Source Browser

{
  "title": "Rashi on Jeremiah",
  "index": {
    "title": "Rashi on Jeremiah",
    "categories": [
      "Tanakh",
      "Rishonim on Tanakh",
      "Rashi",
      "Prophets"
    ],
    "schema": {
      "nodeType": "JaggedArrayNode",
      "depth": 3,
      "addressTypes": [
        "Perek",
        "Pasuk",
        "Integer"
      ],
      "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Verse",
        "Comment"
      ],
      "match_templates": [
        {
          "term_slugs": [
            "rashi",
            "jeremiah"
          ]
        }
      ],
      "lengths": [
        52,
        778,
        1392
      ],
      "isSegmentLevelDiburHamatchil": true,
      "diburHamatchilRegexes": [
        "^<b>(.+?)</b>",
        "^(.+?)[\\-–]"
      ],
      "titles": [
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rashi on Yirmiyahu"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rashi on Jer"
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rashi on Jer."
        },
        {
          "lang": "en",
          "text": "Rashi on Yirmiyohu"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רש\"י על ירמיה"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רש\"י על ירמי׳"
        },
        {
          "lang": "he",
          "text": "רש\"י על ירמי'"
        },
        {
          "text": "רש״י על ירמיהו",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רש”י על ירמיהו",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רש״י על ירמיה",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רש”י על ירמיה",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רש״י על ירמי׳",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רש”י על ירמי׳",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רש״י על ירמי'",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רש”י על ירמי'",
          "lang": "he"
        },
        {
          "text": "רש\"י על ירמיהו",
          "lang": "he",
          "primary": true
        },
        {
          "text": "Rashi on Jeremiah",
          "lang": "en",
          "primary": true
        }
      ],
      "title": "Rashi on Jeremiah",
      "heTitle": "רש\"י על ירמיהו",
      "heSectionNames": [
        "פרק",
        "פסוק",
        "פירוש"
      ],
      "key": "Rashi on Jeremiah"
    },
    "authors": [
      {
        "en": "Rashi",
        "he": "רש״י",
        "slug": "rashi"
      }
    ],
    "enDesc": "Commentary on the Tanakh written by Rabbi Shlomo Yitzchaki (Rashi). Rashi lived in Troyes, France (1040-1105). Rashi’s commentary is an essential explanation of the Tanakh and resides in a place of honor on the page of almost all editions of the Tanakh. Over 300 supercommentaries have been written to further explain Rashi’s comments on the Torah. While quoting many midrashim and Talmudic passages, Rashi, in his commentary, states that his purpose is to present the pshat (contextual meaning) of the text.",
    "pubDate": [
      1476
    ],
    "hasErrorMargin": true,
    "compDate": [
      1075,
      1105
    ],
    "compPlace": "Middle-Age France",
    "pubPlace": "Guadalajara, Spain",
    "era": "RI",
    "dependence": "Commentary",
    "base_text_titles": [
      {
        "en": "Jeremiah",
        "he": "ירמיהו"
      }
    ],
    "base_text_mapping": "many_to_one",
    "collective_title": {
      "en": "Rashi",
      "he": "רש\"י"
    },
    "is_cited": true,
    "heTitle": "רש\"י על ירמיהו",
    "titleVariants": [
      "Rashi on Yirmiyahu",
      "Rashi on Jer",
      "Rashi on Jer.",
      "Rashi on Yirmiyohu",
      "Rashi on Jeremiah"
    ],
    "heTitleVariants": [
      "רש\"י על ירמיה",
      "רש\"י על ירמי׳",
      "רש\"י על ירמי'",
      "רש״י על ירמיהו",
      "רש”י על ירמיהו",
      "רש״י על ירמיה",
      "רש”י על ירמיה",
      "רש״י על ירמי׳",
      "רש”י על ירמי׳",
      "רש״י על ירמי'",
      "רש”י על ירמי'",
      "רש\"י על ירמיהו"
    ],
    "sectionNames": [
      "Chapter",
      "Verse",
      "Comment"
    ],
    "depth": 3,
    "heCategories": [
      "תנ\"ך",
      "ראשונים על התנ״ך",
      "רש\"י",
      "נביאים"
    ],
    "compDateString": {
      "en": " (c.1075  – c.1105 CE)",
      "he": " (1075 – 1105 לספירה בקירוב)"
    },
    "pubDateString": {
      "en": " (1476 CE)",
      "he": " (1476 לספירה)"
    },
    "compPlaceString": {
      "en": "Middle-Age France",
      "he": "צרפת של ימי הביניים"
    },
    "pubPlaceString": {
      "en": "Guadalajara, Spain",
      "he": "גוודלחרה, ספרד"
    }
  },
  "text": {
    "he": "<b>דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְגוֹ׳.</b> לֵיתֵי בַּר קַלְקַלְתָּא דְּתַקְנָן עוֹבְדוֹהִי – יִרְמְיָה בָּא מֵרָחָב הַזּוֹנָה (יהושע ב:א), וְלוֹכַח בַּר מְתַקְּנְתָּא דִּמְקַלְקְלָן עוֹבְדוֹהִי – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶן, שֶׁבָּאוּ מִזֶּרַע כָּשֵׁר (פסיקתא רבתי יג,ד): <b>אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה׳ אֵלָיו וְגוֹ׳.</b> אֲשֶׁר הִתְחִילָה שְׁכִינָה לִשְׁרוֹת עָלָיו בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן: <b>וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים.</b> וַיְהִי נָבִיא כָּל <b>יְמֵי יֹאשִׁיָּהוּ</b> הַנּוֹתָרִים, וִימֵי יְהוֹיָקִים בְּנוֹ וִימֵי <b>צִדְקִיָּהוּ</b> בְּנוֹ, <b>עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה</b>, הִיא הַשָּׁנָה <b>עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי</b>: <b>בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן וְגוֹ׳.</b> מִימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן; הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם דּוֹר וְדוֹר וּנְבִיאָיו (סדר עולם רבה ל): <b>אֶצָּרְךָ.</b> לְשׁוֹן צוּרָה: <b>יְדַעְתִּיךָ.</b> קְנִיּוֹשְׁטְ״וִי בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״ (שמות ו:ג): <b>הִקְדַּשְׁתִּיךָ.</b> זִמַּנְתִּיךָ לְכָךְ: <b>נָבִיא לַגּוֹיִם.</b> לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים עַצְמָם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כָּךְ נִדְרַשׁ בְּסִפְרֵי: ״נָבִיא מִקִּרְבְּךָ וְגוֹ׳ יָקִים לְךָ״ (דברים יח:טו) וְלֹא לִמְכַחִישֵׁי תּוֹרָה. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם <b>נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ</b>? בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. דָּבָר אַחֵר: <b>בְּטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ</b>, עָלֶיךָ אָמַרְתִּי לְמֹשֶׁה: ״נָבִיא אָקִים לָהֶם כָּמוֹךָ״ (דברים יח:יח). זֶה הוֹכִיחָם וְזֶה הוֹכִיחָם, זֶה נִתְנַבֵּא אַרְבָּעִים שָׁנָה וְזֶה נִתְנַבֵּא אַרְבָּעִים שָׁנָה: <b>אֲהָהּ.</b> לְשׁוֹן יְלָל, קוֹנְפְּלֵיינְ״ט בְּלַעַ״ז: <b>כִּי נַעַר אָנֹכִי.</b> אֵינִי כְדַאי לְהוֹכִיחָן. מֹשֶׁה הוֹכִיחָן סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ (דברים א), כְּבָר נֶחְשַׁב בְּעֵינֵיהֶם בְּכַמָּה נִסִּים שֶׁעָשָׂה לָהֶם: הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם (שמות יב:לא-מג), וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם (שמות יד:טו-לא), הוֹרִיד אֶת הַמָּן, הֵגִיז אֶת הַשְּׂלָיו (במדבר יא), נָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה (שמות לד), הֶעֱלָה אֶת הַבְּאֵר (במדבר כא:טז-יח); אֲנִי, בִּתְחִלַּת שְׁלִיחוּתִי אֲנִי בָּא לְהוֹכִיחָם?! <b>עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ.</b> אֶל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת: <b>וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ.</b> לְיִשְׂרָאֵל <b>תְּדַבֵּר</b>: <b>וַיִּשְׁלַח ה׳ אֶת יָדוֹ.</b> כָּל שְׁלִיחוּת שֶׁהוּא אֵצֶל יָד – לְשׁוֹן הוֹשָׁטָה. לָשׁוֹן אַחֵר: כַּתַּרְגּוּם: ״וְשָׁלַח ה׳ יָת פִּתְגָמֵי נְבִיאוּתֵיהּ״: <b>הִפְקַדְתִּיךָ.</b> מִנִּיתִיךָ <b>עַל הַגּוֹיִם</b>: <b>לנתוש ולנתוץ.</b> דיספציר בְּלַעַ״ז: <b>מַקֵּל שָׁקֵד.</b> מַנְדוֹלִי״ר בְּלַעַ״ז, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם <b>מַקֵּל שָׁקֵד</b> ״מֶלֶךְ דְּמוֹחִי לְאַבְאָשָׁא״: <b>הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת.</b> הַשָּׁקֵד הַזֶּה הוּא מְמַהֵר לְהוֹצִיא פֶרַח קֹדֶם לְכָל הָאִילָנוֹת, אַף אֲנִי מְמַהֵר לַעֲשׂוֹת <b>דְּבָרִי</b>. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (ירושלמי תענית ד, ה): הַשָּׁקֵד הַזֶּה הוּא מִשְּׁעַת חֲנִיטָתוֹ עַד גְּמַר בִּשּׁוּלוֹ עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, כְּמִנְיַן יָמִים שֶׁבֵּין שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שֶׁבּוֹ הָבְקְעָה הָעִיר, לְתִשְׁעָה בְּאָב שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף הַבַּיִת: <b>סִיר נָפוּחַ.</b> רוֹתֵחַ בּוֹיִילְנְ״ט בְּלַעַ״ז: <b>וּפָנָיו.</b> רְתִיחוֹתָיו, אֵשִׁישׁאוֹנְדִי״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה.</b> בָּבֶל לִצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא (גיטין ו.): <b>וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם.</b> אֶתְוַכַּח עִמָּם, עִם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: <b>תְּאַזֹּר מָתְנֶיךָ.</b> לְשׁוֹן זֵרוּז, כְּאִישׁ חַיִל: <b>לְמַלְכֵי יְהוּדָה.</b> כְּנֶגֶד מַלְכֵי יְהוּדָה: <b>וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ.</b> ״וִיהוֹן דָּיְנִין וּמְגִיחִין לְקָבְלָךְ לְמִסְתַּר יָת פִּתְגָמֵי נְבוּאָתָךְ״: <b>זָכַרְתִּי לָךְ.</b> אִם הֱיִיתֶם שָׁבִים אֵלַי, תַּאֲוָתִי לְרַחֵם עֲלֵיכֶם, כִּי <b>זָכַרְתִּי חֶסֶד נְעוּרַיִךְ</b> וְ<b>אַהֲבַת</b> כְּלִילַת חֻפָּתֵךְ, שֶׁהִכְלַלְתִּיךְ לְחֻפָּה; וְלָשׁוֹן הַכְנָסָה הוּא. <b>כְּלוּלֹתָיִךְ</b> נוֹצִי״שׁ בְּלַעַ״ז. וּמַה הוּא <b>חֶסֶד נְעוּרַיִךְ</b>? <b>לֶכְתֵּךְ</b> אַחַר שְׁלוּחַי, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן; מֵאֶרֶץ נוֹשָׁבֶת (שמות טז:לה) יְצָאתֶם לַ<b>מִּדְבָּר</b>, וְאֵין צֵדָה לַדֶּרֶךְ, כִּי הֶאֱמַנְתֶּם בִּי (מכילתא בא פסחא יד): <b>קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל.</b> כִּתְרוּמָה: <b>רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה.</b> כְּרֵאשִׁית קָצִיר לִפְנֵי הָעֹמֶר, שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה וְהָאוֹכְלוֹ מִתְחַיֵּב, כֵּן <b>כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ</b>. כֵּן תַּרְגֵּם יוֹנָתָן: <b>וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה׳.</b> כִּי נֵלֵךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים: <b>עֲרָבָה.</b> פְּלַנוּרָ״א בְּלַעַ״ז: <b>וְשׁוּחָה.</b> נְטוּיָה, אִינְפוּשִׁיאָ״ה בְּלַעַ״ז: <b>צִיָּה.</b> דִּישְׁגַאטָ״ה בְּלַעַ״ז: <b>וְצַלְמָוֶת.</b> לְשׁוֹן חֹשֶׁךְ: <b>אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל.</b> ״לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דַּהֲוַת מְנַצְּבָא כְּכַרְמְלָא״ (תרגום יונתן; פסיקתא רבתי טו, א), פֵּירֵשׁ נְטוּעָה כְּיַעַר: <b>תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה.</b> סַנְהֶדְרִין: <b>וְהָרֹעִים.</b> הַמְּלָכִים: <b>נִבְּאוּ בַבַּעַל.</b> בְּשֵׁם הַבַּעַל: <b>עוֹד אָרִיב.</b> טֶרֶם אָבִיא עֲלֵיכֶם רָעָה, אֶתְוַכַּח עִמָּכֶם עוֹד עַל יְדֵי נְבִיאַי, אַף עַל פִּי שֶׁרַבְתִּי עִמָּכֶם כְּבָר יָמִים רַבִּים: <b>אִיֵּי כִתִּיִּים.</b> לְאִיֵּי כִתִּיִּים: <b>אִיֵּי.</b> אִישְׁלַ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>וְקֵדָר שִׁלְחוּ.</b> וְלִקְדָר שִׁלְחוּ לִרְאוֹת מִנְהָגָם: <b>וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד.</b> וְשִׂימוּ לֵב לְהִסְתַּכֵּל בַּדָּבָר יָפֶה: <b>הֵן.</b> כְּמוֹ אִם, אִם <b>הֵמִיר גּוֹי</b> מֵהֶם אֶת אֱלֹהָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁ<b>הֵמָּה לֹא אֱלֹהִים, וְעַמִּי הֵמִיר</b> אֶת <b>כְּבוֹדוֹ</b> אֲשֶׁר בּוֹ הָיָה נִכְבָּד. וְ<b>כִתִּיִּים</b> וְקֵדָרִיִּים יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים וְרוֹעֵי מִקְנֶה, וְנוֹסְעִים וְהוֹלְכִים וּמִטַּלְטְלִין מִמִּרְעֶה לְמִרְעֶה וּמִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר, וְנוֹשְׂאִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם לְמָקוֹם שֶׁחוֹנִים שָׁם, וַאֲנִי נָשָׂאתִי אֶתְכֶם עַד אֲשֶׁר קָבַעְתִּי אֶתְכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתִי, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תענית ה:): כִּתִּיִּים עוֹבְדִים לַמַּיִם, וְקֵדָרִיִּים עוֹבְדִים לָאֵשׁ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהַמַּיִם מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ, לֹא הִנִּיחוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם: <b>בְּלֹא יוֹעִיל.</b> בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹעֶלֶת: <b>שֹׁמּוּ שָׁמַיִם.</b> לְשׁוֹן תִּמָּהוֹן, כְּמוֹ הִשְׁתּוֹמְמוּ; וְהוּא לְשׁוֹן צִוּוּי, כְּמוֹ ״אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ״ (שמואל א יד:ט): <b>וְשַׂעֲרוּ.</b> לְשׁוֹן סַעַר: <b>חָרְבוּ מְאֹד.</b> כְּאִלּוּ אַתֶּם נֶחֱרָבִים עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁעָתִיד לֵיחָרֵב: <b>שְׁתַּיִם רָעוֹת.</b> אִם הֵמִירוּ יִרְאָתָם בְּכַיּוֹצֵא בָּהּ, יֵשׁ כָּאן רָעָה אַחַת; וְעַכְשָׁיו שֶׁ<b>אוֹתִי עָזְבוּ</b>, שֶׁאֲנִי <b>מְקוֹר מַיִם חַיִּים</b>, לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה, שֶׁהֵם כְּ<b>בֹארוֹת</b> שֶׁל מַיִם מְכֻנָּסִין וְנִשְׁבָּרִין וְנִסְדָּקִין, וּמֵימֵיהֶם נִבְלָעִים בִּסְדָקֵיהֶם, הֲרֵי <b>שְׁתַּיִם רָעוֹת</b>: <b>לַחְצֹב.</b> לַחְפֹּר: <b>אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ.</b> טִינְדְרוֹנְ״ט בְּלַעַ״ז אֶת מֵימֵיהֶם; שֶׁהַמַּיִם מְטַשְׁטְשִׁין אֶת שְׂפָתָם וְכוֹתְלֵיהֶם וְהֵם נוֹפְלִין: <b>יְלִיד בַּיִת.</b> בֶּן הָאָמָה: <b>יִשְׁאֲגוּ.</b> שׁוֹאֲגִים, לְשׁוֹן הֹוֶה: <b>כְּפִירִים.</b> מְלָכִים: <b>נִצְּתוּ.</b> נִצְּתוּ בָּאֵשׁ: <b>גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס.</b> הֵם מִצְרַיִם שֶׁאַתֶּם בּוֹטְחִים עֲלֵיהֶם לְעֶזְרָה: <b>יִרְעוּךְ קָדְקֹד.</b> לְשׁוֹן רְצִיצָה, כְּדִמְתַרְגְּמִינָן ״וְרָצוּץ״ (דברים כח:לג): ״וּרְעִיעַ״: <b>הֲלֹא זֹאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ.</b> הֲלֹא אֶת הָרָעָה וְאֶת הַפּוּרְעָנוּת הַזֹּאת תִּגְרֹם לָךְ הָאַשְׁמָה וְהֶעָוֹן אֲשֶׁר עָזַבְתְּ <b>אֶת ה׳ אֱלֹהַיִךְ</b>: <b>בְּעֵת מוֹלִיכֵךְ בַּדָּרֶךְ.</b> שֶׁהָיָה מְלַמֵּד אוֹתְךָ דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה: <b>מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם.</b> לָמָּה תַּעַזְבִי אוֹתִי וְתִבְטְחִי עַל מִצְרַיִם? <b>לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁיחוֹר.</b> שֶׁטִּבְּעוּ זְכוֹרֵיכֶם בַּנִּילוּס; <b>שִׁיחוֹר</b> הוּא נִילוּס, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם״ בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע יג:ג): <b>וּמַה לָּךְ.</b> לִמְרֹד בִּי לְמַעַן תִּגְלִי <b>לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר</b>, לְמֵעֵבֶר נְהַר פְּרָת: <b>תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ.</b> סוֹף שֶׁרָעָתֵךְ תָּבִיא עָלֶיךָ יִסּוּרִין: <b>וּמְשׁוּבוֹתַיִךְ.</b> לְשׁוֹן ״בָּנִים שׁוֹבָבִים״ (ירמיה ג:יד): <b>תּוֹכִיחוּךְ.</b> לְשׁוֹן ״מוּסָר״ (ירמיה ל:יד): <b>וְלֹא פַחְדָּתִי.</b> פַּחַד שֶׁלִּי לֹא הָיָה בְּלִבֵּךְ לִירָא אוֹתִי: <b>שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ.</b> הָעוֹל שֶׁל עֵץ נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן שְׁבִירָה, וְהַמּוֹסְרוֹת, שֶׁהֵן שֶׁל עוֹר, נוֹפֵל בָּהֶן לְשׁוֹן <b>נְתִיקָה</b>: <b>מוֹסְרוֹתַיִךְ.</b> הֵם רְצוּעוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִין בָּהֶם הָעוֹל: <b>וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבוֹר.</b> עַל דְּבָרֶיךָ: <b>כִּי עַל כָּל גִּבְעָה.</b> אַךְ אַתָּה לֹא שָׁמַרְתָּ הַבְטָחָתְךָ, וְ<b>עַל כָּל גִּבְעָה אַתְּ צֹעָה</b> – לְשׁוֹן מִשְׁכָּב וּמַצָּע. <b>כִּי</b> מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן אֶלָּא: <b>נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק.</b> שׂוֹרֵק הוּא זְמוֹרוֹת גֶּפֶן טוֹב, כְּלוֹמַר בְּנֵי אָבוֹת כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים. וּמִדְרָשׁוֹ: <b>נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק</b>, הוֹסַפְתִּי לְךָ עַל שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁל בְּנֵי נֹחַ שֵׁשׁ מֵאוֹת וָשֵׁשׁ, כְּמִנְיַן שׂוֹרֵ״ק: <b>סוּרֵי.</b> דִישְׁטוֹרְלָטוֹ״רְשׁ בְּלַעַ״ז: <b>גֶּפֶן נָכְרִיָּה.</b> הַצּוֹמַחַת בַּיְּעָרִים: <b>בַּנֶּתֶר.</b> מִין אֲדָמָה שֶׁחָפִין וְשָׁפִין בָּהּ אֶת הַבְּגָדִים: <b>בּוֹרִית.</b> נִקָּיוֹן, כְּמוֹ ״וּבַר לֵבָב״ (תהלים כד:ד). וְיֵשׁ לוֹעֲזִים <b>בּוֹרִית</b> – שָׁאבוֹ״ן בְּלַעַז: <b>נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ.</b> ״הָא כְּרוֹשֶׁם כִּתְמָא דְּלָא דָכֵי, כֵּן סַגִּיאוּ חוֹבֵיךְ קֳדָמַי״ (תרגום יונתן): <b>כֶּתֶם.</b> טָאקָ״א בְּלַעַ״ז: <b>עֲוֹנֵךְ.</b> עַל עֲוֹן הָעֵגֶל נֶאֱמַר, שֶׁהוּא קַיָּם לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם״ (שמות לב:לד) – כָּל פְּקִידוֹת הַבָּאוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, יִהְיֶה מִקְצָת עֲוֹן הָעֵגֶל בָּהֶם (סנהדרין קב.): <b>רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא.</b> מָה עָשִׂית מוּל בֵּית פְּעוֹר (דברים ג:כט)! וְעוֹדֵ עַתָּה אַתְּ מַחֲזֶקֶת בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ כִּבְכָרָה קַלָּה הַמְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ: <b>בִּכְרָה.</b> גְּמַלָּה נְקֵבָה בְּחוּרָה, שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת לָנוּעַ. ״בִּכְרֵי מִדְיָן״ (ישעיהו ס:ו) מְתֻרְגָּם: ״הוֹגְנֵי מִדְיָן״, וְהֵם גְּמַלִּים בְּחוּרִים; כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין נב.): נְפִישֵׁי גְּמַלֵּי סָבֵי דְּטָעֲינִי מַשְׁכֵּי דְּהוֹגְנֵי: <b>מְשָׂרֶכֶת.</b> מַחֲזֶקֶת בְּדַרְכֵי נְעוּרֶיהָ; לְשׁוֹן מַסְרִיךְ (בבא מציעא ו.), סָרִיךְ (גיטין סח:). וְיֵשׁ לְחַבְּרוֹ עִם ״שְׂרוֹךְ נַעַל״ (בראשית יד:כג) – קוֹשֶׁרֶת דַּרְכֵי נַעֲרוּתָהּ בְּלִבָּהּ: <b>פֶּרֶה.</b> שַׁלְוָואטִיקְ״וּ בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ לוֹעֲזִין קוּלִיי״ן בְּלַעַ״ז: <b>לִמּוּד מִדְבָּר.</b> הַלָּמוּד לִהְיוֹת בַּמִּדְבָּרוֹת; כֵּן אָהַבְתְּ לָנוּעַ: <b>שָׁאֲפָה רוּחַ.</b> פּוֹתַחַת אֶת פִּיהָ וְשׁוֹאֶפֶת רוּחַ, וּלְעוֹלָם הוּא חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ (קהלת א:ו): <b>תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה.</b> אוֹתָהּ מִדַּת תַּנִּינִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, כִּי גַּם הַתַּנִּין שׁוֹאֵף רוּחַ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים״ (ירמיה יד:ו). מִי יְשִׁיבֶנָּה מֵאוֹתָהּ מִדָּה? כֵּן אַתֶּם, מִי יוּכַל לַהֲשִׁיבְכֶם מִדַּרְכְּכֶם הָרָעָה? <b>כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ.</b> כִּי עַל חִנָּם יִיעָפוּ, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַשִּׂיגָהּ. וּמַה סוֹפָהּ? <b>בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ.</b> חֹדֶשׁ אֶחָד יֵשׁ בַּשָּׁנָה שֶׁהִיא יְשֵׁנָה כָּל הַחֹדֶשׁ, וְאָז הִיא נִלְכֶּדֶת; אַף אַתֶּם, חֹדֶשׁ אֶחָד (הוּא אָב) הוּכַן לָכֶם כְּבָר מִימוֹת הַמְרַגְּלִים, שֶׁקָּבְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּכִיַּת חִנָּם, בּוֹ תִּלָּכְדוּ (סוטה לה.). <b>תַּאֲנָתָהּ.</b> שׁוֹ״ן דְּגְרוֹנְמִינְ״ט בְּלַעַ״ז. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כִּירוּדָא״. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן יְלָלָה, כְּמוֹ ״תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה״ (יחזקאל כט:ב). לָשׁוֹן אַחֵר: שַׁאקוֹנְטְרִיאָ״ה בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״תַּאֲנַת שִׁילֹה״ (יהושע טז:ו): <b>מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף.</b> זוֹ הִיא מִדָּתֵךְ, כְּפֶרֶא הָאוֹהֶבֶת לָנוּעַ. נְבִיאַי אוֹמְרִים לִיךְ: מִנְעִי עַצְמֵךְ מֵעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא תֵּלְכִי <b>יָחֵף</b> בַּגּוֹלָה, וּמִנְעִי <b>גְּרוֹנֵךְ</b> מִלָּמוּת בַּצָּמָא; <b>וַתֹּאמְרִי</b> עַל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים <b>נוֹאָשׁ</b>. אֵין מִיחוּשׁ, נוֹאַשְׁתִּי בְּדִבְרֵיכֶם. <b>נוֹאָשׁ</b> נוֹקְלִיי״ר בְּלַעַ״ז: <b>כִּי יִמָּצֵא.</b> בִּתְחִלָּה כְּשֶׁהוּא נִמְצָא <b>גַּנָּב</b>, וְהוּא הָיָה מֻחְזָק נֶאֱמָן; כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: <b>וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ.</b> אֵלַי <b>קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ</b>. וְכֵן תַּרְגּוּם יוֹנָתָן: ״וּבְעִידָּן דְּבִישְׁתָּא אַתְיָא עֲלֵיהוֹן כַּפְרִין בְּטָעוּתְהוֹן וּמוֹדָן קֳדָמַי וְאָמְרִין רַחֵם עֲלָנָא וּפְרוּקְנָא״: <b>מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ.</b> בְּכָל עִיר וָעִיר אֱלוֹהַּ אַחֵר: <b>לָמָּה תָרִיבוּ.</b> אֵיךְ תָּבֹאוּ לְהִתְוַכֵּחַ בְּרִיב וְלוֹמַר: לֹא חָטָאנוּ?! <b>כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי.</b> אַף הַצַּדִּיקִים בְּמַשְׁמָע; הַיְינוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי: בַּהֲדֵי הוּצָא, לָקִיא כַּרְבָּא (בבא קמא צב.): <b>לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי.</b> עַל חִנָּם, כִּי לֹא הוֹעִיל שֶׁיִּקְחוּ <b>מוּסָר</b>: <b>אָכְלָה חַרְבְּכֶם.</b> אֶת נְבִיאֵיכֶם, הֲרַגְתֶּם אֶת זְכַרְיָה (דברי הימים ב כד:כא) וִישַׁעְיָה (יבמות מט:): <b>רְאוּ דְבַר ה׳.</b> הוֹצִיא לָהֶם צִנְצֶנֶת הַמָּן, אָמַר לָהֶם: רְאוּ כָּאן מַה דְּבַר ה׳ מוֹעִיל (מכילתא בשלח ויסע ה)! <b>הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל.</b> לְשׁוֹן תֵּימָה הוּא, לְכָךְ נְקוּדה מ״ם רָפִי וְה״א בַּחֲטַף פַּתָּח: כְּלוּם נִדְמֶה לַאֲבוֹתֵיכֶם שֶׁהוּא מִדְבָּר כְּשֶׁהָלְכוּ בּוֹ, שֶׁהוֹרַדְתִּי לָהֶם לֶחֶם זֶה דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (שמות טז:ד)? <b>מַאְפֵּלְיָה.</b> לְשׁוֹן חֹשֶׁךְ: <b>מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ.</b> נִבְדַּלְנוּ מִמְּךָ, כְּמוֹ הָרוֹדֶה פַּת מִן הַתַּנּוּר (תרומות י,ג). כָּךְ מִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, במדבר ב). וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ <b>רַדְנוּ</b> לְשׁוֹן יְרִידָה, וְעוֹד פָּנִים אֲחֵרִים: <b>תֵּיטִיבִי.</b> תְּקַשְּׁטִי עַצְמֵךְ לִקְרַאת נוֹאֲפַיִךְ, כְּמוֹ ״וַתֵּיטֶב רֹאשָׁהּ״ דְּאִיזֶבֶל, בְּפָרָשַׁת יֵהוּא (מלכים ב ט:ל): <b>גַּם אֶת הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ.</b> חָזַרְתְּ עַל כָּל רוֹעַ דֶּרֶךְ, לִלְמוֹד אֶת הַמְקֻלְקֶלֶת שֶׁבְּכֻלָּם: <b>גַּם.</b> לְשׁוֹן אֲפִילוּ. <b>לָכֵן.</b> לְשׁוֹן שְׁבוּעַת אֱמֶת, אַךְ <b>אֶת</b> הַדֶּרֶךְ הָרָעָה שֶׁבְּכָל הַדְּרָכִים <b>לִמַּדְתְּ</b> לְעַצְמֵךְ: <b>לִמַּדְתְּ.</b> הִנְהַגְתְּ: <b>בַּמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים.</b> לֹא מָצָאתָ אוֹתָם בַּמַּחְתֶּרֶת כְּשֶׁהָרַגְתָּ אוֹתָם: <b>מְצָאתִים.</b> כֹּה יֹאמַר לִנְקֵבָה לְשׁוֹן פָּעַלְתְּ, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵפֶר (יחזקאל טז:נח) אֶת נְשָׂאתִים: <b>כִּי עַל כָּל אֵלֶּה.</b> שֶׁהָיוּ מוֹכִיחִים אוֹתְךָ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: <b>וַתֹּאמְרִי.</b> בְּלִבֵּךְ׃ <b>כִּי נִקֵּיתִי.</b> אֲשֶׁר זַכָּאָה אֲנִי נַפְשִׁי: <b>נִשְׁפָּט אוֹתָךְ.</b> בָּא עִמָּךְ בְּמִשְׁפָּט: <b>תֵּזְלִי.</b> לְשׁוֹן זִלְזוּל: <b>לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ.</b> לַעֲזֹב אוֹתִי וְלִסְמֹךְ עַל מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, בִּימֵי יְהוֹיָקִים (מלכים ב כד:ז) וְצִדְקִיָּהוּ (ירמיה לז): <b>לְשַׁנּוֹת.</b> לְשׁוֹן שִׁנּוּי: <b>כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר.</b> שֶׁסָּמַךְ אָחָז עָלָיו, ״וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חִזְּקוֹ״ כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים ב כח:כ): <b>לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח וְגוֹ׳.</b> יֵשׁ לִי לוֹמַר, שֶׁאֵין עוֹד אַתְּ רְאוּיָה לִי, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַמְּשַׁלֵּחַ <b>אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה וְגוֹ׳</b>: <b>וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים.</b> עִם אוֹהֲבִים רַבִּים; וְאַף עַל פִּי כֵן, שׁוּבִי <b>אֵלַי</b>: <b>וְשׁוּב אֵלַי.</b> כְּמוֹ ״עֲשׂוֹת״, וְלָשׁוּב אֵלַי אֲנִי עוֹסֵק בָּךְ: <b>שְׁפָיִים.</b> יִבְלֵי מַיִם: <b>לֹא שֻׁגַּלְתְּ.</b> לְשׁוֹן פִּילֶגֶשׁ: <b>יָשַׁבְתְּ לָהֶם.</b> לִהְיוֹת נְכוֹנָה לִקְרָאתָם: <b>כַּעֲרָבִי.</b> יוֹשֵׁב אֹהָלִים, שֶׁהוּא תָּמִיד מָצוּי בַּחוּץ, בַּמִּדְבָּרוֹת; וְעַל שֵׁם כָּךְ הוּא קָרוּי עֲרָבִי, שֶׁשּׁוֹכֵן בָּעֲרָבָה: <b>וּמַלְקוֹשׁ.</b> כְּמָטָר הַיּוֹרֵד בְּנִיסָן (יואל ב:כג) עַל הַמְּלִילוֹת וְעַל הַקַּשִּׁין. <b>וּמַלְקוֹשׁ</b> טְרַדִיוֹ״א בְּלַעַ״ז: <b>הֲלוֹא מֵעַתָּה.</b> הַלְוַאי שַׁבְתְּ מֵרָעָתֵךְ וְ<b>קָרָאת לִי אָבִי</b>, וְאִם תַּעֲשִׂי כָּךְ, <b>הֲיִנְטֹר</b> לָךְ אֲדוֹנַיִךְ <b>לְעוֹלָם</b> אֵת אֲשֶׁר חָטָאת לוֹ, <b>אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח</b>? לֹא יִשְׁמֹר! <b>הִנֵּה דִבַּרְתְּ.</b> בְּפִיךְ: ״לֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ״ (ירמיה ב:לא), וְאוֹתָהּ הָרָעָה תַּעֲשִׂי וְלֹא תִתְּנִי לֵב לָשׁוּב: <b>וַתּוּכָל.</b> וְנִצַּחְתְּ לִמְרוֹד: <b>מְשׁוּבָה.</b> נִצַּחַת (ירמיה ח:ה) וּמוּכַחַת <b>בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ</b> כְּשֶׁצִּוַּנִי לְהַחֲזִיר עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים (מגלה יד:). <b>הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל</b> ״הַשּׁוֹבֵבָה״ (ירמיה לא:כא), אַנְבּוֹזִייָ״ה בְּלַעַ״ז: <b>יִשְׂרָאֵל.</b> עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים: <b>הוֹלְכָה הִיא.</b> בְּעוֹדָהּ עַל אַדְמָתָהּ, קוֹדֶם שֶׁגָּלְתָה בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ עִם הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה (מלכים ב יז): <b>הוֹלְכָה.</b> הָיְתָה הוֹלֶכֶת <b>עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ</b>: <b>וַתִּזְנִי שָׁם.</b> לַעֲבוֹדָה זָרָה. <b>וַתִּזְנִי</b> כְּמוֹ <b>וַתִּזֶן</b>: יוֹ״ד יְתֵרָה: <b>וָאֹמַר.</b> עַל יְדֵי נְבִיאַי עָמוֹס וְהוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי וּשְׁאָר נְבִיאִים: <b>אֵלַי תָּשׁוּב</b>: <b>וַתֵּרֶא בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה.</b> כָּל זֶה. <b>בֹּגֵדָה</b> קָשָׁה מִ<b>מְּשׁוּבָה</b>: יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם רִאשׁוֹנִים לְקִלְקוּל וְלֹא רָאוּ פֻּרְעָנוּת לִלְמֹד מִמֶּנּוּ וְלָשׁוּב, קְרוּיִין <b>מְשׁוּבָה</b>; יְהוּדָה, שֶׁרָאוּ שֶׁגָּלוּ אֵלּוּ וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר, קְרוּיִין <b>בֹּגֵדָה</b>: <b>וָאֵרֶא כִּי עַל כָּל אוֹדוֹת וגו׳.</b> נְקֻדּוֹת טַעֲמֵי מִקְרָא זֶה מְלַמְּדִין עַל פֵּרוּשׁוֹ: <b>יִשְׂרָאֵל</b> נָקוּד זָקֵף, מֻבְדָּל מִשִּׁלַּחְתִּיהָ; <b>שִׁלַּחְתִּיהָ</b> נָקוּד זָקֵף גָּדוֹל לְעַצְמוֹ. וְזֶה פֵּרוּשׁוֹ: <b>וָאֵרֶא</b> נִסְתַּכַּלְתִּי בָּהּ לִיפָּרַע מִמֶּנָּה, וְלָמָּה? <b>כִּי עַל כָּל אוֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשׁוּבָה יִשְׂרָאֵל</b>, וּמָה הָיְתָה נִקְמָתִי? <b>שִׁלַּחְתִּיהָ</b> מֵעַל פָּנַי. <b>וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה</b> שֶׁרָאֲתָה בְּפוּרְעָנוּת שֶׁל שׁוֹמְרוֹן, לָתֵת לִבָּהּ לָשׁוּב: <b>וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן.</b> ״וְטָעַת עִם פָּלְחֵי אַבְנַיָּא וְאָעֵיָא״, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם <b>מִקֹּל זְנוּתָהּ</b> לְשׁוֹן קַלּוּת: ״מִדְּקַלִּילָא בְּעֵינָהָא טָעֲוָותָהָא״: <b>וְגַם בְּכָל זֹאת.</b> שֶׁרָאוּ בְּקִלְקוּלַת פֻּרְעָנוּת חֲבֵרֵיהֶם: <b>כִּי אִם בְּשֶׁקֶר.</b> דּוֹרוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּה מַרְאִין עַצְמָם שֶׁהֵם צַדִּיקִים, וְהֵם רְשָׁעִים הָיוּ. צָרִים צוּרוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה עַל דַּלְתוֹתֵיהֶם מִבִּפְנִים, חֶצְיָהּ עַל זוֹ וְחֶצְיָהּ עַל זוֹ, וּכְשֶׁהָיוּ מְבַעֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה בּוֹדְקִים, הָיָה הַדֶּלֶת פָּתוּחַ וְלֹא הָיוּ מַכִּירִין בָּהּ: <b>צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל.</b> נִקְּתָה וּפָטְרָה עַצְמָהּ מִן הַדִּין, שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ מִמִּי לִלְמוֹד: <b>הָלוֹךְ וְקָרָאתָ וְגוֹ׳.</b> הָלוֹךְ כְּתַרְגּוּמוֹ: ״אֲזִיל״, לְשׁוֹן צִוּוּי; כָּאן צִוָּהוּ לֵילֵךְ וּלְהַחֲזִיר עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ (מגלה יד:), כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (פסוק ו), שֶׁבִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ נֶאֶמְרָה לוֹ נְבוּאָה זוֹ; וְחָזְרוּ מִקְצָת מֵהֶן בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְיֹאשִׁיָּהוּ (דברי הימים ב לה,יז-יט): <b>צָפוֹנָה.</b> אֶל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁגָּלוּ שָׁם לְאַשּׁוּר: <b>פָּנַי.</b> ״רוּגְזִי״, כֵּן תַּרְגֵּם יוֹנָתָן: <b>פָּשָׁעְתְּ.</b> מָרַדְתְּ: <b>וַתְּפַזְּרִי אֶת דְּרָכַיִךְ.</b> לְשׁוֹן זְנוּת; פִּסּוּק רַגְלַיִם לְמִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: <b>שׁוֹבָבִים.</b> אַנְוִוישִׁי״ר בְּלַעַ״ז, שֶׁשּׁוֹבַבְתֶּם דַּרְכְּכֶם מֵרוֹב כֹּל (דברים כח:מז), שֶׁהֱיִיתֶם בְּשַׁלְוָה וְעֹנֶג, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר ״הַפּוֹרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל״ (עמוס ו:ה), ״הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן״ (עמוס ו:ו): <b>כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם.</b> וְנִקְרֵאתֶם בִּשְׁמִי, שֶׁאֲנִי אָדוֹן לָכֶם, וְאֵין כְּבוֹדִי לְהַנִּיחַ אֶתְכֶם בְּיַד אוֹיְבִי: <b>לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן.</b> כִּי כָל כְּנִיסַתְכֶם תְּהֵא קְדוֹשָׁה, וְאֶשְׁכּוֹן בָּהּ כְּאִלּוּ הוּא אֲרוֹן: <b>יִפְקֹדוּ.</b> כְּמוֹ <b>יִזְכְּרוּ</b>: <b>וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד.</b> מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בּוֹ כְּבָר בְּשִׁילֹה, שֶׁהֱבִיאוּהוּ בַּמִּלְחָמָה עִם פְּלִשְׁתִּים, בִּימֵי עֵלִי (שמואל א ד): <b>וְנִקְווּ.</b> וְנִקְבְּצוּ, לְשׁוֹן ״מִקְוֵה מַיִם״ (ויקרא יא:לו): <b>שְׁרִירוּת.</b> לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ ״אֲשׁוּרֶנּוּ״ (במדבר כד, יז): <b>יֵלְכוּ בֵית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל.</b> עִמָּם יִתְחַבְּרוּ וְיִתְוַסְּפוּ עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת מַמְלָכָה אַחַת: <b>וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי.</b> בְּלִבִּי, וְלָכֵן הִנְחַלְתִּים לַאֲבוֹתֵיכֶם: <b>אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים.</b> אֶת, עֲדָתִי וְאֻמָּתִי, בְּתוֹךְ שְׁאָר בָּנִים, לְפִיכָךְ בֵּרַרְתִּי מָנָה יָפָה <b>וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה</b>: <b>צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם.</b> צִבְיוֹן כָּל צִבְאוֹת גּוֹיִם (תנחומא, משפטים יז): <b>אָכֵן.</b> אֲבָל אַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם מַחֲשַׁבְתִּי, כִּי אִם כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁבּוֹגְדָה מֵרֵעָהּ עַל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַסְפִּיק מְזוֹנוֹתֶיהָ, <b>כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי</b> – הַמַּסְפִּיק לָכֶם כָּל טוֹב; כָּךְ מִדְרַשׁ אַגָּדָה (תנחומא, משפטים יז): <b>עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע.</b> קָרוֹב הוּא לְהִשָּׁמַע: <b>הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ.</b> הַנָּבִיא מְלַמְּדָם לְהִתְוַדּוֹת וְלוֹמַר כֵּן: <b>הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ</b>, <b>אָכֵן לַשֶּׁקֶר וְגוֹ</b>, <b>וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה וְגוֹ׳ נִשְׁכְּבָה בְבָשְׁתֵּנוּ</b>. כָּל זֶה לְשׁוֹן תְּפִלָּה שֶׁהַנָּבִיא מְלַמְּדָם לוֹמַר: <b>אָתָנוּ.</b> בָּאנוּ: <b>אָכֵן לַשֶּׁקֶר.</b> שָׁמַרְנוּ מִגְּבָעוֹת וְהָמוֹן הָרִים שֶׁעָבַדְנוּ עֲבוֹדָה זָרָה שָׁם (על פי שמואל א כה:כא): <b>אָכֵן.</b> בֶּאֱמֶת: <b>וְהַבֹּשֶׁת.</b> עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָסַקְנוּ בָּהּ; כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ״וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת״ (הושע ט:י): <b>אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ.</b> בַּעֲוֹן עֲבוֹדָתָהּ הָיָה יְגִיעֵנוּ לָבַז: <b>אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל.</b> בִּתְשׁוּבָה זוֹ <b>אֵלַי תָּשׁוּב</b> לִכְבוֹדְךָ וּגְדֻלָּתְךָ הָרִאשׁוֹנָה: <b>וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי.</b> אָז <b>לֹא תָנוּד</b> – לָצֵאת בַּגּוֹלָה: <b>וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה׳ בֶּאֱמֶת.</b> כְּשֶׁתִּשָּׁבַע בִּשְׁמִי תִּשָּׁבַע <b>בֶּאֱמֶת</b>, וְלֹא כַּאֲשֶׁר עַתָּה, שֶׁכָּתוּב בָּכֶם ״אִם חַי ה׳ יֹאמְרוּ אָכֵן לְשֶׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ״ (ירמיה ה:ב): <b>וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גוֹיִם.</b> אִם תַּעֲשׂוּ כֵּן, אָז יִתְבָּרְכוּ בְּיִשְׂרָאֵל הַגּוֹיִם; כָּל גּוֹי יֹאמַר לִבְנוֹ: תְּהֵא כִּפְלוֹנִי יִשְׂרָאֵל: <b>יִתְהַלָּלוּ.</b> יַגִּידוּ שִׁבְחֲכֶם. דָּבָר אַחֵר: <b>יִתְהַלָּלוּ</b> – מִי שֶׁיּוּכַל לְהִדָּבֵק בְּיִשְׂרָאֵל, יִתְפָּאֵר בַּדָּבָר; פורוונטי״ר בְּלַעַ״ז: <b>כִּי כֹה אָמַר ה׳ וגו׳ נִירוּ לָכֶם נִיר.</b> – הֱווּ לְמֵדִין מֵעוֹבְדֵי אֲדָמָה, שֶׁנָּרִים אוֹתָהּ בִּימֵי הַקַּיִץ לְהָמִית שָׁרְשֵׁי הָעֲשָׂבִים, שֶׁלֹּא תְּהֵא מַעֲלָה <b>קוֹצִים</b> בְּעֵת הַזֶּרַע בַּחֹרֶף; אַף אַתֶּם הֵטִיבוּ מַעֲשֵׂיכֶם בְּטֶרֶם תָּבֹא עֲלֵיכֶם הָרָעָה, שֶׁלֹּא תְּהֵא תְּפִלַּתְכֶם נִמְאֶסֶת כְּשֶׁתִּצְעֲקוּ: <b>וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים.</b> וְאַל תְּהִי צַעֲקַתְכֶם לְפָנַי מִתּוֹךְ הָרֶשַׁע כִּי אִם מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, שֶׁלֹּא תִהְיוּ דּוֹמִים לְזוֹרֵעַ בְּלֹא נִיר, וְהִיא נֶהְפֶּכֶת לְקוֹצִים; קַרְדוֹנְ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>הִמּוֹלוּ לַה׳.</b> בְּטֶרֶם <b>תֵּצֵא חֲמָתִי כָאֵשׁ</b>; זֶהוּ כְּנִיר לִפְנֵי הַזֶּרַע (ירמיה ג:ג): <b>וְאִמְרוּ תִּקְעוּ שׁוֹפָר.</b> הַזְהִירוּ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, שֶׁיִּתְקְעוּ בְּשׁוֹפָר לִבְרוֹחַ: <b>מַלְאוּ.</b> לְשׁוֹן אֲסִיפָה, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא: ״אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים״ (ישעיהו לא:ד); ״קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא״ (ירמיהו יב:ו); ״יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן״ (איוב טז:י): <b>שְׂאוּ נֵס.</b> לִבְרוֹחַ לְצִיּוֹן: <b>הָעִיזוּ.</b> הֵאָסְפוּ, כְּמוֹ ״שְׁלַח הָעֵז״ (שמות ט:יט): <b>עָלָה אַרְיֵה.</b> נְבוּכַדְנֶצַּר (מגלה יא.): <b>מִסֻּבְּכוֹ.</b> דֶּרֶךְ אַרְיֵה לֵישֵׁב בְּמַאֲרַב סִבְכֵי הַיַּעַר (ישעיה י:לד); אשפיישי״ש בְּלַעַז: <b>תִּצֶּינָה.</b> לְשׁוֹן ״צִיָּה״ (ירמיה ב:ו): <b>עַל זֹאת.</b> מַה הוּא זֹאת? <b>כִּי לֹא שָׁב וְגוֹ׳</b>. וְאַף עַל פִּי שֶׁדִּבֵּר לְמַעְלָה בִּנְבוּכַדְנֶצַּר עַל הַחֻרְבָּן, כָּאן חָזַר לְדַבֵּר בְּמִיתַת יֹאשִׁיָּהוּ: <b>כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף וְגוֹ׳.</b> וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁב יֹאשִׁיָּהוּ בְּכָל לֵב, נֶאֱמַר בּוֹ (מלכים ב כג:כו) ״לֹא שָׁב ה׳ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה״: <b>וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא.</b> בְּיוֹמוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ יִתְמְהוּ: לָמָּה עָלְתָה בּוֹ כָּל כָּךְ? וְהֵם אֵין יוֹדְעִין שֶׁאֵין דּוֹרוֹ חוֹזֵר יָפֶה; כְּשֶׁבָּא לְבַעֵר אֶת עֲבוֹדָה זָרָה מֶה הָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר עוֹשִׂין? חוֹקְקִין צוּרַת עֲבוֹדָה זָרָה עַל דַּלְתוֹתֵיהֶן, חֶצְיָהּ בְּדֶלֶת זֶה וְחֶצְיָהּ בְּדֶלֶת זֶה; כְּשֶׁהָיָה פּוֹתְחוֹ לֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת, וּכְשֶׁהָלַךְ מִשָּׁם סוֹגְרָהּ וְהִיא מִתְחַבֶּרֶת: <b>הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ.</b> אַטִינְטַא״ר בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן ״הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי״ (בראשית ג:יג); שֶׁנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר נִבָּאִים לָכֶם: <b>שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם</b>: <b>לָעָם הַזֶּה.</b> עַל הָעָם הַזֶּה, כְּשֶׁיִּגְלוּ כֻּלָּם: <b>צַח שְׁפָיִים.</b> מְכַבֵּד וּמְטַאטֵא אַף אֶת שְׂדוֹת יִבְלֵי הַמַּיִם, לְשִׁיתָם מִדְבָּר. לָשׁוֹן אַחֵר: <b>צַח</b> לְשׁוֹן ״צָמָא״, דִּמְתַרְגְּמִינָן: ״צְחוּתָא״: <b>דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי.</b> אוֹתוֹ <b>רוּחַ</b> בָּא. וְגַם <b>לוֹא לִזְרוֹת</b> מוֹץ מִגֹּרֶן, אהבוניי״ר בְּלַעַז, כְּמוֹ ״וְאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה״ (ירמיה טו:ז): <b>וְלוֹא לְהָבַר.</b> וְלִנְקוֹת תְּבוּאָה הוּא בָּא, כְּלוֹמַר: לֹא לְטוֹבָה כִּי אִם לְרָעָה, לְהַגְלוֹת אֶת אֲנָשִׁים (וְנָשִׁים) טַף וּבְהֵמָה: <b>רוּחַ מָלֵא.</b> מֵאֵלֶּה הַפֻּרְעָנוּת <b>יָבוֹא לִי</b> רוּחַ מָלֵא, רוּחַ שָׁלֵם, שֶׁלֹּא אֶחְזוֹר בּוֹ וְלֹא אֶנָּחֵם. רוּחַ טַלְנ״ט בְּלַעַ״ז: <b>מִשְׁפָּטִים.</b> לְשׁוֹן וִכּוּחַ: <b>וְכַסּוּפָה.</b> אִיקוֹמָאטְרוֹבִילוֹ בְּלַעַ״ז: <b>אוֹנֵךְ.</b> חֲמָסֵךְ: <b>כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן.</b> ״אָרֵי קַל נְבִיָּא מִתְנְבָן עֲלֵיהוֹן דְּגָלוֹן עַל דְּפָלְחוּ לָעֲגָלָה דִּבְדָן וּמְבַשְּׂרָן בְּשׁוֹרָן בַּיְּשָׁן יָתוּן עֲלֵיהוֹן עַל דְּאִשְׁתַּעֲבְדוּ לְצַלְמָא דָּקִים מִיכָה בְּטוּרָא דְּבֵית אֶפְרַיִם״. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר גָּלוּ הָעֲגָלִים מִיְּמוֹת סַנְחֵרִב, עֲדַיִן עֲווֹנָם קַיָּם. גְּדוֹלָה הִיא עֲבֵרָה שֶׁשּׁוֹבֶרֶת לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ: לְפָנֶיהָ מִיְּמוֹת אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיִרְדֹּף עַד דָּן״ (בראשית יד:יד), כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדָן תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁעֲתִידִין בָּנָיו לַעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה; וּלְאַחֲרֶיהָ בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן: <b>וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן. אָוֶן</b> שֶׁבֶר: <b>נוֹצְרִים.</b> נוֹתְנֵי מָצוֹר עֲלֵיהֶם: <b>שָׂדַי.</b> כְּמוֹ שָׂדֶה: <b>אוֹתִי מָרָתָה.</b> הִקְנִיטָה; כְּמוֹ ״מַמְרִים הֱיִיתֶם״ (דברים ט:כד) – מַרְגְּזִין: <b>עָשׂוּ אֵלֶּה.</b> לַעֲשׂוֹת אֵלֶּה לָךְ: <b>אוֹחִילָה.</b> לְשׁוֹן חִיל וְרֶתֶת: <b>קִירוֹת.</b> אַנְטִינָ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>שָׁמְעַת נַפְשִׁי.</b> מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד (חגיגה טו.) בָּאַתְנִי בְּשׂוֹרַת קוֹל מִ<b>תְּרוּעַת מִלְחָמָה</b>: <b>שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר.</b> חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם עַל גָּלוּת יְכָנְיָה: <b>רֶגַע יְרִיעוֹתָי.</b> רֶגַע שֻׁדְּדוּ יְרִיעוֹתָי: <b>עַד מָתַי אֶרְאֶה.</b> הָאֲסִיפוֹת הָאֵלֶּה הַנּוֹשְׂאִים <b>נֵס</b>, לְהִקָּבֵץ לָבֹא לְהִלָּחֵם: <b>הִתְקַלְקָלוּ.</b> נִתְּקוּ וְנִזְרְקוּ מִמְּקוֹמָן; וְעִם ״קַלְקַל בַּחִצִּים״ (יחזקאל כא:כו) חִבְּרוֹ מְנַחֵם: <b>וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל.</b> אֶרֶץ הַנְּטוּעַ כָּל טוֹב כַּכַּרְמֶל נִהְיָה <b>מִדְבָּר</b>. מִדְרַשׁ אַגָּדָה: רָאִיתִי הֶהָרִים אֵלּוּ הָאָבוֹת, וְכָל הַגְּבָעוֹת אֵלּוּ אִמָּהוֹת (ראש השנה יא.), כְּלוֹמַר זְכוּתָן תַּמָּה, אֵין הָאָדָם, זְכוּת מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ עָנִיו מִכָּל הָאָדָם (במדבר יב,ג), <b>וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל</b> אֵלִיָּהוּ: <b>וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה.</b> בְּיוֹשְׁבֶיהָ, כִּי אוֹתִיר פְּלִיטִים שֶׁיֵּלְכוּ בַּגּוֹלָה: <b>תֶּאֱבַל.</b> תֶּחֱרַב: <b>זַמּוֹתִי.</b> לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה: <b>עַל כִּי דִבַּרְתִּי.</b> הַפּוּרְעָנוּת הַזֶּה, וַאֲקַיְּמֶנָּה: <b>וְלֹא אָשׁוּב.</b> וְלֹא אֶנָּחֵם, לַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת עֲלֵיהֶם: <b>וְרוֹמֵה.</b> כְּמוֹ ״רָמָה בַיָּם״ (שמות טו:א): <b>בָּאוּ בֶעָבִים.</b> בַּיְּעָרוֹת עָבִים, מְקוֹם סִיכּוּךְ קוֹצִים לְהִטָּמֵן: <b>וּבַכֵּפִים עָלוּ.</b> ״סֶלַע״ (ירמיה כג:כט) מְתֻרְגָּם ״בְּכִיפַיָּא״: <b>כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי.</b> לְהִתְנָאוֹת וְלִמְצֹא רַחֲמִים לִפְנֵי הַשּׁוֹדֵד: <b>תִּקְרְעִי בַפּוּךְ.</b> לְשׁוֹן קְרִיעָה, שֶׁהַפּוּךְ נִרְאֶה כְּמַרְחִיב קֶרַע הָעַיִן; כָּךְ שָׁמַעְתִּי. וְגַם מְנַחֵם לֹא חָלַק, בְּמַחְבֶּרֶת קֶרַע: <b>פּוּךְ.</b> לְשׁוֹן כָּחוֹל (שבת ח,ג): <b>עוֹגְבִים.</b> הַמְּשַׂחֲקִים עִם הַנָּשִׁים בְּצִדֵּי מִינֵי נִיאוּף; כְּמוֹ ״וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם״ (יחזקאל כג:כ): <b>נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ.</b> מְבַקְּשִׁים לְהָרְגֵךְ: <b>כְּמַבְכִּירָה.</b> כְּאִשָּׁה הַמְּבַכֶּרֶת תְּחִלַּת לֵידָתָהּ: <b>תִּתְיַפֵּחַ.</b> תְּיַלֵּל וְתִצְעַק גְּנִיחוֹת; קונפליינ״ט בְּלַעַ״ז; כְּמוֹ ״וִיפֵחַ חָמָס״ (תהלים כז:יב) – לְשׁוֹן דִּבּוּר: <b>אוֹי נָא לִי.</b> כָּךְ אוֹמֶרֶת: <b>ה׳ עֵינֶיךָ הֲלוֹא.</b> הֵם בַּעֲלֵי אֱמוּנָה לְהֵיטִיב, וְלָמָּה בָּגְדוּ אֵלֶּה בָּךְ וְאֵין מְבַקְּשִׁין אֱמוּנָה? <b>הִכִּיתָה אוֹתָם.</b> וְלֹא נַעֲשׂוּ חוֹלִים עַל הַמַּכָּה, לָשׂוּם עַל לִבָּם לָשׁוּב מֵרָעָתָם: <b>קַחַת.</b> כְּמוֹ לָקַחַת: <b>וַאֲנִי אָמַרְתִּי.</b> הַנָּבִיא אוֹמֵר כָּךְ. <b>אַךְ דַּלִּים הֵם</b> מֵחָכְמָה, אֵלּוּ שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמָּהֶם: <b>נוֹאֲלוּ.</b> לְשׁוֹן ״אֱוִיל״ (ירמיה ד:כב), כְּתַרְגּוּמוֹ: ״אִיטְפַּשׁוּ״: <b>אֵלְכָה לִי אֶל הַגְּדוֹלִים.</b> הֵם יִשְׁמְעוּ; <b>אַךְ</b> לֹא הוֹעַלְתִּי, וְגַם <b>הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל</b> שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֲלֵיהֶם: <b>אַרְיֵה.</b> מַלְכוּת בָּבֶל: <b>זְאֵב.</b> מַלְכוּת מָדַי: <b>נָמֵר.</b> מַלְכוּת אַשּׁוּר: <b>יִטָּרֵף.</b> בֶּאֱדוֹם (אסתר רבה, פתיחתא ה): <b>זְאֵב עֲרָבוֹת.</b> לְשׁוֹן ״עֲרָבָה וְשׁוּחָה״ (ירמיה ב:ו): זְאֵב הַמִּדְבָּר: <b>שׁוֹקֵד.</b> מְמַהֵר, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם לְשׁוֹן שְׁמִירָה, כְּמוֹ ״לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתַי״ (משלי ח:לד). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן אֲרִיבָה: <b>אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ.</b> בִּתְמִיהָּ: שֶׁמָּא לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ?! וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ אֵי כְּמוֹ אַיִן. אֲשֶׁר <b>בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם</b> כָּל טוֹב: <b>יִתְגּוֹדָדוּ.</b> יִתְקַבְּצוּ גְדוּדִים: <b>סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ.</b> בְּכָל בֹּקֶר הָיוּ. <b>מַשְׁכִּים</b> – לְאוֹר בֹּקֶר בְּהַשְׁכָּמָה: <b>יִצְהָלוּ.</b> לָשׁוֹן זֶה נוֹפֵל עַל הַסּוּסִים: ״מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו״ (ירמיה ח:טז). לְשׁוֹן צַהֲלָה – אֵישְׁיוּדְמִינְ״ט בְּלַעַ״ז: <b>בְשָׁרוֹתֶיהָ.</b> לְשׁוֹן מִישׁוֹר, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן חוֹמָה עִם ״אֲדַלֵּג שׁוּר״ (תהלים יח:ל), אַךְ לֹא יִתָּכְנוּ <b>נְטִישׁוֹתֶיהָ</b> צִי״שׁ בְּלַעַ״ז, שֶׁהֵם שָׁרְשֵׁי כֶּרֶם, לִהְיוֹת נֶחְשָׁבִים עִם הַחוֹמוֹת וְלֹא עִם הַמִּישׁוֹר. וַאֲנִי אוֹמֵר <b>שָׁרוֹתֶיהָ</b> לְשׁוֹן שׁוּרוֹת הַכֶּרֶם. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם <b>בְּשָׁרוֹתֶיהָ</b> ״בְּקִירוֹהָא״, וּ<b>נְטִישׁוֹתֶיהָ</b> ״בְּרָנִיתָהָא״: <b>וַיֹּאמְרוּ לֹא הוּא.</b> ״לָא מִן קֳדָמוֹהִי אַתְיָא עֲלָנָא טָבְתָא״ (תרגום יונתן): <b>וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ.</b> כְּתַרְגּוּמוֹ: ״וְנָבִיֵּי שִׁקְרָא יְהוֹן לְלָמָא״; כְּלוֹמַר: הַנְּבוּאָה שֶׁנִּיבָּאִים לָנוּ נְבִיאֵי שֶׁקֶר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּבְרֵיהֶם יֵהָפְכוּ לְהֶבֶל, <b>וְהַדִּבֵּר</b> שֶׁל קְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם אוֹמְרִים לָנוּ בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינָן <b>בָּהֶם</b>: <b>כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם.</b> הַנָּבִיא אוֹמֵר לָאוֹמְרִים זֹאת, כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם, כַּאֲשֶׁר אָמַר ה׳ לִי. וּמָה אָמַר ה׳ לִי? <b>יַעַן דַּבֶּרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגוֹ׳</b>: <b>וַאֲכָלָתַם.</b> וְתֹאכַל אוֹתָם: <b>אֵיתָן.</b> תַּקִּיף (מכילתא בשלח ויהי ו): <b>גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא.</b> מִימֵי קֶדֶם הִתְחִיל לִמְרוֹד בִּי, בְּדוֹר הַפְּלַגָּה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר (בראשית יא:א-ט; פסחים צד.-צד:): <b>אַשְׁפָּתוֹ.</b> מְקוֹם נַרְתֵּק הַחִצִּים: <b>יְרוֹשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ וְגוֹ׳.</b> הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: <b>יְרוֹשֵׁשׁ בֶּחָרֶב</b> אֶת <b>עָרֵי מִבְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה</b>: <b>יְרוֹשֵׁשׁ.</b> יְמַסְכֵּן: <b>בַּחָרֶב.</b> עַל יְדֵי גְּיָסוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם״ (ויקרא כו:ו): <b>הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ.</b> הֲלֹא הַיָּם, שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג מִפְּנֵי הַפּוּרְעָנוּת וְאֵינוֹ מְצַפֶּה לְקִבּוּל שָׂכָר, יָרֵא מִפָּנַי, וְאֵינוֹ עוֹבֵר הַ<b>גְּבוּל אֲשֶׁר שַׂמְתִּי</b> סְבִיבָיו: <b>תָּחִילוּ.</b> לְשׁוֹן פַּחַד: <b>וַיִּתְגָּעֲשׁוּ.</b> גַּלָּיו, וּמְרוֹמֵם לַעֲבוֹר הַגְּבוּל <b>וְלֹא יוּכָלוּ</b> לַעֲבוֹר: <b>וְהָמוּ גַלָּיו.</b> שָׁאוֹן קוֹל גָּדוֹל (ישעיהו יג:ד): <b>וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ.</b> הַגַּלִּים לֹא יַעַבְרוּ הַגְּבוּל: <b>יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ.</b> כַּתַּרְגּוּם: ״בְּכִיר וְלָקִישׁ״: <b>שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר.</b> שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת, שֶׁחָקַק לָנוּ בָּהֶן שְׁתֵּי חֻקּוֹת קָצִיר: חֹק הָעֹמֶר וְחֹק שְׁתֵּי הַלֶּחֶם (ויקרא רבה כח, ג): <b>יִשְׁמָר לָנוּ.</b> שֶׁיְּהֵא הַקָּצִיר בִּזְמַנּוֹ: <b>הִטּוּ אֵלֶּה.</b> הִטּוּ הַחֻקּוֹת הָאֵלֶּה מֵעֲלֵיכֶם; שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים לָכֶם, וְאַתֶּם כָּלִים בָּרָעָב: <b>יָשׁוּר.</b> יֶאֱרֹב, וְכֵן ״לְמַעַן שׁוֹרְרָי״ (תהילים ה:ט); לְשׁוֹן ״אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״ (במדבר כד:יז): <b>כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים.</b> כַּאֲשֶׁר יִשּׁוֹךְ הַיָּקוֹשׁ שֶׁעוֹשִׂין לִלְכּוֹד צְבָיִים בַּיַּעַר, כְּשֶׁרַגְלוֹ בָּא לְתוֹכוֹ, וְהוּא נוֹשְׁכוֹ וּמַחֲזִיקוֹ בְּרַגְלוֹ, וְנִלְכָּד; וְקוֹרִין לוֹ פִּיי״ד בְּלַעַז: <b>הִצִּיבוּ מַשְׁחִית.</b> צִינְבִּי״ל בְּלַעַ״ז; כֵּן עוֹשִׂין אוֹרְבִים עַל עִיר אוֹ עַל דֶּרֶךְ: <b>הִצִּיבוּ.</b> כְּמוֹ ״מַצַּב פְּלִשְׁתִּים״ (שמואל א יג:כג) (סא״א): <b>כִּכְלוּב.</b> הוּא מָקוֹם שֶׁמְּפַטְּמִין בּוֹ עוֹפוֹת; וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: ״כְּבֵית פִּיטְמָא״; וּבְלַעַ״ז פְרַנְ״ק: <b>עָשְׁתוּ.</b> לְשׁוֹן ״עֶשֶׁת שֵׁן״ (שיר השירים ה:יד), גּוּף עָב; וּבְלַעַז אִישְׁפִּישׁוֹרְ״ט: <b>עָבְרוּ דִבְרֵי רָע.</b> אִם בָּאת רָעָה אוֹ עֲבֵירָה לְיָדָם לֹא נָטוּ מִמֶּנָּה, אֶלָּא עָבְרוּ בָהּ וַעֲשָׂאוּהָ: <b>לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם.</b> לְמַעַן <b>יַצְלִיחוּ</b>: <b>שַׁמָּה.</b> תִּמָּהוֹן: <b>וְשַׁעֲרוּרָה.</b> דָּבָר מְגֻנֶּה לַכֹּל. וּמַהוּ דְּבַר הַתִּמָּהוֹן? הַנְּבִיאִים נִבְּאִים שֶׁקֶר וְאוֹמְרִים: הֱווּ גּוֹזְלִין וְאוֹנְסִין, וְהַכֹּהֲנִים שֶׁהֵם שׁוֹפְטֵי הָעָם וְנוֹגְשֵׂיהֶם יִרְדּוּ אֶת הָעָם עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים, כְּלוֹמַר: לְאַחֲרֵיהֶם, כְּמוֹ ״וְהַמֶּלֶךְ עוֹבֵר וְכָל הָעָם עוֹבְרִים עַל יָדוֹ״ (שמואל ב טו:יז-כג) (רוֹדֵף) (ס״א דְּדָוִד) אַחֲרָיו, אַף כָּאן עַל יְדֵיהֶם – אַחֲרֵיהֶם, לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים: <b>הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן.</b> לָלֶכֶת לְעָרֵיכֶם, לִשְׁמֹר מִבְצָרֵיכֶם: <b>בֵּית הַכֶּרֶם.</b> שֵׁם מָקוֹם הוּא: <b>שְׂאוּ מַשְׂאֵת.</b> נֵס, לְהִקָּבֵץ וּלְהִלָּחֵם עַל נַפְשְׁכֶם: <b>הַנָּוֶה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי.</b> הֶחֱרַבְתִּי תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן; לְשׁוֹן ״וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם״ (ירמיה כה:לז); ״נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן״ (ירמיה מז:ה): <b>רוֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם.</b> מָשָׁל הוּא: מְלָכִים וְחֵילוֹתֵיהֶם: <b>רָעוּ.</b> אָכְלוּ: <b>אֶת יָדוֹ.</b> אֶת מְקוֹמוֹ; סְבִיבָיו: <b>קַדְּשׁוּ.</b> זַמְּנוּ: <b>אוֹי לָנוּ.</b> לְעֵת פְּנוֹת הַיּוֹם: <b>כִּי פָנָה הַיּוֹם.</b> כַּאֲשֶׁר פָּנָה לְעֵת עֶרֶב הִצִּיתוּ הָאוּר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ (תענית כט.): <b>כִּרְתוּ עֵצָה.</b> לֹא מַפִּיק הֵ״א, וְהוּא לְשׁוֹן ׳עֵץ׳, שֶׁאֵין לְשׁוֹן ׳כְּרִיתָה׳ נוֹפֵל עַל הָ״עֵצָה״ (שמואל ב טז:כ). וְעֵצָה הָאָמוּר כָּאן – לְשׁוֹן הַרְבֵּה עֵצִים, כְּמוֹ ״דָּגָה״ (שמות ז:יח) – לְשׁוֹן דָּגִים הַרְבֵּה: <b>הָעִיר הָפְקַד.</b> שֶׁבָּאָה פְּקֻדָּתָהּ: <b>כְּהָקִיר.</b> לְשׁוֹן מָקוֹר: <b>בַּיִר.</b> בְּאֵר: <b>כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ.</b> כֵּן נוֹבַעַת רָעָתָם; תָּמִיד מוֹסִיפִים וּמְחַדְּשִׁים: <b>חֳלִי וּמַכָּה.</b> ״עַל כֵּן אַיְתֵיתִי עֲלָהּ מְרַע וּמְחָא״ (תרגום יונתן): <b>הִוָּסְרִי.</b> קַבְּלִי מוּסָר: <b>פֶּן תֵּקַע.</b> פֶּן תִּנָּתֵק. הוֹקַע לְשׁוֹן חִבּוּר: ״וְהוֹקַע אוֹתָם״ (במדבר כה:ד), וְיֵשׁ לְשׁוֹן הֲסָרַת הַחִבּוּר, וְהַרְבֵּה תֵּיבוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת כֵּן: <b>עוֹלֵל.</b> גְּרַפָּאִי״ן בְּלַעַ״ז. לְאַחַר שֶׁבָּצְרוּ הַכֶּרֶם וְנִשְׁאֲרוּ עוֹלֵלוֹת, וְהָעֲנִיִּים בָּאִים וְעוֹלְלִים אוֹתָם, כֵּן יָבוֹזּוּ וְיַחְזְרוּ וְיָבוֹזּוּ: <b>הָשֵׁב יָדְךָ.</b> אַתָּה, הַשּׂוֹנֵא, הָשֵׁב יָדְךָ לִשְׁלוֹל שֵׁנִית, <b>כְּבוֹצֵר</b> הַמֵּשִׁיב יָדוֹ <b>עַל סַלְסִלּוֹת</b> – הַמְּסַלְסֵל וּמְחַפֵּשׂ הָעוֹלֵלוֹת. וְכֵן הָיְתָה: מִשֶּׁהִגְלָה אֶת יְהוֹיָקִים וַהֲרָגוֹ וְהִמְלִיךְ אֶת יְכָנְיָה, חָזַר לְסוֹף שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְהִגְלָהוּ, חָזַר לְסוֹף עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהִגְלָה אֶת צִדְקִיָּהוּ (מלכים ב כד-כה): <b>סַלְסִלּוֹת.</b> רְבִירְקְדוּרְ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ״ (משלי ד:ח) – כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוּנַשׁ. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן ״סַל״ (שמות כט:ג); פַּנִירְ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>וְאָעִידָה.</b> לְשׁוֹן הַתְרָאָה: <b>עֲרֵלָה.</b> אֲטוּמָה, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן עֲרֵלָה: <b>לְחֶרְפָּה.</b> מְחָרְפִין אוֹתוֹ: <b>וְאֶת חֲמַת ה׳ מָלֵאתִי.</b> לִבִּי מָלֵא נְבוּאָה לָבוֹא חֲמַת ה׳ עֲלֵיהֶם: <b>הָכִיל.</b> כְּמוֹ ״לְהָכִיל״ (יחזקאל כא:לג), אשופרי״ר בְּלַעַ״ז: <b>שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל.</b> לִשְׁפֹּךְ עַל הַיּוֹנְקִים: <b>בַּחוּץ.</b> בַּשּׁוּק: <b>מְלֵא יָמִים.</b> קָרוֹב לַמָּוֶת, וְהוּא יֶתֶר עַל <b>זָקֵן</b>: <b>שָׂדוֹת וְנָשִׁים יַחְדָּו.</b> יוּסַבּוּ <b>לַאֲחֵרִים</b>: <b>בּוֹצֵעַ בָּצַע.</b> אוֹנֵס מָמוֹן: <b>עַל נְקַלָּה.</b> קַל הוּא לִנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר לְהוֹצִיא מִפִּיהֶם וְלוֹמַר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם (ירמיה ד:י), וּבַדָּבָר הַזֶּה מְרַפְּאִין בְּדִבּוּרָם אֶת הַ<b>שֶּׁבֶר</b> הֶעָתִיד לָבֹא עֲלֵיהֶן: <b>הוֹבִישׁוּ.</b> ״עֲלֵיהוֹן לְמִיבְהַת״ (תרגום יונתן): <b>הַכְלִים.</b> כְּמוֹ לְהַכְלִים: <b>גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ.</b> אֵינָם מִתְבַּיְּשִׁין מִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים: <b>מַרְגּוֹעַ.</b> מְנוּחָה: <b>וַהֲקִימֹתִי עֲלֵיכֶם צוֹפִים.</b> הוּא שֶׁמַּעֲמִידִין אֲנָשִׁים עַל הַמִּגְדָּלִים עֵת הַחֵרוּם אִישׁ צוֹפֶה, וְרוֹאֶה: אִם גַּיִס בָּא לָעִיר, תּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר וּמַזְהִיר אֶת הָעָם לְהֵחָלֵץ וְלָבֹא עַל הַחוֹמָה; אַף אֲנִי הֶעֱמַדְתִּי נְבִיאִים הַמַּשְׁמִיעִים אֶתְכֶם אֶת הַפֻּרְעָנוּת הַבָּאָה, לְהִזְדָּרֵז וּלְתַקֵּן דַּרְכֵיכֶם שֶׁתְּנַצְּלוּ, וְהוּא כְּשׁוֹפָר תְּקִיעוֹת הַצּוֹפֶה, הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל הַשּׁוֹפָר הַזֶּה וְהֵחָלְצוּ: <b>וְהַקִימֹתִי.</b> פֵּירוּשׁ: הֶעֱמַדְתִּי לָהֶם כְּבָר; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וַאֲקִימִית״, <b>צוֹפִים</b> גִּיט״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>אֶת אֲשֶׁר בָּם.</b> אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר בְּיָדָם: <b>פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם.</b> שְׂכַר מַחְשְׁבוֹתָם: <b>וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ בָהּ.</b> הֲרֵי זֶה דּוּגְמַת ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה״ (שמות טו:ב), שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר הָיָה לִי לִישׁוּעָה; אַף כָּאן הָיָה לוֹ לוֹמַר וְתוֹרָתִי מָאֲסוּ בָהּ. וְדֶרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן: <b>לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה.</b> אֲשֶׁר אַתֶּם מַקְרִיבִים לְפָנַי, אֲשֶׁר <b>מִשְּׁבָא</b> בָּאָה: <b>לֹא עָרְבוּ.</b> לֹא נָעֲמוּ: <b>יַחֲזִיקוּ.</b> יִקְחוּ, כְּמוֹ ״וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ״ (שמות ד:ד), וְכֵן ״צָרָה הֶחֱזִיקַתְנוּ״ (ירמיה ו:כד) – אֲחָזַתְנוּ: <b>מָגוֹר.</b> יִרְאָה. לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן אֲסִיפָה, כְּמוֹ ״מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב״ (יחזקאל כא:יז); וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: <b>וְהִתְפַּלְּשִׁי.</b> הִתְגַּלְגְּלִי: <b>אֵבֶל יָחִיד.</b> אֵבֶל שֶׁל בֵּן יָחִיד, מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּן יָחִיד וּמֵת: <b>מִסְפַּד תַּמְרוּרִים.</b> לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק נָקוּד מִסְפַּד בְּפַתָּח, וְאֵינוֹ נָקוּד מִסְפֵּד (ירמיה מח:לח) בְּצֵירֵי: <b>עָלֵינוּ.</b> כִּבְיָכוֹל, עָלַי וְעָלֶיךָ: <b>בָּחוֹן נְתַתִּיךָ.</b> לְיִרְמְיָה נֶאֱמַר: חָזָק נְתַתִּיךָ בְּתוֹכָם. <b>וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם.</b> שֶׁתּוֹכִיחֵם וְהֵם לֹא יִשְׁמְעוּ. <b>בָּחוֹן.</b> לְשׁוֹן חוֹזֶק, כְּמוֹ ״עֹפֶל וָבַחַן״ (ישעיהו לב:יד); ״הֵקִימוּ בְחוּנָיו״ (ישעיהו כג:יג): <b>סָרֵי סוֹרְרִים.</b> סָרִים מִן הַדֶּרֶךְ: <b>הוֹלְכֵי רָכִיל.</b> בֵּין הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל: מַטִּילֵי אֵיבָה בֵּין שְׁנֵי שָׂרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כֹּחַ לְהִתְגָּרוֹת יַחַד; כָּךְ שָׁמַעְתִּי. וַאֲנִי אוֹמֵר: <b>הוֹלְכֵי רָכִיל</b> הֵם, וַחֲזָקִים כַּ<b>נְּחֹשֶׁת וּבַרְזֶל</b> לְהַחֲזִיק כְּזָבֵיהֶם. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם רָכִיל זֶה לְשׁוֹן נוֹכֵל: ״מְהַלְּכִין בִּנְכִילוּ כְּמָא דְמְעָרֵב נְחָשׁ עִם פַּרְזְלָא״. וְנוֹכֵל הוּא לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה, כְּמוֹ ״וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ״ (בראשית לז:יח): <b>נָחַר מַפּוּחַ.</b> מָשָׁל הוּא: כְּשֶׁצּוֹרְפִים כֶּסֶף נוֹפְחִין בַּמַּפּוּחַ, וְנוֹתְנִין תָּמִיד עוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ הַכּוּר וּמוֹעִיל לִצְרוֹף; אֲבָל אַתֶּם, בָּאתִי לִצְרוֹף אֶתְכֶם – הַמַּפּוּחַ <b>נָחַר</b> וְנֶחְרַךְ מִכֹּחַ <b>הָאֵשׁ</b>, וְתַם הָעוֹפֶרֶת כֻּלּוֹ. <b>נָחַר</b> לְשׁוֹן ״חָרָה אַפּוֹ״ (איוב לב:ב) ״וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב״ (איוב ל:ל) אישר״ש בְּלַעַ״ז: <b>לַשָּׁוְא.</b> עַל חִנָּם <b>צָרַף</b> הַצּוֹרֵף כִּי לֹא הוֹעִיל: <b>וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ.</b> מִדַּרְכָּם הָרָעָה; כְּלוֹמַר: יָגְעוּ הַנְּבִיאִים לְהוֹכִיחַ וְלֹא הוֹעִילוּ: <b>נִתָּקוּ.</b> פּוֹרְצְטְרַאקִי״ץ בְּלַעַ״ז, (נוסח אחר <b>וְרָעִים</b> כְּמוֹ רְשָׁעִים סא״א): <b>כֶּסֶף נִמְאָס.</b> שֶׁאֵינוֹ נִצְרָף בְּשׁוּם יְגִיעָה: <b>הֵיכַל ה׳ הֵיכַל ה׳ הֵיכַל ה׳.</b> ״תְּלָת זִמְנִין בְּשַׁתָּא אַתּוּן מִתְחֲזִין קֳדָמוֹהִי״: <b>הֲגָנֹב רָצֹחַ וְגוֹ׳.</b> בִּתְמִיהָּ, וְכִי אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ וְיוֹעִיל הַהֵיכָל לָכֶם? <b>הַמְעָרַת פָּרִיצִים הָיָה.</b> בְּעֵינֵיכֶם <b>הַבַּיִת הַזֶּה</b>? בִּתְמִיהָּ: <b>הִנֵּה רָאִיתִי.</b> שֶׁכָּךְ הוּא בְּעֵינֵיכֶם: <b>כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁילוֹ.</b> בִּימֵי עֵלִי (שמואל א ד:יא-יח): <b>כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי וְגוֹ׳.</b> עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים: <b>לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים.</b> דְּפוּס הַכּוֹכָב: <b>לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם.</b> כּוֹכָב הַגָּדוֹל הָיוּ קוֹרִין מְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, לְשׁוֹן מַלְכָּה; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לְכוֹכֶבֶת שְׁמַיָּא״: <b>נִתֶּכֶת.</b> יוֹרֶדֶת וּמַגַּעַת; כְּמוֹ ״וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה״ (שמות ט:לג) ״לָא מְטָא״ (תרגום אונקלוס): <b>עוֹלוֹתֵיכֶם.</b> שֶׁאַתֶּם מַקְרִיבִים כָּלִיל (ויקרא א:ח-ט), טוֹב לָכֶם שֶׁתּוֹסִיפוּ אוֹתָם עַל שַׁלְמֵיכֶם וְתַקְרִיבוּ אוֹתָם שְׁלָמִים וְתֹאכְלוּ הַבָּשָׂר, שֶׁהֲרֵי אֵינָם מְקֻבָּלוֹת לְפָנַי, וְלָמָּה תַפְסִידוּם? <b>בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם.</b> תְּחִלַּת תְּנַאי לֹא הָיְתָה אֶלָּא ״אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה״ (שמות יט:ה). <b>בִּשְׁרִירוּת לִבָּם.</b> בְּמַרְאֵה לִבָּם; לָשׁוֹן ״אֲשׁוּרֶנּוּ״ (במדבר כד:יז): <b>יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ.</b> מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ: <b>גָּזִּי נִזְרֵךְ.</b> תַּלְשִׁי שְׂעָרֵךְ; כְּמוֹ ״וַיָּגָז שַׂלְוִים״ (במדבר יא:לא); ״וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ״ (איוב א:כ). לָשׁוֹן אַחֵר: <b>נִזְרֵךְ</b> כִּתְרֵךְ, לְשׁוֹן גְּדֻלָּה; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״רַבְרְבִיךְ״, וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם: <b>וַיִּטֹּשׁ.</b> וַיַּעֲזֹב: <b>בָּמוֹת הַתֹּפֶת.</b> הוּא הַמֹּלֶךְ (מלכים ב כג:י), שֶׁהָיָה שֶׁל נְחֹשֶׁת, וּמַסִּיקִין אוֹתוֹ מִתַּחְתָּיו וְיָדָיו פְּשׁוּטוֹת וְנִסָּקוֹת, וְנוֹתְנִין אֶת הַיֶּלֶד עַל יָדָיו וְהוּא נִכְוֶה וְנוֹהֵם, וְהַכּוֹמְרִים הָיוּ מַקִּישִׁין בְּתוּפִּים שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הָאָב קוֹל הַבֵּן וְיִכָּמְרוּ רַחֲמָיו (בראשית מג:ל). <b>תֹּפֶת</b> עַל שֵׁם הַתּוֹף: <b>הִנֹּם.</b> עַל שֵׁם נַהֲמַת הַבֵּן (תנחומא בובר, ואתחנן הוספה ב): <b>לֹא צִוִּיתִי.</b> בְּמִצְווֹת שֶׁיַּקְרִיבוּ בְּנֵיהֶם לְקָרְבָּן, וְלֹא דִבַּרְתִּי לְאֶחָד מִן הַנְּבִיאִים. וּכְשֶׁדִּבַּרְתִּי לְאַבְרָהָם לִשְׁחוֹט אֶת בְּנוֹ (בראשית כב:ב), <b>לֹא עָלְתָה עַל לִבִּי</b> שֶׁיִּשְׁחוֹט, אֶלָּא לְהוֹדִיעַ צִדְקוֹ: <b>וְאֵין מַחֲרִיד.</b> אֶת הָעוֹפוֹת מֵעַל הַפְּגָרִים: <b>וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ.</b> וְהַכַּשְׂדִּים יִשְׁכְּנוּ לָצוּר עַל הָעִיר בְּקִבְרֵי הַשָּׂרִים, שֶׁהָיוּ נָאִים כְּפַלָּטִין (סנהדרין צו:): <b>לְדֹמֶן.</b> לְזֶבֶל: <b>וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים.</b> אַף עַל פִּי שֶׁהֵם רוֹאִים אֶת הַמֵּתִים נְתוּנִין בְּבִזָּיוֹן, צָרַת הַחַיִּים גְּדוֹלָה הֵימֶנָּה, וְיִבְחֲרוּ אֶת הַמָּוֶת: <b>הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ.</b> הֲטוֹב לָהֶם שֶׁיַּפִּילוּ אֶת עַצְמָם לִנְפִילָה שֶׁאֵין לָהֶם תְּקוּמָה: <b>אִם יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב.</b> לִכְשֶׁיִּרְצוּ לָשׁוּב מֵרָעָתָם, לֹא יָשׁוּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִגְּזֵרָתוֹ (ספר במדבר מב). דָּבָר אַחֵר: אַף אִם יָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, לֹא תִתְקַיֵּם בְּיָדָם, כִּי יְמַהֲרוּ לָשׁוּב לְרִשְׁעָתָם (ספר במדבר מב); וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אִם לְמֵיתַב, גְּלֵי קֳדָמַי דְּלָא יְתוּבוּן״: <b>מְשׁוּבָה נִצַּחַת.</b> מְשׁוּבַת עוֹלָם; כְּמוֹ ״נֶצַח״ (ירמיה טו:יח): <b>הֶחֱזִיקוּ.</b> אָחֲזוּ: <b>בַּתַּרְמִית.</b> בְּמִרְמָה: <b>לֹא כֵן.</b> לֹא בַּדִּין, כְּמוֹ ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד״ (במדבר כז:ז): <b>כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרֻצוֹתָם.</b> בַּדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן חוֹטְאִים, וְחוֹזְרִים וְחוֹטְאִים. <b>מְרוּצָתָם</b> – קוֹרְשִׁ״י בְּלַעַ״ז: <b>שׁוֹטֵף.</b> אֵישְׁפְּרִידִי״ן בְּלַעַ״ז: <b>חֲסִידָה.</b> צִיגוֹנִיאָ״ה בְּלַעַ״ז: <b>מוֹעֲדֶיהָ.</b> עֵת עָבְרָם אֶל אִיֵּי הַיָּם מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וְעֵת שׁוּבָם: <b>שָׁמְרוּ.</b> הִמְתִּינוּ: <b>וְתוֹר וְסִיס וְעָגוּר.</b> ״וְשַׁפְנִינָא וְכוּרְכְיָא וּסְנוּנִיתָא״ (תרגום יונתן). כּוּרְכְיָא – גְּרוּאָ״ה בְּלַעַ״ז, סְנוּנִית – אֲרוּנְדִּילָ״א בְּלַעַ״ז: <b>אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר.</b> הִנֵּה חָכְמַתְכֶם לַשֶּׁקֶר בָּכֶם, לְרַפְּאוֹתְכֶם <b>עַל נְקַלָּה</b>: <b>עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סוֹפְרִים.</b> נְבִיאֲכֶם: <b>הוֹבִישׁוּ חֲכָמִים.</b> כְּמוֹתְכֶם. וּמַהוּ הַבֹּשֶׁת? – <b>הִנֵּה בִדְבַר ה׳ מָאֲסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם</b>: <b>וַיְרַפּוּ.</b> כְּמוֹ ״וַיְרַפְּאוּ״ (ירמיה ו:יד): <b>הוֹבִישׁוּ.</b> בֹּשֶׁת וּכְלִימָּה תָּבֹא לָהֶם: <b>גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ.</b> אֵינָם מִתְבַּיְּשִׁים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, לָתֵת לֵב לָשׁוּב: <b>אָסֹף אֲסִיפֵם.</b> לְשׁוֹן כְּלָיָה, כְּמוֹ ״אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״ (צפניה א:ב): <b>אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן.</b> לֹא יִוָּתֵר דָּבָר: <b>וְהֶעָלֶה נָבֵל.</b> לְשׁוֹן כָּמוֹשׁ, פְּלֵיישְׁטִי״שׁ בְּלַעַ״ז; כְּמוֹ ״וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה״ (ישעיהו לד:ד), ״כָּאֵלָה נוֹבֶלֶת עָלֶיהָ״ (ישעיהו א:ל): <b>וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם.</b> כָּל זֹאת תִּהְיֶה לָהֶם עַל כִּי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים וְעָבְרוּ עֲלֵיהֶם: <b>וְנִדְּמָה שָׁם.</b> וְנִדּוֹם שָׁם, נֵשֵׁב שָׁם דּוֹמִים וַאֲבֵלִים: <b>מֵי רֹאשׁ.</b> ״כָּס דִּלְוָוט בִּישׁ כְּרֵישֵׁי חִיוָן״ (תרגום יונתן); ״רֹאשׁ פְּתָנִים״ (דברים לב:לג) הוּא אֶרֶס שֶׁבְּשִׁנָּיו: <b>מִדָּן נִשְׁמַע.</b> ״עַל דְּפַלְחוּ לְעֶגְלָא דִּבְדָן״ (תרגום יונתן; סנהדרין צו.): <b>נַחְרַת סוּסָיו.</b> עֲטִישׁוֹת נְחִירָיו: <b>מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו.</b> צַהֲלַת מִשְׂחַק סוּסָיו; וּמָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר סוּסִים נִקְרָאִים אַבִּירִים: ״מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו״ (שופטים ה:כב), לְשׁוֹן ״סוּס דּוֹהֵר״ (נחום ג:ב). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״מִקָּל פְּסִיעוֹת גַּבְרוֹהִי״: <b>נְחָשִׁים צִפְעֹנִים.</b> לְסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה נַעֲשֶׂה צֶפַע, וְאוֹטֵם אָזְנוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לְקוֹל חֶבֶר הַמְלַחֲשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ...״ (תהלים נח:ה-ו); הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: <b>אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לָחַשׁ</b> (ראה שוחר טוב נח:ב): <b>מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן.</b> כְּמוֹ הִבְלַגְתִּי, וְשֵׁם דָּבָר הוּא מישאיטינמנ״ץ בְּלַעַ״ז, כְּלוֹמַר אִם אָמַרְתִּי אַבְלִיגָה וְאֶתְאַפֵּק עֲלֵי יָגוֹנִי: <b>עָלַי לִבִּי דַוָּי.</b> מִקּוֹל נְבוּאוֹת הַנִּגְלוֹת אֵלַי בְּפֻרְעָנִיּוֹת הַבָּאוֹת: <b>הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי.</b> אֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁסּוֹפָן לִצְעֹק בְּ<b>אֶרֶץ מַרְחַקִּים</b>. וְלָמָּה כָּל זֹאת? הֲלֹא <b>ה׳ בְּצִיּוֹן</b>, וְאִם יָשׁוּבוּ אֵלָיו יִמָּצֵא לָהֶם! <b>עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ.</b> צִפִּינוּ לְעֶזְרַת מִצְרַיִם וְלֹא בָאָה; אָמַרְנוּ: יַעֲבֹר הַקָּצִיר וְיִהְיוּ פְנוּיִין וְיָבֹאוּ, וְהִנֵּה עָבַר זְמַן הַקָּצִיר בְּאִיָּר, וּזְמַן הַקָּיִץ בְּתַמּוּז, וְלֹא בָאוּ (בבא מציעא קו:): <b>קָדַרְתִּי.</b> לְשׁוֹן שַׁחֲרוּת וְאֹפֶל: <b>שַׁמָּה.</b> תִּמָּהוֹן: <b>הֶחֱזִיקַתְנִי.</b> אֲחָזַתְנִי: <b>הַצֳּרִי אֵין בְּגִלְעָד.</b> שֶׁהַצֳּרִי בָּא מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי״ (ירמיה מו:יא); כְּלוֹמַר: וְכִי לֹא הָיוּ לָהֶם אֲנָשִׁים צַדִּיקִים מִמִּי לִלְמֹד, וְיֵיטִיבוּ דַרְכֵיהֶם? <b>אֲרֻכַת.</b> רְפוּאַת אִינְפְּלַשְׁטְרָ״א בְּלַעַ״ז: <b>עֲצֶרֶת בֹּגְדִים.</b> כְּנֵסִיּוֹת בּוֹגְדִים: <b>וַיַּדְרְכוּ.</b> לָשׁוֹן זֶה נוֹפֵל בְּהַזְמָנַת הַקֶּשֶׁת לִירוֹת חֵץ; וְקֶשֶׁת הִיא אַרְבַּלִישְׁטְ״א בְּלַעַ״ז, וּבָרַגְלַיִם דּוֹרְכִין אוֹתָהּ, לְכָךְ קוֹרֵא אוֹתָהּ דְּרִיכָה. וְהַנָּבִיא הִמְשִׁיל לְשׁוֹנָם לְקֶשֶׁת שֶׁקֶר, שֶׁדָּרְכוּ <b>לְשׁוֹנָם</b> קֶשֶׁת בְּ<b>שֶׁקֶר</b>: <b>מֵרָעָה אֶל רָעָה.</b> מֵעֲבֵירָה אֶל עֲבֵירָה: <b>עָקוֹב יַעֲקֹב.</b> אָרוֹב יֶאֱרֹב: <b>הַעֲוֵה נִלְאוּ.</b> יָגְעוּ וְטָרְחוּ לְעַוֵּת אֶת דַּרְכָּם: <b>הַעֲוֵה.</b> כְּמוֹ ״הַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״ (שמות ח:יא): לְהַעֲווֹת: <b>שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה.</b> כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִים, חוֹשְׁבִין מַחְשְׁבוֹת מִרְמָה; וּ<b>בְמִרְמָה</b> הֶחְלִיפוּ יִרְאָתִי וּ<b>מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי</b>: <b>בְּמִרְמָה.</b> בִּשְׁבִיל הַמִּרְמָה: <b>הִנְנִי צוֹרְפָם.</b> בְּיִסּוּרִין: <b>מִפְּנֵי בַת עַמִּי.</b> ״מִן קֳדָם חוֹבֵי כְּנִישְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל״ (תרגום יונתן): <b>חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם.</b> מָשׁוּךְ; כְּמוֹ ״זָהָב שָׁחוּט״ (מלכים א י:טז), וְכֵן ״וְשַׁחֲטָה שִׁטִּים״ (הושע ה:ב) טְרֵיי״ט בְּלַעַ״ז. לִישְׁנָא אַחֲרִינָא: לְשׁוֹן שְׁחִיטָה מַמָּשׁ, טְרַאנְקָא״ט בְּלַעַ״ז; וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כְּגִיר דִּי מַחְרִיף״: <b>וּבְקִרְבּוֹ.</b> תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּבְמָעוֹהִי״: <b>עַל הֶהָרִים.</b> עַל חֻרְבַּן הֶהָרִים: <b>וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר.</b> נְוֵה רוֹעִים שֶׁבַּמִּדְבָּרוֹת. <b>נְאוֹת</b> לְשׁוֹן ״נָוֶה״, וְכֵן ״נְאוֹת אֱלֹהִים״ (תהלים פג:יג), וְכֵן ״לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹדֶשׁ״ (תהלים צג:ה): <b>נִצְּתוּ.</b> לְשׁוֹן ״צִיָּה״ (ירמיה ב:ו), וְכֵן ״נִצְּתָה״ (ירמיה ט:יא): <b>נָדְדוּ הָלָכוּ.</b> סוֹפָן לֵילֵךְ. חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא עָבַר אִישׁ בִּיהוּדָה; מִגָּלוּת צִדְקִיָּהוּ עַד פְּקִידַת כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיוּ, וְרֶמֶז לַדָּבָר: <b>עַד בְּהֵמָה</b>. חֶשְׁבּוֹנָהּ בְּגִימַטְרִיָּא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם; וְהַחֶשְׁבּוֹן מְכֻוָּן בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (ראה יומא נד.): <b>לְגַלִּים.</b> ״דְּגוֹרִין״ (תרגום יונתן): <b>מִי הָאִישׁ הֶחָכָם.</b> שֶׁיָּבִין <b>זֹאת</b>, וּמִי הַנָּבִיא <b>אֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה׳ אֵלָיו</b>: <b>וְיַגִּידָהּ.</b> וּמִי יַגִּיד <b>עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ</b> וּבָא כָּל הַפֻּרְעָנוּת הַזֶּה: <b>לַעֲנָה.</b> עֵשֶׂב מַר: <b>מֵי רֹאשׁ.</b> אֶרֶס נָחָשׁ: <b>כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ.</b> אֶת שׁוֹכְנֵיהֶם. וְיֵשׁ עוֹד לוֹמַר: כִּי הִשְׁלִיכוּ הָאוֹיְבִים אֶת מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ לָאָרֶץ: <b>לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ.</b> מִן הַשּׁוּק; כְּמוֹ ״וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק״ (מלכים א כ:לד): <b>אַל יִתְהַלֵּל חָכָם.</b> אַל תִּתְהַלְּלוּ לוֹמַר: ״חֲכָמִים אֲנַחְנוּ״ (ירמיה ח:ח); הִנֵּה בִּדְבָרַי מְאַסְתֶּם וְחָכְמַת מַה לָכֶם (ירמיה ח:ט); אִם הִשְׂכַּלְתֶּם וִידַעְתֶּם אוֹתִי, אָז תִּתְהַלְּלוּ בְּחָכְמַתְכֶם: <b>השכל.</b> כמו ״הַכְבֵּד״ (שמות ח:יא) (אגטליינ״ט בלע״ז): <b>עַל כָּל מוּל בְּעָרְלָה.</b> עַל כָּל מוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָרְלָה, אֲפִלּוּ עָרְלַת לֵב (בראשית רבה מו, ה): <b>עַל מִצְרַיִם וְגוֹ׳.</b> שְׁכֵינֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ, וְלָקוּ אַחֲרֶיהָ בְּסָמוּךְ לָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל כט:ב-יב); וּמְפֹרָשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כו): <b>קְצוּצֵי פֵאָה.</b> לְשׁוֹן קָצֶה: הַמּוּקְצִין בִּפְאַת מִדְבָּר: <b>אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ.</b> וְאָז <b>מֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ</b> – מֵחַמָּה לוֹקָה וּמִמְּאוֹרוֹת לוֹקִין: <b>חָרָשׁ.</b> אֻמָּן: <b>מַעֲצָד.</b> דּוֹלְדוֹיִירָ״א בְּלַעַ״ז: <b>מַסְמְרוֹת.</b> קְלוֹיִ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>וּמַקָּבוֹת.</b> קוֹרְנָס, מַרְטִי״ל בְּלַעַ״ז: <b>יָפִיק.</b> יִכְרַע בִּרְכָּיו, לְשׁוֹן ״פּוּקָה״ (שמואל א כה:לא) ״וּפִיק בִּרְכַּיִם״ (נחום ב:יא): <b>כְּתֹמֶר מִקְשָׁה.</b> מַקִּישׁ אוֹתוֹ בְּקוּרְנָס עַד שֶׁזּוֹקֵף לוֹ קוֹמָה כְּדֶקֶל: <b>אַל תִּירְאוּ מֵהֶם.</b> אִם תִּפְרְשׁוּ מֵהֶם, <b>כִּי לֹא יָרֵעוּ</b> לָכֶם: <b>וְגַם הֵיטִיב אֵין אוֹתָם.</b> אִם תַּעַבְדוּם. <b>הֵיטִיב</b> כְּמוֹ ״לְהֵיטִיב״ (ירמיה לב:מא): <b>לְךָ יָאָתָה.</b> לְךָ נָאֶה: <b>וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ.</b> הַגּוֹיִים. וּמָה הִיא הָאַחַת <b>מוּסַר הֲבָלִים</b> שֶׁל <b>עֵץ</b> שֶׁלָּהֶם וְיִתְיַסְּרוּ עָלָיו. <b>יִבְעֲרוּ</b> לְשׁוֹן שְׁטוּת, וְכֵן <b>וְיִכְסָלוּ</b>: <b>מְרֻקָּע.</b> מְרֻדָּד: <b>וַה׳ אֱלֹהִים אֱמֶת.</b> לָמָּה? כִּי <b>הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם</b>, לְכָךְ יָכוֹל לְאַמֵּת דְּבָרָיו. אֲבָל בָּשָׂר וָדָם – אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת, וּמֵת אוֹ תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ אוֹ יוֹרֵד מִנְּכָסָיו, וְאֵין בְּיָדוֹ לְקַיֵּם (פסיקתא רבתי יד): <b>כִּדְנָה תֵאמְרוּן.</b> אִגֶּרֶת הִיא שֶׁשָּׁלַח יִרְמְיָה לִיכָנְיָה וְגָלוּתוֹ בַּגּוֹלָה, לְהָשִׁיב לַכַּשְׂדִּים אֲרָמִית תְּשׁוּבָה, אִם אוֹמְרִין לָהֶם לַעֲבוֹד לַעֲבוֹדָה זָרָה (תנחומא, שופטים יב): <b>נָטָה.</b> טינדי״ש בְּלַעַ״ז: <b>לְקוֹל תִּתּוֹ.</b> בְּעֵת בֹּא קוֹל שֶׁהוּא נוֹתֵן <b>הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם</b>: <b>נְשִׂיאִים.</b> עֲנָנִים: <b>בְּרָקִים.</b> פְלַנְדוֹרִי״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>נִבְעַר.</b> לְשׁוֹן ״אִישׁ בַּעַר״ (תהילים צב:ז), וְכֵן <b>נִבְעֲרוּ הָרוֹעִים</b>: <b>נִסְכּוֹ.</b> לְשׁוֹן ״מַסֵּכָה״ (שמות לב:ד): <b>בְּעֵת פְּקֻדָּתָם.</b> כְּשֶׁאֶפְקֹד עֲלֵיהֶם: <b>אִסְפִּי מֵאֶרֶץ כִּנְעָתֵךְ.</b> הַחְבִּיאוּ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כְּנוֹשִׁי מֵאַרְעָא סְחוֹרְתִּיךְ״, כְּמוֹ ״כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה״ (הושע יב:ח); וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ <b>כִּנְעָתֵךְ</b> – לְשׁוֹן הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת, וְ<b>אִסְפִּי</b> – לְשׁוֹן שְׁחִיָּה: שְׁחִי וְהַשְׁפִּילִי יוֹתֵר מִשִּׁפְלוּת אֶרֶץ אֶת הַכְנָעָתֵךְ, אַתְּ, יְרוּשָׁלַיִם, הַ<b>יּוֹשֶׁבֶת</b> עַתָּה <b>בַּמָּצוֹר</b>: <b>קוֹלֵעַ.</b> כְּזֶה שֶׁהוּא זוֹרֵק אֶבֶן בַּקֶּלַע: <b>לְמַעַן.</b> אֲשֶׁר יִמְצְאוּ שְׂכַר פְּעֻלָּתָם: <b>נַחְלָה.</b> לְשׁוֹן חוֹלִי: <b>וְאֶשָּׂאֶנּוּ.</b> תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וַאֲסוֹבְרַנִיהּ״; אֲשׁוֹפְרִיר״לוֹי בְּלַעַ״ז: <b>יְצָאוּנִי.</b> יָצְאוּ מִמֶּנִּי; יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֶרֶת כֵּן: <b>הָרֹעִים.</b> הַמְּלָכִים: <b>לֹא הִשְׂכִּילוּ.</b> לֹא הִצְלִיחוּ בְּמַלְכוּתָם; כְּמוֹ ״בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל״ (משלי יז:ח, שמואל א יד:מז): <b>מַרְעִיתָם.</b> צֹאן מַרְעִיתָם: <b>לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ.</b> כִּי יֵצֶר הָרַע שֶׁבָּרָאתָ בּוֹ מַטֵּהוּ מִן הַדֶּרֶךְ. דָּבָר אַחֵר: <b>יָדַעְתִּי ה׳ כִּי לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ</b>, אֵין בְּיַד כָּל אָדָם כֹּחַ לְהַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, וְאִם לֹא עַל פִּיךָ, אֵין כֹּחַ בְּיַד אוֹיֵב לְהַחֲרִיב בֵּיתֶךָ: <b>אַךְ בְּמִשְׁפָּט.</b> בְּיִסּוּרִין: <b>בְּמִשְׁפָּט.</b> יוּשְׁטִיצָ״א בְּלַעַ״ז: <b>אַךְ בְּמִשְׁפָּט.</b> תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בְּרַם בְּדִין חֲשׁוּךְ״: <b>אַל בְּאַפְּךָ.</b> פֶּן תְּהֵא כְלָיָה: <b>אָכְלוּ.</b> דְוֹורִירוֹ״נְט בְּלַעַ״ז, וְכֵן <b>וַאֲכָלֻהוּ</b>: <b>אָמֵן ה׳.</b> שֶׁיְּהֵא אָרוּר: <b>הָעֵד הַעִדֹתִי.</b> לְשׁוֹן הַתְרָאָה: <b>וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית.</b> הָאָלוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּבְּרִית עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ: <b>עָרֵי יְהוּדָה.</b> מֵעָרֵי יְהוּדָה: <b>רִנָּה וּתְפִלָּה.</b> ״בְּבָעוּ וּבְצָלוּ״ (תרגום יונתן): <b>מָה לִידִידִי בְּבֵיתִי.</b> מָה לְעַם סְגֻלָּתִי לָבֹא עוֹד בְּבֵיתִי: <b>עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה.</b> לַעֲשׂוֹת הִיא מְזִמַּת עֲצַת חֲטָאִים שֶׁלָּהּ: <b>הָרַבִּים.</b> שֶׁבָּהֶם: <b>וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלֶיךָ.</b> אַף הַמִּילָה בִּטְּלוּ מִבְּשָׂרָם, שֶׁעַל יָדָהּ הָיוּ מְקֻדָּשִׁים לִי (מנחות נג:): <b>כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי.</b> כְּשֶׁאַתֶּם עוֹבְרִים עֲבֵרָה אַתֶּם שְׂמֵחִים: <b>לְקוֹל הֲמוּלָּה.</b> לְשׁוֹן שָׁאוֹן עַם רַב שֶׁיָּבֹא עֲלֵיהֶם: <b>וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו.</b> וְרִצְּצוּ אֶת עֲנָפָיו: <b>וַה׳ הוֹדִיעַנִי.</b> כָּךְ אָמַר הַנָּבִיא: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹדִיעַנִי אֶת פּוּרְעָנוּתָם: <b>וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף.</b> אֲשֶׁר <b>יוּבַל לִטְבוֹחַ</b>: <b>יוּבַל.</b> לְפִי שֶׁאֲנִי מוֹדִיעָם הָרָעָה, הֵם אוֹמְרִים לְהָרְגֵנִי: <b>כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף.</b> דּוּנָשׁ וִיהוּדָה בֶּן קוּרִישׁ פֵּתְרוּהוּ: <b>כְּכֶבֶשׂ</b> וּפָר אֲשֶׁר <b>יוּבַל לִטְבוֹחַ</b>. וְ<b>אַלּוּף</b> כְּמוֹ ״שְׁגַר אֲלָפֶיךָ״ (דברים כח:ד). וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וְאַלּוּף, יֵשׁ לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ: ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה״ (חבקוק ג:יא); ״כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף״ (ישעיהו לח:יד). וּמְנַחֵם פֵּתֵר <b>כֶּבֶשׂ אַלּוּף</b> – כֶּבֶשׂ גָּדוֹל (עיין בתהלים נח בפירוש רש״י); וְיוֹנָתָן מְסַיְּעוֹ, שֶׁתִּרְגֵּם: ״כְּאִימַר בְּחִיר״: <b>נַשְׁחִיתָהּ עֵץ בְּלַחְמוֹ.</b> ״נִרְמֵי סְמָא דְּמָוְתָא בְּמִכְלֵיהּ״ (תרגום יונתן): <b>אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם.</b> אֶת <b>אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת</b> הָיָה מְקַלֵּל: <b>אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת.</b> כְּמוֹ עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת: <b>צַדִּיק אַתָּה ה׳ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ.</b> כְּשֶׁאֶתְוַכֵּחַ עִמְּךָ, יָדַעְתִּי כִּי תִצְדַּק בִּדְבָרֶיךָ, אַךְ חָפֵץ אֲנִי לְדַבֵּר <b>מִשְׁפָּטִים אוֹתָךְ</b>, לְהוֹדִיעֵנִי דַּרְכֶּךָ (שמות לג:יג): <b>מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה.</b> שֶׁנָּתַתָּ גְּדֻלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע וְתַצְלִיחֵהוּ לְהַחֲרִיב בֵּיתֶךָ. דָּבָר אַחֵר: עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הָיָה צוֹעֵק וְקוֹרֵא תִּגָּר (ירמיה יא:כא): <b>שָׁלוּ.</b> לְשׁוֹן ״שַׁלְוָה״ (תהלים קכב:ז): <b>וְאַתָּה ה׳ יְדַעְתָּנִי.</b> גַּם עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הָעוֹמְדִים עָלַי עָזְרֵנִי, כִּי אַתָּה יְדַעְתָּנִי: <b>הַתִּיקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה.</b> נַתְּקֵם מִן הַחַיִּים לָמוּת, דִּישְׁטָאקָאלוּ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״עַד הַתִּיקְנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר״ (יהושע ח:ו): <b>וְהַקְדִּישֵׁם.</b> הַזְמִינֵם: <b>עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ.</b> עַד כָּאן דִּבְרֵי הַנָּבִיא, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָתוֹ: <b>מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף</b>: <b>תֶּאֱבַל.</b> תֶּחֱרַב: <b>סָפְתָה.</b> פוֹנִיד״א בְּלַעַ״ז: <b>כִּי אָמְרוּ.</b> יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת: <b>לֹא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ.</b> אֵין גָּלוּי לְפָנָיו מַה יִהְיֶה בְּסוֹפֵינוּ: <b>כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ.</b> קְרוֹבֶיךָ, הַכֹּהֲנִים כְּמוֹתְךָ, וְאַנְשֵׁי עִירְךָ בָּאִים לְהָרְגֶךָ. <b>אֶת רַגְלִים.</b> עִם רַגְלִים, פִּיאוֹנִיד״ש בְּלַעַז: <b>וְאֵיךְ תִּתְחָרֶה אֶת הַסּוּסִים.</b> לָרוּץ אֶת הַסּוּסִים; כְּלוֹמַר: וּמָה קְרוֹבֶיךָ הַכֹּהֲנִים בָּאִים לְהָרְגְךָ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּקוּמוּ לְהוֹרְגְךָ שָׂרֵי יְהוּדָה; וְזֶהוּ קִצְפִּי עֲלֵיהֶם, וְזוֹ הִיא הַצְלָחַת הָאוֹיֵב. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״דְּנָא תְּיוּבְתָּא וְגוֹ׳״. וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין צו.): אִם עַל שְׂכַר שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת שֶׁרָץ נְבוּכַדְנֶצַּר לִכְבוֹדִי בִּימֵי מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן אַתָּה תָּמֵהַּ, שֶׁהִרְבֵּיתִי גְדֻלָּתוֹ כָּל כָּךְ, מָה תִּתְמַהּ עוֹד כְּשֶׁתִּרְאֶה שִׁלּוּם שָׂכָר שֶׁאֲשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים שֶׁרָצוּ לְפָנַי כַּסּוּסִים! <b>תִּתְחָרֶה.</b> אַאֲטִיר״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם.</b> אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ שָׁם הִלְאוּךָ: <b>וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן.</b> שָׂרֵי יְהוּדָה. וּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן מָשָׁל הוּא, לְפִי שֶׁהוּא מְקוֹם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, וְכֵן לִמְּדָנוּ יוֹנָתָן בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת; וְכָאן תִּרְגֵּם: ״וְאַכְדֵּין אַתְּ מְדַמֵּי לְקָבֵל חֵיוַת בָּרָא דִּי בְּרוּם יַרְדְּנָא״, וְהִנֵּה ״כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן״ (ירמיה מט:יט; נ:מד) תִּרְגֵּם יוֹנָתָן בִּשְׁתֵּי מְקוֹמוֹת: ״כְּאַרְיֵה דְּסָלִיק מֵרוּם יַרְדְּנָא״: <b>קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא.</b> קְבוּצַת אֲנָשִׁים: <b>יְדִידוּת נַפְשִׁי.</b> עַם סְגֻלָּתִי: <b>נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ.</b> עָלְתָה לְפָנַי צַעֲקַת חֲמָסֶיהָ: <b>הָעַיִט צָבוּעַ.</b> הַה״א תָּמוּהַּ, לְכָךְ הוּא נָקוּד פַּתָּ״ח: הֲכִי הֵם עוֹף צָבוּעַ, מְגֹאָל בְּדָם, שֶׁשְּׁאָר הָעוֹפוֹת נֶאֱסָפִים עָלָיו? דָּבָר אַחֵר: <b>הָעַיִט צָבוּעַ</b> עוֹף אֶחָד שֶׁהוּא צָבוּעַ וְכָל הָעוֹפוֹת נֶאֱסָפִים עָלָיו לְאוֹכְלוֹ שֶׁשּׂוֹנְאִים אוֹתוֹ: <b>הָעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ.</b> שֶׁמָּא עוֹף שָׁמַיִם הֵם אֵלּוּ הַחַיָּלוֹת, הַגְּדוּדִים הַקַּלִּים אֲשֶׁר סְבִיבֶיהָ?! <b>הֵתָיוּ.</b> בֹּאוּ: <b>רוֹעִים רַבִּים.</b> רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁל חֵיל נְבוּכַדְנֶצַּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה ״אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רוֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם״ (ירמיה ו:ג): <b>בֹּסְסוּ.</b> לְשׁוֹן ״מִרְמָס״ (ישעיה י:ו); וְכֵן ״וְהָיוּ כַגִּבּוֹרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת״ (זכריה י:ה): <b>חֶלְקַת.</b> קַנְפַנְיָ״א בְּלַעַ״ז: <b>אָבְלָה עָלַי.</b> לְפָנַי: <b>זָרְעוּ חִטִּים וְקֹצִים קָצָרוּ.</b> הִתְפַּלְלוּ וְלֹא נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתָם. לָמָּה? לְפִי שֶׁלֹּא נָרוּ לָהֶם נִיר תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, לְכָךְ זָרְעוּ אֶל קוֹצִים (ירמיה ד:ג). סֵפֶר שֶׁנָּקוּד בּוֹ זִרְעוּ, בְּחִירִ״ק הַזַּיִ״ן, שִׁבּוּשׁ הוּא: <b>נֶחְלוּ.</b> לְשׁוֹן חוֹלִי, נֶחְלוּ בְּמַכְאוֹבָם וְצָעֲקָתָם לְפָנַי, וְ<b>לֹא יוֹעִלוּ</b>: <b>מִתְּבוּאֹתֵיכֶם.</b> מִמַּעֲשֵׂיכֶם: <b>שְׁכֵנַי הָרָעִים.</b> מִצְרַיִם, עַמּוֹן וּמוֹאָב וְצוֹר וְצִידוֹן, שֶׁהָיוּ שְׁכֵנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמַזִּיקִין אוֹתָם: <b>אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים.</b> כֻּלָּן לָקוּ סָמוּךְ לְחֻרְבַּן הַבַּיִת, וּבְכֻלָּם נֶאֱמַר ״וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת״ בְּסֵפֶר זֶה (ירמיה כט:יד; ל:ג, יח; לא:כב; לג:ז, יא, כו; מח:מז; מט:ו, לט): <b>אִם לָמוֹד יִלְמְדוּ.</b> אִם יַאֲמִינוּ בַּה׳: <b>וְנִבְנוּ.</b> לְשׁוֹן בִּנְיָן: <b>אֵזוֹר.</b> פּוֹרְצִינְ״ט בְּלַעַ״ז: <b>וּבַמַּיִם לֹא תְבִיאֵהוּ.</b> לְכַבְּסוֹ כְּשֶׁיְּהֵא מָלֵא זֵיעָה, כְּדֵי שֶׁיְּמַהֵר לֵירָקֵב: <b>לֹא יִצְלַח לַכֹּל.</b> אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם: <b>וִיהִי כָּאֵזוֹר הַזֶּה.</b> גְּאוֹנָם יִהְיֶה כָּאֵזוֹר הַזֶּה הַנִּרְקָב: <b>נֵבֶל.</b> כְּלִי חֶרֶס הוּא, וְעָשׂוּי לְהַכְנִיס בּוֹ <b>יָיִן</b>: <b>וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל אָחִיו.</b> אַכֶּה זֶה עַל זֶה, עַד שֶׁיִּשָּׁבְרוּ חֲתִיכוֹת דַּקּוֹת; כְּמוֹ ״כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם״ (תהלים ב:ט); ״וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ״ (תהלים קלז:ט); וְכֵן כָּל נִפּוּץ שֶׁבַּמִּקְרָא: <b>וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים.</b> אֲנַפֵּץ זֶה אֵצֶל זֶה: <b>יִתְנַגְּפוּ.</b> יִכָּשְׁלוּ, אצופי״ר בְּלַעַ״ז: <b>הָרֵי נָשֶׁף.</b> הָרֵי חֹשֶׁךְ, בְּלֶכְתָּם בַּגּוֹלָה: <b>וְשִׁית לַעֲרָפֶל.</b> כְּמוֹ וְלָשִׁית אֶת הָאוֹר לַעֲרָפֶל: <b>מִפְּנֵי גֵוָה.</b> מִפְּנֵי גְדוּלָּה שֶׁלָּכֶם שֶׁתִּתְבַּטֵּל. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי גַּאֲוָתָהּ שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁתִּנָּתֵן לֶאֱלִילִים שֶׁל כַּשְׂדִּים (חגיגה ה:): <b>לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה.</b> יְהוֹיָכִין וְאִמּוֹ: <b>יָרַד מְרַאֲשׁוֹתֵיכֶם.</b> וּושְׁטְרִי קָאיִ״ץ בְּלַעַ״ז, עֲלִיַּתְכֶם; כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּצֵא אֵלָיו יְהוֹיָכִין הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו״ (מלכים ב כד:יב), וְכֻלָּם הוֹלִיכָם בַּגּוֹלָה: <b>עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ.</b> לִפְנֵי הַבָּאִין עֲלֵיהֶם מִן הַצָּפוֹן; עָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סְגוּרוֹת מֵאֵימַת נְבוּכַדְנֶצַּר: <b>הָגְלַת שְׁלוֹמִים.</b> לֹא יִלָּחֵם יְהוֹיָכִין, כִּי לְשָׁלוֹם יֵצֵא וְיַגְלֵהוּ (מלכים ב כד:יב). לָשׁוֹן אַחֵר: <b>שְׁלוֹמִים</b> גרדונאמינ״ץ בְּלַעַז, כְּלוֹמַר: תַּשְׁלוּם עֲוֹנָם; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אִיתְקַבְּלוּ תּוֹשְׁלַמַת חוֹבֵיהוֹן״: <b>שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ.</b> אֶת <b>הַבָּאִים</b> עֲלֵיכֶם <b>מִצָּפוֹן</b>: <b>אַיֵּה הָעֵדֶר נִתַּן לָךְ.</b> אַחַר שֶׁיִּגְלוּ, יֹאמַר לִירוּשָׁלַיִם כֵּן: <b>מַה תֹּאמְרִי כִּי יִפְקֹד.</b> הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא <b>עָלַיִךְ</b>: <b>לִמַּדְתְּ אוֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ.</b> שְׁלַחְתֶּם אֲלֵיהֶם מַלְאָכִים לַכַּשְׂדִּיִּים לְהָבִיא מִשָּׁם אֱלִילִים שֶׁלָּהֶם לְעָבְדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל כג:טז) ״וַתַּעְגְּבָה עֲלֵיהֶם לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ וַתִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲלֵיהֶם כַּשְׂדִּימָה״. דָּבָר אַחֵר: <b>לִמַּדְתְּ אוֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים</b> – חִזְקִיָּהוּ שֶׁהֶרְאָה לִשְׁלוּחֵי מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן אֶת כָּל בֵּית נְכָאתָה (ישעיהו לט:ב): <b>שׁוּלָיִךְ.</b> שִׁפּוּלֵי הַבְּגָדִים, טִי״שׁ אוֹרְלָ״שׁ בְּלַעַ״ז; כְּשֶׁמַּפְשִׁיטִין אֶת הָאִשָּׁה דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, מְהַפְּכִין חֲלוּקָהּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה: <b>נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ.</b> נִגְזְרוּ דְּרָכַיִךְ. <b>נֶחְמְסוּ</b> כְּמוֹ ״וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ״ (איכה ב:ו): <b>עֲקֵבָיִךְ.</b> טְרַצִי״שׁ בְּלַעַ״ז; פָּסְקוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים: <b>כּוּשִׁי.</b> שֵׁם אָדָם שָׁחוֹר, וְקוֹרִין מָאוֹר בְּלַעַ״ז: <b>וְנָמֵר.</b> לִיאַפַּרְ״ט בְּלַעַ״ז: <b>חֲבַרְבֻּרֹתָיו.</b> הַנָּמֵר מְנֻמָּר הוּא, וְהֵם הַחֲבַרְבֻּרוֹת, טָק״שׁ בְּלַעַ״ז; וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּהָפְכוּ: <b>הָרֵעַ.</b> כְּמוֹ ״לְהָרֵעַ״ (תהלים לז:ח): <b>מְנַת מִדַּיִךְ.</b> חֵלֶק מִדּוֹתַיִךְ, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: <b>חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ.</b> גִּלִּיתִי שִׁפּוּלֵי בְגָדַיִךְ, לְהָפְכָם עַל פָּנָיִךְ: <b>מִצְהֲלוֹתַיִךְ.</b> כְּצַהֲלַת סוּסִים נוֹאֲפִים (ירמיה ה:ח): <b>אַחֲרֵי מָתַי.</b> תִּטְהֲרִי <b>עֹד</b>: <b>דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת.</b> שֶׁיָּבִיא עֲלֵיהֶם רָעָב. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן מִבְצָר, כְּמוֹ ״וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמוֹתֶיךָ״ (ישעיהו כה:יב): <b>וּשְׁעָרֶיהָ.</b> עָרֶיהָ: <b>וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם.</b> צַעֲקַת יְרוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ ״מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ״ (ישעיה מב:יא): <b>עַל גֵּבִים.</b> בּוֹרוֹת שֶׁהַמַּיִם מִתְכַּנְּסִים בָּהֶם: <b>שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם.</b> שֶׁלֹּא יָרַד מָטָר: <b>וְחָפוּ.</b> לְשׁוֹן כִּסּוּי: <b>אִכָּרִים.</b> בּוֹבִיֵּיר״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>יָלְדָה וְעָזוֹב.</b> אֶת וְלָדָהּ, לְבַקֵּשׁ לָהּ מִרְעֶה: <b>עַל שְׁפָיִים.</b> יִבְלֵי מַיִם, רִיבֵיירְ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>עָנוּ בָנוּ.</b> הֵעִידוּ בָּנוּ: <b>עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.</b> עֲשֵׂה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שֵׁם גָּדוֹל שֶׁיֵּצֵא לְךָ, שֶׁאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ (תהלים עט:יג), וְלֹא נָאֶה שֶׁתִּתֵּן שֵׁם נִצְחוֹנְךָ לָאֱלִילִים. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה יֵשׁ (ירושלמי תענית ב:ו סה,ד): <b>לְמַעַן שְׁמֶךָ</b> וְכוּ׳: <b>מִקְוֵה.</b> תּוֹחֶלֶת: <b>נִדְהָם.</b> רַקְרוּ״ץ בְּלַעַ״ז, מוֹשֵׁךְ יָדוֹ מִן הַמִּלְחָמָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַקְרִיאַנְ״ץ בְּלַעַ״ז: <b>וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא.</b> לְפִיכָךְ אֵין כְּבוֹדְךָ בְּכָךְ: <b>תַּנִּחֵנוּ.</b> פֵּירוּשׁוֹ כְּמוֹ ״תַּעַזְבֵנוּ״ (איכה ה:כ): <b>כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ.</b> כֵּן, כְּמָה שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם גּוֹלָה בְּמִצְרַיִם וּבָבֶל, אָהֲבוּ שָׁם לִהְיוֹת גּוֹלִים, לַעֲבֹד אֱלִילֵיהֶם הָרְחוֹקוֹת: <b>וֶאֱלִיל.</b> לְשׁוֹן אַל, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ: <b>נַחְלָה מְאֹד.</b> לְשׁוֹן ״חֳלִי״ (ירמיה ו:ז): <b>סָחֲרוּ.</b> סָבְבוּ לְבַקֵּשׁ הַצָּלָה: <b>אֶל אֶרֶץ וְלֹא יָדָעוּ.</b> אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין בָּהּ עַד הֵנָּה: <b>אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ.</b> עַל מְנָת שֶׁלֹּא לָשׁוּב עָלֶיהָ? כִּי אִם דַּעְתְּךָ לָשׁוּב, <b>מַדּוּעַ</b> הִכִּיתָ בְּ<b>אֵין מַרְפֵּא</b>? (פסיקתא רבתי לא) <b>לְמַעַן שְׁמֶךָ.</b> שֶׁנִּקְרֵאתָ ״רַחוּם״ (שמות לד:ו): <b>כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ.</b> בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (פסחים ה.), וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (תנחומא, במדבר כב): יִשְׂרָאֵל הַחֲקוּקִים בְּכִסֵּא כְבוֹדֶךָ: <b>וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִיבִים.</b> מֵאֲלֵיהֶם, אִם לֹא עַל פִּיךָ? בִּתְמִיהָּ. כָּל תְּמִיהָה הַכְּפוּלָה, הָרִאשׁוֹנָה בְּה״א וְהַשְּׁנִיָּה בְּאִם, כְּגוֹן: ״הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים״ (במדבר יג:יט); ״הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה״ (במדבר יג:יט); ״הֲמָאוֹס מָאַסְתָּ אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ״ (ירמיהו יד:יט). אַף כָּאן: <b>הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם... וְאִם הַשָּׁמַיִם</b>: <b>מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל.</b> שְׁנֵיהֶם נִזְקְקוּ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, וּמִתְּחִלָּה הֶחֱזִירוּם לְמוּטָב, וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלְלוּ עֲלֵיהֶם; וְלֹא עָלָה בְלִבָּם לְהָשִׁיב אַפִּי עַד שֶׁהֶחֱזִירוּם לְמוּטָב. מֹשֶׁה אָמַר: ״שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ וְגוֹ׳״ (שמות לב:כז), ״וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְגוֹ׳״ (שמות לב:כ), וְאַחַר כָּךְ ״אֶעֱלֶה אֶל ה׳ אוּלַי אֲכַפְּרָה״ (שמות לב:ל); שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה: ״וַיָּסִירוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַבְּעָלִים וְגוֹ׳״ (שמואל א ז:ד), וְאַחַר כָּךְ ״קִבְצוּ אֶת יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם״ (שמואל א ז:ה). אַתָּה אֵינְךָ יָכוֹל לַהֲשִׁיבָם אֵלַי, לְכָךְ אַל תִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם (ירמיה ז:טז): <b>נַפְשִׁי.</b> רְצוֹנִי: <b>אֲשֶׁר לַמָּוֶת וְגוֹ׳.</b> כָּל הַמְאֻחָר בַּפָּסוּק קָשֶׁה מֵחֲבֵירוֹ. <b>חֶרֶב</b> קָשֶׁה מִמָּוֶת, מִיתַת חֶרֶב מְנֻוֶּלֶת וּמִיתָה עַל מִטָּתוֹ אֵינָהּ מְנֻוֶּלֶת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קטז:טו) ״יָקָר בְּעֵינֵי ה׳ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו״. <b>רָעָב</b> קָשֶׁה מֵחֶרֶב, שֶׁזֶּה מִצְטַעֵר וְזֶה אֵינוֹ מִצְטַעֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב״ (איכה ד:ט). <b>שְׁבִי</b> כֻּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בְּגַוֵּהּ (בבא בתרא ח:): <b>וּפָקַדְתִּי.</b> לְשׁוֹן מִנּוּי וּפְקִידוּת: <b>לִסְחֹב.</b> לִגְרֹר, וְכֵן ״אִם לֹא יִסְחָבוּם״ (ירמיה מט:כ): <b>לְזַעֲוָה.</b> מִגִּזְרַת ״לֹא קָם וְלֹא זָע״ (אסתר ה:ט); וּכְמוֹהוּ גַּאֲוָה מִגִּזְרַת ״גֵּא מְאֹד״ (ישעיה טז:ו): <b>לְכָל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ.</b> כָּל הַשּׁוֹמֵעַ רָעָה שֶׁבָּאָה עֲלֵיהֶם, יָזוּעַ: <b>יָנוּד.</b> יְקוֹנֵן: <b>וּמִי יָסוּר.</b> אֵלֶיךָ, לִנְטוֹת מִדַּרְכּוֹ אֵלַיִךְ, <b>לִשְׁאֹל לָךְ לְשָׁלוֹם</b>: <b>נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם.</b> כַּמָּה פְּעָמִים חָשַׁבְתִּי לְהַשְׁחִית וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה; עַתָּה נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם. <b>הִנָּחֵם</b> – רְפוֹרְפִינְשְׁ״ר בְּלַעַ״ז: <b>בַּמִּזְרֶה.</b> נָפָה שֶׁקּוֹרִין וו״ן בְּלַעַ״ז, כָּזֶה שֶׁהוּא זוֹרֶה שְׂעוֹרִין; שֶׁלֹּא יְהוּ כֻּלָּן גּוֹלִין לְמָקוֹם אֶחָד: <b>עָצְמוּ לִי.</b> רַבּוּ לְפָנַי <b>אַלְמְנוֹתָו</b>: <b>עַל אֵם.</b> עַל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהָיְתָה עִיר וָאֵם בְּיִשְׂרָאֵל (שמואל ב כ:יט): <b>וּבַצָּהֳרָיִם.</b> הַכֹּל יְהֵא גָּלוּי לְפָנָיו, כָּל גִּנְזֵי מַטְמוֹנָם: <b>הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר.</b> הִשְׁכַּנְתִּי עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם גְּיָסוֹת שֶׁל עִיר <b>וּבֶהָלוֹת</b> רַבּוֹת. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים <b>עִיר</b> – לְשׁוֹן שׂוֹנֵא, כְּמוֹ ״וַיְהִי עָרֶיךָ״ (שמואל א כח:טז); ״וּפִשְׁרֵיהּ לְעָרָךְ״ (דניאל ד:טז): <b>אֻמְלְלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה.</b> שׁוֹמְרוֹן וּכְנֵסִיָּה שֶׁל עֲשֶׂרֶת שְׁבָטִים, שֶׁעָמְדוּ מֵהֶם שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת (גיטין פח.), כְּבָר אֻמְלְלָה וְגָלְתָה: <b>וּשְׁאֵרִיתָם.</b> אֵלּוּ יְהוּדָה וּקְצָת בִּנְיָמִין שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּיִשְׂרָאֵל, <b>לַחֶרֶב אֶתֵּן</b>. אֵלּוּ הֵן שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת: יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּבֵיתוֹ, בַּעְשָׁא וּבֵיתוֹ, עָמְרִי וּבֵיתוֹ, יֵהוּא וּבֵיתוֹ, מְנַחֵם וּבֵיתוֹ, פֶּקַח וּבֵיתוֹ, הוֹשֵׁעַ וּבֵיתוֹ: <b>נָפְחָה נַפְשָׁהּ.</b> לְשׁוֹן דָּאֲבָה נַפְשָׁהּ, מְתַרְגְּמִינָן ״וְדַאֲבוֹן נֶפֶשׁ״ (דברים כח:סה) ״וּמַפְּחָן נְפָשׁ״: <b>בְּעוֹד יוֹמָם.</b> בְּלֹא זְמַנָּם מִהֲרוּ לִיפּוֹל. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמַסֶּכֶת גִּיטִּין (גיטין פח.). וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בובר ויצא יד) דָּרְשׁוּ כְּלַפֵּי יְרוּשָׁלַיִם, וּמוֹנֶה שִׁבְעָה רְשָׁעִים: יְהוֹרָם, יְהוֹאָשׁ, אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יְהוֹיָקִים, צִדְקִיָּהוּ. אַךְ יֵשׁ לִמְנוֹת עוֹד: רְחַבְעָם, אֲבִיָּה, אֲמַצְיָה, אֲחַזְיָה: <b>וְחָפֵרָה.</b> לְשׁוֹן בּוֹשֶׁת: <b>אוֹי לִי אִמִּי.</b> יִרְמְיָה הָיָה מִתְאוֹנֵן עַל עַצְמוֹ, שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִין אוֹתוֹ בְּנֵי עִירוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹכְחוֹתָיו: <b>וְאִישׁ מָדוֹן.</b> אִישׁ מְרִיבָה, כְּמוֹ ״לֹא יָדוֹן רוּחִי״ (בראשית ו:ג): <b>לֹא נָשִׁיתִי.</b> כְּמוֹ ״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״ (שמות כב:כד): <b>כֻּלֹּה מְקַלְלוֹנִי.</b> אֵינִי רָב עִמָּהֶם עַל עִסְקֵי מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי עֲלֵיהֶם וְלֹא לָהֶם עָלַי, וַהֲרֵי כָּל הָעָם מְקַלְלַנִי: <b>שֵׁרִיתִיךָ.</b> הִשְׁאַרְתִּיךָ, לְשׁוֹן ״שְׁאֵרִית״ (בראשית מה:ז). וְכֵן פִּתְרוֹ מְנַחֵם. אֲבָל דּוֹנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן הַתָּרָה, וְשֵׁרִיתִיךָ כְּמוֹ ״מְשָׁרֵי קִטְרִין״ (דניאל ה:יב). וּפִתְרוֹן <b>שֵׁרִיתִיךָ</b> כֵּן הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה פְתַחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאֲזִקִּים״ (ירמיה מ:ד); כְּלוֹמַר: בַּיּוֹם אֲשֶׁר הֵקִים ה׳ אֶת דְּבָרוֹ נֶאֱמַר לוֹ: ״וְעַתָּה הִנֵּה פְתַחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאֲזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶיךָ, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶלָה״ (ירמיה מ:ד). וְגַם יִשְׂרָאֵל בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בִּשְׁבִילָם, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לוֹ: ״הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל ה׳ אֱלֹהֵינוּ... כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה״ (ירמיה מב:ב): <b>אִם לֹא.</b> לְשׁוֹן שְׁבוּעָה: <b>הִפְגַּעְתִּי בְךָ בְּעֵת רָעָה.</b> אֶת הָאוֹיֵב, כְּשֶׁתָּבֹא עֲלֵיהֶם הָרָעָה, יִפְגְּעוּ בְךָ שֶׁתְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם; כְּגוֹן צִדְקִיָּה, אָמַר לוֹ: ״דְּרָשׁ נָא בַּעֲדֵנוּ אֶת ה׳ וְגוֹ׳״ (ירמיה כא:ב). דָּבָר אַחֵר: נְבוּזַרְאֲדָן יְבַקֵּשׁ מֵאִתְּךָ: ״אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבֹא אִתִּי בָּבֶלָה״ (ירמיה מ:ד): <b>הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל בַּרְזֶל מִצָּפוֹן.</b> אוֹמֵר אֲנִי: בַּרְזֶל הַבָּא מִצָּפוֹן קָשֶׁה מִשְּׁאָר בַּרְזֶל. וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: הֵם נִמְשְׁלוּ לְבַרְזֶל: ״הוֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל״ (ירמיה ו:כח), וּבְיִרְמְיָה נֶאֱמַר: ״נְתַתִּיךָ לְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחוֹמַת נְחֹשֶׁת״ (ירמיה א:יח) – וְשֶׁלּוֹ חָזָק מִשֶּׁלָּהֶם, כִּי נְבוּכַדְנֶצַּר מִצָּפוֹן יָבֹא כִּדְבָרָיו עֲלֵיהֶם: <b>הֲיָרֹעַ.</b> הֲיְרוֹצֵץ בַּרְזֶל שֶׁלָּהֶם אֶת שֶׁלְּךָ? דָּבָר אַחֵר: הֲיְרוֹצֵץ פַּרְעֹה הַבָּא בְּעֶזְרַתְכֶם, שֶׁהוּא קָשֶׁה כְּבַרְזֶל, אֶת נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁהוּא <b>בַּרְזֶל הַבָּא מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת</b>? וְתַרְגּוּם יוֹנָתָן נוֹטֶה לְצַד זֶה: <b>חֵילְךָ.</b> לְשׁוֹן מָמוֹן (ראה דברים ח:יז): <b>וְאוֹצְרוֹתֶיךָ.</b> לְיִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר: <b>וּבְכָל חַטֹּאותֶיךָ.</b> וּלְמַעַן כָּל חַטֹּאותֶיךָ תְּהִי זֹאת לָךְ: <b>וּבְכָל גְּבוּלֶיךָ.</b> אֲשֶׁר הֶעֱמַדְתָּ אֱלִילִים בְּכֻלָּן: <b>אַל לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי.</b> תַּרְגּוּם יוֹנָתָן: ״לָא תִּתֵּן אַרְכָּא לְעוֹלְבָנִי״ – אַל תִּקַּח אֶת רִיבִי לְהַנִּיחוֹ לְאֹרֶךְ אַפְּךָ, אֶלָּא מַהֵר וְהִנָּקֶם לִי: <b>שְׂאֵתִי.</b> כְּמוֹ סָבַלְתִּי: <b>עָלֶיךָ.</b> בִּשְׁבִילְךָ: <b>נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם.</b> לְתַאֲוָה מִתְּחִלָּה, וְהָיוּ <b>לְשָׂשׂוֹן</b>, כִּי דִּמִּיתִי שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֵלַי עַתָּה: <b>מִפְּנֵי יָדְךָ.</b> מִפְּנֵי נְבוּאָה הַבָּאָה לִי מֵאִתְּךָ: <b>יָשַׁבְתִּי.</b> יְחִידִי וּמִשְׁתּוֹמֵם בַּאֲבֵילוּת, <b>כִּי</b> נְבוּאַת <b>זַעַם מִלֵּאתָנִי</b>, בְּחֻרְבַּן בֵּיתֶךָ: <b>אֲנוּשָׁה.</b> חוֹלָה; כְּמוֹ ״וַיֵּאָנַשׁ״ (שמואל ב יב:טו) – וַיֶּחֱלֶה; בִּבְנָהּ שֶׁל בַּת שֶׁבַע: <b>הָיוֹ תִהְיֶה לִי.</b> אַתָּה הוֹוֶה לִי <b>כְּמוֹ אַכְזָב.</b> כְּאָדָם שֶׁמִּבְטָחוֹ נִפְסָק מִמֶּנּוּ, שֶׁאַתָּה מַנִּיחֵנִי לְהִצְטַעֵר בְּיָדָם. <b>אַכְזָב</b> מָקוֹר פּוֹסֵק, פייליינ״ץ בְּלַעַז: <b>מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ.</b> לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם: <b>לָכֵן.</b> בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי סוֹבֵל הַצָּרוֹת הָאֵלֶּה: <b>כֹּה אָמַר ה׳.</b> לִי: <b>אִם תָּשׁוּב.</b> אַתָּה יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי <b>וַאֲשִׁיבְךָ</b> אֲנִי אֵלָיו, אָמַר לִי: <b>לְפָנַי תַּעֲמֹד</b>: <b>וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל.</b> אִם תּוֹצִיא אָדָם הָגוּן מֵאָדָם רָשָׁע, שֶׁתַּחֲזִירֶנּוּ לְמוּטָב: <b>כְּפִי תִהְיֶה.</b> שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר גְּזֵירָה וְאַתָּה מְבַטְּלָהּ (בבא מציעא פה.): <b>יָשׁוּבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא תָשׁוּב אֲלֵיהֶם.</b> ״יְתוּבוּן אִינּוּן לְפִתְגָּמָךְ וְאַתְּ לָא תְּתוּב לְמִטְעֵי בַּתְרֵיהוֹן״ (תרגום יונתן): <b>בֵּית מַרְזֵחַ.</b> מִשְׁתֶּה; בְּסִפְרֵי בְּפָרָשַׁת בֵּית פְּעוֹר(ספרי פיסקא קלא) רָאִיתִי: חָזְרוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם מַרְזֵיחִין; אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (כתובות סט:) <b>מַרְזֵחַ</b> – אֵבֶל: <b>תָּנוּד.</b> תְּקוֹנֵן: <b>כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי וגו׳.</b> כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם אֲבִיהֶם עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח:יט), נָתַתִּי לְזַרְעוֹ חֶסֶד וְרַחֲמִים: ״וְשָׁמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ וגו׳״ (דברים ז:יב), ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים״ (דברים יג:יח). הֵם הָפְכוּ לַלַּעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ (עמוס ה:ז), אַף אֲנִי חָזַרְתִּי וְאָסַפְתִּי אֵלַי אֶת חַסְדִּי וְאֶת רַחֲמִי: <b>אָסַפְתִּי.</b> אטואי״ש בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי״ (בראשית ל:כג): <b>וּמֵתוּ גְדוֹלִים וּקְטַנִּים.</b> וְאַחַר שֶׁהַכֹּל מֵתִים, מַה לְּךָ לִסְפּוֹד? <b>וְלֹא יִתְגּוֹדֵד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם.</b> דֶּרֶךְ הָאֲבֵלִים לְהִתְגּוֹדֵד וְלִשְׂרֹט בְּשָׂרָם וְלִקְרוֹחַ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם; וּמִכָּל מָקוֹם, לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר (ויקרא יט:כח; דברים יד:א), וְלֹא הִזְכִּירוֹ כָּאן אֶלָּא לְדוּגְמַת אֵבֶל: <b>וְלֹא יִפְרְסוּ.</b> לְשׁוֹן שְׁבִירָה, כְּמוֹ ״מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין״ (דניאל ה:כה); שֶׁמַּבְרִין אֶת הָאֲבֵלִים בָּרְחָבָה וּפוֹרְסִין לָהֶם בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא. ״כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח״ (שמואל א ט:יג) – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי הוּא פָּרִיס עַל מְזוֹנָא״: <b>וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם וְגוֹ׳.</b> הֲרֵי טַעַם לָמָּה שֶׁאָמַרְתִּי: <b>אַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד</b>: <b>וּבֵית מִשְׁתֶּה.</b> אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לְמַעְלָה <b>לֹא תָבוֹא</b>, זֶה הַטַּעַם: <b>הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְגוֹ׳</b>: <b>וְעָבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים.</b> תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְתִפְלְחוּן תַּמָּן לְעַמְמַיָּא פָּלְחֵי טָעֲוָותָא״: <b>לָכֵן.</b> לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּגַדְתֶּם בִּי, שְׁבוּעָה הִיא בְּיָדִי שֶׁאֶגְאוֹל אֶתְכֶם: <b>וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד וגו׳.</b> רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (ברכות יב:) לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ, אֶלָּא גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לָהּ: <b>וְדִיגוּם.</b> מָה הַדַּיָּג שׁוֹלְהוּ מִתּוֹךְ מְקוֹם גִּדּוּלוֹ, אַף אֵלּוּ יִלְכְּדוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ הָעִיר; וּמָה עִסְקוֹ שֶׁל דָּג, מִשֶּׁנִּלְכַּד הוּא מֵת, כָּךְ אָבִיא עֲלֵיהֶם הוֹרְגִים; <b>וְאַחֲרֵי כֵן אֶשְׁלַח צַיָּדִים</b> לַנִּשְׁאָרִים וְלַבּוֹרְחִים מִן הַחֶרֶב עַל הַהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, <b>וְצָדוּם</b> – לְהַגְלוֹתָם בַּשֶּׁבִי: <b>מִשְׁנֵה עֲוֹנָם.</b> אֶת שֶׁשָּׁנוּ עַל עֲוֹנָם לַעֲשׂוֹת עֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם; וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם כֵּן: ״וַאֲשִׁלֵּים לְתִנְיָינִין כְּקַדְמָאִין עַל חַד תְּרֵין״: <b>ה׳ עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי.</b> אַנְטִיפוֹיְימַאנְ״ט בְּלַעַ״ז, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן פֶּלֶא, כְּמוֹ ״נָתַתָּ לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס״ (תהלים ס:ו), וְכֵן ״ה׳ נִסִּי״ (שמות יז:טו). וְדוֹנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן מָנוֹס מַמָּשׁ: <b>אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ.</b> סוֹף הָאֻמּוֹת לָשׁוּב אֵלֶיךָ וּלְעָבְדְּךָ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג:ט); וְעַמְּךָ, אֵיךְ עָשׂוּ לָהֶם <b>אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים</b>?! <b>מֵאַפְסֵי.</b> כְּמוֹ ״מִקְּצֵה״ (ירמיה יב:יב): <b>נָחֲלוּ.</b> לְשׁוֹן נַחֲלָה: <b>מוֹעִיל.</b> לְשׁוֹן תּוֹעֶלֶת: <b>כִּי שְׁמִי ה׳.</b> כְּמַשְׁמָעוֹ: מוֹשֵׁל וְשַׁלִּיט לְקַיֵּם גְּזֵרָתִי (ויקרא רבה כד, א): <b>בְּעֵט בַּרְזֶל.</b> מָשָׁל הוּא, כְּלוֹמַר: חֲקוּקָה בְּשִׁקּוּעַ וְאֵין נוֹחָה לִמְחוֹק. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה <b>בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר</b> עַל יְדֵי יִרְמְיָה שֶׁנִּקְרָא עַמּוּד בַּרְזֶל, וְעַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ״ כַּשָּׁמִיר חָזָק מִצּוּר נָתַתִּי מִצְחֶךָ״ (יחזקאל ג:ט): <b>חֲרוּשָׁה.</b> חֲקוּקָה, כְּזֶה שֶׁהוּא חוֹרֵשׁ בָּעֹמֶק: <b>עַל לוּחַ לִבָּם.</b> שֶׁאֵינָם שׁוֹכְחִין עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם: <b>כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם.</b> כִּזְכִירַת בְּנֵיהֶם כֵּן הָיְתָה לָהֶם זְכִירַת מִזְבְּחוֹתָם; כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּעְגּוּעִין עַל בְּנוֹ (סנהדרין סג:): <b>וַאֲשֵׁרֵיהֶם.</b> אֲשֶׁר <b>עַל עֵץ רַעֲנָן</b>. <b>עַל עֵץ</b> – כְּמוֹ אֵצֶל, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״תְּחוֹת כָּל אִילָן עֲבוּף״: <b>הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה.</b> יְרוּשָׁלַיִם הַיּוֹשֶׁבֶת בָּהָר הַמִּישׁוֹר (ירמיה כא:יג), כָּל סְבִיב הָעִיר מִישׁוֹר, שָׂדֶה. וְלָשׁוֹן <b>הֲרָרִי</b> – כְּמוֹ ״עֲרָבִי״ (ישעיה יג:כ), עַל שֵׁם שֶׁיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה; מוֹנְטִינְיֵיר״שׁ בְּלַעַ״ז, יוֹשְׁבֵי הָהָר (ספרים ארחים יוֹשֶׁבֶת הָהָר): <b>חֵילְךָ.</b> כְּמוֹ מָמוֹנְךָ (ראה דברים ח:יז): <b>בָּמוֹתֶיךָ בְּחַטָּאת.</b> בָּמוֹתֶיךָ עֲשׂוּיוֹת בְּחֵטְא לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה <b>בְּכָל גְּבוּלֶיךָ</b>: <b>וְשָׁמַטְתָּה.</b> עַל כָּרְחֲךָ תִּשְׁמַט אַרְצְךָ אֶת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתוֹתֵיכֶם (ויקרא כו:לה), שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ״ (ויקרא כה:ב): <b>וּבְךָ.</b> אֶנָּקֵם מֵחֲמַת <b>נַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ</b> שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ רְצוֹנִי לְהַשְׁמִיטָהּ, דָּבָר אַחֵר: <b>וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ</b> – וּבְךָ אֶנָּקֵם מִנַּחֲלָתְךָ, שֶׁאַגְלֶה אוֹתְךָ מִמֶּנָּה: <b>כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי.</b> יְקַדְתֶּם בִּנְחִירַי: <b>אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם.</b> בַּחֲרִישׁוֹ וּקְצִירוֹ, לוֹמַר: אֶזְרַע בַּשְּׁבִיעִית וְאֹכַל: <b>זְרוֹעוֹ.</b> כְּמוֹ עֶזְרוֹ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״רוּחְצָנֵיהּ״: <b>וּמִן ה׳ יָסוּר לִבּוֹ.</b> שֶׁהִבְטִיחוֹ: ״וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם״ (ויקרא כה:כא). כָּךְ שָׁמַעְתִּי: <b>כְּעַרְעָר.</b> כְּעֵץ יְחִידִי; לְשׁוֹן ״עֲרִירִי״ (בראשית טו:ב). וְיֵשׁ אוֹמֵר: דְּגַאשְׁטִי״הּ בְּלַעַ״ז. וּמְנַחֵם פֵּירֵשׁ: שֵׁם עֵץ מֵעֲצֵי הַיַּעַר וְ<b>עַרְעָר</b> שְׁמוֹ; וְכֵן פֵּירֵשׁ ״כְּעַרְעָר בַּמִּדְבָּר״ (ירמיה מח:ו): עֵץ אֶחָד מֵעֲצֵי הַיַּעַר: <b>בָּעֲרָבָה.</b> לְשׁוֹן מִישׁוֹר: <b>חֲרֵרִים.</b> יֹבֶשׁ, כְּמוֹ ״חָרָה מִנִּי חֹרֶב״ (איוב ל:ל): <b>אֶרֶץ מְלֵחָה.</b> אֶרֶץ שֶׁהִיא מְלֵחָה וְלֹא תְהֵא מְיֻשֶּׁבֶת: <b>וְלֹא יִרְאֶה.</b> הָעֵץ <b>כִּי יָבֹא חֹם</b>: <b>בַּצֹּרֶת.</b> לְשׁוֹן רָעָב פאמצ״א בְּלַעַ״ז,.לָשׁוֹן אַחֵר: <b>בַּצֹּרֶת</b> לְשׁוֹן מִבְצָר, וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם: <b>לֹא יִדְאָג.</b> לֹא יִפְחַד: <b>עָקֹב הַלֵּב.</b> מָלֵא תּוֹאֲנָה וַעֲקֻבָּה <b>מִכֹּל</b> רָעָה: <b>וְאָנוּשׁ.</b> לְשׁוֹן חֹלִי, וְחָלְיוֹ <b>הוּא</b> זֶה: <b>מִי יֵדָעֶנּוּ.