezra] is also baseless, for the Israelites said to the king of Edom, “Let me pass through thy land,”<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 17. The language there is: <i>Let us pass, I pray thee, through thy land</i>.</i> <i>and Edom refused to give Israel passage through his border</i>.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> Thus they did not enter the border of Edom at all! And so it is written, <i>And they journeyed from Mount Hor by the way to the Red Sea, to compass the land of Edom</i><sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:4.</i> because they had to retreat by way of the Red Sea from Mount Hor which is on the border of the land of Edom, but they did not come into the land of Edom itself at all. Jephthah said it clearly: <i>But when they came up from Egypt, and Israel walked through the wilderness unto the Red Sea, and came to Kadesh; then Israel sent messengers unto the king of Edom, saying: Let me, I pray thee, pass through thy land; but the king of Edom hearkened not. And in like manner he sent unto the king of Moab; but he would not; and Israel abode in Kadesh. Then he walked through the wilderness, and compassed the land of Edom, and the land of Moab, and came by the east side of the land of Moab, and they pitched on the other side of Arnon, but they came not within the border of Moab</i>.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Judges 11:16-18.</i> Thus it is clearly explained that they did not come into the land of Edom or the land of Moab at all. Had they come there, the Edomites and Moabites would have sold them bread and water, for it is not customary for one who allows an army to pass through a land not to sell them bread and water.<br>It appears to me that Scripture banned these two brothers [Ammon and Moab, sons of Lot — from the congregation of Israel] because they were the beneficiaries of the lovingkindness of Abraham who saved their father and mother from the sword and captivity<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 14:16.</i> and, by virtue of Abraham’s merit, G-d <i>sent them out of the midst of the overthrow</i> [of Sodom]<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:29.</i> — hence they were obligated to do good to Israel and instead they did them evil. One of them [the Moabites] hired Balaam the son of Beor against Israel, and one [the Ammonites] did not meet them with bread and water as they approached their territory, as it is written, <i>Thou art this day to pass over the border of Moab, even Ar; and thou comest nigh over against the children of Ammon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:18-19.</i> Now Scripture warned the Israelites [concerning the children of Ammon] <i>harass them not, nor contend with them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> And yet the Ammonites did not meet them at all [with bread and water], for otherwise Scripture would have stated, “As the children of Esau, and the Moabites, ‘and the Ammonites’ did unto me,” but the verse<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:29.</i> does not mention Ammon because they did not meet them. Thus Ammon acted more wickedly than all of them, for the children of Esau and the Moabites, when they knew that the Israelites were warned against contending with them in battle, brought bread and water out of their border, but Ammon did not wish to do so. This is the meaning of the phrase, <i>because they met you not</i>, that they did not come forth toward them with bread and water as the others did. Therefore Scripture mentioned <i>an Ammonite</i> first [<i>An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the Eternal</i>],<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> and it cited his sin first, <i>because they met you not with bread and water</i>, and then it mentioned <i>a Moabite</i> and his sin [<i>and because they hired against thee Balaam</i>].<br>Now our Rabbis interpreted:<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 76b.</i> “<i>An Ammonite</i>, but not an Ammonitess [if she is converted to Judaism she may be married to an Israelite]. <i>A Moabite</i>, but not a Moabitess, because it is customary for a man to meet [a passing camp with bread and water] but it is not customary for a woman to meet,” to bring forth food outside of the border of the land. And so the Rabbis also mentioned in the Yerushalmi<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Yebamoth VIII, 3.</i> and in the Scroll of Ruth Rabbathi:<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Ruth Rabbathi 4:8.</i> “It is customary for a man to hire but it is not customary for a woman to hire.”<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Hence the Ammorite and Moabite women were not considered as having partaken in the sins of the men and, therefore, the women were excluded from the prohibition. When Ruth the Moabitess adopted the faith of Israel, therefore, Boaz was permitted to marry her.</i> THOU SHALT NOT SEEK THEIR PEACE. “Since it is written [with respect to a fugitive slave], <i>He shall dwell with thee, in the midst of thee</i> [<i>where it liketh him best; thou shalt not wrong him</i>],<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 17.</i> I might think that the rule also applies to this one [an Ammonite or Moabite fugitive slave]. Scripture, therefore, says, <i>Thou shalt not seek their peace.”</i> This is Rashi’s language. Now, this interpretation in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 251.</i> is deduced from the expression [here] <i>nor their prosperity</i> [<i>Thou shalt not seek their peace ‘nor their prosperity,’</i> and not as it might appear from the heading in our text of Rashi that it is derived from the expression <i>their peace</i>, for thus is the language of the Sifre]: “Since it is stated there [with respect to the fugitive slave] <i>‘batov lo’ (where it liketh him best); thou shalt not wrong him</i><sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 17.</i> — exclude these [the Ammonite and Moabite fugitive slaves] from this <i>tovah</i> (good).”<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Hence the language in the verse before us, <i>Thou shalt not seek their peace ‘v’tovatham’</i> (<i>nor their ‘good’</i>).</i> But the expression <i>Thou shalt not seek their peace</i> is interpreted in the Sifre as follows: “Since it is stated, <i>When thou drawest nigh unto a city to fight against it, then proclaim peace unto it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Above, 20:10.</i> I might think that the same rule applies to Ammon and Moab. Scripture therefore says, <i>Thou shalt not seek their peace. ”</i> It is also so stated in Tanchuma.<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Pinchas 3</i>. On “Tanchuma” see Vol. IV, p. 158, Note 1.</i><br>It appears to me that Scripture has forever forbidden war against Ammon and Moab, and the verse stating, <i>neither contend with them</i><sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:9 (Moab); 19 (Ammon).</i> was not only a temporary command, but a negative commandment for the generations. It is for this [reason] that He said, <i>because I have given it unto the children of Lot for a possession</i>.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> Thus their land belongs to them forever because it is the possession that G-d gave them. If so, the verse here stating, <i>Thou shalt not seek their peace</i> commands that if we wage war against them over a city which they captured from other peoples, that we are not to proclaim peace to them. Similarly, if they invaded our Land we are permitted to pursue them and capture cities from them, to smite the inhabitants of those cities who harmed us, as Jephtah did [of whom it is said], <i>And he smote them from Aroer until thou come to Minnith, even twenty cities</i>.<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Judges 11:33.</i> David also did so <i>to all the cities of the children of Ammon</i><sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 12:31.</i> because they “breached the fence” first and warred against him. In that event we need not to proclaim peace to them and we may smite those fighting us in <i>every city, the men, and the women, and the little ones</i><sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:34.</i> if we wish. Thus the Rabbis have said in Midrash Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Bamidbar Rabbah 21:7.</i> “<i>And ye shall smite every fortified city, and every choice city, and shall fell every good tree, and stop all fountains of water</i>.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">II Kings 3:19. These were the words of the prophet Elisha to Jehoshaphat, king of Judah, and Jehoram the son of Ahab, king of Israel, when they battled Moab.</i> They [i.e., Jehoshaphat king of Judah and Jehoram king of Israel] said to him [Elisha]. ‘Scripture states, <i>Thou shalt not destroy the trees thereof</i>,<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Above, 20:19.</i> and you say thus [destroy them]!’ He [Elisha] said to them: ‘Scripture commanded this with respect to all peoples, but this one is minor and despised,’ as it is said, <i>And this is but a light thing in the sight of the Eternal, and He will deliver the Moabites into your hand</i>,<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">II Kings 3:18.</i> for it is said, <i>Thou shalt not seek their peace ‘v’tovatham’</i> (<i>nor their good</i>), this alluding to the ‘good trees.’” Now, all this is to harm them and to vex them, but the land is to remain that family’s for it is the possession which G-d gave them. This subject is mentioned in Agadoth [homilies],<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">See at the end of his notes to Rambam’s Sefer Hamitzvoth where Ramban quotes many of these Midrashim.</i> Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 74:13.</i> and in Midrash Tehilim.<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Midrash Tehilim 60:1.</i><br>In line with the plain meaning of Scripture, the purport of the verse <i>Thou shalt not seek their peace nor their prosperity</i> is as if to say, “Although they are members of your family, and your father Abraham loved their father <i>as</i> his <i>brother, that sucked the breasts of</i> his <i>mother</i>,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 8:1.</i> yet you should not act towards them like brothers seeking their peace and prosperity, for it is they who have broken the covenant of brotherhood;<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">See Zechariah 11:14.</i> let it remain broken forever.” Thus G-d guarded for Lot’s children the merit of their father who accompanied His prophet [Abraham] on the path where G-d sent him. Therefore He gave them an inheritance from Abraham’s possession<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 2:10.</i> and He punished his children for their sin that they could not become attached to Israel. Similarly He banned the Egyptians for three generations<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Verse 9. I.e., the third generation of an Egyptian [or Edomite] proselyte may marry into the congregation of Israel. See text at the end of this section.</i> because of their wickedness in bringing upon us <i>many evils and troubles</i>,<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:17.</i> but He did not abhor them forever because we were strangers in their land where we found refuge with them in days of famine through the honor they showed our father [Jacob], and they appointed over themselves a chief and ruler from among us. So also did He do with the Edomites. He preserved the merit of the ancestors for them since they were of holy seed,<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 2:4.</i> but he banned them for three generations<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Verse 9. I.e., the third generation of an Egyptian [or Edomite] proselyte may marry into the congregation of Israel. See text at the end of this section.</i> because they came forth against us with the sword <i>and they remembered not the brotherly covenant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Amos 1:9.</i> Now, the tradition of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 78a.</i> is that <i>the third generation</i> does not mean “the third generation from the days of Moses” but when one of them [Edomites or Egyptians] becomes a proselyte his third generation [i.e., his grandchild] may enter into the assembly of the Eternal. WHEN THOU GOEST FORTH IN CAMP AGAINST THINE ENEMIES, THEN THOU SHALT KEEP THEE FROM EVERY EVIL — “because Satan indicts [people] in the hour of danger.” This is Rashi’s language.<br>The correct interpretation regarding this commandment appears to me that Scripture is warning of a time when sin is rampant. The well-known custom of forces going to war is that they eat all abominable things, rob and plunder, and are not ashamed even of lewdness and all vileness. The fairest of man by nature comes to be possessed of cruelty and fury when the army advances against the enemy. Therefore, Scripture warned, <i>then thou shalt keep thee from every evil</i>. And by way of the simple meaning of Scripture this is an admonition against doing anything forbidden. And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 254.</i> “I might think that Scripture is speaking of the laws of defilements and purities and tithes. It therefore says <i>‘ervah’</i> [<i>an unseemly thing</i>, which refers to unchastity].<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 15: <i>and that He see no ‘unseemly thing’ in thee</i>.</i> Whence do I know to include idolatry, lewdness,<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">“Lewdness.” In our Sifre this term is not mentioned here, and rightly so, since it has already been expressly forbidden, as explained above.</i> bloodshed, and blasphemy? Scripture therefore says, <i>then thou shalt keep thee from every evil</i>. Or perhaps the verse is speaking of defilements and purities, and tithes? It says <i>ervah</i> (<i>an unseemly thing</i>):<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 15: <i>and that He see no ‘unseemly thing’ in thee</i>.</i> just as <i>ervah</i> uniquely represents a deed for which the Canaanites were driven from the Land<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:24.</i> and which removes the Divine Presence [from Israel], so all deeds for which the Canaanites were driven from the Land and which remove the Divine Presence [from Israel] are included in the admonition of this verse. When Scripture states <i>davar</i> [<i>thing</i>, but literally ‘word’ — <i>then thou shalt keep thee from every evil ‘davar’</i>] it includes also ‘evil talk.’” This also is included in the purport of the verse we have explained, that besides the [specific] admonitions which are stated concerning these stringent sins, he added yet a [special] prohibition to an army that we guard against any of these sins so that the Divine Presence withdraw not from the Israelites who are there, just as he said, <i>For the Eternal thy G-d walketh in the midst of thy camp</i><sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 15.</i> Thus he who commits any of the great sins while in the army, those about which it is written, <i>they have set their detestable things in the house whereon My Name is called to defile it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 7:30.</i> [he causes the Divine Presence to withdraw from Israel]. Moreover, [we are to avoid these sins] in order that the enemy should not overpower us because of our committing the very deeds that cause them to be driven from before us, this being the sense of the expression, <i>and to give up thine enemies before thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 15.</i> The Sages [in the Sifre] added evil talk [as derived from this admonition] in order that contention should not increase among them and smite them with a very great plague, [even] more than the enemy [will inflict upon them]. And by way of the simple meaning of Scripture the verse warns that a man to whom a [nocturnal] pollution occurred, should leave the camp completely for the reason mentioned, that G-d walks among us to help us and the camp is holy, and that our hearts are to be intent towards the Holy One, blessed be He, hoping for His help and that we put not our trust in a human arm.<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 17:5.</i> A similar reason is also for the command to cover excrement,<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">See Verse 14.</i> for the entire camp is like the Sanctuary of G-d. From this law we deduce, concerning a place of prayer, that we must remove ourselves four cubits away from excrement [if it is behind us]<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 25a.</i> or as far as the eye can see [if it is in front of us]. However, our Rabbis interpreted it:<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 68a. In other words, while according to the plain meaning of Scripture the person who suffered a pollution is to leave the entire camp, the Rabbis say that he is required to leave only the camp of the Levites, and, of course, the camp of the Divine Presence, if the ark of G-d was there with them (see above 10:1). See also “The Commandments,” Vol. I, p. 39, Note 2 with respect to such “camps” in the city of Jerusalem. An army with the ark of G-d in its midst has the status of “a Sanctuary of G-d” as Ramban expressed it above. Therefore the laws of the three camps into which Jerusalem was divided when the Sanctuary existed were also applicable to an army camp.</i> “<i>Then shall he go abroad out of the camp, he shall not come within the camp</i><sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> — neither in the camp of the Levites, nor in the camp of the Divine Presence” when the ark of G-d was there with them. The covering of excrement also, in their opinion, is required when mentioning G-d’s Name in prayer or in the reading of the <i>Sh’ma</i>. If so, this too, is an admonition which he restated<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">The commandments pertaining to sending out the impure have already been stated in Numbers 5:2-3. But here they were “restated” with respect to an army etc.</i> here with respect to an army in order that everything should not be as lawless as in the camps of the peoples. These commandments as well are then explanatory [of those mentioned before].<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">The commandments pertaining to sending out the impure have already been stated in Numbers 5:2-3. But here they were “restated” with respect to an army etc.</i><br>Now, the reason for covering excrement is not because excrement is like something unclean that defiles its location and breaks through and rises [like the impurity of the dead]. Rather it is because it is forbidden to see it during time of prayer when the heart cleaves to <i>the Glorious Name</i>,<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:58.</i> because ugly things give rise to ugliness in the soul and they confound the intent of the pure heart, but when it is hidden from the seeing eye there is no harm. THOU SHALT NOT DELIVER UNTO HIS MASTER A BONDMAN THAT IS ESCAPED. This is connected with the section above that [when you go forth against the enemy] if a slave flees from his master against whom the host has gone forth and saves himself by fleeing to your camp you are not to deliver him to his master for money that he may give you. And since it states, <i>he shall dwell with thee, in the midst of thee, in the place which he shall choose</i>,<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> it appears that it is a commandment that he become a free man and that we should not enslave him. The reason for this commandment is that with us he will worship G-d and it is not proper that we return him to his master to worship idols. Moreover, it is possible that he [the bondman] may show them <i>the entrance into the city</i>,<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Judges 1:25.</i> for in that way they will capture many cities through slaves and captives fleeing from there. And our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">Gittin 45a.</i> [that this prohibition is applicable] even [to] a Canaanite bondman who belongs to an Israelite who fled from outside the Land into the Land of Israel, for this one too, should preferably work for those who dwell in the Land of G-d and be saved from working for those that dwell <i>in an unclean land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Amos 7:17.</i> and where not all commandments are binding. THERE SHALL BE NO ‘K’DEISHAH’ OF THE DAUGHTERS OF ISRAEL — “one who is devoted to and always prepared for illicit intercourse. NOR SHALL THERE BE A ‘KADEISH’ OF THE SONS OF ISRAEL — one who is always prepared for pederasty.” This is Rashi’s language. Now, if this prohibition constitutes an admonition against the woman so engaged and warns her against being “devoted to and always prepared for illicit intercourse,” then an unmarried woman who has [illicit] intercourse with a man unpremeditatedly and secretly is not among those guilty of transgressing a negative commandment! So also in the matter of the <i>kadeish</i>, why did Rashi mention that he is devoted to “and always prepared” [for such sin] — even one who permits himself to be so abused in an innermost chamber is guilty of extirpation [if there are no witnesses] and death by the court [if there are witnesses]! Moreover, it would have been proper for Scripture to state, “There shall not be among you a <i>k’deishah</i>, nor shall there be among you a <i>kadeish</i>,” for the expressions <i>of the daughters of Israel</i> and <i>of the sons of Israel</i> make it appear that the verse discusses another nation!<br>It appears to me concerning this prohibition that it constitutes an admonition addressed to the members of the court that they should not permit one of the daughters of Israel to sit in public view at the crossroads for the purpose of illicit intercourse, or prepare herself a tent of prostitution as is customary in foreign lands where they sit at the door with timbrels and harps, similar to what is written, <i>Take a harp, go about the city, thou harlot long forgotten; make sweet melody, sing many songs, that thou mayest be remembered</i>.<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 23:16.</i> And similarly Scripture warns the court concerning a <i>kadeish</i>. And in line with the plain meaning of Scripture, even if he should lie with women in a tent which he prepared himself for such illicit relations or that he should sit in public view at the crossroads [on the lookout for such women], he warned the court [against permitting such activities].<br>It appears to me that such is the opinion of Onkelos [who rendered the verse: “A woman of the daughters of Israel shall not become the wife of a slave, and no man of Israel shall marry a bondwoman”].<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Thus it is clear that Rashi’s interpretation: “a <i>k’deishah</i> is one who is devoted to, and always ready for illicit intercourse” is different from that of Onkelos. The same is with regard to a <i>kadeish</i>.</i> But he [Onkelos] combined with this prohibition the matter of a slave and bondwoman who live with Israelites in [common law] marriage, because everyone knows concerning this slave who married the daughter of an Israelite that his betrothal of her is invalid and yet she remains with him like a wife with her husband, and if so she is a <i>k’deishah</i> in broad daylight.<br>Now, I have seen in the Sifre the following text:<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 260.</i> “<i>There shall be no ‘k’deishah’ of the daughters of Israel</i> — you are not admonished against it with respect to the nations. <i>Nor shall there be a ‘kadeish’ of the sons of Israel</i> — you are not admonished against it with respect to the nations. Now, I could have reasoned: if the <i>k’deishah</i> [commits] a minor transgression [seeing that the punishment for violation of this prohibition is stripes] yet you are warned against it in Israel, is it not logical that [the crime of] the stringent <i>kadeish</i> [which is punished] by extirpation and death by the court, as explained above] be forbidden in Israel! [Why then was it necessary to state, <i>nor shall there be a ‘kadeish’ of the sons of Israel?</i>] Or vice versa: if the <i>kadeish</i> commits a stringent [crime, yet] you are not admonished against it among the nations, is it not logical that you should not be admonished against the minor <i>k’deishah</i> with respect to the nations etc.”<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">In other words, the Sifre is stating that both admonitions were necessary. The minor transgression of <i>k’deishah</i> we could not have derived from the stricter <i>kadeish</i>, and the exclusion of the nations regarding the prohibition of <i>kadeish</i> we could not have derived from the same exclusion regarding the lighter prohibition of <i>k’deishah</i>. Hence both admonitions had to be stated.</i> From this text of the Sifre it would appear that the interpretation of the Rabbis does not agree with that of Onkelos, for according to his rendition there is nothing stricter about the <i>kadeish</i> than the <i>k’deishah</i> [since the prohibition against a slave marrying a Jewish woman is of equal stringency to that of a Jewish man marrying a bondwoman]. Moreover, what does the Sifre mean by, “you are not admonished against it with respect to the nations” [according to Onkelos’ interpretation]? Similarly, if the interpretation [of the Sifre] of the term <i>kadeish</i> were to have been “the male who is the subject of pederasty” as in the interpretation of Rabbi Yishmael in Tractate Sanhedrin,<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 54b.</i> then in that case too, the Sifre could not have said “you are not admonished against it with respect to the nations,” for he who permits himself to be so abused by a heathen is liable to stoning!<br>Rather, it appears that the opinion of the master of this Beraitha is as we have mentioned. Scripture warns the court that a woman may not stand at the crossroads for illicit intercourse, for there she will prostitute herself with those who are forbidden to her, relatives and strangers, for they cover their faces in order to have illicit relations even with their brothers and relatives, this being the sense of what Scripture states, <i>When Judah saw her, he thought her to be a harlot, for she had covered her face</i><sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Genesis 38:15.</i> Similarly he warns the court against him who is ready to be abused by males, similar to what is written, <i>And there was also sodomy in the Land; they did according to all the abominations of the nations</i>.<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">I Kings 14:24.</i> Now, aside from the admonition against those who commit the sin, he warns the court here that they should not permit a sodomite to stand on the road [ready for such abuse], as is known of them in the land of Egypt that they stand on the road with covered faces like women to do this abominable act. Now the Rabbis interpreted in this Beraitha [i.e., the Sifre quoted above] that we are not admonished concerning others except for ourselves if they do so with one another, for only in matters of idolatry are we admonished with respect to the nations.<br>The terms <i>kadeish</i> and <i>k’deishah</i>, in the opinion of the commentators,<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra, here and R’dak, in Sefer Hasharashim, root <i>kadeish</i>.</i> are an expression of readiness, for they found this usage in the verse, <i>I have commanded ‘lim’kudashai’</i> (<i>My devoted ones</i>).<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 13:3.</i> So also, <i>‘hikdish’</i> (<i>He hath prepared</i>) <i>His guests;</i><sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Zephaniah 1:7.</i> <i>‘kadshu’</i> (<i>prepare ye</i>) <i>war against her</i>.<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 6:4.</i> And in my opinion these are all expressions of “holiness” [consecration], for he who separates himself from illicit sexual relations is called “holy,” just as it is said, <i>They shall not take a woman that is a harlot, or profaned; neither shall they take a woman sent away from her husband, for he is ‘holy’ unto his G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 21:7.</i> Thus the woman who guards herself from forbidden relations and lewdness is called <i>k’doshah</i> (holy), while she who separates herself from holiness and becomes defiled with illicit sexual relations is called <i>k’deishah</i>. This is comparable to the usage customary in the [Sacred] Language [to use the same root-letters to express the negative as well as the positive], as for example: <i>and all mine increase ‘th’shareish’</i> (<i>it would root out</i>);<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">Job 31:12. Now, the word <i>shoresh</i> means “a root,” and here it means the opposite: “uproot.”</i> <i>‘v’dishnu’</i> (<i>and they shall take away the ashes</i>) <i>from the altar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Numbers 4:13. Here too the word <i>deshen</i> (ashes) is used to indicate the opposite: “to take away the ashes.”</i> For the known harlot, <i>the defiled one of name and full of tumult</i><sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 22:5.</i> is separated from all holiness. This name [<i>k’deishah</i>] applies to her only because she is always ready for this abomination, for she has no moment for propriety and holiness at all. And the expression <i>‘hikdish’ His guests</i><sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Zephaniah 1:7.</i> is a figurative expression, for he who makes a feast consecrates his guests and cleanses them so that they should not defile the table and the bread, as it is said, <i>he is unclean; surely he is not clean</i>.<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 20:26.</i> So also <i>‘kadshu’ war against her</i><sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 6:4.</i> means that they should cleanse themselves, like one who cleanses his guests in order that scholarly people [who are meticulous in observing the laws of purity] should not separate themselves from them. THOU SHALT NOT BRING THE HIRE OF A HARLOT, [OR THE PRICE OF A DOG, INTO THE HOUSE OF THE ETERNAL THY G-D FOR ANY VOW]. Harlots are wont to do good deeds with their hire, thinking thereby to atone for their sins, as our Rabbis mentioned in their proverb,<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Vayikra Rabbah 3:1.</i> “She commits illicit sexual intercourse for apples and she divides them among the sick.” Therefore the Torah prohibited a harlot’s gift to be brought for any vow, for <i>now they sin more and more</i>.<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Hosea 13:2. By bringing it for a vow into the House of G-d, she will be inclined to sin more, for she will think that her sin has been forgiven.</i> Similarly the matter of <i>the price of the dog</i> is that hunters using dogs and watchmen of walls raise brazen dogs that harm the public, and the owners vow [to contribute] their value [to a cause which they consider sacred], as an atonement for their soul. Such is still the custom among men who ride to the hunts that they place the waxen image of their dogs before an idol that they may be successful with them. And the commentators [as mentioned by Ibn Ezra] have said [that the reason for the prohibition is] because they [i.e., these payments] came about in a contemptible manner. GAM SHNEIHEM’ (‘EVEN THEY BOTH’) [ARE AN ABOMINATION TO THE ETERNAL THY G-D]. “<i>Even they both</i> — this includes the products into which they have been processed, such as wheat which she made into flour.” This is Rashi’s language. But in the Gemara<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Temurah 30b.</i> the Rabbis have said that the School of Shammai forbid it and the School of Hillel permit it.<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">And the accepted law is, in line with the legal rule, in accordance with the teachings of the School of Hillel. Why, then, did Rashi base his interpretation here upon an opinion held by the School of Shammai?</i> Instead, the verse [in accordance with the teaching of the School of Hillel] is to be interpreted as follows: “<i>They</i> [are forbidden] but not their young; <i>they</i> [are forbidden] but not the products into which they have been processed.” And the purport of the expression <i>gam shneihem</i> is that since one of them is indeed a great abomination — namely, the hire of a harlot, since the harlotry was committed for it — [while the price of a dog might be considered less of an abomination] the verse states that “even both of these” [including the <i>price of a dog</i>] G-d will reject. Similarly, <i>He that justifieth the wicked, and he that condemneth the righteous, ‘even they both’ are an abomination to the Eternal;</i><sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 17:15.</i> the verse attaches the smaller offense [i.e., he that justifies the wicked] to the bigger one [he that condemns the righteous]. So also, <i>then they shall both of them die</i>,<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:22.</i> as I have explained [there, that the man is the greater sinner of the two, and therefore the verse states that even she is also to die].<br>Or it may be that the purport [of the expression <i>gam shneihem</i>] is that since he had already warned against the disqualifications of the offering through blemishes, and stated concerning them, <i>Thou shalt not sacrifice unto the Eternal thy G-d an ox, or a sheep, wherein is a blemish, even any evil thing; for that is an abomination unto the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:1.</i> he supplemented here saying that the hire of the harlot and the price of the dog — although in themselves perfect — that they too are the abomination of the Eternal like those [blemished offerings]. This is the correct interpretation. So also, <i>The hearing ear, and the seeing eye, the Eternal hath made even both of them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 20:12.</i> the verse alludes to man in general and states that G-d created man and also made these characteristics in him. Similarly, <i>Diverse weights, and diverse measures, both of them alike are an abomination to the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 10.</i> the verse intimates to whoever robs, extorts, and exploits in any manner which are greater abominations than these [false weights and measures], although it does not mention them, [and declares that even diverse weights and diverse measures are an abomination to G-d]. LO THASHICH<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">The <i>hiph’il</i> form <i>tashich</i> is understood in a causative sense as meaning: “Thou shalt not cause thy brother to take interest.” See “The Commandments,” Vol. II, pp. 224-225.</i> L’ACHICHA’ (THOU SHALT NOT CAUSE THY BROTHER TO TAKE INTEREST). This also is an explanatory commandment, adding here an admonition to the borrower as well, unlike all civil cases, for if a person wishes to damage his belongings he may do so [and it should, therefore, be permitted to the borrower to give freely to the lender]. However, because of the habitual nature of this sin [of giving interest], Scripture admonishes the borrower as well.<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">In other words there is no need to admonish people against needlessly diminishing their fortunes through improvident gifts. But the paying of interest to a creditor is a common practice; therefore the Torah specified that the prohibition extends even to the borrower.</i> And he explained here<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">Verse 21. See Ramban above, 15:3.</i> that a heathen’s interest is permissible. This he did not mention with reference to robbery and theft, as the Rabbis have said.<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Baba Kamma 113b.</i> “Theft from a heathen is forbidden.” But borrowing for interest, which is agreed upon by both parties and is done voluntarily, was forbidden [by the Torah] only because of brotherliness and kindness, as He commanded, <i>and thou shalt love thy neighbor as thyself</i>,<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:18.</i> and as he said, <i>Beware that there be not a base thought in thy heart</i> etc. [<i>and thine eye be evil against thy needy brother, and thou give him nought</i>].<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Above, 15:9.</i> Therefore he said [here], <i>that the Eternal thy G-d may bless thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> for it is an act of mercy and compassion that one does for his brother by lending him without interest, and it will be <i>accounted to him for righteousness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:6.</i> The release of debts [in the Seventh year] is also an act of mercy among brothers, and therefore he said, <i>Of a foreigner thou mayest exact it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Above, 15:3.</i> and for him [who releases the debt of a brother] he designated a blessing,<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 4.</i> for Scripture mentions a blessing only in connection with charity and acts of mercy, and not for [the mere abstention from] robbery, theft, and fraud.<br>He mentions <i>interest of money, interest of victuals</i><sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">In Verse 20 before us.</i> in order to explain that he who lends one measure of wheat for a measure and a half is [guilty of taking] true interest even if at the time of payment a measure and a half is not worth as much as was the one measure that he lent him. And he further explained, <i>interest of any thing that is lent upon interest</i>,<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">In Verse 20 before us.</i> meaning even building-blocks and other articles which are lent. For it might occur to one to think that “interest” applies only to money with which everything can be purchased and to victuals which sustain life, but in other things we should go according to the cash value at the time of the loan and the repayment [therefore Scripture prohibited all such interest expressly]. Now our Rabbis have interpreted<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 263. See also Ramban above 15:3 where this subject is explained more fully.</i> the verse, <i>Unto a foreigner thou shalt lend upon interest</i><sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> as being a negative commandment derived from a positive commandment [which carries the force of a positive commandment] with respect to lending to an Israelite.<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">Thus one who lends money to an Israelite on interest violates both an explicit negative commandment that is inferred from a positive Scriptural statement, which has the same force as the positive commandment from which it is derived. This excludes the interpretation that there is a positive commandment that we are to lend a foreigner upon interest.</i> [They rendered this interpretation] because the verse is redundant, for he already stated <i>‘lo thashich’ thy brother</i> [which implies clearly that it is permitted to exact interest from a foreigner; why then the repetition, <i>Unto a foreigner</i> etc.? It was to teach that an interest-bearing loan to an Israelite is in violation of both a negative and a positive commandment]. BUT IF THOU SHALT FORBEAR TO VOW, IT SHALL BE NO SIN IN THEE. Because those who bring <i>a burnt-offering and sacrifices for G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:12.</i> receive a good reward for it, as it is written, <i>I will offer unto Thee burnt-offerings of fatlings, with the sweet smoke of rams; I will offer bullocks with goats. Selah;</i><sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Psalms 66:15.</i> <i>I will come into Thy House with burnt-offerings</i>.<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> He also said concerning freewill offerings, <i>and it shall be accepted for him to make atonement for him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 1:4.</i> and again He said, <i>of a sweet savor unto the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 9, etc.</i> And if so, vows serve as encouragement [to the observance] of a commandment, and it is written, <i>I will pay my vows unto the Eternal, yea, in the presence of all His people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Psalms 116:18.</i> Therefore Scripture states here: “Beware of your vows, for although they serve as encouragement in bringing offerings to G-d which will be accepted favorably on your behalf, yet you may come to sin if you vow and do not fulfill, or you delay fulfilling it. But if you do not vow, no sin can attach to you in the matter, for even if never in your lifetime do you bring a [vow-] offering, <i>it will be no sin in thee</i>. If so, <i>observe that which is gone out of your lips</i>, according to the word which proceeded out of your mouth, and do afterwards as you have spoken, to fulfill all that your spirit caused you to willingly bring forth from your mouth.” Solomon said it in the same way: <i>When thou vowest a vow unto G-d, defer not to pay it; for He hath no pleasure in fools; pay that which thou vowest. Better is it that thou shouldest not vow, than that thou shouldest vow and not pay</i>.<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:3-4.</i> Solomon states that G-d has no pleasure in fools who think that they do a good deed when they utter many vows to serve as encouragement to fulfill a commandment which they plan to do and they do not consider in their hearts, <i>neither is there knowledge nor understanding to say</i>,<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 44:19.</i> “Perhaps I will not be able to fulfill all these vows.” Instead he thinks that the desire he had at the time of his vow will be accounted to him for good. Therefore Solomon warned again, <i>Suffer not thy mouth to bring thy flesh into guilt, neither say thou before the angel, that it was an error;</i><sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:5.</i> that is to say, do not make many vows, [for if you make them and you do not have the means to fulfill them] you will have to say before the cruel angel sent against you, “It was an error, I meant to bring them.” You pledged them with a perfect heart and now you are unable to do so, <i>but G-d will be angry at thy voice and</i> — the aforementioned angel — <i>will destroy the work of thy hands</i>.<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:5.</i> [HER FORMER HUSBAND, WHO SENT HER AWAY, MAY NOT TAKE HER AGAIN TO BE HIS WIFE] AFTER THAT SHE IS DEFILED — “this includes a <i>sotah</i> (a suspected adulteress) who had been in seclusion [with a man against whom her husband had warned her not to seclude herself].” This is Rashi’s language. But the meaning thereof is that she had committed adultery while she was a married person, but in the case of a <i>sotah</i> who had merely been secluded and it is not known whether she was defiled — he [her husband] does not transgress this prohibition [if he continues to live with her]. It is so clearly explained in the first chapter of Tractate Yebamoth:<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 11b.</i> “What is the meaning of <i>v’nisterah</i>?<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Numbers 5:13: <i>and it be hid from the eyes of her husband, v’nisterah,’ and she be defiled</i>.</i> She committed adultery. And why does Scripture refer to it as <i>v’nisterah</i> [which means, ‘but she was secluded’]? It is a more seemly expression.” On this answer the Gemara asked: “If she committed adultery — that [aspect] is clearly stated, <i>and she hid and she be defiled</i>,<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Numbers 5:13: <i>and it be hid from the eyes of her husband, v’nisterah,’ and she be defiled</i>.</i> [and therefore <i>v’nisterah</i> in the verse before us must have another meaning]! It is to declare that the husband [whose wife committed adultery and, as a result was divorced] transgresses a negative commandment [if he remarries her].”<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Thus it is proven that this verse applies only if adultery was actually committed, but not if she had just been alone with a man and it is not known whether she was defiled. In the case of mere seclusion, after previously having been warned about it, by her husband, he is forbidden to live with her until she drinks of the waters of bitterness (see Numbers 5:15-28).