Source Browser

{
  "title": "Ramban on Genesis",
  "index": {
    "title": "Ramban on Genesis",
    "categories": [
      "Tanakh",
      "Rishonim on Tanakh",
      "Ramban",
      "Torah"
    ],
    "schema": {
      "nodes": [
        {
          "nodeType": "JaggedArrayNode",
          "depth": 1,
          "addressTypes": [
            "Integer"
          ],
          "sectionNames": [
            "Paragraph"
          ],
          "sharedTitle": "Introduction",
          "titles": [
            {
              "lang": "en",
              "text": "Introduction",
              "primary": true
            },
            {
              "lang": "he",
              "text": "הקדמה",
              "primary": true
            },
            {
              "lang": "he",
              "text": "מבוא"
            }
          ],
          "title": "Introduction",
          "heTitle": "הקדמה",
          "heSectionNames": [
            "פסקה"
          ],
          "key": "intro"
        },
        {
          "nodeType": "JaggedArrayNode",
          "depth": 1,
          "addressTypes": [
            "Integer"
          ],
          "sectionNames": [
            "Paragraph"
          ],
          "titles": [
            {
              "lang": "en",
              "text": "Foreword",
              "primary": true
            },
            {
              "lang": "he",
              "text": "פתיחה לפירוש התורה",
              "primary": true
            }
          ],
          "title": "Foreword",
          "heTitle": "פתיחה לפירוש התורה",
          "heSectionNames": [
            "פסקה"
          ],
          "key": "Foreword"
        },
        {
          "nodeType": "JaggedArrayNode",
          "depth": 3,
          "addressTypes": [
            "Perek",
            "Pasuk",
            "Integer"
          ],
          "sectionNames": [
            "Chapter",
            "Verse",
            "Comment"
          ],
          "isSegmentLevelDiburHamatchil": true,
          "diburHamatchilRegexes": [
            "^<b>(.+?)</b>",
            "^(.+?)[\\-–]"
          ],
          "default": true,
          "title": "",
          "heTitle": "",
          "heSectionNames": [
            "פרק",
            "פסוק",
            "פירוש"
          ],
          "key": "default"
        }
      ],
      "nodeType": "SchemaNode",
      "match_templates": [
        {
          "term_slugs": [
            "ramban",
            "genesis"
          ]
        }
      ],
      "titles": [
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Bereshit"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Gen"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Gen."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Breishit"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Ber"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Bereishit"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Ber."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Beresheet"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Bereshith"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Nachmanides on Genesis"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Bereshit"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Gen"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Gen."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Breishit"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Ber"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Bereishit"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Ber."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Beresheet"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Bereshith"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rabbi Moshe Ben Nachman on Genesis"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Bereshit"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Gen"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Gen."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Breishit"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Ber"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Bereishit"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Ber."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Beresheet"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Ramban on Bereshith"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רמב\"ן על ברא'"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רמב\"ן על בר'"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רמב\"ן על בר׳"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רמב\"ן על ברא׳"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רמב\"ן על בְּרֵאשִׁית"
        },
        {
          "text": "רמב״ן על בראשית",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב”ן על בראשית",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב״ן על ברא'",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב”ן על ברא'",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב״ן על בר'",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב”ן על בר'",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב״ן על בר׳",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב”ן על בר׳",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב״ן על ברא׳",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב”ן על ברא׳",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב״ן על בְּרֵאשִׁית",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב”ן על בְּרֵאשִׁית",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רמב\"ן על בראשית",
          "lang": "he",
          "primary": true
        },
        {
          "text": "Ramban on Genesis",
          "lang": "en",
          "primary": true
        }
      ],
      "title": "Ramban on Genesis",
      "heTitle": "רמב\"ן על בראשית",
      "key": "Ramban on Genesis"
    },
    "authors": [
      {
        "en": "Moses ben Nachman (Ramban)",
        "he": "רמב״ן",
        "slug": "ramban"
      }
    ],
    "enDesc": "Commentary by Rabbi Moses ben Nahman (1194–1270), commonly known as the Ramban. The Ramban lived in Spain until his move to Jerusalem toward the end of his life. His commentary reflects his love of Eretz Yisrael. He usually begins his comments with Rashi’s explanation and then expounds further with insights from Kabbalah and Oral Tradition. His comments include respectful criticism of Rashi, Ibn Ezra and Rambam.",
    "pubDate": [
      1480
    ],
    "hasErrorMargin": true,
    "compDate": [
      1246,
      1286
    ],
    "compPlace": "Middle-Age Spain",
    "pubPlace": "Bologna",
    "era": "RI",
    "dependence": "Commentary",
    "base_text_titles": [
      {
        "en": "Genesis",
        "he": "בראשית"
      }
    ],
    "base_text_mapping": "many_to_one_default_only",
    "collective_title": {
      "en": "Ramban",
      "he": "רמב\"ן"
    },
    "is_cited": true,
    "heTitle": "רמב\"ן על בראשית",
    "titleVariants": [
      "Nachmanides on Bereshit",
      "Nachmanides on Gen",
      "Nachmanides on Gen.",
      "Nachmanides on Breishit",
      "Nachmanides on Ber",
      "Nachmanides on Bereishit",
      "Nachmanides on Ber.",
      "Nachmanides on Beresheet",
      "Nachmanides on Bereshith",
      "Nachmanides on Genesis",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Bereshit",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Gen",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Gen.",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Breishit",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Ber",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Bereishit",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Ber.",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Beresheet",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Bereshith",
      "Rabbi Moshe Ben Nachman on Genesis",
      "Ramban on Bereshit",
      "Ramban on Gen",
      "Ramban on Gen.",
      "Ramban on Breishit",
      "Ramban on Ber",
      "Ramban on Bereishit",
      "Ramban on Ber.",
      "Ramban on Beresheet",
      "Ramban on Bereshith",
      "Ramban on Genesis"
    ],
    "heTitleVariants": [
      "רמב\"ן על ברא'",
      "רמב\"ן על בר'",
      "רמב\"ן על בר׳",
      "רמב\"ן על ברא׳",
      "רמב\"ן על בְּרֵאשִׁית",
      "רמב״ן על בראשית",
      "רמב”ן על בראשית",
      "רמב״ן על ברא'",
      "רמב”ן על ברא'",
      "רמב״ן על בר'",
      "רמב”ן על בר'",
      "רמב״ן על בר׳",
      "רמב”ן על בר׳",
      "רמב״ן על ברא׳",
      "רמב”ן על ברא׳",
      "רמב״ן על בְּרֵאשִׁית",
      "רמב”ן על בְּרֵאשִׁית",
      "רמב\"ן על בראשית"
    ],
    "heCategories": [
      "תנ\"ך",
      "ראשונים על התנ״ך",
      "רמב\"ן",
      "תורה"
    ],
    "compDateString": {
      "en": " (c.1246  – c.1286 CE)",
      "he": " (1246 – 1286 לספירה בקירוב)"
    },
    "pubDateString": {
      "en": " (1480 CE)",
      "he": " (1480 לספירה)"
    },
    "compPlaceString": {
      "en": "Middle-Age Spain",
      "he": "ספרד של ימי הביניים"
    },
    "pubPlaceString": {
      "en": "Bologna",
      "he": "בולוניה"
    }
  },
  "text": {
    "he": "<b>בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים</b> אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ\"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם\" (שמות יב ב), שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל. וּמָה טַעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם: \"לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם לָכֶם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גּוֹיִם\", הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: \"כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ\"ה הִיא, וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו; וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ\". וְזוֹ אַגָּדָה בַּלָּשׁוֹן שֶׁכְּתָבָהּ רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה בְּפֵרוּשָׁיו. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל בָּהּ, כִּי צֹרֶךְ גָּדוֹל הוּא לְהַתְחִיל הַתּוֹרָה בִּ\"בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים\", כִּי הוּא שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה; וְשֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בָּזֶה וְחוֹשֵׁב שֶׁהָעוֹלָם קַדְמוֹן, הוּא כּוֹפֵר בָּעִקָּר וְאֵין לוֹ תּוֹרָה כְּלָל. וְהַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית – סוֹד עָמֹק, אֵינוֹ מוּבָן מִן הַמִּקְרָאוֹת, וְלֹא יִוָּדַע עַל בֻּרְיוֹ אֶלָּא מִפִּי הַקַּבָּלָה עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְיוֹדְעָיו חַיָּבִין לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ. לְכָךְ אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁאֵין לְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה צֹרֶךְ בִּ\"בְרֵאשִׁית בָּרָא\", וְהַסִּפּוּר בְּמָה שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמָה נַעֲשָׂה בְּיוֹם שֵׁנִי וּשְׁאָר הַיָּמִים, וְהָאֲרִיכוּת בִּיצִירַת אָדָם וְחַוָּה, וְחֶטְאָם וְעָנְשָׁם, וְסִפּוּר גַּן עֵדֶן וְגֵרוּשׁ אָדָם מִמֶּנּוּ, כִּי כָל זֶה לֹא יוּבַן בִּינָה שְׁלֵמָה מִן הַכְּתוּבִים. וְכָל שֶׁכֵּן סִפּוּר דּוֹר הַמַּבּוּל וְהַפַּלָּגָה, שֶׁאֵין הַצֹּרֶךְ בָּהֶם גָּדוֹל. וְיַסְפִּיק לְאַנְשֵׁי הַתּוֹרָה בִּלְעֲדֵי הַכְּתוּבִים הָאֵלֶּה, וְיַאֲמִינוּ בִּכְלָל בַּנִּזְכָּר לָהֶם בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת (שמות כ י): \"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי\", וְתִשָּׁאֵר הַיְּדִיעָה לַיְּחִידִים שֶׁבָּהֶם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, עִם הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְנָתַן רַבִּי יִצְחָק טַעַם לָזֶה, כִּי הִתְחִילָה הַתּוֹרָה בִּ\"בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים\" וְסִפּוּר כָּל עִנְיַן הַיְּצִירָה עַד בְּרִיאַת אָדָם, וְשֶׁהִמְשִׁילוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו וְכֹל שַׁתָּ תַחַת רַגְלָיו, וְגַן עֵדֶן – שֶׁהוּא מִבְחַר הַמְּקוֹמוֹת הַנִּבְרָאִים בָּעוֹלָם הַזֶּה – נַעֲשָׂה מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, עַד שֶׁגֵּרֵשׁ אוֹתוֹ חֶטְאוֹ מִשָּׁם. וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל, בְּחֶטְאָם גֹּרְשׁוּ מִן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהַצַּדִּיק בָּהֶם לְבַדּוֹ נִמְלָט, הוּא וּבָנָיו. וְזַרְעָם, חֶטְאָם גָּרַם לָהֶם לַהֲפִיצָם בִּמְקוֹמוֹת וּלְזָרוֹתָם בַּאֲרָצוֹת, וְתָפְשׂוּ לָהֶם הַמְּקוֹמוֹת לְמִשְׁפְּחוֹתָם בְּגוֹיֵיהֶם כְּפִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶם. אִם כֵּן רָאוּי הוּא, כַּאֲשֶׁר יוֹסִיף הַגּוֹי לַחֲטוֹא, שֶׁיֹּאבַד מִמְּקוֹמוֹ וְיָבוֹא גּוֹי אַחֵר לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ, כִּי כֵן הוּא מִשְׁפַּט הָאֱלֹהִים בָּאָרֶץ מֵעוֹלָם. וְכָל שֶׁכֵּן עִם הַמְסֻפָּר בַּכָּתוּב כִּי כְּנַעַן מְקֻלָּל וְנִמְכַּר לְעֶבֶד עוֹלָם, וְאֵינוֹ רָאוּי שֶׁיִּירַשׁ מִבְחַר מְקוֹמוֹת הַיִּשּׁוּב, אֲבָל יִירָשׁוּהָ עַבְדֵי ה' זֶרַע אוֹהֲבוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (תהלים קה מד): \"וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ\". כְּלוֹמַר, שֶׁגֵּרֵשׁ מִשָּׁם מוֹרְדָיו, וְהִשְׁכִּין בּוֹ עוֹבְדָיו, שֶׁיֵּדְעוּ כִּי בַּעֲבוֹדָתוֹ יִנְחָלוּהָ, וְאִם יֶחְטְאוּ לוֹ – תָּקִיא אוֹתָם הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם. וַאֲשֶׁר יְבָאֵר הַפֵּרוּשׁ שֶׁכָּתַבְתִּי, לְשׁוֹנָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה א) שֶׁאֲמָרוּהָ שָׁם בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח, \"כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ\" (תהלים קיא ו). מָה טַעַם גִּלָּה לָהֶם הקב\"ה לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמָה שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם שֵׁנִי? מִפְּנֵי ז' אֻמּוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶם: הֲלֹא אֻמָּה שֶׁל בְּזִיזוֹת אַתֶּם. וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין לָהֶם: וְאַתֶּם הֲלֹא בְּזוּזָה הִיא בְּיֶדְכֶם, הֲלֹא \"כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם\" (דברים ב כג). הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁל הקב\"ה הוּא, כְּשֶׁרָצָה – נְתָנוֹ לָכֶם; כְּשֶׁרָצָה – נְטָלוֹ מִכֶּם וּנְתָנוֹ לָנוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיא ו), \"לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם\" – \"כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ\": בִּשְׁבִיל לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם, הִגִּיד לָהֶם אֶת בְּרֵאשִׁית. וּכְבָר בָּא לָהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר עוֹד הָעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְתִּי. בְּתַעֲלוּמוֹת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל: \"כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ\", לְהַגִּיד כֹּחַ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית לְבָשָׂר וָדָם אִי אֶפְשָׁר; לְפִיכָךְ סָתַם לְךָ הַכָּתוּב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. אִם כֵּן נִתְבָּאֵר מָה שֶׁאָמַרְנוּ בָּזֶה. <b>בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית א':א'): אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא \"דָּרְשֵׁנִי\", כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת רֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח כח) \"ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ\", וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ רֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב ג) \"קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ\". וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לְרַבּוֹתֵינוּ סָתוּם וְחָתוּם מְאֹד, כִּי דְּבָרִים רַבִּים מָצְאוּ שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית, וּבְכֻלָּם לָהֶם מִדְרָשִׁים, וּקְטַנֵּי אֲמָנָה יְסַפְּרוּ לָהֶם לְרֻבָּם. אָמְרוּ (בראשית רבה פרשה א): בִּזְכוּת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם: בִּזְכוּת חַלָּה, בִּזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו כ): \"רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם\". וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח ד): \"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ\". וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יט): \"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ\". וְעוֹד אָמְרוּ (שם): בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג כא): \"וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ\". וְכַוָּנָתָם זוֹ, שֶׁמִּילַת בְּרֵאשִׁית תִּרְמֹז כִּי בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וְרָמַז לִסְפִירָה הַנִּקְרֵאת חָכְמָה שֶׁבָּהּ יְסוֹד כֹּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יט): \"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ\", הִיא הַתְּרוּמָה. וְהִיא קֹדֶשׁ, אֵין לָהּ שִׁעוּר לְמִעוּט הִתְבּוֹנְנוּת הַנִּבְרָאִים בָּהּ. וְכַאֲשֶׁר יִמְנֶה אָדָם עֶשֶׂר מִדּוֹת וְיַפְרִישׁ אַחַת מֵעֶשֶׂר, רֶמֶז לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת, יִתְבּוֹנְנוּ הַחֲכָמִים בָּעֲשִׂירִית וִידַבְּרוּ בָּהּ. וְהַחַלָּה – מִצְוָה יְחִידָה בָּעִסָּה – תִּרְמֹז לָזֶה. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ \"רֵאשִׁית\", הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַמְּשׁוּלָה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לְכַלָּה, שֶׁקְּרָאָהּ הַכָּתוּב \"בַּת\" וְ\"אָחוֹת\" וְ\"אֵם\", וּכְבָר בָּא לָהֶם זֶה בַּמִּדְרָשׁ (שיר השירים רבה פרשה ג): \"בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ\" (שיר השירים ג יא), וּבִמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְכֵן \"וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ\" דְּמֹשֶׁה, יִסְבְּרוּ כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, וְלָכֵן זָכָה לַתּוֹרָה. הַכֹּל כַּוָּנָה אַחַת לָהֶם. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בְּפֵרוּשׁ זֶה הָעִנְיָן בְּמִכְתָּב, וְהָרֶמֶז רַב הַנֶּזֶק, כִּי יִסְבְּרוּ בּוֹ סְבָרוֹת אֵין בָּהֶם אֱמֶת. אֲבָל הִזְכַּרְתִּי זֶה לִבְלֹם פִּי קְטַנֵּי אֲמָנָה מְעוּטֵי חָכְמָה, הַמַּלְעִיגִים עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. <b>בְּרֵאשִׁית</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית א':א'): וְאִם בָּאתָ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: בְּרֵאשִׁית בְּרִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר הקב\"ה יְהִי אוֹר. אִם כֵּן, הַכֹּל נִמְשַׁךְ לִבְרִיאַת הָאוֹר. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כְּעִנְיָן זֶה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל תִּקֵּן כִּי הַו\"ו בְּמִילַת \"וְהָאָרֶץ\" אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת, וְרַבּוֹת כֵּן בַּמִּקְרָאוֹת. וְהַטַּעַם, כִּי בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת הָרָקִיעַ וְהַיַּבָּשָׁה לֹא הָיָה בָּאָרֶץ יִשּׁוּב, אֲבָל הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ מְכֻסָּה בְּמַיִם, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. וּלְפִי דַּעְתּוֹ, לֹא נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן רַק הָאוֹר. וְהַקֻּשְׁיָא לְרַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה בַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה, כִּי אָמַר, שֶׁאִם בָּא לְהוֹרוֹת סֵדֶר הַבְּרִיאָה בְּאֵלּוּ לוֹמַר שֶׁהֵם קָדְמוּ – הָיָה לוֹ לִכְתֹּב \"בָּרִאשׁוֹנָה\", שֶׁאֵין \"רֵאשִׁית\" בַּמִּקְרָא שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ. וְהִנֵּה \"מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית\" (ישעיהו מו י). וְאִם יִסְמֹךְ אוֹתוֹ לְ\"דָּבָר\", גַּם זֶה תִּסְמֹךְ אוֹתוֹ. וְעוֹד, \"וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ\" (דברים לג כא). וְטָעַן בָּזֶה עוֹד טְעָנוֹת. וְעַתָּה שְׁמַע פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא עַל פְּשׁוּטוֹ נָכוֹן וּבָרוּר. הקב\"ה בָּרָא כָּל הַנִּבְרָאִים מֵאֲפִיסָה מֻחְלֶטֶת. וְאֵין אֶצְלֵנוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּהוֹצָאַת הַיֵּשׁ מֵאַיִן אֶלָּא לְשׁוֹן \"בָּרָא\"; וְאֵין כָּל הַנַּעֲשֶׂה – תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לְמַעְלָה – הוֹוֶה מִן הָאַיִן הַתְחָלָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל הוֹצִיא מִן הָאֶפֶס הַגָּמוּר הַמֻּחְלָט יְסוֹד דַּק מְאֹד, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הוּא כֹּחַ מַמְצִיא, מוּכָן לְקַבֵּל הַצּוּרָה וְלָצֵאת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְהוּא הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן, נִקְרָא לַיְּוָנִים \"הִיּוּלִי\". וְאַחַר הַהִיּוּלִי לֹא בָּרָא דָּבָר, אֲבָל יָצַר וְעָשָׂה, כִּי מִמֶּנּוּ הִמְצִיא הַכֹּל וְהִלְבִּישׁ הַצּוּרוֹת וְתִקֵּן אוֹתָן. וְדַע, כִּי הַשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם – חֹמֶר אֶחָד, וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ – חֹמֶר אֶחָד. והקב\"ה בָּרָא אֵלּוּ שְׁנֵיהֶם מֵאַיִן, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם נִבְרָאִים, וְהַכֹּל נַעֲשִׂים מֵהֶם. וְהַחֹמֶר הַזֶּה, שֶׁקָּרְאוּ הִיּוּלִי, נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ \"תֹּהוּ\", וְהַמִּלָּה נִגְזְרָה מִלְּשׁוֹנָם (קידושין מ ב): \"בְּתוֹהֶא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת\". מִפְּנֵי שֶׁאִם בָּא אָדָם לִגְזֹר בּוֹ שֵׁם, תּוֹהֶא וְנִמְלָךְ לְקוֹרְאוֹ בְּשֵׁם אַחֵר, כִּי לֹא לָבַשׁ צוּרָה שֶׁיִּתָּפֵשׂ בָּהּ הַשֵּׁם כְּלָל. וְהַצּוּרָה הַנִּלְבֶּשֶׁת לַחֹמֶר הַזֶּה נִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ \"בֹּהוּ\", וְהַמִּלָּה מֻרְכֶּבֶת, כְּלוֹמַר \"בּוֹ הוּא\", כְּמִלַּת \"לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ\" (שמות יח יח), שֶׁמְּחֻסַּר הַו\"ו וְהָאָלֶ\"ף, עֲשׂוֹ הוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיהו לד יא): \"וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ\", כִּי הוּא הַקַּו אֲשֶׁר בּוֹ יְתַחֵם הָאֻמָּן מַחְשֶׁבֶת בִּנְיָנוֹ וּמָה שֶׁיְּקַוֶּה לַעֲשׂוֹת, נִגְזַר מִן \"קַוֵּה אֶל ה'\" (תהלים כז יד), וְהָאֲבָנִים הֵם צוּרוֹת בַּבִּנְיָן. וְכֵן כָּתוּב: \"מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ\" (ישעיהו מ יז), כִּי הַתֹּהוּ אַחַר הָאֶפֶס, וְאֵינֶנּוּ דָּבָר. וְכָךְ אָמְרוּ בְּסֵפֶר יְצִירָה: \"יָצַר מִתֹּהוּ מַמָּשׁ וְעָשָׂה אֵינוֹ יֶשְׁנוֹ\". וְעוֹד אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר): אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מַאי דִכְתִיב: \"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ\"? מַאי מַשְׁמַע \"הָיְתָה\"? שֶׁכְּבָר הָיְתָה תֹּהוּ. וּמַאי \"בֹּהוּ\"? אֶלָּא תֹּהוּ הָיְתָה, וּמַאי \"תֹּהוּ\"? דָּבָר הַמַּתְהֶא בְּנֵי אָדָם, וְחָזְרָה לְבֹהוּ. וּמַאי \"בֹּהוּ\"? דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, דִּכְתִיב \"בּוֹ הוּא\". וְאָמַר <b>אֱלֹהִים</b> בַּעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם, כִּי הַמִּלָּה עִקָּרָהּ \"אֵל\", שֶׁהוּא כֹּחַ, וְהִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת, \"אֵל הֵם\", כְּאִלּוּ \"אֵל\" סָמוּךְ, \"וְהֵם\" יִרְמֹז לְכָל שְׁאָר הַכּוֹחוֹת; כְּלוֹמַר, כֹּחַ הַכּוֹחוֹת כֻּלָּם. וְעוֹד יִתְבָּאֵר סוֹד בָּזֶה. אִם כֵּן יִהְיֶה פְּשַׁט הַכְּתוּבִים עַל נָכוֹן, מַשְׁמָעוּתוֹ, בַּתְּחִלָּה \"בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם\", כִּי הוֹצִיא חֹמֶר שֶׁלָּהֶם מֵאַיִן, \"וְאֵת הָאָרֶץ\", שֶׁהוֹצִיא הַחֹמֶר שֶׁלָּהּ מֵאַיִן. \"וְהָאָרֶץ\" תִּכְלֹל אַרְבַּע הַיְּסוֹדוֹת כֻּלָּם, כְּמוֹ \"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם\" (בראשית ב':א'), שֶׁתִּכְלֹל כָּל הַכַּדּוּר הַתַּחְתּוֹן. וְכֵן \"הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת\" (תהלים קמח ז), וְזוּלָתָם רַבִּים. וְהִנֵּה בַּבְּרִיאָה הַזֹּאת, שֶׁהִיא כִּנְקֻדָּה קְטַנָּה דַּקָּה וְאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, נִבְרְאוּ כָּל הַנִּבְרָאִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.<br>וּמִלַּת <b>אֵת</b>, כְּמוֹ עֶצֶם הַדָּבָר. וְדָרְשׁוּ בָּהּ שֶׁהִיא לְעוֹלָם לְרַבּוֹת, כִּי הִיא נִגְזְרָה מִן \"אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה\" (ישעיהו כא יב). וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ברשית רבה פרשה א): \"אֵת הַשָּׁמַיִם\", לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת; \"וְאֵת הָאָרֶץ\", לְרַבּוֹת הָאִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְגַן עֵדֶן. וְאֵלּוּ כְּלַל כָּל הַנִּבְרָאִים בַּעַל הַגּוּף. וְאַחַר שֶׁאָמַר כִּי בַּתְּחִלָּה – בְּמַאֲמָר אֶחָד בָּרָא אֱלֹהִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, חָזַר וּפֵרֵשׁ, כִּי הָאָרֶץ אַחַר הַבְּרִיאָה הַזּוֹ הָיְתָה \"תֹּהוּ\", כְּלוֹמַר, חֹמֶר אֵין בּוֹ מַמָּשׁ; וְהָיְתָה \"בֹּהוּ\", כִּי הִלְבִּישׁ אוֹתָהּ צוּרָה. וּפֵרֵשׁ שֶׁבְּצוּרָה הַזּוֹ צוּרַת ד' יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם הָאֵשׁ וְהַמַּיִם וְהֶעָפָר וְהָאֲוִיר, וּמִלַּת \"הָאָרֶץ\" תִּכְלֹל אַרְבַּעַת אֵלֶּה. וְהָאֵשׁ נִקְרֵאת \"חֹשֶׁךְ\", מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ הַיְּסוֹדִית חֲשׁוּכָה; וְאִלּוּ הָיְתָה אֲדֻמָּה, הָיְתָה מַאֲדִימָה לָנוּ הַלַּיְלָה. וְהַמַּיִם שֶׁנִּגְבַּל בָּהֶם הֶעָפָר יִקָּרֵא \"תְּהוֹם\", וְלָכֵן יִקָּרְאוּ מֵי הַיָּם \"תְּהֹמוֹת\", כְּדִכְתִיב (שמות טו ה): \"תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ\"; \"קָפְאוּ תְּהֹמֹת\" (שם ח); \"תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי\" (יונה ב ו). וְיִקָּרֵא קַרְקַע הַיָּם \"תְּהוֹם\": \"וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר\" (תהלים קו ט); \"מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר\" (ישעיהו סג יג). וְהָאֲוִיר יִקָּרֵא \"רוּחַ\". וּכְבָר נוֹדַע כִּי הַיְּסוֹדוֹת הָאַרְבָּעָה – מִקְשָׁה אַחַת, וְהָעַמּוּד שֶׁלָּהּ הוּא עִגּוּל הָאָרֶץ. וְהַמַּיִם מַקִּיפִין עַל הָאָרֶץ, וְהָאֲוִיר מַקִּיף עַל הַמַּיִם, וְהָאֵשׁ מַקִּיף עַל הָאֲוִיר. וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי הָאָרֶץ לָבְשָׁה צוּרָה, וְהָיָה הָאֵשׁ מַקִּיף לְמַעְלָה עַל הַמַּיִם וְהֶעָפָר הַמְעֹרָבִים, וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת וְתִכָּנֵס בַּחֹשֶׁךְ וּתְרַחֵף עַל הַמַּיִם. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, בְּלָבְשָׁהּ הַצּוּרָה וְהָיְתָה בֹּהוּ, הִיא שֶׁהַחֲכָמִים קוֹרִין אוֹתָהּ \"אֶבֶן שְׁתִיָּה\" (יומא נד ב) שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם. וְהִנֵּה שִׁעוּר הַכְּתוּבִים: בַּתְּחִלָּה בָּרָא אֱלֹהִים מֵאַיִן אֶת הַשָּׁמַיִם, וּבָרָא מֵאַיִן אֶת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָהּ הָיְתָה תֹהוּ וְהָיְתָה בֹהוּ, וּבָהֶם חֹשֶׁךְ וּמַיִם וְעָפָר, וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּיִם. וְהִנֵּה הַכֹּל נִבְרָא וְנַעֲשָׂה. וְסָמַךְ \"הָרוּחַ\" לְ\"אֱלֹהִים\", בַּעֲבוּר שֶׁהִיא דַּקָּה מִכֻּלָּם, וּלְמַעְלָה מֵהֶם, רַק שֶׁהִיא מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל הקב\"ה. וְאִם תְּבַקֵּשׁ בְּרִיאָה לַמַּלְאָכִים שֶׁאֵינָם גּוּף, לֹא נִתְפָּרֵשׁ זֶה בַּתּוֹרָה. וְדָרְשׁוּ בָּהֶם שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם שֵׁנִי, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁסִּיְּעוּ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם. אֲבָל אִם תִּזְכֶּה וְתָבִין סוֹד מִלַּת בְּרֵאשִׁית, וְלָמָּה לֹא הִקְדִּים לוֹמַר \"אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית\", תֵּדַע כִּי עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת – הַכָּתוּב יַגִּיד בַּתַּחְתּוֹנִים וְיִרְמֹז בָּעֶלְיוֹנִים. וּמִילַת בְּרֵאשִׁית תִּרְמֹז בַּחָכְמָה, שֶׁהִיא רֵאשִׁית הָרָאשִׁים, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי. וּלְכָךְ תִּרְגְּמוּ בְּתַרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי \"בְּחָכְמְתָא\", וְהַמִּילָה מֻכְתֶּרֶת בְּכֶתֶר בֵּי\"ת. <b>וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר</b> מִילַת אֲמִירָה בְּכָאן לְהוֹרוֹת עַל הַחֵפֶץ, כְּדֶרֶךְ \"מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ\" (שמואל א כ ד), מָה תִּרְצֶה וְתַחְפֹּץ, וְכֵן \"וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'\" (בראשית כ\"ד:נ\"א), כַּאֲשֶׁר רָצָה; כִּי כֵן הוּא הָרָצוֹן לְפָנָיו. אוֹ הוּא כְּגוֹן מַחְשָׁבָה, כְּמוֹ \"הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ\" (ישעיהו מז ח); \"וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם\" (זכריה יב ה). וְהָעִנְיָן, לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה בְּעָמָל. וְכָךְ קָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ לָזֶה \"מַחְשָׁבָה\"; אָמְרוּ: מַחְשָׁבָה – בַּיּוֹם; הַמַּעֲשֶׂה – עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה. וְהוּא לְהוֹרוֹת עַל דָּבָר מְחֻשָּׁב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם, לֹא חֵפֶץ פָּשׁוּט בִּלְבַד. וּמִילַת הֲוָיָה – מוֹרֶה עַל מַעֲשֵׂה הַזְּמַן הָעוֹמֵד, כְּמוֹ \"וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ\" (נחמיה ו ו). וְלָכֵן אָמַר הַכָּתוּב, כִּי כְּשֶׁבָּרָא חֹמֶר הַשָּׁמַיִם – אָמַר שֶׁיִּהְיֶה מִן הַחֹמֶר הַהוּא דָּבָר מַזְהִיר, קְרָאוֹ אוֹר. <b>וַיְהִי אוֹר</b> לֹא אָמַר \"וַיְהִי־‎כֵן\", כָּאָמוּר בִּשְׁאָר הַיָּמִים, לְפִי שֶׁלֹּא עָמַד הָאוֹר בַּתְּכוּנָה הַזֹּאת כָּל הַיָּמִים כִּשְׁאָר מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְיֵשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה מִדְרָשׁ בְּסוֹד נֶעֱלָם. וְדַע, כִּי הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הָיוּ בִּבְרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יָמִים מַמָּשׁ, מְחֻבָּרִים מִשָּׁעוֹת וּרְגָעִים, וְהָיוּ שִׁשָּׁה כְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וּבִפְנִימִיּוּת הָעִנְיָן יִקָּרְאוּ \"יָמִים\" הַסְּפִירוֹת הָאֲצוּלוֹת מֵעֶלְיוֹן, כִּי כָל מַאֲמָר פּוֹעֵל הֲוָיָה תִּקָּרֵא \"יוֹם\". וְהָיוּ שִׁשָּׁה, כִּי לַה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה. וְהַמַּאֲמָרִים עֲשָׂרָה, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין שֵׁם \"יוֹם\" נִתְפָּס בָּהֶם. וְהַפֵּרוּשׁ בְּסִדּוּר הַכְּתוּבִים בָּזֶה נִשְׂגָּב וְנֶעֱלָם, וְדַעְתֵּנוּ בּוֹ פָּחוֹת מִטִּפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל. <b>וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב</b> כָּתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה: אַף בָּזֶה אָנוּ צְרִיכִין לְדִבְרֵי אַגָּדָה: רָאָה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ רְשָׁעִים, וְהִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: רָאָהוּ כִּי טוֹב, וְאֵין נָאֶה לוֹ וְלַחֹשֶׁךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעִרְבּוּבְיָא, וְקָבַע לָזֶה תְּחוּמוֹ בַּיּוֹם וְלָזֶה תְחוּמוֹ בַּלַּיְלָה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית א':ד'): וַיַּרְא – כְּמוֹ \"וְרָאִיתִי אָנִי\" (קהלת ב יג), וְהִיא בְּמַחְשֶׁבֶת הַלֵּב. וְטַעַם וַיַּבְדֵּל – בִּקְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת. וְאֵין דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נְכוֹנִים: שֶׁאִם כֵּן, יֵרָאֶה כְּעִנְיַן הַמְלָכָה וְעֵצָה חֲדָשָׁה, שֶׁיֹּאמַר, כִּי אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֱלֹהִים: \"יְהִי אוֹר\", וְהָיָה אוֹר, רָאָה אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וְלָכֵן הִבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, כָּעִנְיָן בָּאָדָם שֶׁלֹּא יֵדַע טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר עַד הֱיוֹתוֹ. אֲבָל הַסֵּדֶר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כִּי הוֹצָאַת הַדְּבָרִים אֶל הַפֹּעַל יִקָּרֵא \"אֲמִירָה\": \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר\" (כאן); \"וַיֹּאמֶר... יְהִי רָקִיעַ\" (בראשית א':ו'); \"וַיֹּאמֶר... תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ\" (בראשית א':י\"א).. וְקִיּוּמָם יִקָּרֵא \"רְאִיָּה\", כְּעִנְיָן \"וְרָאִיתִי אָנִי\" דְּקֹהֶלֶת (ב יג); וְכֵן \"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל\" (בראשית ג':ו'). וְהוּא כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ (כתובות קט א): \"רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן\", וְכָמוֹהוּ (שמואל ב טו כז): \"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם\". וְהָעִנְיָן, לְהוֹרוֹת כִּי עֲמִידָתָם בְּחֶפְצוֹ, וְאִם הַחֵפֶץ יִתְפָּרֵד רֶגַע מֵהֶם – יִהְיוּ לְאַיִן. וְכַאֲשֶׁר אָמַר בְּכָל מַעֲשֵׂה יוֹם וָיוֹם: \"וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב\", וּבַשִּׁשִּׁי כַּאֲשֶׁר נִשְׁלַם הַכֹּל: \"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד\" (בראשית א':ל\"א), כֵּן אָמַר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת הָאוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, שֶׁרָצָה בְּקִיּוּמוֹ לָעַד. וְהוֹסִיף בְּכָאן אֶת הָאוֹר. שֶׁאִלּוּ אָמַר סְתָם: וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, הָיָה חוֹזֵר עַל בְּרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ; וְלֹא גָּזַר בָּהֶן עֲדַיִן הַקִּיּוּם, כִּי לֹא עָמְדוּ כָּכָה, אֲבָל מִן הַחֹמֶר הַנִּבְרָא בָּרִאשׁוֹן – נַעֲשָׂה בַּשֵּׁנִי רָקִיעַ, וּבַשְּׁלִישִׁי נִפְרְדוּ הַמַּיִם וְהֶעָפָר וְנַעֲשֵׂית הַיַּבָּשָׁה שֶׁקְּרָאָהּ \"אֶרֶץ\", וְאָז גָּזַר בָּהֶם הַקִּיּוּם וְאָמַר בָּהֶם: \"וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב\". <b>וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ</b> אֵינֶנּוּ הַחֹשֶׁךְ הַנִּזְכָּר בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָאֵשׁ, אֲבָל הוּא אֲפִיסַת הָאוֹר; כִּי נָתַן אֱלֹהִים מִדָּה לָאוֹר, וְשֶׁיִּהְיֶה נֶעְדָּר אַחַר כֵּן עַד שׁוּבוֹ. וְאָמְרוּ קְצָת הַמְּפָרְשִׁים, כִּי הָאוֹר הַזֶּה נִבְרָא לְפָנָיו שֶׁל הקב\"ה, כְּלוֹמַר בַּמַּעֲרָב, וְשִׁקְּעוֹ מִיָּד כְּדֵי מִדַּת לַיְלָה, וְאַחֲרֵי כֵן הֵאִיר כְּמִדַּת יוֹם. וְזֶה טַעַם \"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר\" (בראשית א':ה'), שֶׁקֹּדֶם הָיָה לַיְלָה, וְאַחַר כָּךְ יוֹם, וּשְׁנֵיהֶם אַחֲרֵי הֲוָיַת הָאוֹר. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן כְּלָל, כִּי יוֹסִיפוּ עַל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית יוֹם קָצָר. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר, כִּי הָאוֹר נִבְרָא לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא נִתְפַּשֵּׁט בַּיְּסוֹדוֹת הַנִּזְכָּרִים. וְהִבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, שֶׁנָּתַן לִשְׁנֵיהֶם מִדָּה. וְעָמַד לְפָנָיו כְּמִדַּת לַיְלָה, וְאַחַר כָּךְ הִזְרִיחַ אוֹתוֹ עַל הַיְּסוֹדוֹת. וְהִנֵּה קָדַם הָעֶרֶב לַבֹּקֶר. וְעוֹד יִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר, כִּי מִשֶּׁיָּצְאוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מִן הָאֶפֶס אֶל הַיֵּשׁ הַנִּזְכָּר בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, נִהְיָה זְמַן. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁזְּמַנֵּינוּ בִּרְגָעִים וְשָׁעוֹת, שֶׁהֵם בָּאוֹר וּבַחֹשֶׁךְ, מִשֶּׁיִּהְיֶה יֵשׁ – יִתָּפֵשׂ בּוֹ זְמַן. וְאִם כֵּן, נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְעָמְדוּ כֵן כְּמִדַּת לַיְלָה מִבְּלִי אוֹר, וְאָמַר \"יְהִי אוֹר\", וַיְהִי אוֹר, וְגָזַר עָלָיו שֶׁיַּעֲמֹד כְּמִדַּת הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ יֵעָדֵר מִן הַיְּסוֹדוֹת; \"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר\". <b>וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם</b> יֹאמַר כִּי נִבְרָא הַזְּמַן וְעָשָׂה מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה. וְעִנְיַן \"וַיִּקְרָא\", מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם קָרָא הַשֵּׁמוֹת, אָמַר בְּאֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ קֹדֶם הֱיוֹתוֹ כִּי הָאֱלֹהִים קָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת, וְזֶה דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם. וְהַנָּכוֹן שֶׁעִנְיַן \"קְרִיאָה\" בְּאֵלּוּ בְּכָאן הִיא הַהַבְדָּלָה הַמֻּגְבֶּלֶת בָּהֶם כְּשֶׁלָּבְשׁוּ צוּרָתָם, וְכָךְ אָמְרוּ (ב\"ר ג ו) יוֹם יְהֵא תְּחוּמָךְ וְלַיְלָה יְהֵא תְּחוּמָךְ: <b>וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד</b> הָיָה עֶרֶב וְהָיָה בֹּקֶר שֶׁל יוֹם אֶחָד. וְיִקָּרֵא תְּחִלַּת הַלַּיְלָה \"עֶרֶב\" בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְעָרְבוּ בּוֹ הַצּוּרוֹת, וּתְחִלַּת הַיּוֹם \"בֹּקֶר\" שֶׁיְּבַקֵּר אָדָם בֵּינוֹתָם, כָּךְ פֵּרֵשׂ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית א':ה'). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר \"יוֹם רִאשׁוֹן\" בַּעֲבוּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה הַשֵּׁנִי, כִּי הָרִאשׁוֹן קוֹדֵם לַשֵּׁנִי בְּמִנְיָן אוֹ בְּמַעֲלָה, אֲבָל שְׁנֵיהֶם נִמְצָאִים, וְהָ\"אֶחָד\" לֹא יוֹרֶה עַל שֵׁנִי. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים (מורה נבוכים ב ל) כִּי זֶה רֶמֶז לִתְנוּעַת הַגַּלְגַּל עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, שֶׁכָּל רֶגַע מֵהֶם בֹּקֶר בִּמְקוֹמוֹת מִשְׁתַּנִּים וְעֶרֶב בִּמְקוֹמוֹת שֶׁכְּנֶגְדָּם. וְאִם כֵּן יִרְמֹז לַאֲשֶׁר יִהְיֶה בָּרָקִיעַ אַחֲרֵי הִנָּתֵן הַמְּאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם: <b>יְהִי רָקִיעַ</b> הַחֹמֶר הַהוֹוֶה בַּתְּחִלָּה שֶׁבְּרָאוֹ מֵאַיִן, אָמַר שֶׁיִּהְיֶה רָקִיעַ מָתוּחַ כְּאֹהֶל בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְיִהְיֶה מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וְשֶׁמָּא לָזֶה כִּוְּנוּ בְּאָמְרָם (ב\"ר ד ב), רַב אָמַר לַחִים הָיוּ שָׁמַיִם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ, רָב אָמַר יְהִי רָקִיעַ יֶחֱזַק הָרָקִיעַ, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר יֵעָשֶׂה מַטְלִית הָרָקִיעַ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות לט ג) וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְגוֹ': <b>בְּתוֹךְ הַמָּיִם</b> בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הָרָקִיעַ לַמַּיִם שֶׁעַל הָאָרֶץ כָּךְ יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לָרָקִיעַ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֵן תְּלוּיִים בְּמַאֲמַר, בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ד':ג') וּכְתָבָהּ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית א':ו'). וְזֶה מֵעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הוּא, וְאַל תְּקַוֶּה מִמֶּנִּי שֶׁאֶכְתֹּב בּוֹ דָּבָר, שֶׁהָעִנְיָן הוּא מִסִּתְרֵי הַתּוֹרָה. וְאֵין הַפְּסוּקִים צְרִיכִים לַבֵּאוּר הַזֶּה כִּי לֹא יַאֲרִיךְ הַכָּתוּב בְּעִנְיָנוֹ, וְהַפֵּרוּשׁ אָסוּר לְיוֹדְעָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אֵלֵינוּ: <b>וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ</b> לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה בְּכָל מָקוֹם תִּקּוּן הַדָּבָר עַל מַתְכֻּנְתּוֹ: <b>וַיְהִי-כֵן</b> הִכְתִּיב בָּרִאשׁוֹן \"וַיְהִי אוֹר\" אַחַר \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר\", אַחַר הָאֲמִירָה פֵּרֵשׁ שֶׁיָּצָא אֶל הַפֹּעַל וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִגְזַר, אֲבָל בְּכָאן אַחַר אֲמִירַת \"יְהִי רָקִיעַ\" כָּתוּב \"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל\", וְלָמָּה הוֹסִיף \"וַיְהִי-כֵן\". אֲבָל הוּא לוֹמַר שֶׁהָיָה כֵּן תָּמִיד כָּל יְמֵי עוֹלָם. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כִּי הוּא דָּבֵק עִם הַבָּא אַחֲרָיו, כַּאֲשֶׁר הָיָה כֵּן קָרָא לָרָקִיעַ שָׁמַיִם, וְאֵינוֹ נָכוֹן. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ד':ו') אָמְרוּ, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ, זוֹ אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וְכוּ', וַהֲלֹא בְּמַאֲמַר בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (תהלים לג ו). וְאֵין הַהַרְעָשָׁה הַזּוֹ מִלְּשׁוֹן \"וַיַּעַשׂ\" לְבַדּוֹ, שֶׁהֲרֵי בָּרְבִיעִי וּבַשִּׁשִּׁי כָּתוּב \"וַיַּעַשׂ\", אֲבָל הָיָה מִזֶּה שֶׁאָמַרְתִּי, בַּעֲבוּר כִּי בִּשְׁאָר הַיָּמִים כָּתוּב אַחַר הָאֲמִירָה \"וַיְהִי-כֵן\" לוֹמַר שֶׁנִּהְיָה כֵן מִיָּד תֵּכֶף אַחַר הָאֲמִירָה, אֲבָל כָּאן אַחַר \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים\" כָּתוּב \"וַיַּעַשׂ\", זוֹ הִיא קֻשְׁיָתוֹ, וְאוּלַי הָיָה לוֹ פֵּרוּשׁ נִסְתָּר לֹא רָצָה לְגַלּוֹת סוֹדוֹ, וְזֶה עִנְיַן הָרַעַשׁ: <b>וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם</b> בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי קְרָאָם בַּשֵּׁם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישׁ אוֹתָם צוּרַת רָקִיעַ, כִּי בָּרִאשׁוֹן הָיוּ שָׁמַיִם בַּבְּרִיאָה אֲבָל אֵין הַשֵּׁם נִתְפָּשׂ בָּהֶם עַד שֶׁלָּבְשׁוּ הַצּוּרָה הַזּוֹ. וּפֵרוּשׁ הַשֵּׁם הַזֶּה כְּאִלּוּ הוּא נָקוּד בְּסֶגוֹל תַּחַת הַשִּׁי\"ן. כְּמִלַּת (שיר השירים א ז) \"שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה\", כְּאִלּוּ אָמַר שָׁמַיִם הֵם שֶׁנִּרְקְעוּ וְנִמְתְּחוּ כְּאֹהֶל בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, הוֹדִיעַ בַּשֵּׁם הַזֶּה סוֹד יְצִירָתָם. וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (חגיגה י\"ב) אָמְרוּ, מַאי שָׁמַיִם שֵׁם מַיִם, וְאִם כֵּן הוּא יֶחְסַר מֵ\"ם אֶחָד לְהִתְחַבְּרוּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שָׁווֹת כְּמִלַּת \"יְרֻבַּעַל\" (שופטים ו לב ועוד), וְיֹאמַר שֵׁם מַיִם, כְּלוֹמַר שֵׁם שֶׁקָּרָא לַמַּיִם בְּלָבְשָׁם צוּרָה אַחֶרֶת, וְזֶה פְּשַׁט הַכְּתוּבִים עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה שֶׁכָּתַב רַשִׁ\"י, וְהוּא דַּעַת רָב שֶׁהִזְכַּרְנוּ (רמב\"ן על בראשית א':ו'), וִיהִי שֵׁם \"הַשָּׁמַיִם\" וְ\"הָאָרֶץ\" בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן עַל הֶעָתִיד לִקְרֹא לָהֶם, כִּי לֹא יִתָּכֵן לְהוֹדִיעָם רַק בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה. אֲבָל יוֹתֵר נָכוֹן לְפִי פְּשַׁט הַכְּתוּבִים שֶׁנֹּאמַר כִּי הַשָּׁמַיִם הַנִּזְכָּרִים בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן הֵם הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, אֵינָם מִכְּלַל הַגַּלְגַּלִּים אֲבָל הֵם לְמַעְלָה מִן הַמֶּרְכָּבָה, כְּעִנְיַן וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה (יחזקאל א כב), וּמֵהֶם נִקְרָא הקב\"ה \"רוֹכֵב שָׁמַיִם\" (דברים לג כו), וְלֹא סִפֵּר הַכָּתוּב בִּבְרִיאָתָם דָּבָר כַּאֲשֶׁר לֹא הִזְכִּיר הַמַּלְאָכִים וְחַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה וְכָל דָּבָר נִפְרָד שֶׁאֵינוֹ בַּעַל גּוּף, רַק הִזְכִּיר בַּשָּׁמַיִם שֶׁהֵם נִבְרָאִים, כְּלוֹמַר שֶׁקַּדְמוּתָם אֶפֶס, וְאָמַר בַּשֵּׁנִי שֶׁיִּהְיֶה רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְהַוֶּה מִן הַמַּיִם הַנִּזְכָּרִים שֶׁהִזְכִּיר בְּרִיאָתָם דָּבָר מְרֻקָּע מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם, וְקָרָא גַּם לְאֵלּוּ הַכַּדּוּרִים שָׁמַיִם כְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים, וְלָכֵן יִקְרָאֵם בַּפָּרָשָׁה (בראשית א':י\"ז) \"רְקִיעַ שָׁמַיִם\" \"וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם\", לְבָאֵר שֶׁאֵינָם הַנִּזְכָּרִים בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם רַק הָרְקִיעִים שֶׁקְּרָאָם שָׁמַיִם. וְגַם זֶה דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ הִזְכִּירוּהוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ד':ב'), אָמְרוּ, כָּל רַבָּנִין אָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנַנְיָה בְּרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב\"ה \"יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם\" גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ שָׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, וּמַאֲמַר זֶה יִתְפַּשֵּׁט לְכַדּוּרֵי הַגַּלְגַּלִּים שֶׁבָּהֶם תַּחְתּוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים נִקְרָאִים \"שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם\", כְּדִכְתִיב (תהלים קמח ג-ד) הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. אֲבָל הַשָּׁמַיִם הַנִּזְכָּרִים בָּרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁם כִּסְאוֹ שֶׁל הקב\"ה, דִּכְתִיב (ישעיהו סו א) הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, הֵם הַנִּזְכָּרִים בִּתְחִלַּת זֶה הַמִּזְמוֹר (תהלים קמח א-ב), הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו. וְזֶה הַלָּשׁוֹן נָכוֹן בִּפְשַׁט הַכָּתוּב, עִם מָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם וּבְשֵׁם הַכִּסֵּא סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעֱלָם, כִּי יֵשׁ שָׁמַיִם לַשָּׁמַיִם וְכִסֵּא לַכִּסֵּא, וּמִזֶּה אוֹמְרִים הַחֲכָמִים (ברכות יג) כְּדֵי לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְאָמְרוּ (שם ז) יִרְאַת שָׁמַיִם, וְהַכָּתוּב אָמַר דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא (דניאל ד כג), וְיֵשׁ לָהֶם מִדְרָשׁ נִפְלָא (ספר הבהיר אות ק) בְּמָה שֶׁכָּתוּב וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם (מלכים א ח לב), וְכָל זֶה יִרְאֶנּוּ נִרְמָז בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן הַזּוֹכֶה לוֹ. וְהִנֵּה בֵּאֲרוּ הַכְּתוּבִים כִּי הַנִּבְרָאִים הָרִאשׁוֹנִים הֵם מֵאַיִן, וְהַשְּׁאָר מוֹצָאָם מִן הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן הַנִּבְרָא. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ מַאֲמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל (פרקי דר\"א ג) שֶׁאָמַר, שָׁמַיִם מֵהֵיכָן נִבְרְאוּ, מֵאוֹר לְבוּשׁוֹ שֶׁל הקב\"ה, וְכֵן הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה עוֹד, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁיִּרְצוּ הַחֲכָמִים עוֹד לְהַעֲלוֹת הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן עַד תַּכְלִית וְלַעֲשׂוֹתוֹ דַּק מִן הַדַּקִּים, לֹא יִרְאוּ שֶׁהַשָּׁמַיִם שֶׁהֵם גּוּף מִתְנוֹעֵעַ בַּעַל חֹמֶר וְצוּרָה הֵם הַנִּבְרָאִים מִן הָאַיִן, אֲבָל אוֹר הַלְּבוּשׁ הוּא הַנִּבְרָא הָרִאשׁוֹן וּמִמֶּנּוּ יָצָא חֹמֶר הַמַּמָּשׁ בַּשָּׁמַיִם, וְנָתַן לָאָרֶץ חֹמֶר אַחֵר וְאֵינֶנּוּ כְּדַקּוּת הָרִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁלֶג שֶׁתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כִּי כִסֵּא הַכָּבוֹד נִבְרָא וּמִמֶּנּוּ הָיָה הַשֶּׁלֶג שֶׁתַּחְתָּיו וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה חֹמֶר הָאָרֶץ, וְהִנֵּה הוּא שְׁלִישִׁי בַּבְּרִיאָה: <b>יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם</b> הָיָה הַתְּהוֹם שֶׁהוּא מַיִם וְעָפָר כְּעֵין הַמַּיִם הָעֲכוּרִים, וְגָזַר עַל הַמַּיִם שֶׁיִּקָּווּ בְּמָקוֹם אֶחָד מְסֻבָּב כָּל הַפֵּאוֹת, וְגָזַר עַל הֶעָפָר שֶׁיַּעֲלֶה עַד שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם וְיִיבַשׁ, וְתִהְיֶה יַבָּשָׁה שְׁטוּחָה רְאוּיָה לְיִשּׁוּב. וְכֵן כָּתוּב לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם (תהלים קלו ו). אוֹ שֶׁמָּא שֶׁתִּהְיֶה כַּדּוּרִית, מִקְצָתָהּ מְגֻלָּה וְרֻבָּהּ מְשֻׁקַּעַת, אֲשֶׁר יְדַמּוּ הַיְּוָנִים בְּמוֹפְתֵיהֶם הַנִּרְאִים אוֹ הַמְּפַתִּים. וְהִנֵּה הֵן שְׁתֵּי גְּזֵרוֹת, כְּלוֹמַר שְׁנֵי עִנְיָנִים נַעֲשִׂים בְּחֵפֶץ אֱלֹהִים הֵפֶךְ מִן הַנָּאוֹת בְּטִבְעָם, כִּי הָרָאוּי לִכְבֵדוּת הֶעָפָר וּלְקַלּוּת הַמַּיִם כְּנֶגְדָּהּ, לִהְיוֹת עַמּוּד הָאָרֶץ אֶמְצָעִי וְהַמַּיִם מְכַסִּים עָלֶיהָ מַקִּיפִים אוֹתָהּ מִכָּל צַד, וְעַל כֵּן אָמַר \"יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם\", כְּלוֹמַר אֶל מָקוֹם שִׁפְלוּת, וְאָמַר \"וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה\", וְקָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת בִּהְיוֹתָם לוֹבְשִׁים הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה שְׁמָם \"תְּהוֹם\": <b>וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ</b> יֹאמַר כִּי שְׁמָהּ הָרָאוּי לָהּ \"יַבָּשָׁה\", כִּי בְּהִפָּרֵד הַמַּיִם מִן הֶעָפָר הִיא יְבֵשָׁה, אֲבָל יִקְרָא אוֹתָהּ \"אֶרֶץ\" כְּשֵׁם כְּלַל הַיְּסוֹדוֹת הַנִּבְרָא בָּרִאשׁוֹן, וְהַטַּעַם כִּי בַּעֲבוּרָהּ נִבְרְאוּ, שֶׁתִּהְיֶה יִשּׁוּב לָאָדָם, שֶׁאֵין בַּתַּחְתּוֹנִים מַכִּיר בּוֹרְאוֹ זוּלָתוֹ. וְקָרָא לְמִקְוֵה הַמַּיִם \"יַמִּים\", כְּאִלּוּ הוּא \"יָם מַיִם\", לְפִי שֶׁקַּרְקַע הַמִּקְוֶה נִקְרָא \"יָם\", כְּדִכְתִיב (ישעיהו יא ט) \"כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים\", וְכֵן \"וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר\" (מלכים ב טז יז), כִּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִקְוֵה מַיִם גָּדוֹל יִקָּרֵא כֵּן: <b>וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב</b> הוּא קִיּוּמָם בְּחֶפְצוֹ, וְהָעִנְיָן כִּי כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישָׁם הַצּוּרָה הַזּוֹ חָפַץ בָּהֶם וְהָיָה הַקִּיּוּם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על בראשית א':ד'). וְזֶה מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר ד ו) מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאֶחָד לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם: <b>וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא</b> גָּזַר שֶׁיִּהְיֶה בְּתוֹלְדוֹת הָאָרֶץ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ וּמוֹלִיד זֶרַע כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמִּין קַיָּם לָעַד. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז בָּאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנָּה כֹּחַ מַצְמִיחַ, וְהִנֵּה נֶאֶצְלוּ מִכֹּחָהּ הַיְּסוֹדוֹת לְמִינֵיהֶם, וּמֵהֶם צָמְחוּ בְּגַן עֵדֶן דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת, וּמֵהֶם בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ר יא ט) בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא שָׁלֹשׁ בְּרִיּוֹת, אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְגַן עֵדֶן. וְעוֹד אָמְרוּ (שם י ו), אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח לג) הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ, שׁוֹטֵר. וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה כָּל זֶה לְמִינֵהוּ, וְהוּא אִסּוּר הַכִּלְאַיִם, כִּי הַזּוֹרֵעַ אוֹתָם מַכְחִישׁ בְּכֹחַ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְעוֹד אֲבָאֵר בּוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (בויקרא יט יט). וְכָתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה, \"דֶּשֶׁא עֵשֶׂב\" לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא לְבִישַׁת הָאָרֶץ בַּעֲשָׂבִים, וְאֵין לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, וְכָל שֹׁרֶשׁ לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב. וְאֵין דְּבָרוֹ זֶה נָכוֹן, שֶׁאִם כֵּן לְשׁוֹן \"דֶּשֶׁא\" לֹא יִתְרַבֶּה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הִרְכִּיב שְׁנֵי מִינֵי דְּשָׁאִים מַהוּ (חולין ס), וְהָרַב עַצְמוֹ מַזְכִּיר דְּשָׁאִים. אֲבָל דֶּשֶׁא הוּא הַקָּטָן הַצּוֹמֵחַ, וְעֵשֶׂב הוּא הַגָּדוֹל הַמַּזְרִיעַ, וְלָכֵן יֹאמַר \"תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ\", וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר \"תַּעֲשִׂיב\". וְכָל קָטָן הַצּוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ יִקָּרֵא \"דֶּשֶׁא\" אַף בָּאִילָנוֹת, וְלָכֵן יִמָּשֵׁךְ תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ עֵץ פְּרִי, כִּי לֹא אָמַר \"תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וְתוֹצִיא עֵץ פְּרִי\", וְהִנֵּה הוּא כְּטַעַם צְמִיחָה, וְכֵן \"כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ\" (יואל ב כב) וַאֲנִי תָּמֵהַּ אֵיךְ לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב אִילָנֵי הַסְּרָק, וְאֵיךְ צִוָּה בְּעֵץ פְּרִי לְבַדּוֹ. וְאוּלַי בְּזֶה נִתְעוֹרְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ר ה ט), אַף אִילָנֵי סְרָק עָשׂוּ פֵּרוֹת. וְאִם כֵּן נֹאמַר כִּי מִקִּלְלַת \"אֲרוּרָה הָאֲדָמָה\" (בראשית ג':י\"ז) הָיוּ סְרָק. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב תַּצְמִיחַ הָאָרֶץ צֶמַח וְעֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי, וְהִנֵּה בַּתְּחִלָּה גָּזַר בְּעִשְׂבֵי הַסְּרָק וּבְאִילָנֵי הַסְּרָק, וּמִמָּה שֶׁאָמַר \"עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ\" (בראשית א':י\"ב) נִלְמֹד כִּי כָּל הָאִילָנוֹת יִצְמְחוּ מִזַּרְעָם, אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּנְהָג בְּמִקְצָתָם לִטַּע מֵהֶם הֶעָנָף: <b>וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב</b> קִיּוּם הַמִּינִין לָעַד. וְהִנֵּה לֹא נִתְיַחֵד יוֹם לַמַּאֲמָר הַזֶּה לְבַדּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנּוּ מַעֲשֶׂה מְיֻחָד, כִּי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר תַּצְמִיחַ אוֹ שֶׁתִּהְיֶה אֶרֶץ מְלֵחָה אַחַת הִיא: <b>יְהִי מְאוֹרוֹת</b> הִנֵּה הָאוֹר נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמֵאִיר בַּיְּסוֹדוֹת, וְכַאֲשֶׁר נַעֲשָׂה הָרָקִיעַ בַּשֵּׁנִי הִפְסִיק בָּאוֹר וּמָנַע אוֹתוֹ מֵהָאִיר בַּיְּסוֹדוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִבְרֵאת הָאָרֶץ בַּשְּׁלִישִׁי הָיָה בָּהּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר, וְעַתָּה בָּרְבִיעִי רָצָה הקב\"ה שֶׁיִּהְיוּ בָּרָקִיעַ מְאוֹרוֹת מַגִּיעִים אוֹר לָאָרֶץ. וְזֶה טַעַם \"בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ\", כִּי הָאוֹר הָיָה לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ וְלֹא הֵאִיר עַל הָאָרֶץ. וְעִנְיַן \"יְהִי מְאוֹרוֹת\", כִּי מֵחֹמֶר הַשָּׁמַיִם גָּזַר בָּרִאשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה אוֹר בְּמִדַּת הַיּוֹם, וְעַתָּה גָּזַר שֶׁיִּתְגַּשֵּׁם וְיִתְהַוֶּה מִמֶּנּוּ גּוּף מֵאִיר בַּיּוֹם גְּדוֹל הָאוֹרָה, וְגוּף אַחֵר קְטַן הָאוֹרָה מֵאִיר בַּלַּיְלָה, וְיִתָּלוּ שְׁנֵיהֶם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שֶׁיָּאִירוּ גַּם לְמַטָּה. וְיִתָּכֵן כִּי כְּמוֹ שֶׁשָּׂם בָּאָרֶץ כֹּחַ הַצְּמִיחָה בִּמְקוֹמוֹת מִמֶּנָּה, כֵּן שָׂם בָּרָקִיעַ מְקוֹמוֹת מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְקַבֵּל הָאוֹרָה, וְהַגּוּפִים הָאֵלֶּה מְקַבְּלֵי אוֹר מַזְהִירִים כְּגוֹן הָאַסְפַּקְלַרְיָאוֹת וְאַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וְלָכֵן יִקְרָאֵם מְאוֹרוֹת לֹא אוֹרִים, אַף עַל פִּי שֶׁקְּרָאָם הַמִּזְמוֹר כֵּן (תהלים קלו ז): <b>לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית א':י\"ד) מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ זֶה בַּיּוֹם וְזֶה בַּלַּיְלָה. וְאֵינִי רוֹאֶה שֶׁיִּהְיֶה זֶה דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ הַמַּזְכִּירִים \"גְּנִיזָה\" עַל הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל לְדַעְתָּם הָאוֹר הָרִאשׁוֹן שִׁמֵּשׁ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּבָרְבִיעִי נֶאֱצַל מִמֶּנּוּ וְנַעֲשׂוּ בּוֹ אָז מִמֶּנּוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הָאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ר יז ה) נֹבֶלֶת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה גַּלְגַּל חַמָּה, כִּי לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאוֹר הַהוּא בְּלִי אֶמְצָעוּת, גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, וְשִׁמְּשׁוּ בַּנֹּבֶלֶת הַזּוֹ מִיּוֹם רְבִיעִי וְאֵילָךְ. כָּךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ג':ו'), תָּנֵי, אוֹרָה שֶׁנִּבְרֵאת בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, לְהָאִיר בַּיּוֹם אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכְהָה גַּלְגַּל חַמָּה, בַּלַּיְלָה אֵינָהּ יְכוֹלָה שֶׁלֹּא נִבְרֵאת לְהָאִיר אֶלָּא בַּיּוֹם, וְהֵיכָן הִיא, נִגְנְזָה. וְהֵיכָן הִיא, מְתֻקֶּנֶת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ל כו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים. שִׁבְעָה, אֶתְמְהָה! לֹא שְׁלֹשָׁה הֵן? כְּאִינָשׁ דְּאָמַר \"כֵּן אֲנָא מַפְקִיד לְשִׁבְעָה יוֹמֵי דְּמִשְׁתּוֹתַי\", כְּלוֹמַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם הוּא שֶׁיֹּאמַר \"אֲנִי מַפְקִיד וְשׁוֹמֵר זֶה הַבָּשָׂר לְשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלִּי\", לֹא שֶׁיַּסְפִּיק לוֹ לַשִּׁבְעָה כֻּלָּם אֶלָּא שֶׁיּוֹצִיא אוֹתוֹ בְּתוֹכָם. וְכָךְ אָמְרוּ \"שִׁבְעַת הַיָּמִים\", כָּאוֹר שֶׁהָיָה בַּיָּמִים הָהֵם בְּמִקְצָתָם. וְשָׁם אָמְרוּ עוֹד (ב\"ר ג ו) וַיַּבְדֵּל, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הִבְדִּילוֹ לוֹ, וְרַבָּנָן אָמְרִין הִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְאִם תּוּכַל לָדַעַת כַּוָּנָתָם בְּאָמְרָם בְּבִרְכַּת הַלְּבָנָה \"עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן\", תֵּדַע סוֹד הָאוֹר הָרִאשׁוֹן וְהַגְּנִיזָה וְהַהַבְדָּלָה שֶׁאָמַר הִבְדִּילוֹ לוֹ, וְסוֹד שְׁנֵי הַמְּלָכִים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד, כַּאֲשֶׁר בַּסּוֹף שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה אַחַר שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם: <b>וְהָיוּ לְאֹתוֹת</b> הַשִּׁנּוּי שֶׁיּוֹלִידוּ וְיֵעָשׂוּ מִמֶּנּוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן (יואל ג ג), כִּלְשׁוֹן וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיהו י ב): <b>וּלְמוֹעֲדִים</b> זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף (בראשית ח':כ\"ב): <b>וּלְיָמִים</b> מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה: <b>וְשָׁנִים</b> יַשְׁלִימוּ מַהֲלָכָם, וְיוֹסִיפוּ שֵׁנִית לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ בָהּ. וּשְׁנַת הַחַמָּה בִּשְׁסָ\"ה יוֹם, וּשְׁנַת הַלְּבָנָה בִּשְׁלֹשִׁים יוֹם: <b>וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ</b> הוֹסִיף שֶׁיִּהְיֶה אוֹרָם מַגִּיעַ לָאָרֶץ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶם אוֹר בַּשָּׁמַיִם וְיַעֲשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים הַנִּזְכָּרִים מִבְּלִי שֶׁיָּאִירוּ בָּאָרֶץ. וּלְכָךְ אָמַר שֶׁיִּהְיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וּמַבִּיט בָּאָרֶץ וְיָאִירוּ עָלֶיהָ. <b>וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים</b> מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִהְיוּ אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת מִגּוּף הָרָקִיעַ אֲבָל גּוּפִים נִטְבָּעִים בּוֹ: <b>וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה</b> עִנְיַן הַמֶּמְשָׁלָה דָּבָר אַחֵר מִבְּלִי הָאוֹרָה שֶׁהִזְכִּיר, כִּי יִכְלֹל מָה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה \"וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים\", כִּי יֵשׁ לָהֶם מֶמְשָׁלָה בָּאָרֶץ בְּשִׁנּוּיֶיהָ אֲשֶׁר יוֹלִידוּ בָהּ, וּמֶמְשָׁלָה בַּהֲוָיָה וּבְהֶפְסֵד בְּכָל הַשְּׁפָלִים, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ בַּיּוֹם יַצְמִיחַ וְיוֹלִיד וִיגַדֵּל בְּכָל הַחַמִּים וְהַיְּבֵשִׁים, וְהַיָּרֵחַ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ יַפְרֶה בַּמַּעְיָנוֹת וּבַיַּמִּים וְכָל הַלַּחִים וְהַקָּרִים, וְעַל כֵּן אָמַר סְתָם \"וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה\" – כִּי מֶמְשֶׁלֶת הַשְּׁפָלִים לָהֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה עוֹד כֹּחַ אֲצִילוּת, שֶׁהֵם מַנְהִיגֵי הַתַּחְתּוֹנִים וּבְכֹחָם יִמְשֹׁל כָּל מוֹשֵׁל, וְהַמַּזָּל הַצּוֹמֵחַ בַּיּוֹם יִמְשֹׁל בּוֹ, וְהַמַּזָּל הַצּוֹמֵחַ בַּלַּיְלָה יִמְשֹׁל בָּהּ, כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דברים ד יט) אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קמז ד) מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא, וְכֵן לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא (ישעיהו מ כו), כִּי קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת הִיא הַהַבְדָּלָה בְּכֹחוֹתָם, לָזֶה כֹּחַ הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר וְלָזֶה כֹּחַ הַדָּם וְהַחֶרֶב, וְכֵן בְּכָל הַכֹּחוֹת כַּיָּדוּעַ בָּאִצְטַגְנִינוּת, וְהַכֹּל בְּכֹחַ עֶלְיוֹן וְלִרְצוֹנוֹ, וּלְכָךְ אָמַר גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ (תהלים קמז ה), כִּי הוּא גָּדוֹל עַל כֻּלָּם וְרַב כֹּחַ עֲלֵיהֶם, וְכֵן אָמַר מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ (ישעיהו מ כו). וְעַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד שֶׁרָמַזְתִּי לְךָ תִּהְיֶה מֶמְשָׁלָה גְּמוּרָה בֶּאֱמֶת: <b>וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ</b> אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית א':י\"ח) כִּי בְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם וְאוֹר הַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה יַבְדִּילוּ בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי הָ\"אוֹר\" הַנִּזְכָּר בְּכָאן הוּא הַיּוֹם, וְהַ\"חֹשֶׁךְ\" הוּא הַלַּיְלָה, כִּי כֵן שְׁמָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית א':ה') וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וְהִנֵּה בְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית יַזְכִּיר הַכָּתוּב הַצַּוָּאָה וִיסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה, וּבְכָאן צִוָּה \"וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת\" (לעיל טו) וְסִפֵּר \"וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים\" (לעיל יז), וְאָמַר \"וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה\", שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁל בַּיּוֹם וְזֶה מוֹשֵׁל בַּלַּיְלָה, וְהַמֶּמְשָׁלָה הוּא מָה שֶׁצִּוָּה \"וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים\" (לעיל יד), וְסִפֵּר שֶׁאֵין מֶמְשֶׁלֶת שְׁנֵיהֶם שָׁוָה, אֲבָל \"לֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ\" כִּי הַגָּדוֹל יִמְשֹׁל בַּיּוֹם וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אוֹר גַּם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ מַגִּיעַ, וְהַקָּטָן יִמְשֹׁל בַּלַּיְלָה וְיִהְיֶה חֹשֶׁךְ זוּלָתִי הַיָּרֵחַ שֶׁיַּגִּיהַּ חָשְׁכּוֹ, וְהִיא הַצַּוָּאָה שֶׁאָמַר \"לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה\" (שם) כְּמוֹ \"וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ\" (לעיל ד): <b>יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית א':כ') כָּל דָּבָר חַי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ קָרוּי שֶׁרֶץ, בָּעוֹף כְּגוֹן זְבוּבִים, בַּשְּׁקָצִים כְּגוֹן נְמָלִים וְתוֹלָעִים, בַּבְּרִיּוֹת כְּגוֹן חֹלֶד וְעַכְבָּר וְכַיּוֹצֵא בָהֶם וְכָל הַדָּגִים. וּמָה יֹאמַר הָרַב בַּפָּסוּק וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֹחַ וּבָנָיו (בראשית ט':ז'), וְכֵן \"אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם\" רָאוּי לְפִי הַדַּעַת הַזּוֹ שֶׁיֹּאמַר \"אֲשֶׁר שָׁרְצוּ בַמַּיִם\", וְעוֹפוֹת רַבִּים שֶׁאֵינָם גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ כְּגֹבַהּ הַחֹלֶד הָעַכְבָּר וְהָעֲטַלֵּף קְטַן הָרַגְלַיִם מְאֹד, וְלָמָּה לֹא יִקָּרֵא \"שֶׁרֶץ הָעוֹף\". וְדַעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית א':כ') שֶׁעִנְיַן שְׁרִיצָה כְּטַעַם תְּנוּעָה, אָמַר בַּשֶּׁרֶץ וּבָרֶמֶשׂ, רִיחְשָׁא דְּרָחֵשׁ. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ, וְיִקָּרְאוּ הַשְּׁרָצִים כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁתְּנוּעָתָם תְּמִידִית. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא לָשׁוֹן מֻרְכָּב, יִקָּרֵא שֶׁרֶץ \"שֶׁהוּא רָץ\", וְרֶמֶשׂ שֶׁהוּא רוֹמֵשׂ הָאָרֶץ, לֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ. וְדַע כִּי כָל הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם יִקָּרֵא \"שֶׁרֶץ הָעוֹף\" (ויקרא יא כ-כג), מִפְּנֵי שֶׁבְּרַגְלָיו יִסְמֹךְ וְיָנוּעַ כַּשְּׁרָצִים, וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ כֵן יִקָּרֵא \"עוֹף כָּנָף\", שֶׁעִקַּר תְּנוּעָתוֹ לְעוֹפֵף. וְיִהְיֶה טַעַם \"וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ\" (בראשית ח':י\"ז), שֶׁיִּהְיוּ מִתְהַלְּכִים בְּכֻלָּהּ וְיִפְרוּ וְיִרְבּוּ עָלֶיהָ, \"שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ\" (בראשית ט':ז'), הִתְנוֹעֲעוּ בְּכֻלָּהּ וְתִרְבּוּ בָּהּ, וְהוּא טַעַם הַכֶּפֶל \"וּרְבוּ\" שְׁנֵי פְּעָמִים בַּפָּסוּק. וְאִם כֵּן נְפָרֵשׁ \"אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם\" (בראשית א':כ\"א), אֲשֶׁר הֵנִיעוּ וְהוֹלִיכוֹ הַמַּיִם. וְכֵן \"וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים\" (שמות ז כח), וְכֵן \"פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ\" (שם א ז), שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ וַיָּנֻעוּ לְרֻבָּם עַד שֶׁתִּמָּלֵא הָאָרֶץ מֵהֶם. אֲבָל אוּנְקְלוֹס פָּתַר בְּ\"שִׁרְצוּ בָאָרֶץ\" (בראשית ט':ז') עִנְיַן תּוֹלָדָה, \"אִתְיְלִידוּ בְאַרְעָא\", כִּי הוּא עָשָׂה הַלָּשׁוֹן מֻשְׁאָל מִן הַשְּׁרָצִים, וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ כַּשְּׁרָצִים בָּאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ, וְכֵן \"פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ\" (שמות א ז), שֶׁהָיוּ בְּתוֹלְדֹתָם כַּשְּׁרָצִים לָרֹב: <b>וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ</b> בַּיּוֹם הַזֶּה הָיָה מַאֲמַר הַבְּרִיאָה בַּמַּיִם, וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּאָרֶץ, אִם כֵּן פֵּרוּשׁ \"וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ\" נִמְשָׁךְ, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף שֶׁיְּעוֹפֵף. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר \"וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם\" (בראשית ב':י\"ט) כְּאִלּוּ אָמַר \"וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה מִן הָאֲדָמָה וַיִּצֶר אֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם\", וְרַבִּים כָּמוֹהוּ. וְכֵן דַּעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בִּפְרָקָיו (ריש פרק ט), שֶׁאָמַר בַּחֲמִישִׁי הִשְׁרִיץ מִן הַמַּיִם כָּל עוֹף כָּנָף. אֲבָל בַּגְּמָרָא (חולין כז) נֶחְלְקוּ בּוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִין כֵּן שֶׁמִּן הַמַּיִם נִבְרְאוּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִין שֶׁהָעוֹף מִשְּׁנֵיהֶם נִבְרָא, אָמְרוּ מֵהָרְקָק נִבְרְאוּ. וְאִם כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁתּוֹלְדֹתָם הָיְתָה בַּמַּיִם וְהָרְקָק בְּקַרְקַע הַיָּם הוּא, מִפְּנֵי זֶה הָיָה הַמַּאֲמָר בָּהֶם בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי. וְכֵן אָמַר \"יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה\", כִּי הַדָּגִים גּוּפָם וְנַפְשָׁם מִן הַמַּיִם בִּדְבַר הָאֱלֹהִים שֶׁהֵבִיא לָהֶם רוּחַ מִן הַיְּסוֹדוֹת, לֹא כָּאָדָם שֶׁהִפְרִיד גּוּפוֹ מִנַּפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים\" (בראשית ב':ז'). וְלֹא הִזְכִּיר בַּשְּׁלִישִׁי בַּצּוֹמֵחַ נֶפֶשׁ כְּלָל, כִּי אֵין כֹּחַ הַגִּדּוּל נֶפֶשׁ רַק בְּבַעֲלֵי הַתְּנוּעָה בִּלְבַד הִיא. וְעַל דַּעַת הַיְּוָנִים שֶׁאוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַגִּדּוּל בַּמִּתְנוֹעֵעַ רַק בַּנֶּפֶשׁ, כָּךְ בַּצּוֹמֵחַ בַּנֶּפֶשׁ יִגְדַּל, יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ, כִּי זֹאת נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּלוֹמַר נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַיּוּת, כִּי יֵשׁ נֶפֶשׁ אֵין בָּהּ חַיּוּת וְהִיא נֶפֶשׁ הַצּוֹמַחַת. וְהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר מא א) בְּאִילָנֵי הַתְּמָרִים תַּאֲוָה, וְאוּלַי הוּא כֹּחַ בַּצְּמִיחָה לֹא יִקָּרֵא נֶפֶשׁ: <b>וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים</b> בַּעֲבוּר גֹּדֶל הַנִּבְרָאִים הָאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם אָרְכָּם פַּרְסָאוֹת רַבּוֹת, הִגִּידוּ הַיְּוָנִים בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁיָּדְעוּ מֵהֶם אֲרֻכִּים חֲמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה, וְרַבּוֹתֵינוּ גַּם כֵּן הִפְלִיגוּ בָּהֶם (עיין ב\"ב עג), בַּעֲבוּר זֶה יִחֵס בָּהֶם הַבְּרִיאָה לֵאלֹהִים כִּי הוּא שֶׁהִמְצִיאָם מֵאַיִן מִבְּרֵאשִׁית, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְשׁוֹן בְּרִיאָה (רמב\"ן על בראשית א':א'), וְכֵן יַעֲשֶׂה בָּאָדָם לְמַעֲלָתוֹ, לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא מוּצָא מֵאַיִן עִם דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ לָמָּה לֹא אָמַר בַּיּוֹם הַזֶּה \"וַיְהִי־‎כֵן\". וְאוּלַי לֹא יִתָּכֵן לְהַזְכִּיר \"וַיִּבְרָא\" אַחֲרֵי \"וַיְהִי־‎כֵן\", כִּי מִבָּרִאשׁוֹנָה יְדַבֵּר. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (בבא בתרא עד) כִּי הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים הוּא לִוְיָתָן וּבַת זוּגוֹ, שֶׁבְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה וְהָרַג הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְאֶפְשָׁר כִּי מִפְּנֵי זֶה לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר בָּהֶם \"וַיְהִי־‎כֵן\", כִּי לֹא עָמְדוּ עוֹד: <b>וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר</b> גָּזַר בָּהֶם הַבְּרָכָה וְאָמַר בָּהֶם שֶׁיִּפְרוּ וְיִרְבּוּ, כְּלוֹמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ פֵּרוֹת רַבִּים שֶׁיּוֹצִיא הָאֶחָד רַבִּים כְּמוֹתוֹ. וְעִנְיַן הַבְּרָכָה בַּיְּלִידָה, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם (בראשית י\"ז:ט\"ז). וְגַם בַּצְּמָחִים תָּבֹא לְשׁוֹן בְּרָכָה (ויקרא כה כא), וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, אֲבָל לֹא נֶאֱמַר כֵּן בַּשְּׁלִישִׁי לְפִי שֶׁהַנִּבְרָאִים בְּכָל בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הָיוּ שְׁנַיִם בִּלְבַד זָכָר וּנְקֵבָה לְמִינֵיהֶם, כָּעִנְיָן בָּאָדָם, וְהֻצְרְכוּ לִבְרָכָה שֶׁיִּרְבּוּ מְאֹד, אֲבָל בַּצְּמָחִים צָמְחוּ עַל פְּנֵי כָּל הָאֲדָמָה רַבִּים מְאֹד כַּאֲשֶׁר הֵם הַיּוֹם. וְלֹא אָמַר בַּבְּהֵמוֹת וּבַחַיּוֹת בְּרָכָה, שֶׁמִּזֹּאת הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר בְּבַעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הַתְּנוּעָה שֶׁבַּמַּיִם הָרִבּוּי נִתְרַבּוּ בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה שֶׁבָּאֶרֶץ, כִּי בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁאֵינָהּ מְדַבֶּרֶת כֻּלָּם עִנְיָן אֶחָד בִּבְרִיאָתָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב\"ר יא ג) כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת בְּנֵי אָדָם צָדִים מֵהֶם וְאוֹכְלִים, הֻצְרְכוּ לִבְרָכָה: <b>וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים</b> בֵּרֵךְ אוֹתָם שֶׁיְּמַלְּאוּ לְרֻבָּם הַיַּמִּים אַף הַנְּחָלִים וְהָאֲגַמִּים, אוֹ שֶׁמִּלּוּאָם בַּיַּמִּים הוּא כִּי בַּנְּחָלִים מְעַטִּים הֵם: <b>וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ</b> אַף עַל פִּי שֶׁבְּרִיאָתוֹ מִן הַמַּיִם בִּרְכָתוֹ תִּהְיֶה בָּאָרֶץ, שֶׁיִּפְרוּ וְיִרְבּוּ עָלֶיהָ, כִּי אֵין בָּעוֹף שֶׁיַּטִּיל בֵּיצָיו בַּמַּיִם וְיִגְדְּלוּ שָׁם רַק הַשּׁוֹכְנִים תָּמִיד בַּמַּיִם וְנִזּוֹנִים מֵהֶם עוֹשִׂין בֵּיצֵיהֶם בָּאָרֶץ וְנוֹלָדִים בָּהּ: <b>בְּהֵמָה</b> הֵם הַמִּינִים הָאוֹכְלִים עֵשֶׂב, בֵּין יִשּׁוּבִי בֵּין מִדְבָּרִי: <b>וְחַיְתוֹ אֶרֶץ</b> אוֹכְלֵי הַבָּשָׂר יִקְרָא חַיּוֹת, וְכֻלָּם יִטְרוֹפוּ: <b>וָרֶמֶשׂ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית א':כ\"ד) הֵם שְׁרָצִים נְמוּכִים וְרוֹמְשִׂים עַל הָאָרֶץ נִרְאִין כְּאִלּוּ נִגְרָרִין. וְהִנֵּה בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת (בראשית א':כ\"ח) \"וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ\" וּכְתִיב (בראשית ז':כ\"א) \"וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ\" וּכְתִיב (תהלים קד כ) \"בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר\". אֲבָל פֵּרוּשׁ \"רְמִישָׂה\" כָּעִנְיָן בְּסָמֶ\"ךְ, מִן \"תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל\" (ישעיהו כו ו) וַחֲבֵרָיו, וְאָמַר בַּחַיָּה וּבַבְּהֵמָה \"רֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ\" וּבַשְּׁרָצִים הַנִּגְרָרִים \"רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה\" (בראשית א':כ\"ה) בַּעֲבוּר שֶׁדְּרִיכָתָם בָּאֲדָמָה בְּכָל גּוּפָם: <b>וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם</b> נִתְיַחֵד בַּעֲשִׂיַּת הָאָדָם מַאֲמָר בַּעֲבוּר גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ, כִּי אֵין טִבְעוֹ כְּטֶבַע הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּרָא בַּמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם לוֹ. וְהַפְּשָׁט הַנָּכוֹן בְּמִלַּת \"נַעֲשֶׂה\" הוּא מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הָרְאֵיתָ לָדַעַת (רמב\"ן על בראשית א':א') כִּי הָאֱלֹהִים בָּרָא יֵשׁ מֵאַיִן בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבַדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מִן הַיְּסוֹדוֹת הָהֵם הַנִּבְרָאִים יָצַר וְעָשָׂה, וְכַאֲשֶׁר נָתַן בַּמַּיִם כֹּחַ הַשֵּׁרוּץ לִשְׁרֹץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְהָיָה הַמַּאֲמָר בָּהֶם \"יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם\" (בראשית א':כ'), וְהָיָה הַמַּאֲמָר בַּבְּהֵמָה \"תּוֹצֵא הָאָרֶץ\" (בראשית א':כ\"ד), אָמַר בָּאָדָם \"נַעֲשֶׂה\", כְּלוֹמַר אֲנִי וְהָאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת נַעֲשֶׂה אָדָם, שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ הַגּוּף מִיְּסֹדֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, כְּדִכְתִיב (בראשית ב':ז') \"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה\", וְיִתֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ הָרוּחַ מִפִּי עֶלְיוֹן, כְּדִכְתִיב (שם) \"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים\". וְאָמַר \"בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ\", כִּי יִדְמֶה לִשְׁנֵיהֶם, בְּמַתְכֹּנֶת גּוּפוֹ לָאָרֶץ אֲשֶׁר לֻקַּח מִמֶּנָּה, וְיִדְמֶה בָּרוּחַ לָעֶלְיוֹנִים, שֶׁאֵינָהּ גּוּף וְלֹא תָּמוּת. וְאָמַר בַּכָּתוּב הַשֵּׁנִי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ (בראשית א':כ\"ז), לְסַפֵּר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר נִפְלָא בּוֹ מִשְּׁאָר הַנִּבְרָאִים. וְזֶה פְּשַׁט הַמִּקְרָא הַזֶּה מְצָאתִיו לְרַבִּי יוֹסֵף הַקִּמְחִי, וְהוּא הַנִּרְאֶה מִכָּל מָה שֶׁחָשְׁבוּ בּוֹ. וּפֵרוּשׁ \"צֶלֶם\" כְּמוֹ תֹּאַר, \"וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי\" (דניאל ג יט) וְכֵן \"אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ\" (תהלים לט ז) \"בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה\" (שם עג כ) תֹּאַר מַרְאִיתוֹ, וּ\"דְמוּת\" הוּא דִּמְיוֹן בַּצּוּרָה וּבַמַּעֲשֶׂה, כִּי הַקְּרוֹבִים בָּעִנְיָן יִקָּרְאוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה. וְהִנֵּה הָאָדָם דּוֹמֶה לַתַּחְתּוֹנִים וְלָעֶלְיוֹנִים בְּתֹאַר וְהָדָר, כְּדִכְתִיב (שם ח ו) \"וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ\", וְהוּא מְגַמַּת פָּנָיו בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, וּבִדְמוּת מַמָּשׁ, שֶׁיִּדְמֶה גּוּפוֹ לֶעָפָר וְנַפְשׁוֹ לָעֶלְיוֹנִים: <b>וְיִרְדּוּ בִּדְגַת הַיָּם</b> בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה אָמַר \"וְיִרְדּוּ\" בִּדְגַת הַיָּם לְשׁוֹן רַבִּים. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ז':ה') אָמְרוּ, \"תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ\", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר \"נֶפֶשׁ חַיָּה\" זוֹ רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי \"תּוֹצֵא הָאָרֶץ\" יִתְפָּרֵשׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּלָל, אֶלָּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמָה שֶׁהִזְכַּרְתִּי, לוֹמַר כִּי יְצִירַת הָאָדָם בְּרוּחוֹ הוּא הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בַּדָּם נַעֲשָׂה מִן הָאָרֶץ, כְּמַאֲמַר הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה, כִּי כָל נַפְשׁוֹת הַתְּנוּעָה נַעֲשׂוּ יַחַד, וְאַחַר כֵּן בָּרָא לָהֶם גּוּפוֹת. עָשָׂה תְּחִלָּה גּוּפֵי הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְאַחַר כָּךְ גּוּף הָאָדָם, וְנָתַן בּוֹ הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ וְאַחַר כֵּן נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנִית, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַנִּפְרֶדֶת אֲשֶׁר בּוֹ הִיא שֶׁנִּתְיַחֵד בָּהּ מַאֲמָר אַחֵר, אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּדִכְתִיב (בראשית ב':ז') \"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים\". וְדֶרֶךְ הָאֱמֶת בַּפָּסוּק הַזֶּה יִוָּדַע לַמַּשְׂכִּיל בַּפָּסוּק הַשֵּׁנִי, וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר וְדָרַשׁ בְּ\"תוֹצֵא הָאָרֶץ\" אֶרֶץ הַחַיִּים, שֶׁתּוֹצֵא נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר \"זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם\" (להלן א כז, להלן ה ב), כִּי הָיְתָה הַבְּרִיאָה מִתְּחִלָּה מִזָּכָר וּנְקֵבָה, וְנִשְׁמָתוֹ כְּלוּלָה בָּהֶם, אֲבָל הַיְּצִירָה הָיְתָה יְצִירָה לָאָדָם וּבִנְיַן צֵלָע לָאִשָּׁה, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר בַּסּוֹף. וְלָכֵן הִזְכִּיר כָּאן \"בְּרִיאָה\" וּבַפָּרָשָׁה שֶׁל מַטָּה הִזְכִּיר \"יְצִירָה\", וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְטַעַם \"וְיִרְדּוּ\", שֶׁיִּמְשְׁלוּ בְּחָזְקָה בַּדָּגִים וּבָעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ, וְהַ\"בְּהֵמָה\" תִּכְלֹל הַחַיָּה. וְאָמַר \"וּבְכָל הָאָרֶץ\", שֶׁיִּמְשְׁלוּ בָּאָרֶץ עַצְמָהּ, לַעֲקֹר וְלִנְתֹּץ וְלַחְפֹּר וְלַחְצֹב נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. וּלְשׁוֹן \"רְדִיָּה\", מֶמְשֶׁלֶת הָאָדוֹן בְּעַבְדּוֹ: <b>וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים</b> זוֹ בְּרָכָה מַמָּשׁ, לְפִיכָךְ כָּתוּב בָּהּ \"וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים\", אֲבָל לְמַעְלָה (כב) כָּתוּב \"וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר\", יְפָרֵשׁ שֶׁהַבְּרָכָה הִיא הַמַּאֲמָר שֶׁנָּתַן בָּהֶם כֹּחַ הַתּוֹלָדָה, לֹא דִּבּוּר אֶחָד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ מְבֹרָכִים. <b>וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ</b> בְּרָכָה שֶׁיִּמָּלֵא הָעוֹלָם לְרֻבָּם. וּלְפִי דַּעְתִּי יְבָרֵךְ אוֹתָם שֶׁיְּמַלְּאוּ כָּל הָאָרֶץ וְיִפָּרְדוּ הַגּוֹיִם לְמִשְׁפְּחוֹתָם בְּקַצְוֵי תֵּבֵל לְרֻבָּם, וְלֹא יִהְיוּ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּמַחְשֶׁבֶת אַנְשֵׁי דּוֹר הַפַּלָּגָה: <b>וְכִבְשׁוּהָ</b> נָתַן לָהֶם כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה בָּאָרֶץ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם בַּבְּהֵמוֹת וּבַשְּׁרָצִים וְכָל זוֹחֲלֵי עָפָר, וְלִבְנוֹת וְלַעֲקֹר נָטוּעַ וּמֵהֲרָרֶיהָ לַחְצֹב נְחֹשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְזֶה יִכְלֹל מָה שֶׁאָמַר \"וּבְכָל הָאָרֶץ\" (בראשית א':כ\"ו): <b>וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם</b> אָמַר שֶׁיִּהְיוּ רוֹדִים גַּם בִּדְגֵי הַיָּם הַנִּכְסִים מֵהֶם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵינָם עִמָּהֶם בָּאֲדָמָה, גַּם בְּכָל חַיָּה רָעָה. וְסִדֵּר אוֹתָם כִּבְרִיאָתָם, הַדָּגִים וְהָעוֹף תְּחִלָּה וְהַחַיָּה אַחַר כֵּן. וְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב (תהלים ח ז-ט), \"תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם\" וְגוֹ'. וְרַבּוֹתֵינוּ שָׂמוּ הֶפְרֵשׁ בֵּין כְּבִישָׁה וּרְדִיָּה: <b>הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע</b> לֹא הִרְשָׁה לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ לְהָמִית בְּרִיָּה וְלֶאֱכֹל בָּשָׂר, אַךְ כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב יֹאכְלוּ יַחְדָּיו כֻּלָּם. וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי נֹחַ הִתִּיר לָהֶם בָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט':ג'), \"כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל\" – כְּיֶרֶק עֵשֶׂב שֶׁהִתַּרְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן הִתַּרְתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. לְשׁוֹן רַשִׁ\"י. (רש\"י על בראשית א':כ\"ט) וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַב בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (נט ד\"ה לא הותר), \"וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ\", לָכֶם וְלַחַיּוֹת נָתַתִּי הָעֲשָׂבִים וְאֶת הָאִילָנוֹת וְ\"אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה\". וְאִם כָּךְ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ \"אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה\" \"וְאֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב\". וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל נָתַן לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ \"כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע\" וְכָל פְּרִי עֵץ, וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נָתַן \"כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב\", לֹא פְּרִי הָעֵץ וְלֹא הַזְּרָעִים, וְאֵין מַאֲכָלָם יַחַד כֻּלָּם בְּשָׁוֶה, אַךְ הַבָּשָׂר לֹא הֻרְשׁוּ בּוֹ עַד בְּנֵי נֹחַ כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ, וְהוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וְהָיָה זֶה מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה יֵשׁ לָהֶם קְצָת מַעֲלָה בְּנַפְשָׁם, נִדְמוּ בָּהּ לְבַעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִירָה בְּטוֹבָתָם וּמְזוֹנֵיהֶם וְיִבְרְחוּ מִן הַצַּעַר וְהַמִּיתָה, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר \"מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ\" (קהלת ג כא). וְכַאֲשֶׁר חָטְאוּ וְהִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ, וְנִגְזַר שֶׁיָּמוּתוּ בַּמַּבּוּל וּבַעֲבוּר נֹחַ הִצִּיל מֵהֶם לְקִיּוּם הַמִּין נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לִשְׁחֹט וְלֶאֱכֹל כִּי קִיּוּמָם בַּעֲבוּרוֹ. וְעִם כָּל זֶה לֹא נָתַן לָהֶם הָרְשׁוּת בַּנֶּפֶשׁ וְאָסַר לָהֶם אֵבֶר מִן הַחַי. וְהוֹסִיף לָנוּ בַּמִּצְוֹת לֶאֱסֹר כָּל דָּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲמָד לַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב (ויקרא יז יד) \"כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא\", כִּי הִתִּיר הַגּוּף בְּחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אַחַר הַמִּיתָה, לֹא הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ. וְזֶה טַעַם הַשְּׁחִיטָה, וּמָה שֶׁאָמְרוּ (ב\"מ לב) \"צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְתָא\", וְזוֹ בִּרְכָתֵנוּ שֶׁמְּבָרֵךְ \"אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה\". וְעוֹד אֲדַבֵּר בְּעִנְיַן הַמִּצְוָה בַּדָּם בְּהַגִּיעִי שָׁם (ויקרא יז יא-יד) אִם גּוֹמֵר הַשֵּׁם עָלַי. וְטַעַם \"אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה\", שֶׁיֹּאכְלוּ זֵרוּעֵי הָעֵשֶׂב, כְּגַרְגְּרֵי הַחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה וְהַקִּטְנִיּוֹת וְזוּלָתָם, וְיֹאכְלוּ כָּל פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל הָעֵץ עַצְמוֹ אֵינוֹ לָהֶם לְאָכְלָה, וְגַם לֹא הָעֵשֶׂב, עַד שֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם וְנֶאֱמַר לוֹ: \"וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה\" (בראשית ג':י\"ח). <b>וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד</b> הוּא הַקִּיּוּם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (לעיל פסוקים ד י יב). וְטַעַם \"מְאֹד\" כְּטַעַם רִבּוּי. וְהוֹסִיף בַּיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁיְּדַבֵּר בַּכְּלָל וְיִמָּצֵא רַע בִּקְצָתוֹ, וְאָמַר כִּי טוֹב מְאֹד, מְאֹדוֹ טוֹב. וְזֶהוּ מַאֲמָרָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ט':ה'), וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וְהִנֵּה טוֹב זֶה מָוֶת, וְכֵן הִזְכִּירוּ (שם יא) זֶה יֵצֶר הָרַע, וְזוֹ מִדַּת פֻּרְעָנוּת. וּלְזֶה גַּם נִתְכַּוֵּן אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית א':ל\"א) שֶׁאָמַר בְּכָאן \"וְהָא תַּקֵּין לַחֲדָא\", יֹאמַר שֶׁהוּא מְתֻקַּן הַסֵּדֶר מְאֹד, כִּי הָרָע צָרִיךְ בְּקִיּוּם הַטּוֹב, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג א) \"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם\". וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּי מִפְּנֵי מַעֲלַת הָאָדָם הוֹסִיף בְּשֶׁבַח הַיְּצִירָה בּוֹ כִּי הוּא טוֹב מְאֹד: <b>וְכָל צְבָאָם</b> צְבָא הָאָרֶץ הֵם הַנִּזְכָּרִים חַיָּה וְרֶמֶשׂ וְדָגִים וְכָל הַצּוֹמֵחַ גַּם הָאָדָם, וּצְבָא הַשָּׁמַיִם שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת וְהַכּוֹכָבִים הַנִּזְכָּרִים, כְּעִנְיָן \"וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם\" (דברים ד יט). גַּם יִכְלֹל הַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים, כְּעִנְיָן \"רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו\" וְגוֹ' (מלכים א כב יט), וְכֵן \"יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם\" (ישעיהו כד כא). וְהִנֵּה בְּכָאן רֶמֶז עַל יְצִירַת הַמַּלְאָכִים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְכֵן נַפְשׁוֹת הָאָדָם צְבָא הַשָּׁמַיִם הֵנָּה: <b>וַיְבָרֶךְ וַיְקַדֵּשׁ</b> בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, וְהַמִּקְרָא כָּתוּב עַל הֶעָתִיד, לְשׁוֹן רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה י\"א:ב'). וּבְשֵׁם הַגָּאוֹן רַב סְעַדְיָה אָמְרוּ שֶׁהַבְּרָכָה וְהַקִּדּוּשׁ עַל הַשּׁוֹמְרִים שֶׁיִּהְיוּ מְבֹרָכִים וּמְקֻדָּשִׁים. וְאֵין מַשְׁמַע הַכָּתוּב שֶׁיְּדַבֵּר עַל הֶעָתִיד. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ב':ג') כִּי הַבְּרָכָה תּוֹסֶפֶת טוֹב, שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ הַגּוּפוֹת יִתְרוֹן כֹּחַ בַּתּוֹלָדוֹת, וּבַנְּשָׁמָה יִתְרוֹן הַשֵּׂכֶל, וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה כִּשְׁאָר הַיָּמִים. וּדְבָרוֹ בָּזֶה נָכוֹן לַמַּאֲמִינִים בּוֹ, כִּי אֵין זֶה מֻשָּׂג בְּהֶרְגֵּשׁ לַאֲנָשִׁים. וְהָאֱמֶת כִּי הַבְּרָכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הִיא מֵעֵין הַבְּרָכוֹת, וְהוּא יְסוֹד עוֹלָם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי יִמְשֹׁךְ מִן הַקֹּדֶשׁ. וְאִם תָּבִין דְּבָרִי זֶה תֵּדַע מָה שֶׁאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה י\"א:ח'), לְפִי שֶׁאֵין לוֹ בֶּן זוּג, וּמָה שֶׁאָמְרוּ עוֹד כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא בֶּן זוּגֵךְ, וְתַשְׂכִּיל כִּי בְּשַׁבָּת נֶפֶשׁ יְתֵרָה בֶּאֱמֶת: <b>אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת</b> מְלָאכָה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לֵעָשׂוֹת בְּשַׁבָּת כָּפַל וְעָשָׂה בְּשִׁשִּׁי, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה י\"א:ט'), לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ב':ג'). אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ב':ג') כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי מְלַאכְתּוֹ – הַשָּׁרָשִׁים בְּכָל הַמִּינִים, שֶׁנָּתַן בָּהֶם כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן. וְלִי נִרְאֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁשָּׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא יֵשׁ מֵאַיִן לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים הַנִּזְכָּרִים בְּשֵׁשֶׁת הַיָּמִים. וְהִנֵּה אָמַר כִּי שָׁבַת מִבְּרִיאָה וּמִמַּעֲשֵׂה מִן הַבְּרִיאָה שֶׁבָּרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּמִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה בִּשְׁאָר הַיָּמִים. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"לַעֲשׂוֹת\" נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא מִלַּעֲשׂוֹת, וְכָמֹהוּ \"כִּי חָדַל לִסְפֹּר\" (בראשית מ\"א:מ\"ט), \"וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר\" (שם יא ח), \"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר\" (שמות יט יב), \"וְלֹא סָרוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ\" (דהי\"ב ח טו), וְכֵן רַבִּים. וְדַע כִּי נִכְלַל עוֹד בְּמִלַּת \"לַעֲשׂוֹת\" כִּי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית הֵם כָּל יְמוֹת עוֹלָם, כִּי קִיּוּמוֹ יִהְיֶה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה (ר\"ה לא), שֶׁלְּכָךְ אָמְרוּ (ב\"ר יט ח) יוֹמוֹ שֶׁל הקב\"ה אֶלֶף שָׁנִים. וְהִנֵּה בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם וְלֹא נִשְׁלַם בָּהֶם דָּבָר, וְהֵם רֶמֶז לִשְׁנֵי אֲלָפִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם קוֹרֵא בְּשֵׁם ה', וְכָךְ אָמְרוּ (ע\"ז ט) שְׁנֵי אֲלָפִים תֹּהוּ, אֲבָל הָיְתָה הַבְּרִיאָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָאוֹר, כְּנֶגֶד הָאֶלֶף שֶׁל יְמוֹת אָדָם שֶׁהָיָה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, וְאוּלַי לֹא עָבַד אֱנוֹשׁ עֲבוֹדָה זָרָה עַד שֶׁמֵּת אָדָם הָרִאשׁוֹן. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ וִיהִי מַבְדִּיל, שֶׁבּוֹ הָיוּ מֻבְדָּלִין נֹחַ וּבָנָיו הַצַּדִּיקִים מִן הָרְשָׁעִים שֶׁנִּדּוֹנוּ בַּמַּיִם. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נִרְאֵית הַיַּבָּשָׁה וְהִצְמִיחָה וְעָשְׂתָה פֵּרוֹת, הוּא הָאֶלֶף הַשְּׁלִישִׁי הַמַּתְחִיל בִּהְיוֹת אַבְרָהָם בֶּן מ\"ח שָׁנָה (ב\"ר סד ד), וְאָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (בראשית ד':כ\"ו), וְצָמַח צֶמַח צַדִּיק, כִּי מָשַׁךְ רַבִּים לָדַעַת אֶת ה', כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ \"וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן\" (שם יב ה), וְצִוָּה אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בָּנָיו אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (יח יט), וְעָלָה הָעִנְיָן עַד שֶׁקִּבְּלוּ זַרְעוֹ אֶת הַתּוֹרָה בְּסִינַי וְנִבְנָה הַבַּיִת בַּיּוֹם הַהוּא, וְאָז נִתְקַיְּמוּ כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהֵם פֵּרוֹת הָעוֹלָם. וְדַע כִּי מֵעֵת הֱיוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת יֵחָשֵׁב כְּיוֹם מָחָר, וְעַל כֵּן יַתְחִיל עִנְיַן כָּל יוֹם קֹדֶם לוֹ מְעַט, כַּאֲשֶׁר נוֹלַד אַבְרָהָם בָּאֶלֶף הַשֵּׁנִי, וְכֵן תִּרְאֶה בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְהַיּוֹם הָרְבִיעִי נִבְרְאוּ בּוֹ הַמְּאוֹרוֹת הַגָּדוֹל וְהַקָּטָן וְהַכּוֹכָבִים, יוֹמוֹ יִרְמֹז בָּאֶלֶף הָד', הוּא הֵחֵל כַּאֲשֶׁר נִבְנָה בַּיִת רִאשׁוֹן ע\"ב שָׁנָה אַחֲרֵי בִּנְיָנוֹ עַד אַחֲרֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי קע\"ב שָׁנָה. וְהִנֵּה בַּיּוֹם הַזֶּה לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה', וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ רָבוּץ שָׁם כַּאֲרִי אוֹכֵל הַקָּרְבָּנוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן הִקְטִין אוֹרָם וְגָלוּ כַּאֲשֶׁר יֵעָדֵר בְּמוֹלַד הַלְּבָנָה, וְזָרְחָה לָהֶם כָּל יְמֵי בַּיִת שֵׁנִי, וְהָאֵשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ רָבוּץ כְּכֶלֶב, וְשָׁקְעוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרִים בְּעֶרֶב הַיּוֹם וְחָרַב הַבַּיִת. בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי שָׁרְצוּ הַמַּיִם נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, רֶמֶז לָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי הַמַּתְחִיל קע\"ב שָׁנָה אַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת, כִּי בּוֹ יִמְשְׁלוּ הָאֻמּוֹת וְיֵעָשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ, כֻּלּוֹ בְּחַכָּה הֵעֲלָה, יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ, וְאֵין דּוֹרֵשׁ אֶת ה'. בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בַּבֹּקֶר \"תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ\", וְהָיְתָה בְּרִיאָתָהּ קֹדֶם זְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (תהלים קד כב) \"תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן\", וְאָז נִבְרָא הָאָדָם בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, וְהוּא זְמַן מֶמְשַׁלְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כג) \"יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב\", וְהוּא הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, כִּי בִּתְחִלָּתוֹ יִמְשְׁלוּ בּוֹ הַחַיּוֹת, הֵם הַמַּלְכִיּוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה', וְאַחֲרֵי עֲשִׂירִיתוֹ כְּשִׁעוּר הָנֵץ הַחַמָּה לַיּוֹם (עיין פסחים צד) יָבֹא הַגּוֹאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים פט לז) \"וְכִסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי\", זֶהוּ בֶּן דָּוִד הַנַּעֲשֶׂה בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, כְּדִכְתִיב (דניאל ז':י\"ג-י\"ד) \"וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ\", וְיִהְיֶה זֶה קי\"ח אַחַר חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי דָּנִיֵּאל (שם יב יא) \"וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים\". וְנִרְאֶה מִשִּׁנּוּי הַיָּמִים מִשֶּׁרֶץ הַמַּיִם וְהָעוֹף לְחַיַּת הָאָרֶץ, כִּי בִּתְחִלַּת הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי תִּתְחַדֵּשׁ מַלְכוּת אֻמָּה שַׁלֶּטֶת וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא, וּמִתְקָרֶבֶת אֶל הָאֱמֶת יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנוֹת. הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, רֶמֶז לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים. וְהָאֵל יִשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַיָּמִים, וְיָשִׂים חֶלְקֵנוּ עִם עֲבָדָיו הַתְּמִימִים: <b>אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם</b> יְסַפֵּר תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בַּמָּטָר וּבַצְּמִיחָה כַּאֲשֶׁר נִבְרְאוּ וְנַעֲשׂוּ כְּתִקּוּנָם, כִּי הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וּמִטְרָם וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, וְהֵם קִיּוּם כָּל חַי. וְרָמַז בְּ\"הִבָּרְאָם\" מָה שֶׁאָמְרוּ בְּהֵ\"א בְּרָאָם, וּמִפְּנֵי זֶה לֹא הִזְכִּיר עַד הֵנָּה רַק מִלַּת אֱלֹהִים, וּמְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב (ישעיהו סו ב) \"וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה\", וְכֵן אָמַר אִיּוֹב \"מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת\" (איוב יב ט). אִם כֵּן תִּרְמֹז \"בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים\" לְמִלַּת בְּרֵאשִׁית, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: <b>וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה</b> עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (עיין חולין ס) בַּשְּׁלִישִׁי עָמְדוּ עַל פֶּתַח קַרְקַע הָאָרֶץ, וּבַשִּׁשִּׁי צָמְחוּ לְאַחַר שֶׁהִמְטִיר עֲלֵיהֶם. וְעַל דַּעְתִּי כְּפִי הַפְּשָׁט כִּי בַּשְּׁלִישִׁי הוֹצִיאָה הָאָרֶץ הָעֵשֶׂב וְעֵץ הַפְּרִי בְּקוֹמוֹתָם וְצִבְיוֹנָם כַּאֲשֶׁר צֻוְּתָה בָּהֶם, וְעַכְשָׁו יְסַפֵּר הַכָּתוּב כִּי אֵין נוֹטֵעַ וְזוֹרֵעַ מֵהֶם, וְהִיא לֹא תִּצְמַח עַד אֲשֶׁר עָלָה אֵד מִמֶּנָּה וְהִשְׁקָה אוֹתָהּ, וְנוֹצַר הָאָדָם הָעוֹבֵד אוֹתָהּ לִזְרֹעַ וְלִנְטֹעַ וְלִשְׁמֹר. וְזֶהוּ טַעַם \"שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח\", שֶׁלֹּא אָמַר \"שִׁיחַ הָאֲדָמָה\", כִּי הַמָּקוֹם הַנֶּעֱבָד יִקָּרֵא \"שָׂדֶה\", \"אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה\" (שמות כג טז), \"לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם\" (במדבר כ יז), וְזֶהוּ תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁנִּהְיָה מֵאַחֲרֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וָהָלְאָה כָּל יְמֵי עוֹלָם, כִּי בְּסִבַּת הָאֵד יַמְטִירוּ הַשָּׁמַיִם, וּבְסִבָּתָם הָאָרֶץ זֵרוּעֶיהָ תַּצְמִיחַ: <b>וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים</b> יִרְמֹז לָנוּ הַכָּתוּב הַזֶּה מַעֲלַת הַנֶּפֶשׁ יְסוֹדָהּ וְסוֹדָהּ, כִּי הִזְכִּיר בָּהּ שֵׁם מָלֵא, וְאָמַר כִּי הוּא נָפַח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא בָּאָה בּוֹ מִן הַיְּסוֹדוֹת, כַּאֲשֶׁר רָמַז בְּנֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה (בראשית א':כ'), גַּם לֹא בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מִן הַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים, אֲבָל הִיא רוּחַ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה, כִּי הַנּוֹפֵחַ בְּאַפֵּי אַחֵר מִנִּשְׁמָתוֹ יִתֵּן בּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לב ח) \"וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם\", כִּי הִיא מִיְּסוֹד הַבִּינָה בְּדֶרֶךְ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. וְהוּא מַאֲמָרָם בְּסִפְרֵי (ריש פרשת מטות), נְדָרִים כְּנִשְׁבַּע בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ, שְׁבוּעוֹת כְּנִשְׁבָּע בַּמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר, \"חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ\" וְגוֹמֵר (מלכים ב ד ל). וּבְמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר אות נז), מַאי \"וַיִּנָּפַשׁ\", מְלַמֵּד שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת מְקַיֵּם כָּל הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיִּנָּפַשׁ\". וּמִכָּאן תָּבִין דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְדַע כִּי הַמִּתְחַכְּמִים בַּמֶּחְקָר חָלְקוּ בָּאָדָם, מֵהֶם יֹאמְרוּ (ראב\"ח הנשיא ראב\"ע שמות כג כה) כִּי בָּאָדָם שָׁלֹשׁ נְפָשׁוֹת, נֶפֶשׁ הַגִּדּוּל כַּצּוֹמֵחַ, אוֹ תֹּאמַר בָּזוֹ כֹּחַ הַגִּדּוּל, וּבוֹ עוֹד נֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה, שֶׁהִזְכִּירָהּ הַכָּתוּב (לעיל א כ-כד) בַּדָּגִים וּבַחַיָּה וּבְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, וְהַשְּׁלִישִׁית הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת. וּמֵהֶם יֹאמְרוּ (שמונה פרקים להרמב\"ם ח\"א) כִּי זֹאת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּאָדָם מִפִּי עֶלְיוֹן בָּהּ יִמָּצְאוּ שְׁלֹשׁ הַכֹּחוֹת הָאֵלֶּה, וְרַק הִיא יְחִידָה. וְהַכָּתוּב הַזֶּה כְּפִי מַשְׁמָעוֹ יִרְמֹז כֵּן, כִּי יֹאמַר שֶׁיָּצַר הַשֵּׁם אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וְהָיָה מֻטָּל גֹּלֶם כְּאֶבֶן דּוּמָם, וְהקב\"ה נָפַח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְאָז חָזַר הָאָדָם לִהְיוֹת \"נֶפֶשׁ חַיָּה\", שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ בָּהּ כְּמוֹ הַחַיּוֹת וְהַדָּגִים שֶׁאָמַר בָּהֶם (לעיל א כ כד) \"יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה\" וְ\"תוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה\". וְזֶה טַעַם \"לְנֶפֶשׁ חַיָּה\", כְּלוֹמַר שֶׁשָּׁב הָאָדָם לִהְיוֹת נֶפֶשׁ בָּהּ חַיִּים, אַחֲרֵי שֶׁהָיָה חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה, כִּי הַלָּמֶ\"ד תָּבֹא בְּהִפּוּכִים, כְּמוֹ \"וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת\" (שמות ד ט) \"וַיְהִי לְנָחָשׁ\" (שם ד ג) \"וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה\" (שם יד כא). אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ב':ז') אָמַר, וַהֲוָת בָּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְּלָא. נִרְאֶה שֶׁדַּעְתּוֹ כְּדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁהֵם נְפָשׁוֹת שׁוֹנוֹת, וְזֹאת הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת אֲשֶׁר נְפָחָהּ הַשֵּׁם בְּאַפָּיו הָיְתָה בּוֹ לְנֶפֶשׁ מְדַבֶּרֶת. וְכֵן נִרְאֶה לִי מִדַּעַת רַבּוֹתֵינוּ, מִמָּה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין סה), רָבָא בְּרָא גַּבְרָא, שַׁדְּרֵהּ לְקַמֵּהּ דְּרַבִּי זֵירָא, הֲוָה מִשְׁתַּעֲיָה לֵיהּ וְלָא אִשְׁתַּעִי, אָמַר דְּמִן דְּחַבְרַיָּא אַתְּ, תּוּב לְעַפְרָךְ. וּבְוַיִּקְרָא רַבָּה (לב ב), אָמַר רַבִּי אָבִין, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הַגּוּף אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ אוֹמֶרֶת לַמַּלְאָךְ. וְכֵן \"רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף\" (איוב לד יד) יוֹרֶה כְּפִי מַשְׁמָעוֹ שֶׁהֵן שְׁתַּיִם, וְאִם כֵּן יֹאמַר הַכָּתוּב \"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם\", יְצִירַת תְּנוּעָה שֶׁהָיָה הָאָדָם נוֹצָר, כְּלוֹמַר בַּעַל תְּנוּעָה, כִּי הַיְּצִירָה הִיא הַחַיּוּת וְהַהֶרְגֵּשׁ שֶׁבָּהֶם הוּא אָדָם לֹא גִּבּוּל הֶעָפָר, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר \"וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם\" (בראשית ב':י\"ט), וְאַחֲרֵי שֶׁיְּצָרוֹ בְּהַרְגָּשָׁה נָפַח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים מִפִּי עֶלְיוֹן, לְהוֹסִיף הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת עַל הַיְּצִירָה הַנִּזְכֶּרֶת, \"וַיְהִי הָאָדָם\" כֻּלּוֹ \"לְנֶפֶשׁ חַיָּה\", כִּי בַּנְּשָׁמָה הַזֹּאת יַשְׂכִּיל וִידַבֵּר, וּבָהּ יַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂה, וְכָל הַנְּפָשׁוֹת וְכֹחוֹתָן לָהּ תִּהְיֶינָה. וְהַלָּמֶ\"ד הַזּוֹ לָמֶ\"ד הַקִּנְיָן, כְּמוֹ \"אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי\" (מלכים א כ ד), \"לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו\" (ויקרא כה ל), \"לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי\" (תהלים קיט צד), אוֹ יֹאמַר שֶׁחָזַר כֻּלּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה וְנֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר, כִּי כָּל יְצִירוֹתָיו הָיוּ עַתָּה לַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת: <b>וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם</b> פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ב':ח') בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עֵדֶן נָטַע הַגַּן. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ב':ח') תִּרְגֵּם מִלְּקַדְמִין, וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ט\"ו:ג'), וְהוּא הַנָּכוֹן. וְאֵין טַעַם \"וַיִּטַּע\" שֶׁהֵבִיא הָאִילָנוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר וּנְטָעָן שָׁם, כִּי מִן הַמָּקוֹם הַהוּא הִצְמִיחָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים\" וְגוֹ', אֲבָל עִנְיַן \"וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים\" לְהַגִּיד שֶׁהָיוּ מַטַּע ה', כִּי טֶרֶם שֶׁגָּזַר עַל הָאָרֶץ \"תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא\" גָּזַר בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם גַּן, וְאָמַר \"בְּכָאן יִהְיֶה אִילָן פְּלוֹנִי וּבְכָאן אִילָן פְּלוֹנִי\" כַּעֲרוּגַת הַמַּטָּעִים, וְלֹא הָיָה כְּדֶרֶךְ שְׁאָר מְקוֹמוֹת הָאָרֶץ שֶׁאָמַר \"תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וְעֵץ פְּרִי\", וְהִצְמִיחָה בְּלֹא סֵדֶר. וְהִנֵּה אִילָנֵי גַּן עֵדֶן גָּזַר בָּהֶם לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי לָעַד לְעוֹלָם, לֹא יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשָׁם וּבֶעָפָר לֹא יָמוּת גִּזְעָם, אֵין צְרִיכִין לְעוֹבֵד וְזוֹמֵר, שֶׁאִלּוּ הָיוּ צְרִיכִין עֲבוֹדָה, אַחֲרֵי שֶׁגֹּרַשׁ הָאָדָם מִשָּׁם מִי עָבַד אוֹתָם. גַּם זֶה טַעַם \"וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים\", שֶׁהָיוּ מַטָּעָיו מַעֲשֵׂה יָדָיו וְקַיָּמִים לְעוֹלָמִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז יב) \"לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ וְכוּ' כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים\". אִם כֵּן מָה טַעַם \"וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ\" (בראשית ב':ט\"ו) שֶׁהִנִּיחוֹ שָׁם לִהְיוֹת זוֹרֵעַ לוֹ חִטִּים וּמִינֵי תְּבוּאוֹת וְכָל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וַעֲרוּגוֹת הַבְּשָׂמִים, וְקוֹצֵר וְתוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל כִּרְצוֹנוֹ, וְזֶה טַעַם \"לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ\", לַעֲבֹד אַדְמַת הַגַּן הָעֲרוּגוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁם, כִּי הַגַּן שֶׁהֵם הָאִילָנוֹת לֹא יֵעָבְדוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁכִּנָּה הַגַּן בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ \"וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ\" (ישעיהו סא יא), \"וְנִטְעוּ גַנּוֹת\" (ירמיהו כט ה). וְרַבּוֹתֵינוּ נִתְעוֹרְרוּ בָּזֶה, אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ט\"ז:ה'), \"לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ\", אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג יב) \"תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים\", הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כח ב), \"תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ\". וְהַכַּוָּנָה לָהֶם בָּזֶה לוֹמַר כִּי הַצְּמָחִים וְכָל בַּעֲלֵי חַיִּים צְרִיכִים לַכּוֹחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וּמֵהֶם יָבֹא לָהֶם הַגִּדּוּל, וּבַקָּרְבָּנוֹת יִהְיֶה מֶשֶׁךְ הַבְּרָכָה לָעֶלְיוֹנִים, וּמֵהֶם לְצִמְחֵי גַּן עֵדֶן, וּמֵהֶם יִהְיוּ וְיִחְיוּ לְעוֹלָם בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן וּבְרָכָה שֶׁיִּגְדְּלוּ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ר טו א), \"יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע\" (תהלים קד טז), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, יִשְׂבְּעוּ חַיֵּיהֶן, יִשְׂבְּעוּ מֵימֵיהֶן, יִשְׂבְּעוּ מַטַּעְתָּן. כִּי \"חַיֵּיהֶן\" יְסוֹדוֹתָם הָעֶלְיוֹנִים, וּ\"מֵימֵיהֶם\" אוֹצָרוֹ הַטּוֹב הַמּוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, וּ\"מַטַּעְתָּן\" כֹּחָם בַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ר י ו), אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ וְהוּא מַכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח לג), \"הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ\", שׁוֹטֵר: <b>וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע</b> בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְלֹא אָמַר בַּגָּן, וְעוֹד שֶׁאָמַר (בראשית ג':ג') \"וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ\", שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ וְלֹא הוֹדִיעוֹ בְּשֵׁם אַחֵר, נֹאמַר לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁהוּא מָקוֹם יָדוּעַ בַּגַּן שֶׁהוּא בַּתָּוֶךְ, וּלְכָךְ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ב':ט') \"בִּמְצִיעוּת גִּנְּתָא\". וְהִנֵּה לִדְבָרָיו עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת שְׁנֵיהֶם הָיוּ בָּאֶמְצַע, וְאִם כֵּן נֹאמַר שֶׁהוּא כְּאִלּוּ תֵּעָשֶׂה בְּאֶמְצַע הַגַּן עֲרוּגָה אַחַת סוּגָה, וּבָהּ שְׁנֵי הָאִילָנוֹת הָאֵלֶּה וְיִהְיֶה הָאֶמְצַע הַזֶּה אֶמְצַע רָחָב, כִּי אֶמְצַע הַדַּק כְּבָר אָמְרוּ שֶׁאֵין יוֹדֵעַ בּוֹ אֲמִתַּת הַנְּקֻדָּה בִּלְתִּי הַשֵּׁם לְבַדּוֹ. וְעֵץ הַחַיִּים אִילָן פִּרְיוֹ נוֹתֵן בְּאוֹכְלָיו חַיִּים אֲרֻכִּים, \"וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע\" – אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים כִּי הָיָה פִּרְיוֹ מוֹלִיד תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, וְלָכֵן כִּסּוּ מַעֲרֻמֵּיהֶם אַחֲרֵי אָכְלָם מִמֶּנּוּ, וְהֵבִיאוּ לוֹ דּוֹמֶה בְּלָשׁוֹן זֶה מַאֲמַר בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי, \"הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע\" (שמואל ב יט לו), כִּי בָּטְלָה מִמֶּנּוּ הַתַּאֲוָה הַהִיא. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן אֶצְלִי, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר \"וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע\" (בראשית ג':ה'), וְאִם תֹּאמַר כִּחֵשׁ לָהּ, הִנֵּה \"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע\" (בראשית ג':כ\"ב), וּכְבָר אָמְרוּ (פירקא דרבינו הקדוש בבא דשלשה טז) שְׁלֹשָׁה אָמְרוּ אֱמֶת וְאָבְדוּ מִן הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן נָחָשׁ וּמְרַגְּלִים וְדוֹאֵג הָאֲדוֹמִי הַבְּאֵרֹתִי. וְהַיָּפֶה בְּעֵינַי כִּי הָאָדָם הָיָה עוֹשֶׂה בְּטִבְעוֹ מָה שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כְּפִי הַתּוֹלֶדֶת, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתָם אֱמֶת וְלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם, וְאֵין לָהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם אַהֲבָה אוֹ שִׂנְאָה, וּפְרִי הָאִילָן הַזֶּה הָיָה מוֹלִיד הָרָצוֹן וְהַחֵפֶץ, שֶׁיִּבְחֲרוּ אוֹכְלָיו בְּדָבָר אוֹ בְּהֶפְכּוֹ, לְטוֹב אוֹ לְרַע, וְלָכֵן נִקְרָא \"עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע\", כִּי הַ\"דַּעַת\" יֵאָמֵר בִּלְשׁוֹנֵנוּ עַל הָרָצוֹן, כִּלְשׁוֹנָם (פסחים ו) לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר, וְשֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ, וּבִלְשׁוֹן הַכָּתוּב (תהלים קמד ג) \"מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ\", תַּחְפֹּץ וְתִרְצֶה בּוֹ, \"יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם\" (שמות לג יב), בְּחַרְתִּיךָ מִכָּל הָאָדָם, וְכֵן מַאֲמַר בַּרְזִלַּי \"הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע\", שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ כֹּחַ הָרַעֲיוֹן, לֹא הָיָה בּוֹחֵר בְּדָבָר וְלֹא קָץ בּוֹ, וְהָיָה אוֹכֵל מִבְּלִי שֶׁיִּטְעַם וְשׁוֹמֵעַ מִבְּלִי שֶׁיִּתְעַנֵּג בַּשִּׁיר. וְהִנֵּה בָּעֵת הַזֹּאת לֹא הָיָה בֵּין אָדָם וְאִשְׁתּוֹ הַמִּשְׁגָּל לְתַאֲוָה, אֲבָל בְּעֵת הַהוֹלָדָה יִתְחַבְּרוּ וְיוֹלִידוּ, וְלָכֵן הָיוּ הָאֵיבָרִים כֻּלָּם בְּעֵינֵיהֶם כַּפָּנִים וְהַיָּדַיִם וְלֹא יִתְבּוֹשְׁשׁוּ בָּהֶם. וְהִנֵּה אַחֲרֵי אָכְלוֹ מִן הָעֵץ הָיְתָה בְּיָדוֹ הַבְּחִירָה, וּבִרְצוֹנוֹ לְהָרַע אוֹ לְהֵטִיב בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים, וְזוֹ מִדָּה אֱלֹהִית מִצַּד אֶחָד וְרָעָה לָאָדָם בִּהְיוֹת לוֹ בָּהּ יֵצֶר וְתַאֲוָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לָעִנְיָן הַזֶּה כְּשֶׁאָמַר \"אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים\" (קהלת ז כט), הַיֹּשֶׁר שֶׁיֶּאֱחֹז דֶּרֶךְ אַחַת יְשָׁרָה, וְהַבַּקָּשָׁה בְּחִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים שֶׁיְּבַקֵּשׁ לוֹ מַעֲשִׂים מִשְׁתַּנִּים בִּבְחִירָה מִמֶּנּוּ. וְכַאֲשֶׁר צִוָּהוּ הקב\"ה עַל הָעֵץ שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ לֹא הוֹדִיעוֹ כִּי בוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת, רַק אָמַר לוֹ סְתָם \"וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן\", כְּלוֹמַר הַיָּדוּעַ בְּאֶמְצָעוּתוֹ, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, וְהוּא מַאֲמַר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ, וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר \"וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ\" (בראשית ב':י\"ז) הִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב אֵלֵינוּ בִּשְׁמוֹ: <b>אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב</b> לְבָאֵר שֶׁאֵינָהּ חֲוִילָה שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁאָמַר בָּהּ \"וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר\" (בראשית כ\"ה:י\"ח), כִּי זוֹ מִזְרַח הַמִּזְרָח. וְהִזְכִּיר עוֹד שָׁם הַבְּדֹלַח, לְשֶׁבַח הַנָּהָר, כִּי בַּחוֹל אֲשֶׁר בּוֹ וְעַל שְׂפָתוֹ יִמָּצֵא הַזָּהָב הַהוּא הַטּוֹב וְהַבְּדֹלַח וְהַשֹּׁהַם, כִּי כֵן יִמָּצֵא בַּנְּהָרוֹת, מֵהֶם שֶׁיִּמָּצֵא שָׁם הַזָּהָב, וּמֵהֶם אֲשֶׁר יִמָּצֵא בָּהֶם הַכֶּסֶף, וְכֵן הַבְּדֹלַח וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת בַּנְּהָרוֹת יִמָּצְאוּ רֻבָּם. וְעַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים (רש\"י ורס\"ג וכן הוא בזוה\"ק חיי שרה קכה) \"פִּישׁוֹן\" הוּא נִילוּס מִצְרַיִם, יְסוֹבֵב כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה הַזֹּאת, וְיָבֹא מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל אֶרֶץ מִצְרַיִם עַד נָפְלוֹ בַּיָּם הַגָּדוֹל בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם: <b>לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ</b> מִן הַפְּרִי יַזְהִירֶנּוּ, כִּי הָעֵץ אֵינוֹ נֶאֱכָל. וְכֵן אָמַר לְמַטָּה (בראשית ג':ג') \"מִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן\", וְכָמֹהוּ \"וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ\" (מלכים ב יח לא) וְכֵן \"בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה\" (בראשית ג':י\"ז) תֹּאכַל פִּרְיָהּ: <b>בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת</b> בְּעֵת שֶׁתֹּאכַל מִמֶּנּוּ תִּהְיֶה בֶּן מָוֶת, וְכָמוֹהוּ \"בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת\" (מלכים א ב מב), שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיָּמוּת מִיָּד בּוֹ בַּיּוֹם, וְאֵין הַכַּוָּנָה לִידִיעָה בִּלְבַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּמוּת, כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ כֻּלָּם, אֲבָל הַכַּוָּנָה כִּי בְּעֵת שֶׁיֵּצֵא יִהְיֶה חַיָּב מִיתָה לַמֶּלֶךְ וְהוּא יָמִית אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה. \"וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ\" (במדבר ד כ), \"וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ\" (ויקרא כב ט), אֵין עִנְיָנָם אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ חַיָּבִים מִיתָה, וְיָמוּתוּ בְּחֶטְאָם זֶה. וְעַל דַּעַת אַנְשֵׁי הַטֶּבַע הָיָה הָאָדָם מְעֻתָּד לְמִיתָה מִתְּחִלַּת הַיְּצִירָה, מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ מֻרְכָּב, אֲבָל גָּזַר עַתָּה שֶׁאִם יֶחֱטָא יָמוּת בְּחֶטְאוֹ כְּדֶרֶךְ חַיָּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם בַּעֲבֵרוֹת, כְּגוֹן זָר הָאוֹכֵל תְּרוּמָה (ויקרא כט ט) וּשְׁתוּי יַיִן (שם י ט) וּמְחֻסַּר בְּגָדִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ (שמות כח מג) וְזוּלָתָם, שֶׁהַכַּוָּנָה בָּהֶם שֶׁיָּמוּתוּ בְּחֶטְאָם טֶרֶם בֹּא יוֹמָם. וּלְכָךְ אָמַר בָּעֹנֶשׁ, \"עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב\" בְּטִבְעֲךָ (בראשית ג':י\"ט). וְגַם מִתְּחִלָּה הָיָה אוֹכֵל מִפְּרִי הָעֵץ וּמִזֶּרַע הָאָרֶץ, אִם כֵּן הָיְתָה בּוֹ הַתָּכָה וְסִבַּת הֲוָיָה וְהֶפְסֵד. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (עיין שבת נה) אִלְמָלֵא שֶׁחָטָא לֹא מֵת לְעוֹלָם, כִּי הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנִית נוֹתֶנֶת לוֹ חַיִּים לָעַד, וְהַחֵפֶץ הָאֱלֹהִי אֲשֶׁר בּוֹ בְּעֵת הַיְּצִירָה יִהְיֶה דָּבֵק בּוֹ תָּמִיד וְהוּא יְקַיֵּם אוֹתוֹ לָעַד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּמִלַּת \"וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב\" (לעיל א ד). וְדַע כִּי אֵין הַהַרְכָּבָה מוֹרָה עַל הַהֶפְסֵד אֶלָּא לְדַעַת קְטַנֵּי אֲמָנָה כִּי הַבְּרִיאָה הִיא בְּחִיּוּב, אֲבָל לְדַעַת אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה הָאוֹמְרִים כִּי הָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ בְּחֵפֶץ אֱלֹהִי פָּשׁוּט, גַּם הַקִּיּוּם יִהְיֶה בּוֹ לָעַד כָּל יְמֵי הַחֵפֶץ, וְזֶה אֱמֶת בָּרוּר. אִם כֵּן \"בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת\", שֶׁאָז תִּהְיֶה בֶּן מָוֶת, לֹא תִּתְקַיֵּם לָעַד בְּחֶפְצִי, וְהָאֲכִילָה הָיְתָה לוֹ מִתְּחִלָּה לְעֹנֶג. וְיִתָּכֵן שֶׁפֵּרוֹת גַּן עֵדֶן נִבְלָעִים בָּאֵבָרִים כַּמָּן וּמְקַיְּמִים אֶת אוֹכְלֵיהֶם, וְכַאֲשֶׁר גָּזַר עָלָיו \"וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה\" וּבְזֵעַת אַפָּיו יֹאכַל לֶחֶם הָאֲדָמָה, הָיָה זֶה סִבָּה לַהֶפְסֵד, כִּי עָפָר הוּא וְעָפָר יֹאכַל וְאֶל עָפָר יָשׁוּב: <b>לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ</b> אֵינֶנּוּ נִרְאֶה שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם לִהְיוֹת יָחִיד בָּעוֹלָם וְלֹא יוֹלִיד, שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר נִבְרְאוּ לְהָקִים זֶרַע, וְגַם הָעֵשֶׂב וְהָעֵץ זַרְעָם בָּהֶם. אֲבָל יִתָּכֵן לוֹמַר כִּי הָיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר (ברכות סא) דּוּ פַּרְצוּפִים נִבְרְאוּ, וְנַעֲשׂוּ שֶׁיִּהְיוּ בָּהֶם טֶבַע מֵבִיא בְּאֵבְרֵי הַהוֹלָדָה מִן הַזָּכָר לַנְּקֵבָה כֹּחַ מוֹלִיד, אוֹ תֹּאמַר זֶרַע כְּפִי הַמַּחְלֹקֶת הַיָּדוּעַ בָּעִבּוּר, וְהָיָה הַפַּרְצוּף הַשֵּׁנִי עֵזֶר לָרִאשׁוֹן בְּתוֹלַדְתּוֹ, וְרָאָה הקב\"ה כִּי טוֹב שֶׁיִּהְיֶה הָעֵזֶר עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, וְהוּא יִרְאֶנּוּ וְיִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְיִתְחַבֵּר אֵלָיו כְּפִי רְצוֹנוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר \"אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ\". וְטַעַם \"לֹא טוֹב\", שֶׁלֹּא יֵאָמֵר בּוֹ כִּי טוֹב בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם כֵּן. בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הַ\"טוֹב\" הוּא הַקִּיּוּם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּמַאֲמַר \"וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב\" (רמב\"ן על בראשית א':ד'): <b>אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ב':י\"ט) סָרְסֵהוּ וּפָרְשֵׁהוּ, וְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם שֵׁם, הוּא שְׁמוֹ לְעוֹלָם. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ב':י\"ט) כִּי לָמֶ\"ד \"אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ\" נִמְשָׁךְ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ לְעוֹלָם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ בְּעִנְיַן הָעֵזֶר, וְהַכַּוָּנָה לוֹמַר כִּי הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה\" (בראשית ב':ז') וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְהֵבִיא לְפָנָיו הַמִּינִין כֻּלָּן, וְכָל מִין מֵהֶם שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ הָאָדָם בִּשְׁמוֹ וְיֹאמַר בּוֹ שֶׁהוּא נֶפֶשׁ חַיָּה כְּמוֹתוֹ, הוּא יִהְיֶה שְׁמוֹ וְיִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, וְהוּא קָרָא לְכֻלָּן וְלֹא מָצָא לְעַצְמוֹ עֵזֶר שֶׁיִּקְרָא לוֹ \"נֶפֶשׁ חַיָּה\" כִּשְׁמוֹ: <b>וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ב':כ') כְּשֶׁהֱבִיאָן הֱבִיאָן לְפָנָיו זָכָר וּנְקֵבָה, אָמַר, לַכֹּל יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג, מִיָּד וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים עָלָיו תַּרְדֵּמָה. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ, כִּי כַּאֲשֶׁר הִכְנִיס פְּסוּקֵי קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת בְּתוֹךְ דְּבַר הָעֵזֶר יַכְרִיחַ זֶה. וּקְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת עַל דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים (רש\"י ורד\"ק) כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁיְּהֵא לְכָל אֶחָד שֵׁם לְעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יְדוּעִים וְנִכָּרִים לְתוֹלְדוֹתָיו בַּשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר יִקְרָא לָהֶם, כִּי יִהְיֶה שְׁמוֹ לְעוֹלָם. וְהִנֵּה הקב\"ה כְּשֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת לוֹ הָעֵזֶר אָז הֱבִיאָם לְפָנָיו, כִּי הָיָה צָרִיךְ לַהֲבִיאָם לוֹ זוּגוֹת לִקְרֹא שֵׁם גַּם לִנְקֵבוֹתֵיהֶם, כִּי מֵהֶם שֶׁקְּרָאָם בְּשֵׁם אֶחָד, וּמֵהֶם חֲלוּקִים, כְּשׁוֹר וּפָרָה וְתַיִשׁ וְעֵז וְכֶבֶשׂ וְרָחֵל וְזוּלָתָם. וּכְשֶׁרָאָה אוֹתָם מְזֻוָּגִים זֶה עִם זֶה נִתְאַוָּה לָהֶם, וְכַאֲשֶׁר לֹא מָצָא בְּתוֹכָם עֵזֶר לְעַצְמוֹ נֶעֱצַב וַיִּישַׁן, וְהָאֱלֹהִים הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בַּהֲסָרַת צֵלָע מִגּוּפוֹ (פרד\"א יב). וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁקְּרִיאַת הַשֵּׁם הוּא הָעֵזֶר. וְהָעִנְיָן כִּי הקב\"ה הֵבִיא כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם לִפְנֵי אָדָם, וְהוּא הִכִּיר טִבְעָם וְקָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת, כְּלוֹמַר הַשֵּׁם הָרָאוּי לָהֶם כְּפִי טִבְעֵיהֶם, וּבַשֵּׁמוֹת נִתְבָּאֵר הָרָאוּי לִהְיוֹת עֵזֶר לַחֲבֵרוֹ, כְּלוֹמַר הָרְאוּיִם לְהוֹלִיד זֶה מִזֶּה. וַאֲפִלּוּ אִם נַאֲמִין בַּשֵּׁמוֹת שֶׁהֵם בְּהַסְכָּמָה לֹא טִבְעִיּוֹת (מו\"נ ב ל), נֹאמַר שֶׁקְּרִיאַת הַשֵּׁמוֹת הִיא הַבְדָּלַת הַמִּינִים, כִּי עָבְרוּ לְפָנָיו זָכָר וּנְקֵבָה, וְהִתְבּוֹנֵן בְּטִבְעָם אֵיזֶה מֵהֶם עֵזֶר לַחֲבֵרוֹ, כְּלוֹמַר הַמּוֹלִיד מִמֶּנּוּ, וְהוֹדִיעַ זֶה בַּשֵּׁמוֹת, כִּי הַבְּהֵמָה הַדַּקָּה קָרָא בְּשֵׁם אֶחָד, שֶׁכֻּלָּן עֵזֶר זֶה לָזֶה בַּתּוֹלָדָה שֶׁיּוֹלִידוּ זֶה מִזֶּה, וְהַגַּסָּה בְּשֵׁם אַחֵר, וְהַחַיָּה בְּשֵׁם אַחֵר, שֶׁלֹּא יוֹלִידוּ מִין זֶה מִזֶּה, וְכֵן כֻּלָּן, וְלֹא מָצָא בְּכֻלָּן שֶׁתִּהְיֶה בְּטִבְעָהּ עֵזֶר לוֹ וְתִקָּרֵא בִּשְׁמוֹ, כִּי קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת הִיא הַבְדָּלַת הַמִּינִים וְהִפָּרֵד כֹּחוֹתָם זֶה מִזֶּה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה. וְאֵין הָעִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה בְּיַד הָאָדָם לִמְצֹא בָּהֶם עֵזֶר לוֹ, כִּי בְּטִבְעָם נִבְרְאוּ, אֲבָל שֶׁאִם יִרְאֶה טִבְעוֹ נָאוֹת בְּאֶחָד הַמִּינִים וְיִבְחַר בּוֹ הָיָה הקב\"ה מְתַקֵּן טִבְעוֹ אֵלָיו כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּצֵּלָע, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִבְנוֹתוֹ בִּנְיָן חָדָשׁ. וְזֶה טַעַם \"כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ\", כְּלוֹמַר הוּא יִהְיֶה שְׁמוֹ, שהקב\"ה יְקַיֵּם בּוֹ הַשֵּׁם הַהוּא עַל עִנְיָן שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי לֹא הָיָה הַחֵפֶץ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ לָקַחַת צַלְעוֹ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיֵּדַע אָדָם שֶׁאֵין בַּנִּבְרָאִים עֵזֶר לוֹ, וְשֶׁיִּתְאַוֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֵזֶר כְּמוֹתָם, וּמִפְּנֵי זֶה הָיָה צָרִיךְ לָקַחַת מִמֶּנּוּ אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו. וְזֶה טַעַם \"וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ\", כְּלוֹמַר וּלְשֵׁם הָאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי כְּנֶגְדּוֹ וְתִקָּרֵא בִּשְׁמוֹ שֶׁיּוֹלִיד מִמֶּנּוּ. וְאֵין צֹרֶךְ בְּכָאן לְדִבְרֵי הַמְּפָרְשִׁים (ראב\"ע בפסוק יח והרד\"ק) שֶׁאָמְרוּ כִּי יָבֹא בְּכָאן שֵׁם בִּמְקוֹם הַכִּנּוּי, וְלוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, כְּדֶרֶךְ \"נְשֵׁי לֶמֶךְ\" (בראשית ד':כ\"ג), \"וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל\" (שמואל א יב יא). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר \"זֹאת הַפַּעַם\", כְּלוֹמַר הַפַּעַם הַזֹּאת מָצָאתִי עֵזֶר לִי שֶׁלֹּא מָצָאתִי עַד הֵנָּה בִּשְׁאָר הַמִּינִים, כִּי הִיא עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי וְרָאוּי שֶׁתִּקָּרֵא בִּשְׁמִי מַמָּשׁ, כִּי נוֹלִיד זֶה מִזֶּה. וּבְמִלַּת \"זֹאת\" סוֹד, יִוָּדַע מִדְּבָרֵינוּ בְּפָרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה, אִם יְבָרְכֵנִי צוּרִי לְהַגִּיעַ שָׁם. וּלְכָךְ הֶחֱזִיר \"כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת\", וְהָבֵן: <b>עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְגוֹ'</b> רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת כֵּן לֶאֱסֹר הָעֲרָיוֹת לִבְנֵי נֹחַ: <b>וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד</b> הַוָּלָד נוֹצָר עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְשָׁם נַעֲשֶׁה בְשָׂרָם אֶחָד, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ב':כ\"ד). וְאֵין בָּזֶה טַעַם, כִּי גַּם הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה יִהְיוּ לְבָשָׂר אֶחָד בְּוַלְדוֹתֵיהֶם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה אֵין לָהֶם דְּבֵקוּת בִּנְקֵבוֹתֵיהֶן, אֲבָל יָבֹא הַזָּכָר עַל אֵיזֶה נְקֵבָה שֶׁיִּמְצָא וְיֵלְכוּ לָהֶם. וּמִפְּנֵי זֶה אָמַר הַכָּתוּב בַּעֲבוּר שֶׁנְּקֵבַת הָאָדָם הָיְתָה עֶצֶם מֵעֲצָמָיו וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ, וְדָבַק בָּהּ וְהָיְתָה בְּחֵיקוֹ כִּבְשָׂרוֹ, וְיַחְפֹּץ בָּהּ לִהְיוֹתָהּ תָּמִיד עִמּוֹ, וְכַאֲשֶׁר הָיָה זֶה בָּאָדָם הוּשַׁם טִבְעוֹ בְּתוֹלְדוֹתָיו לִהְיוֹת הַזְּכָרִים מֵהֶם דְּבֵקִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶם, עוֹזְבִים אֶת אֲבִיהֶם וְאֶת אִמָּם וְרוֹאִים אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן כְּאִלּוּ הֵן עִמָּם לְבָשָׂר אֶחָד. וְכֵן \"כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא\" (בראשית ל\"ז:כ\"ז), \"אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ\" (ויקרא יח ו), הַקְּרוֹבִים בַּמִּשְׁפָּחָה יִקָּרְאוּ \"שְׁאֵר בָּשָׂר\". וְהִנֵּה יַעֲזֹב שְׁאֵר אָבִיו וְאִמּוֹ וְקֻרְבָתָם, וְיִרְאֶה שֶׁאִשְׁתּוֹ קְרוֹבָה לוֹ מֵהֶם: <b>כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל</b> הָיְתָה סְבוּרָה כִּי הוּא מַר וְסַם הַמָּוֶת וְלָכֵן יַזְהִירֵנוּ מִמֶּנּוּ, וְעַתָּה רָאֲתָה כִּי הוּא מַאֲכָל טוֹב וּמָתוֹק: <b>וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם</b> שֶׁבּוֹ יִתְאַוֶּה וְיָתוּר אַחֲרֵי עֵינָיו: <b>וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל</b> כִּי בוֹ יַשְׂכִּיל לַחְמֹד, וְנִתְּנָה הַתַּאֲוָה לָעֵינַיִם וְהַחֶמְדָּה בַּשֵּׂכֶל, וְהַכְּלָל כִּי בוֹ יִרְצֶה וְיַחְפֹּץ בְּדָבָר אוֹ בְּהֶפְכּוֹ: <b>וַתִּפָּקַחְנָה עֵינַי שְׁנֵיהֶם</b> לְעִנְיַן הַחָכְמָה דִּבֵּר הַכָּתוּב וְלֹא לְעִנְיַן רְאִיָּה מַמָּשׁ, וְסוֹפוֹ מוֹכִיחַ \"וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם\", כִּלְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ג':ז'). וְכֵן \"גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ\" (תהלים קיט יח): <b>וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם</b> אָמְרוּ (בראשית רבה י\"ט:ז') אָמַר רַבִּי חִילְפֵי שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן\". וְכֵן כָּתַב הָרַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (א כד), וְכֵן דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ג':ח'), כִּי \"מִתְהַלֵּךְ\" כִּנּוּי לַקּוֹל, כְּעִנְיָן \"קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ\" (ירמיהו מו כב). וְהוּא אָמַר כִּי טַעַם \"לְרוּחַ הַיּוֹם\", שֶׁשָּׁמְעוּ הַקּוֹל לִפְנוֹת עֶרֶב, וְהִזְכִּיר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָה כִּי הַטַּעַם, וְהָאָדָם מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי טַעַם מִתְהַלֵּךְ בְּגַן עֵדֶן כְּטַעַם \"וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם\" (ויקרא כו יב), \"וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם\" (בראשית י\"ח:ל\"ג), \"אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי\" (הושע ה טו), וְהוּא עִנְיַן גִּלּוּי שְׁכִינָה בַּמָּקוֹם הַהוּא אוֹ הִסְתַּלְּקוּתוֹ מִן הַמָּקוֹם שֶׁנִּגְלָה בּוֹ. וְטַעַם \"לְרוּחַ הַיּוֹם\", כִּי בְּהִגָּלוֹת הַשְּׁכִינָה תָּבֹא רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט יא) \"וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה'\", וְכֵן \"וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ\" (תהלים יח יא), וְכָתוּב בְּאִיּוֹב (איוב לח א) \"וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה\". וּלְפִיכָךְ אָמַר בְּכָאן כִּי שָׁמְעוּ קוֹל ה' שֶׁנִּתְגַּלָּה הַשְּׁכִינָה בַּגַּן כְּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם לְרוּחַ הַיּוֹם, כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ בַּגַּן כְּרוּחַ הַיָּמִים, לֹא רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק בַּמַּחֲזֶה בִּשְׁאָר הַנְּבוּאוֹת, שֶׁלֹּא יִפְחֲדוּ וְיִבָּהֲלוּ. וְאָמַר כִּי אַף עַל פִּי כֵן נִתְחַבְּאוּ מִפְּנֵי מַעֲרֻמֵּיהֶם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה י\"ט:ז') נָמֵי אָמְרוּ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא, מְהַלֵּךְ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. הִנֵּה רַבִּי אַבָּא עֲשָׂאוֹ כִּלְשׁוֹן \"וַיֵּלֶךְ ה'\" כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּלְשׁוֹן הַהֲלִיכָה, אֶלָּא שֶׁהוּא פָּתַר הַכָּתוּב לְהִסְתַּלְּקוּת הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה בְּגַן עֵדֶן וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ בְּחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם, כְּעִנְיָן \"אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי\", וְאָנוּ מְפָרְשִׁים אוֹתוֹ לְגִלּוּי הַשְּׁכִינָה בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְהוּא הַנָּכוֹן וְהַנָּאוֹת בַּכָּתוּב: וְטַעַם <b>הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי</b> כְּלוֹמַר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אַתָּה בִּכְבוֹדְךָ נָתַתָּ אוֹתָהּ לִי לְעֵזֶר הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ, וְהָיִיתִי חוֹשֵׁב שֶׁכָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי יִהְיֶה לִי לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל. וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמַר בְּעָנְשׁוֹ \"כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ\", שֶׁלֹּא הָיִיתָ רָאוּי לַעֲבֹר עַל מִצְוָתִי בַּעֲבוּר עֲצָתָהּ. וְרַבּוֹתֵינוּ (במסכת ע\"ז ה) קוֹרִין אוֹתוֹ בָּזֶה כְּפוּי טוֹבָה, יִרְצוּ לְפָרֵשׁ שֶׁעָנָה אוֹתוֹ, אַתָּה גָּרַמְתָּ לִי הַמִּכְשׁוֹל הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לִי אִשָּׁה לְעֵזֶר וְהִיא יְעָצַתְנִי לְהַרְשִׁיעַ: וְטַעַם <b>מַה זֹּאת עָשִׂית</b> לַעֲבֹר עַל מִצְוָתִי, כִּי הָאִשָּׁה בִּכְלַל אַזְהָרַת אָדָם כִּי הָיְתָה עֶצֶם מֵעֲצָמָיו בָּעֵת הַהִיא, וְכֵן הִיא בִּכְלַל הָעֹנֶשׁ שֶׁלּוֹ. וְלֹא אָמַר בָּאִשָּׁה \"וַתֹּאכְלִי מִן הָעֵץ\" כִּי הִיא נֶעֶנְשָׁה עַל אֲכִילָתָהּ וְעַל עֲצָתָהּ כַּאֲשֶׁר נֶעֱנַשׁ הַנָּחָשׁ, וְעַל כֵּן אָמְרָה \"הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל\", כִּי הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל עַל הָאֲכִילָה. וְהִנֵּה מִכָּאן נוּכַל לִלְמֹד עֹנֶשׁ לְמַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים כב ע\"ז ו) בְּפָסוּק \"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל\" (ויקרא יט יד): <b>מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה</b> הִתְבּוֹנֵן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה כִּי הַנָּחָשׁ מוֹלִיד לְשֶׁבַע שָׁנִים (בכורות ח), וּבָדְקוּ וּמָצְאוּ כִּי כֵן הַדָּבָר (ב\"ר שם), כִּי מִדְרְשֵׁי הַכָּתוּב וְרִמְזֵיהֶם מְקֻבָּלִים וּבָהֶם לָהֶם סוֹדוֹת עֲמֻקִּים בַּתּוֹלָדוֹת וּבְכָל דָּבָר, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי בִּפְתִיחָתִי: וְטַעַם <b>תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב</b> שֶׁיִּהְיֶה לָאָדָם יִתְרוֹן עָלֶיךָ בָּאֵיבָה, כִּי הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה לֹא תְּשׁוּפֶנּוּ רַק בַּעֲקֵבוֹ, וִירַצֵּץ מוֹחֲךָ שָׁם: <b>וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ</b> לְתַשְׁמִישׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לָךְ מֵצַח לְתָבְעוֹ בַּפֶּה, אֶלָּא הוּא יִמְשָׁל בָּךְ, הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְלֹא מִמֵּךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ג':ט\"ז). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי זֶה שֶׁבַח בָּאִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (עירובין ק) וְזוֹ מִדָּה יָפָה בַּנָּשִׁים. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ג':ט\"ז) \"וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ\" מִשְׁמַעְתֵּךְ, וְהַטַּעַם שֶׁתִּשָּׁמְעִי אֶל כָּל אֲשֶׁר יְצַוֶּה עָלַיִךְ, כִּי אַתְּ בִּרְשׁוּתוֹ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ. וְלֹא מָצָאתִי לְשׁוֹן תְּשׁוּקָה רַק בְּחֵשֶׁק וְתַאֲוָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהֶעֱנִישׁ אוֹתָהּ שֶׁתִּהְיֶה נִכְסֶפֶת מְאֹד אֶל בַּעְלָהּ, וְלֹא תָּחוּשׁ לְצַעַר הַהֵרָיוֹן וְהַלֵּדָה, וְהוּא יַחֲזִיק בָּהּ כְּשִׁפְחָה, וְאֵין הַמִּנְהָג לִהְיוֹת הָעֶבֶד מִשְׁתּוֹקֵק לִקְנוֹת אָדוֹן לְעַצְמוֹ, אֲבָל יִבְרַח מִמֶּנּוּ בִּרְצוֹנוֹ. וְהִנֵּה זוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי הִיא נָתְנָה גַּם לְאִישָׁהּ וַיֹּאכַל בְּמִצְוָתָהּ, וְעָנְשָׁהּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הִיא מְצַוָּה עָלָיו עוֹד, וְהוּא יְצַוֶּה עָלֶיהָ כָּל רְצוֹנוֹ: <b>וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ</b> רָצָה הקב\"ה שֶׁתִּתְקַיֵּם גְּזֵרָתוֹ בְּמִיתַת הָאָדָם, וְאִם יֹאכַל מֵעֵץ הַחַיִּים שֶׁנִּבְרָא לָתֵת לְאוֹכְלָיו חַיֵּי עוֹלָם תִּבְטַל הַגְּזֵרָה, אוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת כְּלָל אוֹ שֶׁלֹּא יָבֹא יוֹמוֹ בָּעֵת הַנִּגְזָר עָלָיו וְעַל תּוֹלְדוֹתָיו. וְהִנֵּה עַתָּה שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּחִירָה שָׁמַר הָעֵץ הַזֶּה מִמֶּנּוּ, כִּי מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה עוֹשֶׂה אֶלָּא מָה שֶׁיְּצֻוֶּה, וְלֹא אָכַל מִמֶּנּוּ כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ. וְדַע וְהַאֲמֵן כִּי גַּן עֵדֶן בָּאָרֶץ, וּבוֹ עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת וּמִשָּׁם יֵצֵא הַנָּהָר וְיִפָּרֵד לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים הַנִּרְאִים לָנוּ, כִּי פְּרָת בְּאַרְצֵנוּ וּבִגְבוּלֵנוּ, וּפִישׁוֹן הוּא נִילוּס מִצְרַיִם כְּדִבְרֵי הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵם בָּאָרֶץ כֵּן יֵשׁ בַּשָּׁמַיִם דְּבָרִים יִקָּרְאוּ כֵן, וְהֵם לְאֵלֶּה יְסוֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מדרש שה\"ש זוטא א ד) \"הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו\", מְלַמֵּד שֶׁעָתִיד הקב\"ה לְהַרְאוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל גִּנְזֵי מָרוֹם, הַחֲדָרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, \"הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו\", אֵלּוּ חַדְרֵי גַּן עֵדֶן, מִכָּאן אָמְרוּ כְּמַעֲשֵׂה הָרָקִיעַ מַעֲשֵׂה גַּן עֵדֶן. וְהַנְּהָרוֹת כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַחֲנוֹת שֶׁבַּמָּרוֹם, וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ כֹּחַ הַמַּלְכִיּוֹת שֶׁבָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו כד כא) \"וְעַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בָּאֲדָמָה\", כָּךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ט\"ז:ד'), אַרְבָּעָה רָאשִׁים אֵלּוּ ד' מַלְכִיּוֹת, שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן זֶה בָּבֶל וְכוּ'. וְהַדְּבָרִים הַנִּקְרָאִים עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת לְמַעְלָה סוֹדָם נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב, וְהָאָדָם חָטָא בִּפְרִי עֵץ הַדַּעַת תַּחְתּוֹן וְעֶלְיוֹן בְּמַעֲשֵׂה וּבְמַחְשָׁבָה. וְאִם הָיָה הָעֵץ טוֹב לָאָדָם לְמַאֲכָל וְנֶחְמָד אֵלָיו לְהַשְׂכִּיל, לָמָּה מְנָעוֹ מִמֶּנּוּ וְהָאֱלֹהִים הוּא הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים. וְהַנָּחָשׁ אֵין בּוֹ הַיּוֹם נֶפֶשׁ מְדַבֶּרֶת, וְאִם הָיְתָה בּוֹ מִתְּחִלָּה הָיָה מַזְכִּיר בְּקִלְלָתוֹ שֶׁיֵּאָלֵם פִּיו, כִּי הִיא הָיְתָה לוֹ קְלָלָה נִמְרֶצֶת מִכֻּלָּן. אֲבָל כָּל אֵלֶּה דְּבָרִים כְּפוּלִים, הַגָּלוּי וְהֶחָתוּם בָּהֶם אֱמֶת. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ט\"ז:ה'), דָּבָר אַחֵר \"לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ\", אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג יב) \"תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה\", הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כח ב) \"תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ\". רָמְזוּ כִּי הַקָּרְבָּנוֹת יַצְמִיחוּ וִיגַדְּלוּ בְּעֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת וְכָל עֲצֵי גַּן עֵדֶן, וְהֵם הָעֲבוֹדָה וְהַשְּׁמִירָה בָּהֶם. וְרַבִּי אַבְרָהָם מַכְחִישׁ מָה שֶׁאָמְרוּ כִּי פִּישׁוֹן הוּא נִילוּס, בַּעֲבוּר שֶׁיִּמְצָאֻהוּ יוֹצֵא מֵהַר הַלְּבוֹנָה וְלָכֵן יִגְדַּל בִּימֵי הַקַּיִץ, וּכְבָר נוֹדְעוּ נְהָרוֹת רַבִּים יֵצְאוּ מִן הַמָּקוֹר וְיִמְשְׁכוּ הַרְבֵּה, וְאַחַר כֵּן יִכָּנְסוּ בְּתַחְתִּיּוֹת אֶרֶץ מַהֲלַךְ יָמִים וְיִבְקְעוּ וְיִהְיוּ נוֹבְעִים תַּחַת אֶחָד הֶהָרִים בְּמָקוֹם רָחוֹק: <b>וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן</b> עִנְיָנוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ קַיִן כִּי אָמְרָה קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. וְכֵן וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ (בראשית ד':י\"ז), וְרַבִּים בַּפָּרָשָׁה וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֶת ה' – עִם ה', כְּשֶׁבָּרָא אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי הוּא לְבַדּוֹ בְּרָאָנוּ, אֲבָל בָּזֶה אָנוּ שֻׁתָּפִין עִמּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ד':א'). וְהַנָּכוֹן לִי שֶׁאָמְרָה הַבֵּן הַזֶּה יִהְיֶה לִי קִנְיָן לַה', כִּי כַּאֲשֶׁר נָמוּת יִהְיֶה בִּמְקוֹמֵנוּ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ד':א') שֶׁאָמַר \"קֳדָם ה'\", וְכָמֹהוּ (ונראה) \"וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן\" (ויקרא יג מט) לַכֹּהֵן, \"וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם\" (שמואל א ל כא) אֶל הָעָם, אוֹ יִהְיֶה \"אֶת ה'\" כְּמוֹ \"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים\" (בראשית ה':כ\"ב), \"אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ\" (בראשית ו':ט'), וְקָרְאָה הָאֶחָד בְּשֵׁם קִנְיָן וְהַשֵּׁנִי הֶבֶל, כִּי קִנְיַן הָאָדָם לַהֶבֶל דָּמָה. וְלֹא רָצְתָה לְפָרֵשׁ זֶה עַל כֵּן לֹא נִכְתַּב טַעַם בַּשֵּׁם הַשֵּׁנִי. וְהַסּוֹד הַמְקֻבָּל בְּעִנְיַן הֶבֶל גָּדוֹל מְאֹד: <b>וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה' וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא</b> הֵבִינוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה סוֹד גָּדוֹל מֵהַקָּרְבָּנוֹת וְהַמְּנָחוֹת, וְכֵן נֹחַ, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ע\"ז ח) שֶׁגַּם אָדָם הָרִאשׁוֹן הִקְרִיב שׁוֹר פָּר. וְזֶה יַחְסֹם פִּי הַמַּבְהִילִים בְּטַעַם הַקָּרְבָּנוֹת. וְעוֹד אֶרְמֹז בּוֹ עִקָּר גָּדוֹל בִּרְצוֹן הקב\"ה (עיין ויקרא א ט): <b>הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת</b> עַל דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים (אונקלוס רש\"י ורד\"ק) שְׂאֵת עֲוֹנְךָ. וְעַל דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ד':ז') שְׂאֵת פָּנֶיךָ כְּנֶגֶד \"לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ\", כִּי הַמִּתְבַּיֵּשׁ כּוֹבֵשׁ פָּנִים לְמַטָּה, וְכֵן \"וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן\" (איוב כט כד), וְהַמְּכַבְּדוֹ כְּאִלּוּ נוֹשֵׂא פָּנָיו לְמַעְלָה, וְזֶה טַעַם \"אוּלַי יִשָּׂא פָנָי\" (בראשית ל\"ב:כ\"א), \"לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל\" (ויקרא יט טו). וְעַל דַּעְתִּי אִם תֵּיטִיב יִהְיֶה לְךָ יֶתֶר שְׂאֵת עַל אָחִיךָ כִּי אַתָּה הַבְּכוֹר, וְזֶה טַעַם \"לָמָּה חָרָה לָךְ\", כִּי בְּבָשְׁתּוֹ מֵאָחִיו נָפְלוּ פָנָיו, וּבְקִנְאָתוֹ מִמֶּנּוּ הֲרָגוֹ. וְהִנֵּה אָמַר לוֹ לָמָּה חָרָה לָךְ עַל אָחִיךָ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ, הֲלֹא אִם תֵּיטִיב יִהְיֶה לְךָ יֶתֶר שְׂאֵת עַל אָחִיךָ, וְאִם לֹא תֵיטִיב לֹא עִמּוֹ בִּלְבַד תְּבוֹאֲךָ רָעָה כִּי לְפֶתַח בֵּיתְךָ חַטָּאתְךָ רוֹבֵץ לְהַכְשִׁילְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: <b>וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ</b> שֶׁהוּא יִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת דָּבֵק בָּךְ כָּל הַיָּמִים, אֲבָל אַתָּה תִּמְשֹׁל בּוֹ אִם תַּחְפֹּץ, כִּי תֵּיטִיב דְּרָכֶיךָ וּתְסִירֶנּוּ מֵעָלֶיךָ. הוֹרָהוּ עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בְּיָדוֹ לָשׁוּב בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וְיִסְלַח לוֹ: וְטַעַם <b>וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו</b> שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי רִיב וּמַצָּה לְהִתְגּוֹלֵל עָלָיו וּלְהָרְגוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ד':ח'). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ד':ח') כִּי הַקָּרוֹב אֵלָיו שֶׁאָמַר לוֹ כָּל הַתּוֹכָחוֹת שֶׁהוֹכִיחוֹ הַשֵּׁם. וְעַל דַּעְתִּי שֶׁהוּא דָּבֵק עִם \"וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה\", כִּי אָמַר לוֹ נֵצֵא הַשָּׂדֶה, וְהָרַג אוֹתוֹ שָׁם בַּסֵּתֶר. וְיִתָּכֵן שֶׁנִּתְכַּוֵּן בַּהֲרִיגָה שֶׁיִּבָּנֶה הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ, כִּי חָשַׁב שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְאָבִיו זֶרַע אַחֵר. עוֹד גַּם פָּחַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִקַּר בִּנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֵאָחִיו שֶׁנִּתְקַבְּלָה מִנְחָתוֹ: <b>אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה</b> יוֹתֵר מִמָּה שֶׁנִּתְקַלְּלָה הִיא כְּבָר בַּעֲוֹנָהּ, וְגַם בָּזוֹ הוֹסִיפָה לַחֲטֹא אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, וְהִנְנִי מוֹסִיף לָהּ קְלָלָה, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ד':י\"א). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי בְּכָאן לֹא אֵרֵר הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ כַּאֲשֶׁר בְּאָבִיו, אֲבָל אָמַר שֶׁיִּהְיֶה הוּא אָרוּר מִמֶּנָּה, וּפֵרֵשׁ הַקְּלָלָה שֶׁלֹּא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ אֵלָיו וְשֶׁיִּהְיֶה נָע וָנָד בָּהּ. וְאָמַר כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, כִּי בְּכָל אֲשֶׁר תִּטְרַח בָּהּ לַעֲבֹד אוֹתָהּ כָּרָאוּי, בַּחֲרִישָׁה וְעִדּוּר וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה, וְתִזְרַע אוֹתָהּ כַּהֹגֶן, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ, אֲבָל תִּזְרַע הַרְבֵּה וְתָבִיא מְעָט. וְזוֹ הִיא הָאֲרִירָה, כְּטַעַם \"וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם\" (מלאכי ב ב). וְאָמַר כֵּן כְּנֶגֶד אֻמָּנוּתוֹ, כִּי הוּא הָיָה עוֹבֵד אֲדָמָה, וְהִנֵּה אֵרֵר מַעֲשָׂיו. וְזֶה טַעַם \"לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ\", שֶׁלֹּא תִּתֵּן עוֹד כֹּחָהּ לְךָ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה עוֹשָׂה עַד הֵנָּה בִּהְיוֹתְךָ עוֹבֵד אוֹתָהּ, וְכָךְ פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם. וְיִתָּכֵן שֶׁאֵרְרוֹ מִן הָאֲדָמָה שֶׁלֹּא תִּתֵּן הִיא מֵעַצְמָהּ כֹּחָהּ אֵלָיו, תְּאֵנָה וְגֶפֶן לֹא יִתְּנוּ חֵילָם בַּאֲחֻזָּתוֹ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה לֹא יִתֵּן אֵלָיו פִּרְיוֹ, וְחָזַר וְאָמַר גַּם כֵּן כִּי תַעֲבֹד אוֹתָהּ לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, וְהִנֵּה הֵן שְׁתֵּי קְלָלוֹת בְּאֻמָּנוּתוֹ, וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁיִּהְיֶה נָע וְנָד בָּהּ, וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא יָנוּחַ לִבּוֹ וְלֹא יִשְׁקֹט לַעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד מִמֶּנָּה, אֲבָל יִהְיֶה גּוֹלֶה לְעוֹלָם, כִּי עֹנֶשׁ הָרוֹצְחִים גָּלוּת. וְטַעַם \"אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ\" לֵאמֹר, אַתָּה הָרַגְתָּ אֶת אָחִיךָ וְכִסִּיתָ אֶת דָּמוֹ בַּאֲדָמָה, וַאֲנִי אֶגְזֹר עָלֶיהָ שֶׁתְּגַלֶּה אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ, כִּי תֵּעָנֵשׁ בָּהּ וּבְכָל אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ, כְּגוֹן הַזְּרִיעָה וְהַנְּטִיעָה. וְזֶה עֹנֶשׁ כָּל שְׁפִיכוּת דָּם בָּאָרֶץ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (במדבר לה לג) \"כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ\", וַחֲנֻפַּת הָאָרֶץ מְאֵרָה בְּפֵרוֹתֶיהָ, כְּעִנְיָן \"מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים\" (חגי ב טז): <b>גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא</b> בִּתְמִיָּה, אַתָּה טוֹעֵן עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַעֲוֹנִי אִי אֶפְשָׁר לִטְעֹן, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ד':י\"ג) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ\"ב:י\"א). וְהַנָּכוֹן בַּפְּשָׁט שֶׁהוּא וִדּוּי, אָמַר אֱמֶת כִּי עֲוֹנִי גָּדוֹל מִלִּסְלֹחַ, וְצַדִּיק אַתָּה ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, אַף עַל פִּי שֶׁעָנַשְׁתָּ אוֹתִי הַרְבֵּה מְאֹד וְהִנֵּה גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי בִּהְיוֹתִי נָע וָנָד וְלֹא אוּכַל לַעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד, הִנֵּה אָנֹכִי מְגֹרָשׁ מִן הָאֲדָמָה וְאֵין מָקוֹם לִמְנוּחָתִי, וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר כִּי לֹא אוּכַל לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן וּמִנְחָה, כִּי בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה כִּי כָל מוֹצְאִי יַהַרְגֵנִי, וְאַתָּה בְּחַסְדְּךָ הָרַבִּים לֹא חִיַּבְתָּ אוֹתִי מִיתָה. וְהָעִנְיָן שֶׁאָמַר לְפָנָיו הִנֵּה חֶטְאִי גָּדוֹל וְהִרְבֵּיתָ עָלַי עֹנֶשׁ, אֲבָל שָׁמְרֵנִי שֶׁלֹּא אֵעָנֵשׁ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁחִיַּבְתָּ אוֹתִי, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאֶהְיֶה נָע וָנָד וְלֹא אֶבְנֶה לִי בַּיִת וּגְדֵרוֹת בְּשׁוּם מָקוֹם, יַהַרְגוּנִי הַחַיּוֹת, כִּי סָר צִלְּךָ מֵעָלַי. הוֹדָה כִּי הָאָדָם אֵינֶנּוּ נִשְׂגָּב וְנִמְלָט בְּכֹחוֹ, רַק בִּשְׁמִירַת עֶלְיוֹן עָלָיו: <b>וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת</b> וְלֹא אָמַר \"וַיִּתֵּן\" לוֹ הַשֵּׁם אוֹת אוֹ \"וַיַּעַשׂ\", יוֹרֶה שֶׁשָּׂם לוֹ הָאוֹת קָבוּעַ שֶׁיִּהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד, אוּלַי כְּשֶׁהָיָה נוֹסֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם הָיָה לוֹ אוֹת מֵאֵת הַשֵּׁם מוֹרֶה לוֹ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וּבָזֶה יֵדַע שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ הַהוּא. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ\"ב:י\"ב) אָמְרוּ כְּעִנְיָן זֶה, רַבִּי אַבָּא אָמַר כֶּלֶב מָסַר לוֹ, כִּי מִפְּנֵי שֶׁהָיָה פַּחְדּוֹ מִן הַחַיּוֹת מָסַר לוֹ אַחַת מֵהֶן שֶׁתֵּלֵךְ לְפָנָיו, וּלְמָקוֹם שֶׁיִּפְנֶה הַכֶּלֶב לָלֶכֶת יֵדַע כִּי שָׁם צִוָּה לוֹ הַשֵּׁם וְלֹא יֵהָרֵג בָּהּ. הִזְכִּירוּ בּוֹ הַחֲכָמִים אוֹת נִבְזֶה כָּרָאוּי לוֹ, אֲבָל הַכַּוָּנָה שֶׁהָיָה עִמּוֹ הָאוֹת תָּמִיד לְהוֹרוֹת לְפָנָיו הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ, כִּי כֵן לְשׁוֹן \"וַיָּשֶׂם\": וְטַעַם <b>וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'</b> כִּי עוֹד לֹא עָמַד לְפָנָיו לְעוֹלָם, כַּטַּעַם שֶׁאָמַר \"וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר\". וְטַעַם \"וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד\", שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּכָל הָעוֹלָם, אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ יָשַׁב נוֹדֵד תָּמִיד, לֹא יָנוּחַ בְּמָקוֹם מִמֶּנָּה כְּלָל, וְנִקְרֵאת \"אֶרֶץ נוֹד\" עַל שְׁמוֹ לְעוֹלָם: וְטַעַם <b>וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ</b> כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עֲרִירִי בַּעֲוֹנוֹ, וְאַחֲרֵי שֶׁנּוֹלַד לוֹ זֶרַע הֵחֵל לִבְנוֹת עִיר לִהְיוֹת בְּנוֹ יוֹשֵׁב בָּהּ, וּבַעֲבוּר כִּי הוּא אָרוּר וּמַעֲשָׂיו לֹא יַצְלִיחוּ קְרָאוֹ \"חֲנוֹךְ\", לְהַגִּיד כִּי לֹא בְּנָאָהּ לְעַצְמוֹ כִּי הוּא אֵין לוֹ עִיר וּמוֹשָׁב בָּאָרֶץ כִּי נָע וָנָד הוּא, אֲבָל יִהְיֶה הַבִּנְיָן לַחֲנוֹךְ, וּכְאִלּוּ חֲנוֹךְ בְּנָאָה לְנַפְשׁוֹ. וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר \"וַיִּבֶן עִיר\" כַּאֲשֶׁר יֹאמַר \"וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה\" (בראשית י':י\"א) \"וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן\" (במדבר לב לד), יוֹרֶה כִּי הָיָה כָּל יָמָיו בּוֹנֶה הָעִיר, כִּי מַעֲשָׂיו אֲרוּרִים, יִבְנֶה מְעַט בְּטֹרַח וְעָמָל, וְיָנוּעַ וְיָנוּד מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, וְיַחְזֹר שָׁם וְיִבְנֶה מְעַט, וְלֹא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכָיו. וְנִכְתְּבוּ תּוֹלְדוֹת קַיִן וּמַעֲשָׂיו לְהוֹדִיעַ כִּי הַשֵּׁם אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְהֶאֱרִיךְ לוֹ כִּי הוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְהִזְכִּיר כִּי פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְנִכְרַת זַרְעוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שמות רבה לא יז) שֶׁחָיָה שָׁנִים רַבּוֹת וּמֵת בַּמַּבּוּל, וְלֹא הוֹרִיד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלוֹם שְׁאוֹל, רַק רָאָה בְּהִכָּרֵת הוּא וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ. וְהַקָּרוֹב כִּי לֹא הָיוּ תּוֹלְדוֹתָיו רַק שִׁשָּׁה דּוֹרוֹת עַד הַמַּבּוּל, וְהָיוּ בְּתוֹלְדוֹת שֵׁת שְׁנֵי דּוֹרוֹת יוֹתֵר, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְסַפֵּר בָּהֶם וְסִפֵּר בְּאֵלֶּה, לְהוֹדִיעַ מִי הָיוּ הַמַּתְחִילִים בְּבִנְיַן הֶעָרִים וּבְמִרְעֶה הַצֹּאן וְחָכְמַת הַנִּגּוּן וּמְלֶאכֶת הַמַּתָּכוֹת, וְכָתַב תּוֹכַחַת לֶמֶךְ עִם נָשָׁיו לְהַגִּיד כִּי הוֹלִיד הוּא אַךְ בָּנָיו נִכְרְתוּ טֶרֶם הוֹלִידָם: <b>לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל</b> שִׁעוּרוֹ הוּא הָיָה לוֹטֵשׁ וְחוֹרֵשׁ כָּל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. יֹאמַר כִּי הוּא הָיָה מְחַדֵּד וְחוֹרֵשׁ כָּל מְלֶאכֶת נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, וְכָמֹהוּ \"כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב\" (הושע יד ג). וְעַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ד':כ\"ב) דָּבֵק בַּכְּתוּבִים הָרִאשׁוֹנִים, הוּא הָיָה אֲבִי לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל: <b>וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה</b> כְּאוֹמֵר וְנוֹלְדָה לוֹ אָחוֹת וּשְׁמָהּ נַעֲמָה. וְכֵן \"וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע\" (בראשית ל\"ו:כ\"ב) \"וְאֵת מִרְיָם אֲחוֹתָם\" (במדבר כו נט), \"וְשֵׁם אֲחוֹתוֹ מַעֲכָה\" (דהי\"א ז טו). וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ\"ג:ג') יֵשׁ אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ הָיְתָה, וְלָמָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ נַעֲמָה שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים. נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁהָיָה לָהּ שֵׁם בַּדּוֹרוֹת הָהֵם כִּי הָיְתָה צַדֶּקֶת וְהוֹלִידָה צַדִּיקִים, וְלָכֵן יַזְכִּירֶנָּה הַכָּתוּב, וְאִם כֵּן נִשְׁאַר לְקַיִן זֵכֶר מְעַט בָּעוֹלָם. וְאִם נֹאמַר שֶׁאֵינָהּ הָאִשָּׁה שֶׁהוֹלִיד נֹחַ מִמֶּנָּה שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, אִם כֵּן אֵין בָּזֶה טַעַם לְהַזְכִּירָהּ. וּמִדְרָשׁ אַחֵר לְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁהִיא הָאִשָּׁה הַיָּפָה הִיא מְאֹד שֶׁמִּמֶּנָּה תָּעוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, וְהִיא הַנִּרְמֶזֶת בְּפָסוּק \"וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם\" (בראשית ו':ב'), כְּמוֹ שֶׁמֻּזְכָּר בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (כב). וַאֲחֵרִים אָמְרוּ (זהר חדש א יט ב) כִּי הִיא הָיְתָה אֵשֶׁת שִׁמְדוֹן אֵם אַשְׁמְדַאי, וּמִמֶּנָּה נוֹלְדוּ הַשֵּׁדִים, כִּי כֵן יִמָּצֵא שְׁמָהּ בְּכִתְבֵי שִׁמּוּשֵׁי הַשֵּׁדִים. וְהַכָּתוּב יִרְמֹז וִיקַצֵּר בְּתַעֲלוּמוֹת כָּאֵלֶּה: <b>וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו</b> סָמְכוּ הַמְּפָרְשִׁים (רש\"י והראב\"ע) בְּעִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס, שֶׁפֵּרֵשׁ \"לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם\" (בראשית ד':ט\"ו), כִּי לְשִׁבְעָה דּוֹרוֹת יֻקַּם מִמֶּנּוּ וְלֹא עַתָּה, כִּי הַשֵּׁם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ מִמֶּנּוּ. וְהִנֵּה נְשֵׁי לֶמֶךְ פָּחֲדוּ לְהוֹלִיד בָּנִים בַּעֲבוּר שֶׁיִּהְיוּ שְׁבִיעִיִּים לְקַיִן, וְהוּא נִחֵם אֶת נָשָׁיו שֶׁהַשֵּׁם יַאֲרִיךְ לוֹ עוֹד שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה, כִּי יִתְפַּלֵּל לְפָנָיו כִּי הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וִירַחֵם עָלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת כְּפִי הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִזְכִּיר רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ד':כ\"ד). וְאִם כֵּן יֹאמַר לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן לְשִׁבְעָתַיִם יֻקַּם מִמֶּנּוּ וְלֹא בְּיָמָיו, וְזֶהוּ תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס \"כָּל דְּיִקְטֹל קַיִן לְשִׁבְעָה דָּרִין יִתְפָּרַע מִנֵּהּ\", וְאִם כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה \"וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו\" מֻקְדָּם. וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין טַעַם \"שִׁבְעָתַיִם\" לְשִׁבְעָה דּוֹרוֹת, כִּי לֹא תֵּאָמֵר הַמִּלָּה הַזֹּאת עַל הַשִּׁבְעָה הַנִּפְרָדִים רַק עַל הִכָּפֵל דָּבָר אֶחָד שִׁבְעָה פְּעָמִים, כְּמוֹ \"מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם\" (תהלים יב ז), \"יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם\" (משלי ו לא), \"וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם\" (ישעיהו ל כו), כָּפוּל וּמְכֻפָּל שִׁבְעָה חֲלָקִים. אֲבָל פֵּרוּשׁ \"כָּל הוֹרֵג קַיִן\" כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁאָמַר הַשֵּׁם לָכֵן כָּל אֲשֶׁר יַהֲרֹג אֶת קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם מִמֶּנּוּ, כִּי אַעֲנִישׁ הַהוֹרֵג אוֹתוֹ שֶׁבַע עַל חַטָּאתוֹ, כִּי אֲנִי הִבְטַחְתִּי אֶת קַיִן שֶׁלֹּא יֵהָרֵג בַּעֲבוּר יִרְאָתוֹ אוֹתִי וְהִתְוַדֹּתוֹ לְפָנַי. אֲבָל עִנְיַן לֶמֶךְ עִם נָשָׁיו לֹא הִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב בְּבֵאוּר. וְנוּכַל לוֹמַר גַּם כֵּן שֶׁהָיוּ יְרֵאוֹת מֵעֹנֶשׁ שֶׁלֹּא יֵהָרֵג לֶמֶךְ בַּעֲוֹן אָבִיו, כִּי הַשֵּׁם לֹא אָמַר לְקַיִן סָלַחְתִּי לְךָ רַק שֶׁלֹּא יֵהָרֵג, אֲבָל יִגְבֶּה חוֹבוֹ מִזַּרְעוֹ, וְלֹא יָדְעוּ מָתַי, וְכֵן הָיָה הַדָּבָר. וְלֶמֶךְ נִחֵם אוֹתָן לֵאמֹר כִּי הַשֵּׁם יְרַחֵם עָלָיו כַּאֲשֶׁר רִחֵם עַל קַיִן, כִּי הוּא נְקִי כַפַּיִם מִמֶּנּוּ, וְיִתְפַּלֵּל לְפָנָיו גַּם הוּא וְיִשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ. אֲבָל הַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הָיָה לֶמֶךְ אִישׁ חָכָם מְאֹד בְּכָל מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, וְלִמֵּד לִבְנוֹ הַבְּכוֹר עִנְיַן הַמִּרְעֶה כְּפִי טִבְעֵי הַבְּהֵמוֹת, וְלִמֵּד אֶת הַשֵּׁנִי חָכְמַת הַנִּגּוּן, וְלִמֵּד אֶת הַשְּׁלִישִׁי לִלְטֹשׁ וְלַעֲשׂוֹת חֲרָבוֹת וּרְמָחִים וַחֲנִיתוֹת וְכָל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה. וְהָיוּ נָשָׁיו מִתְפַּחֲדוֹת שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ כִּי הֵבִיא הַחֶרֶב וְהָרְצִיחָה בָּעוֹלָם, וְהִנֵּה הוּא תּוֹפֵשׂ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ, כִּי הוּא בֶּן הַמְרַצֵּחַ הָרִאשׁוֹן וּבָרָא מַשְׁחִית לְחַבֵּל. וְהוּא אָמַר לָהֶן, אֲנִי לֹא הָרַגְתִּי אִישׁ לִפְצָעִים וְלֹא יֶלֶד לְחַבּוּרוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה קַיִן, וְלֹא יַעֲנִישֵׁנִי הַשֵּׁם, אֲבָל יִשְׁמְרֵנִי מִן הַהֲרִיגָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְהִזְכִּיר כֵּן לוֹמַר כִּי לֹא בְּחֶרֶב וַחֲנִית יָכוֹל אָדָם לַהֲרֹג, כִּי בִּפְצָעִים וַחֲבוּרוֹת שֶׁיָּמִית בְּמִיתָה רָעָה יוֹתֵר מִן הַחֶרֶב, וְאֵין הַחֶרֶב גּוֹרֵם הָרְצִיחָה, וְאֵין עַל הָעוֹשׂוֹ חֵטְא: <b>זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם</b> הַבָּנִים אֲשֶׁר יַזְכִּיר בַּפָּרָשָׁה. וּלְפִי דַּעְתִּי יִרְמֹז לְכָל הַתּוֹרָה, כִּי כָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם, עַל כֵּן אָמַר בְּכָאן \"סֵפֶר\" וְלֹא אָמַר \"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אָדָם\" כַּאֲשֶׁר יֹאמַר בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת (בראשית כ\"ה:י\"ב) \"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִשְׁמָעֵאל\", \"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק (שם יט)\" וְכֵן כֻּלָּן. וְטַעַם \"בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם\" נִמְשָׁךְ לְפָנָיו, כִּי יַתְחִיל בְּאָדָם עַצְמוֹ, יַזְכִּיר בּוֹ שֶׁנִּבְרָא מֵאַיִן, וּלְכָךְ אָמַר בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים מֵאַיִן הָאָדָם הַזֶּה הַנִּזְכָּר, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עֲשָׂאוֹ, יְפָרֵשׁ שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים וּבִדְמוּת אֱלֹהִים. וְהִזְכִּיר כִּי כַּאֲשֶׁר בָּרָא אוֹתוֹ מֵאַיִן כֵּן בָּרָא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר: <b>וַיְבָרֶךְ אוֹתָם</b>, שֶׁנָּתַן בָּהֶם כֹּחַ תּוֹלָדָה לְהִתְבָּרֵךְ לָעַד בְּבָנִים וּבָנוֹת רַבִּים מְאֹד. וְהַכַּוָּנָה לוֹמַר כִּי הַתּוֹלָדוֹת מִבִּרְכַּת אֱלֹהִים, כִּי הֵם לֹא נוֹלְדוּ אֲבָל נִבְרְאוּ מֵאַיִן וְנִתְבָּרְכוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן: וְטַעַם <b>וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם</b> מִפְּנֵי שֶׁשֵּׁם אָדָם כְּלָל לְכָל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, הִזְכִּיר כִּי הָאֱלֹהִים קָרָא הַזּוּג הָרִאשׁוֹן בְּשֵׁם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּם בָּהֶם בְּכֹחַ, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר \"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם\". וְכָתַב רַבֵּינוּ שְׁרִירָא הַגָּאוֹן שֶׁמָּסְרוּ חֲכָמִים אֶחָד לַחֲבֵרוֹ הַכָּרַת פָּנִים וְסִדְרֵי שִׂרְטוּטִין, מִקְצָתָן אֲמוּרִים בְּסֵדֶר פָּסוּק \"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם\" וּמִקְצָתָן בְּסֵדֶר פָּסוּק שֶׁל אַחֲרָיו \"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם\", וְאֵין מוֹסְרִים סִתְרֵי תּוֹרָה וְרָזִין אֶלָּא לְמִי שֶׁרוֹאִין בּוֹ סִימָנִין שֶׁרָאוּי לְכָךְ. אֵלּוּ דִּבְרֵי הַגָּאוֹן, וְלֹא זָכִינוּ בָּהֶם: <b>וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ</b> יָדוּעַ כִּי כָל הַנּוֹלָדִים מִן הַחַיִּים יִהְיוּ בִּדְמוּת הַמּוֹלִידִים וּבְצַלְמָם, אֲבָל בַּעֲבוּר שֶׁנִּתְעַלָּה הָאָדָם בִּדְמוּתוֹ וְצַלְמוֹ, שֶׁאָמַר בּוֹ (בראשית ה':א') \"בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ\", פֵּרֵשׁ כָּאן שֶׁאַף תּוֹלְדוֹתָיו הָיוּ כֵן בְּאוֹתוֹ הַדְּמוּת הַמְּעֻלָּה. וְלֹא אָמַר זֶה בְּקַיִן וְהֶבֶל, כִּי לֹא רָצָה לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם, אֲבָל פֵּרֵשׁ כֵּן בְּשֵׁת, שֶׁהָעוֹלָם הֻשְׁתַּת מִמֶּנּוּ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם נִבְרָא בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּת הַיְּצִירָה, הִגִּיד בְּשֵׁת כִּי הָיָה כָּמוֹהוּ בַּכֹּחַ וּבַיֹּפִי: <b>וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת</b> בַּעֲבוּר אֶרֶךְ חַיֵּי אֵלֶּה הָרִאשׁוֹנִים יִפְרֹט יְמֵיהֶם קֹדֶם הוֹלִידָם וְגַם אַחַר כָּךְ וְיִכְלֹל כֻּלָּם בַּסּוֹף, עַד הַדּוֹרוֹת שֶׁאַחַר הַמַּבּוּל. וְהַסִּבָּה בַּאֲרִיכוּת יְמֵיהֶם, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הקב\"ה נַעֲשָׂה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת בָּנוּי בְּכֹחַ בְּקוֹמָה, וְגַם אַחֲרֵי שֶׁנִּקְנַס עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה בֶּן מָוֶת הָיָה בְּטִבְעוֹ לִחְיוֹת זְמַן רַב. וְכַאֲשֶׁר בָּא הַמַּבּוּל עַל הָאָרֶץ נִתְקַלְקֵל עֲלֵיהֶם הָאֲוִיר, וְהָלְכוּ יְמוֹתָם הָלוֹךְ וְחָסוֹר, כִּי עַד הַמַּבּוּל הָיוּ יְמֵיהֶם בָּאֶרֶךְ הַהוּא, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁחָיוּ יוֹתֵר מֵאָדָם, וְשֵׁם שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם הַמַּבּוּל חָיָה שֵׁשׁ מֵאוֹת, הוֹעִיל לוֹ הַחֹזֶק שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְהִזִּיק לוֹ הָאֲוִיר שֶׁנִּתְקַלְקֵל, וּבָנָיו הַנּוֹלָדִים אַחַר הַמַּבּוּל נִתְקַצְּרוּ יְמוֹתָם וְשָׁבוּ לְאַרְבַּע מֵאוֹת. וְתִרְאֶה שֶׁהָיָה זֶה בָּהֶם עַד הַפַּלָּגָה, וְכַאֲשֶׁר מָשָׁל עֲלֵיהֶם שִׁנּוּי הָאֲוִירוֹת בְּהַפַּלָּגָה נִתְקַצְּרוּ עוֹד יְמֵיהֶם, כִּי פֶּלֶג אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ שָׁב לַחֲצִי יְמֵיהֶם לְמָאתַיִם שָׁנָה. וְנִרְאֶה כִּי בְּדוֹרוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הָיוּ הַיָּמִים בָּעָם שִׁבְעִים וּשְׁמֹנִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּתְפִלָּתוֹ (תהלים צ י), אֲבָל הַצַּדִּיקִים בְּדֹרֹתָם יִרְאַת ה' תּוֹסִיף בָּהֶם יָמִים, כִּי פַּרְעֹה תָּמַהּ עַל יַעֲקֹב וְהוּא הִפְלִיג לוֹ בִּימֵי אֲבוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם\" (בראשית מ\"ז:ט'). וְלֹא יִכְשַׁר בְּעֵינַי מַאֲמַר הָרַב שֶׁכָּתַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ב מז) כִּי לֹא הָיָה אֹרֶךְ הַשָּׁנִים רַק בַּיְּחִידִים הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים, וּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם בַּדּוֹרוֹת הָהֵם הָיוּ שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם הַשָּׁנִים הַטִּבְעִיִּים הַמֻּרְגָּלִים. וְאָמַר כִּי הָיָה הַחִדּוּשׁ הַזֶּה בָּאִישׁ הַהוּא בְּהַנְהָגָתוֹ וּמְזוֹנוֹ, אוֹ עַל דֶּרֶךְ נֵס. וְהִנֵּה אֵלֶּה דִּבְרֵי רוּחַ, וְלָמָּה יִהְיֶה הַנֵּס הַזֶּה בָּהֶם וְהֵם אֵינָם נְבִיאִים וְלֹא צַדִּיקִים וְטוֹבִים לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס, אַף כִּי דּוֹר אַחַר דּוֹר, וְתִקּוּן הַהַנְהָגָה וְהַמָּזוֹן אֵיךְ תַּאֲרִיךְ יְמֵיהֶם כִּפְלֵי כִּפְלַיִם מִכָּל הַדּוֹר הַהוּא, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ אֲחֵרִים גַּם כֵּן מִתְנַהֲגִים בְּטוּב הַהַנְהָגָה הַהִיא, וְתַאֲרִיךְ לְכֻלָּם אוֹ לְרֻבָּם, וְאֵיךְ לֹא תַּגִּיעַ הַחָכְמָה בַּהַנְהָגָה הַטּוֹבָה הַהִיא לְאֶחָד מִכָּל בְּנֵי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל, אֲבָל הָיָה בָּהֶם קְצָת מֵחָכְמַת אֲבוֹתָם וְהִיא מִתְמַעֶטֶת וְהוֹלֶכֶת דּוֹר אַחַר דּוֹר: <b>וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה</b> כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר הַכָּתוּב נֹחַ וּבָנָיו וְרָצָה לְהַתְחִיל בְּעִנְיַן הַמַּבּוּל, אָמַר כִּי מִיָּד כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ בְּנֵי הָאָדָם לָרֹב הֵחֵלּוּ לַחֲטֹא, וְעָמְדוּ בְּחֶטְאָם יָמִים רַבִּים עַד שֶׁהָיָה נֹחַ בֶּן ד' מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאָז גָּזַר עֲלֵיהֶם הקב\"ה שֶׁלֹּא יָדוֹן רוּחוֹ בָּהֶם לְעוֹלָם אֲבָל יַאֲרִיךְ עוֹד לָהֶם שָׁנִים עַד שֶׁתִּמָּלֵא סְאָתָם, כִּי כֵן מִשְׁפַּט הָאֱלֹהִים: <b>בְּנֵי הָאֱלֹהִים</b> בְּנֵי הַשָּׂרִים וְהַשּׁוֹפְטִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ו':ב'), וְכָךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ\"ו:ה'). אִם כֵּן יְסַפֵּר הַכָּתוּב כִּי הַדַּיָּנִין אֲשֶׁר לָהֶם לַעֲשׂוֹת הַמִּשְׁפָּט, בְּנֵיהֶם עוֹשִׂים הֶחָמָס בְּגָלוּי וְאֵין מוֹנֵעַ אוֹתָם. <b>כִּי טוֹבוֹת הֵנָּה</b> – כְּמוֹ \"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ\" (שמות כג ה), \"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ\" (דברים כב ו), כַּאֲשֶׁר הֵנָּה טוֹבוֹת יִקְחוּ אוֹתָן לָהֶם לְנָשִׁים בְּאֹנֶס. וְסִפֵּר הַכָּתוּב הֶחָמָס וְאָמַר עוֹד \"מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ\", לְהַכְנִיס הַנְּשׂוּאוֹת לַאֲחֵרִים. אֲבָל לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הָאִסּוּר בָּהֶם בְּפֵרוּשׁ, וְלֹא נִגְזַר עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ רַק עַל הֶחָמָס, לְפִי שֶׁהוּא עִנְיָן מֻשְׂכָּל אֵינֶנּוּ צָרִיךְ לַתּוֹרָה: <b>בְּשַׁגַּם הוּא בָּשָׂר</b> כְּמוֹ בְּשֶׁגַּם בְּסֶגוֹל, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ו':ג') בִּשְׁבִיל שֶׁגַּם זֹאת בּוֹ שֶׁהוּא בָּשָׂר וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינֶנּוּ נִכְנָע מִלְּפָנַי, וּמָה אִם יִהְיֶה אֵשׁ אוֹ דָּבָר קָשֶׁה. וְאֵין בַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה טַעַם אוֹ רֵיחַ. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כִּי יֹאמַר לֹא יַעֲמֹד רוּחִי בָּאָדָם לְעוֹלָם בַּעֲבוּר הֶחָמָס הַזֶּה, וְעוֹד בַּעֲבוּר שֶׁהָאָדָם בָּשָׂר וְיַגִּיעַ עַד עֵת וְיֵחָסֵר. וְהִנֵּה הוּא כְּמוֹ גַּם בְּשֶׁהוּא בָּשָׂר. וּמָה צֹרֶךְ לַטַּעֲנָה הַזֹּאת, וְיָדוּעַ כִּי בָּשָׂר הֵמָּה וְנִגְזַר עֲלֵיהֶם הַמִּיתָה, \"כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב\" (בראשית ג':י\"ט). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר לֹא יַעֲמֹד רוּחִי בָּאָדָם לְעוֹלָם, בַּעֲבוּר שֶׁגַּם הָאָדָם הוּא בָּשָׂר כְּכָל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וְאֵינֶנּוּ רָאוּי לִהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ. וְהָעִנְיָן לוֹמַר כִּי הָאֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם יָשָׁר, לִהְיוֹתוֹ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בַּנֶּפֶשׁ שֶׁנָּתַן בּוֹ, וְהִנֵּה נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי הַבָּשָׂר, וּבַתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיּוֹת נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וְלָכֵן לֹא יָדוֹן עוֹד רוּחַ אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ, כִּי הוּא גּוּפָנִי לֹא אֱלֹהִי, אֲבָל יַאֲרִיךְ לָהֶם אִם יָשׁוּבוּ. וְהִנֵּה זֶה כְּטַעַם \"וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב\" (תהלים עח לט): <b>הַנְּפִלִים</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ו':ד'), עַל שֵׁם שֶׁנָּפְלוּ וְהִפִּילוּ אֶת הָעוֹלָם, וְהוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ\"ו:ז'). וּבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן אָמְרוּ (הראב\"ע והרד\"ק) שֶׁנִּקְרְאוּ כֵן בַּעֲבוּר שֶׁיִּפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו מִפַּחְדָּם, וְכֵן הָאֵימִים (בראשית י\"ד:ה'): <b>בַּיָּמִים הָהֵם</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ו':ד'), בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ, \"וְגַם אַחֲרֵי כֵן\" שֶׁרָאוּ בְּאָבְדַן דּוֹר אֱנוֹשׁ, שֶׁעָלָה אוֹקְיָנוּס וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְלֹא נִכְנְעוּ לִלְמֹד מֵהֶם. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ גַּם אַחֲרֵי הַמַּבּוּל, כִּי בְּנֵי עֲנָק הָיוּ מִמִּשְׁפַּחַת בְּנֵי הָאֱלֹהִים. וְאִם כֵּן אוֹ תִּהְיֶינָה נְשֵׁי בְּנֵי נֹחַ מִזַּרְעָם וְיִדְמוּ לָהֶם, אוֹ שֶׁיּוֹדֶה בַּמַּאֲמָר (נדה סא) הַדּוֹרֵשׁ בְּעוֹג שֶׁפָּלַט מִן הַמַּבּוּל, וְיוֹסִיף הוּא שֶׁנִּמְלְטוּ גַּם אֲחֵרִים עִמּוֹ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָדָם וְאִשְׁתּוֹ יִקָּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ מַעֲשֵׂה יָדָיו וְהוּא אֲבִיהֶם, אֵין לָהֶם אָב זוּלָתוֹ, וְהוּא הוֹלִיד בָּנִים רַבִּים, כַּכָּתוּב (בראשית ה':ד') \"וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת\", וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַנּוֹלָדִים רִאשׁוֹנִים מֵאָב וָאֵם בִּשְׁלֵמוּת גְּדוֹלָה מִן הַגֹּבַהּ וְהַחֹזֶק, כִּי נוֹלְדוּ בִּדְמוּת אֲבִיהֶם, כַּכָּתוּב בְּשֵׁת (בראשית ה':ג') \"וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ\". וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ כָּל בְּנֵי הַקַּדְמוֹנִים אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ נִקְרָאִים בְּנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הָיוּ ג' הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בִּדְמוּת אֱלֹהִים, וְאָז הוּחַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּחַל לָבֹא בָּאֲנָשִׁים חֻלְשָׁה וְרִפְיוֹן. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ\"ד:ו') \"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם\", וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים תּוֹלָדוֹת, וּמָה הֵן אֱלוֹהוֹת. בְּעוּן קוּמֵי אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא, אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ, וְשָׁתַק, אֲמַר לוֹן, עַד כָּאן בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת מִכָּאן וְאֵילָךְ קֵינָן קַנְטְרָנִין. וְכַאֲשֶׁר הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב וְנוֹלְדוּ לָהֶם הַבָּנוֹת, הָיוּ אֵלֶּה בְּנֵי הָרִאשׁוֹנִים בְּחָזְקָם וּלְרוֹב תַּאֲוָתָם הָיוּ בּוֹחֲרִים הַנָּשִׁים הַטּוֹבוֹת בַּעֲלוֹת הַקּוֹמָה וְהַבְּרִיאוֹת. וְסִפֵּר בַּתְּחִלָּה (בראשית ו':ב') כִּי יִקְחוּ אוֹתָם לְנָשִׁים דֶּרֶךְ חָמָס, וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר כִּי יָבֹאוּ דֶּרֶךְ זְנוּת אֶל בְּנוֹת הָאָדָם שֶׁאֵינָן בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲלָה, וְלֹא יִוָּדַע הַדָּבָר עַד שֶׁיּוֹלִידוּ לָהֶם בָּנִים וְיַכִּירוּ כִּי אֵינָם מִבְּנֵי שְׁאָר הָאֲנָשִׁים רַק לִבְנֵי הָאֱלֹהִים הָאֵלֶּה נוֹלְדוּ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מְאֹד, אֲבָל הֵם נוֹפְלִים מֵאֲבוֹתָם בְּגֹבַהּ וְכֹחַ, כִּלְשׁוֹן \"לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם\" (איוב יב ג), וְהֵמָּה גִּבּוֹרִים כְּנֶגֶד שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם. וְאָמַר שֶׁהָיָה זֶה בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶׁר הָיוּ נִקְרָאִים \"בְּנֵי הָאֱלֹהִים\" בִּהְיוֹתָם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיּוֹלִידוּ מִבְּנוֹת הָאָדָם נְפִילִים, וְגַם אַחֲרֵי כֵן, כִּי הַנְּפִילִים עַצְמָם יוֹלִידוּ נְפִילִים מֵהֶם. וּפֵרוּשׁ \"אֲשֶׁר מֵעוֹלָם\", כִּי הָאֲנָשִׁים אַחֲרֵי הַמַּבּוּל כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ גִּבּוֹרִים יַזְכִּירוּ אֵלֶּה וְיֹאמְרוּ כְּבָר הָיוּ גִּבּוֹרִים מֵאֵלֶּה לְעוֹלָמִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ, וְהָיוּ \"אַנְשֵׁי הַשֵּׁם\" בְּכָל הַדּוֹרוֹת אַחֲרֵי כֵן. וְזֶה פְּשַׁט הָגוּן בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת. אֲבָל הַמִּדְרָשׁ אֲשֶׁר לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בִּפְרָקָיו, עַל הַמַּלְאָכִים שֶׁנָּפְלוּ מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁתָן מִן הַשָּׁמַיִם, וְהֻזְכַּר בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא ס\"ז), הוּא הַנָּאוֹת בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב יוֹתֵר מִן הַכֹּל. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בְּסוֹד הָעִנְיָן הַהוּא: <b>וַיִּנָּחֶם ה' וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ</b> דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְהָעִנְיָן כִּי מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ בְּפִשְׁעֵיהֶם. וְעִנְיַן \"אֶל לִבּוֹ\", כִּי לֹא הִגִּיד זֶה לְנָבִיא שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם, וְכֵן הַלָּשׁוֹן בַּמְּחֻשָּׁב, כְּדֶרֶךְ \"לְדַבֵּר אֶל לִבִּי\" (בראשית כ\"ד:מ\"ה) וְזוּלָתוֹ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ\"ז:ד') אָמְרוּ בָּזֶה עִנְיָן נִכְבָּד בְּמָשָׁל שֶׁהֵבִיאוּ מִן הַסַּרְסוּר וְהָאַדְרִיכָל, וְהוּא סוֹד גָּדוֹל לֹא נִתַּן לִכָּתֵב, וְהַיּוֹדְעוֹ יִתְבּוֹנֵן לָמָּה אָמַר בְּכָאן שֵׁם הַמְיֻחָד וּבְכָל הַפָּרָשָׁה וְעִנְיַן הַמַּבּוּל שֵׁם אֱלֹהִים: וְטַעַם <b>וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'</b> שֶׁהָיוּ כָּל מַעֲשָׂיו לְפָנָיו נָאִים וּנְעִימִים. וְכֵן \"כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם\" (שמות לג יז), כְּדֶרֶךְ \"וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר\" (בראשית ל\"ט:כ\"א), \"וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ\" (אסתר ב טו). וְהִזְכִּיר זֶה כְּנֶגֶד מַה שֶׁאָמַר בְּדוֹרוֹ שֶׁהָיוּ כָּל מַעֲשֵׂיהֶם לְעִצָּבוֹן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְאָמַר בּוֹ שֶׁהָיָה לְחֵן בְּעֵינָיו, וְאַחַר כֵּן סִפֵּר מַדּוּעַ הָיָה טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הָיָה צַדִּיק תָּמִים: <b>אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ</b> טַעְמוֹ פֵּרְשׁוּ בּוֹ (הראב\"ע והרד\"ק) קוֹרוֹתָיו, כְּטַעַם \"מַה יֵּלֶד יוֹם\" (משלי כז א), וְיִרְמֹז אֶל כָּל הַפָּרָשָׁה. וְאֵינוֹ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי אֵין קוֹרוֹת הָאָדָם תּוֹלְדוֹתָיו. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כְּמַשְׁמָעוֹ, כְּמוֹ \"אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת בְּנֵי נֹחַ\" (בראשית י':א'), \"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִשְׁמָעֵאל\" (בראשית כ\"ה:י\"ב), יֹאמַר אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת, אֲבָל הֶחְזִיר \"וַיּוֹלֶד נֹחַ\" בַּעֲבוּר שֶׁהִפְסִיק וְאָמַר \"נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה\", לְהוֹדִיעַ לָמָּה צִוָּהוּ בַּתֵּבָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר אָמַר לְמַעְלָה (ה לב) \"וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת\", חָזַר לְהַזְכִּירָם פַּעַם אַחֶרֶת, לְהַגִּיד כִּי לֹא הָיָה כְּכָל אֲבוֹתָיו שֶׁיּוֹלִידוּ בָּנוֹת וּבָנִים. וְזֶה טַעַם \"שְׁלֹשָׁה בָּנִים\", כִּי יַזְכִּיר מִסְפָּרָם לֵאמֹר כִּי אֵלֶּה שְׁלֹשָׁה לְבַדָּם הָיוּ תּוֹלְדוֹתָיו וְנִצְּלוּ בִּזְכוּתוֹ, וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ: <b>אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה</b> יַזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה זַכַּאי וְשָׁלֵם בְּצִדְקוֹ, לְהוֹדִיעַ שֶׁרָאוּי לְהִנָּצֵל מִן הַמַּבּוּל, שֶׁאֵין לוֹ עֹנֶשׁ כְּלָל כִּי הוּא תָּמִים בְּצֶדֶק, כִּי הַצַּדִּיק הוּא הַזַּכַּאי בַּדִּין, הֶפֶךְ הָרָשָׁע, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע\" (דברים כה א), וְכֵן \"וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ\" (נחמיה ט לג), וְכֵן \"בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ\" (ויקרא יט טו). אֲבָל בְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַר (בראשית י\"ח:י\"ט) \"לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט\", שִׁבַּח אוֹתוֹ בְּצֶדֶק שֶׁהוּא הַמִּשְׁפָּט וּבְרַחֲמִים שֶׁהִיא הַצְּדָקָה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ו':ט') צַדִּיק בְּמַעֲשָׂיו תָּמִים בְּלִבּוֹ, וּכְתִיב (יחזקאל כח טו) \"תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ\", וְאַחַר שֶׁאָמַר שֶׁהוּא אִישׁ צַדִּיק, כִּי אֵינֶנּוּ אִישׁ חָמָס וּמַשְׁחִית דַּרְכּוֹ כִּבְנֵי דּוֹרוֹ הַחַיָּבִים, אָמַר שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד לְיִרְאָה אוֹתוֹ לְבַדּוֹ, אֵינֶנּוּ נִפְתֶּה אַחֲרֵי הוֹבְרֵי שָׁמַיִם וּמְנַחֵשׁ וְעוֹנֵן, וְכָל שֶׁכֵּן אַחֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ לָהֶם כְּלָל, רַק בַּשֵּׁם לְבַדּוֹ הוּא דָּבֵק תָּמִיד וְהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּחַר הַשֵּׁם אוֹ אֲשֶׁר יוֹרֶה אוֹתוֹ, כִּי נָבִיא הָיָה, וְזֶה כְּטַעַם \"אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ\" (דברים יג ה) הַנֶּאֱמָר בְּהַרְחָקַת הַמִּתְנַבֵּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְנוֹתֵן אוֹת וּמוֹפֵת, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ, וְעוֹד אַזְכִּיר זֶה בְּפָסוּק \"הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים\" (בראשית י\"ז:א') אִם יִהְיֶה תְּמִים דֵּעוֹת עִמִּי. וְהִנֵּה אַחַר שֶׁהָיָה נֹחַ צַדִּיק וְאֵינֶנּוּ רָאוּי לֵעָנֵשׁ, גַּם בָּנָיו וּבֵיתוֹ רְאוּיִים לְהִנָּצֵל בִּזְכוּתוֹ, כִּי הָיָה עֹנֶשׁ עָלָיו אִם יִכָּרֵת זַרְעוֹ. אוֹ יֹאמַר כִּי הוּא צַדִּיק שָׁלֵם וְגַם בָּנָיו וּבֵיתוֹ צַדִּיקִים כִּי הוּא לִמְּדָם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (בראשית י\"ח:י\"ט) \"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ\": <b>בְּדוֹרוֹתָיו</b> יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ לְטוֹבָה, כָּל שֶׁכֵּן אִם הָיָה בְּדוֹר שֶׁל צַדִּיקִים, וְיֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁין לִגְנַאי, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ו':ט'). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי לְפִי הַפְּשָׁט כִּי טַעְמוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הַצַּדִּיק בַּדּוֹרוֹת הָהֵם, אֵין בְּדוֹרוֹתָיו צַדִּיק וְלֹא תָּמִים זוּלָתוֹ. וְכֵן \"כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה\" (בראשית ז':א'), שֶׁאֵין אַחֵר בַּדּוֹר רָאוּי לְהִנָּצֵל. וְאָמַר \"בְּדוֹרוֹתָיו\" כִּי דּוֹרוֹת רַבִּים עָבְרוּ מֵעֵת שֶׁהִשְׁחִיתוּ, וְאֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ בִּלְתּוֹ. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ דְּבַר רַבּוֹתֵינוּ בִּמְתוּשֶׁלַח, כִּי הַכָּתוּב לֹא יְסַפֵּר רַק שֶׁאֵין צַדִּיק רָאוּי לְהִנָּצֵל מִן הַמַּבּוּל מִכָּל הַדּוֹרוֹת הָהֵם: <b>אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת</b> הַנִּרְאֶה אֵלַי כִּי יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י':כ\"א) \"אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל\", וְכֵן יִמְנֵם כְּתוֹלְדֹתָם, בְּנֵי יֶפֶת תְּחִלָּה (שם שם ב), וְחָם הוּא הַקָּטָן בְּכֻלָּם, כַּאֲשֶׁר אָמַר (שם ט כד) \"וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן\", אֲבָל הִקְדִּים שֵׁם בַּעֲבוּר מַעֲלָתוֹ, וְהִזְכִּיר חָם אַחֲרָיו, כִּי כֵן נוֹלְדוּ, וְהִנֵּה נִתְאַחֵר יֶפֶת. וְלֹא רָצָה הַכָּתוּב לוֹמַר \"שֵׁם וְיֶפֶת וְחָם\", כִּי הָיוּ כֻּלָּם נִזְכָּרִים שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר תּוֹלְדֹתָם, וְאֵין לְיֶפֶת מַעֲלָה שֶׁיִּבְטַל הַסֵּדֶר בַּעֲבוּרוֹ, אֲבָל שָׁם הִקְדִּים אוֹתוֹ בַּעֲבוּר מַעֲלָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְאֻחָר בְּסִפּוּר הַתּוֹלָדוֹת (בראשית י':כ\"א), וְכֵן \"בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל\" (דהי\"א א כח), וְכֵן \"וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו\" (יהושע כד ד): <b>כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ</b> אִם נְפָרֵשׁ כָּל בָּשָׂר כְּמַשְׁמָעוֹ, וְנֹאמַר שֶׁאֲפִלּוּ בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם לְהִזָּקֵק לְשֶׁאֵינָן מִינָן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ו':י\"ב), נֹאמַר \"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם\", לֹא מִפְּנֵי כֻּלָּם אֶלָּא מִפְּנֵי מִקְצָתָם, וְסִפֵּר עֹנֶשׁ הָאָדָם לְבַדּוֹ. אוֹ שֶׁנֹּאמַר שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ גַּם בָּזֶה תּוֹלַדְתָּם, וְהָיְתָה כָּל הַבְּהֵמָה טוֹרֶפֶת וְכָל הָעוֹף דּוֹרֵס, וְהִנֵּה גַּם הֵם עוֹשִׂים חָמָס. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט \"כָּל בָּשָׂר\" זֶה כָּל הָאָדָם, וּלְמַטָּה יְפָרֵשׁ \"כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים\" (בראשית ז':ט\"ו) \"וּמִכָּל הַחַי מִכָּל בָּשָׂר\" (בראשית ו':י\"ט), כָּל חַי בְּגוּף, אֲבָל בְּכָאן \"כָּל בָּשָׂר\" כָּל הָאָדָם, וְכֵן \"יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי\" (ישעיהו סו כג) וְכֵן \"בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ\" (ויקרא יג כד): <b>חָמָס</b> הוּא הַגָּזֵל וְהָעֹשֶׁק, וְנָתַן לְנֹחַ הַטַּעַם בֶּחָמָס וְלֹא הִזְכִּיר הַשְׁחָתַת הַדֶּרֶךְ, כִּי הֶחָמָס הוּא הַחֵטְא הַיָּדוּעַ וְהַמְּפֻרְסָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין קח) שֶׁעָלָיו נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם. וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה מֻשְׂכֶּלֶת, אֵין לָהֶם בָּהּ צֹרֶךְ לְנָבִיא מַזְהִיר. וְעוֹד שֶׁהוּא רַע לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת. וְהִנֵּה הוֹדִיעַ לְנֹחַ הַחֵטְא שֶׁעָלָיו בָּא הַקֵּץ הִגִּיעַ הַצְּפִירָה: <b>וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ</b> כְּמוֹ מִן הָאָרֶץ, וְכֵן \"כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר\" (שמות ט כט), \"חָלָה אֶת רַגְלָיו\" (מלכים א טו כג). דָּבָר אַחֵר \"אֶת הָאָרֶץ\" עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁל מַחְרֵשָׁה נִמּוֹחוּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ו':י\"ג) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"א:ז'). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ו':י\"ג) שֶׁמִּלַּת \"מַשְׁחִיתָם\" מוֹשֶׁכֶת עַצְמָהּ וְאַחֶרֶת עִמָּהּ, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם וּמַשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הוּא כְּמוֹ \"אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ\", כִּי הָאָרֶץ תִּהְיֶה בְּהַשְׁחָתָה שֶׁבְּהַשְׁחָתַת הָאָרֶץ יִשָּׁחֲתוּ, וְהִנָּם נִשְׁחָתִים בָּעוֹלָם הַבָּא כְּדֶרֶךְ \"וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ\" (בראשית ו':ו'), וְלָזֶה רָמְזוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"א:ז') לְבֶן אָדוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ מְנִיקָה, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה סוֹרֵחַ הָיְתָה מֵנִיקְתּוֹ נִרְדֵּית וְכוּ': <b>וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל</b> הִנְנִי מַסְכִּים עִם אוֹתָן שֶׁאָמְרוּ לְפָנַי \"מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ\" (תהלים ח ה), לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ו':י\"ז) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"א:י\"ב). וַאֲנִי תָּמֵהַּ וְהַאֵיךְ מַסְכִּים עִמָּהֶם וְהוּא מַשְׁאִיר לָהֶם שְׁאֵרִית לִפְלֵיטָה גְּדוֹלָה בְּנֹחַ וּבָנָיו וְכָל חַי, לְהַרְבּוֹת זַרְעָם כַּחוֹל, אוּלַי הִיא הַסְכָּמָה לְדַעְתָּם כְּשֶׁלֹּא יַחְמֹל עֲלֵיהֶם. וְעַל הָאֱמֶת \"וַאֲנִי\" כְּמוֹ \"וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי\" (ויקרא כו כח), וְכֵן \"אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ\" (בראשית י\"ז:ד') \"וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי\" (ישעיהו נט כא), יֹאמַר אַף אֲנִי תִּהְיֶה יָדִי בָּהֶם עַל שֶׁהִשְׁחִיתוּ אֶת הָאָרֶץ, וּלְכָךְ אָמַר (בראשית ט':י\"ב) \"זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן\", יִמְחַץ וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה (איוב ה יח), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי</b> אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ו':י\"ח) לְאוֹת כִּי הַשֵּׁם נִשְׁבַּע לוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת בַּמַּבּוּל הוּא וּבָנָיו, וְאִם לֹא נִכְתַּב תְּחִלָּה מְפֹרָשׁ, כַּאֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים א כב) \"נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ\". וּמִלַּת \"וַהֲקִימוֹתִי\", שֶׁאֲקַיֵּם שְׁבוּעָתִי. וְהַקָּרוֹב אֵלַי שֶׁזֹּאת הַבְּרִית רֶמֶז לַקֶּשֶׁת. וְטַעַם בְּרִית, הַסְכָּמָה וְדָבָר שֶׁבָּחֲרוּ שְׁנַיִם, מִגִּזְרַת \"בְּרוּ לָכֶם\" (שמואל א יז ח), וְהַמִּלָּה בְּסָמוּךְ וּבְמֻכְרָת. וְכֵן \"שְׁבִית יַעֲקֹב\" (תהלים פה ב), \"וּבְנוֹתָיו בַּשְּׁבִית\" (במדבר כא כט). וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי בְּרִית, גְּבוּל כָּרוּת, כָּל אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְיוֹתֵר נָכוֹן בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי עִנְיַן \"וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי\" לֵאמֹר בְּעֵת שֶׁיָּבֹא הַמַּבּוּל תִּהְיֶה בְּרִית קַיֶּמֶת אִתְּךָ, שֶׁתָּבֹא אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבֵיתְךָ וּשְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר לְהַחֲיוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁתִּחְיוּ שָׁם וְתִתְקַיְּמוּ לָצֵאת מִשָּׁם לְחַיִּים, וְהַבְּרִית הוּא דְּבַר הַשֵּׁם כְּשֶׁיִּגְזֹר אֹמֶר בְּלֹא תְּנַאי וְשִׁיּוּר וִיקַיֵּם. וְהִזְכִּיר הַבְּרִית וְהִזְכִּיר שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם, וְהוּא כִּלְשׁוֹן \"קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם\" (אסתר ט כז), שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם דָּבָר לִהְיוֹתוֹ קַיָּם. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הַבְּרִית מֵעוֹלָם הִיא, וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִן \"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים\", וְהִנֵּה בְּרִיתִי כְּמוֹ בְּרִיָּתִי, וְהַמִּלָּה כְּמוֹ סְמוּכָה, כִּי הִיא סְמוּכָה לָעוֹלָמִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ, יְצַוֶּה שֶׁתָּקוּם וְתִהְיֶה עִם הַצַּדִּיק. וְכֵן \"וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם\" (בראשית ט':ט'), \"בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ\" (מלאכי ב ה), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>מִכָּל בָּשָׂר וְגוֹ'</b> יָדוּעַ כִּי הַחַיּוֹת רַבּוֹת מְאֹד וּמֵהֶן גְּדוֹלוֹת מְאֹד כַּפִּילִים וְכָרֵאמִים וְזוּלָתָם וְהָרֶמֶשׁ הָרוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ רַב מְאֹד גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם מִינִים רַבִּים אֵין לָהֶם מִסְפָּר וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (חולין סג) מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִינֵי עוֹפוֹת טְמֵאִים יֵשׁ בַּמִּזְרָח וְכֻלָּם מִין אַיָּה הֵם וּלְעוֹפוֹת טְהוֹרִים אֵין מִסְפָּר וְהִנֵּה יִצְטָרֵךְ לְהָבִיא מִכֻּלָּם שֶׁיּוֹלִידוּ כְּמוֹתָם וְכַאֲשֶׁר תֶּאֱסֹף לְכֻלָּם מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְשָׁנָה תְּמִימָה לֹא תָּכִיל אוֹתָם הַתֵּבָה הַזֹּאת וְלֹא עֶשֶׂר כַּיּוֹצֵא בָּהּ אֲבָל הוּא נֵס הֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְּרֻבֶּה וְאִם תֹּאמַר יַעֲשֶׂנָּה קְטַנָּה וְיִסְמֹךְ עַל הַנֵּס הַזֶּה רָאָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹתָהּ גְּדוֹלָה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָהּ בְּנֵי דּוֹרוֹ וְיִתְמְהוּ בָּהּ וִיסַפְּרוּ עָלֶיהָ וִידַבְּרוּ בְּעִנְיַן הַמַּבּוּל וְכִנּוּס הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹף לְתוֹכָהּ אוּלַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְעוֹד עָשׂוּ אוֹתָהּ גְּדוֹלָה לְמַעֵט בַּנֵּס כִּי כֵן הַדֶּרֶךְ בְּכָל הַנִּסִּים שֶׁבַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְּבִיאִים לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁבְּיַד אָדָם לַעֲשׂוֹת וְהַשְּׁאָר יִהְיֶה בִּידֵי שָׁמַיִם וְאַל תִּתְפַּתֶּה לֵאמֹר (ראה ראב\"ע להלן פסוק טז) כִּי הָיוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמּוֹת בְּאַמּוֹת אִישׁ נֹחַ וְהָיָה גָּדוֹל שֶׁאִם כֵּן הָיוּ גַּם הָאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים גַּם הַחַיָּה וְהָעוֹפוֹת בַּדּוֹרוֹת הָהֵם גְּדוֹלִים עַד שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם בַּמַּבּוּל וְעוֹד כִּי הָאַמּוֹת אַמּוֹת הַתּוֹרָה הֵנָּה: <b>תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיוֹת אִתָּךְ</b> צִוָּהוּ שֶׁיִּתְעַסֵּק וְיַעֲזֹר אוֹתָם הוּא בִּכְנִיסָתָם בַּתֵּבָה, וְיִשְׁתַּדֵּל בָּהֶם שֶׁיִּחְיוּ כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל בְּנַפְשׁוֹ: <b>שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת</b> הוֹדִיעוֹ כִּי מֵעַצְמָם יָבֹאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְלֹא יִצְטָרֵךְ הוּא לָצוּד אוֹתָם בֶּהָרִים וּבָאִיִּים, וְהוּא יְבִיאֵם בַּתֵּבָה אַחֲרֵי כֵן. וּבַמַּעֲשֶׂה פֵּרֵשׁ שֶׁבָּאוּ זָכָר וּנְקֵבָה (בראשית ז':ט'), וְזֶה הָיָה בִּכְלָלָם, אַחֲרֵי כֵן צִוָּהוּ שֶׁיִּקַּח מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה שִׁבְעָה שִׁבְעָה, וּבְאֵלֶּה לֹא אָמַר שֶׁיָּבֹאוּ אֵלָיו אֶלָּא שֶׁהוּא יִקַּח אוֹתָם, כִּי הַבָּאִים לְהִנָּצֵל וּלְחַיּוֹת לָהֶם זֶרַע בָּאִים מֵאֲלֵיהֶם, אֲבָל הַבָּאִים לְהַקְרִיב עוֹלוֹת לֹא גָּזַר שֶׁיָּבֹאוּ מֵעַצְמָם לְהִשָּׁחֵט, אֲבָל לְקָחָם נֹחַ, כִּי הַצַּוָּאָה שֶׁל שִׁבְעָה שִׁבְעָה הָיְתָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל נֹחַ לְהַקְרִיב מֵהֶן קָרְבָּן. וְטַעַם \"הַטְּהוֹרָה\", הקב\"ה פֵּרֵשׁ לוֹ סִימָנֵי הַטַּהֲרָה, אֲבָל הַכָּתוּב יְקַצֵּר לוֹמַר הַטְּהוֹרָה עַל פִּי הַתּוֹרָה. וְרַשִׁ\"י כָּתַב אֶת שֶׁעֲתִידָה לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מְלַמֵּד שֶׁלָּמַד נֹחַ תּוֹרָה. וְהִנֵּה מִכָּאן שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בְּקָרְבְּנוֹת בְּנֵי נֹחַ אֶלָּא בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְעוֹף טָהוֹר, וְכֵן אָמַר בְּהֶבֶל (בראשית ד':ד') \"מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן\", אֲבָל כָּל הַמִּינִין הַטְּהוֹרִים כְּשֵׁרִין בָּהֶם, כְּדִכְתִיב (בראשית ח':כ') \"וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ\", וְהוֹסִיף לְיִשְׂרָאֵל בַּמִּצְוָה שֶׁיִּהְיוּ כָּל קָרְבְּנוֹתָם מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן מִן הַתּוֹרִים וּמִן בְּנֵי הַיּוֹנָה. וְטַעַם \"גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם\", הַטָּהוֹר, כִּי הַכָּתוּב נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה: <b>וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים</b> שֶׁעָשָׂה אֶת הַתֵּבָה וְאָסַף הַמַּאֲכָל, וְדֶרֶךְ הַכָּתוּב לֵאמֹר \"וַיַּעַשׂ\" וְ\"כֵן עָשָׂה\" לְבָאֵר כִּי לֹא הִפִּיל דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר צֻוָּה: <b>וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ</b> הוֹדִיעוֹ הַשֵּׁם כִּי בְּמִדַּת רַחֲמִים יְמַלֵּט אוֹתוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ וִיחַיֶּה מֵהֶם זֶרַע לְדוֹרוֹת, וְזֶה טַעַם \"לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ\" (בראשית ז':ג'), כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר \"לְהַחֲיוֹת אִתָּךְ\" (בראשית ו':י\"ט), וְרָמַז לוֹ עַתָּה בְּמִדַּת רַחֲמִים עַל הַקָּרְבָּן לְהוֹדִיעַ אוֹתוֹ שֶׁיִּשְׁעֶה אֶל קָרְבָּנוֹ, וּבִזְכוּת קָרְבָּנוֹ יְקַיֵּם הָעוֹלָם וְלֹא יִכָּרֵת עוֹד מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל. וְעַל כֵּן מַזְכִּיר בּוֹ הַשֵּׁם הַמְיֻחָד, כִּי בְּכָל עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת לֹא יַזְכִּיר \"אֱלֹהִים\" כַּאֲשֶׁר אַזְכִּיר (ויקרא א ט) בְּהַגִּיעִי לְשָׁם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם: <b>בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה</b> עָשָׂה נֹחַ אֶת הַתֵּבָה יָמִים רַבִּים קֹדֶם הַמַּבּוּל, וְכַאֲשֶׁר קָרַב עֵת הַמַּבּוּל בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ חָזַר וְצִוָּהוּ שֶׁיָּבֹא הוּא וְכָל בֵּיתוֹ בַּתֵּבָה, הוּא שֶׁאָמַר לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה (בראשית ו':י\"ח) \"אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ\", וְהוֹדִיעוֹ כִּי בִּזְכוּתוֹ לְבַדּוֹ יִנָּצְלוּ, שֶׁלֹּא אָמַר \"אֶתְכֶם רָאִיתִי צַדִּיקִים לְפָנַי\". וְצִוָּה שֶׁיִּקַּח הוּא וְיָבִיא מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הָעוֹף הַטָּהוֹר שִׁבְעָה שִׁבְעָה, וְהוֹדִיעוֹ יוֹם הַמַּבּוּל שֶׁבּוֹ יָבֹא אֶל הַתֵּבָה, וְכֵן עָשָׂה, שֶׁבְּעֶצֶם הַיּוֹם זֶה בָּא נֹחַ (בראשית ז':י\"ג). וְזֶהוּ טַעַם \"מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל\" (בראשית ז':ז'). וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית ז':ז') אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, וְלֹא נִכְנַס לַתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָפוּהוּ הַמַּיִם. וּלְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ב:ו'), מְחֻסַּר אֱמוּנָה הָיָה, אִלּוּלֵי שֶׁהִגִּיעוּ מַיִם עַד קַרְסֻלָּיו לֹא הָיָה נִכְנָס לַתֵּבָה. אִם כֵּן יֹאמַר שֶׁלֹּא נִכְנַס שָׁם עַד שֶׁגָּבְרוּ הַמַּיִם וְכִסּוּ פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ וְרָאָה כִּי יִטְבַּע: <b>מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ</b> פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ז':ט') כֻּלָּן הֻשְׁווּ בְּמִנְיַן זֶה, מִן הַפָּחוּת הָיוּ שְׁנַיִם. וַאֲחֵרִים אָמְרוּ (רד\"ק) כִּי פֵּרוּשׁ שְׁנַיִם זוּגוֹת, לוֹמַר שֶׁהָיוּ בָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה יַחַד. וְעַל דַּעְתִּי שֶׁכֵּן הָיָה שֶׁבָּאוּ מִכֻּלָּם שְׁנַיִם זָכָר וּנְקֵבָה מֵעַצְמָם, וְנֹחַ הוֹסִיף לְהָבִיא מִן הַטְּהוֹרִים שִׁשָּׁה זוּגוֹת, כִּי הַבָּאִים לְהִנָּצֵל בָּאוּ מֵעַצְמָם, וַאֲשֶׁר לְצֹרֶךְ קָרְבָּן טָרַח בַּמִּצְוָה, כִּי כֵן נֶאֱמַר לוֹ. וְטַעַם \"וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'\" (בראשית ז':ה') אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ב:ה'), זֶה שֶׁיָּכִין לִכְנוֹס בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף, כְּלוֹמַר הַטְּהוֹרִים, שֶׁטָּרַח הוּא אַחֲרֵיהֶם וּלְקָחָם אֶל בֵּיתוֹ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר פַּעַם שְׁלִישִׁית \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ\" (בראשית ז':ט') לוֹמַר שֶׁעָשָׂה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ בִּכְנִיסַת הַתֵּבָה, כִּי הוּא נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה עִם \"וַיָּבֹא נֹחַ\", לוֹמַר שֶׁבָּא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אֶל הַתֵּבָה, וּמִן הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְהָרֶמֶשׂ שְׁנַיִם שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה, וְכֻלָּם בָּאוּ אִתּוֹ שֶׁנִּכְנְסוּ בַּתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ הַחֹדֶשׁ וְהַיּוֹם שֶׁבָּא הַמַּבּוּל וְכֵיצַד בָּא, וְאָמַר כִּי בְּעֶצֶם אוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא שֶׁבָּא נֹחַ אֶל הַתֵּבָה וְעִמּוֹ כָּל הַבָּשָׂר הַחַי, לֹא קֹדֶם לָכֵן: וְטַעַם <b>וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה</b> לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא נֶאֶסְפוּ אֵלָיו כְּלָל וְלֹא בָּאוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא שֶׁהָיָה הַגֶּשֶׁם וּבָא הוּא בַּתֵּבָה, כִּי הָאֵל הוּא צִוָּה וְרוּחוֹ הוּא קִבְּצָן בְּרֶגַע אֶחָד: וְטַעַם <b>וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ</b> כִּי הַבָּאִים אֶל תּוֹךְ הַתֵּבָה הָיוּ זָכָר וּנְקֵבָה שֶׁהִכְנִיסָם נֹחַ בְּתוֹכָהּ כֵּן, וּלְכָךְ אָמַר \"כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים\", כִּי הוּא מְצַוֶּה עָלָיו שֶׁיַּכְנִיסֵם לְתוֹכָהּ. וְדַעַת רַבִּי אַבְרָהָם כִּי \"וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה\" (בראשית ז':ז') לֹא נִכְנְסוּ בְּתוֹכָהּ אֶלָּא שֶׁבָּאוּ אֵלָיו כֻּלָּם בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, כִּי בֵּיתוֹ קָרוֹב אֶל הַתֵּבָה הָיָה. וְטַעַם \"מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל\", מִפַּחַד מֵי הַמַּבּוּל, וּלְשִׁבְעַת הַיָּמִים הָיָה מֵי הַמַּבּוּל וְנֶאֶסְפוּ כֻּלָּם בַּתֵּבָה, וְסָגַר הַפֶּתַח וְהַצֹּהַר. וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים. וְיִתָּכֵן כִּי \"וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה\" וְהַפְּסוּקִים עַד \"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה\" (בראשית ז':ה'-ו') אֵינָם מְסַפְּרִים מַעֲשֶׂה, אֲבָל \"וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ\" יִכְלֹל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ, יֹאמַר שֶׁעָשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר נִצְטַוָּה, לֹא הִפִּיל מִכָּל הָעִנְיָן דָּבָר, עָשָׂה הַתֵּבָה, וְאָסַף הַמַּאֲכָל, וְלָקַח מִן הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף הַטְּהוֹרִים שִׁבְעָה שִׁבְעָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר הָיָה בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל יָרַד עַל הָאָרֶץ, בָּא עִם בֵּיתוֹ וְעִם הַבְּהֵמוֹת הַטְּהוֹרוֹת וְכָל הַחַי אֶל הַתֵּבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ אֱלֹהִים, וְאַחַר כֵּן (מפסוק י והלאה) סִפֵּר בַּמַּעֲשֶׂה \"וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים\" \"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת\" וּגְמַר הָעִנְיָן. וְטַעַם <b>וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם</b> <b>וְהַמַּיִם גָּבְרוּ</b>, שֶׁנִּתְרַבּוּ מְאֹד, כִּי לָרִבּוּי הַגָּדוֹל יִקְרָא הַלָּשׁוֹן גְּבוּרָה, וְכֵן \"וּפִשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּרוּ\" (איוב לו ט), רַבּוּ מְאֹד, \"גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו\" (תהלים קג יא), גָּדַל, וְכֵן \"וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה\" (שם צ י), בְּרִבּוּי גָּדוֹל. וְיִתָּכֵן כִּי טַעַם \"וַיִּגְבְּרוּ\" שֶׁהָיוּ בָּאִים בְּשֶׁטֶף וְעוֹקְרִים הָאִילָנוֹת וּמַפִּילִים הַבִּנְיָנִים, כִּי לְכֹחַ יִקְרְאוּ גְּבוּרָה בַּעֲבוּר כִּי הַגְּבוּרָה בְּכֹחַ, וְכֵן \"גַּם גָּבְרוּ חָיִל\" (איוב כא ז) \"וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד\" (דניאל ט כז), יַעֲמִידֶנּוּ בְּחֹזֶק. וּלְשׁוֹן חֲכָמִים (תענית ב) גְּבוּרַת גְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מִזֶּה \"וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה\", שֶׁאִם הָיוּ עַצְמוֹתָיו וְגוּפוֹ חֲזָקִים וְהוּא בַּעַל כֹּחַ יִחְיֶה שְׁמוֹנִים. וְאִם כֵּן יִהְיֶה פֵּרוּשׁ גָּבְרוּ עַל הָאָרֶץ, שֶׁהָיוּ בִּגְבוּרָתָם כֻּלָּם אַף עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים וְשׁוֹטְפִים אוֹתָם: <b>וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה</b> אַחַר שֶׁאָמַר \"וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר\" וְאָמַר \"מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ\", הוֹסִיף לֵאמֹר \"וַיִּמַח\", שֶׁנִּמְחוּ הַגּוּפוֹת וַיִּהְיוּ לְמַיִם, כְּעִנְיָן \"וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים\" (במדבר ה כג), כִּי הָיוּ הַמַּיִם רוֹתְחִין כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קח). אֲבָל אִם כֵּן יִהְיוּ הַדָּגִים מֵתִים. וְאוּלַי הָיָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ב:י\"א), \"מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה\", וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הֵן בִּכְלַל נֶאֱסָפִין, אֶלָּא שֶׁבָּרְחוּ לָאוֹקְיָנוֹס, וּמִכָּל מָקוֹם נִצּוֹלוֹ הַדָּגִים. וּשְׁנֵי הַדֵּעוֹת הָאֵלּוּ אֶפְשָׁרִיִּים, כִּי יִתָּכֵן שֶׁמֵּימֵי הַמַּבּוּל הָרוֹתְחִים יִתְעָרְבוּ בַּיַּמִּים וִיחַמְּמוּ עֶלְיוֹנֵי הַיָּם בִּלְבַד, וְהַדָּגִים יָבֹאוּ בְּעִמְקֵי הַמְּצוּלוֹת וְיִחְיוּ שָׁם. אוֹ כְּדִבְרֵי יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהָיוּ דְּגֵי הַיַּמִּים שֶׁבְּתוֹךְ הָאָרֶץ הַקְּרוֹבִים מֵהֶם לָאוֹקְיָנוֹס בּוֹרְחִים שָׁם בְּהַרְגִּישָׁם רְתִיחַת הַמַּיִם, וְנִצּוֹלִין מֵהֶם שָׁם. וַאֲפִלּוּ אִם יָמוּתוּ כֻּלָּם, הִנֵּה מַרְבִּית הַדָּגָה בָּאוֹקְיָנוֹס הִיא, וְשָׁם לֹא יָרַד מַבּוּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז':י\"ב) \"וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ\", וּמִשָּׁם יַחְזְרוּ הַדָּגִים אַחֲרֵי הַמַּבּוּל, כִּי מִן הַיָּם הָיוּ יוֹצְאִים כָּל הַיַּמִּים וְשָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. וְעַל הַכְּלָל נִצּוֹלוֹ הַדָּגִים, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנְסוּ מֵהֶם בַּתֵּבָה לְחַיּוֹת זֶרַע, וְנֶאֱמַר בַּבְּרִית (להלן ט ט י) \"הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה\" וְלֹא הִזְכִּיר דְּגֵי הַיָּם: <b>וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ</b> פֵּרְשׁוּ הַכֶּפֶל לוֹמַר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם, שֶׁאֵין לָהֶם זֶרַע, וּמָה צֹרֶךְ לֵאמֹר כֵּן אַחַר שֶׁמֵּתוּ הַכֹּל. אוּלַי מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת וּמִקְצָת הַשֶּׁרֶץ, לֵאמֹר שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בָּהֶם בֵּיצִים בְּכָל עֵץ אוֹ תַּחַת הָאָרֶץ כִּי הַכֹּל נִמּוֹחוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁיְּהֵא שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם נִמּוֹחוּ מִן הָאָרֶץ, לֹא נִשְׁאַר רַק נֹחַ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סנהדרין קח) \"וַיִּמַח\" בָּעוֹלָם הַזֶּה, \"וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ\" מִן הָעוֹלָם הַבָּא. עָשׂוּ הָאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת כָּאן אֶרֶץ הַחַיִּים, וּכְבָר רָמַזְתִּי סוֹדָהּ (לעיל א כו ו יג): <b>וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה</b> הַזְּכִירָה בְּנֹחַ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה צַדִּיק תָּמִים וְכָרַת לוֹ בְּרִית לְהַצִּילוֹ, וְנֹחַ יִכְלֹל זַרְעוֹ אֲשֶׁר אִתּוֹ שָׁם, וְלֹא הִזְכִּירָם כִּי בִּזְכוּתוֹ נִצּוֹלוֹ. אֲבָל הַזְּכִירָה שֶׁאָמַר בַּחַיָּה וּבַבְּהֵמָה אֵינָהּ בִּזְכוּת, שֶׁאֵין בְּבַעֲלֵי נֶפֶשׁ זְכוּת אוֹ חוֹבָה, זוּלָתִי בָּאָדָם לְבַדּוֹ. אֲבָל הַזְּכִירָה בָּהֶם כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְהָרָצוֹן אֲשֶׁר לוֹ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם עָלָה לְפָנָיו, וְרָצָה בְּקִיּוּם הָעוֹלָם בַּמִּינִין אֲשֶׁר בָּרָא בּוֹ. וְהִנֵּה רָאָה עַתָּה לְהוֹצִיאָם שֶׁלֹּא יִכְלוּ בַּתֵּבָה. וְלֹא הִזְכִּיר הָעוֹף וְהַשֶּׁרֶץ כִּי זְכִירַת הַחַיָּה שָׁוָה עִמָּהֶם, וְיַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ: <b>וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ח':ד') מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם י\"א אַמָּה, כְּפִי הַחֶשְׁבּוֹן הַכָּתוּב בְּפֵרוּשָׁיו. וְהוּא כֵּן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ג:ז'), אֲבָל כֵּיוָן שֶׁרַשִׁ\"י מְדַקְדֵּק בִּמְקוֹמוֹת אַחֲרֵי מִדְרְשֵׁי הַהַגָּדוֹת וְטוֹרֵחַ לְבָאֵר פְּשָׁטֵי הַמִּקְרָא, הִרְשָׁה אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וּמִדְרָשִׁים רַבִּים חֲלוּקִים בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁאֵין הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה שֶׁאָמְרוּ נָאוֹת בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב, כִּי אִם נִסְבֹּל לְפָרֵשׁ \"וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי\" לַיּוֹם הַזֶּה הַנִּזְכָּר שֶׁכָּלָא בּוֹ הַגֶּשֶׁם, וְשָׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וְחָסוֹר שֶׁלֹּא כְּמִנְיַן הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הַנִּזְכָּר בְּהַתְחָלַת הַפָּרָשָׁה (ז יא), וְכַמִּנְיָן הָאָמוּר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה (ח יד), אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיַּחְזֹר מִיָּד בַּפָּסוּק הַשֵּׁנִי וְיֹאמַר \"עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי\" לְמִנְיָן אַחֵר, שֶׁיִּהְיֶה הָעֲשִׂירִי לִירִידַת הַגְּשָׁמִים. וְהָרְאָיָה מִן הַתֵּבָה שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתֵן חֶסְרוֹן שָׁוֶה לְכָל הַיָּמִים, אַמָּה לְד' יָמִים, אֵינָהּ רְאָיָה, כִּי מִן הַיָּדוּעַ בְּחֶסְרוֹן הַמַּיִם כִּי הַנַּחַל הַגָּדוֹל כַּאֲשֶׁר יֶחְסַר בִּתְחִלָּתוֹ אַמָּה לְד' יָמִים יֶחְסַר בְּסוֹפוֹ ד' אַמּוֹת לְיוֹם אֶחָד, וַהֲרֵי לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה בְּאֶחָד לְחֹדֶשׁ אָב נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים, וּבְאֶחָד בְּתִשְׁרֵי חָרְבוּ הַמַּיִם, וְהִנֵּה בְּשִׁשִּׁים יוֹם חָסְרוּ כָּל גֹּבַהּ הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים שֶׁהֵם כַּמָּה אֲלָפִים אַמָּה. וְעוֹד כִּי שָׁלַח הַיּוֹנָה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לְחֹדֶשׁ אֱלוּל, וְהַמַּיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְהָאִילָנוֹת מְכֻסִּים, וְהִנֵּה חָרְבוּ כֻּלָּם בִּשְׁנֵים עָשָׂר יָמִים. וְעַל דֶּרֶךְ הַסְּבָרָא אִם הָיְתָה מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם י\"א אַמָּה, וְהוּא יוֹתֵר מִשְּׁלִישׁ קוֹמָתָהּ, תִּטְבַּע, בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ רְחָבָה מִלְּמַטָּה וְכֹלָה אֶל אַמָּה, כִּי הִיא הֵפֶךְ הַסְּפִינוֹת וְיֵשׁ בָּהּ כְּבֵדוּת גְּדוֹלָה. וְהַנִּרְאֶה בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם הָאֲמוּרִים בְּתִגְבֹּרֶת הַמַּיִם (בראשית ז':כ\"ד) יִכְלְלוּ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְרִידַת הַגֶּשֶׁם, כִּי בָּהֶם עִקַּר הָרִבּוּי וְהַתִּגְבֹּרֶת, וְהִנֵּה הֵחֵלּוּ לַחְסֹר בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּנִיסָן, וַתָּנַח הַתֵּבָה אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם עַל הָרֵי אֲרָרָט בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ אִיָּר, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי לִירִידַת הַגֶּשֶׁם, וְאַחֲרֵי ע\"ג יָמִים בְּאֶחָד לְחֹדֶשׁ אָב, הוּא הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לַיְּרִידָה, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. וְהִנֵּה תִּקַּנְנוּ תִּקּוּן מוּעָט בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם הָיוּ מִשִּׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הוּא חֹדֶשׁ מַרְחֶשְׁוָן, עַד שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, וְהוּא יוֹם מְנוֹחַ הַתֵּבָה, כִּי אָז הֶעֱבִיר הַשֵּׁם רוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַמַּיִם לֶחָרָבָה, שֶׁחָסְרוּ מְאֹד, וַתָּנַח הַתֵּבָה. וְהָרְאָיָה כִּי לֹא אָמַר הַכָּתוּב בְּכָאן \"וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם בְּחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְהָיוּ הַמַּיִם הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וַתָּנַח הַתֵּבָה וְגוֹ'\" כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּחֶסְרוֹן הָאַחֵר שֶׁנִּרְאוּ בּוֹ רָאשֵׁי הֶהָרִים, כִּי בְּיוֹם הַחֶסְרוֹן נָחָה הַתֵּבָה. וְהַסֵּדֶר בָּעִנְיָן הַזֶּה כִּי בְּיוֹם רֶדֶת הַגֶּשֶׁם נִבְקְעוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וְנִפְתְּחוּ אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וְיָרַד הַגֶּשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם וּבָהֶם גָּבְרוּ הַמַּיִם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה, וְנִפְסַק הַגֶּשֶׁם בְּסוֹף הָאַרְבָּעִים וְנִשְׁאֲרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם פְּתוּחוֹת, וְהָיָה הָאֲוִיר לַח מְאֹד וְכָל הָאָרֶץ מְלֵאָה מַיִם וְאֵינָם נִגְרָרִים בַּמּוֹרָד וְלֹא יִבְשׁוּ לְעוֹלָם, וְעָמְדוּ כֵּן בִּגְבוּרָתָם עַד מְלֹאת ק\"נ יוֹם לִירִידַת הַגֶּשֶׁם, וְאָז הֶעֱבִיר הַשֵּׁם רוּחַ חָזָק מְאֹד בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם, כִּי חָזְרוּ הַמַּיִם הַנּוֹבְעִים מֵהֶם אֶל מְקוֹמָם עַד אֲשֶׁר נִתְמַלֵּא הַתְּהוֹם כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה וְנִסְגְּרוּ פִּתְחֵי מַעְיְנוֹתָיו, וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִסְגְּרוּ, וַיִּיבַשׁ הָאֲוִיר מְאֹד בָּרוּחַ הַמְּיַבֵּשׁ, וְהַמַּיִם אֲשֶׁר בָּאָרֶץ לִחֵכָה. וְהִנֵּה חָסְרוּ הַמַּיִם הַרְבֵּה בַּיּוֹם הַהוּא, וַתָּנַח הַתֵּבָה שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וְאַחַר שִׁבְעִים וְשָׁלֹשׁ יוֹם בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ תַּמּוּז נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים, וּמִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּעֲשָׂרָה לַחֹדֶשׁ פָּתַח נֹחַ חַלּוֹן הַתֵּבָה, וְאַחֲרֵי שָׁלֹשׁ שָׁבוּעוֹת הָלְכָה הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, וְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם הֵסִיר מִכְסֵה הַתֵּבָה: וְטַעַם <b>וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ</b> שֶׁהָיָה רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק יוֹצְאָה מִבֶּטֶן הָאָרֶץ עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם וּמְרַחֶפֶת בַּמַּיִם, וַיִּסָּכְרוּ בּוֹ מַעְיְנוֹת תְּהוֹם, כִּי לֹא אָמַר הַכָּתוּב \"וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הַמַּיִם\": <b>וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם</b> שֶׁהָיוּ נוֹבְעִין מִן הַתְּהוֹם וַיָּנוּחוּ, מִלְּשׁוֹן \"וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה\" (אסתר ז י), שֶׁנָּחָה. אוֹ לְשׁוֹן הֶסְתֵּר הַדָּבָר וְהִבָּלְעוֹ, לְלַמֵּד שֶׁנִּבְלְעוּ מֵי הַתְּהוֹם בִּמְקוֹמָם. וְכָךְ אָמַר זֶה בְּסֵדֶר עוֹלָם (ד), הַמַּיִם הָעוֹלִים לְמַעְלָה נִגְּבָה אוֹתָם הָרוּחַ, וְהַיּוֹרְדִים לְמַטָּה נִבְלְעוּ בִּמְקוֹמָם: וְטַעַם <b>וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם</b> שֶׁלֹּא יָרַד עוֹד גֶּשֶׁם עַד צֵאתָם מִן הַתֵּבָה, כִּי הָיוּ הַשָּׁמַיִם בָּרוּחַ הַזֶּה כַּבַּרְזֶל, וְלֹא הוֹרִידוּ טַל וּמָטָר כְּלָל, וַיִּיבַשׁ הָאֲוִיר וְחָרְבוּ הַמַּיִם, כִּי גֶּשֶׁם הַמַּבּוּל כְּבָר כָּלָה מִיּוֹם הָאַרְבָּעִים: <b>וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב</b> יֹאמַר שֶׁהָיוּ חֲסֵרִים מְעַט מְעַט עַד שֶׁחָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה, וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם דָּבֵק עִם \"וַתָּנַח הַתֵּבָה\", לוֹמַר שֶׁחָסְרוּ בַּיּוֹם הַהוּא חֶסְרוֹן גָּדוֹל שֶׁנָּחָה בּוֹ הַתֵּבָה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי: <b>וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי</b> טַעְמוֹ מְסֹרָס, שֶׁהָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד שֶׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ תַּמּוּז, וְהוֹדִיעָנוּ הַכָּתוּב שֶׁחָסְרוּ בְּע\"ג יוֹם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, אֲבָל הַחֶסְרוֹן אֲשֶׁר מִתְּחִלָּה לִמְנוֹחַ הַתֵּבָה לֹא יָדַעְנוּ כַּמָּה הָיָה, כִּי לֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ הַשִּׁקּוּעַ וְלֹא הַחֶסְרוֹן. וְהַנִּרְאֶה לְדַעְתִּי בְּשׁוּט הַתֵּבָה כִּי הָיְתָה מִפְּנֵי הֱיוֹת הַמַּיִם נוֹבְעִים מִן הַתְּהוֹמוֹת וֶהֱיוֹתָם עוֹד רוֹתְחִים כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, כִּי בַּעֲבוּר כֵּן תֵּלֵךְ עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְאִם לֹא מִפְּנֵי זֶה הָיְתָה נִטְבַּעַת בִּכְבֵדוּתָהּ, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ וְהַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה הָיָה הַרְבֵּה מְאֹד. וְכַאֲשֶׁר שָׁכְכוּ הַמַּיִם מִנְּבִיעָתָם אוֹ מֵרְתִיחָתָם גַּם כֵּן וְחָסְרוּ בָּרוּחַ, מִיָּד נִכְנְסָה הַתֵּבָה אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם בְּכֹבֶד מַשָּׂאָהּ, וַתָּנַח עַל הָהָר. וְעַל דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים (הראב\"ע והרד\"ק) הַמִּסְפָּר בְּתִגְבֹּרֶת הַמַּיִם חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם, וּמְנוֹחַ הַתֵּבָה וּרְאִיַּת רָאשֵׁי הֶהָרִים וְאַרְבָּעִים יוֹם אַחֲרֵי כֵן, הַכֹּל יָדַעְנוּ בְּדֶרֶךְ הַנְּבוּאָה, כִּי הַכָּתוּב מוֹדִיעַ אוֹתָנוּ כֵּן, אֲבָל נֹחַ לֹא יָדַע רַק שֶׁהִרְגִּישׁ כִּי נָחָה הַתֵּבָה, וְהִמְתִּין לְפִי דַּעְתּוֹ זְמַן שֶׁחָשַׁב כִּי קַלּוּ הַמַּיִם. וְהִנֵּה גַּם לִדְבָרֵינוּ גַּם לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ וְכָל הַמְּפָרְשִׁים יִהְיוּ הָרֵי אֲרָרָט מִן \"הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם\" (בראשית ז':י\"ט), שֶׁהָיוּ הַמַּיִם עֲלֵיהֶם ט\"ו אַמָּה. וְלָכֵן יִקְשֶׁה זֶה, כִּי הַיָּדוּעַ בָּהָר הַיְּוָנִי שֶׁגָּבוֹהַּ מֵהֶם הַרְבֵּה מְאֹד, וְאֶרֶץ אֲרָרָט בְּשֵׁפֶל הַכַּדּוּר הַקָּרוֹב לְבָבֶל. וְאוּלַי נֹאמַר כִּי הָיָה הַחֶסְרוֹן בי\"ז לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי גָּדוֹל מְאֹד מט\"ו אַמָּה, וְקֹדֶם לָכֵן נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים, לֹא הָרֵי אֲרָרָט, וַיִּקֶר מִקְרֶה הַתֵּבָה שֶׁהָיְתָה בְּאֶרֶץ אֲרָרָט בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וַתָּנַח עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים הָהֵם. וְהִנֵּה נֹחַ מֵעֵת שֶׁכָּלָה הַגֶּשֶׁם הָיָה פּוֹתֵחַ הַחַלּוֹן וְסוֹגֵר אוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְאַחַר ע\"ג יוֹם מִמְּנוֹחַ הַתֵּבָה הִשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹן וְנִרְאוּ לוֹ רָאשֵׁי הָרֵי אֲרָרָט, וְחָזַר וְסָגַר אוֹתוֹ. וְהִגִּיד הַכָּתוּב כִּי אַחַר אַרְבָּעִים יוֹם שָׁלַח הָעוֹרֵב, וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב \"וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי וּבְיוֹם פְּלוֹנִי וַיִּפְתַּח נֹחַ\", וְאָמַר \"וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם\", לְהַגִּיד כִּי מֵעֵת שֶׁנִּרְאוּ לְנֹחַ רָאשֵׁי הֶהָרִים הִמְתִּין אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי חָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה נִרְאוּ הַמִּגְדָּלִים וְנִגְלוּ הָאִילָנוֹת, וְיִמְצְאוּ הָעוֹפוֹת לָהֶם מָנוֹחַ בַּאֲשֶׁר תְּקַנֵּנָּה, וּפָתַח הַחַלּוֹן לִשְׁלֹחַ הָעוֹרֵב. וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי חָרְבוּ הַמַּיִם, וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הוּא חֹדֶשׁ מַרְחֶשְׁוָן בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים בּוֹ יָבְשָׁה הָאָרֶץ, וּבוֹ בַּיּוֹם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה. וְהִנֵּה כָּל מִנְיַן הַפָּרָשָׁה כִּפְשׁוּטוֹ וּמַשְׁמָעוֹ. וְדַע כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִסְכִּימוּ שֶׁבְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם כַּאֲשֶׁר תִּקְּנוּ \"זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן\", וְכֵן הוּא סֵדֶר הַזְּמַנִּים זֶרַע וְקָצִיר וְקוֹר וָחֹם, יִהְיֶה רֹאשׁ הַשָּׁנִים מִתִּשְׁרֵי, וְכֵן הֶחֳדָשִׁים מִמֶּנּוּ הֵם נִמְנִים, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לִיצִיאַת מִצְרַיִם, וְאָז צִוָּה הקב\"ה לִמְנוֹת בֶּחֳדָשִׁים מִנְיָן אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ב) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה\", וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ בְּכָל הַכָּתוּב יִמְנֶה תִּשְׁרֵי הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וַעֲדַיִן נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים הַחֶשְׁבּוֹן מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב (שמות לד כב) \"וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה\", וְכָךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל \"בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי\" (מלכים א ח ב) אָמַר \"בְּיַרְחָא דְּעַתִּיקַיָּא דְּקָרַן לֵיהּ יַרְחָא קַדְמָאָה וּכְעַן הוּא יַרְחָא שְׁבִיעָאָה\". וּבַמְּכִילְתָּא (בא א ח) \"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם\", וְלֹא מָנָה בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן: <b>וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ</b> אֵין מִנְהַג הָעוֹפוֹת לָנוּחַ בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאֵין אִילָן שָׁם, אַף כִּי בִּהְיוֹת הַמַּיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְלָכֵן לֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָהּ, וּבְעֵת הֵרָאוֹת הָאִילָנוֹת הָלְכָה לְנַפְשָׁהּ כִּי בְּדָלִיּוֹתֵיהֶם תְּקַנֵּנָּה: <b>וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ</b> מִפְּשׁוּטוֹ שֶׁל פָּסוּק זֶה יֵרָאֶה שֶׁלֹּא נֶעֶקְרוּ הָאִילָנוֹת וְלֹא נִמְחוּ בַּמַּבּוּל, כִּי לֹא הָיָה שָׁם נַחַל שׁוֹטֵף בַּעֲבוּר כִּי נִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם מַיִם. אֲבָל בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ג:ו') אָמְרוּ, מֵהֵיכָן הֵבִיאָה אוֹתוֹ, רַבִּי לֵוִי אָמַר מֵהַר הַמִּשְׁחָה הֵבִיאָה אוֹתוֹ, דְּלָא טָפַת אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּמַיָּא דְּמַבּוּלָא, הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיחֶזְקֵאל, \"בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם\" (יחזקאל כב כד). רַבִּי בֵּירֵיי אָמַר נִפְתְּחוּ לָהּ שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ. וְהִנֵּה כַּוָּנָתָם שֶׁנֶּעֶקְרוּ הָאִילָנוֹת וְנִמְחוּ בִּמְקוֹמוֹת הַמַּבּוּל, וְאַף כִּי יִהְיֶה הֶעָלֶה נָבֵל. וְכֵן אָמְרוּ (ב\"ר ל ח), אֲפִילּוּ אִצְטְרוּבוֹלִין שֶׁל רֵחַיִם נִמּוֹחוּ בַּמַּבּוּל, וְדָרְשׁוּ בּוֹ \"אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם\" (איוב יד יט). וּמַאֲמָרָם \"דְּלָא טָפַת אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּמַיָּא דְּמַבּוּלָא\" שֶׁלֹּא הָיָה עָלֶיהָ גֶּשֶׁם הַמַּבּוּל, כְּדִכְתִיב \"לֹא גֻשְׁמָהּ\" וְלֹא נִפְתְּחוּ בָּהּ מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה, אֲבָל הַמַּיִם נִתְפַּשְּׁטוּ בְּכָל הָעוֹלָם וְכִסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מְפֹרָשׁ (בראשית ז':י\"ט), וְאֵין סְבִיב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּדֵר לְעַכֵּב הַמַּיִם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ בָהּ. וְכָךְ אָמְרוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פרק כג), אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא יָרַד עָלֶיהָ מֵי הַמַּבּוּל מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא נִתְגַּלְגְּלוּ הַמַּיִם מִן הָאֲרָצוֹת וְנִכְנְסוּ לְתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר \"בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ\". וְהִנֵּה לְדַעַת רַבִּי לֵוִי מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָרַד בָּאָרֶץ הַהִיא הַגֶּשֶׁם הַשּׁוֹטֵף וְלֹא נִפְתְּחוּ עָלֶיהָ אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִשְׁאֲרוּ בָּהּ הָאִילָנוֹת, וּבְכָל הָעוֹלָם נִשְׁבְּרוּ וְנֶעֶקְרוּ בְּמַבּוּל וּמִטְרוֹת עֻזּוֹ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל מַאֲמָרָם \"מִגַּן עֵדֶן\", אִם כֵּן לֹא יָדַע נֹחַ שֶׁקַּלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, כִּי שָׁם לֹא נִכְנְסוּ מֵי הַמַּבּוּל. וְאוּלַי הָיוּ שְׁעָרָיו סְגוּרִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שָׁם הַמַּיִם, וְכַאֲשֶׁר קַלּוּ הַמַּיִם נִפְתְּחוּ. וּמִדַּעְתָּם זוֹ אָמְרוּ שָׁם (ב\"ר לו ג) \"וַיִּטַּע כָּרֶם\" (בראשית ט':כ') וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא בִּכְנִיסָתוֹ לַתֵּבָה הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת לִנְטִיעוֹת יִחוּרִים לִתְאֵנִים גְּרוֹפִיּוֹת לְזֵתִים: <b>טָרָף בְּפִיהָ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ח':י\"א): אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזָּכָר הָיָה וּלְכָךְ קוֹרֵא אוֹתוֹ פְּעָמִים לְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן נְקֵבָה, לְפִי שֶׁכָּל יוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נְקֵבָה הוּא, טָרָף – חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה לְשׁוֹן מָזוֹן, וְדָרְשׁוּ \"בְּפִיהָ\" לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוּרִין כְּזַיִת וּבְיָדוֹ שֶׁל הקב\"ה וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ בְּיַד אָדָם. וְאֵין כָּל זֶה נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי חֲזָרַת זֵכֶר הַיּוֹנִים מִנְּקֵבָה לְזָכָר בְּמָקוֹם אֶחָד מִן הַפָּרָשָׁה אֵין בּוֹ טַעַם, וְאִם הַלָּשׁוֹן לִקְרֹא כֻּלָּם בְּשֵׁם הַנְּקֵבוֹת לָמָּה שִׁנָּה בְּכָאן? וְכֵן מִדְרָשָׁם בַּהַגָּדָה לֹא שֶׁיַּעֲשׂוּ \"בְּפִיהָ\" לְשׁוֹן מַאֲמָר כְּלָל, אֲבָל מִדְרָשָׁם מִפְּנֵי שֶׁהֵבִיאָה הֶעָלֶה הַזֶּה, כִּי אִם נֹאמַר שֶׁאֵרַע כֵּן לֹא עַל חִנָּם פֵּרֵשׁ אוֹתוֹ הַכָּתוּב, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר וְהִנֵּה עָלֶה טָרָף בְּפִיהָ, וְהַזַּיִת אֵינֶנּוּ בָּא מִן הָאִילָנוֹת הַגְּבוֹהִים מְאֹד שֶׁיִּשְׁכְּנוּ בּוֹ הָעוֹפוֹת לְאֹרֶךְ דָּלִיּוֹתָיו, וּלְכָךְ אָמְרוּ כִּי הָיָה בָּזֶה רֶמֶז, שֶׁהָעוֹפוֹת נוֹחַ לָהֶם לִהְיוֹת מְזֹנוֹתָם מָרִים כַּלַּעֲנָה בְּיַד הקב\"ה וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ טוֹבִים בִּידֵי אָדָם, וְכָל שֶׁכֵּן בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאֵין רְצוֹנָם לְהִתְפַּרְנֵס זֶה מִזֶּה. וּלְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה לג ו): אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אִלּוּ מִגַּן עֵדֶן הֵבִיאָה אוֹתוֹ לֹא הָיָה לָהּ לְהָבִיא דָּבָר מְעֻלֶּה אוֹ קִנָּמוֹן אוֹ פְּפוּלְסְמוֹן, אֶלָּא רֶמֶז רָמְזָה לוֹ נֹחַ מַר מִזֶּה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא מָתוֹק מִתַּחַת יָדְךָ. אֲבָל בַּגְּמָרָא הוֹסִיפוּ (סנהדרין קח א): מֵאֵי מַשְׁמַע דְּהַאי טָרָף לִשָּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא, דִּכְתִיב (משלי ל ח) \"הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי\". כִּי מִפְּנֵי הַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ, עָשׂוּ לָזֶה סֶמֶךְ מִלְּשׁוֹן \"הַטְרִיפֵנִי\", יִרְמֹז כְּאִלּוּ אָמַר וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טֶרֶף בְּפִיהָ. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא פֵּרְשׁוּ בּוֹ (אונקלוס הראב\"ע והרד\"ק) שֶׁהוּא תֹּאַר לֶעָלֶה: וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרוּף בְּפִיהָ. וְסֶמֶךְ לַדָּבָר, שֶׁהוּא קָמוּץ, כִּי כֵן מִשְׁפָּטוֹ. אֲבָל נִמְצָא מֵהֶם בְּזָרוּת, (הושע ו א): \"כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ\", (ויקרא ה כג): \"וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל\", (ויקרא ה יח): \"עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג\", וְזוּלָתָם רַבִּים. <b>וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ</b> לֹא גִּלָּה הַדָּבָר לַנָּבִיא בַּזְּמַן הַהוּא, רַק בְּיוֹם צַוּוֹתוֹ אֶת מֹשֶׁה בִּכְתִיבַת הַתּוֹרָה גִּלָּה אֵלָיו כִּי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב נֹחַ קָרְבָּנוֹ עָלָה לְפָנָיו לְרָצוֹן וְגָזַר שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בָּזֶה (רמב\"ן על בראשית ו':ו') סוֹד נִרְמַז לְרַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל. וְטַעַם \"בַּעֲבוּר הָאָדָם\", כִּי בַּעֲבוּרוֹ נֶעֶנְשׁוּ, וְאִם אָדָם לֹא חָטָא הָיוּ הֵם נִצּוֹלִין אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁחִיתוּ גַּם הֵם דַּרְכָּם: <b>כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו</b> מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, שֶׁיְּצִירָתָם בַּתּוֹלֶדֶת רָעָה בִּימֵי הַנְּעוּרִים וְלֹא בִּימֵי הַזִּקְנָה, וְאִם כֵּן אֵין לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי מִפְּנֵי שְׁנֵי הַטְּעָמִים הָאֵלֶּה. וְטַעַם הַמֵּ\"ם, כִּי מִתְּחִלַּת הַנְּעוּרִים הוּא בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ר לד י), מִשֶּׁנִּנְעַר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרָע. אוֹ יֹאמַר כִּי מִן הַנְּעוּרִים, כְּלוֹמַר מֵחֲמָתָם, תִּהְיֶה רָעַת הַיֵּצֶר בָּאָדָם, שֶׁהֵם יַחֲטִיאוּ אוֹתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּמוֹ בִּנְעוּרָיו, וְכָמוֹהוּ \"מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל ה'\" (חגי ב טו), וְכֵן \"זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּפִּילוּ מִנַּחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל\" (יחזקאל מח כט): <b>כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי</b> יִרְמֹז לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלָעוֹף וְגַם לִדְגֵי הַיָּם, כִּי כֻּלָּם נִקְרָאִים רֶמֶשׂ, כְּדִכְתִיב (בראשית א':כ\"א) \"כָל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם\": <b>אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט':ד') בְּעוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ, בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ לֹא תֹּאכֵלוּ, הֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי, וְאַף דָּם לֹא תֹאכֵלוּ, הֲרֵי דָם מִן הַחַי. אִם כֵּן יֹאמַר בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ לֹא תֹאכְלוּ, וְזֶה כְּפִי הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ נָכוֹן, וּלְפִי הַמִּדְרָשׁ אֵינֶנּוּ אֱמֶת, שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי כְּדִבְרֵי חֲכָמִים (סנהדרין נט), לֹא עַל דָּם מִן הַחַי כְּדִבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל (שם). אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהִיא דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ, כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא: <b>דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם</b> דִּמְכֶם נַפְשׁוֹתֵיכֶם, כְּלוֹמַר דִּמְכֶם שֶׁהוּא נַפְשׁוֹתֵיכֶם, כְּדֶרֶךְ \"לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן\" (שמות כז יט), וְכֵן \"הַשְּׁלִישִׁי לְאַבְשָׁלוֹם\" (דהי\"א ג ב). וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא (ויקרא יז יד), וְכָמוֹהוּ \"וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה\" (שם ז כו), פִּתְרוֹנוֹ בָּעוֹף אוֹ בַּבְּהֵמָה. וְהַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר הַדָּם שֶׁהוּא לְנֶפֶשׁ בָּכֶם אֶדְרוֹשׁ, הִגִּיד כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ, וְרָמַז כִּי עַל שׁוֹפֵךְ הַנֶּפֶשׁ הוּא מְחַיֵּב מִיתָה, לֹא עַל דַּם הָאֵבָרִים שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בָּהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ (ב\"ק צא) דָּרְשׁוּ בּוֹ הוֹרֵג אֶת עַצְמוֹ, אֶת דִּמְכֶם מִנַּפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ: <b>מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ</b> תָּמֵהַּ אֲנִי אִם הַדְּרִישָׁה כְּמַשְׁמָעָהּ, מִיַּד הַחַיָּה כְּמוֹ מִיַּד הָאָדָם לִהְיוֹת עֹנֶשׁ בַּדָּבָר, וְאֵין בַּחַיָּה דַּעַת שֶׁתֵּעָנֵשׁ אוֹ שֶׁתְּקַבֵּל שָׂכָר. וְאוּלַי יִהְיֶה כֵן בְּעִנְיַן דַּם הָאָדָם לְבַדּוֹ, שֶׁכָּל הַחַיָּה שֶׁתִּטְרֹף אוֹתוֹ תִּטָּרֵף, כִּי גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. וְזֶה טַעַם \"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ\" (שמות כא כח), וְאֵינֶנּוּ לְהַעֲנִישׁ אֶת בְּעָלָיו בְּמָמוֹן, כִּי אֲפִלּוּ שׁוֹר הַמִּדְבָּר חַיָּב מִיתָה (ב\"ק מד), וְצִוָּה כֵן בִּבְנֵי נֹחַ כִּבְיִשְׂרָאֵל. וְיִהְיֶה טַעַם \"שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם\" כָּל שׁוֹפֵךְ, בֵּין חַיָּה בֵּין אָדָם, וְהִנֵּה דָּמוֹ נִדְרָשׁ בְּבֵית דִּין וּבִידֵי שָׁמַיִם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם \"מִיַּד כָּל חַיָּה\", שֶׁתִּהְיֶה הַנְּקָמָה בְּשׁוֹפֵךְ הַדָּם מִיַּד כָּל חַיָּה, כְּמוֹ \"כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ\" (ישעיהו מ ב), וְאָמַר אַךְ דִּמְכֶם אֶדְרֹשׁ וְאֶנְקֹם אוֹתוֹ בְּיָד כָּל חַיָּה, כִּי אֶשְׁלַח בָּרוֹצֵחַ כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְאֶשְׁלַח בּוֹ גַּם הָאָדָם וְלֹא יִנָּצֵל מִיָּדָם. וְכָמוֹהוּ \"מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה\" (תהלים לא יב), מִיָּדָם, \"זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל\" (איוב כ כט). וְאוּלַי הַדְּרִישָׁה מִיַּד הַחַיָּה הִיא שֶׁלֹּא תִּטְרֹף הָאָדָם, כִּי כֵן שָׂם בְּטִבְעָם. וְסוֹד הָעִנְיָן כִּי בְּעֵת הַיְּצִירָה נָתַן לָאָדָם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ לְאָכְלָה, וְנָתַן לַחַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וְאָמַר הַכָּתוּב (בראשית א':ל') \"וַיְהִי כֵן\", כִּי הוּא טִבְעָם וּמִנְהָגָם. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר אָמַר בָּאָדָם שֶׁיִּשְׁחֹט הַבַּעֲלֵי הַחַיִּים, וְהוּשַׂם בַּטֶּבַע אוֹ בַּמִּנְהָג שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים זֶה לָזֶה לְאָכְלָה, הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת שֶׁיִּהְיוּ שְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים לִבְנֵי אָדָם טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם, וְהֵם יִירְאוּ מֵהֶם וְלֹא יִטְרוֹפוּ בָּהֶם. וְאָמַר \"וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם\", לִרְמֹז כִּי לֹא יִדְרֹשׁ דַּם חַיָּה מִיַּד חֲבֶרְתָּהּ, אִם כֵּן נִשְׁאַר בָּהֶם לִטְרֹף זוֹ אֶת זוֹ. וְזֶה טַעַם הַזְכִּירוֹ אִסּוּר שְׁפִיכַת דָּמִים בְּכָאן, מִפְּנֵי הֶתֵּר הַשְּׁחִיטָה, שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג לִשְׁפֹּךְ דָּם, כִּי עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין נו) כְּבָר הִזְהִיר אָדָם הָרִאשׁוֹן בָּזֶה, אֲבָל מִפְּנֵי הַשְּׁחִיטָה הֻצְרַךְ לוֹמַר הִתַּרְתִּי לָכֶם לִשְׁפֹּךְ דַּם כָּל חַי זוּלָתִי דִּמְכֶם שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר לָכֶם וּלְכָל הַחַיִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם טֶבַע לִשְׁפֹּךְ אוֹתוֹ: <b>וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ</b> פְּשׁוּטוֹ כְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁהִיא מִצְוָה, כִּי הָאָמוּר בָּאָדָם (בראשית א':כ\"ח) גַּם בִּבְנֵי נֹחַ (שם ט א) עִם \"וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים\", בְּרָכָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּדָּגִים (שם א כב). וּבַעֲבוּר שֶׁדִּבֵּר בִּשְׁאָר הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה וְאָמַר \"וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ\" (שם ח יז), אָמַר כָּאן וְאַתֶּם, הָאָדָם, פְּרוּ וּרְבוּ. וְאָמַר \"שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ\", כִּי יִכְפֹּל הַמִּצְוָה לְחִזּוּק, לוֹמַר שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהּ בְּכָל יְכָלְתָּם, אוֹ שֶׁיְּצַוֵּם בְּיִשּׁוּב כָּל הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית (א כ). וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית ט':ז'), לְפִי פְּשׁוּטוֹ הָרִאשׁוֹנָה לִבְרָכָה וְכָאן לְצִוּוּי, וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ לְהַקִּישׁ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה לְשׁוֹפֵךְ דָּמִים. וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לֹא הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶלָּא מִן הַסְּמוּכִים, אֲבָל הַמִּקְרָא לְמִצְוָה נִכְתַּב, וְהָרִאשׁוֹנָה לִבְרָכָה. וְכָךְ אָמְרוּ, וַהֲרֵי פְּרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה לִבְנֵי נֹחַ, דִּכְתִיב \"וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ\" וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (נט): וְטַעַם <b>וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ</b> עַל יְדֵי אֲבִיהֶם, כִּי בָּנָיו לֹא הָיוּ נְבִיאִים, וְלֹא הִגִּיעַ חָם לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה. וְכֵן \"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אָחָז\" (ישעיהו ז י), וְכֵן \"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן\" (שמות ז ח) כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ת\"כ ויקרא א), אֶל מֹשֶׁה אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן. וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּסּוֹף \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ\" (בראשית ט':י\"ז): <b>זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן</b> הַמַּשְׁמָע מִן הָאוֹת הַזֶּה שֶׁלֹּא הָיָה קֶשֶׁת בֶּעָנָן מִמַּעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְעַתָּה בָּרָא ה' חֲדָשָׁה לַעֲשׂוֹת קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם בְּיוֹם עָנָן. וְאָמְרוּ בְּטַעַם הָאוֹת הַזֶּה, כִּי הַקֶּשֶׁת לֹא עֲשָׂאוֹ שֶׁיִּהְיוּ רַגְלָיו לְמַעְלָה, שֶׁיֵּרָאֶה כְּאִלּוּ מִן הַשָּׁמַיִם מוֹרִים בּוֹ וְיִשְׁלַח חֶצְיוֹ וִיפִיצֵם בָּאָרֶץ (תהלים יח טו), אֲבָל עֲשָׂאוֹ בְּהֶפֶךְ מִזֶּה, לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא יוֹרוּ בּוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וְכֵן דֶּרֶךְ הַנִּלְחָמִים לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ בְּיָדָם כָּכָה כַּאֲשֶׁר יִקְרְאוּ לְשָׁלוֹם לְמִי שֶׁכְּנֶגְדָּם. וְעוֹד שֶׁאֵין לַקֶּשֶׁת יֶתֶר לְכוֹנֵן חִצִּים עָלָיו. וַאֲנַחְנוּ עַל כָּרְחֵנוּ נַאֲמִין לְדִבְרֵי הַיְּוָנִים, שֶׁמִּלַּהַט הַשֶּׁמֶשׁ בַּאֲוִיר הַלַּח יִהְיֶה הַקֶּשֶׁת בַּתּוֹלָדָה, כִּי בִּכְלִי מַיִם לִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ יֵרָאֶה כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת. וְכַאֲשֶׁר נִסְתַּכֵּל עוֹד בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב נָבִין כֵּן, כִּי אָמַר \"אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן\" וְלֹא אָמַר \"אֲנִי נוֹתֵן בֶּעָנָן\" כַּאֲשֶׁר אָמַר \"זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן\". וּמִלַּת קַשְׁתִּי מוֹרָה שֶׁהָיְתָה לוֹ הַקֶּשֶׁת תְּחִלָּה. וְלָכֵן נְפָרֵשׁ הַכָּתוּב, הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר נָתַתִּי בֶּעָנָן מִיּוֹם הַבְּרִיאָה תִּהְיֶה מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאַרְאֶנָּה אַזְכִּיר כִּי בְּרִית שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וְאִם תְּבַקֵּשׁ מָה טַעַם בַּקֶּשֶׁת לִהְיוֹת אוֹת, הִנֵּה הוּא כְּטַעַם \"עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה\" (בראשית ל\"א:נ\"ב), וְכֵן \"כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה\" (בראשית כ\"א:ל'), כִּי כָל הַדָּבָר הַנִּרְאֶה שֶׁיּוּשַׁם לִפְנֵי שְׁנַיִם לְהַזְכִּירָם עִנְיָן נָדוּר בֵּינֵיהֶם יִקָּרֵא אוֹת, וְכָל הַסְכָּמָה – בְּרִית. וְכֵן בַּמִּילָה אָמַר \"וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם\" (בראשית י\"ז:י\"א) בַּעֲבוּר הַהַסְכָּמָה שֶׁיִּמּוֹלוּ כָּל זֶרַע אַבְרָהָם לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. וְעוֹד כִּי כַּאֲשֶׁר תֵּרָאֶה בַּהִפּוּךְ הַנִּזְכָּר יִהְיֶה זֵכֶר לְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר כָּתַבְנוּ. וּבֵין שֶׁתִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת עַתָּה בֵּין שֶׁהָיְתָה מֵעוֹלָם בַּטֶּבַע, הַטַּעַם בָּאוֹת שֶׁבָּהּ אֶחָד הוּא. אֲבָל יֵשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת סוֹד נֶעֱלָם, אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ה:ג'), \"אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן\", קַשּׁוֹתִי, דָּבָר שֶׁהוּא מוֹקֵשׁ לִי. אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא קָשִׁין דְּפִרְיָא. \"וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן\", רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם ר' יְהוּדָה בֵּר' סִימוֹן אוֹמֵר, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁבְּיָדוֹ סֹלֶת רוֹתֵחַ וּבִקֵּשׁ לִתְּנוֹ עַל בְּנוֹ, וּנְתָנוֹ עַל עַבְדּוֹ. וְשָׁם עוֹד, \"וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים\", זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, \"וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ\", זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה, מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה קָשָׁה, וּמִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה רָפָה. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַאֲמָרָם (חגיגה טז) בַּמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת, כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וְאִם זָכִיתָ לְהָבִין דִּבְרֵיהֶם תֵּדַע כִּי פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב כֵּן, אֶת קַשְׁתִּי שֶׁהִיא מִדַּת הַדִּין הַנְּתוּנָה בֶּעָנָן בְּעֵת הַדִּין תִּהְיֶה לְאוֹת בְּרִית: <b>וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ</b> שֶׁלֹּא יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיהָ מֵחַטֹּאות יוֹשְׁבֶיהָ, וְנִרְאֲתָה מִדַּת הַדִּין שֶׁלִּי בֶּעָנָן, וְאֶזְכֹּר אֶת הַבְּרִית בְּזֵכֶר הָרַחֲמִים, וְאֶחְמֹל עַל הַטַּף אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. וְהִנֵּה הָאוֹת הַזֶּה וְהַבְּרִית הוּא אוֹת הַמִּילָה וְהַבְּרִית שֶׁבָּהּ, וּלְשׁוֹן הַמִּקְרָאוֹת נָאוֹת מְאֹד לָעִנְיָן. וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּ בֵּין אֱלֹהִים מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהִיא הַגְּבוּרָה, וַאֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה, שֶׁהִיא מִדָּה נוֹחָה מַנְהֶגֶת הָאָרֶץ עִם הָרַחֲמִים, כִּי לֹא אָמַר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ רַק \"אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ\", וּכְבָר רָמַזְתִּי (רמב\"ן על בראשית ו':י\"ג) סוֹדָם בְּשֵׁם הָאָרֶץ. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית ט':ט\"ז) בֵּין מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה וּבֵינֵיכֶם. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ לֹא לְכָךְ נִתְכַּוְּנוּ: <b>וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן</b> פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט':י\"ח) לְפִי שֶׁהַפָּרָשָׁה עֲסוּקָה וּבָאָה בְּשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל נֹחַ שֶׁקִּלְקֵל בָּה חָם וְעַל יָדוֹ נִתְקַלֵּל כְּנַעַן, וַעֲדַיִן לֹא כָּתַב תּוֹלְדוֹת חָם, הֻצְרַךְ לוֹמַר שֶׁחָם הוּא אֲבִי כְּנַעַן. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ט':כ\"ד) כִּי חָם רָאָה וְהִגִּיד לְאֶחָיו, וּכְנַעַן עָשָׂה לוֹ רָעָה לֹא גִּלָּה אוֹתָהּ הַכָּתוּב. וְזֶה טַעַם אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ \"בְּנוֹ הַקָּטָן\", כִּי כְּנַעַן הוּא הַקָּטָן לְחָם, כַּאֲשֶׁר יִמְנֶה אוֹתָם \"וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן\". וְהִנֵּה עָזַב רַבִּי אַבְרָהָם דַּרְכּוֹ בִּפְשׁוּטֵי הַמִּקְרָא וְהֵחֵל לְהִנָּבֵא שְׁקָרִים. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי חָם הוּא הַקָּטָן לְנֹחַ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּרֹאשׁ הַסֵּדֶר (רמב\"ן על בראשית ו':י'), וּכְנַעַן הוּא הַבֵּן הַגָּדוֹל לְחָם, וַאֲשֶׁר אָמַר \"וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן\", אַחֲרֵי נִמְכַּר לְעֶבֶד עֲבָדִים נָתַן לְכָל אֶחָיו מַעֲלָה עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר אֵרַע הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לְנֹחַ לֹא הָיָה לְחָם זֶרַע זוּלָתִי כְּנַעַן, וְזֶהוּ טַעַם \"וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן\" (בראשית ט':כ\"ב) כִּי אֵין לוֹ בֵּן אַחֵר, וְכַאֲשֶׁר חָטָא לְאָבִיו קִלֵּל זַרְעוֹ. וְאִם אָמַר \"אָרוּר חָם עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה\" לֹא יַזִּיק רַק לְגוּפוֹ, כִּי הַזֶּרַע שֶׁכְּבָר נוֹלַד אֵינֶנּוּ בִּכְלָלוֹ, וְאוּלַי לֹא יוֹלִיד וְלֹא לָקַח מִמֶּנּוּ נִקְמָתוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו, עַל כֵּן קִלֵּל הַבֵּן שֶׁהָיָה לוֹ, וְאִם יוֹלִיד מֵאָה דַּי שֶׁיְּקֻלַּל בְּנוֹ הַבְּכוֹר וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ. וְהִנֵּה הַחֵטְא, שֶׁרָאָה חָם עֶרְוַת אָבִיו וְלֹא נָהַג בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁהָיָה רָאוּי לוֹ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ וּלְכַסּוֹת קְלוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יַגִּידֶנּוּ גַּם לְאֶחָיו, וְהוּא הִגִּיד הַדָּבָר לִשְׁנֵי אֶחָיו בִּפְנֵי רַבִּים לְהַלְעִיג עָלָיו, וְזֶה טַעַם \"בַּחוּץ\", וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס \"בְּשׁוּקָא\". וְטַעַם \"וַיֵּדַע אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ\" שֶׁגִּלָּה חֶרְפָּתוֹ לָרַבִּים וְהָיָה בּוֹשׁ בַּדָּבָר. וְרַבּוֹתֵינוּ הוֹסִיפוּ עָלָיו חֵטְא (עיין סנהדרין ע): <b>אִישׁ הָאֲדָמָה</b> פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט':כ') אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה, כְּמוֹ \"אִישׁ נָעֳמִי\" (רות א ג). וְאֵינוֹ כֵן, כִּי אִישׁ נָעֳמִי לְשׁוֹן אִישׁוּת, כְּמוֹ \"אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ\" (בראשית ז':ב'). וַאֲחֵרִים אָמְרוּ (הרד\"ק בספר השרשים) גְּדוֹל הָאֲדָמָה וְרֹאשָׁהּ, וְהֵבִיאוּ דּוֹמִים לוֹ, \"גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל\" (שופטים ז יד), \"גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ\" (תהלים מט ג), \"הֲלֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל\" (שמואל א כו טו) וְרַבִּים לְפִי דַּעְתָּם. וְעַל דַּעְתִּי \"גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל\" יִחוּס אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, הֲלֹא אִישׁ אַתָּה שֶׁאֵין כָּמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל. וְכֵן \"הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים\" (שמואל א ד ט), שֶׁלֹּא יִהְיוּ כְּנָשִׁים. \"גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ\" פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ בְּמַעֲלָתוֹ. אֲבָל \"אִישׁ הָאֲדָמָה\" כְּמוֹ \"אַנְשֵׁי הָעִיר\" (בראשית י\"ט:ד'), בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ דָּר בְּכָל הָאֲדָמָה, לֹא בָּנָה עִיר וּמְדִינָה שֶׁיִּתְיַחֵס אֵלֶיהָ. וְכֵן \"אִישׁ שָׂדֶה\" (בראשית כ\"ה:כ\"ז), הָעוֹמֵד שָׁם כָּל הַיּוֹם תָּמִיד. וּבַמִּשְׁנָה (אבות א ד) יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם. אוֹ שֶׁנָּתַן לִבּוֹ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לִזְרֹעַ וְלִנְטֹעַ בַּעֲבוּר מָצְאוֹ הָאָרֶץ שְׁמָמָה, שֶׁכָּל נִבְדָּל לְדָבָר יִקָּרֵא כֵן, \"אַנְשֵׁי הָעִיר\" – הֵם יוֹשְׁבֶיהָ, וְ\"אַנְשֵׁי דָוִד\" (שמואל א כג ג) – עֲבָדָיו, וְ\"אִישׁ הָאֱלֹהִים\" (דברים לג א) – הַמְיֻחָד בַּעֲבוֹדָתוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ו:ג') \"אִישׁ הָאֲדָמָה\" – בּוּרְגָּר לְשֵׁם בּוּרְגָּרוּת, וְאָמְרוּ (שם) שֶׁהָיָה לָהוּט אַחַר הָאֲדָמָה, וְהִנֵּה הוּא יִחוּס. וְטַעַם \"וַיָּחֶל\", כִּי הוּא הֵחֵל לִנְטֹעַ כְּרָמִים, כִּי הָרִאשׁוֹנִים נָטְעוּ גֶּפֶן וְהוּא הֵחֵל לִנְטֹעַ גְּפָנִים רַבִּים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת הַנִּקְרָא \"כֶּרֶם\", כִּי בִּרְצֹתוֹ בַּיַּיִן לֹא נָטַע הַגֶּפֶן כִּשְׁאָר הָאִילָנוֹת וְעָשָׂה כֶּרֶם: <b>וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ</b> פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ט':כ\"ו) כִּי \"לָמוֹ\" שֶׁיִּהְיֶה כְּנַעַן עֶבֶד לֵאלֹהִים וּלְשֵׁם כִּי הוּא יַכְרִיחֶנּוּ לַעֲבֹד הָאֵל וּבַשֵּׁנִי פֵּרֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה עֶבֶד לְיֶפֶת וּלְשֵׁם וְאִם כֵּן נֹחַ לָקֹב אוֹיְבָיו בָּא וְהִנֵּה בֵּרְכָם בָּרֵךְ שֶׁיִּהְיֶה כְּנַעַן עֶבֶד לֵאלֹהִים וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית ט':כ\"ו) בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם שֶׁעָתִיד לִשְׁמֹר הַבְטָחָתוֹ לְזַרְעוֹ שֶׁל שֵׁם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ כְּנַעַן וִיהִי לָהֶם כְּנַעַן לְמַס עוֹבֵד וְהֶחְזִיר כֵּן פַּעַם אַחֶרֶת לוֹמַר אַף מִשֶּׁיִּגְלוּ בְּנֵי שֵׁם יִמָּכְרוּ לָהֶם עֲבָדִים מִבְּנֵי כְּנַעַן וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מִתְּחִלָּה קִלֵּל אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה עֶבֶד עֲבָדִים לְכָל הָעוֹלָם וְהָיָה כָּל מוֹצְאוֹ יַעֲבֹד בּוֹ כִּי טַעַם \"לְאֶחָיו\" לְכָל בְּנֵי אָדָם כְּעִנְיָן וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ (זכריה ח י) כְּטַעַם אִישׁ בְּאִישׁ (ישעיהו ג ה) אוֹ \"לְאֶחָיו\" שֵׁם וְיֶפֶת כִּי אֲחֵי אָבִיו יִקָּרְאוּ אֶחָיו כְּטַעַם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו (בראשית י\"ד:י\"ד) וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הראב\"ע והרד\"ק) \"לְאֶחָיו\" בְּנֵי אָבִיו כִּי אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ עֶבֶד לִבְנֵי אָבִיו וּלְשֵׁם וְיֶפֶת הִנֵּה הוּא עֶבֶד לְכָל הָעוֹלָם וּבֵרַךְ תְּחִלָּה אֱלֹהֵי שֵׁם הוֹדִיעוֹ כִּי יִהְיֶה שֵׁם עוֹבֵד הָאֱלֹהִים וּכְנַעַן יִהְיֶה עוֹבֵד לוֹ וְ\"לָמוֹ\" יִרְמֹז לְזַרְעוֹ שֶׁל שֵׁם שֶׁהֵם רַבִּים וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"לָמוֹ\" חוֹזֵר גַּם לְאֶחָיו הַנִּזְכָּרִים וְחָזַר וּבֵרַךְ יֶפֶת בְּהַרְחָבַת הַגְּבוּל וְשֵׁם בִּשְׁכֹּן הָאֱלֹהִים בְּאֹהָלָיו וְשֶׁיִּהְיֶה כְּנַעַן עֶבֶד לָמוֹ לִשְׁנֵיהֶם וְהִנֵּה הֶעֱבִיד כְּנַעַן לְשֵׁם שְׁנֵי פְּעָמִים רֶמֶז כִּי הוּא יִנְחַל אַרְצוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ כִּי מָה שֶׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ (פסחים פח) וְנִכְתְּבָה זֹאת הַפָּרָשָׁה לְהוֹדִיעַ כִּי בְּחֶטְאוֹ הָיָה כְּנַעַן עֶבֶד עוֹלָם וְזָכָה אַבְרָהָם בְּאַרְצוֹ וְנִכְתַּב עִנְיַן הַיָּיִן בְּנֹחַ כִּי יֵשׁ בּוֹ אַזְהָרָה מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִפָּרָשַׁת נְזִירוּת כִּי הַצַּדִּיק תָּמִים אֲשֶׁר צִדְקוֹ הִצִּיל כָּל הָעוֹלָם גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיא הַיַּיִן וְהֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי בִּזָּיוֹן וְקִלְלַת זַרְעוֹ: וְטַעַם <b>וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל</b> לִרְמֹז כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְבָנִים קֹדֶם הַמַּבּוּל, כִּי דֶּרֶךְ הַדּוֹרוֹת הָהֵם לְהוֹלִיד כִּבְנֵי שִׁשִּׁים, אֵלּוּ לֹא נוֹלְדוּ לָהֶם גַּם לְמֵאָה רַק אַחַר הַמַּבּוּל. כִּי כָּבַשׁ הַשֵּׁם אֶת מַעְיָנָם שֶׁלֹּא יוֹלִידוּ וְיֹאבְדוּ בַּמַּבּוּל, אוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהַצִּיל רַבִּים בַּתֵּבָה, וְכֵן עָשָׂה לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת, כִּי לֶמֶךְ נִתְאַחֵר בְּתוֹלְדוֹת נֹחַ יוֹתֵר מִכִּפְלַיִם בַּאֲבוֹתָיו, וְנֹחַ הַרְבֵּה מְאֹד. וּכְבָר הֻזְכַּר זֶה בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ה':ל\"ב) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ\"ו:ב'): <b>בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר</b> הֵחֵל מִמֶּנּוּ כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וְנָתַן אַחֲרָיו חָם כִּי רָצָה לְאַחַר תּוֹלֶדֶת שֵׁם לְקָרֵב שְׁנֵי הַפָּרָשִׁיּוֹת בְּתוֹלְדוֹתָיו, כִּי יֵשׁ לְהַאֲרִיךְ בְּתוֹלְדוֹת אַבְרָהָם: וְטַעַם <b>מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם</b> כִּי בְּנֵי יֶפֶת יוֹשְׁבֵי אִיֵּי הַיָּם, וְהֵם נִפְרָדִים כָּל אֶחָד מִבָּנָיו בְּאִי אַחֵר יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ, וְאַרְצֹתָם רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְהִיא בִּרְכַּת אֲבִיהֶם שֶׁאָמַר \"יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת\", שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים בְּמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ. אֲבָל בְּנֵי חָם כֻּלָּם קְרוֹבִים יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת, וְלָכֵן אָמַר \"וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן\" וְגוֹ' (בראשית י':י\"ט), וְאָמַר \"בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם\" (בראשית י':כ'), וְכֵן בִּבְנֵי שֵׁם. וְסִפֵּר הַכָּתוּב כָּל אֵלֶּה כִּי רָצָה לְהוֹדִיעַ יִחוּס אַבְרָהָם מִשֵּׁם וְתוֹלְדוֹת חָם, לְהוֹדִיעַ הָעַמִּים שֶׁזָּכָה אַבְרָהָם בְּאַרְצָם בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם. וְלָכֵן סִפֵּר גַּם בְּיֶפֶת וְהַפַּלָּגָה, לְהוֹדִיעַ סִבַּת שִׁנּוּי הַלְּשׁוֹנוֹת וּפִזּוּרָם בְּקַצְוֵי הָאָרֶץ לִזְמַן מוּעָט אַחֲרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְעוֹד, לְהוֹדִיעַ חַסְדֵי הַשֵּׁם וְשָׁמְרוֹ הַבְּרִית לְנֹחַ, כִּי לֹא כִּלָּה אוֹתָם. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג נ) כִּי זֶה יְאַמֵּת לַשּׁוֹמְעִים חִדּוּשׁ הָעוֹלָם. וְגַם זֶה אֱמֶת, כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְיָעִיד לָהֶם עַל נֹחַ וּבָנָיו שֶׁרָאוּ הַמַּבּוּל וְהָיוּ בַּתֵּבָה, וְהִנֵּה הוּא עֵד מִפִּי עֵד בְּעִנְיַן כָּל הַמַּבּוּל וְעֵד רְבִיעִי עַל יְצִירָה, כִּי נֹחַ רָאָה אָבִיו שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב רָאוּ שֵׁם הָעֵד בַּמַּבּוּל, וְיַעֲקֹב מַגִּיד כָּל זֶה לְיוֹרְדֵי מִצְרַיִם גַּם לְפַרְעֹה וְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ, וְהָאֲנָשִׁים בְּכָל דּוֹר יוֹדְעִים מֵאֲבוֹתָם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה דּוֹרוֹת מַגִּידִים מַעֲשֵׂיהֶם וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם: <b>וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה</b> הָיוּ אֵלֶּה רָאשֵׁי אֻמּוֹת, וּבְנֵי רַעְמָה הָיוּ שְׁנֵי לְאֻמִּים. אֲבָל נִמְרוֹד לֹא הָיָה לְאוֹם, עַל כֵּן כָּתַב אַחַר כָּךְ \"וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד\" וְלֹא אָמַר \"וּבְנֵי כוּשׁ נִמְרֹד וּסְבָא וַחֲוִילָה\", אֲבָל פּוּט הָיָה לְגוֹי אֶחָד וְלֹא הָיוּ מִמֶּנּוּ אֻמּוֹת שׁוֹנוֹת כְּמִצְרַיִם וּכְנַעַן, עַל כֵּן לֹא הֶחְזִירוֹ הַכָּתוּב. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ז:ב') אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁנִּבְלְעָה מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל פּוּט, וּבָא יְחֶזְקֵאל וּפֵרֵשׁ \"פּוּט וְלוּד וְכָל הָעֶרֶב\" (יחזקאל ל ה), כִּי מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחְזִירוֹ הַכָּתוּב הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁנִּתְעָרֵב זַרְעוֹ בִּבְנֵי כְּנַעַן, וְלֹא הָיוּ אֻמָּה וְלֹא יָרְשׁוּ לָהֶם אֶרֶץ שֶׁתִּקָּרֵא עַל שְׁמָם. אֲבָל גַּם בְּמָגוֹג וּמָדַי וְתוּבַל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס בְּנֵי יֶפֶת לֹא הִזְכִּיר מִשְׁפָּחוֹת בְּתוֹלְדֹתָם, וְכֵן בִּבְנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד רָאשֵׁי אֻמּוֹת וְלֹא הִזְכִּיר לָהֶם תּוֹלָדוֹת, כִּי כָל אֶחָד הָיָה לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ וְלֹא הוֹלִיד אֻמּוֹת שׁוֹנוֹת: <b>הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י':ח') לְהַמְרִיד כָּל הָעוֹלָם עַל הקב\"ה בַּעֲצַת דוֹר הַפַּלָּגָה. וְאִם כֵּן \"הוּא הֵחֵל\", אַחַר הַמַּבּוּל, כִּי בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ הוּחַל. וְאֶפְשָׁר שֶׁנֹּאמַר כִּי הוּחַל בְּדוֹר הַפַּלָּגָה מֶרֶד, וּבִימֵי אֱנוֹשׁ לֹא הָיוּ בְּמוֹרְדֵי אוֹר אֲבָל עָבְדוּ גַּם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים: <b>הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'</b> צָד דַּעְתָּן שֶׁל בְּרִיּוֹת בְּפִיו וּמַטְעָן לִמְרֹד בַּמָּקוֹם, \"עַל כֵּן יֵאָמַר\" עַל כָּל אָדָם מַרְשִׁיעַ בְּעַזּוּת פָּנִים וְיוֹדֵע רִבּוֹנוֹ וּמִתְכַּוֵּן לִמְרֹד בּוֹ, יֵאָמֵר זֶה כְּנִמְרֹד, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י':ט'), וְכֵן דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (עירובין נג). וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ הֵפֶךְ הָעִנְיָן עַל דֶּרֶךְ פְּשׁוּטוֹ, כִּי הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר עַל הַחַיּוֹת לָצוּד אוֹתָן, וּפֵרֵשׁ \"לִפְנֵי ה'\", שֶׁהָיָה בּוֹנֶה מִזְבְּחוֹת וּמַעֲלֶה אֶת הַחַיּוֹת לְעוֹלָה לִפְנֵי הַשֵּׁם. וְאֵין דְּבָרָיו נִרְאִין, וְהִנֵּה הוּא מַצְדִּיק רָשָׁע, כִּי רַבּוֹתֵינוּ יָדְעוּ רִשְׁעוֹ בְּקַבָּלָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עַל הָאֲנָשִׁים, וְהוּא הַמּוֹלֵךְ תְּחִלָּה, כִּי עַד יָמָיו לֹא הָיוּ מִלְחָמוֹת וְלֹא מָלַךְ מֶלֶךְ, וְגָבַר תְּחִלָּה עַל אַנְשֵׁי בָּבֶל עַד שֶׁמָּלַךְ עֲלֵיהֶם, וְאַחַר כֵּן יָצָא אֶל אַשּׁוּר, וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ וְהִגְדִּיל וּבָנָה שָׁם עָרִים בְּצוּרוֹת בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר \"וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה\": <b>מִן הָאָרֶץ הַהִיא</b> בְּמָלְכוֹ עָלֶיהָ, \"יָצָא אַשּׁוּר\", פִּתְרוֹנוֹ יָצָא אֶל אַשּׁוּר, כִּי אַשּׁוּר מִבְּנֵי שֵׁם הָיָה, וְזֶהוּ כִּלְשׁוֹן \"וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה\" (במדבר לד ד), \"וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ אֶדְרֶעִי\" (דברים ג א), \"וְיָשֹׁב אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל\" (דניאל יא כח), וְרַבִּים כֵּן. וּלְכָךְ תִּקָּרֵא אֶרֶץ אַשּׁוּר \"אֶרֶץ נִמְרֹד\" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ה ה) \"וְרָעוּ אֶת אַשּׁוּר בַּחֶרֶב וְאֶת אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ\" וְ\"אֶרֶץ נִמְרוֹד\" יִרְמֹז אֶל נִינְוֵה וְאֶל רְחוֹבוֹת עִיר וְאֶל כָּלַח. וְסִפֵּר עוֹד בִּגְבוּרָתוֹ כִּי הוּא גִּבּוֹר צַיִד לְהִתְגַּבֵּר גַּם עַל הַחַיּוֹת וְלָצוּד אוֹתָן. וְאָמַר \"לִפְנֵי ה'\", לְהַפְלִיג כִּי אֵין תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם כָּמוֹהוּ בִּגְבוּרָה. וְכֵן \"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים\" (בראשית ו':י\"א), כִּי כָל אֲשֶׁר לְפָנָיו בָּאָרֶץ נִשְׁחֲתוּ, כְּעִנְיָן \"וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלְּפָנַי\" (ויקרא כב ג), כִּי בְּכָל מָקוֹם הוּא לְפָנָיו: <b>וּמִצְרַיִם יָלַד</b> יַזְכִּיר לְמִצְרַיִם תּוֹלְדוֹתָיו, וְלֹא הִזְכִּיר מוֹשָׁבָם כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר בַּאֲחֵרִים, כִּי בִּבְנֵי יֶפֶת הִזְכִּיר אִיִּים, וּבִבְנֵי כוּשׁ אֶרֶץ שִׁנְעָר וְאַשּׁוּר, וּבִבְנֵי כְּנַעַן הִזְכִּיר תְּחוּמֵי אַרְצָם, וְכֵן בִּבְנֵי שֵׁם, וְהָיָה זֶה כִּי מִצְרַיִם אֶרֶץ מוֹשָׁבוֹ יָדוּעַ כִּי הִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְהָיוּ כָל בָּנָיו יוֹשְׁבִים סְבִיבוֹת מִצְרַיִם וְשֵׁם אַרְצָם גַּם כֵּן כִּשְׁמָם, כִּי כֵן מָצִינוּ לְפַתְרֻסִים אֶרֶץ פַּתְרוֹס, וְהִיא מִכְּלַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ל יג יד) \"וְנָתַתִּי יִרְאָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת פַּתְרוֹס עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם\", וְכֵן \"לוֹד וְכָל הָעֶרֶב\" סְבִיבוֹת מִצְרַיִם, וּשְׁמָם וְשֵׁם אַרְצָם שָׁוֶה, וְכֵן פְּלִשְׁתִּים אַרְצָם פְּלֶשֶׁת, וְכֵן כָּתוּב (שמות טו יד) \"יוֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת\". וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י':י\"ג) כִּי אֵלֶּה שְׁמוֹת מְדִינוֹת, וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מִשְׁפָּחָה אַחַת, וְעַל כֵּן הֵם כֻּלָּם לְשׁוֹן רַבִּים. וְהָרְאָיָה הַגְּמוּרָה \"אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם\", כִּי זֶה רֶמֶז לַמָּקוֹם. וְטַעַם \"אֲשֶׁר יָצְאוּ\" עַל דַּעַת הַמְפָרְשִׁים, שֶׁהוֹלִידָם, כִּלְשׁוֹן \"מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ\" (בראשית ל\"ה:י\"א). וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י':י\"ד) מִשְּׁנֵיהֶם יָצְאוּ, שֶׁהָיוּ הַפַּתְרֻסִים וְכַסְלֻחִים מַחְלִיפִים נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה וְיָצְאוּ פְּלִשְׁתִּים מִבֵּינֵיהֶם, בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ז:ה'). וְעַל דַּעְתִּי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט הָיוּ כַּסְלֻחִים יוֹשְׁבֵי עִיר שֶׁשְּׁמָהּ כֵּן, וְהָיְתָה מִכְּלַל אֶרֶץ כַּפְתּוֹר אֲשֶׁר שָׁם כַּפְתּוֹרִים אֲחֵיהֶם, וְיָצְאוּ מִשָּׁם מִן הַכַּפְתּוֹרִים אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע כַּסְלֻחִים וְהָלְכוּ לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה, וְהִנִּיחוּ הָאָרֶץ לַאֲחֵיהֶם, וְכָבְשׁוּ לָהֶם אֶרֶץ שֶׁשְּׁמָהּ פְּלֶשֶׁת, וְנִקְרְאוּ אַחַר כָּךְ פְּלִשְׁתִּים עַל שֵׁם הָאָרֶץ. וְהוּא מָה שֶׁכָּתוּב (דברים ב כב) \"כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם\", וְהֵם מִבְּנֵי כַּסְלֻחִים יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ כַּפְתּוֹר: <b>וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ</b> אֵלֶּה עֲשָׂרָה עֲמָמִים בְּנֵי כְּנַעַן שֶׁנִּתְּנוּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ (להלן טו יט-כא), כִּי כָל זֶרַע כְּנַעַן נִמְכַּר לְעֶבֶד עוֹלָם, וְהֵם שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ. אֲבָל נִתְחַלֵּף הַשֵּׁם בְּרֻבָּם בִּימֵי אַבְרָהָם, כִּי בְּכָאן נִכְתְּבוּ בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם בְּיוֹם הִוָּלְדָם, וְאַחֲרֵי שֶׁנִּפְרְדוּ בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵיהֶם נִקְרְאוּ בְּשֵׁמוֹת אֲחֵרִים, אוּלַי הֶעֱלוּ לָהֶם שֵׁם עַל שֵׁם הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ (רמב\"ן על בראשית י':י\"ג), וְכֵן \"שֵׂעִיר הַחוֹרִי\" (בראשית ל\"ו:כ'), שֵׁם הָעִיר שֵׂעִיר, וְכֵן רַבִּים. אוֹ שֶׁהוֹלִידוּ הָעַרְקִי וְהַסִּינִי מִשְׁפָּחוֹת וְנִכְרְתוּ מֵהֶם, וּבְנֵיהֶם הָיוּ קֵינִי וּקְנִזִּי עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְהָיוּ לְרָאשֵׁי בָּתֵּי אָבוֹת, תִּקָּרֵא הָאֻמָּה בִּשְׁמָם, כַּנָּהוּג בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה קְרָאָם בַּשֵּׁם שֶׁהָיָה לָהֶם בִּימֵי אַבְרָהָם בְּמַתְּנָתוֹ. וּרְאָיָה לַדָּבָר כִּי הַחִוִּי הַנִּזְכָּר בְּכָאן אֵינֶנּוּ נִזְכַּר בְּמַתְּנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְהוּא הָיָה מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז א) \"וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם\", וְכֵן בְּכָל מָקוֹם, וְיִמְנֶה הַכְּנַעֲנִי עִם בָּנָיו וְלֹא יִמְנֶה בָּהֶן רַק עֲשָׂרָה, כִּי אֶחָד מִבָּנָיו לֹא גָּבַר כְּאֶחָיו וְנִקְרָא עִם אֶחָיו בְּשֵׁם אָבִיו. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה צִידוֹן בְּכוֹרוֹ הַנִּקְרָא \"כְּנַעֲנִי\" עִם אֶחָד מֵאֶחָיו שֶׁלֹּא הָיָה לְגוֹי. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁהָיְתָה לְאַבְרָהָם, כְּדִכְתִיב (בראשית כ\"ו:ג') \"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל\", וְהֵם מִבְּנֵי מִצְרַיִם, כִּי הַכָּתוּב אָמַר \"לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים\" (יהושע יג ג), כִּי כָּבְשׁוּ מִקְצָת הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בָּהּ, וּבְכָאן תִּרְאֶה כִּי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידוֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה, וְאֵלֶּה עָרֵי פְּלִשְׁתִּים כִּי אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וְעַזָּה לָעַזָּתִי הִיא, וְכֵן \"לְעַזָּה אֶחָד\" (שמואל א ו יז), וְצִידוֹן לַפְּלִשְׁתִּים, דִּכְתִיב (יהושע יג ב ו) \"כָּל צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ בְּנַחֲלָה\", וְכָתוּב (יואל ד ד) \"וְגַם מָה אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת\", וְאוּלַי שְׁאָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים לֹא הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל לְבַד אֵלּוּ חֲמֵשֶׁת סַרְנֵיהֶם. וְדַע כִּי אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבוּלוֹתֶיהָ מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי הִיא רְאוּיָה לְיִשְׂרָאֵל וְהִיא חֶבֶל נַחֲלָתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב ח) \"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", אֲבָל נְתָנָהּ הקב\"ה בְּעֵת הַפַּלָּגָה לִכְנַעַן מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ עֶבֶד, לִשְׁמֹר אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל, כְּאָדָם שֶׁמַּפְקִיד נִכְסֵי בֶּן הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיִזְכֶּה בַּנְּכָסִים וְגַם בָּעֶבֶד. וְעוֹד אֲבָאֵר בְּעֶזְרַת הָאֵל יִתְעַלֶּה (דברים ב כג): <b>וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא</b> בַּעֲבוּר שֶׁאִחֵר תּוֹלְדוֹת שֵׁם וְסִפֵּר תּוֹלְדוֹת אָחִיו הַקָּטָן מִמֶּנּוּ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ בָּנִים, אָמַר בְּכָאן \"גַּם הוּא\": וְטַעַם <b>אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר</b> שֶׁהוּא אֲבִי כָּל יוֹשְׁבֵי עֵבֶר הַנָּהָר, שֶׁהוּא מְקוֹם יִחוּס אַבְרָהָם. וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה עֵבֶר בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֵׁם הָאִישׁ אֲבִי פֶּלֶג (כ\"פ הרד\"ק והראב\"ע שמות כא ב), כִּי לָמָּה יִחֵס אוֹתָן אֵלָיו: <b>אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל</b> דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לְיַחֵס הַקָּטָן אֶל הַגָּדוֹל בְּאֶחָיו וְלֹא אֶל הַנּוֹלָד אַחֲרָיו. וְכֵן \"מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן\" (שמות טו כ). וְטַעַם לְהַזְכִּיר זֶה כְּלָל, לוֹמַר כִּי הוּא אֲחִי הַנִּכְבָּד שָׁוֶה אֵלָיו בִּכְבוֹדוֹ, לְהַגִּיד שֶׁלֹּא אִחֵר אוֹתוֹ מִפְּנֵי מַעֲלַת חָם עָלָיו. וְהַנִּרְאֶה אֵלַי שֶׁיִּהְיֶה \"הַגָּדוֹל\" תֹּאַר לְשֵׁם, לוֹמַר שֶׁהוּא הָאָח הַגָּדוֹל שֶׁל יֶפֶת, כִּי חָם קָטָן מִכֻּלָּם וְאִם הִקְדִּים אוֹתוֹ. וְכֵן בְּכָל מָקוֹם תֹּאַר לַמְּדֻבָּר בּוֹ, כְּגוֹן \"יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא\" (מלכים ב כ א), \"חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא\" (ירמיהו כח א), \"לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה\" (במדבר י כט). וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית י':כ\"א) אֲחִי יֶפֶת וְלֹא אֲחִי חָם, שֶׁאֵלּוּ שְׁנֵיהֶם כִּבְּדוּ אֲבִיהֶם וְזֶה בִּזָּהוּ. גַּם זֶה לוֹמַר שֶׁהוּא אֲחִי הַצַּדִּיק וְלֹא אֲחִי הָרָשָׁע, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְנָה אַחֲרָיו: <b>בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם</b> פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"א:ב') שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁם, כַּכָּתוּב לְמַעְלָה (י ל) \"וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה הַר הַקֶּדֶם\", וְנָסְעוּ מִשָּׁם לָתוּר לָהֶם מָקוֹם הַמַּחְזִיק אוֹתָם, וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא שִׁנְעָר. וְאֵין זֶה נָכוֹן, כִּי תּוֹלְדוֹת שֵׁם לְבַדָּן הֵם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם כֵּן, וְלָמָּה יִחֵס הַפַּלָּגָה עֲלֵיהֶם, כִּי בְּנֵי יֶפֶת וּבְנֵי חָם רַבִּים מֵהֶם. וְעוֹד כִּי מוֹשָׁבָם בְּאַרְצֹתָם הָיָה מִמֵּשָׁא עַד הַר הַקֶּדֶם. וְהַפַּלָּגָה הָיְתָה טֶרֶם שֶׁהָיָה מוֹשָׁבָם, כִּי לֹא בָּאוּ בְּנֵי יֶפֶת מֵאִיֵּי הַיָּם אֶל הַבִּקְעָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, אֲבָל בַּפַּלָּגָה הֱפִיצָם הַשֵּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאָז הוּשְׁבוּ בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵיהֶם. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כִּי הָרֵי אֲרָרָט בַּמִּזְרָח, וְיָפֶה אָמַר, כִּי הֵם בַּמִּזְרָח קְרוֹבִים לְאַשּׁוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט לז) \"וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט\", וְנֹחַ בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר נִתְיַשֵּׁב בָּאֲרָצוֹת הָהֵם הוּא וְתוֹלְדוֹתָיו, וְכַאֲשֶׁר רַבּוּ נָסְעוּ מִשָּׁם אֶל הַבִּקְעָה הַזּוֹ. וְאַנְשֵׁי הַפַּלָּגָה עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קט) מוֹרְדִים בְּבוֹרְאָם. וְרוֹדְפֵי הַפְּשָׁט (הראב\"ע והרד\"ק) אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הָיָה דַּעְתָּם אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ יַחַד מְחֻבָּרִים, כִּי הִגִּיד הַכָּתוּב דַּעְתָּם \"פֶּן נָפוּץ\" וְלֹא סִפֵּר עֲלֵיהֶם עִנְיָן אַחֵר. וְאִם כְּדִבְרֵיהֶם יִהְיוּ טִפְּשִׁים, כִּי אֵיךְ תִּהְיֶה עִיר אַחַת וּמִגְדָּל אֶחָד מַסְפִּיק לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם, אוֹ שֶׁמָּא הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁלֹּא יִפְרוּ וְשֶׁלֹּא יִרְבּוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים יִכָּרֵת. אֲבָל הַיּוֹדֵעַ פֵּרוּשׁ \"שֵׁם\" יָבִין כַּוָּנָתָם מִמָּה שֶׁאָמְרוּ \"וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם\", וְיֵדַע כַּמָּה הַשִּׁעוּר שֶׁיָּזְמוּ בַּמִּגְדָּל לַעֲשׂוֹתוֹ, וְיָבִין כָּל הָעִנְיָן, כִּי חָשְׁבוּ מַחְשָׁבָה רָעָה וְהָעֹנֶשׁ שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם לְהַפְרִידָם בַּלְּשׁוֹנוֹת וּבָאֲרָצוֹת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי הָיוּ קוֹצְצִים בַּנְּטִיעוֹת. וְהִנֵּה חֶטְאָם דּוֹמֶה לְחֵטְא אֲבִיהֶם, וְשֶׁמָּא בִּשְׁבִיל זֶה דָּרְשׁוּ (ב\"ר לח ט), \"אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם\", אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מָה בְּנֵי חֲמָרַיָּא בְּנֵי גַּמְלַיָּא, אֶלָּא בְּנוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה וְכוּ'. וְהִסְתַּכֵּל כִּי בְּכָל עִנְיַן הַמַּבּוּל הִזְכִּיר \"אֱלֹהִים\", וּבְכָל עִנְיַן הַפַּלָּגָה הִזְכִּיר הַשֵּׁם הַמְּיֻחָד, כִּי הַמַּבּוּל בַּעֲבוּר הַשְׁחָתַת הָאָרֶץ, וְהַפַּלָּגָה בַּעֲבוּר שֶׁקִּצְּצוּ בַּנְּטִיעוֹת וְהִנָּם עֲנוּשִׁים בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל. וְזֶה טַעַם הַיְּרִידָה, וְכֵן בְּמִדַּת סְדוֹם. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"א:כ\"ח) כְּדֶרֶךְ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (בב\"ר לח יג), תֶּרַח קָבַל עַל אַבְרָם בְּנוֹ לִפְנֵי נִמְרוֹד עַל שְׁבִירַת צְלָמָיו, וְהִשְׁלִיכָהוּ לַכִּבְשָׁן, וְהָרָן יָשַׁב וְאָמַר, אִם אַבְרָם נוֹצֵחַ אֲנִי שֶׁלּוֹ וְאִם נִמְרוֹד נוֹצֵחַ אֲנִי שֶׁלּוֹ, וּכְשֶׁנִּצַּל אַבְרָם אָמְרוּ לוֹ מִשֶּׁל מִי אַתָּה, אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל אַבְרָם אֲנִי, הִשְׁלִיכוּהוּ לַכִּבְשָׁן וְנִשְׂרַף, וְזֶהוּ אוּר כַּשְׂדִּים. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ אוּר – בִּקְעָה, וְכֵן \"עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה'\" (ישעיהו כד טו), וְכֵן \"מְאוּרַת צִפְעוֹנִי\" (שם יא ח), כָּל חֹר וּבֶקַע עָמֹק יִקָּרֵא אוּר. וְהָעִנְיָן שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה הוּא הָאֱמֶת, וַאֲנִי מְבָאֵר אוֹתוֹ. אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נוֹלַד בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, כִּי אֲבוֹתָיו בְּנֵי שֵׁם הָיוּ, וְכַשְׂדִּים וְכָל אֶרֶץ שִׁנְעָר אַרְצוֹת בְּנֵי חָם, וְהַכָּתוּב אָמַר \"וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי\" (בראשית י\"ד:י\"ג) לֹא הַכַּשְׂדִּי, וּכְתִיב (יהושע כד ב) \"בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר\", וּמִלַּת \"מֵעוֹלָם\" תּוֹרֶה כִּי מִשָּׁם תּוֹלְדוֹתָיו מֵאָז, וּכְתִיב (שם ג) \"וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר\". וּרְאָיָה לַדָּבָר, כִּי נָחוֹר בְּחָרָן הָיָה, וְאִם הָיָה מְקוֹם תֶּרַח אוּר כַּשְׂדִּים בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וְהַכָּתוּב סִפֵּר כִּי בְּצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לֹא לָקַח אִתּוֹ רַק אַבְרָם בְּנוֹ וְלוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְשָׁרַי כַּלָּתוֹ, אִם כֵּן הָיָה נָחוֹר נִשְׁאַר בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם אֶרֶץ אֲרָם הִיא בְּעֵבֶר הַנָּהָר, וְהִיא מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו מֵעוֹלָם, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר בִּבְנֵי שֵׁם (בראשית י':ל') \"וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה הַר הַקֶּדֶם\", וְהוּא שֵׁם כּוֹלֵל, כְּדִכְתִיב (שם לא) \"בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵיהֶם\", וְכָתוּב (במדבר כג ז) \"מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם\", וְהִנֵּה הוּא וַאֲבוֹתָיו מִן הָאָרֶץ הַהִיא מֵעוֹלָם. וּמָצִינוּ בַּתַּלְמוּד (ב\"ב צא) כִּי אַבְרָהָם נֶחְבַּשׁ בְּכוּתָא, וְזֹאת הָעִיר אֵינֶנָּה בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, דִּכְתִיב (מלכים ב יז כד) \"וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָא וּמֵעַוָּה וּמֵחֲמָת\", וְכָתוּב (שם ל) \"וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל\", אֲבָל יֵרָאֶה כִּי הִיא עִיר בְּעֵבֶר הַנָּהָר בְּאֶרֶץ אֲרַם נַהֲרַיִם, כִּי חָרָן שֵׁם עִיר בְּאֶרֶץ אֲרַם נַהֲרַיִם, דִּכְתִיב (בראשית כ\"ד:י') \"וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר\" שֶׁהִיא חָרָן. וְעוֹד חָקַרְנוּ וְיָדַעְנוּ עַל פִּי תַּלְמִידִים רַבִּים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַהִיא, כִּי כּוּתָא עִיר גְּדוֹלָה בֵּין חָרָן וּבֵין אַשּׁוּר, רְחוֹקָה מִמְּדִינַת בָּבֶל, וּבֵינָהּ וּבֵין חָרָן כְּמוֹ שִׁשָּׁה יָמִים, אֲבָל הִיא נִכְלֶלֶת בְּעֵבֶר הַנָּהָר בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בֵּין אֲרַם נַהֲרַיִם וּבֵין נְהַר פְּרָת גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵין חִדֶּקֶל הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר. וְהִנֵּה תֶּרַח הוֹלִיד בָּנָיו הַגְּדוֹלִים אַבְרָהָם וְנָחוֹר בְּעֵבֶר הַנָּהָר אֶרֶץ אֲבוֹתָיו, וְהָלַךְ לוֹ עִם אַבְרָהָם בְּנוֹ אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשָׁם נוֹלַד לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן הָרָן, וְנִשְׁאַר נָחוֹר בְּנוֹ בְּעֵבֶר הַנָּהָר בָּעִיר חָרָן, אוֹ שֶׁנּוֹלַד בָּעִיר הַהִיא אוֹ שֶׁנִּתְיַשֵּׁב בָּהּ מִכּוּתָא. וְזֶה טַעַם \"בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים\", כִּי שָׁם מוֹלַדְתּוֹ שֶׁל הָרָן לְבַדּוֹ. וְהָעִנְיָן הַמְקֻבָּל הַזֶּה נִמְצָא גַּם כֵּן בְּסֵפֶר קַדְמוֹנֵי הַגּוֹיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג כט), כִּי הִזְכִּירוּ בְּסֵפֶר \"עֲבוֹדַת הָאִכָּרִים הַמִּצְרִים\" כִּי אַבְרָם אֲשֶׁר נוֹלַד בְּכוּתָא חָלַק עַל דַּעַת הֶהָמוֹן שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָתַן הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר, וְהָיָה עִמָּהֶם בְּתוֹכָחוֹת יָמִים רַבִּים שָׁם, אַחַר כָּךְ פָּחַד הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּשְׁחִית עָלָיו אַרְצוֹ וְיָסִיר בְּנֵי הָאָדָם מֵאֱמוּנָתָם, וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנַעַן אַחַר שֶׁלָּקַח כָּל הוֹנוֹ. וְהִנֵּה עַל כָּל פָּנִים בַּמָּקוֹם הַהוּא בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים נַעֲשָׂה נֵס לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹ נֵס נִסְתָּר שֶׁנָּתַן בְּלֵב אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לְהַצִּילוֹ וְשֶׁלֹּא יְמִיתֶנּוּ וְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִבֵּית הַסֹּהַר שֶׁיֵּלֵךְ לְנַפְשׁוֹ, אוֹ נֵס מְפֻרְסָם שֶׁהִשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּל כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְאַל יְפַתֶּה אוֹתְךָ רַבִּי אַבְרָהָם בְּקֻשְׁיוֹתָיו שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא סִפֵּר הַכָּתוּב זֶה הַפֶּלֶא, כִּי עוֹד אֶתֵּן לְךָ טַעַם וּרְאָיָה בָּזֶה וּבְכַיּוֹצֵא בּוֹ (רמב\"ן על בראשית מ\"ו:ט\"ו). אֲבָל הַגּוֹיִם הָהֵם לֹא הִזְכִּירוּ זֶה בְּסִפְרָם, לְפִי שֶׁהֵם חוֹלְקִים עַל דַּעְתּוֹ וְהָיוּ חוֹשְׁבִים בְּנִסּוֹ שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים, כְּעִנְיַן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עִם הַמִּצְרִים בִּתְחִלַּת מַעֲשָׂיו. וּמִפְּנֵי זֶה לֹא הִזְכִּיר עוֹד הַכָּתוּב הַנֵּס הַזֶּה, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר דִּבְרֵי הַחוֹלְקִים עָלָיו, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר דִּבְרֵי חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְלֹא נִתְבָּאֲרוּ דִּבְרֵי אַבְרָהָם עִמָּהֶם כַּאֲשֶׁר נִתְבָּאֲרוּ דִּבְרֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בַּסּוֹף. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית ט\"ו:ז'), \"אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ\", כִּי מִלַּת \"הוֹצֵאתִיךָ\" תְּלַמֵּד עַל נֵס, כִּי לֹא אָמַר \"אֲשֶׁר לְקַחְתִּיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים\" אֲבָל אָמַר \"הוֹצֵאתִיךָ\", שֶׁהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, כְּמוֹ \"אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (שמות כ ב). וְאָמַר \"לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ\", כִּי מֵעֵת הוֹצִיאוֹ אוֹתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים הָיָה הָרָצוֹן לְפָנָיו יִתְעַלֶּה שֶׁיְּגַדְּלֶנּוּ וְיִתֵּן לוֹ אֶת הָאָרֶץ הַהִיא. וְתֶרַח אָבִיו וְאַבְרָהָם הָיָה בְּלִבָּם מִן הַיּוֹם הַהוּא שֶׁנִּצַּל שֶׁיֵּלְכוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן לְהִתְרַחֵק מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים מִפַּחַד הַמֶּלֶךְ, כִּי חָרָן קָרוֹב לָהֶם וְעַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, כִּי לְשׁוֹן אֲרָמִית לִשְׁנֵיהֶם, וְרָצוּ לָלֶכֶת אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְשׁוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ הַהוּא וְעַמּוֹ, וְזֶהוּ טַעַם \"וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן\" אֲשֶׁר שָׁם מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וַאֲבוֹתֵיהֶם מֵעוֹלָם, וְיָשְׁבוּ בֵּינֵיהֶם, וְנִתְעַכְּבוּ שָׁם יָמִים רַבִּים. וְשָׁם נִצְטַוָּה אַבְרָהָם לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וְעָזַב אֶת אָבִיו וּמֵת שָׁם בְּחָרָן אַרְצוֹ, וְהוּא הָלַךְ עִם אִשְׁתּוֹ וְלוֹט בֶּן אָחִיו אַרְצָה כְּנַעַן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יהושע כד ג) \"וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן\", כִּי בְּעֵבֶר הַנָּהָר נִצְטַוָּה בָּזֶה, וּמִשָּׁם לְקָחוֹ וְהוֹלִיכוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנַעַן. וְהִנֵּה עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ יִהְיֶה אוּר כַּשְׂדִּים כִּפְשׁוּטוֹ, מִלְּשׁוֹן \"חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר\" (ישעיהו מד טז), וְאָמְרוּ <b>וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים</b>, וְתֶרַח לֹא יָצָא מִן הַכִּבְשָׁן, אֲבָל אַבְרָם הוּא עִקָּר, אוֹ הַמָּקוֹם נִקְרָא כֵן בַּעֲבוּר הַנֵּס, כְּמוֹ \"וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה\" (דברים ט כב) וְזוּלָתָם, וְיִרְמֹז הַכָּתוּב כִּי בְּצֵאת אַבְרָם מִן הַכִּבְשָׁן בָּרְחוּ לָהֶם כֻּלָּם מִשָּׁם. וּפֵרוּשׁ \"בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה'\" (ישעיהו כד טו) עַל דַּעְתִּי כְּדִבְרֵיהֶם, כִּי הֵם הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים שֶׁשָּׁם עוֹשִׂים אוֹרוֹת וּמַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת לְהוֹדִיעַ הַחֲדָשׁוֹת מַהֵר בַּמֶּרְחַקִּים, כַּאֲשֶׁר אָמַר (שם) \"בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל\", וְהָעִנְיָן שֶׁיּוֹדִיעוּ בְּכָל הָעוֹלָם הַנֵּס וְהַפֶּלֶא הַנַּעֲשֶׂה לָהֶם לִכְבוֹד הַשֵּׁם. וְכֵן \"מְאוּרַת צִפְעוֹנִי\" (ישעיהו יא ח), הַחוֹר שֶׁלּוֹ שֶׁשָּׁם אוֹרוֹ וַחֲמִימוּתוֹ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֵא אוֹתוֹ \"שָׂרָף\". וְרָאִיתִי בְּמִדְרַשׁ \"קוּמִי אוֹרִי\" (פסקתא דר\"כ פסקא כא) \"עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה'\", בַּמֶּה מְכַבְּדִין אוֹתוֹ, ר' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר בְּאִלֵּן פַּנָּסַיָּא, הֵן כְּגוֹן הָעֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁמַּדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּכָל מָקוֹם אֲפִילּוּ בְּאִיֵּי הַיָּם לִכְבוֹד הַשֵּׁם. הֲרֵי שֶׁעוֹשִׂין \"בָּאוּרִים\" מִלְּשׁוֹן אֵשׁ כִּפְשׁוּטוֹ: <b>וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים</b> בַּעֲבוּר כִּי אַבְרָם נִכְבָּד מֵאָבִיו, וְהַהוֹלְכִים בַּעֲצָתוֹ וּבַעֲבוּרוֹ יֵלְכוּ, אָמַר הַכָּתוּב \"וַיֵּצְאוּ אִתָּם\", וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר \"וַיִּקַּח תֶּרַח\", אֲבָל לוֹט וְשָׂרַי בַּעֲבוּר אַבְרָם הָלְכוּ אִתָּם, כִּי גַּם אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרַד אַבְרָם מֵאָבִיו הָלְכוּ אִתּוֹ: <b>וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן</b> כְּשֶׁיָּצָא אַבְרָם נִשְׁאֲרוּ מִשְּׁנוֹת תֶּרַח הַרְבֵּה, וְלָמָּה הִקְדִּים הַכָּתוּב מִיתָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לִיצִיאָתוֹ שֶׁל אַבְרָם, שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר מְפֻרְסָם לַכֹּל וְיֹאמְרוּ לֹא קִיֵּם אַבְרָם כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁהִנִּיחוֹ זָקֵן וְהָלַךְ לוֹ, לְפִיכָךְ קְרָאוֹ מֵת. וְעוֹד, שֶׁאַף הָרְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּאִים מֵתִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"א:ל\"ב) וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ט:ז') הוּא. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁזֶּה מִנְהַג כָּל הַכָּתוּב לְסַפֵּר חַיֵּי הָאָב וְהוֹלִידוֹ הַבֵּן וּמִיתָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל בְּעִנְיַן הַבֵּן, בְּכָל הַדּוֹרוֹת כָּךְ נָהֲגוּ הַכְּתוּבִים, וְנֹחַ עַצְמוֹ הִנֵּה בְּיָמָיו שֶׁל אַבְרָם עוֹדֶנּוּ חַי, וְשֵׁם בְּנוֹ כָּל יְמֵי אַבְרָהָם הָיָה חַי. וְיִתָּכֵן שֶׁבָּאוּ לַמִּדְרָשׁ הַזֶּה מִפְּנֵי שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּתֶרַח סֵדֶר הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ, כִּי בְּשֵׁם וְתוֹלְדוֹתָיו כֻּלָּם לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב מִיתָה וְלֹא חָזַר וְכָלַל הַשָּׁנִים, וּבְכָאן חָזַר וְתָפַשׂ הַסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּבַעֲלֵי הַשָּׁנִים הָרַבִּים מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, וְכָלַל וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי תֶּרַח וַיָּמָת, וְהוֹסִיף לְהַזְכִּיר עוֹד מְקוֹם הַמִּיתָה שֶׁהָיָה בְּחָרָן, הַמָּקוֹם שֶׁהִזְכִּיר לְאַבְרָהָם, וּלְכָךְ דָּרְשׁוּ שֶׁכָּל זֶה כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מִבְּלִי עִיּוּן שֶׁהָיָה אַבְרָהָם שָׁם עִמּוֹ. וְעוֹד, כִּי מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל בְּעִנְיַן אַבְרָהָם וְסִפֵּר שֶׁיָּצָא עִם אָבִיו מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, יִקְשֶׁה בְּעֵינֵיהֶם כְּשֶׁלֹּא סִדֵּר חַיָּיו וּמִיתָתוֹ עַל הַסֵּדֶר וְיִכְתֹּב אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ. וַאֲשֶׁר אָמְרוּ עוֹד (בב\"ר שם), בַּתְּחִלָּה אַתָּה דּוֹרֵשׁ שֶׁהָרְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִין מֵתִים, גַּם כֵּן תֵּמַהּ הוּא בְּעֵינַי, שֶׁכְּבָר דָּרְשׁוּ (בב\"ר לד ד) מִפָּסוּק \"וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם\" (בראשית ט\"ו:ט\"ו), בִּשְּׂרוֹ שֶׁיֵּשׁ לְאָבִיו חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאוּלַי כַּוָּנָתָם שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה בִּשְׁעַת מִיתָה, אֲבָל יָמָיו הָיוּ כֻּלָּם בְּרֶשַׁע וְהָיָה קָרוּי מֵת. וּלְשׁוֹן רַשִׁ\"י לִמֶּדְךָ שֶׁעָשָׂה תֶּרַח תְּשׁוּבָה בִּשְׁעַת מִיתָה. אוֹ שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאָמְרוּ חֲזַ\"ל בִּזְכוּת בְּנוֹ, וְהִיא הַבְּשׂוֹרָה, שֶׁהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ עַד שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּכָךְ בְּעֵת שֶׁאָמַר לוֹ \"וְאַתָּה תָּבֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם\". וְכֵן מָצָאתִי בַּמִּדְרָשׁ (לק\"ט ויקרא ד ב), כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִין חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן, שֶׁהַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן קְרֵבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, הִצִּילוּ הַפֵּרוֹת הָאִילָנוֹת, וְכֵן מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם שֶׁהִצִּיל אֶת תֶּרַח, שֶׁנֶּאֱמַר \"וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם\": <b>וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ</b> לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, וְשָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וְכָאן אִי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ב:א'). וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי מִשְׁפָּט הַלָּשׁוֹן כֵּן, \"הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ\" (שיר השירים ב יא), \"אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדֹלִים\" (ירמיהו ה ה), \"קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד\" (דברים ב יג), וְרֻבָּם כָּכָה. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ (יומא ג עב) עָשׂוּ מִדְרָשׁ בְּמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים י א) \"וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ\" וַ\"עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף\" (במדבר י ב), בַּעֲבוּר שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה שֶׁלּוֹ, וְהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּמִּשְׁכָּן \"וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה\" (שמות כו א). <b>מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ב:ב'), וַהֲלֹא כְּבָר יָצָא מִשָּׁם עִם אָבִיו וּבָא עַד חָרָן, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ הקב\"ה, הִתְרַחֵק עוֹד מִבֵּית אָבִיךָ. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ וּכְבָר אָמַר הַשֵּׁם אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, כִּי הַדִּבּוּר הַזֶּה הָיָה בְּעוֹדֶנּוּ בְּאוֹר כַּשְׂדִּים, וְשָׁם צִוָּהוּ לַעֲזֹב אַרְצוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ וּבֵית אָבִיו אֲשֶׁר שָׁם. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי אִם הָיָה כֵּן הָיָה אַבְרָם עִקַּר הַנְּסִיעָה מִבֵּית אָבִיו בְּמִצְוַת הָאֱלֹהִים, וְתֶרַח אָבִיו בִּרְצוֹן נַפְשׁוֹ הָלַךְ עִמּוֹ, וְהַכָּתוּב אָמַר (בראשית י\"א:ל\"א) \"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ\", יוֹרֶה כִּי אַבְרָם אַחֲרֵי אָבִיו וּבַעֲצָתוֹ יָצָא מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. וְעוֹד, כִּי הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (יהושע כד ג) \"וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן\", הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר \"וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵאוּר כַּשְׂדִּים וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן\" כִּי מִשָּׁם לֻקַּח וְשָׁם נִצְטַוָּה בָּזֶה. וְעוֹד יִקְשֶׁה עֲלֵיהֶם כִּי אַבְרָהָם בְּצַוּוֹתוֹ אֶת אֱלִיעֶזֶר לָקַחַת אִשָּׁה לִבְנוֹ אָמַר לוֹ \"כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ\" (בראשית כ\"ד:ד'), וְהוּא הָלַךְ \"אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר\" (שם כד י), אִם כֵּן הִיא אַרְצוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ, וְשָׁם נֶאֱמַר (בראשית י\"ב:ל\"ח) \"אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי\", כִּי שָׁם בֵּית אָבִיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁהִיא מוֹלַדְתּוֹ, לֹא כַּאֲשֶׁר הִשְׁתַּבֵּשׁ רַבִּי אַבְרָהָם לוֹמַר \"אֶל אַרְצִי\" חָרָן וּ\"מוֹלַדְתִּי\" אוּר כַּשְׂדִּים, וְהִנֵּה הוּא הָאוֹמֵר כָּאן כִּי בְּאוּר כַּשְׂדִּים נֶאֱמַר לוֹ \"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ\", וְהִנֵּה לוֹ אֲרָצוֹת רַבּוֹת. אֲבָל הָעִקָּר כְּבָר יָדַעְתָּ אוֹתוֹ מִמָּה שֶׁכָּתַבְנוּ בַּסֵּדֶר שֶׁלִּפְנֵי זֶה (יא כח), כִּי חָרָן הִיא אַרְצוֹ וְשָׁם מוֹלַדְתּוֹ, וְהִיא אֶרֶץ אֲבוֹתָיו מֵעוֹלָם, וְשָׁם נִצְטַוָּה לַעֲזֹב אוֹתָם. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ט:ח') \"לֵךְ לְךָ\", אַחַת מֵאֲרַם נַהֲרַיִם וְאַחַת מֵאֲרַם נָחוֹר. וְטַעַם לְהַזְכִּיר \"אַרְצְךָ וּמוֹלַדְתְּךָ וּבֵית אָבִיךָ\", כִּי יִקְשֶׁה עַל הָאָדָם לַעֲזֹב אַרְצוֹ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ וְשָׁם אוֹהֲבָיו וְרֵעָיו, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ שֶׁשָּׁם נוֹלַד, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם כָּל בֵּית אָבִיו. וּלְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּעֲזֹב הַכֹּל לְאַהֲבָתוֹ שֶׁל הקב\"ה: <b>אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ</b> הָיָה נוֹדֵד וְהוֹלֵךְ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר, עַד שֶׁבָּא אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְאָמַר לוֹ \"לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת\", אָז נִתְקַיֵּם \"אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ\", וְאָז נִתְעַכֵּב וְיָשַׁב בָּהּ. וּמָה שֶׁאָמַר \"וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן\", לֹא לְהִתְיַשֵּׁב בָּהּ, כִּי עֲדַיִן לֹא יָדַע כִּי עַל הָאָרֶץ הַהִיא נִצְטַוָּה, אֶלָּא שֶׁאָחַז צַדִּיק דַּרְכּוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ כְּנַעַן כִּי כֵן הָיָה בְּדַעְתּוֹ וּבְדַעַת אָבִיו גַּם מִתְּחִלָּה בְּצֵאתָם מֵאוּר כַּשְׂדִּים. וּמִפְּנֵי זֶה אָמַר \"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי\" (בראשית כ':י\"ג), כִּי הָיָה תּוֹעֶה כְּשֶׂה אוֹבֵד. וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי אַבְרָהָם מִבָּרִאשׁוֹנָה יָדַע כִּי אֶרֶץ כְּנַעַן הִיא נַחֲלַת ה' וּבָהּ יִתֵּן ה' חֶלְקוֹ, וְהֶאֱמִין כִּי \"אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ\" יִרְמֹז לוֹ עַל אֶרֶץ כְּנַעַן, אוֹ עַל כֻּלָּהּ אוֹ עַל אַחַת מִכָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל, וְשָׂם פָּנָיו אֶל כְּלַל אֶרֶץ כְּנַעַן, כִּי שָׁם הָאָרֶץ אֲשֶׁר יַרְאֶנּוּ בֶּאֱמֶת: <b>וֶהְיֵה בְּרָכָה</b> אַתָּה תִּהְיֶה הַבְּרָכָה אֲשֶׁר יִתְבָּרְכוּ בְּךָ לֵאמֹר \"יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאַבְרָהָם\", וְהוֹסִיף עוֹד כִּי כָל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה יִתְבָּרְכוּ בּוֹ, לֹא אַנְשֵׁי אַרְצוֹ בִּלְבַד. אוֹ \"וְנִבְרְכוּ בְךָ\", שֶׁיִּהְיוּ מְבֹרָכִים בַּעֲבוּרוֹ. וְהִנֵּה זֹאת הַפָּרָשָׁה לֹא בֵּאֲרָה כָּל הָעִנְיָן, כִּי מָה טַעַם שֶׁיֹּאמַר לוֹ הקב\"ה עֲזֹב אַרְצְךָ וְאֵיטִיבָה עִמְּךָ טוֹבָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם, מִבְּלִי שֶׁיַּקְדִּים שֶׁהָיָה אַבְרָהָם עוֹבֵד אֱלֹהִים אוֹ צַדִּיק תָּמִים, אוֹ שֶׁיֹּאמַר טַעַם לַעֲזִיבַת הָאָרֶץ שֶׁיִּהְיֶה בַּהֲלִיכָתוֹ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת קִרְבַת אֱלֹהִים. וּמִנְהָג הַכָּתוּב לֵאמֹר הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְתִשְׁמַע בְּקוֹלִי וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר בְּדָוִד וּבִשְׁלֹמֹה, וּכְעִנְיַן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, \"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ\" (ויקרא כו ג) \"אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים כח א), וּבְיִצְחָק אָמַר \"בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי\" (בראשית כ\"ו:כ\"ד), אֲבָל לְהַבְטִיחוֹ בַּעֲבוּר יְצִיאַת הָאָרֶץ אֵין בּוֹ טַעַם. אֲבָל הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי אוּר כַּשְׂדִּים עִמּוֹ רָעוֹת רַבּוֹת עַל אֱמוּנָתוֹ בְּהקב\"ה, וְהוּא בָּרַח מֵהֶם לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וְנִתְעַכֵּב בְּחָרָן, אָמַר לוֹ לַעֲזֹב גַּם אֵלּוּ וְלַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר חָשַׁב מִתְּחִלָּה, שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ לוֹ וּקְרִיאַת בְּנֵי הָאָדָם לְשֵׁם ה' בָּאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת, וְשָׁם יְגַדֵּל שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בּוֹ הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ עִמּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים שֶׁהָיוּ מְבַזִּין וּמְקַלְּלִים אוֹתוֹ וְשָׁמוּ אוֹתוֹ בַּבּוֹר אוֹ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ. וְאָמַר לוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ מְבָרְכָיו, וְאִם יָחִיד מְקַלְּלוֹ יוּאָר. וְזֶה טַעַם הַפָּרָשָׁה, אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא תִּרְצֶה לְהַאֲרִיךְ בְּדֵעוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּלְפָרֵשׁ הָעִנְיָן שֶׁהָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַכַּשְׂדִּים בָּאֱמוּנָה, כַּאֲשֶׁר קִצְּרָה בְּעִנְיַן דּוֹר אֱנוֹשׁ וּסְבָרָתָם בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁחִדְּשׁוּ: <b>וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם</b> אוֹמַר לְךָ כְּלָל תָּבִין אוֹתוֹ בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַבָּאוֹת בְּעִנְיַן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְהוּא עִנְיָן גָּדוֹל הִזְכִּירוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה וְאָמְרוּ (תנחומא ט), כָּל מָה שֶׁאֵרַע לָאָבוֹת סִימָן לַבָּנִים. וְלָכֵן יַאֲרִיכוּ הַכְּתוּבִים בְּסִפּוּר הַמַּסָּעוֹת וַחֲפִירַת הַבְּאֵרוֹת וּשְׁאָר הַמִּקְרִים, וְיַחְשֹׁב הַחוֹשֵׁב בָּהֶם כְּאִלּוּ הֵם דְּבָרִים מְיֻתָּרִים אֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת, וְכֻלָּם בָּאִים לְלַמֵּד עַל הֶעָתִיד, כִּי כַּאֲשֶׁר יָבוֹא הַמִּקְרֶה לְנָבִיא מִשְּׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת יִתְבּוֹנֵן מִמֶּנּוּ הַדָּבָר הַנִּגְזָר לָבֹא לְזַרְעוֹ. וְדַע כִּי כָל גְּזֵרַת עִירִין כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא מִכֹּחַ גְּזֵרָה אֶל פֹּעַל דִּמְיוֹן, תִּהְיֶה הַגְּזֵרָה מִתְקַיֶּמֶת עַל כָּל פָּנִים. וְלָכֵן יַעֲשׂוּ הַנְּבִיאִים מַעֲשֶׂה בַּנְּבוּאוֹת, כְּמַאֲמָר יִרְמְיָהוּ שֶׁצִּוָּה לְבָרוּךְ \"וְהָיָה כְּכַלּוֹתְךָ לִקְרֹא אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת וְאָמַרְתָּ כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל\" וְגוֹ' (ירמיה נא סג סד), וְכֵן עִנְיַן אֱלִישָׁע בְּהַנִּיחוֹ זְרוֹעוֹ עַל הַקֶּשֶׁת (מלכים ב יג טז-יז) \"וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַה' וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם\", וְנֶאֱמַר שָׁם (מלכים ב יג ט) \"וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֵּה וְעַתָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם\". וּלְפִיכָךְ הֶחֱזִיק הקב\"ה אֶת אַבְרָהָם בָּאָרֶץ וְעָשָׂה לוֹ דִּמְיוֹנוֹת בְּכָל הֶעָתִיד לְהֵעָשׂוֹת בְּזַרְעוֹ, וְהָבֵן זֶה. וַאֲנִי מַתְחִיל לְפָרֵשׁ הָעִנְיָנִים בִּפְרָט בַּפְּסוּקִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם:<br><b>וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם</b> הִיא עִיר שְׁכֶם, כִּי זֶה שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, וּשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר עַל שֵׁם עִירוֹ נִקְרָא. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ב:ו') נִכְנַס לְתוֹכָהּ עַד מְקוֹם שְׁכֶם לְהִתְפַּלֵּל עַל בְּנֵי יַעֲקֹב כְּשֶׁיָּבֹאוּ מִן הַשָּׂדֶה עֲצֵבִים. וְנָכוֹן הוּא. וַאֲנִי מוֹסִיף כִּי הֶחֱזִיק אַבְרָהָם בַּמָּקוֹם הַהוּא תְּחִלָּה וְקֹדֶם שֶׁנָּתַן לוֹ אֶת הָאָרֶץ, נִרְמַז לוֹ מִזֶּה כִּי בָּנָיו יִכְבְּשׁוּ הַמָּקוֹם הַהוּא תְּחִלָּה קֹדֶם הֱיוֹתָם זוֹכִים בּוֹ, וְקֹדֶם הֱיוֹת עֲוֹן יוֹשֵׁב הָאָרֶץ שָׁלֵם לְהַגְלוֹתָם מִשָּׁם. וְלָכֵן אָמַר \"וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ\". וְכַאֲשֶׁר נָתַן לוֹ הקב\"ה הָאָרֶץ בְּמַאֲמָר, אָז נָסַע מִשָּׁם וְנָטַע אֹהֶל בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, כִּי הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ בַּתְּחִלָּה. וְיִתָּכֵן שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב \"וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ\" לְהוֹרוֹת עַל עִנְיַן הַפָּרָשָׁה, לוֹמַר כִּי אַבְרָם בָּא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא הֶרְאָהוּ הַשֵּׁם הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְעָדוֹ, וְעָבַר עַד מְקוֹם שְׁכֶם, וְהַכְּנַעֲנִי הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר אָז בָּאָרֶץ, וְאַבְרָם יָרֵא מִמֶּנּוּ וְלָכֵן לֹא בָּנָה מִזְבֵּחַ לַה'. וּבְבוֹאוֹ בִּמְקוֹם שְׁכֶם בְּאֵלוֹן מוֹרֶה נִרְאָה אֵלָיו הַשֵּׁם וְנָתַן לוֹ הָאָרֶץ, וְסָרָה יִרְאָתוֹ, כִּי כְּבָר הֻבְטַח בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, וְאָז בָּנָה מִזְבֵּחַ לַה' לְעָבְדוֹ בְּפַרְהֶסְיָא:<br><b>וְאֵלוֹן מוֹרֶה</b> זֶהוּ בִּמְקוֹם שְׁכֶם, וְנִקְרָא גַּם כֵּן \"אֵלוֹנֵי מוֹרֶה\" כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא ל) \"מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה\", וְשָׁם הַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל בִּשְׁכֶם וְקָרוֹב לַיַּרְדֵּן שֶׁבָּאוּ שָׁם בִּתְחִלַּת בִּיאָתָם בָּאָרֶץ. אֲבָל \"אֵלוֹנֵי מַמְרֵא\" הוּא מָקוֹם אֲשֶׁר הוּא בְּאֶרֶץ חֶבְרוֹן רָחוֹק מִן הַיַּרְדֵּן. וְדַע כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב \"אֵלוֹנֵי מַמְרֵא\", שֵׁם \"מַמְרֵא\" הוּא עַל אִישׁ אֱמוֹרִי שֶׁהַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י\"ד:י\"ג) \"וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר\", וְכָל \"אֵלוֹן מוֹרֶה\" וְ\"אֵלוֹנֵי מוֹרֶה\" נִקְרָא הַמָּקוֹם הַהוּא עַל שֵׁם אִישׁ שֶׁשְּׁמוֹ \"מוֹרֶה\" אֲבָל זֶה כְּנַעֲנִי הוּא מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה. וּכְשֶׁיַּזְכִּיר הַכָּתוּב מַמְרֵא סְתָם הוּא שֵׁם הָעִיר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל\"ה:כ\"ז) \"וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן\" \"עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִיא חֶבְרוֹן\" (בראשית כ\"ג:י\"ט), כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ אֵלוֹנֵי נִקְרָא עַל שֵׁם הָעִיר. וְכֵן שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר כְּשֵׁם הָעִיר שְׁכֶם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ\"ב:ח'), עַל דַּעְתֵּהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַתְרָא הוּא דִּשְׁמֵהּ מַמְרֵא, וְעַל דַּעְתֵּהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה גַּבְרָא הוּא דִּשְׁמֵהּ מַמְרֵא: וְטַעַם <b>לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו</b> כִּי הוֹדָה לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְזָבַח לוֹ זֶבַח תּוֹדָה עַל שֶׁנִּרְאָה אֵלָיו, כִּי עַד הֵנָּה לֹא נִרְאָה אֵלָיו הַשֵּׁם וְלֹא נִתְוַדַּע אֵלָיו בְּמַרְאָה וְלָא בְּמַחֲזֶה, אֲבָל נֶאֱמַר לוֹ \"לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ\" בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה אוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז \"הַנִּרְאֶה אֵלָיו\" עַל סוֹד הַקָּרְבָּן (עיין רקאנטי כא ב), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'</b> פֵּרֵשׁ אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י\"ב:ח') שֶׁהִתְפַּלֵּל שָׁם, כְּמוֹ \"קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת\" (איכה ג נה). וְהַנָּכוֹן שֶׁהָיָה קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל שָׁם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶת שֵׁם ה', מוֹדִיעַ אוֹתוֹ וֶאֱלֹהוּתוֹ לִבְנֵי אָדָם, כִּי בְּאוּר כַּשְׂדִּים הָיָה מְלַמְּדָם וְלֹא אָבוּ שְׁמֹעַ, וְעַתָּה כְּשֶׁבָּא בָּאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁהֻבְטַח בָּהּ \"וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ\" הָיָה לָמוּד לְלַמֵּד וּלְפַרְסֵם הָאֱלֹהוּת. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (בראשית כ\"ו:כ\"ד) בְּיִצְחָק כַּאֲשֶׁר הָלַךְ אֶל נַחַל גְּרָר וְהֻבְטַח \"אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי\" שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ \"וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'\", כִּי בָּא בְּמָקוֹם חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעוֹ וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, וְהִגִּיד כְּבוֹדוֹ בַּגּוֹיִם הָהֵם. וְלֹא נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁהוֹלִיד בָּנִים רַבִּים כֻּלָּם עוֹבְדֵי ה', וְהָיְתָה לוֹ קְהִלָּה גְּדוֹלָה נִקְרֵאת עֲדַת יִשְׂרָאֵל וְנִתְפַּרְסְמָה הָאֱמוּנָה בָּהֶם וְנוֹדְעָה לְכָל עַם וְגַם, כִּי מִימֵי אֲבוֹתָיו נִתְפַּרְסְמָה בְּכָל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל\"ט:ט\"ז) מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא שְׁמוֹ שֶׁל הקב\"ה בְּפִי כָּל בְּרִיָּה: <b>הַנֶּגְבָּה</b> כָּתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה לָלֶכֶת לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, וְהוּא בַּחֵלֶק שֶׁל בְּנֵי יְהוּדָה שֶׁנָּטְלוּ בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא בְּבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים א ב) יְהוּדָה יַעֲלֶה בַּתְּחִלָּה: <b>וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ</b> הִנֵּה אַבְרָהָם יָרַד לְמִצְרַיִם מִפְּנֵי הָרָעָב לָגוּר שָׁם לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ בִּימֵי הַבַּצֹּרֶת, וְהַמִּצְרִים עָשְׁקוּ אוֹתוֹ חִנָּם לָקַחַת אֶת אִשְׁתּוֹ, והקב\"ה נָקָם נִקְמָתָם בִּנְגָעִים גְּדוֹלִים וְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב, וְגַם צִוָּה עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים לְשַׁלְּחָם. וְרָמַז אֵלָיו כִּי בָּנָיו יֵרְדוּ מִצְרַיִם מִפְּנֵי הָרָעָב לָגוּר שָׁם בָּאָרֶץ, וְהַמִּצְרִים יָרֵעוּ לָהֶם וְיִקְחוּ מֵהֶם הַנָּשִׁים, כַּאֲשֶׁר אָמַר (שמות א כב) \"וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן\", וְהקב\"ה יִנְקֹם נִקְמָתָם בִּנְגָעִים גְּדוֹלִים עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד, וְהֶחֱזִיקוּ בָּהֶם לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ, לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל מְאֹרַע הָאָב שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּבָּנִים. וְהָעִנְיָן הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ':ו'), רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר, אָמַר הקב\"ה לְאַבְרָהָם צֵא וּכְבֹשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָּנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹצֵא כָּל מָה שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם כָּתוּב בְּבָנָיו, בְּאַבְרָהָם כָּתוּב \"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ\", בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (בראשית מ\"ה:ו') \"כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ\". וְדַע כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ חָטָא חֵטְא גָּדוֹל בִּשְׁגָגָה שֶׁהֵבִיא אִשְׁתּוֹ הַצַּדֶּקֶת בְּמִכְשׁוֹל עָוֹן מִפְּנֵי פַּחְדּוֹ פֶּן יַהַרְגוּהוּ, וְהָיָה לוֹ לִבְטֹחַ בַּשֵּׁם שֶׁיַּצִּיל אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כִּי יֵשׁ בֵּאלֹהִים כֹּחַ לַעֲזֹר וּלְהַצִּיל. גַּם יְצִיאָתוֹ מִן הָאָרֶץ שֶׁנִּצְטַוָּה עָלֶיהָ בַּתְּחִלָּה מִפְּנֵי הָרָעָב עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא, כִּי הָאֱלֹהִים בְּרָעָב יִפְדֶנּוּ מִמָּוֶת. וְעַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה נִגְזַר עַל זַרְעוֹ הַגָּלוּת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיַד פַּרְעֹה, בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וְהַחֵטְא: <b>הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי וְגוֹ' אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ</b> לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה פָּחַד מִמֶּנָּה עַתָּה יוֹתֵר מִקֹּדֶם לָכֵן, וְאִם נֹאמַר שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים שְׁחוֹרִים וּמְכֹעָרִים כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י, הִנֵּה גַּם לַאֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים אָמַר כֵּן גַּם הוּא גַּם יִצְחָק שֶׁהָיָה דָּר בָּאָרֶץ הַהִיא בְּמִצְוַת ה'. אוּלַי הָיוּ הַכְּנַעֲנִים בַּדּוֹר הַהוּא שְׁטוּפִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּגְדוּרִים מִן הָעֲרָיוֹת יוֹתֵר מֵאַנְשֵׁי מִצְרַיִם וְהַפְּלִשְׁתִּים. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, וְיִתָּכֵן כִּי לֹא הָיָה לָהֶם פַּחַד רַק בְּבוֹאָם בְּעִיר מוֹשַׁב הַמְּלָכִים, כִּי הָיָה דַּרְכָּם לְהָבִיא לַמֶּלֶךְ הָאִשָּׁה הַיָּפָה מְאֹד וְלַהֲרֹג אֶת בַּעְלָהּ בַּעֲלִילָה שֶׁיָּשִׂימוּ עָלָיו. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי זֶה דַּרְכָּם לָמוֹ מֵעֵת צֵאתָם מֵחָרָן, בְּכָל מָקוֹם הָיָה אוֹמֵר \"אֲחוֹתִי הִיא\", כִּי כֵן אָמַר (בראשית כ':י\"ג) \"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי\", אֲבָל הַכָּתוּב יַזְכִּיר זֶה בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר יִתְחַדֵּשׁ לָהֶם עִנְיָן בַּדָּבָר. וְהִנֵּה זֵרֵז אוֹתָהּ עַתָּה כַּאֲשֶׁר צִוָּה לָהּ מִתְּחִלָּה. וְיִצְחָק לֹא פָּחַד בְּאַרְצוֹ וּבְעִירוֹ, רַק בְּבוֹאוֹ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים אָחַז דֶּרֶךְ אָבִיו. וְאָמַר \"לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ\" כָּל יְמֵי הֱיוֹתֵנוּ גָּרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת עַד עֲבֹר הָרָעָב, כִּי אַבְרָהָם מִפְּנֵי הָרָעָב בָּא לָגוּר בָּאָרֶץ וְכַעֲבֹר הָרָעָב יָשׁוּב לָאָרֶץ אֲשֶׁר נִצְטַוָּה עָלֶיהָ וּנְתָנָהּ הַשֵּׁם לוֹ וּלְזַרְעוֹ, וְהָיָה חוֹשֵׁב שֶׁיְּחַיּוּ נַפְשָׁם בָּרָעָב וְיָבֹא לָהֶם רֶוַח וְהַצָּלָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים לָשׁוּב, אוֹ שֶׁיִּתָּכֵן לָהֶם לִבְרֹחַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן בְּהִתְיָאֲשָׁם מִמֶּנָּה. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ב:י\"א) \"הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי\" מִדְרַשׁ אַגָּדָה, עַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר בָּהּ מִתּוֹךְ צְנִיעוּתָהּ, וְעַכְשָׁו עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה. דָּבָר אַחֵר, שֶׁעַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה, וְזוֹ עָמְדָה בְּיָפְיָהּ. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ הִנֵּה נָא הִגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג עַל יָפְיֵךְ, וְיָדַעְתִּי זֶה כַּמָּה יָמִים כִּי יְפַת מַרְאֶה אָתְּ, וְעַכְשָׁו אָנוּ בָאִים בֵּין בְּנֵי אָדָם שְׁחוֹרִים אֲחֵיהֶם שֶׁל כּוּשִׁים, וְלֹא הֻרְגְּלוּ בְּאִשָּׁה יָפָה, וְדוֹמֶה לוֹ \"הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא\", כָּל זֶה לְשׁוֹן הָרַב. וְהַמִּדְרָשׁ קַבָּלָה בַּעֲנָוָה שֶׁבָּהֶם, וְנִסְמָךְ לַמִּקְרָא, אֲבָל אֵין צֹרֶךְ לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁאֵין מִלַּת \"נָא\" מוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ בָּעֵת הַהִיא בִּלְבַד, אֲבָל עַל כָּל דָּבָר הוֹוֶה וְעוֹמֵד יֹאמְרוּ כֵן, כִּי הוּא רוֹמֵז עַל הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁהוּא עַתָּה כָּכָה, \"הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ\" מֵאָז וְעַד עַתָּה, וְכֵן \"הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת\" (בראשית ט\"ז:ב'), מִנְּעוּרַי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְכֵן \"הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת\" (בראשית י\"ט:ח'), כִּי לֹא נוֹלְדוּ עַתָּה, וְכֻלָּם כָּכָה. וְיֵרָאֶה מִפְּשַׁט הַכְּתוּבִים כִּי שָׂרָה לֹא קִבְּלָה עָלֶיהָ לֵאמֹר כֵּן, אֲבָל הַמִּצְרִים הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתָהּ וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה לֻקְּחָה אֶל בֵּיתוֹ, וְלֹא שָׁאֲלוּ בָּהֶם כְּלָל אִם אִשְׁתּוֹ הִיא אוֹ אִם אֲחוֹתוֹ הִיא, וְהִיא שָׁתְקָה וְלֹא הִגִּידָה כִּי אִשְׁתּוֹ, וְאַבְרָהָם סִפֵּר מֵעַצְמוֹ כִּי אֲחוֹתוֹ הִיא, וּלְכָךְ הֵטִיבוּ לוֹ בַּעֲבוּרָהּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב \"מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִיא\" (בראשית י\"ב:י\"ח), הֶאֱשִׁים אוֹתוֹ כִּי בִּרְאוֹתוֹ שֶׁיִּקְחוּ אוֹתָהּ הָיָה לוֹ לְהַגִּיד לְפַרְעֹה כִּי אִשְׁתּוֹ הִיא, וְחָזַר וְהֶאֱשִׁים אוֹתוֹ עַל אָמְרוֹ אַחֲרֵי כֵן לַשָּׂרִים וּלְבֵית פַּרְעֹה כִּי אֲחוֹתוֹ הִיא, וְלֹא הֶאֱשִׁים אֶת הָאִשָּׁה כְּלָל, כִּי אֵין רָאוּי שֶׁתַּכְחִישׁ הִיא אֶת בַּעְלָהּ וְהָרָאוּי לָהּ שֶׁתִּשְׁתֹּק: וְטַעַם <b>וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה</b> כִּי כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתָהּ הַמִּצְרִים אָמְרוּ רְאוּיָה זֹאת לַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים, וְהִנֵּה הֱבִיאוּהָ אֲלֵיהֶם וְגַם הֵם יָרְאוּ לְנַפְשָׁם מִנְּגֹעַ בָּהּ, כִּי מִפְּנֵי הַיֹּפִי הַגָּדוֹל יָדְעוּ כִּי הַמֶּלֶךְ יַחְפֹּץ בָּהּ מְאֹד, וַיְהַלְלוּ אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶם לוֹמַר רְאוּיָה הִיא לַמֶּלֶךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ב:ט\"ו). וְזֶה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י\"ב:ט\"ו) שֶׁאָמַר, וְשַׁבַּחוּ יָתַהּ לְוָת פַּרְעֹה. אוֹ שֶׁהִלְּלוּהָ אֶל הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ וְשָׁלַח וּלְקָחָהּ: וְטַעַם <b>עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם</b> כִּי בַּעֲבוּר הֶחָמָס שֶׁעָשָׂה לְשָׂרָה גַּם לְאַבְרָהָם וּבִזְכוּת שְׁנֵיהֶם בָּאוּ עָלָיו הַנְּגָעִים הַגְּדוֹלִים הָהֵם: <b>וַיִּקְרָא פַּרְעֹה לְאַבְרָם</b> יִתָּכֵן כִּי בְּבוֹא הַנְּגָעִים פִּתְאוֹם עָלָיו וְעַל בֵּיתוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר לֻקְּחָה שָׂרָה אֶל בֵּיתוֹ, הִרְהֵר בְּדַעְתּוֹ לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ, וְשָׁאַל אוֹתָהּ וְהִגִּידָה כִּי הִיא אִשְׁתּוֹ, וְלָכֵן קָרָא לְאַבְרָהָם וְהֶאֱשִׁים אוֹתוֹ. אוֹ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר מא ב) שֶׁלָּקָה בְּרָאתָן שֶׁהַמִּשְׁגָּל קָשֶׁה לוֹ, וְחָשַׁשׁ כִּי שֶׁמָּא אִשְׁתּוֹ הִיא, וְאָמַר לוֹ בְּסָפֵק \"מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי\", לְהוֹצִיא מִפִּיו הָאֱמֶת, כִּי אִם הָיְתָה אֲחוֹתוֹ הָיָה אוֹמֵר אָמְנָם אֲחוֹתִי הִיא. וְאָמַר \"וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ\" לִרְאוֹת מָה יְדַבֵּר וּמָה יָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתּוֹ, וְאַבְרָהָם שָׁתַק מִמֶּנּוּ וְלֹא הֵשִׁיב אוֹתוֹ דָּבָר מֵרֹב פַּחְדּוֹ. אָז הֵבִין פַּרְעֹה כִּי הִיא אִשְׁתּוֹ כַּאֲשֶׁר חָשַׁב וְצִוָּה עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים לְשַׁלְּחָם: וְטַעַם <b>וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה</b> שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁתִּהְיֶה זֹאת אִשְׁתּוֹ הַמּוֹלֶכֶת, לֹא תִּהְיֶה פִּלֶגֶשׁ לוֹ. וְהִזְכִּיר זֶה בַּעֲבוּר שֶׁיּוֹדֶה לוֹ אִם הִיא אֲחוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי: וְטַעַם <b>הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ</b> לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא גָּזְלוּ מִמֶּנּוּ דָּבָר מִכָּל הַמַּתָּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בַּעֲבוּר שָׂרָה שֶׁתִּהְיֶה לַמֶּלֶךְ, וְלֹא אָמְרוּ רִמִּיתָנוּ וּמַתָּנָה בְּטָעוּת הִיא. וְזֶה מַעֲשֵׂה נֵס: <b>וַיְהִי רִיב</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ג:ז') לְפִי שֶׁהָיוּ רוֹעָיו שֶׁל לוֹט מַרְעִין בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים וְהָיוּ רוֹעָיו שֶׁל אַבְרָם מוֹכִיחִין אוֹתָם עַל הַגָּזֵל, וְהֵם אוֹמְרִים נִתְּנָה הָאָרֶץ לְאַבְרָם וְלוֹ אֵין יוֹרֵשׁ וְלוֹט יוֹרְשׁוֹ וְאֵין זֶה גָּזֵל, וְהַכָּתוּב אָמַר \"וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ\", וְלֹא זָכָה בָהּ עֲדַיִן אַבְרָם, וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ הוּא (ב\"ר מא ה). וַאֲנִי תָּמֵהַּ, כִּי הַמַּתָּנָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְאַבְרָם לְזַרְעוֹ הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה (יב ז) \"לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת\", וְהֵיאַךְ יִירָשֶׁנּוּ לוֹט. אוּלַי שָׁמְעוּ הָרוֹעִים הַמַּתָּנָה וְטָעוּ. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר כִּי גַּם לְלוֹט גַּם לְאַבְרָם אֵינֶנָּה עַתָּה, וּלְפִי זֶה מַה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב לֵאמֹר כִּי מִפְּנֵי הָרְכוּשׁ הָרַב לֹא יִשָּׂא אוֹתָם הָאָרֶץ, וְהֻצְרְכוּ רוֹעֵי לוֹט לְהַכְנִיס מִקְנֵיהֶם בְּשָׂדוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּעָלִים, וְזֹאת סִבַּת הַמְּרִיבָה. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הָיְתָה הַמְּרִיבָה עַל הַמִּרְעֶה, כִּי לֹא נָשָׂא אוֹתָם הָאָרֶץ וְכַאֲשֶׁר הָיָה מִקְנֵה אַבְרָם רוֹעֶה בָּאָחוּ הָיוּ רוֹעֵי לוֹט בָּאִים בִּגְבוּלָם וְרוֹעִים שָׁם. וְהִנֵּה אַבְרָם וְלוֹט הָיוּ גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים בָּאָרֶץ, וּפָחַד אַבְרָם פֶּן יִשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ כֹּבֶד מִקְנֵיהֶם וִיגָרְשׁוּם אוֹ יַכּוּ אוֹתָם לְפִי חֶרֶב וְיִקְחוּ לָהֶם מִקְנֵיהֶם וּרְכוּשָׁם, כִּי יְשִׁיבַת הָאָרֶץ עַתָּה לָהֶם לֹא לְאַבְרָם. וְזֶה טַעַם \"וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי\", כִּי הִזְכִּיר שֶׁהָיוּ עַמִּים רַבִּים יוֹשְׁבִים בָּאָרֶץ הַהִיא, וְלָהֶם וּלְמִקְנֵיהֶם אֵין מִסְפָּר, וְלֹא יִשָּׂא אוֹתָם הָאָרֶץ וְאֶת אַבְרָם וְלוֹט. וּמִמִּלַּת \"אָז\" יֵרָאֶה לִי כִּי הָעַמִּים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם יוֹשְׁבֵי אֹהֶל וּמִקְנֶה, נֶאֱסָפִים מִקְצָתָם אֶל עִיר אַחַת וְרוֹעִים שָׁם שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, וְנוֹסְעִים מִשָּׁם אֶל גְּבוּל אַחֵר אֲשֶׁר לֹא רָעוּ אוֹתוֹ, וְכֵן יַעֲשׂוּ תָּמִיד כְּמִנְהַג בְּנֵי קֵדָר, וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הָיוּ אָז בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וּבַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת יָבוֹאוּ שָׁם הַיְבוּסִי וְהָאֱמוֹרִי: <b>כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם</b> יֹאמַר כִּי אֶרֶץ הַכִּכָּר כֻּלָּהּ מַשְׁקִים אוֹתָהּ בָּרֶגֶל מִן הַיַּרְדֵּן כְּדֶרֶךְ הַנַּעֲשֶׂה בְּגַן ה' שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ב':י') \"וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן\", וּכְדֶרֶךְ שֶׁהִיא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים יא י) \"וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק\". וְהִזְכִּיר שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת, אָמַר \"כְּגַן ה'\", שֶׁהַמָּקוֹם הַטּוֹב בַּתַּחְתּוֹנִים כֵּן הוּא כֻּלּוֹ מַשְׁקֶה, וְהִזְכִּיר \"כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", מָקוֹם יָדוּעַ לִרְעִיָּה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ספרי עקב לח), \"כְּגַן ה'\" לָאִילָנוֹת \"כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\" לַזְּרָעִים. יִרְצוּ לְפָרֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בַּכִּכָּר נְהָרוֹת גְּדוֹלִים יַשְׁקוּ אִילָנֵי הַגַּנּוֹת כְּגַן ה', וּבוֹ יְאוֹרִים כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יַשְׁקוּ גַּן הַיָּרָק. וּבָחַר לוֹ לוֹט בָּזֶה כִּי הָאָרֶץ שֶׁיַּשְׁקוּ אוֹתָהּ כֵּן רְחוֹקָה מִן הַבַּצֹּרֶת וְטוֹבָה לְמִרְעֶה: וְטַעַם <b>אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן</b> בִּשְׁאָר אֶרֶץ כְּנַעַן כֻּלָּהּ, שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד אֲבָל בְּכָל אֶרֶץ כְּנַעַן יָגוּר, וְלוֹט נִתְיַשֵּׁב בְּמָקוֹם אֶחָד מִמֶּנָּה בְּעָרֵי הַכִּכָּר, כִּי עָרֵי הַכִּכָּר מִכְּלַל אֶרֶץ כְּנַעַן. וְטַעַם \"בְּעָרֵי הַכִּכָּר\", פַּעַם בְּזוֹ וּפַעַם בְּזוֹ, מִפְּנֵי כֹּבֶד הַמִּקְנֶה. וְזֶה טַעַם \"וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן\", כִּי הִתְנָה עִם אַבְרָם שֶׁלֹּא יָבֹא בְּכָל הַכִּכָּר: וְטַעַם <b>וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים</b> יַאֲשִׁים הַכָּתוּב אֶת לוֹט שֶׁלֹּא נִמְנַע מִלִּשְׁכּוֹן עִמָּהֶם, כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ג:י\"ג), וִידַבֵּר עוֹד בִּזְכוּת הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא נָפַל חֶבְלוֹ בְּמָקוֹם אֲשֶׁר שָׁמָּה הָרֶשַׁע, כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים, וְכָל עָרֵי הַכִּכָּר רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד כִּי עַל כֵּן נֶהֶפְכוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל בְּנֵי כְּנַעַן אַנְשֵׁי תּוֹעֵבוֹת גְּדוֹלוֹת כִּי כֵן כָּתוּב (ויקרא יח כז): <b>קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ</b> יִתָּכֵן שֶׁזֶּה רְשׁוּת כִּרְצוֹנוֹ, אָמַר לוֹ בְּכָל אֲשֶׁר תִּרְצֶה לָלֶכֶת בָּאָרֶץ לֵךְ כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ מֵרָעַת הַגּוֹיִם, \"כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה\", כְּלוֹמַר שֶׁלְּךָ תִּהְיֶה. וְאִם הִיא מִצְוָה שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ כָּל אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ לְהַחֲזִיק בְּמַתְּנָתוֹ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על בראשית י\"ב:ו'), לֹא נִצְטַוָּה לַעֲשׂוֹת זֶה מִיָּד, וְהִנֵּה עָשָׂה כֵן, כִּי עַתָּה הָיָה בַּמִּזְרָח וְאַחַר כֵּן הָלַךְ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁהוּא בַּמַּעֲרָב, וְהִנֵּה קִיֵּם הַמִּצְוָה בְּחַיָּיו. וְטַעַם \"לְךָ וּלְזַרְעֲךָ\", שֶׁתַּחֲזִיק בַּמַּתָּנָה מֵעַכְשָׁו לְהַנְחִילָהּ לְזַרְעֲךָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ב קיט), יְרֻשָּׁה הִיא לָהֶם מֵאֲבוֹתֵיהֶם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה מוֹשֵׁל עָלֶיהָ וּנְשִׂיא אֱלֹהִים בְּתוֹכָהּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ בָּאָרֶץ הַהִיא: <b>וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר</b> הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֵרַע לְאַבְרָהָם לְהוֹרוֹת כִּי אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת תַּעֲמֹדְנָה לִמְשֹׁל בָּעוֹלָם, וּבַסּוֹף יִתְגַּבְּרוּ בָּנָיו עֲלֵיהֶם וְיִפְּלוּ כֻּלָּם בְּיָדָם, וְיָשִׁיבוּ כָּל שְׁבוּתָם וּרְכוּשָׁם. וְהָיָה הָרִאשׁוֹן מֵהֶם מֶלֶךְ בָּבֶל כִּי כֵן הֶעָתִיד, כְּדִכְתִיב (דניאל ב לח) \"אַנְתְּ הוּא רֵישָׁא דִּי דַהֲבָא\", וְאוּלַי \"אֶלָּסָר\" שֵׁם עִיר בְּמָדַי אוֹ בְּפָרַס, וְ\"עֵילָם\" בָּעִיר הַהִיא הֻמְלַךְ מֶלֶךְ יָוָן, הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן, וּמִשָּׁם נִתְפַּשֵּׁט מַלְכוּתוֹ כְּשֶׁנִּצַּח דָּרְיָוֶשׁ. וּכְבָר הִזְכִּירוּ זֶה רַבּוֹתֵינוּ (ע\"ז י), רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֵׁשׁ שָׁנִים מָלְכוּ בְּעֵילָם וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּשְּׁטָה מַלְכוּתָם בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וּ\"מֶלֶךְ גּוֹיִם\" הֻמְלַךְ עַל עַמִּים שׁוֹנִים אֲשֶׁר שָׁמוּהוּ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין, רֶמֶז לְמֶלֶךְ רוֹמִי אֲשֶׁר הֻמְלַךְ עַל עִיר מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים, כִּתִּים וֶאֱדוֹם וְיֶתֶר גּוֹיִם. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ\"ב:ב'), אָמַר רַבִּי אָבִין כְּשֵׁם שֶׁפָּתַח בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כָּךְ אֵינוֹ חוֹתֵם אֶלָּא בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת וְכוּ'. וְשָׁם עוֹד (מב ד בשינוי לשון) \"וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר\" זוֹ בָּבֶל \"אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר\" זוֹ מָדַי \"כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם\" זוֹ יָוָן \"וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם\" זוֹ מַלְכוּת אֱדוֹם שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם: וְטַעַם <b>וּמֶלֶךְ בֶּלַע</b> מִפְּנֵי שֶׁמָּלַךְ עַל עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, וְלֹא שֵׁם לוֹ עַל פְּנֵי חוּץ: <b>אֵיל פָּארָן</b> כְּתַרְגּוּמוֹ מֵישַׁר פָּארָן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין אֵיל לְשׁוֹן מִישׁוֹר אֶלָּא מִישׁוֹר שֶׁל פָּארָן אֵיל שְׁמוֹ, וְשֶׁל מַמְרֵא אֵלוֹנֵי שְׁמוֹ, וְשֶׁל יַרְדֵּן כִּכָּר שְׁמוֹ, וְשֶׁל שִׁטִּים אָבֵל שְׁמוֹ, וְכֻלָּם מְתֻרְגָּמִין מֵישְׁרָא, וְכָל אֶחָד שְׁמוֹ עָלָיו, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ד:ו'). וְאִלּוּ הָיָה כֵן הָיָה אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י\"ד:ו') מְתַרְגֵּם בִּשְׁמָם \"אֵילָא דְּפָארָן\", \"אֵלוֹנֵי דְּמַמְרֵא\", כְּמִנְהָגוֹ בַּשֵּׁמוֹת, וּמִי הִגִּיד לוֹ בַּמְּקוֹמוֹת הָרַבִּים הָהֵם הֲמִישׁוֹר הֵם כֻּלָּם אוֹ הָרִים הַגְּבוֹהִים. וּ\"מַמְרֵא\" שֵׁם הָאִישׁ הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר בַּעֲלֵי בְּרִית אַבְרָם, וְהַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית י\"ד:י\"ג) \"אֵלוֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי\" כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על בראשית י\"ב:ו'). אֲבָל \"אֵיל פָּארָן\" מְקוֹם אֵילִים, \"כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם\" (ישעיהו א כט), וְ\"אֵלוֹנֵי\" מְקוֹם אַלּוֹנִים \"כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן\" (שם ו יג), \"אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן\" (יחזקאל כז ו), וְהַנָּהוּג בָּהֶם לִהְיוֹתָם נְטוּעִים בְּמִישׁוֹר לִפְנֵי הַמְּדִינוֹת לִהְיוֹת לָעִיר כְּמוֹ מִגְרָשׁ. וְכֵן תַּרְגּוּם \"אַלּוֹן בָּכוּת\" (בראשית ל\"ה:ח') \"מִישׁוֹר בְּכוּתָא\", וְשָׁם אֵינֶנּוּ שֵׁם הָעֶצֶם לַמָּקוֹם רַק הוּא שֵׁם לָאַלּוֹן הַנָּטוּעַ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ (שם) \"תַּחַת הָאַלּוֹן\", אֶלָּא שֶׁהוּא רוֹדֵף הָעִנְיָן לֹא הַמִּלּוֹת. וְהַתַּרְגּוּם הַיְּרוּשַׁלְמִי אָמַר בְּ\"אֵיל פָּארָן\" וְ\"אֵלוֹנֵי מַמְרֵא\" – \"מֵישְׁרָא\", כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס, וְאָמַר בְּ\"אַלּוֹן בָּכוּת\" – \"בַּלּוּט בְּכוּתָא\", כִּי \"אַלּוֹן בָּכוּת\" אֶצְלוֹ שֵׁם לָאִילָן, לֹא לַמָּקוֹם. וְאוּנְקְלוֹס סָבַר שֶׁהוּא שֵׁם לַמָּקוֹם, כִּי הָיוּ בּוֹ אַלּוֹנִים רַבִּים, כְּמוֹ \"אֵלוֹנֵי מַמְרֵא\", וּלְכָךְ אָמַר \"הָאַלּוֹן\". וְהִנֵּה כֻּלָּם שְׁמוֹת תֹּאַר, אֲבָל \"כִּכַּר הַיַּרְדֵּן\" לְשׁוֹן מִישׁוֹר מַמָּשׁ הוּא, כִּי כֵן יִקָּרֵא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הַמָּקוֹם שֶׁהַנְּהָרוֹת מִתְפַּשְּׁטִין בָּהֶם בִּמְרוּצַת הַמַּיִם הַנִּגָּרִים הַשּׁוֹטְפִים שָׁם, וְלָכֵן אָמַר (בראשית י\"ט:י\"ז) \"וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט\", וְכֵן \"כַּר נִרְחָב\" (ישעיהו ל כג), \"לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר\" (תהלים סה יד), פְּעָמִים יִכְפְּלוּ הַמִּלָּה וּפְעָמִים יָסִירוּ הַכֶּפֶל, כְּמוֹ \"בַּת עָיִן\" (שם יז ח) וְזוּלָתָם רַבִּים. וְיִקָּרְאוּ גַּם כֵּן הַשְּׁלוּחִים הַמְּהִירִים בַּשֵּׁם הַזֶּה, \"לַכָּרִי וְלָרָצִים\" (מלכים ב יא ד), \"שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי\" (שם יט), וְכֵן \"בַּכִּרְכָּרוֹת\" (ישעיהו סו כ), שֵׁם לַגְּמַלִּים הַמְּרִיצִין שֶׁהִזְכִּירוּם בַּתַּלְמוּד (מכות ה) \"גַּמְלָא פַּרְחָא\", וּמִמֶּנּוּ \"מְכַרְכֵּר\", כְּפוּלִים. וְ\"אָבֵל הַשִּׁטִּים\" (במדבר לג מט) וְכֵן \"אָבֵל מְחוֹלָה\" (שופטים ז כב) תִּרְגְּמוּ אוֹתוֹ \"מֵישַׁר\", הוּא הַמָּקוֹם הַנֶּחֱרָב אֵין בּוֹ נֶטַע וְלֹא בִּנְיָן, כִּי הַלָּשׁוֹן אֶצְלָם לְשׁוֹן חֲרֵבָה וּשְׁמָמָה, כְּמוֹ \"וַיַּאֲבֶל חֵיל וְחוֹמָה\" (איכה ב ח), \"אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן\" (ישעיהו כד ז): <b>אֶל עַיִן מִשְׁפָּט</b> עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְהִשְָּׁפֵט שָׁם עַל עִסְקֵי אוֹתוֹ הָעַיִן, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ד:ז') מִדִּבְרֵי אַגָּדָה (במד\"ר יט יד). וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, כִּי \"קָדֵשׁ\" זֶה הוּא \"קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ\", כִּי הוּא בְּ\"אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר\", וּמִמֶּנּוּ נִשְׁתַּלְּחוּ מְרַגְּלִים בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג כו) \"אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה\", וְכָתוּב (דברים א יט כב) \"וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ\" \"וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ\", וְשָׁם יָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל יָמִים רַבִּים. אֲבָל \"קָדֵשׁ\" שֶׁשָּׁם מִשְׁפַּט הַצַּדִּיקִים הוּא בְּמִדְבַּר צִן, שֶׁבָּאוּ שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ א) \"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ\" וּגְמַר הַפָּרָשָׁה. אוּלַי הַמִּדְרָשׁ עַל הַשֵּׁם בִּלְבַד הוּא, רָמַז הַכָּתוּב כִּי הַשֵּׁם הַזֶּה \"קָדֵשׁ\" הוּא יִהְיֶה עֵין מִשְׁפָּט. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י\"ד:ז') אָמַר \"מֵישַׁר פִּלּוּג דִּינָא\", וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ, אוּלַי הוּא מִלְּשׁוֹן \"פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם\" (ישעיהו ל כה), \"מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה\" (איוב לח כה), וְכֵן בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים (אסתר רבה ה) \"פַּלְגּוֹ שֶׁל יָם\", יֹאמַר כִּי בַּמִּישׁוֹר הַהוּא מַעְיָן הַמִּשְׁפָּט וְעֹמֶק הַדִּין, כִּי הָיָה מִישׁוֹר נָאֶה מְעֻתָּד לַמְּלָכִים, שָׁם יָשְׁבוּ לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הַגּוֹיִם בָּאֲרָצוֹת הָהֵם: <b>שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ד:ז'), עֲדַיִן לֹא נוֹלַד עֲמָלֵק וְנִקְרָא עַל שֵׁם הֶעָתִיד. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ קָרָא הַמָּקוֹם בַּשֵּׁם שֶׁהוּא נִקְרָא בְּיָמָיו, וְאִם כֵּן אֵין בְּכָאן דָּבָר עָתִיד, אוֹ מַה הָעֲתִידוֹת הַזּוֹ שֶׁיִּתְנַבְּאוּ הַגּוֹיִם לִקְרֹא הַמָּקוֹם כֵּן. וּלְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ\"ב:ז'), עֲדַיִן לֹא נוֹלַד עֲמָלֵק וְאַתְּ אֲמַרְתְּ \"אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי\", אֶלָּא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְזֶה דֶּרֶךְ הַדְּרָשׁ לָהֶם בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, גַּם בִּנְהָרוֹת גַּן עֵדֶן אָמְרוּ (ב\"ר טז ב) כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, וְכַוָּנָתָם לוֹמַר כִּי מֵעֵת צֵאת הַנְּהָרוֹת נֶאֱמַר כִּי הַנָּהָר הוֹלֵךְ קִדְמַת אֶרֶץ הָעֲתִידָה לִהְיוֹת לְאַשּׁוּר. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בִּשְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי כִּי הָיָה בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים אָדָם נִכְבָּד מִבְּנֵי הַחוֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וּמָשַׁל עַל הַמָּקוֹם הַהוּא, וּשְׁמוֹ עֲמָלֵק, וֶאֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו קָרָא שֵׁם בְּנוֹ עַל שֵׁם הָאִישׁ הַהוּא, וְאוּלַי מִמִּשְׁפַּחַת תִּמְנַע אִמּוֹ הָיָה, וּמֹשֵׁל גַּם בַּמָּקוֹם הַהוּא וְהָיָה שָׁם אַלּוּף עֲלֵיהֶם: <b>בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר</b> בְּאֵרוֹת הַרְבֵּה הָיוּ שָׁם שֶׁנּוֹטְלִין מִשָּׁם אֲדָמָה לְטִיט הַבִּנְיָן. וּמִדְרַש אַגָּדָה שֶׁהָיָה הַטִּיט מֻגְבָּל בָּהֶן וְנַעֲשָׂה נֵס לְמֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, לְפִי שֶׁהָיוּ בָּאֻמּוֹת מִקְצָתָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִים בְּאַבְרָם שֶׁנִּצַּל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא זֶה מִן הַחֵמָר הֶאֱמִינוּ בְּאַבְרָם לְמַפְרֵעַ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ד:י'). וְאֵין סָפֵק כִּי פֵּרוּשׁ בֶּאֱרוֹת חֵמָר, בֶּאֱרוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם רֶפֶשׁ וְטִיט, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ירמיהו לח ו) \"וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט\" וְכָתוּב (תהלים מ ג) \"וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן\", וְיִתָּכֵן שֶׁיָּצָא מִשָּׁם כָּרָאוּי בְּלֹא נֵס. וַאֲנִי תָּמֵהַּ בְּמִדְרַשׁ הַהַגָּדָה הַזֶּה, כִּי הָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִים שֶׁעָשָׂה הקב\"ה נֵס לְאַבְרָהָם, בִּרְאוֹתָם נִסּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ סְדוֹם לֹא יוֹסִיפוּ אֱמוּנָה בהקב\"ה, כִּי מֶלֶךְ סְדוֹם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה, וְהִנֵּה נִסּוֹ אוֹ יְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ שֶׁיַּאֲמִינוּ בְּכָל הַנִּסִּים שֶׁיִּהְיוּ בִּכְשָׁפִים אוֹ מִקְרֶה בְּאֶפְשָׁרוּת רְחוֹקָה, וְנִסּוֹ יִתֵּן סָפֵק בְּלֵב הַמַּאֲמִינִים בְּנִסּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְאוּלַי יְפָרְשׁוּ \"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ\", שֶׁיָּצָא מִן הַבּוֹר כְּשֶׁעָבַר אַבְרָהָם עָלָיו, כִּי נַעֲשָׂה לוֹ נֵס לִכְבוֹד אַבְרָהָם שֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ לִכְבוֹדוֹ וּלְבָרְכוֹ, וְאֶפְשָׁר כִּי אַבְרָהָם בְּשׁוּבוֹ הִבִּיט בַּבּוֹר הַהוּא כִּי חָפֵץ לְהַצִּיל הַמְּלָכִים וּלְהָשִׁיב לָהֶם רְכוּשָׁם, וְהִנֵּה נַעֲשָׂה הַנֵּס עַל יָדוֹ, וְאִם נַעֲשָׂה לְמֶלֶךְ סְדוֹם נֵס לִכְבוֹד אַבְרָהָם כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיֵּעָשֶׂה נֵס לְאַבְרָהָם לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְנֹאמַר כִּי מֶלֶךְ עֲמֹרָה כְּבָר מֵת כַּאֲשֶׁר עָבַר אַבְרָהָם עָלָיו אוֹ שֶׁנָּפַל בְּבוֹר אַחֵר, כִּי \"שָׁמָּה\" רֶמֶז לָעֵמֶק: <b>וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ד:ט\"ו) לְפִי פְּשׁוּטוֹ כְּדֶרֶךְ הָרוֹדְפִים שֶׁמִּתְפַּלְּגִים אַחַר בּוֹרְחֵיהֶם כְּשֶׁבּוֹרְחִין זֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן, \"לַיְלָה\", כְּלוֹמַר לְאַחַר שֶׁחָשְׁכָה לֹא נִמְנַע מִלְּרָדְפָם. וְהַנָּכוֹן כִּי רָדַף אוֹתָם בַּיּוֹם עַד דָּן עִם כָּל מַחֲנֵהוּ, וְכַאֲשֶׁר חָשַׁךְ עֲלֵיהֶם הַלַּיְלָה וְלֹא הָיָה רוֹאֶה אֵי זֶה דֶּרֶךְ אֲשֶׁר יִבְרְחוּ בָּהּ, חָלַק עַמּוֹ וַעֲבָדָיו לִשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וְלָקַח הַחֵלֶק הָאֶחָד עִמּוֹ וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּכָל הַדְּרָכִים וְהִכּוּם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק, וְחָזַר מִלִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. וְשִׁעוּרוֹ, וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם הוּא וַעֲבָדָיו לַיְלָה: <b>וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק</b> יָדוּעַ כִּי מֶרְחָק רַב מִן אֵלוֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ יְהוּדָה לְדַמֶּשֶׂק אֲשֶׁר הוּא חוּצָה לָאָרֶץ. אִם כֵּן רָדַף אַחֲרֵיהֶם יָמִים רַבִּים עַד הוֹצִיאוֹ אוֹתָם מִן הָאָרֶץ, כִּי הֵם אֶל בָּבֶל אַרְצָם הָיוּ חוֹזְרִים. אוֹ שֶׁהָיָה נֵס גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר מג ג) בְּ\"אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבֹא\" (ישעיהו מא ג): <b>וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם</b> הִיא יְרוּשָׁלַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו ג) \"וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ\", וּמַלְכָּהּ יִקָּרֵא גַּם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ \"אֲדֹנִי צֶדֶק\" (יהושע י א), כִּי מֵאָז יָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי הַמָּקוֹם הַהוּא מִבְחַר הַמְּקוֹמוֹת בְּאֶמְצַע הַיִּשּׁוּב, אוֹ שֶׁיָּדְעוּ מַעֲלָתוֹ בְּקַבָּלָה שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁשָּׁם שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הקב\"ה שֶׁנִּקְרָא \"צֶדֶק\". וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ\"ג:ו'), הַמָּקוֹם הַזֶּה מַצְדִּיק אֶת יוֹשְׁבָיו, וּמַלְכִּי צֶדֶק, אֲדוֹנִי צֶדֶק, נִקְרֵאת יְרוּשָׁלִַם צֶדֶק, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א כא) \"צֶדֶק יָלִין בָּהּ\": וְהִזְכִּיר <b>וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן</b> לְהוֹדִיעַ כִּי אַבְרָהָם לֹא הָיָה נוֹתֵן מַעֲשֵׂר לְכֹהֵן לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע בּוֹ שֶׁהוּא כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן נָתַן לוֹ הַמַּעֲשֵׂר לִכְבוֹד הַשֵּׁם. וְהָרֶמֶז לְאַבְרָהָם מִזֶּה כִּי שָׁם יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, וְשָׁם יוֹצִיא זַרְעוֹ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה, וְשָׁם יְבָרְכוּ אֶת ה'. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (נדרים לב) שֶׁאוֹמְרִים כִּי מַלְכִּי צֶדֶק הוּא שֵׁם בֶן נֹחַ, הָלַךְ מֵאַרְצוֹ לִירוּשָׁלִַם לַעֲבֹד שָׁם אֶת ה', וְהָיָה לָהֶם לְכֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, כִּי הוּא אֲחִי אֲבִיהֶם הַנִּכְבָּד, כִּי יְרוּשָׁלַיִם מִגְּבוּל הַכְּנַעֲנִי הִיא מֵעוֹלָם. וְרַשִׁ\"י כָּתַב לְמַעְלָה (יב ו) \"וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ\", הָיָה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם זְקֵנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁבְּחֶלְקוֹ שֶׁל שֵׁם נָפְלָה כְּשֶׁחִלֵּק נֹחַ לְבָנָיו אֶת הָאָרֶץ (ספרא קכו), שֶׁנֶּאֱמַר \"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם\". וְאֵין זֶה נָכוֹן, כִּי \"גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידוֹן\" (בראשית י':י\"ט) יִכְלֹל כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּגְבוּל בְּנֵי שֵׁם בַּמִּזְרָח מִמַּשָּׂא רָחוֹק מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם חִלֵּק נֹחַ לְבָנָיו הָאֲרָצוֹת וְנָתַן לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה זֶה כִּ\"מְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו\", וְיָשְׁבוּ בָּהּ בְּנֵי כְּנַעַן עַד אֲשֶׁר יַנְחִיל אוֹתָהּ הַשֵּׁם לְזֶרַע אוֹהֲבוֹ, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי כְּבָר (רמב\"ן על בראשית י':ט\"ו): <b>וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן</b> בַּעֲבוּר הֱיוֹת בְּכָל הָעַמִּים כֹּהֲנִים מְשָׁרְתִים לַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים \"אֵלִים\", כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו יא) \"מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִים\", יִקָּרֵא הקב\"ה \"אֵל עֶלְיוֹן\". וְעִנְיָנוֹ, הַתַּקִּיף הַגָּבוֹהַּ עַל כָּל גְּבוֹהִים, כְּמוֹ \"יֶשׁ לְאֵל יָדִי\" (בראשית ל\"א:כ\"ט). וּמַלְכִּי צֶדֶק לֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם, אֲבָל אַבְרָהָם אָמַר \"ה' אֵל עֶלְיוֹן\" (בראשית י\"ד:כ\"ב): <b>קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ד:י\"ט), קוֹנֶה כְּמוֹ עֹשֶׂה, עַל יְדֵי עֲשִׂיָּתוֹ קְנָאָן לִהְיוֹת לוֹ. וְאֵלֶּה שְׁנֵי פָּנִים הֵם, וְאוּלַי כֵּן הַדָּבָר שֶׁיָּבֹא לְשׁוֹן קִנְיָן בְּעִנְיָן הָעֲשִׂיָּה, וְכֵן \"כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי\" (תהלים קלט יג), שֶׁיִּכְפֹּל \"תְּסוּכֵנִי בְּבֶטֶן אִמִּי\", וְכֵן \"הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ\" (דברים לב ו), כִּי הַלָּשׁוֹן יֹאמַר \"קִנְיָן\" בַּעֲשִׂיָּה, וְהַהֵפֶךְ \"אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן\" (בראשית י\"ב:ה'), קָנוּ, \"וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה\" (בראשית ל\"א:א'). וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁאָמַר עוֹד קְנָאָן לִהְיוֹת לוֹ, כִּי כָל אֲשֶׁר לָאָדָם יִקָּרֵא קִנְיָנוֹ, וְיִקְרְאוּ הַצֹּאן \"מִקְנֶה\" בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ עִקַּר רְכוּשׁ הָאָדָם. וּלְשׁוֹן חֲכָמִים (ב\"מ י), הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵרוֹ קָנָה חֲבֵרוֹ, הַבָּטָה בְּהֶפְקֵר קַנְיָא (שם קיח), חֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ (שם יא), וְכֵן בְּכָל מָקוֹם תָּבוֹא לָהֶם בִּמְקוֹם זְכִיָּה, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. וְלָזֶה נִתְכַּוֵּן אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י\"ד:י\"ט) שֶׁתִּרְגֵּם \"דְּקִנְיָנֵהּ\" וְלֹא אָמַר \"קָנָה\": <b>וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל</b> אַבְרָהָם לֹא רָצָה לָקַחַת לְעַצְמוֹ מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל אֲבָל חֵלֶק הַגָּבוֹהַּ הִפְרִישׁ לְתִתּוֹ לַכֹּהֵן וּמֶלֶךְ סְדוֹם יָצָא לִקְרַאת אַבְרָהָם אֶל עֵמֶק שָׁוֶה לְכַבְּדוֹ וְהָלַךְ עִמּוֹ עַד שָׁלֵם שֶׁהוֹצִיא מַלְכִּי צֶדֶק לֶחֶם וְיַיִן לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו וְלֹא בִּקֵּשׁ מֶלֶךְ סְדוֹם מִמֶּנּוּ דָּבָר אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה נְדִיבַת לִבּוֹ וְצִדְקָתוֹ שֶׁנָּתַן הַמַּעֲשֵׂר אָז בִּקֵּשׁ גַּם הוּא הַנֶּפֶשׁ בְּדֶרֶךְ צְדָקָה וְאַבְרָהָם בָּטַח בֵּאלֹהָיו שֶׁיִּתֵּן לוֹ עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְלֹא רָצָה לָקַחַת מִמֶּנּוּ דָּבָר וְהֵשִׁיב לוֹ כָּל רְכוּשׁ סְדוֹם שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וְכָל רְכוּשׁ עֲמֹרָה לְהָשִׁיב אוֹתוֹ לִבְעָלָיו כִּי בַּכֹּל בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַנֶּפֶשׁ וּבַכֹּל הָיְתָה טַעֲנָתוֹ שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הֵם הֶעֱשִׁירוּ אֶת אַבְרָם וּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הַנִּזְכָּרִים לְפִי חֶרֶב הִכּוּ אוֹתָם וְלֹא לָקְחוּ מֵעָרֵי הַמְּלָכִים רַק רְכוּשׁ סְדוֹם וַעֲמֹרָה כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאִבְּדוּ מַלְכֵיהֶם נִשְׁאֲרוּ עֲזוּבוֹת עָרֵיהֶם וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה זֶה מָה שֶׁאָמַר \"אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ\" יִשָּׁאֵר בְּיָדִי מִכָּל הָרְכוּשׁ הַבָּא אֵלַי מִכֻּלְּכֶם \"וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ\" בִּרְכוּשְׁךָ שֶׁנָּתַתָּ אַתָּה לִי: וְטַעַם <b>הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה'</b> לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, מֵרִים אֲנִי יָדִי לְאֵל עֶלְיוֹן, וְכֵן \"בִּי נִשְׁבַּעְתִּי\" (בראשית כ\"ב:ט\"ז), נִשְׁבָּע אֲנִי, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ד:כ\"ב). וְכֵן מָצָאתִי בַּסִּפְרֵי (ואתחנן לג), מָצִינוּ בְּכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אֶת יִצְרָן שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר \"הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה'\". וְהִנֵּה הוּא כִּלְשׁוֹן \"וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם\" (דניאל יב ז). וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י\"ד:כ\"ב) אָמַר \"אֲרֵימִית יָדִי בִּצְלוֹ קֳדָם ה'\", יֹאמַר הִתְפַּלַּלְתִּי אֶל ה' וְכַפַּי פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיִם, אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, כְּלוֹמַר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם אֶקַּח. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָמַר \"הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה'\", לִהְיוֹת הֶקְדֵּשׁ וְחֵרֶם לְפָנָיו אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, כִּי הַהֶקְדֵּשׁוֹת יִקָּרְאוּ כֵן \"תְּרוּמַת יָד\", כִּלְשׁוֹן \"כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת\" (שמות לה כד), \"וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה'\" (שם כב). וְאָמַר כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁנָּתַן מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר, כִּי כָל אֲשֶׁר יִקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ יִהְיֶה תְּרוּמָה לַה', לֹא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ דָּבָר. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ\"ג:ט'), עֲשָׂאָן תְּרוּמָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (במדבר יח כו) \"וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה'\": <b>הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה</b> זָכָה עַתָּה אַבְרָהָם לִהְיוֹת לוֹ דְּבַר ה' בַּמַּחֲזֶה בַּיּוֹם, כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה נְבוּאָתוֹ בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה. וְטַעַם \"הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה\" כְּטַעַם \"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת\" (שמות כ יח), וְסוֹדָם לְיוֹדְעֵי חֵן: <b>אַל תִּירָא אַבְרָם</b> הָיָה מִתְיָרֵא מִשְּׁנֵי דְּבָרִים, מִן הַמְּלָכִים פֶּן יַרְבּוּ צִבְאֹתָם עָלָיו הֵם אוֹ הָעוֹמְדִים תַּחְתָּם וּבַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה, אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא לָמוּת בְּלֹא זֶרַע. וְהִבְטִיחוֹ כִּי הוּא יִהְיֶה מָגֵן בַּעֲדוֹ מֵהֶם, וְעוֹד יִהְיֶה שְׂכַר לֶכְתּוֹ עִם ה' הַרְבֵּה מְאֹד: <b>וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי</b> הִנֵּה הִצַּלְתַּנִי מִן הַמְּלָכִים, אֲבָל מִן הַכָּרֵת לֹא הִבְטַחְתָּ אוֹתִי, רַק אָמַרְתָּ שֶׁתַּרְבֶּה לִי שָׂכָר הַרְבֵּה, וּמָה יִהְיֶה שְׂכָרִי בְּלֹא בָּנִים. וְהִנֵּה לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל הַזֶּה עוֹלָם הַבָּא, כִּי זֶה אֵין צֹרֶךְ לְהַבְטָחָה, כִּי כָל עוֹבֵד אֱלֹהִים יִמְצָא חַיִּים לְפָנָיו, אַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ עֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, עַל כֵּן צְרִיכִים בִּטָּחוֹן. וְעוֹד כִּי \"הַרְבֵּה מְאֹד\", לֵאמֹר שֶׁיִּזְכֶּה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת בְּכָל הַטּוֹב הָרָאוּי לַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים מֵאֵין עֹנֶשׁ כְּלָל. וְעוֹד כִּי הַהַבְטָחָה לְמָה שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ לוֹ הַבְטָחָתוֹ שֶׁלֹּא יִפְחַד גַּם מִזֶּה, כִּי יָשִׂים זַרְעוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. וְיֵשׁ עָלֶיךָ לִשְׁאֹל, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לוֹ לְאַבְרָהָם (בראשית י\"ג:ט\"ו) \"כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ\", וְאֵיךְ יֹאמַר עַתָּה \"וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי\" \"וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי\", וְלָמָּה לֹא הֶאֱמִין בַּנְּבוּאָה הָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר יַאֲמִין בָּזֹאת. וְהַתְּשׁוּבָה כִּי הַצַּדִּיקִים לֹא יַאֲמִינוּ בְּעַצְמָם בְּחָטְאָם בִּשְׁגָגָה, וְכָתוּב (ירמיהו יח ט) רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא וְעָשָׂה הָרַע לְפָנַי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה. וְהִנֵּה רָאָה עַצְמוֹ בָּא בַּיָּמִים וְלֹא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ, וְחָשַׁב כִּי חֲטָאָיו מָנְעוּ הַטּוֹב. וְאוּלַי חָשַׁשׁ עַתָּה פֶּן יֵעָנֵשׁ עַל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָרַג, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר מד ה), וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ו:ב') \"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ\" (בראשית ל\"ב:ח'), מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְכוּ': <b>מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי</b> פֵּרְשׁוּ בּוֹ (יב\"ע) אֲנִי מֵת בְּלֹא בָּנִים, כְּטַעַם \"כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ\" (קהלת יב ה). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מִתְּחִלָּה יִתְאוֹנֵן מָה יִהְיֶה שְׂכָרִי אַחֲרֵי שֶׁאֵין לִי בָּנִים, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ נָע וָנָד בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה יְחִידִי כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא בְּבֵיתִי זוּלָתִי אֱלִיעֶזֶר אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לָקַחְתִּי לִי מִדַּמֶּשֶׂק, לֹא מִבֵּית אָבִי וְלֹא מֵאַרְצִי, וְאַחַר כָּךְ אָמַר \"הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע\" כַּאֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי, וְהִנֵּה בֶּן בֵּיתִי הַנִּזְכָּר יוֹרֵשׁ אוֹתִי, כִּי זָקַנְתִּי וְיָבֹא עִתִּי בְּלֹא זֶרַע, וְהִנֵּה אֲנִי עָנוּשׁ וְאָבַד שְׂכָרִי אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי בּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה: <b>וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה</b> בַּעֲבוּר הֱיוֹת לוֹ הַבֵּן הַיּוֹרֵשׁ אַחֲרֵי זִקְנָתוֹ לֹא הִבְטִיחוֹ רַק עַל הַיְּרֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִדְאַג כִּי זַרְעוֹ יִירָשֶׁנּוּ. וְטַעַם \"וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו\" כִּי עוֹד בְּפִיו \"וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי\" וּבָא אֵלָיו פִּתְאוֹם דְּבַר הַשֵּׁם לֵאמֹר \"לֹא יִירָשְׁךָ זֶה\": <b>וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה</b> לְפִי פְּשׁוּטוֹ הוֹצִיאוֹ מֵאָהֳלוֹ אֶל הַחוּץ לִרְאוֹת הַכּוֹכָבִים. וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ אָמַר לוֹ צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, שֶׁרָאִיתָ בַּמַּזָּלוֹת שֶׁאֵינְךָ עָתִיד לְהַעֲמִיד בֵּן, אַבְרָם אֵין לוֹ בֵּן, אַבְרָהָם יֵשׁ לוֹ בֵּן, שָׂרַי לֹא תֵלֵד, שָׂרָה תֵּלֵד, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט\"ו:ה'). וְהִנֵּה אַבְרָם הוֹלִיד אֶת יִשְׁמָעֵאל. אֲבָל פֵּרוּשׁ הַמִּדְרָשׁ כִּי אַבְרָם מְבַקֵּשׁ בֵּן יוֹרֵשׁ אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר <b>וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי</b>, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ \"לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ\", וְצֵא מִן הָאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד בֵּן לְיָרְשׁוֹ, אֲבָל אַבְרָהָם מוֹלִיד בֵּן לְיָרְשׁוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה הָאִצְטַגְנִינוּת עַל זִוּוּגָם, שֶׁאַבְרָם וְשָׁרַי לֹא יוֹלִידוּ זֶה מִזֶּה וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה יוֹלִידוּ. אֲבָל לְפִי דַּעְתִּי שָׂרָה תּוֹסֶפֶת בַּמִּדְרָשׁ לוֹמַר שֶׁהָיָה כֵּן גַּם בְּשָׂרָה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִבְטִיחוֹ עַתָּה בְּשָׂרָה, וְגַם בְּעֵת נְבוּאַת הַמִּילָה עֲדַיִן הָיָה אַבְרָהָם מִסְתַּפֵּק בְּשָׂרָה שֶׁתֵּלֵד: <b>וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה</b> פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט\"ו:ו'), הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָשַׁב לוֹ צְדָקָה וּזְכוּת עַל הַאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ. וְאֵינִי מֵבִין מָה הַזְּכוּת הַזֹּאת, לָמָּה לֹא יַאֲמִין בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהוּא הַנָּבִיא בְּעַצְמוֹ, וְלֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּמִי שֶׁהֶאֱמִין לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ הַיָּחִיד הָאָהוּב וּשְׁאָר הַנִּסְיוֹנוֹת אֵיךְ לֹא יַאֲמִין בִּבְשׂוֹרָה טוֹבָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר שֶׁהֶאֱמִין בַּה' וְחָשַׁב כִּי בְּצִדְקוֹ שֶׁל הקב\"ה יִתֵּן לוֹ זֶרַע עַל כָּל פָּנִים, לֹא בְּצִדְקַת אַבְרָם וּבִשְׂכָרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ \"שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד\", וּמֵעַתָּה לֹא יִירָא פֶּן יִגְרֹם הַחֵטְא, וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּנְּבוּאָה הָרִאשׁוֹנָה חָשַׁב שֶׁתִּהְיֶה עַל תְּנַאי כְּפִי שְׂכַר מַעֲשָׂיו, עַתָּה כֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא יִירָא מִן הַחֵטְא וְיִתֵּן לוֹ זֶרַע הֶאֱמִין כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה, כִּי צִדְקַת ה' הִיא וְאֵין לָהּ הֶפְסֵק, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מה כג) בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב. אוֹ יֹאמַר כִּי אַבְרָהָם הֶאֱמִין שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זֶרַע יוֹרֵשׁ עַל כָּל פָּנִים, והקב\"ה עוֹד חָשַׁב לוֹ הַהַבְטָחָה הַזּוֹ שֶׁהִבְטִיחוֹ צְדָקָה, כִּי בְּצִדְקַת ה' יַעֲשֶׂה כֵּן, כְּמוֹ \"אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה\" (בראשית נ':כ'), וְכֵן \"וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה\" (תהלים קו לא) דְּפִנְחָס, שֶׁחָשַׁב לוֹ הַבְטָחָתוֹ זוֹ שֶׁבָּטַח בַּשֵּׁם בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא לִצְדָקָה לְדוֹר וָדוֹר, כִּי לְעוֹלָם יִשְׁמֹר לוֹ הָאֵל בַּעֲבוּרָהּ צִדְקָתוֹ וְחַסְדּוֹ, כְּדֶרֶךְ \"לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי\" (שם פט כט): <b>אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ</b> כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי זֶה (רמב\"ן על בראשית י\"א:כ\"ח), כִּי יֹאמַר מֵעֵת שֶׁהוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְעָשִׂיתִי לְךָ נֵס הָיָה הָרָצוֹן לְפָנַי לָתֵת לְךָ הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְהִנֵּה עַתָּה לֹא גָּזַר שֶׁיִּתְּנֶנָּה לוֹ אֲבָל אָמַר שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים עַל דַּעַת שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ, וְלָכֵן חָשַׁשׁ אַבְרָהָם פֶּן יִהְיֶה בִּירֻשַּׁת הָאָרֶץ תְּנַאי הַמַּעֲשִׂים, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ פַּעֲמַיִם (לעיל יב ז יג טו) \"לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת\", כִּי עַתָּה לֹא יִגְזֹר הַמַּתָּנָה כַּאֲשֶׁר גָּזַר לוֹ זֶרַע, וְלָכֵן אָמַר \"בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה\", וְאֵינוֹ כִּשְׁאֵלַת \"מָה אוֹת\" (מלכים ב כ ח). וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה עִמּוֹ כִּשְׁאָר הָאֹתוֹת לְהַרְאוֹת לוֹ אוֹת אוֹ מוֹפֵת בְּדָבָר נִפְלָא, אֲבָל בִּקֵּשׁ אַבְרָהָם שֶׁיֵּדַע יְדִיעָה אֲמִתִּית שֶׁיִּירָשֶׁנָּה וְלֹא יִגְרֹם חֶטְאוֹ אוֹ חֵטְא זַרְעוֹ לְמָנְעָהּ מֵהֶם, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ הַכְּנַעֲנִים תְּשׁוּבָה וִיקַיֵּם בָּהֶם \"רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ לְהַאֲבִיד וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה\" (ירמיהו יח ז), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּרַת עִמּוֹ בְּרִית שֶׁיִּירָשֶׁנָּה עַל כָּל פָּנִים: <b>עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת</b> פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ט\"ו:ט') אָמַר שָׁלֹשׁ, וְכֵן הַדָּבָר, כִּי בַּת שָׁלֹשׁ לֹא תִּקָּרֵא עֶגְלָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (פרה א א) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עֶגְלָה בַּת שְׁתַּיִם פָּרָה בַּת שָׁלֹשׁ. וְרָמַז כִּי שְׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת מֵהֶן יַקְרִיבוּ לְפָנָיו זַרְעוֹ, הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת וְהַשְּׁלָמִים, כִּי הָאָשָׁם כְּחַטָּאת הוּא, אֵין בֵּינֵיהֶם לְבַד הַשֵּׁם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם \"מְשֻׁלֶּשֶׁת\", שֶׁיָּבִיא אוֹתָן רְצוּפוֹת וְיִהְיֶה כָּל מִין לְבַד, וְכֵן \"כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה\" (יחזקאל מב ו), שֶׁהָיוּ הַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַתִּיכוֹנוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת: <b>וַיְבַתֵּר אוֹתָם בַּתָּוֶךְ</b> לִכְרֹת עִמּוֹ בְּרִית לַעֲבֹר בֵּין הַבְּתָרִים הָאֵלֶּה. וְנִרְמָז לוֹ גַּם כֵּן כִּי מֵאֵלֶּה יִהְיֶה כָּל קָרְבָּן בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף, כִּי הַגּוֹזָל בֶּן יוֹנָה, וְאָמַר בּוֹ גּוֹזָל שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בַּמִּין הַהוּא אֶלָּא הַקְּטַנִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל קְטַנֵּי הָעוֹפוֹת יִקָּרְאוּ גּוֹזָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב יא) \"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף\", הֵבִין אַבְרָהָם מֵעַצְמוֹ הַמִּין הַנִּבְחָר, אוֹ הִקְרִיב בֶּן יוֹנָה בִּרְצוֹנוֹ וְהַכָּתוּב בָּחַר לְעוֹלָם בַּמִּין אֲשֶׁר הִקְרִיב הַזָּקֵן. וְהִנֵּה יָדַע שֶׁאֵלֶּה יִהְיוּ הַקָּרְבָּנוֹת, וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת יְבַתְּרוּ הָעוֹלָה לִנְתָחִים, וְהַשְּׁלָמִים לְחָזֶה וְשׁוֹק וַחֲלָבִים, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם לְחֶלְבֵיהֶן: <b>וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר</b> נָתַן הַתּוֹר וְהַגּוֹזָל אִישׁ לִקְרַאת רֵעֵהוּ כִּי גַּם הֵם הָיוּ בַּבְּרִית, אֲבָל לֹא בִּתֵּר אוֹתָם בַּתָּוֶךְ כִּי בְּכָל הָעוֹף הַקָּרֵב נֶאֱמַר \"לֹא יַבְדִּיל\" (ויקרא א יז). וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ\"ד:י\"ד), הֶרְאָה לוֹ הקב\"ה שֶׁמַּבְדִּילִין בְּעוֹלַת הָעוֹף וְאֵין מַבְדִּילִין בְּחַטַּאת הָעוֹף: <b>וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים</b> לֶאֱכֹל אוֹתָם כְּמִנְהַג הָעוֹפוֹת: <b>וַיַּשֵּׁב אוֹתָם</b> נִרְמַז לוֹ כִּי יָבֹאוּ הָעַמִּים לְבַטֵּל הַקָּרְבָּנוֹת וְזֶרַע אַבְרָהָם יַבְרִיחוּם: <b>וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת</b> דָּרְשׁוּ בּוֹ רֶמֶז לְשִׁעְבּוּד אַרְבַּע גָּלִיּוֹת, כִּי מָצָא הַנָּבִיא בְּנַפְשׁוֹ אֵימָה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּחֲשֵׁכָה, וְאַחַר כָּךְ גָּדְלָה הַחֲשֵׁכָה, וְאַחַר כָּךְ הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הִיא נוֹפֶלֶת עָלָיו כְּמַשָּׂא כָבֵד תִּכְבַּד מִמֶּנּוּ. אָמְרוּ (ב\"ר מד יז), \"אֵימָה\" זוֹ בָּבֶל, \"חֲשֵׁכָה\" זוֹ מָדַי שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית, \"גְּדוֹלָה\" זוֹ מַלְכוּת אַנְטִיוֹכֻס, \"נוֹפֶלֶת עָלָיו\" זוֹ אֱדוֹם. וְהָיָה הָעִנְיָן הַזֶּה לְאַבְרָהָם כִּי כְּשֶׁהקב\"ה כָּרַת עִמּוֹ בְּרִית לָתֵת הָאָרֶץ לְזַרְעוֹ לַאֲחֻזַּת עוֹלָם אָמַר לוֹ כִּמְשַׁיֵּר בְּמַתְּנָתוֹ שֶׁאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת יִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּבָנָיו וְיִמְשְׁלוּ בְּאַרְצָם, וְזֶה בְּעַל מְנָת אִם יֶחְטְאוּ לְפָנָיו, וְאַחֲרֵי כֵן הוֹדִיעוֹ בְּבֵאוּר גָּלוּת אַחֶרֶת שֶׁיִּגְלוּ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁכְּבָר נֶעֱנַשׁ בּוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על בראשית י\"ב:י'): <b>כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ</b> זֶה מִקְרָא מְסֹרָס, וְשִׁעוּרוֹ, כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם, וְלֹא פֵּרֵשׁ כַּמָּה יְמֵי הָעַבְדוּת וְהָעִנּוּי, וְהַרְבֵּה מִקְרָאוֹת מְסֹרָסוֹת יֵשׁ בַּכָּתוּב. וְכֵן \"בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי\" (בראשית ל\"ט:י\"ז), וְכֵן \"וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף\" (שם מא נז), וְכֵן \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי\" (שמות יב טו) וְכֵן \"בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים\" (ישעיהו ב כ), וְכֵן \"לְכוּ שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי\" (תהלים סו טז), וְכֵן \"לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל\" (הושע ח ב), וְכֵן \"וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם\" (מלאכי ג יז), וְרַבִּים כֵּן. וְעִנְיַן הַכָּתוּב, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ \"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת\" יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי טֶרֶם תִּתִּי אוֹתָהּ לָהֶם יִהְיוּ גֵּרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְגַם יַעַבְדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר \"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ\" בְּעַבְדוּת וְעִנּוּי עַד קֵץ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִן הַיּוֹם הַזֶּה, וְאִם כֵּן הוֹדִיעוֹ קֵץ הַגְּאֻלָּה וְלֹא הוֹדִיעוֹ כַּמָּה יְמֵי הַגָּלוּת. גַּם נָכוֹן הוּא: <b>וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ</b> וְגַם לְרַבּוֹת ד' גָּלֻיּוֹת עַל שֶׁשִּׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט\"ו:י\"ד). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֹאמַר כַּאֲשֶׁר דַּנְתִּי אֶת בָּנֶיךָ בְּגָלוּת וְעִנּוּי עַל עָוֹן, גַּם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ אָדִין עַל הֶחָמָס אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לָהֶם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי טַעַם \"וְגַם\", אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי גָּזַרְתִּי עַל זַרְעֲךָ לִהְיוֹת גֵּרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם, אַף עַל פִּי כֵן אֶשְׁפֹּט אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ עַל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לָהֶם, וְלֹא יִפָּטְרוּ בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ גְּזֵרָתִי. וְהַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (זכריה א יד), \"וְקִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה\", וְאוֹמֵר (ישעיהו מז ו) \"קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי\" וְגוֹ'. וְכֵן הָיָה בְּמִצְרַיִם, שֶׁהוֹסִיפוּ לְהָרַע כִּי הִשְׁלִיכוּ בְּנֵיהֶם לַיְּאוֹר וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם, וְחָשְׁבוּ לִמְחוֹת אֶת שְׁמָם. וְזֶה טַעַם \"דָּן אָנֹכִי\", שֶׁאָבִיא אוֹתָם בְּמִשְׁפָּט אִם עָשׂוּ כַּנִּגְזַר עֲלֵיהֶם אוֹ הוֹסִיפוּ לְהָרַע לָהֶם. וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמַר יִתְרוֹ \"כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם\" (שמות יח יא), כִּי הַזָּדוֹן הוּא שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל שֶׁאִבְּדָם מִן הָעוֹלָם, וְכֵן \"כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם\" (נחמיה ט י). וְהָרַב נָתַן טַעַם בְּסֵפֶר הַמַּדָּע (הלכות תשובה ו ה), לְפִי שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ, וְכָל אוֹתָם הַמְּרֵעִים לְיִשְׂרָאֵל אִלּוּ לֹא רָצָה כָּל אֶחָד מֵהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא נִגְזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ. וְלֹא נִתְכְּנוּ דְּבָרָיו אֶצְלִי, שֶׁאֲפִלּוּ גָּזַר שֶׁאֶחָד מִכָּל הָאֻמּוֹת יָרֵעַ לָהֶם בְּכָךְ וְכָךְ, וְקָדַם זֶה וְעָשָׂה גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הקב\"ה, זָכָה בִּדְבַר מִצְוָה, וּמָה טַעַם בִּדְבָרָיו כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּנֵי מְדִינָה פְּלוֹנִית מַעֲשֶׂה מִן הַמַּעֲשִׂים, הַמִּתְרַשֵּׁל וּמַטִּיל הַדָּבָר עַל הָאֲחֵרִים חוֹמֵס וְחוֹטֵא נַפְשׁוֹ, וְהָעֹשֶׂה יָפִיק רָצוֹן מִמֶּנּוּ. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהַכָּתוּב אָמַר \"וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ\", שֶׁיַּעַבְדוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ, וְהֵם הָלְכוּ מֵעַצְמָם לְמִצְרַיִם. אֲבָל הַטַּעַם כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, וּכְבָר הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ הָעִנְיָן הַזֶּה, אָמְרוּ בִּוְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (שמות רבה ל':ט\"ו), מָשָׁל לְאָדוֹן שֶׁאָמַר לִבְנוֹ \"יַעֲשֶׂה עִם פְּלוֹנִי וְלֹא יְצַעֲרֶנּוּ\", הָלַךְ וְעָשָׂה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חִנָּם לֹא הִנִּיחַ שֶׁלֹּא הָיָה מְצַעֲרוֹ. כְּשֶׁנִּתְרַצָּה הָאָדוֹן לִבְנוֹ גָּזַר עַל מְצַעֲרָיו הֲרִיגָה. כָּךְ גָּזַר הקב\"ה שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִין בְּמִצְרַיִם, עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וְשִׁעְבְּדוּם בְּחֹזֶק. אָמַר הקב\"ה הָיָה לָכֶם לִנְהֹג בָּם כַּעֲבָדִים וְיַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם, \"אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה\" (זכריה א טו), עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְדָבָר בָּרוּר הוּא כִּי הַשְׁלָכַת בְּנֵיהֶם לַיְּאוֹר אֵינָהּ בִּכְלַל \"וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם\", אֲבָל הִיא עֲקִירָתָם לְגַמְרֵי. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ תְּחִלָּה \"הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה\" (שמות א י), אֵינוֹ בִּכְלַל עַבְדוּת וְעִנּוּי, מִלְּבַד מָה שֶׁהוֹסִיפוּ בָּעִנּוּי עַצְמוֹ \"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה\" וְגוֹ'. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים כו ז), \"וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ\". וְדַע וְהָבֵן כִּי הָאִישׁ שֶׁנִּכְתַּב וְנֶחְתַּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַהֲרִיגָה, לֹא יִנָּקֶה הַלִּסְטִים הַהוֹרֵג אוֹתוֹ בַּעֲבוּר שֶׁעָשָׂה מָה שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּד הָרוֹצֵחַ יְבֻקַּשׁ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא הַגְּזֵרָה עַל פִּי נָבִיא יֵשׁ בָּעֹשֶׂה אוֹתָהּ דִּינִים, כִּי אִם שָׁמַע אוֹתָהּ וְרָצָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ כַּנִּגְזָר, אֵין עָלָיו חֵטְא, אֲבָל יֵשׁ לוֹ זְכוּת בּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּיֵהוּא (מלכים ב י ל) \"יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בָּנִים רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל\". אֲבָל אִם שָׁמַע הַמִּצְוָה וְהָרַג אוֹתוֹ לְשִׂנְאָה אוֹ לִשְׁלֹל אוֹתוֹ, יֵשׁ עָלָיו הָעֹנֶשׁ, כִּי הוּא לַחֲטֹא נִתְכַּוֵּן וַעֲבֵרָה הוּא לוֹ, וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר בְּסַנְחֵרִיב (ישעיהו י ה) \"הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וְגוֹ' בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ\", וְאָמַר הַכָּתוּב \"וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ\", וְעַל כֵּן הֶעֱנִישׁוֹ בַּסּוֹף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם י יב) \"וְהָיָה כִּי יְבַצַּע ה' אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו\" וְגוֹ', וְאָמַר בּוֹ \"שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לָכֵן כֹּה אָמַר ה' וְגוֹ' הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר\" (ירמיהו נ יז), וְהִנֵּה זוֹ רְאָיָה שֶׁנֶּעֱנַשׁ מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָרָעָה שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה נְבוּכַדְרֶאצַּר שָׁמַע כִּי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד קוֹרְאִים אוֹתוֹ לְהַחְרִיב יְרוּשָׁלַיִם, וְהוּא וְכָל עַמּוֹ נִצְטַוּוּ עַל כָּךְ מִפִּי הַנָּבִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו כה ט) \"הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לְךָ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם ה' וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יוֹשְׁבֶיהָ וְהַחֲרַמְתִּים\", וּכְתִיב (שם לב כח) \"הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ\", וְאַף עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַצְמוֹ אָמַר (שם כו ו), \"וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה\", וְהֵם יוֹדְעִים כִּי מִצְוַת הַשֵּׁם הִיא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר נְבוּזַרְאֲדָן לְיִרְמְיָהוּ (שם מ ב) \"ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת הָרָעָה הַזֹּאת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי חֲטָאתֶם לַה'\", וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ הַכַּשְׂדִּים כֻּלָּם בַּסּוֹף, וְהָיָה זֶה מִפְּנֵי שְׁנֵי טְעָמִים, הָאֶחָד שֶׁגַּם הוּא נִתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיד כָּל הָאָרֶץ לְהַגְדִּיל מֶמְשַׁלְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיהו יג יא) \"וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל\", וּכְתִיב (שם יד יג) \"וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה\" וְגוֹ' וְכָתוּב \"אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן\", וּכְתִיב בְּאֻמָּתוֹ (שם מז ח) \"הָאוֹמֶרֶת בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד\", וְאָמַר בּוֹ חֲבַקּוּק (חבקוק ב ט), \"הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ\" וְגוֹ', וְהִנֵּה זֶה כְּעָנְשׁוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו נ יח) \"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר\". אֲבָל הָיָה בְּמֶלֶךְ בָּבֶל עֹנֶשׁ אַחֵר, שֶׁהוֹסִיף עַל הַגְּזֵרָה וְהֵרַע לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בּוֹ (ישעיהו מז ו) \"קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד\", וְעַל כֵּן בָּא עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ כָּפוּל וּמְכֻפָּל, שֶׁנִּשְׁמַד זַרְעוֹ לְגַמְרֵי וְלֹא יִהְיֶה לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר נִין וָנֶכֶד (ישעיהו יד כב), וְנִשְׁמְדָה עִירוֹ לְעוֹלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג יט) \"וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם\", וְאָמַר בּוֹ הַכָּתוּב (ירמיהו נא יא) \"כִּי נִקְמַת ה' הִיא נִקְמַת הֵיכָלוֹ\", וּכְתִיב (שם נא לה לו) \"חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל בָּבֶל תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן וְדָמִי אֶל יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ\", וּפְסוּקִים רַבִּים כָּאֵלֶּה: <b>וְאַתָּה תָּבֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם</b> וְלֹא תִרְאֶה כָּל אֵלֶּה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט\"ו:ט\"ו). וְאֵינוֹ נָכוֹן כְּפִי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁאָמַר (בראשית ט\"ו:י\"ג) \"כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ\" מִשֶּׁיִּהְיֶה לְךָ זֶרַע, וּמִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק נֶאֱמַר בּוֹ \"וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים\" (בראשית כ\"א:ל\"ד), \"וַיָּגָר יִצְחָק בִּגְרָר\", אִם כֵּן גַּם הוּא בִּכְלַל הַגְּזֵרָה. אֲבָל טַעְמוֹ \"וְאַתָּה תָּבֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם\", שֶׁלֹּא יַגִּיעֲךָ שׁוּם עֹנֶשׁ דָּבָר מֵאִתִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר עַל בָּנֶיךָ עֳנָשִׁים בְּעַבְדוּת וְעִנּוּי: <b>וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה</b> לְאַחַר שֶׁיִּגְלוּ לְמִצְרַיִם יִהְיוּ שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, וְכֵן הָיָה יַעֲקֹב גּוֹלֶה, צֵא וַחֲשֹׁב דּוֹרוֹתָיו, יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן, וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן מִבָּאֵי הָאָרֶץ הָיָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט\"ו:ט\"ז). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן כְּלָל. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי \"דּוֹר רְבִיעִי\", לָאֱמֹרִי הַמַּשְׁלִים עֲוֹנוֹ, כִּי מִיּוֹם הַגְּזֵרָה הֶאֱרִיךְ לוֹ, כִּי הוּא פּוֹקֵד עָוֹן עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, כִּי אִם יָשׁוּבוּ לֹא יַחֲרִימֵם אֲבָל יִהְיוּ לְמַס עוֹבֵד אוֹ יִפְנוּ לָהֶם: <b>עֲוֹן הָאֱמֹרִי</b> הִזְכִּיר הַתַּקִּיף שֶׁבָּהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְלֹא יוּכְלוּ לוֹ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ וַעֲוֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ, וְעוֹד כִּי הוּא הַנִּלְכָּד לָהֶם אֲשֶׁר הוֹרִישׁוּ בַּתְּחִלָּה: <b>וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ</b>, רָאָה כְּאִלּוּ תַּנּוּר עָשָׁן כֻּלּוֹ וּבְתוֹכוֹ לַפִּיד אֵשׁ בּוֹעֲרָה, כְּעִנְיַן \"עָשָׁן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת\" (יחזקאל א ד), וְהֶעָשָׁן הוּא הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל הַנִּזְכָּר בְּמַתַּן תּוֹרָה (דברים ד יא), וְלַפִּיד הָאֵשׁ בְּתוֹכוֹ הוּא הָאֵשׁ הָאָמוּר שָׁם (ד לו) \"וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ\", וְכָתוּב (שמות כד יז) \"וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת\" וְגוֹ'. וְהִנֵּה הַשְּׁכִינָה עָבְרָה בֵּין הַבְּתָרִים, וְהוּא הַבְּרִית אֲשֶׁר הָיְתָה אִתּוֹ מֵעוֹלָם, וְזֶה טַעַם \"כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית\", כִּי הקב\"ה בְּעַצְמוֹ הֶעֱבִיר בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר</b> הִנֵּה הקב\"ה הִבְטִיחַ אֶת אַבְרָהָם בְּמַתְּנַת הָאָרֶץ פְּעָמִים רַבִּים, וְכֻלָּם לְצֹרֶךְ עִנְיָן. בְּבוֹאוֹ בָּאָרֶץ מִתְּחִלָּה אָמַר לוֹ \"לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת\" (בראשית י\"ב:ז'), וְלֹא בֵּאֵר מַתְּנָתוֹ, כִּי אֵין בַּמַּשְׁמָע רַק בַּמֶּה שֶׁהָלַךְ בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה. וְאַחֲרֵי כֵן כְּשֶׁרַבּוּ זְכֻיּוֹתָיו בָּאָרֶץ הוֹסִיף לוֹ \"שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה\" (בראשית י\"ג:י\"ד), כִּי יִתֵּן לוֹ כָּל הָאֲרָצוֹת הָהֵן בִּכְלָלָן. וְאֵין הַטַּעַם אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, כִּי רְאוּת הָאָדָם אֵינֶנּוּ לְמֶרְחָק, רַק שֶׁיִּתֵּן לוֹ לְכָל מַרְאֶה עֵינָיו הָרוּחוֹת, אוֹ שֶׁהֶרְאָהוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וְהוֹסִיף לוֹ בַּבְּרָכָה הַשֵּׁנִית הַזֹּאת עוֹד \"וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם\" וְשֶׁיַּרְבֶּה זַרְעוֹ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית בֵּאֵר לוֹ תְּחוּמֵי הָאָרֶץ, וְהִזְכִּיר לוֹ כָּל הָעַמִּים עֲשָׂרָה אֻמּוֹת, וְהוֹסִיף לִכְרֹת לוֹ בְּרִית עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא. וְכַאֲשֶׁר צִוָּהוּ עַל הַמִּילָה אָמַר לוֹ \"לַאֲחֻזַּת עוֹלָם\" (בראשית י\"ז:ח'), לֵאמֹר שֶׁאִם יִגְלוּ מִמֶּנָּה עוֹד יָשׁוּבוּ וְיִנְחָלוּהָ, וְהוֹסִיף \"וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים\", שֶׁהוּא בִּכְבוֹדוֹ יַנְהִיג אוֹתָם וְלֹא יִהְיוּ בְּמֶמְשֶׁלֶת כּוֹכָב וּמַזָּל אוֹ שַׂר מִשָּׂרֵי מַעְלָה, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר עוֹד בַּתּוֹרָה (ויקרא יח כה). וְאָמַר הַכָּתוּב בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה \"לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן\" בִּלְשׁוֹן עָתִיד, וְכֵן בַּשֵּׁנִית, כִּי עַד הֵנָּה לֹא נִתְּנָה אֵלָיו כֻּלָּהּ, וּלְפִיכָךְ אָמַר לוֹ \"אֶתְּנֶנָּה\", אֲבָל בַּשְּׁלִישִׁית בִּשְׁעַת הַבְּרִית אָמַר \"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי\", לֵאמֹר שֶׁיִּכְרֹת לוֹ בְּרִית עַל הַמַּתָּנָה שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ, וְכֵן בְּעֵת הַמִּילָה כְּשֶׁאָמַר \"לַאֲחֻזַּת עוֹלָם\" אָמַר לוֹ \"וְנָתַתִּי לְךָ\" בֶּעָתִיד. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית ט\"ו:י\"ח) \"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי\", אֲמִירַת הַגָּבוֹהַּ כְּמוֹ שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה. וְאֵין צֹרֶךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה: <b>וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי</b> לֹא אָמַר הַכָּתוּב \"וַיַּעַשׂ כֵּן\", אֲבָל אָמַר כִּי שָׁמַע לְקוֹל שָׂרַי, יִרְמֹז כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאַבְרָם מִתְאַוֶּה מְאֹד לְבָנִים, לֹא עָשָׂה כֵן בְּלֹא רְשׁוּת שָׂרַי. וְגַם עַתָּה לֹא נִתְכַּוֵּן שֶׁיִּבָּנֶה הוּא מֵהָגָר וְיִהְיֶה זַרְעוֹ מִמֶּנָּה, אֲבָל כָּל כַּוָּנָתוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן שָׂרָה שֶׁתִּבָּנֶה מִמֶּנָּה, שֶׁיִּהְיֶה לָהּ נַחַת רוּחַ בִּבְנֵי שִׁפְחָתָהּ, אוֹ זְכוּת שֶׁתִּזְכֶּה הִיא לְבָנִים בַּעֲבוּר כֵּן כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר מב ב עא ז). וְאָמַר עוֹד \"וַתִּקַּח שָׂרַי\", לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא מִהֵר אַבְרָם לַדָּבָר עַד שֶׁלָּקְחָה שָׂרַי וְנָתְנָה בְּחֵיקוֹ. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב \"שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם\" \"לְאַבְרָם אִישָׁהּ\", לִרְמֹז כִּי שָׂרָה לֹא נִתְיָאֲשָׁה מֵאַבְרָם וְלֹא הִרְחִיקָה עַצְמָהּ מֵאֶצְלוֹ, כִּי הִיא אִשְׁתּוֹ וְהוּא אִישָׁהּ, אֲבָל רָצְתָה שֶׁתִּהְיֶה גַּם הָגָר אִשְׁתּוֹ, וּלְכָךְ אָמַר \"לוֹ לְאִשָּׁה\", שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כְּפִלֶגֶשׁ רַק כְּאִשָּׁה נְשׂוּאָה לוֹ. וְכָל זֶה מוּסַר שָׂרָה וְהַכָּבוֹד שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בְּבַעְלָהּ: <b>מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים</b> מוֹעֵד הַקָּבוּעַ לְאִשָּׁה שֶׁשָּׁהֲתָה עִם בַּעֲלָהּ י' שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה חַיָּב לִשָּׂא אַחֶרֶת: <b>לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן</b> מַגִּיד שֶׁאֵין יְשִׁיבַת חוּצָה לָאָרֶץ עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ \"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל\" עַד שֶׁבָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט\"ז:ג'). וְהַטַּעַם הַזֶּה אֵינֶנּוּ יָפֶה, שֶׁיְּשִׁיבַת חוּצָה לָאָרֶץ הֲלָכָה פְּסוּקָה הִיא שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם. וּמִשְׁנָה שֶׁשָּׁנִינוּ בָּהּ (יבמות סד) בְּכָל אָדָם הִיא. וְאִם הָיָה מִפְּנֵי הַהַבְטָחָה הַזּוֹ לְאַבְרָם הָיְתָה עוֹלָה לִשְׁאָר הָאֲנָשִׁים. וּכְבָר טָעוּ בָּהּ גַּם כֵּן מִן הַמְּפָרְשִׁים טָעוּת אַחֶרֶת, שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵין דִּין הַיּוֹשֵׁב בְּחוּצָה לָאָרֶץ לְהוֹצִיא הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁהֲתָה עִמּוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה וְלֹא שֶׁיִּשָּׂא אַחֶרֶת. וְאֵין הָעִנְיָן כֵּן, אֲבָל הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה אָדָם עִם אִשְׁתּוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ חָמֵשׁ אוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים וּבָאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹתְנִין לָהֶם זְמַן עֶשֶׂר שָׁנִים מֵעֵת בִּיאָתָם לָאָרֶץ, אוּלַי בִּזְכוּת הָאָרֶץ יִבָּנוּ, וְכֵן עָשׂוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה מָנוּ מֵעֵת בּוֹאָם שָׁם: <b>וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ</b> חָטְאָה אִמֵּנוּ בָּעִנּוּי הַזֶּה, וְגַם אַבְרָהָם בְּהַנִּיחוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְשָׁמַע ה' אֶל עָנְיָהּ וְנָתַן לָהּ בֵּן שֶׁיְּהֵא פֶּרֶא אָדָם לְעַנּוֹת זֶרַע אַבְרָהָם וְשָׂרָה בְּכָל מִינֵי הָעִנּוּי: <b>שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ</b> צִוָּה אוֹתָהּ לָשׁוּב וּלְקַבֵּל עָלֶיהָ מֶמְשֶׁלֶת גְּבִרְתָּהּ, רֶמֶז כִּי לֹא תֵּצֵא לַחָפְשִׁי מִמֶּנָּה, כִּי בְּנֵי שָׂרָה יִמְשְׁלוּ בְּזַרְעָהּ לְעוֹלָם: <b>וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל</b> הוֹדִיעַ הַמַּלְאָךְ לְהָגָר שֶׁיִּהְיֶה שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כְּדֶרֶךְ \"הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ\" (מלכים א יג ב), וְאָמַר לָהּ שֶׁהִיא תִּקְרָאֶנּוּ כֵן וְתִזְכֹּר כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל עָנְיָהּ, וְאַבְרָהָם מֵעַצְמוֹ קָרָא שְׁמוֹ כֵן, שֶׁיִּשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֶנּוּ, אוֹ שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י, וְקָרָא אוֹתוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל עֳנִי אִמּוֹ, כִּדְבַר הַמַּלְאָךְ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַמַּלְאָךְ צִוָּה לְהָגָר שֶׁתִּקְרָאֶנּוּ כֵן, וְהִיא יָרְאָה בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ פִּלֶגֶשׁ לִקְרֹא שֵׁם לְבֶן אֲדוֹנֶיהָ, וְגִלְּתָה לוֹ הָעִנְיָן, וְאַבְרָם קִיֵּם דְּבַר ה', אֲבָל לֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה: <b>פֶּרֶא אָדָם</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ט\"ז:י\"ב) אוֹהֵב מִדְבָּרוֹת לָצוּד חַיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ\"א:כ') \"וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת\". \"יָדוֹ בַּכֹּל\", לִסְטִים. \"וְיַד כֹּל בּוֹ\", הַכֹּל שׂוֹנְאִין אוֹתוֹ וּמִתְגָּרִין בּוֹ. וְהַנָּכוֹן כִּי \"פֶּרֶא אָדָם\" סָמוּךְ, שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ פֶּרֶא לִמֻּד מִדְבָּר, יֵצֵא בְּפָעֳלוֹ מְשַׁחֵר לַטֶּרֶף, וְיִטְרֹף הַכֹּל וְהַכֹּל יִטְרְפוּהוּ. וְהָעִנְיָן עַל זַרְעוֹ שֶׁיִּגְדַּל וְיִהְיוּ לָהֶם מִלְחָמוֹת עִם כָּל הָעַמִּים. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ט\"ז:י\"ב), \"יָדוֹ בַּכֹּל\", שֶׁיְּנַצַּח מִתְּחִלָּה כָּל הַגּוֹיִם, וְאַחַר כֵּן \"יַד כֹּל בּוֹ\", שֶׁיְּנֻצַּח בַּסּוֹף, \"וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו\" שֶׁהֵם בְּנֵי קְטוּרָה, \"יִשְׁכֹּן\", שֶׁיִּגְדַּל זַרְעוֹ מֵהֶם: <b>אֵל שַׁדַּי</b> שְׁנֵי שֵׁמוֹת, כָּל אֶחָד תֹּאַר לְעַצְמוֹ. וּפֵרוּשׁ \"אֵל\", תַּקִּיף, מִלְּשׁוֹן \"אֵילֵי מוֹאָב\" (שמות טו טו) וּפֵרוּשׁ \"שַׁדַּי\" אָמַר רַשִׁ\"י שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹהוּתִי לְכָל בְּרִיָּה. וּבְסֵפֶר מוֹרֶה הַנְּבֻכִים (א סג) פֵּרֵשׁ הָרַב כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּמְצִיאוּת מָה שֶׁנִּמְצָא, וְלֹא בְּקִיּוּם מְצִיאוּתוֹ לְזוּלָתוֹ, אֲבָל מְצִיאוּתוֹ תַּסְפִּיק בְּעַצְמָהּ. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרְשׁוֹ בְּשֵׁם הַנָּגִיד זַ\"ל מִגִּזְרַת שׁוֹדֵד, כְּלוֹמַר מְנַצֵּחַ וּמְשׁוֹדֵד מַעַרְכוֹת הַשָּׁמַיִם, וְזֶהוּ הַנָּכוֹן, כִּי הִיא מִדַּת הַגְּבוּרָה מַנְהֶגֶת הָעוֹלָם שֶׁיֹּאמְרוּ בָּהּ הַחֲכָמִים (ב\"ר לה ד) \"מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה\". וְטַעַם לְהַזְכִּיר עַתָּה זֶה הַשֵּׁם כִּי בוֹ יֵעָשׂוּ הַנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים לַצַּדִּיקִים, לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב וְלִפְדּוֹתָם בְּמִלְחָמָה מִיַּד חֶרֶב, כְּכָל הַנִּסִּים הַנַּעֲשִׂים לְאַבְרָהָם וְלָאָבוֹת, וּכְכָל הַבָּאִים בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקֹּתַי (ויקרא כו ג-מו) וּבְפָרָשַׁת וְהָיָה כִּי תָבֹא (דברים כח א-סח) בַּבְּרָכוֹת וּבַקְּלָלוֹת, שֶׁכֻּלָּם נִסִּים הֵם, כִּי אֵין מִן הַטֶּבַע שֶׁיָּבוֹאוּ הַגְּשָׁמִים בְּעִתָּם בְּעָבְדֵנוּ הָאֱלֹהִים, וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁמַיִם כַּבַּרְזֶל כַּאֲשֶׁר נִזְרַע בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, וְכֵן כָּל הַיִּעוּדִים שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲבָל כֻּלָּם נִסִּים, וּבְכֻלָּם תִּתְנַצֵּחַ מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת, אֶלָּא שֶׁאֵין בָּהֶם שִׁנּוּי מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנִּסִּים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּעֶשֶׂר הַמַּכּוֹת וּבִקְרִיעַת הַיָּם וְהַמָּן וְהַבְּאֵר וְזוּלָתָם, שֶׁהֵם מוֹפְתִים מְשַׁנִּים הַטֶּבַע בְּפִרְסוּם, וְהֵם שֶׁיֵּעָשׂוּ בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד אֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ. וְלָכֵן אָמַר עַתָּה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ כִּי הוּא הַתַּקִּיף הַמְּנַצֵּחַ שֶׁיִּגְבַּר עַל מַזָּלוֹ וְיוֹלִיד, וְיִהְיֶה בְּרִית בֵּינוֹ וּבֵין זַרְעוֹ לְעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה חֵלֶק ה' עַמּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ יַנְהִיגֵם, לֹא יִהְיוּ תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת כּוֹכָב וּמַזָּל. וְדַע וּרְאֵה כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא הִזְכִּיר בִּדְבָרָיו שֵׁם יוֹ\"ד ה' רַק בְּצֵרוּף הַשֵּׁם הַכָּתוּב בְּאָלֶ\"ף דָּלֶ\"ת אוֹ בְּצֵרוּף אֵל עֶלְיוֹן עִמּוֹ, וְיַזְכִּיר בְּעִנְיָנָיו \"אֱלֹהִים\", וְכֵן יֹאמַר \"ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם\" (בראשית כ\"ד:ז'), וְאָמַר \"ה' יִרְאֶה\" (בראשית כ\"ב:י\"ד) עַל מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ הֶעָתִיד, וְיַעֲקֹב הִזְכִּיר תָּמִיד \"אֵל שַׁדַּי\" (להלן מג יד מח ג), וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא יַזְכִּיר כֵּן לְעוֹלָם. וְאִם תִּזְכֶּה תָּבִין זֶה כֻּלּוֹ מִמָּה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (יבמות מ\"ט), כָּל הַנְּבִיאִים נִסְתַּכְּלוּ בְּאִסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, וּלְפִיכָךְ אָמַר יְשַׁעְיָה \"וָאֶרְאֶה אֶת ה'\" (ישעיהו ו א), וּמֹשֶׁה נִסְתַּכֵּל בְּאִסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, וּלְפִיכָךְ אָמַר \"כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי\" (שמות לג כ). \"וָאֶרְאֶה אֶת ה'\" כָּתוּב בְּאָלֶ\"ף דָּלֶ\"ת. וְעוֹד אַזְכִּיר זֶה בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ו ב) אִם יִרְאֶה אֱלֹהִים בְּעָנְיִי: <b>הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי</b> לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אוֹרֶה אוֹתְךָ, כְּטַעַם \"אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ\" (דברים יג ה), כִּי הַמְצַוֶּה לֶאֱחֹז דַּרְכּוֹ קֹדֶם שֶׁיּוֹרֶנּוּ יֹאמַר \"הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי\", וְהַבָּא אַחֲרֵי הַצַּוָּאָה יֹאמַר \"אַחֲרֵי ה' תֵּלֵכוּ\". וְהָעִנְיָן בִּשְׁנֵיהֶם לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַשֵּׁם לִירֹא מִמֶּנּוּ לְבַדּוֹ וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיְּצַוֶּה: <b>וֶהְיֵה תָמִים</b> מִצְוָה אַחֶרֶת עוֹד בָּעִנְיָן הַזֶּה, כְּטַעַם \"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים יח יג) אַחֲרֵי אַזְהָרַת הַשֵּׁם \"לֹא יִמָּצֵא בְךָ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף\" וְגוֹ' (שם יח י). וְהָעִנְיָן בִּשְׁנֵיהֶם שֶׁיַּאֲמִין בְּלִבּוֹ כִּי הקב\"ה לְבַדּוֹ הוּא בַּעַל הַיְּכֹלֶת בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, הוּא הַיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת וּלְבַטֵּל, וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים אוֹ לִמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְלֹא יַאֲמִין שֶׁיָּבֹאוּ דִּבְרֵיהֶם עַל כָּל פָּנִים, אֲבָל יִגְזֹר בְּלִבּוֹ שֶׁהַכֹּל בְּיַד עֶלְיוֹן הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהוּא \"אֵל\" וְהוּא \"אֵל שַׁדַּי\", עוֹשֶׂה טוֹבָה שֶׁלֹּא הָיָה בַּמַּזָּל וּמֵבִיא רָעָה בִּהְיוֹת הַמַּזָּל טוֹב וְיָפֶה, כְּפִי שֶׁיִּתְהַלֵּךְ הָאָדָם לְפָנָיו, \"מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל\" (ישעיהו מד כה). וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (שבת קנו) צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ וְכוּ'. וְרַשִׁ\"י פֵּרֵשׁ (רש\"י על בראשית י\"ז:א') \"וֶהְיֵה תָמִים\", הֱיֵה שָׁלֵם בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר שֶׁלֹּא יִשְׁאַל עַל הַמִּילָה לָמָּה, וְהוּא כְּטַעַם \"יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ\" (תהלים קיט פ). וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי: וְטַעַם <b>וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו</b> לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ לַנְּבוּאָה. וְכַאֲשֶׁר הִשְׁלִים לוֹ נְבוּאַת הַמִּצְוָה בַּמִּילָה קָם אַבְרָהָם וְעָמַד, וּבָא אֵלָיו הַדִּבּוּר שֵׁנִית מִן הַשָּׁמַיִם, וְאָמַר לוֹ \"שָׂרַי אִשְׁתְּךָ\" וְגוֹ', וְחָזַר וְנָפַל עַל פָּנָיו לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ, וְהִתְפַּלֵּל עַל יִשְׁמָעֵאל כְּדֶרֶךְ \"וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת\" וְגוֹ' (במדבר טז כב), וְכֵן \"וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם\" (שם יז י): <b>הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם</b> הוּא בְּרִית הַמִּילָה, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ \"זֹאת אוֹת הַבְּרִית\", וְאַחֲרֵי הַבְּרִית תִּהְיֶה לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת, שֶׁהִקְדִּים וְצִוָּה אֶת אַבְרָהָם לָבֹא בִּבְרִיתוֹ לְהִמּוֹל קֹדֶם שֶׁתַּהַר שָׂרָה, לִהְיוֹת זַרְעוֹ קָדוֹשׁ (ראב\"ע פסוק ה): <b>וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ז:ו'), יִשְׂרָאֵל וֶאֱדוֹם, שֶׁהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל כְּבָר הָיָה לוֹ וְלֹא הָיָה מְבַשֵּׂר עָלָיו. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיְּבַשְּׂרֶנּוּ בְּעֵת בְּרִית הַמִּילָה עַל עֵשָׂו, וְהוּא אֵינוֹ מְקַיֵּם הַמִּילָה וְגַם לֹא נִצְטַוָּה עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בְּסַנְהֶדְרִין (נט), \"כִּי בְיִצְחָק\", וְלֹא כָּל יִצְחָק. אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם יִקָּרְאוּ גּוֹיִם וְעַמִּים, וְכֵן \"אַף חֹבֵב עַמִּים\" (דברים לג ג), \"עַמִּים הַר יִקְרָאוּ\" (שם יט), \"אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ\" (שופטים ה יד). גַּם אַחֲרֵי הֻלֶּדֶת הַשְּׁבָטִים כֻּלָּם אָמַר \"גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ\" (בראשית ל\"ה:י\"א), \"וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים\" (בראשית מ\"ח:ד'): <b>וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ז:ט') ו' מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, אֲנִי הִנֵּה בְּרִיתִי אִתָּךְ, וְאַתָּה הֱוֵי זָהִיר לְשָׁמְרוֹ, וּמַה שְׁמִירָתוֹ, \"זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ\" אַתֶּם שֶׁל עַכְשָׁו, \"וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ\", הָעֲתִידִים לְהִוָּלֵד. וְצָדַק הָרַב בִּפְשׁוּטוֹ. וְאָמְרוּ (הרד\"ק) בְּטַעַם הַמִּילָה, שֶׁשָּׂם זִכָּרוֹן בְּאֵבֶר הַתַּאֲוָה רַב הַמְּהוּמָה וְהַחֵטְא, לְבַל יִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ רַק בַּמְּצֻוֶּה וּבַמֻּתָּר. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת טַעַם \"הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ\" כְּטַעַם \"הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ\" (בראשית כ\"ח:ט\"ו), \"וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ\" (שמות ג יב), \"יְהִי ה' אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ\" (מלכים א ח נז), יֹאמַר כִּי הַבְּרִית יִהְיֶה עִמּוֹ וְלָכֵן יִפְרֶה וְיִרְבֶּה, וְאַחַר כָּךְ צִוָּה שֶׁיִּשְׁמֹר אַבְרָהָם הַבְּרִית הַזֹּאת, וְתִהְיֶה הַמִּילָה לְאוֹת בְּרִית. וְהִנֵּה הָאוֹת הַזֶּה אוֹת כַּשַּׁבָּת, וְלָכֵן יִדְחֶה אוֹתוֹ. וְהָבֵן זֶה (עי' זהר לך לך פט): <b>וְעָרֵל זָכָר</b> כָּאן לִמֶּדְךָ שֶׁהַמִּילָה הִיא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ז:י\"ד). וְכֵן הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר מו ד) גַּם טְעָמִים אֲחֵרִים. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (ויקרא יב ג), \"עָרְלָתוֹ\" יְדוּעָה, כִּי הוּא בָּעֶרְוָה, וְאֵין כֵּן עָרְלַת לֵב (ירמיהו ט כה) וְשָׁפָה (שמות ו יב) וְאֹזֶן (ירמיהו ו י), כִּי כֻלָּם סְמוּכִים. וּלְפִי דַּעְתִּי הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב, כִּי לֹא אָמַר \"וּנְמַלְתֶּם אֶת עָרְלַתְכֶם\", שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּסָפֵק, וְכֵן לֹא אָמַר \"עָרְלַת בְּשַׂרְכֶם\" כְּמוֹ שֶׁיֹּאמַר \"עָרְלַת לְבַבְכֶם\" (דברים י טז) וְעָרְלַת שְׂפַתְכֶם (עיי' שמות ו יב), אֲבָל אָמַר \"בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם\", שֶׁתִּכְרְתוּ הַבָּשָׂר שֶׁהוּא עָרְלָה בָּכֶם, כְּלוֹמַר הַבָּשָׂר הָאוֹטֵם בָּכֶם, וְאֵין בַּגּוּף בָּשָׂר אוֹטֵם וְכוֹסֶה אֵבֶר שֶׁיִּכָּרֵת הַבָּשָׂר הַהוּא וְיִשָּׁאֵר בְּלֹא עָרְלָה זוּלָתִי בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת הָעֲטָרָה שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים (שבת קלז). וְ\"עֶרֶל בָּשָׂר\" (יחזקאל מד ט), כִּנּוּי, כְּמוֹ \"גִּדְלֵי בָשָׂר\" (שם טז כו) \"זָב מִבְּשָׂרוֹ\" (ויקרא טו ב): <b>וַיִּצְחָק</b> תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י\"ז:י\"ז) \"וַחֲדִי\", וְכֵן הַדָּבָר, כִּי הַצְּחוֹק פַּעַם יֵאָמֵר לְלַעַג וּפַעַם לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ \"מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ\" (משלי ח לא), \"מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה'\" (שמואל ב ו ה). וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהַכַּוָּנָה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה כִּי כָל רוֹאֶה עִנְיָן נִפְלָא בְּאָדָם לְטוֹב לוֹ יִשְׂמַח עַד יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּיו, וְהוּא מָה שֶׁאָמְרָה שָׂרָה (בראשית כ\"א:ו') \"צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי\", כְּעִנְיַן \"אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה\" (תהלים קכו ב), וְכֵן עָשָׂה אַבְרָהָם כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לוֹ זֶה, שָׂמַח וּמִלֵּא שְׂחוֹק פִּיו, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ רָאוּי זֶה לִשְׂחוֹק כִּי הוּא עִנְיָן נִפְלָא מְאֹד, הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה בַּת תִּשְׁעִים תֵּלֵד וְלֹא יִהְיֶה זֶה לִשְׂחוֹק וּלְשִׂמְחָה. וִיקַצֵּר הַכָּתוּב בַּתְּמִיהָה כִּי הִיא נִקְשֶׁרֶת בַּמֶּה שֶׁאָמַר \"וַיִּצְחָק\". וְכֵן \"הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי\" (בראשית ט\"ז:י\"ג) נִקְשָׁר בְּרֹאשׁ הַפָּסוּק, כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי הַשֵּׁם שֶׁנִּגְלָה לִי כִּי רָאָה בְּעָנְיִי וְלֹא אֶקְרָאֶנּוּ אֵל רֳאִי. וְכֵן \"הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ\" (שמואל א ב כז) קָשׁוּר עִם \"לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי\", יֹאמַר הַאִם בָּחַרְתִּי בָּכֶם שֶׁתִּבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּמִנְחָתִי, וְלָמָּה תַעֲשׂוּ כֵן. אוֹ שֶׁתִּהְיֶה \"הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה\" בִּשְׁאֵלָה לִדְבַר פֶּלֶא, לֹא כְּדָבָר נִמְנָע, כְּמוֹ \"הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים\" (יחזקאל כב ב), עִנְיָנוֹ הֲתִרְצֶה לִשְׁפֹּט אוֹתָהּ וּלְהוֹדִיעָהּ אֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ, וְכֵן \"הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ\" (משלי כג ה), וְכֵן \"הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ\" (בראשית ג':י\"א), כְּלוֹמַר הַאִם עָלָה בְּדַעְתְּךָ עַל הַלֵּב לֶאֱכֹל מִן הָעֵץ, וְכֵן זֶה, הַאִם יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד, שָׂרָה בַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. וְאַחַר כֵּן אָמַר לוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַנֵּס הַזֶּה עִם חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל: <b>הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד</b> אֵין הַפֶּלֶא בְּבֶן מֵאָה שָׁנָה שֶׁיּוֹלִיד, כִּי הָאֲנָשִׁים יוֹלִידוּ כָּל יְמֵי הֱיוֹת בָּהֶם הַלֵּחָה בְּנֵי תִּשְׁעִים וּבְנֵי מֵאָה גַּם בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, אַף כִּי בִּימֵי אַבְרָהָם שֶׁלֹּא עָבְרוּ מִיָּמָיו פִּי הַשְּׁנַיִם. וְהִנֵּה אַחֲרֵי זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה הוֹלִיד בָּנִים רַבִּים מִקְּטוּרָה. אֲבָל אָמַר הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה שֶׁלֹּא הוֹלִיד בְּבַחֲרוּתוֹ מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת יוֹלִיד מִמֶּנָּה עַתָּה אַחֲרֵי מֵאָה וְאַחֲרֵי תִּשְׁעִים שֶׁפָּסַק מִמֶּנָּה אֹרַח נָשִׁים, כִּי יָדַע כֵן. וּלְכָךְ לֹא אָמַר כֵּן מִתְּחִלָּה כְּשֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית י\"ז:ו') \"וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם\" עַד אָמְרוֹ אֵלָיו כִּי מִשָּׂרָה יוֹלִיד. וְצִוָּה אוֹתוֹ \"וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק\" בַּעֲבוּר הַצְּחוֹק שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם, וְזֶה לְאוֹת כִּי הָיָה לֶאֱמוּנָה וּלְשִׂמְחָה. וְאַחֲרֵי שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אָמְרָה שָׂרָה, הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יִצְחָק כִּי צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: <b>לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ</b> פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה הַזֹּאת בְּכָל מָקוֹם כְּטַעַם \"אִם\", וְהֻרְכְּבָה בְּמִלַּת \"לוּלֵי\" (בראשית ל\"א:מ\"ב), וְטַעְמָהּ \"אִם לֹא\" וְנִכְתְּבָה לִפְעָמִים בְּאָלֶ\"ף (בראשית מ\"ג:י'), וְכֵן יַרְכִּיבוּהָ עוֹד וְיֹאמְרוּ \"אִלּוּ\", \"וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת\" (אסתר ז ד) \"וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם\" (קהלת ו ו), וְעִנְיַן הַמִּלָּה \"אִם לוּ\", וְטַעְמָהּ כְּמוֹ \"אִם אִם\", וּבָא הַכֶּפֶל לְחִזּוּק כְּמוֹ \"הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה\" (במדבר יב ב), \"הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים\" (שמות יד יא) וְדוֹמֵיהֶם. וְאָמַר אַבְרָהָם אִם יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ אֶרְצֶה בַּבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר בֵּרַכְתַּנִי בְּזֶרַע שָׂרָה, כִּי הִבְטִיחוֹ מִתְּחִלָּה \"אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ\" (בראשית ט\"ו:ד'), וְהִנֵּה הַיּוֹרֵשׁ אוֹתוֹ יָחִיד, וְהָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יִשְׁמָעֵאל, וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לוֹ כִּי מִשָּׂרָה יוֹלִיד וְהֵבִין כִּי הוּא הַיּוֹרֵשׁ פָּחַד פֶּן יָמוּת יִשְׁמָעֵאל, וְלָכֵן אָמַר זֶה. <b>יִחְיֶה לְפָנֶיךָ</b> פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ז:י\"ח) יִחְיֶה בְּיִרְאָתֶךָ, כְּמוֹ \"הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי\" (בראשית י\"ז:א') – פְּלַח קֳדָמַי. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר \"וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ\" אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם זַרְעוֹ כָּל יְמֵי עוֹלָם: <b>אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ</b> כְּמוֹ \"אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ\" (מלכים ב ד יד) כְּטַעַם רַק, אָמַר רַק הַבֵּן אֲשֶׁר אֲנִי מְבַשֶּׂרְךָ עָלָיו שָׂרָה אִשְׁתְּךָ תֵּלֵד אוֹתוֹ, וּבוֹ אֲנִי מֵקִים בְּרִיתִי לְעוֹלָם וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וְיִשְׁמָעֵאל אֲבָרֵךְ לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ אַךְ לֹא מִבְּרִיתִי: <b>וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם</b> לְשׁוֹן כָּבוֹד כְּלַפֵּי הַמָּקוֹם, וְלָמַדְנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל הקב\"ה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ז:כ\"ב). אֲבָל לְשׁוֹנָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ\"ז:ו'), הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, יִרְמֹז לְמָה שֶׁכָּתוּב (מיכה ז כ) \"תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם\" \"וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי\" (בראשית ל\"א:מ\"ב), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ז:כ\"ו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁמָּלְאוּ לְאַבְרָהָם צ\"ט שָׁנָה וּלְיִשְׁמָעֵאל י\"ג, נִמּוֹלוּ. וּמָה טַעַם לְהַזְכִּיר זֶה, וְעוֹד שֶׁכְּבָר הִסְכִּימוּ (ר\"ה י) לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁבְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם וּבְתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת וּבְפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק, וְהַכָּתוּב אָמַר \"לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת\", וְהוּא כָּתַב בְּסֵדֶר וַיֵּרָא (יח י) כִּי הַבְּשׂוֹרָה הָיְתָה בְּפֶסַח וְלַפֶּסַח הַבָּא נוֹלַד יִצְחָק. אֲבָל \"בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה\", שֶׁנִּצְטַוָּה בַּמִּצְוָה הַזֹּאת נִמּוֹל הוּא וִילִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְכָל מִקְנַת כַּסְפּוֹ. סִפֵּר הַכָּתוּב מַעֲלָתוֹ בְּיִרְאַת ה' וּמַעֲלַת כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, שֶׁכֻּלָּם זְרִיזִים מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת. וְאֵין טַעַם \"נִמּוֹל אַבְרָהָם\", שֶׁנִּמּוֹל הוּא בַּתְּחִלָּה, אֲבָל יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ נִמּוֹל מִתְּחִלָּה, וְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ, כִּי כֵן כָּתוּב (בראשית י\"ז:כ\"ג) \"וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵּיתוֹ\" וְאַחֲרֵי כֵן \"וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ\", וְהַטַּעַם כִּי אַבְרָהָם נִזְדָּרֵז בְּמִצְוַת הַמִּילָה שֶׁלָּהֶם תְּחִלָּה וּמָל אוֹתָם הוּא בְּעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁזִּמֵּן לָהֶם מוֹהֲלִים הַרְבֵּה וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ מָל אֶת עַצְמוֹ, שֶׁאִלּוּ הִקְדִּים מִילָתוֹ הָיָה חוֹלֶה אוֹ מְסֻכָּן בָּהּ מִפְּנֵי זִקְנָתוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּדֵּל בְּמִילָתָם: <b>וַיֵּרָא אֵלָיו</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ח:א') לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה, וּבָא הקב\"ה וְשָׁאַל בּוֹ. \"וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים\", הַמַּלְאָכִים שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בִּדְמוּת אֲנָשִׁים שְׁלֹשָׁה, אֶחָד לְבַשֵּׂר אֶת שָׂרָה, וְאֶחָד לְרַפְּאוֹת אֶת אַבְרָהָם, וְאֶחָד לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם, וּרְפָאֵל שֶׁרִפֵּא אֶת אַבְרָהָם הָלַךְ מִשָּׁם לְהַצִּיל אֶת לוֹט, שֶׁאֵין זֶה שְׁתֵּי שְׁלִיחוּת, כִּי הָיָה בְּמָקוֹם אַחֵר וְנִצְטַוָּה בּוֹ אַחַר כֵּן, אוֹ שֶׁשְּׁתֵּיהֶן לְהַצָּלָה. \"וַיֹּאכֵלוּ\", נִרְאוּ כְּמִי שֶׁאָכְלוּ. וּבְסֵפֶר מוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ב מב) נֶאֱמַר כִּי הַפָּרָשָׁה כְּלָל וּפְרָט, אָמַר הַכָּתוּב תְּחִלָּה כִּי נִרְאָה אֵלָיו הַשֵּׁם בְּמַרְאוֹת הַנְּבוּאָה, וְאֵיךְ הָיְתָה הַמַּרְאָה הַזֹּאת, כִּי נָשָׂא עֵינָיו בַּמַּרְאָה וְהִנֵּה ג' אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, \"וַיֹּאמַר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ\" זֶה סִפּוּר מָה שֶׁאָמַר בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה לְאֶחָד מֵהֶם, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם. וְאִם בַּמַּרְאָה לֹא נִרְאוּ אֵלָיו רַק אֲנָשִׁים אוֹכְלִים בָּשָׂר, אֵיךְ אָמַר \"וַיֵּרָא אֵלָיו ה'\", כִּי הִנֵּה לֹא נִרְאָה לוֹ הַשֵּׁם לֹא בְּמַרְאָה וְלֹא בְּמַחְשָׁבָה, וְכָכָה לֹא נִמְצָא בְּכָל הַנְּבוּאוֹת. וְהִנֵּה לִדְבָרָיו לֹא לָשָׁה שָׂרָה עוּגוֹת וְלֹא עָשָׂה אַבְרָהָם בֶּן בָּקָר וְגַם לֹא צָחֲקָה שָׂרָה, רַק הַכֹּל מַרְאָה, וְאִם כֵּן בָּא הַחֲלוֹם הַזֶּה בְּרוֹב עִנְיָן כַּחֲלוֹמוֹת הַשֶּׁקֶר, כִּי מָה תּוֹעֶלֶת לְהַרְאוֹת לוֹ כָּל זֶה. וְכֵן אָמַר (שם) בְּעִנְיַן \"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ\" (בראשית ל\"ב:כ\"ה) שֶׁהַכֹּל מַרְאֵה הַנְּבוּאָה, וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה הָיָה צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ בְּהָקִיץ, וְלָמָּה אָמַר (בראשית ל\"ב:ל\"א) \"כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי\", כִּי הַנְּבִיאִים לֹא יִפְחֲדוּ שֶׁיָּמוּתוּ מִפְּנֵי מַרְאוֹת הַנְּבוּאָה, וּכְבָר רָאָה מַרְאָה גְּדוֹלָה וְנִכְבֶּדֶת מִזֹּאת, כִּי גַּם אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד רָאָה פְּעָמִים רַבּוֹת בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה (עיין להלן כח יג לא ג). וְהִנֵּה לְפִי דַּעְתּוֹ זֹאת יִצְטָרֵךְ לוֹמַר כֵּן בְּעִנְיַן לוֹט, כִּי לֹא בָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא אָפָה לָהֶם מַצּוֹת וַיֹּאכֵלוּ, אֲבָל הַכֹּל הָיָה מַרְאָה, וְאִם יַעֲלֶה אֶת לוֹט לְמַעֲלַת מַרְאֵה הַנְּבוּאָה אֵיךְ יִהְיוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם הָרָעִים וְהַחַטָּאִים נְבִיאִים, כִּי מִי הִגִּיד לָהֶם שֶׁבָּאוּ אֲנָשִׁים אֶל בֵּיתוֹ, וְאִם הַכֹּל מַרְאוֹת נְבוּאָתוֹ שֶׁל לוֹט, יִהְיֶה \"וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים וְגוֹ' קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ\" \"וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ\" (להלן יט טו יז) וְ\"הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ\" (שם כא) וְכָל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ – מַרְאָה, וְיִשָּׁאֵר לוֹט בִּסְדוֹם. אֲבָל יַחְשֹׁב שֶׁהָיוּ הַמַּעֲשִׂים נַעֲשִׂים מֵאֲלֵיהֶם, וְהַמַּאֲמָרִים בְּכָל דָּבָר וְדָבָר מַרְאָה. וְאֵלֶּה דְּבָרִים סוֹתְרִים הַכָּתוּב, אָסוּר לְשָׁמְעָם אַף כִּי לְהַאֲמִין בָּהֶם. וּבֶאֱמֶת כִּי כָל מָקוֹם שֶׁהֻזְכַּר בַּכָּתוּב רְאִיַּת מַלְאָךְ אוֹ דִּבּוּר מַלְאָךְ הוּא בְּמַרְאָה אוֹ בַּחֲלוֹם, כִּי הַהֶרְגֵּשִׁים לֹא יַשִּׂיגוּ הַמַּלְאָכִים, אֲבָל לֹא מַרְאוֹת הַנְּבוּאָה, כִּי הַמַּשִּׂיג לִרְאוֹת מַלְאָךְ אוֹ דִּבּוּרוֹ אֵינֶנּוּ נָבִיא, שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁהָרַב גּוֹזֵר (במו\"נ ב לד ובהלכות יסוה\"ת ז ו), כִּי כָל נָבִיא זוּלַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נְבוּאָתוֹ עַל יְדֵי מַלְאָךְ. וּכְבָר אָמְרוּ (מגילה ג) בְּדָנִיֵּאל, אִינְהוּ עֲדִיפֵי מִנֵּהּ דְּאִינְהוּ נְבִיאֵי וְאִיהוּ לָאו נָבִיא, וְכֵן לֹא נִכְתַּב סִפְרוֹ עִם סֵפֶר הַנְּבִיאִים מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עִנְיָנוֹ עִם גַּבְרִיאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה נִרְאֶה אֵלָיו וּמְדַבֵּר עִמּוֹ בְּהָקִיץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמַּרְאָה שֶׁל בַּיִת שֵׁנִי \"וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל\" (דניאל ט כא), וְכֵן הַמַּרְאָה שֶׁל קֵץ הַגְּאֻלָּה (שם י ד) בְּהָקִיץ הָיְתָה, בְּלֶכְתּוֹ עִם חֲבֵרָיו עַל יַד הַנָּהָר. וְאֵין הָגָר הַמִּצְרִית מִכְּלַל הַנְּבִיאוֹת, וּבָרוּר הוּא גַּם כֵּן שֶׁלֹּא הָיָה עִנְיָנָהּ בַּת קוֹל כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב (במו\"נ שם). וְהַכָּתוּב חִלֵּק נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִנְּבוּאַת הָאָבוֹת כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ו ג) \"וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי\", וְזֶה שֵׁם מִשְּׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ לַבּוֹרֵא, אֵינֶנּוּ כִּנּוּי לְמַלְאָךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ עוֹד לִמְּדוּ עַל הַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם וְאָמְרוּ (ויק\"ר א יד), מָה בֵּין מֹשֶׁה לְכָל הַנְּבִיאִים, רַבָּנָן אָמְרֵי כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְצֻחְצַחַת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב יא) \"וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה\", וּמֹשֶׁה רָאָה מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָא מְצֻחְצַחַת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יב ח) \"וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט\", כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (שם) וּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים (יבמות מט), וְלֹא נָתְנוּ בְּשׁוּם מָקוֹם נְבוּאָתָם לְמַלְאָךְ. וְאַל תִּשּׁוֹמֵם בַּעֲבוּר שֶׁכָּתוּב (מלכים א יג יח) \"גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ וּמַלְאָךְ דִּבֶּר אֵלַי בִּדְבַר ה' לֵאמֹר\", כִּי פֵּרוּשׁוֹ גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ וְיוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַמַּלְאָךְ שֶׁדִּבֵּר אֵלַי בִּדְבַר ה' הוּא, וְזוֹ מַדְרֵגָה מִמַּדְרֵגוֹת הַנְּבוּאָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר אִישׁ הָאֱלֹהִים \"כִּי כֵן צִוָּה אֹתִי בִּדְבַר ה'\" (שם יג ט), וְאָמַר \"כִּי דָבָר אֵלַי בִּדְבַר ה'\" (שם יג יז) וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (במד\"ר כ ג) בְּעִנְיַן בִּלְעָם שֶׁאָמַר \"וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי\" (במדבר כב לד), אֲנִי לֹא הָלַכְתִּי עַד שֶׁאָמַר לִי הקב\"ה \"קוּם לֵךְ אִתָּם\" (שם שם כ), וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֶחְזֹר, כָּךְ הוּא אֻמָּנוּתוֹ, לֹא כָּךְ אָמַר לְאַבְרָהָם לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ \"וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר\" (בראשית כ\"ב:י\"ב), לָמוּד הוּא לוֹמַר דָּבָר וּמַלְאָךְ מַחְזִירוֹ וְכוּ'. הִנֵּה הַחֲכָמִים מִתְעוֹרְרִים לוֹמַר שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה בַּדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁהִזְכִּיר בּוֹ הַשֵּׁם שָׁוָה לַדִּבּוּר הַשֵּׁנִי שֶׁאָמַר בּוֹ שֶׁהוּא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, אֶלָּא שֶׁהוּא דֶּרֶךְ בַּנְּבִיאִים שֶׁיְּצַוֶּה בִּנְבוּאָה וִיבַטֵּל הַצַּוָּאָה בְּמַלְאָךְ, כִּי הַנָּבִיא יוֹדֵעַ כִּי דְבַר ה' הוּא. וּבִתְחִלַּת וַיִּקְרָא רַבָּה (א ט) אָמְרוּ, \"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה\", לֹא כְּאַבְרָהָם, בְּאַבְרָהָם כָּתוּב \"וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם\" (בראשית כ\"ב:ט\"ו), הַמַּלְאָךְ קוֹרֵא וְהַדִּבּוּר מְדַבֵּר, בְּרַם הָכָא אָמַר הקב\"ה אֲנִי הוּא הַקּוֹרֵא וַאֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה אַבְרָהָם מַשִּׂיג הַנְּבוּאָה עַד הֲכִינוֹ נַפְשׁוֹ בַּתְּחִלָּה לְהַשָּׂגַת מַלְאָךְ, וְיַעֲלֶה מִן הַמַּדְרֵגָה הַהִיא לְמַעֲלַת דִּבּוּר הַנְּבוּאָה, אֲבָל מֹשֶׁה מוּכָן לַנְּבוּאָה בְּכָל עֵת. הִנֵּה בְּכָל מָקוֹם יִתְעוֹרְרוּ הַחֲכָמִים לְהוֹדִיעֵנוּ כִּי רְאִיַּת הַמַּלְאָךְ אֵינֶנָּה נְבוּאָה, וְאֵין הָרוֹאִים מַלְאָכִים וְהַמְּדַבְּרִים עִמָּם מִכְּלַל הַנְּבִיאִים, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי בְּדָנִיֵּאל, אֲבָל הִיא מַרְאָה תִּקָּרֵא \"גְּלוּי עֵינַיִם\", כְּמוֹ \"וַיְגַל הַשֵּׁם אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה'\" (במדבר כב לא), וְכֵן \"וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר ה' פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה\" (מלכים ב ו יז), אֲבָל בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יַזְכִּיר הַמַּלְאָכִים בְּשֵׁם \"אֲנָשִׁים\" כְּעִנְיַן הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת וּפָרָשַׁת לוֹט, וְכֵן \"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ\" (בראשית ל\"ב:כ\"ה) וְכֵן \"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ\" (שם לז טו) עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא וישב ב), הוּא כָּבוֹד נִבְרָא בַּמַּלְאָכִים, יִקָּרֵא אֵצֶל הַיּוֹדְעִים \"מַלְבּוּשׁ\", יֻשַּׂג לְעֵינֵי בָּשָׂר בְּזַכֵּי הַנְּפָשׁוֹת כַּחֲסִידִים וּבְנֵי הַנְּבִיאִים, וְלֹא אוּכַל לְפָרֵשׁ. וְהַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּמְצָא בּוֹ רְאִיַּת ה' וְדִבּוּר מַלְאָךְ אוֹ רְאִיַּת מַלְאָךְ וְדִבּוּר ה', כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה בִּתְחִלַּת נְבוּאָתוֹ, (שמות ג ב-ד) וּבְדִבְרֵי זְכַרְיָה (ג א-ב), עוֹד אֲגַלֶּה בּוֹ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים בִּרְמִיזוֹת (עיין שמות ג ב). וְעִנְיַן \"וַיֹּאכֵלוּ\" אָמְרוּ חֲכָמִים (ב\"ר מח יד) רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק. וְעִנְיַן הַהִסְתַּלְּקוּת תָּבִין אוֹתוֹ מִדְּבַר מָנוֹחַ אִם תִּזְכֶּה אֵלָיו. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁ הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת אַחֲרֵי שֶׁאָמַר כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית י\"ז:כ\"ו), אָמַר שֶׁנִּרְאָה אֵלָיו הַשֵּׁם בִּהְיוֹתוֹ חוֹלֶה בְּמִילָתוֹ יוֹשֵׁב וּמִתְקָרֵר בְּפֶתַח אָהֳלוֹ מִפְּנֵי חֹם הַיּוֹם אֲשֶׁר יַחֲלִישֶׁנּוּ. וְהִזְכִּיר זֶה לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִנְבוּאָה, לֹא נוֹפֵל עַל פָּנָיו וְלֹא מִתְפַּלֵּל, וְאַף עַל פִּי כֵן בָּאָה אֵלָיו הַמַּרְאָה הַזֹּאת. <b>בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא</b> לְהוֹדִיעַ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ נִמּוֹל, וְזֶה גִּלּוּי הַשְּׁכִינָה אֵלָיו לְמַעֲלָה וְכָבוֹד לוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁבָּא בַּמִּשְׁכָּן \"וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם\" (ויקרא ט כג), כִּי מִפְּנֵי הִשְׁתַּדְּלוּתָם בְּמִצְוַת הַמִּשְׁכָּן זָכוּ לִרְאִיַּת הַשְּׁכִינָה. וְאֵין גִּלּוּי הַשְּׁכִינָה כָּאן וְכָאן לְצַוּוֹת לָהֶם מִצְוָה אוֹ לְדִבּוּר כְּלָל, אֶלָּא גְּמוּל הַמִּצְוָה הַנַּעֲשֵׂית כְּבָר, וּלְהוֹדִיעַ כִּי רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יז טו) \"אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ\", וְכֵן בְּיַעֲקֹב אָמַר (בראשית ל\"ב:ב') \"וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים\", וְאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלֹא שֶׁחִדְּשׁוּ בּוֹ דָּבָר רַק שֶׁזָּכָה לִרְאִיַּת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן וְיָדַע כִּי מַעֲשָׂיו רְצוּיִים. וְכֵן הָיָה לְאַבְרָהָם בִּרְאִיַּת הַשְּׁכִינָה זְכוּת וְהַבְטָחָה. וְכֵן אָמְרוּ (מכילתא שירתא ג) בְּיוֹרְדֵי הַיָּם שֶׁאָמְרוּ \"זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ\", רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מָה שֶׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא, זְכוּת לָהֶם בְּעֵת הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁהֶאֱמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. וּפְעָמִים יָבֹא בִּשְׁעַת הַקֶּצֶף, \"וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר יד י), וְיִהְיֶה זֶה לְהָגֵן עַל עֲבָדָיו הַצַּדִּיקִים וְלִכְבוֹדָם. וְאַל תָּחוּשׁ לְהֶפְסֵק הַפָּרָשָׁה, כִּי הָעִנְיָן מְחֻבָּר, וְלָכֵן אָמַר \"וַיֵּרָא אֵלָיו\" וְלֹא אָמַר \"וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָהָם\", אֲבָל בַּפָּרָשָׁה רָצָה לְסַדֵּר כָּבוֹד הַנַּעֲשֶׂה לוֹ בְּעֵת שֶׁעָשָׂה הַמִּילָה, וְאָמַר כִּי נִגְלֵית עָלָיו הַשְּׁכִינָה וְשָׁלַח אֵלָיו מַלְאָכָיו לְבַשֵּׂר אֶת אִשְׁתּוֹ וְגַם לְהַצִּיל לוֹט אָחִיו בַּעֲבוּרוֹ, כִּי אַבְרָהָם נִתְבַּשֵּׂר בְּבֵן מִפִּי הַשְּׁכִינָה כְּבָר, וְשָׂרָה מִפִּי הַמַּלְאָךְ שֶׁדִּבֵּר עִם אַבְרָהָם כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמַע שָׂרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וְשָׂרָה שׁוֹמַעַת\", וְזוֹ כַּוָּנָתָם שֶׁאָמְרוּ (סוטה יד) לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, שֶׁלֹּא הָיָה לְדִבּוּר אֶלָּא לְכָבוֹד לוֹ, וְעוֹד אָמְרוּ (ב\"ר מח ד) \"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי\" (שמות כ כד), וּמָה אִם זֶה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ לִשְׁמִי הֲרֵינִי נִגְלֶה עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, אַבְרָהָם שֶׁמָּל עַצְמוֹ לִשְׁמִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְשֶׁמָּא כִּוְּנוּ עוֹד בָּזֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה לוֹ בְּמַרְאֶה הַשְּׁכִינָה רִפּוּי לְמַחֲלַת הַמִּילָה, כִּי כֵן רָאוּי לִהְיוֹת, כְּדִכְתִיב (משלי טז טו) \"בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים\": וְטַעַם <b>נִצָּבִים עָלָיו</b> שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְנֶגְדּוֹ מִסְתַּכְּלִים, כִּלְשׁוֹן \"הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים\" (רות ב ה), \"מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים\" (מלכים א ה ל), וּלְפִי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהֵם הָיוּ עוֹמְדִים וְרוֹאִים בּוֹ אָמַר \"עָלָיו\", וְזֶה טַעַם \"וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם\", כִּי כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם עוֹמְדִים נֶגְדּוֹ וְלֹא הָיוּ הוֹלְכִים לְדַרְכָּם, רָץ לִקְרָאתָם לַהֲבִיאָם אֶל בֵּיתוֹ. וְטַעַם \"מִפֶּתַח הָאֹהֶל\", לְהַגִּיד שֶׁהָיָה עֲדַיִן יוֹשֵׁב שָׁם אַחֲרֵי הִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ מַרְאֶה הַשְּׁכִינָה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"עָלָיו\" עַל הָאֹהֶל, שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֵלָיו מִן הַצַּד הָאַחֵר שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְהָיוּ שָׁם נִצָּבִים וְלֹא הָיוּ מִתְקָרְבִין אֶל אַבְרָהָם, כְּטַעַם \"חוֹנִים עַל הַיָּם\" (שמות יד ט): <b>אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ</b> מָצִינוּ אוֹתוֹ בַּסְּפָרִים קָמוּץ, וְהִנֵּה קְרָאָם בְּשֵׁם רַבָּם בְּאָלֶ\"ף דָּלֶ\"ת, כִּי הִכִּיר בָּהֶם שֶׁהֵם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, כַּאֲשֶׁר יִקָּרְאוּ אֱלֹהִים וְאֵלִים, וְלָכֵן הִשְׁתַּחֲוָה לָהֶם אַרְצָה: <b>אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ</b> עִם כָּל אֶחָד יְדַבֵּר כְּדֶרֶךְ כָּל הַתּוֹרָה, \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת (כל) חֻקֹּתַי (ועשיתם אותם) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה\" (ויקרא יח ה ז), \"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה\" (שם יט ט), \"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ\" (דברים ד כט), וְרֹב מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה כֵּן, וְהֶפֶךְ מִזֶּה \"רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם\" (שם יא כו). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב\"ר מח ו), לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם אָמַר. וְגַם זֶה יִתָּכֵן, שֶׁאָמַר לַגָּדוֹל אַל נָא תַּעֲבֹר, וְאַתָּה וְרֵעֶיךָ אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ עִמְּךָ תִּרְחֲצוּ רַגְלֵיכֶם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁקָּרָא אֶת כֻּלָּם אֲדוֹנִים וּפָנָה אֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לָרִאשׁוֹן אָמַר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר, וְכֵן אָמַר לַשֵּׁנִי, וְכֵן אָמַר לַשְּׁלִישִׁי, לְכָל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ יִתְחַנֵּן, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ וְיֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם כֻּלְּכֶם. וְזֶה דֶּרֶךְ מוּסָר וְכָבוֹד מֵרֹב חֶפְצוֹ לְהִתְנַדֵּב עִמָּהֶם. וְהִנֵּה הִכִּיר בָּהֶם שֶׁהֵם עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ וְאֵין חֶפְצָם לָלוּן שָׁם, וְלָכֵן לֹא בִּקֵּשׁ מֵהֶם רַק שֶׁיֻּקַּח מְעַט מַיִם לִרְחֹץ רַגְלֵיהֶם מְעַט מִפְּנֵי הַחֹם, לָתֵת מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וְיִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ לְרוּחַ הַיּוֹם, לֹא יָבוֹאוּ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן: <b>כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם</b> כִּי אַחֲרֵי שֶׁדַּרְכְּכֶם עָלַי אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁלֹּא תָּנוּחוּ מְעַט אֶצְלִי. \"כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ\", דֶּרֶךְ מוּסָר, שֶׁבְּפַת לֶחֶם דַּי, לְשׁוֹן רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י\"ח:ה'). אוֹ יֹאמַר, כֵּן תַּעֲשֶׂה לָנוּ לְהִשָּׁעֵן תַּחַת הָעֵץ וְלַעֲבֹר מִיָּד, כִּי שְׁלוּחִים אֲנַחְנוּ, וְאַל תְּעַכְּבֵנוּ לָבֹא בְּאֹהֶל אוֹ לָלוּן עִמְּךָ: <b>קֶמַח סֹלֶת</b> סֹלֶת לְעֻגוֹת, קֶמַח לַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים לְכַסּוֹת אֶת הַקְּדֵרָה לִשְׁאֹב אֶת הַזֻּהֲמָא, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ח:ו'). וְכָךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ\"ח:י\"ב), וְשָׁם פֵּרְשׁוּ שֶׁהָיוּ שָׁלֹשׁ סְאִים לְכָל אֶחָד. וְלֹא יָדַעְנוּ לָמָּה הִרְבָּה בַּלֶּחֶם כָּל כָּךְ לִשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, אוּלַי יָדַע הִסְתַּלְּקוּת הַמַּאֲכָל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְהוּא כְּמַרְבֶּה עוֹלוֹת לַמִּזְבֵּחַ, אוֹ שֶׁסָּעֲדוּ גְּדוֹלֵי בֵּיתוֹ עִמָּהֶם לִכְבוֹדָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח לַעֲשׂוֹת מֵהֶן סֹלֶת, וְהִנֵּה הוֹצִיאָה מִכָּל הַשָּׁלֹשׁ סְאִין סֹלֶת נְקִיָּה מְעַט: וְטַעַם <b>וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם</b> לְהַגִּיד רֹב חִשְׁקוֹ בִּנְדִיבוּת, כִּי הָאָדָם הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הָיוּ בְּבֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, וְהוּא זָקֵן מְאֹד וְחָלוּשׁ בְּמִילָתוֹ, הָלַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ אֶל אֹהֶל שָׂרָה לְזָרֵז אוֹתָהּ בַּעֲשִׂיַּת הַלֶּחֶם, וְאַחֲרֵי כֵן רָץ אֶל מְקוֹם הַבָּקָר לְבַקֵּר מִשָּׁם בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב לַעֲשׂוֹת לְאוֹרְחָיו, וְלֹא עָשָׂה כָּל זֶה עַל יַד אֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו הָעוֹמְדִים לְפָנָיו: <b>שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ח:י'), לֹא בִּשְּׂרוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו אֶלָּא בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אָמַר לוֹ, כְּמוֹ \"וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ\" (בראשית ט\"ז:י'), וְהוּא אֵין בְּיָדוֹ לְהַרְבּוֹת, אֶלָּא בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אָמַר לוֹ, אַף כָּאן בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אָמַר לוֹ. וְהֻצְרַךְ הָרַב לֵאמֹר כֵּן מִפְּנֵי שֶׁהקב\"ה אָמַר לוֹ בְּכָאן לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, וּבֵין בַּמַּלְאָךְ אוֹ בְּהקב\"ה לֹא מָצִינוּ שֶׁשָּׁב אֵלָיו לְמוֹעֲדוֹ. אוּלַי נִכְלַל בִּלְשׁוֹן \"וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר\" (בראשית כ\"א:א'). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית כ\"א:ב') כִּי \"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם\" הוּא דְּבַר הַמַּלְאָךְ בְּשֵׁם שׁוֹלְחוֹ, וְשָׁב אֵלָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ וְאִם לֹא נִכְתַּב. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהוּא מִן \"לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה\" (שמואל ב יא א), יֹאמַר כִּי שׁוּב אָשׁוּב אֵלֶיךָ עֵת כָּעֵת הַזֹּאת שֶׁתִּהְיוּ בּוֹ חַיִּים וְיִהְיֶה בֵּן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ, וְזֶהוּ כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם (בראשית י\"ז:כ\"א) \"לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת\", וְיִהְיֶה \"אָשׁוּב\" כְּמוֹ \"וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ\" (דברים ל ג): <b>בָּאִים בַּיָּמִים</b> הָאָדָם בִּימֵי בְּחוּרוֹתָיו יִקָּרֵא \"עוֹמֵד בַּיָּמִים\", וְיִקָּרְאוּ \"יָמָיו\", כִּי הֵם שֶׁלּוֹ, כִּלְשׁוֹן \"אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא\" (שמות כג כו), אֲבָל כַּאֲשֶׁר יַזְקִין וְיִחְיֶה יָמִים רַבִּים מֵרֹב בְּנֵי הָאָדָם בְּדוֹרוֹ, יִקָּרֵא \"בָּא בַּיָּמִים\", מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּבָא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת נוֹסֵעַ מֵעִיר וּבָא אֶל עִיר מִיּוֹם אֶל יוֹם: <b>חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים</b> הוּא הַזְּמַן לְהֵרָיוֹן, כִּי אַחֲרֵי הֶפְסֵק הָאֹרַח מֵחֲמַת זִקְנָה לֹא תֶּהֱרֶינָה: <b>וַאֲנִי זָקַנְתִּי</b> הוּא פֵּרוּשׁ \"אַחֲרֵי בְלוֹתִי\", וּדְבָרָיו אֱמֶת אַךְ מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם לֹא רָצָה לְגַלּוֹת מָה שֶׁאָמְרָה \"וַאדֹנִי זָקֵן\", כִּי הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר \"וַאֲנִי וַאֲדוֹנִי זְקֵנִים\" כִּי שָׂרָה בִּשְׁנֵיהֶם תִּצְחַק: <b>הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר</b> אִם דָּבָר נִפְלָא וְרָחוֹק הוּא שֶׁיִּהְיֶה מֵאֵת ה' כָּכָה, כִּלְשׁוֹן \"כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ\" (דהי\"א כט יד), וְדוֹמֶה לָזֶה \"מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ\" (בראשית מ\"ט:כ'), מֵאֵת אָשֵׁר תָּבֹא לֶחֶם שְׁמֵנָה. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י\"ח:י\"ד) תִּרְגֵּם \"הֲיִתְכַּסֵּי\", עֲשָׂאוֹ כִּלְשׁוֹן \"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט\" (דברים יז ח), וְאִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ סוֹד נֶעֱלָם. וּלְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ח:י\"ד), \"הֲיִפָּלֵא\" – הֲיִתְכַּסֵּי, וְכִי שׁוּם דָּבָר מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה מִמֶּנִּי מִלַּעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנִי. הִרְכִּיב בּוֹ שְׁנֵי עִנְיָנִים: <b>וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר</b> אֲנִי תָּמֵהַּ בַּנְּבִיאָה הַצַּדֶּקֶת, אֵיךְ תְּכַחֵשׁ בַּאֲשֶׁר אָמַר הַשֵּׁם לַנָּבִיא, וְגַם לָמָּה לֹא הֶאֱמִינָה לְדִבְרֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הַמַּלְאָכִים הָאֵלֶּה הַנִּרְאִים כַּאֲנָשִׁים בָּאוּ אֶל אַבְרָהָם, וְהוּא בְּחָכְמָתוֹ הִכִּיר בָּהֶם, וּבִשֵּׂר אוֹתוֹ \"שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ וּלְשָׂרָה בֵן\", וְשָׂרָה שׁוֹמַעַת וְלֹא יָדְעָה כִּי מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן הֵם, כָּעִנְיָן בְּאֵשֶׁת מָנוֹחַ (שופטים יג ו), וְאוּלַי לֹא רָאֲתָה אוֹתָם כְּלָל. <b>וַתִּצְחַק בְּקִרְבָּהּ</b>, לְלַעַג, כְּמוֹ \"יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ\" (תהלים ב ד), כִּי הַשְּׂחוֹק לְשִׂמְחָה הוּא בַּפֶּה, \"אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ\" (שם קכו ב), אֲבָל הַשְּׂחֹק בַּלֵּב לֹא יֵאָמֵר בַּשִּׂמְחָה. והקב\"ה הֶאֱשִׁים אוֹתָהּ לְאַבְרָהָם, לָמָּה הָיָה הַדָּבָר נִמְנָע בְּעֵינֶיהָ, וְרָאוּי לָהּ שֶׁתַּאֲמִין אוֹ שֶׁתֹּאמַר \"אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה'\". וְהִנֵּה אַבְרָהָם אָמַר אֵלֶיהָ, לָמָּה צָחַקְתְּ, הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר, וְלֹא פֵּרֵשׁ אֵלֶיהָ כִּי הַשֵּׁם גִּלָּה אֵלָיו סוֹדָהּ, וְהִיא מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם תְּכַחֵשׁ, כִּי חָשְׁבָה שֶׁאַבְרָהָם בְּהַכָּרַת פָּנֶיהָ יֹאמַר כֵּן, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁשָּׁתְקָה וְלֹא נָתְנָה שֶׁבַח וְהוֹדָאָה בַּדָּבָר וְלֹא שָׂמְחָה. וְהוּא אָמַר \"לֹא כִּי צָחָקְתְּ\", אָז הֵבִינָה כִּי בִּנְבוּאָה נֶאֱמַר לוֹ כֵּן, וְשָׁתְקָה וְלֹא עָנְתָה אוֹתוֹ דָּבָר. וְרָאוּי שֶׁנֹּאמַר עוֹד כִּי אַבְרָהָם לֹא גִּלָּה לָהּ הַנֶּאֱמָר לוֹ מִתְּחִלָּה (בראשית י\"ז:י\"ט) \"אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן\", אוּלַי הִמְתִּין עַד שְׁלֹחַ הַשֵּׁם אֵלֶיהָ הַבְּשׂוֹרָה בְּיוֹם מָחָר, כִּי יָדַע \"כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים\" (עמוס ג ז), אוֹ מֵרֹב זְרִיזוּתוֹ בַּמִּצְוֹת הָיָה טָרוּד בְּמִילָתוֹ וּמִילַת עַם רַב אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ, וְאַחַר כֵּן בְּחֻלְשָׁתוֹ יָשַׁב לוֹ פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהַמַּלְאָכִים בָּאוּ טֶרֶם שֶׁהִגִּיד לָהּ דָּבָר: <b>וַה' אָמַר</b> אֶל צְבָא הַשָּׁמַיִם הָעוֹמְדִים עָלָיו אוֹ אֶל הַמַּלְאָכִים הַשְּׁלוּחִים. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא הַמַּחְשָׁבָה, כִּי חָשַׁב שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי הַטְּעָמִים הַלָּלוּ, וְכֵן \"וַאֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי\" (ישעיהו לח י), וְכֵן \"וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד\" (שמואל ב כא טז), וְכֵן כָּל אֲמִירָה עִם הַלֵּב – מַחְשָׁבָה: <b>וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה</b> מִדְרַשׁ אַגָּדָה, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ בֵּרְכוֹ. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וְכִי מִמֶּנּוּ אֲנִי מַעֲלִים, וַהֲלֹא חָבִיב לְפָנַי לִהְיוֹת לְגוֹי עָצוּם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ח:י\"ח). וְהַנָּכוֹן כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דִּבֵּר בִּכְבוֹד אַבְרָהָם, אָמַר, הִנֵּה הוּא עָתִיד לִהְיוֹת לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְיִהְיֶה זִכְרוֹ בְּזַרְעוֹ וּבְכָל גּוֹיֵי הָאָרֶץ לִבְרָכָה, לָכֵן לֹא אֲכַסֶּה מִמֶּנּוּ, כִּי יֹאמְרוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֵיךְ כִּסָּה מִמֶּנּוּ, אוֹ אֵיךְ נִתְאַכְזֵר הַצַּדִּיק עַל שְׁכֵנָיו הַחוֹנִים עָלָיו וְלֹא רִחֵם וְלֹא הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל. וְהַגִּלּוּי אֵלָיו טוֹב וְיָפֶה, כִּי יָדַעְתִּי בּוֹ שֶׁהוּא מַכִּיר וְיוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי ה' אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כְּלוֹמַר שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט רַק בִּצְדָקָה, וּלְכָךְ יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וּבֵיתוֹ אַחֲרָיו לֶאֱחֹז דַּרְכִּי. וְהִנֵּה אִם בְּדֶרֶךְ צְדָקָה וּמִשְׁפָּט יִפָּטְרוּ, יִתְפַּלֵּל לְפָנַי לְהַנִּיחָם וְטוֹב הַדָּבָר, וְאִם חַיָּבִין הֵם לְגַמְרֵי, גַּם הוּא יַחְפֹּץ בְּמִשְׁפָּטָם, וְלָכֵן רָאוּי שֶׁיָּבֹא בְּסוֹד ה': <b>כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ח:י\"ט), \"אֲרִי יְדַעְתִּנֵּיהּ\" כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן חִבָּה, כְּמוֹ \"מוֹדָע לְאִישָׁהּ\" (רות ב א), \"וָאֵדָעֲךָ\" (שמות לג יז). אָמְנָם עִקַּר כֻּלָּם לְשׁוֹן יְדִיעָה, שֶׁהַמְחַבֵּב אֶת הָאָדָם וּמְקָרְבוֹ אֶצְלוֹ יוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ. וְאִם תְּפָרְשֵׁהוּ יוֹדֵעַ אֲנִי בּוֹ שֶׁיְּצַוֶּה אֶת בָּנָיו, אֵין \"לְמַעַן\" נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"יְדַעְתִּיו\", גִּדַּלְתִּיו וְרוֹמַמְתִּיו בַּעֲבוּר אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו אַחֲרָיו לַעֲשׂוֹת אֶת הַיָּשָׁר לְפָנַי, וּלְכָךְ אֲשִׂימֶנּוּ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם שֶׁיַּעַבְדוּנִי, וְכָמוֹהוּ \"יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם\" (שמות לג יב), \"מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ\" (תהלים קמד ג). אוֹ יֹאמַר יְדַעְתִּיו שֶׁיְּצַוֶּה, וְכֵן \"לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ\" (שמות כג יב), שֶׁיָּנוּחַ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהִיא יְדִיעָה בּוֹ מַמָּשׁ, יִרְמֹז כִּי יְדִיעַת הַשֵּׁם שֶׁהִיא הַשְׁגָּחָתוֹ בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הִיא לִשְׁמֹר הַכְּלָלִים, וְגַם בְּנֵי הָאָדָם מֻנָּחִים בּוֹ לַמִּקְרִים עַד בֹּא עֵת פְּקֻדָּתָם, אֲבָל בַּחֲסִידָיו יָשׂוּם אֵלָיו לִבּוֹ לָדַעַת אוֹתוֹ בִּפְרָט, לִהְיוֹת שְׁמִירָתוֹ דְּבֵקָה בּוֹ תָּמִיד, לֹא תִּפָּרֵד הַיְּדִיעָה וְהַזְּכִירָה מִמֶּנּוּ כְּלָל, כְּטַעַם \"לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו\" (איוב לו ז). וּבָאוּ מִזֶּה פְּסוּקִים רַבִּים, כְּדִכְתִיב (תהלים לג יח) \"הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו\" וְזוּלַת זֶה: <b>וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ח:כ'), וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם שֶׁעָשָׂה כַּאֲשֶׁר אָמַר, שֶׁלֹּא יְכַסֶּה מִמֶּנּוּ. וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י\"ח:י') כִּי נִכְנַס פָּסוּק \"וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים\" בֵּנְתַיִם, לְהוֹדִיעַ כִּי בְּעֵת שֶׁבָּאוּ לִסְדוֹם אָז אָמַר הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם \"זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה\". וְכֵן דַּעַת כָּל הַמְּפָרְשִׁים כִּי עִם אַבְרָהָם יְדַבֵּר, וּלְפִי זֶה הַנָּכוֹן בַּפָּסוּק \"וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים\" לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר אָמַר הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם בִּנְסֹעַ הָאֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ \"זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה\", עָמַד אַבְרָהָם בִּתְפִלָּה וּתְחִנָּה לְפָנָיו לִמְחֹל לָהֶם וְלָתֵת לוֹ רְשׁוּת לְדַבֵּר, וְהֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ עַד שֶׁבָּאוּ הָאֲנָשִׁים סְדֹמָה, וְאָז נִגַּשׁ אַבְרָהָם וְאָמַר, \"הַאַף תִּסְפֶּה\". אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁשָּׁב לְבָאֵר \"עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'\", כִּי נִגַּשׁ אַבְרָהָם וְאָמַר \"הַאַף תִּסְפֶּה\". וְהִנֵּה הֶאֱרִיךְ בִּתְחִנָּה לְפָנָיו בְּכָל פַּעַם לֵאמֹר \"אַל יִחַר אַף ה'\", וְהָיָה עוֹד מְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם לִנְבוּאָה עַד שֶׁשָּׁמַע תְּשׁוּבָה לִדְבָרָיו מִפִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֶאֱרִיכוּ כָּל הַיּוֹם בָּזֶה, וַיֵּלֶךְ ה' בָּעֶרֶב כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם, וּבָאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה: <b>זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה</b> הִיא זַעֲקַת עֲשׁוּקִים יִזְעֲקוּ וִישַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רִשְׁעָתָם. וְהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמֹרָה שָׁמַעְתִּי כִּי רָבָּה, אוֹ שֶׁיֹּאמַר זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמֹרָה רָבָּה וְחַטָּאתָם כָּבְדָה מְאֹד, אֲבָל עִנְיַן הַכָּתוּב, זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמֹרָה וְחַטָּאתָם שֶׁגָּדְלוּ מְאֹד אֵרֵד וְאֶרְאֶה אִם כֻּלָּם חָטְאוּ בָּהֶם, וְאִם לֹא אֵדָעָה מִי הַחוֹטְאִים. וְעִנְיַן הַיְּרִידָה וְהָרְאִיָּה אָמַר רַשִׁ\"י בְּדֶרֶךְ הַדְּרָשׁ, לִמֵּד שֶׁלֹּא יִפְסְקוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא בִּרְאִיָּה. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, מִפְּנֵי שֶׁרָצָה הקב\"ה לְגַלּוֹת לְאַבְרָהָם עִנְיַן סְדוֹם וּלְהוֹדִיעוֹ כִּי אֵין בָּהֶם עֹשֶׂה טוֹב, אָמַר אֵלָיו זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, אֵרֵד לִרְאוֹת, כְּלוֹמַר בָּאתִי לִשְׁפֹּט, אִם חָטְאוּ אֶעֱשֶׂה בָּהֶם כָּלָה, וְאִם לֹא אֵדָעָה מָה אֶעֱשֶׂה בָּהֶם, וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם, הוֹדִיעוֹ כִּי אֵין עוֹד נִגְמַר דִּינָם, וְכִי עַתָּה יִפְקֹד עֲוֹנָם וְיִשְׁפֹּט אוֹתָם. וְזֶה כִּלְשׁוֹן \"ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים הַכֹּל סָר יַחְדָּיו נֶאֱלָחוּ\" (תהלים יד ב ג). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר בּוֹ סוֹד מִיַּלְדֵי נָכְרִים יַסְפִּיקוּ בּוֹ. וַאֲנִי אֶרְמֹז לְךָ דַּעַת מְקַבְּלֵי הָאֱמֶת, דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ירושלמי תענית פ\"ב) בַּפָּסוּק \"כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ\" (מיכה א ג), יוֹצֵא וּבָא לוֹ מִמִּדָּה לְמִדָּה, יוֹצֵא מִמִּדַּת רַחֲמִים וּבָא לוֹ לְמִדַּת הַדִּין. וְכֵן הָעִנְיָן הַזֶּה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, אֵרֵד מִמִּדַּת רַחֲמִים אֶל מִדַּת הַדִּין (זהר קה), וְאֶרְאֶה בְּרַחֲמִים אִם כְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי בְּמִדַּת הַדִּין עָשׂוּ כָּלָה (שם קו), וְאִם לֹא אֵדָעָה וַאֲרַחֵם, כְּדֶרֶךְ \"וַיֵּדַע אֱלֹהִים\" (שמות ב כה). וְאַחַר שֶׁסִּפֵּר הַכָּתוּב דַּעַת הָעֶלְיוֹן, חָזַר אֶל הָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן וְסִפֵּר בְּמַעֲשֶׂה כִּי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִשְׁקִיפוּ עַל פְּנֵי סְדוֹם לָלֶכֶת שָׁמָּה וְשִׁלְּחָם אַבְרָהָם, הִגִּיעוּ שָׁמָּה, וְאַבְרָהָם מֵעֵת הִפָּרְדָם מִמֶּנּוּ וְעַד הַגִּיעָם שָׁם עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד לְפָנָיו, כִּי קְרָאוֹ וְהִגִּיד לוֹ כִּי הַמַּלְאָכִים הֵם הַשְּׁלוּחִים הָאֵלֶּה לְהַשְׁחִית הַמָּקוֹם כַּאֲשֶׁר אָמַר. וְלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ מָתַי עָמַד לְפָנָיו, כִּי מֵעֵת שֶׁאָמַר \"הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם\" נוֹדַע שֶׁהִגִּיד לוֹ: <b>וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע</b> אַפּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא מִדַּת דִּינוֹ, וְחָשַׁב אַבְרָהָם שֶׁהִיא תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע, לֹא יָדַע מַחְשְׁבוֹת ה' אֲשֶׁר חָשַׁב עֲלֵיהֶם בְּרַחֲמָיו כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי, וְלָכֵן אָמַר כִּי הָגוּן וְטוֹב הוּא שֶׁיִּשָּׂא לְכָל הַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים. אֲבָל לֹא יִתָּכֵן גַּם בְּמִדַּת הַדִּין לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, שֶׁאִם כֵּן יִהְיֶה כַּצַּדִּיק כָּרָשָׁע וְיֹאמְרוּ \"שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים\" (מלאכי ג יד), וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִדַּת רַחֲמִים שֶׁהוּא שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ וְהוּא הָעֹשֶׂה מִשְׁפָּט, כְּעִנְיַן \"וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט\" (ישעיהו ה טז), וְאָמְרֵנוּ (ברכות יב) \"הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט\". וְזֶהוּ עִנְיַן הַכֶּפֶל \"חָלִילָה לָךְ\". וְהקב\"ה הוֹדָה שֶׁיִּשָּׂא לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם, כִּי בְּמִדַּת רַחֲמִים יִתְנַהֵג עִמָּהֶם. וּמָה שֶׁיּוֹדִיעַ אֵלֶיךָ כָּל הָעִנְיָן הֱיוֹת \"וַיֹּאמֶר ה'\" כָּתוּב יוּ\"ד הֵ\"א, וְכָל אֲשֶׁר הִזְכִּיר אַבְרָהָם אָלֶ\"ף דָּלֶ\"ת. וְהִנֵּה זֶה מְבֹאָר: <b>חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ח:כ\"ד), עֲשָׂרָה לְכָל כְּרַךְ וּכְרַךְ, \"הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה\", תִּשְׁעָה לְכָל כְּרַךְ וּכְרַךְ, וְאַתָּה צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּצְטָרֵף עִמָּהֶם, \"אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים\", וְיִמָּלְטוּ אַרְבָּעָה כְּרַכִּים, וְכֵן שְׁלֹשִׁים יַצִּילוּ שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים יַצִּילוּ שְׁנַיִם וַעֲשָׂרָה יַצִּילוּ אֶחָד. וְלֹא בִּקֵּשׁ עַל פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ שְׁמֹנָה צַדִּיקִים וְלֹא הִצִּילוּ עַל דּוֹרָן, וְתִשְׁעָה עַל יְדֵי צֵרוּף כְּבָר בִּקֵּשׁ וְלֹא מָצָא. כָּל אֵלּוּ דִּבְרֵי הָרַב זַ\"ל. וַאֲנִי תָּמֵהַּ, אִם כֵּן מָה הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר הָיָה מִתְחַנֵּן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, \"אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי\", וְ\"הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי\", וַהֲלֹא רָאוּי הוּא שֶׁיִּהְיוּ אַרְבָּעִים מַצִּילִין אַרְבָּעָה, וּשְׁלֹשִׁים וְהָעֶשְׂרִים יַצִּילוּ לְפִי חֶשְׁבּוֹן כַּאֲשֶׁר הַחֲמִשִּׁים יַצִּילוּ חָמֵשׁ. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר כִּי תִּשְׁעָה עַל יְדֵי צֵרוּף כְּבָר בִּקֵּשׁ וְלֹא מָצָא, וַהֲלֹא לְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה הָיָה מְבַקֵּשׁ הַצֵּרוּף וְלֹא הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, אֲבָל תִּשְׁעָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם. וְהִנֵּה דַּעַת הָרַב לוֹמַר שֶׁהָרַבִּים רְאוּיִין לְהַצָּלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יַצִּילוּ הַמּוּעָטִים אֲפִלּוּ הַצָּלָה מוּעֶטֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ת\"כ בחקותי) אֵינוֹ דּוֹמֶה מוּעָטִין הָעוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה לִמְרֻבִּים הָעוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה. וְהִנֵּה הוֹדָה הקב\"ה שֶׁיַּצִּילוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה בְּצֵרוּף צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל הַכְּרַכִּין כְּאִלּוּ הָיוּ חֲמִשִּׁים שְׁלֵמִין, וּמֵעַתָּה כְּשֶׁיִּהְיוּ מ' צַדִּיקִים מַצִּילִין אַרְבָּעָה אַף בְּצֵרוּף הַצַּדִּיק יִתְעַלֶּה יִנָּצְלוּ, וְכֵן הַשְּׁלֹשִׁים וְהָעֶשְׂרִים וְהָעֲשָׂרָה, שֶׁכְּבָר הוֹדָה בַּצֵּרוּף הַזֶּה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוֹדָה בּוֹ עִם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה שֶׁהֵם רַבִּים, וְשֶׁמָּא לֹא יוֹדֶה בַּצֵּרוּף עִם הַמּוּעָטִין כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, צִדְקַת ה' רְאוּיָה הִיא לְהִצְטָרֵף וּלְהַצִּיל, כֵּיוָן שֶׁהוֹדָה שֶׁלֹּא יַבְדִּיל בֵּין רַב לִמְעָט. זֶה דַּעַת הָרַב. וְדֶרֶךְ פְּשַׁט הַכְּתוּבִים סְלוּלָה, שֶׁאָמַר תְּחִלָּה חֲמִשִּׁים לָתֵת חֶשְׁבּוֹן שָׁלֵם שֶׁל עֲשָׂרָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְחָזַר וּפָחַת כְּמוֹ שֶׁיָּכוֹל, וּלְהַצִּיל הַכֹּל הָיָה אוֹמֵר. וְלֹא יָדַעְתִּי מִי הִכְנִיסוֹ לָרַב בַּמֶּה שֶׁאָמַר: <b>בְּתוֹךְ הָעִיר</b> פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת הַשֵּׁם בְּפַרְהֶסְיָא, וְכֵן \"שׁוֹטְטוּ בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם\" (ירמיהו ה א). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אַבְרָהָם אָמַר \"בְּתוֹךְ הָעִיר\", לֵאמֹר שֶׁאֲפִלּוּ יִהְיוּ נָכְרִים בְּתוֹכָהּ רָאוּי שֶׁיַּצִּילוּהָ. וְאָמַר זֶה בַּעֲבוּר לוֹט, וְחָשַׁב אוּלַי יֵשׁ אֲחֵרִים שָׁם: <b>לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם</b> יַבְטִיחַ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁחִית אִם יִמָּצְאוּן שָׁם כֵּן. וְלֹא הָיָה אוֹמֵר לוֹ \"דַּע שֶׁאֵין שָׁם כַּמִּסְפָּר הַזֶּה שֶׁאָמַרְתָּ\", לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמַר דִּינָם, כַּאֲשֶׁר אָמַר \"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה\". וְהִנֵּה אַבְרָהָם לֹא יָדַע מָה יֵעָשֶׂה בָּהֶם, וְלָכֵן הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהִשְׁקִיף עַל פְּנֵי סְדוֹם, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי נִשְׁחֲתוּ יָדַע שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם כֵּן: <b>הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ט:ב'), הִנֵּה נָא אַתֶּם אֲדוֹנִים לִי אַחַר שֶׁעֲבַרְתֶּם עָלַי. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא לְשׁוֹן תְּחִנָּה, אֲדֹנַי הִנֵּה נָא בֵּית עַבְדְּכֶם, סוּרוּ נָא אֵלַי. וּמִלַּת \"סוּרוּ\" כְּמוֹ \"סוּרָה שְׁבָה פֹה\" (רות ד א), \"סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא\" (שופטים ד יח): וְטַעַם <b>וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם</b> לְהַגִּיד לָהֶם שֶׁלֹּא יִתְעַכְּבוּ בָּעִיר אַחַר הַבֹּקֶר, כִּי יָדַע בְּעִנְיַן אַנְשֵׁי הָעִיר וְרִשְׁעָם, אֲבָל הָיָה חוֹשֵׁב כִּי בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ. אוֹ שֶׁרָאָה אוֹתָם כְּהוֹלְכֵי אֳרָחוֹת, לֹא יִתְעַכְּבוּ בָּעִיר, וְאָמַר וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם אִם תִּרְצוּ: <b>וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד</b> הָיָה לְלוֹט זְכוּת בְּהַפְצִירוֹ בָּהֶם, וְהָיָה לוֹ חֵפֶץ טוֹב בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְהָיוּ מְמָאֲנִים כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ, וְלָכֵן שָׁמְעוּ לוֹ בַּסּוֹף, כִּי מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ רוֹצִים לָבֹא לְבֵיתוֹ, כִּי אֵינוֹ צַדִּיק תָּמִים. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב\"מ פז), מְסָרְבִין לְקָטָן וְאֵין מְסָרְבִין לְגָדוֹל, וְאִם כֵּן יִהְיֶה כְּדֶרֶךְ מוּסַר בְּנֵי אָדָם: <b>וְנֵדְעָה אֹתָם</b> כַּוָּנָתָם לְכַלּוֹת אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינֵיהֶם כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קט), כִּי חָשְׁבוּ שֶׁבַּעֲבוּר טוֹבַת אַרְצָם שֶׁהִיא כְּגַן ה' יָבֹאוּ שָׁם רַבִּים, וְהֵם הָיוּ מוֹאֲסֵי הַצְּדָקָה. אֲבָל לוֹט בְּעָשְׁרוֹ וּמָמוֹנוֹ בָּא אֲלֵיהֶם, אוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ מֵהֶם רְשׁוּת, אוֹ שֶׁקִּבְּלוּהוּ לִכְבוֹד אַבְרָהָם. וְהַכָּתוּב מֵעִיד שֶׁזֹּאת כַּוָּנָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז מט) \"הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה\". וּמָה שֶׁאָמַר (בראשית י\"ג:י\"ג) \"רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד\", שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִים וּמוֹרְדִים בְּשַׁלְוָתָם וּבְעִנּוּי הָאֶבְיוֹנִים, וְהוּא שֶׁאָמַר (יחזקאל טז נ) \"וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי\". וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (עיין סנהדרין קט) הָיוּ בָּהֶם כָּל מִדּוֹת רָעוֹת, אֲבָל נִגְמַר דִּינָם עַל אוֹתוֹ הֶעָוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ יַד עָנִי וְאֶבְיוֹן, כִּי הָיוּ תְּדִירִים בְּאוֹתוֹ עָוֹן יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְגַם כִּי כָל הָעַמִּים עוֹשִׂים צְדָקוֹת עִם רֵעֵיהֶם וְעִם עֲנִיֵּיהֶם, לֹא הָיָה בְּכָל הַגּוֹיִם כִּסְדוֹם לְאַכְזָרִיּוּת. וְדַע כִּי מִשְׁפַּט סְדוֹם הָיָה לְמַעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הִיא מִכְּלַל נַחֲלַת ה' וְאֵינָהּ סוֹבֶלֶת אַנְשֵׁי תּוֹעֵבוֹת, וְכַאֲשֶׁר תָּקִיא אֶת הַגּוֹי כֻּלּוֹ מִפְּנֵי תּוֹעֲבוֹתָם הִקְדִּימָה וְקָאֲתָה אֶת הָעָם הַזֶּה שֶׁהָיוּ רָעִים מִכֻּלָּם לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת, וְשָׁמְמוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהֻשְׁחֲתָה הָאָרֶץ בְּלֹא רְפוּאָה לְעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲבוּר טוֹבָה נִתְגָּאוּ. וְרָאָה הקב\"ה שֶׁיִּהְיֶה לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי, לְיִשְׂרָאֵל הָעֲתִידִים לְיָרְשָׁהּ, כַּאֲשֶׁר הִתְרָה בָּהֶן \"גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ\" (דברים כט כב), כִּי יֵשׁ בָּאֻמּוֹת רָעִים וְחַטָּאִים מְאֹד וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם כָּכָה, אֲבָל לְמַעֲלַת הָאָרֶץ הַזֹּאת הָיָה הַכֹּל, כִּי שָׁם הֵיכַל ה'. וְעוֹד אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר זֶה בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח כד), אִם יְחַיֵּנִי הַמֵּמִית וְהַמְּחַיֶּה: <b>אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם</b> מִתּוֹךְ שִׁבְחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה בָּאנוּ לִידֵי גְּנוּתוֹ, שֶׁהָיָה טוֹרֵחַ מְאֹד עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ לְהַצִּיל אוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁבָּאוּ בְּצֵל קוֹרָתוֹ, אֲבָל שֶׁיְּפַיֵּס אַנְשֵׁי הָעִיר בְּהֶפְקֵר בְּנוֹתָיו – אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, שֶׁלֹּא הָיָה עִנְיַן הַזִּמָּה בַּנָּשִׁים מְרֻחָק בְּעֵינָיו, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה לִבְנוֹתָיו חָמָס גָּדוֹל כְּפִי דַּעְתּוֹ. לְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא וירא יב), בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מוֹסֵר עַצְמוֹ עַל בְּנוֹתָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ, וְהוֹרֵג אוֹ נֶהֱרָג, וְזֶה מוֹסֵר בְּנוֹתָיו לְהִתְעוֹלֵל בָּהֶן. אָמַר לוֹ הקב\"ה, לְעַצְמְךָ אַתָּה מְשַׁמְּרָן. וְהִנֵּה לוֹט הָיָה מִתְיָרֵא עֲלֵיהֶם כִּי הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהֵם אֲנָשִׁים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר וְאָמְרוּ לוֹ \"כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ\", אָז הִכִּיר בָּהֶם וְהֶאֱמִין לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר צִוּוּ. וְדַע וְהָבֵן כִּי עִנְיַן פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים יט) אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִדְמֶה לָעִנְיָן הַזֶּה אֵינֶנּוּ כָּמוֹהוּ לָרֹעַ, כִּי הָרְשָׁעִים הָהֵם לֹא הָיָה דַּעְתָּם לְכַלּוֹת הָרֶגֶל מִמְּקוֹמָם, אֲבָל הָיוּ שְׁטוּפֵי זִמָּה וְרָצוּ גַּם בְּמִשְׁכַּב הָאִישׁ הָאוֹרֵחַ, וְכַאֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אֲלֵיהֶם פִּילַגְשׁוֹ נִתְפַּיְּסוּ בָּהּ. וְהָאִישׁ הַזָּקֵן שֶׁאָמַר לָהֶם \"הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם\" (שם יט כד), יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁלֹּא יַחְפְּצוּ בְּבִתּוֹ וְלֹא יַעֲשׂוּ עִמָּהּ רָעָה, וְעַל כֵּן לֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ לוֹ, וְכַאֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת פִּילַגְשׁוֹ לְבַדָּהּ שָׁתְקוּ מִמֶּנּוּ. וְהָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת גַּם הָאוֹרֵחַ כֻּלָּם הָיוּ חֲפֵצִים לְהַצִּיל אֶת הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ, כִּי פִּילֶגֶשׁ הָיְתָה לֹא אֵשֶׁת אִישׁ, וּכְבָר זָנְתָה עָלָיו. וּבַפֶּרֶץ הַהוּא עוֹד לֹא הָיוּ בּוֹ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר כַּאֲשֶׁר בִּסְדוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ \"מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה\", אֲבָל בַּגִּבְעָה נֶאֱמַר וְהִנֵּה \"אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל\" (שם יט כב) מִקְצָתָם שֶׁהָיוּ שָׂרִים וְתַקִּיפִים בָּעִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָאִישׁ (שם כ ה) \"וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה\", וְעַל כֵּן לֹא מִחוּ הָאֲחֵרִים בְּיָדָם. וְהִנֵּה פִּנּוֹת כָּל הָעָם מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל רָצוּ לַעֲשׂוֹת גָּדֵר גָּדוֹל בַּדָּבָר לְהָמִית אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ יג) \"וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם\". וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁלֹּא הָיוּ חַיָּבִין מִיתָה בְּדִין תּוֹרָה, שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה זוּלָתִי עִנּוּי הַפִּילֶגֶשׁ הַזּוֹנָה, וְלֹא נִתְכַּוְּנוּ לַמִּיתָה שֶׁלָּהּ, וְגַם לֹא מֵתָה בְּיָדָם, וַיְשַׁלְּחוּהָ מֵאִתָּם כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְהָלְכָה מֵאִתָּם לְבֵית אֲדוֹנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ מֵתָה, אוּלַי נֶחְלְשָׁה מֵרֹב הַבִּיאוֹת וְנִתְקָרְרָה בַּפֶּתַח עַד הָאוֹר וּמֵתָה שָׁם. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים וְאוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת נְבָלָה כְּאַנְשֵׁי סְדוֹם, רָאוּ הַשְּׁבָטִים לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה וְלֹא יֵאָמֵר כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ \"וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל\" (שם). וְזֶה הַדִּין הוּא מִמָּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין מו), בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין לֹא הִסְכִּימוּ בְּדָבָר זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם חִיּוּב מִיתָה בְּעִנּוּי הַפִּלֶגֶשׁ. וְאוּלַי הִקְפִּידוּ עוֹד בְּנֵי בִּנְיָמִין עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁלְחוּ לָהֶם מִתְּחִלָּה, וְעָשׂוּ הַהַסְכָּמָה שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם. וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁזֶּה עָנְשָׁם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִנָּגֵף בַּתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמִּלְחָמָה נַעֲשֵׂית מִן הַדִּין, וְהַגָּדֵר עַצְמוֹ – עַל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין הָיָה מוּטָל לַעֲשׂוֹתוֹ וְלֹא עֲלֵיהֶם, שֶׁמִּצְוָה עַל הַשֵּׁבֶט לָדוּן אֶת שִׁבְטוֹ (ספרי קמד). וְהִנֵּה שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת רְאוּיוֹת לְהֵעָנֵשׁ, כִּי בִּנְיָמִין מַרְשִׁיעַ, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְיַסֵּר הָרָעִים וְלֹא לִגְעֹר בָּהֶם כְּלָל, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין מִלְחָמָה שֶׁלֹּא מִן הַדִּין, וְגַם אֶת פִּי ה' לֹא שָׁאֲלוּ בָּזֶה, אֲבָל אָמְרוּ \"מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עַל בְּנֵי בִנְיָמִין\" (שופטים כ יח), כִּי מֵעַצְמָם הִסְכִּימוּ לַמִּלְחָמָה עַל כָּל פָּנִים. וְכֵן לֹא שָׁאֲלוּ בְּעִנְיַן הַנִּצּוּחַ \"אִם תִּתְּנֵם בְּיָדִי\" כִּי בָּטְחוּ בִּזְרוֹעַ בָּשָׂר, שֶׁהָיוּ רַבִּים מְאֹד, כִּי עַתָּה כְּמוֹהֶם עֲשָׂרָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר, וְלֹא שָׁאֲלוּ אֶלָּא \"מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה\", וְהוּא כְּמוֹ גּוֹרָל בֵּינֵיהֶם, אוּלַי הָיָה כָּל שֵׁבֶט אוֹמֵר \"לֹא אֶעֱלֶה אֲנִי תְּחִלָּה\", אוֹ אוֹמֵר \"אֲנִי רִאשׁוֹן\", וְהקב\"ה הֵשִׁיב כְּפִי שְׁאֵלָתָם \"יְהוּדָה בַּתְּחִלָּה\", לֵאמֹר כִּי יְהוּדָה הוּא בָּרֹאשׁ לְעוֹלָם, \"כִּי בִיהוּדָה בָּחַר ה' לְנָגִיד\" (דהי\"א כח ד), וּלְכָךְ לֹא אָמַר \"יְהוּדָה יַעֲלֶה\" כִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת (עיין שופטים א ב), כִּי לֹא הִרְשָׁה אוֹתָם, אֲבָל לֹא מְנָעָם וְלֹא אָמַר לָהֶם \"לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ\" מִפְּנֵי עָנְשׁוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. וְהִנֵּה הָלַךְ הַשֵּׁם עִם שְׁנֵיהֶם בְּקֶרִי וְהִנִּיחָם לַמִּקְרִים, וּבְנֵי בִּנְיָמִין הָיוּ גִּבּוֹרִים וְעָרֵיהֶם בְּצוּרוֹת, וְהִשְׁחִיתוּ בְּיִשְׂרָאֵל הַבּוֹטְחִים בִּזְרוֹעַ בָּשָׂר, וְהוֹסִיפוּ עֹנֶשׁ עַל עָנְשָׁם, כִּי דַּי הָיָה לָהֶם לְהַבְרִיחַ יִשְׂרָאֵל מִן הַגִּבְעָה, וְהֵם הִכּוּ בָּהֶם לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם וְהִפִּילוּ מֵהֶם עַם רַב וְעָצוּם כ\"ב אֲלָפִים. וְהִנֵּה יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הֻכּוּ מַכָּה רַבָּה נוֹדְעָה לָהֶם שִׁגְגָתָם כִּי עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם אֲחֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת גָּבוֹהַּ וְשֶׁלֹּא כְּדִין תּוֹרָה, וְעַל כֵּן שָׁאֲלוּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי \"הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי\" (שם כ כג), וְהִזְכִּירוּ עַתָּה הָאַחְוָה, לִשְׁאֹל אִם הוּא אוֹסֵר עֲלֵיהֶם הַמִּלְחָמָה. וְהַשֵּׁם הִרְשָׁה אוֹתָם עַתָּה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְאָמַר \"עֲלוּ אֵלָיו\", כִּי עַתָּה מֻתָּר לָהֶם לִדְרֹשׁ דַּם אֲחֵיהֶם הַשָּׁפוּךְ. וְהֵם לֹא שָׁאֲלוּ הַנִּצּוּחַ, כִּי עֲדַיִן הָיוּ בּוֹטְחִים בְּרֻבָּם לְנַצֵּחַ עַל כָּל פָּנִים, וְהַשֵּׁם לֹא בֵּאֵר לָהֶם רַק כִּי הַמִּלְחָמָה מֻתֶּרֶת לָהֶם, וּמִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְכַּפֵּר עָנְשָׁם הָרִאשׁוֹן נָפְלוּ מֵהֶם גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי י\"ח אֲלָפִים. וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי גָּזְרוּ תַּעֲנִית וַיָּצוּמוּ וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי ה', וְהִקְרִיבוּ עוֹלוֹת לְכַפֵּר עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב אֲשֶׁר בָּטְחוּ בִּזְרֹעָם, וְהִקְרִיבוּ שְׁלָמִים וְהֵם שַׁלְמֵי תּוֹדָה, כִּי רָאוּ עַצְמָם כְּאִלּוּ כֻּלָּם פְּלֵטִים מֵחֶרֶב בִּנְיָמִין, וְזֶה מִשְׁפַּט כָּל הַנִּמְלָטִים לְהַקְרִיב תּוֹדָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קז כב) \"וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה\", וְכָתוּב (שם כז ו) \"וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'\". וְהִנֵּה הָיוּ בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הַמֵּתִים מִיִּשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים אֶלֶף, וּמִבִּנְיָמִן נָפְלוּ בַּסּוֹף כ\"ה אֲלָפִים אַנְשֵׁי חַיִל (שופטים כ לה), וּמֵעִיר מְתֹם עַד כָּל הַנִּמְצָא (שם כ מח) רַבִּים, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ ט\"ו אֲלָפִים בֵּין אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְהַטַּף, וְהָיָה עֹנֶשׁ שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת בְּשָׁוֶה. וּמַה נִּכְבְּדוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קג) שֶׁהָיָה הַקֶּצֶף בְּפִסְלוֹ שֶׁל מִיכָה, אָמַר הקב\"ה בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם, לוֹמַר בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּמְחֻיְּבֵי מִיתָה וּפוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם בָּעִקָּר, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם יוֹתֵר מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְעַל כֵּן סִכֵּל עֲצַת שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת וְאִמֵּץ אֶת לְבָבָם, וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים. וְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה נִתְחָרְטוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים כא ב) \"וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ לָמָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד\", כִּי הִכִּירוּ טָעוּתָם וְעָנְשָׁם. וְהִנֵּה בְּדֶרֶךְ גְּרָרָא פֵּרַשְׁנוּ עִנְיַן מַהוּתָם, וְאֵינוֹ מְבֹאָר, וְהִזְכַּרְנוּ סִבּוֹתָיו: <b>וַיִּפְצְרוּ בָּאִישׁ בְּלוֹט</b> לֹא מָצָאתִי הַמִּלָּה הַזֹּאת רַק בְּדִבְרֵי הַפִּיּוּסִים, אִם כֵּן נְפָרֵשׁ זֶה שֶׁפִּיְּסוּ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה שֶׁיִּפְתַּח לָהֶם הַדֶּלֶת, וְכַאֲשֶׁר לֹא רָצָה לַעֲשׂוֹת כֵּן נִגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר אוֹתוֹ. אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּפְנֵי הַדֶּלֶת וְלֹא הָיָה מַנִּיחָם לְקָרְבָה אֵלָיו, וְהֵם פִּיְּסוּ מִמֶּנּוּ לָסוּר מִפְּנֵיהֶם כִּי לֹא הָיוּ רוֹצִים לִפְגֹּעַ בּוֹ, וְזֶה טַעַם \"גֶּשׁ הָלְאָה\", שֶׁיִּגַּשׁ לְמָקוֹם אַחֵר: <b>חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ט:י\"ב) מִי מִשֶּׁלְּךָ עוֹד בָּעִיר חוּץ מֵאִשְׁתְּךָ וּבְנוֹתֶיךָ שֶׁבַּבַּיִת, אִם יֵשׁ לְךָ חָתָן אוֹ בָּנִים וּבָנוֹת הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם. וְאִם כֵּן יִהְיֶה דִּבּוּרָם כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא לֹא הָיָה לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית י\"ט:י\"ב) \"חָתָן וּבָנֶיךָ\", חֲתָנִים שֶׁהֵם כְּבָנֶיךָ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים גְּדוֹלִים נְשׂוּאֵי נָשִׁים וְדִבֵּר עִם חֲתָנָיו תְּחִלָּה, כִּי הָיָה סָבוּר שֶׁבָּנָיו יִשְׁמְעוּ לוֹ, וְכַאֲשֶׁר צָחֲקוּ עָלָיו חֲתָנָיו וְאָרְכוּ הַדְּבָרִים בֵּינֵיהֶם, הַשַּׁחַר עָלָה וְהַמַּלְאָכִים לֹא הִנִּיחוּהוּ לָקַחַת רַק הַנִּמְצָאִים אִתּוֹ בַּבַּיִת. וְהִנֵּה זְכוּתוֹ שֶׁל לוֹט הָיָה מַצִּיל בָּנִים וּבָנוֹת וַחֲתָנִים, לֹא כַּאֲשֶׁר חָשַׁב אַבְרָהָם שֶׁיָּמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע. וּבָרוּר הוּא שֶׁהָיוּ הַמַּלְאָכִים יוֹדְעִים דַּעַת עֶלְיוֹן בָּזֶה, כִּי גַּם צוֹעַר בִּתְפִלָּתוֹ נִמְלְטָה. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה זֶה לִכְבוֹד הָאַכְסַנְיָא, כִּי דֶּרֶךְ מוּסָר לַשְּׁלוּחִים לְהַצִּיל בַּעַל בֵּיתָם וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו כג) שֶׁהִצִּילוּ גַּם כָּל מִשְׁפַּחַת בַּעֲלַת בֵּיתָם (בראשית רבה נ':י\"א), לוֹט עַל יְדֵי שֶׁכִּבֵּד אֶת הַמַּלְאָךְ נָשָׂא לוֹ פָּנִים: <b>וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים</b> אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י\"ט:ט\"ז) כִּי \"וַיַּחֲזִיקוּ\" יְבָאֵר שֶׁפָּחַד וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לִבְרֹחַ. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כְּמוֹ \"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ\" (שמות יב לג), אַף כָּאן הָיוּ מוֹשְׁכִים בָּהֶם בְּחָזְקָה לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם: <b>בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו</b> לֹא בִּזְכוּתוֹ רַק בְּחֶמְלַת הָאֵל וּבְרַחֲמָיו הָרַבִּים. אוֹ יֹאמַר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ לְמַהֵר לְהוֹצִיאָם בְּעוֹד הַחֶמְלָה עָלָיו, פֶּן יֵצֵא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' וְיִסָּפֶה: <b>אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר</b> שִׁעוּר הַכָּתוּב, אַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר וְאַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ אַחַר שֶׁתִּנָּצֵל, כִּי עַד הֱיוֹת לוֹט בָּהָר לֹא תֵּרֵד עֲלֵיהֶם רָעָה. וּבַעֲבוּר כֵּן אָמַר <b>וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה</b> בִּהְיוֹתִי בַּכִּכָּר, כִּי אַתָּה לֹא תַּאֲרִיךְ לִי רַק מְעַט, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ \"מַהֵר הִמָּלֵט\". וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י\"ט:י\"ז) \"אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ\" אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וְכֵן \"לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ\". וּמָה צֹרֶךְ לָזֶה, וְאֵין הָעֹנֶשׁ בְּכָאן מִפְּנֵי שֶׁיַּעַבְרוּ עַל אַזְהָרַת הַמַּלְאָךְ, אֲבָל הוּא הִזְהִירָם מִדַּעְתּוֹ שֶׁיַּגִּיעַ לָהֶם עֹנֶשׁ בַּהַבָּטָה הַהִיא, וְהוּא הִזְהִיר אֶת לוֹט לִזְכוּתוֹ, וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ וְנִזְהָר הוּא אֶת נַפְשׁוֹ הִצִּיל. וְעִנְיַן אִסּוּר הַהַבָּטָה אָמַר רַשִׁ\"י אַתָּה הִרְשַׁעְתָּ עִמָּהֶם וּבִזְכוּת אַבְרָהָם אַתָּה נִצָּל, אֵינְךָ רַשַּׁאי לִרְאוֹת בְּפֻרְעָנוּתָן. וְעוֹד בּוֹ עִנְיָן, כִּי הָרְאוּת בַּאֲוִיר הַדֶּבֶר וּבְכָל הֶחֳלָיִים הַנִּדְבָּקִים יַזִּיק מְאֹד וְיַדְבִּיקֵם, וְכֵן הַמַּחְשָׁבָה בָּהֶם. וְלָכֵן יִסָּגֵר הָאִישׁ הַמְּצֹרָע וְיֵשֵׁב בָּדָד (ויקרא יג מו), וְכֵן נְשׁוּכֵי חַיּוֹת הַשּׁוֹטוֹת כַּכֶּלֶב הַשּׁוֹטֶה וְזוּלָתוֹ כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ הַמַּיִם וְכָל מַרְאֶה יֶחֱזוּ בָּהֶם דְּמוּת הַמַּזִּיק וְיִשְׁתַּטּוּ וְיָמוּתוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא פ\"ד), וְהִזְכִּירוּהוּ אַנְשֵׁי הַטֶּבַע. וְלָכֵן הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט נְצִיב מֶלַח, כִּי בָּאתָה הַמַּכָּה בְּמַחְשַׁבְתָּהּ כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה גָּפְרִית וָמֶלַח הַיּוֹרֵד עֲלֵיהֶן מִן הַשָּׁמַיִם, וְדָבְקָה בָּהּ. וְקָרוֹב אֲנִי לוֹמַר כִּי בְּהַשְׁחִית ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה הָיָה הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם נִרְאֶה בְּלַהַב הָאֵשׁ, כָּעִנְיָן בַּמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר רָאָה דָּוִד (דהי\"א כא טז), וְלָכֵן אָסַר לָהֶן הַהַבָּטָה. וּבְפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (כה) כָּעִנְיָן הַזֶּה אָמְרוּ לָהֶם אַל תַּבִּיטוּ לַאֲחוֹרֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי יָרְדָה שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הקב\"ה לְהַמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ. עִירִית אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנוֹתֶיהָ הַנְּשׂוּאוֹת בִּסְדוֹם וְהִבִּיטָה לְאַחֲרֶיהָ לִרְאוֹת אִם הוֹלְכוֹת הֵן אַחֲרֶיהָ, וְרָאֲתָה אֲחוֹרֵי הַשְּׁכִינָה, וְנַעֲשֵׂית נְצִיב מֶלַח: <b>וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ט:כ\"ד) בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר \"וַה'\" הוּא וּבֵית דִּינוֹ. \"מֵאֵת ה'\" וְלֹא כָּתַב מֵאִתּוֹ, דֶּרֶךְ מִקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, \"נְשֵׁי לֶמֶךְ\" (בראשית ד':כ\"ג) וְלֹא אָמַר נָשַׁי, וְדָוִד אָמַר \"קְחוּ עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם\" (מלכים א א לג) וְלֹא אָמַר מֵעֲבָדַי, וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ \"כִּתְבוּ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ\" (אסתר ח ח) וְלֹא אָמַר בִּשְׁמִי. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל הָרַב זַ\"ל שֶׁכָּתַב מִן הַהַגָּדוֹת דֵּעוֹת חֲלוּקוֹת וּמַשְׁוֶה אוֹתָם, שֶׁזֶּה מַחְלֹקֶת הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"א:ב'), וְשָׁם עוֹד דַּעַת שְׁלִישִׁית: אַבָּא חִלְפֵי בְּרַבִּי סֻמָּקֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה ב\"ר סִימוֹן, \"וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם\" זֶה גַּבְרִיאֵל, \"מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמַיִם\" זֶה הקב\"ה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר \"וַה'\" הוּא וּבֵית דִּינוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַהֶדְיוֹט מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁנֵי פְּעָמִים, בַּתּוֹרָה \"וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו\" וְגוֹ'. הִנֵּה אֵלּוּ שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר, שֶׁרַבִּי יְהוּדָה ב\"ר סִימוֹן יִחֵס הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן לְגַבְרִיאֵל, שֶׁהוּא הַשָּׁלִיחַ לְשַׁחֵת, וְנִקְרָא הַשָּׁלִיחַ בְּשֵׁם הַשּׁוֹלֵחַ; וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כִּי הוּא וּבֵית דִּינוֹ הִסְכִּימוּ בַּמִּשְׁפָּט, וּמֵאִתּוֹ בָּא; וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן. וְאִם הֲבִינוֹתָ מָה שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה תֵּדַע כַּוָּנָתָם בְּ\"הוּא וּבֵית דִּינוֹ\", וְיִהְיֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בָּרוּר לְפָנֶיךָ. וְכֵן \"וַה' אָמַר\" (בראשית י\"ח:י\"ז) \"וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לְמַעַן הָבִיא ה'\", שֶׁלֹּא אָמַר שִׁמְרוּ דַּרְכִּי לְמַעַן אָבִיא, וְכֵן אָמַר \"כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה'\" וְכֵן \"וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים\" וְגוֹ' (בראשית י\"ט:כ\"ט): <b>מֵאַחֲרָיו</b> מֵאַחֲרֵי לוֹט, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם מְאַסֵּף לְכָל בֵּיתוֹ מְמַהֲרָם לְהִמָּלֵט: <b>וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט</b> עִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה כִּי לוֹט נִתְחַסֵּד עִם הַצַּדִּיק לָלֶכֶת עִמּוֹ לָשׁוּט בָּאָרֶץ בַּאֲשֶׁר יֵלֵךְ, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י\"ב:ד') \"וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט\", כִּי לְצֶוֶת שֶׁלּוֹ הָלַךְ, וְלָכֵן הָיָה לוֹ זְכוּת לְהַצִּילוֹ בִּזְכוּת אַבְרָהָם, כִּי בַּעֲבוּרוֹ הוּא גָּר בִּסְדוֹם, וְלוּלֵי אַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ הָיָה בְּחָרָן עִם מוֹלַדְתּוֹ, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁתָּבֹא אֵלָיו רָעָה בַּעֲבוּר אַבְרָהָם שֶׁיָּצָא בְּמִצְוֹת קוֹנוֹ. וְגַם זֶה הָיָה הָעִנְיָן שֶׁשָּׂם אַבְרָהָם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ לִרְדֹּף הַמְּלָכִים בַּעֲבוּרוֹ: <b>כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית י\"ט:ל') לְפִי שֶׁהִיא קְרוֹבָה לִסְדוֹם. וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם הַהַשְׁחָתָה, וּבִתְחִנָּתוֹ שֶׁל לוֹט הִנִּיחָהּ הַמַּלְאָךְ בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה בּוֹ בַּיּוֹם, חָשַׁב בְּלִבּוֹ כִּי לֹא יַאֲרִיךְ לוֹ עוֹד אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן רַב לְהִמָּלֵט הָהָרָה. וּלְכָךְ אָמְרָה בִּתּוֹ \"וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ\", שֶׁחָשְׁבָה כִּי בְּצֵאת אָבִיהָ מִשָּׁם נִשְׁחֲתָה צוֹעַר: <b>וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה</b> אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י\"ט:ל\"א) יִתָּכֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵתָה בַּתְּחִלָּה. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי \"הַבְּכִירָה\" הֵפֶךְ \"צְעִירָה\", כָּל גָּדוֹל בְּאַחְוָה יִקָּרֵא \"בְּכוֹר\", וְכָל קָטָן מִמֶּנּוּ צָעִיר לוֹ, וְהַפְּרִי הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה יִקְרָא \"בִּכּוּרִים\", וְכֵן \"בְּכוֹרֵי דַלִּים\" (ישעיהו יד ל), הַמֻּקְדָּמִים בְּדַלּוּת שֶׁהֵם דַּלֵּי הַדַּלִּים, וְכֵן \"בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ\" (יהושע ו כו). וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י\"ט:ל\"א) \"רַבְּתָא\": וְטַעַם <b>וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זֶרַע</b> בְּאוּלַי כִּי אָמְרוּ נַעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ הַמַּעֲשֶׂה הָרָאוּי לָנוּ, כִּי יְרַחֵם הָאֱלֹהִים וְנוֹלִיד זָכָר וּנְקֵבָה וְיִתְקַיֵּם הָעוֹלָם מֵהֶם כִּי \"עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה\" (תהלים פט ג), וְלֹא לְחִנָּם הִצִּילָנוּ ה'. וְהִנֵּה הָיוּ צְנוּעוֹת וְלֹא רָצוּ לֵאמֹר לַאֲבִיהֶם שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָן, כִּי בֶּן נֹחַ מֻתָּר בְּבִתּוֹ (סנהדרין נח), אוֹ שֶׁהָיָה הַדָּבָר מְכֹעָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַדּוֹרוֹת הָהֵם וְלֹא נַעֲשָׂה כֵן מֵעוֹלָם. וְכֵן רַבּוֹתֵינוּ בַּהַגָּדוֹת מְגַנִּים אֶת לוֹט מְאֹד (נזיר כג): <b>וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִיא</b> לֹא הָיָה זֶה כְּמוֹ בְּמִצְרַיִם, כִּי שָׁם בְּבוֹאָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִיא וַיְהַלְלוּ אוֹתָהּ אֶל הַשָּׂרִים וְאֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי אַנְשֵׁי זִמָּה הֵם, אֲבָל הַמֶּלֶךְ הַזֶּה תָּם וְיָשָׁר, גַּם אֲנָשָׁיו טוֹבִים, רַק אַבְרָהָם חָשַׁד אוֹתָם וְהָיָה אוֹמֵר לַכֹּל אֲחוֹתִי הִיא: <b>וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ וַיִּקַּח וְגוֹ'</b> הִנֵּה זֶה פֶּלֶא שֶׁהָיְתָה שָׂרָה אַחֲרֵי בְּלוֹתָהּ יָפָה עַד מְאֹד, יִקָּחוּהָ הַמְּלָכִים, כִּי בְּהִלָּקְחָהּ אֶל פַּרְעֹה אִם הָיְתָה בַּת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה עָלֶיהָ תָּאֳרָהּ, אֲבָל אַחֲרֵי בְּלוֹתָהּ וְחָדַל מִמֶּנָּה הָאֹרַח פֶּלֶא הוּא. וְאוּלַי חָזְרָה לְנַעֲרוּתֶיהָ כַּאֲשֶׁר בִּשְּׂרָהּ הַמַּלְאָךְ כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב\"מ פז): <b>וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי</b> לֹא יָדַעְתִּי טַעַם לַהִתְנַצְּלוּת הַזֶּה, כִּי גַּם אִם אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבִרְצוֹתָם בָּאִשָּׁה אָמַר לָהֶם אֲחוֹתִי הִיא לְהַטְעוֹתָם בַּדָּבָר, כְּבָר חָטָא בָּהֶם לְהָבִיא עֲלֵיהֶם חֲטָאָה גְּדוֹלָה, וְאֵין חִלּוּק וְהֶפְרֵשׁ כְּלָל בֵּין שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר. וְאוּלַי מִפְּנֵי שֶׁאָמַר אֲבִימֶלֶךְ \"מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה\", לוֹמַר מָה רָאִיתָ בִּי חֵטְא אוֹ רֶשַׁע שֶׁפָּחַדְתָּ וְעָשִׂיתָ כֵן, כִּי אֲנִי לֹא נִסִּיתִי לָקַחַת נָשִׁים מִבַּעֲלֵיהֶן, אָז עָנָה אַבְרָהָם אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אֶתְכֶם, אַךְ חָשַׁבְתִּי אוּלַי אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי רֹב מְקוֹמוֹת הָעוֹלָם אֵין בָּהֶם יִרְאַת אֱלֹהִים, וְלָכֵן מֵעֵת צֵאתִי מֵאַרְצִי וְלֶכְתִּי בָּעַמִּים כְּאִישׁ תּוֹעֶה וְלֹא יָדַעְתִּי אֶל אֵיזֶה מָקוֹם נָבוֹא, הִתְנֵיתִי עִמָּהּ לֵאמֹר כֵּן בְּכָל מָקוֹם, כִּי הַדָּבָר אֱמֶת וְחָשַׁבְתִּי לִי בּוֹ הַצָּלַת נֶפֶשׁ, וְלֹא הַחִלֹּתִי בַּדָּבָר בְּבוֹאִי בְּאַרְצְכֶם כִּי לֹא רָאִיתִי בָּכֶם עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא. <b>וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי</b> טַעֲנָה אַחֶרֶת, אָמַר אֲנִי לְפִי דַּרְכִּי אָמַרְתִּי כֵּן שֶׁהוּא אֱמֶת, וְחָשַׁבְתִּי אִם אוּלַי יַחְפְּצוּ בָּהּ יִשְׁאָלוּנִי אִם הִיא גַּם אִשְׁתִּי, כֵּיוָן שֶׁלְּקָחוּהָ עֲבָדֶיךָ וְלֹא שְׁאָלוּנִי דָּבָר, אָמַרְתִּי גַּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים וְהֶחֱרַשְׁתִּי. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה הַתְּנַאי הַזֶּה דְּבָרוֹ עִמָּהּ בְּבוֹאָם בְּמִצְרַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר \"כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי\", אוֹ שֶׁחָזַר וְזֵרֵז אוֹתָהּ שָׁם בְּמִצְרַיִם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על בראשית י\"ב:י\"א). וְדַעַת רַבִּי אַבְרָהָם כִּי כָל אֵלֶּה דְּבָרִים לִדְחוֹת אֶת אֲבִימֶלֶךְ: <b>הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ</b> הָיוּ הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהָעֲבָדִים שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁוִים אֶלֶף כֶּסֶף, וְאָמַר לְשָׂרָה הִנֵּה נָתַתִּי מָמוֹן רַב לְאָחִיךָ, הִנֵּה הַכֶּסֶף לָךְ כְּסוּת עֵינֵי כָּל הַמַּבִּיטִים בְּיָפְיֵךְ, כִּי אֶת עֵינֵיהֶם וְאֶת רָאשֵׁיהֶם הַחוֹזִים יְכַסּוּ מֵהַבִּיט בָּךְ וּמֵהַבִּיט בְּכָל אֲשֶׁר אִתָּךְ, אֲפִילּוּ בְּנַעֲרוֹתַיִךְ וְשִׁפְחוֹתַיִךְ, וְהִנֵּה לְטוֹבָתְךָ נִתְפַּשְׂתְּ בְּבֵיתִי, כִּי יִירְאוּ מִמֵּךְ וִיכַסּוּ עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת בָּךְ, בְּאָמְרָם הַמֶּלֶךְ פָּדָה נַפְשׁוֹ עַל שָׁלְחוֹ יָד בְּאֵשֶׁת הַנָּבִיא. וְהִגִּיד הַכָּתוּב שֶׁפִּיֵּס אֶת אַבְרָהָם בְּמָמוֹן וְאֶת שָׁרָה בִּדְבָרִים, שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ בְּאֶחָד מֵהֶם, וְאָמַר כִּי שָׂרָה לֹא נִתְפַּיְּסָה לוֹ אֲבָל עִם כָּל זֶה הָיְתָה מִתְוַכַּחַת עִמּוֹ בִּטְעָנוֹת לֵאמֹר שֶׁלֹּא תִּמְחֹל לוֹ, וּבְשִׁבְחָהּ דִּבֵּר הַכָּתוּב, וְאַבְרָהָם נִתְפַּיֵּס וַיִּתְפַּלֵּל עָלָיו, וְהוּא כִּלְשׁוֹן \"וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח\" (מיכה ו ב) \"אַךְ דְּרָכַי אֶל פָּנָיו אוֹכִיחַ\" (איוב יג טו) \"שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ\" (שם כג ז). וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"אֶלֶף כֶּסֶף\" אַלְפֵי כֶּסֶף, מָמוֹן רַב כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן \"הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף\" (ישעיהו ס כב), לְעַם רַב. וְכֵן \"הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם וּמְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם\" (נחמיה ה יא), מֵאוֹת רַבּוֹת, מָמוֹן גָּדוֹל: <b>וַיֵּלֵדוּ</b> אִם הַלָּשׁוֹן כִּפְשׁוּטוֹ וְשָׁב לְאִשְׁתּוֹ וְאַמְהוֹתָיו כִּי עָצַר ה' בְּעַד רַחְמָם, תֵּמַהּ הוּא, כִּי נִרְאֶה כִּי גַּם בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר לֻקְּחָה שָׂרָה לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ וְלֹא קָרַב אֵלֶיהָ עֲדַיִן בָּא אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם, וּבַבֹּקֶר הִשְׁכִּים וְקָרָא לַעֲבָדָיו גַּם לְאַבְרָהָם, וּמָתַי הָיָה לָהֶם עֹצֶר רֶחֶם, אוּלַי הָיוּ עַל פִּרְקָן וַאֲחָזוּם חֶבְלֵי יוֹלֵדָה וְלֹא יָכְלוּ לְהַמְלִיט, וְאוּלַי אַבְרָהָם אִחֵר תְּפִלָּתוֹ יָמִים רַבִּים. וְהִנֵּה רְפוּאוֹת אֲבִימֶלֶךְ גַּם חָלְיוֹ לֹא נִתְפָּרְשׁוּ, וּלְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ':י\"ז) \"וַיֵּלֵדוּ\" – וְאִתְרְוַחוּ, נִתְפַּתְּחוּ נִקְבֵיהֶם וְהוֹצִיאוּ, וְהוּא לֵדָה שֶׁלָּהֶן. \"בְּעַד כָּל רֶחֶם\", כְּנֶגֶד כָּל פֶּתַח, וְאֵין זֶה נָכוֹן, כִּי אִם נֹאמַר בְּ\"וַיֵּלֵדוּ\" שֶׁהוּא יְצִיאַת הַחוּץ, שֶׁמָּצִינוּ לֵדָה בְּעִנְיָנִים רַבִּים כְּגוֹן \"הָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר\" (תהלים ז טו), \"לֶדֶת חֹק\" (צפניה ב ב), \"מַה יֵּלֶד יוֹם\" (משלי כז א), מָה יוֹלִידוּ וִיחַדְּשׁוּ הַיָּמִים, אֲבָל מִלַּת \"רֶחֶם\" לֹא תָּבֹא עַל פֶּתַח אַחֵר. וְאֵין טַעֲנָה מִן \"בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יָצָא\" (איוב לח ח), שֶׁהוּא כִּנּוּי, כְּמוֹ \"בֶּטֶן הָאֲדָמָה\" (שם א כא). וְדַעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ':י\"ז) אֵינֶנָּה כְּדִבְרֵי הָרַב, כִּי הוּא שֶׁתִּרְגֵּם \"וְאִתְרְוַחוּ\" עָשָׂה \"רֶחֶם\" כִּפְשׁוּטוֹ, \"פָּתַח וַלְדָּא\", אֶלָּא שֶׁרָצָה לִכְלֹל גַּם אֲבִימֶלֶךְ בְּמִלַּת \"וַיֵּלֵדוּ\". וּלְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"ב:י\"ג), \"כִּי עָצֹר עָצַר ה'\", עֲצִירָה בַּפֶּה, עֲצִירָה בַּגָּרוֹן, עֲצִירָה בָּעַיִן, עֲצִירָה בָּאֹזֶן, עֲצִירָה מִלְּמַעְלָה, עֲצִירָה מִלְּמַטָּה. וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לָהֶם מִיִּתּוּר לְשׁוֹן הַכֶּפֶל \"עָצֹר עָצַר\", לֹא שֶׁיְּפָרְשׁוּ כָּל רֶחֶם כָּל נֶקֶב. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מִיּוֹם אֲשֶׁר נִלְקְחָה שָׂרָה לָקָה אֲבִימֶלֶךְ בְּאֶבְרֵי הַתַּשְׁמִישׁ וְלֹא יוּכַל לְשַׁמֵּשׁ, וְזֶהוּ \"לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ\", כִּי הַנְּגִיעָה וְהַקְּרִיבָה בַּנָּשִׁים הוּא עַל הַתַּשְׁמִישׁ, כְּעִנְיָן \"אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה\" (שמות יט טו), \"וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה\" (ישעיהו ח ג), וְאִשְׁתּוֹ וְאַמְהוֹתָיו שֶׁהֵן מְעֻבָּרוֹת עָצַר בְּעַד רַחְמָן וְלֹא יָכְלוּ לְהַמְלִיט, כִּי \"עֲצִירַת רֶחֶם\" הוּא שֶׁלֹּא תַּהַר, כְּדֶרֶךְ \"וַה' סָגַר רַחְמָהּ\" (שמואל א א ה), אֲבָל \"עֲצִירָה בְּעַד הָרֶחֶם\" הוּא שֶׁלֹּא תֵּלֵד, כִּלְשׁוֹן \"גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא\" (איכה ג ז), וְעָמְדָה שָׂרָה בְּבֵיתוֹ יָמִים וְלֹא שָׁב אֲבִימֶלֶךְ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, כִּי לֹא הֵבִין עַד שֶׁבָּא אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם וְהוֹדִיעוֹ. וְלֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב חֹלִי אֲבִימֶלֶךְ וְהִזְכִּירוֹ בְּרֶמֶז, דֶּרֶךְ מוּסָר וְכָבוֹד לְשָׂרָה. וְאַחֲרֵי תְּפִלַּת אַבְרָהָם נִרְפָּא אֲבִימֶלֶךְ וְאִשְׁתּוֹ וְאַמְהוֹתָיו וְיָלְדוּ הַנָּשִׁים: <b>וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר</b> בְּהֵרָיוֹן, \"כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר\" בְּלֵדָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"א:א'). וְאֵין \"פְּקִידָה\" אֶלָּא לְשׁוֹן זְכִירָה וְהַשְׁגָּחָה עַל הַנִּפְקָד, כְּגוֹן \"פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם\" (בראשית נ':כ\"ה), \"פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם\" (שמות ג טז), \"וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים\" (שופטים טו א), אַף כָּאן \"וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה\" – זָכַר אֶת שָׂרָה וְעָשָׂה לָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וְכֵן הַלָּשׁוֹן בְּכָל הָעֲקָרוֹת הַיּוֹלְדוֹת, בְּרָחֵל \"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל\" (בראשית ל':כ\"ב), וּבְחַנָּה \"וַיִּזְכְּרֶהָ (אלהים) ה'\" (שמואל א א יט). וְכָךְ אָמְרוּ פִּקְדוֹנוֹת הֲרֵי הֵן כְּזִכְרוֹנוֹת (ר\"ה לב): <b>מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם</b> לְשׁוֹן שֶׁבַח וַחֲשִׁיבוּת הוּא, רְאוּ מִי הוּא וְכַמָּה הוּא גָּדוֹל וְשׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ וּמַבְטִיחַ וְעֹשֶׂה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"א:ז'). וְלֹא מָצִינוּ מִלַּת \"מִי\" בְּעֵרֶךְ כָּזֶה לְמַעֲלָה וְכָבוֹד רַק לְבִזָּיוֹן, \"מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם\" (שופטים ט כח), \"מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי\" (שמואל א כה י). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָמְרָה \"צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי\", לְמַלֹּאת פִּיו בְּרִנָּה וּשְׂחוֹק בַּפֶּלֶא הַנַּעֲשֶׂה לִי, כִּי מִי בְּכָל הַשּׁוֹמְעִים שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם מִתְּחִלָּה תָּנִיק בָּנִים שָׂרָה, אֵין בָּעוֹלָם שֶׁיֹּאמַר אֵלָיו כֵּן אֲפִילּוּ לְנַחֲמוֹ, כִּי לֹא עָלָה זֶה עַל לֵב אִישׁ מֵעוֹלָם. וּלְשׁוֹן אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"א:ז') קָרוֹב לָזֶה, \"מַאן מְהֵימָן דַּאֲמַר לְאַבְרָהָם וְקַיֵּם דְּתוֹנֵק בְּנִין שָׂרָה\", כְּלוֹמַר כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי כִּי אֵין אָדָם שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן גַּם בְּעֵינֵי אַבְרָהָם אִם הִגִּיד לוֹ זֶה הַפֶּלֶא: <b>מְצַחֵק</b> לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, לְשׁוֹן רְצִיחָה, לְשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת. מֵרִיב עִם יִצְחָק עַל הַיְּרֻשָּׁה וְאוֹמֵר אֲנִי בְּכוֹר וְיוֹרֵשׁ פִּי שְׁנַיִם, וְיוֹצְאִין לַשָּׂדֶה וְנוֹטֵל קַשְׁתּוֹ וְיוֹרֶה בוֹ חִצִּים, כְּמָה דְּתֵימַר \"כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי\" (משלי כו יח). וּמִתְּשׁוּבַת שָׂרָה אַתָּה לָמֵד, \"כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת\" וְגוֹ', כָּל זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י. וְאַף כָּאן הָרַב כּוֹתֵב הַמַּחְלוֹקוֹת כֻּלָּם, דְּתַנְיָא (תוספתא סוטה פ\"ו ה\"ג) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר (אצלנו הגרסא בן יוחאי), ד' דְּבָרִים הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ וְאֵינִי דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ וְנִרְאִין דְּבָרַי מִדְּבָרָיו. דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, \"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק\", אֵין צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ', וַאֲנִי אוֹמֵר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיְּהֵא בְּבֵיתוֹ שֶׁל צַדִּיק כָּךְ, אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ \"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ\" וְגוֹ' (בראשית י\"ח:י\"ט), יְהֵא בְּבֵיתוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים, אֶלָּא אֵין צְחוֹק הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין. אָמַר לָהֶם יִשְׁמָעֵאל, שׁוֹטִים, אֲנִי בְּכוֹר וַאֲנִי נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, שֶׁמִּתְּשׁוּבָה שֶׁאָמְרָה שָׂרָה אִמֵּנוּ לְאַבְרָהָם אַתָּה לָמֵד וְכוּ', וְנִרְאִין דְּבָרַי מִדְּבָרָיו. וְכֵן הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר הָרַב \"מֵרִיב עִם יִצְחָק עַל הַיְּרֻשָּׁה\" אֵינוֹ נִרְאֶה נָכוֹן, שֶׁאִם כֵּן יִהְיֶה זֶה לְאַחַר יָמִים רַבִּים, וְיִהְיֶה יִשְׁמָעֵאל גָּדוֹל מְאֹד מִשְּׂאֵת אוֹתוֹ אִמּוֹ עַל שִׁכְמָהּ, וְכֵן אָמְרוּ זַ\"ל (ילק\"ש רמז צה) שֶׁהָיָה בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אִם כֵּן הָיָה בַּשָּׁנָה שֶׁנִּגְמַל יִצְחָק. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית כ\"א:ט') עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי \"מְצַחֵק\" – מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ כְּדֶרֶךְ כָּל נַעַר, וּתְקַנֵּא בּוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ גָּדוֹל מִבְּנָהּ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהָיָה זֶה בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ מַלְעִיג עַל יִצְחָק אוֹ עַל הַמִּשְׁתֶּה הַגָּדוֹל. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב \"אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית\" וְלֹא אָמַר \"אֶת יִשְׁמָעֵאל\" מְצַחֵק, וְכֵן אָמְרָה <b>גָּרֵשׁ אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ</b> כִּי אָמְרָה, הָעֶבֶד הַמַּלְעִיג עַל אֲדוֹנָיו חַיָּב הוּא לָמוּת אוֹ לְהַלְקוֹתוֹ, וְאֵינִי רוֹצָה רַק שֶׁתְּגָרֵשׁ אוֹתוֹ מֵאִתִּי וְלֹא יִירַשׁ בִּנְכָסֶיךָ כְּלָל עִם בְּנִי שֶׁהוּא בֶּן גְּבִירָה. וְאָמְרָה שֶׁיְּגָרֵשׁ גַּם אִמּוֹ כִּי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אִמּוֹ וְעָזַב אֶת אִמּוֹ וָמֵת: <b>עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ</b> שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. וּפְשׁוּטוֹ עַל שֶׁאוֹמֶרֶת לוֹ לְשַׁלְּחוֹ, זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"א:י\"א). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַכָּתוּב סִפֵּר בִּכְבוֹד אַבְרָהָם, וְאָמַר שֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר רַע מְאֹד בְּעֵינָיו מִפְּנֵי חֵשֶׁק פִּילַגְשׁוֹ וְחֶפְצוֹ בָּהּ, וְאִלּוּ אָמְרָה לוֹ שֶׁתְּגָרֵשׁ הָאָמָה בִּלְבַד הָיָה עוֹשֶׂה כִּרְצוֹן שָׂרָה, אֲבָל מִפְּנֵי בְּנוֹ חָרָה לוֹ מְאֹד וְלֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ אֵלֶיהָ, וְהקב\"ה אָמַר לוֹ שֶׁלֹּא יֵרַע בְּעֵינָיו עַל הַנַּעַר וְלֹא עַל הָאָמָה כְּלָל, וְיִשְׁמַע לְקוֹל שָׂרָה כִּי בְּיִצְחָק לְבַדּוֹ יִקָּרֵא לוֹ שְׁמוֹ, וְיִשְׁמָעֵאל לֹא יִקָּרֵא לוֹ זֶרַע. וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְפַחֵד עָלָיו שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן בְּשַׁלְּחוֹ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, אָמַר כִּי יְשִׂימֶנּוּ לוֹ לְגוֹי וִיבָרְכֶנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא זַרְעוֹ בֶּאֱמֶת: <b>וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ</b> נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה, וַיִּתֵּן אֶל הָגָר וְאֶת הַיֶּלֶד, כִּי גַּם הַיֶּלֶד נָתַן לָהּ שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהּ בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ: <b>וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד</b> גָּבְרָה עָלָיו הַצִּמְאָה וְלֹא יָכוֹל לָלֶכֶת, וְהִשְׁכִּיבַתּוּ אִמּוֹ תַּחַת הָאִילָן מֻשְׁלָךְ וְנֶעֱזָב, אוֹ כְּעִנְיַן \"וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת\" (דברים כט כז), \"אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ\" (תהלים נא יג), עִנְיַן שִׁלּוּחַ. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר, \"וַתַּשְׁלֵךְ\", כִּי לְקַחְתּוֹ בְּחֵיקָהּ בְּעֵת שֶׁנֶּחְלַשׁ בַּצָּמָא. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב\"ר נג יג) שֶׁהָיָה חוֹלֶה בְּעֵת שֶׁשִּׁלְּחוֹ, וְשָׂם עַל שִׁכְמָהּ אֶת הַיֶּלֶד, וְזֶה הַטַּעַם \"וַתַּשְׁלֵךְ\". וְהָיָה כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה לְאַבְרָהָם מִפְּנֵי שֶׁצֻּוָּה לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר שָׂרָה, וְהִיא צִוְּתָה לְהוֹצִיאוֹ מִיָּד, וּבְמִצְוָתָהּ לֹא נָתַן לָהֶם כֶּסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים נוֹשְׂאִים אוֹתָם: <b>בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם</b> לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁו הוּא נִדּוֹן, וְלֹא לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת, לְפִי שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַטְרְגִין וְכוּ', לְשׁוֹן רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁיֹּאמַר כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם, הוֹדִיעַ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לָלֶכֶת מִשָּׁם אֶל מַעְיָן וּבוֹר כִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא יַרְוֶה צְמָאוֹ מִיָּד, וְאָמַר לָהּ \"קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר\" אַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ, \"כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ\". וְכָמוֹהוּ \"בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד\" (שופטים ה כז), \"וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא\" (איוב לט ל), יִרְמֹז לַמָּקוֹם: <b>רֹבֶה קַשָּׁת</b> בַּעֲבוּר הֱיוֹת קַשָּׁת תֹּאַר אָמְרוּ כִּי \"רֹבֶה\" הוּא הַמּוֹרֶה הַחִצִּים, מִלְּשׁוֹן \"יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו\" (איוב טז יג), \"וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ\" (בראשית מ\"ט:כ\"ג), וְ\"קַשָּׁת\" הוּא הָעֹשֶׂה הַקְּשָׁתוֹת. וְיוֹתֵר נָכוֹן שֶׁ\"רֹבֶה\" הוּא הַמּוֹרֶה, וְיֵאָמֵר עַל הַמּוֹרֶה הַחִצִּים וְעַל מַשְׁלִיךְ הָאֲבָנִים וְזוּלָתָם, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר \"אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינֵי וּבֵינֶיךָ\" (בראשית ל\"א:נ\"א), וְלָכֵן יְתָאֵר אוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת כִּי הוּא קַשָּׁת, וְכֵן \"וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת\" (שמואל א לא ג): <b>הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי</b> מִלַּת \"אִם\" בְּכָל מָקוֹם מְסַפֶּקֶת, אַל תַּחְשֹׁב בָּהּ בִּלְתִּי זֶה, וְהִיא בָּאָה בְּרוֹב מְקוֹמוֹת הַשְּׁבוּעָה, \"אִם תִּשְׁקֹר לִי\", \"לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי\" (שמואל א ג יד), \"אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב\" (תהלים פט לו), \"אִם יְבוֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי\" (שם צה יא), \"וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה\" (דברים א לד לה). וְהָעִנְיָן כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַשְּׁבוּעוֹת בְּאָלָה יֹאמַר הִשָּׁבְעָה לִּי לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תִּשְׁקֹר לִי, וְכֵן אָמַר (בראשית כ\"ו:כ\"ח) \"תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ\", וּבְעִנְיַן הַגָּבוֹהַּ \"נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב\" (תהלים פט לו), וְ\"אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי\" (שמואל א ג יד), כְּלוֹמַר אִם יִהְיֶה כֵן אֵין דְּבָרִי אֱמֶת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְפָרֵשׁ הַתְּנַאי, וְהַכָּתוּב יְכַנֶּה וִיקַצֵּר בָּהֶן. וּכְמוֹתָם בְּחֶסְרוֹן הַתְּנַאי (דהי\"א ד י) \"וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְגוֹ' וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל\", יֶחְסַר הַתְּנַאי כֻּלּוֹ, וְכֵן \"אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ\" (במדבר יד כג) יַחְזֹר לְפָסוּק רִאשׁוֹן, \"חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ\", וִיקַצֵּר הַשְּׁבוּעָה. וּלְשׁוֹן \"תִּשְׁקֹר לִי\" בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מֶלֶךְ וְהוּא גָּר בְּאַרְצוֹ, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה מְשַׁקֵּר בְּאַהֲבָתוֹ, כִּי אוֹהֵב נֶאֱמָן הָיָה לוֹ לְכַבְּדוֹ וְלַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ, הֲלֹא תִּרְאֶה שֶׁלֹּא מָצָא בּוֹ דָּבָר זוּלָתִי בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עֲבָדָיו, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ \"כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ\": <b>וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים</b> עִנְיָנוֹ וַיָּשׁוּבוּ אֶל עִירָם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים הָיוּ, אֲבָל הֵם יוֹשְׁבִים בִּגְרָר שֶׁהִיא מְדִינַת הַמֶּלֶךְ וְהוּא יוֹשֵׁב בִּבְאֵר שֶׁבַע שֶׁהִיא בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בְּנַחַל גְּרָר: <b>וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם</b> פי' הַכָּתוּב שֶׁקָּרָא בְּשֵׁם ה' הַמַּנְהִיג בְּכֹחוֹ הַזְּמַן, אוֹ שֶׁיִּקָּרְאוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ \"עוֹלָם\" כַּלָּשׁוֹן הַבָּא תָּמִיד בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, וְהוֹדִיעַ בָּזֶה שֶׁקָּרָא אַבְרָהָם וְהוֹדִיעַ לַבְּרִיּוֹת סוֹד הַנְהָגַת הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ, שֶׁהוּא בְּשֵׁם ה' הֶחָסִין בַּכֹּחַ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱיָלוּת בְּכֻלָּם. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ב יג) שֶׁהוּא רוֹמֵז לְקַדְמוּת הָאֵל, כִּי הוֹדִיעַ הֱיוֹתוֹ קֹדֶם לַזְּמַן. אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"א:ל\"ג) אָמַר בְּ\"וַיִּקְרָא\" שֶׁהוּא תְּפִלָּה: <b>וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם</b> עִנְיַן הַנִּסָּיוֹן הוּא לְדַעְתִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת מַעֲשֵׂה הָאָדָם רְשׁוּת מֻחְלֶטֶת בְּיָדוֹ, אִם יִרְצֶה יַעֲשֶׂה וְאִם לֹא יִרְצֶה לֹא יַעֲשֶׂה, יִקָּרֵא \"נִסָּיוֹן\" מִצַּד הַמְּנֻסֶּה, אֲבָל הַמְּנַסֶּה יִתְבָּרַךְ יְצַוֶּה בּוֹ לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, לִהְיוֹת לוֹ שְׂכַר מַעֲשֶׂה טוֹב, לֹא שְׂכַר לֵב טוֹב בִּלְבַד. דַּע כִּי הַשֵּׁם צַדִּיק יִבְחָן (תהלים י\"א:ה'), כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּצַדִּיק שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ וְחָפֵץ לְהַצְדִּיקוֹ יְצַוֶּה אוֹתוֹ בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא יִבְחַן אֶת הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ. וְהִנֵּה כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לְטוֹבַת הַמְּנֻסֶּה: <b>קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ</b> בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ בֶּן הַגְּבִירָה וְהוּא לְבַדּוֹ אֲשֶׁר יִקָּרֵא לוֹ זֶרַע, קְרָאוֹ יְחִידוֹ, וּבָא הַלָּשׁוֹן לְהַגְדִּיל הַמִּצְוָה, אָמַר, קַח נָא אֶת בִּנְךָ הַיָּחִיד הָאָהוּב יִצְחָק וְהַעֲלֵהוּ עוֹלָה לְפָנַי: <b>הַמֹּרִיָּה</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ב:ב') הִיא יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (ב ג א) \"לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה\". וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (תענית טז) שֶׁמִּשָּׁם יָצְאָה הוֹרָאָה לָעוֹלָם. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ב:ב') תִּרְגְּמוֹ עַל שֵׁם הַקְּטֹרֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹר וְסַמִּים, וְאִם כֵּן יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּהְיֶה מוֹרִיָּה אוֹ שֶׁנִּקְרֵאת כֵּן מֵעוֹלָם עַל שֵׁם הֶעָתִיד. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"ה:ז') כָּךְ אָמְרוּ, רַבָּנִין אָמְרִין לְמָקוֹם שֶׁהַקְּטֹרֶת קְרֵבָה, כְּמָה דְּתֵימַר \"אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר\" (שיר השירים ד ו). אֲבָל דַּעַת אוּנְקְלוֹס שֶׁאָמַר \"אַרְעָא פֻּלְחָנָא\" אֵינוֹ נִרְאֶה כֵן עַל הַמּוֹר שֶׁבַּקְּטֹרֶת, שֶׁאֵין לְשׁוֹן \"פֻּלְחָנָא\" עַל סַם אֶחָד מִסַּמֵּי אַחַת הָעֲבוֹדוֹת, וְלָמָּה לֹא אָמַר \"לְאַרְעָא דִּקְטֹרֶת בֻּסְמִין\". אֲבָל דַּעְתּוֹ לוֹמַר בְּאֶרֶץ אֲשֶׁר יַעַבְדוּ שָׁם הָאֱלֹהִים, וְיִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְמָה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (לא), אָמְרוּ, בְּאֶצְבַּע הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, אָמַר לוֹ, זֶהוּ הַמִּזְבֵּחַ הוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן מַקְרִיב בּוֹ, הוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיבוּ בּוֹ קַיִן וְהֶבֶל, הוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיבוּ בּוֹ נֹחַ וּבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ\", מִזְבֵּחַ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא \"הַמִּזְבֵּחַ\", הוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיבוּ בּוֹ הָרִאשׁוֹנִים, עַד כָּאן. וְשֵׁם \"מוֹרִיָּה\" עֲשָׂאוֹ מִן מוֹרָא, שֶׁשָּׁם יָרְאוּ הָאֱלֹהִים וְעָבְדוּ לְפָנָיו. וְהַנָּכוֹן עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁהוּא כְּמוֹ \"אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה\", כִּי יִמָּצְאוּן שָׁם בָּהָר הַהוּא מוֹר וַאֲהָלִים וְקִנָּמוֹן, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ (ירושלמי פאה ז ג) קִנָּמוֹן הָיָה גָּדֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ עִזִּים וּצְבָאִים אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ. אוֹ שֶׁנִּקְרָא כֵן לְשֶׁבַח יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה בְּכָאן קוֹרֵא שֵׁם הָאָרֶץ \"אֶרֶץ מוֹרִיָּה\", וְשָׁם (דהי\"ב ג א) נִרְאֶה כִּי הַר הַבַּיִת לְבַדּוֹ יִקָּרֵא \"הַר הַמּוֹרִיָּה\", וְאוּלַי נִקְרֵאת הָעִיר עַל שֵׁם הָהָר הַהוּא אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ, הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ הַמֹּרִיָּה, וְהָהָר לְבַדּוֹ הוּא נִקְרָא מוֹרִיָּה. וְאַבְרָהָם יָדַע אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יָדַע אֶת הָהָר, וְלָכֵן אָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהוּא יַרְאֶנּוּ אֶחָד הֶהָרִים שֶׁשָּׁם שֶׁנִּקְרָא כָּכָה. וְצִוָּהוּ לְהַעֲלוֹתוֹ בַּמָּקוֹם הַהוּא כִּי הוּא הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, וְרָצָה שֶׁתִּהְיֶה זְכוּת הָעֲקֵדָה בַּקָּרְבָּנוֹת לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר אָמַר אַבְרָהָם \"ה' יֵרָאֶה\", וְעוֹד כִּי לְמַעַן צִדְקוֹ הִגְדִּיל טָרְחוֹ וְרָצָה שֶׁיַּעֲשֶׂה זֶה אַחֲרֵי מַהֲלַךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, כִּי אִלּוּ יַעֲשֶׂה כֵן בְּפֶתַע פִּתְאוֹם בִּמְקוֹמוֹ הָיְתָה פְּעֻלָּתוֹ בִּמְהִירוּת וּבֶהָלָה, אֲבָל כְּשֶׁיִּהְיֶה אַחַר מַהֲלַךְ יָמִים כְּבָר נַעֲשָׂה בְּיִשּׁוּב דַּעַת וְעֵצָה. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"ה:ו'), רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר נִסָּה אוֹתוֹ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִין הֲמָמוֹ וְעִרְבְּבוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת: <b>וַיְבַקַּע עֲצֵי עוֹלָה</b> זְרִיזוּתוֹ בַּמִּצְוָה, אוּלַי לֹא יִמְצָא שָׁם בְּמָקוֹם הַהוּא עֵצִים, וְהוֹלִיכָם שְׁלֹשָׁה יָמִים, אוֹ שֶׁהָיָה אַבְרָהָם פּוֹסֵל לְקָרְבָּן עֵץ שֶׁנִּמְצָא בּוֹ תּוֹלַעַת כְּדִין הַתּוֹרָה (מדות ב ה), וְלָקַח מִבֵּיתוֹ עֵצִים טוֹבִים לְעוֹלָה, וְכֵן אָמַר \"וַיְבַקַּע עֲצֵי עוֹלָה\": <b>וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק</b> רָאָה עָנָן קָשׁוּר עַל הָהָר (ב\"ר נו א), וְנִתְקַיֵּם בָּזֶה \"אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ\". וְיִתָּכֵן עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט \"וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק\", שֶׁרָאָה אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה, כִּי כָל הָאָרֶץ הַהִיא הָיָה יוֹדֵעַ: <b>וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים</b> עַתָּה, הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁאָמַר לוֹ \"הִנֵּה זֶה הָהָר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ\": <b>כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי</b> מִתְּחִלָּה הָיְתָה יִרְאָתוֹ בְּכֹחַ לֹא יָצָא לַפֹּעַל בַּמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְעַתָּה נוֹדְעָה בְּמַעֲשֵׂה וְהָיָה זְכוּתוֹ שָׁלֵם, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְדַעַת הַפָּרָשָׁה שֶׁ\"הָאֱלֹהִים\" הוּא הַמְּנַסֶּה וּמְצַוֶּה בָּעֲקֵדָה, וּ\"מַלְאַךְ ה'\" הוּא הַמּוֹנֵעַ וְהַמַּבְטִיחַ, יִתְבָּרֵר בְּפָסוּק \"הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי\" (בראשית מ\"ח:ט\"ז): <b>יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה</b> גַּם מִתְּחִלָּה (לעיל יג טז טו ה) הִבְטִיחוֹ כִּי יַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַעֲפַר הָאָרֶץ, אֲבָל עַתָּה הוֹסִיף לוֹ יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנִּשְׁבַּע בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּירַשׁ זַרְעוֹ אֵת שַׁעַר אוֹיְבָיו. וְהִנֵּה הֻבְטַח שֶׁלֹּא יִגְרֹם שׁוּם חֵטְא שֶׁיִּכְלֶה זַרְעוֹ אוֹ שֶׁיִּפֹּל בְּיַד אוֹיְבָיו וְלֹא יָקוּם. וְהִנֵּה זוֹ הַבְטָחָה שְׁלֵמָה בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לָנוּ: <b>מִלְכָּה גַם הִיא</b> בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בַּת הָרָן אָחִיו הָיְתָה בְּשׂוֹרָה לְאַבְרָהָם שֶׁנִּפְקַד אָחִיו הַגָּדוֹל בְּבָנִים רַבִּים מִבַּת אָחִיו הַמֵּת. וּמִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב נִרְאֶה שֶׁלֹּא יָדַע בְּאֶחָד מֵהֶם בִּלְתִּי הַיּוֹם, וְאִם הָיְתָה פְּקֻדָּתָם בִּימֵי בְּחוּרוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ עַד הַיּוֹם, כִּי אֵין הַמֶּרְחָק רַב בֵּין אֲרַם נַהֲרַיִם וּבֵין אֶרֶץ כְּנַעַן. וְהִנֵּה אַבְרָהָם בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן בֶּן ע\"ה שָׁנָה, וְגַם נָחוֹר זָקֵן וְאִשְׁתּוֹ אֵינֶנָּה בַּחוּרָה, אֲבָל עָשָׂה ה' לָהֶם נֵס שֶׁנִּפְקְדוּ בִּימֵי הַזִּקְנָה. וְזֶה טַעַם \"מִלְכָּה גַם הִיא\", וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ילק\"ש רמז תשסו) יֹאמַר שֶׁנִּפְקְדָה כַּאֲחוֹתָהּ: <b>וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה</b> לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב לָבָן וְאִם הוּא גָּדוֹל מֵרִבְקָה, כִּי לֹא בָּא לְהַזְכִּיר רַק הַשְּׁמוֹנָה שֶׁיָּלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר. אֲבָל הִזְכִּיר רִבְקָה כִּי לְהוֹדִיעַ יִחוּסָהּ בָּאָה הַפָּרָשָׁה. וְטַעַם \"אֲבִי אֲרָם\" לֹא הִזְכִּיר אֲרָם רַק לְהוֹדִיעַ וּלְהַכִּיר קְמוּאֵל, כִּי אֲרָם הָיָה נִכְבָּד מֵאָבִיו, וְאוּלַי קְמוּאֵל אַחֵר הָיָה בְּדוֹרָם, וְזֶה אֲבִי אֲרָם: <b>וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה</b> יְסַפֵּר הַכָּתוּב כָּל הַבְּשׂוֹרָה שֶׁבִּשְּׂרוּ אֶת אַבְרָהָם בִּבְנֵי אָחִיו. וְיִתָּכֵן שֶׁנִּכְתַּב זֶה לְהוֹדִיעַ כָּל יִחוּס נָחוֹר, כִּי כֻּלָּם רְאוּיִים לְהִדָּבֵק בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְעַל כֻּלָּם אָמַר \"אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי\" (בראשית כ\"ד:ל\"ח): <b>מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ג:א'), לְכָךְ נִכְתַּב שָׁנָה בְּכָל כְּלָל וּכְלָל, לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל אֶחָד נִדְרָשׁ לְעַצְמוֹ, בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים לְחֵטְא וּבַת עֶשְׂרִים כְּבַת שְׁבַע לְיוֹפִי. וְכֵן כָּתַב בִּשְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם (רש\"י על בראשית כ\"ה:ז'). וְאֵין מִדְרָשׁוֹ זֶה נָכוֹן, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל (שם פסוק יז) נֶאֱמַר כִּשְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם בְּשָׁוֶה, וְלֹא הָיוּ שָׁוִים בְּטוֹבָה, אֲבָל הָיָה מִתְּחִלָּה רָשָׁע וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בַּסּוֹף. וְעוֹד כִּי שָׁנָה שָׁנָה לְחַלֵּק מַשְׁמַע, וְאֵינֶנּוּ נִדְרָשׁ לְהַשְׁווֹתָן. אֲבָל \"שָׁנָה שָׁנָה וְשָׁנִים\" דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן הוּא, וּמָה שֶׁאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"ח:א') בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים לְחֵטְא, לֹא דָּרְשׁוּ כֵּן אֶלָּא מִיִּתּוּר הַלָּשׁוֹן שֶׁחָזַר וְאָמַר \"שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה\", שֶׁכְּלָלָן וְהִשְׁוָה אוֹתָן. וְלֹא יִדְרְשׁוּ כֵן בְּאַבְרָהָם: <b>וַיָּבֹא אַבְרָהָם</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ג:ב') מִבְּאֵר שֶׁבַע, וְאֵין זֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם מִמָּה שֶׁכָּתוּב (בראשית כ\"ב:י\"ט) \"וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע\", כִּי אֵיךְ תִּהְיֶה שָׂרָה בְּחֶבְרוֹן. אֲבָל הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁהָלַךְ שָׁם בַּיּוֹם לְצָרְכּוֹ, וְשָׁמַע בְּמִיתַת שָׂרָה, וּבָא מִשָּׁם לִסְפֹּד לָהּ וְלִבְכּוֹתָהּ. וּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר נח ה) מֵהַר הַמֹּרִיָּה בָּא. וְכֵן הוּא לְפִי הַמִּדְרָשׁ שֶׁכְּתָבוֹ הָרַב (רש\"י כאן), כִּי שָׁמְעָה בָּעֲקֵדָה וּפָרְחָה נִשְׁמָתָהּ. וְהַנִּרְאֶה בָּעֲקֵדָה שֶׁהָיְתָה הַצַּוָּאָה בָּהּ בִּבְאֵר שָׁבַע, כִּי שָׁם הָיָה דָּר וְשָׁם חָזַר, כִּי כֵן כָּתוּב בַּתְּחִלָּה (בראשית כ\"א:ל\"ג) \"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם\", וְאָמַר (שם) \"וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים\", וְהוּא גֵּרוּתוֹ בִּבְאֵר שֶׁבַע שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְשָׁם נִצְטַוָּה בָּעֲקֵדָה, וְעַל כֵּן שָׁהָה בַּדֶּרֶךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים רְחוֹקָה מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁאִילּוּ חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה הוּא, כִּי כֵן כָּתוּב (יהושע כ ז) וְקָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם. וּבְשׁוּבוֹ מִן הָעֲקֵדָה לִבְאֵר שֶׁבַע חָזַר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ\"ב:י\"ט) \"וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע\", לְהוֹרוֹת שֶׁנִּתְעַכֵּב שָׁם וְיָשַׁב בּוֹ שָׁנִים, וְאִם כֵּן לֹא מֵתָה שָׂרָה בְּאוֹתוֹ זְמַן, כִּי לֹא הָיָה אַבְרָהָם דָּר בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשָׂרָה דָּרָה בְּחֶבְרוֹן. וְכֵן נִרְאֶה כִּי יִצְחָק נוֹלַד בִּבְאֵר שֶׁבַע, כִּי כָּתוּב תְּחִלָּה (בראשית כ':א') \"וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר\", וַאֲבִימֶלֶךְ אָמַר אֵלָיו \"הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב\" (שם טו), וְנִתְיַשֵּׁב שָׁם בָּאָרֶץ הַהִיא בִּבְאֵר שֶׁבַע, שֶׁכֵּן כָּתוּב (בראשית כ\"א:כ\"ב) \"וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר\", וְאֵין כָּתוּב שֶׁהָלְכוּ אֵלָיו מִגְּרָר וַיִּכְרְתוּ שָׁם הַבְּרִית בִּבְאֵר שֶׁבַע. וְכֵן תִּרְאֶה כִּי הָגָר כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אוֹתָהּ מִבֵּית אַבְרָהָם בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק הָלְכָה בְּמִדְבַּר בְּאֵר שֶׁבַע (בראשית כ\"א:י\"ד), שֶׁשָּׁם הָיוּ דָּרִים. אֲבָל אַחַר יָמִים רַבִּים נָסַע מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּבָא לְחֶבְרוֹן, וְנִפְטְרָה שָׁם הַצַּדֶּקֶת. אֲבָל לְפִי הַמִּדְרָשׁ צְרִיכִין אָנוּ לוֹמַר כִּי אַבְרָהָם וְשָׂרָה בִּזְמַן הָעֲקֵדָה הָיוּ דָּרִים בְּחֶבְרוֹן, וְשָׁם נִצְטַוָּה, וּמָה שֶׁאָמַר \"בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו\" (בראשית כ\"ב:ד'), כִּי לֹא נִגְלָה לוֹ הָהָר חָמַד אֱלֹהִים עַד הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְהָיָה בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הוֹלֵךְ בִּסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיָה הָרָצוֹן לְהַרְאוֹת לוֹ. וְאַבְרָהָם אַחַר הָעֲקֵדָה לֹא שָׁב לִמְקוֹמוֹ לְחֶבְרוֹן אֲבָל הָלַךְ תְּחִלָּה אֶל בְּאֵר שֶׁבַע מְקוֹם הָאֶשֶׁל שֶׁלּוֹ, לָתֵת הוֹדָאָה עַל נִסּוֹ, וְשָׁם שָׁמַע בְּמִיתַת שָׂרָה וּבָא. וּמִי שֶׁאָמַר מֵהַר הַמֹּרִיָּה בָּא וּמִי שֶׁאָמַר מִבְּאֵר שֶׁבַע בָּא הַכֹּל טַעַם אֶחָד. וּלְפִי זֶה מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב \"וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע\" (בראשית כ\"ב:י\"ט) יִהְיֶה עִנְיָנוֹ כִּי בְּשׁוּבוֹ מִן הָעֲקֵדָה שָׁב אֶל בְּאֵר שֶׁבַע, וּמִשָּׁם הָלַךְ לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה, וְאַחַר הַקְּבוּרָה מִיָּד חָזַר לִבְאֵר שֶׁבַע וְנִתְיַשֵּׁב שָׁם שָׁנִים. וְהִשְׁלִים הַכָּתוּב עִנְיַן בְּאֵר שֶׁבַע כְּאֶחָד וְאַחֲרֵי כֵן סִפֵּר בַּקְּבוּרָה. וְשָׁם בִּבְאֵר שֶׁבַע נָשָׂא יִצְחָק אֶת רִבְקָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב\" (בראשית כ\"ד:ס\"ב). וְזֶה דַּעַת כָּל הַמְּפָרְשִׁים (רש\"י והראב\"ע והרד\"ק), כִּי אַבְרָהָם הָיָה בְּמָקוֹם אַחֵר וּבָא מִשָּׁם. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי הָיָה לְשָׂרָה אֹהֶל שָׁם עוֹמֶדֶת וְאַמְהוֹתֶיהָ לְפָנֶיהָ, וְכֵן כָּתוּב (בראשית ל\"א:ל\"ג) \"בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת\", וְהִנֵּה שָׂרָה מֵתָה בָּאֹהֶל אֲשֶׁר לָהּ וְנִכְנַס אַבְרָהָם בָּאֹהֶל עִם אֲחֻזַּת מֵרֵעָיו לִסְפֹּד אוֹתָהּ. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לְשׁוֹן \"וַיָּבֹא\" לֵאמֹר שֶׁנִּתְעוֹרֵר אַבְרָהָם לַהֶסְפֵּד הַזֶּה וְהִתְחִיל לַעֲשׂוֹתוֹ, כִּי כָל מִתְעוֹרֵר וּמַתְחִיל בִּמְלָאכָה יִקָּרֵא בָּא אֵלֶיהָ, וְזֶה לָשׁוֹן מֻרְגָּל בְּדִבְרֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּתָמִיד (פ\"ד מ\"ג) בָּא לוֹ לַגֵּרָה וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן, בָּא לוֹ לַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית, בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, וְאָמְרָם (בכורות כ) אֲנִי לֹא בָּאתִי לִידֵי הַמִּדָּה הַזּוֹ, וְכֵן בַּכָּתוּב (שמות כב יד) \"בָּא בִּשְׂכָרוֹ\", שֶׁבָּא לַמְּלָאכָה הַהִיא וְעָשָׂה אוֹתָהּ בַּעֲבוּר שְׂכָרוֹ. וְלֹא יִתָּכֵן בְּעֵינַי שֶׁבָּא מֵעִיר אַחֶרֶת אֶל חֶבְרוֹן, שֶׁאִלּוּ הָיָה כֵּן הָיָה מַזְכִּיר אוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְהָיָה הַכָּתוּב מְפָרֵשׁ \"וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם וַיָּבֹא מִמְּקוֹם פְּלוֹנִי\": <b>גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם</b> הָיָה הַמִּנְהָג לִהְיוֹת לָהֶם בָּתֵּי קְבָרוֹת אִישׁ לְבֵית אֲבוֹתָיו, וּשְׂדֵה קְבוּרָה אֶחָד יִקְבְּרוּ בּוֹ כָּל הַגֵּרִים. וְהִנֵּה אַבְרָהָם אָמַר אֶל בְּנֵי חֵת, אֲנִי גֵּר מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת וְלֹא הָנְחַלְתִּי מֵאֲבוֹתַי בֵּית הַקְּבָרוֹת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְהִנֵּה עַתָּה אֲנִי תּוֹשָׁב עִמָּכֶם כִּי חָפַצְתִּי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְלָכֵן תְּנוּ קֶבֶר לִהְיוֹת לִי לַאֲחֻזַּת עוֹלָם כְּאֶחָד מִכֶּם. וּמִפְּנֵי שֶׁאָמַר \"תְּנוּ\" חָשְׁבוּ שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹתָהּ מֵהֶם בְּמַתָּנָה, וְעָנוּ אוֹתוֹ, אֵינְךָ נֶחְשָׁב בְּעֵינֵינוּ כְּגֵר וְתוֹשָׁב, אֲבָל אַתָּה מֶלֶךְ, הִמְלִיכְךָ הָאֱלֹהִים עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְךָ, תִּקַּח כָּל בֵּית הַקְּבָרוֹת שֶׁתַּחְפֹּץ בּוֹ וּקְבֹר מֵתְךָ שָׁם, וְיִהְיֶה לְךָ לַאֲחֻזַּת קֶבֶר לְעוֹלָם, כִּי אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִמְנָעֵהוּ מִמְּךָ: <b>אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי</b> טַעְמוֹ אֲנִי לֹא אֶקְבֹּר מֵתִי בְּקֶבֶר אַחֵר, אֲבָל אִם רְצוֹנְכֶם שֶׁאֶקְבֹּר מֵתִי פִּגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעָרָה בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ, וְאֵינֶנָּה לוֹ בֵּית קִבְרוֹת אֲבוֹתָיו כִּי לְשָׂדֶה הִיא לָהֶם. וְטַעַם \"מִלְּפָנַי\", כִּי אִם לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶקְבְּרֶנּוּ בְּאָרוֹן. אוֹ יִהְיֶה טַעְמוֹ מֵתִי אֲשֶׁר הוּא לְפָנַי וַאֲנִי צָרִיךְ לְמַהֵר לְקָבְרוֹ. וְטַעַם \"וּפִגְעוּ לִי\", כִּי הָיָה עֶפְרוֹן עָשִׁיר וְנִכְבָּד, כַּאֲשֶׁר אָמַר \"בֵּינֵי וּבֵינְךָ מַה הִיא\", וְלֹא יִהְיֶה לוֹ לְכָבוֹד לִמְכֹּר נַחֲלַת אֲבוֹתָיו, כְּעִנְיַן נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי (עיין מלכים א כ\"א:ו'), עַל כֵּן לֹא הָלַךְ אַבְרָהָם אֵלָיו לְהַרְבּוֹת לוֹ מְחִיר הַשָּׂדֶה, וּבִקֵּשׁ מֵאַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁיִּפְגְּעוּ בַּעֲבוּרוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד: וְטַעַם <b>וְיִתֵּן לִי וְיִתְּנֶנָּה לִי</b> שֶׁאֶחְשֹׁב אוֹתָהּ כְּמַתָּנָה אִם בְּכֶסֶף מָלֵא אֶקָּחֶנָּה מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן מְכִירָה, וְכֵן \"אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי\" (דברים ב כח), שֶׁהַמַּיִם הַנִּתָּנִים בְּמַתָּנָה אֶתֵּן בָּהֶם כֶּסֶף. אוֹ שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן לְהַזְכִּיר כֵּן בִּמְכִירוֹת: <b>מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ג:ט') בַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו. דָּבָר אַחֵר שֶׁכְּפוּלָה בְּזוּגוֹת (עירובין נג). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי הַכָּתוּב אָמַר \"שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה\" (בראשית כ\"ג:י\"ז), וְהִנֵּה הוּא שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הַשָּׂדֶה, וְאֵין צֹרֶךְ לְבַקֵּשׁ טַעַם לְשֵׁם הַמְּקוֹמוֹת. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"ח:ח') אָמְרוּ שֶׁכָּפַל הקב\"ה קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וּקְבָרוֹ בְּתוֹכָהּ. וְעַל דַּעְתָּם הָיָה כָּל הַמָּקוֹם הַהוּא נִקְרָא כֵן מֵעוֹלָם, וְהֵם לֹא יָדְעוּ טַעְמוֹ, כִּי עֶפְרוֹן בִּדְמֵי הַשָּׂדֶה מָכַר לוֹ הַכֹּל עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין שָׁם קֶבֶר. וְהִנֵּה אַבְרָהָם לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ רַק לִמְכֹּר לוֹ הַמְּעָרָה, כִּי הִיא בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה, וְיִשָּׁאֵר הַשָּׂדֶה לְעֶפְרוֹן, וְהוּא אָמַר לוֹ דֶּרֶךְ מוּסָר אוֹ מִרְמָה שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, כִּי לֹא יִתָּכֵן לְאָדָם נִכְבָּד כָּמוֹהוּ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַמְּעָרָה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר וְהַשָּׂדֶה יִהְיֶה לְאַחֵר, וְאַבְרָהָם שָׂמַח בְּכָךְ וְקָנָה הַכֹּל בַּדָּמִים שֶׁהִזְכִּיר לוֹ: וְטַעַם <b>לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי</b> לֵאמֹר הִנֵּה כָּל הָעָם הֵנָּה וְהֵם הַיּוֹדְעִים וְעֵדִים, וְאַל תָּחוּשׁ לִכְפִירָה אוֹ לַחֲזָרָה וּקְבֹר מֵתְךָ שָׁם מֵעַתָּה, כִּי שֶׁלְּךָ הִיא וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב. וְאַבְרָהָם לֹא עָשָׂה כֵן, כִּי גַּם אַחֲרֵי שֶׁפָּרַע הַכֶּסֶף מָלֵא הֶחֱזִיק תְּחִלָּה בַּשָּׂדֶה וּבַמְּעָרָה וֶהֱקִימָם בִּרְשׁוּתוֹ לְעֵינֵי בְּנֵי הָעִיר וְכָל בָּאֵי שַׁעַר הָעִיר, הַסּוֹחֲרִים וְהַגֵּרִים הַנִּמְצָאִים שָׁם, וְאַחַר כֵּן קָבַר אוֹתָהּ: <b>אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי</b> שִׁעוּרוֹ אִם אַתָּה אִם תִּשְׁמָעֵנִי, וְעִנְיָנוֹ כְּמוֹ אִם אַתָּה תִּשְׁמָעֵנִי. וּבָא הַכֶּפֶל לְנַחֵץ הָעִנְיָן, כְּמוֹ \"סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי\" (שופטים ד יח) \"הֲטוֹב טוֹב אַתָּה\" (שם יא כה), וְכֵן \"וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר\" (דהי\"ב לב יז), וְכֵן \"וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא\" (בראשית ל\"ז:ל'), \"וּפָנִיתִי אֲנִי\" \"וְרָאִיתִי אָנִי\" (קהלת ב יב יג), \"כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים\" (במדבר טז ג), כֻּלָּם רִדּוּף הָעִנְיָן. וְכֵן עַל דַּעְתִּי \"אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח\" (בראשית י\"ד:כ\"ג), שִׁעוּרוֹ אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ. אוֹ יֹאמַר אִם אַתָּה כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ כְּלוֹמַר שֶׁפִּיךָ וְלִבְּךָ שָׁוִים בָּעִנְיָן וְאִם תִּשְׁמָעֵנִי, וְכֵן \"וַיֹּאמְרוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם מָה אַתֶּם\" (שופטים יח ח), וְדוֹמֶה לַלָּשׁוֹן הַזֶּה עַל דַּעְתִּי \"לָמָּה זֶּה אָנֹכִי\" (בראשית כ\"ה:כ\"ב). אוּלַי זֶה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ג:י\"ג) שֶׁאָמַר \"אִם אַתְּ עָבֵד לִי טֵיבוּ\", שֶׁתַּעֲשֶׂה רְצוֹנִי כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְטַעַם <b>אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף</b> עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ג:ט\"ו) שֶׁהִיא שָׁוָה כֵן, אוּלַי רָצָה לוֹמַר שֶׁהָיוּ דָּמֶיהָ קְצוּבִים כֵּן בַּמָּקוֹם הַהוּא, כִּי כֵן הַמִּנְהָג בְּרוֹב הָאֲרָצוֹת לִהְיוֹת מְחִיר שָׂדֶה קָצוּב לְפִי מִדָּתוֹ. וּכְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב\"מ פז) עֶפְרוֹן קָצַב דָּמִים כִּרְצוֹנוֹ בְּיֹקֶר גָּדוֹל, וְאַבְרָהָם בְּנִדְבַת לִבּוֹ שָׁמַע וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ וְהִגְדִּיל. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט \"אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף\", שֶׁקָּנָה אוֹתָהּ בְּכָךְ עֶפְרוֹן אוֹ אֲבוֹתָיו הַקַּדְמוֹנִים: וְטַעַם <b>וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וְגוֹ' הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן</b> כִּי שָׁב לְבָאֵר הַשָּׂדֶה וְהַמָּקוֹם וְהָאָרֶץ, בַּעֲבוּר כִּי כָּל הַפָּרָשָׁה הִזְכִּירָה בְּנֵי חֵת וְעֶפְרוֹן הַחִתִּי, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר בַּסּוֹף כִּי הוּא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אָמַר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה \"בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן\", וְכָל זֶה לְבָאֵר כִּי הַצַּדֶּקֶת מֵתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשָׁם נִקְבְּרָה, כִּי הַחִתִּים מִמִּשְׁפְּחוֹת כְּנַעַן. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי טַעַם הַכְּתוּבִים אֵינוֹ אֶלָּא לְהַזְכִּיר כִּי הִיא אֶרֶץ כְּנַעַן לֹא אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי מִפְּנֵי שֶׁאָמַר \"וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים\" (בראשית כ\"א:ל\"ד), וְכָל מְגוּרָיו בָּאָרֶץ הַהִיא בִּגְרָר וְנַחַל גְּרָר וּבְאֵר שֶׁבַע, וּמִשָּׁם לְחֶבְרוֹן וּמֵחֶבְרוֹן לְשָׁם, עַל כֵּן הִזְכִּיר כִּי חֶבְרוֹן הוּא בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּהָר הַהוּא, לֹא בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים הַנִּזְכֶּרֶת לְאַבְרָהָם. וְהוֹסִיף בַּסּוֹף לְהוֹדִיעַ הַמְּעָרָה שֶׁהִיא בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא, שֶׁזֶּה הַשֵּׁם הַנּוֹדָע אֵלֶיהָ. וְנִכְתְּבָה זֹאת הַפָּרָשָׁה לְהוֹדִיעַ חַסְדֵי הַשֵּׁם עִם אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה נְשִׂיא אֱלֹהִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא לָגוּר שָׁם, וְהַיָּחִיד וְכָל הָעָם הָיוּ קוֹרְאִין לוֹ \"אֲדוֹנִי\", וְהוּא לֹא אָמַר לָהֶם כֵּן, שֶׁהָיָה שַׂר וְגָדוֹל, וְגַם בְּחַיָּיו קִיֵּם לוֹ \"וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה\", וְאִשְׁתּוֹ מֵתָה וְנִקְבְּרָה בְּנַחֲלַת ה'. וְעוֹד כִּי רָצָה לְהוֹדִיעֵנוּ מְקוֹם קְבוּרַת הָאָבוֹת, בַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְכַבֵּד מְקוֹם קְבוּרַת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב\"ב טז) שֶׁגַּם זֶה מִן הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁבִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ. וְלֹא יָדַעְתִּי טַעַם לְדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁאוֹמֵר, לְהוֹדִיעַ מַעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַחַיִּים וְלַמֵּתִים, וְעוֹד לְקַיֵּם לוֹ דְּבַר הַשֵּׁם לִהְיוֹת לוֹ נַחֲלָה, כִּי מָה מַעֲלָה לָאָרֶץ בָּזֶה, כִּי לֹא יוֹלִיכֶנָּה אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת לְקָבְרָהּ, וּדְבַר הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם עַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה וְנִתְקַיֵּם רַק בְּזַרְעוֹ: <b>וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים</b> חָזַר הַכָּתוּב לֵאמֹר כֵּן לְהוֹדִיעַ הַסִּבָּה שֶׁבַּעֲבוּרָהּ הִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ, וְאָמַר כִּי רָאָה עַצְמוֹ זָקֵן מְאֹד וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁאִם יִשְׁלַח לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אוּלַי טֶרֶם יַחְזֹר הַשָּׁלִיחַ יֵלֵךְ לוֹ אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, וְלָכֵן הִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ אֲשֶׁר יֵלֵךְ יִצְחָק אַחֲרֵי עֲצָתוֹ, כִּי הוּא הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁלֹּא יִקַּח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (מ\"ח:י\"ט) אָמְרוּ כָּאן זִקְנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לִכְלוּכִית וּלְהַלָּן זִקְנָה שֶׁאֵין בָּהּ לִכְלוּכִית, יִרְצוּ לְפָרֵשׁ כִּי \"בָּאִים בַּיָּמִים\" מַתְחִילִים בִּימֵי הַזְּקֵנָה, כִּי \"בָּאִים\" מוֹרֶה עַל זְמַן עוֹמֵד, כְּמוֹ \"הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה\" (ירמיהו ז ב), וְכָאן אָמַר שֶׁהָיָה זָקֵן מְאֹד, שֶׁכְּבָר בָּא בַּיָּמִים, כְּמוֹ \"בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה\" (בראשית כ\"ז:ל\"ה): <b>בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל</b> בְּעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֹרֶךְ יָמִים וּבָנִים, וְזֹאת כָּל חֶמְדַּת הָאָדָם (אבן עזרא). וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה לֵאמֹר כִּי הָיָה שָׁלֵם בַּכֹּל, לֹא חָסַר דָּבָר זוּלָתִי שֶׁיִּרְאֶה בָנִים לִבְנוֹ שֶׁיִּנְחֲלוּ מַעֲלָתוֹ וּכְבוֹדוֹ, וְלָכֵן הִתְאַוָּה לָזֶה. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה עִנְיָן נִפְלָא, אָמְרוּ (ב\"ב טז) \"וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל\", רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּת הָיְתָה לוֹ; אֲחֵרִים אוֹמְרִים בַּת הָיְתָה לוֹ וּבַכֹּל שְׁמָהּ. דָּרַשׁ רַבִּי מֵאִיר שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת לְאַבְרָהָם, וְזוֹ לוֹ לִבְרָכָה, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַשִּׂיאָהּ רַק לִבְנֵי כְּנַעַן הָאֲרוּרִים, וְאִם יְשַׁלְּחֶנָּה לְאַרְצוֹ גַּם כֵּן תַּעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹתָם, כִּי הָאִשָּׁה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ, וְאַבְרָהָם לֹא יַחְפֹּץ שֶׁיֵּצֵא זַרְעוֹ הַכָּשֵׁר מִשָּׂרָה אִשְׁתּוֹ חוּצָה לָאָרֶץ, וְאַף כִּי יַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְרַבִּי יְהוּדָה דָּרַשׁ כִּי בַּת הָיְתָה לוֹ, דַּאֲפִילּוּ בְּרַתָּא לָא חַסְּרֵהּ רַחֲמָנָא (שם קמא), וְהִיא הַבְּרָכָה בַּכֹּל, כִּי הָיָה לוֹ כָּל אֲשֶׁר יַחְמְדוּ הָאֲנָשִׁים, לֹא חָסַר דָּבָר. וּבָאוּ אֲחֵרִים וְהִזְכִּירוּ שֵׁם הַבַּת, וּבֶאֱמֶת שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה לַאֲחֵרִים וְהַמַּחְלֹקֶת לָהֶם עִם רַבִּי יְהוּדָה לְהוֹדִיעַ אוֹתָנוּ שֵׁם הַבַּת הַזֹּאת בִּלְבַד, וְחָלִילָה לָהֶם שֶׁיּוֹצִיאוּ בִּרְכָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּכְלָלִית לְעִנְיָן זֶה, שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב כִּי בֵּרַךְ אֹתוֹ הַשֵּׁם בְּבַת אַחַת שֶׁשְּׁמָהּ כָּךְ, אֲבָל אֲחֵרִים חִדְּשׁוּ בְּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב הַזֶּה עִנְיָן עָמֹק מְאֹד, וְדָרְשׁוּ בָּזֶה סוֹד מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְאָמְרוּ כִּי \"בַּכֹּל\" תִּרְמֹז עַל עִנְיָן גָּדוֹל, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לְהקב\"ה מִדָּה תִּקָּרֵא \"כֹּל\", מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְסוֹד הַכֹּל, וּבָהּ נֶאֱמַר (ישעיהו מד כד) \"אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל\", וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה ח) \"וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא\", יֹאמַר כִּי יִתְרוֹן הָאָרֶץ וְטוּבָהּ הַגָּדוֹל הַשּׁוֹפֵעַ עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם בַּעֲבוּר כִּי בַּכֹּל הִיא, וְהִיא הַמִּדָּה הַשְּׁמִינִית מי\"ג מִדּוֹת, וּמִדָּה אַחֶרֶת תִּקָּרֵא \"בַּת\", נֶאֱצֶלֶת מִמֶּנָּה, וּבָהּ הוּא מַנְהִיג אֶת הַכֹּל, וְהִיא בֵּית דִּינוֹ שֶׁל הקב\"ה הַנִּרְמָז בְּמִלַּת \"וַה'\" בְּכָל מָקוֹם (ב\"ר נא ב), וְהִיא שֶׁנִּקְרֵאת \"כַּלָּה\" בְּסֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִן הַכֹּל, וְהִיא שֶׁחֲכָמִים מְכַנִּים שְׁמָהּ \"כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל\" בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְּנוּסַת הַכֹּל. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת הָיְתָה לְאַבְרָהָם כְּבַת, כִּי הוּא אִישׁ הַחֶסֶד וְיִתְנַהֵג בָּזוֹ. וּלְכָךְ אָמְרוּ אֲחֵרִים כִּי אֵין הַבְּרָכָה הַזֹּאת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בַּכֹּל רוֹמֶזֶת עַל שֶׁהוֹלִיד בַּת מִשָּׂרָה אִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁלֹּא הוֹלִיד, אֲבָל הִיא רוֹמֶזֶת עִנְיָן גָּדוֹל, שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ בַּמִּדָּה שֶׁהִיא בְּתוֹךְ מִדַּת הַכֹּל, וְלָכֵן תִּקָּרֵא גַּם הִיא \"כֹּל\", כִּלְשׁוֹן \"כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ\" (שמות כג כא), וְהִנֵּה הוּא מְבֹרָךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּלְכָךְ אָמַר \"בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ\". וְהָעִנְיָן הַזֶּה נִמְצָא לְרַבּוֹתֵינוּ רָמוּז בַּהַגָּדוֹת בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שיר השירים ג כא), שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ \"בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ\" (שיר השירים ג יא), אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ הֵיאַךְ, אָמַר לוֹ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְחִידָה וְהָיָה מְחַבְּבָה יוֹתֵר מִדַּאי וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתָהּ בִּתִּי, לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ אֲחוֹתִי, וְלֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ אִמִּי, כָּךְ בַּתְּחִלָּה חִבֵּב הקב\"ה אֶת יִשְׂרָאֵל וּקְרָאָן בִּתִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה יא) \"שִׁמְעִי בַת וּרְאִי\", וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אֲחוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה ב) \"פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי\", וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אִמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נא ד) \"הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי\", לְאִמִּי כְּתִיב, עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ אִלּוּ לֹא בָּאתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ זֶה הַדָּבָר מִפִּיךְ דַּי. וּמְבֹאָר זֶה בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר כב), אָמְרוּ בַּפָּסוּק \"אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי\" (ישעיהו מד כד), אֲנִי כְּשֶׁנָּטַעְתִּי אִילָן זֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ כָּל הָעוֹלָם וְרָקַעְתִּי בּוֹ הַכֹּל, וְקָרָאתִי שְׁמוֹ כֹּל, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ וְהַכֹּל מִמֶּנּוּ יֹצֵא וְהַכֹּל צְרִיכִין לוֹ, וּבוֹ צוֹפִין וְלוֹ מְחַכִּים, וּמִשָּׁם פּוֹרְחִים נְשָׁמוֹת, לְבַדִּי הָיִיתִי כְּשֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ, וְלֹא יִגְדַּל עָלָיו מַלְאָךְ לֵאמֹר אֲנִי קָדַמְתִּי לְךָ, גַּם בְּעֵת שֶׁרָקַעְתִּי אַרְצִי שֶׁבָּהּ נָטַעְתִּי וְשֵׁרַשְׁתִּי אִילָן זֶה, וְשִׂמַּחְתִּים בְּיַחַד וְשָׂמַחְתִּי בָהֶם, מִי אִתִּי, שֶׁגִּלִּיתִי לוֹ סוֹדִי זֶה, עַד כָּאן. וְעוֹד שָׁם מְבֹאָר מַאי \"בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר\" (חבקוק ג ב), אָמַר בְּעֵת שֶׁחָטְאוּ לְךָ בָּנֶיךָ וְתִכְעַס עֲלֵיהֶם, רַחֵם תִּזְכֹּר, וּמַאי \"רַחֵם תִּזְכֹּר\", זְכֹר אוֹתוֹ שֶׁאָמַר \"אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי\" (תהלים יח ב) וְנָתַתָּ לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא שְׁכִינָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּזְכֹר בְּנוֹ שֶׁיְּרָשָׁהּ וְנָתַתָּ לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (מלכים א ה כו) \"וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה\", וּזְכֹר אֲבִיהֶם אַבְרָהָם, דִּכְתִיב \"זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי\" (ישעיהו מא ח), וּ\"בְקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ\" (חבקוק ג ב). וּמֵהֵיכָן הָיְתָה בַּת לְאַבְרָהָם, הֵן, דִּכְתִיב \"וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל\", וּכְתִיב (ישעיהו מג ז) \"כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו\", הַהִיא בְּרָכָה הָיְתָה בִּתּוֹ, אוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא אִמּוֹ, הֵן, בִּתּוֹ הָיְתָה, מָשָׁל לְאָדוֹן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שָׁלֵם תָּמִים לְפָנָיו וְנִסָּהוּ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַד בְּכֻלָּן, אָמַר הָאָדוֹן מָה אֶתֵּן לְעֶבֶד זֶה אוֹ מַה אֶעֱשֶׂה לוֹ, אֶלָּא אֲצַוֶּנּוּ לְאָחִי הַגָּדוֹל לְיַעֲצוֹ וּלְשָׁמְרוֹ וּלְכַבְּדוֹ. חָזַר הָעֶבֶד עִם אָחִיו הַגָּדוֹל וְלָמַד מִדּוֹתָיו, אֲהָבוֹ הָאָח וּקְרָאוֹ אוֹהֲבִי, דִּכְתִיב \"זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי\", אָמַר מָה אֶתֵּן לוֹ אוֹ מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ, הִנֵּה כְּלִי נָאֶה עָשִׂיתִי וּבוֹ מַרְגָּלִיּוֹת נָאוֹת וְאֵין כְּמוֹתָן, וְהֵם סְגֻלַּת מְלָכִים, אֶתְּנֶנָּה לוֹ וְיִזְכֶּה בִּמְקוֹמִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב \"וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל\", עַד כָּאן. וְאִם תָּבִין מָה שֶׁכָּתַבְתִּי תֵּדַע מַאֲמַר הַנָּשִׁים הָאֲרוּרוֹת שֶׁאָמְרוּ \"וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם חָסַרְנוּ כֹל\" (ירמיהו מד יח), וְלָמָּה נִכְתְּבָה הַמִּלָּה חַסְרַת הָאָלֶ\"ף, וְתַשְׁכִּיל דְּבָרִים רַבִּים סְתוּמִים בַּתּוֹרָה וּמִקְרָא. וְאִלּוּ יָדַע זֶה הַמִּתְהַדֵּר בְּסוֹדוֹתָיו תֵּאָלַמְנָה שְׂפָתָיו מֵהַלְעִיג עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְלָכֵן כָּתַבְתִּי זֶה לִסְכֹּר פִּי הַדּוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיקִים עָתָק: <b>וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה'</b> הָיָה רָאוּי לְאַבְרָהָם שֶׁיְּצַוֶּה אֶת יִצְחָק בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אֲבָל הָיָה רְצוֹנוֹ לִשְׁלֹחַ בְּחַיָּיו אֶל אַרְצוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְהִשְׁבִּיעַ הָעֶבֶד לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּחַיָּיו אוֹ בְּמוֹתוֹ, וְלָכֵן הֻצְרַךְ עַל כָּל פָּנִים לְהַשְׁבִּיעַ לָעֶבֶד לָלֶכֶת שָׁם, וְהֻצְרַךְ לֵאמֹר אֲנִי מְצַוְּךָ שֶׁלֹּא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת כְּנַעַן וְשֶׁתֵּלֵךְ אֶל אַרְצִי וְתִקַּח לוֹ אִשָּׁה מִבֵּית אָבִי. וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת הָעֶבֶד עַל זֶה לֹא הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת אֶת יִצְחָק דָּבָר, כִּי יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל רְצוֹן אָבִיו וְעַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ, כִּי הָיָה הָעִנְיָן נוֹדַע לְיִצְחָק בֶּאֱמֶת. גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיָה הָעֶבֶד אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל נְכָסָיו, וְצִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיַּשִּׂיא יִצְחָק לִרְצוֹנוֹ וְיַנְחִיל אוֹתוֹ נְכָסָיו עַל מְנָת כֵּן. וְזֶה טַעַם \"הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ\": <b>אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ</b> הקב\"ה יִקָּרֵא אֱלֹהֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (מלכים ב יז כו) \"לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ\", וְכָתוּב (דהי\"ב לב יט) \"וַיְדַבְּרוּ אֶל אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלִָם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ\", וְיֵשׁ בָּזֶה סוֹד עוֹד אֶכְתְּבֶנּוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (עיין ויקרא יח כה). אֲבָל בְּפָסוּק (ז) \"לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי\" לֹא נֶאֱמַר בּוֹ אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, כִּי הָיָה בְּחָרָן אוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים, וְכֵן אָמְרוּ (כתובות קי) הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כו יט) \"כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים\": וְטַעַם <b>אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה</b> הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֲדַבֵּר בָּהּ מִכָּל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר שָׁם, אוֹ הָרְאוּיָה לְיִצְחָק: <b>מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ד:ז'), מִבֵּית אָבִי מֵחָרָן, וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי מֵאוּר כַּשְׂדִּים. אִם כֵּן \"אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ\" יִהְיֶה אוּר כַּשְׂדִּים, וְחָלִילָה חָלִילָה שֶׁיִּתְעָרֵב זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בִּבְנֵי חָם הַפּוֹשֵׁעַ. אוּלַי יֹאמַר שֶׁהָיָה לוֹ מִשְׁפָּחָה שָׁם מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם, אֲבָל הָעֶבֶד לְחָרָן הָלַךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֲדֹנָיו. וְאוּלַי יַחְשֹׁב הָרַב כִּי אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אוּר כַּשְׂדִּים, אֲבָל \"מוֹלַדְתִּי\" הִיא מִשְׁפַּחְתִּי, וְ\"אַרְצִי\" אֶרֶץ אֲשֶׁר גָּר בָּהּ. וְכָל אֵלֶּה דְּבָרִים בְּטֵלִים, כִּי בְּכָאן אָמַר \"וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם\", וְעוֹד כִּי יָמִים רַבִּים עָמַד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן יוֹתֵר מֵחָרָן, וְלָמָּה תִּקָּרֵא חָרָן אַרְצוֹ בַּעֲבוּר שֶׁגָּר בָּהּ יָמִים. אֲבָל \"אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי\", אַרְצִי שֶׁשָּׁם מוֹלַדְתִּי, כִּי שָׁם עָמַד וּמִשָּׁם הָיוּ אֲבוֹתָיו מֵעוֹלָם, וּכְבָר נִתְבָּאֵר (לעיל יא כח יב א). וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"ט:י'), מִבֵּית אָבִי זוֹ בֵּיתוֹ שֶׁל אָבִיו, וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי זוֹ שְׁכוּנָתִי. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם \"אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי\" אַרְצִי וּמִשְׁפַּחְתִּי, כִּי גַּם בְּאַנְשֵׁי אַרְצוֹ לֹא יַחְפֹּץ רַק בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְכֵן \"וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם\" רֶמֶז אֶל \"מִבֵּית אָבִי\", וְכֵן יֹאמַר הָעֶבֶד (בראשית כ\"ד:מ') \"וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי\", וְאָמַר (שם מא) \"כִּי תָבֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי\", אוֹ שֶׁהָיָה הָעֶבֶד אוֹמֵר כֵּן לְכַבְּדָם שֶׁיִּשְׁמְעוּ לוֹ: <b>וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ד:ז') לְצָרְכִּי, כְּמוֹ עָלַי, וְכֵן כָּל לִי וְלוֹ וְלָהֶם הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר מְפֹרָשִׁים בִּלְשוֹן עַל, שֶׁאֵין נוֹפֵל בִּלְשׁוֹן דִּבּוּר אֶלָּא אֵלַי אֵלָיו אֲלֵיהֶם, וְתַרְגּוּמָם עִמִּי עִמֵּיהּ עִמְּהוֹן, אֲבָל אֵצֶל אֲמִירָה נוֹפֵל לִי וְלוֹ וְלָהֶם. וּבְפָרָשַׁת וַיֵּצֵא יַעֲקֹב הֵבִיא רְאָיָה מִמָּה שֶׁכָּתוּב שָׁם (בראשית כ\"ח:ט\"ו) \"אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ\", שֶׁהֲרֵי עִם יַעֲקֹב לֹא דִבֵּר קֹדֶם לָכֵן. וְאֵין הַחִלּוּק הַזֶּה אֱמֶת, כִּי הִנֵּה מָצָאנוּ (שמות לב לד) \"וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ\", \"וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית\" (דניאל ב ד), \"וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ\" (דברים ט ג), וְכֵן הָאֲמִירָה בִּשְׁנֵיהֶם (שמות ג יג), \"וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם\". וְ\"אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ\" פֵּרוּשׁוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ עַתָּה שֶׁאֶתֵּן לְךָ אֶת הָאָרֶץ וּלְזַרְעֲךָ וַאֲבָרֵךְ אוֹתְךָ: <b>וְנִקִּיתָ מִשְּׁבוּעָתִי זֹאת</b> לֹא הִרְשָׁה אוֹתוֹ לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה הוּא פָּטוּר וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית כ\"ד:ח') וְקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא. וְאִם כְּנַעֲנִים הֵם, חָלִילָה לוֹ. וּבֶאֱמֶת שֶׁהֵם מִזֶּרַע כְּנַעַן, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (בראשית י\"ד:י\"ג) \"מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר\", וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"ט:ח') אָמְרוּ \"אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה\" וְגוֹ', הִזְהִירוֹ בִּבְנוֹת כְּנַעַן עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא, כִּי עֲלֵיהֶם אָמַר \"אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ\", כִּי הוּא לֹא הָיָה יוֹשֵׁב בְּכָל הַכְּנַעֲנִי כִּי עַמִּים רַבִּים הָיוּ, אֲבָל הִזְהִיר עַל אֵלֶּה בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ וְכָל שֶׁכֵּן עַל הָאֲחֵרִים. אֲבָל \"וְנִקִּיתָ מִשְּׁבוּעָתִי\", שֶׁיִּהְיֶה הוּא פָּטוּר, וְאַבְרָהָם הוּא הַיּוֹדֵעַ בְּיִצְחָק הַצַּדִּיק שֶׁיִּשְׁמַע לְאָבִיו וְשֶׁיִּזָּהֵר בָּהֶם, וְיֵלֵךְ לוֹ אֶל יִשְׁמָעֵאל אוֹ לְלוֹט וְיֶתֶר הָעַמִּים. וְיִתָּכֵן כִּי \"מִשְּׁבוּעָתִי זֹאת\" רֶמֶז לְמָה שֶׁאָמַר \"וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם\", כִּי אוּלַי הָיְתָה הַשְּׁבוּעָה עַל הַכֹּל, וְלֹא יִרְמֹז לַאֲשֶׁר אָמַר לוֹ \"לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי\", וְזֶה טַעַם \"זֹאת\", וּלְכָךְ אָמַר הָעֶבֶד \"וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל\" (בראשית כ\"ד:מ\"ט), וְלֹא אָמַר \"אָשׁוּבָה לִי\": <b>וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ד:י') שְׁטַר מַתָּנָה שֶׁכָּתַב לוֹ כָּל אֲשֶׁר לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְפְּצוּ לִשְׁלֹחַ לוֹ בִּתָּם. וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"ט:י\"א), דְּיַתִּיקִי. וּלְדַעַת זוֹ מָה שֶׁכָּתוּב (בראשית כ\"ה:ה') \"וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק\", לוֹמַר שֶׁהֶחֱזִיק אוֹתוֹ בַּנְּכָסִים בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁלֹּא יְעַרְעֲרוּ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי\", וְאִם כֵּן תִּהְיֶה מִלַּת הַלְּקִיחָה מוֹשֶׁכֶת \"וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ\" לָקַח בְּיָדוֹ, אוֹ וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ. וַאֲחֵרִים מְפָרְשִׁים כִּי הָעֶבֶד כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע מִיָּד הָלַךְ מֵעַצְמוֹ וְלָקַח עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, כִּי כָל טוּב אֲדוֹנָיו הָיָה בְּיָדוֹ וְהוּא פָּקִיד וְנָגִיד עַל הַכֹּל לָקַחַת מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית כ\"ד:ב') \"הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ\". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי טַעַם הַפָּסוּק הַזֶּה כְּטַעַם הַכָּתוּב בַּחֲזָאֵל (מלכים ב ח ט) \"וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל\", אַף כָּאן אָמַר כִּי לָקַח כָּל טוּב אֲדוֹנָיו בְּיָדוֹ מַשָּׂא עֲשָׂרָה גְּמַלִּים. וְהָעִנְיָן כִּי כָל הַטּוֹב וְהַמְּעֻלֶּה בַּמִּינִים הָהֵם, פֵּרוֹת וּמִגְדָּנוֹת מִכָּל הַנִּמְצָא בְּדַמֶּשֶׂק אוֹ בְּבֵית אֲדוֹנָיו, לָקְחוּ מַשָּׂא הַגְּמַלִּים וְהוֹלִיכוּ מִנְחָה בְּיָדָם. וְכֵן (בראשית מ\"ה:כ\"ג) \"עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם\", וְהַמִּקְרָאוֹת יְקַצְּרוּ לְשׁוֹנָם בַּמּוּבָן: <b>אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ד:י\"ד) רְאוּיָה הִיא לוֹ, שֶׁהִיא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים וּרְאוּיָה לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, \"וּבָהּ אֵדַע\", לְשׁוֹן תְּחִנָּה, הוֹדִיעֵנִי בָּהּ שֶׁעָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. וְאִם כֵּן יֹאמַר יָדַעְתִּי כִּי בֶּאֱמֶת אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וְאֵינוֹ נִקְשָׁר יָפֶה. אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם הַזֶּה הַמִּקְרֶה שֶׁתִּהְיֶה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ אוֹתָהּ שֶׁהֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וַעֲשֵׂה בָּזֶה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם כִּי בָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִמּוֹ, אִם תִּהְיֶה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְטוֹבַת שֵׂכֶל וִיפַת מַרְאֶה. וְכֵן אָמַר (בראשית כ\"ד:מ\"ג) \"וְהָיָה הָעַלְמָה הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה'\": <b>אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה</b> בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה לְנָחוֹר בָּנִים מִפִּלַגְשׁוֹ רְאוּמָה, יְיַחֲסוֹ לְעוֹלָם \"בְּתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה\". וּבַעֲבוּר שֶׁהַנַּעֲרָה הִזְכִּירָה אֵם אָבִיהָ תְּחִלָּה, \"בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה\", כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַנְּעָרוֹת, כְּדֶרֶךְ \"וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ\" (בראשית כ\"ד:כ\"ח), לָכֵן יַזְכִּירֶנּוּ הַכָּתוּב כִּי הוּא בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר. אֲבָל הָעֶבֶד אָמַר \"וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר\" (שם מז), כִּי תִּקֵּן הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ מוּסָר, אֲבָל אָמַר \"אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה\" לוֹמַר שֶׁהוּא בֶּן הַגְּבִירָה: <b>וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ד:י\"ז) לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס':ה') \"וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל\", כָּל הַנָּשִׁים יוֹרְדוֹת וּמְמַלְּאוֹת מִן הָעַיִן, וְזוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם מִיָּד עָלוּ, אָמַר לָהּ הקב\"ה, אַתְּ סִימַן בְּרָכָה לְבָנַיִךְ. נִרְאֶה שֶׁדִּקְדְּקוּ כֵן מִלְּשׁוֹן \"וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל\", שֶׁלֹּא אָמַר \"וַתִּשְׁאַב וַתְּמַלֵּא\" וְנַעֲשָׂה לָהּ הַנֵּס בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי אַחֲרֵי כֵן כָּתוּב \"וַתִּשְׁאַב\", וְהָעֶבֶד כְּשֶׁסִּפֵּר לָהֶם אָמַר (בראשית כ\"ד:מ\"ה) \"וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב\", אוּלַי לֹא יַאֲמִינוּ: <b>וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ</b> הַכָּתוּב הַזֶּה יֶחְסַר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר \"וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וַיִּתֵּן עַל אַפָּהּ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ\". וּלְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר כִּי פֵּרוּשׁוֹ וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים שֶׁיִּהְיוּ עַל יָדֶיהָ, וַיֹּאמֶר לָהּ בַּת מִי אַתְּ, וְאַחֲרֵי שֶׁאָמְרָה אֵלָיו \"בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי\" שָׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם, אֲבָל חָסֵר כָּאן הַנְּתִינָה, וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים: <b>וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה</b> אֱלִיעֶזֶר הוּא הָאִישׁ הַבָּא, \"וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים\" יַחְזֹר עַל לָבָן, שֶׁעָשָׂה עִם אוֹרְחָיו דֶּרֶךְ מוּסָר וַיְפַתַּח גְּמַלֵּיהֶם, וַיִּתֵּן לָהֶם תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, וְנָתַן מַיִם לִרְחֹץ רַגְלֵי אֱלִיעֶזֶר וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, כִּי רָחוֹק הוּא שֶׁיִּהְיֶה אֱלִיעֶזֶר הוּא הַנּוֹתֵן מַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי אֲנָשָׁיו. וְכֵן \"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר\" (בראשית ל\"ז:כ\"ח), כִּי \"וַיִּמְשְׁכוּ\" חוֹזֵר אֶל אֶחָיו הַנִּזְכָּרִים בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, וְכֵן \"וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ\" (שמואל ב ט יא), וְהֵם דִּבְרֵי דָּוִד, וְרַבִּים כֵּן. וְעִנְיַן \"וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים\" שֶׁפָּתַח מוֹסְרֵי צַוָּארָם, כִּי הַמִּנְהָג לְהוֹלִיכָם קְשׁוּרִים, אוֹ שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים חֲגֻרִים בְּמוֹשַׁב הַמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם, כִּלְשׁוֹן \"אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ\" (מלכים א כ יא), \"הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ\" (ישעיהו נב ב). וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית כ\"ד:ל\"ב) הִתִּיר זְמָם שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָיָה סוֹתֵם פִּיהֶם שֶׁלֹּא יִרְעוּ בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים. וּלְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס':ח'), הִתִּיר זְמָמֵיהֶם, רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל לְרַבִּי חִיָּא בְּרַבִּי אַבָּא, לֹא הָיוּ גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ דּוֹמִים לַחֲמֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר וְכוּ', וְזוֹ שְׁאֵלָה לִסְתֹּר פִּתּוּחַ הַזְּמָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַחֲסִידוּת בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר גָּדוֹל יוֹתֵר מִבֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכַאֲשֶׁר חֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אֵינֶנּוּ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּר מִן הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים לִבְעָלָיו לְהַאֲכִילוֹ, כָּל שֶׁכֵּן גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְאֵין צָרִיךְ לְזָמְמָם כִּי לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן: וְטַעַם <b>וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ</b> כִּי בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵיתָהּ שָׁמַע אֶת שְׁמָהּ, אוֹ מִתְּחִלָּה הִגִּידָה לוֹ שְׁמָהּ אע\"פ שֶׁלֹּא נִזְכַּר: <b>וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ</b> סִפֵּר הַכָּתוּב כִּי אַחַר שֶׁנָּתְנוּ רְשׁוּת שֶׁתֵּלֵךְ רִבְקָה וּמֵינִקְתָּהּ וְעֶבֶד אַבְרָהָם וַאֲנָשָׁיו, קָמָה רִבְקָה וְקָרְאָה נַעֲרוֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ, כִּי הוּא מוֹרֶה הַדֶּרֶךְ לִפְנֵיהֶם. וְטַעַם <b>וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ</b>, לְסַפֵּר בִּזְרִיזוּתוֹ, כִּי אַחֲרֵי צֵאתוֹ מִן הָעִיר וַתֵּלַכְנָה כָּל הַנָּשִׁים אַחֲרָיו, לָקַח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה עִמּוֹ, לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנָּה לְשָׁמְרָהּ בַּדֶּרֶךְ מִכָּל מִכְשׁוֹל. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית כ\"ד:ס\"א) כִּי טַעְמוֹ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִם רִבְקָה, וְלֹא הִרְגִּישׁ עַד שֶׁבָּא יִצְחָק וּפָגַע בּוֹ: <b>בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי</b> יֹאמַר כִּי יִצְחָק בָּא עַתָּה מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי, שֶׁשָּׁב מִבְּאֵר לַחַי שֶׁבָּא שָׁמָּה, שֶׁאִלּוּ אָמַר \"בָּא מִבְּאֵר לַחַי רֹאִי\" הָיָה נִרְאֶה שֶׁהָיָה דָּר שָׁם, וּלְכָךְ הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כִּי הוּא שָׁב לְעִירוֹ מִבִּיאָתוֹ שֶׁבָּא אֶל בְּאֵר לַחַי רֹאִי לְפִי שָׁעָה, כִּי הוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְחוֹזֵר לְעִירוֹ. וְיִתָּכֵן בַּעֲבוּר הֱיוֹת \"מִבּוֹא\" מָקוֹר, שֶׁהָיָה יִצְחָק הוֹלֵךְ תָּמִיד אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, כִּי הוּא לוֹ מְקוֹם תְּפִלָּה בַּעֲבוּר הֵרָאוֹת שָׁם הַמַּלְאָךְ, וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב קָרוֹב מִשָּׁם, וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ד:ס\"ב) אֲתָא מִמֵּתוֹהִי, וְעַל דַּעְתּוֹ הוּא בְּאֵר שֶׁבַע, שֶׁתִּרְגֵּם \"בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר\" (בראשית כ':א') וּ\"בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד\" (בראשית ט\"ז:י\"ד) \"רְקַם וְחַגְרָא\", וְאִם כֵּן הַמָּקוֹם הַהוּא מְקוֹם אֵשֶׁל אַבְרָהָם, רָאוּי לִתְפִלָּה. וְהִנֵּה יִצְחָק בָּא מִן הַבְּאֵר הַהִיא אֶל עִיר אַחֶרֶת אֲשֶׁר הָיְתָה בְּדֶרֶךְ עִירוֹ, וְיָצָא לִפְנוֹת עֶרֶב לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה עִם רֵעָיו וְאוֹהֲבָיו אֲשֶׁר שָׁם, וּמָצָא אֶת הָעֶבֶד וְרִבְקָה, וְהָלְכוּ כֻּלָּם יַחְדָּו אֶל עִירוֹ וַיְבִיאֶהָ הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ: <b>וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ד:ס\"ד), רָאֲתָה אוֹתוֹ הָדוּר וְנִתְבַּיְּשָׁה מִמֶּנּוּ. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כִּי הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן מֻקְדָּם, כִּי \"וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד\" – וּכְבָר אָמְרָה אֶל הָעֶבֶד, וְרַבִּים בַּתּוֹרָה כֵּן עַל דַּעְתּוֹ. וּבֶאֱמֶת שֶׁיִּמָּצְאוּ מֵהֶם, אֲבָל בְּכָאן אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְעָרֵב שְׁתֵּי הַמִּקְרָאוֹת, וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק, וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי, וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. וּלְדַעְתִּי בִּרְאוֹת רִבְקָה אִישׁ הוֹלֵךְ לִקְרָאתָהּ בַּשָּׂדֶה, שֶׁיָּרַט הַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ בַּשָּׂדֶה לְעֻמָּתָם, יָדְעָה כִּי הוּא בָּא לִרְאוֹתָם וְלִקְרֹא לְשָׁלוֹם אוֹ לְהַכְנִיסָם אֶל בֵּיתוֹ לָלוּן, עָשְׂתָה כְּדֶרֶךְ מוּסַר הַנָּשִׁים לַעֲמֹד בְּהֶצְנֵעַ: <b>וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ד:ס\"ד) הִשְׁמִיטָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ, כְּתַרְגּוּמוֹ וְאִתְרְכִינַת, כְּמוֹ \"הַטִּי נָא כַדֵּךְ\" (בראשית כ\"ד:י\"ד) – אַרְכִינִי, \"וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד\" (תהלים יח י) – וְאַרְכִּין, וְדוֹמֶה לוֹ \"כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל\" (שם לז כד), אִם יִטֶּה לָאָרֶץ לֹא יַגִּיעַ לַקַּרְקַע. וְאֵין דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ד:ס\"ד) שֶׁהִשְׁמִיטָה עַצְמָהּ מִן הַגָּמָל לָאָרֶץ, שֶׁאִם כֵּן הִנֵּה הִיא נוֹפֶלֶת מֵעַל הַגָּמָל מַמָּשׁ, לֹא מֻטָּה מֵעָלָיו, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן \"הַרְכָּנָה\" הַטָּיָה לְצַד אֶחָד בִּלְבַד. אֲבָל כַּוָּנָתוֹ כִּי מֵעַל הַגָּמָל אֲשֶׁר הִיא רוֹכֶבֶת עָלָיו הִטַּת עַצְמָהּ לְצַד אֶחָד, לְהָסֵב פָּנֶיהָ מִמֶּנּוּ. וְכָמוֹהוּ לְדַעְתִּי \"וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם\" (מלכים ב ה כא), שֶׁאֵין עִנְיָנוֹ רַק שֶׁהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ בַּמֶּרְכָּבָה לִקְרַאת הָרָץ אֲשֶׁר הָיָה בָּאָרֶץ לִשְׁאֹל לוֹ בְּשָׁלוֹם. וְכֵן אָמַר (שם כו) \"כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ\". אוֹ יִהְיֶה אֵצֶל אוּנְקְלוֹס \"מֵעַל הַגָּמָל\" כְּמוֹ \"עַל הַגָּמָל\", וְכֵן \"מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ\" (תהלים קח ה), וּכְזוֹ הַמֵּ\"ם \"לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן\" (ישעיהו סה כ), וְכֵן \"הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם\" (תהלים קמח ד). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא כְּמוֹ \"וְהִנֵּה עַם רַב הֹלְכִים מִדֶּרֶךְ אַחֲרָיו\" (שמואל ב יג לד), וְכֵן רַבִּים: <b>וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ</b> חָסֵר הַנִּסְמָךְ, וְכָמוֹהוּ רַבִּים. וְטַעַם הַכָּתוּב כִּי יְסַפֵּר בַּכָּבוֹד שֶׁנָּהַג יִצְחָק בְּאִמּוֹ, כִּי מֵעֵת שֶׁמֵּתָה שָׂרָה לֹא נָטוּ אָהֳלָהּ, כִּי אָמְרוּ לֹא תָּבֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶל אֹהֶל הַגְּבִירָה הַנִּכְבֶּדֶת, וְכַאֲשֶׁר רָאָה רִבְקָה הֱבִיאָהּ אֶל הָאֹהֶל הַהוּא לִכְבוֹדָהּ, וְשָׁם לְקָחָהּ. וְזֶה טַעַם \"וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם\", יִרְמֹז שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר מְאֹד עַל אִמּוֹ וְרָחַק מִמֶּנּוּ מְנַחֵם, עַד שֶׁנִּחַם בְּאִשְׁתּוֹ בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ, כִּי מָה טַעַם שֶׁיַּזְכִּיר הַכָּתוּב אַהֲבַת הָאִישׁ בְּאִשְׁתּוֹ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ד:ס\"ז) פֵּרֵשׁ, וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה וְהִנֵּה הִיא שָׂרָה אִמּוֹ, וְלָכֵן הִזְכִּיר הָאַהֲבָה, כִּי מִפְּנֵי צִדְקָתָהּ וְכִשְׁרוֹן מַעֲשֶׂיהָ אֲהֵבָהּ וְנִחַם בָּהּ. וְכָךְ הִזְכִּירוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס':ט\"ז), עַד שֶׁלֹּא מֵתָה שָׂרָה הָיְתָה בְּרָכָה מְצוּיָה בָּעִסָּה: <b>אַשּׁוּרִים וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ה:ג') שֶׁהֵם רָאשֵׁי אֻמּוֹת, וְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ה:ג') אֵין לְיַשְּׁבוֹ עִם לְשׁוֹן הַמִּקְרָא. וְלִי נִרְאֶה שֶׁסָּבַר אוּנְקְלוֹס בְּ\"אַשּׁוּרִים\" שֶׁהֵם הַמַּחֲנוֹת שַׁיָּרוֹת הוֹלְכֵי דֶּרֶךְ מֵעִיר לְעִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים\" (בראשית ל\"ז:כ\"ה), עֲשָׂאוֹ מִלְּשׁוֹן \"בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי\" (איוב כג יא), \"לֹא תִמְעַד אֲשׁוּרָיו\" (תהלים לז לא), וְסָבַר בְּ\"לְטוּשִׁים\" שֶׁהֵם הַשּׁוֹכְנִים בְּאֹהָלִים שֶׁהֵם נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הַיּוֹם יִשְׁכְּנוּ בַּמָּקוֹם הַהוּא וּלְמָחָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי הַלָּמֶ\"ד וְהַנּוּ\"ן יוּמְרוּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כְּמוֹ לִשְׁכָּה וְנִשְׁכָּה, \"וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת\" (נחמיה יב מד), וּמִזֶּה \"חֶרֶב נְטוּשָׁה\" (ישעיהו כא טו), כְּמוֹ לְטוּשָׁה. וְאָמַר בְּ\"לְאֻמִּים\" \"וְלִנְגָוָן\", בִּלְשׁוֹן אִיִּים, וּמִלַּת \"הָיוּ\" עוֹרְרָה אוֹתוֹ בָּזֶה, שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית י':י\"ג) \"וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים\". וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס\"א:ה') רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן אָמַר, אַף עַל גַּב דַּאֲנַן מְתַרְגְּמִינַן וְאָמְרִין תַּגָּרִין וְלַפָּדִין וְרָאשֵׁי אֻמִּים, כֻּלָּם רָאשֵׁי אֻמּוֹת הֵן. וְהָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, כִּי הָיוּ הַמְתַרְגְּמִין עוֹשִׂים אַשּׁוּרִים תַּגָּרִין הוֹלְכֵי דֶּרֶךְ, וְהָיוּ עוֹשִׂין מִן לְטוּשִׁים אַנְשֵׁי רֶשַׁע פְּנֵיהֶם פְּנֵי לְהָבִים בּוֹעֲרִים כַּלַּפִּידִים, מִן \"לִלְטוֹשׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ\" (שמואל א יג כ), \"יִלְטֹשׁ עֵינָיו לִי\" (איוב טז ט), וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנָּהֲגוּ לְתַרְגֵּם כֵּן, אֵינָם אֶלָּא רָאשֵׁי אֻמּוֹת, אֵין בָּהֶם שֵׁם תֹּאַר כְּלָל. וְכָךְ הַדָּבָר: <b>וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם</b> עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, בַּעֲבוּר שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כ\"א:י\"ב) \"כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע\", לֹא בְּזֶרַע אַחֵר, הָיוּ כָּל נָשָׁיו אֶצְלוֹ פִּילַגְשִׁים, לֹא הָיוּ נֶחְשָׁבוֹת לְנָשִׁים, שֶׁאֵין זַרְעָן בְּיוֹרְשָׁיו, כִּי הָגָר שִׁפְחַת שָׂרָה פִּילַגְשׁוֹ הָיְתָה, אֲבָל קְטוּרָה לְאִשָּׁה לָקַח לוֹ, וְאִם הָיְתָה שִׁפְחָה בְּבֵיתוֹ וּלְקָחָהּ לְפִילֶגֶשׁ לֹא הָיָה אוֹמֵר \"וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה\", רַק תִּקָּרֵא פִּילֶגֶשׁ בַּכָּתוּב, מִפְּנֵי הַטַּעַם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א א לב) כָּתוּב \"וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם\". וְהִנֵּה אַבְרָהָם לָקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָיְתָה מִצְרִית אוֹ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, הִנֵּה לֹא שָׁלַח אֶל אַרְצוֹ וְאֶל מוֹלַדְתּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בִּבְנוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵר רַק זֶרַע יִצְחָק כִּי עָלָיו נִכְרַת הַבְּרִית. וְעוֹד שֶׁלֹּא אָמַר הַכָּתוּב \"וַיִּקַּח אִשָּׁה קְטוּרָה בַּת פְּלוֹנִי הַחִוִּי אוֹ הַפְּלִשְׁתִּי וְהַמִּצְרִי מֵאֶרֶץ פְּלוֹנִית\" כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּנְשֵׁי עֵשָׂו (בראשית כ\"ו:ל\"ד) וְזוּלָתָן, אֲבָל הִזְכִּיר שְׁמָהּ בִּלְבַד כִּי הִיא כְּנַעֲנִית, וְקִצֵּר בְּיִחוּסָהּ, וְכֵן יַעֲשֶׂה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים כְּשֶׁלֹּא יַקְפִּיד בַּיִּחוּס שֶׁלָּהֶן. וְאוּלַי תִּקָּרֵא פִּילֶגֶשׁ בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ שִׁפְחָה מִמִּשְׁפַּחַת הָעֲבָדִים, וְאִם הָיְתָה שִׁפְחָה בְּבֵיתוֹ וּבָא אֵלֶיהָ לֹא יַזְכִּיר יִחוּסָהּ, כִּי אֵין דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר בָּאִמָּהוֹת רַק שְׁמָן, כָּעִנְיָן בְּזִלְפָּה וּבִלְהָה. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית כ\"ה:ו') נָשִׁים בִּכְתֻבָּה פִּילַגְשִׁים שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה, כִּדְאָמַר בְּנָשִׁים וּפִילַגְשִׁים דְּדָוִד בְּסַנְהֶדְרִין (כא). וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי לֹא תִּקָּרֵא פִּילֶגֶשׁ אֶלָּא כְּשֶׁהִיא בְּלֹא קִדּוּשִׁין, כִּי הַכְּתֻבָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהַגִּרְסָא בְּסַנְהֶדְרִין פִּילֶגֶשׁ בְּלֹא כְּתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין. אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁגַּם בְּנֵי נֹחַ כַּאֲשֶׁר יִשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים כְּמִשְׁפָּטָן בִּבְעִילָה הָיוּ נוֹהֲגִים לִכְתֹּב לָהֶן מֹהַר וּמַתָּן, וַאֲשֶׁר רְצוֹנָם שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם פִּילֶגֶשׁ וְיִשְׁלַח אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה, וְלֹא יִהְיוּ בָּנֶיהָ בַּנּוֹחֲלִים אֶת שֶׁלּוֹ, לֹא הָיָה כּוֹתֵב לָהּ כְּלוּם. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר סא ד) שֶׁהִיא הָגָר הִנֵּה הִיא פִּילֶגֶשׁ וַדַּאי: <b>זָקֵן וְשָׂבֵעַ</b> שֶׁרָאָה כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ וְשָׂבַע כָּל טוֹבָה, וְכֵן \"וּשְׂבַע יָמִים\" (בראשית ל\"ה:כ\"ט), שֶׁשָּׂבְעָה נַפְשׁוֹ בַּיָּמִים וְלֹא יִתְאַוֶּה שֶׁיְּחַדְּשׁוּ בּוֹ הַיָּמִים דָּבָר, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד \"וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד\" (דהי\"א כט כח), וְהוּא סִפּוּר חַסְדֵי הַשֵּׁם בַּצַּדִּיקִים וּמִדָּה טוֹבָה בָּהֶם שֶׁלֹּא יִתְאַוּוּ בַּמּוֹתָרוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם \"תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לּוֹ\" (תהלים כא ג), וְלֹא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים \"אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף\" (קהלת ה ט) וְאָמְרוּ בּוֹ (קהלת רבה א יג), אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה מִתְאַוֶּה מָאתַיִם, הִשִּׂיגָה יָדוֹ לְמָאתַיִם מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת אַרְבַּע מֵאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר \"אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף\" (בראשית רבה ס\"ב:א'), אָמְרוּ הקב\"ה מַרְאֶה לָהֶם לַצַּדִּיקִים מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וְהֵם יְשֵׁנִים. נִתְעוֹרְרוּ הַחֲכָמִים בָּזֶה וּפֵרְשׁוּ הַכָּתוּב שֶׁאוֹמֵר \"וְשָׂבֵעַ\" בַּמַּרְאָה הַזּוֹ: <b>וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו</b> לְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (ס\"ב:ב') כָּאן בֶּן הָאָמָה חוֹלֵק כָּבוֹד לְבֶן הַגְּבִירָה: <b>וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי</b> קָרוֹב אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנּוּ עִיר אָמַר כִּי נָטָה אָהֳלוֹ אֵצֶל הַבְּאֵר: <b>וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל</b> הַקָּרוֹב בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי הַכָּתוּב יְסַפֵּר בִּבְנֵי הַצַּדִּיקִים תּוֹלְדֹתָם וּמִסְפַּר חַיֵּיהֶם, לְהוֹדִיעַ כִּי זֶרַע צַדִּיקִים יְבֹרָךְ. וְלֹא סִפֵּר יְמֵי עֵשָׂו כִּי חָיָה יוֹתֵר מִיַּעֲקֹב, וּכְבָר נִשְׁלַם הַסִּפּוּר בְּמוֹת יַעֲקֹב, וְלֹא רָצָה לַחְזֹר אֵלֶּה חַיֵּי עֵשָׂו שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר תּוֹלְדוֹתָיו בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהֶם. וּבְמִדְרָשׁ רַבּוֹתֵינוּ בְּסִפּוּר יְמֵי יִשְׁמָעֵאל טְעָמִים רַבִּים (עיין מגילה יז), וְהַנָּכוֹן שֶׁבָּהֶם שֶׁהָיָה צַדִּיק בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְסִפֵּר בּוֹ כְּדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים: <b>וַיִּגְוַע</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ה:י\"ז) לֹא נֶאֶמְרָה גְוִיעָה אֶלָּא בַּצַּדִּיקִים. וּבַגְּמָרָא (ב\"ב טז) הִקְשׁוּ, וְהָא דּוֹר הַמַּבּוּל נֶאֱמַר בָּהֶם גְּוִיעָה, \"וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ וְגוֹ' וְכֹל הָאָדָם\" (בראשית ז':כ\"א), \"כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע\" (בראשית ו':י\"ז), וּמְתָרֵץ גְּוִיעָה וַאֲסִיפָה קָאָמְרִינַן. כַּוָּנָתָם כִּי הַגְּוִיעָה – מִיתָה בְּלֹא חֹלִי מַכְאִיב וּבְלֹא יִסּוּרִין, וְאֵין זוֹכִין לָהּ אֶלָּא הַצַּדִּיקִים, וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל הַהֲפוּכִים כְמוֹ רָגַע וְלֹא חָלוּ בָּהֶם יָדַיִם, וְכֵן מֵתֵי מִדְבָּר, וְעַל כֵּן אָמַר בָּהֶם גְּוִיעָה, \"בִּגְוַע אַחֵינוּ\" (במדבר כ ג), וְכֵן \"וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ\" (יהושע כב כ), שֶׁלֹּא הֵמִית אוֹתוֹ עֲוֹנוֹ פִּתְאוֹם. אֲבָל כְּשֶׁיַּזְכִּיר הַכָּתוּב כֵּן עִם זִכְרוֹן הַמִּיתָה, כְּמִלַּת וַיֵּאָסֵף אוֹ וַיָּמָת תִּרְמֹז לְמִיתַת הַצַּדִּיקִים. וּלְשׁוֹן (בראשית רבה ס\"ב:א') \"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם\" (בראשית כ\"ה:ח') אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַי, הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְיַסְּרִין בְּחֹלִי מֵעַיִם בַּעֲשָׂרָה וּבְעֶשְׂרִים יוֹם, לוֹמַר שֶׁהַחֹלִי מְמָרֵק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמְרָה בּוֹ גְּוִיעָה מֵת בְּחֹלִי מֵעַיִם. וְשָׁם (בראשית ו':י\"ז) אָמְרוּ, בְּ\"כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע\" – יִצְמֹק. וְיֵרָאֶה שֶׁמִּלַּת גְּוִיעָה אֶצְלָם \"הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו\" (זכריה יד יב), וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ה:י\"ז) שֶׁתִּרְגֵּם בְּכָאן \"וְאִתְנְגִיד\", וְהוּא הָעִלּוּף, כִּלְשׁוֹן אִתְנְגִיד וְאִתְּפַח (סנהדרין לט), יָכוֹל יְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה נְגִידִים (ב\"ק סז), וְנֶאֱמַר כֵּן בַּמַּבּוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית ז':כ\"ג) \"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם\", וְנֶאֱמַר \"וַיִּגְוַע וַיָּמָת\" כְּגֶבֶר יֶחֱלָשׁ וְיָמוּת, וְהִיא מִיתָה בַּצַּדִּיקִים: <b>וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם</b> עַל עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו הָאֲמוּרִים לְמַטָּה, וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב אֵיךְ הָיְתָה יְלִידָתָם: <b>אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ה:י\"ט), עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם הֻזְקַק לוֹמַר אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, לְכָךְ צָר הקב\"ה קְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם שֶׁיֹּאמְרוּ הַכֹּל אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית כ\"ה:י\"ט) עוֹד, שֶׁטַּעַם הוֹלִיד – גִּדֵּל וְרִבָּה, כְּמוֹ \"יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף\", כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ\". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי חָזַר עַתָּה וְהֵחֵל בְּאַב הַיַּחַס, כְּמִנְהַג הַכָּתוּב לַחְזֹר בְּאַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה אֶל רֹאשׁ הַיַּחַס, וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א א יז יח) כָּתוּב \"בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח\", וְכַאֲשֶׁר הִשְׁלִים חָזַר וְאָמַר (שם כד) \"שֵׁם אַרְפַּכְשָׁד שָׁלַח\" עַד \"אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם\", וְכֵן בְּיִחוּס בִּנְיָמִין חָזַר לְמַפְרֵעַ וְהֵחֵל \"וְנֵר הוֹלִיד אֶת קִישׁ וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת שָׁאוּל\" (שם ח לג ט לט), אַף כָּאן אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק וְיִצְחָק הוֹלִיד אֶת יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר יַזְכִּיר. וְחָזַר לְסַפֵּר זֶה בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר (בראשית רבה ס\"ב:א') \"וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם\", שֶׁאִם אָמַר גַּם כֵּן \"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם\" בִּלְבַד, הִנֵּה הִשְׁוָה שְׁנֵיהֶם בְּיִחוּס וּבְמַעְלָה, וְאַף כִּי הִקְדִּים הַבְּכוֹר. וְעוֹד שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיַּתְחִיל בְּאַבְרָהָם וְיֹאמַר \"אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַבְרָהָם\", אֲבָל לֹא רָצָה לַעֲשׂוֹת כֵּן שֶׁלֹּא יִמְנֶה יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, וּלְכָךְ חָזַר וְהִשְׁלִים \"אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק\" לוֹמַר כִּי הוּא לְבַדּוֹ תּוֹלְדוֹתָיו וּכְאִלּוּ לֹא הוֹלִיד אַחֵר יֵחָשֵׁב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כ\"א:י\"ב) \"כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע\", וּלְכָךְ אָמַר לְמַעְלָה (כה יב) גַּם כֵּן \"אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם\" לִכְבוֹד יִצְחָק, לוֹמַר שֶׁאֵין אֵלּוּ תּוֹלְדוֹת הַיַּחַס לְאַבְרָהָם רַק הֵם בְּנֵי הָאָמָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית כ\"א:י\"ג) \"וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ\". וְכֵן עָשָׂה הַכָּתוּב אַף בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א א כח), כִּי אָמַר מִתְּחִלָּה \"בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת\", וְהִזְכִּיר \"וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת זִמְרָן\", וְהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר \"בְּנֵי יִצְחָק\" וְחָזַר וְהֵחֵל \"וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל\": <b>וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי</b> אִם כֵּן גָּדוֹל צַעַר הָעִבּוּר לָמָּה זֶה אָנֹכִי מִתְפַּלֶּלֶת וּמִתְאַוָּה עַל הַהֵרָיוֹן, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ה:כ\"ב), וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית כ\"ה:כ\"ב) כִּי שָׁאֲלָה אֶת הַנָּשִׁים אִם אֵרַע לָהֶם כָּכָה, וַתֹּאמַרְנָה לֹא, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן הַדָּבָר וְהַמִּנְהָג לָמָּה זֶה אָנֹכִי בְּהֵרָיוֹן מְשֻׁנֶּה. וְהִנֵּה הַכָּתוּב חָסֵר וְאֵינֶנּוּ שָׁלֵם בַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָמְרָה אִם כֵּן יִהְיֶה לִי, לָמָּה זֶה אָנֹכִי בָּעוֹלָם, הַלְוַאי אֵינֶנִּי שֶׁאָמוּת אוֹ שֶׁלֹּא הָיִיתִי, כְּטַעַם \"כַּאֲשֶׁר לֹא הָיִיתִי אֶהְיֶה\" (איוב י יט): <b>וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ה:כ\"ב) לְהַגִּיד מָה יְהֵא בְּסוֹפָהּ. וְלֹא מָצָאתִי דְּרִישָׁה אֵצֶל ה' רַק לְהִתְפַּלֵּל, כְּטַעַם \"דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי\" (תהלים לד ה), \"דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ\" (עמוס ה ד), \"חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם\" (יחזקאל כ ג): וְטַעַם <b>שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ</b> הוֹדִיעַ לָהּ שֶׁלֹּא תְּפַחֵד, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת תְּאוֹמִים הוּא הָרִצּוּץ הַזֶּה בְּבִטְנָהּ, כִּי דֶּרֶךְ נָשִׁים לָהּ. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר עוֹד כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם שְׁנֵי גּוֹיִם שׂוֹנְאִים וְנִלְחָמִים זֶה בָּזֶה, עָשׂוּ בִּתְחִלַּת יְצִירָתָם מְרִיבָה רֶמֶז לְמָה שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם בַּסּוֹף, וְעַתָּה יָנוּחוּ וְתִמְצָא מָנוֹחַ וְהַשְׁקֵט לְנַפְשָׁהּ: <b>כִּי צַיִד בְּפִיו</b> אָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים (הראב\"ע והרד\"ק) כִּי יִתֵּן צַיִד בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק אוֹ יָבִיא, וְיֶחְסַר הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵן \"לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל\" (שמואל א יג ח), \"וַה' אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ\" (ירמיהו כ יא), נָתַן אוֹ שָׂם אוֹתִי. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו בַּעֲבוּר כִּי בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק צַיִד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם יִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל אֶת הַצַּיִד וְתָמִיד הוּא בְּפִיו, לֹא יֹאכַל דָּבָר אַחֵר, וְהוּא הַמֵּבִיא לוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר \"אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד\". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הִיא מְלִיצָה, כִּי עֵשָׂו צַיִד בְּפִי אָבִיו, יְכַנֶּה הָאִישׁ בַּמַּעֲשֶׂה לִתְדִירוּתוֹ, וְכָמוֹהוּ \"שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה\" (ירמיהו ט ה), וְכֵן \"וַאֲנִי תְּפִלָּה\" (תהלים קט ד), וְכֵן אָמְרוּ (בראשית רבה ס\"ג:י') קֻפְרָא טָבָא לְפֻמֵּהּ כָּסָא טָבָא לְפֻמֵּהּ: <b>מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה</b> הָיָה הַתַּבְשִׁיל מְאָדָּם מִן הָעֲדָשִׁים שֶׁהָיוּ אֲדֻמּוֹת, אוֹ שֶׁרְקָחוֹ בִּדְבָרִים אֲדֻמִּים, וְעֵשָׂו לֹא יָדַע מָה הוּא וְקָרָא שְׁמוֹ אָדֹם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם, כִּי לָעֲגוּ עָלָיו שֶׁמָּכַר בְּכוֹרָה נִכְבֶּדֶת בַּעֲבוּר תַּבְשִׁיל מְעַט, \"כִּי סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ\" (משלי כג כא): <b>מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי</b> כְּיוֹם דִּלְהֵן, כַּיּוֹם שֶׁהוּא בָרוּר כֵּן מְכֹר לִי מְכִירָה גְּמוּרָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ה:ל\"א). וּפְשׁוּטוֹ כָּעֵת הַזֹּאת, וְכֵן \"וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים\" (שמואל א ט כז), \"אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ\" (שם יג), \"קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם אֶת הַחֵלֶב\" (שם ב טז), \"וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה\" (דניאל ט ז). וְהַנִּרְאֶה מִדַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ה:ל\"א) כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת מְכִירַת הַבְּכוֹרָה לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם, אָמַר מִכְרָה לִי הַבְּכוֹרָה לְאֵיזֶה יוֹם שֶׁתִּפֹּל בּוֹ, וְזֶה שִׁמּוּשׁ \"לְהֵן\" בִּלְשׁוֹן אֲרָמִית, לְהֵן אַתְּ אָזֵל, לְאֵיזֶה מָקוֹם, מִן הֵן אַתְּ מוֹדַע לִי, וְכֵן בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח (ב\"ר עח א), וּלְהֵן אִינּוּן אָזְלִין, מִן הֵן דְּאִתְבְּרוּן, וְהוּא לָשׁוֹן מֻרְגָּל לָהֶם בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. וּבְדָנִיֵּאל (ב יא) בְּפַתְחוּת הַלָּמֶד, כְּטַעַם אֱלָהֵן, \"לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי\", וְכֵן \"לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ\" (שם ד כד). וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם זוּלָתִי – \"אֱלָהֵין\", אֶלָּא הֵן. וּבְנֻסְחָאוֹת בְּדוּקוֹת וּמְדֻקְדָּקוֹת מִן הַתַּרְגּוּם \"כְּיוֹם דִּלְהֵי\", וְהוּא כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, כִּי הֵי בִּלְשׁוֹנָם אֵיזֶה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בַּתַּלְמוּד (ב\"ק צט) הֵי רַבִּי מֵאִיר, הֵי רַבִּי יְהוּדָה (ב\"ב קמא), וְזוּלָתָן. וְאֶפְשָׁר שֶׁעָשָׂה אוּנְקְלוֹס \"כַּיּוֹם\" כְּאִלּוּ הוּא \"בַּיּוֹם\", מִכְרָה בַּיּוֹם שֶׁתָּבֹא בּוֹ הַבְּכוֹרָה, כִּי כֵן מָצָאנוּ הַשִּׁמּוּשׁ הַזֶּה לַכָּ\"ף \"כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי\" (הושע ז יב), מִשְׁפָּטוֹ בַּאֲשֶׁר, \"וְכִדְמֵי בָנַיִךְ אֲשֶׁר נָתַתְּ לָהֶם\" (יחזקאל טז לו), \"כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם\" (זכריה ב י). וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד\"ק בשם אביו) כִּי אֵין מְחִיר הַבְּכוֹרָה הַנָּזִיד, רַק הַכָּתוּב יְסַפֵּר כִּי בְּבַקְּשׁוֹ לֶאֱכֹל וְהוּא עָיֵף אָמַר לוֹ יַעֲקֹב מְכֹר לִי בְּכוֹרָתְךָ בְּכֶסֶף וְאַחַר כָּךְ אֱכֹל, וְעָנָה לוֹ בְּפַחֲזוּתוֹ עַל הָאֲכִילָה, לָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה, הֲרֵי הִיא מְכוּרָה לְךָ, וְנִשְׁבַּע עָלֶיהָ, וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְהַכָּתוּב לֹא פֵּרֵשׁ הַמְּחִיר. וְאֵין זוֹ דַּעְתִּי: <b>הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם</b> כַּאֲשֶׁר אָמַר עֵשָׂו לָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה, אֵינֶנִּי חָפֵץ בָּהּ, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִי כִּי לֹא תַּחְפֹּץ בָּהּ וְלֹא תִּירָשֶׁנָּה לְעוֹלָם, וְנִשְׁבַּע לוֹ, וְאַחַר כֵּן מְכָרָהּ לוֹ וְנָתַן לוֹ הַמְּחִיר אוֹ הַנָּזִיד שֶׁבִּקֵּשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר עֵשָׂו לָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה, הִנֵּה הִיא מְכוּרָה לְךָ, וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי שֶׁלֹּא תְּעַרְעֵר עַל הַמְּכִירָה לְעוֹלָם, וְאָמַר הַכָּתוּב שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ וּמְכָרָהּ, כְּאִלּוּ אָמַר מְכָרָהּ וְנִשְׁבַּע לוֹ: <b>וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה</b> \"בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ\" (משלי יג יג), אֲבָל כְּבָר אָמַר הַטַּעַם שֶׁבַּעֲבוּרוֹ נֵאוֹת לַמְּכִירָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לָמוּת בְּצוּדוֹ הַחַיּוֹת וְקָרוֹב הוּא שֶׁיָּמוּת בְּחַיֵּי אָבִיו, וְאֵין לַבְּכוֹרָה שׁוּם מַעֲלָה רַק אַחֲרֵי הָאָב, וּמָה תּוֹעִיל לוֹ הַבְּכוֹרָה. וְאָמַר \"וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז\", כִּי אַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה חָזַר הַשָּׂדֶה אֶל צֵידוֹ, וְזוֹ סִבַּת בִּזּוּי הַבְּכוֹרָה, כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים רַק שֶׁיֹּאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ חֶפְצָם בְּעִתָּם, וְלֹא יָחוּשׁוּ לְיוֹם מָחָר. וְרַבִּי אַבְרָהָם מִשְׁתַּבֵּשׁ בְּכָאן מְאֹד, שֶׁאָמַר כִּי בִּזָּה הַבְּכוֹרָה בַּעֲבוּר שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מָמוֹן לְאָבִיו, וְרַבִּים יִתְמְהוּ כִּי עָזַב לוֹ אַבְרָהָם מָמוֹן רָב, וּכְאִלּוּ לֹא רָאוּ בִּימֵיהֶם עָשִׁיר גָּדוֹל בִּנְעוּרָיו בָּא לִידֵי עֹנִי בִּזְקוּנָיו, וְהָעֵד שֶׁהָיָה יִצְחָק אוֹהֵב אֶת עֵשָׂו בַּעֲבוּר צֵידוֹ, וְאִלּוּ הָיָה לֶחֶם רַב בְּבֵית אָבִיו וְהוּא נִכְבָּד בְּעֵינָיו, לֹא מָכַר אֶת בְּכוֹרָתוֹ בַּעֲבוּר נָזִיד, וְאִם הָיָה אָבִיו בְּכָל יוֹם אוֹכֵל מַטְעַמִּים, מָה טַעַם יֹאמַר אֵלָיו \"הָבִיאָה לִּי צַיִד\", וְלָמָּה לֹא הָיוּ לְיַעֲקֹב בְּגָדִים חֲמוּדוֹת, וְלֹא נָתְנָה לוֹ אִמּוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לַדֶּרֶךְ, שֶׁאָמַר (בראשית כ\"ח:כ') \"וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ\", לָמָּה לֹא שָׁלְחָה לוֹ הוֹן וְהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ, כִּי הֻצְרַךְ לִשְׁמֹר הַצֹּאן. וְהַפָּסוּק שֶׁאָמַר (בראשית כ\"ו:י\"ג) \"וַיִּגְדַּל הָאִישׁ\", קֹדֶם זִקְנָתוֹ. וְעִוְּרֵי לֵב יַחְשְׁבוּ כִּי הָעֹשֶׁר מַעֲלָה גְּדוֹלָה לַצַּדִּיקִים, וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ יוֹכִיחַ. וְעוֹד יִשְׁאֲלוּ, לָמָּה חִסֵּר הַשֵּׁם מָמוֹן לְיִצְחָק, אוּלַי יוֹדִיעוּנוּ לָמָּה חִסֵּר מְאוֹר עֵינָיו. וְאַל יִדְחוּנוּ בְּקָנֶה שֶׁל דְּרָשׁ, כִּי יֵשׁ לוֹ סוֹד, וְאֵין לָנוּ לְחַפֵּשׂ כִּי עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹת הַשֵּׁם וְאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לַהֲבִינָם, כָּל אֵלּוּ דְּבָרָיו. וַאֲנִי תָּמֵהַּ, מִי עִוֵּר עֵינֵי שִׂכְלוֹ בָּזֶה, כִּי הִנֵּה אַבְרָהָם הִנִּיחַ לוֹ הוֹן רַב, וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא מִיָּד קֹדֶם הָעִנְיָן הַזֶּה, וּמִפְּנֵי זֶה בִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה בִּנְעוּרֵיהֶם קֹדֶם הֱיוֹת לְעֵשָׂו נָשִׁים, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר הַכָּתוּב, וְאַחֲרֵי כֵן חָזַר וְהֶעֱשִׁיר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, עַד כִּי גָדַל מְאֹד וַיְקַנְאוּ בּוֹ שָׂרֵי פְּלִשְׁתִּים, וְאַחֲרֵי כֵן חָזַר לְעָנְיוֹ וְהִתְאַוָּה לְצֵיד בְּנוֹ וְהַמַּטְעַמִּים, וְאֵין אֵלּוּ רַק דִּבְרֵי שְׂחוֹק. וְעוֹד כִּי הַכָּתוּב אָמַר (בראשית כ\"ה:י\"א) \"וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ\", וְהַבְּרָכָה תּוֹסֶפֶת בְּעֹשֶׁר וּבִנְכָסִים וְכָבוֹד, וְאַיֵּה בִּרְכָתוֹ שֶׁאִבֵּד הוֹן אָבִיו וְהֶעֱנִי, וְאַחֲרֵי כֵן (בראשית כ\"ו:ג') \"וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ\" הֶעֱשִׁיר וְהֶעֱנִי אַחֲרֵי כֵן, וְאִם יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בְּעִנְיַן הָעֹשֶׁר, אֵין זֶה בְּאוֹתָם שֶׁנִּתְבָּרְכוּ מִפִּי הקב\"ה, כִּי \"בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ\" (משלי י כב). אֲבָל הָיוּ הָאָבוֹת כֻּלָּם כִּמְלָכִים, וּמַלְכֵי גּוֹיִם בָּאִים לִפְנֵיהֶם וְכוֹרְתִים עִמָּהֶם בְּרִית, וְכָתוּב (בראשית כ\"ו:ל\"א) \"וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו\", וְאִם הָיָה יִצְחָק רַע הַמַּזָּל מְאַבֵּד נִכְסֵי אָבִיו, אֵיכָה אָמְרוּ \"רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ\" (שם כח) וּכְבָר הָיָה בְּעוֹכְרָיו. אֲבָל בִּזּוּי הַבְּכוֹרָה לְעֵשָׂו, לְאַכְזָרִיּוּת לִבּוֹ. וְיִתָּכֵן כִּי פִּי הַשְּׁנַיִם בַּבְּכוֹרָה מִמִּשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה לֹא הָיָה כֵן לְפָנִים, רַק לִנְחֹל מַעֲלַת הָאָב וּשְׂרָרָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּבוֹד וּמַעֲלָה עַל צְעִירוֹ, וְלָכֵן הָיָה אוֹמֵר לְיִצְחָק \"אֲנִי בִּנְךָ בְכוֹרְךָ\" (בראשית כ\"ז:ל\"ב), לוֹמַר כִּי הוּא הַבְּכוֹר הָרָאוּי לְהִתְבָּרֵךְ, וְכֵן \"כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ\" (בראשית מ\"ח:י\"ח), לְהַקְדִּימוֹ בִּבְרָכָה, וְאוּלַי הָיָה נוֹטֵל גַּם בַּנַּחֲלָה יוֹתֵר מְעַט, כִּי דִּין פִּי שְׁנַיִם מֵחִדּוּשׁ מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה. וְהַצַּיִד אֲשֶׁר הָיָה בְּפִיו, כֵּן יַעֲשׂוּ הַשָּׂרִים וְהַמְּלָכִים, בּוֹחֲרִים בַּצַּיִד מִכָּל מַאֲכָל, וְכָל הָעַמִּים יוֹבִילוּ מֵהֶם שַׁי לַמּוֹרָא. וְהָיָה עֵשָׂו מַחֲנִיף אֶת אָבִיו לְהָבִיא כָּל צֵידוֹ אֶל פִּיו לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּרְצוֹנוֹ תָּמִיד, וְאַהֲבַת הָאָב לִבְנוֹ הַבְּכוֹר קַלָּה לְהָבִיא. וּמָה שֶׁאָמַר לְבָרֵךְ אוֹתוֹ אַחַר עֲשׂוֹת לוֹ הַמַּטְעַמִּים אֵינֶנּוּ שְׂכַר הָאֲכִילָה וְשֹׁחַד בָּהֶם, אֲבָל רָצָה לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ בְּעֵת הַהֲנָאָה וִיבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּחֵפֶץ מָלֵא וְרָצוֹן שָׁלֵם, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ כִּי אַחַר הָאֲכִילָה הָיְתָה מִתְעַנֶּגֶת וּשְׂמֵחָה וְיָחוּל עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּעִנְיָן \"וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'\" (מלכים ב ג טו). וְלֹא נָתְנוּ בְּיַד יַעֲקֹב הוֹן כִּי בּוֹרֵחַ הָיָה, וּבְלֹא יְדִיעַת אָחִיו יָצָא מִן הָאָרֶץ לְבַדּוֹ, וְאִלּוּ נָתְנוּ לוֹ הוֹן וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים הָיוּ מוֹסִיפִים בּוֹ קִנְאָה לֶאֱרֹב לוֹ וּלְהָרְגוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב\"ר סח ב) שֶׁגְּזָלוּהוּ מִמֶּנּוּ. וּמִי אָמַר לוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ לְיַעֲקֹב בְּגָדִים חֲמוּדוֹת שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, אֲבָל הַכָּתוּב אָמַר כִּי עֵשָׂו בְּלֶכְתּוֹ הַשָּׂדֶה לָצוּד הָיָה מַחְלִיפָם בְּבִגְדֵי הַצַּיִד, וּמִפְּנֵי שֶׁיִּצְחָק מְמַשֵּׁשׁ תָּמִיד בִּבְנוֹ וּבִבְגָדָיו הִלְבִּישָׁה אוֹתָם אֶת יַעֲקֹב פֶּן יַכִּירֶנּוּ בָּהֶם. וַהֲלֹא אַתָּה רוֹאֶה שֶׁעָשָׂה כֵן, \"וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו\" (בראשית כ\"ז:כ\"ז), כִּי הָיָה מֵשִׂים אוֹתָם בְּתוֹךְ נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (תהלים מה ט) \"מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ\", וְהָיוּ הַבְּשָׂמִים צוֹמְחִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן אָמַר \"כְּרֵיחַ שָׂדֶה\", כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ אִישׁ שָׂדֶה הֵרִיחוּ בְּגָדָיו מֵהֶם, אוֹ רֵיחַ צִיצֵי הָאִילָנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תענית כט) כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה שֶׁל תַּפּוּחִים. וְהַשְּׁאֵלָה עַל מְאוֹר עֵינָיו, שְׁאֵלַת עִוְּרֵי לֵב, כִּי אִם הָיְתָה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם הִנֵּה הִיא כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, וְהוּא סִפּוּר הַכָּתוּב (בראשית כ\"ז:א') \"וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו\". וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ רַק עִנְיַן הַזִּקְנָה, וְטַעְמוֹ וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו בְּזִקְנָתוֹ, קָרָא אֶת עֵשָׂו. וְהִנֵּה בְּיַעֲקֹב (בראשית מ\"ח:י') \"וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת\", וְכָתוּב בַּאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי (מלכים א יד ד) \"כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ\", וִיסַפֵּר בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ פֶּלֶא (דברים לד ז) \"לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ\": <b>מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם</b> אוּלַי לֹא הָיָה רָעָב בָּעוֹלָם עַד יְמֵי אַבְרָהָם (פרקי דר\"א כו), וְעַל כֵּן יִמְנֶה הַכָּתוּב מִמֶּנּוּ, כִּי מָה צֹרֶךְ לְהַזְכִּיר זֶה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי זֶה לְהַגִּיד כִּי הָיוּ זוֹכְרִים אוֹתוֹ הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, וּמְסַפְּרִים עָלָיו שֶׁבַּעֲבוּרוֹ יָרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם, וְשָׁם עָשָׂה לוֹ הַשֵּׁם כָּבוֹד גָּדוֹל. וְלָכֵן הָיָה יִצְחָק חָפֵץ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתָיו לֵרֵד שָׁם, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ \"אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה\". וְטַעַם הַמְּנִיעָה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר סד ג), אַתָּה עוֹלָה תְּמִימָה וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַי לְךָ. וּלְדַעְתִּי נִכְלַל עוֹד בָּעִנְיָן רְמִיזָה בֶּעָתִיד, כִּי גְּלוֹת אַבְרָהָם אֶל מִצְרַיִם מִפְּנֵי הָרָעָב רֶמֶז שֶׁיִּגְלוּ בָּנָיו שָׁם, וְלֶכְתּוֹ אֶל אֲבִימֶלֶךְ לֹא הָיָה גָּלוּת כִּי שָׁם הָיָה יוֹשֵׁב בִּרְצוֹנוֹ, אֲבָל יְרִידָתוֹ שֶׁל יִצְחָק שָׁם מִפְּנֵי הָרָעָב יִרְמֹז לְגָלוּת, כִּי גָּלָה מִמְּקוֹמוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ וְהָלַךְ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת. וְהִנֵּה הָיָה גְּלוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁהִיא אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, וְיִרְמֹז לְגָלוּת בָּבֶל שֶׁהוּא מְקוֹם מְגוּרֵי אֲבוֹתָם שֶׁהָיוּ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וְדַע כִּי הַגָּלוּת הַנִּזְכָּר יִרְמֹז לְמַעֲשֵׂה יִצְחָק, כַּאֲשֶׁר לֹא לָקְחוּ אִשְׁתּוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ שָׁם רַק הַגָּלוּת וְהַפַּחַד, וּמִתְּחִלָּה אָמַר \"הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת\", וּלְיָמִים חָזַר בּוֹ וְאָמַר \"לֵךְ מֵעִמָּנוּ\", וְאַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ אֵלָיו בִּבְרִית. וְכֵן גָּלוּת בָּבֶל, גָּלוּ שָׁם מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב, וּמֵעֵת הֱיוֹתָם שָׁם לֹא עֲבָדוּם וְלֹא עִנּוּ אוֹתָם, אֲבָל הָיוּ גְּדוֹלֵיהֶם שָׂרִים בַּמַּלְכוּת, וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרוּ \"מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל\" (עזרא א ג), וְהִזְהִירוּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְהַפַּחוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן בִּטְּלוּ הַבִּנְיָן, וַהֲוָת בָּטְלָא עַד זְמַן וְעִדָּן, אַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ וְנָתְנוּ רְשׁוּת בַּבִּנְיָן, וְהִזְהִירוּ וְאָמְרוּ \"דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי\" (שם ו י): <b>אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים</b> לֹא נוֹדַע אִם הוּא אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם אוֹ שֶׁכָּל מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בָּעֵת הַהִיא יִקָּרֵא כֵן, כִּי גַּם בִּימֵי דָּוִד יִקָּרֵא אֲבִימֶלֶךְ. וְדַעַת אוּנְקְלוֹס שֶׁהָיָה בְּנוֹ. וְטַעַם \"וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ\", כִּי הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, וְהָלַךְ אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּעַל בְּרִית אָבִיו, אוּלַי יֵיטִיב עִמּוֹ בִּימֵי הַבַּצֹּרֶת וְלֹא יִצְטָרֵךְ לֵרֵד לְמִצְרַיִם. וְהִנֵּה אֲבִימֶלֶךְ מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא נָגַע בּוֹ וְלֹא בְּבֵיתוֹ כְּלָל, אֲבָל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הֵמָּה בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה עַל אִשְׁתּוֹ, וְהוּא אָמַר \"אֲחוֹתִי הִיא\", וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נָגַע בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְלֹא אִישׁ מֵאֲנָשָׁיו, כִּי הָיוּ נִזְכָּרִים בְּעִנְיַן אַבְרָהָם. וּלְכָךְ אָמַר \"כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם\", יֹאמַר אֲנִי לֹא נָגַעְתִּי בָּהּ וְנִשְׁמַרְתִּי מִמֶּנָּה, אֲבָל קָרוֹב הָיָה שֶׁיִּכָּשֵׁל בָּהּ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָאָרֶץ, וְהָיִיתָ מֵבִיא עָלֵינוּ אָשָׁם כַּאֲשֶׁר הָיָה עָלֵינוּ חֵטְא בְּעִנְיַן אָבִיךָ: <b>שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ</b> אֵין טַעַם שֶׁיֹּאמַר בְּבַת אַחַת \"שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת\", אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ אַל תֵּרֵד מִצְרַיְמָה וּשְׁכֹן כָּל יָמֶיךָ בָּאָרֶץ שֶׁאֹמַר אֵלֶיךָ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, עַל פִּי ה' תִּסַּע וְעַל פִּי ה' תַּחֲנֶה, וְגוּר עַתָּה בָּאָרֶץ הַזֹּאת בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אוֹתָהּ, כְּדִכְתִיב (יהושע יג ג) \"לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים\". וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"וַיֵּרָא אֵלָיו\" מֻקְדָּם, כִּי קֹדֶם צֵאתוֹ מִמְּקוֹמוֹ נֶאֱמַר לוֹ אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ, בִּהְיוֹתְךָ שָׁם, וְגוּר עַתָּה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר תִּכְלֹל עַמִּים רַבִּים וַאֲרָצוֹת רַבּוֹת, כִּי אֲנִי מְצַוְּךָ עַתָּה שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, כִּי כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל אֶתֵּן לְזַרְעֲךָ. וְהִנֵּה נָסַע מִמְּקוֹמוֹ מִפְּנֵי הָרָעָב לָלֶכֶת בְּכָל אַרְצוֹת כְּנַעַן לִשְׁכּוֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יֹאמַר אֵלָיו, וּבְבֹאוֹ לִגְרָר אָמַר לוֹ כָּאן תֵּשֵׁב, וְלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁלֹּא עָבַר עַל מִצְוַת הַשֵּׁם. וְכֵן \"עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ\" (בראשית כ\"ב:ב') כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי (שם פסוק ט): <b>וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבוּעָה</b> אֵין צָרִיךְ שֶׁיַּבְטִיחַ הקב\"ה אֶת יִצְחָק שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לְאָבִיו, כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם (שמואל א טו כט), וְאַבְרָהָם אֵין לוֹ זֶרַע אַחֵר בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים, וְהַשְּׁבוּעָה אֵינֶנָּה עַל תְּנַאי, כִּי בְּיַעֲקֹב הֻצְרַךְ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיו לוֹמַר שֶׁבּוֹ יִתְקַיֵּם הַבְּרִית וּבְזַרְעוֹ (בראשית ל\"ה:י\"ב), לֹא בְּעֵשָׂו. וְנִרְאֶה שֶׁזֶּה הַמַּאֲמָר \"וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבוּעָה\" יֵחָשֵׁב שְׁבוּעָה, וּלְכָךְ תָּמִיד יֹאמַר בַּתּוֹרָה (שמות לג א) \"הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב\", \"אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ\" (שם לב יג), כִּי לֹא מָצָאנוּ שְׁבוּעָה לְיִצְחָק בִּלְתִּי זֹאת. וְרָצָה הקב\"ה לְהִשָּׁבַע לְכָל אֶחָד מִן הָאָבוֹת, לְהוֹדִיעַ שֶׁרָאוּי כָּל אֶחָד לִכְרֹת עִמּוֹ בְּרִית, וְשֶׁתִּהְיֶה זְכוּת כָּל אֶחָד עוֹמֶדֶת לְפָנָיו עִם זַרְעָם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תַּסְפִּיק, תּוֹסֶפֶת זְכוּת וְכָבוֹד הוּא לָהֶם. וְלָכֵן אָמַר (ויקרא כו מב) \"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר\", כִּי כֻּלָּם בַּעֲלֵי בְּרִית לֵאלֹהִים. וְיִתָּכֵן שֶׁהוֹסִיף לוֹ לְיִצְחָק בַּשְּׁבוּעָה הַזֹּאת שֶׁיְּקַיֵּם בּוֹ בְּעַצְמוֹ הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִיו, שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּרָכָה בָּעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָמַר לְאַבְרָהָם אָבִיו \"וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ\", וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב וַהֲקִמֹתִי בְּךָ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ, כִּי אַתָּה בְּרָכָה בָּעַמִּים. וְכֵן אָמַר עוֹד בְּיַעֲקֹב (בראשית כ\"ח:י\"ד) \"וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ\": <b>וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ו:ה') \"בְּקוֹלִי\" כְּשֶׁנִּסִּיתִי אוֹתוֹ, \"מִשְׁמַרְתִּי\" גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת, שְׁבוּת לְשַׁבָּת, \"מִצְוֹתַי\", מִצְוֹת שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ דִּין הוּא שֶׁיִּכָּתְבוּ, כְּגוֹן גָּזֵל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, \"חֻקּוֹתַי\", דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרַע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר אֶלָּא הַמֶּלֶךְ גָּזַר חֻקּוֹ עַל עֲבָדָיו, \"וְתוֹרֹתָי\", לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאִם כֵּן יִהְיֶה כָּל זֶה בָּנוּי עַל דַּעַת שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְקַיֵּם וּמְשַׁמֵּר אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה. וְכָךְ אָמְרוּ (ב\"ר צד ג) בַּפָּסוּק \"וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת\" (בראשית מ\"ה:כ\"א), שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ אֲבוֹתָיו, וְעַד עַכְשָׁו לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה, וַהֲרֵי כָּתוּב \"וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי\", וְשָׁם אָמְרוּ שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר אֲפִלּוּ דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה, וְהָיָה מְלַמֵּד לְבָנָיו וְכוּ'. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל, אִם כֵּן אֵיךְ הֵקִים יַעֲקֹב מַצֵּבָה (בראשית כ\"ח:י\"ח), וְנָשָׂא שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּכְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר עד יא) אַרְבַּע, וְעַמְרָם נָשָׂא דּוֹדָתוֹ (שמות ו כ), וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ הֵקִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה (שם כד ד), וְהַאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִים הֶתֵּר בַּתּוֹרָה בְּמַה שֶׁאָסַר אַבְרָהָם אֲבִיהֶם עַל עַצְמוֹ וְקָבַע לוֹ הַשֵּׁם שָׂכָר עַל הַדָּבָר, וְהוּא יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וּבְיַעֲקֹב דָּרְשׁוּ (ב\"ר עט ו) שֶׁשָּׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת וְקָבַע תְּחוּמִין, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה זֶה בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (ירושלמי ברכות פ\"א ה\"ה), שֶׁהִיא מְעִידָה עַל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְאוּלַי נֹאמַר \"מִשְׁמַרְתִּי\", שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת שֶׁל בְּנֵי נֹחַ, וּ\"מִצְוֹתַי\", גָּזֵל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, \"חֻקּוֹתַי\", אֵבֶר מִן הַחַי וְכִלְאַיִם שֶׁל הַרְבָּעַת בְּהֵמָה וְהַרְכָּבַת אִילָן, \"וְתוֹרֹתָי\", דִּינִין וְאִסּוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵלּוּ כֻּלָּן נִצְטַוּוּ בָּהֶן בְּנֵי נֹחַ, וְהוּא הַשּׁוֹמֵר וְהָעֹשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ וּמְשַׁמֵּר אֲפִלּוּ דִּקְדּוּקִין וְחֻמְרוֹת בַּמִּצְוֹת שֶׁלָּהֶן, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ, ע\"ז שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אַרְבַּע מְאָה פִּרְקֵי הֲוָת (ע\"ז יד), וְדָרְשׁוּ בְּ\"מֵאָה שְׁעָרִים\" שֶׁמְּדָדוּהָ לַמַּעַשְׂרוֹת (ב\"ר סד ו), כִּי הָיוּ הָאָבוֹת נְדִיבֵי עַמִּים לָתֵת מַעַשְׂרוֹת לָעֲנִיִּים אוֹ לְכֹהֲנֵי ה', כְּגוֹן שֵׁם וְעֵבֶר וְתַלְמִידֵיהֶם, כְּעִנְיָן \"וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן\" (בראשית י\"ד:י\"ח). וְהַנִּרְאֶה אֵלַי מִדַּעַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁלָּמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְעָסַק בָּהּ וּבְטַעֲמֵי מִצְווֹתֶיהָ וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְשָׁמַר אוֹתָהּ כֻּלָּהּ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעֹשֶׂה, וּשְׁמִירָתוֹ אוֹתָהּ הָיָה בָּאָרֶץ בִּלְבַד, וְיַעֲקֹב בְּחוּצָה לָאָרֶץ נָשָׂא הָאֲחָיוֹת, וְכֵן עַמְרָם, כִּי הַמִּצְוֹת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ הֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהֻזְהַרְנוּ בְּחוֹבַת הַגּוּף בְּכָל מָקוֹם (קדושין לו). וּכְבָר רָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ הַסּוֹד הַזֶּה (בספרי דברים פסקא מג), וַאֲנִי אֲעִירְךָ בּוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (ויקרא יח כה דברים יא יח). וְהַמַּצֵּבָה מִצְוָה שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בִּזְמַן יָדוּעַ הִיא, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ (בספרי) בְּ\"אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים טז כב), שֶׁשְּׂנֵאָהּ אַחַר הֱיוֹתָהּ אֲהוּבָה בִּימֵי הָאָבוֹת. וּבְיוֹסֵף דָּרְשׁוּ (ב\"ר צב ד) שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהִיא עֵדוּת עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְהָיָה עוֹשֶׂה כֵן לְלַמֵּד אֶת בָּנָיו אֱמוּנַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לְהוֹצִיא מִלִּבָּם כַּוָּנַת עֲבוֹדָה זָרָה וְדֵעוֹת הַמִּצְרִים, וְזֹאת כַּוָּנָתָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט נֹאמַר שֶׁיְּהֵא \"מִשְׁמַרְתִּי\" אֱמוּנַת הָאֱלֹהוּת, שֶׁהֶאֱמִין בַּשֵּׁם הַמְּיֻחָד וְשָׁמַר מִשְׁמֶרֶת זוֹ בְּלִבּוֹ, וְחָלַק בָּהּ עַל עוֹבְדֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה, וְקָרָא בְּשֵׁם ה' לְהָשִׁיב רַבִּים לַעֲבוֹדָתוֹ. \"מִצְוֹתַי\", כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּהוּ בְּלֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, וְעוֹלַת בְּנוֹ, וּגְרִישַׁת הָאָמָה וְאֶת בְּנָהּ. \"חֻקּוֹתַי\", לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם, לִהְיוֹת חַנּוּן וְרַחוּם וְעֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וּלְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ בָּהֶם. \"וְתוֹרֹתָי\", הַמִּילָה בְּעַצְמוֹ וּבָנָיו וַעֲבָדָיו, וּמִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ כֻּלָּן שֶׁהֵן תּוֹרָה לָהֶם: <b>וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִיא</b> וְעַל הַבָּנִים לֹא שְׁאָלוּהוּ, כִּי יֹאמַר בְּנֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת הֵם לוֹ: <b>וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה</b> אֲתוֹנוֹת וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. וְיַזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה וְלֹא יַזְכִּיר כֶּסֶף וְזָהָב כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית י\"ג:ב'), בַּעֲבוּר כִּי גְּדֻלָּתוֹ אֲשֶׁר נִתְגַּדֵּל בָּהּ בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בַּמִּקְנֶה וּבָעֲבֻדָּה הָיְתָה, וַיְקַנְאוּ אוֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים בָּעִנְיָן הַהוּא. וְזֶה טַעַם \"כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד\", אָמַר לוֹ גַּם לִי שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ אֵין בְּבֵיתִי מִקְנֶה וַעֲבֻדָּה כָּמוֹךָ, וְחֶרְפָּה הִיא לָנוּ לִהְיוֹת בֵּיתְךָ גָּדוֹל מִבֵּית הַמֶּלֶךְ: <b>בְּנַחַל גְּרָר</b> רָחוֹק מִן הָעִיר. וַיָּשָׁב וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וּפְלִשְׁתִּים סִתְּמוּם קֹדֶם שֶׁנָּסַע יִצְחָק מִגְּרָר חָזַר וַחֲפָרָן, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ו:י\"ח). וְנִרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁהֵם הַבְּאֵרוֹת הַנִּזְכָּרִים כָּאן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית כ\"ו:ט\"ו) \"סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר\". וְזֶה אֵינֶנּוּ כֵן, כִּי הֵיאַךְ יִתְּנוּ לוֹ הֵם רְשׁוּת וְהֵם אָמְרוּ \"תַּקָּלָה הֵם לָנוּ מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת\", אֲבָל הֵם אֲחֵרִים בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי נַחַל גְּרָר שֵׁם מָקוֹם, אוֹ שֶׁהַנַּחַל נִמְשָׁךְ מִגְּרָר אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, וְכַאֲשֶׁר קִנְּאוּ בוֹ פְּלִשְׁתִּים, הֵם הַשָּׂרִים אֲשֶׁר בִּגְרָר מְדִינַת הַמֶּלֶךְ, סִתְּמוּ הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר לוֹ מִיְּרֻשַּׁת אָבִיו בִּגְבוּל עִיר גְּרָר, וְהַמֶּלֶךְ שִׁלְּחוֹ מֵעִיר מוֹשַׁב כִּסְאוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְעִיר אַחֶרֶת, וְאוּלַי אֵינֶנָּה מִמַּלְכוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְשָׁם בְּאֵרוֹת אֲחֵרִים שֶׁחָפַר אַבְרָהָם שֶׁגָּר בַּמָּקוֹם הַהוּא יָמִים רַבִּים, וּפְלִשְׁתִּים יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר מֵת אַבְרָהָם וְיִצְחָק לֹא יָשַׁב שָׁם סִתְּמוּם, וְלֹא לְשִׂנְאָתוֹ רַק בִּימֵי אַבְרָהָם לֹא רָצוּ לְסַתְּמָם מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ, כִּי אָמְרוּ אוּלַי יָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, וְלָכֵן שָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אוֹתָם בַּנַּחַל, וְרוֹעֵי נַחַל גְּרָר רָבוּ עִמּוֹ לֵאמֹר לָנוּ הַמַּיִם. וְהַטַּעַם \"לֵאמֹר\", הִנֵּה הַבְּאֵר בַּנַּחַל וּמֵימֵי הַנַּחַל הֵם אֲשֶׁר יִמָּצוּ שָׁם, וּמִתַּמְצִיתָם יִמָּלֵא הַבּוֹר וְהַנַּחַל יִתְמַעֵט בָּהֶם, וְהִנֵּה הֵם שֶׁלָּנוּ. וְעַל כֵּן הִזְכִּיר הַכָּתוּב \"וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים\", לֵאמֹר כִּי הָיָה מָקוֹר נוֹבֵעַ מַיִם חַיִּים, אֵין מֵימָיו מִן הַנַּחַל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ מְרִיבָיו: <b>וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק</b> יְסַפֵּר הַכָּתוּב וְיַאֲרִיךְ בְּעִנְיַן הַבְּאֵרוֹת, וְאֵין בִּפְשׁוּטֵי הַסִּפּוּר תּוֹעֶלֶת וְלֹא כָּבוֹד גָּדוֹל לְיִצְחָק, וְהוּא וְאָבִיו עָשׂוּ אוֹתָם בְּשָׁוֶה. אֲבָל יֵשׁ בַּדָּבָר עִנְיָן נִסְתָּר בְּתוֹכוֹ, כִּי בָּא לְהוֹדִיעַ דָּבָר עָתִיד, כִּי \"בְּאֵר מַיִם חַיִּים\" יִרְמֹז לְבֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק, וְלָכֵן הִזְכִּיר \"בְּאֵר מַיִם חַיִּים\", כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ירמיהו יז יג) \"מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'\". וְקָרָא הָרִאשׁוֹן עֵשֶׂק, יִרְמֹז לַבַּיִת הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הִתְעַשְּׂקוּ עִמָּנוּ וְעָשׂוּ אוֹתָנוּ כַּמָּה מַחְלוֹקוֹת וְכַמָּה מִלְחָמוֹת עַד שֶׁהֶחְרִיבוּהוּ. וְהַשֵּׁנִי קְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה, שֵׁם קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן, וְהוּא הַבַּיִת הַשֵּׁנִי שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ כִּשְׁמוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (עזרא ד ו) \"וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם\", וְכָל יָמָיו הָיוּ לָנוּ לְשִׂטְנָה עַד שֶׁהֶחְרִיבוּהוּ וְגָלוּ מִמֶּנּוּ גָּלוּת רָעָה. וְהַשְּׁלִישִׁי קָרָא רְחוֹבוֹת, הוּא הַבַּיִת הֶעָתִיד שֶׁיִּבְנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וְהוּא יֵעָשֶׂה בְּלֹא רִיב וּמַצָּה, וְהָאֵל יַרְחִיב אֶת גְּבוּלֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט ח) \"וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר\" וְגוֹ', שֶׁהוּא לֶעָתִיד, וּכְתִיב בַּבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי (יחזקאל מא ז) \"וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה\", וּפָרִינוּ בָּאָרֶץ, שֶׁכָּל הָעַמִּים יַעַבְדוּהוּ שְׁכֶם אֶחָד: <b>אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי</b> בַּעֲבוּר שֶׁהִבְרִיחוֹ אֲבִימֶלֶךְ מֵעָלָיו מִקִּנְאָתָם בּוֹ וְגַם רוֹעֵי גְּרָר רָבוּ עִמּוֹ, הָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יֵאָסְפוּ עָלָיו וְיַכּוּהוּ הוּא וּבֵיתוֹ, וְהִבְטִיחוֹ הקב\"ה שֶׁלֹּא יִירָא מֵהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ, וְאָז נָתַן בְּלִבָּם שֶׁהָלַךְ לְפָנָיו הַמֶּלֶךְ בְּכָבוֹד גָּדוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו, כִּי בָא עִם פִּיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וְעוֹד הוֹסִיף לְהָבִיא עִמּוֹ רַבִּים רֵעָיו: <b>אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ</b> יֹאמַר אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נְגַעֲנוּךָ, אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה' וְאֵין לְאֵל יָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ רָע, אֲבָל יִשְׁתַּנֶּה הָעֵת בַּעֲבוּר הֶחָמָס שֶׁאַתָּה עֹשֶׂה וְתִצְטָרֵךְ לָשׁוּב אֶל אַרְצֵנוּ וְנָשִׁיב לְךָ גְּמוּל. וְטַעַם \"לֹא נְגַעֲנוּךָ\", שֶׁלֹּא נִפְתָּה לִבֵּנוּ עַל אִשְׁתְּךָ לִגַּע בְּאֶחָד מִכֶּם, כִּלְשׁוֹן \"הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ\", וְ\"עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב\" לִשְׁמֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ, בְּצַוּוֹתֵנוּ אֶת הָעָם לְהִשָּׁמֵר מִכֶּם, \"וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם\", כִּי גַּם בְּקִנְאָתֵנוּ בְּךָ לֹא לָקַחְנוּ מִכָּל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ עִם כָּל אֲשֶׁר לְךָ בְּשָׁלוֹם. וְעִנְיַן הַיִּרְאָה הַזֹּאת אֲשֶׁר פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ אֵינוֹ נִרְאֶה שֶׁיִּרָא מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים שֶׁלֹּא יָבֹא עָלָיו יִצְחָק לְמִלְחָמָה, אֲבָל הִבְטִיחָם אַבְרָהָם לוֹ וּלְנִינוֹ וּלְנֶכְדּוֹ (בראשית כ\"א:כ\"ג), וְעַתָּה אָמְרוּ בְּלִבָּם בַּעֲבוּר שֶׁהֵפַרְנוּ אֲנַחְנוּ אֶת בְּרִיתֵנוּ עִם יִצְחָק וְשִׁלַּחְנוּהוּ מֵעָלֵינוּ, גַּם הוּא יָפֵר אֶת בְּרִיתוֹ עִמָּנוּ וִיגָרֵשׁ זַרְעוֹ אֶת זַרְעֵנוּ מִן הָאָרֶץ, וְלָכֵן עָשׂוּ עִמּוֹ בְּרִית חֲדָשָׁה, וְהִתְנַצְּלוּ לֵאמֹר לוֹ שֶׁלֹּא הֵפֵרוּ הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא עָשׂוּ עִמּוֹ רַק טוֹב, וְזֶה טַעַם \"תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ\", שֶׁנָּבֹא עַתָּה עִמְּךָ בְּאָלָה לְהַחֲרִים עַל כָּל מִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל הַבְּרִית, כְּטַעַם \"לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ\" (דברים כט יא). וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה אַבְרָהָם גָּדוֹל מְאֹד וְרַב כֹּחַ, שֶׁהָיוּ בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, וְלוֹ בַּעֲלֵי בְּרִית רַבִּים, וְהוּא גַם בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, וְרָדַף אַרְבָּעָה מְלָכִים גִּבּוֹרִים מְאֹד וְנִצְּחָם, וְכַאֲשֶׁר רָאוּ הַצְלָחָתוֹ כִּי הִיא מֵאֵת הָאֱלֹהִים פָּחַד מִמֶּנּוּ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים פֶּן יִכְבֹּשׁ מִמֶּנּוּ מַלְכוּתוֹ, וְנָקֵל זֹאת מִמִּלְחֶמֶת אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים, אוּלַי שָׁמַע עוֹד דְּבַר הַשֵּׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הָאָרֶץ, וְלָכֵן בָּא עִמּוֹ בִּבְרִית וְהִשְׁבִּיעוֹ אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנֶכְדִּי, כִּי הָיָה שֶׁקֶר אִם יִמְרֹד עַל הַמֶּלֶךְ, וְחָשַׁב כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה אַבְרָהָם עַד מְלֹךְ נֶכְדּוֹ, וּכְמַעֲשֵׂה אָבוֹת עָשׂוּ בָּנִים, כִּי הָיָה יִצְחָק גָּדוֹל כְּאָבִיו וּפָחַד הַמֶּלֶךְ פֶּן יִלָּחֵם בּוֹ בְּגָרְשׁוֹ אוֹתוֹ מֵאַרְצוֹ: <b>וַיָּבוֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ</b> הוּא הָאָמוּר בּוֹ לְמַעְלָה (בראשית כ\"ו:כ\"ה) \"וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר\", כִּי הֵחֵלּוּ לַחְפֹּר אוֹתוֹ וּבָא אֲבִימֶלֶךְ אֵלָיו בַּיָּמִים הָהֵם, וּבְיוֹם הַבְּרִית בְּלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ בִּשְּׂרוּהוּ כִּי מָצְאוּ מַיִם. וְקָרוֹב לִי שֶׁהוּא הַבְּאֵר שֶׁכָּרָה אַבְרָהָם וְנָתַן לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת לְעֵדָה (בראשית כ\"א:ל'), כִּי סִתְּמוּהוּ פְּלִשְׁתִּים עִם הָאֲחֵרִים, וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אוֹתוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ גַּם הוּא שֵׁם כַּשֵּׁם אֲשֶׁר קָרָא לוֹ אָבִיו, וְעַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַל שֵׁם הַבְּאֵר אֲשֶׁר קְרָאוּהוּ כֵן הָאָב וְהַבֵּן, כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. וְהַבְּאֵר הַזֹּאת לָהֶם תִּרְמֹז עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה, וּפְלִשְׁתִּים סִתְּמוּהוּ בְּהִלָּקַח הָאָרוֹן (שמואל א ד יא), וְחָזַר וַחֲפָרוֹ כִּי כֵן הֵשִׁיבוּ הָאָרוֹן עִם הַדּוֹרוֹן לֵאלֹהִים (שם ו יא): <b>בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי</b> הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְבָרֵךְ אוֹתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה הוּא בְּבִרְכַּת אַבְרָהָם, לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ וְלִהְיוֹת הוּא בַּעַל הַבְּרִית לֵאלֹהִים, כִּי הוּא הַבְּכוֹר. וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא הִגִּידָה לוֹ רִבְקָה מֵעוֹלָם הַנְּבוּאָה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהּ \"וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר\", כִּי אֵיךְ הָיָה יִצְחָק עוֹבֵר אֶת פִּי ה' וְהִיא לֹא תִצְלָח. וְהִנֵּה מִתְּחִלָּה לֹא הִגִּידָה לוֹ דֶּרֶךְ מוּסָר וּצְנִיעוּת, כִּי \"וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'\", שֶׁהָלְכָה בְּלֹא רְשׁוּת יִצְחָק, אוֹ שֶׁאָמְרָה אֵין אָנֹכִי צְרִיכָה לְהַגִּיד נְבוּאָה לַנָּבִיא כִּי הוּא גָּדוֹל מִן הַמַּגִּיד לִי, וְעַתָּה לֹא רָצְתָה לֵאמֹר לוֹ כָּךְ הֻגַּד לִי מֵאֵת ה' טֶרֶם לֵדָתִי, כִּי אָמְרָה בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ לֹא יְבָרֵךְ יַעֲקֹב וְיַנִּיחַ הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, וְהִיא יָדְעָה כִּי בְּסִבַּת זֶה יִתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב מִפִּיו בְּלֵב שָׁלֵם וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. אוֹ הֵם סִבּוֹת מֵאֵת ה' כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב וְגַם עֵשָׂו בְּבִרְכַּת הַחֶרֶב, וְלוֹ לְבַדּוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת: <b>וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי</b> לֹא נִזְכַּר בְּכָל הַפָּרָשָׁה לִפְנֵי ה' רַק בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ הַבְּרָכָה לִפְנֵי ה' תִּהְיֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִם יִתְבָּרֵךְ בָּהּ עֵשָׂו אָחִיךָ תִּתְקַיֵּם בּוֹ בְּזַרְעוֹ לְעוֹלָם וְאֵין לְךָ עֲמִידָה לְפָנָיו: <b>אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי</b> אֵין הַטַּעַם שֶׁיְּמֻשֵּׁהוּ לְהַכִּיר אוֹתוֹ, אֲבָל אָמַר אוּלַי יְקָרֵב אוֹתִי אֶל עַצְמוֹ לְנַשֵּׁק לִי אוֹ לָשׂוּם יָדוֹ עַל פָּנַי כְּדֶרֶךְ חִבַּת הָאָב עַל בְּנוֹ, וְיִמְצָא בַּמִּשּׁוּשׁ שֶׁאֲנִי חָלָק. וַאֲנִי תָּמֵהַּ אֵיךְ לֹא פָּחַד מֵהֶכֵּר הַקּוֹל, וְכָל בְּנֵי אָדָם נִכָּרִים בְּקוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (גיטין כג) הֵיאַךְ סוֹמֵא מֻתָּר בְּאִשְׁתּוֹ וְהֵיאַךְ בְּנֵי אָדָם מֻתָּרִין בִּנְשׁוֹתֵיהֶן בַּלַּיְלָה, אֶלָּא בִּטְבִיעוּת עֵינָא דְּקָלָא, וְאִם סְתָם בְּנֵי אָדָם מַכִּירִין כֵּן, מָה יִהְיֶה בְּיִצְחָק הֶחָכָם וְהַבָּקִי לְהַכִּיר בֵּין בָּנָיו שֶׁתִּהְיֶה לוֹ בֶּאֱמֶת טְבִיעוּת בַּקּוֹל. אוּלַי הָיוּ הָאַחִים הָאֵלֶּה דּוֹמִים בְּקוֹלָם, וּלְכָךְ אָמְרוּ (ב\"ר סה יט) כִּי \"הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב\", דְּבָרָיו שֶׁמְּדַבֵּר בְּלָשׁוֹן רַכָּה וּמַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם. אוֹ שֶׁהָיָה מְשַׁנֶּה קוֹלוֹ לְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן אָחִיו, כִּי יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת כֵּן: <b>עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדוֹל וְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן</b> לְהַפְלִיג בְּעִנְיַן הַצַּדֶּקֶת, כִּי הַמִּנְהָג בַּמּוֹלִידִים לְהַכִּיר אֶת הַבְּכוֹר בִּבְרָכָה וּבְכָבוֹד וּבְמַתָּן, וְהִיא מִדַּעְתָּהּ צִדְקַת הַקָּטָן וְרִשְׁעַת הַגָּדוֹל תִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל הַטֹּרַח הַזֶּה לְהַעֲבִיר הַבְּרָכָה וְהַכָּבוֹד מִן הַגָּדוֹל אֶל הַקָּטָן. וְכֵן יֹאמַר לְמַטָּה (בראשית כ\"ז:מ\"ב) \"וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן\": <b>גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ז:כ\"א), אָמַר בְּלִבּוֹ אֵין דֶּרֶךְ עֵשָׂו לִהְיוֹת שֵׁם שָׁמַיִם שָׁגוּר בְּפִיו, וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה. וַאֲנִי תָּמֵהַּ כִּי לֹא הָיָה עֵשָׂו רָשָׁע בְּעֵינֵי אָבִיו, וְאוּלַי הָיָה חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ אִישׁ שָׂדֶה וְלִבּוֹ עַל הַצַּיִד אֵינֶנּוּ מַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם מִפַּחְדּוֹ שֶׁלֹּא יַזְכִּירֶנּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר וּמִבְּלִי כַּוָּנָה, וְנֶחְשַׁב לוֹ זֶה בְּעֵינֵי אָבִיו לְיִרְאַת שָׁמַיִם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יִהְיֶה זֶה בַּעֲבוּר טְבִיעוּת הַקּוֹל: <b>מִטַּל הַשָּׁמַיִם</b> אֵין הַבְּרָכָה שֶׁיִּתֵּן לוֹ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם, כִּי הַטַּל יֵרֵד בְּכָל מָקוֹם, וְאִלּוּ אָמַר שֶׁיִּתֵּן רִבּוּי טַל אוֹ שֶׁיֵּרֵד בְּעִתּוֹ, כְּעִנְיָן \"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם\" (ויקרא כו ד), הָיְתָה בְּרָכָה, אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ כִּי הִזְכִּיר בּוֹ בִּרְכַּת ה' כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה', וְהַטַּעַם אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה' לִבְנִי, כִּי הַשֵּׁם בֵּרַךְ אוֹתוֹ בַּשָּׂדֶה, לוֹמַר שֶׁיַּצְלִיחֶנּוּ שָׁם בְּצֵידוֹ וְלֹא יָמוּת וְלֹא תְּבוֹאֵהוּ בּוֹ רָעָה. וְאָמַר <b>וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ</b>, וְהַבְּרָכָה תּוֹסֶפֶת וְרִבּוּי, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה \"וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ\" בְּתוֹסֶפֶת הַוָּא\"ו, וְשִׁעוּרוֹ וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ רֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מַתַּת הָאֱלֹהִים תָּמִיד הוּא וְאֵין לוֹ הֶפְסֵק לְעוֹלָם, וְלָכֵן אָמַר וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וְיִתֵּן לְךָ מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, כְּלוֹמַר הַשְּׁמֵנָה בְּכָל הָאֲרָצוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כ ו) \"צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת\". וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית כ\"ז:כ\"ח) כִּי מֵ\"ם מִטַּל מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ וְאַחֵר עִמּוֹ, וּמִמִּשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וּלְעֵשָׂו לֹא נִתְּנוּ בְּמַתַּת אֱלֹהִים וְלֹא בְּרִבּוּי, אֲבָל אָמַר גַּם לְךָ אָצַלְתִּי אַחֲרָיו, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם יִהְיֶה מוֹשָׁבֶיךָ, בְּעוֹד אֲשֶׁר תֵּשֵׁב שָׁם, יִרְמֹז כִּי יִכְלֶה וְיֹאבַד אַךְ בְּעוֹדוֹ יִהְיֶה חֶלְקוֹ טוֹב: <b>אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ</b> וּבְבִלְעָם הוּא אוֹמֵר (במדבר כד ט) \"מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר\", הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּתָן יִסּוּרִין וְסוֹפָן שַׁלְוָה וְאוֹרְרֵיהֶן קוֹדְמִין לִמְבָרְכֵיהֶן, וְהָרְשָׁעִים תְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, לְפִיכָךְ הִקְדִּים בִּלְעָם בְּרָכָה לִקְלָלָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ז:כ\"ט) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס\"ו:ד'). וְאִם כֵּן, לָמָּה אָמַר הקב\"ה לְאַבְרָהָם (בראשית י\"ב:ג') \"וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר\", וְזֶה אֵינֶנּוּ קָשֶׁה, כִּי חָזַר שָׁם \"וְנִבְרְכוּ בְךָ\", וְהִנֵּה הַבְּרָכָה בָּרֹאשׁ וּבַסּוֹף. אוֹ בַּעֲבוּר מָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שָׁם דִּבֵּר בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְרַבִּים, כִּי הַכֹּל יְבָרְכוּהוּ וְהַיָּחִיד אֲשֶׁר יְקַלֵּל אוֹתוֹ יוּאָר: <b>מִי אָתָּה</b> כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ \"יָקוּם אָבִי\" הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יַעֲקֹב, וְיָדַע שֶׁאָכַל מִצֵּיד עֵשָׂו וּבֵרַךְ אוֹתוֹ, וְעָשָׂה גַּם הוּא מַטְעַמִּים שֶׁיְּבָרֵךְ גַּם אוֹתוֹ, וְלָכֵן שְׁאָלוֹ מִי אָתָּה, לָדַעַת הָאֱמֶת: <b>בְּטֶרֶם תָּבֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה</b> אֵין דֶּרֶךְ הֶחָרֵד חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וְצוֹעֵק \"מִי הוּא אֲשֶׁר רִמַּנִי לְבָרֵךְ אוֹתוֹ\" שֶׁיַּשְׁלִים צַעֲקָתוֹ לֵאמֹר מִיָּד \"גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה\", אֲבָל הָיָה רָאוּי שֶׁיְּקַלְּלֵהוּ. וְעוֹד כִּי הָיָה עֵשָׂו צוֹעֵק עָלָיו לֵאמֹר \"וְלָמָּה תְּבָרְכֵהוּ עַתָּה אָבִי\", וְאֵיךְ יַאֲמִין עֵשָׂו כִּי בְּמִרְמָה הָיָה מִתְּחִלָּה בִּרְאוֹתוֹ כִּי עַתָּה יְבָרֵךְ אוֹתוֹ בִּרְצוֹנוֹ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהוּא לָשׁוֹן הוֹוֶה, יֹאמַר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד אֲשֶׁר הָיָה יָכוֹל לְרַמּוֹתִי שֶׁאֲבָרְכֵהוּ וְגַם שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּךְ עַל כָּל פָּנִים, כִּי יָדַעְתִּי כִּי בָּרוּךְ הוּא. אוֹ טַעְמוֹ וְגַם בָּרוּךְ יִהְיֶה עַל כָּרְחִי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי לְהַעֲבִיר הַבְּרָכָה מִמֶּנּוּ, כִּי מֵאָז שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ יָדַע בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁחָלָה בִּרְכָתוֹ עָלָיו. וְזֶהוּ טַעַם הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר חָרַד, כִּי יָדַע שֶׁאִבֵּד בְּנוֹ הָאָהוּב לוֹ בִּרְכָתוֹ לְעוֹלָם. וְזֶה טַעַם \"בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה\", כִּי אַחַר שֶׁאָמַר \"מִי אֵפוֹא\", נָתַן דַּעְתּוֹ שֶׁהַבָּא אֵלָיו הָיָה יַעֲקֹב, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁתָּחוּל הַבְּרָכָה רַק בְּזַרְעוֹ: <b>וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים</b> אֵינֶנּוּ בִּרְכַּת \"הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ\", שֶׁכְּבָר אָמַר \"הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ\", אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַגְּבִיר וְלֹא יִהְיוּ הֵם עֲבָדִים, כְּעִנְיָן \"כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו\" (דהי\"א ה ב), אֲבָל אָמַר \"נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים\" מִמַּאֲמָרוֹ \"וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ\", כִּי הוּא הִשְׁתַּחֲוָאַת הָעֶבֶד לַאֲדוֹנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"יַעַבְדוּךָ עַמִּים\" וְיִכְפֹּל \"וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים\". וְטַעַם \"וְאֶת כָּל אֶחָיו\" כְּטַעַם \"אַחֶיךָ\" וּ\"בְנֵי אִמֶּךָ\", יַזְכִּירֵם בִּלְשׁוֹן רַבִּים לִרְמֹז עַל כָּל זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר, בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים: <b>הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ</b> טַעַם \"הִנֵּה\" לֵאמֹר הִנֵּה אוּכַל לָתֵת לְךָ מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, כִּי לִשְׁנֵיכֶם יַסְפִּיק שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְטַל הַשָּׁמַיִם, אֲבָל בְּעִנְיַן הַמֶּמְשָׁלָה, שֶׁלּוֹ תִּהְיֶה וְלוֹ תַּעֲבֹד. וְלֹא נָתַן לוֹ גַּם כֵּן רֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ כְּאָחִיו, כִּי רָצָה לְכַבֵּד הַמְּבֹרָךְ רִאשׁוֹנָה עָלָיו. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר לְיַעֲקֹב \"וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ\" (בראשית כ\"ח:ד'), לִהְיוֹת לוֹ רֹב הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן מַתְּנַת אַבְרָהָם, וּלְעֵשָׂו יִהְיֶה הַטַּל וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת: וְטַעַם <b>וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה</b> כְּמוֹ בְּחַרְבְּךָ, וְכֵן \"כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם\" (דברים ח ג) בַּלֶּחֶם. וְאֵין הַבְּרָכָה שֶׁתִּהְיֶה מִחְיָתוֹ מִשְּׁלַל הָאוֹיְבִים בְּחַרְבּוֹ, כִּי הִנֵּה נָתַן לוֹ מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם וּבָהּ יִחְיֶה, אֲבָל הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁיִּחְיֶה בְּמִלְחֲמוֹתָיו, כִּי יְנַצַּח וְלֹא יִפּוֹל בְּחֶרֶב אוֹיֵב, וְעַל כֵּן אָמַר \"וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד\", שֶׁלֹּא תִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְהוּא יִגְבַּר עָלֶיךָ: <b>וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד</b> בְּשִׂיחֲךָ מִתִּגְרַת יָדוֹ, \"וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ\", יִרְמֹז לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִתְגָּרוּ בָּם יוֹתֵר מִדַּאי לַעֲשׂוֹת עִמָּם רָעָה. וְהוּא מָה שֶׁצִּוָּה הַכָּתוּב (דברים ב ד-ה) \"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד אַל תִּתְגָּרוּ בָם\" וְגוֹ', וְכָךְ הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (ירושלמי ר\"ה א א) אָמְרוּ \"כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם\" (מלכים א יא טז) אָמַר לוֹ הקב\"ה, אֲנִי אָמַרְתִּי \"אַל תִּתְגָּרוּ בָּם\", וְאַתָּה הִתְגָּרֵיתָ בָּהֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַלָּלוּ נִמְנִין לְךָ וּלְמַלְכוּתְךָ, מִדִּכְתִיב (שם ב יא) \"וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה\" וְהוּא מָלַךְ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים יוֹתֵר, דִּכְתִיב (ה ה) \"בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל (ישראל) יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים\". וְעוֹד אָמְרוּ (דב\"ר א טז), אָמַר לוֹ הקב\"ה, דָּוִד יָדֶיךָ חֲדוּדוֹת וַחֲרוּצוֹת וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְדּוֹת בָּהֶם אֶת עוֹלָמִי וְכוּ': <b>וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ</b> אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית כ\"ז:מ\"א) יִתָּכֵן שֶׁגָּלָה סוֹדוֹ לְאֶחָד מֵאוֹהֲבָיו. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי הַהַסְכָּמָה בְּדָבָר אֲשֶׁר יִמָּלֵךְ אָדָם עִם לִבּוֹ תִּקָּרֵא אֲמִירָה עִם הַלֵּב, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ דִּבּוּר בַּשְּׂפָתַיִם. וְכֵן \"בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ\" (תהלים יב ג), כִּי הָרָצוֹן יִקָּרֵא \"לֵב\", \"וְכָל יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִד\" (דהי\"א יב לח), שֶׁהָיוּ כֻּלָּם עַל אוֹתָהּ הַהַסְכָּמָה וְהָיוּ מְדַבְּרִים בָּהּ. וְכֵן \"וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ\" (מלכים א יב כו), וְכֵן אָמַר אֱלִיעֶזֶר (בראשית כ\"ד:מ\"ה) \"אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי\", וְהָיְתָה שָׁם תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָיו \"וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם\" (שם יב), אֲבָל \"טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי\" – טֶרֶם הַשְׁלִימִי מָה שֶׁעָלָה בְּדַעְתִּי. וְיֹאמַר כָּאן כִּי כַּאֲשֶׁר בָּאָה מַשְׂטֵמָה גְּדוֹלָה בְּנֶפֶשׁ עֵשָׂו לִשְׂטֹם אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה, עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁיַּהֲרֹג אֶת אָחִיו וְהָיָה מִתְנַחֵם בָּזֶה מֵרֹעַ לִבּוֹ. וְזֶה טַעַם \"וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו\", וּלְכָךְ אָמְרָה \"מִתְנַחֵם לְךָ\". וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית כ\"ז:מ\"ב), בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻגַּד לָהּ מָה עֵשָׂו מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ. וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס\"ז:ט'). וְאִם כֵּן יִהְיֶה \"דִּבְרֵי עֵשָׂו\", מַחֲשַׁבְתּוֹ עִם הַלֵּב, כְּמוֹ \"דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי\" (קהלת א טז). וְהִנֵּה עֵשָׂו הָיָה אוֹמֵר \"יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי\", כִּי בְּחַיָּיו לֹא יְצַעֲרֶנּוּ, אוֹ מִפַּחְדּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֶנּוּ וְתֵהָפֵךְ בִּרְכָתוֹ לִקְלָלָה. וְרִבְקָה פָּחֲדָה שֶׁמָּא יָמוּת הַזָּקֵן פִּתְאוֹם וְיַהַרְגֶנּוּ, אוֹ שֶׁמָּא יִזְדַּמֵּן לוֹ בְּחַיָּיו וְיַהַרְגֶנּוּ: וְטַעַם <b>וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב</b> כִּי הָיָה יַעֲקֹב בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵינֶנּוּ בְּאֹהֶל אָבִיו וְאִמּוֹ, כִּי הָיָה מִתְחַבֵּא מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיו שֶׁהָיָה צוֹעֵק עָלָיו, וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ אוֹ מִתְפַּחֵד: <b>מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ</b> מִתְנַחֵם הוּא עַל הַבְּרָכוֹת בַּהֲרִיגָתְךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ז:מ\"ב). וּפְשׁוּטוֹ מִתְנַחֵם בְּךָ, וְכֵן \"כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי\" (שמואל א כ ל), \"וְהֶחֱזִיק לוֹ\" (שם ב טו ה), וְרַבִּים כֵּן. אוֹ פֵּרוּשׁוֹ מִתְנַחֵם עָלֶיךָ, כְּמוֹ \"כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ\" (אסתר ג ב). אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ז:מ\"ב) אָמַר \"כָּמֵן לָךְ\" – אוֹרֵב לְךָ. וְנִרְאֶה מִדַּעְתּוֹ כִּי טַעַם מִתְנַחֵם לְךָ, שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ לְךָ מְנֻחָם עַל עִנְיַן הַבְּרָכוֹת וּכְאִלּוּ אֵינוֹ מַקְפִּיד בָּהֶן, וְהוּא מְאָרֵב כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּמֵּר מִמֶּנּוּ, וְתִרְגֵּם הָעִנְיָן לֹא הַלָּשׁוֹן: <b>אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו</b> בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר שֶׁצִּוָּה יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה גַּם כֵּן אֲחִי אִמּוֹ שֶׁל עֵשָׂו, וְרָאוּי הָיָה שֶׁיְּצַוֶּה גַּם כֵּן לְעֵשָׂו, אֲבָל מִדַּעְתּוֹ שֶׁבִּרְכַּת אַבְרָהָם תִּהְיֶה לְיַעֲקֹב וּלְזַרְעוֹ עָשָׂה כֵן. וְהִזְכִּיר כִּי עֵשָׂו שָׁמַע שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן וְשֶׁיֵּלֵךְ אֶל לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְהוּא שָׁמַע לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו שֶׁלֹּא לָקַחַת אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אַךְ לֹא עָשָׂה כָּרָאוּי שֶׁיִּקַּח מִבְּנוֹת לָבָן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֲחִי אִמּוֹ, וְעוֹד הִזְכִּיר שֶׁלָּקַח אוֹתָהּ עַל נָשָׁיו וְלֹא גֵּרֵשׁ אֶת הָרָעוֹת, כִּי הָלַךְ עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ יוֹתֵר מֵרְצוֹן אָבִיו: <b>וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ</b> הֶרְאָהוּ בַּחֲלוֹם הַנְּבוּאָה כִּי כָל הַנַּעֲשֶׂה בָּאָרֶץ נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים, וְהַכֹּל בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן עֲלֵיהֶם, כִּי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לֹא יַעֲשׂוּ קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה עַד שׁוּבָם לְהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ לֵאמֹר לְפָנָיו, הִתְהַלַּכְנוּ בָּאָרֶץ וְהִנֵּה יוֹשֶׁבֶת בְּשַׁלְוָה אוֹ מְלֵאָה חֶרֶב וָדָם, וְהוּא יְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לָשׁוּב לָרֶדֶת בָּאָרֶץ וְלַעֲשׂוֹת דְּבָרוֹ. וְהֶרְאָהוּ כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ נִצָּב עַל הַסֻּלָּם וּמַבְטִיחוֹ לְיַעֲקֹב בְּהַבְטָחָה גְּדוֹלָה לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא לֹא יִהְיֶה בְּיַד הַמַּלְאָכִים, אֲבָל יִהְיֶה חֵלֶק ה' וְיִהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ\", כִּי מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה מִשְּׁאָר הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהלים צא יא) \"כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ\". וְעַל דַּעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל (פרקי דר\"א לה) הָיְתָה זֹאת הַמַּרְאָה כְּעִנְיַן בֵּין הַבְּתָרִים לְאַבְרָם, כִּי הֶרְאָהוּ מֶמְשֶׁלֶת אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת וּמַעֲלָתָם וִירִידָתָם, וְזֶה טַעַם \"מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים\", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָנִיֵּאל (י כ יג) \"שַׂר מַלְכוּת יָוָן\" \"וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס\", וְהִבְטִיחוֹ כִּי הוּא יִתְעַלֶּה יִהְיֶה עִמּוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יֵלֵךְ בֵּינֵיהֶם וְיִשְׁמְרֶנּוּ וְיַצִּילֶנּוּ מִיָּדָם. אָמְרוּ (שם בפדר\"א), הֶרְאָה לוֹ הקב\"ה אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מָשְׁלָן וְאָבְדָן, הֶרְאָהוּ שַׂר מַלְכוּת בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִים עֲוָקִים וְיוֹרֵד, וְהֶרְאָהוּ שַׂר מַלְכוּת מָדַי עוֹלֶה חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם עֲוָקִים וְיוֹרֵד, וְהֶרְאָהוּ שַׂר מַלְכוּת יָוָן עוֹלֶה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים עֲוָקִים וְיוֹרֵד, וְהֶרְאָהוּ שַׂר מַלְכוּת אֱדוֹם עוֹלֶה וְאֵינוֹ יוֹרֵד. אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, \"אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד\" (ישעיהו יד טו), אָמַר לוֹ הקב\"ה \"אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר\" וְגוֹ' (עובדיה א ד): <b>כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם</b> הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא שַׁעַר לַעֲלוֹת מִשָּׁם הַתְּפִלּוֹת וְהַקָּרְבָּנוֹת לַשָּׁמַיִם. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ח:י\"ז), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם ר' יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא (ב\"ר סט ה), הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁבְּאֵר שֶׁבַע עוֹמֵד בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בִּצְפוֹנוֹ, בַּגְּבוּל שֶׁבֵּין יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וּבֵית אֵל הָיָה בַּצָּפוֹן שֶׁל נַחֲלַת בִּנְיָמִין, בַּגְּבוּל שֶׁבֵּין בִּנְיָמִין וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף, נִמְצָא סֻלָּם רַגְלָיו בִּבְאֵר שֶׁבַע וְרֹאשׁוֹ בְּבֵית אֵל מַגִּיעַ שִׁפּוּעוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלִָם. וְשֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (חולין צא) צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי, וְעוֹד אָמְרוּ (פסחים פח) יַעֲקֹב קְרָאוֹ בֵּית אֵל, וְזוֹ לוּז הִיא וְלֹא יְרוּשָׁלִָם, וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר כֵּן, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָּה וּבָא לְכָאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין (חולין צא), שֶׁבָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ \"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם\". וְאִם תֹּאמַר כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב אָבִינוּ עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוּהוּ שָׁם, אִיהוּ לָא יְהַב דַּעְתֵּהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ, אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (שם), וּקְרָא מְסַיֵּעַ לָן, \"וַיֵּלֶךְ חָרָנָה\", כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ, יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר וְחָזַר עַד בֵּית אֵל, קָפְצָה לֵיהּ אַרְעָא עַד בֵּית אֵל. כָּל אֵלּוּ דִּבְרֵי הָרַב, וְלֹא נִרְאֶה לִי כְּלָל, שֶׁאֵין קְפִיצַת הָאָרֶץ שֶׁהִזְכִּירוּ בְּיַעֲקֹב אֶלָּא כְּאוֹתָהּ שֶׁאָמְרוּ בֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁבָּא בְּיוֹם אֶחָד לְחָרָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין (צה), שְׁלֹשָׁה קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ, אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, וּפֵרְשׁוּ אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם דִּכְתִיב (בראשית כ\"ד:מ\"ב) \"וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן\", לְמֵימְרָא דְּהַהוּא יוֹמָא נְפַק, יַעֲקֹב דִּכְתִיב \"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם\", כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ, כֵּיוָן דְּהִרְהֵר בְּדַעְתֵּהּ לְמִהְדַּר קָפְצָה לֵהּ אַרְעָא, מִיָּד \"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם\". הִנֵּה בְּפֵרוּשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָלָה בְּלִבּוֹ בְּחָרָן לַחְזֹר קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ וּפָגַע בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתָיו, לֹא שֶׁחָזַר לְבֵית אֵל וְלֹא שֶׁקָּפַץ הַר הַמּוֹרִיָּה וּבָא לְשָׁם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ\"ט:י\"א) עוֹד עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בַּקְּפִיצָה, אָמְרוּ \"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם\" (בראשית כ\"ד:י'), בַּר יוֹמוֹ, \"וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן\", הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי. וּבְיַעֲקֹב דָּרְשׁוּ (ב\"ר סח ח) כֵּן, \"וַיֵּלֶךְ חָרָנָה\", רַבָּנִין אָמְרִין בַּר יוֹמוֹ. וּמָה טַעַם שֶׁיִּקְפֹּץ הַר הַמּוֹרִיָּה וְיָבֹא עַד בֵּית אֵל אַחַר שֶׁטָּרַח יַעֲקֹב לַחֲזֹר מֵחָרָן וְעַד בֵּית אֵל מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים, וְעוֹד כִּי בֵּית אֵל אֵינֶנּוּ סוֹף גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּאַת חָרָן, כִּי חָרָן אֶרֶץ קֶדֶם הוּא, וְעוֹד שֶׁאֵין הָאֶמְצָעוּת נִקְרָא שִׁפּוּעַ הַסֻּלָּם, וְעוֹד מָה טַעַם לִהְיוֹתוֹ כְּנֶגֶד בֵּית אֵל וְהָאֶמְצַע אֵינֶנּוּ מוֹרֶה עַל דָּבָר יוֹתֵר מִכֻּלּוֹ. אֲבָל מִדְרָשִׁים הַלָּלוּ עִנְיָן אַחֵר לָהֶם, אָמְרוּ שָׁם (בראשית רבה ס\"ג:י'), אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, כְּבָר כְּתִיב (בראשית כ\"ח:ז') \"וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם\", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע\", אֶלָּא אָמַר, אַבָּא בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ מֵהֵיכָן הֻרְשָׁה לוֹ, לֹא מִבְּאֵר שֶׁבַע, אַף אֲנִי הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לִבְאֵר שֶׁבַע, אִם נוֹתֵן לִי רְשׁוּת הֲרֵינִי יֹצֵא וְאִם לָאו אֵינִי יוֹצֵא. לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר \"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע\". וְכַוָּנַת הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה כִּי הֵם סְבוּרִים שֶׁיַּעֲקֹב בְּחֶבְרוֹן נִתְבָּרֵךְ, שֶׁהוּא אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, וּלְשָׁם חָזַר אֵלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל\"ה:כ\"ז) \"וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק\", וְאִם כֵּן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר \"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע\", כִּי כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ אָבִיו לָלֶכֶת אֶל לָבָן, הָלַךְ שָׁם לִטֹּל רְשׁוּת, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁלָּן בּוֹ וְרָאָה מַרְאוֹת אֱלֹהִים, וְנָתַן לוֹ הָרְשׁוּת לָצֵאת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת\", וְהַסֻּלָּם שֶׁרָאָה לְדַעַת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא רָאָה שֶׁרַגְלָיו בִּבְאֵר שֶׁבַע בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שׁוֹכֵב שָׁם, וְסוֹף שִׁפּוּעוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁ הַסֻּלָּם מַגִּיעַ עַד כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִסְמָךְ בַּשָּׁמַיִם בַּפֶּתַח שֶׁהַמַּלְאָכִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בּוֹ, וְהַשֵּׁם הַנִּכְבָּד נִצָּב עָלָיו, וְלָכֵן יָדַע שֶׁבְּאֵר שֶׁבַע הוּא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם טוֹב לִתְפִלָּה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בֵּית אֱלֹהִים. וּבַבֹּקֶר נָשָׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה בֶּן יוֹמוֹ, וְהִיא קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ, זֶהוּ דַּעַת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא שֶׁאָמַר בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס\"ט:ז'), הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה\". וְהָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מַצֵּבָה, לֹא בִּמְקוֹם שְׁכִיבָתוֹ הֵקִים אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי בְּאֵר שֶׁבַע אֵינֶנּוּ בֵּית אֵל, וְהוּא בְּבֵית אֵל הֶעֱמִיד אוֹתָהּ וּלְשָׁם חָזַר בְּשׁוּבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל\"ה:א') \"קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ\" וְגוֹ', אֲבָל הֵקִים אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַשִּׁפּוּעַ בְּמָקוֹם שֶׁרֹאשׁ הַסֻּלָּם עוֹמֵד, שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ בֵּית אֱלֹהִים, וְהִיא עִיר לוּז. וּלְדַעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא לוּז הִיא יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁקְּרָאוֹ בֵּית אֵל. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה כֵן לְפִי הַמִּקְרָאוֹת שֶׁבְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ. וּבֶאֱמֶת שֶׁאֵינֶנּוּ בֵּית אֵל הַסָּמוּךְ לָעַי, כִּי כֵן שֵׁם הָעִיר הַהִיא לָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי אַבְרָהָם וְקֹדֶם לָכֵן. וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן חָלַק שָׁם (בב\"ר סט ז) עַל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא, וְאָמַר, הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית אֵל, מַאי טַעְמֵהּ, \"וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה וְגוֹ' וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל\". וְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כִּי \"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם\" הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, \"וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ\" לוֹ בְּלֹא עִתּוֹ, שֶׁאָמְרוּ צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה, וְרָאָה הַסֻּלָּם רַגְלָיו בַּמָּקוֹם הַהוּא וְשִׁפּוּעוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ עַד כְּנֶגֶד בֵּית אֵל זֶה, וְהִיא עִיר לוּז, וְאָמַר כִּי זֶה הַמָּקוֹם בֵּית אֱלֹהִים, וְשִׁפּוּעַ הַסֻּלָּם שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וְהִנֵּה הַר הַמּוֹרִיָּה טוֹב לִתְפִלָּה, וְגַם בֵּית אֵל מָקוֹם רָאוּי לַעֲבֹד שָׁם הָאֱלֹהִים. וְהֵקִים הַמַּצֵּבָה בְּבֵית אֵל כִּי לְדַעַת כֻּלָּם כְּנֶגֶד הַשִּׁפּוּעַ הֵקִים אוֹתָהּ. וְיַסְכִּים דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן עִם הַמִּדְרָשׁ שֶׁבַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (חולין צא) וּבְפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צה), שֶׁיַּעֲקֹב יָצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע וְהָלַךְ לְחָרָן, וּכְשֶׁנִּמְלַךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אָז קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ וַיִּפְגַּע מִיָּד בְּהַר הַמּוֹרִיָּה. וְשֶׁמָּא דַּעְתָּם שֶׁקָּפְצָה לוֹ בַּהֲלִיכָה וּבַחֲזָרָה, כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר (בב\"ר סח ח) \"וַיֵּלֶךְ חָרָנָה\" בֶּן יוֹמוֹ, \"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם\" מִיָּד בְּפֶתַע פִּתְאוֹם. וּמָצָאתִי עוֹד מְפֹרָשׁ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל (פרק לה), אָמַר, בֶּן שִׁבְעִים וָשֶׁבַע שָׁנָה הָיָה יַעֲקֹב בְּצֵאתוֹ מִבֵּית אָבִיו, וְהָיְתָה הַבְּאֵר מְהַלֶּכֶת לְפָנָיו מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד הַר הַמּוֹרִיָּה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים, וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם וְכוּ', אָמַר לוֹ הקב\"ה, יַעֲקֹב, הַלֶּחֶם בְּצִקְלוֹנְךָ וְהַבְּאֵר לְפָנֶיךָ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לַשֶּׁמֶשׁ יְרִידוֹת מַעֲלוֹת חֲמִשִּׁים, וַאֲנִי שׁוֹכֵב בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וּבְלֹא עִתּוֹ בָּא הַשֶּׁמֶשׁ מִמַּעֲרָב, וְהִבִּיט יַעֲקֹב וְרָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בָּא בַּמַּעֲרָב, \"וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ\", לָקַח יַעֲקֹב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּעֱקַד עָלָיו יִצְחָק אָבִיו וְשָׂם אוֹתָם מְרַאֲשׁוֹתָיו, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁעֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּן אֶבֶן אַחַת לְהוֹדִיעוֹ שֶׁכֻּלָּן עֲתִידִים לִהְיוֹת גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז כג) \"וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד\". הִשְׁכִּים יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר בְּפַחַד גָּדוֹל, וְאָמַר, בֵּיתוֹ שֶׁל הקב\"ה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם\", מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הַמִּתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלִַם כְּאִלּוּ מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁשַּׁעַר שָׁמַיִם הוּא פָּתוּחַ לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר \"וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם\". וְשָׁב יַעֲקֹב לְלַקֵּט הָאֲבָנִים וּמָצָא אוֹתָן כֻּלָּן אֶבֶן אַחַת, וְשָׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה בְּתוֹךְ הַמָּקוֹם, וְיָרַד לוֹ שֶׁמֶן מִן הַשָּׁמַיִם וְיָצַק עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ\". מָה עָשָׂה הקב\"ה, נָטַל רֶגֶל יְמִינוֹ וְטִבַּע אֶת הָאֶבֶן עַד עִמְקֵי תְּהוֹמוֹת, וְעָשָׂה אוֹתָהּ סְנִיף לָאָרֶץ כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן סְנִיף לְכִפָּה, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת אֶבֶן שְׁתִיָּה, שֶׁשָּׁם הוּא טַבּוּר הָאָרֶץ וּמִשָּׁם נִפְתְּחָה הָאָרֶץ וְעָלֶיהָ הֵיכַל ה' עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר \"וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים\". וּמִשָּׁם נָשָׂא רַגְלָיו וּכְהֶרֶף עַיִן בָּא לְחָרָן, עַד כָּאן. וְהִנֵּה הַמִּדְרָשִׁים כֻּלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם חִלּוּף בְּמִקְצָת, אֲבָל כֻּלָּם מוֹדִים שֶׁקְּפִיצַת הָאָרֶץ הָיְתָה לְיַעֲקֹב שֶׁהָלַךְ מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים כְּהֶרֶף עַיִן. וְיִתָּכֵן שֶׁכֻּלָּם מוֹדִים זֶה לָזֶה, וּבְכָל הֲלִיכוֹתָיו קָפְצָה לוֹ, בְּלֶכְתּוֹ מִבְּאֵר שֶׁבַע לְחָרָן, וּבִרְצֹתוֹ לָשׁוּב לְהַר הַמּוֹרִיָּה, וּבְצֵאתוֹ מִשָּׁם לְחָרָן. וְאֵין אֶחָד מִכָּל הַמִּדְרָשִׁים שֶׁיֹּאמַר כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י: <b>וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה</b> כְּבָר פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ע\"ז נג) הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין הַמַּצֵּבָה לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהַמַּצֵּבָה אֶבֶן אַחַת וְהַמִּזְבֵּחַ אֲבָנִים הַרְבֵּה. וְנִרְאֶה עוֹד שֶׁהַמַּצֵּבָה תֵּעָשֶׂה לְנַסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ יַיִן וְלִיצוֹק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח, וְהַמִּזְבֵּחַ לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים. וּבְבֹאָם לָאָרֶץ נֶאֶסְרָה עֲלֵיהֶם הַמַּצֵּבָה (דברים טז כב), מִפְּנֵי שֶׁשָּׂמוּ אוֹתָהּ הַכְּנַעֲנִים לָהֶם לְחֹק יוֹתֵר מִן הַמִּזְבְּחוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שמות לד יג) \"אֶת מִזְבְּחוֹתָם תִּתֹּצוּן\", אוֹ שֶׁלֹּא רָצָה לֶאֱסֹר הַכֹּל וְהִשְׁאִיר הַמִּזְבֵּחַ שֶׁרָאוּי לְנֶסֶךְ וּלְקָרְבָּנוֹת: <b>אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ח:כ') אִם יִשְׁמֹר לִי הַבְטָחוֹת הַלָּלוּ שֶׁהִבְטִיחַנִי. וְטַעַם הַתְּנַאי, שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ו:ב'), רַב הוּנָא בְּשֵׁם ר' אַחָא, כְּתִיב \"הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ\" וּכְתִיב \"אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי\", אֶלָּא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְיִתָּכֵן עוֹד עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁאֵין הַסָּפֵק בַּדָּבָר, אֲבָל בְּכָל הֶעָתִיד יֹאמַר הַכָּתוּב כֵּן, כְּמוֹ \"עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי\", וְכֵן \"וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל\" (במדבר לו ד), אִם יָבֹא הָעֵת שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי אָז יִתְקַיֵּם הַמַּעֲשֶׂה, כְּלוֹמַר בְּבוֹאוֹ: <b>וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים</b> אֵינֶנּוּ תְּנַאי כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ח:כ\"א), אֲבָל הוּא נֶדֶר, וְעִנְיָנוֹ אִם אָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִי אֶעֱבֹד הַשֵּׁם הַמְיֻחָד בָּאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת בִּמְקוֹם הָאֶבֶן הַזֹּאת שֶׁתִּהְיֶה לִי לְבֵית אֱלֹהִים, וְשָׁם אוֹצִיא אֶת הַמַּעֲשֵׂר. וְיֵשׁ בָּעִנְיָן סוֹד מִמָּה שֶׁאָמְרוּ (כתובות קי), כָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ: <b>וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ</b> יַאֲרִיךְ הַכָּתוּב בַּסִּפּוּר הַזֶּה לְהוֹדִיעֵנוּ כִּי קוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ וְיִרְאָתוֹ תִּתֵּן עוֹז. כִּי הִנֵּה יַעֲקֹב אָבִינוּ בָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְהוּא עָיֵף, וַיָּגֶל לְבַדּוֹ הָאֶבֶן אֲשֶׁר הָיוּ צְרִיכִים אֵלֶיהָ כָּל הָרוֹעִים וּשְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר לָהֶם רוֹעִים רַבִּים וְשׁוֹמְרִים כֻּלָּם רוֹבְצִים עָלֶיהָ אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲנִיעָהּ כְּלָל. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע':ח') גַּם בָּזֶה לָהֶם סוֹד רֶמֶז לֶעָתִיד, כִּי נִזְדַּמֵּן לוֹ כָּכָה שֶׁנִּכְנַס בְּדֶרֶךְ הַבְּאֵר, וְלֹא נֶאֶסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים רַק שְׁלֹשָׁה מֵהֶם, וּבָא בַּזְּמַן שֶׁהָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר וְהָעֲדָרִים שׁוֹמְרִים לָהּ, וְכָל הָעִנְיָן הַמְסֻפָּר כָּאן, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה וְיֵצֵא מִמֶּנּוּ זֶרַע זוֹכֶה לָרֶמֶז הַזֶּה, כִּי הַבְּאֵר יִרְמֹז לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְג' עֶדְרֵי צֹאן עוֹלֵי שְׁלֹשָׁה רְגָלִים, \"כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים\", שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אוֹ שֶׁיִּרְמֹז \"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה\" (ישעיהו ב ג) שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם (ב\"ק יז), \"וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִַם\". \"וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים\", בָּאִים מִלְּבֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם (מלכים א ח סה), \"וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וְהִשְׁקוּ\", שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, \"וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן\", מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא: <b>הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר</b> הָיָה נִכָּר וְיָדוּעַ בְּשֵׁם אֲבִי אָבִיו, כִּי הוּא נִכְבָּד מֵאָבִיו וְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם, כְּדִכְתִיב (בראשית ל\"א:נ\"ג) \"אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר\". וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה בְּתוּאֵל אָדָם פְּחוּת מַעֲלָה, וְלֹא יִרְצֶה לָבָן שֶׁיְּיַחֲסוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים רַק לַאֲבִי אָבִיו, כִּי כֵן מָצָאנוּ (בראשית כ\"ד:נ') \"וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל\". אוּלַי הָיָה כָּל זֶה לְמַעֲלַת אַבְרָהָם, כִּי הָיוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה מִתְיַחֲסִים לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם: וְטַעַם <b>כִּי רוֹעָה הִיא</b> לְהַגִּיד כִּי אֵין לְצֹאן לָבָן רוֹעֶה אַחֵר זוּלָתָהּ, כִּי לָהּ לְבַדָּהּ מָסַר אָבִיהָ הָעֵדֶר וְהִיא לְבַדָּהּ רוֹעָה אוֹתָם כָּל הַיָּמִים, לֹא תֵּלֵךְ בָּהֶם לֵאָה אֲחוֹתָהּ כְּלָל, וְלֹא הָיָה עִנְיָנָהּ כִּבְנוֹת יִתְרוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁבַע בְּנוֹתָיו כֻּלָּן רוֹעוֹת כְּאַחַת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה\" (שמות ב טז). וְאוּלַי בַּעֲבוּר כִּי עֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת הָיָה הַשֶּׁמֶשׁ מַזִּיק לָהּ, אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה לֵאָה גְּדוֹלָה רְאוּיָה לְאִישׁ וְחָשַׁשׁ לָהּ אָבִיהָ, אֲבָל יִתְרוֹ נִכְבָּד בִּמְקוֹמוֹ וְכֹהֵן הָאָרֶץ וְיִרְאוּ מִגֶּשֶׁת אֶל בְּנוֹתָיו. אוֹ שֶׁהָיָה לָבָן צָנוּעַ מִמֶּנּוּ, כִּי מִשְׁפַּחַת אַבְרָהָם כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה, וְרָחֵל הָיְתָה קְטַנָּה וְאֵין לָחוּשׁ לָהּ. וְזֶה עִנְיַן \"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל\", אוֹ הוּא כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית כ\"ז:כ\"ז), כִּי נְשִׁיקָה בְּלָמֶ\"ד אֵינֶנָּה בַּפֶּה רַק נָשַׁק אוֹתָהּ עַל רֹאשָׁהּ אוֹ עַל כְּתֵפָהּ: <b>וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ט:י\"ב) אִמָּהּ מֵתָה. וְכָךְ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע':י\"ג). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ לְבַשְּׂרוֹ בִּיאַת קְרוֹבוֹ וְשֶׁיֵּצֵא אֵלָיו וִיכַבְּדֵהוּ, כִּי אִמָּהּ מָה לָהּ וּמָה תַּעֲשֶׂה לוֹ, אֲבָל רִבְקָה הֶרְאָת אֶת אִמָּהּ הַתַּכְשִׁיטִין אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ כְּמִנְהַג הַנְּעָרוֹת: <b>הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם</b> לֹא סִפֵּר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה יַעֲקֹב עוֹבֵד אוֹתוֹ. וְיִתָּכֵן כִּי מֵעֵת שֶׁאָמַר \"וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ\" לֹא יָצָא הַצֹּאן מִיָּדוֹ, כִּי בִּרְאוֹתוֹ אֶת רָחֵל כִּי רוֹעָה הִיא חָמַל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תָּשׁוּב לִרְעוֹת צֹאן עוֹד, וְהָיָה הוּא רוֹעֶה אוֹתָן בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ. וְאֶפְשָׁר עוֹד לוֹמַר כִּי לָבָן דִּבֵּר בְּעָרְמָה, אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה כִּי עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ הוּא, וְיַחְמֹל עָלָיו כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל הָאָדָם עַל עַצְמוֹ וְעַל בְּשָׂרוֹ, וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב מִתְעַכֵּב שָׁם מִתְפַּרְנֵס מֵאֲשֶׁר לְלָבָן, אָמַר לוֹ, הֲכִי אָחִי אַתָּה וְתַעַבְדֵנִי חִנָּם, כִּי יָדַעְתִּי כִּי מֵעַתָּה תַּעֲבֹד אוֹתִי, כִּי אִישׁ מוּסָר אַתָּה וְלֹא תִּתְפַּרְנֵס מִשֶּׁל אֲחֵרִים, וְגַם אֲנִי אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁתַּעַבְדֵנִי בְּחִנָּם בְּלֹא מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֵמָה, וְהַגִּידָה לִי מָה תְּבַקֵּשׁ אַתָּה בְּמַשְׂכֻּרְתֶּךָ וְאֶתֵּן. אָז הִכִּיר יַעֲקֹב דַּעְתּוֹ, וְאָמַר לוֹ שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ ז' שָׁנִים בְּרָחֵל. וְהָעֲבוֹדָה מִן הַסְּתָם הִיא מִרְעֶה הַצֹּאן, כִּי לָהּ הָיוּ צְרִיכִים וּבָהּ הָיוּ מְדַבְּרִים: <b>כִּי מָלְאוּ יָמָי</b> שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי, וְעוֹד \"כִּי מָלְאוּ יָמָי\", הֲרֵינִי בֶּן פ\"ד שָׁנָה וְאֵימָתַי אַעֲמִיד י\"ב שְׁבָטִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ט:כ\"א): <b>מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת</b> דָּבֵק הוּא בַּחֲטָף, שָׁבוּעַ שֶׁל זֹאת, וְהֵן ז' יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, גַּם זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית כ\"ט:כ\"ז). וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא פֵּרֵשׁ הָרַב מָלְאוּ יָמָי עַל שְׁנֵי הָעֲבוֹדָה וְהַתְּנַאי שֶׁשָּׁלְמוּ כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ט:כ\"ז), וְהוּא מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב בֶּאֱמֶת, וּבִשְׁבִיל הַיָּמִים שֶׁאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ גַּם מִפְּנֵי זִקְנָתוֹ לֹא יִתֵּן לוֹ לָבָן בִּתּוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ אֲשֶׁר הִתְנוּ שְׁנֵיהֶם, וְדַי שֶׁיְּקַיֵּם תְּנָאוֹ. וּכְדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס הוּא שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְפָרֵשׁ \"מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת\" עַל יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, כִּי יְמֵי הָעֲבוֹדָה שְׁלֵמִים הָיוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית כ\"ט:כ\"ז). וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי כִּי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה תַּקָּנַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְיִשְׂרָאֵל (ירושלמי כתובות פ\"א ה\"א). וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶם מִתְּחִלָּה נִכְבְּדֵי הָאֻמּוֹת, כָּעִנְיָן בָּאֲבֵלוּת, דִּכְתִיב (בראשית נ':י') \"וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים\". וּמָה שֶׁלָּמְדוּ כָּאן בַּיְּרוּשַׁלְמִי (מו\"ק פ\"א ה\"ז) וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע':י\"ט) שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, סֶמֶךְ בְּעָלְמָא מִמִּנְהֲגֵי הַקַּדְמוֹנִים קֹדֶם הַתּוֹרָה. אֲבָל בַּגְּמָרָא שֶׁלָּנוּ (מו\"ק ט) לֹא לְמָדוּהָ מִכָּאן, וּדְרָשׁוּהָ מִ\"וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג\" (מלכים א ח סה). וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי הָיָה זֶה מֵחִלּוּף מַשְׂכֻּרְתּוֹ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים (בראשית ל\"א:מ\"א), כִּי יַעֲקֹב אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה כִּי מָלְאוּ הַיָּמִים, וְלָבָן שָׁתַק וְנָתַן לוֹ לֵאָה, וְאַחַר כֵּן אָמַר לוֹ לָבָן \"מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת\" כִּי עֲדַיִן לֹא מָלְאוּ יְמֵי עֲבוֹדַת לֵאָה וְקֹדֶם זְמַנִּי נְתַתִּיהָ לְךָ, וְיַעֲקֹב שָׁמַע אֵלָיו וַיְמַלֵּא אוֹתָם כְּדִבְרֵי לָבָן, כִּי מָה יוּכַל לַעֲשׂוֹת וְהוּא בְּרָחֵל יַחְפֹּץ, וְלָכֵן לֹא אָמַר הַכָּתוּב בַּתְּחִלָּה \"וַיְהִי בִּמְלֹאת הַיָּמִים וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב וְגוֹ'\". וְעוֹד יִתָּכֵן לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הָיָה בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית אָמַר יַעֲקֹב לְלָבָן \"הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי\", שֶׁזּוֹ שְׁנַת מְלֹאת הַיָּמִים, וְכֵן \"זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים\" (ירמיהו ו יא) הוּא אֲשֶׁר הִגִּיעַ לִשְׁנַת סוֹפוֹ, וְכֵן \"עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם\" (ויקרא ח לג), עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁבּוֹ יִמְלְאוּ יְמֵי הַמִּלּוּאִים. אוֹ שֶׁאָמַר \"מָלְאוּ\" בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לְהִמָּלֵא וַחֲשׁוּבִים כִּמְלֵאִים, וְכָמוֹהוּ רַבִּים, וְכֵן בַּסֵּדֶר הָאַחֵר (בראשית ל\"ה:י\"ח) \"בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה\", בִּהְיוֹתָהּ קְרוֹבָה לְכָךְ וַחֲשׁוּבָה כְּאִלּוּ מֵתָה. וְזֶה טַעַם \"וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ\", כְּלוֹמַר לֹא שֶׁתִּתֵּן אוֹתָהּ וְאֵלְכָה אֲבָל שֶׁאֶשָּׂאֶנָּה וְאַשְׁלִים מְעַט הַיָּמִים אֲשֶׁר עָלַי, כִּי מֵעַתָּה לֹא תִּירָא מִמֶּנִּי שֶׁאֶעֱזָבְךָ. וְרַבּוֹתֵינוּ עָשׂוּ מִדְרָשׁ (ב\"ר ע יח) בִּלְשׁוֹן \"וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ\", בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנּוּ דֶּרֶךְ מוּסָר לְהַזְכִּיר כֵּן אַף כִּי בַּצַּדִּיקִים, אֲבָל הַכַּוָּנָה הִיא מַה שֶׁאָמַרְתִּי. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר לוֹ לָבָן מַלֵּא שְׁבוּעַ הַשָּׁנִים שֶׁל לֵאָה זֹאת, כִּי אוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁעָבַרְתִּי עַל דַּעְתְּךָ לֹא תַּשְׁלִים אוֹתָן, אוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יָדוּעַ מָתַי הִתְחִילוּ יְמֵי עֲבוֹדַת רָחֵל וְאָז אֶתֵּן לְךָ הָאַחֶרֶת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי לְאַחַר הַנִּשּׂוּאִין: <b>וְנִתְּנָה לְךָ</b> לְשׁוֹן רַבִּים, \"נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם\" (בראשית י\"א:ז'), \"וְנִשְׂרְפָה\" (שם פסוק ג), אַף זֶה לְשׁוֹן וְנִתֵּן, זֶה פירש\"י (רש\"י על בראשית כ\"ט:כ\"ז). וְלֹא אָמַר לָמָּה יִתְפֹּס הַיָּחִיד לְשׁוֹן הָרַבִּים, אוּלַי יַחְשֹׁב שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַנִּכְבָּדִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כְּמַאֲמַר אֲחֵרִים (ראה ראב\"ע לעיל א כו). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר בְּכָאן (שם) שֶׁהוּא בִּנְיַן נִפְעַל, וְהַוָּ\"ו הֱשִׁיבוֹ לְעָתִיד, וּפֵרוּשׁוֹ וְתִנָּתֵן לְךָ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי דִּבְרֵי לָבָן בְּעָרְמָה, אָמַר לְיַעֲקֹב לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, כִּי לֹא יַנִּיחוּנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי נְבֵלָה הוּא אֶצְלָם, אֲבָל תְּמַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת וְנִתֵּן לְךָ אֲנִי וְכָל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם גַּם אֶת זֹאת, שֶׁכֻּלָּנוּ נַסְכִּים בַּדָּבָר, וְנַעֲשֶׂה לְךָ כָּבוֹד וּמִשְׁתֶּה כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ בָּרִאשׁוֹנָה: <b>וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל</b> הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁגַּם אָהַב רָחֵל יוֹתֵר מִלֵּאָה, וְהַטַּעַם בַּעֲבוּר כִּי הַטֶּבַע לֶאֱהֹב יוֹתֵר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר יָדַע הָאָדָם בָּרִאשׁוֹנָה, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים בַּנָּשִׁים (סנהדרין כב), וְאֵינָהּ כּוֹרֶתֶת בְּרִית אֶלָּא לְמִי שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּלִי, וְהִנֵּה יַעֲקֹב אָהַב רָחֵל מִלֵּאָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָאֶרֶץ, וְזֶה טַעַם \"גַּם\": <b>כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה</b> הִנֵּה לֵאָה רִמְּתָה בַּאֲחוֹתָהּ גַּם בְּיַעֲקֹב, כִּי אִם נֹאמַר שֶׁנָּהֲגָה כָּבוֹד בְּאָבִיהָ שֶׁאָחַז בָּהּ וְהִכְנִיסָהּ אֵלָיו וְאַל תַּמֵּר בּוֹ, הָיָה לָהּ לְהַגִּיד אוֹ לִרְמֹז כִּי הִיא לֵאָה, אַף כִּי הָיְתָה מִתְנַכֶּרֶת כָּל הַלַּיְלָה וּלְפִיכָךְ לֹא הִכִּירָהּ עַד שֶׁרָאָה אוֹתָהּ בַּבֹּקֶר, וְלָכֵן שְׂנֵאָהּ יַעֲקֹב. וְהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ כִּי לְהִנָּשֵׂא אֶל הַצַּדִּיק עָשְׂתָה כֵן, וְרִחֵם עָלֶיהָ. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"א:ב'), כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמְּתָה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הקב\"ה בְּבָנִים, אָמַר, לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ. וְזֶה טַעַם \"וַיַּרְא אֱלֹהִים\", כִּי חָמַל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יַעַזְבֶנָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד\"ק) כִּי שְׁתַּיִם נָשִׁים שֶׁהָאַחַת אֲהוּבָה מְאֹד תִּקָּרֵא הַשְּׁנִיָּה שְׂנוּאָה כְּנֶגְדָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה\", לֹא שֶׁשְּׂנֵאָהּ, וְהָיְתָה בּוֹשָׁה בַּדָּבָר, וְרָאָה אֱלֹהִים אֶת עָנְיָהּ: <b>הָבָה לִּי בָנִים</b> אָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים (רש\"י וראב\"ע), שֶׁתִּתְפַּלֵּל עָלַי, \"וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי\", לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל':א'), שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים חָשׁוּב כְּמֵת, וְהוּא מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר עא ו). וַאֲנִי תָּמֵהַּ, אִם כֵּן לָמָּה חָרָה אַפּוֹ, וְלָמָּה אָמַר \"הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי\", וְשׁוֹמֵעַ אֶל צַדִּיקִים ה', וּמָה שֶׁאָמַר אַבָּא לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים אֲנִי יֵשׁ לִי בָּנִים, מִמֵּךְ מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע, וְכִי הַצַּדִּיקִים אֵינָן מִתְפַּלְּלִים בְּעַד אֲחֵרִים, וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע הִתְפַּלְּלוּ בְּעַד נָשִׁים נָכְרִיּוֹת (מ\"א יז כא ושם ב ד טז). וְנִרְאֶה שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה תְּפָסוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"א:ז'), אָמַר לוֹ הקב\"ה, כָּךְ עוֹנִין אֶת הַמְּעִיקוֹת, חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִין לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָהּ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמְרָה רָחֵל לְיַעֲקֹב שֶׁיִּתֵּן לָהּ בָּנִים, וּבֶאֱמֶת דַּעְתָּהּ לֵאמֹר שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ, אֲבָל שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ עַד שֶׁיִּתֵּן לָהּ בָּנִים עַל כָּל פָּנִים, וְאִם אַיִן שֶׁתָּמִית עַצְמָהּ בְּצַעַר. דִּבְּרָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן בְּקִנְאָתָהּ, וְחָשְׁבָה כִּי בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ יִתְעַנֶּה יַעֲקֹב וְיִלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וְיִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהּ בָּנִים שֶׁלֹּא תָּמוּת בְּצַעֲרָהּ: <b>וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב</b> שֶׁאֵין תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים בְּיָדָם שֶׁתִּשָּׁמַע וְתֵעָנֶה עַל כָּל פָּנִים, וּבַעֲבוּר שֶׁדִּבְּרָה דֶּרֶךְ גַּעֲגוּעֵי הַנָּשִׁים הָאֲהוּבוֹת לְהַפְחִידוֹ בְּמִיתָתָהּ, חָרָה אַפּוֹ, וּלְכָךְ אָמַר לָהּ שֶׁאֵינוֹ בִּמְקוֹם אֱלֹהִים שֶׁיִּפְקֹד הָעֲקָרוֹת עַל כָּל פָּנִים, וְאֵינֶנּוּ חוֹשֵׁשׁ בַּדָּבָר כִּי מִמֶּנָּה נִמְנַע פְּרִי הַבֶּטֶן וְלֹא מִמֶּנּוּ, וְזֶה לְיַסֵּר אוֹתָהּ וּלְהַכְלִימָהּ. וְהִנֵּה הַצַּדֶּקֶת בִּרְאוֹתָהּ שֶׁלֹּא תּוּכַל לְהִסָּמֵךְ עַל תְּפִלַּת יַעֲקֹב, שָׁבָה לְהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמָהּ אֶל שׁוֹמֵעַ צְעָקָה, וְזֶהוּ \"וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים\" (בראשית ל':כ\"ב). וְאוּלַי נְתַקֵּן עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כִּי יַעֲקֹב אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא נִתְפַּלֵּל עַל אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה כִּי עֲקָרָה הִיא, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ, וּבָאָה עַתָּה רָחֵל לְהִתְעוֹלֵל עָלָיו לֵאמֹר שֶׁיִּתֵּן לָהּ בָּנִים עַל כָּל פָּנִים בִּתְפִלָּתוֹ כִּי לֹא נוֹפֵל הוּא מֵאָבִיו שֶׁעָשָׂה כֵן, וַיִּחַר אַפּוֹ וְאָמַר לָהּ כִּי הַדָּבָר בְּיַד אֱלֹהִים וְלֹא בְּיָדוֹ, וְאָבִיו נִשְׁמְעָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק וְעָתִיד לִהְיוֹת לוֹ זֶרַע, אֲבָל הִיא נִמְנַע מִמֶּנָּה פְּרִי בֶּטֶן. וְנָכוֹן הוּא: <b>וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן</b> הִזְכִּיר בְּכָל הַשְּׁפָחוֹת \"לְיַעֲקֹב\" לְהַגִּיד כִּי הוּא חָפֵץ וּמוֹדֶה בָּהֶם, וְאֵינֶנּוּ נִקְרָא לוֹ בֶּן הָאָמָה רַק בֵּן לְיַעֲקֹב כִּבְנֵי הַגְּבִירוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֵלָיו. וְאָמַר בְּלֵאָה בֵּן חֲמִישִׁי וּבֵן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב, בַּעֲבוּר רִבּוּי הַבָּנִים, לוֹמַר כִּי בְּכֻלָּן יַחְפֹּץ וְאֶת כֻּלָּם יְקָרֵב, וְלֹא הִזְכִּיר בָּרִאשׁוֹנִים כֵּן: <b>וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת</b> לֹא יָדַעְתִּי מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לְלֵאָה, וְלָמָּה נָתְנָה שִׁפְחָתָהּ לְבַעְלָהּ וְהִיא לֹא הָיְתָה עֲקָרָה שֶׁתִּבָּנֶה מִמֶּנָּה, וְאֵין דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְהַרְבּוֹת נָשִׁים לְבַעֲלֵיהֶן. אֲבָל נִצְטָרֵךְ לוֹמַר כִּי הָיוּ נְבִיאוֹת (ב\"ר עב ו), יוֹדְעוֹת שֶׁעָתִיד יַעֲקֹב לְהַעֲמִיד י\"ב שְׁבָטִים, וְרָצְתָה שֶׁיִּהְיוּ לוֹ רֹב הַבָּנִים מִמֶּנָּה אוֹ מִשִּׁפְחָתָהּ שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתָהּ, וְלֹא תִּתְגַּבֵּר אֲחוֹתָהּ עָלֶיהָ בְּבָנִים. וּלְכָךְ אָמְרָה \"נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי\" (ראה זוהר ויצא קנז), וְכֵן יַעֲקֹב בַּעֲבוּר זֶה שָׁמַע אֵלֶיהָ שֶׁיַּעֲמִיד בָּנִים רַבִּים, כִּי יָדַע כֵּן כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר סח יא). וְיִתָּכֵן כִּי מִדַּעְתָּם שֶׁנִּתְּנָה הָאָרֶץ לְזַרְעָם, וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק לֹא הִרְבּוּ בָּנִים, הָיָה חָפֵץ יַעֲקֹב בְּנָשִׁים רַבּוֹת לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ, כִּי דּוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה. וְלָכֵן רָצְתָה לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָתָהּ שֶׁלֹּא יִשָּׂא נָכְרִית: <b>דּוּדָאִים</b> סִיגְלֵי (סנהדרין צט) וּבִלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל יַאסְמִין, כָּךְ מָצָאתִי בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל':י\"ד). וְאֵינוֹ כֵן, כִּי יַאסְמִין בִּלְשׁוֹן עַרָבִי כָּךְ שְׁמוֹ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק בַּמֶּה טוֹמְנִין (שבת נ) הַאי כֻּסְפָּא דְּיַאסְמִין שָׁרִי. וְסִגְלֵי אוֹמְרִים שֶׁהֵם \"כְּנִפְסָגָא\" שֶׁאָמְרוּ בָּהֶן (ברכות מג) מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים. אֲבָל אֵין זְמַנָּם בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, אוּלַי מְצָאָם שָׁם בְּמִקְרֶה. וְהָרָאוּי לְקַבֵּל בַּדּוּדָאִים דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל':י\"ד) שֶׁתִּרְגֵּם בָּהֶן \"יַבְרוּחִין\". וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ב:ב') גַּם כֵּן ר' חִיָּא ב\"ר אַבָּא אָמַר יַבְרוּחִין, וְהֵן יַבְרוּח בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי. וְכָתַב רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל':י\"ד) דּוּדָאִים אָמַר הַמְתַרְגֵּם יַבְרוּחִין, וְכָךְ יִקָּרְאוּ בִּלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל, וְיֵשׁ לָהֶן רֵיחַ טוֹב, וְכֵן כָּתוּב (שיר השירים ז יד) \"הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ\", וְהֵם עַל צוּרַת בֶּן אָדָם כִּי יֵשׁ לָהֶן דְּמוּת רֹאשׁ וְיָדַיִם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי יוֹעִילוּ לְהֵרָיוֹן, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי בַּעֲבוּר שֶׁתּוֹלַדְתָּם קָרָה, אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְהַנָּכוֹן כִּי רָצְתָה בָּהֶן לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ וּלְהִתְעַנֵּג בְּרֵיחָן, כִּי בַּתְּפִלָּה נִפְקְדָה רָחֵל לֹא בְּדֶרֶךְ הָרְפוּאוֹת, וּרְאוּבֵן הֵבִיא עַנְפֵי הַדּוּדָאִים אוֹ הַפְּרִי וְהוּא כִּדְמוּת תַּפּוּחִים וְלָהֶם רֵיחַ טוֹב, אֲבָל הַשֹּׁרֶשׁ וְהוּא הֶעָשׂוּי בְּצוּרַת רֹאשׁ וְיָדַיִם לֹא הֵבִיא, וְהַשֹּׁרֶשׁ הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו הָאֲנָשִׁים שֶׁיּוֹעִיל לְהֵרָיוֹן, וְאִם הַדָּבָר אֱמֶת הוּא בִּסְגֻלָּה בָּהֶם, לֹא בְּטִבְעָם, אֲבָל לֹא רָאִיתִי כֵן בְּאֶחָד מִסִּפְרֵי הָרְפוּאוֹת הַמְּדַבְּרִים בָּהֶם: <b>הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי</b> הַטַּעַם הַמְעַט מִמֵּךְ שֶׁתִּקְחִי לָךְ אֶת אִישִׁי כְּאִלּוּ אַתְּ אִשְׁתּוֹ וַאֲנִי הָאָמָה, אַף כִּי תַּעֲשִׂי עַצְמֵךְ גְּבֶרֶת לָקַחַת הַדּוּדָאִים אֲשֶׁר אֲנִי מִתְעַנֶּגֶת בְּרֵיחָן. וְיִתָּכֵן שֶׁרָצְתָה בָּהֶן לִכְבוֹד יַעֲקֹב לְבַשֵּׂם בָּהֶם יְצוּעָיו כִּי דֶּרֶךְ נָשִׁים לָהּ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי ז יז) \"נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן\", וְלָכֵן אָמְרָה לֵאָה הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי מִמֶּנִּי אַף כִּי תִּקְחִי דּוּדָאֵי בְּנִי לְפַתּוֹתוֹ בָּהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַדּוּדָאִים עֲשָׂבִים יוֹסִיפוּ הַתַּאֲוָה לַנָּשִׁים, נִגְזַר מִלְּשׁוֹן \"עֵת דּוֹדִים\" (יחזקאל טז ח), וְלָכֵן אָמְרָה לֵאָה הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי: <b>זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב</b> לֹא מָצְאוּ לַמִּלָּה הַזֹּאת מוֹצָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר שֶׁהִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת \"זֶה בַּד\", כְּמִלַּת מַדּוּעַ וּמִלַּת בָּגָד (בראשית ל':י\"א) בַּכְּתִיבָה, וְהַסֶּגוֹל וְהַפַּתָּח מוּמָרִים בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, וְכָל שֶׁכֵּן בַּמִּלּוֹת הַמֻּרְכָּבוֹת. וְכֵן מִלַּת צַלְמָוֶת וּמִלַּת בִּלְעָדַי. וְיָצְאָה מִלְּשׁוֹן בַּדִּים, \"בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים\" (שמות כה יג), \"וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת\" (יחזקאל יז ו), כִּי עַנְפֵי הָאִילָן הַגַּסִּים נִקְרָאִים כֵּן. וְהִשְׁאִילוּהָ לְבָנִים, \"יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת\" (איוב יח יג) \"לֹא כֵן בַּדָּיו\" (ישעיהו טז ו). וְלָכֵן אָמְרָה לֵאָה כִּי עָשָׂה לָהּ הָאֱלֹהִים זֶה הַבֵּן בַּד טוֹב לִהְיוֹת בַּעְלָהּ מִתְלוֹנֵן בְּצִלָּהּ, כִּי יִזְבְּלֵנִי בְּצִלִּי, וְכֵן \"בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ\" (מלכים א ח יג) לְהִתְלוֹנֵן בְּצִלּוֹ, וְלִכְבוֹד עֶלְיוֹן יֹאמַר כֵּן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם בפסוק כז) \"הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי\". וְכֵן \"שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה\" (חבקוק ג יא), עָמַד בְּמָקוֹם שֶׁיִּתְלוֹנָן בּוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם\" (תהלים יט ה) וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל':כ') תִּרְגֵּם זֶבֶד טוֹב \"חֻלַּק טָב\", וְלֹא הֲבִינוֹתִי סְבָרָתוֹ עַד שֶׁרָאִיתִי (בתרגום הירושלמי) בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן \"זַוֵּד יָתִי מֵימְרָא דַּה' זְוָדִין טָבִין\", וְלָמַדְתִּי שֶׁעָשׂוּ הַמִּלָּה כְּאִלּוּ כְּתוּבָה בְּוָ\"ו, וְטָפְלוּ אוֹתָהּ אֶל לְשׁוֹן הָאֲרָמִית שֶׁמְּתַרְגְּמִין צֵדָה \"זְוָדִין\" (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ב:כ\"ה). אָמְרָה שֶׁהַבֵּן הַזֶּה עֲשָׂאוֹ הַשֵּׁם לָהּ צֵדָה טוֹבָה וְחֵלֶק טוֹב, כִּי בַּעְלָהּ יִהְיֶה עִקַּר דִּירָתוֹ עִמָּהּ לְרֹב בָּנֶיהָ, תִּתְפַּרְנֵס עִמּוֹ בַּטּוֹב לוֹ. וְהַוָּ\"ו וְהַבֵּי\"ת יִשְׁתַּוּוּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כְּמוֹ תַּאֲוָה וְתַאֲבָה (תהלים קיט כ), \"גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים\" (ישעיהו נ ו), \"עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים\" (תהלים קכט ג), וְכֵן \"לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי\" (יונה ב ז), כְּמוֹ לְקַצְוֵי, וְכֵן \"לַפַּרְבָּר לַמַּעֲרָב אַרְבָּעָה\" (דברי הימים א כו יח), יֹאמְרוּ מִמֶּנּוּ פַּרְוָר, דִּכְתִיב (מלכים ב כג יא) \"אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים\" וּפֵרוּשׁ שְׁנֵיהֶם מָה שֶׁהוּא מִקִּיר הַחוֹמָה לַחוּצָה, \"וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים\" (במדבר לה ב) תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי \"וּפַרְוָר\", וְכֵן תַּרְגּוּם יוֹנָתָן \"מִגְרָשׁוֹת\" (יחזקאל כז כח), וּבַמִּשְׁנָה מְלֹא תַּרְוָד, תַּרְבָד (נזיר מט אהלות פ\"ב מ\"א), בְּטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לְבִזְבֵּז (פסחים מח), בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִין מִמֶּנּוּ \"לִזְבֵּז\" (כלים פ\"ב מ\"ג מקואות פ\"ד מ\"ב), וּבִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִין מִמֶּנּוּ \"לִזְוֵיז\", אִצְטְבָא (פסחים יא), \"אִיצְטְוָא\" (עירובין עז ויומא מט לפי גירסת הערוך), וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן הַרְבֵּה. וְנָהֲגוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (כלאים פ\"ה הכ\"ט יבמות פ\"ז ה\"ח ועוד) \"אֲבִיר\" בְּבֵי\"ת בְּמָקוֹם וָ\"ו, שֶׁאֵינָם מַקְפִּידִים בְּכָךְ: <b>אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי</b> הִכְנִיסָהּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תֵרָאֶה, וְכֵן \"וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה\" (שמות ט יט), \"וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם\" (יואל ב י), \"וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף\" (ישעיהו ס כ), לֹא יִטָּמֵן, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל':כ\"ג). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל':כ\"ג) כְּטַעַם כָּרַת, \"וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל\". וְהַנָּכוֹן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל':כ\"ג) שֶׁעֲשָׂאָן כֻּלָּן לְשׁוֹן קִבּוּץ וְכִנּוּס כִּפְשׁוּטָם, מִלְּשׁוֹן \"וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו\" (במדבר יא לב), \"כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלוּהוּ\" (ישעיהו סב ט), וְנִקְרֵאת הַמִּיתָה אֲסִיפָה בִּהְיוֹתוֹ נִקְבָּץ אֶל אֲבוֹתָיו הַמֵּתִים, \"וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה\" לְהִקָּבֵץ לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וְ\"אָסְפוּ נָגְהָם\", שֶׁקִּבְּצוּ הָאוֹר בְּתוֹכָם וְלֹא הוֹצִיאוּ אוֹרָם לַחוּץ, אוֹ שֶׁנֶּאֶסְפוּ אֶל הָאֹהֶל אֲשֶׁר לָהֶם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. וְיֹאמְרוּ אֲסִיפָה בַּחֶרְפָּה, שֶׁתִּתְקַבֵּץ וְלֹא תִּתְפַּזֵּר בֵּין בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת נִדְבָּרִים בָּהּ עוֹד בַּחוּצוֹת: <b>נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ</b> בַּעֲבוּרְךָ וּבִזְכוּתְךָ כִּי אִישׁ צַדִּיק אַתָּה. וּלְשׁוֹן \"נִחַשְׁתִּי\" – נִסִּיתִי, וְכָל נַחַשׁ נִסָּיוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ראב\"ע) שֶׁהָיָה מְנַחֵשׁ בִּתְרָפִים. וְיַעֲקֹב אָמַר \"וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי\", לֹא רָצָה לוֹמַר \"בִּגְלָלִי\" דֶּרֶךְ עֲנָוָה, וְאָמַר לְרַגְלִי כִּי מֵעֵת שֶׁבָּא רַגְלִי בְּבֵיתְךָ הָיִיתָ מִתְבָּרֵךְ: <b>וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי</b> אֶת חֶשְׁבּוֹן מִעוּט מִקְנְךָ שֶׁבָּא לְיָדִי כַּמָּה הָיָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל':כ\"ט). כְּלוֹמַר אַתָּה יָדַעְתָּ כַּמָּה הָיָה מִקְנְךָ כְּשֶׁבָּאוּ אִתִּי. וְיוֹתֵר רָאוּי שֶׁיֹּאמַר וְאֶת מִקְנְךָ אֲשֶׁר הָיָה אִתִּי יָדַעְתָּ, כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ טֶרֶם בּוֹאִי וַיִּפְרֹץ לָרֹב. אוֹ נְפָרֵשׁ אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ, כִּי בְּכָל כֹּחִי עָשִׂיתִי, וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי, כִּי יָמִים רַבִּים הֵם, וְיָדַעְתָּ כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, רַק בִּרְכַּת ה' הִיא אֲשֶׁר בָּאָה מֵעֵת בֹּא רַגְלִי בְּבֵיתְךָ, וְהוּא הַנָּכוֹן: <b>אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי</b> עַכְשָׁו אֵין עוֹשִׂין לְצָרְכִּי אֶלָּא בָּנַי וְצָרִיךְ אֲנִי לִהְיוֹת עוֹשֶׂה עִמָּהֶם לְסָמְכָן, וְזֶהוּ גַּם לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל':ל'). וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁיִּהְיֶה לְיַעֲקֹב צֹאן, וְלֹא שֶׁיִּרְעוּ אוֹתָן בָּנָיו הַקְּטַנִּים, וְהַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת, כִּי לָבָן יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים קְטַנִּים מֵרָחֵל בְּטֶרֶם בֹּא יַעֲקֹב, וְעַתָּה הֵם רְאוּיִים לִרְעוֹת הַצֹּאן. וְאוּלַי עַל נָשָׁיו וְעַל עֲבָדָיו אָמַר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים לוֹ בַּמְּלָאכָה. וְאֵין כָּל זֶה נָכוֹן, אֲבָל פֵּרוּשׁ \"מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי\", מָתַי אֶעֱשֶׂה אָנֹכִי גַּם לְבֵיתִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי גַּם לְבֵיתְךָ. וְכֵן \"וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה\" (בראשית כ\"ט:ל'), וְגַם אָהַב אֶת רָחֵל מִלֵּאָה, וְכֵן \"גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי\" (במדבר כב לג), גַּם הָרַגְתִּי אוֹתְךָ, וְרַבִּים כֵּן: וְטַעַם <b>נָקֹד וְטָלוּא</b> נָקֹד אוֹ טָלוּא. \"וְכָל שֶׂה חוּם\", פֵּרְשׁוּ בּוֹ (הראב\"ע והרד\"ק) שָׁחוֹר, כִּי הַשַּׁחֲרוּת מִפְּנֵי הַחֹם. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי רֹב הַכְּשָׂבִים שְׁחוֹרִים, אַף כִּי בְּאֶרֶץ קֶדֶם שֶׁהִיא חַמָּה, וְאִם כֵּן יִהְיוּ כֻּלָּם לְיַעֲקֹב. וְהַנָּכוֹן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל':ל\"ב) \"שְׁחוֹם\", וְהוּא קָרוֹב לְאָדֹם, וְקוֹרִין אוֹתוֹ רו\"ש, וְכֵן פרש\"י, וְיִהְיֶה חוּם מִגִּזְרַת \"וְאוֹר הַחַמָּה\" (ישעיהו ל כו) שֶׁהוּא דּוֹמֶה לַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר יִתְאַדֵּם קְצָת: <b>וְהָיָה שְׂכָרִי</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל':ל\"ב), אוֹתָן שֶׁיֵּלְדוּ מִכָּאן וּלְהַבָּא נְקֻדִּים וּטְלוּאִים בָּעִזִּים וּשְׁחוּמִים בַּכְּשָׂבִים יִהְיוּ שֶׁלִּי. וְכֵן דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל':ל\"ה). וּפֵרוּשׁ \"כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא\" – תַּיִשׁ, \"וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים\" – הַנְּקֵבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם) \"וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים וְאֵת כָּל הָעִזִּים\" וּפֵרוּשׁ \"כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ\" – בַּנִּזְכָּרִים \"וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים\", וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי כָל נָקֹד וְטָלוּא בַּכְּשָׂבִים וְכָל חוּם בָּהֶם הָיָה שְׂכָרוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה בַּמַּקְלוֹת מַרְאֶה חוּם וְהָיָה מַפְסִיד שְׂכָרוֹ מִן הַכְּשָׂבִים שֶׁהֵם מֵיטַב הַצֹּאן. וְכֵן בַּחֲלוֹמוֹ הֶרְאוּהוּ הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים אֵין בָּהֶם חוּם. וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וְהָסֵר טָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים, וְהָיָה שְׂכָרִי שְׁלֹשֶׁת הַמַּרְאוֹת בַּכְּשָׂבִים וְהַשְּׁנַיִם בָּעִזִּים. וְאָמַר <b>וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר</b> כִּי כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְגַם חוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי: וְטַעַם <b>וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים</b> סִפֵּר הַכָּתוּב כִּי יַעֲקֹב אָמַר סְתָם הָסֵר מִשָּׁם טָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים, וְלָבָן חָשַׁשׁ לְזֶרַע הָאָב וְהִפְרִישׁ הַזְּכָרִים וְהַנְּקֵבוֹת, וְהִפְרִישׁ אֲפִילּוּ הָעֲקֻדִּים אֲשֶׁר לָהֶם לֹבֶן מְעַט בְּרַגְלֵיהֶם בִּמְקוֹם הָעֲקֵדָה, וְהִפְרִישׁ בַּכְּשָׂבִים כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכָל חוּם. וְאִם יִהְיֶה \"כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ\" לוֹמַר שֶׁהִפְרִישׁ בַּתְּיָשִׁים וּבָעִזִּים כָּל אֲשֶׁר בּוֹ מַרְאֶה לָבָן בֵּין עָקוּד בֵּין בָּרוּד, יִהְיֶה וְכָל חוּם מוּסָף עַל הַמַּרְאוֹת הַנִּזְכָּרוֹת. וְטַעַם הוֹסִיפוֹ בִּשְׂכַר הַכְּשָׂבִים חוּם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּתוֹלְדֹתָם לִהְיוֹתָם בַּעֲלֵי גְּוָנִין כַּתְּיָשִׁים וְהָעִזִּים, וְאֵין בְּתוֹלֶדֶת הָעִזִּים לִהְיוֹת בָּהֶן חוּם: <b>וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה</b> כֵּיוָן שֶׁהִסְכִּימוּ לִהְיוֹת שְׂכָרוֹ בְּאֵלֶּה הָיָה רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶׁיּוּכַל לְהוֹלִידָם כֵּן. וְאוּלַי הִתְנָה יַעֲקֹב שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן כָּל מָה שֶׁיִּרְצֶה, כִּי לָבָן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בַּתּוֹלָדָה הַזּוֹ, וְהָרוֹעִים לֹא הָיוּ מַרְגִּישִׁים בַּדָּבָר בִּרְאוֹתָם הַמַּקְלוֹת בָּרְהָטִים פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה בִּימֵי נִיסָן, כִּי בְּהַעֲטִיף הַצֹּאן בִּימֵי תִּשְׁרֵי לֹא יָשִׂים, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לְלָבָן עַד פַּרְסָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד\"ק) כִּי הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה נוֹלְדוּ לְיַעֲקֹב נְקֻדִּים וּטְלוּאִים רַבִּים בְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר הֶרְאָה לוֹ הַמַּלְאָךְ, וְשָׂם הַמַּקְלוֹת בִּפְנֵי אֵלּוּ שֶׁהָיוּ שֶׁלּוֹ שֶׁיּוֹלִידוּ בִּדְמוּתָם, שֶׁלֹּא יֹאמַר לָבָן כַּאֲשֶׁר יִוָּלְדוּ כִּי גָּנוּב הוּא אִתּוֹ. וְזֶה פֵּרוּשׁ \"בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת\", שֶׁהֵם הַנּוֹלָדִים לוֹ, \"וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן\" שֶׁל לָבָן, \"לֹא יָשִׂים, וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן\" אֲשֶׁר לֹא יִוָּלְדוּ נְקֻדִּים \"וְהַקְּשׁוּרִים\" כֻּלָּם \"לְיַעֲקֹב\" כִּי יִוָּלְדוּ נְקֻדִּים: <b>וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב</b> פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל':מ') הַנּוֹלָדִים עֲקֻדִּים נְקֻדִּים הִבְדִּילָם לְעַצְמָם וְעָשָׂה אוֹתָן עֵדֶר לְבַד, וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ הָעֵדֶר הֶעָקוּד לִפְנֵי הַצֹּאן, וּפְנֵי הַצֹּאן הַהוֹלְכוֹת אַחֲרֵיהֶן צוֹפוֹת בְּאֵלּוּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר \"וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד\", שֶׁהָיוּ פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְאֶל כָּל חוּם שֶׁנִּמְצָא בְּצֹאן לָבָן, \"וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן\", כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, זֶה לְשׁוֹן הָרַב. וְאֵין דְּבָרָיו בְּכָאן נְכוֹנִים, כִּי לָמָּה הִפְרִיד הַכְּשָׂבִים וְלֹא נִשְׁאַר בְּעֵדֶר לָבָן נָקֹד אוֹ חוּם, לֹא בַּכְּשָׂבִים וְלֹא בָּעִזִּים, וְאִם הָיוּ הַנִּפְרָדִים אוֹתָם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים שֶׁהָיוּ שֶׁלּוֹ, וּמֵהֶם עָשָׂה הָעֵדֶר הַזֶּה הֶעָקוּד, לָמָּה הִפְרִיד הַכְּשָׂבִים לְבַדָּם וְלֹא לָקַח גַּם הַתְּיָשִׁים וְהָעִזִּים שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ כֵן, וְיַעֲשֶׂה מִכֻּלָּם הָעֵדֶר הֶעָקוּד הַזֶּה אֲשֶׁר הוֹלִיךְ לִפְנֵי הַצֹּאן. וְעוֹד שֶׁלֹּא אָמַר שֶׁנּוֹלַד שָׁם חוּם. וְעוֹד כִּי לְפִי דַּעַת הָרַב אֵין בַּכְּשָׂבִים עָקֹד וְטָלוּא שֶׁאֵינָם שְׂכָרוֹ, וְלֹא עָשָׂה לָהֶם מַקְלוֹת. אֲבָל פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב שֶׁהִפְרִיד הַכְּשָׂבִים מִן הָעִזִּים וְעָשָׂה מֵהֶן עֵדֶר מְיֻחָד, וְהִנֵּה הָיוּ לוֹ עֵדֶר כְּשָׂבִים וְעֵדֶר עִזִּים, וְנָתַן פְּנֵי כָּל הַצֹּאן עֵדֶר הַכְּשָׂבִים וְעֵדֶר הָעִזִּים אֶל הָעֲקֻדִּים וְאֶל כָּל חוּם אֲשֶׁר בְּכָל צֹאן לָבָן, שֶׁשָּׂם הָעֲקוּדִים לִפְנֵי הָעִזִּים וְכָל חוּם לִפְנֵי הַכְּשָׂבִים עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים, אוֹ הָעֲקֻדִּים וְכָל חוּם לִפְנֵי הַכְּשָׂבִים עַל דַּעְתֵּנוּ, כִּי צֹרֶךְ הַהַפְרָדָה מִפְּנֵי הַחוּם אֲשֶׁר הָיָה שְׂכָרוֹ בַּכְּשָׂבִים לְבַדָּן. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר כִּי הַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב, וְנָתַן פְּנֵי הַצֹּאן הַנִּזְכָּר שֶׁהֵם הַכְּשָׂבִים אֶל עָקֹד וְאֶל כָּל חוּם, וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ מִן הֶעָקוּד וְהַחוּם וְהוֹלִיכָם לִפְנֵי הַכְּשָׂבִים, וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן כִּי הָיוּ שְׂכָרוֹ. וְטַעַם \"בְּצֹאן לָבָן\", שֶׁעָשָׂה כֵן בְּכָל צֹאן לָבָן. וְהִנֵּה הֶעָקוּד בַּכְּשָׂבִים הָיוּ שֶׁלּוֹ. וְאַל תִּשְׁאַל לָמָּה אָמַר \"הַכְּשָׂבִים\" וְאָמַר \"פְּנֵי הַצֹּאן\", כִּי דֶּרֶךְ מִקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן וּבַפָּרָשָׁה הַזֹּאת בְּדוֹמֶה לוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד (בראשית ל\"א:כ\"א). וְטַעַם עֲשׂוֹתוֹ כֵּן בַּכְּשָׂבִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בַּמַּקְלוֹת חוּם, אוֹ שֶׁיָּדַע בְּתוֹלֶדֶת הַכְּשָׂבִים שֶׁצְּרִיכִים לְסִימָנִים רַבִּים בִּכְבֵדוּתָם יוֹתֵר מִן הַתְּיָשִׁים לְקַלּוּתָם: <b>הַצֹּאן הַמְּקֻשָּׁרוֹת</b> הַנָּכוֹן בְּעֵינַי בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה שֶׁהֵם הַצֹּאן אֲשֶׁר הַזְּכָרִים מֵהֶם הוֹלְכִים אַחַר הַנְּקֵבוֹת בְּכָל עֵת, לֹא יִתְפָּרְדוּ מֵהֶם לְרֹב תַּאֲוָתָם, מִלְּשׁוֹן \"וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ\" (בראשית מ\"ד:ל'). וּלְשׁוֹן חֲכָמִים כֵּן הוּא (בכורות כד), חֲזִיר כָּרוּךְ אַחַר רָחֵל, בִּכְרוּכִין אַחֲרֶיהָ (קדושין עט). וְיִקָּרְאוּ הַנּוֹלָדִים בָּעֵת הַהִיא \"הַקְּשׁוּרִים\" עַל שֵׁם אֲבִיהֶם. וְרַבִּים אָמְרוּ כִּי קְשׁוּרִים הֵם הַחֲזָקִים, אֲשֶׁר אֵיבְרֵיהֶם קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה קֶשֶׁר אַמִּיץ, כִּי זֶה סִבַּת הַבְּרִיאוּת, וְהָעֲטוּפִים הֵם הַחֲלוּשִׁים אֲשֶׁר נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף וְאֵין לָהֶם תַּאֲוָה, מִלְּשׁוֹן \"הָעֲטוּפִים בְּרָעָב\" (איכה ב יט). וְהַתַּרְגּוּם אָמַר \"בַּכִּירַיָּא וְלַקִּישַׁיָּא\", כִּי כֵן הַדָּבָר: <b>כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן</b> מִתְּחִלָּה, וְנִתְבָּרֵךְ לְרַגְלִי. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה לְלָבָן צֹאן רַבּוֹת, כִּי נִתְבָּרְכוּ גַּם הָעֲטוּפִים לְרֶגֶל יַעֲקֹב, כִּי לֹא צָעֲקוּ בָּנָיו רַק בְּקִנְאָתָם לְיַעֲקֹב שֶׁעָשָׂה כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה: <b>וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי</b> זֶה הָיָה אֱמֶת וְאִם לֹא סִפְּרוֹ הַכָּתוּב מִתְּחִלָּה, וְכֵן אָמַר לוֹ \"וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים\" (בראשית ל\"א:מ\"א). וְכָזֶה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּתּוֹרָה, וּבַפָּרָשָׁה הַזֹּאת לְמַעְלָה לֹא סִפֵּר שֶׁנָּתְנָה לֵאָה אֶת הַדּוּדָאִים לְרָחֵל: וְטַעַם <b>אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ</b> כִּי מִתְּחִלָּה נָתַן לוֹ שְׁנֵי הַמַּרְאוֹת, נְקֻדִּים וּטְלוּאִים, גַּם הַחוּם בַּכְּשָׂבִים, וְחָזַר בּוֹ לָתֵת מַרְאֶה אַחֵר, וְהָיָה מַחֲלִיף אוֹתוֹ בְּכָל שָׁנָה, וְהָיוּ הַצֹּאן יוֹלְדוֹת כֵּן. וְלֹא הָיָה זֶה בַּמַּקְלוֹת, כִּי הוּא מְסַפֵּר לָהֶם מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ לְהַפְלִיא מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר \"וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי\". גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיָה מַחֲלִיף אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ הַצֹּאן מְעֻבָּרוֹת, וְהָיוּ יוֹלְדוֹת כִּרְצוֹן יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ד:ג'), צָפָה הקב\"ה מָה שֶׁלָּבָן עָתִיד לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ, וְהוּא צָר צוּרָה כַּיּוֹצֵא בָּהּ, \"אִם כֹּה אָמַר\" אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא \"אִם כֹּה יֹאמַר\": <b>וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן</b> זֶה הָיָה אַחַר שֶׁהֶחֱלִיף אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ, וּלְכָךְ אָמַר \"כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ\": וְטַעַם <b>וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן</b> הֶרְאָה לוֹ בַּחֲלוֹם כִּי יַעֲלוּ עַל הַצֹּאן הָעַתּוּדִים וְכֻלָּם עֲקֻדִּים, וְאַחֲרֵי כֵן הָיוּ כֻּלָּם נְקֻדִּים, וְשׁוּב הָיוּ כֻּלָּם בְּרֻדִּים, וְהִגִּיד כִּי הוּא רוֹאֶה הֶחָמָס שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ לָבָן לְהַחֲלִיף אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ, וְיַעֲשֶׂה הַנּוֹלָדִים כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר יִצְטָרֵךְ אֵלָיו יַעֲקֹב, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא יַעֲשֶׂה יַעֲקֹב מַקְלוֹת כִּי בּוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגַּב (משלי כט כה): <b>וְהִנֵּה הָעַתּוּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן</b> הַתְּיָשִׁים וְהָאֵילִים יִקָּרְאוּ עַתּוּדִים, כִּי כָל גָּדוֹל בַּצֹּאן יִקָּרֵא כֵן, אַף בִּגְדוֹלֵי הָאֲנָשִׁים \"כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ\" (ישעיהו יד ט). וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:י') אַף עַל פִּי שֶׁהִבְדִּילָם לָבָן כֻּלָּם שֶׁלֹּא יִתְעַבְּרוּ הַצֹּאן דֻּגְמָתָן, הָיוּ הַמַּלְאָכִים מְבִיאִים אוֹתָן מֵעֵדֶר הַמָּסוּר לִבְנֵי לָבָן לָעֵדֶר שֶׁבְּיַד יַעֲקֹב. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הָיָה זֶה מַרְאֶה לְהַבְטִיחוֹ כִּי יוֹלִידוּ כָּהֵם. וְהָעֵד מִלַּת \"וְהִנֵּה\", כִּי בְּכָל הַחֲלוֹם יֹאמַר כֵּן (לעיל כח יב יג להלן מ ט טז), כְּטַעַם כְּאִלּוּ הַדָּבָר לְפָנָיו. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ד:ג') לֹא הִזְכִּירוּ הַמַּלְאָכִים אֶלָּא מִמִּדְרָשׁ, אָמְרוּ, \"עוֹלִים\" אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא \"הָעוֹלִים\", כִּי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: <b>אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל</b> יְסַפֵּר יַעֲקֹב לְנָשָׁיו כָּל מָה שֶׁאָמַר לוֹ מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם, כִּי הַכֹּל פִּיּוּס לָהֶם שֶׁתֵּלַכְנָה עִמּוֹ, אֲבָל מָה שֶׁיְּסַפֵּר לֹא חֲלוֹם אֶחָד הוּא, כִּי מַאֲמַר \"שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים\" הָיָה בִּהְיוֹתוֹ עוֹבֵד אֶת לָבָן בְּצֹאנוֹ בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן בְּאַחַת מֵהַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת, וּמַאֲמַר \"אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל\" הָיָה אַחַר כֵּן בְּעֵת הַנְּסִיעָה, כִּי אַחַר שֶׁאָמַר לוֹ \"קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת\" לֹא נִתְעַכֵּב עוֹד בְּחָרָן לִרְעוֹת עוֹד צֹאן לָבָן וְיַעֲלוּ הַתְּיָשִׁים עַל הַצֹּאן וְתֵלַדְנָה נְקֻדִּים וּטְלוּאִים, רַק מִמָּחֳרַת הַחֲלוֹם שָׁלַח לְרָחֵל וּלְלֵאָה וַיְסַפֵּר לָהֶם חֲלוֹמוֹ, וְהָלְכוּ לָהֶם. וְטַעַם \"אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל\" פירש\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:י\"ג) הֵ\"א יְתֵרָה, וְהוּא כְּמוֹ אָנֹכִי אֵל בֵּית אֵל, וְכָמֹהוּ (במדבר לד ב) \"אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן\". וּבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן (הראב\"ע והרד\"ק) תִּקְּנוּ אָנֹכִי הָאֵל אֵל בֵּית אֵל, וְכֵן \"וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע\" (בראשית ב':ט'), \"הָעֲבוֹתוֹת הַזָּהָב\" (שמות לט יז), וְהַמַּלְאָךְ יְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן שׁוֹלְחוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֹאמַר הַמַּלְאָךְ הַזֶּה \"אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל\", וְכֵן \"וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל\" (בראשית ל\"ה:ז'), כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל\" (ישעיהו ס יד). וְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל אָמַר (שם ו ג) \"קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ\", וְהוּא הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל (בראשית מ\"ח:ט\"ז), וְכֵן \"בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא\" (במדבר יב ז), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: וְטַעַם <b>אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר</b> כִּי אַתָּה נָדַרְתָּ לִהְיוֹת עוֹבֵד לַשֵּׁם הַמְּיֻחָד בָּאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת, וְלִהְיוֹת לְךָ הָאֶבֶן בֵּית אֱלֹהִים וּלְהוֹצִיא שָׁם מַעַשְׂרוֹתֶיךָ, וְאִם תְּאַחֵר נְדָרֶיךָ עוֹד יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ: <b>וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים</b> לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְהַפְרִישׁ אָבִיהָ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:י\"ט). וְאֶפְשָׁר כִּי הָיוּ לְלָבָן לַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר \"לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי\", אֲבָל לֹא הָיוּ כָּל הַתְּרָפִים נֶעֱבָדִים, כִּי אֵיךְ תִּמָּצֵא עֲבוֹדָה זָרָה בְּבֵית אֲדוֹנֵינוּ דָּוִד (עיין שמואל א יט יג). וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהֵם כֵּלִים לְקַבֵּל הַשָּׁעוֹת, וְיִקְסְמוּ בָּהֶם לָדַעַת עֲתִידוֹת, וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִלְּשׁוֹן \"רְפֵה יָדַיִם\" (שם ב יז ב) \"נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים\" (שמות ה יז), יִקְרְאוּ אוֹתָם \"תְּרָפִים\" לִרְמֹז בִּשְׁמָם כִּי דִּבּוּרָם כְּמוֹ נְבוּאָה רָפָה, תָּבֹא בָּרֹב וּתְכַזֵּב לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (זכריה י ב) \"כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן\". וְהִנֵּה יַעֲשׂוּ אוֹתָם קְטַנֵּי אֲמָנָה לָהֶם לֵאלֹהִים, לֹא יִשְׁאֲלוּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְלֹא יִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו, רַק כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בַּקְּסָמִים אֲשֶׁר יַגִּידוּ לָהֶם הַתְּרָפִים. וְכָתוּב (שופטים יז ה) \"וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים\", וְשָׁם כָּתוּב (יח ה) \"שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ\", כִּי בִּתְרָפִים הָיוּ שׁוֹאֲלִים. וְכֵן הָיָה הָעִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל בָּאֵפוֹד, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻרְגְּלוּ בְּאֵפוֹד הַקֹּדֶשׁ עָשׂוּ כִּדְמוּתוֹ וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים בּוֹ וּמַאֲמִינִים בִּדְבָרָיו וְתוֹעִים אַחֲרָיו, גַּם בְּחָלְיָם לֹא יִדְרְשׁוּ אֶת ה' כִּי אִם בָּהֶם. וְזֶה טַעַם \"וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ\" (שופטים ח כז), כִּי סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה'. וְהִנֵּה לָבָן הָיָה קוֹסֵם וּמְנַחֵשׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַר (בראשית ל':כ\"ז) \"נִחַשְׁתִּי\", וְאַרְצוֹ אֶרֶץ קוֹסְמִים מֵעוֹלָם, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ב ו) \"כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים\", וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָיָה מֵעִירוֹ, וְזֶה טַעַם \"לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי\": <b>בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי</b> שֶׁהֲרֵי דֶּרֶךְ ג' יָמִים הָיָה בֵּינֵיהֶם. \"דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים\", כָּל אוֹתָן ג' יָמִים הָלַךְ הַמַּגִּיד לְהַגִּיד אֶת לָבָן שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לְדַרְכּוֹ, נִמְצָא רָחוֹק מִלָּבָן שִׁשָּׁה יָמִים וּבַשְּׁבִיעִי הִשִּׂיגוֹ, וְלָמַדְנוּ שֶׁכָּל מָה שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב בְּשִׁשָּׁה יָמִים הָלַךְ לָבָן בְּיוֹם אֶחָד, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:כ\"ג) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ד:ו'). וְנָכוֹן הוּא שֶׁיֵּלֵךְ לָבָן כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָרוֹדְפִים, אֲבָל לָבָן דֶּרֶךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים שָׂם בֵּין צֹאנוֹ וּבֵין הַצֹּאן אֲשֶׁר בְּיַד יַעֲקֹב, לֹא בֵּין הָעִיר וּבֵין צֹאנוֹ, כְּאִלּוּ לָבָן רוֹעֶה צֹאנוֹ לְמִזְרַח הָעִיר וְיַעֲקֹב לְמַעֲרָבָהּ וּבֵינֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. וְהִנֵּה יַעֲקֹב מִן הָעִיר נָסַע, כִּי שָׁם בֵּיתוֹ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ מִלְּבַד הַצֹּאן, וְהֻגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כִּי לֹא הִרְגִּישׁוּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וְשָׁב לָבָן לְעִירוֹ וְלָקַח אֶת אֶחָיו מִשָּׁם וְרָדַף אַחֲרָיו מֵעִירוֹ שִׁבְעָה יָמִים וְהִשִּׂיגוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. אֲבָל נֹאמַר עַל דַּעַת בְּרֵאשִׁית רַבָּה כִּי מִן הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר שָׁם הַצֹּאן נָסַע יַעֲקֹב, וְלָבָן לָקַח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ מִגּוֹזְזֵי צֹאנוֹ. וּבְפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פרק לו) נִרְאֶה כִּי לָבָן שָׁב לְעִירוֹ, וּמִשָּׁם לָקַח כָּל גִּבּוֹר וְכָל בֶּן חַיִל וְרָדַף אַחֲרָיו מִשָּׁם: <b>וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד</b> כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּעֶרֶב הִגִּיעַ לָבָן אַל תַּחַת הָהָר וְרָאָה אֶת יַעֲקֹב חוֹנֶה עָלָיו מֵרָחוֹק, וְלָן בַּלַּיְלָה הַהוּא לְמַטָּה, וַיָּבֹא אֵלָיו הַחֲלוֹם: וְטַעַם <b>אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי</b> לְהַגִּיד כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֲרַמִּי וְאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ אַנְשֵׁי תְּרָפִים וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים (ישעיהו ב ו), בָּא אֵלָיו חֲלוֹם הַנְּבוּאָה לִכְבוֹד הַצַּדִּיק. וְכֵן \"וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי\", אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הָאֲרַמִּי הַקּוֹסֵם בַּעַל הַתְּרָפִים: <b>מִטּוֹב עַד רָע</b> כָּל טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים רָעָה הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:כ\"ד). וּפְשׁוּטוֹ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ טוֹבָה אִם יָשׁוּב עִמְּךָ מִדַּרְכּוֹ, אוֹ פֶּן תַּפְחִידֶנּוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה אִם לֹא יָבֹא עִמְּךָ, כִּי אֲנִי צִוִּיתִיו לָשׁוּב אֶל אַרְצוֹ: <b>בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:ל\"ג) בְּאֹהֶל יַעֲקֹב הוּא אֹהֶל רָחֵל, שֶׁהָיָה תָּדִיר אֶצְלָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר \"בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב\", וּבְכֻלָּן לֹא נֶאֱמַר אֵשֶׁת יַעֲקֹב. \"וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל\", כְּשֶׁיָּצָא מֵאֹהֶל לֵאָה חָזַר לוֹ לְאֹהֶל רָחֵל קֹדֶם שֶׁיְּחַפֵּשׂ בְּאֹהֶל הָאֲמָהוֹת, וְכָל כָּךְ לָמָּה, שֶׁהָיָה מַכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא מְמַשְׁמְשָׁנִית. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ בְּפָסוּק אֶחָד בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל\"א:ל\"ג) שֶׁבָּא בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת, כִּי אֹהֶל אֶחָד לִשְׁתֵּיהֶן, וְאַחַר כָּךְ שָׁב שֵׁנִית אֶל אֹהֶל לֵאָה וְאַחֲרֵי כֵן אֶל אֹהֶל רָחֵל. וְגַם זֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן. וְעוֹד כָּתַב, וְהַקָּרוֹב אֵלַי שֶׁהַכָּתוּב אָחַז דֶּרֶךְ קְצָרָה וְאֵחַר לְהַזְכִּיר אֹהֶל רָחֵל, לְהַזְכִּיר בְּכֻלָּן \"וְלֹא מָצָא\" כִּי לֹא הָיוּ שָׁם, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ כִּי בְּעֵת צֵאתוֹ מֵאֹהֶל לֵאָה בָּא בְּאֹהֶל רָחֵל אֲשֶׁר שָׁם הַתְּרָפִים. וְהוּא הַנָּכוֹן, אֲבָל כִּי אֹהָלִים הָיוּ לְכֻלָּם כִּי הָיָה זֶה מִצְּנִיעוּת הַצַּדִּיק, כִּי לְכָל אַחַת מֵאַרְבַּע הַנָּשִׁים הָיָה אֹהֶל מְיֻחָד בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא תֵּדַע הָאַחֶרֶת בְּבֹאוֹ אֶל רְעוּתָהּ. גַּם אָסוּר הוּא בְּדִין תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (נדה י\"ז), וּלְיַעֲקֹב אֹהֶל מְיֻחָד וְשָׁם תֹּאכַלְנָה עַל שֻׁלְחָנוֹ עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵּיתוֹ. וְטַעַם \"אֵשֶׁת יַעֲקֹב\" שֶׁהִזְכִּיר בְּרָחֵל עַל דַּעְתִּי כִּפְשׁוּטוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא מֻזְכֶּרֶת בֵּין הַפִּילַגְשִׁים בַּפָּרָשָׁה הַהִיא (בראשית מ\"ו:י\"ט), וְלָכֵן לֹא אָמַר כֵּן בְּסֵדֶר וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב (לה כד) שֶׁיִּמְנֶה לֵאָה וְרָחֵל וְאַחֲרֵי כֵן הַשְּׁפָחוֹת: <b>אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ</b> לֹא הֲבִינוֹתִי מָה הִתְנַצְּלוּת זֶה, וְכִי הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לָהֶן הָאֹרַח לֹא יָקוּמוּ וְלֹא יַעַמְדוּ. אוּלַי אָמְרָה כִּי רֹאשָׁהּ וְאֵיבָרֶיהָ כְּבֵדִים עָלֶיהָ וְהִיא חוֹלָה בְּבֹא הָאֹרַח, כִּי כֵן דַּרְכָּן, וְכָל שֶׁכֵּן בִּמְעַטּוֹת הַלֵּדָה כְּרָחֵל שֶׁדְּמֵיהֶן מוּעָטִין וְהָאֹרַח יִכְבַּד עֲלֵיהֶם מְאֹד. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הָיוּ הַנִּדּוֹת בִּימֵי הַקַּדְמוֹנִים מְרֻחָקוֹת מְאֹד, כִּי כֵן שְׁמָן מֵעוֹלָם \"נִדּוֹת\" לְרִחוּקָן, כִּי לֹא יִתְקָרְבוּ אֶל אָדָם וְלֹא יְדַבְּרוּ בוֹ, כִּי יָדְעוּ הַקַּדְמוֹנִים בְּחָכְמָתָם שֶׁהֶבְלָן מַזִּיק, גַּם מַבָּטָן מוֹלִיד גְּנַאי וְעֹשֶׂה רֹשֶׁם רַע, כַּאֲשֶׁר בֵּאֲרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים, עוֹד אֲנִי עָתִיד לְהַזְכִּיר נִסְיוֹנָם בָּזֶה (ויקרא יח יט). וְהָיוּ יוֹשְׁבוֹת בָּדָד בְּאֹהֶל לֹא יִכָּנֵס בּוֹ אָדָם, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּבָּרַיְתָא שֶׁל מַסֶּכֶת נִדָּה, תַּלְמִיד אָסוּר לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל נִדָּה, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הַדִּבּוּר הַיֹּצֵא מִפִּיהָ הוּא טָמֵא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָסוּר לְאָדָם לְהַלֵּךְ אַחַר הַנִּדָּה וְלִדְרֹס אֶת עֲפָרָהּ, שֶׁהוּא טָמֵא כַּמֵּת כָּךְ עֲפָרָהּ שֶׁל נִדָּה טָמֵא, וְאָסוּר לֵהָנוֹת מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ. וּלְכָךְ אָמְרָה רָחֵל, רְאוּיָה הָיִיתִי לָקוּם מִפְּנֵי אֲדוֹנִי לְנַשֵּׁק יָדָיו, אֲבָל דֶּרֶךְ נָשִׁים לִי וְלֹא אוּכַל לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וְגַם לֹא לָלֶכֶת בָּאֹהֶל כְּלָל, שֶׁלֹּא תִּדְרֹךְ אַתָּה עָפָר רַגְלַי. וְהוּא הֶחֱרִישׁ מִמֶּנָּה וְלֹא עָנָה אוֹתָהּ, כִּי לֹא הָיוּ מְסַפְּרִים עִמָּהֶן כְּלָל מִפְּנֵי שֶׁדִּבּוּרָהּ טָמֵא: <b>וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן</b> מִתְּחִלָּה נָתַן לוֹ רְשׁוּת לְחַפֵּשׂ, כִּי אָמַר \"עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ\", וְאָמַר \"נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי\", וְאֵיךְ יִמְצָא אִם לֹא יְחַפֵּשׂ וִימַשֵּׁשׁ. אֲבָל מִתְּחִלָּה הָיָה חוֹשֵׁשׁ אוּלַי אַחַת הַנָּשִׁים אוֹ הָעֲבָדִים גָּנְבוּ אֶת אֱלֹהָיו, וְעַתָּה בִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵינָם עִמָּהֶם חָרָה אַפּוֹ, כִּי אָמַר לֹא אִבֵּד אֶת אֱלֹהָיו רַק תּוֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ, לָמָּה דָּלַקְתָּ אַחֲרַי כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הָאָדָם אַחֲרֵי הַגַּנָּב, הִנֵּה לֹא מָצָאתָ עִמִּי מִכָּל כְּלֵי בֵּיתְךָ דָּבָר, וְהָיָה רָאוּי לִי לָקַחַת מִמְּךָ כָּל מָה שֶׁאוּכַל, כִּי אַתָּה הֶחֱלַפְתָּ אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְהָיִיתָ תּוֹבֵעַ מִמֶּנִּי הַטְּרֵפוֹת וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ שֶׁלֹּא כַּדִּין: <b>וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי</b> לֹא רָצָה לוֹמַר אֱלֹהֵי יִצְחָק לְפִי שֶׁאֵין הַקָּבָּ\"ה מְיַחֵד שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ בְּצֵאתוֹ (בראשית כ\"ח:י\"ג) \"אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק\" בִּשְׁבִיל שֶׁכָּהוּ עֵינָיו וַהֲרֵי הוּא כַּמֵּת, נִתְיָרֵא יַעֲקֹב לוֹמַר לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:מ\"ב). וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"א:מ\"ב), כִּי פַּחַד יִצְחָק – אֱלֹהָיו, \"דְּדָחֵל לֵיהּ יִצְחָק\". וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל\"א:מ\"ב) יִרְאַת יִצְחָק אֶת הַשֵּׁם הוֹעִילַתְנִי, כִּי זְכוּת הָאָב תּוֹעִיל לַבֵּן, \"וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק\" (בראשית ל\"א:נ\"ג), בְּמִי שֶׁיִּצְחָק מִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ. וְהִנֵּה אֵין פֵּרוּשׁוֹ שָׁוֶה. עוֹד כָּתַב (שם), וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי זֶה הַפַּחַד רֶמֶז לְיוֹם הָעֲקֵדָה, וְאֵינֶנּוּ רָחוֹק. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יָבֹא הַלָּשׁוֹן כִּפְשׁוּטוֹ וּמַשְׁמָעוֹ, וְהוּא מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, וּמִמֶּנּוּ אָמַר הַכָּתוּב (הושע ג ה) \"אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים\", יֹאמַר כִּי יְבַקְשׁוּ הָרַחֲמִים וּמִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה, וְיָבִיאוּ פַּחַד יִצְחָק אֶל הַשֵּׁם וְאֶל טוּבוֹ הַנִּזְכָּרִים: <b>וַיּוֹכַח אָמֶשׁ</b> לְשׁוֹן תּוֹכָחָה וְלֹא לְשׁוֹן הוֹכָחָה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:מ\"ב). וְיוֹתֵר נָכוֹן לְשׁוֹן הוֹכָחָה, כִּי אָמַר לְמַעְלָה \"וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ\", וְאָמַר עַתָּה כִּי הָאֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת הוּא הוֹכִיחַ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וּלְכָךְ לֹא אָמַר \"וַיּוֹכַח אוֹתְךָ אָמֶשׁ\": <b>וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם</b> אָמְרוּ (הראב\"ע והרד\"ק) שֶׁהוּא כְּמוֹ וְלִבְנוֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶן הַיּוֹם, וְהִיא תּוֹסֶפֶת בֵּאוּר. וְכֵן \"אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ\" (שמואל א כ מב), \"בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ\" (נחמיה ה ב). וְיוֹתֵר נָכוֹן נִרְאֶה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ חֶמְלָה, וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה אֲשֶׁר לְפָנַי כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמַי עֲלֵיהֶן, אוֹ לִבְנֵיהֶן הַנּוֹלָדִים בְּבֵיתִי וְהֵם לִי כְּבָנַי, וְזֶה טַעַם \"אֲשֶׁר יָלָדוּ\". וְאָמַר זֶה כְּמִתְנַצֵּל עַל דִּבְרֵי יַעֲקֹב, כִּי בָּאתִי אַחֲרֶיךָ לִרְאוֹת בְּנוֹתַי וּמָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבָה אוֹ לִבְנֵיהֶם, וְעַתָּה אֵיטִיב לָהֶן שֶׁתִּכְרֹת לִי בְּרִית שֶׁלֹּא תְּעַנֶּה אוֹתָן וְלֹא תִּקַּח עֲלֵיהֶן נָשִׁים: <b>וְהָיָה לְעֵד</b> הקב\"ה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:מ\"ד). וְאֵינֶנּוּ כְּמַשְׁמָעוֹ, אֲבָל יֹאמַר וְהָיָה הַבְּרִית לְעֵד בֵּינוֹתֵינוּ, כִּי הָעוֹבֵר עָלָיו יְקֻלַּל בְּכָל אָלוֹת הַבְּרִית, כְּטַעַם \"וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת\" (דברים כח מו). אוֹ טַעְמוֹ נִכְרְתָה בְּרִית בְּדָבָר קַיָּם שֶׁיִּהְיֶה לְעֵד בֵּינוֹתֵינוּ, עַל כֵּן הֵרִים יַעֲקֹב אֶבֶן, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר \"עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה\", כְּטַעַם \"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה\" (יהושע כד כז): <b>וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו</b> לַאֲחֵי לָבָן הַנִּזְכָּר אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ, כִּי לֹא רָצָה לֵאמֹר כֵּן לְחָמִיו, שֶׁהָיָה נוֹהֵג בּוֹ כָּבוֹד. וְכֵן \"וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם\", לַאֲחֵי לָבָן, וְלֹא קָרָא לְלָבָן דֶּרֶךְ כָּבוֹד, כְּאִלּוּ הַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ וְהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדוֹמֶה לָהֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְאֶחָיו מָה מַעֲשֵׂיכֶם (בראשית מ\"ז:ג'). וְרַשִׁ\"י פֵּרֵשׁ לְאֶחָיו שֶׁל יַעֲקֹב, כִּי הַבָּאִים עִם לָבָן אוֹהֲבָיו וְרֵעָיו הֵם. וְיִתָּכֵן כִּי מָה שֶׁאָמַר בְּלָבָן \"וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ\" (בראשית ל\"א:כ\"ג), הֵם קְרוֹבָיו בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ מִזֶּרַע נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם, וְעָשָׂה כֵן בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהָבִיא עַל יַעֲקֹב אֲנָשִׁים נָכְרִים, שֶׁלֹּא יָרִיבוּ עִמּוֹ בְּכֹחַ אוֹ יַחְמְדוּ וְיִגְזְלוּ וְיִגְנְבוּ מֵאֲשֶׁר לוֹ. וְהִנֵּה אֵלֶּה קְרוֹבִים לְיַעֲקֹב כְּמוֹ לְלָבָן, עַל כֵּן יִקָּרְאוּ אַחִים לִשְׁנֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (פסיקתא זוטרתא לעיל כט ד) שֶׁאָמַר לָהֶם אַחַי דֶּרֶךְ מוּסָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָרוֹעִים (שם) \"אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם\". וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ד:י\"ג) אָמְרוּ, \"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו\", אֵלּוּ בָּנָיו, שֶׁהָיָה קוֹרֵא אוֹתָן בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד אֶחָיו. אֲבָל בְּ\"וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם\" לֹא פֵּרֵשׁ. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁכָּתַבְתִּי תְּחִלָּה: <b>וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל</b> אָכְלוּ שָׁם מְעַט לְזִכָּרוֹן, אוֹ שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַבָּאִים בִּבְרִית לֶאֱכֹל שְׁנֵיהֶם מִלֶּחֶם אֶחָד לְאַהֲבָה וּלְחֶבְרָה, וְאַחֲרֵי בּוֹאָם בַּשְּׁבוּעָה וּבַבְּרִית זָבַח לָהֶם זֶבַח וְעָשָׂה לָהֶם כֵּרָה גְּדוֹלָה. וְיִתָּכֵן כִּי טַעַם \"וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל\", הַזֶּבַח הַנִּזְכָּר לְמַטָּה, כִּי אָמַר לָהֶם לִקְטוּ אֲבָנִים וְנַעֲשֶׂה גַּל לֶאֱכֹל עָלָיו, וְיִהְיֶה עֵד בְּבוֹאֵנוּ בַּבְּרִית, וְאַחֲרֵי כֵן אָכְלוּ עָלָיו זֶבַח. וְטַעַם \"וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם\", שֶׁעָשָׂה לָהֶם סְעוּדָה גְּדוֹלָה לָלוּן עִמּוֹ, לֹא מִשְׁתֶּה בִּלְבַד: <b>וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד</b> אַחֲרֵי שֶׁקְּרָאוֹ יַעֲקֹב גַּלְעֵד דִּבֵּר לָבָן בִּלְשׁוֹן יַעֲקֹב, הַגַּל הַזֶּה עֵד, וְעַל כֵּן נִקְרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד, כִּי בַּשֵּׁם הַזֶּה הִסְכִּימוּ שְׁנֵיהֶם. אוֹ שֶׁדִּבְרֵי לָבָן מְתֻרְגָּמִין לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: וְטַעַם <b>וְהַמִּצְפָּה</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"א:מ\"ט) וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר בְּהַר גִּלְעָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים יא כט) \"וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד\", לָמָּה נִקְרֵאת מִצְפָּה, אֲשֶׁר אָמַר כָּל אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ יִצֶף ה'. וְאִם כֵּן הוּא שֵׁם מָקוֹם גָּבוֹהַּ בְּרֹאשׁ הָהָר. וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהִיא הָאֶבֶן שֶׁהֵקִים יַעֲקֹב מַצֵּבָה, וְהוּא נִמְשָׁךְ עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד, וְהַמִּצְפָּה קָרָא כִּי אָמַר יִצֶף ה', וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא \"מִצְפֵּה גִּלְעָד\" (עיין שופטים יא כט), שֶׁהַמָּקוֹם יִקָּרֵא עַל שֵׁם הָאֶבֶן הַזֹּאת לְעוֹלָם: <b>וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים</b> לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ב:ב') מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ. \"מַחֲנָיִם\", שְׁתֵּי מַחֲנוֹת, שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ בָּאוּ עִמּוֹ עַד כָּאן וְשֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ בָּזֶה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ יַעֲקֹב לָאָרֶץ וְרָחוֹק הָיָה מִשָּׁם, וְשָׁלַח מַלְאָכִים אֶל עֵשָׂו מֵרָחוֹק, וְשָׁם (בראשית ל\"ב:כ\"ג) נֶאֱמַר \"וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק\", שֶׁהוּא \"יַבֹּק הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן\" (דברים ג טז), שֶׁהוּא דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ לַעֲבֹר גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְאַחֲרֵי כָּךְ אֶרֶץ אֱדוֹם, וּתְחִלַּת בִּיאָתוֹ בָּאָרֶץ בִּשְׁכֶם הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל\"ג:י\"ח) \"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן\". אֲבָל הָיְתָה הַמַּרְאָה הַזֹּאת לְיַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר בָּא בִּגְבוּל אוֹיְבָיו, לְהוֹדִיעוֹ כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵאֲשֶׁר אִתָּם, וְנִקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַחֲנָיִם כִּי כֵן הַדֶּרֶךְ בַּשֵּׁמוֹת, אוֹ מַחֲנָיִם – מַחֲנֵהוּ וּמַחֲנֵה הָעֶלְיוֹנִים, לוֹמַר כִּי מַחֲנֵהוּ בָּאָרֶץ כְּמַחֲנֵה הַמַּלְאָכִים, כֻּלָּם מַחֲנוֹת אֱלֹהִים מְבָרְכִים לוֹ וּמוֹדִים בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לְעוֹלָמִים: חסלת פרשת ויצא  נִכְתְּבָה הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת לְהוֹדִיעַ כִּי הִצִּיל הקב\"ה אֶת עַבְדּוֹ וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיַּצִּילֵהוּ. וּלְלַמְּדֵנוּ עוֹד שֶׁהוּא לֹא בָּטַח בְּצִדְקָתוֹ, וְהִשְׁתַּדֵּל בַּהַצָּלָה בְּכָל יְכָלְתּוֹ. וְיֵשׁ בָּהּ עוֹד רֶמֶז לְדוֹרוֹת, כִּי כָּל אֲשֶׁר אֵרַע לְאָבִינוּ עִם עֵשָׂו אָחִיו יֶאֱרַע לָנוּ תָּמִיד עִם בְּנֵי עֵשָׂו, וְרָאוּי לָנוּ לֶאֱחֹז בְּדַרְכּוֹ שֶׁל צַדִּיק, שֶׁנַּזְמִין עַצְמֵנוּ לִשְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים שֶׁהִזְמִין הוּא אֶת עַצְמוֹ, לִתְפִלָּה וּלְדוֹרוֹן וּלְהַצָּלָה בְּדֶרֶךְ מִלְחָמָה לִבְרֹחַ וּלְהִנָּצֵל. וּכְבָר רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ הָרֶמֶז הַזֶּה מִן הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר אַזְכִּיר (להלן לב ט לג טו): <b>אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר</b> בַּעֲבוּר הֱיוֹת נֶגֶב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אֱדוֹם וְאָבִיו יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, יֵשׁ לוֹ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֱדוֹם אוֹ קָרוֹב מִשָּׁם, עַל כֵּן פָּחַד אוּלַי יִשְׁמַע עֵשָׂו וְהִקְדִּים לִשְׁלֹחַ אֵלָיו מַלְאָכִים לְאַרְצוֹ. וּכְבָר תְּפָסוּהוּ הַחֲכָמִים עַל זֶה, אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ה:ג'), \"מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב\" וְגוֹ' (משלי כו יז), אָמַר לוֹ הקב\"ה, לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ \"כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב\". וְעַל דַּעְתִּי גַּם זֶה יִרְמֹז כִּי אֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ נְפִילָתֵנוּ בְּיַד אֱדוֹם, כִּי מַלְכֵי בַּיִת שֵׁנִי בָּאוּ בִּבְרִית עִם הָרוֹמִיִּים (ספר החשמונאים א ח), וּמֵהֶם שֶׁבָּאוּ בְּרוֹמָה (כך כותב רבינו בויקרא כו טז), וְהִיא הָיְתָה סִבַּת נְפִילָתָם בְּיָדָם. וְזֶה מֻזְכָּר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ וּמְפֻרְסָם בַּסְּפָרִים (יוסיפון פרק סה): <b>כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב</b> צִוָּה אוֹתָם שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲדֹנִי לְעֵשָׂו אֲנַחְנוּ, כְּלוֹמַר אֲנַחְנוּ שֶׁלּוֹ אוֹ שְׁלוּחִים אֵלָיו, וְלֵאמֹר לוֹ \"כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי\", וְדוֹמֶה לוֹ בַּפָּרָשָׁה (בראשית ל\"ב:י\"ח) \"לְמִי אַתָּה\", אוֹ שֶׁקְּרָאוֹ יַעֲקֹב בִּפְנֵיהֶם \"אֲדֹנִי עֵשָׂו\", לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יַזְכִּירוּהוּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו רַק דֶּרֶךְ כָּבוֹד, בִּרְאוֹתָם כִּי אֲדוֹנָם קוֹרֵא אוֹתוֹ \"אֲדֹנִי\". וְדַע כִּי הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב עוֹשֶׂה לְאָחִיו בְּפַחְדָּתוֹ לֵאמֹר אֲדֹנִי וְעַבְדְּךָ, בַּעֲבוּר כִּי הַמִּנְהָג בַּצָּעִיר לָתֵת מַעֲלָה וְכָבוֹד אֶל הַבְּכוֹר כְּאִלּוּ הוּא אָבִיו, כַּאֲשֶׁר רָמְזָה לָנוּ גַּם הַתּוֹרָה, לְרַבּוֹת אָחִיךָ הַגָּדוֹל. וְהִנֵּה יַעֲקֹב לָקַח בְּכוֹרָתוֹ וְאֶת בִּרְכָתוֹ, וְעֵשָׂו שׂוֹטֵם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם, וְעַתָּה הָיָה מַרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין הַמְּכִירָה הַהִיא אֶצְלוֹ כְּלוּם, וְכִי הוּא נוֹהֵג בּוֹ כִּבְכוֹר וְאָב, לְהוֹצִיא אֶת הַמַּשְׂטֵמָה מִלִּבּוֹ: <b>וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי</b> לְהוֹדִיעַ שֶׁאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ, שֶׁאֲנִי שָׁלֵם עִמְּךָ וּמְבַקֵּשׁ אַהֲבָתְךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ב:ו'). רָצָה לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מוּסָב לְמַעְלָה, אֲבָל יֹאמַר וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי כִּי אֲנִי בָּא לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי. וְיוֹתֵר נָכוֹן שֶׁיּוּסַב לְמַעְלָה, וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד לַעֲשׂוֹת בּוֹ חֶפְצְךָ וּרְצוֹנְךָ, יִרְמֹז שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ דּוֹרוֹן מֵהֶם אוֹ שֶׁיִּקַּח הוּא מִשֶּׁלּוֹ מָה שֶׁיַּחְפֹּץ. וְכֵן אָמַר (בראשית ל\"ג:ח') \"מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי\": <b>וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר</b> הַשְּׁלוּחִים הָאֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלִיחוּתָם אֲבָל לֹא סִפֵּר הַכָּתוּב זֶה, כִּי אֵין צֹרֶךְ. וְטַעַם \"וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ\" לֵאמֹר כַּאֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ כֵּן הוּא הוֹלֵךְ לִקְרָאתֶךָ, וּמַהֵר תִּפָּגְשׁוּ זֶה בָּזֶה: <b>וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד</b> בַּעֲבוּר שֶׁאָמְרוּ לוֹ כִּי יָצָא עֵשָׂו מֵעִירוֹ וְהוּא בָּא לִקְרַאת יַעֲקֹב, וְעוֹד שֶׁלָּקַח עִמּוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים אַרְבַּע מֵאוֹת הָיָה יָרֵא לְנַפְשׁוֹ מְאֹד, כִּי אָמַר לֹא לָקַח כָּל אֵלֶּה רַק לְהִלָּחֵם בִּי. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי בָּעִנְיָן הַזֶּה כִּי עֵשָׂו לֹא קִבֵּל הַשְּׁלוּחִים כַּהֹגֶן וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, וְאוּלַי לֹא הָיוּ לְפָנָיו כִּי לֹא נָתַן רְשׁוּת שֶׁיָּבֹאוּ לְפָנָיו וִידַבְּרוּ עִמּוֹ כְּלָל, כִּי הָיָה הַכָּתוּב מְסַפֵּר שֶׁשָּׁאַל לָהֶם מָה שְׁלוֹם אָחִי וּמָה עִנְיָנוֹ וְעִנְיְנֵי בֵּיתוֹ וּבָנָיו, וְקִרְאוּ לוֹ בִּשְׁלוֹמִי וְאִמְרוּ לוֹ כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ לִרְאוֹתוֹ, וְהֵם הָיוּ מַגִּידִים כֵּן לְיַעֲקֹב. וְהַכָּתוּב לֹא סִפֵּר שֶׁיֹּאמְרוּ הַשְּׁלִיחִים דָּבָר בְּשֵׁם עֵשָׂו, אֲבָל עֶבְרָתוֹ שְׁמוּרָה בְּלִבּוֹ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה הָיָה הוֹלֵךְ בַּחַיִל הַזֶּה, וְהִנֵּה הַשְּׁלוּחִים חָקְרוּ בַּמַּחֲנֶה וְיָדְעוּ כִּי הוּא הוֹלֵךְ לִקְרַאת יַעֲקֹב, וְזֶה טַעַם \"וְגַם\", כִּי אָמְרוּ בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְלֹא עָנָה אוֹתָנוּ דָּבָר וְלֹא שָׁלַח לְךָ דִּבְרֵי שָׁלוֹם, וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ בִּזְרוֹעַ וְחַיִל, וּלְכָךְ הוֹסִיף לוֹ פַּחַד עַל פַּחְדּוֹ, \"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ\". וְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר עה ז) כִּי הַשְּׁלוּחִים הִכִּירוּ בּוֹ שִׂנְאָה, אָמְרוּ, \"בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו\", אַתָּה נוֹהֵג בּוֹ כְּאָח וְהוּא נוֹהֵג עִמְּךָ כְּעֵשָׂו. אֲבָל בַּסּוֹף כַּאֲשֶׁר רָאָה הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה לוֹ יַעֲקֹב, וַאֲשֶׁר הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לְפָנָיו שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים מֵרָחוֹק עַד גִּשְׁתּוֹ אֵלָיו, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו וְחָשַׁב כִּי הוּא מוֹדֶה בִּבְכוֹרָתוֹ וּבִגְדֻלָּתוֹ עָלָיו כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על בראשית ל\"ב:ה'), וְהִתְנַחֵם בָּזֶה, כִּי הַלְּבָבוֹת לַה' הֵמָּה, לְכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּה אוֹתָם: <b>וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה</b> עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמַר זֶה בְּאוּלַי, כִּי אָמַר אוּלַי יִנָּצֵל הַמַּחֲנֶה הָאֶחָד כִּי בְּהַכּוֹתוֹ הָאֶחָד יִבְרְחוּ הָאֲחֵרִים, אוֹ תָּשׁוּב חֲמָתוֹ, אוֹ תָּבֹא לָהֶם הַצָּלָה מֵאֵת הַשֵּׁם. וְכֵן אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ו:ג'), לִמְּדַתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, לֹא יַנִּיחַ אָדָם כָּל מָמוֹנוֹ בְּזָוִית אַחַת. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית ל\"ב:ט'), \"וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה\", עַל כָּרְחוֹ, כִּי אֶלָּחֵם עִמּוֹ, הִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לִתְפִלָּה וּלְדוֹרוֹן וּלְמִלְחָמָה. וְרָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ (קה\"ר ט יח), מֶה עָשָׂה, זִיְּנָם מִבִּפְנִים וְהִלְבִּישָׁם בְּגָדִים לְבָנִים מִבַּחוּץ, וְהִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. וְכֵן עִקָּר. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי יַעֲקֹב יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זַרְעוֹ כֻּלּוֹ נוֹפֵל בְּיַד עֵשָׂו, אִם כֵּן יִנָּצֵל הַמַּחֲנֶה הָאֶחָד עַל כָּל פָּנִים. וְגַם זֶה יִרְמֹז שֶׁלֹּא יִגְזְרוּ עָלֵינוּ בְּנֵי עֵשָׂו לִמְחוֹת אֶת שְׁמֵנוּ, אֲבָל יַעֲשׂוּ רָעוֹת עִם קְצָתֵנוּ בִּקְצַת הָאֲרָצוֹת שֶׁלָּהֶם, מֶלֶךְ אֶחָד מֵהֶם גּוֹזֵר בְּאַרְצוֹ עַל מָמוֹנֵנוּ אוֹ עַל גּוּפֵנוּ, וּמֶלֶךְ אַחֵר מְרַחֵם בִּמְקוֹמוֹ וּמַצִּיל הַפְּלֵטִים. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ו:ג'), \"אִם יָבֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ\", אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, \"וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה\", אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה. רָאוּ כִּי גַּם לְדוֹרוֹת תִּרְמֹז זֹאת הַפָּרָשָׁה: <b>קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת</b> נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי חֲסָדִים וֶאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְּחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ב:י\"א). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב. וְעוֹד כִּי אָמַר אַחֲרֵי כֵן \"וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם\", וּמָה יוֹעִיל הַבִּטָּחוֹן הַהוּא אִם גָּרַם הַחֵטְא אַחַר כָּךְ. וְעוֹד כִּי יַעֲקֹב הִזְכִּיר שְׁתֵּי הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטִיחוֹ הקב\"ה בְּבֵית אֵל וּבְחָרָן, וְאָמַר תְּחִלָּה מָה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּחָרָן, \"ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ\", וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּצֵאתוֹ מִבֵּית לָבָן (בראשית ל\"א:ג') \"שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ\", וְהִנֵּה אַחֲרֵי כֵן לֹא הֵיטִיב לוֹ בְּכָל הַחֲסָדִים וּבְכָל הָאֱמֶת הָאֵלֶּה שֶׁיִּתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתָיו עַל יְדֵיהֶם. אֲבָל \"קָטֹנְתִּי\" לוֹמַר כִּי קָטֹן הוּא מֵהֱיוֹתוֹ רָאוּי לְכָל הַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ, וְכֵן \"מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא\" (עמוס ז ב) מֵהֱיוֹתוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל כָּל הַנִּגְזָר עָלָיו. וְכֵן אָמְרוּ (בראשית רבה ע\"ו:ה'), \"קָטֹנְתִּי\", רַבִּי אַבָּא אָמַר, אֵינִי כְּדַאי. וְהַחֲסָדִים הֵם הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ בְּלֹא נֶדֶר, וְהָאֱמֶת הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הִבְטִיחוֹ וְאִמֵּת לוֹ הַבְטָחָתוֹ. יֹאמַר שֶׁאֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁיַּבְטִיחֶנּוּ וְיַעֲשֶׂה לוֹ אוֹתָן טוֹבוֹת שֶׁהִבְטִיחוֹ בָּהֶן, וְלֹא לְטוֹבוֹת אֲחֵרוֹת רַבּוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ. וְלֹא הֲבִינוֹתִי דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ב:י\"א) שֶׁתִּרְגֵּם \"מִכָּל חִסְדִּין וּמִכֹּל טָבְוָן\", וְהוּא רָגִיל לְתַרְגֵּם חֶסֶד וֶאֱמֶת \"טֵיבוּ וּקְשֹׁט\" (לעיל כד מט להלן מז כט). וְאוּלַי עוֹשֶׂה חֲסָדִים – הַצָּלָתוֹ אֲשֶׁר הִצִּילוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת מִכָּל צָרוֹתָיו, וְעָשָׂה אֱמֶת – כָּל הַטּוֹב הַזֶּה שֶׁהָיָה לוֹ, כִּי נָתַן לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַחֲסָדִים הַקַּיָּמִים יִקָּרְאוּ אֱמֶת, כִּי הִיא מִגִּזְרַת אֲמָנָה, כְּטַעַם \"וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם\" (שמואל ב ז טז) עִנְיַן קִיּוּם, \"לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים\" (ישעיהו לג טז), כַּאֲשֶׁר אָמַר \"הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ\" (ירמיהו טו יח): <b>וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים</b> פֵּרְשׁוּ בּוֹ (הראב\"ע) וְהִכַּנִי וְהִכָּה אֵם עַל בָּנִים. וְכֵן רַבִּים: <b>וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ</b> אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה פַּחְדָּתוֹ פֶּן יִגְרֹם הַחֵטְא, אָמַר עָשִׂיתָ עִמָּדִי חֲסָדִים גְּדוֹלִים שֶׁלֹּא הָיִיתִי רָאוּי לָהֶם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמִּי חִנָּם הַחֶסֶד הַזֶּה אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי עָלָיו שֶׁתֵּיטִיב לִי וְתַרְבֶּה אֶת זַרְעִי, וְאֵין חֶטְאִי רָאוּי לִמְנֹעַ מִמֶּנִּי הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי בָּהּ כִּי גַּם מִתְּחִלָּה לֹא הָיִיתִי רָאוּי לָהּ אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמֹר לִי, וְלֹא הִבְטַחְתַּנִי עָלֶיהָ בַּעֲבוּר מַעֲשַׂי רַק בַּחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי יַעֲקֹב הָיָה חוֹמֵל עַל בָּנָיו וְעַל בֵּיתוֹ פֶּן יַכֶּה אוֹתָם עֵשָׂו, כִּי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּהַבְטָחַת \"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ\" אִם עַל אֵלֶּה אוֹ עַל אֲחֵרִים, כִּי יִתָּכֵן שֶׁיִּמָּלֵט הוּא לְבַדּוֹ וְיִרְבֶּה עוֹד זַרְעוֹ. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי אִם הָיְתָה זֹאת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵיךְ אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ \"וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ\", וְעוֹד כִּי שָׁם נֶאֱמַר לוֹ \"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ\", וְאִם יִהְיוּ בָּנָיו נוֹפְלִים בְּחֶרֶב אָחִיו אֵין הַהַבְטָחָה הַזֹּאת קַיֶּמֶת. וְלָזֶה יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ \"הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ\" וְכֵן \"וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ\", כִּי כָל זֶה מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית ל\"א:ג') \"וְאֶהְיֶה עִמָּךְ\". אֲבָל הַכֹּל מִיִּרְאַת חֵטְא, כִּי דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִירֹא תָּמִיד, וְהָיָה מִתְיָרֵא אוּלַי אֲפִלּוּ מִשֶּׁיָּצָא מִשָּׁם חָטָא בְּבוֹאוֹ בַּבְּרִית עִם לָבָן עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר, וּשְׁגִיאוֹת מִי יָבִין: <b>מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה</b> יֹאמַר כִּי עָשָׂה מִנְחָה מֵאֲשֶׁר עִמּוֹ, כִּי עָשְׁרוֹ הָיָה צֹאן וּבָקָר וּמֵהֶם שָׁלַח, כִּי בַּדֶּרֶךְ הָיָה וְאֵינֶנּוּ מָקוֹם לִשְׁלֹחַ לוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּמִגְדָּנוֹת: <b>וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר</b> כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ עֵינוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָרָשָׁע וּלְתַוְּהוֹ עַל הַדּוֹרוֹן. וְסָבְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ה:י\"ג) שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה רֶמֶז, אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הקב\"ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יִהְיוּ צָרוֹת בָּאוֹת עַל בָּנַי לֹא תָּבִיא אוֹתָן זוֹ אַחַר זוֹ אֶלָּא הַרְוַח לָהֶם מִצָּרוֹתֵיהֶם. עָשָׂה רֶמֶז שֶׁיִּהְיוּ הַמִּסִּים וְהָאַרְנוֹנִיּוֹת שֶׁיִּגְבּוּ בְּנֵי עֵשָׂו מִזַּרְעוֹ בְּרֶוַח וְהֶפְרֵשׁ בֵּין זוֹ לָזוֹ: <b>אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה</b> אֲבַטֵּל רֻגְזֵהּ, וְכֵן \"וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת\" (ישעיהו כח יח), \"לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ\" (שם מז יא). וְנִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁכָּל כַּפָּרָה שֶׁאֵצֶל חֵטְא וְעָוֹן וְאֵצֶל פָּנִים כֻּלָּם לְשׁוֹן קִנּוּחַ וְהַעֲבָרָה הֵן, וְלָשׁוֹן אֲרָמִית הוּא בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת, בָּעֵי לְכַפּוֹרֵי יָדֶיהָ (גיטין נו), וְגַם בִּלְשׁוֹן מִקְרָא נִקְרָאִים הַמִּזְרָקִים \"כְּפוֹרֵי זָהָב\" (עזרא א י), עַל שֵׁם שֶׁבָּהֶם מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּשְׂפַת הַמִּזְרָק, לְשׁוֹן רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה. וְכֵן אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ב:כ\"א) \"אֲנִחִנֵּהּ לְרֻגְזֵהּ\". וְאִם כֵּן יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ כִּי חָשַׁב יַעֲקֹב בְּלִבּוֹ אֲכַפְּרָה פָנָיו, וְהַכָּתוּב מַגִּיד לָנוּ זֶה כִּי אֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁיֹּאמְרוּ הַשְּׁלוּחִים לַעֲשׂוֹת כָּכָה, וְכָךְ פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם. וְאֵינֶנּוּ יָשָׁר בְּעֵינַי שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַכָּתוּב לְהַגִּיד לָנוּ עַתָּה מַחְשַׁבְתּוֹ זֹאת וְהִיא יְדוּעָה בְּכָל שׁוֹלְחֵי מִנְחָה. וְעוֹד שֶׁאִם כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיַּזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה בַּתְּחִלָּה, וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ כִּי חָשַׁב אֲכַפְּרָה פָּנָיו, כִּי עַתָּה לֹא הוֹסִיף עַל הַצַּוָּאָה הַהִיא. אֲבָל הַנָּכוֹן כִּי עַתָּה הוֹסִיף לְפָרֵשׁ לָהֶם שֶׁיֹּאמְרוּ הִנֵּה גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד, כְּלָשׁוֹן זֶה, גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ. וְהִקְדִּים אוֹתָנוּ לְפָנָיו לָתֵת כֹּפֶר נַפְשׁוֹ עַל רְאוֹתוֹ פְּנֵי כְּבוֹדְךָ בַּמִּנְחָה הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר יִתְּנוּ הָעֲבָדִים כָּפְרָם בְּתֵת לָהֶם רְשׁוּת לִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו כִּי אוּלַי יִשָּׂא פָּנַי וִיכַבְּדֵנִי לֶהֱיוֹתִי מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וְזֶה דֶּרֶךְ מַעֲלָה מִיִּרְאָתוֹ מִמֶּנּוּ, וּבָא \"אֲכַפְּרָה פָנָיו\" כְּדֶרֶךְ \"וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה\" (משלי טז יד), יִתֵּן כֹּפֶר עַל הַחֵמָה. וּלְשׁוֹן קִנּוּחַ בְּכִפּוּר אֵינֶנּוּ לְשׁוֹן קֹדֶשׁ רַק לְשׁוֹן אֲרָמִית. וְכֵן \"כְּפוֹרֵי זָהָב\" שֵׁם הַמִּזְרָקִים בְּבָבֶל, כִּי לְעוֹלָם לֹא תָּבֹא כַּפָּרָה בְּחֵטְא, אֲבָל יֹאמַר \"לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם\" (שמות ל טו), \"לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ\" (במדבר טו כח), עַל נַפְשׁוֹ, וְיֹאמַר \"אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם\" (שמות לב ל), וְכֻלָּן מִלְּשׁוֹן \"וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ\" (שם ל יב) שֶׁהוּא פִּדְיוֹן: <b>וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה</b> יֹאמַר שֶׁלֹּא בָּא בְּאָהֳלוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא אֲבָל לָן בַּמַּחֲנֶה עִם עֲבָדָיו וְעִם הָרוֹעִים בַּצֹּאן עָרוּךְ כְּאִישׁ מִלְחָמָה, פֶּן יָבֹא אָחִיו בַּלַּיְלָה וְיַכֶּה בּוֹ: <b>וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו</b> אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּפָּסוּק הַזֶּה לַהַצָּלָה, אֲבָל אָמַר שֶׁאָסַף נָשָׁיו וְשִׁפְחוֹתָיו וִילָדָיו אֶל שְׂפַת הַנַּחַל, וְעָבַר הוּא לְבַדּוֹ אֶת מַעֲבַר יַבּוֹק לִרְאוֹת אִם גָּבְהוּ הַמַּיִם, וְשָׁב וּלְקָחָם עִמּוֹ כֻּלָּם כְּאֶחָד וַיַּעֲבִירֵם אֶת הַנַּחַל, וְאַחֲרֵי כֵן וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ מִקְנֵהוּ וּרְכֻשׁוֹ: <b>וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ</b> שֶׁשָּׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶן, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ב:כ\"ה). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, הֶעֱבִירָם עִמּוֹ, וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ, בְּצִוּוּי, כִּי חָזַר וְצִוָּה שֶׁיַּעַבְרוּ לְפָנָיו וְנִשְׁאַר הוּא אַחֲרֵיהֶם: <b>וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ</b> וַיִּתְעַפֵּר, כָּךְ פֵּרְשׁוֹ מְנַחֵם, לְשׁוֹן אָבָק, שֶׁמַּעֲלִין אָבָק בְּרַגְלֵיהֶם. וְלִי נִרְאֶה לְשׁוֹן וַיִּתְקַשֵּׁר, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵיהּ (סנהדרין סג), וַאֲבִיקוּ לֵיהּ מֵיבַק (מנחות מב), זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ב:כ\"ה). וַאֲבִיקָה בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים חֲבִיקָה שִׁמְּשׁוּ בָּהּ הַרְבֵּה, אֲבַקְתָּא אִית בָּהּ (מכות כג), דַּרְגָּשׁ עִיּוּלֵי וְאַפּוֹקֵי בַּאֲבַקְתָּא (נדרים נו), וְכֵן אֲבוּקָה בִּלְשׁוֹנָם בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ מֵעֵצִים דַּקִּים חֲגֻרִים וּקְשׁוּרִים יַחַד, כִּי הַחֵי\"ת תִּכְבַּד בִּלְשׁוֹנָם וְהֵקֵלּוּ אוֹתָהּ לְאָלֶ\"ף, וּפְעָמִים רַבִּים יַבְלִיעוּ הַחֵי\"ת, תּוּתָךְ (חולין ז) בִּמְקוֹם תְּחוֹתָךְ (זבחים נד), מַסּוּתָא (ב\"מ ו) בִּמְקוֹם מַסְחוּתָא (קדושין לג), אֲסִיתָא חֲסִיתָא (שבת עז). וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה וַיֵּאָבֵק – וַיְחַבֵּק, כְּמוֹ \"וַיְחַבְּקֵהוּ\" (בראשית ל\"ג:ד'), כִּי אוּלַי כֵּן הַלָּשׁוֹן. וּמָצִינוּ \"בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים\" (זכריה ו ג) כְּמוֹ חֲמוּצִים, מִלְּשׁוֹן \"חֲמוּץ בְּגָדִים\" (ישעיהו סג א), וְאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים (הרד\"ק) כִּי \"וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻּלְתֵּךְ\" (יחזקאל כז כד) כְּמוֹ וַחֲרוּזִים, מִן \"צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים\" (שיר השירים א י), וְכֵן אָמְרוּ בְּמִלַּת \"וַתְּאַלֲצֵהוּ\" (שופטים טז טז) שֶׁהוּא כְּמוֹ וַתְּחַלְּצֵהוּ, מְהֻפָּךְ מִן וַתִּלְחָצֵהוּ, וְשֶׁמָּא הוּא דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ב:כ\"ה) שֶׁאָמַר \"וְאִשְׁתַּדַּל\", וְכָךְ תִּרְגֵּם \"וְכִי יְפַתֶּה\" (שמות כב טו) \"אֲרֵי יְשַׁדֵּל\", יְחַבֵּק וִינַשֵּׁק שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַפִּתּוּי, אוֹ שֶׁלֹּא נִזְדַּמֵּן לוֹ לָשׁוֹן וַעֲשָׂאוֹ עִנְיַן תַּחְבּוּלָה, כִּי כָל הִשְׁתַּדְּלוּת תַּחְבּוּלָה וְצִדּוּד עִנְיָן. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ז:ג') מִי נִתְמַלֵּא אָבָק, הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ, כְּדִבְרֵי מְנַחֵם, וְהוּא הַנָּכוֹן: <b>וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ</b> מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, וְעַל כֵּן לֹא יָכוֹל לוֹ הַמַּלְאָךְ לְהַזִּיקוֹ, כִּי לֹא הֻרְשָׁה רַק בַּמֶּה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ לְהָקֵעַ כַּף יְרֵכוֹ. וְאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ז:ג'), נָגַע בְּכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת מִמֶּנּוּ, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד. וְהָעִנְיָן כִּי הַמְּאֹרָע כֻּלּוֹ רֶמֶז לְדוֹרוֹתָיו, שֶׁיִּהְיֶה דּוֹר בְּזַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יִתְגַּבֵּר עֵשָׂו עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לְקַעְקֵעַ בֵּיצָתָן, וְהָיָה זֶה דּוֹר אֶחָד בִּימֵי חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, כַּדּוֹר שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וַחֲבֵרָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שיר השירים רבה ב ז), אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אִם יֹאמַר לִי אָדָם תֵּן נַפְשְׁךָ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל הקב\"ה, אֲנִי נוֹתֵן, וּבִלְבַד שֶׁיַּהַרְגוּנִי מִיָּד, אֲבָל בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל. וּמָה הָיוּ עוֹשִׂים בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד, הָיוּ מְבִיאִין כַּדּוּרִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּמְלַבְּנִין אוֹתָן בָּאוּר וְנוֹתְנִין אוֹתָן תַּחַת שֶׁחְיֵיהֶן וּמַשִּׂיאִין נַפְשׁוֹתֵיהֶן מֵהֶן. וְיֵשׁ דּוֹרוֹת אֲחֵרִים שֶׁעָשׂוּ עִמָּנוּ כָּזֶה וְיוֹתֵר רַע מִזֶּה, וְהַכֹּל סָבַלְנוּ וְעָבַר עָלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁרָמַז וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם: <b>לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי</b> אָמַר אֵין לְךָ בִּידִיעַת שְׁמִי תּוֹעֶלֶת, כִּי אֵין הַכֹּחַ וְהַיְּכֹלֶת בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, אִם תִּקְרָאֵנִי לֹא אֶעֶנְךָ וְגַם מִצָּרָתְךָ לֹא אוֹשִׁיעֲךָ, אֲבָל עַתָּה אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ כִּי כֵן צֻוֵּתִי. וְלֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב הַבְּרָכָה, וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (במדרש אגדה ובזוה\"ק תולדות קמד), שֶׁהוֹדָה לוֹ עַל כָּל הַבְּרָכוֹת שָׁם בַּמָּקוֹם הַהוּא עַל כָּרְחוֹ, כִּי לֹא רָצָה יַעֲקֹב לְהַמְתִּין לוֹ עַד בֵּית אֵל: <b>מִי אֵלֶּה לָּךְ</b> שָׁאַל עַל הַנָּשִׁים וְעַל הַיְלָדִים, וְעָנָה \"הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ\" דֶּרֶךְ מוּסָר, כִּי לֹא רָצָה לוֹמַר שֶׁהֵם נָשָׁיו, וְהֵבִין עֵשָׂו שֶׁהֵן אִמּוֹת הַיְּלָדִים: <b>מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי</b> הִנֵּה עַבְדֵי יַעֲקֹב עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם, וְלֹא רָצָה לְקַבֵּל מֵהֶם, אוֹ שֶׁהוּא בְּגַאֲוָתוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא דִּבֵּר עִמָּם וְלֹא שְׁאָלָם לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וְהֵם יָרְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וְאָמַר עַתָּה \"מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה\", כִּי חָשַׁב שֶׁהֵם לְיַעֲקֹב מִדִּבְרֵי הַמַּלְאָכִים הָרִאשׁוֹנִים, אוֹ שֶׁאֵלֶּה הַשְּׁלוּחִים הִגִּידוּ כֵן בְּמַחֲנֶה עֵשָׂו, אוֹ שֶׁאֵין אָדָם אֶחָד בַּדֶּרֶךְ הַהוּא לִהְיוֹת לוֹ כֵּן. וְטַעַם \"מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה\", כְּלוֹמַר מִי זֶה לְךָ שֶׁתְּשַׁלַּח לוֹ כָּל אֵלֶּה, כְּלוֹמַר מִי הוּא הַגָּדוֹל אֶצְלְךָ שֶׁתְּשַׁלַּח לוֹ כָּל אֵלֶּה, וְהוּא עָנָהוּ \"לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי\", כִּי אַתָּה הַגָּדוֹל וְהָאָדוֹן בְּעֵינַי: <b>כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ</b> אָמַר לוֹ תִּקַּח מִנְחָתִי מִיָּדִי בַּעֲבוּר שֶׁרָאִיתִי פָּנֶיךָ שֶׁהֵם לִי כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים, וְתִרְצֵנִי בְּקַבָּלַת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר הָאֱלֹהִים רוֹצֶה אֶת יְרֵאָיו בְּקַבָּלַת מִנְחָתָם וְקָרְבָּנָם, כְּעִנְיַן \"וְנִרְצָה לוֹ\" (ויקרא א ד), \"עוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי\" (ישעיהו נו ז), מִלְּשׁוֹן \"יְהִי רְצוּי אֶחָיו\" (דברים לג כד), \"וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם\" (תהלים מד ד), \"כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ\" (שם קב טו), כֻּלָּם עִנְיַן חֵפֶץ וְחֵשֶׁק בְּדָבָר. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית ל\"ג:י'), עַל שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לִמְחֹל לִי עַל סֻרְחָנִי, \"וַתִּרְצֵנִי\", נִתְפַּיַּסְתָּ לִי. וּכְבָר אָמַרְתִּי (רמב\"ן על בראשית ל\"ב:כ\"א) שֶׁאֵינֶנּוּ טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַזְכִּיר עָוֹן: <b>קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי</b> הַמִּנְחָה וְכֵן עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה (מלכים ב יח לא) הָשִׁיבוּ לִי מִנְחָה וְכֵן קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ (שם ה טו) וְיִקְרְאוּ הַמִּנְחָה שֶׁיִּשְׁלַח הָאָדָם לִרְצוֹנוֹ בְּרָכָה כִּי הוּא שׁוֹלֵחַ מֵאֲשֶׁר בֵּרֵךְ אוֹתוֹ הַשֵּׁם כְּעִנְיַן אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ (דברים טו יד) כַּאֲשֶׁר אָמַר לְמַעְלָה (לב יד) מִן הַבָּא בְּיָדוֹ וְהַמִּנְחָה אֲשֶׁר הִתְנוּ בָּהּ לַמֶּלֶךְ בְּדָבָר יָדוּעַ תִּקָּרֵא מַס: <b>וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן</b> דֶּרֶךְ חֶמְלָה, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר \"וּמֵתוּ כֻּלָּם\", אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן עַל הַיְלָדִים, וְגַם לֹא רָצָה לוֹמַר \"וָמֵתוּ\" סְתָם עַל הַבָּקָר וְעַל הַצֹּאן, כִּי יַחְמֹל עַל הַיְלָדִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּמַּשְׁמָע, וְלֹא רָצָה לְהַאֲרִיךְ \"וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר\". אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים, וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִיגָעוּ וְלֹא יִרְצוּ לָלֶכֶת, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת, וְאִם יִדְחָקוּם יָמוּתוּ הַצֹּאן שֶׁהֵם בְּהֵמָה דַּקָּה, כִּי הַבָּקָר לֹא יָמוּת אֲבָל יַזִּיק לָהֶם: <b>עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה</b> הָיָה לְיַעֲקֹב בְּשׁוּבוֹ אֶל אַרְצוֹ דֶּרֶךְ בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר, וְהִנֵּה אָמַר לוֹ עֵשָׂו \"וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ\", שֶׁלֹּא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ עַד שׁוּבוּ אֶל אָבִיו, לַעֲשׂוֹת לוֹ כָּבוֹד בְּבוֹאוֹ אֶל אַרְצוֹ, וְיַעֲקֹב אָמַר אֲנִי אֵלֵךְ לְאִטִּי וַאֲדֹנִי יָשׁוּב אֶל עִיר מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְאִם אָשׁוּב דֶּרֶךְ עִירוֹ יְכַבְּדֵנִי וְיֵלֵךְ עִמִּי כַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְלֹא הָיָה זֶה נֶדֶר מִמֶּנּוּ שֶׁיָּבֹא אֵלָיו, שֶׁאֵין עֵשָׂו צָרִיךְ לוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ע\"ז כה) עוֹד, שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעַת יַעֲקֹב לָשׁוּב דֶּרֶךְ שֵׂעִיר, וּרְצוֹנוֹ הָיָה לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר יוּכַל, אֲבָל הִרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, וְגַם זוֹ עֲצַת חָכְמָה. וְעוֹד לָהֶם מִדְרָשׁ אַחֵר (ב\"ר עח יד), שֶׁיְּקַיֵּם דְּבָרוֹ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א כא) \"וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו\", יֹאמַר כִּי הַמּוֹשִׁיעִים אֲשֶׁר בְּהַר צִיּוֹן יַעֲלוּ לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו: <b>לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי</b> לָמָּה זֶה תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לָהּ, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלֹא תְּשַׁלֵּם עַתָּה שׁוּם גְּמוּל, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ג:ט\"ו). וְהַכַּוָּנָה בְּיַעֲקֹב כִּי לֹא הָיָה חָפֵץ בָּהֶם וּבַחֲבוּרָתָם כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ רָאוּ עוֹד בָּזֶה עֵצָה, אָמְרוּ (ב\"ר עח טו), רַבִּי יַנַּאי כַּד הֲוָה סָלֵיק לְמַלְכוּתָא הֲוָה מִסְתַּכֵּל בַּהֲדָא פָּרַשְׁתָּא וְלָא הֲוָה נָסֵב עִמֵּהּ רוֹמָאִין. חַד זְמַן לָא אִסְתַּכַּל בָּהּ וּנְסִיב עִמֵּהּ רוֹמָאִין, וְלֹא הִגִּיעוּ לְעַכּוֹ עַד שֶׁמָּכַר פֵּנַס שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קַבָּלָה בְּיָדָם שֶׁזּוֹ פָּרָשַׁת גָּלוּת, כְּשֶׁהָיָה בָּא בְּרוֹמָה בַּחֲצַר מַלְכֵי אֱדוֹם עַל עִסְקֵי הַצִּבּוּר הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּפָרָשָׁה זוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי עֲצַת הַזָּקֵן הֶחָכָם, כִּי מִמֶּנּוּ יִרְאוּ הַדּוֹרוֹת וְכֵן יַעֲשׂוּ, וְלֹא הָיָה מְקַבֵּל חֶבְרַת אַנְשֵׁי רוֹמִי לְלַוּוֹתוֹ, שֶׁאֵין מְקָרְבִין אֶלָּא לַהֲנָאַת עַצְמָן וּמַפְקִירִין מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם: <b>וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת</b> יִתָּכֵן כִּי הָיָה הַמָּקוֹם מָקוֹם אֵין שָׁם עִיר, וְהֻצְרַךְ לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת וְלַעֲשׂוֹת סֻכּוֹת, אוֹ \"וַיִּבֶן לוֹ בַּיִת\", שֶׁבָּנָה לוֹ בַּיִת גָּדוֹל וּבוֹ מִגְדַּל עֹז לְהִשָּׂגֵב מִפְּנֵי עֵשָׂו: <b>וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם מִפַּדַּן אֲרָם</b> כְּאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יָצָא פְּלוֹנִי מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת וּבָא שָׁלֵם, אַף כָּאן וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם מִלָּבָן וּמֵעֵשָׂו, זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ג:י\"ח). אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ שֶׁבָּא בְּשָׁלוֹם וְלֹא אֵרַע לוֹ שׁוּם מְאֹרָע, כִּי עַתָּה יַחֵל לְסַפֵּר מְאֹרַע דִּינָהּ. וּלְפִי דַּעְתִּי אָמַר הַכָּתוּב כֵּן כִּי בְּסֻכּוֹת הָיָה מִתְפַּחֵד מֵעֵשָׂו, כִּי סֻכּוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָח בְּמַלְכוּת סִיחוֹן, אִם הוּא הַמֻּזְכָּר בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (יג כז), וְאִם הוּא אַחֵר הִנֵּה הוּא יוֹתֵר קָרוֹב לְשֵׂעִיר, וְעַד הֱיוֹתוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא שָׁקַט לִבּוֹ, כִּי אָז יָדַע שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ, כִּי אָבִיו קָרוֹב מִשָּׁם, אוֹ שֶׁיַּעַזְרוּהוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ כִּי אָבִיו נְשִׂיא אֱלֹהִים בְּתוֹכָם, אוֹ שֶׁזְּכוּת הָאָרֶץ תַּצִּילֵהוּ. וְלָכֵן אָמַר עַתָּה שֶׁבָּא שָׁלֵם אֶל אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, כִּי הִצִּילוֹ אֱלֹהִים בַּדֶּרֶךְ מִכַּף כָּל אוֹיְבָיו. וְאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ח:ט\"ז), כָּל אוֹתָן הֶחֳדָשִׁים שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּסֻכּוֹת הָיָה מְכַבֵּד אֶת עֵשָׂו בְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן, כִּי הָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ שָׁם, וּמְשַׁלֵּחַ לוֹ כְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ אוֹ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה: <b>וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר</b> לֹא רָצָה לִהְיוֹת אַכְסְנַאי בָּעִיר אֲבָל רָצָה שֶׁתִּהְיֶה תְּחִלַּת בִּיאָתוֹ בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן חָנָה בַּשָּׂדֶה וְקָנָה הַמָּקוֹם, וְזֶה לְהַחֲזִיק בָּאָרֶץ. וְהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה רֶמֶז כִּי הַמָּקוֹם הַהוּא יִכָּבֵשׁ לְפָנָיו תְּחִלָּה טֶרֶם הוֹרִישׁוֹ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵי זַרְעוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּאַבְרָהָם (רמב\"ן על בראשית י\"ב:ו'). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב\"ר עט ו) נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְקָבַע לוֹ תְּחוּמִין. וְעַל דַּעְתָּם לֹא הָיָה בְּכַוָּנָה מִמֶּנּוּ, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים הָיָה הַמְּאֹרָע לִרְמֹז עַל הֶעָתִיד שֶׁאָמַרְנוּ. אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל\"ג:י\"ט), כִּי הִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה לְהוֹדִיעַ כִּי מַעֲלָה גְּדוֹלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּהּ חָשׁוּב הוּא כְּחֵלֶק הָעוֹלָם הַבָּא: <b>וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל</b> לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל שֵׁם שֶׁהָיָה הַקָּבָּ\"ה עִמּוֹ לְהַצִּילוֹ קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ עַל שֵׁם הַנֵּס, לִהְיוֹת שִׁבְחוֹ שֶׁל הקב\"ה נִזְכָּר בִּקְרִיאַת הַמִּזְבֵּחַ, כְּלוֹמַר מִי שֶׁהוּא אֵל הוּא אֱלֹהִים לִי שֶׁשְּׁמִי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה \"וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי\" (שמות יז טו), לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי ה' אֶלָּא עַל שֵׁם הַנֵּס קָרָא שֵׁם הַמִּזְבֵּחַ לְהַזְכִּיר שִׁבְחוֹ שֶׁל הקב\"ה, ה' הוּא נִסִּי. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (מגילה יח) שֶׁהַקָּבָּ\"ה קְרָאוֹ לְיַעֲקֹב אֵל. וְדִבְרֵי תּוֹרָה כְּפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע, מִתְחַלְּקִין לְכַמָּה טְעָמִים, וַאֲנִי לְיַשֵּׁב פְּשׁוּטוֹ בָּאתִי. כָּל זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ג:כ'). וְהִנֵּה צָדְקוּ דִּבְרֵי הָרַב בִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וְיִהְיֶה טַעַם \"לוֹ\" כְּטַעַם \"קָרָא לוֹ בִנְיָמִין\" (בראשית ל\"ה:י\"ח), \"וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ\" (ישעיהו נח יב). וְדַע כִּי הַמִּנְהָג הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל כֵּן שֶׁיִּקְרְאוּ הַשֵּׁמוֹת בְּשִׁבְחֵי הָאֵל, כְּמוֹ צוּרִיאֵל (במדבר ג לה), צוּרִישַׁדָּי (שם א ו), כִּי יַגִּיד הַקּוֹרֵא שֶׁהָאֵל הוּא צוּרוֹ וְשַׁדַּי הוּא צוּרוֹ, וְכֵן עִמָּנוּ אֵל (ישעיהו ז יד), וְכֵן שֵׁם הַמָּשִׁיחַ ה' צִדְקֵנוּ (ירמיהו לג טז), וְשֵׁם יְרוּשָׁלַיִם ה' שָׁמָּה (יחזקאל מח לה), וְכֵן יַעֲשׂוּ בִּשְׁמוֹת מַלְאָכִים, גַּבְרִיאֵל (דניאל ח טז), מִיכָאֵל (שם ו כא), כִּי בַּעֲבוּר גְּדֻלַּת כֹּחָם יַגִּידוּ בִּשְׁמָם כִּי הַגְּבוּרָה לָאֵל וּמִי כָּמוֹהוּ. אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ג:כ') אָמַר \"וּפְלַח עֲלוֹהִי קֳדָם אֵל אֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל\", וְיִהְיֶה טַעַם \"לוֹ\" כְּטַעַם בּוֹ, כְּדֶרֶךְ \"כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי\" (שמואל א כ ל), \"וְהֶחֱזִיק לוֹ\" (שמואל ב טו ה), \"לְמֵי מְרִיבָה\" (במדבר כ כד). אוֹ יֹאמַר, וַיִּקְרָא אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְטַעַם \"לוֹ\" כְּטַעַם \"אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדֹלִים\" (ירמיהו ה ה), \"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ\" (בראשית י\"ב:א'). וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הוּא כְּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת מְגַלֶּה (יח), מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הקב\"ה לְיַעֲקֹב אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל\", וְיֵשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה סוֹד גָּדוֹל, הִזְכִּירוּהוּ עוֹד בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ט:ח') בְּלָשׁוֹן אַחֵר, אָמַר לוֹ, אַתָּה אֱלוֹהַּ בָּעֶלְיוֹנִים וַאֲנִי אֱלוֹהַּ בַּתַּחְתּוֹנִים. יִרְמְזוּ לְמָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים תָּמִיד שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁל יַעֲקֹב חֲקוּקָה בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, וְהַכַּוָּנָה שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: וְטַעַם <b>בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב</b> לוֹמַר שֶׁהִיא אֲחוֹת שִׁמְעוֹן וְלֵוִי הַמְּקַנְּאִים וְנוֹקְמִים נִקְמָתָהּ. וְהִזְכִּיר \"אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב\", כִּי כָל הָאַחִים קִנְּאוּ בָּהּ: <b>וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ</b> \"וַיִּשְׁכַּב\" – כְּדַרְכָּהּ, \"וַיְעַנֶּהָ\" – שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ (ב\"ר פ ה) לְשׁוֹן רַשִׁ\"י. אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל\"ד:ב') \"וַיְעַנֶּהָ\", בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בְּתוּלָה. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי כָּל בִּיאָה בְּאָנְסָהּ תִּקָּרֵא עִנּוּי. וְכֵן \"לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ\" (דברים כא יד), וְכֵן \"וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת\" (שופטים כ ה). וְיַגִּיד הַכָּתוּב כִּי הָיְתָה אֲנוּסָה וְלֹא נִתְרַצֵּית לִנְשִׂיא הָאָרֶץ, לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ: <b>וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה</b> לְעַנּוֹת הַבְּתוּלוֹת, שֶׁהָאֻמּוֹת גָּדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֲרָיוֹת מִפְּנֵי הַמַּבּוּל, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ד:ז'). וְלֹא יָדַעְתִּי זֶה, כִּי הַכְּנַעֲנִים שְׁטוּפִים בָּעֲרָיוֹת וּבַבְּהֵמָה וּבַזָּכוּר, דִּכְתִיב (ויקרא יח כז) \"כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם\", וְלֹא הִתְחִילוּ בָּהֶן בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, וּבִימֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָיוּ יְרֵאִים פֶּן יַהַרְגוּ אוֹתָן לָקַחַת נְשֵׁיהֶם. אֲבָל \"וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה\" נִמְשָׁךְ עִם \"בְּיִשְׂרָאֵל\", כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה בָּהֶם, עַל כֵּן אָמַר \"בְּיִשְׂרָאֵל\", כִּי אֵינֶנָּה נְבָלָה בֵּין הַכְּנַעֲנִים. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ד:ז') אָמַר, \"לֹא כָשַׁר לְאִתְעַבְדָא\", לוֹמַר שֶׁהוּא אָסוּר, וּלְכָךְ הִיא נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל: <b>מֹהַר וּמַתָּן</b> – מֹהַר, כְּתֻבָּה, שֶׁהוּא הַדָּבָר הַנִּתָּן לִבְתוּלָה, כְּדִכְתִיב (שמות כב טז) \"כְּמֹהַר הַבְּתוּלוֹת\", וְהֵם סִבְלוֹנוֹת שֶׁהַבַּחוּרִים שׁוֹלְחִים לַבְּתוּלוֹת כַּאֲשֶׁר יִשְׂאוּ אוֹתָן. וּמַתָּן, מִגְדָּנוֹת אוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לְאָבִיהָ וּלְאַחֶיהָ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (פ ז) אָמְרוּ <b>מֹהַר</b> – פְּרָאנוּן, \"מַתָּן\" – פְּרָא פְּרָנוּן, וְהֵם כְּתֻבָּה וְנִכְסֵי מְלוֹג בִּלְשׁוֹן יְרוּשַׁלְמִי. כְּלוֹמַר, שֶׁיִּתֵּן לָהּ הוּא מִשֶּׁלּוֹ נְכָסִים שֶׁיִּהְיוּ שֶׁלָּהּ כְּנִכְסֵי בֵּית אָבִיהָ, וְיִהְיוּ אֶצְלוֹ כְּנִכְסֵי מְלוֹג. וְטַעַם הַפִּיּוּס הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה בְּרָצוֹן, כִּי הַנַּעֲרָה לֹא הָיְתָה מִתְרַצָּה אֵלָיו וְצוֹעֶקֶת וּבוֹכָה תָּמִיד, וְזֶה טַעַם \"וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה\". וּלְכָךְ אָמַר \"קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה\", שֶׁכְּבָר הִיא בְּבֵיתוֹ וּבְיָדוֹ, וְלֹא יִירָא מֵאַחֶיהָ כִּי הוּא נְשִׂיא הָאָרֶץ, וְאֵיךְ יִגְזְלוּהָ מִמֶּנּוּ לְהוֹצִיאָהּ מִבֵּיתוֹ. וְהַחֵשֶׁק הַגָּדוֹל לִשְׁכֶם כִּי הָיְתָה הַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר מְאֹד, אֲבָל לֹא סִפֵּר הַכָּתוּב בְּיָפְיָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּשָׂרָהּ וּבְרִבְקָה וּבְרָחֵל, כִּי לֹא יִרְצֶה לְהַזְכִּיר יָפְיָהּ בִּהְיוֹתוֹ אֵלֶיהָ לְמִכְשׁוֹל עָוֹן, וּבִשְׁבַח הַצַּדִּיקוֹת דִּבֵּר הַכָּתוּב וְלֹא בָּזוֹ. וְכֵן לֹא הִזְכִּיר מָה נַעֲשָׂה בָּהּ אַחֲרֵי כֵן. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט עָמְדָה עִם אַחֶיהָ צְרוּרָה בְּאַלְמְנוּת חַיּוּת, כִּי הָיְתָה טְמֵאָה בְּעֵינֵיהֶם, כְּדִכְתִיב <b>אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם</b>. וְרַבּוֹתֵינוּ נֶחְלְקוּ בָּהּ (ב\"ר פ יא), וְהַקָּרוֹב דִּבְרֵי הָאוֹמֵר, נְטָלָהּ שִׁמְעוֹן וּקְבָרָהּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. וְהוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי הָיְתָה עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ כְּאַלְמָנָה וְיָרְדָה עִמָּהֶם לְמִצְרַיִם וְשָׁם מֵתָה, וְנִקְבְּרָה בָּאָרֶץ וּקְבוּרָתָהּ יְדוּעָה עַד הַיּוֹם בְּקַבָּלָה וְהִיא בְּעִיר אַרְבֵּאל עִם קֶבֶר נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי. וְיִתָּכֵן כִּי הֶעֱלָה שִׁמְעוֹן עַצְמוֹתֶיהָ בְּחָמְלוֹ עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁהֶעֱלוּ אוֹתָם יִשְׂרָאֵל עִם עַצְמוֹת אַחֶיהָ כָּל הַשְּׁבָטִים, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר ק יא): <b>וַיַּעֲנוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה</b> הִנֵּה חֲמוֹר וּשְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ דִּבְּרוּ, אֲבָל הַזָּקֵן לֹא עָנָה אוֹתָם דָּבָר, כִּי בָּנָיו יְדַבְּרוּ בִּמְקוֹמוֹ בָּעִנְיָן הַזֶּה לִכְבוֹדוֹ, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַדָּבָר לָהֶם לְקָלוֹן לֹא יִרְצוּ שֶׁיִּפְתַּח פִּיו לְדַבֵּר בּוֹ כְּלָל. וְיֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה, שֶׁהַדָּבָר נִרְאֶה כִּי בִּרְצוֹן אָבִיהָ וּבַעֲצָתוֹ עָנוּ, כִּי לְפָנָיו הָיוּ, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ מַעֲנָם כִּי בְּמִרְמָה יְדַבְּרוּ, וְאִם כֵּן לָמָּה כָּעַס. וְעוֹד שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹנוֹ לְהַשִּׂיא בִּתּוֹ לִכְנַעֲנִי אֲשֶׁר טִמֵּא אוֹתָהּ, וְהִנֵּה כָּל הָאַחִים עָנוּ הַמַּעֲנֶה הַזֶּה בְּמִרְמָה, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְבַדָּם עָשׂוּ הַמַּעֲשֶׂה, וְהָאָב אֵרֵר אַפָּם לָהֶם לְבַדָּם. וְהַתְּשׁוּבָה כִּי הַמִּרְמָה הָיְתָה בְּאָמְרָם לְהִמּוֹל לָהֶם כָּל זָכָר, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הָעִיר, וְאִם אוּלַי יִשְׁמְעוּ לִנְשִׂיאָם וְיִהְיוּ כֻּלָּם נִמּוֹלִים, יָבוֹאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים וְיִקְחוּ אֶת בִּתָּם מִבֵּית שְׁכֶם. וְזֹאת עֲצַת כָּל הָאַחִים, וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶם, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי רָצוּ לְהִנָּקֵם מֵהֶם, וְהָרְגוּ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה הַכַּעַס לְיַעֲקֹב שֶׁאֵרֵר אַפָּם עַל שֶׁהָרְגוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ לוֹ, וְהָרָאוּי לָהֶם שֶׁיַּהַרְגוּ שְׁכֶם לְבַדּוֹ, וְזֶהוּ מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב \"וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם\", כִּי כֻלָּם הִסְכִּימוּ לְדַבֵּר לוֹ בְּמִרְמָה בַּעֲבוּר הַנְּבָלָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם. וְרַבִּים יִשְׁאֲלוּ, וְאֵיךְ עָשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב הַצַּדִּיקִים הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי. וְהָרַב הֵשִׁיב בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (רמב\"ם הלכות מלכים פי\"ד ה\"ט) וְאָמַר, שֶׁבְּנֵי נֹחַ מְצֻוִּים עַל הַדִּינִים, וְהוּא לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ לָדוּן בְּשֵׁשׁ מִצְוֹת שֶׁלָּהֶן, וּבֶן נֹחַ שֶׁעָבַר עַל אַחַת מֵהֶן נֶהֱרָג בְּסַיִף, רָאָה אֶחָד שֶׁעָבַר עַל אַחַת מֵהֶן וְלֹא דָּנוּהוּ לְהָרְגוֹ, הֲרֵי זֶה הָרוֹאֶה יֵהָרֵג בְּסַיִף, וּמִפְּנֵי זֶה נִתְחַיְּבוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם הֲרִיגָה, שֶׁהֲרֵי שְׁכֶם גָּזַל וְהֵם רָאוּ וְיָדְעוּ וְלֹא דָּנוּהוּ. וְאֵין דְּבָרִים הַלָּלוּ נְכוֹנִים בְּעֵינַי, שֶׁאִם כֵּן הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ חַיָּב לִהְיוֹת קוֹדֵם וְזוֹכֶה בְּמִיתָתָם. וְאִם פָּחַד מֵהֶם, לָמָּה כָּעַס עַל בָּנָיו וְאֵרֵר אַפָּם אַחַר כַּמָּה זְמַנִּים, וְעָנַשׁ אוֹתָם וְחִלְּקָם וֶהֱפִיצָם, וַהֲלֹא הֵם זָכוּ וְעָשׂוּ מִצְוָה וּבָטְחוּ בֵּאלֹהִים וְהִצִּילָם. וְעַל דַּעְתִּי הַדִּינִין שֶׁמָּנוּ לִבְנֵי נֹחַ בְּשֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁלָּהֶם אֵינָם לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ בִּלְבַד, אֲבָל צִוָּה אוֹתָם בְּדִינֵי גְּנֵבָה וְאוֹנָאָה וְעֹשֶׁק וּשְׂכַר שָׂכִיר וְדִינֵי הַשּׁוֹמְרִים וְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה וַאֲבוֹת נְזִיקִין וְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְדִינֵי מַלְוֶה וְלֹוֶה וְדִינֵי מִקָּח וּמִמְכָּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּעִנְיָן הַדִּינִין שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, וְנֶהֱרַג עֲלֵיהֶן אִם גָּנַב וְעָשַׁק אוֹ אָנַס וּפִתָּה בִּתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁוֹ וְחָבַל בּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּמִכְּלַל הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁיּוֹשִׁיבוּ דַּיָּנִין גַּם בְּכָל עִיר וָעִיר כְּיִשְׂרָאֵל, וְאִם לֹא עָשׂוּ כֵן אֵינָן נֶהֱרָגִין, שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה בָּהֶם, וְלֹא אָמְרוּ (סנהדרין נז) אֶלָּא אַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן זוֹ הִיא מִיתָתָן, וְלֹא תִּקָּרֵא אַזְהָרָה אֶלָּא הַמְּנִיעָה בְּלָאו. וְכֵן דֶּרֶךְ הַגְּמָרָא בְּסַנְהֶדְרִין (נט) וּבַיְּרוּשַׁלְמִי, אָמְרוּ בְּדִינִין שֶׁל נֹחַ, הִטָּה דִּינוֹ – נֶהֱרָג, לָקַח שֹׁחַד – נֶהֱרָג, בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל כָּל דִּין שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה שָׁלֵם מִמֶּנּוּ אִי אַתָּה רַשַּׁאי לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ, וְכָל שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאִי אַתָּה שָׁלֵם מִמֶּנּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ, אֲבָל בְּדִינֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה שָׁלֵם מִמֶּנּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ. נִרְאֶה מִכָּאן שֶׁרַשַּׁאי הַגּוֹי לֵאמֹר לְבַעֲלֵי הַדִּין, אֵינִי נִזְקָק לָכֶם, כִּי תּוֹסֶפֶת הִיא בְּיִשְׂרָאֵל \"לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ\" (דברים א יז), אַל תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ (סנהדרין ו). וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵהָרֵג כְּשֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ קָצִין שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל לִשְׁפֹּט אֶת אֲדוֹנָיו. וּמָה יְבַקֵּשׁ בָּהֶן הָרַב חִיּוּב, וְכִי אַנְשֵׁי שְׁכֶם וְכָל שִׁבְעָה עֲמָמִין לֹא עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּמְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְעוֹשִׂים כָּל תּוֹעֲבוֹת הַשֵּׁם הָיוּ, וְהַכָּתוּב צוֹוֵחַ עֲלֵיהֶן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (דברים יב ב) \"עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן\" וְגוֹ', \"לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת\" וְכוּ' (שם יח ט), וּבְגִלּוּי עֲרָיוֹת \"כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ\" וְכוּ' (ויקרא יח כז), אֶלָּא שֶׁאֵין הַדָּבָר מָסוּר לְיַעֲקֹב וּבָנָיו לַעֲשׂוֹת בָּהֶם הַדִּין. אֲבָל עִנְיַן שְׁכֶם, כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי שְׁכֶם רְשָׁעִים וְדָמָם חָשׁוּב לָהֶם כַּמַּיִם, רָצוּ לְהִנָּקֵם מֵהֶם בְּחֶרֶב נֹקֶמֶת, וְהָרְגוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל אַנְשֵׁי עִירוֹ כִּי עֲבָדָיו הֵם וְסָרִים אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ. וְאֵין הַבְּרִית אֲשֶׁר נִמּוֹלוּ נֶחְשָׁב בְּעֵינֵיהֶם לִמְאוּמָה, כִּי הָיָה לְהַחֲנִיף לַאֲדוֹנֵיהֶם. וְיַעֲקֹב אָמַר לָהֶם בְּכָאן כִּי הֱבִיאוּהוּ בְּסַכָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר \"עֲכַרְתֶּם אוֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי\", וְשֵׁם אֵרֵר אַפָּם כִּי עָשׂוּ חָמָס לְאַנְשֵׁי הָעִיר, שֶׁאָמְרוּ לָהֶם בְּמַעֲמָדוֹ \"וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד\", וְהֵם הָיוּ בּוֹחֲרִים בָּהֶם וּבָעֲטוּ בְּדִבּוּרָם, וְאוּלַי יָשׁוּבוּ אֶל ה', וְהָרְגוּ אוֹתָם חִנָּם, כִּי לֹא הֵרֵעוּ לָהֶם כְּלָל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר \"כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם\" (בראשית מ\"ט:ה'). וְאִם נַאֲמִין בְּסֵפֶר \"מִלְחֲמוֹת בְּנֵי יַעֲקֹב\" (הוא ספר הישר), בָּא לָהֶם פַּחַד אֲבִיהֶם כִּי נֶאֶסְפוּ שְׁכֵנֵי שְׁכֶם וְעָשׂוּ עִמָּהֶם שָׁלֹשׁ מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת, וְלוּלֵי אֲבִיהֶם שֶׁחָגַר גַּם הוּא כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וְנִלְחַם בָּם הָיוּ בְּסַכָּנָה, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר בַּסֵּפֶר הַהוּא. וְרַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר פ י) הִזְכִּירוּ מִזֶּה בַּפָּסוּק \"אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי\" (בראשית מ\"ח:כ\"ב), אָמְרוּ, נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, חָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ\"י שָׁם. אֲבָל הַכָּתוּב יְקַצֵּר בָּזֶה, כִּי הָיָה נֵס נִסְתָּר, כִּי אֲנָשִׁים גִּבּוֹרִים הָיוּ וּכְאִלּוּ זְרֹעָם הוֹשִׁיעָה לָמוֹ, כַּאֲשֶׁר קִצֵּר הַכָּתוּב בְּעִנְיַן אַבְרָהָם בְּאוּר כַּשְׂדִּים, וְלֹא הִזְכִּיר מִלְחֶמֶת עֵשָׂו עִם הַחוֹרִי כְּלָל. אֲבָל הִזְכִּיר בְּכָאן כִּי הָיָה חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם, וְלֹא נֶאֶסְפוּ כֻּלָּם לִרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב, כִּי הָיוּ נוֹפְלִים עֲלֵיהֶם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב. וְזֶה טַעַם \"חִתַּת אֱלֹהִים\", כִּי נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד מִן הַגְּבוּרָה אֲשֶׁר רָאוּ בַּמִּלְחָמָה. וּלְכָךְ אָמַר (בראשית ל\"ה:ו') \"וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ\", לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא נִפְקַד מֵהֶם וְלֹא מֵעַבְדֵיהֶם אִישׁ בַּמִּלְחָמָה: <b>שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ</b> הָיוּ אַנְשֵׁי הָעִיר חוֹשְׁבִים שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתָם כִּי רָאוּ אוֹתָם עֲצֵבִים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד, וְאוּלַי הָיוּ נִשְׁמָרִים מֵהֶם וְנוֹתְנִים בְּעִירָם בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם כִּי גִּבּוֹרִים הֵמָּה וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה, וְעַתָּה אָמְרוּ לָהֶם אַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּתְרַחֲקוּ מֵהֶם כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הֵם אִתָּנוּ: וְטַעַם <b>מִקְנֵיהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם</b> כִּי הַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר בַּעֲדָרִים בַּשָּׂדֶה הֵם יִקָּרְאוּ מִקְנֶה בַּעֲבוּר שֶׁהֵם עִקַּר קִנְיַן הָאָדָם, בֵּין טְמֵאוֹת בֵּין טְהוֹרוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (שמות ט ג) \"הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן\", וַאֲשֶׁר אֵינָם עֵדֶר כְּגוֹן בְּהֵמוֹת יְחִידוֹת בַּבַּיִת, אֵין שְׁמָם מִקְנֶה, וְיִכָּנְסוּ בִּכְלַל \"וְכָל בְּהֶמְתָּם\". אוֹ הוּא כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן לְחִזּוּק, כְּלוֹמַר וְכָל בְּהֶמְתָּם אֲשֶׁר הִנָּם רַבּוֹת מְאֹד: <b>וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ</b> לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ \"וְשֶׁב שָׁם\". וְיִתָּכֵן שֶׁצִּוָּהוּ לָשֶׁבֶת שָׁם תְּחִלָּה וְאַחַר כֵּן יַעֲשֶׂה הַמִּזְבֵּחַ, לְהִטָּהֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ מִן הַחֲלָלִים שֶׁהָרְגוּ, כְּעִנְיַן \"וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים\" (במדבר לא יט), כִּי לֹא צֻוּוּ עֲדַיִן בְּמֵי חַטָּאת, וְיַעֲקֹב נִזְדָּרֵז בַּמִּצְוָה לְהִטָּהֵר טֶרֶם בּוֹאוֹ שָׁם. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה \"וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל\" מֻקְדָּם בְּמַעֲשֵׂה, וְאוּלַי צִוָּה \"וְשֶׁב שָׁם\" לְפַנּוֹת מַחְשַׁבְתּוֹ לְדָבְקָה בָּאֵל: <b>וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב</b> עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ אֵינָן מִן הַנִּקְבָּרִים, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם (ע\"ז מג). וְהַנִּרְאֶה אֵלַי כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא לָקְחוּ עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ מִשְּׁכֶם עַד שֶׁנִּתְבַּטְּלָה וְהֻתְּרָה לָהֶם, שֶׁהַגּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה בְּעַל כָּרְחוֹ (שם מג), וְהִנֵּה הִיא מֻתֶּרֶת לָהֶם, אֲבָל יַעֲקֹב צִוָּה לְהָסִיר אוֹתָהּ לְטַהֲרַת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם וּלְהַקְרִיב לְפָנָיו קָרְבָּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה לָהֶם בִּטְבִילָה וְחִלּוּף הַבְּגָדִים, וְהָיָה דַּי לָהֶם בִּקְבוּרָה, וְלָכֵן טָמַן אוֹתָם תַּחַת הָאֵלָה בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ: <b>וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה</b> לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה נִכְנַס הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּין \"וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל\" וּבֵין \"וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד\", וְהִפְסִיק בְּעִנְיָן אַחֵר שֶׁהָיָה בְּבַת אַחַת וּבְמָקוֹם אֶחָד, כִּי יַעֲקֹב בְּבֹאוֹ לוּזָה הִיא בֵּית אֵל בָּנָה מִזְבֵּחַ וְקָרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל, וְנִרְאָה לוֹ הָאֱלֹהִים שָׁם וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ, וְלָמָּה הוּשַׁם הַכָּתוּב הַזֶּה בְּתוֹךְ עִנְיָן אֶחָד. וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר פא ה) שֶׁיִּרְמֹז לְמִיתַת רִבְקָה, וְלָכֵן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא אַלּוֹן בָּכוּת, כִּי אֵין בְּכִי וַאֲנָקָה עַל הַמֵּינֶקֶת הַזְּקֵנָה שֶׁיִּקָּרֵא שֵׁם הַמָּקוֹם עָלָיו, אֲבָל יַעֲקֹב בָּכָה וְהִתְאַבֵּל עַל אִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת אֲשֶׁר אֲהֵבַתְהוּ וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ שָׁם וְלֹא זָכְתָה לִרְאוֹתוֹ בְּשׁוּבוֹ, וְלָכֵן נִגְלָה אֵלָיו הָאֱלֹהִים וּבֵרַךְ אוֹתוֹ לְנַחֲמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְיִצְחָק אָבִיו אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם (בראשית כ\"ה:י\"א). וּבִשְׁנֵיהֶם אָמְרוּ חֲכָמִים (סוטה יד), בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ. וְסִיּוּעַ לָזֶה מַה שֶׁאָמוּר לְמַטָּה (בראשית ל\"ה:כ\"ז) \"וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע\", וְאִלּוּ הָיְתָה רִבְקָה שָׁם הָיָה מַזְכִּיר \"אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ\", כִּי הִיא הַשּׁוֹלַחַת אוֹתוֹ שָׁם וְהַגּוֹרֶמֶת לוֹ כָּל הַטּוֹבָה, וְיִצְחָק בַּעֲצָתָהּ צִוָּה אוֹתוֹ לָלֶכֶת שָׁם. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ה:ח'), וּלְפִי שֶׁהֶעֱלִימוּ אֶת יוֹם מוֹתָהּ שֶׁלֹּא יְקַלְּלוּ אוֹתָהּ הַבְּרִיּוֹת, כָּרֵס שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה עֵשָׂו, אַף הַכָּתוּב לֹא פִּרְסְמָהּ. וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים הוּא (פסדר\"כ זכור ד). וְהִנֵּה גַּם מִיתַת לֵאָה לֹא יַזְכִּיר, אֲבָל הַכַּוָּנָה לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר הַמִּיתָה בְּרֶמֶז וְתָלָה הַדָּבָר בְּמֵנִקְתָּהּ, וְכֵיוָן שֶׁדִּבֵּר בָּהּ לָמָּה הִסְתִּיר הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּהוּ. וְטַעַם הַקְּלָלָה אֵינוֹ מְחֻוָּר, שֶׁהֲרֵי הִזְכִּירוֹ בְּמִיתַת יִצְחָק (בראשית ל\"ה:כ\"ט), \"וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו\". אֲבָל יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ כָּבוֹד בְּמִיתָתָהּ, כִּי יַעֲקֹב אֵינֶנּוּ שָׁם, וְעֵשָׂו שׂוֹנֵא אוֹתָהּ וְלֹא יָבֹא שָׁמָּה, וְיִצְחָק כָּהוּ עֵינָיו וְאֵינֶנּוּ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ, וְלָכֵן לֹא רָצָה הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר שֶׁיִּקְבְּרוּהָ בְּנֵי חֵת. וְכָעִנְיָן הַזֶּה מָצָאתִי בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה בְּפָרָשַׁת כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה [תנחומא תצא ד] אָמְרוּ, אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁמֵּתָה רִבְקָה אָמְרִין מַאן יִפּוֹק קַמַּהּ, אַבְרָהָם מֵת, יִצְחָק יוֹשֵׁב בַּבַּיִת וְעֵינָיו כֵּהוֹת, יַעֲקֹב הָלַךְ לוֹ לְפַדַּן אֲרָם, יִפּוֹק עֵשָׂו רַשִּׁיעָא קַמַּהּ, וְיֵמְרוּן בְּרִיָּתָא לִיטִין בַּזְיָא דְּהָא כְּדֵין יָנְקִין. מָה עָשׂוּ, הוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלַּיְלָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה, לְפִי שֶׁהוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלַּיְלָה לֹא פֵּרְשׁוּ הַכְּתוּבִים מִיתָתָהּ אֶלָּא מִן הַצַּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב \"וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת\", שְׁתֵּי בְּכִיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב \"וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ\", מָה בֵּרְכוֹ, בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה עֵשָׂו יְחִידִי בִּקְבוּרָתָהּ פָּחֲדוּ מִן הַקְּלָלָה וְלֹא רָאוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ לְכָבוֹד, וְזֶה עִנְיַן הָרֶמֶז. וְהָיְתָה דְּבוֹרָה עִם יַעֲקֹב כִּי אַחֲרֵי שֶׁבָּאָה עִם רִבְקָה שָׁבָה לְאַרְצָה, וְעַתָּה תָּבֹא עִם יַעֲקֹב לִרְאוֹת גְּבִרְתָּהּ, אוֹ נִתְעַסְּקָה בְּגִדּוּל בְּנֵי יַעֲקֹב לִכְבוֹד רִבְקָה וּלְאַהֲבָתָהּ וְהָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁאֵינָהּ הִיא הַמֵּינֶקֶת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית כ\"ד:נ\"ט) \"וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ\", אֲבָל הָיְתָה מֵינֶקֶת אַחֶרֶת שֶׁנִּשְׁאֲרָה בְּבֵית לָבָן וּבְתוּאֵל, וְעַתָּה יָבִיא אוֹתָהּ יַעֲקֹב עִמּוֹ לְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתָהּ לִכְבוֹד אִמּוֹ, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַנִּכְבָּדִים לִהְיוֹת לָהֶם מֵינִיקוֹת רַבּוֹת, כִּי רָחוֹק הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַזְּקֵנָה הַשָּׁלִיחַ שֶׁתִּשְׁלַח אִמּוֹ לְיַעֲקֹב כְּדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן: <b>שִׁמְךָ יַעֲקֹב</b> יֹאמַר כִּי עַתָּה עוֹדְךָ אַתָּה נִקְרָא יַעֲקֹב אַף עַל פִּי שֶׁהֶחְלִיף שִׁמְךָ שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, כִּי הוּא לֹא נִשְׁתַּלַּח לְךָ לְהַחֲלִיף אֶת שִׁמְךָ, אֲבָל מֵעַתָּה לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וְזֶה טַעַם \"וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל\". אוֹ יִרְמֹז שֶׁקָּרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל מוּסָף עַל יַעֲקֹב, לֹא שֶׁיֵּאָסֵר לְהִקָּרֵא יַעֲקֹב: <b>וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה</b> כַּאֲשֶׁר נְתַתִּיהָ לָהֶם כֵּן אֶתְּנֶנָּה לְךָ, יִרְמֹז זֶה לַשְּׁבוּעָה, כִּי לָהֶם נִתְּנָה בִּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא אֲבָל לוֹ נִתְּנָה מִתְּחִלָּה בְּלֹא שְׁבוּעָה, וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר בְּכָל מָקוֹם (שמות לג א ועוד) \"אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב\". אוֹ שֶׁיִּהְיֶה הִכָּפֵל הַנְּבוּאָה לוֹ לִשְׁבוּעָה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי כְּבָר: <b>וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים</b> כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית י\"ז:כ\"ב) \"וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם\", וּבִשְׁנֵיהֶם לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא הָיָה זֶה מַרְאֶה וַחֲלוֹם נְבוּאָה בִּלְבַד, אוֹ כְּעִנְיַן \"וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלַיְמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים\" (יחזקאל ח ג), אֲבָל שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, עָלָה מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַמְדַבֵּר עִמּוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר \"בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ\" (שם ג יב), וְיֹאמַר מָה שֶׁהִזְכִּירוּ הַחֲכָמִים, הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה (ב\"ר פב ו): <b>וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה</b> פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם, וּכְבָר הִצִּיב בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מַצֵּבָה וְנִסֵּךְ עָלֶיהָ עַתָּה נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן. וְנָכוֹן הוּא: <b>וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם בֵּית אֵל</b> יִקְרָאֶנּוּ כֵּן פַּעַם אַחַר פַּעַם לְהוֹדִיעַ כִּי הַדָּבָר אֱמֶת וְנָכוֹן, כִּי הוּא בֵּית אֱלֹהִים וְשָׁם הַשְּׁכִינָה תָּמִיד, וְכֵן עִנְיַן שֵׁם בְּאֵר שֶׁבַע: <b>כִּבְרַת אָרֶץ</b> מְנַחֵם פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן \"כַּבִּיר\", מַהֲלָךְ רַב, וְאַגָּדָה (ב\"ר פב ז), בִּזְמַן שֶׁהָאָרֶץ חֲלוּלָה כִּכְבָרָה, שֶׁהַנִּיר מָצוּי וְהַסְּתָו עָבַר וַעֲדַיִן הַשָּׁרָב לֹא בָּא. וְאֵין זֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, שֶׁהֲרֵי בְּנַעֲמָן מָצִינוּ (מלכים ב ה יט) \"וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ\". וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא שֵׁם מִדַּת קַרְקַע, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ה:ט\"ז). וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁחָשַׁב בּוֹ ר' דָּוִד קִמְחִי, כִּי הַכָּ\"ף לְדִמְיוֹן וְאֵינֶנָּה שָׁרְשִׁית, וּמוֹצָא הַמִּלָּה \"הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ\" (איכה ד י), \"וְתַבְרֵנִי לֶחֶם\" (שמואל ב יג ה), עִנְיַן אֲכִילָה מוּעֶטֶת בַּבֹּקֶר, וּפֵרוּשָׁהּ שִׁעוּר מַהֲלַךְ אֶרֶץ מִן הַבֹּקֶר עַד לְעֵת הָאֹכֶל, כִּי כֵן יְשַׁעֲרוּ כָּל הוֹלְכֵי דֶּרֶךְ. זֶה כָּתַבְתִּי תְּחִלָּה, וְעַכְשָׁו שֶׁזָּכִיתִי וּבָאתִי אֲנִי לִירוּשָׁלִַם, שֶׁבַח לָאֵל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, רָאִיתִי בְּעֵינַי שֶׁאֵין מִן קְבוּרַת רָחֵל לְבֵית לֶחֶם אֲפִלּוּ מִיל, וְהִנֵּה הֻכְחַשׁ הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה וְגַם דִּבְרֵי מְנַחֵם. אֲבָל הוּא שֵׁם מִדַּת הָאָרֶץ כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י, וְאֵין בּוֹ תֹּאַר רַק הַסְכָּמָה כְּרֹב הַשֵּׁמוֹת, וְהַכָּ\"ף לְשִׁמּוּשׁ, שֶׁלֹּא נִמְדַּד בְּכִוּוּן. וְאִם יִהְיֶה הַשֵּׁם הַזֶּה מִתֹּאַר יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"בְּרַת\" כְּמוֹ \"בַּת\", מִלְּשׁוֹן \"מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי\" (משלי לא ב), וְהוּא שֵׁם לַמִּדָּה הַקְּטַנָּה שֶׁיִּמְדְּדוּ הוֹלְכֵי אָרְחוֹת כְּמוֹ לַמִּיל הַיּוֹם, וְיֵאָמֵר לָהּ \"בַּת אָרֶץ\" כִּי הַמִּדָּה כְּמוֹ בַּת לַפַּרְסָה אוֹ לְמִדָּה אַחֶרֶת יְדוּעָה בַּיָּמִים הָהֵם. וְכֵן רָאִיתִי שֶׁאֵין קְבוּרָה בָּרָמָה וְלֹא קָרוֹב לָהּ, אֲבָל הָרָמָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן רָחוֹק מִמֶּנָּה כְּאַרְבַּע פַּרְסָאוֹת, וְהָרָמָה אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרַיִם (שמואל א א א) רָחוֹק מִמֶּנָּה יוֹתֵר מִשְּׁנֵי יָמִים. עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַכָּתוּב שֶׁאוֹמֵר \"קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע\" (ירמיהו לא יד) – מְלִיצָה כְּדֶרֶךְ מָשָׁל, לֵאמֹר כִּי הָיְתָה רָחֵל צוֹעֶקֶת בְּקוֹל גָּדוֹל וּמִסְפֵּד מַר, עַד שֶׁנִּשְׁמַע הַקּוֹל לְמֵרָחוֹק בָּרָמָה שֶׁהִיא בְּרֹאשׁ הָהָר לִבְנָהּ בִּנְיָמִן כִּי אֵינֶנּוּ שָׁם וְהִיא חֲרֵבָה מֵהֶם. לֹא נֶאֱמַר בַּכָּתוּב \"בְּרָמָה רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ\" אֲבָל אָמַר כִּי שָׁם נִשְׁמַע הַקּוֹל. וְנִרְאֶה בְּעֵינַי כִּי קְבָרָהּ יַעֲקֹב בַּדֶּרֶךְ וְלֹא הִכְנִיסָהּ לְעִיר בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה הַקְּרוֹבָה שָׁם, לְפִי שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶש שֶׁבֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה יִהְיֶה לִיהוּדָה, וְלֹא רָצָה לְקָבְרָהּ רַק בִּגְבוּל בְּנָהּ בִּנְיָמִן, וְהַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הַמַּצֵּבָה בָּהּ קְרוֹבָה לְבֵית אֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִין. וְכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (זאת הברכה לג יא), בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין מֵתָה, כִּדְאִיתָא בְּפָרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה. וְרָאִיתִי לְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בָּזֶה וְאָמַר, \"קַל בְּרוּם עָלְמָא אִשְׁתְּמַע\" וְתִרְגֵּם כָּל הַכָּתוּב עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: <b>בֶּן אוֹנִי</b> בֶּן צַעֲרִי. \"בִּנְיָמִין\", נִרְאֶה בְּעֵינַי לְפִי שֶׁהוּא לְבַדּוֹ נוֹלַד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁהוּא בַּנֶּגֶב כְּשֶׁאָדָם בָּא מֵאֲרַם נַהֲרַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן\" (במדבר לג מ), \"הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה\" (בראשית י\"ב:ט'), בִּנְיָמִין – בֶּן יָמִין, לְשׁוֹן \"צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם\" (תהלים פט יג) וּלְפִיכָךְ הוּא מָלֵא, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ה:י\"ח). וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה שֶׁתְּהֵא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּרוֹמִית לַאֲרַם נַהֲרַיִם, שֶׁהֲרֵי אֲרָם מִזְרָחִית לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (בראשית כ\"ט:א') \"וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְּנֵי קֶדֶם\", וּכְתִיב (במדבר כג ז) \"מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם\", וְיַעֲקֹב עָבַר הַיַּרְדֵּן שֶׁהוּא לְמִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיָה חוֹזֵר דֶּרֶךְ אֱדוֹם שֶׁהוּא בִּדְרוֹם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִמְצָא אֲרָם מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִצְפוֹנָהּ. אֲבָל אִם נוֹלַד בִּתְחוּם בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, כְּדִכְתִיב (שופטים יט ב) \"בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה\", וּכְתִיב (מיכה ה א) \"וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה\" הִנֵּה הוּא בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִנֵּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין בֵּית לֶחֶם אֶפְרָת נוֹלַד. וְאִם הַמָּקוֹם בְּהַר אֶפְרַיִם, הֲרֵי הוּא בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (יהושע יח ה) \"יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן\". וְאִם בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין גַּם כֵּן אֵינָהּ בַּדָּרוֹם, דִּכְתִיב \"וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה\". וּמִכָּל מָקוֹם אֵין טַעַם לִקְרוֹתוֹ בֶּן דָּרוֹם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אִמּוֹ קְרָאַתּוּ בֶּן אוֹנִי, וְרָצְתָה לוֹמַר בֶּן אֶבְלִי, מִ\"לֶּחֶם אוֹנִים\" (הושע ט ד), \"לֹא אָכַלְתִּי בְאוֹנִי\" (דברים כו יד), וְאָבִיו עָשָׂה מִן אוֹנִי – כֹּחִי, מִלְּשׁוֹן \"רֵאשִׁית אוֹנִי\" (בראשית מ\"ט:ג'), \"וּלְאֵין אוֹנִים\" (ישעיהו מ כט), וְלָכֵן קָרָא אוֹתוֹ בִּנְיָמִין – בֶּן הַכֹּחַ אוֹ בֶּן הַחֹזֶק, כִּי הַיָּמִין בּוֹ הַגְּבוּרָה וְהַהַצְלָחָה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (קהלת י ב) \"לֵב חָכָם לִימִינוֹ\", \"יְמִינְךָ תִּמְצָא שֹׂנְאֶיךָ\" (תהלים כא ט) \"יְמִין ה' רוֹמֵמָה\" (שם קיח טז), רָצָה לִהְיוֹת קוֹרֵא אוֹתוֹ בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתּוּ אִמּוֹ, כִּי כֵן כָּל בָּנָיו בַּשֵּׁם שֶׁקָּרְאוּ אוֹתָם אִמּוֹתָם יִקָּרְאוּ, וְהִנֵּה תִּרְגֵּם אוֹתוֹ לְטוֹבָה וְלִגְבוּרָה. וְרָאִיתִי בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ\"ב:ט'), \"בֶּן אוֹנִי\" – בֶּן צַעֲרִי, \"וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין\" – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ, כִּי הַכֹּל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְכֵן שֵׁם כָּל בָּנָיו לְשׁוֹן קֹדֶשׁ הוּא. אֲבָל רָמְזוּ לְמָה שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁתִּרְגֵּם הַלָּשׁוֹן לְטוֹבָה: <b>וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל</b> סִפֵּר הַכָּתוּב עַנְוְתָנוּתוֹ, כִּי שָׁמַע בְּחַלֵּל בְּנוֹ יְצוּעָיו וְלֹא צִוָּה שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ מִבֵּיתוֹ מִכְּלַל בָּנָיו וְלֹא יִנְחַל עִמָּהֶם, אֲבָל יִמָּנֶה עִמָּהֶם וְיִהְיוּ שְׁנֵים עָשָׂר, וְהוּא יִמָּנֶה רִאשׁוֹן. וּלְכָךְ עָשָׂה מִשְּׁתֵּי הַפָּרָשִׁיּוֹת פָּסוּק אֶחָד, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא תְּחִלַּת עִנְיָן, שֶׁבָּא לִמְנוֹת הַשְּׁבָטִים מִשֶּׁנּוֹלְדוּ כֻּלָּם, רָמַז כִּי רְאוּבֵן לֹא נִדְחָה בְּמַעֲשֵׂהוּ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יִתָּכֵן שֶׁבִּלְבֵּל רְאוּבֵן יְצוּעֵי בִּלְהָה מִפַּחְדּוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵד לְיַעֲקֹב עוֹד, כִּי הוּא הַבְּכוֹר וְחָשַׁב לָקַחַת שְׁנֵי חֲלָקִים וְיַפְסִיד יוֹתֵר מִכָּל הָאַחִים, וְלֹא פָּחַד מֵאִמּוֹ כִּי זְקֵנָה הָיְתָה, וְאוּלַי מֵתָה זִלְפָּה, אוֹ חָשַׁשׁ לִכְבוֹד אִמּוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ שִׁפְחָתָהּ, וְלָכֵן נִטְּלָה מִמֶּנּוּ הַבְּכוֹרָה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְזֶהוּ טַעַם \"וַיִּהְיוּ בְּנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר\", כִּי לֹא הוֹלִיד אַחֲרֵי כֵן: <b>וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק</b> אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף קָדְמָה לְמִיתָתוֹ שֶׁל יִצְחָק, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ה:כ\"ט). וּכְבָר כָּתַבְתִּי (רמב\"ן על בראשית י\"א:ל\"ב) שֶׁזֶּה מִנְהַג הַכָּתוּב בְּכָל הַדּוֹרוֹת, יְסַפֵּר עִנְיַן הָאָדָם וְתוֹלְדוֹתָיו וּמִיתָתוֹ, וְיַתְחִיל בְּתוֹלְדוֹת הַדּוֹר הָאַחֵר. וְרָאוּי הָיָה לְהַקְדִּים מִיתַת יִצְחָק לְתוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּאַבְרָהָם וּבְכָל דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֲבָל יִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְהַגִּיד כִּי יִצְחָק מֵת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים אַחֲרֵי שֶׁשָּׁב אֵלָיו בְּנוֹ הַמְּבֹרָךְ הַנּוֹחֵל מַעֲלָתוֹ, וּקְבָרוּהוּ בְּכָבוֹד עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו גְּדוֹלֵי הָעוֹלָם. וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר כִּי קְבָרוּהוּ בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, בַּעֲבוּר שֶׁהִזְכִּיר כִּי הָיָה בָּעִיר הַהִיא, וְאָנָה יִקְבְּרוּהוּ, רַק בְּקֶבֶר אָבִיו: <b>עָדָה בַּת אֵילוֹן</b> הִיא בָּשְׂמַת בַּת אֵילוֹן, וְנִקְרֵאת בָּשְׂמַת (בראשית כ\"ו:ל\"ד) עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה מְקַטֶּרֶת בְּשָׂמִים לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְאָהֳלִיבָמָה הִיא יְהוּדִית, אוֹתוֹ רָשָׁע כִּנָּה שְׁמָהּ יְהוּדִית לוֹמַר שֶׁהִיא כּוֹפֶרֶת בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת אָבִיו: <b>בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל</b> וּלְהַלָּן הוּא קוֹרֵא לָהּ מָחֲלַת (בראשית כ\"ח:ט'). מָצָאתִי בְּהַגָּדַת מִדְרָשׁ סֵפֶר שְׁמוּאֵל (פרק יז), שְׁלֹשָׁה מוֹחֲלִין לָהֶם עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָעוֹלֶה לִגְדֻלָּה וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְלָמַד הַטַּעַם מִכָּאן, לְכָךְ נִקְרֵאת מָחֲלַת, שֶׁנִּמְחֲלוּ לוֹ עֲוֹנֹתָיו, כָּל זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ו:ג'). וְהִנֵּה לֹא נָתַן טַעַם בַּאֲבִי אָהֳלִיבָמָה שֶׁנִּקְרָא שָׁם בְּאֵרִי וְכָאן עֲנָה, וּבָשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל יִהְיֶה שֵׁם הָעֶצֶם וְהוּא שֵׁם תֹּאַר לְקִטּוּר הַבְּשָׂמִים. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס\"ז:י\"ג) אָמְרוּ, נָתַן עֵשָׂו דַּעְתּוֹ לְהִתְגַּיֵּר, מָחֲלַת שֶׁמָּחַל לוֹ הקב\"ה עַל עֲוֹנֹתָיו, בָּשְׂמַת שֶׁנִּתְבַּשְּׂמָה דַּעְתּוֹ עָלָיו. וְהִנֵּה שְׁנֵיהֶם תֹּאַר, אֵין שֵׁם הָעֶצֶם נוֹדַע בָּם. וּלְכָךְ אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם כִּי הָיוּ לָהּ שְׁנֵי שֵׁמוֹת וְגַם לְאָבִיהָ. וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי הַשְׁתַּיִם נָשִׁים הָהֵם מֵתוּ בְּלֹא בָּנִים, אוּלַי נֶעֶנְשׁוּ בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה, וְנָשָׂא אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בַּת אֵלוֹן וְאַחֶרֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה. אֲבָל בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה לָהּ שֵׁם כָּעוּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, מָחֲלַת, קָרָא אֶת שְׁמָהּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד אֲשֶׁר הָיָה לְאִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה, מִלְּשׁוֹן בְּשָׂמִים, כִּי הָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְאֵינֶנָּה רָעָה בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו: <b>וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו</b> זֶה הַמַּסָּע הָיָה אַחֲרֵי שׁוּב אָחִיו מֵחָרָן וְהֵאָחְזוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כְּמוֹ שֶׁאָמַר כָּאן, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה גַּם אַחֲרֵי מוֹת אֲבִיהֶם. וְהִנֵּה בְּעוֹד אָחִיו בְּחָרָן הָיָה עֵשָׂו בְּשֵׂעִיר כַּכָּתוּב לְמַעְלָה (לב ד), אֲבָל הָעִנְיָן כִּי עֵשָׂו הָלַךְ לְשֵׂעִיר בִּימֵי אַלּוּפֵי הַחֹרִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וַיְהִי לְשַׂר הוֹלֵךְ עִם ד' מֵאוֹת אִישׁ, וּבָנָיו וּבֵיתוֹ הָיוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׁם אֲחֻזָּה בְּמָקוֹם אֶחָד בַּמִּישׁוֹר, לֹא בְּהַר שֵׂעִיר, עַל כֵּן יִחֵס לוֹ \"אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם\". וְאַחֲרֵי שֶׁחָזַר אָחִיו לְאֶרֶץ כְּנַעַן פָּנָה לוֹ מִפָּנָיו, כִּי יָדַע שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן נַחֲלַת אָחִיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ אָבִיו בְּבִרְכָתוֹ, וְלָקַח בָּנָיו וְכָל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ עַם רַב, וְהָלַךְ לְשֵׂעִיר לְהִתְיַשֵּׁב שָׁם, וְאָז נִלְחַם בִּבְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי אוּלַי פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִים אוֹתוֹ לָבֹא בִּגְבוּלָם בְּהַר שֵׂעִיר שֶׁהָיוּ שָׁם הַמִּבְצָרִים, אֶלָּא שֶׁיֵּשֵׁב בִּשְׂדֵה אֱדוֹם בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, \"וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם\", כָּאָמוּר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ב כא). וּלְכָךְ יֹאמַר שָׁם (ב ה) \"כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר\": וְטַעַם <b>וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ</b> אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ו:ו'), אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת. וְרַשִׁ\"י פֵּרֵשׁ (רש\"י על בראשית ל\"ו:ו'), לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא, כִּי הָלַךְ אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר יִמְצָא לוֹ מָקוֹם לַחֲנוֹתוֹ, עַד שֶׁבָּא אֶל הַר שֵׂעִיר וְיָשַׁב שָׁם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ שֵׂעִיר, וְחִסְּרוֹ הַכִּנּוּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מוּבָן, שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר (בראשית ל\"ב:ד') שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר, וְהַיָּדוּעַ כִּי לְשָׁם יוֹלִיךְ בֵּיתוֹ, וְיַזְכִּיר בְּסָמוּךְ (בראשית ל\"ו:ח') \"וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר\". וְנִמְצָא כָּזֶה (מלכים א טז יח) \"וַיָּבֹא אֶל אַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׂרֹף עָלָיו אֶת בֵּית מֶלֶךְ\", וְשִׁעוּרוֹ בֵּית הַמֶּלֶךְ הַזֶּה שֶׁהָיָה בּוֹ, וְכֵן \"וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה\" (מלכים ב כג טו), כְּלוֹמַר אֲשֶׁר לְיָרָבְעָם הַנִּזְכֶּרֶת בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְכֵן \"וַיֹּאמֶר יוֹאָב לְכוּשִׁי לְךָ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב\" (שמואל ב יח כא) \"וַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה\" (מלכים א יג כח), וְכֵן \"כִּי נִשְׁבְּרוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר\" (שם כב מט), הָאֳנִיּוֹת, וְכֵן רַבִּים. אַף כָּאן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ, כְּמוֹ אֶל הָאָרֶץ, אֶרֶץ שֵׂעִיר הַנִּזְכֶּרֶת: <b>וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם</b> טַעְמוֹ עִיר מְגוּרֵיהֶם, הִיא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כִּי אֶרֶץ כְּנַעַן תִּשָּׂא כָּזֶה וְכָזֶה אֶלֶף פְּעָמִים, אֲבָל עֵשָׂו בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא יוּכַל לַעֲמֹד בְּעִירוֹ וּבִמְקוֹמוֹ, עָזַב אֶת כָּל הָאָרֶץ לְאָחִיו וְהָלַךְ לוֹ: <b>וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם</b> בָּא לְהַזְכִּיר הַתּוֹלָדוֹת אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בָּנָיו אַחֲרֵי שֶׁהָלְכוּ עִמּוֹ לְשֵׂעִיר, כִּי הוּא לֹא הוֹלִיד שָׁם. וְהִנֵּה הֵחֵל מִמֶּנּוּ, לוֹמַר הוּא הוֹלִיד אֶת אֱלִיפַז וּרְעוּאֵל, וְהֵם הוֹלִידוּ בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר תּוֹלָדוֹת הַלָּלוּ. וְיַזְכִּיר עִמָּהֶם בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה הַנּוֹלָדִים בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לָהֶם תּוֹלָדוֹת בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר, כְּדֵי שֶׁיִּמָּנוּ עִם אֲחֵיהֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַנִּזְכָּרִים בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְעוֹד בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם בְּשֵׂעִיר אַלּוּפִים, כִּי כָל אַלּוּפֵיהֶם יַזְכִּיר: <b>וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ</b> מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִקְפִּיד בְּכָל הָאֲחֵרִים לְהוֹדִיעַ שֵׁם הָאֵם דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר פב יד) כִּי זֶה לְהוֹדִיעַ גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, כַּמָּה הָיוּ תְּאֵבִים לְהִדָּבֵק בְּזַרְעוֹ, שֶׁהֲרֵי תִּמְנַע זוֹ בַּת אַלּוּפִים הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע\", אָמְרָה אֵינִי זוֹכָה לְהִנָּשֵׂא לְךָ, הַלְוַאי וְאֶהְיֶה פִּילֶגֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ו:י\"ב). וְיִתָּכֵן כִּי בְּנֵי אֱלִיפַז הַחֲמִשָּׁה הָיוּ יְדוּעִים לוֹ כִּי הוֹלִידָם מִנָּשָׁיו, וַעֲמָלֵק בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ בֶּן פִּלֶגֶשׁ לֹא הָיָה לוֹ שֵׁם בְּאֶחָיו, וְהָיָה נִכְלָל עִם בְּנֵי עֵשָׂו בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מִזַּרְעוֹ. וְהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי אִמּוֹ פְּלוֹנִית אֲשֶׁר הוּא נוֹדַע לָהּ יְלָדַתּוּ לֶאֱלִיפַז, אֲבָל אֵינֶנּוּ בִּכְלַל בְּנֵי עֵשָׂו וְלֹא יוֹשֵׁב עִמָּהֶם בְּהַר שֵׂעִיר, כִּי בִּבְנֵי הַגְּבִירוֹת יִקָּרֵא לוֹ זֶרַע וְלֹא בְּבֶן הַפִּילֶגֶשׁ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן אָמָה עִם בָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ נִצְטַוִּינוּ בִּבְנֵי עֵשָׂו שֶׁלֹּא נְתַעֵב אוֹתָם (דברים כג ח) וְלֹא נִקַּח אֶת אַרְצָם (שם ב ה), וְהֵם כָּל בָּנָיו הַיְּדוּעִים לוֹ הַיּוֹשְׁבִים בְּשֵׂעִיר כִּי הֵם הַנִּקְרָאִים אֱדוֹם עַל שְׁמוֹ, אֲבָל בֶּן הַפִּילֶגֶשׁ אֵינוֹ בִּכְלַל בְּנֵי עֵשָׂו וְלֹא עִמָּהֶם בְּאַרְצָם, וְנִצְטַוִּינוּ בּוֹ בְּהֶפֶךְ, לְתַעֵב אוֹתוֹ וְלִמְחוֹת אֶת שְׁמוֹ. וְכָתַב רַשִׁ\"י עוֹד, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א א לו) מוֹנֶה תִּמְנַע בְּבָנָיו שֶׁל אֱלִיפַז, מְלַמֵּד שֶׁבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׂעִיר הַחוֹרִי וְיָצְאָה תִּמְנַע מִבֵּינֵיהֶם, וּכְשֶׁגָּדְלָה הָיְתָה פִּילַגְשׁוֹ, וְזֶהוּ \"וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע\" (בראשית ל\"ו:כ\"ב), וְלֹא מְנָאָהּ מִבְּנֵי שֵׂעִיר, שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם וְלֹא מִן הָאָב. וְאֵין דַּעְתִּי סוֹבֶלֶת זֶה, כִּי הָיָה רָאוּי לוֹמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים \"וְתִמְנַע בִּתּוֹ\", וְלָמָּה יִמְנֶה הָאִשָּׁה בַּבָּנִים, אוּלַי לֹא יַקְפִּיד הַכָּתוּב בְּכָךְ בַּדָּבָר הַיָּדוּעַ, כִּי מָצִינוּ שָׁם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א ה כט) \"וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא\" וְגוֹמֵר, וְאִם כֵּן רָאוּי שֶׁנֹּאמַר כִּי תִּמְנַע זֹאת הִיא בַּת אֱלִיפַז אֲשֶׁר יָלְדָה לוֹ אֵשֶׁת שֵׂעִיר הַחוֹרִי אַחֲרֵי מוֹת אִישָׁהּ, וְהָיְתָה אֲחוֹת לוֹטָן מִן הָאֵם, וּנְשָׂאָהּ אֱלִיפַז לְפִילֶגֶשׁ, שֶׁהַגּוֹי מֻתָּר בְּבִתּוֹ. אוֹ נֹאמַר עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כִּי תִּמְנַע הַנִּזְכָּר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים הוּא תִּמְנַע הָאַלּוּף הַנִּזְכָּר לְמַטָּה (בראשית ל\"ו:מ') שֶׁנִּמְנָה שָׁם מִבְּנֵי אֱלִיפַז, כַּאֲשֶׁר נִמְנָה קֹרַח וְהוּא בֶּן אָהֳלִיבָמָה, כִּי שְׁנֵיהֶם הָיוּ מַמְזֵרִים, נוֹלְדוּ מֵאֶחָד וְנִמְנִים עִם בְּנֵי הָאַחֵר, כִּי רָחוֹק שֶׁיִּמְנֶה הָאִשָּׁה בֵּין הַבָּנִים בְּתוֹכָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֵשׁ לַחְשֹׁב בּוֹ כִּי תִּמְנַע פִּילֶגֶשׁ אֱלִיפַז אַחֲרֵי לִדְתָּהּ אֶת עֲמָלֵק יָלְדָה בֵּן וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַתָּמָת, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ תִּמְנַע בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמָהּ, וְאָבִיו אֱלִיפַז קָרָא לוֹ קֹרַח, וְלֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַבֵּן הַזֶּה לְתִמְנַע אִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ, כִּי הַכַּוָּנָה הָיְתָה לִמְנוֹת עֲמָלֵק בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל בְּנֵי אֱלִיפַז שִׁבְעָה הָיוּ, וּמָנָה הַכָּתוּב הָאַלּוּפִים דֶּרֶךְ מַעֲלָתָם, עַל כֵּן הִקְדִּים קְנַז וְקֹרַח לְגַעְתָּם. וַאֲנִי עוֹד סוֹבֵר בַּכָּתוּב הַזֶּה מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת (מדה יא) שֶׁהָאַגָּדָה נִדְרֶשֶׁת, אָמְרוּ, סָדוּר הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת אֶלָּא שֶׁנֶּחֱלַק, שֶׁנֶּאֱמַר (דהי\"ב ל יח) \"כִּי מַרְבִּית הָעָם\" וְכוּ', וְגַם רוֹדְפֵי הַפְּשָׁט יֹאמְרוּ כֵּן בִּפְסוּקִים אֲחֵרִים, וְכֵן זֶה יֹאמַר \"בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז וְתִמְנַע\", וְחָזַר וְאָמַר \"הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק\", וְלֹא הִזְכִּיר שֵׁם הַפִּילֶגֶשׁ, וְהָאֱמֶת שֶׁהִיא אֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע, וְהִיא הַסִּבָּה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר שְׁמָהּ, כִּי לֹא רָצָה לֵאמֹר שְׁנֵי פְּעָמִים \"וְתִמְנַע\" לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה. וְהִנֵּה בְּנֵי אֱלִיפַז שִׁבְעָה וְהֵם הָאַלּוּפִים הַנִּזְכָּרִים לוֹ, אֲבָל הֶחֱלִיפוּ שֵׁם זֶה הַקָּטָן בַּעֲבוּר הֱיוֹת שְׁמוֹ כְּשֵׁם הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב כִּבְנָהּ, וּקְרָאוּהוּ קֹרַח בַּעֲלוֹתוֹ לְמַעֲלַת אַלּוּף. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל\"ו:ב'), כִּי קֹרַח בֶּן אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו הוּא נִמְנֶה פַּעֲמַיִם, כִּי הוּא הַקָּטָן מִבְּנֵי אָהֳלִיבָמָה, וְגִדַּלְתּוֹ עָדָה, וְכֵן בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין יט). וְעַל דַּעַת הַזּוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים כִּי תִּמְנַע יָלְדָה עֲמָלֵק, שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּרוֹ וּלְתִמְנַע עֲמָלֵק, וְחִסְּרוֹ הַלָּמֶ\"ד כְּדֶרֶךְ \"וּשְׁנֵי שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל\" (שמואל ב ד ב), לְבֶן שָׁאוּל. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי בּוֹ, וְטַעַם \"אֵלֶּה בְּנֵי עֵדָה\" עַל הָרֹב, כִּי עֲמָלֵק אֵינֶנּוּ בְּנָהּ, וְכֵן \"אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם\" (בראשית ל\"ה:כ\"ו), אֵינוֹ עַל בִּנְיָמִין: <b>אֵלֶּה בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי</b> הַחֹרִי שֵׁם אִישׁ הָיָה אֲבִי אֻמָּה קַדְמוֹנִית תִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ כְּמוֹ הָאֱמוֹרִי וְהַפְּרִזִּי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב כב) \"אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם\", וְנִקְרָא שֵׂעִיר עַל שֵׁם הָאָרֶץ שֶׁנִּקְרֵאת שֵׂעִיר, וְהַשֵּׁם הַזֶּה הָיָה לָאָרֶץ מִן עֵשָׂו שֶׁהוּא אִישׁ שֵׂעִיר מִיּוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם וְאֵילָךְ, וְכֵן שֵׁם אֱדוֹם מִמֶּנּוּ הָיָה, אֲבָל הַכָּתוּב הִפְרִישׁ בֵּינֵיהֶם, כִּי אֵלֶּה הֵם בְּנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לְמַבָּרִאשׁוֹנָה, לֹא בְּנֵי שֵׂעִיר הָאֲדוֹמִי אֲשֶׁר בָּא שָׁם, וְעוֹד אֲפָרֵשׁ יִחוּס הַחוֹרִי בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ב י) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְכָתַב רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל\"ו:כ'), הִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה לְהַפְרִישׁ יִחוּסֵי שֵׂעִיר וְעֵשָׂו, כִּי יִשְׂרָאֵל יְצֻוּוּ עַל בְּנֵי עֵשָׂו. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית ל\"ו:כ\"ד), לֹא הֻזְקַק לִכְתֹּב מִשְׁפְּחוֹת הַחוֹרִי אֶלָּא מִפְּנֵי תִּמְנַע לְהוֹדִיעַ גְּדֻלַּת אַבְרָהָם: <b>וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע</b> כְּמוֹ \"וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה\" (בראשית ד':כ\"ב), \"וְאַחְיוֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגַיִל\" (דהי\"א ב טז), \"וְתָמָר אֲחוֹתָם\" (שם ג ט), \"וְסֶרַח אֲחוֹתָם\" (בראשית מ\"ו:י\"ז), כִּי הַמִּנְהָג לְיַחֵס הַבַּת אֶל הָאַחִים. וְהָיָה רָאוּי שֶׁתִּמָּנֶה לְמַעְלָה עִם בְּנֵי שֵׂעִיר וְדִישׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן וְתִמְנַע אֲחוֹתָם, אֲבָל הָיְתָה אֲחוֹת לוֹטָן בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ, לֹא אֲחוֹת שְׁאָר הָאַחִים, וְלָכֵן רָצָה לְיַחֵס אוֹתָהּ אֵלָיו, אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם וְלֹא מִן הָאָב, וְאֵינֶנָּה בַּת שֵׂעִיר הַחוֹרִי: <b>וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה</b> הַוָּי\"ו יְתֵרָה, וְכֵן \"עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ\" (שמו\"ב טו לד) דִּין שְׁנֵיהֶם אֲנִי, \"וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי\" (דהי\"א ה כד), וּכְמוֹהֶם רַבִּים. וְהִנֵּה צִבְעוֹן זֶה הוּא הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי לְשֵׂעִיר הַחוֹרִי, וְהוֹלִיד שְׁנֵי בָּנִים אֵלּוּ, אַיָּה וַעֲנָה, וְסִפֵּר הַכָּתוּב כִּי עֲנָה זֶה בֶּן צִבְעוֹן הוּא אוֹתוֹ עֲנָה שֶׁמָּצָא הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעוֹתוֹ הַחֲמוֹרִים שֶׁל צִבְעוֹן אָבִיו, לְהַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין עֲנָה דּוֹדוֹ אֲחִי צִבְעוֹן אָבִיו, וְזֶה עֲנָה בֶּן צִבְעוֹן הוּא חָמִיו שֶׁל עֵשָׂו: <b>אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם</b> כְּדַעַת מִקְצָת רַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד (פסחים נד) הֵם הַפְּרָדִים, וְזֶה הָאִישׁ מָצָא כִּי יוֹלִידוּ מִין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, וְאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִינֵי הַכִּלְאַיִם. וְאָמַר \"בַּמִּדְבָּר בִּרְעוֹתוֹ הַחֲמוֹרִים\", כִּי הָיוּ לוֹ שָׁם בַּמִּדְבָּר חֲמוֹרִים רַבִּים תּוֹבְעִים אֲתוֹנוֹת, וְהִרְבִּיעָם עִם הַסּוּסִיּוֹת וְהוֹלִידוּ. וְנִרְאֶה שֶׁנֶּחְשַׁב לוֹ בְּדוֹרוֹ לְחָכְמָה, כִּי הִכִּיר בְּמִינֵיהֶם שֶׁהֵם קְרוֹבִים בַּטֶּבַע וְיוֹלִידוּ, וְהָיָה נוֹדָע בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא, וְעַל כֵּן יְתָאֲרֵהוּ בּוֹ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ו:כ\"ד) תִּרְגֵּם \"גִּבָּרַיָּא\", וְהַנִּרְאֶה מִסְּבָרָתוֹ כִּי עֲנָה זֶה בָּאוּ עָלָיו מִן הָאֻמָּה הַנִּקְרֵאת אֵימִים לְפָנִים עַם גָּדוֹל וָרָם כַּעֲנָקִים (דברים ב י), וְרָצוּ לִגְזֹל מִמֶּנּוּ הַחֲמוֹרִים שֶׁל צִבְעוֹן אָבִיו, וְהוּא הָיָה בַּמִּדְבָּר וְאֵין עוֹזֵר לוֹ, וַתִּמְצָא יָדוֹ לָהֶם וְהִצִּיל מִיָּדָם, וְהוּא מִלְּשׁוֹן \"תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ\" (תהלים כא ט), \"וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד (שאול) דָּוִד\" (שמואל ב ג ח). אוֹ יֹאמַר שֶׁמָּצָא אוֹתָם וְנִצַּל וְהָיָה נוֹדָע בַּגְּבוּרָה הַזֹּאת, וְנָכוֹן הוּא: <b>וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה</b> דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לֵאמֹר בַּבָּנוֹת כֵּן, כְּמוֹ \"וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ\" (בראשית מ\"ו:ט\"ו), וְזֶה עֲנָה הוּא הַבֵּן הָרְבִיעִי לְשֵׂעִיר הַחוֹרִי אֲחִי צִבְעוֹן הַנִּמְנֶה אַחֲרָיו לְמַעְלָה (בראשית ל\"ו:כ'), כִּי הַפָּרָשָׁה תִּמְנֶה שִׁבְעָה בְּנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי כְּתוֹלְדֹתָם, וְהָיָה לָזֶה עֲנָה בֵּן אֶחָד יִקָּרֵא גַּם כֵּן דִּישׁוֹן כְּשֵׁם דּוֹדוֹ, וְלוֹ בַּת תִּקָּרֵא אָהֳלִיבָמָה כְּשֵׁם קְרוֹבָתָהּ בַּת עֲנָה בֶּן צִבְעוֹן, וּלְכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב בְּאֵשֶׁת עֵשָׂו (בראשית ל\"ו:ב') אָהֳלִיבָמָה בַת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן, לְהַגִּיד כִּי הִיא בַּת עֲנָה שֶׁמָּצָא הַיֵּמִים נֶכְדַּת צִבְעוֹן, לֹא אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בֶּן שֵׂעִיר הַחוֹרִי אֲחִי צִבְעוֹן. וְעַל דַּעַת קְצָת רַבּוֹתֵינוּ (פסחים נד) אֵין בַּפָּרָשָׁה רַק אִישׁ אֶחָד הַנִּקְרָא עֲנָה, וְהוּא בֶּן צִבְעוֹן שֶׁבָּא בִּזְנוּת עַל אִמּוֹ אֵשֶׁת שֵׂעִיר הַחוֹרִי, וְיִמְנֶה אוֹתוֹ הַכָּתוּב (בראשית ל\"ו:כ') בִּבְנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי כִּי יַחְשְׁבוּהוּ הָאֲנָשִׁים כִּבְנוֹ וְיִקְרָאוּהוּ עֲנָה בֶּן שֵׂעִיר, וְגִדְְּלוֹ בֵּין בָּנָיו בְּחָשְׁבוֹ שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְיִמְנֶה אוֹתוֹ הַכָּתוּב פַּעַם אַחֶרֶת (בראשית ל\"ו:כ\"ד) עַל פִּי הָאֱמֶת בֵּן לְצִבְעוֹן. וְזֶה מִדְרָשָׁם שֶׁל דּוֹרְשֵׁי חוּמְרוֹת כְּמוֹ שֶׁמֻּזְכָּר בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (שם), וְאֵינֶנּוּ דִּבְרֵי הַכֹּל בַּגְּמָרָא וְלֹא מַשְׁמָעוֹ שֶׁל מִקְרָא כְּלָל: <b>וְאֵלֶּה בְּנֵי דִישָׁן חֶמְדָּן וְאֶשְׁבָּן</b> הוּא דִּישׁוֹן הַבֵּן הַחֲמִישִׁי לְשֵׂעִיר, כִּי אֵין קְפֵידָא שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ דִּישָׁן אוֹ דִּישׁוֹן רַק כְּשֶׁהֵם בְּפָסוּק אֶחָד לְהַבְדִּיל בֵּין שְׁנֵיהֶם. וְכֵן \"וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת וַיְכַל חִירָם\" (מלכים א ז מ) וְהֻצְרַךְ הַכָּתוּב בְּכָאן לְקָרְאוֹ דִּישָׁן שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב שֶׁהוּא דִּישׁוֹן בֶּן עֲנָה הַנִּזְכָּר בְּסָמוּךְ לְיַחֵס לוֹ תּוֹלָדוֹת כִּי כֵן יִהְיֶה בַּמַּשְׁמָע: <b>וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם</b> נִכְתַּב זֶה לְהַגִּיד כִּי נִתְקַיְּמָה בּוֹ בִּרְכַּת יִצְחָק שֶׁאָמַר לוֹ \"וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה\" (בראשית כ\"ז:מ'), כִּי גָּבְרוּ עַל בְּנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי וּמָלְכוּ עֲלֵיהֶם בְּאַרְצָם, וְאֵלֶּה הֶעָרִים מְדִינוֹת בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, כִּי בָּצְרָה לֶאֱדוֹם הִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו לד ו) \"כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם\", וְכֵן אֶרֶץ הַתֵּימָנִי מֵאֱדוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (עובדיה א ט) \"וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו\", וְכֻלָּם כָּךְ הֵמָּה. אֲבָל סִפֵּר הַכָּתוּב כִּי לֹא הָיוּ מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ כַּאֲשֶׁר הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְ<b>לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ</b>, יָמִים רַבִּים קֹדֶם, וְאֵין טַעַם \"לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ\" שֶׁנִּמְשְׁכָה מַלְכוּת אֵלֶּה עַד מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל (ראה רש\"י ורד\"ק), אֲבָל לֵאמֹר כִּי אָז לֹא תִּהְיֶה לָהֶם מַלְכוּת, לְקַיֵּם \"וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד\" (בראשית כ\"ז:מ'). וְיִתָּכֵן שֶׁאֵלּוּ כֻּלָּם בִּימֵי מֹשֶׁה כְּבָר עָבְרוּ, כִּי הָיוּ זְקֵנִים בְּעֵת שֶׁהִמְלִיכוּ אוֹתָם וְלֹא הֶאֱרִיכוּ יָמִים: וְטַעַם <b>הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב</b> לְהַגִּיד גְּבוּרָתוֹ, שֶׁבָּאוּ הַמִּדְיָנִים בִּשְׂדֵה מוֹאָב לְהִשָּׂגֵב עִמָּם וְנִצַּח אֶת כֻּלָּם. <b>וּבַעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר</b> הָיָה מִמְּקוֹם שָׁאוּל, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר לוֹ עִיר אַחֶרֶת. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה חָנָן – מָקוֹם, וְהוּא בַּעַל עָלָיו, וְאַחֲרֵי כֵן מָלַךְ: <b>וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו</b> מִתְּחִלָּה (בראשית ל\"ו:ט\"ו-י\"ט) מָנָה בְּנֵי בָּנָיו שֶׁהָיוּ אַלּוּפִים בַּדּוֹר הַהוּא, וְאַחַר כֵּן הִצְלִיחוּ מִזַּרְעוֹ לִמְלוּכָה, וְאַחֲרֵי כֵן פָּסְקָה מַלְכוּתָם וְחָזְרוּ וְנָתְנוּ אֶת אֵלּוּ אַלּוּפִים לְרֹאשׁ, וְכָךְ נֶאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א א נא) \"וַיָּמָת הֲדָד וַיִּהְיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אַלּוּף תִּמְנָע\", כָּךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ו:מ'). וּמָה שֶׁאָמַר \"לְמִשְׁפְּחוֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמוֹתָם לְמוֹשְׁבוֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם\" (בראשית ל\"ו:מ\"ג), כִּי הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ כָּל הָאַחִים אַלּוּפִים יוֹשְׁבִים כֻּלָּם בְּעִיר אַחַת מוֹשְׁלִים בָּעָם כְּאֶחָד, אוֹ כְּעִנְיַן נְשִׂיאֵי שֵׁבֶט וְרָאשֵׁי בָּתֵּי אָבוֹת, אֲבָל אֵלּוּ אַחֲרוֹנִים הָיוּ אַלּוּפִים לְמִשְׁפְּחוֹתָם, כִּי כָל אֶחָד הָיָה אַלּוּף לְכָל מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי עֵשָׂו וּבְכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם, וְהוּא לְבַדּוֹ נִקְרָא בַּדּוֹר אַלּוּף, אֵין אַחֵר נִקְרָא כֵן בְּכָל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם, כִּי הָיוּ כִּמְלָכִים לְאַרְצָם אֲבָל לֹא יָשְׁבוּ לְכִסֵּא לָהֶם וְלֹא נָתְנוּ עֲלֵיהֶם הוֹד מַלְכוּת. וְנִכְתְּבָה הַפָּרָשָׁה בְּדֶרֶךְ הַנְּבוּאָה לְדַעַת רַבִּים (רש\"י וראב\"ע והרד\"ק). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי הַנְּבוּאָה לָמָּה תַּזְכִּיר אֶת אֵלֶּה, וְעַד אֵיזֶה זְמַן תִּמְנֶה וְתַפְסִיק בָּהֶם. אֲבָל הַנָּכוֹן שֶׁכָּל אֵלֶּה לִפְנֵי הַתּוֹרָה, וְנֹאמַר שֶׁמָּשְׁלוּ כְּאֶחָד, וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ לִמְקֹמֹתָם שֶׁמָּשַׁל כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה מֶמְשַׁלְתָּם זְמַן מוּעָט, וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה (משלי י כז): <b>מַגְדִּיאֵל</b> זוֹ רוֹמִי, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י. וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, כִּי אִם נֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה נְבוּאָה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת, הִנֵּה מְלָכִים רַבִּים מָלְכוּ לֶאֱדוֹם עַל מַלְכוּת רוֹמִי וְאֵין רוֹמִי אַלּוּף, אֲבָל הִיא מַלְכוּת גְּדוֹלָה וְאֵמְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא, לֹא הָיָה כָּמוֹהָ בַּמַּמְלָכוֹת. אֲבָל מָה שֶׁאָמְרוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (לח), בִּשְׂכַר שֶׁפִּנָּה אֶת כֵּלָיו מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו נִתַּן לוֹ מֵאָה מְדִינוֹת מִשֵּׂעִיר וְעַד מַגְדִּיאֵל, וּמַגְדִּיאֵל זוֹ רוֹמִי, שֶׁנֶּאֱמַר \"אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם\", כַּוָּנָתָם בָּזֶה מָה שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי הָיוּ הַמִּקְרִים בָּרִאשׁוֹנִים רֶמֶז לְזַרְעָם, וְהִנֵּה אֵלֶּה הָאַלּוּפִים הָאַחֲרוֹנִים עֲשָׂרָה עִם מַגְדִּיאֵל רָמַז שֶׁיִּהְיוּ מַלְכֵי אֱדוֹם בְּמֶמְשַׁלְתָּם בַּמַּלְכוּת הָרְבִיעִית, עֲשָׂרָה יִמְלְכוּ עַל אֶרֶץ אֱדוֹם וְהָעֲשִׂירִי מֵהֶם יִמְלֹךְ עַל רוֹמִי, וּמִשָּׁם תִּתְפַּשֵּׁט אַחֲרֵי כֵן מַלְכוּתָם עַל כָּל הָעוֹלָם. וְלָזֶה יִרְמֹז שֵׁם מַגְדִּיאֵל, שֶׁיִּתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בּוֹ (דניאל יא לו) \"וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל\", וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ז כד) \"וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא\", וְאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע\"ו:ו'), כֻּלָּם בְּיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְדָרְשׁוּ (שם פג ד) \"אַלּוּף עִירָם\", שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲרֹם תִּסּוּרִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, בִּמְהֵרָה יִגָּלֶה: <b>וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו</b> כִּי אָמַר שֶׁאַלּוּפֵי עֵשָׂו יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם, כְּלוֹמַר הָאָרֶץ שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, אֲבָל יַעֲקֹב יָשַׁב גֵּר כְּאָבִיו בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אֶלָּא לִכְנַעַן, וְהַכַּוָּנָה לְהַגִּיד כִּי הֵם בּוֹחֲרִים לָגוּר בָּאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת וְשֶׁנִּתְקַיֵּם בָּהֶם \"כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם\" (בראשית ט\"ו:י\"ג) וְלֹא בְּעֵשָׂו, כִּי בְּיַעֲקֹב לְבַדּוֹ יִקָּרֵא לָהֶם זָרַע: <b>אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב</b> וְאֵלֶּה שֶׁל תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, אֵלֶּה יִשּׁוּבֵיהֶן וְגִלְגּוּלֵיהֶן עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב, סִבָּה רִאשׁוֹנָה – \"יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה\", עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ. זֶהוּ יִשּׁוּב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לִהְיוֹת דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ז:ב'). וְאֵין לָשׁוֹן לְתוֹלָדוֹת שֶׁיִּהְיֶה עַל הַיִּשּׁוּב. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל\"ז:א'), אֵלֶּה הַמְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ לוֹ וְהַקּוֹרוֹת שֶׁבָּאוּ עָלָיו, כְּטַעַם \"מַה יֵּלֶד יוֹם\". וְאֵין אָדָם מוֹלִיד קוֹרוֹתָיו, רַק לְיָמִים מְיֻחָסִים שֶׁיּוֹלִידוּם. וְאוּלַי יֹאמַר אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַיָּמִים שֶׁל יַעֲקֹב. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב – יוֹסֵף וְאֶחָיו אֲשֶׁר יַזְכִּיר, וְאָחַז הַכָּתוּב דֶּרֶךְ קְצָרָה בִּשְׁמוֹתָם, שֶׁכְּבָר הִזְכִּירָם לְמַעְלָה, אֲבָל אָמַר אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וְאֶחָיו אֲשֶׁר אֵרַע לָהֶם כָּכָה. וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁיִּרְמֹז \"אֵלֶּה\" אֶת כָּל הַנִּזְכָּרִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, שִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, כִּי כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר בְּ\"אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת עֵשָׂו\" בָּנִים וּבְנֵי בָנִים מְלָכִים וְאַלּוּפִים כָּל אֲשֶׁר הָיוּ בָּהֶם עַד זְמַן הַתּוֹרָה, כֵּן יִמְנֶה בְּתוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו וְכָל זַרְעוֹ, רַק יַזְכִּיר בָּהֶם הַפְּרָטִים בְּתוֹלְדֹתָם: <b>וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה</b> שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו וּמְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ. \"אֶת בְּנֵי בִלְהָה\", כְּלוֹמַר וְרָגִיל אֶת בְּנֵי בִּלְהָה, לְפִי שֶׁהָיוּ אֶחָיו מְבַזִּין אוֹתָן וְהוּא מְקָרְבָן. \"אֶת דִּבָּתָם רָעָה\", כָּל רָעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּאֶחָיו בְּנֵי לֵאָה הָיָה מַגִּיד לְאָבִיו, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ז:ב'). וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא הִצִּילוּהוּ בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת וְהוּא אוֹהֵב אוֹתָם וּמְקָרְבָן וּמַגִּיד לְאָבִיו עַל הָאַחִים בְּבִזְיוֹנָם, וְאִם נֹאמַר שֶׁיִּירְאוּ מִן הָאַחִים, וְהִנֵּה הֵם ד' וּרְאוּבֵן עִמָּהֶם וְיוֹסֵף עַצְמוֹ, וְתִגְבַּר יָדָם עֲלֵיהֶם, וְאַף כִּי לֹא יָבֹאוּ עִמָּהֶם בְּמִלְחָמָה. וְעוֹד כִּי נִרְאֶה בַּכָּתוּב כִּי כֻּלָּם הִסְכִּימוּ בִּמְכִירָתוֹ. אֲבָל לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ\"ד:ז') עַל כֻּלָּם הָיָה מוֹצִיא הַדִּבָּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי זֶה הַכָּתוּב שָׁב לְבָאֵר מָה שֶׁהִזְכִּיר, וְשִׁעוּרוֹ יוֹסֵף וְהוּא נַעַר בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה בַּצֹּאן אֶת אֶחָיו, אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, וְדוֹמֶה לוֹ בַּסֵּדֶר הַזֶּה (בראשית מ':ה') \"וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר\", שָׁב לְפָרֵשׁ מִלַּת \"שְׁנֵיהֶם\" אֲשֶׁר הִזְכִּיר, וְשִׁעוּרוֹ וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ, וְכֵן רַבִּים. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה \"וְהוּא\" מוֹשֵׁךְ אַחֵר עִמּוֹ, וּמִשְׁפָּטוֹ וְהוּא נַעַר וְהוּא אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, יֹאמַר כִּי הוּא נַעַר וְהוּא עִם בְּנֵי בִּלְהָה וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו תָּמִיד, לֹא יִפָּרֵד מֵהֶם בַּעֲבוּר נַעֲרוּתוֹ, כִּי לָהֶם צִוָּה אֲבִיהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּהוּ וִישָׁרְתוּהוּ, לֹא לִבְנֵי הַגְּבִירוֹת, וְהוּא מֵבִיא מֵהֶם דִּבָּה רָעָה אֶל אֲבִיהֶם, וְלָכֵן יִשְׂנָאוּהוּ אֵלֶּה הָאַרְבָּעָה הָאַחִים. וְאַחַר כֵּן אָמַר כִּי אָבִיו אֲהֵבוֹ, וַיִּרְאוּ אֶחָיו הָאֲחֵרִים כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם יוֹתֵר מִכֻּלָּם וַיְקַנְאוּ בּוֹ וַיִּשְׂנָאוּהוּ, נִמְצָא שָׂנוּא מִכֻּלָּם, בְּנֵי הַגְּבִירוֹת יְקַנְאוּ בּוֹ לָמָּה יֹאהַב אוֹתוֹ מֵהֶם וְהֵם בְּנֵי גְּבִירָה כָּמוֹהוּ, וּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר לֹא יְקַנְאוּ בָּזֶה לְמַעֲלָתוֹ עֲלֵיהֶם יִשְׂנְאוּ בּוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מֵבִיא דִּבָּתָם אֶל אֲבִיהֶם. וְטַעַם \"דִּבָּתָם רָעָה\", לְהַפְלִיג, כִּי כָל דִּבָּה רָעָה הִיא. וְעַל דַּעַת רַשִׁ\"י (במדבר יד לו) יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה דִּבָּה טוֹבָה, וּ\"מֵבִיא דִבָּה\" הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד, אֲבָל \"מוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל\" הָאוֹמֵר שֶׁקֶר. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ קָשֶׁה שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ נַעַר וְהוּא בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ קָטָן מִכֻּלָּם יִקְרָאֶנּוּ כֵן, לוֹמַר כִּי לֹא הָיָה מִתְחַזֵּק כְּאֶחָיו וְיִצְטָרֵךְ לִהְיוֹתוֹ עִם בְּנֵי בִּלְהָה וְזִלְפָּה מִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ. וּכְתִיב בִּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה (דהי\"ב יג ז) \"וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ לֵבָב וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם\" וְהוּא בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה בְּמָלְכוֹ, וְכֵן \"הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם\" (שמואל ב יח לב), וּבִנְיָמִן בְּרִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְיִקְרָאֶנּוּ נַעַר פְּעָמִים רַבִּים. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ז:ב') תִּרְגֵּם \"וְהוּא נַעַר\" – \"וְהוּא מְרַבֵּי עִם בְּנֵי בִּלְהָה\", יֹאמַר כִּי מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ נַעַר הוּא עִמָּהֶם, הֵם גִּדְּלוּהוּ כְּאָב וְהֵם יְשָׁרְתוּהוּ, גַּם נָכוֹן הוּא, וְעַל הַדֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי הַכָּתוּב יְסַפֵּר כִּי מֵאֵלֶּה יָבִיא הַדִּבָּה וְלִבְנֵי הַגְּבִירוֹת בְּקִנְאָתָם. וְטַעַם \"נְשֵׁי אָבִיו\", כִּי נָשָׁיו הָיוּ שֶׁלְּקָחָם לְנָשִׁים, וְלֹא יִקְרָא אוֹתָם הַכָּתוּב שְׁפָחוֹת רַק בִּהְיוֹתָן עִם רָחֵל וְלֵאָה שֶׁהֵן גְּבִירוֹת לָהֶן, וְכֵן \"וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן\" (בראשית ל\"ג:ב'), לוֹמַר כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתָן שְׁפָחוֹת לְרָחֵל וּלְלֵאָה שָׂם אוֹתָן לִפְנֵיהֶן. וְכֵן \"וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּלֶגֶשׁ אָבִיו\" (בראשית ל\"ה:כ\"ב), שֶׁאִלּוּ הָיְתָה גְּבֶרֶת לֹא יֵעָשֶׂה כֵן. וְיִתָּכֵן כִּי בְּחַיֵּי רָחֵל וְלֵאָה יִקְרָא אוֹתָן שְׁפָחוֹת וּפִילַגְשִׁים, וְעַתָּה מֵתוּ וּלְקָחָן לְנָשִׁים: <b>כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ</b> שֶׁנּוֹלַד לוֹ בְּעֵת זִקְנָתוֹ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ז:ג') תִּרְגֵּם \"אֲרֵי בַר חַכִּים הוּא לֵהּ\", שֶׁכָּל מָה שֶׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ. דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ז:ג'). וְכֵן אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל\"ז:ג'), כִּי בֶן זְקוּנִים, שֶׁהוֹלִידוֹ לִזְקוּנָיו וְהוּא בֶּן תִּשְׁעִים וְאַחַת שָׁנָה, וְגַם אָחִיו בִּנְיָמִין קָרְאוּ יֶלֶד זְקוּנִים קָטָן. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַכָּתוּב אָמַר שֶׁאָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו בַּעֲבוּר שֶׁהוּא בֶּן זְקוּנִים וְגַם כָּל בָּנָיו נוֹלְדוּ לוֹ בִּזְקוּנָיו, וְהִנֵּה יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן אֵינָם גְּדוֹלִים מִיּוֹסֵף רַק כְּשָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי מִנְהַג הַזְּקֵנִים שֶׁיִּקְחוּ אֶחָד מִבְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים לִהְיוֹת עִמּוֹ לְשָׁרְתוֹ, וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדוֹ תָּמִיד לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִקְרָא לוֹ בֶּן זְקוּנָיו בַּעֲבוּר שֶׁיְּשָׁרְתוֹ לִזְקוּנָיו. וְהִנֵּה לָקַח יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף לַדָּבָר הַזֶּה וְהָיָה עִמּוֹ תָּמִיד, וְעַל כֵּן לֹא יֵלֵךְ עִם הַצֹּאן בִּרְעוֹתָם בְּמָקוֹם רָחוֹק. וְאוּנְקְלוֹס שֶׁאָמַר \"בַּר חַכִּים\" יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה בֶּן דַּעַת וְחָכָם בְּעֵינֵי אָבִיו, וְטַעְמוֹ כְּטַעַם זְקֵנִים, וְתִרְגֵּם בְּיֶלֶד זְקוּנִים \"בַּר סֵבְתִין\" כִּי לֹא אָמַר הַכָּתוּב בְּכָאן \"כִּי בֶן זְקוּנִים הָיָה\" אֲבָל אָמַר \"הוּא לוֹ\", שֶׁהָיָה כֵּן בְּעֵינָיו, וְזֹאת כַּוָּנָתָם בְּאָמְרָם (ב\"ר פד ח), כָּל מָה שֶׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ, לוֹמַר שֶׁמָּסַר לוֹ חָכְמוֹת וְסִתְרֵי תּוֹרָה וּמְצָאוֹ מַשְׂכִּיל וּבַעַל סוֹד בָּהֶם כְּאִלּוּ הָיָה זָקֵן וְרַב יָמִים: <b>קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם</b> עִנְיַן הַחֲלוֹם בַּאֲלֻמּוֹת כִּי הֶרְאוּהוּ שֶׁעַל יְדֵי אֲלֻמּוֹת וּתְבוּאָה יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. וְעִנְיַן \"תְּסֻבֶּינָה\", כִּי יַקִּיפוּ אוֹתוֹ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר אֲשֶׁר עֲבָדָיו יַחֲנוּ סָבִיב לוֹ: <b>הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ</b> פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל\"ז:ח'), אֲנַחְנוּ נְשִׂימְךָ מֶלֶךְ עָלֵינוּ אוֹ אַתָּה תִּמְשֹׁל בָּנוּ בְּחָזְקָה. וְיוֹתֵר נָכוֹן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ז:ח'), הַתִּהְיֶה מֶלֶךְ עָלֵינוּ אוֹ שִׁלְטוֹן מוֹשֵׁל בָּנוּ, כִּי לִשְׁנֵיהֶם אָדָם מִשְׁתַּחֲוֶה, לֹא תִּהְיֶה עָלֵינוּ לְעוֹלָם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא מוֹשֵׁל. וְטַעַם \"עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו\", שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ עַל הַחֲלוֹמוֹת וְגַם עַל הַסִּפּוּר שֶׁהוּא מְסַפֵּר אוֹתוֹ לָהֶם כְּמִתְהַלֵּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי\": <b>וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו</b> סִפֵּר הַחֲלוֹם הַזֶּה לְאָבִיו וְלֹא הָרִאשׁוֹן, כִּי הוּא עַצְמוֹ הַמַּכִּיר בְּפִתְרוֹנוֹ כִּי הַשֶּׁמֶשׁ יִרְמֹז לְאָבִיו, וְהוּא גָּעַר בּוֹ. וְטַעַם \"וְאֶל אֶחָיו\" פַּעַם שֵׁנִית, כִּי יְסַפֵּר אוֹתוֹ לְאָבִיו בִּפְנֵי אֶחָיו, וְהוּא גָּעַר אוֹתוֹ לְשַׁכֵּךְ חֲמָתָם מֵעָלָיו. וְטַעַם \"מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ\", כְּמוֹ \"מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ\" (תהלים קמד ג), כְּלוֹמַר מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם שֶׁתַּגִּידֶנּוּ כִּי אֵינָם אֶלָּא דְּבָרִים בְּטֵלִים. אוֹ טַעַם הַגְּעָרָה לוֹמַר, אֵיךְ נְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לַחְלֹם הַחֲלוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם גֹּבַהּ לֵב וְנַעֲרוּת שֶׁיַּעֲלוּ דְּבָרִים כְּאִלּוּ עַל לְבָבְךָ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֲלוֹמוֹת (דניאל ב כט) \"רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ\" וְכָתוּב (שם ד ב) \"וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי\": <b>הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ</b> וַהֲלֹא אִמְּךָ כְּבָר מֵתָה, וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִים לְבִלְהָה שֶׁגִּדְּלַתּוּ כְּאִמּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ (ברכות נה) לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁאֵין חֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים. וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלֵּב בָּנָיו שֶׁלֹּא יְקַנְאוּהוּ בְּכָךְ, אָמַר לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּאִמְּךָ כָּךְ הַכֹּל בָּטֵל, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ז:י'). וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי בְּעֵת שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם כְּבָר מֵתָה בִּלְהָה גַּם זִלְפָּה, כִּי הַכָּתוּב אָמַר בְּסִפּוּר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ (בראשית מ\"ו:כ\"ו) \"מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב\", וְלֹא הִזְכִּיר \"מִלְּבַד נָשָׁיו וּנְשֵׁי בָּנָיו\". וְאִם תֹּאמַר כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם פִּילַגְשִׁים לֹא רָצָה לוֹמַר \"לְבַד מִנְּשֵׁי בְּנֵי יַעֲקֹב וּפִילַגְשָׁיו\", הִנֵּה כָּתוּב \"נְשֵׁי אָבִיו\". וְרָחוֹק הוּא שֶׁיִּהְיֶה הַיָּרֵחַ רֶמֶז לְפִילַגְשׁוֹ. אֲבָל עִנְיַן הַחֲלוֹם כִּי הַשֶּׁמֶשׁ רֶמֶז לְיַעֲקֹב וְהַיָּרֵחַ רֶמֶז לִבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל נָשָׁיו שֶׁבָּהֶן הָיוּ תּוֹלְדוֹתָיו, וְיִרְמֹז כִּי כָל תּוֹלְדוֹתָיו יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְהֵם כָּל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, כִּי כֻלָּם הִשְׁתַּחֲווּ בְּבוֹאָם אֵלָיו, וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים אֵלּוּ אֶחָיו אֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בִּפְנֵי עַצְמָן טֶרֶם בֹּא אֲבִיהֶם, כְּדִכְתִיב (בראשית מ\"ג:כ\"ו) \"וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה\": <b>וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן</b> יַזְכִּיר הַכָּתוּב הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מִשָּׁם לוֹמַר כִּי הָיָה מֶרְחָק רַב בֵּינֵיהֶם וְלָכֵן עָשׂוּ עִמּוֹ רָעָה, כִּי רְחוֹקִים הָיוּ מֵאֲבִיהֶם, וּלְהַגִּיד כִּי יוֹסֵף לִכְבוֹד אָבִיו נִתְאַמֵּץ לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם אֶל מָקוֹם רָחוֹק, וְלֹא אָמַר אֵיךְ אֵלֵךְ וְהֵם שׂוֹנְאִים אוֹתִי. וּלְרַבּוֹתֵינוּ עוֹד בָּזֶה מִדְרָשׁ (ב\"ר פד יג), לְהַשְׁלִים עֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל חָבֵר הֲנָאָה הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן: <b>וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה</b> יֹאמַר כִּי הוּא תּוֹעֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אָנָה יֵלֵךְ, וְנִכְנַס בַּשָּׂדֶה כִּי בִּמְקוֹם הַמִּרְעֶה הָיָה מְבַקֵּשׁ אוֹתָם. וְיַאֲרִיךְ הַכָּתוּב בָּזֶה לְהַגִּיד כִּי סִבּוֹת רַבּוֹת בָּאוּ אֵלָיו שֶׁהָיָה רָאוּי לַחֲזֹר לוֹ, אֲבָל הַכֹּל סָבַל לִכְבוֹד אָבִיו, וּלְהוֹדִיעֵנוּ עוֹד כִּי הַגְּזֵרָה אֱמֶת וְהַחֲרִיצוּת שֶׁקֶר, כִּי זִמֵּן לוֹ הקב\"ה מוֹרֵה דֶּרֶךְ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ לַהֲבִיאוֹ בְּיָדָם. וְלָזֶה נִתְכַּוְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר פד יד) בְּאָמְרָם כִּי הָאִישִׁים הָאֵלֶּה הֵם מַלְאָכִים, שֶׁלֹּא עַל חִנָּם הָיָה כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה, לְהוֹדִיעֵנוּ כִּי עֲצַת ה' הִיא תָּקוּם: <b>נָסְעוּ מִזֶּה</b> הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחְוָה. \"נֵלְכָה דֹּתָיְנָה\", לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָתוֹת שֶׁיְּמִיתוּךָ בָהֶם. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ שֵׁם מָקוֹם הוּא, וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ, לְשׁוֹן ר' שְׁלֹמֹה. וְאֵין הַכַּוָּנָה לְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁיְּפָרֵשׁ לוֹ הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה מִן הָאַחְוָה וְהָלְכוּ לְעוֹרֵר עָלֶיךָ דִּינִין וְתַרְעוֹמוֹת, שֶׁאִם כֵּן הָיָה נִמְנָע לָלֶכֶת וְלֹא הָיָה מְסַכֵּן בְּעַצְמוֹ. אֲבָל הַכַּוָּנָה לָהֶם כִּי הָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ הִגִּיד אֱמֶת, וְאָמַר לָשׁוֹן מְשַׁמֵּשׁ לִשְׁנֵי פָּנִים וּשְׁנֵיהֶם אֱמֶת, וְהוּא לֹא הֵבִין הַנִּסְתָּר בּוֹ וְהָלַךְ אַחַר הַנִּגְלֶה מִמֶּנּוּ, וַיֵּלֶךְ אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ. וְדָרְשׁוּ זֶה מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה הוּא מַלְאָךְ, וְאִם כֵּן יוֹדֵעַ הוּא אָנָה הֵם, וְלָמָּה לֹא אָמַר הִנָּם בְּדוֹתָן וְאָמַר כְּמִסְתַּפֵּק שֶׁשָּׁמַע מֵהֶם שֶׁיֵּלְכוּ שָׁם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אָנָה הֵם עַתָּה, וְלָכֵן יַעֲשׂוּ מִדְרָשׁ בְּמַאֲמָרוֹ: <b>כִּי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים</b> שָׁמַעְתִּי אוֹתָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה, וְכֵן \"וְרִבְקָה שׁוֹמַעַת\" (בראשית כ\"ז:ה') הָיְתָה שׁוֹמַעַת. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר נָסְעוּ הָרוֹעִים מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֲנָשִׁים אוֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה, אוּלַי הֵם אַחֶיךָ, דִּבֵּר עִמּוֹ כְּמַסְתִּיר פָּנִים מִן הָעִנְיָן: <b>וַיִּתְנַכְּלוּ אוֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ</b> הָיוּ חוֹשְׁבִים לְהָמִית אוֹתוֹ בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר יִתְנַכְּלוּ בְּטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וְלֹא יִצְטָרְכוּ לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ בִּידֵיהֶם. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ\"ד:י\"ד), נְשַׁסֶּה בּוֹ אֶת הַכְּלָבִים. וְאוּלַי עָשׂוּ כֵן וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם, וְכַאֲשֶׁר רָאוּ כִּי קָרַב אֲלֵיהֶם וְלֹא יָכְלוּ לַהֲמִיתוֹ בְּנִכְלֵיהֶם, אָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, הִנֵּה בָּא אֵלֵינוּ וְעַתָּה נַהַרְגֵהוּ אֲנַחְנוּ: <b>וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו</b> מְלִיצָה דֶּרֶךְ לַעַג, נִרְאֶה אַחֲרֵי מוֹתוֹ אִם נִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָמְרוּ עַתָּה נִרְאֶה מָה יִהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, כִּי אִם יַצִּילוּהוּ מִיָּדֵינוּ מָלֹךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שם), רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת, נִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, כְּלוֹמַר דְּבַר מִי יָקוּם מִמֶּנִּי וּמֵהֶם: <b>אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם</b> אָמַר לָהֶם, הִנֵּה הָיִיתִי סוֹבֵל לָכֶם כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם לְהָמִית אוֹתוֹ בְּנִכְלֵיכֶם, כִּי גַּם אֲנִי שְׂנֵאתִיו וְרָצִיתִי שֶׁיּוּמַת עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֲבָל אַתֶּם אַל תִּהְיוּ שׁוֹפְכִים דָּם בִּידֵיכֶם, חָלִילָה לָכֶם. וְהַכַּוָּנָה לִרְאוּבֵן בְּכָל זֶה הָיְתָה לְהַצִּילוֹ לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו. וְהַכָּתוּב סִפֵּר מָה שֶׁאָמַר לָהֶם רְאוּבֵן וְשָׁמְעוּ אֵלָיו, אֲבָל דְּבָרִים אֲחֵרִים אָמַר לָהֶם מִתְּחִלָּה שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם (בראשית מ\"ב:כ\"ב) \"הֲלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם\", וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לְעָזְבוֹ, אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם בִּידֵיכֶם, וְלֹא אָמַר \"דָּמוֹ\" כִּי הֶרְאָה עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יֹאמַר כֵּן לְאַהֲבָתוֹ רַק שֶׁלֹּא יִהְיוּ שׁוֹפְכִים דָּם, לִמֵּד אוֹתָם שֶׁאֵין עֹנֶשׁ הַגּוֹרֵם כְּעֹנֶשׁ הַשּׁוֹפֵךְ דָּם בְּיָדָיו. וְטַעַם \"אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר\", לֵאמֹר הִנֵּה הַבּוֹר הַזֶּה עָמֹק וְלֹא יוּכַל לָצֵאת הֵימֶנּוּ, וְהוּא בַּמִּדְבָּר וְאִם יִצְעַק אֵין מוֹשִׁיעַ לוֹ כִּי אֵין עוֹבֵר עָלָיו. וְסִפֵּר הַכָּתוּב כִּי הָיָה רֵיק וְאֵין בּוֹ מַיִם, שֶׁאִם הָיָה בּוֹ מַיִם לֹא יַטְבִּיעוּ אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר נִמְנְעוּ מִשְּׁפֹךְ דָּמוֹ. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ז:כ\"ד), מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר \"וְהַבּוֹר רֵק\", אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר \"אֵין בּוֹ מָיִם\" – מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (שבת כב). וְאִם כֵּן הָיוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּחוֹרֵי הַבּוֹר, אוֹ שֶׁהָיָה עָמֹק וְלֹא יָדְעוּ בָּהֶם, שֶׁאִלּוּ הָיוּ רוֹאִים אוֹתָם וְלֹא יַזִּיקוּ לְיוֹסֵף הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר לָהֶם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס גָּדוֹל וְשֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, וְיָדְעוּ כִּי זְכוּתוֹ תַּצִּילֶנּוּ מִכָּל רַע, וְאֵיךְ יִגְּעוּ בִּמְשִׁיחַ הַשֵּׁם אֲשֶׁר הוּא חָפֵץ בּוֹ וּמַצִּילוֹ, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו כג) \"אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כָּל קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי\", אֲבָל הֵם לֹא יָדְעוּ בַּדָּבָר. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֹאמַר \"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם\" כְּלָל, שֶׁגַּם אִם הָיוּ בּוֹ מַיִם מְעַט יִקָּרֵא רֵק, וְכֵן \"כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה\" (מלכים ב כ א), כְּלָל בְּשׁוּם פָּנִים, וְהַכֹּל בֵּאוּר וְחִזּוּק: <b>וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד</b> כַּאֲשֶׁר נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ מֵרָחוֹק אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ גִּלְעָד הִכִּירוּ כִּי אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים הִיא בַּגְּמַלִּים, וְיָדְעוּ כִּי לְמִצְרַיִם יֵלְכוּ, כִּי מִגִּלְעָד יוּבָא הַצֳּרִי וְהַנְּכֹאת, וּלְמִצְרַיִם הָיָה דַּרְכָּם לְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ. וְלָכֵן אָמַר לָהֶם יְהוּדָה, הִנֵּה הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק וְהוֹלְכִים אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה, נִמְכְּרֶנּוּ לָהֶם כִּי לֹא יִוָּדַע הַדָּבָר. וְכַאֲשֶׁר קָרְבוּ לָהֶם מָצְאוּ כִּי הָיוּ בַּעֲלֵי סְחוֹרָה אֲשֶׁר לָהֶם הַנְּכֹאת וְהַצֳּרִי אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, שֶׁשָּׂכְרוּ הַגְּמַלִּים מֵהַיִּשְׁמְעֵאלִים, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַמִּדְיָנִים שֶׁקָּנוּ אוֹתוֹ לִסְחֹר בּוֹ לִסְחוֹרָה, כִּי אֹרְחַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים מַשְׂכִּירֵי הַגְּמַלִּים לֹא יִקְנוּ הֵם סְחוֹרָה לְעַצְמָם, וְאָמַר (בפסוק כח) \"וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים\", כִּי לָהֶם מָסְרוּ אוֹתוֹ, שֶׁהֵם מוֹלִיכִים הַסְּחוֹרָה לְמִצְרַיִם. וְזֶה טַעַם \"מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה\" (בראשית ל\"ט:א'), כִּי הָיָה בְּיָדָם, אֲבָל הַמִּדְיָנִים הָיוּ בְּעָלָיו וְהֵם סָחֲרוּ בּוֹ, וְהוּא שֶׁאָמַר \"וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם\". וְכָל מַעֲשֶׂה בַּכָּתוּב פַּעַם יְסַפֵּר אוֹתוֹ בַּמּוֹשֵׁל הַמְצַוֶּה בּוֹ וּפַעַם בַּשָּׁלִיחַ שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ בְּיָדוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא ז) \"אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה\", וְכָתוּב אַחֵר (שם לד יב) \"אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל\", וְכֵן אָמַר (מלכים א ז נא) \"וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה\", וְחִירָם עֲשָׂאָהּ, כְּדִכְתִיב (שם ז יד) \"וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ\", וּבְיוֹסֵף עַצְמוֹ אָמַר (בראשית ל\"ט:כ\"ב) \"אֶת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה\", נוֹתֵן הַמַּעֲשֶׂה לַמְּצַוֶּה בּוֹ וְלָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (בפסוק כח) כִּי הַמִּדְיָנִים יִקָּרְאוּ יִשְׁמְעֵאלִים, כַּאֲשֶׁר אָמַר הַכָּתוּב עַל מַלְכֵי מִדְיָן \"כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם\" (שופטים ח כד). וְאֵינֶנּוּ כַּאֲשֶׁר חָשַׁב, כִּי הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (שם) \"כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם\" יִרְמֹז עַל בְּנֵי קֶדֶם, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַהִיא לָהֶם הָיְתָה, דִּכְתִיב (שם ו לג) \"וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו\", וּבְנֵי קֶדֶם הֵם יִשְׁמְעֵאלִים, כִּי עַל כָּל בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם אָמַר (בראשית כ\"ה:ו') \"וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם\". גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ הַמְּלָכִים יִשְׁמְעֵאלִים, וְהֵם מָלְכוּ עַל מִדְיָן, כִּי לָמָּה יִקָּרְאוּ מִדְיָן עַל שֵׁם יִשְׁמָעֵאל אֲחִיהֶם. וְהַנָּכוֹן בִּפְשַׁט הַכָּתוּב בְּיוֹסֵף מָה שֶׁאָמַרְנוּ בּוֹ, אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב\"ר פד כ) שֶׁנִּמְכַּר פְּעָמִים רַבּוֹת: <b>וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ</b> וְנַעֲלִים אֶת מִיתָתוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ז:כ\"ו). וְכֵן אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ז:כ\"ו) \"וּנְכַסֵּי עַל דְּמֵהּ\". וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי מִנְהַג רוֹצְחֵי מִסְתָּרִים לַהֲרֹג הַנִּרְצָח וּלְקָבְרוֹ וּלְכַסּוֹת דָּמוֹ בְּעָפָר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב יב) \"וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל\", וּלְכָךְ אָמַר לָהֶם הִנֵּה אֲנַחְנוּ הוֹרְגִים אֶת אָחִינוּ וּמְכַסִּים אֶת דָּמוֹ בְּעָפָר, כִּי כֵן יֵחָשֵׁב לָנוּ, וְהִנֵּה רְאוּבֵן לִמֵּד לָהֶם שֶׁלֹּא יִשְׁפְּכוּ דָּם בְּיָדָם אֲבָל יַשְׁלִיכוּהוּ בַּבּוֹר וְיָמוּת שָׁם, שֶׁאֵין עֹנֶשׁ הַגּוֹרֵם כְּעֹנֶשׁ הַשּׁוֹפֵךְ דָּם, וּבָא יְהוּדָה עַתָּה וְאָמַר, גַּם זֶה יֵחָשֵׁב לָנוּ לִרְצִיחָה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ הֲרַגְנוּהוּ, וְכֵן הַדָּבָר בֶּאֱמֶת, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמואל ב יב ט) \"וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן\", וְדִינָא רַבָּא וְדִינָא זוּטָא אִכָּא בֵּינַיְהוּ, וּשְׁנֵיהֶם אָמְרוּ אֱמֶת: <b>וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם</b> בְּצִוּוּי, אוֹ וַיָּבִיאוּ הַשְּׁלוּחִים הַמְּבִיאִים, כִּי שָׁלְחוּ אוֹתָהּ וְעוֹדָם בְּדוֹתָן, וְאָמְרוּ \"זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא\", אוֹ שֶׁשְּׁלָחוּהָ אֶל חֶבְרוֹן לְבֵית הָאֶחָד מֵהֶן וּבְבוֹאָם הִכְנִיסוּהָ לִפְנֵי אֲבִיהֶם וְאָמְרוּ לוֹ זֹאת מָצָאנוּ. וְכָל זֶה לְהִתְנַכֵּר בָּעִנְיָן, כִּי אִם שָׁתְקוּ הָיָה חוֹשֵׁד אוֹתָם לֵאמֹר אַתֶּם הֲרַגְתֶּם אוֹתוֹ, כִּי יָדַע קִנְאָתָם בּוֹ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים \"וַיְשַׁלְּחוּ\" – שֶׁתָּקְעוּ בָּהּ הַשֶּׁלַח לְקָרְעָהּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים כִּדְמוּת שִׁנֵּי חַיּוֹת, מִלְּשׁוֹן \"בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ\" (איוב לו יב). וְטַעַם \"הַפַּסִּים\", כִּי שָׁלְחוּ אוֹתָהּ שֶׁיַּכִּירֶנָּה בַּפַּסִּים אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ: <b>וְכָל בְּנוֹתָיו</b> בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּכָּנֵס בַּכְּלָל הַזֶּה גַּם כַּלּוֹתָיו עִמָּהֶן, כִּי בִּכְלַל הַבָּנוֹת יִקָּרְאוּ גַּם הַכַּלּוֹת כֵּן, אוֹ כְּמַאֲמַר חֲכָמִים (ב\"ר פד יט), אֵין אָדָם נִמְנָע מִלִּקְרֹא לְכַלּוֹתָיו בְּנוֹתָיו, וְכֵן אָמְרָה נָעֳמִי לְכַלּוֹתֶיהָ, \"לֵכְנָה\" (רות א ח) \"שֹׁבְנָה בְנֹתַי\" (רות א יב), \"אַל בְּנֹתַי\" (רות א יג), \"לְכִי בִתִּי\" (שם ב ב), וְאֵינֶנּוּ רַק דֶּרֶךְ חִבָּה בִּלְבַד, כְּמוֹ \"הֲלֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי\" (שם ב ח): <b>שַׂר הַטַּבָּחִים</b> שׁוֹחֲטֵי בְּהֵמוֹת הַמֶּלֶךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ז:ל\"ו). וְכֵן \"וַיָּרֶם הַטַּבָּח\" (שמואל א ט כד), \"לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת\" (שם ח יג). אֲבָל יוֹתֵר קָרוֹב דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ז:ל\"ו), בַּעֲבוּר הֱיוֹת בֵּית הַסֹּהַר בְּבֵיתוֹ, וּמָצִינוּ טְבִיחָה לַהֲרִיגַת הָאֲנָשִׁים, \"הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ\" (ישעיהו יד כא) \"טָבַחְתָּ וְלֹא חָמָלְתָּ\" (איכה ב כא), וּרְאָיָה לַדָּבָר הַכָּתוּב בְּדָנִיֵּאל (ב יד) \"לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָא לְחַכִּימֵי בָּבֶל\": <b>בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי</b> אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ח:ב') \"תַּגָּרָא\", כְּלוֹמַר אִישׁ סוֹחֵר שֶׁבָּא לָגוּר בָּאָרֶץ בִּסְחוֹרָתוֹ. וְדַעְתּוֹ לוֹמַר כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב יִשְׁתַּמְּרוּ מִלִּשָּׂא כְּנַעֲנִיּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲבִיהֶם יִצְחָק גַּם אַבְרָהָם, וְכֵן הִזְכִּירוּ בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (פסחים נ'). וְהָיוּ נְשֵׁיהֶם מִצְרִיּוֹת עַמּוֹנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת וּמְיֻחֲסֵי בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה. וּלְכָךְ יִחֵד הַכָּתוּב עַל שָׁאוּל בֶּן שִׁמְעוֹן (להלן מו י) \"וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית\", כִּי הוּא לְבַדּוֹ בָּהֶם, וְגַם שָׁם דָּרְשׁוּ (ב\"ר פ יא) שֶׁהִיא דִּינָה שֶׁנִּבְעֲלָה לִכְנַעֲנִי. וְרַבּוֹתֵינוּ (שם פד יט) נֶחְלְקוּ בַּדָּבָר, אָמְרוּ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם הַשְּׁבָטִים וּנְשָׂאוּם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּנַעֲנִיּוֹת הָיוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁלֹּא הִקְפִּיד רַבִּי נְחֶמְיָה בְּיִחוּסָן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לוֹמַר שֶׁנָּשְׂאוּ מִנְּשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲבָל הָיוּ מִן הַגֵּרִים וְהַתּוֹשָׁבִים הַבָּאִים מִכָּל הָאֲרָצוֹת, אוֹ עַמּוֹנִיּוֹת וּמוֹאֲבִיּוֹת וּמִיֶּתֶר הָעַמִּים, כִּי לֹא נִתְכַּוֵּן רַק לַחְלֹק עַל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ אַחְיוֹתֵיהֶם, שֶׁאֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם אֲסוּרָה לִבְנֵי נֹחַ (סנהדרין נח). וּלְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה יִצְטָרְכוּ בְּנֵי לֵאָה לָשֵׂאת תְּאוֹמוֹת שִׁשָּׁה הָאֲחֵרִים, וְהֵם יִשְׂאוּ שֶׁלָּהֶם, אוֹ שֶׁלֹּא יוֹדֶה ר' נְחֶמְיָה בַּתְּאוֹמוֹת כְּלָל, וְלֹא הָיְתָה לוֹ בַּת זוּלָתִי דִּינָה, כְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב. וְעַל דֶּרֶךְ סְבָרָא אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּשְׂאוּ כֻּלָּם כְּנַעֲנִיּוֹת, שֶׁיִּהְיֶה בְּנוֹחֲלֵי הָאָרֶץ מִזֶּרַע כְּנַעַן הָעֶבֶד הָאָרוּר כְּמוֹ מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְהַכָּתוּב צִוָּה לְהַחֲרִימוֹ וְלֹא תִּהְיֶה לוֹ שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה, וְעַל כָּל פָּנִים זֶה הָאִישׁ תַּגָּר, כִּי לָמָּה יִצְטָרֵךְ הַכָּתוּב לֵאמֹר כִּי הוּא כְּנַעֲנִי בְּיִחוּסוֹ וְכָל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ הַהִיא כְּנַעֲנִים הֵם מִן הַפְּרִזִּי וּמִן הַיְבוּסִי וַאֲחֵיהֶם, כִּי לִכְנַעַן יִתְיַחֲסוּ כֻּלָּם, וַעֲדֻלָּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִיא, וְהָרָאוּי הָיָה שֶׁיֹּאמַר וַיִּקַּח שָׁם יְהוּדָה אִשָּׁה וּשְׁמָהּ כָּךְ, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר שְׁמוֹת הַנָּשִׁים בְּתָמָר וּנְשֵׁי עֵשָׂו וְזוּלָתָן (לעיל ד יט יא כט כה א). אֲבָל פֵּרֵשׁ בּוֹ שֶׁהוּא תַּגָּר, שֶׁאֵינֶנּוּ מִן הָאָרֶץ שֶׁהָיְתָה לַחִוִּי אוֹ לָאֱמֹרִי. וְזֶה טַעַם \"וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי\", כִּי בַּעֲבוּר אָבִיהָ נְשָׂאָהּ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר \"בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלֹשָׁה נוֹלְדוּ לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית\" (דהי\"א ב ג), בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בַּת אִישׁ הַכְּנַעֲנִי תִּקָּרֵא כֵן, כִּי הָאִישׁ הַהוּא יִקָּרֵא לָהֶם הַסּוֹחֵר, כִּי הוּא יָדוּעַ וּמֻבְהָק בִּסְחוֹרָתוֹ אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָהּ גָּר שָׁם. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (להלן מו י), כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הָאִשָּׁה הַזֹּאת כְּנַעֲנִית וְעָבַר עַל דַּעַת אֲבוֹתָיו, הָיוּ בָּנֶיהָ רָעִים וּמֵתוּ, וְלָכֵן הִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב, וְשָׁאוּל לְבַדּוֹ הִזְכִּיר שֶׁהָיָה בֶּן הַכְּנַעֲנִית כִּי לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר כֵּן בְּשֵׁלָה. וְאִם כֵּן יִהְיֶה טַעַם \"וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה\", כְּלוֹמַר שֶׁרָאָה אוֹתָהּ וְחָשַׁק בָּהּ, כְּעִנְיַן \"וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה\" דְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים יד א), וּבְפָרָשַׁת וַיְחִי יַעֲקֹב (רש\"י על בראשית נ':י\"ג) כָּתַב רַשִׁ\"י זַ\"ל, \"וַיִּשְׂאוּ אוֹתוֹ בָנָיו\" וְלֹא בְּנֵי בָנָיו, שֶׁכָּךְ צִוָּם, אַל יִטְעֲנוּ בְּמִטָּתִי אֶחָד מִבְּנֵיכֶם לְפִי שֶׁהֵם מִבְּנוֹת כְּנַעַן (במדב\"ר ב ח). וְיִהְיֶה זֶה לְפִי שֶׁשָּׁאוּל בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁלָה בֶּן יְהוּדָה הָיוּ מִבְּנוֹת כְּנַעַן, וְלָכֵן יוֹצִיא אֶת כֻּלָּם. אֲבָל בַּנֻּסְחָאוֹת שֶׁלָּנוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה מָצִינוּ בְּכֻלָּן, אֶחָד מִבְּנֵי בְּנֵיכֶם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִבְּנוֹת כְּנַעַן. וְכֵן תָּמָר הָיְתָה בַּת אַחַת מִן הַגֵּרִים בָּאָרֶץ, לֹא בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי בְּיִחוּסוֹ, כִּי חָלִילָה שֶׁיִּהְיֶה אֲדוֹנֵנוּ דָּוִד וּמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיִּגָּלֶה לָנוּ בִּמְהֵרָה מִזֶּרַע כְּנַעַן הָעֶבֶד הַמְּקֻלָּל. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב\"ר פה י) בְּתָמָר שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם, וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: <b>וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר</b> יְהוּדָה קָרָא לִבְנוֹ עֵר, מִלְּשׁוֹן \"עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ\" (תהלים פ ג), וְאִשְׁתּוֹ קָרְאָה שֵׁם הַשֵּׁנִי אוֹנָן, וְלֹא סִפֵּר הַכָּתוּב לָמָּה. וְיִתָּכֵן שֶׁתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ, כִּי דֶּרֶךְ נָשִׁים לִקְרֹא שֵׁם בְּנֵיהֶם עַל זֶה, כְּאֵם יַעְבֵּץ (דהי\"א ד ט) שֶׁקָּרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ \"לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב\", וְגַם כֵּן עָשְׂתָה עֲטָרָה אֵם אוֹנָם (שם ב כו), וְהוּא מִלְּשׁוֹן \"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים\" (במדבר יא א), \"מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי\" (איכה ג לט), כְּמוֹ בֶּן אוֹנִי דְּרָחֵל (בראשית ל\"ה:י\"ח), וִיהוּדָה לֹא הִקְפִּיד לְשַׁנּוֹת שְׁמוֹ כְּיַעֲקֹב אָבִיו. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ\"ה:ד') אָמְרוּ, עֵר שֶׁהוּעַר מִן הָעוֹלָם, וְלֹא שֶׁהָיְתָה זוֹ כַּוָּנַת יְהוּדָה, אֲבָל דָּרְשׁוּ כִּי הַשֵּׁמוֹת יוֹרוּ עַל הֶעָתִיד: <b>וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ</b> כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ח:ה') אוֹמֵר אֲנִי עַל שֶׁפָּסְקָה מִלֶּדֶת נִקְרָא כְזִיב, לְשׁוֹן \"הָיֹה תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב\" (ירמיהו טו יח), שֶׁאִם כֵּן מָה בָּא לְלַמְּדֵנוּ. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה יִקָּרֵא שֵׁם הַמָּקוֹם עַל זֶה, וְאֵין בַּמְּאֹרָע הַהוּא כָּל חָדָשׁ, כִּי דַּי לָהּ שֶׁתֵּלֵד שְׁלֹשָׁה בָּנִים, וּבְעֵת לֵדָתָהּ לֹא נוֹדַע אִם פָּסְקָה אוֹ תּוֹלִיד אַחֲרֵי כֵן, רַק בְּעֵת מוֹתָהּ נוֹדַע הַדָּבָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד\"ק ומהר\"ם מרוטנברג), כִּי הָיָה דַּרְכָּם שֶׁיִּקְרָא הָאָב שֵׁם הַבְּכוֹר וְתִקְרָא הָאֵם שֵׁם הַשֵּׁנִי, עַל כֵּן הָרִאשׁוֹן \"וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ\" וְהַשֵּׁנִי \"וַתִּקְרָא\", וְאָמַר בַּשְּׁלִישִׁי \"וַתִּקְרָא\", כִּי יְהוּדָה הָיָה בִּכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אוֹתוֹ, וְאֵינֶנּוּ שָׁם שֶׁיִּקְרָא לוֹ שֵׁם. וְאֵין בָּזֶה טַעַם אוֹ רֵיחַ. וְדַעַת רַבִּי אַבְרָהָם, שֶׁסִּפֵּר הַכָּתוּב אָנָה נוֹלְדוּ, וְאָמַר \"בְּלִדְתָּהּ אוֹתוֹ\", כְּאִלּוּ אָמַר בְּלִדְתָּהּ אוֹתָם, כִּי בְּמָקוֹם אֶחָד נוֹלְדוּ כֻּלָּם. וְעַל דַּעְתִּי שֵׁלָה לְשׁוֹן דָּבָר הַפּוֹסֵק וְהַכּוֹזֵב, וְכֵן \"לֹא תַשְׁלֶה אוֹתִי\" (מלכים ב ד כח), אָמַר בּוֹ הַתַּרְגּוּם \"לָא תְכַדֵּב פִּתְגָמָךְ בְּאַמְתָּךְ\", וְאוּלַי יִתְיַחֵס לִלְשׁוֹן שְׁגָגָה \"שָׁלוּ\", כִּי הַשּׁוֹגֵג כּוֹזֵב בְּמַחְשַׁבְתּוֹ. וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי קְרָאַתּוּ שֵׁלָה עַל שֵׁם הַמָּקוֹם, כִּי הָיָה בִּכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אוֹתוֹ, כְּדֶרֶךְ \"וְהָיָה הַנַּעֲרָה\" (בראשית כ\"ד:י\"ד). וְזֶה מַאֲמָרָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה, פְּסַקַת: <b>וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'</b> לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב פִּשְׁעוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּאָחִיו, אֲבָל אָמַר כִּי בְּחֶטְאוֹ מֵת, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיָה זֶה בְּעֹנֶשׁ יְהוּדָה עַל מְכִירַת יוֹסֵף, כִּי הַהַצָּלָה עָמְדָה עַל הַמְּכִירָה, וְלֹא הָיָה בְּבֵית הָאָבוֹת שְׁכוֹל זוּלָתִי זֶה שֶׁהָיָה רַע בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, כִּי זֶרַע צַדִּיקִים יְבֹרָךְ. וְעַל כֵּן הָיָה יַעֲקֹב מִתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, שֶׁהָיָה הַדָּבָר בְּעֵינָיו עֹנֶשׁ גָּדוֹל לוֹ מִלְּבַד אַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ: <b>וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ</b> הַבֵּן יִקָּרֵא עַל שֵׁם הַמֵּת, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ח:ח'). וְאֵין זֶה אֱמֶת, כִּי בְּמִצְוַת הַתּוֹרָה נֶאֱמַר גַּם כֵּן (דברים כה ו) \"יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל\", וְאֵין הַיָּבָם מְצֻוֶּה לִקְרֹא לִבְנוֹ כְּשֵׁם אָחִיו הַמֵּת. וְאָמַר בְּבֹעַז \"וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ\" וַתִּקְרֶאנָה אוֹתוֹ עוֹבֵד, לֹא מַחְלוֹן (רות ד י). וְעוֹד שֶׁאָמַר \"וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע\", וּמָה הָרָעָה אֲשֶׁר תָּבֹא עָלָיו עַד כִּי הִשְׁחִית זַרְעוֹ מִפָּנֶיהָ אִם יִקָּרֵא שֵׁם בְּנוֹ כְּשֵׁם אָחִיו הַמֵּת, וְרֹב בְּנֵי הָאָדָם מִתְאַוִּים לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב \"וַיֹּאמֶר אוֹנָן\" אֲבָל אָמַר \"וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע\", כִּי יְדִיעָה בְּרוּרָה הָיְתָה לוֹ בָּזֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ הַזֶּרַע. אֲבָל הָעִנְיָן סוֹד גָּדוֹל מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה בְּתוֹלֶדֶת הָאָדָם, וְנִכָּר הוּא לְעֵינֵי רוֹאִים אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם הַשֵּׁם עֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ, וְהָיוּ הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים קֹדֶם הַתּוֹרָה יוֹדְעִים כִּי יֵשׁ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה בְּיִבּוּם הָאָח, וְהוּא הָרָאוּי לִהְיוֹת קוֹדֵם בּוֹ וְאַחֲרָיו הַקָּרוֹב בַּמִּשְׁפָּחָה, כִּי כָל שְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ אֲשֶׁר הוּא יוֹרֵשׁ נַחֲלָה יַגִּיעַ מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת, וְהָיוּ נוֹהֲגִים לִשָּׂא אֵשֶׁת הַמֵּת הָאָח אוֹ הָאָב אוֹ הַקָּרוֹב מִן הַמִּשְׁפָּחָה, וְלֹא יָדַעְנוּ אִם הָיָה הַמִּנְהָג קַדְמוֹן לִפְנֵי יְהוּדָה. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ\"ה:ה') אָמְרוּ, כִּי יְהוּדָה הִתְחִיל בְּמִצְוַת יִבּוּם תְּחִלָּה, כִּי כַּאֲשֶׁר קִבֵּל הַסּוֹד מֵאֲבוֹתָיו נִזְדָּרֵז לְהָקִים אוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר בָּאֲתָה הַתּוֹרָה וְאָסְרָה אֵשֶׁת קְצָת הַקְּרוֹבִים, רָצָה הקב\"ה לְהַתִּיר אִסּוּר אֵשֶׁת הָאָח מִפְּנֵי הַיִּבּוּם, וְלֹא רָצָה שֶׁיִּדָּחֶה מִפָּנָיו אִסּוּר אֵשֶׁת אֲחִי הָאָב וְהַבֵּן וְזוּלָתָם, כִּי בָּאָח הֻרְגַּל הַדָּבָר וְתוֹעֶלֶת קְרוֹבָה וְלֹא בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי. וְהִנֵּה נֶחְשָׁב לְאַכְזָרִיּוּת גְּדוֹלָה בָּאָח כַּאֲשֶׁר לֹא יַחְפֹּץ לְיַבֵּם, וְקוֹרְאִים אוֹתוֹ \"בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל\" (דברים כה י), כִּי עַתָּה חָלַץ מֵהֶם, וְרָאוּי הוּא שֶׁתֵּעָשֶׂה הַמִּצְוָה זֹאת בַּחֲלִיצַת הַנַּעַל. וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַקַּדְמוֹנִים מִדַּעְתָּם הָעִנְיָן הַנִּכְבָּד הַזֶּה הִנְהִיגוּ לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בְּכָל יוֹרְשֵׁי הַנַּחֲלָה, בְּאוֹתָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אִסּוּר הַשְּׁאֵר, וְקָרְאוּ אוֹתוֹ גְּאֻלָּה, וְזֶהוּ עִנְיַן בֹּעַז וְטַעַם נָעֳמִי וְהַשְּׁכֵנוֹת. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: וְטַעַם <b>שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ</b> שֶׁתִּנְהֲגִי אַלְמְנוּתֵךְ שָׁם, \"עַד יִגְדַּל שֵׁלָה\", רָמַז לָהּ הִתְאַבְּלִי וְלִבְשִׁי בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן, כְּאִשָּׁה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ, עַד שֶׁיִּגְדַּל שֵׁלָה וִייַבֵּם אוֹתָךְ, כִּי כֵן הַמִּנְהָג בַּמִּתְיַבֶּמֶת, כִּי הַיּוֹצֵאת וְחֶפְצָהּ לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ זָר לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי אֵבֶל יָמִים מְעַט כְּפִי הַמִּנְהָג, וּמִתְנַחֶמֶת וְלוֹבֶשֶׁת שָׁנִים וּתְכַס בַּצָּעִיף וְתִתְעַלָּף עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא לָאִישׁ: <b>כִּי אָמַר</b> כְּלוֹמַר הָיָה דּוֹחֶה אוֹתָהּ בְּקַשׁ, שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַשִּׂיאָהּ לוֹ, \"כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו\", כִּי מֻחְזֶקֶת הִיא זוֹ שֶׁיָּמוּתוּ אֲנָשֶׁיהָ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ח:י\"א). וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה יִתְבַּיֵּשׁ יְהוּדָה הַמּוֹשֵׁל בְּדוֹרוֹ מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת וְלֹא יֹאמַר אֵלֶיהָ לְכִי לְשָׁלוֹם מִבֵּיתִי, וְלָמָּה יַטְעֶה אוֹתָהּ וְהִיא אֲסוּרָה לְשֵׁלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (יבמות סד) בְּנִשּׂוּאִים בִּתְרֵי זִמְנֵי הָוְיָא חֲזָקָה. וְעוֹד כִּי בִּהְיוֹתוֹ מַקְפִּיד עַל זְנוּנֶיהָ לְחַיֵּב אוֹתָהּ שְׂרֵפָה, נִרְאֶה שֶׁהָיָה חָפֵץ בָּהּ לִהְיוֹתָהּ בְּבֵיתוֹ. וְרָחוֹק הוּא שֶׁלֹּא שָׁמַע יְהוּדָה כִּי בָּנָיו חָטְאוּ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם וְאֵין לְתָמָר בָּהֶם חֵטְא. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהָיָה שֵׁלָה רָאוּי לְיַבֵּם, אֲבָל לֹא רָצָה אָבִיו שֶׁיְּיַבֵּם אוֹתָהּ וְעוֹדֶנּוּ נַעַר פֶּן יֶחֱטָא בָּהּ כְּאֶחָיו אֲשֶׁר מֵתוּ בִּנְעוּרֵיהֶם, כִּי נְעָרִים הָיוּ אֵין לְאֶחָד מֵהֶם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְכַאֲשֶׁר יִגְדַּל וְיִשְׁמַע לְמוּסַר אָבִיו אָז יִתְּנֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה. וְכַאֲשֶׁר הִמְתִּינָה יָמִים רַבִּים וְרָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה בְּעֵינֶיהָ, וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר לְאָבִיו כִּי אֵין לוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְהָיָה מַמְתִּין לוֹ עוֹד, אָז מִהֲרָה תָּמָר בְּרוֹב תַּאֲוָתָהּ לְהוֹלִיד מִזֶּרַע הַקֹּדֶשׁ וְעָשְׂתָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה: <b>וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ</b> הָיָה עוֹלֶה שָׁם תָּמִיד לְהִתְנַחֵם, שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ בַּצֹּאן וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ, וְהֻגַּד לְתָמָר כִּי הוּא עוֹלֶה שָׁם בְּכָל יוֹם תָּמִיד, וְאָרְבָה לוֹ בְּאַחַד הַיָּמִים. אוֹ שֶׁהָיָה יְהוּדָה גָּדוֹל בָּאָרֶץ וְהָיוּ מִתְקַבְּצִים לוֹ שָׁם לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה בְּעֵת הַגִּזָּה כְּמִשְׁתֶּה הַמֶּלֶךְ, וְהָיוּ הָעֲנִיִּים הוֹלְכִים שָׁם, וְהֻגַּד לָהּ טֶרֶם עֲלוֹתוֹ: <b>וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה</b> לְפִי שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. \"כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ\" וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹתָהּ. וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ \"כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ\", כְּשֶׁהָיְתָה בְּבֵיתוֹ הָיְתָה צְנוּעָה, לְפִיכָךְ לֹא חֲשָׁדָהּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ח:ט\"ו). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל הָרַב יִתָּכֵן, כִּי דֶּרֶךְ הַזּוֹנָה לֵשֵׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, כְּדִכְתִיב (משלי ט יד טו) \"וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת לִקְרֹא לְעוֹבְרֵי דָרֶךְ\" וְגוֹ', וְאָמַר \"כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ\" וְלֹא הִכִּירָהּ, אֲבָל מִדְרָשׁ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכִּסְּתָה פָנֶיהָ בְּבֵית חָמִיהָ, לוֹמַר שֶׁהִצְנִיעָה עַצְמָהּ מִמֶּנּוּ בְּבֵיתוֹ וְלֹא רָאָה פָּנֶיהָ מֵעוֹלָם, וְאֵיךְ יַכִּירֶנָּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי עוֹד לְפִי הַפְּשָׁט שֶׁיֹּאמַר שֶׁחֲשָׁבָהּ לְזוֹנָה בַּעֲבוּר שֶׁתְּכַסֶּה הַפָּנִים, כִּי אַחֲרֵי כֵן אָמַר \"כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא\", וְהַטַּעַם כִּי דֶּרֶךְ הַזּוֹנָה לָשֶׁבֶת בְּפֶתַח עֵינַיִם מְעֻלֶּפֶת הַצָּעִיף מְכַסֶּה קְצָת הַשֵּׂעָר וּקְצָת הַפָּנִים וּמְשַׂקֶּרֶת בְּעֵינַיִם וּשְׂפָתַיִם וּמְגַלָּה הַגָּרוֹן וְהַצַּוָּאר, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁתָּעֵז פָּנֶיהָ וְתֹאמַר לוֹ וְתַחֲזֵק בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ תְּכַסֶּה קְצָת הַפָּנִים. וְעוֹד כִּי הַקְּדֵשׁוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת עַל דֶּרֶךְ בַּעֲבוּר שֶׁתִּזְנֶנָּה גַּם עִם הַקְּרוֹבִים יְכַסּוּ פְּנֵיהֶן, וְכֵן יַעֲשׂוּ הַקְּדֵשִׁים גַּם הַיּוֹם בְּאַרְצֹתָם, וּבְשׁוּבָם לָעִיר לֹא נוֹדְעוּ. וְשָׁנִינוּ (כלים כד טז) שָׁלֹשׁ שְׂבָכוֹת הֵן, שֶׁל יַלְדָּה טְמֵאָה מִדְרָס וְשֶׁל זְקֵנָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת וְשֶׁל יוֹצֵאת חוּץ טְהוֹרָה מִכְּלוּם, \"יוֹצֵאת חוּץ\" הִיא הַזּוֹנָה, \"נָפְקַת בָּרָא\", וְנוֹתֶנֶת שְׂבָכָה עַל קְצָת הָרֹאשׁ, לֹא שֶׁתִּשְׁכַּב עָלֶיהָ וְתִהְיֶה טְמֵאָה מִדְרָס, וְלֹא לְכַסּוֹת בָּהּ רֹאשָׁהּ וְתִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, אֲבָל לְקִשּׁוּט קְוֻצּוֹתֶיהָ וְלִהְיוֹתָן מִתַּחַת הַשְּׂבָכָה נִרְאִין וְאֵינָן נִרְאִין, וּלְכָךְ טְהוֹרָה מִכְּלוּם: <b>חוֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ</b> \"עִזְקְתָךְ וְשׁוֹשִׁיפָּךְ\", טַבַּעַת שֶׁאַתָּה חוֹתֵם בָּהּ וְשִׂמְלָתְךָ שֶׁאַתָּה מִתְכַּסֶּה בָהּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ח:י\"ח). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּתֵּן שִׂמְלָתוֹ וְיֵלֵךְ עָרֹם מִמֶּנָּה, וְאֵיךְ תִּקָּרֵא הַשִּׂמְלָה פְּתִיל, וְאֵיךְ יֹאמַר הַכָּתוּב (בראשית ל\"ח:כ\"ה) \"וְהַפְּתִילִים\" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וְאִם תֹּאמַר כִּי עַל שֵׁם פְּתִילֵי הַצִּיצִית תִּקָּרֵא הַשִּׂמְלָה פְּתִיל, חָלִילָה שֶׁיְּקַיֵּם יְהוּדָה מִצְוַת צִיצִית וִיזַלְזֵל בּוֹ לָתֵת אוֹתוֹ בְּזִמָּה. וְאוּלַי הָיָה בְּיָדוֹ סוּדָר קָטָן אֲשֶׁר יַעֲטֹף בּוֹ קְצָת הָרֹאשׁ לִפְעָמִים, וְיִקָּרֵא פְּתִיל בַּעֲבוּר שֶׁהוּא קָצָר כִּפְתִיל, וְהוּא תַּרְגּוּם \"שׁוֹשִׁיפָא\", וְלֹא תִּמְצָא לְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ח:י\"ח) בְּכָל שִׂמְלָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁיְּתַרְגֵּם אוֹתָהּ \"שׁוֹשִׁיפָּא\", אֲבָל לְשׁוֹן כְּסוּת וּמַלְבּוּשׁ תִּרְגֵּם בְּכֻלָּם, מִלְּבַד \"וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה\" (דברים כב יז) שֶׁאוֹמֵר בּוֹ \"וְיִפְרְשׂוּן שׁוֹשִׁיפָּא\", לְפִי שֶׁהוּא הַסּוּדָר הַיָּדוּעַ בַּתַּלְמוּד (כתובות י) שֶׁיִּוָּדְעוּ בּוֹ הַבְּתוּלִים. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל (ישעיהו ג כב) \"הַמַּעֲטָפוֹת\" – \"שׁוֹשִׁיפָּא\", שֶׁהֵם סוּדָרִים קְטַנִּים יַעַטְפוּ בָּהֶם הָרֹאשׁ וְיִפְרְשׂוּ אוֹתָם הַנִּכְבָּדִים עַל הַמִּגְבָּעוֹת וְהַפְּאֵרִים אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם. וְזֶה הַמִּנְהָג עוֹדֶנּוּ הַיּוֹם בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח. וְיִתָּכֵן עוֹד כִּי הָיָה לִיהוּדָה חוֹתָם כְּצוּרַת אַרְיֵה אוֹ צוּרָה אַחֶרֶת יְדוּעָה כַּמּוֹשְׁלִים, וְהָיוּ בְּיָדוֹ פְּתִילִים שֶׁבָּהֶם כַּצּוּרָה הַהִיא לְתַיֵּר בָּהּ, וְהַמַּטֶּה הָיָה בְּיָדוֹ כְּמִשְׁפַּט שַׁלִּיט וְנוֹגֵשׂ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (יחזקאל יט יד) \"מַטֵּה עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל\", וּכְתִיב (בראשית מ\"ט:י') \"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה\", וְאֵלֶּה נָתַן בְּיָדָהּ: <b>וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף</b> אָמַר אֶפְרַיִם מִקְשָׁאָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, תָּמָר בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם הָיְתָה שֶׁהוּא כֹּהֵן, לְפִיכָךְ דָּנוּהָ בִּשְׂרֵפָה (ב\"ר פה י), זֶה כָּתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ח:כ\"ד) וְלֹא פֵּרְשׁוֹ. וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי הַדִּין הַזֶּה, שֶׁבַּת כֹּהֵן אֵינָהּ חַיֶּבֶת שְׂרֵפָה אֶלָּא בִּזְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אֲרוּסָה אוֹ נְשׂוּאָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא בְּסַנְהֶדְרִין (נא), אֲבָל בַּת כֹּהֵן שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּנְּתָה אֵינָהּ בְּמִיתָה כְּלָל, וּבֵין בַּת יִשְׂרָאֵל וּבֵין בַּת כֹּהֵן אֵינָהּ אֶלָּא בְּלָאו גְּרֵידָא. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָיָה הַיִּבּוּם נוֹהֵג בִּבְנֵי נֹחַ וְהִיא לָהֶם בִּכְלַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְאַזְהָרָה שֶׁלָּהֶם זוֹ הִיא מִיתָתָם (שם נח), וַהֲלֹא הֵם אוֹמְרִים (ב\"ר פה ה) שֶׁיְּהוּדָה הִתְחִיל בְּמִצְוַת יִבּוּם תְּחִלָּה. וְכֵן בַּגְּמָרָא סַנְהֶדְרִין (נז) מוֹכִיחַ שֶׁאֵין יְבָמָה בִּבְנֵי נֹחַ חַיֶּבֶת כְּלָל. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהָיָה יְהוּדָה קָצִין שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל בָּאָרֶץ, וְהַכַּלָּה אֲשֶׁר תִּזְנֶה עָלָיו אֵינֶנָּה נִדּוֹנֵת כְּמִשְׁפַּט שְׁאָר הָאֲנָשִׁים אַךְ כִּמְבַזָּה אֶת הַמַּלְכוּת, וְעַל כֵּן כָּתוּב \"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף\", כִּי בָּאוּ לְפָנָיו לַעֲשׂוֹת בָּהּ כְּכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה, וְהוּא חִיֵּב אוֹתָהּ מִיתָה לְמַעֲלַת הַמַּלְכוּת, וְשָׁפַט אוֹתָהּ כִּמְחַלֶּלֶת אֶת אָבִיהָ לִכְבוֹד כְּהֻנָּתוֹ, לֹא שֶׁיִּהְיֶה דִּין הֶדְיוֹטוֹת כֵּן. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יִתָּכֵן שֶׁהָיָה מִשְׁפָּטָם כַּנָּהוּג הַיּוֹם בְּמִקְצָת אַרְצוֹת סְפָרַד, שֶׁהָאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּזְנֶה תַּחַת אִישָׁהּ מוֹסְרִין אוֹתָהּ לְבַעֲלָהּ וְהוּא דָּן אוֹתָהּ לְמִיתָה אוֹ לְחַיִּים כִּרְצוֹנוֹ. וְהִנֵּה הָיְתָה מְיֹעֶדֶת לְשֵׁלָה בְּנוֹ, וְהִיא לָהֶם כְּאֵשֶׁת אִישׁ בְּנִימוּסֵיהֶם: <b>צָדְקָה מִמֶּנִּי</b> צָדְקָה בִּדְבָרֶיהָ, מִמֶּנִּי הִיא מְעֻבֶּרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סוטה י) שֶׁיָּצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה, מִמֶּנִּי וּמֵאִתִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ח:כ\"ו). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כְּמוֹ \"צַדִּיקִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ\" (מלכים א ב לב), \"וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה\" (שמואל א כד יז), צָדְקָה בְּמַעֲשֶׂיהָ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, כִּי הִיא הַצַּדֶּקֶת וַאֲנִי הַחוֹטֵא אֵלֶיהָ שֶׁלֹּא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי. וְהַטַּעַם כִּי שֵׁלָה הוּא הַיָּבָם, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ אָבִיו הוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרָיו, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (רמב\"ן על בראשית ל\"ח:ח') בְּדִין הַיִּבּוּם: <b>וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה</b> אַחֲרֵי שֶׁהֵקִים זֶרַע לְבָנָיו לֹא רָצָה לִהְיוֹת עִמָּהּ עוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בִּרְצוֹנוֹ, כִּי אֵינֶנָּה אֲסוּרָה עָלָיו וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ כְּמִשְׁפַּט הַיְּבָמִים. וְזֶה טַעַם הָאוֹמֵר (סוטה י) לֹא פָּסַק, כְּתִיב הָכָא \"וְלֹא יָסַף\", וּכְתִיב הָתָם (דברים ה יט) \"קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף\": <b>מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ</b> חָזַקְתָּ עָלֶיךָ חֹזֶק, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ח:כ\"ט). וְעִנְיַן פֶּרֶץ בְּכָל מָקוֹם נְתִיצַת הַגָּדֵר וְעָבְרוֹ, מִן \"פָּרוֹץ גְּדֵרוֹ\" (ישעיהו ה ה), \"לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ\" (תהלים פ יג) וּבִלְשׁוֹנָם (סוכה כו) פִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב. אֲבָל יֵאָמֵר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל כָּל עוֹבֵר גְּבוּל הַדָּבָר, \"וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה\" (בראשית כ\"ח:י\"ד), \"וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד\" (בראשית ל':מ\"ג), וְלָכֵן אָמַר בְּכָאן בִּהְיוֹת הָרִאשׁוֹן כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהוּא מִהֵר לָצֵאת, מָה פָּרַצְתָּ פֶּרֶץ גָּדוֹל בַּגָּדֵר לְמַהֵר לָצֵאת מִמֶּנּוּ. וְאָמַר \"עָלֶיךָ\", כִּי הָיָה הַגָּדֵר עָלָיו וְהוּא כָּלוּא בְּתוֹכוֹ, כְּלוֹמַר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ גָּדוֹל בַּגָּדֵר וְיָצָאת מִמֶּנּוּ. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל\"ח:כ\"ט), \"מַה פָּרַצְתָּ\" כְּאָדָם הַפּוֹרֵץ גָּדֵר וְיֵצֵא מִמֶּנּוּ, וְהִנֵּה יֵשׁ עָלֶיךָ מִשְׁפָּט זֶה הַפֶּרֶץ. וְאֵין בָּזֶה טַעַם. וּבְמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר קצו) יַזְכִּיר סוֹד בְּשֵׁם אֵלֶּה הַיִּלּוֹדִים, אָמְרוּ, אִקְּרִי זֶרַח עַל שֵׁם הַחַמָּה שֶׁהִיא זוֹרַחַת תָּמִיד, וּפֶרֶץ עַל שֵׁם הַלְּבָנָה הַנִּפְרֶצֶת לְעִתִּים וְנִבְנֵית לְעִתִּים. וַהֲרֵי פֶּרֶץ הוּא הַבְּכוֹר וְחַמָּה גְּדוֹלָה מִן הַלְּבָנָה, לָא קַשְׁיָא, דְּהָא כְתִיב \"וַיִּתֶּן יָד\", וּכְתִיב \"וְאַחַר יָצָא אָחִיו\". וְהִנֵּה לְדַעְתָּם הָיָה שֵׁם הַלְּבָנָה לְפֶרֶץ מִפְּנֵי מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְהָיוּ תְּאוֹמִים כִּי הַלְּבָנָה מֻתְאֶמֶת בַּחַמָּה, וְהִנֵּה פֶּרֶץ תְּאוֹם לְזֶרַח הַנּוֹתֵן יָד, וְהוּא בְּכוֹר בְּכֹחַ עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים פט כח) \"אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ\", וְזֶהוּ מַאֲמָרָם (ר\"ה כה) בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>כִּי ה' אִתּוֹ</b> שֵׁם שָׁמַיִם שָׁגוּר בְּפִיו, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ט:ג'). וְאֵינוֹ נִרְאֶה, אֲבָל \"וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ\", כִּי יַצְלִיחוּ מַעֲשָׂיו בְּכָל עֵת יוֹתֵר מִכָּל אָדָם, וְיָדַע כִּי מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא לוֹ, וְכֵן (בראשית כ\"ו:כ\"ח) \"רָאֹה רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ\", וַיִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וְשָׂמוֹ מְשָׁרֵת לְעַצְמוֹ וּפָקִיד עַל בֵּיתוֹ: <b>וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ</b> לִהְיוֹת פָּקִיד וְנָגִיד עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בּוֹ מִדְרָשׁ (ב\"ר פו ה), אָמְרוּ, מְלַחֵשׁ וְנִכְנָס מְלַחֵשׁ וְיוֹצֵא, אָמַר לוֹ מְזֹג רוֹתְחִין – וְהֵא רוֹתְחִין, מְזֹג פּוֹשְׁרִין – וְהֵא פּוֹשְׁרִין, מָה יוֹסֵף, תֶּבֶן בְּעַפְרַיִים, חֲרָשִׁין בְּמִצְרַיִם, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁרָאָה שְׁכִינָה עוֹמֶדֶת עַל גַּבָּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב \"וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ\". וְהָעִנְיָן כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת אֲדֹנָיו מִצְרִי לֹא יָדַע אֶת ה', אָמְרוּ כִּי בִּרְאוֹתוֹ הַצְלָחָתוֹ הַגְּדוֹלָה הָיָה חוֹשֵׁשׁ כִּי דֶּרֶךְ כְּשָׁפִים הוּא, כַּאֲשֶׁר בִּבְנֵי אַרְצוֹ, עַד שֶׁרָאָה שֶׁהָיָה מֵאֵת עֶלְיוֹן בְּמַרְאָה שֶׁנִּרְאֵית לוֹ בַּחֲלוֹם אוֹ בְּהָקִיץ בְּעַמּוּד עָנָן וְכַיּוֹצֵא בוֹ לִכְבוֹד הַצַּדִּיק: <b>כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל</b> לָשׁוֹן נְקִיָּה, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ר פו ו). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל\"ט:ו'), כִּי כָל אֲשֶׁר לוֹ הָיָה בְּיַד יוֹסֵף חוּץ מִן הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, שֶׁלֹּא הָיָה אֲפִלּוּ נוֹגֵעַ בּוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ עִבְרִי, כִּי כֵן הָיָה מִשְׁפַּט הַמִּצְרִים אֶת הָעִבְרִים שֶׁלֹּא יִגְּעוּ בְּמַאֲכָלָם כִּי תּוֹעֵבָה הִיא לְמִצְרַיִם. וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא כֵן, אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב כִּי לֹא יָדַע אֲדוֹנָיו אֶת יוֹסֵף מְאוּמָה שֶׁיִּקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, רַק אֶת הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ אֲשֶׁר יֹאכַל יוֹסֵף, לֹא לִשְׁאָר הֲנָאוֹת כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים, וְלֹא לֶאֱסֹף לוֹ עֹשֶׁר וּנְכָסִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כט ג) \"וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה מִיּוֹם נָפְלוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה\", וְ\"לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת\" (בראשית ל\"ט:ח') עִנְיָן אַחֵר, שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחַ לָדַעַת מָה אִתּוֹ בַּבַּיִת, כִּי \"לֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה\" לָשׁוֹן שׁוֹלֵל וּ\"מַה בַּבָּיִת\" יְקַיֵּם: <b>וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה</b> הִזְכִּיר זֶה בְּכָאן לוֹמַר כִּי בַּעֲבוּר יָפְיוֹ נָשְׂאָה אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו אֵלָיו אֶת עֵינֶיהָ. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית ל\"ט:ו') כִּי בַּעֲבוּר שֶׁרָאָה עַצְמוֹ מוֹשֵׁל הִתְחִיל אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ וְכוּ': <b>וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו</b> סִפֵּר הַכָּתוּב כִּי מֵאֵן לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּבִרְתּוֹ אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו וְהוּא יָרֵא מִמֶּנָּה, כִּי הָיָה יָרֵא אֶת הַשֵּׁם יוֹתֵר, וְזֶה טַעַם \"אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו\": <b>וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים</b> בְּנֵי נֹחַ נִצְטַוּוּ עַל הָעֲרָיוֹת, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ט:ט'). וְנָכוֹן הוּא, רַק בַּעֲבוּר חֶסְרוֹן דַּעַת הַנָּשִׁים הִקְדִּים אֵלֶיהָ כִּי הַדָּבָר בְּגִידָה בַּאֲדוֹנָיו אֲשֶׁר בּוֹטֵחַ בּוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר כִּי יֵשׁ בָּעִנְיָן עוֹד חֵטְא לֵאלֹהִים. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ עוֹד \"וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים\", בַּבְּגִידָה הַזֹּאת, כִּי רָעָה גְּדוֹלָה הִיא שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ לִי חֵטְא לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי עֵינָיו בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ (תהלים קא ו) וְלֹא לְפָנָיו בּוֹגֵד יָבֹא, וּדְבָרוֹ אֱמֶת, רַק לֹא הִזְכִּיר אִסּוּר הָעֶרְוָה כִּי דִּבֵּר עִמָּהּ כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים: וְטַעַם <b>לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ</b> כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם אֲפִלּוּ שֶׁיִּשְׁכַּב אֶצְלָהּ בְּסָמוּךְ, הִיא בְּבִגְדָהּ וְהוּא בְּבִגְדוֹ, אוֹ לִהְיוֹת עִמָּהּ לְדַבֵּר שִׂיחוֹת, כִּי לֹא מָצָאנוּ \"אֶצְלָהּ\" עַל הַמִּשְׁגָּל, רַק עִמָּהּ אוֹ אוֹתָהּ, \"שִׁכְבָה עִמִּי\", \"אִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ\" (ויקרא טו כד), \"וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה\" (זכריה יד ב): <b>וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ</b> לִכְבוֹד גְּבִרְתּוֹ לֹא רָצָה לְהוֹצִיאוֹ מִיָּדָהּ בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל מִמֶּנָּה, וְהֵסִיר אוֹתוֹ מֵעָלָיו כִּי הָיָה בֶּגֶד שֶׁיִּתְעַטֵּף בּוֹ כִּמְעִיל וְצָנִיף, וְהִיא בִּרְאוֹתָהּ כִּי הִנִּיחַ בִּגְדּוֹ בְּיָדָהּ פָּחֲדָה פֶּן יְגַלֶּה עָלֶיהָ לִבְנֵי הַבַּיִת אוֹ לַאֲדֹנָיו, וְהִקְדִּימַתּוּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר כִּי הִפְשִׁיט בִּגְדוֹ לִשְׁכַּב עִמָּהּ, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי הֲרִימוֹתִי קוֹלִי נִבְהַל לִבְרֹחַ. וְזֶה טַעַם \"וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ\", וְלָכֵן לֹא הִגִּידָה הִיא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדִי, רַק אָמְרָה לְאַנְשֵׁי בֵּיתָהּ וּלְבַעְלָהּ \"וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי\": וְטַעַם <b>רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי</b> כִּי הָעִבְרִים שְׂנוּאֵי הַמִּצְרִים הֵמָּה, וְלֹא יוּכְלוּ לֶאֱכֹל אִתָּם לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִיא לָהֶם (בראשית מ\"ג:ל\"ב), וְלֹא יִקְנוּ מֵהֶם רַק לְכוֹרְמִים וּלְיוֹגְבִים, וְלֹא יָבֹאוּ בְּבֵיתָם. וְלָכֵן אָמְרָה הִנֵּה עָשָׂה עִמָּנוּ רָעָה לְהָבִיא בְּבֵיתֵנוּ עִבְרִי וַעֲשָׂאוֹ פָּקִיד וְנָגִיד, וְרָאוּי לוֹ שֶׁיְּצַחֵק בָּנוּ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט כא) \"מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ\" וְגוֹ', וְזֶה טַעַם \"אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ\", כִּי הֲבָאָתוֹ בְּבֵיתָם הָיְתָה קָשָׁה בְּעֵינֵיהֶם. וְאָמְרָה \"הֵבִיא לָנוּ\" עַל בַּעְלָהּ, לֹא הִזְכִּירַתּוּ לִכְבוֹדוֹ, אוֹ בְּדֶרֶךְ מוּסָר לַנָּשִׁים, אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהַמֵּבִיא יָדוּעַ. וְכֵן בְּסֵפֶר אִיּוֹב בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים יְדַבֵּר עַל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בִּסְתָם, בַּעֲבוּר דַּעְתָּם שֶׁעָלָיו יְדַבְּרוּ. וְכֵן \"וַיֹּאמֶר אֶל אַבְנֵר מַדּוּעַ בָּאתָ אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי\" (שמואל ב ג ז), לֹא יַזְכִּיר הָאוֹמֵר וְלֹא דִּבֵּר בּוֹ כְּלָל בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ יָדוּעַ שֶׁהוּא אִישׁ בֹּשֶׁת: <b>וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו</b> בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ אָמְרָה לוֹ \"כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ\", עִנְיְנֵי תַשְׁמִישׁ כָּאֵלֶּה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית ל\"ט:י\"ט). וְכָךְ אָמְרוּ (בראשית רבה פ\"ז:ט'), רַבִּי אַבְהוּ אָמַר בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ כִּי אֲדוֹנֵי יוֹסֵף סָרִיס הָיָה, וְאִשְׁתּוֹ בִּנְעוּרָיו נְשָׂאָהּ, וְהֵם דָּרְשׁוּ (שם פו ג) \"סְרִיס פַּרְעֹה\", מְלַמֵּד שֶׁלֹּא לְקָחוֹ אֶלָּא לְתַשְׁמִישׁ וְסֵרְסוֹ הקב\"ה בְּגוּפוֹ. וְעוֹד כִּי אֵיךְ תִּפְגֹּם אֶת עַצְמָהּ וְתִמָּאֵס בְּעֵינֵי בַּעֲלָהּ לֵאמֹר לוֹ כִּי זָנְתָה בְּאֹנֶס אוֹ בְּרָצוֹן, וְרָאוּי הָיָה שֶׁיַּהַרְגֶנָּה, כִּי לָמָּה לֹא צָעֲקָה מִתְּחִלָּה וְיִבְרַח כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה בַּסּוֹף. וְהִנֵּה לְאַנְשֵׁי בֵּיתָהּ אָמְרָה \"בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי\", לֹא שֶׁשָּׁכַב אֶלָּא שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת כֵּן וְצָעַקְתִּי וּבָרַח, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁתַּסְתִּיר הַדָּבָר מִבַּעְלָהּ. וְאִם תֹּאמַר כְּדֵי שֶׁיִּחַר אַפּוֹ וְיַהַרְגֵהוּ, וְדַי חִיּוּב מִיתָה לְעֶבֶד שֶׁיָּבוֹא לֶאֱנֹס אֵשֶׁת הַשַּׂר אֲדוֹנָיו. וְאֶפְשָׁר שֶׁרָצוּ לְפָרֵשׁ \"כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה\" עִנְיְנֵי תַּשְׁמִישׁ, בְּגִלּוּי עֶרְוָה וּמִשְׁמוּשׁ יָדַיִם, לֹא תַּשְׁמִישׁ מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה אֲדוֹנָיו סָרִיס בְּגוּפוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו חֹלִי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה, כְּעִנְיַן הַשָּׁחוּף. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵין צֹרֶךְ, כִּי אֵין הַכָּ\"ף לְדִמְיוֹן בְּדָבָר אַחֵר, וּפִתְרוֹנוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְכָמוֹהוּ (בראשית כ\"ד:כ\"ח) \"וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה\", וְכֵן \"וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה\" (דניאל י טו), וְכֵן רַבִּים. אוֹ יֹאמַר כִּי בִּשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁאָמְרָה לוֹ עָשָׂה לִי עַבְדְּךָ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁהִגַּדְתִּי מִיָּד לְאַנְשֵׁי הַבַּיִת, חָרָה אַפּוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁשִּׁמּוּשׁ הַכָּ\"ף בָּזֶה לְהַפְלָגָה, וְכֵן (בראשית מ\"ד:ז') \"לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה\", \"וַתִּקְרֶאנָה אוֹתִי כָּאֵלֶּה\" (ויקרא י יט). וְהִנֵּה מֵאַהֲבַת אֲדוֹנָיו אֶת יוֹסֵף לֹא הֲרָגוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה נֵס מֵאֵת הַשֵּׁם, אוֹ שֶׁנִּסְתַּפֵּק בִּדְבָרֶיהָ מִדַּעְתּוֹ צִדְקַת יוֹסֵף, וְכֵן אָמְרוּ (בראשית רבה פ\"ז:ט'), אָמַר לוֹ, יָדַע אֲנָא דְּלֵית הוּא מִנָּךְ אֶלָּא שֶׁלֹּא לְעָרֵב פְּסֹלֶת בְּבָנַי: <b>וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים</b> אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם כִּי הַכָּתוּב יְפָרֵשׁ שֶׁבֵּית הַסֹּהַר הוּא מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים שָׁם, וּלְכָךְ אָמַר כִּי הוּא שֵׁם מִצְרִי, כִּי דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ לָשׁוֹן נָכְרִיָּה, כְּמוֹ \"הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל\". וְלֹא אָמַר כְּלוּם, אֲבָל \"וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר\" הַיָּדוּעַ לַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא מָקוֹם אֲשֶׁר יֵאָסְרוּ שָׁם אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ, לוֹמַר כִּי הָיָה זֶה סִבָּה שֶׁיִּכָּנְסוּ עִמּוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאוֹפֶה. וְיִתָּכֵן כִּי טַעַם \"אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ\" עֲבָדָיו וּמְשָׁרְתָיו הַחוֹטְאִים לוֹ בְּמִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה, כִּי שְׁאָר הָאֲסוּרִים לָעָם בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים וְהַשּׁוֹטְרִים, בְּבֵית סֹהַר אַחֵר יִנָּתְנוּ. וְסִפֵּר הַכָּתוּב שֶׁשָּׂמוּ שָׁם יוֹסֵף מֵאַהֲבַת אֲדוֹנָיו אֹתוֹ, וְהַכֹּל סִבָּה מֵאֵת ה'. וּבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן (רד\"ק בספר השרשים שורש סהר) יְפָרְשׁוּ \"סַהַר\" כִּפָּה עֲגֻלָּה, מִלְּשׁוֹן \"אַגַּן הַסַּהַר\" (שיר השירים ז ג). וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהוּא הַבּוֹר (רמב\"ן על בראשית מ':ב'), בַּיִת בָּנוּי תַּחַת הַקַּרְקַע וְלוֹ פֶּתַח קָטָן מִלְּמַעְלָה יַכְנִיסוּ בּוֹ הָאֲסוּרִים וּמִמֶּנּוּ לָהֶם אוֹרָה, וְהוּא מִלְּשׁוֹן סֵיהֲרָא בַּאֲרָמִית, כַּאֲשֶׁר אָמַר (בראשית ו':ט\"ז) \"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה\", מִלְּשׁוֹן צָהֳרַיִם, וְשִׁנּוּ בָּהֶם זֶה לְרֹב אוֹרוֹ וְזֶה לְמִעוּט: <b>עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו</b> הָיוּ אֵלֶּה הַשָּׂרִים שְׁנֵיהֶם סָרִיסִים, כִּי הָיוּ שָׂרֵי הַמַּשְׁקִים וְהָאוֹפִים גַּם בְּבֵית הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, וְהַמְּלָכִים יְסָרְסוּ אוֹתָם. וְדַעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ':ב') כִּי סָרִיסִים – שָׂרִים וּגְדוֹלִים, אָמַר בְּפוֹטִיפַר (תרגום אונקלוס על בראשית ל\"ז:ל\"ו) \"רַבָּא דְּפַרְעֹה\" וְ\"עַל תְּרֵין רַבְרְבָנוֹהִי\", וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן (מלכים ב כ יח) \"וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל\": <b>אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ</b> לְשׁוֹן \"פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹת\" הוּא הַמִּקְרֶה אֲשֶׁר יִקְרֵנוּ לֶעָתִיד, וְיִקָּרֵא הַמּוֹדִיעַ אוֹתוֹ הֶעָתִיד פּוֹתֵר. וְעַל דַּעַת רַבִּים (הראב\"ע והרד\"ק) כִּי פִּתְרוֹן הוּא פֵּרוּשׁ, וְטַעַם \"אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ\", כָּל אֶחָד וְאֶחָד חָלַם חֲלוֹם שֶׁדּוֹמֶה לַפִּתְרוֹן הֶעָתִיד לָבֹא אֵלָיו, זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ':ה'). וּמָה טַעַם שֶׁיֹּאמַר שַׂר הַמַּשְׁקִים לְפַרְעֹה (בראשית מ\"א:י\"א) חָלַמְנוּ חֲלוֹם הַדּוֹמֶה לַפִּתְרוֹן, שֶׁיְּמַעֵט בָּזֶה חָכְמַת הַפּוֹתֵר, וְאוּלַי לֹא יִהְיֶה כֵן חֲלוֹם פַּרְעֹה וְלֹא יֵדָעֶנּוּ יוֹסֵף. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית מ':ה') שֶׁרָאָה כָּל אֶחָד בַּחֲלוֹמוֹ מָה שֶׁהָיָה פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹ כָּל מָה שֶׁאֵרַע לוֹ בֶּעָתִיד, לוֹמַר שֶׁהָיָה חֲלוֹם אֱמֶת, לֹא בָּא בְּרֹב עִנְיָן שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם רַק הַמִּקְצָת, וְהוּא הַנָּכוֹן: <b>וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו</b> הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב וַיִּשְׁאַל אוֹתָם לֵאמֹר, אֲבָל הֶאֱרִיךְ כִּי רָצָה לְסַפֵּר בִּשְׁבַח יוֹסֵף, שֶׁהָיָה נַעַר עֶבֶד וְשָׁאַל לִשְׁנֵי שָׂרִים גְּדוֹלִים וְהֵם בְּבֵית אֲדוֹנָיו אֲשֶׁר שָׂנֵא אוֹתוֹ, וְהָיָה כָּל אֶחָד יָכוֹל לְצַוּוֹת לָשֵׂאת אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא פָּחַד מֵהֶם מִלִּשְׁאוֹל אוֹתָם וְלֵאמֹר לָהֶם דַּעְתּוֹ בַּפִּתְרוֹן כִּי בָּטַח בְּחָכְמָתוֹ, שֶׁאִלּוּ נִמְלַט שַׂר הָאוֹפִים הָיָה תּוֹלֶה אוֹתוֹ: וְטַעַם <b>וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ</b> אֵין מוֹדִיעַ הֶעָתִיד מִמֶּנּוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁשָּׁלְחוּ לִקְצָת הַחַרְטֻמִּים בַּבֹּקֶר, אוֹ שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים עִמָּהֶם בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁאָמְרוּ וְאֵין בָּעוֹלָם פּוֹתֵר אוֹתוֹ כְּפִי דַּעְתֵּנוּ, כִּי נֶעֱלָם הוּא מְאֹד: <b>הֲלוֹא לֶאֱלֹהִים פִּתְרֹנִים</b> פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית מ':ח') כִּי יֹאמַר כִּי הַמִּקְרִים הָעֲתִידִים לָבֹא בַּחֲלוֹמוֹת לֵאלֹהִים הֵם, כִּי הוּא לְבַדּוֹ הַמַּחֲלִים וְהַמּוֹדִיעַ הֶעָתִיד וְהוּא הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע, וְאֵין בְּדִבּוּרִי לָכֶם תּוֹעֶלֶת אוֹ הֶפְסֵד. וְזֶה אָמַר שֶׁלֹּא יַעֲנִישׁוּהוּ אִם תָּבֹא לָהֶם רָעָה, אוֹ כְּדֵי שֶׁיְּסַפְּרוּ אוֹתָם אֵלָיו וְלֹא יִבְזוּהוּ. וְאִם כֵּן אֵין לְמִלַּת \"הֲלֹא\" בָּזֶה טַעַם. וְאוּלַי יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ \"הִנֵּה\", יֹאמַר הִנֵּה לֵאלֹהִים לְבַדּוֹ הַפִּתְרוֹנִים וְלֹא לָאָדָם הַפּוֹתֵר. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָמַר הֲלֹא לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים בְּכָל הַחֲלוֹמוֹת הַנֶּעֱלָמִים וְהַסְּתוּמִים, וְהוּא יָכוֹל לְהוֹדִיעַ פִּתְרוֹן חֲלוֹמְכֶם, וְאִם הוּא נֶעֱלָם בְּעֵינֵיכֶם, סַפְּרוּ נָא לִי, אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינָיו לְגַלּוֹת סוֹדוֹ אֵלַי: <b>וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ</b> דּוֹמָה לְפוֹרַחַת, \"וְהִיא כְפוֹרַחַת\", נִדְמָה לִי בַּחֲלוֹמִי כְּאִלּוּ הִיא פּוֹרַחַת, וְאַחַר הַפֶּרַח \"עָלְתָה נִצָּהּ\", נַעֲשׂוּ סְמָדַר, וְאַחַר כָּךְ \"הִבְשִׁילוּ\", \"וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלַבִּין\", עַד כָּאן תַּרְגּוּם שֶׁל פּוֹרַחַת, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ':י'). וְאֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁאִם הָיָה מְדַבֵּר כִּמְדַמֶּה מִפְּנֵי שֶׁהֵם דִּבְרֵי חֲלוֹם, הָיָה אוֹמֵר וְהִנֵּה כְגֶפֶן לְפָנַי וּבַגֶּפֶן כִּשְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים, וְהַכָּ\"ף הַזּוֹ אֵינָהּ בַּחֲלוֹם שַׂר הָאוֹפִים וְלֹא בַּחֲלוֹם פַּרְעֹה, וְלָמָּה יְדַמֶּה בָּזֶה יוֹתֵר מִכָּל הָאֲחֵרִים. אֲבָל יֹאמַר בְּכֻלָּם \"וְהִנֵּה\", וְהוּא הַדִּמְיוֹן, שֶׁטַּעְמוֹ \"כְּאִלּוּ\". אֲבָל פֵּרוּשׁ \"וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ\", שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ הַגֶּפֶן כִּי מִיָּד שֶׁפּוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ וְהִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, וְזֶה לְהוֹרוֹת כִּי מְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ, וּבָזֶה הִכִּיר יוֹסֵף כִּי שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם וְלֹא חֳדָשִׁים אוֹ שָׁנִים, וְחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי בְּיוֹם אֶחָד יִשָּׂא רֹאשׁ שְׁנֵיהֶם, אוֹ בַּעֲבוּר כִּי בְּלַיְלָה אֶחָד חָלְמוּ. וְאֵין צָרִיךְ לְדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה יוֹסֵף יוֹדֵעַ יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה. וּכְזֹאת הַכָּ\"ף בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, \"וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ\" (בראשית ל\"ח:כ\"ט), \"כְּבֹא אַבְרָם\" (בראשית י\"ב:י\"ד), \"וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת\" (שמואל א ד כ), וְכֵן רַבִּים. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ':י') שֶׁאָמַר \"וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלַבִּין\" תִּרְגֵּם עָלְתָה – שֶׁהֶעֶלְתָה לוּלְבֵי גְּפָנִים הוֹצִיאָהּ פֶּרַח וְהֶעֶלְתָה לוּלָבִין גְּדוֹלִים וְהֵנֵצוּ וְהִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, כִּי לֹא יָבוֹא לְשׁוֹן עָלְתָה בַּנֵּץ כִּי אֵינֶנּוּ עוֹלֶה: <b>כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ</b> אִם תִּזְכְּרֵנִי כַּאֲשֶׁר יִיטַב לְךָ תַּעֲשֶׂה עַתָּה עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת וְתִזְכְּרֵנִי אֶל פַּרְעֹה. וְאִם יִהְיֶה נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כִּי אִם זְכַרְתַּנִי וְעָשִׂיתָ כְּחַסְדֶּךָ חֶסֶד עִמָּדִי תִּזְכְּרֵנִי אֶל פַּרְעֹה. וְטַעַם \"אִתְּךָ\" שֶׁתִּזְכְּרֵנִי לַעֲשׂוֹת עִמִּי בַּטּוֹב אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ שֶׁיָּצָאתָ מִבֵּית הַסֹּהַר, אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁתִּזְכְּרֵנִי בְּלִבְּךָ כְּאִלּוּ אֲנִי עִמְּךָ. וְהַזְּכִירָה אֶל פַּרְעֹה, שֶׁיְּהַלֵּל אוֹתוֹ אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה בְּבֵית שַׂר הַטַּבָּחִים עֶבֶד יָפֶה, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב. וְהַנָּכוֹן עוֹד בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר, אִם תִּזְכְּרֵנִי לִהְיוֹת אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְתָשׁוּב לְמַעֲלָתְךָ וְתַחְפֹּץ לַעֲשׂוֹת עִמִּי הַחֶסֶד הַזֶּה, תִּזְכְּרֵנִי אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר בְּפָנָיו, זָכַרְתִּי נַעַר שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת לִי בְּבֵית הַסֹּהַר, תְּנֵהוּ אֵלַי לִהְיוֹת לִי מְשָׁרֵת, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי חֵטְא גָּדוֹל הוּא עַל הַמַּעֲמִידִים אוֹתִי בְּכָאן. אוֹ יִהְיֶה טַעַם \"וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה\", כִּי רָאָה אוֹתִי פַּרְעֹה בִּהְיוֹתִי עֶבֶד לַשַּׂר שֶׁלּוֹ וּפָקִיד עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, מְשָׁרֵת לְפָנָיו, וְאִם תִּזְכְּרֵנִי לְפָנָיו תּוֹצִיאֵנִי מִכָּאן, כִּי אֵין בִּי עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא, וְרָאוּי לַמֶּלֶךְ שֶׁיּוֹצִיאֵנִי וְיַצִּילֵנִי מִיַּד עוֹשְׁקַי, כִּי כָּל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ אִם יַחְפֹּץ: וְטַעַם <b>מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים</b> מֵאֶרֶץ חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּרוּ שָׁם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, כִּי אַבְרָהָם שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַיַּחַס נִקְרָא אַבְרָהָם הָעִבְרִי (בראשית י\"ד:י\"ג), כִּי הָיָה מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְגָדוֹל שְׁמוֹ בַּגּוֹיִם, כִּי נִתְקַיֵּם בּוֹ \"וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ\" (בראשית י\"ב:ב'), וְעַל כֵּן נִקְרְאוּ כָּל זַרְעוֹ הָעִבְרִים, וְהֵם עַצְמָם יַחֲזִיקוּ אֶת שְׁמָם כֵּן, שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת הַכְּנַעֲנִים, וְהֻחְזַק הַשֵּׁם הַזֶּה בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. וְזֶה טַעַם \"הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי\" (בראשית ל\"ט:י\"ד), כִּי יוֹסֵף אָמַר לָהֶם עִבְרִי אָנֹכִי, וְלֹא רָצָה שֶׁיַּחֲזִיקוּהוּ בִּכְנַעֲנִי. וְהִנֵּה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם קְרָאָהּ \"אֶרֶץ הָעִבְרִים\", כְּלוֹמַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הָעִבְרִים שָׁם, אוֹ שֶׁנִּקְרָא שְׁמָהּ כֵּן כִּי הֵם גְּדוֹלֵי הָאָרֶץ וַאֲצִילֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ\"ג:ו') \"נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ\", וּכְתִיב (תהלים קה טו) \"אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי\": <b>כִּי טוֹב פָּתָר</b> אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ':ט\"ז) כִּי יָפֶה פָּתָר, וְכֵן \"טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי\" (תהלים קיט סו), וְכֵן \"כִּי טוֹבוֹת הֵנָּה\" (בראשית ו':ב'), יָפוֹת. וְהַטַּעַם לֵאמֹר כֵּן, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה מְבַזֶּה עַל יוֹסֵף, חוֹשֵׁב בּוֹ שֶׁלֹּא יֵדַע לִפְתֹּר אוֹתוֹ לְעוֹלָם, וְלֹא יַגִּיד לוֹ הַחֲלוֹם אִם לֹא בִּרְאוֹתוֹ כִּי פָּתַר לַחֲבֵרוֹ יָפֶה וְכַהֹגֶן. אוֹ יֹאמַר, וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי לְטוֹבָה פָּתַר לוֹ, וְשָׂמַח וְהִגִּיד חֲלוֹמוֹ שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר בּוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ: <b>סַלֵּי חֹרִי</b> סַלִּים שֶׁל נְצָרִים קְלוּפִים עֲשׂוּיִים חוֹרִים חוֹרִים, זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ':ט\"ז). וְהַגָּאוֹן רַב סְעַדְיָה פֵּרֵשׁ, סַלֵּי לֶחֶם לָבָן כְּלֶחֶם הַמֶּלֶךְ, מִלְּשׁוֹן \"וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ\" (ישעיהו כט כב), מִן הָאֲרָמִית שֶׁתֹּאמַר לְלָבָן – חִוָּר. וְהוּא הַנָּכוֹן, כִּי הָיָה בְּכָל הַסַּלִּים מִלֶּחֶם הַמֶּלֶךְ, וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכָּל מִינֵי מַאֲכַל פַּרְעֹה שֶׁהָיָה מַעֲשֵׂה אוֹפֶה. וּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה (ביצה ב ו), פִּתִּין גְּרִיצִים וְחִוָּרֵי. וְאָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (שם), רַבָּנִין שָׁמְעִין לָהּ מִן הָדָא, \"וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי\": <b>עַל הַיְאוֹר</b> כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִים יְאוֹרִים חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיָה יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם וְנִילוּס עוֹלֶה בְּתוֹכָם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"א:א'). אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"א:א') תִּרְגֵּם יְאוֹר – \"נַהֲרָא\", רַק תִּרְגֵּם \"עַל יְאוֹרֵיהֶם\" (שמות ז יט) עַל \"אֲרִיתֵּיהוֹן\" כִּי הֻצְרַךְ שָׁם לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר \"עַל נַהֲרוֹתָם וְעַל יְאוֹרֵיהֶם\", וְהִנֵּה כֻּלָּם יִקָּרְאוּ לְדַעְתּוֹ יְאוֹרִים, הַגְּדוֹלִים נִקְרָאִים נְהָרוֹת וִיאוֹרִים, וְאֵלּוּ הָעֲשׂוּיִים חֲפִירוֹת אֲרֻכּוֹת בִּידֵי אָדָם גַּם הֵם יִקָּרְאוּ יְאוֹרִים. וּמָצִינוּ כִּי חִדֶּקֶל נִקְרָא יְאוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל י ד) \"וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ הַבַּדִּים\", וּכְתִיב (שם יב ה) \"וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר\". וּלְדַעְתִּי כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס כֵּן הוּא, כִּי יְאוֹר וְנָהָר לְשׁוֹן אֶחָד וּשְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן אוֹרָה, וְכֵן הַגֶּשֶׁם נִקְרָא אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו ל) \"הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ\" (שם לז יא), וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ב\"ר כו ז), כָּל אוֹרָה הָאֲמוּרָה בֶּאֱלִיהוּא בִּירִידַת גְּשָׁמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁהַגְּשָׁמִים בְּסִבַּת הַמְּאוֹרוֹת, וְהַנְּהָרוֹת יֵעָשׂוּ מֵהֶם, יִתְיַחֲסוּ אֶל הָאָבוֹת: <b>וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת</b> בַּעֲבוּר כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשְׁתֶּה מִן הַיְאוֹר וּמִמֶּנּוּ בָּא לָהֶם הַשֹּׂבַע וְהָרָעָב, רָאָה אוֹתָן עוֹלוֹת מִן הַיְאוֹר. וְהַפָּרוֹת סִימָן לַחֲרִישָׁה, וְהַשִּׁבֳּלִים סִימָן לַקָּצִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית מ\"ה:ו') \"אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר\", רָאָה כִּי הַיְאוֹר לֹא עָלָה רַק מְעַט, וְאֵין חָרִישׁ, וַאֲשֶׁר יִזְרְעוּ מְעַט בַּמְּקוֹמוֹת הַלַּחִים יָבֹא קָדִים רוּחַ ה' וְיִשְׂרֹף אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם שְׁדוּפוֹת קָדִים. וְהַנִּרְאֶה מִמַּשְׁמַע הַכְּתוּבִים כִּי הָיָה הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְבַדָּהּ, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר (בראשית מ\"א:כ\"ט) \"שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם\", וְכֵן (בראשית מ\"א:מ\"ח) \"אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\", אֲבָל הָרָעָב הָיָה בְּכָל הָאֲרָצוֹת (בראשית מ\"א:נ\"ד), וְכֵן פָּתַר יוֹסֵף, \"וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב\", וְלֹא הִזְכִּיר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְעַל כֵּן לֹא יָכְלוּ בִּשְׁאָר הָאֲרָצוֹת לִקְבֹּץ אֹכֶל, וַאֲפִלּוּ אִם שָׁמְעוּ הָעִנְיָן כִּי הָיָה מְפֻרְסָם מְאֹד. וְאוּלַי הָיָה בַּחֲלוֹם רֶמֶז מִזֶּה בַּמֶּה שֶׁהִזְכִּיר \"וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ\", כִּי שָׁם הָיָה מִרְעֵיהֶן וּמַעֲמָדָן, אֲבָל הָרָעוֹת אַחֲרֵי אָכְלָן אֶת הַטּוֹבוֹת תִּתְהַלַּכְנָה בָּאָרֶץ, וְלֹא יָדַע פַּרְעֹה עַד אָנָה הָלְכוּ: <b>בָּאָחוּ</b> אֲגַם, כְּמוֹ \"יִשְׂגֶּא אָחוּ\" (איוב ח יא), לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"א:ב'). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי אָחוּ – שֵׁם הָעֵשֶׂב הַגָּדֵל, כְּמוֹ \"הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּא אָחוּ בְּלִי מָיִם עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף\" (איוב ח יא-יב), וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ הָאֲגַם. וְאוּלַי יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁיִּקָּרֵא הָעֵשֶׂב הַנַּעֲשֶׂה בַּאֲגַמִּים עַל שֵׁם הָאֲגַם. וְהַנָּכוֹן שֶׁיִּהְיֶה אָחוּ שֵׁם כּוֹלֵל הַדֶּשֶׁא וְהָעֵשֶׂב הַנַּעֲשֶׂה עַל שְׂפַת הַנְּהָרוֹת וְהָאֲגַמִּים, וְיִהְיֶה בֵּי\"ת בָּאָחוּ כְּמוֹ בֵּי\"ת \"לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי\" (משלי ט ה), כִּי עַל שְׂפַת הַיְאוֹר הָיוּ רוֹעוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית מ\"א:ג') \"אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאוֹר\". וְאוּלַי הוּא מִלְּשׁוֹן אַחְוָה, בַּעֲבוּר הֱיוֹת מִינֵי הָעֲשָׂבִים רַבִּים גְּדֵלִים יַחַד: <b>וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת</b> בְּצִדָּן וְקָרוֹב לָהֶן, וְהוּא סִימָן שֶׁלֹּא יְהֵא הֶפְסֵק בֵּין שְׁנֵי הַשָּׂבָע וּשְׁנֵי הָרָעָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִפֵּר זֶה לְיוֹסֵף. וְאוּלַי הַמַּרְאָה וְהַסִּפּוּר הָיוּ שָׁוִים, וְהַכָּתוּב לֹא יָחוּשׁ כַּאֲשֶׁר הוֹסִיף בַּסִּפּוּר \"וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה\", וְכֵן \"עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד\", סִימָן שֶׁתִּהְיֶינָה שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת: <b>וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת</b> עַל דַּעְתִּי הוּא סִימָן שֶׁיֹּאכְלוּ שְׁנֵי הָרָעָב אֶת שְׁנוֹת הַשָּׂבָע, וּמִזֶּה לָמַד יוֹסֵף לֵאמֹר לְפַרְעֹה \"וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת\" \"וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב\", כִּי רָאָה שֶׁהַפָּרוֹת וְהַשִּׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת תָּבוֹאנָה אֶל קֶרֶב הָרָעוֹת, וְאֵינֶנָּה עֵצָה, כִּי הַלְיוֹעֵץ לְמֶלֶךְ נְתָנוּהוּ, רַק בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹם אָמַר כֵּן \"וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע\", \"וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע\", פִּתְרוֹן \"וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע\", כִּי רָאָה שֶׁלֹּא הָיוּ בַּאֲכִילָתָן בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת רַק הָיוּ לָהֶן לְמִחְיָה, אִלּוּ לֹא אָכְלוּ אוֹתָן הָיוּ מֵתוֹת בְּכַחֲשֵׁיהֶן. וְלֹא כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י שֶׁאָמַר \"וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע\" הוּא פִּתְרוֹן הַבְּלִיעָה: <b>צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן</b> לֹא שֶׁרָאָה אוֹתָן צוֹמְחוֹת, שֶׁלֹּא רָאָה אֶלָּא שִׁבֳּלִים עֲשׂוּיוֹת, אֲבָל הוּא כְּאִלּוּ אָמַר צָמְחוּ אַחֲרֵיהֶן, וְאָחַז זֶה הַלָּשׁוֹן לְהוֹדִיעַ שֶׁמִּיָּד שֶׁרָאָה הַטּוֹבוֹת רָאָה הָרָעוֹת שֶׁעָלוּ אַחֲרֵיהֶן, כִּי סִימָן הַתְּכִיפָה רָאָה בְּכֻלָּן: וְטַעַם <b>וַיִּקַץ פַּרְעֹה וְגוֹ'</b> הִנֵּה חֲלוֹם שָׁלֵם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"א:ז'). וּלְפִי דַּעְתִּי יִרְמֹז כִּי עָמַד עַל מִטָּתוֹ מֵקִיץ מְחַשֵּׁב בַּחֲלוֹמוֹ, אוּלַי יִרְאֶה עוֹד דָּבָר פַּעַם שְׁלִישִׁית, וְכַאֲשֶׁר עָמַד בַּבֹּקֶר וְלֹא חָלַם עוֹד נִפְעַם רוּחוֹ, וְזֶה טַעַם \"וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ\". אֲבָל בִּנְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר \"וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו\" (דניאל ב א), כִּי גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ. וְהִזְכִּיר \"וַיִּקַץ פַּרְעֹה\" מִן הָעִנְיָן הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר הַשֵּׁנָה, כִּי חֲלוֹם שֶׁיַּחֲלֹם אַחֲרָיו חֲלוֹם אַחֵר מֵעִנְיָן אַחֵר בִּשְׁנָתוֹ אֵינֶנּוּ מִתְקַיֵּם, עַל כֵּן אָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ נִהְיָה הַחֲלוֹם וְחָשַׁב בּוֹ עַד הַבֹּקֶר, אוּלַי יִשְׁתַּלֵּשׁ חֲלוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר נִשְׁנָה. וְהִנֵּה פַּרְעֹה עַצְמוֹ הִכִּיר כִּי עִנְיָן אֶחָד הוּא, וּלְכָךְ הִזְכִּיר \"וְהִנֵּה חֲלוֹם\", וְכָךְ אָמַר \"חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ\" וְלֹא הִזְכִּיר חֲלוֹמוֹת, וְזֶה טַעַם \"וָאֵרֶא בַּחֲלוֹמִי\", אֲבָל הַכָּתוּב הִזְכִּיר \"וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה\", לוֹמַר שֶׁאֵין פּוֹתֵר אֲפִלּוּ הָאֶחָד מֵהֶם: <b>אִישׁ כַּחֲלוֹמוֹ</b> לְפִי הַחֲלוֹם וְקָרוֹב לְעִנְיָנוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"א:י\"ב). וְיוֹתֵר נָכוֹן שֶׁיֹּאמַר כִּי לְכָל אֶחָד מִמֶּנּוּ פָּתַר כַּאֲשֶׁר הָיָה אֲמִתַּת חֲלוֹמוֹ הֶעָתִיד לָבֹא לוֹ, כִּי כַּאֲשֶׁר פָּתַר כֵּן הָיָה לָנוּ, וְכֵן (בראשית מ\"ט:כ\"ח) \"אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם\", כַּבְּרָכָה הַבָּאָה אֵלָיו. וְעַל דַּעְתִּי אֵין צֹרֶךְ, אֲבָל אָמַר אִישׁ אֶת חֲלוֹמוֹ פָּתַר לָנוּ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לְכָל אֶחָד כֵּן בָּא וְהִגִּיעַ אֵלֵינוּ, הִגִּיד כִּי הָיוּ חֲלוֹמוֹת שׁוֹנִים וְלָהֶם פִּתְרוֹנִים שׁוֹנִים כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ, שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁחֲלוֹם אֶחָד חָלְמוּ שְׁנֵיהֶם וּפִתְרוֹן אֶחָד לָהֶם. וְכֵן לְדַעְתִּי אִישׁ כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ, שֶׁלֹּא בֵּרַךְ אוֹתָם בְּרָכָה שָׁוֶה לְכֻלָּם אֶלָּא בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת לְכָל אֶחָד כַּאֲשֶׁר פֵּרֵשׁ וְאָמַר לוֹ: <b>צְנוּמוֹת דַּקּוֹת</b> צוּנְמָא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי סֶלַע, הֲרֵי הֵן כְּעֵץ בְּלֹא לִחְלוּחַ וְקָשׁוֹת כְּסֶלַע, וְתַרְגּוּמוֹ \"נָצַן לָקְיָן\", נָצַן – אֵין בָּהֶן אֶלָּא הַנֵּץ לְפִי שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ מִן הַזֶּרַע, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"א:כ\"ג). וְהַשִּׁבֳּלִים בְּעֵת שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ מִן הַזֶּרַע אֵין בָּהֶן נֵץ, וְכֵן פַּרְעֹה לֹא רָאָה אוֹתָן בְּעֵת הֱנֵצָן כִּי מְלֵאוֹת וְטוֹבוֹת וְדַקּוֹת וּשְׁדוּפוֹת קָדִים רָאָה אוֹתָן, וְכֵן צְנוּמוֹת שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ סְלוּעוֹת מִלְּשׁוֹן צוּנְמָא אֵינוֹ נָכוֹן, וְהַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵינָם קָשׁוֹת כַּסֶּלַע, אֲבָל פֵּרוּשׁ צְנוּמוֹת – פְּרוּדוֹת לַחֲתִיכוֹת הַרְבֵּה, וְהוּא לְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ (ברכות לט), פַּת הַצְּנוּמָה בַּקְּעָרָה מְבָרְכִין עָלֶיהָ הַמּוֹצִיא, פַּת הַחֲתוּכָה, וְהוּא הַפַּת שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ חֲתִיכוֹת וְנוֹתֵן הַמָּרָק עָלָיו בַּקְּעָרָה וְאוֹכְלוֹ חֲתִיכָה חֲתִיכָה בְּלֹא בְּצִיעָה אַחֶרֶת, וְהוּא לְשׁוֹן הַתַּרְגּוּם גַּם כֵּן שֶׁאָמַר \"נָצַן\" לְשׁוֹן חִתּוּךְ וְחֶסְרוֹן, מִמָּה שֶׁאָמְרוּ הֵם ז\"ל (ב\"ב נד), מֻלְיָא בְּמֻלְיָא נַצָּא בְּנַצָּא לָא הָוְיָא חֲזָקָה, שְׁקַל מֻלְיָא וּשְׁדָא בְּנַצָּא הָוְיָא חֲזָקָה. הַמָּקוֹם שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ שְׁלֵם הֶעָפָר נִקְרָא מַלְיָא, וְשֶׁהוּא חֲסַר הֶעָפָר וּבוֹ חֶסְרוֹן נִקְרָא נַצָּא, אַף כָּאן הֵפֶךְ מְלֵאוֹת – צְנוּמוֹת, וְנָצַן הֵפֶךְ מְלֵאָן. וְהָעִנְיָן כִּי לֹא הָיוּ הַשִּׁבֳּלִים מְלֵאוֹת הַגַּרְגְּרִים, אֲבָל הָיָה בָּהֶם מְקוֹמוֹת חֲסֵרִים אֵין בָּהֶם גַּרְגְּרִים, וּמָקוֹם אַחֵר גָּבוֹהַּ שֶׁבּוֹ הַגַּרְגְּרִים שֶׁלָּקוּ וְהֵם רַקּוֹת, וּלְכָךְ אָמַר יוֹסֵף בִּמְקוֹם צְנוּמוֹת רַקּוֹת, כִּי הָיוּ בָּהֶן מְקוֹמוֹת רֵקִים אֵין בָּהֶם גַּרְגְּרִים כְּלָל: <b>יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב</b> בַּעֲבוּר שֶׁהַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֵינֶנּוּ חִדּוּשׁ גָּדוֹל כִּי הוּא כְּגַן ה' (בראשית י\"ג:י'), הִזְכִּיר תְּחִלָּה פִּתְרוֹן הָרָעוֹת, כִּי הוּא הַחִדּוּשׁ וְתוֹעֶלֶת הַחֲלוֹם, כִּי הָאֱלֹהִים בְּרַחֲמִים הֶרְאָה לְפַרְעֹה הָרָעָב לְהַחֲיוֹת לִפְלֵיטָה גְּדוֹלָה. וְזֶה טַעַם \"וַתְּחִילֶּנָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף\" (בראשית מ\"א:נ\"ד), כִּי לֹא נוֹדַע דְּבָרוֹ רַק בִּשְׁנוֹת הָרָעָב: <b>וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם</b> טַעַם הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם שֶׁנִּשְׁנָה שְׁנֵי פְּעָמִים בְּלַיְלָה אֶחָד, כִּי הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּרְאֶה בַּחֲלוֹם אֶחָד הַפָּרוֹת וְהַשִּׁבֳּלִים לְהוֹדִיעוֹ כִּי אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת בָּאִים זֶה אַחַר זֶה בְּלַיְלָה אֶחָד, וְאֵין דֶּרֶךְ הַחוֹלְמִים כֵּן, לְהוֹדִיעוֹ כִּי הַדָּבָר מְזֻמָּן וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ. וְזֶה טַעַם \"פַּעֲמָיִם\", כִּי לֹא נִשְׁנָה בְּפַעַם אַחַת. וְרַבִּי אַבְרָהָם מְפָרֵשׁ כִּי הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם בְּפָרוֹת וּבְשִׁבֳּלִים לְעֵד כִּי הַדָּבָר נָכוֹן וְקַיָּם, אֲבָל בַּעֲבוּר כִּי הָיָה פַּעֲמַיִם בְּלַיְלָה אֶחָד לְעֵד כִּי מְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאִם כֵּן נֹאמַר שֶׁהָיָה דַּי בַּשִּׁבֳּלִים כִּי הוּא הַמּוֹדִיעַ הָרָעָב: <b>יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם</b> אָמַר לוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְאִישׁ נָבוֹן וְחָכָם שֶׁיִּהְיֶה מְמֻנֶּה עַל כָּל הָאָרֶץ, וְיַפְקֵד עוֹד פְּקִידִים תַּחְתָּיו שֶׁיֵּלְכוּ בָּאָרֶץ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל, כִּי לֹא יוּכַל הַשַּׁלִּיט לָלֶכֶת בְּכָל הָאָרֶץ. וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּהְיֶה נָבוֹן וְחָכָם, נָבוֹן שֶׁיֵּדַע לְנַהֵל עִם אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּלֶחֶם לְפִי הַטָּף מִיָּדוֹ וְלָתֵת לָהֶם כְּדֵי חַיּוּתָם, וְיִמְכֹּר הַמּוֹתָר לָאֲרָצוֹת הָאֲחֵרוֹת לֶאֱסֹף עֹשֶׁר וּמָמוֹן לְפַרְעֹה; וְחָכָם שֶׁיֵּדַע לְקַיֵּם הַתְּבוּאָה שֶׁלֹּא תֵּרָקֵב, שֶׁיְּעָרֵב עִם כָּל מִין דָּבָר הַמְּקַיֵּם אוֹתוֹ בְּטִבְעוֹ, כְּגוֹן חוּמְטִין שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת לא), וְהַכֶּסֶף הַחַי הַמֵּמִית הַכְּנִימָה, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ':ה'), עֵרַב בָּהֶן עָפָר וְקִיסוֹמִיּוֹת, דְּבָרִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הַתְּבוּאָה. וְאָמַר יוֹסֵף כָּל זֶה בַּעֲבוּר שֶׁיִּבְחֲרוּ אוֹתוֹ, כִּי הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ: <b>וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ</b> אָמַר שֶׁיִּהְיֶה הָאֹכֶל פִּקָּדוֹן בְּיַד פְּקִידֵי פַּרְעֹה לְצֹרֶךְ הָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְלֹא יוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ לְדָבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תִּכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב, כַּאֲשֶׁר לֹא מֵתוּ הַפֵּרוֹת בְּכַחֲשֵׁיהֶן: וְטַעַם <b>הֲנִמְצָא כָזֶה</b> בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה עִבְרִי וְהֵם שְׂנוּאֵי נֶפֶשׁ הַמִּצְרִיִּים לֹא יֹאכְלוּ מַגָּעָם וְלֹא יִתְחַבְּרוּ עִמָּהֶם כִּי טְמֵאִים הֵם אֶצְלָם, עַל כֵּן לֹא רָצָה לְמַנּוֹתוֹ מִשְׁנֶה בְּלֹא רְשׁוּתָם, וּלְכָךְ אָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ מִצְרִי כָּמוֹהוּ כִּי רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וְאַחֲרֵי שֶׁהוֹדוּ אָמַר לְיוֹסֵף, \"אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת\", כִּי מֵאֲשֶׁר הָיָה הַפִּתְרוֹן טוֹב וְנָכוֹן בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו הָיָה בְּעֵינֵיהֶם כְּאִלּוּ כְּבָר בָּא הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁפָּתַר לָהֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז \"אֶת כָּל זֹאת\" גַּם לְמָה שֶׁסִּפֵּר לוֹ שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְכָמוֹהוּ (בראשית כ\"ט:י\"ג) \"וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה\", הַבְּרָכוֹת הַנִּזְכָּרוֹת קֹדֶם לָכֵן. אָמַר אַחֲרֵי שֶׁהוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִפְתֹּר כָּל הַחֲלוֹמוֹת הַנֶּעֱלָמִים וְהַסְּתוּמִים, וְלֹא יִפֹּל דָּבָר מִכָּל דְּבָרֶיךָ, אֵין נָבוֹן וְחָכָם בְּכָל עִנְיָן כָּמוֹךָ, וְרָאוּי אַתָּה לִנְהֹג שְׂרָרָה וּמַלְכוּת וְלִהְיוֹת לִי לְמִשְׁנֶה: <b>וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ</b> נְתִינַת טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ הִיא אוֹת לְמִי שֶׁנּוֹתְנָהּ לִהְיוֹת שֵׁנִי לוֹ לִגְדֻלָּה, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"א:מ\"ב). וְהַנָּכוֹן שֶׁטַּבַּעַת הַמֶּלֶךְ הִיא חוֹתָמוֹ, כְּעִנְיַן \"וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ\" (אסתר ח ח). וְהִנֵּה נָתַן לוֹ הַחוֹתָם לִהְיוֹת נָגִיד וּמְצַוֶּה בְּכָל הַמַּלְכוּת, וְיַחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ: <b>בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה</b> הַשְּׁנִיָּה לְמֶרְכַּבְתּוֹ, הַמְהַלֶּכֶת אֵצֶל שֶׁלּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"א:מ\"ג). וְהִנֵּה הוּא שֵׁם, וְכֵן \"כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה\" (מלכים ב כג ד), \"אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת\" (דברים יז יח). וְהַנָּכוֹן כִּי מִשְׁנֶה – תֹּאַר, כְּמוֹ \"וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה\" (שמואל א כג יז), \"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ\" (אסתר י ג), וְכֵן \"כֶּסֶף מִשְׁנֶה\" (בראשית מ\"ג:י\"ב) תֹּאַר, כְּמוֹ כֶּסֶף שֵׁנִי, וּכְבָר הֵבִיאוּ הַמְדַקְדְּקִים (רד\"ק בספר השרשים שורש שנה) רְאָיָה בִּהְיוֹת אֵלֶּה כֻּלָּם בְּסֶגוֹל, וּ\"מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה\" וְכָל הַשֵּׁמוֹת בְּצֵירֵי, כְּמִשְׁפַּט הַסְּמִיכוּת. וְהָעִנְיָן כִּי יֵשׁ לַמֶּלֶךְ מִרְכֶּבֶת יְדוּעָה לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ו ח) \"וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ\", וְאַחֶרֶת יְדוּעָה לְמִשְׁנֵהוּ, וְאַחֲרָיו לַשָּׁלִישׁ: <b>צָפְנַת פַּעְנֵחַ</b> אָמַר ר' אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית מ\"א:מ\"ה) אִם הִיא מִלָּה מִצְרִית לֹא יָדַעְנוּ פֵּרוּשָׁהּ, וְאִם מְתֻרְגֶּמֶת לֹא יָדַעְנוּ שֵׁם יוֹסֵף. וְעַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאוֹמְרִים \"הַמְּפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים\", יִתָּכֵן שֶׁקָּרָא לוֹ שֵׁם נִכְבָּד כִּלְשׁוֹן אַרְצוֹ, כִּי שָׁאַל לוֹ אוֹ שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ יוֹדֵעַ שְׂפַת אֶרֶץ כְּנַעַן הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, וְעִנְיָנוֹ צְפוּנָה מְגַלֶּה, וְכֵן בִּתּוֹ קָרְאָה שֵׁם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ, \"מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ\" (שמות ב י). וְאַל תִּשְׁתּוֹמֵם בַּעֲבוּר שֶׁקְּרָאוּהוּ סוֹפְרֵי הַמִּצְרִיִּים מוֹנְיוּס, כִּי יְשַׁנּוּ הַשֵּׁמוֹת לְלָשׁוֹן מוּבָן אוֹ מֻרְגָּל לָהֶם, כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַתַּרְגּוּם בִּקְצָתָם, כְּגוֹן \"בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר\" (בראשית כ':א') – \"בֵּין רְקַם וּבֵין חַגְרָא\", וְכֵן בְּהַרְבֵּה מִן הַשֵּׁמוֹת, וּבִקְצָתָם לֹא יְשַׁנֶּה דָּבָר, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּבְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְזוּלָתָם הַרְבֵּה. וְזֶה לְפִי מַה שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים בְּלָשׁוֹן אֲרָמִית בְּדוֹרוֹ. וְכֵן עָשׂוּ הַנּוֹצְרִים הַמַּעְתִּיקִים: <b>בַּת פּוֹטִיפֶרַע כֹּהֵן אוֹן</b> הוּא פּוֹטִיפַר, וְנִקְרָא פּוֹטִיפֶרַע עַל שֵׁם שֶׁנִּסְתָּרֵס מֵאֵלָיו לְפִי שֶׁלָּקַח יוֹסֵף לְמִשְׁכָּב, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"א:מ\"ה), וְהוּא מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ (סוטה יג). וְהֻצְרַךְ מִמֶּנּוּ רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ז:כ\"ב) לוֹמַר כִּי כָּל \"כֹּהֵן\" מְשָׁרֵת לֶאֱלֹהוּת חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה, שֶׁהֲרֵי שַׂר הַטַּבָּחִים הָיָה, וְכֵן \"כֹּהֵן מִדְיָן\" (שמות ב טז). וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הָיָה פּוֹטִיפַר שַׂר לְפַרְעֹה, וְכַאֲשֶׁר נִסְתָּרֵס בְּגוּפוֹ וְהִכִּירוּ בּוֹ וּקְרָאוּהוּ פּוֹטִיפֶרַע, נִתְבַּיֵּשׁ בַּדָּבָר וּפֵרֵשׁ מִשְּׂרָרָתוֹ וְהִכְנִיס עַצְמוֹ בְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה וְנַעֲשָׂה כֹּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה, כִּי כֵן מִנְהָג הַנִּכְבָּדִים. וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה אוֹן שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ, וְכֵן \"כֹּהֵן מִדְיָן\" כֹּמֶר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין פב) בְּיִתְרוֹ שֶׁהָיָה מְפַטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְהָאֱמֶת כִּי לְשׁוֹן כְּהֻנָּה – שֵׁרוּת, אֲבָל לֹא לֶאֱלֹהוּת בִּלְבַד, כִּי הִנֵּה \"וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ\" (שמואל ב ח יח), וּבִמְקוֹמוֹ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א יח יז) \"וּבְנֵי דָוִד הָרִאשׁוֹנִים לְיַד הַמֶּלֶךְ\", וְכֵן \"מוֹלִיךְ כֹּהֲנִים שׁוֹלָל\" (איוב יב יט), שֶׁהֵם מְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ, וְכֵן \"יְכַהֵן פְּאֵר\" (ישעיהו סא י), יִתְלַבֵּשׁ פְּאֵר כְּכֹהֵן הָעוֹבֵד שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ בְּגָדִים שֶׁלֹּא כִּשְׁאָר הָעָם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, וְכֵן \"וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו\" (מלכים ב י יא), רָאשֵׁי מְשָׁרְתָיו: <b>לִקְמָצִים</b> קֹמֶץ עַל קֹמֶץ יָד עַל יָד הָיוּ אוֹצְרִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"א:מ\"ז). וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"א:מ\"ז) \"לְאוֹצְרִין\", כִּי הַחֲפִירוֹת הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ לְאוֹצָר אוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים יִקָּרְאוּ קְמָצִים, \"בְּאַחַת הַפְּחָתִים\" (שמואל ב יז ט) תִּרְגֵּם יוֹנָתָן \"בַּחֲדָא מִן קֻמְצַיָּא\", וְכֵן כָּל פַּחַת (ישעיה כד יז יח) תִּרְגֵּם \"קֻמְצָא\", וְהוּא קָרוֹב מִן \"חוֹפֵר גּוּמָּץ\" (קהלת י ח), כִּי הַגִּימֶ\"ל תְּשַׁמֵּשׁ בְּכָאן כְּמוֹ קוּ\"ף כַּאֲשֶׁר תְּשַׁמֵּשׁ כְּמוֹ כָּ\"ף בְּ\"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג\" (שיר השירים ז ג) מִן \"מָסְכָה יֵינָהּ\" (משלי ט ב), \"וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ\" (תהלים פ טז) שֶׁהוּא כְּמוֹ \"גַּנָּה\" (ישעיהו א ל), \"וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם\" (בראשית ח':ב') כְּטַעַם וַיִּסָּגְרוּ, \"עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם\" (יחזקאל כט יד), \"מְכֹרֹתַיִךְ וּמוֹלְדוֹתַיִךְ\" (שם טז ג), \"וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם\" (ישעיהו יט ד) – הַכָּ\"ף וְהַגִּימֶ\"ל בָּהֶם שָׁוִים, וְיִשְׁתַּוּוּ הַקּוּ\"ף וְהַכָּ\"ף תָּמִיד, כְּמוֹ \"קוֹבַע\" (שמואל א יז לח) \"וְכוֹבַע\" (יחזקאל כז י), \"תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה\" (קהלת יב ט) כְּמוֹ \"מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ ה'\" (ישעיהו מ יג), וְרַבּוֹתֵינוּ יֹאמְרוּ מִלְּשׁוֹן קִשּׁוּט – תַּכְשִׁיטִים (שבת סג), וּתְקַשֵּׁט (ירושלמי כתובות פ\"ו ה\"ג), וְכֵן \"וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבֹר מִן הָעִיר\" (שמואל ב טו כד), אָמַר בּוֹ הַתַּרְגּוּם \"וַאֲקִימוּ יָת אֲרוֹנָא\", עֲשָׂאוֹ כְּמוֹ \"וַיַּצִּיגוּ\", וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמואל ב ו יז) \"וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ\" מִלְּשׁוֹן \"אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ\" (בראשית ל\"ג:ט\"ו), \"וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ\" (בראשית מ\"ג:ט'): <b>וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל</b> יוֹסֵף הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, וְגַם אַחֲרֵי כֵן \"וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר\" וְכֵן \"כִּי חָדַל לִסְפֹּר\" – יוֹסֵף הַנִּזְכָּר. וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית מ\"א:מ\"ח) כִּי אֵין פֵּרוּשׁוֹ \"כָּל\", כִּי בְּרָעָב הָיוּ מֵתִים, וְכֵן \"וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה\", רַק טַעְמוֹ שֶׁקִּבֵּץ כָּל אֲשֶׁר יָכוֹל. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁקִּבֵּץ אֶת הַכֹּל אֶל תַּחַת יָדוֹ, וְהוּא נָתַן לָהֶם מִמֶּנּוּ בְּכָל שָׁנָה כְּדֵי פַּרְנָסָתָם, שֶׁלֹּא יְבַזְבְּזוּהוּ. וְהוּא שֶׁאָמַר \"וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ\". וּמִפְּנֵי שֶׁאָמַר \"וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל\" וְאָמַר \"וְיִצְבְּרוּ בָר\" וְכֵן \"וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל\" \"וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר\" יוֹרֶה שֶׁקִּבְּצוּ כָּל הַנֶּאֱכָל לָאָדָם, בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, אֲפִלּוּ תְּאֵנִים וְצִמּוּקִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וַיִּצְבְּרוּ מֵהֶם הַבָּר אֶל תַּחַת יַד פַּרְעֹה, וְהוּא הַתְּבוּאָה שֶׁהוּבְאָה בָּרַחַת וּבַמִּזְרֶה לִזְרוֹת וּלְהָבֵר, וַיִּתֵּן בֶּעָרִים כְּדֵי אָכְלָם מִכָּל הַפֵּרוֹת, וְהָיָה כָּל הָאֹכֶל לְמִשְׁמֶרֶת לְצֹרֶךְ שְׁנֵי הָרָעָב, שֶׁיִּקְחוּ מִמֶּנּוּ כְּדֵי חַיָּתָם וְהַנִּשְׁאָר בַּבָּר קִיֵּם בָּאוֹצָרוֹת. וְיִתָּכֵן שֶׁנָּתַן לָהֶם דָּמִים כְּשַׁעַר הַזּוֹל מִגִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ, וְלָכֵן הָיָה הַבָּר לְפַרְעֹה, וּמְכָרוֹ לָהֶם בִּשְׁנֵי הָרָעָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מ\"ז:י\"ד) \"וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם\", אוֹ שֶׁלְּקָחוֹ הַמֶּלֶךְ בְּחָזְקָה, כִּי אָמַר אֲנִי שְׁמַרְתִּיו. אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"א:מ\"ח) תִּרְגֵּם אֹכֶל וּבָר בְּשָׁוֶה: <b>וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת</b> אֲשֶׁר סְבִיב אֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי מָה יַעֲשׂוּ הָרְחוֹקוֹת אִם הָיָה בָּהֶן רָעָב כָּזֶה, וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ':ו'), בְּשָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת, בְּפִינִקְיָא וּבְעַרְבְיָא וּבִפְלִישְׁטָנֵי: <b>וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם</b> יֹאמַר כִּי לֹא פָּתַח יוֹסֵף אֲשֶׁר בָּהֶם עַד שֶׁחָזָק הָרָעָב בָּאָרֶץ, לֹא כַּאֲשֶׁר צָעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה מִיָּד, כִּי הָעָם צוֹעֲקִים כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִחְיָה מְעַט, וְהוּא רָצָה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם כְּלוּם. זֶה טַעַם \"וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ\", כִּי טֶרֶם פָּתְחוּ אוֹצְרוֹתָיו הָיָה הָרָעָב עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ, וְעוֹד חָזַר לְבָאֵר שֶׁלֹּא מָכַר לָהֶם עַד שֶׁחָזָק עֲלֵיהֶם מְאֹד, אוֹ שֶׁיַּפְלִיג הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁהָיָה רָעָב שֶׁל מְהוּמָה: <b>לָמָּה תִּתְרָאוּ</b> אַל תַּרְאוּ עַצְמְכֶם שְׂבֵעִים לִפְנֵי בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל (תענית י), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עֲדַיִן הָיְתָה לָהֶם תְּבוּאָה. וּמִפִּי אֲחֵרִים שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא לְשׁוֹן כְּחִישָׁה, לָמָּה תִּהְיוּ כְּחוּשִׁים בָּרָעָב, וְדוֹמֶה לוֹ \"וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶה\", לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ב:א'). וְדִבְרֵי אֲחֵרִים אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. וּמָה שֶׁאוֹמֵר אַל תַּרְאוּ עַצְמְכֶם שְׂבֵעִים בִּפְנֵי בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי עֵשָׂו, לֹא הֲבִינוֹתִי, שֶׁאֵין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי עֵשָׂו עַתָּה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלָמָּה לֹא יֹאמַר שֶׁלֹּא יַרְאוּ אֶת עַצְמָן שְׂבֵעִים בִּפְנֵי בְּנֵי אֶרֶץ כְּנַעַן. וְאוּלַי הָיוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי עֵשָׂו בָּאִים מֵאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֶל יוֹסֵף לִשְׁבֹּר, וְהָיוּ בָּאִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ כְּנַעַן עוֹבְרִים עָלָיו, וְאָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא יַרְאוּ עַצְמָן שְׂבֵעִים בִּפְנֵיהֶם כִּי יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁיֵּשׁ לְיַעֲקֹב תְּבוּאָה וְיָבוֹאוּ אֵלָיו לֶאֱכֹל עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ. וְאִם כֵּן מָה שֶׁאָמַר \"וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת\" טַעַם אַחֵר הוּא, הִזְהִירָם לִהְיוֹת נִשְׁמָרִים בַּמְּעַט אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְשֶׁיֵּלְכוּ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יָמוּתוּ כַּאֲשֶׁר יִתֹּם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּיָדָם. וְהַנָּכוֹן \"לָמָּה תִּתְרָאוּ\" בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי הָיָה לָכֶם לִסַּע מִיָּד כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, כִּי כְּבָר בְּסַכָּנָה הָיוּ אִם לֹא יְמַהֲרוּ לַדָּבָר, וְזֶה טַעַם \"וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת\": <b>הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ</b> אֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם מוֹכֵר לְכָל אֶחָד סְאָה אוֹ תַּרְקַב מִן הַתְּבוּאָה. וְלָכֵן נִתְעוֹרְרוּ בָּזֶה רַבּוֹתֵינוּ וְאָמְרוּ (ב\"ר צא ו) שֶׁצִּוָּה לִסְתֹּם כָּל הָאוֹצָרוֹת חוּץ מֵאֶחָד בָּעֵת הַהִיא. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ בָּאִים לְפָנָיו מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְהוּא שׁוֹאֵל וְחוֹקֵר עֲלֵיהֶם וּמְצַוֶּה לַפְּקִידִים, תִּמְכְּרוּ לְאַנְשֵׁי עִיר פְּלוֹנִית כָּךְ וְכָךְ תְּבוּאָה מִמִּין פְּלוֹנִי, וְהֻצְרְכוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לָבֹא לְפָנָיו בְּתוֹךְ הַבָּאִים מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לְצַוּוֹת עֲלֵיהֶם כַּמָּה יִמְכְּרוּ לְאַרְצָם, כִּי הֵם רִאשׁוֹנִים לַאֲשֶׁר בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהֵם בָּאוּ לְפָנָיו בַּעֲבוּר כֻּלָּם: <b>וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם</b> מִיָּד שֶׁרָאָה אוֹתָם הִכִּירָם וּפָחַד אוּלַי יַכִּירוּהוּ, \"וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם\", שֶׁשָּׂם הַמִּצְנֶפֶת עַל מִצְחוֹ וּקְצָת הַפָּנִים וְשִׁנָּה עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵשֶׁת יָרָבְעָם (מלכים א יד ב) \"קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם\", וּכְתִיב (שם פסוק ה) \"וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה\". אוֹ יִהְיֶה \"וַיִּתְנַכֵּר\" בְּכָאן שֶׁהִתְנַכֵּר לָהֶם בִּדְבָרָיו, שֶׁדִּבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת וְאָמַר לָהֶם בְּכַעַס, כְּאִלּוּ לֹא יָבֹא אָדָם לְפָנָיו לִשְׁבֹּר, מֵאַיִן בָּאתֶם לְפָנַי, וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל, וְכַאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ לוֹ זֶה אָז נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהֵם אֶחָיו בֶּאֱמֶת, וְזֶה טַעַם \"וַיַּכֵּר יוֹסֵף\" פַּעַם שֵׁנִית, כִּי נִתּוֹסַף לוֹ בָּהֶם הֶכֵּר וִידִיעַת אֱמֶת. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית מ\"ב:ז') נַעֲשָׂה לָהֶם כְּנָכְרִי בִּדְבָרִים לְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת. וְעַל דַּעְתּוֹ יִהְיֶה \"וַיִּתְנַכֵּר\" לוֹמַר שֶׁדִּבֵּר כְּאִישׁ נָכְרִי. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן: <b>וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ</b> כְּלָל, וְלֹא הֻצְרַךְ עוֹד לְהִתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (יבמות פח) בְּטַעַם הַהַכָּרָה, לְפִי שֶׁהִנִּיחָם חֲתוּמֵי זָקָן, וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלָם בְּלֹא חֲתִימַת זָקָן וְעַכְשָׁו מְצָאוּהוּ בַּחֲתִימַת זָקָן. וְהִנֵּה יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן אֵינָם גְּדוֹלִים מִיּוֹסֵף רַק מְעַט, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר אֶת הַגְּדוֹלִים הִכִּיר אֶת כֻּלָּם. וְעוֹד הָיָה מַכִּירָם מִדַּעְתּוֹ שֶׁיָּבֹאוּ שָׁם, וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ שֶׁלֹּא נָתְנוּ לִבָּם שֶׁיִּהְיֶה הָעֶבֶד אֲשֶׁר מָכְרוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ. וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית מ\"ב:ז'), \"וַיַּכִּרֵם\" – בַּתְּחִלָּה הִכִּיר שֶׁהֵם אֶחָיו, וְאַחֲרֵי כֵן הִסְתַּכֵּל בְּכָל אֶחָד וְהִכִּירוֹ: <b>וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם</b> עֲלֵיהֶם וְיָדַע שֶׁנִּתְקַיְּמוּ, שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ב:ט'). וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, כִּי יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי בִּרְאוֹת יוֹסֵף אֶת אֶחָיו מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, זָכַר כָּל הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם, וְיָדַע שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם אֶחָד מֵהֶם בַּפַּעַם הַזֹּאת, כִּי יוֹדֵעַ בְּפִתְרוֹנָם כִּי כָל אֶחָיו יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בַּתְּחִלָּה מִן הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן \"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים\", כִּי \"אֲנַחְנוּ\" יִרְמֹז לְכָל אֶחָיו אַחַד עָשָׂר, וּפַעַם שֵׁנִית יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִן הַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא רָאָה בִּנְיָמִן עִמָּהֶם, חָשַׁב זֹאת הַתַּחְבּוּלָה שֶׁיַּעֲלִיל עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ גַּם בִּנְיָמִין אָחִיו אֵלָיו, לְקַיֵּם הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן תְּחִלָּה, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה לְהַגִּיד לָהֶם אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם וְלֵאמֹר מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וְיִשְׁלַח הָעֲגָלוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, כִּי הָיָה אָבִיו בָּא מִיָּד בְּלֹא סָפֵק. וְאַחֲרֵי שֶׁנִּתְקַיֵּם הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן, הִגִּיד לָהֶם, לְקַיֵּם הַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי. וְלוּלֵי כֵן הָיָה יוֹסֵף חוֹטֵא חֵטְא גָּדוֹל לְצַעֵר אֶת אָבִיו וּלְהַעֲמִידוֹ יָמִים רַבִּים בִּשְׁכוֹל וְאֵבֶל עַל שִׁמְעוֹן וְעָלָיו. וְאַף אִם הָיָה רְצוֹנוֹ לְצַעֵר אֶת אֶחָיו קְצָת, אֵיךְ לֹא יַחְמֹל עַל שֵׂיבַת אָבִיו. אֲבָל אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ לְקַיֵּם הַחֲלוֹמוֹת, כִּי יָדַע שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בֶּאֱמֶת. גַּם הָעִנְיָן הַשֵּׁנִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם בַּגָּבִיעַ, לֹא שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְצַעֲרָם, אֲבָל חָשַׁד אוּלַי יֵשׁ לָהֶם שִׂנְאָה בְּבִנְיָמִין, שֶׁיְּקַנְאוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבַת אֲבִיהֶם כְּקִנְאָתָם בּוֹ, אוֹ שֶׁמָּא הִרְגִּישׁ בִּנְיָמִין שֶׁהָיָה יָדָם בְּיוֹסֵף וְנוֹלְדָה בֵּינֵיהֶם קְטָטָה וְשִׂנְאָה, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם בִּנְיָמִן אוּלַי יִשְׁלְחוּ בּוֹ יָדָם עַד בָּדְקוֹ אוֹתָם בְּאַהֲבָתוֹ. וְלָזֶה נִתְכַּוְּנוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ\"ג:ט'), אָמַר רַבִּי חִיָּא בר' אַבָּא, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה קוֹרֵא שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה בִּפְנֵי אֶחָיו עַד שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ \"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק\", הָיָה בּוֹ פִּיּוּס לְיוֹסֵף, פִּיּוּס לְאֶחָיו, פִּיּוּס לְבִנְיָמִין, פִּיּוּס לְיוֹסֵף – רְאֵה הֵיאַךְ נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל וְכוּ'. וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּיוֹסֵף, מֵחָכְמָתוֹ בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת, כִּי יֵשׁ לִתְמֹהַּ, אַחַר שֶׁעָמַד יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וְהָיָה פָּקִיד וְנָגִיד בְּבֵית שַׂר גָּדוֹל בְּמִצְרַיִם, אֵיךְ לֹא שָׁלַח כְּתָב אֶחָד לְאָבִיו לְהוֹדִיעוֹ וּלְנַחֲמוֹ, כִּי מִצְרַיִם קָרוֹב לְחֶבְרוֹן כְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְאִלּוּ הָיָה מַהֲלַךְ שָׁנָה הָיָה רָאוּי לְהוֹדִיעוֹ לִכְבוֹד אָבִיו, וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ וְיִפְדֶנּוּ בְּרוֹב מָמוֹן. אֲבָל הָיָה רוֹאֶה כִּי הִשְׁתַּחֲוָיַת אֶחָיו לוֹ וְגַם אָבִיו וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּאַרְצָם, וְהָיָה מְקַוֶּה לִהְיוֹתוֹ שָׁם בְּמִצְרַיִם בִּרְאוֹתוֹ הַצְלָחָתוֹ הַגְּדוֹלָה שָׁם, וְכָל שֶׁכֵּן אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע חֲלוֹם פַּרְעֹה, שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ כִּי יָבֹאוּ כֻּלָּם שָׁמָּה וְיִתְקַיְּמוּ כָּל חֲלֹמֹתָיו: <b>וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם</b> הָעֲלִילָה הַזֹּאת יִצְטָרֵךְ לִהְיוֹת בָּהּ טַעַם אוֹ אֲמַתְלָא, כִּי מָה עָשׂוּ לִהְיוֹת אוֹמֵר לָהֶם כָּכָה, וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ אֵלָיו וְהֵם בְּתוֹךְ הַבָּאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן\". וְאוּלַי רָאָה אוֹתָם אַנְשֵׁי תֹּאַר וְנִכְבָּדִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם, וְאָמַר לָהֶם, אֵין דֶּרֶךְ אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים כָּכֶם לָבֹא לִשְׁבֹּר אֹכֶל, כִּי עֲבָדִים רַבִּים לָכֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ בִּתְחִלַּת הַבָּאִים מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהוּא טַעַם \"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן\", כִּי עַתָּה בָּאוּ מִשָּׁם הָרִאשׁוֹנִים, \"וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מְרַגְּלִים אַתֶּם\", כִּי מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא בָּא אֵלַי אָדָם לִשְׁבֹּר אֹכֶל. וְזֶה טַעַם \"מֵאַיִן בָּאתֶם\" שֶׁאָמַר לָהֶם בַּתְּחִלָּה: <b>כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ</b> יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ הַטַּעֲנָה הַזֹּאת, כִּי אָמְרוּ מִפְּנֵי הֱיוֹתֵנוּ אַחִים בְּנֵי אִישׁ אֶחָד וְלֹא נִפָּרֵד זֶה מִזֶּה, כִּי כֵן רְצוֹן אָבִינוּ, בָּאנוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד לִשְׁבֹּר אֹכֶל וְלֹא שָׁלַחְנוּ אֶחָד מִמֶּנּוּ עִם עֲבָדָיו. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר, כִּי לָמָּה יְשַׁלְּחֵם כֻּלָּם, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנָם לְהִפָּרֵד זֶה מִזֶּה. גַּם יִתָּכֵן שֶׁעָשׂוּ כֵן בַּעֲבוּר כֹּבֶד הָרָעָב, שֶׁלֹּא יִגְזְלוּ מֵעַבְדֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר יָבִיאוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמְרוּ לוֹ, \"כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ\", תּוּכַל לַחְקֹר עָלָיו כִּי הוּא נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בִּכְבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו, וְאִם תִּשְׁאַל וְתַחְקֹר תֵּדַע כִּי כֵנִים אֲנַחְנוּ וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִים בְּנֵי צַדִּיק, וְלֹא מְרַגְּלִים: וְטַעַם <b>לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים</b> כִּי כֵנִים אֲנַחְנוּ מִנְּעוּרֵינוּ בְּכָל דְּבָרֵינוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים מֵאָז וְעַד עָתָּה. וְכֵן (בראשית מ\"ב:ל\"א) \"לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים\" מֵעוֹלָם. וְרַבּוֹתֵינוּ נִתְעוֹרְרוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְדָרְשׁוּ (ב\"ר צא ו) שֶׁנִּכְנְסוּ בַּעֲשָׂרָה פְּתָחִים כְּדֶרֶךְ מְרַגְּלִים, וּלְכָךְ הֶעֱלִיל עֲלֵיהֶם. וְטַעֲנָה נְכוֹנָה הִיא, אֲבָל לֹא הִזְכִּיר אוֹתָהּ הַכָּתוּב. וְעוֹד שֶׁאָמְרוּ לוֹ בַּתְּחִלָּה, \"כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ\", וְהִיא שֶׁמְּחַיֶּבֶת אוֹתָם. וְיִתָּכֵן שֶׁמִּתְּחִלָּה אָמַר לָהֶם, נִכְנַסְתֶּם בַּעֲשָׂרָה פְּתָחִים וְעַכְשָׁו אַתֶּם נוֹעָדִים בְּמָקוֹם אֶחָד וְנִקְשָׁרִים יַחְדָּיו, אֵין זֶה רַק דֶּרֶךְ מְרַגְּלִים. וְאָמְרוּ לוֹ, בַּעֲבוּר הֱיוֹתֵנוּ אַחִים נֶאֱסַפְנוּ יַחַד. וְאָמַר לָהֶם, \"לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת\", כִּי אִם אַתֶּם אַחִים הָיָה לָכֶם לִכָּנֵס בְּפֶתַח אֶחָד כַּאֲשֶׁר אַתֶּם עַתָּה יַחְדָּיו. אָז אָמְרוּ, כִּי הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהָלְכוּ לְבַקְשׁוֹ. וְהַכָּתוּב לֹא יָחוּשׁ לְהַאֲרִיךְ בְּטַעַם הַטְּעָנוֹת: <b>וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים</b> עָשָׂה כֵן לְהַפְחִידָם, וְשֶׁיַּאֲמִינוּ בּוֹ כִּי אֶת הָאֱלֹהִים הוּא יָרֵא, וּמִפְּנֵי מוֹרָאוֹ מוֹצִיא אוֹתָם שֶׁלֹּא יָמוּתוּ אַנְשֵׁי בֵּיתָם בָּרָעָב. וְזֶה טַעַם \"וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם\". וְעוֹד, כִּי לֹא יִשְׁמְעוּ לְהַנִּיחַ הָאֶחָד רַק לְהַצָּלַת כֻּלָּם: <b>אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ</b> חָשְׁבוּ לָהֶם הָאַכְזָרִיּוּת לְעֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַמְּכִירָה, כִּי הָיָה אֲחִיהֶם בְּשָׂרָם מִתְחַנֵּן וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵיהֶם וְלֹא יְרַחֲמוּ. וְהַכָּתוּב לֹא סִפֵּר זֶה שָׁם, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ בְּטֶבַע כִּי יִתְחַנֵּן אָדָם לְאֶחָיו בְּבוֹאוֹ לְיָדָם לְהָרַע לוֹ, וְיַשְׁבִּיעֵם בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם, וְיַעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר יוּכַל לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת, אוֹ שֶׁיִּרְצֶה הַכָּתוּב לְקַצֵּר בְּסֻרְחָנָם, אוֹ מִדֶּרֶךְ הַכְּתוּבִים שֶׁמְּקַצְּרִים בְּמָקוֹם אֶחָד וּמַאֲרִיכִים בּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהִנֵּה רְאוּבֵן עָנָה לָהֶם שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא תֶּחֶטְאוּ בוֹ, כִּי יֶלֶד הוּא וּמִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ חָטָא לָכֶם וְרָאוּי לָכֶם לְהַעֲבִיר עַל חַטֹּאות נְעוּרָיו, וְעַתָּה גַּם דָּמוֹ עִם הָאַכְזָרִיּוּת אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים הִנֵּה נִדְרָשׁ. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ \"גַם דָּמוֹ\" אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֲרַגְתֶּם אוֹתוֹ יִדְרֹשׁ הַשֵּׁם מִכֶּם דָּמוֹ, וְנֶחְשָׁב לָכֶם כְּאִלּוּ שְׁפַכְתֶּם דָּמוֹ, בִּהְיוֹתוֹ נִמְכַּר לְעֶבֶד עוֹלָם, כִּי יִתָּכֵן שֶׁמֵּת בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים וְלֹא נִסָּה לַעֲבֹד. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (ב\"ר צא ח), דָּמוֹ וְדַם הַזָּקֵן: וְטַעַם <b>וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ</b> כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ בַּדֶּרֶךְ מָה שֶׁקָּנוּ. וְהִנֵּה הוֹדִיעַ לָהֶם זֶה כִּי בְּיָדָם נָתַן הַצֵּדָה דֶּרֶךְ חֶסֶד, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָבִיא אֶת הָאָח, כִּי אָמַר אֵין דַּעְתִּי לְהָרַע לָכֶם אִם יֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם: <b>וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ</b> אֶחָד מֵהֶם פָּתַח אֶת שַׂקּוֹ בַּמָּלוֹן לָתֵת מִמֶּנּוּ מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ, וְהָאֲחֵרִים לֹא פָּתְחוּ אֶת שַׂקֵּיהֶם עַד הֱיוֹתָם עִם אֲבִיהֶם, כַּאֲשֶׁר אָמַר \"וַיְהִי הֵם מְרִיקִים\", כִּי אוּלַי הָיוּ הָאֲחֵרִים לוֹקְחִים לַחֲמוֹרֵיהֶם תֶּבֶן, כִּי לֹא יֹאכְלוּ כָּל מַשָּׂאָם בַּדֶּרֶךְ, וְזֶה הָאֶחָד לֹא הָיָה חֲמוֹרוֹ חָזָק וְהֻצְרַךְ לְמִסְפּוֹא, וּמָצָא כַּסְפּוֹ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ. וְכָתַב רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ב:כ\"ז) כִּי אַמְתַּחַת הוּא הַשַּׂק. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ב:כ\"ז) תִּרְגֵּם \"טוּעְנָא\", וְהַנִּרְאֶה מִדַּעְתּוֹ שֶׁהָיוּ לְכָל אֶחָד שַׂק גָּדוֹל וְשַׂקִּים קְטַנִּים לְהַשְׁווֹת מַשָּׂאָם, וּכְלַל הַמַּשָּׂא יִקָּרֵא אַמְתַּחַת, וְהִנֵּה אֵרַע לְאֶחָד שֶׁמָּצָא כַּסְפּוֹ בְּפִי אוֹתוֹ הַשַּׂק שֶׁפָּתַח, וְלֹא קָרָה לַאֲחֵרִים כֵּן עַד הֱיוֹתָם מְרִיקִים אֶת כֻּלָּם. וְהַקָּרוֹב אֵלַי כִּי אַמְתַּחַת שַׂק גָּדוֹל יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי צְדָדִים, הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן תַּלְמוּד (כתובות קי) \"מַטְרָאתָא\", וּבְפִי אֶחָד מִן הַצְּדָדִין הוּשַׁם הַכֶּסֶף לְכֻלָּם, וְאֵרַע לְאֶחָד שֶׁפָּתַח הַצַּד הַהוּא שֶׁהָיָה בּוֹ הַכֶּסֶף וְלֹא לַאֲחֵרִים, וְנִקְרָא אַמְתַּחַת בַּעֲבוּר שֶׁיִּמָּתַח לַצְּדָדִין: <b>וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ</b> שִׁנּוּ לוֹ בַּדָּבָר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע אֲלֵיהֶם לְשַׁלֵּחַ אִתָּם בִּנְיָמִין, כִּי בִּרְצוֹנָם מִיָּד הָיוּ חוֹזְרִים, לוּלֵי שֶׁאָמַר \"לֹא יֵלֵךְ בְּנִי עִמָּכֶם\", וְכֵן אָמְרוּ לוֹ \"אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי\", וְלֹא הִגִּידוּ לוֹ מַאֲסָרָם וְלֹא מַאֲסַר שִׁמְעוֹן. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר לָהֶם יוֹסֵף \"וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ\" וְלֹא סִפְּרוֹ הַכָּתוּב, וְטַעְמוֹ שֶׁתָּבִיאוּ סְחוֹרָה כִּרְצוֹנְכֶם לִקְנוֹת הַתְּבוּאָה, וְלֹא אֶקַּח מֶכֶס סְחוֹרַתְכֶם, כִּי אֵיטִיב לָכֶם תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם. וְכֵן \"שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ\" (בראשית מ\"ג:ז') הִתְנַצְּלוּת לַאֲבִיהֶם, אוֹ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ \"כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ\", אָמַר לָהֶם, לֹא כִּי בֶּאֱמֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת, וְהַגִּידוּ לִי אִם אֲבִיכֶם חַי וְאִם יֵשׁ לָכֶם עוֹד אָח, כִּי אֶחְקֹר עֲלֵיכֶם וְאֵדַע מָה אַתֶּם. וְאָז עָנוּ, שְׁנֵים עָשָׂר אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד וְהוּא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הַיּוֹם, כִּי עוֹדֶנּוּ חַי, וְהַקָּטָן עִמּוֹ וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה (בראשית מ\"ד:י\"ט) \"אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח\", וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים יְקַצֵּר בַּמַּעֲשֶׂה אוֹ בַּסִּפּוּר, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי (לעיל כד כב לא ז). וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית מ\"ב:ל\"ד) \"תִּסְחָרוּ\" – תְּסַבְּבוּ, וְכָל לְשׁוֹן סְחוֹרָה וְסוֹחֲרִים עַל שֵׁם שֶׁמְּסַבְּבִים אַחַר פְּרַקְמַטְיָא. נִרְאֶה שֶׁרָצָה הָרַב לְהִזָּהֵר מִזֶּה שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ רַשָּׁאִים לִסְבֹּב הָאָרֶץ וְלִשְׁבֹּר בָּר כִּרְצוֹנָם תָּמִיד, וְלֹא פֵּרֵשׁ כֵּן (בראשית ל\"ד:י') \"שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ\", \"וְיִסְחֲרוּ אוֹתָהּ\" (שם פסוק כא): <b>אֶת שְׁנֵי בְּנֵי תָּמִית</b> קִבֵּל עָלָיו בְּאָלָה לַהֲבִיאוֹ אֶל אָבִיו, כִּי אָמַר לוֹ אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית בִּהְיוֹת עָנְשְׁךָ עָלַי אִם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְהוּא כְּעִנְיַן מָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה (בראשית מ\"ג:ט') \"וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים\". וְאָמַר \"אֶת שְׁנֵי בָנַי\" וְהֵם הָיוּ אַרְבָּעָה, לֵאמֹר תַּחַת הָאֶחָד מִבָּנֶיךָ יִהְיֶה הַכֶּפֶל בְּבָנַי. וְהִנֵּה יַעֲקֹב לֹא בָּטַח בִּרְאוּבֵן כַּאֲשֶׁר בָּטַח בִּיהוּדָה, כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וְעוֹד כִּי רְאוּבֵן כְּבָר פָּשַׁע בְּאָבִיו וְלֹא יִבְטַח בּוֹ, וְהַכְּלָל כִּי הָיְתָה עֲצַת יְהוּדָה טוֹבָה, לְהַנִּיחוֹ לַזָּקֵן עַד שֶׁיִּכְלֶה פַּת מִן הַבַּיִת (עיין תנחומא מקץ ח), כִּי אָז יִשְׁמַע, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר לוֹ \"וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם טַפֵּנוּ\": <b>וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין</b> נִרְאֶה עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי לֹא הָיָה שִׁמְעוֹן רְצוּי אָבִיו בַּעֲבוּר דְּבַר שְׁכֶם, וּלְכָךְ לֹא אָמַר אֶת שִׁמְעוֹן בְּנִי וְאֶת בִּנְיָמִין, כִּי לֹא יִזְכְּרֶנּוּ בִּשְׁמוֹ, כַּאֲשֶׁר עֲזָבוֹ בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים, וְאִלּוּ הָיָה בְּבֵיתוֹ לֶחֶם לֹא שָׁלַח עֲדַיִן אֶת בִּנְיָמִין וְיַנִּחֵהוּ בְּמִצְרַיִם. וְרַשִׁ\"י כָּתַב (רש\"י על בראשית מ\"ג:י\"ד), רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִצְנְצָה בּוֹ, לְרַבּוֹת אֶת יוֹסֵף. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ\"ב:ג') גַּם כֵּן אָמְרוּ, \"וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם\" – זֶה יוֹסֵף, \"אַחֵר\" – זֶה שִׁמְעוֹן. וְנָכוֹן הוּא, כִּי נָתַן דַּעְתּוֹ בְּעֵת הַתְּפִלָּה לְהִתְפַּלֵּל סְתָם גַּם עַל הָאַחֵר אוּלַי עוֹדֶנּוּ חַי. וְלָשׁוֹן אַחֵר דָּרְשׁוּ שָׁם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה, אָמְרוּ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, \"וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ\", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו ג) \"ה' אִישׁ מִלְחָמָה\", וּכְתִיב (תהלים קו מו) \"וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים\"; \"וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם\", אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים; \"אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין\", זֶה יְהוּדָה וּבִנְיָמִין; \"וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי\" בְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן, \"שָׁכָלְתִּי\" בְּחֻרְבַּן שֵׁנִי, לֹא אֶשְׁכַּל עוֹד, זֶה לְשׁוֹנָם ז\"ל. וְהַכַּוָּנָה כִּי יְרִידַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם יִרְמֹז לְגָלוּתֵנוּ בְּיַד אֱדוֹם, כְּמוֹ שֶׁאֲפָרֵשׁ (ריש פרשת ויחי), וְרָאָה הַנָּבִיא הָעִנְיָן מִתְּחִלָּתוֹ וְהִתְפַּלֵּל סְתָם לְשָׁעָה וּלְדוֹרוֹת. וְהַכָּתוּב זֶה כְּפִי מִדְרָשָׁם יֵשׁ לוֹ סוֹד גָּדוֹל, כִּי אָמַר \"וְאֵל שַׁדַּי\" בְּמִדַּת הַדִּין \"יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים\" שֶׁלְּפָנָיו, יַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי</b> וַאֲנִי עַד שׁוּבְכֶם אֶהְיֶה שַׁכּוּל מִסָּפֵק, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי מִיּוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן, שָׁכָלְתִּי מִבִּנְיָמִין, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ג:י\"ד). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תּוּכְלוּ לְהוֹסִיף עָלַי שִׁכּוּל כִּי כְּבָר שָׁכָלְתִּי, יִתְנַחֵם מִכָּל הַבָּא עָלָיו בְּיִתְרוֹן כְּאֵבוֹ עַל יוֹסֵף, וְכָמוֹהוּ \"וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי\" (אסתר ד טז), כְּלוֹמַר כְּבָר אֲנִי אֲבוּדָה, וְאִם יְמִיתֵנִי לֹא יוֹסִיף עָלַי אֲבַדּוֹן: <b>לְהִתְגּוֹלֵל עָלֵינוּ</b> מִן \"וַעֲמָשָׂא מִתְגּוֹלֵל בַּדָּם\" (שמואל ב כ יב), \"וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים\" (ישעיהו ט ד), כְּאָדָם שֶׁיַּהֲפֹךְ מִצַּד אֶל צַד עַל חֲבֵרוֹ: <b>וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ</b> כְּאָדָם שֶׁיִּתְנַפֵּל בִּרְצוֹנוֹ עַל חֲבֵרוֹ מְלוֹא קוֹמָתוֹ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ג:י\"ח) תִּרְגֵּם \"לְהִתְגּוֹלֵל\" – \"לְאִתְרַבְרָבָא עֲלַנָא\", שֶׁיִּנָּשֵׂא עָלֵינוּ כְּשׂוֹא הַיָּם לְגַלָּיו, \"וּלְהִתְנַפֵּל\" – \"לְאִסְתַּקָּפָא\", לָשִׂים עָלֵינוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ, כִּי הַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ יִקָּרֵא נוֹפֵל, כְּמוֹ \"לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד\" (יהושע כג יד). וְתַרְגּוּם \"עֲלִילוֹת דְּבָרִים\" (דברים כב יד) \"תַּסְקוּפֵּי מִלִּין\", וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן \"תוֹאֲנָה\" (שופטים יד ד) \"תּוּסְקְפָא\": וְטַעַם <b>וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ</b> כִּי יִדְאֲגוּ עַל חֲמוֹרֵיהֶם לֵאמֹר, הִנֵּה יִקְחוּ גַּם אֶת חֲמוֹרֵינוּ עִם אַמְתְּחוֹתֵיהֶם וְלֹא נוּכַל לִשְׁלֹחַ לְבֵיתֵנוּ בָּר, וְיָמוּתוּ כֻּלָּם בָּרָעָב: <b>בִּי אֲדֹנִי</b> לְשׁוֹן בַּעְיָא וְתַחֲנוּנִים הוּא, וּבִלְשׁוֹן אֲרָמִית בִּיָיא בִּיָּיא, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ג:כ'). וְזֶה דָּבָר זָר מְאֹד לְסָמְכוֹ אֶל מִלַּת לְשׁוֹן טוּרְסִי, וְאֵינָהּ דּוֹמֶה אֵלֶיהָ, כִּי בִּיָּיא כֻּלָּהּ מִלָּה לֹא תִּשְׁתַּנֶּה, וְלֹא יֵאָמֵר מִמֶּנָּה \"בִּי\", וְעוֹד שֶׁהַמִּלָּה הַהִיא אֵינָהּ לְשׁוֹן בַּעְיָא וְתַחֲנוּנִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב, אֲבָל הִיא לְשׁוֹן צְעָקָה וְתַרְעֹמֶת עַל שֶׁבֶר וְעַל עִוּוּת דָּבָר, כְּגוֹן מִלַּת \"אֲבוֹי\" בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ, וְהִיא יְדוּעָה בִּלְשׁוֹן עֲרָב, יַרְגִּילוּ אוֹתָהּ בְּקִינוֹתֵיהֶם, כֻּלָּן בְּפַתְחוּת הַבֵּי\"ת, וּבִלְשׁוֹן יָוָן \"בְיָיא\", הַבֵּי\"ת רָפָא בִּשְׁוָא, יֹאמְרוּ אוֹתָהּ עַל הַדֹּחַק וְהַצַּעַר. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה סֵדֶר בְּרֵאשִׁית (יב ו), מַהוּ \"סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ\" (תהלים סח ה), אֵין לְךָ כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁלּוֹ, אַגְרִקוּס בִּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁלּוֹ, אַגְרִטוּס בִּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁלּוֹ, כָּךְ מִי מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁל עוֹלָמוֹ – הקב\"ה. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבְּכָל מָקוֹם יֵשׁ אִישׁ מְמֻנֶּה עַל הַצְּעָקָה וְעַל הָעִוּוּת, וְהקב\"ה מְמֻנֶּה עַל צַעֲקַת הָעֲשׁוּקִים בָּעוֹלָם הַצּוֹעֲקִים בִּיָּיא. וְעוֹד לְפָנֵינוּ בְּפָרָשַׁת וַיִּגַּשׁ אֵלָיו (ב\"ר צג ו), אָמַר לוֹ יְהוּדָה, בִּיָּיא אַתָּה מַעֲבִיר עָלֵינוּ, שֶׁכָּךְ אָמַרְתָּ לָנוּ \"וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו\", זוֹ הִיא הֲשָׂמַת עַיִן. וּבְפָרָשַׁת וַיְהִי בְּשַׁלַּח (כ י), שֶׁמָּא אֲנִי מַעֲבִיר בִּיָּיא עַל בְּרִיָּה. וּבְפָרָשַׁת וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ (כז ט), נִתְמַנָּה אָדָם וְנָטַל טַלִּית, כָּל טֹרַח צִבּוּר עָלָיו, אִם רָאָה אָדָם מַעֲבִיר בִּיָּיא עַל חֲבֵרוֹ אוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה וְלֹא מִחָה בּוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ עָלָיו. וּבְפָרָשַׁת אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (עיין ערוך ערך ביאה), צָוַח אֲנָא בִּיָּיא עָלֵיכוֹן. וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ג:כ') שֶׁתִּרְגֵּם \"בִּי אֲדֹנִי\" – \"בְּבָעוּ רִבּוֹנִי\", לֹא שֶׁהוֹצִיא מִלַּת \"בִּי\" מִן \"בָּעוּ\", אֲבָל רָדַף הָעִנְיָן, שֶׁהוּא בָּא בְּכָל מָקוֹם בְּעִנְיַן הַבַּקָּשָׁה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר, כִּי \"בִּי אֲדֹנִי\" דֶּרֶךְ קְצָרָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְהוּא כְּמוֹ \"בִּי אֲנִי אֲדֹנִי הֶעָוֹן\" (שמואל א כה כד), וְהַטַּעַם, עֲשֵׂה בִּי מָה שֶׁתִּרְצֶה וְתִשְׁמָעֵנִי. וְאִם כֵּן נָכוֹן הוּא שֶׁיֹּאמַר אָדָם \"בִּי אָחִי\", אוֹ \"בִּי שְׁמָעֵנִי\", וְלֹא מָצָאתִי שֶׁתָּבֹא מִלַּת בִּי רַק עִם אֲדֹנִי אוֹ עִם הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַנִּכְתָּב בְּאָלֶ\"ף דָּלֶ\"ת, שֶׁגַּם הוּא לְשׁוֹן אָדוֹן. וְלָכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בִּי בְּעַצְמִי אַתָּה אָדוֹן וּמוֹשֵׁל, וּבָאוּ שְׁנֵי כִּנּוּיִים לְחִזּוּק, כְּמוֹ \"וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ\" (מלכים א א כו), \"בִּי אֲנִי אֲדֹנִי\", וְדוֹמֶה לָזֶה \"כִּי בִי בְעֶזְרֶךָ\" (הושע יג ט), בִּי עֶזְרְךָ, בְּעֶזְרֶךָ אֲנִי: <b>נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם</b> אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית מ\"ג:כ\"ג) יִתָּכֵן שֶׁהָיָה לְאָדָם מַטְמוֹן בְּבֵיתוֹ וּשְׁכָחוֹ וְיָצָא בְּגוֹרַלְכֶם, כִּי כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי. וְהִנֵּה הֵם דִּבְרֵי נִחוּמִים, כִּי אֵיךְ יֵצֵא לְכָל אֶחָד כַּסְפּוֹ בְּמִשְׁקָלוֹ. אֲבָל כָּל דָּבָר מְכֻסֶּה יִקָּרֵא מַטְמוֹן, \"טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת\" (משלי יט כד), \"יֶשׁ לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה\" (ירמיהו מא ח), וְהִנֵּה אָמַר לָהֶם כִּי דֶּרֶךְ הַחַמָּרִים לוֹקְחֵי הַתְּבוּאָה לָשׂוּם כָּל אֶחָד כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ, וְהִנֵּה הַמַּשְׁבִּיר לָקַח מִן הַבָּאִים שַׂקֵּיהֶם וּמִלֵּא עֲשָׂרָה שַׂקִּים שֶׁבֶר וְהַכֶּסֶף טָמוּן תַּחַת הַתְּבוּאָה, וּבָא אֲדֹנָיו וְצִוָּה אֵלָיו לְשָׁפְכָם אֶל כְּלֵי בְּנֵי יַעֲקֹב, כִּי רָצָה לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּא הַכֶּסֶף אֵלָיו, וְהִנֵּה לְכָל אֶחָד בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כַּסְפּוֹ בְּמִשְׁקָלוֹ, כִּי כָל אִישׁ יָבִיא בְּדָמָיו כֶּסֶף שָׁוֶה חֲמוֹר לֶחֶם. וְזֶה יִקְרֶה תָּמִיד בַּשְּׁוָקִים וּבָאוֹצְרוֹת הַנִּמְכָּרִים בְּרֹב מְהוּמוֹת הָעָם: <b>כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת</b> יוֹתֵר מִן הַמַּגִּיעַ לָהֶם בַּכֶּסֶף אֲשֶׁר הֵבִיאוּ לוֹ: <b>וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ</b> לְדַעְתָּם, כִּי אָמַר לָהֶם, יָדַע אֲדֹנִי כִּי עָשָׂה לָכֶם חָמָס וַיְבַקֵּשׁ לְהֵטִיב לָכֶם, שֶׁאִם עָשָׂה זֶה כַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּם, הָיָה לָהֶם הִתְנַצְּלוּת בַּגָּבִיעַ, שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה בַּכֶּסֶף, אֲבָל הָיָה לְדַעְתָּם, וְיָדְעוּ בַּכֶּסֶף כַּאֲשֶׁר יָדְעוּ בַּמַּשָּׂא, כִּי הִכִּירוּ כִּי נָתַן לָהֶם כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת. וְאִם הָיָה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּם, אוּלַי טָעַן עֲלֵיהֶם כִּי הָיָה הַכֶּסֶף גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת מַטְמוֹן, וְלֹא יִתָּכֵן כֵּן בַּגָּבִיעַ, וּמִי יוּכַל לָדוּן עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ. וְדַע כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַשּׁוֹבְרִים רַבִּים מְאֹד מִכָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמְהוּמוֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ, הָיוּ הַבָּאִים נוֹתְנִין שַׂקֵּיהֶם וְכַסְפֵּיהֶם לַמַּשְׁבִּיר, וְהוּא מוֹדֵד לָהֶם לְפִי הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בָּהֶם, וְהֵם לוֹקְחִים הַנִּתָּן לָהֶם, בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וְעוֹד כִּי בֶּאֱמוּנָה הוּא עוֹשֶׂה. וְעַל כֵּן לָקְחוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שַׂקֵּיהֶם סְגוּרִים וְלֹא יָדְעוּ מָה בְּתוֹכָם גַּם בַּשֵּׁנִית: <b>הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ</b> לֹא הִזְכִּיר לָהֶם הַגָּבִיעַ, אֲבָל דִּבֵּר עִמָּהֶם כְּאִלּוּ בְּיָדוּעַ שֶׁהֵם לָקְחוּ הַגָּבִיעַ, וּלְכָךְ אָמַר, הֲלֹא זֶה שֶׁלְּקַחְתֶּם הוּא אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ. גַּם הֵם עָנוּ כְּאִלּוּ אֵינָם יוֹדְעִים מָה מְבַקֵּשׁ, \"וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב\", וְאָמְרוּ \"אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ\" כֶּסֶף אוֹ זָהָב גָּנוּב \"וָמֵת\": וְטַעַם <b>אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ</b> עֲלִילָה, לְהַגְדִּיל עֲלֵיהֶם הָאָשָׁם, כִּי הַגּוֹנֵב כּוֹס הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה בּוֹ בּוֹזֶה הַמַּלְכוּת, וְלֹא יוֹעִיל כִּי יַרְבֶּה שֹׁחַד וְתַשְׁלוּמִין: <b>וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ</b> כִּי אֵינֶנּוּ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה הַכּוֹס שֶׁלּוֹ לַאֲחֵרִים, וַיִּשְׁאַל לַמְּנַחֲשִׁים עָלָיו, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר \"אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי\", וְכַוָּנָתוֹ לוֹמַר כִּי עַל פִּי הַמְנַחֲשִׁים יָדַע שֶׁהֵם גְּנָבוּהוּ, וּלְכָךְ רָדַף אַחֲרֵיהֶם יוֹתֵר מִכָּל הַבָּאִים בְּבֵיתוֹ. וְכָל זֶה לְהִתְנַכֵּר בָּעִנְיָן, כַּאֲשֶׁר הִתְנַכֵּר בְּחַפְּשׂוֹ שֶׁהֵחֵל בַּגָּדוֹל וּבַקָּטֹן כִּלָּה: <b>גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא</b> אַף זוֹ מִן הַדִּין אֱמֶת כְּדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא, שֶׁכֻּלְּכֶם חַיָּבִין בַּדָּבָר, עֲשָׂרָה שֶׁנִּמְצֵאת גְּנֵבָה בְּיַד אֶחָד מֵהֶן כֻּלָּן נִתְפָּשִׂין, אֲבָל אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם לִפְנִים מִן הַשּׁוּרָה, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ בִּלְבַד יִהְיֶה לִי עָבֶד, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ד:י'). וְאֵין לְשׁוֹן \"גַּם עַתָּה\" נוֹפֵל יָפֶה עַל הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה. וְאוּלַי יֹאמַר גַּם עַתָּה שֶׁכְּדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא הַמִּשְׁפָּט, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד בִּלְבַד. אֲבָל יוֹסֵף אָמַר, \"חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת\", וְיוֹרֶה כִּי אֵין מִשְׁפָּטָם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם נִתְפָּשִׂין בַּגְּנֵבָה, וְלָכֵן אָמַר \"חָלִילָה לִּי\", כִּי שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ אֲנִי, וְחָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת לָכֶם חָמָס, כִּי אֵין חִיּוּב בָּעֲשָׂרָה בְּהִמָּצֵא גְּנֵבָה בְּיַד אֶחָד מֵהֶם בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ, כִּי בְּהִוָּסְדָם יַחַד לָלֶכֶת לִגְנֹב וְלָקַח אֶחָד מֵהֶם אֶת הַגְּנֵבָה לְדַעַת כֻּלָּם, אָז יִתְחַיְּבוּ. וְהַנָּכוֹן כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה מַאֲשִׁים אֶת כֻּלָּם \"לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה\", \"הֲרֵעוֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם\", וְהֵם פָּטְרוּ עַצְמָם בְּאָמְרָם \"אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ וָמֵת\", כִּי הוּא הַגַּנָּב, וְגַם אֲנַחְנוּ הַנְּקִיִּים מִן הַגְּנֵבָה נִהְיֶה לַעֲבָדִים, הִנֵּה דַּעְתָּם לוֹמַר שֶׁהַגַּנָּב אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הוּא לְבַדּוֹ הַיּוֹדֵעַ בַּגְּנֵבָה, כִּי אִם הָיוּ כֻּלָּם בַּגְּנֵבָה לָמָּה יָמוּת זֶה וְיִחְיוּ הֵם, רָאוּי שֶׁיָּמוּתוּ כֻּלָּם אוֹ יִהְיוּ כֻּלָּם עֲבָדִים, כִּי הַדִּין בָּהֶם שָׁוֶה, אֲבָל הֵם טוֹעֲנִים שֶׁלֹּא יָדְעוּ הָאֲחֵרִים בַּגְּנֵבָה, רַק קָנְסוּ אֶת עַצְמָם שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם לַעֲבָדִים, וְלָכֵן אָמַר לָהֶם, גַּם עַתָּה שֶׁאַתֶּם נוֹעָדִים וְנִמְצָאִים יַחְדָּיו, כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הוּא הַגַּנָּב וְהוּא לְבַדּוֹ הָרָאוּי לְהֵעָנֵשׁ וִיהִי לִי עֶבֶד, כִּי בְּתַשְׁלוּמָיו אֲנִי חָפֵץ יוֹתֵר מִמִּיתָתוֹ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּים, כִּי אוּלַי לֹא יְדַעְתֶּם בַּגְּנֵבָה כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם. אוֹ טַעַם \"כֵּן הוּא\" – כֵּן יִהְיֶה, גַּם עַתָּה שֶׁאֵין כֵּן הַמִּשְׁפָּט כְּדִבְרֵיכֶם כֵּן יִהְיֶה, וְכָמֹהוּ \"וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ\" (יהושע ב כא), טַעְמוֹ כֵּן יִהְיֶה, וְהוּא הַנָּכוֹן בְּעֵינַי, וְהוּא דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ\"ב:ח') שֶׁאָמְרוּ, עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְצְאוּ בִּגְנֵבָה אֵין כֻּלָּם בְּסִירָה אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן וְכוּ'. נִתְכַּוְּנוּ לְמָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, לֹא כְּדִבְרֵי רַשִׁ\"י. וְנוּכַל לְתַקֵּן לְדַעַת הָרַב, שֶׁאָמַר יוֹסֵף חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת, שֶׁאֶהְיֶה לָכֶם אֲנִי רַע מֵאֲשֶׁר עַל בֵּיתִי שֶׁפָּטַר אֶתְכֶם מִתְּחִלָּה וְאָמַר לָכֶם וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּים, כִּי אֲנִי אָקִים דְּבַר עַבְדִּי וַעֲצַת מַלְאָכִי אַשְׁלִים: <b>יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר</b> לֵאמֹר כִּי דְּבָרִים מוּעָטִים יְדַבֵּר, לֹא יִהְיוּ עָלָיו לָטֹרַח. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי \"דָּבָר\" הוּא הַתְּמוּרָה אֲשֶׁר יְחַלֶּה פָּנָיו לְהַחְלִיף בִּנְיָמִין אָחִיו בּוֹ, כִּי לֹא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דָּבָר אַחֵר, וּשְׁאָר דְּבָרָיו פִּיּוּס וּבַקָּשָׁה לָזֶה: <b>וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ</b> יֹאמַר אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי עַל דְּבָרַי לְפָנֶיךָ: <b>כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה</b> וּבְמוֹרָא גָּדוֹל אֲנִי מְדַבֵּר לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ אֲנִי מְדַבֵּר לִפְנֵי פַּרְעֹה: <b>אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו</b> לֹא יָדַעְתִּי טַעַם לַאֲרִיכוּת דִּבְרֵי יְהוּדָה בְּסִפּוּר מָה שֶׁהָיָה כְּבָר בֵּינֵיהֶם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ רז\"ל (ב\"ר צג ו), וְכִי זוֹ הִיא שִׂימַת עַיִן שֶׁאָמַרְתָּ לָשׂוּם עֵינְךָ עָלָיו, אֵינָהּ טַעֲנָה, כִּי הַמּוֹשֵׁל שֶׁיְּצַוֶּה לְהָבִיא אָדָם לְפָנָיו לֹא יַעֲשֶׂה עַל מְנָת לִפְטֹר אוֹתוֹ מִן הָרָעוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה, וְכָל שֶׁכֵּן עַל הַגְּנֵבָה שֶׁיִּגְנֹב מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הַגָּבִיעַ אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה בּוֹ. וּמִתְּחִלָּה כְּבָר שָׂם עֵינוֹ עָלָיו לְטוֹבָה וְקָרָא לוֹ שָׁלוֹם בִּדְבַר \"אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי\" (בראשית מ\"ג:כ\"ט), וְעָשָׂה לְכֻלָּם לִכְבוֹדוֹ מִשְׁתֶּה לְפָנָיו בְּבֵית הַמַּלְכוּת, וְהִרְבָּה מַשְׂאוֹת לָהֶם, וְנָתַן לָהֶם בָּר כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת יוֹתֵר מִן הַכֶּסֶף שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב\"ן על בראשית מ\"ד:א'), וּמָה לַעֲשׂוֹת לוֹ. וַאֲשֶׁר יֵרָאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁאֵינָם רַק תַּחֲנוּנִים לְהָעִיר רַחֲמָיו, כִּי חָשַׁב יְהוּדָה כִּי הָאֱלֹהִים הוּא יָרֵא כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ, וְכַאֲשֶׁר נָהַג עִמָּהֶם חֶמְלָה כִּירֵא חֵטְא לְנַחֵם אוֹתָם עַל הַצַּעַר שֶׁעָשָׂה לָהֶם (בראשית מ\"ג:כ\"ג), וְזֶה עִנְיַן הַסִּפּוּר, אָמַר לוֹ, אֲנַחְנוּ בְּאֹנֶס הִגַּדְנוּ בְּאָחִינוּ זֶה מִפְּנֵי שְׁאֵלַת אֲדֹנִי, וְלֹא הוֹדֵינוּ גַּם כֵּן לְהוֹרִידוֹ לְפָנֶיךָ כְּמִצְוָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה רַק אָמַרְנוּ כִּי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, אֲבָל בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא אוֹתוֹ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב, כִּי אָמַרְתָּ לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי, לֹא רָצָה אָבִינוּ לִשְׁמֹעַ עַד הֱיוֹתֵנוּ כֻּלָּנוּ בְּסַכָּנָה לָשׁוּב לִשְׁבֹּר מְעַט אֹכֶל, וְאָז הוֹדָה בְּפַחַד וּבִדְאָגָה, וְעַתָּה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלָכֵן תִּפָּל נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל הַזָּקֵן, וְקַח אוֹתִי תַּחַת הַנַּעַר לְעֶבֶד עוֹלָם, כִּי טוֹב אֲנִי מִמֶּנּוּ, וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה. וְזֶה טַעַם כָּל הַפָּרָשָׁה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ\" כִּנּוּי לְכָבוֹד, \"וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ\", וְכֵן \"וְחָטָאת עַמֶּךָ\" (שמות ה טז). וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד עַל דֶּרֶךְ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ, זוֹ הִיא הֲשָׂמַת עַיִן, יֹאמַר \"כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה\", רָאוּי שֶׁתַּעֲמֹד בְּדִבּוּרְךָ וּבְתִיּוּרְךָ כִּי עַל פִּיךָ, הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ בְּאֹנֶס גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר יַזְכִּיר, וּפָחַד לְפָרֵשׁ לוֹ יוֹתֵר אֲבָל יֵשׁ בְּסֵתֶר דְּבָרָיו שֶׁהָיָה מַעֲשֵׂה הַגָּבִיעַ תַּחְבּוּלָה מֵאִתּוֹ לְהַעֲלִילָם, כִּי לָמָּה יְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ עַל כָּרְחָם, וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ\"ג:ח'), אָמַר לוֹ יְהוּדָה, תֵּדַע לְךָ שֶׁבַּעֲלִילָה בָּאתָ עָלֵינוּ, כַּמָּה מְדִינוֹת יָרְדוּ לִקַּח אֹכֶל, כְּלוּם שָׁאַלְתָּ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַלְתָּ לָנוּ, שֶׁמָּא בִּתְּךָ אָנוּ מְבַקְּשִׁים אוֹ אֲחוֹתֵנוּ אַתָּה מְבַקֵּשׁ. יֹאמְרוּ כִּי זֶה הָיָה נִרְמָז בִּדְבָרָיו: <b>וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו</b> אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם, הַטַּעַם שֶׁאֶרְאֶה אוֹתוֹ. וְלֹא מָצָאתִי בַּכָּתוּב שִׂימַת עַיִן עַל הָרְאִיָּה בִּלְבַד, \"וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה\" (ירמיהו כד ו), \"קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע\" (שם לט יב), כִּי לֹא צִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיִּרְאֶנּוּ אַחַר שֶׁיִּקָּחֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמֹר אוֹתוֹ וְיֵיטִיב לוֹ. אֲבָל נָדַר לָהֶם יוֹסֵף לַחְמֹל עָלָיו וּלְשָׁמְרוֹ, וְאִם לֹא נִזְכַּר בְּפֵרוּשׁ, כַּאֲשֶׁר יְקַצֵּר שָׁם בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר סִפֵּר יְהוּדָה בְּפָנָיו, וְלֹא הִזְכִּיר מַאֲסַר שִׁמְעוֹן וַעֲלִילַת מְרַגְּלִים אַתֶּם, דֶּרֶךְ מוּסָר אוֹ אֵימַת מַלְכוּת: <b>וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת</b> פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם, וּמֵת אָבִיו. וְאִם כֵּן הָיָה אוֹמֵר לֹא יוּכַל אָבִינוּ לַעֲזֹב אֶת בְּנוֹ, וְעָזַב אֶת בְּנוֹ וּמֵת, אוֹ לֹא נוּכַל שֶׁיַּעֲזֹב הַנַּעַר אֶת אָבִיו, כִּי לֹא יִתְלוּ הַחֶמְלָה עַל אֲבִיהֶם בַּנַּעַר, כִּי הֵם יַחְזִיקוּהוּ כְּיֶלֶד לֹא יֵדַע בֵּין טוֹב לָרַע. אֲבָל פֵּרוּשׁ \"לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו\" – מִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ וֶהֱיוֹתוֹ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים בְּחֵיק אָבִיו אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ, וְאִם יַעַזְבֶנּוּ וְיָבֹא בַּדֶּרֶךְ יָמוּת הַנַּעַר: <b>כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי</b> אָמַר כִּי בְּבוֹאָם אֵלָיו מִיָּד הִגִּידוּ לוֹ שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ לִרְאוֹת פָּנָיו בְּלֹא אֲחִיהֶם הַקָּטָן, וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחוֹ, וְהָיָה מַנִּיחַ לוֹ שִׁמְעוֹן בְּמַאֲסָרוֹ, וְזֶה טַעַם \"וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל\", כִּי לֹא רָצָה לְהוֹדוֹת לְשַׁלְּחוֹ בְּכָל אֲשֶׁר אָמַרְנוּ עַד שֶׁדְּחָקוֹ הָרָעָב: <b>אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי</b> אִם יֹאמַר שֶׁהוּא יָחִיד לְאִמּוֹ, מָה טַעַם בָּזֶה שֶׁתֵּרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּרָעָה שְׁאוֹלָה אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה בָּנִים רַבִּים וּבְנֵי בָּנִים, וְאִמּוֹ כְּבָר מֵתָה לֹא תִּבְכֶּה עָלָיו בְּפָנָיו. אֲבָל הַטַּעַם כִּי יַעֲקֹב לֹא לָקַח אִשָּׁה מִדַּעְתּוֹ רַק רָחֵל, וְזֶה טַעַם \"יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי\", כִּי לֹא נוֹלְדוּ לִי מֵאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא אִשְׁתִּי בִּרְצוֹנִי רַק שְׁנַיִם, וְשַׂמְתִּי אַהֲבָתִי בָּהֶם כְּאִלּוּ הֵם יְחִידִים לִי, וְהַשְּׁאָר כִּבְנֵי פִּילַגְשִׁים הֵם אֵלַי, \"וְאָחִיו מֵת\", וְזֶה לְבַדּוֹ בְּנִי יְחִידִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי. וְלָכֵן יַקְדִּים הַכָּתוּב רָחֵל לְלֵאָה, \"כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל\" (רות ד יא), \"וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה\" (בראשית ל\"א:ד'), כִּי הִיא הַקּוֹדֶמֶת בְּמַחְשַׁבְתּוֹ. וְאָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים כִּי לְכָךְ יֹאמַר בַּסֵּדֶר הַזֶּה (בראשית מ\"ו:י\"ט) \"בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב\", כִּי הִיא תִּקָּרֵא אִשְׁתּוֹ בֶּאֱמֶת בְּלֹא מִרְמָה. וּלְדַעְתִּי הָיָה זֶה מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּירָהּ שָׁם בֵּין הַשְּׁפָחוֹת, וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי כֵן (רמב\"ן על בראשית ל\"א:ל\"ג): <b>וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי</b> אִם יִקְרָאֵהוּ אָסוֹן כְּאָחִיו תּוֹרִידוּ אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה, אוֹ \"וְקָרָהוּ אָסוֹן\", שֶׁיִּקְרֶנּוּ כֵן מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ נַעַר וָרַךְ וְלֹא נִסָּה לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (מב ד) \"פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן\", כִּי פֵּרוּשׁ אָסוֹן – מָוֶת מִקְרִית, כְּמֵתִים בִּידֵי אָדָם וְחַיָּה רָעָה אוֹ בְּשִׁנּוּי הָאֲוִיר בַּדֶּרֶךְ: <b>כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר</b> יֹאמַר כִּי יֵרֵד בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה עָלָיו, כִּי גַּם בְּכָל זֶה שֶׁאָמַרְנוּ לוֹ לֹא רָצָה הַזָּקֵן לְשַׁלְּחוֹ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי לוֹ עָרֵב עָלָיו וּבָטַח בִּי, וְעַל כֵּן יֵשֵׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחְתָּיו. וְאִם יִהְיֶה פֵּרוּשׁ \"וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ\" כִּפְשׁוּטוֹ, יֹאמַר אֲנַחְנוּ הַגּוֹרְמִים מִיתַת הַזָּקֵן בְּרָעָה, כִּי אֲנִי עָרַבְתִּי בּוֹ. וְאָמַר <b>כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי</b> לְהוֹדִיעוֹ כִּי יִבְחַר לִהְיוֹת עֶבֶד עוֹלָם מֵעֲלוֹתוֹ אֶל אָבִיו בִּלְתִּי הַנַּעַר, שֶׁלֹּא יוּכַל לִרְאוֹת בְּרָעָתוֹ כִּי יִבְכֶּה תָּמִיד וְיִתְאוֹנֵן עָלָיו כָּל הַיּוֹם. וְהִזְכִּיר זֶה שֶׁלֹּא יַחְשֹׁד אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מִרְמָה בַּעֲבוּר שֶׁהוּא יֵדַע לִבְרֹחַ יוֹתֵר מִן הַנַּעַר: <b>וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו</b> לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ הַמִּצְרִיִּים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ה:א'). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית מ\"ה:א'), \"לְהִתְאַפֵּק\" – לִסְבֹּל. \"לְכָל הַנִּצָּבִים עָלָיו\" – טַעְמוֹ עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וְהֻצְרַךְ לִקְרֹא לְהוֹצִיאָם. אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ה:א') תִּרְגֵּם \"לְאִתְחַסָּנָא\" – לְהִתְחַזֵּק, וְכֵן \"וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעוֹלָה\" (שמואל א יג יב), וְכֵן כָּל לְשׁוֹן הִתְאַפְּקוּת בְּכָל מָקוֹם חִזּוּק. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהָיוּ שָׁם מִבֵּית פַּרְעֹה וּמִן הַמִּצְרִים אֲנָשִׁים רַבִּים יְחַלּוּ פָּנָיו לִמְחֹל לְבִנְיָמִין, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֵיהֶם עַל תַּחֲנוּנֵי יְהוּדָה, וְלֹא יָכוֹל יוֹסֵף לְהִתְחַזֵּק לְכֻלָּם, וַיִּקְרָא לַעֲבָדָיו הוֹצִיאוּ כָּל אִישׁ נָכְרִי מֵעָלַי, כִּי אֲדַבֵּר עִמָּהֶם, וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו, וּבְצֵאתָם מֵעָלָיו נָתַן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וְאַנְשֵׁי בֵּית פַּרְעֹה הַמּוּצָאִים מֵעָלָיו, כִּי עוֹדָם בֶּחָצֵר הַחִיצוֹנָה. וְיִתָּכֵן כִּי פֵּרוּשׁ \"הַנִּצָּבִים עָלָיו\", מְשָׁרְתָיו הָעוֹמְדִים לְפָנָיו, כְּמוֹ \"הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים\" (רות ב ו), \"שָׂרֵי הַנִּצָּבִים\" (מלכים א ה ל), \"לְהִתְיַצֵּב עַל ה'\" (איוב א ו). וְטַעַם \"וַיִּקְרָא\", שֶׁהֵרִים קוֹלוֹ בְּכַעַס וְאָמַר לִמְשָׁרְתָיו, הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי בִּלְתִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. וְטַעַם בַּהוֹצָאָה שֶׁהוֹצִיאָם מִשָּׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ בְּהַזְכִּירוֹ לָהֶם הַמְּכִירָה, כִּי תִהְיֶה לָהֶם גַּם אֵלָיו לְמִכְשׁוֹל, שֶׁיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם עֲלֵיהֶם, אֵלּוּ אַנְשֵׁי בּוֹגְדוֹת, לֹא יָגוּרוּ בְּאַרְצֵנוּ וְלֹא יִדְרְכוּ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, בָּגְדוּ בַּאֲחִיהֶם גַּם בַּאֲבִיהֶם בָּגְדוּ, מָה יַעֲשׂוּ בַּמֶּלֶךְ וּבְעַמּוֹ, וְגַם בְּיוֹסֵף לֹא יַאֲמִינוּ עוֹד: <b>כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ</b> הִזְכִּיר לָהֶם מָה שֶׁעָבַר, וְיָדְעוּ גַּם הֵם לוֹמַר כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁתֵּי שָׁנִים בָּרָעָב וְאָכְלוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה בְּיָדָם וְנִתְיַקֵּר הַשַּׁעַר מְאֹד, וְעוֹד יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם חָמֵשׁ שָׁנִים, לֹא תִּהְיֶה לָכֶם בָּהּ מִחְיָה כְּלָל אִם לֹא שְׁלָחַנִי הַשֵּׁם לִפְנֵיכֶם: <b>וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן</b> הָיָה יוֹסֵף יוֹדֵעַ בְּאָבִיו שֶׁלֹּא יִרְצֶה לַעֲמֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר שָׁם הַבִּירָה לַמַּלְכוּת, עַל כֵּן שָׁלַח לוֹ מֵעַתָּה כִּי בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן יוֹשִׁיבֶנּוּ. וְטַעַם \"אַתָּה וּבָנֶיךָ\" מְחֻבָּר בַּפָּסוּק הָעֶלְיוֹן, רְדָה אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: <b>וְאָמַר פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ</b> דֶּרֶךְ כָּבוֹד, כִּי לְאֶחָיו אָמַר \"כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם\" וְ\"לָשׁוּם לָכֶם שְׁאֵרִית\", שֶׁהָיוּ מֵתִים וְלֹא יִשָּׁאֵר לָהֶם שְׁאֵרִית, אֲבָל לְאָבִיו לֹא רָצָה לֵאמֹר כֵּן. וְאָמַר שֶׁאִם תִּתְעַכֵּב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן – תִּוָּרֵשׁ, כִּי אֲנִי לֹא אוּכַל לִשְׁלֹחַ לְךָ לְאֶרֶץ כְּנַעַן לֶחֶם רַב מִגִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי יַחְשְׁדוּ אוֹתִי שֶׁאֲנִי מוֹכְרוֹ שָׁם לַעֲשׂוֹת לִי שָׁם אוֹצְרוֹת כֶּסֶף וְלָשׁוּב אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, וּבְבוֹאֲכֶם וְיֵדְעוּ כִּי אַתֶּם אָבִי וְאַחַי, יִתֵּן לִי הַמֶּלֶךְ רְשׁוּת: <b>כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם</b> בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּלֹא מֵלִיץ, זֶה דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים (רש\"י הראב\"ע והרד\"ק), וְהוּא תַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ה:י\"ב). וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר לָהֶם כָּךְ לַאֲמַתְלָא וּלְפִיּוּס, כִּי אֵינֶנָּה רְאָיָה שֶׁיְּדַבֵּר אָדָם אֶחָד בְּמִצְרַיִם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי עַל דַּעְתִּי הוּא שְׂפַת כְּנַעַן, כִּי אַבְרָהָם לֹא הֱבִיאוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וּמֵחָרָן, כִּי אֲרָמִית הִיא, וְהַגַּל הַזֶּה עֵד, וְאֵינֶנּוּ לָשׁוֹן לְאִישׁ אֶחָד לְבַד אֲבָל הוּא לְשׁוֹן כְּנַעַן, וְרַבִּים בְּמִצְרַיִם יוֹדְעִים אוֹתוֹ כִּי קָרוֹב הוּא, וְאַף כִּי הַמּוֹשֵׁל, שֶׁדֶּרֶךְ הַמְּלָכִים וְהַמּוֹשְׁלִים לָדַעַת הַלְּשׁוֹנוֹת, וּכְמוֹ שֶׁתִּרְאֶה בִּנְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (דניאל ב ג) \"חֲלוֹם חָלָמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם\", בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ שָׁם חַרְטֻמִּים וְאַשָּׁפִים וּמְכַשְּׁפִים וְכַשְׂדִּים מִלְּשׁוֹנוֹת רַבִּים וּמִיִּשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם יָבִינוּ אוֹתוֹ, וְהֵם עָנוּ לוֹ בַּאֲרָמִית \"וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית\", כִּי הֵם הָיוּ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת, וְלָהֶם הָיָה הָרְשׁוּת לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ. וְעוֹד כִּי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף מִשָּׁם לְמִצְרַיִם יָבֹאוּ רַבִּים. וְיוֹתֵר הָיָה לָהֶם רְאָיָה בְּהַזְכִּירוֹ שְׁמוֹ וְעִנְיַן הַמְּכִירָה, \"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה\". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר, וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִן כִּי אֲנִי הַמּוֹשֵׁל וְהָאָדוֹן לְכָל מִצְרַיִם, הַמַּגִּיד לָכֶם מִפִּי כִּי אֲנִי אֲחִיכֶם, וּמְצַוֶּה לְהוֹרִיד אָבִי אֵלַי לְכַלְכְּלוֹ, אִם כֵּן תַּגִּידוּ לְאָבִי אֶת כָּל הַכָּבוֹד וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, וּתְמַהֲרוּ לְהוֹרִידוֹ אֵלַי, כִּי הַדְּבָרִים אֱמֶת וְיֵשׁ בִּי כֹּחַ לְהַצִּילוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ בָּרָעָב, וְהוּא כְּמוֹ כִּי פִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי, וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (מגילה ט\"ז) אָמְרוּ, כְּפִי כֵּן לִבִּי: וְטַעַם <b>בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף</b> כִּי הָיָה יוֹסֵף מַגִּיד לְבֵית פַּרְעֹה כִּי יֵשׁ לוֹ אַחִים נִכְבָּדִים בְּאֶרֶץ הָעִבְרִים, כִּי גֻּנֹּב גֻּנַּב מִשָּׁם, וְעַתָּה שָׁמְעוּ כִּי בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כַּאֲשֶׁר אָמַר: <b>וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו</b> כִּי הָיָה הַדָּבָר לָהֶם לְחֶרְפָּה שֶׁיִּמְשֹׁל בָּהֶם אִישׁ נָכְרִי, עֶבֶד מִבֵּית הָאֲסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ, וְעַתָּה בְּבוֹא אֵלָיו אַחִים נִכְבָּדִים וְנוֹדַע כִּי הוּא הָגוּן לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי מְלָכִים, שָׂמְחוּ כֻּלָּם בַּדָּבָר: <b>וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ</b> אָמַר הַדָּבָר בְּצַוָּאָה לוֹ מִדַּעְתּוֹ מוּסַר יוֹסֵף, כִּי אֵינֶנּוּ שׁוֹלֵחַ יָד בְּהוֹן הַמֶּלֶךְ וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, עַל כֵּן חָשַׁב פַּרְעֹה אוּלַי לֹא יִרְצֶה לִשְׁלֹחַ לְאָבִיו דָּבָר, עַל כֵּן אָמַר לוֹ אֲנִי מְצַוֶּה אוֹתְךָ שֶׁתַּעֲשֶׂה זֹאת עַל כָּל פָּנִים: <b>וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת</b> כַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה, וּמַהוּ הַחֶשְׁבּוֹן, עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים וְגוֹ', לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ה:כ\"ג). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּרְמֹז עַל הַחֶשְׁבּוֹן, אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר כְּזֹאת הַמִּנְחָה, וִיהִי שִׁעוּרוֹ וּלְאָבִיו שָׁלַח זֹאת הַמִּנְחָה עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים וְגוֹ', וְהַכָּ\"ף כְּאִלּוּ יְתֵרָה, רַק דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ \"וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ\" (בראשית ל\"ט:י\"ט), אוֹ יֹאמַר וּלְאָבִיו שָׁלַח צֵידָה כַּצֵּידָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לְאֶחָיו, וְלֹא לְהַשְׁווֹתָן, רַק כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ בְּלֶכְתָּם כֵּן שָׁלַח לְאָבִיו בָּר וְלֶחֶם וּמָזוֹן לַדֶּרֶךְ בְּבוֹאוֹ, וְהוּא הַנָּכוֹן. וְהִזְכִּיר חֲמוֹרִים וַאֲתֹנֹת, כִּי הַמַּשָּׂא וְנוֹשֵׂא הַמַּשָּׂא הַכֹּל שָׁלַח לוֹ, וְהַמִּנְהָג לִשְׁלֹחַ זְכָרִים וּנְקֵבוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו (בראשית ל\"ב:ט\"ז): <b>אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ</b> עִנְיַן רֹגֶז לְשׁוֹן רְתֵת וּתְנוּעָה, וְיֵאָמֵר בְּבֹאוֹ מִן הַפַּחַד עַל הָרֹב, \"לֵב רַגָּז\" (דברים כח סה), \"וְרָגְזוּ וְחָלוּ\" (שם ב כה), \"וְתַחְתַּי אַרְגָּז\" (חבקוק ג טז), \"וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה\" (יחזקאל יב יח), וְלָכֵן הַנָּכוֹן בְּעֵינַי בַּפָּסוּק הַזֶּה שֶׁאָמַר לָהֶם יוֹסֵף אַל תִּפְחֲדוּ בַּדֶּרֶךְ. וְהָעִנְיָן, כִּי בַּעֲבוּר נָשְׂאָם בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן וְטוּב מִצְרָיִם בִּימֵי הַבַּצָּרוֹת, יִפְחֲדוּ אוּלַי בַּדֶּרֶךְ בְּלֶכְתָּם יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם לִסְטִים, וְכָל שֶׁכֵּן בְּשׁוּבָם עִם כָּל רְכוּשָׁם, וְלֹא יְמַהֲרוּ לַדָּבָר. וְלָכֵן אָמַר לָהֶם שֶׁיֵּלְכוּ בִּזְרִיזוּת וִימַהֲרוּ לָבֹא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ\"ה:ט') \"מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי\", וְאַל יִפְחֲדוּ כְּלָל בַּדֶּרֶךְ כִּי שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁהוּא הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְחַיֵּי כָּל הָאֲרָצוֹת הָהֵם בְּיָדוֹ וּמִמּוֹרָאוֹ יִירְאוּ הַכֹּל, וְיֵלְכוּ וְיָבֹאוּ לְשָׁלוֹם: <b>וַיָּפָג לִבּוֹ</b> נֶחְלַף לִבּוֹ וְהָלַךְ מִלְּהַאֲמִין, לֹא הָיָה לִבּוֹ פּוֹנֶה אֶל הַדְּבָרִים, לְשׁוֹן מְפִיגִין טַעְמָן לְשׁוֹן מִשְׁנָה (גמ' ביצה יד), וּכְמוֹ \"מֵאֵין הֲפוּגוֹת\" (איכה ג מט), \"וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר\" (ירמיהו מח יא) מְתֻרְגָּם \"וְרֵיחֵהּ לָא פָג\", לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ה:כ\"ו). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי לְשׁוֹן פּוּגָה – שְׁבִיתָה וּבִטּוּל, כְּמוֹ \"אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ\" (איכה ב יח), וְכֵן \"עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת\" (שם ג מט), שֶׁנִּגְּרָה תָּמִיד מֵאֵין שְׁבִיתָה וְהֶפְסֵק, וְכֵן מְפִיגִין טַעְמָן – שֶׁמְּפַזְּרִין אוֹתוֹ וּמִתְבַּטֵּל, וְכֵן \"עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה\" (חבקוק א ד), תִּבָּטֵל וְתִפָּסֵק. וְגַם זֶה \"וַיָּפָג לִבּוֹ, שֶׁנִּתְבַּטֵּל לִבּוֹ וּפָסְקָה נְשִׁימָתוֹ, כִּי פָּסְקָה תְּנוּעַת הַלֵּב וְהָיָה כְּמֵת. וְזֶה הָעִנְיָן יָדוּעַ בְּבוֹא הַשִּׂמְחָה פִּתְאוֹם, וְהֻזְכַּר בְּסִפְרֵי הָרְפוּאוֹת, כִּי לֹא יִסְבְּלוּ זֶה הַזְּקֵנִים וַחֲלוּשֵׁי הַכֹּחַ, שֶׁיִּתְעַלְּפוּ רַבִּים מֵהֶם בְּבוֹא לָהֶם שִׂמְחָה בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, כִּי יִהְיֶה הַלֵּב נִרְחָב וְנִפְתָּח פִּתְאוֹם וְהַחֹם הַתּוֹלָדִי יוֹצֵא וּמִתְפַּזֵּר בְּחִיצוֹנֵי הַגּוּף וְיֵאָפֵס הַלֵּב בְּהִתְקָרְרוֹ, וְהִנֵּה נָפַל הַזָּקֵן כְּמֵת. וְאָמַר \"כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם\", לְהַגִּיד שֶׁעָמַד זְמַן גָּדוֹל מִן הַיּוֹם וְהוּא שׁוֹכֵב דּוּמָם בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא הֶאֱמִין לָהֶם, כִּי הַיָּדוּעַ בָּעִלּוּף הַזֶּה שֶׁיִּצְעֲקוּ לוֹ וְיַרְגִּילוּ אוֹתוֹ בַּשִּׂמְחָה הַהִיא עַד שֶׁתִּקָּבַע בּוֹ בְּנַחַת רוּחַ. וְזֶה טַעַם \"וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת\", כִּי הָיוּ צוֹעֲקִים בְּאָזְנָיו דִּבְרֵי יוֹסֵף וּמְבִיאִים לְפָנָיו הָעֲגָלוֹת, אָז שָׁבָה רוּחוֹ אֵלָיו וְחָזְרָה נְשִׁימָתוֹ וְחָיָה, וְזֶהוּ \"וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם\". וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם \"וּשְׁרָת רוּחַ נְבוּאָה\", בַּעֲבוּר שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת הוֹסִיף זֶה וְדָרַשׁ כֵּן בְּמִלַּת רוּחַ, שֶׁלֹּא אָמַר \"וַיְחִי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם\", וַעֲשָׂאוֹ מֵעִנְיַן \"רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי\" (ישעיהו סא א), \"וְעַתָּה ה' אֱלֹהִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ\" (שם מח טז), \"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ\" (במדבר כז יח): <b>וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף</b> יֵרָאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁלֹּא הֻגַּד לְיַעֲקֹב כָּל יָמָיו כִּי אֶחָיו מָכְרוּ אֶת יוֹסֵף, אֲבָל חָשַׁב כִּי הָיָה תּוֹעֶה בַּשָּׂדֶה וְהַמּוֹצְאִים אוֹתוֹ לְקָחוּהוּ וּמָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם, כִּי אֶחָיו לֹא רָצוּ לְהַגִּיד לוֹ חַטָּאתָם, אַף כִּי יָרְאוּ לְנַפְשָׁם פֶּן יִקְצֹף וִיקַלְּלֵם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי (להלן מט ג-ז), וְיוֹסֵף בְּמוּסָרוֹ הַטּוֹב לֹא רָצָה לְהַגִּיד לוֹ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר \"וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר\" וְגוֹ', וְאִלּוּ יָדַע יַעֲקֹב בָּעִנְיָן הַזֶּה הָיָה רָאוּי לָהֶם שֶׁיְּחַלּוּ פְּנֵי אֲבִיהֶם בְּמוֹתוֹ לְצַוּוֹת אֶת יוֹסֵף מִפִּיו, כִּי יִשָּׂא פָּנָיו וְלֹא יַמְרֶה אֶת דְּבָרוֹ, וְלֹא הָיוּ בְּסַכָּנָה וְלֹא יִצְטָרְכוּ לִבְדּוֹת מִלִּבָּם דְּבָרִים: <b>וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק</b> חַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו יוֹתֵר מִכְּבוֹד זְקֵנוֹ, לְפִיכָךְ תָּלָה בְּיִצְחָק וְלֹא בְּאַבְרָהָם, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ו:א'). וְאֵינֶנּוּ מַסְפִּיק, שֶׁהָרָאוּי לוֹמַר לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו בְּלִי שֶׁיְּיַחֵד אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק\" (בראשית מ\"ח:ט\"ו), וּבִתְפִלָּתוֹ אָמַר \"אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק\" (בראשית ל\"ב:י'), אוֹ יֹאמַר וַיִּזְבַּח זְבָחִים לַה', כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּאַבְרָהָם (בראשית י\"ב:ז') \"וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לַה'\", וּמָה צֹרֶךְ לְפָרֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר. אֲבָל הַפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סוֹד, יְגַלּוּ לָנוּ אוֹתוֹ שָׁם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ\"ד:ה'), כִּי כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב לָרֶדֶת מִצְרַיִם רָאָה כִּי הַגָּלוּת יַתְחִיל בּוֹ וּבְזַרְעוֹ, וּפָחַד מִמֶּנּוּ, וְזָבַח זְבָחִים רַבִּים לְפַחַד אָבִיו יִצְחָק, שֶׁלֹּא תְּהֵא מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה כְּנֶגְדּוֹ. וְעָשָׂה זֶה בִּבְאֵר שֶׁבַע שֶׁהוּא בֵּית תְּפִלָּה לַאֲבוֹתָיו, וּמִשָּׁם נָטַל רְשׁוּת בְּלֶכְתּוֹ לְחָרָן. וְאָמַר הַכָּתוּב \"זְבָחִים\", לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹלוֹת כַּאֲבוֹתָיו, כִּי אַבְרָהָם עוֹלוֹת הִקְרִיב, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (זבחים קטז), לֹא הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ שְׁלָמִים, עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ, וּבְנֹחַ כָּתוּב מְפֹרָשׁ (בראשית ח':כ') \"וַיַּעַל עוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ\", אֲבָל יַעֲקֹב מִפְּנֵי פַּחַד ה' הִקְרִיב שְׁלָמִים, לְהַשְׁלִים אֵלָיו כָּל הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ (תורת כהנים ויקרא טז א) שְׁלָמִים – שֶׁמְּטִילִין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְהִנֵּה הָיְתָה תְּחִלַּת כַּוָּנָתוֹ בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה, שֶׁהִיא הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁהִזְכִּירוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ\"ד:ה') שֶׁחַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו יוֹתֵר מִכְּבוֹד זְקֵנוֹ, וְהוּא הַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּלָשׁוֹן אַחֵר, בַּתְּחִלָּה שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַתַּלְמִיד וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֲלִין בִּכְבוֹד הָרַב. וְרָאִיתִי בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר קלה) בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, \"וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק\" (בראשית ל\"א:נ\"ג), וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁנִּשְׁבַּע כָּךְ בֶּאֱמוּנַת פַּחַד אָבִיו, אֶלָּא עֲדַיִן לֹא נִתַּן לְיַעֲקֹב כֹּחַ וְנִשְׁבַּע בַּכֹּחַ שֶׁנִּתַּן לְאָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר \"וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק\", וּמַאי נִיהוּ, הוּא דִּכְתִיב בֵּהּ (מלכים א יח לח) \"וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה\", וּכְתִיב (דברים ד כד) \"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא\" וְגוֹ', עַד כָּאן בַּמִּדְרָשׁ. וּמִדִּבְרֵיהֶם נִלְמוֹד שֶׁמִּפְּנֵי כֵן לֹא אָמַר וַיִּזְבַּח זְבָחִים לַה', לְפִי שֶׁעַתָּה כְּבָר זָכָה יַעֲקֹב בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז כ) \"תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם\", וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ עַתָּה, וְהִנֵּה בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת נִרְאָה אֵלָיו אֱלֹהֵי יִצְחָק אָבִיו בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה בְּמִדַּת הַדִּין רָפָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר \"אֱלֹהִים בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה\", וְהוּא מָה שֶׁאָמַר \"אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ\", כִּי הוּא הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ בְּחָרָן \"אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה\" (בראשית ל\"א:י\"ג), וְהוּא אֱלֹהֵי אָבִיךָ, הוּא הַשֵּׁם וְהִיא הַמִּדָּה. וְהִבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא יִירָא בְּמִצְרַיִם כִּי יִזְכֶּה בְּדִינוֹ וְיִגָּאֵל אַחַר הָעִנּוּי, וְזֶהוּ טַעַם \"וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה\". וְכָתַב הָרַב בְּפֶרֶק כז בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים, כִּי תַּרְגּוּם \"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה\" – \"אֲנָא אֵיחוֹת עִמָּךְ וַאֲנָא אַסְּקִנָּךְ\", וְנִפְלָא הָרַב בָּזֶה עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס, וְאָמַר כִּי אוּנְקְלוֹס שָׂם כָּל מְאֹדוֹ לְהַרְחִיק הַגַּשְׁמוּת בְּכָל סִפּוּר אֲשֶׁר בַּתּוֹרָה, וְכָל אֲשֶׁר יִמְצָא מֵאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הַמּוֹרִים עַל מִין מִמִּינֵי הַתְּנוּעָה יָשִׂים עִנְיַן הַתְּנוּעָה לְכָבוֹד נִבְרָא אוֹ לִשְׁמִירָה מֵהָאֵל, וּמְתַרְגֵּם \"וַיֵּרֶד ה'\" (שמות יט כ) \"וְאִתְגְּלִי ה'\", \"אֵרְדָה נָא וְאֶרְאֶה\" (בראשית י\"ח:כ\"א) \"אֶתְגְּלֵי כְעַן וְאֶחְזֵי\", וְאִם כֵּן לָמָּה תִּרְגֵּם כָּאן \"אֲנָא אֵיחוֹת\". וּפֵרֵשׁ הָרַב כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן \"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה\", לֹא הָיָה קָשֶׁה לְאוּנְקְלוֹס לְסַפֵּר הַמַּאֲמָר כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה, כִּי הוּא סִפּוּר אֲמִירָה לֹא סִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין מָה שֶׁיֵּאָמֵר בַּחֲלוֹם אוֹ בְּמַרְאֶה הַלַּיְלָה וּבֵין מָה שֶׁיֵּאָמֵר בַּמַּחֲזֶה וּבַמַּרְאָה, וּבֵין מָה שֶׁיֵּאָמֵר בְּדָבָר מֻחְלָט \"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר\" אוֹ \"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר\", אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְכֵן אָמַר (הרמב\"ם במו\"נ א מז) שֶׁהִרְחִיק אוּנְקְלוֹס הַשְּׁמִיעָה בְּכָל מָקוֹם, וְיָשִׂים פֵּרוּשָׁהּ הַגָּעַת הַדָּבָר הַהוּא לַבּוֹרֵא אוֹ קִבּוּל תְּפִלָּה, וִיתַרְגֵּם \"שְׁמִיעַ קֳדָם ה'\" (תרגום אונקלוס על בראשית כ\"ט:ל\"ג), וְ\"קַבָּלָא אֲקַבֵּל קְבִילְתֵהּ\" (שמות כב כב), וְאִם כֵּן הַדָּבָר כְּדִבְרֵי הָרַב, לָמָּה יִבְרַח אוּנְקְלוֹס מִן הַתְּנוּעָה וְיַרְחִיק הַשְּׁמִיעָה גַּם כֵּן מִיִּרְאָתוֹ שֶׁתּוֹרֶה עַל גַּשְׁמוּת, וְלֹא יִבְרַח מִן הָאֲמִירָה וְהַדִּבּוּר וְלֹא מִן הַקְּרִיאָה בְּשׁוּם מָקוֹם, בֵּין בַּחֲלוֹם בֵּין בַּמַּרְאָה בֵּין בְּמַאֲמָר מֻחְלָט, כִּי בְּכֻלָּם יְתַרְגֵּם \"וַאֲמַר ה'\" \"וּמַלֵּל ה'\" \"וּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה\", וְהִיא גַּם הִיא תּוֹרֶה עַל גַּשְׁמוּת, וְהָיָה לוֹ לְתַרְגֵּם \"וְיִתְאֲמַר מִן קֳדָם ה'\" אוֹ \"וַאֲמַר יְקָרָא דַּה'\" אוֹ \"וְיִתְרְעֵי ה'\" כְּפִי הָרָאוּי בָּעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַב בַּדִּבּוּר וּבָאֲמִירָה (מו\"נ א סד), וְלָמָּה יַרְחִיק בַּשְּׁמִיעָה וְלֹא יַרְחִיק הָרְאִיָּה, שֶׁתִּרְגֵּם אוֹתָהּ \"וַחֲזָא ה'\". וַאֲשֶׁר אָמַר הָרַב (שם מז) כִּי יוֹרֶה עַל עִנְיַן הַשָּׂגַת שֵׂכֶל כַּאֲשֶׁר יוֹרֶה עַל הַשָּׂגַת הָעַיִן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא זֶה בַּשְּׁמִיעָה, כִּי הִיא תֵּאָמֵר עַל הַהַשָּׂגָה בַּשֵּׂכֶל וּבָרָצוֹן בְּרוֹב מְקוֹמוֹת, כְּגוֹן \"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי\" (בראשית ט\"ז:ב'), \"שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי\" (תהלים כח ב), \"גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ\" (ישעיהו א טו), \"הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב\" (שמואל א טו כב), \"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים כח א), וְכֵן \"לֵב שׁוֹמֵעַ\" (מלכים א ג ט), וְכֵן רֻבָּם. וְהִנֵּה אוּנְקְלוֹס לֹא הָיָה לוֹ לִירֹא מִן הַשְּׁמִיעָה, שֶׁלֹּא תּוֹרֶה רַק עַל קַבָּלַת הַדָּבָר וְהָרָצוֹן בּוֹ, וְלֹא בָּרַח מִן הָרְאִיָּה בְּשׁוּם מָקוֹם, אֲבָל תִּרְגֵּם אוֹתָהּ כִּפְשׁוּטָהּ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁהַדָּבָר מֻשָּׂג בִּרְאִיָּה בִּלְבַד, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מֻשָּׂג בִּרְאִיָּה בִּלְבַד וְהוּא צָרִיךְ הַשְׁגָּחָה וְהִתְבּוֹנְנוּת, יְתַרְגֵּם כְּפִי הָרָאוּי בּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר \"כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי\" (בראשית כ\"ט:ל\"ב), \"רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי\" (שמות ג ז) \"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" (שם ב כה), שֶׁאֵין הָרְאִיָּה בָּהֶם שֶׁיִּרְאֶה אֶת גּוּפָם אֲבָל שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בְּעִנְיָנָם וְיֵדַע אוֹתוֹ. וְזֶה דַּרְכּוֹ בְּכָל הַתּוֹרָה, לֹא כַּטַּעַם שֶׁעָלָה בְּדַעַת הָרַב וְנִשְׁתַּבֵּשׁ בְּיָדוֹ, וְהַשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁתִּרְגֵּם אוֹתָם (לעיל ו יב כט לא) \"וַחֲזָא אֵלָיו\" וְלֹא הִשְׁלִים אוֹתוֹ. וּבִלְשׁוֹן הַעֲבָרָה כִּנָּה אוּנְקְלוֹס וְתִרְגֵּם \"וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו\" (שמות לד ו) \"וְאַעְבַּר ה' שְׁכִינְתֵּהּ עַל אַפּוֹהִי\", שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הָעוֹבֵר נִבְרָא לְדַעְתּוֹ, וְלֹא יַזְכִּיר לְשׁוֹן תְּנוּעָה בַּבּוֹרֵא כְּפִי מַה שֶׁהִזְכִּיר הָרַב, וְאִם כֵּן אֵיךְ תִּרְגֵּם \"ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ\" (דברים לא ג) \"ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עָבַר קֳדָמָךְ\", וְהִנֵּה זֶה מִין תְּנוּעָה בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה, וְלֹא יָרֵא מִמֶּנּוּ אוּנְקְלוֹס. וְכֵן בַּפָּסוּק \"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה\" (שמות יד לא), תִּרְגֵּם בּוֹ \"וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת גְּבוּרַת יְדָא רַבְּתָא\", נוֹפֵל בּוֹ הַגְּבוּרָה מִפְּנֵי לָשׁוֹן \"אֲשֶׁר עָשָׂה\", וְהִשְׁאִיר בּוֹ \"יְדָא רַבְּתָא\" וְלֹא הָיָה יָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִן הַיָּד וְלֹא יְכַנֶּה אוֹתָהּ כְּלָל. וְכֵן נָהַג בְּתַרְגּוּם \"כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים\" (שם לא יח) \"בְּאֶצְבְּעָא דַּה'\". וּמָה שֶׁתֵּרֵץ בּוֹ הָרַב (במו\"נ א סה), כִּי יָשִׂים אוּנְקְלוֹס הָאֶצְבַּע כְּלִי נִבְרָא אֲשֶׁר פִּתַּח הַלּוּחוֹת בְּחֵפֶץ הַבּוֹרֵא, אֵינֶנּוּ אֱמֶת, כִּי הִנֵּה \"מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ\" (דברים לג ב) \"כְּתָב יַמִּינֵהּ\" וְלֹא פָּחַד מִן הַיָּמִין הַכּוֹתֶבֶת שֶׁתּוֹרֶה עַל גַּשְׁמוּת, וְכֵן מִן הָאֶצְבַּע, וְעוֹד תִּרְגֵּם (שמות טו יב) \"אֲרֵימְתְּ יַמִּינָךְ\", וְאָמַר (שם פסוק ו) \"יַמִּינָךְ ה' תְּבַרַת שָׂנְאָה\", וְתִרְגֵּם \"יָדְךָ הַחֲזָקָה\" (דברים ג כד) \"יָת יְדָךְ תַּקִּיפָא\", וְאָמַר (שם ד לד) \"בִּידָא תַּקִּיפָא וּבְאֶדְרָעָא מְרָמְמָא\", וְכֵן \"וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי\" (שם לב מא), \"וְתִתַּקַּף בְּדִינָא יְדִי\" וְכֵן תִּרְגֵּם (שם יא יב) \"תְּדִירָא עֵינֵי ה' אֱלָהָךְ בַּהּ מֵרֵישָׁא דְּשַׁתָּא\". וְהִנֵּה בְּיַעֲקֹב כָּתוּב בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן \"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה\" וְגוֹ' (בראשית כ\"ח:י\"ב), וּפָחַד אוּנְקְלוֹס מִמֶּנּוּ וְתִרְגֵּם \"וְהָא יְקָרָא דַּה' מְעַתַּד עִלָּוֹהִי\", וְלֹא תִּרְגֵּם וְהָא ה' בַּעֲבוּר שֶׁהוּא בַּחֲלוֹם, וְתִרְגֵּם \"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ\" (שם טו) \"וְהָא מֵימְרִי בְּסַעֲדָךְ\", וְלֹא אָמַר וְהָא אֲנָא עִמָּךְ, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם \"אֲנָא אֵחוֹת עִמָּךְ\" וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא סִפּוּר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֲלוֹם כָּמוֹהוּ בְּשָׁוֶה. וְתִרְגֵּם \"וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ\" (שמות ד יב) \"וַאֲנָא אֱהֵי עִם פֻּמָּךְ\", וְאָמַר בְּ\"וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת\" (שם ג יב) \"אֲרֵי יְהֵא מֵימְרִי עִמָּךְ\". וְעוֹד נִזְהַר אוּנְקְלוֹס בַּחֲלוֹמוֹת וְתִרְגֵּם \"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה\" (בראשית כ':ג') \"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן בַּחֲלוֹם\" (בראשית ל\"א:כ\"ד) \"וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם ה'\", וְאִם תֹּאמַר שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁלֹּא תְּהֵא הַבִּיאָה קוֹדֶמֶת לַחֲלוֹם, וְיַחְשֹׁב בָּהּ שֶׁהִיא מַמָּשׁ, הִנֵּה בִּשְׁלֹמֹה כָּתוּב (מלכים א ג ה) \"בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה\" וְתִרְגֵּם אוֹתוֹ יוֹנָתָן \"אִתְגְּלִי ה' לִשְׁלֹמֹה\", וְאִם הַדָּבָר נֶאֱמַר בַּחֲלוֹם יְסַפְּרוּ אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בַּחֲלוֹם הַהוּא, וְאַל יִקְשֶׁה עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמָר יוֹרֶה עַל הַגַּשְׁמוּת, כִּי הֱיוֹתוֹ בַּחֲלוֹם יְתָרֵץ לָהֶם שֶׁאֵינוֹ מַמָּשׁ, גַּם כֵּן הַדָּבָר שֶׁיֹּאמַר כִּי הוּא נִרְאָה בַּחֲלוֹם רָאוּי שֶׁיְּסַפְּרוּ אוֹתוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא, כִּי מָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ שֶׁהוּא בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה יְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הוּא חֲלוֹם שֶׁנִּדְמֶה לוֹ מִמֶּנּוּ כֵּן. וְאַל תַּחְשֹׁב שֶׁהָיָה זֶה לְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יֵאָמֵר בַּאֲרָמִית לְשׁוֹן רְאִיָּה בַּחֲלוֹמוֹת, כִּי \"וָאֵרֶא בַּחֲלוֹמִי\" (בראשית מ\"א:כ\"ב) מְתֻרְגָּם \"וַחֲזֵית\", וּבִנְבוּכַדְנֶצַּר \"חָזֵה הֲוֵית\" (דניאל ב לא) וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס \"לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'\" (שמות טז ח) \"אֱלָהֵין עַל מֵימְרָא דַּה'\", וְאֵין כָּאן יִרְאָה וָפַחַד מִן הַגַּשְׁמוּת, וְכֵן \"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה\" (במדבר כא ה) \"וְאִתְרָעַם עַמָּא עַל מֵימְרָא דַּה'\", וְכֵן \"בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם\" (בראשית ט':י\"ב), \"בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה\" (שם טז) \"בֵּין מֵימְרִי\" וּ\"מֵימְרָא דַּה'\" וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הַרְבֵּה, וְכֵן תִּרְגֵּם \"יִצֶף ה'\" (שם לא מט) \"יִסַךְ מֵימְרָא דַּה'\", \"אֱלֹהִים עֵד\" (שם לא נ) \"מֵימְרָא דַּה' סָהֵד\", וְאֵין לוֹ בָּהֶן יִרְאַת הַגַּשְׁמוּת, וְגַם אֵין לְ\"מֵימְרָא\" עִנְיָן בְּכָאן, שֶׁיֹּאמַר בּוֹ שֶׁיִּצְפֶּה וְיָעִיד, וְכֵן \"הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים\" (שם כא כג), \"קַיֵּם לִי בְּמֵימְרָא דַּה'\", וְאֵין הַנִּשְׁבָּעִים מַזְכִּירִין אֲנִי נִשְׁבָּע בְּמַאֲמַר אֱלֹהִים, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ רַבִּים לְאוּנְקְלוֹס, וְסוֹדָם יָדוּעַ לַמַּשְׂכִּילִים. וְכֵן בִּלְשׁוֹן עֲמִידָה אָמַר הָרַב (במו\"נ א כז) שֶׁשָּׂם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל כַּוָּנָתוֹ לְפָרֵשׁ בּוֹ קִיּוּם, וּלְכָךְ תִּרְגֵּם \"וְעָמְדוּ רַגְלָיו\" (זכריה יד ד) \"וְיִתְגְּלֵי בִּגְבוּרְתֵיהּ\", וְכֵן תִּרְגֵּם כָּל דְּבַר עֵסֶק וּתְנוּעָה \"גְּבוּרְתָא\". וְהִנֵּה אוּנְקְלוֹס לֹא יִתְיָרֵא מִלְּשׁוֹן עֲמִידָה, וְתִרְגֵּם \"הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר\" (שמות יז ו) \"הָא אֲנָא קָאֵם קֳדָמָךְ תַּמָּן עַל טִנָּרָא\". וּמָה שֶׁאָמַר הָרַב (שם) כִּי אוּנְקְלוֹס יָשִׂים עִנְיַן הַתְּנוּעָה גִּלּוּי הַשְּׁכִינָה וְהֵרָאוֹת כָּבוֹד נִבְרָא, הִנֵּה אוּנְקְלוֹס מִן הַכָּבוֹד יִבְרַח מִלָּתֵת בּוֹ כַּלְּשׁוֹנוֹת הָאֵלֶּה, וִיתַרְגֵּם \"וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה\" (במדבר טז יט) \"וְאִתְגְּלֵי יְקָרָא דַּה'\" כְּמוֹ שֶׁיֹּאמַר \"וְאִתְגְּלֵי ה'\" (שמות יט כ), וְלֹא יְתַרְגֵּם וְאִתְחֲזִי יְקָרָא דַּה', וְכֵן יְתַרְגֵּם בַּמַּלְאָכִים (שם ג ב) \"וְאִתְגְּלִי\", וְאִם יְדַבֵּר אוּנְקְלוֹס בַּמַּלְאָכִים וּבְכָבוֹד נִבְרָא בְּעִנְיְנֵי הַגַּשְׁמוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב (במו\"נ א כו), הָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יִתְיָרֵא מִן הָרְאִיָּה שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם, וִיתַרְגֵּם בָּהֶם וְאִתְחֲזִי, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה \"כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים\" (בראשית ל\"ב:ל\"א), \"אֲרֵי חֲזֵיתִי מַלְאֲכָא דַּה'\", וְחָס וְשָׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הַנִּקְרָא שְׁכִינָה אוֹ כָּבוֹד נִבְרָא חוּץ מֵהַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר חָשַׁב הָרַב כָּאן וּבִפְרָקִים רַבִּים מִסִּפְרוֹ, וְהוּא תִּרְגֵּם \"אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים\" (שמות לג טו) \"אִם לֵית שְׁכִינָתְךָ מְהַלְּכָא בֵּינַנָא\", וּמֹשֶׁה לֹא יַחְפֹּץ בְּלֶכֶת עִמּוֹ כָּבוֹד נִבְרָא חוּץ מֵהַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא \"הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ\" (שם לב לד), וְלֹא הָיָה מִתְרַצֶּה בְּכָךְ, אֲבָל הָיָה מְבַקֵּשׁ שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ הָאֵל בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ (שם לג יד), וְכֵן אַחַר שֶׁשָּׁמַע הַשֵּׁם בְּקוֹלוֹ וְאָמַר לוֹ \"גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה\" (שם יז), אָמַר מֹשֶׁה \"יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ\" (שם לד ט) \"תְּהָךְ כְּעַן שְׁכִינְתָּא דַּה' בֵּינַנָא\", וְכֵן תִּרְגֵּם \"לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי\" (שם לג כ) \"לָא תִכּוֹל לְמִחְזֵי אַפֵּי שְׁכִינְתִי אֲרֵי לָא יִחְזֵינַנִי אִינָשָׁא\". וְאָמַר יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל (יחזקאל ג יב) \"בְּרִיךְ יְקָרָא דַּה' מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ\", וְאִם הַכָּבוֹד הַזֶּה יִרְצֶה בּוֹ הַכָּתוּב עֶצֶם הַבּוֹרֵא וַאֲמִתּוֹ, וְיִהְיֶה כְּמוֹ \"הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ\" (שמות לג יח) שֶׁפֵּרֵשׁ בּוֹ הָרַב כֵּן (מו\"נ א נג סג), הִנֵּה הִזְכִּיר בּוֹ \"אֲתַר\" וּ\"בֵית שְׁכִינְתֵּהּ\", וְאִם יֹאמַר שֶׁהוּא כָּבוֹד נִבְרָא כְּדַעְתּוֹ שֶׁל הָרַב בַּפָּסוּק \"וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן\" (שמות מ לה) וְזוּלָתוֹ, אֵיךְ יִקְבְּעוּ בּוֹ \"בָּרוּךְ\", וְהַמְּבָרֵךְ וְהַמִּתְפַּלֵּל לְכָבוֹד נִבְרָא כְּעוֹבֵד אֱלִילִים. וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ דְּבָרִים רַבִּים יוֹרוּ עַל שֵׁם הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא הָאֵל יִתְבָּרַךְ. אֲבָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה לְאוּנְקְלוֹס וְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל דְּבָרִים יְדוּעִים בַּקַּבָּלָה, וְסוֹדָם לַיֹּדְעִים חֵן, וּבְמַעֲמַד הַר סִינַי יְתַרְגֵּם אוּנְקְלוֹס כָּל מִלַּת אֱלֹהִים הַנִּזְכָּר בַּפָּרָשָׁה \"יְקָרָא\" אוֹ \"מֵימְרָא דַּה'\", וְכַאֲשֶׁר תַּזְכִּיר הַפָּרָשָׁה הַשֵּׁם הַמְּיֻחָד לֹא יֹאמַר כֵּן, וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה וּבְחָכְמָה מִמֶּנּוּ. וְעוֹד אַזְכִּיר זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (שמות כ יט). וּמָה שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס \"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה\" (שם כ א) \"וּמַלֵּיל ה'\", טַעְמוֹ בָּזֶה מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר \"פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם\" (דברים ה ד יט), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. אֲבָל מָה שֶׁאָמַר כָּאן \"אֲנָא אֵחוֹת עִמָּךְ\" רָצָה לִרְמֹז בּוֹ מָה שֶׁאָמְרוּ (מכילתא שירה ג), גָּלוּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר \"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה\", גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו מט לח) \"וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם\". וְהִנֵּה הָאֲמִירָה וְהַיְּרִידָה שָׁוִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְתַרְגֵּם אֶלָּא כֵּן בְּשׁוּם פָּנִים כַּאֲשֶׁר רָמַזְתִּי (ריש פסקא זו). אֲבָל שָׁם בְּיַעֲקֹב לֹא יִתָּכֵן לְתַרְגֵּם וְהָא אֲנָא עִמָּךְ, בַּעֲבוּר כִּי שָׁם כָּתוּב \"וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו\" (בראשית כ\"ח:י\"ג), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וּמִפְּנֵי שֶׁמָּצָא אוּנְקְלוֹס שֶׁאֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, בָּרַח מִמֶּנּוּ וַעֲשָׂאוֹ עִנְיַן עֵזֶר בִּלְבַד, וְאָמַר \"מֵימְרִי בְּסַעֲדָךְ\" וְלֹא אָמַר מֵימְרִי עִמָּךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּמֹשֶׁה (שמות ג יב). וְהָאֵל יַרְאֵנוּ מִתּוֹרָתוֹ נִפְלָאוֹת: <b>וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב</b> אַחַר שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם \"לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ\" הָיָה רָאוּי שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַהוּא, וְכֵן הוּא נִזְכָּר בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, אֲבָל קְרָאוֹ יַעֲקֹב לִרְמֹז כִּי עַתָּה לֹא יָשׂוֹר עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וְיוּכָל, אֲבָל יִהְיֶה בְּבֵית עֲבָדִים עַד שֶׁיַּעֲלֶנּוּ גַּם עָלֹה, כִּי מֵעַתָּה הַגָּלוּת תַּתְחִיל בּוֹ. וְזֶה טַעַם \"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו\" (בראשית מ\"ו:ח'), כִּי בְּשֵׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָבֹאוּ שָׁמָּה, כִּי יִפְרוּ הַבָּנִים וְיִרְבּוּ וְיִגְדַּל שְׁמָם וּכְבוֹדָם, אֲבָל יַעֲקֹב הוּא עַתָּה בְּרִדְתּוֹ שָׁם. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב עֵר וְאוֹנָן עִם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה לְסוֹד יָדוּעַ מִדְּבָרֵינוּ שֶׁכָּתַבְנוּ כְּבָר (רמב\"ן על בראשית ל\"ח:ח'), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין זֶה וְטַעַם כָּל הַפָּסוּק. וְכֵן הִזְכִּירָם בַּפְּקוּדִים (במדבר כו יט-כ), \"בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם\", וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א ב ג-ד) מְנָאָם בְּמִסְפָּר, אָמַר \"בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לוֹ אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה\": <b>וּבְנוֹת בָּנָיו</b> שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר וְיוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ו:ז'), וּמָה יְרַבֶּה בִּבְנוֹתָיו. אֲבָל דֶּרֶךְ הַכָּתוּב כְּשֶׁיְּדַבֵּר בְּיִחוּסֵי הָרַבִּים יֹאמַר בְּיָחִיד לְשׁוֹן רַבִּים, \"וּבְנֵי דָּן חוּשִׁים\" (בראשית מ\"ו:כ\"ג), \"וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב\" (במדבר כו ח), וְכֵן \"בְּנוֹתָיו\" – דִּינָה, \"וּבְנוֹת בָּנָיו\" – סֶרַח בַּת אָשֵׁר, אֲבָל יוֹכֶבֶד לֹא יַזְכִּירֶנָּה הַכָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ\", אֲבָל יִרְמֹז אֵלֶיהָ כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב\"ב קכג): <b>שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ</b> וּבִפְרָטָן אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁנּוֹלְדָה בִּכְנִיסָתָן לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו נט) \"אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם\", לֵדָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָה בְּמִצְרַיִם, זוֹ הִיא שִׁיטַת רַבּוֹתֵינוּ (סוטה יב). וְרַבִּי אַבְרָהָם הֵשִׁיב וְאָמַר כִּי זֶה תֵּמַהּ, אִם כֵּן לָמָּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַפֶּלֶא שֶׁנַּעֲשָׂה עִמָּהּ שֶׁהוֹלִידָה מֹשֶׁה וְהִיא בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְלָמָּה הִזְכִּיר דְּבַר שָׂרָה שֶׁהָיְתָה בַּת תִּשְׁעִים, וְלֹא דַּי לָנוּ זֶה הַצַּעַר עַד שֶׁעָשׂוּ הַפַּיְטָנִים פִּיּוּטִים בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה \"יוֹכֶבֶד אִמִּי אַחֲרַי הִתְנַחֲמִי\", וְהִנֵּה הִיא בַּת מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. וְכִי אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי חָיָה כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים, דֶּרֶךְ הַגָּדָה אוֹ דִּבְרֵי יָחִיד, אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְהִנֵּה פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו בִּסְתִירַת דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ אֲנִי צָרִיךְ לַעֲנוֹת אֵלָיו, וְאוֹמַר כִּי עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה בִּדְבַר יוֹכֶבֶד פֶּלֶא גָּדוֹל מִן הַנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים שֶׁהֵם יְסוֹד הַתּוֹרָה, כִּי הִיא בַּת לֵוִי עַצְמוֹ, לֹא מִתְיַחֶסֶת אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כו נט) \"אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם\", וְעוֹד כָּתוּב (שמות ו כ) \"אֶת יוֹכֶבֶד דּוֹדָתוֹ\", וְהִנֵּה אִם נֹאמַר כִּי הוֹלִיד אוֹתָהּ בְּבַחֲרוּתוֹ כַּאֲשֶׁר הוֹלִיד כָּל בָּנָיו, וְהָיְתָה לֵדָתָהּ אַחַר רִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם מְעַט, הִנֵּה הִיא בְּלֶדֶת מֹשֶׁה זְקֵנָה מְאֹד כְּמִנְיַן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אוֹ קָרוֹב לוֹ, וְאִם נֹאמַר שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ אַחַר שִׁבְתּוֹ בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים, וְהִנֵּה נַחְשֹׁב שֶׁהוֹלִיד אוֹתָהּ אַחַר רִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה, וְהוּא יִהְיֶה בֶּן מֵאָה שָׁנָה, כִּי בְּרִדְתּוֹ הָיָה בֶּן מ\"ג שָׁנִים, וְהִנֵּה יִהְיוּ בָּזֶה שְׁנֵי פְּלָאִים, שֶׁיִּהְיֶה הוּא זָקֵן כְּאַבְרָהָם אֲשֶׁר הִזְכִּיר הַכָּתוּב (בראשית י\"ז:י\"ז) \"הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד\", וּכְתִיב (בראשית י\"ח:י\"ב) \"וַאדֹנִי זָקֵן\", וְתִהְיֶה הִיא זְקֵנָה בְּלֶדֶת מֹשֶׁה בַּת ע\"ג, וְאִם נְאַחֵר עוֹד לֵדָתָהּ לְסוֹף יְמֵי לֵוִי, הִנֵּה יִהְיֶה פֶּלֶא גָּדוֹל מִשֶּׁל אַבְרָהָם. אֲבָל אֹמַר לְךָ דָּבָר שֶׁהוּא אֱמֶת וּבָרוּר בַּתּוֹרָה, כִּי הַנִּסִּים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי נָבִיא שֶׁיִּתְנַבֵּא כֵן מִתְּחִלָּה אוֹ מַלְאָךְ נִגְלֶה בְּמַלְאֲכוּת הַשֵּׁם, יַזְכִּירֵם הַכָּתוּב, וְהַנַּעֲשִׂים מֵאֲלֵיהֶן לַעֲזֹר צַדִּיק אוֹ לְהַכְרִית רָשָׁע, לֹא יַזְכִּירוּ בַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְּבִיאִים, וְזֶהוּ זָהָב רוֹתֵחַ יוּצַק בְּפִי הֶחָכָם הַזֶּה מִמָּה שֶׁהֵשִׁיב עַל רַבּוֹתֵינוּ בְּעִנְיַן פִּינְחָס (במדבר כה יב) וְזוּלָתוֹ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְלָמָּה יַזְכִּירֵם הַכָּתוּב, כָּל יְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה בְּנִסִּים נִסְתָּרִים הֵם, וְעַם הַתּוֹרָה אֵין בְּכָל עִנְיָנוֹ רַק נִסִּים לֹא טֶבַע וּמִנְהָג, שֶׁהֲרֵי יִעוּדֵי הַתּוֹרָה כֻּלָּם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, כִּי לֹא יִכָּרֵת וְיָמוּת בְּטֶבַע הַבָּא עַל אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת אוֹ הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְלֹא יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם כַּבַּרְזֶל בְּטִבְעָם מִפְּנֵי זָרְעֵנוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, וְכֵן כָּל יִעוּדֵי הַתּוֹרָה בַּטּוֹבוֹת הָהֵן וְכָל הַצְלָחַת הַצַּדִּיקִים בְּצִדְקָתָם וְכָל תְּפִלּוֹת דָּוִד מַלְכֵּנוּ וְכָל תְּפִלּוֹתֵינוּ – נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, אֶלָּא שֶׁאֵין בָּהֶם שִׁנּוּי מְפֻרְסָם בְּטִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי זֶה כְּבָר (רמב\"ן על בראשית י\"ז:א') וְעוֹד אֲפָרְשֶׁנּוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (שמות ו ב ויקרא כו יא). וְהִנֵּה אֶתֵּן לְךָ עֵד נֶאֱמָן עַל מָה שֶׁאָמַרְתִּי, יָדַעְנוּ כִּי מֵעֵת בּוֹא יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ עַד לֶדֶת אֲדוֹנֵינוּ דָּוִד הָיָה כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְהַיָּמִים יִתְחַלְּקוּ לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת, שַׂלְמוֹן וּבֹעַז וְעוֹבֵד וְיִשַׁי, וְיַגִּיעַ לְכָל אֶחָד מֵהֶם צ\"ג שָׁנָה, וְהִנֵּה כֻּלָּם זְקֵנִים קָרוֹב לְאַבְרָהָם וְהָיוּ מוֹלִידִים כָּל אֶחָד בִּשְׁנַת מוֹתוֹ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, כִּי אֵין הַחַיִּים בִּזְמַנָּם מֵאָה שָׁנָה. וְאִם הוֹלִיד אֶחָד מֵהֶם בְּבַחֲרוּתוֹ כַּמִּנְהָג, יִהְיוּ הָאֲחֵרִים זְקֵנִים מְאֹד יוֹתֵר מֵאַבְרָהָם, וִיהִי בָּהֶם הַפֶּלֶא גָּדוֹל יוֹתֵר מְאֹד, כִּי יְמֵי הָאָדָם בְּדוֹר אַבְרָהָם אֲרֻכִּים וּבִשְׁנוֹת דָּוִד חָזְרוּ לְמַחֲצִיתָם. וְאוּלַי חָיוּ יוֹתֵר, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ לְשַׂלְמוֹן יָמִים רַבִּים בְּבוֹאָם לָאָרֶץ. וְלָכֵן נָתְנוּ אַנְשֵׁי הַקַּבָּלָה וְהֵם חַכְמֵי אֱמֶת לְעוֹבֵד יָמִים רַבִּים, וְהוּא נֵס נִסְתָּר נַעֲשָׂה לַאֲבִי הַמְּלוּכָה בֶּן הַצַּדֶּקֶת הַבָּאָה לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וְכֵן יַזְכִּירוּ בְּאִמּוֹ אֹרֶךְ יָמִים רַבִּים. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי כִּי הַפֶּלֶא בְּאַבְרָהָם אֵינֶנּוּ כַּאֲשֶׁר יַחְשֹׁב הֶחָכָם הַנִּזְכָּר וְזוּלָתוֹ מִבַּעֲלֵי הַמִּקְרָא, כִּי אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק טֶרֶם מוֹתוֹ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְהִנֵּה לֹא עָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵי חֲלָקִים בְּיָמָיו, וְהָאֲנָשִׁים בְּכָל דּוֹר אֵין הַזִּקְנָה בָּהֶם עַד עֲבֹר עֲלֵיהֶם שְׁלֹשֶׁת חֶלְקֵי יְמוֹתָם, כַּאֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ הָרוֹפְאִים הַיַּלְדוּת וְהַבַּחֲרוּת וְהָאִישׁוּת וְהַזִּקְנָה, וּבַדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הַיָּמִים בָּהֶם כְּשִׁבְעִים שָׁנָה לֹא יְחַשְּׁבוּ לוֹ הָרוֹפְאִים זֹקֶן עַד אַחַר שִׁשִּׁים. וְעוֹד כִּי אַבְרָהָם הוֹלִיד בָּנִים רַבִּים אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה מִלֶּדֶת יִצְחָק, וְיִהְיֶה הַפֶּלֶא כִּפְלֵי כִּפְלַיִם. וְאִם נֹאמַר שֶׁהֶחְזִירוֹ הָאֵל לִימֵי בְּחוּרוֹתָיו, יִקְשֶׁה עָלָיו כִּי לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל הַזֶּה וְהוּא נֵס גָּלוּי וּמְפֻרְסָם בְּהֶפֶךְ מִן הַטֶּבַע. וּמִן הַיָּדוּעַ כִּי הָאֲנָשִׁים בַּדּוֹר הַזֶּה מֵהֶם שֶׁיּוֹלִידוּ בְּזִקְנָתָם עַד מְלֹאת שִׁבְעִים שָׁנָה אוֹ שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְיוֹתֵר כְּפִי הִתְקוֹמֵם בָּהֶם הַלַּחוּת לְפִי טִבְעָם, וְגַם הַנָּשִׁים אֵין לָהֶן זְמַן, וְכָל עוֹד הֱיוֹת לָהֶן הָאוֹרֵחַ תֵּלַדְנָה. רַק הַתֵּמַהּ בְּאַבְרָהָם וְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הוֹלִידוּ בִּנְעוּרֵיהֶם וְעַתָּה הוֹלִידוּ זֶה מִזֶּה, וְעוֹד בְּשָׂרָהּ הָיָה פֶּלֶא כִּי חָדַל מִמֶּנָּה אֹרַח כַּנָּשִׁים וְאַחֲרֵי כֵן לֹא תֵּלַדְנָה. וְהִנֵּה אִם יִהְיוּ יְמֵי יוֹכֶבֶד כִּימֵי אָבִיהָ, וְתִתְקַיֵּם בָּהּ הַלַּחוּת עַד קָרוֹב לְזִקְנָתָהּ כְּמִשְׁפַּט הַנָּשִׁים, אֵינֶנּוּ פֶּלֶא אִם תּוֹלִיד בַּזְּמַן אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ רַבּוֹתֵינוּ, מִפְּנֵי שֶׁרָצָה הָאֱלֹהִים לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הָאַחִים הָאֵלֶּה וְלֹא הִגִּיעַ הַקֵּץ, אִחֵר לֵדָתָם יָמִים רַבִּים עַד כִּי זָקְנָה אִמָּם, וְלֹא יִפָּלֵא מֵה' דָּבָר: <b>אֵלֶּה בְּנֵי זִלְפָּה וְגוֹ' בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב וְגוֹ'</b> דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לִמְנוֹת בְּנֵי הַגְּבִירוֹת יַחַד בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסֵדֶר וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב (לעיל לה כג-כו) וּבְסֵדֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות א ב-ד), אוֹ לִמְנוֹתָם כְּתוֹלְדֹתָם, הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּבִרְכָתָם בְּסֵדֶר וַיְחִי יַעֲקֹב. אֲבָל בְּכָאן מִפְּנֵי שֶׁבָּא לִמְנוֹת מִסְפָּרָם כִּי בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ מִצְרַיְמָה, הִקְדִּים הַמְרֻבֶּה בִּנְפָשׁוֹת. וּלְכָךְ הִזְכִּיר רָחֵל בְּתוֹךְ הַלְּחֵנוֹת, וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּירָהּ בְּכָבוֹד, וְאָמַר \"אֵשֶׁת יַעֲקֹב\", כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי לְמַעְלָה (לא לג מד כז): <b>וַיֵּרָא אֵלָיו</b> יוֹסֵף נִרְאָה אֶל אָבִיו, \"וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד\", לְשׁוֹן הַרְבָּיַת בְּכִיָּה. אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוַּאר יוֹסֵף בְּנוֹ וְלֹא נְשָׁקוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ו:כ\"ט). וְלֹא יָדַעְתִּי טַעַם בְּ\"וַיֵּרָא אֵלָיו\", כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁנִּתְרָאוּ כַּאֲשֶׁר נָפַל עַל צַוָּארָיו, וְעוֹד כִּי אֵינֶנּוּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁיִּפֹּל יוֹסֵף עַל צַוְּארֵי אָבִיו, אֲבָל שֶׁיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ אוֹ שֶׁיְּנַשֵּׁק יָדָיו, כַּכָּתוּב (בראשית מ\"ח:י\"ב) \"וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו\", וְהַשָּׁעָה הַזּוֹ רְאוּיָה יוֹתֵר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ. וְכֵן כָּל \"עוֹד\" בַּכָּתוּב, תּוֹסֶפֶת עַל עִקָּר הוּא, אֵינֶנּוּ כְּמוֹ הַרְבֵּה, \"לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד\" (איוב לד כג), שֶׁיָּשִׂים עָלָיו כְּפִי חֲטָאָיו וְלֹא יוֹתֵר. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי כְּבָר הָיוּ עֵינֵי יִשְׂרָאֵל כְּבֵדִים קְצָת מִזֹּקֶן, וּכְשֶׁבָּא יוֹסֵף בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה וְעַל פָּנָיו הַמִּצְנֶפֶת כְּדֶרֶךְ מַלְכֵי מִצְרַיִם לֹא הָיָה נִכָּר לְאָבִיו וְגַם אֶחָיו לֹא הִכִּירוּהוּ, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי כַּאֲשֶׁר נִתְרָאָה אֶל אָבִיו שֶׁהִבִּיט בּוֹ וְהִכִּירוֹ, נָפַל אָבִיו עַל צַוָּארָיו וּבָכָה עָלָיו עוֹד כַּאֲשֶׁר יִבְכֶּה עָלָיו תָּמִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה כְּשֶׁלֹּא רָאָהוּ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר \"אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ\", וְדָבָר יָדוּעַ הוּא מִי דִּמְעָתוֹ מְצוּיָה, אִם הָאָב הַזָּקֵן הַמּוֹצֵא אֶת בְּנוֹ חַי לְאַחַר הַיֵּאוּשׁ וְהָאֵבֶל אוֹ הַבֵּן הַבְּכוֹר הַמּוֹלֵךְ. וְאַל תָּחוּשׁ בַּעֲבוּר אָמְרוֹ \"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל\", כִּי מִמֶּנּוּ יְדַבֵּר וְיַחְזֹר וְיַזְכִּיר שְׁמוֹ, וְכֵן (לעיל מא מח-נ) \"וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים וְגוֹ' וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים\", וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים תָּמִיד בַּתּוֹרָה וּבַמִּקְרָא: <b>וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ</b> אָמַר לָהֶם שֶׁהֵם רוֹעִים, אֲבָל לֹא שֶׁיִּרְעוּ בְּהֵמוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, כִּי גַּם בְּשֶׁל עַצְמָם יֵשׁ לָהֶם עֲבָדִים וּבְנֵי בַּיִת יִרְעוּ אוֹתָם, אֶלָּא שֶׁעָשְׁרָם בַּמִּקְנֶה. וְזֶה טַעַם \"כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ\", וְהָיָה לָהֶם עֹשֶׁר וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד בְּמִקְנֶה רַב אֲשֶׁר לָהֶם, כִּי לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר רַק לְכָבוֹד: <b>לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ</b> אֲנִי תָּמֵהַּ בַּטַּעַם הַזֶּה שֶׁאָמְרוּ לוֹ, כִּי גַּם בְּמִצְרַיִם אֵין מִרְעֶה כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כְּמוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אוֹ יוֹתֵר, כִּי עָלֶיהָ הָיְתָה עִקַּר הַגְּזֵרָה. וְאוּלַי אָמְרוּ כִּי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי כֹּבֶד הָרָעָב יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה לַבְּהֵמָה, אֲבָל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יֵשׁ בָּהּ שֶׁבֶר יִחְיוּ בּוֹ הָאֲנָשִׁים וְתִשָּׁאֵר בָּהּ מִרְעֶה מְעַט. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִרְעֶה מְעַט בָּאָחוּ מִפְּנֵי הַיְּאוֹרִים וְהָאֲגַמִּים: <b>אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ</b> הַכְנָסַת דְּבָרִים, כְּאוֹמֵר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִיא. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ אֵלֶיךָ בָּאוּ לְשֵׁמַע כְּבוֹדְךָ, וְעָלֶיךָ הִשְׁלִיכוּ יְהָבָם, רְאֵה שֶׁתַּעֲשֶׂה עִמָּהֶם טוֹבָה כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וְיֵשׁ לְאֵל יָדְךָ: <b>וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה</b> הִיא שְׁאֵלַת שָׁלוֹם כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּרְאִין לִפְנֵי מְלָכִים לִפְרָקִים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ז:ז'). וְאֵינוֹ נִרְאֶה כֵן, שֶׁאֵין מִדֶּרֶךְ מוּסַר הַמְּלוּכָה שֶׁיִּשְׁאַל אָדָם בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שבת פט), כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ. אֲבָל הָיָה בְּרָכָה מַמָּשׁ, שֶׁדֶּרֶךְ הַזְּקֵנִים וְהַחֲסִידִים הַבָּאִים לִפְנֵי הַמְּלָכִים לְבָרֵךְ אוֹתָם בְּעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְהִתְנַשֵּׂא מַלְכוּתָם, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מלכים א א לא) \"יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם\". וּבְצֵאתוֹ מִלְּפָנָיו חָזַר וּבֵרַךְ אוֹתוֹ, לִטֹּל רְשׁוּת מִלְּפָנָיו, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא נשא כו), שֶׁיַּעֲלֶה נִילוּס לְרַגְלוֹ: <b>מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי</b> לֹא יָדַעְתִּי טַעַם הַזָּקֵן אָבִינוּ, מָה מוּסָר הוּא שֶׁיִּתְאוֹנֵן אֶל הַמֶּלֶךְ, וּמָה טַעַם לֵאמֹר \"וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי\", כִּי אוּלַי עוֹד יַשִּׂיגֵם וְיִחְיֶה יוֹתֵר מֵהֶם. וְנִרְאֶה לִי כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ זָרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה וְהָיָה נִרְאֶה זָקֵן מְאֹד, וּפַרְעֹה תָּמַהּ עַל זִקְנוּתוֹ, כִּי אֵין רֹב אַנְשֵׁי זְמַנּוֹ מַאֲרִיכִים יָמִים כָּל כָּךְ, שֶׁכְּבָר קָצְרוּ שְׁנוֹתָם, וְלָכֵן שָׁאַל לוֹ \"כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ\", כִּי לֹא רָאִיתִי כְּמוֹתְךָ זָקֵן בְּכָל מַלְכוּתִי. אָז עָנָה יַעֲקֹב כִּי יָמָיו שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וְאַל יִתְמַהּ בָּהֶם כִּי מְעַט הֵם כְּנֶגֶד שְׁנוֹת אֲבוֹתָיו שֶׁחָיוּ יוֹתֵר, אֲבָל מִפְּנֵי הֱיוֹתָם רָעִים בְּעָמָל וַאֲנָחָה זָרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה וְנִרְאָה זָקֵן מְאֹד: וְטַעַם <b>וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה וְגוֹ'</b> שֶׁהוֹשִׁיב אוֹתָם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ וּבַאֲחֻזָּה שֶׁנָּתַן לָהֶם, כִּי לֹא רָצָה שֶׁיִּהְיוּ כְּגֵרִים בָּאָרֶץ וְקָנָה לָהֶם בָּתִּים וְנַחֲלַת שָׂדֶה וְכֶרֶם נָתַן לָהֶם, וְזֶה מֵרְשׁוּת פַּרְעֹה, כִּי הֵם אָמְרוּ \"לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ\", לֹא לָדוּר, וּכְשֶׁיַּעֲבֹר הָרָעָב נָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ, וּפַרְעֹה אָמַר לְיוֹסֵף \"הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ\", שֶׁיּוֹשִׁיבֵם כְּאַנְשֵׁי הָאָרֶץ הַתּוֹשָׁבִים בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן: <b>וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְגוֹ'</b> סִפֵּר הַכָּתוּב זֶה וְגָמַר הָעִנְיָן בְּכָל הַפָּרָשָׁה לְהוֹדִיעַ מַעֲלוֹת יוֹסֵף בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וְכִי הָיָה אִישׁ אֱמוּנִים שֶׁהֵבִיא כָּל הַכֶּסֶף בֵּית פַּרְעֹה וְלֹא עָשָׂה לְעַצְמוֹ אוֹצְרוֹת כֶּסֶף וּמַטְמוֹנֵי מִסְתָּרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ לְשָׁלְחוֹ לְאֶרֶץ כְּנַעַן, אֲבָל נָתַן לַמֶּלֶךְ הַבּוֹטֵחַ בּוֹ כָּל הַכֶּסֶף וְקָנָה לוֹ אֶת הָאֲדָמָה גַּם הַגּוּפוֹת, וּמָצָא בָּזֶה חֵן גַּם כֵּן בְּעֵינֵי הָעָם, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַמַּצְלִיחַ אֶת יְרֵאָיו: <b>וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף וְגוֹ'</b> וְהִזְכִּיר כִּי תַּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּעֲבוּר כִּי מִצְרַיִם בְּבוֹאָם אֶל יוֹסֵף יַזְכִּירוּ לוֹ זֶה, כִּי אָמְרוּ, אַחֲרֵי שֶׁתַּם הַכֶּסֶף גַּם מֵאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא יָבֹאוּ עוֹד אֵלֶיךָ לִשְׁבֹּר, לָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף וּתְמִיתֵנוּ חִנָּם, וְתִשָּׁאֵר הַתְּבוּאָה בְּיָדְךָ וְאֵין קוֹנֶה: <b>וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית</b> לִשְׁנֵי הָרָעָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר יוֹסֵף \"וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר\" (בראשית מ\"ה:ו'), מִכֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם בָּאֲתָה בְּרָכָה לְרַגְלוֹ וְהִתְחִילוּ לִזְרֹעַ וְכָלָה הָרָעָב, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה (י ג), לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ז:י\"ט). וְכָךְ הֻזְכַּר (בראשית רבה פ\"ט:ט'), אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שְׁתֵּי שָׁנִים עָשָׂה רָעָב, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְמִצְרַיִם כָּלָה הָרָעָב, וְאֵימָתַי חָזְרוּ בִּימֵי יְחֶזְקֵאל וְכוּ'. וְאִם כֵּן לֹא נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי יוֹסֵף כְּפִתְרוֹנוֹ, וְיָבֹא הָעִנְיָן לַחְשֹׁד אוֹתוֹ בְּחָכְמָתוֹ. וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁהָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כִּדְבַר יוֹסֵף, אֲבָל בְּמִצְרַיִם יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶל הַיְאוֹר לְעֵינֵי פַּרְעֹה וּלְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם וְרָאוּ כָּל עַמּוֹ שֶׁעָלָה נִילוּס לִקְרָאתוֹ, וְיָדְעוּ כִּי בִּרְכַּת ה' הִיא לְרַגְלֵי הַנָּבִיא. וְאִם כֵּן יִהְיֶה \"וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף\" בִּשְׁאָר שְׁנֵי הַשָּׂבָע וְכָל יְמֵי חֲיוֹת אָבִיו, כִּי גַּם אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו אָמַר \"אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם\" (בראשית נ':כ\"א). וְעִם כָּל זֶה אֲנִי תָּמֵהַּ, שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה הַחֲלוֹם אֱמֶת, כִּי הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַגְּזֵרָה וְלֹא הָעִנְיָן הַנִּהְיֶה וְהַנַּעֲשֶׂה בָּהֶם. וְרָאִיתִי שָׁם בַּתּוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כֵּיוָן שֶׁמֵּת יַעֲקֹב אָבִינוּ חָזַר הָרָעָב לְיָשְׁנוֹ וְכוּ'. וְעוֹד שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי (עקב לח), \"וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה\", בַּמֶּה בֵּרְכוֹ, שֶׁנִּמְנַע שְׁנֵי הָרָעָב, אַף עַל פִּי כֵן שָׁלְמוּ אַחַר מִיתָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר \"וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם\", מָה כִּלְכּוּל הָאָמוּר לְהַלָּן (פרק מה יא) בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף כִּלְכּוּל הָאָמוּר כָּאן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זֶה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁדִּבְרֵי צַדִּיקִים קַיָּמִין בְּחַיֵּיהֶם וְנִטָּלִין לְאַחַר מִיתָתָן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי מִדִּבְרֵי אַבָּא, שֶׁזֶּה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם בְּרָכָה בָּעוֹלָם, נִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם נִסְתַּלְּקָה בְּרָכָה מִן הָעוֹלָם, עַד כָּאן. וְהִנֵּה הִשְׁלִים הָרָעָב חָמֵשׁ הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת. וְדַעַת רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁהָיוּ אֵלּוּ שְׁתֵּי הַשָּׁנִים לְאַחַר בּוֹא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, וְכָךְ כָּתַב, מָצִינוּ בַּדְּרָשׁ כִּי נִסְתַּלֵּק הָרָעָב בִּזְכוּת יַעֲקֹב, גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיָה רָעָב שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְלֹא הָיָה כְּמוֹ ד' שֶׁעָבְרוּ. וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים כְּלָל, כִּי מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ יַשְׁוֶה כָּל הַשֶּׁבַע שָׁנִים, וְאִלּוּ הָיָה כֵּן יַזְכִּיר הַכָּתוּב עִנְיָנָם שֶׁל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה. אֲבָל עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט לִקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בְּחָמֵשׁ שָׁנִים וְהֵבִיא אוֹתוֹ אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּתֹּם הַכֶּסֶף וְהַמִּקְנֶה בְּשָׁנָה אַחַת, אֲבָל הַכֶּסֶף הִסְפִּיק לָהֶם כָּל חָמֵשׁ שָׁנִים, כִּי כֵן הַדָּבָר בְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּבַעֲבוּר שֶׁלֹּא נִתְחַדֵּשׁ וְנִשְׁתַּנָּה דָּבָר אֶחָד בְּכָל אֵלֶּה הַשָּׁנִים לֹא סִפֵּר בָּהֶם הַכָּתוּב, רַק \"וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף\" וְגוֹ'. וְאַחֲרֵי שֶׁתַּם הַכֶּסֶף סִפֵּר שֶׁבָּאוּ אֶל יוֹסֵף, וְהָיָה זֶה בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְנָתַן לָהֶם בְּמִקְנֵיהֶם לֶחֶם, רַק נִהֲלָם בּוֹ שֶׁיֹּאכְלוּ לְפִי חַיּוּתָם וְלֹא לְשָׂבְעָה. וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִיא אֲשֶׁר נָדַר לָהֶם לְנַהֲלָם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵיהֶם, וְהִיא הַשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לָהּ וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּקְנֶה אוֹתָם וְאֶת אַדְמָתָם בַּלֶּחֶם שֶׁיַּאֲכִילֵם בַּשָּׁנָה הַזֹּאת הַשְּׁבִיעִית, וְאַחַר שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ לְפַרְעֹה יִתֵּן לָהֶם זֶרַע שֶׁלֹּא תֵּשַׁם הָאֲדָמָה, כִּי יָדְעוּ כִּי כָּלוּ שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב וְיִהְיֶה לָהֶם זֶרַע וְקָצִיר. וְזֶה טַעַם \"וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף לֶחֶם לְפִי הַטָּף\", שֶׁנָּתַן לָהֶם בִּשְׁנוֹת הָרָעָב כְּדֵי צָרְכָם לֶחֶם, כִּי \"לְפִי הַטָּף\" יִרְמֹז כֵּן: <b>קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ</b> הִנֵּה אָמְרוּ לוֹ שֶׁגַּם גּוּפָם יִקְנֶה לַעֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְכֵן אָמַר \"הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם\", אֲבָל אָמַר \"וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ\", וְלֹא אָמַר שֶׁיִּקְנֶה גּוּפָם, רַק הָאֲדָמָה. וְהַטַּעַם, כִּי הֵם אָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּקְנֶה אוֹתָם לַעֲבָדִים עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ כִּרְצוֹנוֹ, וְהוּא לֹא רָצָה רַק לִקְנוֹת אֶת הָאֲדָמָה, וְהִתְנָה עִמָּהֶם שֶׁיַּעַבְדוּ אוֹתָהּ לְעוֹלָם וְיִהְיוּ בָּהּ אֲרִיסֵי בָּתֵּי אָבוֹת לְפַרְעֹה. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר לָהֶם, \"הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה\", לֹא לַעֲבָדִים כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי, רַק עִם הָאֲדָמָה תִּהְיוּ לוֹ, וְהִנֵּה רָאוּי שֶׁיִּטֹּל הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא אֲדוֹן הַקַּרְקַע אַרְבַּע הַיָּדוֹת וְאַתֶּם הַחֲמִישִׁית, אֲבָל אֲנִי אֶתְחַסֵּד עִמָּכֶם שֶׁתִּטְּלוּ אַתֶּם חֵלֶק בַּעַל הַקַּרְקַע וּפַרְעֹה יִטֹּל הַחֵלֶק הָרָאוּי לָאָרִיס, אֲבָל תִּהְיוּ קְנוּיִים לוֹ שֶׁלֹּא תּוּכְלוּ לַעֲזֹב אֶת הַשָּׂדוֹת. וְזֶה טַעַם מָה שֶׁנָּדְרוּ לוֹ \"וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם\", שֶׁלֹּא תֵּשַׁם לְעוֹלָם. וּלְכָךְ אָמְרוּ לוֹ \"נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי\", שֶׁהֵקַלְתָּ עָלֵינוּ לִטֹּל אַרְבַּע הַיָּדוֹת שֶׁנּוּכַל לִחְיוֹת בָּהֶם, \"וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה\" כַּאֲשֶׁר נָדַרְנוּ, שֶׁנַּעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לִרְצוֹנוֹ: <b>וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה</b> כְּבָר הִזְכַּרְתִּי (רמב\"ן על בראשית מ\"ג:י\"ד) כִּי רֶדֶת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם הוּא גָּלוּתֵנוּ הַיּוֹם בְּיַד הַחַיָּה הָרְבִיעִית (דניאל ז ז) רוֹמִי הָרְשָׁעָה, כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב הֵם עַצְמָם סִבְּבוּ רִדְתָּם שָׁם בִּמְכִירַת יוֹסֵף אֲחִיהֶם, וְיַעֲקֹב יָרַד שָׁם מִפְּנֵי הָרָעָב וְחָשַׁב לְהִנָּצֵל עִם בְּנוֹ בְּבֵית אוֹהֵב לוֹ, כִּי פַּרְעֹה אוֹהֵב אֶת יוֹסֵף וּכְבֵן לוֹ, וְהָיוּ סְבוּרִים לַעֲלוֹת מִשָּׁם כִּכְלוֹת הָרָעָב מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בראשית מ\"ז:ד') \"לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן\", וְהִנֵּה לֹא עָלוּ, אֲבָל אָרַךְ עֲלֵיהֶם הַגָּלוּת וּמֵת שָׁם וְעָלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזִקְנֵי פַּרְעֹה וְשָׂרָיו הֶעֱלוּהוּ וְעָשׂוּ עִמּוֹ אֵבֶל כָּבֵד, וְכֵן אֲנַחְנוּ עִם רוֹמִי וֶאֱדוֹם אַחֵינוּ הֲסִבּוֹנוּ בִּיאָתֵנוּ בְּיָדָם, כִּי כָּרְתוּ בְּרִית עִם הָרוֹמִיִּים, וְאַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ הָאַחֲרוֹן לְבַיִת שֵׁנִי בָּרַח אֲלֵיהֶם לְעֶזְרָה, וּמִפְּנֵי הָרָעָב נִלְכְּדוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, וְהַגָּלוּת אָרַךְ עָלֵינוּ מְאֹד לֹא נוֹדַע קִצּוֹ כִּשְׁאָר הַגָּלֻיּוֹת, וַאֲנַחְנוּ בּוֹ כְּמֵתִים אוֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ, וְיַעֲלוּ אוֹתָנוּ מִכָּל הָעַמִּים מִנְחָה לַה', וְיִהְיֶה לָהֶם אֵבֶל כָּבֵד בִּרְאוֹתָם כְּבוֹדֵנוּ, וַאֲנַחְנוּ נִרְאֶה בְּנִקְמַת ה', יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו: <b>וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת</b> פִּתְרוֹנוֹ, כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת קָרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וְהוּא בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לְיָמָיו. וְעִנְיָנוֹ, כִּי הִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ אֲפִיסַת הַכֹּחוֹת וְיִתְרוֹן הַחֻלְשָׁה וְאֵינֶנּוּ חוֹלֶה, אֲבָל יָדַע כִּי לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים, וְלָכֵן קָרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וְאַחֲרֵי שׁוּב יוֹסֵף לְמִצְרַיִם חָלָה, וְהֻגַּד לְיוֹסֵף וּבָא לְפָנָיו עִם שְׁנֵי בָּנָיו כְּדֵי שֶׁיְּבָרְכֵם. וְכֵן \"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת\" (מלכים א ב א), וְשָׁם (שם פסוק ב) נֶאֱמַר \"אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ\", כִּי יָדַע בְּנַפְשׁוֹ כֵּן: <b>הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ</b> לֹא הָיָה יַעֲקֹב חוֹשֵׁד בִּבְנוֹ הַצַּדִּיק הָאָהוּב לוֹ שֶׁיַּמְרֶה עַל מִצְוַת אָבִיו וְעַל הַדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחוֹ וְאָמַר \"אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶיךָ\", אֲבָל עָשָׂה כֵן לְחַזֵּק הָעִנְיָן בְּעֵינֵי פַּרְעֹה, אוּלַי לֹא יִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְיֹאמַר לוֹ שְׁלַח אֶת אַחֶיךָ וְאֶת עֲבָדֶיךָ וְיַעֲלוּהוּ שָׁם, אוֹ שֶׁיַּחְפֹּץ פַּרְעֹה שֶׁיִּקָּבֵר הַנָּבִיא בְּאַרְצוֹ לְכָבוֹד לָהֶם וְלִזְכוּת, וְלָכֵן הִשְׁבִּיעוֹ, כִּי לֹא יִהְיֶה נָכוֹן לְהַעֲבִירוֹ עַל שְׁבוּעָתוֹ, וְגַם יוֹסֵף יִצְטָרֵךְ יוֹתֵר לְהִשְׁתַּדֵּל בָּעִנְיָן מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה, וְכֵן הָיָה הַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית נ':ו') \"עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ\": <b>וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם</b> אִם תּוֹלִיד עוֹד בָּנִים לֹא יִהְיוּ בְּמִנְיַן בָּנַי אֶלָּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִהְיוּ נִכְלָלִין, וְלֹא יְהֵא לָהֶם שֵׁם כִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים לְעִנְיַן הַנַּחֲלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְחַלְּקָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמִנְיַן גֻּלְגְּלוֹתָם, כְּדִכְתִיב \"לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ\", וְכָל אִישׁ נָטַל בְּשָׁוֶה חוּץ מִן הַבְּכוֹרוֹת, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִקְרְאוּ שְׁבָטִים אֶלָּא אֵלּוּ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ח:ו'). וְזֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן, שֶׁאִם כֵּן אֵין הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף אֶלָּא לְעִנְיַן הַכָּבוֹד בִּלְבַד, שֶׁיִּקָּרְאוּ בָּנָיו שְׁבָטִים, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר \"בְּנַחֲלָתָם\", וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ, לְנַחֲלָה הִקַּשְׁתִּים לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֹא לְדָבָר אַחֵר וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּהוֹרָיוֹת (ו), וְהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּכָל מָקוֹם (ב\"ב קכג) שֶׁהָיָה יוֹסֵף בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְיָרַשׁ פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד כְּמִשְׁפַּט כָּל בְּכוֹר, וְלֹא הָיְתָה בְּכוֹרָתוֹ לְהִקָּרֵא שְׁבָטִים בִּלְבַד כְּדִבְרֵי הָרַב. וּמִזֶּה נִלְמֹד עוֹד שֶׁלֹּא חִלְּקוּ הָאָרֶץ לְכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לְגֻלְגְּלֹתָם, שֶׁאִם כֵּן מָה הַבְּכוֹרָה הַזֹּאת בַּיְּרֻשָּׁה. וְאִם נֹאמַר שֶׁנָּתְנוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יוֹסֵף פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד מִכָּל אִישֵׁי שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, לֹא הֻזְכַּר זֶה בַּכָּתוּב כְּלָל, וְלֹא מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב שֶׁיִּתֵּן בְּכוֹרָה לְיוֹסֵף אֶלָּא שֶׁאָמַר בְּכָאן כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי, וּמִזֶּה אָמַר הַכָּתוּב (דהי\"א ה א) \"נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל\", אִם כֵּן הָיוּ לְגַמְרֵי כִּשְׁנֵי שְׁבָטִים וְהִיא בְּכוֹרָתוֹ, וְכָךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם (ב\"ב קכג). אֲבָל הָעִנְיָן אֵינֶנּוּ כְּלָל כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב, שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַשְּׁבָטִים נִתְחַלְּקָה, שְׁנֵים עָשָׂר חֲלָקִים שָׁוִים עָשׂוּ מִמֶּנָּה, וְנָטַל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן הַמְּמֹעָט שֶׁבָּהֶם כְּשֵׁבֶט יְהוּדָה שֶׁמְּרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין, וְנָטְלוּ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן בְּשָׁוֶה. וְכָךְ הֶעֱלוּ בַּגְּמָרָא פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (שם). וְכָתוּב (יחזקאל מז יג) \"תִּתְנַחֲלוּ בָּאָרֶץ לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים\", וְכֵן אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ט:כ\"ב) \"תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי יְקַבְּלוּן חוּלָקָא וְאַחְסָנְתָּא\", שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בְּקַבָּלַת הַנַּחֲלָה. וְטַעַם \"חוּלָקָא\" – חֵלֶק בְּכוֹר, וְ\"אַחְסָנְתָּא\" – יְרֻשַּׁת הַפָּשׁוּט. וּמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (במדבר כו נד) \"לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט\" לְעִנְיַן בָּתֵּי אָבוֹת הַנִּזְכָּרִים בַּפָּרָשָׁה דִּבֵּר הַכָּתוּב, שֶׁהַשֵּׁבֶט מְחַלֵּק חֶלְקוֹ לְבָתֵּי אָבוֹת שֶׁל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וּבֵית אָב מְרֻבֶּה נוֹתְנִין לוֹ חֵלֶק גָּדוֹל וּבֵית אָב מְמֻעָט נוֹתְנִין לוֹ חֵלֶק קָטָן, וּמֵתִים יוֹרְשִׁים הַחַיִּים, כַּמְּפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי (פנחס קלב), וְרַשִׁ\"י הִזְכִּירוֹ בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס (במדבר כו נה). וְהַכְּלָל בְּעִנְיַן יוֹסֵף שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְנַחֲלָה, וְאִם חִלְּקוּ יִשְׂרָאֵל הָאָרֶץ לִשְׁבָטִים כַּמֻּזְכָּר בַּגְּמָרָא (ב\"ב קכא), נָתְנוּ לוֹ כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן בְּשָׁוֶה. וְאִם אוּלַי נֹאמַר שֶׁחִלְּקוּהוּ לְגֻלְגְּלֹתָם, כַּנִּגְלֶה מִן הַכָּתוּב, נָתְנוּ לָהֶם כִּפְלַיִם בְּמִסְפָּרָם, חֵלֶק פָּשׁוּט כְּדִין שְׁאָר הָאֲנָשִׁים וְחֵלֶק שֵׁנִי בְּכוֹרָה, וְיִהְיֶה טַעַם \"כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן\" – כִּפְלַיִם בְּמִסְפָּרָם. אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה יוֹסֵף כִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים בַּנַּחֲלָה וְתִהְיֶה הַבְּכוֹרָה לְהִקָּרֵא שְׁנֵי שְׁבָטִים כְּמַאֲמַר הָרַב, זֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים: <b>וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם</b> כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ\"י, וְלֹא הוֹלַכְתִּיהָ אֲפִלּוּ לְבֵית לֶחֶם לְהַכְנִיסָהּ לָאָרֶץ. וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ, וְכִי בְּחוּצָה לָאָרֶץ נִקְבְּרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי בָּאָרֶץ מֵתָה וְשָׁם נִקְבְּרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בַּפָּרָשָׁה \"מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן\", וְשָׁם כָּתוּב עוֹד מְפֹרָשׁ (בראשית ל\"ה:ו') \"וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִיא בֵּית אֵל\", וּכְתִיב (שם פסוק טז) \"וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה\" וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: <b>וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם</b> וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בִּלְבָבְךָ עָלַי, אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֵם נְבוּזַרְאֲדָן וְהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, יָצְתָה עַל קִבְרָהּ וּבִקְשָׁה רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לא יד) \"קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ\", וְהקב\"ה מְשִׁיבָהּ, \"יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְגוֹ' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם\", לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ח:ז'). וְצָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים שֶׁיִּהְיֶה רֶמֶז בַּמִּקְרָא לַטַּעַם הַזֶּה שֶׁאָמַר בְּאַגָּדָה זוֹ, וְשֶׁמָּא זֶהוּ מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב <b>מֵתָה עָלַי רָחֵל בַּדֶּרֶךְ וָאֶקְבְּרֶהָ שָׁם בְּדֶרֶךְ</b> כְּלוֹמַר בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַעַבְרוּ בָּהּ בָּנֶיהָ מֵתָה, וְשָׁם קְבַרְתִּיהָ לְטוֹבָתָם, כִּי הִיא לֹא מֵתָה בַּדֶּרֶךְ רַק בְּרָמָה שֶׁהִיא עִיר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין וְשָׁם נִקְבְּרָה, אֲבָל בְּדֶרֶךְ שֶׁל עָתִיד מֵתָה, וְהַכָּתוּב לֹא יְפָרֵשׁ בַּעֲתִידוֹת רַק יִרְמֹז בָּהֶם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט גַּם כֵּן אָמַר לוֹ כֵּן כְּמִתְנַצֵּל, שֶׁלֹּא יִחַר לְיוֹסֵף בִּרְאוֹת חֶפְצוֹ בִּקְבוּרַת הַמְּעָרָה עַל שֶׁלֹּא קָבַר אִמּוֹ שָׁם וְכַאֲשֶׁר קָבַר שָׁם אֶת לֵאָה, וּלְכָךְ אָמַר לוֹ כִּי מֵתָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא נִקְבְּרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה קְבוּרַת מִצְרַיִם לְיַעֲקֹב, וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ בְּפֶתַע פִּתְאוֹם וְלֹא יָכוֹל לְקָבְרָהּ שָׁם, כִּי אֵיךְ יַעֲזֹב אֶת בָּנָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּדֶּרֶךְ וְיֵלֵךְ מְהֵרָה עִמָּהּ לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְאַיֵּה הָרוֹפְאִים וְהָרְפוּאוֹת לַחֲנֹט אוֹתָהּ, וְזֶה טַעַם \"עָלַי\". וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֵינָהּ רְחוֹקָה מִשָּׁם רַק כַּחֲצִי יוֹם, הָיָה יַעֲקֹב כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה הַגָּדוֹל וּבְנֵי בַּיִת, וְלֹא יַגִּיעוּ שָׁם רַק בְּיָמִים רַבִּים, וְכֵן עָשָׂה בַּדֶּרֶךְ הַהוּא יָמִים רַבִּים עַד בּוֹאוֹ אֶל אָבִיו, וְשָׁנוּ חֲכָמִים (מו\"ק כז), וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וַאֲנִי סָבוּר שֶׁהָיוּ אֵלּוּ דִּבְרֵי הִתְנַצְּלוּת, וְגַם יוֹסֵף יוֹדֵעַ שֶׁמֵּתָה בַּדֶּרֶךְ וְנִקְבְּרָה בָּאָרֶץ וְכָבוֹד עָשָׂה לָהּ בְּמוֹתָהּ, אֲבָל הַכַּוָּנָה לְיַעֲקֹב שֶׁלֹּא הוֹלִיךְ אוֹתָהּ לַמְּעָרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְבֹּר שָׁם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, כִּי יֵבוֹשׁ מֵאֲבוֹתָיו, וְלֵאָה הִיא הַנִּשֵּׂאת לוֹ רִאשׁוֹנָה בְּהֶתֵּר, וְרָחֵל בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ בַּנֶּדֶר אֲשֶׁר נָדַר לָהּ לְקָחָהּ: <b>אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה</b> לֹא הָיָה יוֹסֵף צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאָבִיו כִּי בְּמִצְרַיִם נוֹלְדוּ לוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ לֹא הָיָה לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, וְהוּא אָמַר לוֹ כְּבָר \"שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\". וְנִרְאֶה לִי כִּי פֵּרוּשׁ \"בָּזֶה\", בָּעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאָמַרְתָּ, שֶׁנְּתָנָם לִי הַשֵּׁם קֹדֶם בּוֹאֲךָ אֵלַי מִצְרַיְמָה, וְהֵם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם לְךָ. וְכֵן \"וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ\" (אסתר ב יג). וְאָמַר \"נָתַן לִי אֱלֹהִים\", שֶׁעָשָׂה לִי הַשֵּׁם נִסִּים עַד שֶׁנָּתַן לִי הַמֶּלֶךְ הָאִשָּׁה וְהָיוּ לִי הַבָּנִים הָאֵלֶּה מִמֶּנָּה: <b>וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר</b> הַטַּעַם כִּי לְבָרֵךְ אֶת יוֹסֵף בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ בֵּרַךְ אֶת בָּנָיו, וְיַגִּיד כִּי לֹא הָיָה לְיוֹסֵף זֶרַע אַחֵר וְהָיְתָה כָּל בִּרְכָתוֹ בְּבִרְכַּת אֵלֶּה הַנְּעָרִים, אוֹ שֶׁיִּקָּרְאוּ שְׁאָר בָּנָיו עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם וּמִבִּרְכָתָם יְבֹרְכוּ גַּם הֵם, וְהוּא הַנָּכוֹן בְּעֵינַי, כִּי הַנָּבִיא אוֹמֵר \"וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ\", וּדְבָרוֹ לֹא יִהְיֶה לָרִיק, אֲבָל הוֹלִיד אַחֲרֵי כֵן בָּנִים, כְּדַעַת אוּנְקְלוֹס שֶׁאָמַר \"וּבְנִין דְּתוֹלֵד בָּתְרֵיהוֹן\", וְיִהְיֶה \"אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ\" עָבָר בִּמְקוֹם עָתִיד, כְּמוֹ \"אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי\", וְרַבִּים מִלְּבַדּוֹ, כִּי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֵרָאֶה שֶׁכְּבָר הָיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁהוֹלִיד אַחֲרֵי בּוֹאוֹ אֵלָיו מִצְרַיְמָה, מִמָּה שֶׁהֻצְרַךְ לְהַאֲרִיךְ וְלֹא אָמַר, וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד לְךָ יִהְיוּ. וְזֶה טַעַם מָה שֶׁאָמַר (בראשית מ\"א:נ') \"וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבֹא שְׁנַת הָרָעָב\", כִּי אַחֲרֵי הָרָעָב נוֹלְדוּ לוֹ עוֹד בָּנִים אֲחֵרִים, וְהַכָּתוּב לֹא יַזְכִּיר אוֹתָם כִּי אֵין בָּהֶם צֹרֶךְ: <b>הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק</b> יִקְרָא הַנָּבִיא אֶל אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו אֲשֶׁר לוֹ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְעָשָׂה עִמָּהֶם אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת, וְיִקְרָא לֵאלֹהֵי הָאֱמֶת אֲשֶׁר הוּא רוֹעֶה אוֹתוֹ מֵעוֹדוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"הָרוֹעֶה אוֹתִי\" מִגִּזְרַת \"רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב\" (משלי כז י), כִּי בַּמִּדָּה הַהִיא שָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְ\"הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל\" הוּא הָעוֹנֶה אוֹתוֹ בָּעֵת צָרָתוֹ, וְשֶׁאָמַר לוֹ \"אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל\" (בראשית ל\"א:י\"ג), וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שמות כג כא) \"כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ\", וּלְכָךְ אָמַר \"בְּקֶרֶב הָאָרֶץ\", וַהֲרֵי זֶה מְבֹאָר לַמַּשְׂכִּיל. וְאַל יִקְשֶׁה עָלָיו \"מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה\" עִם מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בַּפָּסוּק \"וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק\" (בראשית מ\"ו:א'), כִּי מֵעוֹדוֹ יַנְחֵהוּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, אֲבָל לֹא נִתְיַחֵד לוֹ הַמִּדָּה עַד שׁוּבוֹ לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו, מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, גַּם בַּעֲבוּר שֶׁהֻצְרַךְ לְהִתְנַהֵג עִם לָבָן בְּדֶרֶךְ פְּתַלְתֹּל וְאֵינֶנּוּ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת: וְטַעַם <b>וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי</b> אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם אֶפְרַיִם כַּאֲשֶׁר הֵם נִקְרָאִים זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי הַכָּתוּב אָמַר \"בָּהֶם\", וְהִנֵּה לֹא נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מְנַשֶּׁה. וְאוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁיִּקָּרְאוּ \"בֵּית יוֹסֵף\". וְהַנָּכוֹן שֶׁיַּעֲמֹד זַרְעָם וּשְׁמָם, וְיִהְיֶה שֵׁם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב נִזְכָּר בָּהֶם לְעוֹלָם: <b>וַיֵּרַע בְּעֵינָיו</b> אוּלַי יוֹסֵף הָיָה אוֹהֵב אֶת מְנַשֶּׁה יוֹתֵר בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ בְּכוֹר, לָכֵן חָרָה לוֹ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי חָשַׁב שֶׁטָּעָה אָבִיו בָּהֶם, וְאִם הָיְתָה בִּרְכָתוֹ בִּבְלִי דַּעַת לֹא תָּבֹא בִּרְכָתוֹ עֲלֵיהֶם כִּי אֵינֶנָּה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כָּרָאוּי, וְכַאֲשֶׁר אָמַר לוֹ \"יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי\" נִתְפַּיֵּס: <b>וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא</b> טַעַם \"בַּיּוֹם הַהוּא\" בַּעֲבוּר שֶׁיּוֹסֵף יִפְצַר בּוֹ לָשׂוּם מְנַשֶּׁה רִאשׁוֹן, הִגִּיד כִּי לֹא רָצָה לְהָסִיר יַד יְמִינוֹ מֵרֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחָזַר וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ בַּמַּעֲמָד הַהוּא בִּפְנֵי יוֹסֵף בְּבָרְכוֹ אוֹתָם, \"כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה\". <b>וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה</b> בְּכָל בִּרְכוֹתָיו: וְטַעַם <b>בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל</b> אֶל יוֹסֵף יְדַבֵּר, כִּי בְּזַרְעֲךָ יְבָרֵךְ עַם יִשְׂרָאֵל וְיֹאמַר לַמִּתְבָּרֵךְ, \"יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה\": <b>וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ</b> אַחֲרֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַעֲשָׂאָם שְׁנֵי שְׁבָטִים, חָזַר עַל יוֹסֵף וְאָמַר לוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם בַּגָּלוּת, לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִכָּל צָרָה, וְתִפְרוּ וְתִרְבּוּ מְאֹד, וְיָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם לִנְחֹל אוֹתָהּ, וַאֲנִי כְּבָר נָתַתִּי לְךָ בָּאָרֶץ הַהִיא הַחֵלֶק הָאֶחָד אֲשֶׁר בְּיָדִי לָתֵת, וְהוּא חֵלֶק הַבְּכוֹרָה, לִהְיוֹתְךָ בּוֹ יָתֵר עַל אַחֶיךָ, מִיּוֹם שֶׁלָּקַחְתִּי אוֹתוֹ מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. וְזֶה כֻּלּוֹ פִּיּוּס לְיוֹסֵף וְאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ, כִּי הוֹדִיעוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הַבְּכוֹרָה לִהְיוֹת בָּנָיו מֵעַתָּה מִתְבָּרְכִים לְהֵעָשׂוֹת שְׁנֵי שְׁבָטִים גַּם בְּדִגְלֵי הַמִּדְבָּר וַחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים, וְגַם הַחֵלֶק אֲשֶׁר לוֹ בַּנַּחֲלָה נָתַן לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ כַּאֲשֶׁר יִכְבְּשׁוּ הָאָרֶץ בְּחֶרֶב וּבְקֶשֶׁת וּבְמִלְחָמָה. וְהִנֵּה אָמַר לוֹ, עָשִׂיתִי עִמְּךָ כָּל הַטּוֹבָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ לְעֵת שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ, כִּי אֵין בִּרְשׁוּת יַעֲקֹב בָּאָרֶץ רַק שְׁכֶם אֶחָד, שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לִגְזֹל מֵאֶחָד מִבָּנָיו אֶת נַחֲלָתוֹ, רַק הַבְּכוֹרָה הָיְתָה לוֹ לָתֵת אוֹתָהּ לַטּוֹב בְּעֵינָיו, וְהִנֵּה נָתַן אוֹתָהּ אֵלָיו: וְטַעַם <b>מִיַּד הָאֱמוֹרִי</b> כִּי יִשְׂרָאֵל לָקְחוּ הָאָרֶץ תְּחִלָּה מִיַּד הָאֱמוֹרִי, כִּי סִיחוֹן וְעוֹג שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי הָיוּ, וְהַמִּלְחָמָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ הָיְתָה לְבָנָיו שֶׁל יוֹסֵף עִם הָאֱמוֹרִי הִיא מִלְחֶמֶת יְהוֹשֻׁעַ עִמָּם וּבָם נַעֲשָׂה הַנֵּס הַגָּדוֹל, כְּדִכְתִיב (יהושע י יב) \"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\" וְגוֹ', וּמִיַּד הָאֱמוֹרִי הָיָה חֵלֶק וְנַחֲלָה לִבְנֵי יוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לב לט) \"וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ\", וְגַם בְּנֵי אֶפְרַיִם נָחֲלוּ בִּגְבוּל הָאֱמוֹרִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים א לה) \"וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס\": וְטַעַם <b>בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי</b> כִּי הָאָרֶץ לֹא תִּכָּבֵשׁ לָהֶם רַק בְּחֶרֶב וּבְקֶשֶׁת, יִרְמֹז לְמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יהושע יא יט כ) \"לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם\". וִייַחֵס הַחֶרֶב וְהַקֶּשֶׁת אֵלָיו, כִּי זְכוּתוֹ הִיא הָעוֹשָׂה עִמָּם מִלְחָמָה, וְהוּא הַנִּלְחָם לָהֶם לֹא הֵם עַצְמָם, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים מד ד) \"כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם\", וְזֶהוּ בִּזְכוּת הָאָבוֹת, כִּי עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת \"יְמִינְךָ\" לְאַבְרָהָם, \"וּזְרוֹעֲךָ\" לְיִצְחָק, \"וְאוֹר פָּנֶיךָ\" לְיַעֲקֹב. וְקָרוֹב אֵלַי עוֹד שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב כְּדֶרֶךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ הַנְּבִיאִים, נָטָה יָדוֹ בַּחֶרֶב כְּנֶגֶד אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי וְזָרַק שָׁם חִצִּים לִהְיוֹתָהּ נִכְבֶּשֶׁת לְבָנָיו, כְּעִנְיָן שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע \"וַיָּשֶׂם יָדָיו עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר\" (מלכים ב יג טז). וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סִפֵּר הַכָּתוּב כֵּן, יִרְמְזֶנּוּ בַּפָּסוּק הַזֶּה. וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּה טַעַם אָמְרוֹ \"לָקַחְתִּי\", כִּי מֵאָז לֻקְּחָה הָאָרֶץ לְבָנָיו: <b>בְּאַחֲרִית הַיָּמִים</b> הֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, כִּי יַעֲקֹב יִרְמֹז אֵלָיו בִּדְבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר \"עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים\", וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (פסחים נו) שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, כִּי לְדִבְרֵי הַכֹּל אַחֲרִית הַיָּמִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ הֵם: <b>רְאוּבֵן בְּכוֹרִי אַתָּה</b> שִׁעוּר הַפָּסוּק הַזֶּה, רְאוּבֵן אַתָּה בְּכוֹרִי וְכֹחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, יֶתֶר שְׂאֵתִי וְיֶתֶר עֻזִּי. וְעִנְיָנוֹ, אַתָּה בְּכוֹר כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי בִּהְיוֹתִי בְּיִתְרוֹן שְׂאֵת וּמַעֲלָה, כִּלְשׁוֹן \"הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם\" (איוב יג יא), \"מִשְּׂאֵתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים\" (שם מא יז), רוֹמְמוּת וּגְדֻלָּה, וּבִהְיוֹתוֹ יִתְרוֹן עֹז לְמִלְחָמָה, כְּמוֹ \"וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ\" (שמואל א ב י), וֶעֱזוּז מִלְחָמָה (ישעיהו מב כה): <b>פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר</b> פַּחַז שֵׁם דָּבָר, מִן \"אֲנָשִׁים רֵקִים וּפוֹחֲזִים\" (שופטים ט ד), רֵיקִים וְנִמְהָרִים קַלֵּי הַדַּעַת. וְרַבּוֹתֵינוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ תָּדִיר (נדרים ט), נִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי וּפָחַז יִצְרִי עָלַי, כְּלוֹמַר קָפַץ יִצְרִי עָלַי; וְאָמְרוּ עוֹד (סנהדרין נז), אֲפִיחְזַיְהוּ הוּא דְּקָא מְגַלֵּי, כְּלוֹמַר קַלּוּת דַּעְתָּם; עַמָּא פְּחִיזָא דְּאַקְדְּמֵהּ פֻּמֵּהּ לְאֻדְנֵהּ עֲדַיִן בְּפַחְזוּתַיְכוּ קָיְמִיתוּ (שבת פח), נִמְהָרִים קַלֵּי דַּעַת. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא הָפוּךְ מִן חִפָּזוֹן. יֹאמַר, שֶׁטֶף הַבָּא כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר בּוֹ, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ בְּפַחֲזוּת וְקַלּוּת דַּעְתְּךָ, אָז חִלַּלְתָּ אוֹתָם כַּאֲשֶׁר יְצוּעִי עָלָה הַפַּחַז שֶׁלְּךָ שֶׁהוּא כַּמַּיִם הָעוֹלִים וְשׁוֹטְפִים, וְזֶה כַּלָּשׁוֹן הַכָּתוּב בַּמַּיִם \"הִנֵּה ה' מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו וְחָלַף בִּיהוּדָה וְשָׁטַף וְעָבַר\" (ישעיה ח ז ח). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (עיין שבת נה) \"אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה\", שְׁכִינָה שֶׁדַּרְכָּהּ לַעֲלוֹת עַל יְצוּעִי, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (דהי\"א ה א), \"וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו\", שֶׁהַיָּצוּעַ הוּא הַמְחֻלָּל, וְאוּלַי יְכַנֶּה אוֹתוֹ שָׁם. וְאִם בְּדֶרֶךְ כִּנּוּי יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלֶה יַעֲקֹב עַצְמוֹ, כִּלְשׁוֹן \"אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי\" (תהלים קלב ג), וְיֹאמַר אָז חִלַּלְתָּ אוֹתִי, רַק דִּבֵּר בְּנִסְתָּר דֶּרֶךְ כָּבוֹד. וְכֵן \"וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו\" כִּנּוּי, בְּחַלְּלוֹ הָעוֹלֶה עַל יְצוּעֵי אָבִיו. וּמִן הַכָּתוּב הַזֶּה כְּפִי פְּשׁוּטוֹ נִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וַיִּשְׁלַח (רמב\"ן על בראשית ל\"ה:כ\"ב), כִּי רְאוּבֵן נִתְכַּוֵּן לִפְסֹל אֶת בִּלְהָה מֵאָבִיו כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּלֵד לוֹ עוֹד בָּנִים וְיַמְעִיטוּ בְּכוֹרָתוֹ, עַל כֵּן אָמַר לוֹ שֶׁהוּא פְּחִיזוּת וְקַלּוּת דַּעַת שֶׁיַּחְשֹׁב לְהַרְוִיחַ, וְלֹא יָבֹא לוֹ מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן רַק הֶפְסֵד: <b>שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים</b> יֹאמַר בַּעֲלֵי אַחְוָה, כִּי יֵחַם לִבָּם עַל אֲחוֹתָם. יְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, כִּי בְּקִנְאָתָם עַל הָאַחְוָה עָשׂוּ מָה שֶׁעָשׂוּ, לוֹמַר שֶׁאֵין רְאוּיִים לְעֹנֶשׁ גָּדוֹל, וְלֹא הַחֵטְא רָאוּי לִמָּחֵל, כִּי הוּא חָמָס. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, שֶׁאָמַר כִּי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים גְּמוּרִים, דּוֹמִים וּמִתְאַחִים זֶה לָזֶה בַּעֲצָתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי (בראשית לד יג), כִּי יַעֲקֹב קָצַף עַל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בְּהָרְגָם אַנְשֵׁי הָעִיר בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ חָמָס, כִּי הֵם לֹא חָטְאוּ לָהֶם כְּלָל וּבָאוּ בִּבְרִית וְנִמּוֹלוּ, וְאוּלַי יָשׁוּבוּ אֶל ה' וְיִהְיוּ כֻּלָּם בִּכְלַל אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם, וּמִן הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. וְעוֹד חָרָה לוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כִּי בַּעֲצָתוֹ נַעֲשָׂה הַדָּבָר, וְיִהְיֶה חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַנָּבִיא חָמָס וָשֹׁד. וְזֶה טַעַם <b>בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי</b> הִתְנַצְּלוּת שֶׁלֹּא הָיָה בְּסוֹדָם בַּעֲנוֹתָם בְּמִרְמָה, וּבִקְהָלָם לֹא נִתְיַחֵד כְּשֶׁבָּאוּ עַל הָעִיר וַהֲרָגוּם. וְלָכֵן יְקַלֵּל אַפָּם וְעֶבְרָתָם. וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: \"בְּרָזֵיהוֹן לָא הֲוָת נַפְשִׁי בְּאִיתְכַּנֹּשֵׁיהוֹן לִמְהָךְ\" וְכוּ'. וּפֵרוּשׁ <b>כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם</b> עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ט:ה') וְכָל הַמְּפָרְשִׁים (ראב\"ע, רש\"י, רד\"ק) כְּלֵי חָמָס מְגוּרוֹתֵיהֶם, וְכֵן (יחזקאל טז ג): \"מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ\", וְכֵן (יחזקאל כט יד): \"עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם\", אָמְרוּ כִּי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁעָשׂוּ חָמָס בְּאֶרֶץ מְגוּרוֹתֵיהֶם. וְאִם כֵּן, יִהְיֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב: כְּלֵי חָמָס לָהֶם בִּמְגוּרוֹתֵיהֶם. וְיִקְרָא אוֹתָהּ \"אֶרֶץ מְגוּרוֹתֵיהֶם\", שֶׁגָּרוּ בָּהּ אַחֲרֵי כֵן. אֲבָל לְפִי דַּעְתִּי יֹאמַר כְּלֵי חָמָס הֵם מְגוּרוֹתֵיהֶם, חַיֵּיהֶם, כִּלְשׁוֹן (בראשית מז ט): \"יְמֵי מְגוּרַי\"; יֹאמַר, כִּי כְּלֵי הֶחָמָס עַצְמָם הֵם מְגוּרֵיהֶם, כִּי בָם יִחְיוּ וְיִזּוֹנוּ. וְדוֹמֶה לָזֶה (איוב כד ה): \"עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים\". וּבַעֲבוּר זֶה (בראשית מט ז) יְחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, שֶׁלֹּא יִוָּסְדוּ; וִיפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִקָּהֲלוּ. וַיְהִי לָהֶם כֵּן, כִּי נַחֲלַת שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה, כְּדִכְתִיב (יהושע יט א): \"וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה\", וְהָיוּ עָרֵיהֶם מְחֻלָּקוֹת זוֹ מִזּוֹ בְּכָל שֵׁבֶט יְהוּדָה, וְנַחֲלַת לֵוִי, עָרֵי מִקְלָט מְנֻפָּצוֹת בְּכָל יִשְׂרָאֵל. וְטַעַם <b>כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר</b> שֶׁעָשׂוּ הֶחָמָס בְּאַפָּם שֶׁכָּעֲסוּ עַל שְׁכֶם, וּבִרְצוֹנָם שֶׁהֵם חֲפֵצִים בּוֹ, לֹא פֶּשַׁע הַמּוּמָתִים וְלֹא חַטָּאתָם. וְאָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ט:ו') כִּי טַעַם שׁוֹר כְּמוֹ שׁוּר בְּשׁוּרֻק, מִן \"בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר\" (בראשית מ\"ט:כ\"ב), וְתִרְגֵּם בּוֹ עוֹד \"סָנְאָה\", מִן \"וַתַּבֵּט עֵינֵי בְּשׁוּרָי\" (תהלים צב יב), וְהַטַּעַם שֶׁעָקְרוּ עִיר מֻקֶּפֶת חוֹמָה אֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם אַחֲרֵי הָרְגָם אֲנָשֶׁיהָ, וְיִהְיֶה \"עִקְּרוּ\" מִן \"וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר\" (צפניה ב ד). וַאֲחֵרִים פֵּרְשׁוּ (רד\"ק בשם ריב\"א) כִּי שׁוֹר, גָּדוֹל בַּבְּהֵמוֹת, רֶמֶז לַחֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ נְשִׂיא הָאָרֶץ, כְּמוֹ \"בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ\" (דברים לג יז), \"פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן\" (עמוס ד א), וְכֵן יְכַנּוּ הַכְּתוּבִים הַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים בְּאֵילִים וְעַתּוּדִים. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהַכָּתוּב כְּמַשְׁמָעוֹ, אָמַר כִּי בְּאַפָּם הָרְגוּ כָל אִישׁ אַפָּם, וּבִרְצוֹנָם אַחֲרֵי שֶׁשָּׁכְכָה חֲמָתָם בַּהֲרִיגַת הָאֲנָשִׁים עִקְּרוּ כָּל שׁוֹר, רֶמֶז לְמִקְנֵיהֶם וְקִנְיָנָם כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת וְכָל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. וְהִזְכִּיר זֶה לוֹמַר כִּי בְּסוֹדָם לֹא בָּאָה נַפְשׁוֹ בְּכָל אֵלֶּה, אֲפִלּוּ לַעֲקֹר לָהֶם מִקְנֶה וְקִנְיָן וְלָבֹז שְׁלָלָם כְּלָל, וְ\"עִקְּרוּ\" מִן \"וְאֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר\" (יהושע יא ו), אַךְ הַכֹּל לָשׁוֹן אֶחָד וְעִנְיָן אֶחָד: <b>לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה</b> אֵין עִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יָסוּר לְעוֹלָם, כִּי כָּתוּב: \"יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ\" (דברים כח לו), וְהִנֵּה הֵם וּמַלְכָּם בַּגּוֹלָה, אֵין לָהֶם עוֹד מֶלֶךְ וְשָׂרִים, וְיָמִים רַבִּים אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַנָּבִיא לֹא יַבְטִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵלְכוּ בַּשְּׁבִי בְּשׁוּם עִנְיָן בַּעֲבוּר שֶׁיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם יְהוּדָה. אֲבָל עִנְיָנוֹ, שֶׁלֹּא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה אֶל אֶחָד מֵאֶחָיו, כִּי מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל הַמּוֹשֵׁל עֲלֵיהֶם מִמֶּנּוּ יִהְיֶה, וְלֹא יִמְשֹׁל אֶחָד מֵאֶחָיו עָלָיו. וְכֵן לֹא יָסוּר \"מְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו\", שֶׁכָּל מְחוֹקֵק בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּיָדוֹ טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, מִמֶּנּוּ יִהְיֶה, כִּי הוּא יִמְשֹׁל וִיצַוֶּה בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְלוֹ חוֹתַם הַמַּלְכוּת, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת כָּל הָעַמִּים לַעֲשׂוֹת בְּכֻלָּם כִּרְצוֹנוֹ, וְזֶהוּ הַמָּשִׁיחַ, כִּי: \"הַשֵּׁבֶט\" יִרְמֹז לְדָוִד שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר לוֹ שֵׁבֶט מַלְכוּת, וְ\"שִׁילֹה\" הוּא בְּנוֹ אֲשֶׁר לוֹ יִקְּהַת הָעַמִּים. וְלֹא יִתָּכֵן מַאֲמַר רַבִּי אַבְרָהָם, שֶׁיִּהְיֶה שִׁילֹה דָּוִד, כִּי לֹא הָיָה לִיהוּדָה שֵׁבֶט קֹדֶם דָּוִד, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁבְטוֹ נִכְבָּד וְנוֹסֵעַ בַּתְּחִלָּה, אֵין שֵׁבֶט רַק לְמֶלֶךְ וּמוֹשֵׁל, כְּדִכְתִיב: \"שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ\" (תהלים מה ז), \"שֵׁבֶט מוֹשְׁלִים\" (ישעיהו יד ה), \"שֵׁבֶט לִמְשֹׁל\" (יחזקאל יט יד). וְהַכָּתוּב הַזֶּה רָמַז, כִּי יַעֲקֹב הִמְלִיךְ שֵׁבֶט יְהוּדָה עַל אֶחָיו, וְהוֹרִישׁ לִיהוּדָה הַמֶּמְשָׁלָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר דָּוִד: \"וַיִּבְחַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי וּבִבְנֵי אָבִי בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל\" (דברי הימים א כח ד). וְאָמַר \"לֹא יָסוּר\" לִרְמֹז, כִּי יִמְלֹךְ שֵׁבֶט אַחֵר עַל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מֵעֵת שֶׁיָּחֵל לִהְיוֹת לִיהוּדָה שֵׁבֶט מַלְכוּת, לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ אֶל שֵׁבֶט אַחֵר, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו\" (דברי הימים ב יג ה). וְעִנְיַן שָׁאוּל הָיָה, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁדְּבַר שְׁאֵלַת הַמַּלְכוּת בָּעֵת הַהִיא נִתְעָב אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא רָצָה לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מִן הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר לוֹ הַמַּלְכוּת שֶׁלֹּא יָסוּר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים, וְנָתַן לָהֶם מַלְכוּת שָׁעָה, וְלָזֶה רָמַז הַכָּתוּב שֶׁאָמַר: \"אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי\" (הושע יג יא), שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, וְלָכֵן לְקָחוֹ בְּעֶבְרָתוֹ, שֶׁנֶּהֱרַג הוּא וּבָנָיו וְנִפְסְקָה מִמֶּנּוּ הַמַּלְכוּת. וְהָיָה כָּל זֶה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שְׁמוּאֵל שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְלוֹחֵם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם עַל פִּי ה' וּמוֹשִׁיעַ אוֹתָם, וְלֹא הָיָה לָהֶם לִשְׁאֹל מֶלֶךְ בְּיָמָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם: \"וַה' אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם\" (שמואל א יב יב). וְהקב\"ה אָמַר לוֹ: \"לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם\" (שמואל א ח ז), וּלְפִיכָךְ לֹא נָתַן לָהֶם מַלְכוּת שֶׁל קַיָּמָא. וּמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: \"נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין ה' אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם\" (שמואל א יג יג), שֶׁאִם לֹא חָטָא, הָיָה לְזַרְעוֹ מַלְכוּת בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא עַל כֻּלָּם, וְזֶה טַעַם \"אֶל יִשְׂרָאֵל\"; אוּלַי הָיָה מוֹלֵךְ עַל שִׁבְטֵי אִמּוֹ, עַל בִּנְיָמִן וְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּי יְהוּדָה וְאֶפְרַיִם כִּשְׁנֵי עֲמָמִים נֶחְשָׁבִים בְּיִשְׂרָאֵל; אוֹ הָיָה מֶלֶךְ תַּחַת יַד מֶלֶךְ יְהוּדָה. וּלְפִי דַּעְתִּי, הָיוּ הַמְּלָכִים הַמּוֹלְכִים עַל יִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים אַחֲרֵי דָּוִד עוֹבְרִים עַל דַּעַת אֲבִיהֶם וּמַעֲבִירִים נַחֲלָה, וְהֵם הָיוּ סוֹמְכִים עַל דְּבַר אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הַנָּבִיא שֶׁמָּשַׁח לְיָרָבְעָם וְאָמַר: \"וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים\" (מלכים א יא לט), וְכַאֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים מֶלֶךְ אַחַר מֶלֶךְ, וְלֹא הָיוּ חוֹזְרִים אֶל מַלְכוּת יְהוּדָה, עָבְרוּ עַל צַוָּאַת הַזָּקֵן וְנֶעֶנְשׁוּ בָּהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הוֹשֵׁעַ: \"הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי\" (הושע ח ד). וְזֶה הָיָה עֹנֶשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים, שֶׁמָּלְכוּ בְּבַיִת שֵׁנִי, כִּי הָיוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹן, וְאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל, כִּי אַרְבַּעַת בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַזָּקֵן הַחֲסִידִים הַמּוֹלְכִים זֶה אַחַר זֶה, עִם כָּל גְּבוּרָתָם וְהַצְלָחָתָם, נָפְלוּ בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם בַּחֶרֶב, וְהִגִּיעַ הָעֹנֶשׁ בַּסּוֹף לְמָה שֶׁאָמְרוּ רז\"ל (בבא בתרא ג א): \"כָּל מַאן דְּאָמַר מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי קָאָתֵינָא עַבְדָּא הוּא\", שֶׁנִּכְרְתוּ כֻּלָּם בֶּעָוֹן הַזֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּזֶרַע שִׁמְעוֹן עֹנֶשׁ מִן הַצַּדּוּקִים, אֲבָל כָּל זֶרַע מַתִּתְיָה חַשְׁמוֹנַאי הַצַּדִּיק לֹא אָבְדוּ אֶלָּא בַּעֲבוּר זֶה שֶׁמָּלְכוּ וְלֹא הָיוּ מִזֶּרַע יְהוּדָה וּמִבֵּית דָּוִד, וְהֵסִירוּ הַשֵּׁבֶט וְהַמְּחוֹקֵק לְגַמְרֵי, וְהָיָה עוֹנְשָׁם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁהִמְשִׁיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת עַבְדֵיהֶם וְהֵם הִכְרִיתוּם. וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם חֵטְא בְּמַלְכוּתָם מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כֹּהֲנִים, וְנִצְטַוּוּ: \"תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם\" (במדבר יח ז), וְלֹא הָיָה לָהֶם לִמְלֹךְ, רַק לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה'. וְרָאִיתִי בַּיְּרוּשַׁלְמִי בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת (ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ב): אֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים כֹּהֲנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה עַנְתּוֹרְיָא עַל שֵׁם \"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה\". אָמַר רַבִּי חִיָּא בֵּר' אַבָּא \"לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל\", מָה כְּתִיב בָּתְרֵהּ \"לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם\". הִנֵּה שָׁנוּ בְּכָאן שֶׁאֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים מִן הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. וּפֵרֵשׁ תְּחִלָּה שֶׁהוּא לִכְבוֹד יְהוּדָה, שֶׁאֵין הַשְּׂרָרָה סָרָה מִן הַשֵּׁבֶט הַהוּא. וּלְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקִימִים עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים כְּפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה, אֵין מוֹשְׁחִים אוֹתָן, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֲלֵיהֶם הוֹד מַלְכוּת, אֶלָּא כְּמוֹ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים יִהְיוּ. וְהִזְכִּירוּ הַכֹּהֲנִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּעַצְמָן רְאוּיִים לִמְשִׁיחָה, אֵין מוֹשְׁחִין אוֹתָן לְשֵׁם מַלְכוּת, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (הוריות יא) שֶׁאֵין מוֹשְׁחִין אֶלָּא מַלְכֵי בֵּית דָּוִד. וְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא פֵּרֵשׁ, שֶׁהוּא מָנוּעַ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בַּמַּלְכוּת, וְהוּא דָּבָר רָאוּי וְהָגוּן. <b>וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים</b> אֲסִיפַת הָעַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ\" (ישעיהו יא י). וְדוֹמֶה לוֹ: \"עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם\" (משלי ל יז), לְקִבּוּץ קְמָטִים שֶׁבְּפָנֶיהָ מִפְּנֵי זִקְנָתָהּ. וּבַתַּלְמוּד (יבמות קי א): דְּמַקְהוּ קְהִיאֲתָא בְּשׁוּקָא דִּנְהַרְדְּעָא. וְיָכוֹל לוֹמַר קְהִיַּת עַמִּים, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ט:י'). וְאֵינוֹ נִרְאֶה לְפָרֵשׁ בְּ\"יִקְּהַת אֵם\" אֲסִיפַת אֵם. וּלְשׁוֹן \"מַקְהוּ קְהִיאֲתָא\" אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן פִּרְכוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁהָיוּ מַקְשִׁים וּמְפָרְכִים בָּהּ קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה, כִּי הַמִּתְקַשֶּׁה בְּדָבָר יִקָּרֵא \"קוֹהֶה\" בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שיר השירים רבה ג ח), \"כֻּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב\" – שֶׁהָיוּ כֻּלָּם שׁוֹנִים הֲלָכָה כְּחֶרֶב, שֶׁאִם בָּא מַעֲשֶׂה אֶל יְדֵיהֶם לֹא תְּהֵא הֲלָכָה קוֹהָה לָהֶם. וְכֵן עוֹד שָׁם רַבִּים. וּמִמֶּנּוּ אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (נזיר סה ב): \"ר' יְהוֹשֻׁעַ קִהָה וְטִהֵר\", שֶׁהִקְשָׁה בּוֹ דְּבָרִים רַבִּים וְשָׁבַר כָּל דִּבְרֵי הַמְּטַמְּאִים עַד שֶׁטִּהֵר בְּהֶכְרֵחַ. וְכֵן מָצִינוּ בְּנֻסְחָאוֹת יְשָׁנוֹת בַּגְּמָרָא (בבא מציעא נב א): \"מַאן דְּקָהֵי אַזּוּזֵי מִקְּרֵי נֶפֶשׁ רָעָה\", שֶׁמְּדַקְדֵּק בּוֹ וּמִתְקַשֶּׁה לְקַבֵּל אוֹתוֹ מֵחֲבֵרוֹ. וּבַעֲלֵי הַדִּקְדּוּק (הרד\"ק ור' יונה בן ג'נאח) אוֹמְרִים בְּ\"יִקְּהַת\" שֶׁשָּׁרְשׁוֹ יקה, וּפֵרְשׁוּ בּוֹ לְשׁוֹן מִשְׁמַעַת וְקִבּוּל הַמִּצְוָה, \"יִקְּהַת עַמִּים\" – שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו וְיַעֲשׂוּ כָּל אֲשֶׁר יְצַוֶּה עֲלֵיהֶם; \"תָּבוּז לִיקֲּהַת אֵם\" – לְקַבֵּל מִצְוָתָהּ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן \"הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו\" (ירמיהו לא כט), וְשָׁרְשׁוֹ קהה, וְהַיּוֹ\"ד בּוֹ כְּיוֹ\"ד יִצְהָר, וְעִנְיַן כֻּלָּם הַחֻלְשָׁה וְהַשְּׁבִירָה: יֹאמַר שֶׁלֹּא יָסוּר שֵׁבֶט נוֹגֵשׂ מִיהוּדָה, עַד שֶׁיָּבֹא בְּנוֹ אֲשֶׁר לוֹ חֻלְשַׁת הָעַמִּים וּשְׁבִירָתָם, שֶׁיַּחְלִישׁ אֶת כֻּלָּם לְפִי חֶרֶב. וְכֵן: \"אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל\" (קהלת י י), שֶׁנֶּחְלַשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִכְרֹת, כְּסַכִּין שֶׁעָמְדָה בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים (ביצה כח), אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר קְצָת וְנַעֲשׂוּ בּוֹ פְּגִימוֹת. וְכֵן מָצָאתִי עוֹד שָׁם בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שיר השירים רבה א יב): הוֹפִיעַ לָהֶם הקב\"ה רֵיחַ טוֹב מִבִּשְׂמֵי גַּן עֵדֶן, וְהָיְתָה נַפְשָׁם קוֹהָה לֶאֱכֹל, אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּינוּ מֹשֶׁה תֵּן לָנוּ מָה נֹאכַל! אָמַר לָהֶם, כָּךְ אָמַר לִי הקב\"ה, כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ. עָמְדוּ וְהִפְרִישׁוּ הַנָּכְרִים מִבֵּינֵיהֶם, וְהָיְתָה נַפְשָׁם קוֹהָה לֶאֱכֹל וְכוּ'. וְהָעִנְיָן, שֶׁהָיְתָה נַפְשָׁם נֶחְלֶשֶׁת וּמִשְׁתַּבֶּרֶת בְּגוּפָם מֵרֹב תַּאֲוָתָם לֶאֱכֹל מִן הַפֶּסַח, שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ הָרֵיחַ הַטּוֹב. וְכֵן לֹא תְּהֵא הֲלָכָה קוֹהָה לָהֶם – נֶחְלֶשֶׁת וְרוֹפֶפֶת בְּיָדָם. וּמַקְהוּ קְהִיאֲתָא – מַקְשִׁים קֻשְׁיוֹת מֵחֲלִישׁוּת הַנֶּפֶשׁ מֵרֹב הַצַּעַר וְהָעִיּוּן, אוֹ הוּא לְשׁוֹן שֶׁמְּשַׁבְּרִין וּמְפָרְכִין, כִּלְשׁוֹן (קידושין יג ב) פָּרֵיךְ רַב אֲחָא. וְכָךְ אָמְרוּ (מכילתא בא יח), אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו – שַׁבֵּר אוֹתָם אוֹ תַּחֲלִישֵׁם בִּדְבָרֶיךָ, כִּי הַבֹּסֶר מַחְלִישׁ וְאֵינוֹ מְשַׁבֵּר, אֶלָּא שֶׁהַחֲלִישׁוּת וְהַשְּׁבִירָה עִנְיָן שָׁוֶה, וְהַקְּהִיָּה תִּכְלֹל אֶת שְׁנֵיהֶם. <b>חַכְלִילִי עֵינַיִם</b> אָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים (רש\"י ראב\"ע והרד\"ק) שֶׁהוּא עִנְיַן אַדְמִימוּת, שֶׁיִּתְאַדְּמוּ עֵינָיו מֵרֹב שְׁתִיַּת יַיִן, וְכָמוֹהוּ \"לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם\" (משלי כג כט). וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁהוּא הָפוּךְ מִן \"כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ\" (יחזקאל כג מ), וְנִכְפְּלָה בּוֹ הַלָּמֶ\"ד כְּמִנְהַג רַבִּים, וְהוּא כְּעִנְיַן מִכְחוֹל הָעֵינַיִם הַיָּדוּעַ וּמֻרְגָּל בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (כלים פי\"ג מ\"ב), וְכֵן שְׁמוֹ בְּעַרְבִי \"אַל כְּחוּל\", יֹאמַר שֶׁהוּא כְּחוֹל הָעֵינַיִם מִן הַיַּיִן, כִּי כַּאֲשֶׁר אֲחֵרִים כּוֹחֲלִים אוֹתָם בַּפּוּךְ שֶׁהוּא הָ\"אַל כְּחוּל\" כֵּן יִכְחֹל אוֹתָם הוּא בְּיַיִן, וּכְמוֹ שֶׁהָאֲחֵרִים מְלַבְּנִים שִׁנֵּיהֶם בְּתַמְרוּקִים כֵּן יְלַבֵּן אוֹתָם בְּחָלָב, וְהַמָּשָׁל לְרִבּוּי הַיַּיִן וְהֶחָלָב בְּאַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ט:י\"ב). וְכֵן \"לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם\", כְּמוֹ כַּחְלִילוּת, יֹאמַר שֶׁעֵינָיו כְּחֻלּוֹת בְּיַיִן וְלֹא יוּכַל לְהַסְתִּיר שִׁכְרוּתוֹ. אוֹ יֹאמַר \"לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם\" שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִכְחוֹל עֵינָיו תָּמִיד, לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, כִּי הַיַּיִן יַחְשִׁיךְ אֶת עֵינֵיהֶם וְיוֹרִידוּ דִּמְעָה וְתִמַּקְנָה בְּחוֹרֵיהֶן, וְיִצְטָרֵךְ שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בְּמִכְחוֹל תָּדִיר, יְסַפֵּר הַכָּתוּב בִּגְנוּת הַיַּיִן בָּרָעוֹת הַבָּאוֹת לוֹ מִבַּחוּץ, בִּמְדָנִים וּבִפְצָעִים וְשֶׁיִּשָּׁמַע בְּבֵיתוֹ אוֹי וַאֲבוֹי, וְיַזְכִּיר הַנֶּזֶק הַהוּא הַהֹוֶה לוֹ מִמֶּנּוּ בְּגוּפוֹ, חֶשְׁכַת עֵינָיו וְתַחֲלוּאֵיהֶם הָרַבִּים. וְזֶה פֵּרוּשׁ וְעִנְיָן נָכוֹן: <b>דָּן יָדִין עַמּוֹ</b> כְּמוֹ \"כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ\" (דברים לב לו), \"אֲרֵי יְדִין ה' דִּינָא דְּעַמֵּהּ\", כִּלְשׁוֹן \"שָׁפְטֵנִי ה' וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד\" (תהלים מג א), \"רִיב אַלְמָנָה\" (ישעיהו א יז), יֹאמַר כִּי דָּן יִקּוֹם נִקְמַת עַמּוֹ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד. וְהַטַּעַם כִּי פְּלִשְׁתִּים הֵרֵעוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת הֵחֵלּוּ (שופטים ג לא), וּבִימֵי יִפְתָּח כָּתוּב (שם י ז) \"וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים\", וְגַם אַחֲרֵי עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל (שם יב יג) \"וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה\" (שם יג א), וְלֹא הָיָה בַּשּׁוֹפְטִים מִי שֶׁהִכְנִיעָם אוֹ שֶׁנִּצְחָם כְּלָל. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בְּשַׁמְגַּר \"וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר\" (שם ג לא), אֵינֶנָּה נְקָמָה, כִּי אֵינֶנָּה מַכָּה רַבָּה. עַל כֵּן כָּתוּב בְּשִׁמְשׁוֹן \"וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים\" (שם יג ה). וְלָקַח נִקְמַת יִשְׂרָאֵל מֵהֶם, כִּי הָרַג מֵהֶם עַם רָב וְכָל סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים הֵמִית. וְהִזְכִּיר \"יָדִין\", כִּי הָיָה הַנּוֹקֵם הַזֶּה שׁוֹפֵט, לֹא מֶלֶךְ. וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ט:ט\"ז) שֶׁאָמַר \"בְּיוֹמוֹהִי יִתְפְּרֵק עַמֵּהּ\". וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה \"כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל\" – כַּמְּיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, הוּא יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ \"יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ\" (בראשית מ\"ט:ח'), כִּי גַּם זֶה יִגְבַּר עַל אוֹיְבָיו וִינַצְּחֵם: <b>שְׁפִיפוֹן</b> שֵׁם לַנָּחָשׁ שֶׁיָּשׁוּף עָקֵב, וְנִכְפְּלָה בּוֹ הָעַיִ\"ן. וְאָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי בְּמַסֶּכֶת תְּרוּמוֹת (פ\"ח מ\"ג), מִין קָטָן הוּא וּשְׁפִיפוֹן שְׁמוֹ, וְדוֹמֶה לְשַׂעֲרָה, וְנִתְּנָה רְשׁוּת לָאָרֶץ לִבָּקַע מִפָּנָיו. וְדִמָּה שִׁמְשׁוֹן לְנָחָשׁ בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא הָיָה שִׁמְשׁוֹן בָּא עַל אוֹיְבָיו בַּמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹפְטִים אוֹ הַמְּלָכִים, רַק הוּא לְבַדּוֹ יוֹצֵא עֲלֵיהֶם כְּמוֹ צִפְעוֹנִי הַיֹּצֵא מִמְּאוּרָתוֹ עַל הוֹלְכֵי דֶּרֶךְ, אוֹ הַמִּין הַקָּטָן שֶׁבַּנְּחָשִׁים שֶׁאֵינוֹ נִכָּר כְּלָל לְהוֹלְכֵי אֹרַח: וְטַעַם <b>הַנּוֹשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס</b> רֶמֶז לִשְׁנֵי הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם (שופטים טז כט), וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֲשֶׁר עַל הַגָּג (שם פסוק כז) הֵם הָרוֹכֵב הַנּוֹפֵל אָחוֹר, כַּאֲשֶׁר יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּעִקְבֵי הַסּוּס יַגְבִּיהַּ הַסּוּס רֹאשׁוֹ וְרַגְלָיו הָרִאשׁוֹנִים, וְיִפּוֹל רוֹכְבוֹ אָחוֹר: <b>לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'</b> לֹא הָיָה בְּכָל שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל מִי שֶׁנָּפַל בְּיַד אוֹיְבָיו זוּלָתִי שִׁמְשׁוֹן שֶׁהוּא הַנָּחָשׁ הַזֶּה, כְּדִכְתִיב (שופטים ב יח) \"וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט\", וְהוּא הָיָה הָאַחֲרוֹן לַשּׁוֹפְטִים, כִּי שְׁמוּאֵל נָבִיא הָיָה וְלֹא נִלְחָם לָהֶם, וּבְיָמָיו מָלְכוּ הַמְּלָכִים. וְכַאֲשֶׁר רָאָה הַנָּבִיא תְּשׁוּעַת שִׁמְשׁוֹן כִּי נִפְסְקָה, אָמַר \"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'\", לֹא לִישׁוּעַת נָחָשׁ וּשְׁפִיפוֹן, כִּי בְּךָ אִוָּשַׁע, לֹא בְּשׁוֹפֵט, כִּי תְּשׁוּעָתְךָ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים: <b>גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ</b> פֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י עַל דֶּרֶךְ אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ט:י\"ט), יִתְנַבֵּא כִּי גְּדוּד יָגוּד מִמֶּנּוּ, וְאוֹתוֹ הַגְּדוּד יָגוּד עָקֵב עַל עֲקֵבוֹ, שֶׁיַּחְזֹר בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בוֹ לְשָׁלוֹם אֶל אַרְצוֹ. וְהַנָּכוֹן שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ \"לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ\" (חבקוק ג טז) יֹאמַר כִּי גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ תָּמִיד, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מִלְחָמוֹת רַבּוֹת וּפָשַׁט גְּדוּד עָלָיו בְּאַרְצוֹ, וְהוּא יָגוּד אוֹתוֹ עַל עֲקֵבוֹ, שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְיִרְדֹּף אוֹתוֹ, וְהֵם יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם. שִׁבַּח אוֹתָם בִּגְבוּרָה וְנִצּוּחַ כָּל הַבָּאִים עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה. וְזֶה כְּעִנְיַן בִּרְכַּת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בָּהֶם (דברים לג כ), \"בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן\", בַּעֲבוּר שֶׁיָּרַשׁ אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדוֹלָה מְאֹד וְהִיא בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָיוּ בָּאִים עֲלֵיהֶם תָּמִיד גְּדוּדֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב שְׁכֵנָיו הָרָעִים הַתּוֹבְעִים בַּנַּחֲלָה וּפוֹשְׁטִים עֲלֵיהֶם, וְהוּא כְּלָבִיא שָׁכֵן עַל טַרְפּוֹ, מִקּוֹלָם לֹא יִירָא וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יֵחַת. וְזֶה פֵּרוּשׁ נָאֶה לְמַדְתִּיו מִן הַיְּרוּשַׁלְמִי שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (פ\"ח ה\"י), \"גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ\", גַּיְסָא אָתֵי מְגַיֵּסְתָּא וְהוּא מְגַיֵּס לַהּ. לוֹמַר כִּי הַגַּיִס יָבֹא לֶאֱסֹף חַיִל וּלְגַיֵּס עָלָיו, וְהוּא יָגוּד עֲלֵיהֶם וְיָבִיא גְּדוּדָיו בְּאַרְצָם. וְאוּלַי יִרְמֹז הַנָּבִיא עַל מִלְחֶמֶת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי עִם בְּנֵי עַמּוֹן, כִּי בְּנֵי גָּד יָרְשׁוּ כָּל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן, וְהָיוּ בְּנֵי עַמּוֹן תָּמִיד נִלְחָמִים בְּאַנְשֵׁי גִּלְעָד, וְהוּא כִּמְעַט עָבַר עֲלֵיהֶם וְהִכָּה אוֹתָן וְאֶת עָרֵיהֶן מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, (שופטים יא לג) וְהָיָה הָעִנְיָן הַהוּא נֵס גָּדוֹל, הִזְכִּירוֹ הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר דְּבַר שִׁמְשׁוֹן: <b>נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה</b> מִנְהָג בְּמוֹשְׁלֵי אֶרֶץ לִשְׁלֹחַ זֶה לָזֶה הָאַיָּלִים, וְכָךְ הָעִנְיָן, כִּי הָאַיָּלוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ בְּאֶרֶץ מֶלֶךְ הַצָּפוֹן יְגַדְּלוּ אוֹתָן בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וְיִקְשְׁרוּ כְּתַב הַבְּשׂוֹרָה בְּקַרְנֶיהָ וְהִיא תָּרוּץ מַהֵר וְתָשׁוּב לִמְעוֹנָהּ, וְיִתְבַּשְּׂרוּ בָּהֶן. וְזֶה טַעַם \"אִמְרֵי שָׁפֶר\", כְּלוֹמַר אַיָּלָה שְׁלוּחָה מְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת. וְהָעִנְיָן הַזֶּה יָדוּעַ וְהוּא מֻזְכָּר בַּיְּרוּשַׁלְמִי בְּמַסֶּכֶת שְׁבִיעִית (פ\"ט ה\"ב), אָמְרוּ, אִין אָזְלִין לוֹן – חָזְרִין, וְאִי בָּעֵית לְמִבְדְּקֵהּ אַיְּתוּ טַבְיָן וִישַׁלְּחוּן לַאֲרַע רַחִיקָא, בַּסּוֹף אִינּוּן חָזְרִין. עֲבַד כֵּן, וְאַיְּתִי טָבְיָן וְחַפִּי קַרְנֵיהוֹן בִּכְסַף, וְשַׁלְּחוּן לְאַפְרִיקֵי, וּבְסוֹף תְּלָת עֶשְׂרֵה שְׁנִין חַזְּרוּן לְאַתְרֵיהוֹן. שֶׁהִתִּירוּם לְאַחַר י\"ג שָׁנָה וּמִיָּד חָזְרוּ. וְהַמָּשָׁל כִּי נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא כָּל טוּב, וּמִמֶּנּוּ תָּבֹא בְּשׂוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, כִּי עָשְׂתָה אַרְצוֹ פֵּרוֹת לְשָׂבְעָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּפֵרוֹת גִּנּוֹסַר (תנחומא ויחי יג): <b>בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף</b> בֶּן חֵן, וְהוּא לְשׁוֹן אֲרַמִּי (ב\"מ קיט), אַפִּרְיוֹן נִמְטְיֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. \"בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן\", חִנּוֹ נָטוּי עַל הָעַיִן הָרוֹאָה אוֹתוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ט:כ\"ב). וְרָחוֹק הוּא מְאֹד לְסָמְכוֹ אֶל הַלָּשׁוֹן הַהוּא, שֶׁלְּשׁוֹנוֹת כָּאֵלֶּה בַּתַּלְמוּד יְוָנִי אוֹ פַּרְסִי וּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת, אֵין לָהֶם חָבֵר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְעוֹד כִּי לְפִי הַנִּמְצָא מִמֶּנּוּ אֵינֶנּוּ רַק לְשׁוֹן בְּרָכָה וְשֶׁבַח, וְהַנּוּ\"ן בּוֹ שֹׁרֶשׁ, וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס':י\"ג), \"וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה\", דְּוֻיִין וּשְׁפוּפִין, וְלֹא הָיוּ מְפַרְנִין אֶלָּא בַּפֶּה. וְדוֹמֶה לִי שֶׁהוּא מִמָּה שֶׁאָמְרוּ (כתובות נד), פֻּרְנָא לְיַתְמֵי, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחוּ הוּא לַיְּתוֹמִים, וְקָרְאוּ עוֹד הַכְּתֻבָּה \"פֻּרְנָא\", אִשָּׁה גּוֹבָה פֻּרְנָא מֵהֶם (שם סז), הַכְּתֻבָּה שֶׁהִיא שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב\"ר פ ז), \"מֹהַר\" – פְּרָאנוּן. אֲבָל \"בֵּן פּוֹרָת\", אוֹ כְּדַעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ\"ט:כ\"ב) מִלְּשׁוֹן פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה, אוֹ כְּדִבְרֵי בַּעֲלֵי הַדִּקְדּוּק (עיין ספר השרשים שורש בנה) שֶׁעָשׂוּ פּוֹרָת מִלְּשׁוֹן \"וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָיו\" (יחזקאל לא ה), וְהֵם אָמְרוּ כִּי \"בֵּן\" – כְּמוֹ נֶטַע, וְהֵבִיאוּ לוֹ דּוֹמֶה \"וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ\" (תהלים פ טז). וְהָעִנְיָן, כְּאִלּוּ אָמַר נֶטַע שֶׁבּוֹ פֹּארוֹת רַבּוֹת יוֹסֵף. וְעַל דַּעְתִּי \"בֵּן\" כְּמַשְׁמָעוֹ, יֹאמַר כִּי יוֹסֵף הוּא בֵּן שֶׁהוּא כְּמוֹ פֹּארוֹת אִילָן שָׁתוּל עַל הַמַּעְיָן אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו, וְעָשְׂתָה בָּנוֹת צָעֲדָה אוֹתָן עַל הַחוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת בַּשָּׁמַיִם, וְכִנָּה הַבַּדִּים אֲשֶׁר תֵּצֶאנָה מִן הַפֹּארָה בְּבָנוֹת כִּי הֵן בָּנוֹת לַפֹּארוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְהוּא דֶּרֶךְ צַחוּת לְבֵן פּוֹרָת. וְלֹא נִסְמַךְ בֵּן אֶל פּוֹרָת, אֲבָל הוּא כְּמוֹ \"אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן\" (יחזקאל לא ג), \"נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה\" (בראשית מ\"ט:כ\"א), \"בִּנְיָמִין זְאֵב\" (בראשית מ\"ט:כ\"ז), וּלְפִיכָךְ נָקוּד בְּצֵירֵי, כִּי אִלּוּ הָיָה פֵּרוּשׁוֹ נֶטַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֹּארוֹת, מִשְׁפָּטוֹ בְּסֶגוֹל. וְאָמַר \"בֵּן\" דֶּרֶךְ חִבּוּב, כְּמוֹ \"מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ\". וְעַל הַכְּלָל רָאוּי שֶׁנְּפָרֵשׁ בְּבִרְכַּת יוֹסֵף שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ זֵכֶר לִשְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְהוּא לְשׁוֹן \"פּוֹרָת\" וּ\"בָנוֹת\", אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר לֵוִי, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר, לֹא יַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ כֵן בְּבִרְכָתוֹ שְׁנַיִם שְׁבָטִים חֲלוּקִים, אֲבָל יִרְמֹז לָהֶם. וְכֵן בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּבִרְכָתוֹ דִּמָּה אוֹתוֹ לְשׁוֹר וְלִרְאֵם (דברים לג יז), וְהִזְכִּיר בּוֹ הַקַּרְנַיִם, כִּי כָל אֶחָד מֵהֶם גּוּף אֶחָד שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְחַלְּקוּ קַרְנַיִם, וּבַעֲבוּר שֶׁשָּׁם לֹא הִזְכִּיר שִׁמְעוֹן אָמַר בְּפֵרוּשׁ \"וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה\" (שם): <b>מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב</b> זֹאת הָיְתָה לוֹ מֵאֵת הקב\"ה שֶׁהוּא אֲבִיר יַעֲקֹב, וּמִשָּׁם זָכָה לִהְיוֹת רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, עִקָּרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן \"הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה\" (זכריה ד, ז) לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ט:כ\"ד). מֵאֵל אָבִיךָ הָיְתָה זֹאת לְךָ וְהוּא יַעְזְרֶךָּ, וְעִם הקב\"ה הָיָה לִבְּךָ כְּשֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ לְדִבְרֵי אֲדוֹנָתְךָ וְהוּא יְבָרְכֶךָּ, גַּם זֶה לְשׁוֹנוֹ. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר כִּי מֵ\"ם \"מֵאֵל אָבִיךָ\" נִמְשָׁךְ לִ\"וְאֵת שַׁדַּי\" וְהוּא יְבָרְכֶךָּ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הַבְּרָכָה הַזֹּאת דּוֹמָה לַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ לְמַעְלָה אֶת הַנְּעָרִים, כִּי אֲבִיר יַעֲקֹב הוּא אֱלֹהֵי אֱמֶת, וְלֹא בָּא בַּכָּתוּב אֲבִיר אַבְרָהָם אוֹ יִצְחָק וְזוּלָתָם רַק אֲבִיר יַעֲקֹב אוֹ אֲבִיר יִשְׂרָאֵל (ישעיהו א כד), הוּא יַעֲקֹב. וְהִנֵּה מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, מִשָּׁם, מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, הִיא הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה שֶׁהָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה (תהלים קיח כב) מֵאֵת ה'. וְנִקְרָא \"אֶבֶן יִשְׂרָאֵל\", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה. וְטַעַם \"אֶבֶן\", שֶׁהוּא בִּנְיָן מַשְׁלִים הַכֹּל. וְעִנְיַן \"רוֹעֶה\", כִּי הָעוֹז בַּגְּבוּרָה מִתְעַלֶּה בִּימִינוֹ שֶׁל הקב\"ה, כְּדִכְתִיב \"קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ\" (חבקוק ג ד), כְּלוֹמַר וְשָׁם בִּימִינוֹ חֶבְיוֹן הָעוֹז, וְ\"חֶבְיוֹן, הוּא הַכֹּחַ הַמִּתְעַלֶּה הַנֶּחְבָּא בִּמְקוֹם אֲצִילוּתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר \"וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ\" (תהלים פ טז), מֵאֵל אָבִיךְ, הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ. וְדַעַת הַבְּרָכָה כִּי מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מֵחֶסֶד שֶׁרוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל וּמֵאלֹהֵי אָבִיו, יָפִיק רָצוֹן וְיָבֹא עֶזְרוֹ, וְעִם שַׁדַּי תִּהְיֶה בִּרְכָתוֹ, וְהִנֵּה הוּא מְבֹרָךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וְזֶה טַעַם \"בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי\", כִּי הַבִּנְיָן שָׁלֵם בּוֹ. כָּךְ הֶעֱלֵיתִי הָעִנְיָן הַזֶּה מִמִּדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (עיין ספר הבהיר קצג קמח), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: <b>קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי</b> עִם אֲבוֹתַי, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ט:כ\"ט). וְלֹא פֵּרֵשׁ \"אֶל הַמְּעָרָה\" וְאֵינֶנּוּ עִם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא הַזֶּה קָצָר, קִבְרוּ אוֹתִי וְשָׂאוּנִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה, כִּי כֵן אָמַר \"וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם\" (בראשית מ\"ז:ל'), \"וַיִּשְׂאוּ אוֹתוֹ בָנָיו\" (בראשית נ':י\"ג). וְיִתָּכֵן שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ \"אֶל\" בְּפָנִים רַבִּים, קִבְרוּ אוֹתִי עִם אֲבוֹתַי, כְּמוֹ \"וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח\" (ויקרא יח יח), עִם אֲחוֹתָהּ, \"אֶל הַמְּעָרָה\" – בַּמְּעָרָה, כְּמוֹ \"וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת\" (שמות כה כא), \"הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים\" (שמואל א י כב), וְכֵן (בראשית כ\"ג:י\"ט) \"וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם וְגוֹ' אֶל מְעָרַת\". וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית מ\"ט:כ\"ט) כִּי טַעַם \"קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי\", שֶׁיֵּלְכוּ עִם יוֹסֵף, וְלֹא הָיָה יַעֲקֹב צָרִיךְ לְכָךְ אֲבָל צִוָּה לְכֻלָּם עַתָּה שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ אֶל הַמְּעָרָה כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעַ לְיוֹסֵף, כִּי פָּחַד אוּלַי לֹא יִתֵּן פַּרְעֹה רְשׁוּת לְיוֹסֵף לָצֵאת מִן הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב בְּאַרְצוֹ. וַהֲלֹא תִּרְאֶה שֶׁהֻצְרַךְ יוֹסֵף לְחַלּוֹת פְּנֵי בֵּית פַּרְעֹה שֶׁיְּבַקְשׁוּ עָלָיו מִפַּרְעֹה שֶׁיֵּלֵךְ, וְהוּא עָנָה \"כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָּ\" (בראשית נ ו), כִּי בַּעֲבוּר הַשְּׁבוּעָה יִתְרַצֶּה בָּזֶה: וְטַעַם <b>שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק</b> שֶׁלֹּא אָמַר קָבַרְתִּי, בַּעֲבוּר הֱיוֹת עֵשָׂו עִמּוֹ בִּקְבוּרַת אֲבִיהֶם, וְלֹא יִרְצֶה עַתָּה לְהַזְכִּירוֹ. וְעוֹד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ עַתָּה לְהַאֲרִיךְ לֵאמֹר, שָׁמָּה קָבַרְנוּ אֶת יִצְחָק וְשָׁמָּה קָבְרוּ אֶת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, כִּי לֹא הָיָה הוּא בִּקְבוּרַת אִמּוֹ. וְהִזְכִּיר לָהֶם בְּצַוָּאָתוֹ הַמְּעָרָה וְהַנִּקְבָּרִים בָּהּ, לְגַדֵּל הַמָּקוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּזְדָּרְזוּ לְקָבְרוֹ שָׁם. וְאָמַר \"אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קָבֶר\", לְהוֹדִיעַ כִּי אַבְרָהָם צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית הַקְּבָרוֹת לָהֶם לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, אֲבָל לְמַטָּה (נ יג) כְּשֶׁאָמַר \"וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קֶבֶר\", נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לִרְמֹז כִּי בְּיַעֲקֹב נִשְׁלְמָה כַּוָּנַת הַצַּדִּיק, כִּי לִשְׁלָשְׁתָּם קְנָאָהּ וְלֹא יִקְבְּרוּ בָּהּ עוֹד אִישׁ. וְעַל כֵּן לֹא צִוָּה יוֹסֵף שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בַּמְּעָרָה עִם אֲבוֹתָיו. וְרָאִיתִי בַּמְּכִילְתָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי (בשלח יט), שֶׁאָמַר לָהֶם יוֹסֵף, וּכְשֶׁאַתֶּם מַעֲלִין אוֹתִי קִבְרוּ אוֹתִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְצוּ, מְקֻבָּל אֲנִי שֶׁאֵינִי נִכְנָס לִקְבוּרַת אֲבוֹתַי, שֶׁאֵין נִכְנָס לְקֶבֶר אָבוֹת אֶלָּא שְׁלשָׁה אָבוֹת וְשָׁלֹשׁ אִמָּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, \"שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם\" וְגוֹ', וְאוֹמֵר (בראשית נ':ה') \"בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי\" – בִּי הוּא פּוֹסֵק. וְיִתָּכֵן שֶׁרָמַז לָהֶם בְּאָמְרוֹ \"וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה\", שֶׁכְּבָר הֶחֱזִיק הוּא בַּמְּעָרָה, וְאָמַר זֶה כְּנֶגֶד עֵשָׂו, שֶׁלֹּא יְעַרְעֵר הוּא וּבָנָיו בִּקְבוּרָתוֹ לִטְעֹן שֶׁהַמְּעָרָה שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא הַבְּכוֹר וְהוּא הָרָאוּי לְהִקָּבֵר עִם אֲבוֹתָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, יִהְיוּ נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ מִשָּׁם כַּאֲשֶׁר יִשְׂאוּ בָּנָיו אֶת יַעֲקֹב, כִּי יִרְצֶה לְהִקָּבֵר עִם אֲבוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וּלְיַחֵד אִתָּם בַּקְּבוּרָה, וְאִם יִקָּבֵר שָׁם עֵשָׂו, לֹא יִקָּבֵר שָׁם יַעֲקֹב, כִּי אֵין לִשְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת בֵּית קְבוּרָה אֶחָד. וְזֶהוּ גַּם כֵּן מָה שֶׁאָמַר \"בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי\", שֶׁכְּבָר כָּרָה לוֹ הַקֶּבֶר לְהַחֲזִיק בּוֹ. וְזֶה טַעַם \"וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים\" (בראשית נ':ט'), כִּי יָדַע זְדוֹן עֵשָׂו וּבָנָיו. וְכֵן הָיָה מַעֲשֶׂה, כִּי מָצִינוּ בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְיוֹסֵף בֶּן גּוּרְיוֹן (הוא ספר יוסיפון) וְזוּלָתוֹ מִסִּפְרֵי הַקַּדְמוֹנִיּוֹת, כִּי בָא צְפוֹ בֶּן אֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וְעָשָׂה עִמָּהֶם קְטָטָה עַל זֶה עַד שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה, וַתִּגְבַּר יַד יוֹסֵף, וּתְפָשׂוֹ עִם מִבְחַר גְּדוּדָיו וֶהֱבִיאוּם לְמִצְרַיִם, וְעָמַד שָׁם בִּתְפִיסָה כָּל יְמֵי יוֹסֵף, וּבָרַח מִשָּׁם בְּמוֹתוֹ, וְהָלַךְ לְאֶרֶץ כַּאנְפַּנְיָא וּמָלַךְ עַל כִּתִּים בְּרוֹמָא, וּבַסּוֹף הֻמְלַךְ עַל כָּל אֶרֶץ אִיטַלְיָא, וְהוּא אֲשֶׁר מָלַךְ רִאשׁוֹן עַל רוֹמָה, וְהוּא אֲשֶׁר בָּנָה הַהֵיכָל הָרִאשׁוֹן וְהַגָּדוֹל מֵאֲשֶׁר נִבְנוּ בְּרוֹמָה. וְגַם רַבּוֹתֵינוּ (סוטה יג) הִזְכִּירוּ מִזֶּה הָעִנְיָן מִקְּטָטַת עֵשָׂו בַּמְּעָרָה. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר בְּכָאן (בראשית נ':י\"ד), \"וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו\" בָּא לִרְמֹז שֶׁלֹּא מֵת אֶחָד מִכֻּלָּם בַּמִּלְחָמָה וְלֹא בַּדֶּרֶךְ, שֶׁעָמַד לָהֶם זְכוּת הַנָּבִיא וּזְכוּת יוֹסֵף שֶׁעָלוּ עִמּוֹ. וְלֹא צִוָּה יוֹסֵף כַּאֲשֶׁר צִוָּה אָבִיו לָשֵׂאת אוֹתוֹ לְקָבְרוֹ בָּאָרֶץ עַתָּה, כִּי לֹא יַנִּיחוּהוּ בֵּית פַּרְעֹה, כִּי לְכָבוֹד הוּא לָהֶם. וְעוֹד, שֶׁאִם יֵלְכוּ עִמּוֹ אֶחָיו וּבֵית אָבִיו, יִגְזְלוּ וְיִגְנְבוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. וְאֵינֶנּוּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁיּוֹלִיכוּהוּ שָׁם אֲחֵרִים: וְאָמַר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו \"אָנֹכִי מֵת\" (שם פסוק כד), כִּי אֶחָיו חַיִּים הָיוּ, כִּי הֶאֱרִיכוּ יָמִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בְּלֵוִי. וְאָמַר (שם פסוק כה) \"וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל\", כִּי בִּרְאוֹתוֹ שֶׁאֶחָיו זְקֵנִים, הִשְׁבִּיעַ כָּל בְּנֵיהֶם וְכָל בֵּית אָבִיו שֶׁיְּצַוּוּ גַּם אֶת בְּנֵי בְנֵיהֶם לְעֵת הַגְּאֻלָּה, כִּי כֻלָּם יוֹדְעִים הַגָּלוּת: <b>וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף</b> וּמִיתָה לֹא נֶאֶמְרָה בוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תענית ה), יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, לְשׁוֹן רַשִׁ\"י (רש\"י על בראשית מ\"ט:ל\"ג). וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ הֲרֵי יַעֲקֹב הִזְכִּיר מִיתָה בְּעַצְמוֹ (בראשית מ\"ח:כ\"א), \"הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם\", וְאוּלַי לֹא יָדַע הוּא בְּנַפְשׁוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא רָצָה לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ. וְכֵן (בראשית נ':ט\"ו) \"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם\", כִּי לָהֶם מֵת הוּא, אוֹ שֶׁלֹּא יָדְעוּ הֵם בָּזֶה כְּלָל. וְעִנְיַן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה, כִּי נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְזוֹ תְּחוֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, לוֹבֶשֶׁת לְבוּשָׁה הַשֵּׁנִי, שֶׁלֹּא יִפְשְׁטֶנָּה עֲרוּמָה, כְּיַעֲקֹב, אוֹ תִּתְלַבֵּשׁ לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת. וְיוּבַן הָעִנְיָן הַזֶּה בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת קנ\"ב) וּבְמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (קג.): וְנִשְׁלַם סֵפֶר בְּרֵאשִׁית בְּסִפּוּר דִּבְרֵי הָאָבוֹת. לְהַגִּיד רִאשׁוֹנוֹת וַחֲדָשׁוֹת בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה בַּלְּבָבוֹת. וּלְיוֹצֵר כָּל רֵאשִׁית רוֹכֵב עֲרָבוֹת. תְּהִלּוֹת רַבּוֹת וְהוֹדָאוֹת לִרְבָבוֹת. וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת וְסִבּוֹת. מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת וְדֵעוֹת נִשְׂגָּבוֹת. וּמוֹצִיא לָאוֹר הַמַּחְשָׁבוֹת. הַמּוֹלִיךְ אוֹתִי בְּדֶרֶךְ צְדָקָה בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת. הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת. תם ונשלם שבח לבורא עולם",