</b> הוּא סָבוּר: מִי יֵדָעֶנּוּ. אֲנִי ה׳ חוֹקְרוֹ: <b>קוֹרֵא דָגַר.</b> קוּקוּ״וּ גְלוּנְצְנְ״ט בְּלַעַ״ז: <b>וְלֹא יָלָד.</b> הַקּוֹרֵא הַזֶּה מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו אֶפְרוֹחִים שֶׁלֹּא יָלָד. <b>דָּגַר.</b> צִפְצוּף שֶׁמְּצַפְצֵף הָעוֹף בְּקוֹלוֹ לִמְשׁוֹךְ אֶפְרוֹחִין אַחֲרָיו, וְאֵלּוּ שֶׁהַקּוֹרֵא דָּגַר לֹא יֵלְכוּ אַחֲרָיו מִשֶּׁיִּגְדְּלוּ שֶׁאֵינָם מִינוֹ, כָּךְ <b>עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט</b>: <b>יִהְיֶה נָבָל.</b> ״מִתְקְרֵי רְשִׁיעָא״ (תרגום יונתן): <b>כִּסֵּא כָבוֹד וגו׳.</b> לְפִי שֶׁבָּא לוֹמַר <b>כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ</b>, מַתְחִיל בְּקִלּוּסוֹ שֶׁל מָקוֹם וּמְדַבֵּר לְפָנָיו: אַתָּה, שֶׁ<b>כִּסֵּא כָבוֹד</b> וּ<b>מָרוֹם</b> מֵרֵאשִׁית בְּרִיאַת עוֹלָם וּמְכֻוָּן כְּנֶגֶד <b>מִקְדָּשֵׁנוּ</b>: <b>מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל.</b> ה׳ יוֹשֵׁב עָלָיו, לְפִיכָךְ <b>כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ</b>: <b>וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ.</b> אוֹתָם שֶׁסָּרִים מִדְּבָרַי, שֶׁאֵינָם שׁוֹמְעִים שְׁלִיחוּתִי, בְּקִבְרוֹת תַּחְתִּיּוֹת אֶרֶץ יִכָּתֵבוּ: <b>כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה.</b> בְּךָ אֲנִי מִתְהַלֵּל וּמִתְפָּאֵר לוֹמַר שֶׁאַתָּה מוֹשִׁיעִי: <b>תְּהִלָּתִי.</b> וונטנצ״א בְּלַעַ״ז: <b>אַיֵּה דְּבַר ה׳.</b> הַפּוּרְעָנִיּוֹת שֶׁאַתָּה מִתְנַבֵּא: <b>וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי.</b> לֹא מִהַרְתִּי לְזָרֶזְךָ לַהֲבִיאָם, מִהְיוֹת <b>רֹעֶה</b> טוֹב מְחַזֵּר <b>אַחֲרֶיךָ</b> לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים: <b>וְיוֹם אָנוּשׁ.</b> חֹלִי שֶׁל פֻּרְעָנוּת <b>לֹא הִתְאַוֵּיתִי</b>. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וַאֲנָא לָא עַנְבִּית עַל מֵימְרָךְ מִלְּהִתְנַבָּאָה עֲלֵיהוֹן לַאֲתָבוּתְהוֹן לְדַחַלְתָּךְ״. וּלְפִי הַתַּרְגּוּם יִהְיֶה <b>אַצְתִּי</b> – לְשׁוֹן עִכּוּב, כְּלוֹמַר: לֹא עִכַּבְתִּי מִלּוֹמַר לָהֶם שְׁלִיחוּתֶיךָ וּלְהָשִׁיבָם אֵלֶיךָ, אִם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֵלַי: <b>מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה.</b> לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם: <b>אַל תִּהְיֵה לִי לִמְחִתָּה.</b> אַל יְהִי שְׁלִיחוּתְךָ לִמְחִתָּה: <b>יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי.</b> אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת לְבַדָּם: <b>וְלֹא שָׁמְעוּ. אֲבוֹתֵיכֶם</b> לְמַה שֶּׁצִּוִּיתִים: <b>וּבֹא.</b> כְּמוֹ וְלָבֹא: <b>עַל הָאָבְנִים.</b> ״עַל סַדְנָא״ (תרגום יונתן). פורמ״ש בְּלַעַ״ז: <b>אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בַּחֹמֶר.</b> אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה מִן הַחֹמֶר <b>נִשְׁחַת בְּיַד הַיּוֹצֵר</b>, בְּעוֹדוֹ לַח; וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא: <b>מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו.</b> מֵעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, אֲשֶׁר בִּשְׁבִילוֹ דִּבַּרְתִּי עָלָיו ״לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ״ (ירמיה א:י), אִירְפוֹרְקִ״י בְּלַעַ״ז: <b>וְנִחַמְתִּי.</b> וְחָשַׁבְתִּי מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת: <b>וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ.</b> וְיָדַעְתִּי שֶׁהֵם יֹאמְרוּ לְךָ עַל דְּבָרֶיךָ, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם: <b>שַׁעֲרֻרִת.</b> דְּבָר גְּנַאי: <b>הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן.</b> הֲיַעֲזֹב אָדָם הַצָּרִיךְ לִשְׁתּוֹת מַיִם הַ<b>נּוֹזְלִים</b> מִצּוּר שֶׁבַּשָּׂדוֹת, הַבָּאִים מִשֶּׁלֶג הַלְּבָנוֹן שֶׁהוּא נָקִי?! <b>אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים.</b> אוֹ אִם יַעַזְבוּ מַיִם חַיִּים נוֹבְעִים, שֶׁהֵם זָרִים עַד הֵנָּה מִכָּל אָדָם, וְהֵם <b>קָרִים. זָרִים</b> הֵם נוֹבְעִים, וְזֶה יוֹכִיחַ: ״אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים״ (מלכים ב יט:כד). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ זָרִים עִם ״לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ״ (ישעיהו א:ו) – לְשׁוֹן מֵימֵי תְרוּפָה. וְנָתַן טַעַם לִדְבָרָיו וְאָמַר, כִּי אִם בִּקֵּשׁ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן זֶרֶם, הָיָה מַכְפִּיל אֶת הַמֵּ״ם וְהָיָה מוֹסִיף יוֹ״ד מֵ״ם, וְהָיָה אוֹמֵר זְרוּמִים, לְרַבּוֹת הַמַּיִם וְלִהְיוֹתָם זְרָמִים: <b>שָׂדַי.</b> כְּמוֹ שָׂדֶה: <b>קָרִים.</b> פְּרִיוְודָ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>נוֹזְלִים.</b> קוֹרַאנְ״ץ בְּלַעַ״ז. וְעוֹד יֵשׁ לְפָתְרוֹ: <b>אִם יִנָּתְשׁוּ</b> לִהְיוֹת <b>מַיִם זָרִים</b> נִמְאָסִים, הַמַּיִם שֶׁהֵם <b>קָרִים נוֹזְלִים</b>: (זָרִים לְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן הוּא לְשׁוֹן זֶרֶם; לְלָשׁוֹן שֵׁנִי הוּא לָשׁוֹן זָרוֹת, כְּלוֹמַר מַיִם מְאוּסִים): <b>כִּי.</b> כֵּן עָשׂוּ <b>עַמִּי</b> אֲשֶׁר <b>שְׁכֵחֻנִי</b> וְ<b>לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ</b>: <b>שְׁבִילֵי עוֹלָם.</b> שְׁבִילִים הַמְתֻקָּנִים אָמְרוּ שֶׁהֵם מִכְשׁוֹל, כְּדֵי <b>לָלֶכֶת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה</b> לֹא כְבוּשָׁה: <b>שְׁרִיקוֹת.</b> הָעוֹבֵר עַל חֳרָבוֹת שֶׁרָאָה כְּבָר בְּבִנְיָנָם, טוֹבִים, רָגִיל לִשְׁרֹק: <b>יִשּׁוֹם.</b> יִתְמַהּ: <b>עֹרֶף וְלֹא פָנִים.</b> כְּשֶׁיִּבְרְחוּ מִפְּנֵי הָאוֹיֵב: <b>אֶרְאֵם.</b> וְלֹא אוֹשִׁיעֵם: <b>וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְגוֹ׳.</b> יִרְמְיָה הָיָה קוֹבֵל עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת וְאוֹמֵר שֶׁאוֹמְרִים כֵּן: <b>תּוֹרָה מִכֹּהֵן.</b> שֶׁעַל הַכֹּהֲנִים לְהוֹרוֹת תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב״ (דברים לג:י): <b>וְדָבָר מִנָּבִיא.</b> דִּבְרֵי נְבוּאָה: <b>וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן.</b> ״וּנְסַהֲדִינֵיהּ סַהֲדוּתָא דְּשִׁקְרָא״ (תרגום יונתן): <b>וְהַגִּרֵם.</b> (הוֹרִידֵם <b>עַל יְדֵי חֶרֶב</b>) לְשׁוֹן ״עֵינִי נִגְּרָה״ (איכה ג:מט), ״כַּמַּיִם הַמּוּגָרִים״ (מיכה א:ד): <b>עַל יְדֵי חֶרֶב.</b> עַל יְדֵי גְּיָסוֹת: <b>וְאַנְשֵׁיהֶם.</b> שֶׁל הָאַלְמָנוֹת, <b>יִהְיוּ הֲרֻגֵי</b> מַלְאַךְ הַ<b>מָּוֶת</b>: <b>כִּי כָרוּ שׁוּחָה.</b> שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה״ (משלי כג:כז): <b>אַל תִּמְחִי.</b> אַל תְּהִי מְחוּיָה. וּלְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן נְקֵבָה נָתַן בּוֹ יוֹ״ד, וְאַף הִיא יְתֵרָה, כְּיוֹ״ד שֶׁל ״וַתִּזְנִי בָם״ (יחזקאל טז:יז): <b>בַּקְבּוּק.</b> צְלוֹחִית: <b>יוֹצֵר חָרֶשׂ.</b> כְּלוֹמַר: שֶׁל יוֹצֵר, שֶׁהוּא שֶׁל חָרֶשׂ: <b>וּמִזִּקְנֵי הָעָם.</b> הָלוֹךְ עִמָּךְ; וּמִזִּקְנֵי הָעָם מוּסָב עַל <b>הָלוֹךְ</b> :<b>וּמִזִּקְנֵי הָעָם</b> עִמָּךְ: <b>שַׁעַר הַחַרְסִית.</b> שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת (נחמיה ב:יג), שֶׁשָּׁם זוֹרְקִין חֲרָסִים הַנִּשְׁבָּרִים; וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: ״תְּרַע קִילְקִלְתָּא״: <b>תִּצַּלְנָה.</b> טִינְטִינִי״ר בְּלַעַ״ז; לְשׁוֹן ״מְצִלְתַּיִם״ (נחמיה יב:כז); ״בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע״ (תהלים קנ:ה): <b>וַיְנַכְּרוּ.</b> עֲשָׂאוּהוּ נָכְרִי לְפָנַי: <b>וּבַקּוֹתִי.</b> וְרוֹקַנְתִּי, לְשׁוֹן ״בּוּקָה וּמְבוּקָה״ (נחום ב:יא). וְעַל שֵׁם <b>בַּקְבּוּק</b> שֶׁהוּא מְדַבֵּר בּוֹ, לָקַח לְשׁוֹנוֹ כֵּן: <b>וּבְמָצוֹק.</b> לְשׁוֹן צָרָה, כְּמוֹ ״צוּקָה״ (ישעיה ל:ו): (<b>אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵה.</b> אַ<b>הָעָם</b> קָאֵי, אֲבָל <b>הָעִיר</b> אֶעֱשֶׂה כְּ<b>תֹפֶת</b> וַאֲטַהֵר לֶעָתִיד): <b>הָעִיר הַזֹּאת כְּתֹפֶת.</b> כֻּלָּהּ מְלֵאָה הֲרוּגִים, כְּמוֹ הַתֹּפֶת שֶׁהוֹרְגִין שָׁם אֶת הַיְלָדִים לַמֹּלֶךְ (מלכים ב כג:י): <b>הַמַּהְפֶּכֶת.</b> שֵׁם מְקוֹם הָאֲסוּרִים, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״לְכִיפְתָּא״, אַרְוְלוֹ״ר בְּלַעַ״ז: <b>מָגוֹר.</b> יִרְאָה: <b>לֹא פַשְׁחוּר קָרָא ה׳ שְׁמֶךָ וגו׳.</b> לֹא נִקְרָא שִׁמְךָ פַּשְׁחוּר אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר זֶה. כְּלוֹמַר פָּשַׁח שָׁחוֹר כְּמוֹ אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח (משנה שביעית ד, ו), וְכֵן ״וַיְפַשְּׁחֵנִי״ (איכה ג, יא), וְכֵן אָמַר לוֹ לֹא פַשְׁחוּר קָרָא שְׁמֶךָ שֶׁלְּשׁוֹן פַּשְׁחוּר מַשְׁמַע אָדָם גָּדוֹל וּבֶן חוֹרִין, פָּשׁ חוּר, אֶלָּא לְכָךְ נִקְרָא שִׁמְךָ פַּשְׁחוּר – פָּשַׁח שָׁחוֹר. דָּבָר אַחֵר: פָּשׁ סְחוֹר, רַבִּים סְבִיבוֹתֶיךָ לַהֲרֹג, וְלַלָּשׁוֹן זֶה <b>מָגוֹר</b> הוּא לְשׁוֹן אֲסִיפָה, כְּמוֹ ״מְגוּרֵי אֶל חָרֶב״ (יחזקאל כא:יז): <b>חֹסֶן.</b> מָמוֹן: <b>פִּתִּיתַנִי.</b> לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּתְךָ: <b>חֲזַקְתַּנִי.</b> הִכְבַּדְתָּ עָלַי יָדְךָ הַחֲזָקָה, לָלֶכֶת עַל כָּרְחִי: <b>וַתּוּכָל.</b> וְנִצַּחְתָּ: <b>כֻּלֹּה.</b> כָּל הָעָם <b>לֹעֵג לִי</b>: <b>מִדֵּי אֲדַבֵּר.</b> בְּכָל עֵת שֶׁאֲדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אֲנִי צָרִיךְ לִזְעֹק וּלְהָרִים קוֹל; וְאֵינִי קוֹרֵא אֲלֵיהֶם טוֹבָה כִּי אִם נְבוּאוֹת <b>חָמָס וָשֹׁד</b>: <b>כִּי הָיָה דְבַר ה׳ לִי.</b> לְפִיכָךְ דִּבְּרוּ לִי <b>חֶרְפָּה</b>, שֶׁהֵם מְחָרְפִים אוֹתִי: <b>וְלִקְלֶס.</b> וּלְדִבּוּר, כְּמוֹ ״וְקַלָּסָה״ (יחזקאל כב:ד): <b>וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ.</b> וְאִם אָמַר לִי לִבִּי שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ עוֹד: <b>וְהָיָה בְלִבִּי.</b> הַנְּבוּאָה <b>כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת</b>, וְעַל כָּרְחִי אֲנִי צָרִיךְ לֵילֵךְ: <b>עָצוּר בְּעַצְמוֹתָי.</b> וְכָנוּס בְּעַצְמוֹתַי הָ<b>אֵשׁ</b>: <b>כַּלְכֵּל.</b> לִסְבּוֹל הָ<b>אֵשׁ</b>: <b>כִּי שָׁמַעְתִּי.</b> אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁלֹּא אֶזְכְּרֶנּוּ לְפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי <b>דִּבַּת רַבִּים</b>, אֵלּוּ שֶׁמִּתְלַחֲשִׁים עָלַי: <b>מָגוֹר.</b> לְשׁוֹן אֲסִיפָה, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: <b>הַגִּידוּ.</b> עָלָיו עֵדוּת שֶׁקֶר: <b>וְנַגִּידֶנּוּ.</b> וְנָעִידֶנּוּ. וּמְנַחֵם פֵּירֵשׁ <b>הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ</b> כְּמוֹ ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ (דברים יד:א), וְכֵן חִבֵּר ״לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים״ (איוב יז:ה) לְשׁוֹן הַשְׁחָתָה, כְּמוֹ ״גֹּדּוּ אִילָנָא״ (דניאל ד:יא). וְדוּנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן הַגָּדָה מַמָּשׁ, וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: <b>הַגִּידוּ</b> עָלָיו דִּבְרֵי שֶׁקֶר <b>וְנַגִּידֶנּוּ</b> לַמֶּלֶךְ. וְיֵשׁ לָנוּ כְּמוֹ נַגִּידֶנּוּ דְּבָרִים רַבִּים בַּמִּקְרָא, אֲשֶׁר לֹא יִכּוֹן פִּתְרוֹנוֹ כִּי אִם עַד אֲשֶׁר יְחַלְּקוּן לִשְׁתֵּי תֵיבוֹת אוֹ לְשָׁלֹשׁ, כְּמוֹ ״וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם״ (בראשית לז:ד); ״בָּנַי יְצָאֻנִי״ (ירמיה י:כ): <b>שׁוֹמְרֵי צַלְעִי.</b> מְצַפִּים שִׁבְרִי: <b>אוּלַי יְפֻתֶּה.</b> לִשְׁמֹעַ לָנוּ וְלִטְעוֹת אַחֲרֵינוּ: <b>כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ.</b> לֹא הִצְלִיחוּ בַּעֲצָתָם: <b>אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ.</b> פוא״י אינייניר״ט בְּלַעַ״ז, הִיא שְׁעַת הֵרָיוֹן. וְעַל יְדֵי אֹנֶס שִׁמֵּשׁ חִלְקִיָּהוּ אָבִיו מִטָּתוֹ בַּיּוֹם, שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי מְנַשֶּׁה שֶׁהָיָה הוֹרֵג אֶת הַנְּבִיאִים; וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ וּבָרַח (בראשית רבה סד, ה): <b>שַׂמֵּחַ.</b> מ״ם דְּגוּשָׁה, שֶׁהוּא לְשׁוֹן תְּשַׂמַּח אֲחֵרִים; שֶׁשִּׂמַּח אֶת אָבִיו בִּבְשׂוֹרָתוֹ: <b>כֶּעָרִים אֲשֶׁר הָפַךְ.</b> סְדוֹם וַעֲמוֹרָה (בראשית יט:כד-כה): <b>וְלֹא נִחָם.</b> מִשֶּׁגָּזַר עֲלֵיהֶם חוּרְבָּן, לֹא חָשַׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לְבַטֵּל גְּזֵרָתוֹ (בראשית יח:כ-לב): <b>אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי</b> מַלְאַךְ הַמָּוֶת <b>מֵרָחֶם</b>. וַהֲרֵי זֶה מִן הַמִּקְרָאוֹת קִצְרֵי דִּבּוּר: <b>הֲרַת עוֹלָם.</b> הֵרָיוֹן שֶׁל עוֹלָמִית: <b>עָמָל וְיָגוֹן.</b> חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: <b>הִנְנִי מֵסֵב אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה.</b> יֵשׁ בָּכֶם הַיּוֹדְעִים לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה הַמְמֻנִּים עַל הַפֻּרְעָנִיּוֹת, לְהַצִּיל אִישׁ אִישׁ מִן הָרָעָה שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עָלֶיהָ, וּבְכָךְ אַתֶּם בּוֹטְחִים; הִנְנִי מֵסֵב אֶת הַשְּׂרָרָה שֶׁל זֶה לָזֶה, וְלֹא תֵדְעוּ עַל מִי תַּשְׁבִּיעוּ: <b>וְאָסַפְתִּי אוֹתָם.</b> כְּלֵי מִלְחָמָה <b>אֶל תּוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת</b>, שֶׁאַשְׁחִית אֶתְכֶם בְּדֶבֶר עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁהוּא מִן הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים; וְכֵן מְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן: <b>בְּדֶבֶר גָּדוֹל יָמוּתוּ</b>: <b>וְהָיְתָה לוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל.</b> כְּאָדָם הַשּׁוֹלֵל שָׁלָל וְחוֹטְפוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, כֵּן תִּהְיֶה לוֹ נַפְשׁוֹ שְׁלוּלָה מִן הַמִּיתָה, מִן הַהוֹרְגִים: <b>פָּנַי.</b> כְּתַרְגּוּמוֹ: ״רוּגְזִי״: <b>מִיַּד עוֹשֵׁק.</b> טַעֲמוֹ לְמַטָּה, שֶׁאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר אֶלָּא שֵׁם הַגַּזְלָן הָעוֹשֵׁק אֶת אֲחֵרִים: <b>וְאֵין מְכַבֶּה.</b> שֶׁלֹּא יִמָּלֵט לָכֶם שָׂרִיד: <b>יוֹשֶׁבֶת הָעֵמֶק.</b> יְרוּשָׁלַיִם הִיא בְּתוֹךְ עֵמֶק. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהֶעֱמִיק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵצָה עָלֶיךָ לְהַחֲרִיבֶךָ: <b>צוּר הַמִּישׁוֹר.</b> הַר שֶׁכָּל סְבִיבָיו מִישׁוֹר: <b>מִי יֵחַת עָלֵינוּ.</b> מִי יַחֲנֶה עָלֵינוּ, כְּמוֹ ״כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים״ (מלכים ב ו:ט): <b>אַל תּוֹנוּ.</b> זוֹ אוֹנָאַת דְּבָרִים (תורת כהנים בהר פרשתא ג, ד): <b>גִּלְעָד אַתָּה לִי וגו׳.</b> ״אִלּוּ אַתְּ חֲבִיב קֳדָמַי כְּבֵית מַקְדְּשָׁא דְּרָם בְּרֵישׁ טוּרַיָּא, אִם לֹא אֲשַׁוִּינָךְ מִדְבְּרָא״ (תרגום יונתן): <b>גִּלְעָד אַתָּה.</b> הַמִּקְדָּשׁ (מכילתא בשלח עמלק ב), שֶׁמִּמֶּנּוּ צֳרִי וּרְפוּאָה לְכָל הָעוֹלָם (פסיקתא רבתי לג): <b>וְקִדַּשְׁתִּי.</b> וְזִמַּנְתִּי: <b>וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ.</b> לְפִי שֶׁדִּמָּהוּ לַ<b>לְּבָנוֹן</b>, נוֹפֵל כָּאן הַלָּשׁוֹן הַזֶּה: <b>אַל תִּבְכּוּ לַמֵּת.</b> לִיהוֹיָקִים, שֶׁיָּמוּת לִפְנֵי הַשַּׁעַר כְּשֶׁיִּסְחָבוּהוּ לְהַגְלוֹתוֹ (ירמיה כב:יט): <b>בְּכוּ לַהֹלֵךְ.</b> לִיהוֹיָכִין וְלִצִדְקִיָּהוּ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: חֲבִיבָה מִיתָתוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה״ (ירמיה לו:ל), מֵחַיָּיו שֶׁל יְהוֹיָכִין, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד וְגוֹ׳״ (ירמיה נב:לד): <b>אֶל שַׁלּוּם.</b> הוּא צִדְקִיָּהוּ, וְכָךְ נִקְרָא ״וְהָרְבִיעִי שַׁלּוּם״ (דברי הימים א ג:טו). וְקְרָאוֹ רְבִיעִי לַמַּלְכוּת בִּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁבַּתְּחִלָּה מָלַךְ יְהוֹאָחָז וְאַחַר כָּךְ יְהוֹיָקִים וְאַחֲרָיו יְהוֹיָכִין וְאַחֲרָיו צִדְקִיָּהוּ (מלכים ב כג-כה; הוריות יא:): <b>אֲשֶׁר יָצָא.</b> וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא עֲדַיִן, מִתְנַבֵּא עָלָיו כְּאִלּוּ יָצָא: <b>הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ.</b> עַל יְהוֹיָקִים הוּא אוֹמֵר, שֶׁהוּא הָיָה רָשָׁע. וְסוֹף הָעִנְיָן מוֹכִיחַ: <b>לָכֵן כֹּה אָמַר ה׳ אֶל יְהוֹיָקִים וְגוֹ׳</b>: <b>בֵּית מִדּוֹת.</b> בַּיִת גָּדוֹל, כְּמוֹ ״אַנְשֵׁי מִדּוֹת״ (במדבר יג:לב) שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַה לִמְדֹּד: <b>וְקָרַע לוֹ.</b> וְהִרְחִיב לוֹ. אֲחֵרִים הִגִּיהוּ <b>וְקָרַע לוֹ</b> וּפָתַח לוֹ, וְכֵן ״וַתִּקְרְעִי בַּפּוּךְ״ (ירמיה ד:ל), ״קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ״ (ישעיהו סג:יט) – כֻּלָּן לְשׁוֹן פְּתִיחָה: <b>וְסָפוּן בָּאָרֶז.</b> מְסַכֵּךְ הַגַּג בַּאֲרָזִים: <b>וּמָשׁוּחַ בַּשָּׁשַׁר.</b> ״וּמְצֻיָּר בְּסַמְמָנִים״, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. <b>בַּשָּׁשַׁר</b> צֶבַע הוּא מִמִּין הַצִּיּוּרִים. לָשׁוֹן אַחֵר: <b>וּמָשׁוּחַ בַּשָּׁשַׁר</b> כְּמוֹ חוּט הַמִּשְׁחָה (כלים יז,יג) אֵיינַאנְ״ט אַנְשִׁינוֹפְלָ״א בְּלַעַז: <b>הֲתִמְלֹךְ.</b> הַתַּאֲרִיךְ יָמִים עַל שֶׁאַתָּה <b>מְתַחֲרֶה</b> לְהַכְבִּיד עַל מֶמְשַׁלְתְּךָ לְהוֹדִיעַ שֶׁאַתָּה מֶלֶךְ?! <b>אָבִיךָ.</b> יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה, <b>הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה</b> וְרָאָה <b>טוֹב</b> כָּל יְמֵי חַיָּיו: <b>עַל בִּצְעֶךָ.</b> לִגְזֹל מָמוֹן: <b>הַמְּרוּצָה.</b> רִצּוּץ דַּלִּים; וְ<b>עֹשֶׁק</b> יוֹכִיחַ עָלָיו, כִּי עָשׁוּק וְרָצוּץ תָּמִיד סְמוּכִין בִּלְשׁוֹן מִקְרָא (דברים כח:לג; עמוס ד:א), וְכֵן ״אֶת מִי עָשַׁקְתִּי וְאֶת מִי רַצּוֹתִי״ (שמואל א יב:ג): <b>וְהוֹי הֹדֹה.</b> הוֹי עַל תִּפְאַרְתּוֹ: <b>קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר.</b> ״כְּמָה דִמְשַׁגְּרִין יָת נִבְלַת חֲמָרָא כֵּן יְשַׁגְּרוּן יָת נְבִילְתֵיהּ״ (תרגום יונתן). יְשַׁגְּרוּן – יִסְחֲבוּן: <b>עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי.</b> ״סַקִי לְבֵית מַקְדְּשָׁא וְצַוְּחִי״ (תרגום יונתן): <b>וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ.</b> עַל הַבָּשָׁן שֶׁיֶּחֱרַב. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וּבְתַרְעֵי טוּר בֵּיתָא״; וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ הָאֵיךְ נוֹפֵל לְשׁוֹן בָּשָׁן בְּשַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת, אִם לֹא בִּשְׁבִיל הַדְּלָתוֹת שֶׁעוֹשִׂין מֵאַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן, וְהוּא שֵׁם מָקוֹם. אוֹ לְשׁוֹן <b>בָּשָׁן</b> – מְקוֹם בִּקְעָה רְחָבָה, כֵּן הֶקֵּף הַר הַבַּיִת מִגְרָשׁ רֶוַח לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ: <b>וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים.</b> ״וְצַוְּחִי עַל מְגִיזָתָא״ (תרגום יונתן), וְהֵם לְשׁוֹן מָקוֹם: <b>בְּשַׁלְוֺתַיִךְ.</b> כְּשֶׁהָיִיתָ בְּשַׁלְוָה: <b>כָּל רֹעַיִךְ.</b> כָּל מְלָכַיִךְ: <b>תִּרְעֶה רוּחַ.</b> רוּחַ קָדִים תְּרוֹצְצֵם: <b>מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים.</b> שֶׁשַּׂמְתְּ קִנֵּךְ בְּמִגְדְּלוֹת בָּתֵּי אֲרָזִים, לִבְנוֹת בָּתֵּי מִדּוֹת: <b>מַה נֶּחַנְתְּ.</b> מַה מָּצָאת חֵן בִּשְׁבִיל גֹּבַהּ מִגְדָּלַיִךְ בְּעֵינֵי שׁוֹדְדַיִךְ, <b>בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים</b> שֶׁל לֵידָה. וּמְנַחֵם פָּתַר <b>נֶּחַנְתְּ</b> לְשׁוֹן חֲנִיָּה; אֲבָל דּוּנַשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן חֵן: <b>חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי.</b> חָקוּק וְחָתוּם בְּתוֹךְ בְּשַׂר זְרוֹעִי: <b>אֶתְּקֶנְךָּ.</b> אֶנְתְּקֶךָ, לְשׁוֹן ״הַתִּיקֵם כַּצֹּאן לְטִבְחָה״ (ירמיה יב:ג); ״עַד הִתִּיקוּנוֹ אוֹתָם״ (יהושע ח:ו); וְהַנּוּ״ן יְתֵרָה בּוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (פסיקתא דרב כהנא כד:יא): בִּמְקוֹם שֶׁנִּתַּק – נִתְקַן; שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּבָבֶל, וְנִשְׁאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שֶׁנִּשְׁבַּע <b>כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי</b>, וְנוֹלַד לוֹ זְרֻבָּבֶל בְּבָבֶל, וְנֶאֱמַר לוֹ עַל פִּי הַנָּבִיא: ״בַּיּוֹם הַהוּא אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם״ (חגי ב:כג); כְּלַפֵּי שֶׁאָמַר לְאָבִיו: <b>אִם יִהְיֶה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי</b>, אֶנְתְּקֶנּוּ: <b>וְהֵטַלְתִּי.</b> לְשׁוֹן הַשְׁלָכָה: <b>מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם.</b> לְשׁוֹן תַּנְחוּמִים; שֶׁנַּפְשָׁם מִתְנַשְּׂאָה לְהִתְנַחֵם וְלוֹמַר: עוֹד נָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ: <b>הַעֶצֶב נִבְזֶה.</b> תְּמִיהָּ הוּא: שֶׁמָּא צוּרָה נִשְׁבָּר וְנִבְזֶה <b>הָאִישׁ הַזֶּה</b> שֶׁהֻשְׁלַךְ מֵעַל פָּנַי כְּמִי שֶׁ<b>אֵין חֵפֶץ בּוֹ</b>?! <b>נָפוּץ.</b> נִשְׁבָּר, כְּמוֹ ״כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם״ (תהלים ב:ט). וַאֲחֵרִים הִגִּיהוּ <b>הַעֶצֶב</b> כְּמוֹ הָעֲצַבִּים, ״מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן״ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (קמז.), כְּלוֹמַר: הַאַתָּה נִבְזֶה וְנָפוּץ בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹלֵל קָטָן שֶׁמְּעַצְּבִין אוֹתוֹ? מילויילי״ר בְּלַעַז. אֵין זֶה כְּדַי: <b>הוּטְלוּ.</b> הֻשְׁלְכוּ, לְשׁוֹן הַשְׁלָכָה שֶׁאֵין לָהּ תְּקוּמָה, כְּמוֹ ״כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל״ (תהלים לז:כד): <b>אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ.</b> מֵאַרְצוֹ גָּלָה אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, וְאַתְּ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, <b>שִׁמְעִי דְּבַר ה׳</b>. דָּבָר אַחֵר: <b>אֶרֶץ אֶרֶץ, אֶרֶץ</b> שֶׁהוּא <b>אֶרֶץ</b> שֶׁבָּאֲרָצוֹת, שֶׁהָיְתָה חֲשׁוּבָה שֶׁבְּכֻלָּן. דָּבָר אַחֵר (בבא בתרא לח.): <b>אֶרֶץ</b> יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת הָיוּ בָּהּ: יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל: <b>גֶּבֶר.</b> אֲשֶׁר <b>לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו</b> כִּתְבוּהוּ: <b>הוֹי רוֹעִים.</b> מַלְכֵי יְהוּדָה: <b>לֹא פְקַדְתֶּם אוֹתָם.</b> לֹא נִזְהַרְתֶּם לְשָׁמְרָם: <b>וְלֹא יִפָּקֵדוּ.</b> וְלֹא יֶחְסְרוּ, לָשׁוֹן ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״ (במדבר לא:מט): <b>וְהִשְׂכִּיל.</b> וְיַצְלִיחַ: <b>ה׳ צִדְקֵנוּ.</b> ה׳ מַצְדִּיק אוֹתָנוּ בְּיָמָיו שֶׁל זֶה: <b>לַנְּבִיאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי.</b> לְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים, הָאוֹמְרִים <b>שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם</b>, <b>נִשְׁבַּר לִבִּי</b>. <b>רָחֲפוּ</b> – הוֹלְכִים וְנָעִים, כְּכַנְפֵי צִפּוֹר הַמְרַחֵף עַל קִנּוֹ; טְרַנְבְּלִיר״ט בְּלַעַז: <b>מִפְּנֵי ה׳.</b> שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ גְּזֵרָה רָעָה זֹאת: <b>מִפְּנֵי אָלָה.</b> שְׁבוּעַת שֶׁקֶר: <b>אָבְלָה.</b> חֲרֵבָה: <b>מְרוּצָתָם.</b> קוֹרְשָׁ״א בְּלַעַ״ז, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן רָצוֹן: <b>לֹא כֵן.</b> לֹא בַדִּין: <b>גַּם נָבִיא גַּם כֹּהֵן.</b> אֲפִילּוּ אֵלּוּ, שֶׁהַכֹּל לְמֵדִין מֵהֶם: <b>גַּם בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם.</b> שֶׁהֶעֱמִידוּ דְּמוּת בַּהֵיכָל: <b>כַּחֲלַקְלַקּוֹת.</b> אֶרֶץ חֲלָקָה, שֶׁהָרֶגֶל מַחְלֶקֶת בָּהּ וְהָאָדָם נוֹפֵל: <b>כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה.</b> כִּשָּׁלוֹן עַל כִּשָּׁלוֹן: חֲלַקְלַקּוֹת בָּאוֹר יֵשׁ כִּשָּׁלוֹן, אֲפֵלָה בְּלֹא חֲלַקְלַקּוֹת יֵשׁ כִּשָּׁלוֹן: <b>וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה.</b> קֹדֶם שֶׁגָּלוּ: <b>וּבִנְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם.</b> אֲנִי רוֹאֶה עַתָּה <b>שַׁעֲרוּרָה</b>, דָּבָר מְגֻנֶּה: <b>וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים.</b> אוֹמְרִים לָרְשָׁעִים: <b>שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם</b>: <b>לְבִלְתִּי שָׁבוּ.</b> שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ הַ<b>מְּרֵעִים אִישׁ מֵרָעָתוֹ</b>: <b>וְכֹל הוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ וְגוֹ׳.</b> וּלְכָל הוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ וְגוֹ׳: <b>מִי עָמַד בְּסוֹד ה׳.</b> וְיִשְׁמַע אֶת הַנִּגְזָר מִלְּפָנָיו? אוֹתוֹ שֶׁהִקְשִׁיב דְּבַר תּוֹרָתוֹ <b>וְיִשְׁמַע</b> לְמִצְוֹתָיו, וְלֹא הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה! שְׁמִיעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא זֶה – שְׁמִיעָה מַמָּשׁ; שְׁמִיעָה הָאַחֲרוֹנָה – קַבָּלָה: <b>מִתְחוֹלֵל.</b> מִשְׁתַּכֵּן, מְחַזֵּר לִשְׁכּוֹן; וְ<b>עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים</b> יִשְׁכּוֹן: <b>מְזִמּוֹת.</b> לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה: <b>וְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִיעוּ דְבָרַי וגו׳.</b> הָיָה לָהֶם לְהַשְׁמִיעַ דְּבָרַי וְתוֹרָתִי <b>אֶת עַמִּי</b>, וְלֹא לְהַטְעוֹתָם בָּהּ מֵעָלַי: <b>הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב.</b> שֶׁאֵינִי רוֹאֶה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לִי, וְאֵין בִּי כֹּחַ לִשְׁפּוֹט אֶת הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִמֶּנִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּמַעֲשֵׂיהֶם?! <b>אִם יִסָּתֵר אִישׁ.</b> זֶהוּ כֶּפֶל תְּמִיהָה <b>הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב</b>, כְּדֶרֶךְ כָּל תְּמִיהוֹת הַכְּפוּלוֹת: <b>עַד מָתַי.</b> יִנָּבְאוּ שֶׁקֶר? וְכִי יֵשׁ בְּלִבָּם שֶׁל הַנְּבִיאִים הַלָּלוּ, הַנִּבְּאִים <b>שָׁקֶר</b>, לְקַיֵּם מַחְשְׁבוֹתָם שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים <b>לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי וְגוֹ׳</b>?! <b>תַּרְמִית.</b> לְשׁוֹן מִרְמָה: <b>יְסַפֵּר חֲלוֹם.</b> יְסַפְּרֶנּוּ לְשׁוֹן הֲבַאי כִּשְׁאָר חֲלוֹמוֹת, וְלֹא יְחַזְּקֶנּוּ בְּדִבְרֵי נְבוּאָה: <b>מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר.</b> מַה עִנְיַן שֶׁקֶר אֵצֶל אֱמֶת? <b>אֶת הַבָּר.</b> עִם הַבָּר: <b>הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ.</b> לֹא הָיָה לָהֶם לִטְעוֹת וּלְדַמּוֹת חֲלוֹמוֹת לוֹמַר שֶׁהֵם נְבוּאָה, כִּי דְּבַר נְבוּאָה כְּשֶׁבָּאָה בְּפִי הַנָּבִיא בִּגְבוּרָה הִיא בָאָה בּוֹ כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתְּהִי בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת״ (ירמיה כ:ט), וְאוֹמֵר ״וְיַד ה׳ עָלַי חֲזָקָה״ (יחזקאל ג:יד): <b>וּכְפַטִּישׁ.</b> פִּי״ק בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ אוֹמֵר מַרְטִיי״ל בְּלַעַ״ז: <b>מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ.</b> אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ יֵשׁ לָהֶם מְרַגְּלִים אֵצֶל נְבִיאֵי הָאֱמֶת, וְשׁוֹמְעִין סִגְנוֹן שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם מִתְנַבְּאִים בּוֹ, וְאוֹמְרִין נְבוּאַת שֶׁקֶר בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר: שָׁמַע אֶת יִרְמְיָה מִתְנַבֵּא בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן ״הִנְנִי שׁוֹבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם״ (ירמיה מט:לה), וְהוּא נִיבָּא בַּשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן ״שָׁבַרְתִּי אֶת עוֹל מֶלֶךְ בָּבֶל״ (ירמיה כח:ב), כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּסַנְהֶדְרִין (פט.): <b>הַלּוֹקְחִים לְשׁוֹנָם.</b> הַמְּלַמְּדִים לְשׁוֹנָם לוֹמַר שִׁקְרֵיהֶם בְּלָשׁוֹן <b>נְאֻם ה׳</b>, כִּנְבִיאֵי הָאֱמֶת, לְמַעַן יַאֲמִינוּ בָם: <b>וּבְפַחֲזוּתָם.</b> לְשׁוֹן תִּמָּהוֹן, אִישְׁטוֹרְדִיזוֹ״ן בְּלַעַ״ז: <b>מַה מַשָּׂא ה׳.</b> לְשׁוֹן שְׂחוֹק, לְפִי שֶׁנְּבוּאָתוֹ לָהֶם לְמַשָּׂא: <b>וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי וגו׳.</b> אוֹמְרִים לָכֶם מָה הַמַּשָּׂא, אַתֶּם לְמַשָּׂא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא אָמַר שֶׁיִּטּוֹשׁ וְיַשְׁלִיךְ אֶתְכֶם מֵעַל זְרוֹעוֹתָיו מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ (איכה ב:א), כָּךְ שָׁמַעְתִּי: <b>וְנָטַשְׁתִּי.</b> וְעָזַבְתִּי: <b>כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ.</b> אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם מְהַפְּכִין אֶת הַמַּשָּׂא לִגְנַאי, מַשָּׂא דְּבַר ה׳ לְאִישׁ דְּבָרוֹ וּלְאִישׁ עֲצָתוֹ הוּא מְגַלֵּהוּ (ישעיהו מ:יג), וְאַתֶּם מְהַפְּכִין אוֹתוֹ לִלְשׁוֹן מַשָּׂאוֹי. זוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי כֵּן, וְהִיא עִקָּר; אֲבָל כָּךְ שָׁמַעְתִּי: כִּי הַמַּשָּׂאוֹי יִהְיֶה מַשָּׂאוֹי שֶׁל פֻּרְעָנוּת לְמִי שֶׁאוֹמְרוֹ, הַשּׁוֹאֵל <b>מַה מַּשָּׂא</b>. עִנְיָן אַחֵר: <b>מַשָּׂא ה׳</b>. לְשׁוֹן נְבוּאָה הוּא; וְהָיָה הַנָּבִיא הַשֶּׁקֶר שׁוֹאֵל לַנָּבִיא הָאֱמֶת לֵאמֹר לוֹ אֶת דְּבַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלָשׁוֹן שֶׁבָּא הַסִּיגְנוֹן אֵלָיו, וְהַסִּיגְנוֹן לֹא הָיָה מְפָרֵשׁ הַדִּבּוּר כָּל כָּךְ, וְהָיָה נְבִיא הַשֶּׁקֶר מְהַפֵּךְ אֶת הַפֵּרוּשׁ לְצַד אַחֵר, וְהָיָה מְדַבֵּר בְּדוּגְמַת נְבִיא הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ בּוֹ; וְכֵן עָשָׂה חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. לָכֵן הוּא אוֹמֵר: אַל תִּשְׁאֲלוּ <b>מַשָּׂא ה׳</b> – אֶת לְשׁוֹן הַסִּיגְנוֹן, אֶלָּא <b>מַה דִּבֵּר</b> וּמַה עָנָה – אֶת פֵּרוּשׁ הַדָּבָר; שַׁאֲלוּ לַנָּבִיא הָאֱמֶת לֵאמֹר לָהֶם מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּלְהֵיכָן נוֹטִין אֶת דְּבָרָיו: <b>כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ.</b> סִיגְנוֹן סְתָם; הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲמָרוֹ סְתָם לְאִישׁ עֲצָתוֹ, שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהוֹפְכוֹ, וְאַתֶּם שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ כְּדֵי לְהוֹפְכוֹ. <b>וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי</b> הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה <b>מִגַּנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ</b>, גַּם זֶה לָשׁוֹן מְיֻתָּר: <b>כֹּה תֹאמַר אֶל הַנָּבִיא.</b> כְּשֶׁאַתֶּם בָּאִים לִשְׁאֹל דְּבָרַי מֵאֵת הַנָּבִיא: <b>וְנָשִׁיתִי.</b> לְשׁוֹן ״גִּיד הַנָּשֶׁה״ (בראשית לב:לג), וְלָשׁוֹן ״נָשְׁתָה גְבוּרָתָם״ (ירמיה נא:ל); קוֹפֵץ וּמְטַלְטֵל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם: <b>דּוּדָאֵי.</b> קְדֵרוֹת: <b>מוּעָדִים.</b> מוּכָנִים: <b>הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר.</b> תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁגָּלוּ עִם יְכָנְיָה (סדר עולם רבה כה), וּכְבָר פֵּירַשְׁתִּיו בְּסֵפֶר מְלָכִים (מלכים ב כד:טז) הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לימייטראה ליפורטי״ר בְּלַעַז. לָשׁוֹן אַחֵר: <b>הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר</b> – הֶחָרָשׁ לְשׁוֹן חֶרֶשׁ, הַמַּסְגֵּר לְשׁוֹן סָגוּר, כְּלוֹמַר: חֲכָמִים גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְדַבֵּר, הַכֹּל שׁוֹתְקִים. <b>מַסְגֵּר</b> שֶׁהָיוּ סוֹגְרִים וְאֵין פּוֹתֵחַ (ישעיה כב:כב; סנהדרין לח.): <b>כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת.</b> שֶׁבִּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן בִּתְחִלַּת בִּכּוּרֵי תְאֵנִים, שֶׁהֵם חֲבִיבוֹת עַל מוֹצְאֵיהֶם בְּרֵאשִׁיתָם (ישעיה כח:ד): <b>כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת וגו׳.</b> הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: <b>כֵּן אַכִּיר לְטוֹבָה אֶת גָּלוּת יְהוּדָה</b> שֶׁהִגְלֵיתִי כְּבָר, יְכָנְיָה וְגָלוּתוֹ: <b>אֶתּוֹשׁ.</b> לְשׁוֹן עֲקִירָה: <b>לְזַעֲוָה לְרָעָה לְכָל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ.</b> שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָרָעָה הַבָּאָה עֲלֵיהֶם וְיָזוּעוּ: <b>וְלִשְׁנִינָה.</b> שֶׁיִּשְׁנְנוּ וִידַבְּרוּ הַכֹּל בְּפֻרְעָנוּתָם: <b>בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית.</b> שָׁנָה שֶׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם שֶׁיִּגְלוּ וְשֶׁיִּשְׁתּוּ כּוֹס הַחֵמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן: <b>קַח אֶת כּוֹס וְגוֹ׳</b>. וְקוֹדֶם גְּזַר דִּין אָמַר לַנָּבִיא לְהוֹכִיחָם, אוּלַי יָשׁוּבוּ וְלֹא יִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם: <b>שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים.</b> יֹאשִׁיָּהוּ מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְאַחַת (מלכים ב כב:א), צֵא מֵהֶם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, נִשְׁאֲרוּ תְּשַׁע עֶשְׂרֵה, וְאַרְבַּע שֶׁל בְּנוֹ (ירמיה א:ג), הֲרֵי <b>שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים</b>: <b>אַשְׁכִּים וְדַבֵּר.</b> לְשׁוֹן הוֹוֶה: הָיִיתִי מַשְׁכִּים וּמְדַבֵּר תָּמִיד: <b>קוֹל רֵחַיִם.</b> סִימָן הוּא לִסְעוּדַת בְּרִית מִילָה, עַל שֵׁם שֶׁטּוֹחֲנִין וְשׁוֹחֲקִין לָהּ סַמְמָנִין לִרְפוּאָה: <b>אוֹר נֵר.</b> סִימַן מִשְׁתֶּה. כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין לב:): <b>אֶת כָּל הַכָּתוּב.</b> עַל בָּבֶל: <b>בַּסֵּפֶר הַזֶּה.</b> בְּסוֹפוֹ: <b>כִּי עָבְדוּ בָם.</b> כְּמוֹ כִּי יַעַבְדוּ בָם, בִּבְנֵי בָבֶל: <b>גַּם הֵמָּה גּוֹיִם רַבִּים.</b> מָדַי וּפָרָס: <b>כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה.</b> נְבוּאַת הַפֻּרְעָנוּת: <b>וְהִשְׁקִיתָה אוֹתוֹ.</b> הִנָּבֵא לָהֶם שֶׁלֹּא תָשׁוּב עוֹד בְּשׁוּם תְּשׁוּבָה: <b>וְהִתְגֹּעֲשׁוּ.</b> ״וְיִשְׁתַּגְּעוּן״ (תרגום יונתן): <b>וְהִתְהוֹלָלוּ.</b> לְשׁוֹן ״הוֹלֵלוּת״ (קהלת י:יג), יִשְׁתַּטּוּ: <b>כַּיּוֹם הַזֶּה.</b> כַּאֲשֶׁר הֵם הַיּוֹם; לְאַחַר הַחֻרְבָּן כָּתַב יִרְמְיָה סִפְרוֹ: <b>וְאֵת כָּל הָעֶרֶב.</b> ״כָּל סוּמְכְוָתָא״ (תרגום יונתן) אֲשֶׁר עֲרֻבַּת פַּרְעֹה וּמִשְׁעַנְתּוֹ עֲלֵיהֶם לְעֶזְרָה. <b>הָעֶרֶב</b> גרנטיא״ה בְּלַעַ״ז: <b>וְאֵת מַלְכֵי הָאִי.</b> כָּל אֵלּוּ שֶׁמָּנָה עַד כָּאן, שְׁכֵינֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם: <b>קְצוּצֵי פֵאָה.</b> הַמּוּקְצִים בִּקְצֵה אוֹתָהּ הָרוּחַ: <b>מַלְכֵי עֲרָב.</b> עֲרַבְיָא (כתובות סז.): <b>וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב.</b> ״סוּמְכְוָותָא״ שֶׁל עַרְבִיִּים: <b>שֵׁשַׁךְ.</b> הוּא בָּבֶל בְּא״ת ב״ש (תנחומא, קרח יב): <b>וּקְיוּ.</b> כְּאָדָם שֶׁשּׁוֹתֶה יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁמֵּקִיא: <b>הַחֶרֶב.</b> הַתִּגָּר שֶׁל הַמִּלְחָמָה: <b>מֵחֵל</b>. מַתְחִיל: <b>עַל נָוֵהוּ.</b> מִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּיתוֹ: <b>הֵידָד.</b> לָשׁוֹן הוּא שֶׁצּוֹעֲקִין עוֹשֵׂי מְלָאכָה כְּבֵדָה בְּקוֹל רָם, לְזָרֵז זֶה אֶת זֶה לְהִתְחַזֵּק, וְדוֹרְכֵי גִּתּוֹת רְגִילִין בָּהּ: <b>יַעֲנֶה.</b> כָּל לְשׁוֹן עֲנִיָּה צְעָקַת קוֹל רָם הִיא: <b>נִשְׁפָּט.</b> מִתְוַכֵּחַ בַּדִּין: <b>מִגּוֹי אֶל גּוֹי.</b> שֶׁאֲנִי מְסַכְסְכָן זֶה בָּזֶה: <b>מִיַּרְכְּתֵי.</b> כְּתַרְגּוּמוֹ: ״מִסְּיָפֵי״: <b>הֵילִילוּ.</b> לְשׁוֹן ״יְלָלָה״ (צפניה א:י): <b>וְהִתְפַּלְּשׁוּ.</b> הִתְגַּלְגְּלוּ בֶּעָפָר, וֹוטְרְלִי״ר בְּלַעַ״ז: <b>וּתְפוּצוֹתֵיכֶם.</b> הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, כְּלוֹמַר: וּתְפוּצוֹתֵיכֶם תִּקְרַבְנָה לָבֹא: <b>כִּכְלִי חֶמְדָּה.</b> כְּלוֹמַר: אִם תֹּאמְרוּ חֲשׁוּבִים אֲנַחְנוּ, הַרְבֵּה יֵשׁ כְּלֵי חֶמְדָּה שֶׁל זְכוּכִית, נוֹפְלִים וּמִשְׁתַּבְּרִים וְאוֹבְדִים: <b>וְנָדַמּוּ.</b> לְשׁוֹן חֻרְבָּה, לְשׁוֹן ״הֲדִמָּנוּ״, ״וְנִדְּמָה שָׁם״ (ירמיה ח:יד): <b>עָזַב כַּכְּפִיר וְגוֹ׳.</b> ״גָּלָה מַלְכָּא מִכַּרְכֵּיהּ״ (תרגום יונתן), כַּכְּפִיר הָעוֹזֵב אֶת <b>סֻכּוֹ</b>: <b>הַיּוֹנָה.</b> מִשְׁתַּכֶּרֶת בְּיַיִן, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן אוֹנָאָה: <b>בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת.</b> פָּרָשָׁה זוֹ תַּחְתּוֹנָה קָדְמָה לָעֶלְיוֹנָה אַרְבַּע שָׁנִים (ירמיה כה:א): <b>וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה.</b> שֶׁתָּפְשׂוּ נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר וְ<b>הַכֹּהֲנִים</b> אֶת יִרְמְיָה: <b>בְּפֶתַח שַׁעַר ה׳ הֶחָדָשׁ.</b> אֲחֵרִים הִגִּיהוּ: כְּשֶׁגָּלָה יְהוֹיָכִין וְקְצָת כְּלֵי בֵּית אֱלֹהֵינוּ עִמּוֹ, שָׁבְרוּ חֵילוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר שַׁעַר הַמִּזְרָחִי, וְחָזַר צִדְקִיָּהוּ וְתִקְּנוֹ וְחִדְּשׁוֹ; לְכָךְ נִקְרָא חָדָשׁ: <b>מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי.</b> ״דְּמִן מָרֵישָׁא״ (תרגום יונתן): <b>עִיִּים.</b> גַּלִּים: <b>וַיְחַל.</b> לְשׁוֹן תְּפִלָּה: <b>וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה.</b> אִם נַהֲרֹג אוֹתוֹ: <b>וְגַם אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא.</b> מִי שֶׁאָמַר זוֹ לֹא אָמַר זוֹ; עַד כָּאן דִּבְרֵי צַדִּיקִים, וְעָמְדוּ רְשָׁעִים שֶׁהָיוּ שָׁם וְאָמְרוּ: גַּם אִישׁ מִתְנַבֵּא וְגוֹ׳, כְּשֵׁם שֶׁאוּרִיָּה נֶהֱרַג, יֵהָרֵג יִרְמְיָה; כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי (ספרי במדבר פיסקא פח): <b>בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם.</b> שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁמָּלַךְ נְבוּכַדְנֶצַּר (ירמיה כה:א), נִתְנַבֵּא עָלָיו שֶׁיִּמְלֹךְ: <b>מוֹסֵרוֹת.</b> הֵם רְצוּעוֹת הָעוֹל, שֶׁקּוֹרִין קוֹיוּנְגְמְ״שׁ: <b>וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם.</b> בִּימֵי צִדְקִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לְמָלְכוֹ (ירמיה כח:א); שֶׁעָשָׂהוּ נְבוּכַדְנֶצַּר שַׁלִּיט עַל חֲמִשָּׁה מְלָכִים: <b>מֶלֶךְ אֱדוֹם וּמֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְגוֹ׳.</b> אֵלּוּ חֲמִשָּׁה מְלָכִים נָתַן נְבוּכַדְנֶצַּר תַּחַת יָדוֹ שֶׁל צִדְקִיָּהוּ (איכה רבה ב, יד). חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ עַל צַוָּארוֹ, מִשָּׁנָה אַחַת לִיהוֹיָקִים עַד הַשָּׁנָה הָרְבִיעִית לְצִדְקִיָּהוּ, שֶׁשְּׁבָרָם הֵימֶנּוּ חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר (ירמיה כח:י): <b>עַבְדִּי.</b> שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנִי לִפָּרַע מִשּׂוֹנְאַי: <b>וְאֶת בְּנוֹ.</b> אֱוִיל מְרֹדַךְ: <b>וְאֶת בֶּן בְּנוֹ.</b> בֵּלְשַׁאצַּר: <b>עַד בֹּא עֵת אַרְצוֹ.</b> שֶׁיָּבֹאוּ דָּרְיָוֶשׁ הַמָּדִי וְכוֹרֶשׁ וְיַהַרְגוּ אֶת בֵּלְשַׁאצַּר: <b>וְאֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה דִּבַּרְתִּי וְגוֹ׳.</b> כָּל זֶה אָמַר יִרְמְיָהוּ אֶל שְׁלוּחֵי הַמְּלָכִים: <b>הִנֵּה כְלֵי בֵית ה׳.</b> שֶׁגָּלוּ עִם יְכָנְיָה (להלן כ): <b>הַמְּכוֹנוֹת.</b> תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בְּסִיסַיָּא״, כְּמוֹ ״אֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ״ (שמות לה:טז): <b>בַּגְלוֹתוֹ.</b> כְּמוֹ בְּהַגְלוֹתוֹ: <b>חֹרֵי.</b> כְּמוֹ ״שָׂרֵי״ (ירמיה כד:א): <b>עַד יוֹם פָּקְדִי אוֹתָם.</b> בִּימֵי כּוֹרֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְפוֹרָשׁ בְּסֵפֶר עֶזְרָא (עזרא א:ז-יא): <b>וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא.</b> כְּשֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהִשְׁלִיט נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת צִדְקִיָּהוּ עַל חֲמֵשֶׁת מְלָכִים, שֶׁהָיָה יִרְמְיָה אוֹמֵר שְׁלִיחוּתוֹ וּמְשַׁלֵּחַ הַמּוֹסֵרוֹת וְהַמּוֹטוֹת אֶל הַמְּלָכִים בְּיַד מַלְאָכֵיהֶם (ירמיה כז:ב-ג): <b>בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה.</b> בִּתְחִלָּה שֶׁהִשְׁלִיטוֹ עַל חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר <b>בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית</b>. אוֹתָהּ שָׁנָה יָרַד לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי נְבוּכַדְנֶצַּר בְּבָבֶל, וְשָׂרָיָה שַׂר הַמְּנוּחָה עִמּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הַסֵּפֶר (ירמיה נא:נט), וְהִשְׁלִיטוֹ עַל הַמְּלָכִים: <b>אָמַר אֵלַי וגו׳.</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סדר עולם רבה כה): מִי הִטְעָה אֶת חֲנַנְיָה? שָׁמַע שֶׁהָיָה יִרְמְיָה מִתְנַבֵּא בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן: ״הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם״ (ירמיה מט:לה), וּנְבוּאָה זוֹ בְּסוֹף הַסֵּפֶר נֶאֶמְרָה, <b>בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּהוּ</b>, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ שָׁם (ירמיה מט:לד); וּלְפִי שֶׁעֵילָם סְמוּכָה לְבָבֶל, עָמַד הוּא בַּשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן וְדָרַשׁ וְדָן קַל וָחֹמֶר: וּמָה עֵילָם, שֶׁלֹּא בָּאָה אֶלָּא לַעֲזֹר אֶת הַכַּשְׂדִּים וְכוּ׳; כְּמָה שֶׁהִיא בְּסַנְהֶדְרִין (פט.): <b>יַעֲשֶׂה.</b> פַאצָ״א בְּלַעַ״ז: <b>יקם.</b> לְשׁוֹן תְּפִלָּה (של״ש שטי״ן אלו ע״ד והביא״ו לבית הכל״א לא סדר״ן הר״ב המחב״ר) (<b>אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳.</b> בַּעֲלֵי אַגָּדָה אוֹמְרִים: כָּךְ אָמַר לוֹ הַלְוַאי וְיִתְקַיְּמוּ דְּבָרֶיךָ אֲנִי מִשְׁתַּכֵּר וְאַתָּה נִפְסַד, אֲנִי כֹּהֵן וְאוֹכֵל קָדְשֵׁי שָׁמַיִם אִם יַעֲמֹד הַבַּיִת בְּבִנְיָנוֹ, וְאַתָּה גִּבְעוֹנִי כְּדָכָתִיב כָּאן) אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן, וְתִהְיֶה לִי עֶבֶד חוֹטֵב עֵצִים וְשׁוֹאֵב מַיִם (וּמוֹרֵה צֶדֶק שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ נָקִיט לֵהּ טַעַם רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁלָּמְדוּ מִכָּאן: כָּל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ אוֹ בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד בֶּן בְּנוֹ, שֶׁכֵּן יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה תָּפְשׂוּ לְבַסּוֹף וְהֵבִיאוּ לְבֵית הַכֶּלֶא): <b>אַךְ שְׁמַע נָא וְגוֹ׳.</b> עַד <b>הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם</b>, אָמַר: אֲנִי מִתְנַבֵּא פּוּרְעָנִיּוֹת; אִם לֹא יָבֹא, אֵינִי שַׁקְרָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״נִחָם עַל הָרָעָה״ (יואל ב:יג), אֲבָל <b>הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם, בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע וְגוֹ׳</b>, אֲבָל אִם לֹא יָבֹא דְּבָרוֹ – שַׁקְרָן הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וְגוֹ׳״ (במדבר כג:יט). כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, וירא יג): <b>אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ.</b> שֶׁרָכַב עַל אֲרִי וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ (שבת קמט:): <b>הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת.</b> וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה תִּקָּבֵר: <b>בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.</b> וַהֲלֹא אֵין חֹדֶשׁ שְׁבִיעִי מִן הַשָּׁנָה? אֶלָּא מֵת עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְצִוָּה לְבָנָיו שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא קֹדֶם, וְיַעֲלִימוּ אֶת מִיתָתוֹ אוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נְבוּאַת יִרְמְיָה שֶׁקֶר (ירושלמי סנהדרין יא,ה): <b>וְהַגְּבִירָה.</b> אֵם הַמֶּלֶךְ (מלכים א טו:יג): <b>יַשִּׁיאוּ.</b> לְשׁוֹן הֲסָתָה, כְּמוֹ ״הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי״ (בראשית ג:יג): <b>וּקְרָאתֶם אֹתִי וְהֲלַכְתֶּם.</b> בִּדְרָכַי; וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: <b>אֶל הַמֶּלֶךְ.</b> צִדְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר לֹא גָּלָה: <b>כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים.</b> לְשׁוֹן ״שַׁעֲרוּרִיָּה״ (הושע ו:י): <b>וְלִחֶרְפָּה.</b> שֶׁיְּחָרְפוּ אוֹתָם, דִּישְׁטְרוּוִי״ר בְּלַעַ״ז; וְכֵן כָּל חֶרְפָּה שֶׁבַּמִּקְרָא: <b>אֲשֶׁר קָלָם.</b> לְשׁוֹן ״קָלוּי בָּאֵשׁ״ (ויקרא ב:יד): <b>וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם.</b> כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין צג.): כֹּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שִׁכְבִי עִם חֲבֵרִי: <b>וָעֵד.</b> לְשׁוֹן עֵדוּת: <b>הַנֶּחֱלָמִי.</b> שֵׁם מָקוֹם: <b>נְתָנְךָ כֹהֵן.</b> אֶל צְפַנְיָה כָּתַב כֵּן (ירמיה כא:א): <b>פְּקִידִים.</b> מְמֻנִּים: <b>מַהְפֶּכֶת.</b> כִּיפָּה: <b>הַצִּינוֹק.</b> סַדָּן, צִיפְ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>כִּי עַל כֵּן שָׁלַח.</b> כִּי יֵשׁ לְךָ לִגְעֹר בּוֹ עַל אֲשֶׁר <b>שָׁלַח אֵלֵינוּ בָּבֶל לֵאמֹר אֲרֻכָּה הִיא</b> גָּלוּתְכֶם שָׁם: <b>עַל כֵּן.</b> כְּמוֹ עַל אֲשֶׁר: <b>כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים.</b> וְלֹא תֹאמַר לָמָּה אֶכְתְּבֶנּוּ כִּי יֹאבְדוּ כֻּלָּם וְאֵין קוֹרֵא בּוֹ וְאֵין זוֹכְרוֹ עוֹד כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגוֹ׳: <b>קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ.</b> יֵשׁ פּוֹתְרִין עַל שְׁמוּעַת בָּבֶל שֶׁהָיוּ חֲרֵדִים מִמֶּנָּה אוֹתָם שֶׁגָּלוּ שָׁם, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג: <b>אִם יוֹלֵד זָכָר.</b> אִם דֶּרֶךְ לִזְכָרִים לָלֶדֶת שֶׁיֹּאחֲזוּם חֲבָלִים <b>כַּיּוֹלֵדָה</b>: <b>חֲלָצָיו.</b> כְּמוֹ מָתְנָיו: <b>הַיּוֹם הַהוּא.</b> יוֹם הֲרִיגַת בֵּלְשַׁאצַּר וּמַפֶּלֶת בָּבֶל, עִנְיָן אַחֵר יוֹם מַפֶּלֶת גּוֹג: <b>אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ.</b> יָסוּר עוֹל הָאֻמּוֹת מֵעַל יִשְׂרָאֵל: <b>וְאַתָּה אַל תִּירָא.</b> מִכָּל הָרָעוֹת אֲשֶׁר תִּרְאֶה בָּאָה עַל בָּבֶל אֲשֶׁר אַתָּה בְתוֹכָהּ: <b>וְשַׁאֲנַן.</b> כְּמוֹ <b>וְשָׁקַט</b>: <b>וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט.</b> בְּדִין חָסוּךְ: <b>וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָ.</b> לְשׁוֹן טִיאוּט, הַשְׁמֵד: <b>אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה.</b> שִׁבְרֵךְ אנפר״ש בְּלַעַ״ז: <b>לְמָזוֹר.</b> רְפוּאָה, אֵין אָדָם סָבוּר שֶׁתְּהֵא לָךְ תְּשׁוּעָה: <b>תְּעָלָה.</b> רְפוּאָה, לְשׁוֹן הוֹעִיל: <b>מוּסַר אַכְזָרִי.</b> יִסּוּרֵי אַכְזָרִיּוּת. הַמּוּסַר אַכְזָרִי הוּא: <b>לָכֵן.</b> שְׁבוּעָה: <b>שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה.</b> לְשׁוֹן בִּיזָּה, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וִיהוֹן עָדַיִךְ לַעֲדִי״: <b>אֲרֻכָה.</b> רְפוּאָה: <b>וְאַרְמוֹן.</b> הַמִּקְדָּשׁ: <b>וְהִכְבַּדְתִּים.</b> שֶׁיִּהְיוּ עַם כָּבֵד: <b>וְלֹא יִצְעָרוּ.</b> כְּמוֹ יִמְעָטוּ: <b>אַדִּירוֹ.</b> שַׂר שֶׁלּוֹ: <b>עָרַב אֶת לִבּוֹ.</b> לְשׁוֹן עֵרָבוֹן, פרוויל״א הטינ״א בְּלַעַ״ז: <b>לָגֶשֶׁת אֵלַי.</b> לַמִּלְחָמָה, לִמְחוֹת בְּיָדִי: <b>מִתְגּוֹרֵר.</b> חוֹנֶה וְדָר, לְשׁוֹן ״אֶרֶץ מְגוּרֵי״ (בראשית לז:א). וְדוּגְמָתוֹ ״וְסַעַר מִתְחוֹלֵל״ (ירמיה כג:יט) הָאָמוּר בַּמִּקְרָא הָאַחֵר, הוּא זֶה, שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְשׁוֹן חֲנִיָּה: <b>עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים.</b> עַל רֹאשׁ הַגּוֹיִים: <b>מָצָא חֵן.</b> בְּעֵינֵי דּוֹר הַמִּדְבָּר: <b>שְׂרִידֵי חָרֶב.</b> מִצְרַיִם וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי: <b>הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל.</b> בְּהוֹלִיכָם לִנְחוֹל אֶרֶץ מַרְגּוֹעָם: <b>מֵרָחוֹק.</b> בִּזְכוּת אָבוֹת (בראשית יז:ז): <b>נִרְאָה לִי.</b> אֲנִי הַנָּבִיא, וְאָמַר לִי לֵאמֹר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל <b>אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ</b>: <b>עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית.</b> בִּנְיָנִים שְׁנַיִם הָיוּ לָךְ עַל יְדֵי אָדָם, לְכָךְ חָרְבוּ. <b>עוֹד אֶבְנֵךְ</b> אֲנִי בְּעַצְמִי בִּנְיָן שְׁלִישִׁי, <b>וְנִבְנֵית</b> לְעוֹלָם. <b>תַּעְדִּי</b> תִּתְקַשְּׁטִי: <b>וְחִלֵּלוּ.</b> בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יְחַלְּלוּ אֶת פִּרְיָם לִפְדּוֹתוֹ בְּכֶסֶף (ויקרא יט:כד): <b>נוֹצְרִים.</b> צוֹפִים בְּרָאשֵׁי מִגְדָּלִים גְּבוֹהִים לְהַכְרִיז קוֹל נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק. לָשׁוֹן אַחֵר: <b>נוֹצְרִים</b> כְּמוֹ ״נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים״ (שמות לד:ז), לְשׁוֹן שְׁמִירָה. כְּלוֹמַר, <b>יֶשׁ יוֹם</b> שֶׁיִּקְרְאוּ אוֹתָם שֶׁשָּׁמְרוּ הַתּוֹרָה וְיֹאמְרוּ <b>קוּמוּ</b>. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי אִית אֲרִיכוּת יוֹמַיָּא וְסַגִּי טוּבָא דְּעָתִיד לְמֵיתֵי לְצַדִּיקַיָּא דְּנַטְרוּ אוֹרַיְתִי מִלְּקַדְמִין״: <b>וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם.</b> בְּמִגְדָּלוֹת גְּבוֹהִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ לְמֵרָחוֹק: <b>בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ.</b> אֲפִילּוּ הַנִּכְשָׁלִים שֶׁבָּהֶם לֹא אֶמְאַס: <b>בִּבְכִי יָבֹאוּ.</b> עַל יְדֵי תְּפִלָּה וּתְשׁוּבָה: <b>מְזָרֶה.</b> אֶסְפְּרֵיינְ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>וְנָהֲרוּ.</b> יֵאָסְפוּ כְּמוֹ נָהָר: <b>דָּשֶׁן.</b> שָׁמֵן: <b>קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע.</b> ״קָלָא בְּרוּם עָלְמָא אִישְׁתְּמַע, קָל בֵּית יִשְׂרָאֵל דְּבָכְיָן עַל יִרְמְיָה נְבִיָּיא כַּד שְׁלַח יָתֵיהּ נְבוּזַרְאֲדָן מֵרָמָתָא״. לָשׁוּב מֵאַחַר הַגּוֹלִים אֶל גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסֵפֶר זֶה (ירמיה מ:א): <b>רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ.</b> מִדְרַשׁ אַגָּדָה אָמַר שֶׁהָלְכוּ אָבוֹת וְאִמָּהוֹת לְפַיֵּס אֶת הַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שֶׁהֶעֱמִיד מְנַשֶּׁה דְּמוּת בַּהֵיכָל, וְלֹא נִתְפַּיֵּס. נִכְנְסָה רָחֵל, אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רַחֲמֵי מִי מְרֻבִּים רַחֲמֶיךָ אוֹ רַחֲמֵי בָּשׂר וָדָם, הֱוֵי אוֹמֵר רַחֲמֶיךָ מְרֻבִּים. וַהֲלֹא אֲנִי הִכְנַסְתִּי צָרָתִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי, שֶׁכָּל עֲבוֹדָה שֶׁעָבַד יַעֲקֹב אֶת אָבִי לֹא עָבַד אֶלָּא בִּשְׁבִילִי; כְּשֶׁבָּאתִי לִיכָּנֵס לַחֻפָּה הִכְנִיסוּ אֶת אֲחוֹתִי, וְלֹא דַי שֶׁשָּׁתַקְתִּי אֶלָּא שֶׁמָּסַרְתִּי לָהּ סִימָנִי. אַף אַתָּה, אִם הִכְנִיסוּ בָנֶיךָ צָרָתְךָ בְּבֵיתְךָ, שְׁתוֹק לָהֶם. אָמַר לָהּ: יָפֶה לִמַּדְתְּ סַנֵּגוֹרְיָא, יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וּלְצִדְקָתֵךְ שֶׁמָּסַרְתְּ סִימָנֵךְ לַאֲחוֹתֵךְ: <b>מִתְנוֹדֵד.</b> קוֹמְפְּלֵיְינְ״ט בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן ״מִי יָנוּד לָךְ״ (ירמיה טו:ה): <b>יִסַּרְתַּנִי.</b> בְּיִסּוּרִין אַתָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: <b>כְּעֵגֶל לֹא לוּמָּד.</b> פוּשָׁאגוּיֵילוֹנִ״י בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן ״מַלְמַד הַבָּקָר״ (שופטים ג:לא). הָיִיתִי בַּתְּחִלָּה, לְכָךְ חָטָאתִי לְךָ: <b>נִחַמְתִּי.</b> אֲנִי מִתְחָרֵט עַל תּוֹעֲבוֹתַי: <b>הִוָּדְעִי.</b> שֶׁהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּעַצְמִי שֶׁמָּעַלְתִּי, אפרינו״יי בְּלַעַ״ז: <b>חֶרְפַּת נְעוּרָי.</b> שֶׁיְּכוֹלִים אוֹיְבַי לְחָרְפֵנִי עַל חַטֹּאת נְעוּרָי: <b>הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.</b> הֵן דִּבְרֵי שְׁכִינָה, כְּלוֹמַר הוּא מִתְנוֹדֵד וַאֲנִי לִבִּי נֶהְפַּךְ עָלַי לְרַחֵם, שֶׁמָּא בְּנִי יַקִּירִי הוּא, כְּמוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּן אֶחָד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לוֹ כָּל רְצוֹנוֹ. <b>שַׁעֲשׁוּעִים</b> אישבניימני״ץ בְּלַעַ״ז: <b>מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ.</b> בְּכָל עֵת שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר בּוֹ. וּמִדְרַשׁ וַיִּקְרָא רַבָּה (ויקרא רבה ב,ג): דַּי דִּבּוּרִי שֶׁנָּתַתִּי בּוֹ, שֶׁלִּמַּדְתִּיו תּוֹרָתִי, לְרַחֵם עָלָיו: <b>הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים.</b> סִימָנִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתַיִךְ הַטּוֹבִים: <b>תַּמְרוּרִים.</b> תְּמָרִים קְטַנִּים נְטוּעִים לְסִימָן בַּ<b>דֶּרֶךְ</b>. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, עֲשִׂי סִימָנִים לָדַעַת הַ<b>דֶּרֶךְ</b> שֶׁ<b>הָלַכְתְּ</b> בָּהּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, שֶׁתַּחְזִירִי בְּאוֹתוֹ <b>דֶּרֶךְ</b>. כְּלוֹמַר, כִּי וַדַּאי תָּשׁוּבִי מִשָּׁם: <b>דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ.</b> הָלַכְתִּי כְּתִיב, וְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַכְתְּ הָלַכְתִּי אֲנִי עִמָּךְ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם <b>שִׂימִי לָךְ תַּמְרוּרִים</b> ״הִתְפַּלֵּל בְּמָרַר נַפְשֵׁךְ״ (וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ תַּמְרוּרִין עִנְיַן מוֹעֵל, וְכֵן פֵּרֵשׁ ״וְתִימֲרוֹת עָשָׁן״ (יואל ג:ג) סא״א): <b>תִּתְחַמָּקִין.</b> תִּסְתְּרִי מִמֶּנִּי, שֶׁאַתְּ בּוֹשָׁה לָשׁוּב אֱלֵי מִפְּנֵי דַּרְכֵּךְ. הִנֵּה חֲדָשָׁה נִבְרֵאת בָּאָרֶץ, שֶׁהַ<b>נְּקֵבָה</b> תַּחֲזֹר אַחַר הַזָּכָר לְבַקְּשׁוֹ שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה, לְשׁוֹן ״וַאֲסוֹבְבָהּ בָּעִיר אֲבַקְּשָׁהּ וְגוֹ׳״ (שִׁיר הַשִּׁירִים ג:ב); וּמִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה הַדַּרְשָׁן שָׁמַעְתִּי: <b>נְקֵבָה תְּסוֹבֵב</b> לִהְיוֹת <b>גָּבֶר</b>, אֲנִי נְתַתִּיךְ כְּבַת הַנּוֹטֶלֶת עִשּׂוּר נְכָסִים שִׁבְעָה אֻמּוֹת מִשִּׁבְעִים, סוֹף שֶׁתִּטְּלִי הַכֹּל כְּבֶן זָכָר שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ הַכֹּל: <b>עַל זֹאת הֱקִיצוֹתִי.</b> כָּךְ אָמַר יִרְמְיָה, כָּל מַה שֶּׁהָיִיתִי יָשֵׁן וְנִרְדָּם בִּנְבוּאַת פֻּרְעָנוּת, בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת הֱקִיצוֹתִי מִתַּרְדֵּמָתִי: <b>עֲרֵבָה.</b> נְעֵמָה: <b>זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה.</b> הַטּוֹבִים וְהַסְּכָלִים שֶׁבָּהֶם, אֲנִי אֶזְרָעֵם כֻּלָּם לִהְיוֹת זֶרַע שֶׁלִּי. <b>זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה</b> תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲקִימִינוּן כִּבְנֵי אֱנָשָׁא וְאַצְלְחִינוּן כִּבְעִירָא״, שֶׁאֵין עֲוֹנוֹתֶיהָ נִפְקָדִין עָלֶיהָ: <b>בֹּסֶר.</b> פְּרִי שֶׁלֹּא נִגְמַר, וְהוּא מַקְהֶה אֶת הַשִּׁנַּיִם: <b>וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה.</b> הַבָּנִים יִלְקוּ בַּעֲוֹן <b>אָבוֹת</b>: <b>לְאוֹר.</b> אֵיאַקְלַארְזִי״ר בְּלַעַ״ז, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״לְאַנְהָרָא״: <b>רוֹגַע הַיָּם.</b> מְנִידוֹ וּמַרְתִּיחוֹ וְנַעֲשֶׂה קְמָטִים קְמָטִים, כְּמוֹ ״עוֹרִי רָגַע״ (איוב ז:ה): <b>יָמֻשׁוּ.</b> כְּמוֹ ״לֹא יָמִישׁ״ (שמות יג:כב): <b>אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם.</b> כַּמָּה גָּבְהָם: <b>גַּם אֲנִי אֶמְאַס.</b> בְּיִשְׂרָאֵל, כְּלוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁהֵם לֹא יִמַּדּוּ וְלֹא יֵחָקְרוּ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל לֹא יִמָּאֲסוּ <b>בְּכָל אֲשֶׁר</b> חָטְאוּ: <b>הָעֵמֶק הַפְּגָרִים.