</i> And if so, Scripture states here: “<i>Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife</i> ‘and’ <i>after that she is defiled</i> [he may also not take her again].” Thus, these are two negative commandment: he warns against remarrying his own divorcee after she had married [someone else and was divorced or widowed], and he warns against remarrying his [former] wife who had been defiled by adultery [and divorced]. And in line with the plain meaning of Scripture the expression <i>after that she is defiled</i> refers to the first husband, the verse suggesting that because she “knew” [i.e., married] another man she is accounted to him [i.e., the first husband] as “defiled.”<br>Now these are newly-declared commandments both with respect to divorce and remarriage. And the reason for this prohibition is so that people should not exchange their wives with one another: he would be able to write her a bill of divorce at night, and in the morning she will return to him. This is the sense of the expression, <i>and thou shalt not cause the Land to sin</i>,<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 before us.</i> for this is a cause of great sins. And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 270.</i> “<i>And thou shalt not cause the Land to sin</i><sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 before us.</i> — this is intended to admonish the court concerning this.” [WHEN A MAN TAKETH A NEW WIFE, HE SHALL NOT GO OUT IN THE HOST] NEITHER SHALL HE BE CHARGED ‘ALAV L’CHOL DAVAR’ (FOR IT WITH ANY THING). “<i>Davar</i> (thing) refers to ‘the host’ [i.e., military service]. <i>L’chol davar</i> means ‘any thing that is a requirement of the army.’ [Thus he is not] to provide water and food, nor repair the roads. But those who return from the ranks of the army at the bidding of the priest, such as one who built a new house and had not yet dedicated it, or who betrothed a woman and did not take her yet to wife — they are bound to supply water and food and repair the roads.” This is Rashi’s language taken from the words of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Sotah 44a.</i> And if so, the word <i>alav</i> [<i>‘v’lo ya’avor alav’</i> — <i>neither shall he be charged ‘for it’</i>] refers to the aforementioned “host.” The verse is thus stating that this man [in the first year of his marriage] shall not be charged with going to the host; nor shall he be charged <i>with any thing</i>, neither to be a captain of the men of the host, nor to muster the people of the land for whatever is needed, such as the provision of water. He is to pay no attention to these matters but only to his rejoicing. This is a correct interpretation. TAKE HEED IN THE PLAGUE OF LEPROSY. This is an explanatory commandment, adding a prohibition against one who cuts out the leprous spot, and also one who avoids showing his plague to the priest. Now, concerning the law of the plagues themselves, he mentioned nothing here, except to state <i>and do according to all that the priests the Levites shall teach you, as I commanded them</i>, because the priests are scrupulous, and whatever He commanded is sufficient for them, as I have already explained.<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">In the Introduction to this book. Also, above, 1:17.</i> REMEMBER WHAT THE ETERNAL THY G-D DID UNTO MIRIAM. “If you wish to guard yourself against being stricken with leprosy, do not speak slander.” This is Rashi’s language. And in my opinion this actually is a positive commandment, like <i>Remember the Sabbath-day, to keep it holy;</i><sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:8.</i> <i>Remember this day, in which ye came out from Egypt;</i><sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:3.</i> <i>Remember what Amalek did unto thee</i><sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:17.</i> — which are all commandments. If so, this verse, too, is like those, it being an admonition against speaking slander. He commanded by way of a positive precept that we remember the great punishment which G-d inflicted upon the righteous prophetess who spoke only about her brother upon whom she had bestowed her mercy<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 2:7-8.</i> and whom she loved as herself. And she spoke nothing wrong to his face, but only, in privacy, between herself and her holy brother [Aaron]. Yet all her good deeds were of no avail to her! You, too, if <i>thou sittest and speakest against thy brother; thou slanderest thine own mother’s son</i><sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">Psalms 50:20.</i> you will not be saved!<br>In the language of the Sifra:<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">Sifra, at beginning of <i>Seder Bechukothai</i>. On Sifra, Sifre, etc. see Vol. IV, p. 46, Note 55.</i> “When Scripture states, <i>and ye will not do all these commandments</i>,<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:14.</i> this refers to everything written in the Torah. If so, why does it say, <i>And if ye will not hearken unto Me?</i><sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:14.</i> It means to study the Torah laboriously. Similarly, He states <i>Remember the Sabbath-day, to keep it holy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:8.</i> I might think that this means ‘in your heart.’ But <i>Observe the Sabbath-day</i><sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">Above 5:12.</i> refers already to observance of the heart. How then can I fulfill the command <i>Remember</i><sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:8.</i> [if that also refers to the heart? I must conclude that <i>Remember</i> means] ‘verbal utterance.’<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, pp. 313-315.</i> Similarly, it is said <i>Remember, forget thou not</i>, [<i>how thou didst make the Eternal thy G-d wroth in the wilderness</i>] etc.<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Above, 9:7. “I might think that this means ‘in your heart.’ But <i>forget thou not</i> refers to forgetfulness of the heart. How then can I fulfill the command <i>Remember</i>? It means ‘verbal utterance.’” It is thus a positive commandment throughout the generations that we speak of G-d’s mercies upon us etc. (see my Hebrew commentary p. 463).</i> And so it is also said, <i>Remember what the Eternal thy G-d did unto Miriam</i>. I might think that this means ‘in your heart.’ But <i>Take heed in the plague of leprosy, that thou observe diligently, and do</i><sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> refers already to forgetfulness of heart. How then can I fulfill the injunction <i>Remember</i> [if that also refers to the heart? I must conclude that it means] ‘verbal utterance.’ And so also he states, <i>Remember what Amalek did unto thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:17.</i> I might think that it means ‘in your heart.’ But <i>thou shalt not forget</i><sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:19.</i> refers already to forgetfulness of the heart. How then can I obey the injunction <i>Remember</i>? ‘By verbal utterance.’” The meaning thereof is as follows: To the Sages the verse <i>Take heed ‘in’ the plague of leprosy</i> means, “<i>Beware ‘from’ the plague of leprosy, observing diligently</i> that it should not come upon you, <i>and do</i> therein <i>according to all that the priests the Levites shall teach you</i>,” and <i>Remember what the Eternal thy G-d did unto Miriam</i>, meaning that you mention it always in the utterance of words. It appears from here [i.e., from this Sifra] our Rabbis considered this a commandment, not as a narrative and advice on how to be saved from plagues [as Rashi had explained it]. And how is it possible that, concerning slander which is as weighty as bloodshed,<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Arakhin 15b.</i> there should not be a real negative commandment against it in the Torah, or at least a negative commandment derived from a positive commandment! But this verse contains a great admonition to refrain from it both in public and in private, whether with intent to hurt and to shame or with no intent to harm at all. And this commandment is of the <i>Taryag</i> (613) Commandments which the author of the “Hilchoth Gedoloth”<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, p. 350, Note 70.</i> and all those who counted the commandments have forgotten to include.<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">It is noteworthy that the author of Megillath Esther who in his notes to Rambam’s Sefer Hamitzvoth, comes to the defense of Rambam against the strictures of Ramban, agrees that Ramban’s position is correct (see Ramban’s Additional Positive Commandments, Commandment 7). Rambam, however, did not “forget” the prohibition against slander, for he included it in the prohibition against bearing tales (see “The Commandments,” Vol. II, p. 280).</i> AND IF HE BE A POOR MAN, [THOU SHALT NOT SLEEP WITH HIS PLEDGE]. The term “poor” applies to him who has no alternative pledge similar to the item he gave him [the creditor]. If he had two utensils of the same kind [and both are required as security for the debt], he [the creditor] may take one and give [the other] one back [to the debtor] whether he is poor or rich with many properties [for, since the debtor has but two utensils and he is in need of one of them the creditor must return it to him]. THOU SHALT NOT WRONG A HIRED SERVANT THAT IS POOR AND NEEDY. Scripture is speaking of the common occurrence, for the poor, the needy, and strangers hire themselves out [for wages, but the law applies to all workers]. Similarly, <i>If thou lend money to any of My people that is poor by thee</i><sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:24.</i> and so also, <i>it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow</i>,<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 19.</i> because they are generally poor. Likewise in many places Scripture speaks of common occurrence, such as, <i>Thou shalt not muzzle the ox when he treadeth out the corn</i><sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:4.</i> [which applies equally to all domestic and wild animals as well as birds]; <i>Thou shalt not plow with an ox and an ass together</i><sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:10.</i> [which also applies to any two different species]. And in the Sifre the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 278.</i> “If so, why is it stated here <i>poor and needy</i> [when the law applies to all workers]? It is because I hasten to punish when the poor and needy are involved more than any other people.” They also interpreted: “<i>Whether he be of thy strangers</i> [in Verse 14 before us] — this refers to a righteous proselyte, so that he who wrongs him [in his hire] transgresses two prohibitions” [since he is also <i>of thy brethren</i>]. IN THE SAME DAY THOU SHALT GIVE HIM HIS HIRE, NEITHER SHALT THE SUN GO DOWN UPON IT. The meaning thereof by way of the plain sense of Scripture is that this explains what is stated in the Torah, <i>the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning</i>,<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:13.</i> for it is the manner of verses to speak of the common occurrence, and the custom is to hire a laborer for one day and for him to leave toward evening before sunset. And so Scripture commands [the employer] to pay him during his day as soon as he finishes his work, and that the sun should not set upon him [before he is paid], in order that he should be able to purchase with his wages what he, his wife, and his children, need to eat at night, for he is poor as are most of those who hire themselves out for the day, he has staked his life upon this wage to buy with it food to sustain his life. Thus he teaches us here that the intent of what He said in the Torah, <i>the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning</i><sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:13.</i> is that you pay him during his day, for if you do not pay him when he leaves his work, he will go home and his wage will be left with you until morning and he may die of hunger at night. In a similar way is the verse, <i>for that is his only covering, it is his garment for his skin; wherein shall he sleep?</i><sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:26.</i> It states the reason for the commandment in most of these prohibitions. And our Rabbis have explained<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">Baba Metzia 110b.</i> that the verse [<i>the wages of a hired servant shall not abide with thee all night</i>] <i>until the morning</i><sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:13.</i> applies to a day-worker [who departs from work at sundown; the time for paying him his wages is the entire night, and this law is not violated before daybreak]. Then he reverted to explain here the law of a man who is hired for night-work [whose departure from work is at daybreak and the time for paying his wages is the whole day and the law is not violated until sundown]. Thus for each one, there is a twelve hour deadline for payment. This is the truth as received by tradition and is appropriate with correct interpretation. AND THOU SHALT REMEMBER THAT THOU WAST A BONDMAN IN EGYPT. “I have redeemed you on the condition that you observe My statutes even though it may involve monetary loss.” This is Rashi’s language. But the correct interpretation is that it refers back to the admonitions concerning the stranger. I have already explained the meaning thereof.<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:20 (Vol. II, pp. 392-393). See also above at end of <i>Seder R’eih</i>.</i> IF THERE BE A QUARREL BETWEEN MEN. According to the tradition of our Rabbis that stripes are administered to those who are guilty of having violated negative commandments<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Makkoth 13b.</i> [and not in civil cases, the question arises] what is its [the stripes’] connection with a quarrel between two people? He who eats <i>n’veilah</i> (carrion) in his home is liable to stripes! So also he who sows his field or his vineyard with diverse seeds, or he who cohabits with any of the women forbidden by a plain prohibitive law [i.e., one not involving the court-imposed death-penalty], and all the rest of the negative commandments [are all typical of the transgressions punishable by stripes. All involve negative commandments, not civil suits as is the case in the verse before us.] Additionally, what is the meaning of the phrase <i>and they shall justify the righteous</i><sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">In Verse 1 before us.</i> [since a civil case does not involve questions of wickedness and righteousness]? Therefore, the Rabbis have interpreted<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">Makkoth 2b.</i> the verse as referring to plotting witnesses. Scripture says: “In case, <i>If there be a quarrel between</i> two <i>men, and they come high unto judgment and they will judge them</i> through the testimony of two witnesses, as we have been commanded.<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">Above, 19:15.</i> [Afterwards, two <i>other</i> witnesses came to court and testified that the first pair of witnesses were elsewhere at the time when the event they testified about allegedly took place. Thus the person found guilty as a result of the original testimony is shown to be ‘righteous’ while the plotting witnesses have been proven ‘wicked.’] Then the judges <i>will justify the righteous</i> [through the <i>second</i> pair of witnesses] <i>and condemn the wicked</i> contrary to the first judgment; <i>then it shall be if the wicked man</i> [i.e., the first pair of witnesses] <i>deserve to be beaten</i>. ”<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> This applies to where the command <i>and ye shall do unto him, as he had purposed to do unto his brother</i><sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">Above, 19:19. There are cases, however, as the text continues, where this law cannot be applied, for example if they testified that a priest is the son of a divorcee, thus disqualifying him from the priesthood. If the witnesses were non-priests, that punishment is obviously inapplicable. And even if they were priests the punishment cannot be inflicted because their intent was to disqualify not only the priest himself <i>but his offspring</i> as well, but Scripture implicitly excludes the offspring from liability [for it says, <i>and ye shall do unto him</i>, but not to his offspring] <i>as he had ‘purposed to do unto his brother</i>.’ Therefore the witnesses are scourged for their false testimony (Makkoth 2 a-b).</i> cannot be carried out upon them — such being the case if they testified [against a priest] that he is the son of a divorced woman [and therefore not qualified to be a ministering priest in the Sanctuary], or that he is a slave or a bastard [who is prohibited from the priesthood or from marriage to a Jew], or if they testified against someone that he transgressed one of the negative commandments [which are punishable by stripes] — in all these cases they [the plotting witnesses] are punishable by stripes.<br>It is possible that there be a quarrel between men resulting in stripes — such as where someone assaulted his fellow [causing a damage of] less than a <i>perutah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">If the assault did result in a significant damage, he is liable on five counts: for injury, for pain, for medical expenses, for loss of wages, and for humiliation. The rule is that wherever the damages have a monetary value greater than a <i>prutah</i> [a small coin], there are no stripes. But if the damages are less than a <i>prutah</i>, he is punishable by stripes. (Kethuboth 32b).</i> or that he cursed his fellow with the Name of G-d,<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Shebuoth 36a.</i> or that someone exacted a utensil necessary for the preparation of food as security for a loan, and similar cases. Scripture speaks of the common occurrence that the party to a dispute [with his fellow] will bring him to court and he will be punished with stripes because of him.<br>Now, the reason for the forty stripes, according to the Midrash,<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma (Buber), <i>Bamidbar</i> 28.</i> is because he transgressed against the Torah which was given in forty days and he caused death upon himself who was formed in the forty days following conception; let him, therefore, be given forty stripes, and be freed of his punishment [of death].<br>I have already mentioned the subject of levirate marriage and the secret thereof, as well as of <i>Chalitzah</i> (the loosening of the shoe) and its reason.<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">Genesis 38:8 (Vol. I pp. 469-470).</i> AND IT SHALL BE THAT THE FIRSTBORN THAT SHE BEARETH SHALL SUCCEED IN THE NAME OF HIS BROTHER THAT IS DEAD. It [the true purport thereof] is not the simple meaning that they call the first son by the name of the dead, Reuben or Shimon as his name was, for in the case of Boaz it says thus, <i>that the name of the dead be not cut off from among his brethren</i>,<sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">Ruth 4:10.</i> and yet they did not call the child born [to Boaz and Ruth] Machlon. But this verse by way of the Truth, [the mystic teaching of the Cabala], is an assurance<sup class=\"footnote-marker\">377</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, p. 469, Note 155, and p. 470, Note 163.</i> and thus it is to be understood in its simple sense. And our Rabbis found support in this verse for the following laws:<sup class=\"footnote-marker\">378</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 24a.</i> that the eldest [surviving] brother contracts the levirate marriage, that a sterile woman may not be contracted for such marriage, nor the wife of a eunuch since his name was “blotted out” [when he was yet alive]. Now, all these are but Scriptural supports [for laws of levirate marriage], because the laws of the sterile widow and the widow of the eunuch are derived from the very essence of the Scriptural section [and are not derived from the Scriptural supports quoted].<sup class=\"footnote-marker\">379</sup><i class=\"footnote\">That is to say, since the purpose of the levirate marriage is as stated by Scripture that the name of the dead be not blotted out from Israel by definition, a sterile woman is excluded from the commandment for she cannot fulfill that function. No special verse is needed to exclude her from such a marriage. Similarly the widow of the eunuch may not be contracted for such a marriage since his name was already “blotted out” when yet alive and no special verse is necessary to exclude his widow from such a marriage. These laws, therefore, are derived from the very essence of the chapter, and the Rabbis merely found support for them in the language of the quoted verse.</i> REMEMBER WHAT AMALEK DID UNTO THEE. I have already mentioned the Midrash which the Rabbis interpreted in the Sifra:<sup class=\"footnote-marker\">380</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:9. The Sifra quoted is at the beginning of <i>Seder Bechukothai</i>.</i> “I might think that it means, ‘in your heart.’ But when Scripture states, <i>thou shalt not forget</i>,<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:19.</i> forgetfulness of heart is already stated. How then can I fulfill the injunction <i>Remember?</i> It must mean ‘by verbal utterance.’” It is also stated in the Sifre,<sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Theitzei</i> 296.</i> “<i>Remember what Amalek did unto thee</i> means verbal [remembrance]. <i>Thou shalt not forget</i><sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:19.</i> means [remembrance] in the heart.”<br>But I know not what is this remembrance through the spoken word. If it is to say that we are to read the section of Amalek in public, then we might deduce therefrom that the duty of reading on the second [Sabbath in the month of Adar the section] <i>Remember what Amalek did unto thee</i> is by law of the Torah!<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">Megillah 29b. On each of four Sabbaths preceding the month of Nisan there is a special Scriptural section read during the Synagogue service. On the Sabbath immediately preceding Adar we read the section of the shekels; on the Sabbath before Purim we read the section before us on Amalek because Haman was a descendant of Agag, king of the Amalekites — Now it is known that the reading of the Torah in public was ordained by Moses and the prophets (Baba Kamma 82a). But, concludes Ramban, according to the above interpretation we may thus say that the reading of the section on Amalek in public is ordained by the Torah! See Shulchan Aruch, <i>Orach Chayim</i> 685:7, where this opinion is mentioned.</i> So also we shall have in that case a Scriptural support for the reading of the Scroll [of Esther on Purim]!<sup class=\"footnote-marker\">383</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 4:2, as to how the Sages had difficulty in establishing this duty. But, concludes Ramban, in the text before us we have Scriptural support for the reading of the Scroll of Esther, since this is a form of “verbal remembrance.” However, since the Rabbis made no reference to it we must say that the correct interpretation of the text is as follows.</i> The correct interpretation appears to me that the verse states that you are not to forget what Amalek did to us until we blot out his remembrance from under the heavens, and that we are to relate it to our children and to our generations, saying to them, “Thus did the wicked one do to us and therefore we have been commanded to blot out his name.” Similarly, in the affair of Miriam, we were commanded<sup class=\"footnote-marker\">384</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:9.</i> to make it known to our children and relate it to the generations. And although it would have been appropriate to conceal it in order not to speak of the shortcomings of the righteous,<sup class=\"footnote-marker\">385</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 93b: “And does Scripture speak of the shortcomings of the righteous?!”</i> yet Scripture commanded that it be made known and revealed so that the admonition against slander be <i>put in their mouths</i><sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:19.</i> because it is a great sin and causes many evils, and people are in the habit of stumbling therein, just as the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">387</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 165a.</i> “All people are [suspect] of a shade of slander.”<br>Ki Thavo THEN THOU SHALT TAKE OF THE FIRST OF ALL THE FRUIT OF THE GROUND, WHICH THOU SHALT BRING IN FROM THY LAND. [The meaning thereof is] that you shall take of the first of all the fruit which you will bring into the house from your Land, which the Eternal your G-d gives you. He commands that one should set aside that fruit in the field and designate it as first-fruit and then bring it into his house and put it in a vessel fit to be taken to the Sanctuary [in Jerusalem].<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Literally: “the Chosen House.” See Vol. IV, p. 178, Note 120. — “Fit to be taken to the Sanctuary,” this is undoubtedly a reference to what is stated in the Mishnah, that those who could afford it, “brought their first-fruits in baskets overlaid with silver and gold, while poor people brought them in wicker baskets of peeled willow-branches” (Bikurim 3:8).</i> Now, Scripture did not prescribe an amount for the first-fruits, instead, even one grain [or berry] of that species exempts the entire field, similar to the law of <i>terumah</i> (the heave-offering) where one grain exempts the whole pile of grain.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This is the law of the Torah. The Rabbis however, established a minimum amount for the heave-offering to the priest. A liberal person should give one fortieth of his crop, a moderate person, one fiftieth; and a niggardly person, one sixtieth. In the case of first-fruits, the measure is one sixtieth of the produce, this law applying equally to all people (Chullin 137b).</i> AND THOU SHALT GO UNTO THE PLACE WHICH THE ETERNAL THY G-D SHALL CHOOSE. In line with the plain meaning of Scripture he admonishes against bringing first-fruit in [any] one of the cities [except for Jerusalem] after the Sanctuary was chosen [i.e., after Jerusalem was designated by the prophets and the ark of G-d was brought there], for just as He warned against slaughtering offerings outside [of the Sanctuary Court], so he warned with reference to the first-fruits. But the obligation of bringing first-fruits became binding immediately after they conquered and divided the Land,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">This was after the fourteen years of the conquest and division of the Land, during which the ark of G-d was in Gilgal. Immediately thereafter they brought the ark to Shiloh where the House of G-d existed for a period of three hundred and sixty nine years. When the Philistines destroyed the Sanctuary in the days of Eli, the ark was moved to Nob and Gibeon, where it remained for a period of fifty seven years. From there it was moved by David to Jerusalem, and when Solomon completed the Sanctuary, it was placed in its final resting-place, the Holy of Holies. The period of Nob and Gibeon was not considered of the status of Israel having been brought <i>to the rest and to the inheritance</i> (above 12:9), because the structure of the House of G-d was not of stone as it had been at Shiloh; instead, it was made of the boards and curtains from the Tabernacle in the wilderness. Therefore during the fifty-seven years when the ark of G-d was first in Nob and later in Gibeon, it was permissible to bring offerings to G-d on the <i>bamoth</i>, “high places,” or private altars. See also further, Note 6.</i> in accordance with the words of Rashi.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">On this verse here.</i> And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Thavo</i> 298.</i> “<i>And thou shalt go unto the place which the Eternal thy G-d shall choose to cause His Name to dwell there</i> — this refers to Shiloh and ‘the Eternal House’<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Or “the Permanent House.” The Sanctuary in Jerusalem is so called in contrast to the Tabernacle, which was portable. Also, because once the Sanctuary was built in Jerusalem, the place retains its sanctity forever, to the extent that even after its destruction, offerings may no longer be brought anywhere else. In the case of the Sanctuary in Shiloh, however, <i>bamoth</i> were permitted after its destruction.</i> [in Jerusalem].” Perhaps the Rabbis [in the Sifre] meant to say that the <i>bamoth</i> (“high places”) were forbidden during both periods [i.e., Shiloh and Jerusalem]. However, during [the periods of] Nob and Gibeon [when high places were permitted] first-fruits could also be brought [only there in Nob and Gibeon], but they could not be offered at a private <i>bamah</i>, for Scripture refers [here in the chapter on first-fruits] to <i>the altar</i> [<i>and he shall set it down before ‘the altar’ of the Eternal thy G-d</i> indicating that only the public altar is suitable for first-fruits].<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Verse 4. And “the altar” was only in the central place of worship — including Nob or Gibeon — but not at a private <i>bamah</i>. See further Vol. III, p. 123, Note 122 and Vol. IV, p. 180, Note 138.</i> But since it is written, <i>The choisest first-fruit of thy Land thou shalt bring into the House of the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:19.</i> they perhaps did not bring first-fruits when it [the House of G-d] was <i>in a tent and in a tabernacle</i><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 7:6.</i> but only in Shiloh where there was a stone building and in the Eternal House,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Or “the Permanent House.” The Sanctuary in Jerusalem is so called in contrast to the Tabernacle, which was portable. Also, because once the Sanctuary was built in Jerusalem, the place retains its sanctity forever, to the extent that even after its destruction, offerings may no longer be brought anywhere else. In the case of the Sanctuary in Shiloh, however, <i>bamoth</i> were permitted after its destruction.</i> [thus excluding the period of Nob and Gibeon]. AND THOU SHALT COME UNTO THE PRIEST THAT SHALL BE IN THOSE DAYS — to the priest that shall be there in those days, for first-fruits, like all offerings, are given to the men of the [priestly] Division [who are assigned to the Sanctuary for a week at a time],<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">See Vol. IV, p. 17, Note 92.</i> but he may not bring along a priest from his city in order to offer him his first-fruits.<br>Now, Rashi wrote: “You have none else than the priest who lives in your days as he is.” But I have not understood this, for in the case of an elder [of the Sanhedrin] it is proper to say [<i>and thou shalt come …</i>] <i>unto the judge that shall be in those days</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:9.</i> meaning that even though he is not as great and wise as the early judges <i>in the ages which were before us</i>,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 1:10.</i> still he [the elder] is obligated to hearken to him [the judge], for “Jephtah in his generation is as Samuel in his generation.”<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 25b. The prophet Samuel is cited by Scripture as being equal to Moses and Aaron (Psalms 99:6). Elsewhere Jephthah is mentioned together with Samuel (I Samuel 12:11), thus teaching us that Jephthah in his generation was entitled to obedience just as was Samuel in his generation.</i> But when bringing first-fruits, to whom shall he bring them if not to the priest that shall be in his days? Now, I have also seen the following text in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Thavo</i> 298.</i> “<i>And thou shalt come unto the priest that shall be in those days</i>. This is what Rabbi Yosei the Galilean says, And would it occur to you to come to the priest that is not in your days? Rather, [I must say that the verse requires one to come to] the priest who is considered by you to be established and fit in those days. Kinsmen who have ceased to be kinsmen are qualified.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">This statement will be explained further on by Ramban as applying to a judge who was disqualified from rendering judgment involving a member of his family. This stricture does not apply to the bringing of first-fruits to a kindred priest who is ministering in the Sanctuary.</i> And so it is also said, <i>Say not thou: ‘How was it that the former days were better than these?’</i> ”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 7:10. The word <i>days</i> thus refers to “the judges of <i>the former days</i>.” Do not say that the judges of the former generations were better than those of the present, and therefore I would not listen to them. Instead you are to listen to them, for you are only concerned with them (Maharsha, Rosh Hashanah 25b).</i> It appears that the Sages interpreted in this connection that if one brought first-fruits or a burnt-offering to a priest who was presumed to be qualified and afterwards it was discovered that he was the son of a divorced woman, [a defiled priest not entitled to perform the Divine Service, nor to receive the priestly gifts] the offerings are nevertheless valid, as is mentioned in the last chapter<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In our text of the Gemara it is found in the third chapter of Kiddushin 66b. The tractate contains four chapters.</i> of Tractate Kiddushin. Also included in this principle is [the rule] that a kinsman who has ceased to be a kinsman is qualified, this applying to an elder who may not be judged by a relative,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">But if he ceased to be his kinsman — for example, a son-in-law [of the elder] whose wife died — he becomes qualified to judge.</i> but it is not relevant to first-fruits. HIGAD’TI’ (I PROFESS) THIS DAY. “Through this fruit which I have brought I profess and give thanks to the Eternal your G-d Who brought me into the Land which He <i>swore unto our fathers to give us</i>. Thus G-d fulfilled His words, and I give thanks and praise to His Name.” The meaning of the word <i>higad’ti</i> is like “I have told.” So also <i>‘vayageid Mosheh’</i> (<i>and Moses told</i>) <i>the words of the people unto the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:9. — The difficulty in the verse here is the word <i>higad’ti</i> which is in the past, when he has not made yet his declaration. Therefore Ramban writes that the very act of bringing the first-fruits into the Sanctuary Court constitutes a form of professing the omnipotence of G-d and an expression of thanksgiving to Him. In this sense the form of the word <i>higad’ti</i> is properly in the past, since the act of bringing the first-fruits has formed the way of communicating these thoughts. Such a usage is seen in the verse <i>vayegeid Mosheh</i>, which means that Moses “communicated” the words of the people to the Eternal.</i> which means communicating. Or the interpretation thereof may be as follows: “<i>I declare to you</i>, O priest, and to all who stand by, and this declaration is <i>unto the Eternal thy G-d</i>, that is to say, to His Name, <i>that I am come into the Land which</i> He <i>swore unto our fathers</i>, for it is He Who brought me [near] to Him to serve Him in the Land.” I HAVE NOT EATEN THEREOF IN MY MOURNING. Even though the avowal<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The “avowal was recited at the time of the Afternoon Offering on the last day of Passover, in the fourth and seventh years of the Sabbatical cycle. The avowal [recited in any language] could be made only by one who observed all laws affecting tithes and heave-offerings. See further “The Commandments,” Vol. I, p. 139.</i> included all tithes, as the Rabbis interpreted:<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Maaseir Sheini 5:10.</i> “<i>I have also given it unto the Levite, and unto the stranger, to the fatherless, and to the widow</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> etc.,”<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">“<i>I have also given it to the Levite</i>, this is the tithe of the Levite [i.e., the First Tithe]. <i>I have ‘also’ given it</i>, this is the <i>terumah</i> (the heave-offering), [given by the Israelite to the priest] and the heave-offering of the tithe [given by the Levite to the priest]. <i>And unto the stranger, to the fatherless, and to the widow</i>, this refers to the Poorman’s Tithe, gleanings, the forgotten sheaf, and the corner of the field” (Maaseir Sheini 5:10).</i> — the statement <i>I have not eaten thereof in my mourning</i> refers only to <i>the hallowed things</i> [mentioned at the beginning of the preceding Verse 13: <i>I have put away ‘the hallowed things’ out of my house</i>] which refers to the Second Tithe and fourth-year’s plantings which may not be eaten in mourning and in a state of impurity.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The heave-offering on the other hand may be eaten by the priest in mourning, but not when he is impure. The First Tithe [after the heave-offering thereof has been removed], the Poorman’s Tithe, gleanings, etc. may be eaten in mourning as well as in impurity. The Second Tithe, eaten by the owner, his family and guests in Jerusalem, is thus the only tithe that may not be eaten in mourning. Like the heave-offering and the heave-offering of the tithe, the Second Tithe may not be eaten in impurity.</i> NOR HAVE I GIVEN THEREOF FOR THE DEAD — “to prepare a coffin and shrouds for it.” This is Rashi’s language. But I have not understood this, for Scripture explicitly states that we are not to exchange the fruits of the Second Tithe outside Jerusalem except for coined silver.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:25.</i> In Jerusalem we are to spend the money on edible things, <i>for any of the herd, or any of the flock, or for wine, or for strong drink</i><sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 26.</i> and eat them before the Eternal. [It is, therefore, clear that it is forbidden to use the money to purchase a garment even for the living — hence it is pointless to make such an avowal with respect to the dead!]<br>Now, Harav Rabbi Moshe [ben Maimon] wrote in his work<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Hilchoth Maaseir Sheini 3:10.</i> “The Second Tithe is designated for use as food and drink, for it is said, <i>and thou shalt eat there before the Eternal thy G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 26.</i> Anointing is like drinking. It is forbidden to spend it on his remaining necessities, such as buying vessels, clothes and servants, for it is said, <i>nor have I given thereof for the dead</i>, that is to say, I have not spent it on anything which does not sustain the body.” [Rabbi Moshe ben Maimon] thus interpreted the phrase <i>for the dead</i> here as being an expression for any thing through which a person does not live. But these are words of mere exaggeration.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary p. 468 for a defense of Rambam by Rabbi Yoseph Karo in his “Keseph Mishneh.”</i><br>Other scholars<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">I have not been able to identify them.</i> have explained that the avowal is that he did not spend therefrom for a coffin and shrouds even for the dead — which [spending] is a religious duty — and certainly not for the living for a cloak or shirt. And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Thavo</i> 303.</i> “<i>Nor have I given thereof for the dead</i> — to prepare a coffin and shrouds for it. These are the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiba said to him: If it is forbidden for the dead, it is likewise forbidden for the living. Why then is it stated <i>nor have I given thereof</i> [<i>‘for the dead’</i>]? It means that I have not exchanged the Second Tithe even for something which is clean.” Thus Rabbi Akiba interprets the expression <i>neither have I given thereof</i>, as meaning that “I have not even used it in exchange for clean, edible things.” This is similar to what we have been taught in a Mishnah:<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Maaseir Sheini 1:1.</i> “Second Tithes may not be sold or bartered. Nor may a man say to his fellow in Jerusalem, ‘Here is wine, and give me oil [in exchange].’” In the opinion of Rabbi Akiba, the expression <i>for the dead</i> is thus connected with the above statement, ‘<i>I have not eaten thereof in my mourning — for the dead</i>,’ for the term “mourning” applies only to the dead. [And the expression <i>nor have I given thereof</i> thus stands as a complete independent statement, meaning “I have not sold it or bartered it even for clean food fit to be eaten.”]<br>Now, I have seen the following text in the Yerushalmi:<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi <i>ibid.</i>, V, 5.</i> “Rabbi Eliezer said in the name of Rabbi Simaie: <i>Nor have I given thereof for the dead</i>. How are we to interpret this? Shall we say that it forbids the bringing of a coffin and shrouds for the corpse — if something like this for the living [e.g., a cloak or shirt] is forbidden, need we be told that something which is prohibited for the living may not be done for the dead? What then is there that is permissible for the living [with the Second Tithe] and is forbidden for the dead? It is anointing.” But I do not understand this text either, for if he anointed a corpse with the oil of the Second Tithe, he has consumed it in impurity, and he has already confessed that, <i>neither have I consumed any thereof unclean!</i> And in the Gemara of Tractate Yebamoth, Chapter <i>He’arel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 74a.</i> we find: “Rabbi Shimon ben Lakish said in the name of Rabbi Simaie, Whence do we know that, if the oil of Second Tithe was rendered impure, we may use it for anointing?<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Since anointing is like drinking, and drinking impure Second Tithe is forbidden, one would think that anointing oneself with such oil is forbidden. And so, whence do we know that it is permissible?</i> Because it is stated, <i>nor have I given thereof for the dead</i> — ‘I have not given it for the dead,’ but for the living akin to the dead I may give it. What use is there for the living and the dead alike? I must say this is anointing.” [The verse thus teaches us that if the oil of the Second Tithe has been rendered impure, it may still be used to anoint the living.] There [the Sages of the Gemara] have asked, “Perhaps I should say that this verse is an avowal that he did not buy a coffin and shrouds [for the dead],” meaning it would be permissible for a living [person] to buy himself a shirt if the Second Tithe was rendered impure, because then, [since it may not be eaten] we cannot apply the verse, <i>and thou shalt eat there before the Eternal thy G-d</i>!<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:26.</i> To this the Rabbis replied, “The verse states <i>thereof</i> [<i>nor have I given ‘thereof’ for the dead</i>] — from the very oil itself” [i.e., I have not used the Second Tithe oil itself to anoint the dead, thus signifying that if that oil becomes impure I may still use it to anoint myself]. It now remains that the avowal, <i>nor have I given thereof for the dead</i> is attached to the statement <i>neither have I consumed any thereof unclean</i>, the person avowing that he did not eat from it in impurity, and did not use the impure [oil of the Second Tithe] for a corpse, to anoint it. However, in a Mishnah we have been taught in accordance with the words of Rabbi Eliezer [mentioned above in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ki Thavo</i> 303.</i> that <i>nor have I given thereof for the dead</i> means to prepare a coffin and shrouds for a corpse]:<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Maaseir Sheini 5:12.