    "text": "IN THE BEGINNING G-D CREATED. Rabbi Yitzchak said: The Torah, which is the book of laws, should have begun with the verse, <i>This month shall be unto you the first of the months</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:2.</i> which is the first commandment given to Israel.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">It is true the book of Genesis contains three commandments (1:28; 17:10; 32:33), but after the Revelation on Sinai these laws became incumbent upon Israel. Hence the verse <i>this month</i>, etc., is “the <i>first</i> commandment given to Israel” as a people.</i> What then is the reason that it begins with the creation? Should the nations of the world say to Israel, “You are robbers because you took unto yourselves the lands of the seven nations of Canaan,” they [Israel] may reply to them, “The whole world belongs to the Holy One, blessed be He. He gave it to whom He pleased, and according to His Will, He took it [the land] from them and gave it to us.”<br>This is a homiletic exposition<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Found in Tanchuma (Buber), <i>Bereshith</i> 11. See also Rashi (Berliner) p. 424.</i> as quoted by Rabbi Shlomo [Rashi] in his commentaries.<br>One may object that it was indeed very necessary to begin the Torah with the chapter of <i>In the beginning G-d created</i> for this is the root of faith, and he who does not believe in this and thinks the world was eternal denies the essential principle of the [Judaic] religion and has no Torah at all.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">A person who thinks the world is eternal cannot believe in miracles since, if G-d did not create the world, He cannot possibly change it. Ramban explains in many places (e.g., see further, 17:1; 46:15) that all Divine promises concerning the blessings or imprecations which will follow upon our observance or disregard of the Torah are miraculous in nature of “invisible miracles.” A person who believes that the world is eternal thus has “no Torah at all.” See further my English work, Ramban: His Life and Teachings, Chapter 13.</i><br>The answer is that the process of creation is a deep mystery not to be understood from the verses, and it cannot truly be known except through the tradition going back to Moses our teacher who received it from the mouth of the Almighty, and those who know it are obligated to conceal it.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Chagigah 11 b: “The process of Creation may not be expounded before two.”</i> It is for this reason that Rabbi Yitzchak said that it was not necessary for the Torah to begin with the chapter of <i>In the beginning G-d created</i> and the narration of what was created on the first day, what was done on the second and other days, as well as a prolonged account of the creation of Adam and Eve, their sin and punishment, and the story of the Garden of Eden and the expulsion of Adam from it, because all this cannot be understood completely from the verses. It is all the more unnecessary for the story of the generations of the flood and of the dispersion to be written in the Torah for there is no great need of these narratives, and, for people who believe in the Torah, it would suffice without these verses. They would believe in the general statement mentioned to them in the Ten Commandments: <i>For in six days the Eternal made heaven and earth, the sea, and all that is in them, and rested on the seventh day</i>,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:11.</i> and the knowledge of the process of creation would remain with individuals as a tradition from Moses who received the law on Sinai together with the Oral Torah.<br>Rabbi Yitzchak then gave a reason for it. The Torah began with the chapter of <i>In the beginning G-d created</i> and recounted the whole subject of creation until the making of man, how He [G-d] granted him dominion over the works of His hands, and that He put all things under his feet;<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 8:7.</i> and how the Garden of Eden, which is the choicest of places created in this world, was made the place of his abode until his sin caused his expulsion therefrom; and how the people of the generation of the flood were completely expelled from the world on account of their sin, and the only righteous one among them — he [Noah] and his children — were saved; and how the sin of their descendants caused them to be scattered to various places and dispersed to different countries, and how subsequently they seized unto themselves places <i>after their families, in their nations</i>,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:5.</i> as chance permitted. If so, it is proper that when a people continues to sin it should lose its place and another people should come to inherit its land, for such has been the rule of G-d in the world<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew word <i>ba’aretz</i> (world) may also refer here to “the land,” especially the Land of Israel. See Ramban further, 26:5.</i> from the beginning. This is true all the more regarding that which is related in Scripture, namely that Canaan was cursed and sold as a servant forever.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:25.</i> It would therefore not be proper that he inherit the choicest of places of the civilized world. Rather, the servants of G-d — the seed of His beloved one, Abraham<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 41:8.</i> — should inherit it, even as it is written, <i>And He gave them the lands of the nations, and they took the labor of the peoples in possession; that they might keep His statutes, and observe His laws</i>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Psalms 105:44-45.</i> That is to say, He expelled those who rebelled against Him, and settled therein those who served Him so that they know by serving Him they will inherit it, whereas if they sin against Him, the land will vomit them out, just as it vomited out the nation before them.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 18:28.</i><br>Elucidating the explanation I have written are the words of the Sages in Bereshith Rabbah, wherein they say as follows:<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">1:3.</i> “Rabbi Yehoshua, of the city of Siknin, in the name of Rabbi Levi opened [his discourse on this chapter of Creation with the verse]: <i>He hath declared to His people the power of His works</i>.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Psalms 111:6.</i> Why did the Holy One, blessed be He, reveal to Israel what was created on the first day and what was created on the second day? It is on account of the seven nations who inhabited the land of Canaan, so that they should not taunt Israel and say to them: ‘Are you not a nation of robbers?’ Israel could then reply to them: ‘And you, is it not booty in your hands? <i>Have not the Caphtorim that came forth from Caphtor destroyed them and dwelt in their stead?</i><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:23.</i> The world and the fullness thereof belong to the Holy One, blessed be He. When He willed it, He gave it to you, and when He willed it, He took it from you and gave it to us.’ It is this which Scripture says, <i>To give them the heritage of the nations</i>.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Psalms 111:6.</i> <i>He hath declared to His people the power of His works</i> in order <i>to give them the heritage of the nations</i>. Hence He told them the account of creation.”<br>There is yet another source for the subject I have mentioned: the mysteries in the process of creation. It is what our Rabbis of blessed memory have said:<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">This Midrash is quoted by Rambam in his Preface to Moreh Nebuchim. See Batei Midrashoth, ed. Wertheimer, I, p. 251.</i> <i>“He hath declared to His people the power of His works</i>.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Psalms 111:6.</i> To declare the power of the process of creation to a mortal being is impossible. Therefore, Scripture closed the matter: <i>In the beginning G-d created.”</i> Thus is elucidated what we have said on this subject.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">That the details in the process of creation and the settlement of the earth were written for the purpose of justifying Israel’s possession of the land while the essential process of creation itself remains a mystery.</i> IN THE BEGINNING G-D CREATED. Rashi wrote: “This verse calls aloud for elucidation,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The difficulties in the verse are: (a) The word <i>bereshith</i> (in the beginning) appears throughout the Bible in a construct form such as: <i>In the beginning of the reign of Jehoiakim</i> (Jeremiah 27:1). But here it cannot be in construct form since such a form can be used only in connection with a noun, and the word <i>bara</i> (He created) is a verb. (b) Again, it cannot be said that here <i>bereshith</i> is actually in a construct form and that a missing noun is implied, thus making the sense of the verse, “in the beginning of all, G—d created…,” for if so, the following difficulty presents itself: since Scripture, according to this interpretation, sets out to tell us the order in which things were created, why does it say in Verse 2 <i>And the spirit of G-d hovered over the face of the waters</i> when it has not yet told us when water was created? Hence Rashi turns to a Midrashic interpretation in which the word <i>reshith</i> is another name for the Torah and Israel. The word <i>bereshith</i> is thus not in a construct form but stands by itself, and the sense conveyed is: “For the sake of that which is <i>reshith</i> [Torah and Israel] G-d created.”</i> as our Rabbis have explained it:<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 1:6; Tanchuma (Buber) <i>Bereshith</i> 3.</i> “For the sake of Torah which is called <i>reshith</i>, as it is said, <i>The Eternal made me as ‘reshith’</i> (the beginning) <i>of His way</i>,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 8:22.</i> and for the sake of Israel who is called <i>reshith</i>, as it is said, <i>Israel is the Eternal’s hallowed portion, the ‘reshith’</i> (first-fruits) <i>of His increase</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 2:3.</i><br/>This Midrash of our Rabbis is very hidden and secret for there are many things the Rabbis found that are called <i>reshith</i> and concerning which they give Midrashic interpretations, and those wanting in faith count their multitude. For example, they [the Rabbis] have said:<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 1:6.</i> “For the merit acquired by [fulfilling the commandments associated with] three things has the world been created: for the merit of the Dough-offering, for the merit of Tithes and for the merit of the First-fruits. <i>In the beginning G-d created. Reshith</i> surely signifies the Dough-offering, as it is said, <i>The first of your dough</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Numbers 15:20.</i> <i>Reshith</i> surely signifies the Tithes, as it is said, <i>The first of thy corn</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 18:4.</i> <i>Reshith</i> surely signifies the First-fruits, as it is said, <i>The first-fruits of thy land</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:19.</i><br/>The Rabbis have further said:<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 1:6.</i> “For the merit acquired by Moses [the world has been created], as it is said, <i>And he chose a first part for himself</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:21. Reference here is to Moses who took the territory of Kings Sihon and Og as he knew that his grave was to be therein. (See Rashi, <i>ibid.</i>) It was thus for the sake of this meritorious person, of whom <i>reshith</i> was said, that the world was created.</i><br/>Their intent in the above texts is as follows: the word <i>bereshith</i> alludes to the creation of the world by Ten Emanations, and hints in particular to the emanation called Wisdom, in which is the foundation of everything, even as it says, <i>The Eternal hath founded the earth by wisdom</i>.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 3:19.</i> This is the Heave-offering [referred to in the Midrash mentioned above], and it is holy; it has no precise measure,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">By law of the Torah, the Heave-offering given to the priest has no fixed measure; the owner may give according to his discretion. “Even one grain frees the whole mound” (Kiddushin 58 b). Similarly, our conception of Divine wisdom is infinitesimal in relation to its true scope.</i> thus indicating the little understanding created beings have of it. Now just as a man counts ten measures — this alludes to the Ten Emanations — and sets aside one measure of the ten as a Tithe, so do the wise men contemplate the tenth Emanation and speak about it. The Dough-offering, which is the single commandment pertaining to the dough, alludes to this. Now Israel, which is called <i>reshith</i> as mentioned above, is “the congregation of Israel,” which is compared in the Song of Songs to a bride and whom Scripture in turn calls “daughter,” “sister” and “mother.” The Rabbis have already expressed this in a homiletic interpretation of the verse, <i>Upon the crown wherewith his mother hath crowned him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 3:11.</i> and in other places. Similarly, the verse concerning Moses, <i>And he chose a first part for himself</i>,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:21. Reference here is to Moses who took the territory of Kings Sihon and Og as he knew that his grave was to be therein. (See Rashi, <i>ibid.</i>) It was thus for the sake of this meritorious person, of whom <i>reshith</i> was said, that the world was created.</i> which they [the Rabbis in the above Midrash] interpret to mean that Moses our teacher contemplated [the Deity] through a lucid speculum,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">So clearly stated in Yebamoth 49b.</i> and he saw that which is called <i>reshith</i> (the first) for himself, and therefore he merited the Torah. Thus all the above Midrashim have one meaning. Now it is impossible to discuss this explanation at length in writing, and even an allusion is dangerous since people might have thoughts concerning it which are untrue. But I have mentioned this [i.e., the above brief explanation] in order to close the mouths of those wanting in faith and of little wisdom, who scoff at the words of our Rabbis. IN THE BEGINNING. Rashi wrote: “If you wish to explain it [the word <i>bereshith</i>] in accordance with its plain meaning, explain it thus: at the beginning of the creation of the heaven and earth, and the earth was formless and void and there was darkness, the Holy One, blessed be He, said, <i>Let there be light</i>.” If so, the whole text leads into the creation of light.<br/>Rabbi Abraham ibn Ezra explained it in an identical way. However, he established that the letter <i>vav</i> in the word <i>veha’aretz</i> (and the earth) does not şerve [as a connecting letter as it normally does and which would mean “and,” but it serves rather as the word “when.”] There are many such examples in Scripture. The meaning then according to Rabbi Abraham would be: at the beginning of the creation of heaven and dry land, there was no habitable place on earth; rather, it was unformed and void and covered with water, and G-d said, <i>Let there be light</i>. According to Abraham ibn Ezra’s opinion, only light<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi in Verse 6 (also 2:4), the sun, etc., was also created on the first day.</i> was created on the first day.<br/>The difficulty which Rabbi Shlomo [Rashi] had which led him to the above interpretation is, as he said: For if Scripture intended to teach the order in which the acts of creation took place, it should have written <i>barishonah</i> [instead of <i>bereshith</i>], since wherever the word <i>reshith</i> occurs in Scripture it is in the construct state. But there is the verse, <i>Declaring the end ‘mereshith’ [from the beginning]</i>.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 46:10. Here the word <i>reshith</i> is not in the construct state.</i> And if one will connect it with the missing word <i>davar</i> [thing — thus making the verse read: “Declaring the end of a thing from the beginning of a thing”—] here too it could be connected to a missing word.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Thus reading: <i>Bereshith kol</i>, (In the beginning of everything [G—d created]).</i> There is also the verse, <i>And he chose ‘reshith’ (a first part) for himself</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:21. Reference here is to Moses who took the territory of Kings Sihon and Og as he knew that his grave was to be therein. (See Rashi, <i>ibid.</i>) It was thus for the sake of this meritorious person, of whom <i>reshith</i> was said, that the world was created.</i> [Here again the word <i>reshith</i> is not used in the construct state.] And Rashi raised other objections.<br/>Now listen to the correct and clear explanation of the verse in its simplicity. The Holy One, blessed be He, created all things from absolute non-existence. Now we have no expression in the sacred language for bringing forth something from nothing other than the word <i>bara</i> (created). Everything that exists under the sun or above was not made from non-existence at the outset. Instead He brought forth from total and absolute nothing a very thin substance devoid of corporeality but having a power of potency, fit to assume form and to proceed from potentiality into reality. This was the primary matter created by G-d; it is called by the Greeks <i>hyly</i> (matter). After the <i>hyly</i>, He did not create anything, but He formed and made things with it, and from this <i>hyly</i> He brought everything into existence and clothed the forms and put them into a finished condition.<br/>Know that the heavens and all that is in them consist of one substance, and the earth and everything that is in it consist of one substance. The Holy One, blessed be He, created these two substances from nothing;<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Such is also the theory of Rambam: “All things on earth have one common substance; the heavens and the things in them have one substance different from the first” (Moreh Nebuchim II, 26).</i> they alone were created, and everything else was constructed from them.<br/>This substance, which the Greeks called <i>hyly</i>, is called in the sacred language <i>tohu</i>, the word being derived from the expression of the Sages:<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 40b.</i> “<i>betohei</i> (when the wicked bethinks himself) of his doings in the past.” If a person wants to decide a name for it [this primordial matter], he may bethink himself, change his mind and call it by another name since it has taken on no form to which the name should be attached. The form which this substance finally takes on is called in the sacred language <i>bohu</i>, which is a composite word made up of the two words <i>bo hu</i> (in it there is [substance]). This may be compared to the verse, <i>Thou art not able ‘asohu’ (to perform it)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:18.</i> in which case the word <i>asohu</i> is missing a <i>vav</i> and an <i>aleph</i> [and is a composite of the two words] <i>aso hu</i>. It is this which Scripture says, <i>And he shall stretch over it the line of ‘tohu’ (confusion) and the stones of ‘bohu.’</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 34:11. “The stones,” which are forms in the building (as explained later on by Ramban), thus constitute substance as expressed in the Hebrew <i>bohu</i>.</i> [The <i>tohu</i> in Hebrew or <i>hyly</i> in Greek] is the line by which the craftsman delineates the plan of his structure and that which he hopes to make. This is derived from the expression, <i>Kavei (Hope) unto G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Psalms 27:14.</i> <i>The stones</i> are forms in the building. Similarly it is written, <i>They are accounted by Him as nought and ‘tohu,’</i><sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:17.</i> as <i>tohu</i> comes after nothingness and there is nothing yet in it.<br/>So the Rabbis have also said in Sefer Yetzirah:<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">2:6. Sefer Yetzirah (Book of Creation) is one of the earliest Hebrew books of the Cabala tradition. (See introduction to Bereshith, Note 56.) Some of the profoundest mystic commentaries have been written on this book. See my Hebrew work, Kithvei Haramban, Vol. 2, pp. 451-461.</i> “He created substance from <i>tohu</i>, and made that which was nothing something.”<br/>They have furthermore said in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah:<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Called also Sefer Habahir (Book of the Bright Light), 2. This book too is a classic in the mystic teachings of the Cabala. It was written in the style and manner of the Midrashim.</i> “Rabbi Berachyah said: ‘What is the meaning of the verse, <i>And the earth was ‘tohu’ (without form) ‘vavohu’</i> (<i>and void</i>)? What is the meaning of the word “was?” It had already been <i>tohu</i>. And what is <i>tohu</i>? It is a thing which astonishes people. It was then turned into <i>bohu</i>. And what is <i>bohu</i>? It is a thing which has substance, as it is written, [<i>bohu</i> is a composite of the two words] ‘<i>bo hu</i>’ (in it there is substance).’” AND ‘ELOKIM’ (G-D) SAID. The word <i>Elokim</i> means “the Master of all forces,” for the root of the word is <i>e-il</i>, meaning force, and the word <i>Elokim</i> is a composite consisting of the words <i>e-il heim</i>, as if the word <i>e-il</i> is in a construct state, and <i>heim</i>, [literally] “they,” alludes to all other forces. Thus <i>Elokim</i> means “the Force of all forces.” A secret will yet be disclosed in connection with this.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, Exodus 20:3.</i><br>If so, the simple correct explanation of the verse is as follows: <i>In the beginning</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Ramban thus indicates his opinion that the word <i>bereshith</i> is not in a construct state. This is contrary to Rashi, as explained above.</i> <i>G-d created the heavens</i> means He brought forth their matter from nothing; <i>and the earth</i> means that He brought forth its matter from nothing. <i>And the earth</i>, includes all the four elements,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Fire, wind, water, and earth.</i> [not merely the land] as in the verse, <i>And the heaven and the earth were finished</i>,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Genesis 2:1.</i> which includes the entire lower sphere, and in <i>Praise the Eternal from the earth, ye sea-monsters, and all deeps</i>,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Psalms 148:7.</i> and as in many other verses. Now with this creation, which was like a very small point having no substance, everything in the heavens and on the earth was created. The word <i>eth</i> —[<i>eth hashamayim ve’eth ha’aretz</i>] — is like “the essence of a thing.” The Sages have always set it forth as serving to include,<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 22b.</i> since it is derived from the expression, <i>The morning ‘atha’ (cometh), and also the night</i>.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 21:12.</i> And so did our Rabbis say:<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 1:19.</i> “<i>‘Eth hashamayim (the heavens)’ — eth</i> includes the sun, moon, stars and constellations. <i>‘Ve’eth ha’aretz (and the earth)’ — ve’eth</i> includes the trees, herbs, and the Garden of Eden.” These include all created things which are corporeal.<br>Now after having said that with one command G-d created at first the heavens and the earth and all their hosts, Scripture returns and explains that the earth after this creation was <i>tohu</i>, that is, matter without substance. It became <i>bohu</i> when He clothed it with form. Then it [Scripture] explains that in this form was included the form of the four elements: fire, water, earth, and air. The word <i>ha’aretz</i> (the earth) includes these four elements. In this verse, the element of fire is called “darkness”<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"><i>And darkness was upon the face of the deep</i>. So also explained in the Moreh Nebuchim, II:30: “By <i>Choshech</i> the element fire is meant, nothing else.” Ramban’s reasoning on this point is also found there.</i> because the elemental fire is dark. Were it red, it would redden the night for us. The element of water with which the dust was kneaded is here called “deep.”<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"><i>And darkness was upon the face of the deep</i>. So also explained in the Moreh Nebuchim, II:30: “By <i>Choshech</i> the element fire is meant, nothing else.” Ramban’s reasoning on this point is also found there.</i> This is why the waters of the oceans are called “the deeps,” as it is written, <i>The deeps cover them;</i><sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:15.</i> <i>The deeps were congealed;</i><sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 8.</i> <i>The deep was round about me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Jonah 2:6.</i> The bottom of the ocean is also referred to as “deep:” <i>And He rebuked the Red Sea, and it was dried up, and He led them through the depths, as a wilderness;</i><sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:9.</i> <i>He led them through the deep as a horse in the wilderness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:13.</i> And the element air is here called “spirit.”<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"><i>And the spirit of G-d hovered over the face of the waters</i>.</i><br>Now it is already known that the four elements fill up the whole space with matter.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">“This sphere in its totality is composed of the celestial orbs, the four elements and their combinations; there is no vacuum whatever therein, but the whole space is filled up with matter.” (Guide of the Perplexed, Friedlander’s translation, I, 72.)</i> That which stands still is the sphere of earth. The waters surround the earth, the air encompasses the waters, and the fire envelopes the air.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">From the language of Rambam, <i>ibid.</i> It is to be noted that Ramban follows Yehudah al Charizi’s translation of Rambam’s philosophic work and not that of Shmuel ibn Tibbon. See my Hebrew work, The Life of Ramban, pp. 23-24, on the far-reaching significance of this point.</i> Scripture thus states that the earth took on form, and the fire above enveloped the intermingled waters and dust, and the wind blew and rose in the darkness and hovered over the waters.<br>It appears to me that this [primeval] point, [which G-d created out of absolute nought], which took on form and became <i>bohu</i>, is what the Sages call:<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Yoma 54b. This “foundation rock” is the stone on which the Ark of the Covenant rested in the Holy of Holies in King Solomon’s Temple.</i> “‘The rock of foundation’ from which the world was founded.”<br>The purport of the verses is thus: In the beginning G-d created the heavens from nought, and He created the earth from nought. The earth, when created, was <i>tohu</i> and then it became <i>bohu</i>, and in these there were “darkness” [i.e., fire, as explained above], water, dust and the wind blowing upon the water. Thus everything was created and made. The reason why <i>ruach</i> (wind) is attached to the name of G-d [as it says, <i>and the spirit of God</i>] is that it is the least substantial of all elements<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Although fire is thinner than wind, since the element of fire is alluded to in the verse by the word “darkness,” as explained above, it would not be fitting to attach it to the name of G—d. (Bachya).</i> and is above them, hovering upon the face of the waters only by command of the Holy One, blessed be He.<br>In case you seek information concerning the creation of the incorporeal angels, you will not find it explained in the Torah. The Sages, however, have explained concerning them that they were created on the second day, so that you should not say that they assisted in the creation of the world.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 3:11.</i> But if you will merit and understand the secret of the word <i>bereshith</i> and why Scripture does not begin by saying, “G-d created in the beginning,” you will know that, in the way of truth,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">A reference to the true wisdom of the Cabala which enables one to grasp the mysteries of the Torah.</i> Scripture tells about the lower creations and alludes to the higher ones and that the word <i>bereshith</i> refers covertly to the Emanation called Wisdom, which is the head of all beginnings, as I have mentioned. This is why they translated <i>bereshith</i> in the Jerusalem Targum to mean “in wisdom,” and the word is adorned in the Torah with a crown on the letter <i>beth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">The adornment on the top of the letter <i>beth</i> hints at the <i>Kether</i> (Crown) above, from which all emanations issue. It is also referred to as <i>Ein Sof</i> (the Infinite). See my Hebrew commentary, p. 15.</i> AND G-D SAID, ‘LET THERE BE LIGHT.’ The word “saying” here indicates Will, as in the verse, <i>What dost thy soul say, that I should do it for thee?</i><sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 20:4.</i> which means, “What do you want and desire?” Similarly, <i>And let her be thy master’s son’s wife, as the Eternal hath spoken</i><sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Genesis 24:51.</i> means, “…as He hath willed, for such is the Will before Him.” Or, it may be [that the word “saying” here means] “thinking,” as in the verses, <i>Thou sayest in thy heart;</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 47:8.</i> <i>And the chiefs of Judah shall say in their heart</i>.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 12:5.</i> The purport is to state that the creation was not done with toil. Our Rabbis have also called this “thought.” Thus they have said:<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 12:14.</i> “The thought [concerning what was to be created on a particular day] was during the day; the deed itself was at sunset.” This teaches that creation was thought out, that there is a reason for everything created, that creation was not a simple manifestation of mere Will alone.<br>The word “being” [<i>Let there ‘be’</i>] indicates a deed for the present time,<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Thus unlike Rashi and R’dak (Rabbi David Kimchi), who hold that the reference here is to the creation of the luminaries, such as the sun, moon, etc., which were not suspended in the firmament until the fourth day (see Rashi, Verse 14), Ramban explains that the light of the first day was of a special substance; hence Scripture does not say, <i>And it was so</i>, since that light did not remain forever in its original state.</i> just as: <i>And thou wouldst be their king</i><sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 6:6.</i> [meaning: their king from this moment on]. Therefore Scripture says that when He created the substance of the heavens, He said that from that substance there should come forth a shining matter called “light.” AND THERE WAS LIGHT. The verse does not say, “And it was so,” as it is said on other days, because the light did not remain in this state all the time, as did the other creations. Concerning this matter, our Rabbis have an interpretation with a profound secret.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s hint here is to the Sefer Habahir, 190. See my Hebrew commentary pp. 15—16.</i><br>Know that the term “day” as used in the story of the creation was, in the case of the creation of heaven and earth, a real day, composed of hours and seconds, and there were six days like the six days of the workweek, as is the plain meaning of the verse. In the profounder sense, the Emanations issuing from the Most High are called “days,” for every Divine Saying<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">The tenfold expression, <i>And G-d said</i>, found in the chapter of Creation.</i> which evoked an existence is called “day.” These were six, for <i>Unto G-d there is the greatness, and the power</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 29:11.</i> The Sayings,<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">The tenfold expression, <i>And G-d said</i>, found in the chapter of Creation.</i> however, are ten because regarding the first three Emanations, the term “day” does not apply at all. The explanation of the order of the verses in terms of this profound interpretation is sublime and recondite. Our knowledge of it is less than that of a drop from the vast ocean. AND G-D SAW THE LIGHT, THAT IT WAS GOOD. Rabbi Shlomo [Rashi] wrote: “Here too<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">A reference to Rashi’s similar comment on the first word of the Torah — <i>bereshith</i> (see above). The difficulty here in the text is twofold: (a) It is first written, <i>and darkness was upon the face of the deep</i>, and then G—d said, <i>Let there be light</i>. Thus there already was a separation between light and darkness. Why then does Scripture continue by stating, <i>and G—d divided the light from the darkness?</i> (b) Concerning all other acts of creation, the expression “And G—d saw that it was good” is found at the completion of the act of creation, while here this phrase is written (in the beginning of Verse 4) <i>before</i> the completion. The Agadah, which Rashi quotes, answers: (a) <i>vayavdel</i> means here that He set apart the light for the righteous in the world to come. (b) <i>ki tov</i> (that it was good) could not have been written <i>after</i> the separation of the light for the righteous from the ordinary light, since the remaining light was no longer perfect. Therefore, <i>ki tov</i> is mentioned <i>before</i> the setting aside of the light.</i> we must depend on the words of the homiletic Agadah G-d saw that the wicked were unworthy of using the light, and so He set it aside for the righteous in the World to Come. But according to the plain meaning of the verse, explain it thus: He saw that the light was good, and that it was not seemly for it and the darkness to function in a confused manner. He therefore assigned the one’s sphere of activity to the daytime and the one’s sphere of activity to the nighttime.”<br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said: “The word <i>vayar (and He saw)</i> has the same meaning here as in <i>Vera’iti ani (And I saw)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Daniel 10:7.</i> which refers to the thought in the heart. <i>And He divided</i> refers to His giving them different names.”<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra’s opinion is thus that the division was not because it was unseemly that the light and darkness function in a confused manner, but it was for the purpose of assigning each one a separate name.</i><br>But the words of both Rashi and Ibn Ezra are incorrect for if they were, it would appear that there was on the part of G-d a change of mind and new counsel, as if to say that after G-d said, <i>‘Let there be light’ and there was light</i>, He saw that it was good, and therefore He divided between it and darkness just as a human being who does not know the nature of something until it comes into existence! Rather, the order followed in the process of creation is that the bringing forth of things into actual existence is called <i>amirah</i> (saying). Thus: <i>And G-d said, ‘Let there be light;’ And G-d said, ‘Let there be a firmament;’</i><sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> <i>And G-d said, ‘Let the earth put forth grass.’</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> And the permanence of things called forth into existence is called <i>re’iyah</i> (seeing), as <i>And I saw</i> in Ecclesiastes,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">2:13.</i> and similarly, <i>And the woman saw that the tree was good for food</i>.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:6.</i> In the language of the Rabbis we also find, “I see the words of Admon.”<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 109a.</i> Likewise, <i>And the king said unto Zadok the priest, ‘Seest thou? return into the city in peace.’</i><sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 15:27.</i> The purport of the word “seeing” is thus to indicate that their continuing existence is at His Will, and if that Will should for a second depart from them, they will turn into nought. Now just as Scripture says in connection with the work of each day, <i>And G-d saw that it was good</i> and on the sixth day when everything was completed it says, <i>And G-d saw everything that He had made, and behold, it was very good</i>,<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Verse 31.</i> so does it say on the first day when light came into existence, <i>And G-d saw … that it was good</i>, meaning He desired its existence forever. The verse adds “the light” [<i>And G-d saw ‘the light’ that it was good</i>], because had it just said, “And G-d saw that it was good,” it would have referred to the creation of the heaven and the earth, and at that time He had not yet decreed for them permanence, as they did not remain as they were. Instead, from the substance created on the first day, the firmament was made on the second day, and on the third the waters and the dust were separated and the dry land — which He called “earth” — was formed. He then decreed for them permanence, and said concerning them, <i>And G-d saw that it was good</i>.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> AND G-D DIVIDED THE LIGHT FROM THE DARKNESS. This is not “the darkness” mentioned in the first verse<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">“First verse.” It is actually mentioned in Verse 2. However, in view of Ramban’s interpretation above that the first two verses tell of everything else to come, he refers to Verse 2 as “the first verse.”</i> which, as explained above, refers to the element of fire; rather, the “darkness” mentioned here means the absence of light, since G-d gave a length of time to the light and decreed that it be absent afterwards until it returns.<br>Now some commentators<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Reference here is to Yehuda Halevi who, in his philosophic work Al Khazari, sets forth this theory: The first light was created at the time of sunset, and it was an illumination which soon passed away, leaving the world in darkness. The established order was then that night preceded day, as it is written, <i>It was evening and it was morning</i> (2:20, Hirschfeld’s translation). See also my Hebrew commentary, 2d edition, p. 547, that Ramban may also refer here to Rabbeinu Zerachyah Halevi, who was of a similar opinion.</i> have said that this light was created in front of the Holy One, blessed be He, that is to say, in the west,<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">In accordance with the opinion of Rabbi Abahu who says, “The Divine Presence is in the West” (Baba Bathra 25a).</i> and He immediately caused it to disappear for the period of the night, and afterwards it gave light for the period of the day. This is the reason for the verse, <i>And there was evening and there was morning</i>, since the night came first and afterwards the day, and both of them came after the existence of the light.<br>But this is not correct at all, for in this way they might add a short day to the six days of creation.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Since night and day were <i>after</i> the creation of light, and light was created at the time of sunset, it follows that there was a short day (that is, light without darkness) preceding the <i>first</i> day. Thus a short day is added to the six days of creation.</i> It is possible, however, to say that the light was created in front of Him, blessed be He, but did not extend over the four elements mentioned [in the second verse, as explained above] and then He divided between it and the darkness by assigning to each a certain period. Light now remained before Him for the length of night, and then in the morning, He caused the light to shine upon the elements. In this way night preceded day.<br>It is further possible that we should say that when the heavens and the earth came forth from nought into existence, as mentioned in the first verse, time came into being, for although our time consisting of minutes and hours is measured in light and darkness, yet from the moment some substance came into existence time was already part of it. If so, after the heavens and the earth were created they so remained for the length of a night without light. Then He said, <i>‘Let there be light,’ and there was light</i>, and He decreed that it remain the same period as the first, and that after that it be absent from the elements. Thus, <i>there was evening, and there was morning</i>. AND G-D CALLED THE LIGHT DAY. The verse states that time was created, and G-d made the length of the day and the length of the night.<br>The purport of the word <i>vayikra (And He called)</i> is [to indicate that] since Adam later gave names [to all the beasts, the fowl, etc.],<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Further,2:20.</i> it states that those things which were made before his existence were given names by G-d. This is the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">In Verse 8.</i><br>The correct interpretation is that the matter of calling a name here indicates the division which bounded them when they assumed their form. Thus did the Rabbis say:<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 3:7.</i> “[G-d said to the light,] ‘The day shall be your boundary,’ [and to darkness He said,] ‘The night shall be your boundary.’” AND THERE WAS EVENING AND THERE WAS MORNING. There was evening and there was morning of one day. The beginning of the night is called <i>erev</i> [which also means “mingling”] because shapes of things appear confused in it, and the beginning of the day is called <i>boker</i> [which also means “examining”] because then a man can distinguish between various forms. This coincides with the explanation of Rabbi Abraham ibn Ezra.<br>By way of the simple explanation of Scripture, it could not have said, [<i>And there was evening and there was morning</i>] “the first day,”<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Instead, it says <i>one day</i>. See Rashi who says that according to the regular mode of expression it should have really said “the first day.” He explains, however, the expression “one day” on the basis of the Midrash: It is “because the Holy One, blessed be He, was then the Only One (the Sole Being) in His universe, since the angels were not created until the second day.” <i>One day</i> thus means “the day of the One Being.” It is this interpretation of Rashi that Ramban alludes to when he comments that according to the simple meaning of Scripture it could not have said, “the first day.”</i> because the second had not yet been made; “the first” precedes a “second” in number or degree but both exist, whereas “one” does not connote the existence of a second.<br>Some scholars explain<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra, Verse 5, and Rambam, Moreh Nebuchim, II, 30.</i> that <i>one day</i> is a reference to the rotation of the sphere upon the face of the whole earth in twenty-four hours, as every moment thereof is morning in some different place and night in the opposite place.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\"><i>One day</i> thus means that the entire day consists of evening and morning occurring simultaneously in different places.</i> If so, the verse alludes to that which will take place in the firmament after the luminaries will be placed in the firmament of the heavens. LET THERE BE A FIRMAMENT. G-d now said that the substance which had come into being first — that which He created from nought — should be a firmament, stretched as a tent in the midst of the waters, separating between waters and waters. It is possible that this is what the Rabbis intended by their saying,<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 4:1.</i> “Rav said, ‘The heavens were in a fluid form on the first day, and on the second day they solidified.’ Rav thus said, ‘<i>Let there be a firmament</i> means let the firmament become strong.’ Rabbi Yehudah the son of Rabbi Shimon said, ‘Let the firmament become like a plate, just as you say in the verse, <i>And they did beat</i> — [<i>vayerak’u</i> contains the same root as <i>raki’a</i>, firmament] — <i>the gold into thin plates</i>.’”<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Exodus 39:3.</i> IN THE MIDST OF THE WATERS. This means in the center of the waters, between the higher waters and the lower waters. For there is the same distance between the firmament and the waters upon the earth as between the higher waters and the firmament. Thus you may infer that the upper waters are suspended in space by the command of G-d. Thus it is explained in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">4:2.</i> and in Rashi’s commentary. This is part of the process of creation [which those who know it are obliged to conceal]; so do not expect me to write anything about it, as the subject is one of the mysteries of the Torah, and the verses in their plain meaning do not require such an interpretation since Scripture itself did not go into it at length, and to give the interpretation is forbidden even to those who know it, and so much the more to us. AND G-D MADE THE FIRMAMENT. The word <i>asi’yah</i> (doing) always means adjusting something to its required proportion. AND IT WAS SO. On the first day, <i>And there was light</i> is written after <i>And G-d said, ‘Let there be light,’</i> in order to explain that after the command of G-d, it [the light] came forth into actuality and was as He decreed it to be. But here, after the command, <i>Let there be a firmament</i>, it is written, <i>And G-d made the firmament, and divided</i>, etc.; why then has Scripture added here, <i>And it was so?</i> It is to tell us that it was to be ever so, for all times.<br>But Rabbi Abraham ibn Ezra explained that the expression <i>and it was so</i> is attached to the verse which follows, meaning <i>when</i> it was so, G-d called the firmament Heaven. That is not correct.<br>In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">4:7.</i> the Rabbis have said: <i>“And G-d made the firmament</i>. This is one of the verses which Ben Zoma<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">A colleague of Rabbi Akiba. He was one of the four men of his time who were deeply engaged in the interpretation of the mystical doctrine of creation. See Chagiga 14b.</i> found difficult:<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Literally: “caused the world to shake.”</i> <i>And G-d made</i>, etc. But was not [the world created] by command, as it is written, <i>By word of the Eternal were the heavens made?”</i><sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Psalms 33:6.</i> Now Ben Zoma’s difficulty was not only on account of the word <i>vaya’as (And He made)</i>, since on the fourth,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> fifth,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 21. On the fifth day the word <i>vaya’as</i> is not found; only <i>vayibra (and He created)</i>.</i> and sixth day,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Verse 25.</i> <i>vaya’as</i> is also written. Rather, his difficulty was, as I have said, that on the other days, immediately after G-d’s command, it is written, <i>And it was so</i>, indicating that it came into being immediately after the command, but here on the second day, after it says, <i>And G-d said — vaya’as (And He made)</i> is written! This was his question. Perhaps Ben Zoma had some secret interpretation which he did not want to reveal. This is the explanation of the cause of his difficulty. AND G-D CALLED THE FIRMAMENT HEAVEN. On the second day He gave them this name when He clothed them with the form of the firmament for on the first day the heavens were still in the process of creation, but the name was not attached to them until they took on this form.<br>The meaning of this name [<i>shamayim</i> — heavens] is as if it had the sign of a <i>segol</i> under the letter <i>shin</i> [the prefix <i>shin</i> thus voweled means “that” or “for”] just as in <i>Shalamah (For why) should I be as one that veileth herself?</i><sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 1:7. The letter <i>shin</i> there stands for <i>asher - asher lamah</i> (for why). Similarly in Ibn Ezra, <i>ibid.</i> Likewise here, the word <i>shamayim</i> is as if it said <i>asher mayim</i> (that waters), as is explained further in the text.</i> It is thus as if He said that they [the heavens] are waters which have congealed and stretched like a tent in the midst of the upper and lower waters. By this name <i>shamayim</i> He has made known the secret of their creation.<br>In the <i>Gemara</i> Tractate Chagigah,<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">12a.</i> the Rabbis have said, “What is the meaning of the word <i>shamayim</i>? It means <i>shem mayim</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">“It is a name for water.” So clearly explained further on by Ramban.</i> If so, there is one <i>mem</i> missing here in the word <i>shamayim</i> on account of the adjoining of two similar letters, just as in the word <i>yeruba’al</i> [which stands for <i>yareb bo ba’al</i> — let Baal contend against him].<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Judges 6:32.</i> The word <i>shamayim</i> is thus as if it said <i>shem mayim</i>, meaning that “heaven” is the name given the waters when they took on a new form. This is the plain meaning of the verses in accordance with the way of Rashi’s writing,<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">“The word <i>shamayim</i> [may be regarded as made up of either of these words]: <i>sa mayim</i> (carries water), etc.” Rashi.</i> and it conforms with the opinion of Rav<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Mentioned above: that the heavens were in a fluid form on the first day, and on the second day they solidified.</i> which we have mentioned. Thus the names “heaven” and “earth” mentioned in the first verse point to the names by which they would be called in the future, as it would be impossible to make them known in any other manner. It is, however, more correct in accordance with the meaning of the verses that we say that the heavens mentioned in the first verse are the upper heavens, which are not part of the lower spheres but are above the <i>merkavah</i> (the Divine Chariot), just as it is stated, <i>And over the heads of the living creatures there was the likeness of a firmament, like the color of the transparent ice, stretched forth over their heads above</i>.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 1:22.</i> It is on account of these higher heavens that the Holy One, blessed be He, is called <i>He Who rideth upon the heavens</i>.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:26.</i> Scripture, however, did not relate anything concerning their creation, just as it did not mention the creation of the angels, the <i>chayoth</i> of the <i>merkavah</i>, and all Separate Intelligences which are incorporeal. Concerning the heavens, it mentioned only in a general way that they were created, meaning that they came forth from nought. On the second day He said that there should be a firmament in the midst of the waters, meaning that from the waters, the creation of which had already been mentioned, there should come forth an extended substance separating them [into two distinct waters]. These spherical bodies He also called “heavens” by the name of the first upper heavens. This is why they are called in this chapter “the firmament of the heaven” [rather than “heavens”] — <i>And G-d set them in the firmament of the heaven</i><sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> — in order to explain that they are not the heavens mentioned by that name in the first verse but merely the firmaments <i>called</i> “heavens.”<br>This likewise is the opinion of our Rabbis mentioned in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">4:1.</i> who state, “All Rabbis say it in the name of Rabbi Chananyah the son of Rabbi Pinchas, and Rabbi Yaakov the son of Rabbi Avin says it in the name of Rabbi Shmuel the son of Rabbi Nachman: <i>Let there be a firmament in the midst of the waters</i> — the middle drop of water congealed, and the lower heavens and the highest heaven of heavens were formed.” This saying of the Rabbis refers to the spherical bodies in which there are the lower heavens and the upper ones, called “the heavens of heavens,” as it is written: <i>Praise ye Him, sun and moon; praise Him, all ye stars of light. Praise Him, ye heavens of heavens, and ye waters that are above the heavens</i>.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Psalms 148:3-4.</i> The heavens mentioned here in the first verse, in which is the Throne of the Holy One, Blessed be He, as it is written, <i>The heaven is My throne</i>,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 66:1.</i> are the ones mentioned in the beginning of that Psalm: <i>Praise ye the Eternal from the heavens; praise Him in the heights. Praise ye Him, all His angels</i>.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Psalms 148:1-2.</i><br>This interpretation is correct as far as the simple meaning of the verses is concerned. But there is yet a sublime and hidden secret in the name “the heaven” and in the name “the throne” for there is a heaven to the heavens, and a throne to the throne. Based on this, the Sages use the expressions, “In order that a man may first take upon himself the yoke of the kingdom of Heaven,”<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 13a.</i> and “the fear of Heaven.”<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7a.</i> Scripture likewise says, <i>That the heavens do rule</i>.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Daniel 4:23.</i> The Sages also have a remarkable Midrash on the verse, <i>And Thou hear in heaven</i>.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">I Kings 8:32. The Midrash referred to is in Sefer Habahir, 100, and found in Zohar 2, p. 271. See my Hebrew commentary, p. 19, note 58.</i> The worthy one will see all this alluded to in the first verse.<br>Thus the verses have explained that the first created things were from nought, and the rest were derived from the first created substance.<br>See no objection to this explanation from the saying of Rabbi Eliezer the Great,<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Found in Pirke d’Rabbi Eliezer, 3. See also Moreh Nebuchim II, 26, where Rambam discusses this saying of Rabbi Eliezer and concludes that he is not able to explain it sufficiently. Ramban, however, explains it further on in the text in a way which makes it consistent with the theory of creation from absolute nought.</i> who states, “Whence were the heavens created? From the light of the garment of the Holy One, blessed be He.” [This would apparently indicate that the heavens were not created from nought but from another preceding substance.] This opinion is also found in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">12:1.</i> Since the Sages wanted to elevate the first substance to the utmost and make it ethereal, they did not find it feasible that the heavens, which are moving corporeal bodies possessing matter and form, were created from nought. Instead, they said “the light of the garment” was created first, and from it came forth the real substance of the heavens. And to the earth He gave another substance,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">This is based on the concluding statement of Rabbi Eliezer the Great: “Whence was the earth created? From the snow under the Throne of Glory.” (See Note 123.)</i> not as minute as the first [substance from which the heavens were formed], and that is “the snow under the Throne of Glory,” for the Throne of Glory was first created, and from it came forth “the snow” under it, and from it [the “snow”] was formed the substance of the earth, which was third<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">The Throne of Glory, the snow, the earth. In the case of the heavens, however, creation was completed in the second stage: ‘the light of the garment’ and then the heavens. This accords with the theory explained above (see Note 35) that the substance of the heavens is unlike that of the earth.</i> in the order of creation. LET THE WATERS UNDER THE HEAVEN BE GATHERED TOGETHER. The deep, which is water and sand, was like turbid waters, and He decreed concerning the waters that they be gathered together in one place, surrounded on all sides, and He further decreed concerning the sands that they rise up until they be seen above the waters and that they become dry, so that there be a stretch of dry land suitable for settlement thereon. And so it is written: <i>To Him that spread forth the earth above the waters</i>.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Psalms 136:6.</i> Or perhaps G-d’s decree was that the earth be spherical, partly visible and mostly submerged in the waters, as the Greeks imagine in their proofs, apparent or real. Thus there were two decrees, that is, two matters done by the Will of G-d that are contrary to their natural inclination. For in view of the heaviness of earth [which would cause it to sink] and the lightness of the waters [which would cause them to rise], it would have been natural that the pillar of the earth be in the center and that the waters should cover it, thus surrounding it from all sides.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">But instead He decreed that the waters which filled the whole world should go down as would be natural for the earth, and that the earth should come up as would be natural for the water.</i> Therefore, He said, <i>Let the waters under the heaven be gathered together</i>, that is to a lower place, and then He said, <i>And let the dry land appear</i>. He gave them names as they assumed these forms, for at the beginning their collective name was “the deep.” AND G-D CALLED THE DRY LAND EARTH. The verse states that the proper name for it would be <i>yabashah</i> (dry land) for as the waters are separated from the sand it becomes dry. However, He called it <i>eretz</i> (earth) as the name which included the four elements created on the first day. The reason for this is that they were all created for the sake of the earth in order that there be a habitation for man, since among the lower creatures no one but man recognizes his Creator.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">This is a major principle in Ramban’s thought, that the purpose of all existence is that man acknowledge his Creator. “We have no other reason for the Creation.” (See end of <i>Seder Bo</i> in the Book of Exodus).</i><br>And the gathering together of the waters He called <i>‘yamim’ (seas)</i>. It is as if [the word <i>yamim</i>, (seas) combines the two words] <i>yam</i> and <i>mayim</i> (a sea of waters), for the bottom of the ocean is called <i>yam</i>, as it is written, <i>As the waters cover the sea</i>,<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 11:9.</i> and likewise, <i>And he took down the sea from off the brazen oxen</i>.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">II Kings 16:17.</i> It is called “sea” because there was a large gathering of water in it. AND G-D SAW THAT IT WAS GOOD. This means that their continued existence was by His Will, and the purport is that when He clothed them with this form He desired them to be so and their existence was thus established as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">In Verse 4.</i> This conforms to what our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 4:8.</i> “Why is it not stated in reference to the work of the second day <i>that it was good?</i> Because the work associated with the waters was not completed until the third day. Therefore on the third day, [the words <i>ki tov — that it was good</i>] are repeated, once in reference to the completion of the work associated with the waters, and once in reference to [the completion of the other work of] that day.” AND G-D SAID: ‘LET THE EARTH PUT FORTH GRASS.’ He decreed that there be among the products of the earth a force which grows and bears seed so that the species should exist forever. It is possible that the name “earth” mentioned in the first verse already contains a hint that a force which causes things to grow should spring up from the earth, and it was from this force that the foundations of all vegetations according to their kinds emanated. From them sprang the grass and trees in the garden of Eden, and from them came those in the world. This is what the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">The source is not definite. See Pirke d’Rabbi Eliezer, Chapter 3.</i> “On the third day He created three creations: trees, grass, and the garden of Eden.” They have also said:<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 10:7.</i> “There is not a single blade of grass below [that does not have] a constellation in heaven that smites it and says to it, ‘Grow.’ It is this which Scripture says, <i>Knowest thou the ordinances of the heavens? Canst thou establish ‘mishtaro’ (the dominion thereof) in the earth?</i><sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Job 38:33.</i> — [<i>mishtaro</i> being derived from the root] <i>shoter</i> (executive officer).”<br>And He said that all this vegetation should be <i>after its kind</i>. This is the basis of the prohibition of sowing mixed kinds of seeds,<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:19.</i> since he who sows them works contrary to the power of the work of creation. I will yet explain this<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:19.</i> with the help of G-d.<br>Now Rabbeinu Shlomo [Rashi] wrote: “<i>Deshe essev (grass, herb). Deshe</i> does not mean the same as <i>esev</i> and <i>esev</i> does not mean the same as <i>deshe</i>, for by <i>deshe</i> is meant that which forms the covering of the ground when it is filled with vegetation, and it is not linguistically correct to say ‘this or that <i>deshe</i>.’ Each by itself is called this or that <i>esev</i>.”<br>This interpretation of Rashi is not correct. For if it were so, the word <i>deshe</i><sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Chullin 60a.</i> could have no plural, and yet we find the Sages saying, “If a person grafted together two kinds of <i>deshaim</i>, what should the law be?”<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Chullin 60a.</i> And the Rabbi himself<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Rashi. The title <i>Harav</i> (the Rabbi, the Master) without specification of the name is used by Ramban only with reference to Rashi or Rambam. It is the highest mark of respect. Precedent for it is found in the Talmud where just the title <i>Rabbi</i> meant Rabbi Yehudah Hanasi, redactor of the Mishnah, and the title <i>Rav</i> was a reference to Abba Arucha, founder of the Babylonian Academy of Sura.</i> mentions <i>deshaim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">That is, when Rashi writes, “For the species of <i>deshaim</i> are different; each by itself called this or that <i>esev</i>.”</i> Rather, <i>deshe</i> is the young growing plant, and <i>esev</i> is the mature product which produces seeds. This is why Scripture says, <i>‘tadshei ha’aretz’ (let the earth put forth) ‘deshe’ (young plants)</i>, and it would not be correct usage to say <i>ta’asiv</i> [for the word <i>esev</i> applies to mature products which produce seeds]. And every young thing that grows from the earth is called <i>deshe</i>, even trees. Therefore <i>tadshei ha’aretz</i> in the verse extends also to the expression <i>etz pri</i> (the fruit-tree). [This interpretation is necessary] since He did not say, “Let the earth put forth <i>deshe esev</i> and <i>let it bring forth</i> the fruit-tree.” The word <i>deshe</i> thus has the same meaning as <i>tz’michah</i> (growing). Similarly we find: <i>For the pasture of the wilderness ‘dash’u’ (do spring), for the tree beareth its fruit</i>.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Joel 2:22.</i><br>I wonder why Scripture did not mention the creation of fruitless trees, and how is it that He commanded only concerning fruit-trees? Perhaps this is what induced our Rabbis to say,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 5:9.</i> “Even the presently barren trees at first bore fruit.” If so, we must say that since the imprecation [which was visited upon Adam for his sin] — <i>Cursed be the ground for thy sake</i><sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:17.</i> — barren trees came into existence. But it is possible that the explanation of the verse before us is as follows: “Let the earth bring forth growing things, and herbs which yield seed and trees which bear fruit.” Thus He decreed at first the creation of barren herbs and barren trees in general, and then He specified herbs which yield seed and trees which bear fruit. From what He said later on — <i>bearing fruit… wherein is the seed thereof</i> — we may derive that all trees were to grow from their seed although it is the custom with some trees to be propagated by planting a branch. AND G-D SAW THAT IT WAS GOOD. This affirms the existence of the various kinds forever.<br>There was no special day assigned for this command for vegetation alone, since it is not a unique work. The earth, whether it brings forth anything or is salt land, is one. LET THERE BE LIGHTS. Now the light was created on the first day, illuminating the elements, but when on the second day the firmament was made, it intercepted the light and prevented it from illuminating the lower elements. Thus, when the earth was created on the third day there was darkness on it and not light. And now on the fourth day the Holy One, blessed be He, desired that there be in the firmament luminaries, the light of which would reach the earth. This is the meaning of the words, <i>in the firmament of the heaven to give light upon the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> for there already was light above the firmament which did not illuminate the earth.<br>The meaning of the words, <i>Let there be lights</i>, is as follows: He decreed on the first day that from the substance of the heavens there should come forth a light for the period of the day, and now He decreed that it become corporeal and that a luminous body come forth from it which would give light during the day with a great illumination, and that another body of lesser light [should come into existence] to illumine at night, and He suspended both in the firmament of the heavens in order that they illumine below as well.<br>It is possible that just as He endowed the earth with the power of growth in certain places thereof, so He placed in the firmament certain areas that are prepared and ready to receive the light, and these bodies which receive the light reflect it, just as window-panes and onyx stones. This is why He called them <i>me’oroth</i> and not <i>orim</i>. [<i>Orim</i> would imply that they have their own light; <i>me’oroth</i> on the other hand implies that they reflect the light which they receive], even though they are called <i>orim</i>, in the Psalm.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Psalms 136:7. <i>To Him that made great ‘orim’ (lights)</i>.</i> TO DIVIDE THE DAY FROM THE NIGHT. Rashi wrote: “This took place after the primeval light was concealed for the righteous, but during the six<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">In our text of Rashi: “seven.” See my note to Berliner’s edition of Rashi (p. 436) that both texts can be explained as correct.</i> days of creation the [primeval] light and darkness functioned, one by day and one by night.”<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">In our text of Rashi: “functioned together both by day and by night.” However, during the seven days of creation it was the primeval light that functioned, its concealment taking place on the eve following the Sabbath (so clearly explained in Maharal’s commentary on Rashi — Gur Aryeh).</i><br>Now I do not see that this is the opinion of our Rabbis who mention concealment in connection with the primeval light. In their opinion, rather, the primeval light functioned for three days, and on the fourth an emanation took place from which was formed these two luminaries, just as the Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 17:7.</i> “The sphere of the sun is an offshoot of the upper light.” For since this world was not deserving of being served by this primeval light without an intermediary, He concealed it for the righteous in the World to Come, and He made use of this offshoot of the upper light from the fourth day on. Thus the Rabbis said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">3:6.</i> “It was taught: The light which was created during the six days of creation could not give light at daytime because it would then dim the sphere of the sun; at night it could not give light, since it was created to light only at daytime. So where is it? It was concealed. And where is it? It is prepared for the righteous in the hereafter, as it is said, <i>And the light of the moon shall be as the light of the sun, and as the light of the seven days</i>.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:26.</i> ‘Seven?’ I wonder! Were they not three?<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">For since the present light was created on the fourth day, the primeval light functioned only for the first three days during Creation.</i> It is like a man who says thus: ‘I am keeping this for the seven days of my wedding feast.’” That is to say, it is common parlance that one say: “I am keeping and guarding this meat for the seven days of my wedding festivity.” It is not that this would suffice him for all seven days, only that he will use it during that time. In the same way the Rabbis explained the expression <i>seven days</i>, meaning as the light which functioned during some of those days.<br>There in Bereshith Rabbah the Rabbis also said:<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">3:7.</i> “<i>And He separated the light</i>.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> Rabbi Yehudah the son of Rabbi Simon said, ‘He separated it for Himself.’<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Just as the verse says, <i>And the light dwelleth with Him</i>. (Daniel 2:22).</i> And the Rabbis say, ‘He separated it for the righteous in the hereafter.’” Now if you could know the intent of the Rabbis in their saying in the Blessing of the Moon,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 42a.</i> “A crown of glory to those borne by Him from the birth,” you would know the secret of the primeval light, the conserving thereof, and the matter of separation mentioned [in the words of Rabbi Yehudah the son of Rabbi Simon] — i.e., “He separated it for Himself” — as well as the secret of “the two kings making use of one crown,”<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Chullin 60 b, and mentioned in Rashi here, Verse 16: “The sun and the moon were created of equal size. When the moon complained, ‘It is impossible for two kings to make use of one crown,’ G-d said to it, ‘Go and diminish thyself.’”</i> as will indeed be the case at the end when <i>the light of the moon shall be as the light of the sun</i> after <i>the light of the sun shall be sevenfold</i>.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:26.</i> AND THEY SHALL BE FOR SIGNS. These are the changes which they will bring forth, making signs and wonders <i>in the heavens and in the earth, blood, and fire, and pillars of smoke</i>.<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Joel 3:3.</i> This is similar in meaning to the expression, <i>And be not dismayed at the signs of heaven</i>.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 10:2.</i> AND FOR SEASONS. This means <i>seedtime and harvest, and cold and heat, and summer and winter</i>.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Genesis 8:22.</i> AND FOR DAYS. This means the length of day and the length of night. AND YEARS. The luminaries are to complete their orbit and then traverse again the same course they followed, thus making the solar year consist of 365 days and the lunar year consist of [lunar cycles, each approximately] 30 days. AND THEY SHALL BE FOR LIGHTS IN THE FIRMAMENT OF THE HEAVEN TO GIVE LIGHT UPON THE EARTH. He added here that their light should reach the earth since it is possible for the light to be seen in the heavens and perform all mentioned functions without lighting upon the earth. Hence He said that it <i>be for lights in the firmament of the heaven</i>, directed toward the earth and shining upon it. AND G-D MADE. 17. AND G-D SET THEM. This teaches us that these lights were not made from the body of the firmament, rather, they were bodies set into it. AND TO RULE OVER THE DAY AND OVER THE NIGHT. The matter of rulership is a different matter from the function of light which He mentioned, since it includes that which He stated at first, <i>And they shall be for signs, and seasons</i>. Their rulership over the earth comprises the changes which they cause in it and the power of bringing about the existence and deterioration of all things in the lower world since the sun, by its rule during the day, causes the sprouting, the propagation and the growth of all the warm and dry things, while the moon by its rule increases the springs and the oceans, and all liquid and cold things. Therefore He said in a general way, <i>And to rule over the day and over the night</i>, because theirs is the dominion over things in the lower world.<br>It is possible that the rulership given to them contains also a power of emanation for they are the leaders of things in the lower world, and with their power, every ruling power in nature holds sway. Thus the constellation which comes up by day rules during it, even as it is written, <i>The sun and the moon and the stars… which the Eternal thy G-d hath allotted unto all the peoples</i>.<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 4:19.</i> And this is what Scripture means when it says, <i>He counteth the number of the stars; He giveth them all their names</i>,<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Psalms 147:4.</i> likewise, <i>He calleth them all by name</i>.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:26.</i> For the calling of names signifies the differentiation in their respective powers, giving to this one the power of justice and righteousness, and to that one the power of blood and the sword, and similarly all other powers, as is known in astrology. And all is done by the power of the Most High and in accordance with His Will. Therefore it says, <i>Great is our Lord, and mighty in power</i>,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Psalms 147:5.</i> for He is greatest of all and mightiest in power over them. And similarly it says, <i>He calleth them all by name by the greatness of His might and the strength of His power</i>.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:26.</i> In accord with the secret I have hinted to you, the matter of rulership is completely true. AND TO DIVIDE THE LIGHT FROM THE DARKNESS. Rabbi Abraham ibn Ezra said: “By the coming forth of the sun at daytime and the light of the moon at night, they shall divide the light from the darkness.”<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra’s opinion is that the word <i>ul’havdil</i> (and to divide) refers to both the sun and moon, that each in coming forth separates between light and darkness. (Tur.)</i> In my opinion, the light mentioned here refers to the day, and the darkness is the night for such are their names, as it says, <i>And G-d called the light Day, and the darkness He called Night</i>.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Verse 5. Thus according to Ramban, the meaning of the verse is: “and to divide <i>the day</i> from <i>the night</i>,” meaning, that light is to serve at daytime and darkness at night. (Tur.)</i><br>Now in connection with all the works of creation, Scripture mentions the Divine command and then tells of the deed. And here too He commanded, <i>And they shall be for lights</i>,<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> and then it relates, <i>And G-d set them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Verse 17.</i> He further said, <i>And to rule over the day and over the night</i>,<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> meaning that one is to rule by day and the other by night, the rulership being that which He commanded when He said, <i>And they shall be for signs, and for seasons</i>.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> And now He related that the rulership of the two is not alike but instead consists of dividing the darkness from the light. The greater luminary will rule by day and light will be everywhere, even where the sun does not reach, and the smaller luminary will rule by night, and there will be darkness except that the moon will lighten its darkness. This then is the command He gave in order <i>to divide the day from the night</i>,<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> as it says, <i>And G-d divided the light from the darkness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> LET THE WATERS SWARM WITH ‘SHERETZ’ (SWARMS) OF LIVING CREATURES. Rashi wrote: “Every living creature that does not rise much above the ground is called <i>sheretz</i>, [e.g., species] of winged creatures such as flies; of abominable creatures such as ants and worms; of larger creatures such as the mole and the mouse and others of the same kind, and all fishes.”<br>But what will the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Rashi. See Note 139.</i> say of the verse, <i>And you, be ye fruitful, and multiply; ‘shirtzu’ (swarm) in the earth and multiply therein</i>,<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:7.</i> which was said to Noah and his sons? Likewise, the verse stating, <i>which ‘hamayim’ (the waters) swarmed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">In Verse 21.</i> should, according to this opinion of Rashi, read: “Which swarmed <i>bamayim</i> (in the waters).”<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Since, according to Rashi, they swarm <i>in</i> the waters.</i> Again there are many winged creatures that do not rise in height above the ground even as much as the mole and mouse, and the bat has very small legs, so why should it not be called <i>sheretz ha’oph</i> (a winged swarming thing)?<br>Onkelos’ opinion is that the term <i>shritzah</i> (swarming) has an implication of movement. Thus he says of both <i>sheretz</i> and <i>remes: richasha d’rachish</i> (moving things that move).<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">This expression of Onkelos is found in Leviticus 11:44, where the Hebrew reads, <i>hasheretz haromes</i>, which Onkelos translated, <i>richasha d’rachish</i>. Thus it is obvious that Onkelos understood both words <i>(sheretz</i> and <i>remes)</i> as conveying a sense of movement.</i> He has explained it correctly. <i>Shratzim</i> are so called because of their constant movement. It is possible that it is a composite word: <i>sheretz, shehu ratz</i> (that which runs). <i>Remes</i> is so called because it creeps upon the earth and is never quiet or at rest.<br>Know that every winged creature that has four legs is called <i>sheretz ha’oph</i> (a winged creeping<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">“Creeping,” according to Rashi, would be “swarming.”</i> thing) because it leans on its legs and moves like <i>shratzim</i>, and a winged creature which is not so is called <i>oph kanaph</i> (winged fowl) because its main method of movement is flying. The meaning of the verse, <i>‘Veshartzu’ in the earth and be fruitful, and multiply upon the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Genesis 8:17.</i> is thus: that they may walk<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Translations which read “that ‘they may swarm’ in the earth” are thus according to Rashi’s interpretation. Ramban, as here explained, understands the sense of the verse to be: “‘that they may move about’ the earth.”</i> upon the entire earth, and be fruitful and multiply upon it. <i>‘Shirtzu’ in the earth and multiply therein</i><sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:7.</i> means “move about the entire earth and multiply thereon.” This is the reason for the repetition of the word <i>ur’vu (and ye multiply)</i> in the verse.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Quoted above: <i>And you be ye fruitful and multiply, ‘shirtzu’ in the earth and multiply therein</i> [9:7]. Thus the first expression <i>and multiply</i> establishes the commandment of procreation; the second refers to the duty of making the whole earth habitable for people.</i> This being so, we will explain the expression, <i>which the waters ‘shartzu,’</i><sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">In Verse 21.</i> as meaning “which the waters have moved and brought forth.” Similarly, the expression, <i>‘Vesharatz’ the river with frogs</i><sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Exodus 7:28.</i> [means that the river moved and brought forth frogs]. Also, <i>And the children of Israel were fruitful ‘vayishr’tzu,’</i><sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 1:7.</i> means that they were fruitful and they multiplied and moved about because of their multitude until the land was filled with them.<br>Onkelos, however, interpreted the verse, <i>‘Shirtzu’ in the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:7.</i> as having reference to propagation. He thus translated, “Propagate in the land,” since he understood the word <i>shirtzu</i> — a verb — as being borrowed from the noun <i>shratzim</i> (reptiles). [The verse, according to Onkelos, thus states:] “And you, be ye fruitful and multiply, as the prolific creatures in the earth, and multiply therein.” Similarly, <i>And the children of Israel were fruitful ‘vayishr’tzu’</i><sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 1:7.</i> means they brought forth progeny abundantly as the prolific creatures. AND LET FOWL FLY ABOVE THE EARTH. On this fifth day the command of creation was given to the waters, and on the sixth day it was given to the earth. If so, the expression, <i>and let fowl fly above the earth</i>, must be interpreted as being connected with [the beginning of the verse which has the following meaning]: “Let the waters swarm with swarms of living creatures and with fowl that will fly.” And the verse stating, <i>And the Eternal G-d formed out of the ground every beast of the field, and every fowl of the air</i>,<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Genesis 2:19.</i> [which seems to indicate that the fowl were created from the ground, not from the water, must be understood] as if it said: “And the Eternal G-d formed out of the earth every beast of the field, and He also formed every fowl of the air out of the water.” There are many verses like this. So also is the opinion of Rabbi Eliezer the Great in his Chapters,<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Beginning of Chapter 9.</i> where he says: “On the fifth day he caused all winged fowl to swarm from the waters.” However, in the <i>Gemara</i><sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Chullin 27b.</i> the Sages differ on this point. Some, agreeing with the previously mentioned interpretation, say that all winged fowl were created from the waters, and some say that they were created from both — in their words, “they were created from the swamps.” If so, since the fowl sprang from the waters, and the swamps are at the bottom of the ocean, this is why the command concerning their creation took place on the fifth day.<br>Similarly He said, <i>Let the waters swarm with swarms of living creatures</i>, since both the body and soul of fish come from the waters by word of G-d Who brought upon them a spirit from the elements, unlike man, in whom He separated the body from his soul, as it is said, <i>And the Eternal G-d formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life</i>.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Genesis 2:7.</i> On the third day of creation when the plants came into being, He mentioned nothing at all concerning a soul because the power of growth which resides in plants is not a “soul;” only in moving beings is it a “soul.” And in the opinion of the Greeks, who say that just as in moving beings the power of growth is only through the soul, so also in the case of plants is the power of growth through a soul. The difference between them will be that the one [the moving being] is a <i>nefesh chayah (a living soul)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">In Verse 20: <i>Let the waters swarm with swarms of ‘nefesh chayah’ (a living soul)</i>. Same in Verse 24, in the creation of beasts, etc.</i> that is, a soul in which there is life, for there is a soul which has no life and that is the soul of plants. Our Rabbis have mentioned “desire” in connection with date trees.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 44:1.</i> Perhaps this is a force in growth, but it cannot be called “a soul.” AND G-D CREATED THE GREAT SEA-MONSTERS. Because of the great size of these creatures, some consisting of many Persian miles — the Greeks in their books even relate that they knew some of them to be 500 Persian miles long, and our Rabbi likewise spoke of them in magnifying terms<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 73b.</i> — on account of that, Scripture explicitly ascribes their creation to G-d for He brought them forth from nought from the beginning, as I have explained the expression <i>b’riyah</i> (creation). Similarly, Scripture does so in the case of man<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Verse 27: <i>And G-d created man in His own image</i>.</i> on account of his exaltedness, thus informing us that man, with his mind and reason, also came forth from nought.<br>I wonder why it does not say “and it was so” on this day? Perhaps it would not have been possible to mention <i>And He created</i> after saying, “and it was so,” since it refers to the preceding.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">If Verse 20 (<i>Let the waters swarm with swarms of living creatures</i>, etc.) would have concluded with the expression <i>and it was so</i>, it would have implied the creation of the sea-monster, since they also swarm in the waters. How then could it say in the following verse, <i>And G-d created the sea-monster</i>, as if it were another act of creation? To say, <i>and it was so</i> after <i>vayibra</i> (And He created) is also not possible for this would be redundant. Hence on the fifth day, the expression <i>and it was so</i> does not appear in Scripture.</i><br>Our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 74b.</i> that <i>the great sea-monsters</i> are the Leviathan and its mate which He created male and female. He then slew the female and preserved it in salt for the benefit of the righteous in the hereafter. It is possible that on account of this it would not have been appropriate to say concerning their creation, “and it was so,” since they did not continue to exist [in the form in which they were created]. AND G-D BLESSED THEM SAYING. He decreed the blessing on them and said of them that they should be fruitful and multiply, meaning that they should bring forth abundantly, that one creature should bring forth many like itself. The purport of the blessing is procreation, even as it says, <i>And I will bless her, and she shall be a mother of nations</i>.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Genesis 17:16.</i> In connection with plants also, the term “blessing” applies: <i>Then I will command My blessing upon you in the sixth year</i>.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 25:21.</i> However, it does not say so on the third day [when the plants and trees were created] because all created <i>living</i> beings were only a single pair, male and female, according to their kind, and therefore they were in need of a blessing to bring forth abundantly; but in the case of plants, they sprang up over the face of the entire earth in great abundance, just as they exist today. Nor did He mention a blessing on the sixth day for cattle and beasts because in the decree of abundancy which He decreed for the moving souls in the waters there were included the moving souls on the earth, as all living souls that do not speak are in the same class of creation. And our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 11:2, and quoted here in Rashi.</i> that they [the fish and fowl] were in need of a blessing because people hunt them and eat them.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">“Beasts also were in need of a blessing [for the same reason, namely, that people decrease their numbers by hunting them and eating them], but on account of the serpent that was to be cursed in the future, G-d did not bless them, in order that it might not be included in the blessing. “ Rashi.</i> AND FILL THE WATERS IN THE SEA. He blessed them that in their abundancy they would fill the seas, the streams and the pools. Or it may be that their “filling” is to be in the seas only for in the streams they are few. AND LET FOWL MULTIPLY IN THE EARTH. Although the fowl were created out of the waters, their blessing — that they be fruitful and multiply — was to be on the earth for there is no fowl that lays its eggs in the waters and has them grow there. Even those fowl which abide always in the waters and derive their food from them lay their eggs on the earth, and there they are born. CATTLE. These are the species that eat grass, whether domestic animals or those of the wilderness. AND BEAST OF THE EARTH. Those which eat flesh are called <i>chayoth</i> (beasts), and they all seek and seize prey. VAREMES’ (AND CREEPING THING). Rashi wrote: “These are creeping swarms that creep low upon the earth, appearing as though they are dragged along.” Now in this chapter we find: <i>And over every animal ‘haromeseth’ (that creepeth) upon the earth;</i><sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Verse 28. Here Rashi’s interpretation could not apply to animal.</i> and it is further written, <i>And all flesh ‘haromes’ (that moved) upon the earth perished, both fowl and cattle, and beasts, and every swarming thing that swarmeth upon the earth;</i><sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Genesis 7:21.</i> also, <i>Wherein all the beasts of the forest ‘tirmos’ (do creep forth)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Psalms 104:20.</i> But the meaning of <i>r’misah</i> is as if it were written with the letter <i>samech</i>, as in <i>The foot tirm’senah (shall tread it down)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 26:6.</i> and other related expressions. He thus says of beasts and cattle, <i>‘romes’ (that tread) on the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> and of creeping things that drag along, <i>‘remes’ (that creep) upon the ground</i>,<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Verse 25.</i> because they tread on the ground with their entire body. AND G-D SAID: ‘LET US MAKE MAN.’ There was a special command dedicated to the making of man because of his great superiority since his nature is unlike that of beasts and cattle which were created with the preceding command.<br>The correct explanation of <i>na’aseh (let us make)</i> [which is in the plural form when it should have been in the singular] is as follows: It has been shown to you that G-d created something from nothing only on the first day, and afterwards He formed and made things from those created elements.<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Fire, wind, water, and earth.</i> Thus when He gave the waters the power of bringing forth <i>a living soul</i>,<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> the command concerning them was <i>Let the waters swarm</i>.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Verse 20.</i> The command concerning cattle was <i>Let the earth bring forth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> But in the case of man He said, <i>Let us make</i>, that is, I and the aforementioned earth, let us make man, the earth to bring forth the body from its elements as it did with cattle and beasts, as it is written, <i>And the Eternal G-d formed man of the dust of the ground</i>,<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Genesis 2:7.</i> and He, blessed be He, to give the spirit from His mouth, the Supreme One, as it is written, <i>And He breathed into his nostrils the breath of life</i>.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Genesis 2:7.</i> And He said, <i>In our image, and after our likeness</i>, as man will then be similar to both. In the capacity of his body, he will be similar to the earth from which he was taken, and in spirit he will be similar to the higher beings, because it [the spirit] is not a body and will not die. In the second verse, He says, <i>In the image of G-d He created him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Verse 27.</i> in order to relate the distinction by which man is distinguished from the rest of created beings. The explanation of this verse I have found ascribed to Rabbi Joseph the Kimchite,<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">The father of Rabbi David Kimchi (R’dak, the famous grammarian and commentator of the Bible). The explanation is found in R’dak’s commentary to the Torah here as well as in his Sefer Hamichlal. In his works on Hebrew grammar and Bible, R’dak often mentions the interpretation of his father. Moses Kimchi, a second son to Joseph, also continued the tradition of the family.</i> and is the most acceptable of all interpretations that have been advanced concerning it.<br>The meaning of <i>tzelem</i> is as the word <i>to’ar</i> (appearance), as in <i>‘Vetzelem’ (And the appearance) of his face was changed;</i><sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Daniel 3:19.</i> similarly, <i>Surely ‘b’tzelem’ (as a mere appearance) man walketh;</i><sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Psalms 39:7.</i> <i>When Thou arousest Thyself ‘tzalmam’ (their appearance) Thou wilt despise</i>,<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 73:20.</i> that is, the appearance of their countenance. And the meaning of the word <i>d’muth</i> is similarity in form and deed, as things that are akin in a certain matter are called similar to each other. Thus man is similar both to the lower and higher beings in appearance and honor, as it is written, <i>And Thou hast crowned him with glory and honor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 8:6.</i> meaning that the goal before him is wisdom, knowledge, and skill of deed.<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 2:21;4:4.</i> In real likeness his body thus compares to the earth while his soul is similar to the higher beings. AND LET THEM HAVE DOMINION OVER THE FISH OF THE SEA. On account of his [man’s] being male and female, he said, <i>And let ‘them’ have dominion over the fish of the sea</i>, in the plural.<br>In Bereshith Rabbah, the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">7:7.</i> “<i>Let the earth bring forth a living soul after its kind</i>.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Verse 24.</i> Said Rabbi Elazar: ‘<i>A living soul</i> — this has reference to the spirit of the first man.’” Now it is impossible that Rabbi Elazar should say that the expression, <i>Let the earth bring forth</i>, be explained as having reference to the soul of the first man at all.<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Since man did not at all derive his higher soul from the earth at all.</i> Instead, his intent is to say what I have mentioned, that the formation of man as regarding his spirit, namely, the soul which is in the blood, that was done from the earth, just as in the command of formation of the beasts and cattle. For the souls of all moving things were made at one time, and afterwards He created bodies for them. First He made the bodies of the cattle and the beasts, and then the body of man into whom He imparted this soul [which resides in the blood, and is akin to that of the cattle and beasts], and afterwards, He breathed into him a higher soul. For it is concerning this separate soul that a special command was devoted by G-d Who gave it, as it is written, <i>And He breathed into his nostrils the breath of life</i>.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Genesis 2:7.</i><br>The way of truth in this verse [as to why Scripture begins with “man” in the singular — <i>let us make ‘man’</i> — and then uses the plural, <i>let ‘them’ have dominion</i>] will be known to him who understands the following verse [27, where the same change appears. It begins by stating, <i>in the image of G-d He created ‘him,’</i> and then uses the plural: <i>male and female He created ‘them’</i>.]<br>It is possible that Rabbi Elazar meant to explain the expression <i>Let the earth bring forth</i> as meaning “the earth of eternal life,” that it bring forth a living soul after its kind that will exist forever. Similarly, [we explain that when Scripture] said, <i>male and female He created them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Verse 27.</i> it is because man’s creation at first was male and female, and His soul was included in both of them. However, in the formation, man was formed first, and then He built the woman from the rib of man, as Scripture tells later. Therefore Scripture mentioned here the term “creation,” and in the chapter below it mentioned “formation.”<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Genesis 2:7.</i> The person learned [in the mysteries of the Torah] will understand.<br>The meaning of <i>let them have dominion</i> is that they shall rule vigorously over the fish, the fowl, the cattle, and all creeping things — “the cattle” here includes the beast.<br>And He said, <i>And over all the earth</i>, to indicate that they are to rule over the earth itself, to uproot and to pull down, to dig and to hew out copper and iron. The term <i>r’diyah — [’v’yirdu’ over the fish … and over all the earth]</i> — applies to the rule of the master over his servant. AND G-D BLESSED THEM. This is an actual blessing [unlike Verse 22 where the blessing of the fish and fowl consisted of bestowing upon them the power of procreation]. Therefore, it is written here, <i>And G-d blessed them, and G-d said unto them</i>. But above in Verse 22 it is written, <i>And G-d blessed them, saying</i>, [the word <i>saying</i> indicating] that the blessing is the command of procreation, that He gave them the power of bringing forth offspring, and no other command with which they are to be blessed. [But in the case of man, in addition to the power of being fruitful, he was also blessed that he have dominion over the earth, hence Scripture continues, <i>and G-d said unto them</i>.] AND REPLENISH THE EARTH. This is a blessing that they fill the earth because of their numbers. In my opinion, He blessed them that they fill the whole earth, and that the nations should disperse according to their families and should populate the far ends of the world because of their numbers and not be concentrated in one place, as was the thought of the men of the generation of the dispersion. AND SUBDUE IT. He gave them power and dominion over the earth to do as they wish with the cattle, the reptiles, and all that crawl in the dust, and to build, <i>and to pluck up that which is planted</i>,<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 3:2.</i> and from its hills to dig copper, and other similar things. This is included in what He said <i>and over all the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Verse 26.</i> AND HAVE DOMINION OVER THE FISH OF THE SEA. He said that they should also have dominion over the fish that are concealed from them, <i>And over the fowl of the heaven</i> which are not on the ground, and also <i>over every wild animal</i>. He thus mentioned them in the order of their creation: first the fish and fowl, and afterwards the animals. So likewise Scripture says, <i>Thou hast made him have dominion over the works of Thy hands; Thou hast put all things under his feet: sheep and oxen, all of them, yea, and the beasts of the field, the fowl of the air, and the fish of the sea</i>.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Psalms 8:7-9. In Keseph Mezukak the author notes that this Scriptural quote should be preceded by the expression, “even if Scripture elsewhere does <i>not</i> state them in this order” since in this quotation fowl and fish are after all mentioned last in order.</i> Our Rabbis, however, have made a distinction between <i>kvishah</i> (subduing) and <i>r’diyah</i> (having dominion).<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Thus the Rabbis, in Bereshith Rabbah 8:12, say that while the terms <i>kvishah</i> and <i>r’diyah</i> imply power and dominion, <i>r’diyah</i> also suggests <i>yeridah</i> (sinking low). Thus, if man is worthy he dominates (<i>rodeh</i>) over the beasts and cattle; if he is not worthy, he sinks lower (<i>yarud</i>) than they, and the beasts rule over him.</i> BEHOLD, I HAVE GIVEN YOU EVERY HERB YIELDING SEED. He did not permit Adam and his wife to kill any creature and eat its meat, but all alike were to eat herbs. But when the era of “the sons of Noah” came, He permitted them to eat meat, as it is said, <i>Every moving thing that liveth shall be for food for you; as the green herb have I given you all;</i><sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:3.</i> even as the green herb that I permitted to the first man, so do I permit you everything. Thus is the language of Rashi. And so did the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> explain it in Tractate Sanhedrin:<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">59b.</i> <i>“And to every beast of the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i> — to you and to the beasts I have given the herbs and the fruits of the trees, <i>and every green herb for food.”</i><sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i><br>But if so, then we must explain the expression, <i>every green herb for food</i>,<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i> to mean “<i>and</i> every green herb.”<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">The intent of Ramban’s remark is as follows: if, as according to Rashi, man and beast were made alike with respect to their permitted food, then Verse 29, which specifies the food for man, and Verse 30, which begins with <i>and to every beast of the earth</i> and concludes with <i>every green herb for food</i>, are to be understood as one command since both man and beast were permitted the same food. In that case, Verse 30 should read: “<i>and</i> every green herb,” that is, in addition to <i>every herb yielding seed… and every tree, in which is the fruit of a tree yielding seed</i> mentioned in Verse 29, they could also eat <i>every green herb</i>.</i> But this is not so. Rather, He gave to man and his wife every herb yielding seed and all fruit of the trees [as mentioned in Verse 29], and to the beasts of the earth and the fowl of the heaven He gave all green herb [as mentioned in Verse 30] but neither the fruit of the tree nor the seeds. The food of all of them was thus not the same. However, meat was not permitted to them until the time of the “sons of Noah,”<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">After the flood all people of all time were commanded to observe as a minimum the following seven precepts: (a) to establish courts of justice; (b) to abstain from idolatry; (c) incest; (d) murder; (e) robbery; (f) blasphemy; and (g) eating flesh cut from living animals. These are the laws of Noachids, or “sons of Noah.” (See further Ramban 34:13.) At that time permission was given them to eat meat, the reason for which is explained in the text.</i> as is the opinion of our Rabbis. And this is the plain meaning of the verse.<br>The reason for this [prohibition of eating meat] was that creatures possessing a moving soul have a certain superiority as regards their soul, resembling in a way those who possess the rational soul: they have the power of choice affecting their welfare and their food, and they flee from pain and death. And Scripture says: <i>Who knoweth the spirit of man whether it goeth upward, and the spirit of the beast whether it goes downward to the earth?</i><sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 3:21.</i><br>But when they sinned, and <i>all flesh had corrupted its way upon the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Genesis 6:12.</i> and it was decreed that they die in the flood, and for the sake of Noah He saved some of them to preserve the species, He gave the sons of Noah permission to slaughter and eat them since their existence was for his sake.<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">That is, Noah’s sake. The Tur’s version reads “<i>their</i> sake,” a reference to all three sons of Noah who were also righteous. See Ramban further, 2:3, where he discusses the profounder meanings of the elements created on the second day, and he writes that they symbolize Noah and his sons as all having been <i>tzadikim</i> (righteous men).</i> Yet with all this, He did not give them permission regarding the soul thereof, and He prohibited them from eating a limb cut off from a living animal, and in addition He gave us [the children of Israel] the commandment prohibiting the eating of all blood because it is the basis of the soul, as it is written: <i>For the life of all flesh, the blood thereof is all one with the life thereof; therefore I said to the children of Israel: Ye shall eat the blood of no manner of flesh; for the life of all flesh is the blood thereof</i>.<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 17:14.</i> Thus He has permitted the eating of the body of dumb animals after death, but not the soul itself.<br>This indeed is the reason for the commandment of killing [animals in the prescribed manner before eating their flesh], and for the saying of the Rabbis:<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 128b.</i> “The duty of relieving the suffering of beasts is a Biblical requirement.” And this is the meaning behind the benediction which we make before killing animals: “[Blessed art Thou, O Eternal our G-d, king of the universe] Who hast sanctified us by His commandments and commanded us concerning the killing [of animals].” I will yet discuss the purport of the commandment prohibiting the eating of blood when I reach thereto,<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 17:14.</i> if G-d will reward me.<br>The meaning of the expression, <i>every herb yielding seed… and every tree, in which is the fruit of a tree yielding seed; to you it shall be for food</i>, is that they should eat the seeds of herbs, such as the grains of wheat, barley, beans, and the like, and that they should eat all fruits of the tree; but the tree itself was not given to them for food, nor was the herb itself until man was cursed and he was told, <i>And thou shalt eat the herb of the field</i>.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:18.</i> AND, BEHOLD, IT WAS VERY GOOD. This signifies their permanent existence, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Above in Verses 4 and 12.</i> The meaning of the word <i>me’od</i> (very) is “mostly.” On this sixth day He added this word because he is speaking of creation in general which contains evil in some part of it. Thus He said that <i>it was very good</i>, meaning its <i>me’od</i> is good [thus conveying the thought that even the small part of it which is evil is basically also good, as is explained further on]. It is this thought which is the basis of the saying of the Rabbis in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">9:5.</i> “<i>And, behold, it was very good. And, behold, it was good</i> — this refers to death.” Similarly the Rabbis mentioned, “This means the evil inclination in man,”<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 9. “Were it not for the evil inclination, no one would build a house or marry a woman.”</i> and, “This means the dispensation of punishment.”<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i> “He considers well how to mete it out” so as to cause a minimum of suffering.</i> Onkelos also intended to convey this thought for he said here, “And, behold, it was very orderly,” meaning that the order was very properly arranged since the evil is needed for the preservation of the good, just as it is said, <i>To every thing there is a season, and a time to every purpose under the heaven</i>.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 3:1.</i> Some Rabbis explain<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 9:14.</i> that on account of the superiority of man, He added special praise on his formation, i.e., that he is “very good.” AND ALL THE HOST OF THEM. “The host of the earth” are those which have been mentioned: beasts, creeping things, fish, and all growing things, and also man. “The host of the heavens” are the two luminaries and the stars, mentioned above, just as it is written: <i>And lest thou lift up thine eyes unto heaven, and when thou seest the sun and the moon and the stars, even all the host of heaven</i>.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 4:19.</i> It also includes the Separate Intelligences,<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Intelligences without matter, generally referring to the angels and spheres. See Rambam, Hilchoth Yesodei Hatorah 3:9. Also Moreh Nebuchim, I, 49: “The angels are likewise incorporeal; they are intelligences without matter, etc.” (Friedlander’s translation.)</i> just as it is written: <i>I saw the Eternal sitting on His throne, and all the host of heaven standing by Him;</i><sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">I Kings 22:19.</i> also, <i>The Eternal will punish the host of the high heaven on high</i>.<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 24:21.</i> It is here [in the expression, <i>all the host of them</i>], that He has hinted at the formation of the angels in the work of creation. Similarly, the souls of men are included in the host of heaven.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Ramban is thus inferring that the souls of all men of all generations were created at the beginning of creation. This thought is clearly expressed in the other writings of Ramban. (See Ramban’s letter to Rabbeinu Yonah, Kithvei Haramban, Vol. I, 383. See also in same volume his Commentary to Job 38:21, p. 117).</i> AND G-D BLESSED THE SEVENTH DAY AND HE SANCTIFIED IT. He blessed it through the Manna. [On all other days of the week there fell one portion per person, whereas on the sixth day — the eve of the Sabbath — a double portion fell.] And He sanctified it through the Manna [by not having it fall on the Sabbath]. And the verse is written here with reference to the future. Thus are the words of Rabbeinu Shlomo [Rashi] as quoted from Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">11:2.</i> In the name of the Gaon Rav Saadia<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in Ibn Ezra here.</i> they have said that the blessing and sanctification refer to those who observe the Sabbath, meaning that they will be blessed and sanctified. However, from the intimation of the verse it does not appear that it refers to something which will happen in the future.<br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said that the blessing signifies additional well-being, that on the seventh day there is a renewal of procreative strength in the body, and in the soul, a greater capacity in the functioning of the reasoning power. <i>And He sanctified it</i> by not working on it as He did on the other days. Now Ibn Ezra’s interpretation is correct to those who believe in it for this additional well-being he speaks of is not perceptible to human senses.<br>The truth is that the blessing on the Sabbath day is the fountain of blessings and constitutes the foundation of the world. <i>And He sanctified it</i> that it draw its sanctity from the Sanctuary on high. If you will understand this comment of mine you will grasp what the Rabbis have said in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">11:9.</i> concerning the Sabbath: [“Why did He bless the Sabbath? It is] because it has no partner,”<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">“Because it has no…” (<i>l’phi sh’e</i>) is a direct quote from the Midrash there. (See Theodore’s ed. of Bereshith Rabbah, p. 95, variants.) In the printed edition of the Midrash, the word <i>l’phi</i> (because) is missing.</i> and that which they have further related [that G-d said to the Sabbath]: “The congregation of Israel will be thy partner.” And then you will comprehend that on the Sabbath there is truly an extra soul. WHICH G-D IN CREATING HAD MADE. The work which should have been done on the Sabbath, He did in the double work which He executed on the sixth day, as it is explained in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">11:10.</i> So says Rashi.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra, however, explained simply that <i>His work</i> refers to the roots of all species to which He gave the power <i>to make</i> [i.e., to produce] after their own kind. [Thus the verse would translate: <i>which G-d had created in order to make it</i>.]<br>To me, the explanation appears to be that <i>He rested from all His work which He created</i> out of nothing; <i>to make</i> from it all the works mentioned on the six days. Thus the verse is stating that G-d rested from creating and forming — from the creation He created on the first day, and from the formation He formed on the rest of the days. And it is possible that the word <i>la’asoth</i> (to make) is connected with the expression above in the verse, <i>that in it He rested from all His work which He created</i> from <i>making</i>, [thus making the word <i>la’asoth</i> to be understood as <i>mila’asoth</i> (from making)]. So also are the verses: <i>Until he ceased ‘lispor’</i><sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Genesis 41:49.</i> <i>(to count)</i>, which means <i>milispor</i> (until he left off counting); <i>And they ceased ‘livnoth’ (to build) the city</i>,<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:8.</i> which means <i>milivnoth; Take heed to yourselves, that ye go not up into the mount;</i><sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:12. <i>Aloth</i> (going up) should be understood as <i>me’aloth</i> (from going up).</i> <i>And they departed not ‘mitzvath’ (the commandment of the king</i>,<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 8:15.</i> which should be understood as <i>mimitzvath</i> (from the commandment); and thus in many other cases.<br>Know that in the word <i>la’asoth</i> (to make, to do) is also included a hint that the six days of creation represent all the days of the world, i.e., that its existence will be six thousand years. For this reason the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 19:14. It is noteworthy here that Ramban’s explanation of the history of the world in terms of the six days of Creation was regarded with approval by many later authors. Bachya ben Asher (see my edition, I, pp. 54-6) and Menachem Ricanti copied it verbatim. Surprisingly it found its way into Egypt, and was wholly incorporated into the Midrash Rabbi David Hanagid, (Book of Exodus, pp. 201-2, ed. by A. Katz), grandson of Maimonides.</i> “A day of the Holy One, blessed be He, is a thousand years.” Thus on the first two days the world was all water, and nothing was perfected during them. They allude to the first two thousand years when there was no one to call on the name of the Eternal. And so the Rabbis said:<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Avodah Zarah 9a.</i> “The first two thousand years there was desolation.” However, there was the creation of light on the first day corresponding to the thousand years of Adam who was the light of the world<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Shabbath 2, 6: “The first man was the light [literally: the candle] of the world.”</i> and who recognized his Creator. Perhaps Enosh did not worship idols<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">See further, 4:26, Rashi.</i> until the death of the first man.<br>On the second day G-d said, <i>‘Let there be a firmament… and let it divide,’</i><sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:6.</i> for on that “day” [i.e., the second thousand-year period] Noah and his sons — the righteous ones —<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">See Note 225 above.</i> were separated from the wicked, who were punished in water.<br>On the third day, the dry land appeared; plants and trees began growing, and fruits ripened. This corresponds to the third thousand-year period which begins when Abraham was forty-eight years old,<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">In Avodah Zarah 9a it appears that Abraham, at the end of the first 2000 years, was 52 years old.</i> for then he began to call the name of the Eternal. <i>A righteous shoot</i><sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 23:5.</i> did then spring forth in the world for he attracted many people to know the Eternal, just as the Rabbis interpreted the verse: <i>And the souls that they had gotten in Haran</i><sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Genesis 12:5. “These are the converts which they converted.” (Bereshith Rabbah 39:21.)</i> — and he commanded his household and his children after him, <i>and they shall keep the way of the Eternal, to do righteousness and judgment</i>.<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:19.</i> This course continued until his descendants received the Torah on Sinai and the House of G-d was also built on that “day,” and then all commandments — which are “the fruits” of the world — were affirmed.<br>Know that from the time twilight falls it is already considered as the following day. Therefore, the subject of every “day” begins somewhat before it, just as Abraham was born at the end of the second thousand years. And you will see similar examples for each and every day.<br>On the fourth day the luminaries — the large and the small and the stars — were created. Its “day,” in the fourth thousand-year period, began seventy-two years after the First Sanctuary was built and continued until one hundred seventy-two years after the destruction of the Second Sanctuary. Now on this “day,” <i>the children of Israel had light</i>,<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Exodus 10:23.</i> <i>for the glory of the Eternal filled the house of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">I Kings 8:11.</i> and the light of Israel became the fire upon the altar in the Sanctuary, resting there like a lion<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">So in Yoma 21b. Maharsha explains there the symbolism of <i>the lion</i> and <i>the dog</i>, that the first Sanctuary was built by King Solomon who was of the tribe of Judah, likened to a lion (see Genesis 49:9), while the second Sanctuary was built by the government of the Persians, symbolized by the dog (see Rosh Hashanah 4 a).</i> consuming the offerings. Afterwards their light diminished and they were exiled to Babylon just as the light of the moon disappears before the birth of the new moon. Then the moon shone for them all the days of the Second Sanctuary, and the fire upon the altar rested on it like a dog.<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">So in Yoma 21b. Maharsha explains there the symbolism of <i>the lion</i> and <i>the dog</i>, that the first Sanctuary was built by King Solomon who was of the tribe of Judah, likened to a lion (see Genesis 49:9), while the second Sanctuary was built by the government of the Persians, symbolized by the dog (see Rosh Hashanah 4 a).</i> And then the two luminaries disappeared towards eventide and the Sanctuary was destroyed.<br>On the fifth day the waters swarmed with living creatures and fowl flying above the earth. This was a reference to the fifth thousand-year period which began one hundred seventy-two years after the destruction of the Second Sanctuary since, during this millennium, the nations will have dominion, and man will be made <i>as the fishes of the sea, as the creeping things, that have no ruler over them; they take up all of them with the angle, catch them in their net and gather in their drag</i>,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Habakkuk 1:14-15.</i> and no one seeks the Eternal.<br>On the sixth day in the morning, G-d said: <i>‘Let the earth bring forth the living creature after its kind, cattle and creeping thing, and beast of the earth after its kind.’</i><sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Above 1:24.</i> Their creation took place before sunrise, even as it is written, <i>The sun ariseth, they withdraw, and crouch in their dens</i>.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">Psalms 104:22.</i> Then man was created in the image of G-d, and this is the time of his dominion, as it is written, <i>Man goeth forth unto his work and to his labor until the evening</i>.<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 23.</i> All this is an indication of the sixth thousand-year period in the beginning of which the “beasts,” symbolizing the kingdoms <i>that knew not the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Judges 2:10.</i> will rule, but after a tenth thereof — in the proportion of the time from the first sparklings of the sun to the beginning of the day<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">In Pesachim 94a it is so explained that the time from the beginning of the day to the first sparklings of the sun is one tenth of the day.</i> — the redeemer will come, as it is said concerning him, <i>And his throne is as the sun before Me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:37.</i> This is the son of David, who was formed in the image of G-d, as it is written, <i>And behold, there came with the clouds of heaven, one like unto a son of man, and he came even to the Ancient One of days, and he was brought near before Him. And there was given him dominion, and glory, and a kingdom</i>.<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">Daniel 7:13-14.,</i> This will take place one hundred eighteen years after the completion of five thousand years,<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">This corresponds to the year 1358 C.E. See my biography of Ramban, p. 141, for further discussion of this matter.</i> that the word of the Eternal by the mouth of Daniel might be accomplished:<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">See Ezra 1:1.</i> <i>And from the time that the continual burnt-offering shall be taken away, and the detestable thing that causeth appalment set up, there shall be a thousand two hundred and ninety days</i>.<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Daniel 12:11. <i>Yamim</i> here means “years.” Thus 172 years after the destruction of the Second Temple, the fifth millennium began. Add this to the 118 years after the beginning of the sixth millennium, and you have 1290 years, as mentioned in the verse.</i><br>It would appear from the change of days — from the swarms of the waters and the fowl created on the fifth day to the beasts of the earth created on the sixth day — that in the beginning of the sixth thousand-year period a new ruling kingdom will arise, <i>dreadful and terrible, and strong exceedingly</i>,<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7:7. Ramban refers here to rise of Islam.</i> and approaching the truth more than the preceding ones.<br>The seventh day which is the Sabbath alludes to the World to Come, “which will be wholly a Sabbath and will bring rest for life everlasting.”<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Tamid VII, 4.</i><br>And may G-d guard us during all the days and set our portion with His servants, the blameless ones. THESE ARE THE GENERATIONS OF THE HEAVEN AND THE EARTH WHEN THEY WERE CREATED. Scripture now relates the account of the heaven and the earth as regards rain and growth after they had been created and put in proper order, <i>that the heavens shall give their dew</i><sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 8:12.</i> and rain, <i>and the ground shall give her increase</i>,<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 8:12.</i> these making possible the existence of all living beings. And in the word <i>b’hibaram</i> (when they were created) — [which could be read as if it were two words: <i>b’hei baram</i>] — Scripture alludes to what the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">Menachoth 29b.,</i> “He created them with the letter <i>hei</i>” [which is the last of the four letters of the Tetragrammaton]. It is for this reason that Scripture until this point mentioned only the word <i>Elokim</i>. This is explained in the verse: <i>For all these things hath My hand made;</i><sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 66:2. The last letter (<i>hei</i>) of the Tetragrammaton is in the Cabala considered the <i>yad hashem</i> (the hand of G-d). See my Hebrew commentary, p. 32.</i> and so did Job say, <i>Who knoweth not among all these, that the hand of the Eternal hath wrought this?</i><sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Job 12:9.</i> This being so, the expression, <i>in the day that the Eternal G-d made</i>, refers covertly to the word <i>bereshith</i> (in the beginning).<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above at the end of 1:1 and see also Note 64.</i> AND EVERY SHRUB OF THE FIELD. In the opinion of our Rabbis in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">See Bereshith Rabbah 12:4 for a similar text. See also Rashi here.</i> [every herb of the field created] on the third day [did not come forth above the ground but] they remained just below the surface of the earth, and on the sixth day they grew after He caused rain to fall on them.<br>In my opinion, in accordance with the plain meaning of Scripture, on the third day the earth did bring forth the grass and the fruit trees in their full-grown stature and quality as He commanded concerning them. And now Scripture tells that there was no one to plant and sow them for future purposes, and the earth would not produce until a mist would come up from it and water it, and man was formed who would work it — to seed, to plant, and to guard. This is the meaning of the <i>shrub of the field… had not yet grown</i>. It does not say “the shrub of the ground” for only a place which is cultivated is called “field,” as in <i>Which thou hast sown in the field</i><sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:16.</i> and <i>We will not pass through field or through vineyard</i>.<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:17.</i> This is the course of the world that was to be following the six days of creation and forever after, that due to the mist the heavens will bring down rain, and due to the rains the earth will make the seeds that are sown in it to spring up. AND HE BREATHED INTO HIS NOSTRILS THE BREATH OF LIFE. This alludes to the superiority of the soul, its foundation and secret, since it mentions in connection with it the full Divine Name.<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\"><i>And the ‘Eternal G-d’ formed… and He breathed into his nostrils…</i>.</i> And the verse says that He breathed into his nostrils the breath of life in order to inform us that the soul did not come to man from the elements, as He intimated concerning the soul of moving things, nor was it an evolvement from the Separate Intelligences.<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Intelligences without matter, generally referring to the angels and spheres. See Rambam, Hilchoth Yesodei Hatorah 3:9. Also Moreh Nebuchim, I, 49: “The angels are likewise incorporeal; they are intelligences without matter, etc.” (Friedlander’s translation.)</i> Rather, it was the spirit of the Great G-d: <i>out of his mouth cometh knowledge and discernment</i>.<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 2:6.</i> For he who breathes into the nostrils of another person gives into him something from his own soul.<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">Similarly, since G-d breathed into man’s nostrils, it follows that the soul in man is of Divine essence.</i> It is this which Scripture says, <i>And the breath of the Almighty giveth them understanding</i>,<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Job 32:8.</i> since the soul is from the foundation of <i>binah</i> (understanding) by way of truth and faith.<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\"><i>Truth and faith</i> here signify Cabalistic concepts. See my Hebrew commentary, p. 33.</i> This corresponds to the saying of the Rabbis in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Numbers, beginning of <i>Seder Matoth</i>.</i> “Vows are like swearing ‘by the life of the King:’ oaths are like swearing ‘by the King Himself.’ Although there is no proof for it in Scripture, there is an allusion to it: <i>By the living G-d, and by the life of your soul</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">II Kings 4:30. Here in the verse where an oath is being expressed, it says, <i>by the living G-d</i>. It does not say “by the life of G-d,” which would indicate that His life is independent of Him; rather it says, <i>by the living G-d</i>, thus indicating that life is His very essence. (The correctness of this translation is indicated by the <i>patach</i> under the word <i>chai</i>, which is not in the construct state, and therefore means “<i>the living</i> G-d.”) See my Hebrew commentary, p. 33, for further elucidation of this point. Thus there is an allusion here to the teaching of the Sifre that “an oath is like swearing ‘by the King Himself,’” since in this verse quoted, where an oath is being given, it says, <i>by the living G-d</i>. This is an oath “by the King Himself.” In the case of a person, however, it says “by the life of your soul,” thus indicating that in a human being his life and his soul are two independent things. This explains the <i>tzere</i> under the word <i>chei</i>, which indicates a construct state combining two independent nouns. Thus there is an allusion to “Vows are like swearing ‘by the life of the King.’” See also Note 293.</i> And in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah we find:<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir, 57. See above, Note 42.</i> “What is the meaning of the word <i>vayinafash</i> (and He rested)?<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Exodus 31:17.</i> It teaches us that the day of the Sabbath preserves all souls, for it is <i>vayinafash</i>” [i.e., from the word <i>nefesh</i>, soul]. It is from here that you will understand the expression, <i>speaking the oath of G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 8:2. This denotes that an oath is like swearing “by G-d Himself.” See Note 290 above.</i> The person learned in the mysteries of the Torah will understand.<br>Know that those who engage in research have differed concerning man. Some say that man has three souls. One is the soul of growth, like that in a plant; or you may call this “the force of growth.” Then there is also a soul of movement in him, which Scripture mentioned concerning fish, animals, and everything that creeps upon the earth. The third is the rational soul. And there are some philosophers who say that this soul in man which comes from the Most High comprises these three forces while the soul is but one.<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">The division of opinion among the philosophers as to the nature of the soul is clearly marked in Jewish philosophy. Ibn Ezra (Ecclesiastes 3:7) writes at length to prove that the soul in man consists of three parts. He quotes Saadia Gaon to be of the same opinion. The poet-philosopher Solomon ibn Gabirol (M’kor Chayim 5:20) also held this theory. Rambam, however, in his Sh’monah P’rakim, Chapter 1, holds that man’s soul is but one.</i> This verse in its plain meaning so indicates for it states that <i>G-d formed man of the dust of the ground</i>, but he lay there lifeless like a dumb stone, and the Holy One, blessed be He, <i>breathed into his nostrils the breath of life, and then man became a living soul</i>, able to move about by virtue of this soul, just like the animals and the fish, concerning which He said: <i>‘Let the waters swarm with swarms of living creatures,’</i><sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:20.</i> and <i>‘Let the earth bring forth the living creature.’</i><sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 24.</i> This is the meaning of the expression here, <i>‘lenefesh chayah’ (into a living soul) man was made</i>, meaning man turned into a soul in which there is life, after having been <i>as a potsherd with the potsherds of the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 45:9.</i> For the letter <i>lamed</i> in the word <i>lenefesh</i> indicates the opposite, [namely, that from being a potsherd he became a living soul]. And so it is in the verses, <i>And the water shall turn ‘ledam’ (into blood) upon the dry land;</i><sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Exodus 4:9.</i> <i>And it turned ‘lenachash’ (into a snake);</i><sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> <i>And He made the sea ‘lecharavah’ (into dry land)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:21.</i><br>Onkelos, however, said: “And it became a speaking soul in man.” From this it would appear that his opinion coincides with those who say that man has various souls and that this rational soul which G-d breathed into his nostrils became a speaking soul.<br>It appears to me that this also is the opinion of our Rabbis, as we may deduce from what they said:<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 65b.</i> “Rava created a man. He sent him to Rabbi Zeira who spoke to him but he did not answer. Said Rabbi Zeira to him: ‘You are created by one of the colleagues; return to your dust.’”<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">This story indicates that man has various souls, since Rava was able to bestow the soul of movement upon the man he created, but he could not give him the soul of speech.</i> And in Midrash Vayikra Rabbah we find written:<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">32:2.</i> “Said Rabbi Avin: When a man sleeps, the body tells the <i>neshamah</i> (the moving spirit), and the <i>neshamah</i> tells the <i>nefesh</i> (the rational soul), and the <i>nefesh</i> tells the angel.”<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">The Midrash there concludes that each soul in man communicates to the other its sense of agreement that G-d’s judgment is just. At the same time it is obvious from this Midrash that the Rabbis are of the opinion that there are various souls in man.</i> So also the verse, <i>He gathers unto Himself his spirit and his breath</i>,<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Job 34:14.</i> indicates, according to its plain meaning, that <i>his spirit and breath</i> are two distinct things.<br>That being so, the verse, <i>And the Eternal G-d formed man</i>, states the formation of movement, that man was formed into a creature capable of movement since “formation” denotes life and perception by virtue of which he is a man and not a kneaded mass of dust, just as it is said, <i>And the Eternal G-d formed out of the ground every beast of the field, and He brought them unto the man</i>.<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 19.</i> And after He formed him with the power of perception, He breathed into his nostrils a living soul from the Most High, this soul being in addition to the formation mentioned, <i>and the</i> whole <i>man became a living soul</i> since by virtue of this soul he understands and speaks and does all his deeds and all other souls and their powers in man are subject to it. The letter <i>lamed</i> in the word <i>lenefesh</i> is thus the <i>lamed</i> indicating possession, just as in the following verses: <i>My lord, O king, ‘lecha ani’ (I am thine), and all that I have;</i><sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">I Kings 20:4.</i> <i>‘lakoneh’ (to him that bought) it, throughout his generations;</i><sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 25:30.,</i> <i>‘lecha ani’ (I am thine), save me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:94.</i> Or, it may be that the verse is stating that man wholly became a living soul and was transformed into another man, as all His formations were, from now on, directed towards this soul. AND THE ETERNAL G-D PLANTED A GARDEN ‘MIKEDEM’ (EASTWARD) IN EDEN. Rashi explained that “in the east of Eden He planted the garden.” But Onkelos translated <i>mikedem</i> to mean “previously,” [that is, before man was created]. And so have the Rabbis said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">15:4.</i> and this is the correct explanation.<br>The meaning of <i>vayita</i> (and He planted) is not that He brought the trees from another place and planted them here for it was from that place that He caused them to grow, just as it is said, <i>And out of the ground the Eternal G-d caused to grow every tree</i>.<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> But the purport of the expression, <i>and the Eternal G-d planted</i>, is to state that it was <i>the planting of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 61:3.</i> for before He decreed upon the earth, <i>Let the earth put forth grass</i>,<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:11.</i> He had already decreed that in that place there be a garden, and He further said: “Here shall be this tree, and here that tree,” like the rows of planters. It was unlike the rest of the places on the earth concerning which He said, <i>Let the earth put forth grass… and fruit-tree</i>,<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:11.</i> and it then grew without order. Now concerning the trees of the garden of Eden He decreed that they grow branches and bear fruit forever, the root thereof was never to wax old in the earth, and the stock thereof was never to die in the ground.<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">See Job 14:8.</i> These trees were not to need any one to tend and prune them. For if they were in need of cultivation, who tended them after man was driven therefrom? This also is the meaning of the expression, <i>And the Eternal G-d planted</i>, that they were His plantings, the work of His hands,<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 60:21.</i> and existing forever, even as it is said, <i>Its leaf shall not wither, neither shall the fruit thereof fail … because the waters thereof issue out of the sanctuary</i>.<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 47:12.</i> If so, what then is the meaning of the verse: <i>And He put him into the garden of Eden to cultivate it and to keep it?</i><sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 15.</i> He put him [man] there so that he should sow for himself wheat and all kinds of produce, and every herb bearing seed, and rows of spices, reaping and plucking and eating at his will. This also is the meaning of <i>to cultivate it and to keep it</i><sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 15.</i> — to cultivate the ground of the garden by the rows he [man] would make there, for the part of the garden where the trees were was not to be cultivated.<br>It is possible that [in the words <i>le’ovdah uleshomrah</i> — literally, <i>to cultivate her and to keep her</i>,] He refers to the garden in the feminine gender, just as in the verses: <i>And as the garden causeth the things that are sown in her to spring forth;</i><sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 61:11.</i> <i>And plant gardens</i>.<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 29:5. <i>Ganoth</i> (gardens) is here in the feminine gender.</i> Our Rabbis noted this use of the feminine gender, saying in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">16:8.</i> <i>“Le’ovdah uleshomrah (to cultivate her and to keep her)</i> — these words refer to the sacrifices, as it is said, <i>‘Ta’avdun’ (Ye shall serve) G-d upon this mountain</i>.<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:12.</i> It is this which Scripture says, <i>‘Tishm’ru’ (Ye shall keep) to offer unto Me in its appointed season.”</i><sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">Numbers 28:2.</i> The intent of the Rabbis in this interpretation is that plants and all living beings are in need of primary forces from which they derive the power of growth and that through the sacrifices there is an extension of the blessing to the higher powers. From them it flows to the plants of the garden of Eden, and from them it comes and exists in the world in the form of “rain of goodwill and blessing,”<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Taanith 19a.</i> through which they will grow. This conforms to what the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 15:1.</i> “<i>The trees of the Eternal have their fill, the cedars of Lebanon, which He hath planted</i>.<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">Psalms 104:16.</i> Rabbi Chanina said: Their life shall have its fill; their waters shall have their fill; their plantings shall have their fill.” “Their life” refers to their higher foundations; “their waters” refer to <i>His good treasure</i><sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 28:12.</i> which brings down the rain; and “their plantings” refer to their force in heaven, just as the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 10:7. This text is also quoted above 1:11 (Notes 135-6).</i> “There is not a single blade of grass below that does not have a constellation in heaven that smites it and says to it, ‘Grow.’ It is this which Scripture says, <i>Knowest thou the ordinances of the heavens? Canst thou establish ‘mishtara’ (the dominion thereof) in the earth</i> — [<i>mishtara</i> being derived from the root] <i>shoter</i> (executive officer).” AND THE TREE OF LIFE IN THE MIDST OF THE GARDEN AND THE TREE OF KNOWLEDGE OF GOOD AND EVIL. Since Scripture says, <i>And the tree of life in the midst of the garden</i>, and does not say “in the garden,” and, moreover, since it says, <i>But of the fruit of the tree which is in the midst of the garden, G-d hath said: ‘Ye shall not eat of it,’</i><sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:3.</i> and does not mention it or refer to it by another name, we must say, according to the simple meaning of Scripture, that it was a known place in the garden which was “in the midst” thereof. This is why Onkelos translated: “in the middle of the garden.” Thus according to Onkelos the tree of life and the tree of knowledge were both in the middle of the garden. And if so, we must say that in the middle of the garden there was the likeness of an enclosed garden-bed made which contained these two trees. This “middle” means near its middle for with respect to the exact middle, they have already said<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">If Ramban is stating a specific mathematical principle, its source is unknown to me. His intent may, however, be general. If so, the source may be found in Berachoth 3b, where it is stated that the exact point of midnight is known only to G-d.</i> that no one knows the true central point except G-d alone.<br><i>And the tree of life</i>. This was a tree the fruit of which gave those who ate it long life.<br><i>And the tree of the knowledge of good and evil</i>. The commentators<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in R’dak in the name of the “commentators.”</i> have said that the fruit thereof caused those who ate it to have a desire for sexual intercourse, and therefore Adam and Eve covered their nakedness after they ate of it [the fruit]. They quote a similar expression [where “good and evil” refers to such desire], the saying of Barzilai the Gileadite: <i>Can I distinguish between good and bad?</i><sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 19:36.</i> — meaning that this sexual desire was already removed from him. But in my opinion this interpretation is not correct since the serpent said, <i>And ye shall be as ‘Elohim,’ knowing good and evil</i>.<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">The <i>Elohim</i> here means angels, who have no such desire (R’dak).</i> And if you will say that the serpent lied to her, now [Scripture itself attests to the truth of his statement in the verse], <i>And the Eternal G-d said, ‘Behold man has become like one of us knowing good and evil.’</i><sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:22.</i> And the Rabbis have already said:<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">In Pirka D’Rabbeinu Hakadosh, Section 3. See my Hebrew commentary, p. 36, Note 84, for variants.</i> “Three stated the truth and perished from the world, and these are: the serpent, the spies,<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Numbers, Chapters 13-14. Sanhedrin 108a.</i> and Doeg the Edomite.<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 22:9-10. Sanhedrin 90a. The Hebrew text here also contains an additional word, “the Beerothite.” See II Samuel, Chapter 4. Ramban’s general thought is clear: the saying of the Rabbis proves that the serpent spoke the truth. Hence the serpent’s statement, <i>And ye shall be as ‘Elohim,’ knowing good and evil</i>, was true. Now since sexual desire is not spoken of in connection with the angels, the expression <i>knowing good and evil</i> cannot refer to such desire.</i><br>The proper interpretation appears to me to be that man’s original nature was such that he did whatever was proper for him to do naturally, just as the heavens and all their hosts do, “faithful workers<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Who do not veer from their prescribed course (Rashi, Sanhedrin 42 a). See, however, Tosafoth there which mentions a variant reading, “A faithful Worker,” which refers to G-d. Our version of this benediction in the Prayer Book is based on this reading.</i> whose work is truth, and who do not change from their prescribed course,”<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">The source of this expression, in connection with the blessing for the new moon, is found in Sanhedrin 42a.</i> and in whose deeds there is no love or hatred. Now it was the fruit of this tree that gave rise to will and desire, that those who ate it should choose a thing or its opposite, for good or for evil. This is why it was called <i>‘etz hada’ath’ (the tree of the knowledge) of good and evil</i>, for <i>da’ath</i> in our language is used to express will. Thus in the language of the Rabbis: “They have taught this only with regards to one <i>sheda’ato</i> (whose will) is to return;”<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 6a. If his will (or wish) is to return to his house during the days of Passover, then he must search his house for leaven before leaving his house even if he leaves more than 30 days before Passover.</i> and “his will is to clear” [the produce in the store-room in his house before Passover].<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, In that case too he must search for leaven which lies under the produce even more than 30 days before Passover.</i> And in the language of Scripture, <i>Eternal, what is man ‘vateida’ehu,’</i><sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">Psalms 144:3.</i> meaning that “Thou shouldst desire and want him;” <i>yedaticha beshem</i>,<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:12. Literally, <i>I know thee by name</i>.</i> meaning “I have chosen thee of all people.” Similarly, Barzilai’s expression, <i>Ha’eda (Can I distinguish) between good and bad</i>,<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 19:36.</i> means that he lost the power of thought, no longer choosing a thing or loathing it, and he would eat without feeling taste and hear singing without enjoying it.<br>Now at that time sexual intercourse between Adam and his wife was not a matter of desire; instead, at the time of begetting offspring they came together and propagated. Therefore all the limbs were, in their eyes, as the face and hands, and they were not ashamed of them. But after he ate of the fruit of the tree of knowledge, he possessed the power of choice; he could now willingly do evil or good to himself or to others. This, on the one hand, is a godlike attribute; but as far as man is concerned, it is bad because through it, he has a will and desire. It is possible that Scripture intended to allude to this matter when it said, <i>That G-d made man upright, but they have sought out many inventions</i>.<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 7:29.</i> The “uprightness” is that man should keep to one right path, and the “seeking out of many inventions” is man’s search for deeds which change according to his choice. Now when the Holy One, blessed be He, commanded Adam concerning the tree, that he should not eat of its fruit, He did not inform him that it has this quality. He told him without any qualification, <i>But of the fruit of the tree which is in the midst of the garden</i>,<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:3.</i> that is to say, the one that is known by its central position, <i>thou shalt not eat thereof</i>. And this was what the woman said to the serpent. And the verse which states, <i>But of the tree of the knowledge of good and evil, thou shalt not eat of it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 17.</i> mentions it to us by its true name. THE LAND OF HAVILAH, WHERE THERE IS GOLD. This is to explain that it is not the Havilah of Egypt, concerning which it is said, <i>And they dwelt from Havilah unto Shur, that is before Egypt</i>,<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">Genesis 25:18.</i> for this one [referred to here] is in the extreme east. The verse mentions also, <i>There is the bdellium</i>,<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> in praise of the river, that in the sand that is in it and on its bank there is found that good gold, the bdellium and the onyx stone. For these things are found in rivers; in some, silver can be found. Similarly, the bdellium and precious stones are found mostly in rivers.<br>In the opinion of former scholars,<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">Rabbeinu Saadia Gaon and Rashi.</i> Pishon is the Nile of Egypt; it compasses this entire land of Havilah, and comes from there and passes the whole land of Egypt until it falls into the great sea at Alexandria in Egypt. THOU SHALT NOT EAT OF IT. He admonishes him against eating the fruit, for the tree itself is not edible. And so it says further on: <i>But of the fruit of the tree which is in the midst of the garden</i>.<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:3.</i> Similarly, <i>And eat ye every one of his vine, and every one of his fig tree</i><sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">II Kings 18:31.</i> [means “of the fruit of his vine and of the fruit of his fig-tree].” Likewise, <i>In toil shalt thou eat it</i><sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:17.</i> means “eat its fruit.” IN THE DAY THOU EATEST THEREOF THOU SHALT SURELY DIE. At the time you eat of it, you will be condemned to die. Similarly, we find: <i>On the day thou goest out, and walkest abroad any whither, thou shalt surely die</i>.<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">I Kings 2:42. Said by Solomon to Shimi, that on the day he goes outside of the limits of Jerusalem he <i>shall surely die</i>.</i> This does not mean that he [Shimi] is to die immediately on that day; nor does it refer to his mere knowledge thereof, namely that he is to know that he will die eventually <i>for</i> all <i>the living know that they shall die</i>.<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 9:5.</i> But it does mean that at the time he [Shimi] goes forth from Jerusalem, he is liable to death at the hand of the king, and he will slay him when he pleases. [Similarly, in the verses:] <i>But they shall not go in to see the holy things as they are being covered, lest they die;</i><sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Numbers 4:20.</i> <i>And they shall not bear sin for it, and die thereby</i>.<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 22:9.</i> Their intent is [not that those who transgress against these prohibitions will die immediately], but only that they will be liable to death and will die on account of this sin of theirs.<br>Now in the opinion of men versed in the sciences of nature, man was destined to die from the beginning of his formation, on account of his being a composite [of the four elements, and everything that is composite must revert to its original components]. But now He decreed that if he will sin he will die on account of his sin, like those who are liable to death at the hands of Heaven for such sins as a non-priest eating the Heave-offering, or a priest who has drunk wine or who does not wear the [required number of priestly] garments when performing the Service in the Sanctuary, and other cases. There the intent is that they will die prematurely on account of their sin. This is why in stating the punishment [after Adam ate of the fruit of the tree of knowledge] He said, <i>Till thou return to the ground; for out of it wast thou taken; for dust thou art, and unto dust shalt thou return</i>,<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:19.</i> by your nature. In the beginning before he sinned, Adam also ate of the fruit of the tree and of the seeds of the earth; and if so, there was bound to be depletion in his body, and he was subject to the cause of existence and destruction. [Thus the opinion of the men of science.]<br>But in the opinion of our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 58b.</i> if Adam had not sinned he would have never died, since the higher soul bestows life forever, and the Will of G-d which is in him at the time of his formation would always cleave to him and he would exist forever, as I have explained in the verse, <i>And G-d saw that it was good</i>.<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:10.</i><br>Know that composition indicates destruction only in the opinion of those wanting in faith, who hold that creation came by necessity. But in the opinion of men of faith who say that the world was created by the simple Will of G-d, its existence will also continue forever as long as it is His desire. This is clear truth. That being so, <i>In the day thou eatest thereof thou shalt surely die</i> means that then you will be condemned to die since you will no longer exist forever by My Will. And the matter of eating [from the other trees] was to Adam at first only a source of enjoyment.<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">Ramban is aiming to answer the question: If Adam was destined at first to exist forever on account of his superior soul, what purpose did his eating serve? Ramban answers that, according to this theory, he ate not out of necessity but for enjoyment.</i> And it is possible that the fruits of the garden of Eden were absorbed in his limbs as the Manna, and they sustain those that eat them. But when He decreed upon him, <i>And thou shalt eat the herb of the field</i><sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">Genesis 3:18.</i> and with the sweat of his face he shall eat bread of the earth,<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> this [the food] became a cause for decomposition since he is dust, and dust he eats, and unto dust he shall return. IT IS NOT GOOD THAT THE MAN SHOULD BE ALONE. It does not appear likely that man was created to be alone in the world and not beget children since all created beings — male and female of all flesh — were created to raise seed. The herb and trees also have their seed in them. But it is possible to say that it was in accordance with the opinion of the Rabbi who says:<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 61a. The name of the Rabbi is Yirmeyahu the son of Rabbi Elazar.</i> “Adam was created with two faces [i.e., male and female persons combined],” and they were so made that there should be in them an impulse causing the organs of generation to produce a generative force from male to female, or you may say “seed,” in accordance with the known controversy concerning pregnancy,<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, beginning of <i>Seder</i> Thazria concerning the opinion of the doctors and the Greek philosophers.</i> and the second face was a help to the first in the procreative process. And the Holy One, blessed be He, saw that it is good that “the help” stand facing him, and that he should see and be separated from it or joined to it at his will. This is the meaning of what He said in the verse, <i>I will make him a helper opposite him</i>.<br>The meaning of the expression, <i>it is not good</i>, is that it cannot be said of man that “it is good” when he is alone for he will not be able to so exist. In the work of creation, “the good” means existence, as I have explained on the text, <i>And G-d saw that it was good</i>.<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:10.</i> AND WHATSOEVER ‘YIKRA LO HA’ADAM NEFESH CHAYAH’ (THE MAN WOULD CALL EVERY LIVING CREATURE). Rashi comments: “Invert [the phrasing of the sentence] and explain it thus: and every living creature to which Adam would give a name, that should remain its name forever.” And Rabbi Abraham ibn Ezra said that the letter <i>lamed</i> of the phrase, <i>that the man called ‘lo’ (it)</i>, is carried forward [to the word <i>nefesh</i>, making it <i>lenefesh</i> (<i>to</i> the creature), thus]: and whatever the man called <i>to</i> every living creature, that was to be its name.<br>It is possible that the phrase be explained in connection with the matter of “the help” that G-d gave to Adam, and the meaning is that <i>ha’adam nefesh chayah</i> (man is a living soul), as it is said, <i>And man became a living soul</i>,<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 7.</i> and it is as I have explained it there. And He brought before him all species so that every one of them unto which Adam would give a name and say that it is a living soul like himself, that would remain its name and be a help to him. So Adam gave names to all, but as for himself he found no help which he would be able to call “a living soul” like his own name. BUT FOR ADAM THERE WAS NOT FOUND A HELP MEET FOR HIM. Rashi comments: “When He brought them, He brought them before him as male and female. Thereupon Adam said, ‘All of them have a mate, and I have no mate!’ Immediately, <i>the Eternal G-d caused a deep sleep to fall</i> upon him.” Rashi explained it well for by Scripture’s bringing the verses concerning “the calling of names” into the matter of “the help” that G-d gave Adam, it proves that this interpretation mentioned above is correct.<br>“The calling of names,” in the opinion of the commentators,<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">Rashi and R’dak.</i> is to be understood in its plain sense, namely, that everyone should have a name for himself so that they be known and recognized in their progeny by the names Adam would call them, names which would be valid forever. Now when the Holy One, blessed be He, wanted to make “the help” for Adam He brought all species before him since He had to bring them before him in pairs so that he should also give a name to the females of the species; for in some [species, both male and female] are called by one name, and in others they differ, such as bull and cow, <i>tayish</i> (he-goat) and <i>eiz</i> (she-goat), sheep and ewe, and others. When Adam saw them mating with each other, he had a desire for them, but as he found among them no help for himself, he was saddened and fell asleep. G-d then caused a deep sleep to fall upon him so that he should not feel the removal of a rib from his body.<br>In my opinion, however, “the calling of the names” is identical with “the help” [as I explained in the above verse], and the purport thereof is as follows: the Holy One, blessed be He, brought before Adam all the beasts of the field and all the fowl of the heavens, and he, recognizing their nature, called them names, that is, names appropriate to them. By the names it was made clear who is fit to be the help for another, meaning, fit to procreate with one another. Even if we are to believe that names are merely a matter of consensus and not of nature, [i.e., that they do not reflect the essence of the object bearing the name], we can say that “the calling of the names” means the division of the species as — male and female — they passed before Adam and he contemplated their nature as to which of them would be a help to each other in procreation so that they should beget offspring. Thus he called the large creatures by one name and the beasts by another so they would not beget offspring from one another, and so on for all species. And among them all he did not find a natural help for himself so that it could be called by his name for “the calling of the names” signifies the division of the species and the separation of their powers from each other, as I have explained above. Now it does not mean that it was in Adam’s power to find a help for himself among them since they were all created with natures [different from that of man]. But it means that if Adam was to find satisfaction with one of the species and he would choose it for his help, the Holy One, blessed be He, would adapt its nature to him, as He did with the rib, and He would not have found it necessary to build “a new structure.”<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">“A new structure” is a reference to the explanation of the Rabbis: “<i>Vayiven (And He built… the rib)</i> — this teaches us that He <i>built</i> Eve after the fashion of a store-house.” (Eruvin 18a.)</i> This is the meaning of the verse, <i>And whatsoever the man would call every living creature, that was its name;</i><sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> that is to say, that was to be its name, for the Holy One, blessed be He, would so preserve it along the lines which I have explained.<br>In my opinion it is correct to say that it was His will, blessed be He, not to take Adam’s rib from him to make him a wife until he himself would know that among the created beings there is no help suitable for him and until he would crave to have a help suitable for him like her. This was why it was necessary to take one of his ribs from him. This is the meaning of the verse, <i>But for Adam there was not found a help meet for him;</i> that is to say, but for the name <i>Adam</i> (man), he found no help suited to be opposite him and to be called by his name so that he should beget children from that “help”. We need not resort here, therefore, to the words of the commentators<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak.</i> who say that the name “Adam” comes here in place of the reflexive pronoun [“himself.” The verse would thus read: “But for himself] he found no help meet for him,” just as, <i>Ye wives of Lemech</i>,<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">Genesis 4:23.</i> [which should read, “<i>my</i> wives”]; <i>And Jephthah, and Samuel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 12:11. The words were spoken by Samuel.</i> [which should read, “and Jephthah and myself”]. This is the meaning of Adam’s saying: <i>This is now bone of my bones;</i><sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Further Verse 23.</i> that is to say, “This time I have found a help for me which I did not find till now among the other species, for she is <i>bone of my bones, and flesh of my flesh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Further Verse 23.</i> and is fit to be actually called by my name for we shall propagate together.”<br>In the word <i>zoth</i> (this, this time) there is a secret; it will be made known from our words in the section <i>Vezoth habracha</i>,<sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, Deuteronomy 33:1, in the commentary beginning, “the man of G-d.”</i> if my Rock will bless me, enabling me reach thereto. This is why Adam repeats, <i>because ‘zoth’ (this) was taken out of man</i>.<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Further Verse 23.</i> [Delve into it] and understand. THEREFORE SHALL A MAN LEAVE HIS FATHER AND HIS MOTHER, AND SHALL CLEAVE TO HIS WIFE. The Divine Spirit says this, thus prohibiting immoral relationships to “the sons of Noah.”<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">See above, Note 222.</i> AND THEY SHALL BE ONE FLESH. The child is created by both parents, and there in the child, their flesh is united into one. Thus the words of Rashi. But there is no point to this since in beast and cattle too, their flesh is united into one in their offspring.<br>The correct interpretation appears to me to be that in cattle and beast the males have no attachment to their females. Rather, the male mates with any female he finds, and then they go their separate ways. It is for this reason that Scripture states that because the female of man was bone of his bones and flesh of his flesh, he therefore cleaves to her and she nestles in his bosom as his own flesh, and he desires to be with her always. And just as it was with Adam, so was his nature transmitted to his offspring, that the males among them should cleave to their women, leaving their fathers and their mothers, and considering their wives as if they are one flesh with them. A similar sense is found in the verses: <i>For he is our brother, our flesh</i>;<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Genesis 37:27.</i> <i>to any that is near of his flesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:6.</i> Those who are close members of the family are called <i>sh’eir basar</i> (near of flesh). Thus man will leave “the flesh” of his father and his mother and their kin and will see that his wife is nearer to him than they. THAT THE TREE WAS GOOD FOR FOOD. She [Eve] had thought that the fruit of the tree was bitter and poisonous and this was why He admonished them against eating thereof, but now she saw that it was good and sweet food. AND THAT IT WAS A DELIGHT TO THE EYES, i.e., that by means of its fruit, one attains desire and goes about after his own eyes. AND THAT THE TREE WAS TO BE DESIRED TO MAKE ONE WISE for by means of its fruit, one becomes wise to desire. Now she ascribed “delight” to the eyes and “desire” to the mind. The principle is that [by eating the fruit of the tree], one can will and desire a thing or its opposite. AND THE EYES OF THEM BOTH WERE OPENED. Scripture speaks here with reference to intelligence, and not with reference to actual seeing. The end of the verse proves this: <i>and they knew they were naked</i>. [Even a blind person knows when he is naked! It must therefore refer to intelligence], as [explained in] the words of Rashi. In a similar sense is the verse, <i>Open thou mine eyes, that I may behold wondrous things out of Thy law</i>.<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:18. Here too “the opening of eyes” has reference to understanding.</i> AND THEY HEARD THE VOICE OF THE ETERNAL G-D WALKING IN THE GARDEN. The Rabbis have said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">19:12.</i> “Rabbi Chilfi said that from here we may learn that a voice ‘walks,’ for it is said, <i>And they heard the voice of the Eternal G-d walking</i>.” And so did the Rabbi [Moshe ben Maimon] write in Moreh Nebuchim.<sup class=\"footnote-marker\">377</sup><i class=\"footnote\">I, 24: “It is <i>the voice</i> that is modified by <i>walking</i>.”</i> And so is the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra that “walking” refers to “the voice,” just as in the verse: <i>The sound thereof shall go like the serpent’s</i>.<sup class=\"footnote-marker\">378</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 46:22.</i> And Ibn Ezra further says that the meaning of <i>toward the cool of the day</i> is that they heard the voice towards evening. And he mentioned in the name of Rabbi Jonah ibn Ganach<sup class=\"footnote-marker\">379</sup><i class=\"footnote\">Also known as Jonah ibn Janach (990-1050), considered the greatest Hebrew grammarian. He is the author of the Rikmah (Many Colored Web) and the Book of Roots, a lexicon.</i> that the meaning of the verse is: “and man was walking in the garden toward the cool of the day,” [the sense of the verse thus being that while man was walking in the garden, he heard the voice of G-d].<br>In my opinion, the sense of <i>walking in the garden</i> of Eden is similar to that of the verses: <i>And I will walk among you;</i><sup class=\"footnote-marker\">380</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:12.</i> <i>And the Eternal went as soon as He had finished speaking with Abraham;</i><sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\">Genesis 18:33.</i> <i>I will go and return to My place</i>.<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">Hosea 5:15.</i> All these verses indicate a revelation of the Divine Presence in that place or the departure from the place wherein He was revealed. The sense of the expression, <i>toward the cool of the day</i>, is that with the revelation of the Divine Presence comes a great and strong wind, even as it says, <i>And, behold, the Eternal passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">383</sup><i class=\"footnote\">I Kings 19:11.</i> Similarly we find: <i>Yea, He did swoop down upon the wings of the wind;</i><sup class=\"footnote-marker\">384</sup><i class=\"footnote\">Psalms 18:11.</i> and in the book of Job it is written, <i>Then the Eternal answered Job out of the whirlwind</i>.<sup class=\"footnote-marker\">385</sup><i class=\"footnote\">Job 38:1.</i> Therefore Scripture says here that <i>they heard the voice of G-d</i> as the Divine Presence was revealed in the garden approaching them in the wind of the day, <i>because the breath of the Eternal blew upon it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:7.</i> that is, in the garden, like the wind of ordinary days, not a great and strong wind as in the vision of other prophecies, in order that they should not be frightened or terrified. Yet Scripture says that in spite of this they hid themselves on account of their nakedness. In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">387</sup><i class=\"footnote\">19:13.</i> we find that the Rabbis also said: “Said Rabbi Aba the son of Kahana: ‘<i>Mehalech</i> (walking) is not written here but <i>mith’halech</i> (meaning “it leaped and ascended).”<sup class=\"footnote-marker\">388</sup><i class=\"footnote\">This means that when Adam sinned, the Divine Presence went from the earth to the first heaven, and then with every successive generation of sinners it departed to yet another higher heaven. This is so clearly explained in Bereshith Rabbah there (19:12).</i> Rabbi Aba thus interpreted the word <i>mith’halech</i> similarly to that of <i>And the Eternal went</i>,<sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\">Genesis 18:33.</i> as we have explained the term “walking,” except that he explained the verse before us as referring to the withdrawal of the Divine Presence that dwelt in the garden of Eden and its retiring therefrom on account of the sin of Adam, even as it says, <i>I will go and return to My place</i>.<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">Hosea 5:15.</i> We interpret it to mean the revelation of the Divine Presence in that place, which is the correct and fitting explanation of the verse. THE WOMAN WHOM THOU GAVEST TO BE WITH ME. The sense of it is to say: “The woman whom Thy Honor Himself gave me for a help, <i>she gave me of the tree</i>, and I thought that whatever she says to me is a help and benefit to me.” This is why He said when meting out his punishment, <i>Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife</i>,<sup class=\"footnote-marker\">389</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 17.</i> meaning “You should not have transgressed My commandment on account of her advice.” Our Rabbis have called Adam “ungrateful” for this remark.<sup class=\"footnote-marker\">390</sup><i class=\"footnote\">Avodah Zarah 5b.</i> By this they mean to explain that the sense of his answer was: “Thou caused me this stumbling for Thou gavest me a woman as a help, and she counselled me to do evil.”<sup class=\"footnote-marker\">391</sup><i class=\"footnote\">He thus ascribed his sin to G-d’s giving him Eve as a help. (Rashi, <i>ibid.</i>) In this he spoke ungratefully.</i> WHAT IS THIS THOU HAST DONE to transgress My commandment? For the woman was included in the admonition given to Adam since at that time she was yet bone of his bones, and similarly she was included in his punishment. The reason why G-d did not say to the woman, “and thou hast eaten of the tree,” is that she was punished for both her eating and her advice, just as the serpent was punished for the advice. This is why she said, <i>The serpent beguiled me, and I did eat</i>,<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">In the verse before us. Thus she mentioned both the eating and the advice.</i> as the punishment for the beguiling was greater than that for the eating. [Hence as soon as she mentioned that the serpent beguiled her, G-d meted out his punishment immediately, as is stated in the following two verses.] Thus we may derive from here the principle of punishment for those that cause people to sin in any matter, just as our Rabbis have derived it from the verse, <i>Thou shalt not put a stumbling-block before the blind</i>.<sup class=\"footnote-marker\">393</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:14. In Pesachim 22 b, the verse is interpreted to mean: do not give a person who is “blind” in a matter advice which is improper for him. Advising or causing one to sin is thus included in this prohibition. Ramban is here suggesting that while the admonition against causing people to sin is derived from the verse in Leviticus, the principle of punishment for such advice is derived from here.</i> FROM AMONG ALL CATTLE, AND FROM AMONG ALL BEASTS OF THE FIELD. From a study of this verse, Rabbi Yehoshua the son of Chananya derived the fact that a serpent gives birth once in seven years;<sup class=\"footnote-marker\">394</sup><i class=\"footnote\">Bechoroth 8a. See my Hebrew commentary, p. 41.</i> this they investigated and found to be so.<sup class=\"footnote-marker\">395</sup><i class=\"footnote\">See Bereshith Rabbah 20:7.</i> For the Midrashic interpretations of Scripture and their allusions are all traditional, and they found in them profound secrets on procreation and all matters, as I mentioned in my introduction. AND THOU SHALT BRUISE THEIR HEEL. This means man will have an advantage over you [the serpent] in the enmity between him and you for he will bruise your head but you will bruise him only in his heel, with which he will crush your brain. ‘T’SHUKATHECH’ (AND THY DESIRE) SHALL BE TO THY HUSBAND, meaning for cohabitation. Yet you will not have the boldness to demand it by word, rather <i>he shall rule over thee</i>. It will all be from him and not from you. Thus are the words of Rashi. But this is not correct, for modesty is praiseworthy in a woman, just as the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">396</sup><i class=\"footnote\">Eruvin 100b.</i> “This is a good quality in women.”<br>Rabbi Abraham ibn Ezra said: “<i>And thy desire shall be to thy husband</i>, meaning your obedience.” This means you will obey whatever he commands you for you are under his authority to do his desire. However, I have found the expression <i>t’shukah</i> used only in connection with desire and lust.<br>The correct interpretation appears to me to be that He punished her that her desire for her husband be exceedingly great and that she should not be deterred by the pain of pregnancy and birth or that he keeps her as a maid-servant. Now it is not customary for a servant to desire to acquire a master over himself, rather his desire is to flee from him. Thus her punishment is measure for measure; she gave [the fruit of the tree of knowledge] also to her husband and he ate at her command, and He punished her that she should no longer command him, but instead he should command her entirely at his will. AND NOW, LEST HE PUT FORTH HIS HAND. The Holy One, blessed be He, wanted His decree concerning the death of Adam to be fulfilled, and if he were to eat of the tree of life which was created to give everlasting life to those who ate of its fruit, the decree would be nullified; for either he would not die at all or his day of death would not come at the time it was decreed for him and his descendants to die.<sup class=\"footnote-marker\">397</sup><i class=\"footnote\">See above, 2:17, where Ramban explained two theories. The teaching of the Rabbis is that man was originally designed to live forever. By having sinned, death was decreed upon him; by eating of the tree of life, he would thus restore himself to his original position of immortality. The opinion of the philosophers, however, is that man was originally destined to die; by having sinned, it was decreed that he die before the time designated at first. By eating of the tree of life he would thus live a long time and not die at the time decreed for him as punishment for his sin. This is the deeper meaning of Ramban’s words here in the text, “for either he would not die at all, etc.”</i> And now that Adam had the power of choice, He therefore guarded this tree from him for at first Adam did only what he was commanded and he did not eat thereof as he did not need it.<br>Know and believe that the garden of Eden is on this earth<sup class=\"footnote-marker\">398</sup><i class=\"footnote\">See my Kitvei Haramban, Vol. 1, p. 309, in notes, as to why this point that the Garden of Eden is on this earth is of such vital importance to Ramban that he writes: ‘<i>Know and believe</i> that the garden….’”</i> as are also the tree of life and the tree of knowledge, and from there the river comes forth and is divided into four heads<sup class=\"footnote-marker\">399</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:10.</i> which are visible to us. For the Euphrates<sup class=\"footnote-marker\">400</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:14.</i> is in our land and within our border,<sup class=\"footnote-marker\">401</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 1:1.</i> and Pishon,<sup class=\"footnote-marker\">402</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:11.</i> according to the words of the former scholars, is the Nile of Egypt.<sup class=\"footnote-marker\">402</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:11.</i> But as these are on earth so are there also in the heavens things similarly named, and those in the heavens are the foundations of these on earth, just as the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">403</sup><i class=\"footnote\">Midrash Shir Hashirim Zuta, 1:4, (Buber ed., pp. 9-10).</i> “<i>The king hath brought me into his chambers</i><sup class=\"footnote-marker\">404</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 1:4.</i> — this teaches us that the Holy One, blessed be He, is destined to show Israel the treasures on high that are chambered in the heavens. Another interpretation of <i>The king hath brought me into his chambers</i> is that these are the chambers of the garden of Eden. It is on the basis of this that they have said: ‘The work of the garden of Eden is like the work of the firmament.’” The rivers correspond to the four camps of angels on high, and it is from there that the power of the kingdoms on earth is derived, just as it is written, <i>The host of the high heaven on high, and the kings of the earth upon the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">405</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 24:21.</i> Thus the Rabbis said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">406</sup><i class=\"footnote\">16:7.</i> “<i>Into four heads</i><sup class=\"footnote-marker\">407</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:10.</i> — these are the four kingdoms. <i>The name of the first is Pishon</i><sup class=\"footnote-marker\">408</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:11.</i> — this is Babylon, etc.” And the things called the tree of life and the tree of knowledge on high — their secret is high and lofty. Adam sinned with the fruit of the tree of knowledge below and on high, in deed and thought.<br>Now if the fruit of the tree were good for food and he desired it to become wise, why did He withhold it from him? Indeed, G-d is kind and dealeth kindly; <i>He will withhold no good thing from them that walk uprightly!</i><sup class=\"footnote-marker\">409</sup><i class=\"footnote\">Psalms 84:12.</i> The serpent, moreover, has today no speaking faculty, and if it did have it at first, He would surely have mentioned in His curse that its mouth become dumb, as this would have been the most grievous curse of all. But all these things are twofold in meaning, the overt and the concealed in them both being true.<br>In Bereshith Rabbah the Rabbis say:<sup class=\"footnote-marker\">410</sup><i class=\"footnote\">16:8. Mentioned also above, 2:8.</i> “Another interpretation of <i>Le’ovdah uleshomrah (to cultivate her and to keep her)</i><sup class=\"footnote-marker\">411</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:15.</i> is that these words refer to the sacrifices, as it is said, <i>‘Ta’avdun’ (Ye shall serve) G-d upon this mountain</i>.<sup class=\"footnote-marker\">412</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:12.</i> It is this which Scripture says, <i>‘Tishm’ru’ (Ye shall keep) to offer unto Me in its appointed season</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">413</sup><i class=\"footnote\">Numbers 28:2.</i> By this Midrash, the Rabbis hinted that the sacrifices will cause growth and expansion in the tree of life and the tree of knowledge and all other trees in the garden of Eden. It is this which constitutes their cultivation and care.<br>Now Rabbi Abraham ibn Ezra denies what the scholars have said, namely, that Pishon is the Nile, because they found that the Nile comes from the Mountain of Frankincense [far south of the equator], and therefore it swells during the days of summer.<sup class=\"footnote-marker\">414</sup><i class=\"footnote\">For when it is summer time in the northern hemisphere, it is the time of the rainy season in the southern hemisphere. Hence the Nile, the source of which is in the southern hemisphere, swells during the summer time. And “we know that the Garden of Eden is near the equator, where day and night are always equal” (Ibn Ezra), it follows that Pishon is not the Nile, since the Nile originates far south of the equator. This is the opinion of Ibn Ezra. Ramban replies: “But it is already known, etc.”</i> But it is already known that many rivers come from their source and flow for a great distance and enter the bowels of the earth for a journey of many days, and then break forth again, and flow from under one of the mountains in a distant place. [This being the case, it is possible that Pishon <i>is</i> the Nile.] AND SHE CONCEIVED AND BORE CAIN. The sense of it is that she gave birth to a son, and she called his name Cain [from the word <i>kanah</i>, acquisition], because she said, <i>I have gotten a man with</i> [the help of] <i>the Eternal</i>. In a similar sense is the verse, <i>And she conceived and bore Enoch</i>,<sup class=\"footnote-marker\">415</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 17.</i> and many similar verses in this chapter and in other places.<br>“<i>Eth Hashem</i> (with the Eternal). When He created me and my husband He created us by Himself, but in the case of this one, we are co-partners with him.” Thus the words of Rashi.<br>The correct interpretation appears to me to be that she said: “This son will be for me an acquisition for the Eternal, for when we shall die he will exist in our stead to worship his Creator.” This is also the opinion of Onkelos who translated <i>eth hashem</i> to mean “before the Eternal.” [The word <i>eth</i> in the following verses is translated] in a similar sense: <i>And it shall be shown ‘eth hakohen’ (the priest)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">416</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 13:49.</i> meaning to the priest; <i>And David came near ‘eth ha’am’ (the people)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">417</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 30:21.</i> meaning to the people. Or it may be that <i>eth hashem</i> has the same interpretation as in the verses: <i>And Enoch walked ‘eth ha’elokim’ (with G-d);</i><sup class=\"footnote-marker\">418</sup><i class=\"footnote\">Genesis 5:22. See following note.</i> <i>Noah walked ‘eth ha’elokim’ (with G-d)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">419</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:9. The sense here in the verse before us would thus be: I have acquired a man to walk with G-d.</i><br>Now she [Eve] called one son by a name indicating “acquisition,” and the second one she called Abel, denoting “vanity” because man’s acquisition is likened to vanity. But she did not wish to say so explicitly. Therefore, no reason is written for the name of the second son. The secret received by tradition concerning Abel is very profound.<sup class=\"footnote-marker\">420</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary, p. 43.</i> AND CAIN BROUGHT OF THE FRUIT OF THE GROUND AN OFFERING UNTO THE ETERNAL. 4. AND ABEL, HE ALSO BROUGHT. These men [Cain and Abel] understood the great secret of the sacrifices and the meal-offerings. So also did Noah, [who likewise offered sacrifices].<sup class=\"footnote-marker\">421</sup><i class=\"footnote\">Genesis 8:20.</i> Our Rabbis have said that the first man also sacrificed a bullock.<sup class=\"footnote-marker\">422</sup><i class=\"footnote\">Psalms 69:32. Chullin 60a.</i> This should close the mouth of those who speak foolishness<sup class=\"footnote-marker\">423</sup><i class=\"footnote\">Reference is made here to the Moreh Nebuchim, III, 46, where it is stated that the laws concerning the sacrifices were intended as a guard against idolatry. It is this theory that Ramban intends to refute when he says that in the days of Adam, Cain and Abel, there was no idolatry and yet they brought sacrifices. There is thus a positive aspect to the sacrifices which Rambam did not take into account.</i> concerning the reason of the sacrifices. I will yet intimate a great principle concerning this matter with the will of the Holy One, blessed be He.<sup class=\"footnote-marker\">424</sup><i class=\"footnote\">See Ramban on Leviticus 1:9.</i> IS IT NOT THUS, IF THOU MENDEST ‘SE’EITH’. In the opinion of the commentators,<sup class=\"footnote-marker\">425</sup><i class=\"footnote\">Reference is here to R’dak. So also in Onkelos.</i> this means there is a “lifting” or forgiveness of your sin. And in the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra it means a “lifting” of your face in contrast to [the question G-d asked of Cain]: <i>Why is thy face fallen?</i><sup class=\"footnote-marker\">426</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> For he who is ashamed presses his face downward. Similarly, it is said, <i>And the light of my countenance they cast not down</i>,<sup class=\"footnote-marker\">427</sup><i class=\"footnote\">Job 29:24.</i> whereas one who honors him is as if he raises his face upward. This is the sense of the verses: <i>Perhaps he will lift my face;</i><sup class=\"footnote-marker\">428</sup><i class=\"footnote\">Genesis 32:21. Meaning, perhaps he will accept me.</i> <i>Do not lift the face of the poor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">429</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:15. Meaning, do not respect the person of the poor in judgment, but judge in righteousness.</i><br>In my opinion the verse means: “If you will mend your ways you will have your rightful superiority in <i>se’eith</i> (dignity) over your brother since you are the firstborn.” And this is the meaning of [G-d’s question to him]: <i>Why art thou wroth?</i><sup class=\"footnote-marker\">426</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> For by virtue of his feeling ashamed before his brother, his face fell, and because of his jealousy of him he killed him, and now the Eternal told him: <i>Why art thou wroth</i> regarding your brother, <i>and why is thy face fallen</i> on account of him? <i>Is it not thus! If thou mendest</i>, you will have superiority in <i>dignity</i> over your brother, <i>and if thou dost not mend</i>, evil will come upon you not only because of him [your brother], for <i>at the door</i> of your house your <i>sin lurks</i> causing you to stumble in all your endeavors. AND UNTO THEE IS ITS LONGING, for your sin longs to cleave to you at all times. Nevertheless <i>thou mayest rule over it</i> if you so desire, for you may mend your ways and remove it from upon you. Thus He taught him [Cain] concerning repentance, that it lies within his power to return anytime he desires and He will forgive him. AND CAIN SPOKE TO ABEL HIS BROTHER. He began a conversation of argument and contention with him in order to seek a pretext against him and so kill him. This is the language of Rashi. Rabbi Abraham ibn Ezra said that the interpretation that appears most likely to him is that Cain related to Abel all the chastisements with which G-d had reprimanded him [and Cain accused Abel of having brought them upon him].<br>But in my opinion it is connected with the following words of Scripture: <i>and it came to pass, when they were in the field</i>, meaning that Cain said to Abel, “Let us go forth into the field,” and there he secretly killed him.<br>It is possible that his intention in killing Abel was that the world be built up from himself for he thought that his father would not have any more children. He also feared that the main building up of the world might be from his brother, [which seemed likely since it was he] whose offering had been favorably accepted. CURSED ART THOU FROM THE GROUND — more than it has already been cursed on account of its sin. In this, too, it has further sinned in that <i>it hath opened its mouth to take thy brother’s blood</i>. Therefore, I impose upon it an additional curse: <i>it shall not continue to give unto thee her strength</i>.<sup class=\"footnote-marker\">430</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> Thus the words of Rashi.<br>But this is not correct since here He did not curse the ground because of him as He did in the case of his father, rather He said that he be cursed through the ground. The explanation of the curse is that the earth shall not continue to give him its strength, and that he be a fugitive and a wanderer in it,<sup class=\"footnote-marker\">430</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> and He further stated, “<i>When thou tillest the ground</i><sup class=\"footnote-marker\">430</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> with all your efforts to cultivate it properly by plowing and hoeing, <i>and in all manner of service in the field</i><sup class=\"footnote-marker\">431</sup><i class=\"footnote\">Exodus 1:14.</i> and by properly sowing it, <i>it shall not continue to give unto thee her strength</i>.<sup class=\"footnote-marker\">430</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> Instead, you will sow much and harvest little.” This then was the curse, in the same sense as in the verse: <i>And I will curse your blessings</i>.<sup class=\"footnote-marker\">432</sup><i class=\"footnote\">Malachi 2:2.</i> Thus He uttered the curse in connection with his occupation for <i>he was a tiller of the ground</i>,<sup class=\"footnote-marker\">433</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> and so He cursed his work. This then is the sense of the expression, <i>it shall not continue to give unto thee her strength</i>,<sup class=\"footnote-marker\">430</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> meaning, “It will no longer yield to you its full produce as it had done till now when you cultivated it.” And so did Rabbi Abraham ibn Ezra explain it.<br>It is possible that He also cursed him though the ground in that it should no longer yield its strength to him of its own accord; the fig-tree and the vine would not yield their strength<sup class=\"footnote-marker\">434</sup><i class=\"footnote\">See Joel 2:22.</i> in his estate, and the trees of the field would not yield him their fruit.<sup class=\"footnote-marker\">435</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 26:4.</i> Then He added, “Even when you work the ground by plowing and sowing, it will not continue to give you its strength as before.” Thus there were two curses relating to his occupation, and a third one — that he be a fugitive and a wanderer in the world. This means that his heart will not be at rest, and he will lack the tranquility to remain in one place on the earth; he will wander forever for the punishment of murderers is exile.<br>The expression <i>in that it hath opened its mouth to take thy brother’s blood</i> means: “You have killed your brother and covered his blood with the earth, and I will decree upon it that it uncover its blood, <i>and she shall no more cover her slain</i><sup class=\"footnote-marker\">436</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 26:21.</i> for it will be punished together with all that is covered up in it, such as seed and plant.” This is the punishment for all blood-letting on the earth, even as it is written, <i>For blood, it polluteth the land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">437</sup><i class=\"footnote\">Numbers 35:33.</i> The pollution of the land consists of a curse upon its produce, as it is written: <i>When one came to a heap of twenty measures, there were but ten; when one came to the wine vat to draw out fifty press-measures, there were but twenty</i>.<sup class=\"footnote-marker\">438</sup><i class=\"footnote\">Haggai 2:16.</i> MY SIN IS GREATER THAN I CAN BEAR. This is in the form of a question: “You bear the worlds above and below, and is it impossible for You to bear my sin?” Thus the words of Rashi quoting Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">439</sup><i class=\"footnote\">22:25.</i><br>The correct plain interpretation is that it is a confession. Cain said: “It is true that my sin is too great to be forgiven, and <i>Thou art righteous, O Eternal, and upright are Thy judgments</i><sup class=\"footnote-marker\">440</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:137.</i> even though You have punished me exceedingly. And now <i>behold, Thou hast driven me out this day from the face of the land</i><sup class=\"footnote-marker\">441</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> for in being a fugitive and a wanderer unable to stay in one place, behold, I am driven from the land and there is no place where I can find rest. <i>And from Thy face shall I be hid</i><sup class=\"footnote-marker\">441</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> whereas I will not be able to stand before You to pray or bring a sacrifice and meal-offering for <i>I was ashamed, yea, even confounded, because I did bear the reproach of my youth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">442</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:19.</i> But what shall I do? <i>Whosoever findeth me shall slay me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">441</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> and You in Your manifold loving-kindness did not decree death upon me.” The sense of this is that Cain said before G-d: “Behold, my sin is great, and You have punished me exceedingly, but guard me that I should not be punished more than You have decreed upon me for by being a fugitive and wanderer and unable to build myself a house and fences at any place, the beasts will kill me for your shadow has departed from me.”<sup class=\"footnote-marker\">443</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 14:9 and Ramban there.</i> Thus Cain confessed that man is impotent to save himself by his own strength but only by the watchfulness of the Supreme One upon him. Now because Scripture says, <i>And the Eternal appointed a sign for Cain</i>,<sup class=\"footnote-marker\">444</sup><i class=\"footnote\">Verse 15.</i> and it does not say, “and G-d gave him a sign,” or “made him a sign,” it indicates that He appointed for him a steady sign which would always be with him. Perhaps it indicates that as he wandered from place to place he had a sign from G-d indicating the way in which he should walk, and by that he knew that no misfortune would overtake him on that road.<br>In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">445</sup><i class=\"footnote\">22:27.</i> the Rabbis similarly stated, “Rabbi Aba said: ‘He gave him a dog.’” Since he feared the beasts, He gave him one of them to walk before him, and wherever the dog turned to go, Cain knew that G-d commanded him to go there and that he would not be killed by any living creature. Now the Sages singled out a contemptible sign [a dog] as was befitting him, but the intent is that there was with him a perpetual sign showing him the way to go for such is indicated in the word <i>vayasem (and He appointed)</i>. AND CAIN WENT OUT FROM THE PRESENCE OF THE ETERNAL. The sense thereof is that he never stood before Him any more, as he meant when he said, <i>and from Thy face shall I be hid</i>,<sup class=\"footnote-marker\">441</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> [as explained above].<br><i>And he dwelt in the land of Nod</i>. The sense thereof is that Cain did not traverse the entire world, but he dwelt in that land, perpetually wandering therein and not resting at all in any one place thereof, and so it was forever called “the land of <i>Nod</i> (wandering)” after him. AND HE BUILDED A CITY, AND CALLED THE NAME OF THE CITY AFTER THE NAME OF HIS SON ENOCH. For at first Cain thought that he would be childless on account of his sin, but after a child was born to him he began to build a city for his son to dwell therein. But because he himself was cursed and his works would not prosper, he called the city “Enoch,” thus proclaiming that he did not build it for himself since he has no city or dwelling place in the land because he was a fugitive and wanderer; rather, the building would be for Enoch, and it is as if Enoch had built it for himself.<br>Now since it does not say <i>vayiven ir</i> (and he built a city) — [but rather, <i>vayehi boneh ir</i>, which literally means “and he was building a city,”] as it says elsewhere, <i>vayiven (and he builded) Nineveh;</i><sup class=\"footnote-marker\">446</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:11.</i> <i>And the children of Gad built Dibon</i><sup class=\"footnote-marker\">447</sup><i class=\"footnote\">Numbers 32:34.</i> — it indicates that he was building the city all his days because his works were cursed. Thus he would build a little with effort and toil, and then move and wander off from that place and return there and build a little more, but he would not prosper in his ways.<br>The descendants of Cain and his works were recorded in Scripture in order to make known that G-d is long-suffering and that He prolonged the time of his punishment,<sup class=\"footnote-marker\">448</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 34:6. This constitutes one of the Thirteen Attributes of G-d.</i> for he begot children and children’s children, and then it relates how He visited <i>the iniquity of the fathers upon the children</i>,<sup class=\"footnote-marker\">449</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 7.</i> and his descendants perished. Our Rabbis say<sup class=\"footnote-marker\">450</sup><i class=\"footnote\">Koheleth Rabbah 6:3.</i> that Cain lived many years and that he died in the flood. Thus his hoary head did not go down to the grave in peace,<sup class=\"footnote-marker\">451</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 2:6.</i> rather he saw his destruction <i>and all his seed with him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">452</sup><i class=\"footnote\">Genesis 46:6.</i><br>It would appear that Cain’s descendants consisted of only six generations<sup class=\"footnote-marker\">453</sup><i class=\"footnote\">Enoch, Irad, Mehujael, Methusael, Lamech, Jabal and Jubal and Tubal-Cain (three brothers). Scripture does not relate any history beyond the children of Lamech for they all perished in the flood.</i> until the flood, while among the descendants of Seth [the third son of Adam] there were an additional two generations before the flood.<sup class=\"footnote-marker\">454</sup><i class=\"footnote\">Enosh, Kenan, Mahalalel, Jared, Enoch, Methuselah, Lamech and Noah.</i> [It may be that Cain’s descendants consisted of more than six generations before the flood, but Scripture] had no need to relate anything concerning them. It recorded only the names of those who began the building of cities, the grazing of sheep, the art of music, and the skill of working with metals. Scripture also recorded Lamech’s chastisement of his wives in order to tell us that he did beget children but his sons perished before they begot offspring. FORGER OF EVERY CUTTING INSTRUMENT OF BRASS AND IRON. He was a forger and cutter of all brass and iron.<sup class=\"footnote-marker\">455</sup><i class=\"footnote\">The translation preserving the order of the Hebrew words is: “the forger of all cutters in copper and iron.” Ramban transposes the words to read: “the forger and cutter in all copper and iron.”</i> Scripture thus states that he was a forger and cutter in all works of brass and iron. A similar [usage in transposing a word is found in the verse]: <i>Forgive all iniquity, and accept that which is good</i>.<sup class=\"footnote-marker\">456</sup><i class=\"footnote\">Hosea 14:3. The order preserving translation of the Hebrew would be: “All forgive iniquity….” Here too a transposition of words is necessary as above.</i> In the opinion of Onkelos, however, this is connected with the first verses, meaning he was the father of every forger and cutter in brass and iron. AND THE SISTER OF TUBAL-CAIN WAS NAAMAH. This is as if Scripture would say: “and a sister was born to him and her name was Naamah.” A similar sense is found in the verses: <i>And Lotan’s sister was Timnah;</i><sup class=\"footnote-marker\">457</sup><i class=\"footnote\">Genesis 36:22.</i> <i>And Miriam their sister;</i><sup class=\"footnote-marker\">458</sup><i class=\"footnote\">Numbers 26:59.</i> <i>His sister’s name was Maacah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">459</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 7:15.</i><br>In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">460</sup><i class=\"footnote\">23:4.</i> there are some Rabbis who say that Naamah was Noah’s wife. “And why did they call her Naamah [which means lovely]? Because her deeds were lovely and pleasant.” By this the Rabbis meant to say that she was famous in those generations because she was a righteous woman and she gave birth to righteous children. This was why Scripture mentioned her. If so, a small remembrance of Cain was left in the world. However, if we say that she was not the woman from whom Noah begot his three sons, there is no reason for Scripture mentioning her. However, our Rabbis have another Midrash<sup class=\"footnote-marker\">461</sup><i class=\"footnote\">Pirkei d’Rabbi Eliezer, Chapter 22.</i> concerning her which states that she was the very beautiful woman in whom the <i>bnei ha’elohim</i><sup class=\"footnote-marker\">462</sup><i class=\"footnote\">See further 6:2, 4.</i> erred. This is hinted in the verse, <i>And the ‘bnei ha’elohim’ saw the daughters of men</i>,<sup class=\"footnote-marker\">463</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> as mentioned in Pirkei d’Rabbi Eliezer.<sup class=\"footnote-marker\">461</sup><i class=\"footnote\">Pirkei d’Rabbi Eliezer, Chapter 22.</i> But other sources<sup class=\"footnote-marker\">464</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in Midrash Hane’elam. (See my Hebrew commentary, p. 46, Note 3.)</i> have it that Naamah was the wife of Shamdon, the mother of Ashmedai,<sup class=\"footnote-marker\">465</sup><i class=\"footnote\">Chief of demons.</i> and it is from her that the demons were born for her name is indeed found in the writings of “the use of the demons.” Scripture hints and deals briefly with such hidden matters. AND LAMECH SAID UNTO HIS WIVES. For the sense of this verse, the commentators have depended on the opinion of Onkelos who explained <i>therefore whosoever slayeth Cain vengeance shall be taken on him ‘shivatha’im’</i><sup class=\"footnote-marker\">466</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 15.</i> as meaning that at the end of seven generations, vengeance shall be taken on him [Cain], but not now<sup class=\"footnote-marker\">467</sup><i class=\"footnote\">The sense of the verse, according to Onkelos, would thus be: “Therefore, all ye who would slay Cain, know that seven generations later vengeance will be taken on him (Cain), but not now.”</i> because G-d would be long-suffering with him. Now Lamech’s wives feared to bear children because they would be the seventh generation to Cain, but he comforted his wives by saying that G-d would be forbearing with him for yet seventy-seven generations because he would pray before Him, for He is long-suffering and would have mercy upon him. Or it may be that Lamech’s words were an absurd <i>a fortiori</i> argument, in accordance with the Midrash that Rashi mentioned, [namely: “For if so, the Holy One, blessed be He, could never exact His debt nor fulfill His word.”] If so, Scripture is stating: “Therefore whosoever slayeth Cain, vengeance shall be taken of the seventh generation” and not in his days. And this is the translation of Onkelos: “All who would slay Cain! In seven generations, punishment will be exacted of him [Cain].” But if so, it would have been proper that the verse, <i>And Lamech said unto his wives</i>, appear before [Verse 20: <i>And Adah</i> — Lamech’s wife — <i>bore Jabal</i>].<br>In my opinion, the word <i>shivatha’im</i> does not mean “seven generations” because this word is not used for seven separate units but rather for the multiplying of one thing seven times, such as: <i>refined ‘shivatha’im’ (sevenfold);</i><sup class=\"footnote-marker\">468</sup><i class=\"footnote\">Psalms 12:7.</i> <i>restore ‘shivatha’im’ (sevenfold);</i><sup class=\"footnote-marker\">469</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 6:31.</i> <i>and the light of the sun shall be ‘shivatha’im’</i>,<sup class=\"footnote-marker\">470</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:26.</i> meaning doubled and redoubled seven times. But the meaning of <i>therefore, whosoever slayeth Cain</i><sup class=\"footnote-marker\">466</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 15.</i> is, according to its real sense, that G-d said: “Therefore, whosoever slayeth Cain will have vengeance taken on him sevenfold, for I will punish his slayer seven times for his sin, since I have promised Cain that he will not be slain in view of his fear of Me and his confession before Me.” However, the matter of Lamech and his wives is not mentioned clearly in Scripture. We could also say that they feared lest Lamech be killed as a punishment for his ancestor’s sin since G-d did not tell Cain, “I have forgiven you.” Instead, He promised him only that he will not be slain, but He would collect His debt from his children, and they did not know when. And so indeed the matter happened. Lamech, however, comforted them by saying that G-d would have mercy on him even as He had mercy on Cain, for he had cleaner hands than Cain, and he also would pray before Him and He would hear his prayer.<br>However, it appears to me that Lamech was a very wise man in every craft, and he taught his eldest son [Jabal] the business of pasturing according to the nature of the cattle. To the second son [Jubal] he taught the art of music, and he taught the third one [Tubal-Cain] to forge metals and to make swords, spears, javelins, and all instruments of war. His wives were then afraid that he might be punished because he brought the sword and murder into the world, and he thus retained in his hand the evil deed of his ancestor [Cain] since he was a descendant of the first murderer and he created <i>the waster to destroy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">471</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 54:16.</i> But he [Lamech] told them: “I did not slay a man by wounds, nor a child by bruises,<sup class=\"footnote-marker\">472</sup><i class=\"footnote\">See Verse 23 in this chapter.</i> as did Cain, and G-d will not punish me. Instead, He will guard me from being killed moreso than Cain” He [Lamech] mentioned this in order to say that man cannot kill only with the sword and javelin; death caused by wounds and bruises is a worse death than by the sword. Therefore, the sword is not the cause of murder, and there is no sin upon him who made it. THIS IS THE BOOK OF THE GENERATIONS OF ADAM. These are the children He will mention in the chapter.<sup class=\"footnote-marker\">473</sup><i class=\"footnote\">So Rashi and Ibn Ezra.</i> In my opinion, this alludes to the entire Torah, for the entire Torah is <i>the book of the generations of Adam</i>. Therefore, He says here “book” and does not say, “And these are the generations of Adam,” as He says in other places, e.g. <i>And these are the generations of Ishmael;</i><sup class=\"footnote-marker\">474</sup><i class=\"footnote\">Genesis 25:12.</i> <i>And these are the generations of Isaac</i>,<sup class=\"footnote-marker\">475</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> and so in all such cases. AND HE BLESSED THEM. This means that He gave them the power of procreation, to be blessed forever with very many sons and daughters. The intent is to state that begetting offspring comes as a blessing of G-d, for Adam and Eve were not born but were created from nothing and they were blessed to do so [to beget offspring]. AND HE CALLED THEIR NAME ADAM. Since the name <i>Adam</i> (man) is a generic name for the whole human species, Scripture mentions that G-d called the first pair by that name because all generations were potentially in him. It is with reference to them that Scripture says, <i>This is the book of the generations of Adam</i>.<sup class=\"footnote-marker\">476</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i><br/>Rabbeinu Sherira Gaon<sup class=\"footnote-marker\">477</sup><i class=\"footnote\">A famous Gaon of the academy of Pumbeditha who flourished in the second half of the tenth century. He is the author of the letter to the Jews of Kairwan giving a historical account of how the Mishna was written and how the traditions were transmitted through the generations following the era of the Mishna. He was the father of Rav Hai Gaon, the last of the Gaonim.</i> wrote<sup class=\"footnote-marker\">478</sup><i class=\"footnote\">See my Kitvei Haramban, I, p. 161.</i> that the Sages transmitted to one another [the principles of knowledge concerning] “the recognition of faces” and the arrangements of the lines in the face. Some of these principles are stated in the order of the words of the verse, <i>This is the book of the generations of Adam</i>,<sup class=\"footnote-marker\">476</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i> and some in the order of the following verse, <i>Male and female He created them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">479</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> But the secrets and mysteries of the Torah are transmitted only to those in whom we see signs indicating that he is worthy of it. These are the words of the Gaon, but we have not merited to understand them. AND HE BEGOT A SON IN HIS OWN LIKENESS, AFTER HIS IMAGE. It is known that all who are born from the living are in the likeness and in the image of those who give birth to them, [so why was this verse necessary?] However, because Adam was elevated in his likeness and image in that Scripture said of him, <i>In the likeness of G-d He made him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">476</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i> Scripture explains that his offspring were also in this ennobled likeness. Scripture did not state this concerning Cain and Abel for it did not want to prolong the discussion of them. It explains it, however, in the case of Seth because the world was founded from him, [Noah being his direct descendant]. Or it may be that because Adam was created with absolutely perfect form, Scripture relates concerning Seth that he was like him [Adam] in strength and beauty. AND THE DAYS OF ADAM AFTER HE BEGOT SETH WERE EIGHT HUNDRED YEARS. Because of the long lives of these first men, Scripture states their ages before they begot children and also afterwards, and then sums them all up in the end until the generations which followed the flood.<br>The reason for their longevity is that the first man, the handiwork of the Holy One, blessed be He, was made in absolute perfection as regards beauty, strength, and height. Even after it was decreed upon him that he be mortal, it was in his nature to live a long time. But when the flood came upon the earth, the atmosphere became tainted, and as a result their days kept on decreasing. Until the flood, their days were about the length of Adam’s; some even lived longer than Adam.<sup class=\"footnote-marker\">480</sup><i class=\"footnote\">Jered lived 962 years (Verse 20), and Methuselah lived 969 (Verse 27) while Adam lived 930 years (Verse 5).</i> And Shem [Noah’s son], who was born before the flood, lived six hundred years;<sup class=\"footnote-marker\">481</sup><i class=\"footnote\">Genesis, 11:10-11.</i> he benefitted from his innate strength, but the tainted air after the flood caused him harm, [hence he died at a younger age than that attained by the preceding generations]. The days of his sons who were born after the flood were still more shortened until they came down to four hundred years.<sup class=\"footnote-marker\">482</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 10-17.</i> You can see that this degree of longevity remained with them until the generation of the Dispersion, when the change of climates caused by the Dispersion affected them, and their days were again shortened. Thus you find that the life of Peleg, <i>in whose days the earth was divided</i>,<sup class=\"footnote-marker\">483</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:25.</i> came down to half their days, i.e., two hundred years.<sup class=\"footnote-marker\">484</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:19.</i><br>It would appear that in the generations of Abraham, Isaac, and Jacob, people lived seventy and eighty years, just as Moses, our teacher, mentioned in his prayer.<sup class=\"footnote-marker\">485</sup><i class=\"footnote\">Psalms 90:10. <i>The days of our years are threescore years and ten, or even by reason of strength fourscore years</i>.</i> But as for the righteous ones in their generations, <i>The fear of the Eternal prolongeth days</i><sup class=\"footnote-marker\">486</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 10:27.</i> for them. For Pharaoh wondered about Jacob’s old age, and Jacob in turn spoke to him about the long days of his fathers, even as he said, <i>And they have not attained unto the days of the years of the life of my fathers in the days of their sojournings</i>.<sup class=\"footnote-marker\">487</sup><i class=\"footnote\">Genesis 47:9.</i><br>Now what the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">488</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Maimon (Rambam). See above, Note 139.</i> has written in the Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">489</sup><i class=\"footnote\">II, 47.</i> does not seem right to me, namely, that the longevity was only in those individuals mentioned, while the rest of the people in those generations lived lives of ordinary natural length. He further said that this exception was due to the mode of living and food of such people or by way of a miracle. But these are words without substance. Why should this miracle have happened to them since they were neither prophets nor righteous, nor worthy that a miracle be done for them, especially for generation after generation. And how could a proper mode of living and proper food prolong their years to the extent that they are so many times greater than that of the entire generation? It is possible that there were also others who observed such a mode of living, in which case all or most of them should have attained similar longevity. And how did it happen that enough of the wisdom concerning this good mode of living did not come down to just one of all the sons of Noah after the flood [to enable him to match the longevity of his ancestors], for there was among them a little wisdom of their ancestors even though it steadily decreased from generation to generation? AND IT CAME TO PASS, WHEN MEN BEGAN TO MULTIPLY ON THE FACE OF THE EARTH. When Scripture mentioned Noah and his sons and wanted to begin the account of the flood, it said that as soon as men began to multiply they began to sin, and they continued their sinful ways for many years until Noah was four hundred and eighty years<sup class=\"footnote-marker\">490</sup><i class=\"footnote\">Noah begot children at the age of 500 (Verse 32 in Chapter 5). Twenty years before, G-d decreed the advent of the flood. (See Rashi here, Verse 3.)</i> of age. Then the Holy One, blessed be He, decreed against them that “His spirit will not abide in them forever,”<sup class=\"footnote-marker\">491</sup><i class=\"footnote\">See Verse 3.</i> but that He will prolong their years until their measure of sin is full, for such is the way of G-d’s judgment. BNEI HA’ELOHIM. The sons of princes and rulers. This is the language of Rashi, and so it is in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">492</sup><i class=\"footnote\">26:8.</i> If so, Scripture relates that the judges whose duty it was to administer justice among them committed open violence without anyone interfering. ‘KI’ (WHEN) THEY WERE FAIR. [The meaning of the word <i>ki</i> here] is the same as in the verses: <i>‘Ki’ (when) thou seest the ass of him that hateth thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">493</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:5.</i> <i>‘ki’ (when) a bird’s nest chance to be before thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">494</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 22:6.</i> When the daughters of men were fair, they would take them forcibly as wives for themselves. Thus Scripture tells of the violence and mentions further, <i>whomsoever they chose</i>, in order to include those who were married to others. Scripture, however, did not mention the prohibition concerning them clearly, and the punishment decreed upon them was only because of the violence,<sup class=\"footnote-marker\">495</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 13.</i> because this is a reasoned concept and does not require the Torah to prohibit it. ‘BESHAGAM’ (FOR THAT ALSO) HE IS FLESH. It is as if <i>beshagam</i> were written <i>beshegam</i> with a <i>segol</i> under the <i>shin</i>. And Rashi explained: “This quality is also in him, that he is only flesh, and yet he is not humble before Me. What would he do if he were made of fire or some hard substance.” This explanation has neither rhyme nor reason.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra explained that G-d said, “My spirit will not abide in man forever because of this violence and also because man is flesh, and when he reaches a certain age he disintegrates.” Ibn Ezra thus understands the verse as if it said, <i>gam beshehu basar</i> (also because he is flesh). But what need is there for stating this contention when it is known <i>that they were but flesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">496</sup><i class=\"footnote\">Psalms 78:39.</i> and death had been decreed on them, as it says, <i>For dust thou art, and unto dust shalt thou return?</i><sup class=\"footnote-marker\">497</sup><i class=\"footnote\">Above, 3:19.</i><br>The correct interpretation appears to me to be that G-d said: “My spirit shall not abide in man forever because man also is flesh as all flesh that creepeth upon the earth in the forms of fowl and cattle and beast, and it is not fitting that the spirit of G-d be within him.” The purport is to state <i>that G-d made man upright</i><sup class=\"footnote-marker\">498</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 7:29.</i> to be like the ministering angels by virtue of the soul He gave him. But he was drawn after the flesh and corporeal desires; <i>he is like the beasts that perish</i>,<sup class=\"footnote-marker\">499</sup><i class=\"footnote\">Psalms 7:13.</i> and therefore the spirit of G-d will no longer be sheathed in him for he is corporeal and not godly. However, He will prolong for them [this withdrawal of spirit] if they repent. The sense of this verse is thus similar to [the verse in Psalm 78]: <i>So He remembered that they were but flesh, a wind that passeth away, and cometh not again</i>. THE NEPHILIM. Rashi comments: “[They were called <i>nephilim</i> because] they fell (<i>naphlu</i>) and caused the downfall (<i>hipilu</i>) of the world.” This is found in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">500</sup><i class=\"footnote\">26:7.</i> The masters of language<sup class=\"footnote-marker\">501</sup><i class=\"footnote\">Found in R’dak.</i> say that they [the <i>Nephilim</i>] were so called because the heart of man fell from fear of them. The same applies to the word <i>ha’eimim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">502</sup><i class=\"footnote\">Genesis 14:5. <i>Eimah</i> means terror. The <i>Eimim</i> thus induced terror into the hearts of those who saw them.</i> IN THOSE DAYS. Rashi comments: “in the days of the generation of Enosh. AND ALSO AFTER THAT. Although they witnessed the destruction of the generation of Enosh when the ocean rose and flooded a third of the world, still they did not humble themselves and take a lesson from them.”<br>Rabbi Abraham ibn Ezra explained: <i>“also after</i> the flood, since the sons of <i>Anak</i><sup class=\"footnote-marker\">503</sup><i class=\"footnote\">Numbers 13:33. The giants.</i> were of the family of <i>bnei ha’elohim.”</i> If so, we must say that either the wives of Noah’s sons were of their [the <i>Nephilim’s</i>] descendants and resembled them or that ibn Ezra will accept the statement of the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">504</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Yochanan (Niddah 61 a).</i> who advanced the interpretation that Og<sup class=\"footnote-marker\">505</sup><i class=\"footnote\">Og, King of Bashan (Numbers 21:33). It is he, according to Rabbi Yochanan, of whom Scripture says: <i>And there came one that had escaped</i> (Genesis 14:13); i.e., <i>escaped</i> from the flood.</i> escaped from the flood, to which Rabbi Abraham will add that others too escaped with him [since the verse states: <i>“The ‘Nephilim’</i> — (in the plural) — <i>were in the earth…and also after that”</i>, which Ibn Ezra interprets as meaning after the flood].<br>The correct interpretation appears to me to be that Adam and his wife are called <i>bnei ha’elohim</i> because they were G-d’s handiwork and He was their father; they had no father besides Him. And he [Adam] begot many children, as it is written, <i>And he begot sons and daughters</i>.<sup class=\"footnote-marker\">506</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:4.</i> Now these men, first to be born of a father and mother, were of great perfection in height and strength because they were born in the likeness of their father, as it is written concerning Seth, <i>And he [Adam] begot a son in his own likeness, after his image</i>.<sup class=\"footnote-marker\">507</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> And it is possible that all the children of the first generations — Adam, Seth, Enosh — were called <i>bnei ha’elohim</i> because these three men were in the likeness of G-d. But then the worship of idols commenced, and there came upon men a weakness and slackness.<br>And so they said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">508</sup><i class=\"footnote\">24:6.</i> “<i>This is the book of the generations of Adam</i>.<sup class=\"footnote-marker\">509</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:1.</i> Are not the first ones <i>toldoth</i> (offspring)! But what are they? [They are in the image and likeness of] G-d. They raised a question before Aba Kohen Bardela: ‘Adam, Seth, Enosh?’ At first, he was silent, but then he said to them: ‘Up to here [Seth] they were in the image and likeness of G-d; after that, Kenan, vexers.’”<sup class=\"footnote-marker\">510</sup><i class=\"footnote\"><i>Kenan, vexers</i>. Enosh’s son was Kenan (Above, 5:9), which name is interpreted as having the same root as the word <i>kanteir</i> (he who makes himself disagreeable).</i><br>Now when men began to multiply and daughters were born to them, the men of these first generations were in their strength, and because of their great desire they would choose the beautiful women of tall stature and good health. Now first Scripture tells that by force they took them unto themselves as wives, and afterwards it tells that they came in a promiscuous manner to the daughters of men who were not of that high degree, and the matter was not known until they begot children for them, and everyone recognized that they were not the offspring of other people but that they had been born to these <i>bnei ha’elohim</i> because these children were very tall. They were, however, inferior to their fathers in height and strength, [This is the meaning of the name <i>Nephilim</i> — inferior ones], just as the word <i>Nephilim</i> is used in the expression: <i>I am not ‘nophel’ (inferior) to you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">511</sup><i class=\"footnote\">Job 12:3.</i> Still they were mighty men in comparison with the rest of the people. And Scripture tells that this happened in the first generation to those who were called <i>bnei ha’elohim</i> because they were of absolute perfection, and it is they who caused the daughters of men to beget <i>nephilim</i> (inferior ones); <i>and also after that</i>, for the <i>nephilim</i> themselves begot <i>nephilim</i> from them.<br>The meaning of the expression, <i>that were of old</i>, is that after the flood, the men, upon seeing the mighty, would remember these <i>nephilim</i> and say: “There have already been mightier men than these in the ages which were before us.” They were <i>the men of</i> renown in all generations afterward. This is a fitting explanation of this chapter. But the Midrash of Rabbi Eliezer the Great,<sup class=\"footnote-marker\">512</sup><i class=\"footnote\">Chapter 22.</i> in the chapters concerning the angels that fell from their place of holiness in heaven — as is mentioned in the Gemara of Tractate <i>Yoma</i> —<sup class=\"footnote-marker\">513</sup><i class=\"footnote\">67b.</i> fits into the language of the verse more than all other interpretations. But it would necessitate delving at length into the secret of this subject. AND THE ETERNAL REPENTED… AND IT GRIEVED HIM AT HIS HEART. The Torah speaks in the language of men. The purport is that <i>they rebelled, and grieved His holy spirit</i><sup class=\"footnote-marker\">514</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:10.</i> with their sins. The sense of the expression <i>at His heart</i> is that He did not tell this to a prophet, a messenger of G-d. This expression is also found with respect to thinking, just as: <i>to speak to my heart</i>,<sup class=\"footnote-marker\">515</sup><i class=\"footnote\">Genesis 24:45.</i> and other similar expressions.<br>In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">516</sup><i class=\"footnote\">27:6.</i> there is a significant matter concerning this, expressed by a parable which the Rabbis bring of an agent and an architect.<sup class=\"footnote-marker\">517</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Berachyah said: “It is like a king who had a palace built by an architect, and when he saw it, it displeased him. Against whom is he to complain? Surely against the architect.” Rabbi Assi said: “It is like one who traded through an agent and suffered a loss. Whom does he blame? The agent. Here too <i>It grieved Him at His heart</i>.”</i> This constitutes a great secret which is not permitted to be written down. The one who knows it will understand why here the Tetragrammaton is written while in the whole of the rest of the chapter and the account of the flood, the name <i>Elokim</i> is used. BUT NOAH FOUND GRACE IN THE EYES OF THE ETERNAL. The meaning thereof is that all his deeds were pleasing and sweet before Him. Similarly: <i>For thou hast found grace in My sight, and I know thee by name</i>.<sup class=\"footnote-marker\">518</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:17.</i> This is like the verses: <i>And He gave him favor in the sight of the keeper of the prison;</i><sup class=\"footnote-marker\">519</sup><i class=\"footnote\">Genesis 39:21.</i> <i>And Esther obtained favor in the sight of all of them that looked upon her</i>.<sup class=\"footnote-marker\">520</sup><i class=\"footnote\">Esther 2:15.</i> Scripture mentions this in contrast to what it said concerning his [Noah’s] generation, namely, that all their deeds brought grief before Him, blessed be He. But of Noah it says that he found grace in His eyes, and afterwards it tells<sup class=\"footnote-marker\">521</sup><i class=\"footnote\">In the following <i>Seder Noach</i>.</i> why he was pleasing before G-d: because he was a perfectly righteous man.<br>Noach THESE ARE ‘TOLDOTH’ NOAH. Commentators<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak. These commentators felt the difficulty in explaining <i>toldoth</i> to mean “progeny” or “generations” since it further states, <i>And Noah begot three sons</i>.</i> have explained the word <i>toldoth</i> to mean “his experiences” [or “his events”] much the same as the sense of: <i>what a day ‘yeiled’ (may bring forth)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 27:1.</i><br>In this way the word <i>toldoth</i> refers to the entire section [since all the events of the flood are occurrences in the life of Noah]. But this does not appear to me to be correct since the external events in the life of a person, [over which he has no control], are not his <i>toldoth</i>.<br>The correct interpretation is that the word <i>toldoth</i> here retains its literal meaning of “progeny,” just as, <i>These are ‘toldoth’ (the progeny of) the sons of Noah;</i><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:1.</i> <i>And these are ‘toldoth’ (the progeny of) Ishmael</i>.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:12.</i> Thus Scripture is saying, “These are the progeny of Noah: Shem, Ham, and Japheth.”<br>Scripture however repeats, <i>And Noah begot three sons</i>,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> because [at the end of the first verse] it interrupted by saying, <i>Noah was a righteous man, and whole-hearted</i>, in order to inform us why He commanded him concerning the ark. And even though Scripture has already stated above, <i>And Noah was five hundred years old; and Noah begot Shem, Ham, and Japheth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:32.</i> it returns to mention them a second time in order to relate that Noah was unlike all his ancestors who begot daughters and sons. This is the meaning of the words, <i>three sons;</i><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Verse 10.</i> Scripture mentions their number in order to say that these three alone were his progeny, and they were saved by his merit, <i>and by them was the whole earth overspread</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:19.</i> HE WAS A RIGHTEOUS MAN AND WHOLE-HEARTED. Scripture mentions that he was guiltless and perfect in his righteousness in order to inform us that he was worthy to be saved from the flood without any punishment whatever since he was whole-hearted in righteousness. For a <i>tzadik</i> (a righteous person) is one who is found guiltless in judgment as opposed to the wicked person, as Scripture says, <i>And they come unto judgment, and the judges judge them, by justifying the righteous, and condemning the wicked;</i><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 25:1.</i> and also, <i>For Thou art just in all that has come upon us, for Thou hast dealt truly;</i><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 9:33.</i> similarly, <i>In righteousness shalt thou judge thy neighbor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 19:15.</i> But in the case of Abraham, concerning whom it says, <i>that he will command his children to do ‘tz’dakah’</i> and <i>‘mishpat,’</i><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Genesis 18:19.</i> Scripture praises him for righteousness which is synonymous with judgment, and for mercy which is synonymous with <i>tz’dakah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Ramban is thus saying that where Scripture uses <i>tzedek</i> alone it means “guiltless in judgment,” but in the case of Abraham where in addition to <i>tzedek</i> (or <i>tz’dakah</i>) Scripture also mentions <i>mishpat</i>, (judgment) <i>mishpat</i> of necessity means “guiltless in judgment,” while <i>tz’dakah</i> in this case means “mercifulness.”</i><br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said, “<i>Righteous</i> in deeds; <i>whole-hearted</i> in his heart.” However, it is written, <i>Thou art whole-hearted in thy ways;</i><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 28:15.</i> [the term “whole-hearted” is thus used in connection with “ways” and <i>not</i> with matters of the heart].<br>Now after Scripture said that Noah was a righteous man, meaning that he was neither a man of violence nor one who perverted his ways as did the guilty ones of his generation, it further said that he walked with the glorious Name,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">See Deuteronomy 28:58.</i> fearing Him alone. He was not enticed by the astrologers, enchanters and soothsayers, and surely not by idolatry, and he paid no heed to them at all; to G-d alone he did always cleave, and he walked in the way G-d chose or taught him for he was a prophet. This is analogous in meaning to the verse, <i>After the Eternal your G-d shall ye walk, and Him shall ye fear</i>,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:5.</i> which is stated in connection with the removal of him who prophesies to encourage the worship of idols and gives a sign or wonder to verify his words, as I will explain. I will again mention this in connection with the verse, <i>Walk before Me, and be thou whole-hearted</i>,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Genesis 17:1.</i> if He Who is perfect in knowledge<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See Job 36:4.</i> will be with me.<br>Now since Noah was a righteous man and undeserving of punishment, it was fitting that his sons and his household be saved by his merit for if his sons were to perish, it would have been a punishment upon him. Or it may be said that he was a perfectly righteous man, and his sons and household were also righteous since he taught them; this is analogous to that which is written concerning Abraham: <i>For I have known him, to the end that he may command his children and his household</i>.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Genesis 18:19.</i> IN HIS GENERATIONS. Some of our Rabbis explained it to his credit, [i.e., he was righteous despite his generation]; it follows all the more had he lived in a generation of righteous people. Others explain it to his discredit. [In comparison with his own generation he was considered righteous, but had he lived in the generation of Abraham he would not have been considered of any consequence.] Thus the language of Rashi.<br>The correct interpretation according to the plain meaning of Scripture appears to be that he alone was a righteous man in those generations, there being no righteous or whole-hearted men except him in those generations. In a similar sense is the verse, <i>For thee I have seen righteous before Me in this generation</i>,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Genesis 7:1.</i> meaning that there is no other in the generation worthy of being saved. Scripture says, <i>in his generations</i> —[using the plural form]— because many generations passed since the time men had become corrupted, and there was no righteous man besides him. Let not the word of our Rabbis concerning Methuselah,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 32:10.</i> [which said that he was a righteous man], cause you difficulty for Scripture tells only that there was no righteous man worthy of being saved from the flood in all those generations except Noah. SHEM, HAM, AND JAPHETH. It appears to me that Japheth was the oldest, as it is said, <i>the brother of Japheth the elder</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:21.</i> and so in counting their generations, Scripture mentions the children of Japheth first.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:2.</i> Ham was the youngest of all, as it is said, <i>And [Noah] knew what his youngest son had done unto him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 9:24.</i> Here, however, Scripture mentions Shem first because of his superiority and then Ham, for they were born in that order. Thus Japheth is left at the end. But Scripture did not want to say, “Shem and Japheth and Ham,” because in that case all of them would have been mentioned out of the order of their birth, and Japheth had no outstanding quality to merit that the order of birth be dispensed with on his account. Shem, however, is mentioned here first because of his superiority even though in the account of the generations he is last.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Genesis 10:21.</i> Similarly, [we find the verses]: <i>The sons of Abraham: Isaac and Ishmael;</i><sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 1:28. Here too Isaac is mentioned first because of his superiority although Ishmael was older.</i> <i>And I gave to Isaac Jacob and Esau</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Joshua 24:4. This also is similar to the above case.</i> FOR ALL FLESH HAD CORRUPTED THEIR WAY. If we were to explain <i>all flesh</i> in its usual sense and thus say that even cattle, beasts and fowl corrupted their way by consorting with other species, as Rashi has explained, we must then say that the expression, <i>for the earth is filled with violence through them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> does not mean “because of all of them” but only because of some of them [since “violence” does not apply to beasts and cattle], and Scripture tells of the punishment of man alone [even though <i>all flesh</i> corrupted their way]. Or we may say that the cattle, beasts, and fowl also did not follow their natural instincts, and all cattle seized prey and all fowl became birds of prey; thus they too committed violence.<br>By way of the simple meaning of Scripture, <i>all flesh</i> means “all men.” Further on Scripture says explicitly: <i>all flesh wherein is the breath of life;</i><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Genesis 7:15.</i> <i>and of every living thing of all flesh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:19.</i> meaning all living bodies. But here it says <i>all flesh</i>, meaning all people. Similarly [we find the verses]: <i>All flesh shall come to worship before Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 66:23.</i> [meaning “all people”]; <i>Or when the flesh hath in the skin thereof</i>,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 13:24.</i> [where again reference is only to people]. VIOLENCE, that is, robbery and oppression. Now G-d gave Noah the explanation [that the flood was due to the fact that the “the earth is filled with] violence” and did not mention “the corruption of the way” [recorded in the preceding verse] because violence is a sin that is known and widely publicized. Our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 108a.</i> that it was on account of the sin of violence that their fate was sealed. The reason for it is that the prohibition against violence is a rational commandment,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Likewise Ramban above 6:2. See also Yehudah Halevi’s Al Khazari, II, 48, that “the rational laws are the basis and preamble of the divine law, preceding it in character and time, and being indispensable in the administration of every human society.” (Hirschfeld’s translation.)</i> there being no need for a prophet to admonish them against it. Besides, it is evil committed against both heaven and mankind. Thus He informed Noah of the sin for <i>which the end is come</i> — the doom is reached.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">See Ezekiel 7:6-7.</i> AND BEHOLD, I WILL DESTROY THEM ‘ETH’ THE EARTH. This is similar to saying “<i>from</i> the earth.” So also: <i>When I go forth ‘eth’ the city</i>,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Exodus 9:29.</i> [meaning “<i>from</i> the city”]; <i>he suffered ‘eth’ his feet</i>,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">I Kings 15:23.</i> [meaning “<i>from</i> his feet”]. Another interpretation is that <i>eth ha’aretz</i> means “with the earth” for even the land was blotted out to the depth of a furrow of three handbreadths. Thus the language of Rashi quoting Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">31:7.</i><br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said that the word <i>mashchitham (destroy them)</i> draws along with it a similar word, [meaning it is as if the verb “destroy” appears twice in the verse], thus stating, “And behold, I will destroy them and destroy the earth.”<br>By way of the truth [the mystic teaching of the Cabala],<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">See Bereshith, Note 63.</i> this is like the verse, <i>eth hashamayim ve’eth ha’aretz (the heaven and the earth)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:1.</i> thus intimating that “the earth”<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Here referring to “the earth of immortal life.”</i> will be destroyed, and with the destruction of the earth they too will be destroyed and thus they will be blotted out from the World to Come, just as is intimated in the verse: <i>and it grieved Him at His heart</i>.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:6. See Ramban there.</i> It is to this that the Rabbis alluded in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">31:7.</i> “This is like a master’s son who had a wet-nurse; whenever he would commit an offense the wet-nurse would be punished.”<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">“So, said the Holy One, blessed be He: ‘I will destroy them and destroy the earth with them.’” (Bereshith Rabbah.)</i> AND, BEHOLD, I DO BRING THE FLOOD. “Now I agree with those angels who long ago said to Me [when I was about to create man], <i>What is man that Thou art mindful of him</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Psalms 8:5.</i> Thus the words of Rashi quoting Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">31:15.</i><br>But I wonder: in what way did He “agree” with them since He left man a remnant for a great deliverance through Noah and his sons and all living things to increase their seed as the sand! Perhaps this agreement with their opinion signified [His intent which was to come to fruition] when He would show them no mercy. [However, when the Divine quality of mercy was introduced, it resulted in the deliverance of mankind through Noah.]<br>By way of the truth [the mystic lore of the Cabala], <i>va’ani (And I)</i> is similar to: <i>And I also will chastise you;</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:28. The word <i>va’ani</i> (And I) thus intimates the attribute of judgment.</i> so also, <i>I am He! behold, My covenant is with thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Genesis 17:4.</i> <i>And as for Me, this is My covenant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 59:21.</i> The verse here thus states: “I also will have My hand on them for having destroyed the earth.” This is why He said [after the flood]: <i>This is the token of the covenant which I make</i>.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:12.</i> — <i>He maketh sore, and He bindeth up</i>.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Job 5:18.</i> The learned student [in the mystic lore of the Cabala] will understand. AND I WILL ESTABLISH MY COVENANT. Rabbi Abraham ibn Ezra said that this is a sign that G-d had sworn to Noah that during the flood, neither he nor his children would die even though it is not clearly written at first. This is similar to what we find in Deuteronomy: <i>And ye came near unto me every one of you, and said: Let us send men before us, that they may search the land for us</i>.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 1:22. This account, narrated by Moses, is not explicitly stated in Numbers, Chapter 13, which begins with G-d saying: <i>Send thou men…</i> Ramban cites this as another case where the first account lacks some of the details of the later account.</i><br>The meaning of <i>V’hakimothi (And I will establish)</i> is “I will fulfill My oath.” It appears likely to me that this covenant mentioned here refers to the rainbow, [Thus G-d hinted to Noah that after the flood He will make a covenant with him if he will fulfill the commandment concerning the making of the ark.] The meaning of the word <i>b’rith</i> (covenant) is an agreement and accord which two have chosen, stemming from the root, <i>‘b’ru’ (choose) you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 17:8.</i> And the word <i>b’rith</i> takes the same form in construct and in separateness. A similar case is [the word <i>sh’vith</i>, captivity]: <i>‘sh’vith’ (the captivity of) Jacob;</i><sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Psalms 85:2. Here the word <i>sh’vith</i> is in construct.</i> <i>And his daughters ‘bash’vith’ (in captivity)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Numbers 21:29. Here the word <i>bash’vith</i> is separate.</i> And some say that the word <i>b’rith</i> means the establishment of a boundary [to which each party to the covenant should adhere]. All these are Abraham ibn Ezra’s words.<br>A more correct explanation in line with the simple meaning of Scripture is that the purport of the expression, <i>And I will establish My covenant</i>, is, “At the time of the coming of the flood, My covenant will be established with you so that you and your family and two of all flesh will come into the ark to remain alive, that is to say, so that you will live there and maintain yourself in order to go forth from there alive.” And <i>b’rith</i> (covenant) means G-d’s word when He decrees something without any condition and residuary and fulfills it. Now He mentions the <i>b’rith</i> and mentions that it will be fulfilled, [which, according to the present interpretation is an apparent redundancy], just as we find the verse, <i>The Jews ordained and took upon them, and upon their seed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Esther 9:27.</i> meaning they accepted upon themselves a matter which was to exist. [Thus our verse is to be explained in a similar way, i.e., He established an unconditional covenant.]<br>By way of the truth, [the mystic lore of the Cabala], the <i>b’rith</i> is <i>everlasting</i>, the word being derived from. <i>In the beginning G-d ‘bara’ (created)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:1.</i> Thus <i>brithi</i> (My covenant) is similar to <i>b’riyothi</i> (My creation), and the word is alike in construct form because it is adjoined to the times there were before us. He thus commanded that the <i>b’rith</i> exist and be with the righteous one [Noah]. In a similar sense are the verses: As for <i>Me, behold, I establish My covenant with you;</i><sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:9.</i> <i>My covenant was with him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Malachi 2:5.</i> The learned student [in the mystic lore of the Cabala] will understand. OF ALL FLESH. It is known that there are a great many beasts, and some of them — such as elephants, rams and others — are very large; likewise, the creeping things upon the earth are very many. Of the fowl of the heaven there are also innumerably many kinds, just as our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Chullin 63b. However, instead of 120 kinds, the figure mentioned there is 100.</i> “There are one hundred and twenty kinds of unclean birds in the east, and all of them belong to the species of <i>ayah</i> (kite).”<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 11:14.</i> Clean fowl are innumerable. Noah was thus obligated to bring all of them into the ark in order that they may beget their like. If you would gather a full year’s supply of food for all of them, [you would find] that this ark and ten others like it could not hold it! But this was a miracle of a small space containing a great quantity. And in case you suppose that he should have made it [the ark] very small and rely on this miracle, the answer is that the Holy One, blessed be He, saw fit to make it large so that the people of his generation should see it, wonder at it, converse about it, and speak of the subject of the flood and the gathering of the cattle, beast, and fowl into it so that perhaps they would repent. Furthermore, he made it large in order to reduce the miracle for such is the way with all miracles in the Torah or in the Prophets: whatever is humanly possible is done, with the balance left to Heaven. Now be not persuaded to say as Ibn Ezra that the three hundred cubits [of the length of the ark were measured] in cubits of a man like Noah, who was unusually tall. If so, the other people were also tall, and the beasts and fowl of those generations were also tall until the world was struck by the flood! Moreover, the cubits here are the standard cubits of the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">See Erubin 3b.</i> THOU SHALT BRING INTO THE ARK, TO KEEP THEM ALIVE WITH THEE. G-d thus commanded Noah that he concern himself with and help them in their entering the ark and that he strive on behalf of their existence even as he would for his own life. TWO OF EVERY SORT SHALL COME UNTO THEE, TO KEEP THEM ALIVE. G-d thus informed Noah that two of every sort would come of their own accord, and he would not find it necessary to hunt for them in the mountains and distant lands, and he would bring them into the ark after that. At the actual narration [of their coming, Scripture] explains<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Genesis 7:16.</i> that they came male and female; this is implied here. After that, He commanded him to take seven and seven of every clean beast.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7:2.</i> Concerning these, G-d did not say that they would come of their own accord but that Noah should take them.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">The verse states: <i>Of every clean beast thou shalt ‘take’ to thee seven and seven</i>. Noah brought sacrifices after the flood from the clean beasts and fowl. (See Chapter 8, Verse 20.)</i> The reason for this is that those who came to be saved and to keep their seed alive<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Chapter 7, Verse 3.</i> did come of their own accord, but for those who were to be sacrificed as whole offerings, G-d did not decree that they come of their own accord to be slaughtered. Rather, Noah took them since the purpose of the command to take seven and seven was that Noah bring a sacrifice from them after the flood.<br>The meaning of the word “clean” is that the Holy One, blessed be He, explained to Noah the signs of ritual cleanliness for beast and fowl. Scripture, however, refers to it briefly by saying, “clean,” in accordance with the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus, Chapter 11.</i> But Rashi wrote: “<i>Clean</i>, meaning that which in the future will be permitted to Israel as clean; we thus learn that Noah studied the Torah.”<br>From here we derive that the sacrifices of the sons of Noah<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">See <i>Seder Bereshith</i>, Note 222.</i> must also be only of the clean beast and the clean fowl. So also it is said of the sacrifice of Abel: <i>of the first-born of his flock and of the fat thereof</i>.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:4.</i> However, all clean species are permissible for them to bring as sacrifices as it is written: <i>And he took of every clean beast, and of every clean fowl, and offered burnt-offerings on the altar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Genesis 8:20.</i> [Later, when the Torah was given, G-d] added a commandment to Israel that all their sacrifices be only <i>of the beasts and of the herd</i>,<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 1:2.</i> <i>of the turtledoves and of the young pigeons</i>.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14.</i><br><i>Of the fowl also of the heaven, seven and seven</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Genesis 7:3.</i> — this means the clean fowl for the verse is a continuation of the verse above: [<i>Of every ‘clean’ beast shalt thou take to thee seven and seven</i>].<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> AND NOAH DID THUS; ACCORDING TO ALL THAT G-D HAD COMMANDED HIM, meaning that he constructed the ark and gathered the food. Scripture’s intent in saying, <i>And Noah did… so did he</i>, is to explain that he did not omit a thing from all that G-d had commanded him. AND THE ETERNAL SAID TO NOAH. G-d informed Noah that with the attribute of mercy [as indicated by the use of the Tetragrammaton, “the Eternal,”] He will save him and his family and that He will give life to their seed for all generations. This is the meaning of the phrase, <i>to keep seed alive upon the face of all the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> At first He said, <i>to keep them alive with thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:19.</i> but now with the attribute of mercy He hinted to him concerning the sacrifice to inform him that he will have regard for his offering and that by the merit of his offering, the world will exist, never again to be cut off by the waters of the flood.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">See further, 9:11.</i> This is why the Tetragrammaton is mentioned here for in all matters concerning the sacrifices, Scripture does not mention <i>Elokim</i> (G-d), as I will elucidate when I reach there<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, Leviticus 1:9.</i> with the help of G-d. COME THOU AND ALL THY HOUSE INTO THE ARK. Noah constructed the ark many days before the flood, and when the time of the flood arrived on the tenth day of the second month, He again commanded him that he and all his household come into the ark. This is why He said to him at first: <i>thou, and thy sons, and thy wife, and thy sons’ wives with thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:18.</i> He thereby informed him that on account of his merit alone they will be saved since He did not say, “Ye [in the plural] I have seen righteous before Me.” And He commanded that he take and bring of the clean beasts and clean fowl seven and seven, and then He informed him of the day of the flood, at which time he was to come into the ark. And Noah did so for <i>in the selfsame day came Noah… into the ark</i>.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Verse 13. This refers to the day when the rains began, namely, the seventeenth day of the second month.</i> This is the meaning of [the verse: <i>And Noah came in… into the ark</i>] <i>because of the waters of the flood</i>.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> But Rashi wrote: “Noah also was one of those who have little faith, and he did not enter the ark until the waters forced him to do so.” In the words of Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">32:9.</i> “Noah was lacking in faith. Had the waters not reached his ankles he would not have entered the ark.” But if so, let him say that Noah did not enter there until the waters greatly increased and covered the whole face of the earth and he saw that he was drowning! OF CLEAN BEASTS, AND OF BEASTS THAT ARE NOT CLEAN. TWO AND TWO THERE CAME IN UNTO NOAH. Rashi explained: “They were all equal with respect to this number for the least number of any species was two.” Others<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">R’dak.</i> said that the meaning of “two” is pairs, meaning that they came couplewise, male and female together.<br>In my opinion, the matter was thus: two — a male and a female — came of their own accord from each species, and Noah added by bringing six additional pairs from the clean ones since those that came to be saved arrived of their own accord while he busied himself for the sake of the commandment with those that were destined for sacrifice, for so it was told to him.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 6:20.</i> And the meaning of the verse, <i>And Noah did according unto all that the Eternal commanded him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> is, as the Rabbis have said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">32:9.</i> that he was to prepare to bring in the cattle, beast, and fowl, meaning the clean ones, those which he himself went after and brought to his house. The verse which states a third time, <i>as G-d hath commanded Noah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> means that he did as He had commanded him concerning entering the ark, for this verse is connected with the above verse: <i>And Noah came in</i>.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> The verse thus states that Noah and his sons and his wife and his sons’ wives came into the ark along with two and two of the cattle and fowl and creeping things that came to him in order to enter into the ark. All of them came with him, entering the ark <i>because of the waters of the flood</i>,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> as G-d commanded him. Scripture then returns and sets forth the month and the day in which the flood came<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> and how he entered the ark, stating that on that selfsame day when the rains began — and not before — Noah entered the ark, and with him were all living things. AND THEY CAME IN UNTO NOAH INTO THE ARK. The intent of this is to make known that the beasts, fowl, etc., did not gather to him at all, nor did they come until that selfsame day when the rains came. And he came into the ark for it was G-d that <i>hath commanded and His breath which hath gathered them</i><sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 34:16.</i> in one moment. AND THEY THAT CAME IN, CAME IN MALE AND FEMALE OF ALL FLESH. The intent of this is that those who came into the ark were male and female for so Noah brought them in. This is why Scripture says, <i>as G-d hath commanded him</i>, since it was He who commanded him to bring them into the ark.<br>But the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra is that the verse, <i>And Noah came in, and his sons, and his wife, and his sons’ wives with him, into the ark</i>,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> does not mean that they entered it but that they all came to Noah on the tenth day of the second month for his house was near the ark. [He thus interprets the verse as meaning “to the ark,” rather than “into the ark.”] Ibn Ezra explains the phrase, <i>because of the waters of the flood</i>,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Verse 7.</i> to mean “on account of the fear of the waters of the flood.” At the end of the seven days came the waters of the flood, and then they all gathered in the ark, and Noah closed the door and the window.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">See above, 6:16.</i> But Ibn Ezra’s words are not correct.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">As explained above in Verses 1 and 8, when the time of the flood arrived G-d again commanded Noah that he and all his household come into the ark, and He further informed him of the day of the flood.</i><br>It is possible that the verses, <i>And Noah did according to all that the Eternal hath commanded him, And Noah was six hundred years old</i>,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Verses 5-6.</i> and the succeeding verses until, <i>In the six hundredth year</i>,<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> do not recount a narrative. Rather, <i>And Noah did according to all that the Eternal commanded him</i> generalizes the entire matter. It states that he did everything as he was commanded, not omitting a thing: he constructed the ark and assembled the food and took of the clean beasts and fowl seven and seven on the day He commanded him. When he was six hundred years old and the flood came down upon the earth, he came with his household and with the clean beasts and all living things into the ark, as G-d had commanded him. After that, Scripture narrates the event, <i>And it came to pass after the seven days … in the six hundredth year</i>,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Verses 10-11.</i> and completes the subject. AND THE WATERS PREVAILED (‘Vayigb’ru’). AND THE WATERS ‘GAVRU’ (PREVAILED). This means that they increased exceedingly, for the Hebrew language calls great abundance <i>gvurah</i> (strength, power). So too, <i>And their transgressions which ‘yithgavru’ (have prevailed)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Job 36:9.</i> meaning increased exceedingly; <i>His mercy ‘gavar’ (has prevailed) toward them that fear Him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Psalms 103:11.</i> meaning increased. And so also: <i>If ‘bigvuroth’ four-score years</i>,<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 90:10.</i> meaning with great abundance.<br>It is conceivable that the meaning of <i>vayigb’ru</i> is that the rains came in a rushing downpour, uprooting trees and toppling buildings, since power is called in Hebrew <i>gvurah</i> (strength) because strength lies in power. In a similar sense are the verses: <i>They also ‘gavru’ (wax mighty) in power;</i><sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Job 21:7.</i> <i>‘Vehigbir brith’ (And he shall make a strong covenant) with many for one week</i>,<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Daniel 9:27.</i> meaning he will establish the covenant with firmness. And in the words of the Sages, [we find the expression], <i>gvuroth geshamim</i> (the powers of the rains),<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Taanith 2a.</i> because they come down with strength. It is possible that the verse, <i>If ‘bigvuroth’ four-score years</i>,<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 90:10.</i> is of the same sense, i.e., if his bones and body be strong, and he is a man of power, he will live four-score years. And if so, <i>‘gavru’ upon the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> will mean that the waters were in their complete strength, overcoming even the high mountains and inundating them. AND HE BLOTTED OUT EVERY LIVING SUBSTANCE WHICH WAS UPON THE FACE OF THE EARTH. After having said, <i>And all flesh perished</i>,<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Verse 21.</i> and having said, <i>whatever was in the dry land, died</i>,<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> Scripture continues to say, <i>And He blotted out</i>, meaning that the bodies dissolved and became water, just as is in the verse, <i>And he shall blot them out in the water of bitterness</i><sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Numbers 5:23.</i> — for the waters of the flood were hot, as our Rabbis have said.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 108b.</i> But if so, the fish also would have died. Perhaps it was as the Rabbis have said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">32:19.</i> “<i>Whatever was in the dry land died</i>,<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> but not the fish in the sea. And some authorities say that they too were destined to be destroyed, but they fled to the Mediterranean.”<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Literally, <i>Okeanus</i> (ocean), but usually meaning the Mediterranean Sea. (See Jastrow.)</i> Either way the fish were saved.<br>Both of these opinions are plausible. For it is conceivable that the hot waters of the flood mingled with the seas, heating only their upper waters, while the fish descended to the depths of the ponds and lived there. Or, in accordance with the opinion of some authorities,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in the Midrash quoted above, that the fish too were destined to be destroyed, but they fled to the Mediterranean.</i> it is possible that the fish in the waters of the countries near the Mediterranean<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Literally, <i>Okeanus</i> (ocean), but usually meaning the Mediterranean Sea. (See Jastrow.)</i> fled there when they felt the heat of the water, and were thus saved. And even if all those outside the Mediterranean died, since the majority of fish are in the Mediterranean<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Literally, <i>Okeanus</i> (ocean), but usually meaning the Mediterranean Sea. (See Jastrow.)</i> where the waters of the flood did not come down — as it is said, <i>And the rain was upon the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> — the fish were thus saved. For none of the fish were brought into the ark to keep their seed alive, and at the time of the covenant it is said, <i>I establish My covenant with you… and with every living creature that is with you, the fowl, and cattle, and every beast of the earth with you; of all that go out of the ark</i>,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:9-10.</i> but it does not mention the fish of the sea. AND THEY WERE BLOTTED OUT FROM THE EARTH. The commentators<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak.</i> have explained that the reason for the double [expression, <i>And He blotted out … and they were blotted out</i>], is that their remembrance was forgotten since they had no seed. But what need is there to say that after we are told that they all died? Perhaps on account of the fowl and some creeping things, Scripture tells that none of their eggs were left on any tree or under the earth for everything was blotted out. It is probable that the sense of the verse is as follows: “And He blotted out every living substance which was upon the face of the earth, for from man to beast to creeping things and to fowl of the heaven, they were blotted out from the earth, only Noah remaining alive.” Now our Rabbis have expounded:<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 108b.</i> “<i>And He blotted out</i>, meaning from this world. <i>And they were blotted out from the earth</i>, meaning from the World to Come.” The Rabbis thus explained “the earth” mentioned here as meaning “the land of eternal life.” I have already alluded to its secret.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:13.</i> AND G-D REMEMBERED NOAH, AND EVERY LIVING THING, AND ALL THE CATTLE. The remembrance of Noah was because he was a perfectly righteous man, and He had made a covenant with him to save him. The word “Noah” here includes his children that were there with him. Scripture did not mention them specifically, though, for they were saved by his merit. However, the remembrance stated concerning beast and cattle was not on account of merit, for among living creatures there is no merit or guilt save in man alone. But the remembrance concerning them was <i>Because He remembered His holy word</i><sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Psalms 105:42.</i> which He had spoken, causing the world to come into existence, and the Will which was before Him at the creation of the world arose before Him and He desired the existence of the world with all the species that He created therein. Thus He now saw fit to bring them forth so that they should not perish in the ark. Scripture does not mention the fowl and the creeping things for the remembrance of <i>the living thing</i> is similar to their remembrance, and <i>the companion thereof telleth concerning it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Job 36:33. That is, since the remembrance of the fowl and creeping things would be the same type of remembrance as that of all animals—i.e., the remembrance of His holy word—one implies the other.</i> AND THE ARK RESTED IN THE SEVENTH MONTH, ON THE SEVENTEENTH DAY OF THE MONTH. Rashi wrote: “From here you may infer that the ark was submerged in the water to a depth of eleven cubits.” This he wrote on the basis of the calculation written in his commentaries, and it is so found in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">33:10.</i> But since in certain places Rashi minutely examines Midrashic traditions and for the same verses also takes the trouble to explain the simple meanings of Scripture, he has thus given us permission to do likewise for there are seventy ways of interpreting the Torah,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Midrash Othiyoth d’Rabbi Akiba.</i> and there are many differing Midrashim among the words of the Sages. And so I say that this calculation which they have mentioned does not fit into the language of Scripture unless we bear with that which explains <i>And the ark rested in the seventh month</i> as referring to that day mentioned above [in Verses 2-3] when the rain was withheld and the waters receded from the earth and decreased continually. [This interpretation of the seventh month is] unlike the counting of <i>the second month</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:11.