</b> עֵמֶק שֶׁנָּפְלוּ שָׁם פִּגְרֵי מַחֲנֵה סַנְחֵרִיב (מלכים ב יט:לה; ישעיה לז:לו): <b>וְהַדֶּשֶׁן.</b> מְקוֹם שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן שֶׁהָיָה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, יוֹסִיפוּ עַל הָעִיר וְיַכְנִיסוּ כָּל זֶה לְתוֹךְ חוֹמוֹתֶיהָ. וּנְבוּאָה זוֹ עֲתִידָה לָבֹא: <b>הַשְּׁדֵמוֹת.</b> קַנְפַנְיָ״א בְּלַעַ״ז: <b>צָרִים.</b> לְשׁוֹן ״מָצוֹר״ (דברים כ:יט): <b>בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.</b> לְשׁוֹן בֵּית הַמִּשְׁמָר: <b>עַד פָּקְדִי אֹתוֹ.</b> פְּקֻדַּת כָּל הָאָדָם הִיא הַמִּיתָה (במדבר טז:כט): <b>וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ וגו׳.</b> לֹא לְצִדְקִיָּהוּ אָמַר כֵּן, אֶלָּא פֵּירֵשׁ הַכָּתוּב לָמָּה כְּלָאוֹ, וְחוֹזֵר לְדִבּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן לְפָרֵשׁ מַה <b>הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ</b>: <b>בָּא אֵלֶיךָ.</b> עַל פִּי הַדִּבּוּר: <b>אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה.</b> שְׁטַר הַמְּכִירָה: <b>אֶת הֶחָתוּם וְגוֹ׳.</b> עִם חֲתִימָתוֹ, כְּשֶׁהוּא חָתוּם כְּדָת וְחֹק: <b>וְאֶת הַגָּלוּי.</b> שֶׁהוּחְזַק בְּבֵית דִּין עַל פִּי עֵדָיו, וְכָתְבוּ וְחָתְמוּ הַדַּיָּנִין אַשְׁרְתָּא דְדַיָּנֵי, הוּא קִיּוּם הַשְּׁטָרוֹת (כתובות כא:), לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר גָּלוּי וּמְפֻרְסָם, פֶּן יָמוּתוּ הָעֵדִים. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְעִנְיַן גֵּט פָּשׁוּט וּמְקֻשָּׁר בְּבָבָא בַּתְרָא (קס.-קס:): <b>לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דּוֹדִי.</b> וְעַד עַכְשָׁו קְרָאוֹ בֶּן דּוֹדִי, שֶׁמָּא שְׁנַיִם הָיוּ, וְאִם אֵין זֹאת לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ. וְיֵשׁ נוֹטִים לוֹמַר דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ הָיָה חֲנַמְאֵל לְיִרְמְיָה, כְּגוֹן רְאוּבֵן נָשָׂא אֶת בַּת שִׁמְעוֹן אָחִיו וְיָלְדָה לוֹ נְמוּאֵל, וּכְבָר הוֹלִיד שִׁמְעוֹן יָמִין, הֲרֵי יָמִין דּוֹדוֹ לִנְמוּאֵל, שֶׁבֶּן אֲחִי אִמּוֹ הוּא וְגַם בֶּן דּוֹדוֹ, שֶׁהוּא בֶּן שִׁמְעוֹן אֲחִי אָבִיו שֶׁל נְמוּאֵל. וְאֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכָל הַמִּקְרָא אָח הָאֵם קָרוּי דָּוִד: <b>כֹּה אָמַר וְגוֹ׳.</b> אַל תֹּאמַר: לְחִנָּם אֲנִי מַצְנִיעָם, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל גּוֹלִים: <b>כִּי כֹה אָמַר ה׳.</b> סוֹפָן לִקְנוֹת בָּתִּים: <b>לֹא יִפָּלֵא.</b> לֹא יִכָּחֵד; וְיוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁסּוֹפֵנוּ לִגְלוֹת, וְלָמָּה אָמַרְתָּ לִי לִקְנוֹת שָׂדֶה? <b>וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק.</b> הַדּוֹר הַזֶּה, הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּדֶרֶךְ הָרָעָה: <b>הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר.</b> וְלֹא אָמַר וְהַנּוֹרָא, אָמַר: עוֹבְדֵי אֱלִילִים מְרַקְּדִין בְּהֵיכָלוֹ, אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו? בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא סט:): <b>וּבָאָדָם.</b> בִּשְׁאָר אֲנָשִׁים. דָּבָר אַחֵר: אוֹתוֹת שֶׁהָיוּ שְׁקוּלִין לְיִשְׂרָאֵל וּלְמִצְרַיִם, כֵּיצַד? ״וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר הַלַּיְלָה״ (שמות יד:כ) – אוֹתוֹ מַזָּל שֶׁשִּׁמֵּשׁ חֹשֶׁךְ לְמִצְרַיִם, שִׁמֵּשׁ אוֹר לְיִשְׂרָאֵל; מִדְרַשׁ אַגָּדָה: <b>וַתַּקְרֵא אוֹתָם.</b> הִקְרֵיתָ אוֹתָם; לְשׁוֹן ״מִקְרֶה״ (שמואל א ו:ט): <b>וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.</b> רָעָה עָלֶיהָ, <b>הָיָה</b> וּבָא: <b>וְהָעִיר נִתְּנָה.</b> וְלָמָּה לִי שָׂדֶה? <b>הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא.</b> וְכִי הָעֲתִידוֹת עֲלוּמוֹת מִמֶּנִּי? <b>לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ.</b> בְּיוֹם שֶׁהוּסַד הַבַּיִת, נָשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה (ויקרא רבה יב, ה): <b>וְלַמֵּד אוֹתָם.</b> לְשׁוֹן פָּעוּל, אפרננ״ט בְּלַעַ״ז: <b>הִנְנִי מְקַבְּצָם.</b> בְּרַחֲמִים, <b>מִכָּל אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי</b>: <b>עָצוּר.</b> בְּבֵית הַכֶּלֶא: <b>כֹּה אָמַר ה׳ עֹשָׂהּ.</b> הָעוֹשֶׂה זֹאת: <b>קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ.</b> לְהוֹדִיעֲךָ הָעֲתִידוֹת: <b>וּבְצוּרוֹת.</b> שְׁמוּרוֹת בְּלִבִּי לַעֲשׂוֹתָם: <b>הַנְּתֻצִים אֶל הַסֹּלְלוֹת.</b> לַעֲשׂוֹת מֵהֶם סֹלְלוֹת, תִּלִּים שֶׁצְּבוּרִים לְמַעְלָה, אֲשֶׁר בּוֹנִים בְּנֵי הָעִיר לַעֲלוֹת אֶל הַסֹּלְלוֹת, לְהִלָּחֵם מֵעֲלֵיהֶם אֶל הַכַּשְׂדִּים: <b>וְאֶל הֶחָרֶב.</b> ״לְתַקְּפָא שׁוּרָא מִן קֳדָם דְּקָטְלִין בְּחַרְבָּא״ (תרגום יונתן): <b>וּלְמַלְּאָם אֶת פִּגְרֵי הָאָדָם.</b> וְאֶת הַבָּתִּים אֲשֶׁר נָתְצוּ עוֹשִׂים קְבָרוֹת לַפְּגָרִים שֶׁנֶּהֱרָגִים בְּתוֹךְ הָעִיר: <b>וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי וְגוֹ׳. כֹּה אָמַר ה׳ הִנְנִי מַעֲלֶה לָהּ וְגוֹ׳</b>: <b>עֲתֶרֶת שָׁלוֹם.</b> בִּרְכַּת שָׁלוֹם; שֶׁלוּ״ד בְּלַעַ״ז: <b>נְוֵה רוֹעִים.</b> מְדוֹר רוֹעִים: <b>עוֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן וגו׳.</b> יֵצְאוּ וְיָבֹאוּ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי מַנְהִיג הוֹלֵךְ בְּרֹאשָׁם (מיכה ב:יג): <b>לֹא יִכָּרֵת.</b> כְּרִיתוּת עוֹלָם, אֶלָּא אִם יִפְסוֹק, סוֹפוֹ לַחֲזוֹר: <b>כָּל הַיָּמִים.</b> לֹא יִכָּרֵת לָהֶם זֶרַע הָרָאוּי לְהַעֲלוֹת <b>עוֹלָה</b> וּלְהַקְטִיר <b>מִנְחָה</b>: <b>אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם.</b> אִם תּוּכְלוּ לְהָפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת הַיּוֹם וְאֶת <b>הַלַּיְלָה</b> לִהְיוֹתָם <b>בְּעִתָּם</b>, אֲשֶׁר כָּרַתִּי לְנֹחַ וּבָנָיו ״וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ״ (בראשית ח:כב): <b>שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת.</b> הַמַּלְכוּת וְהַכְּהֻנָּה (תנחומא, לך כ): <b>וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן.</b> וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם גּוֹרְמִים לְעַמִּי לְנָאֵץ <b>מִהְיוֹת גּוֹי</b> לִי: <b>לִפְנֵיהֶם.</b> לִפְנֵי דִּבְרֵיהֶם אֵלֶּה, שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתָןלוֹמַר: לֹא יָשׁוּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵחֲרוֹנוֹ עוֹד, וְלֹא תוֹעִיל לָכֶם תְּשׁוּבָה: <b>אִם לֹא בְרִיתִי וְגוֹ׳.</b> אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם הַבְּרִית שֶׁכָּרַתִּי לְיוֹם <b>וָלַיְלָה</b> לִהְיוֹת <b>בְּעִתָּם</b>, וְאִי אֶפְשָׁר לְ<b>חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ</b> לִיבָּטֵל כְּאִלּוּ <b>לֹא</b> שַׂמְתִּים, ״גַּם זֶרַע יַעֲקֹב וְגוֹ׳״ (ירמיהו לג:כו). וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ (נדרים לב.) לְעִנְיַן בְּרִית הַתּוֹרָה, לִלְמֹד מִכָּאן שֶׁבִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ; אַךְ אֵין הַמִּדְרָשׁ מְיֻשָּׁב עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת: <b>בְּשָׁלוֹם תָּמוּת.</b> אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מועד קטן כח:), שֶׁמֵּת נְבוּכַדְנֶצַּר בְּיָמָיו. שֶׁכָּל יְמֵי נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא יָצְאוּ אֲסִירָיו מֵאֲסִירֵיהֶם, וּכְשֶׁמֵּת נְבוּכַדְנֶצַּר יָצָא צִדְקִיָּהוּ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וּלְמָחֳרָת מֵת וְקָבְרוּהוּ בְּכָבוֹד: <b>וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ.</b> כָּךְ הָיָה דַּרְכָּם, לִשְׂרֹף עַל הַמְּלָכִים מִטָּתָן וּכְלֵי תַשְׁמִישָׁן (דברי הימים ב טז:יד; עבודה זרה יא.): <b>אַחֲרֵי כְּרוֹת הַמֶּלֶךְ.</b> בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְמָלְכוֹ. כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כו): ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית... בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יְהוּדָה לִדְרֹשׁ אֶת ה׳״ (יחזקאל כ:א). אָמְרוּ לִיחֶזְקֵאל: עֶבֶד כֹּהֵן שֶׁמְּכָרוֹ רַבּוֹ, מַהוּ שֶׁיֹּאכַל בִּתְרוּמָה? כְּלוֹמַר, לְפִי שֶׁהָיוּ רוֹצִין לוֹמַר: לֹא נֶעֱנַשׁ עַל הַמִּצְוֹת, עַל שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הָעֲבָדִים: <b>הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר.</b> מֵאִתִּי, שֶׁאֵינִי אָדוֹן לָכֶם לְהַצִּיל, וְתִהְיוּ הֶפְקֵר אֶל הַחֶרֶב וְאֶל הָרָעָב: <b>הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם.</b> כְּשֶׁחָזְרוּ וְכָבְשׁוּם, כָּרְתוּ כֻּלָּם בְּרִית לִמְרוֹד בַּמָּקוֹם, וְכָרְתוּ הָעֵגֶל לִשְׁנַיִם וְעָבְרוּ <b>בֵּין בְּתָרָיו</b>, לִמְרוֹד בּוֹ. וְהִיא הָיְתָה בְּרִית חֲזָקָה וּגְמוּרָה, לֵאמֹר: כָּכָה יִבָּתֵר וְיֵחָלֵק הָעוֹבֵר עָלֶיהָ (בראשית טו:ט-יז): <b>הָעוֹלִים מֵעֲלֵיכֶם.</b> מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסֵפֶר זֶה (ירמיה לז:ה): <b>הִנְנִי מְצַוֶּה.</b> וְשָׁב חֵיל פַּרְעֹה לְאַרְצוֹ, וְהַכַּשְׂדִּים יָשׁוּבוּ עֲלֵיכֶם (ירמיה לז:ה-ח): <b>אֶל בֵּית הָרֵכָבִים.</b> בְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב (ירמיה לה:ו), וּמִבְּנֵי יִתְרוֹ הָיוּ (מכילתא יתרו עמלק ב): <b>אִישׁ הָאֱלֹהִים.</b> ״נָבִיא דַּה׳״ (תרגום יונתן): <b>שׁוֹמֵר הַסַּף.</b> ״אֲמַרְכְּלָא״ (תרגום יונתן), טְרֵשׁוֹרִי״ר בְּלַעַ״ז: <b>בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ.</b> בַּמִּדְבָּרִיּוֹת. <b>אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם.</b> לֹא הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ, שֶׁבְּנֵי גֵרִים הָיוּ (ספרי במדבר עח): <b>וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר.</b> עַל כָּרְחֵנוּ בָּאנוּ הָעִיר, לְכָךְ עַכְשָׁיו אָנוּ <b>יוֹשְׁבִים</b> בַּבָּתִּים: <b>עָצוּר.</b> בְּבֵית הַכֶּלֶא: <b>פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה׳ הֶחָדָשׁ.</b> הוּא שַׁעַר הַמִּזְרָחִי, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: <b>הַגֵּיד נַגִּיד לַמֶּלֶךְ.</b> אוּלַי יִשְׁמַע: <b>חָצֵרָה.</b> אֶל הֶחָצֵר. כָּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ״ד בִּתְחִלָּתָהּ, הִטִּיל לָהּ הֵ״א בְּסוֹפָהּ (יבמות יג:): <b>וְאֶת הָאָח.</b> פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת כ.): עֵצִים; עַל שֵׁם שֶׁנִּדְלָקִים בְּאַחְוָה (כְּלוֹמַר שֶׁנִּדְלָקִים זֶה מִזֶּה כְּאַחִים שֶׁמְּהַנִּים זֶה לָזֶה סא״א). וּלְפִי פְשׁוּטוֹ מַשְׁמַע שֶׁהוּא כְּלִי שֶׁמְּבַעֲרִין עָלָיו אוּר לִפְנֵי הַשָּׂרִים: <b>שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת.</b> רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (מועד קטן כו.): מְגִלַּת קִינוֹת הָיְתָה, קָרְאוּ לְפָנָיו ״אֵיכָה״, ״בָּכֹה תִבְכֶּה״, ״גָּלְתָה יְהוּדָה״, ״דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת״ (איכה א:א-ד) – בְּכָל זֶה לֹא חָשׁ, אָמַר: אֲנִי מֶלֶךְ עַל הַנּוֹתָרִים; כֵּיוָן שֶׁקָּרָא ״הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ״ (איכה א:ה), אָמַר: מֵעַכְשָׁיו אֵינִי מֶלֶךְ; מִיָּד וַ<b>יִּקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר</b>: <b>יִקְרָעֶהָ.</b> כְּמוֹ קְרָעָהּ: <b>הִפְגִּיעוּ.</b> הִתְחַנְּנוּ: <b>דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה.</b> מִתְּחִלָּה הָיוּ שָׁלֹשׁ אַלְפָא בֵּיתִין: ״אֵיכָה יָשְׁבָה״ (איכה א:א), ״אֵיכָה יָעִיב״ (איכה ב:א), ״אֵיכָה יוּעַם״ (איכה ד:א), וְהוֹסִיף עָלֶיהָ ״אֲנִי הַגֶּבֶר״ (איכה ג:א), שֶׁכָּל אוֹת מְשֻׁלֶּשֶׁת בָּהּ (איכה רבה ג:א): <b>וַיִּמְלֹךְ מֶלֶךְ.</b> לְפִי שֶׁמֵּעַתָּה בָּא לְסַפֵּר וְלוֹמַר שֶׁנִּתְקַיְּמוּ הַפּוּרְעָנִיּוֹת שֶׁנִּבָּא עַד הֵנָּה, הִתְחִיל לוֹמַר כֵּן: וּבְבֹא עֵת הַפְּקֻדָּה, שֶׁקָּרְבוּ הַיָּמִים לְהִתְקַיֵּם הַדְּבָרִים, וַיִּמְלֹךְ מֶלֶךְ אַחֵר עַל יְהוּדָה <b>תַּחַת כָּנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים וְגוֹ׳</b>: <b>וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם.</b> כְּשֶׁמָּלַךְ צִדְקִיָּהוּ, צִוָּה וְהוֹצִיאוּהוּ מִבֵּית הַכֶּלֶא שֶׁכְּלָאוֹ יְהוֹיָקִים. שֶׁצִּדְקִיָּה הָיָה צַדִּיק וְדוֹרוֹ רְשָׁעִים, וִיהוֹיָקִים הָיָה רָשָׁע וְדוֹרוֹ צַדִּיקִים (סנהדרין קג.): <b>וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם.</b> לְעֶזְרָה לִיהוּדָה: <b>שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם.</b> בִּסְפִינוֹת הָיוּ בָאִים, וְרָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם, וְהֵצִיף עָלָיו כְּמוֹ נוֹדוֹת וְאוֹבוֹת (כְּלוֹמַר נְפוּחוֹת) דּוֹמוֹת לְעוֹרוֹת בְּנֵי אָדָם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: מַה זֹּאת? אָמְרוּ: אֵלּוּ אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁטִּבְּעוּם אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים לְעֶזְרָתָם בַּיָּם. מִיָּד שָׁבוּ לְאַרְצָם (איכה רבה ד, כ): <b>לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם.</b> ״לְפַלְגָא אַחֲסַנְתָּא דִילֵיהּ בְּגוֹ עַמָּא״ (תרגום יונתן). וּבְעוֹד הַכַּשְׂדִּים צָרִים עָלֶיהָ לֹא הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הָעִיר שֶׁלֹּא תִלָּכֵד: <b>וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻּוֹת.</b> מְמֻנֶּה לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יֵצֵא אִישׁ מִן הָעִיר לְהַשְׁלִים <b>אֶל הַכַּשְׂדִּים</b>: <b>בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה.</b> הוּא חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר (ירמיה כח:א). בֶּן בְּנוֹ הָיָה זֶה, וּלְכָךְ יִחֲסוֹ הַכָּתוּב, לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ (סוטה מא:) אוֹ בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד בֶּן בְּנוֹ; וְיִרְמְיָה הֶחֱנִיף לוֹ, שֶׁאָמַר לוֹ: ״אָמֵן יָקֵם ה׳ אֶת דְּבָרֶיךָ״ (ירמיה כח:ו). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: שֶׁצִּוָּה חֲנַנְיָה אֶת בְּנוֹ: רְאֵה שֶׁאֲנִי מֵת עַל יְדֵי יִרְמְיָה, וְהֶעֱמִידַנִי שַׁקְרָן בִּנְבוּאָתִי; אִם תּוּכַל לְהַכְשִׁילוֹ, הַכְשִׁילֵהוּ. וּבְנוֹ צִוָּה גַּם הוּא לְבָנָיו כָּךְ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׁעָה, הִכְשִׁילוֹ: <b>וְאֶל הַחֲנֻיּוֹת.</b> תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לְגַיו מִן חֲנָוָאתָא״; חֲנֻיּוֹת הָיוּ לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵּית הַכֶּלֶא: <b>מֵחוּץ הָאֹפִים.</b> מִשּׁוּק נַחְתּוֹמִים, כְּמוֹ ״וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק״ (מלכים א כ:לד): <b>וְהָיְתָה לוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל.</b> וְהָיוּ לוֹ חַיָּיו הַצָּלָה, כְּאִלּוּ שָׁלַל נַפְשׁוֹ; כְּאָדָם הַשּׁוֹלֵל שָׁלָל וּמִשְׂתַּכֵּר, כָּךְ יִשְׂתַּכֵּר זֶה נַפְשׁוֹ: <b>עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא.</b> אֶלַאקְנְ״ץ בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן רִפְיוֹן: <b>יוּכַל.</b> כְּמוֹ יָכוֹל, עַל אֲשֶׁר הוּא <b>מְרַפֵּא אֶת וְגוֹ׳</b>: <b>הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ.</b> שֶׁל מַלְכִּיָּהוּ: <b>עֶבֶד מֶלֶךְ.</b> בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה: <b>הַכּוּשִׁי.</b> צִדְקִיָּהוּ: מָה כּוּשִׁי מְשֻׁנֶּה בְּעוֹרוֹ, אַף צִדְקִיָּהוּ מְשֻׁנֶּה בְּצִדְקוֹ מִכָּל דּוֹרוֹ (מועד קטן טז:). וְיֵשׁ מִדְרָשׁ דּוֹרֵשׁ <b>הַכּוּשִׁי</b> עַל בָּרוּךְ (ספרי במדבר צט): <b>אִישׁ סָרִיס.</b> גֶּבֶר רַב: <b>וַיָּמָת תַּחְתָּיו וגו׳.</b> אִלּוּ הִנִּיחוּ אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ הָיָה מֵת מֵאֵלָיו בָּרָעָב, וְהֵם הֵרֵעוּ לְקָרֵב מִיתָתוֹ: <b>שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים.</b> מִתּוֹךְ שֶׁכֹּחָן תַּשׁ בָּרָעָב, נִצְרְכוּ כֻּלָּן: <b>בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת.</b> בְּלוּאֵי בְגָדִים הַנִּסְחָבִים: <b>וְהַמְּלָחִים.</b> לְשׁוֹן רִקָּבוֹן, כְּמוֹ ״כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ״ (ישעיה נא:ו): <b>תַּחַת אֲצִילוֹת יָדֶיךָ.</b> שֶׁלֹּא יַזִּיקוּךָ הַחֲבָלִים: <b>אַצִּילוֹת.</b> אֵיישִׁילָ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי.</b> לֹא יָדַעְתִּי הֵיכָן הוּא. וְשֶׁמָּא בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל הִיא, לוֹמַר שֶׁהַחֵיל וְעֶזְרַת נָשִׁים לְפָנֶיהָ (משנה סכה ה,ד): <b>דּוֹאֵג.</b> יָרֵא: <b>פֶּן יִתְּנוּ אוֹתִי. הַכַּשְׂדִּים</b> בְּיַד <b>הַיְּהוּדִים</b>, לוֹמַר: מַלְכְּכֶם יְהִי עַבְדְּכֶם עַל שֶׁקְּדַמְתֶּם לְהַשְׁלִים עִמָּנוּ: <b>וְהִתְעַלְּלוּ בִי.</b> הַיְּהוּדִים. אִיגְבְּרוֹנְ״ט בְּלַעַ״ז: <b>אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֶךָ.</b> נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, שֶׁאָמְרוּ לְךָ: לֹא תִלָּכֵד: <b>בַּבֹּץ.</b> טִיט, לְשׁוֹן ״הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה״ (איוב ח:יא): <b>וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ.</b> הֲרֵי אַתָּה כְּאִלּוּ שׂוֹרְפָהּ בְּיָדַיִם, שֶׁאַתָּה גּוֹרֵם לָהּ: <b>וַיָּבֹאוּ כָּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ וְגוֹ׳.</b> מַגִּיד שֶׁנִּתְקַיְּמָה כָּאן נְבוּאָה עֶלְיוֹנָה: ״וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם וְגוֹ׳״ (ירמיה א:טו): <b>בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ.</b> ״בְּתַרְעָא מְצִיעָתָא״ (תרגום יונתן); שַׁעַר הָעֲזָרָה, שַׁעַר נִיקָנוֹר הַמִּזְרָחִי, וְהוּא בֵּין שַׁעַר עֶזְרַת נָשִׁים וּבֵין שַׁעַר הַהֵיכָל. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ <b>שַׁעַר הַתָּוֶךְ</b> שַׁעַר שֶׁמְּחַתְּכִין בּוֹ הֲלָכוֹת, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר ״מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע״ (קהלת ג:טז): <b>דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ.</b> מְעָרָה הָיְתָה לוֹ מִבֵּיתוֹ עַד עַרְבוֹת יְרֵחוֹ, וַיֵּצְאוּ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה (פסיקתא רבתי כו); מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְקַיֵּם ״וּפָרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו״ (יחזקאל יב:יג)? זִמֵּן צְבִי לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים מְהַלֵּךְ עַל גַּג הַמְּעָרָה חוּץ לָעִיר, וְרָצוּ אַחֲרָיו לְתָפְשׂוֹ וְהוּא רָץ עַד פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְרָאוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ יוֹצֵא מִן הַמְּעָרָה: <b>וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים.</b> לָמָּה עָבַרְתָּ עַל הַשְּׁבוּעָה?! <b>וְאֵת כָּל חוֹרֵי יְהוּדָה.</b> אֵלּוּ הַסַּנְהֶדְרִין, עַל שֶׁהִתִּירוּ לוֹ אֶת שְׁבוּעָתוֹ (תנחומא, ואתחנן א). הַחֵטְא הָיָה בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים שֶׁהִתִּירוּ הַשְּׁבוּעָה: <b>וְאֶת בֵּית הָעָם.</b> בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת (שבת לב.): <b>כְּרָמִים וִיגֵבִים.</b> שָׂדוֹת לְעָבְדָם. כָּל יְגִיבָה לְשׁוֹן חֲפִירָה, אַפּוֹשִׁי״ץ בְּלַעַ״ז: <b>רַבֵּי.</b> כְּמוֹ <b>שָׂרֵי</b>: <b>אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם.</b> שֶׁנָּפַל אֶל הַכַּשְׂדִּים עַל פִּי יִרְמְיָה, וּכְשֶׁנִּלְכְּדָה הָעִיר מִנָּהוּ שַׁלִּיט בַּנִּשְׁאָרִים שָׁם: <b>וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא.</b> וְהָיוּ הַדְּבָרִים לְפָנֶיךָ, שֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם מִתְקַיְּמִים: <b>בְּיַד הָאֲנָשִׁים.</b> בְּיַד הַכַּשְׂדִּים: <b>הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה.</b> מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הָעִנְיָן: ״וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר ה׳ וְגוֹ׳״ (ירמיה מב:ז), אֶלָּא שֶׁכָּתַב תְּחִלָּה עַל מָה נֶאֱמַר לוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה בְּאֵיכָה רַבָּתִי (איכה רבה פתיחתא לד): מַה הָיָה הַדָּבָר? – <b>וְשׁוּבָה אֶל גְּדַלְיָהוּ</b>. אָמַר לוֹ: אוֹ אַתְּ נָחִית עִמְּהוֹן וַאֲנָא מְסוֹבֵר הָכָא, אוֹ אַתְּ סוֹבֵר הָכָא וַאֲנָא נָחִית עִמְּהוֹן; אָמַר: אִין אֲנָא נָחִית עִמְּהוֹן, מָה אֲנָא מְהַנֵּי לְהוֹן? אֶלָּא יֵיחוֹת בָּרְיֵיהוֹן עִמְּהוֹן, דְּסַגִּין הוּא מְהַנֵּי לְהוֹן: <b>מִן הָרָמָה.</b> שֶׁהָיָה גּוֹלֶה מֵעַצְמוֹ עִמָּהֶן; הָיָה רוֹאֶה כַּת שְׁלוּלִים בְּקוֹלָרִין, הָיָה מַכְנִיס צַוָּארוֹ בֵּינֵיהֶם, וְכוּ׳; כִּדְאִיתָא בִּפְסִיקְתָּא (פסיקתא דרב כהנא יג, ט) דְּאַפְטַרְתָּא ״דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ״ (ירמיה א:א). שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁנְּתָנוֹ נְבוּזַרְאֲדָן <b>בָּאזִקִּים</b>, שֶׁהֲרֵי צִוָּה נְבוּכַדְנֶצַּר: ״אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָע״ (ירמיה לט:יב): <b>בָּאֲזִיקִים.</b> בְּזִיאוֹ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>ה׳ אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר וְגוֹ׳.</b> לָמָּה אַתָּה מִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם? וַהֲלֹא אַתָּה נִבֵּאתָ לָהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ; כִּדְאִיתָא בַּפְּסִיקְתָּא (פסיקתא דרב כהנא יג, ט): <b>פִתַּחְתִּיךָ.</b> לְשׁוֹן ״וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים״ (בראשית כד:לב), וְכַן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּכְעַן הָא שָׁרִיתָךְ״. וּמְנַחֵם פָּתַר כֻּלָּם לְשׁוֹן פְּתִיחָה מַמָּשׁ: <b>וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב.</b> בְּכָל זֹאת לֹא הָיָה חָפֵץ לָשׁוּב; אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: <b>וְשֻׁבָה אֶל גְּדַלְיָה</b>, אֲשֶׁר הֻפְקַד עַל הָעֲנִיִּים הַנִּשְׁאָרִים; גַּם הֵם צְרִיכִין לְךָ, כִּשְׁאָר הַגּוֹלִים: <b>אֲרוּחָה וּמַשְׂאֵת.</b> ״מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָן״ (תרגום יונתן): <b>וְקַיִץ.</b> דְּבֵלָה: <b>וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ.</b> וְשָׂרֵי הַמֶּלֶךְ. נִתְקַנְּאוּ בּוֹ שֶׁנָּטַל גְּדֻלָּה: <b>לְהָבִיא בֵּית ה׳.</b> כְּשֶׁנָּסְעוּ מִבֵּיתָם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת, וּבַדֶּרֶךְ שָׁמְעוּ וְקָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם וְגִלְּחוּ זְקָנָם (מועד קטן כו.): <b>וּמִתְגּוֹדְדִים.</b> לְשׁוֹן שְׂרִיטָה: <b>אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ.</b> מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה לוֹ לָחוּשׁ לַעֲצַת יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְלֹא חָשׁ (ירמיה מ:יג-טז), הֶעֱלָה עָלָיו כְּאִלּוּ נֶהֶרְגוּ עַל יָדוֹ (נדה סא.): <b>אֶל מַיִם רַבִּים.</b> ״עַל בְּרֵכַת מַיִּין סַגִּיאִין״ (תרגום יונתן): <b>בְּגֵרוּת כִּמְהָם.</b> ״בְּגֵרוּת דִּיהַב דָּוִד לְכִמְהָם בַּר בַּרְזִלַּי גִּלְעָדָאָה״ (תרגום יונתן), כְּשֶׁשָּׁב מִמִּלְחֶמֶת אַבְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל ״אִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם וְגוֹ׳״ (שמואל ב יט:לט): <b>וְקוֹל שׁוֹפָר.</b> שֶׁתּוֹקְעִין הַצּוֹפִים לְהַזְהִיר אֶת הָעָם: <b>וְטָמַנְתָּם בַּמֶּלֶט.</b> מ״ם זוֹ יְסוֹד נוֹפֵל הִיא בַּתֵּיבָה, כְּמוֹ מָקוֹם, מַעֲמָד, מַעֲשֶׂה; וִיסוֹדוֹ לָט, כְּמוֹ ״וַיָּלֶט פָּנָיו״ (מלכים א יט:יג): לְאַט אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַטִּיט <b>בַּמַּלְבֵּן</b>. <b>בַּמֶּלֶט</b> אַנְוְלוֹפְמַנְטוֹ בְּלַעַ״ז: <b>שַׁפְרִירוֹ.</b> אָהֳלוֹ, וְדֻגְמָתוֹ: ״בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה״ (איוב כו:יג): <b>וְעָטָה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם.</b> יִכְרוֹךְ כָּל שְׁלָלָהּ וְיֵצֵא, <b>כַּאֲשֶׁר</b> יִכְרוֹךְ וְיִגְלוֹל <b>הָרעֶה אֶת בִּגְדּוֹ</b> וְיַשְׁלִיכוֹ מֵעַל כְּתֵפָיו כְּשֶׁהוּא מוֹלִיךְ צֹאנוֹ לְפָנָיו: <b>אֶת מַצְּבוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ.</b> מִזְבְּחוֹת שֶׁעָשׂוּ שָׁם אוֹתָם שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ, שְׁבוּיֵי סַנְחֵרִיב שֶׁהוֹלִיךְ מִכּוּשׁ וּמִמִּצְרַיִם לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בְּיוֹם מַפַּלְתּוֹ; כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ישעיהו יט:יח): ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַה׳ צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאַחַת״, וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: ״עִיר קַרְתָּא בֵּית שֶׁמֶשׁ דַּעֲתִידָא לְמֵיחֲרַב יִתְאַמַּר דְּהִיא חֲדָא מִנְּהוֹן״: <b>לֹא דֻכְּאוּ.</b> לִבָּם מֵרָעָתָם: <b>כִּי אִם פְּלִיטִים.</b> יִרְמְיָה וּבָרוּךְ חָזְרוּ לְשָׁם, שֶׁהִגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר כְּשֶׁנִּתְּנָה אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָדוֹ בְּעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע לְמָלְכוֹ (יחזקאל כט:יז-כ). כָּךְ שְׁנוּיָה בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כו): <b>הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ.</b> שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם: <b>כַּוָּנִים לְהַעֲצִיבָהּ.</b> דְּפוּסִים כִּדְמוּת עֲצַבִּים (עֲצַבִּים דְּמוּת עַלְמָה כְּמוֹ לְעֵיל כב): <b>וְלֹא יוּכַל ה׳ עוֹד לָשֵׂאת.</b> כְּמוֹ וְלֹא יָכוֹל: <b>פַּרְעֹה חָפְרַע.</b> ״פַּרְעֹה תְּבִירָא״ (תרגום יונתן); וְחִי״ת זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם הֵ״א: <b>וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי.</b> לֹא שָׁרְתָה עָלַי שְׁכִינָה לְהִנָּבֵא; כְּמוֹ ״וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ״ (במדבר יא:כו). מָה נִשְׁתַּנֵּיתִי מִתַּלְמִידֵי הַנְּבִיאִים: יְהוֹשֻׁעַ שִׁמֵּשׁ אֶת מֹשֶׁה – נָחָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ; אֱלִישָׁע שִׁמֵּשׁ אֶת אֵלִיָּהוּ – נָחָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ; אֲנִי – מָה נִשְׁתַּנֵּיתִי? (מכילתא בא פסחא א) <b>וְאֶת כָּל הָאָרֶץ.</b> הִיא הַנִּדּוֹנֶת בִּנְתִישָׁה וַהֲרִיסָה זוֹ: <b>תְּבַקֵּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת.</b> נְבוּאוֹת, כְּמוֹ ״סַפְּרָה נָא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת וְגוֹ׳״ (מלכים ב ח:ד), ״קְרָא אֵלַי וְאַגִּידָה לְךָ גְּדֹלוֹת וְגוֹ׳״ (ירמיה לג:ג). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֵין כֶּרֶם אֵין סְיָג, וְאִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה; אֵינִי נִגְלֶה עַל הַנְּבִיאִים אֶלָּא בִּזְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כָּךְ שְׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא בִּתְחִלָּתָהּ (מכילתא בא פסחא א): <b>מָגֵן.</b> שֶׁל עוֹר הוּא, וְהוּא שָׁלוּק; וּכְשֶׁיּוֹצֵא <b>לַמִּלְחָמָה</b> מוֹשְׁחוֹ בְּשֶׁמֶן: <b>צִנָּה.</b> שֶׁל עֵץ, דְּמוּת תְּרִיסִין שֶׁלָּנוּ: <b>מִרְקוּ הָרְמָחִים.</b> כְּמוֹ ״וּמֹרַק וְשֻׁטַּף״ (ויקרא ו:כא); פורביר בְּלַעַ״ז: <b>הֵמָּה חַתִּים.</b> מִצְרַיִם: <b>וְלֹא הִפְנוּ.</b> עוֹד לַעֲמוֹד בַּמִּלְחָמָה, לֹא הָיָה לָהֶם פְּנַאי: <b>כַּיְאֹר יַעֲלֶה.</b> שֶׁהָיָה רָגִיל לְהַעֲלוֹת גְּיָסוֹת סְבִיבָיו כְּמוֹ נָהָר, לִשְׁטֹף סְבִיבָיו: <b>יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו.</b> ״דְּמִטָּרְפִין מוֹהִי״ (תרגום יונתן): <b>כַּיְאוֹר יַעֲלֶה.</b> הָיָה רָגִיל לַעֲלוֹת: <b>אוֹבִידָה.</b> כְּמוֹ אֲאַבֵּד: <b>וְהִתְהוֹלְלוּ.</b> לְשׁוֹן סִכְלוּת: <b>וְרָוְתָה.</b> לְשׁוֹן שֹׂבַע. לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן שִׁכָּרוֹן, כְּמוֹ ״שֵׁכָר״ (במדבר ו:ג) דִּמְתַרְגְּמִינָן: ״מְרַוֵי״ (תרגום אונקלוס): <b>בְּאֶרֶץ צָפוֹן.</b> שֶׁהָלַךְ פַּרְעֹה עַל נְבוּכַדְנֶצַּר בְּכַרְכְּמִישׁ, וְגַם נָפַל וְנֶהֶרְגוּ גִּבּוֹרָיו (ירמיה מו:ב-ו), וְהוּא בָּרַח מִן הַמִּלְחָמָה: <b>גִּבּוֹר בְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ.</b> כְּשֶׁהָיוּ בּוֹרְחִים הָיוּ נִכְשָׁלִים וְנִתְקָלִים זֶה בָּזֶה: <b>לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר.</b> זוֹ מַכָּה שְׁנִיָּה, שֶׁהֶחֱרִיב נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת מִצְרַיִם בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע לְמָלְכוֹ (יחזקאל כט:יז), כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כו): <b>הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ.</b> כְּנֶגֶד הַמִּלְחָמָה, <b>וְהָכֵן</b> וְאַתְקִין: <b>נִסְחַף.</b> נִשְׁטְפוּ וְהֶחֱלִיקוּ גִבּוֹרֶיךָ, כְּמוֹ ״מָטָר סֹחֵף״ (משלי כח:ג), נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (כתבות ז,ח). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן כִּלָּיוֹן, וְכֵן חִבֵּר ״מָטָר סֹחֵף״. וְדוֹנָשׁ פָּתַר ״מָטָר סֹחֵף״ כְּמוֹ מָטָר סוֹעֵף, כְּמוֹ ״מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה״ (ישעיהו י:לג): <b>הִרְבָּה כּוֹשֵׁל.</b> הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֲדָפוֹ, וְהִרְבָּה לוֹ מִכְשׁוֹל: <b>גַּם נָפַל.</b> נִתְקַבְּצוּ <b>אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ</b> לֵאמֹר נָקוּמָה <b>וְנָשׁוּבָה אֶל עַמֵּנוּ</b>, מִמָּקוֹם שֶׁיָּצָאנוּ מִשָּׁם לְהִלָּחֵם: <b>חֶרֶב הַיּוֹנָה.</b> ״חַרְבָּא דְּסָנְאָה דְּהִיא כְּחַמְרָא מְרַוְיָא״ (תרגום יונתן); <b>הַיּוֹנָה</b> לְשׁוֹן יַיִן. לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן אוֹנָאָה: <b>קָרְאוּ שָׁם.</b> בַּמִּלְחָמָה הִכְרִיזוּ מָשָׁל שֶׁל חֶרְפָּה: <b>פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁאוֹן.</b> שֶׁהָיָה מַגְבִּיהַּ קוֹל שָׁאוֹנוֹ תְּשׁוּאוֹת, לְהִתְהַלֵּל בְּחֵילוֹתָיו: <b>הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד.</b> שֶׁיִּעֵד הַיּוֹם מִלְחָמָה קָבוּעַ לָצֵאת וּלְהִלָּחֵם וְלֹא יָצָא, וְעָבַר יוֹם זְמַן הַמּוֹעֵד (מועד קטן טז.): <b>כִּי כְתָבוֹר בֶּהָרִים.</b> כִּי כַּאֲשֶׁר דְּבַר אֱמֶת הוּא שֶׁתָּבוֹר קָבוּעַ בֶּהָרִים וְהַר הַכַּרְמֶל עַל הַיָּם, כֵּן בֶּאֱמֶת <b>יָבוֹא</b> הַדָּבָר הַזֶּה עַל מִצְרַיִם (מכילתא יתרו בחדש ה): <b>כְּלֵי גוֹלָה.</b> אָדָם יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, מְתַקֵּן לוֹ חֵמֶת וּמְקַדָּה שֶׁל חֶרֶס לִשְׁתּוֹת בָּהּ: <b>וְנִצְּתָה.</b> לְשׁוֹן ״צִיָּה״ (ישעיה מא:יח): <b>עֶגְלָה יְפֵה־פִיָּה.</b> ״מַלְכוּתָא יָאיָיא״ (תרגום יונתן): <b>קֶרֶץ.</b> ״עַמְּמִין קְטוּלִין״ (תרגום יונתן); <b>קֶרֶץ</b> לְשׁוֹן חִתּוּךְ, וְכֵן ״מֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי״ (איוב לג:ו): <b>מִצָּפוֹן.</b> מִבָּבֶל: <b>שְׂכִירֶיהָ.</b> שָׂרֶיהָ, כְּמוֹ ״בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה״ (ישעיה ז:כ): <b>מַרְבֵּק.</b> קוֹפְלָ״א בְּלַעַ״ז: <b>הִפְנוּ.</b> פָּנוּ עֹרֶף לְבַקֵּשׁ לָנוּס: <b>קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ.</b> הֲרֵי הַנָּחָשׁ בָּא לְלַמֵּד עַל מִצְרַיִם וְנִמְצָא לָמֵד: לָמַדְנוּ מִכָּאן, שֶׁכְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּחָשׁ ״עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ״ (בראשית ג:יד), וְקִטֵּעַ אֶת רַגְלָיו וְהָלַךְ קוֹלוֹ בְּסוֹף הָעוֹלָם; כָּךְ שְׁנוּיָה בִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (מידה יב): <b>כִּי בְחַיִל יֵלֵכוּ.</b> אֵלֶיהָ: <b>כָּרְתוּ יַעְרָהּ.</b> כֹּחַ יֵשׁ בָּהֶן לִכְרוֹת כָּל יַעְרָהּ: <b>כִּי לֹא יֵחָקֵר. מִסְפַּר</b> צְבָאָם: <b>אֶל אָמוֹן.</b> עַל אָמוֹן, עַל הַשַּׂר אָמוֹן. יֵשׁ שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה, כְּמוֹ ״הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן״ (נחום ג:ח): <b>מִנֹּא.</b> אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה רַבְּתָא (פסיקתא רבתי לג), לָאשִׁינְיוֹרִיאָ״ה דְּלִישַׁנְדְּרָ״א בְּלַעַ״ז: <b>וְאַחֲרֵי כֵן.</b> מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כט:יג): <b>וְאַתָּה אַל תִּירָא.</b> צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹךְ מִצְרַיִם, שֶׁגָּלוּ שָׁם עַל כָּרְחָם: <b>לַמִּשְׁפָּט.</b> ״בְּדִין חָסוּךְ״ (תרגום יונתן), מְעַט מְעַט: <b>וְנַקֵּה.</b> לְשׁוֹן טִיאוּט וְהַשְׁמֵד; וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן לְשׁוֹן כְּלָיָה: <b>אֶל פְּלִשְׁתִּים.</b> עַל פְּלִשְׁתִּים: <b>בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת עַזָּה.</b> כְּשֶׁהָיָה נְבוּכַדְנֶצַּר צָר עַל יְרוּשָׁלַיִם בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית לְצִדְקִיָּהוּ, יָצָא חֵיל פַּרְעֹה מִמִּצְרַיִם וַיַּעֲלוּ הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלַיִם (ירמיה לז:ה); שָׁמַע פַּרְעֹה, וְשָׁטַף אֶת עַזָּה וְשָׁב לְאַרְצוֹ. בְּסֵדֶר עוֹלָם (פרק כו): <b>שַׁעֲטַת.</b> אֵין לוֹ דִּמְיוֹן; וְיוֹנָתָן תִּרְגְּמוֹ: ״מִפְּסוֹעִית״: <b>מֵרַעַשׁ לְרִכְבּוֹ.</b> מֵרַעַשׁ אֲשֶׁר לְרִכְבּוֹ: <b>גַּלְגִּלָּיו.</b> אוֹפַנֵּי מַרְכְּבוֹתָיו: <b>לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים.</b> לְהַצִּילָם: <b>לְהַכְרִית לְצוֹר וְלְצִידוֹן.</b> פְּלִשְׁתִּים הָיוּ עוֹזְרִים אוֹתָם מֵאוֹיְבֵיהֶם: <b>אִי כַפְתּוֹר.</b> אִיזְלָ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>נִדְמְתָה.</b> נֶחְרְבָה: <b>תִּתְגּוֹדָדִי.</b> תְּשָׂרְטִי בְּאֵבֶל וּבְבֶכִי: <b>חֶרֶב לַה׳.</b> שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא לָעוֹלָם: <b>הֵרָגְעִי.</b> לְשׁוֹן ״מַרְגּוֹעַ״ (ירמיה ו:טז): <b>הַמִּשְׂגָּב.</b> שֵׁם מָקוֹם: <b>חֶשְׁבּוֹן.</b> וּ<b>מַדְמֵן</b> – שֵׁם מָקוֹם. וּלְפִי שְׁמוֹתָם הוּא מַזְכִּיר פֻּרְעָנוּתָם: <b>תִדֹּמִּי.</b> תֶּחֱרָבִי: <b>צְעִירֶיהָ.</b> ״שָׁלְטוֹנְהָא״ (תרגום יונתן) הַצְּעִירִים מִן הַמְּלָכִים: <b>מַעֲלֵה הַלּוּחִית.</b> שֵׁם מָקוֹם הוּא מַעֲלוֹת הַר: <b>כַּעֲרוֹעֵר.</b> מִגְדַּל עֲרוֹעֵר עָשׂוּי בַּמִּדְבָּר, וְאֵין סְבִיבָיו יִשּׁוּב כִּי אִם שׁוֹכְנֵי אֹהָלִים. וּמִגְדָּל הָעוֹמֵד בְּאֵין יִשּׁוּב נִרְאֶה כְּחוּרְבָה; כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ <b>כַּעֲרוֹעֵר</b> – שֵׁם עֵץ מֵעֲצֵי הַיַּעַר: <b>תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב.</b> תְּנוּ כָנָף לְמוֹאָב. כָּל דְּבָר תְּלַאי הַתּוֹלֶה וּבוֹלֵט מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה קָרוּי צִיץ, כְּמוֹ ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת״ (במדבר טו:לט), ״וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי״ (יחזקאל ח:ג): <b>כִּי נֵצֵא תֵּצֵא.</b> כִּי בִּמְעוֹפָהּ וְחִפָּזוֹן תֵּצְאוּ בַּגּוֹלָה. וְיִהְיֶה נֵצֵא מִגְּזֵרַת נִצָּהּ, כֵּן חָבְרוּ מְנַחֵם, וְכֵן ״כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ״ (איכה ד:טו), וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״אַעֲדוֹ כִּתְרָא מִמּוֹאָב״, <b>תְּנוּ</b> לַאֲחֵרִים <b>צִיץ</b> הַנֵּזֶר אֲשֶׁר <b>לְמוֹאָב</b>: <b>מְלֶאכֶת ה׳.</b> מְלֶאכֶת הַשְׁחָתַת מוֹאָב, שֶׁהִיא שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם: <b>לֹא נָמָר.</b> לֹא נֶחְלַף: <b>צוֹעִים.</b> מְרִיקִים, וְכֵן ״מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ״ (ישעיהו נא:יד) – הוּא הִלּוּךְ הַמֵּעַיִם בְּשִׁלְשׁוּל: <b>וְנִבְלֵיהֶם.</b> חֲבִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל מוֹאָבִים: <b>וְנַפֵּצוּ.</b> יְשַׁבְּרוּ, כְּמוֹ ״אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ״ (איכה ד:ב); ״כָּל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן״ (ירמיה יג:יב): <b>מִכְּמוֹשׁ.</b> אֲשֶׁר בָּטַח בּוֹ: <b>מִבֵּית אֵל.</b> עֵגֶל הַזָּהָב (מלכים א יב:לב): <b>נֻדוּ לוֹ.</b> לְשׁוֹן קִינָה, כְּמוֹ ״אַל תָּנֻדוּ לוֹ״ (ירמיה כב:י): <b>שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה.</b> שַׁאֲלִי מִן הַנָּסִים וְהַנִּמְלָטִים מִמּוֹאָב <b>מַה נִּהְיָתָה</b> אִם נִמְלַט כְּלוּם מֵהַשְׁחִית: <b>וּמִשְׁפָּט בָּא.</b> וּפוּרְעָנוּת בָּא: <b>הַשְׁכִּירוּהוּ.</b> הַשְׁקוּהוּ תַּרְעֵלָה (ישעיהו נא:יז) עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר: <b>גַּם הוּא.</b> כְּמוֹ שֶׁהָיָה שְׂחוֹק לוֹ: <b>תִּתְנוֹדָד.</b> הָיִיתָ מֵנִיד בְּרֹאשְׁךָ וּמִתְלוֹצֵץ עַל חֻרְבָּנוֹ. לָשׁוֹן אַחֵר: <b>כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ</b> – שֶׁהָיִיתָ מִתְרוֹנֵן עַל חָרְבָּנוֹ, אַתָּה <b>תִּתְנוֹדָד</b> – לָצֵאת בַּגּוֹלָה. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״עַל דְּאַסְגִּיתוֹן עֲלֵיהוֹן פִּתְגָּמִין בְּכֵן תִּיטַלְטְלוּן״: <b>בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת.</b> מָקוֹם שֶׁהַמַּיִם כּוֹרִין תַּחַת גִּדּוּדֵי שְׂפַת הַנַּחַל הַגְּבוֹהִים, וּכְשֶׁהַנַּחַל מִתְמַעֵט נִמְצֵאת הַגּוּמָא רֵיקָנִית, וְהַיּוֹנָה מְקַנֶּנֶת בְּאַחַת מֵעֶבְרֵי הַגּוּמָא, וּכְשֶׁנַּחַל רַבָּה שׁוֹטֵף אֶת הַקֵּן וְהִיא נוֹדֶדֶת מִשָּׁם; כָּךְ שָׁמַעְתִּי. וְיוֹנָתָן לֹא תִרְגֵּם כֵּן: ״וְהֲוָה כְּיוֹנָא דְּשַׁבְקָא פּוּם שׁוּבְכָהּ וְנָחֲתָא וְשָׁרְיָא בְּאַרְעִית גּוּבָא״: <b>עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן.</b> שִׂנְאָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל לֹא בֶּאֱמֶת וְלֹא בְמִשְׁפָּט: <b>בַּדָּיו.</b> גִּבּוֹרָיו: <b>לֹא כֵן עָשׂוּ.</b> לֹא כַּגְּמוּל הֵשִׁיבוּ לְזֶרַע אַבְרָהָם, שֶׁנִּלְחַם עִם הַמְּלָכִים וְהִצִּיל אֶת לוֹט אֲבִיהֶם (בראשית יד:יד-טז): <b>קִיר חֶרֶשׂ.</b> עִיר מֵאֶרֶץ <b>מוֹאָב</b>: <b>יֶהְגֶּה.</b> גּוֹנֵחַ כְּיוֹנִים הוֹגִים: <b>מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ.</b> כְּשֶׁנֶּאֶמְרָה נְבוּאָה זוֹ כְּבָר חָרְבָה יַעְזֵר, וְהִיא סְמוּכָה לְמוֹאָב: <b>אֶבְכֶּה לָּךְ.</b> אֶבְכֶּה בִּשְׁבִילֵךְ דּוּגְמַת אוֹתוֹ בֶּכִי, כִּי גַם אַתְּ תֶּחֱרְבִי כְּמוֹהוּ: <b>הַגֶּפֶן שִׂבְמָה.</b> אֶרֶץ כְּרָמִים הָיְתָה: <b>נְטִישֹׁתַיִךְ.</b> לְפִי שֶׁדִּמָּה אוֹתָהּ לְגֶפֶן, דִּמָּה אֶת גִּבּוֹרֶיהָ לִנְטִישׁוֹת הַגֶּפֶן: <b>עָבְרוּ יָם.</b> הָלְכוּ בַּגּוֹלָה: <b>קֵיצֵךְ.</b> לְשׁוֹן ״קַיִץ״ (שמואל ב טז:א) – תְּאֵנִים; וְ״קִצֵּךְ״ (ירמיה נא:יג), שֶׁהִיא לְשׁוֹן קֵץ – אֵין בּוֹ יוֹ״ד וְהַצָּדִ״י דְּגוּשָׁה: <b>וְנֶאֶסְפָה.</b> וְכָלְתָה, שֶׁלֹּא תֵרָאֶה: <b>לֹא יִדְרֹךְ.</b> עֲנָבִים בְּקוֹל עֲנוֹת <b>הֵידָד</b>, בְּשִׂמְחָה, כַּאֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים: <b>הֵידָד לֹא הֵידָד.</b> שֶׁהֵידָד יִצְעֲקוּ לֹא יְהִי הֵידָד הָרִאשׁוֹן, כִּי אִם הֵידָד שֶׁל מְנוּסַת חֶרֶב: <b>עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה.</b> מְדִינָה גַּבְרְתָּנִית: <b>עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה.</b> עַל אֲשֶׁר גַּאֲוָה עָשָׂה, לְכָךְ <b>אָבָדוּ</b>: <b>גְּדֻדוֹת.</b> שְׂרִיטוֹת: <b>אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ.</b> הֵילִילוּ עָלֶיהָ וְאִמְרוּ אֵיךְ חַתָּה: <b>כַּנֶּשֶׁר יִדְאֶה.</b> הָאוֹיֵב <b>אֶל מוֹאָב</b>: <b>יִדְאֶה.</b> יָעוּף: <b>הַקְּרִיּוֹת.</b> שֵׁם הָעִיר: <b>פַּחַד וָפַחַת.</b> אֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים קָשִׁים זֶה אֵצֶל זֶה, שֶׁהַפַּחַד גּוֹרֵם לוֹ לָנוּס, וְהַפַּחַת מוּכָן לִיפּוֹל בּוֹ: <b>פַּחַת.</b> פוֹשָׁ״א בְּלַעַ״ז: <b>בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן.</b> שֶׁהִיא גְבוֹהָה וְיֵשׁ לָהּ צֵל: <b>עָמְדוּ.</b> הַנָּסִים לָנוּחַ בַּצֵּל, אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָּהֶן עוֹד <b>כֹּחַ</b> לָנוּס: <b>מִבֵּן סִיחוֹן.</b> מֵעִיר סִיחוֹן, כְּמוֹ ״בֶּן רְאוּבֵן״ בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע טו:ו): <b>וְקָדְקֹד.</b> אַטְרִיפִירְצְדָ״א בְּלַעַ״ז, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן מָקוֹר, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וִיקִירֵי״, לְשׁוֹן יְקָר: <b>בְּנֵי שָׁאוֹן.</b> אוֹתָם שֶׁהָיוּ מַגְבִּיהִים קוֹל תִּפְאָרֶת: <b>הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל.</b> בֵּי״ת רָפָה וְהֵ״א חֲטַף פַּתָּח, שֶׁהוּא לְשׁוֹן תְּמִיהָה: <b>מַלְכָּם.</b> עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל בְּנֵי עַמּוֹן מַלְכָּם שְׁמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן״ (מלכים ב כג:יג): <b>כִּי שֻׁדְּדָה עַי.</b> הַסְּמוּכָה לָהּ, וּמֵאֶרֶץ עַמּוֹן הִיא: <b>בְּנוֹת רַבָּה.</b> רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן: <b>וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת.</b> תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: ״וְאִתְהַמְּמוֹן בְּסִיעָן״ – הִתְגּוֹדְדוּ בַּחֲיָלוֹת; פָּתַר וְהִתְשׁוֹטַטְנָה – לְשׁוֹן חֲיָלוֹת מְשׁוֹטְטִים, וּגְדֵרוֹת – לְשׁוֹן ״גִּדְרוֹת צֹאן״ (במדבר לב:טז) הַמְּלֵאִים עֲדָרִים. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: <b>וְהִתְשׁוֹטַטְנָה</b> – וְהִתְעוֹלַלְנָה בְּזֶבֶל <b>גִּדְרוֹת</b> צֹאן, לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן; ״וַיִּבֶז עֵשָׂו״ (בראשית כה:לד): ״וְשָׁט עֵשָׂו״ (תרגום אונקלוס): <b>תִּתְהַלְלִי.</b> תִּתְפָּאֲרִי, וַונְטִי״ר בְּלַעַ״ז: <b>בָּעֲמָקִים.</b> שֶׁאַרְצֵךְ אֶרֶץ עֲמָקִים וְאֵין עֲצִירַת גְּשָׁמִים קָשָׁה לָהּ, שֶׁאֵין חַמָּה שׁוֹלֶטֶת בָּהּ: <b>זָב עִמְקֵךְ.</b> מַכַּת רֹב גְּשָׁמִים בָּאָה, עַד שֶׁזָּבוּ הַמַּיִם בָּעֵמֶק וְשָׁטְפוּ שָׁרְשֵׁי הַתְּבוּאָה; כָּךְ פֵּרְשׁוֹ מְנַחֵם: <b>אִישׁ לְפָנָיו.</b> כָּל אֲשֶׁר יוּכַל לְמַהֵר וְלָנוּס: <b>לַנֹּדֵד.</b> לְשׁוֹן ״נָע וָנָד״ (בראשית ד:יב): <b>בְּתֵימָן.</b> אֱדוֹם בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם״ (במדבר לד:ג): <b>מִבָּנִים.</b> מִדּוֹר זֶה: <b>נִסְרְחָה.</b> ״אִתְקַלְקְלַת״ (תרגום יונתן): <b>הָפְנוּ.</b> הִתְבַּעֲרוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, לְשׁוֹן ״וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת״ (ויקרא יד:לו): <b>הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת.</b> לְהֵחָבֵא בְּעִמְקֵי מִסְתָּרִים. <b>נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ.</b> כֻּלָּם לְשׁוֹן צִוּוּי הֵם: <b>אִם בּוֹצְרִים בָּאוּ לָךְ חָשַׂפְתִּי אֶת וְגוֹ׳ שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי וְגוֹ׳.</b> כָּל כְּעֵין דּוּגְמָא זוֹ נִבָּא עוֹבַדְיָה עַל אֱדוֹם (עובדיה א:א-ה), וּלְפִי שֶׁסִּיגְנוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכַמָּה נְבִיאִים וְאֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִיגְנוֹן אֶחָד (סנהדרין פט.), בְּמִקְצָת הַדְּבָרִים מִשְׁתַּנִּין: <b>לֹא יַשְׁאִירוּ עוֹלֵלוֹת.</b> בִּתְמִיהָּ: וְהַשּׁוֹדְדִים שֶׁבָּאוּ עָלֶיךָ, לֹא הִשְׁאִירוּ לְךָ כְּלוּם! <b>חָשַׂפְתִּי.</b> גִּלֵּיתִי, כְּמוֹ ״מַחְשֹׂף הַלָּבָן״ (בראשית ל:לז). וְאַתָּה הִסְגַּרְתָּ שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן לֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶם אִישׁ; כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תַּסְגֵּר שְׂרִידָיו״ (עובדיה א:יד): <b>וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל.</b> וִיבַקֵּשׁ לְהֵחָבֵא וְלֹא יוּכָל: <b>עָזְבָה יְתֹמֶיךָ.</b> שֶׁיִּתַּמְתָּ בְּיִשְׂרָאֵל: <b>אֲשֶׁר אֵין מִשְׁפָּטָם לִשְׁתּוֹת.</b> שֶׁלֹּא הָיוּ אַחִים לָהֶם, וְאִם הֵרֵעוּ לָהֶם, אֵין לָהֶם מִשְׁפַּט מָוֶת כְּמוֹתְךָ: <b>לְחֶרְפָּה וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה.</b> בָּצְרָה מֵעָרֵי מוֹאָב, אֶלָּא מִפְּנֵי הָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה״ (בראשית לו:לג), הִיא לוֹקָה עִמּוֹ: <b>קָטֹן נְתַתִּיךָ.</b> שֶׁאֵין בָּהֶם מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ; לֹא הָיָה דַּרְכָּם בְּרוֹמִי לְהַעֲמִיד מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ (עבודה זרה י.): <b>תִּפְלַצְתְּךָ.</b> לְשׁוֹן בֶּהָלָה; שֶׁהָיִיתָ מְמַהֵר וְנִבְהָל לְעוֹרֵר שְׂטִימָתְךָ לְאָחִיךָ. וְיֵשׁ לוֹעֲזִין לְשׁוֹן ״פַּלָּצוּת״ (ישעיה כא:ד); וְיֵשׁ לוֹעֲזִין לְשׁוֹן ״מִפְלֶצֶת״ (מלכים א טו:יג): <b>הִשִּׁיא אוֹתָךְ.</b> לְהָרַע לָהֶם: <b>שׁוֹכְנִי.</b> שׁוֹכֵן: <b>תּוֹפְשִׂי.</b> כְּמוֹ ״תּוֹפֵשׂ״ (ירמיה נ:טז), וְהַיּוֹ״ד יְתֵרָה בּוֹ: <b>כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן.</b> שֶׁהוּא מְקוֹם אֲרָיוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן, כֵּן יַעֲלֶה הָאוֹיֵב <b>אֶל נְוֵה אֵיתָן</b>: <b>אַרְגִּיעָה.</b> אַקְרִיב אֶת הָרֶגַע: <b>אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ.</b> פִּתְאוֹם וּבְהַצְלָחָה יַחֲרִיבֶנָּה, וְיָשׁוּב לוֹ בְּרֶגַע קָטָן אֶל מְקוֹמוֹ. וַאֲנִי אוֹמֵר: <b>אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ</b> מִמַּעַל לָהּ, שֶׁיְּהֵא מִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וְעֶלְיוֹן לָהּ; וְכֵן ״מִמַּעַל לָרָקִיעַ״ (יחזקאל א:כו); וְכֵן ״מִמַּעַל לוֹ״ (ישעיה ו:ב); ״מֵעַל לְמַדָּיו״ (שמואל א יז:לט): <b>וּמִי בָחוּר.</b> אוֹתוֹ שֶׁבָּחַרְתִּי לִנְקוֹם נִקְמָתִי עָלֶיהָ <b>אֶפְקֹד</b>: <b>וּמִי יוֹעִידֵנִי.</b> לַמִּלְחָמָה, לְהִלָּחֵם אִתִּי: <b>רוֹעֶה.</b> מֶלֶךְ: <b>אִם לֹא.</b> לְשׁוֹן בֶּאֱמֶת: <b>יִסְחָבוּם.</b> יִגְרְרוּם: <b>צְעִירֵי הַצֹּאן.</b> בְּזוּיֵי הָאֻמּוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (יומא י.): פָּרַס, שֶׁהוּא הַצָּעִיר בִּבְנֵי יֶפֶת (בראשית י:ב): <b>יַשִּׁים.</b> לְשׁוֹן שְׁמָמָה: <b>בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד.</b> עָרֵי אֲרָם, <b>כִּי שָׁמְעוּ שְׁמֻעָה רָעָה</b> עַל דַּמֶּשֶׂק, שֶׁהִיא רֹאשׁ אֲרָם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק״ (ישעיהו ז:ח); לְכָךְ <b>נָמֹגוּ</b>: <b>בְּיָם דְּאָגָה.</b> דַּאֲגָתָהּ דּוֹמָה לְדַאֲגַת הַיָּם <b>הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל</b>. כָּל דְּאָגָה לְשׁוֹן יִרְאָה הוּא: <b>רָפְתָה דַמֶּשֶׂק.</b> רָפוּ יָדֶיהָ מֵהִלָּחֵם: <b>וְרֶטֶט.</b> זִיעַ: <b>אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה.</b> לֹא נִתְמַלֵּאת עָפָר סְבִיב חוֹמָתָהּ לְחַזֵּק הַחוֹמָה, כְּמוֹ ״וַיַּעַזְבוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה״ (נחמיה ג:ח). וְיֵשׁ עוֹד לִפְתֹּר: לָמָּה לֹא נֶעֶזְבָה מִן הָרָעָה הַזֹּאת, שֶׁלֹּא תָבֹא הָרָעָה עָלֶיהָ? <b>קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי.</b> כָּךְ יִתְאַבֵּל מַלְכָּהּ עָלֶיהָ: <b>לָכֵן.</b> לְשׁוֹן שְׁבוּעָה: <b>יִדַּמּוּ.</b> יֶחֶרָבוּ, וְאֵינוֹ זָז מִלְּשׁוֹן דְּמָמָה, שֶׁכָּל עִיר חֲרֵבָה אֵין קוֹל נִשְׁמָע בָּהּ: <b>קֵדָר.</b> שׁוֹכְנֵי מִדְבָּרוֹת בָּאֳהָלִים הֵם, אֵין חוֹמָה וְאֵין עִיר: <b>מָגוֹר.</b> אֵימַאשְׁמְנְ״ט בְּלַעַ״ז. לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן יִרְאָה: <b>כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם וגו׳.</b> וּמָה הִיא הָעֵצָה? <b>קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שָׁלֵיו</b>: <b>בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ.</b> בֶּטַח בִּיחִידוּת; אֵין צְרִיכִין לְהִתְאַסֵּף וְלֵישֵׁב בְּרֹב אָדָם, שֶׁאֵין יְרֵאִים שֶׁיָּבֹא אוֹיֵב עֲלֵיהֶם: <b>קְצוּצֵי פֵאָה.</b> מוּקְצִים מִקָּצֶה אֶל קָצֶה הָרוּחוֹת: <b>אֶת קֶשֶׁת עֵילָם.</b> אֶת תִּקְוַת עֵילָם (ס״א חָזְקַת עֵילָם): <b>רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם.</b> מֵיטַב גְּבוּרָתָם: <b>וְשַׂמְתִּי כִסְאִי.</b> מָצוֹר שֶׁלִּי: <b>וּשְׂאוּ נֵס.</b> פּוֹרְקָ״א בְּלַעַ״ז, סִימַן אֲסִיפָה הוּא: <b>בֵּל.</b> וּ<b>מְרֹדָךְ</b> – שְׁמוֹת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל בָּבֶל: <b>גּוֹי מִצָּפוֹן.</b> מָדַי וּפָרָס: <b>דֶּרֶךְ הֵנָּה.</b> דֶּרֶךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה, יְרוּשָׁלַיִם, יָסֵבּוּ פְנֵיהֶם, כְּשֶׁתֶּחֱרַב בָּבֶל וְיֵצְאוּ מִתּוֹכָהּ בִּרְשִׁיּוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: <b>רוֹעֵיהֶם הִתְעוּם.</b> גְּדוֹלֵיהֶם הִתְעוּם מֵעָלַי: <b>הָרִים שׁוֹבְבוּם.</b> אֶל הֶהָרִים, אֶל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבֶּהָרִים. שׁוֹבְבוּם אַנְוִויזַאנְ״ץ בְּלַעַ״ז, שׁוֹבְבוּם מַלְכֵיהֶם. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם <b>הָרִים שׁוֹבְבוּם</b> ״שַׁלְטוֹנִיָּא בְּזוֹנוּן״: <b>וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם.</b> ״וְסִבּוּר אֲבָהָתְהוֹן״ (תרגום יונתן): <b>נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל.</b> מֵעַתָּה צְאוּ מִשָּׁם: <b>כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן.</b> דֶּרֶךְ הָעַתּוּדִים לָלֶכֶת לִפְנֵי הָעֵדֶר בְּרֹאשׁ הָעִזִּים: <b>וְעָרְכוּ לָהּ.</b> ״וִיסַדְּרוּן עֲלַהּ קְרָב״ (תרגום יונתן): <b>שׁוֹסֵי נַחֲלָתִי.</b> בּוֹזְזֵי נַחֲלָתִי: <b>כִּי תָפוּשׁוּ.</b> לְשׁוֹן שׁוּמָן: <b>כְּעֶגְלָה דָשָׁה.</b> הַדָּשָׁה בַּתְּבוּאָה וְאוֹכֶלֶת תָּמִיד: <b>אִמְּכֶם.</b> כְּנֵסִיַּתְכֶם: <b>אַחֲרִית.</b> אַתֶּם, הַכַּשְׂדִּים, אִם רֵאשִׁיתְכֶם גָּדוֹל, אַחֲרִיתְכֶם יִהְיוּ <b>מִדְבָּר</b>: <b>יְדוּ אֵלֶיהָ.</b> זִרְקוּ לָהּ אֲבָנִים, כְּמוֹ ״וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי״ (איכה ג:נג): <b>וְנָתְנָה יָדָהּ.</b> כְּאָדָם שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ וּמוֹשִׁיט יָד לְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה, לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְעֶזְרָה; וְכֵן ״מִצְרַיִם נָתְנוּ יָד״ (איכה ה:ו) – הוֹשַׁטְנוּ יָד לְמִצְרַיִם לְבַקֵּשׁ מֵהֶם עֶזְרָה: <b>אָשְׁיוֹתֶיהָ.</b> חֹזֶק יְסוֹדוֹתֶיהָ, וְכֵן ״וְאֻשַּׁיָּא יְחִיטוּ״ (עזרא ד:יב). וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה (בבא קמא נ.): כְּגוֹן אֵלּוּ הַחוֹפְרִים לְאוּשִׁין; וְכֵן ״וְהִתְאוֹשָׁשׁוּ״ (ישעיה מו:ח) – וְהִתְחַזְּקוּ: <b>כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה.</b> לְעִיר ה׳: <b>כִּרְתוּ זוֹרֵעַ.</b> ״שַׁיְצוּ מַלְכָּא מִבָּבֶל וַאֲחִידוּ חַרְבָּא בְּעִידָּן קְטוֹל״ (תרגום יונתן): <b>הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ.</b> שֶׁהִגְלָה עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים: <b>עִצְּמוֹ.</b> גֵּרְמוֹ, גִּירֵם עַצְמוֹתָיו, שֶׁגָּמַר הַשְּׁיָרִים: יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. <b>עִצְּמוֹ</b> דִּישׁוֹשָׁ״ר בְּלַעַ״ז: <b>וְרָעָה הַכַּרְמֶל.</b> לְשׁוֹן ״מִרְעֶה״ (בראשית מז:ד): <b>מְרָתַיִם.</b> שֶׁהִמְרַתַּנִי וְהִרְגַּזְתַּנִי: <b>פְּקוֹד.</b> שֵׁם מְדִינָה, וְכֵן ״פְּקוֹד וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ״ (יחזקאל כג:כג) תִּרְגֵּם יוֹנָתָן שֵׁם מְדִינוֹת: <b>וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ.</b> אַתָּה, כּוֹרֶשׁ, בְּיַד יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא (ישעיה מה): <b>פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ.</b> שֶׁהָיָה מְפוֹצֵץ וּמְכַתֵּת אֶת הַכֹּל: <b>יָקֹשְׁתִּי לָךְ.</b> לְשׁוֹן ״מוֹקֵשׁ״ (דברים ז:טז): <b>בֹּאוּ לָהּ מִקֵּץ.</b> מִסּוֹף הָעִיר הִתְחִילוּ בָהּ, שֶׁלֹּא תֵּדַע וְתִתָּפֵשׂ פִּתְאוֹם: <b>פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ.</b> תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אִבּוּלָהָא״ – שַׁעֲרֵיהָּ; וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן אֵבוּס: <b>סָלּוּהָ.</b> דּוּשׁוּ אוֹתָהּ: <b>כְּמוֹ עֲרֵמִים.</b> גְּרָנוֹת: <b>כָּל פָּרֶיהָ.</b> שָׂרֶיהָ. כֵּן דֶּרֶךְ הַנְּבִיאִים לְהַמְשִׁיל הַשָּׂרִים לְפָרִים (ישעיה לד:ז), אַבִּירִים (ישעיה לד:ז), וְלַעֲתוּדִים (ישעיה יד:ט): <b>הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים.</b> לְשׁוֹן ״וַיַּשְׁמַע שָׁאוּל אֶת הָעָם״ (שמואל א טו:ד): הַזְעִיקוּ לְהֵאָסֵף אֶל בָּבֶל מוֹרִים בְּחִצִּים; כְּמוֹ ״יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו״ (איוב טז:יג): <b>לָכֵן.</b> לְשׁוֹן שְׁבוּעָה: <b>הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ.</b> כְּשֶׁתִּפּוֹל בָּבֶל יְהִי מַרְגּוֹעַ וְהַנָּחָה לַכֹּל: <b>אֶל הַבַּדִּים.</b> אֶל הַקּוֹסְמִים שֶׁלָּהּ: <b>וְנֹאָלוּ.</b> בְּקִסְמֵיהֶם. וְדוֹמֶה לוֹ: ״מֵפֵר אוֹתוֹת בַּדִּים״ (ישעיה מד:כה), וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן; עַל שֵׁם שֶׁבּוֹדִים וְאוֹמְרִים דִּבְרֵי כָּזָב: <b>הָעֶרֶב.</b> ״סוּמְכְוָותָא״ (תרגום יונתן); גְּרַנְטִיאָ״ה בְּלַעַ״ז: <b>וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ.</b> יִשְׁתַּטּוּ. לָשׁוֹן אַחֵר: פורוונטרונט בְּלַעַ״ז, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מִשְׁתַּבְּחִין״ – בֵּאלֹהֵי הָעֲנָקִים שֶׁהָיוּ לָהֶם: <b>צִיִּים אֶת אִיִּים.</b> ״יְעָרְעוּן תַּמְוָן בַּחֲתוּלִין״ (תרגום יונתן), מִינֵי חַיּוֹת הַמְּצוּיִין בְּחוּרְבָּה: <b>הִנֵּה כְּאַרְיֵה.</b> אֲשֶׁר <b>יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן</b> כֵּן יָבֹא הַשּׁוֹדֵד <b>אֶל נְוֵה אֵיתָן</b>. כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״הָא מֶלֶךְ בְּמַשְׁרִיָּתֵיהּ יִיסַק עֲלֵיהוֹן כְּאַרְיָא דְּסָלִיק מֵרוּם יַרְדְּנָא״; לָמַדְנוּ, שֶׁגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן מְקוֹם אֲרָיוֹת הוּא. וְאַף כָּךְ תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן ״וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן״ (ירמיה יב:ה): ״לְקָבֵיל חֵיוָא בָּרָא בְּרוּם יַרְדְּנָא״: <b>כִּי אַרְגִּיעָה.</b> כְּשֶׁאָבִיא הַשָּׁעָה: <b>מֵעָלֶיהָ.</b> מִמַּעַל לָהּ: <b>וּמִי יוֹעִידֵנִי.</b> לַמִּלְחָמָה: <b>צְעִירֵי הַצֹּאן.</b> פָּרַס, צָעִיר לִבְנֵי יֶפֶת (בראשית י:ב; יומא י.): <b>לֵב קָמָי.</b> כַּשְׂדִּים בְּגִימַטְרִיָּא דְּא״ת ב״ש, <b>רוּחַ מַשְׁחִית</b> אֶת רוּחַ מֶלֶךְ פָּרַס וּמָדַי שֶׁהוּא מַשְׁחִית. <b>רוּחַ</b> טַלְנְ״ט בְּלַעַ״ז: <b>וְזֵרוּהָ.</b> וְנִפְּצוּהָ: <b>וִיבֹקְקוּ.</b> וִירוֹקְנוּ: <b>אֶל יִדְרֹךְ הַדּרֵךְ.</b> הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: אֶל אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר, שָׁם יִדְרֹךְ הַדּרֵךְ <b>קַשְׁתּוֹ</b>: <b>וְאַל יִתְעַל בְּסִרְיוֹנוֹ.</b> אַל יֵרָפֵא: <b>כִּי לֹא אַלְמָן.</b> לֹא שְׁכָחוֹ מִלִּנְקוֹם נִקְמָתוֹ: <b>כִּי אַרְצָם.</b> שֶׁל כַּשְׂדִּים: <b>נֻסוּ.</b> יִשְׂרָאֵל <b>מִתּוֹךְ בָּבֶל</b>: <b>כּוֹס זָהָב.</b> הָיְתָה <b>בָּבֶל</b> עַד הֵנָּה <b>בְּיַד ה׳</b> לְשַׁכֵּר בָּהּ אֶת <b>כָּל הָאָרֶץ</b> יֵין הַחֵימָה (ירושלמי פסחים י:א): <b>עַל כֵּן יִתְהוֹלְלוּ גוֹיִם.</b> נִשְׁתַּכְּרוּ וְנִשְׁתַּטּוּ: <b>נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ.</b> גָּבַהּ פּוּרְעָנוּתָהּ עַד אֶל הַשָּׁמַיִם: <b>הוֹצִיא ה׳ אֶת צִדְקוֹתֵינוּ.</b> נִזְכַּרְנוּ לְפָנָיו לִזְכוּת, וּבָאוּ צִדְקוֹת אֲבוֹתֵינוּ לְפָנָיו: <b>הָבֵרוּ.</b> לְשׁוֹן נִקָּיוֹן: <b>הַשְּׁלָטִים.</b> אַשְׁפּוֹת שֶׁ<b>הַחִצִּים</b> נְתוּנִים בָּהֶם: <b>גַּם זָמַם ה׳.</b> זֶה יָמִים רַבִּים: <b>גַּם עָשָׂה.</b> אֶת מְזִמָּתוֹ. דֶּרֶךְ הַמִּקְרָא לְדַבֵּר שְׁנֵי גַמִּין זֶה אַחַר זֶה, וְעַל יְדֵי הָאַחֲרוֹן בָּא הָרִאשׁוֹן: <b>בָּא קִצֵּךְ.</b> קֵץ שֶׁלָּךְ: <b>אַמַּת בִּצְעֵךְ.</b> מִדַּת חֲמָסֵךְ. לָשׁוֹן אַחֵר: <b>אַמַּת בִּצְעֵךְ.</b> מִדַּת סוֹפֵךְ; כְּמוֹ ״כִּי יְבַצַּע״ (ישעיה י:יב): <b>בְּנַפְשׁוֹ.</b> אִינְשִׁימִישִׁימוֹ״שׁ בְּלַעַ״ז: <b>כִּי אִם.</b> לְשׁוֹן בֶּאֱמֶת: <b>מִלֵּאתִיךְ אָדָם.</b> אֲמַלִּינָךְ מַשְׁרְיָת עַמְּמִין דְּסַגִּיאִין כְּזַחֲלָא״ (תרגום יונתן): <b>וְעָנוּ עָלַיִךְ הֵידָד.