</i> “<i>Nor have I given thereof for the dead</i> — I have not bought a coffin and shrouds for the dead with it, nor have I given it to other mourners.” This interpretation which the Rabbis [here in the Mishnah] deduced, that he did not give it for the dead — neither for the corpse itself such as for a coffin and shrouds, nor for his mourners [to eat while in mourning] — includes his own mourning as well as that of others. And because of the mourning of others, he avows already about the coffin and shrouds, although such uses [as buying a cloak or shirt] are forbidden even for the living. WHICH THOU HAST GIVEN US, AS THOU DIDST SWEAR UNTO OUR FATHERS — “to give it<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Rashi adds the phrase “to give it,” for otherwise the two phrases [<i>as Thou didst swear unto our father — a Land flowing with milk and honey</i>] lack a connecting word or phrase. Ramban will point out that “giving” is implicit in “swearing.”</i> to us and Thou hast fulfilled [Thy promise by] giving us A LAND FLOWING WITH MILK AND HONEY.” This is Rashi’s language. If so, the order of the verse is [to be inverted as follows]: “and the Land which Thou hast given us, a Land flowing with milk and honey, as Thou didst swear unto our father.” And Rabbi Abraham ibn Ezra commented that the meaning thereof is, may it always be so, that is to say, “and bless the Land which You have given us to be [always] a Land flowing with milk and honey.” But there is no need for all this, for included in the term “speaking” or “swearing” is the act of “giving.” Thus a man may say to his fellow, “You have sworn me your field” [which means: “you have sworn to give me your field”], or “You have told me a hundred” [which means “you have sworn to give me a hundred dinars”]. Similarly, <i>as the Eternal, the G-d of thy fathers, hath spoken unto thee — a Land flowing with milk and honey</i><sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:3.</i> [the term “hath spoken” means “hath spoken that He would give thee”]. We have already explained it [there].<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:3.</i> So also, <i>and he gave him a house, and food he told him, and gave him land</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">I Kings 11:18.</i> [which means “and food he promised to give him”]. Now, do not find it difficult here that in the oaths made to the patriarchs “a Land flowing with milk and honey” is not mentioned. Since at that time the Land was a Land flowing with milk and honey, [it would have been redundant to describe it explicitly. Therefore it was as if] He swore to them by a Land flowing with milk and honey. Or it may be that <i>unto our fathers</i> [here does not mean the patriarchs] but those who came forth from Egypt, for it was to them that it was said, <i>unto a Land flowing with milk and honey</i>,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:8.</i> similar to the expression, <i>and the Egyptians dealt ill with us, and our fathers</i><sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:15.</i> [which refers to “our fathers” who came forth from Egypt]. THIS DAY THE ETERNAL THY G-D COMMANDETH THEE TO DO THESE STATUTES AND ORDINANCES. Now Moses finished explaining the Torah to them and issuing all the new commandments which G-d commanded him to declare to them. Therefore he said, “<i>This day the Eternal thy G-d commandeth thee to do these statutes and ordinances</i>, for I have already completed everything for you.” He mentioned, <i>and thou shalt observe and do them with all thy heart, and with all thy soul</i>.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">In Verse 16 before us.</i> I have already explained the terms “heart” and “soul.”<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:5.</i> THOU HAST AVOUCHED THE ETERNAL THIS DAY. The meaning thereof is: “Since you have accepted the entire Torah upon yourselves with all its interpretations, details, and new promulgations, you have thus magnified G-d and exalted Him, that He alone will be your G-d; you will in no way avow another god.” AND THAT THOU WOULDEST WALK IN HIS WAYS — to do the good and the right, and do kindness one to another. <i>And keep His statutes, and His commandments, and His ordinances</i>. He [Moses] singles out the statutes and ordinances [for the reason] I have explained,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:5.</i> and he includes in the expression <i>and His commandments</i> all the commandments — positive and negative. <i>And hearken unto His voice</i> — this refers to whatever He will command you concerning other deeds through me or through the rest of the prophets, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:5.</i> It is possible that the expression <i>His commandments</i> refers to the positive commandments, <i>and hearken unto His voice</i> means the avoidances, that is to say, the negative commandments. AND THE ETERNAL HATH AVOUCHED THEE. For this day is to you as the day of [the Revelation on] Sinai, and G-d exalted and magnified you by your acceptance of the Torah in order that you be <i>His own treasure from among all peoples</i>,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:5.</i> <i>and that thou shouldest keep all His commandments</i>,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">In Verse 18 before us.</i> for, to you alone He gave His Torah and commanded you with all the commandments that are desireable before Him and to no other nation. It is similar to what is written, <i>He declareth His word unto Jacob, His statutes and His ordinances unto Israel. He hath not dealt so with any nation</i>.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Psalms 147:19-20.</i> AND TO MAKE THEE HIGH ABOVE ALL NATIONS THAT HE HATH MADE, IN PRAISE — that all the peoples of the earth should praise you for the fact that G-d will be near whenever you call upon Him.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">See above, 4:7.</i> AND IN NAME — that <i>thy renown</i> will <i>go forth among the nations for</i> His <i>splendor which</i> He <i>had placed upon thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 16:14.</i> for you are exalted above all. AND IN GLORY — for you will be glorified over them by being able to do with them whatever you will desire; <i>thou shalt decree a thing, and it shall be established unto thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Job 22:28.</i> similar to what is stated, <i>lest Israel vaunt themselves against Me, saying: Mine own hand hath saved me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Judges 7:2.</i> AND THAT THOU MAYEST BE A HOLY PEOPLE UNTO THE ETERNAL — to cleave to Him ultimately.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">See above, 11:22.</i><br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], <i>in praise</i> suggests that the G-d of Israel is <i>thy praise</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:21.</i> and His Great Name is <i>thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:21.</i> and this is your Glory, similar to what is written, <i>For Thou art the Glory of their strength;</i><sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:18.</i> <i>the Glory of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 2:1.</i> AND MOSES AND THE ELDERS OF ISRAEL COMMANDED THE PEOPLE, SAYING: KEEP ALL THE COMMANDMENT etc. The meaning thereof is that after Moses completed his words [to the people,] he ordered the elders also to join him and warn the people to keep all the commandments, for every nation follows the advice of its elders. It states <i>which ‘I’ command you this day</i>, not “we,” for the principal speech was that of Moses, while the elders merely proclaimed, saying to the people, “Hear, hearken, and observe.” Similarly, <i>And Moses and the priests, the Levites spoke unto all Israel</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 9.</i> means that the priests said to the people, <i>Keep silence, and hear, O Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 9.</i> and Moses said, <i>This day thou art become a people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 9.</i> But Rabbi Abraham ibn Ezra commented that the expression <i>keep all the commandment</i><sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">In Verse 1 before us.</i> refers to the commandment about the stones which he will mention further on.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Verses 2-8.</i> But this is not correct [since the verse states <i>keep ‘all’ the commandment</i>, it must refer to the commandments in general and not to one commandment in particular]. AND THOU SHALT WRITE UPON THEM ALL THE WORDS OF THIS LAW. Rabbi Abraham ibn Ezra wrote in the name of the Gaon<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Rav Saadia Gaon. See Vol., II p. 99, Note 230.</i> that “they wrote upon the stones a list of the commandments like those written down in the ‘Hilchoth Gedoloth,’<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Shimon Kairo of the Gaonic period, who flourished in the second half of the eighth century Common Era, was the first to enumerate the <i>Taryag Mitzvoth</i> contained in the Torah. The listing is in the preface to his work “Hilchoth Gedoloth”. His concept was utilized by the <i>Paitanim</i>, the writers of liturgical poetry who wrote various <i>Azharoth</i> (Exhortations), liturgical poems containing the Divine Commandments. — It should be noted that while the “Hilchoth Gedoloth” contains the first historical record in our possession of an attempt at enumerating the individual commandments, there is no doubt that the author drew upon older sources of such lists, and as Rabbeinu Saadia Gaon writes here, such “a list of the commandments” was written upon the stones by Moses.</i> in the form of <i>Azharoth</i> (‘Exhortations’ of the liturgical poets). And the meaning of the expression <i>‘ba’eir heiteiv’</i> (<i>very plainly</i>)<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> refers to the writing” [i.e., that it be in legible script, but it does not mean “well explained,” since only a brief list of the commandments rather than a detailed rendering was inscribed upon the stones].<br>And our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Sotah 32a.</i> [that <i>‘ba’eir heiteiv</i>’<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> means] in the seventy languages [of the peoples of the world]. Now, we find in the Book of <i>Tagin</i> (crownlets)<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, p. 11.</i> that the entire Torah was written on them [i.e., the stones] — from the beginning of <i>Bereshith</i> to <i>in the sight of all Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Further, 34:12.</i> — with its crownlets and its flourishes, and from there all the crownlets in the entire Torah were copied. It is likely that either these stones were huge, or it was a miraculous event [for, otherwise, it would have been impossible to inscribe so much on a few stone tablets]. SO THAT THOU MAYEST GO IN UNTO THE LAND. Rabbi Abraham ibn Ezra commented that it means “that G-d will help you [to come into the Land] if you begin keeping His commandments, for this was the first commandment [that they were to observe] upon coming into the Land.” In my opinion the expression <i>so that thou mayest go in unto the Land</i> alludes to all the words of the Torah, the verse stating that you are to write upon the stones <i>all the words of this Law when thou art passed over</i> the Jordan immediately <i>so that thou mayest go</i> into the Land, for it was for the sake of the Torah that you will have come there. Similarly, <i>so that thy manservant and thy maidservant may rest as well as thou. And thou shalt remember that thou wast a servant in the land of Egypt</i><sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:14-15.</i> which means: “let your manservant and your maidservant rest like you so that you shall remember that you were servants in the land of Egypt.”<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">The thought conveyed is as follows: Scripture usually writes the phrase <i>‘l’ma’an’</i> (<i>so that …</i>) as the effect of an event although the intent thereof is really for the cause of the event. Thus in the verse before us the order of the words is: <i>And thou shalt write upon them … ‘so that thou mayest’ go in unto the Land</i>. From this it would appear that the cause is the writing upon the stones, and the effect is the coming into the Land. Ramban points out that the real thought of the verse is: you are coming into the Land so that you may write G-d’s Torah upon the stones. Thus the cause is the coming into the Land and the effect is the writing upon the stones. The word <i>‘l’ma’an’</i> (<i>so that</i>) although written with reference to the coming into the Land refers to the writing upon the stones. A similar case is the verse referring to the Sabbath where the word <i>‘l’ma’an’</i> (<i>so that</i>) appears with the cause [so that your servants may rest] but should be interpreted with the effect, the remembering of your being a servant. Therefore, the sense of the text is, let your servants rest so that you will remember that you too, were servants in the land of Egypt.</i> Or it may be that the meaning of the verse is as follows: “you shall write upon the stones <i>all the words of this Law</i> to serve you as a remembrance so that you may come into the Land and conquer it and drive out all these peoples, [a conquest that will be yours only] when you will remember the Torah and keep all its commandments.” BECAUSE HE HATH UNCOVERED HIS FATHER’S SKIRT. This is a respectful euphemism for the father, for in the Torah He mentioned, <i>he hath uncovered his father’s nakedness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 20:11.</i> So also He mentioned the term “their nakedness” in the cases of his brother’s wife<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> and his uncle’s wife<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 20.</i> for there the transgressors are liable to severe punishment, death [by the court, if there were witnesses] or extinction [if there were no witnesses] and Scripture thus needed to condemn the evil they had done; therefore it mentioned “nakedness” concerning them. But here the transgressor being “cursed,” it was sufficient to mention <i>because he hath uncovered his father’s skirt</i>, for he is deserving of an imprecation merely for uncovering his father’s skirt, for it disgraces his honor, and anyone who dishonors his father, is cursed.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> Similarly, <i>A man shall not take his father’s wife, and shall not uncover his father’s skirt</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Above, 23:1.</i> is a respectful euphemism meaning that he should not approach her, for it is not proper to uncover the skirt which he spread over a wife by means of a canopy, similar to what is stated, <i>spread therefore thy skirt over thy handmaid</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Ruth 3:9.</i> This excludes the interpretation of him who says<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">The reference is to Ibn Ezra who interpreted the verse [<i>A man shall not take his father’s wife</i> — above 23:1] as referring to a woman violated by his father. To this Ramban objects, for this opinion coincides with that of Rabbi Akiba, while the majority of the Sages hold that a man may marry such a woman (Yebamoth 49a).</i> that this verse [<i>A man shall not take his father’s wife</i>] includes a woman that was violated by him. CURSED BE HE THAT CONFIRMETH NOT THE WORDS OF THIS LAW. “Here [in these words] he included the entire Torah and they took it upon themselves with an imprecation and an oath [to observe all the commandments thereof].” This is Rashi’s language. In my opinion this “acceptance” requires that one avow the commandments in his heart and consider them as the truth, believe that he who observes them will be requited with the best of rewards and he who transgresses them will be punished, and if someone denies any of them, or considers it annulled forever he will be cursed. However, if one transgressed any commandment, such as eating swine or some abominable thing because of his desire, or he did not make a Booth or take the palm-branch [on the Festival of Tabernacles] because of laziness, he is not included within this ban, for Scripture did not say “who does not perform the words of this Law” but it states <i>that ‘confirmeth’ not the words of this Law to do them</i>, similar to the expression <i>the Jews ordained, and took upon them</i> [<i>and upon their seed … so as it should not fail, that they would keep these two days</i> — of Purim — <i>according to the writing thereof</i>].<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Esther 9:27.</i> Thus the verse [before us] is the ban on those who rebel [against the authority of the Torah] and who deny [its validity].<br>Now, I have seen the following text in Yerushalmi Sotah:<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Sotah VII, 4.</i> “<i>Asher lo yakim</i> [literally: ‘that does not stand up’ — <i>the words of this Law</i>]. But is there ‘a falling Law?’ Rabbi Shimon ben Yakim says, This refers to the officer [of the Synagogue, as explained further on]. Rabbi Shimon ben Chalafta says, This is the court on earth, because Rav<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">The title “Rav” (Rabbi) indicates that that particular Sage lived in Babylon, where there was no ordination of the traditional nature. “Rabbi” indicates that the Sage lived in the Land of Israel where such ordination was conferred. On “ordination” see Vol. II, p. 339, Note 20.</i> Yehudah and Rav Hunah in the name of Shmuel said: Due to this verse [<i>asher lo yakim</i> (<i>that confirmeth not</i>)] King Josiah rent his clothes,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">II Kings 22:11. The event is narrated that Josiah was brought back to the true faith by the discovery of a copy of the Torah found in the Sanctuary, which escaped the attempts of his predecessors to eradicate the true faith from their kingdom. <i>And it came to pass, when the king had heard the words of the Book of the Law, that he rent his clothes</i> (<i>ibid</i>). The question now arises as to which particular verse affected the king to rend his clothes? Rav Hunah in the name of Shmuel said that it was the verse before us, <i>asher lo yakim — ‘that confirmeth not’ the words of this Law</i>, and since he was king, he felt it his responsibility to re-institute the authority of the Law.</i> saying, ‘The duty is upon me to stand up [the Law].’ Rabbi Asi in the name of Rabbi Tanchum the son of Chiya said, [Even if a person] learned and taught [Torah], observed and fulfilled [its commandments], but had the means to enable [others to study the Torah] and did not do so — he is included within the curse” [mentioned in the verse before us]. Thus the Rabbis [in the above Yerushalmi] interpretated this “standing up” [of the Torah] as referring to the royal house and that of the <i>Nasi</i> [the Prince of the Sanhedrin] who have the power to uphold [the authority of] the Torah over those who annul it. And even if he was a perfectly righteous man in his own deeds, but he could have strengthened the Torah against the power of the wicked ones who annul it [but failed to do so], he is accursed. This is close to the subject that we have explained.<br>And by way of a homily the Rabbis [in the above Yerushalmi] said: “This refers to the sexton of the Synagogue who does not stand up the Scroll of the Law to set it up properly so that it should not fall.”<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">This obviously refers to the custom of reading from the Torah with the Scroll of the Law in an erect position. This is the custom still followed in Sephardic Synagogues. In Ashkenazic Synagogues the reading from the Torah is done while the sacred Scroll of the Law lies flat on the Reading table.</i> It appears to me that it [the Yerushalmi] refers to the sexton who does not stand up the Scroll of the Law before the public to show the face of its writing to all people as it is explained in Tractate Sofrim<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">“Scribes.” Laws of writing and reading the Torah are found in this tractate. The text referred to is found in 14:14.</i> that “they lift the Torah high and show the face of its writing to the people who stand there to the right and left thereof and turns it frontwise and backwards, for it is incumbent upon all men and women to see the written words and bend the knee and say <i>And this is the Law which Moses set before the children of Israel</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:44.</i> and such is the custom. THE ETERNAL WILL ESTABLISH THEE FOR A HOLY PEOPLE UNTO HIMSELF AS HE HATH SWORN UNTO THEE. He applies the term “oath” to the covenant which He made with them at Mount Sinai concerning all these things, for there it was said, <i>And ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation</i>.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:6.</i> Or it may be that the covenant He made with Abraham <i>to be a G-d unto thee and to thy seed after thee</i><sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Genesis 17:7.</i> includes this one.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">In other words, G-d’s pledge to Abraham that He would be a G-d to his seed after him includes what is stated here, <i>The Eternal will establish thee for a holy people unto Himself, as He hath sworn unto thee</i>.</i> Similarly he said, <i>that He may establish thee this day unto Himself for a people, and that He may be unto thee a G-d, as He spoke unto thee, and as He swore unto thy fathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob</i>,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Further, 29:12.</i> for the covenant was made for all of them. AND THE ETERNAL WILL MAKE THEE THE HEAD, AND NOT THE TAIL. The meaning thereof is that He will make you the head of all peoples and not the tail of any one of the nations, for it is possible that you will be the head of many peoples and yet be the tail of one nation more distinguished than you. The correct interpretation is that He will henceforth make you the head and at no time will you ever be the tail. Similarly, <i>thou shalt be above only</i><sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">In Verse 13 before us.</i> always, <i>and thou shalt not be beneath</i><sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">In Verse 13 before us.</i> forever. AND THOU SHALT NOT TURN ASIDE FROM ANY OF THE WORDS WHICH I COMMAND YOU THIS DAY. This is connected with the expression [in the preceding Verse 13] <i>if thou shalt hearken</i>, meaning that all these blessings will come upon you when you will hearken to His commandments, and when you will not turn aside <i>to the right, or to the left</i><sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">In Verse 14 before us.</i> from any of the words which I command you concerning idolatry. For, if you will <i>go after other gods to serve them</i><sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">In Verse 14 before us.</i> you will already have turned aside from all His commandments<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Numbers 15:22. — The verse before us, <i>And thou shalt not turn aside from any of the words which I command you this day</i>, is thus not an independent negative commandment, as the author of the “Hilchoth Gedoloth” would have it, but is rather to be understood in connection with the concluding part of that verse, <i>to go after other gods to serve them</i>, meaning to say: if you will go after other gods to serve them, you will already have turned aside <i>from any of the words which, command you this day</i>.</i> and He shall have no desire whatever for any of the commandments you may observe. The sense of the verse is thus unlike the words of the “Hilchoth Gedoloth”<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Shimon Kairo of the Gaonic period, who flourished in the second half of the eighth century Common Era, was the first to enumerate the <i>Taryag Mitzvoth</i> contained in the Torah. The listing is in the preface to his work “Hilchoth Gedoloth”. His concept was utilized by the <i>Paitanim</i>, the writers of liturgical poetry who wrote various <i>Azharoth</i> (Exhortations), liturgical poems containing the Divine Commandments. — It should be noted that while the “Hilchoth Gedoloth” contains the first historical record in our possession of an attempt at enumerating the individual commandments, there is no doubt that the author drew upon older sources of such lists, and as Rabbeinu Saadia Gaon writes here, such “a list of the commandments” was written upon the stones by Moses.</i> who counted this verse as a negative commandment. In the blessings he mentioned first <i>the fruit of thy body</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 4.</i> and afterwards <i>thy basket and thy kneading-trough</i><sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 5.</i> for the fruit of the body is the best and most beloved, but in the curses he delayed it [mentioning first <i>thy basket and thy kneading-trough</i> in Verse 17, and <i>the fruit of thy body</i> in Verse 18] because the punishment extends first to a man’s possessions,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Vayikra Rabbah 17:4: “The Merciful One does not smite human life first.”</i> and, if he does not repent, it reaches the fruit of his body. Similarly, in the blessings he mentioned first the smiting of the enemies<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 7.</i> before the blessing <i>in thy barns, and in all that thou puttest thy hand unto</i>,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 8.</i> for triumph over the enemy is the honor and necessity for them in the conquest of the lands, and their dwelling safely among the peoples. And in the curses he mentioned first the diminishing <i>in all that thou puttest thy hand unto to do</i><sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 20.</i> and delayed their being smitten before the enemies,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 25.</i> for this is the punishment that would reach them afterwards — and in the end they would be exiled.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 68.</i> HA’TZLATZAL.’ In the opinion of Rashi this is one of the species of the locust. But if so, it would have been proper for him [Moses] to connect it with the verses where he speaks of <i>the locust</i><sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Verse 38.</i> and <i>the worm!</i><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Verse 39.</i> It appears more likely that the word <i>tz’latzal</i> is a term for “a hostile army.” He is thus stating, <i>Thou shalt beget sons and daughters, but they shall not be thine</i><sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Verse 41.</i> to work for you and be <i>a nourisher of thine old age</i>,<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Ruth 4:15.</i> <i>for they shall go into captivity</i><sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Verse 41.</i> before the enemy. And he states, <i>All thy trees and the fruit of thy soil</i><sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">In Verse 42 before us.</i> which will not bear fruits for you, as he mentioned<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Verses 38-39.</i> — the enemy coming upon you will take possession, for in the year during which the enemy will come upon you, [the trees and fields] will yield them their produce and they will eat it. Now, an army is called <i>tz’latzal</i> [from the term <i>tzeltzal</i> — “cymbal”] because of <i>the noise of war in the camp</i><sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:17.</i> which they cause and <i>the voice of the horn</i>,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Job 39:24.</i> <i>the thunder of the captains</i>, and <i>the shouting</i>.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 25.</i> [The word <i>tz’latzal</i> is thus] from the word <i>‘tziltzelei shama’</i> (<i>loud-sounding cymbals</i>) and <i>‘tziltzelei t’ruah’</i> (<i>clanging cymbals</i>);<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Psalms 150:5.</i> <i>and with rattles</i><sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">A musical instrument, a form of metal rattle.</i> <i>‘uv’tzeltzelim’</i> (<i>and with cymbals</i>).<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 6:5.</i> Similarly, the expression, <i>Ah, land of ‘tziltzal’ of wings</i><sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 18:1.</i> means a land [i.e., a people] that causes “the sound of its wings” be heard as it goes to far off places <i>as the vulture swoopeth down</i>.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 49.</i> And in the Gemara we find:<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Baba Kamma 116b.</i> “[The Mishnah states: ‘If a man took illegal possession of a field] and <i>masikin</i> took it from him.’ The scholar that reads the word as <i>masikin</i> is not in error, for it is written <i>yeyaresh ha’tzlatzal</i><sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">In Verse 42 before us.</i> which we translate [in Onkelos’ rendition] ‘<i>yachs’nine saka’ah’</i> (the ‘locust’ will take possession). And the scholar that reads the word as <i>matzikin</i> is also not in error, for it is written <i>in the siege ‘uvmatzok’</i> (<i>and in the straitness</i>),”<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 53.</i> for the word [<i>saka’ah</i> which is the Aramaic equivalent of the Hebrew <i>tz’latzal</i>] was to the Sages the term for those who bring people <i>in the siege and in the straitness</i><sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 53.</i> [and is thus also an expression for a hostile army, and not as Rashi says that it is a species of the locust].<br>Know that the admonitions concerning scantiness, discomfiture, rebuke,<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 20.</i> pestilence,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> <i>trees, and the fruit of the soil</i><sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">In Verse 42 before us.</i> and all the other admonitions will all endure until He will cause you to vanish from <i>the Land whither thou goest in to possess it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 63.</i> But after the exile [will have taken place] he does not imprecate them except by saying, <i>and there shalt thou serve other gods, wood and stone</i>.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 36.</i> At times, however, he reverts to reprove them while still in the Land, as he said, <i>The Eternal will bring thee, and thy king whom thou shalt set over thee, unto a nation that thou hast not known, thou nor thy fathers; and there thou shalt serve other gods</i>,<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 36.</i> this being a reference to the exile in which we were expatriated to Rome because of the journey there of King Agrippa<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, p. 568.</i> [the last king during the period of the Second Temple who made a covenant with Rome].<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">See Vol. III, pp. 471-472, Notes 148-149.</i> Afterwards he [Moses] reverts and says, <i>Thou shalt carry much seed out into the field</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 38.</i> Now, these admonitions [apply] while they are in the Land, for so he states afterwards, <i>and ye shall be plucked from off the Land</i><sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 63.</i> which is a reference to the exile. In my opinion this, too, is part of Moses’ intimations. He states, <i>The Eternal will bring thee, and thy king whom thou shalt set over thee, unto a nation that thou hast not known</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 36.</i> which alludes to King Agrippa’s journey to Rome. It is also possible that he alludes to another king, preceding Agrippa, namely Aristobulus<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Aristobulus, the younger son of King Jannai and the brother of Hyrcanus II, fought the Romans during the siege of Jerusalem. When the city finally fell before Pompey, Aristobulus was taken to Rome in chains.</i> whom the Roman general [Pompey] captured and brought there [to Rome] in fetters of brass. They [the captives] became <i>a proverb, and a byword among all the peoples</i><sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Verse 37.</i> who were so amazed at their historic strength [and nevertheless such a calamity befell them that the viewers said], <i>How are the mighty fallen, and</i> their <i>weapons of war perished!</i><sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 1:27.</i> Afterwards<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">I.e., a long time afterwards Pompey conquered the city of Jerusalem in the year 63, before the Common Era, while the Agrippa referred to here was the last king of Judea before the destruction of the Second Temple, which took place in the year 70, Common Era. This Agrippa was known as Agrippa II. His father Agrippa I was a righteous king and is often spoken of favorably by the Sages. His policy was to strengthen the position of the Jews. This was not true of Agrippa II who, as the following text shows, assisted the Romans in their conquest of the Land resulting in the destruction of the Temple, and the exile.</i> Agrippa [II] came once again with the emissary of the king of Rome into the Land and captured very large cities in the land of Judea. Then was fulfilled what he [Moses] said, <i>And thou shalt serve thine enemy whom the Eternal shall send against thee, in hunger, and in thirst</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Verse 48.</i> It further states, <i>The Eternal will bring a nation against thee from afar</i>,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Verse 49.</i> for, Vespasian and his son Titus came with a very large Roman army into the Land and captured all the fortified cities of Judea, and oppressed them greatly, as is known from the [history] books that they also captured the walls of Jerusalem and there remained only the Sanctuary and the wall of the Court. They [the besieged] ate the flesh of their sons and their daughters.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">See Verse 53.</i> And when the Sanctuary was also captured, then was fulfilled <i>and ye shall be plucked from off the Land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 63.</i> Then the Romans returned to their country taking with them the exile of Jerusalem, as did the many [foreign] peoples, too, who were with them [i.e., the Romans] — from Greece, Egypt, Syria and many other peoples [who had joined the Romans in the destruction of Jerusalem and who took Israelite captives with them]. Then was fulfilled the verse, <i>And the Eternal shall scatter thee among all peoples</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Verse 64.</i> The verses after that, all refer to their punishment in exile. So also, <i>And thy life shall hang in doubt before thee</i><sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Verse 66.</i> applies to our fear in exile under peoples who constantly promulgate decrees against us. The correct interpretation is that this verse alludes to those generations that existed at the time of the destruction of the Second Temple, for the Romans were then scheming to destroy the Jews completely. Therefore he says afterwards, <i>And the Eternal shall bring thee back into Egypt in ships</i>,<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">In the beginning of the <i>P’sichta</i> (Opening) to Esther Rabbathi.</i> which happened when [the Romans] finished removing them from the Land. And our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">In the beginning of the <i>P’sichta</i> (Opening) to Esther Rabbathi.</i> “Why [was it decreed that they be brought back into] Egypt? Because it is offensive and evil for a servant when he returns to his first master.” If so, he mentioned Egypt as a reproof. However, once we have been exiled to the countries of our enemies, the work of our hands has not been accursed. Neither have our oxen and the breeds of our flock, our vineyards and our olive orchards and that which we have sown in the field [been adversely affected]. Rather in the countries [of our exile] we are like the rest of the peoples who inhabit whatever country, or even better than them,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">An obvious reference to the favorable condition of Jews in Spain.</i> for His mercies are upon us, because our habitations in exile are by [virtue of] the promise He made to us, <i>And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, neither will I abhor them, to destroy them utterly, and to break My covenant with them; for I am the Eternal their G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:44.</i> I have already explained in <i>Seder Im Bechukothai</i><sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16 (at the end).</i> the secret of this covenant [mentioned here], and that it refers to the present time of our exile at the hand of the “fourth beast,”<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">In Daniel’s vision concerning the four kingdoms that will rule the world, the fourth beast symbolizes Rome. See Daniel 7:7; also Vol. I, p. 35., Note 8, and Vol. IV, pp. 286-290.</i> and afterwards He assured us of being [completely] redeemed therefrom.<br>Now, we have examined the punishments for idolatry which are mentioned in the Torah in many places, among them what is stated at the beginning [of this book]: <i>When thou shalt beget children, and children’s children, and ye shall have been long in the Land, and shall deal corruptly, and make a graven image</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:25.</i> this being a warning to Israel lest they worship idols after being in the Land for many years and having grown old in it. The punishment for that is, <i>I call heaven and earth to witness</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 26.</i> until <i>And the Eternal shall scatter you among the peoples, and ye shall be left few in number</i>.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> And there it is stated, <i>And there ye shall serve gods, the work of men’s hands</i>,<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 28.</i> and he promised, <i>But from thence ye will seek the Eternal thy G-d, and thou shalt find Him</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 29.</i> This has been fulfilled with them [in the Babylonian exile] as I have already mentioned and explained.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16 (at the end).</i> And in another chapter he said, <i>And it shall be, when the Eternal thy G-d shall bring thee into the Land which He swore unto thy fathers</i> etc.;<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:10.</i> <i>Ye shall not go after other gods of the peoples that are round about you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14.</i> And the punishment is, <i>for a jealous G-d, even the Eternal thy G-d, is in the midst of thee; lest the anger of the Eternal thy G-d be kindled against thee, and He destroy thee from off the face of the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> This is a warning to those who enter the Land lest they immediately become attached to idolatry and forget the G-d Who brought them forth from Egypt and walk after the idols. This Israel never did, nor did this punishment ever take place. The language of the verse implies this — that it is a warning, not a suggestion of something destined to be, as he said, <i>lest the anger of the Eternal thy G-d be kindled against thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> that is to say, you should be fearful of this. In a third chapter he stated <i>Beware lest thou forget the Eternal thy G-d, in not keeping His commandments, and His ordinances, and His statutes</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 8:11.</i> and he said, <i>and thy heart be lifted up, and thou forget the Eternal thy G-d, Who brought thee forth out of the land of Egypt</i> etc.; <i>Who led thee through the great and dreadful wilderness</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 14-15.</i> and so throughout the section. <i>And thou say in thy heart: ‘My power and the might of my hand hath gotten me this wealth.’ But thou shalt remember the Eternal thy G-d, for it is He that giveth thee power to get wealth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 17-18.</i> And here [i.e., in this third chapter] he said, <i>And it shall be, if thou shalt forget the Eternal thy G-d, and walk after other gods, and serve them, and worship them, I forewarn you this day</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> This is also a warning to those entering the Land lest they forget <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 58.</i> and deny that it was He Who brought them forth from the land of Egypt and [lest they claim that] He did nothing for them, but that they did everything by their own power because they were strong and therefore they will worship the idols as they please. The punishment for this would be complete destruction: <i>As the nations that the Eternal causeth to perish before you, so shall ye perish</i>.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Above, 8:20.</i> The language of the verse indicates that he is warning them lest they do so when they enter the Land before they grow old in it, before they destroy all the peoples of the Land. Therefore he said, <i>As the nations that the Eternal causeth to perish before you, so shall ye perish</i>,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Above, 8:20.</i> which applied to the time when the peoples [of the Land] were destroyed, and he warned them that G-d would turn His hand from the destruction of these peoples and He would destroy Israel like them. This, too, Israel never did, and nothing like it came upon them. The fourth time he warned and explained, saying, <i>And it shall come to pass, if thou wilt not hearken unto the voice of the Eternal thy G-d, to observe to do all His commandments and His statutes</i> etc. <i>that all these curses shall come upon thee</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 (here).</i> and all the words of the covenant [which follow], and in the end there is the great promise: <i>And it shall come to pass, when all these things are come upon thee</i> etc., <i>and thou shalt bethink thyself</i> etc., <i>and shalt return unto the Eternal thy G-d</i> etc., <i>that then the Eternal thy G-d will restore thy captivity, and have compassion upon thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Further, 30:1-3.</i> and so on to the conclusion of the section. Now, this is the warning and allusion to this our [present] exile and to the perfect redemption by which we will be redeemed therefrom. And the fifth chapter is a warning by way of a prophecy to be fulfilled: <i>And the Eternal said unto Moses: ‘Behold, thou art about to sleep with thy fathers, and this people will rise up …</i><sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:16.</i> [<i>Now therefore write ye this Song for you …</i>] <i>that this Song shall testify before them as a witness, for it shall not be forgotten out of the mouths of their seed</i> etc.’<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 19 and 21.</i> This warning has been wholly fulfilled in its literal sense and wider meaning. AND MOSES CALLED ALL ISRAEL. The purport thereof is that after he finished telling them the words of the covenant he called them again, saying, “Hear, O Israel, <i>Ye have seen</i> etc.,” for they had not left him, since these sections are all connected. YE HAVE NOT EATEN BREAD, NEITHER HAVE YE DRUNK WINE OR STRONG DRINK. The meaning thereof is “You have not eaten [sufficiently] thereof that you should be able to live by it,” for their principal sustenance was the manna. THAT YE MIGHT KNOW THAT I AM THE ETERNAL YOUR G-D Who keeps you alive miraculously. Now, it could not mean that they did not eat bread at all, as Scripture [says of Moses], <i>I did neither eat bread nor drink water</i><sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Above 9:9.</i> for on some occasions Israel did have bread in the wilderness, as it is written, <i>Thou shalt sell me food for money, that I may eat; and give me water for money, that I may drink; as the children of Esau that dwell in Seir, and the Moabites that dwell in Ar, did unto</i> me.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:28-29.</i> And our Rabbis mentioned<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Yoma 75 b.