</i> mentioned in the beginning of the section, [which Rashi explains there as being “the second month” of the creation calendar], and unlike the counting stated at the end of the section [in Verse 13: <i>in the first month</i>, which Rashi similarly explains as being “the first month” of the creation calendar]! And how is it possible that in the second verse Scripture should immediately retract [from using the withholding of the rain as a reference point for counting] and state, <i>until the tenth month</i>,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> and proceed to another reference point, counting it, as Rashi explains, as the tenth month with reference to the coming of the rains!<br>The evidence Rashi brings from the submergence of the ark in the waters is no proof for he attributes an equal decrease of water to each of the days — namely, a cubit every four days — and it is known in nature concerning the decrease of water that a great river which decreases at first a cubit every four days will at the end decrease four cubits in a day. Thus according to this calculation of Rashi, on the first day of the month of Ab the tops of the mountains were seen,<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Rashi, <i>ibid.</i></i> and on the first day of Tishri the earth dried.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Rashi, Verse 13.</i> Thus in sixty days the waters decreased the entire height of the high mountains consisting of many thousands of cubits, [surely a greater rate than four cubits a day, as Rashi would have it]! Besides, when Noah sent forth the dove on the seventeenth day of the month of Ellul,<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">The raven was sent by Noah forty days after the tops of the mountains were seen on the first day of Ab. (See Verses 5-6). This brings us to the tenth of Ellul. Seven days later, on the seventeenth day of Ellul, he sent forth the dove.</i> the waters were yet on the face of the entire earth,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Verse 9.</i> and the trees were covered, and in a matter of twelve days<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">From the eighteenth of Ellul to the first of Tishri is a period of twelve days.</i> the whole earth dried! And by way of reason, if the ark was submerged in the waters eleven cubits, that being more than a third of its height [which was thirty cubits],<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:15.</i> it would have sunk because it was wide at the bottom and finished to a cubit at the top,<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16.</i> contrary to the structure of ships, and there was also in it great weight!<br>From the simple interpretation of Scripture it appears that the hundred and fifty days mentioned in connection with the prevailing of the waters<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:24.</i> include the forty days of the coming down of the rains<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 12.</i> since the main increase and prevailing of the waters took place during these days. Thus the waters began decreasing on the seventeenth day of Nisan,<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">From the seventeenth day of Cheshvan (the beginning of the rains) to the seventeenth day of Nisan there are 150 days. This is contrary to Rashi, who said that the decrease of the waters began forty days later on the first of Sivan.</i> and thirty days later — the seventeenth day of the month Iyar,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi this was on the seventeenth of Sivan.</i> which was the seventh month from the time the rain began to fall<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi, “the seventh month,” mentioned in connection with the resting of the ark upon the Ararat mountains, was the seventh month after the rains stopped, as explained above.</i> — the ark rested upon the mountains of Ararat. Seventy-three days later, on the first of Ab, which was the tenth month from the time the rain began to fall, the tops of the mountains were seen. We have thus made a small correction in the interpretation of the language of Scripture, [namely, that all counting begins from the time the rain began to fall].<br>But the correct interpretation appears to me to be that the hundred and fifty days<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:24.</i> were from the seventeenth day of the second month, namely, the month of Marcheshvan, to the seventeenth day of the seventh month, namely, the month of Nisan, and that was the day when the ark rested on the mountains of Ararat.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">This is unlike his opinion above that the ark rested thirty days after the seventeenth of Nisan.</i> For then G-d caused <i>a strong east wind</i> to pass <i>all the night and made</i> the waters <i>dry land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:21. Also see Verse 1 here in Chapter 8.</i> meaning that they decreased very much, and the ark rested. The proof for this is that Scripture does not say here, “and the waters decreased on such a month and on such a day and the waters decreased continually until the seventh month, and the ark rested, etc.,” as it said concerning the other decrease when the tops of the mountains were seen, for on the very day the waters began decreasing, the ark rested. The order of events in this matter was thus: on the day the rain began to fall <i>all the fountains of the great deep were broken up</i>,<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:11.</i> and the windows of the heavens were opened and the rain came down for forty days. During that time the waters prevailed fifteen cubits above<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:19.</i> [the summits of all the mountains]. The rain stopped at the end of forty days, but “the fountains of the deep” and “the windows of the heavens” remained open. The atmosphere was very damp, and the whole earth was full of water, not like waters poured down a precipice,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">See Micah 1:4.</i> nor ever to become dried. And they stood thus in their power until one hundred and fifty days from the day the rain began were completed. Then G-d caused a very powerful wind to pass through the heavens and over the earth, <i>and the fountains of the deep were stopped</i><sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Verses 1-2.</i> for the water that flowed from them returned to its place until the deep filled up as it was before the flood, and the openings of its fountains were locked, as were “the windows of the heavens.” And the air was dried very much by a drying wind, and the water on the earth was licked up.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 18:38.</i> Thus the waters decreased exceedingly on that day, and the ark, which was submerged in the waters about two to three cubits, rested. Seventy-three days after that — on the first day of the tenth month, namely, the month of Tammuz — the tops of the mountains were seen. At the end of forty additional days — on the tenth day of the eleventh month, Ab — Noah opened the window of the ark, and three weeks later the dove left him; thirty days later, he removed the covering of the ark. AND G-D MADE A WIND TO PASS OVER THE EARTH.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i> This means that there was a great and powerful wind coming out from the bowels of the earth over the face of the deep and hovering over the waters, and the fountains of the deep were stopped thereby. This is so since Scripture does not say, “and G-d made a wind to pass over the waters.” AND THE WATERS ASSUAGED (‘VAYASHOKU’).<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Verse 1.</i> This means that the waters which were flowing from the deep subsided. It is the same expression as, <i>Then the king’s wrath ‘shachachah’ (assuaged)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Esther 7:10.</i> meaning that his anger subsided. Or it may be that this is an expression of a thing being concealed and swallowed up. Thus the verse teaches that the waters of the deep were swallowed up in their place. And so did the Rabbis say in Seder Olam:<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Chapter 4. The Seder Olam (Order of the World) is a historical record of events from the time of creation to the destruction of the Second Temple. It was authored by Rabbi Yosei, a disciple of Rabbi Akiba.</i> “The waters that went up were dried by the wind, and those that went down were swallowed in their place.” AND THE RAINS FROM THE HEAVENS WERE WITHHELD.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> This means that no more rain came down until they [Noah and his family and all living creatures] went out of the ark for by this wind [which G-d made to pass over the earth] the heavens became as iron.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 26:19.</i> Neither dew nor rain came down, the air lost its moisture, and the waters dried up for the rain of the flood completely stopped after the fortieth day. AND THE WATERS RETURNED FROM OFF THE EARTH CONTINUALLY.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> The verse states that the waters decreased gradually until <i>the face of the ground was dried up</i>.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i><br><i>And after the end of a hundred and fifty days the waters decreased</i>.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Verse 3.</i> This is connected with the following verse, <i>And the ark rested</i>,<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Verse 4.</i> thus stating that on that day there was a great decrease in the waters which enabled the ark to rest [on the mountains of Ararat], as I have explained. AND THE WATERS DECREASED CONTINUALLY UNTIL THE TENTH MONTH. This verse is to be interpreted by transposition: the waters decreased continually until the tops of the mountains were seen in the tenth month, which is the month of Tammuz. Scripture thus informs us that during seventy-three days<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">From the seventeenth of Nisan, which marked the end of the 150 days during which the waters prevailed, as explained above in Verse 4, to the first day of Tammuz.</i> the waters decreased fifteen cubits.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">See above, 7:20.</i> But we do not know the amount of the original decrease which enabled the ark to rest since Scripture did not find it necessary to inform us either of the number of cubits that the ark was submerged in the waters or of the amount of the decrease.<br>In the matter of the floating of the ark, it appears to me that because the waters flowed from the deeps and were hot, as our Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 108b.</i> the ark therefore floated upon the face of the waters. Were it not for that, it would have sunk on account of its weight for there were many living things in it, as well as a great deal of food and drink. But as soon as the waters subsided from their flowing or from their heat and they decreased on account of the wind, the ark at once entered into the midst of the waters due to the weight of its load, and it rested on the mountain.<br>In the opinion of the commentators,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak. See my Hebrew commentary, p. 59.</i> the Scriptural accounts concerning the total of one hundred and fifty days during which the waters prevailed, the resting of the ark, the visibility of the tops of the mountains and the succeeding forty days — all these events we know by way of prophecy for Scripture so informs us, but Noah knew only that he felt that the ark had rested, and he waited a period of time which, in his opinion, was sufficient for the waters to abate.<br>Now according to our words, as well as those of our Rabbis and all commentators, the mountains of Ararat, which are among the highest mountains under the heavens, had fifteen cubits of water above their summit.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:20.</i> Therefore this difficulty is to be posed: it is known that the Greek mountain Olympus is very much higher than they, and the land of Ararat, which is near Babylon,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further 11:2.</i> lies in the lower part of the globe! Perhaps we should then say that the decrease of waters which took place on the seventeenth day of the seventh month<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">That is, the seventeenth day of Nisan, on which date the ark rested.</i> was very much more than fifteen cubits, and at first the tops of the high mountains were seen, not the mountains of Ararat, and it just happened that the ark was in the land of Ararat during the seventh month and it rested on the tops of those mountains.<br>Now Noah, from the time the rains ceased, would open and close the window at his will. Seventy-three days<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">From the seventeenth of Nisan, which marked the end of the 150 days during which the waters prevailed, as explained above in Verse 4, to the first day of Tammuz.</i> after the resting of the ark he looked forth from the window and the tops of the mountains of Ararat were visible to him, and he again closed the window. Scripture then relates that forty days later he sent forth the raven. Scripture does not say, “and it was in such-a-month and on such-a-day that Noah opened the window,” but instead it says, <i>And it came to pass at the end of forty days</i>,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> in order to declare that from the time the tops of the mountains were seen by Noah, he waited forty days for he thought that by then the towers would be seen and the trees would become visible and the fowls would thus find in them a place to nest, and so he opened the window in order to send forth the raven. In the first month, which is the month of Tishri, <i>the waters were dried up</i>,<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Verse 13.</i> and in the second month, which is the month of Marcheshvan, on the twenty-seventh day thereof, <i>was the earth dry</i>,<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> and on that day they went out of the ark. Thus all calculations of the section are in accordance with the simple explanation of Scripture and its usual sense.<br>Know that after the Sages agreed that it was in the month of Tishri that the world was created<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">In Tractate Rosh Hashana, 11 a, it is recorded that there was a difference of opinion on this matter. Rabbi Eliezer maintained that the world was created in Tishri while Rabbi Yehoshua taught that the world was created in the month of Nisan. The consensus of the Sages conformed with Rabbi Eliezer’s view (<i>ibid.</i>, 27 a). This is the intent of Ramban’s saying here: “Know that after the sages agreed, etc.” See also Ramban further, 17:26.</i> — as [is evidenced by the text of the prayer for the New Year which] they formulated, i.e., “This day, on which was the beginning of Thy work, is a memorial of the first day,” and by the fact that the Scriptural order of the seasons is <i>seedtime and harvest, and cold and heat</i><sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 22. Thus the winter precedes the summer.</i> — that the beginning of the year is reckoned from Tishri. And so also were the months reckoned from Tishri until we reached the exodus from Egypt. Then the Holy One, blessed be He, commanded us to reckon the months according to another count, [namely, from the going forth from Egypt, which occurred in the month of Nisan], as it is said, <i>This month shall be unto you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:2.</i> Thenceforth in all of Scripture, Tishri is reckoned as the seventh month. But as far as the years are concerned, the reckoning from Tishri was still retained, as it is written, <i>And the feast of ingathering at the turn of the year</i>.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:22.</i> And so did Jonathan the son of Uziel<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">A disciple of Rabbi Yochanan ben Zakkai and one of the early Tannaitic sages. He wrote a <i>Targum</i> or Aramaic version of the books of the Prophets. It is similar in scope to that of Onkelos on the Five Books of Moses.</i> translate the verse, <i>In the month of Eithanim which is the seventh month</i>,<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">I Kings 8:2.</i> saying, “in the month which the ancients called the first month and which is now the seventh month.” And in the Mechilta we also find:<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, Exodus 12:2.</i> “<i>This month</i> [<i>Nisan</i>] <i>shall be unto you</i>. But the first man did not reckon by it; [he reckoned Tishri as the first month].” AND THE DOVE FOUND NO REST. It is not customary for fowl to rest on the tops of the high mountains on the earth which are bare of trees and surely not when <i>the waters were on the face of the whole earth</i>. Therefore, the dove found no rest suitable for her. But as soon as she saw the trees she went her own way<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Verse 12.</i> for in their branches she would build her nest. AND LO AN OLIVE LEAF. From the plain meaning of this verse it would appear that the trees were not uprooted or blotted out in the flood because there was there no flooding stream since the whole world became full of water. But in Bereshith Rabbah the Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">33:9.</i> “From where did the dove bring the olive leaf? Rabbi Levi said, ‘She brought it from the Mount of Olives since the land of Israel was not inundated by the waters of the flood. This is as the Holy One, blessed be He, said to the prophet Ezekiel: <i>Son of man, say unto her: Thou art a land that is not cleansed, nor rained upon in the day of indignation</i>.’<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 22:24.</i> Rabbi Biryei said, ‘The gates of the garden of Eden were opened for the dove and from there she brought the leaf.’” Thus the intent of the Rabbis is that the trees were uprooted and blotted out in those places where the flood was, and surely the leaf faded.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">See Jeremiah 8:13.</i> Similarly the Rabbis said,<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 28:3.</i> “Even the [solid substance of the] lower stationery millstone was blotted out in the flood,” and [to substantiate this statement] they expounded the verse, <i>The waters wore the stones</i>,<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Job 14:19.</i> [as referring to the waters of the flood which wore down stones]. And their saying that “the Land of Israel was not inundated by the flood” is to be understood as meaning that the rain of the flood was not there, as it is written, <i>nor rained upon;</i><sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 22:24.</i> <i>the fountains of the great deep</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:11.</i> were not therein. But the waters did spread over the whole world, and <i>all the high mountains that were under the whole heaven were covered</i>,<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19.</i> as it is clearly written, and there is no partition around the Land of Israel to prevent the waters from entering. And so did the Sages say in Pirkei d’Rabbi Eliezer:<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Chapter 23.</i> “The waters of the flood did not come down from heaven upon the land of Israel, but they rolled in from other lands and came there, as it is said, <i>Son of man, say unto her</i>, etc.”<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 22:24.</i> Now according to the opinion of Rabbi Levi, [mentioned above, that the dove brought the olive leaf from the Mount of Olives], it was because the torrential rain did not come down upon the land of Israel and <i>the windows of heaven</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:11.</i> were not opened there that the trees remained there while in the rest of the world they were broken and uprooted by the flood and <i>His mighty rain</i>.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Job 37:6.</i><br>But I wonder about their saying that [the olive leaf was brought by the dove] from the garden of Eden. If it were so, then Noah did not know that <i>the waters abated from off the earth</i> for there [in Eden] the waters of the flood did not enter. But perhaps its gates were closed so that the waters did not enter there, but when the waters abated they were opened. [Thus the olive leaf indicated the opening of the gates which in turn indicated that the waters had abated.]<br>It is on the basis of this opinion of theirs [—that the trees were broken and uprooted in the entire world during the flood — that the Rabbis] have said there in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">36:4.</i> “<i>And he [Noah] planted a vineyard</i>.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Genesis 9:20.</i> And from where did he have a branch? Said Rabbi Abba bar Kahana, ‘When he went into the ark he had taken with him branches of the vine, shoots of fig trees, and stumps of olive trees.’” ‘TARAPH’ (PLUCKED) IN HER MOUTH. Rashi wrote: “I am of the opinion that the dove was a male and that therefore Scripture sometimes speaks of it as masculine<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">It is indicated by <i>taraph</i> (he plucked) rather than <i>tarpha</i> (she plucked).</i> and sometimes as feminine<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">It is indicated by the word <i>b’phiha</i> (in her mouth).</i> because where the word <i>yonah</i> (dove) occurs in Scripture it is spoken of as feminine. <i>Taraph</i> however means ‘<i>he</i> plucked.’ But a Midrashic explanation takes it [<i>taraph</i>] as meaning ‘food,’ and the word <i>b’phiha</i> (in her mouth) it explains as meaning ‘speaking.’ Thus she said: ‘Rather that my food be bitter as an olive and come by the hand of the Holy One, blessed be He, than as sweet as honey and from the hand of mortal man.’”<br>All this does not appear to me to be correct for there is no reason why Scripture should change its reference to doves from feminine to masculine in one place in the same section. And if it is proper language to always speak of <i>yonah</i> in Scripture as feminine, why did it change here? Similarly, their Midrashic explanation does not at all make the word <i>b’phiha</i> to mean “speaking.” Instead, their Midrash is based on the fact that she brought this kind of leaf for if we should say that it just happened [that she brought an olive leaf], it cannot be in vain that Scripture mentioned it since it should have said, “And, lo, in her mouth a leaf freshly plucked.” Besides, the olive does not come from the very high trees that the fowl should nest there on account of its long branches. It was for this reason that the Sages said that there was in this a hint that it is more pleasing to the fowl to have their food bitter as wormwood from the hand of the Holy One, blessed be He, and not have it be good and sweet as honey from the hand of mortal man, and surely, all the more, people do not wish to be dependent for their livehood upon one another. In the words of Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">33:9.</i> “Rabbi Abahu said, ‘If the dove brought the olive leaf from the garden of Eden, could she not have brought something exceptional such as either cinnamon or balsam? But it was a hint which she gave to Noah: rather something even more bitter than this from the hand of the Holy One, blessed be He, than something sweet from your hand.’” But in the Gemara<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Erubin 18b. See my Hebrew commentary, p. 61, Note 28.</i> they [the Sages] added: “What evidence is there that the word <i>taraph</i> means food? It is written, <i>‘Hatripheni’ (Feed me) with mine allotted bread</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 30:8.</i> It is due to the reason we have stated, [namely, that Scripture mentioned the name of the tree in order to indicate this hint] for which the Rabbis found support in the word <i>hatripheni</i>, implying that it is as if Scripture said, “And, lo, an olive-leaf of <i>tereph</i> (food)<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">And not <i>taraph</i> (he plucked), as it is actually vocalized.</i> in her mouth.”<br>As for the plain meaning of Scripture, the commentators<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak.</i> have explained that the word <i>taraph</i> modifies the word “leaf,” thus stating, “And, lo, a plucked olive leaf was in her mouth.” Proof for this [i.e., that <i>taraph</i> modifies “leaf” rather than acting as a verb] is that <i>taraph</i> is wholly vocalized with the <i>kamatz</i>, as is the rule.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">If it were a verb, it would have been vocalized with a <i>kamatz</i> followed by a <i>patach</i>.</i> It is, however, found in irregular forms: <i>For ‘taraph’ (He hath torn), and He will heal us;</i><sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Hosea 6:1. Here the word is vocalized wholly with the <i>kamatz</i>, and yet it is a verb rather than an adjective.</i> <i>And he shall restore that which ‘gazal’ (he took by robbery);</i><sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 5:23. Similar to the above.</i> <i>The error which ‘shagag’ (he committed);</i><sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 18. This too is similar to the above.</i> and many other additional verses. AND THE ETERNAL SAID IN HIS HEART. He did not reveal the matter to a prophet at that time, but on the day He commanded Moses concerning the writing of the Torah He revealed to him that as Noah brought his sacrifice it mounted pleasingly, and He decreed that He will no more smite every living thing. In this regard, I have already written of a secret<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 6:6.</i> hinted at by our Rabbis.<br>The sense of the expression, <i>I will not again curse the ground any more for man’s sake</i> is that they were punished because of him for if man had not sinned, they have been spared even though they had also corrupted their ways. FOR THE IMAGINATION OF MAN’s HEART IS EVIL FROM HIS YOUTH. He ascribes merit to men because by their very creation they have an evil nature in their youthful days but not in their mature years. If so, for these two reasons,<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">First, that by his very creation, man’s heart is evil, and second, that this evil persists only when he is young but not when he matures. Therefore, for these two reasons it is not proper that every living thing be smitten on account of man.</i> it is not proper to smite every living thing. The reason for the prefix <i>mem</i> [which signifies “from” in the word] <i>min’urav</i> (from his youth) is to indicate that the evil imagination is with men from the very beginning of their youth, just as the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 34:10.</i> “From the moment he awakes to go forth from his mother’s womb the evil impulse is placed in him.” It is possible that the verse is saying that it is from youth — meaning, on account of youth — that the evil inclination is in man, for youth causes him to sin. And some say<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">I have not identified the source of this opinion.</i> that it is as if it said “in his youth,” [<i>min’urav</i> being interpreted as if it were <i>bin’urav</i>]. Similarly we find <i>‘Miterem’ (Before) a stone was laid upon a stone in the temple of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Haggai 2:15.</i> [where the word <i>miterem</i> is interpreted as <i>beterem</i>]; so too, <i>This is the land which ye shall divide ‘minachlah’ (by lot) unto the tribes of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 48:29.</i> [where <i>minachlah</i> is interpreted as <i>benachlah</i>]. EVERY ‘REMES’ (MOVING THING) THAT LIVETH. This refers to cattle, beasts and fowl — and also the fish in the sea — since all of them are called “moving things,” just as it is written: <i>Every living creature ‘haromeseth’ (that creepeth) wherewith the waters swarmed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:21.</i> ONLY FLESH WITH THE LIFE THEREOF, THE BLOOD THEREOF, SHALL YE NOT EAT. Rashi wrote: “This prohibition applies while the animal’s life is still in the blood. Thus, you should not eat flesh as long as there is life in it, meaning a limb cut from a living animal, nor shall you eat its blood together with its life, meaning the blood of a living animal.”<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Rashi thus connects <i>b’naphsho</i> (with its life) with the preceding word, <i>basar</i>, and also with the succeeding word, <i>damo</i> (its blood), although the text reads, <i>basar b’naphsho damo</i>. Ramban objects that if so the text should have said, <i>v’damo</i> (and its blood), instead of <i>damo</i>.</i> But if this be so Scripture should have said, “flesh, so long as there is life in it, <i>and</i> also its blood ye shall not eat.” But according to the simple meaning of Scripture, this interpretation is incorrect, and according to the Midrash it is not true, for the sons of Noah<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">See <i>Seder Bereshith</i>, Note 222.</i> have been admonished against eating a limb cut from a living animal, as is the opinion of the Sages, but not the blood of a living animal, as is the opinion of Rabbi Chanina ben Gamliel.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 59a.</i> Rather, the interpretation of the verse is as follows: “only flesh with the life thereof, which is the blood thereof, shall you not eat,” <i>for the life of all flesh is the blood thereof</i>.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 17:14.</i> AND SURELY YOUR BLOOD ‘LENAPHSHOTHEICHEM’ (OF YOUR LIVES) WILL I REQUIRE. This is as if it were written, <i>your blood ‘naphshotheichem,’</i> [without the letter <i>lamed</i>], and meaning “your blood which is your lives.” This is similar to the verse, <i>‘Lechol’ (To all) the instruments of the tabernacle</i>,<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Exodus 27:19.</i> [which means all the instruments needed for the tabernacle, the letter <i>lamed</i> in the word <i>lechol</i> being redundant]. So also, <i>the third ‘l’Avshalom’ (to Absalom)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 3:2.</i> [which means, “the third, Absolom,” the lamed in the word <i>l’Avshalom</i> is redundant].<br>It is possible to explain <i>your blood ‘lenaphshotheichem’</i> as meaning <i>benaphshotheichem</i> (<i>in</i> your souls), <i>for the life of all flesh, the blood thereof is all one with the life thereof</i>.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 17:14.</i> Likewise, <i>And ye shall eat no manner of blood in all your dwelling places, ‘la’oph velabeheimah’ (to fowl and to cattle)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7:26.</i> which is to be explained as “in fowl or in beast.”<br>The correct interpretation is that Scripture is saying, “the blood which is the life in you I will require.” He is thus declaring that the blood is one with the life, and He intimates that one incurs the death penalty for spilling the blood upon which life depends, but not for spilling the blood of those limbs on which life is not dependent. Our Rabbis have expounded this verse as an injunction against suicide,<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Baba Kamma 91b.</i> the verse stating, “I will require your blood from your own souls.” AT THE HAND OF EVERY BEAST WILL I REQUIRE IT. I wonder: if “the requiring” is here meant in its usual sense, i.e., from the hand of the beast as well as from the hand of man, in both cases there will be punishment in the matter, but the beast has no reason [with which to discern between good and evil] so that it should be punished or rewarded! Perhaps this principle applies only to spilling man’s blood; every beast that will devour him will itself be devoured, for such is the decree of the King. And this is the reason [why Scripture says of an ox that killed a human being], <i>the ox shall surely be stoned, and its flesh shall not be eaten</i>.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Exodus 21:28.</i> This is not a form of monetary punishment for the owner since even an ownerless ox is subject to the death penalty,<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Baba Kamma 44b.</i> and the command applies alike to the sons of Noah<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">See <i>Seder Bereshith</i>, Note 222.</i> and to the Israelites. The meaning of <i>Who so sheddeth man’s blood</i><sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> would thus be, “all shedders” whether beast or man, their blood will be required by the Court on earth and<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">“And.” The Tur, quoting Ramban, has “or.”</i> by the hand of Heaven.<br>It is possible that the meaning of the expression, <i>at the hand of every beast</i>, is that the vengeance upon the shedder of blood will be at the hand of every beast, just as it is said, <i>That she hath received of the Eternal’s hand double of all her sins</i>.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:2.</i> Thus He says, “Surely your blood will I require and avenge <i>at the hand of every beast</i> for I will send against the murderer all beasts of the earth, and I will also send against him <i>the hand of man</i>, and he will not escape them.” Similarly, <i>Because of all mine adversaries I am become a reproach</i>,<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Psalms 31:12.</i> meaning “because of the hand of all mine adversaries;” <i>This is the portion of a wicked man from G-d, and the heritage appointed unto him by G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Job 20:29.</i> [meaning this is the portion of a wicked man by the hand of G-d].<br>Perhaps the requiring at the hand of the beast means that she should not devour man for so He established their nature. The secret of the matter is that at the time of creation He gave man <i>every herb bearing seed… and every tree in which is the fruit of a tree… for food</i>,<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:29.</i> and to the beast He gave <i>every green herb for food</i>,<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 30.</i> and Scripture says, <i>and it was so</i>,<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 30.</i> meaning that such was their nature and habit. But now when He said of man that he may slaughter the lower living creatures for food and it was so placed in nature or habit that living creatures should eat each other, it became necessary to command that the other living creatures be unto men <i>a prey to their teeth</i><sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Psalms 124:6.</i> while they are to fear men and not devour them. And He said, <i>And surely, your blood of your lives will I require</i>, in order to hint that He will not require the blood of one beast from the hand of another. This being so, it was thus left to them to devour one another. And this is the reason why He mentioned here the prohibition of spilling the blood of man; it is on account of the permission given here for slaughtering, which became the customary way of spilling blood since in the opinion of our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 56b.</i> Adam had already been admonished against spilling blood. But on account of the permission for slaughtering, it became necessary for Him to say, “I have permitted you to spill the blood of every living thing except your own blood. This is forbidden to you as well as to all living things for it will not be their nature to spill it.” AND YOU, BE YE FRUITFUL, AND MULTIPLY. The plain meaning thereof is as its Midrash, i.e., that it is a commandment.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 59b.</i> A similar verse mentioned with reference to Adam,<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:28.</i> also one with reference to the sons of Noah<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Verse 1 here.</i> in conjunction with the statement that G-d blessed them, constitutes a blessing, just as it is said concerning the fish.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:22.</i> Now because He spoke here of the other living things and said, <i>that they may swarm in the earth, and be fruitful, and multiply upon the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 8:17.</i> He said here, <i>And you</i> — man — <i>be ye fruitful and multiply</i>. He continued saying, <i>swarm in the earth, and multiply therein</i>, in order to repeat the commandment for the purpose of emphasis, thus stating that they should be engaged in it with all power [since those who came forth from the ark were few]. Perhaps He commanded them concerning the settlement of the whole earth, as I have explained in <i>Seder Bereshith</i>.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Above, 1:28.</i><br>Now Rashi wrote, “According to the plain interpretation, the first time [this was said to man it was said] as a blessing; here it is a command. According to the Midrashic explanation, [this command is mentioned here after the prohibition of murder] in order to liken one who abstains from having children to one who sheds blood.” Now the Rabbis have derived this Midrash only from the juxtaposition of the verses, but the verse itself was written as a commandment, and the first [time this was said to man it was] as a blessing. [This is contrary to Rashi who implies that the Midrashic explanation differs from the plain interpretation.] And so the Rabbis have said in Tractate Sanhedrin,<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 59b.</i> “But the commandment to be fruitful which was declared to the sons of Noah — as it is written, <i>And you, be ye fruitful and multiply</i>,….” AND G-D SPOKE TO NOAH AND TO HIS SONS. The meaning thereof is that He spoke to the sons by means of their father for his sons were not prophets, and Ham did not reach the level of prophecy. Likewise, “And the Eternal spoke to Ahaz,”<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Reference is to the verse, <i>Once more the Eternal spoke to Ahaz</i>. (Isaiah 7:10.)</i> [which means that G-d spoke to him through Isaiah].<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">See R’dak there.</i> And so also, <i>And the Eternal spoke unto Moses and unto Aaron</i>,<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Exodus 7:8 and others.</i> which according to the words of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Torath Kohanim <i>Vayikra</i>, 1.</i> means He spoke to Moses so that he would in turn speak to Aaron. And so Scripture makes explicit at the end of the present chapter: <i>And G-d spoke to Noah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> THIS IS THE SIGN OF THE COVENANT WHICH I MAKE. It would appear from this sign that the rainbow in the cloud was not part of creation and that now G-d created a new thing by making a rainbow in the heavens on a cloudy day. Now commentators have said<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">I have found this opinion in Chizkuni.</i> concerning the meaning of this sign that He has not made the rainbow with its feet bent upward because it might have appeared that arrows were being shot from heaven, as in the verse, <i>And He sent out his arrows and scattered them</i><sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Psalms 18:15.</i> on the earth. Instead He made it the opposite of this — [with the feet bent downward] — in order to show that they are not shooting at the earth from the heavens. It is indeed the way of warriors to invert the instruments of war which they hold in their hands when calling for peace from their opponents. Moreover, [with the feet of the bow being turned downward towards the earth, it can be seen] that the bow has no rope upon which to bend the arrows.<br>We must perforce believe the words of the Greek [philosophers who maintain] that the rainbow is a natural result of the heat of the sun falling upon damp air for even in a vessel containing water which stands in the sun there is the appearance of the rainbow. When contemplating the language of Scripture we will understand that it is so, for He said, <i>I have set My bow in the cloud</i>,<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> [the use of the past tense indicating that He had already set it so from the beginning and it is not a new creation]. He did not say, “I set in the cloud,” even as He said, <i>This is the sign of the covenant which I make</i>. Moreover, the word <i>kashti</i> (My bow) — [in the possessive form] — indicates that He possessed the bow previously. Therefore, we shall explain the verse thus: “The rainbow which I have set in the clouds from the day of creation will be from this day on a sign of covenant between Me and you; whenever I will see it I will remember that there is a covenant of peace between Me and you.”<br>And should you want to know how the rainbow can be a sign, the answer is that it has the same meaning as the verse, <i>This stone-heap be witness, and this pillar be witness;</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Genesis 31:52.</i> likewise, <i>For these seven ewe-lambs shalt thou take of my hand, that it may be a witness unto me.</i><sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:30.</i> Every visible object that is set before two parties to remind them of a matter that they have vowed between them is called a “sign,” and every agreement is called a “covenant.” Similarly, in the case of circumcision, He said, <i>And it shall be a token of a covenant between Me and you</i>,<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 17:11.</i> because of the agreement that all seed of Abraham be circumcised <i>to serve Him with one consent</i>.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Zephaniah 3:9.</i> Moreover, when the above-mentioned rainbow is seen in its inverted form, [namely, with the feet of the bow turned downward], it is a reminder of peace, as we have written. Thus, whether the bow was a newly established phenomenon or one that always existed in nature, the significance thereof as a sign is the same.<br>Our Rabbis however have a profound secret in this section. They have said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">35:3.</i> “<i>I have set ‘kashti’ (My bow) in the cloud</i>.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> This means, ‘My likeness, that which resembles Me.’ But is that possible? It is possible only as the straw resembles the fruit. <br><i>And it shall come to pass, when I bring a cloud over the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Verse 14 here.</i> Rabbi Yudan said in the name of Rabbi Yehudah the son of Rabbi Shimon, ‘This is like one who had in his hand some heated flour which he wanted to cast upon his son, but [because of his compassion for him] he cast it upon his servant.’”<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">In the same way, when the generation is wicked and deserves destruction, G-d instead punishes the fruit of the earth.</i> There in Bereshith Rabbah it also says:<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">35:4.</i> “<i>And the bow shall be in the cloud, and I will look upon it, that I may remember the everlasting covenant between G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i> — this alludes to the attribute of Justice on high. <i>And every living creature of all flesh that is upon the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i> — this alludes to the attribute of justice on earth. The heavenly attribute of justice is stern; the earthly one is sparing.” And you already know the saying of the Rabbis concerning one who gazes at the rainbow:<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Chagigah 16a.</i> “Whosoever takes no thought for the honor of his Maker would have been better off had he not come into the world.” And if you will be worthy to understand the words of the Rabbis, you will know that the explanation of the verses is as follows: <i>My bow</i> — [<i>kashti</i> shares a common root with the word <i>kasheh</i> (hard, stern)] — which is symbolic of the attribute of justice, set in the cloud, shall be at the time of judgment <i>for a token of the covenant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i>  <i>And it shall come to pass when I bring clouds over the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Verse 14 here.</i> — meaning that when G-d will not make His countenance shine upon<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 6:25.</i> the earth on account of the sins of its inhabitants— “My attribute of justice will be seen in the cloud, and I will remember the covenant in a remembrance of mercy, and I will have compassion on the little ones that are on the earth.” Thus, this token and the covenant are like the token of circumcision and the covenant thereof,<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further, 17:13.</i> and the language of the verses is very appropriate for the subject. And thus the Rabbis in the above Midrash have explained the expression <i>between G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i> as referring to the attribute of justice on high, which is <i>gevurah</i> (strength), and <i>that which is upon the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i> as being the attribute of justice on earth, which is a kindly attribute, conducting the world together with the attribute of mercy, for Scripture does not say “that which is <i>in</i> the earth,” [which would have alluded to “the earth above”], but only “that which is <i>on</i> the earth.” I have already hinted<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 6:13.</i> at the secret of the Rabbis concerning the name “earth.” But Rashi wrote, “<i>Between G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i>— between the attribute of justice on high and you.” But our Rabbis did not intend to imply this interpretation in their Midrash. AND HAM IS THE FATHER OF CANAAN. Rashi explained, “Because this section goes on to deal with Noah’s family,<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">“Family.” The first edition of Rashi concurs with this quote. In our texts of Rashi: “drunkenness.”</i> relating that Ham sinned and through him Canaan was cursed, and since the generations of Ham have not yet been mentioned [to let us know that Canaan was his son], it was necessary to state here that Ham is the father of Canaan.”<br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said that Ham only saw the nakedness of his father and informed his brothers while Canaan did him the evil, the nature of which Scripture does not reveal,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> and this is the meaning of the verse, <i>And he knew what his youngest son had done unto him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> since Canaan was the youngest of Ham’s sons, as Scripture enumerates them, <i>And the sons of Ham: Cush, and Mitzraim, and Phut, and Canaan.</i><sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Further, 10:6.</i> [Ibn Ezra thus interprets “son” to mean “grandson.”] Now here Rabbi Abraham ibn Ezra abandoned his method of explaining Scripture according to its plain meaning and began to declare statements contrary to the truth.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">For Scripture in no way ascribes the act of evil done to Noah by Canaan. Instead, it mentions only Ham, (Verse 22). Thus what made Ibn Ezra say that it was Canaan that did it?</i><br>The correct interpretation appears to me to be that Ham was the youngest of Noah’s sons as I have explained at the beginning of this portion of the Torah, and Canaan was Ham’s oldest son. And as for the verse which states, <i>And the sons of Ham: Cush, and Mitzraim, and Phut, and Canaan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Further, 10:6.</i> [which indicates that Canaan was the youngest son], this was stated after he was sold to be <i>a servant of servants;</i><sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> Scripture gave his brothers preference over him. Now when this event happened to Noah, Ham had no other children except Canaan. This explains the verse, <i>And Ham, the father of Canaan, saw</i>,<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> for Ham had no other son then, and when he sinned unto his father, he cursed his seed. Now if Noah had said, “cursed be Ham, a servant of servants shall he be,” the punishment would have been only his since the seed already born to him is not part of him, and perhaps Ham would no longer beget children. In that case Noah would not have taken his vengeance of him for who knows what shall be after him.<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">See Ecclesiastes 3:22.</i> Therefore, he cursed the son he had. Even if he will later beget a hundred children,<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 6:3.</i> it is enough that the oldest son — and all his seed with him — were cursed.<br>The sin committed was that Ham saw the nakedness of his father<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> and did not act respectfully. He should have covered his nakedness and concealed his shame by not telling even his brothers, but he told the matter to his two brothers in the presence of many people in order to deride him [Noah]. This is the meaning of the word <i>outside</i><sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\"><i>And he told his two brethren outside</i>. (Verse 22.)</i> And so did Onkelos translate it as “in the market-place.” The meaning of the verse, <i>And</i> [Noah] <i>knew what he had done unto him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> is that he knew that Ham had disclosed his disgrace to many, and he was ashamed of the matter. Our Rabbis have mentioned an additional sin that Ham committed.<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 70a. See Rashi at the end of Verse 22.</i> ‘ISH’ (A MAN) OF THE GROUND. Rashi explained it as “the master [owner or lord] of the ground. This is similar to the expression, <i>‘ish’ (the man) of Naomi</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Ruth 1:3.</i> [which means the master of Naomi]. But this is not so. <i>‘Ish’ Naomi</i> is an expression of the marital state, just as: <i>‘ish ve’ishto’ (a man and his wife)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:2.</i> Others<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Found in R’dak’s Book of Roots.</i> have said that it means “the outstanding one of the earth, and its leader,” and they brought proof from similar verses: <i>Gideon the son of Joash, ‘ish’ (a man) of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Judges 7:14.</i> [meaning a chief of Israel]; <i>Both ye sons of ‘adam’ and ye son of ‘ish;’</i><sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Psalms 49:3. Translated: both low and high.</i> <i>Art thou not ‘ish’ (a man)? And who is like to thee in Israel?</i><sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 26:15.</i> And there are many other similar verses according to their opinion.<br>In my opinion, <i>Gideon the son of Joash ‘ish’ of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Judges 7:14.</i> refers to his genealogy, i.e., that he was an Israelite. <i>Art thou not a man?</i><sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 26:15.</i> means that “there is no one like you in Israel.” Similarly, <i>strengthen yourselves, and be men</i>,<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:9.</i> means that they should not be weak like women. <i>Both ye sons of ‘adam’ and ye sons of ‘ish,’</i><sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Psalms 49:3. Translated: both low and high.</i> [means “both ye low-born and] ye men of higher station.” However, <i>a man of the ground</i> is like <i>the men of the city</i>,<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Genesis 19:4.</i> since Noah lived all over the earth and never built a city or country to which he should relate himself. Similarly, <i>a man of the field</i><sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:27.</i> means one who constantly stayed there. In the Mishnah we find:<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Aboth, I, 4.</i> “Yosei ben Yoezer a man of Tzreidah, and Yosei ben Yochanan a man of Jerusalem.”<br>[It may be that <i>a man of the ground</i> means] that he was determined to work the ground, to sow and to plant, because he found the earth had been laid waste, for whoever dedicates himself to a certain purpose is so called, [i.e., <i>ish</i> of that purpose]. <i>The men of the city</i><sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Genesis 19:4.</i> means those that dwell in it. <i>The men of David</i><sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 23:3.</i> are his servants, and <i>a man of G-d</i><sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:1.</i> is one who is dedicated to His service. And so the Rabbis have said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">36:6.</i> “<i>A man of the ground</i> [is so called just] as the castle guard is called by the name of the castle.” And the Rabbis also said<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 36:5.</i> that Noah had a passion for agriculture. Thus [the word <i>ish</i> is here used to signify] a relationship.<br>The meaning of the word <i>vayachel (and he began)</i> is that he commenced the planting of vineyards. The preceding men had planted single vines, but Noah began to plant many rows of vines, which together comprise a vineyard. On account of his desire for wine, he did not plant the vine singly as other trees; rather, he made a vineyard. BLESSED BE THE ETERNAL G-D OF SHEM, AND MAY CANAAN BE SERVANT TO THEM. Rabbi Abraham ibn Ezra explained that <i>to them</i> means that Canaan be servant to G-d and to Shem since Shem will compel him to worship G-d. And the second time [this expression is repeated — in Verse 27: <i>May G-d enlarge Japheth, and may He dwell in the tents of Shem, and may Canaan be servant to them</i> — Ibn Ezra] explained that Canaan would be a servant to Japheth and Shem. But if this be so, Noah came to curse his enemies, and behold he blessed<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 24:10.</i> Canaan that he be a servant to G-d!<br>But Rashi wrote: “<i>Blessed be the Eternal G-d of Shem</i>, Who will in days to come carry out His promise to the descendants of Shem to give them the land of Canaan, and may Canaan pay them tribute. This is repeated again [in Verse 27, as explained above], in order to state that even when the children of Shem will be in exile, the children of Canaan will be sold to them as slaves.” [Thus Rashi interprets <i>to them</i> as referring to the descendants of Shem.]<br>The correct interpretation appears to me to be that at first he [Noah] cursed him that he be a servant of servants to the entire world, and whosoever will find him will enslave him, for the meaning of <i>unto his brethren</i><sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> is “unto all men,” just as in the verse, <i>For I will set all men every one against his neighbor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 8:10.</i> and as is the sense of the expression, <i>Every man his fellow</i>.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 3:5.</i> It may that <i>unto his brethren</i><sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> refers to Shem and Japheth for his father’s brothers are called “his brothers,” just as in the expression, <i>that his brother was taken captive</i>,<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Genesis 14:14.</i> [which refers to Lot who was a son of Abraham’s brother]. And some say — as found in Ibn Ezra — that <i>unto his brethren</i> means his father’s children [namely, Cush, Mitzraim and Phut, who are his father’s children].<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Further, 10:6.</i> Thus, after being made a servant to his father’s children and to Shem and Japheth, he was a servant to the whole world. Now Noah first blessed the G-d of Shem, thereby letting it be known that Shem will be a servant of G-d while Canaan will be subject to him. And <i>to them</i> alludes to the seed of Shem who were many. It is possible that <i>to them</i> reverts also to his brothers already mentioned. Then he blessed Japheth with an enlargement of the boundary, he blessed Shem with the dwelling of G-d in his tents, and finally said that Canaan be a <i>servant to them</i>, meaning to the two of them. He made Canaan subservient to Shem twice, [in Verses 26 and 27, as explained above], thus hinting that the seed of Shem will inherit his land and all that he has, for that which a slave acquires belongs to his master.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 88b.</i><br>This section was written in Scripture in order to make known that it was on account of his sin that Canaan became a servant forever and that Abraham was favored with his land. The subject of the wine’s effect on Noah was written because it contains a greater warning against drunkeness than that of the section on the Nazirite:<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Numbers 6:1-21.</i> even the perfectly righteous man — whose righteousness saved the whole world — even he sinned on account of wine, and it brought him to disgrace and the cursing of his seed. AND UNTO THEM WERE SONS BORN AFTER THE FLOOD. The intent thereof is to imply that even though they were fit to have children before the flood — for in those generations it was normal to beget children at about sixty years of age<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">See above, 5:15, 21.</i> — these did not beget children even at the age of a hundred, only until after the flood, for G-d restrained them from having children in order that they should not perish in the flood or that it [not] be necessary to save many persons in the ark. And so also did G-d do to this entire family: Lamech was delayed in begetting Noah until more than twice the age of his ancestors,<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Enoch begot Methuselah at the age of sixty-five (above, 5:21), and Lamech begot Noah at the age of 182 (<i>ibid.</i>, Verse 28). Noah begot his sons when he was five hundred years old (<i>ibid.</i>, Verse 32).</i> and Noah much more. This is already mentioned in the commentary of Rashi<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:32.</i> who quotes from Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">26:2.</i> THE SONS OF JAPHETH: GOMER. Scripture begins with Japheth for he was the oldest. After him, it mentions Ham [even though he was the youngest]<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 6:10.</i> for Scripture wanted to delay the account of the generations of Shem in order to place side by side the two sections dealing with Shem’s children since it is important to dwell at length on the generations of Abraham. FROM THERE WERE PARTED THE INHABITANTS OF THE MARITIME SETTLEMENT OF THE NATIONS IN THEIR LANDS. The meaning of this is that the children of Japheth are those who dwell on the isles of the sea, and they are separated, each one of his sons residing singly on another isle, and their countries are far from each other. This was indeed the blessing of their father Noah, who said, <i>May G-d enlarge Japheth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Above, 9:27.</i> meaning that they be numerous in the expanses of the earth. The sons of Ham, however, are all near one another as they dwell on the continents. Therefore Scripture said, <i>And the boundary of the Canaanite was from Sidon…in their lands and in their nations</i>.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">Verses 19-20 here.</i> The same is true of the sons of Shem.<br>Now Scripture narrates all this in order to inform us of Abraham’s lineage from Shem, and Ham’s descendants are mentioned to inform us of those nations whose lands Abraham was favored with on account of the sin of their fathers. Therefore it tells also of Japheth and of the dispersion<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Genesis 11:1-9.</i> in order to inform us of the cause of the difference in languages and the scattering of the nations to the ends of the earth in a short period of time after the first man. Moreover, this narration serves to let us know the kindness of G-d and His keeping the covenant He made with Noah that he would not destroy them.<br>The Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Maimon (Rambam or Maimonides). See <i>Seder Bereshith</i>, Note 139.</i> said in Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">III, 50.</i> that the genealogy of the nations verifies to those that hear it the principle of the creation of the world.<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">“It is one of the fundamental principles of the Torah that the universe has been created out of nothing, and that of the human race, one individual being, Adam was created. As the time which elapsed from Adam to Moses was not more than about two thousand five hundred years, people would have doubted the truth of that statement if no other information had been added, seeing that the human race was apread over all parts of the earth in different families and with different languages, very unlike the one to the other. In order to remove this doubt the Law gives the genealogy of the nations [Genesis 5 and 10], and the manner how they branched off from a common root. It names those of them who were well known, and tells who their fathers were, how long and where they lived. It describes also the cause that led to the dispersion of men over all parts of the earth, and to the formation of their different languages, after they had lived for a long time in one place, and spoken one language [<i>ibid.</i>, 11], as would be natural for descendants of one person.” (<i>Ibid.</i>, Friedlander’s translation III, p. 273.)</i> This also is true, for our father Abraham <i>will command his children and his household after him</i><sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">Genesis 18:19.</i> and will affirm to them the narration concerning Noah and his sons who saw the flood and were in the ark. Thus he, [Abraham, not having seen the flood but hearing of it], was witness from mouth to mouth in the whole matter of the flood, and he was a fourth witness to creation since Noah saw his father Lamech who saw Adam. Isaac and Jacob saw Shem, the witness of the flood, and Jacob told all this to those that went down to Egypt, as well as to Pharaoh and the people of his generation. The people in every generation similarly know from their fathers who tell them the deeds and progeny of the four to five previous generations. AND THE SONS OF CUSH: SEBA AND HAVILAH, ETC. These sons became the heads of nations, and the two sons of Raamah [namely, Sheba and Dedan] became two nations. Nimrod the son of Cush, however, did not become the head of a nation. Therefore, Scripture wrote afterward, <i>And Cush begot Nimrod</i>,<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Verse 8.</i> and did not say, “and the sons of Cush: Nimrod, and Seba, and Havilah” [which would have indicated that Nimrod, like Seba and Havilah, also became the head of a nation]. But Phut the son of Ham<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> became only one people, and not various nations as was the case with Mitzraim<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Verses 13-14.</i> and Canaan,<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Verses 15-18.</i> the sons of Ham.<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Verse 6.</i> Therefore, Scripture did not return [to tell of the progeny of Phut, as it did with the other sons of Ham, namely, Cush, Mitzraim and Canaan]. In Bereshith Rabbah we find:<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">37:2.</i> “Said Resh Lakish, ‘We might have thought that the family of Phut was swallowed up, but Ezekiel came and explained, <i>Phut, and Lud, and all the Arabians</i>,’”<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 30:5.</i> The meaning of the Midrash is that because Scripture did not return to tell about Phut, we might have thought that his seed intermingled with the children of Canaan and they neither became a nation, nor did they inherit a land called by their name. [The prophet Ezekiel thus clarified that the children of Phut existed as a separate nation in their own land.] However, in the case of <i>Magog, and Madai…and Tubal, and Meshech, and Tiras</i>,<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">Verse 2.</i> — the children of Japheth — Scripture also did not mention the families of their progeny: And so also with <i>the sons of Shem: Elam, and Asshur, and Arpachshad</i>,<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">“Arpachshad.” In this case Scripture does record his progeny (Verses 24-29). The Tur in quoting the language of Ramban rightly omits Arpachshad. Neither is it found in Ramban Mss.</i> <i>and Lud</i>,<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> who became heads of nations; Scripture did not mention their progeny since each one just became one people inhabiting one country, and they did not give rise to various nationalities. HE BEGAN TO BE A MIGHTY ONE IN THE EARTH. Rashi wrote, “<i>Mighty</i> in causing the entire world to rebel against the Holy One, blessed by He, by the plan he devised for the generation that witnessed the dispersion of the races.” But if so, <i>he began</i> means that he began after the flood [for it could not mean that he was the first ever to begin to rebel against G-d] since in the days of the generation of Enosh, such rebellion had already begun.<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">See above, 4:26, Rashi. See also Rambam in the beginning of “Laws of Idolatry,” wherein he describes the process of how mankind was misled into the worship of the idols during the generation of Enosh.</i> It is possible that we should say that rebellion against G-d began in the generation of the dispersion while in the days of Enosh, people were not yet among those <i>that rebel against the light;</i><sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Job 24:13.</i> rather, they also worshipped other gods. HE WAS A MIGHTY HUNTER BEFORE THE ETERNAL. He ensnared the minds of people by his words, misleading them to rebel against the Omnipresent. Therefore it is said regarding any man who brazenly acts wickedly, knowing his Master and yet intentionally rebelling against Him — it is said, “This man is like Nimrod.” Thus the language of Rashi, and so is the opinion of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 37:2.</i><br>But Rabbi Abraham ibn Ezra explained the matter in the opposite way, by way of the plain meaning of Scripture, for he interpreted the verses thus: <i>He began to be a mighty one</i> over the animals in hunting them. <i>Before the Eternal</i>, Ibn Ezra explained, means that he would build altars and offer the animals as whole-offerings before G-d. But Ibn Ezra’s words do not appear to be correct, and lo <i>he justifieth the wicked</i>,<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 17:15.</i> for our Rabbis knew by tradition of Nimrod’s wickedness.<br>The correct interpretation appears to me to be that Nimrod began to be a ruler by force over people, and he was the first monarch. Until his era there were no wars and no reigning monarchs; it was he who first prevailed over the people of Babylon until they crowned him.<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> After that he went to Assyria,<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> <i>and he did according to his will, and magnified himself</i>,<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">Daniel 8:4.</i> and there he built fortified cities with his power and with his might. This is what Scripture intended when it said, <i>And the beginning of his kingdom was Babel…and Accad…and Shinar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> OUT OF THAT LAND — when Nimrod reigned over it — WENT FORTH ASSHUR, meaning he went forth to Asshur for Asshur was one of the sons of Shem.<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Verse 22.</i> This usage is similar to that found in the verses: <i>And it shall go forth Hazar-addar, and pass along to Azmon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Numbers 34:4.</i> [which means that it shall go forth <i>to</i> Hazzar-addar]; <i>And Og the king of Bashan came out against us Edrei</i>,<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 3:1.</i> [which means <i>at</i> Edrei]; <i>And he shall return his own land with great substance</i>,<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Daniel 11:28.</i> [which means that he shall return <i>to</i> his own land]; and many other similar verses. This is why the land of Assyria is called the land of Nimrod, just as it is said, <i>And they shall waste the land of Assyria with the sword, and the land of Nimrod with the keen-edge sword</i>,<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Micah 5:5.</i> alluding to Nineveh, and the city of Rehoboth, and Calah.<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> Scripture tells yet more about Nimrod’s prowess — i.e., that <i>he was a mighty hunter</i>,<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> prevailing also over the animals and ensnaring them. Scripture said, <i>Before the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> to suggest wonderment for there was no one under the heaven like him in strength. Similarly, <i>And the earth was corrupt before G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Above 6:11.</i> means that everything before Him on the earth was corrupt. This is like the verse, <i>That soul shall be cut off from before Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 22:3.</i> since every place is “before Him.” AND MITZRAIM BEGOT. Scripture mentions the descendants of Mitzraim but does not specify their habitation as it does concerning the others. With the sons of Japheth it mentioned the isles,<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> with the sons of Cush it mentioned the land of Shinar<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> and Asshur,<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Verse 11.</i> and with the sons of Canaan it mentioned the boundaries of their land,<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> and likewise with the sons of Shem.<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Verse 30.</i> This was because <i>Mitzraim</i> (Egypt), the land of his habitation, was known for it was called by his name, and all his children lived around Egypt, and the names of their countries were also like their names. Thus we find for Pathrusim,<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> [one of the children of Mitzraim], the land of Pathrus, which is part of the land of Egypt, as it says, <i>And I will put a fear in the land of Egypt. And I will make Pathros desolate;</i><sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 30:13-14.</i> <i>Into the land of their origin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 29:14. The verse reads: <i>And I turn the captivity of Egypt, and will cause them to return into the land of Pathros, into the land of their origin</i>. This shows that the land of Pathros is near Egypt.</i> Similarly, <i>Lud and all the Arabians</i><sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 30:5.</i> were also around Egypt, and the names of their countries were like their names. So also the land of the Philistines was called Philistia, and so it is written [in Exodus 15:14], <i>the inhabitants of Philistia</i>.<br>But Rabbi Abraham ibn Ezra said that these [names — <i>Ludim, and Anamim</i>, etc., in Verses 13-14] — are names of countries, and in each and every country there dwelled one family. This is why the names are all in the plural form, [that is, on account of the persons in the family, hence <i>Ludim</i> and not “Lud”]. And the real proof [that these are names of countries is the expression], <i>‘misham’ (whence) went forth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Verse 14.</i> for this word <i>misham</i> alludes to a place. In the opinion of the commentators,<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Rashi and Ibn Ezra.</i> the meaning of the expression, <i>that went forth</i>, is that they begot them, just as in the expression, <i>And kings shall come out of thy loins</i>.<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">Genesis 35:11.</i> Now Rashi wrote: “They [the Philistines] were descended from both of them [the Pathrusim and the Casluhim], for the Pathrusim and Casluhim used to live together in promiscuous intercourse, and the Philistines were their offspring. Thus in Bereshith Rabbah.”<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">37:8.</i><br>In my opinion, by way of the plain meaning of Scripture, the Casluhim dwelled in a city of that name — which was part of the land of Caphtor where the Caphtorim their brethren were — and <i>they went forth from there</i>, meaning from the Caphtorim who were of the seed of Casluhim. And they went in order <i>to look for a resting-place for themselves</i>,<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Numbers 10:33.</i> and they left the land to their brethren and conquered for themselves a land by the name of Philistia, after which they came to be called Philistines. This is why Scripture says, <i>The Caphtorim, that came forth out of Caphtor, destroyed them, and dwelt in their stead</i>,<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:22.</i> the Caphtorim being of the sons of Casluhim, dwellers of the land of Caphtor. AND CANAAN BEGOT ZIDON HIS FIRST-BORN. These were the ten<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">“Ten.” There are eleven children of Canaan mentioned here. Ramban will explain later in the text that one did not develop into a separate nation.</i> nations, sons of Canaan, whose lands were given to our father Abraham since all seed of Canaan were sold into servitude forever. These were the ones that were given to Abraham. Their names, however, changed for the most part in the days of Abraham; here they were inscribed according to the names their father called them on the days of their birth, but after they parted according to their lands and their nations, they were called by other names.<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Compare Verses 15-18 here with Verses 19-21 in Chapter 15.</i> Perhaps they were called by the names of the land in which they settled, as we have explained.<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Above, at the end of Verse 13 concerning the origin of the name Philistines.</i> Likewise, <i>Se’ir the Horite</i><sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Genesis 36:20.</i> was so called because the name of the city was Se’ira. And there are many similar names. It may be that the Arkite and the Sinite<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> did beget families but were cut off from them, and their children were, for example, <i>the Kenite, and the Kenizzite</i>.<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Further, 15:19.</i> These became the heads of families, the entire nation being called by their name as was customary among the tribes of Israel. Now in His gift [of the land of Abraham, G-d] called the ten nations by the names by which they were known in the time of Abraham.<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 19-21.</i><br>Proof of this, [namely, that some of the names of the sons of Canaan changed in the time of Abraham], is that the Hivite mentioned here<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> is not mentioned in the gift to Abraham,<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 19-21.</i> and yet he was among them, as it is said, <i>And He shall cast out many nations before thee, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations</i>.<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 7:1.</i> So also in every place [Scripture counts the Hivite among the nations that inhabited the land of Canaan]. Now the Canaanite is counted in the gift to Abraham among his [Canaan’s] children,<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">As the verse states: <i>And the Amorite and the Canaanite</i>… . Further, 15:21.</i> but only ten are counted [there<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 19-21.</i> — while eleven children of Canaan are mentioned here] —<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">Verses 15-18 here.</i> because one of his sons did not prevail like his other brothers, and so he was called together with his brother [the Hivite] by the name of his father, [thus bringing to a total of ten the number of nations whose lands were given to Abraham]. It is possible also that it was Zidon, Canaan’s first-born who was called the Canaanite together with his brother, [the eleventh son of Canaan], who did not become a nation, [thus making ten the total number of lands given to Abraham].<br>Do not find it difficult that the land of the Philistines was also given to Abraham — as it is written, <i>Sojourn in this land … for unto thee, and unto thy seed, I will give all these lands</i><sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Genesis 26:3.</i> — and yet the Philistines were of the sons of Mitzraim [and not of Canaan]! Scripture said, <i>Counted to the Canaanites were the five lords of the Philistines</i>,<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:3. Hence their lands were also given to Abraham even though the Philistines themselves were not of the seed of Canaan.</i> because the Philistines conquered part of the land of the Canaanites and settled thereon. And here in Scripture you will see [that the Philistines captured part of the Canaanite land], <i>for the boundary of the Canaanite was from Sidon, as thou comest to Gerar, unto Gaza</i><sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> yet we find that these were Philistine cities, since Abimelech, king of the Philistines, was king of Gerar,<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Genesis 20:2.</i> and Gaza belonged to the Gazites. Similarly, <i>For Gaza one</i>.<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 6:17. This is counted among the guilt-offerings the five Philistine cities sent along with the Ark of G-d which they were returning.</i> Sidon also belonged to the Philistines, for it is written, <i>All the Zidonians will I drive out from before the children of Israel; only allot thou it unto Israel for an inheritance;</i><sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:6.</i> and again, <i>And also what are ye to Me, O Tyre, and Zidon, and all the regions of Philistia?</i><sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">Joel 4:4.</i> Perhaps the rest of the land of the Philistines, excluding that of these five of their lords,<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:3.</i> was not given to Israel.<br>Know that the land of Canaan with its boundaries, <i>since it became a nation</i>,<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Exodus 9:24.</i> was qualified for Israel, and this was the lot of their inheritance, as it is said, <i>When the Most High gave to the nations their inheritance, when He separated the children of men, He set the borders of the peoples according to the number of the children of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:8.</i> But at the time of the dispersion of the nations, the Holy One, blessed be He, gave it to Canaan, on account of his being a servant, to keep it for Israel. This is just as a man who deposits for safe-keeping the belongings of the master’s son with his servant until such time as the son will grow up and acquire the belongings as well as the servant. I will explain this yet<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:23.</i> with the help of G-d, exalted be He. AND UNTO SHEM, TO HIM ALSO WERE CHILDREN BORN. Since Scripture delayed the narration of the generations of Shem and related the generations of his younger brother as if Shem had no children, it therefore says here, <i>to him also</i>. THE FATHER OF ALL THE CHILDREN OF ‘EBER.’ This means that he was the father of all who dwelled beyond (<i>eber</i>) the Euphrates River, which was the place of Abraham’s family. But it is not possible that <i>Eber</i> in this context be the name of the person who was the father of Peleg<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here. So too the opinion of Ibn Ezra and R’dak.</i> for why would Scripture connect the children of Eber with Shem [moreso than with any of his other offspring]? THE BROTHER OF JAPHETH THE ELDER. It is the way of Scripture to record a younger brother beside the oldest of his brothers, and not beside a younger one than himself.<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">See above, 6:10, that Ramban’s opinion is that Noah’s children were born in this order: Japheth, Shem, and Ham. Ramban thus says here that it is customary for Scripture to record a second son (Shem) beside the oldest (Japheth) even though Shem had a younger brother, Ham. Thus Scripture writes, <i>the brother of Japheth the elder</i>, rather than “the elder brother of Ham.”</i> And similarly, we find the verse, <i>Miriam the prophetess, the sister of Aaron</i>.<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:20. Even though Moses was younger than Miriam, Scripture records the younger Miriam beside the elder Aaron, rather than say, “the older sister of Moses.”</i> The reason for mentioning this altogether is to state that he [Shem] is the brother of the honorable Japheth, comparable to him in distinction. Scripture thus declares that the reason it delayed telling of his genealogy is not because Ham was more distinguished than he.<br>It appears to me that “the elder” is descriptive of Shem,<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">Ramban, in this final paragraph, sets forth his principle that Shem was really the oldest of the three brothers. The order of their birth was thus: Shem, Japheth and Ham. This is completely unlike the theory of Rashi (5:32; 9:24) who holds that they were born in this order: Japheth, Ham and Shem. R’dak here conforms with Ramban’s theory, as is clear from R’dak’s following words: “The word <i>hagadol (the elder)</i> is descriptive either of Japheth or of Shem. If so, <i>the elder</i> refers to age in years for in my opinion Shem was the oldest of the brothers while, in the opinion of most commentators, Japheth was the oldest. It is also possible to explain <i>the elder</i> as referring to distinction, and it may also be descriptive of either of them.”</i> meaning that he was the older brother of Japheth, as Ham was the youngest of all, even though Scripture mentioned Japheth first. So, likewise, in all places in Scripture, the descriptive noun refers to the subject spoken of, such as: <i>Isaiah the son of Amoz the prophet</i>,<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">II Kings 20:1.</i> [the term “the prophet” refers to Isaiah, who is the subject of the narration]; <i>Unto Hobab, the son of Reuel the Midianite, Moses’ father-in-law</i>,<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Numbers 10:29.</i> [here, “Moses’ father-in-law” refers back to Hobab]. But Rashi wrote: “<i>The brother of Japheth</i>. It does not state “the brother of Ham” because these two [Shem and Japheth] honored their father whereas Ham put him to shame.” This interpretation also declares that the sense of the verse is that Shem is the brother of the righteous brother, and not the brother of the wicked brother even though he is counted after him. AS THEY JOURNEYED FROM THE EAST. Rashi comments: “They journeyed from where they were then dwelling, as it is written above, <i>And their dwelling was from Mesha, as thou goest toward Sephar, unto the mountain of the east</i>.<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:30.</i> From there they journeyed to search out for themselves a place that would accomodate them all, but they found none except Shinar.” But this is not correct for this is the account of the children of Shem only, concerning whom it was so said [that they dwelled at “the mountain of the east”], and why should Scripture attribute the dispersion to the descendants of Shem when the children of Japheth and of Ham were more numerous than they? Besides, their habitation in their countries was from Mesha to the mountain of the east,<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:30.</i> and the dispersion of the nations took place before they settled there, for the children of Japheth surely did not come from the isles of the sea<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 5.</i> to the land of Shinar; rather, it was during the dispersion that <i>G-d scattered them abroad upon the face of all the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> and at that time they were settled <i>in their lands, after their nations</i>.<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:31.</i><br>And Rabbi Abraham ibn Ezra explained that the mountains of Ararat are in the east. [Thus the verse before us which states, <i>as they journeyed from the east</i>, means as they journeyed from the mountains of Ararat.] That which he said is correct for the mountains of Ararat are in the east near Assyria, as it is said, <i>And they escaped into the land of Ararat</i>.<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">II Kings 19:37. The reference there is to the sons of Sennacherib of Assyria, who slew their father and fled to the nearby land of Ararat.</i> And when Noah came down from the mountain [upon which the ark had rested],<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Above 8:4.</i> he and his sons settled in those lands, and when they increased they journeyed from there to this valley called Shinar.<br>According to our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 109a.</i> the men of the dispersion rebelled against their Creator. But those who pursue the plain meaning of Scripture say<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">This opinion is found in R’dak.</i> that their idea was only to be closely united, for Scripture declares their intention, <i>lest we be scattered</i>,<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> and does not relate any other matter [motive] concerning them. But if it be as those commentators say, then the men of the dispersion were fools for how could one city and one tower suffice for all people of the world? Or perhaps they thought that they would not be fruitful and multiply, as it is written, <i>and the seed of the wicked will be cut off</i>.<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Psalms 37:28.</i><br>However, he who knows the meaning of the word “name” — as they said, <i>and we will make for us a name</i><sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> — will understand their intent and will know the extent of their evil intention in constructing the tower. And then he will understand the whole subject, namely, that theirs was an evil thought, and the punishment that came over them — to be dispersed in their languages and countries — was meted out measure for measure for “they mutilated the shoots” [of faith by seeking to undermine the principle of the Unity]. Thus their sin was comparable to that of their father Adam.<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 3:22.</i> Perhaps on account of this the Sages expounded:<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 38:12.</i> “<i>And the Eternal came down to see… which the children of men had built</i>.<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> Said Rabbi Berachyah, ‘[Whose children could they have been but the children of men?] Perhaps the children of donkeys or camels? Rather it means the children of the first man, etc.’” Contemplate further that in the entire subject of the flood, Scripture mentions <i>Elokim</i> (G-d), while in the entire matter of the dispersion it mentions the Tetragrammaton; the flood came on account of the corruption of the land, and the dispersion came because “they mutilated the shoots” of faith and therefore their punishment was meted out by His Great Name. This explains the “coming down”<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> and also the Divine measure meted out in Sodom.<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further, 19:24.</i> The student learned [in the mystic lore of the Cabala] will understand. AND HARAN DIED IN THE PRESENCE OF HIS FATHER TERAH IN THE LAND OF HIS BIRTH IN UR OF THE CHALDEES. In accordance with the words of our Rabbis, Rashi wrote, “Terah accused his son Abram before Nimrod of having broken his idols, and he cast him into a fiery furnace. Meanwhile Haran waited and said to himself, ‘if Abram proves triumphant I will be on his side, and if Nimrod wins I shall be on his.’ When Abram was saved, they said to Haran, ‘On whose side are you?’ He replied, ‘I am on Abram’s side.’ They therefore cast him into the fiery furnace, and he was burnt to death. It is to this event that the name <i>Ur Kasdim</i> (fire of the Chaldees) alludes. Menachem ben Saruk,<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">Menachem ben Saruk was a great grammarian who lived in the middle of the tenth century in southern Spain. He composed the first dictionary covering the entire field of the Biblical language. His work is called Machbereth (literally, “a joining of words”). Rashi, in his commentary on the Torah and other books of the Bible, made great use of this work.</i> however, explained the word <i>ur</i> as meaning ‘valley.’ So also, <i>Therefore glorify ye the Eternal ‘ba’urim’ (in the valleys)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 24:15.</i> and also, <i>‘me’urath’ (the den of) the basilisk</i>.<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:8.</i> Every hole or deep cleft may be called <i>ur</i>.” This matter received by our Rabbis through tradition is the truth, and I will elucidate it.<br>Our father Abraham was not born in the land of Chaldaea. His ancestors were descendants of Shem, and Chaldaea and the whole land of Shinar were countries inhabited by the sons of Ham,<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">See above, 10:10-12.</i> and Scripture states, <i>And he told to Abram the ‘Hebrew,’</i><sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Further, 14:13.</i> not Abram the Chaldean. And it is further written, <i>Your fathers dwelt in days of old beyond the river, Terah the father of Abraham, and the father of Nahor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Joshua 24:2.</i> the word <i>mei’olam (of old)</i> teaching that his origins were always from there. And again Scripture states, <i>And I took your father Abraham from beyond the river</i>.<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i> 3.</i> Proof of the matter is that we find Nahor [Abraham’s brother] in Haran.<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Genesis 29:4-5.</i> Now if Terah’s place were in Ur of the Chaldees in the land of Shinar and Scripture relates that upon Terah’s going forth from Ur of the Chaldees he took with him only his son Abram, his grandson Lot the son of Haran, and Sarai his daughter-in-law,<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> then Nahor was left in the land of Chaldaea, [and yet we find that he was in Haran,<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Genesis 29:4-5.</i> which is in the land of Mesopotamia, as explained further].<br>But the truth of the matter is that the country of the birth of Abraham’s ancestors was the land of Aram, which is beyond the River Euphrates; this was always the habitat of his ancestors. Thus Scripture says concerning the children of Shem, <i>And their dwelling was from Mesha, as thou goest toward Sephar, unto the mountain of the east</i>,<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:30.</i> this being a generic name applicable to all their countries, as it is written there, <i>in their land, after their nations</i>,<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:31.</i> and again it is written, <i>From Aram Balak bringeth me, the king of Moab from the mountains of the east</i>,<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">Numbers 23:7.</i> [proving that Aram is in the land of “the mountains of the east”]. Thus it is clear that Abram and his ancestors always lived in the land of Aram. Furthermore, we find in the Talmud<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 91a.</i> that Abraham was imprisoned [by Nimrod because he broke the idols] in Cuthah, and that city is not in the land of Chaldaea, for it is written, <i>And the king of Assyria brought men from Babylon, and from Cuthah, and from Avva, and from Hamath</i>,<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">II Kings 17:24.</i> and it is further written, <i>And the men of Babylon made Succoth-benoth, and the men of Cuth made Nergal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 30.</i> But it would appear that Cuthah is a city beyond the river, in the land of Mesopotamia, for Haran is the name of a city in the land of Mesopotamia, as it is written, <i>And he went to Aram-naharaim</i> [Mesopotamia], <i>unto the city of Nahor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">Genesis 24:10.</i> which is Haran. Furthermore, we have investigated and know it from the word of many students<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">This alludes to the time during the last three years of his life when Ramban lived in the land of Israel and there gathered around him students from nearby countries. It was from these students, who came from the eastern countries, that he sought first-hand knowledge to illumine the problems he had in his commentary. Concerning this fascinating period in the life of Ramban, see his biography, pp. 191-206 in my Hebrew work, pp. 60-65 in the English edition.</i> who lived in that country that Cuthah is a large city between Haran and Assyria, far from the country of Babylon. The distance between it and Haran is about that of a six-day journey. It is, however, included in the term, “beyond the river,”<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i> 3.</i> because it lies between Mesopotamia and the River Euphrates — which is the border of the land of Israel<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:18.</i> — and <i>the Tigris which goeth towards the east of Assyria</i>.<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:14.</i> Thus Terah begot his older sons, Abraham and Nahor, in the area “beyond the river,” the land of his ancestors. He then went with his son Abram to the land of Chaldaea, where his youngest son, Haran, was born. His son Nahor, however, remained “beyond the river,” in the city of Haran. It may be that he was born there or that he came to settle there from Cuthah. This is the meaning of [the verse here which says of Haran], <i>in the land of his birth, in Ur of the Chaldees</i>, since that was the birthplace of Haran alone [among Terah’s children].<br>This matter received through tradition [that Cuthah was the birthplace of Abraham] is also found in a book called The Antiquities of the Nations, as the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Maimon (Rambam or Maimonides). See <i>Seder Bereshith</i>, Note 139.</i> wrote in the Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">III, 29. Ramban is following Al-Charizi’s translation, and not Ibn Tibbon’s. See notes in my Hebrew commentary, pp. 72-73.</i> that in the book of Egyptian Agriculture it is mentioned that Abraham, who was born<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">“Born.” Ibn Tibbon has, “grew up.”</i> in Cuthah, differed with the opinion of the people who worshipped the sun, and the king put him in prison, but he continued to argue against them for many days. At last the king was afraid that he might corrupt his land and turn the people away from their religion, and so he expelled him to the far land of Canaan, after confiscating all his wealth.<br>Thus in any case it was in this place, the land of Chaldaea, that a miracle — or more exactly a hidden miracle<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further, 17:1, concerning the two kinds of miracles.</i> — was done to our father Abraham, for G-d put it into the heart of that king to save him and not to kill him, and so he released him from prison to go where he desires. It may be that it was an overt miracle,<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further, 17:1, concerning the two kinds of miracles.</i> i.e., that the king threw him into a fiery furnace, and he was saved, as our Rabbis have stated.<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Rashi, quoted at the beginning of this verse.</i><br>Let not Rabbi Abraham ibn Ezra mislead you with his questions,<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">In Verse 26.</i> saying that Scripture has not narrated this wonder, for I will yet give you<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further, 46:15.</i> a reason for the omission and proof of the verity of this and other miracles like it. These peoples, however, did not mention it in their books because they differed with his [the Patriarch’s] opinion, and they thought his miracle was a deed of sorcery, just as was the case with our teacher Moses in his confrontation with the Egyptians at the beginning of his deeds. It is on account of this that Scripture no longer mentions this miracle [of Abraham] for it would have had to mention the words of those who differed with him, as it mentioned the words of the Egyptian magicians, and Abraham’s words were not as openly verified to them as were ultimately the words of our teacher Moses, [which were established by ten clearly revealed miracles]. Thus Scripture says, <i>I am the Eternal that brought thee out of Ur of the Chaldees to give thee this land to inherit it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:7.</i> for the word <i>hotzeisicha (brought thee out)</i> points to a miracle. It does not say, “that took thee from Ur of the Chaldees;” instead it says, <i>that brought thee out</i>, meaning that He brought out a prisoner from the dungeon<sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 42:7.</i> just as in the verse: <i>that brought thee out from the land of Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:2.</i> And He said to Abraham, <i>to give thee this land to inherit it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:7.</i> because from the time that G-d brought him out of Ur of the Chaldees, it was His Will, exalted be He, to make him into a great nation and to give him this land of Canaan. From that day on which Abraham was saved, Terah — his father — and Abraham had in mind to go to the land of Canaan, a distant point far from the land of Chaldaea, out of fear of the king, since Haran, [the city of their inhabitance], was near them [the Chaldeans], and they were one people with one language since Aramaic was their common language. They [Terah and Abraham] wanted to go to a nation where their speech would not be understood by that king and his people. This is the meaning of the verse, <i>And they went forth with them from Ur of the Chaldees, to go into the land of Canaan, and they came unto Haran</i><sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> where their families and ancestors ever lived, and they settled among them, staying there for many days. It was there that Abraham was commanded to do what he had intended, i.e., to go to the land of Canaan, and so he left his father, who later died there in Haran,<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">Verse 32.</i> his country, and went with his wife and Lot, his brother’s son, to the land of Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">Further, 12:5.</i> Thus Scripture says, <i>And I took your father Abraham from beyond the river, and led him throughout all the land of Canaan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i> 3.</i> for Abraham was commanded concerning this when he was yet “beyond the river,” and from there G-d took him and led him throughout all the land of Canaan.<br>Now according to the opinion of our Rabbis [that Nimrod threw Abraham into a fiery furnace, the name] <i>Ur Kasdim</i> will be understood as the plain meaning indicates, [namely, “Fires of the Chaldees”], from the same expression: <i>I am warm, I have seen ‘ur’ (the fire).</i><sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 44:16.</i> Scripture thus says, <i>And they went forth with them from Ur of the Chaldees</i>,<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> even though Terah did not go forth from the fiery furnace. However, since Abram is the main [person of interest, it mentions <i>Ur Kasdim</i> although the name has reference to him alone]. It may be that on account of the miracle the place came to be so called, just as we find, <i>And at Taberah, and at Massah, and at Kibroth-hattaavah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">377</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 9:22. — These places were so named because of the events that occurred there. See Numbers 11:3, 34. Exodus 17:7.</i> and others. Scripture thus alludes that when Abram went forth from the fiery furnace, they all fled from that country.<br>And the meaning of the verse, <i>Glorify ye the Eternal ‘ba’urim,’</i><sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 24:15.</i> is in my opinion consonant with that which the Rabbis have said [concerning <i>Ur Kasdim</i>, namely, that it means “the Fire of the Chaldees”], for <i>urim</i> are the high mountains on which they make fires and “kindle the flares”<sup class=\"footnote-marker\">378</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashana 22b. The subject there concerns the kindling of flares on the tops of the hills to declare that the day of the New Moon had been declared.</i> to make the new events known quickly in distant places, even as it says [in the second half of the verse]: <i>In the isles of the sea, the name of the Eternal, the G-d of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 24:15.</i> The sense of that verse is thus that for the glory of G-d they should let the whole world know the miracle and the wonder which had been done to them. So also, <i>‘Me’urath’ the basilisk</i><sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:8.</i> means his [the serpent’s] hole, where his fire and great heat are, just as he is indeed called <i>saraph</i> [the serpent, but literally, “the burning one”]. And I have seen in the Midrash:<sup class=\"footnote-marker\">379</sup><i class=\"footnote\">Pesikta d’Rabbi Kahana, 21.</i> “<i>Arise, ‘uri’ (shine)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">380</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 60:1.</i> Therefore <i>glorify ye the Eternal ‘ba’urim.’</i><sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 24:15.</i> How do you glorify Him? Rabbi Yeivo bar Kahana said, ‘With these torches such as the lanterns which burn in synagogues<sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\">This is one of the earliest sources for establishing the religious duty of kindling lights in a synagogue. See my edition of Kithvei Rabbeinu Bechaya, pp. 89-90.</i> in all places, even <i>in the isles of the sea</i>,<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 24:15.</i> to the glory of G-d.’” Thus it is clear that the Rabbis understood the word <i>ba’urim</i> as an expression of fire, in accordance with its simple sense. AND THEY WENT FORTH WITH THEM FROM UR OF THE CHALDEES. Because Abram was more important than his father and those that followed his counsel and for whose sake they went, Scripture says, <i>And they went forth</i>, [rather than “he went forth”] even though it says at the beginning of the verse, <i>And Terah took</i>. Lot and Sarai, however, went with them to the land of Canaan on account of Abram, for even after Abram separated from his father they went along with him.<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">The Tur concludes: “Thus it should have said, ‘and they walked with <i>him</i>,’ that is with Abram. But out of respect to his father, Scripture ascribes it to both of them.”</i> AND TERAH DIED IN HARAN. After Abram had left [Haran, as related in the next chapter, and had come to the land of Canaan], Terah remained alive for many years after that.<sup class=\"footnote-marker\">383</sup><i class=\"footnote\">Abram was seventy-five years old when he left Haran (12:4), and Terah was seventy years of age when Abram was born (11:26), making Terah 145 years old at the time Abram left Haran. Terah thus lived for sixty more years as he died at the age of 205 (11:32).</i> Why then does Scripture mention the death of Terah before the departure of Abram? [The answer is that Scripture does so] in order that this matter [of leaving his home during his father’s lifetime] might not become publicized to all, lest people say that Abram did not show a son’s respect to his father and mother<sup class=\"footnote-marker\">384</sup><i class=\"footnote\">“And mother.” Not in our text of Rashi.</i> as he left his father in his old age and went his way. That is why Scripture speaks of Terah as dead. Moreover,<sup class=\"footnote-marker\">385</sup><i class=\"footnote\">“Moreover.” Not in our text of Rashi.</i> for the wicked, even while alive, are called dead. Thus the words of Rashi which are found in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">39:7.</i><br>But I wonder about their words for this is the customary way for Scripture to relate the life of a father, his begetting a son, and his death, and afterwards to begin the narration of the son in all generations. This is the usual manner of Scripture. Noah himself lived yet in the days of Abraham,<sup class=\"footnote-marker\">387</sup><i class=\"footnote\">Noah lived 350 years after the flood (9:28), and the total number of years of all ten generations from Noah to Abraham was less than 300 years. Thus Noah was still alive in the time of Abraham.</i> and his son Shem lived thoughout Abraham’s life span.<sup class=\"footnote-marker\">388</sup><i class=\"footnote\">Shem lived 500 years after the flood (11:11). See also Baba Bathra 121 b: <i>“Jacob saw Shem.”</i></i> Now it is possible that the Rabbis came to conclusion of this Midrash because with respect to Terah, Scripture departed from the format of the entire chapter. Regarding Shem and his descendants, Scripture did not mention their death at all, nor did it total the sum of their years. But here with Terah it again follows the first order it used concerning the longevity of the people from Adam to Noah<sup class=\"footnote-marker\">389</sup><i class=\"footnote\">Above, 5:5-31.</i> and totals up all the days of Terah and mentions his death. In addition, it mentions the place of death as having been in Haran, the same place it had mentioned concerning Abraham, [i.e., that he had gone there, in Verse 31]. That is why the Rabbis expounded that all this was to make it easily apparent that Abraham was there with Terah when he died. Moreover, because Scripture had already begun the subject of Abraham and told how he had gone forth with his father <i>from Ur of the Chaldees to go into the land of Canaan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">390</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> the Rabbis found it difficult to understand why Scripture did not systematically arrange Terah’s life and death, and write it chronologically. [That is why they made the aforementioned interpretation.]<br>And as for that which the Rabbis also said in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">39:7.</i> — “First you interpret<sup class=\"footnote-marker\">390</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> that the wicked, even while alive, are called dead” — this too I find surprising, for the Sages<sup class=\"footnote-marker\">391</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 34:4; 38:18.</i> have already deduced from the verse,<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:15.</i> “<i>And thou shalt come to thy fathers in peace</i>. [His father was an idolater, and yet G-d informed Abraham that after death he would go to him! Clearly the verse teaches you] that He announced to Abraham that his father would have a portion in the World to Come.” Perhaps the intent of the Rabbis was that Terah repented at the time of death, but he lived all his days in wickedness and therefore was called “dead.” In the words of Rashi:<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:15.</i> “Scripture teaches you that Terah did repentance at the time of death.” Perhaps it may be that our Sages, of blessed memory, say<sup class=\"footnote-marker\">393</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 104a.</i> that Terah has a portion in the World to Come by virtue of his son. And that was the announcement, for Abraham did not know it until he was informed of it at the time G-d told him, <i>And thou shalt come to thy fathers in peace</i>.<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:15.</i> And so I found in a Midrash:<sup class=\"footnote-marker\">394</sup><i class=\"footnote\">Possibly Ramban refers to Vayikra Rabbah at the beginning of Chapter 7.</i> “All kinds of wood were valid for use in the altar fire save only the wood of the olive and the vine,<sup class=\"footnote-marker\">395</sup><i class=\"footnote\">Tamid 2:3. One of the reasons stated for this law is that it maintains the cultivation of <i>Eretz Yisrael</i>.</i> for since oil and wine were offered upon the altar, the fruits save the trees. And so we find in the case of Abraham that he saved Terah, as it is said, <i>And thou shalt come to thy fathers in peace</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:15.</i><br>Lech Lecha AND THE ETERNAL SAID UNTO ABRAHAM ‘LECH LECHA’ (GET THEE OUT). This means, “For your own benefit and for your own good. And there I will make of you a great nation whilst here you will not merit the privilege of having children.” Thus the language of Rashi.<br>Now there is no need for it<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is that it is unnecessary to explain the word <i>lecha</i> (literally, “to you”) as meaning “for your own benefit” for it is merely the idiomatic usage of the Hebrew language, as explained further in the text.</i> for such is the normal expression of the Hebrew language as in the verses: <i>The rain is over and gone ‘lo’;</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 2:11. Literally, “gone to itself.”</i> <i>I will get ‘li’ unto the great men;</i><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 5:5. Literally, “get to me.”</i> <i>Rise up, and get ‘lachem’ over the brook Zered;</i><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:13. Literally, “and get to you.”</i> and many similar examples. Our Rabbis, however, have made a Midrash — (a homiletical interpretation) — concerning the verses [addressed to Moses] which state, <i>And thou shalt make ‘lecha’ an ark of wood</i>,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 10:1. Literally, “make to thee.” The Midrash of the Rabbis is as follows: “Here the verse states, <i>And ‘thou’ shalt make an ark</i>, meaning Moses, but in Exodus (25:10) it states, <i>And ‘they’ shall make an ark!</i> This teaches us that the people of a community are commanded to do the work of a Torah-scholar who resides in their midst.” (Yoma 72b.)</i> <i>and Make ‘lecha’ two trumpets of silver</i>,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Numbers 10:2. Literally, “make to thee.” The Rabbis commented: “As though it were possible, I would prefer it to be from that which is thine to that which is theirs.” (Yoma 3b.)</i> since it was not his work and it would have been proper for these verses to be stated in the same way as that concerning the tabernacle, i.e., <i>And thou shalt make the tabernacle</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Exodus 26:1.</i> OUT OF THY COUNTRY, AND FROM THY BIRTHPLACE. Rashi wrote,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">In Verse 2 here.</i> “But had he not already departed from there together with his father and reached as far as Haran?<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Above, 11:31.</i> But thus, in effect, did the Holy One, blessed be He, say to him, ‘Go still further away from thy father’s house.’”<br/>And Rabbi Abraham ibn Ezra explained the verse as follows: “And G-d had already said to Abram, ‘Get thee out of thy country,’ since this command came to him when he was still in Ur of the Chaldees, and there He commanded him to leave his country, his birthplace and his father’s house, in which he was.”<br/>But this is not correct, for if so, it would follow that Abram was the central figure in the journey from his father’s house by command of G-d, while Terah his father voluntarily went with him. Yet Scripture says, <i>And Terah took Abram his son</i>,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Above, 11:31.</i> which teaches us that Abram followed his father and that it was by his counsel that Abram went forth from Ur of the Chaldees to go to the land of Canaan! Furthermore, [according to Ibn Ezra, who says that the above command came to Abram when he was still in Ur of the Chaldees], the verse stating, <i>And I took your father Abraham from beyond the river and led him throughout all the land of Canaan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Joshua 24:3.</i> should have stated, “And I took your father from Ur of the Chaldees and led him throughout all the land of Canaan,” for it was from there that he was taken, and it was there that he was given this command. In addition, the following difficulty may be put to Rashi and Ibn Ezra: when Abraham commanded Eliezer to get a wife for his son, he said to him, <i>‘But thou shalt go unto my country and to my birthplace,’</i><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Genesis 24:4. The word <i>moladeti</i>, generally translated “my kindred,” connotes, according to Ramban, both “my birthplace” and “my family.” This is made clear further on in the text.</i> and he went to <i>Aram-naharaim, to the city of Nahor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 10. Aram-naharaim is Mesopotamia. See Ramban above, 11:28.</i> If so, that is his “country” and his “birthplace!” And there, Scripture further says [when Eliezer recounts Abraham’s charge to him], <i>But thou shalt go unto my father’s house and to my family</i>,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 38.</i> thus clearly indicating that there (in Mesopotamia) were his father’s house and his family which is “his kindred.” This is not as Rabbi Abraham ibn Ezra erred in interpreting, “<i>Unto my country</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Genesis 24:4. The word <i>moladeti</i>, generally translated “my kindred,” connotes, according to Ramban, both “my birthplace” and “my family.” This is made clear further on in the text.</i> Haran; <i>and to my birthplace</i>, Ur of the Chaldees.” Now since Ibn Ezra says here that in Ur of the Chaldees it was said to Abraham, <i>Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house</i>, Abraham would thus have many countries!<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Ramban points out the following contradiction in Ibn Ezra’s interpretation: Here in our verse he says that the command was given to Abraham in Ur of the Chaldees. Accordingly, Ur of the Chaldees is Abraham’s “country” for the verse says, <i>from thy country</i>. And further (Chapter 24, Verse 4) Ibn Ezra interprets <i>my country</i> as meaning “Haran,” which is Mesopotamia! Thus Ibn Ezra has “many countries” assigned to Abraham.</i> But the essential principle you already know from what we have written in the preceding <i>Seder</i>,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Above, 11:28.</i> namely, that Haran is Abraham’s country, and there is his birthplace, it having always been his father’s country, and there Abraham was commanded to leave them. In Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">39:8. The Rabbis here interpret the double expression of the verse as signifying two departures which Abraham is to make: one from Mesopotamia generally, and one from his city in particular.</i> the Rabbis similarly say “<i>Lech lecha:</i> one departure from Aram-naharaim, and one from Aram-nahor.”<br/>The reason for mentioning <i>out of thy country, and from thy birthplace, and from thy father’s house</i> is that it is difficult for a person to leave the country wherein he dwells, where he has his friends and companions. This is true all the more if this be his native land, and all the more if his whole family is there. Hence it became necessary to say to Abraham that he leave all for the sake of his love of the Holy One, blessed be He.<br/>UNTO THE LAND THAT I WILL SHOW THEE. He wandered and went about <i>from nation to nation, from kingdom to another people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Psalms 105:13.</i> until he came to the land of Canaan, where He said to him, <i>Unto thy seed will I give this land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> Then the promise, <i>Unto the land that I will show thee</i>, was fulfilled, and Abraham tarried and settled there. The verse which states, <i>And they went forth to go into the land of Canaan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> means that he was not heading for Canaan for the purpose of settling there since he did not as yet know that he had been commanded concerning this land. Rather, the righteous one<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Abraham.</i> set his goal towards the land of Canaan for that was his intention as well as that of his father when they originally set forth from Ur of the Chaldees. This is the reason why Abraham later said, <i>And it came to pass, when G-d caused me to wander from my father’s house:</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Further, 20:13.</i> he was indeed <i>gone astray like a lost sheep</i>.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:176.</i><br/>It is possible to say that Abraham knew from the first that the land of Canaan was “the inheritance of the Eternal,” destined that His special Providence be bestowed upon it, and he believed that the Divine promise, <i>Unto the land that I will show thee</i>, alluded to the land of Canaan either in its entirety or to one of all those lands [which together comprise Canaan]. He set his direction towards the land of Canaan generally for [he was certain that] there was the land which He would indeed show him. UNTO THE LAND THAT I WILL SHOW THEE. He wandered and went about <i>from nation to nation, from kingdom to another people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Psalms 105:13.</i> until he came to the land of Canaan, where He said to him, <i>Unto thy seed will I give this land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> Then the promise, <i>Unto the land that I will show thee</i>, was fulfilled, and Abraham tarried and settled there. The verse which states, <i>And they went forth to go into the land of Canaan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Verse 5.</i> means that he was not heading for Canaan for the purpose of settling there since he did not as yet know that he had been commanded concerning this land. Rather, the righteous one<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Abraham.</i> set his goal towards the land of Canaan for that was his intention as well as that of his father when they originally set forth from Ur of the Chaldees. This is the reason why Abraham later said, <i>And it came to pass, when G-d caused me to wander from my father’s house:</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Further, 20:13.</i> he was indeed <i>gone astray like a lost sheep</i>.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:176.</i><br>It is possible to say that Abraham knew from the first that the land of Canaan was “the inheritance of the Eternal,” destined that His special Providence be bestowed upon it, and he believed that the Divine promise, <i>Unto the land that I will show thee</i>, alluded to the land of Canaan either in its entirety or to one of all those lands [which together comprise Canaan]. He set his direction towards the land of Canaan generally for [he was certain that] there was the land which He would indeed show him. AND BE THOU A BLESSING. You will be the blessing by whom people will be blessed, saying, “G-d make thee as Abraham.” To this He added that <i>all families of the earth</i><sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> will cite him in blessing, not just the people of his country alone. It may be that the expression, <i>And in thee shall all the families of the earth be blessed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> means that they will all be blessed on his account.<br>Now this portion of Scripture is not completely elucidated. What reason was there that the Holy One, blessed be He, should say to Abraham, “Leave your country, and I will do you good in a completely unprecedented measure,” without first stating that Abraham worshipped G-d or that he was <i>a righteous man</i>, [and] <i>perfect?</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:9. As was the case with Noah.</i> Or it should state as a reason for his leaving the country that the very journey to another land constituted an act of seeking <i>the nearness of G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Psalms 73:28. This may indeed be an illuminating personal remark shedding light on Ramban’s journey, towards the end of his life, to the Land of Israel; the very journey constituted to him a religious experience of “seeking the nearness of G-d.”</i> The custom of Scripture is to state, “<i>Walk before Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Genesis 17:1.</i> and hearken to My voice, and I will do good unto you,” as is the case with David<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 2:4.</i> and Solomon,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:13-14.</i> as well as throughout the Torah: <i>If ye walk in My statute;</i><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:3.</i> <i>And it shall come to pass, if thou shalt hearken diligently unto the voice of the Eternal thy G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 28:1.</i> And in the case of Isaac, it says, <i>For My servant Abraham’s sake</i>.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Genesis 26:24.</i> But there is no reason for G-d to promise [Abraham a reward merely] for his leaving the country.<br>However, the reason [for G-d’s promising Abraham this reward] is that the people of Ur of the Chaldees did him much evil on account of his belief in the Holy One, blessed be He, and he fled from them to go to the land of Canaan, tarrying for a time at Haran, whereupon the Eternal told him to leave these places as well and to fulfill his original intention that his worship be dedicated to Him alone and that he call upon people [for the worhip of] the Name of the Eternal in the Chosen Land. There He would make his name great, and these nations would bless themselves by him, not as they treated him in Ur of the Chaldees, where they abused and cursed him, put him in prison or in the fiery furnace. He further told Abraham that He will bless those who bless him, and if some individual will curse him, he will be cursed in turn.<br>This then is the meaning of this portion of Scripture. The Torah, however, did not want to deal at length with the opinions of idol worshippers and explain the matter between him and the Chaldeans in the subject of faith, just as it dealt briefly with the matter of the generation of Enosh<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:26. See also above in <i>Seder Noach</i>, Note 280.</i> and their thesis concerning the idol-worship which they instituted. AND ABRAM PASSED THROUGH THE LAND. I will tell you a principle by which you will understand all the coming portions of Scripture concerning Abraham, Isaac, and Jacob. It is indeed a great matter which our Rabbis mentioned briefly, saying:<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma <i>Lech Lecha</i>, 9.</i> “Whatever has happened to the patriarchs is a sign to the children.” It is for this reason that the verses narrate at great length the account of the journeys of the patriarchs, the digging of the wells, and other events. Now someone may consider them unnecessary and of no useful purpose, but in truth they all serve as a lesson for the future: when an event happens to any one of the three patriarchs, that which is decreed to happen to his children can be understood.<br>Concerning all decisions of “the guardians [angels],”<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Daniel 4:14.</i> know that when they proceed from a potential decree to a symbolic act, the decree will in any case be effected. It is for this reason that the prophets often perform some act in conjunction with the prophecies, just as Jeremiah commanded Baruch his disciple, <i>And it shall be, when thou hast made an end of reading this book, that thou shalt bind a stone to it, and cast it into the midst of the Euphrates, and thou shalt say: Thus shall Babylon sink</i>.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 51:63-64.</i> Likewise is the matter of Elisha when he put his arm on the bow [held by Joash, King of Israel]: <i>And Elisha said, Shoot. And he shot. And he said, The Eternal’s arrow of victory, even the arrow of victory against Aram</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">II Kings 13:17.</i> And it is further stated there, <i>And the man of G-d was wroth with him, and said, Thou shouldst have smitten five or six times; then hadst thou smitten Aram till thou hadst consumed it whereas now thou shalt smite Aram but thrice</i>.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> It is for this reason that the Holy One, blessed be He, caused Abraham to take possession of the Land and symbolically did to him all that was destined to happen in the future to his children. Understand this principle. Now, with the help of G-d, I will begin to explain in detail the subject matter of the verses.<br><i>And Abram passed through the land unto the place of Shechem</i>. This is the city of Shechem for such was the name of this place,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Ramban differs with Ibn Ezra’s comment that the name Shechem was non-existent in the days of Abraham but is used here because Moses called it by the name by which it was known in his time.</i> and Shechem the son of Hamor<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Genesis 34:2.</i> was called by the name of his city. Now Rashi wrote, “He entered it <i>unto the place of Shechem</i> in order to pray on behalf of Jacob’s sons when they would come grieved from the field.”<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:7. In our text of Rashi: “when they would come to fight against Shechem.”</i> This is correct. And I add that Abraham took possession of this place at the very beginning, even before the land was given to him.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">As told later in Verse 7. His taking possession of Shechem is stated in the preceding Verse 6.</i> It was thus hinted to him that his children would first conquer this place<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Reference is to the capturing of the city by the sons of Jacob. See further, 34:25.</i> before they would merit it and before the guilt of the dwellers of the land was full<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Further, 15:16.</i> to warrant their exile therefrom. It is for this reason that the verse here states, <i>And the Canaanite was then in the land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">He took possession of this place even though the Canaanite was yet in the land. (Tur.)</i> And when the Holy One, blessed be He, gave him the land by His Word, Abraham journeyed from there and pitched his tent between Beth-el and Ai for this was the place that Joshua captured first.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">In battle. (Joshua 8:1-24.) The capture of Jericho earlier was effected by a miracle.</i><br>It is possible that Scripture mentions, <i>And the Canaanite was then in the land</i>, to teach us concerning the substance of this chapter, i.e., to state that Abram came into the land of Canaan, but G-d did not show him the land He had promised him. He passed to the place of Shechem while the Canaanite, <i>that bitter and impetuous nation</i>,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Habakkuk 1:6.</i> was yet in the land, and Abram feared him. Therefore he did not build an altar to G-d. But when he came to the vicinity of Shechem at the oak of Moreh, G-d appeared to him and gave him the land, and as a result his fear departed from him for he was already assured in <i>the land that I will show thee</i>, and then he built an altar to G-d in order to worship Him openly.<br>Now <i>eilon Moreh</i> (the oak of Moreh) is in the vicinity of Shechem and is also called <i>eilonei Moreh</i>, as it is written <i>over against Gilgal, beside ‘eilonei Moreh.’</i><sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 11:30.</i> There in Shechem, near the Jordan, are Mount Gerizim and Mount Ebal, where the Israelites arrived at the beginning of their entrance into the land.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Sotah 36 a: “On the day Israel crossed the Jordan, they came to Mount Gerizim and Mount Ebal.”</i> <i>Eilonei Mamre</i>,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">“The oaks of Mamre.” (Genesis, 18:1.)</i> however, is a place in the land of Hebron,<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">As is clearly stated: <i>Mamre… the city of Arba which is Hebron</i>. (<i>Ibid.</i>, 35:27.)</i> far from the Jordan.<br>Know that wherever Scripture states, <i>eilonei Mamre</i>, the name Mamre is on account of an Amorite by that name to whom the place belonged, just as it says, <i>And he dwelt at the oaks of Mamre the Amorite, brother of Eshkol and brother of Aner</i>,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:13.</i> and wherever it says, <i>eilon moreh</i> or <i>eilonei moreh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 11:30.</i> the places were so called on account of a man by the name of Moreh, but he was a Canaanite from <i>the land of the Canaanites, who abide in the plains</i>.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i> The end of this verse reads: <i>beside the oaks of Moreh</i>. From this Ramban derives the fact that Moreh was a Canaanite, unlike Mamre who was an Amorite.</i> When Scripture mentions Mamre alone, it means the name of a city, just as it is said: <i>And Jacob came unto Isaac his father unto Mamre, the city of Arba, which is Hebron;</i><sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Genesis 35:27.</i> <i>Before Mamre which is Hebron</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 23:19.</i> The man to whom the oaks belonged was called after the name of the city. A similar case is that of Shechem the son of Hamor, who was called Shechem after the name of the city Shechem.<br>In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">42:14.</i> it is said, “In the opinion of Rabbi Yehudah, Mamre is the name of a place, and in the opinion of Rabbi Nechemyah, it is the name of a person.” The sense of the expression, <i>And there he built an altar unto the Eternal, who appeared unto him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> is that he gave praise to the <i>Glorious Name</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 28:58.</i> and offered unto Him a sacrifice of thanksgiving for His having appeared to him. Until now G-d had not appeared to him neither in a <i>mar’eh</i> nor in a <i>machzeh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"><i>Mar’eh</i> and <i>Machzeh</i> are terms for different degrees of prophetic vision. See Ramban further, 15:1. See also Moreh Nebuchim, II, 41-5, for full discussion of these terms and other prophetic experiences.</i> Rather, the command, <i>Get thee out of thy country</i>, was said to him in a nocturnal dream or through <i>Ruach Hakodesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Literally, “The Holy Spirit.” See <i>ibid.</i>, Chapter 45, beginning: “second degree of prophecy.”</i> It is possible that the expression, <i>Who appeared unto him</i>, alludes to the mystery of the sacrifice. The one enlightened [in the mysteries of the Torah] will understand. AND HE CALLED UPON THE NAME OF THE ETERNAL. Onkelos explained it as meaning that he prayed there, just as in the verse, <i>I called upon Thy name, O Eternal, out of the lowest dungeon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 3:55.</i><br>The correct interpretation is that Abraham loudly proclaimed the name of the Eternal there before the altar, informing people of Him and of His Divine essence. In Ur of the Chaldees he taught people but they refused to listen. Now, however, that he had come to the land concerning which he had been promised, <i>And I will bless them that bless thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> he became accustomed to teach and to proclaim the Deity. Scripture likewise tells of Isaac — when he went to the valley of Gerar where he was promised, <i>Fear not, for I am with thee</i><sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:24.</i> — that he built an altar there <i>and invoked the name of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 25.</i> since he had come to a new place where they had not heard of His fame or seen His glory, and he proclaimed His glory among these nations.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 66:19.</i> Now a similar statement is not made concerning Jacob, [i.e., that he proclaimed the name of the Eternal before the peoples of the land of Canaan], for since he begot many children — all of whom were worshippers of G-d — and he had a great community, which was called “the congregation of Israel,”<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:3, <i>et al.</i></i> it was through them that the Faith was proclaimed and became known to all people. Besides, the Faith had been proclaimed throughout the entire land of Canaan since the days of his ancestors. In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">39:24.</i> the Rabbis similarly say, “<i>And he called upon the name of the Eternal</i>. This teaches us that he caused the name of the Holy One, blessed be He, to be in the mouth of all people.” TOWARDS THE SOUTH. Rabbeinu Shlomo [Rashi] wrote, “To go to the southern part of the land of Israel, which is in the territory of the sons of Judah who took their portion in the south of the land of Israel.” This was also to happen to Abraham’s offspring in the future, as it is said, <i>Judah shall go up</i><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Judges 1:2.</i> first. AND THERE WAS A FAMINE IN THE LAND. Now Abraham went down to Egypt on account of the famine to dwell there in order to keep himself alive in the days of the drought, but the Egyptians oppressed him for no reason [and attempted] to take his wife. The Holy One, blessed be He, avenged their cause with great plagues, and brought him forth from there <i>with cattle, with silver, and with gold</i>,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Genesis 13:2.</i> and Pharaoh even commanded his men to escort them from the land.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> He thereby alluded to Abraham that his children would go down to Egypt on account of the famine to dwell there in the land, and the Egyptians would do them evil and take the women<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Shemoth Rabbah 1:22. See also following note.</i> from them, just as Pharaoh said, <i>And every daughter ye shall save alive</i>,<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Exodus 1:22. They were to be saved alive for unchaste purposes.</i> but the Holy One, blessed be He, would avenge their cause with great plagues until He would bring them forth with silver and gold, sheep and oxen, very rich in cattle, with the Egyptians pressuring to send them out of the land.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:33.</i> Nothing was lacking in all the events that happened to the patriarch that would not occur to the children.<br>The Rabbis have explained this subject in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">40:8.</i> “Rabbi Pinchas said in the name of Rabbi Oshaya that the Holy One, blessed be He, said to Abraham, ‘Go forth and tread out a path for your children!’ Thus you find that whatever is written concerning Abraham is also written concerning his children. In connection with Abraham it is written, <i>And there was a famine in the land;</i> in connection with Israel, it is written <i>For these two years hath the famine been in the land</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Genesis 45:6.</i><br>Know that Abraham our father unintentionally committed a great sin by bringing his righteous wife to a stumbling-block of sin on account of his fear for his life. He should have trusted that G-d would save him and his wife and all his belongings for G-d surely has the power to help and to save. His leaving the Land, concerning which he had been commanded from the beginning, on account of the famine, was also a sin he committed, for in famine G-d would redeem him from death.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">See Job 5:20.</i> It was because of this deed that the exile in the land of Egypt at the hand of Pharaoh was decreed for his children.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary, pp. 79-80, for sources and differing opinions on the view of Ramban expressed in this paragraph.</i> In the place of justice, there is wickedness<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">See Ecclesiastes 3:16.</i> and sin. BEHOLD NOW, I KNOW, ETC. 13. SAY, I PRAY, THOU ART MY SISTER. I do not know why Abraham was more fearful for her now than before. And if we say, as Rashi explains, that it was because the Egyptians were black and repulsive, now, to Abimelech, king of the Philistines, he also said so,<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Genesis 20:2.</i> he as well as Isaac,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 26:7.</i> who lived in that land by command of G-d.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> Perhaps the Canaanites in that generation were steeped in idolatry but restrained from unchastity more than the Egyptians and the Philistines. But this is not correct. It is possible that Abraham and Sarah had no fear until they came into a royal city for it was their custom to bring the king a very beautiful woman and to slay her husband through some charge they would contrive against him.<br>It appears to me correct that such was their procedure from the time they left Haran. At every place he would say, “She is my sister,” for so Abraham said, <i>And it came to pass, when G-d caused me to wander from my father’s house</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:13.</i> Scripture, however, mentions it only concerning those places where something happened to them on account of it. Thus Abraham now alerted Sarah as he had charged her from the beginning. Isaac, on the other hand, was not afraid in his country and in his city. Only when he came to the land of the Philistines did he adopt his father’s way.<br>He [Abraham] said, <i>That it may be well with me for thy sake, and that my soul live because of thee</i>, meaning “as long as we are strangers in this land, until the famine will pass,” for Abraham came to live in the land of Egypt on account of the famine. When the famine passes, he would return to the land concerning which he had been commanded and which G-d had given to him and his children. He thus thought that they [he and his wife] would live through the famine and that relief and succor will come to them from G-d enabling them to return, or that it may be possible for them to flee to the land of Canaan when they<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">“They” are the Egyptians. They will no longer guard them for they will consider them permanent settlers in the land. Then they (Abraham and Sarah) will be able to flee the country and return to the land of Canaan.</i> will give them up.<br>Now Rashi wrote, “ <i>‘Hinei na’ (Behold now), I know</i>. A Midrash Agada:<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">A Midrash by that name. See Buber’s edition of this Midrash, p. 27.</i> Until now he had not perceived her beauty on account of her<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">In our text of Rashi: “on account of the modesty of both of them.” The Midrash Agada ascribes the modesty to Abraham.</i> modesty. Now, however, [he became cognizant of it] through an event.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Wading through a stream, he saw the reflection of her beauty in the water. (Midrash Agada.)</i> Another interpretation is that because of the exertion of travelling a person usually becomes uncomely, but she [Sarah] has retained her beauty. Still the plain sense of the text is this: ‘Behold, now the time has come to be anxious because of your beauty. I have long known that you are a woman of beautiful appearance, but now we are travelling among black people, brethren of the Ethiopians, who have never been accustomed to see a beautiful woman.’ A similar example [where the Hebrew word <i>na</i> does not denote a request, as it usually does, but means “now”] is found in the verse, <i>Behold ‘na’ (now), my lords, turn aside, I pray you</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Genesis 19:2. The Hebrew reads, <i>hinei na adonai suru na</i>. Now since the request is covered by the second <i>na (suru na — turn aside, I pray you)</i>, the first <i>na</i> (at the beginning of the expression) can no longer mean a request; rather it means “now.”</i> All this is the language of the Rabbi [Rashi].<br>This Midrash concerning the modesty between Abraham and Sarah is traditional and it has been adjoined to the verse, but there is no need for all these matters. The word <i>na</i> [<i>hinei na — behold now</i>] does not indicate only a newly arisen matter; it may be used with reference to anything which is presently in existence for it is a statement alluding to the present state of things. <i>Behold now I know</i> — from then until now — <i>that thou art a woman of beautiful appearance</i>. Of similar meaning is the verse, <i>Behold ‘na’ (now), the Eternal hath restrained me from having children</i>,<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Genesis 16:2.</i> meaning from my youth until this day. Likewise is the verse, <i>Behold ‘na’ (now), I have two daughters</i>,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:8.</i> for they were not born to him now. All [verses containing this expression] are to be interpreted in like manner.<br>It would seem from the simple meaning of the verses that Sarah did not obligate herself to say so, [i.e., that she is Abraham’s sister], but when the Egyptians, who were wicked and sinners exceedingly,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:13.</i> saw her <i>and they praised her to Pharaoh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here.</i> she was taken to his house. They did not ask them at all whether she is his wife or his sister, and she remained silent and did not tell them that she is his wife. It was Abraham himself who told them that she is his sister, and therefore they did well by him for her sake.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Verse 16.</i> This is the intent of the verse quoting Pharaoh, which says, <i>What is this that thou hadst done unto me? Why didst thou not tell me that she was thy wife?</i><sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> He [Pharaoh] accused him for when he saw the princes of Pharaoh taking her, he should have told Pharaoh that she is his wife. Again, he accused him for saying afterwards to the princes and the household of Pharaoh that she is his sister.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> But he did not at all accuse the woman for it is not proper that she contradict her husband, the suitable thing being for her to remain silent. AND THE PRINCES OF PHARAOH SAW HER. The purport<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Ramban is aiming to answer the following question: In the preceding verse it says, <i>And the Egyptians saw the woman</i>. Why does it say here again, <i>And the princes of Pharaoh saw her?</i></i> thereof is that when the Egyptians saw her they said, “This one is worthy of the great princes,” and so they brought her before them. But they were also afraid of touching her for due to her great beauty, they knew that the king would desire her exceedingly. “<i>And they praised her</i> among themselves saying, ‘This one is worthy of the king.’” Thus the language of Rashi.<br>This is in accordance with the opinion of Onkelos who says, “And they praised her <i>for</i> Pharaoh.”<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Meaning that they praised her among themselves by saying that she is suitable <i>for</i> Pharaoh.</i> Or it may be that they praised her to the king himself, and he sent for her and took her. BECAUSE OF SARAI ABRAM’s WIFE. This means that because of the wrong done to Sarah, as well as to Abraham, and the merit of both of them, these great plagues came upon Pharaoh and his house. AND PHARAOH CALLED ABRAM. It is possible that when the plagues suddenly came upon him and his house at the very time Sarah was taken to his house, he thought to himself, <i>What is this that G-d hath done unto us?</i><sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Genesis 42:28.</i> And so he asked her, and she told him that she is Abraham’s wife. For this reason he called Abraham and accused him. Or it may be, as our Rabbis say,<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 41:2. It is also mentioned in Rashi.</i> that Pharaoh was smitten with a certain skin disease which is aggravated by intimacy with a woman. Therefore he suspected that perhaps she is Abraham’s wife, and so he said to him with uncertainty, <i>What is this that thou hast done unto me</i>?, in order to draw the truth from him. Were she his sister, he would say, “Indeed, she is my sister.” And Pharaoh further said to him, <i>Now therefore behold thy wife, take her, and go thy way</i>.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Verse 19.</i> He said this in order to see what he would say, and now he would answer his reproof. But Abraham remained silent and did not answer him a word out of his great fear. Then Pharaoh understood that she is his wife as he had suspected, and then Pharaoh commanded his men to send him away. SO THAT I TOOK HER TO BE MY WIFE. The meaning thereof is that it was Pharaoh’s intention that she be his regal wife, not just his concubine. Pharaoh mentioned this to Abraham so that he should confess to him if she is his sister, as I have explained. HE, AND HIS WIFE, AND ALL THAT HE HAD. The purport thereof is to let us know that they did not rob him of any of all the great gifts they gave him on account of Sarah who was to be for the king. They did not say, “You have tricked us, and the gift was given by mistake.” This was a miraculous event. AND THERE WAS A QUARREL. Rashi wrote, “Because Lot’s shepherds grazed their cattle in other people’s fields, Abram’s shepherds rebuked them for this act of robbery, but they replied, ‘The land has been given to Abram, and he has no [son as an] heir, and so Lot will be his heir. Hence this is not robbery.’ Scripture however states, <i>And the Canaanite and the Perrizite abode then in the land</i>, so that Abram was not yet the legitimate owner.” This is a Midrash of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 41:6.</i><br>But I wonder: The gift of the Land declared to Abram was for <i>his</i> children, as it is said above, <i>Unto thy seed will I give this land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:7.</i> so how can Lot inherit it? Perhaps the shepherds heard of the gift and they mistook its meaning, for Scripture states that in the meantime, the land belonged neither to Abram nor to Lot. Accordingly, the verse stating at the outset, <i>for their possessions were great</i>,<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here.</i> intended to say that because of their extensive possessions, the land could not support them, and Lot’s shepherds therefore found it necessary to bring their cattle into fields that had owners. This was the cause of the quarrel.<br>By way of the plain meaning of Scripture the quarrel concerned the pasture as the land could not support them both. When Abram’s cattle were grazing in the pasture, Lot’s shepherds would come into their territory and graze their cattle there. Now Abram and Lot were both strangers and sojourners in the land. Abram, therefore, feared that the Canaanite and the Perrizite, who inhabit the land, might hear of the abundance of their cattle, [whose great number was made apparent when Lot’s shepherds encroached on Abram’s land, thereby combining the flocks], and drive them out of the land or slay them by sword and take their cattle and wealth since the mastery of the land belonged to them, not to Abram. This is the purport of the verse, <i>And the Canaanite and the Perrizite</i>. Scripture thus mentioned that there were many peoples dwelling in that land, they and their cattle being innumerable, and the land could not support them and Abram and Lot.<br>From the word <i>oz (then)</i> — [<i>And the Canaanite and the Perrizite abode ‘then’ in the land</i>] — it appears to me that the nations dwelling in the land at that time were those who live in tents and have cattle, some of them converging on one district and grazing there for a year or two and then journeying from there to another district in which they had not previously pastured. And so they continued to do, as is customary among “the children of the east.”<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">See Judges 6:3.</i> The Canaanite and the Perrizite were thus “then” in the land of the south, and in the following years the Jebusite and the Amorite would come there. AS THE GARDEN OF THE ETERNAL, LIKE THE LAND OF EGYPT. The verse states that the whole land of the Plain was adequately irrigated from the Jordan by working with the foot, just as was done with the garden of G-d, concerning which it is stated, <i>And a river went out of Eden to water the garden</i>,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:10.</i> and as is the way in the land of Egypt, concerning which it is stated, <i>And thou didst water it with thy foot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 11:10.</i> The verse mentions both places: it says that the land of the Plain was as adequately irrigated as the garden of the Eternal, which is the most perfect place on this earth, and it also mentions, <i>like the land of Egypt</i>, a place well known for pasture.<br>Our Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Sifre <i>Ekev</i>, 38. The Sifre is a Tannaitic Midrash on the book of Numbers and the book of Deuteronomy.</i> “<i>As the garden of the Eternal</i> for trees; <i>Like the land of Egypt</i> — for herbs.” Their intent was to explain that there were large rivers in the Plain, which watered the trees of the gardens, as was the case in the garden of G-d, and that there were also ponds in it, as in the land of Egypt, from which vegetable gardens were watered. Lot chose this part, for a land which is so irrigated is unlikely to suffer from a drought and is good for pasture. ABRAM DWELT IN THE LAND OF CANAAN. The meaning thereof is that he dwelt in the remainder of the entire land of Canaan; he did not stay in one place but abode in the entire land of Canaan while Lot settled in one place thereof, namely, the cities of the Plain, for the cities of the Plain are part of the land of Canaan. The meaning of [the plural “cities” in the expression, <i>and Lot dwelt in</i>] <i>the cities of the Plain</i>, is that he dwelt for a time in this city and a time in the other on account of his many cattle. This is the reason that the verse says, <i>So Lot chose him all the plain of the Jordan;</i><sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> he made a condition with Abram that he [Abram] should not come into the entire Plain. NOW THE MEN OF SODOM WERE WICKED AND SINNERS. The purport thereof, as Rashi wrote, is that Scripture accuses Lot for not restraining himself from dwelling with them and also speaks of the merit of the righteous one [Abraham] whose lot did not fall in a place of wickedness <i>for the rod of wickedness shall not rest upon the lot of the righteous</i>.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Psalms 125:3.</i> And all the cities of the Plain <i>were wicked and sinners against the Eternal exceedingly</i>. This was why they alone were overthrown even though all the Canaanites were people of great abominations, for so it is written.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:3.</i> ARISE, WALK THROUGH THE LAND IN THE LENGTH AND IN THE BREADTH OF IT. It is possible that this is a matter of option, depending on his will.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">It is not a command that he go through the entire land, rather it is a promise that he need not fear whenever and wherever he will go.</i> The Eternal thus told Abraham, “Go wherever you wish to go in the land for I will be with you and guard you from the evil of the nations, <i>for unto thee will I give it</i>, that is to say, the land will be yours.” And if it be a command that Abraham should traverse the length and breadth of the land in order to take possession of his gift, as I have explained,<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:6.</i> he was not commanded to do this immediately. He did so ultimately for he was now in the east, and afterwards he went to the land of the Philistines which is in the west, and thus he fulfilled the command during his lifetime.<br>The meaning of the expression, <i>to thee… and to thy children</i>,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here.</i> is that you are to take possession of the gift now, in order to transmit it to your children, even as our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 119b.</i> “The land of Israel is an inheritance to the people of Israel from their patriarchs.”<br>By way of the plain meaning of Scripture, it is possible that the meaning of the verse is that Abraham was to be a ruler over the land and <i>a prince of G-d</i> in its midst,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 23:6.</i> wherever he will go in this land. AND IT CAME TO PASS IN THE DAYS OF AMRAPHEL KING OF SHINAR. This event happened to Abraham in order to teach us that four kingdoms will arise to rule the world. In the end, his [Abraham’s] children will prevail over them, and they will all fall into their hands. Then they will return all their captives and their wealth. The first one mentioned here is the king of Babylon<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Shinar is Babylon. See Onkelos.</i> for so it was to be in the future, as it is written, <i>Thou art the head of gold</i>.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Daniel 2:38. This was said by Daniel to Nebuchadnezzar, king of Babylon, when interpreting the king’s dream of the four kingdoms that will rule the world.</i> Perhaps Ellasar, mentioned here second, is the name of a city in Media or Persia,<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Since Media and Persia ruled over Babylon.</i> and Elam, mentioned third, is the city in which the first Greek king — Alexander — was crowned. From there his kingdom spread after he was victorious over Darius, [king of the Persians]. Our Rabbis have already mentioned this matter:<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Abodah Zarah 10a.</i> “Rabbi Yosei said, ‘For six years the Greeks ruled in Elam, and after that their kingdom spread over the entire world.’” The <i>king of Goiim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Rashi explains <i>Goiim</i> as the name of a place. Ramban explains it as meaning “nations,” and it is hence an allusion to Rome, whose kings ruled over many nations.</i> [the last of the four kings mentioned here], who ruled over various nations that had made him their head and leader, is an allusion to the king of Rome who ruled over a city comprised of many peoples: Kittim, Edom, and the rest of the nations. Thus the Rabbis said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">42:2.</i> “Rabbi Avin said, ‘Just as Abraham’s grief began with four kingdoms, so will it end for his descendants only with four kingdoms.’” And it further says there:<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">42:4.</i> “<i>And it came to pass in the days of Amraphel king of Shinar</i> — this is Babylon; <i>Arioch king of Ellasar</i> — this is Media; <i>Chedorlaomer king of Elam</i> — this is Greece; <i>And Tidal king of Goiim</i> — this is that kingdom (Rome) which writes out a levy [and collects assessment] from all nations of the world.” AND THE KING OF BELA. The reason [why Scripture does not mention his name as it does with the kings of Sodom, <i>et al</i>], is that he ruled over a small city with few men in it and he had no generally recognized reputation. ‘EIL PARAN.’ It is translated in the Targum as “Plain of Paran.” But I say that the word <i>eil</i> does not signify a plain. Rather, the lowland of Paran was called <i>Eil</i>, that of Mamre was named <i>Eilonei</i>, that of the Jordan was called <i>Kikar</i>, and that of Shittim was <i>Abel</i>. All these are translated in the Targum as <i>meishra</i> (plain), but each really had its own particular name. Thus the language of Rashi.<br>But if it were so,<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">That <i>Eil, Eilonei</i> and <i>Kikar</i> are the proper names of these places.</i> Onkelos would have mentioned them in his Targum by their name — i.e., “<i>Eila</i> of Paran,” “<i>Eilonei</i> of Mamre,” — as is his custom with names. Besides, who told him<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">“Him” refers both to Rashi and Onkelos.</i> whether these many places were all plains or high mountains [if <i>Eil, Eilonei</i> and <i>Kikar</i> were but proper names of these places]? Again, Mamre is the name of a person — as it is written, <i>brother of Eshcol, and brother of Aner, and they were confederate with Abram</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> — and that place was his, just as it says, <i>‘Eilonei’ Mamre the Amorite</i>,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i> Ramban’s intent is to argue that since Mamre is the name of an individual, the word <i>Eilonei</i> could not be a proper name since two names cannot be in the constructive state.</i> as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:6.</i> Rather, <i>Eil paran</i> means a place of terebinths, as it is said, <i>For they shall be ashamed ‘me’eilim’ (of the terebinths) which ye have desired;</i><sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 1:29.</i> <i>eilonei</i> is a place of oaks, as it is said, <i>As a terebinth, ‘veka’alon’ (and as an oak)</i><sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:13.</i> <i>Of the ‘alonim’ (oaks) of Bashan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 27:6.</i> It was customary among them that these terebinths and oaks be planted in the plains before the cities which serve them as “an open land.” And so did Onkelos translate <i>alon bachuth</i><sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Genesis 35:8. <i>And Deborah Rebekah’s nurse died, and she was buried below Beth-el under the ‘alon’ and he called its name ‘Alon Bachuth.’</i></i> as “the plain of Bechuta.” There the word <i>alon</i> is surely not a proper noun of the location<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">As opposed to Rashi who says that the name of the place was Alon.</i> but only the name of the species of tree planted there, as is made explicit [in the same verse: <i>and she was buried</i>] <i>…under the ‘alon.’</i><sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Genesis 35:8. <i>And Deborah Rebekah’s nurse died, and she was buried below Beth-el under the ‘alon’ and he called its name ‘Alon Bachuth.’</i></i> Onkelos’ intent, however, is to convey the sense of the expression and not to merely translate the words.<br>Now the Targum Yerushalmi says with respect to both <i>eil Paran</i> and <i>eilonei Mamre</i> that they mean the plain of Paran and Mamre as Onkelos said, but in the case of <i>alon bachuth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Genesis 35:8. <i>And Deborah Rebekah’s nurse died, and she was buried below Beth-el under the ‘alon’ and he called its name ‘Alon Bachuth.’</i></i> he [Targum Yerushalmi] says it is the nut-tree of Bachut for he considers <i>alon bachuth</i> to be the name of a tree and not a place.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">As opposed to Rashi who says that the name of the place was Alon.</i> Onkelos, however, thought that <i>alon bachuth</i> is the name of a place, so called because there were many oak trees there, just as <i>Eilonei Mamre</i> [is the name of a place]. It is for that reason that Scripture there uses the word <i>ha’alon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\"><i>And she was buried below Beth-el under ‘ha’alon’ (the oak)</i>. See Note 129 above. Ramban’s intent is to say that since the word <i>alon</i> appears there with the definite article, (namely, <i>ha-alon</i>), it could not be a proper noun since the definite article is never attached to a proper noun. Hence in the end of the verse, which reads, <i>And he called its name ‘alon bachuth,’</i> the word <i>alon</i> is also not a name designating a particular tree but a descriptive noun referring to a place containing many oaks. Hence Onkelos translates <i>alon Bachuth</i> as “the plain of Bechuta.” According to Targum Yerushalmi, who takes <i>alon bachuth</i> to be the name of a particular kind of tree, the verse should have read, “And she was buried below Beth-el under <i>alon</i>,” not <i>ha-alon</i>.</i> Thus according to Onkelos they are all<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\"><i>Eil Paran, Eilonei Mamre</i> and <i>alon bachuth</i>. Hence in all these cases Onkelos translated “the plain of Paran… Mamre… Bechuta” as meaning a plain containing oak trees. Onkelos does this in keeping with his general method of conveying the intent of the verse rather than its strict translation since <i>eil, eilonei</i> and <i>alon</i>, strictly speaking, mean particular kinds of trees. Onkelos however felt free to say “<i>the plain</i> of Paran… Mamre… Bachuth” for his intent is but to convey the general meaning. Ramban continues to point that out in <i>kikar hayarden</i>, (13:11), where Onkelos said, “the plain of the Jordan,” that is indeed the exact translation of the word <i>kikar</i>.</i> descriptive nouns.<br>But <i>kikar hayarden</i><sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:10.</i> is indeed the actual word for a plain, for <i>kikar</i> in the Sacred Language is the name for the place where the natural streams of rivers overflow. It is for this reason that the messenger who came to rescue Lot said, <i>Stay not in all ‘hakikar’ (the plain; escape to the mountain</i>.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Further, 19:17.</i> Of similar usage are the expressions, <i>Kar nirchav (wide pasture);</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:23.</i> <i>‘Karim’ (the meadows) are clothed with flocks; the valleys also are covered over with corn</i>.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Psalms 65:14.</i> Sometimes Scripture doubles the first letter of the word <i>kar</i> (meadow), making it <i>kikar</i>, and at other times Scripture discards the double form, as in, <i>bath ayin (the apple of the eye)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 17:8. The double letter form of the word would be <i>babath ayin</i>, with a double <i>beth</i>.</i> There are many other such cases.<br>Swift couriers are also called by this name <i>kar</i>, as in <i>‘lakari velaratzim;’</i><sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">II Kings 11:4. It is usually translated: <i>of the Carites and of the guard</i>. According to Ramban its meaning is: <i>of the couriers and the dispatchers</i>.</i> <i>The captains over hundreds and ‘hakari.’</i><sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19. Here too the usual translation is: <i>the Carites</i>. According to Ramban it means: <i>the couriers</i>.</i> The word <i>bakirkaroth</i><sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 66:20.</i> is also of the same root. It is the name for speedy camels such as “the flying camel” mentioned in the Talmud.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Makkoth 5a.</i> The word <i>mecharkar</i>,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 6:14. <i>And David ‘mecharkar’ (danced) before the Eternal with all his strength</i>.</i> containing the double use of <i>kar</i>, is a derivative of this word.<br><i>Abel Hashittim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:49.</i> and also <i>Abel Mecholah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Judges 7:22.</i> they<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Onkelos and Jonathan</i> translated to mean the plain of Shittim and Mecholah. It is [called <i>Abel</i>, which in Hebrew means “mourning”], because it is a desolate place, without plantings or structures for the word <i>abel</i> is, to them, an expression of destruction and waste, as in the verses: <i>‘Vaya’avel’ (And He made to mourn) the rampart and the wall;</i><sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 2:8.</i> <i>The new wine ‘aval’ (faileth), the vine fadeth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 24:7.</i> TO EIN MISHPAT, WHICH IS KADESH. It is named [Ein Mishpat, meaning, “the Well of Judgment”] on account of a future event, for Moses and Aaron will be judged because of what will occur at that fountain.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 20:7-13.</i> Thus the words of Rashi based upon an <i>Agadah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Tanchumah <i>Chukath</i>, 11. So also in Targum Jonathan here.</i><br>But I do not understand this for this Kadesh [mentioned here] is Kadesh-barnea which is in <i>El-paran which is by the desert</i>,<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">As mentioned here in Verse 6.</i> and it is from there that the spies were sent by Moses in the second year following the Exodus from Egypt, as it is said, <i>Unto the wilderness of Paran, to Kadesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Numbers 13:26.</i> And it is further written, <i>And we came to Kadesh-barnea… and ye said, Let us send men before us</i>,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 1:19, 22.</i> and there Israel <i>abode many days</i>.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 46.</i> But the Kadesh where the judgment of the righteous ones<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Moses and Aaron.</i> took place is in the wilderness of Zin, which they entered in the fortieth year following the Exodus, as it is said, <i>And the children of Israel, even the whole congregation, came into the wilderness of Zin in the first month, and the people abode in Kadesh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:1.</i> and finish the chapter.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">A charge by the author to finish the chapter containing the account of the smiting of the rock by Moses to bring forth water and his consequent punishment.</i> Perhaps the Midrash [mentioned above] alludes only to the name, meaning that a place bearing this name Kadesh will become “the Well of Judgment.”<br>Now Onkelos said, “the plain of <i>pilug dina</i>,” but I do not know what this means. Perhaps the word <i>pilug</i> is derived from [the Hebrew word used in the following verses]: <i>‘Plagim’ (Streams)</i> and watercourses;<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:25.</i> <i>Who ‘pilag’ (hath cleft) a channel for the waterflood</i>.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Job 38:25.</i> Similarly, in the language of the Sages we find,<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Esther Rabbah, 5.</i> “<i>Pilgo</i> (The openness) of the sea.” The verse thus states that on that plain there will flow “a fountain of judgment” entering the depth of the case, as this was a fitting plain destined for kings who would sit there to judge all the peoples of these lands. THE COUNTRY OF THE AMALEKITES. Rashi comments: “Amalek, it is true, was not yet born, but it is so named here because of the name it would bear in the future.”<br>Now I do not know whether Rashi’s intent is to say that Moshe Rabbeinu called the place by the name it was referred to in his time, but if this be the case, there is no reference to future events involved. Or [if Rashi’s intent is that the nations of Abraham’s era called it by that name] what is being foretold by the nations’ prophetic naming of this place?<br>But the language of Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">42:11.</i> is as follows: “Amalek was not yet born and yet you say, ‘All the country of the Amalekites!’ However, the Torah <i>declares the end from the beginning</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 46:10.</i> This method of <i>d’rash</i><sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Homiletical interpretation of Scripture.</i> of the Sages is found in many places. Concerning the rivers of the garden of Eden they also made a similar statement.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">“<i>That</i> [river] <i>is the one which surrounds the whole land of Havilah</i>. (Genesis 2:11). Havilah was not yet in existence, and yet the verse says, <i>the whole land of Havilah!</i> However, the Torah <i>declares the end from the beginning</i>.” (Bereshith Rabbah 16:2.)</i> The intent of the Rabbis is to say that from the time the rivers came forth it was already declared that a particular river go towards a land which is destined to be called Assyria.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Reference here is to the third river, namely, the Tigris. (Above, 2:14.)</i><br>The correct interpretation concerning “the country of the Amalekites” mentioned here is that there was in ancient times some honorable person of the sons of the Horites, the inhabitants of the land,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">See further, 36:20.</i> by the name of Amalek, who ruled over this place. Eliphaz, Esau’s firstborn, named his son after this man.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 12.</i> Perhaps this Amalek mentioned here was of the family of Timna, his mother,<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 12.</i> and he also ruled in that place and was chieftain over them. ‘BE’EROTH BE’EROTH CHEIMAR’ (FULL OF SLIME PITS). There were many pits there since they removed earth to be used as clay for building purposes. The Midrashic explanation is that the clay was closely kneaded together in them, [that is, it was very sticky], but a miracle happened to the king of Sodom and he escaped from there. This miracle occurred because there were some among the nations who did not believe that Abram had been delivered from the fiery furnace, but as soon as this one escaped from the slime, in retrospect they believed in Abram. Thus the language of Rashi.<br>There is no doubt that the meaning of <i>be’eroth cheimar</i> is “pits containing mud and slime,” even as it is written, <i>And in the pit there was no water, but mire, and Jeremiah sank in the mire</i>,<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 38:6.</i> and it is further written, <i>He brought me up out of the tumultuous pit, out of the miry clay</i>.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Psalms 40:3.</i> And it is possible that the king of Sodom went out from there naturally, without a miracle.<br>And I wonder concerning the above Midrashic explanation, for those nations that did not believe that the Holy One, blessed be He, had performed a miracle for Abraham would not have their faith in the Holy One, blessed be He, augmented by witnessing the miracle which befell the king of Sodom. The king of Sodom was an idol worshipper, and his miracle would either strengthen the hands of the idol worshippers or it would cause them to believe that all miracles are done by witchcraft or are due to some remotely possible chance. His miracle would thus cast doubt into the hearts of those who believed in Abraham’s miracle! Perhaps [the Rabbis who authored this Midrashic explanation] will interpret the verse, <i>And the king of Sodom went out to meet him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> as implying that “he went out” from the pit when Abraham passed by for it was in honor of Abraham that a miracle was done to him so that he could go forth to meet him in order to honor and bless Abraham.<br>And it is possible that Abraham, upon his return, looked into that pit for he wanted to save the kings and return their wealth to them, and then the miracle happened on his account. Now if a miracle was done to the king of Sodom in honor of Abraham, the nations could now believe all the more that a miracle would be done to Abraham himself in order to rescue him from death.<br>We must further say that the king of Gomorrah had already died<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Hence he did not come out from the pit.</i> when Abraham passed him by or that he had fallen into another pit, as the word “there”<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\"><i>And they fell ‘there.’</i> The word “there” does not refer to the pit, in which case it would then imply that all five kings fell into one pit. Rather it refers to <i>‘the vale’ of Siddim</i>. Thus the king of Gomorrah fell into a different pit, near which Abraham did not pass.</i> refers to “the vale.” AND HE DIVIDED HIMSELF, BY NIGHT. Rashi wrote: “In accordance with the plain sense of the verse it means [that they divided into groups] as is the manner of those who pursue their enemies when they flee in different directions. <i>By night</i> means that even after it became dark, they did not cease pursuing them.”<br>The correct interpretation is that he pursued the enemies to Dan during the daytime with his entire army. When it became dark and he was not able to see by which road they fled, he divided his people and servants into two or three groups, taking one part with him, and they pursued them on all roads, smiting them as far as <i>Hobah, which is on the left hand of Damascus</i>. Then he returned from pursuing them. The order of the words [in the verse are thus interpreted as follows]: “And he divided himself, he and his servants, by night.” AND HE PURSUED THEM UNTO HOBAH, WHICH IS ON THE LEFT HAND OF DAMASCUS. It is known that there is a great distance from the oaks of Mamre in Hebron in the land of Judah, to Damascus, which is outside the Land. If so, he pursued them for many days until he forced them to leave the land for they were returning to Babylon, their country. Or possibly there occurred here a great miracle, just as our Rabbis expounded from the verse, <i>The way with his foot he treadeth not</i>.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 41:3. This is interpreted in Bereshith Rabbah (43:7) as referring to Abraham and asserting that he took such long steps that he traveled a mile without setting foot on the ground.</i> AND MELCHIZEDEK KING OF SALEM. This is Jerusalem, just as it is said, <i>In Salem is set His tabernacle</i>.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Psalms 76:3.</i> In the days of Joshua, its king was also called Adoni-zedek.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Joshua 10:1.</i> Since time immemorial the nations knew that this place, which was the choicest of all places, is in the center of the inhabited region. Or perhaps they knew of its superiority by tradition, i.e., that it is exactly opposite the Heavenly Sanctuary, where the Divine Glory of the Holy One, blessed be He, who is called <i>Tzedek (Righteousness)</i> abides.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">This explains why the early inhabitants of Jerusalem called their king <i>Malki tzedek</i>, literally, “My king is righteousness.”</i><br>In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">43:6.</i> [we find that Jerusalem is called <i>Tzedek</i> because] “this place makes its inhabitants righteous. <i>And Melchizedek</i> means ‘the lord of Zedek.’<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">The Midrash is thus teaching that his name was not “Tzedek” but that he was the lord of a place called Zedek.</i> Jerusalem is called <i>Tzedek</i>, as it is said, <i>‘Tzedek’ (Righteousness) lodged in it</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 1:21.</i> AND HE WAS PRIEST OF G-D THE MOST HIGH. This is stated in order to inform us that Abraham would not give a tithe to the priest of other gods, but since he knew that <i>he was a priest of G-d the Most High</i>, he gave him the tithe as an honor to G-d. He alluded to Abraham through this episode that the House of G-d will be there, and there his descendants will bring the tithe and the Heave-offering,<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:8.</i> and there they will bless the Eternal.<br>Now according to the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Nedarim 32b.</i> who say that Melchizedek was Shem, the son of Noah, we must say that he left his country in the east<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">See above, 10:30.</i> and came to Jerusalem to worship the Eternal. He became the people’s priest of G-d the Most High since he was the honored one among their father’s brothers,<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">That is, of the three sons of Noah — Shem, Ham and Japheth — Shem was the most honored. Now since according to the Rabbis, Melchizedek is none other than Shem, the Canaanites who were then in possession of Jerusalem recognized in Shem their father Ham’s most honored brother and therefore appointed him “priest of G-d the Most High.”</i> as Jerusalem was ever in the boundary of the Canaanites.<br>Now Rashi wrote above, “<i>And the Canaanite was then in the land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:6.</i> They were gradually conquering the land of Israel from the descendants of Shem, the ancestor of Abraham, for it had fallen to the share of Shem when Noah apportioned the earth among his sons, as it is said, <i>And Melchizedek king of Salem</i>.”<br>This is not correct because <i>the boundary of the Canaanite was from Sidon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:19.</i> which includes all of the land of Israel. The boundary of the children of Shem, on the other hand, was to the east of Mesha,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 30.</i> far from the land of Israel. But if Noah apportioned the countries among his sons and gave Shem the land of Israel, it would be similar to the case of a person who apportions his goods by word of mouth.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 156a. That the land of Israel should belong to the descendants of Shem would thus be a special oral provision by Noah since all their other lands were to the east of Mesha, far from the land of Israel.</i> Meanwhile, the children of Canaan, [who were the descendants of Ham], settled there until the time came when G-d caused the seed of His friend Abraham<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 41:8. <i>The seed of Abraham My friend</i>.</i> to inherit it, as I have already mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:6.</i> AND HE WAS PRIEST OF G-D THE MOST HIGH. Since there were, among all nations, priests serving the angels called <i>eilim</i> (the mighty ones) — even as it is said, <i>Who is like unto Thee ‘ba’eilim’ (among the mighty)</i><sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:11.</i> — the Holy One, blessed be He, is called <i>G-d the Most High</i>, the purport thereof being “the Mighty One, Who is Supreme over all,” as in the verse, <i>It is ‘le’eil’ (the power of) my hand</i>.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Genesis 31:29.</i> Now Melchizedek did not mention the Eternal, whereas Abraham said, <i>the Eternal, G-d of the Most High</i>.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> KONEI (POSSESSOR) OF HEAVEN AND EARTH. Rashi wrote: “<i>Konei</i> is similar to <i>osei</i> (maker);<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">In our text of Rashi, <i>‘Osei’ (Maker) of heaven and earth</i>. Psalms 134:3.</i> through His having made them He acquired them as His possession.”<br>But these are really two different interpretations.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">From Rashi it would appear that <i>osei</i> and <i>kinyan</i> — making and acquiring — constitute but one interpretation when in fact they are two: <i>konei</i> is similar to <i>osei</i>, and <i>konei</i> is like <i>kinyan</i> (acquisition).</i> Perhaps it is indeed the case that the word <i>kinyan</i> (acquisition) is also used in the case of <i>asiyah</i> (making). Thus you find, <i>For Thou ‘kanita’ (hast made) my reins</i>,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Pslams 139:13.</i> repeating the thought [expressed in the second half of the verse], <i>Thou hast knit me together in my mother’s womb</i>.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s point is that since the second half of the verse clearly speaks of the making of man, the first half of the verse which uses the word <i>kanita</i> must also refer to “making,” rather than “acquiring.”</i> A similar case is the verse, <i>Is He not ‘konecha’ thy father? Hath He not made thee, and established thee?</i><sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:6. Here too the word <i>konecha</i> is used together with <i>asiyah</i>, indicating that they have a similar connotation.</i> Thus the Sacred Language uses <i>kinyan</i> in the case of “making.” Conversely, <i>And the souls which ‘asu’</i> [literally, <i>they made</i>] <i>in Haran</i>,<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:5.</i> means “they <i>acquired</i>.” <i>And of that which was our father’s ‘asah’ (hath he made)</i><sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:1.</i> — [here too it means “hath he <i>acquired</i>.”]<br>That which Rashi says further — “He acquired them as His possession,” is correct, for whatever belongs to a person is called <i>kinyano</i> (his acquisition). Sheep are called <i>mikneh</i> because they constitute the main wealth of a person. In the language of the Sages: “He who picks up a find for his friend, his friend <i>kanah</i> [has taken title to it];”<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Baba Metziah 10a. Here the word <i>konah</i> does not mean that he acquired it from the other since he never picked it up for himself. Instead, it means taking title to it.</i> “watching gives <i>‘keniya’</i> (the right of possession) in ownerless property;”<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 118a. Here too <i>konah</i> does not mean that he acquired it from another person but that he took title to it.</i> “a man’s yard <i>koneh</i> (obtains title) for him without his knowledge.”<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11a. This too is a similar case.</i> Similarly, the Sages, in all places, use the expression of <i>kinyan</i> for taking possession, meaning that it is his. This was the intention of Onkelos when he translated <i>konei (of heaven and earth) as d’kinyanei</i>, [meaning “<i>Whose possessions</i> are heaven and earth”], and he did not say <i>kanah</i> (who acquired). AND HE GAVE HIM A TENTH OF ALL. Abraham did not wish to take for himself <i>from a thread even to a sandal tie</i>.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> But the part of the Most High he set aside in order to give it to the priest. Now the king of Sodom went out to meet Abraham at the vale of Shaveh<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 17.</i> in his honor, and he accompanied him to the city of Salem where Melchizedek brought out bread and wine for the people that followed him. The king of Sodom did not ask anything of Abraham, but when he saw his generosity and righteousness in giving the tithe to the priest, then he also asked for the souls<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">The prisoners. Verse 21 here.</i> by way of charity. Abraham, trusting that his G-d will give him riches, possessions and honor, did not wish to take anything from him, and so he returned all the wealth of Sodom which belonged to him, and all the wealth of Gomorrah for it to be returned to its owners. The king of Sodom had asked above all for the souls,<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">The prisoners. Verse 21 here.</i> but Abraham’s consideration above all was that they should not say that they made Abram rich.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> Now the other places mentioned<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Admah, Zeboim and Bela. Verse 2.</i> had been destroyed by the enemy in battle; only the wealth of Sodom and Gomorrah, among the cities of the five kings, fell into the hands of the enemy because since their kings were lost in the slime pits, their cities remained defenseless.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Hence the four kings were able to plunder Sodom and Gomorrah, and when Abraham recaptured it from them he restored it to its original owners. The other three cities (see preceding note) defended themselves and were completely destroyed in battle.</i><br>It is possible<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Ramban is now suggesting that the four kings had taken plunder from the other three cities as well and that is alluded to in the verse, as will be explained.</i> that [the plunder from the other three cities is alluded to] in the words of Abraham: “<i>If from a thread even to a sandal tie</i><sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> will remain with me of all the wealth that has come to me from all of you;<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">“From all of you,” i.e., from all the five cities.</i> <i>and if I take anything that is thine</i><sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> of your wealth which you, the king of Sodom, gave me.” I HAVE LIFTED UP MINE HAND TO THE ETERNAL. This is an expression signifying an oath: “I lift up my hand to G-d Most High.”<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Besides explaining that this is an expression signifying an oath, Rashi also states that even though the verse uses a past tense <i>harimothi</i>, the sense is that of the present tense: “I lift up my hand.”</i> Similarly, the verse, <i>By myself have I sworn</i>,<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Further, 22:16. Here too the verse uses a past tense, but its meaning is that of the present tense.</i> means “By Myself do I swear.” Thus the language of Rashi.<br>I have found a similar text in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\"><i>Vaethchanan</i> 33.</i> “We find in the case of all the righteous that they bring their inclination under oath in order not to do evil. In the case of Abraham, he says, <i>I have lifted up mine hand to the Eternal</i>.” It is thus similar to the verse, <i>And he lifted up his right hand and his left hand unto heaven, and swore by Him that liveth forever</i>.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Daniel 12:7.</i><br>But Onkelos said, “I have lifted my hand in prayer before the Eternal.” The intent of Abraham’s words according to Onkelos is: “I have prayed to G-d, with my hands spread forth toward heaven,<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 8:22.</i> if I take anything that is thine.” That is to say, “<i>G-d do so to me, and more also</i>,<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:23.</i> if I take, etc.”<br>The correct interpretation appears to me to be that Abraham said, “I have lifted my hand to G-d to make those things Sacred and Devoted<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 27:28.</i> to Him, were I to take from that which is thine.” Declaring things to be sacred to Him is called in Hebrew “lifting of a hand,” just as in the verses: <i>Every one that did lift up a heave offering of silver and copper;</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Exodus 35:24.</i> <i>and every man that offered a wave offering of gold unto the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 22.</i> This Abraham said because having given a tenth of it to the priest, he declared that whatever he takes from the king of Sodom would be a heave offering to G-d, from which he would derive no benefit.<br>In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">43:12.</i> it is similarly said, “Abraham made it a heave offering, even as it is said, <i>And ye shall heave a heave offering of it for the Eternal</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:26.</i> THE WORD OF THE ETERNAL CAME UNTO ABRAM IN A VISION. Abraham now merited that the word of G-d should come to him in a daytime vision for at first his prophecy came to him in nocturnal visions. The meaning of the word <i>bemachzeh</i> (in a vision) is as in the meaning of the verse, <i>And all the people saw the thunderings</i>,<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:18.</i> and the secret thereof is known to those who are learned in the mysteries of the Torah. FEAR NOT ABRAM. Abraham feared two things: that the four kings — either they or their successors — might increase their forces against him and he would go down into the battle and perish, or that his day shall come to die without child. [To remove these two fears from Abraham, the Eternal] promised him that He will be his shield against them, and that his reward for walking with G-d shall be very great. AND ABRAM SAID, O LORD ETERNAL, WHAT WILT THOU GIVE ME? “Behold, Thou hast saved me from the kings, but Thou hast not assured me against extinction. Thou hast only said that Thou wilt give me great reward, but what can my reward be without children?”<br>Now it had not occurred to Abraham that this great reward would be in the World to Come for there is no necessity for such a promise; every servant of G-d will find life in the hereafter before him. But in this world <i>there are righteous men, unto whom it happened according to the work of the wicked</i>.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 8:14.</i> It is for this reason that the righteous have need of assurance. Moreover, <i>very great</i><sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\"><i>Thy reward shall be ‘very great.’</i></i> implies that he will merit both worlds<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">“Both worlds,” literally “two tables,” a Rabbinic figure of speech (Berachoth 5 b) signifying access to the best of this world and also of the hereafter.</i> with all the best therein without any punishment whatever as befits the really righteous people. Moreover, an assurance is given for that which a person fears. [Hence, he needed no assurance concerning the hereafter. But he feared being childless; therefore G-d] rejoined and explained that His assurance included that he should not fear this either, as He will make his children <i>as the stars of heaven for multitude</i>.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 1:10.</i><br>You may ask: Has it not been told to Abraham already, <i>For all the land which thou seest, to thee will I give it, and to thy seed forever. And I will make thy seed as the dust of the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:15-16.</i> and so, how could Abraham now say, <i>Since I go childless…lo, my household slave will be mine heir?</i><sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Verses 2-3 here.</i> And why did he not believe in the first prophecy, as he would believe in this [second one which G-d will now relate to him?] The answer is that the righteous ones have no trust in themselves, fearing they might have sinned in error. Thus it is written <i>At one instant I may speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to build and plant it; but if that nation turn and do evil before Me, then I repent of the good</i>.<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 18:9-10, with some changes.</i> Now when Abraham saw himself advanced in years and the first prophecy concerning him had not yet been fulfilled, he thought that his sins had withheld that good from him.<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 5:25.</i> And perhaps he now feared that he would be punished for the people that he killed in the war, as our Rabbis have said.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 44:5.</i> They have expressed a similar thought in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 76:2.</i> “<i>Then Jacob was greatly afraid and was distressed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Genesis 32:8.</i> From this we derive the principle that there is no assurance for the righteous ones in this world, etc.” WHAT WILT THOU GIVE ME, SINCE I ‘HOLECH’ (GO) CHILDLESS? They<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Jonathan and R’dak. Jonathan translates: “For I pass from the world.” R’dak expressly says that Abraham feared that he might “die” childless.</i> have explained the word <i>holech</i> as meaning “I die childless,” even as is the meaning of that word in the verse, <i>For man is ‘holech’ (going) to his eternal home</i>.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 12:5. Now just as <i>holech</i> here refers to death, so in the words of Abraham it has the same connotation.</i><br>The correct interpretation appears to me to be that at first he [Abraham] complained: “What can my reward be since I have no children and I go as a vagrant and vagabond alone in a strange land, <i>like a tamarisk in the desert</i>,<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 17:6.</i> <i>no one going out, and no one coming in</i><sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Joshua 6:1.</i> in my house except Eliezer, a stranger that I brought to me from Damascus, not from my family, and not from my country.” Then Abraham said, “<i>Behold, to me Thou hast given no seed</i><sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> as Thou hast promised me, and lo my household slave, the one mentioned, will be mine heir, as I am old without child, and my time will come to die childless. I am thus punished, having lost the reward which Thou hast promised me at first.” AND, BEHOLD, THE WORD OF THE ETERNAL CAME UNTO HIM, SAYING: THIS MAN SHALL NOT BE THINE HEIR. Since Abraham had his son who would be his heir after his old age, the Eternal assured him only concerning the inheritance,<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Ramban here suggests that Abraham’s faith in the first promise (see above, Note 223) remained unshaken. However, as he grew older, he feared that if his son will be born near the time of his death, Eliezer will do with the child as he pleases, and he instead will become his heir. On this matter of inheritance G-d now assured Abraham that he should not worry for his seed will inherit him. (Tur.)</i> i.e., that he should not worry, and his seed will inherit it.<br>The meaning of the expression, <i>And, behold, the word of the Eternal came unto him</i>, is that while Abraham was still saying, <i>And, lo, my household slave will be mine heir</i>, the word of G-d suddenly came to him, saying <i>This man shall not be thine heir</i>. AND HE BROUGHT HIM FORTH OUTSIDE. According to the simple interpretation of Scripture it means that He brought him forth from his tent into the open so that he could see the stars. And according to the Midrash its explanation is as follows: G-d said to him, “Leave your astrological speculations, for you have seen by the constellations that you are not destined to raise a son. “Abram” indeed may not have a son, but “Abraham” will have a son; “Sarai” will not bear a child, but “Sarah” will bear a child. Thus the language of Rashi.<br>But ‘Abram’ did have Ishmael!<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Further, 16:15. How then could the Midrash say, “‘Abram’ indeed may not have a son?”</i><br>The meaning of the Midrash, however, is that Abram sought a son who would qualify to become his heir, [which excluded Ishmael, who would not inherit him], even as he said, <i>And, lo, my household slave will be mine heir</i>.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> The Holy One, blessed be He, then said to him, “This man shall not be thine heir, but one born of thine own body shall be thine heir,<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> and leave your astrological speculations. ‘Abram’ will not have a son as his heir, but ‘Abraham’ will have a son as his heir.”<br>It is also possible that the astrological speculation concerned the pair together, namely, the “Abram and Sarai” as a pair will not beget children, and the Eternal now assured him that “Abraham and Sarah” will beget children. In my opinion, however, [the Divine assurance now given to Abraham did not mention Sarah, rather], her name is an addition on the part of the Midrash, meaning that such indeed was the case also with Sarah.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">That “Sarai” will not bear a child, but “Sarah” will.</i> The Holy One, blessed be He, however, did not assure him concerning Sarah at the present time. Even at the time of the prophecy concerning the circumcision, Abraham was still in doubt whether “Sarah” would bear a child.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">See further, 17:17.</i> AND HE BELIEVED IN THE ETERNAL; AND HE ACCOUNTED IT TO HIM FOR RIGHTEOUSNESS. Rashi’s explanation is: The Holy One, blessed be He, accounted it to Abraham for righteousness and merit because of the faith with which he had trusted in Him.<br>But I do not understand the nature of this merit. Why should he not believe in the G-d of truth, and he himself is the prophet, and <i>G-d is not a man, that He should lie?</i><sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Numbers 23:19.</i> Furthermore, he who believed [and on the basis of this belief was ready] to sacrifice his only son, the beloved one, and withstood the rest of the trials, how could he not believe a good tiding?<br>The correct interpretation appears to me to be that the verse is stating that Abraham believed in G-d and he considered it due to the righteousness of the Holy One, blessed be He, that He would give him a child under all circumstances, and not because of Abram’s state of righteousness and his reward, even though He told him, <i>Your reward shall be very great</i>.<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 1.</i> Thus from now on he would no longer have to fear that sin might prevent the fulfillment of the promise. Now although in the case of the first prophecy<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">See above, Note 223, and Ramban to Verse 2.</i> Abraham had thought that the promise was conditional upon the recompense for his deeds, yet now since He promised him that he should have no fear on account of sin and that He will give him a child, he believed that <i>the thing is established by G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Further, 41:32.</i> <i>truth He will not turn from it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Psalms 132:11.</i> For since this is a matter of the righteousness of G-d, it has no break in continuity, even as it is written, <i>By Myself have I sworn, saith the Eternal, the word is gone forth from My mouth in righteousness, and shall not come back</i>.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 45:23. “Saith the Eternal” is here an addition based upon Genesis 22:16.</i><br>It may be that the verse is stating that Abraham believed that he would have a child as an heir under all circumstances, but the Holy One, blessed be He, accounted to him that this promise He had assured him would in addition be as righteousness<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Ramban is now suggesting that Abraham did consider his having a child as being a reward for his deeds, but the Holy One, blessed be He, accounted it to him as an act of righteousness in order not to diminish his future reward for his good deeds.</i> since in His righteousness G-d did so, just as it says, <i>G-d thought it for good</i>.<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:20.</i> A similar case is the verse regarding Phinehas: <i>And that was accounted unto him for righteousness</i>,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:31.</i> meaning that the trust he [Phinehas] has in G-d when committing that particular deed<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 25:7-8.</i> was accounted as righteousness unto all generations since G-d will forever keep His righteousness and kindness for every generation on account of [Phinehas’ deed, and this recompense transcends any strictly merited reward]. This is similar to that which is stated, <i>Forever will I keep for him My mercy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:29.</i> I AM THE ETERNAL WHO BROUGHT THEE OUT OF UR OF THE CHALDEES, TO GIVE THEE THIS LAND TO INHERIT IT. I have already explained this verse<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Above, 11:28.</i> as stating: “From the time I brought you out of Ur of the Chaldees and performed a miracle for you [which saved your life], it was the Will before Me to give you this land.” But at this present moment He did not decree giving it to Abraham, rather he said that He had brought him out of Ur of the Chaldees with the intention of giving it to him. It was for this reason that Abraham feared lest a condition of good deeds be attached to the inheritance of the land even though He already had told him twice, <i>Unto thy seed will I give this land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:7; 13:15.</i> since He did not decree the gift of the land now as He did decree to give him a child. Therefore, Abraham said, <i>Whereby shall I know that I shall inherit it?</i><sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Verse 8. Meaning: “How shall I know that this gift of the land will be an enduring one, unaffected by my sins?” This interpretation is clearly stated by Ramban further on in the text.</i> This is not similar to the question of Hezekiah, <i>What shall be the sign that the Eternal will heal me?</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">II Kings 20:8.</i> The Holy One, blessed be He, also did not act with Abraham as He did with the other signs by showing him a sign or wonder in some miraculous matter.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Instead, He made a covenant with him to inherit the land by all means. (Tur.)</i> But Abraham desired to have definite knowledge that he would inherit the land and that neither his sin nor that of his seed would withhold it from them. Or perhaps the Canaanites might repent, in which case the following verse might apply to them: <i>At one instant I may speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to pluck up and to break down and destroy it; but if that nation turn from their evil… I repent of the evil that I thought to do unto it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 18:7-8.</i> And then the Holy One, blessed be He, made a covenant with him that he will inherit the land under all circumstances. A HEIFER ‘MESHULESHETH’ AND A SHE-GOAT ‘MESHULESHETH.’ Rabbi Abraham ibn Ezra explained the word <i>meshulesheth</i> as meaning three years old. But Onkelos said “three.”<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">“Three heifers and three she-goats.” (Onkelos.)</i> This is indeed correct since a three-year old cow is no longer called <i>eglah</i> (heifer), just as we have learned in a Mishnah:<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Parah 1:1. And here when the verse says <i>eglah</i> (heifer) it cannot therefore refer to a three-year old, as Ibn Ezra says.</i> “But the Sages say that an <i>eglah</i> (heifer) is two years old; a <i>parah</i> (cow) is three years old.”<br>The allusion here is to the three sacrifices<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">The heifer, the she-goat and the ram.</i> which his seed will bring from them before Him: the Whole-offering, the Sin-offering and the Peace-offering. And as for the Guilt-offering, that is like the Sin-offering,<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 7:7.</i> the difference between them being merely in the name.<br>It is possible that the meaning of the word <i>meshulesheth</i> is that he bring the three of them consecutively, each kind remaining separate. A similar use of this word is found in the verse, <i>For they were in ‘meshulashoth’ (three) stories</i>,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 42:6.</i> meaning that there were upper, middle and lower chambers. AND HE DIVIDED THEM IN THE MIDST. This he did in order that He make the covenant with him, to pass between these parts.<br>He thereby alluded to Abraham that all sacrifices of cattle and fowl will be from these species since the <i>gozeil</i> (young pigeon) mentioned here<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">In Verse 9 above.</i> is identical with the <i>ben yonah</i> (young pigeon) mentioned in the Book of Leviticus.<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">1:14.</i> Here it is called <i>gozeil</i> to indicate that only the young of this specie are fit for sacrifices. Now even though all young fowl are called <i>gozlim</i> — as it is said, <i>As an eagle that stirreth up her nest, hovereth over ‘gozalav’ (his young ones)</i><sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:11.</i> — Abraham understood on his own that the command of the Eternal applied to the kind which was to be selected [by the Torah, namely, young pigeons]. It may be that Abraham followed his own will in offering a young pigeon, and Scripture selected forever the specie which the patriarch had offered.<br>Thus did Abraham know that the sacrifices would be of these species and that all of them would be divided into parts: the Whole-offering into its pieces,<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 1:12.</i> the Peace-offering into the breast, shoulder and fats,<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7:30-32</i> and the Sin-offering and the Guilt-offering into their fats.<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:31; 7:2-5.</i> BUT THE BIRD HE DID NOT SPLIT. He placed the turtle-dove<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">In Verse 9 above.</i> and the young pigeon opposite each other for they too were in the covenant, but Abraham did not split them in the middle since concerning all fowl offered on the altar it says, <i>He shall not separate it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 1:17.</i> In Bereshith Rabbah the Sages said,<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">44:14.</i> “The Holy One, blessed be He, indicated to him that in a bird Whole-offering, the ministering-priest severs both the gullet and the windpipe, but in a bird Sin-offering he does not sever” [the head from the body, as he must cut one and not both of the organs].<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">See Rashi, Leviticus 1:15 and 5:8. The principle is derived from the following textual inference: Since Abraham was asked to bring both “a turtle-dove and a young pigeon,” why does Scripture conclude by saying, <i>And the bird</i> [<i>hatzipor</i> — singular] <i>he did not split?</i> This is to indicate that of the two kinds of sacrifices to be brought from fowl, namely, the Sin-offering and the Whole-offering, only one would be subject to the injunction not to separate it, and Scripture later specifies that this is the bird Sin-offering. (Leviticus 5:8.)</i> AND THE BIRDS OF PREY CAME DOWN UPON THE CARCASSES. [They came down] to eat them, as is the nature of birds. AND ABRAM DROVE THEM AWAY. It was thus alluded to Abraham that the nations would come to abolish the sacrifices, but the children of Abraham would drive them away. AND LO, A DREAD, EVEN A GREAT DARKNESS FELL UPON HIM. The Rabbis in the Midrash have interpreted this fourfold<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">“A dread,” “a great,” “darkness,” “fell.”</i> expression to be an allusion to the servitude of the four exiles,<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Mentioned further in the text.</i> for the prophet<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further, Verse 17, as to the nature of the prophetic vision.</i> Abraham found his soul overtaken by “a dread,” followed by “darkness,” which in turn became “a great darkness,” and then he felt as if an overwhelmingly heavy load “fell” upon him. Thus the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 44:20.</i> “<i>A dread</i>, this is Babylon. <i>Darkness</i>, this is Media that darkened the eyes of Israel with fasting<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">A reference to the fasting in the time of Mordecai and Esther. (Esther 4:16.)</i> and affliction. <i>Great</i>, this is the kingdom of Antiochus.<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">By prohibiting the practice of the commandments of the Torah, the Greeks caused “a great” darkness to descend upon the descendants of Abraham.</i> <i>Fell upon him</i>, this is Edom.<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Edom being a synonym for Rome.</i><br>This experience came to Abraham because when the Holy One, blessed be He, made a covenant with him to give the land to his children as an everlasting possession, He said to him, by way of a residuary of His gift, that during the four exiles the nations will subjugate his children and rule in their land, subject to the condition that they sin before Him. Following this general allusion, He then informed him explicitly concerning another exile into which they will first go, namely, the Egyptian exile with which he had already been punished, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:10.</i> THAT THY SEED SHALL BE A STRANGER. This is a verse that is to be transposed, its purport being that “thy seed shall be a stranger for four hundred years in a land that is not theirs, and they shall enslave them, and they shall afflict them.” He has thus not specified the length of the period of servitude and affliction.<br>There are many cases in Scripture where verses must be transposed if they are to be interpreted properly. Thus: <i>There came unto me the Hebrew servant, who thou hast brought unto us, to mock me;</i><sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Further, 39:17. The meaning being: “There came unto me to mock me the Hebrew servant.…”</i> <i>And all countries came into Egypt to buy corn to Joseph;</i><sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 41:57. The meaning being: “And all countries came into Egypt to Joseph.…”</i> <i>For whosoever eateth leavened bread, that soul shall be cut off from Israel, from the first day until the seventh day;</i><sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:15. The meaning being: “For whosoever eateth leavened bread, from the first day until the seventh day, that soul.…”</i> <i>In that day a man shall cast away his idols of silver, and his idols of gold, which they made for themselves to worship, to the moles and to the bats;</i><sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 2:20. The meaning being: “In that day a man shall cast away to the moles and to the bats his idols.…”</i> <i>Come, and hearken, and I will declare, all ye that fear G-d, what He hath done for my soul;</i><sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Psalms 66:16. The meaning being: “All ye that fear G-d, come.…”</i> <i>They cry unto Me, My G-d we Israel know Thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">Hosea 8:2. The meaning being: “Unto Me crieth Israel, ‘My G-d, we know Thee.’”</i> <i>And they shall be Mine, saith the Eternal of hosts, in the day that I do make, even Mine own treasure, and I will spare them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:17. The meaning being: “And they shall be Mine treasure, saith the Eternal.…”</i> There are many other such verses.<br>The sense of the verse is: “Even though I tell you that I have given this land to your children, you should surely know that before I give it to them they shall be strangers for four hundred years in a land not belonging to them, and they shall also enslave them and afflict them.”<br>Rabbi Abraham ibn Ezra said [that the verse should be interpreted as follows]: “You should surely know that your children shall be strangers in servitude and affliction until the end of a four hundred year period commencing from this day of the covenant.” If so, G-d informed Abraham of the time of the redemption, but He did not inform him of the exact length of the exile. This too is correct. ‘VEGAM’ (AND ALSO) THAT NATION THAT MADE SLAVES OF THEM WILL I JUDGE. The words, <i>And also</i>, include the kingdoms of the four exiles which will be judged for having enslaved Israel. Thus the language of Rashi.<br>By way of the simple meaning of Scripture, the verse is stating: “Just as I decreed exile and affliction for your children on account of sin,<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 12:10.</i> so will I bring judgment upon the nation that will enslave them for the violence they will do to them.”<br>The correct meaning of the word <i>vegam</i> appears to me to be as follows: Even though I have decreed that your children be strangers in a land not their own, and they shall enslave them and afflict them, I will nevertheless judge the nation that will enslave them for what they will do to them, and they will not be exonerated for having done My decree.” The reason for this is as Scripture states: <i>I am jealous for Jerusalem and for Zion with a great jealousy; and I am very sore displeased with the nations that are at ease; for I was but a little displeased, and they helped for evil</i>.<sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 1:14-15.</i> And it says again, <i>I was wroth with My people, I profaned Mine inheritance, and gave them into thy hand; thou didst show them no mercy; upon the aged hast thou very heavily laid the yoke</i>.<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 47:6.</i> Such was the case with the Egyptians who increased the evil. They threw the children of the Israelites into the river, embittered their lives,<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Exodus 1:14.</i> and they intended to eradicate their name from memory. This is the meaning of the expression <i>will I judge</i>, i.e., “I will bring them to judgment to determine whether they did as was decreed upon them or if they increased the evil inflicted upon them.” It is this principle which Jethro stated: <i>For it is the thing wherein they acted presumptuously</i> [that caused the punishment to come] <i>upon them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:11.</i> It was their presumptuousness that brought upon the Egyptians the great punishment which utterly destroyed them. And this principle is also expressed in the verse: <i>for thou knewest that they dealt proudly against them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 9:10.</i><br>Now the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Maimon (Rambam). See <i>Seder Bereshith</i>, Note 139.</i> stated the reason [for the punishment of the Egyptians — a punishment meted out even though it had been decreed that they were to enslave the Israelites] — in the Book of Knowledge:<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Mishneh Torah, Mada, Hilchoth Teshuvah, end of Chapter 6.</i> “It had not been decreed on any particular [Egyptian that <i>he</i> was to afflict the Israelites], and if any one of all those who perpetrated evil against Israel had not wanted to do it, he had the liberty to do so since the decree was not directed at any specific person.”<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">Hence the individual Egyptian was properly punished since each one could, by exercise of his free choice, have not been a party to the suffering caused to the Israelites. Ramban’s position as explained in the text is shared by Rabbi Abraham ben David (Rabad), Rambam’s chief critic. (<i>Ibid.</i>)</i><br>But to me the Rabbi’s words are not reconciled with the facts. Even if the Holy One, blessed be He, were to decree that any individual among all the nations should do them [the Israelites] evil in such-and-such a manner, and this specific individual fulfilled His decree with alacrity, he has the merit of fulfilling a Divine commandment. What sense is there in the Rabbi’s words? If a king were to command that the inhabitants of a certain country do a particular deed, he who is slack and throws the matter upon others offends and sins against himself, while he who does it wins the king’s favor. And this is all the more since Scripture states, <i>And also that nation that made slaves of them</i>, which clearly implies that the entire Egyptian nation was to enslave them, and they came to Egypt of their own free will! Instead, the reason [for the punishment of the Egyptians] is as I have written above.<br>Our Rabbis already mentioned this matter when they said in Shmoth Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">30:15.</i> “This may be likened to a lord who told his son that he should work for a certain person who should not cause him any suffering. So he went and worked for him. Now even though he worked for him without recompense, the master did not cease causing him suffering. When the lord finally was reconciled with his son, he decreed death to those who caused his son suffering. Similarly, the Holy One, blessed be He, decreed that Israel be in servitude in Egypt. But the Egyptians overwhelmed them and enslaved them by force. “Said the Holy One, blessed be He: ‘You should have used them as servants who would do your needs. <i>I was but a little displeased, and they helped for evil</i>.’”<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 1:15.</i> Thus far [is the quote from the Midrash Shmoth Rabbah].<br>Now it is clear that throwing Hebrew children into the river was not included in the decree, <i>And they shall enslave them, and afflict them</i>, for this would result in their complete destruction. Similarly, that which the Egyptians said at first, <i>Come, let us deal wisely with them lest they multiply</i><sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Exodus 1:10.</i> is not part of servitude or affliction. Besides, they themselves increased the degree of affliction, as Scripture testifies, <i>And they made their lives bitter with hard service</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14.</i> It is this which Scripture states in the following verse: <i>And he saw our affliction, and our toil, and our oppression</i>.<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 26:7.</i><br>Know and understand that a person who, on the New Year, has been inscribed and sealed for a violent death,<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">During the coming year. The significance of the words “and sealed” is as follows: According to the Talmud (Rosh Hashanah 16 b), only the completely wicked people are inscribed “and sealed” immediately on Rosh Hashanah for death. The fate of the average person is not “sealed” until the Day of Atonement. Yet, continues Ramban, no one has a right to kill that person even though death was already decreed for him on the New Year, which would indicate that he was a completely wicked person.</i> the bandits who kill him will not be guiltless because they fulfilled that which had been decreed against him. <i>That wicked man shall die in his iniquity</i>,<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 3:18.</i> but his blood will be sought from the murderer. However, when a decree issues from the mouth of a prophet, there are different laws concerning one who fulfills it. If he heard it and he wishes to fulfill the Will of his Creator as decreed, there is no sin upon him for doing so. On the contrary, it is accounted to him as a merit, just as it is said concerning King Jehu: <i>Because thou hast done well in executing that which is right in Mine eyes, and hast done unto the house of Ahab according to all that was in My heart, thy sons of the fourth generation shall sit on the throne of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">II Kings 10:30.</i> However, if he heard the command and killed him out of his personal hatred or in order to take his wealth, he is subject to punishment for his intention was to sin, and it is accounted to him as a transgression. Scripture so states with respect to Sennacherib, [king of Assyria]: <i>O Asshur the rod of Mine anger… I do send him against an ungodly nation, and against the people of My wrath do I give him a charge</i>.<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 10:5-6.</i> And Scripture continues: <i>but not so doth he mean, neither doth his heart think so, but it is in his heart to destroy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 7.</i> This is why he was punished in the end, just as it is said, <i>Wherefore it shall come to pass, that when the Eternal hath performed his whole work… I will punish the fruit of the arrogant heart of the king of Assyria, and the glory of his haughty looks, etc</i>.<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 12.</i> Again it says concerning Sennacherib: <i>Israel is a scattered sheep, the lions have driven him away; first the king of Assyria hath devoured him, and last this Nebuchadrezzar king of Babylon. …Therefore thus said the Eternal… Behold, I will punish the king of Babylon and his land, as I have punished the king of Assyria</i>.<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 50:17-18.</i> This is proof that the king of Assyria was punished because of the evil he did to Israel. Now Nebuchadrezzar heard that the prophets unanimously called upon him to destroy Jerusalem, and he and all his people were commanded to do this by word of the prophet, as it is written, <i>Behold, I will send and take all the families of the north, saith the Eternal, and I will send unto Nebuchadrezzar the king of Babylon, My servant, and will bring them against this land, and against the inhabitants thereof… and I will utterly destroy them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:9.</i> And it is further written, <i>Behold I will give this city into the hand of the Chaldeans, and into the hand of Nebuchadrezzar king of Babylon… and they shall set the city on fire</i>.<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 32:28-29.</i> Concerning the Sanctuary itself, the prophet said, <i>I will make this house like Shiloh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 26:6. Shiloh was destroyed by the Philistines. (I Samuel 4.)</i> The Chaldeans knew that it was the command of G-d, as Nebuzaradan [captain of the guard of the King of Babylon] said to Jeremiah, <i>The Eternal thy G-d pronounced this evil upon this place; and the Eternal hath brought it, and done according as He spoke, because ye have sinned against the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 40:2-3.</i> Yet despite this, the Chaldeans were all punished in the end. This was because of two reasons. First, Nebuchadrezzar also intended to destroy the entire land in order to increase his authority, as it is written concerning him: <i>And I will cause the arrogancy of the proud to cease, and will lay low the haughtiness of the tyrants;</i><sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 13:11.</i> and again it is written: <i>And thou hast said in thy heart, I will ascend into heaven… I will ascend above the heights of the clouds; I will be like the Most High</i>.<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:13-14.</i> Concerning his nation it is written, <i>Thou sayest in thy heart: I am, and there is none else beside me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 47:8.</i> Habakkuk the prophet said concerning him, <i>Woe to him that gaineth evil gains for his house, that he may set his nest on high</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Habakkuk 2:9.</i> Thus Nebuchadrezzar’s punishment is as that of Sennacherib. It is for this reason that Scripture says, <i>Therefore thus saith the Eternal… Behold, I will punish the king of Babylon and his land, as I have punished the king of Assyria</i>.<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 50:18.</i> And there was yet another reason for punishment in the case of the king of Babylon, i.e., for his having added to the decree and having exceedingly perpetrated evil against Israel, as it is said concerning him, <i>I was wroth with My people, I profaned Mine inheritance, and gave them into thy hand; thou didst show no mercy, upon the aged hast thou very heavily laid thy yoke</i>.<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 47:6.</i> Therefore did a twofold punishment come upon him: his people were utterly destroyed, there remaining of Babylon no <i>name and remnant, offshoot and offspring</i>,<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:22.</i> and his city was destroyed forever, as it is said, <i>And Babylon, the glory of kingdoms, the beauty of the Chaldeans’ pride, shall be as when G-d overthrew Sodom and Gomorrah. It shall never be inhabited, neither shall it be dwelled in from generation to generation… But wild-cats shall lie there… and satyrs shall dance there</i>.<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:19-21.</i> Scripture further states concerning him, <i>For it is the vengeance of the Eternal, the vengeance of His temple</i>,<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 51:11.</i> and it is written, <i>‘The violence done to me and to my flesh be upon Babylon,’ shall the inhabitants of Zion say; and ‘My blood be upon the inhabitants of Chaldaea,’ shall Jerusalem say. Therefore thus saith the Eternal: Behold, I will plead thy cause, and take vengeance for thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 51:35-6.</i> There are many verses like these. AND THOU SHALT COME TO THY FATHERS IN PEACE. And thou shalt not behold at this. Thus the language of Rashi.<br>This is not correct according to Rashi’s own interpretation, namely, that the decree, <i>thy seed shall be a stranger in a land not their own</i>,<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 13.</i> took effect as soon as Abraham had a child. Thus, soon after Isaac was born it states, <i>And Abraham sojourned (‘vayagar’) in the land of the Philistines;</i><sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Further, 21:34. The word <i>vayagar</i> has the same root letters as <i>geir</i> (stranger), thus suggesting that Abraham lived as a “stranger” in a land which was not his own.</i> <i>And Isaac sojourned in Gerar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 26:6. The verse however states, <i>vayeshev</i> (and he “dwelled”), and not <i>vayagar</i>. In Rashi a different verse is quoted: <i>Sojourn (‘gur’) in this land</i>. (<i>Ibid.</i>, Verse 3.) Now <i>gur</i> has the same root as <i>vayagar</i>. (See preceding note.)</i> Now if so, Abraham was also included in the decree! But the meaning of the verse, <i>And thou shalt come to thy fathers in peace</i>, is that “no punishment will come to you from Me even though I decree on your children punishments of servitude and affliction.” AND IN THE FOURTH GENERATION THEY SHALL COME BACK HITHER. After they are exiled into Egypt, they will be there for three generations. And thus it happened; Jacob was exiled into Egypt. Go and reckon his generations: Judah, Peretz, Chetzron, and Caleb the son of Chetzron was amongst those who entered the Land. Thus the language of Rashi. But this is not correct at all.<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Since Chetzron was among those who went down to Egypt (further, 46:12), they were in Egypt for only two generations. And if “the dwelling in a strange land” is to be reckoned as beginning with Abraham, there are seven generations from Abraham to Caleb: Abraham, Isaac, Jacob, Judah, Peretz, Chetzron and Caleb. (Tur.)</i><br>The correct interpretation appears to be that <i>the fourth generation</i> refers to the Amorite whose sin will then become full,<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Thus enabling Israel to return and take the land from him. (Tur.)</i> for from the day of the decree He prolonged the time of the Amorite, as He visits iniquity upon the third and fourth generation. Had the Amorites repented of their iniquities He would not have utterly destroyed them. Rather, they would have been a levy of bondservants, or they might have gone elsewhere. THE INIQUITY OF THE AMORITE. He mentioned the strongest among them,<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">Or else He should have mentioned “the Canaanites,” whose name the land carried. The Amorites are specifically singled out for their height by the prophet Amos, mentioned further on.</i> <i>Whose height was like the height of the cedars</i>.<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">Amos 2:9. The verse begins: <i>Yet I destroyed the Amorite, whose height.…</i></i> The Israelites would not be able to overpower him until his measure of sin was full and his own iniquities will ensnare him.<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">See Proverbs 5:22.</i> Moreover the Amorite was the first one to be captured by them, and it was his land which they inherited first.<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">The land of Sichon, king of the Amorites, was later the first to be captured by the Israelites. Hence his name is singled out here in the verse.</i> AND BEHOLD, A SMOKING FURNACE, AND A FLAMING TORCH. It appeared to Abraham as if the furnace was all smoke and in its midst a flaming torch was burning, similar to <i>a great smoke, with a fire flashing up</i>.<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">Seen by the prophet Ezekiel (1:4). In the actual verse the word “cloud” appears instead of the word “smoke.”</i> The “smoke” mentioned here is <i>the cloud, and thick darkness</i> mentioned at the giving of the Torah,<sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 4:11.</i> and “the flaming torch” in its midst is “the fire” mentioned there: <i>And thou didst hear His words out of the midst of the fire;</i><sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 36.</i> and it is further written: <i>And the appearance of the glory of the Eternal was like devouring fire</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Exodus 24:17.</i> Thus the Divine Glory passed between the parts of the sacrifices, and this is the covenant which He made with Abraham forever. This is the meaning of the verse, <i>the Eternal made a covenant with Abraham</i>,<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\">Verse 18.</i> as the Holy One, blessed be He, Himself carried through “the covenant of between the parts.” The student versed in the mysteries of the Torah will understand. IN THAT DAY THE ETERNAL MADE A COVENANT WITH ABRAM, SAYING. Now the Holy One, blessed be He, promised Abraham the gift of the land many times, and all of the promises served a purpose. When he originally arrived in the land, He said to him, <i>Unto thy seed will I give this land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:7.</i> but He did not clarify the extent of His gift, for included in this promise is only the land where he walked, <i>unto the place of Shechem unto the oak of Moreh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> Afterwards, when his merits increased while in the Land, He bestowed upon him the additional promise: <i>Lift up now thine eyes, and look from the place where thou art, northward and southward, and eastward and westward</i>,<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:14.</i> meaning that He will give him all those lands in their totality, for the meaning of the expression, <i>which thou seest</i>,<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> is not literally “with your eyes” for the sight of a person does not extend far. Rather, it means that He will give him [land which lies in] every direction in which he looks. It may be that He miraculously showed him all the land of Israel, as was the case with Moshe Rabbeinu.<sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 34:1-3.</i> He further added in this second blessing: <i>and to thy seed forever</i>,<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> and that his seed will increase <i>as the dust of the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:16.</i> At the third time, He clarified to him the boundaries of the land, mentioning all the ten nations [who presently inhabited it],<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\">Here, Verses 19-21.</i> and in addition He made a covenant with him that sin would not cause [the annulment of the gift]. When He commanded him concerning circumcision, He told him, <i>for a possession forever</i>,<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Further, 17:8.</i> that is to say, if they will be exiled from it they will again return and inherit it.<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">The promise, <i>And to thy seed forever</i> (13:15), does not imply that if they will be exiled from the land they will return and re-inherit it. It assures legal title but not necessarily actual possession. However, the expression, <i>for ‘a possession’ forever</i>, does indicate that it is to be their land forever. Hence even if they are exiled they will return and possess it.</i> He also added at that time, <i>And I will be their G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Leviticus 18:25.</i> meaning that He in His Glory will lead them, and they shall not be under the rule of a star or constellation or any power of the powers above, as will yet be explained in the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">See Ramban to Leviticus 18:25.</i><br>Now at the time of the first gift, Scripture states, <i>Unto thy seed will I give</i>,<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:7.</i> the verb being in a future tense, and similarly in the second time,<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\"><i>To thee will I give it</i>. (Above, 13:15).</i> because until then He had not given him the entire land, and therefore, He said to him, <i>will I give it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:7.</i> But at the third time, during the covenant, He said, <i>Unto thy seed have I given</i>,<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">In Verse 18 here.</i> meaning that He will make the covenant for the gift that He had already given him. Similarly, at the time of the circumcision, when He said, <i>for a possession forever</i>,<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Further, 17:8.</i> He said to him, <i>And I will give unto thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">Further, 17:8.</i> in the future tense.<sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\">Since, as explained above, this promises that if they will be exiled from the land, they will return and inherit it, the future tense refers to this future return to and repossession of the land.</i><br>Rashi wrote: <i>Unto thy seed have I given</i>.<sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">In Verse 18 here.</i> The word of the Supreme One is as if it were already accomplished. — But there is no need for this explanation in this passage.<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">Instead, the explanation is as set forth above.</i> AND ABRAM HEARKENED TO THE VOICE OF SARAI. Scripture does not state, “And he did so.” Rather it says that he hearkened to the voice of Sarai, thus indicating that even though Abram was very desirous of having children, he did not do so without permission of Sarai. Even now it was not his intention to build up a family from Hagar, and that his children be from her. His intent was merely to do Sarai’s will so that she may build a family from Hagar for she will find satisfaction in her handmaid’s children, or that by the merit of this act she will become worthy to have children, as our Rabbis have said.<sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 71:7.</i><br>Scripture further says, <i>And Sarai took</i>,<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> to inform us that Abram did not hurry the matter until Sarai took Hagar and gave her to him. Again, Scripture mentions <i>Sarai Abram’s wife… to Abram her husband</i>,<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> to allude that Sarah did not despair of Abraham and that she did not render herself distant from him as she was his wife and he her husband, but she wanted that Hagar also be his wife. This is why the verse states, <i>And she gave her to Abram her husband to be his wife</i>,<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> meaning that she was not to be as a concubine but as a woman married to him. All this reflects the ethical conduct of Sarah and her respect towards her husband. AT THE END OF TEN YEARS. This is the established period for a woman who has lived with her husband for ten years without having given birth to children, after which he is bound to take another. AFTER ABRAM DWELLED IN THE LAND OF CANAAN. This tells us that the period he dwelled outside of the Land is not to be included in the count of those ten years since he was not told <i>And I will make of thee a great nation</i><sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:2.</i> until after he had come to the land of Israel. Thus the language of Rashi.<br>This reason is not proper since it is a clear-cut halachic decision that the time spent living outside the Land is not to be included in the ten year period for any person in the world.<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">Why then did Rashi add, “since the promise, <i>And I will make of thee a great nation</i>, was made to Abraham after he had come to the Land of Israel?” This language would make it appear that only in Abraham’s case was the time spent living outside the Land excluded from the ten year period, when it really applies to everyone.</i> The Mishnah<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 64a. The Mishnah is the collection of teachings by the Tannaim, compiled by Rabbi Yehuda Hanasi.</i> containing this principle applies to all men. And if it were as Rashi stated it, i.e., on account of this promise made to Abram, then for other people [the years they dwelled outside the land of Israel] should be included in the ten years period!<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">But the law is not so. The years that husband and wife have lived together outside the Land of Israel are not included in the ten years total for anyone, and they begin to count the years after they arrive in the Land.</i> Some Talmudic commentators<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\">The forthcoming opinion which Ramban refutes is mentioned in Rabbeinu Asher, Yebamoth, Chapter 6, par. 12, in the name of “some scholars who wish to say.” Rabbeinu Asher also refutes their opinion.</i> have already made another mistake concerning this rule, stating that the law does not require a person who dwells outside the Land to divorce a woman with whom he has lived for ten years without her giving birth, nor does the law require him to marry another woman.<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">Their reasoning being that childlessness may be a form of punishment for living outside the Land. Therefore he need not divorce her. This opinion, however, is refuted, for the law applies everywhere. Only in a case where, after having lived together outside the Land of Israel, husband and wife then move to the Land, the years they lived outside the Land are not included in the ten year period.</i> But the matter is not so. Rather, the intent [of the law which excludes the period one dwells outside the land of Israel from the ten year total] is that if a man lived with his wife for five or ten years outside the Land and then they came to the land of Israel, we give them a period of ten years from the time they came to the Land, for perhaps due to the merit of the Land they will build up a family. And thus did Abraham and Sarah our mother do from the time they came there. AND SARAI DEALT HARSHLY WITH HER, AND SHE FLED FROM BEFORE HER FACE. Our mother did transgress by this affliction, and Abraham also by his permitting her to do so. And so, G-d heard her [Hagar’s] affliction and gave her a son who would be <i>a wild-ass of a man</i>,<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> to afflict the seed of Abraham and Sarah with all kinds of affliction. RETURN TO THY MISTRESS, AND SUBMIT THYSELF UNDER HER HANDS. The angel commanded her to return and accept upon herself the authority of her mistress. This implies that she will not go out free from her, as Sarah’s children will ever rule over her children. AND THOU SHALT CALL HIS NAME ISHMAEL. The angel informed Hagar that his name will be Ishmael — just as in the verse, <i>Behold, a son shall be born unto the house of David Josiah by name</i><sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">I Kings 13:2.</i> — and he told her that she should so call him, and thus remember that G-d heard her affliction.<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">The name <i>Ishmael</i> (G-d heareth) is, as the angel explained to Hagar, “because the Eternal hath heard thy affliction.” (Verse 11.)</i> Now Abraham either called him by this name on his own,<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">Verse 15: <i>And Abraham called the name of his son, whom Hagar bore, Ishmael</i>.</i> with the intent that G-d hear him and answer him, or the Holy Spirit rested upon him, as Rashi has it, and he called him Ishmael because G-d had heard his mother’s affliction, as the angel had said.<br>The correct interpretation appears to me to be that the angel commanded Hagar that she call him so, but she, being a concubine,<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 above is no proof to the contrary, as it may express only Sarai’s desire.</i> was afraid to give a name to her master’s son, so she revealed the matter to him, and Abram fulfilled the word of G-d. Scripture, however, did not need to delve at length into this matter. ‘PERE ADAM.’ Rashi comments: “One who loves the deserts<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">The word <i>pere</i> is thus, according to Rashi, synonymous with “desert,” as it says <i>peraim bamidbar</i> (Job 24:5). <i>Pere adam</i> is thus: “a man who loves the desert.” (Mizrachi.)</i> [and] to hunt wild animals, as it is written, <i>And he dwelt in the wilderness and became an archer</i>.<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Further, 21:20.</i> <i>His hand shall be against every man</i>. This means that he will be a highway man. <i>And every man’s hand against him</i>. Everyone will hate him and attack him.”<br>The correct interpretation is that <i>pere adam</i> is a construct form, meaning that he will be a wild-ass man accustomed to the wilderness, going forth to his work, seeking for food, devouring all and being devoured by all. The subject pertains to his children who will increase, and they will have wars with all the nations.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra said: “<i>His hand shall be against every man</i> in that he will be victorious at first over all nations, and afterwards, <i>every man’s hand shall be against him</i>, meaning that he will be vanquished in the end. <i>And in the face of all his brethren</i>, who are the sons of Keturah,<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:1-4.</i> <i>he should dwell</i>, meaning that Ishmael’s children will outnumber those of Keturah.” ‘E-IL SHA-DAI.’ These are two distinct Divine names, each one descriptive in itself.<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">And not as Abraham ibn Ezra has it, i.e., that they both constitute one descriptive noun: “a G-d who is almighty” and “an almighty G-d.”</i> Now the meaning of the word <i>eil</i> is “mighty”, derived from the expression, <i>Eilei Moab</i> (the mighty ones of Moab).<sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:15.</i> The meaning of <i>Sha—dai</i>, according to Rashi, is “He whose G-dship suffices for every creature.” In the book Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">I, 63 (toward the end).</i> the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Maimon (Rambam). See <i>Seder Bereshith</i>, Note 139.</i> explained that the name <i>Sha—dai</i> signifies “he who is sufficient.” That is to say, He does not require the existence of what He created or the conservation of any other being; rather, His existence is self-sufficient. Rabbi Abraham ibn Ezra explained in the name of the Nagid<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Shmuel Hanagid. In our text of Ibn Ezra, it appears anonymously as “And many explain.”</i> that the name is from the root <i>shodeid</i>, meaning “victor and prevailer over the hosts of heaven.” This is the correct interpretation, for the name <i>Sha—dai</i> represents the attribute of power which conducts the world, concerning which the Sages have said that it is “the attribute of Justice of the world below.”<sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 35:4.</i><br>The reason for mentioning this Divine Name now is that with it are done the hidden miracles<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">All miracles which a man can deny, saying that they are part of the natural order, are called “hidden,” while those that cannot be denied but are clearly the intervention of the power of G-d are called “open.” (Ma’or Veshamesh.) This concept is a major foundation in Ramban’s thinking. It will appear in many other places in a more developed manner. See e.g., further, 46:15; Exodus 6:2; Leviticus 26:11.</i> for the righteous, <i>to deliver their soul from death, and to keep them alive in famine</i>,<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Psalms 33:19.</i> as well as to redeem them in war from the power of the sword,<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">See Job 5:20.</i> just as all the miracles done to Abraham and to the other patriarchs, and as all the blessings and curses mentioned in the Torah in the section <i>Im Bechukothai</i><sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:3-46.</i> and in the section <i>Vehaya Ki Thavo</i>.<sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 28:1-69.</i> These blessings and curses are all miracles for it is not in nature that the rains should come in their due season<sup class=\"footnote-marker\">377</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:4.</i> when we worship G-d, nor are the skies to be like iron<sup class=\"footnote-marker\">378</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> if we plant our fields in the seventh year, and similarly all promises in the Torah. Rather, they are all miracles by which the disposition of natural law is overpowered, except that no change from the natural order of the world is noticeable, as was the case with the miracles done through Mosheh Rabbeinu with the ten plagues, the dividing of the Sea, the Manna, the well, and their like, for these are miracles which openly changed nature, and they were done with the Tetragrammaton which He told to him. It is for this reason that He now told Abraham our father that He is the Almighty, the Victor Who will prevail over his constellation of birth so that he will have a son, and thus there will be a covenant between Him and his seed forever, meaning <i>that the portion of the Eternal is His people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">379</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:9.</i> and that He will lead them at His own will, as they will not be under the rule of a star or constellation.<br>Know and consider that our father Abraham did not mention the Tetragrammaton [Eternal] in any of his utterances except in combination with the Divine Name written [G-d],<sup class=\"footnote-marker\">380</sup><i class=\"footnote\">Such as in 15:2 above.</i> or in combination with <i>E-il Elyon</i> [G-d Most High],<sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:22.</i> but he did mention in his affairs the name <i>Elokim</i> [G-d]. Thus he will say, <i>The Eternal, the G-d of heaven</i>.<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">Further, 24:3.</i> He said, however, <i>the Eternal seeth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">383</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 22:14. In this case Abraham used the Tetragrammaton (Eternal) by itself. This would contradict the principle stated by Ramban above that Abraham never used this Divine Name except in some combination with another Name. Ramban answers that since the reference there is to the Sanctuary which was destined to be built on that mountain in the future and where the sacrifices were to be brought, the Tetragrammaton is the proper name to be used, as will be explained in the beginning of the book of Leviticus when sacrifices are discussed.</i> because it refers to the place of the future Sanctuary. Jacob, on the other hand, always mentioned <i>E-il Sha-dai</i> [G-d Almighty],<sup class=\"footnote-marker\">384</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 43:14; 48:3.</i> which Moses our teacher never mentions. If you will be worthy you will understand this entire matter from that which the Rabbis said in Tractate Yebamoth:<sup class=\"footnote-marker\">385</sup><i class=\"footnote\">49b.</i> “All prophets contemplated Deity through an unlucid speculum,” which is why Isaiah said, <i>And I saw G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 6:1.</i> [i.e., the Divine Name written <i>Aleph Dalet</i>]. “But Moses contemplated Deity through a lucid speculum.” This is why He said, <i>For a man shall not see Me and live</i>,<sup class=\"footnote-marker\">387</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:20.</i> whereas Isaiah’s verse, <i>and I saw G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 6:1.</i> is written with the <i>Aleph Dalet</i>. I will mention this theme again in <i>Parshath Va’eira</i><sup class=\"footnote-marker\">388</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:2.</i> if G-d will look upon my grief.<sup class=\"footnote-marker\">389</sup><i class=\"footnote\">A personal reference of Ramban to the difficult times in his life when he was engaged in the writing of this work.</i> WALK BEFORE ME. i.e., by following the path which I will show you. [This command is similar in] meaning to the verse, <i>After the Eternal G-d shall ye walk, and Him shall ye fear</i>,<sup class=\"footnote-marker\">390</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 13:5.</i> except that with respect to a general command to follow His way which precedes His specific instructions, He says, <i>Walk before Me</i>, while with respect to a command which follows the specific command, He says, <i>After the Eternal ye shall walk</i>.<sup class=\"footnote-marker\">391</sup><i class=\"footnote\">Here Abraham had not yet specifically been commanded what to do, for the command concerning circumcision was later revealed to him. Hence G-d says to him, <i>Walk ‘before’ Me</i>, meaning “follow the commandment which I will give to you.” But in the verse from Deuteronomy, where the commandments have already been annunciated, the verse properly says, <i>‘After’ the Eternal ye shall walk</i>.</i> The purport of both commands is to walk after G-d, fear Him alone and do whatever He commands. AND BE THOU WHOLE-HEARTED. This is an additional commandment in this matter, similar in meaning to the verse, <i>Thou shalt be whole-hearted with the Eternal thy G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:13.</i> which follows G-d’s admonition: <i>There shall not be found among you any one that … useth divination, a soothsayer, or an enchanter, or sorcerer</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">393</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 10.</i> The purport of both verses is that one should believe in his heart that the Holy One, blessed be He, alone is the Omnipotent from beginning to end. It is He who has the power to do and to undo, and therefore he should not listen to the soothsayers and diviners or to the enchanters and the sorcerers. He shall in no way believe that their words shall be fulfilled, but he should decree in his heart that everything is in the hand of the Supreme One, who is G-d, G-d Almighty, Who doeth a person good, which was not predestined by his constellation, and bringeth evil upon him despite a constellation that was good and auspicious. In accordance with the manner in which a man walks before Him, <i>He frustrateth the tokens of the impostors, and maketh diviners mad</i>.<sup class=\"footnote-marker\">394</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 44:25.</i> It is this which the Sages had in mind when they said: “[G-d said to Abraham], ‘Go forth from your astrological speculations, etc.’”<sup class=\"footnote-marker\">395</sup><i class=\"footnote\">See above, 15:5.</i><br>Now Rashi explained: “<i>And be thou whole-hearted</i>. Be whole-hearted in all the trials I impose upon you.” And Rabbi Abraham ibn Ezra said that the verse means that he should not seek the reason for the commandment of circumcision, it being similar in meaning to the verse: <i>Let my heart be undivided in Thy statutes, in order that I may not be put to shame</i>.<sup class=\"footnote-marker\">396</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:80.</i> The correct interpretation is as I have explained. AND ABRAM FELL ON HIS FACE. The purpose of this expression was to direct his mind towards the prophecy. When the prophecy concerning the commandment of circumcision was completed, Abraham rose and stood. When the word from heaven came to him a second time, saying to him, <i>As for Sarai thy wife</i>, etc.,<sup class=\"footnote-marker\">397</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 15.</i> he once again fell on his face to direct his mind towards the prophecy, and he also prayed concerning Ishmael.<sup class=\"footnote-marker\">398</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> in line with the verses: <i>And they fell upon their faces, and said, O G-d, the G-d of the spirits</i>, etc.;<sup class=\"footnote-marker\">399</sup><i class=\"footnote\">Numbers 16:22.</i> <i>That I may consume them in a moment. And they fell upon their faces</i>.<sup class=\"footnote-marker\">400</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 21-22.</i> BEHOLD, MY COVENANT IS WITH THEE, AND THOU SHALT BE THE FATHER OF A MULTITUDE OF NATIONS. This refers to the covenant of the circumcision, as He will explain, “This is the sign of the Covenant,<sup class=\"footnote-marker\">401</sup><i class=\"footnote\">In Verse 10: <i>This is my covenant</i>.</i> and after the covenant you will be the father of a multitude of nations.”<br>Blessed be the Lord! By Him alone are actions weighed, for He preceded and commanded Abraham to enter into His covenant to be circumcised before Sarah became pregnant so that his seed would be holy. AND I WILL MAKE NATIONS OF THEE. The language of Rashi: “Israel and Edom are referred to here, for Ishmael was already born to him, and He could not therefore have been making any announcement concerning him.”<br>But in my opinion it is not correct that He should inform him of Esau at the time of the covenant of circumcision since Esau does not observe circumcision and has not been commanded thereon, as the Sages expounded in Tractate Sanhedrin:<sup class=\"footnote-marker\">402</sup><i class=\"footnote\">59b.</i> “<i>For in Isaac shall seed be called to thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">403</sup><i class=\"footnote\">Further, 21:12.</i> but not all of Isaac.”<sup class=\"footnote-marker\">404</sup><i class=\"footnote\">Not <i>all</i> of the children of Isaac, namely Jacob and Esau, but only “in” Isaac, meaning only one, Jacob.</i> Instead, [the proper interpretation is that] Israel alone is called “nations” and “peoples,” as in the verses: <i>Yea, He loveth the peoples;</i><sup class=\"footnote-marker\">405</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:3.</i> <i>They shall call peoples unto the mountains;</i><sup class=\"footnote-marker\">406</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> <i>After thee, Benjamin, among the peoples</i>.<sup class=\"footnote-marker\">407</sup><i class=\"footnote\">Judges 5:14.</i> Even after the birth of all the tribes, He said: <i>A nation and a company of nations shall be of thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">408</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:11.</i> <i>And I will make of thee a company of peoples</i>.<sup class=\"footnote-marker\">409</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 48:4.</i> ‘VE’ATAH’ (AND AS FOR THEE), THOU SHALT KEEP MY COVENANT. Rashi commented, “The <i>vav</i> of <i>ve’atah</i> connects the verse with the preceding matter [in Verse 4]: ‘<i>As for Me behold My covenant is with thee</i>, and as for thee, thou shalt be careful to keep it.’ And what constitutes this ‘keeping’ of it? <i>This is My covenant, which you shall keep, between Me and you</i> — this applies to those who were then alive; <i>and thy seed after thee</i><sup class=\"footnote-marker\">410</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> — this applies to those who are yet to be born.” The Rabbi is correct in his interpretation of the plain meaning of the verse.<br>Now they<sup class=\"footnote-marker\">411</sup><i class=\"footnote\">This reason is found in the Commentary of R’dak. See also Moreh Nebuchim (III, 49), where other reasons are given.</i> have said concerning the reason for the commandment of circumcision that He has thereby placed a reminder in the organ of lust, which is the source of much trouble and sin, in order that it should not be used excepting where it is commandatory and permissible.<br>By way of truth,<sup class=\"footnote-marker\">412</sup><i class=\"footnote\">A reference to the mystic teachings of the Torah. See <i>Seder Bereshith</i>, Note 63.</i> the meaning of the verse, <i>Behold, My covenant is with thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">413</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> is similar in meaning to the verses: <i>Behold, I am with thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">414</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:15.</i> <i>And He said, Certainly, I will be with thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">415</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:12.</i> <i>The Eternal our G-d be with us</i>.<sup class=\"footnote-marker\">416</sup><i class=\"footnote\">I Kings 8:57.</i> He is thus saying that the covenant will be with him, and therefore he will be fruitful and multiply. After that He commanded that Abraham keep this covenant, and the circumcision will be as a sign of the covenant. Thus it is that this “sign” is as “the sign” of the Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">417</sup><i class=\"footnote\">Concerning the Sabbath, it is also written: <i>It is a sign forever</i>. (Exodus 31:17.)</i> and therefore circumcision sets aside the Sabbath. Understand this. AND THE UNCIRCUMCISED MALE. Here Scripture teaches you that this circumcision must be at the location where the distinction between male and female is evident. Thus the words of Rashi. Our Rabbis have likewise mentioned other reasons.<sup class=\"footnote-marker\">418</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 108a.</i><br>Rabbi Abraham ibn Ezra said:<sup class=\"footnote-marker\">419</sup><i class=\"footnote\">In his commentary to Leviticus 12:3.</i> “<i>his foreskin</i>,<sup class=\"footnote-marker\">420</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 12:3.</i> which is known, for it is in the genital organ. But not so are the expressions: <i>uncircumcised in the heart;</i><sup class=\"footnote-marker\">421</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 9:25.</i> <i>uncircumcised lips;</i><sup class=\"footnote-marker\">422</sup><i class=\"footnote\">Exodus 6:12.</i> <i>their ear is uncircumcised</i>.<sup class=\"footnote-marker\">423</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 6:10.</i> All of these latter are in a construct state.<sup class=\"footnote-marker\">424</sup><i class=\"footnote\">But when the word <i>orlah</i> is not used in the construct state (as in Leviticus 12:3) it refers to the genital organ.</i><br>In my opinion the matter is clearly explained in Scripture. It does not say, “And ye shall circumcise your foreskin,” thus leaving the meaning in doubt, nor does it say, “the foreskin of your flesh,” just as it says <i>the foreskin of your heart</i>,<sup class=\"footnote-marker\">425</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 10:16.</i> and “the foreskin of your lips.”<sup class=\"footnote-marker\">426</sup><i class=\"footnote\">I did not find this exact quote. Perhaps reference is to Exodus 6:12, mentioned above.</i> But instead it says, <i>And ye shall circumcise the flesh of your foreskin</i>,<sup class=\"footnote-marker\">427</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> meaning that you are to cut off the flesh which is your foreskin, namely, your flesh which obstructs, and there is no flesh in the body which obstructs and covers a limb [as is the case with the genital organ], where one can cut the flesh and remain without the foreskin, other than the “flesh that covers the corona,” which the Sages mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">428</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 137a. In our text of the Mishnah there: “flesh that covers ‘the greater part’ of the corona.” Ramban’s version is similar to that of the Talmud Munich Ms. (See Dikduke Sofrim, <i>ibid</i>.)</i> The word “flesh” in the expression, <i>uncircumcised in flesh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">429</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 44:9.</i> is a euphemism for the genital organ, just as in the verses <i>great of flesh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">430</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 16:26.</i> and <i>an issue of his flesh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">431</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 14:2. The word “flesh” in these two verses refers to the genital organ.</i> ‘VAYITZCHAK’ (AND HE LAUGHED). Onkelos translated: “and he rejoiced.” This is correct since the word <i>tzachak</i> can be used intermittently for sporting or rejoicing, just as in the verses: <i>‘Mesacheketh’ (Sporting) in His habitable earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">432</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 8:31.</i> <i>‘mesachkim’ (rejoiced) before the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">433</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 6:5.</i><br>In my opinion the intent of this expression is to convey the thought that whoever sees a favorable unusual event in one’s life rejoices to the point where “his mouth is filled with laughter.”<sup class=\"footnote-marker\">434</sup><i class=\"footnote\">Psalms 126:2.</i> It is this thought which Sarah expressed: <i>G-d hath made laughter for me; everyone that heareth will laugh on account of me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">435</sup><i class=\"footnote\">Further, 21:6.</i> just as in the verse, <i>Then was our mouth filled with laughter, and our tongue with singing</i>.<sup class=\"footnote-marker\">434</sup><i class=\"footnote\">Psalms 126:2.</i> And this is what Abraham did. When this good tiding was related to him, he rejoiced and his mouth was filled with laughter, <i>and he said in his heart</i> that this is an occasion for rejoicing as it is a very wonderful matter. <i>Shall a child be born unto him that is a hundred years old? and shall Sarah, that is ninety years old, bear?</i> And will this matter not give cause for rejoicing and happiness? Only, Scripture speaks summarily of his wonderment, as it is connected with the word <i>vayitzchak</i>. A similar case is the expression, <i>Have I even here seen</i>,<sup class=\"footnote-marker\">436</sup><i class=\"footnote\">Above, 16:13.</i> which is connected with the beginning of the verse: <i>for she</i> [Hagar] <i>said</i>, “<i>Have I even here seen</i> G-d, revealing to me that He saw in my affliction, and shall I not call Him <i>E-il-ro’i</i> [the G-d who seeth me]?” Another such example is the expression, <i>Did I reveal Myself unto the house of thy father</i>,<sup class=\"footnote-marker\">437</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 2:27.</i> which is connected with the following verse, <i>Why do you kick at My sacrifice and at Mine offering</i>,<sup class=\"footnote-marker\">438</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 29.</i> thus stating, “Have I chosen you so that you kick at My sacrifice and Mine offering? Why then do you do so?”<br>It may be that the question, <i>Shall a child be born to him that is a hundred years old?</i> is an expression of amazement, not one of impossibility, just as in the verse, <i>Wilt thou judge the bloody city</i>,<sup class=\"footnote-marker\">439</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 22:2.</i> which means, “Do you want to judge her and cause her to know all her abominations?” A similar case is the verse, <i>Wilt thou set thine eyes upon it? it is gone</i>.<sup class=\"footnote-marker\">440</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 23:5.</i> Likewise is the verse, <i>Hast thou eaten of the tree, whereof I commanded thee that thou shouldst not eat?</i><sup class=\"footnote-marker\">441</sup><i class=\"footnote\">Above, 3:11.</i> That is to say, “Has the thought occurred to you to eat of the tree?” This verse likewise is saying, “Has the thought occurred to anyone that a child be born to him that is a hundred years old, and that Sarah, who is ninety years, shall bear?” After that Abraham said to Him that he wishes this miracle be with the life of Ishmael.<sup class=\"footnote-marker\">442</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> SHALL A CHILD BE BORN TO HIM THAT IS A HUNDRED YEARS OLD? There is no wonder that a person who is a hundred years old should beget children, for men beget as long as they have vigor even if they be ninety years old or a hundred years old, even in these generations. All the more in the days of Abraham, who had not yet lived two thirds of his life.<sup class=\"footnote-marker\">443</sup><i class=\"footnote\">Since Abraham lived 175 years (25:7) and was now only 100, he had not yet passed two-thirds of his life-span. So it is no wonder that he was yet in his vigor.</i> Moreover, forty years after this, he begot many children from Keturah.<sup class=\"footnote-marker\">444</sup><i class=\"footnote\">Further 25:1-2. “Forty years later.” Isaac was wed at the age of forty (25:20), and Abraham married Keturah after Isaac’s marriage (25:1). There was thus an interval of at least forty years between the time Abraham begot Isaac and when he begot children from Keturah.</i> But Abraham’s saying, <i>Shall a child be born to him that is a hundred years old</i>, expressed this thought: Since he did not beget a child from this woman while he was young, how could he beget from her after he was a hundred and she ninety? He knew that her womanly periods had ceased. Therefore Abraham did not say so originally when he was told, <i>And I will make nations of thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">445</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 6.</i> but only when he was told that he would beget a child from Sarah.<br>Now He commanded him, <i>And thou shalt call his name Isaac</i>,<sup class=\"footnote-marker\">446</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> on account of the rejoicing done by Abraham, which is proof that it was out of faith and joy [that Abraham said, <i>Shall a child be born</i>, etc.]<sup class=\"footnote-marker\">447</sup><i class=\"footnote\">As explained above. Had it been said out of a sense of derision, G-d would not have told him to call his son by a name which would commemorate his lack of faith. (Bachya.)</i> And after Abraham called him so, as G-d had commanded him, Sarah said, “Is he not rightly named Isaac? For <i>G-d hath made laughter</i> for me.”<sup class=\"footnote-marker\">448</sup><i class=\"footnote\">Further, 21:6.</i> ‘LU’ (O) THAT ISHMAEL MIGHT LIVE BEFORE THEE. The meaning of this word <i>lu</i> everywhere is as the word <i>im</i> (if), and it is also found combined in the word <i>lulei</i>, which means “if not.” [The Hebrew word <i>lulei</i>, ordinarily written with a <i>yud</i> at the end] is sometimes written with an <i>aleph</i> at the end.<sup class=\"footnote-marker\">449</sup><i class=\"footnote\">See Hebrew text of Scripture, <i>ibid.</i>, 43:10.</i> It is also combined into the form of <i>ilu</i>, as in the verses: <i>‘Ve’ilu’ (But if) we had been sold for bondmen and bondwomen;</i><sup class=\"footnote-marker\">450</sup><i class=\"footnote\">Esther 7:4.</i> <i>‘Ve’ilu’ (And if) a thousand years twice told</i>.<sup class=\"footnote-marker\">451</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 6:6.</i> The purport of this word <i>ilu</i> is “even if,” and its meaning is as if it said, “if if,” the double use of the word being for the purpose of emphasis, as in the expressions: <i>Is it only through Moses alone;</i><sup class=\"footnote-marker\">452</sup><i class=\"footnote\">Numbers 12:2. The words “only” and “alone” (<i>harak; ach</i>) are redundant and used for emphasis.</i> <i>Was it because there were no graves;</i><sup class=\"footnote-marker\">453</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:11. The Hebrew words <i>hamibli ein</i> are both negatives. Again the redundancy is for special emphasis.</i> and other similar cases. Abraham thus said: “If Ishmael live before Thee, I will be pleased with this blessing with which Thou hast blessed me, namely, with seed from Sarah.” For since He promised him at first, <i>One born of your own body is to be your heir</i>,<sup class=\"footnote-marker\">454</sup><i class=\"footnote\">Above, 15:4.</i> and the heir was to be one person, he [Abraham] had thought that this referred to Ishmael. But now that he was told that he will beget a child from Sarah and he understood that this child was to be the heir, he feared lest Ishmael die. Therefore, he said this: [<i>O that Ishmael might live before Thee</i>].<br><i>Live before Thee</i>. Rashi explained: “Live in reverence of Thee, similar in meaning to <i>Walk before Me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">455</sup><i class=\"footnote\">Verse 1 here.</i> which Onkelos renders, ‘Worship Me.’” But this is not correct, since He said, <i>And as for Ishmael, I have heard thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">456</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here. If the sense of Abraham’s prayer is, as Rashi explained, that Ishmael live in reverence of G-d, how could G-d assure him of that, since, as the Sages express it, “Everything is by hand of Heaven except the fear of Heaven,” (Berachoth 33 b) which is in the hands of man to be determined by his free choice. (Mizrachi.)</i> Instead, its meaning is that he live and his seed will always exist. ‘AVAL’ SARAH THY WIFE. This is like the verse, <i>“Aval” she has no son</i>,<sup class=\"footnote-marker\">457</sup><i class=\"footnote\">II Kings 4:14.</i> the word <i>aval</i> meaning “only.” He thus said: “Only the son of whom I informed you, your wife Sarah will give birth to, and with him will I establish My covenant forever and with his seed after him; and Ishmael I will bless by making his children numerous, but this will not be because of My covenant with him.” AND G-D WENT UP FROM ABRAHAM. This is an expression of respect towards G-d,<sup class=\"footnote-marker\">458</sup><i class=\"footnote\">Since the <i>Shechinah</i> was standing <i>beside</i> Abraham, why then is it written, <i>And He went up</i>, suggesting that G-d had been <i>above</i> him? It is out of respect to G-d that this is so written. (Gur Aryeh.)</i> and we learn from it that the righteous are the Chariot of the Holy One, blessed be He. Thus the language of Rashi. But the saying of the Sages in the Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">459</sup><i class=\"footnote\">47:8.</i> is: “It is the patriarchs<sup class=\"footnote-marker\">460</sup><i class=\"footnote\">But not the other righteous.</i> that constitute the Chariot.” This is an allusion to that which is written: <i>Thou wilt give truth to Jacob, kindness to Abraham;</i><sup class=\"footnote-marker\">461</sup><i class=\"footnote\">Micah 7:20.</i> <i>And the Fear of Isaac had been on my side</i>.<sup class=\"footnote-marker\">462</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:42.</i> The student learned [in the mysteries of the Torah] will understand. IN THE SELFSAME DAY WAS ABRAHAM CIRCUMCISED. Rashi wrote: “<i>In the selfsame day</i> when Abraham completed his ninety-ninth year and Ishmael his thirteenth, they were circumcised.”<br>But what reason is there to mention this? Moreover, there is already general agreement with the words of Rabbi Eliezer<sup class=\"footnote-marker\">463</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 12 a; also <i>ibid.</i>, 27a. See also <i>Seder Noach</i>, Note 148, for fuller discussion of this point.</i> who said that in the month of Tishri the world was created, and in Tishri the patriarchs were born, with the exception of Isaac who was born on Passover. Now Scripture says that the birth of Isaac will be <i>at this time in the next year</i>,<sup class=\"footnote-marker\">464</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> and Rashi himself wrote further on in <i>Seder Vayeira</i><sup class=\"footnote-marker\">465</sup><i class=\"footnote\">Further, 18:10.</i> that the tidings were given on Passover. Consequently, Isaac was born on the next Passover!<sup class=\"footnote-marker\">466</sup><i class=\"footnote\">How then could Rashi say that on this selfsame day Abraham completed his ninety-ninth year, thus making Passover his birthday, when the consensus of opinion is, as Rabbi Eliezer says, that the patriarchs were born in Tishri?</i><br>Instead, the expression, <i>In the selfsame day</i>, means that on the very day he was charged with this commandment, he and the men of his house — three hundred and eighteen<sup class=\"footnote-marker\">467</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:14.</i> — and all those purchased with his money were circumcised. Scripture thus tells of Abraham’s distinction with respect to the fear of G-d, as well as that of all the men of his house, i.e., that they were all zealous, fulfilling their religious duty as promptly as possible.<br>Now the meaning of the phrase, <i>was Abraham circumcised and Ishmael his son</i>, is not that Abraham was circumcised first. Instead, it was Ishmael who was circumcised first, and then all the men of Abraham’s house, for it is so written: <i>And Abraham took Ishmael his son, and all that were born in his house</i>,<sup class=\"footnote-marker\">468</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> and after that it says, <i>And Abraham was ninety years and nine when he was circumcised</i>.<sup class=\"footnote-marker\">469</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> The reason for this was that Abraham was zealous concerning the commandment to circumcise them first, either doing it himself or perhaps inviting many circumcisers whom he supervised, and then he circumcised himself. Had he performed his circumcision first, he would have been sick or in danger on account of his advanced age, and he would then not have been in a position to concern himself with their circumcision.<br>Vayeira AND HE APPEARED TO HIM. Rashi comments: “To visit the sick man. Said Rabbi Chama the son of Chanina, ‘It was the third day after his circumcision, and the Holy One, blessed be He, came and inquired after him.’<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">“After him.” In our text of Rashi: “after the state of his health.”</i> <i>And, lo, three men:</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> angels who came to him in the form of men. <i>Three:</i> one to announce to Sarah that she would bear a son, one to heal Abraham, and one to overthrow Sodom. Raphael who healed Abraham went from there to rescue Lot” for these do not constitute two commissions.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">“One angel does not carry out two commissions.” (Bereshith Rabbah 50:2 and mentioned in Rashi here.) But, continues Ramban, these two missions given to the angel Raphael—healing Abraham and rescuing Lot from Sodom—do not violate the principle. See text.</i> This is because the second mission was in another place, and he was commanded thereon after [he had completed his first mission].<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">It is as if he was sent on a new mission in another place after he had completed his mission in a different place. For it is clear that the principle of one angel not carrying out two commissions applies only to two simultaneous commissions, as explained in Mizrachi’s commentary on Rashi.</i> Perhaps it is because the two missions had rescue as their common goal.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Since healing and rescue are missions with a common purpose, one angel could be charged with both missions.</i> “<i>And they did eat:</i><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> they appeared to be eating.”<br>In the book Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Ibn Tibbon’s translation, II, 42: in Al Charizi, Chapter 43.</i> it is said that this portion of Scripture consists of a general statement followed by a detailed description. Thus Scripture first says that the Eternal appeared to Abraham in the form of prophetic visions, and then explains in what manner this vision took place, namely, that he [Abraham] lifted up his eyes in the vision, <i>and lo, three men stood by him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> <i>and he said, if now I have found favor in thy eyes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> This is the account of what he said in the prophetic vision to one of them, namely, their chief.<br>Now if in the vision there appeared to Abraham only men partaking of food, how then does Scripture say, <i>And the Eternal appeared to him</i>, as G-d did not appear to him in vision or in thought?<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">In other words, why does Scripture begin the chapter with the statement, <i>And the Eternal appeared to him</i>, when in the detailed account of the vision it is explained that he saw only angels?</i> Such is not found with respect to all the prophecies. And according to his<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The author of the Moreh Nebuchim.</i> words, Sarah did not knead cakes, nor did Abraham prepare a bullock, and also, Sarah did not laugh. It was all a vision! If so, this dream came <i>through a multitude of business</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">See Ecclesiastes 5:2.</i> like dreams of falsehood, for what is the purpose of showing him all this!<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Since the vision concerning the preparation and the eating of the meal were not relevant to the prophecy of the birth of Isaac.</i> Similarly did the author of the Moreh Nebuchim say<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Ibn Tibbon’s translation, II, 42: in Al Charizi, Chapter 43.</i> in the case of the verse, <i>And a man wrestled with him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:25. The reference deals with Jacob wrestling with the angel.</i> that it was all a prophetic vision. But if this be the case, I do not know why Jacob limped on his thigh when he awoke! And why did Jacob say, <i>For I have seen an angel face to face, and my life is preserved?</i><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 31.</i> The prophets did not fear that they might die on account of having experienced prophetic visions. Jacob, moreover, had already seen a greater and more distinguished vision than this since many times, in prophetic visions, he had also seen the Revered Divinity.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 28:13.</i> Now according to this author’s opinion, he will find it necessary for the sake of consistency to say similarly in the affair of Lot that the angels did not come to his house, nor did he bake for them <i>unleavened bread and they did eat</i>.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:3.</i> Rather, it was all a vision! But if Lot could ascend to the height of a prophetic vision, how did the wicked and sinful people of Sodom become prophets? Who told them that men had come into Lot’s house? And if all these [i.e., the actions of the inhabitants of Sodom], were part of prophetic visions, then it follows that the account related in the verses, <i>And the angels hastened Lot, saying: Arise take thy wife. …And he said, Escape for thy life… See, I have accepted thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 15-21.</i> as well as the entire chapter is but a vision, and if so, Lot could have remained in Sodom! But the author of the Moreh Nebuchim thinks that the events took place of themselves, but the conversations relating to all matters were in a vision! But such words contradict Scripture. It is forbidden to listen to them, all the more to believe in them!<br>In truth,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Ramban partially agrees with Rambam’s position. He says that wherever seeing or hearing an angel is mentioned in Scripture, it refers to a vision since the human senses can not perceive an angel. However, wherever Scripture ascribes human appearances to the angels, as in the case of Abraham, then their presence is sensually perceived. Other differences of opinion between Ramban and Rambam regarding prophecy are mentioned further on in the text.</i> wherever Scripture mentions an angel being seen or heard speaking it is in a vision or in a dream for the human senses cannot perceive the angels. But these are not visions of prophecy since he who attains the vision of an angel or the hearing of his speech is not yet a prophet. For the matter is not as the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Maimon (Maimonides). See <i>Seder Bereshith</i>, Note 139.</i> pronounced,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim, II, 41.</i> i.e., that every prophet, Moses our teacher excepted, received his prophecy through the medium of an angel. The Sages have already said<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Megillah 3a.</i> concerning Daniel: “They<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Haggai, Zechariah and Malachi—three prophets who lived at the beginning of the second Temple.</i> were greater than he for they were prophets and he was not a prophet.” His book, likewise, was not grouped together<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The Men of the Great Assembly redacted the books of the Bible. See Baba Bathra 15a. They placed the book of Daniel in the section of the Writings. (<i>Ibid.</i>, 14 b).</i> with the books of the prophets since his affair was with the angel Gabriel, even though he appeared to him and spoke with him when he was awake, as it is said in the vision concerning the second Temple: <i>Yea, while I was speaking in prayer, the man Gabriel</i>,etc.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Daniel 9:21.</i> The vision concerning the ultimate redemption<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">From the beginning of Chapter 10 there.</i> also occurred when Daniel was awake as he walked with his friends beside the Tigris River.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:4. As for his friends, see <i>ibid.</i>, Verse 7. Tradition specifies that these were Haggai, Zechariah and Malachi. (Megillah 3a.)</i> Hagar the Egyptian<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">She was not a prophetess even though angels appeared to her. (Above, 16: 7.) Ramban thus differs with Rambam, who had said that all prophets received the prophecy through the medium of an angel. Rambam’s position is defended as follows: Rambam’s intent was not that whenever an angel is seen it is an instance of prophecy. Rather his intent was that whenever prophecy comes to any of the prophets it comes through an angel. However, it is possible that an angel may appear for the purpose of conveying information to one who is not a prophet. This was the case with Daniel and Hagar.</i> is not included in the group of prophetesses.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">In Megillah 14 a, the Rabbis list seven prophetesses who arose in Israel: Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Huldah and Esther. Hagar however was not listed among them. See Note 103 further.</i> It is also clear that hers was not a case of the <i>bath kol</i> (prophetic echo),<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Guide of the Perplexed, II, 42. See Friedlander’s note on <i>bath kol</i>, p. 199, n.2.</i> as the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Maimon (Maimonides). See <i>Seder Bereshith</i>, Note 139.</i> would have it. Scripture, furthermore, sets apart the prophecy of Moses our teacher from that of the patriarchs, as it is said, <i>And I appeared unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, by</i> [the name of] <i>G-d Almighty</i>,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Exodus 6:3.</i> this name being one of the sacred names for the Creator, and not a designation for an angel. Our Rabbis also taught concerning the difference in the degree of prophecy between Moses and the other prophets, and they said:<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Vayikra Rabbah 1:14.</i> “What is the difference between Moses and all the prophets? The Rabbis say that all prophets saw through unclear vision. It is to this matter that Scripture refers in saying, <i>And I have multiplied visions, and by the ministry of the prophets have I used similitudes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Hosea 12:11.</i> Moses saw through a clear vision. It is to this matter that Scripture refers in saying, <i>And the similitudes of the Eternal doth he behold</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Numbers 12:8.</i> as is explained in Vayikra Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Vayikra Rabbah 1:14.</i> and other places. But in no place did the Sages attribute the prophecy of the prophets to an angel.<br>Do not expose yourself to argument by quoting the verse, <i>I also am a prophet as thou art; and an angel spoke unto me by the word of the Eternal, saying</i>,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">I Kings 13:18. From this you might argue that the prophets themselves attributed their prophecy to an angel. This is not correct, as is explained in the text.</i> since its meaning is as follows: “I also am a prophet as thou art, and I know that the angel who spoke to me was by word of G-d, this being one of the degrees of prophecy, as the man of G-d said, <i>For so was it charged me by the word of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 9.</i> and he further said, <i>For it was said to me by the word of the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 17.</i><br>Our Rabbis have further stated<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Bamidbar Rabbah 20:13.</i> in the matter of Balaam, who said, <i>Now, therefore, if it displease thee, I will get me back</i>,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Numbers 22:34.</i> [that is as if Balaam commented]: “I did not go [with the messengers of Balak] until the Holy One, blessed be He, told me, <i>Rise up, go with them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 22:20.</i> and you [i.e., an angel], tell me that I should return. Such is His conduct! Did He not tell Abraham to sacrifice his son, after which the angel of the Eternal called to Abraham, <i>And he said, Lay not thy hand upon the lad</i>.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Further, 22:12.</i> He is accustomed to saying something and to have an angel revoke it, etc.” Thus the Sages were prompted to say that the prophecy comprising the first charge where G-d is mentioned is not like the second charge of which it is said that it was through an angel, only this was not unusual, for it is customary with the prophets that He would command by a prophecy and revoke the command through an angel since the prophet knew that the revocation was the word of G-d.<br>In the beginning of Vayikra Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">1:9.</i> the Sages have said: “<i>And He called to Moses</i>,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 1:1.</i> unlike Abraham. Concerning Abraham it is written, <i>And the angel of the Eternal called unto Abraham a second time out of heaven</i>.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Further, 22:15.</i> The angel called, and G-d spoke the word, but here with respect to Moses, the Holy One, blessed be He, said, ‘It is I Who called, and it is I Who spoke the word.’” That is to say, Abraham did not attain prophecy until he prepared his soul first to perceive an angel, and from that degree he ascended to attain the word of prophecy, but Moses was prepared for prophecy at all times.<br>Thus the Sages were prompted to inform us everywhere that seeing an angel is not prophecy, and those who see angels and speak with them are not included among the prophets, as I have mentioned concerning Daniel. Rather, this is only a vision called “opening of eyes,” as in the verse: <i>And the Eternal opened the eyes of Balaam, and he saw the angel of the Eternal;</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Numbers 22:31.</i> similarly: <i>And Elisha prayed, and said, O Eternal, I pray thee, open his eyes, that he may see</i>.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">II Kings 6:17.</i> But where Scripture mentions the angels as men, as is the case in this portion, and the portion concerning Lot — likewise, <i>And a man wrestled with him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:25. The reference deals with Jacob wrestling with the angel.</i> <i>And a certain man found him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Further, 37:15.</i> in the opinion of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">According to the Sages the man who wrestled with Jacob was the angel of Esau (Bereshith Rabbah 77:2), and the man who found Joseph was the angel Gabriel (Tanchuma Vayeshev 2).</i> — in all these cases there was a special glory created in the angels, called among those who know the mysteries of the Torah “a garment,” perceptible to the human vision of such pure persons as the pious and the disciples of the prophets, and I cannot explain any further. And in those places in Scripture where you find the sight of G-d and the speech of an angel, or the sight of an angel and the speech of G-d, as is written concerning Moses at the outset of his prophecy,<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:2.</i> and in the words of Zechariah,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 1:14, etc.</i> I will yet disclose words of the living G-d in allusions.<br>Concerning on the matter of the verse, <i>And they did eat</i>,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> the Usages have said:<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 48:16.</i> “One course after the other disappeared.”<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">That is, the angels really did not eat. Rather as soon as a dish of food was brought, it was consumed by fire.</i> The matter of “disappearance” you will understand from the account about Manoah,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Judges 13:19.</i> if you will be worthy to attain it.<br>Now here is the interpretation of this portion of Scripture. After it says that <i>In the selfsame day was Abraham circumcised</i>,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:26.</i> Scripture says that G-d appeared to him while he was sick from the circumcision as he was sitting and cooling himself in his tent door on account of the heat of the day which weakened him. Scripture mentions this in order to inform us that Abraham had no intention for prophecy. He had neither fallen on his face nor prayed, yet this vision did come to him. IN THE OAKS OF MAMRE. This is to inform us of the place wherein he was circumcised.<br>Now this revelation of the <i>Shechinah</i> (the Divine Presence) came to Abraham as a mark of distinction and honor, even as it is said in connection with the dedication of the Tabernacle, <i>And they</i> [Moses and Aaron] <i>came out, and blessed the people, and the glory of the Eternal appeared unto all the people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 9:23.</i> as it was on account of their effort in fulfilling the commandment of building the Tabernacle that they merited seeing the <i>Shechinah</i>. Now the revelation of the <i>Shechinah</i> here and there was not at all for the purpose of charging them with some commandment or to impart some communication. Instead, it was a reward for the commandment which had already been performed, and it informed them that their deeds have G-d’s approval, even as it says, <i>As for me, I shall behold Thy face in righteousness; I shall be satisfied, when I awake, with Thy likeness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Psalms 17:15.</i> Similarly, in connection with Jacob, Scripture says, <i>And the angels of G-d met him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:2.</i> and yet we find no communication there, nor is any new matter conveyed. Instead, the verse only informs us that he merited seeing angels of the Supreme One, and thus he knew that his deeds had His approval. And so it was with Abraham: the seeing of the <i>Shechinah</i> (the Divine Presence) was both merit [for his having performed the commandment of circumcision] and assurance of G-d’s approval.<br>Similarly did the Sages say<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Mechilta Shirah 3.</i> of those who passed through the Red Sea and said, <i>This is my G-d, and I will glorify Him:</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:2.</i> “A handmaid saw at the sea what Ezekiel the prophet never saw.” This they merited at the time of the great miracle because <i>they believed in the Eternal, and in Moses his servant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:31.</i><br>At times the appearance of the <i>Shechinah</i> comes in a moment of anger, as mentioned in the verse: <i>And the whole congregation bade stone them with stones, when the glory of the Eternal appeared in the tent of meeting unto all the children of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:10.</i> That was for the protection of His righteous servants and their honor.<br>Now do not be concerned about the interruption of the portion<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Since, as Ramban explains, the appearance of the Eternal to Abraham was in the merit of his having fulfilled the commandment of circumcision, one might ask: Why then are these two events presented in two different sections rather than in one consecutive chapter? It is to this point that Ramban now addresses himself. “Now do not be concerned, etc.,” for the events are after all connected.</i> since the subject is after all connected. It is for this reason that the verse says, <i>And He appeared to him</i>, and it does not say, “And the Eternal appeared to Abraham.” But in this present chapter Scripture wishes to give an account of the honor that was bestowed upon him [Abraham] at the time he performed the circumcision, and it tells that the <i>Shechinah</i> appeared to him and sent him His angels to inform his wife [that she would give birth to a son], and also to save his relative Lot on his account. Abraham had already been informed by the <i>Shechinah</i> concerning the birth of a son,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:19.</i> and Sarah was now informed by word of the angel who spoke with Abraham in order that Sarah should hear, even as it says, <i>And Sarah heard</i>.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i><br>This is the intent of the Sages’ saying,<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Baba Metziah 86b. Also quoted in Rashi above.</i> “G-d came to visit the sick man,” meaning that it was not for the purpose of some utterance but as a mark of honor to him.<br>They have also said,<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 48:4.</i> “<i>An altar of earth thou shalt make unto Me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Exodus 20:21.</i> Now if any person just built an altar to My name, he is assured that I will appear unto him and bless him.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">As Scripture concludes: <i>I will come unto thee and bless thee</i>. (Exodus 20:21.)</i> All the more is such assurance given to Abraham who circumcised himself for My name.”<br>It is possible that the Sages may have further intended to say [by their remark, “He came to visit the sick man,”] that the vision of the <i>Shechinah</i> was a cure for his sickness on account of the circumcision, for so it should be, as it is written, <i>In the light of the King’s countenance is life</i>.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 16:15.</i> STOOD OVER HIM. The purport thereof is that they were standing opposite Abraham and looking at him, the expression being similar to: <i>that stood over the reapers;</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Ruth 2:6.</i> <i>the chief officers that stood over the work</i>.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">I Kings 5:30.</i> And due to the fact that he [Abraham] was sitting and they were standing and looking at him, the verse says, “over him.” This is also the meaning of the expression, <i>And he saw, and ran to meet them</i>, for as he saw them standing opposite him and not continuing their journey, he ran to meet them in order to bring them to his house.<br/>The sense of the expression, <i>From the tent door</i>, is that Abraham was still sitting there after the vision of the <i>Shechinah</i> had departed from him.<br/>It is possible that the expression “over him” refers to the tent, i.e., that they were near it on the side which was not opposite the door, and there they stood and did not approach Abraham, just as in the verse, <i>encamping ‘al’ (on) the sea.</i><sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:9. Meaning “encamping alongside the sea.” Here too <i>alav</i> means “standing alongside him.”</i> ‘ADONAY,’ IF NOW I HAVE FOUND FAVOR IN THY EYES. We find the word <i>Adonay</i> here in the books marked with a <i>kamatz</i>.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">A word whose end is voweled with a <i>kamatz</i> stands by itself and is not in construct form. This is not the case with a word whose end is voweled with a <i>patach</i>. Thus, <i>Ado-noy</i> voweled with a <i>kamatz</i>, must have reference only to G-d, but <i>Adonay</i> voweled with a <i>patach</i>, has a “profane” sense and does not refer to G-d. Ramban continues: Since we find the word in this verse written in the books with a <i>kamatz</i>, and Abraham was speaking to the angels, it must be because he referred to them by the name of their Master.</i> Thus it must be that he called them by the name of their Master, i.e., with the <i>Aleph Dalet</i>,<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\"><i>Ado-noy.</i></i> as he recognized them to be angels of the Supreme One, even as they are called <i>elohim</i> and <i>eilim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, Exodus 20:3 and Leviticus 18:27.</i> For this reason he bowed down to the earth to them. PASS NOT AWAY, I PRAY THEE, FROM THY SERVANT. Abraham spoke to each one of the angels, as is the way of the whole Torah: <i>Ye shall keep all My statutes… and do them;</i><sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 20:22. According to the author of Kesef Mezukak, the verse here should be [<i>ibid.</i> 18:5]: <i>Ye shall keep My statutes, and Mine ordinances, which if a man do….</i> Here, as in the succeeding examples, the verse begins with a plural and ends with a singular because the Torah speaks to each person.</i> <i>The nakedness of thy father, and the nakedness of thy mother, shalt thou not uncover;</i><sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:7.</i> <i>And when ye reap the harvest of your land, thou shalt not wholly reap the corner of thy field;</i><sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:9.</i> <i>And from thence ye will seek the Eternal thy G-d, and thou shalt find Him, if thou search after Him with all thy heart and with all thy soul</i>.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 4:29.</i> The greater part of the <i>Mishneh Torah</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">The book of Deuteronomy. See <i>ibid.</i>, 17:18, for origin of the expression.</i> is written in this manner. A counter-example to the above is the verse: <i>Behold, I set before you this day a blessing and a curse</i>.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:26. Here He speaks to the whole congregation as a unit and not to each person individually.</i><br>Now our Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 48:9.</i> “Abraham spoke to the chief of the angels.”<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">According to this opinion, the word <i>Adonay</i> does not refer to G-d.</i> It is also possible that he said to the chief, “<i>Pass not away, I pray thee</i>, [in the singular sense], and thou and thy companions who will remain with thee wash your feet,” [the verb “wash” being in the plural form].<br>The correct interpretation appears to me to be that he called them all “lords,” and he turned to each individual, saying to the first one: <i>If now I have found favor in thy eyes, pass not away</i>, and to the second one he said the same, and the same to the third one. He begged each one individually: <i>If now I have found favor in thy eyes, pass not away, and, let now a little water be fetched, and all of ye wash your feet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> This was by way of ethical conduct and respect out of his great desire to show kindness towards them. Now he recognized them as transients who did not have the desire to lodge there. This is why he asked of them only that a little water be fetched to wash their feet a little from the heat, to give <i>cold waters to a faint soul</i>,<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 25:25.</i> and that they recline under the tree in the cool of the day without coming into the tent and the tabernacle. FORASMUCH AS YE PASSED BY. Since your path crossed near me, it is not proper that you should not rest a little with me.<br><i>So do, as thou hast said</i>. This is an ethical expression indicating that a morsel of bread will be sufficient.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Since it should have stated, “<i>We</i> will do as thou hast said,” and instead it says, “So <i>thou</i> do, as thou hast said,” Abraham ibn Ezra takes it to mean “So do, as thou hast spoken: <i>And I will take a morsel of bread</i>, and do not trouble thyself for more.”</i> Thus the language of Rabbi Abraham ibn Ezra.<br>It may be that the verse is stating, “So shalt thou do to us, that we recline under the tree and pass immediately as we are messengers, and therefore do not detain us by making us come into the tent or lodge with you.” MEAL, FINE FLOUR. The fine flour for the cakes; the meal for the dough used by cooks to place over the pot to absorb the scum. Thus the words of Rashi. And so it is found in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">48:13, with changes.</i> Now there the Sages explained that there were three measures of meal and three measures of fine flour for each one of the guests. But we do not know why he served so much bread for three men. Perhaps he was aware of how the food disappeared successively,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">See above, Note 51.</i> and it was as if he was offering more Burnt-offerings upon the altar, or perhaps because in their honor chiefs of his house dined with them.<br>By way of the simple meaning [of Scripture, the verse is to be interpreted as follows: <i>Make ready quickly three measures of meal</i> to make of them <i>fine flour</i>. Thus from the entire three measures of meal, they extracted a bit of fine flour. AND ABRAHAM RAN UNTO THE HERD. The purport thereof is to tell us of his great desire to bestow kindness. This great man had three hundred and eighteen men<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:14.</i> in his house, each one a swordsman, and he was very old and weakened by his circumcision, yet he went personally to Sarah’s tent to urge her in the making of the bread, and afterwards he ran to the place of the herd to chose <i>a calf, tender and good</i>, to prepare for his guests, and he did not have all these done by means of one of his servants who stood ready to serve him. I WILL CERTAINLY RETURN UNTO THEE WHEN THE SEASON COMETH AROUND. Rashi comments, “The angel was not announcing that he would return to him, but he was speaking to him as G-d’s agent, [meaning that G-d would return]. This is similar to the verse: <i>And the angel of the Eternal said to her [Hagar], I will multiply thy seed exceedingly</i>.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 16:10.</i> But he [the angel] has no power to multiply, and he was therefore speaking as G-d’s agent. So also here, he spoke as G-d’s agent.”<br>Now the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Rashi. See <i>Seder Bereshith</i>, Note 139.</i> found it necessary to say so because the Holy One, blessed be He, told Abraham here, <i>At the set time I will return unto thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Verse 14 here. The words of the angel, in Verse 10 here, <i>I will certainly return unto thee</i>.</i> However, whether it be a reference to the angel or to the Holy One, blessed be He, we do not find it recorded that at the set time He returned. Perhaps a reference to this return is included in the expression, <i>And the Eternal remember-ed Sarah, as He had said, and the Eternal did unto Sarah as He had spoken</i>.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Further, 21:1.</i><br>Rabbi Abraham ibn Ezra said that the verse beginning, <i>And the Eternal said to Abraham</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Verses 13-14 here. It ends with the promise: <i>At the same time I will return unto thee</i>.</i> means that the angel said it in the name of Him Who sent him, and he did return at the set time which he had told him, even though it is not written in Scripture.<br>The correct interpretation appears to me to be that [the expression, <i>shov ashuv (I will certainly return)</i>], is akin to the phrase, <i>liteshuvath hashanah (at the return of the year)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 11:1.</i> The verse is thus stating: “I will surely bring back to thee a time as this time, that you will be alive and Sarah your wife will have a son.” This is similar to what was said to Abraham, <i>At this set time in the next year</i>.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:21.</i> The word <i>ashuv</i> will then be like, <i>‘Veshav’ (And) the Eternal your G-d (will bring back) thy captivity and have compassion upon thee and will return and gather thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 30:3. Ramban’s intent is as follows: The word <i>ve’shov</i> there means “and He will bring back.” Here too the word <i>ashuv</i> means “I will bring back a time, like the present, in which you will be alive, and in which time, in addition to your being alive, Sarah will have a son.”</i> ‘BA’IM BAYAMIM’ (ADVANCED IN DAYS). In his youthful days a man is called “standing in days,” and they are referred to as “his days” because they belong to him, just as in verse <i>The number of thy days will I fulfill</i>.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:26.</i> But when he gets old and has lived longer than most people of his generation, it is said of him that he is <i>ba bayamim</i>, [literally, “came into days”], because it is as if he came into another land, travelling from and arriving in a city each and every day. IT HAD CEASED TO BE WITH SARAH AFTER THE MANNER OF WOMEN. This is the time of pregnancy, for after menstruation has ceased due to old age, a woman will not become pregnant. I BEING OLD. This is the explanation of Sarah’s words, <i>after I am waxed old</i>.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> And G-d’s words [that Sarah had said, “I being <i>old</i>“], were true, but for the sake of peace He did not reveal what she also said, namely, <i>My lord being old also</i>,<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> for [if He were quoting Sarah], He should have said, “I and my lord are old,” as Sarah had laughed concerning both of them. IS ANYTHING TOO HARD (‘HAYIPALEI’) FOR THE ETERNAL? Is anything too hard and improbable for G-d to cause to happen? This expression is similar to the verse, <i>For all things come of Thee, and of Thine own have we given Thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 29:14. Here the word “come” is not found in the Hebrew but is added to complete the thought. Likewise, Ramban suggests, in our own verse here, the expression “to cause to happen” is to be added: “Is anything too hard for G-d to cause to happen?”</i> Likewise, <i>Out of Asher his fat bread</i>,<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Further, 49:20.</i> meaning “Out of Asher will come fat bread.”<br>Onkelos translated: “Is anything hidden?” He interpreted it as similar to the expression, <i>If there arise a matter hidden (‘yipalei’) for thee in judgment</i>.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 17:8.</i> If so, there is a hidden secret here.<br>Rashi’s language: “<i>Hayipalei</i>, is anything apart and hidden from Me that I cannot do as I would wish?” Rashi has thus grafted together in [the word <i>hayipalei</i>] two separate concepts.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Hidden and apart.</i> AND SARAH DENIED, SAYING. I wonder about the righteous prophetess:<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">See above, Note 28, that Sarah was regarded as a prophetess.</i> How did she deny that which G-d had said to the prophet,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Abraham. In Megillah 14 a, Rashi quotes the Hilchoth Gedoloth listing the forty-eight prophets who arose in Israel, and the three patriarchs are listed among them.</i> and also, why did she not believe in the words of G-d’s angels?<br>The answer appears to me to be that these angels who appeared as men came to Abraham, and he, in his wisdom, recognized them. They announced to him, “<i>I will certainly return unto thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> and Sarah shall have a son.” <i>And Sarah heard it</i>, but she did not know that they were angels of the Supreme One, as was the case with the wife of Manoah.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Judges 13:6.</i> It is even possible that she did not see them at all. Therefore she laughed within herself in derision, just [as the word “laugh” is used in the verse]: <i>He that sitteth in heaven laugheth, the Eternal hath them in derision</i>.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Psalms 2:4.</i> For joyous laughter is [expressed in Hebrew as originating] in the mouth — <i>Then was our mouth filled with laughter</i><sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 126:2.</i> — but laughter originating in the heart is not spoken of as joyous. Now the Holy One, blessed be He, accused her before Abraham as to why the matter appeared to her to be impossible. It was fitting for her to believe, or she should have said, “Amen, G-d do so!” Now Abraham said to her, “Why did you laugh? Is anything too hard for the Eternal?” He did not explain to her that G-d had revealed her secret to him. And she, because of Abraham’s fear of G-d, denied it for she thought that Abraham had said so through recognition of the expressions on her face or because she had kept quiet and gave no expression of praise and thanksgiving or joy. And he said to her, <i>Nay, but thou didst laugh</i>. Then she understood that it was told to him in a prophecy, and so she remained quiet and did not answer a word.