</b> ״וִירִימוּן עֲלָךְ בְּקָלְהוֹן״ (תרגום יונתן): <b>נִבְעַר כָּל אָדָם.</b> הָעוֹשֶׂה פֶּסֶל לֶאֱלוֹהַּ: <b>נִסְכּוֹ.</b> לְשׁוֹן ״מַסֵּכָה״ (שמות לב:ד): <b>בְּעֵת פְּקֻדָּתָם.</b> כְּשֶׁיִּפְקֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם וְעַל עוֹבְדֵיהֶם: <b>וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ. יַעֲקוֹב</b> הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה בְּרֹאשׁ הַמִּקְרָא: <b>מַפֵּץ אַתָּה לִי.</b> עַד הֵנָּה הֶעֱמַדְתִּיךָ לִי לְמַשְׁחִית וּלְמַפֵּץ אֶת הָאֻמּוֹת שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם גּוֹלָה: <b>וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל.</b> אַחֲרֵי כָּל זֹאת, שֶׁאֶגְמֹר נִקְמָתִי עַל יָדוֹ בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים: <b>קַדְּשׁוּ.</b> זַמְּנוּ: <b>טִפְסָר.</b> לְשׁוֹן ״חַיִל״ (מלכים א כ:כה) (אוֹ לְשׁוֹן אָדוֹן): <b>סָמָר.</b> הִירִיצִי״ר בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי״ (איוב ד:טו): <b>וַתָּחֹל.</b> לְשׁוֹן ״חַלְחָלָה״ (ישעיה כא:ג): <b>נָשְׁתָה.</b> קָפְצָה; כְּמוֹ ״גִּיד הַנָּשֶׁה״ (בראשית לב:לג), שֶׁנָּשָׁה מִמְּקוֹמוֹ (חולין צא.): <b>כְּגֹרֶן עֵת הִדְרִיכָהּ.</b> הֲרֵי הִיא עַתָּה מְלֵאָה כְּגֹרֶן בְּעֵת שֶׁדָּשׁוּ תְּבוּאָתָהּ, שֶׁהִיא מְלֵאָה חִטִּין: <b>עוֹד מְעַט.</b> וְתִתְרוֹקֵן וְתִדְמֶה לְ<b>גֹרֶן</b> בְּ<b>עֵת</b> תְּחִלַּת <b>הַקָּצִיר</b>, שֶׁהִיא רֵיקָנִית: <b>חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי.</b> צַעֲקַת חֲמָסִי וּמְזוֹנוֹתַי, אֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵרִי: <b>נָעֲרוּ.</b> לְשׁוֹן חֲמוֹר נוֹעֵר (ברכות ג.): <b>בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם.</b> אֲכַוֵּין שֶׁיְּהוּ מִשְׁתֵּיהֶן בְּעֵת הַחוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּכְּרוּ: <b>לְמַעַן יַעֲלֹזוּ וְיָשְׁנוּ.</b> וְיִרְדְּמוּ: <b>שְׁנַת עוֹלָם.</b> שֵׁנָה עוֹלָמִית. וְכֵן עָלְתָה בָּם: מִתּוֹךְ מִשְׁתֶּה וְשִׁכְרוּת נֶחְרְבוּ וְנֶהֶרְגוּ, וְנִלְכְּדָה הָעִיר; כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָנִיֵּאל ״בֵּלְשַׁצַּר אָמַר בִּטְעֵם חַמְרָא וְגוֹ׳״ (דניאל ה:ב), ״אִשְׁתִּיו חַמְרָא וְגוֹ׳״ (דניאל ה:ד), ״בֵּיהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא וְגוֹ׳״ (דניאל ה:ל), ״וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבִּיל מַלְכוּתָא״ (דניאל ו:א): <b>כְּכָרִים.</b> כְּבָשִׂים, (וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם) ״כְּתוֹרִין״: <b>שֵׁשַׁךְ.</b> בָּבֶל בְּגִימַטְרִיָּא דְּא״ת ב״ש (תנחומא, קרח יב): <b>עָלָה עַל בָּבֶל הַיָּם.</b> חַיִל גָּדוֹל כְּמוֹ הַיָּם: <b>עַל בֵּל.</b> עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל <b>בָּבֶל</b>: <b>אֶת בִּלְעוֹ.</b> שֶׁהוּשְׁפְּלוּ כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ תַּחְתָּיו: <b>וְלֹא יִנְהֲרוּ.</b> וְלֹא יֵאָסְפוּ; וְכֵן ״וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם״ (ישעיהו ב:ב) – כְּמֵימֵי נְהָרוֹת כֻּלָּם הַהוֹלְכִים אֶל הַיָּם (קהלת א:ז): <b>בַּשְּׁמוּעָה הַנִּשְׁמַעַת בָּאָרֶץ.</b> הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת שֶׁל בֵּלְשַׁצַּר שֶׁנֶּהֱרַג: <b>וּבָא בַשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה.</b> בְּאוֹתָהּ שָׁנָה עַצְמָהּ תָּבוֹא הַשְּׁמוּעָה שֶׁחָרְבָה בָּבֶל מֵאֵלֶיהָ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה״ (ישעיה יג:יט): <b>וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה.</b> הַשְּׁנִיָּה: <b>הַשְּׁמוּעָה.</b> הַטּוֹבָה לָכֶם: ״כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס״ (עזרא א:ב), ״מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ״ (עזרא א:ג): <b>וּמֹשֵׁל עַל מֹשֵׁל.</b> דָּרְיָוֶשׁ הַמָּדִי מָלַךְ שָׁנָה אַחַת, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה כּוֹרֶשׁ הַפַּרְסִי: <b>גַּם בָּבֶל.</b> הָיְתָה <b>לִנְפֹּל</b> בָּהּ <b>חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל</b>: <b>גַּם לְבָבֶל.</b> יִפְּלוּ <b>חַלְלֵי כָל</b> אַרְצָהּ: <b>פְּלִיטִים מֵחֶרֶב.</b> יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ לְתוֹכָהּ, שֶׁפָּלְטוּ מֵחֶרֶב נְבוּזַרְאֲדָן (מלכים ב כה:ח-יב): <b>כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה.</b> שֶׁהָיוּ כַשְׂדִּים אוֹמְרִים וּמְחָרְפִים אוֹתָנוּ לֵאמֹר: יַד אֱלֹהֵינוּ רָמָה, שֶׁהֶחֱרַבְנוּ אֶת בֵּיתוֹ: <b>יֶאֱנֹק חָלָל.</b> יִצְעַק חָלָל; כְּשֶׁהוֹרְגִים אֶת הָאָדָם בְּחֵץ אוֹ בְרוֹמַח וְהוּא גּוֹנֵחַ כְּשֶׁמּוֹצִיא הָרוֹמַח, הִיא הָאֲנָקָה: <b>וְכִי תְבַצֵּר.</b> לְשׁוֹן מִבְצָר, חוֹזֶק: <b>מֵאִתִּי יָבֹאוּ שׁוֹדְדִים לָהּ.</b> מֵאִתִּי, מִן הַשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים מִמֶּנָּה, יָבֹאוּ לָהּ הַשּׁוֹדְדִים: <b>נִתַּן שְׁאוֹן קוֹלָם.</b> נִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָם: <b>תִּתְעַרְעָר.</b> לְשׁוֹן חֲפִירָה, לְשׁוֹן ״עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד״ (תהלים קלז:ז): <b>בְּדֵי רִיק.</b> בְּהַרְבֵּה רִיק שֶׁיָּבֹא עֲלֵיהֶם: <b>שַׂר מְנוּחָה.</b> ״רַב תִּקְרוֹבְתָּא״ (תרגום יונתן); עַל יָדוֹ הָיוּ רוֹאִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמְּבִיאִים לוֹ תְּשׁוּרָה: <b>כִּי עַל אַף ה׳ הָיְתָה.</b> הִיא גָּרְמָה לוֹ, מֶרֶד <b>צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל</b>, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַחֻרְבָּן: <b>דָּיֵק.</b> ״כַּרְכּוֹם״ (תרגום יונתן): <b>יִבְרְחוּ.</b> כְּמוֹ בָּרְחוּ: <b>דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחוֹמָתַיִם.</b> מְעָרָה הָיְתָה לוֹ מִבֵּיתוֹ עַד עַרְבוֹת יְרִיחוֹ (פסיקתא רבתי כו); וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיהָ בַּסֵּפֶר הַזֶּה (לט:ד): <b>רִבְלָתָה.</b> הִיא אַנְטוֹכְיָא (סנהדרין צו:): <b>וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים.</b> עַל שֶׁעָבַר עַל הַשְּׁבוּעָה: <b>אֶת כָּל שָׂרֵי יְהוּדָה.</b> סַנְהֶדְרִין, שֶׁאָמַר לָהֶם: אַתֶּם הִתַּרְתֶּם לוֹ אֶת שְׁבוּעָתוֹ (תנחומא, ואתחנן א). וְחֵטְא הָיָה בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים לְהַתִּיר הַשְּׁבוּעָה: <b>בֵּית הַפְּקֻדּוֹת.</b> בְּבֵית הָאֲסִירִין: <b>בֵּית הַגָּדוֹל.</b> בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין בָּהֶם תְּפִלָּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין בָּהֶם אֶת הַתּוֹרָה. מַחֲלֹקֶת הָאָמוֹרָאִים הִיא (מגילה כז.): <b>יֶתֶר הָאָמוֹן.</b> כְּמוֹ ״הֶהָמוֹן״ (שמואל א ד:יד): <b>וְלִיֹגְבִים.</b> חוֹפְרִין בָּאָרֶץ. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שבת כו.): צָדֵי חִלָּזוֹן: <b>וְאֶת הַמְּכֹנוֹת.</b> שֶׁל כִּיּוֹרוֹת (מלכים א ז:מג): <b>הַמְזַמְּרוֹת.</b> הֵם כְּלֵי זֶמֶר: <b>וְאֶת הַסִּפִּים.</b> תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״קוּלְיָא״, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם מִמִּינֵי כְּלֵי זֶמֶר הוּא. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהֵן אַגָּנוֹת לְקַבֵּל דָּם, כְּמוֹ ״בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף״ (שמות יב:כב). וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים <b>הַסִּפִּים</b> – לְשׁוֹן כַּדִּים, לְפִי תַּרְגּוּם שֶׁל יוֹנָתָן, שֶׁתִּרְגֵּם: ״קוּלְיָא״, כִּי כֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס ״וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ״ (בראשית כד:טו): ״וְקוּלְתָהּ עַל כַּתְפָהָא״; וְלָשׁוֹן זֶה נִרְאֶה שֶׁהַסִּפִּים אֵינָם מִמִּין כְּלֵי זֶמֶר, אֶלָּא הֵם כַּדִּים: <b>הַמַּחְתּוֹת.</b> שֶׁחוֹתִין בָּהֶם גֶּחָלִים מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ: <b>הַמְּנַקִיּוֹת.</b> סְנִיפֵי הַזָּהָב שֶׁבָּהֶם מַעֲמִידִין לֶחֶם הַפָּנִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּמְנָחוֹת (מנחות צז.): <b>אֲשֶׁר תַּחַת הַמְּכֹנוֹת.</b> לֹא יָדַעְתִּי הֵיאַךְ, שֶׁהֲרֵי תַּחַת הַיָּם הָיוּ (מלכים א ז:מד); וְדוֹמֶה לִי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא כְּמוֹ אֵצֶל הַמְּכֹנוֹת: <b>יְסֻבֶּנּוּ.</b> יַקִּיפֶנּוּ עֹגֶל הֶקֵּפוֹ: <b>וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת.</b> סְבִיב חֲלָלוֹ: <b>נָבוּב.</b> חָלוּל: <b>וּשְׂבָכָה וְרִמּוֹנִים עַל הַכּוֹתֶרֶת.</b> עֲשׂוּיָה כִּשְׁתֵּי אֲגָנוֹת, אַחַת כְּדַרְכָּהּ וְאַחַת כְּפוּיָה עַל פִּי הַתַּחְתּוֹנָה, וְהָעֶלְיוֹנָה קְרוּיָה שְׂבָכָה; קוֹיְיפָ״א בְּלַעַ״ז. וְרִמּוֹנִים תְּחוּבִים הָיוּ בְּשַׁרְשְׁרוֹת, וְהַשַּׁרְשְׁרוֹת שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ קְשׁוּרִין יַחַד, וּנְתוּנָה עַל הַשְּׂבָכָה, מָקוֹם שֶׁהַשְּׂבָכָה קְצָרָה, וְהִיא יוֹרֶדֶת עַד מְקוֹם דֶּבֶק הַשְּׂבָכָה וְכוֹתֶרֶת, שֶׁהִיא הַבֶּטֶן הָרָחָב שֶׁבַּכּוֹתֶרֶת, וְשָׁם עוֹמֶדֶת; וְהָרִמּוֹנִים מְכַסִּים אֶת מְקוֹם הִדָּבֵק שְׁתֵּי פִּיּוֹת הָאֲגָנוֹת הַמְּדֻבָּקִים יַחַד: <b>תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה.</b> וּבְסוֹף הַמִּקְרָא הוּא אוֹמֵר: <b>כָּל הָרִמּוֹנִים מֵאָה עַל הַשְּׂבָכָה</b>, וּבְסֵפֶר מְלָכִים הוּא אוֹמֵר ״וְהָרִמּוֹנִים מָאתַיִם טוּרִים״ (מלכים א ז:כ) – אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת! אֱמוֹר מֵעַתָּה: אַרְבַּע מֵאוֹת הָיוּ לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת עַל שְׁנֵי הָעַמּוּדִים, שְׁנֵי טוּרִים לְכָל שְׂבָכָה; וְהַטּוּר מֵאָה הוּא, שֶׁאָמַר כָּאן <b>כָּל הָרִמּוֹנִים מֵאָה עַל הַשְּׂבָכָה</b> – לַטּוּר הָאֶחָד, וּמָאתַיִם לִשְׁנֵי הַטּוּרִים, הוּא הָאוֹמֵר שָׁם ״הָרִמּוֹנִים מָאתַיִם טוּרִים סָבִיב״ – מָאתַיִם לִשְׁנֵי טוּרִים סָבִיב לָעַמּוּד הָאֶחָד, וְכֵן לַשֵּׁנִי, הֲרֵי אַרְבַּע מֵאוֹת. וְהָעַמּוּדִים הֶעֱמִידָם שְׁלֹמֹה בָּאוּלָם סָמוּךְ לְכוֹתֶל הַהֵיכָל, וְהַכּוֹתֶל מְכַסֶּה אַרְבַּע רִמּוֹנִים מִכָּל טוּר, שֶׁאֵין נִרְאִים מִבַּחוּץ; הוּא שֶׁאָמוּר כָּאן: <b>וַיִּהְיוּ הָרִמֹּנִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה</b>: <b>רוּחָה.</b> כְּמוֹ לָרוּחַ; כָּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ״ד בִּתְחִלָּתָהּ, הִטִּיל לָהּ הֵ״א בְּסוֹפָהּ (יבמות יג:), וּלְכָךְ הַטַּעַם מִלְמַעְלָה תַּחַת הָרֵי״שׁ; כְּלוֹמַר: <b>תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה</b> מֵהֶם נִרְאִים לְרוּחוֹת הָעַמּוּד. זוֹ לָמַדְתִּי בְּפִרְקֵי שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת שֶׁאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (מידה יט): <b>כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה.</b> סְגַן הַכֹּהֲנִים, הַמְמֻנֶּה תַּחַת כֹּהֵן גָּדוֹל לְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו, אִם יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל: <b>שׁוֹמְרֵי הַסַּף.</b> ״אֲמַרְכְּלִין״ (תרגום יונתן), שֶׁמַּפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה מְסוּרוֹת לָהֶן: <b>וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ.</b> וּבְסֵפֶר מְלָכִים (מלכים ב כה:יט) אָמַר ״וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים״. הַשְּׁנַיִם חֲשׁוּבִים וְלֹא חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ (שיר השירים רבה ג:יג): <b>הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ.</b> יוֹדֵעַ מִנְיָן שֶׁל כָּל עִיר וָעִיר, כַּמָּה אֲנָשִׁים מוֹצִיאָה לַצָּבָא: <b>בִּשְׁנַת שֶׁבַע.</b> הִיא גָּלוּת יְכָנְיָה; וּבְסֵפֶר מְלָכִים אָמַר ״בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה״ (מלכים ב כד:יב), הָא כֵּיצַד? שְׁנַת שְׁמוֹנֶה שֶׁמָּלַךְ נְבוּכַדְנֶצַּר, שְׁנַת שֶׁבַע – שֶׁכִּבֵּשׁ אֶת יְהוֹיָקִים לְעֶבֶד; דְּאָמַר מַר (מגילה יא:): שָׁנָה רִאשׁוֹנָה כִּבֵּשׁ נִינְוֵה, שְׁנִיָּה עָלָה וְכִבֵּשׁ יְהוֹיָקִים: <b>יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים.</b> וּמִשְּׁאָר שְׁבָטִים שִׁבְעַת אֲלָפִים, הֲרֵי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. הַכָּתוּב הַזֶּה, שֶׁפֵּירֵשׁ יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, הִכְרִיעַ בֵּין שְׁנֵי מִקְרָאוֹת שֶׁבְּסוֹף סֵפֶר מְלָכִים: פָּסוּק אֶחָד אוֹמֵר ״עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים״ (מלכים ב כד:יד) וְאֶחָד אוֹמֵר ״שִׁבְעַת אֲלָפִים״ (מלכים ב כד:טז), בָּא זֶה וּפֵירֵשׁ: יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמִשְּׁאָר שְׁבָטִים שִׁבְעַת אֲלָפִים, הֲרֵי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים: <b>בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.</b> הִיא גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר <b>שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר</b>! – תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שֶׁמָּלַךְ, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁכִּבֵּשׁ אֶת יְהוֹיָקִים (סדר עולם רבה כז): <b>בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים.</b> נִתְּנָה צוֹר בְּיָדוֹ, וְשָׁטַף יְהוּדִים שֶׁבִּסְבִיבוֹת עַמּוֹן וּמוֹאָב <b>שְׁבַע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה</b>; כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כו): <b>בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ.</b> וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר ״בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ״ (מלכים ב כה:כז)! בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ מֵת שִׂטְנוֹ נְבוּכַדְנֶאצַּר, וּבְעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה נִקְבַּר וְהוֹצִיאוֹ אֱוִיל מְרֹדַךְ מִקִּבְרוֹ, וּבְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה מָלַךְ וְ<b>נָשָׂא אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין</b>: <b>נָשָׂא.</b> נְשָׂאוֹ וְגִדְּלוֹ. לִישְׁנָא אַחֲרִינָא: מְנָאוֹ עִם שְׁאָר הַמְּלָכִים, כְּמוֹ ״שָׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר לא:כו; שמות ל:יב): <b>וַאֲרֻחָתוֹ.</b> נוֹטֵל פְּרָס מִבֵּית הַ<b>מֶּלֶךְ</b> לְכָל צְרָכָיו (תנחומא, מסעי יב):",
    "text": "<b>The words of Jeremiah son of Hilkiah</b> Let the son of the corrupt woman, whose deeds are proper Jeremiah was descended from Rahab the harlot and let him reprove the son of the righteous woman whose deeds are corrupt these are Israel who corrupted their deeds who are descended from legitimate seed. <b>To whom the word of the Lord came</b> Upon whom the Shechinah commenced to rest at that time. <b>And he was in the days of Jehoiakim</b> And he was a prophet all the remaining days of Josiah, the days of his son Jehoiakim, and the days of his son Zedekiah, until the end of the eleventh year that is the year until the exile of Jerusalem in the fifth month. <b>When I had not yet formed you in the womb, etc.</b> Since the days of the first man. The Holy One, blessed be He, showed Adam each generation and its prophets. <b>I...formed you</b> Heb. אצרך, an expression of צורה, a form. <b>I knew you</b> connois toi in O.F. Comp. (Exodus 6:3), “I was not known (נודעתּי) to them.” <b>I appointed you</b> I appointed you for this. <b>a prophet to the nations</b> To Israel, who behave like the nations. In this manner it is expounded in Sifrei on the verse: “A prophet from your midst, etc.” (Deut. 18:15), will set up for you and not for those who deny the Torah. How then do I fulfill “A prophet to the nations I made you”? To the children of Israel who deport themselves with the customs of the nations. It can further be interpreted: “A prophet for the nations,” like “About the nations,” to give them to drink the cup of poison, to prophesy retribution upon them, as it is said: “Take this cup of the wine of wrath from My hand, you shall give all the nations to drink of it” (infra 25:15). Another explanation of “When you had not yet emerged from the womb I appointed you” is: Concerning you I said to Moses: “I will set up a prophet...like you” (Deut. 18:18). This one reproved them, and this one reproved them. This one prophesied for forty years and this one prophesied for forty years. <b>Alas</b> This is an expression of wailing (konpljjnt in O.F.). <b>for I am a youth</b> I am not worthy to reprove them. Moses reproved them shortly before his death, when he was already esteemed in their eyes through the many miracles that he had performed for them. He had taken them out of Egypt, split the Reed Sea for them, brought down the manna, caused the quails to fly, given them the Torah, brought up the well. I come to reprove them at the beginning of my mission. <b>wherever I send you</b> to the heathens. <b>and whatever I command you</b> to Israel, you shall speak. <b>And the Lord stretched forth His hand</b> Every sending mentioned concerning a hand is an expression of stretching forth. Another explanation is like the Targum: And the Lord sent the words of His prophecy. <b>I have appointed you</b> I have appointed you over the heathens. <b>to uproot and to crush</b> (depayser in French, to uproot) and over Israel to build and to plant if they heed. So did Jonathan paraphrase it. <b>a rod of an almond tree</b> (amendleer in O.F.) Jonathan, however, renders: A King who hastens to do evil. <b>You have seen well</b> This almond tree hastens to blossom before all other trees. I, too, hasten to perform My word. And the Midrash Aggadah (Ecc. Rabbah 12:8) explains: An almond tree takes twenty-one days from its blossoming until it is completely ripe, as the number of days between the seventeenth of Tammuz, when the city was broken into, until the ninth of Ab, when the Temple was burnt. <b>a bubbling pot</b> [lit. blown up,] seething (boillant in French). <b>whose foam</b> [lit. and its face,] its seething (et ses ondes in O.F.) [and its waves]. <b>From the north the misfortune will break forth</b> Babylon is on the north of Eretz Israel. <b>And I will utter My judgments against them</b> I will debate with them, with Judah and Jerusalem. <b>And you shall gird your loins</b> This is an expression of quickening like a man of valor. <b>against the Kings of Judah</b> lit. to the Kings of Judah. <b>And they shall fight against you</b> They shall quarrel and fight against you to refute the words of your prophecy. <b>I remember to you</b> Were you to return to Me, I would desire to have mercy on you for I remember the loving kindness of your youth and the love of the nuptials of your wedding canopy, when I brought you into the wedding canopy, and this (כלולתיך) is an expression of bringing in. Your nuptials (Noces in O.F.). Now what was the loving kindness of your youth? Your following My messengers, Moses and Aaron, from an inhabited land to the desert without provisions for the way since you believed in Me. <b>Israel is holy</b> like terumah. <b>the first of His grain</b> Like the first of the harvest before the Omer, which it is forbidden to eat, and whoever eats it is liable, so will all those who eat him be guilty. So did Jonathan render it. <b>And they did not say, Where is the Lord</b> that we should follow other gods? <b>plains</b> Heb. ערבה (planure in O.F.), related to pianoro in Old Italian, meaning ‘a plateau.’ <b>and pits</b> Heb. ושוחה (enfosses in O.F.), pitted. <b>waste</b> Heb. ציה (degat in French). <b>and darkness</b> Heb. וצלמות. An expression of darkness. <b>to a forest land</b> To the land of Israel which is planted like כרמל, meaning: planted like a forest. <b>and those who hold onto the Torah</b> The Sanhedrin. <b>and the rulers</b> the kings. <b>prophesied by Baal</b> In the name of Baal. <b>Therefore, I will still contend</b> Before I bring misfortune upon you, I will still contend with you through My prophets, although I have already contended with you many days. <b>the isles of the Kittites</b> To the isles of the Kittites. איי is (isles in French). <b>and send to Kedar</b> And send to Kedar to see their custom. <b>and consider diligently</b> And put your heart to it to consider the matter diligently. <b>whether</b> Heb. הן, like אם, if. Whether either of those nations exchanged its god although they are no gods, yet My nation exchanged their glory, with which they were honored. The Kittites and the Kedarites were tent dwellers and cattle herders, who would travel, go, and wander from pasture to pasture and from desert to desert, and they carry their gods with them to the place where they encamp. But I carried you until I established you, yet you forsook Me. This is how Jonathan paraphrased it. Our Sages said however: The Kittites worshipped water and the Kedarites worshipped fire. And although they know that water quenches fire, they did not forsake their god. <b>for what does not avail</b> For an idol that does not avail. <b>O heavens, be astonished</b> Heb. שמו, an expression of astonishment, like השתוממוּ. It is the imperative form, with the same vowel points as (I Sam. 14:9): “If they say thus to us, “Wait (דּמּוּ) .” <b>and storm</b> Heb. ושערו, an expression of סער, a storm. <b>become very desolate</b> As though you are becoming desolate because of the Temple that is destined to be destroyed. <b>two evils</b> Had they exchanged their Deity [lit. their fear] for one His equal, it would be one evil, and now that they have forsaken Me, that I am a spring of living waters, to follow idols, which are like cisterns of stored up water, and they are broken and cracked, and their water is absorbed in their cracks, these are two evils. <b>to dig</b> Heb. לחצב, lit. to hew. <b>that do not hold</b> (Tendront in O.F.) their water, for the water will make their edge and their walls muddy, and they cave in. <b>Is he a home born slave?</b> The son of a maidservant. <b>roar</b> roar, a present tense. <b>young lions</b> Symbolic of kings. <b>were burnt</b> were burnt with fire. <b>Also the children of Noph and Tahpanhes</b> They are the Egyptians upon whom you trust for aid. <b>will break your crown</b> They will break your skull. ירעוּך is an expression of breaking (רציצה), as we translate ורצוץ, “and crushed” (Deut. 28:33), וּרעיע. <b>Is not this caused to you</b> Is not this misfortune and this retribution caused to you by the guilt and the iniquity that you have forsaken the Lord your God? <b>at the time He leads you by the way</b> For He would teach you the good and the straight way. <b>what have you to do in the way of Egypt</b> Why do you leave Me and trust in Egypt? <b>to drink the water of the Shihor</b> For they drowned your male children in the Nile. Shihor is the Nile, as it is said: “From the Shihor which is before Egypt,” in the Book of Joshua (13:3). <b>and what have you to do</b> to rebel against Me so that you should be exiled to the way of Assyria, to the other side of the Euphrates River? <b>Your evil will chastise you</b> Eventually, your evil will bring suffering upon you. <b>and your backslidings</b>, Heb. ומשבותיך, an expression related to “backsliding children (שובבים)” (infra 3:22). <b>will reprove you</b> Heb. תוכחך, an expression of reproof. <b>and the fear of Me was not</b> My fear was not in your heart that you should fear Me. <b>I broke your yoke</b> To the wooden yoke an expression of breaking applies, and to the yoke-bands which are of leather an expression of tearing open applies. <b>yoke-bands</b> [מוסרותיך are the] ropes used to shackle the yoke [to the animal]. <b>and you said, “I will not transgress.”</b> your words. <b>but on every lofty hill</b> Put you did not keep your promise, for on every lofty hill you recline (צעה). This is an expression of a bed and a sheet (מצע). [The word] כי serves as an expression of ‘but.’ <b>I planted you a noble vine stock</b> Heb. שורק is the branches of a good vine, that is to say the children of pious and righteous fathers. Its midrashic interpretation is: I planted you שורק. I added for you to the seven commandments of the children of Noah, six hundred and six, as is the numerical value of שורק. <b>degenerate</b> Heb. סוּרי (Destoultours in O.F). <b>wild vine</b> that grows in the forests. <b>with natron</b> A type of earth with which garments are cleansed and rubbed. <b>soap</b> Heb. בֹּרִית, cleanliness. Comp. “And pure (וּבַר) of heart” (Ps. 24:4). Some explain בֹּרִית as savon in French, soap. <b>your iniquity is stained</b> Jon. renders: Like the mark of a stain that is unclean, so have your sins increased before Me.  כתם is tka in O.F. <b>your iniquity</b> This is said concerning the iniquity of the ‘Golden Calf,’ which remains in existence forever, as it is stated: “And on the day of My visitation, I will visit upon them their sin” (Exodus 32:34). All visitations that come upon Israel have part of the iniquity of the Golden Calf in them. <b>See your way in the valley</b> See what you have done opposite Beth-Peor, and until now you adhere to that way like a swift she camel clinging to her ways. <b>young she-camel</b> Heb. בכרה, a young female camel, that loves to wander. “The young camels (בכרי) of Midian” (Isa. 60:6) is translated “and they are young camels,” as we find in Sanhedrin 52a: There are many old camels laden with the skins of young camels (הוגני). <b>clinging</b> Adhering to the ways of her youth, an expression similar to: “it would have clung (מסריך סריך)” (Chullin 51a). This may be associated with “a shoe thong (שרוך נעל)” (Gen. 14:23). She binds the ways of her youth in her heart. <b>A wild donkey</b> (salvatico in O.F.) wild, and some interpret it as poulain in O.F., a foal. <b>accustomed to the desert</b> Accustomed to be in the deserts, so she loves to wander. <b>that snuffs up the wind</b> She opens her mouth and snuffs up the wind, and he always returns to his place. <b>her tendency like the sea creatures, who can hinder her?</b> That trait of the sea creatures that she has, for also the sea creature snuffs up the wind, as it is said: “They snuff up the wind like sea creatures” (infra 14:6). Who can hinder her from that trait? So it is with you who can return you from your evil way? <b>her tendency like a sea creature</b> Son dagronemant in O.F., dragon nature. Jonathan rendered it in this manner, כערודה. Another explanation: It is an expression of wailing, comp. “moaning and wailing”.  <b>all who seek her will not weary</b> For they will weary needlessly, for they will be unable to overtake her. What will her end be? In her month, they will find her. There is one month in the year that she sleeps for the whole month, and then she is captured. You, too, - one month (viz. Ab) was already prepared for you from the days of the spies, when your forefathers established it as a time of vain weeping, therein, you will be captured. (תּאניה ואניה) (Lam. 2:5). Another explanation: (sa contree in French,) her country, comp. Taanath Shiloh (Josh. 16:6). <b>Withhold your foot from going barefoot</b> This your habit, like the wild donkey that loves to wander. My prophets say to you, “Withhold your foot from idolatry lest you go barefoot into exile and withhold your throat from dying of thirst.” <b>but you said</b> concerning the words of the prophets. <b>I despair</b> It is of no concern. I despair of your words. נואש is (nonkalajjr in O.F.) nonchalair in modern French. <b>when he is found out</b> At the beginning, when he is found to be a thief, and he was presumed to be faithful. In this manner, Jonathan rendered it. <b>and at the time of their misfortune they say</b> i.e., they say to Me, “Arise and save us.” Jonathan, too, translates in this manner: And at the time that misfortune befalls them, they deny their idols and confess before Me, and say. “Have mercy upon us and save us.” <b>as many as your cities were your gods</b> In every city was another god. <b>Why do you contend</b> How do you come to contend with the quarrel and say, “We do not sin”? <b>All of you have rebelled against Me</b> Even the righteous are meant. This is what people say, “With the thorn the cabbage suffers.” <b>In vain have I smitten</b> For no purpose, for it did not avail that they should receive correction. <b>Your sword devoured</b> your prophets, Zechariah and Isaiah. <b>See the word of the Lord</b> He took out to them the jar of manna. He said to them, “See here how helpful the word of the Lord is.” <b>was I a desert to Israel</b> Heb. המדבר. This is the interrogative form. Therefore, the ‘mem’ is punctuated ‘weak,’ i.e., without a ‘dagesh’ and the ‘heh’ with a ‘hataph- pattah.’ Did it seem to your forefathers that it was a desert when they traversed it? For I brought down for them this bread, the necessity of each day in its day. <b>thick darkness</b> מאפליה, an expression of darkness. <b>Why have My people said, “We have been separated...”?</b> Heb. רדנו, we have been separated from You. Like one who separates (רודֶה) bread from the oven. So is the midrash of Rabbi Tanhuma (Bamidbar 2). Menahem, however, explains רדנוּ as an expression of descending (ירידה) and also in other manners (Machbereth Menahem, p. 162). <b>How you adorn</b> Heb. תיטבי. You adorn yourself to greet your adulterers. Comp. “And she adorned her head” (I Kings 9:30) concerning Jezebel in the section dealing with Jehu. <b>even to the most evil you accustomed</b> You searched throughout all the evil ways to learn the most corrupt of them all. גם is an expression of ‘even.’ <b>verily</b> Heb. לכן, an expression of a true oath. Verily, to the most evil way of all the ways you accustomed yourself. <b>you accustomed</b> Heb. למדת, lit. you taught. <b>you did not find them breaking in</b> You did not find them breaking in when you slew them. <b>you did not find them</b> So does Scripture say for a feminine second person singular, and there are many such examples in the Book of Ezekiel (16:58), “You bore them (נשאתים).” <b>but for all these</b> i.e., because they were reproving you for all these things. <b>And you said</b> i.e., you said in your heart. <b>But I am innocent</b> That I have purified my soul. <b>I contend with you</b> I will come with you in judgment. <b>degrade yourself</b> Heb. תזלי, an expression of degradation. <b>to change your way</b> To leave Me and to rely on Egypt for aid in the days of Jehoiakim and Zedekiah (infra 37). <b>to change</b> Heb. לשנות, an expression of change. <b>as you were ashamed through Assyria</b> Upon whom Ahaz relied and “he oppressed him and did not strengthen him” (II Chron. 28:20). <b>to say</b> I have to say that you are no longer fit for me, for so is the way of one who sends away his wife and she goes away, etc. <b>But you have played the harlot [with] many lovers</b> With many lovers. Nevertheless, return to Me. <b>yet return to me</b> Heb. ושוב, lit. and to return to me, like עשות, to do, and to return to Me, I long for you. <b>rivulets</b> rivulets of water. <b>you were not lain with</b> Heb. שלגת, an expression of a פילגש a concubine. <b>you sat for them</b> to be prepared to greet them. <b>like an Arab</b> A tent dweller, who is always found outside in the deserts, and because of this, he is called ערבי since he dwells in the ערבה, the plain. <b>and the latter rain</b> The rain that falls in Nissan on the ears (מלילות) and the straws (קשים). מלקוש is (tardif in O.F.). <b>Will you not from now</b> If only you repent of your evil and call me “My Father.” If you do so, will your Lord bear a grudge forever for what you have sinned? Will He keep it to eternity? He will not keep it. <b>Behold, you have spoken</b> with your mouth, “We will no longer come to You,” and that evil you will do, and you will not give any thought of returning. <b>and you were able</b> And you prevailed in rebelling with a victorious and irrefutable reply. <b>In the days of King Josiah</b> when He commanded me to bring back the Ten Tribes, “Have you seen what the backsliding Israel has done? משבה is the same as שובבה, (envejjsede in O.F). <b>Israel</b> The Ten Tribes. <b>she goes</b> i.e., when she was still on her land before she was exiled in the days of Hezekiah with Hoshea son of Elah. הלכה means, she would go on every lofty mountain. <b>and she played the harlot there</b> i.e., she played the harlot by worshipping idols. וַתִּזְנִי is the equivalent of וַתִּזֶן, the ‘yod’ being superfluous. <b>And I said</b> through My prophets, Amos and Hosea son of Beeri and the other prophets, “You shall return to Me.” <b>And her treacherous sister Judah saw it</b> i.e., saw all this. The appellation “treacherous” is harsher than “backsliding.” Israel, since they were the first to sin, and they did not see any retribution from which to learn and to repent, are called “backsliding.” Judah, who saw that these went in exile and did not receive correction, are called “treacherous.” <b>And I saw, because of all that backsliding Israel had committed adultery</b> The signs of the intonation of this verse teach us its explanation. ישראל is punctuated with a ‘zakef-katan,’ separated from שלחתיה, I sent her away. שלחתיה, I sent her away, is punctuated with a ‘zakef-gadol’ by itself. And this is its explanation: I saw; i.e., I contemplated her to exact punishment upon her. And why? Because of all that backsliding Israel had committed adultery. And what was My vengeance? I sent her away from before Me. And treacherous Judah did not fear when she saw the retribution of Samaria, to set her heart to repent. <b>and she committed adultery with the stones</b> Jonathan paraphrases: And she strayed with the worshippers of stones and wood. And Jonathan renders מִקֹל as an expression of lightness, since her idols were light in her eyes. <b>And yet for all this</b> that they saw the misfortune of the retribution of their companions. <b>but falsely</b> Josiah’s generation would show themselves as righteous although they were wicked. They would make forms of pagan deities on the inside of their doors, half on this door and half on this one, and when the destroyers of idols would inspect, the door would be open, and they would not notice it. <b>has proved herself more righteous</b> She has been cleared and she has freed herself from an unfavorable verdict, for she had no one to learn from. <b>Go and proclaim, etc.</b> Go, as the Targum renders, אזיל, the imperative form. Here he commanded him to go and bring back the Ten Tribes during the days of Josiah, as he states above that during the days of Josiah this prophecy was said to him and some of them returned in the eighteenth year of Josiah. <b>to the north</b> To the places where they were exiled there to Assyria. <b>My anger</b> My anger, so did Jonathan render it. <b>you have rebelled</b> Heb. פשעת. <b>and you have scattered your ways</b> This is an expression of harlotry, spreading the legs to the woman’s private parts. <b>backsliding children</b> (Envasec in O.F.) That you perverted your way because of much good, that you enjoyed tranquility and pleasure, as Scripture states: They hum snatches of song to the tune of the lute (Amos 6:5), those who drink from bowls of wine (v. 6). <b>for I possessed you</b> and you are called by My name, that I am your Master, and it is not honorable for Me to leave you in the hands of My enemies. <b>they will no longer say, “The ark of the Lord’s covenant”</b> For your entire assembly will be holy, and I will dwell therein as though it were an ark. <b>nor shall they remember it</b> Heb. יפקדו, like יזכרוּ, remember or mention. <b>nor shall it be done anymore</b> i.e., it shall not be done what was done with it already in Shiloh, that they brought it into the battle with the Philistines in the days of Eli. <b>shall gather</b> Heb. ונקוו, an expression of: מקוה מים, a gathering of water. <b>the idea of</b> an expression of seeing. Comp. אשורנו “I see him” (Num. 24:17). <b>the house of Judah will go with the house of Israel</b> They will join them and they will be added to them to be one kingdom. <b>And I said</b> to Myself, etc. and therefore, I caused your forefathers to inherit them. <b>How shall I place you among the sons?</b> i.e., how shall I place you, my congregation and My nation, among the other sons, mingled with the heathens. I, therefore, selected a handsome portion, and I gave you a desirable land. <b>the beauty of hosts of nations</b> The beauty of all the hosts of nations. <b>Truly</b> But you did not live up to My expectations [lit., do My thought], but like a woman who betrays her beloved because he cannot provide her sustenance, so did you betray Me, Who provides you with all good. So is the Midrash Aggadah (Tanhuma Mishpatim 17). <b>A voice on the rivulets is heard</b> It is likely to be heard. <b>Here we are, we have come to You</b> The prophet teaches them to confess and to say as follows, “Here we are, we have come to You... Truly, in vain... But the shameful thing has consumed, etc., Let us lie in our shame.” All this is the language of the prayer that the prophet teaches them to say.  We have come אתנו. <b>Truly, in vain</b> we awaited from the hills and the multitude of mountains where we worshipped idols. <b>Truly</b> in truth. <b>But the shameful thing</b> The idolatry with which we occupied ourselves, as Scripture states. “And they turned aside to the shameful thing” (Hosea 9:10). <b>consumed the toil of our fathers</b> Because of the iniquity of its worship, our toil was pillaged. <b>If you return, O Israel</b> with this repentance, to Me, you will return to your original glory and greatness. <b>and if you remove your detestable things from My Presence</b> Then you shall not wander to go out in exile. <b>And you will swear, “As the Lord lives,” in truth</b> When you swear by My name, you will swear in truth, not as now, that it is written concerning you, “And if they say, ‘As the Lord lives,’ surely they swear falsely” (5:2). <b>nations will bless themselves with him</b> If you do so, then nations will bless themselves with Israel. Every non-Jew will say to his son, “You shall be like So-and-so the Jew.” <b>boast</b> Heb. יתהללו, they will recite your praise. Another explanation of is יתהללו: Whoever is able to cleave to Israel will boast about the matter (porvanter in French). <b>For so said the Lord, etc. Plow for yourself a furrow</b> Learn from the tillers of the soil, who plow it in the summer to kill the roots of the grasses, that it should not grow thorns at the time of sowing in the winter. You, too, improve your deeds before the evil befalls you, so that your prayer should not be rejected when you cry out. <b>and do not sow upon thorns</b> And let not your cry before Me be from amidst wickedness, but from amidst repentance, that you shall not resemble one sowing without plowing, and that turns into thorns (kardons in O.F., chardons in modern French). <b>Circumcise yourselves to the Lord</b> Before My anger comes forth like fire. This is like plowing before the sowing. <b>and say, “Sound a shophar...”</b> Warn the inhabitants of the land that they sound the shophar to flee. <b>assemble</b> Heb. מלאו. An expression of gathering, and there are many in the Scriptures: (Isaiah 31: 4) “Although a band of (מְלֹא) shepherds gather against him,” Also (infra 12:6) “They called after you a band (מָלֵא).” Also (Job 16:10) “Together they gather (יתמלאוּן) against me.” <b>Raise a standard</b> to flee to Zion. <b>assemble</b> Heb. העיזו. Comp. “Send, gather (העז)” (Exodus 9:19). <b>A lion has come up</b> That is Nebuchadnezzar. <b>from his thicket</b> It is customary for a lion to lie in wait in the thickets of the forest (espaises in O.F.). <b>will be desolate</b> Heb. תצינה, an expression of desolation. <b>Because of this</b> What is “this?” “For the fierce anger etc.” Although he spoke above concerning Nebuchadnezzar in regards to the destruction, here he returns to speak of the death of Josiah. <b>for the fierce anger of the Lord etc.</b> Although Josiah repented wholeheartedly, it is stated concerning him. (II Kings 23:26)... “the Lord did not turn back from his great wrath...because of all the provocations that Manasseh had provoked Him.” <b>And it shall be on that day</b> On the day of Josiah they will wonder why so much befell him, for they do not know that his generation did not repent properly. When he came to abolish idolatry, what did the scorners of the generation do? They would engrave an image of a pagan deity on their doors, half of it on this door and half of it on this door. When he would open it, it was not discernible, and when he went away from there, he would close it, and it would join together. <b>Surely You have misled</b> Heb. השא השאת (fa)tenter in O.F.), tempting, an expression like (Gen. 3: 13) “The serpent misled me (השיאני),” for the false prophets prophesy for them, You will have peace. <b>of this people</b> Concerning this people when they are all exiled. <b>has swept the rivulets</b> It sweeps even the fields with rivulets of water to make them into a desert. Another explanation: צח is an expression of thirst, which is translated צחותא. <b>[on] the way of the daughter of My people</b> That wind will come, and also, not to winnow the chaff from the threshing floor ([a]vanner in O.F.). Comp. (infra 15:7) “And I winnowed them with a sieve (ואזרם במזרה).” <b>and not to cleanse</b> And not to cleanse grain does it come. That is to say, not for good but for evil, to exile men [women], and children, and livestock. <b>A full spirit</b> of these retributions shall come to me. <b>A full spirit</b> A full spirit, that I will not retract and not repent. <b>spirit</b> (talant in O.F.) <b>debate</b> Heb. משפטים, an expression of debating. <b>and like the whirlwind</b> (comme tourbillon in O.F.) <b>your iniquitous thoughts</b> Your injustice. <b>For a voice proclaims from Dan</b> Jonathan paraphrases: “Behold the voice of the prophets prophesy about them that they will be exiled because they worshipped the calf that was in Dan, and people bringing bad tidings will come upon them because they subordinated themselves to the image that Micah erected on the mountain of the house of Ephraim.” Although the calves had already been exiled since the days of Sennacherib, their iniquity was still existing. Sin is harsh, for it destroys [lit. breaks] before it and after it; before it, since the days of Abraham, as it is stated (Gen. 14:14): “And he pursued until Dan.” As soon as he reached Dan, he grew faint [lit. his strength was weakened], for his children would, in the future, worship idols there, and after it, in the destruction of the Temple, as it is stated: “A voice proclaims from Dan.” <b>and announces calamity</b> Heb. און, a breach. <b>besiegers</b> Heb. נצרים. Those who will make a siege upon them. <b>a field</b> like שדה, a field. <b>for she has rebelled against me</b> She has provoked Me. Comp. (Deut. 9: 24) “You have been rebellious (ממרים),” provoking. <b>have done these to you</b> To do these to you. <b>I writhe in pain</b> Heb. אוחילה. An expression of writhing in pain (חיל) and shuddering. <b>the walls of my heart!</b> (ettancon in O.F.), blocking wall, perhaps from late Latin, intimus, innermost. <b>you, my soul, have heard</b> From behind the curtain of heaven the ridings of the sound of the alarm of war reached me. <b>Destruction upon destruction</b> The destruction of Jerusalem upon the exile of Jeconiah. <b>in a moment my curtains</b> In a moment my curtains were plundered. <b>How long will I see</b> these groups carrying the standard to come to wage war. <b>moved to and fro</b> Heb. התקלקלו, they were uprooted and cast out of their place. Menahem associates it with: “He shakes the arrows to and fro (קלקל)” (Ezek. 21:26). <b>and behold, the fruitful field</b> The land, planted with all good like a forest, has become like a desert. The Midrash Aggadah states: “I saw the mountains”These are the Patriarchs. “And all the hills”These are the Matriarchs. That is to say that their merit was depleted. “There were no people”This refers to Moses, about whom it is said: “humbler than all the people” (Num. 12:3). “And behold the Karmel”This is Elijah. <b>but I will not make an end</b> of its inhabitants, for I will leave over refugees who will go into exile. <b>shall mourn</b> Shall be destroyed. <b>I planned</b> Heb. זמתי, an expression of thought. <b>for that which I spoke</b> i.e., this retribution, and I will fulfill it. <b>and I will not turn back</b> And I will not repent to think good thoughts about them. <b>archers</b> Heb. רמה קשת, lit. bow shooters. Comp. “Cast (רמה) into the sea” (Exodus 15:1). <b>they came into the thickets</b> Into the thick forests, a place intertwined with thorns, to hide. <b>and they ascended among the boulders</b> Heb. ובכפים. סלע, a rock, is translated into Aramaic as בכפיא. <b>that you wear crimson</b> to beautify yourself and to gain clemency before the plunderer. <b>that you enlarge...with paint</b> Heb. תקרעי. An expression of tearing, for the paint appears as widening the opening of the eye. So have I heard, and Menahem did not differentiate in the group of קרע. <b>paint</b> Heb. בפוך, an expression of a blue paint. <b>lovers</b> Heb. עגבים, those who jest with the women with various types of adultery. Comp. (Ezekiel 23:20) “She lusted (ותעגבה) for concubinage with them.” <b>they seek your life</b> They seek to kill you. <b>like a woman bearing her first child</b> Heb. כמבכירה, like a woman bearing her first child, the beginning of her birth. <b>who will wail</b> Heb. תתיפח, she will wail and cry out with sighs (konpljjnt in O. F:). Comp. “who speak (ויפח) violence” (Psalms 27:12), an expression of speech. <b>“Woe is to me...”</b> This is what she says. <b>O Lord, Your eyes</b> are they not on people with faith, to do good to them? Now why have these betrayed You, and they do not seek faith? <b>You smote them</b> and they did not become ill because of the blow to lay it to their heart to repent of their evil. <b>to receive</b> Heb. קחת, equivalent to (לקחת), to receive. <b>And I said</b> The prophet says so, “They are but impoverished of wisdom,” these with whom I speak. <b>they have become foolish</b> Heb. נואלו, an expression of אויל, a fool, as the Targum renders: אטפשו. <b>I will go to the great ones</b> They will hearken. But I did not avail, and they too together broke the yoke of the Holy One, blessed be He, off them. <b>a lion</b> The kingdom of Babylon. <b>a wolf</b> The kingdom of Media. <b>a leopard</b> The kingdom of Greece. <b>shall be torn to pieces</b> by Edom. <b>a wolf of the deserts</b> Heb. ערבות, an expression of (supra 2:6) ערבה ושוחה “plains and pits,” a wolf of the desert. <b>hastens</b> Heb. שקד. Menahem (p. 180) associates it with an expression of watching. Comp. (Prov. 8:34) “To watch (לשקוד) My doors daily.” And Jonathan rendered it as an expression of lying in wait. <b>Shall I forgive you for this?</b> This is the rhetorical question, Shall I forgive you for this? And Menahem (p. 22) explains אי like אין, not. For this I will not forgive you, because your children have forsaken Me, when I sated them with all good. <b>they banded together</b> They gather in troops. <b>Like armed stallions they would arise early</b> Like these stallions who are armed with erect membra, every morning they would arise at daybreak. <b>they would neigh</b> Heb. יצהלו. This too is an expression appropriate for horses. Comp. (8:16) “From the sound of the neighing (מצהלות) of his steeds,” an expression of shouting (esjodement in O.F.). <b>Ascend upon its rows</b> Heb. בשרותיה, an expression of a plain. Menahem (p. 181) associates it as an expression of a wall with (II Sam. 22:30) “I scale a wall (שור),” but נטישותיה (cep in Prov.) do not fit for they are the roots of the vineyard to be associated either with the walls or with the plain. I say, therefore, that בשרותיה is an expression of the rows of the vineyard. Jonathan, however, rendered בשרותיה, in her cities, and נטישותיה, her palaces. <b>And [they] said, “It is not He”</b> [The Targum renders:] Our good fortune does not come before Him. <b>And the prophets shall become wind</b> As the Targum renders: And the false prophets shall become naught. That is to say, the prophecy that the false prophets prophesy for us in the name of the Holy One, blessed be He, their words shall turn to futility, and the speech of holiness that they say to us in the name of the Holy One, blessed be He, is not in them. <b>So shall be done to them</b> The prophet says to those who say this, “So shall be done to them as the Lord said to me, and what did the Lord say to me? “Because you have spoken this word, etc.” <b>and it shall consume them</b> Heb. ואכלתם. <b>mighty</b> Heb. איתן, strong. <b>It is an ancient nation</b> From days of yore it began to rebel against Me, in the generation of separation in the land of Shinar. <b>His quiver</b> Heb. אשפתו. The place of the arrow case. <b>He will impoverish your fortified cities [upon which you rely, with the sword]</b> This verse is in the wrong order [and should be arranged as follows:] He will impoverish with the sword your fortified cities upon which you rely. <b>impoverish</b> Heb. ירשש, he will impoverish. <b>with the sword</b> With troops. Comp. “And a sword will not pass in your land” (Lev. 26:6). <b>Will you not fear Me?</b> Does not the sea, which is not concerned about retribution and does not look forward to receiving reward, fear Me and not cross the boundary that I set around it? <b>do you not quake</b> Heb. תחילו, an expression of fear. <b>and toss themselves</b> i.e., its waves, and they lift themselves to cross the border but cannot cross. <b>and its waves roar</b> A loud sound of roaring. <b>but they do not pass it</b> The waves do not pass the border. <b>the early rain and the latter rain</b> Heb. יורה ומלקוש, as the Targum renders: בכיר ולקיש, the early rain and the latter rain. <b>the weeks of the laws of harvest</b> Seven weeks in which He ordained two ordinances of harvest, the ordinance of the omer, and the ordinance of the two breads. <b>He keeps for us</b> that the harvest should be in its time. <b>have brought about these</b> Have brought about these laws. Have cast aside these laws from you, so they don’t guard you and you will be consumed from hunger. <b>they lie in wait</b> Heb. ישור. Comp. למען שוררי because of those who lie in wait for me (Psalms 27: 11), an expression of “I see him (אשורנו) but not near” (Num. 24:17). <b>as a trap bites</b> As a trap that they make to catch deer in the forest, bites when his foot enters it and it bites him and holds onto his foot and he is caught, and the call this (piege in O. F.). <b>they stationed an ambush</b> (Canbel in O.F.) So do those who lie in wait make for a city or on the road. <b>they station</b> Heb. יציבו, like “the garrison (מצב) of the Philistines” (I Sam. 14:4). <b>As a cage</b> That is a place where they fatten fowl, and so does Jonathan render it, like a fattening place, and in O.F. (frank). <b>they have become thick</b> Heb. עשתו, an expression of “a block (עֶשֶת) of ivory” (Song 5:14), a thick body, and in O.F. enboeront. <b>they transgressed in deeds of wickedness</b> If evil or a sin came into their hand, they did not turn away from it, but transgressed it and committed it. <b>they did not plead the cause of the orphan</b> in order that they prosper. <b>An appalling...thing</b> Heb. שמה, a wonder. <b>and horrible thing</b> Heb. ושערורה, a disgraceful thing to all, and what is the appalling thing? The prophets prophesy falsely and say, “Rob and plunder,” and the priests, who are the judges of the people and their overseers, govern the people on the hands of the prophets, that is to say, after them. Comp. (II Sam. 15) “And the king was crossing and all the people were crossing on his hand,” stated concerning David, meaning ‘after him.’ Here too, “on their hands” means ‘after them,’ to do according to the words of the prophets. <b>Gather the sons of Benjamin</b> to go to their cities to guard their fortifications. <b>Beth-hakerem</b> That is a place name. <b>raise a standard</b> a standard to gather and fight for your lives. <b>The comely and the delicate one have I destroyed</b> Heb. דמיתי. Jonathan renders it as an expression related to (25:37) “And the dwellings of peace shall be destroyed (ונדמוּ).” Also (47:5), “Ashkelon has been destroyed (נדמתה).” <b>Shepherds and their flocks</b> Figurative of kings and their armies. <b>they feed bare</b> Heb. רעו, they eat. <b>his place</b> Heb. ידו [lit. his hand.] His place around him. <b>Prepare</b> Heb. קדשו. <b>woe is to us</b> at the time the day declines. <b>for the day has declined</b> When it declined to eventide, they ignited the Temple. <b>Cut the trees</b> Heb. עצה. This is not a ‘mappiq heh,’ yet it is an expression of a tree (עץ), for the expression of cutting is not appropriate for advice, (עצה), and עצה mentioned here is an expression of many trees, as דגה is an expression of many fish. <b>the city whose sins have been visited upon her</b> Heb. הפקד, whose visitation has come. <b>As...lets...flow</b> Heb. כהקיר, an expression of a spring. <b>a well</b> Heb. בַּיִר, equivalent to בְּאֵר. <b>so has she let her evil flow</b> So does their evil flow, constantly increasing and renewing. <b>sickness and wounds</b> Therefore, I brought upon her sickness and wounds. <b>Be corrected</b> Heb. הוסרי. Accept correction. <b>lest...be alienated</b> Heb. תקע, lest it be pulled away. יקע is an expression of joining. Comp. “and hang them up (והוקע)” (Num. 25:4), and it is sometimes an expression of detaching. There are many words that are used in such a manner. <b>thoroughly glean</b> (grappiller in French). After the vineyard has been gathered, and gleanings are left, and the poor come and glean them, so will they spoil and return and spoil. <b>return your hand</b> You, the enemy, return your hand to spoil a second time, like a vintager who returns his hand for the search, who looks and searches for the gleanings. And so it was when he exiled Jehoiakim and slew him, and crowned Jeconiah, he returned three months later and exiled him. He returned eleven years later and exiled Zedekiah. <b>the branches</b> Heb. סלסלות (reverchedures in O.F). Comp. (Prov. 4: 8) “Search for it (סלסלה) and it will exalt you.” So did Dunash (Teshuvoth Dunash p. 21) explain it. Menahem (Machbereth p. 126), however, explains it as an expression of a basket (סל) (paniers in O. F. baskets). <b>and warn</b> Heb. ואעידה, an expression of warning. <b>clogged</b> Heb. ערלה, clogged, and so is every expression of ערלה. <b>a disgrace</b> They deride it. <b>Therefore, I am full of the fury of the Lord</b> My heart is full of the prophecy of the coming of the fury of the Lord upon them. <b>containing</b> Heb. הכיל, like להכיל, to contain ([a]souffrir in O.F.), to tolerate. <b>to pour it out upon the babes</b> to pour it upon the sucklings. <b>in the street</b> in the market. <b>one full of days</b> i.e., one close to death, older than ‘an old man.’ <b>fields and wives together</b> shall be turned over to others. <b>commit robbery</b> rob money. <b>easily</b> It is easy for the false prophets to pronounce with their mouths and to say, “You shall have peace,” and with this thing they heal with their speech the breach destined to come upon them. <b>They should be ashamed</b> Heb. הובישו, they should be ashamed [from Jonathan]. <b>to feel disgrace</b> Heb. הכלים, like להכלים. <b>Neither are they ashamed</b> They are not ashamed of their evil deeds. <b>rest</b> Heb. מרגוע. <b>And I have stationed lookouts over you</b> That is that they station men on the towers at the time of strife. A man looks and sees. If a troop is approaching the city he sounds a shophar and warns the people to arm and to come on the wall. I too appointed prophets who inform you about the impending retribution to alert yourselves and to mend your ways so that you be saved and that is like the shophar sounded by the lookout. Hearken to the sound of this shophar and arm yourselves. <b>And I have stationed</b> Heb. והקמותי. This means: I have already stationed for them. And so did Jonathan render: ואקימית, and I stationed. <b>lookouts</b> (Badetes in O.F.). <b>what is within them</b> i.e., the evil that is in their hands. <b>the fruit of their thoughts</b> the retribution for their thoughts. <b>and they rejected My instruction</b> Heb. ותורתי וימאסו בה. This follows the pattern of (Exodus 15:2) “The strength and destruction of God was my salvation (ויהי לי לישועה),” for he should have said: והיה לי לישועה. So too, here it should have said, ותורתי מאסו בה, but it is the style of Scripture to speak in this manner. <b>Why do I need frankincense</b> that you offer up to Me, that comes from Sheba? <b>are not pleasant</b> Heb. ערבוּ. <b>They will grasp</b> Heb. יחזיקו, they will take. Comp. (Exodus 4:4) “And he stretched out his hand and took it (ויחזק).” Comp. also (infra verse 24) “trouble grasped us (החזיקתנוּ) held us.” <b>there is fear</b> Heb. מגור. Another explanation: An expression of gathering. Comp. (Ezekiel 21: 17) “Gathered (מגורי) to the sword.” And in this manner Jonathan renders it. <b>and roll</b> Heb. והתפלשי. <b>a mourning [as] for an only child</b> A mourning for an only son; one who has only one son and he dies. <b>a bitter lamentation</b> Heb. מספד תמרורים. Since it is the construct state, it is vowelized מספד with a ‘pattah,’ and it is not vowelized מספד with a ‘tzere.’ <b>upon us</b> So to speak, upon Me and upon you. <b>I have made you the strong one</b> This was said to Jeremiah. I have made you the strong one in their midst, and you shall know and test their way, that he tested them and they will not heed. בחון is an expression of strength. Comp. (Isa. 32:14) “rampart and tower (בחן),” also (ibid. 23:13) “they erected its towers (בחוניו).” <b>extremely perverse</b> Turning away from the road. <b>going tale bearing</b> between copper and iron. They introduce hatred between two princes who have the power to provoke one another. That is what I heard. But I say, they are tale bearers, and they are as strong as copper and iron to maintain their falsehood. Jonathan, however, renders this word רכיל as an expression of guile (נוכל). They go with guile as one mixes copper with iron. נוכל is an expression of plot. Comp. (Gen. 37:18) “And they plotted (ויתנכלו) against him to slay him.” <b>The bellows is heated</b> This is an allegory. When they refine silver, they blow with a bellows, and they always put lead into the crucible, which helps for the refining. But you—I have come to refine you. The bellows is heated and parched because of the fire, and the lead is completely consumed. נחר is an expression related to (Job 42:7) “My wrath has been kindled (חרה)”; (ibid. 30:30) “And my bones are burned (חרה) with heat,” (esrast in O.F.). <b>in vain</b> In vain does the founder refine, for it is of no avail <b>and the wicked ones have not been separated</b> from their evil way. That is to say that the prophets toiled to reprove, but it did not avail them. <b>Separated</b> Heb. נתקו, (furent de... in O.F.). (Another version:) and the wicked ones. This is like רשעים. <b>Refuse silver</b> which cannot be refined with any toil. <b>The Temple of the Lord, the Temple of the Lord, etc.</b> Three times a year you appear before Me. <b>Will you steal, murder, etc.</b> This is a question. Will you do all these, and should the Temple of the Lord avail for you? <b>Has...a cave of profligate men?</b> Was this house in your eyes? This is a question. <b>behold I have seen</b> that it is so in your eyes. <b>as I did to Shiloh</b> in the days of Eli. <b>as I cast, etc.</b> the ten tribes. <b>star-shaped cakes</b> Heb. כַּוָנִים, the shape of a star. <b>to the queen of heaven</b> The largest star they would call מלכת השמים, an expression of a queen, (מלכּה), and so did Jonathan render it: לכוכבת שמיא, to the female star of heaven. <b>reaches</b> Heb. נתכת, falls and reaches. Comp. (Exodus 9:33) “and rain did not reach (נתּך) the earth”; did not reach. <b>your burnt offerings</b> that you offer up completely it would be better for you to add them to your peace-offerings and sacrifice them as peace-offerings and eat the flesh, for they are not acceptable before Me. Why, then, should you lose them? <b>on the day I brought them forth</b> The beginning of the condition was only (Exodus 19:5): “If you hearken to My voice and keep My covenant, you shall be a peculiar treasure to Me.” <b>in the view</b> Heb. בשררות, in the view of their heart, an expression related to (Num. 24:17) “I see him אשורנו.” <b>sending them day [after day] every fresh morn</b> Every day sending them early. <b>So tear off your diadem</b> Heb. גזי נזרך, tear out your hair. Comp. (Num. 11:31) “And He caused quails to fly (ויגז)”; also (Job 1:20), “And he shaved (ויגז) his head.” Another explanation is that נזרך means ‘your diadem,’ an expression of greatness, and so did Jonathan render: רברביך your great ones, and so did Menahem classify it (p. 83). <b>and abandoned</b> Heb. ויטש. <b>the high places of Topheth</b> That is Molech, which was of copper, and they would heat it up from underneath it with its hands spread out and heated. And they would place the child on his hands, and he would be burnt and moan, and the priests would beat drums so that the father should not hear his son’s voice and take pity. It is called Topheth because of the drum (תּוף), Hinnom because of the child’s moaning (נהמת). <b>Hinnom</b> Because of the child’s moaning. <b>which I did not ordain</b> with commandments that they offer up their children as sacrifices, and I did not speak to any of the prophets, and when I did speak to Abraham to slaughter his son, it did not enter My mind that he slaughter, but only to make his righteousness known. <b>and no one will frighten them</b> i.e., no one will frighten the fowl from the carcasses. <b>And spread them before the sun</b> And the Chaldeans shall dwell when they besiege the city, in the graves of the princes, that were as beautiful as palaces. <b>for dung</b> For fertilizer. <b>And death shall be preferable to life</b> Although they see the dead being subjected to disgrace, the distress of the living is worse than that, and they will choose death. <b>Shall they fall and not rise</b> Is it good for them to cast themselves into a fall from which there is no rising? <b>if he repents, will He not return?</b> If they wish to repent of their wickedness, will the Holy One, blessed be He, not return from His decree? Another explanation: If they repent, the repentance will not be permanent, for they will quickly return to their wickedness, and in this manner Jonathan rendered it: If to repent, it is revealed before Me that they will not repent. <b>a perpetual backsliding</b> Heb. משבה נצחת, a perpetual backsliding, like נצח, perpetual. <b>They have held</b> Heb. החזיקו. <b>to deceit</b> Heb. בתרמית. <b>not...properly</b> Heb. לא כן, not right, cf. (Num. 27:7) “The daughters of Zelaphehad speak justly (כּן). <b>Each one turns away in his course</b> [lit. in their course.] In the first way. They sin and repeatedly sin. מרוצתם is korse in O.F. <b>like a frightening</b> effaye in French. <b>Even the stork</b> (Cigogne in French). <b>her seasons</b> The time they pass to the islands of the sea because of the cold, and the time of their return. <b>await</b> Heb. שמרו. <b>and the turtledove and the crane and the swallow</b> Jonathan renders: ושפנינא וכורכיא וּסנוּניתא. כּורכיא is (grue in French), a crane. סנוּניתא is (hirondelle in French), a swallow. <b>Verily, behold it is in vain</b> Behold your wisdom is in vain within you to heal you lightly. <b>he made a false scribes’ pen</b> i.e., your prophet. <b>Wise men were ashamed</b> i.e., wise men like you. And what is the shame? Behold, they rejected the word of the Lord, now what wisdom have they? <b>And they healed</b> Heb. וירפו, similar to וירפאו. <b>They shall be put to shame</b> Shame and embarrassment shall come upon them. <b>Neither are they ashamed</b> They are not ashamed of their evil deeds to take heart to repent. <b>I will utterly consume them</b> This is an expression of destruction. Comp. (Zeph. 1:2) “I will utterly consume (אסף אסף) everything from upon the face of the earth.” <b>There shall be no grapes on the vine</b> Nothing will be left over. <b>even the leaves will be withered</b> Heb. נבל, an expression of withering (fleirit in French). Comp. (Isa. 34:4) “and as a withered fig (וּכנבלת) from a fig tree.” Also (ibid. 1:30), “like an elm whose leaves are wilting (נבלת).” <b>for what I gave them they transgressed</b> All this shall befall them because I gave them statutes and they transgressed them. <b>and there let us sit in silence</b> And let us be silent there. Let us sit there silent and mournful. <b>poisoned water</b> Jonathan renders: the cup of the curse, like the venom of serpents. The venom of the serpents is the poison that is in his teeth. <b>From Dan is heard</b> Because they worshipped the calf that was in Dan. <b>the snorting of their horses</b> The sneezing of his nostrils. <b>the neighing of their stallions</b> The neighing of joy of his horses, and we find elsewhere that horses are called אבּירים (Jud. 5:22) by reason of the prancings, “the prancings of their mighty ones (אבּיריו),” an expression of (Nahum 3:2) “a prancing horse.” And Jonathan renders: from the sound of the steps of their mighty ones. <b>serpents, adders</b> After seventy years, the snake becomes a צפע, which shuts its ear so that it will not hear the voice of the charmer who charms him, as it is stated (Psalms 58:5), “Like a deaf asp that shuts up its ear.” That is the meaning of “that cannot be charmed.” <b>Were I to suppress my grief</b> Heb. מבליגיתי, my suppression, and it is a noun, (mes estenimenc in O.F.). That is to say, if I said, I will suppress and keep in my grief. <b>my heart is sick within me</b> From the voice of the prophecies that are revealed to me of the coming retributions. <b>Hark the voice...the cry of the daughter of My people</b> I hear that eventually they will cry from a distant land, but why is all this necessary? Is not the Lord in Zion? If they return to Him, He will allow Himself to be found by them. <b>The harvest is past, the summer is ended</b> We looked forward to the aid of Egypt, but it did not come. We said, “Let the harvest pass, and they will be free, and they will come.” Now behold, the time of harvest has passed in Iyar, and the summer season in Tammuz, and they have not come. <b>I mourn</b> lit. I am darkened, an expression of blackness and darkness. <b>dismay</b> Heb. שמה, wonder. <b>has taken hold of me</b> Has held me. <b>Is there no balm in Gilead</b> For balm comes from there, as it is said (infra 46:11) “Go up to Gilead and take balm.” That is to say, Did they not have any righteous men from whom to learn so that they should improve their ways? <b>the health of</b> lit. the cure of, (emplatre in O.F.), plaster, dressing. <b>a company of traitors</b> Companies of traitors. <b>They have directed</b> Lit. trodden. This expression is appropriate for the preparation of the bow to shoot an arrow, and a bow (קשת) is (arbalete in French), and they tread it with their feet. Therefore, he calls it treading, and the prophet compared their tongue to a treacherous bow, for they directed their tongue like a treacherous bow. <b>from evil to evil</b> From sin to sin. <b>forges plans</b> He lays traps. <b>they commit iniquity [until] they are weary</b> They wearied themselves and toiled to pervert their way.  העוה is like (Exod. 8:11) “and making heavy (והכבּד) his heart,” to commit iniquity. <b>Your habitation is in the midst of deceit</b> When they sit, they devise plans of deceit, and with deceit they have exchanged fear of Me and refused to know Me. <b>because of deceit</b> Heb. בּמרמה. <b>I will refine them</b> with torments. <b>because of the daughter of My people</b> Because of the sins of the congregation of Israel. <b>Their tongue is a deadly arrow</b> Heb. שחוט, drawn. Comp. (I Kings 10:16) “malleable gold” (שחוט). Also, (Hos. 5:2) “And the extent of their turning away (ושחטה),” (tirer in French), pulling. Another explanation is that it is actually an expression of slaughter (tranchant in French, cutting). In this manner Menahem classified it (Machbereth Menahem p. 172), and in this manner Jonathan rendered it: כּגיר די מחרף, like a sharpened arrow. <b>but in his heart</b> lit. in his midst. Jonathan renders: in his innards. <b>for the mountains</b> i.e., for the destruction of the mountains. <b>for the dwellings of the wilderness</b> The dwelling of the shepherds in the wilderness. נאות is an expression of a dwelling. Comp. (Psalms 83: 13) “the dwellings (נאות) of God,” also (ibid. 93:5) “to Your house, the dwelling (נאוה) of sanctity.” <b>they are withered</b> Heb. נצתו. An expression of aridness. Comp. (v. 11) “withered (נצתה) .” <b>have fled and are gone</b> i.e., they are destined to go. For fifty-two years no one passed through Judah; from the exile of Zedekiah until the order of Cyrus, king of Persia, were fifty-two years. An allusion to the matter [is that the numerical value for] “and the beast” (בּהמה) amounts to fifty-two, and the computation is exact, in Tractate Megillah [should read: Yoma 54a]. <b>heaps</b> Heb. דגורין heaps. <b>Who is the man so wise</b> Who will understand this, and who is the prophet to whom the mouth of the Lord has spoken, <b>that he may declare it?</b> And who will declare why the land is ruined and all this retribution has come? <b>with wormwood</b> Bitter grass. <b>poisonous water</b> Snake venom. <b>they have cast down our dwellings</b> Heb. השליכו משכנותינו, [our dwellings] have cast out their inhabitants. We can also explain: For the enemies have cast our dwellings to the ground. <b>from the streets</b> Heb. מחוץ, from the street. Comp. (I Kings 20:34) “And you shall make yourself streets in Damascus.” <b>Let not the wise man boast</b> Do not boast, saying, “We are wise.” Behold, you have rejected My words, so what wisdom do you have? If you understand and know Me, then you can boast of your wisdom. <b>that he understands</b> Heb. השכיל, like (Exod. 8:11) “making heavy (הכבד)” (Enteliant in O.F.). <b>every circumcised one for his uncircumcision</b> Every circumcised one who has a foreskin, even an uncircumcised heart, and surely I will punish the heathens. <b>Egypt etc.</b> These were the neighbors of Eretz Israel, and they were punished shortly after her, as it is written in Ezekiel (29), and explained in Seder Olam (ch. 26). <b>cast off to the corners</b> Heb. פאה, an expression of an end, those cast off to the corner of the desert. <b>Of the way of the nations you shall not learn</b> Of the way of the nations you shall not learnand then, from the signs of the heavens you will not be dismayed, from the eclipse of the sun or the eclipse of the luminaries. <b>a carpenter</b> Heb. חרש, a craftsman. <b>a small axe</b> Dolodojjre in O.F. <b>with nails</b> clous in French. <b>and with sledge hammers</b> A hammer, marteau in French. <b>it does not bend</b> Heb. יפיק, it does not kneel with its knees. Comp. (I Sam. 25:31) “a stumbling block (פוקה)”; (Nahum 2:11) “and tottering (ופיק) of the knees.” <b>Like a palm tree they are beaten</b> He hammers them with a hammer until it has an upright stature like a palm tree. <b>fear them not</b> if you separate from them for they will not harm you. <b>neither is it in them to do good</b> If you worship them. היטיב is like להיטיב to do good. <b>for it befits You</b> It is proper for you. <b>But with one thing they are brutish</b> i.e., the heathens, and what is that one thing? Their vanities of wood for which they will be punished, and they will be punished for it. יבערו is an expression of foolishness, so is ויכסלו. <b>Silver beaten into plates</b> Heb. מרקע. <b>But the Lord God is true</b> Why? Because He is a living God and the King of the world. Therefore, He can make His words come true. A mortal person, however, plans to do something and dies or becomes weak or loses his property, and has no ability to execute his plans. <b>So shall you say to them</b> This is a letter that Jeremiah sent to Jeconiah and those exiled with him in exile, to reply to the Chaldees in Aramaic, a reply if they tell them to worship idols. <b>He stretched out</b> Tendre in French. <b>At the sound of His giving</b> At the time the sound comes that He is giving a multitude of water in the heavens. <b>clouds</b> Heb. נשאים, clouds. <b>lightning</b> plaindres in old French. <b>brutish</b> Heb. נבער. Comp. (Psalms 92:7) “a brutish (בער) man”; also here (infra 10:21), “the shepherds have become brutish (נבערו).” <b>his molten images</b> Heb. נסכו. An expression of מסכה, a molten image. <b>at the time of their visitation</b> When I will visit retribution upon them. <b>Gather in from the land your merchandise</b> Heb. כנעתך. Hide, gather in from the land your merchandise. Comp. (Hos. 12:8) “The trafficker (כּנען) in his hand are deceitful scales.” Menahem explains כנעתך as an expression of humility (הכנעה) and lowliness. And אספי is an expression of bending down. Bend down and humble yourself more than the lowliness of the earth, you Jerusalem, that dwells now in a fortified city (Machbereth p. 107). <b>sling</b> as one slings a stone with a slingshot. <b>that</b> they may find their just deserts. <b>grievous</b> Heb. נחלה, an expression of sickness (חלי). <b>and I will bear it</b> Heb. ואשאנו. Jonathan renders. And I will bear it ([a]souffrir lui in O.F.). <b>have left me</b> Heb. יצאוני, have left me, Jerusalem says this. <b>For the shepherds</b> The kings. <b>they have not prospered</b> They have not prospered in their kingdom. Comp. (Prov. 17:8) “To all that he turns, he will prosper (ישכיל). <b>their flocks</b> Heb. מרעיתם, lit. their pasture, the flocks of their pasture. <b>man’s way is not his</b> For the evil inclination that You created in him leads him astray from the way. Another explanation is: I know, O Lord, that man’s way is not his; not every man has the power to make his way prosper, and if it were not for Your command, the enemy would have no power to destroy Your Temple. <b>but with justice</b> With chastisements. <b>with justice</b> (justice in French). <b>but with justice</b> Jonathan renders: but with mild judgment. <b>not with Your wrath</b> lest there be complete destruction. <b>they have devoured</b> (devorerent in French). The same applies to “and consumed him” (ואכלהוּ). <b>“Amen, O Lord”</b> that he be cursed. <b>For I warned</b> Heb. העידתי, an expression of warning. <b>And I brought upon them all the words of this covenant</b> The curses stated in the covenant for the things that I commanded to do and they did not do. <b>And they shall go the cities of Judah</b> From the cities of Judah. <b>cry nor prayer</b> This follows the Targum. <b>What has my beloved to do in My house</b> What reason has My treasured people to come anymore into My house? <b>[seeing that]...perform evil design</b> That she does the evil design of her sinful plans. <b>the many</b> of them. <b>and the holy flesh they remove from you</b> Even the circumcision through which they were hallowed to Me, they have abolished from their flesh. <b>for [with] your evil, then you rejoice</b> When you commit a transgression, you rejoice. <b>to the sound of a great tumult</b> Heb. המולה, an expression of the tumult of a large multitude that will come upon them. <b>And its branches were broken.</b> Heb. ורעו דליותיו. And its branches were shattered.  <b>And the Lord let me know</b> So said the prophet, The Holy One, blessed be He, let me know their retribution. <b>And I was like a lamb [and] a bull</b> that will be brought to the slaughter. <b>brought</b> Since I let them know of the evil, they plan to kill me. <b>like a lamb [and] a bull</b> Heb. ככבש אלוף. Dunash and Judah son of Kudish (Karish) interpreted it as a lamb and a bull, brought to the slaughter. And אלוף is like (Deut. 28:4) “the offspring of your cattle (אלפיך).” Although it was not stated ואלוף, we find similar cases, e.g., (Habukkuk 3:11) “The sun [and] the moon (ירח) stood on high”; (Isaiah 38:14) “Like a crane [and] a swallow (עגור) so I chirp.” And Menahem interpreted ככבש אלוף, a large lamb (see Psalms 58:9, Rashi ad loc.), and Jonathan supports him, since he renders like a choice lamb. <b>Let us destroy his food with wood</b> Let us put poison into his food. <b>Let me see Your vengeance against them</b> He cursed the people of Anathoth. <b>upon the men of Anathoth</b> Heb. אל-אנשי ענתות, like על-אנשי ענתות, upon the men of Anathoth. <b>You are right, O Lord, when I contend with You</b> When I debate with You, I know that you will be right in Your words, but I wish to argue with You so that You will let me know Your way. <b>Why has the way of the wicked prospered?</b> That You have given greatness to Nebuchadnezzar the wicked, and you have made him succeed in destroying Your house? Another explanation is that he was crying and complaining about the men of Anathoth. <b>have peace</b> Heb. שלו, an expression of שלוה, peace. <b>But You, O Lord, have known me</b> Also, concerning the men of Anathoth You have aided me, for You have known me. <b>Draw them out like sheep to the slaughter</b> Draw them out of life to death (detache les in French, separate them, cut them off). Comp. (Joshua 8:6) “until we have drawn (התיקנו) them from the city.” <b>and prepare them</b> Heb. הקדישם, prepare them. <b>How long will the land mourn and the grass of all the field dry out?</b> Up to here are the prophet’s words, and the Holy Spirit replies to him, “Because of the evil of its inhabitants, beasts and fowl are ended.” <b>will...mourn</b> Be waste. <b>ended</b> (finira in French, will terminate). <b>for they said</b> i.e., the inhabitants of this land have said. <b>“He will not see our end.”</b> It is not revealed to Him what will be at our end. <b>For if you have run with foot men and they wearied you</b> Your kin, the priests like you and the men of your city come to kill you. <b>with footmen</b> Heb. רגלים (pieton in O.F), pedestrian. <b>how will you compete with horses</b> To run with the horses. That is to say, If even your brethren the priests come to kill you, surely the princes of Judah will rise up against you to kill you. This is the reason for My anger against them, and this is the reason for the success of the enemy. And so did Jonathan render: This is the reply, etc. And, according to the Midrash of our Rabbis (Sanhedrin 96a): If you are amazed about the reward for the three steps that Nebuchadnezzar ran in My honor in the days of Merodach-baladan, why I gave him so much greatness, how much more will you be amazed when you see the payment of reward that I will pay the righteous who ran before Me like horses! <b>will you compete</b> (aastir in O.F.). <b>and in the peaceful land that you trust</b> there they wearied you. <b>how will you do in the heights</b> The princes of Judah. The pride of the Jordan is symbolic since it is a place of lions and tigers, and Jonathan taught us this in many places. And here he paraphrased. And how do you expect to do against the wild beasts that are on the height of the Jordan? “And behold, as a lion ascends from the height of the Jordan,” Jonathan renders in two places (infra 49:19, 50:44): like a lion that ascends from the height of the Jordan. <b>have called a gang after you</b> Heb. מלא, a group of men. <b>My soul’s beloved</b> My treasured people. <b>she raised her voice against Me</b> The cry of her violent deeds has ascended before Me. <b>Is...a speckled bird of prey?</b> The ‘heh’ is that of the interrogative. Therefore, it is vowelized with a ‘pattah.’ Are they like a speckled bird of prey, stained with blood, around which other birds gather? Another explanation: <b>Is...a speckled bird of prey</b> One bird is speckled, and all the birds gather around it to eat it because they hate it. <b>Are there birds of prey around her?</b> Are these armies fowl of the heavens, the swift troops that are around her? <b>Many shepherds</b> The commanders of the troops of Nebuchadnezzar’s army, as it is stated above (6:3): “Shepherds and their flocks shall come to her.” <b>they have trampled</b> Heb. בססו, an expression of trampling. Cf. (Zech. 10:5) “And they shall be like mighty men trampling (בוסים) the mire of the streets.” <b>My field</b> Heb. חלקתי, (campagne in French), countryside. <b>the wasted one mourns before Me</b> Heb. עלי, lit. on Me. <b>They sowed wheat, but they reaped thorns</b> They prayed, but their prayer was not accepted. Why? Because they did not plow for themselves a furrow of repentance and good deeds. Therefore, they sowed seeds resulting in thorns. A book in which זרעו is vowelized with a ‘chirik’ under the ‘zayin,’ is erroneous. <b>they have become ill</b> Heb. נחלו, an expression of illness. They have become ill with their pain and their cry before Me, but they did not avail. <b>of your increase</b> Of your deeds. <b>My wicked neighbors</b> Egypt, Ammon and Moab, Tyre and Sidon, who were neighbors of Eretz Israel and were inflicting harm upon them. <b>I will return and have pity on them</b> They all suffered close to the destruction of the Temple, and concerning each one it is stated in this Book, “I will return the exile of...” <b>if they learn</b> If they proselytize. <b>they shall be built up</b> an expression of building. <b>a girdle</b> (pourceint in O.F.). <b>and do not put it in water</b> to wash it when it will be soaked with sweat, in order that it hasten to decay. <b>it was of no use for anything</b> It was not fit for anything. <b>and it shall be like this girdle</b> Their pride shall be like this rotten girdle. <b>bottle</b> Heb. נבל. This is an earthenware vessel, and it is used to hold wine. <b>And I will dash them one against the other</b> I will dash one against the other until they break into small pieces. Cf (Psalms 2:9) “Like a potter’s vessel shall you shatter them (תנפצם)” (ibid. 137: 9). “And dash ונפץ your babes”; and so is every expression of נפוץ in Scripture. <b>and the fathers and the sons</b> I will dash one against the other. <b>and before your feet stumble</b> Heb. יתנגפו (achopper in French), to stumble. <b>the dark mountains</b> Heb. נשף, the dark mountains when they go into exile. <b>and making it into a thick cloud</b> Heb. ושית, like ולשית, and to make the light into a thick cloud. <b>because of your pride</b> Because of your greatness which will be curtailed. Another explanation: Because of the pride of the kingdom of Heaven that will be given over to the idols of Babylon. <b>to the king and to the queen mother</b> Jehoiachin and his mother. <b>your greatness has come down</b> Heb. מראשתיכם (vostremijevec in O.F.), your ascent, as it is stated: (II Kings 24:12) “And Jehoiachin... came out to him (sic), he and his mother and his servants,” and he led all of them in exile. <b>The cities of the South are shut up</b> before those coming upon them from the north [i.e.,] the cities of Eretz Israel are shut up because of fear of Nebuchadnezzar. <b>she was exiled peacefully</b> Jehoiachin will not wage war, but he will come out peacefully, and he will exile them. Another interpretation. שלומים (gueredon in O.F.), reprisal. That is to say: she was exiled as the recompense for their iniquity. And Jonathan rendered in this manner: the recompense of their sins was received. <b>Lift your eyes and see</b> those coming upon you from the North. <b>Where is the flock that was given you</b> After they are exiled, this will be said to Jerusalem. <b>What will you say when He visits</b> i.e., when the Holy One, blessed be He, visits upon you? <b>when you accustomed them to be princes at your head</b> You sent emissaries to the Chaldees to bring their idols from there to worship them, as it is written in Ezekiel (23 16): “And she lusted for them to the sight of her eyes, and she sent emissaries to them, to the Chaldees.” Another explanation of “you accustomed them to be princes over you”: Hezekiah who showed the emissaries of Merodach-baladan his entire treasure house (Isaiah 39:2, II Kings 20:13). <b>your skirts</b> The skirts of the garments (tes ourlets in French), your hems. When a woman is stripped in a humiliating way, they turn her chemise upside down. <b>your steps cut off</b> Your ways are cut off. נחמסו is like (Lam. 2:6) “And He cut off (ויחמֹס) like a garden His dwelling.” <b>your steps</b> (traces in O.F.) Travelers have stopped. <b>a Cushite</b> Heb. כושי, the name of a black man, who is called Maure in French, a Moor. <b>or a leopard</b> leopard in French. <b>his spots</b> The leopard is spotted, and they are the spots (taches in French), and it is impossible for them to change. <b>to do evil</b> Heb. הרע, like להרע, to do evil. <b>the portion of your measures</b> The portion of your measures, a measure for a measure. <b>have uncovered your skirts</b> I have uncovered the hems of your garments upon your face. <b>your neighings</b> like the neighing of adulterous horses. <b>After when</b> will you ever become purified? <b>concerning the droughts</b> that He would bring famine upon them, and Menahem (Machbereth p. 47) classified it as an expression of fortification (מִבְצָר) like (Isaiah 25:12) “And the fortress of (וּמִבְצַר) the strength of your walls.” <b>and her cities</b> Heb. וּשְעָרֶיהָ, lit., her gates. <b>and the cry of Jerusalem</b> Heb. צִוְחַת, the cry of Jerusalem. Comp. (Isaiah 42:11) “from the mountain peaks they shall shout (יִִִִִצְוָחוּ). <b>upon pits</b> Pits in which the water is usually gathered. <b>their vessels have returned empty</b> for no rain has fallen. <b>and have covered</b> an expression of covering. <b>farmers</b> bubirs [?] in O.F. <b>has borne and abandoned</b> her offspring, to hunt for pastureland for herself. <b>by the rivulets</b> rivulets of water (riveyres in O. F.). <b>have testified against us</b> Heb. עָנוּ. <b>do for Your name’s sake</b> Do what You will do with us for the sake of the great name that has spread about You that You rule over all and that we are Your people and the flock of Your pasture, and it is not fitting that You give Your victorious name to the idols. And the Midrash Aggadah explains: for the sake of Your name that is inherent in our name. <b>hope</b> מִקְוֵה <b>overcome</b> (d’cru in O.F.) diminished, waned, who withdraws his hand from the battle, and some say (recroyant in O.F.), tiring out, resigned. <b>and Your name is called upon us</b> Therefore, by doing this, it is no longer honor for you. <b>forsake us</b> Its explanation is like תַעַזְבֵנוּ, forsake us. <b>So have they loved to wander</b> So, just as I have decreed upon them exile (to Egypt and Babylon - Warsaw edition), they loved it there to go into exile to worship distant idols. <b>a thing of naught</b> an expression of אַל, not, a thing which is not. <b>very grievous</b> an expression of illness (חֹלִי). <b>have gone around</b> They have gone around to seek rescue. <b>to a land [which] they had not known</b> To another land about which they did not know until then. <b>or has Your soul despised Zion</b> with the intention of never returning, for, if You have in mind to return, why have You smitten us without a cure? <b>for Your name’s sake</b> that you are called merciful. <b>the throne of Your glory</b> The Temple. And according to Midrash Aggadah, Israel who is engraved on the throne of Your glory. <b>Does the heaven give raindrops?</b> by itself, except by Your command? This is the interrogative form. In every double question, the first question is preceded by a ‘heh’ and the second one with אִם, like (Num. 13:19) “Are they in open cities (הַבְּמַחֲנִים) or in fortresses (אִם בְּמִבְצָרִים)?”(Ibid. 13:19) “It is good (הֲטוֹבָה) or bad (אִם רָעָה)?” (verse 19) “Have You indeed rejected (הֲמָאֹס) Judah, or has Your soul despised (אִם...גָּעֲלָה) Zion?” Here, too, “are there among the vanities of the nations those who give rain? Does the heaven...?” <b>Moses and Samuel</b> Both were needed to beg mercy for Israel, but first they induced them to repent, and afterwards they prayed on their behalf, but they had no idea of turning away My wrath until they had induced them to repent. Moses said (Exodus 32:27), “Let each man put his sword...” (v. 20) “and he scattered it on the surface of the water, etc.” And afterwards (v. 30), “I will ascend to the Lord, perhaps I will atone.” Samuel in Mizpah (I Samuel 7:4,5) “And the children of Israel removed the Baalim,” and afterwards, “‘Gather all Israel to Mizpah, and I shall pray to the Lord on your behalf (sic).’” But you cannot bring them back to Me, therefore do not pray for them. <b>desire</b> Heb. נַפְֹשִי lit., My soul. <b>Such as are for death, to death</b> Each calamity mentioned later in this verse is harsher than the one preceding it. The sword is harsher than death. Death by the sword is defacing, whereas death in bed is not defacing. And so he says (Psalms 116:15): “Precious in the eyes of the Lord is the death of His Saints.” Famine is harsher than the sword, for this one is agonizing whereas the other is not agonizing. And so Scripture states (Lam. 4:9): “Better are those who die from the sword than those who die from famine.” Captivity - all sorts of death are in it. <b>And I will appoint</b> an expression of appointment and designation. <b>to drag</b> to drag. Cf. (infra. 49: 20) “If the young of the sheep do not drag them (יִסְחָבוּם).” <b>a horror</b> from the same root as (Esther 5:9), “And he neither rose nor quaked (זָע).” Similarly, גַּאֲוָה pride, from the root (Isa. 16:6) “Have become very proud (גֵּא).” <b>to all the kingdoms of the earth</b> Anyone who hears the evil that has befallen you will shudder. <b>will lament</b> Heb. יָנוּד. <b>and who will turn aside</b> to you, to turn aside from his road to you, to ask of your welfare? <b>I am weary of repenting</b> Many times I planned to destroy but repented of the evil. Now I am weary of repenting. הִנָחֵם (Dporpnser in O.F.) <b>with a sieve</b> A sieve called (van in French), like one who winnows barley, so that they should not all be exiled to one place. <b>are to Me more numerous</b> His widows are more to Me. <b>upon a mother</b> Upon Jerusalem, which is a city and a mother in Israel. <b>at midday</b> Everything will be exposed before him, all their hidden treasures. <b>I have cast upon her suddenly a city</b> I caused the troops of a city and many terrors to rest upon her. Some interpret עִיר as ‘an enemy.’ Cf. (I Sam. 28:16), “And has become [the supporter of] your adversary (עָרֶךָ)” (see also Dan. 4:16). <b>She who bore seven</b> Samaria and the nation of the Ten Tribes, from whom rose seven dynasties of wicked kings, has already been cut off and exiled. <b>and their remnant</b> These are Judah and part of Benjamin, who remained in Israel. I shall deliver them to the sword. These are the seven dynasties: Jeroboam son of Nebat and his dynasty, Baasha and his dynasty, Omri and his dynasty, Jehu and his dynasty, Menahem and his dynasty, Pekah and his dynasty, Hoshea and his dynasty. <b>her soul grieves</b> an expression of ‘her soul grieves.’ We translate (Deut. 28:65) “And grieving of the soul (וְדַאֲבוֹן נֶפֶֹש)” as וּמַפְּחַן נְפָֹש. <b>when it is still day</b> Before its time, they hastened to fall. In this manner it is expounded in Tractate Gittin. [See Gittin 88a]. And in the Midrash of Rabbi Tanhuma (Tanhuma Buber, Vayetze p. 153) it is expounded as referring to Jerusalem, and he counts seven wicked men: Jehoram, Jehoash, Ahaz, Manasseh, Amon, Jehoiakim, and Zedekiah. But there are yet to count Rehoboam, Abijah, Amaziah, and Ahaziah. <b>and confounded</b> an expression of shame. <b>Woe is to me, my mother</b> Jeremiah was complaining about himself, that his townsmen hated him because of his castigations. <b>and a man of contention</b> a man of quarrel, Cf. (Gen. 6:3) “Let My spirit not contend (יָדוֹן).” <b>I have not lent</b> Cf. (Exodus 22:24) “You shall not be to him as a creditor (כְּנֹֹֹשֶה) .” <b>they curse me</b> I do not quarrel with them concerning matters of money that I claim from them, neither have they made any claim on me, yet all the people curse me. <b>1 leave you over</b> I leave you over, an expression of a remnant. In this manner, Menahem (Machbereth p. 181) interpreted it, but Dunash (Teshuvoth Dunash p. 36) interpreted it as an expression of release. And שֵרִיתִיךָ is like (Dan. 5:12) “And untying (וּמְֹשָרֵא) knots,” and the interpretation of שֵרִיתִיךָ is so, as it is stated (below 40:4): “Behold I have released you from the chains that are on your hand.” That is to say, on that day that the Lord fulfilled His word, it was said to him, “And now, behold I have released you today from the chains that are on your hand, if it pleases you to come with me to Babylon.” And also, Israel begged him to pray for them, as it was said to him (below 42:4): “Pray on our behalf to the Lord our Cod, for we remain few from many.” <b>Verily I will</b> lit., if not, an expression of an oath. <b>I will cause [them] to beg you in time of evil</b> with the enemy. When evil befalls them, they will beg you to supplicate God for mercy upon them, for example, Zedekiah said to him, (below 21:2) “Beseech God now on our behalf, etc.” Another explanation. Nebuzaradan will beg you (below 40:4), “If it pleases you to come with me to Babylon.” <b>Will iron break iron from the north</b> I say that iron that comes from the north is harder than other iron, and this is its interpretation: They were compared to iron (above 6:28), “Going tale bearing like copper and iron.” And concerning Jeremiah it is stated (above 1:18): “I have made you... into an iron pillar and into copper walls,” and his is stronger than theirs, for Nebuchadnezzar will come upon them according to his words. <b>Will…break</b> Will their iron break yours? Another explanation: Will Pharaoh who comes in your aid, who is as hard as iron, break Nebuchadnezzar, who is iron that comes from the north and copper? Targum Jonathan is inclined toward this direction. <b>Your wealth</b> An expression of money. <b>and your treasures</b> He is addressing Israel. <b>and for all your sins</b> And because of all your sins, this will befall you. <b>and throughout all your boundaries</b> For you erected idols in all of them. <b>Take me not to Your long suffering</b> Jonathan renders. Do not grant a reprieve for my humiliation. Do not take my cause to leave it for Your long suffering, but hasten and avenge me. <b>I bore</b> like סָבַלְתִּי bore. <b>for Your sake</b> for You. <b>Your words were found and I ate them</b> eagerly at the beginning, and they were a joy for me, for I thought that now they would listen to me. <b>because of Your hand</b> Because of the prophecy that came to me from You. <b>I sat</b> alone and bewildered by mourning, for You filled me with a prophecy of fury concerning the destruction of Your House. <b>grievous</b> sick. Comp. (II Sam. 12:15) “And he became mortally ill (וַיֵּאָנַֹש).” mentioned concerning Bath-sheba’s son. <b>You are to me</b> Heb. הָיוֹ תִהְיֶה. <b>as a failing spring</b> Like a man whose trust has been cut off from him, for you allow me to suffer at their hands. אַכְזָב is a spring that stops (faylayne in O. F:), failing. <b>water that is not faithful</b> to rely upon it. <b>Therefore</b> Because I suffer from these troubles. <b>so said the Lord</b> to me. <b>If you return</b> You, Israel, through me, and I will return you to Him, He said to Me, “You will stand before Me.” <b>and if you take precious out of the vile</b> If you take a pious man from a wicked man, i.e., if you bring him to repentance. <b>You shall be as my mouth</b> For I make a decree and you annul it. <b>Let them return to you, but you shall not return to them</b> Let them return to your word, but you shall not return to stray after them. <b>house of mourning</b> feasting. In Sifrei, in the section dealing with Beth-peor (Balak), I saw. They returned to make feasts (מַרְזֵיחִין) for them, but our Rabbis explained מַרְזֵחַ as ‘a mourner.’ <b>you bemoan</b> you shall lament. <b>for I have gathered in My peace, etc.</b> When their father Abraham performed charity and justice, I gave his children loving-kindness and mercy, as in Deut. 7:12: “And the Lord your God shall keep for you the covenant and the loving-kindness, etc.” Also (Deut. 13:18), “And He shall give you mercy.” They turned “justice into wormwood, and cast righteousness to the ground” (Amos 5:7). I, too, have returned and gathered in to Me My loving-kindness and My mercies. <b>I have gathered in</b> (ote in O.F.), taken off. Comp. (Gen. 30:23) “God has gathered (אסף) in my disgrace.” <b>And large and small shall die</b> And since everyone will die, why should you lament? <b>and they shall not cut their flesh nor shall they tear their hair for them</b> It is the custom of mourners to cut and tear their flesh and to tear their hair our of their head. In any case, it is forbidden for Jews, but he mentions it here only as an example of mourning. <b>And they shall not break [bread] for them</b> an expression of breaking. Comp. (Dan. 5:25) “Mene Mene Tekel Upharsin, (divided).” This alludes to the practice of giving a meal to the mourners in the city square and they break for them the bread upon reciting the blessing of ‘hamotzi.’ (I Sam. 9: 13) “For he will bless the sacrifices,” Jonathan renders: He will break (פָרִיס) bread. <b>neither will they give them to drink etc</b> This is the reason for what I said, “Neither go to lament.” <b>And to a house of feasting</b> that I said to you above, “You shall not go,” this is the reason: Behold, I will cut off from this place, etc. <b>and you will serve there other gods</b> Jonathan paraphrases: And you will serve there nations that worship idols day and night. <b>Therefore</b> An expression of an oath. Although you betrayed Me, I have an oath that I will redeem you. <b>and it shall no longer be said</b> Our Rabbis expounded: Not that the departure from Egypt shall be uprooted from its place, but the final redemption will be the most important and the departure from Egypt secondary to it. <b>and they will fish them</b> Just as the fisher takes - it i.e., - the fish from its habitat, so will these capture them within the city, and just as the manner of a fish, that when he is caught he dies, so will I bring killers upon them, and afterwards I will send hunters for the survivors and for those who flee from the sword to the mountains and the hills, and they will hunt them to exile them in captivity. <b>the doubling of their iniquity</b> Because they repeated their iniquity to do the iniquities of their fathers. And Jonathan renders in this manner: And I will recompense the second ones like the first ones double. <b>and my refuge</b> (mon vantement in French), my boast. And Menahem (Machbereth p. 123) classified it as an expression of a wonder. Cf. (Psalms 60:6) “You have given those who fear You a wonder to be wondrous (נֵס לְהִתְנוֹסֵס).” <b>to You nations will come</b> Eventually, the heathens will come to you and worship You of one accord, and they will say, “How did they make gods for themselves, and they are no gods?” <b>from the ends of</b> Like מִקְצֵה, from the end of. <b>handed down</b> an expression of an inheritance. <b>avail</b> an expression of use (תּוֹעֶלֶת). <b>that My name is the Lord</b> As its apparent meaning, a ruler and a sovereign to fulfill My decree. <b>with a pen of iron</b> This is an allegory. That is to say that it is deeply engraved, and cannot be erased. And the Midrash Aggadah explains: with a pen of iron, with a diamond point, preserved by Jeremiah, called ‘an iron wall,’ and by Ezekiel, to whom it was said (3:9): “As a diamond, harder than flint have I made your forehead.” <b>engraved</b> Engraved like one who plows deeply. <b>on the tablet of their heart</b> that they do not forget their idolatry. <b>As they remember their children, [so do they remember] their altars</b> Like the remembrance of their children, so was the remembrance of their altars to them, like a man who longs for his son. <b>and their asherim</b> which are by the green trees. <b>by...trees</b> like אֵצֶּל, by. And Jonathan renders in this manner. under every green tree. <b>You, who sit upon the mountain in the field</b> Jerusalem that is situated on the mountain of the plain. All around the city is a fielded plain. The structure of הֲרָרִי is like עֲרָבִי, called so because he dwells in the plain (עֲרָבָה) (montanyers in O.F), mountain dwellers (other versions: a mountain dweller). <b>your substance</b> like מָמוֹנְךָ, your money. <b>Your high places are made for sin</b> Your high places are made in sin for the purpose of idolatry within all your borders. <b>And you shall release</b> Perforce you will release your land for the time that it did not rest on your Sabbaths, which I said to you (Lev. 25:2), “And the land shall rest a Sabbath for the Lord.” <b>of you</b> I will avenge Myself of you because of your heritage that I gave you, that you did not perform My will to release it. Another explanation: even of you, from your heritage; I will avenge Myself of you from your heritage, that I will exile you from it. <b>for you have kindled fire in My nostrils</b> Heb. קְדַכְתֶּם. <b>who trusts in man</b> In his plowing and his harvest, saying, “I will sow during the seventh year and I will eat.” <b>his arm</b> Like ‘his help,’ and so did Jonathan render: his trust. <b>and whose heart turns away from the Lord</b> Who promised him (Lev. 25:21), “And I will command My blessing to you.” This is what I heard. <b>like a lonely tree</b> like a lonely tree, an expression of (Gen. 15:2) “Childless (עֲרִירִי),” and some say (degat in O.F) laid waste, and Menahem (Machbereth Menahem p. 137) explained: The name of a tree of the forest trees, and its name is ar’ar, and this is the explanation of (infra 48.6) “Like an ‘aroer’ in the desert,” one of the trees of the forest. <b>in the plain</b> an expression of a plain. <b>parched land</b> aridness. Comp. (Job 30:30) “Became dry (חָרָה) from heat.” <b>salt-sodden soil</b> Land that is salty and will not be settled. <b>and will not see</b> The tree will not see when heat comes. <b>drought</b> an expression of hunger, (famine in French). Another interpretation: בַּצֹרֶת is an expression of fortification (מִבְצָר), and in this manner, Menahem (Machbereth Menahem p. 47) classified it. <b>will not be anxious</b> will not be afraid. <b>The heart is deceitful</b> Full of pretext and deceit of all evil. <b>and when it is sick</b> an expression of sickness, and this is its sickness. <b>who recognizes it?