</i> that the merchants of the peoples of the world brought them [various foods] in the desert.<br>It is further possible that from the time the manna descended until they came to Seir they did not eat bread at all, for they travelled <i>through the great and dreadful wilderness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Above, 8:15.</i> But in the fortieth year they approached inhabited land, and it was said to them, <i>Ye are to pass through the border of your brethren the children of Esau;</i><sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:4.</i> <i>Ye shall purchase food of them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> There it is written, <i>these forty years the Eternal thy G-d hath been with thee; thou hast lacked nothing</i>.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 7.</i> And from that time on, the Edomites and the Moabites<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 23:5.</i> met them with food and drink and prominent Israelites would buy from them for pleasure, not for necessity, nor for satiety, because their principal sustenance was [still] the manna.<br>Nitzavim YE ARE STANDING THIS DAY ALL OF YOU BEFORE THE ETERNAL YOUR G-D. The meaning thereof is that you are standing and ready before G-d to be initiated into His covenant. For, in order to accept the Torah with its interpretation, they had gathered before him [Moses], or they may have stood before the ark of G-d. The covenant was the oath and imprecation which he mentioned — <i>that thou shouldest enter into the covenant of the Eternal thy G-d, and into His oath</i>.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> It is possible that he made another covenant with them like the first covenant which he made with them at Mount Sinai,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Exodus 24:4-5.</i> namely, that he offered a burnt-offering on their behalf, and took half of the blood to sprinkle upon the altar and he sprinkled half of the blood upon the people, but it was unnecessary for him to mention this. And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], I have already informed you of [the secret of] this covenant.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Leviticus 26:12.</i> RASHEICHEM SHIVTEICHEM.’ In the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra this means <i>rasheichem rashei shivteichem</i> (“your heads, the heads of your tribes”),<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Since a noun in the construct form cannot have a pronoun suffix, the term <i>rasheichem</i> cannot mean “your heads of.” Therefore Ibn Ezra adds the words <i>rashei</i>, interpreting the phrase as “your heads, ‘the heads of’ your tribes.” See Vol. IV, p. 115, Note 283 for the same principle as applied to another example.</i> like <i>and the prophecy of Oded the prophet</i><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Chronicles 15:8. Here the point is that a noun in the construct form cannot have the prefix <i>hei</i> indicating the definite article. Hence the word <i>v’hanevuah</i> cannot mean “and the prophecy of.” We must therefore add the word <i>nevuath</i>, meaning: “and the prophecy, ‘a prophecy of’ Oded.” See Vol. IV, p. 115, Note 284 where the same example is mentioned.</i> [which means “and the prophecy, the prophecy of Oded the prophet”].<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Chronicles 15:8. Here the point is that a noun in the construct form cannot have the prefix <i>hei</i> indicating the definite article. Hence the word <i>v’hanevuah</i> cannot mean “and the prophecy of.” We must therefore add the word <i>nevuath</i>, meaning: “and the prophecy, ‘a prophecy of’ Oded.” See Vol. IV, p. 115, Note 284 where the same example is mentioned.</i><br>In my opinion the verse generalizes and then specifies. The generalization is: “your heads and all your tribes,” and then it specifies <i>your elders, and your officers</i> who are your heads, for <i>the elder and the man of rank, he is the head</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 9:14.</i> Similarly, he stated <i>Assemble unto me all the elders of your tribes, and your officers</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Further 31:28.</i> for any person who has authority and appointive power over the public is called <i>rosh</i> (head). Thus it is said of the princes [of the tribes], <i>they were ‘the heads of’ the thousands of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Numbers 1:16.</i> for they were the highest rank of all the thousands of Israel. And it is stated of the spies, [<i>all of them were</i>] <i>‘heads of’ the children of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:3.</i> meaning they were “among” the heads of the children of Israel, not the heads of all the children of Israel — and they were all included in the term <i>your heads</i>. He then stated again <i>even all the men of Israel</i> who comprise <i>your tribes</i>.<br>Then he mentioned further the little children, the women, the strangers, the hewers of wood and drawers of water<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> whom they had from among the <i>mixed multitude</i>.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:38.</i> He had made them bring the little ones, in order to include them in the covenant, for he made the covenant even with the future generations,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Verses 13-14.</i> or [the children may have been brought] to make them [i.e., the parents] deserving of Divine reward for bringing them, like the reason the Rabbis gave regarding [the commandment of] the Assembly.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further 31:13.</i> And our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">So mentioned by Rashi. Ramban himself further on refers to a similar text from the Tanchuma. See further, Note 18.</i> that some Canaanites [posing as proselytes] came in Moses’ days just as they came in Joshua’s days<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Joshua 9:2-27.</i> and Moses <i>made them hewers of wood and drawers of water for the congregation, and for</i> the Tabernacle <i>of G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27. The verse there states: <i>for ‘the altar of’ G-d</i>.</i> Now, the intent of the Rabbis is not to state that these Canaanites deceived Moses [as they misled Joshua]; instead, they came to him to make peace with him, for such is the law as we have explained.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See above, 20:11.</i> Thus I found in Midrash Tanchuma:<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Nitzavim</i> 2.</i> “This teaches you that they [the Canaanites] came before Moses and he did not accept them.” That is to say, they could not deceive him into making a covenant with them, but he immediately made them hewers of wood and drawers of water. AND ALSO WITH HIM THAT IS NOT WITH US THIS DAY — “that is, also with the future generations.  FOR YE KNOW HOW WE DWELT IN THE LAND OF EGYPT etc. AND YE HAVE SEEN THEIR ABOMINATIONS. Because you have seen the nations that worship idols, and perhaps the heart of one of you might beguile him to follow them.  LEST THERE SHOULD BE AMONG YOU etc. Therefore, I must place you under an oath.” Thus far is Rashi’s language. He has commented well. And the purport thereof is to state, “I must bring you now into this covenant with an imprecation and an oath on account of my fear that perhaps the hearts of some of you have been beguiled into following the abominations of Egypt as you did at the [affair of the golden] calf, or the abominations of Ammon and Moab that you saw on the road when you had the affair with Baal-peor,” for at the first covenant at the time of the Giving of the Torah there were no imprecations and curses. He stated [<i>lest there should be among you</i>] <i>man or woman</i> because a woman is frivolous [and can easily be led into idol-worship]. He stated a similar expression in [the chapter dealing with an individual] worshipping the idols.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:2: <i>man or woman …</i></i> He mentioned individuals, family, and tribe [<i>lest there should be among you man, or woman, or family, or tribe</i>] meaning a multitude, but he did not say it [lest they should worship the idols] concerning all of them, out of respect [to them]. Or it may be that it was impossible for the hearts of all of them to turn to the idols on that day, because, if so, they would not have come into the covenant of G-d and His oath, for who could have compelled them. A family or tribe, however, might have come into the covenant for fear of the majority. He stated <i>lest there should be among you</i> [<i>man, or woman</i> etc.] <i>whose heart turneth away this day</i> referring to him who has already been beguiled to idol-worship and who secretly believes in them that day. <i>Or lest there should be among you an</i> evil <i>root</i> that will blossom and grow and in the coming days will bring forth poisonous buds and grow bitter herbs. This refers back to <i>him that is not here with us this day</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> for the father is <i>the root</i> and the son is <i>the twig that shall grow forth out of his roots</i>.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 11:1.</i> He mentioned <i>the root</i> in order to state that he can bring the coming generations into this oath, for the root from which the coming generations will grow is before him this day, and it comes within this covenant and oath. He stated <i>a root that beareth gall</i> to suggest that from a sweet root no bitter plant will issue, and that all those whose hearts are perfect with <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:58.</i> and gave no thought to the idols, will not give birth to a child, who will avow idolatry. Now, do not refute me in this matter on the basis of the verse <i>If he</i> [a man who is just, and does that which is lawful and right] <i>beget a son that is a robber</i>,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 18:10. And, as the verses state on this subject, this son is a murderer and idolator, and yet his father was a perfectly righteous man!</i> for the matter is true, there being a great secret therein which I cannot explain.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">In Abusaula’s mystic commentary on Ramban the subject is explained, based on the doctrine of the transmigration of souls.</i>  <i>‘Rosh v’la’anah’</i> (<i>gall and wormwood</i>) are bitter or poisonous herbs. These are their names in the Sacred Language. Or it may be that they are surnames, one called <i>rosh</i> (“the head”) because it is the head of the bitter herbs, the bitterest of all, and the second is called <i>la’anah</i>, from the expression <i>‘lei’anoth’</i> (<i>to humble thyself</i>) <i>before Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Exodus 10:3.</i> for he who eats it becomes oppressed and is humbled, because he eats it only in order to afflict his soul. AND HE BLESS HIMSELF IN HIS HEART, SAYING: [‘I SHALL HAVE PEACE’]. When he will hear others imprecating themselves with these oaths, he will in his imagination bless himself, saying in his heart, “<i>I shall have peace</i> from any curse when I follow the desire of my heart.” G-d will not pardon him; instead, His anger will then be kindled against him<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> whenever he sins, in that generation or [when his descendants sin] in later generations.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">This is to be understood in the light of Ramban’s explanation above, that the expression <i>whose heart turneth away this day</i> applies to one who has already been beguiled after the idols; <i>or lest there should be among you an</i> evil <i>root</i> refers to the descendants. It is with reference to these two types of idol-worshippers that Ramban says here that G-d’s anger will be kindled when he sins in that generation, or when his descendants sin in future generations (Kur Zahav).</i> Or the sense of the verses may be as follows: “Because he says [publicly]: <i>I shall have peace</i>, since in my heart I do not accept the oath upon myself, <i>for I shall walk in the stubborness of my heart</i> all my days and carry out all my desires. And <i>the Eternal will not be willing to pardon him</i><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> because he did not accept His imprecation; instead, His anger will be kindled against him<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> since he came into the covenant in My presence with all [the people of] Israel.” [Therefore the refusal of an individual to accept the covenant constitutes a punishable defiance.]<br>A desire that grows stronger and more in one’s heart is termed [in Hebrew] <i>shriruth</i> [<i>‘ki bishriruth libi eileich’ — for I shall walk in ‘the stubborness’ of my heart</i>], similar to the expression of the Sages:<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 160b.</i> “<i>sharir</i> (strong) and established.” So also, <i>‘bishrirei’</i> (<i>in the muscles of</i>) <i>his body</i>.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Job 40:16.</i> L’MA’AN’ (THAT) THE WATERED BE SWEPT AWAY WITH THE THIRSTY. The meaning thereof is “‘to supplement’ the watered with the thirsty,” for the satisfied soul is called <i>ravah</i> (satiated), similar to, <i>And I will ‘satiate the soul’ of the priests with fatness, and My people shall be satisfied with My goodness;</i><sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:13.</i> <i>and their soul shall be as a watered garden</i>,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11.</i> while the desiring soul is called <i>tz’meiah</i> (thirsty): <i>My ‘soul thirsteth’ for Thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Psalms 63:2.</i> Therefore, the sense of the verse is: when into a person’s satisfied soul — one that does not desire harmful things — there comes a slight craving, and he satisfies his lust, then there will grow in his soul a craving even greater than the original one, for the thing that he ate or that he did, and it [the soul] will lust [even] after evil things for which he never craved at first. Thus, if someone craves for lewdness with beautiful women and becomes carried away in unchastity, his lust will ultimately bring him to sodomy and to bestiality and the like with other forms of lust. This is akin to what the Sages have mentioned [with respect to sexual craving]:<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Succah 52b.</i> “The more one satisfies it, the more it hungers, the more one starves it, the more it is satisfied.” Therefore Scripture states concerning him who follows the stubborness of his heart, that if he will satisfy his soul with those stubborn and overpowering desires for which it thirsts, his soul “will add the watered to the thirsty,” for then he will desire and thirst after things for which he had been satisfied, and with which his soul was satiated [meaning that, up to then, he felt no desire for them]. And, because he used the expression <i>‘shoresh poreh’</i> (<i>a root that beareth</i>),<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> he follows this usage, saying that this root shall add a branch that will be satiated and leafy to the thirsty one and they will all become thirsty. Thus the word <i>l’ma’an</i> (that) in this place does not refer to the reason [i.e., “so that”]: “I will go in the stubborness of my heart <i>so that</i> I supplement the watered with the thirsty.” Instead its meaning is like “to add” — Scripture is saying that because of his conduct, this will be the result.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">In other words, it is not the sinner who says: “<i>L’ma’an</i> (so that) I supplement the watered etc.” but it is Scripture which declares “<i>L’ma’an</i> etc.” that “to add” the watered etc., will result from his conduct.</i> For in every result of a particular action, Scripture uses the term <i>l’ma’an</i>, whether the responsible person does it intentionally to effect that result, as <i>‘l’ma’an’</i> (<i>so that</i>) <i>it may be well with us</i>,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 42:6. See my Hebrew commentary p. 478, Note 32, that the reference in the Hebrew text of Ramban is to above, 4:40, but the word <i>l’ma’an</i> is not found there in connection with this expression.</i> or whether the person effecting the result does so unintentionally, as in the expressions: <i>‘l’ma’an’</i> (<i>that</i>) <i>their heart may melt;</i><sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 21:20.</i> <i>‘l’ma’an’</i> (<i>that</i>) <i>your altars may be laid waste;</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:6.</i> <i>Of their silver and their gold have they made them idols, ‘l’ma’an’</i> (<i>that</i>) <i>they may be cut off</i>,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Hosea 8:4. The result referred to in each of the last three verses is involuntary. Here, too, it cannot be said that they made idols of gold and silver “so that” they may be cut off. Rather, Scripture states that the undesired result will be that, in punishment, they will be cut off.</i> and many other similar verses. In my opinion this is the best and most correct of all that has been written about this verse from many aspects.<br>It is also possible to explain that the phrase [<i>that the watered …</i>] refers back to the expression <i>a root that beareth gall and wormwood</i>,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Succah 52b.</i> the verse stating that he will <i>bless himself in his heart, saying, ‘I shall have peace,’</i> so that his watered branch, on which grow and sprout the wormwood and gall, should be added to the thirsty one on which nothing has grown.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">The difference between the two interpretations is: In the first interpretation “the watered” was not lustful — it was “the thirsty” that was the sinful part of the soul. In the second interpretation, however, the sinful aspect of the soul is “the watered” part, for on it has already grown “the gall and the wormwood;” and “the thirsty” is the pure part of the soul, for nothing evil has yet grown on it. The third explanation which follows is similar to the second with a minor change, as explained in the text (Kur Zahav).</i> <i>Or the watered</i> may be a surname for the aforementioned <i>wormwood</i>, meaning that the watered wormwood which sprouts and grows exceedingly will be added to <i>the thirsty</i> which until now has grown but little — so that now both will sprout. Thus the intent is to state that anyone who will hear the imprecation and will imagine himself to be immune against it, holding strongly to [this] stubborness, and, as a result, his thoughts will bring him to [further] sin sprouting transgressions greater than the first [<i>the Eternal will not be willing to pardon him</i> etc.].<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> This also is a correct interpretation. THE ANGER OF THE ETERNAL AND HIS JEALOUSY SHALL BE KINDLED AGAINST THAT MAN — this refers to the curse against the individual sinner, man or woman.  AND THE ETERNAL SHALL BLOT OUT HIS NAME — this is the curse against a whole family [if they all be sinners] for there is a common name to the head of their father’s house [and that name will be erased]. AND THE ETERNAL SHALL MARK HIM OFF FOR EVIL. This refers to a tribe from among the remaining tribes of Israel. AND THE REMOTE GENERATION, YOUR CHILDREN THAT SHALL RISE UP AFTER YOU, SHALL SAY. For the tribes of Israel in the first generation already knew [the cause of the disaster] for they heard the imprecations of the covenant [and therefore he states that the future generation will inquire into the cause of the disaster]. It is possible that this verse refers back to <i>the root that beareth gall and wormwood</i>,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Succah 52b.</i> that when this occurs in future generations, they will inquire into its cause. GODS THAT THEY KNEW NOT — “gods in whom they had never experienced any Divine power. ‘V’LO CHALAK LAHEM’ (AND THAT HE HATH NOT ALLOTTED UNTO THEM) — He did not give these [gods] to them [Israel] to be their portion. And Onkelos rendered this expression: <i>v’lo otiva l’hon</i>, meaning, ‘they had not done them any good.’ [Onkelos thus explained] the term <i>chalak</i> as meaning, ‘that god which they have chosen for themselves has never <i>chalak</i> (apportioned) them any inheritance or portion.” This is Rashi’s language. The correct interpretation is: “<i>gods that they knew not</i> as gods, that is to say, [they worshipped gods] whom they knew not as having acted with any Divine power inherent to their essence. And the Eternal, the G-d of their fathers did not allot them [these gods] to them, meaning that He did not designate them as lords over Israel as He placed them over the nations.” I have already explained this.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 18:25, and above, 4:19.</i> AND THE ETERNAL ROOTED THEM OUT OF THEIR LAND, for He will exile the tribe that will do evil in the sight of the Eternal, as it is stated, <i>and he</i> [the king of Assyria] <i>carried them away, even the Reubenites, and the Gadites, and the half-tribe of Menasheh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:26.</i> The correct interpretation is that he is now alluding to the exile of all Israel, all of them being evil, and they will be banished in a complete exile. Similarly, the following chapter, <i>And it shall come to pass, when all these things are come upon thee</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Further, 30:1.</i> is a reference to the exile of all Israel, as he said, <i>among all the nations whither the Eternal thy G-d hath driven thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Further, 30:1.</i> and so he concludes the entire chapter. THE SECRET THINGS BELONG UNTO THE ETERNAL OUR G-D. In the opinion of the commentators<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and others.</i> the verse states: “It is for the Eternal our G-d to execute judgment upon those who worship idols secretly, for all hidden matters are revealed before Him, <i>but the things that are revealed</i> are upon us and our children <i>that we may do</i> to them <i>all the words of this Law</i> — to smite the idol-worshippers in accordance with the law of the Torah. According to the interpretation of the Rabbis, too, it is so.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 43b.</i><br>By way of the simple meaning of Scripture it is my opinion that <i>the secret things</i> are the sins that are hidden from those who commit them, as it is stated, <i>Who can discern errors? Cleanse Thou me from hidden faults</i>.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Psalms 19:13.</i> The verse states: “[Our] hidden sins belong to G-d alone; for them we bear no guilt for having transgressed [unknowingly]. <i>But the things that are revealed</i>, namely our conscious sins, <i>belong unto us and to our children forever, that we may do all the words of this Law</i> as an eternal <i>statute</i>. As such we accepted it, obligating the one who was present [when the covenant was made] and the one who was not present. And because he included in the imprecation [the obligation] to perform all the commandments, he excluded from the ban whoever commits a sin unintentionally, so that he should not be afflicted by this curse. The words of Onkelos indicate this, for he rendered it, “The secret things are before the Eternal our G-d,” [thus implying that we will not be punished for sins we have committed unknowingly], but if he agreed with the [aforementioned] interpretation of the commentators [that it is for G-d to punish conscious sins committed secretly] then Onkelos should have said, “The secret things are ‘to’ the Eternal our G-d” [to punish]. AND IT SHALL COME TO PASS, WHEN ALL THESE THINGS ARE COME UPON THEE. I have already mentioned<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 26:12, and above, 4:25; 19:8.</i> that this chapter refers to the future, for all its subjects have not happened and have not been created, but they are destined to take place. AND THOU SHALT RETURN UNTO THE ETERNAL THY G-D, AND HEARKEN TO HIS VOICE ACCORDING TO ALL THAT I COMMAND THEE THIS DAY, THOU AND THY CHILDREN. The meaning thereof is that you will return <i>with all thy heart, and with all thy soul</i><sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">In Verse 2 before us.</i> and you will take it upon yourself and upon your children throughout their generations to do <i>according to all that I command thee this day</i>, just as they did at the second redemption [i.e., the redemption from Babylon], as it is written, <i>and they entered into a curse, and into an oath, to walk in G-d’s law, which was given by Moses the servant of G-d, and to observe and do all the commandments of the Eternal our G-d, and His ordinances and His statutes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 10:30.</i> Or it may be that the expression <i>that I command thee this day, thou and thy children</i> is like “command you — to you and to your children,”<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">The word <i>thou</i> is gramatically difficult, because the verse begins with the accusative <i>thee</i>, and follows with the nominative <i>thou</i>. Ramban offers two explanations: First, that the verse contains two separate thoughts: that you will return to G-d, and that you will accept upon yourself and your children all that He commands us. Second, that the nominative <i>thou</i> is equivalent to the accusative <i>thee</i> [“to you”], and the verse is thus expressing a single thought: “<i>that I command thee this day</i> — to you and to your children.” Ramban proceeds to cite Scriptural examples of similar usage — a nominative in place of an accusative.</i> similar to the expression <i>‘v’atah tzuveitha’</i><sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Genesis 45:19. Here, too, the nominative <i>v’atah</i> (and you) is to be understood as <i>lecha</i> (“and to you”).</i> [meaning <i>lecha tzuveithi</i> — “to you I ordered that the command be given”]. So also, <i>and they dealt ill ‘othanu’</i><sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Above, 26:6. Here likewise the literal meaning of <i>othanu</i> is “us,” but Ramban interprets it in the context of the verse as if it means “to us.”</i> means <i>lanu</i> (“to us”).<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">So also in the verse before us, <i>atah</i> (you) means <i>lecha</i> (to you).</i> And in my opinion there is in this matter a great secret; for it alludes to that which the Rabbis said,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 62a.</i> “The son of David [i.e., the Messiah] will not come until all souls in the <i>guf</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Here understood as “a storehouse of souls in heaven.” Ramban’s concept is that the final redemption will come when all souls will have been purified and no longer in need of a sojourn on earth. See my Hebrew commentary, p. 479.</i> are exhausted.” I have already spoken of this matter.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 1:26 (Vol. I, p. 479).</i> AND THE ETERNAL THY G-D WILL CIRCUMCISE THY HEART. It is this which the Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 104a.</i> “If someone comes to purify himself, they assist him” [from on High]. The verse assures you that you will return to Him with all your heart and He will help you.<br>This following subject is very apparent from Scripture: Since the time of Creation, man has had the power<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Literally: “the permission.”</i> to do as he pleased, to be righteous or wicked. This [grant of free will] applies likewise to the entire Torah-period, so that people can gain merit upon choosing the good and punishment for preferring evil. But in the days of the Messiah, the choice of their [genuine] good will be natural; the heart will not desire the improper and it will have no craving whatever for it. This is the “circumcision” mentioned here, for lust and desire are the “foreskin” of the heart, and circumcision of the heart means that it will not covet or desire evil. Man will return at that time to what he was before the sin of Adam, when by his nature he did what should properly be done, and there were no conflicting desires in his will, as I have explained in <i>Seder Bereshith</i>.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Genesis 2:9 (Vol. I, pp. 72-73). See also Vol. III, pp. 456-457. — It should be noted here that Ramban’s intention is not to state that man in the era of Messiah will be completely devoid of the desire to do evil, for if that were the case there would be no place for reward and punishment, which is founded upon the principle of man’s freedom of choice between good and evil. Rather, the import of his words is to state that man will then be so motivated for good that he will naturally be doing the good and proper according to the Will of G-d, and it will appear as if the instinct for evil has been completely eliminated from him, although potentially it will still be with him. The case is similar to what we say now of a normal knowledgeable person that it is “impossible” for him to jump into a blazing fire. Of course, it is within his powers to do so, but it is his knowledge of the danger entailed that makes it “impossible” for him to do so. In the Messianic era man will have that kind of reaction to all things prohibited by G-d. There will, therefore, still be place for reward and punishment, since potentially man will still have his freedom of choice. See my Hebrew commentary, Vol. I, p. 36-37, where I quote this thought in the name of Rabbi Yeruchum, one of the great leaders of the Musar movement.</i> It is this which Scripture states in [the Book of] Jeremiah, <i>Behold, the days come, saith the Eternal, that I will make a new covenant with the house of Israel, and with the house of Judah; not according to the covenant that I made with their fathers</i> etc. <i>But this is the covenant that I will make with the house of Israel after those days, saith the Eternal, I will put my Law in their inward parts, and in their heart will I write it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:30-32.</i> This is a reference to the annulment of the evil instinct and to the natural performance by the heart of its proper function. Therefore Jeremiah said further, <i>and I will be their G-d, and they shall be My people; and they shall teach no more every man his neighbor, and every man his brother, saying: ‘Know the Eternal;’ for they shall all know Me, from the least of them unto the greatest of them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 32-33.</i> Now, it is known that <i>the imagination of man’s heart is evil from his youth</i><sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Genesis 8:21.</i> and it is necessary to instruct them, but at that time it will not be necessary to instruct them [to avoid evil] for their evil instinct will then be completely abolished. And so it is declared by Ezekiel, <i>A new heart will I also give you, and a new spirit will I put within you;</i><sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 36:26.</i> <i>and I will cause you to walk in My statutes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> The <i>new heart</i> alludes to man’s nature, and the [<i>new</i>] <i>spirit</i> to the desire and will. It is this which our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 151b.</i> “<i>And the years draw nigh, when thou shalt say: ‘I have no pleasure in them’</i><sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 12:1.</i> — these are the days of the Messiah, as they will offer opportunity neither for merit nor for guilt,” for in the days of the Messiah there will be no [evil] desire in man but he will naturally perform the proper deeds and therefore there will be neither merit nor guilt in them, for merit and guilt are dependent upon desire. FOR THIS COMMANDMENT. The meaning thereof is that it refers to the entire Torah. But the correct interpretation is that when he refers to the entire Torah, he says [as above] <i>Every commandment which I command thee this day</i>.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Above 8:1.</i> Rather [the expression used here] <i>this commandment</i> refers to [the commandment of] repentance aforementioned, for the verses, <i>and thou shalt bethink thyself;</i><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 1.</i> <i>and thou shalt return unto the Eternal thy G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> constitute a commandment, wherein he commands us to do so. It is stated in a future tense [rather than in the imperative] to suggest, in the form of a pledge, that it is destined [that Israel will repent]. And the sense thereof is to state that <i>if thy outcasts be in the uttermost parts of heaven</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 4.</i> and you are under the power of the nations, you can yet return to G-d and do <i>according to all that I command thee this day</i>,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> for the thing is not hard, nor far off from you, but rather <i>very nigh unto thee</i><sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 14.</i> to do it at all times and in all places. This is the sense of the expression, <i>in thy mouth, and in thy heart, that thou mayest do it</i><sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 14.</i> meaning that they <i>confess their iniquity, and the iniquity of their fathers</i><sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:40.</i> by word of their mouth, and return in their heart to G-d and accept the Torah upon themselves this day to perform it throughout the generations, as he mentioned, <i>thou and thy children with all thy heart</i>,<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 2.</i> as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, and in Verse 6.</i> SEE, I HAVE SET BEFORE THEE THIS DAY LIFE AND GOOD, AND DEATH AND EVIL. He returns to exhort them yet again, to tell them that there are two courses in their hands and it is in their power to walk in whichever they desire, and there is no power below or above that will withhold them or stop them. And he calls heaven and earth to bear witness against them a second time,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 19.</i> after he had said,<i>I call heaven and earth to witness against you this day, that ye shall soon utterly perish</i>,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:26.</i> for now he said, <i>I call heaven and earth to witness against you this day, that I have set before thee life and death</i><sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 19.</i> which are the blessing and the curse, and that I have counselled you that you should choose life, <i>that hou mayest live, thou and thy seed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 19.</i> Thus he is now like someone who has the witnesses sign at the end of all his words.<br>Vayeilech AND MOSES WENT. When Moses concluded his words, all who stood before him, and the young children, and the women returned to their own tents. It was not necessary for Scripture to mention this [that they returned to their tents], for it already stated, <i>Ye are standing this day all of you before the Eternal your G-d;</i><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Above, 29:9.</i> <i>that thou shouldest enter into the covenant of the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11.</i> and [it is self-understood that] after having entered the covenant they would go away from him [Moses]. And so Scripture now states that Moses went from the camp of the Levites to the camp of the Israelites in order to show them honor, like someone who wishes to take leave of his friend and comes to ask permission of him. AND HE SAID UNTO THEM: ‘I AM A HUNDRED AND TWENTY YEARS OLD THIS DAY.’ This was to comfort them concerning his condition [i.e., about his approaching death], as if to say, “I am old and you have no more benefit from me. Moreover, G-d has commanded me that I should not go over there. Do not dread and do not be fearful, for the Eternal will go over with you; He will not remove His Presence from you on my account [i.e., because of my absence], <i>and Joshua, he shall go over before</i><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 3.</i> you in my place.” Now, although Moses our teacher retained his vigor and health, as Scripture testifies, <i>his eye was not dim, nor his natural force abated</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:7.</i> he told them this [“I am old and you have no more benefit of me”] in order to comfort them [over the transfer of leadership to Joshua].<br>Now, Rashi wrote: “<i>I can no longer go out and go in</i>, because <i>the Eternal hath said unto me: Thou shalt not go over this Jordan.</i>” But it is not correct.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The text reads: <i>‘Vashem’</i> (<i>‘and’ the Eternal</i>) <i>said unto me</i>. Now, Rashi explains that the connective <i>vav</i>, which generally means “and,” signifies “because.” It is this interpretation which Ramban considers incorrect because <i>vav</i> always means “and,” not “because.” Mizrachi, too, raised this objection to Rashi and left it unanswered. See, however, in Ma’aravi where a different version of Rashi’s text is cited, in which the connective <i>vav</i> has its usual meaning.</i> And in the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra the expression <i>I can no longer go out and come in</i> means to war, because his powers weakened in his old age. This too, is not correct.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">For Scripture testifies: <i>his eye was not dim, nor his natural force abated</i> (further, 34:7).</i> And our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Sotah 13b.</i> “This teaches us that the well-springs of wisdom were stopped for him.” This was a miraculous event in order that Moses should not be troubled [about the transfer of leadership to Joshua] and [G-d] bestowing honor upon Joshua in his [Moses’] presence.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">See further, Verse 14.</i> AND MOSES WROTE THIS LAW — from the beginning of <i>Bereshith</i> to <i>in the sight of all Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:12.</i> Even though it is written here, <i>thou shalt read this law before all Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> and according to the opinion of our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Sotah 41a. Therefore, how can the expression <i>this Law</i> in Verse 9, refer to the entire Torah, while in Verse 11 the same expression refers to the Book of Deuteronomy? Ramban proceeds to answer this question.</i> it refers to this Book of Deuteronomy,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Sotah 41a. Therefore, how can the expression <i>this Law</i> in Verse 9, refer to the entire Torah, while in Verse 11 the same expression refers to the Book of Deuteronomy? Ramban proceeds to answer this question.</i> at this point, he reverted and explained, <i>And it came to pass, when Moses had made an end of writing the words of this Law in a book, until they were finished</i>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 24.</i> This includes the entire Torah. [Hence the expression <i>this Law</i> in the verse before us means the entire Torah, while in the following Verse 11, concerning the reading in the Assembly, the same expression refers only to the Book of Deuteronomy.] THAT THEY MAY HEAR, AND THAT THEY MAY LEARN — that is, <i>the men and the women</i> [mentioned in the first part of the verse], for the women, too, heard and learned to fear the Eternal. AND THAT THEIR CHILDREN, WHO HAVE NOT KNOWN, MAY HEAR, AND LEARN TO FEAR. This refers to <i>the little children</i> [mentioned in the preceding verse], for they will hear and inquire, and the fathers will accustom them [to the words of the Law] and educate them. For <i>the little children</i> [mentioned here] are not those who suckle at the breasts, but rather the young in years who are nearly old enough to be educated, this being the sense of the expression <i>and learn to fear</i> — in the future [when they are grown up]. But above [when speaking of <i>the men and the women</i>] he stated, <i>that they may learn, and fear</i><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> [now, since they are adults]. However, our Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Chagigah 3a.</i> “<i>The men</i> came to learn, <i>and the women</i> to listen. <i>And the little children</i> — why did they come? In order to reward those who bring them.”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">From this text it appears that the Rabbis understood the term <i>little children</i> as applying to the very young who are not yet old enough to ask questions.</i> THAT I MAY GIVE HIM [Joshua] A CHARGE. “This means that I may exhort him.” This is Rashi’s language. But there is no need for this, because G-d’s statement [to Joshua] <i>for thou shalt bring</i> [<i>the children of Israel into the Land</i>]<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 23.</i> is a command, and, if he were to be indolent and not do so, he would be liable to the death-penalty. It is possible that the meaning of <i>that I may give him a charge</i> is that I will appoint him <i>a prince and commander</i><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 55:4.</i> over Israel, <i>and thou shalt give him a charge in their sight</i>.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Numbers 27:19.</i> AND THE ETERNAL APPEARED IN THE TENT IN A PILLAR OF CLOUD. The purport thereof is that the pillar of cloud was over the entrance [of the Tent] and G-d appeared in the Tent — this being the Glory, according to Rabbi Abraham ibn Ezra. In my opinion, this verse is like <i>And the Eternal came down in a pillar of cloud, and stood at the door of the Tent;</i><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:5.</i> <i>and, behold, the Glory of the Eternal appeared in the cloud</i>.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Exodus 16:10.</i> And the meaning [of the verse here] is that He wanted to speak with Moses so that Joshua would hear, and He would also charge Joshua there. Now, to Moses it was said, <i>And there I will meet with thee, and I will speak with thee from above the ark-cover</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:22.</i> but Joshua was not of that exalted status [in prophecy] and he was forbidden to enter the Tent altogether. Thus the phrase, <i>and the pillar of cloud stood over the entrance of the Tent</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">In Verse 15 before us.</i> reverts to explain that the cloud, in which was the Glory, was above the door of the Tent covering it, and accordingly He was in the Tent [as the verse states, <i>And the Eternal appeared in the Tent in a pillar of cloud</i>]. THE GODS OF ‘NEICHAR’ OF THE LAND — “the gods of the [foreign] peoples of the Land.” This is Rashi’s language. But it is not correct.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Ramban understood Rashi’s words to mean that the term <i>neichar</i> (foreign) applies to the peoples — “the gods of the foreign peoples.” Ramban contends that the term “foreign” applies to the gods, as will be explained.</i> Rather, it means “the gods that are foreign to this Land,” for <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:58.</i> is called the G-d of the Land, similar to what is stated, <i>because they know not the manner of the G-d of the Land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">II Kings 17:26.</i> Similarly, <i>And they spoke of the G-d of Jerusalem, as concerning the gods of the peoples of the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 32:19.</i> and it is further written, <i>They shall not dwell in the Eternal’s Land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Hosea 9:3.</i> Rabbi Abraham ibn Ezra mentioned this [here], and I have already explained it.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 24:3 (Vol. I, p. 294); Leviticus 18:25. (Vol. III, pp. 268-275).