<br>It is proper that we also say that Abraham had not revealed to her what had originally been told to him: <i>Indeed, Sarah, thy wife shall bear thee a son</i>.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:19.</i> Perhaps he waited until G-d would send her the announcement on the following day for he knew <i>that the Eternal G-d will do nothing, but He revealed His counsel unto His servants the prophets</i>.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Amos 3:7.</i> It may be that due to his great diligence in fulfilling commandments, he was occupied with his circumcision and the circumcision of the many people in his house. Afterward, on account of his weakness, he sat at the doorway of the tent, and the angels came before he had told her anything. AND THE ETERNAL SAID. I.e., to the host of heaven standing by Him,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 22:19.</i> or to the angel messengers.<br>It is possible that the word <i>amar</i> (He said) refers to thought, meaning that He thought He should not keep it hidden from Abraham on account of these reasons. Similarly: <i>I ‘said,’ in the noontide of my days I shall go;</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 38:10. The word “said” here means “thought.”</i> <i>And he ‘said’ to slay David</i>.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 21:16. Here too the word “said” means “thought.”</i> Likewise all expressions of speaking within the heart refer to thought.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">E.g., <i>And Esau said in his heart</i>, further, 27:41. See Ramban there.</i> AND ABRAHAM SHALL SURELY BECOME. A Midrash Agadah comments: <i>The memory of the righteous shall be for a blessing</i>.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 10:7.</i> Since He mentioned Abraham, He blessed him. The simple meaning of the verse though is, “Shall I conceal it from him since he is so beloved by Me to become a mighty nation?” Thus the language of Rashi.<br>The correct interpretation is that G-d, blessed be He, spoke of the honor of Abraham, saying: “Behold, he is destined to become a great and mighty nation, and his memory will be a blessing among his seed and all nations of the earth. Therefore, I shall not conceal it from him for the future generations will say, “How could He hide it from him?’ or, ‘How could the righteous one<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Abraham.</i> be so callous about his close neighbors and have no mercy on them, not praying at all in their behalf, and that which was known to him, [i.e., that the cities will be destroyed], was good and pleasing!’ For I know that he recognizes and is cognizant that I the Eternal <i>loveth righteousness and justice</i>,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Psalms 33:5.</i> that is to say, that I do justice only with righteousness, and therefore <i>he will command his children and his household after him</i><sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> to follow in his path. Now if it is possible in keeping with righteousness and justice to free the cities from destruction, he will pray before Me to let them go, and it will be well and good. And if they are completely guilty, he too will want their judgment. Therefore, it is proper that he enter <i>in the council of G-d</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 23:18.</i> FOR I HAVE KNOWN HIM (‘YEDATIV’), TO THE END (‘LEMA’AN’) THAT HE MAY COMMAND HIS CHILDREN. Rashi comments: “<i>For I have known him</i>, as the Targum takes it, is an expression denoting affection, just as <i>A kinsman (‘moda’) of her husband’s;</i><sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Ruth 2:1.</i> <i>And I know thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:17.</i> Still the main connotation of all these expressions is that of knowing, for he who holds a person in affection and draws him to himself knows him well and is familiar with him. But if you explain it as the Targum does — i.e., “I know that he will command his children” — then the word <i>lema’an</i> (to the end) does not fit into the sense.”<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Our Rashi has a different text. See notes in my Hebrew commentary, p. 110. See also Note 125 further.</i><br>It is possible that the word <i>yedativ</i> means “I have raised him and elevated him so that he shall command his children after him to do that which is right before Me, and therefore I will make him a great and mighty nation so that he should serve Me. In a similar sense are the verses: <i>I know thee (‘yedaticha’) by name;</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:12. The sense would thus be: “I have made thee great in name.”</i> <i>What is man, that Thou knowest htm?</i><sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Psalms 144:3. The sense here then would be: “What is man before Thee that Thou hast given him greatness?”</i> Or the verse may be stating, I know that he will command,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Ramban thus differs with Rashi, who said that if you take the sense of the verse to be, “I know of him that he will command,” then the word <i>lema’an</i> does not fit the context. Ramban proceeds to show from Exodus 23:12 that the words <i>lema’an yanuach</i> mean <i>she’yanuach</i> (that he may rest); here likewise, <i>lema’an asher yetzaveh</i> means <i>she’yetzaveh</i> (that he will command). Thus, the word <i>lema’an</i> is seen to fit into the context.</i> and in a similar sense is the verse, <i>So that thine ox and thine ass may have rest (lema’an yanuach)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:12. See Note above.</i> meaning that he may have rest.<br>The correct interpretation appears to me to be that the word <i>yedativ</i> literally means “knowing.” He is thus alluding that G-d’s knowledge, which is synonymous with His Providence in the lower world, is to guard the species, and even the children of men are subject despite it to the circumstantial evil occurrences until the time of their visitation comes. But as regards His pious, He directs His Providence to know each one individually so that His watch constantly attaches to him, His knowledge and remembrance of him never departs, as it says: <i>He withdraweth not His eyes from the righteous</i>.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Job 36:7.</i> There are many verses on this theme, as it is written, <i>Behold, the eye of the Eternal is toward them that fear Him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Psalms 33:18. See Moreh Nebuchim III, 51, where Rambam’s theory on Divine Providence is seen to be similar to that which Ramban expresses here.</i> and other verses besides. AND THE ETERNAL SAID, THE CRY OF SODOM AND GOMORRAH. Rashi comments: “<i>And the Eternal said</i> to Abraham, thus doing what He had said, i.e., that He would not conceal the matter from him,”<br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said that the verse, <i>And the men turned from there</i>,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> was inserted in the middle of the account<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">According to Ibn Ezra, Verse 22, which states, <i>And the men turned from there and went toward Sodom, and Abraham stood yet before the Eternal</i>, actually took place before our present verse for it was after the angels had walked toward Sodom that G-d said to Abraham, <i>The cry of Sodom and Gomorrah…</i> However, Verse 22 was entered later in the account in order to let us know the time of G-d’s word to Abraham — <i>the cry of Sodom and Gomorrah</i>, etc. — was when they came to Sodom.</i> in order to let us know that at the time the angels arrived in Sodom, then G-d said to Abraham: <i>The cry of Sodom and Gomorrah is great</i>.<br>The opinion of all commentators is likewise that G-d was speaking with Abraham. Now according to this, the correct interpretation of the verse, <i>And the men turned from there</i>,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> is that when G-d said to Abraham after the men journeyed from him, <i>The cry of Sodom and Gomorrah is great</i>, Abraham stood in prayer and supplication before Him to forgive them and to give him permission to speak. And he prolonged his prayer until the men came to Sodom, and then Abraham drew near and said, <i>Wilt Thou also sweep away the righteous with the wicked?</i><sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> Or the explanation may be that Scripture itself returns to clarify the expression, <i>Abraham stood yet before the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here. According to this interpretation, Abraham did not pray before he began saying, <i>Wilt Thou also sweep away</i>.</i> as meaning that Abraham drew near and said, <i>Wilt Thou also sweep away the righteous with the wicked?</i> Thus he prolonged his supplication before Him, saying each time, “Let not the anger of the Eternal blaze,”<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 32:22.</i> and directing the intent of his mind each time towards prophecy until he heard an answer to his words direct from the Holy One, blessed be He. They continued in this manner the entire day [until, as the verse says], <i>the Eternal finished speaking with Abraham</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Verse 33 here.</i> and the two angels came to Sodom. THE CRY OF SODOM AND GOMORRAH. This is the cry of the oppressed, crying out and begging for help from the arm of their wickedness. It would have been proper for Scripture to say, “<i>The cry of Sodom and Gomorrah</i> I heard <i>because it is great</i>” or “The cry of Sodom and Gomorrah is great and their sin is very heavy.” But the purport of the verse is to state that “I will go down and see the cry of Sodom and Gomorrah and their sin which have become very great. If they have all sinned, I will bring the law to bear down on them, and if not, I will know who are the sinners.”<br>Concerning the matter of “going down and seeing,” Rashi said by way of <i>derash:</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">The homiletical interpretation of Scripture.</i> “This teaches that judges are not to give decisions in cases involving capital punishment except after having carefully looked into the matter.”<br>According to the simple meaning of Scripture, the explanation is as follows: Since the Holy One, blessed be He, wished to reveal to Abraham the matter of Sodom and to inform him that there was none among them who did good, He said to him “Because it is great, the cry of Sodom and Gomorrah will I go down to see, meaning I have come to judge. If they have sinned, I will make an end of them, and if not, I shall know what I shall do to them: <i>Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity with strokes</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:33.</i> He thus informed him that their judgment was not yet complete for now He will visit their sin and judge them. This is like the verse: <i>The Eternal looketh from heaven upon the children of men, to see if there were any man of understanding, that did seek after G-d. They are all corrupt; they are together become impure</i>.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:2-3.</i><br>Now Rabbi Abraham ibn Ezra said concerning this<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra’s comment is found in Verse 21 here.</i> [“going down and seeing”] a mystery [i.e., a mysterious explanation], pleasing himself with foreign offspring.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 2:6. Ramban says that “the mystery” suggested here by Ibn Ezra as an explanation of the verse comes to him from the philosophers who please themselves with theories which are “the offspring of aliens.” Ibn Ezra’s “mystery” explanation is that G-d’s knowledge of earthly matters is general, rather than detailed. Ramban rejects this concept as “foreign” to the Torah.</i> I shall now intimate to you the opinion of those who received the truth. Our Rabbis have exposited<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Ta’anith II, 1.</i> from the verse, <i>For behold, the Eternal cometh forth out of His place, and will come down, and tread upon the high places of the earth:</i><sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Micah 1:3.</i> “He cometh forth and goeth from attribute to attribute; He cometh forth from the attribute of mercy, and goeth to the attribute of justice.” We interpret this matter similarly. <i>And the Eternal said</i> in His heart, “<i>The cry of Sodom and Gomorrah, because it is great, I will go down</i> from the attribute of mercy to the attribute of justice, <i>and I will see</i> in mercy <i>if they have done according to the cry of it which is come unto Me</i> through the attribute of justice, and if so, <i>punishment; and if not, I will know</i> and I will show mercy,” just as in the verse, <i>And G-d knew</i>.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Exodus 2:25. He knew of the suffering of the children of Israel and directed His mercy upon them. Here, likewise, Ramban teaches that the word <i>eida’ah</i> (I will know) bespeaks Divine mercy.</i> Now after Scripture tells of the knowledge of the Most High, it returns to the first matter and relates the story of how the men who glanced towards Sodom with the intention of going there and whom Abraham sent away arrived there. And Abraham, from the moment they left him until they arrived there, still stood before the Eternal for He called him and told him that the angels were those messengers who would destroy the place, as He had said. It was not necessary for Scripture to explain when Abraham stood before Him for from the moment He said, <i>Shall I conceal it from Abraham</i>,<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> it is known that He told him. AND ABRAHAM DREW NEAR AND SAID, WILT THOU ALSO SWEEP AWAY THE RIGHTEOUS WITH THE WICKED? The anger<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Ramban understood the verse as Onkelos rendered it, namely, that the word <i>ha’aph</i> does not mean “shall also”, but it means “the anger.” The verse reads: “shall the anger of G-d sweep away.” See Rashi.</i> of the Holy One, blessed be He, is His attribute of justice. Now Abraham thought that this would sweep away the righteous with the wicked, not knowing of G-d’s thoughts in which He thought of them with His mercies, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">At the end of Verse 20 here.</i> Therefore, Abraham said that it is proper and good that He should forgive the entire place because of the fifty righteous inhabitants, but it is inconceivable even according to the Divine attribute of Justice <i>to slay the righteous with the wicked</i>,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> for if so <i>the righteous will be as the wicked</i>, and they will say, <i>It is vain to serve G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:14.</i> And all the more is this inconceivable according to the Divine attribute of Mercy since He is <i>the Judge of all the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> and He does justice,<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">With righteousness. (Tur quoting and interpreting Ramban.)</i> even as it is said, <i>And the Eternal of hosts is exalted through justice</i>,<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 5:16.</i> and we say in our prayers, “The King of judgment.”<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Literally, “the king, the Justice,” implying that the King is Justice. (See my Hebrew commentary, p. 112.) This prayer is said on the ten days from Rosh Hashanah to Yom Kippur. (Berachoth 12b.)</i> This is the significance of the double use of the expression, <i>It is unworthy of Thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">In Verse 24 here. One for the attribute of justice, and one for mercy, as explained above.</i> And the Holy One, blessed be He, conceded that He would forgive the entire place for the sake of the fifty righteous, for He will conduct Himself towards them with the attribute of Mercy.<br>What informs you of all this<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">That Abraham thought that they would be judged only by Divine justice, and G-d told him that they would be judged with Divine mercy.</i> is the fact <i>vayomer hashem</i> (And the Eternal said)<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Verse 26 here.</i> is written with the Tetragrammaton, and all references by Abraham to the Divine Name are written <i>Ado-noy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">The Tetragrammaton signifies Divine mercy, while the Name beginning with <i>Aleph Dalet</i> signifies Divine justice.</i> This has now been clarified. FIFTY RIGHTEOUS. Rashi wrote: “Ten righteous men for each city. <i>Wilt thou destroy on account of the five</i>.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Verse 28 here.</i> Nine for each city, and You, the All-Righteous One of the Universe, will be counted with them [to make up the original number of ten]. <i>Perhaps there shall be found there forty</i>.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i> Then let four cities be saved. So, too, thirty will save three of them, twenty will save two of them, and ten will save one of them. And he did not plead for less than ten since in the generation of the flood there were eight righteous people,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Noah, his three sons, and their wives. (Rashi.)</i> and they could not save their generation. For nine, in association with G-d, he had already pleaded but found no acceptance.” All these are the words of the Rabbi, of blessed memory.<br>But I wonder: If so, what is this prayer and supplication which he pleads each and every time, saying, <i>oh let not the Lord be angry;</i><sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> <i>Behold, now, I have taken upon me to speak?</i><sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> It is proper that forty should save four cities, and thirty and twenty should save in proportion, just as fifty would save five! Similarly, concerning that which Rashi said, “for nine in association with G-d he had already pleaded but found no acceptance,” it may be asked: When he pleaded about forty-five, [i.e., to save all five cities by having nine righteous men for each city] in association [with G-d to make up ten], and he did not find forty-five, but perhaps he might have found there nine!<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Why then did Abraham not plead for nine men who, in association with G-d, would be ten, and thus save one city, for the principle of using G-d as a tenth was not declared invalid; rather, it was previously inapplicable since there were not forty-five righteous inhabitants.</i> Now it would seem that the intention of the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> is that many righteous people can effect a proportionately greater salvation than a few righteous people can, just as the Sages have said:<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Sifra, Leviticus 26:8. The wording of the quotations used here is that of Rashi in his commentary to the Torah. (<i>Ibid.</i>)</i> “A few who fulfill the commandments of the Torah cannot compare with the many who fulfill the commandments of the Torah.” And thus,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">“And thus.” The Tur quoting Ramban writes, “Perhaps.”</i> the Holy One, blessed be He, having conceded that forty-five righteous men in association with the All-Righteous One of the Universe would save all the five cities just as if there were the entire fifty, it follows that if forty could save four cities — in association with the Righteous One, praised be He — they would also save with even thirty and twenty, since He already conceded this association. [Thus, thirty-six would save four, twenty-seven three, eighteen two, and nine one]. And in case you say that He conceded only the case of forty-five because they are many, and perhaps He might not concede the principle of association with the few, as we have said, the refutation is that it is proper for the righteousness of G-d to associate even with the few and save [as many of the cities as possible] since He had conceded the principle of association, for He would not distinguish between the many and the few.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">In other words, having admitted the principle of association in the case of forty-five, there could not be any difference between a larger and smaller group of righteous men with respect to the principle of association. Hence Abraham did not have to ask for nine, for in association with G-d there would be ten, and one city would be saved. But without the principle of association there might be a difference between a larger and smaller group. Hence Abraham had to ask for forty, thirty, twenty and ten. All this is to satisfactorily explain the interpretation of Rashi. Ramban’s own position is made clear further in the text.</i> This is the opinion of the Rabbi.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i><br>But the way of the simple meaning of the verses is smooth.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">See Proverbs 15:19.</i> First Abraham said fifty in order to give a perfect number of ten for each city, and then he decreased the number as much as possible, and each time he thought to save all five cities. And I do not know who brought the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> to that which he said. WITHIN THE CITY. Rabbi Abraham ibn Ezra explained that [these men for whose sake the cities were to be saved] fear G-d publicly. In a similar sense is the verse: <i>Run ye to and fro through the streets of Jerusalem</i>.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 5:1. <i>If ye can find a man, if there be any that doeth justly</i>.</i><br>The correct interpretation appears to me to be that Abraham said, <i>within the city</i>, meaning that even if they are strangers therein, it is fitting that they save it. He said this on account of Lot, and he thought that perhaps there are others there. I WILL NOT DESTROY IT IF I FIND THERE. He assured him that He would not destroy it if that number of righteous men will be found there. And He did not tell him, “Know that there is not such a number there as you said,” since their trial had not been completed, just as He said, <i>I will go down now, and see</i>.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i><br>Now Abraham did not know what would be done to them. Therefore, he rose early in the morning and looked towards Sodom,<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Further, 19:27-28.</i> and upon seeing that they were destroyed, he knew that the required number of righteous men had not been there. BEHOLD NOW, MY LORDS. Rashi comments: “Behold now you are my lords since you have passed by me” The correct interpretation is that it is an expression of pleadings: “My lords, behold now your servant’s house; turn aside, I pray you, to me” The word <i>suru</i> (turn aside) is as in the expressions: <i>Turn aside (‘surah’), sit down here;</i><sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Ruth 4:1.</i> <i>Turn in (‘surah’), my lord, turn in to me; fear not</i>.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Judges 4:18.</i> AND YE SHALL RISE UP EARLY, AND GO ON YOUR WAY. The purport of that was to tell them that they should not tarry in the city after the morning for Lot knew the nature of the men of the city and of their wickedness, but he thought, <i>In the morning light they do it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Micah 2:1. But at night they would not know of them. (Tur.)</i> It may be that he saw them as transients who would not tarry in the city, and so he said, <i>And ye shall rise up early and go on your way</i> if you desire. AND HE URGED THEM GREATLY. His urging them was meritorious on the part of Lot, and he indeed had a sincere desire to welcome wayfarers. They, however, at first refused in order to increase his merit, and therefore they finally listened to him; but originally they did not want to come into his house as he was not a perfectly righteous man. But our Rabbis have said [in order to explain their original refusal]:<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Baba Metzia 87a.</i> “One may decline an offer from an inferior person, but not from a superior person.”<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Hence, to Abraham the angels immediately said, <i>So do, as thou hast said</i>, (above, 18:5), but with Lot, they at first declined.</i> If so, their declining his offer at first was merely an act of ethical conduct. AND WE SHALL KNOW THEM. Their intention was to stop people from coming among them, as our Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 109a.</i> for they thought that because of the excellence of their land, which was <i>as the garden of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:10.</i> many will come there, and they despised charity. Lot, however, came to them with his riches and wealth [and was given permission to live in Sodom because] he either asked permission of them, or that they accepted him in honor of Abraham.<br>Now Scripture testifies that this was the intent of the people of Sodom, as it is said, <i>Behold, this was the iniquity of thy sister Sodom: pride, fullness of bread, and careless ease was in her and in her daughters; neither did she strengthen the hand of the poor and needy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 16:49.</i> The verse stating, <i>And the men of Sodom were wicked and sinners against the Eternal exceedingly</i>,<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:13. This would seem to indicate that they sinned only against G-d but not against their fellow man.</i> really means that they continued provoking and rebelling against Him with their ease and the oppression of the poor. It is this thought which Scripture expresses by saying, <i>And they were haughty, and committed abomination before Me; therefore I removed them when I saw it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 16:50.</i><br>In the opinion of our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 109a.</i> all evil practices<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Such as blasphemy, bloodshed, etc. (<i>Ibid.</i>)</i> were rampant among them. Yet their fate was sealed because of this sin — i.e., they did not strengthen the hand of the poor and needy — since this sin represented their usual behavior more than any other. Besides, since all peoples act righteously towards their friends and their poor, there was none among all the nations who matched Sodom in cruelty.<br>Know that the judgment of Sodom was due to the superiority of the Land of Israel since Sodom is part of <i>the inheritance of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 20:19.</i> and it does not suffer men of abominations. And just as it later vomited out a whole nation on account of their abominations,<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 18:25.</i> so it now anticipated and saw that this entire people behaved worse than all nations towards Heaven and mankind. It thus laid waste heaven and earth for them, and the land was destroyed forever, never to be restored, since they became haughty on account of the goodness that was bestowed on them. The Holy One, blessed be He, thus made Sodom <i>a token against the rebellious children</i>,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Numbers 17:25.</i> that is, against the children of Israel who were destined to inherit it, even as He warned them: <i>The whole land thereof is brimstone, and salt, and a burning… like the overthrow of Sodom and Gomorrah, Admah and Zeboiim, which the Eternal overthrew in His anger, and in His wrath</i>.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 29:22.</i> For there have been among nations those who were evil and exceedingly sinful, and yet He did not do to them as He did to Sodom. However it was all on account of the superiority of this land for there is the <i>temple of the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 7:4.</i> I plan to explain this in <i>Seder Achrei Moth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:24.</i> if He Who taketh life and giveth life will sustain me in life. LET ME, I PRAY YOU, BRING THEM OUT UNTO YOU. From the praise of this man Lot we have come to his disgrace: he made every effort on behalf of his guests in order to save them because they came under the shadow of his roof, but he is ready to appease the men of the city by abandoning his daughters to prostitution! This bespeaks nothing but an evil heart for it shows that the matter of prostitution of women was not repugnant to him, and that in his opinion he would not be doing such great injustice to his daughters. It is for this reason that our Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma Vayeira 12.</i> “It is the custom of the world that a man fights to the death for the honor of his daughters and his wife, to slay or to be slain, but this man hands over his daughters for dishonor. Said the Holy One, blessed be He, to him, ‘It is for yourself that you keep them.’”<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">See further, Verses 30-36.</i><br>Now Lot was fearful [for the welfare of the angels] as he thought that they were men, but when they smote the men of the city with blindness and they said to him, <i>For we will destroy this place… and the Eternal hath sent us</i>,<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> then he recognized them and believed in doing whatever they commanded him.<br>Know and understand that the matter of the concubine of Gibeah,<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Judges, Chapter 19. Ramban digresses here to explain the crime of Gibeah, which bears a certain resemblance to that of Sodom, and consequently explains also the civil war between the tribe of Benjamin and the rest of Israel. Thus Chapters 19 and 20 in the book of Judges are here explained by Ramban.</i> even though it resembles this affair, does not attain the degree of evil of the inhabitants of Sodom. Those wicked ones of Gibeah had no intention of stopping people from coming among them. Rather, they were steeped in immorality and desired sexual relations with the wayfarer, and when he brought his concubine out to them, they were satisfied with her.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 25.</i> The old man [who had invited the wayfarer to his house] and who said to the men of Gibeah, <i>Behold, here is my daughter, a virgin, and his concubine; I will bring them out now… and do with them what seemeth good unto you</i>,<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 24.</i> knew that they would not want his daughter and that they would not harm her. This was why they refused to listen to him. And when he finally turned his concubine alone outdoors to them, they ceased molesting him. Now the master of the house, as well as the guest, both wanted to save the man through his concubine, as a concubine does not have the status of a man’s wife. Besides, she had already played the harlot against him.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> In that breach, too, not all of the men of the city were involved as they were in Sodom, concerning which it is said, <i>Both young and old, all the people from every quarter</i>,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> while of Gibeah it is said, <i>Behold, the men of the city, certain base fellows</i><sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Judges 19:22.</i> — only some of them, those who were the rulers and strong men of the city, even as the man said in relating the incident, <i>And the masters of Gibeah</i><sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">“Masters of Gibeah.” This is obviously the way Ramban understood the verse since the Hebrew had “<i>ba’alei</i> [rather than <i>anshei</i>] Gibeah.” The J.P.S. translation, however, renders it: <i>And the men of Gibeah rose against me</i>.</i> <i>rose against me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Judges 20:5.</i> This was why the others did not protest against them. <i>Now the chiefs of all the people, of all the tribes of Israel</i><sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> wanted to erect a great guard in the matter of immorality by slaying them, as it is said, <i>Now therefore deliver up the men, the base fellows that are in Gibeah, that we may put them to death</i>.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> It is clear that according to the law of the Torah they were not guilty of the death-penalty as they had done no deed exclusive of the torture of the concubine — harlot. They did not intend her death, nor did she die at their hands for <i>they let her go at the approach of dawn</i>,<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:25.</i> and she walked from them to her master’s house and after that she died,<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 26.</i> weakened perhaps by her numerous violations, and chilled while lying at the door until it was light, and there she died. But because the men of Gibeah had wanted to do a shameful deed just as the men of Sodom, the tribes saw fit “to make a fence unto the Torah” so that this should never again happen or be contemplated in Israel, even as they said, <i>And that we may put away evil from Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:13.</i> This judgment has its origin in the principle which our Rabbis have stated:<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 90b.</i> “The Court may administer stripes and the death penalty which are not authorized by the Torah. However, they may not do this [with the intent of instituting a law which] transgresses the words of the Torah but only for the purpose of erecting a fence around the Torah.”<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">That is, as a temporary measure which the times require, they may act accordingly. See Rashi Sanhedrin 46 a, that this is its meaning.</i> The tribe of Benjamin, however, did not consent to this<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">That the men of Gibeah, involved in the affair, should be put to death.</i> as they were not guilty of the death-penalty for violating the concubine. Perhaps the Benjamites were also provoked by the fact that the tribes did not communicate with them first and reached a consensus without asking for their opinion.<br>In my opinion, this [failure to consult Benjamin] caused Israel’s punishment which resulted in their being routed at first since the war was done not in accordance with the law. The obligation of making “the fence”<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">To punish the men of Gibeah as an extraordinary measure.</i> lay upon the tribe of Benjamin, and not upon them, as it is the tribe itself that is obligated to judge its constituents.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 16:18. Sanhedrin 16 b: “It is commandatory upon the tribe to judge the people of the tribe.”</i><br>Thus both parties were deserving of punishment. Benjamin sinned by not bothering to punish the wicked ones or even rebuke them. Israel sinned by making war not in accordance with the law, <i>and they asked not counsel at the mouth of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Joshua 9:14.</i> on this matter. Instead they questioned G-d and said, <i>Who shall go up for us first to battle against the children of Benjamin?</i><sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Judges 20:18.</i> They themselves had decided to do battle in any case. Similarly, they did not inquire concerning the outcome of the battle, “If Thou wilt give them into my hand,” since they relied on their man-power which was exceedingly great as they were now more than ten times [as numerous as the Benjamites].<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">The Israelites mustered four hundred thousand (<i>ibid.</i>, Verse 17) while the Benjamites numbered twenty-six thousand (<i>ibid.</i>, Verse 15).</i> All they asked was, <i>Who shall go up for us first</i>,<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Judges 20:18.</i> this being like casting lots among them. Perhaps each tribe was saying, “I will not go up first,” or each tribe was saying, “I will be first.”<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">A similar case occurred when the Israelites stood before the Red Sea. There is a difference of opinion among the Rabbis as to their attitude. According to one authority each tribe said, “I will not go into the sea first [to escape the Egyptians],” while another authority maintains that each tribe was saying, “I will go first.”</i> And the Holy One, blessed be He, answered in accordance with their question: <i>Judah first</i>,<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Judges 20:18.</i> meaning Judah is always first, <i>For He hath chosen Judah to be prince</i>.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 28:4.</i> This was why He did not say, “Judah shall go up,” as in other places,<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">As in Judges 1:2.</i> for He did not give them permission. However, He did not stop them, and neither did he tell them, <i>Go not up, neither fight</i>,<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 1:42.</i> because of the merited punishment of the Benjamites. Thus did G-d walk with both of them by chance, leaving them to natural circumstances. Accordingly, the Benjamites, who were valiant men and whose cities were well fortified, destroyed the Israelites who had “made flesh their arm of strength.”<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">See Jeremiah 17:5.</i> But now the Benjamites compounded their merited punishment. It would have been sufficient for them to drive the Israelites away from Gibeah. Instead, they killed them, <i>seeking to destroy them by a perpetual hatred</i>,<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 25:15.</i> and they slew the mighty number of twenty-two thousand of their people.<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Judges 20:21.</i> Now when the Israelites suffered such a great defeat they became aware of their error, namely, that they did battle with their brethren without receiving Divine permission and engaged in a battle which was not in accordance with the law of the Torah. Therefore, on the second day they asked, <i>shall I again draw nigh to battle against the children of Benjamin my brother?</i><sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 23.</i> Now they mentioned the brotherhood among them, asking whether He forbids them to do battle. But now on the second day, G-d permitted them, saying, <i>Go up against him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 23.</i> as it was now permissible for them to avenge the spilled blood of their brethren.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Spilled needlessly. All the Benjamites had to do on the first day of battle was to drive the Israelites from Gibeah, as explained above. Instead, they killed twenty-two thousand of them. Hence, on the second day, it became “permissible” for the Israelites to attempt to avenge their death.</i> However, they did not ask whether they will be victorious because they were still relying upon their superior numbers to bring victory under all circumstances. But since G-d had explained to them only that the battle was permissible to them, and since their first sin had not yet been atoned for, there fell among them also on the second day eighteen thousand.<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Judges 20:25.</i> On the third day they decreed a fast, and they fasted <i>and they wept… before the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 26.</i> and they offered burnt-offerings to atone for their sinful thoughts<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\"><i>A Burnt-offering is brought only for sinful thought</i>. (Vayikra Rabbah 7:3.)</i> through which they relied upon the strength of their arm. They also offered peace-offerings,<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 26.</i> which were Thanksgiving peace-offerings, since they considered themselves as if they had all escaped from the sword of Benjamin. This indeed is the law of all who are delivered from danger: they are to bring a thanks-offering, just as it is said, <i>And let them offer the sacrifices of thanksgiving, and declare His works with singing</i>,<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Psalms 107:22.</i> and it is further written, <i>And now shall my head be lifted up above mine enemies round about me; and I will offer in His tabernacle sacrifices with trumpet-sound; I will sing, yea, I will sing praises unto the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 27:6.</i><br>Now the number of dead among the Israelites during the two days was forty thousand, and in the end twenty-five thousand<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Judges 20:35.</i> of Benjamin’s warriors fell, besides those that were put to the sword <i>from the whole city and all that they found</i>.<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 48.</i> It is possible that among the men, women and children they totalled fifteen thousand additional casualties, thus making the punishment of the two groups equal.<br>And how significant are the words of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 103b.</i> who said that the anger of G-d at that time was due to the idol of Micah!<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">See Judges, Chapter 17.</i> “Said the Holy One, blessed be He, ‘Concerning My honor, which was violated by those guilty of death and those who raised their hand against the principle of religion, namely, the unity of G-d, you did not protest; but for the honor of a mortal you did protest, to an extent which exceeded the limits of justice!”<br>Therefore He confounded the counsel of the two groups and made their hearts stubborn, <i>and they remembered not the brotherly covenant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Amos 1:9.</i> But after the affair they had regrets, just as it is said, <i>And the people came to Beth-eland sat there till evening before G-d, and lifted up their voice, and wept bitterly. And they said: O Eternal, G-d of Israel, why is this come to pass in Israel, that there should be today one tribe missing from Israel?</i><sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Judges 21:2-3.</i> For now they realized their mistakes and punishment.<br>We have thus incidentally explained a concealed matter which is not clear [with a cursory reading of the text], and we have mentioned the cause thereof. AND THEY PRESSED HARD (‘VAYIFTZERU’) UPON THE MAN, EVEN LOT. I have found this word <i>vayiftzeru</i> only in connection with words of pleading. If so, we will explain its usage here as follows: the men of Sodom begged him [Lot] exceedingly to open the door for them, and when he refused to do so, they approached in order to break it. It may be that he stood in front of the door, not letting them come near him, and they begged him to turn aside as they did not want to harm him. This is the meaning of their saying, <i>Stand back</i>,<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">In the beginning of this verse.</i> meaning “stand in another place.” SON-IN-LAW, AND THY SONS, AND THY DAUGHTERS. Rashi comments: “Whom else of your family have you in the city besides your wife and daughters who are at home with you? If you have additionally a son-in-law, or sons and daughters, take them out from this place.” Now if so, they [the angels] spoke in the manner of ordinary people for Lot had no sons, only daughters.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra explained: “<i>Son-in-law, and thy sons</i> — sons-in-law who are [as dear to you] as your sons.”<br>It is possible that Lot had grown sons who were married, and he spoke with his sons-in-law first as he thought that his own sons would listen to him [and leave the place]. But as his sons-in-law laughed at him and their conversation continued, dawn appeared, and the angels only permitted him to take those who were at hand. Thus the merit of Lot could have saved his sons and daughters and sons-in-law, not as Abraham had thought that He would make the righteous perish with the wicked.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Above, 18:25.</i> It is clear that the angels were acquainted with the knowledge of the Most High on this matter since the city of Zoar was also saved by his prayer.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">This is unlike the opinion of R’dak, who maintains that an angel who carries out a Divine mission also has the right to add or detract somewhat from the charge given to him. His proof is the fact that the angel here granted the sudden request of Lot to save the city of Zoar, (Verses 20-21). Ramban, however, is of the opinion that the angels were acquainted with the knowledge of the Most High and knew that He granted Lot’s request; they could thus assure Lot that the city of Zoar would be saved.</i><br>It is possible that [the salvation of Lot’s family was not on account of his merit but] was in honor of his hospitality for it is the ethical way of messengers to save their host and all that belong to him, just as the messengers of Joshua also saved all the families of their hostess.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Joshua 6:23.</i> And in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">50:21.</i> it is said, “Because Lot honored the angel by offering him hospitality, he in turn befriended Lot.”<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">And granted his request to save Zoar.</i> AND THE MEN LAID HOLD UPON HIS HAND. Rabbi Abraham ibn Ezra said that the word <i>vayachziku (and they laid hold upon)</i> clearly shows that Lot was afraid and had no strength to flee. The correct interpretation of the word is that it is like the verse, <i>‘Vatechezak’ (And) the Egyptians (were urgent) upon the people, to send them out of the land in haste</i>.<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:33.</i> Here likewise they were pulling them with strength to send them out in haste. THE ETERNAL HAVING PITY UPON HIM. Not for Lot’s merit but only because of G-d’s pity and His abundant mercies. It may be that the verse is saying that they seized him to take them out while G-d’s pity was still upon him, lest the wrath go forth from G-d<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 17:11.</i> and he perish. LOOK NOT BEHIND THEE, NEITHER STAY IN ALL THE PLAIN. The purport of the verse is to state: “Do not stay in all the Plain and do not look behind you after you have been saved.” For as long as Lot had not reached the mountain, disaster would not overtake the inhabitants of Sodom. It is for this reason that Lot said, “<i>And I cannot escape to the mountain, lest the evil overtake me</i><sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> when I am in the Plain since you will not extend the time for me more than a little, as you have said, <i>Haste thee, escape thither</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i><br>Rabbi Abraham ibn Ezra said, “<i>Look not behind thee</i>, i.e., ‘thou and all who belong to thee.’ And similarly is the verse, <i>Thou shalt not eat of it</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:17. This command, given to Adam, must have included Eve as well, for otherwise she would not have been punished. Similarly, the command given to Lot must have included his wife and all who belonged to him.</i><br>But what need is there for this interpretation? The punishment here was not because they would violate the warning of the angel by looking at them. Instead, the angel merely warned them on his own that punishment would overtake them for such a glance, and he warned Lot because of his merit, and all who listened and took warning saved their lives.<br>Now as to the significance of the prohibition of looking, Rashi said: “You sinned with them but art saved through the merit of Abraham. You are not permitted<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">“You are not permitted.” In our Rashi the text reads, “It is not fitting that.…”</i> to see their doom.”<br>There is yet another matter. Looking upon the atmosphere of a plague and all contagious diseases is very harmful, and they may cleave to him. Even the thought of them is harmful. Therefore, the leper is isolated and dwells alone.<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 13:40.</i> Similarly, those who have been bitten by mad animals such as a mad dog and other animals besides, when they look into the water or any mirror, they behold in them the likeness of the offender, and as a result of this, they did just as the Rabbis have said in Tractate Yoma,<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Yoma 84a. See also Ramban, Numbers 21:9.</i> and as the students of nature have mentioned. It was for this reason that Lot’s wife turned into a pillar of salt<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Verse 26 here.</i> for the plague entered her mind when she saw the brimstone and salt<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Brimstone and salt. Here in the chapter, brimstone and <i>fire</i> are mentioned (Verse 24). Salt however is mentioned in Deuteronomy 29:22, in connection with the overthrow of Sodom.</i> which descended upon them from heaven, and it cleaved to her.<br>I am inclined to say that when G-d destroyed these cities the destroying angel <i>stood between the earth and heaven</i>,<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 21:16.</i> appearing in a flame of fire, as did the destroying angel whom David saw.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 21:16.</i> Therefore, he prohibited them from looking.<br>In Pirkei d’Rabbi Eliezer<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Chapter 25.</i> there is a similar text: “The angels said to them, ‘Do not look behind you since the Divine Presence of the Holy One, blessed be He, has descended to rain brimstone and fire upon Sodom and Gomorrah.’ The compassion of Edis, Lot’s wife, welled up for her married daughters who were in Sodom,<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Lot, according to Pirkei d’Rabbi Eliezer, had two married daughters in Sodom in addition to the two betrothed daughters who were yet in his house. See Verse 15.</i> and she looked behind her to see if they were following her. She thereupon saw the back of the Divine Presence, and she became a pillar of salt.” AND THE ETERNAL CAUSED TO RAIN UPON SODOM (AND UPON GOMORRAH BRIMSTONE AND FIRE FROM THE ETERNAL OF HEAVEN). Rashi wrote: “Wherever it is said, <i>And the Eternal</i> it means Him and His Celestial Court. <i>From the Eternal</i>. It is not written ‘from Him,’ [with the pronoun ‘Him’ replacing the noun ‘Eternal’ in the second part of the verse, for] this is the Scriptural way of speaking. For example, <i>Ye wives of Lamech</i>,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:23.</i> and he did not say ‘my wives.’ And David also said, <i>Take you the servants of your lord</i>,<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">I Kings 1:33.</i> and he did not say, ‘my servants.’ Ahaseurus also said, <i>Write ye… in the name of the king</i>,<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Esther 8:8.</i> and he did not say, ‘in my name.’”<br>Now I wonder about the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Rashi. See <i>Seder Bereshith</i>, Note 139.</i> who wrote down conflicting opinions and made them alike for there is a division of opinion on this matter in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">51:50.</i> And there is yet a third opinion: “Aba Chilfi, the son of Rabbi Simki, said in the name of Rabbi Yehudah the son of Rabbi Simon: <i>‘And the Eternal caused to rain upon Sodom</i> — this refers to the angel Gabriel. <i>From the Eternal out of heaven</i> — this refers to the Holy One, blessed be He.’ Rabbi Eleazar said, ‘Wherever it says, <i>And the Eternal</i>, it means Him and His Celestial Court.’ Rabbi Yitzchak said, ‘We find in the Torah, Prophets, and Writings, that a person mentions his name twice. In the Torah, <i>And Lamech said to his wives</i>,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:23.</i> etc.’” Thus there are three conflicting opinions here. Rabbi Yehudah the son of Rabbi Simon ascribes the first Divine Name mentioned in the verse as referring to Gabriel as he was the messenger sent to destroy the city, it being a case of the deputy being referred to by the name of Him Who sent him. And Rabbi Eleazar said that He and His Celestial Court agreed on the judgment, and it was from Him that the brimstone and fire came. And Rabbi Yitzchak said that it is the Scriptural way of speaking.<br>Now if you will understand what I have written above,<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">11:2, at the end.</i> you will know the intent of the Sages’ expression, “He and His Celestial Court,” and then the plain meaning of the verse will be clear to you. In a similar manner is the verse, <i>That they may keep the way of the Eternal… to the end that the Eternal may bring…</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Above, 18:19.</i> He did not say, “that they may keep My way… to the end that I may bring.” Likewise: <i>Because the cry concerning them is great before the face of the Eternal, and the Eternal hath sent us</i>.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 13.</i> And similarly: <i>And it came to pass, when G-d destroyed… that G-d remembered</i>.<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 29.</i> AND HIS WIFE LOOKED BACK FROM BEHIND HIM. From behind Lot, who was following them, acting as the rearguard for all his household, who were hurrying to be saved. AND G-D REMEMBERED ABRAHAM, AND SENT LOT OUT FROM THE CATASTROPHE. The purport of this verse is that Lot had shown kindness towards the righteous one<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">Abraham.</i> by going with him and roaming here and there, following him wherever he went. This is the intent of the verse, <i>And Lot went with him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:4.</i> meaning that he went at Abraham’s command. Therefore he had the merit to be saved on account of Abraham’s meritoriousness as it was on account of him that he lived in Sodom, and were it not for Abraham he would have still been in Haran with his family. Now it is inconceivable that some evil should overtake him [Lot] because of Abraham who had left his country at his Creator’s command. This was also the reason why Abraham endangered himself by pursuing the kings on account of him.<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 14:14.</i> FOR HE FEARED TO DWELL IN ZOAR. Rashi wrote, “Because it was near to Sodom.”<br>This is not so.<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">For since the angel had assured Lot, <i>See, I have accepted thee concerning this thing also, that I will not overthrow the city</i> [Zoar], (Verse 21), Zoar would no longer be in danger of destruction even though it was near Sodom. (Mizrachi.)</i> Rather, since it was one of the places upon which destruction had originally been decreed and it was only by Lot’s supplication that the angel exempted it because Lot could not make his escape to the mountain on that day,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> Lot now thought that the angel would no longer extend his request, for he now had sufficient time to make the escape to the mountain.<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">This was why he <i>feared to dwell in Zoar</i>.</i> This was why his daughter said, <i>And there is not a man in the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> for she thought that with her father’s departure from Zoar the city was destroyed. AND THE FIRST-BORN SAID. Rabbi Abraham ibn Ezra said, “It is possible that Lot had another wife<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Since Scripture mentions that Lot had married daughters (Verse 14), these two mentioned here must surely have been younger ones as it was customary for the older ones to marry before the younger ones. (See further, 29:26.) If so, how does Scripture call one of the single daughters <i>the first-born?</i> It must therefore be, concluded Ibn Ezra, that the ones mentioned above were from another wife who had died. Ramban, however, differs with this suggestion, as explained below in the text.</i> who died before.”<br>But there is no need for this; <i>the first-born</i> is just in contrast to <i>the younger</i>. In fraternal relations the one who is older is called “first-born,” and all those younger than he are called “the younger ones.”<br>Thus the first fruits of the year are called <i>bikurim;</i><sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\"><i>Bikurim</i> has as its root the word <i>b’chor</i> (the first born). Here also the first fruits are relative to this year’s crop.</i> likewise, <i>the first-born of the poor</i>,<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 14:30.</i> meaning the most destitute, the poor of the poor. Likewise, <i>With the loss of his first-born shall he lay the foundation thereof, and with the loss of his younger shall he set up the gates of it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">Joshua 6:26.</i> Onkelos also here translated, <i>rabtha</i>.<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">“The older.” And he did not translate, as elsewhere, <i>buchra</i> (the first-born).</i> THAT WE MAY KEEP ALIVE SEED FROM OUR FATHER. The intent is perhaps that they said: “Let us do what we can, so that G-d should have mercy, and we shall give birth to a boy and a girl from whom the world shall be sustained, for <i>the world will be built with kindness</i>,<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:3.</i> and it is not in vain that G-d has saved us.” Now they were modest and did not want to tell their father to marry them, as a Noachide<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">See <i>Seder Bereshith</i>, Note 288.</i> is permitted to take his daughter.<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 58b.</i> It may be that the matter was extremely repulsive in the eyes of the people of those generations and was never done. Our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 51:11-12.</i> in Agadic expositions, likewise discredit Lot very much. AND ABRAHAM SAID OF SARAH HIS WIFE, SHE IS MY SISTER. This was not like what happened in Egypt. There, when they entered the land, it is said that the Egyptians saw that the woman was beautiful, and they praised her to the lords and to Pharaoh,<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:14-15.</i> as they were an immoral people but this king was perfect and upright, and his people were likewise good. However Abraham suspected them, and he told everyone that she was his sister. AND ABIMELECH, KING OF GERAR, SENT AND TOOK SARAH. It is wondrous that Sarah, after being worn with age, was extremely beautiful, fit to be taken by kings. When she was taken to Pharaoh, though she was sixty-five<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">According to the Seder Olam, the famine occurred in Egypt in the year in which Abraham left Haran, and that is when Abraham went there (Chapter 1). Now Scripture states that when he left Haran, Abraham was seventy-five years old (12:4); Sarah who was ten years younger (17:17) was thus sixty-five.</i> years old, it is possible that she still had her beautiful appearance, but after being worn with age and the manner of women had ceased with her, that is a wonder! Perhaps her youthfulness returned to her when the angel brought her the tidings, as our Rabbis have said.<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">Baba Metzia 87 a: “Her skin became smooth, and the wrinkles straightened, and beauty returned to its form.”</i> AND YET SHE IS MY SISTER, THE DAUGHTER OF MY FATHER. I know not the sense of this apology. Even if it were true that she was his sister and his wife, nevertheless when they wanted to take her as a wife and he told them, <i>She is my sister</i>,<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> in order to lead them astray, he already committed a sin towards them by bringing upon them a <i>great sin</i>,<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> and it no longer mattered at all whether the thing was true or false!<br>Perhaps it was because Abimelech said, <i>What sawest thou, that thou hast done this thing?</i><sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> meaning “What sin or wickedness have you seen in me that caused you to do this out of fear? I have never attempted to take women away from their husbands.” Then Abraham answered: “I did not know you, but I thought, perhaps <i>the fear of G-d is not in this place</i>,<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> for in most places in the world there is no fear of G-d. Therefore, from the time I left my country and aimlessly wandered among the nations not knowing to which place we would come, I made this condition with her that she say thus in all places. For the matter is true, and I thought that by doing this, human life would be saved. I did not begin this practice upon entering your country for I did not see that you had committed any sin.” <i>And yet she is my sister, the daughter of my father</i>. This expression represents a different argument. Abraham said: “According to my custom, I said so for it is true, and I further thought that in case they will want her they will ask me if she is also my wife. Since your servants took her and they did not ask me any questions, I said, ‘The fear of G-d is also not in this place’ and I remained quiet.”<br>It is possible that he established this condition with her when they came to Egypt even though he said that he did it <i>when G-d caused me to wander from my father’s house</i>.<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> It may be that he again warned her there in Egypt at the time of the event, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:11.</i><br>Rabbi Abraham ibn Ezra’s opinion is that all these words were to put off Abimelech. BEHOLD, I HAVE GIVEN THY BROTHER A THOUSAND PIECES OF SILVER. The sheep, the cattle and the servants which he gave him were worth a thousand pieces of silver. He thus said to Sarah: “Behold, I have given much money to your brother. Now the money will serve you as a cause for the covering of the eyes of all those who look at your beauty,<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">“Had I given the money to you, people might say it was a harlot’s hire. But now that I have given it to your brother, people will say that I had to redeem myself against my will, and this will thus enable you to speak freely in your defense.” (Bachya.)</i> closing their eyes, and those of their leaders, the seers,<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 29:10, <i>And your heads, the seers hath He covered</i>.</i> to prevent them looking at you and at all that belongs to you, even your manservants and maidservants. Thus your being taken forcibly to my house was for your benefit as they will fear you and cover their eyes to avoid looking at you, saying: ‘The king had to redeem himself for having stretched forth his hand to the prophet’s wife.’”<br>The verse thus tells that Abimelech mollified Abraham with money, and Sarah with words, so that he should not be punished on account of either of them. The verse states in conclusion, <i>venochachath</i>,<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">According to Ramban, as is clear from the text further on, the translation of this word is, “and she continued to protest.”</i> as Sarah did not accept his apology, <i>for with all this</i>,<sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\">The money he gave to Abraham and the words of apology he offered her.</i> she yet continued arguing with him, saying that she would not forgive him. The verse thus speaks in her praise. Abraham, however, was appeased, and he prayed for the king. The word <i>venochachath</i> is similar in usage to these verses: <i>And with Israel ‘yithvakach’ (He has an argument);</i><sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Micah 6:2.</i> <i>But my ways ‘ochiach’ (will I argue) before Him;</i><sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Job 13:15.</i> <i>There the upright ‘nochach’ (might reason) with Him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 23:7.</i><br>It is possible that the expression, <i>a thousand pieces of silver to thy brother</i>, means thousands of pieces of silver, much wealth, <i>according to the bounty of the king</i>.<sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">Esther 1:7.</i> Similarly, <i>The smallest shall become a thousand</i>,<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 60:22.</i> [means that the smallest will become] a great people. Similarly: <i>Restore, I pray you, to them even this day, their fields, their vineyards, their oliveyards, and their houses, also the hundred pieces of silver, and the corn, the wine, and oil, that ye exact of them</i><sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 5:11.</i> — [here too <i>the hundred pieces of silver</i> refer to] many hundreds, a great deal of money. ‘VAYEILEIDU’ (AND THEY BORE CHILDREN). If this is understood literally as referring to <i>his wife, and his maidservants</i> and stating that the Eternal had restrained their wombs, it is astonishing! For it appears that on the first night that Sarah was taken to Abimelech’s house, and he had not even approached her,<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> G-d immediately came to him in the dream, and in the morning he rose early and called his servants and also Abraham.<sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Verses 8-9 here.</i> When then did they experience this restraining of the womb? Perhaps it so happened that they were in their due time, experiencing the pangs of childbirth, unable to be relieved by giving birth. Perhaps, also, Abraham delayed his prayer for many days. But according to this interpretation, the nature of Abimelech’s healing as well as his sickness have not been explained in Scripture.<br>Now Rashi comments: “<i>Vayeileidu</i> — and they were relieved,<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">In our Rashi: “Explain it as the Targum does, ‘and they were relieved.’”</i> their channels were opened, and they brought forth their wastes. This was the <i>leidah</i> (bringing forth) as it referred to them. <i>All the wombs</i> means every opening of the body.”<br>But this is not correct. Even if we were to say concerning the word <i>vayeileidu</i> that it means “bringing forth” — as we do indeed find the word <i>leidah</i> used in many contexts, such as: <i>Yea, he conceiveth mischief ‘veyolad’ (and bringeth forth) falsehood;</i><sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Psalms 7:15.</i> <i>Before the decree ‘ledeth’ (bring forth);</i><sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Zephaniah 2:2.</i> <i>for thou knowest not what a day ‘yolad’ (may bring forth)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 27:1.</i> meaning what the days will bring forth and originate — but the word <i>rechem</i> (womb) never refers to any other openings. This is not contradicted by the verse, <i>Or, who shut up the sea with doors, when it broke forth, and issued out of the womb</i>,<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">Job 38:8.</i> for this is merely a figure of speech,<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Meaning when the sea broke from the abyss, where it was formed as a child in his mother’s womb. (Ramban in his commentary to Job, <i>ibid.</i>,)</i> similar to “the belly of the earth.”<sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">See Jonah 2:3, <i>the belly of the netherworld</i>.</i><br>Now Onkelos’ opinion is not like that of the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> for even if he translated, “and they were relieved,” yet the word <i>rechem</i> (womb) he renders literally as “the opening for giving birth to a child.” However, [the reason why Onkelos translated it, “and they were relieved,” and not “and they gave birth,” is that] he wanted to include Abimelech also in the word <i>vayeileidu</i>.<br>In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">52:14.</i> it is said: “<i>For the Eternal had fast closed up (‘atzor atzar’)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> i.e., closed up the mouth, closed up the neck, closed up the eye, closed up the ear, closed up above,<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">“Above… below,” a reference to urination, the minor function of the body, and defecation, the major function.</i> and closed up below.” Now the Rabbis derived this exposition from the double usage of the expression, <i>atzor atzar</i>, but they did not explain the expression, <i>every</i> womb, as meaning every opening of the body.<br>The correct interpretation appears to me to be that from the day Sarah was taken to Abimelech’s house, Abimelech was stricken in his limbs and was unable to fulfill his needs. This is [what the verse alludes to when it says], <i>Therefore I did not suffer thee to touch her</i>,<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here.</i> as “touching” or “approaching” women are euphemisms for sexual intercourse, as in the verse, <i>Draw not near a woman;</i><sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:15.</i> <i>And I came unto the prophetess</i>.<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 8:3.</i> And He restrained the wombs of his wife and his maidservants who were pregnant so they could not give birth. “Restraining a womb” means that the woman could not conceive, even as it says, <i>And the Eternal had closed up her womb</i>.<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 1:5.</i> But “restraining the womb” denotes inability to give birth, similar in usage to the verse, <i>He hath hedged me about, that I cannot go forth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 3:7.</i><br>Sarah stayed in Abimelech’s house many days, and Abimelech did not repent his way as he did not understand his transgression until G-d came to him in a dream and informed him of it. Now Scripture does not explain Abimelech’s sickness explicitly but mentions it only by hint in an ethical manner and out of respect for Sarah. After Abraham’s prayer, Abimelech and his wife and his maidservants were healed, and the women gave birth. AND THE ETERNAL ‘PAKAD’ (VISITED) SARAH AS HE HAD SAID. That is, by granting her pregnancy. <i>And the Eternal did unto Sarah as He had spoken</i> by granting her the birth of a son..Thus the words of Rashi.<br>But the word <i>pekidah</i> is only an expression of remembrance and attention to the one who is remembered, such as: <i>G-d will surely remember (‘pakod yiphkod’) you;</i><sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:25.</i> <i>I have surely remembered you;</i><sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:16.</i> <i>And Samson remembered his wife by</i> [bringing her] <i>a kid</i>.<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">Judges 15:1.</i> Here, too, the sense of the verse is that the Eternal remembered Sarah, and He did to her as He had spoken. This expression is also found in connection with all barren women who later give birth. Thus, in the case of Rachel: <i>And G-d remembered Rachel;</i><sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">Further, 30:22.</i> and in the case of Hannah: <i>And G-d remembered her</i>.<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 1:19.</i> Similarly, the Rabb is said,<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 32b.</i> “Biblical verses which mention <i>pikdonoth</i> are equivalent to verses which mention Divine remembrances.”<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">In the Additional Service of the New Year day, ten Biblical verses which speak of Divine remembrance are recited. A verse mentioning <i>pikadon</i> is treated as one mentioning remembrance. Thus, Ramban proves that the word <i>pakad</i> in the verse here can mean “remembered,” and not as Rashi explained it as meaning “granting pregnancy.”</i> ‘MI’ (WHO) WOULD HAVE SAID UNTO ABRAHAM. The word <i>mi</i> is used as an exclamation of praise and distinction. The sense of the verse is thus: “See Whom it is and to what extent He keeps His promise. He promises and performs!” Thus the language of Rashi.<br>But we do not find the word <i>mi</i> used in this way in expressions of distinction and honor. Instead, we find it used only in a derogatory sense: <i>‘Mi’ (Who is) Abimelech, and ‘mi’ (who is)</i> Shechem?<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Judges 9:28.</i> <i>‘Mi’ (Who is) the son of Jesse?</i><sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 25:10.</i><br>The correct interpretation appears to me to be that Sarah said, “<i>G-d hath made laughter for me; and every one that heareth will laugh on account of me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here.</i> filling his mouth with song and laughter for the wonder that has been done to me, for who among the hearers would have previously said to Abraham that Sarah will suckle children? There is not a person in the world who would have told him this, even merely to console him, for the possibility would never have occurred to anyone.” Onkelos’ rendition is close to this interpretation: “How faithful is He who spoke to Abraham! He has fulfilled His word that Sarah will suckle children.” That is to say, “Everyone that heareth will laugh on account of me” for there is no person who would have maintained his credulity even in the eyes of Abraham if he were to have told him this wonder. ‘METZACHEIK’ (MAKING SPORT). This refers to worshipping idols, murder and sexual immorality. He [Ishmael] quarrelled with Isaac about inheritance, saying, “I am the first-born and will take a double portion.”<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 21:17.</i> They then went into the field, and Ishmael took his bow and shot arrows at Isaac, just as you say, <i>As a madman who casteth firebrands, arrows and death, so is the man who deceiveth his neighbor, and saith, Am I not in sport?</i><sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 26:18-19.</i> It is from Sarah’s complaint to Abraham — <i>for the son of this bondwoman shall not be heir</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> — that you learn [that they were quarrelling about the inheritance]. All this is Rashi’s language.<br>Here too,<sup class=\"footnote-marker\">325</sup><i class=\"footnote\">See above, 19:24, where Ramban criticizes Rashi in a similar manner. Hence the word “too.”</i> the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> writes all the different opinions, [mentioned in the following]: “We have been taught:<sup class=\"footnote-marker\">326</sup><i class=\"footnote\">Tosefta Sotah 6:6. A part thereof is mentioned in Rosh Hashanah 18b.</i> Rabbi Shimon the son of Eleazar said, ‘There are four interpretations of Rabbi Akiba which I interpret differently, and my interpretation seems more acceptable than his. Rabbi Akiba interpreted: “<i>And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne unto Abraham, making sport. Making sport</i> is but a designation for idolatry, etc.” But I say Heaven forbid that such be in the house of the righteous one! Is it possible that he, of whom it was written, <i>For I have known him, to the end that he may command his children and his household</i>, etc.,<sup class=\"footnote-marker\">327</sup><i class=\"footnote\">Above, 18:19.</i> will have in his household idolatry, sexual immorality, and murder? <i>Making sport</i> mentioned here is but a designation for the inheritance. When Isaac was born and everyone rejoiced, Ishmael said to them, “Fools, I am the first-born, and I take a double portion.” From the complaint of our mother Sarah to Abraham you learn [that <i>making sport</i> refers to the inheritance]. And my interpretation seems more acceptable than that of Rabbi Akiba.’”<br>The expression of the Rabbi,<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">Rashi.</i> “that Ishmael quarrelled with Isaac about the inheritance,” also does not appear correct for if so, this must have happened much later when Isaac was grown up, and Ishmael would then have been too big for his mother to carry him on her shoulder.<sup class=\"footnote-marker\">328</sup><i class=\"footnote\">See Verse 14 here.</i> Our Rabbis have also said<sup class=\"footnote-marker\">329</sup><i class=\"footnote\">Yalkut Shimoni Genesis, 95: “Ishmael was seventeen years old when he left his father’s house.” Isaac was then three years of age (see Note 330). See also the note in my Hebrew commentary, p. 123.</i> that Ishmael was seventeen years old [at the time he left his father’s house]. If so, this happened at the time when Isaac was weaned,<sup class=\"footnote-marker\">330</sup><i class=\"footnote\">At the time of Isaac’s birth, Ishmael was fourteen years old. (He was thirteen at his circumcision (17:25), and a year later Isaac was born.) Now since Ishmael was seventeen when he left his father’s house, Isaac was three years old at the time, at which age he was weaned (Verse 8).</i> [and Isaac was thus too young for Ishmael to quarrel with him about the inheritance].<br>Rabbi Abraham ibn Ezra said in line with the literal interpretation of Scripture that <i>metzachek</i> means “playing,” as is normal for every boy, and she was jealous of him because he was bigger than her son.<br>The correct interpretation appears to me to be that this event took place <i>on the day that Isaac was weaned</i>,<sup class=\"footnote-marker\">331</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> and Sarah saw Ishmael mocking Isaac or the great feast. It is for this reason that the verse says, <i>And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian</i> — rather than Ishmael — <i>making sport</i>. Similarly, she said, <i>Cast out this bondwoman and her son</i>,<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> for she said: “The slave who mocks his master is deserving of death or stripes, but I want only that you cast him out from before me, and that he should in no way inherit your belongings together with my son, who is the son of the mistress.” She also told Abraham to cast out his mother, as the boy was unable to leave her for he would die if he were to leave his mother.<sup class=\"footnote-marker\">332</sup><i class=\"footnote\">See further, 44:22.</i> AND THE THING WAS VERY GRIEVOUS IN ABRAHAM’s SIGHT ON ACCOUNT OF HIS SON. That is, for he had taken to degenerate ways. The plain meaning, however, is that he was grieved because she had told him to send him away. Thus the language of Rashi.<br>The correct interpretation appears to me to be that Scripture is speaking in honor of Abraham, saying that the reason why the matter was very displeasing to him was not due to a craving for his concubine and his desire for her. Therefore, if she had told him to cast out only the maidservant, he would have done her will. But it was on account of his son that he was very much incensed and did not want to listen to her. But the Holy One, blessed be He, told him that he should not resent it at all, neither for the son nor for the maidservant, and that he should listen to Sarah’s bidding for it is through Isaac alone that his name will be carried on, while Ishmael will not be referred to as his offspring. Now because Abraham feared lest an accident happen to Ishmael upon his sending him away, He told him that He will make a nation of him and He will bless him since he is indeed his son. AND THE CHILD, AND HE SENT HER AWAY. This is to be understood in connection with the above: <i>And he gave to Hagar</i> [the bread and bottle of water]… <i>and the child</i>, for he gave her the child also to go with her wherever she will go. AND SHE CAST THE CHILD. Thirst overtook him and he was unable to walk, and so his mother laid him under the tree, cast away and abandoned. It may be that the word <i>vatashleich (and she cast)</i> is similar in sense to the verses: <i>And He cast them into another land;</i><sup class=\"footnote-marker\">333</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 29:27.</i> <i>Cast me not away from Thy presence</i>,<sup class=\"footnote-marker\">334</sup><i class=\"footnote\">Psalms 51:13.</i> meaning “sending away.”<br>Rabbi Abraham ibn Ezra said: “<i>And she cast</i> for she had taken him onto her lap when he was weakened by thirst, [and seeing that he was expiring from thirst, she cast him from her].”<br>Our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">335</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 53:17.</i> that he was sick at the time he sent him away, and therefore he put the child on her shoulder. This is the sense of the word <i>vatashleich (and she cast)</i> him: [until that point she had carried him].<br>All this occurred to Abraham because he had been commanded to do whatever Sarah said, and she commanded that he send him away immediately, and it was at her command that he did not give them silver and gold, servants, and camels to bear them. WHERE HE IS. He shall be judged according to his present deeds, and not according to those actions which he may do in the future. This was because the ministering angels laid charges, etc. Thus the words of Rashi quoting from the teachings of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">336</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19.</i><br>The correct interpretation, in line with the simple meaning of Scripture, appears to me to be that the verse is stating that G-d heard the voice of the lad in the place in which he was. He informed her that she will not need to go from there to a fountain or well for in that very place he will quench his thirst immediately. He thus said to her, “<i>Arise, lift up the lad</i><sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> after you will have given him to drink, <i>for I will make him a great nation</i>.<sup class=\"footnote-marker\">337</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> Similarly, the word <i>sham (there)</i> in verses, <i>Where he sunk, there he fell down dead;</i><sup class=\"footnote-marker\">338</sup><i class=\"footnote\">Judges 5:27. Meaning, “‘in the place’ where he fell.”</i> <i>And where the slain are, there is she</i>,<sup class=\"footnote-marker\">339</sup><i class=\"footnote\">Job 39:30. Meaning “And ‘in the place’ where the slain are.”</i> alludes to the place. ROVEH KASHOTH (AN ARCHER). Since <i>kashoth</i> is an adjective, they<sup class=\"footnote-marker\">340</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak. Their point is as follows: Since <i>kashoth</i> is an adjective, or more precisely, a <i>shem hatoar</i>, (a noun-adjective), as is also <i>roveh</i>, how could two adjectives appear without a noun? Therefore they said that the two words, <i>roveh kashoth</i>, are not in construct with one another, but they are interpreted as <i>roveh vekashoth</i> (a shooter of arrows and maker of bows) with the companion noun of each adjective being tacitly understood. Ramban’s opinion, however, is that since <i>roveh</i> may mean either “a shooter of arrows” or “a thrower of stones,” the word <i>kashoth</i> is used in order to explain that he was a shooter with the bow, meaning, a shooter of arrows and not a thrower of stones.</i> have said that <i>roveh</i> is one who shoots arrows, the word being derived from the expressions: <i>His archers compass me round about;</i><sup class=\"footnote-marker\">341</sup><i class=\"footnote\">Job 16:13.</i> <i>The archers have dealt bitterly with him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">342</sup><i class=\"footnote\">Further, 49:23.</i> — and <i>kashoth</i> is one who makes arrows.<br>A more correct interpretation is that <i>roveh</i> is a shooter, and it can refer to one who shoots arrows or throws stones or other objects, even as it is said, <i>Behold this heap… which I have thrown up between me and thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">343</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:51.</i> Therefore, the verse describes him further by saying that he was a shooter with the bow. In a similar sense is the verse, <i>And the shooters of arrows by the bow overtook him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">344</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 31:3.</i> NOW THEREFORE SWEAR UNTO ME HERE BY G-D ‘IM’ (IF) YOU WILL BE FALSE TO ME. The word <i>im</i> always expresses doubt — do not think of it in any other way<sup class=\"footnote-marker\">345</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to differ with Rashi, who, in Leviticus 2:14, explains <i>im</i> to mean “that.” See Ramban there, where he explains it in a manner consistent with his teaching here.</i> — and it appears in most places in connection with an oath: <i>If you will be false to me;</i><sup class=\"footnote-marker\">346</sup><i class=\"footnote\">In the present verse.</i> <i>And therefore I have sworn unto the house of Eli ‘im’ (if) the iniquity of Eli’s house shall be expiated;</i><sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 3:14.</i> <i>Once I have sworn by My holiness ‘im’ (if) I will be false unto David;</i><sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:36.</i> <i>‘im’ (if) they should enter into My rest;</i><sup class=\"footnote-marker\">349</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 95:11.</i> <i>And he was wroth, and swore, saying, ‘im’ (if) one of these men will see</i>.<sup class=\"footnote-marker\">350</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 1:34-35.</i><br>The purport of this is that since oaths are given with imprecation, Abimelech is stating, “Swear to me, saying, <i>G-d do so to me, and more also</i><sup class=\"footnote-marker\">351</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 3:35.</i> if you will be false to me.” Likewise it is said, <i>Let there now be an oath between us</i>.<sup class=\"footnote-marker\">352</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:28.</i> And in the matter of a Divine oath: <i>I have sworn by My holiness if I will be false to David;</i><sup class=\"footnote-marker\">348</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:36.</i> <i>if the iniquity of Eli’s house shall be expiated</i>,<sup class=\"footnote-marker\">347</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 3:14.</i> meaning “If that will be so, then My word is not true,” and in similar cases, since it does not want to expressly state the condition.<sup class=\"footnote-marker\">353</sup><i class=\"footnote\">Namely, that “if that be so, My word is not true.”</i> Scripture modifies and shortens these expressions. A similar case of a shortened condition is the verse, <i>And Jabez called on the G-d of Israel, saying: Oh that Thou wouldest bless me indeed, and enlarge my border</i>, etc., <i>and that Thou wouldest work deliverance from evil that it may not pain me. And G-d granted him that which he requested</i>.<sup class=\"footnote-marker\">354</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 4:10.</i> Here the entire condition<sup class=\"footnote-marker\">355</sup><i class=\"footnote\">Namely, his vow of offering to G-d.</i> is missing. A similar example is the verse, <i>If they will see the land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">356</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:23.</i> referring back to the first verse, <i>As I live, and all shall be filled with the glory of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">357</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> and Scripture shortens the Divine oath.<br>The expression, <i>false to me</i>, is because Abimelech was a king, and Abraham dwelt in his land. [Thus, if Abraham were to do him evil, it would be an act of disloyalty towards him in his royal capacity], or it would be a betrayal of Abimelech’s love for him, as he [Abimelech] was his trustworthy friend, honoring him and doing his will. For you see that Abraham found no fault with him except <i>the well of water, which Abimelech’s servants had violently taken away</i>,<sup class=\"footnote-marker\">358</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> and the king said to him, <i>According to the kindness that I have done unto thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">359</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> AND THEY RETURNED TO THE LAND OF THE PHILISTINES. The sense of the verse is that they returned to their city which was in the land of the Philistines for they lived in the land of the Philistines. However, they abode in Gerar,<sup class=\"footnote-marker\">360</sup><i class=\"footnote\">Above, 20:1.</i> which was the royal capital, while Abraham dwelled in Beer-sheba, which is in the land of the Philistines, in the valley of Gerar.<sup class=\"footnote-marker\">361</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:17.</i> AND HE CALLED THERE IN THE NAME OF THE ETERNAL, ‘E-IL OLAM’ (THE EVERLASTING G-D). Scripture explains that Abraham called by the name Eternal He Who in His might directs the time.<br>It may be that heaven and earth are here being called <i>olam</i> (world) [so that the sense of the verse is, “he called by the name Eternal the G-d of the world”], as is a customary expression in the words of our Rabbis. Thus Scripture informs us by this that Abraham called out and informed people of the secret of the leadership of the entire world, namely, that it is <i>in the name of the Eternal</i>, the Mighty One in strength, Supreme in power over all.<br>Now the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">362</sup><i class=\"footnote\">Rambam. See <i>Seder Bereshith</i>, Note 139.</i> said in the Moreh Nebuchim<sup class=\"footnote-marker\">363</sup><i class=\"footnote\">II, 13. See also III, 29.</i> that this alludes to the principle of the pre-existence of G-d since Abraham let it be known that G-d existed before the creation of time. Onkelos, however, said of the word <i>vayikra</i> (and he called), that it refers to prayer. AND G-D TRIED ABRAHAM. The matter of “trial,”<sup class=\"footnote-marker\">364</sup><i class=\"footnote\">See Rambam’s discussion of this problem, <i>ibid.</i>, III, 24.</i> in my opinion, is as follows: Since a man’s deeds are at his absolute free command, to perform them or not to perform them at his will, on the part of one who is tried it is called “a trial.” But on the part of the One, blessed be He, who tries the person, it is a command that the one being tested should bring forth the matter from the potential into actuality so that he may be rewarded for a good deed, not for a good thought alone.<br>Know further that <i>G-d trieth the righteous</i>,<sup class=\"footnote-marker\">365</sup><i class=\"footnote\">Psalms 11:5. See also Bereshith Rabbah 34:2. “The Holy One, blessed be He, trieth only the righteous.”</i> for knowing that the righteous will do His will, He desires to make him even more upright, and so He commands him to undertake a test, but He does not try the wicked, who would not obey. Thus all trials in the Torah are for the good of the one who is being tried. TAKE NOW THY SON, THINE ONLY SON. Since Isaac was the son of the mistress and he alone was to be the one to carry his name, He called him Abraham’s only son. The description was for the purpose of magnifying the command, thus saying: “Take now thy only son, the beloved one, Isaac, and bring him up before Me as a burnt-offering.” MORIAH. Rashi comments: “This is Jerusalem, and we find it in the book of Chronicles: <i>To build the house of the Eternal at Jerusalem on mount Moriah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 3:1.</i> Our Rabbis have explained that it is called <i>Moriah</i> (instruction) because from the Temple built there on that mountain, instruction came forth to Israel.<sup class=\"footnote-marker\">367</sup><i class=\"footnote\">The Chamber of Hewn Stone (<i>Lishchat hagazith</i>), the seat of the Great Sanhedrin, which was the highest court in Israel, was located in the Court of the Temple. See Deuteronomy 17:8-11.</i> Onkelos translated it as “the land of Worship.” This he derived on the basis of reference to the burning of incense, which contained <i>mor</i><sup class=\"footnote-marker\">368</sup><i class=\"footnote\">Hence the name <i>Moriah</i>: the mountain on which <i>mor</i> (myrrh), as part of the incense, was to be burnt. Thus according to Rashi’s understanding of Onkelos. Ramban will later differ with this interpretation in the meaning of Onkelos.</i> (myrrh) and other spices, [as part of the Divine Service].”<br>Now if so, [i.e., if this be the explanation of the name <i>Moriah</i>], the meaning of the verse will then be, “Go into the land which will be called <i>Moriah</i>.” Or it may be that it was always called so on account of the future. In Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">369</sup><i class=\"footnote\">55:9.</i> the Sages have said thus: “The Rabbis say, <i>Go into the land of Moriah</i> means into the land where incense will be offered on the altar of G-d, even as it is said, <i>I will get me to the mountain ‘hamor’ (of myrrh)</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 4:6.</i> But the opinion of Onkelos, who said “the land of worship,” does not appear to be based on the myrrh in the incense, as Rashi said, for the word “service” does not refer to one of the species used in one of the Divine Services. Besides, why did not Onkelos say, “to the land of the incense of spices?” Instead, Onkelos’ intent is to say, “in the land in which they will worhip G-d.”<br>Onkelos thus matched that which the Sages interpreted in Pirkei d’Rabbi Eliezer, where they said,<sup class=\"footnote-marker\">371</sup><i class=\"footnote\">Chapter 31.</i> “The Holy One, blessed be He, showed Abraham the altar with a finger. He said to him, ‘This is the altar on which the first man sacrificed. This is the altar on which Cain and Abel sacrificed. This is the altar on which Noah and his sons sacrificed.’ For it is said, <i>And Abraham built ‘hamizbei’ach’ (the altar) there</i>,<sup class=\"footnote-marker\">372</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> <i>mizbei’ach</i> (an altar) is not written here, rather, <i>hamizbei’ach (the</i> altar). This is the altar on which the predecessors have sacrificed.” Thus far [is the interpretation of Pirkei d’Rabbi Eliezer]. And the name <i>Moriah</i> the Rabbis derived from the word <i>mora</i> (fear), for there the people feared G-d and worshipped Him.<br>The correct interpretation, in line with the plain meaning of Scripture, is that the name <i>Moriah</i> is like the expression, <i>To the mountain of myrrh, and to the hill of frankincense</i>,<sup class=\"footnote-marker\">370</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 4:6.</i> for on that mountain [Moriah] are found <i>myrrh, aloes, and cinnamon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">373</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 7:17.</i> even as the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">374</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Peah 7:3.</i> “Cinnamon grew in the Land of Israel, and goats and deers ate of it.” Or it may be that it was so called in praise of the Land of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">375</sup><i class=\"footnote\">But myrrh, aloes and cinnamon actually do not grow on mount Moriah itself. It was, however, called by that name, in order to give praise to the land where these things grow.</i><br>Now here Scripture calls the name of the land, <i>the land of Moriah</i>, and there [in the book of Chronicles, mentioned above],<sup class=\"footnote-marker\">366</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 3:1.</i> it appears that only the Temple mount was called mount Moriah. Perhaps, the city<sup class=\"footnote-marker\">376</sup><i class=\"footnote\">“The City.” The Tur, quoting Ramban, has “the land.”</i> was called by the name of that mountain which it contains, [and the name “land of Moriah” means] the land which contains the <i>Moriah</i>, but it was the mountain alone that was called <i>Moriah</i>. Now Abraham knew the land but did not know the mountain. Hence G-d told him to go to the land of <i>Moriah</i>, and He will there show him one of the mountains which is called by that name. He commanded him to offer up his son in that place for that is <i>the mountain which G-d hath desired for His abode</i>,<sup class=\"footnote-marker\">377</sup><i class=\"footnote\">Psalms 68:17.</i> and He wanted the merit of the <i>Akeidah</i> (the Binding of Isaac) to be in the sacrifices forever, as Abraham said, <i>The Eternal seeth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">378</sup><i class=\"footnote\">Verse 14 here.</i> Moreover, <i>for His righteousness’ sake</i>,<sup class=\"footnote-marker\">379</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 42:21.</i> He increased the scope of the trial and wanted Abraham to do it after walking three days. Had Abraham been commanded to do so suddenly at his place, his deed would have been performed in haste and confusion, but since it was done after walking for days it was thus performed with reflection of mind and counsel. And so did the Rabbis say in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">380</sup><i class=\"footnote\">55:5.</i> “Rabbi Akiba said, ‘G-d surely tried [Abraham with a clear-cut situation] so that people should not say that He confounded him and confused him and he did not know what to do.’” AND HE CLEAVED THE WOOD FOR THE BURNT-OFFERING. This illustrates Abraham’s zeal in performing a commandment for he thought that perhaps there would be no wood in that place, and so he carried it for three days. It may be that Abraham disqualified for use as an offering any wood in which a worm is found, as is the law of the Torah,<sup class=\"footnote-marker\">381</sup><i class=\"footnote\">Midoth 2:5.</i> and so he took from his house sound wood for the burnt-offering. Hence it says, <i>And he cleaved the wood for the burnt-offering</i>. AND HE SAW THE PLACE AFAR OFF. He saw a cloud attached to the mountain,<sup class=\"footnote-marker\">382</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 56:2.</i> and through this was fulfilled the Divine assurance, <i>which I will tell thee of</i>.<sup class=\"footnote-marker\">383</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i><br>It is possible, in line with the simple meaning of Scripture, that the verse, <i>And he saw the place afar off</i>, means that he saw the land of <i>Moriah</i> for he knew that entire land [although he did not know the specific mountain]. AND THEY CAME TO THE PLACE WHICH G-D TOLD HIM OF — now,<sup class=\"footnote-marker\">384</sup><i class=\"footnote\">As explained above, Abraham recognized the land of <i>Moriah</i> from a distance as he was acquainted with that whole land, and when he came near the mountain, G-d told him, “This is the place which I had designated to you.” All this is in line with the plain meaning of Scripture, as Ramban mentioned above.</i> “This is mount Moriah,” for He told him, “Behold, this is the mountain of which I told you.” FOR NOW I KNOW THAT THOU ART A G-D FEARING MAN. At the beginning Abraham’s fear of G-d was latent; it had not become actualized through such a great deed. But now it was known in actuality, and his merit was perfect, and his reward would be complete from the Eternal, the G-d of Israel.<sup class=\"footnote-marker\">385</sup><i class=\"footnote\">See Ruth 2:12.</i><br>The doctrine of this chapter which teaches that G-d is the One who tries Abraham and commands him about the binding of Isaac, and it is the angel of G-d who restrains and promises him, will be explained in the verse, <i>The angel who hath redeemed me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">386</sup><i class=\"footnote\">Further, 48:16.</i> BECAUSE THOU HAST DONE THIS THING. In the beginning He promised him that he would increase his descendants as the stars of heaven<sup class=\"footnote-marker\">387</sup><i class=\"footnote\">Above, 15:5.</i> and the dust of the earth,<sup class=\"footnote-marker\">388</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:16.</i> but now He gave him the additional assurance that <i>because thou hast done this</i> great deed, He swore by His Great Name [that He would increase his descendants <i>as the stars of heaven, and as the sand which is upon the seashore</i>],<sup class=\"footnote-marker\">389</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> and that his seed will possess the gate of its enemies.<sup class=\"footnote-marker\">389</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> Thus Abraham was assured that no sin whatever would cause the destruction of his descendants, nor would they fall into the hand of their enemies and not rise again. Thus this constitutes a perfect Divine assurance of the redemption which is destined to come to us. BEHOLD, MILCAH, SHE ALSO HATH BORN CHILDREN. Since Milcah was the daughter of his brother Haran,<sup class=\"footnote-marker\">390</sup><i class=\"footnote\">Above, 11:29.</i> this was a tiding to Abraham that his older brother Nahor<sup class=\"footnote-marker\">391</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 28.</i> had been visited with many children from the daughter of his dead brother Haran.<sup class=\"footnote-marker\">392</sup><i class=\"footnote\">Abraham was older than Nahor for Scripture says, <i>Abram, Nahor, and Haran, (ibid.</i>, Verse 27). Since Nahor was older than Haran, Ramban refers to him as “the older” brother.</i><br>Now from the text of Scripture it would appear that Abraham had no knowledge of any of them except on that day. If they were visited with children in their younger days, it would be impossible for them not to have been heard until this time for the distance between Mesopotamia and the land of Canaan is not great. Now when Abraham left Haran he was seventy-five years old,<sup class=\"footnote-marker\">393</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:4.</i> and Nahor was also elderly and his wife too was not young.<sup class=\"footnote-marker\">394</sup><i class=\"footnote\">And if Nahor and his wife had had children many years ago, Abraham would have heard of it previously.</i> Indeed, we must say, G-d performed a miracle for them in that they were visited with children in their old age. This is the sense of the verse, <i>Milcah, she also</i>. In the words of our Rabbis, it is said<sup class=\"footnote-marker\">395</sup><i class=\"footnote\">Yalkut Shimoni Numbers, 746. See the complete quote in my Hebrew commentary, p. 127.</i> that Milcah was visited with children as was her sister Sarah.<sup class=\"footnote-marker\">396</sup><i class=\"footnote\">Iscah, Milcah’s sister (above, 11:29), is another name for Sarah. (Rashi, <i>ibid.</i>)</i> AND BETHUEL BEGOT REBEKAH. The verse does not mention Laban, even though he was older than Rebekah, for its intent is only to mention the eight children which Milcah bore to Nahor.<sup class=\"footnote-marker\">397</sup><i class=\"footnote\">And Bethuel is already the eighth: Uz, Buz, Kemuel, Chesed, Hazo, Pildash, Jidlaph, Bethuel. Hence the verse does not intend to mention the children of Bethuel, namely, Laban. Rebekah, his daughter, however, was mentioned for the reason explained in the text.</i> However, Rebekah is mentioned since the entire chapter is written to make known her genealogy.<br><i>Kemuel the father of Aram</i>.<sup class=\"footnote-marker\">398</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> Aram is mentioned only in order to make known the identity of Kemuel as Aram was a more important man than his father. Perhaps, also, there was another Kemuel in their generation. Hence [Scripture identifies Kemuel by saying that] he was the father of Aram. AND HIS CONCUBINE, WHOSE NAME WAS REUMAH. Scripture tells the entire tiding which they related to Abraham concerning his brother’s children.<br>It is possible that this was written in order to make known the entire genealogy of Nahor, to establish that all of them were worthy to marry the children of Abraham, and it was with reference to all of them that Abraham said to Eliezer: <i>But thou shalt go unto my father’s house and to my family</i>.<sup class=\"footnote-marker\">399</sup><i class=\"footnote\">Further, 24:38.</i><br>Chayei Sarah A HUNDRED AND TWENTY YEARS Rashi comments: “The reason the word ‘years’ is written at every term is that it informs you that each term must be interpreted by itself. At the age of one hundred she was as a woman of twenty as regards sin [for at the age of twenty she had not sinned since she had not reached the age when she was subject to punishment],<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The Heavenly Court does not punish one for sin before the age of twenty. The verse thus indicates that at the age of a hundred, Sarah never sinned, just as at the age of twenty she had never sinned.</i> and at the age of twenty she was as beautiful as when she was seven.” Rashi wrote similarly on the verse, <i>the years of Abraham’s life</i>.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:7.</i><br>However, this exegesis of his<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Ramban does not disagree with Rashi’s interpretation as this is based on the Rabbis’ comment in Bereshith Rabbah. However, Ramban does dispute which words in the Torah-text are the basis for their interpretation. Thus according to Ramban a similar interpretation would not follow in the verses concerning Abraham and Ishmael.</i> is not correct. In the case of the verse, <i>the years of the life of Ishmael</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:17.</i> it is stated exactly as in the verse, <i>the years of Abraham’s life</i>,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:7.</i> whereas these years of Ishmael were not all equally good since Ishmael was wicked in his early years, and only in the end did he repent of his evil ways.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, <i>ibid.</i></i> Furthermore, the repetition of the word “year” at every term would seem to indicate an intent to distinguish between them and, thus, should not be interpreted to imply equality. Rather, the use of the word <i>shanah</i> (year) and <i>shanim</i> (years) in this instance is the customary usage of the Hebrew language, while that which the Rabbis have said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 58:1.</i> “At the age of one hundred she was as a woman of twenty as regards sin,” is an interpretation which they derived only from the redundant expression, the <i>years of the life of Sarah</i>, which includes them all and equates them. The Rabbis would not make a similar interpretation of the verse concerning Abraham [since in his case Scripture does not conclude with a similar comprehensive expression]. AND ABRAHAM CAME. Rashi comments: “From Beer-sheba.” Now this does not mean to imply that Abraham remained in Beer-sheba — as is indicated in the verse, <i>And Abraham abode at Beer-sheba</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:19.</i> for how then would Sarah have been in Hebron? Rather, the intent is to state that Abraham had gone to Beer-sheba for the day for some purpose, and while there he heard of the death of Sarah and came from there to Hebron to mourn and weep for her. However, the expression of our Rabbis is,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 58:5.</i> “<i>And Abraham came</i> — from Mount Moriah.” This is in accord with the Midrash which the Rabbi [Rashi] previously cited<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">In his commentary to Verse 2.</i> which states that hearing of the Binding [in which her son had been made ready for sacrifice and had indeed almost been sacrificed] her soul flew from her and she died.<br>It would appear that the Divine command concerning the Binding was delivered to Abraham in Beer-sheba for there he dwelt and he returned thereto after the Binding, for so it is written at the outset: <i>And Abraham planted a tamarisk-tree in Beer-sheba and called there on the name of the Eternal, the Everlasting G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:33.</i> It further states, <i>And Abraham sojourned in the land of the Philistines many days</i>.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 34.</i> This refers to his dwelling in Beer-sheba, which is in the land of the Philistines, and it is there that he was commanded concerning the Binding. It is for this reason that he expended three days on the journey to Mount Moriah,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 22:4.</i> for the land of the Philistines is distant from Jerusalem. On the other hand, Hebron is in the mountains of Judah, as Scripture testifies,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Joshua 20:7; 21:11.</i> and is therefore near to Jerusalem. Thus, when coming from the Binding, he returned to Beer-sheba, as it is said, <i>So Abraham returned to his lads and they rose and went together to Beer-sheba</i>.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:19.</i> This teaches us that he tarried there and dwelled in Beer-sheba for a period of years. Now if this was the case, Sarah did not die during that period immediately following the Binding for it would not be that Abraham lived in Beer-sheba while Sarah dwelt in Hebron. And so it also appears since Isaac was born in Beer-sheba for it is previously written, <i>And Abraham journeyed from there towards the land of the south and abode between Kadesh and Shur and sojourned in Gerar</i>,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:1.</i> and Abimelech said to him, <i>Behold, my land is before thee; abide where it is good in thine eyes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 15.</i> There in that land Abraham settled in the city of Beer-sheba, for so it is written, <i>And it came to pass at that time that Abimelech and Phicol the captain of his host spoke unto Abraham, saying</i>.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:22.</i> Though it is not written there that they came to him from Gerar, [as it is written in the case of Isaac],<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:26.</i> from which you might infer that Abraham lived in Gerar, this is not the case. Scripture clearly states that it was in Beer-sheba that they made the covenant.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:32.</i> Similarly, you will see that when Hagar was sent away from the house of Abraham <i>on the day that Isaac was weaned</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 8.</i> she walked <i>in the desert of Beer-sheba</i>,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14.</i> for it was there that they lived. However, after many days, he [Abraham] journeyed from the land of the Philistines and came to Hebron, and there the righteous woman Sarah passed away.<br>However, according to the Midrash [which states that Sarah died at the time of the Binding], we must say that Abraham and Sarah lived in Hebron at the time of the Binding, and there Abraham was commanded concerning it. The verse which states that <i>On the third day Abraham lifted up his eyes</i>,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 22:4.</i> poses this difficulty: Since Hebron is near Mount Moriah, which is in Jerusalem, why did he not arrive at the mountain until the third day? The answer is as follows: <i>The mountain which G-d had desired for His abode</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Psalms 68:17. A reference to the fact that in the future the Temple of Jerusalem was to be built on that mountain. See Ramban, above, 22:2.</i> was not revealed to him until the third day. Thus for two days he wandered in the environs of Jerusalem, and it was not yet the Divine Will to indicate the mountain to him. After the Binding, Abraham did not return to his place in Hebron. Rather, he went first to Beer-sheba, the place of his tamarisk-tree, to give thanks for the miracle that befell him. It was there that he heard of the death of Sarah, and he came to Hebron. The two apparently divergent opinions — namely, that Abraham came from Mount Moriah and that he came from Beer-sheba — are thus one [since, as explained, on his way from Mount Moriah he went to the tamarisk-tree which was in Beer-sheba, there to give thanks for the miracle]. Accordingly, the verse which states, <i>And Abraham abode at Beer-sheba</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:19.</i> is intended to indicate that upon his return from the Binding he went to Beer-sheba, and from there he went to bury Sarah. After the internment he immediately returned to Beer-sheba and settled there for years. Scripture, however, concludes the subject of Beer-sheba all at once, and following that it tells of the burial, [which explains the lack of chronology in the verse, <i>And Abraham dwelt in Beer-sheba</i>]. It was there in Beer-sheba that Isaac married Rebekah, as it says, <i>For he dwelt in the land of the South</i>,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Further, 24:62.</i> the locus of Beer-sheba. It is thus the opinion of all the commentators that Abraham was in another place, and it was from there that he came to the burial.<br>In my opinion, Sarah had a tent for herself and her attendants. And so it is written elsewhere <i>into Jacob’s tent, and into Leah’s tent, and into the tent of the two maid servants</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:33.</i> Sarah thus died in her tent, and Abraham came into her tent with a group of his friends to bewail her. [This is a simple explanation of the expression, <i>and Abraham came</i>.] It may be that the word <i>vayavo (and he came)</i> indicates that Abraham was bestirred to make this eulogy, and he began to make it, for all who bestir themselves to begin doing a certain task are spoken of in Hebrew as “coming to it.” This usage is quite common in the language of Sages, as we learn in Tractate Tamid:<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Tamid, IV, 3.</i> “He came to the neck and left with it two ribs on either side…. He came to the left flank…. He came to the rump.” And also (you have) their expression,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Bechoroth 20a.</i> “I have not come to this principle.” In Scripture, likewise, you find, <i>he came for his hire</i>,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:14.</i> meaning that he came for the purpose of this work and did it for his hire. However, it does not appear to me feasible that Abraham came from another city to Hebron. If that were the case, Scripture would have mentioned that place and would have expressly written: “and Abraham heard, and he came from such and such a place.” I AM A STRANGER AND SOJOURNER WITH YOU. It was customary for them to have separate burial grounds for each family and one burial ground for the internment of all strangers. Now Abraham said to the children of Heth: “I am a stranger from another land and have not inherited a burial ground in this land from my ancestors. Now I am a sojourner with you since I have desired to dwell in this land. Therefore give me a burying-place for an everlasting possession just as one of you.” However, since Abraham used the word “<i>t’nu</i> (give), [which has the same root as <i>matanah</i>,” (gift)], they suspected that he desired it from them as a gift. They therefore answered him: “You are not regarded by us as a stranger or sojourner. Rather, you are a king. G-d has made you king over us, and we and our land are subservient to you. Take any burial ground you desire, and bury your dead there. It shall be unto you a possession of a burial-place forever since no one of us shall withhold it from you.” IF IT BE YOUR MIND TO BURY MY DEAD FROM BEFORE ME. The intent thereof is: “I will not bury my dead in another burial ground. However if it be your desire that I bury my dead, entreat for me to Ephron who has a cave at the end of his field, which is not used as his family burial-place but as a field.” The meaning of the word <i>milphanai</i>, (from before me), is that if you will not do so I will entomb her in a casket. It may be that it means “my dead wife who is before me, and as an obligation I must hurry to bury her.” The reason Abraham requested, <i>and entreat for me</i>, is that Ephron was a rich and distinguished person, as is indicated by his saying, <i>What is that between me and thee?</i><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Verse 15: <i>Land worth four hundred shekels of silver — what is that between me and thee?</i></i> It would therefore not be to his honor to sell his ancestral inheritance, as was the case with Naboth of Jezreel.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">I Kings, Chapter 21.</i> It was for this reason that Abraham did not go to Ephron to offer him an inflated price for the field, but instead he asked of the people of the city to entreat to him [Ephron] on his behalf in an honorable way. THAT HE MAY GIVE ME. The intent of this is “that he may give it to me in such a way that I will consider it as a gift (even) if I will buy it from him for its full value.” It is for this reason that Abraham did not mention the word “selling.” A similar usage is found in the verse, <i>Thou shalt sell me food for money, that I may eat; and give me water for money, that I may drink</i>,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:28.</i> meaning “for the water which is usually given as a gift I will give money.” It may be that such is the ordinary usage of the language to mention “giving” when describing sales transactions. THE CAVE OF MACHPELAH. Rashi comments: “It had a lower and an upper cave. Another explanation [of why it was called Machpelah — the root of which is <i>keiphel</i> (double)] — is that it was ‘doubled’ on account of the four couples who were buried there: Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebekah, Jacob and Leah”. But this is incorrect since Scripture states, <i>the field of Ephron which was in Machpelah.</i><sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> Thus we see that it is the name of the place in which the field was located, and there is no need to search for a reason for the names of places.<br>In Bereshith Rabbah, the Sages have said:<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">55:10.</i> “The Holy One, blessed be He, bent double the stature of the first man and He buried him there.” In their opinion, this entire place was always called Machpelah though the people did not know the reason for it for Ephron sold him everything for the price of the field unaware that there was a grave in it. Abraham, on the other hand, desired only that he should sell him the cave which was in the end of the field, and the field might be retained by Ephron. But Ephron by way of good conduct or trickery, [possibly hoping to receive a higher price for the larger transaction], said that he would give him the field and the cave which was in it since it would be unbecoming for such an honorable person to own the cave as a possession for a burial-place while the field belonged to another. Abraham rejoiced at this suggestion, and he purchased it in its entirety for the price that Ephron mentioned. IN THE PRESENCE OF THE SONS OF MY PEOPLE. The intent thereof is to state: “Behold, all the people are present, and they are knowledgeable witnesses to the sale. Therefore do not fear denial or retraction, and so <i>bury thy dead</i> from now on, for it is yours and I cannot retract.” But Abraham did not do so for even after he paid its full value in silver he first took symbolic legal possession of the field and the cave. He established them as his possession in the presence of the people of the city, <i>and all those who came in at the gate of the city</i>,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> the merchants and the residents who happened to be there, and after that he buried her. ‘LU’ (IF) THOU WILT HEAR ME. This is equivalent to saying, “If you, if you will hear me,” and the purport thereof is like, “if you, if you would hear me,” the redundancy being for the purpose of emphasizing the matter. Similar cases are found in these verses: <i>Turn in, my lord, turn in to me;</i><sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Judges 4:18.</i> <i>Art thou any better, better than Balak?</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:25.</i> <i>And to speak against him, saying;</i><sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 32:17.</i> <i>And as for me, whither shall I go?;</i><sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Further, 37:30.</i> <i>And I turned myself;</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 2:12.</i> <i>And I saw myself;</i><sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> <i>Seeing all the congregation are all holy</i>.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Numbers 16:3.</i> All these are examples of expressions of synonimity. In my opinion, this is also the case in the verse, <i>If from a thread even to a sandal tie, if I take (anything that is thine)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:23. Here too, there is a redundant “if.”</i> which is equivalent to saying, “If, from a thread even to a sandal tie, I take anything that is yours.” It may be that [in the verse here before us the meaning is], “If you are as you have said.” that is, if you are speaking what is in your heart concerning the matter, and if you will listen to me and consummate the sale. A similar usage of a missing word is found in the verse, <i>And their brethren said unto them, What are ye?</i><sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Judges 18:8.</i> [which means, “What are you saying?”] In my opinion, a similar case of such usage is the verse, <i>Wherefore am I?</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:22. See also Ramban there.</i> [meaning, “Wherefore am I in the world?”] Perhaps this is the opinion of Onkelos who translated here, “if you will do me a favor,” meaning, “if you will do my will as you have said.” LAND OF FOUR HUNDRED SHEKELS OF SILVER. According to Onkelos’ opinion, the intent of this is that the land was so worth, [since he translated, “land <i>worth</i> four hundred shekels of silver.”]<br>Perhaps it was Ephron’s intent to say that the price of the land was so fixed in that place for it was customary in most lands that the price of a field be fixed in accordance with its dimensions. In the words of our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 58:9.</i> however, Ephron set an exorbitant arbitrary price, and Abraham, out of the willingness of his heart, listened and <i>did according to his will, and magnified himself</i>.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Daniel 8:4. A reference to the Midrash (<i>ibid.</i>) which says that Abraham gave Ephron shekels of large size.</i> If we follow the simple interpretation of Scripture, <i>land of four hundred shekels of silver</i> means that either Ephron bought it for that price, or it was so purchased by his forefathers. AND AFTER THIS, ABRAHAM BURIED SARAH HIS WIFE IN THE CAVE OF THE FIELD OF MACHPELAH BEFORE MAMRE — THE SAME IS HEBRON — IN THE LAND OF CANAAN. The reason why Scripture reverts to clarify the field, the place and the land is that the whole section mentioned the sons of Heth and Ephron the Hittite. Therefore Scripture mentions at the conclusion that the field was in the land of Canaan which is the land of Israel. And so it said at the beginning of the section: <i>in Kiryath arba — the same is Hebron — in the land of Canaan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 2.</i> All this is to explain that the righteous woman died in the land of Israel, and there she was interred, as the Hittites were of the families of Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:15.</i><br>In my opinion, the reason for the verses is only to mention that this was the land of Canaan, not the land of the Philistines. Having said, <i>And Abraham sojourned in the land of the Philistines many days</i>,<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:34.</i> and since all his habitats were in that land — in Gerar,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:1.</i> and the valley of Gerar,<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:17-18.</i> and Beer-sheba,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:19.</i> and from there to Hebron and back — Scripture therefore mentioned that Hebron is in the land of <i>the Canaanite who dwelt in that hill country</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:45.</i> not in the land of the Philistines, which is mentioned in connection with Abraham. And in the end Scripture added a phrase to inform us that the cave was in <i>the field of Machpelah before Mamre</i>, for this was the name by which it was known.<br>This section was written to inform us of G-d’s kindnesses to Abraham, i.e., that in the land in which he came to live he was regarded as <i>a prince of G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 6.</i> and each individual as well as all the people called him “my lord” although he did not tell them that he was a prince and a great man. Also, in his lifetime G-d fulfilled His promise to him: <i>And I will make thy name great, and thou shalt be a blessing</i>.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:2.</i> Moreover, his wife died and was buried <i>in the inheritance of the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 26:19. A reference to the land of Israel.</i> Further, Scripture wanted to inform us of the place of the burial of the patriarchs since we are obligated to honor the burial place of our holy ancestors. Our Rabbis said<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 111a.</i> that this also was one of the trials of Abraham: he desired a place to bury Sarah but did not find it until he purchased it, [despite G-d’s promise that the entire land would be given to him].<br>I do not know a reason for the words of Rabbi Abraham ibn Ezra, who says that the purpose of this section is to let us know the superiority of the land of Israel as regards the living and the dead, and also to fulfill the word of G-d which promised him that the land would be an inheritance of his. But what superiority of the land was thus demonstrated? Abraham would not have carried her to another land to bury her, and the word of G-d to Abraham applied to the whole land, and that was fulfilled only with his seed. AND ABRAHAM WAS OLD, WELL STRICKEN IN AGE. Scripture reiterates [Abraham’s old age although it has already mentioned it]<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Above, 18:11.</i> in order to inform us of the reason that he adjured his servant. Thus Scripture says that because Abraham saw himself to be very old and he thought that if he will send the servant to the land of his origin, perhaps before the messenger would return, he will have gone <i>to his long home</i>,<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 12:5.</i> he therefore adjured his servant — whose counsel Isaac would follow since <i>he ruled over all that he had</i><sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> — that he should not take for him a wife from the daughters of Canaan.<br>In Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">48:19.</i> the Rabbis said: “Here<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">That is, above, 18:11, where Scripture says, <i>Now Abraham and Sarah were old</i>.</i> it was old age combined with vitality; further on<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">That is, in the verse before us.</i> it was old age without vitality.” By this the Rabbis wanted to explain that <i>ba’im</i> [literally: “coming” in days — mentioned above]<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Above, 18:11.</i> — means the beginning of the days of old age, as the word <i>ba’im</i> indicates the present, just as, <i>‘Haba’im’ (those that come) in at these gates</i>.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 7:2.</i> But here it says that he was very old for already he was <i>ba bayamim</i> [literally: “he had come in days” — past tense], just as: <i>Thy brother ‘ba’ (came) with subtlety</i>.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Further, 27:35.</i> AND THE ETERNAL HAD BLESSED ABRAHAM IN ALL THINGS. I.e., with riches, possessions, honor, longevity and children, which are all the treasures of man. Scripture mentions this in order to say that Abraham was perfect in every detail, lacking in no respect save seeing his son have children who would inherit his superior position and his honor. This was why he desired it.<br>Now our Rabbis have a wonderful insight into this verse. They said:<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 16b.</i> “<i>And the Eternal had blessed Abraham ‘bakol’ (in all things)</i>. Rabbi Meir said that Abraham was blessed in that he did not have a daughter. Rabbi Yehudah said that he did have a daughter. <i>Acheirim</i><sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Literally “other ones,” other Rabbis besides those mentioned. Rabbi Meir is sometimes called by this name. Here, however, it could not refer to him since his opinion has already been stated. <i>Acheirim</i> here refers to anonymous authorities or to the opinion of Rabbi Meir’s master, Elisha ben Abuyah, who was also known as Acheir. See Chagigah 15a.</i> say that he did have a daughter and her name was <i>Bakol</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">The profounder meaning of this saying will be explained further in the text.</i> Rabbi Meir thus explained that Abraham did not have a daughter. This was a blessing for Abraham for he could not have married her except to the cursed sons of Canaan. If he were to send her to his country, she would also worship the idols as they did because a woman is subject to the authority of her husband. Indeed, Abraham did not want his worthy children from his wife Sarah to go outside the Land, and surely not that they worship the idols. Rabbi Yehudah, however, explained that Abraham did have a daughter since the Merciful One did not even cause him to lack a daughter, and that was the blessing implied by the expression, <i>in all things</i>, for he had everything that people desire, completely without exception. Then came <i>Acheirim</i> and mentioned the name of the daughter. Now truthfully, the intent of <i>Acheirim</i> and their controversy with Rabbi Yehudah were not merely to inform us of the name of this daughter. Far it be from them to expend the great and generalized blessing of Abraham on this matter, i.e., that Scripture is saying that G-d blessed him with one daughter with that name. However, <i>Acheirim</i> established a new interpretation on this verse, a very profound matter, and they explained with it one of the secrets of the Torah. Thus they said that the word <i>bakol</i> hints at a great matter, namely, that the Holy One, blessed be He, has an attribute called <i>Kol</i> (All), so called because it is the foundation of everything. It is with reference to this attribute that it says, <i>I am the Eternal that maketh ‘Kol’ (all)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 44:24.</i> And this is also what Scripture says, <i>And the profit of the earth is ‘bakol’ (in all)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:8.</i> that is to say, the profit of the earth and the abundant goodness that is bestowed upon all that come into the world is on account of this attribute <i>Kol</i>. It is the eighth attribute of the thirteen attributes.<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">See Ramban Exodus 34:6.</i> And there is another attribute called <i>bath</i> [literally “daughter”] that emanates from it, and with it He moves everything. This is “the Court of the Holy One, blessed be He,” that is hinted at in the word, <i>Vahashem (And the Eternal)</i>, in all places. It is called <i>kalah</i> (bride) in the book of The Song of Songs because it is comprised of <i>hakol</i> (the All), and it is this attribute which the Sages have surnamed <i>Knesseth Yisrael</i> (the assembly of Israel) in many places because it is the gathering of <i>hakol</i> (the All). It was this attribute which was to Abraham as a <i>bath</i> because he was the man of kindness, and he conducted himself in accordance with it. This was why <i>Acheirim</i> said that this blessing with which Abraham had been blessed in all things does not allude either to his having begotten a daughter from his wife Sarah, as Rabbi Yehudah said, or not, as Rabbi Meir claimed, but instead it hints at a great matter, i.e., that he was blessed with an attribute called <i>bath</i> which is contained in the attribute <i>Kol</i>, and is therefore also called <i>Kol</i>, being analogous to the expression, <i>For My name is in him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:21.</i> Thus Abraham was blessed in heaven and on earth. This is why he said, <i>By the Eternal, the G-d of heaven and the G-d of the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i><br>This matter is to be found hinted at in the traditions of our Rabbis in many places. Thus they said in the Midrash Chazita:<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Another name for the Midrash Rabbah on the Song of Songs. The name Chazita is derived from the first word in the verse with which this Midrash opens. <i>‘Chazita’ (Seest thou) a man diligent in his business? he shall stand before kings</i>. (Proverbs 22:29.) The Midrash quoted is found <i>ibid.</i>, 3:21.</i> “Rabbi Shimon ben Yochai asked Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yosi, ‘Have you possibly heard from your father of the meaning of the verse, <i>The crown wherewith his mother hath crowned him?’</i><sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 3:11.</i> He said to him, ‘Yes.’ He asked, ‘How?’ He replied, ‘It is like a king who had an only daughter whom he loved very much, and he would call her “my daughter.” This did not completely express his love for her until he called her “my sister.” Still he was not satisfied until he called her “my mother.” In the same way, the Holy One, blessed be He, loved Israel in the beginning and called them “My daughter.” It is this which Scripture says, <i>Hearken, O daughter, and consider</i>.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Psalms 45:11.</i> This did not completely express His love for them until He called them “My sister,” as it is said, <i>Open to me, my sister, my love</i>.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 5:2.</i> Still He was not satisfied until He called them “My mother,” as it is said, <i>Attend unto Me, O My people, ‘ule’umi’ (O My nation)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 51:4.</i> The word is written <i>le’imi</i> (O My mother).’ Then Rabbi Shimon ben Yochai arose and kissed him on his head, and he said to him, ‘Had I come to listen to this word of yours it would have been sufficient.’…”<br>Now, had the commentator who prides himself on his knowledge of the Torah’s secrets<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Reference here is to Ibn Ezra who often prides himself on knowing the secrets of the Torah but who, in the case of this Midrash concerning Abraham’s having a daughter by the name of <i>Bakol</i>, criticizes the interpretation by commenting that if that were the case, the word <i>bakol</i> should have had an additional letter <i>beth</i> preceding it and meaning “and G-d blessed Abraham ‘with’ <i>bakol</i>.”</i> known this, his lips would be dumb and not deride the words of our Rabbis. Therefore, I have written this in order to silence those who speak arrogantly against the righteous one.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 31:19.</i> AND I WILL MAKE THEE SWEAR BY THE ETERNAL. It would have been proper for Abraham to command his son Isaac that he should not take a wife from the daughters of Canaan. But since it was his wish to dispatch someone during his lifetime to his country and his family, and he made the servant swear to do so whether in his lifetime or after his death, therefore Abraham found it necessary in any case to make the servant swear to go there. In addition he found it necessary to say to him, “I command you that you should not take a woman for my son of the daughters of Canaan. Instead you are to go to my country and take for him a wife from my father’s house.” Now having required the servant to swear to this, he no longer found it necessary to command Isaac at all for he knew that he would not transgress his father’s wish or the oath which he made his servant swear, as the matter was indeed known to Isaac.<br>It is also possible that the servant Eliezer was the administrator of his possessions, and Abraham commanded him to marry off Isaac in accordance with his will and cause him to inherit his estate on this condition, [namely, that he marry in accordance with his father’s wish]. This is the significance of the expression, <i>that ruled over all that he had</i>.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> THE G-D OF THE HEAVEN, AND THE G-D OF THE LAND.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">“Of the land.” From Ramban’s commentary it becomes obvious that he understood the word <i>ha’aretz</i> (the land) to mean “the land of Israel.”</i> The Holy One, blessed be He, is called the G-d of the Land of Israel, as it is written, <i>They know not the manner of the G-d of the land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">II Kings 17:26.</i> and it is further written, <i>And they spoke of the G-d of Jerusalem, as of the gods of the people of the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 32:19.</i> There is a secret in this matter which I will yet explain<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">See further, 26:5, and Leviticus 18:25.</i> with the help of G-d. However [in Verse 7], further on where it says, <i>Who took me from my father’s house</i>, it does not say “the G-d of the land” because he [Abraham] was then in Haran or Ur of the Chaldees. So also the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Ketuboth 110b.</i> “He who lives outside the land of Israel is as if he had no G-d, as it said, <i>For they have driven me out this day that I should not cleave unto the inheritance of the Eternal, saying, Go, serve other gods</i>.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 26:19. But who said to David, <i>Go serve other gods?</i> However this verse teaches you that he who lives outside of the land of Israel is considered as if he worshipped idols. (Ibid.)</i> PERADVENTURE THE WOMAN WILL NOT BE WILLING. The meaning [of the definite article in the word <i>ha’ishah</i>] is that it refers to “the woman to whom I will speak of all the women there”, or it may mean the woman who is fit for Isaac. FROM MY FATHER’s HOUSE, ‘UMEI’ERETZ MOLAD’TI’ (AND FROM THE LAND OF MY NATIVITY). Rashi comments: “<i>From my father’s house</i> — from Haran. <i>And from the land of my nativity</i> — from Ur of the Chaldees.” If this is so, the expression, <i>Unto my country and to ‘molad’ti’ thou shalt go</i>,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> must also refer to Ur of the Chaldees. But Heaven forbid that the sacred seed should mix with the sons of Ham,<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">The Chaldees and the entire land of Shinar belonged to the sons of Ham. See Ramban, above, 11:28.</i> the sinful one!<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Above, 9:22-24.</i> Even if one would say that Abraham had some family there from the seed of Shem, the fact is however that the servant went to Haran as his master said! Now perhaps the Rabbi [Rashi] thinks that <i>eretz molad’to</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i>(the land of his birth) was Ur of the Chaldees, but <i>molad’ti</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> means “my family,” and <i>my country</i><sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> means the land wherein he lived. But all these are futile words since here, in the verse before us, he said, <i>And thou shalt take a wife for my son from there</i>, [and according to Rashi, who explained <i>ume’eretz molad’ti</i>, mentioned in this verse, as meaning Ur of the Chaldees, it would follow that Abraham commanded Eliezer to go there to get a wife from the children of Ham]! Moreover, Abraham stayed in the land of Canaan for a longer period than he did in Haran, and so why should Haran be called his country simply because he lived there for some time? Instead, the meaning of the expression, <i>unto my country and to ‘molad’ti’</i>,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> is “unto my country in which I was born,” [namely, Haran in Mesopotamia], for there he stayed and from there his ancestors came, as was already explained.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 11:28 and 12:1.</i> In Bereshith Rabbah we find:<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">59:13.</i> “<i>From my father’s house</i> — this is the house of his father. <i>And from the land of my birth</i> — this is the environs [of his father’s house].”<br>It is possible that <i>unto my country and unto ‘molad’ti’</i> means “Unto my country and unto my family,” for he did not want a wife to be taken for Isaac even from the people of his country but only from his family. Similarly in the verse, <i>And thou shalt take a wife for my son from there</i>, [the word <i>misham</i> (from there)] alludes to the expression, <i>from my father’s house</i>, mentioned at the beginning of the verse. And so did the servant say when quoting Abraham, <i>And thou shalt take a wife for my son of my family, and of my father’s house</i>,<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 40.</i> and again he said, quoting his master. <i>Then shalt thou be clear from my oath when thou comest to my family</i>.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 41.</i> These words were said by the servant to honor them so that they would listen to him. AND WHO SPOKE ‘LI’ (UNTO ME). Rashi comments: “The word <i>li</i> means ‘in my interest,’ just as in the verse, <i>which He spoke ‘alai’ (concerning me)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">I Kings 2:4.</i> In the same way, in every case where <i>li</i> and <i>lo</i> and <i>lahem</i> follow the word <i>dibur</i> (speaking), they are to be explained in the sense of <i>al</i> (concerning). For proper usage of the verb <i>dibur</i> [in the sense of speaking to a person, the pronouns <i>li</i> and <i>lo</i> and <i>lahem</i> are not appropriate, and] only <i>eilai</i> and <i>eilav</i> and <i>aleihem</i> are appropriate, and their renderings in the Targum are <i>imi</i> and <i>imei</i> and <i>imhon</i>. In the case of the word <i>amirah</i>, however, the expressions <i>li</i> and <i>lo</i> and <i>lahem</i> are appropriate.”<br>In the section of <i>Vayeitzei Yaakov</i>, Rashi brought [proof of his above mentioned principle which states that <i>li</i> or <i>lecha</i>, etc., following the word <i>dibur</i>, must be explained in the sense of <i>al</i> (concerning)] from that which is written there, <i>that which ‘dibarti’ (I have spoken) ‘lach,’</i><sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:15.</i> [which must be interpreted to mean “in thy interest and concerning thee”] since He had never spoken to Jacob before this occasion.<br>But this difference is not valid for we find: <i>And now go, lead the people unto the place of which ‘dibarti’ (I have spoken) ‘lach’;</i><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:34. Here the word <i>dibur</i> is found in connection with <i>lach</i>, and yet it means “to you,” and not “concerning you,” as Rashi claimed.</i> <i>And the Chaldeans spoke to the king in Aramaic;</i><sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Daniel 2:4. This too is a case similar to the above.</i> <i>And thou shalt drive them out, and make them to perish quickly, as the Eternal hath spoken unto thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 9:3. This too is similar to the above.</i> Similarly the verb <i>amirah</i> is used with both <i>li</i> and <i>eilai: And they shall say ‘li’ (to me), What is His name? What shall I say ‘aleihem’ (to them)?</i><sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:13.</i> And as for [the verse which Rashi mentioned as his proof], <i>that which ‘dibarti’ (I have spoken) ‘lach,’</i><sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:15.</i> [which must mean, as Rashi said, “concerning thee,” since He had never spoken to Jacob before this occasion], its interpretation is as follows: “that which I have said to you now that I will give the land to you and to your seed, and I will bless you.” [Thus the word <i>lach</i> (to you) follows the understood verb “give” and is not related to <i>dibarti</i>.] THEN THOU SHALT BE CLEAR FROM THIS MY OATH. Abraham did not permit him to take a wife for Isaac from the daughters of Canaan, but he would be free [from the oath if Isaac were to do it on his own] <i>and the Eternal do that which is good in His sight</i>.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 10:12.</i><br>But Rashi wrote, “And take a wife for him from the daughters of Aner, Eshkol or Mamre.” Now if they were Canaanites, far be it from him! And in truth they were of the seed of Canaan for Scripture says, <i>Mamre the Amorite, brother of Eshkol, and brother of Aner</i>.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:13.</i> And in Bereshith Rabbah, the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">59:11.</i> “<i>That thou shalt not take a wife</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> He warned him against the daughters of Canaan, Aner, Eshkol, and Mamre.” For it was with reference to Aner, Eshkol, and Mamre that Abraham said, <i>Among whom I dwell</i>,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> since he did not dwell among all the Canaanites as they were many nations. But he warned him against these his confederates, and all the more against the others. But the verse, <i>Then thou shalt be clear from this my oath</i>, means that the servant would be free from the oath if Isaac would want to do it on his own, and Abraham relied on his knowledge that his righteous son Isaac would listen to his father and that he would beware of them and go instead to Ishmael or to Lot and the other nations.<br>It is possible that <i>from this my oath</i> is a hint to that which he said, <i>And thou shalt take a wife unto my son from there</i>,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> since perhaps the oath was for everything, [meaning that the oath covered two points: a) that he should not take for him a wife from the daughters of Canaan, and b) that he should go to his family. In case they refused, he would be free from the second oath, while the first oath would always remain in effect]. Accordingly, <i>then thou shalt be clear from this my oath</i> does not allude to that which Abraham told him, <i>Thou shalt not take a wife unto my son of the daughters of the Canaanites</i>,<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> [since he never freed him from this oath]. This explains the word <i>zoth (this) — [thou shalt be clear from ‘this’ my oath</i> — implying there was another oath from which he was not freed]. Therefore, the servant said, <i>That I may turn to the right hand, or to the left</i>,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 49.</i> and he did not say, “I would return [to the land of Canaan,” since he was not freed from the oath not to take a wife from the daughters of Canaan]. AND ALL THE GOODS OF HIS MASTER BEING IN HIS HAND. Rashi comments: “This refers to a deed of gift of all his possessions which he wrote in favor of Isaac so that they would be eager to send him their daughter.” And so it is also stated in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">59:15.</i> “He carried with him a disposition of property.”<br>According to this opinion, the verse stating, <i>And Abraham gave all that he had unto Isaac</i>,<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Further, 25:5.</i> means that he caused him to take possession of the belonging at the time of his death so that the other children would not contest his ownership, just as it is said, <i>And he sent them away from Isaac his son, while he yet lived</i>.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> If so, the word “taking” applies also to the second part of the verse, <i>And the servant ‘took’ ten camels, and departed, and all the goods of his master he took in his hand</i>. Perhaps [the words of the verse are to be transposed as follows]: “And the servant took ten camels and all the goods of his master in his hand, and departed.”<br>Others<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">This interpretation is found in the commentary of Chizkuni.</i> explain the sense of the verse as meaning that immediately upon being sworn, the servant himself went and took many camels from his master’s camels because all his master’s goods were in his hand, he being the officer and captain over all and authorized to take from him whatever he desired, just as the verse says, <i>that ruled over all that he had</i>.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i><br>The correct interpretation appears to me to be that the meaning of this verse is similar to that of the verse concerning Hazael, general of Aram, <i>And Hazael went to meet him</i> [Elisha the prophet], <i>and took a present with him, and every good thing of Damascus, forty camels’ burden</i>,<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">II Kings 8:9.</i> [which means “and ‘of’ every good thing of Damascus].” Here too Scripture states that he took in his hand of all his master’s goods ten camels’ burden. The sense of the verse concerning Hazael is that the camels carried all that was good and excellent among those species of fruits and precious things that were found in Damascus or in his master’s house, and in addition they carried a present with them. In a similar sense is the verse, <i>ten asses laden with the good of Egypt</i>,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Further, 45:23.</i> [which means laden with the good and excellent fruits of Egypt]. The verses, however, shorten expressions when the subjects are understood. HER THOU HAST APPOINTED FOR THY SERVANT, EVEN FOR ISAAC. Rashi comments: “She is fit for him since she is charitable and worthy of admission into the house of Abraham. <i>And thereby shall I know</i> — this is a petition: ‘Let me know through her <i>that Thou hast shown kindness unto my master</i>.’” If so, Eliezer is saying, “I know for certain that You have appointed her for Your servant Isaac.” But in that case [his petition, which still indicates a doubt as to whether she was the appointed one,] does not connect well.<br>Its interpretation however is as follows: “Make it happen to me this day that the girl to whom I will speak be the one that You have appointed for Your servant Isaac, and with this, show kindness to my master Abraham for with this I will know that You have shown kindness to him if she be of his family and of good mind and of beautiful appearance.” And so he said [when recounting the events of the day]: <i>And let it come to pass, that the maiden</i>, etc., <i>let the same be the woman whom the Eternal hath appointed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Further, Verses 43-44.</i> WHO WAS BORN TO BETHUEL THE SON OF MILCAH THE WIFE OF NAHOR, ABRAHAM’s BROTHER. Because Nahor also had children from his concubine Reumah,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:24.</i> they always described the lineage of Bethuel by saying that he was the son of Milcah who was the mistress of the household. And because the girl mentioned her father’s mother first, as it says, <i>I am the daughter of Bethuel the son of Milcah</i><sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 24.</i> — for such was customary among the girls, analogous to the verse, <i>And she told her mother’s house</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Verse 28 here.</i> — therefore Scripture mentions in the verse before us that he [Bethuel] was <i>the son of Milcah, the wife of Nahor</i>. But the servant later said, <i>And she said, The daughter of Bethuel Nahor’s son</i>,<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Verse 47 here.</i> for he corrected the matter as is ethically proper. However, he did say, <i>whom Milcah bore unto him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Verse 47 here.</i> in order to state that Bethuel was the son of the mistress and not the concubine. AND THE SERVANT RAN TO MEET HER. Rashi comments: “Because he saw that the waters rose in the well when she approached it.” In Bereshith Rabbah the Rabbis said,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">60:6.</i> “<i>And she filled her pitcher, and came up</i>.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i> All the women went down and filled their pitchers from the well. But this one, as the waters saw her they immediately rose. The Holy One, blessed be He, said to her, ‘You are a sign of blessing to your children.’”<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">When Israel wandered in the desert, the waters in the well would rise as soon as they approached it. See Numbers 21:17 and Midrash Rabbah, <i>ibid.</i></i><br>It would appear that the Rabbis derived this interpretation upon observing the language, <i>And she filled her pitcher, and came up</i>,<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i> for it does not say, “and she drew water and filled [the pitcher].” Now this miracle happened to her only the first time for afterwards it is written, <i>and she drew</i>.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> The servant, when recounting the day’s events to them, said: <i>And she went down unto the well, and drew water</i>.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Verse 45 here.</i> That was because he thought that perhaps they would not believe in the miracle. AND THE MAN TOOK A GOLDEN RING… AND TWO BRACELETS UPON HER HANDS. This verse omits the deed for it should have said: “And the man took a golden ring and put it upon her nose<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">So it says in Verse 47 here.</i> and two bracelets upon her hands.” Therefore I say that the interpretation of the verse is as follows: And the man took a golden ring and two bracelets which would be upon her hands, and he said to her, <i>Whose daughter art thou?</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> And after she had told him, <i>I am the daughter of Bethuel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> he put the ring upon her nose and the bracelets upon her hands, as he told them.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">In Verse 47 here. He first asked her who she was, and then he gave her the presents. This interpretation differs from Rashi (in Verse 23) who says that after he had given her the presents, he asked her whose daughter she was, for he was confident that, on account of Abraham’s merit, G-d would make his journey successful. Later, however, in Verse 47, when he recounted the story, he changed the sequence of the two events so that they should not sense the inconsistency and say, “How could you give her anything when you did not know who she was?”</i> Here, however, Scripture omits the actual giving, and similarly in many places. AND THE MAN CAME INTO THE HOUSE. Eliezer is the man who entered the house. <i>And he ungirded the camels</i> — this refers to Laban who acted ethically towards his guests, unharnessed their camels and gave them straw and fodder, and he also gave water to wash the feet of Eliezer <i>and the feet of the men that were with him</i>. It must refer to Laban for it would be unlikely that it was Eliezer who gave water to wash his own feet and those of his men. A similar case is the verse, <i>And there passed by Midianites, merchantmen, and they drew and lifted up Joseph out of the pit</i>.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Further, 37:28.</i> The words, <i>and they drew</i>, refer back to the brothers of Joseph mentioned in the preceding verse, and not to the Midianites. And so in the verse, <i>Then said Ziba unto the king</i> [David]: <i>According to all that my lord the king commandeth his servant, so shall thy servant do; but Mephibosheth eateth at my table as one of the king’s sons</i>.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 9:11.</i> [The concluding words, <i>but Mephibosheth eateth</i>], are the words of David and not Ziba. There are many such verses.<br>Now the purport of the expression, <i>and he ungirded the camels</i>, is that he unloosened the bands on their necks, as it was customary to lead them knotted, or perhaps they travelled with saddles girded upon them, just as is expressed in the verses: <i>Let not him that girdeth on his armor boast himself as he that putteth it off</i>,<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">I Kings 20:11.</i> <i>Loose thyself from the band of thy neck</i>.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 52:2.</i><br>Now Rashi wrote, “He removed their muzzles for he had closed their mouths so that they might not graze in other peoples’ fields.” And in the words of Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">60:1.</i> “He removed their muzzles. Rabbi Huna and Rabbi Yirmiyah asked Rabbi Chiya the son of Rabbi Aba, ‘Were not the camels of our father Abraham like the ass of Rabbi Pinchas ben Ya’ir,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">A Sage of the Tannaitic period. He was a son-in-law of Rabbi Shimon ben Yochai. He was celebrated for his great piety; even his ass refused to eat untithed corn.</i> etc.?’” This question is intended to contradict [the interpretation which maintains that the ungirding refers to] the removing of the muzzles for it is impossible that the piety in the house of Rabbi Pinchas been Ya’ir should have been greater than that in the house of our father Abraham, and just as the ass of Rabbi Pinchas ben Ya’ir did not have to be guarded against eating things which its master was forbidden to feed it, all the more so were the camels of our father Abraham. There was thus no need to muzzle them for <i>no injustice befalleth the righteous</i>.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 12:21.</i> BEHOLD, REBEKAH CAME FORTH WITH HER PITCHER ON HER SHOULDER. This indicates that while he was in her house he heard her name, or perhaps she told him her name at the beginning even though it is not mentioned in Scripture. AND REBEKAH AROSE, AND HER MAIDS. Scripture relates that after they gave permission for Rebekah and her nurse to go, as well as for Abraham’s servant and his men, Rebekah rose and called her maids. <i>And they rode upon the camels, and followed the man</i> because he led them on the way. AND THE SERVANT TOOK REBEKAH, AND WENT HIS WAY. The purpose of this is to tell of his zealousness for after having left the city with all the women following him, the servant took Rebekah to him and did not part from her in order to guard her against any mishap along the way. And Rabbi Abraham ibn Ezra said that it means that he walked with Rebekah and never felt the weariness of the journey until Isaac came and met him. AND ISAAC ‘BA MIBO’ (HAD JUST COME) FROM THE WELL LAHAI-ROI. Scripture states that Isaac had just now come from the well Lahai-roi, having returned from the well of Lahai-roi to which he had previously come. Had the verse stated, “<i>Ba</i> (he came) from the well of Lahai,” it would have appeared as if he lived there. Therefore, it was necessary to explain <i>ba mibo</i> as meaning that he returned to his city from the temporary visit that he had made to the well of Lahai-roi, for <i>he abode in the south country</i> and he was returning to his city.<br>It is possible that since the word <i>mibo</i> is an infinitive, it indicates that Isaac constantly went to that place since it was a place of prayer for him because of the revelation of the angel there,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">See above, 16:14.</i> and he <i>abode in the south country</i> near there. And so did Onkelos translate it, “He came from his coming,” [thus indicating that he was in the habit of so doing].<br>In Onkelos’ opinion this was Beer-sheba for he translated both <i>between Kadesh and Shur</i><sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Above, 20:1.</i> and <i>between Kadesh and Bered</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 16:14.</i> as “Rekem and Chagra.”<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Thus it is obvious that Shur and Bered are synonymous. Now Shur is in Gerar (above, 20:1), and Beer-sheba is in the land of the Philistines near Gerar (see Ramban, above, 21:32). The well of Lahai-roi, which is between Kadesh and Bered (above, 16:14), is thus near Beer-sheba.</i> If so, that place — the place of the tamarisk-tree of Abraham<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:33.</i> — was suitable for prayer. Now Isaac came from that well while he was on his way to another city which was on the same road as his city, and he went out towards eventide to converse in the field with his companions and friends who were there. He met the servant and Rebekah, whereupon they all walked together to the city, <i>and Isaac brought her into his mother Sarah’s tent</i>.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Verse 67 here.</i> AND SHE SAW ISAAC. Rashi comments: “She saw his lordly appearance and felt abashed<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">“Abashed.” In our Rashi: “and she gazed at him in astonishment.”</i> of him.” And Rabbi Abraham ibn Ezra explained that the latter verse, [namely, Verse 65, <i>And she said unto the servant, What man is this</i>], preceded Verse 64. Thus the expression, <i>And she said unto the servant</i>, means “And she had already said to the servant.” In Ibn Ezra’s opinion there are many such verses in the Torah.<br>This is truly so, but here it is not correct, for in this case you would have to mix the verses and transpose their parts as follows: <i>And Rebekah lifted up her eyes, and she saw Isaac</i> [Verse 64] — <i>and she said unto the servant: What man is this that walketh in the field to meet us? And the servant said: It is my master</i> [Verse 65] — <i>and she alighted from the camel</i> [Verse 64] — <i>and she took her veil, and covered herself</i> [Verse 65].<br>In my opinion [we need not mix the verses, but the sense thereof is as follows]: When Rebekah saw a man walking in the field towards her, hastening on the road and walking in the field towards them, she knew that he had come to see them and greet them or to bring them into his house for lodging, and so she did as was ethically proper for women, and she stood modestly. AND SHE ALIGHTED (‘VATIPOL’) FROM THE CAMEL. Rashi comments: “She let herself slide towards the ground, as the Targum renders it, ‘She inclined herself [towards the earth but did not actually reach the ground]. Similarly, <i>Let down thy pitcher</i><sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 14.</i> was translated by Onkelos to mean ‘incline.’ <i>And He bowed down the heavens</i><sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Psalms 18:10.</i> — the Targum translates: ‘and He bent.’ A similar case is the verse, <i>Though he fall, he shall not be utterly cast down</i>,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 37:24.</i> which means though he bends himself towards the earth, yet he shall not touch the ground.”<br>But Onkelos’ opinion is not that she let herself slide off the camel to the earth, for if so, she actually fell off the camel and did not just incline herself. Similarly, all expressions of “inclining” merely mean a bending towards one side. Onkelos’ opinion, however, is that on the camel upon which she was riding she bent herself towards one side in order to turn her face away from him. A similar case, in my opinion, is the verse: <i>And when Naaman saw one running after him, ‘vayipol’ from upon the chariot to meet him, and said, Is all well?</i><sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">II Kings 5:21.</i> The word <i>vayipol</i> here only means that he bent himself in the chariot towards the runner who was on the ground to ask of him whether all is well. And so indeed it is said there, <i>When the man turned back from his chariot to meet thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 26.</i> It is possible that as far as Onkelos is concerned, the expression, <i>from on the camel</i>, is like “on the camel,” [the letter <i>mem</i> in the word <i>mei’al</i> (<i>from</i> on) being redundant]. A similar case is the verse, <i>For great ‘mei’al’ the heavens is Thy mercy</i>,<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Psalms 108:5.</i> [which means “for great on the heavens is Thy mercy,” and not “from on the heavens”]. A redundant letter <i>mem</i> like this is also found in these verses: <i>There shall be no more ‘misham’ an infant of days, nor an old man</i>,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 65:20.</i> [which means “there shall be no more <i>there</i>,” and not “from there”]; <i>Ye waters that are ‘mei’al’ the heavens</i>,<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Psalms 148:4.</i> [which means “ye waters that are on the heavens,” and not “from on the heavens”].<br>In line with the plain meaning [of Scripture, however, the letter <i>mem</i> in the word <i>mei’al</i> is not redundant, but instead] it is like the <i>mem</i> in the verse, <i>And, behold, there came many people ‘miderech’ (from a way) round-about</i>.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 13:34.</i> [And thus in the verse before us, <i>mei’al hagamal</i> would mean that she alighted “from on the camel.”] There are many similar verses. AND ISAAC BROUGHT HER INTO HIS MOTHER SARAH’s TENT. The construct is missing here [for the noun <i>ohel</i> (tent) appears with the definite article, and in this form it cannot be used in construct with “his mother Sarah.” The verse then should be understood as if it were written, “and Isaac brought her into the tent which was the tent of his mother Sarah.”] There are many cases like this.<br>The purport of the verse is to tell of the honor that Isaac bestowed upon his mother for from the time that Sarah died they did not take down her tent because they said, “Let not another woman come into the tent of the honorable mistress.” But when he saw Rebekah he brought her into that tent in her honor and there he took her as his wife. This is the meaning of the words, <i>and he loved her, and he was comforted</i>, indicating that he was deeply grieved for his mother, finding no comforter until he was comforted by his wife through his love for her. Otherwise, what reason is there for Scripture to mention a man’s love for his wife?<br>But Onkelos explained: <i>And Isaac brought her into the tent</i> and, behold, she was like <i>Sarah his mother</i>. It is for this reason that Scripture mentions the love he had for her because it was on account of her righteousness and the aptness of her deeds that he loved her and was comforted by her. And so the Rabbis mentioned in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">60:15.</i> “Before Sarah died there was a blessing of miraculous increase in the dough. [After her death it stopped, and when Rebekah came the blessing reappeared.”] ASSHURIM, AND LETUSHIM, AND LEUMMIM. Rashi comments: “These were the names of clan chieftains. But I cannot reconcile Onkelos’ translation with the language of the text.”<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Onkelos translates <i>Asshurim</i> as meaning “camps,” <i>Letushim</i> as “owners of tents who spread about in all directions,” and <i>Leumim</i> as “islands” or “sea-districts.” Upon this Rashi comments that he cannot make Onkelos’ translation fit in exactly with the words of the text. Ramban now proceeds to explain Onkelos’ understanding on the verse and also the reason why he was forced to make this translation.</i><br>It appears to me that Onkelos was of the opinion that <i>Asshurim</i> means camps, companies that travel the roads from city to city, just as it says, <i>a company of Ishmaelites</i>.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Further, 37:25.</i> Onkelos thus considered <i>Asshurim</i> as being derived from the expressions, <i>To His steps (‘ba’ashuro’) hath my foot held fast;</i><sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Job 23:11.</i> <i>His steps (‘ashurav’) do not slide</i>.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Psalms 37:31.</i> And Onkelos’ opinion of <i>Letushim</i> is that they are the ones who dwell in tents that are scattered over the face of the earth, resting today in one place and tomorrow in another, for the letter <i>lamed</i> and <i>nun</i> interchange in many places, [thus <i>Letushim</i> would be like <i>Netushim</i> (scattered ones)] just like <i>lishchah</i> and <i>nishchah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 13:7.</i> [both of which mean “chamber”]; <i>And on that day men were appointed over ‘haneshachoth’ (the chambers)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:44.</i> From this root is derived the expression, <i>a sword ‘netushah,’</i><sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 21:15.</i> which is the same as <i>letushah</i> (sharpened). And of the word <i>Le’ummim</i> Onkelos said <i>ulenagvon</i>, [which is Aramaic for the Hebrew word] <i>iyim</i> (islands).<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 41:1 and Targum.</i><br>Onkelos was stirred to this translation by the word <i>hayu</i> [<i>and the children of Dedan ‘hayu’ (were) Asshurim, and Letushim, and Leummim</i>], when it would have been proper to express it similarly to the verse, <i>And Mitzraim begot Ludim, and Ananim, and Lehabim, and Naphtihim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Above, 10:13.</i><br>And in Bereshith Rabbah we find:<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">61:4.</i> “Rabbi Shmuel the son of Rav Nachman said that even though we translate these names and say, ‘Merchants, flaming ones, and heads of peoples,’ all of them were heads of peoples.” The matter is as I have explained. The translators rendered <i>Asshurim</i> as “merchants, those who walk the road.” From the word <i>Letushim</i> (sharp, shiny) they derived “men of wickedness,” <i>their faces are faces of flame</i>,<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 13:8.</i> burning as torches, from the roots: to <i>sharpen ( liltosh ) his plowshare, and his coulter;</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 13:20.</i> <i>He sharpened ( yiltosh ) his eyes upon me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Job 16:9.</i> But Rabbi Shmuel the son of Rav Nachman said that even though they are accustomed to thus translate these names, they are still only the proper names of the heads of people, there being no descriptive name among them at all. And such is the case. BUT UNTO THE SONS OF THE CONCUBINES, THAT ABRAHAM HAD. By way of the plain meaning of Scripture, since it was said to Abraham, <i>For in Isaac shall seed be called to thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:12.</i> and in no other seed, all his consorts were concubines to him, not as wives since their children would not be among his heirs. Thus, Hagar, Sarah’s handmaid, was his concubine. However, Keturah he took unto himself as a wife for if she whom he took as a concubine had been a handmaid in his house, Scripture would not have said, <i>And Abraham took a wife, and her name was Keturah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Verse 1 here.</i> She is called “concubine” in Scripture — it is written in Chronicles, <i>And the sons of Keturah, Abraham’s concubine</i><sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 1:32.</i> — only for the reason that I have explained, [namely, that it had been said to Abraham, <i>For in Isaac shall seed be called to thee</i>]. Thus we note that Abraham took unto himself a wife from the daughters of Canaan! And should you say that she was an Egyptian or from the land of the Philistines, we may yet question why he did not send to his country and to his kindred as he did in the case of his son. But the answer is that he guarded only the seed of Isaac since it was concerning him that the Covenant was made. Furthermore, Scripture does not say, “And Abraham took a wife by the name of Keturah, the daughter of a certain Hivite or Philistine or Egyptian from a certain land,” as it says concerning Esau’s wives<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:34 and 28:9.</i> and similar cases. Rather, Scripture mentions only Keturah’s name because she was a Canaanite, and therefore it cut short her genealogy. Scripture does so in many places where it is not concerned with the genealogy.<br>Perhaps Keturah was called “concubine” because she was a handmaid who was descended from a family of slaves. And if she was a handmaid in his [Abraham’s] household and he had connection with her, Scripture would not mention her genealogy since even among the matriarchs, such as Zilpah and Bilhah, it mentions only their names.<br>Now Rashi wrote, “Wives are those whom a man marries with a marriage-contract; concubines have no marriage-contract, as it says in reference to the wives and concubines of David, in Tractate Sanhedrin.”<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">21a.</i> But the matter is not so. A woman is called a concubine only when there is no betrothal, for a marriage-contract is only a Rabbinic ordinance. And the correct text in Tractate Sanhedrin is: “A concubine has no marriage-contract or betrothal.” However, it is possible that the sons of Noah<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">See <i>Seder Bereshith</i>, Note 222.</i> too when they married wives, as is their law, by intercourse, were accustomed to write them a marriage-contract which granted <i>dowry and gift</i>.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Further, 34:12.</i> However, for one who wished to be a concubine to them, whom he could send away when he pleased and whose children would not be among his heirs, he would not write anything. But according to the opinion of our Rabbis that Keturah is Hagar,<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 61:4.</i> she was certainly a concubine [since it clearly says that Hagar was Sarah’s handmaid].<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Above, 16:1.</i> OLD AND FULL OF YEARS. He witnessed the fulfillment of all the desires of his heart and was sated with all good things. In a similar sense is [the verse written in connection with Isaac’s life], <i>and full of days</i>,<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:29.</i> which means that his soul was sated with days, and he had no desire that the future days should bring something new. This is as it is said of David: <i>And he died in a good old age, full of days, riches and honor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 29:28.</i> This is a story of <i>the mercies of the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:7.</i> towards the righteous ones, and of their attribute of goodness by virtue of which they do not desire luxuries, just as it is said of them, <i>Thou hast given him his heart’s desire</i>,<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Psalms 21:3.</i> and not as it is said of other people, <i>He that loveth money shall not be satisfied with money</i>,<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:9.</i> and as the Rabbis have commented thereon:<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Koheleth Rabbah 1:34.</i> “No man leaves the world having amassed half of his desires. If he has a hundred, he desires two hundred. If he succeeds in acquiring two hundred, he desires to make of it four hundred, as it is said, <i>He that loveth money shall not be satisfied with money</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:9.</i> In Bereshith Rabbah the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">62:3.</i> “The Holy One, blessed be He, shows the righteous in this world the reward He is destined to give them in the Coming World, and their souls become full and they fall asleep.”<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">I.e., they die without pain.</i> The Sages were stirred by this and they explained the verse which says, <i>and full of years</i>, with this vision [of the reward that G-d shows the righteous before they die]. AND HIS SONS ISAAC AND ISHMAEL BURIED HIM. In the language of Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">62:6.</i> “Here the son of the handmaid bestowed respect upon the son of the mistress” [since he yielded precedence to Isaac]. AND ISAAC DWELLED BY THE WELL LAHAI-ROI. I.e., near that place, or perhaps because it was not a city,<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">See above, 16:14, for the origin of the name “the well of Lahai-roi,” and there it expressly says that it was <i>by a fountain of water in the wilderness</i>. It was thus not a city.</i> Scripture says that he pitched his tent near the well. AND THESE ARE THE YEARS OF THE LIFE OF ISHMAEL. It appears plausible in line with the simple explanation that Scripture relates, in the case of the sons of the righteous, their generations and the number of their years in order to inform us that the seed of the righteous shall be blessed.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 112:2.</i> However, it did not relate the number of Esau’s years for he outlived Jacob,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary, p. 42, Note 90.</i> and the narrative was concluded with the death of Jacob. Hence, Scripture did not want to return to the life of Esau since it had already mentioned his generations in their appropriate place.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Further, Chapter 36.</i><br>In the Midrash of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Megillah 17 a; Bereshith Rabbah 62:8.</i> there are many reasons for the Scriptural account of Ishmael’s years. The correct one among them is that he was righteous, a man of repentance, and Scripture tells of him as it does with all righteous people. AND HE EXPIRED (‘VAYIGVA’). Rashi comments: “This expression — ‘expiring’ — is only mentioned in the case of righteous people.” But in the Gemara<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 16b. The <i>Gemara</i> (teaching) constitutes the collected discussions of the <i>Amoraim</i>, centering around the <i>Mishnah</i>. The Mishnah and Gemara combined are known as the Talmud.</i> the Rabbis objected, “But it says ‘expiring’ with reference to the generation of the flood: <i>And all flesh expired that moved upon the earth</i>, etc., <i>and every man;</i><sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Above, 7:21.</i> <i>Every thing that is in the earth shall expire</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:17.</i> And the Gemara answers: “We were referring to [those places where it mentions both] ‘expiring’ and ‘gathering,’” [as it says in the case of Abraham and in the present verse concerning Ishmael].<br>The intent of the Rabbis is that the expression “expiring” indicates death without prolonged sickness and without pains. This death is merited only by the righteous people, [and concerning their death both “expiring” and “gathering” are mentioned]. But the men of the generation of the flood, who were <i>overthrown as in a moment, and no hands fell upon</i> them,<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 4:6.</i> as also those who died in the desert — with them Scripture therefore mentions only “expiring”: <i>when our brethren expired</i>.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:3.</i> And so is the sense of the verse, <i>And that man expired not alone in his iniquity</i>,<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Joshua 22:20.</i> meaning that his iniquity did not cause him instant death. But when Scripture so mentions the term “expiring” in reference to death together with the word <i>vayei’aseph</i> (and he was gathered [unto his people]) or <i>vayamoth</i> (and he died), it hints to the death of the righteous ones.<br>In the words of Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">62:2.</i> “<i>And Abraham expired, and died</i>,<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> Rabbi Yehudah the son of Rabbi Ilai said, ‘The early pious men used to suffer with intestinal disease for about ten or twenty days before death, thus establishing the principle that illness cleanses from sin.’ Rabbi Yehudah said, ‘All who are said to have expired died of intestinal disease.’” There in Bereshith Rabbah the Rabbis also said,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">31:15.</i> “<i>Everything that is in the earth ‘yigva’</i><sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:17.</i> — will shrivel.”<br>It would appear that to the Rabbis, the word <i>gviyah</i> (expiring) was analogous to <i>Their flesh shall consume while they stand upon their feet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 14:12.</i> So also is the opinion of Onkelos who translated here <i>ve’isnagid</i>, meaning “fainting,” similar to the expressions: “<i>isnagid</i> (he became faint) and sighed”;<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 39a.</i> “You might think he may pay as a fine five <i>negidim</i> (emaciated) oxen.”<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Baba Kamma 67b. In case of a thief who makes restitution for stolen oxen. See Exodus 21:37. Now “you might think that if he stole an ox worth one hundred (weights in gold or silver) he may pay as a fine five oxen emaciated (‘and in near-dying condition’ - Rashi). It is for this reason that Scripture says (<i>he shall pay five oxen</i>) <i>‘tachtav’</i> “ — in its place. In other words each one of the five oxen must be equal in value to the stolen ox, “for otherwise he might pay him back five emaciated oxen which together will not equal even the value of the one stolen” (Meiri, Baba Kamma <i>ibid.</i>).</i> It is so said in the case of the flood, as Scripture states, <i>And He blotted out every being</i>.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Above 7:23. Ramban’s intent here is to be understood in the light of what he has written above on that verse: “<i>And He blotted out every living substance…”</i> After having said, <i>And all flesh perished (‘vayigva’)</i>, and having said, <i>whatever was in the dry land, died</i>, Scripture continues to say, “<i>And He blotted out</i>, meaning etc.”(see above p. 112). Here in discussing the meaning of the word <i>gviyah</i>. Ramban brings proof to his theory that <i>gviyah</i> in itself does not mean death but fainting, emaciation, etc. For it is on this basis that we can understand why after having said <i>‘vayigva’ all flesh</i> Scripture continued to inform us further that it died and was blotted out, since these facts are not included in the term of <i>gviyah</i>.</i> And in the case of Ishmael it is stated in the verse before us: <i>And he expired and died</i>, as a man who is powerless and dies, and this is the measure<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">“A measure.” In the Lisbon edition of Ramban: “the death.”</i> meted out to righteous people.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">For since in the present verse concerning Ishmael it says both “expired” and “died” the reference must be to the death of a righteous person, as explained in the text above. “It is based upon this (double expression) that the Sages of blessed memory have said that Ishmael repented of his evil ways” (Bachya, p. 219 in my edition).</i><br>Toldoth AND THESE ARE THE GENERATIONS OF ISAAC, ABRAHAM’s SON. Scripture says this of Esau and Jacob,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to teach us that the word <i>toldoth</i> is not to be understood in the broad sense of “generations” but in the more specific sense of “children.” Thus the verse reads, <i>And these are the children of Isaac</i>, namely, Esau and Jacob mentioned further on. Compare Ramban at beginning of <i>Seder Noach</i>.</i> Isaac’s sons who are mentioned further on. Scripture further mentions the circumstances of their birth.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Thus, in order to explain fully the story of Jacob and Esau, Scripture begins with an account of their genealogy.</i> ABRAHAM BEGOT ISAAC. Rashi comments: “Since it was written, <i>Isaac, Abraham’s son</i>, it became necessary for Scripture to say, <i>Abraham begot Isaac</i>, since the scoffers of the generation<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Those who did not believe in the Divine Providence that guided Abraham’s destiny.</i> were saying, ‘It was from Abimelech that Sarah became pregnant.’ Therefore the Holy One, blessed be He, formed Isaac’s facial features similar to those of Abraham so that all should say,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">“Say.” In our text of Rashi: “testify.”</i> <i>Abraham begot Isaac</i>.”<br>Rabbi Abraham ibn Ezra further says that the meaning of the word <i>holid</i> (begot) is “bring up and raise,” as is the expression, <i>‘Yuldu’ (were raised) upon Joseph’s knees</i>,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:23. The word <i>yuldu</i> there could not mean “were born,” for it would then mean that Joseph’s great grandchildren were actually born upon his knees. It must mean “raised.” Similarly, it means here, “Abraham <i>raised</i> Isaac.”</i> even as it says, <i>And he sent them away from Isaac his son</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:6, referring to the other children that Abraham sent away. Thus it is clear that only Isaac was raised by Abraham.</i><br>In my opinion the correct reason [that Scripture states here, <i>Abraham begot Isaac</i>], is that it now reverts and begins the genealogy with the founding father, in consonance with Scriptural custom, which is to revert to the head of the ancestry when dealing with people of distinction.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew <i>anshei hama’alah</i>, which literally means “men of elevation,” refers to spiritual or political distinction.</i> Similarly, it is written in the book of Chronicles, <i>The sons of Shem: Elam and Asshur, and Arpachshad, and Lud, and Aram, and Uz, and Hul, and Gether, and Meshech. And Arpachshad begot Shelah, and Shelah begot Eber</i>.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 1:17-18.</i> After Scripture concluded this listing, it began again by saying, <i>Shem, Arpachshad, Shelah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 24. This is explained by the fact that Shem is the head of Abraham’s ancestry. Hence Scripture reverts to him in tracing the generations.</i> until, <i>Abram, the same is Abraham</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> So also in the genealogy of Benjamin in the book of Chronicles, Scripture reverts to previous generations and begins, <i>And Ner begot Kish, and Kish begot Saul</i>.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 9:39. Saul was king of Israel. Hence Scripture reverts to his founding ancestor.</i> Here also [the Torah reverts to the founding father and says], <i>Abraham begot Isaac</i>, and Isaac begot Jacob, as Scripture will soon mention.<br>It is necessary that Scripture return to relate this<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">“This” refers to the statement, <i>Abraham begot Isaac</i>. For the purpose of indicating Jacob’s distinction it would have been sufficient to mention, <i>And these are the generations of Isaac, Abraham’s son</i>. Merely mentioning Abraham in this connection would have satisfied the Scriptural principle of reverting to the founding father in the case of “people of distinction.” Why then did the Torah continue, <i>Abraham begot Isaac?</i> Ramban proceeds to resolve this difficulty in accordance with Scriptural textual principles as opposed to Rashi, quoted above, who resorted to an Aggadic explanation: “Since the scoffers of the generation were saying etc.”</i> since it said, <i>And these are the generations of Ishmael, Abraham’s son</i>.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:12.</i> Now, had it only said, <i>And these are the generations of Isaac, Abraham’s son</i>, it would appear that Scripture equated Ishmael and Isaac with respect to genealogy and distinction, all the more so since it mentioned the firstborn first.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Thus, Ishmael, the firstborn son of Abraham, would seem to be more significant than Isaac since he was referred to in exactly the same manner as Isaac and additionally he was mentioned first. Hence it became necessary to augment Isaac’s distinction by saying, <i>Abraham begot Isaac</i>.</i> Furthermore it would have been fitting that it begin with Abraham<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">In other words, instead of saying, <i>And these are the generations of Isaac</i>, it would have been proper that Scripture begin with Abraham, but Scripture had to avoid this for reasons explained further on in the text.</i> and say, “These are the generations of Abraham.” But Scripture did not wish to do this in order to avoid listing Ishmael and the children of Keturah.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:1-4.</i> It is for this reason that Scripture returns and completes the verse by stating, <i>Abraham begot Isaac</i>, as if to say that it is he [Isaac] alone who is Abraham’s offspring. It is considered as if he [Abraham] did not beget anyone else, just as it says, <i>For in Isaac shall seed be called to thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:12.</i> It is for this reason that it also says above, <i>And these are the generations of Ishmael, Abraham’s son, whom Hagar the Egyptian, Sarah’s handmaid, bore unto Abraham:</i><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:12.</i> the phrase, <i>whom Hagar</i>, etc., is for the honor of Isaac, as if to say that the genealogy of these generations is not traceable to Abraham, rather they are the children of the handmaid, even as it says, <i>And also of the son of the bondwoman will I make a nation</i>.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> Scripture does also similarly in the book of Chronicles. At first it states: <i>The sons of Abraham; Isaac and Ishmael. These are their generations: the first born of Ishmael, Nebaioth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 1:28-29.</i> Then it mentions, <i>And the sons of Keturah, Abraham’s concubine: she bore Zimran</i>.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 32.</i> Now it would have been logical to follow this by saying, “the sons of Isaac,” but instead it reverts and begins: <i>And Abraham begot Isaac. The sons of Isaac: Esau, and Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 34. The repetition, <i>And Abraham begot Isaac</i>, is necessary lest we equate “the sons of Ishmael” with “the sons of Isaac.”</i> AND SHE SAID: IF IT BE SO, ‘LAMAH ZEH ANOCHI?’”If the pain of pregnancy is so great, <i>lamah zeh anochi</i> (why did I) pray for and aspire to pregnancy?” Thus Rashi. But it is not correct.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">For the word <i>anochi</i> (I), according to Rashi, implies “I prayed for pregnancy.” And this, comments Ramban, is not correct. (Gur Aryeh.)</i> Rabbi Abraham ibn Ezra says that she asked the women if they had experienced such pains, and they said, “No,” whereupon she said, “If the matter and custom of pregnancy be as they said, <i>lamah zeh anochi</i>, why am I beset with an unusual pregnancy?” Now according to this exposition, the verse is missing and not complete.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Her inquiring of other women as to their experiences with pregnancy is not even mentioned explicitly although it is central to the thought expressed in the verse, according to Ibn Ezra.</i><br>The correct interpretation in my opinion is that she said, “If it shall be so with me, <i>lamah zeh anochi</i>, [why am I in the world]? Would that I did not exist, that I should die or never have come into existence.”<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The J. P. S. translation, <i>If it be so, wherefore do I live?</i>, follows Ramban’s interpretation.</i> This is similar to the verse, <i>I should have been as though I had not been</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Job 10:19.</i> AND SHE WENT ‘LIDROSH’ (TO INQUIRE) OF THE ETERNAL. Rashi comments: “To tell<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">“To tell.” Our text of Rashi reads: “that He should tell her.”</i> what her outcome will be.” Now I have not discovered the word <i>drishah</i> [<i>lidrosh</i>, to inquire] in relation to G-d except in the context of prayer, as in the verses: <i>I sought (‘darashti’) the Eternal and He answered me;</i><sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Psalms 34:5.</i> <i>seek ye Me, (‘dirshuni’) and live;</i><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Amos 5:4.</i> <i>As I live, saith G-d the Eternal, I will not be inquired of (‘edareish’) by you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 20:3. See Ramban on Exodus 18:15.</i> TWO NATIONS ARE IN THY WOMB. The intent of this is that He informed her that she should not fear, for the reason that the struggle in her womb is that she is pregnant with twins, this being the customary way among women who are pregnant with twins.<br>It is possible that He is also saying that since they are destined to be two peoples, hating and warring with each other, at the very beginning of their creation they initiated a quarrel, thus intimating at the situation which will ultimately exist between them. But He assured her that now they will rest, and she will find rest and quiet for herself. BECAUSE THERE WAS VENISON IN HIS MOUTH. The commentators<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak.</i> explained it as meaning either that he [Esau] gave venison into Isaac’s mouth, or that he brought Isaac venison. The act of giving or bringing is thus missing from the verse. Similarly: <i>The set time which Samuel;</i><sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 13:5. Here the word “appointed” is missing, the meaning of the verse being “at the set time which Samuel had appointed.”</i> <i>But the Lord</i> — presented or made — <i>me as a mighty warrior</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 20:11.</i><br>It is possible to explain that <i>Isaac loved Esau</i> because there was always venison in the mouth of Isaac. All day he would desire to eat the venison, and it was always in his mouth. He would not eat anything else, and Esau was the one who brought it to him, as Scripture said, <i>A cunning hunter</i>.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 27.</i><br>In my opinion the correct interpretation is that it is a metaphor which tells us that Esau, in the mouth of his father, was a hunter,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Instead of calling him by his name, Isaac would call him “hunter.”</i> as a person is surnamed by his constant occupation. Similarly, <i>Thy habitation is in the midst of deceit;</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 9:5. Meaning “in the midst <i>of people</i> of deceit.” But the verse refers to the people by their constant practice.</i> likewise, <i>But I am all prayer</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Psalms 109:4. Meaning, “But I am <i>a man</i> of constant prayer.”</i> And so they said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 63:15.</i> “Good meat for his mouth, good drink for his mouth.”<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">If he would find good meat or drink, he would bring it to his father. This Midrash thus indicates that Esau was constantly engaged in bringing food and drink to his father. Hence Isaac came to call him “hunter” because of his steady preoccupation with bringing him food.</i> OF THIS RED, RED POTTAGE. The dish was either reddened by the lentils which were red, or it had been compounded with some red substance, and Esau, not knowing what it was, called it <i>edom</i> (red). <i>Therefore was his name called Edom</i> since they mocked at him for having sold an honorable birthright for a small dish. <i>For the drunkard and the glutton shall come to poverty</i>.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 23:21. Esau was thus mocked that because of his gluttony he would be reduced to poverty.</i> SELL ME THIS DAY (‘KAYOM’) THY BIRTHRIGHT. “I.e., as this day.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">“As this day.” Our text of Rashi reads: “<i>Ketargumo</i> (Explain it as the Targum rendered it), ‘as this day.’” Rashi now proceeds to interpret the Targum to mean, “just as this day is certain, etc.”</i> Just as this day is certain, so make me a binding sale.” This is Rashi’s language.<br>The literal meaning of the word <i>kayom</i> is “at this time,” just as: <i>But stand thou still at this time (‘kayom’), that I may cause thee to hear the word of G-d;</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 9:27.</i> <i>At this time (‘kayom’) you shall find him;</i><sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> <i>Let the fat be made to smoke at this time (‘kayom’);</i><sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:16.</i> <i>But unto us belongeth confusion of face, as at this day (‘kayom’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Daniel 9:7.</i><br>It would appear from the opinion of Onkelos<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Since Onkelos, the author of the Targum, added the word <i>dilhein</i>, it would appear from this, etc.</i> that because the sale of the birthright was to take effect after the death of his father Isaac, he [Jacob] said, “Sell me the birthright, with the sale to take effect on whatever day [our father’s death] may occur.”<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is as follows: Since Esau would not possess the birthright until after Isaac’s death —(see Ramban further, Verse 34, that the birthright carried with it no distinction except after the passing of the father)— if he were to attempt to sell it effective immediately, the sale would not be valid. But in this way, having stipulated “whenever that may be,” even though the death of Isaac and the subsequent acquisition of the birthright by Esau have not yet occurred, the sale by Esau is nevertheless valid since Jacob stipulated “whenever that may be.” See my Hebrew commentary, p. 145.</i> This is a typical usage of <i>lahein</i> in the Aramaic language: “Wherever (<i>lahein</i>) are you going?”<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Berachoth II, 8: <i>lahein yeizil lei</i>.</i> This means, “To what place are you going?” This is derived from the expression, “Whatever (<i>hein</i>) you let me know.”<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Yalkut Shimoni Ezra 10:3.</i> Similarly in Bereshith Rabbah, <i>Parshath Vayishlach</i>,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 78:1.</i> “Wherever (<i>velahein</i>) are they going?”<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Our Bereshith Rabbah reads: <i>ule’an atun azlin</i>. See, however, Theodore’s edition of this Midrash, p. 906, where he quotes from manuscript, <i>velahein</i>, as Ramban has it.</i> is derived from the expression, “Whatever (<i>hein</i>) is broken.”<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 78:1.</i> This is their<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Those conversing or writing in the Aramaic language.</i> customary usage of language in many places. And in the book of Daniel this form appears with a <i>patach</i><sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">That is our <i>kametz</i>.</i> under the letter <i>lamed</i>, similar in meaning to the word <i>ilahin</i> (which): <i>Which ‘lohin’ the angels whose dwelling is not with flesh;</i><sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Daniel 2:11.</i> <i>whatever</i><sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">“Whatever, you do, O king….”</i> <i>(‘lohin’), O king, let my counsel be acceptable unto thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:24.</i> Now Onkelos translated the Hebrew word <i>zulathi</i> as <i>ilahin</i><sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 1:36. <i>Zulathi Caleb</i> (excepting Caleb) is translated by Onkelos as <i>elahin Caleb</i>. To the Aramaic root <i>lahin</i> which appears in the book of Daniel — (see my Hebrew text, p. 145 line 2 from bottom, covering Notes 53 and 55 here) — Onkelos added the letters <i>aleph</i> and <i>yod</i>, thus making it <i>elahin</i>. The intent of Ramban is to indicate that it should not surprise us that Onkelos added a <i>dalet</i> in the text before us, thus making it <i>dilhein</i>, for just as the original word <i>hen</i> was augmented to become <i>lahein</i> so he further expanded it to read <i>dilhein</i>. (Aboab.)</i> its meaning being as the two words, <i>ila hin</i>.<br>Now in carefully edited texts of Onkelos I found the reading, <i>kayom dilhei</i>. This conforms with my interpretation, for <i>hei</i> in their language<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Aramaic.</i> means “which,” as it is said in the Talmud: “Which (<i>hei</i>) Rabbi Meir?”<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Baba Kamma 99b.</i> “Which (<i>hei</i>) Rabbi Yehudah?”<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 141a.</i> and others.<br>It is possible that Onkelos understood the word <i>kayom</i> (as the day) as if it were <i>bayom</i> (on the day). The verse would then be stating, “Sell the birthright to me on the day it will come into your possession.” We find such usage of the letter <i>kaf</i> elsewhere: <i>As (‘Ka’asher’) they go, I will spread My net upon them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Hosea 7:12.</i> meaning <i>ba’asher</i> (wherever they go) rather than “whenever they go.” Similarly, <i>And for the blood (‘kidmei’) of thy children that thou didst give unto them;</i><sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 16:36. <i>Ve’kidmei</i> is to be interpreted as <i>ubidmei</i> (and <i>in</i> the blood).</i> <i>For I have spread you abroad as the four (‘ke’arba’) winds of the heavens</i>.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 2:10. <i>Ke’arba</i> is here to be interpreted as <i>be’arba</i> (<i>in</i> the four).</i><br>And some scholars say<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Quoted by R’dak in his commentary in the name of his father. It is mentioned in Pesikta Zutrata, and a reference to it is also found in Bamidbar Rabbah 6:2.</i> that the price for the birthright was not the pottage at all. Rather, Scripture tells that when Esau, being faint, desired to eat, Jacob said to him, “Sell me your birthright for money and then eat,” and Esau, in his haste for food, answered him, “What is this birthright to me? It is sold to you.” He then swore to him upon it, and they sat down to eat and drink. Scripture however did not reveal the price. I do not agree with this interpretation. SWEAR TO ME THIS DAY. When Esau said, “What is this birthright to me? I do not desire it,” Jacob said to him, “Swear to me that you will not desire it, nor will you inherit it forever.” Thereupon he swore to him, and following that he sold it to him, and Jacob gave him the purchase price<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">That is, the money. This is in accordance with the opinion stated above. Although Ramban does not agree with it, he nevertheless mentions it as an alternate interpretation of the verse.</i> or the pottage he desired.<br>It is possible that Esau said, “What is this birthright to me? It is sold to you,” and Jacob said, “Swear to me that you will never complain about the sale.” And when Scripture says that first he swore to him and then he sold it to him, its intent is as if it said that he sold it to him first and then swore to him. SO ESAU DESPISED HIS BIRTHRIGHT. <i>Who so despiseth the word shall suffer thereby</i>.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 13:13. Ramban’s intent in quoting this verse is to explain why it was necessary for the verse before us to say, <i>So Esau ‘despised,’</i> since, as is clearly indicated in Scripture later on, Esau regretted his action and complained that <i>he</i> [Jacob] <i>took my birthright</i>. (Further, 27:36.) Scripture therefore justifies what befell Esau later on by saying here, <i>So Esau ‘despised’ the birthright</i>, and he who despises the word shall suffer thereby.</i> But, indeed, Scripture has already explained the reason that Esau consented to the sale. This was because he was in mortal danger from his hunting animals, and it was likely that he would die while his father was alive, and the birthright carried with it no distinction except after the passing of the father. So of what benefit was the birthright to him? This then is what Scripture says: <i>And he did eat and drink, and he rose and went, and he despised</i>, for, after having eaten and drunk, he returned to his hunt in the field which was the cause of the despising of the birthright. <i>For there is no desire in fools</i><sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 5:3.</i> except to eat and drink and to fulfill their momentary desire, not giving a care for tomorrow.<br>Now Rabbi Abraham ibn Ezra has erred here exceedingly by saying that Esau despised the birthright because he saw his father destitute of wealth. Now, [continues Ibn Ezra,] many wonder about Isaac’s poverty since Abraham left him with great wealth. But have they never seen a person who was wealthy in his younger years and became poor in his old age? An indication that Isaac was indeed poor is the fact that Isaac loved Esau because of his venison. Furthermore, had there been abundant food in his father’s house and he [Esau] “the honorable one in his sight,”<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 43:4.</i> he would not have sold his birthright for pottage. Also, if his father ate savory meat every day, what reason was there for him to say to Esau, “Bring me some venison?”<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">See further, 27:3-4.</i> Why did Jacob not have costly garments as Esau had?<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 15.</i> Why did his mother not give Jacob some silver and gold for his journey when he fled to Haran so that he had to say, <i>And He will give me bread to eat, and a garment to put on?</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 28:20.</i> Why did she not send him some money — since she loved him — so that he was required to tend Laban’s flock?<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">All these questions indicate that Isaac was indeed poor.</i> The verse which states, <i>Thus the man grew</i><sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:13.</i> [in wealth], must refer to the period before he became old. Now ignorant people think that wealth is a great distinction for the righteous. Let Elijah prove the contrary.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">See I Kings 17:6, where Elijah’s poverty is depicted.</i> These ignorant people further ask, “Why did G-d cause Isaac to lack wealth?” Perhaps they could also inform us why He caused Isaac’s vision to be diminished? And let them not dismiss me with a reply based upon a <i>d’rash</i><sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">The <i>D’rash</i> (Aggadic) answer is that Isaac’s eyes became dim as a result of Esau’s wives offering incense to the idols. See Rashi further, 27:1, where this is one of several reasons mentioned.</i> for there is indeed a secret<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Interpreters of Ibn Ezra suggest that “the secret” referred to here is the fact that Isaac was a son of Abraham’s old age, and it was for this reason that his eyesight was weak.</i> in the matter, and we must not probe since the thoughts of G-d are deep and no man has the power to understand them. All these are Abraham ibn Ezra’s words.<br>Now I wonder who has blinded Abraham ibn Ezra’s reasoning in this matter, causing him to say that Abraham left Isaac great wealth, and he lost it just prior to this event, [that is, the sale of the birthright], and for this reason, Esau despised the birthright, for this matter of the sale of the birthright took place when Jacob and Esau were still young, before Esau married, as Scripture tells,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\"><i>And Esau was forty years old when he took to wife</i>. (26:34).</i> and after the sale of the birthright, Isaac again became wealthy in the land of the Philistines <i>until he became very great… and the Philistines were jealous of him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:13-14.</i> Following that, [according to Ibn Ezra, we must say that Isaac] again became poor, and he desired the venison of his son Esau and the savory meats. All this is laughable. Furthermore, the verse says, <i>And it came to pass after the death of Abraham, that G-d blessed his son Isaac</i>.<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:11.</i> Now the blessing refers to increase of wealth, possessions and honor, but where was His blessing if he lost the wealth of his father and became impoverished? Afterwards it says, <i>And I will be with Thee, and I will bless thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:3.</i> [but according to Ibn Ezra you will have to say that Isaac] became rich and then poor! And if it be true that in matters of wealth, <i>There are righteous men unto whom it happeneth according to the work of the wicked</i>,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 8:14.</i> this does not apply to those righteous men who have been expressly blessed by the Holy One, blessed be He, since <i>the blessing of the Eternal maketh rich, and no sorrow is added thereto</i>.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 10:22.</i> Rather, the patriarchs all were as kings before whom kings of the nations came and with whom they made covenants. Now it is written concerning Isaac and Abimelech, <i>And they swore one to another</i>.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Further, 26:31.</i> But if Isaac had suffered bad fortune and lost his father’s wealth, how did [Abimelech, King of the Philistines, and Phichol, the head of his army], say, <i>we saw plainly that the Eternal was with thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 28.</i> when he was already in financial difficulty? Rather, Esau’s disdain of the birthright was due to his brutal nature.<br>It is possible that the law of double portion to which the firstborn is entitled according to the statutes of the Torah<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 21:17.</i> was not in effect in ancient times.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">That is, in the time of the patriarchs.</i> [At that time the birthright] was only a matter of inheriting the pre-eminence of the father and his authority so that he [the firstborn] would receive honor and distinction in relation to his younger brother. It is for this reason that Esau said to Isaac, <i>I am thy son, thy firstborn</i>,<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Further, 27:32.</i> meaning to say that he is the firstborn who deserves to be blessed. Similarly, [Joseph said to his father, Jacob], <i>For this is the firstborn; put thy hand upon his head</i>,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 48:18.</i> thereby meaning that Jacob should give him precedence in the blessing. Perhaps the firstborn also took slightly more of the inheritance since the law of double portion is an innovation of the statutes of the Torah.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Thus even in ancient times it was customary that the firstborn inherit more than one share. However, the Torah established his portion to be two shares. This interpretation differs from Ramban’s original thesis that the firstborn originally had no preference whatever in inheritance, and that the Torah instituted this law.</i> And as for the venison in his mouth which Isaac desired so strongly, this is in keeping with the custom of princes and kings. They prefer venison above all food, and out of fear, all nations bring them gifts of venison. Esau flattered his father by bringing him all the venison so that he may always eat of it to his heart’s content,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Ramban thus explains Isaac’s desire for venison without postulating Isaac’s poverty as Ibn Ezra did.</i> and the love of a father for his firstborn is easily understood.<br>As for Isaac’s saying that he would bless Esau after he had prepared the savory meats for him, that was not a reward or a recompense for the food. Instead, he wanted to derive some benefit from him so that his very soul would be bound up in his at the time that he brought him the food so that he would then bless him with a complete desire and a perfect will. Perhaps Isaac discerned in himself that following the meal his soul would be delighted and joyous, and then the <i>Ruach Hakodesh</i><sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">“The holy spirit.” The expression refers to a degree of prophecy. See Moreh Nebuchim, II, 45 (2).</i> would come upon him, [as was the case with Elisha the prophet, who said], ‘<i>But now bring me a minstrel. And it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Eternal came upon him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">II Kings 3:15.</i><br>And as for not giving wealth to Jacob, that was [not due to Isaac’s poverty but rather] because Jacob was fleeing for his life. He left the country alone without his brother’s knowledge, and had he been given along wealth, servants and camels, they would have increased his enemies’ jealousy and resulted in their ambushing him and killing him. Our Rabbis do indeed say that Jacob was robbed [at the outset of his journey<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 68:2. Thus another difficulty tending <i>to</i> favor Ibn Ezra’s thesis that Isaac was poverty stricken is resolved.</i> of whatever possessions he had].<br>And who has told Rabbi Abraham ibn Ezra that Jacob had no costly garments, <i>fine linen and silk and embroidered robes?</i><sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 16:13.</i> Rather, Scripture states that when going to the field to hunt, Esau would change his garments for his hunting clothes, and due to the fact that [because of his dim eyesight], Isaac always touched his son and his clothes with his hands, Rebekah clothed Jacob with them lest he recognize him by his clothes. You see that this is precisely what Isaac did: <i>And he smelled the odor of his garments</i><sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Further, 27:27.</i> because he had put them among calamus and cinnamon, even as it is written, <i>Myrrh and aloes, and cassia are all thy garments</i>.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Psalms 45:9.</i> The spices grew in the Land of Israel, and it is for this reason that Isaac said, <i>The odor of my son is as the odor of a field</i>.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Further, 27:27.</i> Because he was a man of the field<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">See above, Verse 27.</i> his garments had the odor of the field or that of the blossoms of the trees, just as our Rabbis explained it: <i>As the odor of a field</i><sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Further, 27:27.</i> of apples.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Taanith 29b.</i><br>And as for the question raised above concerning the quality of Isaac’s lack of vision, it is a question raised by the ignorant, for if<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Further in the text Ramban suggests that Isaac’s dim vision was a natural result of his old age. Hence he writes here: “<i>If</i> it was brought about.”</i> it was brought about especially by G-d, it was in order that Isaac bless Jacob, this being the purport of the verse, <i>And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim, he called Esau</i>.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Further, 27:1.</i> And in line with the natural meaning of Scripture, this was but a manifestation of old age, the explanation of the verse being as follows: <i>And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim</i> in his old age, <i>he called Esau</i>. Now of Jacob himself it is said later on, <i>Now the eyes of Israel were dim for age, so that he could not see</i>.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 48:10.</i> Of Achiyah the Shilonite it is also written, <i>Now Achiyah could not see; for his eyes were set by reason of his age</i>,<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">I Kings 14:4.</i> and concerning Moses our teacher it is related with wonder that <i>his eye was not dim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 34:7.</i> BESIDE THE FIRST FAMINE THAT WAS IN THE DAYS OF ABRAHAM. Perhaps<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">“Perhaps.” Since in Bereshith Rabbah 25:3, it is stated that there were ten famines in the world, the first one having been in the days of Adam, Ramban writes, “Perhaps,” meaning that a famine of such magnitude had never occurred before the days of Abraham, and this explains why Scripture uses it as a reference point.</i> there was no famine in the world until the days of Abraham. This is why Scripture counts from it, for otherwise, what need is there to mention it? In my opinion the correct reason why Scripture mentions it is to tell us that people remembered the first famine, mentioning that on account of it Abraham went down to Egypt and there G-d did him great honor. It was for this reason that Isaac wanted to go in his father’s footsteps by descending into Egypt until it was said to him, <i>Go not down into Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> The reason for the prohibition has been stated by our Rabbis: “You [Isaac] are a perfect burnt-offering and residence outside of the Land of Israel does not befit you.”<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Quoted by Rashi in this form. The source is in Bereshith Rabbah.</i><br>In my opinion, there is also included in this subject a reference to the future. Abraham’s exile into Egypt on account of the famine is an allusion to the exile of his children there.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 12:10, for complete exposition of this subject.</i> His going to Abimelech<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Chapter 20.</i> however was not an exile for he resided there of his own volition. But Isaac’s going [to the land of Abimelech, as recorded here in this verse, <i>And Isaac went unto Abimelech</i>] on account of the famine, does allude to an exile since he left his place against his will and went to another land. Now Isaac’s exile was from his own place to the land of the Philistines, which was the land in which his father had resided. This alludes to the Babylonian Exile, which took place in the land in which their ancestors had resided, namely, Ur of the Chaldees.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">In view of the fact that Ramban, at the end of <i>Seder Noach</i> (11:28), states his opinion at length that Abraham’s birthplace was not Ur of the Chaldees, it is necessary to say that the author’s reference here is to the time when Terah, his father, took him there, and while being there his life was saved by a miracle. See Ramban there at the end of Verse 28.</i><br>Know further that this Babylonian Exile mentioned is mirrored in the events which befell Isaac in that they did not take his wife<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">As they did to Abraham in Egypt. (12:15).</i> in the land of the Philistines. Rather, his lot there was only exile and fear. At the beginning Abimelech said, <i>He that toucheth this man or his wife shall surely be put to death</i>.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 11.</i> Later he regretted it and said, <i>Go from us</i>.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i> Afterwards, he returned and made a covenant with Isaac<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Verses 25-31 here.</i> Similarly, in the Babylonian Exile, they were exiled there <i>because of the burning heat of famine</i>,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 5:10.</i> and while there, they were neither subjugated, nor were they treated harshly. On the contrary, their leaders were princes in the government. Later on, they said, <i>Whosoever there is among you of all His people — his G-d be with him — let him go up</i>,<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Ezra 1:3.</i> even alerting the princes and governors beyond the River<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Euphrates. The term “beyond the River” here applies to the region beyond the River westward from the standpoint of those in Babylonia or Persia.</i> to help them. Later on, they ceased work [on the House of G-d in Jerusalem] , and it ceased “for a season and a time.”<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">See Ezra 4:24 and Daniel 7:12.</i> Later, they again changed their policy and gave permission for the construction of the House of G-d, saying, <i>That they may offer sacrifices of sweet savor unto the G-d of heaven, and pray for the life of the king and his sons</i>.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Ezra 6:10.</i> TO ABIMELECH, KING OF THE PHILISTINES. It is not known whether this is the same Abimelech who lived in the days of Abraham<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Chapter 20.</i> or whether every Philistine king was so called, for in the time of David he was also called Abimelech.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Psalms 34:1.</i> Onkelos, however, is of the opinion that the Abimelech with whom Isaac dealt was a son [of the one mentioned in the account of Abraham].<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Ramban refers to Onkelos’ translation of Verse 28, <i>Let there be now an oath between us, and thee</i>, which Onkelos translates as follows: “Let there be now an oath <i>which was between our fathers</i> between us and thee.” Thus Onkelos states that the present Abimelech was a son of the one who lived in the days of Isaac’s father.</i><br>The reason that Isaac went to Abimelech was that he intended to go down to Egypt, so he went to Abimelech, his father’s confederate, in the hope that perhaps he would deal kindly with him in the days of the famine, thus making it unnecessary for him to go down to Egypt. Now Abimelech, on account of his covenant with Abraham, did not harm him or his family at all. However, <i>the men of the place</i><sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> asked Isaac, in mere quest, concerning his wife, and he said, <i>She is my sister</i>.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> Even so, neither the king nor any of his men touched her for they remembered the affair of Abraham.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Chapter 20.</i> Hence Abimelech said, <i>One of the people might lightly have lain</i>,<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> meaning to say, “I Abimelech did not touch her, and I was careful concerning her, but one of the men of the land might easily have stumbled, and then you would have made us incur guilt, as we sinned in the matter of your father.” DWELL IN THE LAND WHICH I SHALL TELL THEE OF. It is incomprehensible that G-d should tell Isaac at one time, <i>Dwell in the land which I shall tell thee of</i>, [and in the following verse continue], <i>Sojourn in this land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> [and in both cases be referring to the same land]. Instead, its explanation is as follows: “<i>Go not down into Egypt</i>, and dwell all your days in the land which I shall tell you from time to time. At the bidding of G-d you should move, and at the bidding of G-d you should encamp,<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 9:18.</i> and right now, <i>sojourn in this land</i>, the land of the Philistines, <i>for unto thee and unto thy seed I will give it</i>, even as it is written, <i>Counted to the Canaanites are the five lords of the Philistines</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:3.</i><br>It is possible that [the event referred to in the beginning of the verse], <i>And the Lord appeared unto him, and said … dwell in the land which I shall tell thee of</i>, happened earlier so that before Isaac left his place it was said to him, “<i>Go not down into Egypt; dwell in the land which I shall tell thee of</i> when you will be there. Now dwell in this land, the land of Canaan, which will comprise many peoples and many lands, for I now command that you should not leave it forever for all these lands will I give to thy seed.” Following this command, Isaac journeyed from his place because of the famine to go into all the lands of Canaan, to dwell in the land which He would tell him. And when he came to Gerar, He said to him, “Dwell here.” It was not necessary however for Scripture to detail this for it is known that Isaac would not transgress the command of G-d.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Therefore, when Scripture wrote that Isaac was given the charge, <i>Dwell in the land which I shall tell thee of</i>, he left his place and went searching within the land of Canaan for a new home. When he finally reached Gerar he was told, <i>Sojourn in this land</i>. Thus Ramban explains that there was a lapse of [[illegible]] Verses 2 and 3. The original difficulty which Ramban mentions at the beginning of his comments on this verse is thus removed.</i> A similar case of interpretation appears in the verse, <i>Upon one of the mountains which I will tell thee of</i>,<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:2.</i> as I mentioned there. AND I WILL FULFILL THE OATH WHICH I SWORE UNTO ABRAHAM THY FATHER. There is no need for the Holy One, blessed be He, to assure Isaac that He will not violate the oath which He swore to his father, <i>for He is not a man, that He should repent</i>.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 15:29.</i> Abraham had no other seed upon whom a covenant had been established with G-d except Isaac. The oath, moreover, was not given on condition. In the case of Jacob,<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:12. <i>And [[illegible]] land which I gave to Abraham and Isaac, to thee will I give it</i>.</i> it was necessary that he be given such assurance on account of his brother Esau. He was thus saying that in him [Jacob] and his seed will the covenant be fulfilled, not in Esau. [But in the case of Isaac, why was it necessary that he be given such a promise?]<br>It would appear then that this expression, <i>Vehakimothi eth hashevuah</i>, is itself an oath.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">It is thus to be translated, <i>And I will ‘establish’ the oath</i>. This is now found in most English translations.</i> It is for this reason that the Torah always says, <i>The land which I swore unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob;</i><sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 34:4.</i> <i>Remember Abraham, Isaac, and Israel, Thy servants, to whom Thou didst swear by Thine own self</i>.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:13.</i> For we find no source for an oath having been given to Isaac except this verse.<br>Now it was the desire of the Holy One, blessed be He, to swear to each one of the patriarchs to let it be known that each one was worthy of the covenant being made with him alone, and that the merit of each one stands before Him together with their seed. Even though the previous one suffices, it is an additional merit and honor to them.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">That is, their descendants.</i> It is for this reason He said, <i>Then will I remember My covenant with Jacob, and also My covenant with Isaac, and also My covenant with Abraham will I remember; and I will remember the land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:42.</i> since all of them had the distinction of G-d having made a covenant with them.<br>It is possible that He promised something additional to Isaac through this oath, namely, that He will fulfill in him himself, the oath He had sworn to Abraham his father, i.e., that he [Isaac] will be a blessing among the nations, even as He said to Abraham his father, <i>And all the nations of the earth shall bless themselves with thy seed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:18.</i> The explanation of the verse before us will thus be: “<i>And I will fulfill</i> in thee <i>the oath which I swore unto Abraham thy father</i> since you will be a blessing among the nations.” Similarly, He also says in the case of Jacob, <i>And in thee and in thy seed shall all of the families of the earth be blessed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:14.</i> AND HE KEPT MY CHARGE. Rashi comments: “<i>As a reward that Abraham hearkened to My voice</i> when I tested him. <i>And he kept My charge</i> — these are the precautionary decrees instituted by the Sages, which are intended to make us avoid the violation of Biblical laws, such as Second Degrees of forbidden marriages and certain prohibited acts on the Sabbath. My <i>commandments</i> — these are precepts which, had they not been written in the Torah, were requisite to have been written, such as robbery and murder. <i>My statutes</i> — these are matters against which the evil inclination and the heathen nations argue, such as the prohibitions against eating the swine and the wearing of garments woven of wool and linen, there being no apparent rationale for them except that they are decrees of the King imposed on His subjects. <i>And My laws</i> — the plural is intended to include, [besides the Written Law], the Oral Law as well as those rules given to Moses from Sinai.” [Thus far the words of Rashi.]<br>Now if so, all this interpretation is posited on the opinion that Abraham fulfilled and observed the Torah before it was given on Sinai. This is indeed what the Sages of the Midrash said in connection with the verse, <i>And Joseph gave them ‘agaloth’ (wagons)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 45:21. The word <i>agaloth</i> (wagons) may also mean “heifers,” thus suggesting that as a mark of identification to his father, Joseph gave his brothers a reference to the law of the Heifer (Deuteronomy 21:6) which he studied with his father just before he became separated from him. The Midrash referred to is in Bereshith Rabbah 95:2.</i> thereby indicating to his father that when he left him they were studying the section dealing with <i>Eglah Arufah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">See Deuteronomy 21:1-9.</i> Thus Joseph occupied himself with Torah just as his fathers did. Though the Torah had not yet been given, it is still written of Abraham, <i>And he kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws</i>.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Thus far the Midrash in Bereshith Rabbah, 95:2.</i> There the Sages also said<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah, <i>ibid.</i></i> that Abraham observed the details of the Torah, which he taught to his children, etc.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">To his children, as it is said, <i>For I know him that he will command his children and his household after him</i>, etc. (Above, 18:19.) Bereshith Rabbah, <i>ibid.</i></i><br>The question presents itself: If it be the case [that the laws of the Torah were observed by our ancestors before the Torah was given on Sinai], how did Jacob erect a pillar<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:18. This is forbidden in Deuteronomy 16:22.</i> and marry two sisters in their lifetime,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Forbidden in Leviticus 18:18.</i> and, in the opinion of our Rabbis, four sisters.<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">According to Bereshith Rabbah 74:11, Bilhah and Zilpah were also daughters of Laban. Thus Jacob married four sisters: Leah, Rachel, Bilhah and Zilpah.</i> Also, Amram [Moses’ father] married his aunt,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Exodus 6:20.</i> and Moses our teacher erected twelve pillars.<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 24:4.</i> How then was it possible that they should be permissive in matters of Torah which Abraham their ancestor had prohibited on himself, and for which G-d appointed him reward, when he [Abraham] was wont <i>to command his children and his household after him</i><sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Above, 18:19.</i> to walk in His ways? In the case of Jacob the Sages taught that he observed the Sabbath and established borders for Sabbath distances.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 79:7.</i> In this matter of the Sabbath it is possible though that Jacob observed it because it is equal in importance to the entire Torah since it testifies to the act of Creation.<br>Perhaps then we should say that <i>My charge</i> refers to the Second Degree of marriages which were forbidden to the Sons of Noah;<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">See <i>Seder Bereshith</i>, Note 222, and <i>Seder Vayishlach</i>, Note 148.</i> <i>My commandments</i> applies to robbery and murder; <i>My statutes</i> refers to the laws against eating a limb torn off from a live animal, as well as breeding mixed kinds of cattle or grafting together different species of trees; and <i>My laws</i> refer to civil statutes and the prohibitions against idol worship. The Sons of Noah were commanded concerning all of these matters, and Abraham observed and fulfilled the Will of his Creator, observing even the details and the strictures of their commandments, even as the Sages mentioned: “The tractate of idolatry of our father Abraham contained four hundred chapters.”<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Abodah Zarah 14b.</i> They further expounded [on the verse referring to Isaac, which says], <i>And he found in that year a hundredfold</i>,<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 12.</i> that he measured the produce for the purpose of tithing,<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 64:6.</i> since the patriarchs were <i>the generous ones of the peoples</i>,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Psalms 47:10.</i> giving tithes to the poor or the priests of G-d, such as Shem and Eber and their disciples, just as it is said, <i>And he was a priest of the most high G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:18. Reference is to Melchizedek, whom tradition identifies as Shem, the son of Noah. See Ramban, <i>ibid.</i></i><br>Now it appears to me from a study of the opinions of our Rabbis that Abraham our father learned the entire Torah by <i>Ruach Hakodesh</i><sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">See Note 90.</i> and occupied himself with its study and the reason for its commandments and its secrets, and he observed it in its entirety as “one who is not commanded but nevertheless observes it.”<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">The concept of “one who is not commanded but observes” is found in the Talmud (Kiddushin 31 a). His reward is less than that of “one who is commanded and observes.” (<i>Ibid.</i>) The reason for it, as explained in Tosafoth, is that he who is commanded to do a certain <i>mitzvah</i> (commandment) is under tension lest he might not properly fulfill it, while he who is not commanded therein has no responsibility in the matter and may leave it at his will. Consequently, his reward is less.</i> Furthermore, his observance of the Torah applied only in the Land of Israel, whereas Jacob married two sisters only when outside the Land,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 18:25 where Ramban extends the explanation further by saying that the reason Rachel died as they entered the Land of Israel (35:16-19) was that she was the sister whom Jacob married last.</i> and similarly with Amram who married his aunt. For the Commandments are <i>the ordinance of the G-d of the land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">II Kings 17:26.</i> even though we have been charged with personal duties in all places. Our Rabbis have already alluded to this secret, and I will yet call your attention to it with the help of G-d.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">See Ramban on Leviticus 18:25.</i> And the matter of the erection of the pillar [by Jacob and Moses referred to above] was a commandment that was innovated at a certain time, as the Sages expounded from the verse, “<i>Neither shalt thou set up a pillar which the Eternal thy G-d hateth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 16:22.</i> He hated it although it was pleasing to Him in the days of the ancestors.”<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Sifre. The reason for the change being that the Canaanites afterward had made it an ordinance of idol worship.</i> And with respect to Joseph concerning whom the Sages expounded that he observed the Sabbath even in Egypt,<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 92:4.</i> it was because it is equal in importance to all the commandments, constituting, as it does, a testimony to <i>Creatio ex nihilo</i>.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">In Hebrew, <i>chiddush</i> (new), thus implying that G-d created a new world out of an absolute void.</i> Therefore Joseph would do so in order to teach his children faith in the Creation of the world, to remove from their hearts the false doctrine of idolatry and the opinion of the Egyptians. This then is the intent [of the Sages when speaking of the patriarchs and their children observing the Torah].<br>In accordance with the literal meaning of Scripture, you may say that <i>My charge</i> means faith in the Deity, implying that Abraham believed in the unique Divine Name and kept vigilant guard over it in his heart, differing thereby with the worshippers of idols, and calling by the name of the Eternal to bring many to His worship. <i>My commandments</i> refers to all that G-d commanded Abraham: <i>Go out of thy land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:1.</i> the bringing of his son as a burnt-offering, and the expulsion of the maid-servant and her son.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:12.</i> <i>My statutes</i> refers to walking in the paths of G-d by being gracious and merciful, doing righteousness and judgment,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">See Maimonides, “The Commandments,” Vol. I, pp. 11-12 Soncino edit. Positive Commandment 8.</i> and commanding his children and his household concerning them.<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Above, 18:19.</i> <i>And My Laws</i> refers to the circumcision of Abraham himself and his sons and his servants, as well as all Commandments of the Sons of Noah<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">See <i>Seder Bereshith</i>, Note 222, and <i>Seder Vayishlach</i>, Note 148.</i> which constitute their Law. AND HE SAID: SHE IS MY SISTER. They did not ask concerning the children for he would say, “They are my children from another woman.” AND HE HAD POSSESSIONS OF FLOCKS, AND POSSESSIONS OF HERDS, AND A GREAT HOUSEHOLD, meaning she-asses and camels, he-asses, and men-servants and handmaids. Now Scripture mentions these but not silver and gold, as it says concerning Abraham,<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:2.</i> because the wealth which he amassed in the land of the Philistines consisted of flocks and a great household.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Since these possessions which Isaac accumulated in the land of the Philistines were visible to all, the Philistines became jealous of him. Ramban thus explains the beginning and end of this verse as cause and effect.</i> <i>And the Philistines were jealous of him</i> in this matter. This is the meaning of that which Abimelech says to Isaac, <i>For thou art become much mightier than we</i>.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i> The king said to him, “I, too, who am the king do not have in my home such flocks and domestics as you, and it is a disgrace to us that your household is greater than that of the king.” IN THE VALLEY OF GERAR, far away from the city. <i>And</i> [Isaac] <i>digged again the wells of water, which they had digged in the days of Abraham his father</i>, and which the Philistines had stopped up before Isaac left Gerar, he once again dug. Thus the words of Rashi.<br>It would appear from Rashi’s words, then, that the wells mentioned here [in Verse 18] are the same as those mentioned [above in Verse 15]: <i>For all the wells which his father’s servants had digged in the days of Abraham his father the Philistines had stopped them, and filled them with earth</i>. But this is not so, for how would the Philistines give him permission when they had said, “These wells are a source of danger to us because of invaders.”<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Quoted in Rashi, Verse 15 here.</i> Rather, the wells [mentioned in Verse 18] are different ones in another location since <i>the valley of Gerar</i> is the name of a place, or perhaps the valley extended from Gerar to another land, and when the Philistines, namely, the lords of Gerar — the principality of the king — became jealous of Isaac, they stopped the wells which were his by inheritance from his father in the boundary of the city of Gerar. The king then sent him away from his throne-city, and he went to another city. Possibly, this new place was not part of his kingdom even though it was in the land of the Philistines. There were other wells there which Abraham had dug when he lived there for many days<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:34.</i> but which the Philistines stopped upon his death since Isaac did not dwell there. They did not do this out of hatred. But in the days of Abraham, [even after he had moved from there], they did not want to stop them out of respect to him, saying, “Perhaps he will return to dwell there.” This was why Isaac returned and dug them in the valley. But the herdsmen of the valley quarrelled with him <i>saying, The water is ours</i>,<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> meaning, “The well is in the valley, and the waters ooze forth from that valley while those in the valley are diminished. Hence they are ours.” It is for this reason that Scripture mentions, <i>And they found there a well of living water</i>,<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> stating that it was a source gushing forth living water which did not come from the valley as those who quarrelled with Isaac had previously claimed. AND HE CALLED THE NAME OF THE WELL ESEK. Scripture gives a lengthy account of the matter of the wells when in the literal interpretation of the story there would seem to be no benefit nor any great honor to Isaac in that he and his father did the identical thing.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Both Isaac and Abraham dug wells in the land of the Philistines. They did not quarrel with Abraham, but they did quarrel with Isaac. Thus, in the literal meaning of the story, there “is no great honor to Isaac.”</i> However, there is a hidden matter involved here since Scripture’s purpose is to make known a future matter. <i>A well of living water</i> alludes to the House of G-d which the children of Isaac will build. This is why Scripture mentions <i>a well of living waters</i>, even as it says, <i>A fountain of living waters, the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 17:13. From the context of Ramban’s language it would appear that he interprets the verse as if it said, <i>A fountain of living waters</i>, which is the house of <i>the Eternal</i>.</i> He called the first well <i>Esek</i> (Contention), which is an allusion to the First House,<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">The First Sanctuary, which was built by Solomon and destroyed by the Babylonians.</i> concerning which the nations contended with us and instigated quarrels and wars with us until they destroyed it. The second well he called <i>Sitnah</i> (Enmity),<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> a name harsher than the first. This alludes to the Second House,<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">The Second Sanctuary, which was built by the Jews who returned from the Babylonian Captivity and which was destroyed by the Romans.</i> which has indeed been referred to by this very name, <i>in the beginning of his reign, they wrote ‘sitnah’</i><sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Hatred, accusation. Thus the same word <i>sitnah</i> appears in connection with the Second Sanctuary.</i> <i>against the inhabitants of Judah and Jerusalem</i>.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Ezra 4:6.</i> And during its entire existence they<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Our historic enemies during the period of the Second Temple, signified in the chapter here by the Philistines.</i> were a source of enmity unto us until they destroyed it and drove us from it into bitter exile. The third well he called <i>Rechovoth</i> (Spacious). This is a reference to the Future House, which will be speedily built in our days, and it will be done without quarrel and feud, and G-d will enlarge our borders, even as it says, <i>And if the Eternal thy G-d enlarge thy border, as He hath sworn</i>, etc.,<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 19:8.</i> which refers to the future. And concerning the Third House of the future it is written, <i>Broader</i><sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">In Hebrew <i>verachavah</i>, from the same root as the name of the third well, <i>Rechovoth</i>. The connection between the third well and the Third Temple of the future, concerning which Ezekiel prophesied, is thus established.</i> <i>and winding about higher and higher</i>.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 41:7.</i> [The concluding statement in the present narrative, concerning the naming of the third well], <i>And we shall be fruitful in the land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> signifies that all peoples will come to worship G-d <i>with one consent</i>.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Zephaniah 3:9.</i> FEAR NOT, FOR I AM WITH THEE. Since Abimelech drove him away because of the Philistines’ jealousy of him, and since the herdsmen of Gerar quarrelled with him, Isaac feared lest they gather against him and smite him and his family. Therefore the Holy One, blessed be He, assured him that he should not fear them, and He blessed him. Then He prompted them so that the king went to Isaac with greater honor than that which he did to his father since he came with Phichol, the chief of his host, and also brought with him many of his friends. IF THOU WILT DO US HURT, AS WE HAVE NOT TOUCHED THEE. The king is saying: “If you will do us hurt [and we could do nothing against you], just as we have not touched you because <i>thou art now the blessed of the Eternal</i> and we do not have it in our power to harm you, the time will yet change on account of the violence you will do against us and you will need to return to our land. Then we will requite you accordingly.”<br>The meaning of the phrase, <i>We have not touched thee</i>, is: “We did not persuade our hearts concerning your wife, causing her to be touched by one of them.” This is similar in expression to the verse, <i>He that toucheth this man or his wife</i>.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i><br>“<i>We have done thee nothing but good</i>, guarding whatever you had, by our commanding the people to beware of you. <i>And we have sent thee away in peace</i> for even when we were jealous of you we took nothing of all the wealth you amassed with us, and we sent you away in peace with all you had.” The reason for their being fearful of him could hardly have been the apprehension of the king of the Philistines lest Isaac come to war against him. Instead, it was because Abraham had promised them a covenant, “to him, to his son, and his son’s son,”<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:23.</i> and now they thought, “Since we annulled our covenant with Isaac and sent him away from us, he too will annul his covenant with us, and his children will drive our children from the land.” This was why they made a new covenant with him, excusing themselves by telling him that they did not annul the first covenant, since they have done him nothing but good. And this is the meaning of their saying, <i>Let there now be an oath between us:</i><sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Verse 28 here.</i> “We will now come with you in oath to express a ban upon whoever will transgress the covenant.” This is similar in meaning to the verse, <i>That thou shouldst enter into the covenant of the Lord thy G-d, and into His oath</i>.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 29:11.</i><br>It is possible that Abraham was very great and mighty in power, having in his household three hundred men<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:14.</i> that drew sword, and also many confederates; <i>and he also that is valiant, whose heart is as the heart of a lion</i>,<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 17:10. The verse refers to David, but Ramban uses it also in connection with Abraham, since as pointed out he was also mighty in battle.</i> and he chased after four powerful kings and subdued them.<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:14-15.</i> When they saw Abraham’s success which clearly was from G-d, the king of the Philistines was then fearful of him lest he conquer his kingdom, since this would be easier than the war against the four kings. Perhaps the king of the Philistines had also heard the matter of G-d having given the land to Abraham. Hence he made a covenant with him, making him swear <i>that thou wilt not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son’s son</i>,<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:23.</i> it being considered an act of falsehood if Abraham were to rebel against the king, and considering it possible that Abraham might live until his grandson will rule, [he also mentioned <i>my sons’s son</i>]. And as the fathers are, so are the sons. Isaac was as great as his father, and the king therefore feared lest Isaac war against him because he had driven him from his land. AND ISAAC’s SERVANTS CAME AND TOLD HIM CONCERNING THE WELL WHICH THEY HAD DIGGED. This is the same well mentioned above in the verse, <i>And there Isaac’s servants digged a well</i>.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> They had begun to dig it, and Abimelech came to him during that period, and on the day of the making of the covenant, when Abimelech and his retinue had left, Isaac’s servants brought him the tidings that they had found water.<br>It appears feasible to me that this is the same well which Abraham dug, in connection with which he gave Abimelech seven lambs as a witness [to his ownership of the well].<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:30.</i> The Philistines, however, stopped it together with the other wells, whereupon Isaac dug it again and called it by the same name which his father had called it. It is for this reason that the name of the city is Beer-sheba: on account of the well (<i>be’er</i>) which both the father and the son called by that name <i>because there they swore both of them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 31. The verse there refers to Abraham and Abimelech. Ramban uses it here only as an expression to indicate that both Abraham and Isaac called the same well by the same name and both had occasion to swear over it. The name of the city “Beer-sheba” thus derives its historical significance from both the first patriarch and his son.</i><br>This well of theirs alludes to the Tabernacle at Shiloh, which the Philistines stopped when the Ark of G-d was taken captive by them.<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 4:11.</i> And they redug it, indicating that the Philistines indeed returned the Ark together with the honorary gift to G-d.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:11.</i> THAT MY SOUL MAY BLESS THEE. It was Isaac’s intent to bless Esau that he merit the blessing of Abraham to inherit the land and to become the one with whom G-d would make the covenant since he was the firstborn.<br>It would appear that Rebekah never told Isaac of the prophecy which G-d had related to her, i.e., <i>And the elder shall serve the younger</i>,<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:23.</i> else how would Isaac <i>transgress the commandment of the Eternal, seeing that it shall not prosper</i>.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:41.</i> Now at first she did not tell it to him due to ethical modesty, for the verse, <i>And she went to inquire of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:22.</i> suggests that she went without Isaac’s permission.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Hence due to ethical modesty she did not tell him of the prophecy for it would indicate a breach of wifely modesty for her to have gone without permission.</i> [Perhaps she did not tell him because] she said, “I need not relate a prophecy to a prophet for Isaac is greater than the one who told it to me.”<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">This is a reference to the tradition mentioned by Rashi (25:23), which says that the prophecy was told to Shem the son of Noah and he told it to Rebekah. Therefore Rebekah said: “There is no reason for me to tell Isaac since he is greater in prophecy than the one who told it to me.”</i> And now she did not want to tell him, “So was it said to me in the name of G-d before I gave birth,” for she reasoned that because of his love for Esau he will not bless Jacob, but he will leave everything in the hands of Heaven. And she further knew that by this arrangement of hers, Jacob will be blessed from Isaac’s mouth by an undivided heart and a willing mind. Perhaps these are causes induced by G-d so that Jacob would be blessed, and Esau as well with the blessing of the sword, <i>And by Him</i> alone <i>actions are weighed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 2:3.</i> AND I WILL BLESS THEE BEFORE THE ETERNAL BEFORE MY DEATH. In this entire section, the expression, <i>before the Eternal</i>, is not mentioned except in this place. This is because his mother said to Jacob, “The blessing will be <i>before the Eternal</i> with the <i>Ruach Hakodesh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">See above, Note 90.</i> and if Esau your brother be blessed with it, it will remain with his children forever, and you will have no standing before him.” PERHAPS MY FATHER WILL FEEL ME. The reason that Isaac will feel him is not for the purpose of recognition. Instead, Jacob said, “Perhaps he will bring me near him to kiss me or to put his hand on my face in the manner of a father demonstrating affection for his son, and in feeling me he will discover that I am smooth.”<br>Now I wonder why Jacob was not afraid of vocal recognition for all people are recognizable by their voice as our Rabbis have said, “How is a blind man permitted to live with his wife? And how are people permitted to live with their wives at nighttime? Only by vocal recognition.”<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Chullin 96a.</i> Now if ordinary people have such power of recognition, what of Isaac, who was wise and expert in distinguishing between his sons?<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">As Scripture testifies (25:28), his love was centered on one.</i> He should truly have the power of recognition by voice. Perhaps the brothers had similar voices, and therefore the Sages said that the verse, <i>The voice is the voice of Jacob</i>,<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 22.</i> refers not to Jacob’s voice but to his words, i.e., that he speaks gentle language and mentions the Name of Heaven.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 65:16. Due to the fact that the voices of the brothers were alike, it was necessary for the Sages to interpret the verse, <i>The voice is the voice of Jacob</i>, as referring to the kind of language Jacob used.</i> It may be that he altered his voice in order to speak as his brother did, for there are people who know how to do this. ESAU HER ELDER SON, JACOB HER YOUNGER SON. The reason why Scripture mentions this is to accentuate the unusual action of the righteous one,<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Rebekah.</i> for parents customarily give recognition to the firstborn in blessing, honor, and gift,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 25:34.</i> but she, knowing of the righteousness of the younger and the wickedness of the elder, went to all this trouble to transfer the blessing and the honor from the elder to the younger. Similarly, it says further on, <i>And the words of Esau her elder son were told to Rebekah, and she sent and called Jacob her younger son</i>.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 42.</i> COME NEAR, I PRAY THEE, THAT I MAY FEEL THEE. Rashi comments: “Isaac said to himself, ‘It is not Esau’s way to have the Name of Heaven so readily in his mouth.’” This interpretation is found in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 65:16. Due to the fact that the voices of the brothers were alike, it was necessary for the Sages to interpret the verse, <i>The voice is the voice of Jacob</i>, as referring to the kind of language Jacob used.</i><br>But I wonder about this for Esau was not wicked in his father’s eyes!<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">This being so, how could the mention of G-d be a distinguishing mark for Jacob?</i> Perhaps Isaac thought that since Esau is a man of the field and his heart is set on the hunt, he is not wont to mention the Name of Heaven for fear that he might mention it in some unclean place and without proper concentration. In the eyes of his father, this was considered a manifestation of his fear of Heaven. In line with the simple meaning of Scripture, this was because of vocal recognition.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Since the voice instilled doubt as to his identity, Isaac desired to feel him.</i> OF THE DEW OF HEAVEN. The blessing is not that G-d give him of the dew of heaven for the dew descends in all places. Now had he said that G-d give him an abundance of dew, or that it come in its season, even as it says, <i>Then I will give your rains in their season</i>,<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:4.</i> that would have constituted a blessing. Instead, its meaning is as follows: Since above he mentioned G-d’s blessing, <i>As the odor of a field which the Eternal hath blessed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Verse 27 here.</i> meaning “which G-d had blessed for my son”<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Ramban interprets the phrase, <i>which the Eternal hath blessed</i>, as referring back to the word <i>b’ni</i> (my son), thus making it “the field which G-d had blessed for my son.” Isaac thus continues his blessing by saying, “Just as He has blessed the field for you, my son, may He also give you another blessing, namely, of the dew of the heavens.”</i> — that is, since G-d blessed him in the field by giving him success there in his hunt and by guarding him from death or any mishap — he now says, <i>So G-d give thee</i>, [as an additional blessing], <i>of the dew of heaven, and of the fat places of the earth</i>. It is thus a blessing of addition and abundance. It may be that the expression, <i>And plenty (‘verov’) of corn and wine</i>, is written in the Torah with an extra <i>vav</i>, [which should not affect the meaning], with the sense of the verse being: “So G-d give thee of the dew of heaven and of the places of the earth, i.e., plenty of corn and wine.”<br>In my opinion the correct interpretation is that G-d’s gift is steady and there is never any interruption in it. Therefore he says, “<i>So G-d give thee</i> for the extent of your days upon your land <i>of the dew of heaven</i>, and give thee <i>of the fat places of the earth</i>,” meaning the fattest of all lands, even as it is written, <i>The beauty of all lands</i>.<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 20:6.</i><br>Now Rabbi Abraham ibn Ezra says that the prefix <i>mem</i> in the word <i>mital</i>, (of the dew) applies to itself and yet to another word, [namely, <i>mishmanei</i> (the fat places of the earth), which is then to be understood as] <i>umimishmanei ha’aretz</i> and from the fat places of the earth.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">According to Ibn Ezra, reference is thus to the fruits from the fat places of the earth.</i><br>To Esau, on the other hand, he gave a blessing which mentions neither through a gift of G-d nor with abundance. Rather he said, “For you too I have reserved a blessing after him: of the fat places of the earth and of the dew of heaven shall your dwelling be.”<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Based on Verse 39 here.</i> That is “as long as you will dwell there,” thereby alluding that he will ultimately be destroyed and lost, for only as long as he will live will his lot be good. CURSED BE EVERY ONE THAT CURSETH THEE, AND BLESSED BE EVERY ONE THAT BLESSETH THEE. But in the case of Balaam it says, <i>Blessed be every one that blesseth thee, and cursed be every one that curseth thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Numbers 24:9. The question thus arises: Why did Isaac mention first the curse and then the blessing while Balaam did the opposite?</i> [The reason for this change in order is that] the righteous begin with affliction and ultimately attain tranquility, so that those who curse them precede those who bless them.<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Therefore, Isaac, himself a righteous man, speaks first of those who afflict the righteous, and then mentions those who bless them. The opposite is true in the case of Balaam.</i> But the wicked experience tranquility first and their end is affliction. Hence Balaam mentioned the blessing before the curse. This is Rashi’s language quoting Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 66:5.</i><br>But if this be so, why did the Holy One, blessed be He, say to Abraham, <i>And I will bless them that bless thee, and curse him that curseth thee?</i><sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:3. Now here in the case of the righteous, it still mentions the blessing first!</i> This however is no difficulty since He concludes there, <i>And in thee shall all families of the earth be blessed</i>. Thus there is a blessing at the beginning and at the end. It may be, as we have explained it there, that He speaks in terms of both an individual and many,<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">The blessing is expressed in plural form — <i>And I will bless ‘those’ who bless thee</i> — while the curse is expressed in singular form — <i>and curse ‘him’ that curseth thee</i>.</i> suggesting that Abraham will be universally blessed, and the single person who will curse him will be cursed.<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Hence He mentions the blessing first as there will be many who will bless Abraham.</i> WHO ART THOU? When Esau said to him, <i>Let my father arise</i>,<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> Isaac thought that it was Jacob, i.e., that because Jacob knew that he had eaten of Esau’s venison and blessed Esau, he too prepared savory meats so that he should bless him also. Therefore he asked, <i>Who art thou?</i>, in order to know the truth.<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">If Isaac did not think him to be Jacob, why should he ask, “Who art thou?” He himself had told Esau to make him savory food, and now he came and said, “Let my father arise.” However, since Ramban explains that Isaac thought him to be Jacob, the question is understandable.</i> AND ISAAC TREMBLED VERY EXCEEDINGLY, AND SAID, WHO THEN IS HE THAT HATH TAKEN VENISON AND BROUGHT IT TO ME, AND I HAVE EATEN OF ALL BEFORE THOU COMEST AND HAVE BLESSED HIM? YEA, AND HE SHALL BE BLESSED. It is not natural for a person who just trembled violently and complained, “Who was it that subtly made me bless him?” to conclude his complaint by immediately saying, <i>Yea, and he shall be blessed</i>! Rather, it would have been proper that he curse him! Moreover, Esau would then complain to his father, saying, “But why do you bless him now, my father?” And how would Esau believe his father that it was originally done through subtlety<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Verse 35 here.</i> when he saw that he was now blessing him willingly!<br>The correct interpretation appears to me to be that it is in the present tense.<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">The word <i>yihyeh</i>, generally understood as a future tense — <i>and he shall be blessed</i> — is here to be understood as a present tense, as explained below in the text.</i> Isaac is saying, “<i>Who then is he that hath hunted venison</i>, who could have beguiled me so that I should bless him and that he should remain blessed under all circumstances for I knew that he is a blessed one?” Or it may be that the expression, <i>Yea, and he shall be blessed</i>, means “against my will, since it is impossible for me to transfer the blessing from him.” From the moment he blessed him, Isaac knew by <i>Ruach Hakodesh</i><sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">See above, Note 90.</i> that his blessings indeed rested upon Jacob. This then is the reason for his violent trembling for he knew that his beloved son Esau had lost his blessing forever. This also is the explanation for his saying, <i>Thy brother came with subtlety</i>,<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Verse 35 here.</i> meaning that after he said, <i>Who then is he</i> etc. he realized that Jacob had been the one who came before him to receive the blessing for it would have been impossible for the blessing to rest on any but his offspring, [and, as mentioned above, Isaac knew by <i>Ruach Hakodesh</i> that the blessing had taken effect. Hence he was sure that it was Jacob who had come before him.] AND ALL HIS BRETHREN HAVE I GIVEN HIM AS SERVANTS. This is not the blessing, <i>Be lord over thy brethren</i>,<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i> for Isaac had already said, <i>Behold, I have made him thy lord</i>.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">In the beginning of the present verse.</i> However, it is possible that Jacob be the lord and they not be his servants, just as the verse says, <i>For Judah ‘gavar’ above his brethren</i>.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:2. There the word <i>gavar</i> does not indicate a master and servant relationship. Similarly, the word <i>gvir</i> (lord) does not indicate such a relationship.</i> But the source for his saying, <i>I have given to him as servants</i>, comes from his expression, <i>And let thy mother’s sons bow down to thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i> for this refers to the bowing of the servant to his masters, just as he says, <i>Let people serve thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i> and then repeats, <i>And nations bow down to thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i><br>The meaning of the expression, <i>And all his brothers</i>,<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Jacob had only one brother. Why then does Isaac use the plural form, “his brothers?”</i> is the same as that of <i>thy brothers</i> and <i>thy mother’s sons</i>.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i> These he mentions in the plural in order to allude to all of Esau’s offspring. And Rabbi Abraham ibn Ezra says that it refers to the children of Abraham’s concubines.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">See above, 25:6.</i> BEHOLD (‘HINEI’), OF THE FAT PLACES OF THE EARTH SHALL BE THY DWELLING. The intent of the word <i>hinei</i> (behold) is: “Now I could give you of the fat places of the earth and of the dew of heaven, for of these there is sufficient [abundance] for both of you to have of the fat places of the earth and of the dew of heaven, but in the matter of lordship, that will be his, and you shall serve him.” Isaac also did not give him <i>plenty of corn and wine</i> as he gave to his brother since he wanted to honor the one who had been blessed first above him. Later he said to Jacob, <i>And G-d Almighty give thee the blessing of Abraham… that thou mayest inherit the land of thy sojournings</i>,<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Further, 28:4.</i> meaning that he should have the plentifulness of the corn and wine in the land of Canaan, which was Abraham’s gift, while Esau would have the dew and the fat places of the earth in another land. AND ON THY SWORD (‘VE’AL CHARBECHA’) YOU SHALL LIVE. The meaning of <i>ve’al charbecha</i> is as if it were written, <i>becharbecha</i> (<i>by</i> thy sword). A similar case is the verse, <i>For man does not live ‘al halechem’ (on bread) alone</i>,<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 8:3.</i> which means <i>belechem</i> (by bread). Now the blessing is not that he live on the booty he takes from his enemies by the sword, for he has already given him of the fat places of the earth and of the dew of heaven by which he shall live. Instead, the purport of the blessing is that he survive his battles and be victorious, and not fall by the sword of an enemy. It is for this reason that immediately following this he said, <i>And thou shall serve thy brother</i>, meaning, “but you will not prevail over him. Instead, he will prevail over you.” AND IT SHALL COME TO PASS WHEN THOU SHALL BREAK LOOSE in thy suffering on account of Jacob’s transgression,<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Specifically, the transgression of the command, <i>Contend not with them</i>, as is explained further on.</i> THEN THOU SHALT SHAKE HIS YOKE FROM OFF THY NECK. This is an indication to Israel that they should not contend with the children of Esau too much in order to do them evil. This is what Scripture commanded: <i>Take ye good heed, contend not with them</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:4-5. referring to the children of Esau in the land of Se’ir.</i> And so did our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Rosh Hashanah, I, 1.</i> say: “<i>For Joab and all Israel remained there six months, until he had cut off every male in Edom</i>.<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">I Kings 11:16.</i> The Holy One, blessed be He, said to David, ‘I said, <i>Contend not with them</i>, and you did contend. By your life, these six months will not accrue to you and your reign.’ We know this was fulfilled since it is written, <i>And the days that David reigned over Israel were forty years</i>,<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:11.</i> but in truth he reigned six more months, as it is written, <i>In Hebron he reigned over Judah seven years and six months</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 5:5. <i>And in Jerusalem he reigned thirty and three years</i> for a total of forty years and six months. Yet he is credited with only forty years.</i> The Rabbis also said,<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Devarim Rabbah 1:15.</i> “The Holy One, blessed be He, said to David, ‘Thy hands are sharp and pointed, and I seek to rule my world with them, etc’”<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">The Midrash concludes: “Moses your teacher has already desired to confront them, and I told him, ‘It is sufficient for you.’” (Deuteronomy 2:3).</i> AND ESAU SAID IN HIS HEART. Rabbi Abraham ibn Ezra said, “It is possible that he revealed his secret to one of his friends.”<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">If not, how did Rebekah become aware of the fact that Esau was planning to kill Jacob? (Verse 42 here).</i><br>But this is not necessarily so for any decision which a person reaches after deliberation is referred to in Hebrew as “speaking with the heart,” even when it also includes speech with the lips. A similar case is found in the verse, <i>And with a double heart do they speak</i>,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Psalms 12:3.</i> for the will is synonymous with the heart. <i>And all Israel were of one heart to make David king</i>,<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 12:39.</i> meaning that they had all arrived at the same decision and were talking of it. Similarly, <i>And Jeroboam said in his heart</i>.<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">I Kings 12:26. Further on it says, <i>And the king took counsel</i>, (Verse 28). Here also there was speech which Scripture had referred to as being said in his heart.</i> Similarly did Eliezer say, <i>And before I had finished speaking in my heart</i>,<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:45.</i> whereas the prayer there was with his lips, as Scripture states, <i>And he said, O Eternal G-d of my lord Abraham</i>.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 12.</i> However it is possible that the expression, <i>before I had finished speaking in my heart</i>, means “before I had concluded the thought in my mind.”<br>Now here the verse states that when the great hatred of Jacob permeated Esau’s soul because of the blessing, he conceived the idea of murdering his brother, and with this he comforted himself from his depressed state. This explains the verse, <i>And the words of Esau were told to Rebekah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Verse 42 here. As Ramban explained, a decision in one’s heart, even though coupled with speech, is still referred to in Hebrew as “the speech of heart.” Therefore, the verse means that Esau decided upon a course of action, and he himself informed his mother of his decision.</i> This is why she said to Jacob, <i>Thy brother Esau comforts himself to slay thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Verse 42 here.</i><br>Now Rashi comments, “She was told, through <i>Ruach Hakodesh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">See above, Note 90.</i> what Esau was thinking in his heart.” And so it is found in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 67:9.</i> If so, Esau’s words and thoughts were only in his heart, just as in the verse, <i>I spoke with my own heart</i>.<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 1:16.</i><br>The reason that Esau said, <i>Let the days of mourning for my father be at hand then will I slay my brother</i> is because he would not bring grief to his father during his lifetime. Perhaps it was due to his fear lest his father curse him, and his blessing would then turn into a curse. Rebekah, [who nevertheless advised Jacob to flee], feared that perhaps the elderly one would die suddenly, and Esau would then kill Jacob, or perhaps he might find occasion to kill him even during Isaac’s lifetime. AND SHE SENT AND CALLED JACOB. The meaning thereof is that Jacob was in another place, not in the tent of his father and mother, since he was hiding from his brother Esau who was complaining about him, and he was ashamed or afraid of him. HE DOTH COMFORT HIMSELF (‘LECHA’) TO SLAY THEE. “He comforts himself for the loss of the blessings by killing you.” Thus the language of Rashi.<br>But the simple interpretation is that “he comforts himself with you.”<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">According to Rashi, the comfort is for the blessings Esau lost. Thus the verse states that “his comfort for the loss he suffered is to slay thee.” But according to Ramban the comfort is for his own personal sake, and the meaning of the word <i>lecha</i> (to you) is as if it were written <i>becha</i> (with you), and the thought of the verse is that “his comfort with you is to kill you.”</i> Similar cases [of the letter <i>lamed</i> having the meaning of a <i>beth</i>] are found in the verses, <i>Thou hast chosen the son of Jesse</i>,<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 20:30. The Hebrew: <i>l’ben Yishai</i> (to the son of Jesse). The verse thus means that “your choice lies with the son of Jesse.”</i> <i>And he took hold of him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 15:5. The Hebrew <i>vehechezik lo</i> here means <i>vehechezik bo</i>.</i> and many similar cases.<br>Perhaps the interpretation is that “he is comforting himself concerning you,” just as in the verses: <i>And the men of the place asked him of his wife;</i><sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Above, 26:7. The Hebrew word <i>le’ishto</i> in this verse does not mean “to his wife,” but “concerning his wife.”</i> <i>And he fell on his face;</i><sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 20:41. The Hebrew word <i>le’apav</i> in this verse does not mean “to his face,” but “on his face.”</i> <i>For the king had so commanded concerning him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Esther 3:2. The word <i>lo</i> (to him) here means <i>alav</i> (concerning him).</i> Onkelos, however, translates it as <i>kemin lecha</i>, meaning, “he lies in wait for you.” It would appear from his opinion that the meaning of the Hebrew expression, <i>mithnachem lecha</i>, is that “Esau effects the appearance of having been consoled about the matter of the blessings as if he no longer cares for them, but in truth he lies in wait for you and acts this way so that you should not be on guard.” Now Onkelos translated according to the intent of the verse but not according to the language. THE BROTHER OF REBEKAH, JACOB’s AND ESAU’s MOTHER. Because it stated<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">It is obvious that Ramban has in mind the words of Rashi, whose comment upon the expression, <i>Jacob’s and Esau’s mother</i>, was, “I do not know what this intends to tell us.” Ramban then proceeds to offer an explanation.</i> that Isaac commanded Jacob to get a wife from the daughters of Laban, his mother’s brother, Scripture mentions that he was also the brother of Esau’s mother. It would have been proper for Isaac to have commanded Esau likewise, but since he knew that the blessing of Abraham would apply only to Jacob and his seed, he did so only to Jacob. Now Scripture further mentions that Esau heard that his father had commanded Jacob not to take a wife from among the daughters of Canaan<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Verse 1 here.</i> and that he should go to his mother’s brother Laban. He [Esau] heeded his father’s will that one not take a wife from among the daughters of Canaan, but he did not act properly and take a wife from the daughters of Laban, despite his [Laban’s] being his mother’s brother. Scripture further mentions that he took her<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">Mahalath, the daughter of Ishmael. (Verse 9 here.)</i> <i>besides his former wives</i>, and he did not divorce the evil wives since he followed his heart’s desire more than he followed the will of his father.<br>Vayeitzei AND BEHOLD A LADDER SET UP ON THE EARTH AND THE TOP OF IT REACHED TO HEAVEN; AND BEHOLD THE ANGELS OF G-D ASCENDING AND DESCENDING ON IT. In a prophetic dream, He showed Jacob that whatever is done on earth is effected by means of the angels, and everything is by decree given to them by the Supreme One. The angels of G-d, <i>whom the Eternal hath sent to walk to and fro through the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 1:10.</i> would not do anything minor or major until they return to present themselves before the Master of the whole earth, saying before Him, “We have traversed the earth,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, Verse 11.</i> and behold it dwells in peace, or is steeped in war and blood,” and He commands them to return, to descend to the earth and fulfill His charge. And He further showed him [Jacob] that He, blessed be He, stands above the ladder, and promises Jacob with supreme assurance to inform him that he will not be under the power of the angels, but he will be <i>G-d’s portion</i>,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:9.</i> and that He will be with him always, as He said, <i>And, behold, I am with thee, and will keep thee wherever thou goest</i><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here.</i> for his [Jacob’s] excellence is superior to that of the other righteous ones of whom it is said, <i>For He will give His angels charge over thee, to keep thee in all thy ways</i>.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Psalms 91:11.</i><br>And in the opinion of Rabbi Eliezer the Great<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Pirkei d’Rabbi Eliezer, 35.</i> this vision was akin to the one seen by Abram at the time of the covenant “between the parts”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Above, 15:9-18.</i> for He also showed Jacob the dominion of the Four Kingdoms,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 14:1 and 15:12. The Four Kingdoms represent the great world powers seen in a vision by Daniel (Chapter 7), who in succession will subject Israel until such time when Israel’s final and complete deliverance will be effected by the Messiah. The power of the fourth kingdom, that of Rome, is still in sway. See Ramban further at the beginning of <i>Seder Vayechi</i>. Jacob, like Abraham, was thus shown the events that will happen to his descendants during all the generations of their exiles.</i> their ascent and descent. This is the meaning of <i>angels of G-d</i> (mentioned here), just as it is said in the visions of Daniel: the prince of the kingdom of Greece,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Daniel 10:20.</i> and the prince of the kingdom of Persia.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13. Similarly, the angels mentioned in the verse before us are to be understood as the representatives of the various nations.</i> And He promised him that He, exalted be He, will be with him wherever he will go among the nations, and He will guard him and rescue him from them. Thus the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Pirkei d’Rabbi Eliezer, 35.</i> “The Holy One, blessed be He, showed him the Four Kingdoms, their dominion and their destruction. He showed him the prince of the kingdom of Babylon ascending seventy rungs<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Symbolic of the seventy years of the Babylonian exile.</i> and then descending the ladder. Then He showed him the prince of the kingdom of Media ascending one hundred and eighty rungs<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary, (p. 158, n.12), which asserts that the correct reading is: “He showed him the prince of the kingdom of Media going up fifty-two rungs and then descending. And He showed him the prince of the kingdom of Greece going up one hundred-eighty rungs and then descending.” The number of rungs represent the amount of years that these kingdoms held sway over Israel.</i> and then descending. And then He showed him the prince of the kingdom of Edom ascending and not coming down. Jacob then said to the prince of Edom, <i>Yet thou shalt be brought down to the nether-world</i>.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 14:15.</i> The Holy One, blessed be He, said to [the prince of Edom], <i>Though thou make thy nest as high as the eagle</i>, etc.”<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Obadiah 1:4. <i>And though thou set it among the stars, I will bring thee down from thence, saith the Eternal</i>.</i> THIS IS NONE OTHER THAN THE HOUSE OF G-D, AND THIS IS THE GATE OF HEAVEN. This refers to the Sanctuary which is the gate through which the prayers and sacrifices ascend to heaven.<br>Rashi comments, Rabbi Elazar the son of Rabbi Yosei the son of Zimra said, ‘This ladder stood in Beer-sheba and its slope<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">“Its slope.” In our text of Rashi: “the middle of its slope.” Ramban will explain later that the reference is to “the end” of the slope, which is the head of the ladder.</i> reached unto the Sanctuary in Jerusalem. Beer-sheba is situated in the southern part of Judah, and Jerusalem is to its north on the boundary between Judah and Benjamin, and Beth-el was in the northern portion of Benjamin’s territory, on the boundary between Benjamin’s territory and that of the children of Joseph. It follows, therefore, that a ladder whose base is in Beer-sheba and whose top is in Beth-el has its slope<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">“Its slope.” In our text of Rashi: “the middle of its slope.” Ramban will explain later that the reference is to “the end” of the slope, which is the head of the ladder.</i> reaching opposite Jerusalem. Now regarding the statement of our Rabbis that the Holy One, blessed be He, said, ‘This righteous man has come to the place where I dwell, [namely, the Sanctuary in Jerusalem, and shall he depart without spending the night?’],<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Chullin 91b.</i> and with regard to what they also said, ‘Jacob gave the name Beth-el to Jerusalem’<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 88b.</i> this place which he called Beth-el was Luz and not Jerusalem! And whence did they learn to say so, [implying that Luz is identical with Jerusalem]? I therefore say that Mount Moriah [the Temple site in Jerusalem] was forcibly removed from its place and came here to Luz, and this movement of the Temple site is ‘the springing of the earth’ which is mentioned in Tractate Shechitath Chullin.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">“The slaughtering of unconsecrated beasts.” This tractate is now generally called Chullin (Unconsecrated Beasts). 91b.</i> It means that the site on which the Sanctuary was later to stand came towards Jacob to Beth-el. And this too is what is meant by <i>vayiphga bamakom (and he met the place)</i>:<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> [as two people meet, who are moving towards each other]. If you should ask, ‘When our father Jacob passed the site of the Sanctuary [on his way from Beer-sheba to Haran] why did He not detain him there?’ The answer is: If it never entered his mind to pray at the place where his fathers had prayed, should Heaven make him stop there? He had journeyed as far as Haran, as we say in the chapter of <i>Gid Hanasheh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">“The sinew of the hip.” It is the seventh chapter of Tractate Chullin (see Note 18) 91b.</i> and Scripture itself helps us clarify this point by saying, <i>And he went to Haran</i>.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> When he arrived at Haran he said, ‘Is it possible that I have passed the place where my fathers prayed without praying there myself?’ He decided to return and had returned as far as Beth-el, whereupon the ground of the Temple site sprang for him until Beth-el.”<br>All these are the words of the Rabbi.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Rashi. See also Note 139, <i>Seder Bereshith</i>.</i> But I do not agree with them at all for ‘the springing of the earth’ which the Rabbis mention in connection with Jacob is like that which they have said happened to Eliezer, the servant of Abraham, namely, that he reached Haran in one day. As they have said in Tractate Sanhedrin,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">95a.</i> “The earth sprang for three persons: Eliezer, the servant of Abraham, our father Jacob, and Abishai the son of Zeruiah.”<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 21:17. In coming to the rescue of David, a miracle occurred, and he reached him at once though he was far away from him.</i> And the Rabbis explained: “Eliezer, the servant of Abraham — for it is written, <i>And I came this day unto the fountain</i>,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:42.</i> which teaches that on that very day he embarked on his journey. Jacob — for it is written, <i>And he met the place</i>.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> When he arrived at Haran he said, ‘Is it possible that I have passed the place where my fathers prayed without praying there myself?’ As soon as the thought of returning occurred to him, the earth sprang for him, and immediately <i>he met the place</i>.” Thus the Rabbis explicitly say that as soon as the thought to return occurred to him in Haran, the earth sprang for him and he met the place where his fathers prayed, but not that he returned to Beth-el, nor that Mount Moriah sprang and came there to Beth-el. In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">59:15.</i> the Rabbis further equated them both [Eliezer and Jacob] with respect to “the springing of the earth.” Thus they said: “<i>And he arose, and went to Aram-naharaim</i><sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:10.</i> — on the very same day. <i>And I came this day unto the fountain</i><sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:42.</i> — this day I embarked on the journey, and this day I arrived.” With respect to Jacob the Rabbis interpreted in a similar vein: “<i>And he went to Haran</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> — the Rabbis say on the very same day.” And furthermore, what reason is there for Mount Moriah to “spring” and come to Beth-el, as Rashi claims, after Jacob had troubled himself to return from Haran to Beth-el, a journey of many days?<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">If such a miracle was to be performed, why did not Mount Moriah spring all the way to Haran?</i> Moreover, Beth-el does not lie on the border of the Land of Israel which faces towards Haran for Haran is a land which lies to the east [of the Land of Israel while Beth-el lies in its western part].<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:8.</i> Additionally, the middle part of a ladder is not referred to as its “slope.”<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Thus Rabbi Elazar who said that “its slope” reached to the Sanctuary did not refer to its middle, as Rashi has it.</i> And, finally, what reason is there for the middle of the ladder to be opposite Beth-el, [where, according to Rashi, the side of the Sanctuary had been transported], when the middle part of an object does not possess significance beyond that of its whole?<br>There is, however, another intent to these Midrashim. The Rabbis have said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">68:6.</i> “Rabbi Hoshayah said, ‘It has already been stated, <i>And Jacob hearkened to his father and his mother, and was gone to Paddan-aram</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:7.</i> What then does Scripture teach by repeating, <i>And Jacob went out from Beer-sheba?</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> Rather, the redundancy teaches us that Jacob said, “When my father desired to leave the Land of Israel, at what location did he seek permission for it? Was it not in Beer-sheba? I, too, shall go to Beer-sheba to seek this permission. If He grants me permission, I shall leave, and if not, I shall not go.” Therefore Scripture found it necessary to state, <i>And Jacob went out from Beer-sheba</i>.’”<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i><br>The intent of this Midrash is that the Rabbis were of the opinion that Jacob was blessed by his father in Hebron, the land of his father’s sojournings, and it was to Hebron that he came when he returned to his father from Paddan-aram, as it is said, <i>And Jacob came unto Isaac his father to Mamre, to Kiriath-arba — the same is Hebron — where Abraham and Isaac sojourned</i>.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:27.</i> Now if so, the verse stating, <i>And Jacob went out from Beer-sheba</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> teaches that when his father commanded him to go to Laban<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:5.</i> he went to Beer-sheba to receive Divine permission, and that is the place wherein he spent the night and saw visions of G-d, and it was there that He gave him permission to exit from the Land of Israel, even as He said, <i>And I will keep thee wherever thou goest and will bring thee back unto this land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here.</i> And the ladder which he saw, in the opinion of Rabbi Yosei the son of Zimra, he saw with its feet in Beer-sheba, in the very place where he lay, and with the end of its slope which is the top of the ladder reaching to a point opposite the Sanctuary. It was supported by heaven at the gate through which the angels enter and exit. The revered G-d stood over him, and therefore he knew that Beer-sheba was the gate of heaven, suitable for prayer, and the Sanctuary was the house of G-d. And in the morning Jacob continued his journey from Beer-sheba and arrived at Haran on the same day, and this was “the springing of the earth” mentioned with respect to Jacob.<br>This is the opinion of Rabbi Yosei the son of Zimra who said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">69:5.</i> “This ladder stood in Beer-sheba and its slope reached to the Sanctuary, as it is said, <i>And Jacob went out from Beer-sheba;</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> <i>And he was afraid and said, How fearful is this place</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> And the stone which he erected as a pillar<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> he did not erect in the place where he slept, for Beer-sheba is not Beth-el and it was in Beth-el that he erected it, and there he went upon his return from Paddan-aram, as it is said, <i>Arise, go up to Beth-el … and make there an altar unto G-d who appeared unto thee</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:1.</i> But he erected it [after carrying the stone from Beth-el to Jerusalem]<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Thus comments Rabbi David Luria (R’dal) in explanation of Ramban’s words. See my Hebrew commentary, p. 160.</i> opposite the slope, at the place where the head of the ladder stood, which he had called the house of G-d, and this is the city which had previously been called Luz.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i><br>Thus in the opinion of Rabbi Yosei the son of Zimra, Luz was Jerusalem which Jacob called Beth-el.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> Possibly this may be so, according to the verses in the book of Joshua.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">The source intended is not clear to me. See my Hebrew commentary, p. 160, for further discussion of this matter.</i> It is certainly true that it is not the Beth-el near Ai<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:8. Whereas the Beth-el referred to here had previously been called Luz.</i> for that Beth-el was originally so named in the days of Abraham<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:8. Whereas the Beth-el referred to here had previously been called Luz.</i> and prior to that.<br>But Rabbi Yehudah the son of Rabbi Shimon differs there<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 69:7.</i> with Rabbi Yosei the son of Zimra, and he says: “This ladder stood upon the Sanctuary site and its slope reached to Beth-el. What is his reason? <i>And he was afraid, and said</i>,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> etc. <i>And he called the name of that place Beth-el</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> Thus in the opinion of Rabbi Yehudah the son of Rabbi Shimon the verse stating, <i>And he lighted upon the place</i>,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> means Mount Moriah. <i>And he tarried there all night, because the sun was set</i> for him not at its proper time [so that he should spend the night there], for as our Rabbis have stated:<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Chullin 91b.</i> “[The Holy One, blessed be He, said], ‘This righteous man has come to the place where I dwell. Shall he then depart without staying there over night?’” And so Jacob saw the ladder with its feet standing in that place, and its slope, which is its top, reached to a point which was opposite that particular Beth-el [which was mentioned in connection with Ai during Abraham’s era],<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:8. Whereas the Beth-el referred to here had previously been called Luz.</i> and that was the city of Luz. And Jacob said that the very place where he spent the night was the house of G-d, and the slope of the ladder was the gate of heaven, thus Mount Moriah is excellent for prayer, and Beth-el also is a suitable place for the worship of G-d. And he erected the pillar in Beth-el, for in the opinion of all Rabbis he erected it opposite the slope of the ladder.<br>The opinion of Rabbi Yehudah the son of Rabbi Shimon, [i.e., that Jacob slept on Mount Moriah, and he erected the pillar in Beth-el], is in agreement with the Midrash in the <i>Gemara</i> of the chapter concerning <i>Gid Hanasheh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">“The sinew of the hip.” It is the seventh chapter of Tractate Chullin (see Note 18) 91b.</i> and that of Chapter <i>Cheleck</i>,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">“Portion,” i.e., in the World to Come. This is the tenth chapter of Tractate Sanhedrin, 95b.</i> which states that Jacob left Beer-sheba and came to Haran, and when he reconsidered and decided to return and pray at Mount Moriah, the place where his fathers had prayed, then the earth “sprang” for him and he lighted immediately upon Mount Moriah. Perhaps it is the Rabbis’ opinion that the earth “sprang” for him both when going from Haran to Mount Moriah and when returning from Mount Moriah to Haran. This would be in agreement with the opinion of the Rabbi who says:<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 68:9.</i> “<i>And he went to Haran</i><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> — on the same day. <i>And he lighted upon the place</i><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> — at once, very suddenly.”<br>I found it more explicitly in Pirkei Rabbi Eliezer Hagadol:<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Chapter 35.</i> “Jacob was seventy-seven years of age when he left his father’s house,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">He was sixty-three when he was blessed by his father (Megillah 16 a), and for the following fourteen years he was secluded in the house of Shem and Eber for the purpose of studying Torah. This makes Jacob seventy-seven years old when he left Haran. The Pirkei d’Rabbi Eliezer refers to it as “when he left his father’s house,” but the intent is as explained. (Rabbi David Luria.)</i> and he followed the well that travelled before him from Beer-sheba to Mount Moriah, a two-day journey, and he arrived there at midday, etc. The Holy One, blessed be He, said to him, ‘Jacob, you have bread in your travelling-bag, the well is before you, enabling you to eat and drink and lie down in this place.’ Jacob replied, ‘Master of all worlds, the sun has yet to descend fifty stages, and shall I lie down to sleep in this place?’ Prematurely, the sun then set in the west. Jacob looked and saw that the sun had set in the west, so <i>he tarried there all night, because the sun was set</i>.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> Jacob took twelve stones from the stones of the altar upon which his father Isaac had lain bound as a sacrifice<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Above, 22:9.</i> and put them under his head. By the fact that his resting-place contained twelve stones, G-d informed him that twelve tribes were destined to be established from him. But then all twelve stones were transformed into one stone to inform him that all twelve tribes were destined to become one nation in the earth, as it is said, <i>And who is like Thy people, like Israel, a nation one in the earth?</i><sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 7:23.</i> In the morning Jacob awoke with great fright, and said, ‘The house of the Holy One, blessed be He, is in this place,’ as it is said, <i>And he was afraid, and said: How fearful is this place!</i><sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> From here you learn that whosoever prays in Jerusalem is considered as if he prayed before the Throne of Glory, for the gate of heaven is open there to receive the prayer of Israel, as it is said, <i>And this is the gate of heaven</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> Jacob then wanted to collect the stones [which he had used as a resting-place for his head in order to build an altar], but he found them all to be one stone, and so he set it up as a pillar in that place. Thereupon oil flowed down for him from heaven, and he poured it on top of the stone, as it is said, <i>And he poured oil upon the top of it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> What did the Holy One, blessed be He, do? With His right foot He sank the anointed stone unto the depths of the abyss to serve as the key-stone of the earth, just as one inserts a key-stone in an arch. It is for this reason that it is called <i>Even Hashethiyah</i> (The Foundation Stone),<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">On this stone, the Ark of G-d, which contained the two Tablets of the Law, rested in the Holy of Holies in the Sanctuary in Jerusalem. (Yoma 53b.)</i> for there is the center of the earth, and from there the earth unfolded, and upon it stands the Temple of G-d, as it is said, <i>And this stone, which I have set up for a pillar, shall be G-d’s house</i>.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here. The use of the present tense in the Pirkei d’Rabbi Eliezer — “and upon it <i>stands</i> the Temple of G-d” — may either be a reference to the remains of the ancient Sanctuary and its environs, which were still visible in the days when the Pirkei d’Rabbi Eliezer was composed, or it may preferably indicate that although the Temple is now in ruins the place thereof is still deemed sacred as in the days when the House of G-d was firmly established on the sacred mountain.</i> From there he [Jacob] went on his journey, and in the twinkling of an eye he arrived in Haran.” Thus far [extends the quotation from the Pirkei Rabbi Eliezer Hagadol].<br>Thus, all Midrashim — despite some minor differences among them — acknowledge that “the springing of the earth” occurred to Jacob through which he travelled a journey of many days in the twinkling of an eye. It is possible that all Midrashim concede to one another, and that on all these journeys of his — when going from Beer-sheba to Haran, when he desired to return to Mount Moriah, and when he left there to go to Haran — the earth “sprang” for him. But there is not one of all these Midrashim which says, as Rashi said, [that Mount Moriah was forcibly removed from its location and was transported to meet him in Beth-el]. AND HE SET IT UP FOR A PILLAR. Our Rabbis have explained<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Abodah Zarah IV, 5.</i> the difference between a pillar and an altar by saying that a pillar consists of one stone while an altar is composed of many stones. It further appears that a pillar is made for pouring libations of wine upon it and for the pouring of oil upon it, but not for sacrifices and not for offerings, whereas an altar is for bringing Burnt-offerings and Peace-offerings thereon. When Israel entered the Land, the pillar was prohibited to them<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Deuteromony 16:22.</i> because the Canaanites had established it as an ordinance of an idolatrous character to a greater extent than the altars. Even though it is written concerning the altars, <i>Ye shall break down their altars</i>,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:13.</i> [since the altars were not as prevalent as pillars among the Canaanites, He did not prohibit the Israelites from making their own altars]. It may be that He did not want to prohibit all sacrifices, and so He retained the altar as fit for libations and sacrifices. IF (‘IM’) G-D WILL BE WITH ME. Rashi comments: “If He will keep for me these promises which He made to me.” The reason for the condition is lest the sin cause the abrogation of the promises. And so the Rabbis said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">76:2.</i> “Rabbi Huna said in the name of Rabbi Acha, ‘<i>And behold, I am with thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here.</i> and yet it is written, <i>If G-d will be with me</i>! However, from here you infer that there is no assurance to the righteous in this world.’”<br>In line with the simple meaning of Scripture it is further possible that the word <i>im</i> does not indicate a doubt in the matter, but such is the way of Scripture when referring to future events, such as: <i>until ‘im asithi’ (I have done)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here.</i> And so also: <i>‘Ve’im’ there shall be the jubilee of the children of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Numbers 36:4.</i> In all these cases it means if there will come a time when the condition is satisfied, then the deed will be fulfilled, that is to say, <i>ve’im</i> does not mean “<i>if</i> it occurs,” but rather “<i>when</i> it occurs.” THEN THE ETERNAL SHALL BE MY G-D. This is not a condition, as Rashi would have it. It is rather a vow, and its purport is as follows: “If I will return to my father’s house, I will worship the proper Name of the Eternal in the Chosen Land at the location of this stone which will be for me a house of G-d, and there I will set aside the tithe.” There is in this matter a secret relating to that which the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 110b.</i> “He who dwells outside the Land of Israel is like one who has no G-d.” [Thus, according to the meaning of the above quotation, the Eternal will be Jacob’s G-d only when he returns to the Land of Israel.] AND HE LOOKED, AND BEHOLD A WELL IN THE FIELD, AND LO THREE FLOCKS OF SHEEP LYING THERE BY IT. Scripture tells this story at length in order to let us know that <i>they that wait for the Eternal shall renew their strength</i>,<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:31.</i> and the fear of Him gives strength. For here our father Jacob is coming from the journey and he is tired, yet he alone rolls away the stone, a task which required all the shepherds. The many shepherds and all the watchmen of the three flocks of sheep could not shift the rock.<br>With respect to this chapter, our Rabbis in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">70:8.</i> also have a secret which alludes to the future. For it happened to him that he came to Haran by way of the well, and only three of all the flocks were gathered. He arrived at the time when the stone was yet upon the mouth of the well, and the flocks waited for the water thereof. Likewise, the matter which is narrated here is all for the purpose of letting it be known that Jacob will succeed in this venture and will have children worthy of the fulfillment of this allusion. For the well alludes to the Sanctuary, and the three flocks of sheep are symbolic of the pilgrims ascending to the Sanctuary during the three festivals.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"><i>Pesach, Shevuoth</i>, and <i>Succoth</i>. See Deuteronomy 16:16.</i> The expression, <i>For out of that well they watered the flocks</i>, alludes to the fact that they drew holy inspiration from the pilgrimages to the Sanctuary. It may be that it alludes to the verse, <i>For out of Zion shall go forth Torah</i><sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 2:3. Thus both prophecy and law emanated from the Sanctuary.</i> — which has been likened to water,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 55:1, Baba Kamma 17a.</i> <i>and the word of the Eternal from Jerusalem</i>.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 2:3. Thus both prophecy and law emanated from the Sanctuary.</i> — <i>And thither were all the flocks gathered</i><sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> — <i>from the entrance of Hamath unto the Brook of Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">I Kings 8:65. The verse refers to the gathering of pilgrims for the festival of <i>Succoth</i>.</i> — <i>And they rolled the stone from the well’s mouth and watered</i>,<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> for they drew holy inspiration therefrom. <i>And they put the stone back</i><sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> to lie dormant until the next festival. KNOW YE LABAN THE SON OF NAHOR? Laban was recognized and known by the name of his father’s father Nahor since Nahor was more important than Laban’s father [Bethuel], and he was the head of their family, as it is written, <i>the G-d of Abraham and the G-d of Nahor</i>.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:53.</i> [Thus, Laban being the son of Bethuel,<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:5.</i> was nevertheless known by his father’s father’s name, Nahor.]<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 22:22.</i> It is possible that Bethuel was a dishonorable person, and Laban wanted people to ascribe his lineage only to his father’s father, for so we find, <i>And Laban and Bethuel answered</i>.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:50.</i> [Laban is thus mentioned before his father, which indicates that Bethuel was not regarded as the head of the family.] Perhaps all this is in honor of Abraham for [by virtue of Laban’s being known by Nahor’s name], the whole family traced its lineage to <i>Nahor the brother of Abraham</i>,<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 22:23.</i> [and thus demonstrated its connection with its illustrious relative Abraham]. FOR SHE WAS A SHEPHERDESS. The intent of this is to relate that Laban’s sheep had no shepherd other than Rachel, since her father turned over the flock to her alone. She alone tended them all the days, and Leah did not go with the flock at all. The matter was thus unlike that of the daughters of Jethro, where all seven daughters tended the flock simultaneously, as it is said, <i>And they came and drew water</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Exodus 2:16.</i> Perhaps due to Leah’s eyes being tender,<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 17.</i> the rays of the sun would have hurt her, or because Leah was older and of marriageable age, her father was more concerned about her. Jethro however was honored in his community and he was the priest of the country, and he was confident that people would be afraid of approaching his daughters. It may be that Laban was more modest than Jethro for Abraham’s family was proper and modest, but Rachel was yet young and there was no concern for her. This is the sense of the verse, <i>And Jacob kissed Rachel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> It may be as Rabbi Abraham ibn Ezra said that where the Hebrew word for “kissing” is followed by the letter <i>lamed</i> — [as here: <i>Vayishak Yaakov l’Rachel</i>, instead of the word <i>eth</i>] — it means not on the mouth, but that he kissed her on her head or on her shoulder. AND SHE TOLD HER FATHER. Rashi comments: “Her mother was dead.” And so it is stated in Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">70:12.</i> But according to the plain meaning of Scripture, Rachel related it to her father in order to inform him of the arrival of his relative and so that he should go forth to meet him and honor him. For, as regards her mother, what was Jacob to her and what could she do for him? However, Rebekah did show her mother the jewels which Eliezer gave her,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:28.</i> as is the custom of maidens. IS IT BECAUSE THOU ART MY BROTHER, THAT THOU SHOULDEST SERVE ME FOR NOUGHT? Scripture did not relate that Jacob served Laban. It is possible that from the time Scripture stated, <i>And he watered the flock of Laban his mother’s brother</i>,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> the flock never left his care, for when he saw that Rachel was a shepherdess, Jacob had compassion for her and desired that she no longer tend the sheep. So, out of his love for her, he tended them.<br>It is also possible to say that Laban spoke with cunning. First he said to him that he is his bone and his flesh,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Verse 14 here.</i> and that he will have compassion for him as a man has compassion for his own bone and flesh, but when he saw that Jacob tarried there, supporting himself from Laban’s belongings, he said to him, “<i>Is it because thou art my brother, that thou shouldest serve me for nought?