</b> He thinks, “Who recognizes it?” I, the Lord, search it. <b>The cuckoo calls</b> (Coucou glousse in French). <b>but has not laid</b> This cuckoo draws after it chicks that it did not lay. דָגָר - This is the chirping which the bird chirps with its voice to draw the chicks after it, but those whom the cuckoo called will not follow it when they grow up for they are not of its kind. So is one who gathers riches but not by right. <b>he stands dishonored</b> He is called wicked. <b>As a Throne of Glory</b> Since he wishes to state: All that forsake You shall be shamed, he commences with the praise of the Omnipresent, and says before Him, “You, Whose Throne of Glory is exalted from the beginning of the Creation of the world and is directed opposite our Sanctuary.” <b>The Lord Who is the source of the hopes of Israel</b> sits upon it. Therefore, all that forsake You shall be shamed. <b>and they that turn away from me shall be marked on the earth</b> Those who turn away from my words, who do not hearken to my message, will be marked out in the nether graves of the earth. <b>for You are my praise</b> I praise myself and boast with You, saying that You are my Savior. <b>my praise</b> (vantance in O.F.), boast. <b>“Where is the word of the Lord?</b> The retribution which you prophesy. <b>But I did not hasten</b> I did not hasten to urge You to bring them because I am a good shepherd, who goes after You to beg mercy for them. <b>and...the woeful day</b> The illness of their retribution I did not desire. Jonathan renders: And I did not hamper Your word from prophesying concerning them to return them to fear You. According to the Targum, אַצְתִּי is an expression of hampering. That is to say, I did not hesitate from telling them Your message and to return them to you if they would hearken to me. <b>What came out of my lips was before Your face</b> to return Your wrath from them. <b>Let it not be to me for a ruin</b> Let not Your mission be to me for a ruin. <b>May my pursuers be shamed</b> i.e., the men of Anathoth alone. <b>But they did not hearken</b> i.e., your forefathers did not hearken to what I commanded them. <b>and to come</b> like וְלָבֹא. <b>on the wheels</b> Jonathan renders: on the wheel. (Formes in French.) <b>that he was making of clay</b> That he was making of the clay was spoiled in the potter’s hand while it was still wet, and this is an inverted verse. <b>of its evil for which I spoke concerning it</b> Of its sins for which I spoke concerning it. <b>to uproot and to demolish</b> (depayser [?] in French). <b>I will repent</b> And I will think another thought. <b>But they shall say, We despair</b> I know that they will say to you regarding your words that they do not heed them. <b>disgraceful thing</b> Heb. שַעֲרֻרִת. <b>Shall one abandon from rocks of the field the snow of Lebanon</b> Shall a man who needs to drink abandon water that flows from the rock in the fields that comes from the snow of the Lebanon, which is clean? <b>Shall strange cold... water be abandoned?</b> Or shall flowing spring water, which was strange to all people until now, and it is cold, be abandoned? זָרִים means flowing, and this proves it (2 Kings 19:24): “I dug and drank strange water (זָרִים).” Menahem, however, classified with (Isaiah 1:6) “they have not been sprinkled (זֹרוּ), neither have they been bandaged,” an expression of curative water, and he gave a reason for his statement, and he said that if he wished to speak with an expression of זֶרֶם, a stream, he would double the ‘mem,’ and he would add ‘yud’ ‘mem,’ and he would say זְרוּמִים because of the plural number of מַיִם water, and because they are streams (זְרָמִים). <b>the field</b> like שָדֶה, a field <b>cold</b> (froids in French). <b>flowing</b> (courants in French). And we can also interpret it: “Shall it be abandoned to be strange rejected water, the water that is cold running water?” <b>Heb.</b> זרים According to the first interpretation, it is an expression of a stream [זֶרֶם]. According to the second interpretation, it is an expression of strangeness, i.e., rejected water.) <b>For</b> so have My people done, that they have forgotten Me and burnt incense to vanity. <b>ancient paths</b> The proper paths they said that they are a stumbling block, in order to go...<b>[on] a way that is not trodden down</b> Heb. סְלוּלָה. <b>hissing</b> One who passes by ruins that he already saw with good buildings is accustomed to whistle. <b>will be astonished</b> will wonder. <b>upon their back and not their face</b> when they flee from before the enemy. <b>I will look</b> but I will not save them. <b>And they said, “Come, etc.”</b> Jeremiah was complaining about the men of Anathoth and saying that they say this. <b>Torah...from the priest</b> For it is incumbent upon the priests to teach the Torah, as it is stated (Deut. 33:10): “They shall teach Your ordinances to Jacob.” <b>not speech from the prophet</b> I. e., words of prophecy. <b>Come, let us strike him with the tongue</b> Let us testify falsely against him. <b>and spill their blood</b> (Bring them down by the sword,) an expression of (Lam. 3:49) “My eye runs (נִגְרָה)”; (Micah 1:4) “Like water that runs (מֻגָרִים).” <b>by the sword</b> by troops. <b>and their husbands</b> i.e., the husbands of the widows shall be slain by the angel of death. <b>for they dug a pit to seize me</b> that they suspected him of intimacy with a married woman, as it is stated (Prov. 23:27): “For a harlot is a deep pit (ֹשוּחָה).” <b>let not be erased</b> let it not be erased. And because it is a feminine gender, he placed a ‘yud’ therein. This too is superfluous, as the ‘yud’ of (Ezekiel 16:17) “And you played the harlot (וַתִּזְנִי) with them.” <b>a jug</b> Heb. בַּקְבֻּק. <b>potter’s earthen</b> That is to say, of a potter, which is of earthenware. <b>and some of the elders of the people</b> take along with you. “And of the elders of the people” refers back to ‘Go,’ and some of the elders of the people with you. <b>the Harsith Gate</b> The Dung Gate, where broken pottery is cast, and Jonathan rendered in this manner תְרַע קִלְקַלְתָּא. <b>his ears will tingle</b> (tinter in French), an expression similar to “cymbals” (מְצִלְתַּיִם) (Neh. 12: 27), “with loud sounding cymbals (בְּצִלְצְלֵי ֹשָמַע)” (Psalms 150:5). <b>and they estranged</b> They made it strange before Me. <b>And I will frustrate</b> and I will empty, an expression similar to (Nahum 2:11), “She is empty and void (בּוּקָה וּמְבוּקָה),” and because of the jug (בַּקְבֻּק) about which he is speaking, he adopted this expression. <b>the straits</b> An expression of pain, like צוקה. (<b>which can no longer be repaired</b> This refers to the people, but the city I will make like the Topheth and purify it in the future.) <b>this city like the Topheth</b> All of it will be full of the slain just as the Topheth, where they slay the children for Molech. <b>and placed him in the prison</b> the name of a place of a prison, and Jonathan rendered: לכיפתא (arvolud in O.F.), a vault. <b>Magor</b> Terror. <b>Not Passhur did the Lord call your name, etc.</b> Your name was not called Pashhur except for this matter, that is to say: פָֹשַח ֹשָחוֹר, cut off and black like “a tree that was cut off (נִפְֹשַח)” (Shevi’ith 4:6, Orlah 1:5). Also (Lam. 3:11), “And He cut me off (וַיִפַֹשְחֵנִי).” And so he said to him, Not Pashhur did He call your name, for the expression of Pashhur means a great man and the son of nobles, Pashhur. ‘Pash’ denotes expansion and ‘hur’ nobility. But for this reason your name was called Pashhur, Pashah shahor. ‘Pashah’ means ‘cut off,’ and ‘shahor’ means ‘black.’ Another explanation. ‘Pashah sehor.’ Many will be around you to slay you. Now according to this explanation, מָגוֹר is an expression of gathering, like (Ezekiel 21:17) “Gathered (מְגוּרֵי) to the sword.” <b>the wealth</b> money. <b>You enticed me</b> to go on your mission. <b>You overcame me</b> You made Your strong hand heavy upon me to go against my will. <b>and You prevailed</b> And You were victorious. <b>everyone</b> All the people mock me. <b>Whenever I speak</b> Every time I speak to them, I must cry out and raise my voice, and I do not proclaim good for them but prophecies of violence and spoil. <b>for the word of the Lord has been...for me</b> Therefore, they spoke to me with scorn, for they scorn me. <b>and mockery</b> for speech. Comp. (Ezekiel 22:4) “and mockery (וְקַלָּסָה).” <b>Should I say: I will not mention Him</b> If my heart said to me not to go on Your mission anymore. <b>it would be in my heart</b> i.e., the prophecy, <b>like a burning fire</b> And against my will I must go. <b>confined in my bones</b> And as if the fire were confined in my bones. <b>to contain</b> To endure the fire. <b>For I heard</b> I said that I would not mention Him because I heard the speech of many, those who whisper about me. <b>a gathering</b> an expression of gathering, and so did Jonathan render it. <b>tell</b> false testimony against him. <b>and let us tell about him</b> and let us testify against him. And Menahem (Machbereth p. 53) explained ונגידֶנוּ like (Deut. 14:1) “You shall not cut yourselves (לא תתגודדוּ).” He also joined (Job 17:5) “For the sake of flattering, he destroys (יגיד) his friends.” This is an expression of destruction. Comp. (Dan. 4:11) “Cut down (גֹדוּ) the trees.” But Dunash (Teshuvoth p. 54) interpreted it as an actual expression of telling, and this is its interpretation: “Tell false things about him and we will tell about him to the king.” And we have like נַגִידֶנוּ, we will tell about him, many words in the Scriptures that cannot be interpreted unless they are divided into two words or three. Comp. (Gen. 37: 4) “And they could not speak with him (דַבְּרוֹ) peacefully.” Also (supra 10:20), “My children have left me (יצאני).” <b>await my destruction</b> Heb. צַלְעֵי  <b>Perhaps he will be enticed.</b> to listen to us and to stray after us. and we will prevail against him to bring him to commit idolatry. <b>for they did not succeed</b> They did not succeed with their plan. <b>Cursed be the day in which I was begotten</b> (engendrer or engenrer in O.F.). That is the time of conception, and through compulsion Hilkiah his father performed the marriage act by day, for he was fleeing from before Manasseh, who was slaying the prophets, and he performed the marriage act and fled. <b>making him glad</b> The ‘mem’ is punctuated with a ‘dagesh,’ which is an expression of making others glad, for he made his father glad with his news. <b>like the cities that...overturned</b> Namely Sodom and Gemorrah. <b>and did not repent</b> Since He decreed destruction upon them, he did not think another thought to rescind His decree. <b>That he did not put me to death</b> I.e., that the angel of death did not put me to death from the womb, and this is one of the verses with brief language. <b>a perpetual pregnancy</b> a pregnancy of eternity. <b>toil and grief</b> The destruction of the Temple. <b>Behold I turn back the weapons of war</b> There are some among you who know how to adjure the heavenly princes in charge of retribution, that each one save them from the evil he is in charge of, and you rely on that. Behold, I will transfer one’s authority to another one, and you will not know whom to adjure. <b>and I will gather them</b> i.e., the weapons of war, into this city, that I will destroy you with pestilence through the angel of death, who is one of the heavenly princes. And in this manner it is explained in the chapter (v. 6): “with a great pestilence they shall die.” <b>and he will have his life as a prey</b> As a man who plunders booty, and he seizes and goes away, so will his life be plundered from death by the slayers. <b>My anger</b> as the Targum, רוּגְזִי My anger. <b>from the hand of the robber</b> Its accent is below for it is not a noun but a noun denoting the robber who robs others. <b>with no one to extinguish [it]</b> that no one of you will escape as a survivor. <b>O dweller of the valley</b> Jerusalem is in the midst of a valley. Another explanation. That the Holy One, blessed be He, devised a deep plot against you to destroy you. <b>rock of the plain</b> Mountain, entirely surrounded by plain. <b>Who will encamp upon us</b> who will encamp upon us. Comp. (II Kings 6: 9) “For there the Arameans are encamped (נְחִתִּים).” <b>do no wrong</b> This means taunting with words. <b>You are [as] Gilead to Me, etc.</b> Even if you are as dear to Me as the Temple, which is high on the mountain peaks, I swear that I will make you a desert. <b>You are [as] Gilead</b> The Temple from which balm and healing emanate to the whole world. <b>And I will prepare</b> and I will prepare. <b>and they will cut your choice cedars</b> Since he compares him to the Lebanon, this expression is appropriate. <b>Weep not for the dead</b> Namely, for Jehoiakim, who will die before the gate, when they drag him into exile. <b>weep for him who goes</b> For Jehoiachin and for Zedekiah. Deduce from here that Jehoiakim’s death, concerning which it is stated (infra 36:30): “And his carcass shall be cast to the heat by day and to the cold at night,” is preferable to the life of Jehoiachin, about whom it is stated (52:34): “And his meals, regular meals, etc.” <b>concerning Shallum</b> That is Zedekiah, and that is what he was called in I Chron. (3:14): “the fourth Shallum.” And he called him the Fourth, meaning the fourth to assume the kingship of Josiah’s sons, for first Jehoaha, reigned, then Jehoiakim, and after him Jehoiachin, and after him Zedekiah. <b>who left</b> Even though he hadn’t left yet, he prophesied as if he had already left. <b>Woe to him who builds his house</b> He is saying this about Jehoiakim, who was a wicked man, and the end of the section proves this: “Therefore, so said the Lord about Jehoiakim.” <b>a wide house</b> a large house. Cf. (Num. 13:32) “Men of great stature (אַנְֹשֵי מִדּוֹת),” who have what to measure. <b>and he cuts out...for himself</b> And he widens for himself (Some emend: And he opens for himself) Comp. (supra 4:30) “that you enlarge (וַתִּקְרְעִי)...with paint.” Also (Isaiah 63:19), “Had You rent (קָרַעְתְּ) the heavens, had You descended.” They are all an expression of opening. <b>and ceiled with cedar</b> He covers the roof with cedars. <b>and painted with vermilion</b> painted with dyes, so does Jonathan render. בּשָּׁשַּׁר is a color of a type used for painting. Another explanation: וּמָשּׁוֹחַ בִּשָּׁשַּׁר is like a cord used for measuring (חוּט הַמִּשְּׁחָה) ([a] lignant en sinople in O.F.), drawing green lines, delineate with a green color. <b>Shall you reign</b> Will you live long that you contend to make your rule oppressive to let all know that you are a king? <b>your father</b> Josiah, who demeaned himself with humility, did he not eat and drink and enjoy pleasure all the days of his life? <b>on your gain</b> to steal money. <b>the crushing</b> the crushing of the poor, and עֹשֶק, oppression proves it, for ‘oppressed’ and ‘crushed’ are always juxtaposed in the language of the Scriptures. Cf. (I Sam. 12: 3) “Whom did I oppress or whom did I crush?” <b>Hoe, his glory!</b> Woe for his glory. <b>A donkey’s burial</b> As they drag the carcass of a donkey, so will they drag his carcass. The word יְֹשַגְּרוּן used by Targum Jonathan means, they will drag. <b>Ascend the Lebanon and cry</b> Go up to the Temple and cry. <b>and on Bashan give forth your voice</b> On Bashan which will be destroyed. And Jonathan paraphrased: And in the gates of the Temple Mount. And I do not know how to explain how the expression ‘Bashan’ fits to the gates of the Temple Mount, unless it is because of the doors which they make from the terebinths of Bashan, and that is the name of a place, or the expression, ‘Bashan’ denotes a place of a wide valley. So is the area of the Temple Mount an open area around the Temple. <b>and cry for Avarim</b> And cry for Megizatha. They are place names. <b>in your peaceful times</b> when you lived in peace. <b>All your shepherds</b> All your kings. <b>shall be broken by the wind</b> The east wind shall break them. <b>who nest in the cedars</b> For you placed your nest in the towers of the cedar houses to build wide houses. <b>how gracious shall you be</b> What grace have you found because of the height of your towers, in the eyes of your plunderers, when birth pangs come upon you. And Menahem interpreted נֵחַנְתְּ as an expression of camping, but Dunash interpreted it as an expression of grace. <b>a signet</b> Engraved and sealed in the flesh of My arm. <b>I will remove you</b> Cf. (supra 12:3) “Draw them out (התִקֵם) like sheep to the slaughter” (Jos. 8:6) “Until we have drawn (התִקֵינוּ) them.” And the ‘nun’ is superfluous. And, according to the Midrash Aggadah (Pesikta d’Rav Kahana, p. 163a): In the place to which he was removed (נִתַּק), there he was rectified (נִתְקַן), for he repented in Babylon, and the Holy One, blessed be He, applied for absolution of the oath He had sworn, “Inscribe this man childless.” and Zerubbabel was born to him in Babylon, and it was said to him through the prophet (Haggai 2:23), “On that day...I will take you, Zerubbabel, and I will make you as a signet,” directed toward what He said to his father, “Though...be a signet on My right arm,...I will remove him (sic).” <b>And I will cast</b> an expression of throwing. <b>they long</b> This is an expression of consolation, that their soul lifts itself to console itself and to say, “We will again return to our land.” <b>Is...a despised... image</b> It is a rhetorical question. Is this man a broken and despised image, that he was cast away from My face like a vessel in which there is no use? <b>shattered</b> broken. Cf. (Psalms 2: 8) “Like a potter’s vessel you shall shatter them (תְּנַפְּצֵם).” [Others annotated: הַעֶצֶב is like the idols (הָעֲצַבִּים). “We may swathe (מְעַצְּבִין) an infant” in Tractate Shabbath 22:6. That is to say, “Are you despised and broken in your eyes like a small infant who is being swathed (emmailloter in French)? This one is not worthy.” <b>cast away</b> thrown, an expression of throwing that has no restoration. Comp. (Psalms 37:24), “If he falls, he will not be cast off (יוּטָל).” <b>O land, land, land</b> A land that is a land among lands, the most esteemed of all of them. Another explanation: Eretz Israel had three lands in it. Judea, Transjordania, and Galilee. <b>a man who will not prosper in his days</b> Inscribe him. <b>Woe to the shepherds</b> The kings of Judah. <b>and have not taken care of them</b> You were not careful to watch them. <b>nor shall [any of them] be missing</b> and they shall not be missing. (Cf. Num. 31:49) “And no one of us was missing (נפקד).” <b>and prosper</b> Heb. והשכּיל. <b>The Lord is our righteousness</b> The Lord will vindicate us during this one’s days. <b>Because of the prophets my heart is broken within me</b> Because of the words of the prophets who say, “You shall have peace,” my heart is broken. <b>shake</b> sway like the wings of a bird who hovers over his nest, (trenblent in O.F.) tremble. <b>because of the Lord</b> For I heard from Him this evil decree. <b>because of oaths</b> False oaths. <b>mourns</b> i.e., is destroyed. <b>their eagerness</b> (course in French,) their course, their running. But Jonathan renders it as an expression of desire. <b>not right</b> Not according to the law. <b>both prophet and priest</b> Even these, from whom everyone learns. <b>even in My house have I found their evil</b> For they placed an image in the Temple. <b>like slippery places</b> Smooth ground upon which the foot slips and the person falls. <b>like slippery places in the dark</b> Stumbling upon stumbling. On slippery places in the light there is stumbling. In the dark without slippery places, there is stumbling. <b>And in the prophets of Samaria I saw unseemliness</b> before they were exiled. <b>And in the prophets of Jerusalem</b> I now see. <b>a horrible thing</b> a shameful thing. <b>and they encouraged evil doers</b> They say to the wicked, “You shall have peace.” <b>that none returns</b> So that the evildoers would not return each one from his evil. <b>and everyone who follows the view of his heart</b> And to everyone who follows the view of his heart, etc. <b>For who stood in the council of the Lord</b> and will hear what is decreed by Him? He who hearkened to the word of His Torah and listened to His commandments, but not these wicked men. The first expression of ֹשְמִיעָה in the verse is actual hearing; the latter expression of ֹשְמִיעָה is an expression of acceptance. <b>a whirling</b> A resting storm, a storm which seeks to rest, and it shall rest on the heads of the wicked. <b>the plans of</b> an expression of thought. <b>And if they stood in My council, they should have let My people hear My word, etc.</b> They should have let My people hear My words and My Torah, rather than cause them to stray away from Me. <b>Am I a God from near</b> that I do not see but what is close to Me and have I no power to judge the lower creatures that are far from Me and do I not know of their deeds? <b>Can a man hide in secret places</b> This is a repetition of the question, ‘Am I a God from near,’ according to the manner of all double questions. <b>How long [will this be]?</b> That they will prophesy falsely? Do these prophets who prophesy falsely have in their heart to execute their thoughts that they are thinking to cause My people to forget My name, etc.? <b>deceit</b> an expression of מִרְמָה, deceit. <b>let him tell a dream</b> Let him tell it as vain talk like other dreams, and let him not presume it as words of prophecy. <b>What has the straw to do with the wheat?</b> What has falsehood to do with truth? <b>with the wheat</b> like עִם-הַבָּר. <b>Is not My word so like fire?</b> They should not have erred to compare their dreams to say that they are prophecy, for the prophetic word, when it comes to a prophet, it comes into him with force like a burning fire, as the matter is stated (supra 20:9): “And it was in my heart like a burning fire,” and (Ezekiel 3:14): “And the hand of the Lord became strong upon me.” <b>and as a hammer</b> (pic in French), a pick. And some say (marteau in French), a hammer. <b>those who steal My wards from one another</b> They have spies who spy upon the true prophets, who listen to their expression with which they prophesy and say false prophecies with that same expression, as Hananiah son of Azzur did. He heard Jeremiah prophesying in the upper marketplace, “Behold I break the bow of Elam,” and he prophesied in the lower marketplace, “I have broken the yoke of the king of Babylon” (28:2), as our Rabbis wrote in Sanhedrin 89a. <b>those who train their tongues</b> who teach their tongues to say their falsehoods with the expression, “Says the Lord,” like the true prophets, so that they should believe them. <b>with their bewilderment</b> an expression of wonder (estordisoun in O. F.). <b>“What is the burden of the Lord?”</b> This is an expression of derision, for his prophecy is a burden to them. <b>you shall say to them, “What burden? And I will forsake you, etc.”</b> They say to you (sic), “What is the burden?” You are the burden of the Holy One, blessed be He, and He says that He will forsake you and cast you off His arms from heaven to earth. So I heard. <b>and I will forsake</b> Heb. וְעָזַבְתִּי. <b>For the burden shall be to the man of His word</b> Although you pervert the massa into a pejorative, the prophecy (משא) of the word of the Lord shall be to the man of His word, and to the man of His counsel He reveals it, but you pervert it to an expression of a burden. This interpretation I did not hear, but it is the main interpretation. But this is how I heard it, namely that the burden shall be a burden of retribution for the one who says it, who asks, “What is the burden?” Another interpretation: משא is an expression of prophecy, and the false prophet would ask the true prophet to tell him the word of the Holy One, blessed be He, in the language in which the expression came to him, and the expression did not explain the speech adequately. Therefore, the false prophet would pervert it to another meaning and would speak after the fashion of the true prophet in order that they should believe him. And so did Hananiah son of Azzur do. Therefore, he says, “Do not ask the prophecy of the Lord,” the language of the expression, but “What did He speak?” or “What did He reply?” The explanation of the words you shall ask the true prophet to tell you what the Holy One, blessed be He, says, and to what His words are inclined. <b>for the prophecy shall be for the man of His word</b> The unexplained expression the Holy One, blessed be He, said unexplained to the man of His counsel, who is not suspected of perverting it, but you ask it in order to pervert it, and you pervert the words of the Holy One, blessed be He, and that is what is stated above (v. 30): “those who steal My words from one another.” This too is a correct explanation. <b>So shall you say to the prophet</b> when you come to ask My words of the prophet. <b>and I will exile</b> an expression of “the sinew that was dislocated (גִיד הַנָֹּשֶה)” (Gen. 32:33), and an expression of “their might has failed (נָֹשְתָה),” it jumps and moves from place to place. <b>pots</b> Heb. דּוּדָאֵי. <b>prepared</b> Heb. מוּעדים. <b>the craftsmen and the sentries of the gates</b> Torah scholars who were exiled with Jeconiah, and I already explained in the Book of Kings (II 24:14) הֶחָרָש וְהַמַּסְגֵּר (les maitres, les portiers in French) the masters, the sentries of the gates. Another explanation: הֶחָרָש וְהַמַּסְגֵּר: הֶחָרָש is an expression of silence, וְהַמַּסְגֵּר is an expression of closing. That is to say, great sages in Torah, to the extent that when one of them would speak, everyone would remain silent. מַסְגֵּר means that when they would close the discussion, no one would reopen it. <b>like the first ripe figs</b> that have ripened completely in the beginning of the ripening of the figs which are dear to all those who find them in their beginning. <b>so will I recognize the exile of, etc.</b> This is an inverted verse: So will I recognize for good the exile of Judah which I have already exiled, viz., Jeconiah and his exile. <b>and not pluck them</b> an expression of uprooting. <b>for a horror [and] for evil for all the kingdoms of the earth</b> For they will hear the evil that came upon them and quake. <b>and for a conversation piece</b> That everyone will repeat and discuss their retribution. <b>in the fourth year</b> The year that their decree was sealed that they be exiled and that they drink the cup of wrath, as he says in this section (v. 15): “Take the cup, etc.,” and before the decree He commanded the prophet to reprove them, perhaps they would repent, and their decree would not be sealed. <b>twenty-three years</b> Josiah reigned thirty-one years (II Kings 22:1). Subtract twelve years from them (Jer. 1:2). This leaves nineteen, and four of his son amount to twenty-three. <b>arising early</b> This is a present tense. I would arise early and speak constantly. <b>the sound of a mill</b> That is an indication of a circumcision feast, since they would grind and crush ingredients for healing the wound. <b>the light of a candle</b> An indication of a feast. So we learned in Sanhedrin (32b). <b>all that is written</b> concerning Babylon. <b>in this Book</b> at its end. <b>For... will enslave them</b> Like ‘For... shall enslave them,’ i.e., shall enslave the people of Babylon. <b>many nations...too</b> Viz. Media and Persia. <b>cup of the wine of fury</b> The prophecy of retribution <b>and you shall give...to drink it</b> Prophesy to them that it will no longer be retracted for any repentance. <b>and reel to and fro</b> Jonathan renders: and they shall be confused. <b>and be like madmen</b> an expression of madness, they shall be mad. <b>as of this day</b> As they are today. Jeremiah wrote his Book after the destruction. <b>And all the allies</b> All the supports (סוּמְכְוָתָא) which are Pharaoh’s guarantee, and he leans upon them for aid. <b>the allies</b> Garantie in French. <b>and the kings of the isle</b> All these that he counts (ֹשֶמוֹנֶה) until here are neighbors of Eretz Israel. <b>and all those separated in that corner</b> those separated at the end of that corner. <b>the kings of Arabia</b> Heb. עֲרָב, Arabia. <b>and all the kings of the allies</b> The allies of the Arabs. <b>Sheshach</b> That is ‘Babylon’ in א\"תב\"ש. <b>and vomit</b> Like a person who drinks too much, who vomits. <b>the sword</b> the strife of war. <b>commence</b> מֵחֵל. <b>over His habitation</b> He mourns over the destruction of His house. <b>“Hedad!”</b> A cry of “Ha!” that those engaged in hard work cry out aloud to urge each other on to strengthen themselves, and those who tread the winepresses are accustomed to it. <b>He shall call out</b> Every expression of עֲנִיָה, is an expression of a cry with a loud voice. <b>He contends</b> He contends in judgment. <b>from nation to nation</b> whom I incite against one another. <b>from the ends</b> as the Targum renders it: מִסְיָפֵי, from the ends of. <b>Howl</b> an expression of יְלָלָה, howling. <b>and roll</b> i.e., roll in the dust (se vautrer in French). <b>and your scatterings</b> This is a short verse; i.e., to say: and your scatterings shall come near. <b>like a precious vessel</b> That is to say: If you say, “We are important,” there are many precious glass vessels that fall, break, and are lost. <b>shall be destroyed</b> an expression of destruction, an expression related to ‘has silenced us (הֲדִמָּנוּ) .’ ‘and there let us sit in silence (וְנִדְּמָה).’ <b>He has left his hut like a young lion</b> The king has gone in exile from his city like a young lion that leaves his hut. <b>because of the wrath of the oppressing sword</b> drunk from wine. So did Jonathan translate. Another explanation: It is an expression of oppression (אוֹנָאָה). <b>In the beginning of the reign</b> This chapter below preceded the above chapter by four years. <b>And the princes of Judah heard</b> that the false prophets and the priests had seized Jeremiah. <b>at the entrance of the new gate of the Lord</b> Others annotated: When Jehoiachin went in exile and some of the vessels of the house of our God went with him, Nebuchadnezzar’s army breached the eastern gate, and Zedekiah subsequently repaired it and renewed it. It is therefore called ‘new.’ <b>Micah the Morashtite</b> Who was from Maresha. <b>heaps</b> עִיִּים, heaps. <b>and he entreated</b> Heb. וַיְחַל, an expression of prayer. <b>but we are doing great harm to ourselves</b> if we kill him. <b>Also a man was prophesying</b> The one who said this did not say this. I.e., those who related the incident of Micah did not relate the incident concerning Uriah. Up to here are the words of the righteous. Now the wicked who were there arose and said, “Also a man was prophesying, etc.” Just as Uriah was killed, so shall Jeremiah be killed. In this way it is explained in Sifrei (Num. 11:7). <b>In the beginning of the reign of Jehoiakim</b> Three years prior to Nebuchadnezzar’s ascent to the throne, he prophesied about him that he would reign. <b>thongs</b> They are the thongs of the yoke that are called kongoijli (cojongles). <b>And you shall send them to the king of Edom</b> In the days of Zedekiah in the fourth year of his reign, when Nebuchadnezzar made him ruler over five kings. <b>the king of Edom, the king of Moab, the king of the children of Ammon, etc.</b> These five kings Nebuchadnezzar placed under the authority of Zedekiah. Fifteen years they (the bars and thongs) were on his neck, from the first year of Jehoiakim until the fourth year of Zedekiah, when Hananiah son of Azzur broke them off him. <b>My servant</b> Who will perform My will to requite My enemies. <b>and his son</b> Evil-Merodach. <b>and his son’s son</b> Belshazzar. <b>until the time of his own land come</b> When Darius the Mede and Cyrus come and slay Belshazzar. <b>And to Zedekiah the king of Judah have I spoken, etc.</b> All this Jeremiah said to the ambassadors of the kings. <b>“Behold the vessels of the house of the Lord”</b> That were exiled with Jeconiah. <b>the bases</b> Jonathan renders: בְּסִיסַיָּא Cf. “the washbasin and its stand” (Exodus 35:16). <b>when he exiled</b> Heb. בַּגְּלוֹתוֹ like בְּהַגְלוֹתוֹ. <b>the nobles of</b> חֹרֵי, like שָֹרֵי the princes of. <b>until the day I remember them</b> In the days of Cyrus, as is explained in the Book of Ezra (1:7 11). <b>And it came to pass in that year</b> When that time arrived that Nebuchadnezzar gave Zedekiah dominion over the five kings to whom Jeremiah stated his message and sent the thongs and the bars to the kings by the hand of their ambassadors. <b>in the beginning of the reign of Zedekiah</b> In the beginning of his dominion over the five kings. But it is impossible to say that it means at the beginning of his reign, since it says, “in the fourth year.” In that year, he went down to greet Nebuchadnezzar in Babylon, and Seraiah the receptionist was with him, as is stated at the end of the Book (51:59), and he gave him dominion over the kings. <b>said to me</b> Our Sages state: Who misled Hananiah? He heard Jeremiah prophesying in the upper street, “Behold I am breaking the bow of Elam” (49:35). And this prophecy was said in the beginning of the reign of Zedekiah, as is explained there, and since Elam is adjacent to Babylon, he stood in the lower street, and expounded. And he derived a major case from a minor one. If Elam, who came only to aid the Chaldeans, the Holy One, blessed be He, said, “Behold I am breaking the bow of Elam,” how much more is this so with the Chaldeans themselves? He came into the lower street and said: So said the Lord: I have broken the yoke of the king of Babylon, as it is in Sanhedrin (89a). <b>may...do</b> Fasse in French. <b>May...fulfill</b> An expression of prayer. (These three lines up to “and he brought him to the prison” were not arranged by the author.) <b>Amen! So may the Lord do, etc.</b>Amen! The scholars of Aggadah say: So did he say to him: If only your words were fulfilled! I gain and you lose. I am a priest, and I eat the food hallowed in the name of Heaven if the Temple remains standing. But you are a Gibeonite, as it is written [here], “who was from Gibeon.” And you will be a slave to me, chopping wood and drawing water (Pesikta Rabbathi 27:4, Yalkut Shimoni ad loc.). But Moreh Zedek who did not explain, adopted the reason of our Sages (Sotah 41b) who learned from here that whoever flatters a wicked man will ultimately fall into his hands or into the hands of his son or into the hands of his son’s son, for Irijah, the son of Shelemiah, the son of Hananiah seized him and brought him to prison. <b>But, hearken now... The prophet who would prophesy for peace.</b> He said: I prophesy retribution. If it does not come, I am not a liar, for the Holy One, blessed be He, renounces the evil, but the prophet who prophesies for peace, etc., when the word of the prophet comes, etc., but if his word does not come, he is a liar, as it is said, “God is not a man that He should lie, etc.” (Num. 23:19). In this manner Rabbi Tanhuma (Vayera 13) expounded. <b>the beasts of the field have I given to him</b> He rode on a lion and tied a serpent on its head. <b>this year you shall die</b> And next year you shall be buried. <b>in that year, in the seventh month</b> Is it not so that the seventh month is not of the year? Rather, he died on the day preceding Rosh Hashanah and commanded his children to hurry him after Rosh Hashanah, but not before, and they should conceal his death on that day in order to make Jeremiah’s prophecy appear false. <b>and the queen mother</b> The mother of the king. <b>mislead</b> An expression of enticing. Cf: “The snake misled me (הִֹשִיאַנִי)” (Gen. 3:13). <b>And you shall call Me and go</b> In My ways. This is an ellipsis. <b>concerning the king</b> Zedekiah, who has not been exiled. <b>as the loathsome figs</b> Heb. הַֹשֹּעָרִים, an expression of, ֹשַעֲרוּרִיָּה, “a disgraceful thing” (Hos. 6:10). <b>and for a reproach</b> That they will reproach them, and so is every expression of ירפה in Scripture. <b>whom...burnt</b> an expression of “roasted with fire” (Lev. 2:14). <b>and they committed adultery with the wives of their neighbors</b> As is explained in Sanhedrin (93a), “So said the Holy One, blessed be He, ‘Lie with my friend.’” <b>and a witness</b> an expression of testimony (עֵדוּת). <b>the Nehelamite</b> A place name. <b>made you a priest</b> He wrote this to Zephaniah. <b>officers</b> appointees.  <b>the prison</b> כִּפָה <b>the stocks</b> a tree trunk (ceps in French). <b>Forasmuch as</b> For you should rebuke him since he sent to us to Babylon saying, “Your exile there is long.” <b>Forasmuch as</b> like עַל-אֲֹשֶר because of which. <b>For, behold, days are coming</b> And you shall not say, Why should I write it, since they all will perish, and no one will read it, neither will anyone remember it anymore, for, “behold, days are coming, etc.” <b>A sound of quaking we have heard</b> Some interpret this as alluding to the tidings of Babylon, from which those exiled there quaked. But the Midrash Aggadah explains it as an allusion to the war of Gog and Magog. <b>whether a male gives birth</b> Whether it is customary for males to give birth, so that labor pains should seize them like a woman in confinement. <b>his loins</b> like מָתְנָיו. <b>that day</b> The day of the assassination of Belshazzar and the downfall of Babylon. Another explanation: the day of the downfall of Gog. <b>I will break his yoke</b> The yoke of the heathens will be removed from Israel. <b>And you, fear not</b> Because of all the evils that you will see befalling Babylon in whose midst you are. <b>and at ease</b> like וְֹשָקֵט. <b>but I will chasten you in measure</b> according to the law of the Torah. <b>and I will not completely destroy you</b> an expression of a sweeping destruction. <b>Your injury is painful, your wound grievous</b> (Enfers in Old French). <b>to be healed</b> cure. No one thinks that you will have salvation. <b>healing</b> a cure, an expression of availing. <b>cruel chastisement</b> chastisements of cruelty. The chastisement is cruel. <b>Therefore</b> This is an expression denoting an oath. <b>those who plunder you</b> an expression of spoil, and so did Jonathan render it: וִיהוֹן עָדַיִךְ לַעֲדִי. <b>healing</b> Heb. ארכה. <b>and the palace</b> The Temple. <b>and I will increase them</b> I will make them a numerous nation. <b>and they shall not become few in number</b> like יִמְעָטוּ. <b>their prince</b> lit., his mighty one. <b>pledged his heart</b> an expression of a pledge (fermaille, aatine in French). <b>to approach Me</b> to war, to stop Me. <b>settling storm</b> camping and dwelling an expression of “the land of the sojournings of (מְגוּרֵי)” (Gen. 37:1), and a similar case is “and a whirling (מִתְחוֹלֵל) storm” (supra 23:19) stated in the other verse is the same as this for both of them are expressions of camping. <b>on the head[s] of the wicked</b> On the heads of the heathens. <b>found favor</b> The generation of the wilderness found favor in My eyes. <b>who had escaped the sword</b> of the Egyptians the Amalekites and the Canaanites. <b>He [therefore] went to give Israel their resting place</b> When He led them to take possession of the land of their rest. <b>From long ago</b> In the merit of the Patriarchs. <b>appeared to me</b> I, the prophet, and told me to say to the congregation of Israel, “With everlasting love have I loved you.” <b>Yet again will I rebuild you, then you shall be built</b> You had two buildings made by men. Therefore, they were destroyed. Yet again will I rebuild you, I by Myself, a third building, and you shall be built forever. <b>shall you be adorned</b> Heb. תַּעְדִּי. <b>and redeem [them]</b> in the fourth year, they shall profane their produce by redeeming it with money. <b>the watchers shall call</b> The lookouts at the tops of the lofty towers to announce with a voice heard a distance away. Another explanation: נֹצְרִים is like “He keeps (נֹצֵר) lovingkindness” (Exod. 34:7), an expression of keeping. That is to say: There is a day when they will call those who kept the Torah and say, “Rise...” And so did Jonathan render: There are many days and much goodness that is destined to come to the righteous who kept My Torah from days of old. <b>and shout at the head of the nations</b> On the lofty towers, so that they should hear from afar. <b>the blind and the lame amongst them</b> Even the staggering ones among them I will not reject. <b>With weeping will they come</b> Through prayer and repentance. <b>“He Who scattered”</b> (separant in French, separating. <b>and they will stream</b> They will gather like a river. <b>fat</b> Heb. דָשֶן. <b>A voice is heard on high</b> A voice is heard in the height of the world, the voice of the house of Israel weeping over Jeremiah the prophet when Nebuzaradan sent him from Ramah to return after the exiles to Gedaliah son of Ahikam, as is stated in this Book (below ch. 39). <b>Rachel weeping for her children</b> The Midrash Aggadah states (see Lam. Rabbah Proem 24) that the Patriarchs and the Matriarchs went to appease the Holy One blessed be He concerning the sin of Manasseh who placed an image in the Temple but He was not appeased. Rachel entered and stated before Him “O Lord of the Universe, whose mercy is greater, Your mercy or the mercy of a flesh and blood person? You must admit that Your mercy is greater. Now did I not bring my rival into my house? For all the work that Jacob worked for my father he worked only for me. When I came to enter the nuptial canopy, they brought my sister, and it was not enough that I kept my silence, but I gave her my password. You, too, if Your children have brought Your rival into Your house, keep Your silence for them.” He said to her, “You have defended them well. There is reward for your deed and for your righteousness, that you gave over your password to your sister.” <b>complaining</b> (Konpljjet in O.F.), an expression of “who will lament for you (יָנוּד)?” (above 15:5). <b>“You have chastised me”</b> With pains, You, the Holy One, blessed be He. <b>like an ungoaded calf</b> (fut aiguillones in O.F.), was goaded, an expression of “an ox-goad (מַלְמַד הַבָּקָר)” (Judges 3:31). I was like an ungoaded calf in the beginning. Therefore, I sinned against You. <b>I have completely changed my mind</b> I regret my abominations. <b>I had been brought to know myself</b> That I thought of myself that I was treacherous, (aparsoujjge in O. F.). <b>the reproach of my youth</b> That my enemies can reproach me for the sins of my youth. <b>“Is Ephraim a son who is dear to me?”</b> These are the words of the Shechinah. That is to say, He is complaining, “And as for Me, I have a change of heart to have pity. Is he My dear son (as one who has but one son, whose every wish he grants him)?” <b>dandled</b> (Esbaniement in O.F.) <b>whenever I speak of him</b> Every time that I speak of him. And the Midrash Leviticus Rabbah (2:3) explains: It is enough My speech (דַּי דִבּוּרִי) with which I endowed him, that I taught him My Torah, for Me to have mercy on him. <b>Set up markers for yourself</b> Signs in the good ways of your ancestors. <b>small palms</b> small palms (תְּמָרִים) planted for a sign on the way. And the simple interpretation of the verse is. Make signs to know the way you traversed from Eretz Israel to Babylon, so that you will return by that road; that is to say that you will surely return from there. <b>the road upon which you went</b> The “kethib” is הָלָכְתִּי, “I went,” and everywhere that you went I went with you Jonathan, however, renders. place “tamrurim” for yourself: Pray with embittered spirit, deriving תַּמְרוּרִים from מַר bitter. (And Menahem [Machbereth p. 119] explained תַּמְרוּרִים as an expression of raising up, and so he explained וְתִמְרוֹת “raising of smoke” (Joel 3:3). In some editions, this is missing.) <b>will you hide</b> will you hide from Me, that you are ashamed to return to Me because of your way? Behold, something new has been created on earth, that a woman shall go after a man to seek him that he should marry her. This is an expression of “and I will go around (וַאֲסוֹבְבָה) in the city; I will seek, etc.” (Song 3:2). And in the name of Rabbi Judah the Preacher I heard: A woman shall turn around to become a man. I gave you like a daughter, who receives a tenth of the property of her father, seven nations out of seventy. Ultimately, you shall take everything like a son, a male, who inherits everything. <b>Thereupon, I awoke</b> So said Jeremiah, “All this time I was sleeping deeply while perceiving the prophecy of retribution, but with this prophecy I awoke from my deep sleep.” <b>was pleasant</b> Heb. עָרְבָה . <b>seed of man and seed of beasts</b> The good and the foolish of them, I will sow all of them to be My seed. Seed of man and seed of beasts. Jonathan renders. I will set them up (our edition: I will increase them) like people and I will make them succeed like a beast, whose iniquities are not visited upon her. <b>unripe grapes</b> A fruit that is not yet ripe, and it sets the teeth on edge. <b>And the teeth of the children shall be set on edge...</b> The children for the fathers’ iniquity. <b>to illuminate</b> (esclarzir in Prov. or eclaircir in O.F., eclairer in Modern French), to brighten, and so did Jonathan render: לְאַנְהָרָא, to illuminate. <b>Who stirs up the sea</b> He breaks the sea, moves it and “boils” it, and it becomes wrinkles. Cf. “my skin became wrinkled (רָגַע)” (Job 7:5). <b>depart</b> “He would not move away (יָמִיש)” (Exod. 13:22). <b>If the heavens... will be measured</b> How much is their altitude. <b>I too will reject...Israel</b> That is to say that just as they can neither be measured nor fathomed so will Israel not be rejected because of all that they sinned. <b>valley of the dead bodies</b> The valley where the bodies of the camp of Sennacherib fell. <b>and the ash</b> The place where the ashes are poured out, which was outside Jerusalem, they will add to the city and include all this within its walls. Now this prophecy relates to the future, to the final redemption, since it did not take place in the time of the Second Temple. <b>the fields</b> (Kanpanjje in O.F.) (campagne in Modern French, open country. <b>was besieging</b> an expression of a siege (מָצוֹר). <b>in the prison yard</b> an expression of “the prison” (בֵּית הַמִֹּשְמָר). <b>until I remember him</b> The remembrance of all mankind. That is death. <b>And Jeremiah said, etc.</b> He did not say this to Zedekiah but Scripture explained why he imprisoned him and then returned to its first statement to explain what the word was that came to Jeremiah. <b>is coming</b> By Divine command. <b>the deed of the purchase</b> The deed of the sale. <b>that which was signed, etc.</b> With its signature as it was signed according so the law and the statute. <b>and that which was open</b> Which was confirmed in the court by word of its witnesses, and the judges wrote and signed a judicial confirmation. This is the confirmation of the deeds to make the matter open and publicized lest the witnesses die, and our Rabbis explained this concerning a plain, open document and a folded one in Baba Bathra (160b). <b>in the presence of Hanamel my uncle</b> And until now, he calls him “my uncle’s son.” Perhaps there were two. Otherwise, I do not know what it means. Some are inclined to say that Hanamel was both Jeremiah’s uncle and his uncle’s son; e.g. Reuben married the daughter of his brother Simon, and she bore him Jemuel, and Simon had already begotten Jamin. Hence, Jamin is Jemuel’s uncle, since he is his mother’s brother, and also his uncle’s son, since he is the son of Simon, Jemuel’s father’s brother. This is, however, not the method of expression, for we do not find anywhere in the Bible, that the mother’s brother is called an uncle. <b>So said, etc.