</i> WHITHER HE GOETH TO BE ‘B’KIRBO’ (AMONG THEM). This means “whither he [the foreign god] goes to be among His people and His servants.” Or <i>b’kirbo</i> may mean “in the midst of the Land,” as in the expressions: <i>and the land was not able to bear them;</i><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Genesis 13:6. This verse shows that, although the word <i>aretz</i> (land) is feminine, Scripture sometimes uses it as the subject of a masculine verb, as in this verse, where the verb <i>nasa</i> (able to bear) is used in connection with <i>ha’aretz</i> instead of the feminine verb <i>nasah</i>. Here, too, <i>b’kirbo</i> [literally: “in the midst of him”] is used with reference to “the Land” instead of the feminine <i>b’kirboh</i>.</i> <i>the land burnt up</i>,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 9:18. Here, too, the verb is the masculine <i>ne’tam</i> (burnt up) instead of the feminine <i>ne’tmah</i>.</i> in accordance with the words of Rabbi Abraham ibn Ezra. AND THEY WILL SAY IN THAT DAY: ARE NOT THESE EVILS COME UPON US BECAUSE OUR G-D IS NOT AMONG US? This is not a total confession like [the confession in the verse] <i>And they shall confess their iniquity</i>,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:40.</i> but it is a reflection and a regret. They will feel sorry for their iniquity and recognize that they are guilty. AND I WILL SURELY HIDE MY FACE IN THAT DAY. The meaning thereof is that [He will hide His face] on a different occasion [for it was already stated in Verse 17, <i>and I will hide My face from them</i>]. Since the Israelites already reflected in their hearts that they sinned against G-d, and that these evils came upon them because their G-d was not among them, it would have been fitting — according to the exceeding mercies of G-d — that He help them and rescue them because they had already denied the idols. This is similar to what is stated, <i>Behold, I will enter into judgment with thee, because thou sayest: ‘I have not sinned,’</i><sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 2:35.</i> [indicating that the very denial of wrongdoing is a grievous sin, but here the admission of sin should have caused G-d to help them]. Therefore he [Moses] states that, because of the great evil that they did in trusting idols, He will again hide His face from them — not like the first hiding of His face when He hid the face of His mercies <i>and many evils and troubles came upon</i> them<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> — but that only the face of redemption will be hidden and they will abide by the promise of the face of His mercies. [This is the promise of] <i>And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, neither will I abhor them</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:44.</i> [They will not be shown the face of redemption] until they add to the aforementioned regret real confession and perfect repentance, as is stated above, <i>and thou shalt return unto the Eternal thy G-d</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Above, 30:2.</i> AND NOW WRITE YE THIS SONG. In line with the plain meaning of Scripture, He commands both Moses and Joshua to write it for He wanted to make Joshua His prophet during Moses’ lifetime. Now, Moses wrote it while Joshua stood by him, read it, and saw [it completed], this being the sense of the verse, <i>So Moses wrote this Song the same day, and taught it the children of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 22.</i> It refers to Moses who was the principal [in the writing of the Song] for it was from him that they would hear it and learn it, although Joshua, too, taught it with him, as it is stated at the conclusion [of the chapter] <i>he</i> [i.e., Moses], <i>and Hoshea, the son of Nun</i>.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:44.</i><br>Now, the meaning of the expression <i>this Song</i> is “the Song that I will now tell you,” this being <i>‘Ha’azinu’</i> (<i>Give ear</i>).<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 1-43.</i> It is called <i>Song</i> because Israel would recite it with song and psalm.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">At the Divine Service in the Sanctuary, a section of the Song of <i>Ha’azinu</i> was chanted each Sabbath during the Service of the Additional Offering. The cycle of the Song was completed every six weeks. Therefore, the six divisions (<i>Aliyoth</i>) in the reading of this Song in the Synagogue on the Sabbath of <i>Ha’azinu</i>, follow the <i>same</i> divisions as sung in the Sanctuary (Rosh Hashanah 31a).</i> It was also written [in the Torah] in the style of a song, since songs are written with interruptions [empty spaces] indicating the places of chanting. FOR I KNOW THEIR INCLINATION WHICH THEY HAVE SHOWN THIS DAY. The meaning thereof is like the expression, <i>for now I know that thou art a G-d-fearing man</i>,<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Genesis 22:12.</i> which is knowledge become actualized, for knowledge of the future is knowledge in potential.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">See Ramban <i>ibid.</i>, (Vol. I, p. 279).</i> Now, if Israel had not sinned in the wilderness and the recognition of his temperament had not been actualized, it would have been inappropriate for him to testify against them in the Song, saying that it is known to Him that you will sin and therefore I call [heaven and earth] to witness that <i>many evils and troubles</i><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> like such and such will come upon you. Instead it would have been proper that He give them the Torah with unspecified foreknowledge: <i>If ye be willing and obedient, ye shall eat the good of the Land; but if ye refuse and rebel, ye shall be devoured with the sword</i>.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 1:19-20.</i> But now, that their bad temperament and <i>their straying heart</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 6:9.</i> had become known to them as well, He told them all that would occur to them. This is similar to what is said, <i>Because I knew that thou art obstinate, and thy neck is an iron sinew</i> etc., <i>therefore I have declared to thee from of old; before it came to pass I announced it to thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 48:4-5.</i> AND HE COMMANDED JOSHUA THE SON OF NUN. “This [pronoun ‘He’] refers to the Divine Presence [mentioned] above<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">I.e., Verse 14: <i>And the Eternal said unto Moses …</i></i> as it is explained [here], <i>into the Land which I swore unto them; and I will be with thee</i>.” This is Rashi’s language. He has explained it well. And in the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra:<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Found in Ibn Ezra on Verse 15.</i> “<i>And he commanded Joshua</i> — that is, Moses [commanded] by order of G-d, and therefore he said, <i>into the Land which I swore unto them</i>.” Similarly we find that Moses said, <i>And I will give the rain of your Land in its season</i>.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Above, 11:14.</i> So also, <i>And I will give grass in thy fields for thy cattle</i>.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> Likewise, <i>that ye might know that I am the Eternal your G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Above, 29:5.</i> And so also, <i>The Eternal will send upon thee the scantiness</i> etc. <i>because of the evil doings, whereby thou hast forsaken Me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:20.</i> I have already discussed this.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">See above, 5:12.</i> AND IT CAME TO PASS, WHEN MOSES HAD FINISHED WRITING [THE WORDS OF THIS LAW]. The meaning thereof is that, at first, he wrote the Law <i>and delivered it unto the priests</i> as is stated above,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 9.</i> but he did not tell them where they were to put it. Afterwards he was commanded concerning this Song — he wrote it <i>and taught it the children of Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> that same day, and thus added it to the Law. <i>And it came to pass, when Moses had finished writing</i> everything in the Book of the Law, then he commanded the priests, <i>Take this Book of the Law, and put it by the side of the ark of the covenant of the Eternal your G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> meaning that it should remain in the ark at the side [of the Tablets], for henceforth they would not even touch it to add [thereto] or to diminish [from it]. This is the sense of the verse, <i>And it came to pass, when Moses had finished writing</i> [<i>the words of this Law in a book</i>] <i>until they were completed</i>. Therefore Rabbi Abraham ibn Ezra commented that [<i>Seder</i>] <i>V’zoth Habrachah</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further, Chapter 33.</i> was [written] earlier, and its proper place is above as it is stated <i>And Moses went and spoke these words unto all Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 1. Ibn Ezra holds that at the time when he informed them of his impending death, he also blessed them, as recorded in <i>Seder V’zoth Habrachah</i>.</i><br>It is possible that after he wrote the Song <i>and taught it the children of Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> one by one according to their tribes as he had them brought before him to the House of Learning, he wrote it in the Book of the Law and commanded the priests <i>Take this Book of the Law</i>,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> meaning that the Song too, should remain in the ark with the Law, for it is part of the Law since it is there as a testimony. Then Moses told them to assemble before him again — all the elders of the tribes and the officers<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">See further, Verse 28.</i> — and that the people should join them, for so it is stated at the end, <i>And Moses came and spoke all the words of this Song in the ears of the people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:44.</i> Now the priests did so and they assembled the entire people before him and he called heaven and earth to witness against them in assembly<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Thus in addition to teaching the Song to the individual tribes, he now taught it again in an assembly of the entire people.</i> in the hearing of the priests and all the people. Then G-d, blessed be He, told him <i>Get thee up into this mountain of Abarim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 49.</i> This he was bound to do immediately, and so he stood up and blessed them: <i>‘V’zoth Habrachah’</i> (<i>And this is the blessing</i>).<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:1.</i> He then wrote it at the end of the book which he gave to the priests. Then the priests did as he commanded them — they placed the complete book by the side of the ark of the covenant.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">In accordance with Ramban’s interpretation at the beginning of the verse that the Law was placed “in the ark at the side [of the Tablets]” the language here too must mean: “[inside] by the side of the ark of the covenant.” This is the opinion of Rabbi Meir (Baba Bathra 14a).</i> Thus everything took place in the order stated in the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">See a similar approach of Ramban in Leviticus 8:2 (Vol. III, p. 91-93).</i><br>Ha’azinu GIVE EAR, YE HEAVENS. By way of the plain meaning of Scripture, the words of Rabbi Abraham ibn Ezra are correct that the Scriptures designate as witnesses all things which exist and endure. Similarly, <i>Hear O ye mountains, the Eternal’s controversy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Micah 6:2. Because the mountains endure, the prophet designates them as witnesses in his statement of the Eternal’s controversy with Israel.</i> So also with reference to the stone that Joshua set up [after he made the covenant with the people], for there it is written, <i>for it hath heard</i> [<i>all the words of the Eternal which He spoke unto us</i>].<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Joshua 24:27. See Vol. I, p. 390.</i> And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the reference here is to the first [higher] heavens and earth mentioned in Genesis, for it is they that shall enter the covenant with Israel. Therefore, he states that the heavens should give ear and listen to the conditions, and how he will apply them.  He states <i>My doctrine shall drop as the rain</i>,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> for that which he took from the heavens [i.e., the Written Torah]<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Abusaula.</i> and His commandment upon the earth [i.e., the Oral Torah]<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Abusaula.</i> shall drop upon Israel and distill upon them like dew. <i>When I shall call the name of the Eternal</i> in the heavens <i>ascribe ye greatness to our G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> on earth — and he is speaking to all Israel [for it is they who are on earth]. Similarly, the “stone” of Joshua<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Joshua 24:27. See Vol. I, p. 390.</i> alludes to this earth, for <i>from thence is the Shepherd, the Stone of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:24. See Ramban <i>ibid.</i>, in my Hebrew edition pp. 273-274.</i> I have already explained it.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:24. See Ramban <i>ibid.</i>, in my Hebrew edition pp. 273-274.</i> So also, <i>The stone which the builders rejected has become the chief corner-stone. This is the Eternal’s doing</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Psalms 118:22-23.</i> Therefore, Joshua said, <i>Behold, this stone shall be a witness against us</i>.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Joshua 24:27. See Vol. I, p. 390.</i> And so also, <i>For behold the stone that I have laid before Joshua; upon one stone are seven facets</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 3:9. Reference here is to Joshua the High Priest, who ministered in the early period of the Second Temple.</i> The student learned in the mysteries of the Cabala will understand. THE ROCK, HIS WORK IS PERFECT. This is an allusion to the attribute of justice. He states <i>His work is perfect</i> for whatever act emanates from Him is perfect and complete, eternally immovable and unchangeable. <i>For all His ways are justice</i>. They are [indeed] the merciful<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Kesef Mezukak suggests that the word “merciful” is incongruous with “the attribute of justice.” Therefore, he deletes “merciful” and substitutes “perfect.”</i> ways, and there is no deficiency in [His] work; [rather, His work is performed] <i>but in a just measure</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 10:24.</i> For justice belongs to the <i>G-d of faithfulness and there is no injustice</i><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">In Verse 4 before us.</i> in the Rock. Thus the justice [dispensed] is righteous and the Rock is upright. THE CORRUPTION WAS TOWARDS HIM; THEY ARE NOT HIS CHILDREN [BECAUSE OF] THEIR BLEMISH. The blemish is called “corruption,” as it is said, <i>their corruption is in them, there is a blemish in them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 22:25. Here the word “corruption” is clearly associated with “blemish.”</i> and similarly, <i>and he sacrificeth unto the Eternal ‘a corrupted’ thing</i>,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Malachi 1:14.</i> [which means “a blemished” thing]. He [Moses] thus states that the blemish of Israel is the corruption towards the Rock of His people and His inheritance, and [therefore] he calls them <i>not His children</i>, just as, <i>in an acceptable time</i><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 49:8.</i> [a time when they conduct themselves properly] he calls them “His children.”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">See above, 14:1.</i> He states that they are <i>a generation crooked and perverse</i>, for crookedness is the opposite of uprightness, similar to what is said, <i>and they make crooked all equity</i>,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Micah 3:9. The text reads: <i>v’eith kol hayesharah ye’akeishu</i>. The contrast between <i>yashar</i> (straight) and <i>akeish</i> (crooked) is thus clear.</i> and the perverse is the opposite of the righteous. Consequently, since <i>He is just and right</i><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> and they are the opposite of that, they are not [considered] His children; rather, they are considered by Him to be corrupted. And the sequence of the verse is thus: “their corruption towards Him — which is their blemish — has caused them not to be considered His children, [for they are] <i>a generation crooked and perverse</i>.” The sense thereof is that the dimunition of their status did not result from the deed of the Rock, for He is perfect and there can never be imperfection in Him, but it is their blemish that corrupts them before their Father. And the meaning of the expression <i>not His children</i> is like <i>And I will say to them that were not My people: ‘Thou art My people.’</i><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Hosea 2:25. The expression <i>not His ‘children’</i> is thus identical with <i>not His ‘people.’</i></i> Similarly, <i>They have aroused Me to jealousy with a no-god</i>,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 21.</i> meaning, with something that is not a god. So also, <i>and they have sworn by no-gods</i>.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 5:7.</i> Or it may be that the verse here states: “The corruption towards Him is their blemish, that they are not His children, for they are <i>a generation crooked and perverse</i>, the opposite of Him.” AM NAVAL’ (A FOOLISH PEOPLE), AND NOT WISE. “<i>A foolish people</i> — that has forgotten [all] the good that He has done for them. <i>And not wise</i> to understand the result [of their actions], that it is in His power to do them good or evil.” This is Rashi’s language. Now, Onkelos rendered [<i>am naval</i>]: “a people that has received the Torah, [and who are not wise],” deriving it from [the expression] <i>navol tibol</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:18. These are Jethro’s words to Moses that he will become weary in attending alone to all the people’s problems.</i> which he translated <i>milah thilei</i> (“thou wilt surely become weary”). Thus the verse here states: “it is a people weary of the observance of the Torah and they are not wise [enough to realize] that it is for their eternal good.” Similarly Onkelos rendered <i>b’goi naval</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 21.</i> — “with a foolish people,” apathetic in becoming wise or people of faith. And Rabbi Abraham ibn Ezra interpreted: “<i>Naval</i> (<i>foolish</i>) in deeds, <i>and not wise</i> in heart.”<br>In my opinion he who performs an unrequired act [of goodness or kindness] is called <i>nadiv</i> (generous), while he who repays his benefactor with evil is called <i>naval</i> (a vile person). And so it is stated, <i>‘L’naval’</i> (<i>the vile person</i>) <i>will no longer be called ‘nadiv’</i> (<i>generous</i>),<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 32:5. In other words, flattery will be extinct in Israel.</i> for one is the opposite of the other. Therefore it was said of Nabal the Carmelite, <i>for as his name is, so is he: Nabal is his name, and ‘n’valah’</i> (<i>vileness</i>) <i>is with him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 25:25.</i> For David did him a great favor — he guarded all his belongings — and he [Nabal] did not want to pay him any recompense; instead, he shouted at his [David’s] messengers<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14.</i> and disgraced them. And this is the sense of the verse concerning [G-d’s words to] the friends of Job: [<i>And my servant Job shall pray for you; for him alone will I receive favorably,</i>] <i>so as not to do unto you ‘n’valah’</i> (<i>an unseemly act</i>) [<i>because you have not spoken of Me properly, as My servant Job hath;</i>]<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Job 42:8. The gist of Ramban’s thought is as follows: Since Job’s friends defended G-d’s providence, it would appear, in the eyes of the unlearned, as <i>an unseemly act</i> if they were to be punished, although they were to be blamed for having spoken certain things which were not right nor true.</i> since they had defended the deed of <i>the glorious and fearful Name</i>,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:58.</i> saying it was done justly, and if He were to punish them now, it would appear as <i>n’valah</i> (an unseemly act).<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Job 42:8. The gist of Ramban’s thought is as follows: Since Job’s friends defended G-d’s providence, it would appear, in the eyes of the unlearned, as <i>an unseemly act</i> if they were to be punished, although they were to be blamed for having spoken certain things which were not right nor true.</i><br>It is possible that the term <i>naval</i> is used [for a vile person] because he is an inferior type of a human being, just as the expression <i>as an oak whose leaf ‘noveleth’</i><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 1:30.</i> which means “falls” [because it withered. Thus, the word <i>noveleth</i> (withers), spelled with a <i>beth</i>, is related to <i>nofeleth</i> (falls) spelled with a <i>fei</i>. Similarly, a person who is <i>nofel</i>, “falls” short of acceptable standards of conduct, is referred to as <i>naval</i>.] A dead animal is called <i>n’veilah</i> because “it falls” upon the earth and dies, just as it is said, <i>to see the ‘mapeleth’</i> (<i>carcass</i>) <i>of the lion</i>.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Judges 14:8.</i> If so, Scripture states here: “Do you thus requite G-d for all the good He has done for you? It is an <i>am naval</i> that repays evil for good, <i>and unwise</i> not to know that <i>they have wrought this evil unto themselves</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 3:9.</i> and not to G-d. It is similar to what is stated, <i>If thou hast sinned, what doest thou against Him? And if thy transgressions be multiplied, what doest thou unto Him? If thou be righteous, what givest thou Him? or what receiveth He of thy hand?</i><sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Job 35:6-7.</i> For G-d <i>is thy Father</i>,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 before us.</i> Who brought you forth and raised you; <i>and He is ‘konecha,’</i><sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 before us.</i> Who made you a <i>kinyan</i> (a possession), for He brought you forth from nothingness and you became a being, and every tangible reality can be acquired as a possession. [Therefore, the word <i>koneh</i> is used interchangeably to mean “make” or “create” and “acquire” as shown in the following examples.] It is similar to what is said, <i>The Eternal ‘kanani’</i> (<i>made</i>) <i>me as the beginning of His way;</i><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 8:22.</i> likewise, <i>‘Koneih’</i> (<i>Maker</i>) <i>of heaven and earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Genesis 14:19.</i> as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, (Vol. I, pp. 190-191).</i> And He created you, <i>made thee, and established thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 before us.</i> similar to the expression, <i>and One fashioned us in the womb</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Job 31:15.</i> ASK THY FATHER — “this alludes to those who understand [the events of former days], and so <i>thine elders</i> [<i>and they will tell thee</i> — for they too, understand the past]. The purport thereof is, as he stated, <i>which the Eternal thy G-d hath allotted them</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:19.</i> since for each portion below, [i.e., each nation on earth] there is a [counterpart] portion on high. And the meaning of the expression [<i>He set the borders of the peoples</i>] <i>according to the number of the children of Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> is that the image of Jacob is inscribed in the Throne of Glory, this being a great secret. And the proof for this is <i>For the portion of the Eternal is His people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> this being a great distinction which <i>He hath not dealt so with any nation</i>.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Psalms 147:20.</i> Therefore, he said, <i>Do ye thus requite the Eternal, O foolish people and unwise?</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> — a people that has fallen from its distinction because of its foolishness. And the meaning of the expression <i>thy Father that hath gotten thee</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> is, that He created you for His honor and taught you, as he explains, as a father does for his son.” Thus far is the language of Rabbi Abraham ibn Ezra. <i>The words of a wise man’s mouth are gracious</i>.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 10:12. Ramban thus gives his approbation to Ibn Ezra’s words.</i><br>If so, the meaning of <i>Remember the days of old</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">In Verse 7 before us.</i> is that they apply their hearts to remember the six days of Creation, the good He did them at the time of the formation [of the nations], as he goes on to say <i>When the Most High gave to the nations their inheritance</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> <i>Consider the years of many generations</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">In Verse 7 before us.</i> — that they contemplate in order to know what was done for them during the generations since the Divine Presence dwelled among them, as he proceeds to tell: <i>He found him in a desert land</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i><br>Now, Rashi commented: “<i>He found him in a desert land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> He found them [the people of Israel] to be faithful to Him in the desert land when they accepted upon themselves His Torah, His Sovereignty, and His yoke — something that the children of Esau and Ishmael did not do. <i>And in the waste, a howling wilderness</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> — a land of drought and desolation, a place of the jackals’ and ostriches’ cry. Even there they continued their faith [in Him] and did not say to Moses, ‘How can we go out into the wilderness?’” But this is not the purport of the chapter, for Scripture [here] reproves Israel, mentioning the favors which G-d did for them — and they requited them [the favors] with evil instead of good. The expression [<i>He kept him</i>] <i>as the apple of His eye</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> alludes to watchfulness, the verse stating that G-d watched over him as He would shield “His own eye.” Or it may be that the word “man” is missing here: He watched over him as a man shields the apple of his eye, for generally [where there is no specific reference to the contrary, it is assumed that] Scripture speaks of man. There are many similar verses. THE ETERNAL ALONE DID LEAD HIM — G-d dwells in Israel securely alone;<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">See further, 33:28.</i> AND THERE WAS NOT WITH HIM — the pronoun referring either to G-d or Israel — ANY STRANGE GOD. The purport is that Israel has no prince or ruler of all the <i>bnei ha’elohim</i><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Genesis 6:2 (Vol. I, pp. 100, 102-103).</i> that guides the nation or assists in its guidance except for G-d alone, for it [Israel] is His portion and His inheritance, as he mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> I have already written on this subject.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:25 (Vol. III, pp. 268-269).</i> And in the Sifre we find:<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ha’azinu</i> 315.</i> “<i>The Eternal alone did lead him</i>. The Holy One, blessed be He, said to Israel: Just as you dwelled alone in this world and derived no benefit from the nations, so will I place you alone in the World to Come and none of the nations will benefit from you at all. <i>And there was not with him any strange god</i> — none of the princes of the nations of the world will have the right to come and dominate you. This is similar to what is said, <i>and when I go forth, lo, the prince of Greece shall come;</i><sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Daniel 10:20.</i> <i>but the prince of the kingdom of Persia withstood me;</i><sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> <i>nevertheless I will declare unto thee that which is inscribed in the writing of truth</i> etc.”<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> VAYENABEIL’ THE ROCK OF HIS SALVATION — “he showed contempt for Him and disregarded Him, just as it is said, <i>with their backs towards the Temple of the Eternal, and their faces toward the east</i>.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 8:16.</i> There is no greater contempt than this.” This is Rashi’s language. And Rabbi Abraham ibn Ezra commented: “<i>Vayenabeil</i> — that he caused ‘the profaning’ of G-d’s Name so that He would no longer help him.” This interpretation, too, does not appear to me to be correct, for it is not within the context of this place [i.e., this section of the Song], for he is still narrating [here] their sins, and will not state their punishment and vengeance that He would inflict upon them until [further on in the verse], <i>And He said: ‘I will hide My face from them.’</i><sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 20.</i> The correct interpretation appears to me to be what I have mentioned above,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 6.</i> that the term <i>n’valah</i> is used to describe repaying evil for good. The verse thus states that the people of Israel abandoned the G-d Who created them in favor of strange gods and, in utterance and thought, showed disregard for the Rock Who helped them. [Israel] said “In return for serving Him, there is nothing but repayment of evil. By worshipping the strange gods <i>he shall have plenty of bread;</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 12:11.</i> but when worshipping the Rock they will be <i>contemptible and base before all the people</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Malachi 2:9.</i> As our fools said, <i>It is vain to serve G-d; and what profit is it that we have kept His charge, and that we have walked mournfully because of the Eternal of hosts? And now we call the proud happy</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:14-15.</i> and as the accursed women said [to Jeremiah], <i>But since we let off to offer to the queen of heaven</i> etc., <i>we have wanted all things</i>.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 44:18.</i> Similarly [the prophet Jeremiah prayed], <i>Do not abhor us, for Thy Name’s sake, do not dishonor the throne of Thy glory</i><sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:21.</i> because they will say of Him that He repays His people with evil for good, just as [the prophet] said, <i>Break not Thy covenant with us</i>.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:21.</i> WITH ABOMINATIONS DID THEY PROVOKE HIM — “they kindled His anger with abominations and unseemly deeds, such as sodomy and sorcery in which there is abomination.” This is Rashi’s language, and it is also so stated in the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ha’azinu</i> 318.</i> But in this Song there is reproof for idolatry only [and not for immorality]! And the word <i>‘b’zarim’</i> [<i>They roused Him to jealousy ‘b’zarim’</i>] is connected with the expression <i>G-d Who made him</i> [in the preceding verse, to mean]: “<i>they roused Him to jealousy with ‘strange</i> gods,’” similar to the phrase <i>other gods</i>.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:7.</i> And the meaning of the expression, <i>with abominations</i> is [that they worshipped] the demons by burning their children in fire to other gods. For all this is “abominable” to Him, just as it is said, <i>for every abomination to the Eternal, which He hateth, have they done unto their gods; for even their sons and their daughters do they burn in the fire to their gods</i>,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:31. This is said of the nations that lived in the land of Canaan.</i> and it is further written, <i>which I commanded not, nor spoke it, neither came it unto My mind</i>.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 19:5.</i> THEY SACRIFICED UNTO THE DEMONS, NO-GODS. I have [already] explained this.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 17:7 (Vol. III, pp. 235-237).</i> [AND THE ETERNAL SAW, AND SPURNED,] BECAUSE OF THE PROVOKING OF HIS SONS AND HIS DAUGHTERS. Scripture uncustomarily mentions here “the daughters” — for just as he said above <i>lo banav</i><sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 5.</i> [which although literally means “not His sons,” it is yet the custom of Scripture to use it for sons and daughters, rather than specify daughters separately], and so also wherever he mentions <i>banim</i> (sons) the daughters are included. [Why then does the verse before us make special reference to <i>His daughters</i>?] But this phrase is among his [Moses’] allusions, for, in the generation of the destruction [of the First Temple], the wickedness of the women and their sin would be very great because they provoked G-d. They were especially attached to the idols, and it was they who enticed the men to worship them, as is made clear in the words of Jeremiah, <i>Then all the men who knew that their wives offered unto other gods, and all the women that stood by, a great assembly</i>.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 44:15.</i> It was they [the women] who were impudent against the prophet, saying to him, <i>But we will certainly perform every word that is gone forth out of our mouth, to offer unto the queen of heaven</i>.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 17.</i> And it is further written there, <i>in that ye provoke Me with the works of your hands, offering unto other gods</i>,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 8.</i> and again it is stated, <i>Have ye forgotten the wicked deeds of your fathers, and the wicked deeds of the kings of Judah, and the wicked deeds of their wives?</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 9.</i> And in the Book of Ezekiel it is further stated, <i>He said also unto me: ‘Thou shalt again see yet greater abominations which they do.’ Then he brought me to the door of the gate of the Eternal’s House, which was toward the north; and, behold, there sat the women weeping for Tammuz</i>.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 8:13-14. Ezekiel was a contemporary of Jeremiah whose prophetic activity was in Babylon.</i> AND HE SAID — “that is, and G-d said in His heart, or to the angels. I WILL HIDE MY FACE FROM THEM. This expression is according to the language of man; so also, <i>I will hide Mine eyes from you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 1:15.</i> And the meaning thereof is that when they will seek Me they will not find Me. I WILL SEE WHAT THEIR END SHALL BE. Some scholars say: ‘I will hide My face from them because I see what they will do in the end.’ But the correct interpretation is as its simple implication: ‘[I will hide My face] until I will see what they do in their distress.’” Thus far are the words of Rabbi Abraham ibn Ezra. Now the word <i>vayomer</i> (and He said) applies only to the thought and the will before Him to do so, [rather than to an actual statement], similar to the expression <i>and G-d said</i><sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Genesis 1:3.</i> in the account of Creation. I have already explained it.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i> (Vol. I, pp. 27-28).</i> I have also explained the expression <i>My face</i> by way of the Truth.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:3 (Vol. II, pp. 290-291).</i> Thus, <i>I will hide My face</i> means that I will remove My Divine Presence. <i>I will see what their end shall be</i> is similar to <i>I will go down now, and see</i>,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Genesis 18:21.</i> which I have already explained.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 20 (Vol. I, pp. 243-245).</i> <i>For they are a generation of perversity</i><sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">In Verse 20 before us.</i> and they will not be able to stand up before Me. <i>Children in whom is no ‘eimun’</i> (<i>training</i>),<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">In Verse 20 before us.</i> for they have no nurse nor tutor. The person learned in the mysteries of the Cabala will understand.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Leviticus 26:42 (Vol. III, p. 475): “Ask on my behalf about the welfare of she who raises them” (Abusaula).</i><br>Now, up to this point Moses utters the Song and speaks in the first person. From this verse onward, wherein he mentioned, <i>And the Eternal saw, and spurned</i>,<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> <i>And He said: ‘I will hide My face’</i><sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">In Verse 20 before us.</i> — they are all the words of <i>the Glorious Name:</i><sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:58.</i> <i>They have roused Me to jealousy;</i><sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> <i>they have provoked Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> and similarly the entire Song [to the end]. THEY HAVE ROUSED ME TO JEALOUSY WITH A NO-GOD — “with something that is not a god.” This is Rashi’s language. And if so, He alludes to the demons mentioned earlier.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 17.</i> The correct interpretation is that He is stating: “They have roused Me to jealousy with an untrue god, for there is no G-d save the Eternal,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 18:32.</i> <i>and beside</i> Him <i>there is no savior</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Hosea 13:4.</i> similar to what is stated, <i>Now for long seasons Israel was without the true G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 15:3.</i> THEY HAVE PROVOKED ME WITH THEIR VANITIES — [their vain belief in] the demons. AND I WILL ROUSE THEM TO JEALOUSY WITH A NO-PEOPLE — the Chaldeans, of whom it is said, <i>Behold, the land of the Chaldeans, this is the people that was not</i>,<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 23:13.</i> meaning the people that were not esteemed as a nation, and the Holy One, blessed be He, raised them to subjugate His world through them, as He said, <i>Thou art My maul and weapons of war</i>.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 51:20.</i> I WILL PROVOKE THEM WITH A ‘NAVAL’ (VILE) NATION — with Esau who is vile, <i>and</i> he <i>remembered not the brotherly covenant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Amos 1:9.</i> He thus alludes to both exiles [by the hands of the Chaldeans, i.e., the Babylonians; and by the Edomites, the Romans]. [‘AMARTI’ (I SAID)] ‘APHEIHEM.’ Grammarians<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">R’dak in “Sefer Hasharashim,” root <i>peiah</i>. See also Ibn Ezra.</i> explained it as meaning: “I will disperse them into every ‘corner.’” And if so, the word <i>amarti</i> means that it was the Will before Him by the attribute of justice that they be so scattered forever in every corner, and that <i>their memory cease</i> forever <i>from among men</i><sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">In Verse 26 before us.</i> — <i>were it not that I was in dread of the wrath from the enemy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Verse 27.</i> And in my opinion the word <i>apheihem</i> is a composite word, as is mentioned in the Sifre,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ha’azinu</i> 322.</i> that it consists of these three words: <i>aph ei heim</i> [“I said in My ‘anger’ that I will banish them so that it will be said of them ‘where are they?’ “]. The meaning thereof is that I will put them in such a place and in such a manner that it will also be said of them “Where are they?” signifying that there will be no name or remnant left of them among the nations, <i>and their place</i> will <i>not</i> be <i>known where they are</i>.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Nahum 3:17.</i> He thus alludes to the exile of the ten tribes that were banished to the river Gozan,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">II Kings 17:6. The reference is to the exile by Assyria of the ten tribes that formed the kingdom of Israel.</i> this being the river which the Sages call “Sabbatyon.”<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 65. The meaning of the name will be explained further on in the text.</i> The name “Gozan” is of the expressions: <i>‘vayagaz’</i> (<i>and it brought over</i>) <i>quails from the sea;</i><sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Numbers 11:31.</i> <i>Thou art ‘gozi’</i> (<i>He that took me out</i>) <i>of my mother’s womb</i>,<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Psalms 71:6.</i> because those who remain behind [that river] are “divested” of any contacts with other people. It is called “Sabbatyon” because of its rest on the Sabbath-day, for the Sabbath-day in that language, as in Arabic, is called <i>Sabbat</i>, and they add adjectivial suffixes of <i>‘yon’</i> to certain nouns, such as: <i>eizoviyon</i> (Greek hyssop),<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 109b.</i> <i>churyon</i> (another),<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">See Aruch Hashaleim, under the term <i>choron</i>.</i> <i>mulyon</i> (a mule),<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Berachoth VIII, 6.</i> and many others. I WOULD MAKE THEIR MEMORY CEASE FROM AMONG MEN. This is a reference to our exiles among the nations — we, Judah and Benjamin, who have no significance among the nations and we are not considered a people or nation at all. Thus Scripture states that according to the attribute of justice we should remain in this condition of exile forever <i>were it not that I was in dread of the wrath from the enemy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Verse 27.</i> This teaches that, in our present exile, [the protecting influence of] the merits of the patriarchs have ceased<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 55a. Tosafoth there mentions the opinion of Rabbeinu Tam that while the protecting influence of “the merits” of the patriarchs may have ceased, “the covenant of the patriarchs,” remains in force — and it is to the covenant that we refer in our prayers. And according to the opinion of Rabbeinu Yitzchak [“the R’ie” — one of the great masters in the school of the Tosafoth] even “the merits of the patriarchs” have not ceased for the righteous in Israel.</i> and we have no deliverance from the hands of the nations except for the sake of His Great Name, similar to what He stated in the Book of Ezekiel, <i>when I bring you out from the peoples, and gather you out of the countries wherein ye have been scattered; and I will be sanctified in you in the sight of the nations.</i><sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 20:41.</i> <i>And ye shall know that I am the Eternal, when I have wrought with you for My Name’s sake, not according to your evil ways, nor according to your corrupt doings, O ye house of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 44.</i> And so also it is further stated, <i>But I wrought for My Name’s sake, that it should not be profaned in the sight of the nations</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 9.</i> Therefore Moses mentioned in his prayer, <i>then the nations which have heard the fame of Thee will speak, saying</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:15.</i> and G-d, blessed be He, acknowledged him in this, <i>And the Eternal said: ‘I have pardoned according to thy word</i>.’<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 20.</i><br>This plea is not meant to demonstrate His power among His enemies, for <i>All the nations are as nothing before Him; they are accounted by Him as things of nought, and vanity</i>.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:17.