</i> For I know that you will henceforth serve me for you are an ethical man, and you will not support yourself from the property of others. Nor do I desire that the labor you perform for me be free without full compensation. Therefore tell me what you want for your hire, and I will give it.” Jacob then discerned Laban’s mind, and he told him that he would serve him for seven years for Rachel. Undefined, “serving” here means tending the sheep, for this is what was needed and this was the subject of their conversation. FOR MY DAYS ARE FULFILLED. This means “the time which my mother told me to remain away from home.” Another explanation is: <i>For my days are fulfilled</i> — “I am now eighty-four years old and when shall I beget twelve tribes?” These are the words of Rashi. FULFILL ‘SHVUA’ (THE WEEK OF) THIS ONE. The word <i>shvua</i> is in the construct state for it is punctuated with a <i>sheva</i>. It thus means the seven days of this wife, referring to the seven days of the wedding feast. These too are the words of Rashi.<br>But if so, [i.e., if Rashi interprets <i>shvua</i> as referring to the seven days of the wedding feast rather than, more simply, the seven years of labor, thus implying that the seven years of work had been completed], why did not the Rabbi [Rashi] explain the verse above, <i>my days are fulfilled</i>, as referring to the years of work and the condition which were completed, as Onkelos has it,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">The days of my work are fulfilled. (Onkelos, Verse 27.)</i> and which is the true sense of the verse, [instead of explaining it as referring to the length of time his mother told him to remain there or to his advanced age]? For merely because the days his mother told him to remain with him were completed or because of his advanced age, Laban would not give him his daughter before the mutually agreed time, and it is enough to expect of Laban that he fulfill his condition. It is according to Onkelos, [who says that Jacob’s seven years of work had been completed], that we are bound to explain, <i>fulfill ‘shvua’ this one</i>, as referring to the seven days of the wedding feast for as Jacob had told him, the days of work had already been completed. So also did Rabbi Abraham ibn Ezra explain it. And I do not know [how the reference here could be to “the seven days of the marriage feast,” as Rashi claims], for “the seven days of the wedding feast” is an ordinance established for Israel by our teacher Moses.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Kethuboth I, 1.</i><br>Perhaps we may say that the dignitaries of the nations had already practiced this custom of old, just as was the case with mourning, as it is written, <i>And he made a mourning for his father seven days</i>.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:10. Thus the seven-day period of mourning was already an established practice in the days of the patriarchs.</i> And that which the Rabbis have deduced from here in the Yerushalmi<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Moed Katan I, 7.</i> and in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">70:18.</i> “One must not mix one rejoicing with another,” that is merely a Scriptural intimation based upon the customary practices of the ancient ones prior to the giving of the Torah. But in our <i>Gemara</i>,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Moed Katan 9a.</i> the Rabbis did not derive it from here, [i.e., from Laban’s statement], but instead they deduced it from the verse, <i>And Solomon held the feast</i> etc.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">I Kings 8:65. The verse reads: <i>And Solomon held the feast at that time … seven days and seven days, even fourteen days</i>. The Rabbis explain that the first seven days were a feast of dedication of the new Temple, and the second seven days were the feast of Tabernacles, and he did not combine the two festivities into one because “we must not mix one rejoicing with another.” — The explanation for this principle is stated by Tosafoth Moed Katan 8b. “For just as we must not perform religious duties bundle-wise, but pay exclusive attention to each singly, so must we turn our heart completely toward one rejoicing only, without interference from another.”</i><br>Now it is possible to say that this was part of “the changing of the hire ten times”<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:41.</i> of which Jacob accused Laban. For Jacob told Laban originally that the days were fulfilled, and Laban kept quiet and gave him Leah. Later, Laban told him, “<i>Fulfill ‘shvua’ this one</i>, for the work period for Leah has not been fulfilled, and I gave her to you before the time I had agreed upon.” And Jacob listened to Laban and completed the days as defined by Laban, for he desired Rachel, and what could he do? Therefore, Scripture does not say at first, “And it came to pass when the days were fulfilled, and Jacob said, etc.,” [for this would have indicated mutual agreement concerning the completion of the work period, whereas Laban, as explained, claimed that that time had not yet arrived].<br>It is also possible to say that when the seventh year arrived, Jacob said to Laban, <i>Give me my wife, for my days are fulfilled</i>, meaning that this is the year in which the days will be fulfilled. Similarly, <i>The aged with him that is full of days</i>,<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 6:11.</i> which means, “he who is attaining his final year.” Similarly, <i>Until the day of your consecration be fulfilled</i>,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 8:33.</i> which means, “until the seventh day in which the days of your consecration will be fulfilled.” It is possible that Jacob said, <i>My days are fulfilled</i>, because they were about to be fulfilled and are considered as if fulfilled. There are many similar examples in Scripture. Likewise, in the next <i>Seder</i> (portion of the Torah), <i>As her soul was departing, for she died</i>,<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:18.</i> which means, “when she was near death, and was considered as if she had already died.” And this is the meaning of the expression, <i>that I may come unto her</i>,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> that is to say, Jacob said, “My request is not that you give her to me and I will then leave, but rather that I marry her and complete the few days which are still obligatory upon me for now that the period is almost over, you will not be afraid that I might leave you.” Our Rabbis have given a Midrashic interpretation to the words, <i>that I may come unto her</i>,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 70:17; also mentioned in Rashi, Verse 21: his mind was intent upon having children and rearing them in the religious traditions of his fathers.</i> because it is not the ethical way to mention it in this manner, the more so with righteous people, but the intent is as I have said.<br>Laban then told Jacob, “Fulfill the seven years of this one, Leah, for perhaps since I transgressed your will by giving you Leah instead of Rachel you will not fulfill them.” Perhaps he mentioned it in order that it be known when the days of work for Rachel begin, and then he told him, “I will give you the other daughter, Rachel, <i>for the service which thou shalt serve with me</i> after the wedding.” ‘VENITNAH’ (AND WE WILL GIVE) THEE. The verb is plural, as in, <i>Let us go down, and let us confound there;</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Above, 11:7.</i> And let us <i>burn</i>.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 3.</i> Here too it is a form of <i>venitein</i> (and we will give). This is Rashi’s comment, but he did not say why an individual person [Laban] would use the plural form. Perhaps Rashi thought that this is the manner in which dignitaries speak in the Sacred Language, i.e., as if others are speaking. And Rabbi Abraham ibn Ezra said here that <i>nitnah</i> is in the (<i>niphal</i>) passive tense and the prefix <i>vav</i> converts it from the past to the future, thus meaning, “and it shall be given to you.”<br>The correct interpretation appears to me to be that Laban’s words were spoken with cunning. He said to Jacob, “<i>It is not so done in our place</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Verse 26 here.</i> for the people of the place will not let me do so, [i.e., to marry off the younger before the firstborn], for this would be a shameful act in their eyes. But you <i>fulfill the week of this one</i>, and we — I and all the people of the place — will give you also this one, for we will all consent to the matter, and we will give you honor and a feast as we have done with the first one.” AND HE LOVED RACHEL MORE THAN LEAH. The reason why Scripture mentions that he also loved Rachel more than Leah is that it is natural for a man to have more love for the woman with whom he first had relations, just as the Sages have mentioned with reference to women:<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 22b.</i> “And she makes a firm commitment only to he who marries her first.” Thus Jacob’s loving Rachel more than Leah was unnatural. This is the sense of the word <i>gam</i>: [<i>and he loved ‘gam’ Rachel than Leah</i>]. AND THE ETERNAL SAW THAT LEAH WAS HATED. Now Leah had deceived her sister and also Jacob. For even if we were to say that she showed respect for her father, who took her and brought her in to him and she was not rebellious against him, she should have by word or sign indicated that she was Leah. All the more is this so since she feigned herself all night to be another, which was the reason why Jacob did not recognize her until he saw her in the morning. It was for this reason that Jacob hated her. But G-d, knowing that she did so in order to be married to the righteous one, had compassion upon her. And so the Rabbis said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">71:2.</i> “When Jacob saw the deeds by which Leah had deceived her sister, he decided to divorce her. But when the Holy One, blessed be He, remembered her by giving her children, Jacob said, ‘Shall I divorce the mother of these children?’” This is the meaning of the expression, <i>And the Eternal saw</i>: He had compassion upon her so that Jacob should not leave her. But there are some scholars<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">R’dak in his Commentary on the Torah.</i> who say that in the case of two wives, one of whom is loved exceedingly, the second one, who is the less beloved, is called “hated” relative to the first, just as Scripture said, <i>And he loved Rachel more than Leah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> but not that he hated her. Leah however was ashamed of the matter and so G-d saw her affliction. GIVE ME CHILDREN. The commentators<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Rashi and Ibn Ezra.</i> said that this means that Rachel asked Jacob to pray on her behalf. <i>Or else I die</i> — Rashi comments: “For one who is childless may be considered as dead.” This is a Midrash of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 71:19.</i><br>But I wonder. If so, why was Jacob angry with her? And why did he say, <i>Am I in G-d’s stead?</i><sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> for G-d hearkens to the righteous.<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 69:34.</i> [I wonder concerning] that which Jacob said [to Rachel, as quoted in Rashi:<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> “You say that I should do as did my father, who prayed on behalf of Rebekah, but I am not circumstanced as my father was. My] father had no children at all. I, however, have children. It is from you that He had withheld children and not from me.” Do not the righteous pray on behalf of others? There were Elijah<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">I Kings 18:21.</i> and Elisha<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">II Kings 4:33.</i> who prayed on behalf of strange women.<br>It would appear that on account of Jacob’s answer, our Rabbis took him to task, saying in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">71:10.</i> “The Holy One, blessed be He, said to Jacob, ‘Is this the way to answer a woman who is oppressed by her barrenness? By your life! Your children are destined to stand before her son Joseph!’”<br>In line with the plain meaning of Scripture, Rachel asked of Jacob that he give her children, but her intent was truly to say that he should pray on her behalf and continue indeed to pray until G-d would, in any case, grant her children, and if not, she would mortify herself because of grief. In her envy she spoke improperly, thinking that because Jacob loved her he would fast, put on <i>sackcloth with ashes</i>,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Esther 4:1.</i> and pray until she would have children, so that she should not die of her grief. AND JACOB’s ANGER WAS KINDLED. It is not in the power of the righteous that their prayer be heard and answered in any case, and because she spoke in the manner of yearning women who are loved, thus attempting to frighten him with her death, his anger was kindled. Therefore, he said to her that he is not in G-d’s stead that he should remember the barren ones by giving them children in any case, and he does not care about it since it is from her that children were withheld and not from him. He said this in order to admonish her and shame her. Now the righteous woman Rachel, seeing that she could not rely upon Jacob’s prayer, then went to pray on her own behalf to Him Who hears the cry of those in trouble. This is the sense of the verse, <i>And G-d hearkened to her</i>.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 22.</i><br>Perhaps we can rectify Jacob’s retort in consonance with the opinion of our Rabbis [who related that Jacob said to Rachel, “It is from you that He has withheld children and not from me,”] for it is impossible to think that Jacob did not pray on behalf of his beloved wife who was barren, however his prayer was not accepted.<br>Now Rachel came to him with a pretext saying that he should, in any case, give her children through his prayer for he is not of less stature than his father who did so. At this, his anger was kindled and he said to her that the matter is up to G-d and not to him, and that his father’s prayer was heard because he was a righteous man and was destined to have children, but here it is from her that He has withheld children. This is a correct interpretation. AND SHE BORE ‘L’YAAKOV’ (TO JACOB) A SON. In the case of all the handmaids Scripture mentions the phrase, <i>to Jacob</i> [in connection with the birth of their children], in order to relate that Jacob desired and acknowledged them and that they were not called by him “sons of the handmaids,” but “sons of Jacob,” just like the sons of the mistresses who traced their lineage to him. In the case of the fifth and sixth sons of Leah it also says, <i>to Jacob</i>,<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 17 and 19.</i> since due to her abundance of sons, Scripture deems it necessary to say that Jacob desired and befriended all of them. This is not mentioned in connection with the birth of the first [four sons of Leah because it is obvious that Jacob desired them]. WHEN LEAH SAW THAT SHE HAD LEFT OFF BEARING SHE TOOK ZILPAH HER HANDMAID, etc. I do not know what motivated this deed of Leah and why she gave her handmaid to her husband for she was not barren that she should hope to have children through Zilpah, and it is not natural for women to increase the number of their husbands’ wives. We must, however, say that the matriarchs were prophetesses,<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah, end of Chapter 72.</i> who knew that Jacob was destined to establish twelve tribes, and Leah desired that the majority of his sons be from her or from her handmaid, who was in her power, so that her sister Rachel would not prevail over her with respect to the number of her sons. Therefore, she said, <i>G-d hath given me my share, because I have given my handmaid to my husband</i>.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> Jacob also came unto her on account of this, i.e., that he raise many sons for he knew it to be so, as our Rabbis have said.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 70:17. Jacob was also aware that he was destined to establish twelve tribes.</i><br>It is possible that knowing that the Land had been given to their children, and realizing that Abraham and Isaac had not had many children, Jacob wanted to have many wives in order to increase his progeny so as to inherit the Land, for <i>a fourth generation shall come hither again</i>,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Above, 15:16.</i> and so Leah wanted to give him her handmaid so that he would not wed a stranger. ‘DUDA’IM.’ These are <i>‘sigli’</i> (violets). In Arabic it is called <i>jasmin</i>. So I found in Rashi’s commentary. But this is not so for the Arabic jasmin bears the same name in the words of our Rabbis, as they say in the chapter <i>Bameh Tomnin:</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">“With What May They Cover Up” hot food, the fourth chapter in Tractate Shabbath. 50b.</i> “Poppy pomace flavored with jasmin may be used [as a lotion on the Sabbath],” while they say <i>sigli</i> is an odorous herb concerning which they have said<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 43b.</i> that on smelling it, one recites the blessing: “Blessed art Thou… who createst odorous plants.” However, their season is not <i>in the days of the wheat</i>, but perhaps Reuben found them there by chance. It is best to accept Onkelos’ opinion concerning the translation of <i>duda’im</i>, which he rendered as <i>yavruchin</i> (mandrakes). In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">72:2.</i> it is also explained similarly: “Rabbi Chiya the son of Rabbi Abba said, ‘<i>Yavruchin</i>,’” and these are <i>yavruach</i> in Arabic.<br>Now Rabbi Abraham ibn Ezra wrote: “Onkelos translated <i>duda’im</i> as ‘mandrakes,’ and so they are called in Arabic. They have a good odor. And it is so written: <i>The mandrakes give forth fragrance</i>.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 7:14.</i> They resemble the human form as they have the shape of the human head and hands. Now some say that they are an aid to pregnancy, but I do not know it since their effect is to produce the cold fluid in the body.” These are Ibn Ezra’s words.<br>The correct interpretation is that Rachel wanted the <i>duda’im</i> for delight and pleasure, for Rachel was visited with children through prayer, not by medicinal methods. And Reuben brought the branches of <i>duda’im</i> or the fruit, which resemble apples and have a good odor. The stem, however, which is shaped in the form of the human head and hands, he did not bring, and it is the stem which people say is an aid to pregnancy. And if the matter be true, it is by some peculiar effect, not by its natural quality. But I have not seen it thus in any of the medicinal books discussing mandrakes. IS IT A SMALL MATTER THAT THOU HAST TAKEN AWAY MY HUSBAND? The intent thereof is as follows: “Is it a small matter that you take my husband unto yourself as if you are his wife and I am the handmaid? Will you now also make yourself the mistress to take the mandrakes in whose odor I delight?”<br>It is possible that Rachel wanted the mandrakes in honor of Jacob to perfume his couch. Leah had done in the customary way of women, just as it is written, <i>I have perfumed my bed with myrrh, aloes and cinnamon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 7:17.</i> Therefore, Leah said, <i>Is it a small matter that thou hast taken away my husband</i> from me that you now also take my son’s mandrakes to win him over with them?<br>And some scholars say<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">I have not been able to identify them. However, see R’dak.</i> that <i>duda’im</i> are herbs, which act as a male aphrodisiac, the word being derived from the expression, <i>the time of ‘dodim’ (love)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 16:8.</i> Therefore Leah said, <i>Is it a small matter that thou hast taken away my husband?</i> as I have mentioned. G-D HATH ‘Z’VADANI’ (ENDOWED) ME WITH A GOOD ‘ZEVED’ (DOWRY). The commentators have not found the source of this word in the Sacred Language.<br>We could perhaps say that <i>zeved</i> is a composite word formed from <i>zeh bad</i>, just as is the word <i>madua</i>, [which is composed of the two words, <i>mah dua</i>, meaning “what is the opinion of this matter” or simply “why”] or the word <i>bagad</i><sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> in its written form. [It is read, however, as two words: <i>ba gad</i> (good luck cometh.)] Since the vowel signs <i>segol</i> and <i>patach</i> interchange in many places, particularly in composite words, [the second <i>segol</i> in <i>zeved</i> could have come from the <i>patach</i> of <i>bad: zeh bad</i>]. So also in the word <i>tzalmaveth</i>, [which consists of the two words: <i>tzeil maveth</i> (the shade of death)], and the word <i>biladai</i>, [composed of <i>bal ad</i> (except unto, except unto me, or except me)]. And the second part (<i>bad</i>) of the word <i>zeved</i> comes from the word <i>badim</i> (branches), as in, <i>‘badei’ (staves) of accacia-wood;</i><sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Exodus 25:13.</i> <i>And it brought forth ‘badim’ (branches), and shot forth sprigs</i>.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 17:6.</i> The thick branches of a tree are called <i>badim</i>, and then the word was appropriated to mean “children,” as in, <i>The first-born of death shall devour ‘badav’ (his sons);</i><sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Job 18:13.</i> <i>His ill-founded ‘badav’ (sons)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 16:6. See Rashi there, who explains the verse as follows: <i>for most of Moab’s sons are illegitimate</i>, etc.</i> Therefore Leah said that this son whom G-d had given her would be a good son for he will cause her husband to reside in her shadow, as “he will now <i>‘yizbleini’ (dwell with me)</i> in my shadow.” Similarly, <i>I have surely built Thee a house ‘z’vul’ (of habitation)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">I Kings 8:13.</i> meaning “in order to abide in His shadow.” This was said in this fashion out of respect for the Supreme One, just as Solomon said, <i>Behold, heaven and the heaven of heavens cannot contain Thee, how much less this house that I have builded!</i><sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> Likewise, <i>The sun and moon stand still ‘z’vulah’ (in their habitation)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Habakkuk 3:11.</i> meaning “stand still in the place where they abide,” as it is said, <i>In them</i> [the heavens] <i>hath He set a tent for the sun</i>.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Psalms 19:5.</i><br>Now Onkelos translated <i>zeved tov</i> as a good portion. I did not understand his reasoning until I saw in the Jerusalem Targum:<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Found in our Targum Yonathan. The traditional <i>Targumim</i> (translations) of the Pentateuch are <i>Onkelos, Yonathan</i>, and <i>Yerushalmi</i>. The latter has not reached us in its entirety.</i> “The word of G-d has outfitted me (<i>zavad</i>) with good provision.” [<i>Zavad</i> is written here with two <i>vavim</i> instead of the <i>beth</i> with which the word <i>zeved</i> is written in the Torah.] From this I learned that both Onkelos and the Jerusalem Targum considered the word <i>zeved</i> of the Torah, which is spelled with the letter <i>beth</i>, as if it were written with the letter <i>vav</i>, and they connected it to the Aramaic language which translates the Hebrew word <i>tzeidah</i> (provision) as <i>zvadim</i> (provisions). Leah thus said that G-d had made this son a good provision and a good portion for her because her husband, due to her many children, will now live mainly with her, and thus she will be supported together with him when it is well with him. The <i>vav</i> and the <i>beth</i> are used interchangeably in our language in many places, such as: <i>ta’avah</i> (desire) written with a <i>vav</i>,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Above, 3:6.</i> and <i>ta’avah</i>, written with a <i>beth;</i><sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Psalms 119:20.</i> <i>geivi (My back)</i> — [written with a <i>vav</i>] — <i>I have given to the smiters</i>,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 50:6.</i> and, <i>Upon ‘gabi’ (my back)</i> — [written with a <i>beth</i>] — <i>the plowers plowed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Psalms 129:3.</i> So also, <i>‘Lekitzvei’ (To the bottoms)</i> — [written with a <i>beth</i>] — <i>of the mountains I went down</i>,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Jonah 2:7.</i> is as if it were written, <i>lekitzvei</i> with a <i>vav</i>. Also, <i>‘Laparbor’ (For the precinct)</i> — [written with a <i>beth</i>] — <i>westward, four at the causeway</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 26:18.</i> serves as the basis of the word <i>parvor</i>, written with a <i>vav</i>, as it is written, <i>By the chamber of Nethan-melech the officer, which was ‘baparvorim’ (in the precincts)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">II Kings 23:11.</i> written with a <i>vav</i>, and the meaning of both forms, [whether written with a <i>beth</i> or <i>vav</i>] is the Court which is outside the wall. <i>‘Umigrash’ (And open land) round about the cities</i>,<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Numbers 35:2.</i> is rendered by the Jerusalem Targum as, <i>uparvor</i>. And so did the Jonathan Targum translate <i>migrashoth</i> (open lands) as <i>parvoraya</i>.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 27:28.</i> In the Mishnah we also find the <i>vav</i> and the <i>beth</i> interchange: “A <i>tarvad</i> (spoon)-full,” written with a <i>vav</i>,<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Nazir VII, 2.</i> and in some editions it is written, <i>tarbad</i>, with a <i>beth</i>; “A board which has no <i>levizbeiz</i> (edges),” written with a <i>beth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 48b.</i> and in certain places they use the word <i>lizbeiz</i>, written with a <i>beth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Kelim II, 3.</i> while in other places they use <i>lizveiz</i> written with a <i>vav</i>.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Source is unknown to me.</i> Also, <i>itztaba</i> (a balcony), written with a <i>beth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 7a.</i> and <i>itztava</i>, written with a <i>vav</i>,<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Eirubin 77b.</i> and many other similar words. In the Jerusalem Talmud they also write <i>avir</i> (space)<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Source is unknown to me.</i> with a <i>beth</i> in place of the usual <i>vav</i>, as they were not particular about that. G-D ‘OSAPH’ (HATH TAKEN AWAY) MY DISGRACE. I.e., “He has laid it up somewhere where it cannot be seen.” Similar examples are: <i>And it shall not ‘yei’aseph’ (have been taken away) into the house;</i><sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Exodus 9:19.</i> <i>And the stars ‘asphu’ (withdraw) their shining;</i><sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Joel 2:10.</i> <i>Neither shall thy moon ‘yei’aseph’ (withdraw itself)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 60:20.</i> meaning it shall not hide itself. This is the language of Rashi. But Rabbi Abraham ibn Ezra said that <i>asaph</i> has the same meaning as “vanish,” as in, <i>‘Vene’esaph’ (And vanish) will joy and gladness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 16:10.</i><br>The correct opinion is that of Onkelos, who made them all expressions of gathering and assembling, as is their plain sense, derived from the verses: <i>‘Vaya’asphu’ (And they gathered) the quails;</i><sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Numbers 11:32.</i> <i>But ‘me’asphav’ (they who have garnered it) shall eat it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 62:9.</i> Death is called <i>asiphah</i><sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:8.</i> because the dying person is gathered to his dead ancestors. <i>And it shall not ‘yei’aseph’ into the house</i><sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Exodus 9:19.</i> means to be gathered to his household. <i>And the stars ‘asphu’ their shining</i><sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Joel 2:10.</i> means that they will gather the light within them and not give forth their light outside, or that they will be gathered into their tent, which is in the firmament of the heaven.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 19:5, mentioned above, Note 127</i> The word <i>asiphah</i> is used in connection with disgrace, meaning that the disgraced person should be gathered and not spread among people, i.e., to be discussed further in the streets. ‘NICHASHTI’ I HAVE OBSERVED THE SIGNS AND THE ETERNAL HATH BLESSED ME FOR THY SAKE. That is, “on account of you and your merit for you are a righteous man.” The word <i>nichashti</i> means “I have tested,” and every form of <i>nichesh</i> connotes testing. And some say<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra.</i> that Laban was a diviner with teraphim.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">See Ramban further, 31:19.</i><br>Jacob, however, said, <i>And the Eternal hath blessed thee ‘leragli’ (since my coming)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> but, in a humble manner, he did not want to say “for my sake.” Thus, he said <i>leragli</i>, meaning that “from the time I set my foot in your house, you have been blessed.” AND HOW THY CATTLE HAVE FARED WITH ME. “You know the number of your few cattle that were entrusted to me at first.” These are Rashi’s words. That is to say, “You know how few your cattle were when they were entrusted to me.” But according to Rashi’s interpretation, it would have been more proper had he said, “and your cattle which were with me:” you know <i>for it was little which thou hadst</i> before I came, <i>and it hath increased abundantly</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> Or, we shall explain: “<i>Thou knowest how I have served thee</i> since I have done it with all my strength, and thou knowest <i>how thy cattle have fared with me</i>, for a long time has passed since then, and thou knowest <i>for it was little which thou hadst before I came, and it hath increased abundantly</i>, in an unnatural way. It is only <i>The blessing of the Eternal</i> [that] <i>maketh rich</i>,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 10:22.</i> which came from the time I set foot in your house.” This is the correct interpretation. WHEN SHALL I PROVIDE ‘GAM’ (ALSO) FOR MINE OWN HOUSE? “At present, my sons alone provide for my needs, but I also ought to work together with them and assist them.” This is the force of the word <i>gam</i> (also). These are Rashi’s words. But we do not find that Jacob had his own sheep, nor do we find mentioned anywhere that his young children — the oldest of whom was six years or less — tended them. It was possible that before Jacob came, Laban had children younger than Rachel<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">This is a reference to what Rashi explained in Verse 27 that since Jacob’s arrival, a blessing came upon Laban and he begot sons, “for is it possible that if he previously had sons, he would have let his daughter Rachel go among the shepherds?” Yet he had sons, as it is said, <i>And he</i> [Jacob] <i>heard the words of Laban’s sons</i>, (further, 31:1). We must say that these sons were born to him after Jacob came.</i> and now they were fit to tend the flock. [However, Jacob’s children were still very young.] Perhaps Jacob referred to his wives and servants, who he said did his work for him. But all this is not correct. The meaning of, <i>When shall I provide also for mine house?</i> is: “When shall I provide for my house just as I have also done for your house.” Similarly, <i>And he loved also Rachel from Leah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Above, 29:30.</i> means “And he loved Rachel also more than he loved Leah.” And similarly, <i>Also thee I would have slain</i>,<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Numbers 22:33.</i> means “Also I would have slain thee.” And there are many other such verses. SPECKLED AND SPOTTED. This means speckled <i>or</i> spotted. <i>And every ‘chum’ among the sheep</i> — commentators have explained<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak.</i> <i>chum</i> as meaning “black,” since blackness comes from heat (<i>cham</i>). But this does not appear to me to be correct since most sheep are black, particularly in the eastern countries where it is warm, and if so, all sheep would then belong to Jacob.<br>The correct interpretation is the rendition of Onkelos, namely, that <i>chum</i> is reddish or brownish, called <i>rouge</i> in Old French, and so did Rashi explain it. <i>Chum</i> would then be from the root; <i>the light of ‘hachamah’ (the sun)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:26.</i> since it is like the sun which is somewhat red. AND OF SUCH SHALL BE MY HIRE. Rashi comments: “Those which from now on will be born speckled and spotted among the goats, and the brownish ones amongst the sheep shall belong to me.” And so also is the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra. The meaning of the expression, <i>every one among the flock speckled and spotted</i>, is that it refers to the he-goats; <i>and the spotted and speckled among the goats</i> refers to the she-goats, just as Scripture said, <i>And he removed that day the he-goats … and all the she-goats</i>.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Verse 35 here.</i> And the meaning of the expression, <i>every one that had white in it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Verse 35 here.</i> is that it refers to those mentioned, [namely, the spotted and the speckled among the he-goats and the she-goats], <i>and all the brownish among the sheep</i>.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Verse 35 here.</i> [Thus, according to Rashi and Ibn Ezra, Jacob’s hire was to be all spotted and speckled he-goats and she-goats that will henceforth be born, and also the reddish ones among the sheep, but not the spotted and speckled among the sheep.]<br>In my opinion, all the spotted and speckled among the sheep, as well as all brownish ones, were to be Jacob’s hire since he did not make among his sticks any with a brownish color, in which case he caused himself the loss of his hire from among the sheep, which are the best of the flock. Similarly, in his dream, he was shown <i>the rams which went up on the flocks were ringstraked, speckled</i>,<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:10.</i> there being no brownish ones among them. And the meaning of the verse before us is: removing from there every one of the flock speckled and spotted and all brownish ones among the sheep, and removing the spotted and the speckled among the goats, <i>and they shall be my hire</i>, namely, the three colors among the sheep — speckled, spotted, and brownish — and two among the goats — spotted and speckled. And he further said, <i>So shall my righteousness answer for me in time to come</i>, that <i>everyone that is not speckled and spotted among the goats, and</i> all <i>brownish among the sheep, that shall be accounted stolen with me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Verse 33 here.</i> AND HE REMOVED THAT DAY THE HE-GOATS. The meaning thereof is that Scripture relates that Jacob had said in a general way, <i>removing from there … the spotted and the speckled among the goats</i>,<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Verse 32 here.</i> [which, according to Ramban’s opinion explained above, refers only to the she-goats], but Laban was afraid of the influence of the male seed, and so he removed the he-goats that were even ringstraked, having a little white on their feet at the spot where they are bound, and he removed from the sheep <i>every one that had white in it</i> together with <i>all the brownish ones</i>. Now if <i>every one that had white in it</i> means that he removed from among the he-goats and she-goats all that had any white color in them, whether ringstraked or grizzled, in that case, <i>and all brownish among the sheep</i> is in addition to the colors mentioned [for, as we have seen, Ramban is of the opinion that Jacob’s hire from the sheep was from all three colors]. The reason why they added the brownish color to the hire from the sheep is that it is not in their nature to be born with the same colors as he-goats and she-goats, and it is not in the nature of goats to be brownish. AND JACOB TOOK HIM STICKS OF POPLAR. As soon as they agreed that his hire would be these colors it was permissible for Jacob to do whatever he could to cause them to give birth in this manner. Perhaps Jacob had made a condition that he may do with them whatever he wants since Laban did not know of the ramifications of this measure, nor did Laban’s shepherds sense anything when they saw the sticks in the gutters once a year during the days of Nisan. For <i>When the flocks were feeble</i><sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Verse 42 here.</i> in the days of Tishri, <i>he did not put them in</i>, otherwise not a hoof would have remained for Laban.<br>Now some commentators<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">R’dak.</i> say that the first year [Jacob did not make use of these sticks, but] there were born to him many speckled and spotted ones by virtue of G-d’s blessing which the angel showed him.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:12.</i> And then he put the sticks in front of those which were his so that they should give birth in their form. This would prevent Laban from saying that their offspring was stolen by Jacob, [as he would have claimed had they given birth to other colored offspring].<br>This is the meaning of <i>whensoever the stronger flocks became heated</i>,<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Verse 41 here.</i> referring to those that had been born to Jacob by way of G-d’s blessing; <i>but when the flocks</i> of Laban <i>were feeble, he put them not in; so that the feebler were Laban’s</i>, for they did not give birth to speckled ones, <i>and the stronger</i> were all <i>Jacob’s</i>,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Verse 42 here.</i> including their offspring, for they gave birth to speckled ones. AND JACOB SEPARATED THE LAMBS. Rashi comments: “Those sheep that were thus born spotted on the ankles and speckled, he separated and set apart by themselves, thus forming them into a separate flock. The spotted flock he led in front of the ordinary sheep so that the faces of the sheep that followed behind them were gazing at them. This is what Scripture means in saying, <i>And he set the faces of the flocks towards the spotted;</i> the faces of the sheep were directed towards the spotted animals and towards all that were brownish which were found amongst Laban’s sheep. <i>And he put his own droves by themselves, and set them not with Laban’s flocks</i>, as I have already explained.” This is the Rabbi’s [Rashi’s] language. But his words here are not correct. For why did Jacob separate the spotted lambs so that there did not remain in Laban’s flock any speckled or brownish ones, neither in the sheep nor in the goats? And if those that he separated were the ringstraked, speckled and spotted which the sheep had given birth to and which belonged to him, and it was from them that he made this spotted flock, why did he separate only the lambs and did not take also the he-goats and she-goats which were born spotted and make from all of them this spotted flock which he led before the sheep? Moreover, Scripture makes no mention of the fact that brownish ones were born. And again, according to the opinion of the Rabbi [Rashi], there were no ringstraked and spotted among the lambs for these were not his hire. Only the brownish were, and for the brownish he had made no sticks.<br>But the explanation of the verse is that Jacob separated the lambs from the goats and made from them a separate flock. Now he had a flock of brownish lambs and a flock of spotted and speckled goats. He then had the faces of all the flocks — of the lambs and of the goats — directed towards the ringstraked and towards all the brownish which were in the flock of Laban, since he put the ringstraked before the goats and all the brownish before the lambs, this being in accordance with the opinion of the earlier Rabbis, [Rashi and Ibn Ezra, as explained above], or, according to [Ramban’s] opinion, the ringstraked and all the brownish before the lamb. For the purpose of the separation of the lambs from the goats was on account of the brownish which were his hire from the lambs alone.<br>The correct interpretation appears to me to be that Scripture is saying, <i>Jacob separated</i> [only] <i>the lambs and set the faces of the flocks</i>, which refer to the above mentioned lambs, <i>to the ringstraked and all the brownish in the flock of Laban, and he put his own droves</i> of the ringstraked and the brownish <i>by themselves, and he set them not with Laban’s flocks</i>, for these, [the ringstraked and the brownish], were his hire. And the meaning of the expression, <i>in the flock of Laban</i>, is that he did so with all of Laban’s flocks but not that they belonged to Laban since the ringstraked among the lambs were Jacob’s.<br>Now do not ask why Scripture at first says “lambs” and then says “the faces of the flocks” rather than “the faces of the lambs”, for it is normal for Scripture to express itself this way. In this section there is a similar case in connection with the mountain of Gilead.<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Further, 31:25. <i>Now Jacob had pitched his tent in the mountain, and Laban with his brethren pitched in the mountain of Gilead</i>. “The mountain” mentioned at the beginning of the verse is the “mountain of Gilead” mentioned at the end.</i> And the reason Jacob did this with the lambs more than with the goats is that there were no brownish ones among the sticks he put up. It is possible that he knew that because of their heaviness, it is natural for lambs to require many signs to arouse them — more than the light-weight he-goats require. THE FLOCKS ‘HAMEKUSHAROTH.’ The correct interpretation of this expression appears to me to be that they are the flocks in which the males follow the females at all times, never leaving them due to their abundant desire, as in the expression, <i>Seeing that his soul is ‘keshurah’ (bound up) with the lad’s soul</i>.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Further, 44:30.</i> This is also found in the language of our Sages: “a swine <i>karuch</i> (clinging) to a ewe;”<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Bechoroth 24a.</i> “clinging to her.”<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 79b.</i> And the offspring born at that time are called <i>hakeshurim</i> after the name of their father.<br>But many authorities say<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">P’sikta Zutrata on this verse.</i> that <i>keshurim</i> are “the strong ones” whose limbs are firmly attached to each other with a strong tie, as this is the basis of health, while <i>atuphim</i><sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Verse 42 here.</i> are “the weak ones” whose <i>soul ‘tithataph’ (fainted) in them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Psalms 107:5.</i> and who have no desire, as in the expression, <i>‘ha’atuphim’ (that faint) for hunger</i>.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 2:19.</i> Onkelos translated <i>hamekusharoth</i> as the early-bearing sheep, and <i>atuphim</i> as the late-bearing ones, for such is the fact: [the early-bearing sheep are the stronger ones, and the late-bearing ones are weaker]. THAT WITH ALL MY POWER I HAVE SERVED YOUR FATHER. That is, “from the outset, and he has been blessed since my coming.” It is possible that Laban’s flocks had been many, but that even the feebler ones were blessed since Jacob came, for Laban’s sons complained only out of jealousy of Jacob that <i>he had gotten all this wealth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Verse 1 here.</i> AND YOUR FATHER HATH MOCKED ME, AND CHANGED MY WAGES TEN TIMES. This was true, even though Scripture did not previously relate it. And so too did Jacob tell Laban: <i>And thou hast changed my wages ten times</i>.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 41.</i> There are many similar places in the Torah. For example, in this earlier section, Scripture did not relate that Leah gave the mandrakes to Rachel [although the event is referred to later in Verse 16: <i>for I have hired thee with my son’s mandrakes</i>]. IF HE SAID THUS: THE SPECKLED SHALL BE THY WAGES. The meaning thereof is that at first Laban agreed to give Jacob the two appearances the speckled and the spotted — also the brownish lambs. Then he retracted and agreed to give him another color, and thus he changed it every year. The flocks, however, gave birth accordingly. This was not due to the power of the sticks, for he was telling them of the deed of the Great G-d who treated him wondrously each and every year, just as he said, <i>But G-d suffered him not to do me evil</i>.<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 7.</i><br>It is also possible that Laban changed his wages after the flocks became pregnant and gave birth in accordance with Jacob’s will, it pleasing the Creator to do so. [In this case, it clearly was not due to the power of the sticks.] And so we find in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">74:2.</i> “The Holy One, blessed be He, foresaw what Laban was destined to do to our father Jacob, and He created the form of the sheep to conform to the colors Laban was to stipulate. Thus, it is not written here, ‘If he said (<i>amar</i>) thus,’ but it is written, ‘If he will say (<i>yomar</i>) thus,’” [indicating that G-d foresaw what Laban was destined to stipulate to Jacob]. AND IT CAME TO PASS AT THE TIME THAT THE FLOCK CONCEIVED. This was after Laban changed his wages, and therefore the angel said to Jacob, <i>For I have seen all that Laban does unto thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> AND, BEHOLD THE HE-GOATS WHICH WENT UP ON THE FLOCKS [WERE RINGSTRAKED, SPECKLED, AND GRIZZLED]. The meaning thereof is that it was shown to Jacob in a dream that the he-goats which mounted the flocks were all ringstraked, and afterwards they were all speckled, and still later they were all grizzled. And the angel told him that in view of the injustice which Laban does him by changing his wages, the future offspring will have the appearance which Jacob will need, and that henceforth Jacob should not make the sticks, for <i>Whoso putteth his trust in the Eternal shall be set up on high</i>.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 29:25.</i> AND, BEHOLD, ‘HA’ATUDIM’ WHICH WENT UP ON THE FLOCKS. He-goats and rams are called <i>atudim</i> for all the adults in the flocks are so called. This applies also to the mighty ones among men, as in: <i>‘atudei’ (the chief ones) of the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 14:9.</i><br>And Rashi comments: “Although Laban had separated all these so that the sheep should not give birth to young marked similarly to them, angels brought them from the flock which had been placed in charge of Laban’s sons to the flock in Jacob’s charge.”<br>In line with the simple meaning of Scripture this was a vision assuring Jacob that the flocks would give birth to young similar to the marked rams and he-goats, and the proof of it is the word <i>vehinei</i> (and behold), for this expression is used with respect to all dreams, indicating that it is as if the action is in the presence of the dreamer. In Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">73:7.</i> the Sages did not mention the angels [bringing the marked ones from the flocks of Laban], but it may be inferred by exegesis. Thus they said: “It is not written here <i>olim</i> (went up) but <i>ha’olim</i> (those that mounted),” [meaning those which actually mounted. Thus the dream only indicated the action of the <i>atudim</i> which came from Laban’s flocks and that they were ringstraked, speckled, etc. However, the fact that they came was not part of the dream. This really occurred since the angels brought them]. But the plain sense of the verse is as we have said. I AM THE G-D OF BETH-EL. Jacob related to his wives all that G-d’s angel had told him in the dream, all this serving to persuade them to go with him. However, what he told did not consist of one dream. The statement, <i>Lift up now thine eyes, and see, all the he-goats</i><sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> was made to him when he served Laban for his flock, <i>at the time the flock conceived</i><sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> in one of the first years.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">One of the first of the six years he served for the sheep. See further, 31:41.</i> The statement, <i>I am the G-d of Beth-el</i> was made to him after that, at the time of the journey, for after He said to him, <i>Now arise, get thee out from this land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">In Verse 13 here.</i> he no longer remained in Haran to further tend Laban’s flocks so that the he-goats would mount the flocks and the flocks would give birth to speckled and spotted. But on the morrow of the dream, he sent for Rachel and Leah and told them his dream, and they left Haran.<br><i>I am ‘ha’e-il’ (the G-d) of Beth-el</i>. The meaning thereof is, as Rashi explained it, that the letter <i>hei</i> in <i>ha’e-il</i> is redundant and is the same as if it were written: “I am <i>e-il</i> Beth-el (the G-d of Beth-el).” Similarly, <i>To ‘ha’aretz’ (the land) of Canaan;</i><sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Numbers 34:2.</i> [the <i>hei</i> is redundant and is the same as if it were written: “to <i>eretz</i> Canaan (the land of Canaan).”] Grammarians<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak.</i> adjusted it by saying that it is as if it were written, “I am the G-d, who is the G-d of Beth-el.” Similarly, <i>And the tree of the knowledge of good and evil</i>,<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Above, 2:9.</i> [which is as if it said: “and the tree of the knowledge, namely the knowledge of good and evil”]; <i>the cords of gold</i>,<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Numbers 39:17.</i> [which is as if it said, “the cords, which are cords of gold]. And the angel here speaks in the name of He Who sent him, [therefore, he speaks in the first person and says, “I am, etc.”] …. WHERE THOU DIDST ANOINT A PILLAR, WHERE THOU DIDST VOW A VOW UNTO ME. The meaning thereof is that “you have vowed to worship the Proper Name of the Eternal in the Chosen Land, and that this stone should be to you a house of G-d in which to set aside your tithes,<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:22.</i> and if you further delay the fulfillment of your vows, G-d might yet be angry at your voice.”<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">See Ecclesiastes 5:5.</i> AND RACHEL STOLE THE TERAPHIM. Her intention was to wean her father from idol-worship. This is the language of Rashi.<br>Now it is possible that Laban used the teraphim for idol worship, as he himself said, <i>Why hast thou stolen my gods?</i><sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 30.</i> But not all teraphim were for the purpose of worship, for how could one find idolatry in the house of our lord David.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">See I Samuel 19:13, where it states that there were teraphim in David’s house.</i> That which the commentators<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">R’dak, in his Commentary on the verse here.</i> say seems reasonable, namely, that these are vessels to receive<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">“Receive.” According to the Tur, “determine.”</i> a knowledge of the hours, and they divine with them in order to gain knowledge of future events. The word <i>teraphim</i> is derived from the expressions: <i>‘rephai’ (weak) handed;</i><sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 17:2.</i> <i>‘nirpim’ (idle) ye are, idle</i>.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Exodus 5:17.</i> They are called “teraphim” in order to hint by their name that their words are like a weak prophecy, usually occurring as a prophecy <i>for many days hence</i><sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 12:27.</i> and turning out to be false, just as the prophets have said, <i>For the teraphim have spoken vanity</i>.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 10:2.</i> People of little faith set them up for themselves as gods. They do not seek to know by the glorious name of the Eternal, nor do they offer their prayers to Him. Rather, their deeds are guided by divination revealed to them by the teraphim. Thus it is written, <i>And the man Micah had a house of G-d, and he made an ephod, and teraphim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Judges 17:5.</i> and it is further written there, <i>Ask counsel, we pray thee, of G-d that we may know whether our way which we are going shall be prosperous</i>,<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:5.</i> for they used to ask of the teraphim. Such also was the case in Israel with the ephod, for, having been accustomed to the sacred ephod<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 25:6-12.</i> they made something similar in form, and they would seek guidance of it, believe in its words, and blunder after it. Even in sickness they sought not G-d but only them.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">See II Chronicles 16:12.</i> This is the meaning of the verse, <i>And Gideon made an ephod thereof, and put it in his city, even in Ophrah; and all Israel went astray after it there; and it became a snare unto Gideon, and to his house</i>,<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Judges 8:27.</i> for they turned aside from following the Eternal. Now Laban was a diviner and an enchanter, just as he said, <i>I have divined</i>.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Above, 30:27.</i> His country, too, was ever a land of diviners, as it is written, <i>For they are replenished from the east, and with soothsayers like the Philistines</i>,<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 2:6. Laban’s city Haran was in the land of the children of the east (above, 29:1).</i> and Balaam the son of Beor the diviner was from his city.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 23:7.</i> And this is the meaning of, <i>Why hast thou stolen my gods?</i><sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 30.</i> ON THE THIRD DAY. For there was a journey of three days between them. <i>Seven days’ journey</i>—<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> throughout these three days during which the messenger had travelled to tell Laban that Jacob had proceeded on his journey, Jacob was consequently a six days’ journey distance from Laban. On the seventh day, [that is, on the day during which Jacob covered the stretch of ground which made him seven days’ journey distance from Laban’s starting point, Laban] overtook him. We may thus infer that the entire distance which Jacob covered in six<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">“Six.” In our Rashi we have “seven,” which seems to fit the calculation better.</i> days, Laban covered in one day. These are the words of Rashi quoting Bereshith Rabbah.<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">74:4.</i> It is correct that Laban should proceed <i>as a strong man to run his course</i>,<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Psalms 19:6.</i> for such is the way of pursuers. However, Laban <i>had set a three days’ journey</i><sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Above, 30:36.</i> between his flock and the flock which was in Jacob’s care, not between the city and his flock. Thus if Laban tended his flocks to the east of the city, Jacob did so to the west, and between them there was <i>a three days’ journey</i>.<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Above, 30:36.</i> Now Jacob began his journey from the city, in which were his wives, sons and daughters, and all his belongings with the exception of the flocks. The fact of his flight was told to Laban on the third day since they were not aware of it on the first day, and then Laban returned to his nearby city and took his brethren<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> from there, and starting from his city he pursued him for seven days. [Hence, it should have been said that what Jacob covered in ten days Laban covered in seven days!] We must say then, according to the opinion of Bereshith Rabbah, that it was from the field where the flocks were that Jacob left for the journey, and that Laban took his brethren with him from the shearers of his flocks. [Since there was a three days’ journey between them at the outset and Jacob had already travelled for three days, they were thus six travel days apart. On that day Laban was informed, and the following day he pursued him and overtook him. Jacob meanwhile had covered an additional day’s distance, with the result that the distance Jacob travelled in seven days, Laban covered in one day].<br>In Pirkei d’Rabbi Eliezer<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Chapter 36.</i> it appears that Laban returned to his city, and from there he took all mighty men and all valiant ones, and he pursued Jacob from there. AND HE OVERTOOK HIM IN THE MOUNTAIN OF GILEAD. For on the eve of the seventh day Laban reached the base of the mountain, and he saw Jacob encamped at a distance. That night he slept below Jacob’s camp and the dream came to him. LABAN THE ARAMEAN. The intent of this is to relate that even though he was an Aramean, and the people of his place used teraphim <i>and were soothsayers like the Philistines</i>,<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 2:6.</i> yet the prophetic dream came to him in honor of the righteous one [Jacob]. Similarly, <i>And Jacob outwitted Laban the Aramean:</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> [the epithet “Aramean” is mentioned in order to indicate that] even though Laban was the Aramean, the diviner and owner of teraphim, [he was still outwitted by Jacob]. EITHER GOOD OR BAD. [Why should he not speak good?] Because all the good that the wicked do is looked upon by the righteous as bad. This is Rashi’s language. But the plain meaning thereof is as follow: “Take heed that you speak not to Jacob and promise to treat him well if he will return with you from his journey, or lest you threaten to do him evil if he will not come with you, for it is I Who commanded him to return to his land.” IN THE TENT OF JACOB AND IN THE TENT OF LEAH. Rashi comments: “<i>In the tent of Jacob</i> — this was Rachel’s tent, for he was constantly with her. And so also Scripture says, <i>The sons of Rachel Jacob’s wife</i>,<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Further, 46:19.</i> while in the case of the other wives it does not say ‘Jacob’s wife.’ <i>And he entered into Rachel’s tent</i>. When Laban left Leah’s tent he returned again to Rachel’s tent before he searched the tent of the two maid-servants. And why did he feel compelled to do all this? Because he knew her to be inclined to touch everything.” But in line with the plain meaning of Scripture, it is not correct for the same tent to be called by two names, [i.e., “the tent of Jacob” and “the tent of Rachel”] in one verse.<br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said that Laban entered into the tent of Jacob, the tent of Leah, and the tent of the two maid-servants [the singular form “tent” being used] since one tent served both. Afterwards he came back a second time to Leah’s tent, and after that he entered into Rachel’s tent. But this too is incorrect.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra further wrote: “The feasible interpretation appears to me to be that Scripture followed here a way of brevity and delayed mentioning the tent of Rachel in order to state concerning all of the others, <i>but he found them not</i>, as they were not there. Scripture then returns and explains that when he went out of Leah’s tent he came into Rachel’s tent where the teraphim were.” That is the correct interpretation.<br>It is true that there were separate tents for all of the wives for this was due to the righteous man’s regard for modesty. Thus each one of the wives<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">The above mentioned opinion that one tent served the two maid-servants was that of Ibn Ezra; Ramban however differs.</i> had a separate tent so that one should not know when he came to the other. It is also a matter forbidden by Torah law, as the Sages have mentioned in Tractate Niddah.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">17a.</i> And Jacob had a special tent, in which he would eat at his table with his children and people of the household. And the reason why Scripture mentions <i>Jacob’s wife</i><sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Further, 46:19.</i> in connection with Rachel in my opinion, according to its simple sense, is that she is mentioned in that chapter among the concubines. For this reason Scripture does not say so in the <i>Seder Vayishlach Yaakov</i>,<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:23-26.</i> for there it mentions Leah and Rachel and then the maid-servants. LET NOT MY LORD BE ANGRY THAT I CANNOT RISE UP BEFORE THEE. I do not understand what kind of an apology this is. Do women in that condition not rise or stand? Perhaps she said that her head and limbs feel heavy, and she was sick on account of the menstruation, for such is the customary way among them, and all the more among those such as Rachel, whose birth-giving powers are diminished since they have little blood,<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">See Kethuboth 10b.</i> and menstruation presses very heavily upon them.<br>The correct interpretation appears to me to be that in ancient days menstruants kept very isolated for they were ever referred to as <i>niddoth</i> on account of their isolation since they did not approach people and did not speak with them. For the ancients in their wisdom knew that their breath is harmful, their gaze is detrimental and makes a bad impression, as the philosophers have explained. I will yet mention<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">See Ramban Leviticus 18:19.</i> their experiences in this matter. And the menstruants dwelled isolated in tents where no one entered, just as our Rabbis have mentioned in the <i>Beraitha</i><sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">“Exterior,” a teaching of the <i>Tannaim</i> that for some reason had not been included in the Mishnah by Rabbi Yehudah Hanasi. The collection of <i>Beraithoth</i> was compiled by Rabbi Chiyah and Rabbi Oshayah. They are generally found in the <i>Tosephta</i>. which follows the order of the Mishnah.</i> of Tractate Niddah:<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">There are differences of opinion among scholars concerning this <i>Beraitha</i>. See my Hebrew commentary, p. 177, and commencing with the second edition also on p. 548, column 2, top of page.</i> “A learned man<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">The meaning of the word <i>talmid</i> or <i>talmud</i> here is not clear.</i> is forbidden to greet a menstruant. Rabbi Nechemyah says, ‘Even the utterance of her mouth is unclean.’ Said Rabbi Yochanan: ‘One is forbidden to walk after a menstruant and tread upon her footsteps, which are as unclean as a corpse; so is the dust upon which the menstruant stepped unclean, and it is forbidden to derive any benefit from her work.’” Therefore Rachel said, “It would be proper for me to rise before my lord to kiss his hands, but <i>the way of women is upon me</i>, and I cannot come near you nor walk at all in the tent so that you should not tread upon the dust of my feet.” And Laban kept silent and did not answer her, as it was customary not to converse with them at all because the speech of a menstruant was unclean. AND JACOB WAS WROTH, AND QUARRELLED WITH LABAN. Jacob had originally given him permission to search the tents, for he said, <i>With whomsoever thou findest thy gods</i>,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Verse 26 here.</i> and he further said, <i>before our brethren recognize what is thine with me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Verse 26 here.</i> and how could Laban find it if not by searching and handling? At first, however, Jacob feared lest one of the wives or servants had stolen Laban’s gods, and now that he saw that they were not with them his anger was aroused, for he said, “He did not lose his gods, only <i>he is seeking a quarrel with me</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Judges 14:4.</i> So he said, “<i>Why have you hotly pursued after me</i> as one pursues a thief? You have not found in my possession anything <i>of all thy household stuff</i><sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Verse 37 here.</i> though I was entitled to take from you all I could for you have <i>changed my hire ten times</i>,<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Verse 41 here.</i> and you demanded of me recompense for the animals that were torn by beasts,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Verse 39 here.</i> and I paid you, though not legally by law required to do so.” AND THE FEAR OF ISAAC HAD BEEN ON MY SIDE. “He did not want to say “G-d of Isaac” because G-d does not associate His name with the righteous during their lifetime. Although G-d said to Jacob when he was departing from the Land of Israel, <i>I am the Eternal, the G-d of Abraham thy father and the G-d of Isaac</i>,<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:13.</i> this was because Isaac’s eyes were dim, and he might therefore be regarded as dead. Jacob, however, feared to say so, [and instead said, ‘the Fear of Isaac’].” Thus the words of Rashi. It is also the opinion of Onkelos that <i>pachad Yitzchak</i> means “his G-d,” for he translated it as: “He Whom Isaac fears.”<br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said: “Isaac’s fear of G-d helped me, for the merit of the father helps the son. <i>And Jacob swore ‘bepachad’ of his father Isaac</i>,<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 53.</i> — by Him Whom Isaac fears.” Ibn Ezra’s explanations of the same expression are thus not alike. Ibn Ezra further wrote,<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 53.</i> “And there are some who say<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Found in R’dak.</i> that this ‘fear’ is an allusion to the day of Isaac’s Binding.” This is not far fetched.<br>By way of the Truth [namely, the mystic lore of the Cabala] the language fits its plain meaning and intent, that is, it refers to the attribute of Justice on high.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 9:12.</i> Based on this, Scripture says: <i>Afterward shall the children of Israel return, and seek the Eternal their G-d, and David their king; and shall come trembling unto the Eternal and to His goodness in the end of days</i>.<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Hosea 3:5.</i> The verse is stating that they will seek the Merciful One and the attribute of Justice on earth, and bring the Fear of Isaac to G-d and His goodness mentioned. ‘VAYOCHACH’ YESTERNIGHT. “The word here has the meaning of ‘reproof’ [<i>and he reproved</i>] and not of ‘clarification.’” These are the words of Rashi. But is is more correct to say that it is an expression meaning “clarification.” Since Jacob said above, <i>‘veyochichu’ (that they may judge) between us both</i>,<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Verse 37 here.</i> he now said that it is G-d, Who knows the hidden secrets, Who should clarify the dispute between the two of them. This is why Jacob did not say, <i>vayochach othcha emesh</i>, [which would mean, “and He reproved ‘thee’ yesternight,” for the meaning of the word is not “rebuke” but “clarify”]. AND TO MY DAUGHTERS, WHAT CAN I DO TO THESE TODAY? Commentators have said<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra and R’dak.</i> that it is as if it were written, “And to my daughters, what could I do to <i>them</i> today?” and the word “them” constitutes additional clarification. Likewise, <i>As we both of us have sworn</i>,<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 20:42.</i> [the word “we” serving as additional clarification]; <i>We, our sons and our daughters</i>,<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Nehemiah 5:2.</i> [the word “we” is here too mentioned for the greater clarity].<br>But it appears to be more correct that this is said in a compassionate way: “<i>And to my daughters, what can I do to these</i> who are before me, for I am deeply stirred for them, <i>or unto their children</i>, who have been born in my house, and they are to me as my children?” This is also the meaning of <i>whom they have borne</i>. Laban thus said this as if defending himself against Jacob’s words by claiming: “I have come after you to see my daughters, and to determine what favor I can do for them or their children. Now I can do them this good by seeing that you make me a covenant that you will not afflict them and will take no other wives in addition to them.”<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Verse 50 here.</i> ‘VEHAYAH’ FOR A WITNESS. This means, “And let the Holy One, blessed be He, serve as a witness.” These are the words of Rashi. But this is not the usual sense of the expression. Rather, Laban is saying, “And let the covenant be for a witness between us, for he who violates it should be cursed with all <i>the curses of the covenant</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 29:20.</i> similar in meaning to the verse, <i>And they shall be upon thee for a sign and for a wonder</i>.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 28:46.</i> The meaning of the verse here may be: “Let us establish a covenant by a permanent thing which will serve as a witness between us.” For this reason, Jacob set up a stone as a pillar, and this is the meaning of that which he said, <i>This stone-heap be witness, and this pillar be witness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Verse 52 here.</i> A similar meaning is found in the verse, <i>And Joshua said unto all the people: Behold, this stone shall be a witness against us</i>.<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Joshua 24:27.</i> AND JACOB SAID UNTO HIS BRETHREN. I.e., to Laban’s brothers mentioned above,<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> who had accompanied him, as Jacob did not want to say it to his father-in-law whom he treated with respect. Likewise, the verse, <i>And he</i> [Jacob] <i>called his brethren to eat bread</i>,<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Verse 54 here.</i> also refers to Laban’s brothers, and he did not invite Laban to eat bread as an act of respect, as if everything is under his authority and is all his. A similar case is the verse, <i>And Pharaoh said unto his brethren: What is your occupation?</i><sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Further, 47:3.</i> [which means he said it to Joseph’s brethren]. But Rashi explained: “<i>And Jacob said unto his brethren</i> — to Jacob’s brothers, [meaning, his sons, who were like brothers to him since they stood by him in trouble and in battle].” However, those that came with Laban, whom Scripture calls “his brethren”, were really his friends and companions.<br>It is possible that that which is said concerning Laban, <i>And he took his brethren with him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> refers to his kinsmen, members of his family from the seed of Nahor the brother of Abraham. He did this because he did not want to bring against Jacob strangers lest they fight with him intensely, or covet, rob and steal his belongings. Thus these men were kinsmen to Jacob just as to Laban, and therefore they are called “brethren” of both.<br>And some say<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">P’sikta Zutrata above on Chapter 29, Verse 4.</i> that Jacob ethically referred to them as “my brothers,” just as he said to the shepherds, <i>My brethren, whence are ye?</i><sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Above, 29:4.</i> And in Bereshith Rabbah, the Sages have said:<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">74:11.</i> “<i>And Jacob said unto his brethren</i> — these are his sons, whom, in a respectful manner, he called his brothers.” However, with respect to the verse, <i>And he called his brethren to eat bread</i>,<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Verse 54 here.</i> the Midrash did not explain [that “his brethren” refers to his sons]! The correct interpretation is the one I wrote at the outset. AND THEY DID EAT THERE UPON THE STONE-HEAP. They ate a little there as a remembrance. Perhaps it was customary for both of those who made a covenant to eat from one bread as a sign of love and companionship. After having entered into an oath and a covenant, they offered sacrifices and made a great feast. It is possible that the verse stating, <i>and they did eat there upon the stone-heap</i>, refers to the offerings mentioned below,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Verse 54 here.</i> for he said to them, “<i>Gather stones</i><sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Verse 46 here.</i> and we will make a heap to eat thereon, and it will also serve as a witness when we make the covenant,” and afterwards they ate the offerings upon it. And the meaning of the verse, <i>And they did eat bread</i>,<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Verse 54 here.</i> is that Jacob made them a great feast, and not just a party, in order that they should tarry with him all night. AND LABAN SAID, THIS STONE-HEAP IS A WITNESS. After Jacob had called it Galed,<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Verse 47 here.</i> Laban spoke in Jacob’s language, <i>This stone-heap is a witness</i>, and therefore its name was called Galed, for they mutually agreed upon this name. It may be that Laban’s words are translated into the Sacred Language, [but he himself did not use the term Galed]. AND MITZPAH. Rashi comments that the meaning of the verse is: “And the Mitzpah which is on Mount Gilead, as it is written, <i>And he passed over Mitzpah of Gilead</i>.<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Judges 11:29.</i> Why was it called Mitzpah? Because each of them said to the other, <i>The Eternal ‘yitzeph’ (watch)</i>.” And if so, Mitzpah is the name of a high place on top of the mountain. In my opinion, however, Mitzpah is the stone which Jacob set up for a pillar<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Verse 45 here.</i> and is connected with the above verse: <i>Therefore was the name of it called Galed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Verse 48 here.</i> <i>and he</i> also <i>called it the Mitzpah because he said, The Eternal watch between me and thee</i>. It is possible that this stone is Mitzpah of Gilead,<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Judges 11:29.</i> for the place was always called by the name of this stone. AND THE ANGELS OF G-D MET HIM. Rashi comments: “The angels who minister in the Land of Israel came to meet him. <i>And he called the name of that place Mahanaim</i>: the plural form implies two camps, one consisting of the angels ministering outside of the Land of Israel who had accompanied him thus far, the other consisting of those ministering in the Land of Israel who had come forth to meet him.”<br>But I wonder at this, for Jacob had not yet reached the Land of Israel and was still distant from there for he sent messengers to Esau from afar. And then it says there, <i>And he passed over the ford of the Jabbok</i>,<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Further, 32:23.</i> which is <i>the river Jabbok which is the border of the children of Ammon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 3:16.</i> This is to the southeast of the Land of Israel, and he still had to pass the boundary of the children of Ammon and Moab, and then the land of Edom, and his first entry into the Land was at Shechem, as it is said, <i>And Jacob came in peace to the city of Shechem, which is in the land of Canaan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Further 33:18. This poses a difficulty to Rashi’s interpretation of “Mahanaim.”</i> Instead, we must say this vision came to Jacob as he arrived in enemy territory in order to inform him that “they that are with him are more than they that are with them.”<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">See II Kings 6:16.</i> And the name of the place was called “Mahanaim” in the plural, for such is the way of Scripture with names.<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">For a single event or person, a plural name is given, as for example, “Mitzraim”.</i> It may be that “Mahanaim” refers to His camp and the camp of the higher beings,<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">In that case the plural in the word Mahanaim is naturally justified.</i> that is to say that His camp on earth is as the camp of the angels, all of them being camps of G-d, blessing Him and confessing His Unity, may His name be blessed forever. This section was written in order to inform us that the Holy One, blessed be He, delivered His servant, <i>and He redeemed him from the hand of him that is stronger than he</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:11.</i> <i>and he sent an angel</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:16.</i> and saved him, and in order to further teach us that Jacob did not place his trust in his righteousness and that he strove for delivery with all his might. There is yet in this section a hint for future generations, for everything that happened to our father with his brother Esau will constantly occur to us with Esau’s children, and it is proper for us to adhere to the way of the righteous<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">See Job 17:9.</i> by preparing ourselves in the three things for which he prepared himself: for prayer, for giving him a present, and for rescue by methods of warfare, to flee and to be saved. Our Rabbis have already derived this hint from this section, as I shall mention. TO ESAU HIS BROTHER UNTO THE LAND SE’IR. Since the southern part of the Land of Israel adjoins Edom, and Jacob’s father <i>dwelt in the land of the South</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:62.</i> he had to pass through Edom or near there. Therefore, he feared lest Esau hear of it, and he took the initiative by sending messengers to him in his country. But the Sages have already taken him to task for this, saying in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">75:2.</i> “<i>Like one that taketh a dog by the ears is he that passeth by, and meddleth with a strife not his own</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 26:17.</i> The Holy One, blessed be He, said to Jacob, ‘Esau was going his way, and you send him messengers, and say to him, <i>Thus saith thy servant Jacob!</i>“<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i><br>In my opinion this too hints at the fact that we instigated our falling into the hand of Edom [Rome] for the Hasmonean kings during the period of the Second Temple entered into a covenant with the Romans,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">In Maccabees, I, 8, it is related how Judah Maccabee sent a delegation to Rome to establish a political alliance with the Romans.</i> and some of them even went to Rome to seek an alliance. This was the cause of their falling into the hands of the Romans. This is mentioned in the words of our Rabbis,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Abodah Zarah 8b.</i> and is well publicized in books.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Ramban is undoubtedly referring to the history book of Josippon, or Joseph ben Gorion, a medieval work regarded as the Hebrew version of Josephus Flavius. It was a popular work with the people of the Middle Ages. See also Ramban on Leviticus 26:16.</i> THUS SHALL YE SAY UNTO MY LORD ESAU: THUS SAITH THY SERVANT JACOB. He commanded them that they should say “to my lord Esau we belong,” or “we were sent to him,”<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The intent of Ramban is to state that Jacob, speaking to his servants, did not refer to Esau as “my lord Esau,” but rather he commanded them to use the expression in Esau’s presence.</i> and to say to him, <i>Thus saith thy servant Jacob: I have sojourned with Laban</i>. A similar example in this section is the verse: <i>When Esau my brother meeteth thee, and asketh thee, saying, Whose art thou?</i><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 18. The verse concludes that they are to tell him that it is a gift “to my lord Esau.” Again Jacob is telling them what to say.</i> It may be that in their presence Jacob called Esau “my lord Esau” in order to caution them not to mention Esau in any other but a respectful way even when not in his presence, inasmuch as their lord calls him “my lord.”<br>Know that this respect which Jacob showed for his brother by fearfully saying “my lord” and “thy servant” was due to it being the custom of the younger brother to give recognition and respect to the firstborn as if he were his father, just as the Torah also hints to us on this matter:<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 103a. Commenting on the letter <i>vav</i> in the expression, <i>ve’eth imecha</i> (“honor thy father <i>‘and’ thy mother</i>“), our Rabbis said: “This includes your oldest brother!”</i> “This includes your oldest brother.” Now Jacob had taken his birthright and his blessing, for which Esau hated him, and now he is acting towards Esau as if the effect of that sale was nil as far as he was concerned, and he is conducting himself towards him as to a firstborn and father in order to remove the hatred from his heart. AND I HAVE SENT TO TELL MY LORD. I.e., “to announce that I am coming to you. <i>That I may find favour in thy sight</i> for I am at peace with you and seek your friendship.” These are Rashi’s words. Rashi’s intent is that the verse; <i>I have sent to tell my lord</i>, does not refer to the previous verse, <i>I have sojourned with Laban</i>, etc. but, instead, it says, “<i>And I have sent to tell my lord</i> that I have come <i>to find favour in thy sight</i> and to do whatever my lord will command.”<br>But it is more correct to say that it refers to the verse above: “<i>And I have sent to tell my lord</i> that I have wealth, belongings, and precious things, to do with them according to your desire and will.” He thus hinted to him that he would send him a present from them, or that Esau may take from him whatever he desires. And so, when Esau asked Jacob, <i>What meanest thou by all this camp which I met? he</i> [Jacob] <i>said: To find favour in the sight of my lord</i>.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Genesis 33:8.</i> AND THE MESSENGERS RETURNED TO JACOB, SAYING. These messengers had fulfilled their mission, but Scripture did not relate this for it would serve no purpose. The meaning of the expression, <i>And moreover he cometh to meet thee</i>, is that “even as you go to meet him, so he goes to meet you, and you will quickly encounter one another.” THEN JACOB WAS GREATLY AFRAID. This was because they told him that Esau had gone forth from his city and was coming to meet Jacob, and moreover, that he took along many men — four hundred. He thus greatly feared for his life, for he said, “He has not taken all these men except for the purpose of waging war against me.”<br>It appears to me in this matter that Esau did not receive the messengers properly and paid them no heed. Perhaps they did not even come before him for he did not at all give permission for them to come before him and speak to him for otherwise, Scripture would have related that Esau questioned them concerning his brother’s welfare and about his circumstances and those of his household and children. [Scripture further would have told how Esau requested] that they convey greetings to Jacob and tell him that he is proceeding towards him to see him, and they would have told it thus to Jacob. Scripture, however, does not narrate that the messengers transmitted a word in Esau’s name. Instead, he [Esau] kept his wrath in his heart,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">See Amos 1:11.</i> and he came with his army for the purpose of doing Jacob evil. Now the messengers had investigated the matter in the camp, and they knew that he was going to meet Jacob. This is the meaning of the word <i>vegam</i> (and moreover) [in the verse, <i>and moreover he goeth to meet thee</i>], for they said, “<i>We came to thy brother Esau</i>,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> but he did not answer us a word, and he sent you no greeting, <i>and moreover, he goeth to meet thee</i> with might and an army.” This was why he added fear to his fear, as Scripture says, <i>And Jacob was greatly afraid, and was distressed</i>. And so our Rabbis said that the messengers recognized hatred in him[Esau]. Thus they said:<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 75:7.</i> “<i>We came to thy brother Esau</i>. You behave towards him like a brother, but he behaves towards you like Esau the villain.” However, in the end, when Esau saw the great honor that Jacob bestowed upon him and how he prostrated himself before him, bowing to the ground seven times<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Genesis 33:3.</i> from the distance until he approached him, his mercy was aroused, and he thought that Jacob is recognizing his birthright and his pre-eminence, as I have explained.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 5.</i> And with this he was comforted, for the hearts belong to G-d, Who turns them whither He will.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">See Proverbs 21:1.</i> THEN THE CAMP WHICH IS LEFT SHALL ESCAPE. In line with the simple meaning of Scripture, Jacob stated this as a possibility. He said that perhaps one camp shall escape, for during the time he [Esau] smites one, the other will flee, or perhaps his anger will subside or deliverance will come to them from G-d. And so the Rabbis said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">76:2.</i> “The Torah teaches you proper conduct: a man should not leave all his money in one corner.” And Rashi wrote: “‘<i>Then the camp which is left shall escape</i> in spite of him for I will fight against him.’ He prepared himself for three things: for prayer, for giving Esau a gift, and for war.” And I have seen in the Midrash:<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma, Buber, Vayishlach 6.</i> “What did Jacob do? He armed his people underneath, and clothed them in white from outside, and he prepared himself for three things.” And this is the most correct [interpretation, in line with Rashi and the Midrash, who say that he prepared himself also for war, as opposed to the simple meaning first mentioned].<br>The intent of this is that Jacob knew that all his seed would not fall into Esau’s hands. Therefore, in any case, one camp would be saved. This also implies that the children of Esau will not formulate a decree against us designed to obliterate our name entirely, but they will do evil to some of us in some of their countries. One of their kings will formulate a decree in his country against our wealth or our persons while simultaneously another king will show compassion in his place and save the refugees.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">A clear echo of Ramban’s times is hereby heard. While waves of persecution, expulsions and massacres were a steady feature of Jewish life in most European countries, refuge was always found in some country. At the time of Ramban, Spain was a place of relative relief for Jews from France and Germany.</i> And so the Rabbis said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">76:3.</i> “<i>If Esau come to the one camp, and smite it</i> — these are our brethren in the south. <i>Then the camp which is left shall escape</i> — these are our brethren in the Diaspora.” Our Rabbis thus saw that this chapter alludes also to the future generations. ‘KATONTI’ OF ALL THE MERCIES, AND OF ALL THE TRUTH. “My merits have diminished as a consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid lest I have become depraved by sin since the time You made these promises to me, and this may cause me to be delivered into the hand of Esau.” This is Rashi’s language. But it is not a correct interpretation because it does not fit into the language of the verse, [for <i>katan</i> refers to size, not quantity]. Furthermore, Jacob said afterwards, <i>And Thou saidst: I will surely do thee good and make thy seed as the sand of the sea</i>,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> but of what efficacy would this promise be if subsequent sin caused him to be deprived of it? Moreover, Jacob mentioned two promises which the Holy One, blessed be He, had made him — one in Beth-el,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:14.</i> and one in Haran<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:3.</i> — and he first stated the promise given to him in Haran, <i>O Eternal, who saidst unto me: Return unto thy country, and to thy kindred, and I will do to thee good</i>,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> this being what was said to him when he was about to leave the house of Laban: <i>Return unto the land of thy fathers, and to thy kindred, and I will be with thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:3.</i> Now following this promise, G-d did not bestow good upon Jacob to account for all these mercies and truths of which Jacob mentioned that his merits should be diminished on account of them.<br>The word <i>katonti</i> rather means that he is too small to have been worthy of all the mercies which He had done for him. Likewise, <i>How shall Jacob stand? for he is small</i>,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Amos 7:2.</i> that is, too small to be able to bear all that was decreed against him. And so the Rabbis said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">76:4.</i> “<i>Katonti</i>. Rabbi Abba said that it means ‘I am not worthy.’” Now <i>hachasadim</i> (the mercies) are the kindnesses which G-d did for him without having vowed to do them, and <i>ha’emeth</i> (the truth) is the kindness which He promised him and fulfilled. Jacob thus said that he was unworthy of G-d’s promising him and performing those kindnesses which He promised him, nor was he worthy of those other many kindnesses which He did for him without having promised to do them.<br>But I have not understood the opinion of Onkelos who translated, “from all the mercies and all the good,” when he is accustomed to translate <i>chesed ve’emeth</i> as “mercy and truth.” Perhaps Onkelos is rendering <i>chasadim</i> here as referring to Jacob’s rescue, that is, the many times He had saved him from his troubles. Onkelos rendered <i>emeth</i> as referring to all this good which Jacob possessed, for G-d had given him sons and daughters, wealth and belongings, and honor.<br>The correct interpretation appears to me to be that long-lasting kindnesses such as children and wealth are called <i>emeth</i>, which is from the root of <i>emunah</i> (faith), just as: ‘<i>Vene’eman</i>’ <i>(and confirmed shall be) thy house and thy kingdom forever</i>,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 7:16. This was said to David, whose kingdom was assured of existence.</i> which connotes assured existence; <i>His bread shall be given, his waters ‘ne’emanim’ (shall be sure)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 33:16.</i> just as the prophet said, <i>Wilt thou indeed be unto me as a deceitful brook as waters that are not ‘ne’emanu’ (sure)?</i><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 15:18.</i> AND HE SMITE ME, THE MOTHER WITH THE CHILDREN. Commentators<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in Ibn Ezra. The verb “smite” thus applies to the beginning and end of the sentence.</i> have explained it as meaning. “And he smite me and smite the mother with the children.” There are many similar verses. AND THOU SAIDST: I WILL SURELY DO THEE GOOD. Even though he was afraid lest the sin cause him to lose that which he was promised, Jacob said: “You have done great kindnesses for me even though I was unworthy of them. Certainly You will do for me this undeserved kindness which You have promised me, namely, that You will bestow good upon me and increase my seed. My sin should not withhold from me the good You have promised me, for in the beginning I was also unworthy of it had You marked against me mine iniquities.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 130:3.</i> And You did not promise it to me on account of my deeds, but only out of Your abundant mercies.”<br>And some commentators say<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Ibn Ezra. Thus Jacob’s fear was not lest his sin cause him to lose that which he was promised, but because he did not know, etc., as explained in the text.</i> that Jacob had compassion for his children and household lest Esau smite them, because he did not know whether the promise, <i>And thy seed shall be as the dust of the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:14.</i> applied to these or to others, it being possible that he himself would escape and have additional children. But in my opinion this is not correct, for if this was his thought, how did he say in his prayer, <i>And Thou saidst: I will surely do thee good and make thy seed as the sand of the sea?</i> Moreover, it was told to him in Beth-el, <i>And behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest, and I will bring thee back into this land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:15.</i> If his children were to fall before his brother’s sword, this promise would not be fulfilled, and it is to this promise that Jacob alluded when he said, <i>And Thou saidst: I will surely do thee good</i>. Similarly with the promise, <i>And I will do thee good:</i><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> all this Jacob said on the basis of it having been said to him, <i>And I will be with thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:3.</i> But all his misgivings were on account of the fear of sin, for it is the way of the righteous to be always fearful. Thus Jacob was fearful that perhaps even after he left Haran, he sinned by entering into a covenant with Laban, who was an idol-worshipper, or in some other matter, and <i>Who can discern errors?</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Psalms 19:13.</i> OF THAT WHICH HE HAD WITH HIM A PRESENT. Scripture states that he composed a gift out of that which he had since his wealth consisted of flocks and herds, and it was from them that Jacob sent a gift, for he was en-route and he had no opportunity to send him <i>vessels of silver, and vessels of gold… and precious things</i>.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:53.</i> AND PUT A SPACE BETWEEN DROVE AND DROVE. I.e., in order to satisfy the covetous eye of that wicked man and to amaze him by the size of the gift. In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">75:13.</i> the Rabbis express the opinion that there is an allusion to the future in this matter: “Jacob said before the Holy One, blessed be He, ‘O Master of the universe! If troubles will come upon my children, do not bring them one after another, but allow them intervals from their troubles.’” On the basis of this verse, the Rabbis thus hinted that the tributes and taxes which the children of Esau will collect from Jacob’s seed will have intervals and cessations between one another. ‘ACHAPRAH’ (I WILL APPEASE) HIM WITH THE PRESENT. I.e., “I will dissipate his anger.” Similarly: <i>‘Vechupar’ (and annulled shall be) your covenant with death;</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 28:18.</i> <i>Thou shalt not be able ‘kaprah’ (to put it away)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 47:11.</i> I am of the opinion that whenever the word <i>kaparah</i> is used in association with iniquity and sin and in association with the word <i>panim</i> (anger), it always signifies erasing and removing. It is an Aramaic expression occurring frequently in the Talmud: “He wished to wipe his hands on that man.”<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Gittin 56a.</i> In Biblical Hebrew, also, the bowls in the Sanctuary are called <i>‘Kipurei’ of gold</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Ezra 1:10.</i> because the priest wiped his hand on them, that is, on the rims of the bowl. These are the words of our Rabbi Shlomo [Rashi]. And so also did Onkelos translate: “I will calm his anger.” If so, the explanation of the verse will [not] be that Jacob said these words, but that Jacob thought to himself, “I will appease him.” It is Scripture that tells us this [but it is not part of Jacob’s instructions to his messengers], for it would have been improper for the messengers to do so and thereby remind Esau of his antagonism towards Jacob. And so did Rabbi Abraham ibn Ezra explain it.<br>But it does not appear to me to be correct that Scripture should find it necessary to tell us Jacob’s thought at this time when it is a well known matter pertaining to all who send presents. Besides, if it were so, Scripture should have mentioned this originally [in connection with the first drove, in Verse 19] , <i>And, behold, he is also behind us</i>, for he thought, “I will appease him with the present,” for now [when commanding the leaders of the second and third droves] he did not add to that instruction [which he gave the leader of the first drove].<br>However, the correct interpretation is that now Jacob additionally explained to them that they should say in a respectful manner, <i>Behold, he is also behind us</i>, that is to say, “Behold, your servant Jacob is also behind us, and he has sent us before him in order to give <i>a ransom for his life</i>,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Exodus 30:12.</i> using this present as a means of seeing your honor’s face, just as servants present their ransom when they are given permission to see the king’s face. <i>And afterward I will see his face</i>, for <i>perhaps he will accept me</i> and honor me by permitting me to be among those <i>who see the king’s face</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Esther 1:14.</i> This was a way of expressing Esau’s exalted status and was due to Jacob’s fear of him. The expression <i>achaprah panav</i> is then being used as it is used in the verse, <i>The wrath of a king is as messengers of death; but a wise man ‘yechaprenah,’</i><sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 16:14. </i> meaning he will give ransom to allay the wrath. And the connotation of “wiping away” attached to forgiveness is not valid in the Sacred Language but rather in the Aramaic tongue. Similarly, <i>‘kipurei’ of gold</i><sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Ezra 1:10.</i> is the Babylonian name for bowls, for the word <i>kaparah</i> is never used in association with “sin,” meaning “wipe away,” but instead Scripture says: <i>‘lechapeir’ (to make atonement) for your souls;</i><sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Exodus 30:15.</i> <i>‘lechapeir’ (to make atonement) for him, and he shall be forgiven</i>,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Numbers 15:28.</i> i.e., for his soul. And Scripture also says: <i>‘achaprah’ (I shall make atonement) for your sin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Exodus 32:30.</i> All of these are related to the expression, <i>Then shall they give every man ‘kopher’ for his soul</i>,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Exodus 30:12.</i> which means a ransom. AND HE HIMSELF LODGED THAT NIGHT IN THE CAMP. Scripture states that he did not enter his tent that night but lodged in the camp together with his servants and the shepherds of the flocks, <i>set in array, as a man for war</i>,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 6:23.</i> lest his brother come at night and attack him. AND HE TOOK HIS TWO WIVES, AND HIS TWO HANDMAIDS. There is no significance to being mentioned earlier or later in this verse with respect to rescue work. [Hence even though his wives are mentioned here first, from which you might infer that they appeared before Esau first, Scripture later states — 33:6 — that the handmaids came first.] Instead, Scripture states that he gathered his wives and handmaids and children at the edge of the brook, and he alone traversed the ford of the Jabbok to see if the waters were high, and then he returned and took them all with him at one time <i>and made them pass the brook</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> and after that <i>he made pass that which was his</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> namely, his camp and his belongings. AND JACOB WAS LEFT ALONE. That is, for he had forgotten some small jars, and he returned for them. These are the words of Rashi. But in line with the plain meaning of Scripture, the verse, <i>And he took them, and made them pass the brook</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> means that he made them [his family] pass together with him, <i>and he made pass that which was his</i><sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> — [i.e., his camp and his belongings] — by commanding others to do it. He returned [to his camp after ferrying his family across], and he commanded that all others pass over the brook before him, and so he remained behind them. ‘VAYEI’AVEIK’ A MAN WITH HIM, A man covered himself with dust. So Menachem ben Saruk explained it, being derived from the word <i>avak</i> (dust); by their movements, they were raising dust with their feet. I, however, am of the opinion that it means “and he attached himself to,” and that it is an Aramaic word, as in, “After they have joined (<i>aviku</i>) it;”<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 63b.</i> “And they twined the Fringes with loops.”<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Menachoth 42a.</i> This is all the language of Rashi.<br/>In the language of the Sages, <i>avikah</i> is often used to convey the sense of <i>chavikah</i> (loop), as in: “There are <i>avkso</i> (loops) in the punishing scourge;”<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Makkoth 23a.</i>, “A couch is called <i>dargesh</i> when it is set up and taken apart by means of loops, through which the cords are fastened.”<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Nedarim 56b.</i> Similarly the word <i>avukah</i> (a torch) is so called in the language of the Sages because it is made up of small pieces of wood which are tied and bound together. This is because the letter <i>cheth</i> is difficult to pronounce in their language and so they used the easier <i>aleph</i>. Many times the <i>cheth</i> disappears completely as in <i>tuteich</i><sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Chullin 7 b: <i>metutei</i> (from beneath her feet).</i> (underneath) in place of <i>techuteich; mesuta</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 33a.</i> (a bath) in place of <i>maschuta; asita</i><sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 77b.</i> (a mortar) in place of <i>chasita</i>. And it is possible that the word <i>vayei’aveik</i> is actually <i>vayeichaveik</i>, as <i>vayechabkeihu (and he embraced him)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Genesis 33:4.</i> for perhaps it is the way of the Hebrew language to interchange the <i>aleph</i> and <i>cheth</i>. Thus we find: <i>And in the fourth chariot grizzled ‘amutzim’ horses</i>,<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 6:3.</i> which is the same as <i>chamitzim</i>, derived from the expression, <i>‘chamutz’ (crimsoned) garments</i>.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 63:1.</i> Commentators<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">R’dak in his Book of Roots, under the root <i>erez</i>.</i> have said that <i>‘va’aruzim’ for thy merchandise</i><sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 27:24.</i> is like <i>vecharuzim</i>, derived from the expression, <i>thy neck ‘bacharuzim’ (with beads)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 1:10.</i> So too did they say concerning the word <i>vate’altzeihu</i><sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Judges 16:16.</i> that it is like <i>vatechaltzeihu (and she pressed him)</i>, this being an inverted form of <i>vatilchatzeihu</i>, [the root of which is <i>lachatz</i> (oppression)]. Perhaps this is the opinion of Onkelos who said, in translation of the word <i>vayei’aveik, ve’ishtadeil</i>, and so also he translated the expression, <i>And if a man ‘yephateh’</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:15.</i> “as if <i>yeshadeil</i>,” if he embraces and kisses which is the manner of seduction. It may be that Onkelos found no word comparable to <i>vayei’aveik</i>, and so he considered it a matter of cunning, for all effort implies cunning and a clarification of circumstances. In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">77:3.</i> the Sages said: “Who became filled with dust? The man that was with him.” This agrees with the words of Menachem [ben Saruk, who said that <i>vayei’aveik</i> means “he covered himself with dust] “, and this is the correct interpretation. AND HE SAW THAT HE PREVAILED NOT AGAINST HIM. <i>Ye angels of His, ye mighty in strength, that fulfill His word</i>.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Psalms 103:20.</i> Because of this<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Although the angel’s strength was superior to Jacob’s, he was restrained by G-d from harming him.</i> the angel could not prevail against him to harm him for it was not permitted to him to do other than that which he did to him, namely, to disjoint the hollow of his thigh. Now the Rabbis have said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">77:4.</i> “He touched all the righteous people who were destined to come from Jacob. This refers to the generation of religious persecution.”<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">This refers to the religious persecution during the reign of Emperor Hadrian, 117-138 Common Era.</i> The purport of this Midrash is that this entire event constitutes a hint to his generations, indicating that there will be a generation from the seed of Jacob against whom Esau [Rome] will prevail to the extent of almost uprooting his seed. This occurred in one generation during the period of the Sages of the Mishnah, which was the generation of Rabbi Yehudah ben Baba<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">In Sanhedrin, 13 b, it is recounted how this Sage suffered martyrdom for the sake of ordaining his disciples, an act which the Romans had forbidden.</i> and his companions.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Possibly a reference to the <i>Assarah harugei malchuth</i>, the Ten great Rabbis who endured martyrdom rather than abide by the Hadrianic regulations.</i> As they said:<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Shir Hashirim Rabbah 2:18.</i> “Rabbi Chiya bar Abba said, ‘If a person were to tell me, “Give your life for the sanctification of the Name of the Holy One, blessed be He,” I would give it, providing only that they slay me immediately. But in the generation of religious persecution I could not endure!’ And what did the Romans do in that generation? They would bring iron balls and heat them in fire and then place them under their arm-pits and cause their death.” And there are other generations in which they have done to us such things as these and even worse, but we have endured and it has passed over us, just as it is hinted in the verse, <i>And Jacob came in peace</i>.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Further, 33:18.</i> WHY IS IT THAT THOU DOST ASK AFTER MY NAME? The angel said: “There is no advantage to you in knowing my name for no one possesses the power and the capability other than G-d alone. If you will call upon me I will not answer you, nor will I save you from your trouble. However, I will now bless you, <i>for so I am commanded</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 8:35.</i> But Scripture does not explain the contents of the blessing. That which our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in Rashi, Verse 27. See also the explanatory note on this verse in my Hebrew commentary, p. 186.</i> is most probable, namely that the angel, despite himself, conceded to him at that place the legitimacy of his father’s blessings, as Jacob did not wish to wait for him until he arrived at Beth-el. WHO ARE THESE WITH THEE? Esau inquired about the women and children, and Jacob modestly answered, <i>The children whom G-d hath graciously given thy servant</i>, as he did not want to say that they were his wives. Esau thereby understood that they were the mothers of the children. WHAT MEANEST THOU BY ALL THIS CAMP WHICH I MET? Now Jacob’s servants did everything he had commanded them, but Esau refused to accept the explanation from them. Perhaps due to his haughtiness and his arrogance he did not speak to them and did not ask them, <i>Whose art thou ? and whither goest thou?</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Above, 32:18.</i> and they were afraid to approach him. And so he now said, <i>What meanest thou by all this camp?</i> for he thought that they belonged to Jacob on the basis of the words of the first messengers [whom Jacob had originally sent to inform Esau of his coming]. It may be that these messengers had so related in Esau’s camp, and it was then conveyed to Esau. Perhaps because there was no other individual on that road that had these things, [he assumed that they belonged to Jacob]. The intent of <i>What meanest thou by all this camp?</i> is: “Who is this person to you that you send him all these?” That is to say, “Who is this superior of yours that you send him all these?” And he answered him, “<i>To find favour in the sight of my lord</i>, for in my eyes, you are the superior and lord.” FORASMUCH AS I HAVE SEEN THY FACE. Jacob said to him: “Take my present from me because I have seen your face, which to me is <i>as one seeth the sight of an angel, ‘vatirtzeini’ (and thou wast pleased with me)</i>, as you indicated by accepting the present,” just as <i>G-d ‘rotzeh’ (taketh pleasure) in them that fear Him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Psalms 147:11.</i> by accepting their offerings and sacrifices. This is similar to the verses: <i>‘Venirtzah’ (And it shall be favourably accepted) for him;</i><sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 1:4.</i> <i>Their burnt-offerings and their sacrifices shall be ‘leratzon’ (acceptable) upon Mine altar</i>,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 56:7.</i> this being associated with the expressions: <i>Let him be ‘retzui’ (the favoured) of his brethren</i>,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:24.</i> <i>And the light of Thy countenance, for ‘ratzitham’ (Thou wast favourable to them)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Psalms 44:4.</i> <i>For Thy servants ‘ratzu’ (take pleasure) in her stones</i>.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 102:15.</i> All these forms of <i>ratzah</i> connote desire and pleasure in a matter. But Rashi wrote, “Because you have agreed to pardon my offense. <i>Vatirtzeini</i>, you are reconciled with me.” But I have already said<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Above, 32:21.</i> that it was not advisable for Jacob to bring iniquity to remembrance.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">See Ezekiel 21:28.</i> TAKE, I PRAY THEE, MY BLESSING. I.e., the gift. Likewise, <i>Make your blessing with me</i><sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">II Kings 18:31.</i> means “bring me a gift” or “make your peace with me.” So also, <i>Take a blessing of thy servant</i><sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 5:15.</i> means “take a present from thy servant.” They called a gift which a man sends of his own free will “a blessing” because he sends it from that with which G-d had blessed him, just as the verse states, <i>Wherewith the Eternal thy G-d hath blessed thee thou shalt give unto him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 15:14.</i> and just as Scripture said above, <i>And he took of that which he had with him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Above, 32:14.</i> However, a specific gift of that which has been agreed upon as due the king is called <i>mas</i> (tribute). AND ALL THE FLOCKS WILL DIE. Jacob said this in a compassionate manner for he should have said, “And they will all die,” but he would not express himself this way about the children. Neither did he wish to say, “and they will die,” with reference to the herds and the flocks, because he had compassion on the children lest they be included by implication. He also did not want to be verbose and say, “and all the flocks and herds will die.” It may be that the explanation of the verse is that “<i>the children are tender — even the youths shall faint and be weary</i><sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:30.</i> — and they will not want to go, <i>and that the flocks and herds giving suck are a care to me</i>, and if they will be overdriven the flocks will die, as they are small cattle, but the herds [signifying larger cattle] will not die although they will be harmed.” UNTIL I COME UNTO MY LORD UNTO SE’IR. In returning to his land Jacob could have gone by way of the land of Se’ir. Now Esau told him, <i>And I will go before thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> meaning that he will not be separated from him until Jacob returns to his father in order to honor him when he comes into his land. But Jacob said, “I will proceed slowly and let my lord return to the city of his rule, and if I will return by way of his city, he will honor me and go with me as he desires.” This was not a vow on the part of Jacob that he will come to him, for Esau did not need him. Our Rabbis have further said<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Abodah Zarah 25 b, and mentioned here by Rashi.</i> that Jacob had no intention of returning by way of Se’ir, and his desire was to remove himself from him as much as possible, but he mentioned <i>until I come … unto Se’ir</i> in order to extend the length of his journey [so that if Esau meant to do him harm he would wait until Jacob reached his abode at Se’ir]. This also was wise counsel. The Rabbis have yet another Midrash,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 78:18.</i> which states that Jacob will fulfill his word in the days of the Messiah, as it is said, <i>And saviours shall come up on mount Zion to judge the mount of Esau</i>.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Obadiah 1:21.</i> Scripture is saying that the saviors [i.e., the judges of Israel]<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">See Judges 2:16.</i> who are on Mount Zion shall come up to judge the mount of Esau. WHY THIS? LET ME FIND FAVOUR IN THE EYES OF MY LORD. <i>Why this</i>, that you should do me a favor which I do not need? <i>Let me find favour</i> in your eyes, and do not give me any recompense at present [for the gift which I have presented to you]. This is the language of Rashi. Now Jacob’s meaning was that he did not want them and their company at all, the more so since he intended to go another way.<br>Our Rabbis have further seen an advisory aspect in this entire chapter. Thus they have said:<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 78:18.</i> “Before embarking on a journey to the Roman ruler, Rabbi Yanai would peruse this section of the Torah, and he never took Romans with him as an escort on the return journey. One time he did not peruse this section and he took Romans with him, and he had not yet reached Acco when he was compelled to sell his travelling cloak for bribery money.” [The significance attached to this chapter] was because of the Rabbinical tradition that this was the section of the exile. Therefore when Rabbi Yanai entered Rome, in the court of the kings of Edom, [on a mission] concerning public matters, he would peruse this section of the Torah in order to follow the advice of the wise patriarch, for it is he that the generations are to see and emulate. Thus he would not accept the company of the Romans as an escort for they draw no man near to them except for their own interest<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Aboth 2:3.</i> and take liberties with people’s belongings. AND HE BUILT FOR HIMSELF A HOUSE. It is possible that the place was a location which had no city, and he therefore found it necessary to build for himself a house and make booths for his cattle. Or it may be that the expression, <i>and he built for himself a house</i>, means that he built for himself a large house with a strong tower to fortify himself against Esau. AND JACOB CAME IN PEACE … FROM PADDAN-ARAM. [This is stated here in the same manner] as a person says to his friend, “That man there has come from between the teeth of the lions and has arrived unhurt.” Similarly here, <i>And Jacob came in peace</i>, i.e., from Laban and from Esau. This is the language of Rashi. But Rabbi Abraham ibn Ezra explained that the sense of the verse is that Jacob arrived in peace from his lengthy journey and nothing happened to him, as Scripture now begins to narrate the event of Dinah.<br>In my opinion Scripture speaks thus since for the length of his sojourn in Succoth<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> he was fearful of Esau. Succoth — if it be the one mentioned in the book of Joshua<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Joshua 13:27.</i> — was east of the Jordan, in the kingdom of Sihon, and if it be another city by that name, it was nearer to Se’ir. Thus until he entered the land of Canaan Jacob did not feel safe, for only then did he know that Esau would not touch him for his father was nearby, or because the people of the land would help him as his father was a prince of G-d in their midst, or because the merit of having entered the land would save him. And therefore, Scripture now said that he came in peace into the land of his father’s sojourning<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Further, 37:1. </i> since G-d delivered him in his travels <i>out of the hand of all his enemies</i>.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 22:1.</i> And the Rabbis have said in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">78:20.</i> that during all these months that our father Jacob stayed in Succoth he honored Esau with that present enumerated above<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">32:14-15.</i> by Scripture for he was afraid of him there, and monthly or annually he would send him a comparable present. AND HE ENCAMPED BEFORE THE CITY. He did not wish to be a transient lodger in the city, but rather he wished that his inaugural entrance into the land should be into his own property. Therefore he encamped in the field and bought a place for the purpose of taking possession of the land. This action constituted a hint that this place will be conquered by him first<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Further, 34:28.</i> before the dwellers of the land would be driven from before his seed, just as I have explained in the case of Abraham.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:6.</i> And our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 79:7.</i> “He arrived on Friday close to sundown [and was therefore compelled to encamp <i>before the city</i> as there was no time left to enter the city], and he set Sabbath limits [while it was yet day.” The verse thus teaches us that Jacob observed the Sabbath before it was declared on Sinai]. Now according to this opinion of the Rabbis the act of Jacob encamping there first was unintentional. However, in any case, the event hinted to the future as we have said. Rabbi Abraham ibn Ezra however said that Scripture mentions this in order to inform us that there is great excellence to the Land of Israel, and he who owns a part thereof has it considered as a portion in the World to Come. AND HE CALLED ‘LO’ (IT) E-IL-ELOKEI-ISRAEL. It does not mean that the altar was called “The G-d of Israel,” but because the Holy One, blessed be He, had been with him to deliver him, he named the altar in honor of the miracle so that the praise of the Holy One, blessed be He, would be recalled when people referred to the altar. Thus it would mean, “He Who is <i>E-il</i> is the G-d of me whose name is Israel.” Similarly we find in the case of Moses: <i>And he called its</i> [the altar’s] <i>name Adonai-nissi</i>.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Exodus 17:15.</i> It is not that the altar was called by the Divine Name <i>Adonai</i> but rather that he named the altar in honor of the miracle so that the praise of the Holy One, blessed be He, might be mentioned: “G-d — He is my banner.” Our Rabbis expounded that the Holy One, blessed be He, called Jacob <i>eil</i> (a great and mighty man). [According to this, the verse should be interpreted as follows: “And the G-d of Israel called Jacob <i>eil</i>].” The words of the Torah are thus as a hammer splitting the rock into many different pieces, admitting many different explanations. I, however, make it my aim to render the plain sense of Scripture. All of this is the language of Rashi.<br>Now the words of the Rabbi [Rashi] are correct as regards the plain sense of Scripture. And the meaning of the word <i>lo</i> will then be [not “it,” which would refer to the altar, but “him,” which refers to Jacob], just as is the meaning of the same word in the verses: <i>And his father called ‘lo’ (him) Benjamin;</i><sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Genesis, 35:18.</i> <i>‘Vekarei lecha’ (and thou shalt be called) The repairer of the breach</i>.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 58:12.</i><br>Know that it was the custom in Israel that names be called which are indicative of the praises of G-d, such as <i>Zuriel</i><sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Numbers 3:35.</i> (G-d is my rock), <i>Zurishaddai</i><sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7:36.</i> (The Almighty is my rock), for the one who calls that name declares that G-d is his rock and the Almighty is his rock. Likewise, <i>Immanuel</i><sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 7:14.</i> (G-d is with us). And so also the name of the Messiah, who will be called, <i>The Eternal is our righteousness</i>,<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 23:6.</i> and the name of Jerusalem will be, <i>The Eternal is there</i>.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 48:35.</i> And so did they do with the names of the angels: <i>Gabriel</i><sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Daniel 8:16.</i> (G-d is my strength), <i>Michael</i><sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:13.</i> (Who is like unto G-d?), for because of their great power they proclaim with their very name that the strength belongs to G-d and who is like unto Him!<br>Onkelos however said: “And he worshipped on it before G-d, the G-d of Israel.” In that case the meaning of the word <i>lo</i> will be as <i>bo</i> (“in it” or “on it”), in the same manner as: <i>That thou hast chosen ‘l’ben’ (the son) of Jesse;</i><sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 20:30.</i> <i>And he took hold ‘lo’ (of him);</i><sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 15:5.</i> <i>‘L’mei’ (In the waters) of Meribah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Numbers 20:24.</i> It may be that Scripture is saying, “And he called Him G-d, the G-d of Israel,” and the meaning of the word <i>lo</i> is similar to the usage in these verses: <i>I will get me unto the great men;</i><sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 5:5.</i> <i>Get thee out of thy country</i>.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:1.</i><br>And by way of the Truth, [that is, the mystic lore of the Cabala, the verse is to be understood] as being in accord with the Midrash which the Rabbis have expounded in Tractate Megillah:<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">18a.</i> “Whence do we know that the Holy One, blessed be He, called Jacob <i>eil</i>? It is said, <i>And He — the G-d of Israel — called him ‘eil.’</i> “ There is in this matter a great secret, which the Sages have additionally mentioned in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">79:10.</i> in another way: “Jacob said to G-d, ‘Thou art the G-d of those on high, and I am the master of those down below.’” The Sages thereby alluded to that which they constantly say: the likeness of Jacob is engraved in the Heavenly Throne.<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma Numbers 19.</i> The intent [of Jacob’s statement quoted in the Midrash — “I am the master of those down below”] — is that the Divine Glory rests in the Land of Israel. The student learned in the mystic lore of the Cabala will understand. THE DAUGHTER OF LEAH, WHOM SHE HAD BORNE UNTO JACOB. The reason [Scripture specifies <i>the daughter of Leah</i>] is to state that she was the sister of Simeon and Levi, who were envious for her sake and avenged her cause. And Scripture mentions further, <i>whom she had borne unto Jacob</i>, in order to allude to the fact that all the brothers were envious for her. AND HE LAY WITH HER, AND HE AFFLICTED HER. <i>He lay with her</i> in natural gratification; <i>and he afflicted her</i> unnaturally. This is Rashi’s language. But Rabbi Abraham ibn Ezra said: <i>And he afflicted her</i> naturally because she was a maiden.” But there is no need for this for all forced sexual connection is called “affliction.” Likewise, <i>Thou shalt not deal with her as a slave, because thou hast afflicted her</i>.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 21:14.</i> And so also: <i>And my concubine they afflicted, and she is dead</i>.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Judges 20:5.</i> Scripture thus tells — in Dinah’s praise — that she was forced, and she did not consent to the prince of the country. AND THUS IT OUGHT NOT TO BE DONE. I.e., to do violence to maidens, for the nations “had fenced themselves round” against unchastity as a result of the Flood. This is Rashi’s language. But I do not know this, for the Canaanites were immersed in unchastity with women, beasts and males, as it is written, <i>For all these abominations have the men of the land done, that were before you</i>,<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:27.</i> and they did not begin such practices in that generation [but rather it was their traditional behavior], and even in the days of Abraham and Isaac, the patriarchs feared lest they kill them in order to take their wives. Instead, the expression, <i>and thus it ought not to be done</i>, refers back to the word <i>beyisrael</i> (in Israel): <i>because he had wrought a vile deed in Israel… and thus it ought not to be done</i> among them. This is why Scripture said <i>in Israel</i> for it was not a base deed among the Canaanites. And Onkelos translated: “It is not proper that it be done,” meaning that it is forbidden, and that is why it was a base deed in Israel. ‘MOHAR’ (DOWRY) ‘UMATAN’ (AND GIFT). <i>Mohar</i> [refers to the bridal gifts given at the time of] the marriage-contract which is given to maidens, as it is written, <i>according to the dowry of virgins</i>,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:16.</i> these being the presents which the young men send to the maidens whom they marry. <i>Umatan</i> are garments or silver and gold which the groom sends to her father and her brothers. In Bereshith Rabbah the Rabbis said:<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">80:7.</i> “<i>Mohar</i> is <i>parnon</i> (the wife’s settlement); <i>matan</i> is <i>parapurnon</i> (the additional settlement above the usual dowry),” these being in the language of the Jerusalem Talmud<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Yerushalmi Kethuboth 5:8.</i> “the regular dowry” and “the usufruct estate,” that is to say, that which he gives her of his properties to be accounted as if she had brought them from her father’s house, the produce of which belongs to him.<br>The reason for this conciliatory gesture is in order that they willingly give her to him as a wife, as the maiden did not consent to him and she steadily protested and cried. This is the sense of the verse, <i>And he spoke comfortingly unto the damsel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> Therefore Shechem said, <i>Take me this young maiden to wife</i>,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> as she was already in his house and in his power, and he feared not her brothers because he was the prince of the country and how could they take her by force out of his house? Now Shechem’s great desire was because the maiden was very beautiful. However, Scripture did not narrate her beauty as it did in the case of Sarah, Rebekah and Rachel because it did not want to mention that which was to her <i>a stumbling-block of iniquity</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 18:30.</i> while Scripture speaks only in praise of the righteous women but not of this one. Similarly, Scripture does not mention what happened to her after her rescue from Shechem’s house. In line with the simple meaning of Scripture she stayed with her brothers, “shut up, living as widows,”<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">See II Samuel 20:3.</i> as she was considered defiled in their sight, as it is written, <i>Because he had defiled Dinah their sister</i>.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> Our Rabbis have differed on this matter.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 80:10.</i> The most feasible opinion is that of he who says<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 80:10.</i> that Simeon took her, and upon her death, he buried her in the land of Canaan, this being in agreement with what we have said, i.e., that she was with him in his house as a widow, and she went down with them to Egypt, and there she died but was buried in the Land of Israel. Her grave is known by tradition to this day as being in the city of Arbel with the grave of Nitai the Arbelite.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Aboth 1:7. He was a leader of the Sanhedrin in the early days of the Hasmoneans. As for Dinah’s grave being near that of Nitai the Arbelite, see my Hebrew commentary, p. 190, for data from other medieval itinerants. Ramban’s testimony though is that of an eye-witness when he travelled through the land.</i> It is possible that Simeon brought up her remains from Egypt out of pity for her while the Israelites were still in Egypt or that the children of Israel brought them up together with the bones of her brothers — all the tribes — just as our Rabbis have mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, Exodus 13:19.</i> AND THE SONS OF JACOB ANSWERED SHECHEM AND HAMOR HIS FATHER WITH SUBTLETY. Now Hamor and Shechem spoke to her father and her brothers,<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> but the patriarch did not answer them at all as his sons spoke in his place on this matter out of respect for him for since the affair was a source of shame to them, they did not want him to speak about it at all.<br>There is a question which may be raised here. It would appear that they answered with the concurrence of her father and his advice for they were in his presence, and it was he who understood the answer which they spoke with subtlety, and, if so, why was he angry afterwards?<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 30. See also Ramban further, 49:5.</i> Moreover, it is inconceivable that Jacob would have consented to give his daughter in marriage to a Canaanite who had defiled her. Now surely all the brothers gave that answer with subtlety, while Simeon and Levi alone executed the deed, and the father cursed only their wrath.<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:7.</i> [But if all the brothers shared responsibility for the answer and the plan, why did Jacob single out only Simeon and Levi for chastisement?] The answer is that the craftiness lay in their saying that every male of theirs be circumcised,<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here.</i> as they thought that the people of the city will not consent to it. Even if perchance they will listen to their prince and they will all become circumcised, they will come <i>on the third day, when they were in pain</i>,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> and will take their daughter<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">“Daughter.” in Tur: “sister.”</i> from the house of Shechem. Now this was the advice of all the brothers and with the permission of their father, but Simeon and Levi wanted to take revenge of them and so they killed all the men of the city.<br>It is possible that Jacob’s anger in cursing their wrath<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:7.</i> was because they killed the men of the city who had committed no sin against him; they should have killed Shechem alone. It is this which Scripture says, <i>And the sons of Jacob answered Shechem and Hamor his father with subtlety, and spoke, because he had defiled Dinah their sister</i>, for they all agreed to speak to him craftily because of the base deed which he had done to them.<br>Now many people ask: “But how did the righteous sons of Jacob commit this deed, spilling innocent blood?” The Rabbi (Moshe ben Maimon) answered in his Book of Judges,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Hilchoth Melachim, IX, 14, with slight textual changes. The Book of Judges is the last of the fourteen books which comprise Maimonides’ great life work: The Mishneh Torah, or Yad Hachazakah.</i> saying that “sons of Noah”<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Or “a Noachide,” a term denoting the human race. See <i>Seder Bereshith</i>, Note 222.</i> are commanded concerning Laws, and thus they are required to appoint judges in each and every district to give judgment concerning their six commandments<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">The six commandments prohibit idolatry, blasphemy, bloodshed, incest, robbery, and eating a limb or flesh which was cut from a living creature. The seventh one is the commandment to establish courts to enforce these laws. Together, these laws are generally referred to as “the seven Noachide laws.” Ramban will later set forth his thesis that the seventh commandment also requires that they establish laws regulating all civil matters such as damages, business regulations, labor laws, etc.</i> which are obligatory upon all mankind. “And a Noachide who transgresses one of them is subject to the death-penalty by the sword. If he sees a person transgressing one of these seven<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">The six commandments prohibit idolatry, blasphemy, bloodshed, incest, robbery, and eating a limb or flesh which was cut from a living creature. The seventh one is the commandment to establish courts to enforce these laws. Together, these laws are generally referred to as “the seven Noachide laws.” Ramban will later set forth his thesis that the seventh commandment also requires that they establish laws regulating all civil matters such as damages, business regulations, labor laws, etc.</i> laws and does not bring him to trial for a capital crime, he who saw him is subject to the same death-penalty. It was on account of this that the people of Shechem had incurred the death-penalty because Shechem committed an act of robbery and they saw and knew of it, but they did not bring him to trial.”<br>But these words do not appear to me to be correct for if so, our father Jacob should have been the first to obtain the merit of causing their death, and if he was afraid of them, why was he angry at his sons and why did he curse their wrath a long time after that and punish them by dividing them and scattering them in Israel?<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:7.</i> Were they not meritorious, fulfilling a commandment and trusting in G-d Who saved them?<br>In my opinion, the meaning of “Laws” which the Rabbis have counted among their seven Noachidic commandments<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">The six commandments prohibit idolatry, blasphemy, bloodshed, incest, robbery, and eating a limb or flesh which was cut from a living creature. The seventh one is the commandment to establish courts to enforce these laws. Together, these laws are generally referred to as “the seven Noachide laws.” Ramban will later set forth his thesis that the seventh commandment also requires that they establish laws regulating all civil matters such as damages, business regulations, labor laws, etc.</i> is not just that they are to appoint judges in each and every district, but He commanded them concerning the laws of theft, overcharge, wronging, and a hired man’s wages; the laws of guardians of property, forceful violation of a woman, seduction, principles of damage and wounding a fellowman; laws of creditors and debtors, and laws of buying and selling, and their like, similar in scope to the laws with which Israel was charged, and involving the death-penalty for stealing, wronging or violating or seducing the daughter of his fellowman, or kindling his stack, or wounding him, and their like. And it is also included in this commandment that they appoint judges for each and every city, just as Israel was commanded to do,<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 16:18.</i> but if they failed to do so they are free of the death-penalty since this is a positive precept of theirs [and failing to fulfill a positive precept does not incur the death-penalty]. The Rabbis have only said:<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 57a.</i> “For violation of their admonishments there is the death-penalty,” and only a prohibition against doing something is called an “admonishment.” And such is the purport of the Gemara in Tractate Sanhedrin.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">58b. See my Hebrew commentary, p. 192.</i> And in the Jerusalem Talmud<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Not found in our editions. See my Hebrew commentary, <i>ibid.</i></i> they have said: “With respect to Noachide laws, a judge who perverts justice is to be slain. If he took a bribe he is to be slain. With respect to Jewish laws, [if after having heard both parties] you know perfectly well what the proper legal decision should be, you are not permitted to withdraw from the case without rendering a decision, and if you know that it is not perfectly clear to you, you may withdraw from the case. But with respect to their laws, even though you know the law perfectly well you may withdraw from it.” From this it would appear that a non-Jewish judge may say to the litigants, “I am not beholden to you,” for it is only in Israel that there is an additional admonishment — “<i>‘Lo thaguru’ (ye shall not be afraid) of the face of any man</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 1:17.</i> meaning, “You shall not gather in, [i.e., restrain], your words before any man”<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 6b. This explanation is based upon the common root of the words <i>thaguru</i> and <i>ogeir</i> (gathering) as in the expression, <i>gathering in summer</i>, (Proverbs 10:5).</i> — and surely he is not to be slain for failing to make himself <i>chief, overseer, or ruler</i><sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 6:7. </i> in order to judge superiors. [Ramban thus disagrees with Rambam, who writes that the people of Shechem had incurred the death-penalty by not having brought Shechem to justice.] Moreover, why does the Rabbi [Moshe ben Maimon] have to seek to establish their guilt? Were not the people of Shechem and all seven nations<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 7:1.</i> idol worshippers, perpetrators of unchaste acts, and practitioners of all things that are abominable to G-d? In many places Scripture loudly proclaims concerning them: <i>Upon the high mountains, and upon their hills, and under every leafy tree</i>, etc.;<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:2.</i> <i>Thou shalt not learn to do after the abominations</i>, etc.?<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:9.</i> <i>For all these abominations have the men of the land done</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:27.</i> However, it was not the responsibility of Jacob and his sons to bring them to justice.<br>But the matter of Shechem was that the people of Shechem were wicked [by virtue of their violation of the seven Noachide laws]<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">The six commandments prohibit idolatry, blasphemy, bloodshed, incest, robbery, and eating a limb or flesh which was cut from a living creature. The seventh one is the commandment to establish courts to enforce these laws. Together, these laws are generally referred to as “the seven Noachide laws.” Ramban will later set forth his thesis that the seventh commandment also requires that they establish laws regulating all civil matters such as damages, business regulations, labor laws, etc.</i> and had thereby forfeited their lives. Therefore Jacob’s sons wanted to take vengeance of them with a vengeful sword, and so they killed the king and all the men of his city who were his subjects, obeying his commands. The covenant represented by the circumcision of the inhabitants of Shechem had no validity in the eyes of Jacob’s sons for it was done to curry favor with their master [and did not represent a genuine conversion]. But Jacob told them here that they had placed him in danger, as it is said, <i>You have troubled me, to make me odious</i>,<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> and there,<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:7.</i> [i.e., at the time he blessed the other children], he cursed the wrath of Simeon and Levi for they had done violence to the men of the city whom they had told in his presence, <i>And we will dwell with you, and we will become one people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here.</i> They would have chosen to believe in G-d and trust their word, and perhaps they might have indeed returned to G-d and thus Simeon and Levi killed them without cause for the people had done them no evil at all. It is this which Jacob said, <i>Weapons of violence are their kinship</i>.<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Genesis, 49:5.</i> And if we are to believe in the book, ‘The Wars of the Sons of Jacob,’<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">This is the Midrash <i>Vayisu</i>. See Eisenstein, Otzar Midrashim, p. 157, and L. Ginzberg’s, The Legends of the Jews, Vol. I, pp. 404-411.</i> their father’s fear was due to the fact that the neighbors of Shechem gathered together and waged three major wars against them, and were it not for their father who also donned his weapons and warred against them, they would have been in danger, as is related in that book. Our Rabbis have mentioned something of this conflict in their commentary on the verse, <i>Which I took out of the hand of the Amorite with my sword and with my bow</i>.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Further, 48:22.</i> They said,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">As quoted here, the comment appears in Rashi, <i>ibid.</i> See also Bereshith Rabbah 80:9.</i> “All the surrounding nations gathered together to join in battle against them, and Jacob donned his weapons to war against them,” just as Rashi writes there.<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Further, 48:22.</i> Scripture, however, is brief about this because it was a hidden miracle,<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 17:1. </i> for the sons of Jacob were valiant men, and it appeared as if <i>their own arm saved them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Psalms 44:4.</i> Scripture is similarly brief about the matter of Abraham in Ur of the Chaldees,<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 11:28.</i> and it did not at all mention Esau’s wars with the Horites. Instead, Scripture mentions here that <i>there was the terror of G-d upon the cities that were round them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:5.</i> and they did not all assemble to <i>pursue after the sons of Jacob</i><sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:5.</i> for they would have fallen upon them <i>as the sand which is on the sea-shore in multitude</i>.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 13:5.</i> And this is the meaning of <i>the terror of G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:5.</i> for the terror and dread<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 15:16.</i> of the military prowess they had seen fell upon them. Therefore Scripture says, <i>And Jacob came to Luz… he and all the people that were with him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Further, 35:6.</i> in order to inform us that not one man among them or their servants was lost in warfare.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 31:49.</i> THESE MEN ARE PEACEABLE WITH US. The men of the city thought that they hated them as they saw them dejected, and it angered them very much. Perhaps they guarded themselves against them and installed in their city bars and doors, for Jacob’s sons were mighty men <i>and valiant men for the war</i>.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 48:14.</i> But now Hamor and his son Shechem told them, “Do not fear and do not keep distant from them for they are whole-hearted with us.” ‘MIKNEIHEM’ AND THEIR SUBSTANCE AND ALL THEIR BEASTS. The reason for referring to cattle by the word <i>mikneihem</i> is that beasts of the herds which are in the field are called <i>mikneh</i> — [from the root <i>kanah</i>, which means “acquire”] — because whether they are clean or unclean, they are the mainstay of a man’s substance, just as it is written, <i>Behold, the hand of the Eternal is ‘b’miknecha’ (upon thy cattle) which are in the field, upon the horses, upon the asses, upon the camels, upon the herds, and upon the flocks</i>.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Exodus 9:3.</i> And those which do not constitute a herd, as, for example, single beasts in the house, are not called <i>mikneh</i>, and they are included in the term, <i>and all their beasts</i>. It may be that [<i>mikneh</i> and “all their beasts” both refer to the same cattle], and the redundancy is for the purpose of emphasis, meaning, <i>and all their beasts</i> which were very numerous. GO UP TO BETH-EL AND ABIDE THERE, AND MAKE THERE AN ALTAR. I do not know the significance of the expression, <i>and abide there</i>. Now it is possible that G-d commanded him to abide there at first in order to purify the camp from the idols taken from Shechem or from the dead they had touched, similar to, <i>And encamp ye without the camp seven days</i>,<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Numbers 31:19. Said to the soldiers who returned from the war against the Midianites.</i> since they had not yet been commanded concerning the Waters of Sprinkling,<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 19:17-19. Used in purification from the defilement of touching a dead body.</i> and afterwards they were to make the altar. But Jacob was zealous in observing the commandment to be purified before he came to Beth-el. It may be that Jacob’s words, <i>And let us arise, and go up to Beth-el</i>,<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> actually preceded the purification mentioned in the previous verse. And perhaps the command, <i>and abide there</i>, means that he was to direct his thought to cleaving to G-d.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, Deuteronomy 11, for further elucidation of this matter.</i> AND JACOB HID THEM. An idol and the things that pertain to it are not in the category of objects that require burial and for which burial suffices, but instead they are to be crumbled up and scattered to the wind or thrown into the sea.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Abodah Zarah 43b. And if so, why did Jacob bury the idols when they should have been destroyed?</i> It appears to me that the sons of Jacob did not take the idols and the things that pertain to them from Shechem until they had been nullified and had thus become permissible to them, for a heathen can nullify an idol against its worshipper’s will,<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 52b.</i> thus making it permissible to them. Jacob, however, for the sake of the purity of holy things, commanded that they remove it so that they should be fit to worship G-d and sacrifice before Him, just as He had commanded them concerning immersion and the changing of garments.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> Burial was thus sufficient for the idols, and therefore <i>he hid them under the terebinth</i> in a location which will neither be tilled nor sown. AND DEBORAH REBEKAH’s NURSE DIED. I do not know why this verse has been placed between the verse, <i>And he called the place El-beth-el</i><sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> and the following verse, <i>And G-d appeared to Jacob again</i>.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> Scripture thus interrupts one subject which occurred at one time and in one place for when Jacob came to Luz, <i>that is Beth-el</i>,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here.</i> he built an altar there <i>and he called the place El-beth-el</i>,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> and G-d appeared to him there <i>and He blessed him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> Why then was this verse concerning Deborah’s death placed in the midst of one subject?<br>A feasible answer is that which our Rabbis have said,<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 81:8.</i> namely that the verse alludes to the death of Rebekah, and therefore Jacob called the name of that place, <i>Alon-bachut</i> (the oak of weeping), for the weeping and anguish could not have been such for the passing of the old nurse that the place would have been named on account of it. Instead, Jacob wept and mourned for his righteous mother who had loved him and sent him to Paddan-aram and who was not privileged to see him when he returned. Therefore G-d appeared to him and blessed him, in order to comfort him, just as He had done to his father Isaac following the death of Abraham.<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:11.</i> With reference to both of them the Sages have said<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Sotah 14 a; Bereshith Rabbah 82:4.</i> that He gave them the blessing of consolation addressed to mourners. Proof for this is that which is said below, <i>And Jacob came unto Isaac his father to Mamre</i>,<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Verse 27 here.</i> for had Rebekah been there, Scripture would have mentioned “unto his father and unto his mother” for it was she who sent him. to Paddan-aram and caused him all the good, for Isaac commanded him to go there at her advice.<br>Now Rashi commented: “Because the time of her death was kept secret in order that people might not curse her — the mother who gave birth to Esau — Scripture also does not make mention of her death.” This is a Midrash of the Sages.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma Ki Theitzei 4.</i> But neither does Scripture mention the death of Leah! Instead, we must say that the intent of the Sages was to explain why Scripture mentions Rebekah’s death by allusion, connecting the matter with her nurse. Since Scripture did refer to it, they wondered why the matter was hidden and not revealed. And the justification for the curse stated by Rashi is not clear since Scripture mentioned Esau at the death of Isaac, <i>And Esau and Jacob his sons buried him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i><br>It is, however, possible to say that Rebekah’s death lacked honor, for Jacob was not there, and Esau hated her and would not attend; Isaac’s eyes were too dim to see,<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Above, 27:1.</i> and he did not leave his house. Therefore, Scripture did not want to mention that she was buried by the Hittites.<br>I found a similar explanation in Eileh Hadvarim Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">I found this not in Midrash Rabbah but in Tanchuma Ki Theitzei, 4.</i> in the section of <i>Ki Theitzei Lamilchamah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 21:10.</i> where the Sages say: “You find that when Rebekah died, people said, ‘Who shall go before her? Abraham is dead. Isaac is confined to the house and his eyes are dim. Jacob is gone to Paddan-aram. If wicked Esau shall go before her, people will say, “Cursed be the breast that gave suck to this one.”’ What did they do? They took out her bier at night. Rabbi Yosei bar Chaninah said, ‘Due to the fact that they took out her bier at night the Scriptures mentioned her death only indirectly. It is this which Scripture says, <i>And he called its name Alon-bachut</i>, two weepings, [one for Deborah and one for Rebekah]. Thus Scripture says, <i>And G-d appeared unto Jacob… and blessed him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> What blessing did He give him? He gave him the blessing of consolation addressed to mourners.’” Thus far the Midrash. Now because Esau was the only one present at her burial, they feared the curse, and they did not view the burial as an honor to her, this being the significance of the Scriptural hint.<br>Deborah was in Jacob’s company because after accompanying Rebekah to the land of Canaan, she had returned to her country, and now she was coming with Jacob in order to see her mistress. It may be that she was engaged in raising Jacob’s children out of respect for Rebekah and due to her love for her, and thus she resided with him. Now it is possible that she is not “the nurse” of whom it is said, <i>And they sent away Rebekah their sister, and her nurse</i>,<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Above 24: 59.</i> but that she was another nurse who remained in the house of Laban and Bethuel, and now Jacob brought her with him to support her in her old age out of respect to his mother, for it was the custom among the notables to have many nurses. It is improbable that the old woman would be the messenger whom his mother had dispatched to Jacob [to have him return to the Land of Israel], as Rabbi Moshe Hadarshan would have it.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Mentioned by Rashi in this verse. A preacher in the city of Narbonne, Provence, France, who lived in the second half of <i>the</i> eleventh century, Rabbi Moshe Hadarshan, compiled a collection of Agadic material on the book of Genesis. The book itself, which had a great influence upon Rashi and other writers, has been lost except for the quotations made by other scholars.</i> THY NAME IS JACOB. G-d is saying, “Now you are still called Jacob even though the lord of Esau has changed your name<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Above, 32:29. See Rashi, <i>ibid.</i>, Verse 24, that it was “the lord of Esau” who strove with Jacob and then finally blessed him.</i> because he was not sent to you to change your name. However, from now on, <i>thy name shall not be called any more Jacob, but Israel shall be thy name</i>,” this being the meaning of the end of the verse, <i>and He called his name Israel</i>. It may be that it alludes to the fact that He called his name Israel in addition to the name Jacob, but not that it be forbidden for him to be called Jacob. AND THE LAND WHICH I GAVE UNTO ABRAHAM AND ISAAC, TO THEE I WILL GIVE IT. “As I have given it to them so will I give it to you.” This alludes to an oath, for the land was given to them with an oath so that sin should not cause annulment of the gift, but to Jacob it was originally given without an oath. It is this which Scripture refers to when it says in all places, <i>the land of which I swore unto Abraham, to Isaac, and to Jacob</i>.<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:1. and elsewhere. But nowhere do we find that G-d swore to Jacob, except as implied in this verse.</i> It may that the repetition of the prophecy, [mentioned above, 28:13, and repeated here], constitutes an oath, as I have already explained.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Above, 26:3.</i> AND G-D WENT UP FROM HIM. I.e., just as it said with respect to Abraham, <i>And G-d went up from Abraham</i>.<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">17:22.</i> In both cases, it serves to inform us that this was no mere vision or prophetic dream alone, or something like, <i>And it brought me in the visions of G-d to Jerusalem</i>,<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 8:3.</i> but that the Divine Presence rested upon him in the place where he stood. And by way of the Truth, [that is, the mystic lore of the Cabala], “G-d went up from him,” from the place where He spoke with him, this being similar in purport to that which is said, <i>Blessed be the glory of the Eternal from His place</i>.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:12.</i> Scripture is thus stating that which the Sages have mentioned:<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 17:22.</i> “It is the patriarchs that constitute the Divine Chariot.” AND JACOB SET UP A PILLAR. Rabbi Abraham ibn Ezra explained it as meaning: “And Jacob had previously<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">See above, 28:18; also Ramban, <i>ibid.</i>, Verse 17.</i> <i>set up a pillar, and now</i> he poured out a drink-offering thereon, and poured oil thereon.” This is correct. AND JACOB CALLED THE NAME OF THE PLACE…BETH-EL (HOUSE OF G-D). He called it so time after time [since he had previously<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:19.</i> called it by that name]. This is to inform us that it is truthfully and properly a House of G-d, and there the Divine Presence will ever be. The same was true with the name of Beer-sheba, [which was so called by both Abraham and Isaac.<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:31; 26:33.</i> Here too it could not refer to naming the city but rather to calling it by its name.] A ‘KIVRATH’ OF LAND. Menachem ben Saruk<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">See Note 347, <i>Seder Noach</i>.</i> explained the word as having the meaning of <i>kabir</i> (much), i.e., great distance. A Midrashic explanation is: “At the time when the ground is full of holes like a sieve, when there was plenty of ploughed ground. The winter was past, but the dry season had not yet come.” This, however, cannot be the literal sense of the verse, for in the case of Naaman we find, <i>And he departed from him a ‘kivrath’ of land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">II Kings 5:19.</i> [which cannot possibly have this meaning since the sense there is that he had walked away but a small distance from Naaman when Gehazi immediately ran after him] . I think that it is a name for a measure of land. This is Rashi’s language.<br>The correct interpretation is that which Rabbi David Kimchi<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">An elder contemporary of Ramban, Rabbi David Kimchi, wrote extensive commentaries upon most of the books of the Bible which are deemed classical to this day. He also wrote a Hebrew grammar and lexicography. Ramban was influenced by his works.</i> has advanced, i.e., that the letter <i>kaph</i> in the word <i>kivrath</i> is the <i>kaph</i> of comparison and is not a root letter of the word, the basic word being as in the verses: <i>They were their ‘levaruth’ (food);</i><sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 4:10.</i> <i>‘Vethavreini’ (and give me to eat) bread</i>,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 13:5.</i> meaning a small amount of food in the morning.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">R’dak’s commentary on this verse is found in his Book of Roots under the root <i>barah</i>, and here in his commentary.</i> And here the meaning of <i>kivrath</i> is the distance a pedestrian covers from morning to the time of eating, for all travellers measure distances in this manner.<br>This I originally wrote when still in Spain, but now that I was worthy and came to Jerusalem<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Ramban arrived in Jerusalem on the ninth day of Ellul in the year five thousand twenty-seven (1267). See my biography of Ramban (Hebrew, pp. 194-5; English p. 14 and 117). See also Note 361, <i>Seder Noach</i> and Note 25 in <i>Seder Lech Lecha</i>.</i> — praise to G-d Who is kind and deals kindly! — I saw with my eyes that there is not even a mile between Rachel’s grave and Bethlehem. This explanation of Rabbi David Kimchi has thus been refuted, as have the words of Menachem [ben Saruk, who said that there was a great distance between the grave and Bethlehem]. Rather <i>kivrath</i> is a name for a measure of land, as Rashi has said, and there is no adjectival part in the word but only a substantive as in most nouns, with the <i>kaph</i> serving a formative purpose to indicate that it was not an exact measure. And if the word be adjectival, modifying <i>eretz</i>, it is possible that <i>brath</i> is like <i>bath</i>, as in the expression, <i>What ‘bri’ (my son)? and what “bar” (O son) of my womb?</i><sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 31:2.</i> The word <i>bath</i> is thus the name for a small measure of land by which travellers measure the way, similar to the present day mile. It is called “<i>bath</i> of the land” for this small measure is as “a daughter” to the Persian mile or some other measure known in those days.<br>And I have also seen that Rachel’s grave is not in Ramah nor near it, [as the plain meaning of the verse in Jeremiah, 31:15, would seem to indicate: <i>A voice is heard in Ramah… Rachel weeping for her children</i>]. Instead, Ramah which is in Benjamin is about four Persian miles distant from it, and Ramah <i>of the hill-country of Ephraim</i><sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 1:1.</i> is more than two days’ travel from it. Therefore, I say that the verse stating, <i>A voice is heard in Ramah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:15.</i> is a metaphor, in the manner of rhetorical expression, meaning to say that Rachel wept so loudly and bitterly that her voice was heard from afar in Ramah, which was on top of the mountain of [the territory of] her son Benjamin. [She cried for her children who went into exile] <i>because they were not</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:15.</i> there, and she was desolate of them. Thus Scripture does not say, “In Ramah, Rachel weeps for her children.” but it says that the voice was heard there.<br>It appears to me that Jacob buried Rachel on the road and did not bring her into Bethlehem in Judah, which was near there, because he saw by the prophetic spirit that Bethlehem Ephrathah will belong to Judah,<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Micah 5:1.</i> and he wished to bury her only within the border of her son Benjamin, and the road on which the monument over Rachel’s grave stands is near to Beth-el in the border of Benjamin. And so the Rabbis have said in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Sifre, Deuteronomy 33:12.</i> “Rachel died in the portion of Benjamin,” as it is found in the <i>Parshath V’zoth Habrachah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Sifre, Deuteronomy 33:12.</i> Now I have seen in the Targum of Yonathan ben Uziel<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">The standard Targum on the books of the Prophets. See Tractate Megillah 3a. See also Note 128, <i>Seder Vayeitzei</i>, on the three Targumim of the Pentateuch.</i> that he discerned this, and he translated: “A voice is heard high in the world.” [He thus interpreted <i>Ramah</i>, not as the name of a place, since Rachel was not buried in Ramah, as explained above, but rather on the basis of its root <i>ram</i> (high)], and he thus translated the whole verse<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:15.</i> as applying to the congregation of Israel rather than Rachel. ‘BEN ONI’ (THE SON OF MY SORROW). I am of the opinion that he was so called because he alone was born in the land of Canaan which lies to the south (<i>yamin</i>) as one comes from Aram-naharaim, just as it is said: <i>In the south, in the land of Canaan;</i><sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Numbers 33:40.</i> <i>Going on still toward the south</i>.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:9.</i> <i>Binyamin</i> thus means a son of the south, just as in the verse: <i>The north ‘v’yamin’ (and the south) Thou hast created them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:13.</i> For this reason the name <i>Binyamin</i> is here written “full” [with a <i>yud</i> after the <i>mem</i> to indicate that the name is derived from the word <i>yamin</i> (south)]. This is Rashi’s language.<br>But I do not understand this claim that the Land of Israel lies to the south of Aram-naharaim for Aram is eastward of the Land of Israel, as it is written, <i>And he came to the land of the children of the east</i>,<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Above, 29:1. </i> and it is further written, <i>From Aram Balak bringeth me, the king of Moab from the mountains of the East</i>,<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Numbers 23:7.</i> and Jacob crossed the Jordan which is to the east of the Land of Israel, and he returned by way of Edom which is south of the Land of Israel. Thus you find that Aram is south-east of the Land of Israel, and the Land of Israel is to its north. However, if Benjamin was born within the border of Bethlehem Ephrathah which is in the land of Judah — as it is written, <i>Bethlehem in Judah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Judges 19:2.</i> and it is further written, <i>But thou, Bethlehem Ephratha, which art little to be among the thousands of Judah</i><sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Micah 5:1.</i> — this was in the south of the Land of Israel, and he was thus born between Beth-el and Bethlehem Ephrath. And if the place was in the hill country of Ephraim, then it is in the north of the Land of Israel, as it is written, <i>Judah shall abide in his border on the south, and the house of Joseph shall abide in their border on the north</i>.<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Joshua 18:5.</i> And if it was in the portion of Benjamin, it was also not in the south, for it is written, <i>And their border was on the north side</i>.<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 12.</i> Thus in any case there was no reason to call Benjamin “a son of the south.”<br>The correct interpretation appears to me to be that his mother called him <i>ben oni</i>, and she meant to say, “the son of my mourning,” similar in expression to: <i>bread of ‘onim’ (mourners);</i><sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Hosea 9:4.</i> <i>I have not eaten thereof ‘b’oni’ (in my mourning)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 26:14.</i> And his father understood the word <i>oni</i> in the sense of “my strength,” similar in expression to: <i>the first-fruits of ‘oni’ (my strength);</i><sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Genesis 49:3.</i> <i>And to those who have no ‘onim’ (power)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:29.</i> And therefore he called him <i>Binyamin</i>, “the son of power” or “the son of strength,” for in the right hand (<i>yamin</i>) there is strength and success, just as it is written: <i>A wise man’s understanding is at his right hand;</i><sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 10:2.</i> <i>Thy right hand shall overtake</i> all <i>those that hate thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Psalms 21:9.</i> <i>The right hand of the Eternal is exalted</i>.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 118:16.</i> Jacob wanted to call him by the name his mother had called him, for all his children were called by the names their mothers had called them, and he thus rendered it to good and to strength.<br>Now I have seen in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">82:10.</i> “<i>Ben oni</i>, ‘the son of my sorrow.’ <i>And his father called him Benjamin</i>, i.e., in the Sacred Language.” I do not know what this means for it is all the Sacred Language, and so are the names of all his sons in the Sacred Language. However, the Rabbis have alluded to that which I have said, namely, that Jacob rendered the expression so that it signified good. AND ISRAEL HEARD OF IT. Scripture relates Jacob’s humility. He heard that his son had profaned his couch, but yet he did not command them to remove him from his house and from inclusion among his sons so that he should not inherit with them. Instead, he is counted among them, as it is written, <i>And the sons of Jacob, were twelve</i>, and he is counted first. It is for this reason that Scripture has combined the two sections of the Torah<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">In the written Torah the upper section concludes with the words, <i>And Israel heard of it</i>. Then a new section begins, <i>And the sons of Jacob were twelve</i>. Ramban explains why the Masorah combines them into one verse.</i> through one verse. For although this is the beginning of a subject wherein Scripture commences to count the tribes now that they were all born, it hints that Reuben was not rejected on account of his deed.<br>In line with the simple meaning of Scripture it is possible that Reuben disturbed the couch of Bilhah [Rachel’s handmaid] because he feared that she might give birth again from Jacob, for he, being the first-born and thinking of taking two portions of the inheritance, would thus lose more than all the brothers. He had no fear of his mother for she was elderly. Zilpah had perhaps died, or it may be that he had concern for his mother’s honor, and since Zilpah was her handmaid, he did not disturb her. It was for this reason that the right of the first-born was taken away from Reuben, measure for measure. And this is the purport of the verse, <i>And the sons of Jacob were twelve</i>, meaning that he did not beget children after that. AND THE DAYS OF ISAAC WERE. There is no strict chronological order in the narrative of the Torah. The sale of Joseph preceded Isaac’s death. This is Rashi’s language. Now I have already written<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Above, 11:32. </i> that such is the customary way of Scripture with respect to all generations: it tells of a person and his children and his death and then begins with the account of the next generation even though the generations overlapped.<br>Now it would have been proper for Scripture to present Isaac’s death prior to the experiences of Jacob, just as it did in the case of Abraham and all former generations. But by this delay, Scripture intended to state that Isaac died <i>in a good old age, an old man, and full of years</i><sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:8.</i> — [just as is said of Abraham] — after his blessed son Jacob, the inheritor of his high rank, returned to him, and his sons Esau and Jacob, great men of the world, buried him.<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i> It was not necessary for Scripture to mention that they buried him in the cave of Machpelah since it mentioned that Isaac was in the city of Hebron,<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Verse 27 here.</i> and where should they bury him if not near the gravesite of his father? ADAH THE DAUGHTER OF ELON. She is identical with Basmath the daughter of Elon,<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Above, 26:34.</i> and she was called Basmath because she burned incense (<i>besamim</i>) to the idols. And Oholibamah, (mentioned here), is identical with Judith.<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Above, 26:34.</i> In order to deceive his father, the wicked Esau changed her name to <i>Judith</i> (Jewess) to suggest that she had abandoned idol-worship. BASMATH ISHMAEL’s DAUGHTER. But elsewhere Scripture calls her Mahalath!<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 28:9.</i> I have found in the Agadic Midrash on the Book of Samuel:<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Chapter 17.</i> There are three persons all of whose sins are pardoned: a proselyte on conversion, one who is exalted to a high position, and a man on his marriage. It derives the proof for the latter case from here. The reason she was called Mahalath, [from the word <i>mechilah</i> (pardon)], is that Esau’s sins were pardoned when he married her. All this, [including the comment on Verse 2 above], is the language of Rashi.<br/>But Rashi has not explained the reason why the father of Oholibamah, who, according to Rashi, is identical with Judith, is there<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Above, 26:34.</i> called Be’eri and here called Anah. And <i>Basmath Ishmael’s daughter</i> is here a proper name while there,<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Above, 26:34.</i> according to Rashi, is an adjectival noun on account of her burning the incense! And in Bereshith Rabbah, the Sages have said:<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">67:10.</i> “Esau set his mind to repent. <i>Mahalath</i> means that the Holy One, blessed be He, did pardon him for his sins. <i>Basmath</i> means that he was content [with his well-born wives and his decision to repent].” Thus according to the Midrash, both names (Mahalath and Basmath) are descriptive, and their proper names are unknown. For this reason Rabbi Abraham ibn Ezra has said that she had two names, Adah and Basmath. Also in the case of Abijah, [king of Judah, we find that his mother had two names, Micaiah — II Chronicles 13:2 - and Maacah - <i>ibid.</i>, 11:20].<br/>It is possible to say that those two women [mentioned above, 26:34, i.e., Judith and Basmath], died childless perhaps as a punishment because <i>they were a bitterness of spirit unto Isaac and to Rebekah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">Above, 26:35.</i> Esau then married his wife’s sister Adah, the daughter of Elon, and another woman by the name of Oholibamah, the daughter of Anah. But as regards <i>Ishmael’s daughter, sister of Nebaioth</i>, [who was originally called Mahalath] ,<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 28:9.</i> because of the repugnance of her name, [which suggests <i>choli</i>, (sickness)] in the Sacred Language, Esau called her by the honorable name of his first wife Basmath, derived from the word <i>besamim</i> (spices). This was because she was beloved by him since she was of his family and was not <i>evil in the eyes of Isaac his father</i>.<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 28:8.</i> AND ESAU TOOK HIS WIVES, AND HIS SONS, AND HIS DAUGHTERS. This journey took place after his brother had returned from Haran and established himself in the land of Canaan, as it says here, <i>and he went into a land away from his brother Jacob</i>. It is possible that this was also after the death of their father. Now when his brother Jacob was still in Haran, Esau was already in Se’ir, as is written above!<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">32:4.</i> But the explanation of the matter is that Esau went to Se’ir in the days of the chieftains of <i>the Horites, the inhabitants of the land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> and he became a lord with a following of four hundred men<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Above, 32:7.</i> while his children and family remained in the land of Canaan. It is possible that Esau had some land there in another location, in the plain, not on mount Se’ir. Therefore Scripture speaks of him as living in <i>the land of Se’ir, the field of Edom</i>.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">32:4.</i> And after his brother returned to the land of Canaan he vacated before his coming for he knew that the land of Canaan was the inheritance of his brother which his father had given him in his blessing. So he took <i>his sons… and all the souls of his house</i> — a multitude of people — and went to Se’ir to settle there. He then fought with <i>the sons of Se’ir the Horite, the inhabitants of the land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> for perhaps they feared him, and they did not permit him to enter their territory into mount Se’ir, where the fortifications were. However, he settled in the field of Edom, in his original location, <i>and the Eternal destroyed them from before them, and they succeeded them, and dwelt in their stead</i>, as it said in Mishneh Torah.<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:21.</i> It therefore says there, <i>Because I have given mount Se’ir unto Esau for a possession</i>.<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:5.</i> AND HE WENT INTO A LAND. According to Onkelos, the meaning of this expression is “into another land.” But Rashi explained, “He went to stay wherever he could find room” for he went to no particular country but sought a country where he would find room to settle, until he came to mount Se’ir and settled there. In my opinion, the correct interpretation is that Scripture is saying: “And he went to the land of Se’ir,” the name of the place being omitted from the verse as it is self-understood since it has already been mentioned that he dwelled in the land of Se’ir, and it is understood that he led his family there, and right nearby, it is mentioned, <i>And Esau dwelled in mount Se’ir</i>.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> A similar case is found in this verse: <i>He went into the castle of the king’s house, and burnt the king’s house over him with fire</i>,<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">I Kings 16:18.</i> which means that house of the king in which he was. Similarly, <i>And he burned the high place and stamped it small to powder, and burned the Asherah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">II Kings 23:15.</i> which means the high place which belonged to Jeroboam, who was mentioned in the beginning of the verse. So also: <i>And Joab said to the Cushite: Go tell the king… And Cushite bowed down to Joab</i>,<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 18:21.</i> [which means “the Cushite” mentioned] ; <i>And an ass and the lion</i>,<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">I Kings 13:28.</i> [which means “the ass” mentioned above in Verse 24]. So also: <i>For ships were broken at Etzion-geber</i>,<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 22:49. </i> which means “the ships” [mentioned in the beginning of that verse] ; and there are many similar verses. Here also the expression, <i>And he went into a land</i>, is as if it said, “into the land,” i.e., the land of Se’ir which was mentioned. AND THE LAND OF THEIR SOJOURNINGS. The meaning thereof is “the city of their sojournings,” <i>which is Hebron, where Abraham and Isaac sojourned</i>,<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:27.</i> for the land of Canaan could support a thousand times more than Jacob and Esau. But when Esau saw that he could not stay in his city and in his place, he left the entire country to his brother and went his way. AND THESE ARE THE GENERATIONS OF ESAU THE FATHER OF EDOM. Scripture comes to mention the generations which his children begot after they went with him to Se’ir for Esau did not beget there. Thus Scripture begins from him by saying that he had already begotten Eliphaz and Re’uel,<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> and they begot these children in the land of Se’ir. It also mentions together with them the children of Oholibamah,<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">Verse 14 here.</i> who were born in the land of Canaan,<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> even though it does not mention any children that were born to them in the land of Se’ir,<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">According to Ramban above, the justification for mentioning the birth of Eliphaz and Re’uel was in order to mention their offspring. Why then was the birth of Oholibamah’s children mentioned? The answer is: “in order that they, etc.”</i> so that they be counted together with their brothers, the sons of Esau, mentioned in the beginning of the section. It is also mentioned because they became chieftains in Se’ir since Scripture mentions all their chieftains. AND TIMNA WAS CONCUBINE TO ELIPHAZ ESAU’s SON. Because Scripture was not particular to tell us the names of the mothers of all the others, our Rabbis have interpreted that this was to tell us of the esteem in which Abraham our father was held, i.e., how eager people were to attach themselves to his descendants. This Timna was a descendant of chieftains, as it is said, <i>And Lotan’s sister was Timna</i>,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> [and Lotan was one of the chieftains of Se’ir]. She said to Eliphaz, “If I am unworthy to become your wife, would that I might become your concubine,” as Rashi has written.<br>It is possible that the five sons of Eliphaz, mentioned in the preceding verse, were generally known as his children since he had begotten them from his wives. But Amalek, [born of Timna, the concubine of Eliphaz], was not known among his brothers, [who were the recognized children of Eliphaz], and he might have been included among Esau’s children because he was his descendant. Therefore, Scripture found it necessary to say that his mother so-and-so, to whom Amalek was known to have belonged, bore him to Eliphaz, but he is not listed among the descendants of Esau and did not dwell with them on mount Se’ir. Only the sons of the mistresses, and not the son of a concubine, are called Esau’s seed, since the son of the handmaid will not be heir with his sons, in keeping with the practice of his father’s father.<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Above, 21:10.</i><br>Now concerning the descendants of Esau, we have been commanded not to abhor them<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 23:8.</i> or take their land.<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:5.</i> This refers to all his known sons who dwell in Se’ir, as they are called Edomites by his name, but the son of the concubine is not part of the descendants of Esau, and he did not inherit together with them in their land, and in fact with respect to him we have been commanded to the contrary, i.e., to abhor him and blot out his name.<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 25:19.</i><br>Now Rashi wrote further: “In the book of Chronicles<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 1:36.</i> Scripture enumerates Timna among the children of Eliphaz! This implies that he lived with Se’ir the Horite’s wife and from this union Timna was born. When she grew up she became his concubine. And this is why Scripture says, <i>And Lotan’s sister was Timna</i>,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> [since Lotan’s father was Se’ir the Horite]. And the reason why Scripture does not enumerate her among Se’ir’s children is that she was Lotan’s sister maternally but not paternally.”<br>But I do not agree with this since in the book Chronicles, it should have said, “and Timna his daughter.”<sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\">See further, 46:15: “and Dinah his daughter.”</i> Why should Scripture enumerate the woman among the sons? Perhaps Scripture is not particular about this when a matter is known for so we find there in Chronicles: <i>And the sons of Amram: Aaron and Moses, and Miriam. And the sons of Aaron: Nadab and Abihu</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:29.</i> [Scripture thus enumerates a woman among the sons.] If so, it is fitting that we say that this Timna was the daughter of Eliphaz, who had been born to him of the wife of Se’ir the Horite after the death of her husband, and she was thus Lotan’s sister from one mother. Eliphaz took her as a concubine, this being permissible to an idolater.<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 55b.</i> Or we shall say, in accordance with the opinion of our Rabbis [that Timna was illegitimate, as explained above in the words of Rashi], that the Timna mentioned in Chronicles<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 1:36.</i> is identical with Timna the chieftain mentioned further on,<sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\">Verse 40 here.</i> for he is enumerated there in Chronicles<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 1:36.</i> among the sons of Eliphaz, just as Korah is enumerated there<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 1:35.</i> among the sons of Esau [while here in Verses 15-16 Korah is listed among the sons of Eliphaz. You must therefore conclude that he was illegitimate, as was Timna]. Furthermore, Korah is listed here in Verse 5 as the son of Oholibamah [and Esau, and further in Verse 16 he is enumerated among the sons of Eliphaz. You must therefore conclude] that both Korah and Timna were illegitimate, born of one father, and enumerated with the children of another, for it is far-fetched to say that the woman Timna was enumerated among the sons, as was suggested above.<br>In line with the simple meaning of Scripture it is feasible to conjecture that Timna, the concubine of Eliphaz, after having given birth to Amalek [as stated in our present verse], gave birth to a son, and she had hard labor and died. As her soul was departing she called his name Timna so that her name be remembered, while his father Eliphaz called him Korah. Scripture, however, does not ascribe this son Timna to Timna his mother in order not to prolong the account for the intent is only to enumerate Amalek by himself. However, the sons of Eliphaz were seven, [as they are enumerated here in Verses 15-16, and Korah is among them]. Now Scripture enumerates there the chieftains who were the sons of Eliphaz in the order of their importance. Therefore, it gave Kenaz and Korah precedence over Gatam [although the order of their birth as stated in Verse 11 was: Zepho, and Gatam, and Kenaz].<br>I have an additional opinion concerning this verse in connection with that which our Rabbis have said in the Midrash of “Thirty-two Rules by which Agadah<sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">The part of Rabbinic teaching which explains the Bible homiletically, as opposed to the Halachic (or legal) interpretation, which is governed by the famous thirteen principles of interpretation mentioned by Rabbi Ishmael. This Midrash of “Thirty-two Rules” for Agadah was collated by Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yosei the Galilean.</i> is explained.” There they mentioned this rule: “There should have been one arrangement for [two verses, meaning that there are verses which should really be combined] but the prophets divided them for some reason! An example is the verse which says, <i>For a multitude of the people</i>, etc.”<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\"><i>For a multitude of the people… had not cleansed themselves, yet did they eat the passover otherwise that it is written. For Hezekiah had prayed for them, saying: The good Lord pardon</i>, (II Chronicles 30:18). And then in Verse 19 it continues: <i>His whole heart he hath set to seek G-d, the Eternal, the G-d of his fathers, though not according to the purification that pertaineth to holy things</i>. Now Verse 18 does not explain whom G-d should pardon, while Verse 19 does not explain “who set his heart, etc.” Combining the two verses makes the sense clear. Hezekiah prayed that the good Lord pardon every one who, though he had not cleansed himself according, etc., had set his whole heart to seek G-d.</i> Those who pursue the plain meaning of Scripture apply this to other verses. And so too this verse says: <i>(And) the sons of Eliphaz were Teman, Omar, Zepho, and Gatam and Kenaz</i>,<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\">This concludes Verse 11, while <i>And Timna</i> begins Verse 12. Ramban combines the two verses into one, with the result that Timna is also enumerated among the sons of Eliphaz.</i> <i>and Timna</i>. Then Scripture returns to say, <i>there was a concubine to Eliphaz Esau’s son, and she bore to Eliphaz Amalek</i>, but Scripture does not mention the name of the concubine. But in truth she was Timna, as it is said, <i>Lotan’s sister was Timna</i>,<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> and this is the reason that Scripture did not mention her name here since it did not want to say “and Timna” twice, once in reference to the male chieftain and once in reference to the female concubine. Thus Eliphaz had seven sons, [who are enumerated in Verses 11-12: Teman, Omar, Zepho, Gatam, Kenaz, Timna, and Amalek], and they are the same chieftains ascribed to Eliphaz in Verses 15-16, but they changed the name of this youngest son of Eliphaz — namely Timna — to Korah because his name was like that of the concubine and so that he should not be thought of as her son. He was named Korah upon his ascending to the position of chieftain.<br>Now Rabbi Abraham ibn Ezra said that Korah the son of Esau’s wife Oholibamah is counted twice; [in Verse 5 he is mentioned as Oholibamah’s son while in Verse 16 he is listed as Adah’s son], because he was the youngest of Oholibamah’s sons, [as indicated in Verse 5 where he is mentioned last. Upon his mother’s death] Adah raised him, [which explains why he is mentioned among Adah’s children in Verse 16]. So also the verse, <i>the five sons of Michal the daughter of Saul</i>,<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 21:8.</i> as our Rabbis have said.<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 19 b: “But they were really Merab’s children! [See I Samuel 18:19.] It is because Merab gave birth to them. However Michal raised them; therefore, they are called by her name.”</i><br>According to this opinion [of Ibn Ezra, i.e., that because Adah raised Korah he is counted among her children], the explanation of Scripture in the book of Chronicles (I, 1:36), [where it mentions <i>seven</i> sons of Eliphaz, and among them, <i>and Timna and Amalek</i>, while here in Verses 11-12, it mentions only <i>six</i> sons of Eliphaz, is as follows: The expression in Chronicles, <i>and Timna and Amalek</i>, means] that Timna gave birth to Amalek, the sense of the verse thus being, “and to Timna, Amalek.” The letter <i>lamed</i> meaning “to” is missing just as in the verse: <i>And there were two men that were captains of bands Saul’s son</i>,<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 4:2.</i> which means “to Saul’s son.” [Thus it was Timna who was his mother, but because Adah raised him he is enumerated here in Verse 12 among the sons of Adah].<br>The correct interpretation however is, as I have suggested, [that Timna, Lotan’s sister, bore Amalek to Eliphaz], and the verse stating, <i>And these are the sons of Adah</i> — [namely, Verse 16, which mentions Amalek among them], refers to the majority of the names mentioned there, for Amalek was not her son. Similarly the verse, <i>These are the sons of Jacob, who were born to him in Padan-aram</i>,<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:26.</i> does not apply to Benjamin, [who was born in the Land of Israel, although he is mentioned in the enumeration which follows]. THESE ARE THE SONS OF SE’IR ‘HACHORI’ (THE HORITE). <i>Hachori</i> was the name of a man who was the father of an ancient nation which was called by his name, just as the Amorite and the Perizzite, as it is said, <i>When He destroyed the Horites from before them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:22.</i> And he was called Se’ir because of the name of the land which was Se’ir — a name derived from Esau who was <i>a hairy man</i><sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">Above, 27:11.</i> — from the day Esau came there. The name Edom likewise stemmed from Esau. However, Scripture seems to distinguish between “Se’ir” and “Edom” for it says, <i>These are the sons of Se’ir the Horite</i> who were <i>the inhabitants of the land</i> from the first, not the sons of Se’ir the Edomite who came there. With the help of G-d, I will yet explain the genealogy of the Horite in the book of Mishneh Torah.<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:10.</i><br>Rabbi Abraham ibn Ezra wrote: “Scripture mentions this in order to delineate the genealogy of Se’ir and Esau since Israel was to be commanded, concerning the sons of Esau, [not to abhor them or take their land].”<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 23:8; 2:5.</i> And Rashi wrote: “It would have been unnecessary to write the genealogy of the Horites had it not been that Scripture wishes to mention Timna, thereby showing the esteem in which Abraham was held.” AND LOTAN’s SISTER WAS TIMNA. This is analogous to the verses: <i>And the sister of Tubal-cain was Naamah;</i><sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Above, 4:22. </i> <i>And their sisters were Zeruiah and Abigail;</i><sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 2:16.</i> <i>And Tamar was their sister;</i><sup class=\"footnote-marker\">287</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:9.</i> <i>and Serah their sister</i>.<sup class=\"footnote-marker\">288</sup><i class=\"footnote\">Genesis, 46:17.</i> It is the custom of Scripture to trace the genealogy of a daughter through the brothers. Now it would have been proper that Timna be enumerated above with the sons of Se’ir by saying, “<i>And Dishon, and Ezer, and Dishan</i><sup class=\"footnote-marker\">289</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> and their sister Timna.” But since she was Lotan’s sister both paternally and maternally, and not the maternal sister of the other brothers, Scripture therefore wanted to trace her genealogy through Lotan. It may be that she was Lotan’s maternal but not paternal sister and she was not the daughter of Se’ir the Horite, [and therefore could not be listed among his children]. AND THESE ARE THE CHILDREN OF ZIBEON: AND AJAH, AND ANAH. The letter <i>vav</i> in the word <i>v’ayah</i> — (and Ajah) is redundant. Similarly: <i>Thy father’s servant ‘va’ani’ (and I) have been in time past, so ‘va’ani’ (and I) will now be thy servant</i>.<sup class=\"footnote-marker\">290</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 15:34.</i> In both cases the <i>vav</i> is redundant, and the meaning of the word is <i>ani</i> (I). <i>And there were the heads of their fathers’ houses: ‘va’epher’ (and Epher), and Ishi</i><sup class=\"footnote-marker\">291</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:24.</i> — here too the <i>vav</i> is redundant. And there are many others like them.<br>Now this Zibeon was the third son of Se’ir the Horite,<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> and he begot these two children, Ajah and Anah, and Scripture relates that this Anah, Zibeon’s son, <i>was that</i> same <i>Anah who found the mules in the desert as he fed the asses of Zibeon his father</i>, to differentiate between him and his uncle Anah,<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> the brother of his father, Zibeon. This Anah, Zibeon’s son, was Esau’s father-in-law.<sup class=\"footnote-marker\">293</sup><i class=\"footnote\">Verse 2: <i>Oholibamah the daughter of Anah</i>.</i> WHO FOUND THE ‘YEIMIM’ IN THE DESERT. In the opinion of some of our Rabbis in the Talmud,<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 54a.</i> the <i>yeimim</i> are mules, and this man discovered that an ass and a mare, even though they were unlike species, could breed together as opposed to other unlike species. Scripture says that he found them <i>in the wilderness as he fed the asses</i>, for he had there in the desert many asses seeking she-asses and he mated them with mares, and they begot offspring. It would appear that in his generation it was accounted to him as an act of wisdom in that he knew the various species which are nearly alike in nature and thus can produce offspring by cross-breeding. He was thus known by this deed, and therefore Scripture described him by it. And Onkelos translated <i>yeimim</i> as valiant men. It would appear from his opinion that this Anah was attacked by people from a nation called Emim, as it is said, <i>The Emim… a people great, and many and tall as the Anakim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 2:10.</i> and they wished to rob him of the asses of Zibeon his father. He was in the desert with no one to help him, but he overtook them and saved the asses from their hand. The word <i>matza</i> in <i>matza eth hayeimim</i> is thus to be associated with these expressions: <i>Thine hand ‘timtza’ (shall overtake) all thine enemies;</i><sup class=\"footnote-marker\">295</sup><i class=\"footnote\">Psalms 21:9.</i> <i>And I have not delivered thee into the hand of Saul</i>.<sup class=\"footnote-marker\">296</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 3:8. “Saul.” In the verse: “David.”</i> It may be that the word <i>matza</i> means that he found them and they were thus saved, and he came to be known for this prowess. This is correct. AND THESE ARE THE CHILDREN OF ANAH: DISHON AND OHOLIBAMAH THE DAUGHTER OF ANAH. Such is the way of Scripture when referring to daughters, as in the expression, <i>and his daughter Dinah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">297</sup><i class=\"footnote\">Further, 46:15.</i> Now this Anah was the fourth son of Se’ir the Horite, enumerated above,<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> after Zibeon his brother, for the section enumerates seven sons<sup class=\"footnote-marker\">298</sup><i class=\"footnote\">Verses 20-21 here.</i> of Se’ir the Horite in the order of their birth. This Anah had another son also called by the name Dishon as was his uncle,<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> and he had a daughter called Oholibamah, which was also the name of her relative, <i>the daughter of Anah the daughter of Zibeon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> This is why Scripture says concerning Esau’s wife, <i>Oholibamah the daughter of Anah, the daughter of Zibeon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">300</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> in order to relate that she was the daughter of Anah who had found the mules, and granddaughter of Zibeon, not Oholibamah the daughter of Anah, the son of Se’ir the Horite, Zibeon’s brother. However, in the opinion of some of our Rabbis<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 54a.</i> there is in this entire section only one man called Anah, and he was Zibeon’s son.<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> Since Zibeon committed incest with his mother, the wife of Se’ir the Horite, Scripture thus enumerates Anah among Se’ir the Horite’s sons<sup class=\"footnote-marker\">292</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> because people considered him as Se’ir’s son and called him “Anah the son of Se’ir,” and he grew up among his sons because Se’ir thought he was his son. Scripture, however, enumerates him a second time as Zibeon’s son<sup class=\"footnote-marker\">301</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> in keeping with the true facts. This is the interpretation of the symbolizing interpreters as is mentioned in Tractate Pesachim,<sup class=\"footnote-marker\">294</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 54a.</i> but it is not the consensus of opinion in the Gemara and is not at all the plain meaning of Scripture. AND THESE ARE THE CHILDREN OF DISHAN: HEMDAN AND ESHBAN. This Dishan is identical with Dishon, the fifth son of Se’ir,<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> it being of no consequence whether he is called Dishan or Dishon, except when both names are mentioned in one verse<sup class=\"footnote-marker\">299</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> in order to distinguish between them. Similarly, <i>And Hirom made the pots…</i><sup class=\"footnote-marker\">302</sup><i class=\"footnote\">I Kings 7:40.</i> <i>So Hiram made an end of doing all the work</i>.<sup class=\"footnote-marker\">303</sup><i class=\"footnote\">In the same verse. Since Hirom and Hiram refer to the same person, there is no objection even if both names are used in the same verse. The case is different with Dishon and Dishan, who are two persons.</i> It was necessary for Scripture to call him Dishan here so that it should not be thought that he is identical with Dishon the son of Anah mentioned nearby [in Verse 25] for the purpose of ascribing his children to him, for so it would have appeared. AND THESE ARE THE KINGS THAT REIGNED IN THE LAND OF EDOM. This was written in order to relate that the blessing of Isaac was fulfilled in Esau. He had said to him, <i>And by thy sword shalt thou live</i>,<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Above, 27:40.</i> and they prevailed over the sons of Se’ir the Horite and reigned over them in their land. These cities mentioned here were provinces in the land of Edom, for Bozrah<sup class=\"footnote-marker\">305</sup><i class=\"footnote\">Verse 33 here.</i> belonged to Edom, as it is written, <i>For the Eternal hath a sacrifice in Bozrah, and a great slaughter in the land of Edom</i>.<sup class=\"footnote-marker\">306</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 34:6.</i> Similarly, <i>the land of the Temanites</i>,<sup class=\"footnote-marker\">307</sup><i class=\"footnote\">Verse 34 here.</i> is also of Edom, as it is said concerning it, <i>And thy mighty men, O Teman, shall be dismayed, to the end that every one may be cut off from the mount of Esau</i>,<sup class=\"footnote-marker\">308</sup><i class=\"footnote\">Obadiah 1:9.</i> as are all the cities mentioned here. Scripture, however, relates that these kings did not succeed their fathers, as was the case in Israel.<br>The expression, <i>Before there reigned any king</i>, means “many years before.” But <i>before there reigned any king</i> does not mean that these kingdoms of Edom continued to exist until the kingdom of Israel. Instead, it means to say that at that time the Edomites will not have sovereignty, in order to fulfill Isaac’s words, <i>and thou shalt serve thy brother</i>.<sup class=\"footnote-marker\">304</sup><i class=\"footnote\">Above, 27:40.</i> It is possible that all these kings had already passed away in the days of Moses<sup class=\"footnote-marker\">309</sup><i class=\"footnote\">Ramban here implies that the expression <i>before there reigned any king</i>, refers to Moses. This coincides with the opinion of Ibn Ezra expressed in his commentary on Verse 31.</i> as they were old when they crowned them, and their lives were not prolonged. WHO SMOTE MIDIAN IN THE FIELD OF MOAB. The intent thereof is to tell of Hadad’s prowess, for the Midianites had come into the field of Moab to overpower them, but he was victorious over them all.<br>Baal-hanan the son of Achbor<sup class=\"footnote-marker\">310</sup><i class=\"footnote\">Verse 38 here.</i> was of the same place as <i>Shaul of Rehoboth by the River</i>,<sup class=\"footnote-marker\">311</sup><i class=\"footnote\">Verse 37 here.</i> in whose stead he reigned, and therefore Scripture does not ascribe another city to him. It is possible that “Hanan” is the name of a place, and he was the master thereof, which accounts for his name Baal-hanan, and afterwards he became king. AND THESE ARE THE NAMES OF THE CHIEFS THAT CAME TO ESAU. At first<sup class=\"footnote-marker\">312</sup><i class=\"footnote\">Verses 15-19 here.</i> Scripture enumerated Esau’s grandsons who were chieftains in that generation, and afterwards some of his descendants succeeded in attaining sovereignty. After that their kingdom ceased, and the Edomites once again appointed these chieftains as their head. And so it is said in the book of Chronicles:<sup class=\"footnote-marker\">313</sup><i class=\"footnote\">I, 1:51.</i> <i>And Hadad died. And the chiefs of Edom were: the chief of Timna</i>. So did Rashi explain it here in his commentary on this verse.<br>And that which Scripture says here, <i>according to their families, after their places, by their names</i>, [and in Verse 43], <i>after their habitations in the land of their possessions</i> means that among the previous chiefs, [mentioned above in Verses 15-19], all the brothers who were the chiefs dwelled in one city, ruling one people, or their position was analogous to the princes of the tribes and the heads of families [in Israel]. But these latter ones were chiefs <i>according to their families</i>, meaning that each one was chief of all the families of Esau’s descendants, and in all of their dwelling places, for in that generation he alone was called “chief,” no other person being so called in all the land they possessed. Thus they were as kings in their countries, but they were not enthroned, and the glory of royalty was not bestowed upon them.<br>In the opinion of many commentators<sup class=\"footnote-marker\">314</sup><i class=\"footnote\">See Rashi on Verse 31. In his opinion, <i>before there reigned any king</i> (Verse 31) refers to Saul, king of Israel. Moses who wrote the Torah could therefore know it only by prophecy.</i> this section was written as a prophecy. But this is not correct. Why should prophecy mention these kings, and until what point in time was Scripture to enumerate them and stop? Rather the correct interpretation is that all these ruled before the Torah was given in the days of Moses. Now we may say that they all ruled in one time, and then the explanation of <i>after their places</i> would be that each one ruled in his place, or else their rule lasted but a short time, as Scripture says, <i>But the years of the wicked shall be shortened</i>.<sup class=\"footnote-marker\">315</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 10:27.</i> MAGDIEL. This is Rome. Thus the words of Rashi. But I have not understood this. If we say that this is a prophecy <i>for many days to come, and of times that are far off</i>,<sup class=\"footnote-marker\">316</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 12:27.</i> then many Roman kings have ruled over the Roman kingdom, and Rome is not a chieftaincy, but rather it is a great empire, <i>terrible, and strong exceedingly</i>,<sup class=\"footnote-marker\">317</sup><i class=\"footnote\">Daniel 7:7.</i> there never having been her like among kingdoms. However, the Rabbis have said in Pirkei d’Rabbi Eliezer,<sup class=\"footnote-marker\">318</sup><i class=\"footnote\">Chapter 38.</i> “In reward for having cleared out his utensils in the face of our father Jacob,<sup class=\"footnote-marker\">319</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 6.</i> G-d granted him one hundred provinces, from Se’ir to Magdiel, and Magdiel is Rome, as it is said, <i>The chief of Magdiel, the chief of Iram</i>.” By this the Rabbis intended to say that of which I have already informed you several times, i.e., that that which occurred with the first ones contains allusion to their descendants. Now these last ten chiefs, together with Magdiel who is the tenth, allude that there will be ten Edomite kings<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">Daniel 7:23-24. See also Note 8 in <i>Seder Vayeitzei</i>.</i> in their sovereignty during the Fourth Kingdom<sup class=\"footnote-marker\">320</sup><i class=\"footnote\">Daniel 7:23-24. See also Note 8 in <i>Seder Vayeitzei</i>.</i> who will rule over Edom, and the tenth of these will rule over Rome, and from there their kingdom will spread over the whole world. It is to this that the name Magdiel — [from the words <i>gadol</i> and <i>el</i>] — hints that he will magnify himself above every power, as it is said concerning him, <i>And the king shall do according to his will, and he shall exalt himself, and magnify himself above every power</i>.<sup class=\"footnote-marker\">321</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:36.</i> And it is this which is written, <i>And as for the ten horns</i>, [which were on the head of the fourth beast], <i>out of this kingdom shall ten kings arise; and another shall arise after them, and he shall be diverse from the former</i>.<sup class=\"footnote-marker\">322</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 7:24.</i> And the Rabbis have said in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">323</sup><i class=\"footnote\">It is found in Shmoth Rabbah 15:4.</i> “All of the chiefs mentioned by Scripture are descendants of Esau.” And the Rabbis have further interpreted:<sup class=\"footnote-marker\">324</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 83:3.</i> “<i>The chief of Iram</i> — that he is destined to heap up [<i>l’arom</i>] treasures for the king Messiah.” May he speedily reveal himself.<br>Vayeishev AND JACOB DWELT IN THE LAND OF HIS FATHERS. The meaning of the verse is that since Scripture had said that the chiefs of Esau dwelt <i>in the land of their possessions</i><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Above, 36:43, the concluding verse in the previous <i>Sedra</i>.</i> — that is to say, the land which they took to themselves as a possession forever — it now says that Jacob, however, dwelt as his father had, as a stranger in a land which was not their own but which belonged to the Canaanites. The purport is to relate that they<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Isaac and Jacob.</i> elected to dwell in the Chosen Land,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">A term denoting the Land of Israel. See Ramban above, 19:5.</i> and that G-d’s words to Abraham, <i>That thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Above, 15:13.</i> were fulfilled in them but not in Esau, for Jacob alone shall be called their progeny.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">“Their”: Abraham and Isaac.</i> THESE ARE THE ‘TOLDOTH’ (GENERATIONS) OF JACOB. And this is an account of the generations of Jacob. These are their settlements and the events which occurred to them until they attained settlement status. The first cause was <i>Joseph, being seventeen years old</i>, etc. It was through this incident that it happened that they descended to Egypt. This is the literal explanation of the text, which permits each detail to fall into its place. These are the words of Rashi. But the word <i>toldoth</i> cannot apply to a settlement.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Ramban thus understood the above text of Rashi as interpreting the word <i>toldoth</i> as having reference to Jacob’s settlement. Mizrachi, however, points out that Rashi’s intent is that the word <i>Eileh</i> (these are) refers to the settlements, while the word <i>toldoth</i> is to be understood in its usual sense as meaning “children.” The sense of the verse thus becomes: “These are the settlements of the children of Jacob.”</i><br>And Rabbi Abraham ibn Ezra said [that the verse should be interpreted thus]: “These are the events which happened to him, and the occurrences which befell him.” This is similar in meaning to the usage in the verse, <i>For thou knowest not what a day may bring forth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 27:1. The Hebrew is <i>yolad yom</i> (a day may bring forth). Similarly, according to Ibn Ezra, the word <i>toldoth</i>, which has the same roots as <i>yolad</i>, here means the events which evolved.</i> But a person is not said to bring forth his events; it is only to days that events can be ascribed.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Ramban makes the point that <i>toldoth</i> can mean events when it modifies a period of time. However, when referring to a person, as in the present verse, it cannot have this meaning. Ramban thus takes issue with Ibn Ezra’s interpretation.</i> Now perhaps the verse, according to Ibn Ezra, is saying, “These are the events which the days of Jacob brought forth.”<br>The correct interpretation in my opinion is as follows: “These are the generations of Jacob: Joseph and his brothers, whom Scripture will mention further on.” Scripture here adopts a concise approach to their names since it already mentioned them above.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:23-26.</i> But the intent of the verse is to say that these are the generations of Joseph and his brothers to whom the following happened. It is also possible that the word <i>Eileh</i> (these are) alludes to all those mentioned in this book: <i>Thy fathers went down into Egypt with threescore and ten persons</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 10:22. The listing of the names of sixty-nine of these seventy people is found further on “in this book,” 46:8-27. Jochebed, who was born as they entered Egypt, is the seventieth.</i> Just as in the chapter, <i>These are the generations of Esau</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Above, Chapter 36.</i> Scripture mentioned sons and sons’ sons, kings and chiefs, including all that there had been among them up to the time the Torah was given,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 36:40.</i> so will Scripture count the generations of Jacob, his sons and grandsons, and all his seed, mentioning only the outstanding details in their generations. AND THE LAD WAS WITH THE SONS OF BILHAH. His actions were those of youth: he would touch up his eyes and dress his hair. <i>With the sons of Bilhah</i>, that is to say, he associated with the sons of Bilhah because his brothers slighted them as being the sons of handmaids, and he therefore befriended them. <i>Their evil report</i> — he told his father about every wrong which he discerned in his brothers, the sons of Leah. This is the language of Rashi.<br>But if this be so, why did the children of the handmaids not save him later on, inasmuch as he loved and befriended them, and told his father about his brothers’ slighting them. And if we say that they feared their brothers, they were four,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Dan, Naphtali, Gad, and Asher.</i> and Reuben was with them,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">As expressly stated further on in Verses 21-22.</i> and, with Joseph himself, [they made a total of six]. Surely they would have prevailed against them especially when considering that the remaining five sons of Leah would not wage war against them. Moreover, it appears from Scripture that all<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">“All,” except Reuben, the eldest, and Benjamin, the youngest, (Rabbeinu Bachya, p. 306, in my edition.)</i> of the brothers concurred in the sale of Joseph. However, according to our Rabbis in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">84:7.</i> he uttered slander against all of them.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">And not, as Rashi has it, that the evil report concerned only the sons of Leah.</i><br>In my opinion the correct interpretation is that this verse returns to explain that which it mentioned above, and its purport [is as if the phrases in the verse were transposed as follows]: Joseph being a lad of seventeen years, was feeding the flock together with his brothers, the sons of Bilhah and the sons of Zilpah, his father’s wives. A similar case requiring transposition of phrases is found in this <i>Seder:</i><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"><i>Sedrah</i> or <i>Parsha</i> (section).</i> <i>And they dreamed a dream both of them in one night, each man according to the interpretation of his dream, the butler and the baker of the king of Egypt, who were bound in the prison</i>.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">40:5.</i> The verse returns to explain the word <i>shneihem</i> (both of them) which it had mentioned at the outset. Its purport, [after the phrases have been suitably transposed, is as follows]: And both of them dreamed a dream, the butler and the baker of the king of Egypt, who were bound in the prison, each man according to the interpretation of his dream. There are many similar verses. It may be that the word <i>v’hu</i> (and he was) requires another similar word, as if it were written: “and he was a lad, and he was with the sons of Bilhah and with the sons of Zilpah, who were his father’s wives.” The verse thus states that because he was a lad he was constantly with the sons of Bilhah and the sons of Zilpah, his father’s wives, never being separated from them on account of his youth, for their father had commanded them to watch over him and serve him, not the sons of the mistresses, and he brought an evil report concerning them<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">The sons of Bilhah and Zilpah.</i> to their father. It was for this reason that these four brothers<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Dan, Naphtali, Gad, and Asher.</i> hated Joseph. Following that, the verse says that his father loved him. Now when the other brothers<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The sons of Leah.</i> saw that their father loved him more than all, they became jealous of him and they hated him. Thus Joseph is found to be hated by all: the sons of the mistresses were jealous of him because Jacob loved him more than them although they were also sons of a mistress as he was, and the sons of the handmaids, who would otherwise not have been jealous of his superior position over them, hated him because he brought their evil report to their father.<br>The purpose of the redundant expression, <i>dibatham ra’ah</i> (their evil report), is to magnify,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">I.e., to indicate that the report was of an exceedingly evil nature.</i> for <i>dibah</i> itself connotes evil.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Otherwise, why does Scripture add the word <i>ra’ah</i> (evil)? It does so in order to magnify the evil nature of the report.</i> Now according to the opinion of Rashi it is possible for <i>dibah</i> to be a good report. Thus when Scripture uses the expression, “he brings <i>dibah</i>“, it means that he tells what he sees,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">He reports the truth.</i> but when it uses the term, <i>he bringeth forth ‘dibah,’</i> it refers to the fool who speaks falsehood.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">This opinion that <i>dibah</i> connotes evil only when used in conjunction with the word <i>motzi</i> (bring forth) is borne out by Numbers 13:32.</i><br>In line with the literal meaning of Scripture, the fact that it calls one a <i>na’ar</i> (lad) when he was seventeen years of age<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to disagree with Rashi’s interpretation of <i>na’ar</i>, which is that his actions were those of a youth.</i> presents no difficulty for since he was the youngest among them, it calls him by that name, indicating that he was not as sturdy as his brothers and therefore needed to be with the sons of Bilhah and Zilpah on account of his youth. Now of Rehoboam, Solomon’s son, it is written, <i>And Rehoboam was young and faint-hearted and could not withstand them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 13:7.</i> yet he was <i>forty-one years old when he began to reign</i>.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:13.</i> Similarly the verse: <i>Is it well with the lad Absalom?</i><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 18:32. Now although Scripture does not state how old Absalom was at the time of his death, it would appear certain that he was about thirty years old since he was born to David in Hebron (<i>ibid.</i>, 3:3-5), and David ruled thirty-three years in Jerusalem. The rebellion of Absalom occurred three years before David’s death (see Seder Hadoroth, year 2921). Hence Absalom, at his death, was at least thirty years old, yet David calls him <i>na’ar</i>.</i> And Benjamin, upon going down to Egypt, was older than Joseph was now,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">For Joseph was separated from his father for twenty-two years. Therefore Benjamin must have been at least thirty years old at the time he went down to Egypt.</i> and yet Scripture frequently refers to him as <i>na’ar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Further, 44:31 and 33.</i><br>Now Onkelos translated <i>v’hu na’ar</i> as “<i>he grew up</i> with the sons of Bilhah.” Thus the verse states that from the time he was a lad he was in their company. They raised him as a father would, and they served him. This interpretation is also correct according to the literal interpretation of Scripture, which I offered as an explanation, namely that Scripture relates that he brought evil report concerning [the sons of the handmaids, who, according to Onkelos, raised him. This is why they hated him, whereas] the sons of the mistresses hated him because of their jealousy, as explained above.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Ramban thus indicates that the authoritative interpretation of Onkelos is here consistent with his own.</i><br>The meaning of the expression, <i>His father’s wives</i>, is that they were his “wives” for he took them as such. Scripture calls them “handmaids” only when they are mentioned together with Rachel and Leah, who were their mistresses. Similarly, <i>And he put the handmaids and their children foremost</i>,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Above, 33:2.</i> as if to say that because they were handmaids of Rachel and Leah, Jacob placed them before them in a more exposed position. Similarly, <i>And he lay with Bilhah, his father’s concubine</i>.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:22.</i> [The word “concubine” is used to indicate] that if she were a mistress it would not have occurred. It is possible that during the lifetime of Rachel and Leah, Scripture calls them “handmaids” and “concubines,” but now that they had died [Jacob] took them as wives. BECAUSE HE WAS THE SON OF HIS OLD AGE. That is, he was born to him during his old age. Onkelos translated: “he was a wise son to him,” for all that he had learned from Shem and Eber<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The traditional masters who taught Torah to Jacob during the fourteen years he hid from Esau (Megillah 17 a). This source, however, mentions only Eber. See Bereshith Rabbah 84:8, where Shem is also mentioned.</i> he transmitted to him. Another interpretation is that the facial features of Joseph were similar to those of Jacob. This is Rashi’s language. Rabbi Abraham ibn Ezra also explains it in this way: “<i>Because he was the son of old age</i> — for he begot him in his old age when he was ninety-one<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">For when Jacob stood before Pharaoh at the end of two of the lean years he was one hundred and thirty years old (47:9). Now when Joseph stood before Pharaoh he was thirty years old. Therefore after the seven years of plenty, and the two lean years he was thirty-nine. Subtract his age from Jacob’s age and there remain ninety-one years. This was Jacob’s age when Joseph was born. (Ohel Yoseph.)</i> years old. They likewise called his brother Benjamin <i>a little child of his old age</i>. “<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Further, 44:20.</i><br>But in my opinion this is not correct for the verse states that Jacob loved Joseph more than all his children because he was the son of his old age, whereas all his children were born to him during his old age! Issachar and Zebulun were not more than a year or two<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">See Seder Olam Rabbah, 2.</i> older than Joseph.<br>The correct interpretation appears to me to be that it was the custom of the elders to take one of their younger sons to be with them to attend them. He would constantly lean on his arm, never being separated from him, and he would be called <i>ben z’kunav</i> because he attended him in his old age. Now Jacob took Joseph for this purpose, and he was with him constantly. He therefore did not accompany the flock when they went to pasture in distant places. And Onkelos who translated, “he was a wise son,” intended to say that in his father’s eyes, Joseph was a knowledgeable and wise son, and his understanding was as that of elders.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">See the interpretation of Ramban on Leviticus 19:32.</i> However in the case of Benjamin, who is called <i>yeled z’kunim (a little child of his old age)</i>, Onkelos translated: <i>bar savtin</i><sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Rather than <i>bar chakim</i>, as in the case of Joseph.</i> (a son of old age). [The explanation of Onkelos in the case of Joseph becomes clear] because the verse here does not state, “Joseph <i>hayah</i> (was) a son of old age;” instead, it says, <i>hu lo</i> (he was unto him), meaning that in his eyes he appeared to be [a <i>ben z’kunim</i>, and consequently it must mean <i>bar chakim</i>, a wise son].<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">For if the sense of the verse is to be understood literally as meaning that “he was a son of his old age,” why specify “to Jacob?” Hence Onkelos correctly translated it as <i>bar chakim</i>, which means that Joseph was a wise son in his father’s estimate.</i> This is the intent of the Sages when they said:<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">In the Rashi quoted above. The original source is Bereshith Rabbah 84:8.</i> “Whatever Jacob had learned from Shem and Eber<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The traditional masters who taught Torah to Jacob during the fourteen years he hid from Esau (Megillah 17 a). This source, however, mentions only Eber. See Bereshith Rabbah 84:8, where Shem is also mentioned.</i> he transmitted to him,” meaning that he passed on to him wisdoms and the secrets of the Torah, and that the father found the son to be intelligent and profound in these areas as if he were an elder and a man of many years. MY SHEAF AROSE, AND ALSO PLACED ITSELF UPRIGHT, AND, BEHOLD, YOUR SHEAVES SURROUNDED. The purport of the dream concerning the sheaves is that Joseph was shown that through the sheaves and the produce they will prostrate themselves to him. The matter of “surrounding” — [<i>your sheaves surrounded</i>] — is to indicate that they will surround him as they do a king arrayed for battle, around whom his subjects encamp. SHALT THOU INDEED REIGN OVER US? OR SHALT THOU INDEED HAVE DOMINION OVER US? Rabbi Abraham ibn Ezra explained: “Shall we voluntarily make you king over us, or will you rule over us by force?” The opinion of Onkelos appears to be more correct.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Since the authority of a king is essentially the same whether he rules by consent or force, Scripture should not change the expression from <i>malach</i> (reign) to <i>mashal</i> (dominion) if the explanation of Ibn Ezra is correct. Hence Ramban prefers Onkelos’ explanation which follows.</i> He rendered it: “Shall you be king over us or some authority ruling us?” For people prostrate themselves before both. The verse thus means, “You will never be king or any kind of authority over us.”<br>The meaning of the expression, <i>And they continued to hate him still more for his dreams, and for his words</i>, is that they hated him for the dreams and for relating the dreams to them in a boastful manner, even as it says, <i>Hear, I pray you, this dream which I have dreamed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here.</i> AND HE RELATED IT TO HIS FATHER. He told his father of this dream concerning the sun, moon and stars, but not of the first one concerning the sheaves because he himself recognized its interpretation and knew that the sun alluded to his father, and his father rebuked him.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to say that the father’s rebuke is proof that he knew that Joseph understood the meaning of the dream.</i><br>The meaning of the expression, <i>And he related it to his father and to his brothers</i>, is that he related it to them a second time,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Since it is already stated in Verse 9 that he related this dream concerning the sun, moon and stars to his brothers, it must mean here in Verse 10 that he related it to them a second time.</i> as he told it to his father in their presence, and his father rebuked him in order to dissipate their anger towards him.<br>The meaning of the expression, <i>What is this dream that thou hast dreamed?</i> is the same as, <i>What is man that Thou shouldst take cognizance of him?</i><sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Psalms 144:3.</i> That is to say, “What is this dream? It is nothing that you should relate for it is nothing but idle talk.” Alternatively, the meaning of the rebuke may be: “How dare you dream such a dream? It is but your conceit and youth that bring up such matters in your heart,” just as it says concerning dreams, <i>Thy thoughts came upon thy bed;</i><sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Daniel 2:29. Here understood literally: “The thoughts you entertained during the day came with you to bed, and you dreamed about them.”</i> <i>And imaginings upon my bed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:2. Understood in the same sense as above.</i> SHALL I AND THY MOTHER AND THY BRETHREN INDEED COME TO PROSTRATE OURSELVES TO THEE TO THE EARTH? “Is not your mother long since dead?” Jacob, however, was not aware that the matter alluded to Bilhah who had raised him as if she were his mother. From here, our Rabbis derived the principle that there is no dream that does not contain invalid matters. Jacob’s intention in pointing out the invalidity of the dream was to cause his sons to forget the matter so that they should not be envious of him because of it. Jacob said to Joseph: “Just as it is impossible for the dream to be fulfilled with respect to your mother, so is the remainder invalid.” Thus the language of Rashi.<br>In my opinion, at the time when Jacob went down to Egypt, Bilhah and Zilpah had already died<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">See Ramban 46:15.</i> since, in enumerating the seventy souls that went down to Egypt, Scripture states, <i>Besides Jacob’s sons’ wives</i>,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Further, 46:26.</i> and it does not say “besides Jacob’s wives and his sons’ wives.”<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Thus, there is proof that Bilhah had already died at the time Jacob went down to Egypt. So how then could Rashi say that the mother in the dream, symbolized by the moon, who was to bow before Joseph in Egypt, referred to Bilhah?</i> And if you say that because they were concubines Scripture does not want to say “besides Jacob’s sons’ wives and his concubines,” yet we find that they are referred to as <i>his father’s wives</i>.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 2. Why then does Scripture not say “besides Jacob’s wives and his sons’ wives?” Thus it is clear that they had already died.</i> Besides, it is unlikely that “the moon” in the dream alludes to his concubine. Instead, my opinion concerning the matter of the dream is that the sun is an allusion to Jacob, and the moon alludes to the children of his household and all his wives, which comprised Jacob’s seed. Thus, the moon alludes to the fact that all his seed will prostrate themselves to Joseph, these being all the seventy souls that issued from his loins, since they all prostrated themselves when they came before him. The eleven stars represent the brothers who bowed down before him separately,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">This explains why the brothers are singled out from all of Jacob’s seed, alluded to by the moon.</i> before their father arrived, as it is written, <i>And when Joseph came into the house, they brought him the present which was in their hand into the house, and prostrated themselves to him to the earth</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Further, 43:26.</i> AND HE SENT HIM OUT OF THE VALLEY OF HEBRON. Scripture mentions the place from which Joseph was sent, in order to indicate that there was a great distance between father and son, and that this was the reason why the brothers did him evil: they were distant far from their father. It also serves to relate that Joseph, out of respect for his father, strengthened himself to go after them to a distant place, and he did not say, “How shall I go when they hate me?”. Our Rabbis yet have a Midrash concerning this matter, in which they say, “It was to fulfill the profound thought of the ‘seemly companion’<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Abraham. The Midrash thus explains the word <i>Chevron</i> (Hebron) as if it consisted of the two words: <i>chever na’eh</i> (seemly companion). Thus it refers to Abraham who walked before G-d (above 17:1). The Midrash is in Bereshith Rabbah 84:13.</i> who was buried in Hebron.”<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Reference is to the covenant — which G-d made with Abraham — that his seed will be a stranger in a land that is not their own (above, 15:13). The idea expressed is that Jacob’s act of sending Joseph to his brethren was thus the beginning of a cycle of events which would fulfill the covenant made with Abraham.</i> AND A MAN FOUND HIM, AND BEHOLD, HE WAS STRAYING IN THE FIELD. The verse is stating that Joseph was straying from the road, not knowing where to go, and he entered a field since he was looking for them in a place of pasture. Scripture mentions this at length in order to relate that many events befell him which could properly have caused him to return, but he endured everything patiently for the honor of his father. It also informs us that the Divine decree is true and man’s industry is worthless. The Holy One, blessed be He, sent him a guide without his knowledge in order to bring him into their hands. It is this that our Rabbis intended when they said<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 84:13.</i> that these men<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"><i>And ‘a man’ found him … and ‘the man’ asked him</i> … <i>And ‘the man’ said</i> … (Verses 15, 17).</i> were angels, for these events did not occur without purpose, but rather to inform us that <i>It is the counsel of the Eternal that shall stand</i>.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 19:21.</i> THEY HAVE JOURNEYED HENCE. “They have departed from any feeling of brotherhood. ‘<i>Let us go to Dothan</i>, that is, let us go to seek pretexts of <i>dathoth</i> (laws) with which to put you to death.’ According to the literal sense, however, <i>Dothan</i> is the name of a place, and Scripture never sheds its literal sense.” This is Rabbi Shlomo’s [Rashi’s] language.<br>Now it was not the intent of our Rabbis to say that the man expressly told him, “They have departed hence from any feeling of brotherhood, and they have gone to stir up charges and pretexts against you,” for if so, he would have avoided going there and would not have endangered himself. Instead, their intent is to say that “the man” — Gabriel<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">So identified in Rashi (Verse 15), and the source thereof is Pirkei d’Rabbi Eliezer, Chapter 38.</i> — who told it to him told the truth, but he spoke words having a double meaning, both of them true. Joseph, however, did not grasp the hidden meaning therein, and he followed the obvious. He thus followed his brothers and found them in Dothan, as he had told him. The Rabbis expounded this on the basis of the fact that the “man” referred to was an angel, and if so, he knew where the brothers were. Why then did he not say, “They are in Dothan,” instead of speaking as if he was in doubt, i.e., that he heard from them that they were going to Dothan but he does not know where they are at present. It is for this reason that they expounded the above Midrash concerning his words. FOR I HEARD THEY ARE SAYING. “I heard that they were saying.”<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to explain that the Hebrew <i>shamati omrim</i>, literally, “I heard they are saying,” is as if it were written, <i>shamati shehayu omrim</i>, “I heard that they were saying,” thus referring to a past event.</i> Similarly the expression, <i>Rebekah hears</i>,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Above, 27:5.</i> means that she heard. It is possible that he is saying: “The shepherds have gone from here for I heard people saying,<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">According to this interpretation, Gabriel spoke concerning people in general as if he did not recognize that these shepherds were his brothers.</i> ‘Let us go to Dothan.’ Perhaps they were your brothers.” The man thus spoke with him as if he were avoiding the subject. AND THEY CONSPIRED AGAINST HIM TO SLAY HIM. They thought to kill him with their subtle intrigues by which they had conspired against him before he drew near to them<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">According to Tur this refers to attempting to kill him with arrows.</i> so that they would not have to spill his blood with their own hands. Thus did the Rabbis say in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">84:13.</i> “Let us set the dogs against him.” And perhaps they did so but did not succeed. Now, when they saw that he was approaching them and they could not kill him with their intrigues, they said to each other, “Behold, he has come to us, so let us kill him ourselves.” AND WE SHALL SEE WHAT WILL BECOME OF HIS DREAMS. This is a derisive metaphor: “We shall see after his death if we shall prostrate ourselves before him.”<br>The correct interpretation appears to me to be that they said, “Now we shall see <i>what will become of his dreams</i>, for if he shall be rescued from our hands he will surely reign over us.” But our Rabbis said:<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">84:13.</i> “It is the <i>Ruach Hakodesh</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">See <i>Seder Toldoth</i>, Note 90.</i> that says, <i>We shall see what will become of his dreams</i>,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">The intent is to say that it is the <i>Ruach Hakodesh</i> which completes the sentence, and not Joseph’s brothers.</i> as if to say; ‘We shall see <i>whose words shall stand, Mine or theirs</i>.’”<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 44:28.</i> SHED NO BLOOD. Reuben said to them: “I would have been tolerant of you when you thought to kill him by your subtle intrigues, for I too hated him and desired that he be killed by others. But do not spill blood with your hands. Far it be from you!” And Reuben’s intent in all this was to rescue him and restore him to his father. Now Scripture relates that which Reuben told them when they paid heed to him. However, originally he told them other things which they did not accept, as he said to them afterwards, <i>Spoke I not unto you, saying: Do not sin against the child and you would not hear?</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">Further, 42:22.</i> Now when he saw that they would not listen to the extent of releasing him, he said to them, “If so, <i>shed no blood</i> with your own hands.”<br>Now Reuben did not say, “Shed not <i>his</i> blood,” [but instead, he said, “<i>Shed no blood</i>,”] in order to make it appear that he is not saying it because he loves him, but in order that they should not spill blood. Thus he taught them that the punishment of he who indirectly causes death is not as great as that of he who personally spills blood.<br>The meaning of the expression, <i>This pit that is in the wilderness</i>, is that this pit is deep and he will not be able to get out of it, and it is in the desert, and if he cries for help there is no one to rescue him as no one passes by there.<br>Now Scripture relates that the pit was empty and did not contain water.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Verse 24 here.</i> Had there been water in it they would not have drowned him as they had already avoided spilling his blood. Now Rashi writes: “Since it states that <i>the pit was empty</i>, do I not know that there was no water in it? Why then does it say that <i>there was no water in it?</i> It means to state that water indeed was not in it, however it did contain serpents and scorpions.” This is Rashi’s language quoting from the words of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 27a.</i> If so, the serpents and scorpions must have been in the cracks of the pit, or it was deep and they did not know about them. Had they seen them and known that they did not harm Joseph, it would have become clear to them that a great miracle had been done to him, and that he was indeed a perfectly righteous man. They would then have known that his merits would save him from all evil, and how would they touch the anointed one of G-d in whom He delights and whom He saves, even as it says, <i>My G-d hath sent His angel, and hath shut the lions’ mouths, and they have not hurt me; for as much as before Him innocency was found in me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Daniel 6:23.</i> But, we must therefore conclude, they did not know anything about it.<br>In line with the simple meaning of the verse, it states that the pit was empty and completely devoid of water, for even if there were a little water in it, it would still be called “empty.”<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Therefore, the verse specifies that <i>there was no water in it</i> to indicate that there was no water at all in it.</i> Similarly, <i>For thou shalt die and not live</i>,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">II Kings 20:1.</i> which means “not live at all, under any circumstances.” Such redundancies are all for the purpose of clarification and emphasis. AND, BEHOLD, A CARAVAN OF ISHMAELITES CAME FROM GILEAD. When they looked up and saw at a distance men approaching from the direction of Gilead,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to explain why Scripture refers to these men first as Ishmaelites, then as Midianites (Verse 28), and again as Ishmaelites (<i>ibid.</i>), and finally as Midianites (Verse 36).</i> they recognized them as a camel caravan of Ishmaelites on their way to Egypt, for it was from Gilead that balms and spices came, and it was their custom to bring it to Egypt. This was why Judah said to them, “Behold these men come from afar and are travelling to a distant country. Let us sell him to them so that the matter should not become known.” And when they came near they discovered them to be merchants of spices and balms — <i>Midianites, merchantmen</i><sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Verse 28 here.</i> — who had hired the camels from the Ishmaelites. They sold Joseph to the Midianites who purchased him for profit, but the company of Ishmaelites, the lessors of the camels, would not purchase him for their own investment purposes. The verse which states, <i>And they sold Joseph to the Ishmaelites</i>,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Verse 28 here.</i> means that it was to them that the Midianites who bought him turned him over, for they were the ones who transported the merchandise to Egypt. This is also the meaning of the verse, <i>From the hand of the Ishmaelites, that had brought him down thither</i>,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">39:1.</i> for he was in their care. But the Midianites were his masters, and they made trade with him. This is the sense of the verse, <i>And the Midianites sold him to Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Verse 36 here.</i><br>All stories in Scripture are written in this manner: sometimes it is told in the name of the authority who commands that it be done, and other times in the name of the agent who performs the act. Such a case is the verse, <i>All the great work of the Eternal which He did</i>,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 11:7.</i> while elsewhere it states, <i>Which Moses did in the sight of all Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:12.</i> Similarly it says, <i>Thus all the work that king Solomon did in the house of the Eternal was finished</i>,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">I Kings 7:51.</i> but it was Hiram that did it, as it is written, <i>And he came to king Solomon, and wrought all his work</i>.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 14.</i> In the case of Joseph himself, the verse says, <i>And whatsoever they did there, he was the doer of it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Further, 39:22.</i> thus ascribing the action both to he who commanded it and the one who did it.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra says that the Midianites are called Ishmaelites, just as Scripture, in speaking of Midianite kings, says, <i>Because they were Ishmaelites</i>.<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Judges 8:24.</i> But the matter is not as Ibn Ezra considered it to be since the verse which states, <i>For they had golden ear-rings, because they were Ishmaelites</i>,<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Judges 8:24.</i> alludes to “the children of the east” whose war it was, as it is written, <i>Now all the Midianites and Amalekites and the children of the east assembled themselves together</i>,<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:33.</i> and “the children of the east” are Ishmaelites, for concerning all the sons of the concubines that Abraham had, it is said, <i>And he sent them away from Isaac his son, while he yet lived, eastward, unto the east country</i>.<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Above, 25:6.</i> It is also possible that the kings were Ishmaelites who ruled over Midian. Otherwise, why should “kings of Midian”<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Judges 8:26.</i> be called by the name of Ishmael their brother?<br>In line with the literal sense of Scripture the correct interpretation concerning the sale of Joseph is as we have said. But our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 84:2.</i> that he was sold several times [and have thereby explained why his captors are alternately referred to as Midianites and Ishmaelites]. AND WE SHALL CONCEAL HIS BLOOD. “We shall hide the fact of his death.” This is Rashi’s language. And Onkelos similarly says, “and we shall cover up his blood.”<br>The correct interpretation is as its literal sense indicates. It is the custom of those who kill in secret to slay the victim, bury him, and conceal his blood in the earth, even as it says, <i>And he hid him in the sand</i>.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Exodus 2:12.</i> This was why Judah said to them, “By casting him into the pit we shall kill our brother and cover his blood with dust, for it will so be accounted to us.”<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Judah was arguing against throwing him into the pit, for this act would also be accounted to them as murder. This explanation is developed further on in the text.</i><br>Now Reuben had instructed them not to spill blood with their hands. Rather, they should throw him into the pit and let him perish there, since the punishment of he who causes bloodshed is not the same as the punishment of one who actually commits the murder. Judah now came and said, “This too will be accounted to us as murder, as if we had killed him.” Such indeed is the truth, as the verse says, <i>And him</i> [Uriah] <i>thou hast slain with the sword of the children of Ammon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 12:9.</i> The difference between actual murder and causing death is that there is a greater punishment for a murderer and a lesser punishment for the one who indirectly causes death. Thus, the two of them [Reuben and Judah] spoke the truth. AND THEY SENT THE COAT OF MANY COLORS, AND THEY BROUGHT IT TO THEIR FATHER. I.e., by command.<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to resolve the following difficulty: The verse, <i>And they sent the coat of many colors</i>, clearly indicates that they did not bring it themselves. Ramban answers that the second half of the verse means that they commanded others to bring the coat to their father.</i> Perhaps the word <i>vayavi’u</i> (and they brought) refers to the messengers who brought the coat, for the brothers dispatched it when they were still in Dothan, and it was the messengers who said, <i>This we have found; recognize now</i>. It may be that they sent the coat to Hebron, to one of their homes, and when they arrived they brought it before their father, and said to him, <i>This we have found</i>. They did all of this in order to feign ignorance of the matter, for had they remained quiet, he would have suspected them, saying; “You killed him,” for he knew that they were jealous of him.<br>And some scholars<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in R’dak in the name of “some” scholars.</i> explain the word <i>vayeshalchu</i> — ordinarily translated as “and they sent” — to mean that they pierced the coat with a sword in order to tear it in many places, to give the appearance of having been torn by the teeth of animals. The word <i>vayeshalchu</i> would thus be derived from the verse, <i>By the sword (‘b’shelach’) they shall perish</i>.<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Job 36:12.</i> The significance of the word <i>hapasim</i> (many colors) is that they sent him the coat so that he might recognize it by the colors which he had made for him. AND ALL HIS DAUGHTERS. This refers to his daughter and his son’s daughter.<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Since Jacob had. only one daughter, Dinah, the expression “and his daughters” in the plural must include some other person. Ramban first suggests that the term includes his granddaughter, Serach the daughter of Asher. See also my Hebrew commentary, pp. 211-2.</i> Now it is possible that his daughters-in-law are also included in this category, for in Scripture they too are called “daughters,” or as the saying of the Sages has it:<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 84:19.</i> “A person does not refrain from calling his daughters-in-law ‘daughters.’” So did Naomi say to her daughters-in-law: <i>Go, turn back, my daughters;</i><sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Ruth 1:8; 1:12.</i> <i>Nay, my daughters;</i><sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 13.</i> <i>Go, my daughter</i>.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:2.</i> It is nothing but an expression of love, just as, <i>Hearest thou not, my daughter?</i><sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 8. This was said by Boaz to Ruth and can certainly not indicate the relationship of daughter or daughter-in-law.</i> OFFICER OF ‘HATABACHIM.’ This means the slaughterers of the king’s animals. This is the language of Rashi. Similarly, it says, <i>And the ‘tabach’ (cook) took up the thigh;</i><sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 9:24.</i> <i>For perfumers and for cooks (‘tabachoth’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 8:13.</i><br>Closer to the meaning of the word <i>hatabachim</i> is the opinion of Onkelos who says that since the prison house was under his charge, [he was called the officer of the <i>tabachim</i>, since] we find the word <i>t’vichah</i> in connection with the killing of people. <i>Prepare ye the slaughter (‘matbiach’) for his children;</i><sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 14:21.</i> <i>Thou hast slaughtered (‘tavachta’) unsparingly</i>.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 2:21.</i> The verse in the book of Daniel is proof of the validity of Onkelos’ interpretation: <i>To Arioch the captain of ‘tabachaya’ of the king, who was gone forth to slay the wise men of Babylon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Daniel 2:14. The word <i>tabachaya</i> or <i>tabachim</i> is thus clearly associated with the slaying of people. See my Hebrew commentary, Note 77, pp. 211-212.</i> A DAUGHTER OF A CERTAIN CANAANITE. [In translating “Canaanite,” Onkelos said “merchant.” That is to say, a merchantman who came to dwell in the land of Canaan for business reasons. His intent is to say that Jacob’s sons guarded themselves from marrying Canaanitish women, as Isaac and Abraham, their fathers, had commanded.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:1. 24:3.</i> And thus did the Sages mention in the <i>Gemara</i> of Tractate Pesachim.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 50a.</i> They took as wives women from Egypt, Ammon, Moab, and from the noble families of the children of Ishmael and the sons of Keturah. It is for this reason that Scripture singles out Shaul, the son of Simeon, as the son of a Canaanitish woman,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Further, 46:10. </i> as he was the only one among them. And even there the Rabbis expounded<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 80:10. </i> that the reference is to Dinah who had relations with a Canaanite [Shechem].<br>Our Rabbis, however, have differed in this matter. Thus they have said:<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 84:19.</i> “Rabbi Yehudah says, ‘Twin sisters were born with each of Jacob’s sons, and they took them as wives.’ Rabbi Nechemyah says, ‘Their wives were Canaanitish women.’” It is possible that Rabbi Nechemyah was not particular about [ the term “Canaanitish” and did not mean it to indicate] their genealogy. He meant to say only that they took women from the land of Canaan as wives. However, they were from among the strangers and the sojourners who had come there from all lands, either Ammonite or Moabite women, and other peoples. His purpose<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Ramban is pointing out that Rabbi Nechemyah agrees with the Talmudic sages who said that Jacob’s sons did not marry Canaanitish women. See Note 108.</i> was only to differ with Rabbi Yehudah and say that they did not marry their sisters, since a maternal sister is forbidden to the sons of Noah. But according to Rabbi Yehudah it will be necessary to say that the sons of Leah married the twin sisters of the six other brothers,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">This is because “the sons of Noah” were forbidden to marry a maternal sister. Prior to the giving of the Torah on Sinai, our ancestors had the status of <i>b’nei Noach</i> (sons of Noah). Consequently they could marry a paternal sister but not a maternal sister. See Sanhedrin 58 a; Rambam, Hilchoth Melachim 9:5.</i> and they in turn wed the twin sisters of the sons of Leah. It may be that Rabbi Nechemyah does not at all admit the existence of these twins, with Jacob not having any daughter other than Dinah, as the literal interpretation of Scripture would indicate.<br>It is not logically correct to say that they all married Canaanitish women since there would then have been descendants of Canaan, the accursed servant, among those who inherited the land, just as there were representatives of the seed of Abraham, and Scripture has commanded that he be destroyed until neither remnant nor survivor remain.<br>In any case,<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">I.e., whatever the correct opinion be in the matter discussed above.</i> this man [the Canaanite referred to here] was a merchant, for why should Scripture find it necessary to state that he was a Canaanite by descent when all people of the land were Canaanites, of the Perizzites and Jebusites and their brothers, as all of these traced their genealogy to Canaan? Adullam, [from where this man came] furthermore, was in the land of Canaan.<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">In Joshua 12:15, the king of Adullam is mentioned among the kings of Canaan. Thus if the word “Canaanite” is to be understood literally, why should Scripture have even mentioned it?</i> It would then have been proper for the verse to say: “And Judah took there a wife with such-and-such a name,” just as it mentions the names of the women in the case of Tamar, and Esau’s wives,<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Above, 26:34.</i> and others. But the true explanation is that he was a merchant, not of the land of Canaan, which belonged to the Hivite or the Amorite. This then is the meaning of the verse: <i>And Judah saw there a daughter of a certain Canaanite</i>, implying that he married her on account of her father.<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">This is implied in the expression, <i>And he saw there</i>, meaning that he saw a man there who was not of the regular community. The word “Canaanite” must therefore mean merchant, for they were all Canaanites, and if “Canaanite” were to refer to his genealogy it would not be significant enough to be mentioned.</i> And concerning the verse which states, <i>The sons of Judah: Er, and Onan, and Shelah; which three were born unto him of Bath-shua the Canaanitess</i>,<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 2:3. This would seem to indicate that she was indeed a Canaanitess.</i> this is due to the fact that being the daughter of the man called “the Canaanite,” she was also so called, since this man was called “the merchant” by them as he was known for, and expert in, his trade, on account of which he settled there.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra says<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">In his commentary on Genesis 46:10.</i> that because this woman was a Canaanitess, and Judah had transgressed the opinion of his fathers, her children were evil and they died. And this is why concerning Shaul,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Further, 46:10. </i> Scripture mentions only that he was the son of a Canaanitish woman, but with respect to Shelah the son of Judah it was not necessary for Scripture to mention it<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Since it is so stated in this present chapter. Shaul, on the other hand, was not mentioned above. Hence in mentioning the seventy souls, it states that he was of a Canaanitish woman (46:10). These are the words of Ibn Ezra, and Ramban now proceeds to comment upon them.</i> [when enumerating the descendants of Jacob who entered Egypt].<br>If so,<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">If Judah, according to Ibn Ezra, went against the command of Abraham and Isaac.</i> the expression, <i>And Judah saw there a daughter</i>, would mean that he saw her and desired her, even as it says of Samson, <i>And he saw a woman in Timnah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Judges 14:1.</i> And in the <i>Parshah</i> of <i>Vayechi Yaakov</i>, Rashi wrote: “<i>And his sons bore him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:13.</i> but not his sons’ sons. For thus indeed did Jacob command them; ‘My bier shall not be borne by any of your sons since they are children of Canaanitish women.’”<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">Now this text of Rashi would apparently contradict the opinion of Ibn Ezra who states that only Shaul the son of Simeon, and Shelah the son of Judah, were born of Canaanitish women. Ramban, however, proceeds to reconcile the position of Rashi with that of Ibn Ezra.</i><br>It may be that, according to Rashi, Jacob said this of Shaul the son of Simeon, and Shelah the son of Judah, who were of the daughters of Canaan, and therefore Jacob excluded all the other [grandsons although their mothers were not Canaanitish]. However, in all of our texts of Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in Yalkut Shimoni 161.</i> we find this version: “My bier shall not be borne by any of your sons’ sons, as there is among them of the daughters of Canaan.”<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">The Midrash there concludes: “For it is said, <i>And Shaul the son of a Canaanitish woman</i> (46:10).” Thus it is clear from this Midrash that only Shaul was born of a Canaanitish woman, but not Shelah the son of Judah.</i> Tamar likewise was the daughter of one of the strangers living in the land, not the daughter of a man who was a Canaanite by descent. Far be it that our lord David<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">He was a descendant of Tamar and Judah through Peretz, who was the ancestor of David. See Ruth 4:15-22.</i> and the Messiah our just one, who will speedily reveal himself to us, be of the seed of Canaan, the accursed servant. Our Rabbis have also said<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 85:11.</i> concerning Tamar that she was the daughter of Shem, of whom it is said, <i>And he was a priest of the most high G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:18.</i> AND HE CALLED HIS NAME ER. Judah called his son Er, said name being derived from the expression, <i>Stir up (‘Or’rah’) Thy might</i>.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Psalms 80:3.</i> His wife called the name of the second son Onan,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">A word which suggests grief and mourning. Ramban makes the point that the name Judah chose for his son can easily be surmised, as it suggests strength. But why his wife should choose a name like “Onan” is not indicated.</i> but Scripture does not relate the reason for this name. Now it is possible that she experienced difficult labor, for it is customary for women to name their children after such an experience, as did the mother of Jabez who so named him, <i>saying: Because I bore him with pain</i>.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 4:9. The name “Yavetz” contains the Hebrew letters of <i>atzev</i> (pain).</i> And so did Atarah, the mother of Onam,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:26.</i> [call him by the name Onam on account of her difficult labor], the name being derived from the expression, <i>And the people were ‘k’mithon’nim’ (as murmurers);</i><sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">Numbers 11:1.</i> <i>Wherefore doth a living man ‘yithonen’ (complain)?</i><sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 3:39.</i> This is similar in expression to <i>ben oni</i> (the son of my sorrow)<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:18.</i> mentioned in the case of Rachel. Judah was not particular about changing Onan’s name as his father Jacob had done.<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:18.</i><br>In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">85:5.</i> our Rabbis said, by way of explaining the name Er, that he was destined to be thrown off (<i>she’hu’ar</i>) from the world.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Since, as Scripture relates, he died on account of his sin. (Verse 7, and see Ramban there.)</i> Now this is not to say that such was Judah’s intent. However, the Rabbis made their exposition since the names indicate the future. AND SHE CALLED HIS NAME SHELAH, AND HE [Judah] WAS AT CHEZIB, WHEN SHE BORE HIM. Rashi wrote: “I am of the opinion that because it was there that she ceased bearing children, the place was called <i>Chezib</i> (deceit). It is similar in expression to the verse, <i>Wilt thou indeed be unto me as a deceitful (‘achzav’) brook</i>.<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 15:18.</i> If this be not so, what is the verse teaching us by mentioning that Judah was in Chezib?”<br>Now I do not know why a place should be named for that reason, [i.e., because there she ceased bearing children], there being nothing outstanding in such an event as three sons were sufficient for her.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Had she been barren that would be a tragedy of some significance.</i> Moreover, at the time she gave birth to the third son it was not yet known whether she had ceased bearing or would give birth afterwards. Only at the time of her demise did it become established [that she had ceased bearing with the third son].<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Why then would the place have been called Chezib at the time she gave birth to the third son?</i><br>Now some scholars<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">R’dak in his commentary. Also in Da’ath Z’keinim ba’alei Tosafoth.</i> say that it was their custom for the father to name the firstborn, and the mother the second one. It is for this reason that Scripture states concerning the first son, <i>And he called his name</i>,<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> and concerning the second one, <i>And she called</i>.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> Now concerning the third son, [the naming of whom was the father’s prerogative, Scripture nevertheless] says, <i>And she called</i>, explaining that this was because Judah was in Chezib when she gave birth to him, and he was not there to name him. This interpretation lacks rhyme or reason.<br>In the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra Scripture relates where they were born; the statement, <i>when she bore ‘him,’</i> is as if it had said ‘them,’ as all three sons were born in one place.<br>In my opinion, the name Shelah is an expression meaning a thing which stops and deceives. Thus, <i>do not ‘thashleh’ (deceive) me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">II Kings 4:28.</i> which the Targum there renders as, “Let not your word deceive your handmaid.” Perhaps it is related to the concept of error, for he who commits an error deceives his thinking. Thus Scripture is saying that she called him Shelah, [a word which is traceable to the root of the Hebrew word meaning ‘error,’] because of the name of the place, as <i>he was in Chezib</i> — [a word which means ‘deceive’] — <i>when she bore him</i>. And [the word <i>v’hayah</i> (and he was), although it should really be saying, <i>v’haytha</i>, (and <i>she</i> was), is identical with the expression <i>‘V’hayah hana’arah’</i> (And the damsel shall be).<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:14. There, too, it should be saying, <i>v’haytha hana’arah</i> in the feminine, except that the word <i>v’haya</i> does not refer to <i>na’arah</i> but to the event itself and is therefore to be understood as: “And it shall come to pass that the damsel, etc.” Here, likewise, it is to be so understood.</i> This is the intent of the saying of the Rabbis in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">85:5.</i> “Paskath was the name of the place.”<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">This contradicts the opinion of Rashi, who maintains that it was the mother who named the place Chezib because she ceased bearing children.</i> AND ER, JUDAH’s FIRSTBORN, WAS WICKED IN THE SIGHT OF THE ETERNAL. Scripture does not specify the nature of his wickedness as it did in the case of his brother.<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> Instead, it simply states that he died for his own sin. It informs us that this was not by way of punishment of Judah for his role in the sale of Joseph, since the saving of Joseph’s life by Judah compensated for his role in the sale. There was no case of death of a child in the house of the patriarchs except this one who <i>was wicked in the sight of the Eternal</i>, since the race of the righteous is blessed. This is why Jacob mourned many days for his son Joseph, <i>and he refused to comfort himself</i>,<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Above, 37:34-35.</i> for he considered this to be a great punishment to himself, quite apart from his love for him. AND MARRY HER AS BROTHER-IN-LAW, AND RAISE SEED TO THY BROTHER. The son will be called by the name of the deceased. This is Rashi’s language.<br>But this is not true, for in the same commandment of the Torah it likewise says, <i>And it shall be, that the firstborn that she beareth shall succeed in the name of his brother that is dead, that his name be not blotted out of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 25:6.</i> and yet the brother-in-law is not commanded to call his son by the name of his dead brother.<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 24a.</i> In the case of Boaz it says, <i>Moreover Ruth the Moabitess, the wife of Machlon, have I acquired to be my wife, to raise up the name of the dead upon his inheritance, that the name of the dead be not cut off from among his brethren, and from the gate of his place</i>,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Ruth 4:10.</i> and yet she called him Obed,<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> not Machlon. Moreover, it says here, <i>And Onan knew that the seed would not be his</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> Now what misfortune would have befallen him — to the point that he wasted his seed from before her — if his son was to be called by the name of his dead brother? Most people even desire to do so. Again, Scripture does not say, “And Onan said,” but instead it says, <i>And Onan ‘knew’ that the seed would not be his</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> This would indicate that Onan had some definite kind of knowledge in this matter which made him certain <i>that the seed would not be his</i>.<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i><br>The subject is indeed one of the great secrets of the Torah,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Ramban here hints to the mystic doctrine of the transmigration of souls. Onan “knew” that when he married his brother’s wife his brother’s soul would become incarnate in his son. Therefore Onan did not consider the child to be his own. See my Hebrew commentary, pp. 214-5.</i> concerning human reproduction, and it is evident to those observers who <i>have eyes to see, and ears to hear</i>.<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 29:3.</i> The ancient wise men who were prior to the Torah knew of the great benefit in marrying a childless dead brother’s wife, and that it was proper for the brother to take precedence in the matter, and upon his failure to do so, his next of kin would come after him, for any kinsman who was related to him, who would inherit his legacy, would derive a benefit from such a marriage. And it was customary for the dead man’s wife to be wed by the brother or father or the next of kin in the family. We do not know whether this was an ancient custom preceding Judah’s era. In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">85:6.</i> they say that Judah was the one who inaugurated the commandment of marrying a childless person’s widow, for since he had received the secret<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Ramban here hints to the mystic doctrine of the transmigration of souls. Onan “knew” that when he married his brother’s wife his brother’s soul would become incarnate in his son. Therefore Onan did not consider the child to be his own. See my Hebrew commentary, pp. 214-5.</i> from his ancestors he was quick to fulfill it. Now when the Torah came and prohibited marrying former wives of certain relatives, it was the will of the Holy One, blessed be He, to abrogate the prohibition against marrying a brother’s wife in case he dies childless, but it was not His will that the prohibition against marrying a father’s brother’s wife or a son’s wife or similar wives of relatives be set aside. It was only in the case of a brother that the custom had established itself,<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Prior to the giving of the Torah.</i> and the benefit is likely with him and not with the others,<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is that when two brothers come from one father, the soul of the dead one finds closer identification with the child that his brother will beget rather than with that of any of the other relatives. (Abarbanel; see my Hebrew commentary, p. 215).</i> as I have mentioned. Now it was considered a matter of great cruelty when a brother did not want to marry his dead brother’s wife, and they would call it <i>the house of him that had his shoe loosed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 25:10.</i> for [after his dead brother’s wife had performed <i>Chalitzah</i> (the loosening of the shoe) of the brother-in-law], he<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">The soul of the dead brother. The Cabala has considered the subject of Chalitzah, as one of profound mystery.</i> was now removed from them, and it is fitting that this commandment be fulfilled through the loosening of the shoe. Now the ancient wise men of Israel, having knowledge of this important matter, established it as a custom to be practised among all those inheriting the legacy, providing there is no prohibition against the marriage, and they called it <i>Ge’ulah</i> (Redemption).<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Ruth 4:7.</i> This was the matter concerning Boaz, and the meaning of the words of Naomi and the women neighbors.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Reference is to what the neighbors said; <i>There is a son born to Naomi</i> (Ruth 4:17), meaning that she was thereby given back the son Machlon whom she had lost. This explains why the women did not say, “There is a son born to Ruth or Boaz.”</i> The man of insight<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">A term denoting the student of the Cabala, the mystic doctrine of the Torah.</i> will understand. ABIDE A WIDOW AT THY FATHER’s HOUSE. The meaning thereof is that “you should conduct yourself there as a widow until Shelah be grown up.” He suggested to her: “Place yourself in mourning, put on mourning garments, do not anoint yourself with oil, as a woman <i>girded with sack-cloth for the bridegroom of her youth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Joel 1:8.</i> until Shelah be grown up and he will marry you.” Such was the custom of a widow waiting to be married: she who desires to be married to a stranger wears mourning garments only for a short period as is the custom, and then feigning comfort arrays herself in scarlet. <i>And she covered herself with a veil</i>,<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Verse 14 here. Ramban thus interprets the verse; <i>And she removed the garments of her widowhood, and covered herself with a veil</i>, as an indication that she was no longer mourning. See Ramban further, Verse 16.</i> until she be married to a man. FOR HE SAID, LEST HE ALSO DIE, LIKE HIS BRETHREN. That is to say, he dismissed her with a paltry reply because he never intended to give her to him in marriage. <i>For he said, Lest he also die, like his brethren</i>, for she has established herself as one whose husbands die young. This is Rashi’s Language.<br>Now I do not know why Judah, a ruler of his generation, should be shy towards this woman and not tell her, “Go in peace from my house,” and why should he mislead her when she is even forbidden to Shelah, just as the Rabbis have said concerning a married woman:<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 43:2.</i> “Twice establishes a presumption [that the woman is a <i>katlanith</i> — a woman whose husbands die].” However since Judah was angered by her harlotry to the extent of condemning her to be burned, it would appear that he originally did wish her to remain in his family. It is also unreasonable to say that Judah did not hear about how his children sinned against G-d, thus causing Him to deliver them into the hands of their fate, while Tamar was guiltless in their death.<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Ramban thus raises two questions against Rashi’s interpretation. It is obvious that Judah did care to have Tamar in the family, and as for her part in the death of Er and Onan, did not Judah hear how his sons had sinned against G-d, and that Tamar was guiltless?</i><br>The correct view appears to me to be that Shelah was fit for the marriage, but his father did not want him to marry Tamar while he was still a youth, lest he commit some sin with her as had his brothers who died young, for they were boys, none of them having attained twelve years<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Seder Olam 2. See my Hebrew commentary, p. 216.</i> of age. His intention was that when he would mature and would listen to the instruction of his father, he would then give her <i>to</i> him as a wife. But when she had waited a long time and it appeared to her that Shelah had grown up — although in the eyes of his father he was still a boy as he was not yet ten years old and therefore his father was bent on waiting longer — then Tamar, in her craving to give birth from the sacred race, hastened and did this deed. AND JUDAH, WENT UP UNTO HIS SHEEP-SHEARERS. He would go there continually to console himself after his wife’s death so that he may turn his attention to the sheep <i>and forget his poverty</i>.<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 31:7. [and remember his trouble no more.]</i> Now when it was told to Tamar that he goes up there daily without fail, she waited for him on one of those days. It may be that since Judah was prominent in the land, people would assemble there to make a feast at the time of the shearing, similar to a royal feast, and the poor would go there, and it was told to her before he went up there. AND HE THOUGHT HER TO BE A HARLOT. This was because she was sitting at the cross-roads. <i>For she had covered her face</i>, and he could not see her. A Midrash of our Rabbis explains: <i>For she had covered her face</i>, i.e., that when she stayed in Judah’s house, she had acted modestly, always covering her face, and therefore he did not suspect her. This is Rashi’s language.<br>Now the Rabbi’s [Rashi’s]<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">See Note 139, <i>Seder Bereshith</i>.</i> literal interpretation is feasible since it was the way of the harlot to sit at the cross-roads, just as it is written, <i>And she sitteth at the door of her house, on a seat in the high places of the city, to call to them that pass by</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 9:14-15.</i> Accordingly, the verse states that because her face was veiled he did not recognize her. But according to the Midrasn of our Rabbis which states that she covered her face in her father-in-law’s house, meaning that she hid herself from him while being in his house and that he never saw her face, how would he recognize her even if she were not veiled?<br>It further appears to me to be correct, in line with the literal sense of Scripture, that the verse is stating that he thought her to be a harlot because her face was veiled, since afterwards it states, <i>For he knew not that she was his daughter-in-law</i>.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Verse 16 here. This indicates that if her face were not veiled, he would have recognized her to be his daughter-in-law. This again is at odds with the Midrash which states that he never saw her face.</i> The reason for the covering of the face is that it was the way of the harlot to sit at the cross-roads wrapped up in a veil, with part of the face and hair uncovered, gesticulating with the eyes and lips, and baring the front of the throat and neck. Now since she would speak to the by-passer in an impudent manner, catching him and kissing him,<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">See Proverbs 7:13.</i> she therefore veiled part of the face. Furthermore, harlots sitting by the roadside veil their faces because they commit harlotry even with relatives. Sodomites still do it to this day in our countries, and when they return to the city they remain anonymous.<br>Thus we have learned in a Mishnah:<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Keilim 24,16.</i> “There are three kinds of head-nets: that of a girl, which is susceptible to <i>midras</i><sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">A term applied to the uncleanness conveyed by a <i>Zav</i> or <i>Zavah</i> — (see Leviticus 15:2-6; 25-26) — to an object which is used as a seat. An object not so used, but which serves as a garment or a container, is susceptible only to corpse-uncleanness (see Numbers 19:14-17). If it serves none of these purposes, it is not susceptible to any uncleanness.</i> uncleanness; that of an old woman, which is susceptible to the uncleanness of a corpse, while that of a <i>yotza’ath chutz</i>, [literally, ‘she who goes outside’], is not susceptible to any uncleanness.” Now a <i>yotzath chutz</i> refers to the harlot, the <i>nafkat bro</i> of Onkelos<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here. This is the Aramaic form of the Hebrew term, <i>yotza’ath chutz</i> (she who goes outside).</i>, who places the head-net on part of the head. It does not serve her the purpose of lying on it, for in that case it would be susceptible to <i>midras</i>-uncleanness.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">A term applied to the uncleanness conveyed by a <i>Zav</i> or <i>Zavah</i> — (see Leviticus 15:2-6; 25-26) — to an object which is used as a seat. An object not so used, but which serves as a garment or a container, is susceptible only to corpse-uncleanness (see Numbers 19:14-17). If it serves none of these purposes, it is not susceptible to any uncleanness.</i> Nor does she cover her head with it, for in that case it would be susceptible to corpse-uncleanness. Instead, she uses it to dress up the ends of her hair, in order that it be partly visible from beneath the net, and this is why it is not susceptible to any uncleanness. THY SIGNET ‘UP’THILECHA.’ Onkelos renders it as “thy signet and thy cloak,” meaning “the ring which you use as a seal, and the cloak with which you cover yourself.” This is Rashi’s language.<br>But it is not correct to say that he would give his cloak, and go away from her unclothed. And how is it that a cloak is called <i>p’thil</i> in the Hebrew language? And how can it be referred to later on as <i>p’thilim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> in the plural? Now should you say that on account of its fringed strings (<i>p’thilim</i>), the garment was called <i>p’thil</i>, far be it that Judah should fulfill the Commandment of <i>Tzitzith</i> (Fringes),<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 15:38.</i> yet treat it so lightly as to give it away in unchastity! Perhaps, he had with him a small scarf which he occasionally wound around part of the head, and which was called <i>p’thil</i> because it was short as a <i>p’thil</i> (fringe), and it is this which the Targum [Onkelos] rendered as <i>shashifa</i>, [which Rashi incorrectly took to mean “a cloak”]. Now you will not find that Onkelos will translate <i>simlah</i> (a garment) as <i>shashifa</i> wherever it is found in the Torah. Instead, he translates it throughout by a term denoting “cover” or “garment,” excepting the verse, <i>And they shall spread the ‘simlah’</i> (garment),<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 22:17.</i> concerning which he says, “And they shall spread the <i>shashifa</i>,” because this is the <i>sudar</i> referred to in the Talmud<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 10 a: “Bring me the <i>sudar</i>.” See also Ramban to Deuteronomy 22:17.</i> through which virginity is established. So did Jonathan ben Uziel translate <i>hama’ataphoth</i><sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 3:22.</i> (the mantlets) as <i>shashifa</i>, these being small scarfs which they wound around the head, and distinguished persons spread them over their bonnets and headbands. This custom still prevails in eastern countries.<br>It is further possible that Judah possessed a seal impressed with the form of a lion or some other known figure, as rulers do, and he also had fringes in his hand, woven in the same design, with which to stroll about, as well as a rod in his hand, as becomes a ruler or lord, even as it is written, <i>A strong rod, to be a sceptre to rule</i>,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 19:14.</i> and it is further written, <i>The sceptre shall not depart from Judah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Further, 49:10.</i> It was these that he gave into Tamar’s hand. AND JUDAH SAID: BRING HER FORTH, AND LET HER BE BURNT! Ephraim Makshoah,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">There are two interpretations for the name ‘Makshoah’: (a) he was a watchman in a cucumber field (<i>kishuim</i>); (b) he was a scholar famous for his great ability in debate (<i>kasheh</i>). See Commentaries to Bereshith Rabbah 84:11.</i> a disciple of Rabbi Meir, said in the name of Rabbi Meir: “Tamar was the daughter of Shem who was a priest.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 14:18.</i> They therefore sentenced her to be burnt.”<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">See Leviticus 21:9.</i> Rashi quoted this Midrash but did not explain it. And I do not know this law, for a priest’s daughter is not liable to be burned except for harlotry in conjunction with a binding relation to a husband, either espoused or married, as is explained in the <i>Gemara</i> in Tractate Sanhedrin.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 51b.</i> However, a priest’s daughter who is waiting to be married by a brother-in-law is not at all liable to death for harlotry. Whether she is an Israelite’s daughter or a priest’s daughter, her punishment is only that of having violated a simple negative precept.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">This would be stripes, but not the death penalty.</i> And should you say that marrying a childless brother’s wife was customary among the Sons of Noah, and that she was regarded by them as having the status of a married woman, and that their prohibitions were punishable by death, it would not be correct. The Rabbis say in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">85:6.</i> that Judah was the one who first inaugurated the observance of the commandment that a brother marry a childless brother’s widow. And again, in the <i>Gemara</i> in Tractate Sanhedrin,<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 58a.</i> it is made clear that a childless brother’s widow of the Sons of Noah is not at all liable to any punishment for harlotry.<br>It appears to me that since Judah was a chief, an officer, and a ruler of the land, his daughter-in-law who committed harlotry against him was not judged by the same law as other people, but as one who degraded royalty. It is for this reason that it is written, <i>And Judah said: Bring her forth, and let her be burnt</i>, for the people came before him to do unto her in accordance with his command, and he declared her guilty of a capital crime because of the superior rank of royalty. Thus he judged her as if she had profaned her father in respect of his priesthood, but this was not the judgment meted out to commoners.<br>In line with the literal interpretation of Scripture, it is possible that their law was similar to that which is presently customary in some of the countries of Spain, i.e., that a married woman who commits a faithless act is turned over to her husband who decrees death or life for her, as he wishes. Now Tamar was designated for his son Shelah, and in the eyes of their laws she was considered as a married woman. SHE IS RIGHTEOUS FROM ME. “<i>She is righteous</i> in her words. <i>From me</i> is she with child. Our Rabbis expounded that a <i>bath kol</i> (a Divine voice) came forth and said the word <i>mimeni</i>, i.e., ‘From Me and from My authority did these events unfold.’” This is Rashi’s language.<br>The correct interpretation is that it is similar to the verses: <i>Men more righteous and better than he;</i><sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">I Kings 2:32.</i> <i>And he</i> [Saul] <i>said to David, Thou art more righteous than I; for thou hast rendered unto me good, whereas I have rendered unto thee evil</i>.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 24:18.</i> Here too the meaning is: “She is more righteous than I, for she acted righteously and I am the one who sinned against her by not giving her my son Shelah.” The purport of the statement is that Shelah was the brother-in-law, [hence he was the first designated to marry her], and if he did not wish to take her as his wife, his father is next in line to act as the redeemer, as I have explained above<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">In Verse 8 here.</i> when I discussed the law of marrying a childless brother’s widow. AND HE KNEW HER AGAIN NO MORE (<i>‘v’lo yasaph’</i>). After having established progeny for his children, he did not wish to be with her again even though this was dependent upon his wish as she was not forbidden to him, being, in fact, considered as his wife, as is the law when the widow of a childless man has relations with a relative. This is the reason for the explanation given by a certain Sage,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Shmuel the Elder (Sotah 10 b).</i> who explains the verse as saying, “And he did not <i>cease</i> to know her,”<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Since Tamar did in fact become his legitimate wife, as explained above, he did not cease living with her.</i> since here the expression used is, <i>v’lo yasaph</i>, and elsewhere it is written, <i>A great voice ‘v’lo yasaph’</i>.<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 5:19. Reference there is to the Divine Voice that came forth from Mount Sinai, concerning which Scripture says, <i>v’lo yasaph</i> [with a <i>kamatz</i>], meaning “and it did not cease,” or “it did not diminish in strength,” unlike the human voice which decreases and eventually stops completely. Here also the identical expression, <i>v’lo yasaph</i> [with a <i>patach</i>], means “and he did not cease.”</i> HOW HAST THOU BURST FORTH? THIS BURSTING UPON THYSELF (‘PARATZTA ALECHA’). “What a strong effort you have made!” thus the language of Rashi.<br>But the word <i>paretz</i>, wherever used, signifies the breaching of a fence and passing through, just as: <i>I will break down (‘p’rotz’) the fence thereof;</i><sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 5:5.</i> <i>Why hast Thou broken down (‘paratzta’) her fences?</i><sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">Psalms 80:13.</i> And in the language of the Rabbis: “<i>Pirtzah</i> (a breach in a wall) calleth forth to the thief.”<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Sotah 26a.</i> Indeed, the Sacred Language<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Hebrew. See Ramban on Exodus 30:13, as to why Hebrew is called “a sacred” language.</i> uses the term <i>p’rotz</i> when referring to anything that oversteps its boundary: <i>And thou shalt break forth (‘upharatzta’) to the west, and to the east;</i><sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:14. Here referring to the conquest of land.</i> <i>And the man broke forth (‘vayiphrotz’) exceedingly</i>.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 30:43. Here referring to an unusual increase in wealth. It is thus clear that the word <i>p’rotz</i> is used to refer to anything which breaks forth from its normal boundary.</i> It is for this reason that the verse here is saying, at the time that the first child drew back his hand, and this one hurriedly came out, “What great breach hast thou made in the fence in order to hurry out before him?” The verse says, <i>alecha</i> (upon thee), to indicate that ‘the fence’ was upon him, and he was imprisoned in it. The sense of the verse is thus: “What great breach did you take upon yourself to make in the fence, with the result that you came out of it?”<br>Rabbi Abraham ibn Ezra said in explanation of the verse: “<i>Mah paratzta</i>? What have you broken, in the manner of a man who makes a breach in a fence and exits through it, and now the responsibility for this breach is upon you.”<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">That is, “if in the process of your hurried exit you would have caused harm or death to your brother, you would have been held responsible.”</i><br>There is no point to this interpretation. In the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakaneh<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir, 196. See Note 42, <i>Seder Bereshith</i>.</i> there is mentioned a mystic principle in connection with the name of these children, Peretz and Zerach. Thus they said: “He was called <i>Zerach</i> (shining) on account of the sun which always shines, and <i>Peretz</i> (breaking) on account of the moon which is sometimes dismantled<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Referring to the days when the moonlight decreases, and to the end of the month when its light completely disapppears.</i> and sometimes whole. Now was not Peretz the firstborn, and yet the sun is greater than the moon?<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">In which case Zerach, whose name is symbolic of the sun, should have been the first born.</i> This presents no difficulty, for it does indeed say, <i>And he</i> [Zerach] <i>put out his hand</i>,<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Verse 28 here. Thus Zerach was indeed the firstborn.</i> and it is further written, <i>And afterwards came out his brother</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here, referring to Zerach. And the verse concludes; <i>that had the shining red thread upon his hand</i>, thus indicating the importance of his having put out his hand first.</i> Now according to their opinion, the moon is associated with the name Peretz on account of the kingdom of the House of David.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Having gone through various periods of ascendancy and decline in its history, the kingdom of the House of David resembles the light of the moon which is constantly changing.</i> Peretz and Zerach were born twins since the moon functions by means of the sun. Thus Peretz is the twin of Zerach who gives forth the hand, while he<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">That is, Peretz. In other words, by putting forth his hand, Zerach indicated that the birthright was to have been his, but Peretz, by coming out first, indicated the consent of the Supreme One to his being appointed the firstborn.</i> is the firstborn by virtue of the power of the Supreme One, as is said, <i>I also appoint him first-born</i>.<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Psalms 89:28.</i> This is the purport of the saying of the Sages with respect to the Sanctification of the Moon: “David King of Israel lives and exists.”<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 25a. Ramban’s meaning is that since the kingdom of David evolved from Peretz, and Peretz is symbolized by the moon, the Sages of the Talmud, when wishing to inform the Jews in other countries that the New Moon had appeared and been sanctified by the Great Court, would use this message: “David, king….” This they did in order to circumvent a prohibition by the Romans against transmitting news regarding the times set for the festivals. See Ramban above, 32:26.</i> The man learned [in the mystic teachings of the Cabala] will understand. THAT THE ETERNAL WAS WITH HIM. The name of G-d was a familiar word in his mouth. This is Rashi’s language. But it does not appear to be correct.<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">For, according to Rashi, the text should have read: “that the name of the Eternal was familiar in his mouth”</i> Instead, <i>And his lord saw that the Eternal was with him</i>, means that he saw that his endeavors were always more successful than that of anyone else, so he knew that success came to him from G-d. In a similar sense is the verse, <i>We have surely seen that the Eternal was with thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Above 26:28.</i> Thus Joseph found favor in his lord’s eyes, and he appointed him as his personal attendant and overseer of his house. AND ALL THAT HE HAD HE GAVE INTO HIS HAND. I.e., to be overseer and officer in charge of all that he had in the house and in the field. Our Rabbis have a Midrash on this verse. Thus they say:<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 86:6.</i> “He would whisper<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">His father’s instructions. (<i>Ibid.</i>, Commentaries.)</i> whenever he entered and whenever he left. If his master said to him, ‘Mix a hot drink,’ it was hot immediately in Joseph’s hands and if he said, ‘Mix it lukewarm,’ it was lukewarm. [Because he suspected Joseph of witchcraft, his master said to him,] ‘What is this, Joseph? Bringing witchcraft to Egypt is like importing straw to Ofraim!’<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">“Straw to Ofraim” is the Midrashic equivalent of the present day expression, “coals to Newcastle.”</i> How long did his master suspect him of practicing witchcraft? It was until he saw the Divine Presence standing over him. This is the meaning of the words, <i>And his lord saw that the Eternal was with him</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i><br/>The point of this Midrash is that because his lord was an Egyptian who did not know the Eternal, the Sages in the Midrash said that when he saw Joseph’s great success he suspected that it was done by witchcraft, as was the case with his countrymen, until he saw in a vision which was shown to him in a dream, or, when awake, in the form of a cloud of glory or the like, that his success came from the Supreme One. This was done in honor of the righteous Joseph. SAVE THE BREAD WHICH HE DID EAT. In the words of our Rabbis, this is a refined expression which refers to his wife.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 86:7.</i><br>Rabbi Abraham ibn Ezra said in interpretation of the verse that whatever Potiphar possessed was left in the hands of Joseph excepting the bread which he ate. This he did not even permit him to touch since he was a Hebrew. It was the customary behavior of the Egyptians towards the Hebrews that they not permit the Hebrews to touch their food, <i>because that is abhorrent to the Egyptians</i>.<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Further, 43:32.</i><br>Possibly this is so. Perhaps the interpretation of the verse is that his lord did not know of Joseph taking anything from him save only the bread which Joseph ate, but no other pleasures as young people are wont to do. Nor did he gather wealth and property, just as it is said of David, <i>And I have found no fault in him since he fell unto me unto this day</i>.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 29:3.</i> Now the verse, <i>Having me, he knoweth not what is in the house</i>,<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here. Joseph speaking to Potiphar’s wife.</i> expresses another matter, namely, that he [Joseph’s lord] did not trouble himself to know about anything inside the house. But the present verse, <i>Having him, he knew not aught</i>, is an expression of negation; he knew that nothing in the house is [taken by Joseph except the bread which he eats].<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew commentary, pp. 219-220.</i> AND JOSEPH WAS HANDSOME AND GOOD-LOOKING. The verse mentions this here in order to indicate that it was on <i>account</i> of his good looks that his master’s wife cast her eyes upon him. And Rashi wrote that because he saw that he was ruler of the house, he began to eat and drink, and curl his hair, etc.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">“The Holy One, blessed be He, said to Joseph: ‘Your father is mourning for you, and you curl your hair. I will incite a bear against you.’” (Rashi.) That is, “I shall let temptation loose against you.”</i> BUT HE REFUSED, AND SAID UNTO HIS MASTER’s WIFE. Scripture relates that he refused to do her will even though she was his mistress, i.e., his master’s wife, and he feared her, for he feared G-d more. This is the meaning of the expression, <i>unto his master’s wife</i>. AND I SHALL SIN AGAINST G-D. The Sons of Noah<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">See Note 113 above.</i> were commanded concerning forbidden relations. This is Rashi’s language.<br>This is correct. It is only due to the feminine lack of knowledge that he first told her that the act would constitute a betrayal of his master who trusted him, and following that he added that it also involves a sin against G-d.<br>It is possible to further explain the verse, <i>And I shall sin against G-d</i>, by this betrayal, since “it would be a matter of great evil consequence which would be accounted to me as a sin against G-d since His eyes are <i>upon the faithful of the land</i>,<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Psalms 101:6.</i> and no traitor dare come before Him.” Joseph spoke the truth. However he did not mention the prohibition of the illicit relation<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">According to this interpretation.</i> because he spoke in language suitable to women. TO LIE ‘ETZLA’ (BY HER). The meaning of this expression is as Rabbi Abraham ibn Ezra interpreted it: “even to lie near her, each in their garment, or to be with her for general conversation.” This interpretation is correct since we do not find the word <i>etzla</i> (near her) in Scripture in connection with sexual intercourse, only the word <i>ima</i> (with her) or <i>othah</i> (with her), as for example: <i>Lie ‘imi’ (with me);</i><sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> <i>And if any man lie ‘othah’ (with her);</i><sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 15:24.</i> <i>And the women ravished (‘tishachavnah’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 14:2. In <i>tishachavnah</i>, the plural form of <i>othah</i> is implicit.</i> AND HE LEFT HIS GARMENT IN HER HAND. Out of respect for his mistress he did not wish to take the garment from her hand with his superior strength, and he removed it from upon himself, as it was a garment which one wears as a robe and headdress. But when she saw that he left his garment in her hands she feared lest he expose her to the people of the household or his master, and so she preceded him to them, saying that he had removed his garment to lie with her, but “when he saw that I screamed he fled in confusion.” This is the meaning of the verse, <i>And it came to pass, when she saw that he had left his garment in her hand</i>.<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> This is also why she did not say, “And he left his garment in my hand,” but she instead told the men of her house and her husband, <i>And he left his garment ‘etzli’ (with me)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">The word <i>etzli</i> (with me) indicates that he himself had removed his garment, as explained above.</i> SEE, HE HATH BROUGHT IN A HEBREW UNTO US. The meaning thereof is that the Hebrews were hated by the Egyptians. They did not eat with them, this being a matter of abhorrence to them.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">See further, 43:32.</i> They did not purchase them as servants except as vinedressers and plowmen, but they would not permit them to come into their homes. This is why she said: “Behold, the master has done us evil by bringing a Hebrew into our home, and he has further appointed him as overseer and ruler, and now he has fittingly seen to mock us.” [The point of her statement] is similar to that which is said in the verse, <i>He that delicately bringeth up his servant from a child shall have him become a master at the last</i>.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 29:21.</i> This is the meaning of her saying, <i>Whom thou hast brought unto us</i>,<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> as his being brought into their house was in itself embarassing to them.<br>In the verse before us, the expression, <i>He has brought us</i>, refers to her husband. She does not mention him by name out of respect,<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">In view of the fact that she blames him for what happened.</i> or perhaps because such is the ethical way for women to speak, or perhaps because it is known who brought Joseph into the house. Similarly, in many places in the book of Job it speaks of Almighty G-d anonymously because the conversants know that they are speaking of Him. Similarly, in the verse, <i>And he said to Abner, Why hast thou gone in unto my father’s concubine?</i><sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 3:7.</i> the name of the speaker is not mentioned, and no reference is made to him at all in the above verse because it is known that he was Ish-bosheth.<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Of “the house of Saul,” mentioned there in Verse 6. And it is already self-understood that the speaker in Verse 7 is Ish-bosheth, as he was the leader of the house of Saul. (R’dak.)</i> AND IT CAME TO PASS, WHEN THE MASTER HEARD. She told him about it at the time of conjugal intimacy. <i>Matters such as these did your servant to me</i>, i.e., matters of intimacy such as these. So says Rashi.<br>So also did they say in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">87:10.</i> “Rabbi Abahu said, ‘She said it to him at the time of conjugal relations.’”<br>Now I wonder. Joseph’s master was a castrate,<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Sotah 13b.</i> who had married his wife during his youth, and the Rabbis expounded, “ <i>‘Sris’ (a captain of) Pharaoh</i><sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Above, 37:36.</i> — this teaches us that he bought Joseph for carnal purposes only, but the Holy One, blessed be He, caused Joseph’s master to become castrated.”<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew word for castrate is <i>saris</i>, the same word mentioned in the verse above.</i> Moreover, how would she dare discredit herself and become loathsome in the eyes of her husband by telling him that she had committed adultery, whether by force or with acquiescence, which would have merited mortal punishment, for why did she not cry out at the outset, so that he should run away, as she did at the end? Now to the men of her house she said, <i>He came unto me to lie with me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Verse 14 here.</i> but not that he lay with her, only that he came to do so, but she cried out and he fled. And surely she would hide the matter from her husband. And should you say that she told him so in order that his anger be kindled against him and that he should kill him, [it would have been sufficient for this purpose that she say that he attempted to violate her, for] any servant that attempts to violate his master’s wife deserves the death penalty!<br>It is possible that they intended to explain the expression, <i>Matters such as these</i>, as meaning matters of intimacy, meaning, exposing and caressing but not actual intimacy, as his master had become physically castrate, having been visited by a disease which resulted in a lack of desire for conjugal relations, as is the case with a <i>shachuf</i>.<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">One whose genitals are atrophied.</i><br>In line with the literal interpretation of Scripture there is no need for all this, for the Hebrew letter <i>kaph</i>, in the word <i>kadvarim</i>, is not for the purpose of expressing comparison to other matters. Instead its meaning is “these things.”<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">I.e., only to indicate approximation, and here meaning: “matters as these, more or less.”</i> A similar usage [of the letter <i>kaph</i> is found in these verses]: <i>And she told her mother’s house ‘kadvarim ha’eileh’ (according to these words);</i><sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:28. </i> <i>And when he had spoken unto me ‘kadvarim ha’eileh’ (according to these words) I set my face toward the ground</i>.<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">Daniel 10:15. </i> There are many similar verses. It may be that the verse is saying that when his master heard his wife’s words which she told him — “Your servant did unto me such matters as these which I had immediately related to the men of the house” — then his anger was kindled.<br>It is possible that the <i>kaph</i> is here used for exaggeration, similar to its use in the verses: <i>Why speaketh my lord ‘kadvarim ha’eileh’ (such words as these)?</i><sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Further 44:7.</i> <i>And there have befallen me such things as these (‘ka’eileh’)?</i><sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 10:19.</i><br>Now due to his master’s love for Joseph he did not kill him, or it was a miracle of G-d, or knowing Joseph’s righteousness, he doubted her words. Similarly the Rabbis said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 87:10.</i> “The master said to Joseph, ‘I know this charge against you is false, but lest a stigma fall on my children,<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Lest people say; “Just as she was free with you, so she was with others, and the children she had are not his.”</i> [I will put you in prison].’” AND HE PUT HIM INTO PRISON, THE PLACE WHERE THE KING’s PRISONERS WERE BOUND. Rabbi Abraham ibn Ezra says that the verse itself explains that a <i>beth haso’ar</i> (prison) is “a place where the king’s prisoners were bound.” The reason this is stated in the verse itself is that <i>beth haso’ar</i> is an Egyptian word, for it is the style of Scripture to explain foreign words just as, <i>they cast pur, that is the lot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Esther 3:7.</i><br>This interpretation is of no significance. Rather, <i>And he put him into the prison</i>, means that he put him into a certain prison recognized as the royal prison, which was the place where the king’s prisoners were bound. The sense of the verse is thus to state that this was the cause of the butler and the baker being imprisoned with him.<br>It is possible that the term, “the king’s prisoners,” means his servants and attendants who have sinned against him in matters of state, as other prisoners of the people sentenced by judges and officers were placed in another prison house. Scripture relates that they placed Joseph in the king’s prison because of his master’s love for Joseph, all of which was caused by G-d.<br>Linguists<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Here referring to R’dak, who so writes in his Book of Roots, under the term <i>sohar</i>.</i> explain <i>sohar</i> as an arched chamber, similar in expression to, <i>agan hasohar</i> (a round goblet).<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 7:3.</i> In my opinion it is an underground house having a small opening above ground, through which the prisoners are lowered and from which they have light. The word <i>sohar</i> is thus derived from the word <i>sihara</i> (light) in Aramaic, just as in Hebrew, Scripture says; <i>A transparency (‘tzohar’) shalt thou make to the ark</i>,<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:16.</i> the word <i>tzohar</i> being derived from <i>tzaharayim</i> (mid-day — when the light reaches its zenith). The difference between <i>tzohar</i> and <i>sohar</i> is that <i>tzohar</i> connotes an abundance of light, while <i>sohar</i> connotes minimal light. AGAINST TWO ‘SARISAV’ (OF HIS EUNUCHS). These two lords were both castrates, for as they also acted as the chiefs of the butlers and bakers in the women’s quarters in the royal apartments, the kings would customarily castrate them. Onkelos’ opinion though is that <i>sarisim</i> means lords and chiefs. Thus he says of Potiphar, who is called <i>sris par’oh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Above, 37:36.</i> “the officer of Pharaoh,” and in the present verse he similarly translates, “against his two officers.” And so did the Targum Yonathan translate: <i>And they shall be ‘sarisim’ in the palace of the king of Babylon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">II Kings 20:18. Yonathan translated this as: “And they shall be officers.”