</b> Do not say that I am concealing them for nothing since everyone is going into exile. <b>For so says the Lord</b> They will ultimately purchase houses. <b>nothing is hidden from You</b> Nothing is hidden; hence You know that we are destined to be exiled, so why did You tell me to buy a field? <b>and requites the iniquity of the fathers in the bosom</b> Of this generation who follow their ancestors in their evil way. <b>Great and Mighty</b> But he did not say, “and awesome.” He said. Heathens are dancing in His Temple. Where then are His awesome deeds? In Tractate Yoma (69b). <b>and in mankind</b> And in other people. Another explanation: Signs that were equal for Israel and for the Egyptians. How so? “And there was the cloud and the darkness, and it illuminated the night” (Exodus 14:20). That guardian angel that served darkness for the Egyptians, served light for the Israelites Midrash Aggadah (source unknown). And Jonathan renders: And for Israel You performed wonders among people. <b>then You caused...to come upon them</b> You caused to happen to them, an expression of a happening (מִקְרֶה). <b>and what You have proclaimed</b> Evil upon it has come to pass (lit., has been and has come). <b>Yet the city is given</b> Of what avail is the field to me? <b>Is...concealed from Me?</b> Are future events concealed from Me? <b>since the day they built it</b> On the day that the Temple was founded, Solomon married Pharaoh’s daughter. <b>I taught them</b> lit., and teaching them. This is a participle, (apprenant in French). <b>Behold I will gather them</b> with mercy from wherever I have driven them with My anger. <b>confined</b> in the prison. <b>So said the Lord, the Maker thereof</b> Who makes this. <b>Call Me and I will answer you</b> to inform you of future events. <b>and strong things</b> laid up in My heart to perform them. <b>that are demolished for the mounds</b> To make mounds of them, mounds piled up high which the city dwellers build to ascend the mounds to wage war from upon them with the Chaldeans. <b>and for the sword</b> To strengthen the wall against those who slay with the sword. <b>and to fill them with the corpses of the men</b> And the houses that they demolished they make into graves for the corpses of those killed within the city. <b>and that which I have hidden, etc.</b> So said the Lord: Behold, I will bring it, etc. <b>a greeting of peace</b> a blessing (salud in O.F., salut in modern French), a greeting. <b>a dwelling of shepherds</b> Heb. נְוֵה רֹעִים. <b>flocks shall again pass, etc.</b> Israel will come and go under the hands of a king who walks at their head. <b>There shall not be cut off</b> permanently, but if it is discontinued, it will ultimately be reinstated. <b>for all time</b> There shall not be cut off from them seed fit to offer up a burnt-offering or to burn a meal-offering. <b>If you break My covenant with the day</b> If you can break My covenant that I formed with the day and with the night to be in their time, which I formed with Noah and his sons, “And day and night shall not cease” (Gen. 8:22). <b>The two families</b> Viz. royalty and the priesthood. <b>and they make My people despise</b> And with these words, they cause My people to despise being a nation to Me. <b>before them</b> According to these words of theirs, that they teach them to say that the Holy One, blessed be He, will no longer return from His anger, and repentance will not avail them. <b>If not My covenant, etc.</b> If it is possible that the covenant that I formed with day and night to be in their time should be abolished, and if it is possible for the statutes of heaven and earth to be abolished as though I had not placed them, also the seed of Jacob, etc. Our Sages, however, expounded it in regard to the covenant of the Torah and circumcision, to derive from here that because of them heaven and earth were created. But this Midrash does not fit the sequence of the verses. <b>You shall die in peace</b> Our Sages stated that Nebuchadnezzar died during his lifetime (Moed Katan 28b), for all the days of Nebuchadnezzar his prisoners were not freed from their imprisonment, and when Nebuchadnezzar died, Zedekiah emerged from the prison. He died the next day and was buried with pomp. <b>and with the burnings of your forefathers</b> So was their custom, to burn for the kings their bier and the utensils they used. <b>after King Zedekiah had made a covenant</b> In the seventh year of his reign. So we learned it in Seder Olam (ch. 26): “And it came to pass in the seventh year...men came of the elders of Judah (sic) to inquire of the Lord” (Ezekiel 20:1). They said to Ezekiel, ‘The slave of a priest whom his owner sold what is the ruling regarding whether he may eat of the priest’s due?’ That is to say, because they wanted to say that they should not be punished for infracting the commandment by returning the slaves. <b>behold I proclaim freedom to you</b> from Me, that I am not your master to save you, and you shall be free to the sword and to the famine. <b>when they cut the calf in two</b> Whey they returned and forced them to be slaves, they all made a covenant to rebel against the Omnipresent and cut a calf in two and passed between its parts to rebel against Him, and that was a strong covenant and a final one, saying, So shall the one who transgresses be cut and divided. <b>who have gone up away from you</b> because of the army of Pharaoh that came out of Egypt, as is explained in this Book (37:5). <b>Behold I command</b> that Pharaoh’s army return to his land, and the Chaldeans return upon you. <b>to the house of the Rechabites</b> The sons of Jonadab the son of Rechab, and they were of the sons of Jethro. <b>the man of God</b> The prophet of the Lord. <b>the keeper of the vessels</b> Heb. שמר הסף. Jonathan renders: אמרכּלא (tresorier in French,) a treasurer. <b>but you shall dwell in tents</b> in the deserts where you dwell. They had no share in the land since they were the children of proselytes. <b>And it came to pass when Nebuchadrezzar...came up</b> Perforce we came to the city. Therefore, we are now dwelling in houses. <b>imprisoned</b> in the jail. <b>the new gate</b> That is the Eastern Gate; so did Jonathan translate. <b>“We will surely tell the king”</b> Perhaps he will hear. <b>to the court</b> Heb. חצרה, equivalent to אל החצר. Every word that requires a ‘lammed’ in the beginning Scripture placed a ‘heh’ at its end. <b>and the brazier</b> Heb. האח. Our Rabbis (Shabbath 21a) defined it as wood, called so because they burn with brotherhood. (That is to say that they are ignited one from the other, like brothers, who benefit each other. Omitted in other editions.) And according to its simple meaning, it appears that it is a vessel upon which they kindle fire before the princes. <b>three...verses</b> Our Rabbis (Moed Katan 26a) stated. This was the Scroll of Lamentations. They read before him, (1:1) “How...(:2) She weeps...(ibid. 3) Judah has been exiled...(ibid. 4) The roads of Zion are mournful.” Despite all this, he was not troubled. He said, “I am the king over the survivors.” As soon as he read (ibid. 5), Her adversaries have become the head,” he said, “From now on, I am [no longer] the king.” Immediately, he rent it with a scribe’s razor. <b>he rent</b> Heb. יקרעה, like קְרָעָה. <b>entreated</b> Heb. הפגעו, supplicated. <b>many words like those</b> At first, there were three alphabetical acrostics: (Lam. ch. 1) “O how... remained,” (2) “How...brought darkness,” (4) “How dim...has become.” And he added to it, (3) “I am the man,” in which every letter is tripled. <b>reigned as king</b> Since from now on, i.e., from this point, he comes to tell and to say that the retributions that he prophesied until now were fulfilled, he started to tell in this manner, that when the time of the visitation, when the days drew near that the words should be fulfilled, another king reigned over Judah instead of Coniah the son of Jehoiakim, etc. <b>And Jeremiah was coming and going among the people</b> When Zedekiah assumed the throne, he gave an order and they freed him from the jail where Jehoiakim had imprisoned him, for Zedekiah was a righteous man and the people of his generation were wicked, whereas Jehoiakim was a wicked man and the people of his generation were righteous. <b>Now Pharaoh’s army had left Egypt</b> to aid Judah. <b>is returning to his land Egypt</b> They were coming in ships, and the Holy One, blessed be He, signaled to the sea and caused a type of bottles and flasks (i.e., inflated) resembling human skins to float on it. They said to each other, What is this? They replied, These are our forefathers, whom the forefathers of these whom we are going to aid, drowned. They immediately returned to their land. <b>to share [land] from there among the people</b> Jonathan [renders]: To share his inheritance among the people, and as long as the Chaldeans were besieging it, he did not leave it, for he prayed that it should not be taken. <b>and there was the captain of the guard</b> Appointed to guard so that no man should leave the city to make peace with the Chaldeans. <b>the son of Shelemiah the son of Hananiah</b> That is Hananiah the son of Azzur. He was his grandson, and for the following reason Scripture traced his lineage, [viz.] to teach that whoever flatters a wicked man eventually falls into his hands or into the hands of his son or into the hands of his grandson, and Jeremiah flattered him, for he said to him, “Amen! (28:6) [So may the Lord do.] May the Lord fulfil your words” (Sotah 41b). And [according to] the Midrash Aggadah, Hananiah commanded his son, “See that I am dying because of Jeremiah, and he made me a liar in my prophecy. If you can cause him to stumble, cause him to stumble. And his son commanded his son also in that manner, and when the time came, he caused him to stumble. <b>and to the cells</b> Jonathan renders: within the cells. There were cells before that prison. <b>from the street of the bakers</b> Heb. מחוץ, from the street of the bakers. Cf: “And you shall make streets (וחצות) for yourself in Damascus” (I Kings 20:34). <b>and he shall have his life as prey</b> His life shall be saved, as if had “plundered” his soul; just as a man profits from plundering booty, so this person will profit [by saving] his life. <b>since he weakens</b> (a lacher in O.F.), an expression of weakness. <b>cannot</b> Heb. יוּכַל, like יָכוֹל, since he is weakening the hands of, etc. <b>the pit of Malchiah</b> lit. the pit Malchiah. <b>Ebed-melech</b> Baruch the son of Neriah. <b>the Cushite</b> Zedekiah. Just as a Cushite is different in his skin, so was Zedekiah different in his righteousness, from all his generation (Moed Katan 16b). And there is a Midrash that expounds “the Cushite,” as referring to Baruch (Sifrei ibid.). <b>an officer</b> Heb. סריס, a great man. <b>He would have died in his place, etc.</b> If they had left him in his place, he would have died by himself in the famine, but they have done harm to bring his death closer. <b>thirty men</b> Since they were weakened by the famine, all of them were required. <b>worn clouts</b> Heb. בלוי סחבות, worn out garments, that are dragged. <b>and the rags</b> Heb. והמלחים, an expression of decay. Cf. “shall vanish (נמלחוּ) like smoke” (Isa. 51: 6). <b>under your armpits</b> So that the ropes should not harm you. <b>armpits</b> Heb. אצילות, aisseles in French. <b>the third entrance</b> I do not know where it is. Perhaps it is in the Israelites’ Court. The appellation “third” is to say that the hel [the wall surrounding the Temple Court], and the Women’s Court are before it. <b>“I fear”</b> Heb. דֹאֵג. <b>lest they deliver me</b> [Lest] the Chaldeans [deliver me] into the hands of the Jews, saying, Your king shall be your slave since you have made peace with us first. <b>and mock me</b> [i. e.,] the Jews [will mock me] (engregier in O.F.), complain. <b>“Your cohorts”</b> [lit. the men of your peace,] the false prophets, who told you that you would not be caught. <b>into the mire</b> Heb. בבץ, mire, an expression as in (Job 8:11): “Can the rush shoot up without mire (בצה)?” <b>and this city you shall burn with fire</b> It is as though you are burning it with your hands for you are causing it. <b>And all the officers of the king of Babylon came and sat in the middle gate, etc.</b> [This] tells [us] that here the above prophecy, “And they will come and place, each one his throne at the entrance of the gates of Jerusalem, etc.” (1:15) was fulfilled. <b>in the middle gate</b> Heb. בשער התוך. Jonathan renders: in the middle gate, the gate of the Temple court, the Nicanor Gate, the Eastern Gate, and it is between the gate of the Women’s Court and the gate of the Temple proper. And our Rabbis (Sanh. 103a) said: The gate where the halachoth were decided (מחתכים). Concerning them, Scripture says. “The place of judgment there is wickedness” (Ecc. 3:16). <b>by way of the king’s garden</b> He had a cave from his house to the plains of Jericho, and he went out at night by way of the cave. What did the Holy One, blessed be He, do to fulfill “And I will spread My net over him” (Ezek. 12:13)? He prepared a deer before the Chaldeans walking on the roof the cave outside the city, and they ran after it to seize it, and it ran up to the entrance of the cave, and they saw Zedekiah going out of the cave. <b>he called him to account</b> Why did you transgress the oath? <b>and...all the nobles of Judah</b> These are the Sanhedrin, because they had annulled the oath. <b>the houses of the people</b> The synagogues. <b>vineyards and fields</b> Heb. ויגבים, fields to till. Every יגיבה is an expression of digging (a fosser in French), to dig. <b>the officers of</b> Heb. רבי, like שָּׂרֵי. <b>to Gedaliah the son of Ahikam</b> who defected to the Chaldeans in compliance with Jeremiah’s orders, and when the city was taken, he appointed him governor over those remaining there. <b>and they shall be before you on that day</b> And the words shall be before you, for you shall see them fulfilled. <b>into the hand[s] of the men</b> into the hand[s] of the Chaldeans. <b>The word that came</b> What is stated at the end of the section (42:7): “And it was at the end of ten days that the word of the Lord came etc.,” but he first wrote on account of what it was said to him. And the Midrash Aggadah in Lamentations Rabbah (Proem 34): What was the word? “And return to Gedaliah.” He said to him: Either you go down with them and I will remain (?) here, or you remain here and I will go down with them. He replied: If I go down with them, what will I help them? Rather, let their Creator go down with them, for He will help them exceedingly. <b>from Ramah</b> Where he went into exile by himself with them. He would see a group [of youths] joined by a collar and would put his neck between them, etc., as is stated in Pesikta of the Haftarah Divrei Yirmiyahu (p. 113). For it is impossible to say that Nebuzaradan put him in chains since Nebuchadnezzar commanded him, “Do him no harm” (above 39:12). <b>in fetters</b> Heb. באזקים, ceps in French, fetters. <b>“The Lord your God spoke”</b> Why are you troubled about them? Did you not prophesy to them and they did not hearken? As it is stated in Pesikta d’Rav Kahana (p. 113a). <b>I have released you</b> Heb. פתחתיך, an expression related to “And he untied (ויפתח) the camels” (Gen. 24.32). And so did Jonathan render: Behold, now I have untied you. But Menahem (p. 147) interpreted all of them as an expression of actual opening (פתיחה). <b>But he would still not return</b> Despite this, he did not wish to return. The Holy One, blessed be He, said to him, “And return to Gedaliah,” who was appointed over the remaining poor people. They, too, need you, like the rest of the exiles. <b>an allowance and a present</b> Heb. ארחה ומשאת. Jonathan renders: מתנן וּנבזבן. <b>and dried figs</b> Heb. וקיץ, dried figs. <b>and officers of the king</b> They were jealous of him that he took a high position. <b>to bring to the house of the Lord</b> When they left home, they were unaware of the destruction of the Temple, and en route, they heard of it, and rent their clothing and shaved their beards. <b>and having cut themselves</b> An expression [denoting] laceration. <b>through Gedaliah</b> Heb. ביד, [lit. by the hand of Gedaliah]. Since he should have heeded the counsel of Johanan the son of Kareah, and he did not heed, Scripture accounts it for him as though they had been slain by him. <b>by the great waters</b> [By the pool of great waters.] <b>in Geruth Chimham</b> In the sojourning place that David gave to Chimham the son of Barzilai the Gileadite when he returned from the war of Absalom, as it is stated in the Book of Samuel (II 19: 39): “Chimham shall go over with me.” <b>the sound of the horn</b> which the lookouts sound to warn the people. <b>and hide them in the mortar</b> Heb. במלט. This ‘mem’ is a defective radical in the word, like מקום, a place, מעמד, a stand, מעשה, a deed, and its root is לט, cf. “he wrapped (וילט) his face” (I Kings 19:13). Envelop them in the mortar in the framework. <b>in the mortar</b> (Envolopemant in O.F) <b>his pavilion</b> Heb. שפרירו, his tent, and a similar case is [found] in Job 26:13: “By His breath, He made the heavens a tent (שפרה).” <b>and he shall wrap up the land of Egypt</b> He shall wrap up all its plunder and leave, as a shepherd wraps up and rolls his garment and casts it over his shoulder when he leads his flock before him. <b>the monuments of Beth-shemesh</b> The altars that those who proselytized in the days of Hezekiah had made there Sennacherib’s captives whom he brought from Cush and from Egypt before Jerusalem on the day of his downfall, as it is stated “On that day there shall be five cities in the land of Egypt speaking the language of Canaan and swearing to the Lord of Hosts one of which will be called ‘the city of Heres’” (Isa. 19.18). Jonathan renders: The city of Beth-shemesh, which is destined to be destroyed, will be said to be one of them. <b>They were not crushed</b> Their hearts were not crushed because of their evil. <b>only fugitives</b> Jeremiah and Baruch returned from there, for Nebuchadnezzar exiled them when the land of Egypt was delivered into his hand in the twenty-seventh year of his reign (Ezek. 29:17). So we learned in Seder Olam (ch. 26). <b>without our husbands</b> Without their knowledge. <b>cakes in her image</b> Heb. כונים להעצבה, molds in the shape of idols (idols in the shape of a young lady as above ch. 22:28). <b>And He could no longer bear</b> Heb. ולא יוּכַל, like ולא יָכוֹל, and He could not. <b>Pharaoh Hophra</b> Heb. פרעה חפרע, rendered by Jonathan as פרעֹה תבירה, the broken Pharaoh, and this ‘heth’ serves instead of a ‘heh.’ <b>but I have found no rest</b> Heb. ומנוחה. The Shechinah has not rested upon me to prophesy. Cf. “And the spirit rested (ותנח) upon them” (Num. 12:26). “Why am I different from the disciples of the prophets? Joshua served Moses and the Holy Spirit rested upon him. Elisha served Elijah and the Holy Spirit rested upon him. Why am I different?” <b>and it is all the land</b> that is being judged with this uprooting and tearing down. <b>And you seek great things for yourself?</b> [“Great things” means] prophecies. Cf. “Please tell me all the great things etc.” (II Kings 8:4). “Call to me...and I will tell you great, etc,” (above 33:3). The Holy One, blessed be He, said to him: If there is no vineyard, there is no fence, and if there are no sheep, there is no shepherd. I reveal Myself to the prophets only in the merit of Israel. We learned this in the Mechilta, in the beginning. <b>shield</b> Heb. מגן. It is made of leather, and it is boiled, and when he goes forth to battle, he anoints it with oil. <b>and buckler</b> Heb. וצנה, [made] of wood, in the likeness of our shields. <b>polish the spears</b> Heb. מרקו. Cf. “It shall be scoured (וּמֹרַק) and rinsed” (Lev. 6:21), (forbir in O.F., to furbish). <b>them breaking</b> The Egyptians. <b>and were not freed?</b> [They were] no longer freed to stand in battle; they had no free time. <b>Who...would come up like the Nile</b> Who was wont to bring up troops around him like the waters of a river, to flood its environs. <b>would come up like the Nile</b> Was accustomed to coming up. <b>I will destroy</b> Heb. אֹבִידָה, like אֲאַבֵּד. <b>and rush madly</b> Heb. והתהללו, an expression of folly. <b>and its thirst shall be quenched</b> Heb. ורותה, an expression of satiety. [Another interpretation: It] is an expression of drunkenness; cf. שֵּׁכַר, strong drink, which we translate מְרַוֵי. <b>in the north land</b> For Pharaoh marched on Nebuchadnezzar in Carchemish, and there he fell and his mighty men were slain, and he fled from the battle. <b>a mighty man has stumbled upon a mighty man</b> When they were fleeing they would stumble over each other. <b>concerning the coming of Nebuchadnezzar</b> This was a second blow, [viz.] that Nebuchadnezzar laid Egypt waste in the twenty-seventh year of his reign (Ezek. 29:17), as we learned in Seder Olam (ch. 26). <b>“Stand fast and prepare yourself”</b> for the war. והכן means “and prepare.” <b>been swept away?</b> Heb. נסחף. Your mighty men have been swept away and have slid. Cf. “sweeping (סֹחֵף) rain” (Prov. 28:3); “His field has been inundated (נסתחפה)” (Kethuboth 1:6). Menahem (Machbereth p. 126) classified it as an expression of complete destruction, and so did he classify מטר סחף. Dunash, however, interprets מטר סחף like מטר סועף, cutting rain. Cf. “Lops off (מְסָעֵף) the branches with a saw” (Isa. 10:33). <b>He made many stumbling blocks</b> The Holy One, blessed be He, Who pushed him down, made many stumbling blocks for him. <b>yea, they joined</b> Heb. נפל [lit. fell]. They joined one another, saying, Arise and let us go back to our own people, whence we came to wage war. <b>the oppressing sword</b> Heb. חרב. Jonathan renders: The sword of the enemy, which is like intoxicating wine. היונה. An expression of wine (יין). Another interpretation: It is an expression of oppression (אונאה). <b>There they called out</b> In the battle, they proclaimed publicly a reproachful byword. <b>“Pharaoh, king of Egypt, who made a lot of noise”</b> Who would raise the sound of his noise, the noises to boast with his armies. <b>has allowed the appointed time to pass by</b> For he had appointed a set time to go forth and wage war, and he did not go forth, and the day of the appointed time passed by. <b>that as sure as Tabor is among the mountains</b> Just as it is a true fact that Tabor is fast among the mountains and Mount Carmel is by the sea, so is it true that this thing shall come upon Egypt. <b>equipment for exile</b> When a person embarks on a journey, he prepares for himself a flask and an earthenware cup with which to drink. <b>desolate</b> Heb. ונצחה, an expression of desolation (ציה). <b>a fair heifer</b> A beautiful kingdom. <b>destruction</b> peoples that kill [acc. to Jonathan]. קֶרֶץ is an expression of cutting. Cf. “I...was cut (קֹרצתי) out of clay” (Job 33:6). <b>from the north</b> From Babylon. <b>Also her princes</b> Heb. שְׂכִרֶיהָ, her princes. Cf. “with the great razor (הַשְׂכִירָה)” (Isa. 7:20). <b>fattened</b> (kopla in O.F., couple in modern French). <b>turn around</b> Turned their back to seek to flee. <b>Its voice shall go like [that of] the snake</b> The “snake” comes to teach us about Egypt but ends by learning. For we learn from here that when the Holy One, blessed be He, said to the serpent, “You shall walk on your belly” (Gen. 3:14), He severed his feet, and his voice went to the end of the world. So we learned in the ‘Thirty-two Methods of Rabbi Eliezer the son of Rabbi Jose the Galilean’ (Method 12). <b>for they will march with an army</b> against her. <b>They will cut down her forest</b> They have power to cut down her forest. <b>for they are innumerable</b> [lit. it shall not be fathomed, i.e.,] the number of their host. <b>upon Amon</b> Heb. אל אמון, [lit. to Amon,] upon Amon, upon the prince Amon. There are some that are an expression of greatness. Cf. “Are you greater than the greatness of No (מִנֹא אָמוֹן)?” (Nahum 3: 8). <b>of No</b> The great Alexandria (les seigneurs d’Alexandria in O.F.). <b>and after that</b> At the end of forty years, as Ezekiel stated (29:1 3ff.). <b>You fear not</b> The righteous men who were in Egypt, who were exiled there against their will. <b>justly</b> With sparing justice, little by little. <b>completely destroy</b> Heb. ונקה [lit. clean,] an expression of sweeping and destroying, and Jonathan too rendered it an expression of destroying. <b>concerning the Philistines</b> Heb. אל פלישתים [lit.] to the Philistines. <b>before Pharaoh struck Gaza</b> When Nebuchadnezzar besieged Jerusalem in the tenth year of Zedekiah, Pharaoh’s army came forth from Egypt, and the Chaldeans withdrew from Jerusalem. Pharaoh heard, invaded Gaza and returned to his land. In Seder Olam (ch. 26). <b>the stamping</b> Heb. שעטת. There is no similar [word in Scripture]. And Jonathan rendered it: from the steps. <b>from the noise of his chariots</b> Heb. מרעש לרכבו [lit.] from the noise to his chariots. <b>his wheels</b> The wheels of his chariots. <b>fathers did not turn to sons</b> to save them. <b>to cut off from Tyre and Zidon</b> The Philistines were aiding them against their enemies. <b>the island of Caphtor</b> (Isls in O.F.) <b>has become a waste</b> Heb. נדמתה. <b>will you tear your flesh</b> Will you tear your flesh in mourning and in weeping? <b>sword of the Lord</b> Which the Holy One, Blessed be He, brings to the world. <b>rest</b> Heb. הרגעי, an expression of מרגועַ rest. <b>Misgab</b> A place name. <b>in Heshbon...Madmen</b> These are place names, and according to their names he mentions their retribution. <b>you shall be a waste</b> Heb. תִּדֹּמִי. <b>her youths</b> Jonathan [renders]: Her governors, younger than the kings. <b>the ascent of Luhith</b> It is a place name, the ascent of a mountain. <b>like Aro’er</b> The tower of Aro’er that is made in the desert, and there is no civilization around it except tent dwellers, and a tower standing without an inhabited region appears as ruins. So did Jonathan render it. (See Isaiah 17:2, Commentary Digest.) But Menahem (Machbereth Menahem p. 137) explained כּערוער as the name of a tree of the forest trees. <b>Give wings to Moab</b> Heb. ציץ. Give wings to Moab. Every appendage that hangs or protrudes from man or beast is called ציץ. Cf. “And it shall be to you for fringes (לציצית)” (Num. 15:39); “And He took me by the locks (בציצית) of my head” (Ezek. 8:3). <b>for she shall fly away</b> Heb. נצא תצא. For with flight and haste you shall go forth into exile, and נָצֹא will be of the conjugation of נוֹצָה, a feather. So did Menahem (Machbereth Menahem p. 151) classify it, and so “Yea, they fled away (נָצוּ) and wandered” (Lam. 4:15). Jonathan renders: Remove the crown from Moab. Give others the crown of Moab. <b>the Lord’s work</b> The work of the destruction of Moab, which is the mission of the Omnipresent. <b>did not change</b> Heb. נָמָר. <b>men to pour</b> Heb. ציעים, those who pour. Cf. “What must be poured out (צֹעֶה) hastened to be opened” (Isa. 51:14). That is the moving of the bowels by pouring. <b>his jars</b> Heb. נבליהם [lit. their jars], the Moabites’ flasks. <b>smash</b> Heb. ינפצו, they shall break. Cf. “How were they regarded as earthen jars (לְנִבְלֵי) (Lam. 4:2). Also, “Every bottle (נֵבֶל) will be filled with wine” (supra 13.12). <b>of Chemosh</b> in whom they trusted. <b>of Beth-el</b> The golden calf. <b>Lament for them</b> Heb. נדו, an expression of lamentation. Cf. “and do not lament (תָּנוּד) for him.” <b>ask those who have fled and escaped</b> Ask those who flee and escape from Moab, what transpired, if anyone escaped from being destroyed <b>and judgment has come</b> Retribution has come. <b>Make him drunk</b> Give him to drink [the cup of] weakness until he is drunk. <b>he too</b> Just as Israel was derided by him [i.e., Moab]. <b>you shake your head</b> Heb. תתנודד. You would shake your head and scoff at their destruction. Another interpretation: For because of your words about him, that you would sing about his destruction, you are going to wander (מתנודד) to go out into exile. And so did Jonathan render: Because you spoke many words about them, therefore you shall wander. <b>in the sides of the mouth of a pit</b> The place where the water passes under the high embankments of the bank of a wadi, and when the wadi is diminished, the pit is found to be empty, and the dove nests in one of the sides of the pit. And when the wadi increases, it inundates the nest and she wanders from there. So I heard, but Jonathan did not render in that manner, [but:] Be like a dove, that leaves the opening of the dovecote and goes down and rests at the bottom of a pit. <b>his wrath, and it is not so</b> His hatred of Israel is not in truth or in justice. <b>his mighty men</b> Heb. בדיו [lit.] his branches. <b>have not dealt properly</b> They did not recompense justly the seed of Abraham, who fought with the kings and saved Lot, their ancestor. <b>Kir-heres</b> A city of the land of Moab. <b>they shall moan</b> Moaning like moaning doves. <b>From the weeping of Jazar I will weep for you</b> When this prophecy was said, Jazer had already been destroyed, and that was near Moab. <b>I will weep for you</b> I will weep for you, similar to that other weeping [i.e., for Jazer], for you will be destroyed just like [Jazer]. <b>O grape vine of Sibmah</b> It was a land of vineyards. <b>your tendrils</b> Since he compared them to a grape vine, he compared their mighty men to the tendrils of the vine. <b>crossed the sea</b> i.e., they went into exile. <b>your dried figs</b> Heb. קיצך, an expression of dried figs, but קִצֵךְ (51:13), an expression of (קץ), an end, has no ‘yud’ and its ‘tzaddi’ has a ‘dagesh.’ <b>shall be taken away</b> Heb. ונאספה, shall be ended that it shall not be seen. <b>one shall not tread</b> grapes with a voice of shouting, “Hedad!” with joy as they were wont to do. <b>The shouting shall be no shouting</b> The shouting that they will cry will not be the first shouting, but the shouting of fleeing the sword. <b>O third born heifer</b> Heb. עגלת שלישיה, mighty province. <b>because they dealt haughtily</b> יתרת עשה. Because they dealt haughtily, they perished. <b>scratches</b> Heb. גדדת. <b>Wail, “How was she dismayed?”</b> Wail about her and say, “How was she dismayed?” <b>like an eagle he shall soar</b> [i.e.,] the enemy [shall swoop] upon Moab. <b>shall soar</b> Heb. ידאה, shall fly. <b>Kerioth</b> Heb. הקריות, the name of the city. <b>Fright and a pit</b> These are two hard things, one next to the other, for fright causes him to flee, and the pit is ready to fall into. פַּחַת is (fosse in French) a pit. <b>In the shadow of Heshbon</b> which is high and has a shadow. <b>stood</b> Those who were fleeing [stood] to rest in the shadow since they had no more strength to flee. <b>from the city of Sihon</b> Heb. מבין, from the city of Sihon. Cf. “the city of (בֶּן) Reuben” in Joshua (15:6). <b>and the crown of the head</b> Heb. וקדקד, (estrit in Provencal or estrif in O.F. [to fight]) and Menahem (Machbereth Menahem p. 158) classified it as an expression of a spring (מָקוֹר) and Jonathan rendered: יַקִּירֵי the esteemed ones, an expression of יְקָר, esteem. <b>the tumultuous ones</b> Heb. בני שאון, those who would raise their voice with boasting. <b>Has Israel no sons?</b> The ‘beth’ is weak [without a ‘dagesh’], and the ‘heh’ is vowelized with a ‘hataph-pattah,’ which is an expression of wonder [interrogative]. <b>Malcam</b> The deity of the children of Ammon is named Malcam, as it is stated: “And to Milcom, the abomination of the children of Ammon” (II Kings 23:13), an expression of מֶלֶךְ, a king. <b>for Ai has been spoiled</b> Ai, that is near it, [has been spoiled,] and it is of the land of Ammon. <b>O villages of Rabbah</b> Rabbah of the children of Ammon. <b>and mobilize in companies</b> Heb. והתשוטטנה בגדרות. Jonathan renders: ואתהמכוּן בסיעָן, mobilize in companies. He interprets והתשוטטנה as an expression of armies that run to and fro (משוטטים) ; and גדרות is an expression of sheepcotes full of flocks, and can be interpreted as “and roll in the dung of the sheepcotes,” an expression of contempt. [Onkelos translates:] “And Esau despised” (Gen. 25:34), ושט עשו. <b>You boast</b> Heb. תתהללי (vanter in French). <b>about the valleys?</b> That your land is a land of valleys and lack of rainfall is not harmful to it since the sun does not penetrate into it. <b>Your valley is flowing</b> A misfortune of an overabundance of rain shall come upon it until the water will flow in the valley and inundate the roots of the grain So did Menahem [Machbereth Menahem p. 77] explain it. <b>each man forward</b> Anyone who can hurry and flee. <b>the wanderer</b> The term [לנדד] derives from נע ונד, “a wanderer and an exile” (Gen. 4:14). <b>in the south?</b> Edom is in the south of Eretz Israel, as it is stated. “And your south side shall be from the desert of Zin close by the side of Edom” (Num. 34:3). <b>from the sons</b> Heb. מבנים, from this generation. <b>has spoiled</b> Heb. נסרחה. <b>Clear out!</b> Heb. הפנו. Vacate this place. This is an expression of “And they shall clear out (וּפְּנוּ) the house” (Lev. 14:36). <b>Dwell deep</b> to hide in the secret valleys. נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִקוּ are all in the imperative form. <b>If vintagers have come upon you, etc.</b> I have exposed Esau, etc. I have heard tidings, etc. On this order, Obadiah prophesied concerning Edom, but since one watchword is passed to many prophets, but no two prophets prophesy under the same watchword, they differ in several words. <b>will they not leave over gleaning grapes?</b> This is the interrogative. Yet the spoilers who came upon you left over nothing for you. <b>I exposed</b> Heb. חשפתי, uncovered. Cf. “the exposure (מַחְשֹף) of the white” (Gen. 30:37). And you delivered the survivors of Israel in order that no one remain of them, as it is stated: “Neither should you have delivered his survivors” (Obadiah 1:14). <b>and he could not hide</b> He will seek to hide but will be unable. <b>Leave your orphans</b> whom you have orphaned of Israel. <b>those who do not deserve to drink</b> For they were not brothers to Israel, and if they harmed them, they do not deserve the death sentence like you. <b>that Bozrah shall become desolation, reproach, waste, and a curse</b> Bozrah was one of the cities of Moab, but because it raised up a king for Edom, as the matter is stated, “And Jobab the son of Zerah from Bozrah” (Gen. 36:33), it will suffer with them. <b>I have made you small</b> For they have no king who is the son of a king. It was not their custom to set up a king the son of a king. <b>Your hastiness</b> Heb. תפלצתך, an expression of haste, for you hurried and were hasty to arouse your hatred for your brother. And there are some who translate this as an expression of fright (פַּלָצוּת), and there are some who translate it as an expression of an image (מפלצת). <b>has enticed you</b> to harm them. <b>you who dwell</b> Heb. שכני, like שׁוֹכֵן. <b>who hold</b> תפשי, like תּופֵשׂ, and the ‘yud’ is superfluous in it. <b>as a lion</b> that ascends from the heights of the Jordan, which is a place frequented by lions, as Jonathan renders, so shall the enemy ascend upon the strong dwelling place. <b>for I will bring the moment</b> Heb. ארגיעה. <b>I will hasten him away from her</b> Suddenly and successfully he shall destroy her and return in a brief movement to his place. But I say that אריצנוּ מעליה means: I will hasten him over her, that he shall overpower her and be over her. Cf. “Above (ממעל) the expanse” (Gen. 1: 7); “Above (ממעל) for Him” (Isa. 6:2); “Over (מֵעַל) his garments” (I Sam. 17:39). <b>and he who is chosen</b> He whom I have chosen to wreak My vengeance, I will appoint over her. <b>and who will appoint Me a time</b> For bartle, to wage war with Me? <b>a shepherd</b> A king. <b>if...not</b> An expression of ‘indeed.’ <b>drag them</b> Heb. יסחבום. <b>the young of the flock</b>. The despised of the nations, and our Rabbis [Yoma 10] expounded that it refers to Persia, who was the youngest of Japheth’s sons. <b>make desolate</b> Heb. ישים, an expression of desolation (שממה). <b>Hamath and Arpad are shamed</b> [Hamath and Arpad,] cities of Aram, [are shamed,] for they heard bad news concerning Damascus, which is the head of Aram, as it is stated. “For the head of Aram is Damascus” (Isa. 7:8). Therefore, they melted. <b>there is worry in the sea</b> He compares her worry to the worry of the sea, which cannot be quiet. Every instance of דאגה, worry, is an expression of fear. <b>Damascus become feeble</b> Her hands have become too feeble to wage war. <b>trembling</b> Heb. רֶטֶט. <b>“How was...not fortified”</b> It was not filled with earth around its wall to strengthen the wall. Cf. “And they fortified (ויעזבוּ) Jerusalem up to the wall” (Neh. 3:8). It can also be interpreted: Why was it not forsaken by this evil, that the evil should not come upon it? <b>the city of my joy</b> So shall her king mourn over her. <b>Therefore</b> This is an expression of an oath. <b>shall be destroyed</b> Heb. ידמו, [lit. shall be silent,] shall be destroyed, but it does not deviate from being an expression of silence, for in every ruined city, no voice is heard. <b>Concerning Kedar</b> They were desert dwellers, with neither wall nor city. <b>terror</b> Heb. מגור (amassment in French). Another explanation: an expression of fear. <b>has taken counsel against you</b> And what was that counsel? “Rise and go up to a peaceful nation.” <b>they dwell alone</b> Confidently alone. They need not gather and dwell among people, for they fear not that an enemy will come upon them. <b>cast to the ends</b> Separated from one end to the other end of the directions. <b>the bow of Elam</b> The might of Elam (other editions: the strength of Elam). <b>the chief of their might</b> The best of their might. <b>And I will place My throne</b> My siege (מָצוֹר). <b>and raise a standard</b> (Perche in French.) That is a signal for gathering. <b>Bel...Merodach</b> The names of the Babylonian deities. <b>a nation...from the north</b> [viz.] Persia and Media. <b>are directed hitherward</b> Toward this place, Jerusalem, they shall direct their faces when Babylon will be destroyed and they will leave it with the sanction of Cyrus, king of Persia. <b>their shepherds caused them to stray</b> Their kings caused them to stray away from Me. <b>mountains...led them astray</b> To the mountains, to the idol worship that was on the mountains. שׁוֹבְבוּם (esvayent in O.F.), led astray, their kings led them astray. And Jonathan rendered: their governors plundered them. <b>and the hope of their forefathers</b> Jonathan renders: וְסִבּוּר אֲבָהָתְהוֹן, and the hope of their forefathers. <b>Wander out of Babylon</b> Accordingly, go out of there. <b>like the he goats before the flocks</b> It is customary for the he-goats to go before the flock, at the head of the she-goats. <b>and they shall set themselves in array against her</b> They shall array themselves in battle against her. <b>O spoilers of My heritage</b> Heb. שֹּׁסֵי. <b>as you become fat</b> Heb. תפושו, an expression of fat. <b>a threshing heifer</b> Heb. דשא, a heifer that threshes the grain and eats constantly. <b>Your mother</b> Your nation. <b>the end of the nations</b> Although your beginning was great, your end will be a desert. <b>shoot at her</b> Heb. ידו, cast stones at her. Cf. “And they cast (וידוּ) stones at me” (Lam. 3:53). <b>she gave her hand</b> like a person who has no strength and stretches forth his hand to whomever he sees, to beg mercy and aid. Cf. We gave our hand to Egypt” (Lam. 5:6). <b>her foundations have fallen</b> Heb. אשיותיה. The strength of her foundations. Cf. “And the foundations (וְאֻשַּׁיָא) shall be fastened” (Ezra 4:12). And in the language of the Mishnah: Those who dig for foundations (לְאֻשִׁין) [Baba Kamma 50a]. Cf. “And strengthen yourselves (והתאוששוּ)” (Isa. 46:8), equivalent to והתחזקוּ, and strengthen yourselves. <b>as she did</b> to the city of the Lord. <b>Cut off a sower</b> Destroy a king from Babylon and one who grasps a sword in time of slaughter. <b>First...devoured him</b> For he exiled the Ten Tribes. <b>broke his bones</b> He broke his bones, for he finished the leftovers, Judah and Benjamin. עִצְמוֹ (desossa in French), [broke the bones]. <b>and he shall pasture in the Carmel</b> An expression of pasture. <b>the rebellious land</b> Heb. מרתים, which rebelled against Me and provoked Me. <b>Pekod</b> The name of a province. Cf. “Pekod and Shoa and Koa” (Ezekiel 23:23). Jonathan renders [them as] names of provinces. <b>and do according to all that I have commanded you</b> You, Cyrus, through Isaiah the prophet. <b>the hammer of the whole earth</b> which would shatter and crush everyone. <b>I laid a snare for you</b> Heb. יקשתי, an expression of a snare (מוֹקֵש). <b>Come against her from her border</b> From the end of the city, commence upon her, that she not know, and she will be taken suddenly. <b>open her gates</b> Jonathan renders: אִבּוּלָהָא, her gates, but it has no similar instance [in Scripture]. Menahem (Machbereth p. 14) classifies it as an expression of a manger. <b>thresh her</b> Heb. סלוה. <b>stacks</b> Granaries. <b>all her bulls</b> Her princes. So is the custom of the prophets to compare the princes to mighty bulls and to he-goats. <b>Gather archers against Babylon</b> Heb. השמיעו, an expression similar to: “And Saul called the people together (וַיְשַׁמַע)” (I Sam. 15:4). Call out that archers assemble against Babylon. Cf. “His archers (רַבָּיו) surround me” (Job 16:13). <b>Therefore</b> An expression of an oath. <b>in order to give rest to the earth</b> When Babylon falls, there will be rest and peace for all. <b>upon the imposters</b> Heb. הבדים, to her diviners. <b>and they shall become foolish</b> with their divining. Similar to this is: “Who frustrates the signs of imposters” (Isa. 44:25), and so did Jonathan render. They are called בּדים because they fabricate (בּוֹדִים) and say false things. <b>the allies</b> Heb. הערב. Jonathan renders: סוּמְכותא (garantie in French). <b>and they are mad upon things of horror</b> Heb. יתהללו, they shall become mad. Another interpretation: (Pour vanter in French) in order to boast. And so did Jonathan render: משתבּחין, they boast, [i.e.,] with the gods of the giants that they had. <b>martens...with cats</b> Jonathan [renders]: And martens shall meet cats. [These are] species of animals found in ruins. <b>Behold, as a lion</b> that ascends from the heights of the Jordan, so will the spoiler come to the strong dwelling. So did Jonathan paraphrase: Behold a king with his camp shall ascend upon them like a lion that ascends from the height of the Jordan. We learn that the height of the Jordan is a place of lions. Also, in this manner Jonathan renders: “How will you do in the heights of the Jordan” (12:5): Against the wild beasts of the heights of the Jordan. <b>when I bring the moment</b> Heb. ארגיעה, when I bring the time. <b>over her</b> Heb. מעליה. <b>and who will appoint Me a time</b> for war? <b>the young of the flock</b> Persia, the youngest of the sons of Japheth. <b>Leb-kamai</b> Casdim (Chaldeans) according to cypher of ‘At-bash’ (א\"תב\"ש). <b>the desire of a destroyer</b> The desire of the king of Persia and Media, who is a destroyer. Heb. רוּחַ (talent in O.F.). <b>and they shall scatter her</b> Heb. וְזֵרוּהָ. <b>and empty her land</b> Heb. וִיבֹקְקוּ. <b>To...the archer shall bend</b> This is an elliptical verse. [The meaning is:] To wherever I say, there the archer shall bend his bow. <b>and he shall not be healed with his coat of mail</b> Heb. וְאַל יִתְעַל. <b>For Israel is not widowed</b> He has not forgotten him to avenge him. <b>for their land</b> of the Chaldeans. <b>Flee</b> Israel, from within Babylon. <b>a golden cup</b> Until now, Babylon was [a golden cup] in the Lord’s hand with which to intoxicate the whole earth with the wine of wrath. <b>therefore, nations are mad</b> They have become drunk and have become mad. <b>her judgment has touched the sky</b> Their retribution has reached high up to the sky. <b>“The Lord has brought forth our merits”</b> We have been remembered by Him favorably, and the merits of our forefathers have come before Him. <b>Polish</b> Heb. הברו, an expression of cleaning. <b>the quivers</b> Heb. השלטים, the quivers into which the arrows are placed. <b>for the Lord both planned</b> already many days. <b>and did</b> His plan. It is customary for Scripture to speak with the word גַם twice, one after the other, and following the latter, comes the former. <b>your end has come</b> Heb. קצך, your end. <b>the measure of your violence</b> Heb. אַמַתבִּצְעֵךְ, the measure of your violence. Another explanation: אַמַתבִּצְעֵךְ means: the measure of your end. Cf. “When... completes (יִבַצַע)” (Isa. 10:12). <b>by Himself</b> (en soi meme in French.) <b>indeed</b> Heb. כי אם, an expression of ‘in truth.’ <b>I have...filled you with men</b> I will fill you with camps of peoples, as many as locusts. <b>and they shall raise a battle- cry against you</b> And they shall raise their voice against you. <b>Every man is brutish</b> [i.e.,] whoever makes a graven image for a god. <b>molten images</b> [As translated], an expression [denoting] molten images. <b>at the time of their visitation</b> When the Holy One, blessed be He, visits retribution upon them and upon their worshippers. <b>and the tribe of His inheritance</b> Jacob mentioned above at the beginning of the verse. <b>for Me a shatterer</b> Heb. מפץ. Until now, I have appointed you as a destroyer and a shatterer of the nations upon whom I decreed exile. <b>And I will recompense Babylon</b> After all this, when I complete My vengeance upon the nations through him. <b>prepare</b> Heb. קַדְשוֹ. <b>a marshal</b> Heb. טפסר, an expression of an army [or an expression of a lord]. <b>bristling</b> Heb. סמר. (Herisse in French), covered with spikes. Cf. “It made the hair of my flesh stand up like spikes (תְּסַּמֵר)” (Job 4:15). <b>and was in pain</b> Heb. ותחל, an expression of חַלְחָלָה pain. <b>failed</b> Heb. נשתה, [lit.] jumped. Compare “the hip sinew (הנשה)” (Gen. 33:32), so called because it jumped [was dislocated] from its place. <b>is like a granary at the time it is threshed</b> Behold, now it is full, like a granary at the time they have threshed its grain, when it is full of wheat. <b>A little more time</b> and she shall he emptied and shall resemble a granary at the time of the beginning of the harvest, when it is empty. <b>the plundering done me and my food</b> The cry of violence done me and my food, for they have eaten my food. <b>they growl</b> Heb. נערו, an expression of a braying (נוֹעֵר) donkey. <b>in their heat, I will place their wine feasts</b> I will intend that their wine feasts shall be in the hot season so that they become drunk. <b>in order that they become joyful and sleep</b> Heb. וישנו, and sleep soundly. <b>a perpetual sleep</b> Heb. שנתעולם, a perpetual sleep, and so it happened to them; out of their wine feast and drunkenness they were destroyed and slain, and the city was captured, as it is written in Daniel (5:2): “Belshazzar said while he tasted the wine, etc.”; (5:4), “They drank wine, etc.”; (5: 30), “On that night, Belshazzar, the king of the Chaldeans, was slain”; (6:1), “And Darius the Mede received the kingship.” <b>like lambs</b> Heb. כברים, lambs (and Jonathan renders:) like bulls. <b>Sheshach</b> Babylon in the ‘At-bash’ (א\"תב\"ש), cipher. <b>The sea has ascended upon Babylon</b> A huge army, like the waters of [the sea]. <b>on Bel</b> On the deity of Babylon. <b>what he has swallowed</b> That all the inhabitants of the land were humbled under him. <b>shall no longer stream</b> Heb. יהרו, and shall not gather. Cf. “And all the nations shall stream (ונהרוּ) to it” (Isa. 2:2). Like the waters of the river, all of which go to the sea. <b>because of the rumor that is heard in the land</b> This rumor concerning Belshazzar that he was slain. <b>for a rumor shall come one year</b> In that very year there will come a rumor that Babylon has been destroyed by itself from heaven as it is stated: “And Babylon, the beauty of the kingdoms the glory of the pride of the Chaldee, shall be like God’s overturning of Sodom and Gemorrah” (Isa. 13: 19). <b>and after it in a year</b> [In] the second [year]. <b>a rumor</b> that is good for you [viz.] “So said Cyrus, the king of Persia..., Whoever among you of all His people...” (Ezra 1:2f). <b>and one ruler upon another ruler</b> Darius the Mede reigned one year, and in the second year Cyrus the Persian. <b>As Babylon</b> was [a cause] for the slain of Israel to fall therein. <b>so in Babylon</b> shall fall the slain of all her land. <b>Fugitives from the sword</b> Israel, who was exiled into her midst, who escaped the sword of Nebuzaradan. <b>for we have heard reproach</b> For the Chaldeans were saying and reproaching us, saying, “The hand of our god is exalted for we have destroyed His house.” <b>the mortally wounded shall groan</b> Heb. יאנק. The mortally wounded shall cry. When they kill a person with an arrow or with a spear, and he groans when they remove the spear, that is אנקה. <b>and should she fortify</b> Heb. תבצר, an expression of a strong fortress. <b>from Me shall spoilers come upon her</b> From Me, from the heavens that are higher than she, shall the spoilers come upon her. <b>the stirring of their voice was uttered</b> The sound of their cry is heard. <b>shall be overthrown</b> Heb. תתערער, an expression of digging. An expression like “Dig under it, dig under it (עָרוּ), until its foundation” (Psalms 137:7). <b>for much futility</b> For much futility which it will bring upon them.",
    "book": "Rashi on Jeremiah",
    "format": "bulk_text",
    "complete": true
  },
  "downloaded_at": "2026-01-15T23:00:59.103058",
  "provider": "sefaria"
}