</i> Rather, [the explanation thereof is as follows:] G-d created man among the lower creatures in order that he acknowledge his Creator and be thankful to His Name,<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">See Vol. II, pp. 174-175.</i> and He placed in his hand the choice to do evil or good. But when people sinned willingly and they all denied Him, only this people [Israel] remained devoted to His Name, and so He made known through them by means of signs and wonders that <i>He is G-d of gods, and Lord of lords</i>,<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:17.</i> and this became known to all nations. Now, if He were to reconsider and their memory [i.e., of Israel] be lost, the nations will forget His wonders and His deeds and they will no longer recount them. And if a person should mention them, they will think that it was [done by] one of the powers of the constellations which is <i>overflowing as he passeth through</i>,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 8:8.</i> and thus the purpose of the creation of man will be annulled completely, for no one will be left among them who knows his Creator — only those who provoke Him. Therefore, it is appropriate as a consequence of the [Divine] Will which existed at the creation of the world to establish for Himself a people for all time, who are nearer to Him and who know Him more than all the [other] peoples. And the meaning of the verse <i>For the Eternal will judge His people, and for His servants He will reconsider</i><sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 36.</i> is, that G-d will remember in mercy that they are His people of old, and He will remember that they are His servants, for they stood by Him in their exile like servants to suffer the troubles and the bondage, similar to what is stated, <i>For He said: ‘Surely, they are My people, children that will not deal falsely.’</i><sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:8.</i> I have already suggested<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Exodus 29:46 (Vol. II, pp. 506-507).</i> that in the creation of man there is a sublime and recondite secret which requires that we be His people and He be our G-d, similar to what is stated, <i>Every one that is called by My Name, and whom I have created for My glory, I have formed him, yea, I have made him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 43:7.</i> FOR THEY ARE A NATION VOID OF COUNSEL. [This verse and] the entire section [further on] refers to the aforementioned enemy, according to the words of Rabbi Nechemyah.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ha’azinu</i> 322.</i> And, so too, the verse, <i>For their Rock is not as our rock</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 31.</i> is to be understood as the words of the enemy. Scripture thus states, the enemy should have considered and understood that what was done with Israel had been brought about by G-d because of their sin, and from it they should have realized their own ultimate punishment, for He would do the same to all the nations since they rebel against G-d more than does Israel. They should have been wise and said: “<i>How should one pursue a thousand</i> from Israel <i>except their Rock had given them over</i>.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i> For their Rock is powerful and possesses the capability to help and save more than does our rock, <i>and our enemies</i> [i.e., the Israelites] <i>were ‘pelilim’</i> (<i>judges</i>)<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 31.</i> over us originally to execute judgments upon us as they wished. And now, why do a thousand [of the Israelites] flee from before us at the shout of one man, except that their mighty Rock gave them over and sent <i>a faintness into their heart</i><sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:36.</i> and they fell when there was no pursuer.”<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 37.</i> The term <i>‘pelilim’</i> (<i>judges</i>)<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 31.</i> is associated with the expressions: <i>that ‘pilalt’</i> (<i>thou hast given judgment</i>) <i>for thy sisters;</i><sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 16:52.</i> <i>Then stood up Phinehas ‘vayephaleil’</i> (<i>and wrought judgment</i>).<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:30.</i> FOR THEIR VINE IS OF THE VINE OF SODOM. He is stating that the idolaters are <i>void of counsel</i><sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Verse 28.</i> and they have not understood, neither apprehended, nor thought of anything <i>but evil continually</i>,<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Genesis 6:5.</i> for they were of evil root and they grow only evil and bitter fruit; <i>he that eateth of</i> them <i>dieth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 59:5.</i> And the explanation thereof is that Israel admits, confesses, and repents in time of trouble, saying, <i>and why has all this befallen us?</i><sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Judges 6:13.</i> But the idolater is <i>void of counsel, he hath</i> no <i>counsel and</i> no <i>understanding</i>,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Job 12:13.</i> but only walks after his idol and forever denies <i>the Glorious Name</i>,<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:58.</i> for this is what he inherited from his fathers. Thus he is of <i>a root that beareth gall and wormwood</i>,<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 29:17.</i> and no usefulness will ever be found in them. But Israel whose root is good <i>if it be cut down, then it will sprout again</i><sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Job 14:7.</i> and grow good fruit. IS NOT THIS LAID UP IN STORE WITH ME — their <i>cruel poison of asps</i>?<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Verse 33.</i> I have put it <i>in My treasures</i><sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">In Verse 34 before us.</i> to feed them from the fruit of their deeds. VENGEANCE IS MINE, AND RECOMPENSE. [To Me belongs vengeance] to avenge the cause of Israel from their hands, and Mine is the recompense to pay them according to their deeds for having repudiated Me. AGAINST THE TIME WHEN THEIR FOOT SHALL SLIP — when their measure [of sin] will be full, as it is stated, <i>for the iniquity of the Amorite is not yet full</i>.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:16.</i> And Rabbi Abraham ibn Ezra commented that “the meaning thereof is [in line with the verse], <i>yea, even the wicked for the day of evil</i>,<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 16:4.</i> this constituting a great secret.”<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Reference is to the principle that when the Divine Providence is removed from the wicked he is caught in the web of the evil he has committed and his punishment is already prepared.</i> AND HE SHALL SAY, WHERE ARE THEIR GODS. The enemy will say, “Where is the G-d of Israel?” as it is stated, <i>Wherefore should the nations say: ‘Where is now their G-d?’</i><sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Psalms 115:2.</i> WHO ‘YOCHEILU’ (DID EAT) THE FAT OF THEIR SACRIFICES — for Israel was more constant in the service of offerings and drink-offerings than any other nation to its gods. He mentions the plural: ‘<i>yocheilu’</i> (<i>‘they’ did eat</i>)<i>, ‘yishthu’</i> (<i>‘they’ did drink</i>), and <i>their ‘gods’</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 37.</i> which are in the plural [although referring to G-d Who is One] because according to the nations [whose words He is now citing] there are many deities. Therefore He turns [to Israel] and says, <i>See now</i> all My people, <i>that I, even I, am He</i>, One, <i>and there is no god with Me</i><sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Verse 39.</i> to assist Me, and there is no one to oppose Me, to deliver out of My hand or object to My doing whatever I wish — to kill, to wound, to make alive and to heal.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Verse 39.</i> FOR I LIFT UP MY HAND TO HEAVEN. By way of the plain meaning of Scripture this is an oath by His throne. He states <i>I lift up</i>, for whoever takes an oath raises his hand and touches the object by which he swears. And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], during the time of the exile <i>He hath cast down from heaven unto the earth the beauty of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 2:1.</i> He, therefore states that now <i>in an acceptable time</i><sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 49:8.</i> He will lift His hand to the highest heavens, the reference being to <i>the great hand</i><sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:31. See Ramban there (Vol. II, pp. 190-191).</i> that fights on behalf of Israel. And this is the sense of the expression, <i>And I say: As I live forever</i>,<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">In Verse 40 before us.</i> for I make My strong hand active when <i>I whet the lightning of My sword</i><sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Verse 41.</i> and support it [My hand] to prevail for the justice of Israel [which, until then, had been cast down to the earth]<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Abusaula.</i> and to <i>recompense them that hate Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Verse 41.</i> for then will G-d’s Name be full and the throne perfect.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 17:16 (Vol. II, pp. 246-248).</i> The student learned in the mysteries of the Cabala will understand.<br>Now this Song, which is our true and faithful testimony, tells us clearly all that will happen to us. It mentions first the mercy that the Holy One, blessed be He, bestowed upon us from the time He took us to be His portion. It mentions the favors that He did for us in the wilderness, and that He caused us to possess the lands of great and mighty nations, and the abundant good, wealth, and honor that He made us inherit there. Yet despite the abundance of all good, they rebelled against G-d to worship the idols, and it mentions how He was provoked by them until He visited upon them in their country pestilence, famine, the evil beast, and the sword, and then He dispersed them in every direction and corner. It is known that all this has been fulfilled, and it was so. And the Song states that ultimately <i>He will render vengeance to His adversaries</i><sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Verse 43.</i> <i>and will recompense them that hate</i> Him.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Verse 41.</i> The reason [for their punishment] is that they inflicted all these evils upon us out of their hatred of the Holy One, blessed be He: because they do not hate Israel for having made idols like theirs, but only because they do not imitate their deeds. Instead they serve the Holy One, blessed be He, and observe His commandments, neither intermarrying with them nor eating of their slaughterings, and they [Israel] hold their idol in contempt and remove it from their places, similar to what [the psalmist] said, <i>but for Thy sake are we killed all the day</i>.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Psalms 44:23.</i> If so, it is because of their hatred of the Holy One, blessed be He, that they inflict all these evils upon us; they are thus His adversaries and His enemies, and it is for Him to wreak vengeance upon them. And it is clear, that He assures [Israel] concerning the future redemption, for, during the construction of the Second Temple, the nations did not rejoice with His people,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Verse 43.</i> but mocked them: <i>What are these feeble Jews doing?</i><sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 3:34. <i>Will they revive the stones out of the heaps of rubbish, seeing they are burned?</i></i> And their leaders were servants in the palace of the king of Babylon<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">See Daniel 1:19. So was Nehemiah the cupbearer to the Persian king (Nehemiah 2:1).</i> and all the Jews were subject to him. In those days He did not <i>render vengeance to His adversaries and</i> He did not <i>make expiation for the land of His people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Verse 43.</i><br>Now, in this Song there is no condition of repentance or service [of G-d as a prerequisite for the coming redemption], but it is a testamentary document that the evils will come and that we will endure them, and that He, blessed be He, will do with us <i>in furious rebukes</i><sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 5:15.</i> — but He will not destroy our memory. Rather, He will return and be comforted and will punish the enemies <i>with His sore and great and strong sword</i>,<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 27:1.</i> <i>and forgive our sins, for</i> His <i>Name’s sake</i>.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Psalms 79:9.</i> If so, this Song is a clear-promise of the future redemption — the infidels notwithstanding. And so the Rabbis mentioned in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Ha’azinu</i> 333.</i> “Great is this Song, for there is in it the present, the past, the future, and there is in it this world and the World to Come.” It is to this that Scripture alludes in saying, <i>And Moses came and spoke all the words of this Song in the ears of the people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Verse 44.</i> It mentions <i>all</i> [<i>‘all’ the words</i>] in order to indicate that the Song contains everything that is to come upon them although it is brief in words, for Moses explained its many subjects to them.<br>Now, if this Song had been written by one of the astrologers <i>declaring the end from the beginning</i><sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 46:10.</i> it would have earned belief therein because all its words have been fulfilled by now, <i>not one thing hath failed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Joshua 23:14.</i> Certainly we shall continue to believe and look forward with all our heart for the word of G-d by the mouth of His prophet, <i>the</i> most <i>trusted in all</i> His <i>house</i>,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Numbers 12:7.</i> [<i>and like unto him</i>] <i>was there no one before him, neither after him</i><sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">II Kings 23:25.</i> — peace be upon him!<br>V’zoth Habrachah AND THIS IS THE BLESSING WHEREWITH MOSES THE MAN OF G-D BLESSED THE CHILDREN OF ISRAEL BEFORE HIS DEATH. It states <i>the man of G-d</i> in order to indicate that his blessing will be fulfilled because he was the man of G-d, <i>and the prayer of the upright is His delight</i>.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 15:8.</i> Now Scripture calls Moses our teacher <i>the man of G-d</i>, and so also the rest of the prophets,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Sifre, <i>Brachah</i> 342, lists eighteen prophets of whom Scripture speaks as ‘men of G-d.’</i> Elijah,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">I Kings 17:18.</i> and others,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Those not identified by name. Thus: <i>And there came a man of G-d to Eli</i> (I Samuel 2:27), and other similar cases.</i> but it does not state “the <i>man</i> of the Eternal;” instead it says <i>Moses the ‘servant’ of the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Joshua 1:1. Moses is <i>the servant of the Eternal</i> Who has created everything, and Moses’ conception of Him was like that of a servant who is afraid to behold his master. Moses was also <i>the man of G-d</i>, since all his deeds and words came by command of the Almighty (Ma’or V’shamesh).</i> The reason is known to every student learned in [the mystic lore of] the Torah. So also by way of the Truth, [the expression <i>‘v’zoth habrachah’</i> (<i>and this is the blessing</i>) means that] “<i>v’zoth</i> is the blessing” [as explained further on], for <i>From the Eternal has ‘zoth’</i> (<i>this</i>) <i>come</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Psalms 118:23. — “By way of the Truth,” another name for the teachings of the Cabala, thus begins a new thought of Ramban. First he intimated that the reason for Scripture stating <i>the man of G-d</i> and not “the <i>man</i> of the Eternal” is known to every student of the mysteries of the Torah. And now he begins to explain, on the basis of the Cabala, the unique expression of <i>v’zoth habrachah</i>.</i> Similarly it is said in the case of Jacob, <i>‘v’zoth’</i> (<i>and ‘this’ is</i>) <i>what their father</i> [Jacob] <i>spoke unto them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:28.</i> It was this blessing that David meant when he said, <i>‘Zoth’</i> (<i>this</i>) <i>came to pass unto me, because I have kept Thy precepts</i>,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:56.</i> alluding to Zion the city of David, <i>for there the Eternal commanded the blessing, even life forever</i>.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 133:3.</i> The student learned in the mysteries of the Cabala will understand. Our Rabbis meant this secret in their interpretation in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 100:13.</i> “<i>‘v’zoth’</i> (<i>and this is</i>) <i>what their father spoke unto them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:28.</i> A man like me is destined to bless you, and, from the very place where I [Jacob] concluded — from there will he begin. At the moment Moses our teacher rose to bless them, he began with <i>‘v’zoth habrachah’</i> (<i>and this is the blessing</i>) — from the very place where their father concluded. This then is the meaning of the expression <i>‘v’zoth’ what their father spoke unto them</i><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:28.</i> [their father Jacob told them that the next blessing they receive would be from a man who will begin with <i>v’zoth</i> — <i>v’zoth habrachah</i>]. He [i.e., the patriarch Jacob] said to them: When will these blessings reach you? From the time you accept the Torah, in which is written, <i>‘V’zoth’</i> (<i>And this is</i>) <i>the Law</i> etc. ”<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Above 4:44.</i> For this word <i>zoth</i> alludes to the blessing which is the Torah, and this is the covenant, as it is written <i>‘Zoth’</i> (<i>this is</i>) <i>My covenant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Genesis 17:10.</i> I have already mentioned this.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:20 (Vol. I, p. 79); Exodus 25:3 (Vol. II, pp. 437-438).</i> THE ETERNAL CAME FROM SINAI. Moses states that the Eternal came to Israel from Sinai, for it was from there that He caused His Divine Glory to dwell among them and never departed from them again. The purport thereof is as follows: The Glory came down upon Mount Sinai, as it is said, <i>And the Eternal came down upon Mount Sinai, to the top of the mount; and the Eternal called Moses</i> etc.,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:20.</i> and there it [the Glory] remained all the days that Moses ascended and descended the mountain, as it is said, <i>And the appearance of the Glory of the Eternal was like devouring fire on the top of the mount</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 24:17.</i> And when the last [i.e., the second] Tablets were given to him [Moses], the Glory rested in the tent of meeting [Moses’ own tent], as it is stated, <i>And it came to pass, when Moses entered the tent, the pillar of cloud descended, and stood at the door of the tent, and He spoke with Moses</i>,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:9.</i> and it is further written, <i>And the Eternal spoke unto Moses face to face</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11. This continued from the Day of Atonement until the first day of Nisan when the Tabernacle was permanently set up. See Vol. II, pp. 574-576.</i> When the Tabernacle was set up, the Glory rested therein, as it is said, <i>Then the cloud covered the Tent of Meeting, and the Glory of the Eternal filled the Tabernacle</i>,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Exodus 40:34.</i> and all communications to Moses came from there during all the years in the wilderness. AND HE SHONE FORTH FROM SEIR UNTO THEM. For after they journeyed from Sinai <i>the cloud abode in the wilderness of Paran</i>,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Numbers 10:12.</i> and from there Moses sent the spies, as it is said, <i>And Moses sent them from the wilderness of Paran</i>.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:3.</i> As a result of the spies’ report, the people were banished,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Taanith III, 4. The term “banished” suggests a form of censure and excommunication, when the Divine utterance was not communicated to Moses.</i> and there was no Divine communication to Moses until they came to Seir,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:1-2.</i> at the border of the children of Esau, at the end of the forty years, as it is said there, <i>For the Eternal thy G-d hath blessed thee in all the work of thy hand; He hath known thy walking through this great wilderness; these forty years the Eternal thy G-d hath been with thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 7.</i> Now, at the time, when they arrived at Seir, <i>the Eternal was</i> again <i>to them an everlasting light and the days of</i> their <i>mourning</i> were <i>ended</i>,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 60:20.</i> and He commanded them to be heedful of Ammon and Moab [not to take their lands]. At that time He said that they should begin to possess their land<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:31.</i> the land of Sihon and Og, the two great Amorite kings. HE BEAMED FROM MOUNT PARAN — He regarded them and placed their needs in the light of His countenance emanating from Mount Paran. The sense thereof is as follows: The beginning of their entry into the great wilderness was from Paran, as it is said, <i>And the children of Israel set forward by their stages out of the wilderness of Sinai; and the cloud abode in the wilderness of Paran</i>.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Numbers 10:12.</i> Then G-d shone forth upon them to see what they needed in <i>the great and dreadful wilderness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 8:15.</i> This expression is similar to, <i>and Thou didst shine forth upon the counsel of the wicked</i>,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Job 10:3.</i> meaning that You have observed and seen with Your great light all their secret thoughts. AND HE CAME ‘MEIRIVEVOTH KODESH’ (FROM THE HOLY MYRIADS), AT HIS RIGHT HAND WAS A FIERY LAW UNTO THEM. He is stating that the Glory came to Israel from the countless holy ones of the Most High who descended upon the mountain with Him, similar to what is stated, <i>The chariots of G-d are myriads, even thousands upon thousands; the Eternal is among them, as in Sinai, in holiness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Psalms 68:18.</i> <i>At His right hand was a fiery law unto them</i>, meaning: <i>the fiery law</i> came to them from His glorious right hand<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:12: <i>He caused His glorious arm to go at the right hand of Moses</i>.</i> not from the hand of the aforementioned angels, but from the right hand of G-d, Himself and His Glory. And it is possible that <i>meirivevoth kodesh</i> means “from the abundance of His holiness,” for <i>holy, holy, holy is the Eternal of hosts</i><sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 6:3.</i> with all terms of holiness.  And the meaning of <i>‘eish dath lamo’</i> (<i>a fiery law unto them</i>) is like <i>dath eish</i> (a law given with fire), just as he said, <i>and we have heard His voice out of the midst of the fire</i>.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:21.</i> Or its meaning may be like “fire ‘and’ the law to them,” the verse mentioning that He showed them the fire from on high and He made them hear the law. This is similar to what is stated, <i>and upon earth He made thee to see His great fire; and thou didst hear His words out of the midst of the fire</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:36.</i> And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the verse also states that the fire, which is the law, is at His right hand, because the attribute of justice is comprised also of mercy.<br>And in the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Abodah Zarah 2b.</i> the sense of the verse is that from Sinai He came to give the Torah to Israel, for it was from there that He appeared to them. <i>And He shone forth from Seir</i> to them, that is, to Israel, for He had appeared to the children of Esau to give them the Torah, and, when the children of Esau refused to accept it, He shone His countenance upon Israel and He gave it to them with His <i>right hand and</i> His <i>arm, and the light of</i> His <i>countenance, because</i> He <i>was favorable unto them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Psalms 44:4.</i> <i>And He beamed</i> and showed them His radiance and the beauty of His Presence <i>from Mount Paran</i> when the children of Ishmael refused the Torah. Thus Moses mentions that the merit of Israel was great when the rest of the nations did not wish to accept the Torah. Now he mentioned all the seed of Abraham — that not one of them desired the Torah except for Israel, but He also appeared to all nations to give it to them and they did not desire it, according to what has been transmitted [to us] in the tradition of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Abodah Zarah 2b.</i> APH CHOVEIV AMIM.’ Commentators have explained<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">It is so explained by Rashi and Ibn Ezra.</i> that the word <i>choveiv</i> is of the Aramaic language [as Onkelos rendered <i>and ye shall be Mine ‘segulah’</i>]:<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:5.</i> “and you shall be <i>chavivin</i> (beloved) before Me.” The verse [here] is thus stating: “Yea, He loves Israel which consists of many peoples” [i.e., tribes], similar to what is stated, <i>after thee, Benjamin, among thy peoples</i>.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Judges 5:14.</i> And <i>all His holy ones</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">In Verse 3 before us.</i> of Israel, namely, the Levites, <i>are in Thy hand</i>,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">In Verse 3 before us.</i> for You have brought them near You to encamp around the ark.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Numbers 3:23, and 29, 35, 38.</i><br>It appears to me that the word <i>choveiv</i> is from the same root as <i>by hiding ‘b’chubi’</i> (<i>in my bosom</i>) <i>mine iniquity</i>,<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Job 31:33.</i> related to the expressions: <i>into an inner chamber ‘l’heichavei’</i> (<i>to hide thyself</i>);<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 18:24.</i> <i>and there is ‘chevyon’</i> (<i>the hiding of</i>) <i>His power</i>.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Habakkuk 3:4.</i> He is thus stating [here]: “You are also hiding and protecting with Your hand the peoples — <i>all the holy ones</i> of Israel.” The above-mentioned [phrase] suggests <i>that all the congregation are holy, every one of them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Numbers 16:3.</i> and G-d protects them with His hand, similar in meaning to the verse, <i>And I have put My words in thy mouth, and have covered thee in the shadow of My hand</i>,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 51:16.</i> and like the expression, <i>Thou art my hiding place and my shield</i>.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:114.</i> Similarly, <i>and they take counsel against Thy hidden ones</i>.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 83:4.</i> This alludes to what he said, <i>inasmuch as Thou Eternal art seen face to face, and Thy cloud standeth over them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:14.</i> And similarly he said in the Song [of <i>Ha’azinu</i>], <i>He compassed him about, He cared for him, He kept him as the apple of His eye</i>.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Above, 32:10.</i> AND THEY ‘TUKU.’ This is like <i>‘huku’</i> (<i>and they were smitten</i>)<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">The <i>tav</i> in the word <i>tuku</i> replaces the letter <i>hei</i> [<i>huku</i>], and as explained further on: “‘they were smitten’ and endured all hardships because they followed You wherever You took them.” Rashi explains that the word <i>tuku</i> is derived from the word <i>toch</i> (middle) — “and they placed themselves in the middle.” According to this interpretation the <i>tav</i> cannot be in place of a <i>hei</i>.</i> [<i>at Thy feet</i>], as Scripture says <i>‘tirgalti l’Ephraim’</i> (<i>I taught Ephraim to walk</i>)<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Hosea 11:3.</i> in place of <i>hirgalti</i>.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Here, too, the <i>tav</i> replaces a <i>hei</i>.</i> Similarly the feminine <i>hei</i> is exchanged for a <i>thav</i> in the following expressions: <i>I will not give ‘sh’nath’</i> (<i>sleep</i>) <i>to mine eyes;</i><sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Psalms 132:4. The word <i>sh’nath</i> is in place of <i>sheinah</i> (sleep). The letter <i>thav</i> thus replaces a <i>hei</i>.</i> <i>a sinner doeth evil ‘m’ath’</i> (<i>a hundred times</i>),<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 8:12. The word <i>m’ath</i> is in place of <i>meiah</i> (a hundred).</i> and there are many such examples. He is thus stating that “‘they were smitten’ with every plague in the wilderness by following You wherever You went; they cared not for hunger, thirst, the affliction of serpents and scorpions. They only followed <i>Thy feet</i> and ran after You.” This is similar to what is stated, <i>I remember for thee the affection of thy youth, the love of thine espousals, thy going after Me in the wilderness, in a land that was not sown</i>.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 2:2.</i> YISA MIDABROTHECHA.’ The word <i>yisa</i> is similar to: <i>Thou shall not ‘thisa’</i> (<i>take</i>) <i>the Name of the Eternal thy G-d in vain;</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:7.</i> <i>and nor ‘esa’ do I take their names upon my lips;</i><sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Psalms 16:4.</i> <i>‘yisa’</i> (<i>he shall swear</i>) <i>in that day, saying</i>.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 3:7.</i> And the word <i>midabrothecha</i> is like the expression <i>‘umidbareich’</i> (<i>and thy mouth</i>) <i>is comely</i>.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 4:3.</i> He thus states [in the verse before us] that Israel will take Your words upon his lips and meditate upon them always.” MOSES COMMANDED US A LAW. The meaning thereof is that Israel will always “take” [receive His words] and say <i>“Moses commanded us a Law</i> and this will be <i>an inheritance of the congregation of Jacob</i>, for all the children of Jacob shall possess it forever and observe it, <i>for it shall not be forgotten out of the mouths of their seed.”</i><sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Above, 31:21.</i> And our Rabbis interpreted<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, <i>Vayakheil</i> 8.</i> that he did not say “an inheritance of the house of Jacob” or “the seed of Jacob” — he stated <i>of the congregation of Jacob</i> in order to suggest that many [strangers] would join them and the Torah will always be an inheritance of Jacob and of all who congregate to him, these being the strangers <i>that join themselves to the Eternal, to minister unto Him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 56:6.</i> <i>and they shall cleave to the house of Jacob</i>,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:1.</i> and they will all be called “His congregation.” AND THERE WAS A KING IN JESHURUN. This alludes to the aforementioned Name [in Verse 2: <i>‘The Eternal’ came from Sinai</i>], Who was King over Israel when they were upright and all the heads of the people and all tribes of Israel were gathered together. Now this verse, too, is connected [with the above theme — the Revelation at Sinai], and the sense thereof is that Israel will always say: “The Torah which Moses commanded us will forever be an inheritance to the entire congregation of Jacob. We shall never alter it or change it.” And they will further say that “G-d became King over Israel when our leaders, our elders, our judges and all tribes of Israel gathered, for we all, together, accepted His reign upon ourselves for all generations, and we are obligated to keep His Law and [acknowledge] His Kingdom forever.” This commandment is the precept of <i>I am the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:2 (see Vol. II, p. 286).</i> and it constitutes “the acknowledgment of the Kingdom of Heaven,”<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 13b.</i> as I have explained there.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:2 (see Vol. II, p. 286).</i> Thus he mentioned the Torah in general, and the Kingdom of Heaven in partizcular, for whoever acknowledges the Kingdom of Heaven denies the idols and acknowledges the entire Torah.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, <i>Bachodesh</i> 6.</i> The people thus intimated that they and their leaders accepted [the commandment to acknowledge] the Kingdom of Heaven [directly] from the mouth of the Almighty<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">This is a reference to the statement of the Rabbis that Israel heard the first two commandments directly from the Almighty (Makkoth 24).</i> and saw that He is King of Israel and his Redeemer. They accepted the Torah from the mouth of Moses for they <i>took upon them, and upon their seed</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Esther 9:27.</i> to believe in him and to do whatever he commands in behalf of the King, just as they said [to Moses], <i>and thou shalt speak unto us all that the Eternal our G-d may speak unto thee, and we will hear it, and do it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:24.</i><br>This interpretation of the verse is clear and well founded. It accords with the rendering of the Rabbis in the Gemara of Tractate Rosh Hashanah:<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 32b. The text refers to the law that, as part of the Additional Service of the New Year, ten verses from Scripture are recited on each of these three topics: The Sovereignty of G-d, Remembrances, and <i>Shofar</i>. Now, each unit of ten verses is composed of three verses from the Pentateuch, three from the Prophets, three from the Writings, with one concluding verse from the Pentateuch. On these four verses from the Pentateuch concerning the Sovereignty of G-d the Rabbis in the Gemara asked: “But only three verses referring to Sovereignty etc.”</i> “But only three verses referring to Sovereignty [of G-d] are found [in the Five Books of Moses]! <i>The Eternal shall reign for ever and ever;</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:18.</i> <i>The Eternal his G-d is with him, and the ‘t’ruah’</i> (<i>shouting</i>) <i>for the King is among them;</i><sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Numbers 23:21.</i> <i>And there was a King in Jeshurun.”</i><sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">“And we need four verses referring to [G-d’s] Sovereignty [in order to complete the ten-verse unit]!” Ramban does not cite the Talmud’s answer because he cited the passage merely to prove that “the King” in this verse refers to G-d, the King on high. The Gemara’s answer is that the verse <i>Hear, O Israel: The Eternal our G-d, the Eternal is One</i> (above 6:4) is also a statement of Sovereignty even though the word “King” is not mentioned. In our Additional Service on the New Year this is indeed the verse we cite as the concluding expression of G-d’s Sovereignty.</i> We have also been taught so in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 347.</i> “When the elders [of Israel] sit in council on earth, His Great Name is praised on high, as it is said, <i>And there was a King in Jeshurun, when the heads of the people were gathered, all the tribes of Israel together</i>. The term ‘gathering’ applies only to the elders, as it is said, <i>Gather unto Me seventy men of the elders of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Numbers 11:16.</i> <i>All the tribes of Israel together</i> — when there is but one brotherhood [then there is a King in Israel] but not when they become numerous factions. And so it is also said, <i>It is He that buildeth His upper chambers in the heaven</i>, [<i>and hath founded His band upon the earth</i>].<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Amos 9:6. “When does He build His upper chambers in heaven? At the time when His band is founded upon the earth” (Rabbeinu Bachya). In other words, when there is unity in Israel then G-d’s Kingdom becomes firmly established.</i> And in the Midrash Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Bamidmar Rabbah 15:14.</i> they also stated, ‘His throne is firmly set, as it were, on high, when Israel is formed into a single association; therefore it is stated, <i>It is He that buildeth His upper chambers in the heaven, and hath founded His band upon the earth.’</i><sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Amos 9:6. “When does He build His upper chambers in heaven? At the time when His band is founded upon the earth” (Rabbeinu Bachya). In other words, when there is unity in Israel then G-d’s Kingdom becomes firmly established.</i> <i>And there was a King in Jeshurun, when the heads of the people were gathered</i>, etc.” This also accords with the manner in which I have explained, for the Rabbis interpreted: there was a King over them because they were gathered and all of them together took His Kingdom upon themselves, and so shall it be <i>an inheritance of the congregation of Jacob</i>. “The King” [mentioned in the verse] is thus the Holy One, blessed be He, and so it is our custom to recite [this verse: <i>And there was a King in Jeshurun</i> etc.] in the New Year’s [Additional] Prayers composed by Rav<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Rosh Hashanah I,30. — Rav, see above, p. 39, Note 246.</i> [as one of the verses of His Sovereignty].<br>However, in some Agadoth [homilies] they explain the term “king” with reference to Moses. Thus they say:<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Shemoth Rabbah 48:8. Vayikra Rabbah 32:2.</i> “Moses was king, for it is said, <i>And there was a king in Jeshurun, when the heads of the people were gathered</i>.” And if so, Scripture is stating: “<i>Moses commanded us a Law</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> that it be <i>an inheritance of the congregation of Jacob</i>,<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> and he was king over us and all our tribes together, and it behooves us to obey his words and his commandments for he was a great and wise king over us.” Scripture also tells in honor of the emissary [Moses] that he was great and trustworthy. The correct and true interpretation is what we have explained [above]. Thus he mentions that G-d dwells in Israel, and that they — all their tribes together — accepted His Torah and His reign upon themselves and upon their seed for [all] their generations. If so, they are worthy of blessing. LET REUBEN LIVE. Rabbi Abraham ibn Ezra commented that “he began with Reuben because he was the firstborn. He did not mention Simeon because of the sin of [Baal] Peor, because the worshippers were Simeonites, the proof being their numbers,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">In the first census the tribe of Simeon numbered 59,300 (Numbers 2:13). In the second census [after the Peor affair] they numbered 22,200 (<i>ibid.</i>, 26:14), a decrease of 37,100 people. In the opinion of Ibn Ezra the decrease would be accounted for by the 24,000 people that died in the plague because of the Peor affair (<i>ibid.</i>, 25:9) thus indicating that the idol-worshippers were exclusive of that tribe. On this point, Ramban will comment that even assuming that all 24,000 who died in the plague were from the tribe of Simeon, there are still 13,100 people unaccounted for, a discrepancy that cannot be explained by Ibn Ezra’s theory.</i> and their prince, too, being killed [in the affair].” In my opinion, the numbers are no proof because over thirteen thousand are still unaccounted for, aside from those who died in the plague.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">In the first census the tribe of Simeon numbered 59,300 (Numbers 2:13). In the second census [after the Peor affair] they numbered 22,200 (<i>ibid.</i>, 26:14), a decrease of 37,100 people. In the opinion of Ibn Ezra the decrease would be accounted for by the 24,000 people that died in the plague because of the Peor affair (<i>ibid.</i>, 25:9) thus indicating that the idol-worshippers were exclusive of that tribe. On this point, Ramban will comment that even assuming that all 24,000 who died in the plague were from the tribe of Simeon, there are still 13,100 people unaccounted for, a discrepancy that cannot be explained by Ibn Ezra’s theory.</i> In addition, other tribes as well diminished in population, for the sons of Gad lost five thousand,<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">In the first census the Gadites numbered 45,650 (Numbers 2:15), and in the second census they were 40,500 (<i>ibid.</i>, 26:18) — a decrease of 5,150. — And so perhaps we should assume that these deaths resulted from the plague because of Peor.</i> and the sons of Ephraim, eight thousand!<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">In the first census the tribe of Ephraim numbered 40,500 (Numbers 2:19), and in the second census they were 32,500 (<i>ibid.</i>, 26:37) — a decrease of 8000.</i> Moreover, from the verse which states, <i>And Israel attached himself unto Baal-peor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Numbers 25:3.</i> and it is said again, <i>Take all the chiefs of the people</i><sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 4.</i> it would appear that there were some among them from all the tribes, and that all their judges passed sentence on them. And similarly He said, <i>so that I consumed not the children of Israel in My jealousy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11.</i> Now do not rejoin against me from the affair of Achan where He said, <i>Israel hath sinned</i><sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Joshua 7:11. In this part of the verse the specific sin is not mentioned yet. It is stated at the end of that verse: <i>Yea, they have even taken of the devoted thing</i>. — For the significance thereof see Ramban further.</i> [although it was but a single individual who sinned; similarly we can say that it was the tribe of Simeon alone that sinned in the affair of Peor yet Scripture describes it as if the entire nation sinned. This rejoinder is not valid, for] there, [the details of] the sin had not yet been revealed, so He mentioned Israel generally [but in the case of Peor the facts of the sin were clearly given and still He spoke of all Israel, which shows that people from all the tribes were among the worshippers of Peor]. Similarly, the identity of the victim [i.e., Zimri, a leader of the Simeonites] is no proof [that only his tribe sinned, as Ibn Ezra argues], for he [Zimri, the son of Salu] was only <i>a prince of a fathers’ house</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Numbers 25:14.</i> of that tribe, not the prince of the [entire] tribe. Those who assembled against G-d in the congregation of Korach were greater and more honorable people than he [Zimri], for <i>they were princes of the congregation</i>,<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 16:2.</i> yet all their tribes did not follow them! Additionally, the psalm [that relates the sins of the wilderness] mentions Dathan and Abiram and their affair by name, saying, <i>The earth opened and swallowed up Dathan, and covered the company of Abiram;</i><sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:17. The verse indicates that, despite the fact that <i>princes of the congregation</i> were in the company of Korach, the general population did not follow them, for the psalm specifies the participants in the strife.