</i> EACH MAN ACCORDING TO THE INTERPRETATION OF HIS DREAM. The expression “interpreting dreams” means relating the events which will happen in the future, and he who foretells that future is called <i>potheir</i> (interpreter). In the opinion of many scholars the word <i>pithron</i> signifies “meaning.”<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">But it does not signify the foretelling of future events.</i> And the interpretation of the verse, <i>Each man according to the interpretation of his dream</i>, is that each dreamed a dream consistent with the interpretation<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">The butler dreamed of wine, the symbol of joy, while the baker dreamed of a bird snatching the food he was bringing to the king, an event which signifies grief. (Tur.)</i> which foretold the future that was to befall them. This is Rashi’s language.<br>Now what sense does it make for Pharaoh’s chief butler to say, “We have dreamed a dream consistent with the interpretation,” thereby minimizing the wisdom of the interpreter. Besides, Pharaoh’s dream [related later on] may not have been so, [that is, consistent with the interpretation], and Joseph would not know it.<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">Why then did he recommend Joseph as being able to interpret the king’s dream? The king had not yet related his dream, and it could be that that dream might not be consistent with its interpretation, as was the case in his own dream. Why then did he not fear for his life in recommending Joseph to the king?</i><br>Rabbi Abraham ibn Ezra says in explanation of the verse that each saw in his dream the truth concerning the future as the interpretation would indicate, meaning that it was a true dream, not the kind which comes from many worries, of which only a part is fulfilled. This is the correct interpretation. AND HE ASKED PHARAOH’s OFFICERS THAT WERE WITH HIM IN THE WARD OF HIS MASTER’s HOUSE. It would be proper for Scripture to say; “And he asked them, saying.” Instead, Scripture speaks at length about it for its desire is to speak in praise of Joseph. Here is a servant lad who is enquiring of two great officers who are wards in the house of his master who hates him,<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">“Who <i>hates</i> him.” Ramban is here writing from the standpoint of the butler and the baker, who must have thought that Joseph’s master imprisoned him because he hated him, not being aware, as explained above, that he did so to protect his family’s reputation.</i> and each of whom could command his hanging.<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">If his interpretation of the dreams would turn out to be incorrect. Thus, as explained further on by Ramban, if the baker had been restored to his position, he would have seen to it that Joseph pay for his mistake with his life.</i> Yet he was not afraid of them, and asked them their dreams and told them his opinion with respect to the interpretation because he trusted in his wisdom. Had the lord of the bakers been saved and restored to his position by the king, he would have hung him for his false interpretation. AND THERE IS NO INTERPRETER OF IT. The meaning thereof is that “there is no one to inform us concerning the future which can be derived from the dream.”<br>It is possible that they sent for some magicians in the morning, or that there were people with them in the prison, but no one could interpret it. It may be that they said; “There is no one in the world, in our opinion, who can interpret it, for it is very obscure.” DO NOT (‘HALO’) INTERPRETATIONS BELONG TO G-D? Rabbi Abraham ibn Ezra explained it as saying that “future events destined to come as indicated in dreams belong to G-d, for He alone brings on the dream and lets the future be known, and it is He <i>who makes peace, and creates evil</i>,<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 45:7.</i> but in my speaking to you there is neither benefit nor loss.” This he said so that they should not punish him if evil should befall them, or so that they should tell him the dreams and not scorn him.<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Thus far the comment of Rabbi ibn Ezra.</i><br>But if so, there is no sense for the word <i>halo</i> (do not) in this context.<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Since Joseph is stating it all in the affirmative; “dreams belong to G-d, etc.” the interrogative form of the word <i>halo</i> is out of place.</i> Perhaps its meaning is the same as that of the word <i>hinei</i> (behold). Thus Joseph is saying, “Behold, to G-d alone belong interpretations, but not to man the interpreter.”<br>In my opinion the correct interpretation is that Joseph is saying; “Do not interpretations of all dreams which are obscure and confined belong to G-d? He can make known the interpretation of your dreams. Now if it is obscure to you tell it to me; perhaps He will be pleased to reveal His secret to me.” AND IT WAS AS THOUGH IT BUDDED AND ITS BLOSSOM WENT UP. “It seemed as though it budded. <i>And it was as though it budded</i>, i.e., it seemed to me in my dream as though it budded, and after the bud its blossom shot up, and after that it brought forth the clusters and then the ripe grapes. Onkelos translates: ‘And, when it buddeth, it brought forth sprouts.’ These words are the translation of the word <i>porachath</i> alone.”<sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew states: <i>V’hi keporachath althah nitzah</i>. Rashi’s intent, in quoting the Targum, is to say that Onkelos’ words, <i>apeikath lavlevin</i> (brought forth sprouts), is an expression which Onkelos appended to his translation of the Hebrew word <i>porachath</i>. Ramban will later differ with this opinion, holding that it constitutes Onkelos’ rendition of the Hebrew word <i>althah</i>, and signifies: “And it, when it budded, <i>immediately</i> brought forth sprouts.” See below, Note 271.</i> Thus far the words of Rashi.<br>This is not correct. If he is speaking in terms of appearances because they are matters of a dream, he should say, “Behold, <i>like</i> a vine was before me, and on the vine <i>like</i> three shoots.”<sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Instead, Scripture states: “Behold, a vine was before me. And on the vine were three shoots.”(Verses 9-10.)</i> This <i>kaph</i> of comparison is found neither in the dream of the chief of the bakers nor in the dream of Pharaoh. Why then should the chief of butlers use the comparative form more than the others? Instead, in all three dreams it says <i>v’hinei</i> (and behold).<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">Verse 9, in the dream of the butler; Verse 16, in the dream of the baker, and in Chapter 41, Verse 3, the word <i>v’hinei</i> is used in connection with Pharaoh’s dream.</i> It is this word which indicates comparison, for its meaning is “as if.”<br>But the explanation of the verse before us, <i>And it was ‘keporachath’ its blossoms shot up</i>, is that he saw that immediately as it budded, its blossoms shot up and its clusters ripened into grapes. This was to indicate that G-d was hastening to do it. This is how Joseph recognized that the “three shoots” indicated three days, and not months or years, and he himself deduced that on the same day the two will be summoned before the king. It may be [that this was also indicated by the dreams] because both of them dreamed in one night. Thus there is no need for the words of Rabbi Abraham ibn Ezra, who says that Joseph knew of Pharaoh’s birthday.<br>This usage of a <i>kaph</i> to indicate immediacy is found in many places: <i>And it came to pass, ‘k’meishiv’ (as he drew back) his hand;</i><sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">Above, 38:29.</i> <i>‘k’vo Avram’ (as Abram came);</i><sup class=\"footnote-marker\">269</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:14.</i> <i>‘uk’eith’ (and at the time) of her death the women that stood by her said</i>,<sup class=\"footnote-marker\">270</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 4:20.</i> and many others.<br>Onkelos’ rendition into Aramaic stating, “And when it budded, it brought forth sprouts,” [means to say that the expression “brought forth sprouts”] is a translation of the Hebrew word <i>althah</i>, meaning that it immediately brought forth sprouts of the vine. That is, as soon as it budded, it brought forth large sprouts, its blossoms shot up, and its clusters ripened into grapes.<sup class=\"footnote-marker\">271</sup><i class=\"footnote\">Rashi is of the opinion that Onkelos’ expression, <i>va’aneitzath neitz</i>, (not mentioned by Ramban, but appearing in the Targum, following <i>apeikath lavlevin</i>, mentioned above in Note 265), is the Aramaic equivalent of the Hebrew <i>althah nitzah</i>. Ramban however says that it is the translation only of the word <i>nitzah</i>, for <i>althah</i> (shoot up) could not refer to <i>nitzah</i> (sprouts). This is why, according to Ramban, Onkelos translated the word <i>althah</i> as <i>apeikath lavlevin</i> (it brought forth sprouts). In brief, according to Rashi’s understanding of the Targum, the Hebrew <i>v’hi keporachath</i> is rendered by the Targum as <i>kad aphrachath apeikath lavlevin</i>. The Hebrew <i>althah nitzah</i> is rendered <i>va’aneitzath neitz</i>. In the opinion of Ramban, <i>v’hi keporachath</i> is rendered by the Targum as <i>kad aphrachath;</i> the Hebrew <i>althah</i> is rendered <i>apeikath lavlevin</i>, and the Hebrew <i>nitzah</i> has its equivalent in Onkelos’ <i>va’aneitzath nitzah</i>.</i> Onkelos would not apply the word <i>althah</i> (shoot up) to <i>nitzah</i> (sprouts), as they do not “shoot up.” BUT HAVE ME IN THY REMEMBRANCE. “If you will remember me when it will be well with you, I now pray for the kindness and truth you will do to me by making mention of me to Pharaoh.” And if the word <i>na</i><sup class=\"footnote-marker\">272</sup><i class=\"footnote\"><i>V’asitha ‘na’ imadi chesed</i>. In the explanation above the Hebrew word <i>na</i> was understood in the sense of ‘now’: “If you will remember me then… I <i>now</i> pray for the kindness and truth you would show me.” But according to the second interpretation, the word <i>na</i> is understood as supplication, as explained in the text.</i> is to be understood as expressing supplication, the sense of the verse is: “If you will remember me and would, in your mercy, do me a kindness, I beg that you remember me to Pharaoh.”<br>The sense of the word <i>itcha</i> (with thee) is that “you should remember to show me mercy in the very same way that it has been shown to you, i.e., that you went out from prison.” The interpretation may be that “you should remember me in your heart as if I am with you.”<br>The purport of mentioning him before Pharaoh is that he should praise him by saying, “Now in the house of the chief of the officers there is an excellent servant fit to enter the service of kings.”<br>It further appears to me correct that Joseph is saying: “If you will remember me to be with you when all goes well with you and you return to your high position, and you should want to do me this kindness, then make mention of me to Pharaoh, saying to him, ‘I remember a lad who served me in the prison; give him to me to be my servant.’ <i>And bring me out of this house</i> for it is a great sin to those who retain me here.”<br>It may be that the meaning of the expression, <i>And make mention of me to Pharaoh</i>, is that “Pharaoh saw me when I was a servant to his minister, in charge of all he had and performing my duties before him,<sup class=\"footnote-marker\">273</sup><i class=\"footnote\">Thus, the sense of the verse is to state that “all you need do is mention my name to Pharaoh, as he knows me already.”</i> and if you will remember me before him you will bring about my release from here. I have committed no sin, and it is befitting the king to release me and thereby save me from the hands of my oppressors, for <i>there is no matter hid from the king</i><sup class=\"footnote-marker\">274</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 18:13.</i> if he desires.” THE LAND OF THE HEBREWS. This means the land of Hebron, wherein dwelt Abraham, Isaac, and Jacob. Abraham, the head of the lineage, was called “Abraham the Hebrew”<sup class=\"footnote-marker\">275</sup><i class=\"footnote\">Above, 14:13.</i> since he came from across the River Euphrates, and he was honored among the nations for in him was fulfilled the blessing, <i>And I will make thy name great</i>.<sup class=\"footnote-marker\">276</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:2.</i> It is for this reason that all of his seed are called <i>Ivrim</i> (Hebrews). They hold on to this name in order not to intermingle with the various peoples in the Canaanite lands, and this name has been established as the name for all Israel’s seed forever. This is the meaning of the verse, <i>He hath brought in a Hebrew unto us</i>,<sup class=\"footnote-marker\">277</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 39:14.</i> since Joseph told them “I am a Hebrew,” and he did not want them to take him as a Canaanite. And the land where they resided was called “the land of the Hebrews,” that is to say, the land in which the Hebrews are.<sup class=\"footnote-marker\">278</sup><i class=\"footnote\">But not that it is theirs.</i> It may be that it was so called because they were its leaders and nobles, even as it says, <i>Thou art a prince of G-d in the midst of us</i>,<sup class=\"footnote-marker\">279</sup><i class=\"footnote\">Above, 23:6.</i> and it is further written, <i>Touch not My anointed ones</i>.<sup class=\"footnote-marker\">280</sup><i class=\"footnote\">Psalms 105:15.</i> THAT THE INTERPRETATION WAS GOOD. Onkelos rendered it that he interpreted it well. A similar use is found in the verses: <i>Teach me fair discernment and knowledge;</i><sup class=\"footnote-marker\">281</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 119:66.</i> <i>That they were ‘tovoth’ (fair)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">282</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:2.</i> which means “pretty.” The intent of the verse is to state that this man [the lord of the bakers] had scorned Joseph, thinking of him as not ever knowing how to interpret the dream, and he would never have told him the dream had he not seen that he interpreted for his friend in a fair and proper manner. It may be that the verse is saying: “And the lord of the bakers saw that he gave a favorable interpretation to the lord of the butlers and he rejoiced. He then told him his own dream which had caused him more anguish than that of his friend.” BASKETS OF ‘CHORI.’”Baskets made of peeled willows, made so that they have many holes.” This is Rashi’s language.<br>Rav Saadia Gaon<sup class=\"footnote-marker\">283</sup><i class=\"footnote\">See the Commentary of Abraham ibn Ezra.</i> interpreted it as “baskets of white bread,” white as befits the king’s bread, with the word <i>chori</i> being derived from the Hebrew, <i>Neither shall his face now wax white (‘yechvaru’)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">284</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 29:22.</i> as well as from the Aramaic where the word <i>chivar</i> means “white.” This is the correct interpretation, for all the baskets in the dream contained the king’s bread, and in the uppermost basket there were all manner of baked goods for Pharaoh.<br>You find it similarly in the language of our Rabbis in the Mishnah:<sup class=\"footnote-marker\">285</sup><i class=\"footnote\">Beitzah 2:6.</i> “Large loaves and white cakes (<i>v’chivri</i>) [may be baked on a Festival Day].” And in the Jerusalem Talmud on this Mishnah: “The Rabbis [in discussing the permissibleness of baking extra fine white breads on the Festival Day even though they require more work than ordinary bread] derived the meaning of <i>chori</i> from this verse: <i>And, behold, I had three baskets of ‘chori’ on my head</i>. “<sup class=\"footnote-marker\">286</sup><i class=\"footnote\">This establishes that the word <i>chori</i> in the verse and <i>chivri</i> in the Mishnah were considered by the Rabbis of the Talmud as identical. For just as in the case of the king’s bread it means “large and white,” as befits such bread, so does it have a similar meaning in the Mishnah. It is thus obvious that the Rabbis understood the word <i>chori</i>, as did Rav Saadia Gaon, to mean “white.”</i><br>Mikeitz BY THE ‘YE’OR’ (RIVER). With the exception of the Nile, none of the other rivers is called <i>ye’or</i>, a word signifying “canal,” because the entire country consists of artificially constructed canals, and the waters of the Nile<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">“Rain does not fall in Egypt, but the Nile rises and irrigates the land.” (Rashi, Exodus 7:17).</i> flow into them. This is the language of Rashi.<br>Onkelos however did translate the word <i>ye’or</i> here as “river,” but in the book of Exodus he translated <i>al ye’oreihem</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Exodus 7:19.</i> as “on their canals,” as he had to distinguish between <i>nahar</i> and <i>ye’or</i> since they are both mentioned in the same verse: <i>‘al naharotham ve’al ye’oreihem’ (on their rivers and on their canals)</i>. Thus, according to Onkelos, all rivers are called <i>ye’orim</i>, with the large ones being called both <i>n’haroth</i> and <i>ye’orim</i> while those canals constructed by man are also called <i>ye’orim</i>.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Thus the word <i>nahar</i> applies only to a natural river, while the word <i>ye’or</i> applies to both a natural river and a man-made canal.</i> Thus we find that the Tigris, besides being called <i>nahar</i>, is also called <i>ye’or</i>, as it is written, <i>I was by the side of the great ‘nahar’ (river), which is Tigris… and behold a man clothed in linen</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Daniel 10:4-5.</i> and it is further written there: <i>And, behold, there stood other two, the one on the bank of the ‘ye’or’ (river) on this side, and the other on the bank of the ‘ye’or’ on that side. And one said to the man clothed in linen, who was above the waters of the ‘ye’or’ (river)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:5-6.</i> In my opinion the fact is as Onkelos said,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">When he said that <i>ye’or</i> and <i>nahar</i> are both terms for rivers.</i> as both <i>ye’or</i> and <i>nahar</i> convey the same concept, both being an expression for <i>orah</i> (light). The rain, likewise, is called <i>or</i> (light), as it is said: <i>He spreadeth ‘oro’ (His light) upon it;</i><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Job 36:30.</i> <i>He spreadeth abroad the cloud of ‘oro’ (His lighting);</i><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 37:11.</i> and as Rabbi Yochanan said,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 26:18.</i> “All verses in Elihu’s speech in the book of Job containing the word <i>orah</i> refer to the coming down of rain.” Perhaps this is because the rains are influenced by the luminaries,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">“Luminaries.” In his commentary to Job 36:30, Ibn Ezra writes: “For the rain is called <i>or</i> (light) on account of the small luminary (the moon), since its movements, by command of the Creator, cause the rain.” An identical explanation is also found in R’dak’s Sefer Hashorashim, under the root <i>or</i>.</i> and the rivers which are formed by the rains are thus related to their first cause,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">This explains why rain is referred to in Elihu’s speech as <i>or</i> (light), since the rain is caused by the movement of the luminaries, as explained above.</i> the luminaries. AND BEHOLD, THERE CAME UP OUT OF THE RIVER. Since the land of Egypt is irrigated by the river, and it is from the river that abundance or famine befalls them, the king saw the cows coming up out of the river. The cows symbolize plowing, and the ears of corn symbolize the harvest, just as Joseph said, <i>in which there shall be neither plowing nor harvest</i>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Genesis 45:6. Thus it is obvious that Joseph understood the characters in the dreams — i.e. the cows and the ears of corn — as symbolizing plowing and harvesting.</i> He saw that the river rose only slightly and there would thus be no plowing, and the little which will be planted in moist places, <i>a wind blowing from the east, a wind from the Eternal</i><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Hosea 13:15.</i> would burn them, even as he saw the ears of corn <i>parched with the east wind</i>.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here.</i><br>It would appear to be implied in the verses that the abundance was only in the land of Egypt, even as it said, <i>Seven years of great plenty throughout all the land of Egypt;</i><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i> likewise the verse, <i>And he stored up all the food of the seven years which was in the land of Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Verse 48 here.</i> But the famine, on the other hand, was in all the lands. And so did Joseph interpret it when he said, <i>And there shall arise after them seven years of famine</i>,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> and did not mention the land of Egypt. It was for this reason that in the other countries they were unable to store up food even if they had heard about it, as they undoubtedly did, for the matter was well known throughout their lands. Perhaps this was alluded to in the dream since with respect to the fat cows, it mentions, <i>And they fed in the reed-grass</i>, for it was there in Egypt that they fed and stood, but the lean ones, after they consumed the fat ones, <i>walked to and fro through the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 6:7.</i> and Pharaoh did not know where they had gone. BA’ACHU. Meaning “in the marshy land,” as in the verse, <i>Can ‘achu’ grow?</i><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Job 8:11.</i> This is the language of Rashi.<br>This is not correct, as <i>achu</i> is the name of the grass which grows, [and not the land upon which it grows, as Rashi explained it], just as in the verse, <i>Can the rush shoot up without mire, can the ‘achu’ (reed-grass) grow without water? It withereth before any other herb</i>.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 11-12.</i> Thus it is obvious that the word <i>achu</i> is not the marsh land. Perhaps Rashi’s intent is that the grass which grows in the marsh-lands is called by the name of the land upon which it grows.<br>The correct interpretation is that <i>achu</i> is the generic name for all vegetation and grass which grow on the banks of the rivers and the marsh-lands. In that case, the letter <i>beth</i> in <i>ba’achu</i> would be as the <i>beth</i> in the verse, <i>Come, eat ‘b’lachmi’ (of my bread), and drink of the wine which I have mingled</i>,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 9:5. Ramban’s intent is to say that if <i>achu</i> is the name of the grass, as he said in attempting to vindicate Rashi’s explanation, the verse before us should have said <i>achu</i>, rather than <i>ba’achu</i>. But if <i>achu</i> is a generic name, the term <i>ba’achu</i> is correct, and the verse would mean that they fed in the green foliage or vegetation which was upon the bank of the river.</i> for they were feeding on the bank of the river, just as it is said, <i>near the cows upon the bank of the river</i>.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> Now perhaps the word <i>achu</i> is a derivative of <i>achvah</i> (brotherhood), since many varieties of grass grow together. AND THEY STOOD BESIDE THE COWS. I.e., by their side and near them. This was a sign that there would be no lapse of time between the years of plenty and the years of famine even though Pharaoh did not relate this to Joseph.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">See Verse 19 here.</i> But perhaps the vision which Pharaoh saw and the relating of the dream to Joseph were really alike, except that Scripture did not concern itself [with mentioning all the details Pharaoh told Joseph], just as it added into the story [details not mentioned in the actual dream, as for example], <i>And it could not be known that they had eaten them up</i>,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> and also, <i>the ears of corn came up on one stalk</i>,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> which was a sign that the seven years will occur consecutively. AND THE COWS ATE UP. In my opinion<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s interpretation differs from Rashi, who writes that the eating up of the fat by the lean indicates that all joy occasioned by the years of plenty would be forgotten in the days of the famine. His own opinion is presented in the text.</i> this is a sign that the years of famine shall consume the years of plenty. It is from this that Joseph inferred that he should tell Pharaoh, <i>And let them store up all the food of those good years</i>,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Verse 35 here.</i> <i>And the food shall serve as a reserve for the land against the seven years of famine</i>,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Verse 36 here.</i> as he saw that the healthy cows and ears of corn were absorbed by the lean ones.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The fact that the fat ones were absorbed by the lean ones was a sign to Joseph that the food from the seven years of plenty should be kept as a reserve for the years of famine.</i> This was no mere counsel which Joseph proposed, for was he appointed to be a counselor of the king?<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">See II Chronicles 25:16.</i> It was only in connection with the interpretation of the dream that he said thus: <i>And the plenty shall be forgotten</i>,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> <i>And the plenty shall not be known</i>.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> These words of Joseph constitute the interpretation of: <i>It could not be known that they had eaten them up, their appearance being bad as previously</i>,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> for Joseph saw that by their consumption of the fat cows, the lean ones did not become fine and plump. They served them for subsistence only, for had they not eaten them they would have died in their lean state. This is unlike Rashi, who says that <i>the plenty shall be forgotten</i><sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> is the interpretation of the eating itself.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">But according to Ramban, Joseph’s words, <i>And the plenty shall be forgotten</i>, are the interpretation of the aspect of the dream expressed by: <i>It could not be known that they had eaten them up</i>.</i> SPRUNG UP AFTER THEM. Not that he saw them springing up —[although the word <i>tzomchoth</i> is actually in the present tense] — for he saw ripe ears of corn. But the verse is to be interpreted as if it said “they sprang up,” [i.e., <i>tzamchu</i>, which is in the past tense], suggesting that no sooner did he see the full ears than he immediately saw the thin ones coming up after them, for he saw the sign of immediacy in all facets of the dream. AND PHARAOH AWOKE, AND, BEHOLD, IT WAS A DREAM. The meaning thereof is that “there was a complete dream before him.” Thus the language of Rashi.<br>In my opinion<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Ramban finds a difficulty in Rashi’s interpretation. If the sense of the verse is that Pharaoh felt that an entire dream had been presented to him, why was he not troubled until the following morning? Ramban therefore presents his own interpretation. (Aboab.)</i> the verse alludes to the fact that Pharaoh lay awake, thinking about his dream, wondering whether he will see yet a third manifestation, and when he arose in the morning and had not dreamed again, his spirit was disturbed. This is the meaning of the verse, <i>And it came to pass in the morning that his spirit was troubled</i>.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> In the case of Nebuchadnezzar, however, it says, <i>And his spirit was troubled, and his sleep broke from him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Daniel 2:1.</i> for even the night brought no rest to his mind. The verse mentions, <i>And Pharaoh awoke</i>, in order to indicate a matter stated in the Book of Sleep,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Apparently this book by some unknown medieval author dealt with the art of interpreting dreams. But see Tractate Berachoth 56 a, in connection with a man called Bar Hadya, whose profession was interpreting dreams, where the Talmud relates: “As he went away, <i>his book</i> fell down,” thus indicating that books dealing with this topic were prevalent even in Talmudic times.</i> i.e., that a dream which is followed in the same sleep by another dream with different content is not fulfilled. Therefore the verse says that when he awoke it was a dream fit for fulfillment. Yet he thought about it till morning, that perhaps he will have his dream a third time in the manner in which it had been repeated. But Pharaoh himself realized that the two dreams had the same content. This is why the verse states, <i>And behold, it was a dream</i>. So, likewise, did Pharaoh state it: <i>I have dreamed ‘a dream,’ and none can interpret it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here.</i> and he did not refer to the plural form, “dreams.” This is also the sense of the verse, <i>And I saw in my dream</i>.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> Scripture however states, <i>But none could interpret ‘them’ to Pharaoh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> meaning that none could interpret even one of them. TO EACH MAN ACCORDING TO HIS DREAM. He interpreted it in accordance with the dream and consistent with its contents. Thus the words of Rashi. A more correct interpretation would be for Rashi to say that “he interpreted it in accordance with the truth of the dream as it was destined to befall him, for as he interpreted it, so it befell us.” Similar in thought is the verse, <i>Every man according to his blessing he blessed them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Further, 49:28. In the case of Jacob’s blessing to his sons.</i> i.e., according to the blessing which was destined to come upon him.<br>But in my opinion there is no need for this. Instead, the verse is stating that “he interpreted his dream for each man, and as he interpreted it to each one, so it came upon us.” The chief of the butlers is thus saying that these were different dreams with different interpretations, as he would explain, so that Pharaoh should not think that the two [the butler and the baker] dreamed one dream having one interpretation. In my opinion, a similar thought is conveyed in the verse, <i>Every man according to his blessing he blessed them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Further, 49:28. In the case of Jacob’s blessing to his sons.</i> meaning that he did not bless them with one blessing common to all, but with a unique blessing for each one, as he explained to each son and spoke to him. ‘TZ’NUMOTH,’ THIN. <i>Tz’numa</i> is Aramaic for “a rock.” That is, they are like wood without sap and hard as rock. But Onkelos translated, <i>natzan lakyan</i> (their blossom is stricken), i.e., there is nothing in them but their withered blossom because they were empty of grain. Thus the language of Rashi.<br>But ears of corn when empty of grain have no blossoms! Pharaoh also did not see the ears of corn when they blossomed; he saw them full and good,<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> and thin, and parched with the east wind.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> Likewise, Rashi’s interpretation deriving <i>tz’numoth</i> from <i>tz’numa</i> as signifying “rocky” is also not correct. Thin ears of corn are not as hard as rocks.<br>But the meaning of <i>tz’numoth</i> is “separated,” [fragmented] into many pieces. It is the Rabbinic word:<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 39a.</i> “Bread <i>hatz’numa</i> in a bowl requires the blessing of <i>hamotzi</i>,”<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">The standard blessing for bread.</i> the word <i>hatz’numa</i> meaning “cut bread,” or more exactly, pieces of bread<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Rashi, however, in his commentary to Berachoth, translates it as “hard pieces of bread.” This is consistent with his interpretation here.</i> in a bowl upon which he pours soup, and each part is eaten without any other bread. This likewise is the meaning of the Targum, who uses the word <i>natzan</i>, which signifies “cut and deficient.”<br>The usage of the word <i>natza</i> is similar to that in the saying of the Rabbis:<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 54a.</i> “If one transfers dirt from a <i>malya</i> into <i>malya</i> or <i>natza</i> into <i>natza</i>, it does not constitute taking possession,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">In order to take legal possession of a field, the buyer must perform some constructive act indicating ownership, such as fixing a fence, etc. But this particular act, as explained further, contributes nothing to the field.</i> but if he takes <i>malya</i> and throws it into <i>natza</i>, it does constitute an act of taking possession.” Now a high place in a field solidly filled with earth is called <i>malya</i>, and one in which there is an appreciable shortage of earth is called <i>natza</i>.<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Thus if the buyer took earth from one <i>malya</i> to another, or from one <i>natza</i> to another, he has not improved the land. Hence it does not constitute an act of taking possession. But if he took earth from a <i>malya</i> and filled in a <i>natza</i>, he has performed a constructive act, and it therefore constitutes an act of taking possession.</i> Here likewise the opposite of “full ones” is <i>tz’numoth</i>, and (the singular) <i>natzan</i> is the opposite of <i>malyan</i> (a full one).<br>The situation described here in the verse is that the ears were not full of grain but that there were empty spots without grain in them, and in other places, higher up on the stalk, the ears were wind-beaten and empty. This was why Joseph used the word <i>reikoth</i> (empty ones),<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Verse 27 here. Compare Verse 23.</i> instead of <i>tz’numoth</i> as there were there places on the ears which contained no grain whatever. THEY SHALL BE SEVEN YEARS OF FAMINE. Since plentifulness in the land of Egypt is not a great novelty since the country is <i>as the garden of the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Above, 13:10.</i> Joseph first mentioned the interpretation concerning the bad events, for it was this that constituted the novelty and the purpose of the dream. G-d in His mercy showed the famine to Pharaoh to save life for a great deliverance.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See further, 45:7.</i> This is the sense of the verse, <i>And the seven years of famine began to come, according as Joseph had said</i>,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Verse 54 here.</i> for the truth of Joseph’s words was not realized until the years of famine. AND FOR THAT THE DREAM WAS REPEATED UNTO PHARAOH TWICE. The verse is explaining the reason for the repetition of the dream — i.e., that it occurred twice in one night<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to point out that there are two aspects to the dreams. They depicted two subjects — the cows and the ears of corn — and they were shown in two separate dreams although they might have been shown to Pharaoh in one continuous dream. Ramban will explain that these double aspects indicated two things: the fulfillment of the dream and its speedy realization.</i> — although it would have been possible for both the cows and the ears of corn to be shown in one dream and make known that there shall neither be plowing nor harvest.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">As Ramban explained above, at the beginning of Verse 2, the cows symbolize the plowing, and the ears of corn the harvest.</i> Yet He showed them in two separate dreams, one after another, in one night — an unusual circumstance for dreamers in order to make known that the matter is prepared, <i>and G-d hasteneth to do it</i>. This is the meaning of the word <i>pa’amayim</i> (twice) as the dreams concerning the cows and the ears of corn were not presented at one time.<br>But Rabbi Abraham ibn Ezra explains that the repetition of the theme of the dream — through the medium of the cows and the ears of corn — attested to the fact that the matter is set and established. And the fact that the dream occurred twice in one night attested that <i>G-d hasteneth to do it</i>. But if so,<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">That is, if both the cows and the ears of corn symbolize, as is the opinion of Ibn Ezra, that the matter is set and established, and not as Ramban has it, i.e., that the cows symbolize that there will be no plowing, and the ears of corn that there will be no harvest, what was the necessity of the dream about the cows? The dream concerning the corn would have indicated the impending famine, and showing that <i>G-d hasteneth to do it</i> could have been accomplished by repeating the same dream.</i> we would say that the dream concerning the ears of corn would have been sufficient since that dream informed Pharaoh of the famine. NOW THEREFORE LET PHARAOH FIND A MAN UNDERSTANDING AND WISE. Joseph told Pharaoh that he will need an understanding and wise man who will be appointed to administer the entire land, and he in turn will appoint overseers under him who will go through the land and gather all the food since the ruler cannot travel throughout the entire land. He told him that the man must be <i>understanding and wise</i>. <i>Understanding</i>, in order to know how to support the people of Egypt from his hand with bread, in accordance with their family requirements, to supply them with their sustenance, and sell the balance to other countries in order to accumulate wealth and money for Pharaoh. <i>Wise</i>, in order to know how to preserve the produce so that it should not rot, by mixing with each kind some natural preservative such as the salty substances used for the preservation of wheat, which our Rabbis have mentioned,<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 31a.</i> and some raw silver dust, which prevents the grain from getting mothy,<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Machshirin VI, 1. Rashi, Shabbath 88b.</i> and similar things. Thus the Sages said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">90:50.</i> “He mixed the grain with earth and sawdust, things which preserve the grain.” Joseph mentioned all this so that they should choose him for this task, for <i>the wise man’s eyes are in his head</i>.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 2:14.</i> AND THE FOOD SHALL SERVE AS A RESERVE FOR THE LAND. Joseph said that the food should be kept in reserve under the charge of Pharaoh’s officers for the needs of the land during the seven years of famine, and they should not be used for other purposes lest the land be consumed by the famine just as the cows in the dream did not die on account of their leanness. CAN WE FIND SUCH A ONE AS THIS? Because he was a Hebrew, the members of which race were repugnant to the Egyptians, who would not eat of the things the Hebrews touched, or have any contacts with them as they considered them unclean, Pharaoh did not want to appoint Joseph viceroy without their permission. Therefore he said to them that they would find no Egyptian comparable to him, as <i>the Spirit of G-d is in him</i>. After they admitted it, he said to Joseph, <i>Since G-d has made all this known unto thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Verse 39 here.</i> for since the interpretation met with the approval of Pharaoh and all his courtiers,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Verse 37 here.</i> they regarded everything he had said as if it had already been fulfilled.<br>It is possible that the expression, <i>all this</i>, alludes also to that which the chief of the butlers told Pharaoh. A similar case is the verse, <i>And he</i> [Jacob] <i>related to Laban all these things</i>,<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Above, 29:13.</i> meaning the blessings bestowed upon him by Isaac mentioned before. Pharaoh thus said: “Since G-d has imbued you with this great wisdom, thus enabling you to interpret all secret and hidden dreams, and not a word of yours has failed, there is none so understanding and wise in all matters as you are, and you are therefore fit to assume authority and rulership and to be second to me.” AND PHARAOH TOOK OFF HIS RING FROM HIS HAND. The giving of the king’s ring is a sign that the person to whom he hands it is to be second to him in rank. Thus the language of Rashi.<br>The correct interpretation is that the king’s ring contains his seal, just as it is said, <i>And sealed with the king’s ring</i>.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Esther 8:8.</i> The king thus gave Joseph his seal so that he should be <i>a leader and commander</i><sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 55:4.</i> of the entire government, and seal with the king’s ring whatever he desires. ‘B’MIRKEVETH’ (IN THE CHARIOT) ‘HAMISHNEH.’ I.e., in the chariot second to his own chariot, which travelled next to his own. Thus the language of Rashi.<br>Now according to this interpretation, the word <i>hamishneh</i> refers to the noun, [“chariot,” meaning that this was the chariot of second rank]. The same applies in the verses: <i>the priests ‘hamishneh’ (of the second order);</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">II Kings 23:4.</i> <i>‘eth mishnei’ (a copy) of this Torah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 17:18.</i><br>The correct interpretation is that the word <i>mishneh</i> is adjectival,<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Meaning that this was the chariot of the <i>mishneh</i>, of he who was second in rank.</i> just as: <i>And I shall be to you ‘l’mishneh’ (as a second one);</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 23:17.</i> <i>For Mordecai the Jew was ‘mishneh’ (the second) unto king Ahaseurus</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Esther 10:3.</i> Similarly, the expression, <i>keseph mishneh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">43:12.</i> (the money of the <i>mishneh</i>) is adjectival and is to be understood as “the money of the ‘second’ purchase.” Now the grammarians<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Reference is to R’dak who mentions this point in his Sefer Hashorashim (Book of Roots), under the root <i>shana</i>.</i> have already brought a proof to this thesis<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">That the word <i>mishneh</i> here, and in the other three cases mentioned, (see Notes 70-72), all have the meaning ascribed to them by Ramban.</i> since in all these cases the letter <i>nun</i> in the word <i>mishneh</i> is vocalized with a <i>segol</i>, [which does not indicate the construct state as would <i>tzeirei</i>], while <i>mishnei hatorah</i><sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 17:18.</i> and all nouns are vocalized with a <i>tzeirei</i>, as is the rule in the construct state. The sense of the present verse is that the king had a chariot known to be his, even as it is said, <i>And the horse which the king rideth upon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Esther 6:8.</i> and there was another chariot known to be for his second in rank, and another one for the third in rank. ‘TZAPHNATH PA’NEI’ACH.’ Rabbi Abraham ibn Ezra said, “If this is an Egyptian word, we do not know its meaning, and if it is a translated one [from Yoseiph, the Hebrew name for Joseph], then we do not know the meaning of the name Yoseiph, [that is, the aspect of the name which has this translation].<br>But according to the opinion of earlier scholars, who say that it means “explainer of secrets” and is a Hebrew expression, it is possible that Pharaoh called him by this honorable name in accordance with the language of Joseph’s country after he asked him,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">I.e., Pharaoh asked Joseph, “What is the expression, in the Canaanitish language, which means ‘one who reveals secrets?’” and Joseph told him, “It is <i>tzaphnath pa’nei’ach</i>.”</i> or the king may have known the language of Canaan, which was adjacent to Egypt, and its purport is that “he reveals concealed matters.” So also did Pharaoh’s daughter name Moses our teacher in the language of his people, <i>for out of the water ‘m’shithihu’ (I pulled him)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\">Exodus 2:10.</i><br>Now do not wonder why Egyptian writers called Moses, “Munyos,” for they changed the names into the language they understood or used, as the Targum Onkelos does in some cases, as for example, <i>Between Kadesh and Shur</i>,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">Above, 20:1.</i> which he translated as “between Rekem and Chigra,” and similarly with many names. And in some places Onkelos does not change them at all, just as in the case of Sichon king of Cheshbon and Og king of Bashan, and many others like them. This is because in his times they were called thus in Aramaic.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">And therefore Onkelos wrote down the equivalent Aramaic name by which they were known in his time, which coincided with the way they were referred to in Scripture.</i> THE DAUGHTER OF POTI-PHERAH ‘KOHEIN’ (PRIEST OF) ON. He is indentical with Potiphar.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Above, 37:36.</i> He was called Poti-phera<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">The word <i>pera</i> connotes “uncover and pull down.” See Ramban above, 39:19.</i> because he had been emasculated on account of having purchased Joseph for sodomy. Thus the language of Rashi, and it is actually a Midrash of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 86:3.</i><br>On account of this Midrash, Rashi was forced to say in explanation of <i>kohein On</i><sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Rashi’s explanation of <i>kohein On</i> is found further in his commentary on 47:22.</i> that “the term <i>kohein</i> always means one who ministers to Deity with the exception of this one, i.e., <i>kohein On</i>, which denotes one of high rank since he was the chief of the slaughterers of the king’s animals, and similarly, <i>kohein Midian</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:1. Meaning the chief of Midian. It could not mean “the priest” of Midian since Jethro had already abandoned idolatry.</i><br>But I say that according to the words of our Rabbis, [who said that Poti-phera is identical with Potiphar, and was called Poti-phera because of his emasculation, as explained above],<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to state that even though Potiphar is identical with Poti-phera, and Potiphar was an officer to the king, he later became a priest, so that <i>kohein On</i> does not mean, as Rashi explained, “one of high rank,” or “the chief of On,” but rather “the priest of On.”</i> Potiphar was an officer of the king, and later when he became physically castrate, on account of which they called him “Poti-phera,” he was embarassed and retired from his office. He then entered a temple of idol-worship and became a priest therein, for such was the custom among the nobility, and it is possible that On was the name of his idol. Likewise, <i>kohein Midian</i><sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:1.</i> means “priest of Midian,” just as they said, concerning Jethro,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 82b.</i> that he used to fatten calves for the idols.<br>Now the truth of the matter is that the term <i>k’hunah</i> means ministry, but not to the Deity alone, for it is stated, <i>And David’s sons were ‘kohanim,’</i><sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 8:18.</i> and in the book of Chronicles,<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 18:17.</i> in the same connection it says, <i>And the sons of David were chiefs at the side of the king</i>.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">It is thus clear that <i>kohanim</i> in the book of Samuel means “chief ministers.”</i> Similarly we find in the following verses: <i>He leadeth ‘kohanim’ barefoot</i>,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Job 12:19.</i> referring to ministers of the king; <i>‘y’chahein pe’eir,’</i><sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 61:10. Translated: “a priestly diadem.”</i> (he has clothed him in splendor as a ministering priest), meaning that they will make him garments unlike those of the rest of the people, for glory and for splendor. Also similar is the verse [II Kings 10:11], <i>And his familiar friends ‘v’kohanav’</i>, meaning his chief ministers. ‘LIKMATZIM’ (HANDFULS). They stored up the grain handful upon handful, fist by fist. This is the language of Rashi.<br>Onkelos translated it as, “into store houses,” since excavations made in the earth for storage or other purposes are called ‘<i>kmatzim</i>.’ <i>He is hid now in one of ‘hap’chothim’ (the pits)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 17:9.</i> Jonathan translated, “in one of the <i>kumtza</i>.” Similarly, he always translated the term <i>pachath</i> as <i>kamtza</i>, which is related to the expression, <i>He that diggeth ‘gametz’ (a pit)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 10:8.</i> as the letter <i>gimmel</i> serves here as <i>kuph</i>, just as it serves as a <i>kaph</i> in the following verses: <i>Never lacking in ‘hamazeg’ (mingled wine)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 7:3.</i> the word <i>hamazeg</i> being derived from the term, <i>‘Mas’cha’ (She hath mingled) her wine;</i><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 9:2.</i> <i>‘v’chano’ which Thy right hand hath planted</i>,<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Psalms 80:16. Translated: <i>‘And of the stock’ which Thy right hand hath planted</i>. But Ramban explains it as: “<i>And of the garden</i>, etc.”</i> which is like <i>ganoh</i> (garden); <i>‘vayisachru’ the fountains of the murmuring deep</i>,<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Above, 8:2.</i> which is like <i>vayisagru</i> (and they were closed); <i>To their native land (‘m’churatham’);</i><sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 29:14 <i>(m’churatham);</i> 16:3 (<i>m’chorotayich</i>).</i> <i>Thy origin (‘m’chorothayich’) and thy birth;</i><sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 29:14 <i>(m’churatham);</i> 16:3 (<i>m’chorotayich</i>).</i> <i>And I will give over (‘v’sikarti’) Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 19:4.</i> In all of these cases the <i>kaph</i> and the <i>gimmel</i> are alike. The <i>kuph</i> and the <i>kaph</i> are often alike, as in <i>kova</i> and <i>chova</i>, (both meaning “hat”);<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 17:38 <i>(kova)</i>; 17:5 <i>(chova)</i>.</i> <i>‘tikein’ (he set in order) many proverbs</i>,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 12:9.</i> the word <i>tikein</i> being like the term <i>sichein</i> in the verse, <i>Who has directed (‘sichein’) the spirit of the Eternal?</i><sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:13.</i> Our Rabbis have said in connection with the term jewelry: <i>tachshitim</i> and <i>takshit</i>. Similarly, it is said, <i>‘Vayatziku’ (And they set down) the ark of G-d — but Abiathar went up — until all the people hath passed out of the city</i>,<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 15:24.</i> and the Targum translates: “And they put down the ark,” thus making <i>vayatziku</i> as <i>vayatzig</i>, just as it is said concerning it, <i>And they brought in the ark of the Eternal, ‘vayatzigu’ (and set it) in its place</i>,<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 6:17.</i> the word being derived from the expressions, <i>‘atziga’ (let me place) with thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Above 33:15.</i> and <i>‘v’hitzagtiv’ (And I will set him) before thee</i>.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Further, 43:9.</i> AND HE STORED UP ALL THE FOOD. “He” refers to Joseph mentioned above.<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">In Verse 46: <i>And Joseph was…</i></i> The same applies to the following verse: <i>And Joseph piled up grain… until he ceased numbering</i>.<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Verse 49 here.</i> The pronoun “he” refers to Joseph, who was mentioned.<br>Now Rabbi Abraham ibn Ezra said that the phrase, <i>all the food</i>, is not to be understood literally, for otherwise they would have died of famine immediately. A similar case is the verse, <i>And all the lands came into Egypt to Joseph to buy grain</i>.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">Verse 57 here. This verse is also not to be understood in its literal sense since Jacob and Benjamin did not come to buy grain.</i> The meaning of <i>he stored up all the food</i> is only that Joseph stored up all the food which he could.<br>It appears to me to be correct that Joseph gathered all food under his control, and he gave enough of it every year for sustenance to the Egyptians, so that they should not squander it. This is the intent of his statement, <i>And let them store up all the food of those good years that come, and pile up corn under the hand of Pharaoh… and hold it there</i>.<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 35 here. Ramban thus makes a distinction between <i>ochel</i> (food) and <i>bar</i> (corn). At the end of the paragraph, he will mention that Onkelos makes no distinction between them.</i> Now in view of the fact that it says, <i>And let them store up all the food… and pile up corn</i>,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Verse 35 here. Ramban thus makes a distinction between <i>ochel</i> (food) and <i>bar</i> (corn). At the end of the paragraph, he will mention that Onkelos makes no distinction between them.</i> and [here in the verses before us] it says, <i>And he stored up all the food… And Joseph piled up grain</i>, this would indicate that he gathered whatever is eaten by man; corn, bread, and all food essential to life, even figs, fresh and dried, and similar things. He piled the corn — meaning the produce which is brought under a winnowing shovel and fan for fanning and cleansing — under the hand of Pharaoh, and he laid up in the cities enough of all the fruits for sustenance. Thus all the food was held in need for the years of famine to be drawn upon to the degree essential for life, and the balance of the corn he preserved in the storehouses.<br>It is possible that Joseph paid them money from the royal treasures at a low market price. This was why the corn belonged to Pharaoh, and he sold it to them in the years of famine, just as it is written, <i>And Joseph collected all the money that was found in the land of Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Further, 47:14.</i> It is possible that the king took it by force, saying: “I preserved it.”<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">For were it not for the king’s dream, the food of the seven years of plenty would have been squandered.</i><br>Onkelos, however, translated both <i>ochel</i> (food) and <i>bar</i> (corn) alike.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Calling them <i>ibur</i>. See Note 111.</i> AND THE FAMINE WAS IN ALL LANDS. That is, which surrounded Egypt. Otherwise, what could the distant lands do if there was such a famine in them?<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">They would not be able to come to Egypt to ease the famine and would have perished.</i> Thus did the Sages say in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">90:6.</i> “The famine was in three lands: Phoenicia, Arabia and Palestine.” AND HE SOLD GRAIN UNTO THE EGYPTIANS, AND THE FAMINE WAS SEVERE IN THE LAND OF EGYPT. The verse states that Joseph did not throw open the contents of the storehouses until the famine had become severe in the land, but not as soon as they cried to Pharaoh,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Verse 55 here.</i> as people would cry even when they have a small amount of sustenance, and it was his desire that nothing remain to them before he opened the granaries. This is the meaning of the verse, <i>And the famine was over all the face of the earth</i>, meaning that before he had opened his storehouses the famine was over the entire face of the earth, and then the verse proceeds to explain that he did not sell them food until the famine had become severe upon them. Perhaps it is possible that the verse is magnifying the famine by stating that it was a “famine accompanied by panic.”<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">See Aboth V, 8.</i> WHY ‘TITHRA’U’. (DO YOU LOOK TO YOURSELVES)? “Do not show yourselves before the children of Esau and Ishmael as having plenty to eat.” At that time they still had some grain. From others I have heard that the word <i>tithra’u</i> is an expression of leanness. Thus Jacob said to his sons, “Why should you become lean through hunger?” A similar [use of the word <i>tithra’u</i>, i.e., similar to the first explanation], is the verse: <i>And he that satisfies (‘umarveh’) abundantly shall be satisfied (‘yoreh’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 11:25. That is, he who is benevolent to others will himself be recompensed by the Divine bounty.</i> Thus the language of Rashi.<br>Now the comment of “others,” [namely, that the word <i>tithra’u</i> connotes leanness], has no validity whatsoever. And I did not understand that which Rashi says, “Do not show yourselves before the children of Ishmael and the children of Esau as having plenty to eat.” The children of Ishmael and of Esau were not then present in the land of Canaan, and why did Jacob not say that they should not show themselves before the children of <i>Canaan</i> as having plenty to eat? Perhaps the children of Ishmael and of Esau did come from their dwelling places to Joseph to buy food, and they came by way of the land of Canaan, thus passing by Jacob. He thus said to his children that they should not show themselves before them as having plenty to eat, for they would then suspect that Jacob has food, whereupon they would come to eat bread with him in his house. Accordingly, Jacob’s words, <i>That we may live, and not die</i>,<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> constitute another reason for his command to them. He warned them to be careful with the little food yet left to them, and that they should go to buy food from Egypt so as not to die when all the bread in their possession is consumed.<br>The correct interpretation is: “Why do you show yourselves in this place, for you should have immediately journeyed from here when you heard that there is grain in Egypt,” since they were already in a state of danger if they would not make haste in the matter. This is the meaning of the words, <i>That we may live, and not die</i>.<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> HE IT WAS THAT SOLD GRAIN TO ALL THE PEOPLE OF THE LAND. Now it is not befitting a ruler of a land, second in rank to the king of Egypt, that he sell everyone a <i>se’ah</i> [a dry measure] or a half thereof of grain. It was for this reason that our Rabbis were impelled to say<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 91:6.</i> that Joseph had ordered at that time that all storehouses except one be closed so that he would be sure to meet his brothers.<br>In line with the literal interpretation of the verse it is possible that the people from all lands came before him, and he would question and investigate them, and then command the officers, “Sell so much food of this — and that — kind to the people of that city.” Thus it was necessary for the children of Jacob to come before him among those who came from the land of Canaan, that he could issue an order concerning them, specifying how much grain should be sold to their land, since they were the first to come from the land of Canaan<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">See further, at the end of Verse 9, where Ramban establishes the fact that the brothers were the first to come from the land of Canaan to buy grains, thus offering Joseph the opportunity to charge them as spies.</i> and they came before him for the sake of all. AND JOSEPH SAW HIS BRETHREN, AND HE RECOGNIZED THEM. Immediately as he saw them he recognized them, and he feared lest they recognize him. <i>And he made himself strange (‘vayithnakeir’) unto them</i> by putting a mitre upon his forehead and part of the face, thus disguising himself, just as it is said concerning the wife of Jeroboam, <i>Arise, I pray thee, and disguise thyself, that thou be not known to be the wife of Jeroboam</i>,<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">I Kings 14:2. Ramban explains the word <i>vayithnakeir</i> in a physical sense. Joseph disguised himself by placing his mitre over his face. Further on, Ramban mentions a second interpretation. See Note 126.</i> and it further says, <i>For it will be, when she cometh in, that she ‘mithnakeirah’ (will pretend to be another woman)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> It may be that the word <i>vayithnakeir</i> here means that he made himself strange by his words, speaking to them harshly and asking them in anger — as if it were not customary to come before him to purchase food — “From where do you come to appear before me?” <i>And they said, From the land of Canaan to buy food</i>. When they mentioned this to him, it then became clear to him that they were indeed his brothers. This is the meaning of the expression, <i>And Joseph recognized his brethren</i>,<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> which is mentioned a second time to indicate an additional sense of recognition and knowledge of the truth with respect to them.<br>Now Rashi wrote in explanation of the word <i>vayithnakeir:</i> “He made himself like a <i>nochri</i> (stranger) in conversation by speaking harshly to them.” According to Rashi’s opinion, the word <i>vayithnakeir</i> signifies that he spoke to them as a man who is a <i>nochri</i> (stranger). But this is not correct.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">A stranger does not necessarily speak harshly. Hence Rashi’s interpretation is incorrect. Ramban’s second interpretation mentioned above, however, is based upon the word <i>vayithnakeir</i> having the same root as <i>heker</i> (recognition), except that the word here changes its meaning so as to indicate its opposite. See Rashi on Exodus 27:3, where he says that there are many such words in the Hebrew language. In the case before us, the word <i>vayithnakeir</i> would thus mean that Joseph made himself unrecognizable by speaking harshly to them. See my Hebrew commentary, p. 232.</i> BUT THEY DID NOT RECOGNIZE HIM. I.e., at all. And so he no longer needed to make himself appear strange to them. Now in this matter of recognition, our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 27b.</i> that Joseph recognized his brothers because he had left them bearded, but they did not recognize him because when he left them he had no beard and now they found him with a beard.<br>Now Issachar and Zebulun were but a little older than Joseph,<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Thus they were also beardless when Joseph left, so how did he recognize them now that they were bearded?</i> but having recognized the older ones, he recognized them all. Moreover, he recognized them because he knew they were bound to come, but they did not recognize him because it did not occur to them that a slave sold to the Ishmaelites should be the ruler of a land.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra says: <i>And he recognized them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> That is, at first he recognized them to be his brothers, and following that, he looked at each one and recognized him individually.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">This explains the repetition in Verse 8, <i>And Joseph recognized his brethren</i>, since it refers to individual recognition.</i> AND JOSEPH REMEMBERED THE DREAMS WHICH HE DREAMED OF THEM. [That is, he remembered the dreams which he dreamed] concerning them, and now knew that they had been fulfilled, for they had bowed down to him. This is the language of Rashi.<br>In my opinion, the matter is the reverse. Scripture states that when Joseph saw his brothers bowing down to him, he remembered all the dreams which he had dreamed concerning them and he knew that in this instance, not one of the dreams had been fulfilled. He knew that it was inherent in their interpretation that according to the first dream, at first all his brothers would bow down to him, as it says, <i>And, behold, we were binding sheaves</i>,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">Above, 37:7.</i> for “we” refers to all eleven of his brothers. The second time, in accordance with the second dream, <i>the sun, the moon and eleven stars</i><sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 9.</i> would bow down to him. Now since he did not see Benjamin with them, he conceived of the strategy of devising a charge against them so that they would also bring his brother Benjamin to him, in order to first fulfill the first dream. It is for this reason that he did not wish to tell them at this time, <i>I am Joseph your brother</i>,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Further, 45:4.</i> and to say, <i>Hasten and go up to my father</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 45:9.</i> and send wagons, as he did to them the second time,<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> for in that case his father would undoubtedly have come at once. It was only after fulfillment of the first dream that he told them, <i>I am Joseph your brother</i>,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">Further, 45:4.</i> etc., in order to fulfill the second dream. Were it not for this consideration, Joseph would indeed be regarded as having committed a great sin: bringing anguish to his father, leaving him for many days in the position of being bereft and mourning for Simeon and him. Even if it was his intention to cause his brothers minor anguish, how did he not have compassion for his elderly father? But <i>he assigned each to its proper time</i><sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 3:11.</i> in order to fulfill the dreams, knowing that they would truly be fulfilled. Also, the second matter, which he effected against them in connection with the goblet,<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">In which he accused Benjamin of stealing the goblet. (Further, 44:17).</i> is not to be interpreted as if his intention was to cause them anguish, but rather because he suspected that they might hate Benjamin as a result of their jealousy of him on account of his father’s love for him, just as they were jealous of Joseph. Perhaps Benjamin had sensed that they had harmed Joseph, thus causing a quarrel and hatred to erupt between him and his brothers. Therefore, Joseph did not wish Benjamin to travel with them until he had tested their love for him, lest they harm him.<br>It is to this matter that our Rabbis in Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">93:9.</i> referred when they said: “Rabbi Chiya the son of Rabbi Abba said, ‘When you read the entire plea which Judah made in the presence of his brothers, until you reach the verse, <i>Then Joseph could not refrain himself</i>,<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Further, 45:1.</i> [you can see that] there was in it an attempt to win the sympathy of Joseph, the sympathy of his brothers, and the sympathy of Benjamin. Joseph’s sympathy [would be gained since Joseph would think], ‘See how he is ready to give his life for Rachel’s children, etc.’”<br>Similarly I say that all these acts of Joseph are accounted for by his wisdom in the interpretation of the dreams. Otherwise, one should wonder: After Joseph stayed in Egypt for many years and became chief and overseer in the house of a great lord in Egypt, how was it possible that he did not send a single letter to his father to inform him of his whereabouts and comfort him, as Egypt is only about a six-day journey from Hebron? Even if it were a year’s journey, out of respect to his father, he should have notified him, in which case even if the ransom of his person would be ever so costly, he would have redeemed him. But it was because Joseph saw that the bowing down of his brothers, as well as his father and all his family, could not possibly be accomplished in their homeland, and he was hoping that it would be effected in Egypt when he saw his great success there. This was all the more so after he heard Pharaoh’s dream, from which it became clear to him that all of them were destined to come there, and all his dreams would be fulfilled. AND HE SAID UNTO THEM, YE ARE SPIES. This accusation requires some reason or some plausible explanation, for what did they do that he should so accuse them? People from every country came to him to buy grain, and they were “among those who came,” just as it says, <i>To buy grain among those that came, for the famine was in the land of Canaan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> Perhaps [the reason for the accusation was that] they had the appearance of men of stature and prominence, <i>all of them clothed most gorgeously</i>,<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 38:4.</i> whereupon he said to them, “It is not customary for prominent people as you to come to buy food, having as you do many servants.”<br>It is possible that they were the first ones to come from the land of Canaan. This is the meaning of the verse, <i>And the sons of Israel came to buy grain among those that came, for the famine was in the land of Canaan</i>,<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> meaning that now they were the first who came from there. So Joseph said to them, “You are spies, since no one has come from the land of Canaan to buy food.” This is the intent of the question, <i>“Where have you come from?”</i><sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> which he addressed to them at the outset. WE ARE ALL ONE MAN’s SONS. It is possible to explain this plea as follows: They said that “since we are brothers, one man’s sons, who do not separate from each other for such is our father’s will, we all came to buy food, and we did not send one of us with his servants.” This indeed was the truth, for why should Jacob have sent them all, except that it was not their wish to be separated from one another. It is also possible that they did so because of the extreme famine, lest the grain brought by their servants be robbed from them on the way.<br>It is also possible that they said to him: “<i>We are all one man’s sons</i>. You can investigate him, for he is known in the gates by the vastness of his wealth and the multitude of his children. And if you will inquire and investigate, you will know that we are trustworthy, righteous men, sons of a righteous one, and not spies.” THY SERVANTS HAVE NOT BEEN SPIES. The meaning of this expression is: “We have been trustworthy in all our affairs from our youth on. Your servants have not been spies from then till now.” Similarly, <i>We have not been spies</i>,<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Further in Verse 31.</i> means: “We have never been spies.”<br>Now our Rabbis have been aroused by the matter we have discussed,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">Namely, what did the brothers do to justify Joseph’s accusation that they were spies?</i> and they have expounded<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 91:6.</i> that they entered the city by ten different gates in the manner of spies, and it was for this reason that he accused them. Now this is plausible; however, Scripture does not mention it! Moreover, at the very outset, the brothers said to him in defense of themselves, <i>We are all one man’s sons</i>, and [if, as the Midrash has it, the basis of his accusation was that they entered by ten different gates], this itself indicates their guilt.<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Since brothers as a rule stay together, the fact that they did not enter by the same gate indicates that they are spies.</i><br>Now it is possible to say in explanation of the Midrash that Joseph originally said to them, “you entered by ten gates, and now you are all gathering in one place and conspiring together. This is nothing other than the behavior of spies.” Thereupon they said to him, “It is because we are brothers that we are gathered together.” But he said, “<i>Not so, but you have come to find out the condition of the land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> If you were brothers you should have entered by one gate, just as you are now together.” Then they told him that <i>one of them is gone</i>,<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> and that they had gone in search of him, [which was why they entered by different gates]. Scripture, however, does not care to prolong the discussion of the motivation of their arguments. AND HE PUT THEM ALL TOGETHER INTO A WARD THREE DAYS. This he did in order to frighten them and to make them believe that it is G-d he fears,<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> meaning that it is because of his fear of G-d that he is releasing them lest the people of their households perish from hunger. This is the meaning of his words, <i>The rest of you, go and take grain home to your starving households</i>.<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> Besides, they would not have consented to leave the one [Simeon]<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">See Verse 24.</i> behind except for the purpose of saving all their families. IN THAT WE SAW THE DISTRESS OF HIS SOUL, WHEN HE IMPLORED US. It is obvious that the brothers now considered their display of cruelty towards Joseph as deserving of a greater punishment than the sale itself since it was their blood-brother who was imploring and prostrating himself before them and they remained unmoved. Scripture, however, did not relate there [that Joseph implored them at the time of the sale], either because it is naturally understood that a person would implore his brothers when falling into their grip when their intention is to harm him, swearing by the life of his father, and doing all that is possible to save himself from death. It may be the desire of Scripture to speak only briefly of their sin, or it is possible that it is characteristic of Scripture to speak briefly about a matter in one place, and to elaborate on it in another place.<br>Now Reuben answered them by saying: “Now I already told you at the time that the event took place that you should not sin against him for he is only a lad, and only on account of his youth did he sin against you, and it is therefore fitting for you to gloss over the sins of his youth. And now, <i>his blood also</i>,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> together with the display of cruelty which you mention, <i>is required</i>.” Perhaps the explanation of the phrase, <i>his blood also</i>, may be: “Even though you have not killed him, G-d will require his blood of you, and it will be accounted to you as if you spilled his blood since he was sold as a permanent slave, for it is possible that being a <i>darling child</i>,<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:19.</i> unused to work, he died.”<br>Our Rabbis have expounded<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 91:10.</i> “The expression, <i>‘Also’ his blood</i>, implies his blood and the blood of his aged father.” AND TO GIVE THEM PROVISION FOR THE WAY. The reason for saying this is so that they should not consume the food which they bought in the course of the journey. He informed them of this for he gave them the provisions for the journey in a kindly fashion so that they should be able to bring the brother [Benjamin] to him, for he said, “I have no intention of harming you if your words are verified.” AND AS ONE OF THEM OPENED HIS SACK. One of them opened his sack in the inn to give therefrom some fodder to his ass, while the others did not open their sacks until they were with their father, just as it says, <i>And it came to pass as they emptied their sacks</i>,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Verse 35 here.</i> for perhaps the others took straw for their asses, lest they consume their entire loads on the way. But the one who opened the sack on the way had a weak ass, which required fodder, and he thus found the money <i>in the mouth of his bag (‘amtachto’)</i>.<br>Now Rashi writes that <i>amtachath</i> is the sack, but Onkelos translated it as “load.” It appears from Onkelos’ opinion that each one in order to equalize his load, had large sacks and small sacks, and the total load of each one is called <i>amtachath</i>. Thus it happened that one of them found his money at the mouth of the particular sack he opened, while it did not happen to the others until they emptied all their sacks.<br>It seems plausible to me that <i>amtachath</i> is a large sack containing two sides, known in the language of the Talmud as <i>matrata</i>,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 110 a: <i>hafuchi matrata lamah li</i>, meaning that if a person is carrying two leather sacks of equal weight on his right and left shoulders, why should he change one sack for the other? (See Rashi there.)</i> and the money of each one was put at the mouth of one of the sides. Now it so happened that one of them opened the side where the money lay, but it did not happen to the others. This kind of sack is called <i>amtachath</i> because it stretches (<i>yimtach</i>) at the sides. AND YOU SHALL BE FREE (‘TIS’CHARU’) TO TRADE IN THE LAND. They altered it for the sake of peace<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">For we do not find that Joseph told this to his brothers.</i> so that Jacob would consent to send Benjamin along with them. It had been their desire to return immediately were it not that Jacob had said, <i>My son shall not go down with you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Verse 38 here.</i> Similarly, for the sake of peace, they told him Joseph’s words, <i>‘Leave’ one of your brothers with me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Verse 33 here.</i> and they did not tell their father of their imprisonment or of Simeon’s imprisonment.<br>It is possible that Joseph did tell them, <i>And you shall be free to trade in the land</i>, but Scripture does not relate it. If so, the intent of the statement is that “you will be able to bring merchandise at your will for the purpose of purchasing grain, and I will not take it, as compensation for your embarassment.”<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Thus he suggested that they will be able to keep their original merchandise for sale to others, and obtain grain free.</i><br>Similarly, their saying, <i>The man persisted in asking about ourselves, and our family</i>,<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Further, 43:7.</i> constitutes a motivating plea to their father, [but the event never actually took place]. It may be that when they told Joseph, <i>We are all one man’s sons</i>,<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Verse 11 here.</i> he said to them, “<i>Not so, but you have truly come to find out the condition of the land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> Now tell me if your father is alive, and if you have another brother, for I will investigate you and know what you are.” Then they said, “We are twelve brethren, the sons of one man who is presently in the land of Canaan, for he is still alive, and the youngest one is with him, and one is gone.” This was what Judah said to Joseph: <i>My lord asked his servants, saying, Have you a father, or a brother?</i><sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Further, 44:19.</i> In a similar manner Scripture, in many places, is concise about an event or the recounting thereof, as I have mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above in Verse 21.</i><br>Now Rashi writes: “<i>Tis’charu</i>, you may travel round the land. All expressions of <i>s’chorah</i> (merchandise) and <i>socharim</i> (merchants) are derived from <i>sochar</i>, which means ‘going around,’ because the merchants go round looking for merchandise.”<br>It would seem that the Rabbi [Rashi]<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">See <i>Bereshith</i>, Note 139.</i> aimed by this interpretation to guard himself against this difficulty.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Namely, that we do not find that Joseph mentioned to his brothers about being free to <i>trade</i> in the land. Therefore, Rashi explained the word <i>tis’charu</i> as giving them the right to travel around the land and buy grain always without hindrance.</i> He therefore explained their words as reporting only that Joseph had said that they would be permitted to travel around the land and always buy grain at their pleasure. But above, in the story of Shechem, Rashi did not so interpret the same expressions: <i>Settle down ‘us’charuah’ (and engage in trade);</i><sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Above, 34:10. For there actual trade is referred to, while here only travelling around the land is meant. Therefore Rashi makes his comment here, and not there in the story of Schechem.</i> <i>‘v’yis’charu othah’ (and engage in trade in it).</i><sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 21.</i> MY TWO SONS ‘TAMITH’ (THOU SHALT SLAY). Under penalty of a curse,<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to explain that the word <i>tamith</i> is not to be understood literally as meaning that Reuben was ready to forfeit the lives of his two sons. Instead, the word is to be understood in a general sense, i.e., that Reuben is willing to be punished, but not that Jacob slay Reuben’s sons.</i> Reuben obligated himself to return Benjamin to his father, as he said to him, <i>My two sons ‘tamith,’</i> meaning, “May thy punishment be upon me if I do not bring him back to you.” This is similar in intent to that which Judah said: <i>Then I shall have sinned against thee all my days</i>.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Further, 43:9.</i><br>Now Reuben said, <i>My two sons</i>, although he actually had four.<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 46:9.</i> His intent in saying “two” was to state that “in place of one of your sons, it should be visited doubly upon my sons.”<br>Now Jacob did not rely upon Reuben as he did upon Judah,<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">For when Judah gave his promise to his father that he would bring back Benjamin, he finally consented to send him along (43: 9-13), but Reuben’s plea went unanswered.</i> <i>for Judah prevailed upon his brethren</i>.<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:2. Thus suggesting that Judah’s great influence upon his brothers would assure their cooperation in bringing back Benjamin under all circumstances.</i> Moreover, Reuben had already sinned against his father,<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:22.</i> and therefore he would no longer rely upon him. Generally, Judah’s counsel was sound: i.e., to leave the patriarch alone until there was no bread in the house, for then he would listen. This — [Judah’s reference to the complete absence of food] — is indicated by Judah’s words to his father: <i>That we may live, and not die, both we, and thou, and also our little ones</i>.<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Further 43:8.</i> THAT HE MAY SEND AWAY YOUR OTHER BROTHER, AND BENJAMIN. In line with the literal interpretation of Scripture, it would seem that Simeon was not a favorite of his father because of the Shechem affair.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Above, 34:25-30.</i> This was why he did not say, “My son Simeon, and Benjamin,” as he would not mention him by name, and as he left him in Egypt for a long time. Indeed, had there been food in his house, he would not yet have sent Benjamin, and he would have left him [Simeon] in Egypt.<br>Now Rashi wrote, “<i>The other one:</i> the spirit of prophecy was enkindled within Jacob so as to include Joseph.” In Bereshith Rabbah<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">92:3.</i> they also said: “<i>That he may send away your brother:</i> this refers to Joseph. <i>The other one:</i> this refers to Simeon.” This is correct, for at the moment of prayer, Jacob directed his heart to pray in a general manner for the other one [Joseph] also, for perhaps he is still alive.<br>There in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">92:3.</i> the Rabbis expounded on the verse in yet another way, saying, “Rabbi Yehoshua ben Levi interpreted the verse as alluding to the exiles: <i>And G-d Almighty give you compassion before the man</i> — this is a reference to the Holy One, blessed be He, as it is said, <i>The Eternal is a man of war</i>,<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:3.</i> and it is written, <i>And He gave them compassion before their captors</i>.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Psalms 106:46.</i> <i>That he may send away your brother</i> — this alludes to the Ten Tribes exiled by the Assyrians.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">II Kings 17:6.</i> <i>The other one, and Benjamin</i> — this refers to the exile of Judah and Benjamin. <i>And as for me, bereaved</i> by the First Destruction [brought about by the Babylonians], <i>I am bereaved</i> by the Second Destruction [caused by the Romans], but no more will I be bereaved.”<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Following the redemption from the Roman exile, there will no longer be a destruction. See Ramban’s work, Sefer Hage’ulah (Book of Redemption) in my Kitvei Haramban, Vol. I, where he expounds this theme at great length.</i> This is the language of the Rabbis, may their memory be blessed.<br>The intent of this text is to suggest that Jacob’s going down to Egypt alludes to our present exile at the hand of Edom, as I will explain,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">See the beginning of <i>Seder Vayechi</i>.</i> and the prophet [Jacob] saw this matter at its very inception, and so he prayed about it in a general way, which was applicable to the moment as well as to the future.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 12:6.</i> This verse, according to their interpretation, contains a great mystic thought. Jacob was saying: “<i>And G-d Almighty</i>, by the Divine attribute of justice, <i>give you the compassion</i> that is before Him,” meaning that “He should direct you upward from the Divine attribute of justice to that of compassion.” The student versed in the mystic teachings of the Torah will understand. AND AS FOR ME, AS I AM BEREAVED, I AM BEREAVED. “<i>And as for me</i>, until you return I shall be bereaved because of doubt. <i>As I am bereaved</i> of Joseph and Simeon, <i>I am bereaved</i> of Benjamin.” These are the words of Rashi.<br>The correct interpretation is that Jacob is saying that “you can no longer add to my bereavement as I am already bereaved.” He thus consoled himself about everything that came upon him by his great suffering for Joseph. In a similar sense is the verse, <i>And as I perish, I perish</i>,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Esther 4:16.</i> meaning “I have already perished,<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">By being separated from my people. (Abraham ibn Ezra, <i>ibid</i>).</i> and if the king will slay me he will not add to my destruction.” THAT HE MAY DEVISE SOME PRETEXT (‘L’HITHGOLEIL’) AGAINST US. The word <i>l’hithgoleil</i> is of the same root as: <i>And Amasa lay wallowing (‘mithgoleil’) in blood?</i><sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">II Samuel 20:12.</i> <i>And every cloak rolled (‘m’golalah’) in blood</i>.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 9:4.</i> [Its meaning is] as a man who turns from side to side upon his fellow. AND TO FALL UPON US. I.e., as a man who intentionally throws his full stature upon his fellow.<br>Now Onkelos translated <i>l’hithgoleil</i> as meaning “to play the lord over us,” meaning that he will elevate himself above us, as the sea raises its waves.<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">See Ezekiel 26:3.</i> Onkelos rendered the expression, <i>and to fall upon us</i>, as <i>le’istakapha</i>, meaning “to accuse us of things which did not occur,” since things which did not occur are expressed by the Hebrew word <i>nopheil</i> (falling), just as it says, <i>Not one thing failed (‘naphal’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Joshua 23:14.</i> Similarly did Onkelos translate <i>Wanton charges (‘aliloth d’varim’)</i><sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 22:14.</i> as <i>taskophei milin</i> (intrigues). Jonathan too translated <i>to’einah</i><sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Judges 14:4.</i> (pretext) as <i>thuskapha</i>. AND TO TAKE US FOR SERVANTS, AND OUR ASSES. The reason why they mention their asses in the verse is that they would feel apprehensive about them, saying, “Now they will also take our asses with their sacks, and we will not be able to send grain to our families, and thus they will all perish of famine.” ‘BI ADONI’ (O, MY LORD). The word <i>bi</i> is an expression of entreaty and supplication. In Aramaic, we have <i>bai bai</i>. Thus the language of Rashi.<br>Now it is a very strange thing to associate the Hebrew word <i>bi</i> with a word from the Tarsian<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">A dialect of Aramaic. Ramban probably uses the word <i>Tarsi</i> here in a derogatory sense to emphasize the difficulty of associating a word of the sacred Hebrew language with a “Tarsian” root.</i> language, which is unlike it, for the word <i>bai</i> is all one root; it cannot be changed, nor can you obtain the form of the word <i>bi</i> from this Aramaic root.<br>Moreover, this word <i>bai</i> does not connote entreaty and supplication, as the Rabbi [Rashi] states. Rather it is an expression of distress and affliction over a tragedy and mishap, similar to the word <i>avoi</i> in the Sacred Language. This is well known in the Arabic language, where the poets customarily use it in their elegies, always with a <i>patach</i> under the <i>beth: bai</i>. In the Greek language the word is <i>bia</i> — the <i>beth</i> having a <i>shva</i> — and is used to express distress and grief. Thus you find in Bereshith Rabbah, <i>Seder Bereshith</i>,<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">12:10.</i> that the Sages say: “What is the meaning of the verse, <i>Extol Him that rideth upon the skies, the Eternal (‘bayah’) is His Name?</i><sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">Psalms 68:5.</i> There is no place whatever that does not have an officer in charge of its grievances. Agricus<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">A type of public official.</i> is in charge of grievances in his state; Agratus<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">A type of public official.</i> is in charge of grievances in his state. In the same way, who is in charge of the grievances (<i>baya</i>) in His world? [It is] the Holy One, blessed be He.” That is to say, every place has someone in charge of hearing complaints of distress and injustice, and the Holy One, blessed be He, is in charge of the cries of the oppressed, who cry, <i>baya</i>.<br>Again, before us in the Midrash Bereshith Rabbah of the <i>Parshath</i> (section of) <i>Vayigash Eilav:</i><sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Further, 44:18. Bereshith Rabbah 93:5.</i> “Judah said to Joseph, ‘You do <i>baya</i> (violence)<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">You are treating us unjustly.</i> against us. You had said to us thus: <i>That I May set mine eyes upon him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Further 44:21.</i> Is this “casting an eye” upon him?’”<br>And in the <i>Parshath Vay’hi B’shalach</i>,<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">Exodus 13:17.</i> you find in Shmoth Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">2:8.</i> “Do I ever <i>baya</i> (wrong) any creature?” And in the <i>Parshath Vayishma Yithro</i>,<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Exodus 18:1.</i> we find in Shmoth Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">27:8.</i> “Once a man has been appointed and he has put on the mantle of leadership, all communal burdens are upon him. If he sees a man doing <i>baya</i> against his fellow, or committing some transgression, and he fails to protest it, he is punished on account thereof.” And in the <i>Parshath Isha Ki Thazria</i><sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 12:2.</i> we find:<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">This Midrash is quoted in Aruch Hashalem, under the root <i>baya</i>.</i> “I raise a cry of violence (<i>baya</i>) against you.” And so also in many places.<br>Now Onkelos, who translated <i>Bi Adoni</i> here as <i>b’va’u riboni</i> (O please, my lord), did not intend to suggest that the Hebrew word <i>bi</i> is a derivative of the Aramaic <i>ba’u</i>, but he merely translated it in accordance with its context, for the word <i>bi</i> is always found as an expression of supplication.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra says that <i>bi adoni</i> is a shortened form in the Sacred Language, and its meaning is as in the verse, <i>Upon me, my lord, upon me be the iniquity</i>,<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 25:24.</i> thus meaning, “do to me whatever you wish, but listen to me.” But if this interpretation of Ibn Ezra is correct, it should follow that a person should also be able to say in Hebrew, “‘<i>bi</i>’ my brother,” or “‘<i>bi</i>,’ listen to me.” And yet nowhere do we find the word <i>bi</i> except in conjunction with the word <i>adoni</i> (my lord), or with the Honored Name of G-d when it is written with the letters <i>aleph, daleth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">Such as in Exodus 4:10.</i> which is also an expression of lordship. It is for this reason that I say that the meaning of the word <i>bi</i> is “by myself”: “By my life! you are lord and ruler.” The two pronouns<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\"><i>Bi</i> (by <i>my</i> self) and <i>adoni</i> (<i>my</i> lord). The use of the double first person pronoun when one would be sufficient is for the purpose of emphasis, and it is found in many places in Scripture, as Ramban proceeds to demonstrate.</i> serve for the purpose of emphasis, just as: <i>But me, even me thy servant;</i><sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">I Kings 1:26.</i> <i>Upon me, my lord, upon me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 25:24.</i> Similar to this is the verse, <i>That thou art against Me, against thy help</i>,<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Hosea 13:9. Here the letter <i>beth</i> appears twice: <i>bi be’ezracha</i>, when one would be sufficient: <i>bi ezracha</i> (in Me is thy help). The double <i>beth</i> is for emphasis.</i> meaning “I serve as your help.” HE HATH GIVEN YOU A HIDDEN TREASURE (‘MATMON’) IN YOUR BAGS. Rabbi Abraham ibn Ezra said that Joseph told them that “it is possible that some one had a hidden treasure in his house which he forgot,<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">It was inadvertently placed in the grain which was collected during the years of plenty, and it happened to be hidden in the grain purchased by Joseph’s brothers.</i> and it fell to your lot for <i>your money came to me</i>.”<br>Now these are but words of consolation, for how did it happen that each one of the brothers received the precise amount of money<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 21.</i> which he paid for the grain! Rather, the correct interpretation is that all matter which is hidden is called <i>matmon</i> in Hebrew: <i>The lazy man hides (‘taman’) his hand in the dish;</i><sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 19:24.</i> <i>We have stores hidden (‘matmonim’) in the field</i>.<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 41:8.</i> Thus Joseph told them that it is customary for ass-drivers who buy grain that each one put his money in his sack, and the attendant in charge of the sales took the sacks from those who came and filled ten sacks with grain, and the money remained hidden under the grain. Then the attendant’s master came and commanded him to pour these ten bags into the vessels of Jacob’s sons as he wanted to send them away in a hurry or because he was not in charge of taking money.<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">The officer who commanded the sacks to be transferred to the brothers’ vessels in order to load them on the asses was not in charge of taking money from the buyers. Neither did he know that the attendant who was supposed to have received the money had not received it. Thus the mistake occurred.</i> Thus it happened that each one found his exact amount of money at the opening of the sack, as each one had brought the amount of money for a donkey’s load worth of bread. This constantly occurs in market-places and store-houses where sales take place in a great confusion of people. AS MUCH AS THEY CAN BEAR. I.e., more than they were entitled to for the money they had brought him. AND PUT EVERY MAN’s MONEY IN HIS BAG’s MOUTH. That is, with their knowledge, for the house steward said to them, “My lord knows that he did you wrong, and he now wishes to make amends to you.” If he would do as he had done the first time, that is, [put the money in their bags] without their knowledge, they would have had a defense in the matter of the goblet, i.e., that the same thing happened to it as happened to the money. Instead, it was done with their knowledge, and they knew of the money just as they knew of the load, for they recognized that he had given them <i>as much as they can bear</i>. But if it were done without their knowledge, he might perhaps argue on their behalf that the money had come to them this time too on account of its having been hidden there,<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">It was inadvertently placed in the grain which was collected during the years of plenty, and it happened to be hidden in the grain purchased by Joseph’s brothers.</i> but such was not possible with the goblet. But, then, who can argue with one more powerful than himself?<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">See Ecclesiastes 6:10.</i><br>Know that on account of the very many buyers from all over Egypt, and the great confusion in the midst of it, those who came to buy would give their sacks and money to the seller, and he would measure grain for them according to the amount of money he found in the sacks. They in turn took the grain given to them, <i>forasmuch as the king’s word hath power</i>,<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 8:4.</i> and moreover, <i>for he did his work honestly</i>.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">See II Kings 12:16.</i> It is for this reason that they took their closed sacks the first time, and even the second time they knew not what was in them. IS NOT THIS THE ONE IN WHICH MY LORD DRINKETH? He did not mention “the goblet,” but instead he spoke with them as if it was known that they took the goblet. This was why he said, “Is not this, which you took, the one from which my master drinks?” They also answered him as if they do not know what he wants: <i>How then should we steal out of thy lord’s house silver or gold?</i><sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> And they further said, <i>“With whomsoever of thy servants there be found</i> stolen silver or gold, <i>let him die.”</i><sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> IN WHICH MY LORD DRINKETH. This is intended as a pretext in order to magnify the accusation against them, for he who steals the royal cup from which the king drinks demonstrates disdain for royalty, and bribe and ransom will be of no avail. WHICH INDEED HE USES FOR DIVINATION. That is, he does not wish that his cup be in the hands of others so that he should have to ask other diviners about it. This is the meaning of his words, <i>A man like me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Verse 15 here.</i> And his intent is to say that through diviners he knows that they stole it, and this was why he pursued them more than any other people who came into his house. All this he did in order to give the appearance that the matter is unfamiliar to him, just as he feigned unfamiliarity when he searched their bags, beginning with the eldest and concluding with the youngest.<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> ALSO NOW IT WERE RIGHT TO BE ACCORDING TO YOUR WORDS. “Indeed, this is only right. Verily it should be according to your words since you are all guilty in this matter. When there are ten men and a stolen thing is found in the possession of one of them, all of them are arrested. I, however, will deal with you inside the bounds [of justice, that is, I will deal with you more leniently]. <i>He with whom it shall be found</i>, he alone <i>shall be my servant</i>.” Thus the language of Rashi.<br>But according to this interpretation, the words, <i>gam atah</i> (also now), do not fit in well.<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">For since Rashi writes that this is a <i>din emeth</i> (a true decision), how can the words <i>gam atah</i> (also now) fit into the context since these words suggest that <i>now</i> a new law is established. (Aboab.) See also my Hebrew commentary, p. 238.</i> Perhaps Rashi is saying: “Also now, when according to your words, it is the law [that all be held guilty in the matter], <i>he with whom it shall be found shall be my servant</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Thus, Joseph’s verdict is not at all related to the established law concerning theft, but is primarily designed to bespeak his kindness in keeping only Benjamin as a servant while the rest go completely free. Hence the words <i>gam atah</i> (also now) apply since this is a principle newly set forth.</i> But this can hardly be correct since Joseph said, <i>Far be it from me to do so</i>.<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here.</i> This shows that it is <i>not</i> the law that they all be held responsible for the theft. It is for this reason that he said: “<i>Far be it from me</i>, for I am the judge of the whole land, and far be it from me to do you wrong,” for all ten men are not guilty if a stolen article is found in the possession of one of them unless they all planned the theft and were united in going to steal it. Then, if one of them took it with the knowledge of all, they are all liable.<br>The correct interpretation would seem to be that at first he accused them all: <i>Why have you repaid evil for good?</i><sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> <i>You have done evil in so doing</i>.<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> And they freed themselves of the accusation by saying, “<i>With whomsoever of thy servants it be found, let him die</i>, since he is the thief, and <i>we also</i>, who are guiltless of the theft, <i>will be my lord’s servants</i>.<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> Thus their opinion was that the thief, in whose possession it might be found, was the only one with knowledge of the theft, for if they were all involved in the theft, why should that one alone be put to death while the rest remain alive. In that case, all of them should be put to death or all of them should become servants, for they all bear equal legal responsibility. Rather, they pleaded that the others had no knowledge of the theft. They agreed that they should become servants as a self-punishment only. This is why Joseph said to them, “<i>Gam atah</i> (also now) that you are assembled and are together,<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">The fact that you are now all found together suggests that you all had a hand in the stealing.</i> <i>it were right to be according to your words; nevertheless, he with whom it is found</i>, he alone is the thief, and he alone is deserving of punishment, and he will be a servant to me for I desire his services more than his death. <i>But you shall be guiltless</i>, for perhaps you did not know about the theft, as you say.”<br>Perhaps the meaning of the words <i>kein hu</i> (it were right) is that “it shall be so,” meaning, “also now that the law is not so,<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">For you said that only as an act of self-punishment you agree to be servants. That is not the law, for since there is a suspicion upon all of you, you should be arrested until the matter is clarified. Yet <i>so shall it be</i> according to your words, and ye shall be guiltless.</i> according to your words so shall it be.” A similar case is the verse, <i>And she said: According to your words, ‘kein hu,’ and she sent them away, and they departed</i>,<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Joshua 2:21.</i> which means, “so shall it be.” This is the correct interpretation in my opinion. This conforms to the words of our Rabbis in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">92:8.</i> who say, “If ten people are discovered with a stolen article, are they not all to be imprisoned? I will not do so, but <i>he with whom it is found shall be my servant</i>.” They thus intended to interpret the verse as I have explained it,<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">That the brothers were denying that under the law they were all responsible. It was only as a form of self-punishment that they agreed to be servants. Joseph, however, argued that since suspicion does fall upon them they should be imprisoned until their innocence is established.</i> and not in accordance with the words of Rashi.<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">That the brothers agreed that under the law they all could be held responsible.</i><br>We might correct the interpretation in accordance with the opinion of the Rabbi [Rashi] by stating that Joseph said: “Far be it from me to do this and deal more harshly with you than my house-steward, who freed you at the outset by saying to you, <i>but ye shall be guiltless</i>,<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> for I will confirm the words of my servant, and the counsel of my messenger will I perform.”<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 44:26.</i><br>Vayigash LET THY SERVANT, I PRAY THEE, SPEAK A WORD. The intent thereof is to say that he [Judah] will speak but a few words which will not burden Joseph. In my opinion, the correct interpretation is that “a word” refers to the exchange concerning which he is to plead before him, namely, that Joseph exchange him for his brother Benjamin, for he will not ask any other thing of him, and all of the rest of his words are an appeasement and a plea for this exchange. AND LET NOT THINE ANGER BURN AGAINST THY SERVANT. Judah is saying: “Do not be angry at me for speaking before you.” FOR THOU ART EVEN AS PHARAOH, i.e., “it is with great fear that I speak before you, as if I was speaking before Pharaoh.” MY LORD ASKED HIS SERVANTS. I know no reason for this lengthy speech of Judah in which he relates that which has already transpired between them. And that which the Rabbis, of blessed memory, have said in interpretation of Judah’s words:<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 93:5, quoted here by Rashi.</i> “Is this the ‘setting your eyes upon him’ to which you referred when you said, <i>That I may set mine eyes upon him?</i>”<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> — does not make it a valid argument, for a ruler who commands that a person be brought before him does not do so on condition that he be freed from the consequences of the evils he would commit, and the more so for a theft in which the goblet from which he drinks was stolen from the king’s house. And originally he had favorably cast his eyes upon Benjamin, greeting him by saying <i>G-d be gracious unto thee, my son</i>,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Above, 43:29.</i> and he made all a party before him in the palace in Benjamin’s honor, and he gave them presents<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 34.</i> and gave them corn <i>as much as they can bear</i><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 44:1.</i> in excess of the money they had brought him, as I have explained, and what else was he to do for him!<br>It therefore appears to me, in line with the plain meaning of Scripture, that Judah’s words are nought but supplications to bestir Joseph’s compassion, for Judah thought that he was a man who fears G-d, as he had told him,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 42:18.</i> and since he had conducted himself mercifully towards them in the manner of one who fears sin, by consoling them for the trouble he had caused them.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 43:23.</i> And this is the purport of the story. Judah said to him: “As a consequence of my lord’s inquiry, we were forced to tell you about this brother of ours, and we also did not consent to bring him down before you as you commanded at first, but we said that <i>the lad cannot leave his father</i>.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> However, at the peril of our lives, <i>because of the burning heat of famine</i>,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 5:10.</i> we brought him, for you said, <i>Ye shall see my face no more</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> But our father did not want to listen and permit us to return to buy a little food until we were all in danger, and then he consented with fear and worry. But now <i>when he seeth that the lad is not with us</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> he will die <i>in bitterness of soul</i>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Job 21:25.</i> Therefore, <i>let my supplication, I pray thee, be presented before thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 37:20.</i> to have pity upon us and the aged father, and take me in place of the lad as a permanent servant, for I am better than he, <i>and it shall be righteousness unto thee</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 24:13.</i> This is the purport of the entire section.<br>It is possible that the expression, <i>and thy servants will bring down the gray hairs of thy servant our father</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> is a euphemism out of respect [for Joseph, and Judah’s intent was to say], “and <i>you</i> will bring down the gray hairs of thy servant our father.” Similarly, <i>But this thing brings sin upon thy people</i>.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Exodus 5:16.</i> [The officers meant to say, “This thing brings sin upon you.”]<br>It may further be said, in line with that which our Rabbis have said: “Is this the ‘setting your eyes upon him’ to which you referred?”—that Judah said, <i>For thou art even as Pharaoh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> meaning “it behooves you to stand by your word and your inquest, for it was on account of you that we have brought the lad under great duress,” as he [Judah] mentions, and he feared to be more explicit. But hidden in his words is the hint that the goblet affair was a scheme of his to have a pretext against them, for why should Joseph have wanted to see Benjamin to begin with, against their will. And so the Rabbis said in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">93:8.</i> “Judah said to him, ‘I will prove to you that you moved against us with a pretext. The people of how many countries have come down to buy food? Have you interrogated them as you have interrogated us? Were we perhaps asking for your daughter in marriage or were you seeking to marry our sister?’” The Rabbis are saying that this was hinted at in his words. THAT I MAY SET MINE EYES UPON HIM. Rabbi Abraham ibn Ezra said that the meaning thereof is “that I may see him.” But I have not found “setting of eyes” in Scripture in reference to just seeing. Thus: <i>And I will set Mine eyes upon them for good;</i><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 24:6.</i> <i>Take him, and put your eye upon him, and do him no harm</i>,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 39:12.</i> for Nebuchadrezzar did not command Nebuzaradan to merely see Jeremiah after he took him into custody, but to watch him and treat him well. But the meaning here is that Joseph had vowed to them to have pity on the lad and to guard him, even though it is not mentioned explicitly [in the narrative of the original confrontation between Joseph and his brothers], just as Scripture is concise there about all these matters which Judah related in Joseph’s presence. Now Judah did not mention the imprisonment of Simeon and the pretext that <i>Ye are spies</i>,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Above, 42:9.</i> out of respect or out of the fear of majesty. AND WE SAID UNTO MY LORD: THE LAD CANNOT LEAVE HIS FATHER; FOR IF HE SHOULD LEAVE HIS FATHER, HE WOULD DIE. Rabbi Abraham ibn Ezra explained this to mean “and his father would die.” But if so, Judah would have said: “Our father cannot leave his son, for if he should leave his son, he [the father] would die.” Or he should have said, “We cannot bear that the lad leave the father,” for they would not make the plea for compassion for their father dependent upon the lad, [saying, as the verse has it. <i>‘The lad’ cannot leave his father for if he should leave his father, he would die]</i>, since they considered him as a child who did not know the difference between good and evil. [Therefore, if it be as Ibn Ezra says, i.e., that the concern in this verse is lest the father die, they would have said, “We cannot bear that the lad should leave his father,” or “Our father cannot leave his son.”] Rather, the meaning is: <i>The lad cannot leave his father</i> on account of his youth and his being the darling son in the lap of his father who loves him, and if he should leave him and come on the journey the lad would die. WHEN WE CAME UP UNTO THY SERVANT MY FATHER, WE TOLD HIM THE WORDS OF MY LORD. Judah said that immediately upon coming to their father, they told him that they will not see the ruler’s face again without their younger brother, but he refused to send him, and would have left Simeon to him in his prison. This is the meaning of the verse, <i>And our father said: Go again, buy us a little food</i>,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> for he did not consent to send Benjamin in spite of all we said, until forced to by the famine. YE KNOW THAT MY WIFE BORE ME TWO SONS. If we say [that Jacob’s intention was to point out] that Benjamin is the only one left to his mother, why is this a reason [for his saying that if some harm will befall him] it will bring down his <i>gray hairs with sorrow to the grave?</i><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Verse 29 here.</i> After all, he has many sons and grandchildren, and Benjamin’s mother has already died, and she would no longer weep over him in Jacob’s presence. The meaning of the verse, however, is that Jacob took only Rachel as a wife on his own initiative. This is the sense of the words, <i>my wife bore me</i>: “for from a woman that was my wife of my own will there have been only two sons born to me, and I have bestowed my love upon them as if they were my only ones, the rest being to me as if they were children of concubines. And with his brother Joseph dead, this one alone is my only son whom I have loved.” It is for this reason that Scripture mentions Rachel before Leah: <i>Like Rachel and like Leah, which two did build the house of Israel;</i><sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Ruth 4:11.</i> <i>And he called Rachel and Leah to the field</i>.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Above, 31:4.</i> Rachel took precedence in his mind. The commentators<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">See Rashi further 46:19.</i> have said that the reason why Scripture in this <i>Seder</i> says, <i>The sons of Rachel Jacob’s wife</i>,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Further, 46:19.</i> is that she is called his wife in truth, without any deception. In my opinion, however, this is because Rachel is mentioned there among the handmaids, as I have already so mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Above, 31:33 and 37:2. Ramban agrees with the principle as he himself explains it in connection with the verse above, 31:4. However, he points out that in the verse further, 46:19, the term, <i>Jacob’s wife</i>, is independently justified.</i> AND ‘ASON’ (HARM) BEFALL HIM, YE WILL BRING DOWN MY GRAY HAIRS. That is, “if harm befall him as it did to his brother Joseph, you will bring down <i>my gray hairs with sorrow to the grave</i>.” Perhaps the expression, <i>and ‘ason’ (harm) befall him</i>, means that it will so happen to him on account of his being young and tender and not accustomed to travel on the road, this being analogous to what Jacob said above, <i>Lest ‘ason’ (harm) should befall him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 42:4.</i> for the meaning of the word <i>ason</i> is accidental death, such as those killed by a human or a wild beast or the change of air on the road. FOR THY SERVANT BECAME SURETY FOR THE LAD. Judah is saying that his father will go down <i>with sorrow to the grave</i><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> on account of the lad, for “despite all that we have said to him, the aged father did not want to send him until I became surety for him, and he trusted me. Therefore, <i>let thy servant, I pray thee, abide</i><sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Verse 33 here.</i> in his stead.” And if the explanation of the verse, <i>And thy servants will bring down the gray hairs of thy servant our father…to the grave</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Verse 31 here.</i> is in line with the plain meaning thereof, [namely, that the responsibility will fall upon the brothers, as opposed to Ramban’s previous interpretation that “thy servants” is a euphemism for Joseph,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, Verse 19.</i> then Judah] is saying that “we will have caused the death of the aged father by sorrow, for I was surety for the lad.”  He said, <i>For how shall I go up to my father</i>,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Verse 34 here.</i> in order to let him [Joseph] know that he [Judah] would choose to be a permanent servant rather than go up to his father without the lad for he could not bear to see his sorrow, as he would constantly weep and mourn for him all day. Judah mentioned this so that he should not suspect him of planning some deceit since he would know how to escape better than the lad. THEN JOSEPH COULD NOT ‘L’HITHAPEIK’ (REFRAIN HIMSELF) BEFORE ALL THEM THAT STOOD BY HIM. He could not bear that the Egyptians should stand by him witnessing how his brothers would be put to shame when he makes himself known to them. This is the language of Rashi. But Rabbi Abraham ibn Ezra said that <i>l’hithapeik</i> means “to bear.” The expression <i>Before all them that stood by him</i>, means until all that stood by him would go out, and so it was necessary that he call out that they be removed. Onkelos, however, translated <i>l’hithapeik</i> as meaning “to strengthen himself.” Similarly: <i>‘Va’ethapak” (And I forced myself) and offered the burnt-offering</i>.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 13:12.</i> Every other form of <i>hithapkuth</i> in every place is likewise an expression of strengthening.<br>The correct interpretation in my opinion is that there were present many people of Pharaoh’s house and other Egyptians, pleading with Joseph to pardon Benjamin, for their compassions were deeply stirred by Judah’s pleas, and Joseph could not overcome them all. He then called forth to his servants, “<i>Let every</i> strange <i>man go out from me</i>, because I will speak to them.” And when they had gone out, <i>he wept aloud; and the Egyptians heard, and</i> the people of <i>the house of Pharaoh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> who had been expelled from his presence, for they were still in the outer court.<br>It is possible that the expression, <i>‘hanitzavim’ (them that stood) by him</i>, means his servants who stood before him, just as: <i>The servant ‘hanitzav’ (that was set) over the reapers;</i><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Ruth 2:6.</i> <i>‘sarei hanitzavim’ (chief officers);</i><sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">I Kings 5:30.</i> <i>‘L’hithyatzeiv’ (To present themselves) before the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Job 1:6.</i> And the meaning of <i>Vayikra</i> (and he called) is that he raised his voice with anger and said to his servants, “<i>Cause every man to go out from before me</i>, except these men.” And the reason for the removal is that he expelled them from there so that they should not hear when he mentions the matter of the sale to his brothers because it would be a source of distress to them and also to himself, for the servants of Pharaoh and the Egyptians will say of them: “These are treacheous people who must not live in our land, nor tread in our palaces. They have acted treacherously against their brother, and also dealt treacherously with their father. What will they do to the king and his people?” They would also no longer believe in Joseph. FOR THESE TWO YEARS HATH THE FAMINE BEEN IN THE LAND. The reason why he mentioned to them what had transpired, which they themselves also knew, was to state that a land which has gone through two years of famine, in which the people had consumed all which they possessed, resulting in exceedingly high prices, and which was destined to experience five more years of famine, could offer them no sustenance whatsoever — had G-d not dispatched me before you. AND THOU SHALT DWELL IN THE LAND OF GOSHEN. Joseph knew that his father would not want to stay in that part of the land of Egypt where the royal palace was. Therefore he now informed him that he will settle him in the land of Goshen. The meaning of the expression, <i>Thou and thy children</i>, is that it is connected with the previous verse: <i>Come down unto me…</i><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> <i>thou and thy children, and thy children’s children, and thy flocks, and thy herds, and all that thou hast</i>. LEST THOU COME TO POVERTY, THOU, AND THY HOUSEHOLD. Joseph said this by way of respect for his father. To his brothers he said, <i>For G-d did send me before you to preserve life</i>,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> and <i>to give you a remnant</i>,<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> but to his father he did not want to say so. Instead, he said, “that if you will delay in the land of Canaan you will be impoverished for I could not send you much food from the royal storehouse as they will suspect me of selling it there in order to accumulate treasures of money and then return to my land and to my birthplace. But when you come here, and they will know that you are my father and brothers, the king will give me permission to sustain you.” THAT IT IS MY MOUTH THAT SPEAKETH UNTO YOU. I.e., in the Holy Language. This is the opinion of the commentators,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Rashi, Ibn Ezra and R’dak.</i> and it is also the translation of Onkelos. It is possible that Joseph said so to them for plausibility and in order to be conciliatory, for the fact that a person in Egypt speaks the Holy Language is not proof that he is Joseph. It is my opinion that the Holy Language was the language of Canaan for Abraham did not bring it there from Ur of the Chaldees or Haran, as they spoke Aramaic there, as is attested to by “the heap.”<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Above, 31:47. In Aramaic, Laban named it <i>Yegar-sahaduth</i> (the heap of witness). Thus it is clear that Aramaic was the spoken language in Abraham’s birthplace.</i> Now it was not the language of one man alone; rather, it was the language of the entire land of Canaan, and many people in Egypt knew it, since Canaan was nearby. We would particularly expect knowledge of languages in the case of a ruler for it is usual for kings and rulers to be linguistic. It is just as you see in the case of Nebuchadnezzar who said in the Holy Language, <i>I have dreamed a dream, and my spirit is troubled to know the dream</i>,<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Daniel 2:3.</i> because there were <i>the magicians, and the enchanters, and the sorcerers, and Chaldeans</i>,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> people of many languages, as well as from Israel, and they all would understand him. They, however, answered him in Aramaic, as it says, <i>Then spoke the Chaldeans to the king in Aramaic</i>,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 4.</i> as they were close to him, <i>and sat first in the kingdom</i>,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Esther 1:14.</i> and they had the permission to speak to the king. Moreover, just as Joseph came from Canaan to Egypt, many others also came. Besides, the brothers had greater proof that he was Joseph when he mentioned his name and the circumstance of the sale, saying, <i>I am Joseph your brother, whom ye sold into Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i><br>The correct interpretation in my opinion is that Joseph is saying: “<i>And, behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin</i>, that I, the ruler and lord of all Egypt, am the one telling you with my mouth that I am your brother, and command you to bring down my father to me in order to sustain him. This being so, you will tell my father of all the glory in Egypt, <i>and of all that you have seen</i><sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Verse 13 here.</i> with your eyes, and you will hurry and bring him down to me for the words I have spoken are true, and I have the power to deliver him and to keep him alive in the famine.”<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">See Psalms 33:19.</i> This is analogous to saying, “for I have spoken my word.” In the <i>Gemara</i> of Tractate Megillah,<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">16b.</i> the Rabbis have said: “As my mouth, so is my heart,” [meaning: “Just as I indicate no hatred against you in my speech, so is my heart free of hatred against you].” JOSEPH’s BRETHREN ARE COME. The intent thereof is that Joseph told the house of Pharaoh that he had honorable brothers in the land of the Hebrews, for he had been stolen away from there,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">See above, 40:15.</i> and now the Egyptians heard that Joseph’s brothers had come as he said. AND IT PLEASED PHARAOH WELL, AND HIS SERVANTS. For it was a disgrace to them to be ruled by a stranger, a servant [of whom it is said], <i>out of prison he came forth to be king</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 4:14.</i> and now when his honorable brothers came to him, and it became known that Joseph was worthy to stand before kings,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See Proverbs 22:29.</i> they all rejoiced in the matter. NOW THOU ART COMMANDED, THIS DO YE. Pharaoh stated the matter in the form of a directive to him because his knowledge of Joseph’s integrity assured him that he would not stretch forth a hand to take from the king’s fortune, <i>and having him, he gave no concern to anything</i>.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Above, 39:6.</i> Therefore Pharaoh thought that perhaps Joseph would not want to send his father anything. Hence he said to him, “I command you that you do this in any case.” AND TO HIS FATHER HE SENT ‘KAZOTH’ (IN LIKE MANNER). I.e., according to this amount. And what was the amount? <i>Ten asses</i>, etc. This is the language of Rashi. It is not correct that <i>kazoth</i> should refer to the amount [for if it refers to <i>cheshbon</i> (amount), it should have said <i>kazeh</i> in the masculine, and not <i>kazoth</i> in the feminine]. But it is possible that Scripture says, <i>in like manner</i>, meaning “according to this gift,” [with the word <i>minchah</i> matching the feminine gender of <i>kazoth</i>] The purport thereof is, “and to his father he sent this gift: ten asses, etc.,” [with the word <i>kazoth</i> being understood as if it were written <i>zoth</i>], and the letter <i>kaph</i> in the word <i>kazoth</i> is considered redundant. However, it is the way of the Sacred Language to express it in this way, just as, <i>And she spoke to him</i>, [saying]: <i>‘ka’dvarim ha’eileh’ (after the manner of these things) did thy servant do to me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 17 and 19.</i> It may be that Scripture is saying: “and to his father he sent provision <i>(tzeidah)</i>, [which is also in the feminine gender], which was like this provision which he gave to his brothers.” But the intent of the expression is not to make them equal, but only to say that just as he gave them provision for the road when they went to Canaan, so did he send his father <i>corn and bread and sustenance</i> for his journey towards Egypt. And this is the correct interpretation. Scripture mentions asses and she-asses to inform us that he sent him both the provisions and the animals that carried them, and it was customary to send males and females, as his father had done.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 32:16.</i> DO NOT ‘TIRG’ZU’ BY THE WAY. <i>Rogez</i> is an expression of trembling and movement, and is usually applied when the trembling is a result of fear, as for example, <i>a heart ‘ragaz’ (that is trembling);</i><sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 28:65.</i> <i>‘V’ragzu’ (and they shall tremble), and be in anguish;</i><sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:25.</i> <i>And where I stand ‘ergaz’ (I tremble);</i><sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Habakkuk 3:16.</i> <i>And drink thy water ‘b’ragzah’ (with trembling) and with anxiety</i>.<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 12:18.</i> Therefore, the correct interpretation of this verse is, in my opinion, that Joseph said to them, “Do not fear by the way,” and the purport thereof is that since they were carrying <i>corn and bread and sustenance</i><sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> and the best of Egypt in the days of the famine, they might fear lest robbers attack them while they travelled on their journey to Canaan, and the moreso when they return to Egypt with all their possessions, and thus they will not hasten the matter.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">See II Chronicles 24:5.</i> Therefore he told them that they should go quickly and hurry to come there, as it is said, <i>Hasten ye, and go up to my father</i>,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Verse 9 here.</i> and they should have no fear at all on the way as his name is upon them. Since he is the ruler of the entire land of Egypt, and the lives of the peoples of those countries are in his hand, and all are fearful of his awe, they will travel and arrive in peace. ‘VAYAPHAG’ HIS HEART. His heart passed away and ceased to believe; his heart took no notice of their words. The word <i>vayaphag</i> has the same meaning as the Mishnaic expression: “The fragrance of all spices <i>m’phigin</i> (escape).”<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Beitza 14a.</i> Similar is the verse, <i>Without any ‘haphugoth’ (intermission)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 3:49.</i> The verse, <i>And his scent is not ‘namar,’</i><sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 48:11.</i> is rendered in the Targum: “and his scent is not <i>pag</i> (passing away).” This is the language of Rashi. But it is not correct, for <i>phugah</i> is an expression of cessation and abolition, just as : <i>give thyself no ‘phugath’ (respite)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 2:18.</i> So also, <i>Mine eye is poured out, and ceaseth not, without any ‘haphugoth,’</i><sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Lamentations 3:49.</i> meaning “mine eye pours out tears steadily without cessation or intermission.” And so likewise, “<i>m’phigin</i> (their fragrance)”<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Beitza 14a.</i> means that the spices scatter the fragrance and it is voided. So also, <i>Therefore the law is ‘taphug,’</i><sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Habakkuk 1:4.</i> that is, voided and ceased. In this verse also, <i>‘vayaphag’ his heart</i> [thus means that the beat of] his heart was suspended and his breathing ceased, for the movement of the heart ceased and he was as dead. This condition is known when joy suddenly comes upon one, and it is mentioned in the books of medicines that old or feeble persons cannot withstand the shock, for many of them faint when joy comes to them very suddenly. The heart widens and opens suddenly, and its natural heat goes out and scatters throughout the outer parts of the body, and the heart thus ceases to function because of its coolness. Thus the patriarch fell as dead. Scripture says, <i>for he believed them not</i>, in order to relate that he remained in that condition a great part of the day, and he lay so without movement because he did not believe them.<br>Concerning such fainting it is known that people shout to the fainting person and accustom him to that joyful event gradually until he accepts it with a tranquil spirit. And this is the meaning of the verse, <i>And they told him all the words of Joseph, which he had said unto them, and when he saw the wagons</i> [<i>which Joseph had sent to carry him, the spirit of Jacob their father revived</i>],<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Verse 27 here.</i> for they shouted into his ears the words of Joseph and brought the wagons before him. Then did his spirit return to him, and his breathing began and he was revived. It is this which Scripture says, <i>And the spirit of Jacob their father revived</i>. Now Onkelos translated: “The Divine Presence, [which had departed from him when he was in mourning], again rested upon him.” Onkelos added this because the thing is true, and he expounded this interpretation from the word <i>ruach</i> (spirit), since Scripture does not say, “and Jacob their father revived,” [but rather, <i>and the spirit of Jacob their father revived</i>]. He thus explained the verse here as being analogous to these verses: <i>The spirit of the Eternal G-d is upon me;</i><sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 61:1.</i> <i>And now the Eternal G-d hath sent me and His spirit;</i><sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 48:16.</i> <i>A man in whom is spirit</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">Numbers 27:18.</i> AND THEY TOLD HIM ALL THE WORDS OF JOSEPH. It is my opinion, in line with the plain meaning of Scripture, that it was never told to Jacob throughout his entire lifetime that the brothers had sold Joseph. Rather he thought that Joseph had strayed in the field, and those who found him took him and sold him into Egypt. The brothers did not want to tell him of their sin, being afraid for their lives lest he be wroth and curse them as he did to Reuben, Simeon and Levi,<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">Further, 49: 3-7.</i> while Joseph in his good ethical conduct did not want to tell him. It is for this reason that it is said, <i>And they sent a message unto Joseph, saying: Thy father did command before he died</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 50:16.</i> And had Jacob known of this matter, it would have been proper for them to plead before their father at the time of his death to command Joseph by word of his mouth, for he would have granted his father’s request and not rebelled against his word, and they would not have been in danger, nor would they need to feign words out of their own hearts.<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">See Nehemiah 6:8.</i> AND HE OFFERED SACRIFICES UNTO THE G-D OF HIS FATHER ISAAC. The duty of honoring one’s father is more imperative than that of honoring one’s grandfather. Therefore the sacrifices are associated with the name of Isaac, and not with that of Abraham. Thus the language of Rashi. But this is not sufficient, for it would have been proper for Scripture to say, “and he offered sacrifices unto the G-d of his fathers,” without singling out any one person, just as Jacob said, <i>The G-d before whom my fathers Abraham and Isaac did walk;</i><sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">Further 48:15.</i> and in his prayer he said, <i>O G-d of my father Abraham, and G-d of my father Isaac</i>.<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Above, 32:10.</i> Or Scripture should have said, “and he offered sacrifices to the Eternal,” just as it says in the case of Abraham, <i>And he built there an altar unto the Eternal</i>.<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:7.</i> And what need was there to explain it further?<br>However, this verse contains a secret, which the Rabbis revealed to us there in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">94:5.</i> When Jacob was about to go down to Egypt he saw that the exile was beginning for him and his children, and he feared it, and so he offered many sacrifices to <i>the Fear of his father Isaac</i><sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Above, 31:53.</i> in order that Divine judgment should not be aimed against him. This he did in Beer-sheba which was a place of prayer for his father, and from there he had taken permission when he went to Haran.<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 28:17.</i><br>Now Scripture uses the word <i>z’vachim</i>, [a term connoting peace-offerings], to inform us that they were not burnt-offerings as were his fathers’, as Abraham offered burnt-offerings. Our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Zebachim 116a.</i> that Noachides<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">See Note 148 in <i>Seder Vayishlach</i>, also Note 222 in <i>Seder Bereshith</i>.</i> did not offer peace-offerings; they offered burnt-offerings. And concerning Noah it is clearly written, <i>And he offered burnt-offerings on the altar</i>.<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Above 8:20.</i> But on account of his fear of the Eternal, Jacob offered peace-offerings in order to bring all Divine attributes into accord towards him, even as the Rabbis have expounded:<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">Torath Kohanim Vayikra 16:1.</i> “They are called <i>sh’lamim</i> (peace-offerings) because they bring <i>shalom</i> (peace) into the world.” Now his original intent was directed at the Divine attribute of power, this being nearest to Isaac. This is the explanation of that which the Rabbis mentioned in Bereshith Rabbah,<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">94:5.</i> i.e., that the duty of honoring one’s father is more imperative than that of honoring one’s grandfather. This explanation applies to that which the Rabbis have said there in yet another form: “First you greet the pupil and afterward you greet the Rabbi.”<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">The case refers to a procession of a Rabbi and his pupils on the road. Since the pupils travel in advance of the Rabbi, a person coming from the opposite direction would first meet the pupils and then the Rabbi. Similarly, Isaac is the pupil and Abraham is the Rabbi. Hence Jacob offered sacrifices to the G-d of his father Isaac.</i><br>I have seen this text in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah:<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Sefer Habahir, 135. See Note 42 in <i>Seder Bereshith</i>.</i> “<i>And Jacob swore by the Fear of his father Isaac</i>.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Above, 31:53.</i> Is there any one who swears by the belief of the Fear of his father? However, it was because Jacob was not yet given strength, and so he swore by the power given to his father, as it is said, <i>And Jacob swore by the Fear of his father Isaac</i>.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Above, 31:53.</i> And what is this? It is this concerning which Scripture writes, <i>Then the fire of the Eternal fell, and consumed the burnt-offering</i>,<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">I Kings 18:38.</i> and it is further written, <i>For the Eternal thy G-d is a devouring fire</i>, etc.”<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 4:24.</i> Thus far the Midrash. From the words of the Rabbis of this Midrash, we learn that it was for this reason that it does not say here, “and he offered sacrifices to the Eternal,” [but instead it says, “to the G-d of his father Isaac],” because now in Beer-sheba Jacob had already become privileged to possess his own portion [and needed only to bring all Divine attributes into accord towards him],<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">The words in the brackets are from the Commentary of Lvush to the Rekanati on the Torah, who quotes these words of Ramban.</i> as it is said, <i>Thou wilt give truth to Jacob, mercy to Abraham, as Thou hast sworn unto our fathers from the days of old</i>.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">Micah 7:20.</i> It was therefore necessary to explain it now. Thus by the merit of the sacrifices, the G-d of his father Isaac appeared to him <i>in the visions of the night</i><sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> with an ameliorated Divine attribute of justice. It is this which Scripture says concerning them, <i>in the visions of the night</i>, complementing that which He said, <i>I am G-d, the G-d of thy father</i>,<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> for He is the G-d of Beth-el Who said to him in Haran, <i>I am the G-d of Beth-el, where thou didst anoint a pillar;</i><sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Above, 31:13.</i> it is He Who is <i>the G-d of thy father</i>. This is the Name and this is the attribute. And He assured him that he should have no fear in Egypt for he will be found righteous in Divine judgment, and he will be redeemed after the affliction. This is the meaning of the Divine promise, <i>And I will also surely bring thee up again</i>.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i><br>Now the Rabbi [Moshe ben Maimon] has written in the twenty-seventh chapter of the first part of the Moreh Nebuchim (Guide of the Perplexed) concerning Onkelos’ translation of the verse, <i>I will go down with thee into Egypt, and I will also surely bring thee up again</i>,<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> [which Onkelos rendered here literally]: “I will go down with thee…and I will bring thee up.” And the Rabbi was amazed at the opinion of Onkelos, [namely, that the literal translation should be used], saying that Onkelos had exerted all his effort to remove any implication of G-d’s corporeality from all narratives in the Torah. Accordingly, in the case of any expression found in the Torah implying any mode of motion that refers to G-d, Onkelos ascribed the action to a certain glory that had been created for the occasion, or a manifestation of Divine Providence. Thus he translated <i>And G-d came down</i><sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:20.</i> as “and G-d manifested Himself;” <i>I will go down now and see</i><sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Above, 18:21.</i> as “I will manifest Myself now and see.” And if so, why did Onkelos here translate literally, “I will go down”? And so the Rabbi explained that since Scripture said at the outset of the matter, <i>And G-d spoke unto Israel in the visions of the night</i>,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">Verse 2 here.</i> thus indicating that it is an account of what Jacob was told and not what actually took place, Onkelos therefore did not hesitate to literally translate the words as they were addressed to Jacob in the visions of the night, for the words in question represent an account of what Jacob was told, not what actually took place. There is thus a great difference between a communication transmitted in a dream or a vision of the night, or a communication designated as having been made in a vision or manifestation, and a communication given clearly, [not in a dream, such as communications introduced by phrases like these]: “And the word of the Eternal came unto me, saying,” or “And the Eternal spoke unto me, saying.” These are the words of Rabbi Moshe ben Maimon.<br>Similarly he said<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 48.</i> that Onkelos never translated expressions of “hearing” literally [when the Scriptural references were to G-d], but instead explained them as expressing that a certain matter reached the Creator, or that He accepted a prayer. Thus Onkelos translated <i>the Eternal heard</i><sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Above, 29:33.</i> as “it was heard before the Eternal;” he translated the verse, <i>I will surely hear his crying</i><sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:22.</i> as “I will surely accept his complaint.”<br>But if the matter is as the Rabbi [Moshe ben Maimon] said, why does Onkelos shun literal translations of expressions of movement, and also avoid literal expressions of hearing due to his fear that they might indicate corporeality, but he does not in any place shy away from literally expressing “saying,” “speaking” or “calling,” whether the communication was in a dream or manifestation or overt speech, for in every case he translates: “and G-d said,” “G-d spoke,” “and G-d called unto Moses”? These expressions likewise signify corporeality, and Onkelos should have translated, “and it was said from before G-d,” or “and the glory of G-d said,” or “and G-d willed,” as is appropriate in each case, just as the Rabbi has explained<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 65.</i> with reference to the terms “speaking” and “saying” when they refer to G-d. And why did Onkelos avoid literal translation in the case of “hearing” and did not do so with respect to “seeing,” which he translated as: “and the Eternal saw”?<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:5.</i> And that which the Rabbi has said<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 48.</i> that “seeing” indicates mental perception as well as the sensation of sight, this applies all the more to “hearing” for it is employed in many places to indicate mental perception and will, such as: <i>And Abram hearkened to the voice of Sarai;</i><sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\">Above 16:2.</i> <i>Hear the voice of my supplications;</i><sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">Psalms 28:2.</i> <i>Yea, when ye make many prayers, I will not hear;</i><sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 1:15.</i> <i>And it shall come to pass, if thou shalt hearken diligently unto the voice of the Eternal thy G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 28:1.</i> And so also, <i>leiv shomei’ah</i><sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">I Kings 3:9.</i> (literally: a hearing heart, an understanding heart), and so also in the case of most of [the verses cited by Rabbi Moshe ben Maimon]. So Onkelos should not have been apprehensive of expressions of “hearing” as they only indicate acceptance of a matter by G-d and His being pleased with it, for he does not avoid literal translations of expressions of sight any place, but translates it literally in all cases even when seeing alone is involved. However, where a matter is not conceived by sight alone, but requires attention and discernment, Onkelos renders it as befits the subject. For example, when Scripture says, <i>Because the Eternal hath looked upon my affliction</i>,<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Above, 29:32.</i> [Onkelos rendered it as, “because my affliction is manifested before the Eternal”]. The verse, <i>I have surely seen the affliction of My people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">Exodus 3:7.</i> [was rendered by Onkelos as, “the enslavement of my people is manifest before me,” and the verse], <i>And G-d saw the children of Israel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:25.</i> [he rendered as, “and the enslavement of the children of Israel was manifest before G-d],” since His seeing them was not just as a matter of perceiving their bodies but of His attention to their situation and His knowledge thereof. This is Onkelos’ method throughout the Torah, and not as the Rabbi’s opinion would have it, as a consquence of which opinion he had to declare [our version of Targum Onkelos] erroneous<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">Ramban refers here to Chapter 48 of the first part of the Moreh Nebuchim mentioned above, in which Rabbi Moshe ben Maimon (Rambam) sets forth the theory that Onkelos always renders “seeing” literally except where it is connected with wrong, injury or violence, in which cases he expresses it as “It was manifest before the Eternal.” Onkelos is thus consistent with the prophetic phrase, <i>Thou canst not look on iniquity</i> (Habakkuk 1:13). However, Rambam mentions that he found three passages which contradict his theory. One is the verse, <i>And the Eternal saw that the wickedness of man was great upon the earth</i>, (above, 6:5), and the other two are mentioned in the following note. In these three cases which are connected with wrong and violence, Onkelos should have expressed “seeing” in the form of “being manifest before the Eternal,” and yet he translated them literally! Rambam then concludes that our version of Onkelos is inaccurate in those three cases! It is this conclusion of Rambam with which Ramban takes issue in the text before us.</i> in [the following three places: the verse mentioned above, namely, <i>And the Eternal saw</i>],<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Above, 6:5.</i> and two other verses,<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\"><i>And G-d saw the earth, and behold it was corrupt</i>, (above, 6:12). <i>And the Eternal saw that Leah was hated</i>, (above, 29:31).</i> which Onkelos translated as, “and He saw,” since these translations do not fit his theory.<br>With reference to expressions of “passing” Onkelos paraphrased and thus translated the expression, <i>And the Eternal passed by before him</i>,<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Exodus 34:6.</i> as, “and He caused His Presence to pass before his [Moses’] face.” He did this so that the passing object would be, in accordance with Onkelos’ opinion, something created, as he would not ascribe any expression of motion to the Creator in accordance with what the Rabbi has mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 21.</i> But if this is so, why did Onkelos literally translate the verse, <i>The Eternal thy G-d, He will go over before thee?</i><sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 31:3. In our version of Onkelos, the text reads, “His word will go over.” Ramban’s objection is thus removed.</i> This is a form of motion occurring in a narrative<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">As opposed to “the visions of the night.” See the beginning of the section where Ramban explains this distinction which Rambam makes.</i> and yet Onkelos was not apprehensive about it! Similarly, Onkelos translated the verse, <i>And Israel saw the great hand</i>,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:31.</i> as, “and Israel saw the power of the great hand.” He added the term “power” due to the subsequent expression, <i>that the Eternal did</i>,<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Exodus 14:31.</i> yet he left intact the expression, “the great hand” and was not apprehensive and fearful of the term “hand” being ascribed to G-d and did not paraphrase it at all! He did the same in literally translating, <i>written with the finger of G-d</i>.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:18.</i> The Rabbi’s answer<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 66.</i> that Onkelos thought that “the finger” was a created instrument which, by the will of the Creator, engraved the writing on the tablets, is not the truth. There is the verse, <i>At His right hand was a fiery law unto them</i>,<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:2.</i> in translation of which Onkelos wrote, “His right hand,” and he was not apprehensive of “the right hand writing,” that is lest it indicate corporeality, and such is the case also with “the finger” as mentioned above. He furthermore literally translated: <i>Thou stretchest forth Thy right hand</i><sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:12.</i> as, “Thou raisest Thy right hand.” So also the verses: <i>Thy right hand, O Eternal, dasheth in pieces the enemy;</i><sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> <i>Thy strong hand;</i><sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 3:24.</i> <i>By a mighty hand, and by an outstretched arm;</i><sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 4:34.</i> <i>And My hand take hold on judgment;</i><sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 32:41.</i> <i>The eyes of the Eternal thy G-d are always upon it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 11:12.</i> [Onkelos literally translated all of these verses without fear that the terms “hand” and “eyes” might indicate corporeality.] Now in the case of Jacob, the Scriptural narrative begins, <i>And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth</i>, etc., and yet Onkelos, fearing corporeality, translated [the verse, <i>And, behold, the Eternal stood beside him</i>],<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:12-13.</i> as “and, behold, the Glory of G-d stood beside him,” and he did not translate literally, “and, behold, the Eternal” although it was in a dream.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Maimon’s thesis is that the reason Onkelos did not paraphrase the verse, <i>I will go down with thee into Egypt</i>, but translated it literally, is that the narrative begins with a statement that it was in a vision of the night. Ramban questions this thesis, for in the story of the ladder, which is also introduced as a dream, Onkelos avoided possible indications of corporeality, and accordingly he paraphrased the verses.</i> He further translated the expression, <i>And, behold, I am with thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:15.</i> as “and, behold, My word will be in thy help,” and did not say literally, “and, behold, I am with thee,” just as he literally translated, “I will go down with thee,” even though the story of the ladder is a statement of what Jacob was told, [not a narrative of what took place], and is completely analogous to the narrative of the dream here. Again, Onkelos literally translated the expression, <i>And I will be with thy mouth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">Exodus 4:12.</i> [even though the story there is not introduced as a vision of the night or a dream], and on the other hand he translated the verse, <i>And He said, Certainly I will be with thee, and this shall be the token unto thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:12.</i> as “behold, My word will be with thee.” Furthermore, Onkelos does not always translate literally in the case of dreams. Thus he rendered the verses, <i>And G-d came to Abimelech in a dream of the night</i>,<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Above, 20:3.</i> <i>And G-d came to Laban in a dream</i>,<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:24.</i> as “and the word came from before G-d.” Should you say that Onkelos paraphrased it there because he was concerned lest one think that G-d came to them before the dream, and one might thus think that G-d’s appearance actually took place, [this would still not justify his using the expression, “and the word came,”] for in the case of Solomon it is written, <i>In Gibeon the Eternal appeared to Solomon in a dream</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">I Kings 3:5.</i> and yet Jonathan ben Uziel<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\">See Note 152 in <i>Seder Noach</i>.</i> translated it as, “G-d revealed Himself to Solomon,” even though, according to Rabbi Moshe ben Maimon, a narrative introduced as a dream is rendered by Onkelos and Jonathan as it was actually said. They find no difficulty in translating such a statement literally, even though the expression connotes corporeality, because since it occurs in a dream, they understand that it is inexact. Thus in the case of Solomon, since the Eternal appeared to him in a dream, it was proper for Jonathan to give a literal account of the occurrence, for since Scripture relates that it was <i>in a dream by night</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\">I Kings 3:5.</i> one would himself infer that it was not real but only a dream in which the person dreaming imagined it to be so. [Now since Jonathan did not paraphrase the account of Solomon’s dream, although Onkelos did so in the case of the dreams of Abimelech and Laban, it thus helps to disprove the thesis of Rabbi Moshe ben Maimon that accounts of what occurred in man’s imagination are not paraphrased by the Targum.] Now do not think that Jonathan ben Uziel did this because the term “seeing” in reference to dreams is not found in Aramaic — for the verse, <i>And I saw in my dream</i>,<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\">Above, 41:22.</i> is indeed translated [in Targum Onkelos] as “I saw,” and in the case of the dream of Nebuchadnezzar, it likewise says in Aramaic, <i>Thou O King, sawest</i>.<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Daniel 2:31.</i><br>And so did Onkelos translate the verse, <i>Your murmurings are not against us, but against the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">Exodus 16:8.</i> as “but against the word of G-d.” Onkelos thus paraphrased here even though there is no fear or apprehension of corporeality connoted by literal translation. Likewise, he translated <i>And the people spoke against G-d, and against Moses</i><sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">Numbers 21:5.</i> as, “and the people murmured against the word of G-d.” So also the verses, <i>Between Me and you</i>,<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">Above, 9:12.</i> and <i>Between G-d and every living creature</i>,<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16.</i> were translated by Onkelos as: “between My word and you,” “between the word of G-d and every living creature.” There are many similar examples [of verses which he paraphrased in spite of the fact that there would have been no apprehension of intimating corporeality had he translated literally]. And so also he translated <i>The Eternal watch</i><sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 31:49.</i> as “the word of G-d watch;” <i>G-d is witness</i><sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 50.</i> as “the word of G-d is witness.” Yet there would be no apprehension of corporeality had those expressions been literally translated. Besides, what sense is conveyed here by the expression, “the word of G-d’ watch or witness”? Similarly the verse, <i>Swear unto me here by G-d</i>,<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 21:23.</i> is rendered by Onkelos as “swear unto me by the word of G-d,” although people who swear do not mention, “I swear by the word of G-d.” There are many other such cases in Onkelos, and their secret meaning is known to the learned students [of the mystic lore of the Torah].<br>Likewise, with respect to the term “standing” when applied to G-d, the Rabbi said<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 28.</i> that Jonathan ben Uziel’s intent was to explain it as meaning “to endure permanently,” and therefore he translated the expression, <i>And His feet shall stand</i>,<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 14:4.</i> as “and He will appear in His might.” So also all expressions denoting contact and motion were rendered by him as “the might of G-d.” Yet Onkelos had no apprehension of the term “standing.” and he translated it literally: <i>Behold, I will stand before thee there upon the rock</i>.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Exodus 17:6.</i><br>And concerning that which the Rabbi has said<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 27.</i> that all expressions denoting any mode of motion are rendered by Onkelos as the revelation of the Divine Presence, or the manifestation of a certain Glory that had been created for the occasion, now Onkelos avoids even literal translation of verses which mention “seeing” the Glory [of G-d, and would certainly oppose using it to denote expressions of motion]. Thus he translates the verse, <i>And the glory of the Eternal appeared unto all the congregation</i>,<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Numbers 16:19.</i> as “and the glory of G-d was manifested,” just as he said in translation of the verse, <i>And the Eternal came down</i>,<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\">Exodus 19:20.</i> “and the Eternal manifested Himself,” and did not translate it literally as “and the glory of the Eternal appeared.” He also likewise translates “seeing,” when referring to angels, as “and he manifested himself.”<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">Onkelos, <i>ibid.</i>, 3:2.</i> Now if it is as the Rabbi [Moshe ben Maimon] said<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 27.</i> that in the case of angels, or manifestation of a certain glory that had been created for the occasion, Onkelos does not hesitate to literally translate expressions denoting corporeality, it would have been proper for him not to avoid expressions of literal “seeing” of angels by man, and should there translate it as “and he appeared,” just as he has literally rendered the verse, <i>For I have seen ‘Elokim’ face to face</i>,<sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Above, 32:31.</i> as “for I have seen an angel of G-d.” Heaven forbid that the Divine Presence or the Glory created for the occasion be anything except the glorious Divine Name, blessed be He, as the Rabbi has expressed himself here<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 27.</i> and in many chapters of his book. Thus Onkelos translated the expression, <i>If Thy face go not</i>,<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:15.</i> as “if Thy Divine Presence go not among us.” Now, other than the glorious Divine Name, blessed be He, Moses did not want a special Glory created to go with him, since the Holy One, blessed be He, had already told him, <i>Behold Mine angel shall go before thee</i>,<sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 32:34.</i> and Moses was not pleased with it. He instead wanted that G-d in His own glory should go with him. Also, after G-d heard his plea and told him, <i>I will do this thing also that thou hast spoken</i>,<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:17.</i> Moses said, <i>Let the Lord, I pray thee, go in the midst of us</i>,<sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:9.</i> and this Onkelos rendered as “let now G-d’s Divine Presence go among us.”<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">We thus see that even here, where it is clear from the context that the verse refers to G-d and not an angel, Onkelos does not hesitate to translate “going” literally.</i> He similarly translated the expression, <i>Thou canst not see My face</i>,<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 33:20.</i> “thou cannot see the face of My Divine Presence, for man shall not see Me.” [In translating the verse in the book of Ezekiel, <i>Blessed be the glory of the Eternal from His place</i>,]<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 3:12.</i> Jonathan ben Uziel said, “Blessed be the glory of the Eternal from the region of His Divine abode.” Now if by this “Glory,” [which is mentioned in the book of Ezekiel] Scripture refers to the Creator in His true essence, analogous to the verse, <i>Show me, I pray Thee, Thy glory</i>,<sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Exodus 33:18.</i> which the Rabbi has indeed so interpreted,<sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">Moreh Nebuchim I, 54 and 64.</i> then how did [Jonathan ben Uziel] in translating the verse mention “the region of His Divine abode” [when the terms “region,” “abode,” etc., indicate corporeality]? And if one would say that the verse in Ezekiel refers to a certain glory that had been created for the occasion, as is the opinion of the Rabbi with respect to the verse, <i>And the glory of the Eternal filled the tabernacle</i>,<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">Exodus 40:35. Moreh Nebuchim I, 64.</i> and other similar verses, then how did the angels direct their words, “Blessed, etc.,” towards it when he who blesses and prays to a glory created for an occasion is as he who worshipped idols? The teachings of our Rabbis also contain many texts which indicate that the name <i>Shechinah</i> (Divine Presence) is identical with G-d, blessed be He. But all these subjects, [some of which are rendered literally and some of which are paraphrased, are not influenced by a fear of using terms denoting corporeality but rather by secrets] of the Cabala<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">See Note 56 in Introduction to <i>Sefer Bereshith</i>.</i> known to Onkelos and Jonathan ben Uziel, and the secrets thereof are revealed to those who know the mystic lore of the Torah. Thus in the Revelation on Mount Sinai, wherever <i>Elokim</i> is mentioned in that section, Onkelos renders it as “the Glory” or “the Word of G-d,” but when Scripture mentions the Tetragrammaton he does not so render it. All this is done by Onkelos with extraordinary care and wisdom, and I will yet mention<sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">See Ramban on Exodus 20:19.</i> this with the help of G-d, blessed be He. Now the reason that Onkelos literally translated the verse, <i>And ‘Elokim’ spoke all these words, saying</i>,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 20:1.</i> [rather than render it, “and the Glory of G-d spoke,” as he usually does wherever <i>Elokim</i> is mentioned], is that it is said, <i>Face to face the Eternal spoke</i><sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 5:4.</i> <i>unto your whole assembly</i>.<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 19.</i> The student learned [in the mystic lore of the Cabala] will understand.<br>However, the reason why Onkelos here literally translated, <i>I will go down with thee to Egypt</i>, [and did not paraphrase it as “My Glory will go down with thee],” is that he wanted to allude to that which the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Mechilta Shirah 3. See also Megillah 29a.</i> “When they were exiled to Egypt, the Divine Presence went with them, as it is said, <i>I will go down with thee to Egypt</i>. When they were exiled to Elam, the Divine Presence went down with them, as it is said, <i>And I will set My throne in Elam</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 49:38.</i> Thus both the verse which speaks of G-d “saying” [namely, <i>And He said, I am G-d, the G-d of thy father, etc</i>.],<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Verse 3 here.</i> and [the verse which speaks of G-d] “going down,” [namely, <i>I will go down with thee</i>], are alike [for they both refer to the Creator in His true essence], as I have explained above, and therefore he could not, under any circumstances, have translated in any other way, as I have hinted. But there in the case of Jacob’s dream, Onkelos could not have literally translated, “and behold I am with thee,” [and was forced to paraphrase it as, “and My word will be in thy help],”<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Above, 28:15.</i> because it is written there, <i>And, behold, the Eternal stood beside him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">28:13. Since the Tetragrammaton (“the Eternal”) represents the attribute of mercy, had Onkelos literally translated Verse 15, “and, behold, I am with thee,” it would have indicated that this attribute would follow Jacob into exile since at the outset of this matter in Verse 13, Scripture uses the Tetragrammaton. Hence Onkelos translated Verse 15 as, ‘and My word will be in thy help,’ which is a reference to the attribute of judgment. (Bei’ur Ha’lvush to Rekanati on the Torah, who quotes the words of Ramban.)</i> The student learned [in the mystic lore of the Cabala] will understand. And due to the fact that Onkelos found the meaning of this verse not to be in line with its plain meaning, he therefore spurned [literally translating the rest of the verse, and rendered it as referring to assistance], and thus he said, “My word will be in thy help,” instead of saying “My word will be with you,” as he said in the case of Moses.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 3:12.</i> And may G-d show us wonders in His Torah. AND HE SAID, JACOB, JACOB. After G-d had told him, <i>Thy name shall not be called any more Jacob, but Israel shall be thy name</i>,<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:10.</i> it would be proper that He call him by this glorious name, and so he is indeed mentioned three times in this section.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">In Verses 1, 2 and 5.</i> However, He called him Jacob in order to hint that now he will not contend with G-d and men and prevail, [as the name Israel indicates],<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Above, 32:29.</i> but he will be in a house of bondage until He will also bring him up again, since the exile now begins with him. This is the meaning of the verse, <i>And these are the names of the children of Israel who came into Egypt, Jacob and his sons</i>,<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> for they would come there with the appellation, “children of Israel,” since the children would multiply and increase there and their name and glory would extend. However, he is “Jacob” when descending thereto.<br>The reason why Scripture mentions Er and Onan<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> together with <i>the children of Israel who came into Egypt</i>,<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> [although they had already died, as clearly stated in Verse 12]; is due to a secret which can be known from the words we have already written.<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">See Ramban above, 38:8.</i> The learned student [of the mystic lore of the Cabala] will understand this, as well as the meaning of the entire Verse [12]. Scripture likewise mentioned them among those numbered<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">The intent of the Hebrew text may also be that Scripture likewise mentions them “in the book of Numbers,” thus giving this sentence the same format as Ramban’s next sentence, “And in the book of Chronicles….”</i> in the desert: <i>The sons of Judah: Er and Onan; and Er and Onan died in the land of Canaan. And the sons of Judah after their families were</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Numbers 26:19-20.</i> And there, in the book of Chronicles, Scripture enumerates them in another count: <i>The sons of Judah: Er, and Onan and Shelah; which were born unto him of Bath-shua the Canaanitess…And Tamar his daughter-in-law bore him Perez and Zerah. All the sons of Judah were five</i>.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 2:3-4. This is difficult to understand. Since two of his sons died prior to the birth of the youngest two, how does Scripture conclude that they totalled five? Thus there is here also an allusion to that which was referred to above.</i> AND HIS SONS’ DAUGHTERS. These were Serah, the daughter of Asher, and Jochebed, the daughter of Levi. This is the language of Rashi. But what will Rashi include in the term, <i>his daughters</i>, [which is also plural, although Jacob only had one daughter, Dinah]? Rather, it is the way of Scripture, when mentioning the genealogy of many people, to refer to an individual in the plural form, as for example, <i>And the sons of Dan: Hushim;</i><sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> <i>And the sons of Palu: Eliab</i>.<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Numbers 26:8.</i> The same is true here: “daughters” refer to Dinah. “His sons’ daughters” refers to Serah the daughter of Asher, but Jochebed [Moses’ mother] is not mentioned by Scripture [as being among the persons who went down to Egypt], as it is said, <i>All the souls were threescore and six</i>.<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\">Verse 26 here.</i> She is, however, hinted at, according to the opinion of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 123a. See also Ramban, on Verse 15.</i> THIRTY AND THREE. But in the above enumeration you will find only thirty-two. However, the one whose name is omitted is Jochebed who was born as they entered the border city, as it is said, <i>Jochebed, the daughter of Levi, whom</i> [her mother] <i>bore to Levi in Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Numbers 26:59.</i> She was born in Egypt, but she was not conceived in Egypt. This is the principle of our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 123a. See also Ramban, next Verse.</i><br>But Rabbi Abraham ibn Ezra replied, saying that “this is surprising. For if so, why did Scripture not mention the wonder that befell her, for she gave birth to Moses when she was one hundred and thirty years old?<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Israel stayed in Egypt two hundred and ten years. Since Moses was eighty years old when he stood before Pharaoh, he was thus born one hundred and thirty years after they entered Egypt.</i> And why did it mention the case of Sarah who gave birth when she was ninety years old? This distress was not yet sufficient for us so that the poets came and composed liturgic poems for the day of <i>Simchath Torah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Literally, “Rejoicing of the Law.” On this festival day, which marks the last day of the festival of Succoth, the concluding chapter of the life of Moses is read in the Synagogue. The joyous celebrations on this day are due to the annual completion of the reading of the Torah, as well as to the fact that it is commenced anew.</i> wherein they state, ‘Jochebed, my mother, will be comforted after me,’ [implying that Jochebed survived her son], and thus she was two hundred and fifty years old at the death of Moses!<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">Her age when Moses was born added to Moses’ life span of one hundred and twenty totals two hundred and fifty.</i> Is the proof of the poets for this longevity of Jochebed because Ahijah the Shilonite<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">I Kings 11:29.</i> lived a life of great duration?<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">According to an Agadic tradition, Ahijah the Shilonite was among those who went out of Egypt, and lived to the days of Jeroboam I, king of Israel, a period of about four hundred and fifty years. (Baba Bathra 121b.) On the basis of this tradition, the poets claimed that since longevity was possible for Ahijah, it was possible also for Jochebed, Moses’ mother.</i> [If so, this is not a proof, for his longevity is but] an Agadic tradition or the opinion of a single authority.”<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">The source for Ahijah’s longevity is the Seder Olam, Chapter 1. This book is a chronicle of Biblical times, composed by Rabbi Yosei ben Chalaphtah, a disciple of Rabbi Akiba.</i> These are the words of Rabbi Abraham ibn Ezra.<br><i>Now lest he be wise in his own eyes</i><sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 26:5.</i> in contradicting the words of our Rabbis, I must answer him and say that in any case, there is in the matter of Jochebed a great wonder of the hidden miracles<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, above, 17:1.</i> which constitute the foundation of the Torah. Jochebed was Levi’s actual daughter, and not merely his offspring, as it is written, <i>Jochebed, the daughter of Levi, whom</i> [her mother] <i>bore to Levi</i>,<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\">Numbers 26:59.</i> and it is furthermore written, <i>And Amram took himself Jochebed his father’s sister for a wife</i>.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Exodus 6:20.</i> [Thus Amram, Levi’s grandson, married Jochebed, Levi’s daughter.] Now if we would say that Levi begot Jochebed in his younger years, just as he begot all his sons, this would place her birth soon after his descent into Egypt, and she would have been very old at the time of Moses’ birth,<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">Israel stayed in Egypt two hundred and ten years. Since Moses was eighty years old when he stood before Pharaoh, he was thus born one hundred and thirty years after they entered Egypt.</i> at or near the age stated by our Rabbis.<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">In that case the wonder would have been only on the part of Jochebed.</i> And if we would say that he begot her after he resided in Egypt for many years — say, for a period of fifty-seven years — then Levi would have been one hundred years old at Jochebed’s birth, for when he went down to Egypt he was forty-three years<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Jacob married Leah when he was eighty-four years old. (Bereshith Rabbah 68:5). When Levi, her third son, was born, Jacob was thus eighty-seven. When he stood before Pharaoh, Jacob said that he was one hundred and thirty years old (47:9). Thus Levi was forty-three at that time.</i> of age. In that case, there were two great wonders! [Levi, at the time he begot Jochebed], was as old as Abraham, concerning whom Scripture mentions, <i>Shall a child be born to him who is a hundred years old?</i><sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:17.</i> and it is further written, <i>And my lord is old also</i>,<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:12.</i> while Jochebed would still have been an elderly woman of seventy-three when Moses was born! And should we further postpone Jochebed’s birth to the end of Levi’s days, the wonder of his begetting a child will be greater than that of Abraham!<br>But I will tell you a true principle, clearly indicated in the Torah. Scripture mentions miracles performed through a prophet and which he previously prophesied, or performed by an angel who is revealed in the course of a Divine mission, but those effected naturally in order to help the righteous or destroy the wicked are not mentioned in the Torah or in the books of the prophets. May this be “hot gold poured into the mouth”<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 92b.</i> of this wise man who refuted the words of our Rabbis in the matter of Phinehas<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary to Numbers 25:12, Ibn Ezra brushes aside the tradition that Phinehas is identical with Elijah.</i> and similar matters in many places. Why should Scripture mention hidden miracles when all the foundations of the Torah are hidden miracles. In the entire scope of the Torah there are only miracles, and no nature or custom. All assurances of the Torah are in the form of signs and wonders, as it is not natural that he who has connection with one of the forbidden degrees of marriage or he who eats forbidden fat suffers excision or death.<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Ramban here refers to death by heavenly punishment. See, for example, Leviticus 20:17.</i> Nor is it by nature that the heavens become as iron<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:19.</i> because we have sowed our fields in the Sabbatical year. Similarly, all the assurances of the Torah concerning those blessings [which will result from our observance of the law], and all the good fortune of the righteous ones because of their righteousness, as well as all the prayers of our king David [in the book of Psalms] and all our prayers, all are founded upon miracles and wonders, except that there is no heralded change in the nature of the world, as I have already mentioned,<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, above, 17:1.</i> and I will yet explain it further,<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 11.</i> with the help of G-d.<br>I will give you faithful testimony to that which I have said. We know that from the time Israel came into the Land until the birth of our lord David, about three hundred and seventy years elapsed.<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">From the Exodus to the building of the Temple, four hundred and eighty years elapsed (I Kings 6:1). Deduct the forty years spent in the desert and the seventy years of David’s lifespan, and the remainder is three hundred and seventy.</i> These years are to be divided among four generations: Salmon, Boaz, Obed, and Jesse [David’s father],<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Ruth 4: 21-22.</i> each one being allotted ninety-three years. Thus when they begot children they were all approximately as old as Abraham was when he begot Isaac. Furthermore, each one begot his son in the year of his death, a most unusual thing, since in their era the general span of life was not a hundred years. And if one of them begot his son in his younger years, as is usual, the others would have had to be much older than Abraham, and thus the wonder concerning them would be exceedingly great since people in the generation of Abraham lived long, and in the days of David the average lifespan was reduced to a half. And perhaps these four generations lived longer than their contemporaries for it is possible that Salmon was already advanced in years when he entered the Land of Israel. It is for this reason that the masters of Tradition, who are the true Sages, have attributed longevity to Obed,<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 96:4: “The Sages have said, Obed lived more than four hundred years.”</i> this being a covert miracle which was done to the ancestor of the kingdom [of the house of David], the son of the righteous one [Ruth], who had come to take refuge under the wings of the Divine Presence.<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">See Ruth 2:12.</i> The Sages similarly mention longevity in connection with Obed’s mother, Ruth.<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">In Baba Bathra 91 b, it is stated that Ruth was still alive in the days of Solomon.</i> Now I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:17.</i> that the wonder in the case of Abraham was not as the above-mentioned Sage [Rabbi Abraham ibn Ezra] and other masters of the Scriptures have thought.<sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">That the wonder was due to Abraham’s advanced age.</i> Abraham begot Isaac seventy-five years before his death, prior to the completion of two-thirds of his lifespan, and in all generations, old age does not affect people until three quarters of their lives have passed, just as the doctors have considered the divisions of life to be: childhood, youth, manhood, and old age. In these generations, when the lifespan is about seventy years, doctors do not consider a person aged until after sixty. Moreover, Abraham begot many children<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Above, 25: 1-2.</i> forty years after the birth of Isaac, and the wonder is thus manifoldly miraculous! And should we say that G-d caused Abraham to revert to his youthful days, it may be asked why Scripture does not mention this great wonder when it was an open and known miracle which is contrary to nature. Moreover, it is known that in this present generation some men beget children until they are full seventy or eighty years old and more, depending upon the extent to which they retain their natural vitality. Women also have no specific time [for ceasing to conceive], as long as they have their period they can give birth. However, the wonder in the case of Abraham and Sarah, as I explained there,<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\">Above, 17:17.</i> was due to the fact that they had not begotten children in their younger years, and now together they begot a child. In the case of Sarah there was an additional wonder, i.e., <i>that the manner of women</i><sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:11.</i> had ceased with her, and after this happens, women no longer give birth. Now if Jochebed lived as many years as her father Levi had,<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">One hundred and thirty-seven years (Exodus 6:16).</i> and if her vitality remained with her until near her old age, as is the way of women, it would be no wonder if she gave birth at the time set forth by our Rabbis, [namely, at one hundred and thirty years of age]. It is because G-d wanted to redeem Israel though the brothers [Moses and Aaron], and since the time of the redemption had not yet come, He delayed their birth many years until their mother was old. Nothing is too difficult for the Eternal.<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">See above, 18:14.</i><br>Rabbeinu Shlomo [Rashi] wrote:<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Verse 26 here.</i> “According to the view that a twin-sister was born with each of Jacob’s sons, we must say that they died before Jacob and his sons went down to Egypt because they are not enumerated here.” There is no necessity for this conclusion, for the Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Bereshith Rabbah 84:19. See also Ramban, above, 38:2.</i> “Rabbi Yehudah says that Jacob’s sons married their sisters.” These twin-sisters were thus the wives of Jacob’s sons, concerning whom Scripture says, <i>besides Jacob’s sons’ wives</i>.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Verse 26 here.</i> In fact, Rabbi Yehudah arrived at this opinion on the basis of this verse, since if it refers to Canaanitish women what reason is there for Scripture to say, <i>besides Jacob’s sons’ wives</i>, after it had already said, <i>that came out of his loins?</i><sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Verse 26 here.</i> It is only because his sons’ wives were also of those “that came out of his loins” that Scripture refers to them. It does not, however, divulge them here, just as it did not mention them explicitly when they were born together with Jacob’s sons. Furthermore, Scripture mentions here only those who begot children and increased in Egypt, in order to make known the great miracle which was performed in the mighty increase which they effected in Egypt, for at this juncture, they numbered seventy souls. Thus their wives were not counted because a man and his wife are one. THESE ARE THE SONS OF ZILPAH, etc. 19. THE SONS OF RACHEL JACOB’s WIFE, etc. It is customary for Scripture to first enumerate the sons of the mistresses together, just as it said in the <i>Seder Vayishlach Yaakov</i><sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\">Above, 35: 23-26.</i> and in the <i>Seder V’eileh Shmoth bnei Yisrael</i>,<sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Exodus 1: 2-4.</i> or else to enumerate them according to the order of their birth, <i>the firstborn according to his birthright and the youngest according to his youth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">Above, 43:33.</i> as Scripture did when they were blessed by Jacob in the <i>Seder Vayechi Yaakov</i>.<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">See my Hebrew Commentary (p. 295) where the point is made that Ramban refers only to Joseph and Benjamin. Either Scripture mentions them at first together with the sons of Leah, as it did in <i>Seder Vayishlach</i> and in <i>Shmoth</i>, or according to their age, as it did in <i>Vayechi</i>. Ramban is attempting to explain why they are mentioned here after Zilpah’s children.</i> Here, however, because Scripture’s purpose was to enumerate their numbers and to state that with seventy souls they went down to Egypt, it gave precedence to those who were more numerous. This was why Scripture mentioned Rachel among the concubines, and hence it was necessary to mention her with respect, saying, <i>Jacob’s wife</i>, as I have mentioned above.<sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Above, 37:2.</i> AND HE APPEARED BEFORE HIM. Joseph appeared before his father. <i>And he wept on his neck a good while</i>. The phrase <i>vayeivk od</i> signifies “weeping copiously.” Jacob, however, did not fall upon the neck of his son Joseph, nor did he kiss him. Our Rabbis said that this was because he was reciting the <i>Shema</i>, (the affirmation of G-d’s Unity). This is the language of Rashi. But [according to this interpretation, which says that it was Joseph who fell on his father’s neck and wept], I know of no reason for the statement, <i>And he appeared before him</i>, since it is understood that Joseph appeared before Jacob since he fell upon his neck. Moreover, it is not respectful for Joseph to fall upon his father’s neck. He should rather bow before him or kiss his hands, as it is written, <i>And Joseph brought them out from between his knees, and he fell down on his face</i>.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Further, 48:12.</i> And at the present moment, it was more fitting that he bow to him [than at the time referred to in the aforementioned verse].<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Further, 48:12.</i> So also, every term <i>‘od’</i> in Scripture indicates an addition to the original but does not imply copiousness. Thus: <i>He doth not set a stated time ‘od’ for a man</i>,<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">Job 34:23.</i> which means, “He sets a stated time for a man in accordance with his transgression, and nothing is added.”<sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">We thus see that <i>od</i> can refer to a slight increase.</i><br>The correct interpretation appears to me to be that Israel’s eyes were already slightly dim from age,<sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">See further, 48:10.</i> and when Joseph arrived <i>in the carriage of the second in rank</i>,<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Above, 41:43.</i> with a mitre on his head as was the custom of the Egyptian kings, his father did not recognize him. His brothers also had not recognized him.<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 42:8.</i> Therefore Scripture mentioned that when he appeared before his father, who stared at him and finally recognized him, his father fell on his neck and cried again over him, even as he had continually cried over him to this day when he had not seen him after his disappearance, and then Jacob said, <i>Now let me die, since I have seen thy face</i>.<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> It is a known matter as to whose tears are more constant: that of an old father who finds his son alive after having despaired of him and having mourned for him, or that of a grown-up son who reigns. Do not be concerned [lest this interpretation be open to question] because Scripture immediately says, <i>And Israel said</i>,<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> [thus implying that the previous subject is not Israel but Joseph], whereas according to our interpretation Scripture is speaking of Jacob and then mentions his name once again in the following verse. A similar case is found in these verses: <i>And he gathered up all the foods of the seven years</i>, etc.,<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Above, 41:48.</i> [where Joseph is the subject of the verse, and yet Scripture mentions his name in the succeeding verse], <i>And unto Joseph were born two sons</i>.<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 50.</i> There are constantly many similar places in the Torah and in the other books of Scripture. AND THE MEN ARE SHEPHERDS, FOR THEY HAVE BEEN KEEPERS OF CATTLE. Joseph told them that they are shepherds but that they do not tend to the cattle of others because even with respect to their own cattle, they have servants and attendants to pasture them. It is only that their wealth consists of cattle. This is the sense of the expression, <i>they have been keepers of cattle</i>, and had wealth, <i>and a very great household</i><sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Job 1:3.</i> by virtue of the great multitude of cattle which they possessed. It was Joseph’s intention to mention them in an honorable way. TO SOJOURN IN THE LAND ARE WE COME; FOR THERE IS NO PASTURE FOR THY SERVANTS’ FLOCKS. I wonder about this reason which they told to Pharaoh, for there was also no pasture in Egypt; the famine was as severe in the land of Egypt as it was in the land of Canaan, or even more so, for it was against Egypt that the main decree was directed. Perhaps they said that in the land of Canaan, due to the severity of the famine, people were eating the grass of the field and were not leaving any sustenance for the cattle. However, in the land of Egypt where there is corn, people subsist on that, and thus in Egypt there is a little pasture left. It is possible that in the land of Egypt there was a little pasture in the reedgrass on account of the rivers and the ponds. THY FATHER AND THY BRETHREN ARE COME UNTO THEE. This introduction is as if to say: “Now I have heard that your father and your brothers have come, and the land of Egypt is before you.” The correct interpretation appears to me to be that Pharaoh said to Joseph: “Your father and your brothers have come to you because they have heard of your glory, and it is upon you that they have cast their burden. See that you treat them well for it is your responsibility and it is within your power.” AND JACOB BLESSED PHARAOH. This refers to a salutation, as is customary for all who are granted an occasional interview with kings. Thus the language of Rashi. But this does not appear to be so, for it is not royal protocol for a person to greet the king, and the Rabbis have similarly said:<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 89a.</i> “May a servant greet the king?” Instead, it refers to a real blessing which Jacob bestowed upon Pharaoh, for it is customary for aged and pious people who come before kings to bless them with wealth, possessions, honor, and the advancement of their kingdom, even as Scripture says, <i>Let my lord king David live forever</i>.<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">I Kings 1:31.</i> Upon his taking leave of Pharaoh, Jacob again blessed him<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> in order to take permission to leave. Our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Tanchuma Naso 26, and mentioned here by Rashi.</i> that he blessed him that the Nile might rise at his approach. FEW AND EVIL HAVE BEEN THE DAYS OF THE YEARS OF MY LIFE. I know no reason for this comment by our aged patriarch. Is it ethical for a person to complain to the king? And what sense is there in saying, <i>and they have not attained unto the days of the years of the life of my fathers?</i> He may yet possibly attain them and live even longer than they did!<br>It appears to me that our father Jacob had turned gray, and he appeared very old. Pharaoh wondered about his age, for most people of his time did not live very long as the lifespan of mankind had already been shortened.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, above, 5:4.</i> He therefore asked him, “<i>How many are the days of the years of thy life</i>,<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Verse 8 here.</i> as I have not seen a man as aged as you in my entire kingdom?” Then Jacob answered that he was one hundred and thirty years of age, and that he should not wonder at the years he had lived for they are few when compared with the lifespans of his fathers who had lived longer. However, on account of their having been hard years of toil and groaning, he had turned gray and he appeared extremely old. AND JOSEPH SETTLED HIS FATHER AND HIS BRETHREN AND GAVE THEM A POSSESSION, etc. The meaning thereof is that he settled them in the choicest land and with the possession which he gave them since he did not want them to be as strangers in the land. Thus he bought them houses and gave them <i>an inheritance of fields and vineyards</i>.<sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\">Numbers 16:14.</i> This he did with the permission of Pharaoh because they had said, “<i>To sojourn in the land are we come</i>,<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Verse 4 here.</i> not to live, and when the famine will pass we will return to our land.” But Pharaoh said to Joseph, <i>Settle thy father</i>,<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here.</i> meaning that he settle them in the manner of citizens of the land who reside in the land of Goshen. AND JOSEPH GATHERED UP ALL THE MONEY, etc. Scripture relates this and goes on to complete the subject in this entire section in order to make known Joseph’s excellence <i>in wisdom, in understanding, and in knowledge</i>,<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\">Exodus 31:3.</i> and that he was <i>a faithful man</i><sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 20:6.</i> in that he brought all money into Pharaoh’s house and did not accumulate for himself treasures of money and secret hiding places for wealth in the land of Egypt, or send it to the land of Canaan. Instead, he gave all money to the king who trusted him and purchased the land for him, and even the bodies of the Egyptians. Through this endeavor, he found grace even in the eyes of the people, for it is G-d Who causes those who fear Him to prosper. AND WHEN THE MONEY WAS ALL SPENT IN THE LAND OF EGYPT, AND IN THE LAND OF CANAAN, ALL THE EGYPTIANS CAME UNTO JOSEPH, etc. Scripture mentions that the money in the land of Canaan had been exhausted because when the Egyptians came before Joseph they reminded him of this, for they said: “Since the money is also exhausted in the land of Canaan, and since they will no longer come to buy food, <i>why should we die in thy presence? For the money is at an end</i>, and you will cause our death in vain, for the food will remain in your hand, and no man shall buy it.” THEY CAME UNTO HIM IN THE SECOND YEAR. I.e., the second year of the years of the famine. Now although Joseph had said, <i>And there are yet five years when there will be no plowing and sowing</i>,<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Above, 45:6.</i> as soon as Jacob came to Egypt a blessing came with his arrival, and they began to sow and the famine came to an end. And thus we read in the Tosephta of Tractate Sotah.<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">10:9. <i>Tosephta</i> means “addition.” This is a collection of Tannaitic teachings compiled by Rabbi Chiya and Rabbi Oshayah soon after the Mishnah was completed by Rabbi Yehudah Hanasi.</i> Thus the language of Rashi. And it is similarly mentioned in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\">89:11.</i> “Rabbi Yosei the son of Rabbi Chanina said that the famine lasted for two years, for when our father Jacob went down to Egypt the famine ceased. When did it return? In the days of Ezekiel, etc.” But if so, then Joseph’s words regarding his interpretation of [Pharaoh’s dream which predicted the seven years of famine] were not fulfilled, and would thus cause people to doubt his wisdom! Perhaps we shall say that the famine continued in the land of Canaan as Joseph had said, but in Egypt our father Jacob went down to the river in the presence of Pharaoh and all of Egypt, whereupon all his people saw that the waters in the Nile rose as he approached it, and thus they knew that G-d’s blessing was due to the prophet’s arrival. In that case, the verse stating, <i>And Joseph sustained his father, and his brethren, and all his father’s household, with bread, according to the want of their little children</i>,<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> applies to the remainder of the seven years and for as long as his father lived,<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">According to the Tur’s version of Ramban, this passage reads: “applies to the years of plenty of his father’s entire lifespan.”</i> for even after his father’s death, Joseph said, <i>I will sustain you and your little ones</i>.<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:21.</i><br>Yet, with all this, I wonder: for if so, then Pharaoh’s dream was not true since it only revealed the decree to him but not what would ultimately become of those seven years! Now I have seen there in the Tosephta of Tractate Sotah:<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">10:9. <i>Tosephta</i> means “addition.” This is a collection of Tannaitic teachings compiled by Rabbi Chiya and Rabbi Oshayah soon after the Mishnah was completed by Rabbi Yehudah Hanasi.</i> “Rabbi Yosei said that as soon as our father Jacob died, the famine reverted to its former condition, etc.” We have further been taught in the Sifre:<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">Sifre Eikev, 38.</i> “<i>And Jacob blessed Pharaoh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> How did he bless him? [His blessing was] that the years of famine should cease. Nevertheless they were completed after Jacob’s death, as it is said, <i>Now therefore fear ye not; I will sustain you</i>.<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:21.</i> Now just as ‘sustaining’ mentioned above<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Above, 45:11. <i>And there I will sustain thee, for there are yet five years of famine</i>.</i> by Scripture refers to years of famine, so also ‘sustaining’ mentioned here<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:21.</i> refers to years of famine. Rabbi Shimon says, ‘It is not a sanctification of G-d’s Name for the words of the righteous to be effective as long as they live, and then to be removed after their death.’ Rabbi Eleazar the son of Rabbi Shimon said, ‘I accept the opinion of Rabbi Yosei rather than that of my father, for it is indeed a sanctification of G-d’s Name for there to be a blessing in the world for the period that the righteous are in the world, and for the blessing to remove from the world when they leave.’” Thus far the text of the Tosephta. Thus the remaining five years of the famine were completed.<br>The opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra is that these two years, [recounted in Verses 14-20, during which the Egyptians gave their money and cattle to Joseph in exchange for food], occurred after Jacob had come to Egypt, [and since there were two years of famine before he came to Egypt, this accounts for four of the seven years of famine]. And Ibn Ezra wrote as follows: “We find in homiletic texts of the Rabbis that the famine was removed by the merit of Jacob. It is also possible that there were three more years of famine, but that they were not as severe as the first four years which had passed.” But Ibn Ezra’s words are not at all correct. The account of the dream and its interpretation make all seven years alike, and, had it been as he said, Scripture would have mentioned the different nature of these three last years.<br>In line with the plain meaning of Scripture, Joseph gathered up all the money that was found in the land of Egypt and in the land of Canaan during a period of five years, and he brought it to Pharaoh, for how is it possible for the money and cattle to be exhausted in one year? Rather, the money sufficed them for the entire five years, as is the usual way of the world.<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">In a time of famine, people conserve money and make it last for a long period of time.</i> Now since nothing was initiated, and no change of any kind occurred during all these years, Scripture relates nothing about them except, <i>And Joseph gathered up all the money</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Verse 14 here.</i> When the money was exhausted, Scripture relates that they came to Joseph — this was in the sixth year of the famine — and he gave them bread in exchange for their cattle. He fed them with bread only to the extent of sustaining them, but not to satiety. <i>And when that year was ended</i>,<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Verse 18 here.</i> in which he had vowed to them that he would feed them with bread in exchange for their cattle—which was the sixth year—<i>they came unto him the second year</i>, [i.e., the year following the sixth year of famine being discussed], and they told him that he should purchase them and their land for the bread which he will feed them during that seventh year, and since the land will then belong to Pharaoh, he should give them seed so that the land will not be desolate, for they knew that when the seven years of famine will be completed, they will have planting and reaping. The verse stating, <i>And Joseph sustained his father…with bread, according to the want of their little ones</i>,<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Verse 12 here.</i> thus means that he furnished them with bread sufficient for their needs during the famine, as the expression, <i>according to the want of their little ones</i>, indicates. BUY US AND OUR LAND. Now they said to him that he should also purchase their bodies as servants for Pharaoh, and thus did Joseph say, <i>Behold, I have bought you this day and your land</i>.<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> However, Scripture records, <i>And Joseph bought all the land of Egypt for Pharaoh; for the Egyptians sold every man his field</i>,<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Verse 20 here.</i> but it does not say that he bought their bodies, only the land. The reason for it is that the Egyptians told Joseph that he should purchase them as servants to perform the king’s business as he pleases. But Joseph wanted to buy only the land, and he made a condition with them that they work on it forever, thus becoming Pharaoh’s family tenants. Afterwards he said to them, “<i>Behold, I have bought you this day and your land for Pharaoh</i>,<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Verse 23 here.</i> not as servants as you told me, but you will belong to him with the land. Now it is proper that the king, who is now lord of the land, take four parts of the harvest and that you take the remaining fifth, but I will deal kindly with you in that you will take the portion due to the owner of the land, and Pharaoh will take the portion due the tenant. However, you will be sold to him in that you will not be able to leave the fields.” This is the meaning of that which they vowed to him, <i>And the land will not be desolate</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> meaning that it will never be desolate. For this reason they said to Joseph, “<i>We have found favor in the sight of my lord</i>,<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> for you have been lenient with us by permitting us to take four parts of the harvest so that we may use them to live, <i>and we will be Pharaoh’s servants</i>,<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">Verse 25 here.</i> as we have vowed, in that we will work the ground in accordance with his will.”<br>Vayechi AND JACOB LIVED IN THE LAND OF EGYPT SEVENTEEN YEARS. I have already mentioned<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Above, 43:14.</i> that Jacob’s descent into Egypt alludes to our present exile at the hand of the “fourth beast,”<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">In Daniel’s vision concerning the Four Kingdoms, the fourth beast symbolizes Rome. See Daniel 7:7, also Note 8 in <i>Seder Vayeitzei</i>.</i> which represents Rome. [There are many parallels,] for it was Jacob’s sons themselves who, by the sale of their brother Joseph, caused their going down there. Jacob, moreover, went there on account of the famine, thinking to find relief with his son in the house of his son’s friend, for Pharaoh loved Joseph and considered him as a son. It was their hope to ascend from there as soon as the famine would cease in the land of Canaan, just as they said, <i>To sojourn in the land we have come, for thy servants have no pasture for their flocks, for the famine is heavy in the land of Canaan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Above, 47:4.</i> But then they did not come up, but instead the exile prolonged itself upon Jacob and he died there, and his bones ascended from there accompanied by all the elders and courtiers of Pharaoh, who instituted severe lamentation for him. Our relationship with our brothers Rome and Edom is similar. We ourselves have caused our falling into their clutches, as they<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The Hasmonean rulers during the Second Temple era. See Abodah Zarah 8b.</i> made a covenant with the Romans, and Agrippa, the last king during the Second Temple, fled to them for help. It was due to famine that Jerusalem was captured by the Romans, and the exile has exceedingly prolonged itself over us, with its end, unlike the other exiles,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">It was known that the Babylonian Exile would last for a period of seventy years, (Jeremiah 25:12; II Chronicles 36:21). There was also a terminus known for the Egyptian Exile, (above 15:13).</i> being unknown. We are in it as the dead, who say, “Our bones are dried up, we are completely cut off.”<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">See Ezekiel 37:11.</i> But in the end they will bring us from all the nations as <i>an offering to the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 66:20.</i> and they will be in deep sorrow as they will behold our glory, and we will see the vengeance of the Eternal. <i>May He raise us, that we may live in His presence</i>.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Hosea 6:2.</i> AND WHEN THE DAYS OF ISRAEL DREW NEAR TO DIE. This means when the time for Israel’s death approached, which was during the last year of his life,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to say that the verse does not refer to Jacob’s day of death but to the general period in his life when he felt his powers beginning to ebb.</i> he called his son Joseph. The purport of it is that he felt exhaustion and undue weakness in himself, but he was not sick. Rather, he knew that he would not live much longer, and therefore he called his son Joseph. Now after Joseph returned to Egypt [from visiting with his father who lived in Goshen, Jacob] became ill, whereupon Joseph was informed, and he came before him with his two sons so that he [Jacob] would bless them.<br>In a similar sense is the verse, <i>Now the days of David drew near that he should die</i>,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">I Kings 2:1. There too the sense of the verse is that this occurred some time before David’s death.</i> and there it says, <i>I go the way of all the earth</i>,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 2.</i> [which clearly indicates that the meaning of the first verse is] that David knew in his heart that his end was approaching. SWEAR UNTO ME. AND HE SWORE UNTO HIM. Jacob did not suspect that his righteous and beloved son would disobey his father’s command and renege on the matter which he had promised him by saying, <i>I will do according to thy words</i>.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here.</i> But Jacob did so in order to strengthen the matter in the eyes of Pharaoh, as perhaps he might not give Joseph permission to leave him, and he would instead say to him, “Send your brothers and your servants, and they will bring him up there.” It may be that Pharaoh would want the prophet<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Jacob. — Rashi quotes Hilchoth Gedoloth in Megillah 14a that Jacob was one of the forty-eight prophets that arose in Israel.</i> to be buried in his country as an honor and privilege to them. It was for this reason that he made him swear for it would not then be proper for him to force Joseph to violate his oath, and Joseph too would feel more obligated to fulfill his father’s wish on account of the oath. Such indeed was the case, as Pharaoh said, <i>Go up, and bury thy father, as he made you swear</i>.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">50:6.</i> AND THE CHILDREN THAT WERE BORN TO YOU AFTER THEM. “If you beget any more children, they will not be numbered among my sons, but they will rather be included among the tribes of Ephraim and Menasheh. Nor shall they have a name amongst the tribes as far as inheritance in the Land of Israel is concerned.” Now even though the Land of Israel was divided according to the number of persons, as it is written, <i>To the more thou shalt give the more inheritance</i>,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Numbers 26:54.</i> and each person received an equal share except for the first-born, who received a double share,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 21:17.</i> nevertheless only these sons were designated as “tribes.” This is the language of Rashi.<br>Now this is not correct, for if so,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">If, as Rashi says, Joseph’s designation as firstborn meant only that Joseph’s two sons shall be counted as separate tribes, but not that they shall receive a double share in the Land, then it follows that, etc.</i> then Jacob’s granting of the birthright to Joseph was just nominal, its only effect being that Joseph’s sons would be called “tribes,” whereas the verse states, <i>in their inheritance</i>.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">At the end of the verse before us: <i>And the children that were born to you after shall be counted to you; they shall be called after the name of their brethren ‘in their inheritance.’</i> This indicates that the two sons of Joseph were to be given the extra right of the firstborn in the matter of inheritance.</i> In the <i>Gemara</i>,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Horayoth 6b.</i> the Sages have said: “I have likened Ephraim and Menasheh to Reuben and Simeon with respect to the matter of inheritance, but not with respect to other matters,”<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">As, for example, the case of a Sin-offering which is brought by the great Sanhedrin for an erroneous decision, followed by <i>most of the tribes</i> even though they did not constitute an actual majority of the entire population. In that case Ephraim and Menasheh are considered part of the tribe of Joseph.</i> as is stated in Tractate Horayoth.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Horayoth 6b.</i> Our Rabbis have mentioned in many places<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 123a.</i> that Joseph was the first-born as far as inheritance was concerned, and that he received a double share in the Land, as is the rule of every first-born,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 21:17.</i> but not that his being first-born consisted merely of his sons being called “tribes,” as the Rabbi [Rashi] would have it.<br>From this we further learn that the Land was not divided among all the tribes of Israel according to their populations for if so, what was the significance of this primogeniture with respect to inheritance? If we would say it meant that each and every individual offspring of Joseph was given double that of each person of all other tribes, this is not mentioned at all in Scripture, and we do not find Jacob giving the birthright to Joseph except by what he said here, <i>As Reuben and Simeon shall they be to me,</i>,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> and based upon this, Scripture states, <i>His</i> [Reuben’s] <i>birthright was given to the sons of Joseph the son of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:1.</i> If so, then Ephraim and Menasheh were fully considered as two tribes, and it was this which constituted Joseph’s birthright, and the words of the Sages indeed corroborate this everywhere.<br>Thus the matter is not at all as the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Rashi. Rashi’s premise that the Land was divided according to population is disputed by Ramban. Since, according to Ramban, each tribe received an equal portion, he proceeds to differ with Rashi and says that Joseph received twice as much land as any other tribe since Ephraim and Menasheh were considered separate tribes.</i> stated it. Instead, the Land of Israel was divided according to tribes. They made twelve equal parts of it, with Simeon, the least populous of the tribes, taking a share equal to that of Judah, the most populous of the tribes, and thus, Ephraim and Menasheh took exactly the same amount of land as Reuben and Simeon. This is the conclusion of the <i>Gemara</i> in the chapter, <i>Yesh Nochalin</i>.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 121b. <i>Yesh Nochalin</i> (“There are some that inherit,”) the eighth chapter of that tractate, deals with all problems of personal inheritance, as well as with the whole range of problems connected with the original division of the Land by Joshua.</i> Scripture also states, <i>Ye shall divide the land for inheritance according to the twelve tribes of Israel, Joseph receiving two portions</i>.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 47:13.</i> So too does Onkelos say,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">In translating the blessing bestowed upon Joseph by Jacob. Further, 49:22.</i> “Two tribes shall come forth from his sons. They shall receive <i>chulka ve’achsanta</i> (portion and inheritance),” which means that they shall be equal to the other tribes with respect to inheritance received. Now <i>chulka</i> (portion) refers to the extra share of the first-born, and <i>achsanta</i> (inheritance) refers to ordinary inheritance. In the verse stating, <i>To the more thou shalt give the more inheritance, and to the fewer thou shalt give the less inheritance</i>,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Numbers 26:54. This verse, which seems to indicate that the Land was divided according to population, as Rashi taught, is explained by Ramban as referring to the internal division within each tribe.</i> Scripture refers to the paternal families mentioned there in the chapter.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 8-50.</i> Scripture is stating that the tribe divides its share of the land among the paternal families that left Egypt by giving a larger portion to a more populous family and a smaller portion to a less populous family, with the dead becoming heirs of the living, as is explained in the Sifre<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Sifre Pinchas 132. See also Ramban on Numbers 26:54.</i> and is mentioned by Rashi in the <i>Parshah</i> of <i>Pinchas</i>.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Rashi, <i>ibid.</i></i> Thus the general principle with respect to Joseph was that he was the first-born as regards inheritance, and if, as mentioned in the <i>Gemara</i>,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 121b. <i>Yesh Nochalin</i> (“There are some that inherit,”) the eighth chapter of that tractate, deals with all problems of personal inheritance, as well as with the whole range of problems connected with the original division of the Land by Joshua.</i> the land was divided according to the number of tribes, they gave the children of Joseph portions equal to those of Reuben and Simeon.<br>And even if we were to say that the land was divided according to the number of persons, as is apparent from the verse,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"><i>To the more thou shalt give the more inheritance</i>, etc. (Numbers 26:54.)</i> then we would say that they gave them double portions commensurate with their numbers — an ordinary share as large as all the other people, and a second portion for the birthright. In that case, the meaning of Jacob’s words, <i>As Reuben and Simeon shall they be to me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here.</i> is that they should receive as many shares as twice their number of people. But that Joseph should be as the other tribes with respect to inheritance, with the birthright consisting of his two sons being called “tribes,” as the Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Rashi. In his commentary to Numbers 26:54, Ramban further discusses this problem at great length.</i> stated, this is impossible under any circumstance. AND I BURIED HER THERE. In Rashi’s commentary it is written, “And I did not transport her for burial even to Bethlehem to bring her into the Land.”<br>Now I do not know the meaning thereof. Was Rachel buried outside of the Land? Forbid it! She died within the Land, and she was buried there, just as it says here in the <i>parshah: Rachel died by me in the land of Canaan</i>.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">In the verse before us.</i> And there in the narrative of her death it is still more clearly written, <i>And Jacob came to Luz, which is in the land of Canaan — the same is Beth-el</i>,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:6.</i> and it is further stated, <i>And they journeyed from Beth-el and there was still some way to come to Ephrath</i>,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 16.</i> and Rachel died on the way between Beth-el and Bethlehem Ephratha in the Land of Israel. AND I BURIED HER THERE. “Now I know that there is some resentment in your heart against me [for not having brought her into the city]. But you should know that I buried her there by the word of G-d, that she might help her children when Nebuzaradan<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Chief general of Nebuchadnezzar, king of Babylon, who destroyed the city of Jerusalem, burned the Temple, and led the people into captivity (II Kings 25:8-21).</i> would exile them,” for when they passed along that road, Rachel came forth from her grave and stood by her tomb beseeching mercy for them, as it is said, <i>A voice is heard in Ramah, lamentation and bitter weeping, Rachel weeping for her children</i>,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:15.</i> and the Holy One, blessed by He, answered her, <i>Thy work shall be rewarded … and the children shall return to their own border</i>.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verses 16-17.</i> This is the language of Rashi.<br>Now in any case there should be some allusion in Scripture to this interpretation which is stated in this Agadah. Perhaps this is alluded to in the expression of the verse, <i>She died by me … in the way … And I buried her in the way</i>,<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">The second <i>baderech</i> (in the way) is unnecessary except as an allusion to “the way” which Rachel’s children were destined to use when they went into captivity. (Bachya. See my Hebrew commentary on Ramban, p. 261.)</i> that is to say, “She died on the road which her children would pass, and I buried her there for her advantage.” She did not die on the road, but in Ramah,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">See Ramban, above, 35:16.</i> a city in the land of Benjamin, and there she was buried. [Thus, according to the Midrash, Scripture is implying that] she died on the road which her children were destined to pass in the future, as Scripture does not fully explain future events but only alludes to them in a general manner.<br>In line with the plain meaning of Scripture, it is likewise understood that Jacob spoke to Joseph in an apologetic vein so that when he discerned his father’s wish to be buried in the cave of Machpelah, Joseph should not be angered about his failure to bury his mother there just as he buried Leah there. It was for this reason that Jacob told him that she died in the land of Canaan, and she was not buried outside of the Land in the manner in which an Egyptian burial would befall Jacob. Furthermore, she died on the road suddenly, and he could not bury her in the cave of Machpelah for how could he leave his children and his flocks on the road and hurry with her body to the cave of Machpelah? And where could he find doctors and medicines to embalm her? This is the meaning of the word <i>alai</i> (by me) [in the verse, <i>Rachel died by me</i>]. Even though the cave of Machpelah is but a half-day’s distance from the place of her death, Jacob was heavily laden with much cattle and family, and he would not arrive there for many days. Thus he did indeed spend many days on that road until he came to his father. Our Sages have further taught:<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Moed Katan 27a.</i> “The bier of a woman may never be set down, out of respect.”<br>Now it is my opinion that these are but words of apology as Joseph already knew that Rachel died on the road and was buried in the Land, and that honor was paid to her when she died. But the reason Jacob did not transport Rachel to the cave of Machpelah was so that he should not bury two sisters there,<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">For being married concurrently to two sisters was later prohibited by the Torah (Leviticus 18:18). See also Ramban above, pp. 330-2.</i> for he would be embarassed before his ancestors. Now Leah was the one he married first, and thus her marriage was permissible, while he married Rachel out of his love for her and because of the vow he made to her.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Since he married her while already married to Leah, the wedding to Rachel would have been forbidden according to the Torah’s later prohibition. Hence her burial place could not be in the cave of Machpelah. See my Hebrew commentary, p. 262.</i> WHOM G-D HATH GIVEN ME HERE. It was really not necessary for Joseph to inform his father that his two sons were born to him in Egypt since when Joseph left him he had no wife and children, and Jacob himself had previously said to him, <i>Thy two sons, who were born unto thee in the land of Egypt</i>.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Verse 5 here. Why then was it necessary for Joseph to tell his father, <i>They are my sons, whom G-d hath given me here?</i></i> It appears to me that the meaning of the word <i>bazeh</i> (here) is “in this matter concerning which you have spoken,” i.e., “G-d gave them to me before you came to Egypt to me, and they are the ones concerning whom you have said that they are yours.”<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">See Verse 5 here.</i> A similar use of the word <i>bazeh</i> is found in the verse, <i>In this way (‘u’bazeh’) the maiden came to the king</i>.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Esther 2:13. Meaning that she came in this manner specified above. (<i>Ibid.</i>, Verse 12).</i> Now Joseph said, <i>G-d hath given me</i>, meaning that “G-d had performed miracles for me until the king gave me this wife, and I have these children from her.” AND HE BLESSED JOSEPH, AND SAID. The meaning of this verse<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">The verse begins by stating that Jacob blessed Joseph, and the blessing that follows refers only to his sons. Ramban is attempting to resolve this difficulty.</i> is that in order to bless Joseph, out of his love for him, he blessed his sons. Scripture is relating that Joseph had no other children and his entire blessing was inherent in the blessing of these boys. It may be that [the blessing here was directed at Joseph himself, stating that] the other children who will be born to him in the future<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here.</i> shall be called by the name of their brothers and be blessed with their blessing.<br>In my opinion this latter interpretation is correct since the prophet Jacob said, <i>And the children that were born (‘holad’to’)</i><sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"><i>Holad’to</i> is in the past tense and means “were born to you.” Ramban will explain that Jacob’s words are to be understood as if they were in the future tense: “And the children that <i>will be born to you</i> after them shall be thine.” Joseph thus had other children besides Ephraim and Menasheh, whom Scripture does not record, as they were counted among the tribes of his first sons.</i> <i>after them, shall be thine</i>, and his word would not be in vain.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">As it would be if we interpret the verse literally as referring to the past for Joseph did not as yet have any children other than Ephraim and Menasheh.</i> However, Joseph did beget children after that, just as is the opinion of Onkelos, who translated: “And the children that you <i>will beget</i> after them.” And thus, <i>asher holad’to</i> is a past tense replacing a future, just as in the verse, <i>Which I took out of the hand of the Amorite</i>,<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here. Here again, <i>lakachti</i> (I took) is to be understood as if it were in the future tense.</i> and many additional verses besides. Even in line with the literal interpretation of Scripture it would appear that Joseph had children that he had begotten after his father came to him in Egypt. This is obvious from the fact that Jacob found it necessary to elaborate rather than say, “And now thy sons, Ephraim and Menasheh, who were born to thee, shall be mine as Reuben and Simeon, and the children that will be born shall be thine.” This is the reason why Scripture states, <i>And unto Joseph were born two sons before the year of famine came</i>,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Above, 41:50.</i> since after the famine additional children were born to him, but Scripture does not mention them as there is no need for us to know of them [since they were absorbed into the tribes of Ephraim and Menasheh]. THE G-D, BEFORE WHOM MY FATHERS, ABRAHAM AND ISAAC, DID WALK, THE G-D WHO HATH BEEN MY SHEPHERD ALL MY LIFE LONG UNTO THIS DAY. The prophet<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Jacob. Ramban is here explaining the double use of <i>Elokim</i> (G-d) in this blessing: <i>The G-d before Whom … the G-d who hath been my shepherd</i>.</i> calls upon the G-d of his fathers Who [has] the greatness and the power and Who did great and tremendous things for them, and [after that he refers to Him in a synonymous way and] he calls upon the true G-d, Who had been his shepherd all his life.<br>It is possible that the word <i>haro’eh</i> (shepherd) — in the phrase, <i>Who hath been my shepherd</i> — is derived from the word <i>rei’ah</i> (friend), as in the verse, <i>Thine own friend (‘rei’acha’), and thy father’s friend, forsake not</i>,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 27:10.</i> for in that attribute there is peace and friendship. Do not find difficulty with the expression, <i>all my life unto this day</i>, in connection with that which we have written on the verse, <i>And he offered sacrifices unto the G-d of his father Isaac</i>,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">Above, 46:1. The difficulty is that the verse here indicates that the attribute of peace was forever directing Jacob’s life, while in the verse above (46:1) Ramban explained that this attribute did not come into his life until that time. (Tziyoni. See my Hebrew commentary, p. 263.)</i> for from his very inception He did indeed lead him in the true path, but His attribute of truth was not brought to bear upon him completely until he returned to the land of his ancestors as he was outside of the Land, and also because he was constrained to conduct himself in a crafty manner towards Laban, and that was not the path of truth. AND LET MY NAME BE CALLED ON THEM. Rabbi Abraham ibn Ezra said that it means that all Israel be called by the name Ephraim,<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">As in the verse: <i>Is Ephraim a darling son unto me?</i> (Jeremiah 31:19), the reference there being to all Israel.</i> just as they are called “the children of Abraham, Isaac, and Jacob.”<br>This is not correct for Scripture uses the word <i>bahem (on them)</i>, [thus referring to both Ephraim and Menasheh], and they were not called by the name of Menasheh. But perhaps this is because they were called <i>the house of Joseph</i>.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 10:6. <i>And I will help the house of Joseph</i>.</i><br>The correct interpretation though is that their race and their name will exist forever, and the name of Abraham, Isaac and Jacob will forever be upon them. IT DISPLEASED HIM. Perhaps Joseph loved Menasheh more on account of his being the first-born. Hence it displeased him. The correct interpretation in my opinion is that he thought that his father had made a mistake concerning them, and if his blessing will be without true knowledge it will never be fulfilled upon them as it will not have been done with the proper <i>Ruach Hakodesh</i> (holy spirit). But when his father told him, <i>I know it, my son, I know it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Verse 19 here.</i> he was reconciled. AND HE BLESSED THEM THAT DAY. The meaning of <i>that day</i> is that since Joseph had urged him to give Menasheh precedence, the verse declares that Jacob did not wish to remove his right hand from Ephraim’s head to that of Menasheh. Moreover, he expressly reiterated on that occasion, in Joseph’s presence, when he blessed them by saying, <i>As Ephraim and Menasheh. And he put Ephraim before Menasheh</i> in all his blessings. BY THEE SHALL ISRAEL BLESS. Jacob addressed this to Joseph. It means that the nation of Israel will bless with your children and say to those being blessed, <i>God make thee as Ephraim and Menasheh</i>. MOREOVER I HAVE GIVEN TO THEE ONE PORTION ABOVE THY BRETHREN. After he had blessed Joseph’s children and made them two tribes, he returned to Joseph and said to him: “<i>Behold, I die; but G-d will be with you</i><sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Verse 21 here.</i> in exile in order to save you from all trouble, and you will increase and multiply exceedingly, and He will bring you back to the land of your fathers to inherit it. I have already given you the one portion in my power to bestow — namely, the portion of the birthright — to be yours above that of your brothers, right from the day that <i>I took it out of the hand of the Amorite with my sword and with my bow</i>.” All this is a conciliation to Joseph and a manifestation of his love for him, for he informed him that he gave him the birthright, meaning that his sons will henceforth be blessed by becoming two tribes, also in the banners which were assigned in the desert,<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">See Numbers, Chapter 2.</i> and in the dedication of the Tabernacle by the princes of the tribes.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Chapter 7.</i> He also gave him his portion in the inheritance which he would acquire when the children of Israel will conquer the Land by sword and bow and war. Jacob thus told him: “I have done for you all the good which I was able to do for you as long as it was in my power to do it.” Jacob’s right in the Land was but one portion for he had no right to divest any of his sons of his inheritance. Only the birthright was his to give to whomever he pleased, and it was to Joseph that he gave it. OUT OF THE HAND OF THE AMORITE. The meaning of this is that Israel first took the Land from the hand of the Amorite. Sichon and Og were two Amorite kings, and the first great war in the conquest of the Land took place between the children of Joseph and the Amorites. This was the war of Joshua<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Joshua belonged to the tribe of Ephraim, Joseph’s son. See Numbers 13:8, and 16.</i> with the Amorites, and it was in the course of the war with them that the great miracle took place, as it is written, <i>Then spoke Joshua to the Eternal in the day when the Eternal delivered up the Amorites before the children of Israel</i>, etc.<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Joshua 10:12.</i> And it was out of the hand of the Amorites that the children of Joseph took their portion and inheritance in the Land, as it is written, <i>And the children of Machir the son of Menasheh went to Gilead, and took it, and dispossessed the Amorites that were there</i>.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Numbers 32:39.</i> The children of Ephraim likewise inherited in the territory of the Amorites, as it is written, <i>But the Amorites were resolved to dwell in Har-cheres, in Ayalon, and in Shaalbin; yet the hand of the house of Joseph prevailed, so that they became tributary</i>.<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Judges 1:35.</i> WITH MY SWORD AND WITH MY BOW. The meaning thereof is that the Land was captured by them only through the sword and bow. This alludes to that which Scripture states, <i>There was not a city that made peace with the children of Israel, save the Hivites the inhabitants of Gibeon; they took all in battle. For it was of the Eternal to harden their hearts, to come against Israel in battle, that they might be utterly destroyed</i>.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Joshua 11:19-20.</i> He attributes the sword and bow to himself<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Saying, <i>with ‘my’ sword and with ‘my’ bow</i>.</i> for it was his merit which waged war for them and fought on their behalf, not they themselves, even as the verse states it, <i>For not by their own sword did they get the land in possession, neither did their own arm save them, but Thy right hand, and Thine arm, and the light of Thy countenance, because Thou wast favorable unto them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\">Psalms 44:4.</i> This is a reference to the merit of the patriarchs, for by way of the truth,<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\">The teaching of the Cabala.</i> <i>Thy right hand</i> [is a reference to the merit of] Abraham, <i>Thine arm</i> to that of Isaac, and <i>the light of Thy countenance</i> to that of Jacob.<br>It further appears reasonable to me that Jacob did as the prophets later on were wont to do. He inclined his hand with a sword towards the land of the Amorites and cast arrows there to symbolize that the land would be captured by his children, even as Elisha did: <i>And he laid his hands upon the king’s hands, and Elisha said, Shoot; and he shot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\">II Kings 13:16-17.</i> Now even though Scripture does not relate it here, it is alluded to in this verse. It is possible that this is the meaning of Jacob’s saying, <i>lakachti</i> (I took),<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\">This explains the use of the past tense “I took,” although the land was not actually captured until the time of Joshua.</i> for from that moment on the Land was taken for his sons. IN THE END OF DAYS. These are the days of the Messiah, for Jacob alludes to him in his words, even as he said, <i>Until Shiloh come, and his be the obedience of peoples</i>.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\">Verse 10 here.</i> Now our Rabbis have said<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 56a.</i> that Jacob wished to reveal the end of Israel’s exile, but the <i>Shechinah</i> (the Divine Presence) departed from him. Thus in the opinion of all scholars, <i>the end of days</i> is a reference to the days of the Messiah. REUBEN MY FIRSTBORN THOU ART.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\">This is the order of the Hebrew words: <i>Reuven b’chori atah</i>. Ramban will transpose the order of the words for the purpose of deriving the meaning of the verse.</i> The sequence of this verse is, “Reuben, thou art my firstborn, my might, and the first-fruits of my strength, the excellence of majesty, and the excellence of power,” and its purport is as follows: “You are the first-born of my might and the first-fruits of my strength when I was the excellence of majesty (<i>se’eith</i>) and position” — the expression being similar to that found in the verses: <i>Shall not his excellency (‘se’eitho’) make you afraid?</i><sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Job 13:11.</i> <i>When he raiseth himself up (‘mise’eitho’) the mighty are afraid</i>,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 41:17.</i> <i>‘mise’eitho’</i> meaning ascendancy and power — “and when I was at the height of strength (<i>oz</i>) for war” — the expression being similar to that found in the verses: <i>And He will give strength (‘oz’) unto His king;</i><sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 2:10.</i> <i>And the strength (‘ve’izuz’) of battle</i>.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 42:25.</i> UNSTABLE (‘PACHAZ’) AS WATER, YOU HAVE NOT THE EXCELLENCY. <i>Pachaz</i> is a noun, derived from the expression, <i>Vain and reckless (‘upachazim’) fellows</i>,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\">Judges 9:4.</i> meaning “hasty and impulsive people.” Our Rabbis have made steady use of this word: “I was looking at my image in the water and my evil inclination rose (<i>pachaz</i>) within me,”<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\">Nedarim 9b.</i> that is “my evil inclination leaped upon me” They said further: “It is their recklessness (<i>apichzeihu</i>) which they are revealing,”<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\">Sanhedrin 57a. See Note 63 in my Hebrew commentary, p. 265.</i> meaning their impulsiveness. “A reckless (<i>p’chizah</i>) people, who spoke before listening, you still retain your recklessness (<i>‘b’pachzuteich’</i>),”<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 88a.</i> meaning “hasty and impulsive.” It is possible that this word <i>pachaz</i> is a permutation of the word <i>chipazon</i> (hurry).<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\">As is the case with the words; <i>keves</i> and <i>kesev</i>, both of which mean “lamb,” and other similar words.</i> Jacob was thus saying: “Since you burst forth as water, you shall no longer excel <i>for thou wentest up to thy father’s place of repose</i> in thy haste and impulsiveness. <i>Then didst thou profane</i> them,<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\">The Hebrew is <i>mishk’vei</i> (places of repose), which is in the plural form. Hence Ramban writes <i>otham</i> (them).</i> when your recklessness ascended my couch like the rising and gushing water.” This is similar to the Scriptural description of water: <i>Now, therefore, behold, the Lord bringeth up upon them the waters of the river, mighty and many, even the king of Assyria and all his glory; and he shall come up over all his channels, and go over all his banks; and he shall sweep through Judah, overflowing as he passeth through</i>.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 8:7-8.</i><br>Our Rabbis have said:<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\">Shabbath 55b. It is found here in Rashi in the form mentioned by Ramban.</i> “<i>Then didst thou profane He Who hovered over my couch</i>, meaning the <i>Shechinah</i>” that used to abide above my [Jacob’s] couch. Yet the verse says, <i>Forasmuch as he</i> [Reuben] <i>defiled his father’s couch</i>,<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:1. This clearly shows that it was “the couch” which was defiled and not, as the comment of Rashi would have it, the <i>Shechina</i>. Ramban proceeds to answer that Scripture modifies the expression out of respect for the Divine Presence.</i> thus clearly stating that it was the couch which was defiled! But perhaps [out of respect for the Divine Presence, Scripture] modifies the expression there.<br>But if [we accept the explanation that Scripture modifies the expression], it is possible that the word <i>alah</i> (going up) refers to [Jacob, thus saying, “then didst thou profane my couch upon which I used to go up],” just as in the verse, <i>Nor go up into the bed that is spread for me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\">Psalms 132:3.</i> Thus Jacob’s intent is to say: “Then thou didst defile me;” He spoke in the third person<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\"><i>Alah</i>, “he” went up.</i> only as a matter of respect. Similarly, the verse, <i>Forasmuch as he defiled his father’s couch</i>,<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 5:1.</i> is a Scriptural modification, meaning “forasmuch as he [Reuben] defiled the one who goes up<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\">I.e., Jacob. His name though is not mentioned directly, as a matter of respect.</i> upon his father’s couch.”<br>From the literal meaning of this verse it would appear as I have explained it in <i>Seder Vayishlach</i>,<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:22.</i> i.e., that it was Reuben’s intention to disqualify Bilhah from his father so that she should no longer give birth to children, thus lessening his share as the firstborn. It was for this reason that Jacob said to him that it was reckless and impulsive to think that he would gain thereby, whereas he had no profit from it but only loss. SIMEON AND LEVI ARE BRETHREN. Jacob is saying that they possess the attribute of kinship for their hearts were inflamed concerning their sister.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:25-26.</i> He is thus stating in their defense that they acted as they did out of their brotherly zeal, thus suggesting [that were it not for this extenuating circumstance], they would have been deserving of great punishment and their sin would have been unforgivable since what they did to the people of Shechem was an act of violence.<br>The correct interpretation appears to me to be that he is saying that Simeon and Levi are real brothers, uniting in fraternity and brotherhood in counsel and deed. Now I have already explained<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 34:13.</i> that Jacob was angry with Simeon and Levi for having committed violence when they killed the people of the city of Shechem, for they<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">The people of the city committed no wrong. It was Shechem who violated Dinah, and the people were not in a position to protest his action.</i> had not sinned against them at all. They even made a covenant with them and they were circumcised, thus being enabled to return to G-d and become included within the people of the household of Abraham, part of <i>the souls that they had gotten in Haran</i>.<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Above, 12:5. A reference to the proselytes whom Abraham and Sarah had brought “beneath the sheltering wings of the <i>Shechina</i>” (Rashi, <i>ibid</i>.)</i> Jacob was additionally angry with them lest people say that the matter was done at his suggestion, thus creating a profaning of G-d’s Name, as people will say that the prophet has committed violence and plunder. This is the intent of the verse, <i>Let my soul not come into their council</i>—<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\">Verse 6 here.</i> this is an excuse for he was not in their council when they answered the people of Shechem <i>with subtlety</i>,<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\">Above, 34:13.</i> and he was not united <i>in their assembly</i> when they came upon the people of the city and killed them. It was for this reason that he cursed their anger and wrath.<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> And so did Onkelos translate: “My soul was not in their council when they assembled to strike, etc.” INSTRUMENTS OF VIOLENCE ‘M’CHEIROTHEIHEM.’ According to Onkelos and all commentators,<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\">Rashi and R’dak.</i> the meaning of the verse is as if it were written: <i>instruments of violence ‘m’garotheihem’</i> (in their sojournings). This is similar to the verses: <i>Thy sojourning (‘m’chorothayich’) and thy nativity</i>,<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 16:3. There too <i>m’chorothayich</i> is as if it were written <i>m’gorothayich</i>.</i> <i>into the land of their sojourn (‘m’churatham’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 29:14.</i> Thus the commentators said that the meaning of the verse is that they did violence in the land of their sojourn.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\">That is, the people lived with them in peace, and they did not act accordingly.</i> Now if so, the approximate sense of the verse is as follows: “They had instruments of violence in the land of their sojournings,” it being referred to as “the land of their sojournings” since they lived there afterwards.<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\">At the time when Simeon and Levi wrought punishment upon the city of Shechem, they had just entered the land. How then could Jacob refer to the event as having taken place in the land of their sojourning? Ramban answers that this is a reference to the future.</i><br>But in my opinion Jacob is saying that “the instruments of violence are their dwelling places,” i.e., the essence of their lives, even as the expression, <i>the days of my pilgrimage (‘m’gurai’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\">See above, 47:9.</i> He is thus saying that the very instruments of violence are their dwelling places for they live and sustain themselves by them. A similar expression is found in the verse: <i>The desert yieldeth them bread for their children</i>.<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Job 24:5. The word “yieldeth” is not in the Hebrew text. Ramban interprets the meaning of the verse as follows: “The desert is to him bread for his children,” for there he has the opportunity to rob and plunder. Similarly, the verse here says that the sword is their livelihood. Ramban’s interpretation of the above verse in the book of Job is also found in his commentary to that book. See Kitvei Haramban, I, p. 80.</i> And it is on account of this that their father <i>divided them in Jacob</i><sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\">Verse 7 here.</i> so that they should not unite <i>and scattered them in Israel</i> so that they should not assemble. This was indeed so, for Simeon’s inheritance in the Land was contained in the inheritance of the children of Judah, as it is written, <i>And their inheritance was in the midst of the inheritance of the children of Judah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">Joshua 19:1.</i> with the cities of Simeon set apart from one another throughout the entire tribe of Judah. And Levi’s inheritance consisted of the Cities of Refuge,<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 35:1-8.</i> which were scattered through all Israel.<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\">See Joshua, Chapter 21.</i> FOR IN THEIR ANGER THEY SLEW A MAN AND IN THEIR SELF-WILL THEY DISABLED AN OX (‘SHOR’). The meaning of this is that they committed violence in their wrath in that they were angry at Shechem, and it was to satisfy their own desire and not because of the guilt or sins of the slain.<br>Now Onkelos says that the word <i>shor</i> (ox) should be understood as <i>shur</i> (wall) with a <i>shuruk</i>,<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\">The phonetic equivalent <i>oo</i>. Thus the word should be understood as <i>shur</i> (wall) rather than <i>shor</i> (ox). The Torah-script has no vowel signs, and for the sake of interpretation, a difficult word may sometimes be interpreted as if it were vowelled differently than the traditional reading.</i> as in the verse, <i>Daughters treaded on the wall (‘shur’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\">Verse 22 here.</i> Thus Onkelos translated the word <i>shor</i> in the present verse as “the wall of the enemy,” similar in expression to the verse: <i>Mine eye also hath gazed on them that lie in wait for me (‘b’shuroi’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\">Psalms 92:12. Ramban is thus suggesting that the enemy lies in wait for me behind his fortified walls.</i> The meaning of the verse is thus: “and they uprooted a city surrounded with a wall, slaying their children and women after having killed the men of the city.” The word <i>ikru</i> (disabled) would then be similar in use to the verse, <i>Ekron shall be rooted up (‘tei’akeir’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\">Zephaniah 2:4.</i><br>Others<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\">Mentioned in the commentary of R’dak in the name of Rabbi Yaakov the son of Rabbi Elazar.</i> have explained that the ox, which is the largest of cattle, is an allusion to Hamor and his son Shechem, the prince of the country,<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Above, 34:2.</i> just as in the verses: <i>His firstling bull, majesty is his;</i><sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:17.</i> <i>Ye kine of Bashan, that are in the mountain of Samaria</i>.<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\">Amos 4:1.</i> Similarly do the verses surname the great princes “rams”<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\">Exodus 15:15. <i>Eilei Moab</i> is generally translated, “the mighty men of Moab,” but literally it means “the rams of Moab.”</i> and “he-goats.”<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 14:9. <i>Atudei eretz</i> is generally translated, “the chief ones of the earth,” but literally it means “the he-goats of the earth.”</i><br>The correct interpretation appears to me to be that the verse is to be understood in its usual sense as stating that <i>in their anger they killed</i> each <i>man</i> of whom they were wrathful; <i>and in their self-will</i>, after their anger had been calmed by the slaying of the men, <i>they uprooted</i> all <i>oxen</i>, this being an allusion to their cattle and their possessions, including everything that was in the home and everything in the field. Now Jacob mentioned this in order to state that he had no part in all these secret deliberations of theirs, even in the removal of the cattle and possessions, or any aspect of the spoiling and plundering of the people of the city of Shechem. The word <i>ikru</i> [in the expression, <i>ikru shor</i>], has the same meaning as in the verse: <i>Thou shalt hemstring (‘te’akeir’) their horses</i>.<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\">Joshua 11:6.</i> But the expression and purport is all one. THE SCEPTRE SHALL NOT DEPART FROM JUDAH. Its purport is not that the sceptre of royalty shall never depart from Judah, for it is written, <i>The Eternal will bring thee, and thy king whom thou shalt set over thee, unto a nation that thou hast not known, thou nor thy fathers</i>,<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 28:36.</i> with the result that the people and their king will be in exile, devoid of royalty and nobility, and for a long time there has not been a king in Israel! The prophet Jacob did not assure Israel that they would not enter captivity under any circumstances because Judah would rule over them. Instead, the purport of the verse before us is that the sceptre shall not depart from Judah to any of his brothers, for the king of Israel, who will rule over them, will be from the tribe of Judah, and none of his brothers will rule over him. The same meaning applies to the expression, <i>there shall not depart a lawgiver from between his feet</i>, which means that every lawgiver in Israel who carries the king’s signet shall be from Judah. It is he who will rule and command in all Israel, and he will have the seal of royalty until the coming of his son, who [will have] the obedience of all people, to do with all as he pleases, this being a reference to the Messiah. “The sceptre” is thus an allusion to David, who was the first king to have the sceptre of royalty, and “Shiloh”<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\"><i>Ad ki yavo Shiloh</i>, “until Shiloh come, and his be the obedience of peoples.”</i> is his son, who will have the obedience of the peoples.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra’s assertion that “Shiloh” is a reference to David is impossible for Judah never possessed a royal sceptre prior to David. And even though the tribe of Judah was honored and marched first in the desert,<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\">See Numbers 2:9.</i> the word <i>sheivet</i> (sceptre) applies only to a king or prince, as it is written: <i>A sceptre (‘sheivet’) of equity is the sceptre of thy kingdom;</i><sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\">Psalms 45:7.</i> <i>the sceptre of the rulers;</i><sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 14:5.</i> <i>a sceptre to rule</i>.<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 19:14.</i><br>Now this verse before us alludes to the fact that Jacob made the tribe of Judah king over his brothers and bequeathed to Judah sovereignty over Israel. This is what David said: <i>And the Eternal, the G-d of Israel, chose me out of all the house of my father to be king over Israel forever; for He has chosen Judah to be prince, and in the house of Judah, the house of my father, and among the sons of my father He took pleasure in me to make me king over all Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\">I Chronicles 28:4.</i><br>Jacob said, <i>It shall not depart</i>, in order to allude to the fact that another tribe<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\">Benjamin, for Saul was from the tribe of Benjamin.</i> will rule over Israel, but once the sceptre of royalty comes to Judah it will not depart from him to another tribe. This is the intent of the verse, <i>For the Eternal, the G-d of Israel, gave the kingdom over Israel to David forever, to him and to his sons</i>.<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 13:5.</i> The reason for Saul [being appointed the first king over Israel] was that the request for royalty at that time was distasteful to the Holy One, blessed be He.<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\">See I Samuel 8:5-9. Ramban will explain why the people’s request for a king was unpleasing to G-d “at that time.”</i> He did not wish to appoint a king over them from the tribe to whom royalty belonged and from whom it was never to depart. He therefore granted them a temporary royalty. It is this which Scripture alludes to when it says, <i>I give thee a king in Mine anger, and take him away in My wrath</i>.<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\">Hosea 13:11.</i> Having given him unwillingly, He therefore removed him in His wrath, as he and his children were killed<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 31:6.</i> and his royal line was interrupted. The reason for all this was that at this time Samuel was judge and prophet who was fighting their battles according to the word of G-d, saving them in times of trouble, and it was improper for them to request a king during his lifetime, even as Samuel said to them, <i>And the Eternal your G-d is your king</i>,<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:12.</i> and Scripture further states, <i>They have not rejected thee, but they have rejected Me, that I should not be king over them</i>.<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 8:7.</i> It was for this reason that He did not grant them permanent royalty. The verse stating, <i>Thou hast done foolishly; thou hast not kept the commandment of the Eternal thy G-d, which He commanded thee; for now would the Eternal have established thy kingdom upon Israel forever</i>,<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:13. This verse clearly indicates that had Saul not sinned, his kingdom would have endured forever, which seems contrary to Ramban’s above thesis. Ramban’s answer is stated in the text.</i> means that had not Saul sinned, his descendants would have had sovereignty over some part of Israel, but not over all. This is the meaning of [the expression], <i>upon Israel</i>, [rather than “upon <i>all</i> Israel].” Perhaps Saul would have reigned over the tribes that were descended from his mother,<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\">Rachel. Joseph and Benjamin were her sons, and the tribes of Benjamin, Ephraim and Menasheh were her descendants.</i> namely, Benjamin, Ephraim and Menasheh, as Judah and Ephraim were considered as two nations in Israel.<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\">There would then have been no contradiction between the permanent sovereignty of both Saul and David, as Judah and Ephraim are separate nations.</i> Or again, Saul might have been king, subject to the king of Judah.<br>In my opinion, the kings from other tribes, who ruled over Israel after David, went against the wish of their father Jacob by diverting the inheritance of Judah to another tribe. Now they relied on the word of Achiyah the Shilonite, the prophet who anointed<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\">We do not find in Scripture that Jeroboam was anointed king. But see Horayoth 11 b, where it is stated that kings of Israel were anointed although not with the Oil of Anointment prepared by Moses.</i> Jeroboam, who said, <i>And I will for this afflict the seed of David, but not forever</i>.<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\">I Kings 11:39.</i> But when [the ten tribes of] Israel continued to crown kings one after another of the rest of the tribes, and they did not revert to the kingdom of Judah, they transgressed the testament of the ancestor, and they were accordingly punished, just as Hosea said, <i>They have set up kings, but not from Me</i>.<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\">Hosea 8:4.</i><br>This was also the reason for the punishment of the Hasmoneans, who reigned during the Second Temple. They were saints of the Most High, without whom the learning of Torah and the observance of Commandments would have been forgotten in Israel, and despite this, they suffered such great punishment. The four sons<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\">Judah the Maccabee, Elazar, Jonathan and Shimon, were all slain by the sword.</i> of the old Hasmonean Matithyahu, saintly men who ruled one after another, in spite of all their prowess and success, fell by the sword of their enemies. And ultimately the punishment reached the stage where our Rabbis, of blessed memory, said:<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\">Baba Bathra 3b.</i> “He who says, ‘I come from the house of the Hasmoneans,’ is a slave,” as they were all destroyed on account of this sin.<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\">The Hasmoneans were priests of the tribe of Levi. By assuming the crown of royalty, they transgressed the command of Jacob, who said as long as royalty exists in Israel it should not be removed from the tribe of Judah. All this is elucidated by Ramban further in the text.</i> Now although among the children of Shimon, there was cause for punishment on account of the Sadducees,<sup class=\"footnote-marker\">145</sup><i class=\"footnote\">Reference here is to Yochanan Hyrcanus, son of Shimon, who towards the end of his long reign became a member of the sect of the Sadducees, who, in opposition to the Pharisees, denied the Oral Traditions. See Kiddushin 66a.</i> all the children of the righteous Matithyahu the Hasmonean were deposed for this only: they ruled even though they were not of the seed of Judah and of the house of David, and thus they completely removed “the sceptre” and “the lawgiver” from Judah. And their punishment was measure for measure, as the Holy One, blessed be He, caused their slaves<sup class=\"footnote-marker\">146</sup><i class=\"footnote\">A reference to King Herod.</i> to rule over them, and it is they who destroyed them.<br>It is also possible that, [in addition to the Hasmoneans having sinned for assuming royalty when they were not of the tribe of Judah], they sinned in ruling on account of their being priests, who have been commanded: <i>Guard your priesthood in everything that pertaineth to the altar, and to within the veil; and ye shall serve; I give you the priesthood as a service of gift</i>.<sup class=\"footnote-marker\">147</sup><i class=\"footnote\">Numbers 18:7.</i> Thus it was not for them to rule, but only to perform the Service of G-d.<br>In Tractate Horayoth of the Jerusalem Talmud<sup class=\"footnote-marker\">148</sup><i class=\"footnote\">3:2.</i> I have seen the following text: “We do not anoint priests as kings. Rabbi Yehudah Anturya said that this is on account of the verse, <i>The sceptre shall not depart from Judah</i>. Rabbi Chiya the son of Rabbi Abba said [that Scripture states concerning the king], <i>To the end that he may prolong his days in his kingdom, he and his children, in the midst of Israel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">149</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 17:20.</i> Now what is written afterwards? <i>The priests the Levites … shall have no portion</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">150</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 18:1. Thus taeching by juxtaposition that the priests are not to act as kings.</i> Thus the Sages have taught here that kings are not to be anointed from among the priests, the sons of Aaron. Now at first the above text explains that this is out of respect for the tribe of Judah since sovereignty is not to depart from that tribe. Therefore, even if Israel, out of temporary necessity, raises a king over itself from the other tribes, he is not to be anointed so that the glory of royalty should not be upon him. Instead, such kings are to be merely as judges or officers. The reason for mentioning “priests” [when the same stricture applies to all tribes other than Judah] is that even though the priests as such are suited for anointment,<sup class=\"footnote-marker\">151</sup><i class=\"footnote\">For any priest who is designated as the High Priest enters upon his new duties through anointment (Horayoth 11 b).</i> we are not to anoint them as kings, and the moreso the rest of the tribes. It is as the Rabbis said in the <i>Gemara:</i><sup class=\"footnote-marker\">152</sup><i class=\"footnote\">Horayoth 11b. The principle is mentioned there, but Ramban’s quote follows the text of Rambam (Mishneh Torah, Hilchoth Melachim I, 10).</i> we are to anoint only the kings of the house of David.<sup class=\"footnote-marker\">153</sup><i class=\"footnote\">See Note 139 above.</i> And Rabbi Chiya the son of Rabbi Abba, [who in the above text from the Jerusalem Talmud based the law upon a verse in the book of Deuteronomy], explained that anointing priests as kings is forbidden by a law of the Torah, which says that <i>the priests the Levites, even all the tribe of Levi, shall have no portion nor inheritance</i><sup class=\"footnote-marker\">154</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 18:1.</i> in royalty. This comment is a matter which is fitting and proper. AND UNTO HIM SHALL BE AN ASSEMBLAGE (‘YIKHATH’) OF PEOPLES. <i>Yikhath amim</i> means an assemblage of peoples, as it is said with reference to the Messiah, <i>Unto him shall the nations seek</i>.<sup class=\"footnote-marker\">155</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 11:10.</i> Of similar meaning is the verse, <i>The eye that mocketh at his father, and despiseth ‘likhath eim,’</i><sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 30:17.</i> meaning “the gathering of wrinkles in his mother’s face due to her old age.” In the Talmud<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 110b. Nehardea was a town in Babylonia, renowned as the seat of the academy founded by Shmuel. His colleague Rav was head of the academy in Sura.</i> we find a similar expression: “They gathered assemblies (<i>d’makhu k’hiatha</i>) in the streets of Nehardea.” It could also have said here in the verse, <i>kehiyath amim</i>, instead of <i>yikhath amim</i>. This is the language of Rashi.<br>Now it does not appear to me to be correct to explain, as Rashi does, <i>likhath eim</i> to mean the gathering of wrinkles in the mother’s face. And the expression, <i>makhu k’hiatha</i>, is nothing but a phrase to express disputes and questions, suggesting that the matter was disputed with many questions and interrogations, for in the language of the Sages, one who finds difficulty with a certain point of law is referred to as <i>kohah</i>. Such an example is found in the Midrash Chazit:<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Another name for Shir Hashirim Rabbah. The name Midrash Chazit is derived from the first word of the opening of this Midrash. It begins with the verse in Proverbs 22:29: “<i>Chazita</i> (Seest thou a man.…)” The Midrash quoted here is in 3:13.</i> “<i>They all handle the sword</i>,<sup class=\"footnote-marker\">159</sup><i class=\"footnote\">Song of Songs 3:8.</i> as they all study the Law with minds sharpened as a sword, so that if any problem comes before them, the law should not be moot (<i>kohah</i>) to them.” There are many other similar examples of the usage of this word there in the Midrash Chazit. This is also the origin of the expression in the <i>Gemara:</i><sup class=\"footnote-marker\">160</sup><i class=\"footnote\">Negaim 4:11. See also Tosafoth Yebamoth 110b.</i> “Rabbi Yehoshua <i>kihah</i> and declared it to be clean,” meaning that he asked many questions and refuted all arguments of those who held it to be unclean until he was compelled to pronounce it to be clean. In many old texts in the <i>Gemara Baba Metzia</i><sup class=\"footnote-marker\">161</sup><i class=\"footnote\">52b.</i> we also find the saying: “He who <i>d’kohi</i> on coins is called a malevolent soul,” meaning that he who is strict and causes difficulty in accepting a coin from another [on the grounds that it is slightly worn shows himself to be stingy in his dealings].<br>Grammarians<sup class=\"footnote-marker\">162</sup><i class=\"footnote\">R’dak in his Book of Roots, under the root <i>yakah</i>.</i> have said concerning <i>yikhath</i> that its root is <i>yakah</i>, thus explaining it in the sense of obedience and acceptance of a command. Hence <i>yikhath amim</i> would mean that the peoples would listen to him and do whatever he commands them to do; and <i>despiseth ‘likhath eim’</i><sup class=\"footnote-marker\">156</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 30:17.</i> means “despising accepting her command.”<br>The correct interpretation appears to me to be that the word <i>yikhath</i> is similar in expression to the verse, <i>He that eateth the sour grapes his teeth ‘tikhenah’ (shall be set on edge)</i>,<sup class=\"footnote-marker\">163</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:29.</i> and its root is <i>kahah</i>, with the letter <i>yud</i> in the word <i>yikhath</i> being similar to the <i>yud</i> in the word <i>yitzhar</i>. The purport of all words having the root <i>kahah</i> is weakness and collapse. The verse before us is thus stating that the rod of the oppressor will not be removed from Judah until his son, who will bring about the meakness of the peoples and their collapse, will come, as he will weaken them all by sword. Similarly, the verse, <i>If the iron be ‘keihah,’</i><sup class=\"footnote-marker\">164</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 10:10.</i> means “if the iron be dull and unable to cut” — similar to [the expression] in the language of the Sages, <i>sakin she’amda</i>,<sup class=\"footnote-marker\">165</sup><i class=\"footnote\">Beitza 28b. Literally, “a knife which has stood.”</i> (a knife which has become dull) “or has been partly broken and contains notches.”<br>Again I found a similar use of the word <i>kohah</i> there in Midrash Chazit,<sup class=\"footnote-marker\">166</sup><i class=\"footnote\">1:57. See Note 158 for derivation of the name Midrash Chazit.</i> [with reference to the period of the Exodus when Israel was to eat of the Passover-offering]: “The Holy One, blessed be He, directed at them a most pleasant odor from the Garden of Eden, and their souls were <i>koheh</i>, to eat. They said to Moses: ‘Our master Moses, give us something to eat.’ He answered them: ‘So did the Holy One, blessed be He, say to me: <i>There shall no alien eat thereof</i>.’<sup class=\"footnote-marker\">167</sup><i class=\"footnote\">Exodus 12:43.</i> So the Israelites arose and separated the aliens from among them. Now their souls were <i>koheh</i> to eat, etc.” The purport of the word <i>koheh</i> here is that their souls were weakened and their bodies overcome on account of their desire to eat of the Passover-offering to which there had been attached this good odor from the Garden of Eden. In a similar vein are the expressions mentioned above: “The Law should not be <i>kohah</i> to them,”<sup class=\"footnote-marker\">158</sup><i class=\"footnote\">Another name for Shir Hashirim Rabbah. The name Midrash Chazit is derived from the first word of the opening of this Midrash. It begins with the verse in Proverbs 22:29: “<i>Chazita</i> (Seest thou a man.…)” The Midrash quoted here is in 3:13.</i> meaning “faint and deficient in their hand”; the expression, <i>makhu k’hiatha</i>,<sup class=\"footnote-marker\">157</sup><i class=\"footnote\">Yebamoth 110b. Nehardea was a town in Babylonia, renowned as the seat of the academy founded by Shmuel. His colleague Rav was head of the academy in Sura.</i> means that they were asking questions which induce a weakening of the soul from the great pressure and concentration. It may be that it is an expression of disproof and smashing refutation, such as, “<i>Parich</i> Rav Acha.”<sup class=\"footnote-marker\">168</sup><i class=\"footnote\">Kiddushin 13a. “Rav Acha objected” Ramban is suggesting that it means: “Rav Acha asked a crushing question.”</i> They similarly use the expression [in connection with the question of the wicked son in the Passover Hagaddah]: “You too <i>hakheih</i> his teeth,”<sup class=\"footnote-marker\">169</sup><i class=\"footnote\">Mechilta Bo 18, toward the end.</i> meaning “break them or weaken them by your words,” for with respect to the flesh you can only use the term “weaken” but not “break” although the intent of weakening and breaking is alike, and the word <i>kehiyah</i> includes both. HIS EYES ARE ‘CHACHLILI’ (FROM WINE). The Commentators<sup class=\"footnote-marker\">170</sup><i class=\"footnote\">Rashi, Ibn Ezra, and R’dak.</i> say that the word <i>chachlili</i> denotes redness, and it means that his eyes will become red from drinking much wine. Of similar meaning is the verse, <i>Who hath ‘chachliluth’ (redness) of the eyes?</i><sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 23:29-30.</i><br>Now it appears to me that this is a case of a word whose letters are transposed,<sup class=\"footnote-marker\">172</sup><i class=\"footnote\">Thus, instead of the order of the letters being <i>cheth, kaf, lamed</i>, it should be understood as if it were written: <i>kaf, cheth, lamed</i>, suggesting the act of painting, as will be explained further.</i> it being derived from the expression, <i>Thou didst paint (‘kachalt’) thine eyes</i>.<sup class=\"footnote-marker\">173</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 23:40.</i> The <i>lamed</i> is doubled — [<i>chachlili</i>] — as is customary in many places, and it denotes the process of painting eyes which is known and frequently mentioned in the words of our Rabbis. In Arabic also its name is “al kachul.” The verse is thus stating that Judah’s eyes are colored with wine for just as others paint them with <i>puch</i> (eye-paint),<sup class=\"footnote-marker\">174</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 4:30.</i> which is the Arabic “al kachul,” so does he paint them with wine, and just as others whiten their teeth with ointments, so does he whiten them with milk, the comparison indicating the abundance of wine and milk in Judah’s land, just as Onkelos mentioned.<sup class=\"footnote-marker\">175</sup><i class=\"footnote\">“His mountains will be red with his vineyards, and his wine-presses will drip with wine” (Onkelos).</i> Similar in meaning is the verse, <i>Who hath ‘chachliluth’ of eyes</i>,<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 23:29-30.</i> [the letters in the word <i>chachliluth</i> are to be transposed to read] <i>kachliluth</i> (paint), with the verse stating that the drunkard has his eyes painted by wine and he cannot hide his drunken state. It is possible that the verse is stating, “Who has coloring of eyes?” meaning “who needs to paint his eyes always? <i>They that tarry long at the wine</i>,<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 23:29-30.</i> since the wine dims their eyes, causing them to tear, <i>and be consumed away in their sockets</i>,<sup class=\"footnote-marker\">176</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 14:12.</i> thus making it necessary for him to have his eyes constantly painted.” Scripture, in the book of Proverbs, is thus speaking of the disgrace of wine and the external evils of contentions and wounds which befall he who drinks it in abundance, while in his house there will always be the cry of “Woe” and “Alas.”<sup class=\"footnote-marker\">171</sup><i class=\"footnote\">Proverbs 23:29-30.</i> It then also mentions this specific harm which affects his body, namely, the dimming of his vision, and many other sicknesses. This is a correct interpretation and elucidation of the subject. DAN SHALL JUDGE ‘YADIN’ HIS PEOPLE. This has the same meaning as in the verse, <i>For the Eternal ‘yadin’ His people</i>,<sup class=\"footnote-marker\">177</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:36.</i> which Onkelos translates as, “For the Eternal will judge the judgment of His people,”<sup class=\"footnote-marker\">178</sup><i class=\"footnote\">Here also, the sense of the verse is: “Dan will judge the judgment of his people.”</i> just as in the expressions: <i>Be thou my judge, O G-d, and plead my cause against an ungodly nation;</i><sup class=\"footnote-marker\">179</sup><i class=\"footnote\">Psalms 43:1.</i> <i>The cause of the widow</i>.<sup class=\"footnote-marker\">180</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 1:23. The reference should rather be to Verse 17 there: <i>rivu almanah</i> (plead for the widow), which means <i>rivu riv almanah</i> (plead the plea of the widow). Here, likewise, the sense of the verse is: “Dan will judge the judgment of his people.” (T’chelet Mordechai. See my Hebrew commentary, p. 270, Note 39.)</i> The verse is thus stating that Dan will avenge the cause of his people, all the tribes of Israel, as one.<sup class=\"footnote-marker\">181</sup><i class=\"footnote\">As explained further in the text, it is clear that Ramban is transposing the words of the verse and interpreting it in the following way: “Dan will judge his people,” that is, Samson, a descendant of the tribe of Dan, will avenge the cause of his people from the hands of the Philistines. And who are “his people?” All “the tribes of Israel.” And how will that help affect them? “As one,” that is, as one whole nation, for when, at the time of Samson’s death, the Philistines’ temple collapsed, all the lords of the Philistines (Judges 16:27) died, and thus all “the tribes of Israel as one” were delivered from their hands.</i> And the purport of it is as follows: The Philistines wronged all Israel many times. In the days of Shamgar the son of Anath<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Judges 3:31.</i> they began their oppression of Israel, and in the days of Jephthah it is written, <i>And He gave them over into the hand of the Philistines</i>,<sup class=\"footnote-marker\">183</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 10:7.</i> and after the days of Abdon the son of Hillel,<sup class=\"footnote-marker\">184</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 12:13.</i> it is also written, <i>And the Eternal delivered them into the hand of the Philistines forty years</i>.<sup class=\"footnote-marker\">185</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 13:1.</i> There was none among the Judges who subdued them or had any victory at all over them. Now although it is written concerning Shamgar, <i>And he smote the Philistines six hundred men with an ox-goad</i>,<sup class=\"footnote-marker\">182</sup><i class=\"footnote\">Judges 3:31.</i> this was not “vengeance,” relatively speaking, as it was not <i>a great slaughter</i>.<sup class=\"footnote-marker\">186</sup><i class=\"footnote\">II Chronicles 13:17.</i> This is why it is written concerning Samson, <i>And he shall begin to save Israel out of the hand of the Philistines</i>,<sup class=\"footnote-marker\">187</sup><i class=\"footnote\">Judges 13:5.</i> and he avenged the cause of Israel from them for he slew many people and killed all the lords of the Philistines.<sup class=\"footnote-marker\">188</sup><i class=\"footnote\">See <i>ibid.</i>, 16:27 and 30.</i> Scripture mentions <i>yadin</i> (he will judge), since this avenger was a judge, not a king. It is possible that this interpretation coincides with the opinion of Onkelos, who translated: “In his days his people will be delivered.”<sup class=\"footnote-marker\">189</sup><i class=\"footnote\">Thus it is clear that Onkelos also explained the word <i>yadin</i> as meaning “will avenge.” See also my Hebrew commentary, p. 270.</i><br>It is possible that the expression, <i>as one of the tribes of Israel</i>, means “as the outstanding one of the tribes,” namely, Judah, concerning whom it is said, <i>Thy hand shall be on the neck of thine enemies</i>,<sup class=\"footnote-marker\">190</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 8.</i> thus implying that this one also<sup class=\"footnote-marker\">191</sup><i class=\"footnote\">The judge from the tribe of Dan, namely, Samson.</i> will be victorious over his enemies and subdue them. SH’PHIPHON (SERPENT)<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here: <i>Dan shall be a serpent by the way, a ‘sh’phiphon’ on the path, that biteth the horse in the heels, so that his rider falleth backward</i>.</i> is the name of a snake which bites at the heel, with the second root-letter<sup class=\"footnote-marker\">193</sup><i class=\"footnote\">Namely, the <i>pei</i>.</i> being doubled.<sup class=\"footnote-marker\">194</sup><i class=\"footnote\">Ramban is suggesting that the root of <i>sh’phipon</i> is <i>shapha</i> which means “hissing while biting,” except that the letter <i>pei</i> is here doubled.</i> In the Jerusalem Talmud, Tractate Terumoth<sup class=\"footnote-marker\">195</sup><i class=\"footnote\">8:3.</i> the Rabbis said, “It is a small kind of serpent, its name is <i>sh’phiphon</i>, and it is as thin as a hair,” with the earth being permitted to crack before it. Samson is compared to a snake because Samson did not wage war against his enemies as did the other judges and kings. Rather he alone went out against them, just as the viper which leaves his hole to attack travellers on the road, or the small species of serpent of which the traveller is not at all aware. THAT BITETH THE HORSE’s HEEL.<sup class=\"footnote-marker\">192</sup><i class=\"footnote\">Verse 17 here: <i>Dan shall be a serpent by the way, a ‘sh’phiphon’ on the path, that biteth the horse in the heels, so that his rider falleth backward</i>.</i> This alludes to the two pillars<sup class=\"footnote-marker\">196</sup><i class=\"footnote\">Judges 16:29.</i> upon which the house of Dagan, the Philistine god, rested, whereas the three thousand people who were upon its roof<sup class=\"footnote-marker\">197</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 27.</i> are “the rider that falleth backward,”<sup class=\"footnote-marker\">198</sup><i class=\"footnote\">See Note 192.</i> for when the snake bites the horse’s heels, the horse lifts its head and his forefeet, causing the rider to fall backward. I HOPE FOR THY AID, O ETERNAL. Among all the judges of Israel there was none who fell into the hands of his enemies except Samson, who is this “snake” [referred to in Jacob’s prophecy], just as it is written, <i>Then the Eternal was with the judge, and saved them out of the hand of their enemies all the days of the judge</i>,<sup class=\"footnote-marker\">199</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 2:18.</i> and Samson was the last of the judges since his successor Samuel was a prophet and he did not conduct war on the people’s behalf, and in his days the kings [Saul and David] reigned. Now when the prophet Jacob saw that the deliverance which was to come through Samson ceased [when he died together with the Philistines], he said, “<i>I hope for Thy aid, O Eternal</i>, not for the aid of ‘the snake’ or ‘the serpent,’ for it is by Thee that I will be helped, not by a judge, as Thy salvation is ‘an everlasting salvation.’”<sup class=\"footnote-marker\">200</sup><i class=\"footnote\">See Isaiah 45:17.</i> ‘GAD G’DUD Y’GUDENU.’ Rashi, in accordance with Onkelos, explained it as follows: A troop will troop out of him, and that troop will troop back upon its footsteps, meaning it will return in its own track back to its territory in peace [and not one of them will be missing].<sup class=\"footnote-marker\">201</sup><i class=\"footnote\">Reference here, according to Rashi and Onkelos, is to the time when the armed Gadites will cross the Jordan with their brethren, and they will remain with them until the land will have been conquered. When they will return to their land on the east side of the Jordan not one of them will be missing.</i><br>The correct interpretation [appears to be that the word <i>y’gudenu</i> here] is as in the verse: <i>When he cometh up against the people that he invadeth (‘y’gudenu’)</i>.<sup class=\"footnote-marker\">202</sup><i class=\"footnote\">Habakkuk 3:16. Thus, “the troop” mentioned in the prophecy of Jacob is not a friendly troop, as Rashi and Onkelos would have it, but the enemy, as explained further.</i> The verse is thus stating that a troop will always assail Gad, that he will have many wars, with enemy troops spreading out over his land, and that he will follow the enemy in his track and be victorious over him and pursue him, returning on the heel of those who shame them. Jacob thus praised the Gadites for their valor and for their victory over all those who enter into battle against them. This is similar to the blessing which Moses our teacher gave them, as it is said, <i>Blessed be He that enlargeth Gad; he dwelleth as a lioness</i>.<sup class=\"footnote-marker\">203</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:20.</i> Since Gad inherited a very wide and large land which was across the Jordan, bands from Ammon and Moab, his evil neighbors, would always descend upon him, claiming the land and invading it. Yet Gad lurked like a lioness over its prey, fearing not their noise, nor showing any dismay at their shouting.<br>This fitting interpretation I learned from the Jerusalem Talmud, where in Tractate Sotah<sup class=\"footnote-marker\">204</sup><i class=\"footnote\">8:10.</i> they say: “<i>Gad g’dud y’gudenu</i>, a troop will come trooping upon him, but he shall troop upon it;” that is to say, bands will come to gather wealth and assail him, but he shall troop upon them and bring his troops into their land.<br>Perhaps the prophet Jacob was alluding to the war of Jephthah the Gileadite against the children of Ammon, as the children of Gad inherited all the cities of Gilead, and half of the land of the children of Ammon. The children of Ammon were always warring against the men of Gilead, and Jephthah scarcely passed over them and he smote them and their cities [with] <i>a very great slaughter</i>.<sup class=\"footnote-marker\">205</sup><i class=\"footnote\">Judges 11:33.</i> This event was indeed a great miracle, and so the prophet Jacob mentioned it, even as he mentioned the matter of Samson. NAPHTALI IS A HIND SENT FORTH. It was a custom among the rulers of countries to send hinds to one another, and this was the manner in which it was done: Hinds which were born in the territory of the king of the north country would be raised in the palaces of the king of the south country. They would attach a written message to its horns, and it would run speedily and return to its original habitat, and in this way the king of the north country would be apprised of the news. This is the meaning of the phrase, <i>He giveth goodly words</i>, meaning that he is a dispatched hind sent who bears good tidings.<br>This practice is known, and it is mentioned in the Jerusalem Talmud, in Tractate Shevi’ith:<sup class=\"footnote-marker\">206</sup><i class=\"footnote\">9:2.</i> “They said,<sup class=\"footnote-marker\">207</sup><i class=\"footnote\">In our Jerusalem Talmud the text reads: “The officers said to him.” The story told there is about Diocletian, the emperor who oppressed the people of a certain city with heavy taxes. When the people threatened to leave the place the officers said to Diocletian: “If they go they will return, for it is in the nature of people to return to their birthplace. And if you wish to prove it, etc.”</i> ‘If they go they will return, and if you wish to prove it, bring deer and send them to a land far away, and in the end they will return.’ He did so. He brought deer and covered their horns with silver<sup class=\"footnote-marker\">208</sup><i class=\"footnote\">So that they would be recognized upon their return.</i> and sent them to Africa, and at the end of thirteen years they returned to their place.” That is, they freed them after thirteen years, and they returned at once. The analogy is that <i>Naphtali is satisfied with favor, and full</i><sup class=\"footnote-marker\">209</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:23.</i> with all good things, and from him tidings will come forth to all Israel that his land has produced fruits abundantly, even as our Rabbis have mentioned concerning the fruits of Gennesareth.<sup class=\"footnote-marker\">210</sup><i class=\"footnote\">Berachoth 44a. The fruits of Genessar (a district around the Sea of Kinnereth) were considered more nourishing than bread, so that if one eats them together with bread he recites the Benediction over the fruits, as they are the main food.</i> ‘BEIN PORATH YOSEPH.’ A graceful son. It is an expression used in Aramaic: “<i>Apiryon namtai</i> (Let us gracefully treat) Rabbi Shimon.”<sup class=\"footnote-marker\">211</sup><i class=\"footnote\">Baba Metzia 119a.</i> <i>Bein porath alei ayin</i>. His gracefulness attracts the eye that sees him. This is the language of Rashi.<br>Now it is farfetched to base the interpretation of the word <i>porath</i> upon this Aramaic expression, for such expressions in the Talmud — be they Greek, Persian, or other languages — have no kinship with the Sacred Language. Moreover, each example found of this word is only an expression of blessing and praise, not grace, and the letter <i>nun</i> [in the word <i>apiryon</i>] is a root letter.<sup class=\"footnote-marker\">212</sup><i class=\"footnote\">Whereas the Hebrew <i>porath</i> has no <i>nun</i>. How then can Rashi explain the word <i>porath</i> as being similar to <i>apiryon</i> in which the <i>nun</i> is a root letter?</i> It is so mentioned in Bereshith Rabbah:<sup class=\"footnote-marker\">213</sup><i class=\"footnote\">60:13.</i> “<i>And they blessed Rebekah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">214</sup><i class=\"footnote\">Above, 24:60.</i> They were depressed and mean. They were <i>m’pharnin</i> (blessing) only with their mouth.”<br>It appears to me that the meaning of <i>porath</i> is as in the expression, “<i>Purna</i> belongs to the orphans,”<sup class=\"footnote-marker\">215</sup><i class=\"footnote\">Kethuboth 54a.</i> where <i>purna</i> means the improvement in the value [of the orphans’ portion of the dowry which] belongs to the orphans. The Rabbis further called the <i>kethubah</i> (the written marriage-contract) <i>purna</i>, saying, “A woman collects the <i>purna</i> from them,”<sup class=\"footnote-marker\">216</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, 67a.</i> meaning the <i>kethubah</i> which constitutes the benefit from her father’s house. They similarly said that “<i>mohar</i><sup class=\"footnote-marker\">217</sup><i class=\"footnote\">Exodus 22:16.</i> (dowry) means <i>pranun</i>.”<sup class=\"footnote-marker\">218</sup><i class=\"footnote\">It is so rendered there in Targum Jonathan.</i><br>But <i>bein porath</i> in the present verse is to be interpreted either as Onkelos has it as being an expression of fruitfulness and abundance, or as the grammarians<sup class=\"footnote-marker\">219</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Yonah and Rabbi Yehudah, mentioned by R’dak in his Book of Roots, under the root <i>banah</i>.</i> — who derived the word <i>porath</i> from the phrase, <i>And its branches (‘p’orothav’) became long</i><sup class=\"footnote-marker\">220</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 31:5.</i> — would have it. They further said that the word <i>bein</i> is similar in meaning to “a plant” or “branch”, and they bring a similar verse as proof: <i>And of the stock which Thy right hand hath planted, and the branch (‘bein’) that Thou madest strong for Thyself</i>.<sup class=\"footnote-marker\">221</sup><i class=\"footnote\">Psalms 80:16.</i> Thus the purport of the verse is as if Jacob had said: “Joseph is a planting containing many branches.”<br>In my opinion, the word <i>bein</i> is to be understood in its ordinary sense, namely, “son,” with the verse stating that Joseph is a son who is similar to a many branched tree, planted beside a spring whose waters fail not, and whose branches in turn gave forth offspring, [i.e., other boughs]. [On account of their heaviness] these tread upon the sky-high walls.<sup class=\"footnote-marker\">222</sup><i class=\"footnote\">For lacking such support they would break under the weight of their abundant fruit.</i> He called the boughs which come forth from the branches as <i>banoth</i> (daughters), for they are “the daughters” of the great branches. This is stylistic elegance for the expression, <i>bein porath</i>. The word <i>bein</i>, accordingly, is not in the conjunctive mode to the word <i>porath</i>, but instead is like: <i>The Assyrian was a cedar in Lebanon;</i><sup class=\"footnote-marker\">223</sup><i class=\"footnote\">Ezekiel 31:3.</i> <i>Naphtali is a hind sent forth;</i><sup class=\"footnote-marker\">224</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 21.</i> <i>Benjamin is a wolf</i>.<sup class=\"footnote-marker\">225</sup><i class=\"footnote\">Further, Verse 27.</i> It is for this reason that it is vowelled with a <i>tzeirei</i> — [<i>bein</i>] — for if its interpretation were “a plant of boughs,”<sup class=\"footnote-marker\">226</sup><i class=\"footnote\">As “the grammarians,” whose interpretation was discussed previously, would have it. See text above. According to their interpretation, since the two words <i>bein porath</i> are in the constructive mode (“a plant of…”), the word should have been <i>ben</i> and not <i>bein</i>, as is the rule.</i> the word <i>bein</i> should have been vowelled with a <i>segol</i>, [thus rendering it <i>ben</i> rather than <i>bein</i>]. The reason he uses the term <i>bein</i> (son) is to show affection, just as: <i>From the prey, my son, thou art gone up</i>.<sup class=\"footnote-marker\">227</sup><i class=\"footnote\">Above, Verse 9.</i><br>In general it is proper to interpret Joseph’s blessing as alluding to the two tribes which came from him, and this could be based upon the words <i>porath</i> (branches) and <i>banoth</i> (boughs). However, since he mentioned Levi, and the tribes of Israel number only twelve, he did not treat them as two separate tribes in his blessing, but he does allude to them. Moses our teacher, likewise, in his blessing, compared Joseph to the bullock and the wild-ox, and mentioned “the horns”<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:17.</i> in connection with him as each one constitutes a distinct body from which two horns branch out. There, however, because Moses our teacher did not mention Simeon by name, he explicitly said, <i>And they are the ten thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menasheh</i>.<sup class=\"footnote-marker\">228</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:17.</i> BY THE HANDS OF THE MIGHTY ONE OF JACOB. This befell him from the Holy One, blessed be He, Who is the Mighty One of Jacob. And from there [from his position as viceroy], he became worthy to be <i>the feeder of the foundation stone of Israel</i>, that is, the source of the tribes of Israel. The word <i>“even”</i> (stone) has the same meaning here as the word <i>“even”</i> in the expression, <i>the chief stone</i>,<sup class=\"footnote-marker\">229</sup><i class=\"footnote\">Zechariah 4:7.</i> [where it means high position]. This is the language of Rashi. “<i>From the G-d of thy father</i> did this befall you, and He will help you. [<i>And with the Almighty</i>, i.e.,] and your heart was with the Holy One, blessed be He, when you did not hearken to the words of your mistress, and He will bless you.” This is also the language of Rashi.<br>Rabbi Abraham ibn Ezra said that the letter <i>mem</i> in the expression, <i>mei’e-il avicha (‘from’ the G-d of thy father)</i>, is also to apply to the expression, <i>ve’eith Sha-dai</i>, [as if it read, <i>umei’eith Sha-dai (and ‘from’ the Almighty)</i>], <i>and He will bless thee.…</i> BURY ME ‘EL AVOTHAI.’ With my fathers. This is the language of Rashi. However, Rashi did not explain the expression <i>el hame’arah</i> as meaning <i>‘with’ the cave</i>.<sup class=\"footnote-marker\">230</sup><i class=\"footnote\">Ramban’s intent is to point out that the word <i>el</i> in the second expression could not mean “with,” which confronts us with the difficulty of having the same word assume different meanings in the same verse. Ramban will suggest various ways of resolving this difficulty.</i><br>It is possible that the expression of this verse is concise [and should be understood as if it said], “Bury me and carry me to my fathers to the cave,” for so Jacob said, <i>And thou shalt carry me out from Egypt</i>,<sup class=\"footnote-marker\">231</sup><i class=\"footnote\">Above, 47:30.</i> and it further says, <i>And his sons carried him</i>.<sup class=\"footnote-marker\">232</sup><i class=\"footnote\">50:13.</i><br>It is possible that the word <i>el</i> serves here to indicate many meanings:<sup class=\"footnote-marker\">233</sup><i class=\"footnote\">Since Ramban cites Scriptural references to justify each usage, he finds no difficulty in the fact that the word is used differently in the same verse.</i> <i>Bury me ‘with’ my fathers</i>, just as in the verse, <i>And thou shalt not take a woman ‘el’ her sister</i>,<sup class=\"footnote-marker\">234</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18:18.</i> meaning “<i>with</i> her sister.” <i>El hame’arah</i> means “in the cave,” just as in the verses: <i>‘Ve’el’ (And in) the ark thou shalt put the testimony that I shall give thee;</i><sup class=\"footnote-marker\">235</sup><i class=\"footnote\">Exodus 25:21.</i> <i>Behold, he hath hidden himself ‘el’ (among) the baggage</i>.<sup class=\"footnote-marker\">236</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 10:22.</i> Of similar usage is the expression, <i>And after this, Abraham buried Sarah his wife ‘el’ (in) the cave</i>.<sup class=\"footnote-marker\">237</sup><i class=\"footnote\">Above, 23:19.</i><br>Rabbi Abraham ibn Ezra said that the meaning of the expression, <i>Bury me</i><sup class=\"footnote-marker\">238</sup><i class=\"footnote\"><i>Kivru</i> (bury me) is in the plural form.</i> <i>with my fathers</i>, is that the brothers should go with Joseph.<br>Now Jacob really did not need to do that. However, he now commanded all of them to bury him in the cave, just as he had sworn Joseph, because he feared that Pharaoh might not give Joseph permission to leave the land lest he remain in his land [Canaan].<sup class=\"footnote-marker\">239</sup><i class=\"footnote\">Abarbanel comments that the reason Pharaoh sent a group of Egyptians to accompany the burial party was that he feared lest Joseph and his brothers be influenced by the attachment to Canaan demonstrated by their father in both life and death and decide to stay there.</i> Do you not see that it was necessary for Joseph to plead with the house of Pharaoh<sup class=\"footnote-marker\">240</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:4-5.</i> that they should request Pharaoh to let him go, and he answered, <i>Go up, and bury thy father, as he made thee swear</i>,<sup class=\"footnote-marker\">241</sup><i class=\"footnote\"><i>Ibid.</i>, Verse 6.</i> as he agreed to it only on account of the oath! THERE THEY BURIED ISAAC AND REBEKAH. The reason for saying this rather than saying, “I buried,” was that Esau was with him at the burial of their father,<sup class=\"footnote-marker\">242</sup><i class=\"footnote\">Above, 35:29.</i> and he did not wish to mention him now. Furthermore, [he did not mention Esau’s name] as he would have been forced to extend the account, saying, “there <i>we</i> buried Isaac, and there <i>they</i> buried his wife Rebekah,” since Jacob was not present at the burial of his mother.<br>Now in his testament, Jacob mentioned the cave and those who were buried in it to his children on account of the eminence of the place so that they make a zealous effort to bury him there.<br><i>Which Abraham bought with the field… for a possession of a burying-place</i>.<sup class=\"footnote-marker\">243</sup><i class=\"footnote\">Verse 30 here. To emphasize his thought on the eminence of the place, Ramban reverts to explain the preceding verse in the same light.</i> He said this in order to let it be known that Abraham commanded that that place be their burial ground as an everlasting possession. However, further on, when it says, <i>And they buried him in the cave of the field of Machpelah, which Abraham bought with the field for a burying-place</i>,<sup class=\"footnote-marker\">244</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:13.</i> the intent of the verse is to allude that the intention of the righteous one [Abraham] was completed with Jacob’s being buried there as he had bought it for the three of them, and no other person was to be buried there. It is for this reason that Joseph did not command that they bury him in the cave with his fathers.<br>Now I have seen in the Mechilta of Rabbi Shimon ben Yochai<sup class=\"footnote-marker\">245</sup><i class=\"footnote\"><i>Beshalach</i> 19. See also Midrash Hagadol, ed. Shechter, end of <i>Vayechi</i> 25, and Notes. — The Mechilta is a Midrash on the Book of Exodus, the standard Mechilta is that of Rabbi Yishmael. Ramban here refers to another Mechilta, namely, that of Rabbi Shimon ben Yochai. That is why he specifies it by name.</i> that Joseph said to them: “And when you bring me up to the land of Canaan bury me anywhere you wish. I have received a tradition that I will not be buried with my fathers for no one is permitted there for burial except the three patriarchs and the three matriarchs, as it is said, <i>There they buried Abraham</i>, etc., and it further says, <i>In my burying-place which I digged for me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Further 50:5.</i> as he [Jacob] terminated [the group of people who are to be buried there].”<br>It is possible that by saying, <i>And there I buried Leah</i>, Jacob hinted to them that he had already taken possession of the cave. This he said with respect to Esau, lest he and his children protest his [Jacob’s] being buried there by claiming that the cave is his as he was the firstborn and he is deserving of being buried with his ancestors. Now even though Esau had already left for another country,<sup class=\"footnote-marker\">247</sup><i class=\"footnote\">Above, 36:6.</i> his sons might transport him from there, just as Jacob’s sons carried him. Jacob longed to be buried with his sacred ancestors and to be united with them in burial, and if Esau were to be buried there, Jacob could not be buried there for one burial-place does not serve two families. This is also the purport of his words, <i>In my burying-place which I digged for me</i>,<sup class=\"footnote-marker\">246</sup><i class=\"footnote\">Further 50:5.</i> meaning that he had already dug the grave in order to take possession of it. This is also the reason that it says, <i>And there went up with him both chariots and horsemen</i>,<sup class=\"footnote-marker\">248</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:9.</i> as Joseph knew the presumptuousness of Esau and his sons.<br>This is actually what occurred. We find in the Book of Chronicles of Joseph ben Gorion<sup class=\"footnote-marker\">249</sup><i class=\"footnote\">The book is known as Josippon. This was an anonymous popular Hebrew medieval work containing the ancient history of the Jews. It was based in part upon the work of the historian Josephus. The story related here is told at length in Chapter 2.</i> and in other books of ancient history that Zepho the son of Eliphaz the son of Esau<sup class=\"footnote-marker\">250</sup><i class=\"footnote\">Above, 36:11.</i> came and quarrelled with the children of Jacob concerning this burial, with the result that they waged war. But the power of Joseph prevailed, and they captured him together with his choice army, and they brought them to Egypt. There, Zepho remained in prison all the days of Joseph, but upon his death he escaped from there and went to the land of Compagna [in Italy] and there he ruled over the Caetheans in Rome, and ultimately was crowned [ruler] over the land of Italy. It was he who first reigned over Rome, and it was he who built the first and largest palace ever built in Rome.<br>Our Rabbis also mentioned this matter of the quarrel<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">Sotah 13a.</i> with Esau at the cave. The verse which states here, <i>And Joseph returned into Egypt, he and his brethren, and all that went up with him to bury his father, after he had buried his father</i>,<sup class=\"footnote-marker\">252</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:14. It would appear that Ramban wishes to finish his commentary on the entire book of Genesis with the death of Jacob (for reasons made clear further). Hence Ramban explains first the oath of Joseph, although it is not mentioned in Scripture till further on (at the end of Chapter 50), and then he reverts to Verse 33, (of the present Chapter 49), in order to explain the nature of the demise of the patriarch which mirrors as well the life of the hereafter, thus confirming the statement of the Sages: “Jacob our father did not die.” The Commentary thus ends on the high note of the deathlessness of the righteous.</i> alludes to the fact that not one of them died in the war or on the way, as the merit of the prophet Jacob and the merit of Joseph stood by those who went up with him.<br>Joseph did not command that he be carried and buried now in the Land as his father had commanded, for the house of Pharaoh would not permit it since he was a source of honor to them. Furthermore, if his brothers and his father’s house were to accompany him, the people of the Land would rob and steal whatever they had, and it would not be respectful behavior for others to transport him there. AND JOSEPH SAID TO HIS BRETHREN, I DIE.<sup class=\"footnote-marker\">253</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:24. Ramban here attempts to remove this difficulty: Why did Joseph address himself first to his brothers, and then made the children of Israel swear to bring his remains to the land of his ancestors (as stated in the following verse.)</i> All of his brothers were still alive for they all survived him, as you see in the case of Levi.<sup class=\"footnote-marker\">254</sup><i class=\"footnote\">Seder Olam, Chapter 3: “None among the tribes lived less than Joseph, and none among them lived longer than Levi.”</i> <i>And Joseph made the children of Israel swear</i>.<sup class=\"footnote-marker\">255</sup><i class=\"footnote\">Further, 50:25.</i> Upon seeing that his brothers were old, he made their children and all his father’s household swear that they too would command their children’s children [to take up his bones with them] at the moment of redemption, as they all knew of the impending exile. AND HE EXPIRED, AND WAS GATHERED TO HIS PEOPLE. But the word “death” is not mentioned in his case. Our Rabbis therefore said, “Jacob, our father, did not die.” This is the language of Rashi.<br>Now according to this opinion of our Rabbis, the difficulty arises: Now Jacob applied the term “death” to himself, as it is written, <i>Behold, I die, but G-d shall be with you!</i><sup class=\"footnote-marker\">256</sup><i class=\"footnote\">Above, 48:21.</i> Now perhaps he did not know it himself, or it may be that he did not wish to pay honor to himself. Similarly, with respect to the verse, <i>And when Joseph’s brethren saw that their father was dead</i>,<sup class=\"footnote-marker\">257</sup><i class=\"footnote\">50:15.</i> we must say that to them he was dead, or it may be that they did not at all know of this. Now the purport of this Midrash [which states that “Jacob, our father, did not die],” is that the souls of the righteous <i>are bound in the bind of life with the Eternal</i>,<sup class=\"footnote-marker\">258</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 25:29.</i> and his soul <i>covereth him all the day</i>,<sup class=\"footnote-marker\">259</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 33:12.</i> “wearing a scarlet garment”<sup class=\"footnote-marker\">260</sup><i class=\"footnote\">A Cabalistic term indicating “the garment” which the soul dons after the death of the physical body.</i> so that she not be stripped naked, as Jacob’s [soul was privileged to do continually], or which she dons at certain occasions [as do the souls of lesser righteous individuals]. This matter will be understood in the light of what is told in Tractate Shabbath<sup class=\"footnote-marker\">261</sup><i class=\"footnote\">There (152 b) the story is told of certain grave-diggers who were digging in the ground when they heard the voice of Rabbi Acho’ie the son of Yoshiyahu, who had been buried there previously, rebuking them. He was yet alive in the sense which the Rabbis refer to when they say Jacob did not die.</i> and Tractate Kethuboth.<sup class=\"footnote-marker\">262</sup><i class=\"footnote\">There (103 b) the story is told of Rabbeinu Hakadosh who, after his demise, would come home every Sabbath eve and pronounce the <i>Kiddush</i>.</i> Thus concludes the book <i>Bereshith</i>, containing the story of the accounts of the patriarchs. It tells of what has occurred and of new things that will occur<sup class=\"footnote-marker\">263</sup><i class=\"footnote\">Here we have Ramban’s recurrent theme that the book of Genesis alludes to the future events in the story of Israel.</i> even before they spring up in the hearts of people.<br>And to the Creator of all beginnings,<br>Him that rideth the skies,<sup class=\"footnote-marker\">264</sup><i class=\"footnote\">Psalms 68:5.</i><br>Many praises and myriads of thanksgivings.<br><i>By Him actions and causes are weighed;</i><sup class=\"footnote-marker\">265</sup><i class=\"footnote\">I Samuel 2:3.</i><br><i>He uncovereth deep things</i><sup class=\"footnote-marker\">266</sup><i class=\"footnote\">Job 12:22.</i> and lofty opinions,<br>And brings the thoughts to light.<br>It is He Who leadeth me in the path of righteousness,<br>In the midst of the path of justice,<sup class=\"footnote-marker\">267</sup><i class=\"footnote\">See Proverbs 8:20.</i><br>Who vouchsafest benefits unto the undeserving.”<sup class=\"footnote-marker\">268</sup><i class=\"footnote\">From the benediction upon deliverance from peril or recovery from sickness (Berachoth 54 b).</i>",
    "book": "Ramban on Genesis",
    "format": "bulk_text",
    "complete": true
  },
  "downloaded_at": "2026-01-15T23:08:21.944434",
  "provider": "sefaria"
}