</i> and it [the same psalm] mentions <i>They attached themselves also unto Baal-peor</i><sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 28.</i> together with <i>Moreover, they scorned the desirable Land</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 24.</i> which applies to the general population!<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Thus it is clear that the worshippers of Baal-peor came from all the tribes, just as those who scorned the desirable Land came from among the entire people. This contradicts Ibn Ezra’s view that only the tribe of Simeon was involved in the affair of Peor.</i> Forbid it also that Moses should refrain from blessing the tribe of Simeon, [when it is said] <i>that a tribe be not blotted out from Israel!</i><sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Judges 21:17.</i> For all those who had joined Baal-peor had already died, as it is said, <i>for all the men that followed Baal-peor, the Eternal thy G-d hath destroyed from the midst of thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:3.</i> and it is written of those who survived, <i>But ye that did cleave unto the Eternal your G-d are alive every one of you this day</i>.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 4.</i> And why should he not bless them? They all made the [golden] calf and sinned in the affair of the spies, yet they were forgiven, and he blessed them!<br>Now, I have seen in Midrash Rabbah the following text:<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Bamidbar Rabbah 21:9.</i> “Six families were eliminated because of the immorality caused by Balaam’s advice [that Israel could be corrupted through seduction], and so Scripture listed one family less of Simeon<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Genesis 46:10 lists six sons of Simeon, while in the second census only five are given (Numbers 26:12-13).</i> and five less of Benjamin.”<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Genesis 46:21 lists ten sons of Benjamin, while in the second census only five are given (Numbers 26:38-39).</i> Thus, according to the opinion of the Rabbis [the tribe of] Benjamin had a greater part in the sin than did the tribe of Simeon — yet Benjamin is included in the blessing!<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 12.</i><br>In my opinion, the correct interpretation is that Scripture considers the tribes of Israel as only twelve. So it stated in Jacob’s blessing, <i>All these are the twelve tribes of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:28.</i> Now Jacob mentioned his twelve sons and considered Joseph to be one tribe<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 22-26.</i> [instead of enumerating Ephraim and Menasheh separately as is sometimes done]. Moses saw fit to consider Joseph as two tribes, as he said, <i>And they are the ten thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menasheh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 17.</i> This was for two reasons: one, since the Holy One, blessed be He, commanded and made them two tribes regarding the dedication of the altar,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Numbers 7:48 and 54.</i> the flags<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:18-21.</i> [designating the tribal encampments in the wilderness], and the inheritance of the Land,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:23-24.</i> he [Moses] had to count them as two [separate tribes] for their blessing. Secondly, he referred to Joshua, who would make them possess the Land, and he was from Ephraim, the younger son [of Joseph], therefore Moses had to mention his brother [Menasheh] who was older than him. Now, he also wanted to bless [the tribe of] Levi, for, through his blessing, all Israel would be blessed, in that his offerings shall be acceptable before G-d on their behalf. Hence it was necessary to omit one of the tribes, for nowhere [in Scripture] are they enumerated except as twelve, corresponding to the twelve constellations in the firmament,<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Bamidbar Rabbah 14:29.</i> the twelve months of the year, and the twelve “border diagonals”<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir, 95. — This is a Cabbalistic term for the twelve mystic powers emanating from various combinations of the letters of the Great Divine Name. See my Hebrew commentary p. 495.</i> concerning which the Rabbis have said in the Midrash<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Bamidbar Rabbah 14:29.</i> that they are <i>the everlasting arms</i>.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 27.</i> As the Sages mentioned in Tractate Berachoth:<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 32b.</i> “The Holy One, blessed be He, said to the prophet,<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">I.e., Isaiah. In our text of the Gemara: “The Holy One, blessed be He, said ‘to her': My daughter …”</i> Go and tell the congregation of Israel: My daughter, I have created twelve constellations in the firmament to correspond to the twelve tribes.” Similarly, at Mount Gerizim and Mount Ebal where Scripture counts Levi,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">See above, 27:12.</i> Joseph is not mentioned as two tribes<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">See above, 27:12.</i> [because, there Simeon<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">See above, 27:12.</i> is mentioned]. Likewise you will see in the distributions of Ezekiel that he counts Joseph as two tribes<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">See Ezekiel 48:4-5.</i> with reference to the apportioning of the Land and did not mention Levi. On the other hand, in enumerating the city exits [of Jerusalem] he mentioned, <i>the gate of Levi, one</i><sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 31.</i> and did not list the tribe of Joseph as two tribes; instead he said, <i>the gate of Joseph, one</i>,<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 32.</i> since the tribes are always counted as only twelve. I have already mentioned this in the section <i>Vayikach Korach</i>.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Numbers 17:12 (see Vol. IV, pp. 189-190).</i> Accordingly, Simeon was left out [of Moses’ blessings] since his tribe was not large and it was not the intention of the blessing of Jacob, their father, that they become numerous. Instead he divided them in Jacob and scattered them in Israel,<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 49:7.</i> and to that extent they, too, were blessed through the blessing of the rest of the tribes among whom they were.<br>Now the order of this blessing [of Moses] was by [dictate of] <i>Ruach Hakodesh</i> (the Holy Spirit) according to their inheritance. He began with Reuben for he occupied his inheritance first;<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:15.</i> and, also, <i>for he was the firstborn</i>,<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:1.</i> and Moses prayed for him that his name not be blotted out because of his sin; therefore, in his blessing, he accorded him <i>the right of the firstborn</i>.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:17.</i> Then he mentioned Judah for he was the first to inherit within the Land [proper]<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Reuben’s possession was beyond the Jordan eastward.</i> <i>and of him came he that is the prince</i>,<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:2. Reference is to David.</i> and he was the first to advance to war [against the Canaanites],<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Judges 1:2.</i> concerning which Moses blessed him [saying, <i>his hands shall contend for him, and Thou shalt be a help against his adversaries</i>].<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> Thus Judah’s blessing embraces all Israel. Then Moses blessed Levi — who dwelled with the children of Judah in Jerusalem, and there their offerings should be acceptable. Afterwards he blessed Benjamin because their inheritance was with the children of Judah, and, [because] the city of Jerusalem and the Sanctuary were between the children of Judah and the children of Benjamin, and the Levites abode with both of them. Then he blessed the children of Joseph for such was their inheritance, as it is said, <i>And the lot of the tribe of the children of Benjamin came up according to their families; and the border of their lot went out between the children of Judah and the children of Joseph</i>.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Joshua 18:11.</i> Afterwards he continued to bless the children of the mistresses,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">I.e., Leah and Rachel, who were the heads of their households. Here, though, it refers only to Leah, since Rachel’s children — Benjamin and Joseph — were already blessed.</i> and mentioned Zebulun before Issachar<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">See further, Verse 18.</i> as Jacob had done.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 49:13-14.</i> So, too, [in the division of the Land] the third lot fell to the children of Zebulun<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">See Joshua 19:10 (Zebulun). <i>Ibid.</i>, Verse 17 (Issachar).</i> and the fourth lot to the children of Issachar.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">See Joshua 19:10 (Zebulun). <i>Ibid.</i>, Verse 17 (Issachar).</i> Then he blessed the children of the handmaids<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Bilhah and Zilpah.</i> — Dan, Naphtali, and Asher — in order of their birth,<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">The order of their birth was: Dan, Naphtali, Gad, Asher (Genesis 30:6-13). Here, the order is: Gad (Verse 20-21), Dan, Naphtali, Asher (Verses 22-24). Ramban will proceed to explain why Gad is first.</i> and they were also [encamped] under the same standard.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Numbers 2:25-30.</i> He mentioned Gad [born after Naphtali] before all the children of the handmaids, because he occupied his inheritance earlier with Reuben,<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">See Joshua 13:23-24.</i> the first of all, and he was [encamped under] Reuben’s standard.<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Numbers 2:10-14.</i><br><i>Let Reuben live, and not die</i>. “The meaning thereof is that his tribe shall live and never die.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">In other words, this is to be understood as a prayer rather than a blessing. — It is so clearly stated in our text of Ibn Ezra. Ramban also mentioned above, “and Moses prayed for him etc.”</i> <i>And let his men be a number</i>. This is like the verse, <i>And I have not learned wisdom and the knowledge of the Holy One I have</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 30:3.</i> [where the word <i>not</i> from the first part of the verse, applies to the second part as well – ‘and the knowledge of the Holy One I have not.’ Here, too, the word <i>not</i> from the expression <i>and ‘not’ die</i> applies to the second part, thus meaning] ‘and let his men <i>not</i> be a number,’ that they may not become few, for whatever can be counted, is few. So also, <i>and I am few in number</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Genesis 34:30.</i> This is the language of Rabbi Abraham ibn Ezra.<br>It is more correct to explain: “<i>Let Reuben live</i> in Israel; <i>and not die</i>, that his tribe at no time should be cut off, and that his numbers always be among the count of the children of Israel.” He prayed for him that his name not be cut off from Israel because of the anger with which his father was wroth with him when he defiled his couch.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 49:4.</i> This is similar to what is stated there, <i>and Reuben went and lay with Bilhah his father’s concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve;</i><sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 35:22.</i> Scripture made it be known that he was not excluded from that number on account of his sin. Rashi also explained it this way. And the meaning of <i>his men</i> [<i>and let ‘his men’ be numbered</i> among the men of Israel] is that <i>all</i> his men should deserve this [to be included in the ranks of Israel], and not even part of their tribe be cut off because of his [Reuben’s] sin. Perhaps the expression <i>his men</i> refers to the heads of the four families [of the tribe of Reuben — Hanoch, Pallu, Hezron, and Carmi],<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Exodus 6:14.</i> and the meaning of the word <i>mispar</i> (number) is like <i>b’mispar</i> [with the prefix <i>beth</i> meaning “in the number,” the verse stating: “and let his men be ‘in’ the number” of the children of Israel]. Similarly, <i>to play the harlot ‘beith’</i> [literally: “the house of”] <i>her father</i><sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:21.</i> [means <i>b’veith</i> — “in the house of” her father]; <i>they shall wash ‘mayim’</i><sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Exodus 30:20.</i> [literally: “water,” means <i>b’mayim</i> — “with water”]. There are many similar cases. Or it may be that the meaning thereof is that in the census of Israel his men be counted first as is the right of the firstborn, for number one is the unit from which all numbers originate.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">See Ibn Ezra to Exodus 3:1.</i><br>Onkelos rendered it: “And his children will receive their inheritance among their numbers.” He meant what we have explained, saying that Reuben will live and not be cut off [from Israel] and his men will be counted among their numbers forever. His tribe will not be blotted out from Israel but they will not be counted on account of their large numbers as forming two tribes. Thus he deprived him of the birthright [that awards the firstborn with a double share], but he assured him of being forever one tribe.<br>And some commentators<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">I have found this interpretation in Chizkuni: “<i>Let Reuben live, and not die</i> when he will pass over the Jordan armed before the children of Israel. <i>And his men be a number</i> — in the same number that they will pass over there [into the land of Canaan] may they return, without a single one lacking.”</i> explain that this blessing refers to the conquest of the Land, the verse stating that the Reubenites will live when crossing [the Jordan] armed for war before the children of Israel. And the purport thereof is that they will prevail, and not be defeated, similar in meaning to the expression, <i>and by thy sword shalt thou live</i>.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Genesis 27:40.</i> <i>And let him not die</i>, that none of them should die in battle, <i>and his men be a number</i> that they should return to their homes in their [original] number, <i>there lacking not one man</i> of them.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Numbers 31:49.</i> Similarly, in the blessing of Gad<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 20.</i> his companion [under the same standard]<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Numbers 2:10-14.</i> Moses mentioned this subject. This interpretation is likely [to be true]. But the first one appears to me to be more correct, for Moses’ blessing corresponds to the manner and thought that Jacob mentioned.<br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the expression <i>Let</i> [<i>Reuben</i>] <i>live and not die</i> is associated with <i>visiting the iniquity of the fathers upon the children</i><sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:5 (see Vol. II, p. 300, and Notes 361-362).</i> and there I alluded to its secret.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:5 (see Vol. II, p. 300, and Notes 361-362).</i> Moses’ blessing helped Reuben gain atonement for the affair of Bilhah, that he not be cut off and be denied [the World to Come] for it, forever. However, He visited upon him, along with the rest of the tribes [the sin of] the sale of Joseph, according to the narrative in <i>Pirkei Heichaloth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">“Chapters of the Palaces.” — Heichaloth Rabboth, 6. A reference to this work is also found in Ramban’s Introduction to the Commentary on the Torah (see Vol. I, p. 10, Note 22). This is a mystic Midrash describing the process of ascending to heaven and of the palaces therein leading up to the Holy Throne. The principal narrator in this account is Rabbi Yishmael, one of the martyrs who was executed during the religious persecutions of Hadrian. The Midrash mentions the executions on account of the tradition that the ten martyrs suffered their fate in order to atone for the sale of Joseph by ten of his brothers.</i> AND THIS FOR JUDAH. “And for Judah he said likewise that he live and not die, and further added for him, <i>hear, Eternal, the voice of Judah</i>.” This is the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra. But this is not correct in accordance with our interpretation [above on the blessing of Reuben], for Judah was not involved in this [punishment of] extinction<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">For the affair with Joseph, since it was Judah who saved his life (Genesis 37:26).</i> [making it necessary for] Moses to pray for him, just as he did not mention this in the blessing of the remaining tribes. But the verse is to be understood in its plain meaning: “<i>and this</i> is the blessing <i>for Judah</i>.” And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], he singled out the attribute of <i>zoth</i> (this) for Judah because his is the conduct of war and from him shall be royalty forever,<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, pp. 586-590.</i> this being the <i>help against his adversaries</i>. This is the secret of the verse stating, <i>To teach the sons of Judah the bow. Behold, it is written in the Book of Jashar</i>,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 1:18.</i> for this is the bow which is seen in the cloud concerning which it is said, <i>‘Zoth’</i> (<i>this</i>) <i>is the token of the covenant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:17.</i> HEAR, ETERNAL, THE VOICE OF JUDAH. He prayed for him when he goes out to fight, for it was Judah who was first to go up to fight<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Judges 1:2.</i> <i>and of him came he that is the prince</i><sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:2. Reference is to David.</i> to fight the enemies of Israel. And so also did Jacob say, <i>thy hand shall be on the neck of thine enemies</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 49:8.</i> AND BRING HIM IN INTO HIS PEOPLE — that he should return [from the fighting] in peace. HIS HANDS SHALL ‘RAV’ FOR HIM. His hands shall “be sufficient” for him, so that he need no other help except for the help of G-d Who will answer him when he prays, all as written in the words of Onkelos.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Onkelos’ rendition of the verse is as follows: “Accept, O G-d, the prayer of Judah when he goes out to war, and bring him to his people in peace. His hand will execute punishment upon his enemies, and be [O G-d] his help against his enemies.” This entire rendition accords with Ramban’s interpretation of the verse.</i> So also is the opinion of the commentators.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Rashi and Ibn Ezra.</i><br>In my opinion he [Moses] further alludes to Judah’s first war against the Canaanite concerning which G-d said, <i>Judah shall go up</i><sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Judges 1:2.</i> first. And he states <i>his hands shall ‘rav’</i> meaning that he will annex and conquer from his foes “many” lands, more than are due him as his inheritance. He intimates that Judah will give part of his inheritance to his brother Simeon, this being what is stated, <i>Out of the allotment of the children of Judah was the inheritance of the children of Simeon, for the portion of Judah was too much for them; therefore the children of Simeon had inheritance in the midst of their inheritance</i>.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Joshua 19:9.</i> Thus Moses mentioned Simeon by allusion together with Judah. UL’LEIVI’ HE SAID - “and ‘of’ Levi<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Literally: <i>ul’Levi</i> means “and ‘to’ Levi.” But Rashi translates the prefix <i>lamed</i> here, as “of.”</i> he said.” This is Rashi’s language, and it is also the opinion of the commentators.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra.</i> It is like the expressions: <i>say ‘li’</i> (<i>of me</i>):. <i>he is my brother;</i><sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Genesis 20:13. Here, too, the word <i>li</i>, literally: “to me,” is interpreted as “of me.”</i> <i>and the men of the place asked him ‘l’ishto’</i> (<i>about his wife</i>).<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 26:7. Here also, the word <i>l’ishto</i>, literally: “to his wife,” means “of his wife.”</i> There are many such examples. In my opinion [the expression here is to be understood literally: “and ‘to’ Levi he said”] because Moses had mentioned the names of Reuben and Judah in his blessing [of them], saying, <i>Let Reuben live</i>,<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 6.</i> <i>the voice of Judah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> but he did not mention the names of the other tribes in [the text of] their blessings. Therefore Scripture states, <i>And to Levi he said, To Benjamin he said</i><sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 12.</i> [in order to make it clear to whom he was addressing his blessing]. This indicates that the tribes were facing him [Moses], and he called Levi and put his eyes upon him and said, <i>thy Thummim and thy Urim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">In Verse 8 before us.</i> Similarly he blessed each tribe face to face. WHOM THOU DIDST PROVE ‘B’MASSAH’ — “that You tested him by trial.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">The word <i>massah</i> is thus not a name of a place (Exodus 17:7), but “test, trial.” This is Ibn Ezra’s interpretation. Ramban will explain that the word is the name of a place.</i> And the purport thereof is that Levi was scrupulous in whatever You tried him with, and no reproach could be found in him except [for the affair at] the waters of Meribah, for which You have already punished him [by depriving Moses and Aaron of the right to enter the Land]. He made the calf,<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">In our version of Ibn Ezra the text reads: “This also strengthens my interpretation in the matter of the calf etc.” In other words had the calf been intended for true idol-worship, Moses would have added here the affair of the calf, too.</i> however, [on the wrong assumption that it was] for the glory of G-d [and therefore, because it was a mistake rather than an intentional sin, Moses did not mention it here].” This is the language of Rabbi Abraham ibn Ezra. And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 349.</i> “<i>Whom Thou didst prove ‘b’massah’</i> — You tested him many times and he was found perfect in all trials. <i>With whom Thou didst strive at the waters of Meribah</i>. Unfounded charges were turned against him [Aaron] <i>at the waters of Meribah</i>. If Moses said, <i>Hear now, ye rebels</i><sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:10.</i> [for which he was punished], what did Aaron and Miriam do?”<br>In line with the plain meaning of Scripture, it seems to me that the correct interpretation is that <i>b’massah</i> simply refers to the place where the people tested G-d, in Rephidim [which was subsequently renamed <i>Massah u’Meribah</i>].<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Exodus 17:7.</i> The verse [here] states: “Your Thummim and your Urim<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 28:30 (Vol. II, pp. 480-483). This is a reference to the High Priesthood, for it was the High Priest who wore the breastplate in which were the Urim and Thummim (<i>ibid.</i>).</i> will forever be with your holy ones, with his seed after him, <i>whom Thou didst prove at Massah</i> when the children of Israel sinned and tested G-d concerning water.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 17:2.</i> <i>And he</i> [the tribe of Levi] <i>was not among the company of them that gathered themselves against the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Numbers 27:3.</i> because he believed in G-d and in His word that <i>He</i> will <i>bring</i> them <i>forth water out of the rock of flint</i>.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 8:15.</i> On the second occasion You strove with him and punished him [by decreeing that Moses and Aaron would die in the wilderness] <i>at the waters of ‘Meribah’</i> [i.e., ‘the quarrelling’] of Israel, for it was on account of their [Israel’s] striving that the punishment came and not that he [Aaron] trespassed against G-d — for he believed from the start, as well, that it is You <i>who turned the rock into a pool of water</i>, [<i>the flint into a fountain of waters</i>].<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Psalms 114:8.</i> Surely [Aaron believed] this [second time at Kadesh] after already having seen it [at Rephidim].” Moses thus intimates that that sin was the fault of the people, for, because of their strife, Moses and Aaron thought that they were required to act the way they did, since the Divine Glory might have departed as an outcome of their punishment, this being what is stated, <i>They angered Him also at the waters of Meribah, and it went ill with Moses because of them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 106:32.</i><br>And the meaning of <i>‘t’riveihu’</i> (<i>with whom Thou didst strive</i>) is similar to the expression <i>‘rivah’</i> (<i>strive</i>), <i>O Eternal, with them that strive with me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 35:1.</i> the verse here meaning: “You have paid him [i.e., Aaron] the consequence of the strife <i>which the children of Israel strove with the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:13.</i> It is possible that its meaning is as the Rabbi said in the Sifre [quoted above]<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 349.</i> that these are references to <i>s’kufim</i>, that is, unfounded charges. He alludes to the insignificance of the sin and the severity of the punishment, similar to, <i>through them that are nigh unto Me I will be sanctified</i>.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 10:3.</i> Such also is the opinion of Onkelos who rendered the text here: “Whom You tested with trials and he was [found to be] perfect,” the trials being the strife of the children of Israel and their testing of the Eternal. However, since he was found perfect the first time [at Rephidim], surely he believed in the word of G-d on the second occasion. You tried his heart <i>at the waters of Meribah — and foundest his heart faithful before Thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 9:8.</i> for “it is revealed and known before the throne of Thy Glory”<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 60b.</i> that he [Aaron] believes in You and in Your word. But the punishment came upon him because of Israel, as I have explained on the verse, <i>Also the Eternal was angry with me for your sakes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:37.</i><br>Now Moses spoke first of the priests, for he said to the tribe of Levi that the Urim and Thummim<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 28:30 (Vol. II, pp. 480-483). This is a reference to the High Priesthood, for it was the High Priest who wore the breastplate in which were the Urim and Thummim (<i>ibid.</i>).</i> will be to his holy one [the High Priest] from among them. Afterwards he said of the whole tribe that He tested them in the affair of the calf, in Egypt,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">“<i>For they have observed Thy word</i> (Verse 9) in Egypt” (Sifre, <i>Brachah</i> 350).</i> and in the wilderness<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">“<i>And keep Thy covenant</i> (Verse 9) in the wilderness. Another interpretation: <i>For they have observed Thy word</i> in Egypt. <i>And keep Thy covenant</i> in the affair of the spies” (Sifre, <i>Brachah</i> 350).</i> — and, therefore, they shall teach His ordinances to Jacob.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> Such also is the opinion of Onkelos who rendered the verse:<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> “These [men] are fit to teach your laws etc.” Or it may be that he speaks of them [the Levites] with reference to the future, as explained by Rabbi Abraham ibn Ezra. The expression <i>they shall teach Jacob Thine ordinances</i> refers to all of the Levites, and <i>they shall put incense</i><sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> relates to the priests of that tribe. BLESS, ETERNAL, ‘CHEILO’ — that they be a great <i>chayil</i> (army). And the meaning thereof is that they should increase and not decrease when they enter the Holiness, similar in meaning to the verse, <i>Cut ye not off the tribe of the families of the Kohathites</i>.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Numbers 4:18.</i> It is similarly stated in the admonitions concerning [the Levites], <i>and that they may not die</i>.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> And Onkelos rendered <i>cheilo</i> — “his possessions,” from the expression <i>and all their flocks, and all ‘cheilam’</i> (<i>their possessions</i>).<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:9.</i> He means what our Rabbis have said concerning the incense — that it bestows a blessing [upon the priest that performs that service].<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Yoma 26a.</i> The phrase [before us] is connected with the expression in [the preceding verse], <i>they shall put incense before Thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> because, as a result of it, his possessions will be blessed, as we have been taught:<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Yoma 26a.</i> “Fresh priests come and draw lots for the incense.”<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Four lots were drawn to determine the priests who would be privileged to minister in the Service of the Daily Whole-offering. Three of these lots were open to any priest whose family served that day. But prior to the lot for the burning of the incense the officer announced, “Fresh priests etc.,” i.e., those who had never yet performed the incense service were to come forward. The reason for this arrangement was to give as many priests as possible the opportunity to participate in the burning of the incense, because those who did so became wealthy.</i> And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 352.</i> “<i>Bless, Eternal, ‘cheilo’</i> — his possessions. From here the Rabbis have deduced: Most priests are wealthy. In the name of Abba the Preacher the Rabbis have said: <i>I have been young, and now am old; yet have I not seen the righteous forsaken</i><sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Psalms 37:25.</i> — this refers to the seed of Aaron.” THE BELOVED OF THE ETERNAL SHALL DWELL IN SAFETY BY HIM. He called Benjamin <i>the beloved of the Eternal</i>, saying: “Benjamin, who is the beloved of G-d, will dwell in his land in safety relying on G-d and G-d will shelter him always and cause His Divine Presence to rest in his land.” <i>And He dwelleth between his shoulders</i> — this alludes to what the Rabbis have derived from this expression.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">When making plans for the building of the Sanctuary — which was to be in Benjamin’s territory — David felt that it should be built on the highest elevation of the Land. Then he and Samuel the prophet decided to built it on a lower point, for the verse before us says, <i>and He dwelleth between his shoulders</i>, and the shoulders are lower than the head. (Zebachim 54 b).</i><br>By the way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the verse states: <i>the Beloved, the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">The word <i>yedid</i> (beloved) does not refer to Benjamin, describing him as “the beloved of G-d.” Instead it is a descriptive noun referring to G-d — “G-d, the beloved” — as in the verse, <i>Let me sing of my Beloved</i> (Isaiah 5:1 — <i>Ha’kthav V’hakabalah</i>).</i> will dwell over Benjamin, and this is the assurance to the Benjaminites that they may trust <i>in the Eternal forever, for the Eternal is G-d, an everlasting Rock</i>.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 26:4.</i> And He will shelter and protect Benjamin <i>all the day</i>, and <i>they shall not be ashamed at the time of</i> trouble,<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Psalms 37:19.</i> and <i>between the shoulders of</i> Benjamin He will dwell forever. It is from this verse that Solomon was called <i>Yedidiah</i> [i.e., the beloved of the Eternal], <i>for the Eternal’s sake</i>,<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 12:25.</i> and he built His <i>lovely dwelling-place</i>,<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 84:2.</i> just as he was called <i>Shlomoh</i>, also meaning to say that his nature was perfect (<i>shleimah</i>) in peace (<i>shalom</i>), and therefore it is spelled with the letter <i>hei</i> [at the end, in order to indicate that he is <i>shleimah</i> — “perfect”]. And the Rabbis said in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah:<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir, 65. See Vol. I, p. 24, Note 42.</i> “The Holy One, blessed be He, said to him [Solomon]: Since your name is like the name of My Glory I will give you My daughter, for it is written, <i>And the Eternal gave Solomon wisdom</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">I Kings 5:26.</i> But it did not become manifest [to others]. And where did it become manifest? Further on, [where it is said], <i>for they saw that the wisdom of the Eternal was in him, to do justice</i>,<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:28.</i> etc.”<br>It is correct to interpret that with his three references in this verse to the Divine Presence, Moses alludes to the three Sanctuaries. Of the First Sanctuary he says, <i>He shall dwell in safety by him</i>, similar to what is stated, <i>and the Glory of the Eternal filled the House</i>.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 7:1.</i> Of the Second Sanctuary he says, <i>He covereth him all the day</i>, since the Divine Presence did not dwell there,<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Yoma 21b. See Vol. III, p. 473, Note 165.</i> but only sheltered and protected it. Or it may be that it [the Divine Presence] literally “hovered” over it, as is mentioned in Pirkei Heichaloth.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Heichaloth Rabboth, 29. See above, Note 149.</i> [The third reference,] <i>and He dwelleth between his shoulders</i> alludes to the days of the Messiah, for <i>at that time they shall call Jerusalem The throne of the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 3:17.</i> It is interpreted in the Sifre in this manner.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 352.</i> MIMEGED’ OF HEAVEN. “<i>Meged</i> is an expression for dainty food and sweets. 14. ‘UMIMEGED’ OF THE FRUITS OF THE SUN — for Joseph’s land was exposed to the sun and it sweetened the fruit. ‘GERESH YERACHIM’ (THE YIELD OF THE MOONS). There are fruits which the moon ripens; they are cucumbers and melons. ‘<i>Geresh yerachim</i>’ — fruits which the earth ‘puts forth’ and produces ‘from month to month.’” This is Rashi’s language. And if so, <i>with ‘pri m’gadim’</i><sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 4:13.</i> will mean “with sweet fruits.” Thus Moses blessed Joseph that his land would benefit from the sweetness of heaven which will be from the dew, and that it would be blessed from the deep that couches under his land, becoming <i>fountains and depths, springing forth in valleys and hills</i>.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Above, 8:7.</i><br>It is possible that the fruits [themselves] are called <i>m’gadim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">According to the first interpretation <i>meged shamayim</i> means “the sweetness of the heaven.” According to this second explanation, <i>meged shamayim</i> means “the fruits of the heaven.” Both express that the reference is to the dew of heaven.</i> and he thus says that “Joseph’s land is blessed of the fruits of heaven, namely the dew” — since sweet fruits result from dew, therefore the fruit is called <i>meged</i> — “and his land shall also be blessed from the deep beneath.” Moses’ blessing is similar to that of Jacob who said, <i>with blessing of heaven above, blessings of the deep that coucheth beneath</i>.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:25.</i> And the meaning of <i>geresh yerachim</i> is the fruits which are given forth month by month, for all trees blossom and bud in their [respective] seasons <i>that they might bring forth branches, and that it might bear fruit</i>.<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 17:8.</i> This is the sense of the verse, <i>it shall bring forth new fruit every month</i>,<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 47:12.</i> meaning that in the particular months a certain fruit will become timely before [the fruits of] all other trees. AND FOR THE PRECIOUS THINGS OF THE EARTH ‘U’MLO’OH’ (AND THE FULNESS THEREOF). This means: “for the precious things of the land of the plains and of which it is full,”<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra thus explains the word <i>u’mlo’oh</i> (and the fulness thereof) as meaning <i>u’mimlo’oh</i> (and “of” the fulness thereof, or “and of which it is full”).</i> for he mentioned the mountains and the hills previously<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> and now he speaks of the valley<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">I have found no reference in the verses concerning the valley. In the commentary of Ibn Ezra, whose opinion Ramban is now quoting, “the valley” is not mentioned either.</i> and the plains, according to the words of Rabbi Abraham ibn Ezra. In my opinion, <i>the precious things of the earth and the fulness thereof</i> is identical with the <i>blessings of the breasts, and of the womb</i>,<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:25.</i> for all humans and all creeping things that are alive are called “the fulness of the earth.” Similarly, <i>let the sea roar, and the fulness thereof;</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Psalms 96:11.</i> <i>Surely I will fill thee with men, as with the locust</i>.<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 51:14.</i> This blessing is thus like <i>Blessed shall be the fruit of thy body, and the fruit of thy land, and the fruit of thy cattle</i>.<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:4.</i> URTZON’ (AND THE WILL OF) HIM THAT DWELT IN THE BUSH. This is connected with above [i.e., with the word <i>umimeged</i> at the beginning of this verse, where the prefix <i>mem</i> means “from.” Here, too, the word <i>urtzon</i> is equivalent to] <i>u’mirtzon</i> — “and from the Will of Him that dwelt in the bush.” Now <i>the Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 58.</i> is called “Him that dwelt in the bush” because it was there that He first appeared to Moses,<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:2.</i> and He dwelt many days on Mount Sinai which is a place of bushes<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">See Ramban <i>ibid.</i>, Verse 5 (Vol. II, p. 27).</i> and from Sinai He came and dwelt in Israel. And the sense of the verse is that Joseph’s land be blessed from the Will of G-d, similar in meaning to these expressions: <i>‘ratzitha’</i> (<i>Thou hast been favorable</i>) <i>unto Thy land;</i><sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Psalms 85:2.</i> <i>‘v’ertzeh’</i> (<i>and I will take pleasure</i>) <i>in it, and I will be glorified</i>.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Haggai 1:8.</i> TAVOTHAH’ (SHE SHALL COME) UPON THE HEAD OF JOSEPH. The meaning of <i>tavothah</i> [in the feminine form] is that this <i>brachah</i> [“blessing” — a feminine noun] <i>shall come upon the head of Joseph, and upon the crown of the head of him that is prince among the brethren</i>. Or the meaning thereof may be: “Let the Will of Him that dwelt in the bush come upon the head of Joseph” [the feminine <i>tavothah</i> referring to the masculine <i>ratzon</i>]. Now, do not wonder that [the masculine <i>ratzon</i>] “will” is described with the feminine [<i>tavothah</i> — she shall come], for it [“will”], in the Aramaic language is indeed so [feminine, as it is said] <i>‘ure’uth’</i> (<i>and the pleasure of</i>) <i>the king</i>.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Ezra 5:17. <i>Re’uth</i> or <i>re’utha</i>, the Aramaic term for the Hebrew <i>cheifetz</i> (will), is feminine. See Jastrow, <i>re’utha</i>.</i> And in the language of the Sages<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">I have not found this quote in Talmudic literature, but it appears in the writings of the early Rabbinic period. See “Sefer Hachinuch” (my edition, p. 508, line 5): “<i>kol ‘cheftzath’ nafsho</i> — all ‘the desire of his soul.”</i> we find the expression “<i>cheftzath</i> (the desire) of his soul” [again a feminine usage].<br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the verse states that the Will<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Thus the word <i>urtzon</i> which thus far has been understood as being in the construct form (“and the Will of”) is now interpreted as an independent noun: “and the Will,” and is in apposition with the phrase <i>Him that dwelt in the bush</i>. Ramban will later comment that it is common in the Scriptures to use the construct form of a noun where the independent form is meant.</i> — that is, the Divine manifestation that dwelt in the bush — shall come upon the head of Joseph, for with Her he will raise up the head. It mentions the Will in the construct form [saying <i>urtzon</i> — “and the Will of”] in place of the independent form of the noun [i.e., <i>v’ratzon</i> — “and the Will”]. There are many such cases [in Scripture]. Or it may be that the word <i>urtzon</i> is in construct with the aforementioned Glorious Name [<i>Blessed of ‘the Eternal’ is his land</i>].<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Verse 13. — Abusaula.</i> Thus this verse means: “and the Will of the Eternal that dwelt in the bush shall come upon the head of Joseph.” This is like the blessing of Jacob who said <i>From the G-d of thy father, Who shall help thee, and the Almighty, Who shall bless thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:25.</i> B’CHOR’ (THE FIRSTLING) OF HIS BULLOCK, MAJESTY IS HIS. “<i>B’chor</i> (firstborn) is sometimes used to denote greatness and sovereignty, as it is said, <i>I also will appoint him</i> [David] <i>first born</i>.<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:28.</i> Similarly, <i>Israel is My son, My first born</i>.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Exodus 4:22.</i> [Hence, this verse means:] The strength of the king who will come forth from him [Joseph] — namely, Joshua — will be as great as that of an ox to subdue many kings. <i>And his horns are the horns of the wild-ox</i>. The ox has great strength but its horns are not beautiful; the wild-ox, on the other hand, has beautiful horns but its strength is not great. Moses then ascribed to Joshua the strength of an ox and the beauty of the horns of the wild-ox. <i>And they are the ten thousands of Ephraim</i> — those who are gored are the myriads whom Joshua, a descendant of Ephraim, slew. <i>And they are the thousands of Menasheh</i> — the thousands whom Gideon [a descendant of Menasheh] slew of Midian, as it is said, <i>Now Zebah and Zalmunna were in Karkor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Judges 8:10.</i> Many thousands are enumerated there.”<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">The verse there reads: <i>Now Zebah and Zalmunna were in Karkor, and their hosts with them, about fifteen thousand men, all that were left of all the host of the children of the east; for there fell a hundred and twenty thousand men that drew sword</i>. All these — a total of 135,000 — were defeated by Gideon.</i> Thus far the language of Rashi. But this interpretation leaves the verse in disorder. Since the expression <i>his horns are the horns of the wild-ox</i> is a description of the <i>firstling of</i> the <i>bullock</i>, namely Joshua, how could it be said that he [a descendant of Ephraim] gore with them [the horns] <i>the thousands of Menasheh</i>, the victims of Gideon [a descendant of Menasheh]? And the language of the Sifre is as follows:<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 353.</i> “Since Scripture has not made clear to us how many Canaanites were slain by Joshua, it states <i>Now Zebah and Zalmunna were in Karkor</i><sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Judges 8:10.</i> — all one hundred and thirty-five thousand.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">The verse there reads: <i>Now Zebah and Zalmunna were in Karkor, and their hosts with them, about fifteen thousand men, all that were left of all the host of the children of the east; for there fell a hundred and twenty thousand men that drew sword</i>. All these — a total of 135,000 — were defeated by Gideon.</i> Therefore it is stated, <i>and they are the thousands of Menasheh. ”</i> The intent of the Rabbis is to interpret that the phrase <i>with them he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth</i> is also an allusion to Joshua. The verse says that these <i>ends of the earth</i> which he [the tribe of Joseph] will gore, are the ten thousands that Ephraim — meaning Joshua — slew, and they are the [same] thousands slain afterwards by Menasheh. For Joshua slew them all [the nations], and of their descendants who arose after them Menasheh slew thousands from among them. Similarly it is taught there [in the Sifre]:<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 353.</i> “<i>With them he shall gore the peoples all of them</i>. But what [nations] did Joshua capture? Did he not subdue only thirty-one kings? The verse teaches [us] that Joshua subdued kings and rulers that were from one end of the world to the other.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">The statement of the Sifre can be understood on the basis of the saying of the Rabbis in Bereshith Rabbah 85:16: “Any king or ruler who had no [seat of] sovereignty in the Land of Israel would consider himself worthless” (see Vol. IV, p. 396, Note 87). Hence the expression that Joshua subdued “kings and rulers from one end of the world to the other.”</i> <i>All of them, even the ends of the earth</i>. But which lands did Joshua capture? Did he not conquer only this small portion [of the earth]? Only [this is to teach us] that all the kings that he subdued were sovereigns and rulers” [rather than insignificant, powerless figures].<br>In line with the plain meaning of Scripture [the verse states]: Because Moses blessed Joseph with the increase of the field, he compared him [here] to an ox, for <i>much increase is by the strength of the ox</i>.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 14:4.</i> He further stated that Joseph will be the firstborn that will beget the beauty of majesty — this being an allusion to Joshua, <i>the first of all the house of Joseph</i><sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 19:21.</i> — and that greatness and majesty will be his. <i>His horns are the horns of the wild-ox</i> — of the aforementioned ox — and with his horns, <i>he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth</i>. And he further states that his horns — which are two — <i>are the ten thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menasheh</i>, the right horn [the stronger one] representing Ephraim and the left [the weaker one] representing Menasheh. Thus he mentioned in his blessing that they will become numerous, tribes consisting of myriads and thousands, similar to the expression, <i>the myriads of thousands of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Numbers 10:36.</i> REJOICE, ZEBULUN, IN THY GOING OUT — that is, when you journey in merchant-ships. He alludes to [what Jacob said of Zebulun that] <i>he shall dwell at the shore of the sea</i>.<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:13.</i> And you <i>Issachar</i> [rejoice] <i>in thy tents</i>, thus intimating that Issachar <i>saw a resting-place that it was good, and</i> his <i>land that it was pleasant</i>,<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> in accord with Jacob’s blessing. BLESSED BE HE THAT ENLARGETH GAD. “This teaches that Gad’s border was enlarged toward the east.” [Since his territory was east of the Jordan it could be extended towards the east.] This is Rashi’s language from the Sifre.<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 355.</i> And Rabbi Abraham ibn Ezra commented that because Moses likened Gad to a lion [<i>he dwelleth as a lioness</i>], he said, “Blessed be He Who enlarges Gad, Who gives him strength so that whoever [any enemy] sees him will flee him, and no one will trouble him.” The correct interpretation is that it refers to Gad’s inheritance, for the two tribes [Reuben and Gad] that took their inheritance on the east bank of the Jordan did not take it by the lot. Instead Moses gave them the entire kingdoms of Sihon and Og<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Numbers 32:33.</i> and their inheritance <i>was broader as</i> it <i>wound about higher</i><sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 41:7.</i> than all the tribes. Moses did not mention this [blessing] in the case of Reuben, for his prayer was sufficient.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 6.</i> It is also possible that the children of Gad took more territory than the children of Reuben for they were mighty and therefore Moses gave them the entire [eastern] border. The cities which they built<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Numbers 32:34-36.</i> were also more numerous than those of Reuben.<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 37-38.</i> In addition, it was the Gadites who first requested that land [east of the Jordan as their inheritance] as I have explained there,<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2 (Vol. IV, pp. 370-371).</i> and thus they were the cause of this expansion. O NAPHTALI, SATISFIED WITH FAVOR. “[This means] that his land satisfied every desire of its inhabitants.” This is Rashi’s language. The correct interpretation is that it is connected with <i>the Glorious Name</i> [mentioned later in the verse: <i>and full with the blessing of ‘the Eternal’</i>], the verse stating that “Naphtali is satisfied and full of the Will of <i>the Glorious Name</i> and His blessing.” But in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir, 7 and 9. See Vol. I, p. 24, Note 42.</i> the Rabbis commented on this verse: “Rabbi Amora said: What is the meaning of this verse, <i>And full with the blessing of the Eternal; ‘yerashah’</i> (<i>possess thou</i>) <i>the sea and the south?</i> Thus said Moses: If you will walk in my statutes you will inherit the World to Come which is likened to the sea, as it is said, <i>and broader than the sea</i>,<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Job 11:9.</i> and this world which is likened to the south, as it is said, <i>for that thou hast set me in the land of the ‘negev’</i><sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">Joshua 15:19.</i> [that is, <i>a dry land</i>], and is rendered by the Targum: ‘the southern land.’ And why is it written <i>yerashah</i> [‘possess thou’ — in the feminine], it should have said <i>yerash</i> [in the masculine]? Because even the Holy One, blessed be He, is included [in Naphtali’s inheritance], for the word <i>yerashah</i> consists of two words: <i>resh Y-ah</i> (possess G-d). To what may this be compared? To a king who had two treasures [i.e., the two worlds], and set one of them aside. At the end of many days he said to his son, ‘Take the contents of these two treasures.’ The son said, ‘Perhaps he will not give me the one he set aside.’ Thereupon the father said, to him, ‘Take everything.’ It is this which is written <i>‘yerashah’</i> (<i>possess thou</i>) <i>the sea and the south</i> — <i>Y-ah resh</i>. Everything is given you — if only you keep His ways!” They have further said:<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir, 3.</i> “<i>And full with the blessing of the Eternal; possess thou the sea and the south</i>. The ‘sea’ is an allusion to the Torah alone, as it is said, <i>and broader than the sea</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Job 11:9.</i> and [so they continue] the entire Midrash there. If so, the secret of the verse is as follows: “Naphtali is satisfied with the favor saturated by the blessing of the Eternal, which is ‘the sea’ combined in all [and comprised] of all.”<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Reference is to the various attributes of G-d, as the subject is somewhat elucidated by Ramban in Genesis 24:1 (Vol. I, pp. 291-293).</i> It is similar to what Scripture states, <i>All the rivers run into the sea</i>,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 1:7.</i> this being “the house of the King.” This is like the parable of those who seek to see the king and ask, “Where is the house of the king?” Then [after finding the house] they ask, “Where is the king?” And even this world which is parched and dry of the favor [of G-d in comparison to the World to Come], Naphtali will inherit with <i>Y-ah</i> [as the word <i>yerashah</i> — <i>resh Y-ah</i> — indicates]. The student learned in the mysteries of the Cabala will understand. BLESSED ‘MIBANIM’ BE ASHER. If the letter <i>mem</i> [in the word <i>mibanim</i>] serves to signify greater status [meaning that Asher is singled out from among the tribes for greater blessing] as indicated by the <i>mem</i> in these expressions: <i>blessed ‘minashim’</i> (<i>from among all other women</i>) <i>shall Jael be;</i><sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Judges 5:24. In other words, Jael shall be more blessed than other women.</i> <i>they</i> [the ordinances of the Eternal] <i>are to be desired ‘mizahav’</i> (<i>more than gold</i>), <i>yea ‘umipaz rav’</i> (<i>even more than much fine gold</i>),<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Psalms 19:11.</i> and other similar expressions — then one may wonder: how could Moses diminish the rest of the tribes by saying that Asher be blessed more than all the sons of Jacob? Moreover [if such was his intent], his blessing was not fulfilled, for it did not come to pass. And Rashi wrote: “I have seen in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 355.</i> ‘You will find none of the tribes as blessed with children<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">“Of children.” In our text of Rashi: “with children.”</i> as Asher.’ But I know not how this was so.” Now, our Rabbis meant to explain <i>blessed ‘mibanim’</i> that Asher be blessed with the many children that he will beget, similar to the usage of the letter <i>mem</i> in the expression <i>Blessed of the Eternal be his land, ‘mimeged’</i> (<i>of the precious things</i>) <i>of heaven, ‘mital’</i> (<i>of the dew</i>).<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> Therefore, the Rabbis said that Moses blessed all the rest of the tribes with strength or with their inheritance, and Asher alone was blessed with children. And our textual version of the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 355.</i> reads: “You will find no one who was as blessed with children as Asher.” But how this blessing was fulfilled has not been explained. Perhaps it relates to what is written in [the Book of] Chronicles, <i>All these were the children of Asher, heads of the fathers’ houses, choice and mighty men of valor, chief of the princes. And the number of them reckoned by genealogy for service in war was twenty and six thousand men</i>.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 7:40.</i> Such praise is not mentioned there about the rest of the tribes.<br>In line with the simple meaning of Scripture, <i>Blessed ‘mibanim’ be Asher</i> is similar to the blessing <i>let him be the favored of his brethren</i>,<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">In Verse 24 before us.</i> the verse stating that Asher be blessed by all the sons of Jacob their father and be favored by all his brothers. The reason is that his land is rich and from there will come all <i>royal dainties</i><sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:20.</i> for all the tribes, and they will all constantly say, “May G-d bless this land which brings forth such fruits.” The letter <i>mem</i> in the word <i>mibanim</i> will be like the <i>mem</i> in: <i>‘mei’Hashem’</i> (<i>‘from’ the Eternal</i>) <i>proceedeth the thing;</i><sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 24:50.</i> <i>‘mei’E-il’</i> (<i>‘from’ the G-d of</i>) <i>thy father</i><sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 49:25.</i> [so that our verse means: “Blessed will be Asher ‘from’ the sons” of Jacob].<br>And Onkelos translated: “The blessing of Asher will be from the blessings of the sons” [of Jacob]. It appears that Onkelos meant to say that all of the tribes will come to Asher to buy oil, <i>and Judah, and the Land of Israel</i>, will be his <i>merchants</i> for <i>wheat of Minnith, and balsam, and honey, and oil</i><sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 27:17.</i> and all <i>choice fruits of the land</i><sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Genesis 43:11.</i> all of which they will bring to sell him, and they will buy oil. Thus Asher will be blessed with all the delicacies available to all the tribes, this being the sense of the expression <i>favored of his brethren</i>,<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">In Verse 24 before us.</i> for they will sell to him and buy from him what they desire. Then I found in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 71:13.</i> “<i>And Leah said: ‘For my happiness! for daughters will call me happy,’</i> [<i>and she called his name Asher</i>].<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Genesis 30:13.</i> Rabbi Levi said: In all his days Asher never lodged in an inn.<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Levi is thus interpreting the word <i>b’oshri</i> as meaning “in my resting place,” i.e., in my home, from the Aramaic root <i>sharah</i>, meaning “resting.”</i> Asher inherited palaces on the heights, [heights great in area] more than the land inherited by Judah. <i>The sons of Asher: Imnah, and Ishvah and Beriah, and Serah their sister</i>. [<i>And the sons of Beriah: Heber, and Malchiel</i>,] <i>who was the father of Birzaith</i>.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 7:30-31.</i> Rabbi Levi and Rabbi Simon said [with reference to the name <i>Birzaith</i> which contains the word <i>zayith</i> — olive] that the daughters of Asher were beautiful, and they were married to priests<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">In our version of Bereshith Rabbah Rabbi Levi says that they were married to priests; and Rabbi Simon says that they were married to kings, because the name <i>Malchiel</i> contains the word <i>melech</i> — king. Rashi here quotes both: “his daughters were married to High Priests and kings who were anointed with olive oil.” See Exodus 30:33 (Vol. II, pp. 531-533).</i> who were anointed with olive oil etc.” IRON AND BRASS SHALL BE THY BARS. Asher was at the end of the Land of Israel, as it is written with reference to his inheritance, <i>and it reached to Carmel westward</i>,<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Joshua 19:26.</i> and it is further stated, <i>and its goings out were at the sea</i>.<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 29.</i> And again it is said, <i>Asher drove not out the inhabitants of Acco</i>,<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Judges 1:31.</i> which is located on the Great Sea [i.e., the Mediterranean], as the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Shekalim VI, 2. See also Bereshith Rabbah 23:11.</i> “At first [the ocean] advanced till Acco, and the second time till Japho.” And if so, Asher’s land was like the bars of the Land of Israel. Therefore, Moses said, <i>Iron and brass shall be thy bars</i>, that he will have [so to speak] <i>doors of brass</i><sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 45:2.</i> and iron bars, and the entire Land will be locked with them. This is an intimation that G-d will protect the whole Land from <i>the enemy and the avenger</i>.<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Psalms 8:3.</i> Or perhaps the verse states that strangers will not come to plunder the oil, for it will be transported from his land to the whole world in merchant ships. AND AS THY DAYS ‘DAVECHA.’ Concerning this word [<i>davecha</i>] it seems to me that it is like <i>zavecha</i> [meaning: “so shall ‘thy flowing’ oil be” — as explained further on], for these letters [<i>daleth</i> and <i>zayin</i>] are regularly used interchangeably [in our language]. Thus it says, ‘<i>madheivah</i>’ (<i>the exactress of gold</i>) <i>ceased</i><sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 14:4.</i> [written with a <i>daleth</i>] in place of <i>mazheivah</i> [written with a <i>zayin</i>, from the word <i>zahav</i> — gold]. The entire Aramaic language follows that rule [of <i>daleth — zayin</i> interchangeability] in every usage of [the Hebrew words] <i>zevichah</i> (slaughtering),<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Thus the Hebrew word <i>mizbeiach</i> (altar), written with the <i>zayin</i>, is translated in Aramaic as <i>madbach</i>, with a <i>daleth</i> (Exodus 20:21).</i> and also in every usage of <i>zechirah</i> (remembrance),<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew <i>vayizkor</i> (and He remembered), is translated in Aramaic as <i>udechir</i>, (Genesis 8:1).</i> and similarly, <i>zahav</i> (gold),<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">In Aramaic it is rendered <i>dahava</i> (Genesis 2:11).</i> <i>zakan</i> (beard),<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">In Aramaic it is <i>dikna</i> (Leviticus 13:30).</i> <i>zanav</i> (tail),<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">In Aramaic it is <i>danba</i> (Judges 15:4).</i> ‘<i>zrei</i>’ (<i>scatter</i>) <i>away</i>,<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Numbers 17:2. This is rendered in Targum Yonathan as <i>badrei</i>.</i> and many others, [in each of which, Aramaic substitutes a <i>daleth</i> for the Hebrew <i>zayin</i>]. So also for [the Hebrew words] <i>zavah</i> (a woman suffering a flux), the female flow, or the male flux [all are rendered in Aramaic] <i>davah</i>. Their entire language constantly interchanges the <i>zayin</i> with the <i>daleth</i> in this way. Thus [the Hebrew] <i>my days are ‘nizachu’</i> (<i>extinct</i>)<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Job 17:1.</i> is in place of [the Aramaic] <i>nidachu</i>. So also ‘<i>zachalti</i>’ (<i>I feared</i>) <i>and was afraid</i><sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 32:6.</i> is like <i>dachalti</i>. Scripture thus states here: “and as your days so shall <i>zavecha</i> be,” meaning “that your land will ‘flow’ with the aforementioned oil, and you will dip your foot in it all your days forever.”<br>What they<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">R’dak in the “Sefer Hasharashim,” under the word <i>daba</i>, in the name of his father the grammarian Joseph Kimchi.</i> have interpreted is also possible — and it is correct — that the word <i>davecha</i> [spelled: <i>daleth, beth aleph, kaph</i>] is a reversed [and hence synonymous] form of <i>da’avon</i> (<i>languishing</i>) <i>of soul</i><sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:65.</i> [spelled: <i>daleth, aleph, beth, nun</i>]. Scripture calls the days of old age <i>da’avon</i> (languishing) for they are <i>the days of evil</i><sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 12:1.</i> and pain; and it calls the days of youth <i>his days</i><sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">As stated in the verse before us: <i>and as thy days</i> etc.</i> since they are his to rejoice in them and cheer his heart.<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">See Ecclesiastes 11:9.</i> Thus the meaning of the verse is as follows: “and as the days of your youth so shall be the days of your old age,” this being an allusion to Asher’s security and honor <i>while the earth remaineth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Genesis 8:22.</i> Now, I have seen in [the rendering of] the Targum Yerushalmi:<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, p. 371, Note 128.</i> “as the days of their youth, so shall their old age be.” This is as I have explained. AND THE ETERNAL SHOWED HIM [MOSES] ALL THE LAND — all the Land of Israel beyond the Jordan [westward] — and then the verse states that He showed him <i>even Gilead, as far as Dan</i>. Now Moses was in the territory of Reuben, <i>and half the hill-country of Gilead, and the cities thereof</i><sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Above, 3:12.</i> belonged to the children of Reuben,<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Above, 3:12.</i> and the other half belonged to Menasheh.<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:31.</i> Therefore the verse before us must mean that [G-d showed Moses the whole Land] “from Gilead<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">The verse cannot mean that G-d showed him the land of Gilead, because that is precisely where Moses was. Instead the word <i>eth — eth Gilead</i> — must mean “from” the Gilead onward.</i> as far as Dan.” Or it may be that there was [a place called] Gilead in the Lebanon in the Land of Israel, as it is written, <i>thou art Gilead unto Me, the head of Lebanon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 22:6.</i> The verse mentions <i>as far as Dan</i> which is at the extremity of the border of the Land of Israel, as it is written, <i>Go now to and fro through all the tribes of Israel, from Dan even to Beer-sheba</i>.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 24:2.</i> It mentions <i>the land of Ephraim and Menasheh</i><sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> which were in the northern part of the Land of Israel, and the land of Judah was to the south, as it is written, <i>Judah shall abide in his border on the south, and the house of Joseph shall abide in their border on the north</i>,<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Joshua 18:5.</i> for Judah took all the south of the Land of Israel from the Jordan to the sea, and Dan took the north-west. It mentions Naphtali<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> who was on the east, near Judah,<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:34 [in speaking of the border of Naphtali]: <i>and it reached… to Judah at the Jordan toward the sunrise</i>.</i> but it does not mention Asher and Issachar, for they were among Ephraim and Menasheh, as it is written [about the borders of Ephraim and Menasheh], <i>and they reached to Asher on the north, and to Issachar on the east</i>.<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Joshua 17:10.</i> It did not mention Simeon, for <i>their inheritance was in the midst of the inheritance of the children of Judah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:1.</i> nor that of Benjamin whose <i>border of their lot went out between the children of Judah and the children of Joseph</i>,<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:11.</i> already mentioned near them. It states <i>as far as the western sea</i><sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> which alludes to Zebulun who dwelt <i>at the shore of the sea</i>,<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:13.</i> or it may be that [Zebulun] is included [in the statement that G-d showed him] <i>the south, and the plain</i><sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> [since the territory of Zebulun was in the plain at the sea]. It mentions <i>the valley of Jericho</i><sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> because it is a deep valley, not visible from the top of the mountain [where Moses stood], but G-d showed it to him miraculously. In general then He showed him the entire inheritance of Israel, as it is written, <i>This is the Land which I swore</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> Our Rabbis in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Sifre, <i>Brachah</i> 357.</i> have elucidated about these places mentioned in Scripture.<br>Now, the reason for this sight which He showed him was because the Land of Israel is <i>full of all good things</i>,<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:11.</i> and is <i>the beauty of all lands</i>.<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 20:6.</i> And since the great love with which Moses our teacher loved Israel was manifest to Him, He made him rejoice by <i>beholding</i> the abundant goodness <i>with his eyes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:10.</i> WHOM THE ETERNAL KNEW FACE TO FACE. “[This means] that Moses’ heart was familiar with Him and he spoke with Him whenever he wished, as it is stated, <i>and now I will go up unto the Eternal;</i><sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:30.</i> <i>Stay ye, that I may hear what the Eternal will command concerning you</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Numbers 9:8.</i> This is Rashi’s language. But it is not correct, for in that case [if the verse extols Moses’ familiarity with G-d] it should have said, “who knew the Eternal face to face.” Rather, this is similar to the expressions: <i>and I know thee by name;</i><sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:17.</i> <i>Yet Thou hast said: I know thee by name</i>.<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 12.</i> The verse thus states <i>that there hath not arisen a prophet since in Israel</i> whom G-d so exalted as to communicate with him <i>face to face</i>. Similarly, <i>Eternal, what is man that ‘vateida’eihu’</i><sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Psalms 144:3.</i> means “that You should bestow honor upon him by giving heed to him,” like <i>What is man, that Thou shouldest magnify him?</i><sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">Job 7:17.</i> It is possible that [this is the intent of the verse]: because when two persons see one another face to face, they become acquainted with each other through that meeting, Scripture therefore says <i>whom the Eternal knew face to face</i> [indicating that G-d and Moses were like two people who know one another well; however, Scripture said only that G-d knew Moses, not vice-versa], since out of respect to the Most Exalted it did not want to mention that Moses also knew Him that way. Now, do not be surprised that Scripture speaks in praise of Moses saying, <i>Whom the Eternal knew face to face</i>, and it also states, <i>And the Eternal spoke unto Moses face to face</i>,<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:11.</i> and with reference to all Israel it is likewise stated [the very same praise], <i>The Eternal spoke with you face to face!</i><sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:4.</i> For there [in the case of all Israel] he explained <i>out of the midst of the fire</i>,<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:4.</i> meaning to say that they heard His voice <i>out of the midst of the fire</i> only, and they did not actually see His Presence. Similarly he explained, <i>and upon earth He made thee to see His great fire, and thou didst hear His words out of the midst of the fire</i>.<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:36.</i><br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the verse here states that G-d knew Moses face to face [to a degree that it was possible] to cleave to Him whenever the spirit<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Numbers 11:25.</i> came upon Moses our teacher. It was so at the time of the Giving of the Torah, but the people perceived only the Voice out of the midst of the fire.<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 19:20 (Vol. II, pp. 282-284).</i> Thus Scripture explained that all prophecies of Moses were as on the day that the Torah was given, while the rest of the prophets had <i>the hand of the Eternal</i> upon them.<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Numbers 12:6.</i> Understand this. IN ALL THE SIGNS. This is connected with the [preceding] verse, <i>And there hath not arisen a prophet since in Israel — in all the signs</i> etc. Or the verse may be stating that the Eternal knew Moses <i>face to face</i> through the signs and wonders as they were all done with His Great Name [i.e., the Tetragrammaton], just as he said, <i>and He brought thee out with His Presence, with His great power</i>.<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:37.</i><br>Now, I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:32 and 13:2.</i> that <i>signs</i> are the matters about which Moses warned [the Egyptians] before they took place, such as, <i>by tomorrow shall this sign be</i>,<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Exodus 8:19.</i> and the term is used for any phenomenon which the prophet forecasts saying, “Thus will it come and happen in the future.” <i>Wonders</i> imply a change in the natural order, such as <i>the rod which was turned to a serpent</i>.<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7:15.</i> Now, signs and wonders were also performed for the rest of the prophets, such as Elijah and Elisha who brought about many wonders [why is then the special significance attached to the signs and wonders of Moses]! However, the distinction of those [signs and wonders] of Moses our teacher is explained by the Rabbis in the Midrash:<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">The source is unknown to me.</i> “All the prophets wrought miracles through prayer, such as the [halting of the] sun for Joshua,<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Scripture relates, <i>Then ‘spoke’ Joshua to the Eternal</i> etc. (Joshua 10:12), which R’dak interprets as “prayed.”</i> and [the revival of] the Zarephathite woman’s son,<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">I Kings 17:21.</i> and the withholding of the rain by Elijah,<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 1.</i> and the [revival of the] Shunammite woman’s son by Elisha.<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">II Kings 4:33.</i> But Moses performed [signs and miracles] immediately [without prayer].” Yet this Midrash is not clear.<br>And the Rabbi [Moshe ben Maimon] stated in Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Guide of the Perplexed II, 35.</i> that “the distinction of Moses our teacher was that he spoke [publicly] <i>to Pharaoh, and to all his servants, and to all his land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">In Verse 11 before us.</i> <i>and in the sight of all Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> for they [his signs and wonders] were in full view of his opponents and his followers. The rest of the prophets, however, performed them [the signs and wonders] in the presence of a few individuals, as it is said, <i>Tell me, I pray thee, all the great things that Elisha had done</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">II Kings 8:4. This was said by the king of Israel to Gehazi, Elisha’s servant. The fact that the king was unaware of the prophet’s <i>great things</i> indicates that they were not performed publicly in the presence of friend and enemy.</i> But this does not appear to me to be correct [for the following reasons]: The withholding of the rain by Elijah — both the cessation and the coming<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">I Kings 18:41-45.</i> — were very much publicized. It [the cessation of rain] was by his [Elijah’s] decree [rather than through prayer] as it is said, <i>As the Eternal, the G-d of Israel, liveth, before whom I stand, there shall not be dew nor rain these years, but according to my word</i>.<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 1.</i> And during its three year duration, the matter became very well known,<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">In his defense of Rambam’s theory, Ritba in his Sefer Hazikaron (see Preface to Ramban Vol. I, p. XI, Note 18) points out that the miracles performed by Moses were done in presence of all people, or a multitude of them, whereas those done by other prophets were performed only in presence of a few people. Thus Elijah’s oath about the cessation of rain was given in the presence of King Ahab, and through him, it became known to others.</i> and heard among the nations for it is written, <i>there is no nation or kingdom, whither my lord</i> [Ahab] <i>hath not sent to seek thee</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:10.</i> And the climax of the affair occurred publicly in the presence of his opponents and his followers at one assembly, as it is written, <i>Now therefore send, and gather to me all Israel unto Mount Carmel, and the prophets of Baal four hundred and fifty</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> So, too, the halting of the sun for Joshua was certainly in view of all Israel,<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Although in the case of Joshua Scripture states only that the miracle was done <i>‘before’ the children of Israel</i> (Joshua 10:12) and it does not specify “in the sight of ‘all’ Israel” as in the case of Moses — nevertheless Ramban points out that the very nature of the miracle dictates that it occurred “in view of all Israel,” etc.</i> and all the kings of Canaan saw it — those who fought against him [on that day] as well as the remaining ones. Our Rabbis also mention that people saw it from one end of the earth to the other.<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Abodah Zarah 25a.</i> Scripture also lauds it exceedingly, saying, <i>And there was no day like that before it or after it, that the Eternal hearkened to the voice of a man</i>.<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Joshua 10:14.</i> The splitting of the Jordan, like the splitting of the Red Sea, was not done for individuals, but for all Israel, and furthermore it is written, <i>And it came to pass, when all the kings of the Amorites, that were beyond the Jordan westward, and all the kings of the Canaanites, that were by the sea, heard that the Eternal had dried up the waters of the Jordan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 5:1.</i><br>But in line with the simple meaning of Scripture it is all tied and connected [with the preceding verse, <i>And there hath not arisen a prophet since in Israel like unto Moses</i> etc.], Scripture stating that no prophet has ever appeared in Israel like Moses <i>whom the Eternal knew face to face</i> and to perform signs and wonders with a mighty hand and great terror like Moses. If they brought about some of them [the signs and the wonders], they did not approach the number or great distinction of those [performed by Moses], for there was never a day like Sinai, before it or after it. So, also, the signs of the prophets did not extend for as long a period as did those of Moses, peace be upon him — for the sign of the manna continued steadily for forty years,<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Exodus 16:35.</i> as did the pillar of fire and the cloud,<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:21.</i> and, in the opinion of our Rabbis, so did the well,<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Taanith 9a. See Ramban to Numbers 21:18 (Vol. IV, p. 239).</i> and the quail.<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Yoma 75b.</i> And their walking through <i>the great and dreadful wilderness, wherein were serpents, fiery serpents, and scorpions, and thirsty ground where was no water</i>,<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Above, 8:15.</i> and yet they lacked nothing.<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 2:7.</i><br>By way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the verse is stating that the signs and wonders of Moses were done <i>face to face</i>, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">Numbers 24:1.</i> AND IN ALL THE MIGHTY HAND. This alludes to the division of the Red Sea concerning which it is said, <i>And Israel saw the great hand</i>.<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:31.</i> AND IN ALL THE GREAT TERROR. This is a reference to the Revelation<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Literally: “‘the stand’ (<i>ma’amad</i>) at Mount Sinai.” See Vol. II, p. 251, Note 17.</i> concerning which it is stated <i>and that His fear may be before you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:17.</i> He mentioned concerning these [two events] that they were done <i>in the sight of all Israel</i>, because he had already referred to all that was done <i>to Pharaoh, and to all his servants, and to all his land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> And in the Sifre it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Sifre, end of <i>Brachah</i>.</i> “<i>And in all the mighty hand</i> — this refers to the smiting of the firstborn, about which it is said, <i>for by a mighty hand shall he send them away</i>.<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Exodus 6:1.</i> <i>And in all the great terror</i> — this alludes to the division of the Red Sea. Another interpretation: <i>And in all the great terror</i> — this is the Giving of the Torah.”<br>And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], <i>the mighty hand</i> is the attribute of justice, similar to the expressions: <i>the hand of the Eternal was upon me;</i><sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 37:1.</i> <i>for the hand of the Eternal hath wrought this</i>.<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Job 12:9.</i> Therefore it is said with reference to [His] judgment, <i>for the hand of the Eternal is gone forth against me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Ruth 1:13.</i> And <i>the great terror</i> is the attribute of mercy, similar to what is written, <i>Him shall ye sanctify, and let Him be your fear</i>.<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 8:13.</i> The Rabbis in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Sifre, end of <i>Brachah</i>.</i> meant this when referring to the smiting of the firstborn [which was done by <i>the mighty hand</i>, alluding to the attribute of justice] and the division of the Red Sea [which is alluded to in the phrase <i>and in all the great terror</i> referring to the attribute of mercy], for concerning them it is written, <i>to make Thyself a Glorious Name</i>.<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 63:14. The rescue of Israel at the Red Sea displayed G-d’s mercy to His people just as the retributive punishment upon the Egyptian firstborn manifested His justice. Both were <i>to make</i> Him <i>a glorious Name</i>.</i> WHICH MOSES ‘ASAH’ (WROUGHT) — for he prepared and displayed it in the sight of all the people. It is similar to the expressions: <i>and the souls that they ‘asu’</i> (<i>made</i>) <i>in Haran;</i><sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">Genesis 12:5. — “<i>Made</i>, i.e., which Abraham and Sarah brought beneath the sheltering wings of the Divine Presence.” (Rashi).</i> <i>and he hastened ‘la’asoth’</i> (<i>to make</i>) <i>it;</i><sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:7. <i>Make</i>, i.e., the servant “dressed” the meat.</i> <i>‘la’asoth’</i> (<i>to make</i>) <i>the Sabbath-day</i>.<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:15. <i>Make</i>, i.e., to “keep” the Sabbath.</i> For Moses did not make <i>the mighty hand</i> and <i>the great terror</i>, he merely arranged [that they be displayed by G-d], and for His sake they were wrought <i>in the sight of all Israel</i>. Completed are these five books [of the Torah],<br>In which the wisdom of Agur and Ithiel<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">See Proverbs 30:1. These are surnames for Solomon (see Yalkut Mishlei) whose wisdom was all inclusive (see Vol. I, p. 12). Yet in the mysteries of the Torah even his knowledge was “little.”</i> was little.<br>And thousands of blessings to G-d,<br><i>Who hath bestowed on</i> me <i>according to His compassions</i>,<br><i>And according to the multitude of His mercies</i>,<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:7.</i><br>And bring him whom my heart requests,<br>And He for His Name’s sake consent thereto,<br><i>And a redeemer will come to Zion!</i><sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 59:20.</i><br>Speedily in our days-may <i>Michael stand up</i>,<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">Daniel 12:1.</i><br>To build the House [of G-d] and the <i>Ariel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 29:1. The <i>Ariel</i> is a reference to the altar.</i><br>And fulfill the verse written by Ezekiel,<br><i>And the nations shall know</i>,<br><i>That I am the Eternal that sanctify Israel</i>,<br><i>When My Sanctuary shall be in the midst of them, forever</i>.<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 37:28.</i> And <i>blessed be the Eternal, the G-d of Israel</i>,<br><i>From everlasting even to everlasting</i>.<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:48.</i><br>I have found<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">This section is from manuscripts and found only in early editions of the commentary. The thought behind it is clear. Since Ramban finishes his commentary with a prayer for the building of “the House and the <i>Ariel</i>” he proceeds now in a concluding note to refer to the approaching time of redemption when “G-d will go forth from attribute to attribute — from the attribute of justice to that of mercy to hasten the redemption.”</i> in Midrash Mishlei the following text:<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">Midrash Mishlei, Chapter 22.</i> “When the Sanhedrin wanted to count Solomon among the three kings and four commoners [that have no share in the World to Come],<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">The three kings are Jeroboam, Ahab, and Menasheh. The four commoners are Balaam, Doeg, Ahitophel, and Gehazi (Sanhedrin 90a). Solomon’s sin was that he married foreign women who introduced idol-worship to the Land (I Kings 11:1-6).</i> the Divine Glory stood up before the Holy One, blessed be He, and said: ‘Sovereign of the universe! <i>Seest thou a man diligent in his work? he shall stand before kings</i> etc.’”<sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 22:29. “He who built My house before his, and moreover, My house he built in seven years, and his in thirteen — this man [Solomon] <i>shall stand before kings</i> [in the World to Come] <i>and he shall not stand before mean men</i> [together with those who have no share in the World to Come]. (Rashi Sanhedrin 104b).</i> And in our Gemara, in Chapter <i>Cheilek</i><sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">“Portion” — “All Israel have a portion in the World to Come” (Sanhedrin 104b).</i> [the same text is stated in the following way]: “A vision of [Solomon’s] father’s face appeared and prostrated itself before [the members of the Sanhedrin] etc.” And in the Yerushalmi it is stated:<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Sanhedrin X, 1.</i> “David came and prostrated himself before them.” All these texts mean to express the same thought, namely, that the Holy One, blessed be He, “cometh forth and goeth forth from attribute to attribute; He cometh forth from the attribute of justice, and goeth to the attribute of mercy,”<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">See Vol. I, p. 245.</i> this being “the attribute of David,” just as the Rabbis have said with reference to the sanctification of the moon, “David king of Israel ever lives.”<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 25a.</i> The student learned [in the mysteries of the Torah] will understand.",
    "book": "Ramban on Deuteronomy",
    "format": "bulk_text",
    "complete": true
  },
  "downloaded_at": "2026-01-15T23:08:25.806681",
  "provider": "sefaria"
}